גליון 1887 מתאריך 1 בנובמבר 1973

סרטי הצילום האחרונים שצולמו על ידי רמי הלפוין, צלם מערכת ״ה עול נ
מרבית הצילומים שפורסמו בגיליון
הקודם של העולם הזה, צולמו בידי צלם׳
שלא. ראה אותם ׳ ולא יראה אותם עוד:.
רמי הלפרין, צלם מערכת •העולם הזה
שצילם תמונות אלה . ,נפל. בשדה־הקרב
בגיזרד. המרכזית של תעלת־סואץ, ביום
החמישי לפני שבועיים. הוא ניפגע. בתוך
נגמ״ש, ליד המיקלע. על צווארו ־היתה .
•תלויה מצלמתו. הוא בהרג במקום: .
את סרט הצילום שנותר בתוך מצלמתו
ואת סרטי הצילום האחרים שהיו בתוך •י
תרמילו.של רמי, אותם צילם בימים האח־תנים
לחייו, הביא למערכת הכתב שירד
יחד עם רמי לסקר את המילחמה בחזית־ .
הדרום ותוך כדי׳ כד הצטרף עם רמי
ללחימה במיסגרת יחידת. שיריון. עם הסרטים
הביא עמו את בשורת מותו של
רמי.
.נשארנו קפואים.
• רמי היה הצעיר שבחברי המערכת. רק
לפני שלושה חודשים, ביום בו השתחרר
משירותו הצבאי הצטרף אלינו כצלם מע רכת
שני. לגבי הקוראים הוא נשאר אלי
מוני, למרות שרבות מהכתבות המצולמות•
שפורסמו בהעולס וזזה בשבועות האחרו־
׳נים צולמו על ידו.
• מרגע שהצטרף למערכת נכנס רמי׳ל קצב המטורף של העבודה, האופייני ל מערכת
זו. העולם הזה הוא עתון החדשות
היחיד במדינה המחזיק י צלמי מערכת
קבועים. מאחר שרוב הכתבות הן כתבות•
מצולמות, נקרעים צלמי המערכת בין ה כתבים
אותם הם מלווים לכתבות השו של
התעלה ניצל רמי הפוגה בין הקרבות כדי?.הגיע אל הגשר, לצנות,
עובדים למעשה יותר שעות מאשר
/ו [ /לוח את התעלה ולצלם גס מעברה המערבי. בתמונה נראה רמי
האח 1 1שבמצ לוז ת /ש/

כל עובד אחר. כך אירע גם לרמי מרגע
(ראשון משמאל) עם שניים מחבריו על הגשר ליד התעלה, בתמונה .
שהשתלב בעבודת ׳ המערכת. הוא היה פרין אחרי שנהרג, הכיל סידרת תמונות שצולמה על הגשרים ש שצולמה
שעות מיספר לפני שנהרג ביום חמישי, לפני שבועיים...
הקים צה״ל מעל התעלה. למרות שיחידתו נלחמה בצידה המיזרחי
בתנועה מתמדת שבעה ימים בשבוע, ללא
יום וללא לילה. כשהגיע למשרדי המע רכת
היה מסתגר בחדר החושך של מעבדת
מותו של רמי, שהיה בן 21 וחצי בנופלו,
תכונות נדירות בין עתונאים בכלל ובקרב
הצילומים לפתח ולהדפיס במו ידיו את צילום שאינו. מוכן לעשותו, כמי שמק •הצילומים.
שצילם.
נודע לנו מיהו.
דיש המון מחשבה, מאמצים, כישרון ורצון עובדי מערכת זו במיוחד. י
כאשר פירסמנו בגיליון הקודם את תמו בקצב
העבודה כמעט ולא הספקנו לההספקנו
להכירו כצלם מסור, שאין י בעבודה שהוא מבצע. יחד עם זאת היה
נותיו של רמי, לא ציינו /את העובדה
משימה שאינו מקבל על עצמו, שאין שתקן, צנוע, ן בעל • מזג נוח ושליו — כירו מקרוב, לתהות. על קנקנו. רק אחרי

הדור שגדל על הטנקים

מבני דורו. בתמונה מימין נראה. רמי (במרכז) כילד המשתעשע על צריח טנק שהוצב

בתל־אביב באחד מימי השיריון. בתמונה משמאל הוא נראה בצריח נגמ״ש, בעת ששירת
ביחידת נגנדשים בתקופת שירותו הסדיר. דווקא מציאות יזו היא שהפכה את רמי לשונא־מילחמות
מובהק, לוחם שלום שסלד מחיי הצבא אך התנדב לקרב בבוא המילחסה.

תזה״ שנלחם ביתיות שיויון בשיח התעלה וצילם את הקונות תוך נוי לחימה
הטראגית כי רמי אינו עוד בין החיים. י
הידיעה על כך טרם נמסרה ׳ למשפחתו. י
כשורת האיוב הגיעה אליהם רק בסוף .
השבוע שעבר, אחרי שראו את תמונות־הקרבות
של רמי. מודפסות בעתון ושמו
מתנוסס מתחתן. רק אז: למדנה להכיר
את האיש שאיבדנו.
הוא הופיע יום אחד במשרדי המערכת
במדים, בתגובה על מודעה שפירסמנו. ׳,
בה ביקשני צלמים למערכת. הוא היה על
סף השיחרור משירותו: הצבאי בצה״ל,
כחייל ביחידת שיריון שאת מרבית..שירו תו
עבר במעוזי קו בר־לב. הוא לא סיפר
על עצמו, דבר. אפילו לא. הביא עמו
צילומים שעשה בעבר. מעולם לא הזכיר
את העובדה שמנעוריו היה איש. העולם
הזה ולפני שירותו הצבאי היה מפעילי
תנועת־הנוער של תנועת, העולם הזה, הוא
התקבל לעבודה. כצלם אלמוני, כמעט
טירון.
י. לא. ידענו שמאחורי• רמי ניסיון, עשיר
• של צלם רגיש ומנוסה המחזיק את המצ למה בידיו מגיל , 12 ועבר של צעיר בעל•
השקפת־עולם מגובשת, שנטל חלק במא־ י
בקים ציבוריים למען השלום.
את התשוקה למצלמה ירש רמי
מאביו, לוי הלפרין,־ יליד רוסיה שעלה.
לארץ• ,ב־ , 1929 היה מוותיקי ההגנה, חיילי
בפלוגת־הלילה של אורד וינגייט, סרן ב־צה״ל
שנפצע. במילחמת העצמאות וצלם
חובב• .כנער כבר.היו לרמי הישגים באם־
נות הצילום, ששום. צלם מיקצועי לא

ליו התערה 55

.בק עם ידיד במעת ליד תעלת סואץ בת:
קופת שירותו הסדיר בצה״ל, אותו סייס
?ץ ני שלושה׳ חודשים: בלבד, את מרבית
!#ופת שירותו הצבאי בילה רמי במעוזים.
היה׳ מתבייש בהם. צילומים שלו התפרסמו
דרך קבע בכל אלבומי הצילום שהו־׳.
פיעו בישראל בעריכת הצלם פיטר מרום.
בתחרויות צילומים שנערכו. על ידי כתב יעת
מיקצועי לצלמים, היה זוכה בקביי
עות בפרסים, לא אחת גם בפרס הראשון.
קירותיו של החדר שהותיר אחריו רמי
בבית הוריו.בצפון תל־אביב, מכוסים מ
פים־
ירושלמיים, זאת היתר, האהבה הרא שונה
שלו —1׳ירו שלים. עוד בתקופת
לימודיו בתיכון חדש היד, נוטל את המצ למה,
נעלם לימים שלימים לירושלים.
״הוא הכיר בה כל פינה וכל אבן,״ סיפר.
אביו, עובד־בנק בתל־אביב. כשירד שלג
בירושלים נטל עימו את כל בני כיתתו
וערך להם סיור מאורגן בירושלים. הוא
.למד וידע כל. פרט מעברה של, העיר.
העובדה שאהבתו זו פגעה בלימודיו וב ציוני
בחינות־הבגרות שלו, לא הפריעה

אלא שיותר מאשר. האבנים והרחובות,
אהב רמי את חבריו. היו אלה החברים
׳שהמשיכו בשירותם הצבאי׳ בקו התעלה.
.אליהם״נמשך ליבו כאשר פרצה המיל־חמה.

כיוון׳ שטרם הספיקו להציב אותו
ליחידתי מילואים, לא נקרא רמי׳לשירות
כאשר פרצה המילחמה. ביום־ר,כיפורים•,
כאשר חש כי המילחמה עומדת באוויר,
נטל את מצלמתו ויצא לרחובות העיר כדי
להנציח את המראות הבלתי שיגרתיים
של. יום־הכיפורים. כל כמה שעות חזר
לביתו כדי לוודא אם צו־הקריאה׳ שלו
הגיע.
בלילה.׳התייצב במערכת. רוב עובדי
המערכתי.כבר היו מגוייסים.׳ נותרו י רק
י הוותיקים שלא גוייסו והצעירים, שזה

עתה סיימו.את שירותם הצבאי. רמי נטל
על עצמו להנציח את מראות ׳ העורף,
לספר בצילומים את, סיפור׳הפיכתם של.
אזרחים לעם לוחם. צילומי גיליון המיל־חמה
המוקטן של העולם הזה׳,שהופיע
בשבוע הראשון למילחמה, היו רובם שלו.
אחר־כך לא יכול היה עוד לשבת בעו רף.נטל
את המצלמה ובליווית רינו צרור,
כתב צעיר נוסף של המערכת, שטרם
גויים, ירד לדרום לחפש. את חבריו ויחי־דתו.
הוא מצא אותם אבלים וכואבים.
היתר, י זו אחת היחידות המוכות ביותר
בצה״ל, שנאלצה לספוג את. מכות־האש
הראשונות ׳,שהנחיתו המצרים בעת שצלחו.
את התעלה. רמי רצה להצטרף מיד ליחי דה,
למלא את מקום אלה שנפלו. אבל
ן ! 1111ף ו/ו ן \ ך ו/ו ך רמי הלפרי! בתקופת עבודתו כצלם׳ מערכת ״העולם. היתד, זו תקופת ההמתנה בחזית׳ הדרום.
ש הזה״ .מיד עם סיום שירותו הצבאי החל לעבוד • המתינו עד שתיגמר הדיפת הסורים ב \|
במערכת,
היתגלה כצלם רגיש בעל נפש פיוטית ועין חדה.•.״זו׳היתה התקופה המאושרת. רמת־הגולן .״
ביותר. בחייו,״ סיפרה השבוע, אמו של-רמי. אחרי שנודע לה-על י נפילת בנה בתעלה׳.
רמי. חזר׳.לצפון עם צילומי הקרבות
.הראשונים בדרום, שב וירד ליחידתו כעבור
24 שעות. הוא התנדב ליחידה כחייל:,
לם בצילומים מעשה׳ידיו, הנראים כתע־ ,ללמוד לפחות שנה אחת בארץ . ,נרשם
לא כצלם. את המצלמה שמר עמו כעיסוק
לאוניברסיטה ועבר את בחינות. הכניסה.
רוכת צילומים של צלם ותיק
ומנוסה.׳אלה ויום אחד ׳ נתקלה עינו במודעה קטנה מישני ושולי לשעת הלחימה.
.לא ידענו על,קיומם של צילומים
רמי לא הציג אותם מעולם כהוכחה לכוש־ .שהתפרסמה בהעולם הזה, בה• •ביקשנו• י סיפור לחימתו ונפילתו של רמי מסופר
רו וכישרונו. בארכיון הצילומים המסודר. לקבל צלם נוסף לעבודה. הוא. נענה
בעמודים, אחרים בגיליון זה (ראה כתבה
׳שבחדרו, שמרי גם אוסף שלם של צילומים למודעה. זאת היתד, התפנית ששינתה את
בעמודים .)22—25 זד, אינו רק סיפורו של
שצולמו בהפגנות למען השלום ונגד קיפוח חייו מקצה אל קצה. י
רמי • .זהו סיפורו ׳של דור שלם, שנולד
וגדל במילחמות, שאהב ונלחם למען הש ומעשי
•י העוולה,״ בהם • נטל תמיד חלק.
יפעיל. הסתבר י גם שלפני ארבע ישנים .,י הוא ויתר על המשך הלימודים. לפחות׳ לום ושנא את הצבא. ושבשעת מצור בעבודה ונפשו מירצו בכל שקע זמנית,
לא היה בליבו של שמץ של פיקפוק
.בעת מערכת הבחירות לכנסת השביעית, שהיתר, משתרעת לפעמים על פני 24
או היסוס ; מה,היא חובתו. י
כאשר היה רמי.תלמיד בתיכון חדש בתל־תנועת.
שעות ביממה .״לא אמרנו לו מילה,״
אביב, התנדב למטה הבחירות של
רמי נהרג כלוחם, לא כצלם. את האקט
העולם הזה כדי לסייע במערכת הבחירות. סיפרה השבוע אימו ,״ראינו אותו מאושר
כפי שלא היה מימיו. לפחות היו לו לפני. הפורמלי של חיול, ביצע צה״ל אחרי
גם את זה הסתיר מפנינו, אולי .
כדייי שנהרג חודשיים של אושר. לפעמים לא. מותו
לדעת שלא בזכות זה התקבל לעבודה..
היינו מבינים מאין הוא נוטל את הכוח, בחדרו • של רמי. מתנוססת כרזת ענק
אחר־כך גוייס רמי לצה״ל. כמעט שלוש, הזה לעבוד כל כך י הרבה. הוא היה מוכן
המכריזה מילחמה היא׳ דבר. מסוכן ל לקפוץ
לכל קריאה, אפילו באמצע הלילה.
שנים בילה במעוזי התעלה, כשמצלמתו
ילדים, פרחים וכל. מיני דברים חיים.״ .
בימים הראשונים של העבודה במערכת,
שמיד עמו, והוא אינו מחמיץ שום הזדמ גם
לצלמים.
כשעוד לא קראו לו בלילות, הוא היה
נות להנציח את חבריו ואת אורח החיים
מודאג. אבל אחר־כך, כשהזעיקו אותו
של חיילי צה״ל בקו ׳התעלה.
בשעות. הבלתי צפויות. ביותר, הוא היה
לפני שלושה חודשים שוחרר משירותו
קופץ מרוב שימחה.״
הצבאי. הוא עמד אז להמשיך בלימודיהם.
הקירות בבית הוריו של רמי מכוסים
תחילה דובר כי ייסע ללמוד בחו״ל. אולי
בצילומים אמנותיים שצילם. במיוחד. נו אפילו
להשתלם בצילום. אחר־כך החליט

מדוע לאמפרס מי ם
א ת מי ספרהא בי רו ת?

תיגינן ל ף
מ* עו ל ה?
מי יורד?
המילחמה שינתה באופן מהותי את מעמדם של
אישים רבים בצמרת המדינה

עם הנפגעים העיקריים נמנים גולדה
מאיר, משה דיין ואישים שונים הקשורים
כנויטאים כיטחוניים. .

התחזק. מעמדו של יגאל אלון, כתוצאה מהתערי
ערות מעמדו של יריבו, משה דיין, שאינו בא עוד
בחשבון כיורש. בימי המילחמה התגלה אלון כמנ היג
הפוליטי השקול והנבון ביותר במיפלגת העבודה,
החזיר לעצמו את היוקרה שאבדה לו. בעבר. כן
עלתה שוב קרנו של חיים בר־לב, אחרי שלא הוכיח
את עצמו כשר כלכלי. בר־לב יעמוד במרכז ויכוח
חמור בין מומחים צבאיים, כשכישלון קו בר־לב
יישקל לעומת תרומת בר־לב במהלך זזמילחמה, אך
הדבר לא ישפיע, כנראה, על מעמדו. הפוליטי.
גם מעמדו של פינחס ספיר התחזק, ויחד עימו
מעמדו של אברהם עופר, שטען בשעתו במרכז
המיפלגה שמשה דיין מביא לחורבן בית שלישי.
בליכוד התחזק, כמובן, לאין ערוך מעמדו של
אריק שרון, ויש המצפים שהוא יהיה למעשה מס׳ 1
בגוש. מעמדו של. עזר וייצמן, שלא שותף בניהול
המילחמה, התערער סופית.

שמועות זדוניות נטולות־בסיס המופצות לאחרונה
בציבור בקשר למיספר האבירות שספג צה״ל במיל־חמה
בהרוגים ובפצועים, מסתייעות בעובדה שעד כה
טרם פורסם סיכום הנפגעים של צה״ל במילחמה.
הפירסום היחיד עד כה נעשה במהלך המילחמה, י
כאשר בתום שמונה ימי מילחמה הובא לידיעת הציד
בור המיספר של 653 חללים ויותר מאלפיים פצועים,
שנפגעו עד אז. לא נמסר כל מידע לגבימיספר
האבירות בעשרת ימי הלחימה הבאים, שגם בהם
התנהלו קרבות קשים ועקובים מדם בשתי החזיתות.

נראה כי הפירסום הרשמי כנושא זה טרם מתעכב כיוון
נודע גורד הנעדרים — מי נפל כשכי ומי
נהרג — ודא התל,כלו עדיין דו״חות סופיים
מכל היחידות כקשר לכך.

הא ימשכו שידורי
ה טלוויזי הבשבת?
בין הישגי. המילחמה ניתן למנות את הפעלת
שידורי הטלוויזיה בשבתות מבוקר עד לילה. היתה

הקבועים, לאולפן מאולתר בבית־סוקולוב במטרה להקל
את הפיקוח על השידורים בתקופת המילחמה. בימי
המילחמה הופעלה ביקורת קפדנית על השידורים.

מלכד הצנזורה הביטחונית פיקחו פו־ליטרוקים
של דוכרים שונים על הכתבות
והפרשנויות, כדי למנוע סטייה מהקו הרשמי
והצגת שאלות ביקורתיות. עתה מכק־שים
אנשי הרדיו לשוכ לאולפניהם ולהמשיך
כמתכונת השידורים הקודמת.
אולם גורמים פוליטיים הקשורים עם צמרת מיפי
לגת העבודה, חוששים מהתרת הרצועה ומהסרת הפיקוח
הפוליטי על הרדיו •,לוחצים להמשך השידורים
בתנאים הנוכחיים.

תו כני ת חירו ם

חברתאל־טל מסוגלת לפעול בתנאי החירום הנו כחיים
לפחות שנה. עם פרוץ דימילחסה, גוייסו כ־>־757
.מעובדי החברה, ובלוד נשאר רבע מכוח־האדם המקובל.
תוכנית החירום שבמסגרתה פועלת כעת אל־על,
קבעה נורמות חדשות לטייסים ולמכונאים.

כך תוכנן לעלות את הניצולת של מטוס,
מטיסה לטיסה, ל־ 10 שעות ו־ 12 דקות,
לעומת 10 שעות ושלושים דקות כפי •טהיה
נהוג קודם,.
תוכנית זו הוצאה לפועל בהצלחה רבה. דיילות של

אם תתגכש במיפלגת העבודה הדיעה
שעל גולדה מאיר ללכת, מייד או זמן־מה
אחרי הכחירות, יש סיכויים סכירים שמקומה
ייתפס על־ידי יגאל אלון, או חיים
כר־לכ.

ס כנ הלמעמדה
שלישראל באו׳׳
אחרי שמיספר המדינות האפריקאיות, שניתקו את
יחסיהן עם ישראל, הגיע (לפי שעה) ל ,24-צפוייה
סכנה רבה למעמדה של ישראל באו״ם.

מעתה מובטח כעצרת האו״ם רוב של
שני שלישים לההלטות אנטי-ישראליות,
ואולי אה להטלת סנקציות, אם ניתן יהיה
לטעון שישראל הפרה את החלטות האו׳׳ם.

תיתכן גם תנועה לגירוש ישראל מן האו״ם, או
לפחות מן המוסדות הקשורים בו — במקביל לתנו עות
הדומות נגד אפריקה הדרומית ופורטוגל.

גו לדההתעלפה
ב לי שכתה
ראש־הממשלה גולדה מאיר התעלפה השבוע ב-
לישכתה.

הדבר אירע אחרי שגולדה חזרה מביקור
אצל פצועי צה״ל ככתי-החולים, התרגשה
עד עומק-ליכה משיחותיה עם הפצועים
וממראה עיניה.

שוק ה ע בו ד ה יוצף
ב ק ציני ם מ שו ח ר רי ם
כאשר יבוטל מצב החירום והחיים במדינה יח זרו
למסלולם התקין, עלול שוק• העבודה האזרחי
להיות מוצף במבקשי עבודה, במיוחד בתחום ה־מינהלי.

הגורם
לגיאות בהיצע יהיה המיספר
הרב של קציני־צה״ל משוחררים, שיבקשו
להיקלט כשוק העבודה האזרחי.

״עכ שיו נשא רנו רקאנחנוכ די לנתקאתהיחסיםעםישראל! ,׳
זו מעין הכרה דה־יורה באפשרות לשדר שידורי טל וויזיה
בשבתות והכנסת• גורם זה, בדלת האחורית.

ייעשה ניסיץ להמשיך את שידורי ה טלוויזיה
כשכתות תוך הדגשה שתקופת
החירום נמשכת. אולם הדתיים וכעיקר
המיפלגות הדתיות עלולות לצאת כמסע
׳לביטול השידורים, ואך יאיימו להשתמש
כנושא זה כמילחמת הבחירות.
מהפכה נוספת התחוללה גם בתחום שידורי הבידור.
הישתנתה כל התפיסה המקובלת לגבי הכנת
שידורים אלה. בעבר הצריכה כל תוכנית בידור הכ נות
ממושכות, חזרות והשקעות עצומות. בתקופת
המילחמה נאלצו מפיקי תוכניות הבידור, בניצוחו של
הבמאי ראלף עינבר, להפיק תוכניות מאולתרות בשידורים
חיים וללא חזרות. הצלחתן הבלתי צפוייה
של שידורים אלה עשוייה לגרום לכך שגם בעתיד
תפיק הטלוויזיה. תוכניות בידור חיות מסוג זה.

לחץ פולי טי ככד
עדהר דיו
לחץ פוליטי כבד מופעל על רשות־השידור ב־ .
מגמה למנוע, לפחות לשבועות הקרובים את עצ מאותם
של שידורי הרדיו.
עם פרוץ המילחמה, אוחדו שירותי הרדיו של
שידורי־ישראל וגלי צה׳׳ל, הועתקו מהאולסנים

החברה, עברו לעבור כנהגות באוטובוסים של אל־על,
בשה־,־התעופה, מחליפות את המגוייסים בתפקידים
חיוניים ודיילים עבדו כסבלים.

הסכםל מני ע ת הו פעת
א ל בו מי מי דחמה
בעליהם והמו״לים של שלושת היומד
נים הגדולים כמדינה ,״הארץ״ ,״מעריב״
ו״ידיעות-אחרונות״ ,הגיעו לכלל הסכם שלא
יוציאו-לאור ולא יפיצו באמצעות צינורות
ההפצה שלהם שום אלבוס״מילחמה
שיעסוק כמילחמה האחרונה.
הסכם זה הושג לנוכח ההכרה שהתקבלה בחוגים
רחבים כי אלבומי־המילחמה של מילחמת־ששת־הימים
תרמו תרומה מכרעת לאווירת השאננות, והזילזול
באוייב, שהיתר• .בעוכריה של המילחמה הנוכחית*
״כל אלבום כזה יהיה בבחינת זיוף וניסיון לרמות
את הציבור והעולם,״ אמר מו״ל ידוע ,״כיוון שהוא
יספר רק על ניצחונות והצלחות ויסתיר מהציבור את
האמת על הכישלונות והמפלות.״

למרות זאת
סומאים וצלמי
מילחמה. לא מן
בורית שתקרא

ככר עוסקים מיספר פיר
עיתונות כהכנת אלבומי
הנמנע כי תקום תנועה צילהחרים
אלבומים אלה.

על המשבר הגלובאלי הפיתאומי ששינה אח 13׳ המרחב

1דדחמתה עו ד ם
שלא הי ת ה
ך* סרט על מילחמת־העולים השלישית
( ! יכול היד, להתחיל כך :
אוקטובר .1973 תאריך שנחרת גלב
שרידי האנושות.
...מטוסי״ענק סובייטיים טסים מקל
לעננים לעבר מבריים, כשחם מלאים חיילים•
ב־ 80 אוניות חצי הסובייטי בים ח
תיכון רצים האלחוטאים אל רבי־חחוב־לים:
פקודה סודית לשינוי הכיוון, הנווטים
מתכופפים מעל למפות המיזרח
התיכון ומתווים את הנתיב לפורט״סעיד
ואלכסנדריה״.
.״צפירת-אזעקח צורמנית בבסיס חיל-
האוויר האיסטראטגי בארצות-חברית.
טייסים רצים אל מטוסי-חענק, הנושאים
את הפצצות המימניות. המטוסים מתרוממים.
בצוללות האטומיות במצולות
הים מתכופפים מעל למפות המטרות...
...אולטימטום אמריקאי לברית״חמוע-
צות.״ אולטימטום סובייטי נגדי״ .הסו בייטים
נוחתים במצרים ...קריאה אח רונה
של נשיא ארצות-הברית.״ חטלפרינ-
טר ש $חקו האדום משמיע תיקתוק דרמתי
ומשתתק...
זה יכול דייה לקרות השבוע. העימות
הגדול הראשון מאז שסו לפני אחת־עשרה
שנים. ,זו לעבר יזו, האוניות יהסובייטיות
שנשאו אול הטילים לקובה, ואוניות ההס גר
של צי ארצות־הברית.

את דרכם ממערב לתעלה; נערך במוסק בה
מירוץ קדחתני עם הזמן.
אם קיווה מישהו בממשלת ישראל שאר־צות־הברית
תשחק. את המישחק הישראלי.
ותעכב את הפסקת־האש לכמה ימים גורליים,
הרי הוא טעה. האמריקנים לא שיח קו
אלא את המישחק האמריקאי. ערב צאתו
של קיסינג׳ר למוסקבה הם החליטו למנוע
׳בכל מחיר ניצחון צבאי ישראלי.

אחרי הנסיון של 15*67 ואילך,
חכינו האמריקאים שאין כל סיכוי
להשיג הסכמה ישראמת להסדר
שכיר, כל עוד משוכנעת ממשלת
ישראל בעליונות המוחצת של
צה״ל. ניכסון וקיסינג׳ר חשכו —
ואן? אמרו זאת לעיתונאים ככירים

סובייטית.י האולטימטום הסובייטי
לא גרם, על כן, למשכר.

אווטימטום רגורוה
ך • רוסים הכניסו לוויכוח את יסוד
( !הדחיפות. הם תבעו הכרעה מיידית,
הפסקת־אש מיידית וביצוע מיידי. גישתם
היתד, אולטימט׳ -ית.
כתוצאה מכך עובדה בחיפזון ההצעה
שהפנה .,כעמר שעות מעסות, להחלטת
מועצת־הביטחון .338 זהו מיססך הסותר
את עצמו• כשהוא מכיל סעיף .״ערב ,״
(״ביצוע ההחלטה 242 על כל חלקיה״)
וסעיף ״ישראלי״ (משא־ומתן ישיר להשגת

לה בצורה שלאי השיתמעה לשתי פנים י כי
הבלה ישראלית כלשהי בהגשמת הפסקת־האש
תסכן את, האספקה החיונית של
נשק אמריקאי לישראל• .

.בזה יכול היה העניין להיגמר,
אלמלא התעלמו הגדולים כמוסק4
כה מעובדה אחת: שיכולות לחיות
נסיכות צבאיות שאינן מאפשרות
־כלל הפסקת-אש.

מצג נרה׳ נסנ7
ך• חזית הסורית לא היו שום בע*
* 4יות. למעשה, קפאו ;שם הקודם עוד
לפני הפסקת־האש. צר,״ל הגיע לקו סביר,

זה קרה לפתע, כימעט ללא הוד
דעה מוקדמת. כן לילה מצא ה עולם
את עצמו על עכרי פי-פחת.
הוא התכונן לתוך התהום האפ לה,׳
ונחדד.

אולטיגטוס סובייטי
סו לסשגרים יניס בהיססורמז,
היו גם לזה סיבות שנראו, לכאורה.
בעלות חשיבות מישנית.
כל עוד היה מצבם הצבאי של ד,מצי
דים והסורים איתן, לא רצתה ברית־הסו-
עצות בהפסקת־אש. מסרת־המילחמה הער בית
היתד, להיאחז במיזרח תעלודסואץ,
ולהכריח את המעצמות לפתוח בהליפיט
מזורזים להשגת הסדר־שלום, שיוציא את
ישראל סן השטחים המוחזקים.
ברית־המועצות הזדהתה עם המטרות
האלה, אם צי לא ברור עדיין אם היתד.
.שותפה להמלטת־המילחמה הערבית, אם
לאו. הסתלקות היועצים הסובייטיים ערב
דיפילחמר. עשוייה, אולי, להעיד על כך
שהסובייטים התנגדו להרפתקה. אך ברגע
שהערבים תקפו, התייצבו הסובייטים ל ימינם.
הם לא עשו ידבר למען הפסקת־האש.
המצב
השתנה באופן דרמתי צאשר חצה
צח״ל את התעלה, וגסתבר שאין זה סיור-
קומנדו קטן, אלא סיבצע צבאי נועז שמ טרתו
ר,״א לנתק את כל הצבא המצרי
שממיזרח לתעלה ׳.קוסיגין סם לקאהיר.
נראה ששם.לא הושגה הסכמה לגבי. הערכת
המצב הצבאי. אנוואר אליסאדאת לא
הודה שמאזן המילחמה נטה נגדו.
ואז, באה קריאת אס־או־אס מצרית. רד
׳פלישה הישראלית למצריים הגיעה לממ דים
הריישואה. המכונה הסובייטית נכנסה
לפעולה, לשם השגת הפסקודאש מיידית,

כאשר חדכרים לא התקדמו כקצב
המתאים, מסרו הסוכייטיט
אולטימטום לארצות-חכרית —
חססקת-אש מיידית, או התערבות
ס 1כייטית פעילה להצלת הצבא ה מצרי.
כעיקכות אולטימטום זה טם
הנרי קיסינג׳ר כאופן כחול למום־
קכה.
בעוד שחיילי אריק וברן לחמו ופרצו

//תגידו לי, מי ניצח כאן, בעצם ז״
— שרק תיקו כשדח-הקרב ישב י שלום) ,מבלי לקבוע בפירוש מהו היחס
כע את ממשלת ישראל לכוא ל בין שני הסעיפים.
שולחן הדיונים כמצכ-רוח פשרני-
גולדה מאיר היתד, בוודאי מתנגדת
למיסמך דו־משמעותי נזה. אבל איש לא
לנינסון היו שתי סיבות חשובות לה,שאל
אותה. כשחזר אבא אבן ארצה הו.

שגת
הסדר_ :
#כל הקאריירד, הפוליטית שלו בנוייה דיע בפה גדול, כדרכו, שאין שום דיבר:
על י ״ההתקרבות״ האמריקאיתימובייסית. רים על הפסקת־אש • .לא היה לו מושג
.זהו ההישג היחיד של ממשלתו. על רקע י ימח קורה. באותו רגע כבר הוסכם במוסק פרשת
ווטרגייט . ,נראה הישג יחיד. זה בה על הפסקת־חאש .,ועל.נוסח סופי שיו •תשוב
עוד יותר. הוא לא רצה. שעימות גש מייד לסועצת־הביטחון.
מישראל נדרשה הסכמה למיסי
אמריקאי-סובייטי גמיזרח התיכץ יקבור
תחתיו הישג זה. חוץ מזה השב בתום־לב מך.שחיה עובדה מוגמרת.
ממשלת ישראל נתנה את ההסכמה, א1
עימות כזה ;,יכול להוביל למילחמה
עולמית — נפי שאכן נסתבר כעבור כמה התנתה אותה בכמה תנאים, שיכלו לפתוח
פתח התחמקות, או לפתוח לדחייה לכמה
ימים.
• המשך ה&ילחמה, זשילהוב היצרים ימים של התחמקות. באוי 1פ ימים ׳ניתן
ברחבי העולם הערבי, יפלו לגרום לניתוק היה להשיג את ההכרעה נשדח-חקרב.
במוסקבה חכינו האמריקאים ו־הנפט
הערבי הזורם. מערבה — אט בדרך
־של פיצוץ חבלני, אם נ ד רו של החלטה חסוכייטיס את חתימדון. כלי חוכמות
עלה קיסינג׳ר על מטוסו, טס
פוליטית כל-ערבית.

