גליון 1889 מתאריך 14 בנובמבר 1973

שכה 38

י״ט חשון תשל״ד14.11.73 ,

ה מי סמףה עי תו נ אי המבוקש כיום ביותר בישראל
בימים אלה הוא גליון של העולם הזה שנראה כיום
כגיליון היסטורי, ואפילו נבואי — למרות שפורסם לפני
חודש וחצי בלבד.
היה זה גליון ראש־השנה, שעל שערו התנוסס פוטו־מונטאז,
של איש־השנה תשל״ג: האזרח אריק שרון,
רכוב על תובת טנק כשתותח תקוע בפיו. היה זה ציור
סמלי שנועד להמחיש את שיטות הפעולה בהן הביא
האיש להקמת הליכוד הימני.
ביום עולים עיתונאים זרים ברגל למערכת העולם הזה,
כדי לבקש גליון זה. מרכזי־תיקשורת בינלאומיים מבריקים
ארצה :״השיגו את העולם הזה על הגנראל שרון״.
כי אותו גליון הכיל, בין השאר, את הביוגרפיה האמיתית
המליאה של אריק, כפי שהובנה על־ידינו בקפידה,
תוך גביית עדויות מהוריו, חבריו, מכריו ויריביו.
עכשיו זהו מיסמך חיוני לכל מי שרוצה להבין מה
מתרחש היום — ומה יתרחש מחר — בזירה הישראלית.

ישכמהוכמה אנשים הטוענים שעמדת העולם
הזה כלפי אריק שהון מפתיעה אותם. אנשי ימין אומרים
לנו, כמחמאה :״אתם רואים, אתם נאלצים להודות
שאריק צדק בדיעותיו.״ ואנשי שמאל באים בטרוניה:
״איך אתם מחלקים שבחים לאדם מסוכן כמו אריק?״
שתי התגובות מוטעות. יש פיתרון פשוט מאוד לתעלומת
גישתו של העולם הזה לתופעה ששמה אריק שרון.

הצבאי הצר — ואדם בעל השקפות פוליטיות שליליות,
ואף מסוכנות, לדעתנו.
לא העלמניו צד אחד בגלל השני.
לא קיבלנו את הידיעה שיש להעלים את הסכנות הפוליטיות,
הטמונות באישיותו של אריק שרון, מפני שהוא
חייל גדול. ולא קיבלנו את הדיעה שיש להכחיש את
כישרונו הצבאי של אריק, בגלל השקפותיו הפוליטיות.
כיום נראה שזה ייחודו של העולם הזה, בחיפושו
השקדני אחרי אובייקטיביות מירבית.
כי כל אותה בעייה התעוררה מחדש בעיקבות מילחימת
יום־ה,כיפורים, ובחריפות קיצונית.
כבר באמצע המילחמה התארגנה חזית רחבה של אינטרסים
פוליטיים, מלחכי־פינכה ופוליטרוקים, ששמו לעצמם
מטרה אחת: לזייף את תולדות המילחמה, בעודה
בעיצומה, כדי להעלים את תרומתו המכריעה של אריק
שרון לימילחימד, זו. הדברים הגיעו למעשים ולהתבטאו־יות
שיש בהם כדי לעורר בחילה, פשוטו כמשמעו.
לא הצטרפנו לחבורה זו. תיארנו את חלקו של האלוף
שרון במילחמה זו על־פי העובדות האמיתיות — לאפתע-
תם של רבים מחסידי אריק.
אולם גם בהעריכנו את תרומתו במילחמה בכמה ובמה
מישורים — לא ניתן יד להפיכת הישגים אלה לנכס
מיפלגתי של הליכוד הימני, או של אריק עצמו. די לנו
בגיבורים על סוסים לבנים (או טאנקים חומים) ,שה-
כאריזמה שלהם ממיטה אסונות על המדינה. אחד הספיק
לנו.
מצביא צבאי מחונן אינו, בהכרח, מנהיג לאומי רצוי.
לעיתים קרובות מאוד נכון ההיפך. לפני כמה חודשים
בלבד פירסמנו סידרת־מאמרים בשם ״הדגנרלים״ ,שבאה
להוכיח אמיתה זו.
אנחנו מאמינים בכושר האינטלקטואלי של קוראי העולם
הזה. יאנו בטוחים שהציבור הישראלי יודע להבחין
בין מצביא לבין מדינאי, בין זכות צבאית גדולה לבין
השקפות פוליטיות. פגשנו את חייליו של אריק בשדה־הקרב,
שמענו מפיהם דברי הערצה על אריק כמפקד
וכחבר־לנשק, יחד עם ביטויי כמיהה עמוקה לשלום ואי-
רצון גמור להסתבך במילחמות חדשות בגלל חלומות
של ״ארץ־ישראל שלמה״ ,שאריק עצמו דוגל בהם.
החיים אינם פשוטים. אי־אפשר לצייר אותם רק בש־חור־לבן.
לאדם אחד יש צדדים רבים. אנחנו רוצים
לשקף את החיים כמו שהם, להפיץ רוח של אהבת־אמת,
ולהעלות על נם את הצורך במחשבה צלולה. יחסנו
לאריק שרון, כך אנו ׳מקווים, יכול לשמש דוגמה לכך.

שער ״ ה עו ל ם הז ה ״ 24.9.73 הפרדה העולם הזה מתייחם אל כתבת איש־׳שנה אחרת מאשר
לכל כתבה אחרת. מושקעות בה הרבה עשרות שעות
של עבודה. במיקרה זה, חילקנו את העבודה בינינו.
בעוד שאני כתבתי על חייו ואישיותו של אריק ועל
התיכנון הצבאי של מיבצע הקמת הליכוד, כתב אורי
אבנרי על השקפותיו הפוליטיות והצבאיות. שנינו בנפרד
בילינו עם אריק שעות על גבי ־שעות.
כך ניתנה לנו הזדמנות בלתי־רגילה — הנראית כיום
ממש יחידה־במינה — להתווכח עם אריק שרון על גישותיו
הצבאיות, לרוחבן ולעומקו, ימים מעטים בלבד לפגי
שפרצה מילחמת יום־הכיפורים, ולפני שמישהו בישראל
חלם עליה. לא העלמנז שום בעייה. כך שאלנו את
אריק, למשל, שאלות גלויות־לב על גישתו לבעיות של
מוסר צבאי וטוהר הנשק, וביקשנו ממנו להגיב על
האשמות כבדות שהוטחו בפניו בעבר בשטח זה. אריק
ענה בהרחבה, ופירסמנו את הטענות יחד עם תשובותיו.
אבנרי, שהתמחה בהיסטוריה צבאית, דן עם אריק
במשך שעות על הבעיות הצבאיות האקטואליות של
ישראל, על מיבנה צה״ל, הרכב הפיקוד העליון, הגישות
השונות לגבי ההגנה על סיני, וקו בר־לב. היה זה
ויכוח מעניין במיוחד, מפני שארבע שנים לפני־כן ערך
אבנרי ויכוח דומה עם רב־אלוף חיים בר־לב עצמו,
כאשר בחרנו בו כאיש־השנה תשכ״ט, על רקע ׳מילחמת
ההתשה והקמת קו בר־לב. בהזדמנות אחרת דן אבנרי
על נושא זה עם הוגה־דיעות צבאי חשוב אחר, האלוף
ישראל טל. בשיחות אלה הגיע אבנרי למסקנה, עליה
יכולנו רק לרמוז בעיתון שקו בר־לב מהווה טעות טאקטי
ת ממדרגה ראשונה.

