גליון 1886 מתאריך 24 באוקטובר 1973

ץץי שנכנס בימים אלו! למשרדי המע-
* ) רכת שלנו, עשוי לחשוב בקלות כי
טעה בכתובת וכי הזדמן לאחד הסניפים
של דואר־ישראל. עיקר עבודתן של הב חורות
שנותרו במערכת הריקה מתרכזת
במיון דואר ובמסירת דרישות־שלום ל־מישפחות
החיילים באמצעות כל קווי ה טלפון
של המערכת.
רובה של המערכת מגויים. אלה שלא
גוייסו נמצאים אף הם בקווי החזית כדי
לעקוב מקרוב אחרי מהלכי המילחמה.
בכל הזדמנות כזו, כשאחד מאיתנו מגיע
לקווים בצפון או בדרום, כדי לסקר את
המילחמה, הוא הופך מיד לדוור מתנדב.
חיילים הנושאים בכיסי מדיהם מכתבים
שטרם הספיקו לשלוח אותם למשפחותיהם,
מעבירים אותם דרכו בתיקוה שהמיכתב
יגיע מהר יותר לעורף. אחרים ממהרים
לרשום כמה מילים על גלויה או לכתוב
מיספר טלפון על פתק, מבקשים להת קשר
עם משפחותיהם, נערותיהם או קרו־

ד ש לעורו

מראש, שהוכנו בידי קצין החינוך של
פיקוד הדרום, רשמו החיילים את הכתו בת
אליה ביקשו להעביר דרישת־שלום
חיה מחזית סיני. מאות דרישות שלום
כאלה הועברו דרך מערכת ״העולם הזה״.

־ תוצרת דובק, הסיגריה המובחרת הצועדת בראש,הרחק לפני כל סיגריה אחרת

ביהם, למסור להם סימן חיים ולהרגיע או תם
שאצלם הכל בסדר.
בדרך זו מצטברים במשרדי המערכת
אלפי גלויות ומיכתבים ומאות מיספרי טל פון
מכל רחבי הארץ. את המיכתבים ש נועדו
לאיזור תל־אביב העברנו למטה
המיוחד שהוקם לצורך זה בעיריית תל־אביב,
שם מעבירים שליחים מיוחדים את
הדואר במהירות לבתי הנמענים. הדואר
למקומות אחרים מועבר לדואר המיון, ה מעניק
לו טיפול מועדף. את דרישות הש לום
למישפחות החיילים מעבירות עובדות
המערכת וחברי המערכת המעטים באותן
שעות שהם מגיעים למישרדים בין סיור
לסיור.
במצב בו נותקו לפתע רבבות ממשפ חותיהם,
מבלי שתהיה להם אפשרות להת קשר
או לשלוח דואר כדי להרגיע את
יקיריהם שבבית, שהדאגה מכרסמת ב־ליבם,
ראינו במיבצע זה חובה קדושה,
הענקנו לו עדיפות אפילו על פני עבודת
הוצאת העתון, שבתנאים הנוכחיים הפכה
כימעט למשימה בלתי אפשרית.
כתוצאה ממיבצע זה שנטלנו על עצמנו
באהבה, אירעו קוריוזים לא מעטים. כך,
למשל, הזדמן אורי אבנרי ביום השבת ה אחרון
לסביבות תל־שמם שבכביש קד
נייטרה דמשק. שעה שצפה בהפגזה שחס מה
את המשך התנועה בכביש, ניגש אליו
חייל צעיר וגבה־קומה .״שמי אילן,״ אמר.
״אני רוצה להודות לך.״
״על מה?״ תמה אבנרי שלא ראה את
הצעיר מימיו.
הסתבר כי יומיים קודם לכן, בשעה ש שהינו
בקירבת תעלת־סואץ, אספנו בין
אלפי דרישות־השלום גם דרישת שלום של
קיבוצניק צעיר מדגניה א /למחרת היום
נפל בחלקו של אבנרי לטלפן למשפחתו
בקיבוץ ולמסור לה כי פגש את בנם וכי
הוא בריא ושלם ומרגיש טוב. החייל ב־רמת־הגולן
היה אחיו של החייל מסיני.
הוא הצליח לטלפן לביתו בקיבוץ, התעניין

לשלומו של אחיו. מסרו לו כי כמה דקות
קודם לכן קיבלו ממנו ד״ש באמצעות אב נר
.,כמה שעות אחר־כך מצא אילן מ דגניה
הזדמנות להודות לאבנרי על כך.
ארץ קטנה.
לא היה זה הקוריוז היחיד. כך, למשל,
שכחו לא מעט מהחיילים שהעבירו באמ־צעותינו
דרישות־שלום למשפחותיהם, לר שום
על גבי הפתקים שמסרו לנו את שמו תיהם
הפרטיים. לא אחת אירע, שכשהיינו
מוסרים ד״ש לאם מבנה בסיני או בגולן,
היינו מקבלים את התשובה :״מאיזה מ הם?
יש לי חמישה בנים המשרתים ב צבא

משעשעת ביותר היתר. תגובתו של נער
שביקשנוהו בטלפון למסור לאמו ד״ש
מאחיו. אמרנו לו שראינו את אחיו ״חי,
בריא ושלם ובמצב־רוח טוב.״ השיב ה נער
בטלפון :״זה לא יכול להיות. לאחי
אין אף פעם מצב־רוח טוב.״ נראה ש האווירה
הכללית השוררת בין המגוייסים
השפיעה גם על החייל.
העברנו לתעודתה כל דרישת־שלום ש נמסרה
דרכנו, ונעשה כך גם בעתיד. אולם
היו בין דרישות־השלום כאלה שלא ניתן
היה להעבירן. בהתרגשות הכתיבה טעו
כנראה כמה מהחיילים במיספרי הטלפון
שמסרו לנו, או שהמיספרים נשמטו מזב־רונם.
אנו מקווים שניפגש עמם שוב, ואז
נוכל לקבל כתובות מדוייקות יותר להע ברת
פריסות השלום.
ך ! כי קו ר י נו ה ח טו פי ם בחזיתות, הע-
ברנו ד״שים לא רק מהחזית לעורף.
עשינו זאת גם בכיוון הפוך. תמיד נשאנו
עימנו חבילות של גיליונות העולם הזה,
חדשים ומיושנים כאחת. חילקנו אותם בין
חיילי היחידות הלוחמות ה״קצרים״ בחומר
קריאה. מכיון שצה״ל אינו מחלק למגו־ייסים
את העולם הזה, עשינו זאת במיבצע
פרטיזני. סייעו לנו בכך גם כמה אמנים,
שירדו לבדר את החיילים בקווים, נטלו
עמם חבילות־שי של גליונות העולם תזה
בכל הזדמנות כזו. נשמח לספק גם בעתיד
חבילות־שי דומות לכל מי שיפנה אלינו.

בחזית עיני: חיילים מע״נים בגיליון המירחמה של ״השלם ממד
אני מקווה שכמה מאותם גיליונות הגיעו
גם לחברי המערכת המשרתים בחזיתות
השונות, ושלא היצלחנו ליצור עמם קשר

מאז פרצה המילחמה והם נקראו לשירות
מילואים.
אם הצלחנו, למרות כל הקשיים והמיכ־שולים,
להוציא לאור גם גיליון זה, הנמצא
בידך, תרמה לכך לא במעט עזרתם של
כמה מידידינו הותיקים. במיוחד אני מוצא
חובה לציין את סיועו של הצלם הותיק
יעקב אגור.
אגור היה בשעתו צלם המערכת. אחרי
שפרש מאיתנו הפך לצלם התיאטרון, מה טובים
בארץ. בד בבד עם צילומי התי אטרון
המשיך אגור גם לצלם צילומי עתו־

שון של החזית (ראה מדור אנשים) .לפתע
החלו פגזי תותחים להתנפץ מסביבנו.
עצרנו את המכונית וקפצנו מיד לשולי
הדרך. כשאנו מתחפרים עמוק עמוק ב דיונות
החול ומחפשים מחסה מפני רסיסי
הפגזים שנחתו במרחק מטרים ספורים מ־איתנו.
תוך
כדי הפגזה הבחנתי לפתע שאגור
אינו עימנו. הרמתי את ראשי וראיתי מחזה
מעורר תמהון. בתוך ההפגזה הכבדה עמד
יעקב אגור זקוף על הכביש, צילם את
השיירות הארוכות הממשיכות לנוע בין

בתוך ההפגזה

על הציר המרכזי בסיני, בדרך אל ראש הגשר של
צה״ל בתעלה, ניצב הצלם הוותיק יעקב אגור, בין
נגמ״ש של צה״ל לבין מכונית פרטית, ומצלם בשעת הפגזת התותחים המצריים.

הדד בדרך לגדה המערבית של התעלה רושם חייל מזוקן את
ד 1*1ר
_ | 11/ 11 1 _ 1מספר הטלפון של משפחתו .״שלומי טוב ! הכל בסדר ! אל
תדאגו הוא כתב כמו שאר הלוחמים שדאגו לנטשה בעורף יותר מאשר לנעשה בחזית.

מנתב הביתה

על דופן מכונית, ליד קופסת ליפתן משומר, רושם
חייל במהירות כמה מילים על גבי גלויה, כדי למסרה
לידי אנשי ״העולם הזה״ שיעבירו אותה צפונה, להרגיע את המשפחה הדואגת שבעורף.

נות, המתפרסמים בקביעות מעל דפי מו סף
הארץ.
כאשר ירדנו בעקבות כוחות צה״ל ש הקימו
את ראש־הגשר על פני תעלת־סואץ
ופרצו מערבה, התנדב אגור בן ה־ 62 לחית־לוות
לסיור. רבים מהצילומים המופיעים
בכתבת־הענק שבגיליון זה, המוקדשת ל פריצה
לגדה המערבית של תעלת־סואץ,
צולמו על ידו, ממחישים בצורה אוטנטית
את האווירה המיוחדת ששרתה בציר בו
נעו טורי השיריון, הרגלים והאספקה אל
ליבה של המילחמה.
באחד הקטעים של הדרך, נתן אגור ה ותיק
לכולנו שיעור מאלף בהתנהגות עתו-
נאית. היה זה כאשר הגענו לאחת הצמתים
בקירבת התעלה. נענו על גבי הציר הע מום
שיריון וארטילריה במכונית דורג׳
ממוזגת אוויר, השייכת לקבלן, שהחליט
לרדת ולחלק סיגריות לחיילים בקו הרא־

הפגזים המתפוצצים מסביב.
״זאת לא חוכמה גדולה לחטוף רסיס
בצורה טיפשית כזו,״ ניסינו להסביר ל אגור
בעדינות את דעתנו על התנהגותו
בשעת ההפגזה, כשזו כבר הסתיימה.
״מה יכולתי לעשות?״ התגונן אגור,
״אם הייתי נשכב בחול הייתי הורם את
המלצמות. הסיכוי להיפגע היה קטן ביו תר.
הסכנה שהמצלמות תתקלקלנה היתה
ודאית. בחרתי לסכן את עצמי ולא את
המצלמות.״
וכך מגיעות אליך, כמה מהטובות שב תמונות
המילחמה.

ל א היתה הצעה
ל מי לחמת־ מו ע

יזנ וןי

כבר עתה ברור כי הצהרותיהם של ראש־הממשלה
גולדה מאיר ושר־הביטחון משה דיין, כאילו שקלה
ממשלת־ישראל לצאת למלחמת־מנע שעה שנודע לה
על כוונות מיצריים וסוריה, הן ניסיון להוליד שולל
את הציבור.
הצעה מעין זו לא עמדה על הפרק ולא הובאה
לדיון בפני הממשלה באף אחד מהשלבים שקדמו
למילחמה.

המדוכה הוא כסף הכל כהצעה

שעה שהיה
כרוה ככר שהמילחמה היא בלתי־נימנעת.
הצעה זו נדחתה לא רק בגלל החשש שישראל
תופיע כמי שפתחה במילחמה, אלא בגלל הספקות
ביעילותה למנוע את המילחמה ולהכריעה בשלבים
המוקדמים.

מ ת חילו ת מל ח מו ת
היהודי

א! ל צ בו ת

עם כניסת הפסקת־האש לתוקפה, הוסר הטאבו
שהיה קיים במשך כל ימי המילחמה לגבי הביקורת
כלפי ממשלת־ישראל וצה״ל בנושאים הקשורים ל-
מילחמה. כבר בימים הקרובים עשוי להתחולל ויכוח
לאומי חסר־תקדים סביב מיספר נושאים השנויים
במחלוקת, תוך הטחת האשמות חריפות ביותר כלפי
ובראשם משה דיין.
האחראים על
נראה כי הביקורת הציבורית תתמקד סביב הנוש אים
הבאים:

• ההערכה המוטעית שד ממשלת־יש־ראד
לנכי כוונות מצריים וסוריה, למרות
המידע המודיעיני שהיה כידיה.

ל שי ח רו ר המילואים
למרות כניסתה לתוקף שד הפסקת־האש
אין לחזות כעתיד הקרוכ שיחדור כהיקף
נרחכ של אנשי־המילואים.
קווי הפסקת־האש החדשים והאפשרות של חידוש
האש בכל רגע, מחייבים מצב כוננות גבוה ביותר,
וגיוס ממושך של אנשי־המילואים.

הפסקת־האש של שנת ,1967 אינו מסוגל ואינו בנוי
לפקח על הפסקת־האש הנוכחית, המציבה מאות שא לות
בלתי־פתורות שאיש לא חשב עליהן מראש.

אחת השאלות הכלתי פתורות היא —
מה יהיה על אלפי החיילים המיצריים ה ממשיכים
להחזיק ככיסים נדולים כתוף ה שטח
המיצרי כנדה המערכית שד תעלת־סואץ,
שכוחות צה״ל כבשוהו.

ה תנכלויו תלער בי ם
בי פי ה פיל חפה
מיספר תקריות משפילות אירעו במקומות שונים
בארץ בימי המילחמה, כאשר פירחחים וחמומי־מוח
תקפו ערבים שהגיעו לאיזורים יהודיים, היכו אותם
ואף פצעו כמה מהם.

כין קורכנות מעשי־האלימות היו לא
רק פועלים ערכיים מהשטחים המוחזקים,
אלא נם ערכים ישראליים.
בכל המיקרים פעלה המישטרה בתקיפות נגד ה פורעים,
וכל אלה שנתפסו יועמדו לדין על ביצוע
מעשי תקיפה, חבלה ובריונות.

ח שיבות ש ל
מו צ בי החרמון

כיבוש מוצבי החרמון מידי חיילי הקומנדו של
הצבא הסורי, שבוצע ערב הפסקת־האש, נועד לא רק

• אי־נקיטת צעדים שהתחייבו ממידע זה כדי
לקדם את פני ההתקפה המתוכננת בשתי החזיתות, כגון׳
גיוס כמות מילואים ונקיטת אמצעים בקווים.

• מחדלים חמורים כיותר כשדכים ה ראשונים
שד המילחמה, שהעידו כי הצה רות
שונות כעכר לא היו אלא אחיזת־עיניים
וניסיון לרמות את העם.
• דרך ניהול המילחמה.
9השיקולים המיפלגתיים
מהלכים שונים בעת המילחמה.

שהיו

לגבי

נקיטת

<• הניסיונות שנעשו להעלים מידע חיוני מהעם,
מתוך חשש שמידע זה עלול לפגוע בהנהגה הפוליטית
של המדינה.

הסכמת ממשלת ישראל להפסקת האש.

אין ספק כי נושאים אלה יעמדו גם כמרכז
מערכת הכחירות לכנסת השמינית.

וסין! ל ש טי פ ח־ פו ח
לאמצע ה תי ק שור ת
עוד בטרם הסתיימה המילחמה ועוד לפני שהפסקת-
האש נראתה באופק, החל מסע של שטיפת־מוח לאנ שים
המעצבים את דעת הציבור בכל אמצעי התיק־שורת,
במטרה להסיר את האחריות למה שאירע מה נוגעים
בדבר, ולמנוע ביקורת ציבורית פומבית.