לכן, ככוא קיסינג׳ר למוסקבה,
׳•לא היה הבדל מהותי כין ההשקפה
האמריקאית וכין ההשקפה ה
ישר
ללוד והכריח את גולדה לק-
כל את הפסקת-האש בלי תנאי.
לגולדה לא היתה שום ברירה. נאמר

(אודיפנט, ניריורק, טיימס)

ולא הייתה לו,שום כוונה לנסות לפרוץ
קדימה, לעבר דמשק. מחירה של התפרצות
כזאת הסך אותה מראשי לכלתי־כד*
אית.
י אולם בחזית הדרום היה המצב. מסובך׳

הרבה יותר׳ .

כרגע שחפסקת־האש נכנסה לתוקפה,
חיו שני. הצבאות נתונים
כמצב כלתי-נסכל לאורך׳ימים ,
מצכו של צח״ל היה קשה כיט•
עט כאותה מידה.
הארמיה השלישית המצרית היתח׳כיס־עט:
מנותקת. הציר לקאהיר חיה. עדיין
פתוח, אך צד,״ל איים עליו מקרוב•.יתר־ י
על־כן, חלק ניכר. של הארמית, ובעיקר
הדרגים האחוריים שלה, היו מכותרים בנימים,
שהיו מנותקים י גם מקאהיד, גם
מעיקר הכוח הלוחם של הארפ״ה, וגס
זה מזה.
כיסים אלה היו מוכרחים לנסות לפרוץ
להם דרך, תוך כדי לחימה, אל הארמיד,
או אל העורף המצרי. הברירה היחיז־ה•
(המשך בעמוד )8

א 1שינו

סיטר טאונסנד, מי 1

סי שהיה אחד מגיבורי הקרב
האווירי על בריטניה במיל־חמת־העולם
השניה, ושהתסר־

סיסמתמילחמס ׳ 01הכיפורים :
״ לאי צו םולא ״ שן שומרישראל ויי

גו,,.׳נסדר,״ ניאות להם דיין,
״אבל בתנאי אחד — נערוך
את הראיון המצולם בחח.״
דיין והכתבים יצאו מחוך דד

אחת מזירות הקרבות, במסוק.

לאחיו של דן, יגאל עידון,
הגיעה הידיעה,

הוא לא האמין
חזר אל בית הו ריו,
הכין את אמו לידיעה
המרה. כעבור זמן קצר הסתבר,
כי דן שילון כלל לא טס באותו
מסוק, למרות ששמו נכלל
בין רשימת נוסעיו. אלא שאז
כבר היה מאוחר לעצור את
התפשטות הידיעה.

הוד, איצ׳ח ממכוש. הש בוע,
אחרי הפסקת־האש, יכול
היה ממבוש לסכם את מה שעבר
עליו במילחמה. סיפר איי
צ׳ה :״כשאמרו לי בימים הראשונים
של המילחמה שעומד
להיות חורבן בית שלישי —
לא נבהלתי. אמרתי: לכל היו תר
יהיה חורבן הכותל. הרי
עוד לא בנו את הבית השלישי״.
8כששמע
איצ׳ה ממבוש
על הוויכוח המתנהל בין מעריצי
האלופים, איזה אלוף
תרם יותר להשגת ההצלחות

11ך! ך הלוא הוא הסופר יזהר סמילנסקי (מימין) ,לשעבר

1111 חבר הכנסת מטעם המערך, משקיף מעל הסוללה

הישראלית לעבר הגדה המערבית של תעלת סואץ. סמילנסקי, מחבר
הספר ״ימי ציקלג׳׳ ,הנחשב למעולה שביו הרומנים שנכתבו על
מילחמת העצמאות, שירת במילחמה הנוכחית כקצין הסברה.
סם בשעתו נאחד ממחזריה של
הנסיכה מרגרם, הגיע לישראל
כנציג השבועון הצרפתי פארי
מאטש, כדי לסקר עבור עיתון
זה את הקרבות. יחד עם עי-
תונאי-חוץ אחרים, יצא טאוג־סנד
אל רמת הגולן. שעה ש עדיין
השתוללו שם הקרבות.
לפתע הבחינו העיתונאים במ טוס
מיג 21 סורי, שטס בגו בה
נמוך לעברם, כשהוא נושא
פצצות בכנפיו. העתונאים
נטשו את המכונית ומיהרו לש בב
בשולי הדרה רק סיטר
נשאר עומד זקוף על הכביש,
כשהוא מסתכל במישקפת כיצד
מטיל הטייס הסורי את הפצ צות
לא הרחק משם, וכיצד
הוא נכנס בקרב אווירי עם
מטוס ישראלי. כאשר הסתיים
הקרב, העיר טאונסנד בקור-
רוח לחבריו העיתונאים על הטייס
הסורי :״איזה טייס גרוע!
יכולתי להשיל אותו אפילו במ טוס
שהיטסתי במילחטתיחעו-
לם השניה.״
׳ 8גם הרב הראשי ליש ראל,
הרב שלמה גורן, גי לה
קור־רוח במצב דומה. היה
זה כאשר הגיע לתעלודסואץ,
בעיקבות הלוחמים שחצו את
התעלה לגדה המערבית. לפתע
ניתכה אש ארטילרית של ה מצרים
לעבר המקום בו ניצב
הרב. כל מלוויו מיהרו לתפוס
מחסות. רק הרב נשאר עומד
זקוף בתוך רעם התפוצצויות
הפגזים מסביב. כאשר חלפה
ההפגזה, נשאל חרב מדוע לא
תפס מחסה. השיב גורן :״אני
מחוסן. בי לא יפגע שום דבר.
עלי שומרת ההשגחה העליונה.״
8קבוצה
של כתבייטלוויז*
יה אמריקאיים. הגיעה למוצב
קדמי בחזית הדרום, שעה ש שר־הביטחון
במקום.
ביקר
משה דיין. בתוך • הבונקר
ביקשו הנתבים מהשר לראיי-

בונקר, והצלמים הכינו את מכשיריהם,
כאשר לפתע נשמעו
רעמי פגזים בסביבה. הראיון
לא בוצע. הכתבים מיהרו חזרה
אל הבונקר. רק דיין נשאר
לבד בחוץ.
הפזמונאי ואיש הטלוויז יה
עמום אטינגר, שגויים
עם פרוץ המילחמה נכתב צבאי
שהוצמד אל אחת היחידות
הלוחמות בסיגי, הופתע כאשר
הגיע לביתו בשבוע השלישי
של המילחמה. הסתבר לו, כי
החיים בעורף ממשיכים להתנהל
כסידרם, וכי גם בתוך
המילחמה היה מי שהוציא נגדו
צו*עיכוב־יצי£ה מהארץ. היה
זה חפזמונאי הד״ר דן אלמ־גור,
שלפני שבועות מיספר
זכה בתביעה שהגיש נגד אטע-
גר ואחרים בפרשת פיזמוני המחזמר.
קזבלן. בססק־הדין של
אותו מישפט ממושך חוייב
אטינגר לשלם לאלמגור כ־60
אלף ל״י פיצויים. עד להסדר
התשלומים הוצא נגד אטינגר
צדע״כוב היציאה מהארץ. אלא
שבמילחמה לא היה מי שימ מש
צו זה. כעבור יום יצא
אטינגר מגבולות הארץ מבלי
שיעכבו אותו בכלל. היה זה
כאשר חצה עם כוחות צה״ל
את תעלודסואץ אל תוך מצ ריים.
8במצב
פחות נעים מצא
אח עצמו איש־טלוויויה אחר,
השדרן דן שילון, שבמשך
שבוע שלם, במהלך המילחמה,
הועברה מפה לאוזן ברחבי ה מדינה
השמועה כי הוא נהרג.
סייעה להפצת השמועה העובדה.
כי במשך שבוע לא נראה
דו על מסבי הטלוויזיה בארץ.
אלא שהפעם היה לשמועה כימ״
עט־בסיס, האופייני לימי ה־
״:לחמה. דן, שכיסה ככתב צב אי
עיור הטלוויזיה את מיבצעי
חיל-האוויר, עמד לטוס אל

תןין המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות,
11 * 811י
\ / 1ע 1 1גויים אף הוא למילואים. אלעד, שהוא אלוף
במילואים, היה במלחמת ששת־הימים מפקד אוגדה..במילחמה הנוכחות
שירת בענף ההיסטוריה כשהוא דואג להנצחת הקרבות. בתמונה נראה
פלד (מחזיק במישקפת) כשהוא צופה מהגדה המערבית של •התעלה.
משמאל, נראה הסופר נתן שחס, המשרת אף הוא בענף ההיסטוריה.

במילחמה, הרגיע את המתווכחים
במעשיה מתקופת כהו נתו
של לוי אשכול המנוח
כמנכ״ל חברת המים מקורות.
סיפר איצ׳ה: כשחיה אשכול
מנהל מקורות, היו באים אליו
כל פעם ומתלוננים :״אשכול,
גונבים לנו צינורות.״ אשבול
לא הגיב. חזרו וסיפרו לו עוד
ועוד, כי ממחסני מקורות נגנב
בלי סוף ציוד השקאה. אשכול
לא הגיב. בסוף שאל אותו
אחד הפקידים :״לא איכפת לך
שגונבים לנו צינורות ז״ שאל
אותו אשכול :״מה עושים בצינורות?״
״משקים, כמובן,״
ענה הפקיד הנרגש .״או1״
אמר אשכול ,״אז מה איכפת
לי מי משקה ז״
8 .שמו של אשכול, אוזכר
בפעם נוספת השבוע בוויכוח
שפרץ סביב תביעתו של שר*
המישפטיט יעקב שמשון
שפירא, כי שר־הביטחון משה
דיין חייב להתפטר בגלל מח דליו
ביום פרוץ המילחמת. נזכר
אחד :״כאשכול היה ראש־הממשלה,
התלונן נהגו בפניו
יום אחד, כי גנבו ממכוניתו
טסה מאחד הגלגלים .״מה זאת
טסה?״ התעניין אשכול לדעת.
״זאת צלחת־המתכת המכסה את
הברגים בגלגל,״ הסביר לו מנהג
.״איפה גנבו לך אותה ז״
שאל אשכול .״בקריה, ליד אחד
ממשרדי־הממשלה,״ אמר הנהג
.״אז תלך ותגנוב טסה מאחת
המכוניות של השרים,״
הציע לו אשכול. הנהג, שהופתע
מהצעתו של ראש־הממש*
לה, תמה :״מאיזה שר־ אחה
רוצה שאגנובז״ אשכול לא
היסס לרגע,:״תלך ותגנוב טסה
מהמכונית של דיין.״ אבל עוד
בטרם הספיק הנהג לממש את
ההצעה, הוסיף אשכול והזהירו:
״אבל תגנוב אותה •מהצד של
העין שלא רואה!״
8בין האנשים שהרגיזו את
הלוחמים בחזיתות השונות היו
כמד. מהכתבים הצבאיים, ש-

8הגל המוגבר של הלידות,
שפקד את המדינה בימי-המיל-
חמה הראשונים, נאשר שיעור
הלידות המוקדמות עלה בעיק־בות
ההתרגשות והמתח, הפך
את כתב מעריב ישעיהו
(״שייקח״) אכיעם לסבא בנסיבות
מוזרות ביותר. כבר בשבוע
הראשון של המילחמה
נודע לשייקה, כי בנו וחתנו
נפצעו בקרבות. למחרת היום
שבו נודע על פציעת חתנו,
ילדה בתו של שייקח בן, ש שמו
נקרא בישראל גלעד

סנדלר.

! 8בין מתוסכלי העורף, ש לא
יכלו לסלוח לעצמם על
שלא גוייסו למילואים, היה גם
הצייר משח ינו ק א, לשעבר
רב-יסרן בצנחנים ואחד מלוחמי
דור פעולות־התגמול ומיבצע־קדש.
ינוקא מצא דרך משעשעת
להתגבר על אכזבתו. הוא
חיה פונה אל ידידיו, שהופתעו
לראותו בעורף, כשהוא מצהיר:
״אתה יודע איפה הייתי ביום
הכיפורים? הייתי במעוז !״
״באיזה מעוזו״ היחה נשאלת
תמיד השאלה. ואז היה ינוקא
משיב בהבעה של שימחה לאיד
:״במעוז-אביב, כמובן.״
! 8על חוש-ההומור שלו בימים
הקשים שמר גם יצרן
הגובלנים מכפר״האומנים עין־

ואל פלג

הצנחן הוותיק ביותריבצת״ל, שצנח עוד ן מאחורי קווי האדיב י באירופה במילחמת
העולס השנית, שירת. במילחמה כקצין ליווי לנתבים זרים, יואל. בן
ה.־ ,55 העונד דרגת רב־סרן, פגש על הגשר שהוקם על תעלת סואץ
בצלס־במאי של הטלוויזיה, עמנואל פרת .״מאיפה אני מכיר אותך?״
שאל פלגי .״הפטם האחרונה שנפגשנו,״ הזכיר לו פרת ,״זה היה לפני
19 שנה, בעת שאני כיסיתי אח משפט קסטנר ואתה העדת בו.״
ה עו ל ם הזה 1687

סופחו אל היחידות ולא ד,צ־טיינו
במידה רבה של טאקט
או שאר־רוח. שאלותיהם ודי-
ווחיחם של כמה מהכתבים ה צבאיים,
עוררו גלים של. תר עומות
בין הלוחמים, בין אלה
היה כתב שידורי ישראל, הד״ר
אולמה אהרוכם ץ, יוצא-דו-
שן. כתבותיו היו ענייניות ו־שקולות,
אבל הופעתו לא היתח
כזו. אהרונסון, שחיה מסופח
לטייסת תובלה בחיל־האוויר,
לבש כל ימי הקרבות סרבל
טיסה, המיועד לטייסים ולאנשי
צוות-אוויר בלבד.
יומיים לפני שפרצה ה*
מילחמה פורסם במעריב שירו
של יהונתן גפן, שנקרא בשם
שי לעופר, אשר נכתב
עבור תוכניתו השניה של ה־קאברט
הסאטירי. בין בתי השיר
נכללות גם השורות הבאות
:״עופר היקר, כבר הש תחררנו
/ ,יש עכשיו. הרבה
יפוח בעיר /ואח הגיבעה או

כבשנו /קנה קבלן אחד
נורא עשיר /שם על הגיבעה
שבח נלחמת / ,קבלנים רבים
על כל מיגרש / ,על התעלה
שבה נפלת / ,ספסרים יבנו
שיכון. חדש.״ /עופר היקר,
עושים פה כסף / ,ד״ש מאורי
ומנירה וכולם / ,רק חבל שלא
אמרו לנו לפני זה / .שאנחנו
נילחמיס בשביל קבלן.״ בין
האנשים שהתרגשו• למיקרא
שירו של גפן היה גם האלוף
במילואים א רי אל (״אריק״)
שרון• למחרת היום, ערב
יום־כיפור, טילפן אריק אל
מפיק הקאברט הסאטירי .״אני
נווכרח לראות את התוכנית
הזאת,״ אמר אריק. בו במקום
סודרו לאריק כרטיסים להצגת
חקאברט, שעמדה להיערך במוצאי
יום־כיפור. ההמשך ידוע.
במוצאי־שבת כבר היו גם אריק
וגם יהונתן גפן בקירבת התעלה.

שידורי
׳ תעמולת הבחי־

ליאונרד כהן

זמר הפופ הנודע שהגיע לארץ מיד עם פרוץ הקרבות כדי להופיע בפני חיילי
צה״ל, הכחיש בתוקף את הידיעות שהופיעו בעתוני הארץ כאילו בשעתו
גינה את ישראל כ״תוקפנית ואימפריאליסטית״ ורק במילחמה הנוכחית חזר בתשובה .״תמיד האמנתי
בצידקתה של ישראל,״ אמר כהן, הנראה בתמונה כשהוא מופיע בפני חיילי צה״ל בגדה המערבית של התעלה.

רות לא פסקו כליל בימי ה־מילחמה.
הם נמשכו לפחות ברדיו
קאהיר, שבתחנתו העברית
ראיין כימעט מידי יום את
השבויים הישראליים שנפלו,
בידי המצרים. בין השאר רואיין
באחד הימים שבוי מבני
עדות המיזרח, שמראיינו איל צו
למסור, כי רק החיילים
מבני עדות המיזרח לוחמים
בחזית בעוד האשכנזים נוטלים
לעצמם את עמדות הפיקוד
והתפקידים בעורף .״מה יש לך
להודיע לחבריך בישראל ז״
שאל אותו המראיין בסוף הראיון
.״שיצביעו בעד הפנתרים
השחורים ושלום עחן״1
הכריז השבוי,

וצווי ! ה ר ״1 1י \ 1 1 1הנראית בתמונה בכובע רחב־
1 1 | 1 1 1 /ן שלייס בחברת הזמר־מלחין מתי
כספי, היתה בין הזמרות הבודדות שהרחיקו והגיעו עד ליחידות
הקדמיות של צה״ל בגדה המערבית של תעלת-סואץ ׳.אותה שעה
היתה׳ אילנה רובינא האשה היחידה עם כוחות צה״ל במצרים.

עורר-הדין התל-אביבי

ישעיהו לויט מצא את עצ מו
בעיצומה של המילחמה בדילמה
בלתי שיגרתית. נערת-
שעשועים תל־אביבית פנתה
אליו כדי שיגיש תביעה מיש״
פטית נגד אחד מעיתונאי-ה-

ויצוו 1111ך 1חברי שלישיית ״הגשש החיוור״ לבשו שוב מדים ויצאו לבדר
11ח 11 111111 את חיילי צה״ל השוהים בגדה המערבית של התעלה. בתמונה זו
נראים סברי הלהקה, גברי שייקה ופולי (למעלה משמאל) בחברת אמרגנם אברהם
(״פשנל״) דשא (במרכז, בדרגת סגן) בשדה-החעופה פאיד שממערב לאגם המר.

העולם הזה 1687

חוץ, שהגיעו לישראל כדי לסקר
את המילחמה .״ביליתי
איחו לילה שלם,״ סיפרה הנערה
,״והוא שילם לי 500ל״י
בצ׳ק בלי כיסוי.״ אבל לדט
דחה את הגשת התביעה. מאחר
שהפרקליט עובד גם ככתב
ידיעות. אחרונות, אמר :״אני
לא יכול להגיש תביעה נגד
חבר למיקצוע.״.
עם תחילת חמילחמח החל
השדרן מכי פאר לשדר מעל
גלי צת״ל הודעות ללוחמים
על לידות במישפחותיהם. תוך
כדי כך נולד הרעיון לערוך
תחרות בין התינוקות הכבדים
ביותר, כשבפרם יזכה התינוק
בעל המישקל הגדול ביותר ש נולד
בתקופת המילחמה. הש בוע׳
הגיעה לגלי צה״ל גלויה
מקיבוץ משמר-הירדן, בה טע נו
חברי הקיבוץ, כי הפרס
מגיע־ להם, עבור מיה, שנול דה
במישקל של 14 וחצי קי לוגרם.
מיה לא היתד, כמובן

תינוקת, אלא עגלה שנולדה ברפת
המשק.
אגב, מני פאר גם מצא
הסבר מקורי מצד נולדה המילה
״מיגננה״ ,שהפכה לאחת
המילים הנפוצות במילחמה האחרונה.
הסביר מני :״המילה
הומצאה על-ידי איש יחידת
תותחים נגד־מטוסים שראה
מיג, הפיל אותו, וצעק, :מיג —
נאו נא!״

ואילו לבדרן אכי בחט,
חיה הסבר מקורי מאין קיבל
נשיא מצריים, אנואר אל
סאדאת, את שם משפחתו.
״בטח לפני שהוא היה נשיא,״
הסביר בחט ,״הוא היח שר
חסעז-וחדת.״

במאי הטלוויזיה, יגאל
שילון, הציע השבוע סיסמה
חדשה לצה״ל, בעיקבות מה
שאירע ביום הכיפורים :״לא
יצום ולא יישן שומר ישראל.״

רעיית נשיא־המדינה, מבקרת בבית־חולים אצל פצוטי צה״ל.

רעיית הנשיא ביקרה אצל הפצועים בחברת הזמר הישראלי־

צרפתי מייק ברנט, שהגיע לישראל בימי המילחמה. מייק (ראשון משמאל) חילק לפצועים
אח תקליטיו כשהוא מצרף את חתימתו האישית לכל תקליט שהעניק לפצועים.

— מילרומת העוד
(המשך מעמוד )5
היתד. כניעת או ממסה.
יתר על כן: הארמיה כולה היתד. במצב
קשה. מניות שבמיקדד. של חידוש
הקרבות יכול היד. צד,״ל לנתקה במכה
אתת.

מצבו של צה״ל היה קשה כינן*
•;ט כאותה מידה.

ברכותינו

אמנם הצליחו הכוחות של אריק וברן
לכמש שטח ניכר. ממערב לתעלה, ולאיים
על העורף המיצרי. אך הכוח הזה
עצמו יהיה במצב עדין למדי הוא היה
מחובר אל העודף הישראלי בצוואר־בק־בוק
דק, שמשני צדדיו שכנו כוחות מיצריים
גדולים ובלתי־מובסים.
אילו קפאו׳ הקווים באותו רגע למשך
זמן רב, צריך היה כל צד לחשוש שבינתיים
יקבל האוייב תגמרת וציוד חדיש,
יחדש את הקרב כעבור כמד. שבועות או
׳חודשים, ויכתו* אותו במכה הראשונה.

אריק וכרן כצד הישראלי, והמפקדים
המצריים כצד השני, היו
מבחינה זו כמצם די• דומה.
י נראה שד,מדינאים ׳במוסקבה לא היו
מודעים די צורכם. למציאות זו. יתכן גם
שידעו אותו, אך לא יכלו להסיק מסק נות.
האדם אינו ערוך למיבצעי־בזק צבאיים.

כהעדר
פיקוח מיידי, אין הפס־קת־האש
יכולה להיכנס למעשה ל*

קיסינג׳ר
בדי חוכמזת

פועל. כמצב כזה יש לכל צד סי־
,תוי עצום לשפר את עמדותיו עד
!לבוא המפקחים. כתנאים ששררו
ימשני עכרי התעלה, חיה זה פיתוי
ן מכריע.

ה צי ת סאדאת
^ שה לדעת מה בדיוק אירע, ומי
\ /אחראי למה. יתכן שהאמת המלאה
.לא תיוודע לעולם בבירור, מכיוון שבמצב
כזה מאשים כל צד תמיד את השני.

הקרכות התחדשו. המצרים כ־כיסים
השונים ניסו להיחלץ מן הכיתור.
צה״ל ניסה לתסוס את הצירים
שכין התעלה וקאהיר, כדי
לנתק את הכוחות המצריים.
בלחימה קשה, ותוך אבידות כבדות,
סרץ צה״ל עד לעיר סואץ, והגיע מדרומה
לגדה המיזרחית של מיפרץ־סואץ.
מאותו רגע היתד. כל הארמיד, השלישית
של הצבא המצרי, על רבבות חייליה ומאות
טנקיה, מנותקת כליל.

וכאותו רגע נדלק האור האדום
כמוסקכה, וכעבור שעות מעטות
כעולם כולו.

יבק בע״מ • בית חרושת לסיגריות

• £88ח 111^ 070ו\ו\/ן\/ו 6£8£77£ו 8£1< 170. 0ט ס

כדי להבין זאת, יש לתפוס מה התרחש
במצריים עצמה.
כאשר נכנסה הססקת־האש לתוקפה, לא
ידע הציבור המצרי מהו המצב האמיתי
בחזית. הוא סבר כי הצבא המצרי ניצח.
וכי מצבו שסיר. הסכנה האיומה שאיימה
עליו, בעיקבות הצליחה הישראלית, לא
חדרה עדיין לתנדעתו.
במצב זח נתקבלה החלטת הנשיא אל-
סאדאת להסכים להססקת-אש בתמיהה
רבד. מטרת המילחמה עדיין לא הושגה.
ישראל לא הודיעה על נכונותה לסגת
מייד מכל השטחים המוחזקים, כפי שדרש
אל־סאדאת שבוע לפני כן. אם כן, מדוע
(המשך בעמוד )20

העולס חזח 16*6

ת תוכן המאמר

הזד׳ אפשר לתמצת נ־ 18 סי־

לים:

יהיה זה אסון אם ניהול המדינה יהיה
מסור, בימים הנורדיים הקרובים, כידי אותם
האנשים שהביאו אותנו עד הלום.
פא יני מתכוון עכשיו לבחירות, שיתקיימו — או לא
יתקיימו — במועד החדש שנקבע להן. אמי מתכוון
גם ל״מילחמות היהודים״.
אין זה עניין להתנצחות מיפלגתית. אין זו אפילו
שאלה של הכרעה לגבי דרך המדינה בשנים הקרובות.

יבוא זמנם שד כל.אלה.

צפוי לנו וינוח לאומי גדול. על נעיות־היסוד של ה מדינה
:״קווי־ביטחוך מול גבולות־שלום ,״עומק איס־טדאטגי״
מול פייתרוז מדיני, הבטחת הניצחון בסילחמה
הבאה ימול מניעת המילחמה הבאה.
צפוי מאבק מר בין המיסלגות במערכת-הבחירוח, כש כל
אחת מהן תטען, בוודאי, שדרכה חיתה נכונה.
״מילחמות היהודים״ בין אישים פוליטיים וצבאיים,
שיאשימו זה את זה בחטאים שונים, נבר התחילו בחצי־פה,
והן יסעירו את המדינה.

כל זה צריף לבוא. אבל זח סוכל קצת דיחוי.

ורק דבר אחד אמו סובל שום דיחוי, אף לא של יום
אחד:

ההנהגה חעליונח צריכה להתחלף מייד.

ראש חדש
אימו את ההערכות שלהם מראש לגישת׳ הרודן.

כתוצאה מכף הצליחו גייסות היטלר להשיג
הפתעה גמורה. הצבא האדום לא חיה
מוכן להתקפה. מיליוני חיילים ואזרחים שילמו
בחייהם עכור המחדל.

ך י• מחדל הביטחוני של יום־הכיפורים נבע מתפיסה
י \ פוליטית מסויימת. בלעדיה, לא היה אפשרי.
תפיסה זו אמרה: אנחנו יכולים להחזיק בשטחים ול עשות
בהם כאוות נפשנו, מפני שהערבים אינם מסוגלים
להתנגד, .הכושר הצבאי שלהם הוא אפסי. כל. האיומים
שלהם הם בלוף. הם לא יעזו לפתוח במילחמה. ואם
יפתחו, נגמור אותם תוך כמה שעות. מכסימום יומיים*
שלושה.אפילו מול ריכוזים ערביים גדולים. אין צורך לתגבר
את הקו. מפני שהערבים לא שווים.
במילחמה האחרונה שברנו שלושה צבאות תוך כמה

הו מושכל ראשון אחרי משבר כה עמוק.,המחייב
בדק־בית ׳כה יסודי.

פשוט לא יתכן שאנשי האתמול ינחלו את
המדינה היום, וימשיכו לנהלה מחר, כאילו לא
קרה דבר.

האם נוכל לישון בשקט כלילות, כידענו ש־מחמיצי-חהזדמנות
של ד 196 חם יחם המנהלים
כיום את המדינה, והם שצריכים לנצל את
ההזדמנות של 1979ז
האם תשנה גולדה מאיר את עורה, משח
דיין את חברבורותיו 7

האם ביטים אלה ינחלו את המדינה אותם
האנשים שעשו זאת כשנים האחרונות 7האם
נרשה להם לנחל את המדינה על פי תפיסות
שם ש 6ו את הרגל, ולהשיב לשאלות החדשות
את התשובות חישנות־נושגות ז

כולם נואמים שוב. יום־יום. שוב משמיעה גולדה מאיר •
את פיזמוניה הישנים־ישנים, אותו התמליל ואותה המנ גינה.
היא ״לא מאמינה״ שיש סיטי לשלום, שום משמיע
׳משה. דיין את דברי־הרהב הרגילים. כל הצמרת משתדלת
לשכוח את אשר קרה, במהירות האפשרית, כדי לחזור
לשיגדה הקודמת.

עומד המחדל הביטחוני המחריד ש״בין

/כסה לעשור״.

כל אדם כישראל מכין אותו. כל חייל חש
אותו על גופו.

אנשים שאינם מאמינים כשלום, מופקדים
.על השגת השלום.

בוודאי, לא נחרוץ היום דין סוסי. עוד נשמע תירו צים
לרוב, וכל אחד מן המעורבים יכין ויפרסם <זת
האלי/בי שלו. י
אולם העובדות היסודיות הן כה ברורות, לה מובנות־מאליהן,
עד שהן מעבר לכל ויכוח.

מכל האסונות של , 1973 זח עלול להיות האסון הגדול
ביותר.

די במחדל חזה, כדי שיתפטדו מייד שני
אישים הנושאים כאחריות המעשית והפרלמנטרית
לבל מה שקרח ולא קרה כשטח זחנ
ראש־הממשלח ושר*חכיטחון.
בחברה בריאה, זה מובן מאליו.

ומאחר שאחרי סילוקם של שני אלה לא
יתכן המשך. כהונת הממשלה הנוכחית, מוכן
שדרושה ממשלח חדשה.
ף הדברים המחייבים חילופי-ממשלה חורגים ב־
\ £הרבה מן המחדל הביטחוני, גודלי ככל. שהיה.

המחדל הביטחוני הוא קצה הקרחון הבולט
מעל לפני חמים. הקרחון עצמו גדול ומסוכן
הרבה יותר.

המחדל הביטחוני אינו עומד בשני עצמו. כל מחדל
ביטחוני.נובע מתפיסות פוליטיות.
אפשר להביא לכך דוגמה היסטורית מפורסמת:
ב 22-ביוני 1941 פלש הוורמאכט, הנאצי לברית-המו-
עצות. לפני כן ריכז היטלר כוחות עצומים מול הגבול
הסובייטי( .אגב, היו לו פחות טנקים מכסי שהיו בידי
המצרים והסורים ביום-הכים ורים).
לסטאלין הועברו בעוד מועד ידיעות ׳מלאות על רי כוזים
אלה, הן על־ידי המודיעין הסובייטי עצמו (המרגל
זורגה מסר את תאריך הפלישה הצפוייה) ,הן על־ידי ה מודיעין
המערבי. וינסטון. צ׳רצ׳יל מסר לסטאלין אזהרה
מפורשת ומדוייקת.

אולם הרודן הקומוניסטי בקרמלין סירב ל-
האמין לכל הידיעות האלה. היתה לו תסיסה
פוליטית קבועה, ששללה אפשרות של ׳התקפה
גרמנית.

הוא ראה בכל האזהרות פרובוקציה מערבית ,׳שנועדה
לסכסך בינו וביו עמיתו הנאצי. הוא איים לעשות שפטים
באנשי־המודיעין, שהעבירו ידיעות על הכנות גרמניות.
רבים מאלופי המודיעין, שידעו את הלו־רוחו של
סטאלין, לא העזו כלל להעביר לו הערכות נכונות, והת
ושגי
האנשים שהשפיעו על מדיניות זו יותר
מכל, מאז ,1969 היו גולדה מאיר ומשה
דיין. שרי גח״ל כדיכוד הלאומי היו שותסיס
לאחריות, גם אחרי שעזכו את הממשלה.

משד שש השנים האחרונות החמצנו הזדמנות
היסטורית. החזקנו בידינו את פירות הניצחון הכביר
של ששת־הימים , .לא ידענו להשתמש בהם למען השגת
פיתרון.יסודי לסיכסוך הישראלי־ערבי — מפגי שהשירות
עצמם נראו לנו חשובים יותר מן הפיתרון.
עכשיו נוצרה הזדמנות היססורית חדשה, בנסיבות
אחרות. שוב יש סיכוי להשגת פיתיון יסודי. התנאים
הפסיכולוגיים משני הצדדים, והתנאים הגלובליים, מתאימים
לכר יותר מאשר אי־פעם.

• הכל יודעים שהיו מחדלים נוראים. ממדיהם יתבררו
בעתיד. האחריות המדוייקת של כל אדם תתבהר במרוצת
הזמן, אך אין כל ספק לגבי העובדה שראשי ההנהגה
הנוכחית שותפים לאחריות•זו, וחם צריכים לשאת ב תוצאות•

זוהי מיצוות ההיגיינה הציבורית. אך חשובה עוד
יותר מיצוות האינטרס הלאומי . :
במילחמה זו נולדה מציאות חדשה. בשני המדינה עומ דות
הכרעות׳ חדשות. בציבור, ובייחוד בדור החדש, נוצר
מצב־רוח חדש.