המס קנ ה מכל החקירות והדיונים האלה, כפי שהש תקפה
בבידור בכתבת־איש־השנר״ היתד, זו: אריק שרון
הוא חייל גדול, בעל השקפות נכונות רבות בשטח

תזדעזע לא רק מפני שנאום זה חשף, בצודה ׳מרומזת,
ליקויים שעמדו כעבור 80 ידם לגרום לאסון כה ׳מחריד.
תזדעזע גם מן השחצנות הריקנית של משה דיין, מחוסר־האחריות
ר,אינפנטילית של חברי־הכנסת, שהפכו את עצ מם
ללהקת־בובות בידי דיין.
צרף את כל אלה יחד — וייחשף לעיניך הרקע למה
שקרה ב־ 6באוקטובר .1973

לא במיקרד! היה אורי אבנרי חד,״כ היחידי שהעז
להעלות בעיות אלה בעוד מועד, ולא במיקרה נשאר
בודד לגמרי בוויכוח זה, מבלי שאף חבר־כנסת אחד
מימין ומשמאל נתן לו יד במילוי תפקיד זה.
לא במיקרה היה העזלם הזה העיתון הראשון שהעז
להציג את השאלות הגורליות הנובעות מן המילחמה,
ולתת עליהן תשובות שקולות, אובייקטיביות — אך גלו־יות־לב
(עד כמה -שהדבר ניתן בימיגבלות החמורות המוטלות
עלינו על־ידי הצנזורה).
במשך תקופה ׳ממושכת היה העולם הזה העיתון היחיד
שהזהיר כי המשכת המצב שהיה קיים באיזור עלול
לדחוף למילחמה חדשה. בתחילת חודש מאי השנה, בעצם
הימים בהם נטל אורי חלק בוועידת בולוניה, הזהיר
העולם הזה כי סכנת המילחמה היא מוחשית ביותר.
הקדשנו לכך את שער העיתון (העולם הזה ,)1861 שנשא
את הכותרת לקראת סיבוב רביעי?
מי שמצוי בידו אותו גיליון, כדאי שיעיין מחדש בכתבה
״סאדאת מחכה לדדו — אי! אי! אי!״ ,שפורסמה
באותו גיליון. אני מצטט רק מיספר קטעים לדוגמא:

ועוד דבר הקשור, כיימעט במיקדה, באריק שרון.
העולם הזה ועורכיו היו תמיד צמודים לצר,״ל ולבעיותיו.
הדבר קשור להשקפתנו על צד,״ל כצבא עממי,
שהוא נחלת העם כולו — וגם לתפיסתנו הפוליטית, המבוססת
על ההנחה שגם ישראל שוחרת־שלום זהומאניס-
טית תזדקק למגן צבאי יעיל.
בצד הטפתנו המתמדת למאבק על השלום, לא כפרנו
בחובתה של ישראל להגן על ביטחונה. התיזה המרכזית
שלנו היתד, תמיד שביטחון ישראל אינו מבוסס על
שטחים או מיכשולי־טבע, אלא על עוצמתו ויכולתו של

אבל ׳מזה זמן רב כירסמו בליבנו חששות כבדים ביותר
לגבי תופעות מסויימות שהתפשטו בדרגות העליונות של
מערכת הביטחון. גם כאשר צד,״ל עוד היה פרה קדושה,
וכל מילה של ביקורת עליו היתד, בבחינת כפירה בעיקר,
ביטאנו חששות אלה. כך, למשל, דרשנו את התפטרותם
של משה דיין ודויד אלעזר אחרי פרשת המטוס הלובי,
מפני שהדבר הוכיח לנו שיש ליקוי יסודי בכושר־ד,שיפוט
ובכושר-ד,החלטה של הצמרת הביטחונית הקיימת.
אחרי פרשת לילד,מר הנורבגית, בה נרצח בטעות אדם
חף מפשע אחרי שזוהה בטעות כאחד ממנהיגי ״ספטמבר
השחור״ ,היה העולם הזה העיתון היחיד במדינה שהעז
לכפור בגלוי ביכולתם של האנשים שהיו מסוגלים להיכשל
בצורה שלומיאלית כל־כך (העולם הזה .)1874 ,הוטחה
אז נגדנו ביקורת חריפה תוך טענה שאסור לדון אנשים
כמו אלה שביצעו את המעשה, ושהעיתונות הבינלאומית
טענה כי היו אנשי שירותי־ד,ביטחון הישראליים,
עד שלא נמצאים במקומם. התנגדנו בתוקף לטענה זו,
לא משום שאנו רואים את עצמנו חכמים ופקחים יותר.
חובתה של עיתונות חופשית, כך אנו מאמינים, להתריע
על כל ליקוי ומחדל הנראה לה, גם אם הוא נעשה
בתחומים רגישים כמו ביטחון. ייתכן יואילו ניתן היה
לעיתונות הישראלית לבקר בצודה חופשית גילויים שליליים
שפשו בשנים האחרונות במערכת־הביטחון, היד נמנעים
המחדלים והליקויים הרי-אסיון שהתגלו ערב פרוץ
המילחמה ובימיה הראשונים.
הנסיבות של סילוק האלוף אריק שרון מצר,״ל הגבירו
את דאגותינו, בלי כל קשר לאישיותו של אריק עצמו.
החלטנו להזהיר את הציבור בפני הנעשה. עשינו זאת
לא רק מעל עמודי העיתון. החלטנו לנצל את האפשרות
המיוחדת שיש לנו, הודות לחברותו של אורי אבנרי
בכנסת, כדי לבטא אזהרה חמורה ביותר, בצירוף המלצות
שקולות ואחראיות, ימעל במת בית־הנבחרים.
זה קרה לפני שלושה חודשים — לפני שלושה חודשים
בלבד! בעמוד שממול אנו מפרסמים היום מחדש
את הדברים כפי שנאמרו אז על-ידי אבנרי בכנסת ביום
18 ביולי, במלואם מעל עמודי העולם הזה 1873 ביום
25 ביולי .1973
לא הוספנו מילה, ולא החסרנו מילה. אנו מעתיקים
את הדברים בדיוק כמו שפורסמו אז. אני מציע לך
לקרוא אותם שוב, ובעיון.
יתכן שהפעם, בקראך את הדברים, תזדעזע.