אישי צמרת נפגשו עוד כשכרע שעכר
כאופן אישי עם העומדים כראש אמצעי-
התיקשורת, ניסו לתקן את העוכדות, להס-
כיר את עצמם ולשכנע כי כיקורת פומכית
על מחדלים וטעויות עלולה לסכן את הכי
טחון כעתיד.

ש• לחיילים:
רכים מקוראי ״העולם הזה״ ,הכד
גוייסים עתה, אינם מקכדים את גיל יונות
״העולם הזה״ כיחידותיהם.
אנו פונים לכל הקוראים האלה לש לוח
לנו מייד את שמותיהם ומיספרי
הדואר הצבאי שלהם. נשלח להם את
הגיליונות כשי.
אנו מבקשים גם את כני המישפ־חות
הקונים את ״העולם הזה״ כעו רף
— לשלוח את הגיליונות למגו־ייסים.

נראה
שכבר בימים הקרובים ייעשו מאמצים לע רוך
את כוח האדם במשק לקראת המצב החדש של
גיוס ממושך של אנשי־המילואים.

ה 3סלן ח־ האש
ללא מנגנון פיקוח
היעדר מנגנון פיקוח על ביצוע הפסקת־האש עלול
לסכן את קיום הפסקת הלוחמה. זו היא הפעם הרא שונה
בתולדות המילחמות המודרניות בה מוסכם על
הפסקת־אש, מבלי שיוקם מנגנון לפיקוח על הפסקת־אש

׳כתוצאה מכף מבוססת הפסקת־האש על
רצונם הטוב או הרע של הצדדים הלוחמים,
ועל נטיותיהם של המפקדים המקומיים כ-
איזורים השונים.
אין ספק כי עד אשר יוקם מנגנון של משקיפים
לפיקוח על הפסקת־האש, יבוצעו הפרות אינספור,
במטרה לשפר עמדות בשטח ולתפוס איזורים חיו ניים.
בהקשר זה מצביעים משקיפים על העובדה כי
גם בוויאט־נאם, שם הוקם מנגנון פיקוח בינלאומי עם
הפסקת־האש, עדיין נמשכו קרבות מקומיים באיזו־רים
שונים במשך שבועות רבים, מבלי שתהיה כל
אפשרות לפקח על ההאשמות ההדדיות של הצדדים.
מנגנון משקיפי האו״ם, שהיה קיים לאורך קווי

להוציא מידי הסורים את ההישג הטריטוריאלי האח רון
שהשיגו במילחמה.
הסורים פתחו את המילחמה בפשיטה על מוצב
החרמון הישראלי, שנפל כבר ביום הראשון למילחמה
והוחזק בידיהם במשך 16 יום.

לדכרי כתכים זרים ככירות, היתה ממו קמת
כמוצכ החרמון הישראלי תחנת מכ״ם
אדירה כעלת ציוד משוכלל,
כיבוש מוצבי החרמון הסוריים מאפשר עתה גם
שליטה חזותית על שטחים נרחבים, כשגם דמשק כולה
פרושה על כף היד.

תובעי פיקוח
עדאל בו מי ה פי לחפה
נוכח הנטיה שפשטה בקרב מיספר עתונאים וסו חרים
להוציא־לאור אלבומי־מילחמה, במתכונת האל בומים
שהופיעו בעקבות מילחמת־ששת־הימים, תו עלה
תביעה ציבורית להטיל פיקוח על אלבומים אלה.

כין השאר מתבססת תכיעה זו על העובדה
שפרטים ותיאורים שונים שפורסמו כ
אלכומי־המילחמה, מתוך חרות מוחלטת ומ תוך
תחושה שלא תהיינה כעתיד הקרוב
מילחמות עם מדינות-ערם, עזרו וסייעו לאד
ייב, וכן נטעו תחושת־כיטחון מוגזמת כ קרב
הציבור הישראלי.

1 1־1־ : 11
** י שהזדמן לו בימי הקרבות לשוחח
עם חיילים באיזור־התעלה ובסוריה,
היה עד ללידת תודעה לאומית חדשה.
כל שיחה כזאת עם צעירים הצטמצמה
בשלושה־ארבע מישפטים. הם מבטאים ב פשטות
כל מה שנעשה בליבו של צעיר
שעבר זה עתה את טבילת־האש שלו, ה עומד
בעוד כמה דקות לחצות את הגשר
לתוך מצריים, או החולף בכביש דמשק
בין פיטריות הפגזים.
נזדמן לי השבוע לשמוע פסוקים כאלה
מפי חיילי חובה ומילואים, כימעט־נערים
וגברים קשישים יותר, ותיקי 14 ימי־קרב
וטירונים שראו באותם רגעים עצמם את
הפגזים הראשונים.

האם יש לנו סיכוי כלשהו לש נות
את עמדת הערבים ז

אנקיסט מגודל זי,ן, שעצר לכמה
דקות לפני קטע מופגז בכביש, בדרך

* שנם רגעים בחייו של עם, כמו
בחייו של אדם, כאשר הוא מסוגל
לקלוט תמונה חדשה של המציאות. רגעים
של הלם, כשכל הדלתות הנפשיות פתו חות.
מאורעות דרמתיים מערערים ברג־

אני מנסה לסכם לעצמי את דברי
החיילים האלה, גרעין העם ה לוחם.
הם יקבעו את דעת הציבור
מחר.

השלימו עדיין עם מעשה היסטורי זה. אנח נו
בטוחים בצידקתנו. הם בטוחים בציד־קתם.
אנחנו
רוצים לשנות את עמדתם היסו דית
לגבי מיפעל־התחייה שלנו. איננו רו צים
בפיסת־נייר חסרת־משמעות. אם ״נכ תיב״
להם שלום, מבלי שישתנה יחסם
המהותי אלינו, לא יהיה ״שלום״ זה אלא
שביתת־נשק עד למילחמה הבאה.
שלום כפוי מבחוץ, ששני הצדדים מקב לים
אותו מאונס, אף הוא אינו שלום
אמיתי, ועלול להיות רק שביתת־נשק
זמנית.

״לחמתם בכבוד, בניכם לחמו באומץ־
לב, ורבים מהם נפלו באומץ־לב.
״קיוויתם לנצח אותנו. תקפתם אותנו ל פתע׳
ביום הקדוש ביותר לנו. השגתם
הישגים ראשונים. אולם גם בתנאים קשים
אלה, בלמנו את התקפתכם והכרענו את
הכף. בנינו אינם סופרמנים. הם לחמו
כך, מפני שהם הגנו על קיום מדינתנו.
כך זה יהיה תמיד.

״כשדה-הקרב העהוב־מדם, כין
קברות הרוגיבם והרוגינו, אנו מצי עים
לכם שלום של אמת, שלום
סביר, שלום שגם אתם וגם אנחנו
יכולים לחיות בו ככבוד, כלי חר דה
מתמדת מפני הכאות.״

ך* יכויי פנייה כזאת תלויים, כמובן,
^ בטיב ההצעה הממשית שנציע.

מה אנחנו יכולים להציע? מה
אנחנו צריכים להציע?
הבה נקבע תחילה מה לא נוכל להציע.

ונאמר לעצמנו: נחדל מהדיבורים ה־סתמיים
על ״גבולות ביטחוך בלתי־מוג־דרים.
של עירבוב דרישות־ביטחון מוצ דקות
עם תאוות־סיפוח ואידיאולוגיות
היסטוריות. העולם הערבי זכאי לדעת למה
בדיוק אנחנו מתכוונים, מר! טיב הביטחון
שאנחנו רוצים בו, ומהו הגבול העומד
לנגד עינינו.
אני מציע להגיד לערבים, ביום הניצ חון:

אין
פנינו לכיכושים. אנחנו מוכנים
להסתפק כגכולותינו.
כתנאי אחד: שנוכל לחיות כגבולות
אלה כביטחון מוחלט.

יך אפשר
המילחדה הזאת מוכיחה ש־קווי־כיטחון
אינם מבטיחים ביטחון,
אינם מונעים מיל חמה, ואינם
מהווים תחליף לשלום.
אכל היא גם מוכיחה שבהעדר
ליצור ביטחון כזה ן

בהיחם התותחים
לא נוכל להציע דבר הנושא עי-

שלום, עוזרים דנו קווים כאלה לספוג
מכת-פתע ראשונה, לפני שהיא
מצליחה להגיע למרכזי יש״
ראד.

אל הגדה המערבית של התעלה, שאל או תי
״האם אתה באמת חושב שהפעם נשיג
שלום?״
קצין־מילואים, בג׳יפ בעל שמשה נקו־בת־כדורים,
עצר לפני קטע מופגז ב כביש
דמשק, מול תל־שמס, ושאל :״האם
אתה עדיין חושב שאפשר להחזיר להם
את השטחים?״
נער שנראה כבן ,17 אך שמתוך עיניו
כבר ניבט הנסיון של קרב ראשון, עמד
לייד מירפאת־שדה מלאת פצועים
ושאל :״אחרי מה שהם עשו
לנו הפעם, איך אפשר להאמין להם?״
וכמה מאות מטרים הלאה, לאורך אותו
ציר, שאל נהג משאית עמוסת פגזים, ש נכנס
לאיזור הקרב :״האם זה יימשך
ככה כל חיינו — עוד מילחמה ועוד מיל-
חמה?״
אותן שאלות, כימעט באותן מילים, חזרו
שוב ושוב. אפשר לתמצת אותן בכמה
פסוקים, המבטאים את מצב־הרוח של ה חזית
בעיצומה של מילחמה:

• כמיהה עמוקה לשלום שיהיה
שלום־אמת, שימנע כביטחון מיל-
חמה נוספת.
• חרדה לביטחון המדינה מפני
התקפות-פתע מוחצות כעתיד, נוסח
יום־כיפור.
• אי״הרצון להחזיר שטחים אם
יש כדבר סיכון כלשהו לביטחון
המדינה, יחד עם חוסר-תאווה בולט
מאד לכיבושים.

ך) כאורה, אלה הם רגשות סותרים.
/אבל הם קיימים, הם אמיתיים, וכל
גישה חדשה לבעיות השלום צריכה להשיב
בכנות על השאלות הספונטאניות הנשא לות
על־ידי צעירים אלה.
הנה השאלה העיקרית, שנשאלתי שוב
ושוב :״האם אתה באמת חושב שהפעם
נשיג שלום?״ או אותה שאלה בצורה
פרובוקטיבית יותר, אך ללא קנטרנות:
״האם אתה עדיין מאמין שאפשר לע שות
איתם שלום?״
אשיב על כך בדבריו של חייל אחר
שלקחתיו בטרמפ דווקא במרכז הארץ, אחרי
שעבר את הקרבות המרים ביותר בצפון:
״אני חושב שאין בעייה שאין לה פיתרון.
מצאנו פיתרון לכל הבעיות הצבאיות. אז
למה שלא נמצא פיתרון לבעייה של הש גת
השלום?״

דברים פשוטים, שטמונה כהם
אמת גדולה.

השלום לא יבוא מעצמו. הצלחה צבזזית
כשלעצמה אינה מביאה שלום. אבל היא
יכולה לאפשר את השלום.
הסיכסוך בינינו ובין הערבים הוא עמוק
ומר. גם הם וגם אנחנו טוענים לאותה
כיברת-ארץ קטנה, שאנו קוראים לה ארץ־
ישראל, והם קוראים לה פלסטין. באנו
והפכנו אותה שוב למולדתנו. הם לא

אם ניישם שני לקחים אלה יחד, נגיע
למסקנה ז ו :
אסור לנו לסגת מן השטחים שכבשנו
ב־ ,1967 מבלי להשיג שלום משמעותי.
מותד לנו להחזיר את השטחים שכבשנו
ב־ 1967׳ אחרי שנוצרה מציאות של שלום
בפועל.
מותר לנו לבצע נסיגות חלקיות, ככל
שתיווצר מציאות של שלום בפועל, תוך
סידורי־ביטחון משמעותיים ויעילים.
בקיצור, הבה נגיד לערבים:

נהיה מובנים לחיות בגכולותינו,
כאשר יקומו כינינו יחסי-שדום
כאלה שיבטיחו דנו כאופן מוחלט
שאכן לא תיתכן עוד מילחמה.
הגשמת שני העקרונות — חזרה
לגבולנו וכינון השלום כפועל —
תהיה צמודה.

עים כאלה את המוסכמות המושרשות, והם
יכולים לפנות את השטח לרעיונות חד שים.
כאלה
הם הרגעים הגדולים של המיל-
חמה, רגעים בין חיים ומוות, בין חרדה
ותיקווה.

הרגע שבו מסתיים הקרב, הוא
הרגע לשינוי תודעת העמים.

כזה היה, לדעתי, הרגע שבו נחלנו את
הניצחון הפנטסטי במילחמת ששת־הימים.
שברנו את צבאות ערב. כבשנו שטחים
עצומים. יצרנו מציאות חדשה. היינו בשיא
כוחנו. הערבים האמינו שאין לנצחנו.
האמנתי אז (ואני מאמין בכך היום) ש אילו
נהגנו אז בתבונה, היה לנו סיכוי
גדול להשיג שלום. לא מפני שהערבים
הציעו לנו אז שלום. הם לא הציעו. אלא
מפני שאנחנו יכולנו אז, במיחווה דרמ תית
היסטורית של מנצח נדיב־לב, לש נות
את יחס הערבים למדינתנו.
הצעתי זאת אז ללוי אשכול, ולא הצ לחתי
לשכנעו, ביום הניצחון לא נקטה
ישראל כל יוזמה.

הרגע הגדול בא וחלף. לא היינו
מוכנים לו.
עכשיו יש שוב רגע כזה.

אנחנו הדפנו התקפת־מחץ כשתי
חזיתות. זאת היתה הצלחה
יקרה שנקנתה כהרבה דם, בדם
המוכים ביותר והיקרים כיותר.
מה נעשה עכשיו?

ני מציע שנעשה עכשיו את
^ אשר לא עשינו בפעם שעברה.
אני מציע שממשלת ישראל תפנה עכשיו
אל עמי ערב ומנהיגיהם׳ בפנייה ישירה,
מלב אל לב׳ ותגיד להם:

מו סיכון שד התקפת־פתע חדשה,
חזקה ומוחצת יותר, כיוס-ביפור
שחור יותר.
לא נוכל להציע דבר שאינו מבטיח את
ביטחוננו, לפחות בתקופה שבדרך־לשלום,
עד לכינון מציאות מוצקה של שלום בפו על•

נוכל להציע החזרת שטחים בלא
שלום, ולא נסיגה מלאה גדולה לפני ש הובטחה
מציאות השלום הלכה למעשה.

לא נציע שלום שיהיה מכוסס
על אמונות נאיביות, על אשליות,
על פיסות־נייר, על הבטחות רי קות.
זוהי
התשובה לחיילים השואלים :״איך
אפשר להאמין להם?״ או :״איך נהיה
בטוחים בפני התקפות־פתע חדשות?״ לא
נאמין לאיש. נהיה בטוחים בכל שלב ו שלב.

כה נגיד לערבים, ונגיד גם לעצ־
( ) מנו: עבר הזמן של מישחקי־המילים,
של נוסחות מעורפלות, של מליצות ד ר
משמעיות. הם טבעו בדם.
הגיע הזמן לדברים מפורשים וחד־מש־מעיים.
נאמר
לערבים: לא די בדיבורים על
״הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני.״
זוהי נוסחה דו־משמעית, היכולה להתכוון
להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל,
או להקמת פלסטין במקום ישראל. הוא
הדין לגבי ״שלום צודק,״ ו״החזרת האד מות.״
עליכם להחליט בבירור אם אתם
מוכנים להשלים עם קיום ישראל ולהכיר
בה, ולקשור עימד, יחסים שיכוננו מציאות
של שלום ויבטיחו אותה מפני חידוש הל חימה.