ך* נגד עינינו

לולא האמונה באפסות הערבים, לא יכול היה להת קיים
׳ ,ערב המילחמה, המישחק האווילי סביב ״מיסמך
גלילי׳ — מישחק שהיה. כולו מבוסס על ההנחה שאין
עוד שום צורך להתחשב בערבים.
כל ההכרעות של ממשלת ישראל, החל ב־ 11 ביוני
, 1967 לא היו אפשריות׳אילו קם אדם אחד בישיבת הממד
שלח ואמר :״רגותי, אתם משלים את עצמכם. אם לא
נשיג שלום, תהיה מילחמד׳ חדשה. אחרי התבוסות האח־.
רונות, ינסו הערבים ללמוד ולהשתפר. הם יקבלו ציוד
עצום. יתכן מאוד שהמילחמה הבאה תהיה קשה יותר
משתי האחרונות, ותעלה.לנו בקורבנות רבים חרבה יותר.״
י אילו קם איש כזה, הוא חיה עף מן הממשלה, בשם
שעף עכשיו יעקוב־שימשון שפירא. הממשלה היתה מתע למת׳
מן הדברים (כפי. שהתעלמה מחן כאשר השמענו
אותם בכנסת) ,מפני שהם חיו סותרים את הנחזת־חיסוד
של מדיניותה.

גולדה ודיין בקו כו-לב 1970 ,
שעות. חיילי האוייב השאירו אחריהם את הנעליים וברחו.
בינתיים גברה עליונות צה״ל עוד יותר.. .

בד מילחמה חדשה תהיה בדיחה. נשכור
להם את העצמות. נכה אותם שוק על ירד. בדי
מאמץ. זח יהיה תענוג.
כאשר כל צמרת המדינה שותפה לגישה כזאת, טבעי
הוא שהעדכות־המודיעין מתאימות את עצמן לאותה גי שה.
בהגיע ידיעות מנוגדות, העלולות לעורר ספקות בל־תי־נעימים
— פשוט מתעלמים מהן. רק הידיעות התואמות
את המתכונת המקובלת מובאות בחשבון.

אי־אסשר לנקות מחטא זה דרגים נמוכים־

ל ן יני רוצה לשחק ב״נידמה לי״.
בלי בחירות לא נשנה את ההרכב הפוליטי של ת־שילטוז
. .ובמציאות המיוחדת־במינה של ישראל, יתכן
שגם הבחירות לא ישגו הרכב זה, למרות כל מת שקרח.
הכנסת שותקה השבוע לחודשים, על. פי החלטה
משותפת של המערך והליכוד הימני. היא בוודאי לא
תשנה דבר• .

אכל אפשר לדרוש, וצריכים לתבוע, שטים•
דגת-חעכודח עצמה תבצע חילוסי-גכרא יסודיים
בצמרת שלח.

יחיה זה אבסורד שאין לפעלה ממגל, אם התוצאה מ יחידה
של מהדלי יום׳חכיפורים תחיה התפטרותו של
יעקוב־שימשון שפירא, האיש האחרון שצייד לשאת נ־אחריות.

גולדה
מאיר צריכה ללכת, מפני שהיא נושאת
כאחריות העליונה למה שקרה. משח דיין
*ייד ללכת, מפני שהוא האחראי הישיר. יש
.עוד כמה אנשים, שצריכים ללכת עימם.

איני רוצה להציע כאן מועמדים אחדים, מחשש של
עינא נישא. אין מועמד אידיאלי לראשות־הממשלה, מסגי
אחריות העיקרית רובצת עי הצמרת חסולי
שכל המועמדים האפשריים, משורות מיסלגת־העבודה,
טית.
שותפים איכשהו לאחריות. אך ישנם כמה מועמדים סבירים
למדי.
י העיקר הוא שממשלה בראשות אום חדש, ובהרכב
י א זילזול כאוייג נובע, כמובן, נם •אותם רגשות
1 1של עליונות ,׳יחידות ושחצנות שפשטו אצלנו בשנים שונה, תהיה משוחררת מן העומס הפסיכולוגי והפוליטי
של מחדלי האתמול. היא תוכל לגשת לבעיות החדשות
האחרונות.
בגישה שלא תחיה לפחות זהה לגישה שנכשלה, אפילו
אכל חשוב להכין כי השחצנות לכדה א י -
אם לא תהיה חדשה לגמרי.
נ ח מסבירה את מחדלי יופ-הכיפורים, כשטח

שכולנו יודעים כי הוא חיוני לעצם קיום מדינתנו.
חזילזול
חרה-האם ץ כיכולת הערכית, וב-
אי״חשלמת הערכים עם המצב הקיים, יכול
היה להגיע לממדים כאלה רק מפני שצמרת
המדינה רצתה להאמין שאפשר להתעלם
מהם.

.היא תובל לגשת בחופשיות רכה יחסית לשני
התפקידים העיקריים המזדקרים עתה כדרכנו:
השגת השלום ושיקום צח״ל.
מיפלגת העבודה יכולה עכשיו ללכת בדרך האיוולת :
״להתלכד״ -סביב גולדה, כדי ״להגן על המיפלגד,״ .והיא
יכולה לבצע בתוכה את שינוי־הערכים.

זוהי הדיר הפטריוטית.

במדינה

מה של הנושא בישראל. אך יתכן גם
שהבינו וקיוו על־ידי עיכוב הרשימות
ללחוץ על ישראל כדי להשיג הישגים
שונים, כגון:
• החזרת צה״ל לקו ד 22-,באוקטובר,
יום הפסקת-האש הראשונה!
• הכרזה ישראלית שהיא מחילה רש מית
את אמנוודז׳נבה על השטחים המוח זקים״
,יכר שהערבים דרשוהו מזה שש
שנים*.
• שיחדור עצירים בישראל, כגון.פי-
דאיון פלסטיניים.
יתכן שמיכשול זד, יסולק, בעזרת לחץ
אמריקאי וסובייטי על מצריים. אך עצם
הגישה המצרית היתד, לא רק בלתי־אנו־שית,
אלא גם אווילית. כי היא יצרה תגובה
של שינאה ומרירות דווקא בשעה ש גברה
בציבור הישראלי הנכונות לחתור
לשלום.
העם עוז ל ס מו ד !
שקט השתרר בחזיתות. חיילים מאובקים
וספוגירזיעח, שזוועות המילחמה חרו תות.
על פניהם, החלו יוצאים לחופשות
לעורף. דמעות האושר של המישפחות,
שחיבקו את. יקיריהם, נמהלו בכוס הדמעות,
בדמעות היגון והכאב של ד>-
מישפחות השכולות.
היה זה שבוע של בכי. גם בטרם פור סם
מיספר הנפגעים. ובטרם הותר לפר סם
את שמות החללים, נתפס לראשונה
היקף הקורבנות. לא היה כימעט בית
בישראל שלא התאבל על ידיד. קרוב, מכר
או בן־מישפחה.
היתד, זו העקובה מדם שבמילחמות
ישראל, מאז מילחמת העצמאות, מילחמה
אכזרית שמחיר הניצחון הצבאי בר, היה
הממשלה מישהו
מו כרחלסבול

שפירא וגולדה
•נתיני נפט מול נתיבי דס

שכוי ישראלי בסוריה
גולדה הבטיחה

־ שבויים סוריים*
בידי אללה

מכותיה. היו מישפחות שכאבו על שלושה
בנים.
כמו אותו בעל תחנת־דלק, בואכה או פירה,
נכה שאיבד את שתי רגליו כש דרך
על מוקש באיטליה במילחמת העו לם,
ששלושת בניו הלכו למילחמה. רק
שניים חזרו י -פצועים, על כסא־ד,גלגלים
שלו גלש האיש אל מיטות בניו הפצועים
לסעדם, ואחר חזר אל תהגת־הדלק שלו
בלב המידבר, כדי לברוח מהיסורים• .
ואם אחת, שכמו׳ רבות׳ ,אחרות אחזוה
צירי־לידה מוקדמים. כשהבעל היה בח זית
הקדימה ללדת, ילדה בת, אך נפטרה
בשעח־הלידה. ביקשו להודיע לאב ולא
הספיקו. הוא נהרג. יומיים אחרי לידת
התינוקת, שיצאה אל אורד העולם ללא הורים וסיפורה של אלמנת טייס ממילחמת
ששת־הימים. היא הרתה ללדת. כשנודע
לה על נפילת בעלה. .ילדה בן, שלא הכיר
את אביו. לימים התגברה על אבלה, נישאה
בשנית. כשפרצה המילחמה היתה בהריון.
בעלה השני נפל בקרב. היא עומדת ללדת
ילד נוסף שלא יכיר את אביו. .
כדי תרועות אשכבה, וידידת נעוריו
של בן־קיבוץ בשפלת החוף, סיים
שנהרג במילחמת ששת־הימים ,.בתום תקו־פת־האבל
י נישאה: לאחיו. האח נפל ביום
הראשון למילחמת יום־הכיסורים.
והצעיר התל־אביבי׳ ,שהמילחמה שיב שה
את חגיגת חתונתו הקרובה. בגלל
מצב־החירום ביטלו את החגיגה, אבל
עמדו להעמיד חוסה בחוג המישפחה. בג דה
המערבית של תעלת־סואץ, בימים ה־
.אחרונים למילחמה, קיבל הבחור חופשה
מייוהדת כדי לצאת לעורף, להינשא,
ולחזור ליחידה. בדרך צפונה נקלע להפגזה
ארטילרית ונהרג.
והשוטר הצבאי בחזית התעלה, שקיבל
חופשה מיוחדת כדי להיות נוכח בטכס
ברית־המילה של בנו.,שנולד אחרי פרוץ
הקרבות. ראה את הבן, נשא אותו על
ימו בטכס הברית, וחזר ליחידה. בו ביום
הדביק אותו המוות• .
או האשד, שישבה שבעה על אחיה.
ביום השמיני, כשהסירה את בגדי האב לות׳
נמסר לה על נפילת בעלה.
,־לא תרועות אשכבד, וטכסי״זיכרון, ביכתה
השבועי ישראל את מתיה

כבד מנשוא.
המשפחות השכולות נשאו בדומיה וב־אלמוניות
את יגונן. אך מעל למסך הש תיקה
החלו מרחפים סיפורי הטרגדיות .
האנושיות שהולידה המילהמה, ששום די•
מיון אנושי לא היה מסוגל לנדותן.
הגודל היכה בשלשות. במילחמת
ששת־הימים היו מישפהות ששכלו שניים
מבניהם. המילחמה הזאת ייסרה יוה;•״ ב

ש לו ם ש סיי ר

* .חייל צה״ל עוזר לשבוי סורי, הסו
חב על גבו שבוי סורי פצוע.

השבוע הרביעי אחרי יום־הכיפורים נפתח
בסימן המאבק על גורל השבויים —

המילחמה.
..הדא תדאג,

מאבק שהדגיש שוב את השוני בין העמים.
בישראל
הקטנה, דאגתה של מישפחה
אחת מכה גלים .,מקיפה חיש מחר את
הציבור. סולו. כאשר מאות מישפחות
יודעות שבניהן נעדרים בשתדהקרב, זכי
התיקווה היחידה היא שנפלו בשבי —
אי-הוודאות של המעטים הופכת למועקה

לאומית, .
,במצריים הגדולה, בת עשרות המיליונים,
יחס המישפחות הוא הרבה יותר פטליסטי.
אין הבנים נמצאים במגע. הדוק, כימעט
יומיומי .,עם מישפחותיהם, כמו בישראל.
גורלם נתון בידי אללה.
הבדל דומה בלט במילחמודהעולם בין
ברית־המועצות ובריטניה. בעוד שהברי טים
דאגו לכל שבוי, ינטשו הסובייטים
את מיליוני שבוייהם. סטאלין ציווה להש ליך
לכלא מאות אלפי שבויים שחזרו
סוף־סוף הביתה — מתוך חשש מטורף
שהיו עריקים או מרגלים .־
צל טראגי השבוע הטיל גורל הש בויים
והנעדרים הישראליים צל טראגי
על אווירת ם וף-ד,קרבות.
בעיצומה של המילחמה הבטיחה גולדה
מאיר, בכנסת ובמסיבת־עיתונאים, שלא
חסכים להפסקת-אש ללא חילופי־שבויים.
היא -אמרה זאת אחרי שהציבור ספג את
ההלם הראשון, בראותו על מסכי-הטלוויזיה
את השידורים הערביים, שהראו לראשונה
מיספר גדול של שבויים ישראליים מדוכאים.
אולם
גולדה לא יכלה להגשים את
ההבטחה. תחת לחץ אמריקאי חסר״תקדים,
נאלצה להסכים להפסקת״אש ללא תנאי.
עניין השבויים נשאר תלוי בהבטחות אמ ריקאיות.
כאשר
כותרה הארמית המצרית השלי שית,
נולדה,התיקווה שניתן יהיה להשיג
החזרה מיידית של השבויים, תמורת אספקת
מזון לכוח זה. אולם נם׳ תיקווה זו
נתבדתה. האמריקאים הפעילו שוב לחץ
עצום על ישראל, בידעם שאי־אספקת מזון
לארמיה המכותרת עלולה לגרום להתערבות
מאסיבית של הצבא הסובייטי עצ מו
(ראה עמוד .)5הציר נפתח לאספקה,
מבלי שעניין השבויים סודר.
כדתי־אנושי ואווילי. אי-החזרת ה שבויים
לא היתד, כה חמורה, אילו לפחות
נמסרו שמות השבויים. המישפחות היש ראליות,
החיות בפחד נורא שמא בניהם
הנעדרים נפלו נקרב, היו נושמות לרוו חה
אילו ידעו שהם חיים בשני, יהיו
התנאים שם כאשר יהיו.
מדוע לא מסרו המצרים והסורים את
השמות מייד?

יתכן שלא הבינו את הרגישות העצו
כאשר
יעקוב שימשון שפירא כועס, אין
לו מעצור. בלי היסוס, הוא מכה במי
שגרם לכעסו.
השבוע כעס שפירא.
יריביו אמרו לאחר־מכן, שהיו לו סיבות
אישיות לכעוס. לפחות שלוש :
• יערב המילחמד, התגרה משה דיין
בשפירא, הדיח את שותפדלשעבר של
שפירא, עורך־הדין מיכאל פירון, ממו עצת
המנהלים של ד,תעשיה האווירית.
• בעת הרכבת רשימת המועמדים של
המערך, הקפיצו עסקני׳המנגנון, בהסכמת
גולדה, את שפירא ממקומו הריאלי ב כנסת,
אל תחתית הרשימה( .ארבע שנים
לפני כן נעשה אותו הדבר לקודמו של
שפירא, שר־המישפטים דוב יוסף, והדבר
רישר את סילוקו מן הממשלה).
• שפירא לא שותף בהתייעצויות ה גורליות
ערב המילחמה ובראשית המיל־חמה.
יתכן
שגורמים אלה הגבירו את זעמו
של שר־המישפטים הקשיש. אך יתכן ש־כירסמה
בו הרגשת-קיפוח עמוקה יותר :
בימי פרשת נתיבי נפט, הוכרח על-ידי
אווירת-הלינץ׳ הציבורית להתפטר, אף
שחלקו בפרשה היה שולי בלבד. כאשר
הוחזר לתפקידו. על־ידי גולדה, עורר ה דבר
מורת־רוח ציבורית.
עכשיו, כאשר קרה מחדל שגרם לאסון
גדול יותר לאין׳ ערוך, לא נוצרה אווירה
דומה כלפיז ה שר האחראי: משח דיין.
שפירא יכול היה לומר לעצמו: האם
נתיבי הדם חשובים פחות מנתיבי הנפט ז
המיפלגה מעל לכר. כך או כך.
כאשר התכנסה הכנסת כדי לדון בהפסקת
האש, וחברי־הכנסת התרכזו כדרכם
במיזנון הח״כים במקום לשמוע את נאומי
המתווכחים במליאה, לא שם שפירא מח סום
לפיו. בשיחות ליד השולחן הוא מתח
ביקורת קטלנית על משה דיין, לא הס תיר
את דעתו שאדם שעמד בראש מע-
רכודהביטחון בשעה שנעשו מישגים תהומיים
כאלה, מוכרח להתפטר. הוא לא שם
לב לכך שמיזנון הכנסת הוא אחד המקו מות
החשופים ביותר בישראל, השורץ
.עיתונאים וסתם סקרנים.
יתכן שח.וסר*די0קרטיות כזאת היתד,
נסלחת לו, אלמלא חזר שפירא על דבריו
בישיבת סיעת המערך בכנסת. זוהי ישיבה
״סגורה״ ,הפתוחה לרווחה לכל מדליף.
כל מילד, הנאמרת בה מועברת אוטומטית
לעיתונות על־ידי ח״כים שוחרי פירסום־
עצמי, המוכרים את. ההדלפות תמורת
פירסומת.
בישיבה שוב הרים שפירא את קולו,
ותבע את פיטוריו של משה דיין, בעוון
המחדל הביטחוני המחריד ערב המילחמה.
התגובה היתה,מיידית וצפוייה. .
עסקני־המיפלגה מן השורה השלישית,
שגורלם תלוי בתוצאות הבחירות, התקו ממו
נגד הבגידה במיפלגה. ח״כ אברהם
זילברברג, איש המושבים, שזכה למקום
ריאלי־בספק ברשימה לכנסת הבאה, היה
הראשון שהתפרץ,
הכל הבינו מייד שביקורת כזאת בתוך
המיפלגה יכולה לסכן אותה ולתת סיחחון-
*) משה דיין חכריז בשעתו בכנסת ש ישראל
״מגשימה״ את סעיפי האמנה, או
אינה מחילה אותה רשמית. הדבר גרס
לוויכוחים אינסופיים בקשר להתנחלות,
הוצאת מימצאים ארכיאולוגיים
וכר, שהס אסורים על פי האמנה.
(המשך בעמוד )19
העולם הזה 1887

מתי נודע לראשונה למנהיגי ישראל
כי המצרים והסורים עומדים
לפתוח במיתקפה על ישראל ז

חירום והנחתת מכה מונעת מהירה כדי לשלול מהאוייב
את היוזמה במיתקפה.

איזה צעדים ננקטו על ידי הגורמים
המוסמכים כאשר התבהרה סכנת
פרוץ המילחמהז

סימנים ראשונים לכך שהכוננויות בצבאות מצריים
וסוריה בקווי החזית ותנועות הצבא שלהן אינן שיגרתיות,
נודעו רק בשעות המאוחרות של יום שישי, ערב יום-
כיפור. אינדיקציה ברורה כי המילחמה עומדת לפרוץ תוך
שעות מיספר וכי היא בלתי נמנעת. ניתנה רק ביום שבת
בבוקר, תוך פירוש יציאתם הבהולה של יועצים ומומחים
סובייטים ברכבת. אווירית ממצריים וסוריה.

מצב כוננות הוכרז עוד ביום שישי, ערב יום־כיסור,
אלא שהוא הוכרז מאוחר מדי.
הזזת כוחות קיימים, לשם עיבוי הקווים, נעשתה אף היא.
על גיוס המילואים בהיקף נרחב הוחלט רק
שעות ספורות בטרם. החלה המילחמה. באותן שעות
גם הוחלט להימנע מהנחתת מכודמנע כדי לא לשלול
מישראל יתרון מדיני. דווקא החלטה אחרונה זו התגלתה
מבונה ביותר, משוט שממילא לא היתה משנה דבר
במהלך המילחמה והיא עלולה היחה לסכן את תמיכת
ארצות־הברית בישראל.

האם לא היו התראות נוספות או
קודמות שהצביעו על כך שהמצרים
והסורים עומדים לפתוח במילחמהז
בהחלט היו. אולם הגורמים המופקדים על הערכת
ידיעות המודיעין הזורמות באופן שיגרתי, בחרו להתעלם
.שסברו כי •הם מבינים יותר טוב
מהן. כמה

מה האמת בטענה החוזרת ומוש-

צידו שד משכר חמור מרחו! מעד מדינת־ישראל.
זחו צידו שד משכר האימון. סימניו
הראשונים החלו לכצכץ עוד כמהדיד המיל•
חמה. הממשלה איכדה את האימון כעם, הסתירה
ממנו מידע חיוני תוך הנחה שהוא לא
ידע כיצד דקכדו ואיך לעכלו. כתוצאה מכך
החל תהליך של אובדן האימון כהנהגה המדינית
והצכאית, שהוא הרה אסון לגכי עם כט־צור.
וכמילחמח. משכר זה מחריף והולך מאז
הססקת־האש. ניסיון שד שטיפת״מוח, שד
טישטוש ותיקון עוכדות ושד יצירת אליכי,
מאפיין את כל מעשיה שד הצמרת המנהיגה
את המדינה. בעודם קוראים לאמצעי התיק*
שורת להימנע מוויכוח גלוי נוקב ופומכי כד
יעוד לא יכש הדם וכטרם נקכרו החללים, כשהם
מטילים איסור חמור על הצגת שאלות
כדתי נוחות, החלו האחראים לניהול המילה*
מה, החד מראש־הממשדה גולדה מאיר וכלה
כרמטכ״ל דוד אדעזר, לתת את התשובות על
השאלות שאסור לשאול אותן.

אלא שאין כוח כעולם שימנע את הצגת
סימני השאלה. המילחמה הזאת כולה עמדה
כסימן סימני השאלה. הם נחלתו שד כד חייל
שלחם כחזית ושד כל אזרח כעורף, כשהחיילים
אשר לחמו כצד מכשירי־הקשר הפתוהים
יודעים דהשיכ עד כמה מהשאלות יותר מאשר
כעורף. כאשר יחזרו ההיילים לכתיהם לא
יהיה מי שימנע מהם דתכוע תשוכות כדורות
וחד־משמעיות לשאלות המטרידות אותם ומציקות.להם.
חוכת חשכת התשוכות והתרת
הוויכוח החופשי היא חיונית לכריאותו הנס״
שית של עם, לוחם •.הרכה אגדות התנפצו כ•
מידחמה הזאת והרכה. מיתוסים התנדפו כה.
לחיילים, להם הוענקה הזכות להקריכ את עצמם
כמילחמה, יש גם הזכות לדעת את האמת
ותחיה עגומה ומזעזעת ככל שתחיה. זהו ניסיון
צנוע להציג חדק מהשאלות המנקרות במוחות
והטנסרות כחלל, ולחשים על חלקן כמיסגרת
הידיעות שנודעו עד כה והמותרות דפירסום
למדות המיגכלות החמורות המוטלות מגכוה.

ומסוגלים להעריך את העובדות יותר מאשר האנשים
בשטח.

מעת מפי מנהיגי ישראל, כי נמנעו
מנקיטת צעדים דרסטיים לפי עצתה
של ממשלת ארצות־חברית, שהבטיחה
לפעול להרגעת המצב ולמניעת
המילחמהז

האם ניתן לראות בהפתעה שפקדה
את הממשלה וצה״ל עם פרוץ
המילחמה, כישלון של שירותי-המד
דיעין !
מבחינת ההתראה המוקדמת צריך להפריד בין שני
גורמים: המידע המודיעיני וההערכה המודיעינית. ככל
שניתן ללמוד היה הכישלון בתחום ההערכה בעיקר, כש שותפים
לו הדרגים הצבאיים והממשלתיים הנוגעים בדבר.
כישלון זה נבע מכך שגם בעבר ניתנו התראות דומות על
פריצת המילחמה, שלא התממשו. הקהילה המודיעית
מצאה את עצמה במצבו של הרועה שהזעיק תכופות את

אנשי כפרו בצעקות ״זאב! זאב!״ וכאשר תקף באמת
זאב את העדר לא התייחס עוד איש לאזעקות העזרה שלו.

מה הם הצעדים שנשקלו כאשר
התברר שהמילחמח עומדת לפרוץ
בכל רגע ז

היה צורך לשקול הכרזת מצב כוננות ביחידות הסדירות
בחזיתות, גיוס מילואים חלקי או כללי, הכרזת מצב

זהו ניסיון מובהק לגולל את א*שמת היעדר הכוננות
על אחרים, האשמה שנידחתה בתוקף על ידי ממשלת
ארצות־חברות.י •גם הניסיון להאשים את האמריקאים
ושירותייהביון שלהם בהערכה המוטעית של סיכויי פרי צת
המילחמה, היא התחמקות פחדנית מנשיאה באחריות.
איך שלא יהיה, גס ההסברים המסולפים על התערבותה
של ארצות־הברית, אין בהם כדי להסביר מחדלים הרי*
אסון בכוננות המיבצעית בישראל ובאיחור בגיוס ׳המי־

מי לחמח סימני ה שאלה

המעוזים בקו הפסקת־האש, כשהיה צורך לרכז את כל
הכוחות במאמץ בלתי־אגושי כמעט לבלום את המיתקפה
הסורית ביחס כוחות של ! 1:15 במצב בו כוחות שיריון
של צה״ל. שמנו פחות מעשרה טנקים־ ניסו לבלום הסתערויות
של חטיבות ודביזיות שיריון סוריות שלימות,
היה על צה״ל להפריש׳ חלק מכוחותיו כדי לפנות את
האזרחים והנחל״אים. שבישובי רמת־הגולן. קו הישובים
לא תרם מאומה לעצירת המיתקסה הסורית. להיפך. הישובים
שנפלו בידיי הסורים שימשו להם בסיסים מוצקים
להמשך המיתקפה.
גם אחרי הדיפת ההתקפה הסורית אל• מעבר לקווי
הססקת־האש,׳ היוו ישובים אלה מיטרד. בלתי פוסק, העמי סו
על ראש המפקדים באיזור דאגות ובעיות בלתי חיוניות
שפגמו במאמץ המלחמתי.

(המשך מעמוד )11
לואיס. אחד החפורים שבמחדלים אלה הוא

האם סייע שיתוק המרמה ביום-
הכיפורים למאמצי חהטעיח שק מדינות
האוייב לגבי כוונותיהם וזאמי-
תיות!
מבחינה אחת טעו מדינות־ערב כאשר קבעו את יום-
כיפור כיום הידד לפתיחה במילחמה. הם רצו לנצל את
השיתוק המוחלט של כל אמצעי התיקשורת ביום זה.
אולם דווקא ביום זח ניחן היה להפעיל את גיוס המי לואים
במהירות המירבית. זהו היום היחיד בשנה שרובם
הגדול של אזרחי המדינה י נמצאים בבתיהם ׳ולא בטיולים
או בנסיעות .
לעומת זאת אין להבין את המחדל הממשלתי החמור
כאשר לא ניתנה הוראה עוד ביום שישי. כאשר התגלו
•סימני המילחמה הראשונים, להפעיל את אמצעי השידור
לפחות כדי להחזיק את העם במצב של כוננות. אי נקיטת
צעד-זה ודומים.לו, שהתחייבו מהמצב, יצר ססינוזה שגם
הפעם אין העניין רציני.

האם היו טעויות בשיטות ההפעלה
של חיל-האוויר בשלבים הראשונים
של המילחמה!

האם היה צח״ל מובן למילחמח!
מבחינה תיאורטית של הכשרת הכוחות, הסדירים ואנשי.המילואים,
והכנת הכלים והאמצעים לבלימת נסיונות
של התקפת-פתע, התשובה היא חיובית. אולם במציאות
הדברים הרבה יותר מסובכים. זהו.עניין למומחים שיבדקו
את כל הנתונים אם אומנם היה צה״ל מוכן למילחמה
כוללת בהיקף כזה, מבחינת בנין הכוחות והכנת המש אבים.
מה. שברור כבר עתה הוא שקווי ההגנה בחזיתות
הצפונית והדרומית, לא היו מוכנים למערכה.
המילחמה תססה את צה״ל בשלב של חילופי מפקדים
כמעט כללים ברמות שונות של הפיקוד. הרמטכ״ל ניסה
לטעון השבוע כאילו לתחלופה זו היו השלכות חיוביות
במהלך המילחמה. אולם לאור העובדות שניתגלו נראה
שיש לשקול מחדש אם זהו מצב חיובי לערוך בו־זמנית
חילופי פיקוד בהיקף כה נרחב.

ה הני תפה: המצרי צול חי ם
א ח תעלוו־סזא ץ

האם לא חיתה הפעילות המוגברת
של ארגוני החבלה הערביים חלק
ממסע ההטעיה של מדינות-ערב לגבי
כוונות התקיפה שלחם!

ההת מו ט טו ת: אנשי המעוז׳
ש ל קו כ ר -לבבש בי המצר

גם אם לא הם אישית ׳הכריעו את

הכף׳ לצד השיקול הבלתי נכון. בדרג הממשלה האחראי
לכך הוא שר־הבינזחון משה דיין הנושא באחריות הן כלפי
הממשלה והן כלפי העם כשחובתו היא להיות הפוסק
העליון. לגביי טיב ההערכות השונות .־

מה היתה תרומתם של היאחזויות
הנח״ל ברמת-הגולן במאמץ לבלימת
המיתקפה הסורית!

הופקרו

לוחמי

המעוזים

רק חלק מהמעוזים והמוצבים, הן בחזית. הסורית
והן בחזית המצרית, נכבשו בהסתערות הראשונה של
צבאות האדיב• .רוב המעוזים בשתי׳ החזיתות מצאו את
עצמם עוד בידם׳הלחימה השני נצורים, מוקפים ומכותרים,
כשהם ׳הודפים ניסיונות הסתערות. ומשמשים י מטרות ל הפגזות
ארטילריות בלתי פוסקות; חלק מהמעוזים ודד
מוצבים המשיכו להילחם עודימיספר ימים נגד כוחות
עדיפים.לאין שיעור• .מיספר מוצבים ,׳בעיקר ברמת־הגולז
וכן מעוז החוף שעל סוללת החוף הצרה י בדרך י לפורט־סעיד,
החזיקו מעמד עד. שבמיתקסת־הנגד של צה״ל הת חברו
אליהם מחדש כוחות צה׳׳ל.
מיספר לא מבוטל של לוחמים ממעוזי התעלה הצליחו
להתחמק מטבעת הכיתור ולחזור אל יקוד כוחות צדדל
במרחק קילומטרים רבים. אבל היו מעוזים שהחזיקו ׳מעמד.
כשהם מקווים י שיחלצום׳ לפני• שנאלצו להיכנע.

בדרג צבאי מוטלת האחריות על

עיקר. התודה מגיעה כמובן ליחידות שיריון ׳ורגלים
סדירות שניהלו מלחמה הירואית, בניגוד לכל הכללים
ולכל.התורות׳.הצבאיות, הצליחו למרות האבידות הכבדות
שספגו לשבש את מהלכי ׳התוקפים;
אולם אין להתעלם מהעובדה שגורם ההפתעה שפעל
על המצרים והסורים כאחד, הוא שמנע מהם ׳במידת: מד.
את ניצול ההצלחה הראשונית שלהם. עיקר המאמץ של
המצרים והסורים היו מרוכז לצליהה .,שבירת קוודההגנה
הישראליים. והתבססות בשטח שייכבש •• בהסתערות הראשונית.
הם הופתעו מהקלות היחסית בה הצליחו להשיג
הישגים אלה. סימנים. שונים מצביעים• שהם נדהמו
בעצמם מגודל הצלחתם. והשתכרו מניצחונם הראשוני.
כתוצאה מכך הם לא היו מסוגלים.ולא תיו ערוכים.להמשך
התנופה. הדרגים המינהליים של הכוחות׳ הלוחמים לא היו
מוכנים להמשך הפריצה ולניצול ההצלחה. אין זאת אומרת
•שהם היו מצליחים להמשיך באותה. מידת; הצלחה בחנו פתם.
שכן בינתיים נערך מולם המערך ׳המגדים של
צה״ל. אבל עובדה היא שהמצרים,׳ למשל, ניסו להמשיך
ולהתקדם רק. אחרי שהתבססו בשטח• שנכבש. והתבצרו
בו היטב תוך׳ התחפרות להגנה ופריסת שדות מוקשים
סביבם; ורק אחרי שהזרימו לגדה.המיזרחיתי; את עתודות
השיריון שלהם מהגדה המערבית.
האם שכותרו!

מי אחראי להערכה המודיעינית
המוטעית לגבי סבירות פרוץ המיל-
חמה!

מה בלם את תנופת ההסתערות
וההתקדמות של. צבאות מצרים וסוריה
בימים הראשונים למילחמה!

סימנים ועדויות מצטברות יוצרים תמונה מתבהרת
כאילו פעילות הסידאיון בחודשים האחרונים כלפי מטרות
ישראליות בחרל, שנעשתה בסיוע פעיל של מדינות־ערב
וייתכן שגם בתיכנון המטות הצבאיים שלהם, היתד. מלכו דת
מכוונת למדינת ישראל, כדי להסיח את דעתה מהנעשה
בקווים ולרכז את מאמציה העיקריים הרחק מגבולות
המדינה.
פרשת חטיפת העולים מרוסיה באוסטריה היתה כנראה
חלק ממערכת הטעיה זו, שמבחינות. מסוייימות הצליחה;
המאמצים העיקריים של גורמי ביטחון שונים ובמיוחד.
קהילת המודיעין היו מושקעים בלחימה בסכנת הפידאיון.