שער ״ ה עול ם הז ה ״ 1.5.73
אזהרה
...אלא שבעוד שלפני שש שנים ניתן היה למצוא
רבים שיהמרו כי לא תיפרוץ מילחמה, היה מיספרם
מועט השנה. שום איש רציני לא יכול היה להסתכן
בניחוש כי הדברים לא יתגלגלו בצורה כזאת שבבוקר
אחד ימצאו הצדדים את עצמם במצב בו לא תישאר
להם ברירה אחרת, אלא לפתוח במילחמה ...לא צריך
להיות מומחה לענייני־מצרייס כדי להבין כי נשיא מצריים,
אנואר א־סאדאת, הולך ונדחף אל פינת הזירה.
מה ההישג או הרווח שיכול סאדאת להשיג כתוצאה
ממהלך שיגרום לפריצת הסיבוב הרביעי בין ישראל
ומצריים? שאלנו באותו גיליון וניתחנו את התשובה:
ההישג הוא בעצם גרימת המילחמה, העובדה שהוא יצית
את האיזור הרגיש על רקע אווירה של התפייסות כללית
בין המעצמות ויחזור ויבעיר את אש המילחמה מחדש,
מבלי להתחשב במחיר שיהיה עליו לשלם — יכולה
להיראות בעיניו כהישג. הזא יכזל להאמין כי בדרך זו
יוכל לאלץ את שתי מעצמות־העל להפעיל לחץ על ישראל
ולסחוט ממנה ויתורים.
לא היה בידינו שום מידע סודי שלא היה בידי גופים
אזרחיים אחרים. פשוט יכולנו להעריך אחרת את העובדות
והנתונים. פרט מאלף, באותה רשימה ניסינו לחזות
גם את מהלכיו האפשריים של הסיבוב הרביעי. אחת
התחזיות היתד, כדלהלן :״צד,״ל יצלח את התעלה, יתפוס
מאחז נרחב בגדה המערבית שלה על מנת לנסות
לפתוח את התעלה לתנועה בינלאומית בחסות צד,״ל״.
היום נראים דברים רבים שכתבנו במרוצת השנים
האחרונות באור חדש.

המיסגרת למטה היא העתק מדוייק, לכל הפרטים, של מיסגרת שחו־פיעה
בגליון ״העולם הזה״ ,1873 הנושא את התאריך 5צ ביולי — 1373

חודשיים וחצי לפני פרוץ מילחמת יום־הביפורים. היה זה דיווח מהכנסת,
במדור ״קריאות ביניים״ .לא שונתה אך מילה אחת כטכסט או ככותרות.

דייו צוהק מהכנסת, והכנסת צוחקת מעצמה
נראה כאילו היה מנוי וגמור עם הכנסת לעשות
צחוק מעצמה ערב סיום תקופת כהונתה — ולהוכיח
לציבור כולו כי בעניינים החשובים ביותר למדינה היא
מתנהגת כגן ילדים מופרעים.
עם פרישתו מצה״ל, השמיע האלוף אריק שרון
האשמות חמורות ביותר. אף סיעה אחת בכנסת לא
העזה להעלות עניין זה לסדר״היום. גם סיעות״הימין,
המבקשות להיבנות מהילתו של אריק, פחדו לנגוע בנושא
זה — מפני שאינן מוכנות להרגיז את משה דיין.
נשארנו בודדים במערכה.
הגשנו הצעה דחופה. הנשיאות לא הכירה בדחיפות.
הפכנו אותה להצעה ״רגילה״ (שאת הגשתה אין
איש מוסמך למנוע).
באולם המליאה השתררה דממה דקה, כאשר נימקתי
את הצעתנו. ההקשבה היתה בלתי״רגילה :

אורי אבנרי: קרד, דבר חסר־תקדים בתולדות צד,״ל.

אלוה כביר הבריז שהוא עוזב את צה״ל
״כניגוד לרצונו״ .הוא רמז שהתנכלו ורצו להיפטר
ממנו, שיש אינטריגות כמערכת הביטחץ.

רמטכ״ל אחד קוכע כמידה רכה מי יהיה ה־רמטכ״ל
הבא אחריו ז
הדבר מביא אותנו, כמובן, לשאלה יסודית ביותר,
שלא מצאה מענה סביר במשך 25 שנות קיומו של צה״ל.
איך מתמנה רמטכ״ל? מי, בעצם, מכריע י
מינוי רמטכ״ל אינו עניין אישי, חלוקת כבוד או
הענקת פרם. לכל קצין בכיר יש השקפה משלו, דוקטרינה
צבאית משלו.

מי שממנה רמטב״ל, קוכע למעשה מה
תהיה הדוקטרינה השולטת כצה״ל במשך כמה
שנים. דוקטרינה זו יבולה לקבוע בעניינים של
חיים ומוות, ובוודאי יש לה השפעה עצומה על
המדיניות הלאומית. שום ממשלה אינה יכולה
להתעלם מחוות-דעת חרמטב״ל כעניינים צבאיים
המהווים מרכיב חיוני כעיצוב המדיניות.

איני: מתכוון להעמיד כאן לדיון את אישיותו של
האלוף במילואים אריק שרון, או את השקפותיו הפו־

למשל: אחדי מילתמת ששת־הימים נתמנה לתפקיד
האלוף חיים בר־לב, ובכך נקבעה דוקטרינה של ד,תבצ־

ליטיות. הן בוודאי רחוקות מהשקפותי מן הקצה אל
הקצה. אין הוא מועמד להצטרפות למרי.

רות לאורך התעלה, הדוקטרינה ששלטה במילחמת־ההתשה.
אין זה סוד שהיתה קיימת בצמרת צה״ל גם
דוקטרינה נגדית, והיא של אי־התבצדות והגנה ניידת
בעומק. אילו נתמנה אז כרמטכ״ל האלוף ישראל טל או
האלוף אריק שרון — לא היה נבנה קו בר־לב, שעלה
מיליארדים, וייתכן שגם המדיניות הממשלתית לגבי
סיני היתד, אז שונה, ניידת יותר.

נו הודח אריק
איני מתכוון גם להעמיד לדיון את כישוריו הצבאיים.
הוא דשם בתולדות צה״ל כמה פרקים מפוארים, והוא
קשור גם בכמה פרקים השרויים בערפל, שיהיה צורך
להאירם ביום מן הימים. די אם אזכיר את השם קיביא.

אני מעמיד כאן לדיון עניין החורג מן התחום
האישי, הנוגע לאחת מכעיות-היסוד של
הצבא כחברה דמוקרטית: איך מתמנים
רממכ״לים, האם יש כצה״ל השפעות פודי־טיות־מיפלגתיות,
האם יש פיקוח דמוקרטי מספיק
על מערכת־הכיטחון.
הפרטים, כפי שנודעו לי ממקור מוסמך ביותר, הם :
לפני ארבע שנים שכח האלוף שרון, בטעות, לחדש
את חוזה־השרות שלו בצבא־הקבע. במקום להעיר את
תשומת־לבו לכך, בא אליו ראש אכ״א ושאל :״מתי אתה
יוצא לחופשת־שיחרור?״
שרון נדהם. כחייל טוב, נקט באמצעי־הטעייה. הוא פנה
לגח״ל, לברר את האפשרות להופיע בשורותיו בבחירות.