נקבע
לוח־זמנים, שיחבר יחד את שלבי
השלום ואת שלבי החזרת־השטחים. לא
תהיה שום נסיגה ללא יצירת מציאות של
ביטחון ושלום בשטח, אך לא יהיה שום
עיכוב ליצירת מציאות זו בגלל הרצון
להחזיק בשטחים למטרות אחרות.
ם נציג הצעה זו עכשיו, בצורה
^ דרמתית, היא עשוייה לפרוץ דרך
חדשה אל לב הערבים.
אם לא — נדע לפחות שמילאנו את
חובתנו כלפי עצמנו, כלפי הטובים והיק רים
שלא ישובו ממילחמה זו, וכלפי הא מהות
המתפללות לשלום.

אם תיפול על אוזן קשבת —
נבטיח שמילחמה זו תהיה האח־דונה,
ושהשלוס יקום משדה־הקרב.
דרושה יוזמה ישראלית. דרושה יוזמה
ישראלית עכשיו, מייד!

יש חשיבות עצומה ליוזמת־שלום
ישראלית. בהעדרה, נהיה
נגררים אחרי אחרים, אחרי האמ ריקאים
והסוכייטים.
במיקרה זה, כל הסדר שיושג ייזקף על
חשבון המעצמות, וייראה כאילו נכפה
עלינו. לא נפיק ממנו שום הישג פסיכו לוגי.

הערבים
יקבלו הסדר זה בניצ חון
פוליטי שלהם ושל הסובייטים,
והדכר לא ישנה את יחסם המהותי
לישראל.
במצב זה, עלול ההסדר שיושג להיות
רק הפוגה — מפני ששורשי הסיכסוך לא
נעקרו. הישגי הניצחון של 1967 יבוזבזו
לריק — ללא שלום אמיתי.

ממשלה ישראלית שתהיה אש מה
במחדל בזה — תקבל עד עצמה
את האחריות לטרגדיה חדשה.

+הפסקת פעולות המחבלים הפלסטי נים
— שזכו בהזדמנות זו לראשונה ב הכרה
ישראלית כצד לוחם בסיכסוך.
י• החלפה מיידית של השבויים, דבר
שגולדה מאיר התחייבה לו מפורשות ב נאומה
בכנסת.
תנאים אלה יכלו לעכב את כינון הפס־קת־האש
במשך הימים — הימים הגור ליים
שבהם יבלו כוחות צה״ל מעבר ל תעלה
להשלים את מיבצע ניתוק הצבא
המצרי בגדה המיזרחיח, ממקורות האס פקה
שלו במערב.
על רקע זד, מובנת טיסתו הבהולה של
ד,נרי קיסינג׳ר, ישר ממוסקבה לירושלים.
השיחות היו סודיות, אך התוצאות היו
ברורות: עד לשעות אחר־הצהריים נעלמו
כל התנאים שהציגה ישראל, אך הסכמת
ממשלת ישראל להפסקת־האש נשארה ב עינה.
לשרטט
מפות. לאור דוגמה זו, ברור
איך יתפתחו הדברים הלאה. טכם ים י-הד,ש הייה,
שנמשכו בהצלחה במשך שש שנים
ורבע, עבר זמנם.
אמנם, כבר ביום בינון הפסקת־האש די בר
משה דיין על המילחמה הבאה, והב טיח
עמדת־מוצא טאקטית נוחה למילחמה
זו• אך בשבועות הקרובים יעשו המעצמות
מאמץ נימרץ ביותר להשגת הסדר־קבע
ישראלי־ערבי.
במשך שש שנים סירבה ממשלת־ישראל
״לשרטט מפות״ .עתה לא יהיה מנוס מכך.
מילחמת 1973 נסתיימה ללא הכרעה —
והדיון יהיה על תוצאות מילחמת .1967

במדינ ה

הס ד א חזרו
המילחמה פרצה כהפתעה גמורה. ד,פ־סקת־האש
באה באותה פיתאומיות.
בצפון ובדרום התרוממו חיילים סמוקי״
עיניים, מגודלי-זקן ופרועי־שיער, אחרי
17 ימי לחימה אכזרית. הם לא קראו הידד.
אבל בליבם שררה השימחה. המילחמה
עברה, והם נשארו בחיים.
מאות אלפי אבות ואמהות הפליטו אנ חה
של הקלה. המילחמה נגמרה. הבן יח זור
הביתה.
המילחמה האכזרית ביותר בתולדות ה מדינה,
מאז מילחמת־ר,עצמאות, הגיעה ל סיומה.
עובדה זו כשלעצמה היתד, כה
עצומה, כה מרעישה, עד שדחקה לפינה
את כל השאלות. אפילו את השאלה: מי,
בעצם, ניצח במילחמה ז ו?
הקטל הנורא נפסק. ורק המישפחות ה שכולות
לא היו שותפות לשימחה. בניהן
לא יחזרו.

ה מיל חמה
מידחמה דלא הכרעה
החלטת הנשיא ניכסון והמזכיר ברז׳נייב
לכפות על הצדדים הפסקת־אש מיידית באה
כהפתעה. אך אילו היה לישראלים בשבוע
האחרון פנאי לקרוא עיתונים זרים, היו
מופתעים פחות.
כי כשם שהיו סימנים למכביר שהעידו
שהמילחמה עומדת לפרוץ, כן היו סימנים
ברורים לכוונת האמריקאים להפסיקה.
נגד ניצחון ישראלי. ביום החמישי,
פורסם בניו יורק טיימם מאמרו של ג׳יימס
רסטון, אחד העיתונאים החשובים ביותר
בארצות־הברית. הכל הבינו שמאמר זה
בא ממקור עליון בצמרת הממשלה האמ ריקאית.
הוא נשא את הכותרת :״הפשרה
החבוייה״.
המילים הפותחות היו :״למרות רכבת-
האוויר האמריקאית הבהולה של מטוסים
ותחמושת לישראל, טעות היא להניח ש ממשלת
ניכסון שואפת להבטיח ניצחון
ישראלי מזהיר נוסף במילחמת המיזרח־התיכון.
״וושינגטון
אינה מנסה להחזיר על כנו
את המצב הצבאי שקדם להתקפה הער בית,
ושגרם לקיפאון הדיפלומטי. היא מנ סה
להשיג הפסקת־אש של פשרה, שתפתח
את הדרך להסדר בדרך של משא־ומתן.
היא מודדת את האספקה לישראל לאור
שיקול זה.״
ובסיכום :״ניכסון וקיסינג׳ר אינם אומ רים
זאת בפומבי, אבל בשיחות פרטיות
הם לוחצים — לא למען ניצחון ישראלי,
אלא למען פשרה ישראלית.״
מצב ללא־נשוא. זה היה התרשים ש על
פיו פעל ד,נרי קיסינג׳ר, בשיתוף־פעו־לה
עם הסובייטים. שעה שמשה דיין צהל
בפומבי כי אין כל סימן שממשלת ארצות־הברית
מעוניינת בהפסקת־אש.
אין זה מיקרה שהפסקת־האש מנעה ני צחון
ישראלי מכריע בסיני. להיפך: עי תוי
הפסקת־האש נועד בדיוק למנוע ניצ חון
כזה.
האמריקאים השתכנעו שישראל גרמה
לקיפאון, קברה את יוזמת רוג׳רם ואת
שליחות יארינג, מפני שהרגישה את עצמה
כל-יכולה מבחינה צבאית, ומפני שהער בים
היו חסרי־אונים. האמריקאים רצו ב פירוש
למנוע החזרת מצב זד, על כנו.
ואכן — הם השיגו מטרה זו. בגלל הם־
סקת־האש, נשארה המילחמה ללא הכרעה
צבאית.
במצב כזה, אי־אפשר לשחרר את הצב אות
ולשלוח את מרבית החיילים הביתה.
הפסקת־האש הזאת אינה יציבה ואינה יכו לה
להימשך זמן רב, כמו זו שהיתר, קודם
לכן לאורך התעלה. המצב עדין מדי, וחו תם
הזמניות טבועה בו.
גם בזאת רצו האמריקאים. הם רצו ש המצב
עצמו ילחץ על שני הצדדים — וב עיקר
על ישראל — לנקוט עמדה פשר נית
לגבי הסיכסוך עצמו.
לחץ על־ידי נשל! .ההמשך נתון.
החלטת מועצת־ד,ביטחון אינה חד־מש־מעית.
כמו החלטת ,242 היא נותנת משהו
לכל צד. לערבים מובטחת ביצוע החלטת
מועצת־ו־,ביטחון ,242 אשר כל העולם (מיל-
בד ישראל עצמה) מפרש אותה כדרישה
לנסיגה ישראלית מכל השטחים המוחז קים,
תוך תיקוני־גבול ״בלתי־מהותיים״.
לישראל מובטח משא־ומתן ישיר עם ה־

מ ניצח בנץ ידחגלר?•

קיסינג׳ר ואכן גדוד
הנרי בא, התנאים נעלמו
ערבים ,״בחסות מתאימה״ .אולם שני ה סעיפים
האלה אינם מפורטים, דבר המאפ שר
שוב ויכוח אינסופי.
אך נראה שהפעם יהיה מישהו שידאג
לכך שהדברים יתקדמו לקראת הסדר. ה לחץ
האמריקאי הוא עתה חזק וברור, והוא
מסתמך על מכשיר שאין יעיל ממנו: הצו רך
החיוני של ישראל בציוד אמריקאי
חדיש, נוכח האספקה הסובייטית לערבים.
בקווים הנוכחיים, החשופים והמסוכנים,
יש לאספקת הנשק האמריקאי חשיבות ש איו
למעלה ממנה.
אין ספק שהאמריקאים ישתמשו״בלחץ
זה ללא היסוס. שני אינטרסים אמריקאיים
חיוניים מונחים על כפות המאזניים:
#האפשרות המוחשית שנתגלתה ב־מילחמד,
זו, שהמצב במיזרח־ד,תיכון עלול
לגרור את שתי המעצמות, בעל כורחן, ל עימות
כולל, המסכן את שלום העולם. ה נשיא
ניכסון הזהיר לא פעם בפני אפש רות
זו, אך יתכן שלא האמין בד, בעצמו.
הפעם שימשה המילחמה אזהרה ברורה.
• החשש מפני ניתוק הנפט הערבי,
שהוא חיוני לכלכלת העולם המערבי. הא
מריקאים
חששו שהמשך המילחמה יגרום
להרס מיתקני-הנפט, או לניתוק הזרם בדרך
אחרת — דבר שהיה משבית את כל
הכלכלה של אירופה המערבית, ופוגע ב מישרין
ובעקיפין גם במשק האמריקאי. ה איום
היה ברור, ואין בדעת האמריקאים
להסתכן שוב.
סיגנון חדש* את טיבו של הסיגנון
האמריקאי החדש הרגישה ישראל בבר
ביום הראשון אחרי החלטת מועצת־הבי־טחון.
בבוקר
של יום ב׳ פירסמה ממשלת־ישראל
הודעה, שהיתנתה את הסכמתה ל-
הפסקת־האש בכמה תנאים:
• הפסקת המצור במיצר באב־על־מג־דב,
המוצא הדרומי של ים־סוף,
בהזדמנות זו נודע לציבור
הישראלי לראשונה שד,תימנים והמיצרים
אכן הטילו מצור כזה — דבר שהועלם
ממנו עד כה.
• הסכמת כל הצדדים הלוחמים להם־
סקת־האש, ובכלל זה הסכמת מדינות־ערב
ששלחו גייסות לחזית, כגון עיראק, מארו-
קו, אלג׳יריה, ועוד.

דיין ובר־לכ בגדה המערבית של התערה
העצמות לא נשברו

מי ניצח במילחמת יום־הכיפורז
הדבר תלוי במטרות ששני הצדדים
הציבו לעצמם.
שכירת העצמות. מבחינה צבאית,
נחל צה״ל הישג עצום׳ כאשר בלם והדף
התקפת־מחץ שירדה עליו לפתע, בגלל
המחדל המחריד של הממשלה בהערכת
כוונות המצרים והסורים. מחדל זה, ש האחראי
העיקרי לו הוא משה דיין, כשר-
הביטחון, עוד ישמש נושא לוויכוחים רבים.
אולם המטרה של צה״ל לא היתה, כמו בן,
הדיפת ההתקפה בילבד. המטרה היתד.
״להשמיד את כוחות האוייב.״ בלשון ה־רמטכ״ל,
דויד אלעזר :״לשבור להם את
העצמות.״ בלשון משה דייו :״ללמד או תם
לקח שלא ישכחו אותו.״
מטרד, זו לא הושגה.
כל ישראלי יודע שרק גורם הזמן מנע
הכרעה בדרום. אולם העובדה היא שבבוא
הפסקת״האש, ביום ד,־ 17 של המילחמה,
עדיין החזיק הצבא ד,מיצרי בחלק ני כר
של הגדה המיזרחית של התעלה, והת נגדותו
לא נשברה. זה היה הישג שסאדאת
היה מוכן להקריב כל קורבן כדי להשיגו.
בחזית הצפונית אמנם נהדפו הסורים
כליל, ואיבדו שטח־אדמה נוסף• אולם גם
בחזית זו לא נשברה התנגדות הצבא ה סורי׳
והוא לא הושמד, או נהרס. שיקום
ציודו הוא ענייו של זמן בלבד.
אין ספק שהמצרים והסורים יטענו, עתה,
שידם היתד, על העליונה, שהם התכוננו
להתקפות-נגד, וכר. העובדה היא שעם
כניסת הפסקת־האש לתוקפה, לא הושגה
הכרעה צבאית בשתי החזיתות.
,,מחסום הפחד״ .מהבחינה המדינית,
לא השיגה ישראל דבר. ההישג כולו היה
בצד הערבי.
המצרים נכנסו להרפתקה המילחמתית
כדי להכריח את המעצמות הגדולות ללחוץ
על י־שראל למען הסדר, שיחזיר לערבים
את האדמות המוחזקות בידי ישראל מאז
. 1967
הם השיגו את המטרה הזאת — לפחות
לפי שעה. המנגנון הבינלאומי למען הש גת
הסדר על פי החלטה 242 החל לזוז.
יחד עם זאת השיגו הערבים מטרה נוס פת,
זו שהוגדרה על-ידי חסנין הייכל כש בירת
״מחסום הפחד״ .הם הצילו את כבו דם,
והוכיחו שהם יכולים להילחם, ואף
להשיג לפחות הצלחות זמניות וחלקיות.
הסיכום ; שום צד לא ניצח במילחמה
זו. אולם מאזן ההישגים המדיניים הוא
לטובת הערבים.
הטרגדיה היא שכל אשר נקבע עתה,
בסיום המילחמה, יכול היד, להיקבע לפני
המילחמה, ובילעדיה. אילו נקטו ממשלות
ישראל ומדינות־ערב עמדות. סבירות, יכלו
להגיע ללא מילחמה לאותם הדברים שעלי הם
הוחלט עכשיו: ביצוע החלטת מועצת־הביטחון•
,242 ומשא-ומתן בחסות בינלאומית
להשגת שלום־קבע. גם בישראל וגם ב־ארצות-ערב
היו די קולות שתבעו זאת.
כמו תמיד, פרעו החיילים בדמם וב חייהם
את חשבון המדלדלים של המדינאים.
הטולס הזה 1885

הזוך לתעלה

בשבוע השני למילחמה החל המיפנוז בחזית תעלת־סואץ.
כוח שיריון פרץ דרך קוי המיצוים, הצליח
להקים ראש גשר בגדה המערבית של התעלה. בעקבותיו החלה התנועה הגדולה של

צה״ל בצירי הפריצה למצריים. בין הבהקי הפגזים, רעמי התותחים, הלהבות ותימרות
העשן, נעות שיירות אינסופיות של כוחות שיריון חי׳׳ר ואספקה בדרך מערבה, כשהן
יוצרות תמונות סוריאליסטיות בלב המידבר. העשן באופק עולה ממכונית בוערת.