לא רק שלא היתד. כל 1תרומה חיובית. ,אלא שעצם
נוכחותן של היאחזויות הנח״ל והישובים האזרחיים שהוקמו
ברמודהגולן, הפריעה בצורהי חמורה ביותר למאמצי ה בלימה
של צה״ל.
בשעות הקריטיות ביותר, בהם דהרו מאוח טנקים
סוריים אל הירדן ר.שהמ משאירים אחריהם ככיסים את

האם נשקפה סכנה למדינת ישראל
נוכח ההישגים הראשונים שקצרו
צבאות מצריים וסוריה!
ספק אם ישנם רבים התופסים את גודל האיום והסכנה.
בחזית הצפונית יהגיעו..טנקים סוריים עד• לבית־המכס
העליון בקירבת גשר בנוודיעקב שעל הירדן, כשעמק
החולה נשקף לרגליהם. ליד הכינרת הגיעו כוחות שיריון
סוריים לעמדות מהן יכלו להשקיף על הכינרת. למעשה
הפריד בשלב הקריטי רק קו הגנה צר בין הכוחות הסורים
הקדמיים לבין ישובי י הגליל וביקעת הירח.
המצב היה חמור גם בחזית ׳המצרית, בשלבים בהם
טרם נערכו כוחות המילואים שגוייסו אל מול. הארמיות
המצריות שתפסו את קו המעוזים לכלי.אורך התעלה.
בכמה מקרים התקדמו הכוחות המצריים ותפסו גם אוו קו
.בגלזרות מסויימות.

אילו היו הקווים במצג של כוננות
להתקפה, האם היה ניתן לשנות את
תוצאות המילחמה בימיה הראשונים

ייתכן שאילו תופעלו קווי־ההגנה לפי התוכנית ובאיוש
רב יותר, ניתן היה לעכב יותר, אם לא למנוע,
לפחות את ניסיונות הצליחה של המצרים׳בתעלה. המצ רים
פירסמו מיד אחרי כיבוש מעוזי קו בר־לב כי מצאו
בהם מיתקנים׳שנועדו להזרים דלק אל תוך מי התעלה
ולהפוך את כל תעלת־סואץ לחומת אש שתחצוץ יבין
המעוזים לבין המצרים, אלא שבשל ההפתעה ומהירות
הפעולה של הצולחים לא הספיקו להפעיל מיתקנים אלה.
נוכחי המאסות העצומות בהם צלתו-המצרים את התעלה,
ספק אם היערכות בכוננות היתה..מונעת את נפילת קו
בר־לב, אולם קיים סיכוי סביר שהיא היתד. מעכבת
במיקצת את מהירות. הצליחה וייתכן שהיתר. מותירה
זמן סביר לחילוץ לוחמי המעוזים שמצאו את עצמם מיד
עם פרוץ המילחמה ׳מכותרים ומוקפים. אותו הדבר אמור
לגבי החזית הצפונית, אם כי שם התנאים והמצב, שונים
בתכלית.

שיטת ההפעלה של חיל־האויר בימים הראשונים ל־מילחמד.
לא היתד. טעות; אלא הכרח שהתחייב מהתנאים
והמצב החדש שנוצר׳ בשטח. חיל־האויר נאלץ לפעול
שלא בהתאם לשיטות הלוחמד. הקלאסיות שלו. בשל
המצבים הקריטיים החמורים מאוד שנוצרו בקווי־החזית
היה צורך להפעיל את מטוסי חיל-האויר בעיקר לבלימת
התקדמות כוחות השיריון של האוייב ולסיוע צמוד ל כוחות
הקרקע. רק כאשר הוקל הלחץ בחזיתות יכול היה.
חיל־האויר להיתפנות לביצוע המשימות הטבעיות המוטלות
עליו: השמדת מערכי הטילים נגד המטוסים והשמדת
חילות־האויר של צבאות האדיב.

האם לא חיה שיקול זה ממגר למ סורת
המקובלת בצח״ל שאין מפקירים
לוחמים ופצועים בשטחי ה-
אוייב!
תמכה: דגל מצר* ב מ עוז

במילחמד, זו נוצרו מצבים חדשים ובלתי צפויים ש־

התפיסות המקובלות והמקודשות׳ בצה״ל לא עמדו בהם
במיבחן. הדבר נבע בעיקר מצורת לחימה שצד,״ל לא
הורגל בה.

היו פיקודיו בעבר. השאלת אם נבון היה למנות כמפקד
חזית זו אדם ששמו נקרא על מערכת ההגנה שהתמוטטה
מול עיניו ושיוקרתו היתה מונחת על כפות המאזניים
בשל כף, היא כבר שאלה אחרת.
אם לא היו הדחות הרי חילופי סמכויות כן נערכו.
כך, למשל, הוחלפה האחריות למערך ההסברה של צה״ל
בימי המילחמה מיסטר פעמים.
הכנסת גורם טילי הנ.ט. האישיים ׳,טילי הסאגר, שהופעלו במא-
סות עצומות וששיטות הפעלתם הפתיעו את צח״ל, הביאה
לכד שקרנות השירית התנהלו במרבית המקרים כאשר
טנקים ניצבים מול טנקים,

האם נוצר פער אמינות בין הציבור
להנהגה בשל ההודעות וההכרזות ה רשמיות!

אזרח בעורף וכל חייל בחזית חש את התשובה
על שאלה זו על בשרו. לא רק שנוצר פער, אלא שנוצר
גם משבר של אימון חמור ביותר.
משבר זח משתקף ביתר חומרה בהתיחסות בחו״ל
להודעות דובר צה״ל וההכרזות הרשמיות של. מנהיגי
המילחמה. במרבית המדינות החופשיות בעולם נוצר מצב
להודעות דובר צה״ל.
של אי־אימון

בתנאים׳ כאלה לא. ניתן היה לחלץ׳׳ פצועים והרוגים
משדה הקרב. צה״ל. לא היה ערוך למשימות כאלה. זוהי
אחת הסיבות למיספר הגבוה של הנעדרים במילחמה זו
שאיש אינו יודע עדיין׳את גורלם, אם נישבו או נהרגו,.

• מדוע נעיד גיוס המוני של אלופי
מילואים וקצינים בכירים אחרים!
.בגלל היקף המילחמה שפרצה, ובשל הצמידות.לתקופת
חילופי המפקדים בצה״ל,
.היה צורר בגיוס מוגבל ומצומצם
של. מיספר. קצינים בכירים שהשתחררו רק בתקופה דד
אחרונה, ושהיו מעורים היטב הן בתנאי׳ החזיתות בחן׳
שירתו׳ והן׳ בתיפעולי כוחות צד,״ל ׳עליהם פקדו. כויהיתה
הצדקה לגיוס קצינים בכירים הנמצאים בקשר הדוק עם
צת״ל למרות שיחרורם, לתפקידי ׳מטה כדי להקל את זד

מעמסה האדירה שרבצה על המטות. השונים; .
אולם מלבד אלה שהיה צורף בהם, התנדבו קצינים
בכירים משוחררים למילחמח מבלי׳ שנקראו בכלל ומבלי
שהיה צורר בהם. הם פשוט לבשו את המדים ׳,ענדו את
הדרגות ויצאו לזירות הקרבות, כל אחד יבהתאם לנטיותיו
האישיות. לאיש לא היה האומץ לסלקם.ולהחזירם חביתה.
נוצר מציב כאילו מפלים חלק מקצונת המילואים הבכירה,
בעוד שחלקם ׳גויים לא נקראו האחרים לדגל. מאחר
שרבים מבין הקצינים. הבכירים הם דמויות פוליטיות מוכ רות,
יכול. היה להיווצר הרושם כאילו.גיוס קציני המילואים
הבכירים נעשה לפי מפתח מפלגתי׳.ואומנם זו היתה התמונה
בימים הראשונים. כאשר מרבית האלופים. המגוייסים חיו
משורות המערר, בעוד אלופי. הליכוד והבלתי-מסלגתיים
לא גוייסו;
• כדי למנוע האשמה של גיוס לפי פנקס המיפלגח׳,
גוייסו נם אלופי הליכוד. אלא שאז חיה צורך לאזן את
הכוחות הפוליטיים ולצידם גוייסו׳גם. קצינים ׳׳׳בכירים
אחרים. שלא חיה בהם כל צורר.

האם סייעו קציני חמללואים הבכירים
בניהול חמילחמה!
תרומתם של מיססר ׳קציני מילואים. בכירים, בעיקר
מפקדי־כוחות, למהלכי המילחמה וניהולה,היא בלתי ניתנת
לעירעור. גם מיספר קציני־מטה בכיריים ,״סוסי מילחמה
ותיקים״ כהגדרת ה׳רמטכ״ל, תרמו תרומה מכרעת בהערכת
המצבים שהשתנו במילחמה מיום ליום ובחלוקת נטל
עבודת המטה.
אבל קצינים בכירים רבים היו פשוט סיטרד, סירבלו.
את עבודת המטות ו״הסתובבו׳׳5ין הרגליים,״ מבלי ש הביאו
שום תועלת.

אין קרה שהחתנצחות הפוליטית-
מיפלגתית פשטה גם לשדה־חקרב!
זה היה ׳מצב • בלתי נמנע נוכח העובדה. שמדינת־ישראל
כולה עברה בבת־אחת ובפתאומיות ממילחמת־בחירות
למילחמת הגנה טוטאלית. דמויות׳פוליטיות בכי רות
שהיו דמויות מפתח במילחמת הבחירות, נאלצו לפתע
לשתף פעולה בזירת הקרבות. אי אפשר היה למחוק• בבת
.אחת את היריבות האישית והאידיאולוגית ביניהם, את
חילוקי הדיעות בהשקפות העולם והתפיסות המדיניות.
.האמונה ששררה בתחילת המילחמה כי זו. תהיה
מילחימת־מק שבסיומה המהיר יהיה צורל לחזור מיד
אל מילחמת הבחירות, תרמה י גם היא ליצירת מצב בלתי.
נסבל זה.
גם העובדה שהמילחמה שפרצה הולידה מיד ויכוח
רעיוניי לגביי צידקת׳ההשקפות המדיניות על שלום וביט חון,
גבולות ביטחון, מרחבים איסטרטגיים וכוח ההרתעה
של צה״ל, סייעה בליבוי המחלוקות הפוליטיות.

כיצד נוצר משבר האימון הזה!

ההלם: ה טילים האנטי־טנקים
שבל טו א ח השיריון

איוסימנ•
בשלושה גבולות של יש ראל
עם מדינות-ערב —
ירדן, סוריה ומצרים — לא .
ניכרת שום תכוסה מיוחדת
ולא נראים סימני כוננות,
חרף ההודעות הנוספות את מול
בדבר כניסת צבאות

ה אדי שו ת: ידיעה ש פו רסמה
יומיים ל פ 1ה מי להמה

האם היו הדחות של מפקדים ב-
מהלך הלחימה!

אבי כל חטאת הוא חוסר האימון של הממשלה
בציבור, והחשש סן לא יגלו. אזרחי.ישראל.בגרות נפשית
כדי לשאת ידיעות מכאיבות ובלתי נעימות. בימים הראשונים
למילחמה הוכתה ההנהגה בהלם נפשי. כך נולדה
מדיניות של הסתרת והעלמת מידע, שנבעה גם מניסיון
לחפות. על. האחריות האישית של כמה מאנשי ההנהגה
המדינית למפלה בימיה הראשונים של המילחמה.
אחר־כך, כאשר.השתנתה התמונה בשטח, נמשכה ה מדיניות.של
טישיטוש ועירפול, שרק בחלקה ד,תבססה על
שיקולי ביטחון ועל. הצורך בשמירת ערפל הקרב לגבי
האוייב. שיקולים פוליטיים ואישיים הכריעו לא. מעט
בעיצוב מדיניות פסולה זו. המצב הגיע עד לידי כך שאחד
הכתבים התבטא :״הערבים.למדו מישראל איך לנצח וישראל
למדה מהערבים איך לשקר.״
היתה זו הגדרה קיצונית. שכן ההודעות וההכרזות
הרשמיות לא שיקרו, אלא העלימו מידעי מהציבור, והת־יחסו
להיבטים שונים בהכללות ובתיאורים מופשטים.
אזרחי ישראל חיו במשר מיספר ימים בתחושה ובאמונה
כי ההודעות הרשמיות דומות לאלה שהיו בתחילט,
מילחמת ששודהימים, כאשר לצורך יצירת י ערפל• קרב
לא דווח לעם ולעולם על המצב האמיתי בחזית. גם
הפעם היו רבים משוכנעים כי הדיווחים הראשונים על
חומרתי המצב נועדו לחפות על הישגים ממשיים. כאשר
נחשפה האמת, היה רק טבעי שתיווצר תחושה עמוקה של
אכזבה, תיסכול ואי־אימון.
גם הידיעות שזרמו לא הפסק מהחזיתות לעורף, סייעו
להעמקת הפער.

מה פסול במדיניות של העלמת
מידע מהציבור!

בעצם ימים אלה לועגים.כל הפרשנים והמומחים למנהיגי
מדינות ערב י על. שהם. מעלימים מעמיהם את המצב
בחזיתות, מספרים, רק יעל הצלחות ומסתירים תבוסות
ומפלות.
י ישראל. נקטה. באותה מדיניות עצמה ואין לה שום
זכות ללעוג לערבים. להיפך, בימים האחרונים ניכרת אצל
כמה דוברים ערביים נטיה להתפכחות י ולגילוי האמת
טיפין טיפץ לעמי. ערב. מצב כזה. לא קיים בישראל.
עד עצם היום הזה ניתן למוח לציבור רק על הצלחות
והישגים. איסור חמוד מ1טל. על ׳פירסום כישלונות, טעויות
ומפלות. בעוד הישראלים מתפלאים מדוע לא מספרים
לעמי ערב על עומק החדירה של ציה״ל לגדה המערבית
של תעלת סואץ, על חומרת מציבה של הארמ״ה השלישית
של הצבא המצרי בגדה׳ המערבית, של: התעלה, שוכחים
בישראל שלאזרחי המדינה נודע על נפילת מוצב חחרמץ
רק ביום האחרון של המילחמה, אחרי שהמוצב׳,שנכבש
על ידי הסורים בשעות: הראשונות. של •המילחמה, נכבש
מחדש.׳.
.עוד. יותר מזה. לפי-הוראות מגבוה נאלצו אמצעי ח־תיקשורת
לצייר בפניי הציבור תמונה סטרילית של המיל־חמה.
אבידות כבדות •׳,הרוגים ופצועים׳,׳ יש י רק1לא׳וייב.
רק טנקים ומטוסים של האוייב נפגעים ומושמדים. כל
תיאור עובדתי שיש בו לפגום בתמונה הוורודה קזל הצלחות
והישגים, שנועד להביא את התחושה האמיתית של זוועות
המילחמה אל ׳העורף, נאסר לפירסום• שוב מגדלים
את העם הזה רק על סיפוריי גבורה-והצלחה ..י
זהו מישגה פסיכולוגי חמור מעין י כמוהו. לא. ניתן
יהיה למנוע. את חשיפת האמת. מה. שעתיד׳לקרות היא
מנת הלט פסיכולוגי. המוניי.שעלולה. להוליד תיסכול
הדומה לזה שפקד את עמי ערב כאשר י נודעו להם
תוצאותיה האמיתיות של מילחמת. ששת-הימים. ההנהגה
המדינית, החיה תחת הלחץ של מערכת בחירות קרובה.
חיה בחרדה ובחשש מפני חשיפת האמת, ובאשליה׳ מתוקה
כאילו תוכל לאורך. ימים להסתיר את האמת מהציבור-

בכל המילחמות הקודמות של צה״ל היו הדחות של.
מפקדים תוך כדי מילחמה. במילחמה זו לא היו הדחות,
לכאורה.
השמועות שפשטו בחזית ובעורף על הדחות נבעו
ממינויים׳ של מפקדים בכירים. העובדת שאדם כמו שר
המיסחר והתעשיה חיים בר־לב, הרמטכ״ל לשעבר שהוא
רנדאלוף במילואים, גויים כדי ליטול חלק פעיל בניהול
המילחמה, הפכה אותו לקצץ הבכיר ביותר בעל הסמכות
׳העליונה, ביותר לפחות לכאורה׳ שכן׳ מילבד דרגת הרב־אלוף
שלו הוא גם שר בממשלה.
היקף. המילחמה אילץ את צה״ל לפעול בטיסגרות
׳בלתו י מקובלות
לרמטכ״ל נותר התפקיד של מצביא
עליץ, כאשר לכל חזית יש מעין רמטכ״ל משל עצמה,
כך, למשל, היה בר־לב הרמטכ״ל של חזית הדרום, כאשר
הוא הקצין הבכיר והותיק ביותר במטה הפיקוד, כש מאחוריו
עבר של רמטכ״ל ושכל הקצינים הבכירים

מה חלקם של אמצעי חתיקשורת
ביצירת משבר האימון! ־

מבח ־ הנ ג ד: דגלי שראלי ב מו צ ב מצר׳

.מרבית אמצעי התיקשורת ׳נושאים באחריות. כבדה

לפער האמינות. .
• •הרדיו יצר, שלא במיתכוץ. ,את הבקיעים,הראשונים
בחומת האמינות. דיווחי כתבי הכתבים־ הצבאיים של
שידורי ישראל, שהיו הדיווח המיידי והישיר. ביותר,
יצרו שלא. במתכוון,.בימים הראשונים. למילחמה. תמונה

מעמתת של המציב בחזיתות.״
השדרנים הצבאיים, שהיו מסופחים ליחידות אופרטי־.
ביות קטנות. דיווחו על הצלחות ׳אמיתיות של הכוחות
עמם היו. מאחר שרק שידורי הצלחות והישגים הותרו
(חמשו בעמוד 4ז)

מי לחמח סימני ה ענ אלה
(המשך מעמוד . )13
לשידור, יצר. המיקבץ של שידורי הצלחות מהחזית
תחושה אופטימית לגבי מהלך המילחמה. הפסיפס שנוצר
משידורי הכתבים היה שונה בתכלית מהתמונה הכללית!
עליה לא דווח לציבור במלואה.
• 1העתונות היומית ניזונה בעיקר ׳ מתידרוכי דובר
צד,״ל, שהיו אמינים אך בלתי שלימים, ומכתבות הכתבים
הצבאיים של דובר צה״ל, י שעסקו גם י הם בסיפורי,גבורה
והצלחה, ובתיאורי הבסת ומיגור האוייב.
ברוב. המקרים היה הדיווח הכללי:.,במיסגרת ׳הגבלות׳
הצנזורה . ,קרוב לאמת, אולם עורכי החדשות, הקובעים
את כותרות העיתונים,׳ ציירו שוב תמונה מסולפת. תיאור•
המילחמה לפי כותרות העיתונים, שסיפרו רק על הצלחות
והישגים, נראה כסיפור ניצחון אחד י ארוך ומתמשך. ה עובדה
שבמקרים רבים. שיקפו הכותרות רק מעט ממה
שנכתב בכתבות ובדיווחים, היא תוצאה של שיקול דעתי
מוטעה וחוסר הדרכה מצד הגורמים המוסמכים. מצב זה׳
הביא בעצם ׳ימי המילחמה ׳ להקמת מערכת מיוחדת ש;
היתה.ממונה על צנזורה הסברתית של כתבות׳הכתבים
הצבאיים בחזיתות, אך. לא יכלה למנוע את עיוות התמונה.
בכותרות. עורכי החדשות היו רעבים לכותרות מעודדות,
השתמשו בסופרלטיבים ובמונחים של הבסה ומיגור שלא
היה׳ להם כל יסוד במציאות.
• הטלוויזיה, שהופעלה לראשונה במילחמה זו, ד,צ* י
ליחה להביא את המילחמה אל תוככי הבתים בעורף המואפל.
היא קירבה את תחושת. המילחמה׳ יותר. מכל
אמצעי תיקשורת אחר ׳,אל העם; .שידוריה הרצופים והממושכים
והדיווחים המצולמים של כתבי הטלוויזיה. מ שדות
הקרב, הם הישג נכבד וראוי להערכה. ,כמה מכתבי
וצלמי. הטלוויזיה שחירפו לא אחת את נפשם וסיכנו את
חייהם כדי לצלם בתוך אש הקרב׳ממש, ראויים להערצה.
אולם ׳הטלוויזיה איפשרה למיליוני הצופים לעקוב מ־מקרוב
אחר התנהגותם של המנהיגים. השידורים והראיונות
החיים עם׳גולדה. מאיר הבוכיה והמשתעיות, עם. משה
דייך הנבוך והמתלבט׳,עם הרמטכ״ל המכריז כי ״נשבור
להם את העצמות״׳ .יצרו מגע בלתי׳ אמצעי. ביו העם
ימנהיגיו, איפשרו, לו לראותם כמו שהם בשעותיהם•
הקשות ביותר; ותרמו ליצירת ׳משבר ׳ האימון.
דובר צה״ל היה כפוף למדיניות ההסברה שנכפתה עליו
ג184ה. הוא׳ .ספג מהלומה מוחצת לאמינותו, כאשר מול
מצלמות הטלוויזיה,׳ בימים הראשונים של המערכה, ניסח
האלוף אהרון יירי.ב שלא בצדק׳לייחס לו הודעה ׳מוטעית
ומופרכת, שמקורה בטעות של הדפסת כתבה של. כתב
כלכלי שהפך במילחמה לכתב צבאי על. גייר ההודעות •של
דובר צה״ל.

לבוא, לפחות ביומיים שלושה, בגלל חששות מוגזמים
לגבי סיכויי הפריצה. בינתיים נלחם כוח השיריון היש ראלי
שניצב מול השיריון המצרי מיזרחית לתעלה, בקרבות
מגע חזיתיים ונאלץ להתמודד עם כוחות שתוג־ברו
כמעט פי שתיים בתקופת ההמתנה. אלה מאמינים
גם שכוח העתודה המצרי שנשאר עדיין בגדה המערבית
של התעלה בשבוע השני למילחמה, לא יכול היה להכ שיל
את הפריצה. כוח זה לא היה ערוך במערך הגנתי,
כיוון שהמצרים לא העלו כלל בדעתם, אחרי ההישגים
שהושגו על.ידם אפשרית של פריצה נועזת אל מעבר
לקוויהם. כוח העתודה המצרי, אומרים אותם משקיפים,
היה ערוך לצליחת התעלה ולתפיסת גיזרות בגדה המיז־רחית.
הקדמת. ההתקפה היתח מאפשרת לחסל כוח זה
לפני שהספיק לצלוח את התעלה.

האם היה פיגור בביצוע מחלפים
שונים במילחמה!

הגיוס: מדוע היה איחור
ב ק רי אתה מילואים ד

מה חלה חלקו של שר-הביטחנן
משה דיין בניהול חמילחמה!
שר־הביטהון כמעט ולא התערב בתיכנון ובביצוע
המהלכים האופרטיביים בימי הלחימה. ניהול המילחמה
נעשה בידי המטה •הכללי והמיפקדות המקומיות, כאשר
דיין מאשר כמעט אוטומטית את אותם המהלכים שהוצעו
על־ידי המפקדים בהתייעצויות שהוא היה נוכח בהן.
סיוריו התכופים של דיין בקווים הקדמיים לא חיו
חיוניים לניהול המילהמה. דיין ביקר בחזיתות, בעיקר כדי
להישאר בתמונה ולראות את המצב בשטח וכן כדי
לשפר את תדמיתו כמנהיגה הביטחוני של ישראל, שנפ געה
בצורה קשה בימים הראשונים של המילחמה. רק
במיקרים מעטים התערב דיין בפועל בתיכנון תוכניות
אופרטיביות, הציע הצעות משלו או פרש את השגותיו
לגבי התיכנונים.

מדוע הוענקה עדיפות בשבוע הרא שון
של המילחמה לניהול הקרבות
בחזית הצפונית, נגד הצבא הסורי ן

ההסברה: ה א לו ףהר צוג
מופיע בפגי כ ת בי ם ו רי ס

אילו היו המצרים מזנקים. ומסתערים להתקפה מהקו
בו נאחזו בגדה המזרחית, ייתכן וניתן היה לנהל עימם
קרבות תנועה ותימרון של שיריון, בהם עדיף כוחו של
צה״ל לאין שיעור יעל השיריון המצרי, להכותם, לכתרם
ולהביסם. עובדה היא, שבאותם מיקרים ספורים בהם
ניסו המצרים לצאת. .להתקפה והתפתחו, קרבות שיריוו
על פני שטחים נרחבים, אומנם הוכו המצרים קשות.
:.אולם המצרים לא ששו לצאת להתקפה ולהמשיך בהת קדמותם
אל לב סיני. הס ניהלו מילחמה בשיטת ״האופנסיבה
הזוחלת״ .בשיטה זו פעל הצבא המצרי לפי ה עיקרון
של ״לאט. ,לאט אבל בטוח.״
מהלכי ״האופנסיבה הזוחלת״ היו כדלהלן: המצרים
התבססו בשטחים אותם כבשו בהסתערות הראשונה, ונערכו
בהם להגנה• אחרי שהיה בידם בסיס מוצק, הם קידמו
כוחות רגלים במסות עצומות, שהיו מצויירים בשפע
של טילי נ.ט ..רק אחרי שחיל־הרגליט נערך קדימה,
החלו הטנקים׳ לזוז אחריו כשהם שומרים מרחק מטנו,
כאשר היה שיריון צה״ל יוצא לקראת הטנקים המצריים
שהחלו בהתקדמות, הוא היה נתקל במערכי החי״ר
הצפופים, נאלץ להתגבר עליהם לפני שהגיע בכלל לקרב
מגע עם השיריון המצרי. בניגוד לתפיסה המקובלת בקרב
התיאורטיקנים הצבאיים כי היל־השיריון לא צריך בכלל
להתעסק עם החי״ר וכל מה שעליו לעשות הוא לשטוף
אותו ולהתעלם ממנו כדי להגיע לקרב־מגע עם שיריון
האוייב, התגלה החי״ר המצרי, בגלל הטילים החדישים
שהיו בידו, טילי נ.ט. אישיים מדגם סאגר, כגורם בשטח.
נוכח שיטת לחימה בזו היה ברור שיש צורך בנקיטת
יוזמה על מנת לשבש את מהלכי• ״האופנסיבה הזוחלת״
ולהוציא את המצרים משיווי משקלם על־ידי אילוצם
להילחם בשיטות בלתי מקובלות עליהם.

מה חיה המהלך ששינה את פני
המילחמה כחזית הדרום!
י כל המומחים. הצבאיים: ועיתוני העולם, שניתחו כבר
את מהלך הקרבות בחזית הדרומית, מאוחדים בדיעה,
שהפריצה בגיזרה המרכזית לעבר תעלת־סואץ, דרך קווי
המצרים, הקמת ראש־הגשר. בגדה המערבית והחדירה
העמוקה ללב השמח המצרי. בניסיון לכתר את המצרים
בגדה המזרחית לא רק שהיתה מהלך נועז ומבריק
ששינה את פגי המילחמה, אלא שהיה אחד המיבצעים
הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית. הוא נעשה, לדעת
אותם פרשנים. בניגוד לכל התפיסות הצבאיות המקובלות.
הכוח הישראלי שפרץ לגדה המערבית, התפצל לשני
כוחות. כוח אחד נע דרומה בכיוון לסואץ והשני צפונה
בכיוון איסמעיליה, כשהמטרה היא לכתר את הארמיות
המצריות בגדה המיזרחית מדרום ומצפון.

האם לא ניתן היה לנהל את מית-
קפת־הנגד של צה״ל בו-זמנית בשתי
החזיתות, כדי להדוף את הצבאות
המצרים והסורים גם יחד!

מדוע לא יכול היה צה״ל לגבור על
הצבא המצרי בצד המזרחי של התעלה,
כאשר המצרים נאחזו ברצועה
צרה של כמה קילומטרים בלבד לאורן
התעלה, כשהתעלה עצמה בגבם!

קירבתם של כוחות החלוץ של הצבא הסורי בימים
הראשונים למילחמה למקומות יישוב אזרחיים שבגבול
הקו הירוק, חייבה לרכז את המאמץ העיקרי להרחקת
האיום הסורי על מרכזי אוכלוסייה. משום: כך ניתנה
עדיפות למילחמה בחזית זו. שהתבטאה -בעיקר בהפניית
מיריב משאבי חיל־האוויר לתמיכה וסיוע בכוחות הקרקע.
במקביל.הוגבלו הכוחות הלוחמים בחזית הדרומית לבלי־.
מה בלבד של המצרים שהתבססו בקו התעלה. י.

על כך יש חילוקי־דעות עמוקים בין מומחים ומש קיפים
צבאיים. חלק מהמשקיפים טוענים כי לא ניתן
היה לפעול בחזית הדרומית ללא סיוע מוגבר ומרוכז
של חיל־האוויר וכי היה צורך להמתין עד להדיפת הסו רים
אל מעבר לקווי-הפסקת־האש לפני שניתן היה להת פנות
לפיתוח המיתקפד, הנגדית נגד המצרים. משקיפים
אחרים סבורים כי תקופת ההמתנה בחזית הדרומית היתד,
מישגה וכי. הימים שבוזבזו עד שניתן האישור לפעולה
יזומה בחזית זאת הספיקו המצרים להתארגן ולהתבסס
בשטחים שנתפסו בידיהם•
רמז להבדלי ההשקפות הקיימים בשאלה זו בין
המומחים ניתן בדבריו של הרמטכ״ל השבוע בראיון ש העניק
לטלוויזיה, בו טען כי המיתקפה בחזית הדרומית
לא נערכה מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. רב־אלוף אל•
עזר טען באותו ראיון, כי אילו הקדימה הפריצה למצ ריים
והקמת ראש־הגשר מערבית לתעלה לבוא, כי אז
היה צה״ל נתקל בעתודות הכוח המצרי שנשארו בגדה־המערבית
לפני שהספיקו לצלוח מזרחה׳ דבר שהיה מק שה
את הלחימה בגדה-המערבית.
לעומת זאת יש הסבורים כי מיתקפת־הנגד איחרה

גם על כך יש חילוקי׳ דיעות בין הפרשנים. יש הטו*
ענים כי כל׳שלב במילחמח נעשה באיחור. של יומיים
לפחות״ בגלל חששות והיסוסים. לעומתם טוענים אחרים
כי העיכוב נעשה בדי לאפשר שיקול״דעת ולהימנע מצעדים
פזיזים.
אולם הדיעה המקובלת היא שהפיגור ביומיים־שלר
שה אחרי לוח הזמנים שהכתיבה המילחמה, מנע מיש ,ראל
להשיג את מטרות המילחמה העיקריות שלה: הבסת
והשמדת צבאות מצריים. וסוריה, ותפיסת עמדות־כוח
צבאיות שהיו מק?ות לישראל אפשרויות תימרון מדיניות.

מדוע לא נוצלה ההצלחה אחרי
הקמת ראש־הגשר לכיוון הצפוני,
באותה מידה כפי שנוצלה בכיוון הדרומי,
שם הושלם כיתור הארמיה
השלישית של הצבא המצרי!

החידו ש: טי ל ־ כתף .1מ.
מדג סטרלה שנ תפס

בעוד שהכוח שנע דרומה בגדה המערבית, לעבר
סואץ, דהר במהירות למרחק של עשרות קילומטרים והגיע
עד נמל ראס־עדאביה שבחוף מיפרץ סואץ, נעצר אומנם
הכוח הצפוני במבואות איסמעיליה ובמשך ארבעה ימים,
בטרם נכנסה הפסקת־האש לתוקפה, לא התקדם. כתוצאה
מכך לא הגשים הכוח הצפוני את מה שהושג בדרום
ולא כיתר את הצבא המצרי בגיזרה הצפונית של סיני.
יש לכך הרבה סיבות שלא את כולן ניתן לגלות.
הסיבה הבולטת ביותר היא התנאים שמכתיב השוני הגי אוגרפי
בין שתי ׳גיזרות לחימה אלה. הכוח שתקף כלפי
דרום נשען באגפו השמאלי על הכתף הרחבה של האגם
המר.י׳ כתוצאה מכך לא יכלו כוחות הארמיח השלישית

של הצבא המצרי בגדה המיזרחית להפריע להתקדמותו,
תוך הפניית פניהם אליו. האגם המר, שרוחבו מגיע עד
ל־ 15 קילומטר, היווה מעין חייץ בין הכוחות המצריים
שממיזרח לתעלה, לבין כוחות צה״ל י שממערב לתעלה.
המצב בגמרה הצפונית היה שונה בתכלית. שם היו
כוחות צה״ל צריכים להתקדם צפונה לאורך הגדה המע רבית
של התעלה, כשרק התעלה, שרוחבה כ־ססז מטר,
מפרידה בינם לבין,הצבא המצרי שהתבסס בגדה המז רחית.
על כוח זה היה להילחם בעת ובעונה אחת משני
צידיה של התעלה, כדי להדוף צפונה את הכוחות המצריים
משני העברים. בגמרה המיזרחית • ,זו הנמצאת
בסיני, היה צורך להדוף את המצרים לפחות עד אגם
תימסח, שלחופו שוכנת איסמעיליה, כדי שזה יהיה
מעין כתף וחייץ לכוח׳ התוקף כלפי צפון.
מסיבה זו עוכבה׳ ההתקדמות בגדר. המערבית והכוח
שהגיע. עד למבואות איסמעיליה י נאלץ, בעל כורחו,
לעצור את התקדמותו במשך ארבעה ימים של לחימה.
גם לגבי מצב זה קיימים חילוקי־דיעות בתפיסה בין
המשקיפים. יש הטוענים כי לא היד. כל צורך לעצור את
התקדמות הכוח בגדה המערבית צפונה. כיוון שדהדירה
מערבה היתד. כל כך עמוקה, שניתן היה להתרחק מהכוח
המצרי שבגדה המזרחית מבלי להיכנס עימו לקרב מגע
ולהמשיך בהתקדמות צפונה.