תימרון זה הצליח. גולדה מאיר קראה לו, הסי והציעה_לו_את
מתהלך ח סי
פיקוד־הדרום. מאז ^/ר*ח 7ך
נ11
וו*י׳ ^ 1/ 11י*ו*
פ:פור שהאלוך שרון עומד להצטרך ככל רגע לגח וגח״ל — למרות שהיה, לדבריו, האלוך היחידי
כצה״ל שהחזיק בפינקס־חכר של מפא״י.
לפני כמה חודשים הודיעו לאלוף שרון שעם גמר
ארבע שנות־כהונה כאלוף פיקוד הדרום, הוא חייב
להשתחרר מצה״ל, באחד בינואר .1974 לא הוצע לו
תפקיד אחר בצה׳׳ל, במקום התפקיד בו שהה זמן כה
רב. נאמר לו שזה הסוף, ועליו ללכת.
האלוף שרון ביקש להאריך את שירותו בישנה, אך
נתקל בסירוב מוחלט.
מה מסתתר מאחורי בקשה זו וסירוב זה?
בעוד שנה יהיו בעיצומם הדיונים על מינוי הרמטכ״ל
הבא. יתחיל תהליך הברירה בין המועמדים — והמועמדים
יהיו, כמובן, האלופים הבכירים של צה״ל באותה עת.

מי שפורש היום מצה״ל, יוצא ממעגל המועמדים
לתפקיד הצבאי הרם כיותר.
אולי סבר האלוף שרון שהיו לו סיכויים להגיע
לכהונה זו. אולי חשב שבעוד שנה — כאשר תהיה
ממשלה אחרת, ואולי אפילו שר־ביטחון אחר, היה יכול
להיות לו סיכוי רב יותר. אין זה ענייני לשפוט אם
צדק בהשערה זו או לא. גם אין זה ענייני להביע את
דעתי ביחס לכשירותו של האלוף שרון לתפקיד.

4מועמדים לומטכ״ל
אכל אני חייב לשאול: האם הרחקתו של
אלוך מצה״ל, במה חודשים לפני שהוא יכול
לבוא כחשבון לתפקיד הרמטב״ל, הוא נוהל
סביר ץ לשון אחרת: האם אין פירוש הדבר ש
כעוד
שנה, כערך, תעמוד על הפרק שאלת
מינוי הרמטכ!׳ל הבא. יש במה וכמה מועמדים
סבירים. אמנה, למשל, את האלופים ישראל
טל, מוטה גור, יצחק חופי ואלי זעירא. כל
אהד מהם מייצג דוקטרינה מסויימת, גישה
לענייני״היסוד של הצבא. האם אנחנו יבולים
להשאיר את הבחירה ליד המיקרה?
ליתר דיוק: האם אנחנו יכולים להשלים עם מצב
שבו הבחירה נעשית למעשה מראש, בצורה עקיפה,
על־ידי הדחקת מועמדים מסויימים וקידום מועמדים
אחרים?

הפוליטיזציה של צה־־ל
בהיעדר נוהל קבוע להסדרת המינוי העליון — ואולי
לא הוא בילבד — יש פתח רב להשפעות צדדיות.
אם לא הדוקטרינה של המועמד קובעת, מה קובע?
אישיותו? זיקתו המיפלגתית? הביטחון שהוא ימלא
את יכל מישאלות ראש־הממשלה או חלק מן הממשלה?
הנכונות לכופף בשעת־הצורך את חוות־דעתו המיקצועית
השקולה בפני שיקולים פוליטיים?

בך מתעוררת בכל חומרתה שאלת הפוליטיזציה
של צה״ל.
בשיטה הנוכחית, יש השפעה מוקדמת לרמטכ״ל היוצא,
השפעה מכרעת לשר־ד,ביטחון, ומישקל רב להסכמה
בין ראש־הממשלה וכמה שדים. שיטה זו נתנה
לצה״ל כמה רמטכ״לים מצטיינים, וכמה פחות מצטיינים.
אבל בשנת הכ״ה של המדינה, אחרי שקם במדינה דור
שלם שעבר את צה״ל והרואה את בעיותיו ללא מליצות
נבובות, אפשר לדרוש נוהל תקין וסדיר יותר, ובעיקר
נוהל המבטיח שיחרור המינוי מהשפעות פוליטיות־מיפ־לגתיות.

אין
להשאיר את העניין כידי איש אחד או
שניים. אחד הפיתרונות הוא להקים סוך־סוך
מועצת-כיטחון ממלכתית, בפי שקיימת כמדינות
דמוקרטיות רכות, לרכות ארצות-הכרית.
מועצה בזאת, המורכבת מן הנוגעים במישרין
לענייני הביטחון, תכונן שיטה טובה — טובה
לדמוקרטיה וטובה לביטחון — לקביעת דרכי
הקידום של קצינים כבירים, תוך מניעת כל
חשד וכל חשש מפני אינטריגות כמקום הרגיש
כיותר במדינה.
המועצה תבטיח שהרמטכ״ל יהיה האיש המתאים
ביותר, אדם שכישוריו והשקפותיו ד״מיקצועיות נבדקו

היטב ולגופם לפני המינוי — ולאו דווקא האדם הנוח
ביותר לשילטון.

ממונה לענייני ביטחון
שאלת ההנחייה הדמוקרטית של ׳מערכת־ד,ביטחון היא
חשובה ואקטואלית. לא פחות חשובה ואקטואלית שאלת
הביקורת הדמוקרטית עליה.

האמת הפשוטה היא שהכנסת אינה קיימת,
ככל הנוגע לפיקוח על מערכת זו.
היא התפטרה מזמן מתפקיד חיוני זה, ומסרה אותו
לוועדת־החוץ־והביטחון. ועדה זו, שאין בה אופוזיציה,
ניזונה באופן בילעדי מפי שר־הביטחון ושליחיו. אין לה
ידע עצמאי. אין לה כל אפשרות להצטייד במידע בלתי־תלוי.
זוהי ביקורת ללא עיניים וללא ידיים. עיתונאים
רבים יודעים ושומעים יותר מחברי הוועדה.
מסופקני אם הוועדה ידעה, למשל, אף שמץ מן המידע
שמסרתי זה עתה לכנסת.

אני מעלה לדיון הצעה שכבר השמעתי אותה מעל
דוכן זה: שהכנסת תאמץ לעצמה את השיטה שנתקבלה
על־ידי הבונדסטאג הגרמני, אחרי הלקח המר והנורא
של הרפובליקה הוויימארית.

כאופן מעשי: אני מציע שהכנסת תמנה
ממונה־לענייני-כיטחון, אישיות ככירה שתפעל
מטעם הכנסת, כמעמד דומה לזה של מבקר
המדינה.
אני מציע שהממונה יקבל את הסמכות חבלתי-
מוגבלת לקבל כל מידע על הנעשה סמערכת-ד,ביטחון,
תוך מנע ישיר ובלתי־אמצעי עם כל הדרגים, משרד,ביטחון
ועד לטוראי בשדה, יסייר־נא ביחידות, יעיין-
נא במיסמכים, יראיין־נא את הנוגעים־בדבר.
אני מציע שהממונה ידווח במישרין לכנסת, לוועדת-
החוץ־והביטחון או לוועדת־ביטחון מיוחדת (הגיע הזמן
להפריד בין ביטחון וחוץ — שני שטחים שונים לחולטין !)
על מימצאיו. יערוך־נא חקירות מטעם הכנסת, וידאג
לכך שבית־הנבחרים הריבוני יהיה מעודכן לגבי הנעשה
במערכת־הביטחון. שיהיה, כמו שאומרים ,״בעניינים.״
הדבר חשוב שבעתיים נוכח העובדה המצערת והמדאיגה
שבמה פרשיות שנודעו לאחרונה מעידות שנגע השחיתות
חדר, פה ושם, גם לצד,״ל עצמו.