גדפריצגז הגדמז!
ך* פלישה למצריים החלה היד-
1קולו של המפקד במכשיר־הקשר.
אי אפשר היה שלא לחוש את נימת
הצהלה שבקולו הצרוד, למרות שהמצב
בשטח היה רחוק מאוד מלהיות מרנין. ב אותו
רגע ניצב בסד הכל טנק ישראלי
אחד על הגדה המערבית של תעלת־סואץ.
ארבעה טנקים נוספים היו בדרכם לצלוח
את התעלה .״הפלישה הנוראית״ דמתה
ברגע זה לכל היותר למעין דיגדוג ב עורפו
של ההיפופוטם המצרי שרבץ על
הגדה המזרחית־הישראלית לשעבר של תע-
לת־סואץ.
קשה היה להאמין, ורבים
אומנם לא האמינו, כי צלי חה
זו עשויה לחולל את המיפנה הגדול
בחזית המצרית. מלחמת יום־הכיפורים
הכניסה לסלנג הישראלי את המונח ״מש מעותי.״
ובהתאם לסלנג זה היתה הצליחה
של ראשוני הטנקים הישראליים בשחר של
יום שלישי ה־ 16 בחודש בהחלט ״בלתי
משמעותי.״
אולם לגבי אוחו מפקד שבישר בקול

חדור ביטחון ואמונה על תחילתה של ה אנושית
כמעט של הטנק האנושי הוכיחה
פלישה׳ היתד, מקופלת בהצלחת הצליחה
את עצמה בפעם נוספת. היה ברור לו
הראשונית משמעות כולית. היא בישרה
שכל מה שהוא צריך זה להעביר בסך
ניצחון במערכה על התפיסות הצבאיות
הכל טנק אחד לגדה המצרית ולפתוח שם
המקובלות,
באש. השאר כבר יבוא לבד.
וזה בדיוק מה שאירע.
עתה, כאשר נסתיימה מערכה זו בניצ חון,
שהושג ב מראשיתה
הי איחור
רב. הגיעה
תד, התוכנית מנו כתבו:
אורי אבנרי ואדי תבור להילחם השעה
תי לכל גדת נגד
האוייב המצ אוריה
צבאית קיי צילמו:
יעקב אגור ורמי הרפרין

מת. אם מישהו שעות באותן
היה מציע תוכ נית
כזאת בבי־תספד לפיקוד ומטה הוא
בהן הכין כוח־המשימה, שהוכן למטרה זו,
את הצליחה
היה ״מועף״ מיד מהקורס. היא לא היתד,
בהיו
בעיות לוגיסטיות מסובכות
מבוססת על יחסי־כוחות, לא על הסתברות
יותר של העברת אמצעי צליחה בדרכים
של תורות הלחימה המקובלות ולא על חו הארוכות
של מידבר סיני ודרך מערכיו
קים טאקטיים או איסטרטגיים. ביסו הצפופים
של כוח הפלישה המצרי שהת דמיון,
העזה, שיח דה
היו מונחים
בסס בגדה המזרחית,
דור ממוסכמות ומחשבה לוגית פשוטה
אך בריאה. מאחוריה ניצבה האמונה הבל תי
מעורערת בתושייתו ובאומץ ליבו של
הלוחם הישראלי כפרט, מול כל התיחכום
העקשנות הבלתי
של הנשק המודרני.

תוכנית הצליחה והבקעת המערך ד,מיצ רי
במיבצע חצוף ונועז היתד, קיימת כבר
בשלבים המוקדמים של המלחמה. הולידה
אותה הערכת מצב פשוטה ביותר.
ביום השלישי של המלחמה היה המערך
הצבאי המיצרי פרוש לאורך כל 160 הקי לומטרים
של הגדה המזרחית של תעלת-
סואץ. זה היה כוח אדיר גם במושגים
גלובאליים 1200 .טנקים הנתמכים בדי-
ביזיות חי״ר מאומנות ומצויירות במסות
אדירות של נשק אנטי־טנקי חדיש ומפ תיע
בשיטות הפעלתו, היו ערוכים בבסיס
מוצק מול הכוח הישראלי שבלם אותם,
מוכנים לנצל את הצלחתם הראשונית ו לנוע
צפונה. מאחוריהם היה פרוש ה מערך
הצפוף ביותר בעולם של טילים נגד
מטוסים, שהבטיח למיצרים שמיים נקיים
והיקשה על מימוש העליונות האווירית של

בכמות ובאיכות הנשק היה למצרים
יתרון ברור ומוחלט. הם רצו להביאו
לידי ביטוי בהתנגשות חזיתית, לפי שיטות

הנעות בטורים ארוכים בעקבות הכוחות הלו 111ד?
1 7 1 * 1111111 111
חמים, הורכבו שוב, כמו במילחמות הקודמות,

בעיקר מרכב מילואים, הנושא עליו שלטי פירסומת. טיוליות ומשאיות קירור, טנדרים

של חברות טלוויזיות עם מיכליות של תנובה, מכוניות הובלה של חברות רהיטים עם
משאיות־ענק ממיפעלי ים־המלח — יצרו את השיירה הססגונית, המבולגנת והאזרחית
ביותר שראתה איזו שהיא מילחמה — ואם זאת יעילה ומגיעה ליעדיה כפי שנקבע מראש.

9 11143 71ך * 15 ך ן ״

קצהו הצפוני של האגם ה־מר
הגדול, מיתגלה לעיני

הלוחמים. הפס הבוהק הנראה בתמונה הוא האגם המר, שמצפונה

לו הקים צה״ל את ראש־הגשר לפלישה למצריים. עמוד העשן
המיתמר אל־על ניגרם כתוצאה מהפגנה של הארטילריה המיצרית,
שלא הצליחה לעצור את הטורים הפורצים לעבר הגדה המערבית.

זה מה שאירע באמת וזה מה שחולל את
(המשך מעמוד )7
המיפנה.
המלחמה הקלאסיות שהיו מקובלות עוד
המחיר ששולם היה כבד. ברגעים מסו־בתקופה
הרומאית, של שורות פלאנגות
אדירות המסתערות גלים גלים על האוייב ־ יימים נראה המיבצע כמו הטחת ראש ב קיר.
אבל השיקול של העדפת הקרבת
במערכה כזו לא ניתן היה להביא לידי
קורבנות תמורת נטילה היוזמה, על הקר ביטוי
את עדיפותו של השיריון הישראלי,
בת קורבנות בקרב הגנה ונסיגה, הוכיח
המתבטאת בתנועה, תימרון ותותחנות טנ את
עצמו.
קים. היה צורך במיבצע שיאפשר לצר,״ל
במשך שעות רבות, אחרי שטנקים יש לנהל
את המערכה ב־שיטות הנוחות לו.
ראלים כבר שעטו בנוף האפריקאי של קני
זאת ניתן היה להשיג רק על״ידי פרי תירס,
דקלים ותעלות־מים שממערב ל צה
נועזת דרך מערך האוייב, חדירה ל תעלה,
לא הבין הפיקוד המיצרי כלל מה
עורפו, שיבוש קווי האספקה שלו לגדה
המזרחית וניטרול סככת הטילים נגד המ טוסים
שפרש מעל עצמו.
כדי להאמין בהצלחתו של מיבצע כזה
היה צורך לחולל מהפכה בכל דרכי הח שיבה
הצבאית ולהתאימן לתנאים החד שים
שנוצרו בשטח.
למי שראה בבהירות את תמונת המצב
של ההיערכות המצרית בשטח, לא היה
קש•־ להאמין בהיגיון של תוכנית־בלתי־מתקבלת־על־הדעת
כזו. הכוח המיצרי היה
פרוש אומנם לכל אורך התעלה, אולם עי קר
כוחו היה מרוכז בכמה אגרופים סביב
ראשי־הגשר שהקים. די היה למצוא נקודה
רכה במערך כזה, לרכז שם את המאמץ
העיקרי כדי להעלות את סיכויי ההצלחה
של מיבצע ׳הפריצה.
לא היה זה מיקרה שהמקום שנבחר ל פריצת
צה״ל לגדה המערבית של התעלה
מוקד לקצהו הצפוני של האגם המר. מקום
זה היה אחת מנקודות התורפה של ה מערך
המיצרי. כיוון שהאגם המר הרחב
שבעורף מנע דרכי גישה נוחות לכוח ש ממזרח
לתעלה, שלא יכול היה להסתייע
שם בגשרים שהקימו המצרים על התעלה,
היה האזור בבחינת הבטן הרכה של ה מערך
המיצרי. לא רק זה. פריצה במקום
זה הבטיחה מראש שאגף אחד לפחות של
ראש־הגשר, זה שמכיוון האגם, יהיה חופ שי
ונקי מכוחות אוייב.
אבל הדברים נראים פשוטים וסבירים
רק בתיאוריה. בשטח הם היו חמורים ב הרבה.
כי גם בבטן הרכה הזו הספיקו כבר
המצרים להקים מיתחמים מבוצרים אדי רים
וכוחות שיריון שלהם חסמו את צירי
התנועה לעבר צפון האגם המר.
היה חשש סביר שאפילו אם יצליח קרב
ההבקעה לעבר ראש־הגשר, יצליחו המצ רים
לאגוף תוך זמן קצר את הכוח הפו רץ.,לכתרו,
ולחסום את דרכי הגישה אליו.
סיכויי ההצלחה היו מושתתים בעיקר
על הפתעת היריב׳ אילוצו לתימרון בני גוד
לכל הכללים שהורגל להם ולמד או תם,
ולאי היכולת של מפקדיו לקרוא את
הקרב בשלביו הראשונים.

קורה לו. עברו שעות יקרות ומכריעות
עד שהמצרים תפסו מה משמעות הפריצה
לעבר הגדה המצרית. עברו ימים עד ש תפסו
את מימדיה ואופיה. אז היה כבר
מאוחר. על פני *שלושה גשרים ובעזרת
אמצעי צליחה אחרים, נעו טורי שיריון,
ארטילריה ואספקה, עמוק לעבר ליבה של
מצריים. כוח המשימה הפך לכוח פלישה.
הצליחה הפכה לראש־גשר שמימדיו הלכו
והתנפחו מרגע לרגע ואיימו על הצבא
המצרי המרוכז בגדה המזרחית מעורפו.
אילמליא הפסקת־האש, שתפסה את ה

*1 1 7 1 1 1 1 1 1 1 1 1111 כך נראה מעוז של צה״ל בקו
בר־לב, שנכבש על ידי המצ־
1 1111111111 1111/1
רים ביום הראשון של המילחמה, ונכבש מחדש בידי כוחות

כוחות שמעבר לתעלה באמצע תנופתם
יכול היה מיבצע זה להכריע את גורל
המילחמה כולה.
בשבעת הימים של הפריצה למצריים
נרשם פרק נכבד ועקוב מדם
במלחמת יום־הכיפורים. זה יהיה הפרק
שעוד שנים רבות ימשיכו לעסוק בו,
בהשלכותיו ובלקחיו.
בשלב הנוכחי כל מה שניתן לסכם מ־לקחיו
הוא כי זה הקרב שהמחיש את
המיפנה הבולט ביותר בתורת המלחמה.
אם עד כה היו חילות הקרקע כוחו העיקרי
של צבא לוחם כשלחיל־האוויר יש תפקיד
מסייע בלבד, הפכו במיבצע זה כוחות ה־לכוח
המסייע
שיריון, הרגלים
בעוד לחיל־האוויר נועד תפקיד ההכרעה.
הפריצה למצריים וההשתלטות על הש טח
המצרי נועדה לטהר את מרחב הקר בות
ממערכי הטילים האנטי־אוויריים, כדי
לאפשר לחיל־חאוויר לפעול נגד שיריון ה־אוייב
על מנת להשיג הכרעה. זה גם מה
שהצליח כוח הפריצה של צה״ל בגדה
המערבית להשיג, עד לרגע בו הוכרז על
הפסקת־האש.
בשום פרק של הלחימה בגדה המערבית
של התעלה, שנמשכה שבעה ימים, לא
היתה כוונה לעלות על קהיר. העובדה ש־קהיר
נמצאת רק במרחק של 135ק״מ
מהתעלה וכי חלוצי כוחות צה״ל נמצאו
במרחק של פחות מ־ 100 קילומטר מהבירה
המיצרית היא *שולית בלבד. עיקר כוח ה מחץ
לא היה מופנה מערבה לעבר צירי
התנועה בין סואץ ואיסמעיליה לקהיר. ה מטרה
היתה לטהר את השטחים שמדרום
ומצפון לראש-הגשר מסוללות הטילים ו הארטילריה,
שסייעו לכוחות המצריים בגדה
המיזרחית. כדי להקל את הלחימה שם.
אם הורחבה גיזרת הלחימה מערבה, כך
שהשטח שתפס צה״ל ממערב לתעלה •היה
שווה כמעט בקילומטרים מרובעים לשטח
אותו החזיקו המיצרים ממזרח לתעלה, נבע
הדבר רק מניסיונות הבלימה של המיצרים.
הם החישו כוחות שירמן ורגלים לא רק
מצפון ומדרום, אלא גם מכיוון מערב,
מהכוחות שנועדו לשמור על קהיר. תוך
כדי לחימה עם כוחות אלה, בשטחים המיד־בריים
והבלתי מעובדים, הורחב גבול ה־הגיזרה
גם מערבה.
כך׳ לגמרי במקרה, משיקולים צבאיים
בלבד, אירע שהפסקת האש מצאה את
צה״ל בליבה של ארץ גושן — אותו ה אמור
של מצרים אליו ירדו בני ישראל
בתקופת האבות ושבו בנו את ערי המס כנות,
פיתום ורעמסם, למצרים.
(המשך בעמוד ) 10

צה׳׳ל בתחילת השבוע שעבר. המעוז נראה הרוס לחלוטין אחרי
שנכתש על־ידי הארטילריה המצרית. אולם נידחת התיל שלו
והבונקרים שבו נותרו שלימים. המעוז נמצא ליד האגם המר.

ן * ניייזי

השני
דומה

לנחש ענק,

^ צבאח פו ר ץ
( \ הזוחל קדימה.
הראש מגיש בזעם, ושיניו קטלניות.

אבל מאחורי הראש זוחל גוף ארוך,
הצמוד אליו.
בין הראש הלוחם והגוף המתמשך
אין שום רווח. בל הדרוש לראש —
פגזים, דלק, אוכל, אמבולנסים, תגבורת,
תותחים — נע קדימה יחד עיטו, תחת
אש הפגזים הנופלים מדי פעם.
זהו חציר הארוך. משני צדדיו עדיין
נמצאים כוחות״אוייב היכולים לפרוץ
אליו, בניסיון לנתק את קווי האספקה
של טנקים
לכוחות הלוחמים. מסך
סוכך על הציר. אך איש אינו מודאג מן
האגפים. הכל שואף קדימה, קדימה,

ף 19 0ך ק הרמטכ״ל, רב אלוף

אלעזר, משקיף על
11/111111
#11 1 1 1
סואץ ממסוק שהטיס אותו לעבר ראש הגשר הישראלי
המערבית של התעלה. בתום היום השלישי של הפריצה,
דויד תעלת בגדה טוהר

השטח מטילי הנ.מ. של המצרים וניתן היה לעבור בקטע רחב
של הפריצה, במסוקים מבלי להסתכן מטוסי חיל־האוויר שפרשו
מיטריה אווירית מעל האיזור, סיכלו כל נסיון של חיל־האוויר
המיצרי לתקוף את כוחות צה״ל בסביבת הגשרים על התעלה.