ויכוח על המילחמי, אי אפשר לנהלו בעיתונות ד,ישרא לית.,שלה
גישה טובה יותר למקורות המידע.

סביב אילו שאלות נטושות ״מיל-
חמות היהודים״ שזכו כבר בכינוי
״מילחמת י״וד בי״וד״ על מישקל
״מילחמת ש״ין בש״ין״ שפירושה
מילחמת שיריון בשיריון ז

מילחמות היהודים מתנהלות בעיקר בעורף על־ידי
אנשים שלא היו מגוייסים ולא נטלו חלק במילחמה.
ההנהגה המדינית לוחמת על חייה, מנסה לטשטש את אח ריותה
למחדלים, לשאננות, לביטחון העצמי המופרז
ולהחדרת המיפלגתיותלצבא.
כבר מהשלבים הראשונים למילחמה החלו גורמים
מסויימים לנהל מסע שיסוי בלתי יאומן, במטרה להלל
ולרומם אנשים מסויימים ולבטל, להשמיץ ולבזות אישים
אחרים. עוד בתקופה שהמצב הצבאי היה חמור
ביותר החל טישטוש בעורף, שהתפשט אחר־כך לשדות
הקרב. גורמים שונים הפעילו לחצים. וסמכויות כדי לכוון
את אמצעי־התיקשורת לאפיקים הרצויים להם.

איזה תפקיד היה ל״קציני ההסברה״
שפשטו בחזיתות!

מה האמת ביריעה שפורסמה בעי-
תון הלונדוני:״טאף׳ כאילו התעלם
האלוף אריק שרון מווטו שהטיל שר-
הביטחון משה דיין על חציית התעלה
חצה את התעלה בניגוד להוראות
ולפיקוד צה״ל נודע על חציית התעלה
במאוחר כיוון שאריק לא שמר על
הקשר!

סאן: הא הפר
אריק שרון הו ר או ח ץ

אין לידיעה זו בל יסוד. הנכון הוא שהיו ׳עיכובים
.בחציית התעלה אחרי שכבר נתפס ראש־הגשר. הם נבעו
בגלל קשיים בהעברת אמצעי־גישור בצירי התנועה העמוסים
במידבר. כתוצאת מכך אחרי שכבר נפרץ הציר בלב
הכוחות המצריים, השתהתה העברת כוחות גדולים מע רבה•
יש הטוענים כי היה צורך לעכב את הפריצה הגדולה
עד שיוקם גשר ממש על גבי התעלה, ויש הסבורים
כי היה די באמצעי הצליחה שהיו קיימים בשלבים הרא שונים
של ־הקמת ראש־הגשר בשטח על־מנת לנצל את
יתרון ההפתעה ואת תנופת ההצלחה, .
יש להניח שנושא זד. יהיה אחד הנושאים המרכזיים
•בוויכוח על ניהול המילחמה ביום בו ניתן יהיה לנהל
ויכוח פתוח וחופשי יבין כל הנוגעים בדבר, .

האם השתנתה דמותו של הלוחם
הערכי, כהשוואה ללוחמי צבאות-
ערכ במילחמות הקודמות!

האם חיו חילוקי-דיעות מיקצו-
עיים בין המפקדים לגבי צורת ניהול
המילחמהז
הדבר היחיד שפורסם בנושא זה בישראל היתד, הצ הרתו
של הרמטכ״ל רב־אלוף אלעזר, כי היו חילוקי-דיעות
מיקצועיים מה הוא המועד הנכון להתקפה ומתי יש
לצלוח את התעלה.
לעומת איסור הפירסום בישראל, החלו כבר עיתונים
בחו״ל לסרסם בהרחבה ידיעות האומרות כי היו חי־לוקי־דיעות
חריפים ביותר בין המפקדים.
העיתון הפאריסאי לה־פיגאת טוען בכתבה מאת כתבו,
איב קיאו, כי כאשר הצטרף האלוף שרון לעמדת הפי קוד,
הוא רתח מזעם נוכח התפיסות של מפקד השיריון
הישראלי וכי המצב הוחמר בשל משבר בין האלופים
אריק שרון ושמואל (״גורודיש״) גונן. לדברי העיתון לא
היה ברור מי הוא מפקד חזית סיני. האלופים שרון,
אברהם (״ברן״) אדן ואברהם (״אלברט״) מנדלר ז״ל, לא
צייתו לגורודיש.

האם היה פער בתפיסות
חמה בין המפקדים שהנהיגו
כוחות הלוחמים בשטח לבין
דים שניהלו את המילחמה מן
בעורף!

ה איפו ר: זחל ״ ם ישראל״
שנ פג עבהפגזה

המיל-
את ה המפקהמטות

יהיה
זה פשע ללא תקנה להתעלם מהשינוי היסודי
שחל ברמתם של חיילי צבאות מצריים וסוריה. הניסיון
להסביר את השינוי ברמת־הלחימה של הלוחם הערבי רק
באימוץ דוקטרינת הלחימה הסובייטית תוך תירגול ממו שך
ובציוד משופר ומשוכלל שעמד לרשותו בשפע, הינו
בבחינת הטמנת הראש בחול. אין ספק שגורמים אלה
סייעו לשיפור רמתם של החיילים הערבים, אולם אין
הם הסיבות היחידות.
חל שיפור ניכר בחומר האנושי של החיילים הפשוטים,
במיוחד בצבא מצריים. אם עוד במילחמת ששת*
הימים ניתן היה לראות הבדלים. קיצוניים ברמה בין
הקצינים לחיילים הפשוטים, שנבעו מהפער. המעמדי
והחברתי, הרי במילחמה הנוכחית נסגרו פערים אלה במי דה
רבה.
ב־ 1967 היה רובו של הצבא המצרי מורכב מפלחים.
שיעור האוכלוסייה העירונית והמשכילה, עלה במידה
ניכרת בקרב חיילי הצבא המצרי, גרם לשיפור החומר
האנושי, של הלוחמים.
ותיקי המילחמות הקודמות יכולים. להעיד על כך
בפה מלא. במיקרים רבים נלחמו יחידות של הצבא המצרי
בחירוף נפש ובהקרבה עצמית ״כמו שדים.״.
הזילזול בכושרו של האוייב, וסיסמאות כמו ״ערבי
נשאר ערבי״ או ״הערבים ׳ינצחו בשבילנו את המיל־חמות,״
היו הפעם בעוכרי צד,״ל. בין ליקחי המילחמה
הזאת חייבת לבוא תמורה קיצונית בהערכת כושר הלחימה
של החייל הערבי.

האם בעיקבות לקחי חמילחמה
הזאת יהיה צורך לבנות את צה״ל
מחדש!

טבעי שיש הבדלי השקפות בין המפקדים הקוראים
את המילחמה בשטח ,׳ לבין אלה במיפקדות ד,עורפיות
הקוראים את הקרב מהמפות, על-פי דיווחים וכשהם מש קיפים
על המילחמה ממסוקים.
הבדלי תפיסות כאלה קיימים בכל מילחמה, ותמיד
יש חילוקי־דיעות מיקצועיים בין בעלי אסכולות שונות,
כמו למשל בין מפקדי צנחנים לבין מפקדי שיריון. דבר
אחד צריך להיות ברור: מילחמה אינה מישחק שח־מט
שניתן לנהל אותה בשלווה ליד הלוח ולהזיז כוחות כמו
שמזיזים כלים על לוח השח־מט. תמיד יש עדיפות לאלה
הקוראים את הקרב בשטח על אלה החיים אותו על־פי
הדיווחים, מדוייקים ככל שיהיו.

מוקדם עוד להסיק מסקנות ולהפיק לקחים מפורטים.
אבל כבר עתה ברור כי חייב לחול שינוי מהותי בכל
תפיסת מבנהו והכשרתו של.צד,״ל, כערובה היחידה׳לביטחון
המדינה. מצב בו קצינים בכירים חושבים על מישרות
פוליטיות וכלכליות שייפתחו בפניהם עם צאתם לשוק
האזרחי הוא מסוכן לצבא. מי שראשו נתון בבעיות כאלה
ואחרות, שאינן נוגעות ישירות לצבא - ,מטבע הדברים
שאינו מיתפנה כולו לעסוק בבעיות המילחמה. בתחום
זה היה כנראה משהו יסודי לקוי בצד,״ל• צה״ל אינו
יכול עוד להיות סרח קדושה שאסור למתוח עליה ביקורת.
זוהי אחת האגדות שהתנפצו, כמו אגדת הכאריז־מה
של שר־הביטחון. שביטחון ישראל תלוי אך ורק בו.
המילחמה הזאת הבהירה שלישראל לא היה שר-
ביטחון בכלל. מי שנשא בתואר שר־הביטחון. עסק יותר
במילחמות היהודים, בארכיאולוגיה,בעסקי־חנשים ובמתחתיו
התפשטה
הקמתנמלים מאשר בענייני-ביטחון.
אודרת ההסתאבות האופיינית לצבא מנצח.
אסור שמצב זה יחזור שנית.

כיצד יש להתייחס לפירסומים בעיתונות
חו״ל לגבי פרשיות שונות
שאירעו במהלך המילחמהז
במרבית המיקרים יש להתייחם אליהם בחשדנות וספ קנות,
כיוון שהם תערובת של שמועות וחצאי־אמיתות.
אולם מצב זה הוא תוצאה בלתי־נמנעת של ההגבלות
החמורות המוטלות על העיתונות הישראלית לפירסום
האמת במלואה, גם אם אין מדובר בסודות ביטחוניים.
בלתי אפשרי למנוע פירסוס ויכוחים הניטשים בישראל
מעיתונות החוץ הניזונה בעיקרה משמועות. כתוצאה מכך
נוצר מצב אבסורדי שבעוד לעיתונות החוץ ניתן לנהל

זו היא אחת התופעות החמורות ביותר.של הטיל-
חמה, שלא היה לה תקדים במילחמות קודמות. בשלב
מסויים היה ניסיון ברור להפוך את מטה ההסברה של
המערך למטה ההסברה של צד,״ל. כאשר התגלה ניסיון
זה, היה צורך לפזר, את המטה. אז נכנסו לפעולה ״קצי־ני-ד,הסברה״
שהיו ברובם על. טהרת אנשי המערך.
כך, למשל, היה. אחד מ״קציני ההסברה״ הראשיים
באחת החזיתות, י איש מינהל ההסברה, דמות פוליטית
,ידועה המשתייכת למערך, שאף הועלה תוך כדי המיל*
חמה מדרגת רב־סרו לדרגת סגן־אלוף.
״קציני ההסברה״ ניסו להסביר ב־סלבים הראשונים
של המילחמה לחיילים ולכתבים את המחדלים שהיו עם
פרוץ המילחמה, תוך המצאת תירוצים לכל קושיה. ב שלבים
המאוחרים יותר הוטל על ״קציני ההסברה״ התפ קיד
להסביר את הפסקת־האש. אולם רבים מ״קציני ההס ברה״
.שהם דמויות פוליטיות ידועות, לא הסתפקו בכך.
כך קרה •שבפעם הראשונה היד, תפקיד פעיל לפוליט-
רוקים במתכונת המקובלת בצבא הסובייטי.

ה צ לי ח ה: מדוע עוכ בו
ה דו ב רו ת?

אלה הם רק חלק מהשאלות שניתן
היה להציגן ולנסות להשיב עליהן
כמיסגרת המיגכלות הקיימות. המשה
יביא כגיליון הבא.

בגוד דגו 11 בגדה המע

בתום הסוג

ארבעה מפקדים בג׳יפ בבוקר הראשון
של הפסקת־האש. לילה קד
דם לכן עוד ניהלו נזילוזנזה נוראית ב״ג׳ונגליס״ של אזור

החייץ החקלאי במבואות איסמעיליה, בין תעלות־מיס, קני־סוף,
שדות תירם ובוסתנים סבוכים. מוראות אותו לילה עדיין חרוטים
על פניהם. עתה הם מסיירים בשטחים בהם נפלו הטובים בחבריהם.
* לשפת הבריכה הקנומז ישבו חיי־לים
בתחתונים כשרגליהם משתכשכות
במים• אחד, שמשום מה ארז בתרמיל שלו
בגד־ים כשגויים וירד לסיני, עמד בתוך
המים שהגיעו עד לברכיו והתיז מים לעבר
חבריו. כמה מטרים משם, בצל עץ
עבות ׳ועתיק, שענפיו משתרגים לרוחב
ומהווים מעין סככה, עסקו חיילים במריטת
תרנגולות שדופות, נעצו אותם על
גבי שפוד -מתכת מאורך, המשמש בדרך
כלל לניקוי קגי־המיקלעים. מישהו רץ
אחרי להקת ברבורים ששטו במי תעלת
המים הסמוכה, ניסה ללכוד אחד מעופות
המים המשונים האלה.

גופות בצד הדרו

גופותיהם של שלושה טנקיסטים מצריים
שניסו להימלט מהטנק הבוער שלהם, מונחות
בצד הדרך בלב אזור החייץ החקלאי. למרות הלחימה העיקשת שהתנהלה בגיזרה זה
מעטות גוויות האדיב המפוזרות בשטח. רובם נקברו כדי למנוע צחנה ומגפות.

עיד היונה

מיגדל תצפית ממתכת ושובך יונים דמוי־חרוט ועשוי חימר, בולטים
מעל בתי הטיט של הכפריים המצריים האופייניים לארץ גושן.
כמעט בכל כפר כזה, שלא היה יותר מאשר מקום מגורים לאריסים שבתקופת המלוכה

ככל שהקיפה העין לראות מסביב, דמה
המראה לגלויית־תיירות צבעונית, אי ל־לתמונת
קיטש של צן יר מערבי כפי ש היה
רואה י בדמיונו את המזרח דאקסוסי.
דקלים מיתמרים בינות לשדות תירס ודורה
ירוקים. ברווזים צחורים שטים במים
הירוקים והשלווים. חושות חומות עשויות
טין. מבצבצות •מתוך פרדסים ובוסתנים.
יונים, פרות, מטעי־בננות. כל מה שרק
דרוש ליצירת אווירה פאסטוראלית רגועה
ונוסכת שלווה ואפאטיד׳•
״אמריקה! ׳אמריקה!״ צעק אחד החיי לים
,״תפסנו אמריקה!״
למרות שבפעם הראשונה בתולדות מיל-
חמות צד,״ל, דרכו רגליהם של החיילים
על היבשת האפריקאית היתד. הסיסמא
הנפוצה והשגורה ביותר, שביטאה את
תחושות ההתפעלות מהנופים החדשים,
מגולמת כולה במילר, אחת., :אמריקה!״
אחרי מאות קילומטרים של דיונות חשופות
בסיני, של מישורים חרוצים בשר־

ברבור ראהחת־הבוקר
בידיהם עופות מרוטים מוכנים לצליה, מביא חייל
ברבור־מים מהזן המיוחד לאזור זה. סככת הקש

המצרית עבדו בשירותו של אפנדי עשיר, מתנוססים שובכי־יוניס להמונים. היונים והברבורים
היו חיות הבית הנפוצות ביותר אצל הכפריים במקום. השטח כולו ירוק ומעובד, מושקה במי
תעלת מים מתוקים הזורמים מהנילוס לאורו כל האזור מאיסמעיליה ודרומה עד למואץ.

־בית שר התערה מתחילה שיגרה חושה

1רץ נשו/
מנוחת הלוחם

בצל הסבך העבות, על גבי כסא, מזזוענן לוחם אחרי
יותר משבועיים של מילחמה .״כל אחד מאיתנו עשה
פה כמה מילחמות,״ אומרים החיילים שנאלצו במרוצת המילחמה להשתתף במיספר קרבות.

שעה שחבריו הכורעים
מחזיקים
;ופיה שלל נוסף :
יצבת ביך חושות

הטיט, היוותה מקום מגורים לאחד הפלחים של הכפר, שחיו בתנאי־חיים
פרימיטיביים עם כלים חקלאיים מתקופת הפרעונים. עתה היא
משמשת סככת מגן מפני השמש לחיילי צה״ל החונים בכפר.
על פרימוס עתיק שנמצא במקום מכינים החיילים לעצמם ארוחת־בוקר.

שרות הטנקים, של נופים חדגוונייס צזזו־ . 20—30 מטר. מיליוני טונות של אדמה
בים ואסורים, אולי הרגישו את עצמם שחורה הובאו לכאן כדי להקימן צמודות
כקולומבוסים חדשים המגלים. לפתע׳ יבשת זו לזו ומהפחת זו על זו. אם בצד היש־1
חדשה. הקריאה ״אמריקה״ הפכה תחליף ראלי: של המעלה היה המרחק בין מעוז
למעוז כעשרה קילומטר, הרי כאן מפרי לבירכת׳
שלום.
׳דים בין׳ מוצב למוצב לפעמים רק כמה
ואומנם, י לבא. מן. המידבר, נראה ה מאות, מטרים. ומאחור, במרחק קילומטר,
מחזה כפאטאמורגנה.. .
ניצבת שורה שניה של רמפות.כאלה, שתעלת־סואץ
כאילו חוצצת בין שני אי• מנקים יכולים לטפס במהירות אל הקצה
זורי אקלים. הגדה המזרחית של התעלה, העליון. שלהם, משם נראה כל קו בר־לב
גדת סיני, חשופה ולוהטת . .הגדה. המער כמונח״ על כף היד.
בית כבר זרועה שדרות עצים ומוצלת. ה י במרכזה של כל רמפה כזאת, הנראית
דרך העוברת לאורכה מזכירה במקומות כתל עפר שחור ומאיים בתוך החולות ה רבים
את השדרות שלאורך הירקון. אבל צהובים, חפור המוצב, מחילות מחילות,
זוהי רצועה צרה, שהיוותה מיסתור לעמ עמדות ירי ותעלות קשר, עד לעומק של
דות הקדמיות של המערך המצרי לאורך עשרה מטרים ׳ויותר׳.
התעלה. מעבר לה משתרע שוב המידבר
מאחורי המוצבים מישתרעים בתוך הברוחב
של כמה קילומטרים. כאן הקימו
המצרים את קו־סאדאת שלהם, אל. מול שטח חמישורי מיתחמים מבוצרים, זרו עים
עמדות נ.ט. ומחפורות לטנקים ותות קו
בר־לב.
חים. קצת יותר לעומק ניתן להבחין באין
שום דימיון בין שני. הקווים. ה שדרות
ארוכות של רשתות הסוואה המעוזים
שבנו מעבר לסוללה שהוקמה על
מתרוממות לגובה של חמישה מטר, ש קו
המים, שונים בתכלית ממעוזי קו בר־נועדו
להסתיר את דרכי הגישה למוצבים
לב. אלה, בצידה המיזרחי של התעלה
ואת ציוד הצליחה שהכינו המצרים ל נראים
כמייבצרים מימי־הביניים, מכוסים
חציית. התעלה.
בשכבות אבן וסוללות חול. המוצבים הרק
אחריהם, במרחק של כארבעה קימצריים,
שהוקמו כאן מאז הפסקת האש
לומטר מהתעלה, על פני רצועה צרה
של , 1970 אינם אלא רמפות ענקיות,
דמויות פרסה, המיתנשאות לגובה של .
(חמשו בעמוד )16

! ? ה 1ח ו 11 \ 1 1 1 1 1ל 1למחרת הפסקת־האש נכנסו חיילי
צה״ל בארץ גושן לשיגרת־חיים צב1

11 1111 11/ 11
איים. בתמונה למעלה נראית מחלקה מתקלחת במים שהובאו אל אחד הכפרים במיכלית.
בתמונה למטה, נראית מחלקת חיילים אחרת בריצת־בוקר כדי לשמור על הכושר הגופני.

כד חיים בארץ גו שן

העולם הזה
נוח חדש
כנס ארצי
כינוס ארצי ראשון של
פעילים, לדיון כמילחמה ובתוצאותיה,
יתקיים כשבת,
,10.11.73 בשעה ,10.00 כי6
תל־אביב.
יפתח את הדיון ח״ב אורי
אבנרי.
חברים ואוהדים מוזמנים
להשתתף. בייחוד מוזמנים
החברים המגוייסים, שיחיו
בחופשה.
(פרטים נוספים — נא
לעיין כגיליון הבא),
לחב רי ם
המגוייסים חברים ואוהדים בשרות פעיל
(סדיר, קבע, מילואים) מתבקשים
להודיע למזכירות הארצית (בר־נוכבא
,71ת״א) את מיספרם האי שי
ומיספר הדואר הצבאי שלהם,

לשמירת הקשר ולקבלת חומר
על דיוצי התנועה על
נושאי המילחמח, חשלום והביטחון.

ש רד התנוונה
מישרד התנועה יהיה פתוח מעתה,
ברחוב בר־כוכבא ,71 תל׳
אביב, טלפונים ,283288/9בשעות
09,00 —17.00 בימים א׳—ה׳ ,בשעות
09.00 —13.00 ביום ר.
אחרי השער 17.00 .ועד לשעה
21.00 תהיה בימים א׳—ה׳ תורנות
של חברי הוועדה המרכזת, שאינם
מגוייסים.

(המשך מעמוד )17.
המפרידה בין התעלה לבין המידבר המש תרע
בואכה לנילוס ולקהיר, מצוי אותו
נוף קסום ומופלא, הקרוי בשם ״אזור
החייץ החקלאי.״

חזוה לימי הנדעונים
ף, עיתי סי ם ס תו קי ם ,׳ 9-11,01 בגי }
4לוס׳ מתמשכת לכל אודך הכביש
קהירי—איסמעיליה. משם היא יורדת דרו מה,
עד לסואץ. משני עבריה של התעלה
פרושים השדות, הבוסתנים, פרדסי הת פוזים
ומטעי האבוקדו •והסירות הטרופיים
האחרים ההופכים את האיזור לאואזיס
צבעוני בלב המידבר.
זוהי ארץ גושן. סרפאום בפי המצרים.
חלקת אלוהים קטנה בתוך השממה .״איזה
חמור היה משה רבנו שהוציא אותנו
מכאן,״ מכריז אחד החיילים. בתוך רצועת
הירק פזורות קבוצות של ביקתות טין
חומות. אלה לא היו כפרים מעולם. על
המפה מכונה כל ישוב כזה בשם ״עזב״.
עזב־חינדק ועזב־איברהים , ,ועוד שמות
מסוג זה שהקידומת שלהם היא תמיד עזב.
עזב בערבית פירושו אחוזה.
בימי הממלכה המצרית היה השטח כולו
נחלתם של אפנדים. כל. אפנדי והאחוזה
•שלו. לאפנדי היה באחוזה בית בנוי לבנים
אדומות, כנראה אותן הלבנים עצמן
בהן בנו בני־ישראל את פיתום ואת רעמי
סס •בנחלת ארץ זו, ורחוק מביתו ניבנו
בתי האריסים הפרימיטיביים שעבדו למע נו,
הרפורמה החקלאית סילקה את ה אפנדים.
אבל בתי האריסים נשארו בדיוק
כפי שהיו. י
אלפיים שנות ציביליזציה פסחו על שטח
ארץ זה ודילגו מעליו. הריהוט היחיד ב בתים,
מילבד.כסאות ושולחנות עץ מיו שנים,
מורכב דובו ככולו מכלי חימר.
את המים מתעלת־המים המרכזית אל ה תעלות
הצרות המשמשות להשקאת הש דות
והמטעים, שאבו כאן בשיטות שהיו
מקובלות ודאי גם בתקופת הפרעונים. כל
משאבה כזו היא בור מטוייח בטיט, שאת
המים מתוכו מעלים בעזרת מיתקן של
מוטות עץ הנישען על מיבנה מעוגל קטן,
עשוי טיט ותבן גם הוא.
רק פה ושם, לאורו מסילת הברזל
העוברת. במקביל לתעלת המים, צצים
בתי־אבן מסויידים בלבן. העיר הגדולה
באזור, בין האגם המר לאיסמעיליח, היא
מחלת סרפאום. שגי רחובות שבתיהם

נחשפת על כל

והמילחמה. כאן היא
האבסורדים שלה.
גוויותיהם של חיילים מצריים, מבצ בצות
בתוך שדות התירס. עדרים
של כלבים עטים על הפגרים. קני
נשק אנטי-טנקים צבועים ירוק מוסווים
היטב בין הבוסתנים וחשדות הירוקים.
טנקים מפוחמים של המצרים תקועים בין
הסימטאות אחרי שניסו לתפוס מחסות
מאחורי החושות העלובות של הפלחים.
בתוך תעלת־המים הירוקים מונחות מכו ניות
הפוכות על כל מיטענן, אחרי שניסו
להימלט מהפגזות על ציר הדרך היחיד,
המעלה ענני אבק, העובר במקביל ל תעלה.
סניף דואר בתחנת־הרכבת עם אל פי
מכתבים פזורים חרוכים שנשלחו ל חיילים
המצרים בגיזרה זו ולא הגיעו
מעולם ליעדם.
כשהם נכנסים למסלול •של שיגרה בנוף
בלתי־מתקבל־על־הדעת זה —.שיגרה ה כוללת
ריצת בוקר, מיסדרים לבדיקת
נשק, כביסת לבנים ושיעורי-הדרכה ב

״מצחיק,״ אומר אחר ,״איו שהמילחמה
הזאת שינתה את כל המקובלות. פעם היו
נופלים ההולכים ראשונה״ .הלוחמים היו
נופלים. הפעם נפלו הרבה חברה שתמיד
היו רחוקים מהמילחמה, שוטרים־צבאיים,
!אפסנאים, נהג(ם ...כאלה חברה שאף
פעם. לא נלחמו ממש״.״
ואלוף, בקרון־המילחמה׳ שלו, מצטרף
להירהורי החיילים :״עשרים וחמש שנים
הייתי בתוך המילחמות, ואף פעם לא
ראיתי מילחמה כזאת. איזו מילחמד, נו ראה!
רגע אחד אתה מפקד על עוצבה,
מזיז חטיבות וגדודים בשטח, ורגע שני
אתה נלחם על חייך בחבורת הפיקוד עם
המיקלע ביד״,״

חוג בית
המצב שנוצר עם תום ה קרבות
מחייב דיון מעמיק
בבעיות המילחמה והשלום.
משום כך יש חשיבות מיוחדת
לחוגי־בית כימים אלה,
בלי קשר למערכת־הכחי-
רות.

24 ששת צרוס!

צרומי פספורט בן-רגע!

נ״ 1ט 1סרבד
חיסה,דחוב ה חלזנן ז 3

מבס מהצד למעוז מצרי אופייני בגדה המערבית
ד ¥1ידדד
1 1 ) 1׳! 71
של התעלה. המוצב בנוי מסוללת עפר שחור דמוי

פרסה שניתן לעלות עליו דרך שתי סוללות צרות. הכתף מהצד היא רמפה לעמדות טנקים.
הסירות בחול הן סירות פיברגלס בהן השתמשו המצרים לצליחת התעלה בשלב הראשון.

.הברים המשתחררים מ
בעזרת
פלש למצלמה או למסרטה.
* מבחר פלשים נדול.
* מקמי שקופיות, מקרני סרטים
במבחר עשיר.
* הגדלת גלויות ( 40 )9/13 אגורות.

הצבא, ומוכנים. לפעילות הס ברתית
ואחרת, מתבקשים להתקשר
למזכירות להקמת הקשר. איתם,
ובינם לבין חברים אחרים במקומות
השונים.

פעילי התנועה מוכנים להשתתף
בדיונים האלה.
חברים המארגנים חוגי־בית, וכל
חוג אחר המעגניין (וכן קיבוצים,
בתי־ספר, ת גימדנוער, חוגים חברתיים,
אירגונים וחוגים מדיניים)
מתבקשים לפנות למישרד הארצי
של התנועה, לשם תיאום.

חמה משוגעת!״
בלילה. סביב מדורות זעירות. מתגו דדים
החיילים קבוצות קבוצות. אלה. הן
שעות המנוחה. אבל רבים אינם מסוגלים
לעצום עיניים. מראות המילחמה שהפכו
חלק מהם, מציקים ואינם. נותנים מנוח.
מדברים בדממה. מספרים על חברים ש נפלו.
משחזרים את הגיסים ׳שהצילו כל
אחד אלף פעמים ואחת מזרועות המוות.
מנתחים את מהלכי הקרבות שנטלו בהם
חלק. חושבים בקול על מה שיהיה אחרי

שישובו לבתיהם,
״לאי יכול להיות שזה יישאר כמו שזה
היד, עד עכשיו אומר אחד.
״הדבר הראשון שאני עדשה כשאני
חוזר הביתה, זה עוד ילד מוסיף שני.
״איזו אלמנה יפה יכולה היתד, אשתי
להיות ...תגידו בעצמכם חברה, אתם לא
חושבים שחבל שאשה כזאת יפה עמדה
להיות אלמנה...״
ערפל מכסה בבוקר את החיים והמתים
בארץ גושן.

הרכבת האחרונה לקהיר

החקלאי שליד איסמעיליה, כאשר כבר נערכו קרבות באיזור והמצרים לא ידעו
מה תמונת המצב בשטח, היא נעצרה בידי צה״ל. עתה עומדת התחנה ריקה ושוממה,
משמשים כתחנת רכבת, מיספר חנויות תיפעול כלי-נשק חדשים, ביצוע משימות
מכולת וסידקית. סניף דואר ומיתקני הנו־ מבצעיות ושמירה בלילות — תופסים הסילה.
במילחמת העולם השניה, כשהר חיילים, אולי באופן• בלתי מודע, את
כבת הובילה לאזור מחנות הצבא הברי עולם הניגודים האבסורדי בתוכו הם חיים.
לקראת ערב מוסיפים הנופים האנו טיים
הגדולים, שהשתרעו לאורך עשרות
קילומטרים מסואץ צפונה, ודאי היתד. זו שיים החדשים שנוספו לשטח אלמנטים
תחנה שוקקת. עכשיו היא נראית. עזובה סוריאליסטיים חדשים. בליל של מראות
הופך את הנוף למטורף לגמרי. בצד אחד
ועלובה, עוד משנים רבות קודם שבאו
גוחנים מפקדים על מפות והם עוד בתוך
לכאן כוחות צה״ל. .
.המילחמה. כמה עשרות מטרים מהם מקיפים
חיילים את זמר הפופ הנודע, ליאד
נרד כהן׳ ומקשיבים בדממה לשירתו כש הוא
פורט על גיטרה, כאילו היו באולם
קונצרטים. ולא רחוק מהם ניצבת קבוצת
ך* נופים הפסטדראליים אינם אלא חיילים דתיים, פניהם אל המזרח, והם
ן ן אחיזת-עיניים. דווקא כאן, על רקע מתפללים ומתנועעים בדבקות כשבידי אחד
הפריחה, הליבלוב, השלווה והירק, נת מהם ספר תורה .״איזה עולם משוגע!״ מפ פסת
המילחמה בכל זוועתה. במידבר המת ליט חייל, קריאה ספונטאנית מפיו, כש והצחיו,
אין ניגוד כה בולט בין החיים הוא צופה ככל המראות יחד ,״איזו מיל־

הן ז־רחזוה המשוגעת

חיסכון

שלט של בנק חיסכון
של הדואר המצרי על
זחל״ס ישראלי במבואות אחד הכפרים
של איזור החייץ החקלאי בארץ גושן,
ה עו ל ם הזה 1887

במדינה

(המשך מעמוד )10
סד, ליריביה משני הצדדים• וכאשר המים-
לנה נתונה בסכנה, מתלכדים עסקניה ה*
מיקצועיים אוטומטית מסביב לדגל .״נת גבר
גם על המהלומה הזאת,״ הכריז דויד
זכאי הישיש בדבר
מעמדו של דיין ברחוב התערער מאוד
בשבועות האחרונים. אך במיסלגתו הוא
עדיין סרה קדושה. מה גם שהכל הבינו
1שהריסת דיין בשעה זו עלולה לסלול את
הדרך בפני איש כמו אריק שרון, ושחת,סטרות
דיין מוכרחה לגרור אחריה את
התפטרות גולדה והממשלה כולד( ,ראה

הנידון).
האם הוא *ידי! ז יריבי שפירא דאגו
להדליף את דבריו עוד באותו ערב. למח רת
היום, עם פירסומם בחארץ, אי־אם״
שר היה עוד לעצור את ההתפתחות. לעי־תוני־העולם
הודלף ששפירא כבר התפטר.
•שפירא הכחיש זאת, אך תחת לחץ עס־קני־מיפלגתו
נאלץ להציע את התפטרותו
לגולדה. גולדה לא יצאה מכליה לשכנעו
להישאר.
כדי להרוויח זמן, הודיע שפירא למזכיר
הממשלה שהוא עומד להגיש התפטרות
רשמית. רק התערבותה של גולדה ברג׳ג
האחרון יכלה למנוע ממנו את הצורך
להגיש לה את ההתפטרות רשמית, כסי
שנדרש בחוק.
המוזר הוא • שבכל הוויכוח לא שאל
אף איש אחד את השאלה הפשוטה: האם
שפירא צודק, או לא?
ההתייחסות לדברי שפירא ד,יתיז אך י
ורק. על-פי קנד־מידה אחד ; מה הנזק
׳שגרמו דבריו למיפלגה.
גם כמה משוללי דבריו, בצמרת המים -
לגה, הודו בשיחות פרטיות שיש להרחיק
את גולדה מן השילטון, אחרי מה. שאי רע.
אבל הם רצו לעשות זאת בשקט,
אחרי הבחירות — כדי שהדבר לא יפגע
במיפלנה ליד הקלפי. דיין עצמו נחשב,
בחוגים אלה. כגמור. גם אם יסולק דיין,
אין לעשות זאת עכשיו, כשזה מזיק ב קלפי׳.