אני מציע לכנסת לדון, בצורה שתימצא
לראוייה, בנסיכות פרישתו של האלוך אריק
שרון בצה״ל, ותשמע דברים מפיו — ושתוך
בדי בך תדון בהשלכות הרחבות יותר של פרשה
זו לגבי סדרי-ים וד כמדינה וכצה״ל.

ההמשך דמה לקומדיה גרועה. משה דיין, שבמשך
כל הנאום הפגין עויינות קיצונית, עשה עוויות מפניו,
שכב על כיסאו בפוזה מופגנת של אי-איכפתיות צברית,
הסתכל בתיקרה והציג הצגות דומות, קם, עלה לדוכן
ואמר:

שד״כיטחון משה דיין: אדוני היושב־ראש, כנסת
נכבדה, שמעתם את הצעתו של חבר־הכנסת אורי אבנרי
— דוגמאות והסברים מפורטים מדוע צריך לדון בהצעה
זו. על יסוד ההסברים ששמעתם, אני מציע לא לדון
ולהוריד את ההצעה מסדר־היום.

זה היה הכל. היתה זאת התגרות חוצפנית בכנסת
— סירוב מוחלט של השר להסביר לבית״הנבחרים מה
קרה, ולדווח לכנסת על עניין מרכזי.
איך הגיבה הכנסת ז היא צחקה בטוב-לב, כאב
למראה תעלוליו של צבר חמוד ועוקצני. ואחר-כך הורידה
את העניין מסדר-היום.
דבר נדיר הוא שאף ח״כ אחד אינו מציע להעביר
לוועדה הצעה שהועמדה לדיון. זוהי הזדמנות מבוקשת
להשמיע נאום ״חינם״ .ואכן, שמואל תמיר קפץ
על המציאה ונרשם מראש (כל הנרשם ראשון זוכה).
אבל כשהגיע המועד, אחרי דברי דיין, נסתבר כי תמיר
מחק את שמו בשקט. גם הוא לא העז להתגרות בדיין
ולעורר עליו את רוגזו. הוא הצביע בעד הורדת העניין
מסדר־היום.
וכך הצביעה הכנסת פה אחד — כשרק ידי הבודדה
הורמה למען דיון בעניין ביטחוני מרכזי זה.

מיספרי האבירות במילחמות האחרות. לעומת 1,864
הרוגים עליהם נמסר עד כה בהודעות הרשמיות
כחללי המילחמה האחרונה, נהרגו במילחמת העצמאות
כ־ 4,500 חיילים וכ־ 1,700 אזרחים. במיבצע קדש ב-
1956 היו 190 חיילים הרוגים. במילחמת ששת־הימים
נהרגו 777 חיילים ו־ 26 אזרחים. בשתי שנות מיל־חמת
ההתשה, בין השנים ,1968—70 נפלו 244 חיילים.
מבחינה יחסית היה שיעור אבידות דומה מסתכם
לגבי מדינה כמו ארצות־הברית ב־ 130 אלף הרוגים.
בעשר שנות המילחמה בווייט־נאם איבד צבא ארצות־הברית
כ־ 45 אלף חיילים. שיעור אבידות דומה לגבי
מצריים היה צריך להסתכם ב־ 18 אלף חיילים הרוגים.

מיספר החללים שפורסם כשכוע שעכר
אינו סופי. הוא עלול לגדול כאשר יתברר
הנעדרים.
סופית מה עדה כגורל

^ו 3ר בוו בחירות
וגד שרון

אין הדחות
ש ממת
המדיניות החדשה של ההנהגה המדינית והביטחונית
היא להימנע לחלוטין מהדחות של אישים
הנושאים באחריות למחדלים או שלא הצליחו בתפקידם,
מתוך השש כי הדחות עלולות להתקבל כהודאה
בכישלונות ובמישגים.

קרוב לוודאי כי אישיותו ודיעותיו של האלוף
אריאל שרון. ישמשו אחד הנושאים המרכזיים במערכת
הבחירות הקצרה שתיערך לקראת הבחירות
הקרובות.

אנשי מטה ההסכרה של המערד סכו-
דים בי הסכנה הכולטת כיותר למערד
ככהירות היא הפופולאריות הרכה לה זוכה
עתה האלוף שרון, העשוייה לסחוף בו•
הרים רכים לליכוד. בתוצאה מלן* מבינים
בכר עתה כמערך מערבת תעמולה, המכוונת
יקר נגד
ולא נגד מנהיגי הליכוד
הרים, כמו כגין או תמיר.

בתוצאה מרך אומצה שיטה חדשה.
כמקום הדחות שד אישים שונים, יהיו
מעתה מינויים חדשים של אישים שישאו
כאחריות, כשאלה המוסיפים להחזיק כ
תאדיהם, יהיו מעתה כפופים להם.

גולדה רוצה ביריב

מחסור בציוד

כשר־החוץ

חורף בצה״ד

ניטרולו הכימעט מוחלט של שר־החוץ אבא אבן
מכל ענייני החוץ החשובים של המדינה, נעשה ביוזמתה
של ראש־הממשלה גולדה מאיר, צעד המתפרש
כסטירת־לחי פומבית לאבן, שיחסיו עם גולדה התערערו
מאוד בתקופה האחרונה.

מסתבר כי הפירסומים לפיהם סופק ציוד חורף
מתאים לכל יחידות צה״ל היו מוקדמים ומוגזמים.
יחידות שונות, במיוחד בצפון, סובלות ממחסור בציוד
חורף, כולל מיספר מספיק של שמיכות.

מינויו של האלוף אהרון יריב כראש
מישלחת ישראל לדיוני הפפקת־האש וכן
צירופו לסגל המצומצם שליווה את גולדה
במסעה לארצות־הכרית, הם סימנים בולטים
לכוונתה שד גולדה לכפות על מיפי
לגתה את יריב כשר־החוץ הכא הרצוי לה.

אבן נפגע עמוקות מיחס זה. רואה בכך ניסיון
להדיחו תוך הטלת אחריות אישית עליו לבידודה
המדיני של ישראל. תומכיו של אבן יפתחו כנראה
במערכה שמטרתה לשכנע שאין זה הוגן להסיק מסקנות
לגבי אבן בעוד שנמנעים להסיק מסקנות לגבי
משה דיין בשל הכישלונות בתחום הביטחוני.

מה מלמד
מיספר האבידות*
מיספר הרוגי צה״ל במילחמת יום־הכיפורים ניתן
להערכה מבחינת שיעור האבידוח, רק בהשוואה ל־

נעשים עתה נסיונות להשלים במהירות
את החסר באמצעות אספקה ממחסני הצבא
האמריקני.