אל העבר השני ״ח

תין לתורו לצלוח את התעלה לעבר הגדה השניה, ליד רא
הגשר שהוקם על ידי כוח הפריצה של צודל. בשלבים הראשוני

י 1 1 10

של הפריצה עברו את התעלה טנקים בודדים, שהיוו כוח
אולם תוך שעות מיספר הורחב ראש־הגשר וטורי שיריון
ורמו דרך הגשרים שהוקמו על המים. על סוללת העפר
השני ניתן להבחין בדמות של חייל בודד הניצב

משימה. ואספקה מהעבר
חשוף,

שלושה חיילים מיצ־ן
ך ; ן 11ך ן עיניים חבושי
ריים

1.1111
נלקחים בשבי כוחות צה״ל בגדה המערבית
של התעלה. אחד החיילים לבש ג׳לבינה
לבנה כדי להתחזות כאזרח. במילחמה זו
לא התגלו המחזות מהעבר של חיילים מיצ ריים
הנוטשים את נעליהם בעת המנוסה.
כדי שהראש לא יישאר אף לרגע אחד
בלי החומר המזין אותו.
אנחנו נוסעים קדימה, לאורך הציר,
בצד הרכב המתנהל בכבדות. לעתים נדמה
שהציר חסום ללא תקנה. אך כעבור
רבע שעה מתחילה שוב ההתקדמות.
איכשהו הסתדר הפקק.
האם יש כאן סדר! נדמה שלא. הכל
מעורבב. מכוניות עמוסות־פגזים נעות
צפופות בין ג׳יפי״סיור, השואפים קדימה
ללא סבלנות, נוטשים את הכביש, עוברים
בענני החול, ועולים שוב על הכביש הצר.
נגמ״שים מתערבים במשאיות כבדות של
יחידה אחרת. אבל מי שמכיר את צה״ל
יודע שאי־סדר זח יסתדר מעצמו. מכיוון
שכל אחד רוצה להגיע אל הגדה המער בית
של התעלה, ורוצה להגיע מחר, ישנה
תאוצה טבעית המתגברת על כל המיכ-
שולים.
כעבור שעתיים, כאשר חוזרים באותו
ציר, הוא כבר פנוי כימעט כולו. כל ה יחידות
שנראו תקועות ללא תקנה, כבר
עברו את התעלה.
אבל הנחש עוד לא נגמר. הוא מתמשך
משאיות,
רבים. קילומטרים לאורך
אמבולנסים ארטלריח, ציוד-צליחה, סד נאות
— הכל עומד על הכבישים העור ׳

גופתו שד איש קומנדו מצרי צפה במימי תעה
11111
*111 1 1 1 ¥1
לת־סואץ, ליד הגשר שהקימו אנשי חיל־ו
11111111 #11 1111 1 /
ההנדסה של צה״ל על התעלה, כשמסביבו מפוזרים דגים מחים, תוצאה של התפוצצויות

פגזי הארטילריה משני הצדדים בתוך מי התעלה. בימים האחרונים היו נסיונות של
חיילים מצריים לצלוח את התעלה בשחיה מהגדה המזרחית לגדה המערבית. כמה מחיילים
אלה נורו בידי החיילים המצריים בגדה המערבית 100 ,מטרים מיס מפרידין בין שתי הגדות.

פיים, וממתין. חיילים ישנים מתחת ל מכוניות.
פה ושם משחקים נהגים בשש-
בש. אוכלים שותים, עושים את הצרכים.
ממתינים בסבלנות. צבא גדול בהתקד מותו,
מוכן לתזוזה בכל רגע, כשכל המח שבות
נתונות לראש הנחש, ממערב ל תעלה.

כמה דקות חולף מעל לכביש, בשל מיבנה ורועמת נמוכה טיסה
מיראז׳ים,
סקייהוקים או פאנטומים.
רואים אותם בשימחה. סומכים עליהם
לגמרי. הם נותנים לאלפי זוחלי״הקרקע
הרגשה של ביטחון.
אין פוחדים ממטוסי חאוייב המגיחים
לעיתים רחוקות. אפילו כשמתפוצץ משהו
מאחור, ופיטריות מתרוממות אי־שם
מעבר לגבעות, אין דואגים .״הם לא יכו לים
לדייק. הם זורקים את חמיטען
הם פוגעים
רק לעיתים רחוקות.״

ץ * ן הכיוון השני

לא בא כימעט

כלום.
מדי פעם נשמע הקול הנורא. צופר.
מתוך ענן האבק נראים אורות, ולאחר
מכן מכונית הנוסעת לקראתנו במהירות.
יש יחס של קדושה לאמבולנסים.
אפילו בפקק הגרוע ביותר, מתפנה להם
באורח פלא דרך, כדי שיוכלו לרוץ אחו רה.
לפעמים אין זה אמבולנס, אלא
נגמ״ש. כמה ראשים נראים כפופים מעל
לחייל שוכב. יד מורמת מחזיקה במיכל
פלסטיק שקוף של פלזמה. האורות דול קים.
פנו דרך, מהר !
״לא איכפת לי שתתפגרו, אבל אל
תחסמו את חציר!״ צועק מישהו ב-
קומנדקאר לעבר מכונית, החוסמת את
הצד השמאלי של הכביש. היא ממהרת
להילחץ בין שני טאנקים בצד הימני.
האמבולנס צופר ועובר.
זימזום של מסוק. הוא טס נמוך,
מוכן לנחיתה. מאחורינו על גבעה,
המסוק הגדול
נוחת. לקראתו צועדת שיירה, ספק בהלי כה,
ספק בריצה.
החיילים עומדים בצד הכביש, ומס תכלים.
קבוצת של דמויות אצות אל
(המשך בעמוד 02

קו מול קו -אבל חטו! יכג
האבסורדיים של המילחמה: חיילי צה״ל יושבים בגדה המערבית
של התעלה, בקווים שבנו המיצריס, בעוד המיצרים יושבים בגדה

המיזרחית, בקו
המיצרים בגדה
היו מאסיבייס
היו פרימיטייס

בר־לב. מהצד המערבי מפגיזים חיילי צה׳׳ל אח
המיזרחית, מעורפם, קווי הביצורים שבנו המיצרים
אך תנאי המגורים של החיילים המיצרייס בהם
ביותר, בניגוד לתנאי המגורים של חיילי צה״ל.

הפריצה זדגדזג־זז

את ציר הפריצה, החישו כוחות שיריון מוגברים לאזור. יחידות השיריון של צה״ל
חיסלו את התערבותם בקרב בו הושמדו כ־ססו טנקים. כמה מהם נפגעו בטווחים קצרים.

הרכב המצריים, כשאחד מהם עולת באש אחרי פגיעה ישירה של הטנק. בתמונה למטה
נראים חיילי.החי״ד. של צה״ל דוהרים בנגמ״ש בעקבות הטנקים כדי לטהר את המיתחם.

הגיונו החרוש

חריצי שרשרות הטנקיס המתנזר־נים
על מישטחי החול הענ קיים
שבגיזרה המרכזית של תעלת סואץ, הופכים את שדה־הקרב למעין
והמשך מעמוד ) 11
המסוק, מרוכזים סביב לאלונקה. מרחוק
הם נראים כמו מרבה״רגליים. כעבור רגע,
מופיע מרבה״רגליים שני.
״אחד ...שנים ...שלושה ...ארבעה...
חמישה סופר חייל צעיר חרישית. ויש
עוד, ששי, שביעי, שמיני.
חייל זה ירד טנגמ״ש, שפניו אל התעלה.
הוא יעדור את קו״חמיים בעוד כמה
דקות, אל הקרב הראשון שלו. מה עובר
בראשו, למראה האלונקות שחזרו משם?
המוראל נשאר גבוה. הגישה היא
עניינית. יש מילחמה. במיל־חמה
יש פצועים והרוגים. זה יכול להיות
כל אחד. אם יש מזל, לא תהיה זה אתה.
אם אין מזל, זהו זח. אבל אם תיפצע
יוציאו או תן מייד, ייייד דקות תגיע אל
מקום האיסוף, ומשם במסוק אחורה.

לוח שח־מט ענקי, החו
שיירת אספקה מצרית
רמי הלפרין, צלם זזעוי

הידיעה הזאת שווה הרבה״הרבה — כמו רעש
פאנטומים העוברים מעל לראשינו ברגע זה, בר1
כביר.
ךוסעיםלראות את מקום האיסוף. כמה או
311 לים פתוחים. אחד מהם מסודר כמירפאה׳
אחרים שוכבים פצועי מלפני
האוהלים, על החול, מונחות שתי אלונקו
ועליהן דמויות שאינן נעות. הראשים מכוסים
שמיכות חאקי, קציר המוות מאז המסוק האחרון.
הפצועים שאינם במצב קשה מדי, נמצאים במצ
רוח טוב. הם כבר עברו את התופת. בשבילם 1
נגמר. הם מעשנים, משוחחים עם חיילים שיר
אליהם מן היחידות שבסביבה.
מכונית של חיל־הרפואה עוצרת בכביש1 .
החיילים פרצוף מוכר. ד״ר אפריים סנה, בן החי
המנוח. לפני כמה ימים פשטה בארץ כולה השמה
שנהרג. מסתבר שזאת חיתה טעות. הוא כ1

1י 81 ! 1ה 1111י ׳ 71 ״ 1בטנק מיצרי מטווח קרוב, מע־לה
להבה בהירה. מפקדי ה ש
11 1
1111 ! 1 .1
טנקים של כוח השיריון הישראלי צופים בפגיעות הטנקים שלהם

כשהם חשופים בצריח. על החולות בין הטנקים, פזורים תרמילי
פגזי התותחים של הטנקים הנזרקים החוצה אחרי הירי. החריצים
העמוקים בחולות מלמדים על תימרון הטנקים בשעת הקרב.
טנק להסתתר עלול מיצרי. במידבר החשוף
אין מקומות מיסתור. טווחי קרבות הש״ ין בשי״ן מגיעים למיספר

קילומטרים. בתמונה זו נראה טנק ישראלי שפגע בטנק מצרי
שהסתתר מאחורי שית מידבר. הטנק המיצרי (מימין) נראה עולה
באש. בתמונה למטה נראה ריכוז של כלי־רכב מיצריים שחוסל.

תחת נר עץ וענן
י שתי וערב. בחלקה העליון של התמונה נראית
נולה באש. התמונות בעמודים אלה צולמו בידי
הזה שהצטרף לכוח הטקנים שחצה את התעלה.
שמע אה השמועה ועושה תנועת-יד של
ביטול.

בסף

* * די מ ה. לפתע פס צר
[ /משמאל.
״האגם ה מר!״ צועק מישהו. קו ה
מיים. התעלה.
לרגע עוצרים. בל העיניים אל המים,
המסמלים את הגבול בין הגדה הזאת,
הנודעת, ובין הארץ הלא״נודעת שמ מול.
לפני
כמה אלפי שנים חזרו חיילים
יווניים ממסע״מילחמה בפרס. הם צעדו
ברגל, הביתה, מאות על גבי מאות קילו מטרים
במידבר. לבסוף ראו, באופק, את
הים־התיכון. ההיסטוריון הנציח את
הקריאה שנפלטה מאלפי פיות :״תלא-
(המשך בעמוד ) 14

זזפריצזז

ה ג דז דז ד

תוכני אפריקה
(המשך מעמוד ) 13

תלאתח 1״ הים !

חים !

כאן זח ארך פחות זמן. אבל השימחת
פושטת, וכל אחד יודע שזהו בשבילו רגע
היסטורי. אנו חוזרים אל התעלה, ונעבור
אותה.
לפתע כמה רעמים. בין האגם ובינינו

מול תעית המים

שני נגמ״שים של צה״ל דו־ך
ויךך 1ל 7111
הריס לאורך הסוללה בגדה ה־
111111
מערבית של תעלת סואץ, לערר הפירצה שהובקעה בסוללת המגן

טנק של צה״ל בגדה המערבית של תעלת
סואץ, נעצר ליד תעלת השקיה שקני סוף
צומחים על גדותיה. בתמונה למטה: זחל״מיס נעים בין שדרות עצים בגדה המערבית.

שהקימו המיצרים לאורך הגדה שהחזיקו בידיהם. אחד הנגמ״שים
נראה עובר דרך הפירצה. בקירבת מקום לפירצה זו הוקמו שלושת
הגשרים דרכם חצו כוחות צה״ל את תעלת סואץ אל מצרים.

הצנחנים

יחידת צנחנים שנימנתה עם לוחמי כוח המשימה של צה׳׳ל שפרץ
לגדה המערבית תופסת מחסה מעבר לסוללת העפר של התעלה.
ליד הצנחנים נראה דחפור שסייע ללוחמים לפרוץ את הסוללה ולהכין את ראש־הגשר.
מתרוממת פיטריח שחורה, גבוהה וסמי כה.
אחת המכוניות נפגעה ועולה באש.
מה קרח לאנשים שבמכונית ולידה ז

כמה טאנקיסטים, ח-
ליד הציר, מנופפים. הם
יש סבלנות. הפקודה

* * תקד מי ם.
( /נחים בחול
מחכים. למה ן
תבוא.
לפתע רעש מתקרב .״ מי ג!״ קורא
מישהו. כל אחד כאן מומחה לזיהוי
מטוסים.
כמה מן החיילים שבמכוניות רצים
לתוך החולות ונשכבים. רוב הנהגים אף
אינם זזים טמושביהם.
בחולות עושים היכרויות. גבר עם תת־מיקלע,
שזה עתה מסר לנו דרישת״שלום
הביתה, מתיישב לידנו, ונותן לנו עצות. אל המסוכן
לקטע
״כשתגיעו
תעמדו. תרוצו קדימה. התותחים המצריים
מטווחים עליו.״ הוא מצביע על
הפיטריח השחורה שלפנינו.
המיג חלף .״או קיי, חברה. כל טוב.״
חנגמ״ש שלו ממשיך. ידיד לחמש דקות.
מגיבעת החול שאנו יושבים עליה,
אנחנו מסתכלים סביב. איזו פאנורמה !
שום סרט, שום צילום, שום הקלטה,
אינם יכולים לתאר פנורמה זו — את
הצבעים, את הריח, את הקולות, את
המראה.
מידבר, מידבר אמיתי כמו שרואים
אותו בספרים, מידבר של חול זך, צהבהב.
במרכזו, חציר — ועליו מכוניות צפופות,
זו אחרי וו, המתנהלות באיטיות. תערו בת
שלא תיאמן — טאנקים, נגמ״שים,
זחל״מים, משאיות ענקיות, טנדרים קט־

האלוף אברהם אדן, מפקד גיי־
1 1 1
סות השיריון, המפקד על חלק
*יי 1
מכוחות השיריון של צה״ל שפעלו בגדה
המערבית של תעלת סואץ, בתוך מצרים
נים הנושאים שמות של פירמות מיסח-
ריות, ג׳יפים, קומנדקארים, תותחים
מתנייעים, מיכליות.
קולות. טירטור הטאנקים. קולות ה אנשים.
המטוסים מלמעלה. מרחוק ה רעם
הבלתי־פוסק של התותחים, מאחור
קולות״היציאה של תותחינו, מלפנים קו *
1 ^ 11 ׳ 1 1 1 ^ 1ך 1X1111 זהו קטע מהנוף של אדמת
לות הפגיעה.
אפריקה שהתגלה לעיני חיי־

1-11X11
1ו| 14
המידבר המתעורר. אי־שם יש נוודאידי צה״ל שחצו את התעלה והקימו ראש גשר רחב בגדה המער־

בית. בניגוד למידבר הדיונות השמם של סיני, עשיר צד זה של
התעלה בעצים, בשדות מעובדים ובתעלות מים. את מקום הצ בע
של מרחבי הלחימה המידבריים, החליפו מישטחים ירוקים.
גם חיות-מידבר, המתפלאות על כל ה׳
חמולה.

מילי הפגזים

גופתו של טנקיסט מצרי הרוג
1 1 1 1ל 111
שרועה בין החולות ליד תר־של
תותח הטנק שלו, שהושמד בקרבות. בתמונה

למטה: מחזה נדיר של טנק ששקע בבור מים בלב המידבר.
הטנקיסטים לא העריכו כנראה את עומק המים בבור. הטנק
שניסה לצלוח ד רו הבור שקע כמעט כולו במים ורק צריחו בולט.