נוצר המצב המוזר ששפירא, שהש מיע
הערה שהיא כמעט מובנת מאליה
במדינה דימוקרטית, יהיה לסי שעה השר .
היחידי שיסבול בגלל מחדלי יום־הכיסורים.

יחסי חוץ
מיס שחורים
ב א מרי ח ה

בדיוק בימים שבהם חדרה ישראל לרא-
שונה לייבשת אפריקה וקנתה בה מאחז
צבאי, מסולקת ישראל במהירות ממאח־זיה
המדיניים האחרונים ביבשת.
כל עוד הקיסר, תנועת-הניתוק מדינות
מישניות כמו טוגו, וולטה העילית וניז׳ר,
היא היתד, מכאיבה אך לא קריטית. אך
הנסיגה הפכה למפולת כאשר הגיעה ל מדינות
מרכזיות של היבשת, שקיימו בעבר
יחסים הדוקים עם ישראל, כגון. :
9ז אי ר (קונגו) ,מדינר, ששליטה
עבר קורס צניחה בישראל, ושקשריה עם
ישראל חיו הרבה יותר מידידותיים. זאיר
היא אחת משתי המדינות׳ העיקריות של
אפריקה השחורה,
• ניג רי ה, המדינה בעלת ה,אוכלו*
סיח הגדולה ביותר ביבשת,׳ מדינת-המס־תח
ד,עונייה. בימי מילחמת-ד,שיחדור של
ביאסרה, נמנע מישרד-החוץ הישראלי מן־
.לנקוט עמדה פרו-ביאפרית, למרות לחץ
דעת-הקהל בישראל, כדי לשמור על ה יחסים
הטובים עם הגנרל גוון, שליט ני גריה.
#חכש,
המדינה שהיתד, הקרובה
ביותר לישראל באפריקה, ואולי בעולם
כולו. ישראלים הצילו את כסמזמלוכה של
הקיסר היילה סלאסי, כאשר נערכה הפיכה
נגדו, וישראל חדרה לכל מערכות-
החיים של ארץ זו, העומדת במאבק קשה
עם שכניה המוסלמיים.
אין ספק שמפולת זו מתקרבת לשיאה.
סנגאל, ששליטה הנשיא-המשורר הוא הו*
מאגיסט בעל שם עולמי ונודע כאוהד־ישראל,
ניתקה את יחסיה. כן עשתה גאנה.
למעשה נותרו בקשרים עם ישראל רק
שלוש מדינות אמריקאיות חשובות —
חוף השנהב, ליבריה וקניה. קניה היא
ארע-מעבר חשובה לקווי אל־על.
מחירו שד קיסר. מה גרם לניתוק

היקף המפולת מפריד את ההסבר הפש
העולם
הזה 1887

איך להכות את הערבים
שוק על1יה־ ולשבור
להם או1 1העצמות
הגעייה עם הערגים זח שהם פחדנים
נקלים יחדלי״אישים, ואינם מעיזים
להתמודד איתנו. כל מה שהם יודעים
זה להתרברב ולדבר גבוהה־נבוהה על
יום הניצחון, ושיחרור האדמות ושנה
ההכרעה והכבוד. אבל ברגע שהם נת־קליט
במיכשול־מים, ובעוצמתו חמותי-
עה של צה״ל, הם בולעים את הלשון.
העניין הוא שאילו היה המדובר רק
במיכשול״מים, אולי היו עוד מעיזים
לצלוח אותו. אבל מהיום שרכשנו לנו
עומק איסטראטגי, הם יודעים שהמיד־בר
הוא גדול ורחב״ידיים, ואין לחם טי״
כוי. הם יודעים שמימי היאור יאדימו
מדם, שחם ירוצו בחולות בלי נעליים,
שאנחנו נביא את חמילחמה אל ביתם,
ולא אל ביתנו.
עוד טיבה שבגללה הם אינם רוצים
להילחם היא שבעומק ליבם חם יודעים
שאם נכח אותם מכח אחת ניצחת, נש•
מיד את התשתית התעשייתית שלחם,
נפצפץ לחם את הצבא, נקעקע את ה•
מישטר, נשחית. את כל כלי־חמילחמח
שלחם, נטאטא את חרוטים, נזרה לרוח
את מנהיגיהם ונוכיח להם פעם נוספת
שבכל שחר חיווריין המפציע על הרי
הגולן, הבשן, חגילעד והחורן, נדלקות
אבוקות של טנקים בוערים, ומטוסי מיג
נהפכים לפיטריות־עשן, אז* חם יבואו
על ארבע אל שולחו הדיונים למשא־ומתן
ללא תנאים.
וזח בדיוק מח שחם אינם רוצים. חם
אינם רוצים לבוא אל שולחן הדיונים
ללא תנאים, כי אז הם ייאלצו להודות
שצדקנו כאשר אמרנו שסיני דרוש לנו
והגדה דרושה לנו ושמקומם של הפלסטינים
בעבר־הירדן המיזרחי ושאר מדי-
נות ערב. האמת היא שחם מאוד היו׳
רוצים להודות בכך, ואפילו להסכים
לאיזה ויתור נוסף, אלא שלא נעים להם
בגלל הכבוד. כי אצל הערבים, זאת לדעת,
לא פועל ההיגיון כמו אצלנו. הם אנשים
אי״רציונליים, משתלהבים על נקלה
מנימוקים כמו שלמות האדמה הערבית,
ההבטחה האלוהית של אללה למאמיניו,
ועוד. ובקיצור, בגלל נימוקים שאצלנו
היו מעוררים רק גיחוך, חם מוכנים
להתפצפץ ולחטוף מכות־רצח, ולברוח
שוק על ירך.,בלי נעליים בחולות הלוהטים.
אבל, וכאן הפרדוכס, חיות וחם
יודעים כמה שחם בלתי-הגיוניים ורג־שניים,
חם לא רוצים להילחם בנו, ומת-
חמקים מהתמודדות גלוייח, גאה, ספור-
טני, כאילו מועמר קדאפי קנה את המ דינות
בכסף. גם הכסף הלובי אינו מספיק
לרכישה כה רבה. קדאפי לא יכול היה
לחלום על קניית הקיסר החבשי, או הנשיא
הסנגאלי.
אולם הקיסר רגיש מאוד לאחדות אפריקה,
שהוא אחד מיוזמיה ומנהיגיה המו כרים.
הרצון לגבש עמדה כל־אפריקאית
הכתיב למדינות שחורות רבות קו של
סולידריות עם המדינות האמריקאיות הערביות.

זי, לא הגיע לקיצוניות, כל עוד לא
היה׳ לערבים נשק. תעמולתי יעיל נגד
ישראל. אד מאז ,1967 הצליחו הערבים,
בהצלחה גוברת, לתאר את ישראל כמ דינה
אימפריאליסטית. לבנה, שכבשה בכוה
הנשק שטחים ערביים ומסרבת להח זירם.
נראה
כי בוועידת־הפיסגה של הבלתי־מזדהות
באלנ׳יר, לפני המילחמה, הוסכם
בחשאי על ניתוק־יחסים כללי. המיחווה
הדרמתית של פידל קאסטרו, שניתק ב מפתיע
את יחסיו הטובים עם ישראל
מייד אחרי הוועידה, היחד, אות לבאות.

טיבית וגברית. חם מטרבים לכלל הפשוט
של מישחק הוגן, לפיו בכל מילחמה יש
מנצח • ויש מנוצח, ועל המנוצח לקבל
את תנאיו של ׳המנצח. .לך תילחם עם
חיות כאלה !
אז, כאמור, הבעייה היא איך להביא
אותם בכל זאת לידי זה שיסכימו לצאת
למילחמה איתנו, כדי לחטוף. את נחת

לפי התנאים. שלנו. אחר-כך להכות אותם
פעם שלישית, ולהגיד שהפעם הזאת
חם למדו לקח. וכך, לאחר שהם לומדים
לקח אחר לקח שאיתנו אין חוכמות,
ושהם נוצחו זה מכבר והפכו ללי־צן״חאנושות
המכוער, רק אז הם מסוגלים
באימת להפתיע אותנו. י
ואי, לאחר שהמתנו בסבלנות אין קץ,

״עין תחת עין, שן תחת שן, רגל תחת רגל, יד תחת״...

(לוס־אננ׳לס סיימס)

זרוענו, אך!ת ולתמיד, ולזכות בתבוסה
ניצחת של יום הדין השחור. לצערנו
מצאנו רק דרך אחת יעילה: לתת לחם
להפתיע אותנו, ולזכות במהלכים הראשונים.
אחר״כך, אחרי שחם מפתיעים
אותנו, אנחנו נערכים לבלימה, ואחו״
כך נערכים להדיפה, ואחר״כך אנחנו מחכים
בסבלנות רבה, רבה מאוד, לשעת-
הכושר לפתוח במיתקפח המכרעת, ש-
תפצפץ אותם לרסיסים קטנים, תכתוש
אותם ותטחן אותם.
איך מביאים אותם לידי כך שיפתיעו
אותנו ז גם זהי די פשוט. כל מה שצריך
לעשות לשם כך הוא לחכות אותם פעם
אחת ולהגיד שהפעם למדו לקח. אחר״
כך לחכות אותם פעם שנייה, ולהגיד
שהפעם למדו לקח והבינו שחם נוצחו
במילחמה, ושעליהם לבוא למשא״ומתן

הבורסה
מ׳ הרוויח במ־לתסגה?
שערי המניות בבורסה. נעו בשלושת
שבועות המילחמה כבגדנדה.
בשבוע הראשון היתד, התייצבות מסויי־מת,
ואפילו עליות קלות בשערים. בשבוע
השני לא עמדה הסבלנות למרבית הספקולנטים,
והם ״זרקו״ את סחורתם לשוק
וגרמו לירידות חריפות בשערים. שערי
מניות כמו הכשרת היישוב, דיסקונט א/
קירור ואספקה ועוד, ירדו בעשר עד
שלושים נקודות. מי שעיניו היו בראשו
בשבוע השני של המילחמה, ואמנם היו
כאלה, לא ״זרק״ את מניותיו, אלא, להי־פך,
קנה ואסף כאסוף ביצים עזובות את
מה שמכרו חבריו העצבניים.
כך קרה שאותם שקנו במקום למכור,
יכלו להרוויח מאות, אם לא אלפי לירות,
תוך מיספר ימים.
השבוע השלישי של המילחמה צויץ
בעליות שערים חמת. הצטיינו בכך

במידבר העמוק המספק לנו עומק איס-
טראטגי, אנו נערכים אט־אט, בסבלנות,
עקב בצד אגודל, למכה המכרעת. כמובן
שאין לדרוש ממטומטמים אי״רציונליים
ורגשניים אלה להבין את עומק המכה
שהוכו. רק העולם כולו ואנחנו יודעים
שהם הוכו פעם אחת ולתמיד. חם, האומללים,
לעולם לא יידעו זאת. ,על כן
ניאלץ להכות בתם עוד ועוד ועוד, בכל
פעם בפעם האחרונה. ושוב יפציע שחר
על.הרי מוש בערף, ופלדח דוהרת תס-
תער, ויאוץ קוצץ בן קוצץ קצוצי לקצץ,
ומיג לבן ייהפך לפטריח שחורה, וטנק
ייהפך למדורה בוערת, ומימי היאור
יאדימו מדם, הללויה.

עמוס קינן

בייחוד מניות תעשייתיות, אם כי גם המניות
הפיננסיות החזירו את רוב הפ סדיהן.

צופן בחובו העתיד, שלאחר המילו
חמה?
נראה שמסתמנות שתי מגמות עיקריות:
לטווח הקצר תהיינה עליות חדות במחירי
המניות התעשייתיות, בגלל הגברת הייצור
והזמנות מישרדי הממשלה, ובייחוד מיש•
רד־ר,ביטחון. לעומת זאת תהיה דריכה
במקום, או עליות מ־תונות־יחסית בשערי
מניות חברות המקרקעין והבנייה, בשל
הירידה בקצב הבנייה שתחול ללא ספק
בזמן.הקרוב.
בטווח. היותר ארוך — שישה חודשים
או שנה י — צפוייה עלייה לכל סוגי המניות,
הואיל ונראה שהמשק ייכנס לי
״פרוספריטי״ חדש, כפי שקורה הדבר אצלנו
אחרי כל מילחמה.
העצה היעודה לבעל ניירות ערך בימים
אלה, היא פשוטה בתכלית: בלי
עצבים, ללא התרגשות. כדאי לו לחשוב
היטב לפני שהוא מוכר את מניותיו, שמא
יצטער על צעדי חפוז שבוע לאחר מכן,

מי לחמח־ עי לםשלא הי ת ה
פתח לאספקת מזון, מיס ורפואות,
אד לא למישלוח נשק, תחמושת ו־תגכורת.
כלומר: הפיכת כל האר.מיה
השלישית למעין הר־צופים
חדש, כשמשקיפי־יהאו׳׳ם מפקחים
על השיירות.

(חמשו מעמוד • )4
הוא, עצר בעד הצבא המצרי המנצח. ומפסיק
אה האש ז
׳המיהה זו נשמעה לא רק במצריים, אלא
בבל ־ ארצות־ערב. אחרי פרוץ המילחמה
הרקיעה יוקרת י אל-סאדאת שחקים. הוא
מועצת־חכיטחון התכנסה מחדש, ותה הוכיח
את עצמו כמנהיג בעל־החלסה,
שהצליח במקום שגמאל עבד-אל-נאצר הג • ליסה על מי׳שלוח חיל-חימם של חאר-ם,
דול נכשל. הפסקת־האש סיכנה מעמד זח. נוסף על המשקיפים. בשעה שנכנסת ב-
זה היח חמור כשלעצמו. אף ני־ ירושלים נערכה תיגרת־ידיים, הגיעו ה תור!
הארמיח השלישית אחרי דברים כימעט לאותו מצב גם במועצת חפ&קת־האש
היח כגדר שואה ל־ ,הביטחון, בין הסובייטים שדרשו חחלטה
מהירה ובין חסינים שרצו לעכבה. תהת
סאדאת.
הוא נראה עתה לא רק כאיש ש לחץ העימות, נכנסה גם מזכירות האדם
הפסיק את הקרב בסרם עתי אלא גם להילוך גבוה, ותוך שעות הגיעו המשקי י
ם והכוחות הראשונים של, חיל־האו״ם
כאדם שנפל בפח. האוייב הישראלי נחל
למצריים.
ניצחון גדול, אחריי הפסקת־האש, ותוך
•ניצול התמימות המצרית.

אילו חסד הניתוק לעוכדת־קכע,
והארמיח השלישית חיתח צריכה
להיכנע מפאת הצמא והרעב, חיה
הדכר ממוטט את מישטרושל אני־וויאך
אד־ם אדאת.
לכן התחילו הדברים להתגלגל באופן
דרמתי, ובמהירות מסחררת.
סאדאת ומוסקבה החליטו לשגר צבא
סובייטי למצריים כדי להציל את האר־מיה
השלישית׳ — או לפחות לאיים בשי-
גיורו. להכשרת הרגע, תבע אל-סאדאת
ן^ייי*יייין א

גייס מ-י^ין

:יזער:
ן דסרין:

+מד כ־^.י0

ו,-גזירי.

ג גי3מ

ס ויו*(

,גג ד די ר !

יולחץ עו הצדדים

ך* כף נפתרה, לפי שעה, הבעייה
6הבוערת שעלי הקרקע. אולם חבעיות
העיקריות לא נפתרו.

שני הצכאות נשארו כמצכ שאיני
נסכל לתקופה ארוכה. כניגוד
לקווים שלאחר מילחמת ששת•
היימים, שהיו קצרים ונוחים יח סית׳
הקווים הצוכחיים הם קשים
כיותר, כשכל צכא מאיים על העורף
של יריכו.
מבחינה מסויימת, מצב זה נוח לאמרי קאים
ולסובייטים. הם מקווים שעצם אי-
הנוחיות של הקווים תכתיב לשני הצדדים
עמדה פשרנית לגבי המו״מ להסדר־קבע.
בקווים אלה, לא תוכל ישראל לשחרר
את צבאה. היא תצטרו להחזיקו בכו ננות
מתמדת, והדבר יטיל עומס י כבד
על כלכלתה. האמריקאים מקווים שיחד
עם לקחי המילחמה עצמה׳ ישכנע הדבר
את ממשלת ישראל. להיכנס למשא״ומתן
מזורז׳ ולהסכים להחזרת השטחים המוחז קים
י תמורת שלום־קבע.
הסובייטים מקווים שמצבו של אל־סא-
דאת יהיה דומה. אחרי שהסכים להפסקת־אש
מבלי להשיג את הניצחון, יחיה עליו
להוכיח לעם המצרי ולעולם הערבי שהם־
סקת־האש היתה כדאית.

הוא יצטרף להשיג כמחרה הישגים
פוליטיים, שיצדיקו כדיעכד
גם את המילחמח וגם את הפסקת•
האש. הישגים כאלה אפשריים רק
כדרר שד פשרה.

יתר על כן: שני הצדדים זקוקים עתה׳
לעזרה מאסיבית בנשק ובכסף — והדבר
מהווה מכשיר עצום בידי המעצמות.
על סמך הנחות אלה אמר הנשיא ניכסון,
שסיכויי השלום במיזרח. התיכון טובים
עתה יותר מאשר בעשרים השנים האח רונות_

הסכם או תכתיב
עימות הבינלאומי חלף, אבל הוא
השאיר אחריו תוצאות מרחיקות־לכת.

ככל שהסיכסוף הישראלי־ערכי
נעשה יותר גלובאלי, הוא נשמט
מידי ישראל והערכים,

לשלוח צבא אמריקאי-סובייטי לפיקוח על
הפסקת־האש.
ברגע י שהאמריקאים והסובייטים גובהו
הכוחות הסובייטיים הועמדו במצב הנן.
לדעת כי סכנת. העימות הגלובאלי איגד׳
הנציגים הראשונים, לעריכת הסידורים ה חלום־בלהות, אלא אפשרות מעשית הע דרושים
במקום, כבר הגיעו לקאהיר.
לולה להתרגש לפתע, הם הבינו שהשגת
כתגוכח על כף, ולשם הרתעה. ההסדר י הוא עניין השייך להם.

הועמדו הכוחות האמריקאים כט•
צכ הכן.

האור 0יו 1ם ום תשני
עניינים התנהלו בשני מישורים.
ן 1במועצת־הביטחון נתקבלה החלטה
אחרי חחלטח. תחילה הוחלט לצוות על
הצדדים לסגת לקווים שבהם עמדו עם
כניסת הפסקת-האש לתוקפה.

החלטה זו היתה חסרת־משמ
.עות, מכיוון שאיש לא קבע כאופן
מוסמף מה חיו הקווים האלה.
מאחורי הקלעים התנהל משא־ומתן
קדחתני בין מוסקבה וושינגטון, שהגיע
להתבטאויות חריפות ביותר. למעשה הגי שו
הרוסים אולטימטום שני, חריף יותר
מהראשון. הם דרשו שצה״ל יפנה את הציר
ם ואץ-קאהיר, ויפתח את הדרך לאס פקת
ד׳ארמיה השלישית. ישראל לא היתד!
מוכנה לכך, כי פירוש הדבר היד, שבשבועות
׳הקרובים תוכל מצריים לחמש
ולתגבר את הארמיה. זה היה מגביר את
הסעה שבמיקרה של חידוש האש תוכל
הארמיה השלישית המתוגבדת לכתר את
הכוח הישראלי שממערב לתעלה, על־ידי
ניתוק צוואר־הבקבוק ממיזרח לתעלה.

י האמריקאים הציעו שהדרך. תי•

יתכן שזאת תהיה אחת התוצאות
העיקריות שד מילחמת־יום•
הכיפורים: החלטה אמריקאית־סובייטית
לכסות סוף־סוף הסדר,
שימנע את הישנות^ של משכר
עולמי חרה-שואח.
הפקעת הסיכסוך מידי הצדרים הישי רים,
ונטילת היוזמה בידי מוסקבה וושינג טון,
כבד הפכו ׳ עובדה. כפיית הפסקת־האש״
מבלי לשאול את ישראל מראש,
ועל פי נוסח שהוכתב לישראל בדיעבד,
היא אות לבאות.

כמשך שש שנים היה נראה כאילו
נוצר כץ ישראל.וארצות
הברית מצב של ״הזנב מכשכש ככלב״
.מצב זה חלף עתה.

השבוע נכנסו שתי המעצמות הגדולות,
בשתי׳ רגליהן, להוד זירת המרחב. מגוי
וגמור עימן להישאר בה, עד שיושג הס־דר־שלום
שימנע חידוש המילחמה לזמן רב.
בפגי ממשלות ישראל ומצריים עומדת
עתה צרירה פשוטה: תכתיב אמריקאי*
סובייטי -או הסכמה ישירה בין הצד דים
הלוחמים.

אין ספק שהאפשרות השניה
עדיפה לאין שיעור. אכל לאור אופי
המנהיגים כשני הצדדים, קדו־כה
עתה האפשרות חראשז־נה הר״

כה יותר. ו•

ווהן קדוש
שחיילים יוכלו לבוא

הוא דוגמן לשעבר אשר לאיגוייס ונשאר מאחור. בימים אלה
הוא עובד שטות נוספות כמלצר ב״דואגסטוו,״ ״זה בשביל
לאכול ולשחות אפילו בשעות המאוחרות של הלילה-.

• 1ם טמזבו
בבד 111
הדה דיממו,
הן ממשיבות לעבור. בחזית דיונגוף, נ צמדים
או בשלשות, מיצעד אלמוגי מר שים.
הצבעים הססגוניים מתחילים בם־
ניים בובתיים, ומסתיימים בשדרדפרחים
מודפס על חצאיות ארוכות. האסתטיקה
הנשית זוהרת בהן כמו אתמול-שלשום,
ולפני יותר מחודש.
שלוש נשים אלגנטיות משכו את תשו מת
הלב והעין, צעדים ספורים לקראתן
גילו את הנד, אחרוני ועודדה כרובי. חנה
אחרוני שמחה לספר כי הגיעה לפני שבו עיים
מארצות־הברית, ממש באמצע חוזה
הופעות ,״באתי עם המטוס הראשון שהס כים
לקחת אותי ואת בעלי. היום בארבע
בבוקר חזרתי עם בעלי מרמת־הגולן, והח לטנו
להעיד מבט על תל־אביב. נורא

משוגה, שום דבר לא השתנה כאן ד
לילי שרון יצאה בצעדים מהירים מ*.
פסאז הקאמרי, בירד, תיק ניילון חדש לזל
בוטיק מריה בג׳ינס וחולצודטריקו כחו לים,
היא מיהרה לפגוש את אריק׳ שחזר
מהחזית .״הוא נמצא עכשיו בישיביה ב־מטכ׳׳ל,
וקבענו להיפגש בעוד חצי שעה.
במילחמה ישבתי בבית, כשהרבה מנשות
הקצינים יושבות אצלי, ופשוט י השתדלנו
לשמור׳• על מוראל • גבוה.״ היא ׳באמת
נראתה ממהרת ומי יעז לעכב אותה נשמש
הצהריים של דיזגגוף?
מזל חנן ומישלין טבן הן צמד קלאסי
של הנוף. כימים החמים של הטילחמה,
הן הציגו את גיזרתן החטובה בנמל־הת־עוטה
לוד, שם עבדו בהתנדבות. מספרית

בנר השיחות שור שקט יחסי -
גם בחזית אשו ברב תדאביב
ברצינות :״כן, עבדתי שעות נוספות, בדי
שגם החיילים יוכלו לבוא ולאכול בשעות
המאוחרות.״
הלאה משם, התמונות היפות, הרומנטיות
של איש המדים ואהבתו הגדולה. אבי הוא
חייל ברמת־הגולן, וגאולה, החבוקה ב זרועותיו
הבטוחות, היא חברתו הקבועה.
הוא קיבל 24 שעות חופשה, והם מטיילים
״סתם כך, ללא מטרה, רק בשביל הכיף
שלנו.״
תמונה מישפחתית אחרת היא של דודו
מן׳ גיסתו ובתה. הבחור, ם גן־מיל ,.חזר
מאמריקה ביום השני למילחמה. את אש תו
השאיר בבית .״קיבלתי חופשה קצרה,
ואחרי שנגמור את המילחמה בכלל אח זור
לאמריקה ללמוד רפואה וטרינרית.״
דיזנגוף לא השתנתה. היא נשארה עד-
לידע נעימה לעיניים.

חזה אהרו1י
ארבע לפנות בוקר

ובעלה שבו מארה׳׳ב עם המטוס הראשון שהסכים להביא
אותם לארץ. לאחר סיבוב הופעות ברמה שנגמר בסביבות
החליטו השניים להעיף מבט על תל־אביב ועל דיזנגוף.

בחברת
? 1 1 1 1 1ן ך נראתה
ע .1 / 111 1ידידתה. היא מופיעה
בפני חיילים פצועים בבתי־חולים.

1 1 1 ! 1 3י 0 1מזל חן (מימין) ומישלין טבן הן החתיכות ה־
111 קלאסיות של דיזינגוף. לאחר שעבדו בשדה הת־טעופה
לוד כפקידות מתנדבות, חזרו השתיים לעבודתן הקבועה בבוטיק.

חיילים בחופשה

החופשה הקצרה בסיור שגרתי בדיזנגוף. דודו מן ומשפחתו
(למטה) ,מהרו לחצות את הרחוב הסואן כדי להגיע לביתס.

מהרה לעזוב
ליל ׳ ש 1־||
את דיזינגוף ל״
׳ 1י י

פגישה שקבעה עס בעלה אריק שרון.
מישלין, ירוקת־העיניים ושקוסת־חחולצה :
״בשבוע הראשון היה הבוטיק, שאנחנו
עובדות בו, סגור. אז התנדבנו לעבוד ב־שדה־ד,תעופה.
חיינו שם פקידות.״ בינ תיים
חזרו החיים למסלולם, הבוטיק נפתח,
והנערות משוטטות בהפסקת־הצהריים.
שלווה פסטורלית עוטפת את היושבים,
הממלאים את המסעדות. מספרת צביה,
בתו של חצקל איש-כסית :״העבודה נמ שכה
כרגיל. גם כשהיתה האפלה, באו ל כאן
אנשים כימעט כמו ביום רגיל. ב־משד
כל המילחמה לא היו תנודות חגי־

ניווג״
קחו את דורון קדוש 25 יושב־קבע
בכסית שהמילחמה השאירה אותו בקפה.
הברנש היה דוגמן .״מה, את לא ראית
אותי בעיתונים ו יש ׳לי המון תמונות

כשעמד להצטלם, מתח את מכנסיו ה קצרצרים,
והידק היטב את החגורה ל מותניו
.״עכשיו אני מלצר בדראגסטור.״
כשנשאל אם התנדב בימי המילחמה, ענה

ךןין \ ן נראה קצת עייף. הוא חזר מסדרת הופעות לפני
11 ך ן 1
חיילים בחרמון, קפץ לרחוב דיזנגוף כדי להגיד
1 111 בוקר טוב ובינתיים מציץ בהולכים ומשוחח עם חברים ומכרים.

הימי

האחרו 1ישד

ראי

כפי שהוא עצמו ציד אות
ךואו במדים, לוגם משקה חס מתוך
ספל בטרם יציאה לקרב. אחת
11 1
מתמונותיו האחרונות של רמי הלפרין ז״ל,׳
שצולמה בימים בהם שהה בחזית הדרום

ך 1צרור, כתב ״העולם הזה״ ש!
. 11 התנדב יחד עם רמי ליחידה
הצבאית בה שירת רמי בתקופת שירותו
הסדיר, רינו היה לצידו של רמי
בחזית עד ליום • בו הוא נהרג.

ן הנגמ״ש האישי

שניים מחברי מערכת ״העולם
הזה״ ,שלא גוייסו עם פרוץ ה
מילחמה, ירדו לסיני עם פרוץ ה קרבות.
כאשד החלה מיתקפת*
הנגד הגדולה של צה״ל בניזרה
המרכזית של תעלת-סואץ, כדי להכשיר
את הקרקע להקמת ראש
הגשר בגדה המערבית של התעלה,
הצטרפו שניהם ליחידת חיל•
רגלים משוריינת במיסגדת חטיבת
שיריון שניהלה קרבות אכזריים
בגיזרה זו. על חטיבה זו, שנטלה
חלק גם בקרב הבלימה הגדול שהתנהל
נגד המצרים בימים הראשונים
למילחמח, הוטל לאבטח
את אחד האגפים של ציר הפריצה,
מול כוחות אוייב עדיפים סי
כמה. בתום הקרבות חזר רק אחד
מהם. בכתבה זו מספר כתב ״העולם
הזה״ ,רינו צרור, על ימיו
האחרונים של. רמי הלפרין, צלם
המערכת, עד לרגע נפילתו.
* ום חמישי הד 18 בחודש. חיום ה־13
למילחמח. אנחנו בתוך המילחמה, בלי בה
של אש תופת המשתוללת מכל העב רים
בגיזרה המרכזית של תעלת־סיאץ.
שלושה ימים קודם לכן כבר החלו כוחות
צה״ל בגיזרה זו לחצות את התעלה, תפסו
והקימו ראש־גשר. בגדה המערבית, אבל
בגדה המיזרחית עדיין נותרו גם בגיזרה
.זו בוהות אוייב גדולים, המסכנים את
ציר התנועה לעבר ראש־הגשר.
הכוח העיקרי של חיל הפלישה המצרי
באזור זה מתבצר באזור ״החור. הסינית״.
זהו מיתחם ענק של יחידות חי״ר ושיריון
שהקימו המצרים בקצת הצפוני של האגם
המר, קצת מאחורי. מעוזי צה״ל שנפלו
בידיהם. פעם, לפני מלחמת־ששת־הימים,
היתה כאן חוות נסיונות חקלאית. מוס•
חים סינים, כך מספרים, סייעו כאן למצ*

בנושא־גייסות׳גושוויין
יחידתו
של ו!וי, שהשתתף
׳§ בהסתערות על מיתחם ״החוה הסינית״ .מתוך נגמ״ש זה, המצוייר

חברים רנשס

שלושה מאנשי יחידתו של רמי, חבריו לנשק, כפיי
שצולמו על ידו יום לפני שנהרג. התמונה צולמה על
הגשר שהקים צה״ל על גבי תעלת־סואץ, באחת משעות הרגיעה במקום. שלושת הידידים
היו בתוך המילחמה שפרצה ביום־כיפור ועד להפסקת־האש שמצאה אותם בגדה המערבית.