הממשלה סגרה
ביטאון הוד׳
הירחון היהודי ״ניו מידל־איסט״ שהופיע
בלונדון, נסגר לפני מיספר שבועות
אחרי שממיטלת-ישראד לחצה עד כעלי-הון
יהודיים כבריטניה, שמימנו את הופעת הירחון,
לסלק את תמיכתם בו.
בשעתו היה עורך הירחון העיתונאי היהודי ג׳ון
קמחי, שנחשד באהדה ובנטייה לאנשי רפ״י. בהשפעת
ממשלת־ישראל סולק קמחי ובמקומו התמנה כעורך
דן גילון. בחודשים האחרונים סר חינו של הירחון
בעיני מישרד־החוץ הישראלי, אחרי שהחל לבטא
דיעות ביקורתיות לגבי מדיניות החוץ הישראלית ולגבי
העמדות הישראליות הרשמיות ואף לדבר על הצורך

בשלום במונחים מפורשים. כתוצאה מכך נעשו הפעולות
שהביאו לחיסולו של הירחון.

״ א ל־ ע ד נערכת לקימוצים הצורך בקימוצים בדלק הפוגע כבר במרבית חב־רות-התעופה
בעולם, עלול להשפיע גם על חברת

מציעים את ברס
בשר״הביטחו!
נראה בי גם אנשי רפ״י לשעבר
כמיפדגת העכורה משלימים עם
העובדה כי משה דיין לא ימשיך־
עוד זמן רב לכהן בשר־הכיטחון.
משום בך נערכים חברי רפ״י לקראת
המצכ, בו יהיה עליהם להתמודד
עד ייצוג הודם של חטיכתם
בממשלה הכאה.
בתוצאה מבד תועלה כנראה
התביעה כי תיק הכיטזחון יישאר
כידי רפ״י ובי את מקומו׳של דיין
יתפוס שר-התיקשורת שמעון פרס.
לה להיתקל בהתנגדות
חריפה׳ כיותר מצד חטיבות
מפא״י ואחדות־העכודה. המועמד
כעל הסיכויים לזכות בתמיכת ראשי
המיפדגה הוא כד-לכ.
התעופה הלאומית אל־על. הנהלת החברה כבר מינתה
צוות מחקר מיוחד שתפקידו לבדוק את האפשרויות
השונות לחיסכון בדלק מטוסים. המגמה העיקרית היא
לגרום לשינוי לוח־הטיסות של החברה בצורה שתחסוך
דלק.

צוות המחקר יבדוק בין השאר את זמני
השיא כתנועות מטוסי ״אל־על״ כעולם.
השינויים בדוח הטיסות ייעשו בדי למנוע
המתנות ממושכות כאוויר מעל נמלי היעד
שד מטוסי החכרה.
אל־על תתנגד גם למגמה של העלאת מחירי הטיסות
בשיעור של 0ץ< ,1596—25 שעליה עומדת להכריז
ועידת חברות התעופה שתיפתח בקרוב בניו־זילנד.
התייקרות מחירי הטיסה עלולה להנחית מהלומה נוספת
לתנועת התיירות לישראל.

צפויה תקופת
מיתון במשק
בניגוד לשיגשוג הכלכלי במדינה בעקבות מיל-
חמת־ששת־הימים, צופים מומחי כלכלה תקופת מיתון
במשק הישראלי, לפחות בשלב הביניים עד להחזרת
החיים למסלולם הרגיל.
ענפים רבים במשק, כמו ענפי התיירות וד,מלונאות,
ייאלצו לפלוט כמות גדולה של עובדים, במים־
פרים שלא ייקלטו בענפי משק אחרים. המשך גיוס
המילואים עלול לגרום להאטת הפעילות הכלכלית,
ונראה כי בעיקר ייפגע מכך ענף הבנייה. למיתון
בענף הבנייה יש השלכות מרחיקות־לכת גם לגבי
ענפים אחרים במשק.

מצד •טני צפוייה תקופה שד מחסור במימון,
כמייוחד נובח ההברה שהממשלה
לא תובל להימנע ממנו, להכביד את עול
המייסים ולעקר את כל תוספות-היוקר כעיק־כות
עליות המחירים.

ביקורת על מדיניות
,.המילחמה
הסטרילית,,
מעצבי מדיניות הפירסומים והצנזורה עלולים למצוא
את עצמם עומדים בביקורת חריפה ביותר נוכח
הקו שעיצבו, כתוצאה ממנו הוצגה המילחמה לעיני
אזרחי ישראל כ״מלחמה סטרילית,״ שבה אין כמעט
נפגעים ונזקים בצד הישראלי.

שי תו ף־ פ עו ל ה

(קאריקטורה אמריקנית)

המדובר אינו במדיניות שמנעה פירוט
מיספר הנפגעים, אלא כזו שאסרה תיאורים
חסרי משמעות-כיטחונית, הביאה ליצירת
תמונה מסולפת שד המציאות כסיגנון ״אח,
איזו מילחמה נחמדה \ ״

להמתיק מעט לחייל בחזית
ולעם בעורף...
ןןןיוןן

ה עי לי ת בע 11 קולד
העולם הזה 1889

.,נוידה מווו שנתדלדל, עשינבה־גיד
שנפרצו בה פירצות גדולות מדי...״
חנת בטחת

1פרחים לבער

על קברו של. בן־ציון כרמלי יושבת אבלה אשתו.
בודדה, ללא חברים ומכרים, היא שמה זר פרחים לבנים
על הקבר, מנסה להבין את משמעות האבידה. בתמונה למטה: מישפחה על קבר.

״שמואל, שמואל קום מפה, בוא הביתה,
בוא ! הם משקרים, תגיד לאמא שהם
משקרים, בוא, אמא אוהבת אותך, אמא
רוצה שתחזור הביתה, אמא חיכתה לך
עשרים יום, חיכתה למיכתב, לטלפון,
לד״ש משמוליק, בוא שמוליק, אמא או הבת

שורות, שורות של מצבות ושל בכי.
אם יושבת ליד קבר בנה. אלפי אנשים
עומדים סביב לקברים. שחור מקיף את
כולם. איש אינו פוצה פיו. חיילות עם
רשימת החללים מדריכות את המשפחות
לקברי יקיריהן. אלמנה, יתום, הורים
שכולים. עומדים, מנסים שלא לפרוץ בבכי.
משפחה בשחור כורעת סביב לקבר.
חיילים עומדים, נושכים שפתותיהם .״הוא
היה חבר שלי הכי טוב, הוא הציל אותי
ומת.״ אב בוכה• אב אומר קדיש. אשד,
נופלת, ממהרים להגיש עזרה. שני אלוג־קאים
נושאים אותה לאוהל העזרה הראשונה.
האוהל הולד ומתמלא בנשים וגב רים.
איש אינו יכול להקשיח ליבו, להיות
חזק. המעטים שהצליחו לעשות זאת פרצו
בבכי כששמעו את זעקתה של האם ״אחד
אתה, אחד היית, בן שלי, בן שלי אחד,
מי לקח אותך ממני? מי אמר לד לרוץ
במילחמה? מי ציווה עליך למות? אתה

אמו של שלמה כהן מחבקת
ו? 11ך1
את מצבת הבן, מסרבת 111111 להאמין, בתה, אחותו של שלמה, אוחזת
בידיה. גס האב אוחז במצבת בנו.