ך ץ וזרים למכונית. קדימה.
1 1קילומטר הלאה, עומדות מכוניות
שרופות. גם המכונית הבוערת. האש מל חכת
את הגלגלים. המכונית עלולה ל-
חיתפוצץ בכל רגע. לאיש לא איכפת.
עומדים ליד, בשלווה סטואית, מחכים
לתזוזת.
למעו הזהירות אנחנו מתקדמים עוד
כמה עשרות מטרים. עוצרים ויורדים
להסתכל. נכנסים לשיחה עם החיילים
המחכים, כמונו.
לפתע — מחזה מרתק. מיג מתקדם
לעברנו, מרחק כמה מאות משרים. על
זנבו יושב פאנטום. הכל מהירות עצומה.
מתחת למיג מופיעים כמה עצמים
שחורים. פצצות. הן כאילו מרחפות ב אוויר,
פונות כלפי מטח, ונופלות. פיט־ריות
שחורות בלב החולות. תון שניות
המיג, הפאנטומים, כאילו
נעלם הכל —
לא חיו.
אנו מסתכלים בפצצות שהתפוצצו זה
עתה, ולפתע שומעים רעם מכיוון הלא-
נכון. מסתכלים אחורה. כ־ 30 מטרים
מאחורינו התפוצץ משהו. לא, זאת לא
פצצה של מטוס. פגזי רסיסים שורקים.
נופלים ל תון החולות במהירות עצומה.
(המשך בעמוד ) 18

הרוג מתחת דמשק

טייס מסוק מיצרי הרוג מעוך מתחת למסוג
שהופל בידי כוחות צה״ל. המיצרים ניסו
לבלום את פריצת צה״ל לגדה המערבית בעזרת כוחות קומנדו מוטסים במסוקים.
מרבית המסוקים המיצריים הופלו בעודם טסים באוויר על הכוחות המוטסים שבהם.

1דפריצ1ד1ו\ד311
הבחווים שעשו את המלאכה

אל ה ה כניה ש ל כמה מלוחמי סיני, החיי

ה אפורי ם

האספקה, פ1יה םשלח״ל המילואים והצבאה סדיר, הרחוקים מ היל ת ה אל

ו ב או מ ץ ־ לי ב ם את המילחמה, בשה ול חמים בפחד, בוו ״ בו ח, ב קו ר ובחום,

בטנקים, בז חל״מי ם, פג״ס הסיור, ב סו ל לו תהאר טי ל רי הבס דנ או תובש ״ רו ת

:אבקהמדברוב או ״ ב -פניו שלע לוחם ב מיל חמה המר ה שנ כפתה נוליו

המריצזזודג דז ג ־ ה
הערומים מבונים

על ציר התנועה בגיזרה המרכזית של סיני מניף חייל את שתי
ידיו בברכה למשאית עמוסה תחמושת העושה דרכה לגדה ה־מערבית
של התעלה, כדי לחמש את הטנקים והתותחים הנלחמים שם ללא הפסקה.

1 0 1 ¥1ן ל 11 * 0על אם הדרך בלב סיני, ליד אחד מצינורות המיס, הותקנה
1 1ייי• מיקלחת שדה ניידת. החיילים העוברים לידה, נעצרים, מיתי
קלחים, לובשים לבנים נקיים, ויוצאים נקיים ורעננים יותר אל המילחמה המלוכלכת.

1 11ך 1 *1ן 1צוות טנק בשעת ארוחת־צהריים בהפוגה שבין קרב לקרב. בעוד
11 חלק מאנשי הצוות מעדיפים לחטוף תנומה ולנוח בצל שרשרת הטנק,
פותחים חבריהם אריזה של מנות־קרוב ופורשים את סעודתם על גבי מפת החולות.
(המשך בעמוד ) 15
פגז שני נוחת כמה עשרות מטרים מ שמאל.
זוחלים כחול, להתרחק מן ה כביש.
פתאום נזכרים: הרי זה הקטע
המטווח, שבפניו הזהירו אותנו.
אחרי כמה דקות, מרימים את הראש
בזהירות מ תון החול. עוד נופלים כמה
פגזים, אבל חפיטריות רחוקות יותר.
על הכביש לא זז כלום. החיילים ב-
נגמ״ש לא הורידו אפילו את הראשים.
הנהג במשאית הענקית, העמוסה פגזים,
לא נע ממקומו. השיירה זזה שוב קדימה.
מכונית אחרי מכונית נכנסת לקטע ה מטווח.
יש ביטחון בלתי מעורער שחם
בלתי פגיעים.
^ קכאן, בתוך הערב רב הזה, שב רגע
שהוא וגולח את הגשר ונכנס

לקרב עם האוייב הוא הופך לצבא מסו דר
וממושמע הנלחם בחירוף נפש, ניתן
לגלות, ללמוד ולהבין את סוד עליונותה
של ישראל ואת כוחה. הוא מגולם ומ קופל
כולו באנשים העושים את המיל-
חמה.
כאן ניתן לגלות מחזה שאין לו אח
ורע בתולדות חמילחמות — צבא עממי
במובנה הפשוט ביותר של המילה. קב לנים
ופועלים, תעשיינים ופקידים, בני
ערים ומושבניקים, סיפוחיסטים ורודפי׳
שלום, אזרחים בכל נימי נפשם בבל ימות
השנה ההופכים לפתע ללוחמים המוכ נים
להקריב את כל אשר לחם.
ואין המדובר רק באזרחים שגוייסו
וחויילו, אלא גם בבאלח שלא נקראו בלל
למילחמת, אך לא יבלו להישאר בעורף,
הגיעו בכוחות עצמם אל קו החזית, כדי
לתרום ככל יכולתם.

צרכים איש״ס

הס חיוניים אפילו במילחמה. גם אלה שאינם משק שקים
נאלצים להסתפק בחולות המידבר כתחליף לחד רי
השירותים והנוחיות להם הורגלו בחייהם האזרחיים. תמונה זר היא אחד המראות
השיגרתיים האופייניים ומעוררי החיוכים ביותר בהפסקות שבין הקרבות במידבר.

והפצועים
כאן אפשר למבוא את בעל המשאית
שמשאיתו גוייסה כדי להוביל תחמושת.
הוא, גבר בגיל העמידה שכבר במיבצע
קדש פסחו עליו ולא קראו לו, נשאר ליד
החגה של מכוניתו, עושה מאות קילו מטרים
ביום במשאית עמוסח חומרי-
נפץ בחירוף נפש׳ שעלילת סרט כמו ״שכר
האימה״ מחווירה לעומתו.
כאן אפשר לפגוש את חיים, גרז׳ניק
מעיירת העולים שדרות. ארבעה מאחיו
מגוייסים ומשרתים כל אחד ביחידה אח רת•
הוא עצמו לא מגוייס מטעמי ברי אות.
אבל הוא ניצב ליד אחד הגשרים
שעל התעלה, לבוש מדים מאולתרים,
ומסייע בחילוץ פצועים .״יצאתי לחפש
את אחי,״ הוא מספר .״הוא משרת ב תור
חובש. הוא רק בן .19 ראיתי שהוא
מתרגש למראה הפצועים והנפגעים. נש ארתי
כדי לעזור לו״.
בעמדה קדמית מתרוצץ בחור בעל פני
איכר. מושבניק בכל רמ״ח אבריו. בשי רות
הסדיר כיהן במחיצתו של האלוף.
האלוף שלו השתחרר אן גוייס במילח-
מה. לו לא קראו. אבל הוא לא המתיו.

״המפקד צריך אותי,״ אמר .״עשרים שנה
עבדנו יחד. אני מכיר אותו יותר מכל
אדם אחר. אני מבין אותו כפי שאיש
לא יבין איייי• איי צייד לחיות כאן.״
מכונית שק״ם נוטה על צידה בצד ה דרן,
נראית כעומדת להתהפך אחרי ש שקעה
בחולות .״משחו במנוע התקלקל,״
מסבירים חשק״מיסטים. לסדנאות הניי דות
איו זמן לטפל ברגע זה במכונית
השק״ם .״הטנקים חשובים יותר.״ לפתע
נעצר ג׳יפ אזרחי. איש בעל שיער־שיבח
קופץ מתוכו וניגש אל מכונית השק״ם.
״מה הבעיות!״ הוא שואל. תון מיספר
דקות מצליחים להפעיל את המכונית
ולחלצה מהחולות .״חייתי פעם מכונאי״
מספר הגבר שגילו מתקרב ל־ .60״תיאר תי
לעצמי שאוכל להועיל כאן.״
צעירים שרק לפני שבועות מספר שוח ררו
משירות סדיר וטרם הוצבו ליחידות
מילואים, חוזרים ומתיצבים ביחידות ה אם
שלחם, יחד עם חבריהם שטרם הש תחררו.
חם מקבלים מדים תשק׳ נלחמים
בקו הראשון. כמה מחם נופלים .״מה
יחיה שואלים חבריהם הממשיכים ל-

בעורף החזית, במרחק קילומטרים ספורים נזקו האש, 1111111 ממוקמת נקודת־איסוף הפצועים. לכאן מביאים את

*״ יי י י
הפצועים מקו האש באמבולנסים, בנגמ״שיס ובמסוקים זעירים, אחרי שקיבלו טיפול.
הילחם .״מי ידאג למשפחות שלחם ! ״
מסבירים להם כי הם יחויילו אחרי ה מוות.
אלת,
בצד המגוייסים שאינם נופלים
מהם במסירות ובגילויי הקרבה והתנד בות,
מהווים את סודו הגדול של צח״ל.
זהו חגורם שלא נלקח אף ׳פעם בשיקו לים
הקרים של הערכת הכוחות, וחישוב
מספרי הטנקים, המטוסים והתותחים.
הם המשקפים אולי יותר מכל דבר אחר,
את רוחו האמיתית של הצבא הזח.
זוהי הרוח שחוללה את המיפנח הגדול
ואיפשרה את הפריצה ששינתה את
פני חמילחמח.

השיתה

שניים מאנשי נקודת חאסיוף הקידמית של
חיל־הרפואה מביטים במסוק התובלה הג דול
הנוחת במקום המסומן לו. ברגע בו נוחת המסוק כבר מת
חילים
להוביל אל קרביו את,הפצועים שקיבלו טיפול רפואי מידי
הרופאים בנקודת האיסוף. דקות מיספר אחרי הנחיתה כבר
ממריא המסוק עם הפצועים צפונה לבתי־חולים אשר במרכז הארץ.

מסוק הובלת הפצועיס ;*.ח1ז על ה־ה

|י| 1ך* 1¥1דידי
גבעה בקירבת נקודת האיסוף. מ /
. 1 1 /1 11 שמאל נראית על הגיבעה השיירה הארוכה של נושאי האלונקות, המובילדס את הפצועים

ך• יוםה 18 -של המילחמה, כאשר
^ הפסקת״האש עליה הסכימו הצד דים
לא התבצעה בשטח, וקרבות מרים
היו נטושים משני עברי התעלה באותו
היקף כימעט כמו בכל ימי המילחמח
הקודמים, המשיך הציר המוביל אל ראש-
הגשר בגדה המערבית לחיות עורק החיים
הראשי של הכוחות הלוחמים במרחק
60 קילומטרים מקהיר. אלא ששוב לא
היה כל דימיון בינו לבין הציר שנ״פרץ
בתחילה.
התחום המוגן של חציר משני עבריו
התרחב עד לרוחב של עשרות קילומטרים
משני צידיו. הפירצה הצרה, שרק מעטים
האמינו ביכולתה להחזיק מעמד לאורך
זמן׳ שקקה חיים בכל שעות חיום וח לילה
.״זוהי ממש אוטוסטרדה ! התפעלו
החיילים ששעטו ל אורן חדרן .״אפילו
ברחוב דיזנגוף בשעות השיא אין תנועה
כזאת.״
על אחד הגשרים שעל תתעלה ניצב
אחד המפקדים, שהיו בקו האש מרא שית
חמילחמה והתבונן במחזה המרהיב
כמי שאינו מאמין למראה עיניו .״זוהי
הרכבת הימית שלנו,״ העיר לו אחד ה חיילים
שעמד לידו.
״עזוב שטויות,״ אמר המפקד ,״שום
רכבת אווירית ושום רכבת ימית — זוהי
הרכבת האנושית״.

אל המסוק. הדאגה״לפינויים המהיר של הפען עים, שהגיעה הפעם לשיאים חדשים, הצילה
חיי רבים מהם. גם בשעת הטיסה אל בי1ז־החוליס שבעורף, ממשיכים הפצועים לקבל
כל העת טיפול מידי הרופאים הנמצאים עמס יחד במסוק, משגיחים על מצבם ללא הפסקה.

שוב הוכח שלא 113־ 0בי אוגר א פ״ ם,
ל א הרי ולאנ תיב׳ גג׳ ,ואך
ל א ביאורי מו של מי םכלל שיו ל לו -
התח לי ף ל או מ ץ־ לי ב ם, ל תו ש״ ת

ו ל בו שרל חימ תםשל חיילינו...״

16 באוקטובר 1973
הכנסת התכנסה כיום ה־ 11 של המילחמה
כדי לשמוע הודעה מפי ראש־הממשלה ולאשר
את חוקי מימון המילחמה.
זו הפעם הראשונה שודרו כל הנאומים —
ובכללם נאומו של אורי אכנרי — כשידור חי
בטלוויזיה וברדיו.
בגמר הדיון הצטרפנו להחלטה שנועדה
להדגיש את האחדות הלאומית בימי המיר
חמה. רק סיעת רק״ח הצביעה נגדה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.
המילחמה האפורית נמצאת בעיצומה. אחינו בצ-
פון ובדרום ערוכים לקרב, וכל אחד מהם עלול להיקרא
בכל רגע לחרף את נפשו. מאות מישפחות קיבלו זה

בחזית התעלה: טנק מצרי שרוף באחד ממעוזי קו בר־לב ששוחררו

:המידחמה הוגהוחה!1
עתה את הידיעה הנוראה על אובדן היקר להם מכל.
אמהות ואבות, רעיות ובנים, חרדים לגורל יקיריהם.
אין זה הרגע למחלוקת ולפולמוס. ישנם סימני״
שאלה גדולים וחמורים, אשר חובתנו היא לעוררם ול בדקם.
אן לא זו השעה להציגם לחקירה ולתשובה.
בני ישראל, ללא הבדל של השקפה פוליטית, עומ דים
ברגע זה בצוותא, פנים אל פנים מול פני הסכנה,
ומשליכים את חייהם מנגד. זכותם היא לדעת שהעם
מאוחד מאחוריהם. בימי קרב, האחדות הלאומית היא
כורח מוחלט.
לכן, ננצור את השאלות בלבנו, עד לתום הקרבות.
יידעו חיילינו, יידע העולם, יידעו גם יריבינו אשר
מעבר לחזית־הדם, שעם אחד הננו, שנגן על מדינתנו,
שכוחנו עימנו, שהמוראל בעורף גבוה, גבוה כפי שהנהו
בחזיתות. אם נגזר עלינו לנהל מילחמה, נעמוד בה.
יידע-נא העולם, ויידעו-נא עמי-ערב גם זאת: חייליי
ישראל בשתי החזיתות נקיים מתאוות״נקם. ביום הא-
חד־עשר של מילחמה זו, שלא אנחנו פתחנו בה, בטו חים
חיילינו בצפון ובדרום בכושרנו לתקוף ולנצח. אן
אין בליבם צימאון לדם, אין בליבם כל תאווה לכי בושים.
אין עיניהם נשואות לעוד שטחים. המישאלה
האחת בליבם, המישאלה האחת בלב כל אם ואב, היא
זו: תהיינה-נא מילחמה זו האחרונה.
מעל לכל שאיפה לתהילה צבאית, אפילו מעל לשאי פה
לניצחון מוחץ, עומדת השאיפה לשלום — שלום
של חיים וביטחון וצדק.
בלמנו שתי התקפות-מחץ אדירות״כוח, משופעות
בנשק הסובייטי החדיש ביותר. אנחנו חזקים בשתי
החזיתות. שוב הוכח שלא קווים גיאוגרפיים, ולא הרים,
ולא נתיבי־מים, ואף לא ביצורים מושלמים, הם תחליף
לאומץ־ליבם, לתושייתם, לכושר-לחימתם של לוחמינו.
זהו גבול-הביטחון האמיתי, גבול-הביטחון האחד
העומד במיבחן האש: צבא ההגנה לישראל.
אדוני היושב-ראש,
עוד מוקדם מדי מלהפיק את כל לקחי הימים
האחרונים, ולהתווכח עליהם. תמהני על כמה מן הנו אמים
היום שהתיימרו לעשות זאת. במשך שש שנים
התווכחנו על ״גבולות״בטחון אידיאליים,״ על שלום
ועל סיפוח שטחים. ויכוח זה יתחדש ביתר שאת למחרת
המילחמה הזאת. לא ננחל אותו עכשיו.
נאמר רק זאת: אין תחליף לשלום.
במשך שש שנים תמכנו בגישה שאמרה: לא נזוז
אף מילימטר אחד מקו חפסקת״האש מבלי שנשיג
תחילה שלום, שלום של ממש אשר יבטיח את ביטחו ננו,
ואשר ימנע בפועל כל סכנה של התקפת״פתע.
אולם אמרנו גם זאת: קווי הפסקת-האש כשלעצ