רים לעשות נסיונות בגידולי מידבר. עני
שיו לא נותר מהחווה כלום. רק שרידי
שני בניינים בשטח חולי ליד פסי־הרכבת.

בשלושה מיקלעים, שטפו. חיילי הפלוגה הממוכנת את חיילי
הרגלים המצרים במיתחם, אחרי שהטנקים שטפו דרכו. במשך
המילחמה הפך כלי רכב משוריין זה לביתם ומיבצרם של הלוחמים.

אבל ״החוה הסינית״ תיכנס לתולדות ה*
מילחמד, הזאת כאחד מסיפורי הקרב הגוי
ראיס ביותר שהתחוללו. בכל המילחמח.
כוחותינו כבר.נלחמים עמוק בתוך הגדה
המערבית ׳,אבל הכוח המיצרי שהתבצר
במיתחם ״ההוד. הסינית״ עומד לנו
כמו עצם בגרון. רמי ואני נמצאים עם
יחידת שיריון וחרמ״ש (חיל-רגלים מוסע)
שעליה הוטל התפקיד להסתער על החוד,
ולטהר אותה מכוחות אוייב.
הקרב נמצא בעיצומו. שירתן נלחם בשירית
בטווחים קצרים. ארטילריה מה צד
המערבי של התעלה מנחיתה פגזים
המתפוצצים מסביב, השמיים אדומים מאש
להבות הטנקים הניצתים בזה אחר זה.
דרך מכשירי־הקשר ניתן לשמוע את זע קות
הפצועים בכלי הרכב שנפגעו. אימת-
מוות מקיפה את הכל. ברגע זה אני רוצה
לקלל. את הרעיון שהביא אותנו לכאן.
ירדתי עם י רמי לסיני ביום השלישי
למילחמה. שנינו היינו במצב דומה, הש תחררנו.
משירות סדיר לפני זמן קצר.
לא הציבו אותנו עוד ליחידת המילו.-
אים שלנו. לכן לא קיבלנו צדקריא־!
נאשר פרצה המילחמה. אבל ידענו שם־
קומנו שם. החלטנו להצטרף ליחידת ה־שיריון
בה שירת רמי בסיני. בתקופת שי רותו
הסדיר. עם מדי זית, תרמיל על
הגב והמת חיוכים שופעים באנו אל
היחידה שכבר היתח מובה ושותתת-דם
מימי קרבות הבלימה הראשונים.
רמי מתקבל בין החברים כמו הבן האובד
שחזר לביתו. מכרים לוחצים ידיים,
עשרות חיילים ומפקדים טופחים על הש כם
:״לעולם אינך מאכזב, רמי. ידענו

בתוך קו האש: צילום מעל הנגמ״ ש נוי הסתעוות על מיתתם מצוי בדיונות
שתבוא.״ ו״דחילק, יופי שהבאת איתך
את המצלמה. צלם אותנו!״
רמי לוחץ ידיים עם מפקדיו לשעבר.
לפני חודשיים השתחרר משירותו הצבאי
וכבר הוא ניצב בפניהם שנית, מוכן לק בל
פקודות׳ למרות שלא גויים. שערותיו
שגדלו מעט מאז השיחרור, משמשות נו שא
קינאה לחבריו שעדיין נאלצים להס תפק
בתיספורת צבאית קצרה.
רמי אינו משתהה. הוא מצלם את כל
חבריו אחד אחד, אינו מחסיר איש .״אולי
זאת הפעם האחרונה שאני מצטלם,״ אומר
אחד החיילים במרירות. אבל רמי מחייך.
בדיחות עפות מכל עבר. רמי עונה לכולם
בשנינות כשהוא מלווה את דבריו בהמון
תנועות ידיים חזקות לכל העברים.
״בוא נחפש מקום לישון,״ אמר ,״צריך
להתארגן.״ אבל החברה מקניטים אותו:
״ישנת מספיק שלוש שנים בשירות, בן-
אדם.״ ״עוד כמה ימים של שינה לא מזי קים
אף פעם,״ הוא עונה.
״היחידה מתארגנת בעורף כדי ללקק את
הפצעים. רמי מנסה לברר אם יש סיכוי

מואות בעודו

שלושה צילומים שצילם רמי
הלפרין בימיו האחרונים בעורף
היחידות הלוחמות, כאשר יחידתו טרם נקראה להשתתף
בקרבות, מימין: חובשים נושאים פצוע אל מסוק הפינוי. למעלה

משמאל: אנשי קומנדו מצרים שנתפסו בידי חיילי צה״ל,
אחרי שפשטו את מדיהם מעליהם. למעלה מימין: חייל בודד
שומר על קבוצה של שבויים מצריים המחפשים מחסה בדיונות
החול, מהפגזת הארטילריה של חבריהם מעברה השני של התעלה.

הבכור משרת׳ בחזית תצפון. אבל מרגע
שנודע לו כי האח משרת ביחידה עורפית
לא חשב פעמיים. אמו,עוד הספיקה לתת
לו את הדיסקית ששכח בבית הפעם הרא שונה.
לא סיפרנו לה שלא גוייסנו עוד.
ירדנו לדרום והצטרפנו ליחידה בה שי רת
רמי בתקופת שירותו חסדיר. ביום
הראשון, ה־ 14 בחודש, מיה סינר שנראה
את המילהשה מקרוב. חיחידה מיתה •רינה
להצטרף לאחד חקרבוח בגיזרה המרכזית׳
אבל ברגע האחרון בועלה חתוכניח.

(המשך מעמוד )25
להילחם. .איו אפשרות,״ אומרים חמפק-
דיס. ,אולי עוד כמה ימים.״ נשארנו איתם
יומיים. שמענו סיפורים עצובים על הבדים
שנפלו. אחר כך חזרנו לצפון
כדי למסור במערכת את התמוהות שהס פיק
רמי לצלם.

24ש עו ת של שהייה בצפון

\ 4לא יכול היה דמי. להמתין עוד. .״חס רים
להם אנשים שם למטה.״ אמר. תחי לה.
היסס לרדת משום ששמע כיי אחיו

רמי קפץ פנימה, התניע וראה
זה פלא: הנגמ״ש תקין. .יש! יש! צעק
רמי כשהסיע את הנגמ״ש אל הפלוגה.
כולם עמדו סעורי־פה .״נו, ועדה, לעבוד!
בלי שאלות!״ הוא פוקד .״קיבלנו
במתנה נגמ״ש, אז תזוזו כבר!״ ומיד
החל לעבוד בהרכבת המיקלעים, בהטענת
תחמושת, בניקוי, שיפוץ והכנת הג^נמ״ש
לקרב.
עוד באותו יום יצא רמי גנגמ״ש לא סוף
ניפגעים משדודחקרב שניטש ליד
״החוה, הסינית״ •.אינו חושש ממאום. עם
המצלמה הוא הולך ושב מתחנת האיסוף
•לשטח הקרבות, אוסף פצועים ומובילם
במהירות למקום העזרה הרפואית. מאוחר.
בלילה חזר עייף, מאובק, עיניו אדומות
.״בבוקר יוצאים,״ לוחש אחד החב רים
.״אני יודע,״׳משיב לו רמי ,״עכשיו

מפגיזים אותנו. אנחנו מחליפים עמדות
תנו לישון.״ הלך לישון, אבל לא לפגי
לפני שמודיעים לנו כי בקרב הזד -בבר לא
שטען גליל תמונות חדש במצלמה.
נחיה. מחזירים אותנו אחורנית. ושוב חול־יום
שני בבוקר. עולים״על הנגמ״שים.
נדם_ יומיים של פחד, של תפילה וחששות.
עד לתזוזה רמי מצלם וצוחק .״אני הולד
~חצות. של יום רביעי. במכשיר הקשר
לעבור את התעלה,״ הוא מכריז ,״הבטחתי
מגיעה קריאה ; לעזרה , .פצועים נלכדו
לחביא תמונות מהצד השני.״ •
בשדודהקרב וצריך לחלצם. רמי אינו מה מגגט״שים
טור
חשיריון יוצא לדרך.
סס. הוא יוצא ים חנגמ״ש. לילה אסל.
נצמדים לפלוגת הטנקים השייכת
לגדוד • .ביצות ׳סובעניות מאיימות על הרכב. אש
רמי ניצב ליד המיקלע בנגמ״ש, תמיר,
מומסרת מכל. חפיוונים. כדורים. זוהרים
מטח. שופע חיוכים גם במצבים הקשים
לעברו׳ קורעים את החשיכה. פצצות תאורה מב-
ביותר .״רמי, תן תמונה!״ צועקים
ליחות מלמעלה וחושפות אותנו לאש ה־מכל
צד. והוא מצלם ללא הרף. הכל.
אוייב. הרעמים הנשמעים לידינו מבשרים
דיויזבות, טנקים, מטוסים, צוללים. התפר
כי גילו אותנו. רמי יוצא להושיט עזרה
צצות פגז בקירבתו, חלל.מצדי, פצועים.
לפצועים. בלב מקנן, החשש שאולי עלול
הכל. ופתאום אנחנו בתוך הקרב.
לקרות י משהו נורא כל הזמן מחזיקים מתעופפים שיריון נלחם בשיריון. פגזים
אצבעות לרמי .״שתהיה חזק רמי. חזק
בשריקה. שריקות של פחד לפני רעם
ואמץ,״׳.אתרי שעה נשמע קולו במכשיר־ההתפוצצות.
אי אפשר לדעת מאיסה ינחת הקשר, בוטח ואמיץ :״ביצעתי את המ פגז.
מקבלים פקודה להיצמד. לתלולית שימה.״ המ.ם. חורה לו ׳ להישאר מאחור•
חול בשטח הדיונות. בינתיים היחידה שלנו
לליגת לילה. חבל להסתכן.
מחוץ לקו האש הראשון. אנחנו צריכים
יום חמישי. השעה חמש ושלושים בבו להמתין
עד שהטנקים יגמרו לשטוף את

המיתחס לפני שתבוא ההסתערות.
אנחנו מסתערים. רמי עדיין בנגמ״ש לידות מאחור. אינו מורשה להשתתף.בקרב׳ .מא חורי
הטנקים העטים על ״החוד. הסינית״
מטהרים הנגמ״שים את האזור מיחידות
ולצלס1
חי״ר מצריות. הכוח נתקל בחומת אש.
עזה ׳.מספר טנקים שלנו נפגעים. המפקד
בל אי אפשר לנוח. קצין תצפית
פוקד לסגת מעם להתארגנות עד לתקיפה
קדמי של האדיב כנראה גילה אותנו.

אלד 71 * 111ך טנק (משמאל) דוהר טל גשר הדוב־ה
\ 111ר
רות הראשון שהוקם על התעלה,
11111111 1111\ 1
11111111
אל ראש־הגשר בגדה המערבית. מימין נראית הגדה המערבית, המיצרית של התעלה,

שלאורכה מיתמריס דקלים ועצים אחרים. בתמונה ניתן להבחין גס במיגדל תצפית
שהקימו המצריס, ממנו יכלו לצפות על הנעשה מאחורי הסוללה שהוקמה בגדה המזרחית.
תמונה זו צולמה בידי רמי הלפרין באחת השעות הבודדות של השקט ליד הגשר.

של כלי רכב משוריין, צילם רמי את אחד הטנקים של
יחידתו בדרך אל הקרב. את רוב התמונות שלו צילם
רמי בהפסקות שבין קרב לקרב, תוך כדי החלפת שרשרות במיקלע של הנגמ״ש.

גופתו של איש שיריון מצרי בחולות סיני כפי שצולמה על ידי רמי

מעל הנגמ״ש בו לחם. היתה זו הגופה היחידה אותה צילם. את מרבית
•י יו —
צילומיו הקדיש דווקא להבעות האנשים בקרב, ניסה לקלוט את הרגשותיהם בהבעותיהם.

מנעד לחלון

דוברות משיטות כלי רכב של צה׳׳ל־ לגדה
ה \ 1ד י 1ז ה
המערבית. של תעלתמזואץ. ..במרכז התעלה
[ 11ג 11 11111 1 1 1
נראית דוברה המשיטה מספר משאיות בעוד בגדה המערבית פורקת דוברה שניה טנק
ומשאיות נוספות. בחלק הקידמי של התמונה ניתן לראות דוברה שלישית, ריקה, ממתינה

לכלי הרכב להעברה. הגדה המצרית מכוסה בערימות של גושי אבן שהערימו שס המצרים
כעוללות מגן מפנה ניסיון צליחה של צה״ל. בשלב בו הוקס רק גשר אחד על פני התעלה,
סייעו הדוברות להעברה המהירה של כלי הרכב האחרים, לגדה המערבית י של התעלו!,
עד שהוקמו על התעלה שני גשרים׳ נוספים שסייעו למעבר הכוחות הלוחמים ולאספקה.

רק מעט יריות מנשק קל מפרות את הדמתי.״
הסתבר, כי ניצל הפוגה כדי לקפוץ
אל הגשר, לגעת במים ולצלם כמה תמו* מה. .לפתע מופיעים מטוסי אוייב מעלינו.
שבעה במספר. חגים במעגל. מתכוננים
נות של הצליחה.
מתכוננים להסתערות שניה. הפעם רמי לצלול. אש מכל הכלים נורית לעברם.
רמי יורה גם הוא ופוצח בשיר :״יש לי
איתנו. רמי צועק באירוניה :״לכל כדור
יש כתובת, אז שתדע ולאחר מכן מו יום יום חג.״
סיף :״בששת־הימים נהרג צלם של הלייף.
הידיים. מזיעות. זיעה קרה של פחד
אחר־כך פירסמו את התמונות שהיו במצמכסה
את המצח. רמי מנסה לצלם. ימיר
למה שלו. תזכור את זה׳ נכון ז״
מופיעים מטוסים שלנו והבריחו את האוייב,
מסתערים בעקבות הטנקים.
״החוח הסינית״ כמעט בידינו. עוד סי בתחילה
האש׳ חזקה. אד״ עד מהרה בוב קצר ליד התעלות ואש נורית לעבר
הולך כוח ההתנגדות של האוייב׳ ונחלש. הנגמ״ש של רמי.

״אחד נפגע,״ מוסרים בקשר. .
״מי זד. ז״
״המקצועי,״ עונים.
חוזרים להתארגנות, הראש מורכן. נוש נים
את השפתיים בכאב שלא לפרוץ ׳נבכי.
הזעם׳ מכסה את הפנים.
רמי נהרג. בנגמ״ש:שלו נשארו המצ׳-
•למה וסרטי הצילום שצילם.
בררו חזרה מבקש חבר של רמי :״אם
תכתוב עליו — אל תכתוב קינה, אל
תכתוב הספד ...הוא היד. כזר. מין ...אין
מילים ...כזה אחד על הניפאק...״

טייס עיראקי של מטוס
111ךןן
האנטר שהפציץ את כוחו]1

תינו בסיני והופל. הוא נלקח בשבי ועיניו
נקשרו בפלנלית המשמשת את החיילים,
לניקוי רובים. אחת התמונות שצילם רמי
עוד. בימים הראשונים של המילחמה.
שלנו מפצי-
מבעד לרעם
.רמי. בקשר;
לנד או יחד

השניה, מטוסי חיל־וואוויו
ציט את ״החוה הסינית״.
ההפגזות נשמע קולו של
״בוקר טוב. חושבים למוח
אתיז״
המ.פ. פוקד עליו להישאר מאחור. רמי
מתעקש :״בשביל מה באתי ן אני רוצה
לצלם את הקרב.״ נעתרים לבקשתו. רמי
מצטרף לכות המטהר. המצלמה ליד עיניו
והוא יורה ומצלם, מצלם ויורה.
מהנגמ״ש שלו הוא צועק לעברנו:
״הייתי בצד השני.״ קריאות התדהמה נבח׳
על רעש התותחים. רמי עונה שליו:
״הבטחתי להביא תמונות ליד המים ז קיימ*

אבירי הלב

זח השם שהעניקו החיילים לחיילי ההנדסה
מגדודי הגישור שהקימו את
הגשרים על התעלה למעבר הטנקים. אלה ניצבו במשך ימיס
ולילות רצופים על הגשר, נתונים להפגזה ארטילרית קטלנית,

איפשוו את המעבר על הגשר בכל התנאים. בתמונה נראים שניים•
מחיילי ההנדסה צופים במעבר טנק על הגשר, מעל החייל היושב
משמאל ניחן.להבחין אפילו ברמזור שהוצב במקנס כדי להסדיר
את התנועה הרבה שזרמה על גשר הדוברות למצריים.

את גורל המדינה לשנים ולדורות. הייתכן שבתקופה זאת
לא תהיה הכנסת קיימת, לא יהיה פרלמנט אמיתי בישראל,
אלא רק גוף שהממשלה או הליכוד יקראו אותו לדיון
מפעם לפעם,׳ כדי לאשתי׳ נאומים של ראש־הממשלה
ולשמוע נאומים של בגין ז״ זוהי שערוריה שאין כדוגמתה.
יום־יום, שעדדשעה, נקבעים דברים גורליים. נודע
עכשיו ששר-המישפטים יעקב שמשון שפירא איים להת פטר
מתפקידו. האם הכנסת לא תגיב על דגר כזה 7האם
זד, לא יבורר בכנסת?
שמעתי אתמול נאום אינפנטילי של/שר-הביטחון. אין
לי הגדרה אחרת: זה היה נאום אינפנטילי. אני יכול רק
לומר שאילו הייתי משה דיין — לא הייתי מראה את
פרצופי בטלוויזיה במשך זמן רב. הייתכן שהכנסת לא
תגיב 7האם אין זה מעניין את הכנסת ז האם זה לא יידון
בכנסת 7האם הכנסת לא תהיה קיימת בתקופה כזאת 7
יש חוקים רגילים שצריכים להתקבל: מה עם שכר
יהמגוייסים 7מה עם זכויותיהם 7אלף־ואחד דברים עומדים
על סדר־יומה של המדינה. גם דברים הקשורים במילחמה,
גם דברים רגילים. כל זהילא יובא לכנסת? כל זה ייעשה
בלי הכנסת׳׳ או יידחה לחודשים?

לא במיקרח דיברתי על בדר—עופר—תמיר. כי הפעם
צורף גם שמואל תמיר לקנונייח של בדר—עופר, ושמו
התנוסס על הצעת״חחוק, יחד עימם.
.בהזדמנות זו זבתח חכנסת לשמוע את הנאום חקו*
אליציוני הראשון של תמיר. חוא קם לחגו על הצעת־חחוס•
שאלתיו בקריאת־ביניים איך שם את שמו על
חצעוו שבאה להשבית את הכנסת, והוא ענה באותם
הנימוקים כמו אברהיד! עופר: שהממשלה או הליכוד
יוכלו לכנס את הכנסת מפעם לפעם, שדרושח פשרת,
שזה לא נורא.
נדמה לי שזהו אות לבאות.

מאת אוד אבנר•
23-25 באון םונו . 1973
שלו ש ש ערוריו ת
חייתי חנר-חבנסת היחיד שהצביע נגד חצעת־החוק
לדחיית הבחירות. עשיתי זאת בגלל שלושה טעמים :
• חחחלטח לחשבית את חמשת חגוכחית עד
אחרי הבחירות,
• דחיית חבחירות עאמם למועד מאוחר מדי•. ,
• אי־חענקת זכות־חבחירח לבני 18 עד 18 ורבע,
ביניהם חיילי צח״ל שלחמו במילחמח.
על שלושח מישורים אלח ניחלתי את חמאבק,
תחילח לבדי, ולאחר מכו בעזרת כמח שותפים טתצ-
טרפו אלי בחצי־פח, אך לא בחצבעח.

אדוני היושב-ראש, אינני מאמין — ואני
אומר זאת כפה מלא — שיש צורר טכני כדחיית
הבחירות כחודשיים ומעלה.

יש מומחים. המומחים שייכים למיניסטריונים. המינים-
טריונים שייכים למפלגות, למערך ולמפדיל יש אינטרס
לדחות את הבחירות. אילו רצו הממשלה והמיסלגות
העיקריות לקיים את הבחירות תוך חודש — היו מתקיימות
הבחירות תוך חודש. שום מכשול לא היה מונע דבר זה.
נכון, העם מגויים. אך האם ארצות־הברית לא קיימה
בחירות ב־ 1944׳ בשיאה של מילחמת־עולם, כאשר מיליוני
בוחרים אמריקאיים היו מעבר לים, בעיצומם של־ קרבות ז
צה״ל הוכיח בימים אלה׳ את יכולתו המופלאה בהדיפת
שתי התקפות־מחץ. האם איננו סומכים עליו שיוכל לבצע
בחירות 7בתקופה של הפסקת-אש אפשר לקיים את הבחירות
ביחידות כסדרן, אפילו בקווים הקדמיים ביותר.
האם האנשים בצה״ל מנותקים היום מן המדינה ז האם
אינם יודעים מה נעשה במדינה?
יש להם דיעות לגבי מי שאחראי על מה שקרה. מי
שלוקח היום טרמפיסט בדרך מתל-אביב לירושלים. שומע
מה חושבים החיילים. אין• שום מניעה לקיום הבחירות
בהקדם, לא טכנית וגם לא עניינית.

ה בוו ח הי שרא לי
• את חדגש העיקרי שמתי על חשערוריח חראשונח.
היא חועלטח בכל העיתונות.
חצעת־חחוק לדחיית חבחירות הוגשה בשם ח׳׳כים

\ פרטיים. הצעתי לחשירח טשדר־חיום, וסיימתי את דברי
2בדרישח נמרצת:
י • .אורי א מרי יש להפסיק מייד את סגרת הכנסת.
^ לא ייתכן שבימים גורליים אלה, כאשר בכל יום מתקבלות
הכרעות תשובות, תימצא הכנסת בפגרה.
יהיה תאריך הבחירות כאשר יהיה, יש לשים מייד קץ

¥לפגרת הכנסת. יש לשתות י בשבוע הבא מושב׳׳סדיר —
4בלתי־רגיל, אך סדיר — של הכנסת.
. ¥תוצאת דרישח זו חיתח מעניינת.
| י בחצעת־חחוק המקורית לא חוזכרח נקודח זו, למ*
2רות שחיח ברור שאין כוונח לכנש את חכנשת. כשחורח
חחצעח לשולחן חמשת, לקריאת ראשונח, הוכנס בח
^ שעיף חדש. הוא קבע שחמשת נשארת בפגרח, ושניתן
¥לכנשח רק על פי דרישת הממשלח, או על פי דרישת
^ 30 חברי״כנשת.
פתחתי את נאומי בקריאה חראשונח מקודח זו: י אורי א מרי: הצעת־החוק הזאת היא שערוריה שאין

¥כדוגמתה, ואני מציע להחזיר אותה למי שצריך להחזירה.

פירושה של הצעת-חחוק, כמו שהיא מונחת

¥לפנינו, הוא ביטול המישטר הפרלמנטרי התקין.

אילו היתד. קיימת בארץ חוקה, היינו יכולים לפנות
לבית־המשפט העליון •,ובית־המשפט העליון היה מכריז
שהצעח*החוק בסלה מכל וכל, באשר היא סותרת את יסר־דות
החוקה.
הכנסת יצאה לפגרה ביום .25.7.73 לטי חצעת־החוק,
לא תקיים הכנסת ישיבה סדירה לפחות עד שלושה שבו עות
אחרי׳ הבחירות, כלומר בסוף ינואר.

פירוש הדבר: כמשך שישה חדשים ויותר 4 1אץ כישראל מישטר פרלמנטרי תקץ.

מה אומרת הצעת החוק בסעיף ( 3ב)ו את הכנסת הזאת
.ניתן לכנס רק בשתי דרכים: או על־פי דרישת הממשלה,
^ או על־סי דרישת שלושים חברי-כנסת — כלומר׳ רק על־
¥י דרישת הליכוד הימני.
כל מחנה־השלום הישראלי לא יוכל להעלות עניין

״ לייון, לא יוכל להגיש שאילתה, לא יוכל לקבל תשובה,
4לא יוכל לדרוש בירור, לא יוכל להעלות הצעה לסדר-
¥היום בשום נושא המטריד היום את המוני המדינה.
הכרנו עד היום את הבעת הסורי ואת הבעת העיראקי,

2היום אנחנו מכירים מישטר של הבעת הישראלי — .בדר עופר—תמיר.
רק הממשלה והליכוד הימני יכולים לכנס
2ישיבה של הכנסת. הכנסת כולה תחיה ורלמנט של
דיפוקרסיה־עממית.
מי שמציע לדחות כחירות — חייב להצמיד

את ההצעה הזאת לכינוס הכנסת, לחזרת ה
כנסת לעבודה תקינה. זח כלל דימוקרמי יפו
די. או כחירות מייד, תוד ימים, או כינוס הכני
סת מייד למושב סדיר.

נוצר מצב בלתי-פרלמנטרי, אנטי״פרלמגטרי דווקא

| בשבועות הגורליים ביותר של המדינה, כשד,כרעות גור-
2ליות.יתקבלו עיל־ידי הממשלה, הכרעות העלולות לקבוע

המנדט של ממשלה זו תם. חמנדט של כני
פת זו — תם. הממשלה הזאת מורכבת מאנשים
כדטלים, מכד הבחינות, סושטי-רגל כושלים
פוליטיים:וסושטי-רגל בטחונייס. האשמות
כבדות כיותר — פוליטיות וצבאיות — רובצות
לפתח הממשלה הזאת, ולפתה הכנסת האחראית
לממשלה הזאת.

איום ההתפטרות של שר־המישפטים מצביע על הדרו
הנכונה במדינה מסודרת. לא רק שר־הביטחון צריך להתפטר
אחרי מה שקרה. זה דבר מובן מאליו, שאחרי מחדל
כזה שר־הביטחון צריך להתפטר. אך מבחינה דמוקרטית
הממשלה כולה היתד, מתפטרת.
יש לקיים את הבחירות בהקדם האפשרי. כנסת חדשה,
שאינה. נושאת באחריות למה שנעשה בשנים האחרונות,
תיבחר על־ידי הציבור. יכריע הציבור כפי שיכריע, יבחר
הציבור כפי שיבחר.

שידטון

( )2הממשלה הנוכחית והכנסת הנוכחית אחראיות
למחדלים הפוליטים והאחרים של השנים האחרונות והימים
האחרונים. חשוב שתינתן לציבור האפשרות לבחור בכנסת
׳חדשה• ובממשלה חדשה בהקדם האפשרי, גם מבחינת
ההרכב פוליטי וגם מבחינת ההרכב האישי.
( )3יתכן שבגישה זו אני נמצא בסירה אחת עם סיעות
הליכוד הימני. אבל בעוד שהליכוד הימני סבור, כנראה,
שכתוצאה מהמילחמה נמצא מחנה הסיפוח בעליה, אני
משוכנע ובטוח שגברו, בציבור הגעגועים לשלום, וש־מחנזדהשלום
ייכנס לבחירות האלה בביטחון רב.
מנחם בגין: מי הוא מוזנח־השדוס לפי דעתך, ומהו
הכוח החדש 7
אורי אבניי: מחנה השלום, לפי ההגדרה שלי,
גדול יותר מהכוח החדש, הוא נמצא ברוב המפלגות. אבל
הסיעה שלנו הוא חוד־המחץ שלו.
למחרת היום, בקריאה הראשונה, חסברתי את
עמדתנו בצורה מפורטת יותר :
אורי אכנרי אדוני היושב־ראש, ,לבעיית דחיית
הבחירות יש שתי פנים.
מצד אחד, כשצריכות להתקבל חכרעות גורליות, אין
זה בריא שיש ממשלה העומדת בפני בחירות בעוד חוד-
שיים־שלושה. הדבר׳ ישמש אמתלה לאי־קבלת החלטות
חשובות, כגון הכניסה למשא־ומתן להסדר־שלום. שיקול
זה היה יכול להצדיק את הרעיון לדחות את הבחירות
לתקופה ארוכה, לחצי־שנה או לשנה, ואני מודח שכך
חשבתי ברגע הראשון׳,לפני שבוע.
אולם חשוב יותר הנימוק הנגדי.

האם מבלו להצניען
לפיכך, אדוני היושכ-ראש, אני סכור שאין
שום צויד לדחות את הבחירות ל־ 31 בדצמבר.
חגשתי הסתייגות לסעיף זח, בדרישת לכנס את איני מאמין גם שיש כוונה -אמיתית לקיים אותן
הכנסת מייד לעבודה תקינח. חצביעו בעדח כמח ח״כים, בדצמבר. אני בטוח שתהיה עוד דחייה. לא כד
ביניהם גדעון חאוזנר. חרוב המכריע הצביע נגדה• לאחר סיבות טכניות אמיתיות, בי אם מסיכות טכמכך
נתקבל הסעיף להשבתת הכנסת 3־ 64 קולות נגד ניות מדומות, מסיכות אמיתיות שאינן טכניות.
— 1קול: שלי בילבד. אפילי שמואל מיקוניס אמר
שלא נורא שאין כנסת.
• פירוש הדבר שאין עוד כל אפשרות להגיש שאילתות.
השאלות הבוערות המנסרות בציבור — לגבי חטחדל
הביטחוני חמחריד, לגבי חטשא״וחמתן לשלום, ועוד
ועוד — .אי־אפשר יחיח לתבוע עליהן תשובח, והממשלה
לא תצטרך לענות עליהן בכנסת.
מאז בחירת. הכנסת הראשונה ביגואר ,1949 בעיצומה
של מילחמת־חעצמאות, לא חיח מצג כזח בישראל.

סל ק אח
מו שט׳ הרגל
נקודת־חמחלוקת חשנייח נגעת למועד חבחירות,
בימי חסילחמח תמכתי בדיעח שצריכים לדחות את
הבחירות לכמח חודשים. אולם המאורעות שלאחר מכן
שינו את דעתי. הצעתי לקיים את חבחירות בחקדם
חאפשרי, בסוף נובמבר.
כשהצעתי להסיר טסדר-חיום את חצעידחחוק בקריאת
טרומית, חסברתי זאת בקיצור כך :
.אורי אכנרי: אני מציע שחסיעות יגישו חיוס חזעת*
חוק חדשח, עם תאריך הרבה יותר מוקדם.
אני חושב כך לאור שלושה טעמים עיקריים:
הממשלה עומדת בפגי הכרעות חשוגות ומהירות,

הכרעות שיקבעו את גורל המדינה לשנים רבות. יש הח לטת
בין־לאומית לכניסה למשא־ומתן לשלום, ויש צורך
שממשלה אמינה, עם מנדט ברור, תיכנס למשא-ומתן הזה.
זהו נימוק חשוב להקדמת הבחירות ככל האפשר.

ז כו ת מ חי ר ה
ד ח ״ די סהצ עירי ם
ההסתייגות, חטליטית טלי נועדת להבטחת זכות׳
חבחירח לבל חיילי צת״ל.
אין, בעיני, עוול מחפיר יומר מאשר מצב טבו נדרט
בן 18 וטבוע לחרף את נפשו למען חמדינח, מבלי שתי•
נתן לו הזכות לנחור בממטלת תמדינח חזאת.
פינקס־חנוחרים נסגר בחודט ספטמבר. כל מי שמלאו
לו 18 לאחר מכן, אינו יכול לנחור.
אמרתי על בך בקריאת הראשונה:
אורי. אבנרי :״.חוץ מזה, אדוני היושב־ראש, אני
חושב שיש להעניק זכוודבחירה לכל המגוייסים, ולכל
אדם שיגיע לגיל 18 עד האחד בינואר .1974

איני רואה כאן שום כעייח. כעידן של מח שבים
י אלקטרוניים, מגוחך לטעץ שאי-אפשר
להכין פינקסי בוחרים נוספים, של הבחורים
הצעירים האלה. ליד סינקס-חכוחרים הרגיל ככל
קלפי יהיה מונח סינקס״מילואים של בני .18
מה הבעייח? האם אנחנו חיים במאה ה* 18ז האם
יושבים לבלרים ומעתיקים ביד 7תוך דקות יעלה מחשב
אלקטרוני את אלפי השמות האלה!