א11י| (11ל י] 117111 ך י

לד קטן עבר מקבר לקבי,
התיר את הזרים ופיזר את
יייייי * 1
•יי 1 ,
הפרחים על אדמת הלס הסדוקה. לשאלה מדוע הוא עושה זאת, השיב :״האח שלי קבור

כאן באיזה מקום. אני לא יודע איפה בדיוק — אז כולם אותו דבר.״ מימין: לאחר שמצא
את אמו, מחזיק בה הילד ומנחם אותה טל מות הבן. מעטים הילדים שהיו בבית־הקברות,
ואותם הפעוטים שמיררו בבכי, הגבירו את הרגשת המועקה בבית־הקברות.

רם שלא יראו את אדמת הלם הסדוקה.
חיילת ניגשת אליו ושואלת למעשיו. הוא
עונה ״אח שלי פה, אני לא יודע איפה,
אבל הוא פה, אז אני מסדר את הפרחים
לכולם.״ החיילת מבקשת את האם• היא
מוצאת אותה ליד קבר ונותנת לה את
בנה .״אמא, אמא, אני רוצה את יהודה!
תביאי לי את יהודה! מי לקח את יהודה?
מי שם אותו בחושך?״ והדמעות
זולגות וזולגות ואין מי שינחם ואין מי
שיאמר ״חידלו.״
״יתגדל ויתקדש שמיה רבא,״ אומר ה חזן
והעם עונה כאיש אחד, חוזר על
דבריו. רק בכיו של זקן, פניו אינן מגולחות,
אינו חוזר על דברי הקדיש :״מי
יאמר עלי קדיש, אלי, מי יאמר עלי
קדיש?״ והמילים הארמיות מתבלבלות
בין הדמעות, מתבלבלות ללא מובן, ללא
פשר ,״מה לגו ולקדיש? רק אותך אנחנו
רוצים, רק אותך!״
יוצאים מבית הקברות, מבט אחרון, מגניבים
עוד מבט, מוחים את אחרוני הדמעות,
מישהו לוחש :״אלוהים, זה מכת
בכורות, הבאת עלינו מכת בכורות, זו
ממש מכת בכורות. על מה ...מה חטאנו?״

ק ן 1ל אמו של ישראל, שערה לבן, ארשת פניה כואבת, מושיטה ידה בצעקה מן
111/111 הכאב. האס זועקת חמס כנגד כל האנשים שגרמו לדעתה למותו של בנה.
אותם אנשים שהיו אשמים במחדלים הרבים שהתבטאו עם פרוץ הקרבות. רבים מן האבלים
שהיו בבית הקברות האשימו בכאבם את ראשי המימשל במות יקיריהם.
ריר**

החייר האלמוני

שמות — החיילים שנקברו
זוהתה גופתם. איש אינו מספיד

יי״יי•
בטרם אותם.

אחד, ילד! איפת אתת? שמע אותי! לפני
שש שנים הייתי פה, צעקתי אל אביך
למה תשאיר אותי איתך, לבד, איך אוכל
לטפל בך, לקנות לך אוכל, ללמד אותך
בבית ספר. רק שש שנים, אתת הלכת
אליו. נכון שהלכת אליו? נכון? תגיד
לי, תגיד לי, נכון שלא תשכחו אותי שם
למעלה, נכון שאתם שומרים לי מקום
לידכם ...אב ובן תוך שש שנים, מי הביא
עלינו את זה? מי הביא עלינו את זה?״
והעם שומע ובוכה, שומע וכורע בבכיו.
אנשים נופלים. אחד אחר השני, הכאב
חזק מדי, הגוף אינו יכול לכאב, מבקשים
למות, מבקשים מעט שלווה, לרגע,
רק לרגע. והיא באה השלווה, בדמות ה עילפון
הטוב, המרגיע.
ילד קטן, בן חמש או שש, עובר מקבר
לקבר ומסדר את הפרחים שעליו, מפז-

ח 1י 1ה 11 >1 1 1 1 9 1בקצה שורת הקברים יושב,
11 1 .1 1 1 /1 1 1 1 1 .1מהורהר, חייל על קברו של
חבר שנפל. השקט, שהשתרר במקום אחרי תום טקס האזכרה,

מכתבים
__ מכתבים מהחזית אני חייל במילואים, אחד מני רבים, המחכים
לשלום (עד המילחמה הבאה) .הנני
נמצא בשטח כבוש המלא חמורים ופיש־פשים
ומקווה לנשיבת רוח מרעננת בצורת
העולם הזה. אולי אתם תכתבנו כבר את
האמת. בתודה רבה למפרע, מחייל שנגמר

חנן שליט, צה׳׳ל

הנוהגים ברכב-
אנא האריכו
את חופשתם
ו אותם אתכם !

אני מלא התפעלות מן העבודה שעשיתם
בעת המילחמה. דיווחיכם וניתוחיכם משמשים
חומר לשיחות ממושכות בין החיילים.
אני מזדהה עם דעתכם כי זו השעה
לצאת ביוזמת שלום על בסיס גבולות ,׳67
עם פירוז כל השטחים המוחזקים. יש לפנות
לערבים, מתחת לאפן (וחמתו) של
המעצמות. אך לצערי קשה להאמין שממשלת
גולדה־דייו־גלילי תעשה זאת. לשם
כך יש צורך בממשלה בראשות אלון או
ספיר, או אם אין ברירה, עם כל סלידתי
מהמילטריזם, ממשלת־גנרלים, שינתן לה
מנדט למשך חצי שנה. ממשלה כזאת,
בהיותה בלתי תלויה בשיקולי יוקרה, תוכל
להתחייב כבר היום, למה שכל ממשלה
תתחייב ממילא, בעקבות לחץ אמריקאי.
מלבד הסיכוי לשלום, אני מקווה שיש
למילחמה נוראה זו עוד הישג. יותר משתי
המילחמות שקדמו לה זאת היתה מילחמה
עממית. תרומתו (בזיעה ואף בדם) של כל
אזרח ואזרח, היתד, גדולה מאשר אי פעם.
יתכן ועתה יהיה צורך להתחשב יותר
באזרח הקטן ולחלק אחרת את העוגה
הכלכלית. יחם זה חייב להתבטא, בקשר
שבין החיילים והקצינים אשר עמדו יחד
תחת אש. אפשר לנצל עתה את רוח
ההתנדבות להקמת חיל־שלום ישראלי,
חלוצי במטרתו, כדי למשוך את הנוער
להתיישבות, לסתום פערים אחרי שחיתויות
ואולי אף לתכנן מבצעי שלום.

יוכל אפי־דור, צה׳־ל
תודה גם בשם אלה שסחבו לי את העיתון
בטרם הספקתי לגמור אותו. תודה
גם בשם אלה שהספיקו לעיין בו. בשם
כולם — תודה.
דן כן־ארי, צ״הל
...כל מי שהיה במילחמה הזאת מגיעות
לו עכשיו זכויות לפחות כמו לעולה חדש.
אבנר ביטץ, צה׳׳ל
כשהתותחים שותקים, העת היא להודות.
בשמי ובשם חברי ליחידה שזכו לשירותו
של אורי אבנרי בעת ששהינו עוד
בצד המזרחי של התעלה. אתם, יחד עם
אזרחים אלמונים שקיבלו פיסות־נייר ועליהם
מספרי טלפון של קרוביהם ויקרי-
הם, יצרתם את הקשר החי בין העורף
והחזית, קשר שרומם את הלב והמוראל.
מי יודע אם לא הייתם במקרים מסויי־מים
גם הקשר האחרון בין הלוחם ומשפחתו.
אין מלים בפי לתאר את הרגשת
התרוממות הרוח בעם ישראל שהטלפונים
הרבים שהגיעו לעורף היו אחד הביטויים
לכך. אסיים בתיקווח שגם בעיתות שלום
נמצא את הקשר הישיר בין איש לרעהו.