אינם תחליף לשלום, ואינם מסוגלים למנוע הת-
קפת־פתע, ואין בכוחם להרתיע אוייב, ואין בכוחם
להבטיח לנו אפילו תנאים איסטראטגיים אידיאליים,
אם נגזר עלינו להילחם שוב.
הנה באה התקפת־פתע על קווי הפסקת־האש.
הפסקת־האש עצמה היתה קצרה יותר מאשר לפני כל
סיבוב קודם — שש שנים ורבע בסך־הכל.
קווי הפסקת-האש — רחוק ככל שהיו — ל א מנעו
מילחמה. הם ל א הביאו את השלום.
עכשיו שומה עלינו להילחם. שומה עלינו לשבור
כל כוח התוקף אותנו. אולם גם תוך כדי מילחמה
ניזכור כי הייעד העיקרי שלנו אינו עוד ניצחון צבאי

עקר, אלא ניצחון שיהיה צמוד לתוכנית-שלום מגובשת,
ליוזמת־שלום נועזת ואמיצה, להצעה של שלום שגם
עמי״ערב, והעם הפלסטיני בפרט, יוכלו לחיות עימו
ללא פגיעה בקיומם ובכבודם הלאומי. אי״אפשר להכ תיב
שלום. עצם הסיסמה הזאת היא אבסורד גמור.
השלום צריך לצמוח מרצון העמים.
הניצחון המזהיר של מילחמת ששת־הימים, ניצחון
חד־משמעי ומוחץ מאין כמוהו, לא נתן לנו שלום כזה.
הבה נדאג שבגמר מילחמה זו אכן בוא יבוא השלום.
אין זה תלוי רק בנו. אבל זה תלוי גם בנו.
זוהי המילחמה הרביעית. בעיצומה׳ הבה נ חליט:
נעשה את הכל כדי שתהיה המילחמה האחרונה.

טנק סורי טי־ ,62 צטוש על אם חדרך לדמשק

אריק שרון סגר במו ידיו

אח ברר המי לגד ה המזרחית
; כבר בשלבים הראשונים
של המילחמה הופתעו לוחמים
׳לראות את תת־אלוף רפאל
(״רפול״) אי תן, שפקד על
אחת היחידות הלוחמות, כש ידו
האחת חבושה. עד מהרה
זכה רפול לתואר ״הגיבור ה גידם״
שהיה מוגזם במיקצת.
שכן רפול לא נפצע במילחמה.
ידו נחבשה מיספר ימים לפני
שפרצה המילחמה. מסתבר כי
רפול עבד בנגריה במישקו ה פרטי
במושב בו הוא מתגורר,
ותוך כדי עבודה חתך במשור
את אצבעותיו.
! 8מפקד פצוע אחר היה
(״אריק״) אריאל האלוף
שרץ, שנפצע בצורה קלה ב־מיצחו
בעת ביקורו בגדה ה מערבית
של התעלה. אבל ה תחבושת
שעטפה את ראשו של

אנשים התחרו זה בזה בהמצאת
חרוזים. כשלאחד נגמרו פתאום
החרוזים, אמר לחברו :״אשתך
שוכבת עם השכן.״ ״אבל זה
לא חרוז,״ השיב לו המיתחרה.
״אולי זה לא חרוז,״ אמר ה איש
,״אבל זה אמת.״ סיכם
תת־אלוף להב :״אולי הביטוי
,נשבור להם את העצמות׳ אי נו
כל כך עדין, אבל הוא
אמת.״
8בישיבת הכנסת המיוחדת
שכונסה בשבוע השני למילח־מה,
בלטו שני חברי כנסת
שהופיעו לישיבה כשהם לבו שים
מדים. היו אלה עוזי
פיינרמן, ח״כ המערך, שהו פיע
בדרגות סגן־אלוף וח״כ
הרשימה הממלכתית זלמן שופל,
שהופיע כשהוא לבוש
מדים ועונד דרגות סרן. לא היו
אלה הח״כים היחידים המגויי־סים.
אבל חברי כנסת אחרים
העדיפו להסיר מדיהם לפני ש נכנסו
לישיבה. הרושם הקרבי
שעשו שני הח״כים במדים היו
מוגזם במיקצת. שניהם משר תים
בעורף. כך, למשל, משרת
זלמן שובל כקצין ליווי לעתו־נאי
חוץ ביחידת הקשר לעתו־נות.

אחת התופעות המעודדות
בימי המילחמה היתה נחירתם
של אמנים ישראלים וזרים מכל
רחבי העולם, שביטלו את הת חייבויותיהם
הקודמות, והגיעו
לארץ כדי לצאת ולבדר את ה חיילים
בחזיתות. בין אלה ש הגיעו
לארץ היו אמנים כמו

ריקודו גם וב

הוא קבלן ישראלי, בעל החברה הקבלנית ״קלרין״ .ריקרדו שעלה לפני
שמונה שנים מארגנטינה, הוא אב לחמישה בנים, שכולס משרתים בצה״ל,
כל אחד ביחידה אחרת. כאשר פרצה המלחמה לא יכול היה ריקרדו לשבת בבית. הוא נטל את מכונית
הדודג׳ שלו, יצא עמה לחזיתות כדי לחפש שם את בניו ולשאול בשלומם. אולם ריקרדו לא נסע במכונית
ריקה. הוא העמיס במכוניתו אלפי קופסאות סיגריות, עופות צלויים, פירות, לפתנים ומעדנים אחרים, אותם
חילק לחיילים בקווים הראשונים של החזיתות. בתמונה נראה ריקרדו מחלק סיגריות לחיילים בחזית התעלה.
אה־לאור של ספר. קבלת ה פנים
הקודמת מסוג זח נערכה
עם הוצאת קובץ פסקי־הדיו
של בית־המישפט העליון של
ארצות־הברית ב־ 200 השנים ה אחרונות.
לוריא הזעיק את
אשתו מניו־יורק שתביא לו
לבנים וציוד אישי לוושינגטון,
טס משם לישראל. לאכזבתו
הסתבר לו בנמל־התעופה כי
בגילו ,41 ,לא זקוקים לו כבר
יותר ביחידתו. רענן הפך ל־כתב־חוץ,
הספיק לסקור את
קרבות רמת־הגולן לפני שחזר
לוושינגטון כדי להשתתף שם
בקבלת־הפנים שתיערך לכבודו
בסינאט.

ליאונרד כהן, אנריקו מס יאם,
דני קיי, יגאל כשן,

אלי הנן

התל־אביבית ״אצל רונן״ בכיכר
מלכי ישראל, נראה דו הר
בסיני לעבר תעלת סואץ
בעקבות כוחות צה״ל שצלחו
את התעלה. אלי, שהוא אחיו
של ג׳קי רונן, בעל מיזללה
מיתחרה בתל־אביב, נשאל ל שם
מה הוא -ממהר כל כך
להדביק את הלוחמים שצלחו
את התעלה .״אני מפחד שאחי
יגיע ראשון למצריים,״ אמר
״ויקים שם מסעדה לפני.״
אריק לא הפריעה לראייתו הח דה.
כחקלאי בדם היה זה אריק
שהבחין ראשון אחרי צליחת
התעלה בברזי מים של צינורות
שהניחו המיצרים על מנת לס פק
מים לכוחותיהם בגדה ה־מיזרחיוב
אריק ניגש אל הבר זים
ובמו ידיו סגר אותם.
י אחד הביטויים שעורר
תרעומת רבה וגלים של ביקו רת
היה הביטוי ״נשבור להם
את העצמות,״ בו השתמש ה־רמטכ״ל,
רב-אלוף דוד (״דדו״)
א ל עז ר, בהופיעו בשלבים ה ראשונים
של המילחמה בפני
כתבי החוץ ומצלמות הטל וויזיה,
נראה היה שדדו לא
הבין את הביקורת על הביטוי
הצורם בו השתמש, שכן ב ראיון
משודר שבוע אחר־כך,
חזר והחזיק באותו ביטוי עצ מו.
להגנתו של הרמטכ״ל נח לץ
דובר צה״ל, תת־אלוף פני
חס (״פינייד ג, שכדרכו
נעזר בבדיחה כדי להצדיק את
הביטוי. סיפר פינייה :״שני

העולם הזה 1885

א 111ויס

ורבים רבים אחרים, שעשו כ מיטב
יכולתם כדי לתרום ל העלאת
המוראל בחזית ובעו רף.
רק אמן אחד עזב את יש ראל
במטוס הראשון שיצא מ נמל
התעופה של לוד ביום
הראשון של המילחמה. היה זה
הזמר אפי עופרים.
מאות ישראלים שיצאו
ערב פרוץ המילחמה לשייט של
נופש באגן הים התיכון באניית
הנוסעים הישראלית דן, נאלצו
לבלות את חג הסוכות בלב־ים,
אחרי שלא ניתן להם לרדת
באף אחד מנמלי אירופה, שם
היו מיועדים לבקר, בגלל מצב
המילחמה באיזור. בין הנוסעים
באניה היה גם השחקן ראובן
בר*יותם, שאמור היה לשעשע
את הנופשים על האוניה.

! 0בין הישראלים שמיהרו
לחזור לארץ מיד עם פרוץ ה־מילחמה,
היה גם צייר הקא־ריקטורות
רענן לוריא, ה־נימנה
כיום עם חשובי הקא־ריקטוריסטים
בארצות־הברית.
לוריא שהה בוושינגטון כאשר
נודע לו על פרוץ הקרבות, כדי
להכין מאורע שיא בקאריירה
שלו. ב־ 26 בחודש זה עורכים
הסינאטורים אכרהם ריבי־קון*
ולואל וייקר קבלת פנים
רשמית מטעם הסינאט האמרי קאי
לכבודו של לוריא, לרגל
הופעת ספר הקאריקטורות שלו
היוצא לאור מטעם הוצאת־הספרים
של הניו־יורק טיימס.
זוהי קבלת הפנים הרשמית ה שניה
בהיסטוריה של הסינאט
האמריקאי הנערכת לרגל ד,וצ־

אורי בן־אר׳

שהועלה מדרגת אלוף־מישנה
לדרגת תת־אלוף בעיצומה של
המלחמה, משרת כקצין מטה בפיקוד
הדרום. בנו משרת באחת
היחידות הלוחמות בדרום. כ שהגיעה
אליו הידיעה כי בנו
השתתף באחד הקרבות המרים
שהתנהלו בחזית התעלה, סרב
אורי בן־ארי לשמוע את תו צאות
הקרב, מחשש פן יוודע
לו כי בנו הוא בין הנפגעים.
רק מאוחר יותר, כאשר בישרו
מ כי בנר בריא ושלם לא יכול
היה איש השיריון הוותיק ו למוד
הקרבות לעצור בעד רגשותיו
ודמעות ניקוו בעיניו.

׳ 16 הפגזה כבדה נחתה על
הכביש המוביל לסאסא, בואכה
דמשק. כמה חיילים עמדו ב־מרחק־מה,
הסתכלו בפיטריות
שהתרוממו והקשיבו לרעמים.
לפתע, לייד אוזניהם, שמעו קול
שמימי. תחילה לא הבינו מה
קורה. כשהסתובבו נוכחו לדעת
שמכונית לבנה אזרחית קטנה
התקרבה אליהם מאחור. בתוכה
ישב איש קרח, לפיו חצוצרה
מבהיקה, והוא ניגן להם שיר־לכת.
כאשר סיים יצא מהמכו נית,
והגיש לכל חייל כרטיס־ביהור
ועליו הכתובת :״יצחק
קייט, סולן בחצוצרה, רח׳ ה רימון
, 10 קיראון.״ בעט הוספו
חמילים :״לחתונות ומסיבות,
מציג את תיזמורתו הסולנים.״
לאחר מכן ניגש הסולן לטאנק
שהופיע מבין הפיטריות, וחילק
לחיילים תפוחים.
1בין האמנים שהגיעו ל ארץ
מיד אחרי פרוע הקרבות,
בלט הזמר אריס סאן. כאשר
נודע לו על פרוץ המילחמה,
סגר אריס את מועדון־הלילה
שלו בניו־יורק ,״גייס״ את כל
אנשי התיזמורת שלו, שבחל קם
לא רק שאינם ישראליים,
אלא אפילו אינם יהודים. הוא
הטיס את כולם על חשבונו ל ארץ,
כדי שיכלו ללוות אותו
בהופעותיו בפני החיילים.

| 3די חות
המילוומה
עם בריא הוא עם היודע לצ חוק
גם בשעותיו הקשות ביו תר.
בדיחות מילחמת יום־
הכיפורים הוכיחו שהישראלים
מנצחים גם בחזית זו. להלן
לקט של כמה מהבדיחות שנפוצו
בחזית ובעורף בשבועיים ה אחרונים

!• ״שמעת? המצרים הצלי חו
להרוס לנו שני גשרים!״
״מה פתאום? איזה גשרים?״
״את הגשר של סוכות ויום
הגשר של שמיני עצרת!״
#כמה מהעולים החדשים
קיבלו צווי־גיום לחיל־השיריון.
אבל הם הודיעו שיזזיו מוכנים
לעלות רק על טנקים עם מיס-
פרים לבנים.
#את כל העולים החדשים
מגרוזיה, שולחים לסיני.
למה?
כי שם אין דרכים, יש רק
שבילים.
>• בין כל האלופים במילו אים
שגוייסו מחדש לצה״ל היה
גם הארכיאולוג, רב־אלוף יגאל

ידיו•
״מה פתאום גייסו אותו?״
שיתכנן מצדה
״זה כדי
חדשה ! ״
#אפילו את זלמן שז״ר,
הנשיא לשעבר, גייסו.
איזה תפקיד נתנו לו?
יועץ־מיוחד לאפרים קציר.
!• למה גייסו את האלוף
שלמה (״צ׳יץ׳״) להט, מועמד
הליכוד לעירית תל־אביב?
זה כדי שיוכל ללחוץ ידיים
לחיילים ך.עוברים את התעלה
ולהצטלם י איתם.