שנית, יש לקיים כחירות ככל מקום בו
מצויים חיילים, דהיינו — גם כבתי-חולים,

חגטתי הסתייגות, בה דרטתי להעניק זכות-בחירח
״לכל חייל מגוייס, גם אס טמו אינו בלול בפינקק׳
הנוחרים, ולכל אדם טטלאו לו 18 ביוס־חנחירות.״
כמה ח״בים תצביעו בעד הסתייגות זו, אן חיא נד*

*.שד לא יבש הדם, עוד לא ודמו התותחים,
והנה נפחתה מילחמח היהודים...״

הודעת ראש״חטמשלה בכנסת על הפסקת״האש לא הצטיינה ברוח חדשד. או בגישה
חדשה. גולדה רמזה שהסכימה להפסקת־האש בעיקר מתור היענות לאמריקאים, וכדי
לקבל נשק אמריקאי. היא גם קבעה שישראל לא תחזור לעולם לגבולות זד 4ביוני, י
הוויכוח שבא בעיקבות ההודעה היה מעין פתיחה לוויכוח הגדול, העומד להסעיר
את המדינה בחודשים הקרובים, ושיגיע לשיאו במילחמת־הבחירות.
דוברי הליכוד הימני — מנחם בגין, אלימלך רימלט ושמואל תמיר — התנגדו
להפסקת־האש, שללו מראש כל אפשרות של שלום וחזרו על סיסמאות ארץ־ישראל
השלמה.
..נותר לנו להשמיע ולבסס את הגישה האחרת — האלטרנטיבה לקו הממשלה ולקו
הליכוד הימני.
אמרתי את הדברים הבאים :
כבוד חיושנ״ראש, כגסת נכנדח.
עוד לא יבש חדם, עוד לא נדמו חתותחים, עוד לא תמו ימי־חשינעח של
המישפחות השכולות, והנח נפתחח מילחמת חיחודים.
אתמול, בטרם נסתיימו כל הקרבות, שמעו חיילי צח״ל במוצבים ובמעוזים את
התקפת״חמחץ של הליכוד הימני. בן רגע, ללא מעבר, הפכה מילחמת־יום־חכיפורים
למילחמת״חבחירות.
הודעת הליכוד גינתה את ממשלת ישראל על כי נענתה לקריאה לחפסקת״חאש.

וחחגנח היחידה היעילה לכל גבול חוא צבא־חחגגח, שהוכיח דווקא במילחמת
זו את גדולתו ואת כושרו. למרות המחדלים, למרות י ההפתעה המוחלטת שהשיג
חאוייב, למרות חמאסות העצומות של אדם ופלדה שהושלכו נגד קווים דלילים —
בלם צבא זה את ההתקפה אחרי כמה קילומטרים ספוירים, והדף אותו ברוב הגזרות׳

אל מעבר לנקודת־חמוצא
אבל גה״ל ממשיך בשלו, כאילו לא קרח דבר. בגלל דיבורים אלה, של גח״ל
ושל גרוריו במערך, ביזבזנו את פירות הניצחון העצום שנחלנו נ־7פ .17 במקום לפתח
יוזמת״שלום ישראלית נועזת כאשר חיינו בשיא כוחנו, כאשר שלשג( במצב, כאשר

]הוות שד דם
אדוני חיושב״ראש, רק מי שהיה חייל קרבי בסערת מילחמח יכול לחוש את
מלוא משמעותה של הפסקת״אש. את חשימחח והאושר בלב החייל, שעמד ימים
ולילות בקרב־דמים, ונשאר חי. את אנחת־ההקלח האינסופית של האמהות והאבות,
הרעיות והבנים, שחרדו במשך 17 ימים ארוכים לגורל יקיריהם.
מי העז להתנגד להפסקת־אש ז ולשם מה ן למען איזו מטרה מקודשת ז
דובר הליכוד הימני אמר זאת חיום בפירוש :״נמנעה מצח״ל הכרעה צבאית,
שפירושה גם הכרעה מדינית.״
איזו הכרעה צבאית ן אילו נמשכה חמילחמח, ובנהרות של דם היינו מצליחים
להשמיד את כוח חאוייב — אז מה י האם זח חיה מקרב את חשלום אף במילימטר
אחד ז
לפני שש שנים השמדנו שלושה צבאות ערביים, כבשנו שטחים עצומים,
השגנו הכרעה צבאית שאין רבות כמוה בתולדות העמים — האם זח קירב את
חשלום ז
האם בשביל זח חיה צורך לשפוך דק נוסף ז לשכל מישפחות נוספות ז כדי

חיילי צה״ל רואים את מי האגם המר

להשמיד עוד טאנקים ז כל טאנק שנשמיד, כעבור שבועיים־שלושה יבוא במקומו
טאנק סובייטי חדש. אבל כל צעיר הנופל בקרב, אין לו תחליף.

היינו בני־חורין ובעלי כל האופציות • ד עמדנו ללא נוע, גזחמצנו הזדמנות היסטורית

ועסקנו בסיפוח זוחל.

אדו העומק האיסטוטג׳

נננש סנצח וברב שדם

אדוני היושב־ראש, אפשר רק לתמוה לנוכח אנשים, העומדים חיום על
הבמה ונואמים נאומים מלפני שש, ארבע ושלוש שנים, כאילו לא קרח כלום, כאילו
לא הופרכו כל דבריהם, עד האחרון שבחם. ואולי נאלצים נואמים אלה לחזור
על עצמם ועל דבריהם המופרכים, כדי להצדיק את נאומיהם שגררו את ממשלת ישראל
לקו נוקשה, חרח-אסוס
רבבות חיילים למדו על גופם במילחמח זו שאין תחליף לשלום. לא קווי־טים,
ולא ביצורים, ולא רכסי־חרים, וגם לא עומק איסטראטגי.
חבה נדבר על האליל חזה שהכזיב ,״העומק האיסטראטגי.״
במילחמח, טוב שיש עומק איסטראטגי. לכן התנגדנו בחריפות, ולכן אנחנו
מתנגדים גם עכשיו, לנסיגה מן השטחים ללא שלום המבטיח את הביטחון.
אולם אם העומק חאיסטראטגי מונע את השלום, אם מוותרים על סיכויי
שלום בגלל הרצון לספח שטחים — הרי נותר פאראדוכס עקוב־מדם, הגוזר עלינו
מילחמח כל כמה שנים. והרי בכל מילחמח נוספת גדל טווח הנשק .,מוכנסות
מערכות״נשק חדשות, וגדל קציר״הדמים.
לכן: עומק איסטראטגי, בוודאי — עד שנשיג ונבסס שלוס״אמת המבטיח לנו
את הביטחון. אולם לא נוותר על שלוס״אמת, ועל׳.סידורי־חביטחון המוצקים הבאים
עימו, בגלל סיפוח שטחים.. .
יש סוגים רבים של סידורי־ביטחון. אחד מהם הוא פירוז כל מידבר*סינו. הצענו
זאת במשך שש שנים. אילו הושג הדבר והיה למציאות — לא חיינו מגיעים כלל
להתקפת ח־פ באוקטובר, מפני שחיינו כבר הרחק בדרך לשלום. אבל נניח לרגע
שהשלום חיה נכשל, וחיתח נערכת בכל זאת חתקפת״חפתע — מה חיה קורה!
אלפי חטאנקים המצריים חיו נשפכים למידבר הריק, וחמידבר כולו חיה חופך
לחם למלכודת. חיל־חאזויר שלנו, וחתקפת־חמחץ הנגדית של השריון. שלנו, חיו
משמידים את הכוח, מבלי שמערך חטילים הצפוף ביותר בעולם — שחיה נשאר .
אז במרחקים — חיה יכול לסוכך,עליו.
אבל בשלום יש פיקוח. על צבאות, ויש הגבלה על סוגי״נשק, ויש אתראה
מוקדמת, ואין יכולת של הפתעה — בעוד שדווקא העומק תאיסטראטגי חרדים
אותנו, נטע בנו חרגשת־ביטחון כוזב — וגן נולד חמחדל הנורא של שר־חביטחון
ועוזריו, שגרם לאסון ביום־חכיפורים.
וחנה, אחרי כל טח שקרה, מעז דובר גח״ל לדבר על ״גבולות שנותנים ביטחון״.
איזה גבולות ז איזה ביטחון ז האם יתכן גבול ביטחוני אידיאלי יותר מאשר קו
התעלה ז האם גבול זח הרתיע התקפה ז האם הוא נתן לנו ביטחון ז
גבול־הביטחון היחידי הוא גבול חשלום, גבול ששני הצדדים מעוניינים לכבדו.

אדוני חיושב״ראש, עכשיו יש לט שוב הזדמנות היסטורית.
חאקליס-גחבינלאומי נוח להסדר. הערבים נוכחו לדעת שאפילו בחתקפת״פתע
מוחצת אין בכוחם להשמיד את ישראל. חם טוענים שכבודם הוחזר לחם בשדה*
חקיב, ואולי זח מאפשר למנהיגיהם לבוא אל שולחן־חדיונים ולנהל משא־ומתן
תוך עמדה פשרנית יותר.
דבריה של הגברת מאיר היום היו רחוקים מלספק אותנו. חיינו רוצים לשמוע

ניטח חיובית יותר, תוכנית ברורה יותר .־

אולם חיום אסתפק בכמה דברים חיוביים.
קודם כל, אני. מברך את הממשלה על הסכמתה לחפסקת*האש-,על. וי. החלטת
טועצת־חביטחון.
הצעד הבא צריך להיות נ י החלפת שבויים. אני רוצח לפנות כאן אל ממשלות
מצריים וסוריה, שיבינו את הרגישות העצומה שיש לכולנו לנושא זה. החזרת
השבויים מייד, תוך ימיים מעטים, תתרום חרבה להכשרת הלבבות להידברות ולחסדר.
העם שעמד במילחמח זו, בגבורה עילאית, מצפת עתה מן הממשלה שתיכנס
למשא״ומתן בנפש. חפצה ובלב שלם, שתציג תוכנית״שלום סבירה שכל העמים,

ובכלל זה העם הפלסטיני, יוכלו לחיות עימת בכבוד ובביטחון.
חבה ניגש למשא־ומתן, לא כתגרן הקונה סחורה, אלא כאומן היוצר את
יצירת־חייו — השלום. כדי שמילחמח זו, שאת. זוועותיה חזינו בעינינו, תחיה

האחרונה.

חתח ברוב גדול.
לעומת ואת חודיע יו״ר הוועדה שנתקבלה דרישתי
לאפשר בחירה לכל הפצועים ננתי־חחולים, אן תדבר

ל ה כנ ס ת, מקדמת ככדכח את חפפקודחאש, כצעד •לקראת שמפי
הדבר כימעט ולא ייאמן -אבל הצעה זו נדחתה בהצבעה ברוב ׳׳גדול. בעדה
הצביעו, מילבדי, רק שמואל מיקוגים ושלום כחן. נגדה הצביע כל הליכוד הימני,
גולדה ־מאיר וכמר, מאנשי המערך. רוב אנשי המעיד נמנעו מהצבעה• -.
הצבעתי נגד הצעות הליכוד הימני ורק״ח, והם נדחו.
.הצעודהסיכום של המערך אמרה :״הכנסת רושמת לפניה את דברי ראש*הממשלה.״
הליכוד הימני הצניע נגדה. כל הקואליציה, אגודודישראל ומילונים הצביעו בעדה. אני
לא הצבעתי בעדה כגלל הודעת גולדה מאיר, כתנאי מוקדם לכל משא־ומחן, שישראל
•לא תחזור לעולם לגבולות וד 4ביוני -,גם לא אחרי שיושג שלום יציב ואמין. לא
הצבעתי נגדה, כדי שתדבר לא יתפרש, חלילה, כהתנגדות.להחלטה לקבל את הפסקת*

האש. לכן נמנעתי מהצבעה.

אינו מצרין סעיף מייוחד בחוק, ויוסדר נדרן מעשית.

בתום הוויכוח׳הגשנו את הצעת־הסיכום הנאה. מטעם סיעה.מדי (העולם הזד— ,

נחצגעח הסופית ח״תי היחידי שהעז להצניע נגד

חצעו׳דהחוק. עשיתי זאת כהפגנה, כדי למחות נגד כל
שלוש השערוריות גם יחד.
החוק נתקבל נ־ 67 נגד ,1ללא׳נמנעים .

כך נראה דוכן־הנואמיס של הכנסת, כמה שניות אחרי
שפרצה התיגרה. מאיר וילנר ( )8עומד מאחורי המיקרופונים,
כשגבו אל אולס־המליאה, וכשאחד הסדרנים ( )7סוכך עליו. ברגע הראשון
של התיגרה הסיר וילנר׳ את המשקפיים מעל פניו,׳ מחשש פן יישברו ויפגעו בעיניו.
ח״כ מתתיהו דרובלס ( )3מנסה להתפרץ לעבר וילנר כדי לעשות בו שפטים, תוך צעקות,

תיגה! הידיים

אך נעצר על־ידי הוותיק שבסדרני הכנסת, יצחק.ציגלר 5המכהן בתפקידו מאז הכנסת
הראשונה. יושבח־ראש הישיבה, טובה סנהדראי ( )1ירדה מכם הידר ומסתכלת בנעשה
בהתרגשות, מבלי לדעת מה לעשות. שני סדרנים אחרים ( 2ו־ )4עוצרים את דרובלם
מאחור, כשמפקד המשמר, יצחק הה. )6( ,מפקח על הנעשה; בתצלום זה לא נראה
ח״כ בן־ציון קשת, שהחל בתיגרה, ושהסדרנים עצרוהו בצדו השני של וילנר

* ה כבר קרה ביפאן, באיטליה, ובפרלמנטים שונים
1בדרום־אמריקה. זה לא קרה. עדייו בישראל — עד
היום השלישי בשבוע שעבר, כשדנה הכנסת בהפסקת־האש.
מאיר וילנר עמד על דוכן הנואמים. הוא קרא נאום
מוכן־מראש. בסימונו הידוע. הוא האשים את ממשלת
ישראל באחריות בילעדית למילחמה, העלה על נס את
ברית־המועצות, וגינה את הימין שוחר־הסיפוח.
וילנר כבר נאם את אותו הנאום עצמו שבוע לפני כן,
בוויכוח שהתנהל בעיצומה של המילחמה, ושהועבר חי
בטלוויזיהי וברדיו. אז שררה הסכמה אילמת בין כל חברי־׳
הכנסת שלא להגיב אף בקריאה אחת. כשנראה כי מישהו
עומד להתלהט, רמזו לו ראשי־המיפלגות בתנועות־יד
להירגע. היתה זאת הפגנה מרשימה של הדמוקרטיה ה ישראלית
— אם כי רבים מן הצופים והמאזינים, בחזית

ובעורף, זעמו על דברי וילנר עד להשחית.
הפעם לא צילמה הטלוויזיה. אחרי הדקות הראשונות
החלה מקהלה של קריאוח־ביניים .״טינופת !״ צעק יגאל
הורביץ. אחרים צעקו דברי־זעם דומים.
מול תגובות אלה, התלהט וילנר. הוא נטש את התמליל
המוכן,׳ החל מתווכח בקיצוניות גוברת והולכת, עד
שהגיע לטענה שאנשי חרות אשמים אישית במוחם של
החיילים שנפלו במילחמה.
דברים כאלה עדיין לא נשמעו בכנסת, מנחם בגין
התרומם מכסאו, פנה אל חבריו, כשהזעם מעוות את פניו.
הוא לא ראה שמאחוריו כבר התחילו העניינים להתגלגל.
בן־ציון קשת, סגן־יו״ר הכנסת מטעם חרות, איש
גבה־קומה ובעל־מידות, ניגש כסהרורי אל דוכן־הגואמים,
עלה במדרגות ותפס את וילנר בגופו .״אתה לא תדבר
כאן !״ צעק, והחל גורר אותו. לעזרתו חשו מתתיהו
דרובלס, ח״כ חרות מדרום־אמריקה, שנכנס לכנסת אחרי
מות ספיר. ויגאל הורביץ.
וילנר לא היה מוכן להסתערות זו. בתנועה אינסטינק טיבית
הסיר את מישקפייו ושם אותם בצד, כדי -שהמכות
שניתכו עליו לא יכניסו את הזכוכית לעיניו.
יושב־ראש הישיבה, טובה סנהדראי, הלמה בפטישה
בחוסר־אונים, מבלי לדעת מה לעשות. הסדרנים, בהנהגת
יצמה ציג׳״י הוותיק׳־ התאוששו ואצו להפריד בין וילנר

״כוחו של פרלמנט דמוקרטי נבחן בכך, שגם בימי
התרגשות עליונה נשמעים בו בשקט דברים בלתי־אהודים,
ואפילו דברים שמישהו יכול לחשבם לדברי כפירה.
״אני מסתייג בחריפות מדבריו של חבר־הכנסת וילנר,
שמיפלגתו משמיצה גם אותי בגלל עמדתי במילחמה׳ .אך
עלי לומר כדברי וולטייר: אני מתנגד לכל מילה שאמרת,
אך אני מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם.״
כאן התפרץ מרדכי סורקים :״זה דווקא רעיון טוב 1״
גולדה מאיר וחבריה פרצו בצחוק.
״חברי הכנסת,״ השיב אבנרי בשקט ,״בימים האחרונים י
נהרגו הרבה אנשים למען הדמוקרטיה הישראלית ״,זה
סיים את הצחוק בבת אחת.
• הוסיף אבנרי :״אני סבור שטוב יעשו חברי־הכנסת.
שהיו מעורבים בתיגרה זו, אם יביעו צער על כך שנגררו

ותוקפיו, כשהם אוחזים בקשת ובדרובלס, שהמשיך לצעוק.
יו״ר נעלה את הישיבה לחמש דקות. כאשר חידשה
אותה, מסרה את רשות־הדיבור לנואם הפא׳יקלמן כהנא,
אף שוילנר לא סיים את דבריו.
ץ ה חיה חמור. אבל המור יותר היה ההמשך.
1הנואמים הבאים — כהנא, שמואל תמיר וסיף־אל־דין
אל זועבי, נאמו כאילו לא קרה דבר.
י אבנרי העביר פתק ליושב־הראש, ביקש ממנה להשמיע
דברי־גינוי לקטטה מעל הדוכן. סנהדראי נענתה לבקשה,
השמיעה כמה דברים, אך הם היו סתמיים, ולא כ1#י
גינוי. לאחר מכן ירדה מן הדוכן. במקומה עלה, לסי ״ת״1
דווקא בן־ציון קשת ותפס את מקום הידר.
הנואם הבא היה לובה אליאב. אבנרי.ביקש ממנו להגיב
בראשית דבריו על התקרית. לובה עשה זאת בדרך משלו.
הוא אמר שלדעתו כוללת הכנסת רק 117 חברי־כנסת
ישראליים, ושלושה אחרים (אנשי רק׳יח) ,שהוא מציע
להתעלם בכלל מקיומם.
לאחר מכן בא תורו של אבנרי. הוא פתח את נאומו
(ראה מסוד )27 במלים הבאות :
״אני רואה חובה לעצמי להגיב על התיגרה חסרת*
התקדים שנערכה היום על דוכן זה.

אחרי רגשותיהם, ואולי ינצל כבוד היושב־ראש את ישיבתו
על הדוכן, בתום נאומי׳ ,כדי להשמיע הערה כזאת.״
אולם בן־ציון קשת לא הביע חרטה.
לקראת סוף הישיבה תפס׳ישראל ישעיהו את כס הידר.
אך אם קיווה מישהו שהוא יגיד את דברו, התאכזב. ישעיהו
התנהג כאילו לא קרה דבר.
כאשר לא באה תגובה מוסמכת במשך יומיים, פנה
אבנרי אל יו״ר הכנסת במיבתב רשמי .״הריני פונה
אליך כאל מי שממונה, על שמירח כבוד הכנסת.״
״אין ספק שדברי ח״כ וילנר היו מקוממים,״ הוסיף
א1אי־י ,״אך אין בכד בדי להצדיק הורדת רמת־הכנסת
*סרלמנט של קהיליית בננות.״ אבנרי הזכיר שפנה אל
בן־ציון קשת וביקשו להביע צער על המיקרה .״אני
מצטער שמר קשת לא נענה לבקשה זו, ותמהני על כך
שבכלל עלה על כס הידר באותו יום. תמהני גם שאתה,
בתפסך לאחר מכן את מקומך על כס הידר, לא הגבת
על התקרית. אני פונה אליך, בבקשה שתנצל את הישיבה
היום כדי להגיב בצורה נאותה על המקרה, מעל כס הידר.״
ואכן, כשעלה ישעיהו על כס הידר לקראת סוף הישיבה,
אמר כמה מילים, אבל הוא לא התייחס לעניין עצמו:
למעשה נשארה התקרית ללא תגובה — ונקבע שמותר
בכנסת להרביץ, להכות ולמנוע בכוח מהבר־כנסת לשאת
את דבריו, אחרי שקיבל כדין את רשות־הדיבור.

נדלות ההאכלה וכאשר נדלקו האודות

מועדוני הלילה
לא שבתו
שש נשים

מראה המילחמה בעורף 6 :נשים 0 ,גברים. ארבע מהן באו
מאוסטרליה ומתארחות אצל אירית (במרכז) וחברתה. הפסנתרן,
דויד, לא גויים, המשיך במועדון שהמה מאורחים, ובעיקר מאורחות, גם בימי ההאפלה.

שי לחייל

זוהרת במיוחד היתה ברכה שווארץ, הדוגמנית הבלונדית, לכבוד
ידיד חייל, שחזר ולבש מייד חולצה צבעונית .״זה נפלא לחלק
איתו את החוויות. אני אוזן קשבת, וזה נותן המון לאלה שחוזרים מהחזית.״
חופשה. הנערות, שבאו בקבוצות של
חברות, מצאו אי ת ם חיש מ הר שפה
מ שותפת.
״רציתי ל החליף קצת א ת האווירה,״
אומר הסרן, כשהוא מתמוגג מנ ח ת .״אני
חושב שזה מ קו ם שמח. אני נשוי, ואש תי
בבית. היא צריכה להשגיח על ה ילדים
שלנו. אז אני נ הנ ה.״

החיילים שרו
״מחניק

להם

הנשמה.״

במיסעדה מיזרחית, מתחת לפיאנו־בר, התמקמה קבוצת
חיילים ״המשרתת בסביבה״ .במועדון, למעלה,
ובינתיים ״הנשים בבית שומרות על הילדים.״

החיילת

ענת, בתו של מנחם
מבידור, המשרתת אצל
דובר צה״ל, מתנפשת בחברת כתב חוץ.
הן יפות תמיד — עם או בלי גברים.
במועדון־לילה ה מ הוו ה אי ק טן של אור
בי םהה אפל ה, וגם א חרי שנדלקו האורות
בתל־אביב מחדש.
ת חיל ה לא היו גברים כמעט בכלל.
רק עיתונאים זרים, שמשכו א ת המזדג-
בות המ טור תיו ת, וגברים קשישים. עכשיו
ה ת חילו לבוא, ראשוני ה חיילי ם,
אדוות־אדוות. למשל, טרן שימעון (ראה
שער אחורי) עם שני חברים, שקיבלו

גו עדו

לגברים הצעירים המעטים ששרדו בעורף, החיים
הם גן־עדן. נער־שעשועים ן שלא רצה להזדהות,
נהנה בחברת שתי ידידות באחד ממועדוני הלילה של תל־אביב.
העונות בפני החיילים,

אסתר עופרים, שהגיעה לפני חודש
לכבוד החגים, נשארה כאן והופיעה
מצאה בפעם הראשונה זמן לארוחה סינית.

הלוח

חעורן ו ה מיי ס ד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרי ם סידון
כתובת ה מ ער כ ת: רחוב זוארץ 1

הכפוף

דרושים מתנדביכז/ות לסרי-
גת עוגות גרב לחיילינו• לפ נו
ת לציפי ב מ אפיי ת ״ א מ-
פיסל״.

משרתי ה מי לו אי ם מזכרון-
יעקב הרוצים לדעת מהה שעה,
יכולים לחייג 15 במשך
כל שעות הי ממהו הליל ה.

כל ה חיילי ם העובדים במפ עלי
״פרומין״ יכולי םלהת קשר
תמיד ל מי ספרי ה טלפון
של ביח״ר ״ אר טי ק״ ,ו ל
מ סור דרישות שלום לעוב די

חיילי ם באיזור הדרום שאין
בבי ת ם טלפון, יתק שרו עם
סניף הדו אר ה ק רוב ויגישו
בק שה על גבי טופ ס / 51ג /
. 6418

ל חייל ת שושנה בן־ חו חי ם
מדי מונה — מזל טוב ! נולד
לך בן. מ שקלו 3.750ק״ג.
לאב ולבן שלום. אנא ה ת קשרי
ה בי ת ה.

גדוד 999 מחפש חברה ל עט.

דרושות
מ תנ דבו ת ל אפיי ת
כיפות ל חיילי ם רעבים•

מטה -ה חי רו ם של הג״א מו דיע:
אזר חים שלא ייישמעו
ל הו ראת ביטול צו-ההאפלה,
וישאירו אתח לונו תי ה ם מו אפלים
— ייענשו כ חו ק.

ה חייל ששכח ב מכוני ת פרטי
ת שבוי סורי, יוכלו ל קבלו
בבית הועד־למען־החייל —
לפי סי מני ם.

פרס בסך — 500 .ל״י יוענק
לגנב הישר שיגנוב א ת מכו ניתי
(דה-שבו, מודל ,44 צבע
חרדל) .לה תק שר א חה״צ, ה מ
פ ת חו ת בפנים.

מ שפחות או מנו ת ה מעוניינות
ל אכ סן שבויים מצריים ב בתיהן,
לקראת חג ה חנו כ ה,
יפנו למשרד האר מי ה ה־, 3
אי-שם.

מילווה חובה מרצון

אזרח !

תרום כפי יכולתך, למלווה החובה מרצון.
אל תמתין עד שחברי הוועדה יביאו לביתך.
,־אה הוזהרת!

מסגד ראשון
בגדה המזרחית

ידידינו ביבשת השחורה

בשירה ובריקודים, נהנך אמש מס ג ד שדה בגדה המזרחית ש*ל התעלה.
עשרות חיילים פזזו׳ורקדו יהד עם ה קאדי
הצבאי הראשי כשספרי קוראן
בידיהם והם קוראים ״קוראן אוראן״.
ו״תנו כבוד לתורען״.
הקאדי החטיבתי, האג׳ שמחאת־תורא
דיבר על שילוב הרוח והמעש
המאפיין את חיילינו.
בסיום ענה הקאדי לשאלות הלכ תיות.

מר דייו ללכת!

אנו החתומים מטה, אזרחים -ואזרחיות מתומכי פעולותיו
של שר־הביטחון בעבר, גורסים כי לנוכח מאורעות
החודש האחרון חייב שר־לביטחון ללכת! וככל שיקדים
ללכת כן ייטב לו ולעם ישראל.
לא ב נקל ׳ה גע נ ו למסקנה זו. ברם נוכח הסכנה.הצפויה בטיסה
במסוקים, נוכח אי. הבטיחות בכלי־השיריון המושכים אליהם את. אש
האוייב ונוכח גל תאונות־הדרכים, חייב מר דיין להסיק ׳את המסקנות
ולהתחיל •׳ללכת ברגל (בזהירות, ורק במעבר חצייה).

כך בפ;ירוש• ,ויפה שעה אחת קודם!

א ת מערכת ״ 2 0 0הארץ//

מ או ת קו ר אי ם נבוכים מ ציפי ם מדי יו ם,
ב שאלו ת או דו ת מצבנו העדכני באפ רי ק ה המשתוללת.
״ האםגמ בי ה וז מ בי הזה או תו ד ב רי ״ שואל קו ר א נרג ש; ״ האם בו קאצ׳יו
הו א/נ שי אדה־ קאמ רון ז״ זעקה עקרת־ביית מפרדס ־ חנ ה; ״ הי כן קיבל מר סנגור

אתהסמכ תו כפ ר קליט י״ תו ההק טיגו ר חיפני.

אי פו אן -־ מפה מעודכנת

לבק שתכם, קו ר אי ם חביבים, אנו מפרס מי ם,
( 28.10 שעה ) 13.45 של מצבנו ה מ דיני באפ רי ק ה,
ה מ דינו תהמ סו מנו ת בלבן (ראה מפה) ,עדיין מקיימות עמנו יחסים
סדי רי ם. ה שאר — כבר לא נו תנו ת.

ממי שנתו של מייסדו
מדבר שק״םתרחק !

ד״ר זוארץ
(אחרי הזבוב בקולה)

ד ־ו ־ ב שון

יום עוניי

יום־ ר ון

8 30

1 0 / 0

ייובז עוד ־ יעוי

ז י 1( 7ר־ ר־ 1

7.30

1 23

ל 3ד

9 30

׳ 3סו

. 3ו ו

2 3ו

.30ו .

3 30

5 30

1ל׳ 1ו 9 ״ 1

4 30

דבר המערכת

שר כוח!

ברכת ״ יישרכוח ״ לח״כים מ.
דרובלס, ב״צ קשת ו־י. הורוביץ על
שעמדו בפרץ עת נשא אותו קומוניסט
אדום. ,נציגו.׳של סטאלין, את דבריו
הארסיים בפני מליאת הכנסת.
כה לחי גם לגב׳ סנהדראית מן ה מפלגה
הדתית לאומית, שניהלה
את הישיבה ביד רמה ושילחה את
אותו מומר מן. דוכן הנו א מי ם׳ב טרם
ימשיך בהרעלת־לב בנינו׳ .
נעים להיווכח .,כי עדיין נותרו מיס-
פר חברי כנסת נאורים אשר הדמוקר טיה
כה קרובה לליבם עד כי שמים
הם נפשם בכפם. הלכה למעשה, ונל חמים
ברשע בעודו באיבו, למען טה־רת־הכנסת
ואחדות העם והאומה.
חופש הדיבור אינו ניתן לחלוקה.
יאמר אדם את כל אשר אל ליבו, אך
אל יגע בציפור נפשנו.
אותו צפעון; .וחברו, אבי־המרגל,
אשר מייצגים קומץ מבוטל של מצו־׳.
רעים — אין מקומם. בבניו י הכנסת

שעליו גאוותנו היהודית.
; אם ברצונם לדבר — שיילכו ל רו
סי ה!׳

״בחזית ובעורף״ הוא שמו של
יומן המלחמה, אותו ניהל הד״ר
בסערת ימי הקרבות. שעה
אחר שעה, שלב אחרי שלב,
מנתח מרי זוארץ את ה תפ ת חו ת
המערכת ואת השלכותיה, כפי
שהן מ שתקפות בעיניו של איש• .
צבא ותיק.
מלחמת יום הדין, לא יכלה הייתה
למצוא לעצמה מבטא ומפרש
טוב יותר מאשר ד״ר זוארץ
ויומנו.

1 , 1י; /ו י 0

6 30

זוארץ

האי /ה..

2.30

15י

גב׳ שולמית אלוני, מוו תי קו ת
בפר-שמריהו (על אם־הדרך, בו אכה
שיך־מוניס) מספר כיצד
ה קי מ ה מפלגה חדשה :

כ? י \0

ארץ ישראל

שלר׳ר

דפים מיומן
המרחמת

זכרתות

יאנו גאים לפרסם שלושה מתוך
שמונה עשר דפי היומן.

תי אטרון ״ אספסת ״ מציג:

.הדבר אירע טרם המלחמה הגדולה.
ה ת אספנו קבוצה של ב חורי ם ובחורו ת
ו שוחחנו על אודות המצב הק שה בארץ
ישראל. דיברנו על ה חו קי ם העותומניים
המק שים חיי היהודים בארץ, על חזון
הפועל העברי והצורך • לכיבוש העבודה
מידי הערבים. אני סיפרתי על ה תיי ח סותם
הק שה והמ שפילה של ה שלטונות אל
הנשים העבריות ועל מפ ת הבאקשיש וה שוחד
של פקידי השולטן עבד אל״חמיד.
בו ב מ קו ם החל טנו ל ה קי םאמדה להי טיב
מצבם של א חינו בפלס טינ א — אגו דה
שתלכד טביבה א ת בל חובבי-השינוי.
א ספנו 15000 בי שליקים (טבום עצום ב או
ת ה עת) ,והופענו בפני ה קו מי טטה טורקי
— ל מרו ת שחברינו מפועלי״ציון
איימו במשפט חברים.
לפתע פרצה המלחמה, והעניין נשכח.

סיפורי פרוגי
הודעה למשלשלים
יצרני נייר ה טו אלט בישר אל
עושים כל מאמץ לספק לחיילינו
ב חזי ת ולציבורבעו רף,
א ת כל סוגי נייר ה טו אלט
— ל מ רו ת קשיי הייצור וה הובלה.

ם מ שום מה נוצר ב מ קו ם
כלשהו מ ח סו ר ב סוג מ סויי ם
של נייר טו אל ט עם המשלש לים
ה ס לי ח ה — כי העדיפות
ני תנ ת לחיילינו ב חזי ת.
נייר ה טו אלט — פריט חיו ני
ה מלוו האתה חייל בכל
מ קו ם• .אנא , ,ה בנ תכם לעדי פות

״המגע הלוטף״
חרושת מוצרי נייר

בהשתתפות מקהלת ילדי קיבוץ גבת

131

שנה 38

ה׳ חשון תשל״ד31.10.73 ,

המחיר 2.50 :ל״י

מספר 1887