מיומנו
של סאטיריקון
קשה׳ קשה מאוד להיות דפי-
טיסט בזמן האחרון.
ועוד יותר קשה להיות דפי-
טיטט שחייב להוציא לאור שני
עמודים מצחיקים מדי שבוע, מב לי
להתחשב בהודעות דובר צה״ל.
ולמי כבר בא להיות מצחיק עכשיו1 איך אפשר להיות דפיטיסט
פעיל, מרעיל-בארות פורה, זורע-
ספקות מקצועי ומשחית״ילדים
יעיל, כשרשימת ״מילות-הטאבד׳
והמושגיס-המוקצים -מחמת-מי-
אוס, גדלה והולכת מידי יום1
לך ותכתוב סאטירה של-ממש,
שעה שאסור להשתמש במלים
כמו: ביזיון, מתים, צעירים, גבו לות׳
פלסטין, חאנטאריש, העם !
היהודי, טוהר-נשק, יוני ,67 זק .נים,
יאנקים, לכבות-את-האור,
אלמנות, ערבים־טובים, כיבוש,
עבודה-ערבית, אוגנדה, בשביל [
מה-היינו-צריכים־את-זה.
לכן, עד להודעה חדשה, אנחנו
מצחיקים בלבד, וגם זה לא כל
כך קל.
אחר-כן, נראה...

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

ברא יון בלעדיל ״ 200ה א רץ׳

הי צבאות: ש מ שימלא את מקומי
ההמולה ברקיע השביעי, בו התנזקם
מטה החירום של ה׳ צבאות, רבה ביותר.
המקום הומה ככוורת: קבוצת כרובים צעי רים
מן הגדנ״ע ממיינת את התפילות ש הגיעו
זה עתה מן הכותל, בעוד קבוצת
כרוביות ׳נאות אורזת מנות״קרב מבשר
לוויתן משומר ומגולש שור־הבר. ה׳ צבאות
עצמו נמצא בעמדת פיקוד קדמית
ליד כוכב־הצפון יחד עס קבוצת שרפים,
ביניהם עוזריו לתפקידיו מיוחדים — גבריאל,
מיכאל ורפאל — כולם עטויים כנפי
שדה והילות קרב.
לא קל לפגוש את ה׳ צבאות (צבאות־קה,
בפי פיקודיו) ,בימים אלה. רק אחרי
השתדלויות רבות הצלחנו להגיע אליו ול־דובבו(
.יתכן כי זהו המקום לציין שלמ רות
גילו הגבוה ופרופיל נמוך, גויים מר
צבאות לשירות מילואים בהתערבותם ה פעילה
של מיספר חברי״כנסת ואנשי הר־

מה לשלוח

בנות־הצבאית).

זוארץ: מר צבאות, מהו לדעתך־
יום־הדין לביד
מילחמת יום־הדיד
כין מייחמת
ההבדל ביד חבדל לבין
המלחמות הקודמות!
צבאות ( :בקול שליו, מטעים כל מילה)
זוהי חמילחמד, ה־ 476 שאני נלחם בשורות
עם ישראל, וזוהי אחת הקשות שבהן.
המילחמה תפסה אותי ״על חם״ כמו ש אומרים,
שעה שהייתי עסוק בענייני יום־
הכיפורים. המעבר להתקפה היה קשה, אבל
כיום ניתן לומר שמלאכי ואני שולטים
היטב במצב.

זז ארץ! :התופל לפרט!

צבאות ( :מחייך) אתן לך שתי דוג מאות:
החלטת ניקסון על אספקת נשק
לישראל, היא טקטיקה בה השתמשתי עוד
בימי אחשוורוש. היתד, לנו יד גם בפטי רתו
ה״טראגית״ של מפקד חיל־הטילים ה סובייטי,
ומעשים אחרים, שעוד ידובר בם.

מה צפוי רגו מחו?

לחזית

בגולן ללא שינוי * צפוי המשך הערפל בסואץ
גם לביתן חודרים ודאי, מדי רגע,
צעירים רעננים בגילים ,7.5— 0.5למט-
רות התרמה שונות. אם עדיין נותרו ב־בביתך
מספר חפצים שלא מצאו כתובת
צבאית, הרי לן עצות שימושיות, כיצד
להפטר מהם בכל״זאת :

מאת כתבנו המיוחד
ב גו לן:

שקע ברומטרי מהררי אנטוליה,
ממשיך בהתקדמותו מערבה (ראה
מפה) .כתוצאה מכך נגרם אפיק
לחץ גבוה, החודר לאזורנו מצפון.
זרם אוויר קר מרוסיה נע מזרחה
ובעקבותיו לחצים מקומיים בתור כיה
ובספרד.

מאפרות

עקב כמות הסיגריות הבלתי״שפוייה
| שנשלחה לחיילינו, התמלאה החזית ב ן
בדלי סיגריות ובגפרורים שרופים. אנא
איסיפו 600,000 מאפרות (רצוי אוטומא־טיות
ודקורטיביות).

חיות שעשועים

חסרות בחזית חיות שעשועים רבות.
במיוחד תנינים, זברות וג׳ירפות. אנא

גז רתהת על ה :

ירידה ברומטרית, גורמת להת־עננות
מוגברת ובעקבותיה לקרור
האדמה. מעלות החום, שהן גבו הות
יחסית לעונה זו הביאו להת־אידות
מוגברת. הערפל ילך איפוא
ויתעבה לקראת הלילה.

הימנעו ממשלוח אנטילופות וקרנפים, ש כן
דווקא מינים אלה מצויים בשפע.

השמעת?

שעונים

במיוחד שעוני חול — לבישול ביצים
קשות.

אלבומים

מומלץ במיו חד: אלבום ״כ״ה שנות
זוארץ,״ בכריכה קשה ובצבעים טבעיים,
| עם הקדמתו של לורנס איש־ערב.

כלי נשק

מי שיש לו בביתו כלי״נשק ישנים,
1במיוחד טנקים (מכל סוג שהוא) תות-
חים־מתנייעים, ומטוסי קרב שונים, מת בקש
להביא את הציוד לוועד״למעו״החייל.

כסף

כסף קטן לשק״ם. כסף גדול לפוקר.

תשמישי קדושה

במיוחד רעשנים לפורים ואפיקומן ל פסח.

שונות

בעיקר
עם בטריות.

— שמעת!

— הבן של דודיק המח״ט, הלך.
— מה אתה אומר !
— מה שאתה שומע !
— אבל אין לו בן בכלל.
— זה לא סיבה. ואת זה שמעת ז

— 42 חיילות נאנסו בפראות על־ידי
גדוד טנקים מצריים ! אומרים שלא מצ או
מהן כלום.
— אני לא מאמין.
— מה אתה לא מאמין ו בן אחותי
היה שם וראה בעצמו שני טנקים מצריים
מסתובבים מסביב למגורי הבנות,
עם חיוך. ואת זה סיפרו ל די

— סורקיס נמצא בשבי הסורי ! כבר
שבועיים ! זה מה ששבר אותם.
— מה אתה מדבר ו הרי אתמול ראי תי
אותו בטלוויזיה !
— מחליף ! לשמירה על המוראל.
— ועל דיין שמעת י

— מתברר שהוא רואה בשתי העיניים,
כמו נץ. הוא רק עשה את עצמו עיוור
כדי להוריד פרופיל.
— מה אתה אומר1
— וזה עוד לא כלום, על אידי אמין
שמעת 1

— הוא שבוי בידינו. תפסו אותו מס תובב
בחטיבה העיראקית.
— עשה לי טובה, את השמועה הזאת
תעזוב. היא נשמעת הגיונית.

זוארץ: מהן תבניוותיך־ לעתיד ¥
צבאות: נראה לי כי אפרוש בזמן
הקרוב( .בהנאה) אחרי ששמעתי את נאו מו
של מ. בגין בכנסת ברור לי כי יש מי
שימלא את מקומי (בביטחון) בהחלט יש.
(כממתיק סוד) לך אני יכול לגלות, יש ב דעתי
להעלותו מח״ב פשוט לדרגת נביא
— אבל בינתיים( ,קורץ) שיישאר בינינו.

זו ארץ: ודאי, ודאי.

ישראל מגיבה בחומרה מספר רחובות בערי הארץ נותקו ל אחרונה
מאספקת־המים, מרשת־החש־מל
ומהביוב הארצי. כן הופסקה חלו קת
הדואר ברחובות אלה, ונסגרו חנו יות
המכולת והירקות.
המדובר ברחובות הנושאים שמות
מדינות אפריקניות ומנהיגיהן, ביניהם
רחוב קונגו־ברזוויל, שדרות מובוטו
וסימטת קאמרון. כן הוזכרו מדרגות
גידר, כיכר טנזניה ומורד וולטה־העי־לית.
ניתוקם
של הרחובות ממשאבי־המ־דינה
בא, לדברי מקור מהימן, בתגו בה
לניתוק היחסים עם מדינת ישראל.
עוד נודע, כי מאיימים בצימצום אס פקת
הביצים ומוצרי־החלב לרחוב
ליאופולד סנגור ולקרית־יוליוס (ניי־ארארא)
,כאזהרה מפורשת מפני הח לטות
פזיזות של המנהיגים הנ״ל.
לניתוק הטלפונים בשכונת נווה־ניקרגואה
אין כל קשר עם הצעדים
שננקטו לעיל. הניתוק נגרם ע״י טרק טור
שעסק בחפירות באיזור.

דבר המגונרבת

ח ש בון הנפ ש

נדמה כי בעוד רועמים התותחים
אכה־דמשק, יש להרהר שנית בעתי דה
של אותה כברת־ארץ אשר החזיר צבא נו
האמיץ לידנו — לאחר שנרמסה ,
משך שנים רבות, תחת מגפו של האוייב
הסורי ותחת השפעתו של ל. ברדנייב, ה צורר
הקומוניסטי.
מן הדין כי אותו חבל־ארץ, הידוע מאז
ימי אבותינו בשמו הרי־החורן, וחמיו־שב
בידידינו הדרוזים׳ ישוב אל צור־מחצבתו.
חשיבות
רבה יש לפלד דרוזי־יהודי
תחת שליטתנו, הן מן הבחינה הסטו ־
טגית והן מן האספקט המדיני.
שדות ד,חורן ישמשו מקום מרעד, משו בח
לצאננו ולבקרנו, ואף מחצבים רבים
טמונים באדמתם הפוריה.
גדולה חשיבותם של הרי החורן ב ה
גנה על גבולנו הצפוני מפני ח. אסאד
וחבורתו, וברור כי אם נתקע יתד בשע רי
ארם־דמשק יחשבו פעמיים אותם
מרצחים, בטרם יניפו עלינו ידיהם.
שומר, עלינו להניף את הדגל התכול־לכן
מעל רמות הגלעד, בי בנפשנו
היא.

והתבוסתנים יידומו:

— ממישנתו של מייסדו --
רונית עקרה לא ילדה
ד״ר זוארץ
(אצל הגיניקולוג)

מה לשלוח לעורף חייל !
עד עתה אטפו חיילינו 80 טון וופלות
מצופות 65 ,טון וופלים מצופים 45 /טון
סיגריות ו־ 109 טון ממתקים ועונות.
העורף נותר ללא ממתקים. העורף רעב
לספרי בלשים (במיוחד פאטריק קים),
חוברות ובדו׳.
אנא שילחו חבילות לקרוביכם, וידי-
דיבם בעודף, שגם הם ירגישו את עצמם
בלתי״מקופחים.

תרומתך חיונית

חייל זכור!
לעורף.
המתק את חייו!
עזור לו להתגבר על שעותיו
הקשות !

פכים קטנים
מן העולם הרחב
• אהבה ושכרה
וילהלמה שטראסה היא קופת גורילה
העובדת למחייתה כשימפנזה בגן־החיות
של באדן־באדו בגרמניה״גרמניה.
כל הנסיונות למצוא חתן לוילהלמה
עלו בתוהו. עשרות שימפנזים מיוחמים
ממיטב גני״החיות באירופה נדחו ע״י ה־

מעשה ברכבת אווירית
הפעם, ילדים, נספר לכם סיפור על גבורתה של ילדה קטנה, ממש בגילכם,
אשר שמה נפישה ככפה (ראה ציור) והצילה את ישראל.
חנה׳לה הקטנה (בת /2ג 9בעוד חודש) היא בתו של שומר המסילה. יתומה
זזנה׳לה מאם, ואחים אין לה. מדי בוקר קם אביה, לוקח את שני פנסיו — האדום
והירוק, ויוצא אל המסילה כדי להזהיר את הרכבת הגדולה והמהירה מפני כל
סכנה ופגע.
יום אחד, חלה אביה של חנה׳לה וחומו עלה. חנה׳לה כיבדה את הרצפות,
ניקתה את הבית והגישה סמי־מרפא לפיו של אביה הקודח המוטל במיטתו.
והנה, שומעת היא לפתע כי הרדיו מבשר על בואה של רכבת־אווירית גדולה
מארץ רחוקה. וברכבת הזאת, כך שח הרדיו, מצויים כלי־נשק חשובים ויקרים,
אשר נשלחים לחיילינו הלוחמים בשדה הקרב.

למיכל, אביגיל, בת-שבע
אדוניה, מנדיל, תמר׳

• מי נשאר בים האכזר

אבשלום, אמנון, שלמה,

בעיירת הדייגים הקורסיקאית הקטנה
קנדוליסיקון ( 1216 תושבים) הלכו התאו
יואב,
מעכה, עמרי, זימרי,
וכל החברה בציקלג

אל תדאגו

ואותו יום, יום סופה הוא. הגשם יורד
ללא־הרף, ורועמים הברקים. וחנה׳לה חו־וישבת
:״עלי להזהיר את רכבת־האוויר
׳מפני הסערה הגדולה, אך מה אעשה, ויל דה
קטנה אנוכי.״

מים פייר צבוטוטי ( )13 וז׳אן־פול קוטוטי
( ) 25 לים.

חוק״!

|1כך
ישבה וחשבה ולפתע גמלה החלטה
בליבה: לבשה חנה׳לה את שמלת־השבת
שלה, ועליה עטתה סודר צמר עבה, נטלה
את הפנס האדום ויצאה את הבית. ובחוץ
משתוללת הרוח והגשם מכה בעוז והברק
מאיר באור מסמא, אך חנה׳לה אינה נב הלת ויוצאת אל המסילה.

דוד מלן ישראל

וכך ניצבת היא במטר הסוחף והקר
ליד מסילת הברזל ומאירה בפנסה האדום
— פעם, פעמיים, שלוש...
והנה נשמע קול זו ע ף :״ילדה! כבי את הפנס, והסתלקי מיד!״ הביטה
חנה׳לה סביבה וראתה את איש הג״א האיום והנורא ניצב למולה בפנים כעוסות.
חנה׳לה לא נבהלה וקראה אליו :״סור מפה איש־ההג״א! עלי להציל את
רכבת־האוויר הגדולה!״ והמשיכה לאותת בפנסה האדום.
ורק למחרת, כשקראה בעיתון כי רכבת־האוויר החשובה, נחתה בשלום,
ידעה חנה׳לה כי הצליחה, וחשבה בליבה :״עשיתי מעשה טוב״.

קופה העיקשת• אך מה שלא הצליחו
אלה לעשות, הצליח, להפתעת הכל, שו-
מר־הגן.
וילהלם טל 27 שהקופיף החמוד הוא
בנו בכורו׳ הסביר לכתבים ״לא הייתם
מתפלאים, אילו ראיתם את אשתי.״

מ.א. ק0741/
ד.צ. י״ב12/

בנות, התכוננה להפתעה :
אני מביא כמה מאות ערלות־פלישתים.

צבוטוטי
טבע. לא נותר אלא לנחש מי

עצה קטנה
חייל יקר,
בודאי נותרו ביחידתך אלפי אתרו גים
משומשים, לאחר חג הסוכות. נציע
לך שני מתכונים שבעזרתם תוכל לנצל
את עודפי הפרי לצרכיך האישיים.

תה עם אתרוג.

שקית תה. כוס מים חמים. שתי כפיות
סוכר. אתרוג אחד.
צק כוס מים חמים על שקית התה
והמתק בכפיות הסוכר. עתה חתוך את
האתרוג לחצי, סחט את תוכנו אל כוס
התה, והמשקה מוכן לשתיה.

אתרוגל־מוגל.
חלמונים. דבש.

כוס

חלב

שני אתרוג.
ערבב הכל יחד בעזרת הלולב, ושתה
בעיניים עצומות.