סמל יגאל צחור,
קיבוץ רביבים, צה״ל

דו ב ק

בית-חרושת לסיגריות

להתפטר מייד !

כרגע קראתי את מאמר הנידון של אורי
אבנרי ראש חדש (העולם הזה )1887
ומצאתי בטור הראשון שני מישפטים ה מודגשים,
בצדק, בהם הוא אומר דברים
כדורבנות :״יהיה זה אסון אם ניהול המדינה
יהיה מסור בימים הגורליים הקרוי
בים, בידי אותם האנשים שהביאו אותנו
עד הלום.״ המשפט השני אומר :״יש
להחליף מייד את ההנהגה העליונה של
המדינה!״ נדמה לי שבכך נתן אבנרי
ביטוי נבואי של צו־השעה. אם יש להם,
למנהיגים אלה (כל החבורה) רגש מינימאלי
של אהבת המדינה והעם (חוץ מאהבת
הקאריירה) הם היו צריכים להיתפטר
מייד. אבל אהבת השררה והשילטון היא
כנראה הדחף היחיד והדומינאנטי של
אופיים.
ד״ר זאב שפירא, חיפה
(המשך בעמוד )12
העול! חדה 1119

דור הצרש

*< את חיא שעתכם, הצעירים. המדינה כולד. ממתינה
1לכם. העם כולו צריך לשמוע את קולכם.
אתם, הלוחמים, שנקרעתם משלוות חייכם׳ ונזרקתם
לתוך תופת של אש ופלדה ; שהפכתם תוך שעות מעטות
מנערים שובבים לאנשים מבוגרים מאוד, שתקניים מאוד,
מהורהרים מאוד.
אתן הנשים הצעירות, שישבתן בבית, צמודות למקלטי
הרדיו והטלוויזיה, ודאגה נוראה בלבנן> שנזעקתן בכל
פעם כאשר יד זחה צילצלה בדלת, שנחרדתן בכל פעם
שנשמע צילצול הטלפון.
אתם הצעירים, המצטרפים מהר לצה״ל, והיודעים שכל
נאום של פוליטיקאי משומש על ״המילחמה הבאה״ ועל
״ההכרעה הצבאית שתבוא״ — כוונתו למילחמה שלכם,
להכרעה שתיקנה בדמכם שלכם.

קומו, צעירים: הרימו את מולכם ! המדינה
כולה צריכה לשמוע:

9 1*9גי כמה ימים עמד פושט־חרגל מיספר 1של
/ישראל, האיש שאחריות אישית כה נוראה רובצת
עליו, ודיבר לתוך מקלטי הטלוויזיה.

לעומת שעה אחת של גיהינום כיום-הכיפורים,
תשל״ד.

זאת בהכרה מלאה, בשיניים חורקות ובאגרוף קמוץ. אחרים
עשו זאת במעורפל, בתת־הכרתם.

גם כתש״ח היינו ״בכיינים ונרגנים״ .גם
אז האמננו שעברה עלינו רעידת־אדמה. גם
אז היינו בטוחים שהכל ישתנה, שהפוליטיקאים
הזקנים יילכו הכיתה, שדור חדש יקבע
את דפוסי החיים כמדינה החדשה, שקמה
כשדה־הקרב שלנו.

ך* כורת פושטי־הרגל, גורמי האסון של יום־הכי־
] 1פורים, סומכים על קוצר זיכרונכם. הם קורצים זה
לזה בעין ערמומית, ומרגיעים איש את רעהו.

אין נסיוננו דומה לגסיונבם. אין שדות פלשת דומים
לתופת של גדות התעלה ומרומי החרמון. לא עמדנו,
כמוכם, תחת מטר אינסופי של פגזים, פול נחשולים של
פלדה.
אך דבר אחד יכולים אתם ללמוד מנסיונגו.

חזרנו הביתה, ושום דבר לא השתנה. כל המיפלגות
הזקנות, כל העסקנים העייפים, המשיכו לשלוט. מלהבי־היינכה
קבעו את דמות המדינה.
קיווינו למעשים גדולים שיביאו את השלום, והם לא
באו. חשבנו שדם חברינו יטהר את המדינה ויצמיח מיש־טר
של צדק ואחווה. במקומו קם מישסר של שחיתות,

לא. היתה לו החוצפה התהומית להאשים
אתכם.

אחרי שהשמיע שוב כמה מלים של יוהרה על ״ניצחון״
ו״הכרעה״ ,הוא תקף את ״הבכיינים והנרגנים״.

בביינים:
נרגנים:

אכן, יש בכיינים. סיפרו לי על צעירים חסונים, גיבורי
קרב, שמיררו בבכי כילדים קטנים. בני־קיבוצים
ובני־עיר, שעברו את הגיהינום ללא שריטה, והיושבים
ובוכים במשך שעות, ללא הפסק.
בוכים על המראות שראו. מני ם על מיטב החברים
שנפלו מימינם ומשמאלם, על אחים שחזרו קטועי־אברים.
(את הסיפור המזעזע ביותר של המילחמה שמעתי
אתמול מפי ידיד. הוא אסף טרמפיסט עייף בכביש. כאשר
עברו על פני בית־קברות צבאי זמני, העיף הטרמפיסט
מבט אחד קודר, והפליט שלוש מילים נוראות :״הנה
עיר הנוער!״)
כן, מותר לבכות. אין זו בושה.

כאילו לא קרה כלום.

עוד לא יבשה הדיו על הסכם שביתת־הנשק, והנה כבר
פירסמה ממשלה זו תוכנית פרובוקטיבית להקים עיר חדשה
ברמת־הגולן — במרכז האיזור הצריך לשמש נושא למשא־ומתן
על השלום. ועל עיר זו מתכוונים לבזבז רבע
מיליארד לירות — בשעה שהעם כולו כורע ממש תחת
נטל מימון המילחמה, שפרצה לא מעט בגלל תוכניות
פרובוקטיביות קודמות מסוג זה.
״מיסמך גלילי״ הזכור לשימצה, מיסמך־אחיתופל
מתקופת השיכרון וההתנשאות, שהפך מצבה לכל השיטה
שפשטה את הרגל — לא מת.
אל תשלימו! אל תשתקו! אל תתנו להם להרוס
את סיכויי השלום עכשיו, כשם שהרסוהו אחרי מילחמת
ששת הימים.

בושה היא שלא לבכות:

כל משה דיין אינו אוהב בכיינים. אין הוא אוהב
גם נרגנים.
הבה נדבר על הנרגנים.
מי הם ז

אנשי הזיקנה והחידלון, הנוקשות והעקרות,
השחצנות וההתנשאות, השחיתות והחס•
תאבות, המילים הגבוהות והמעשים הנמוכים,
הגכורה־על־חשכון־הזולת והכוז־לשאיפת־השלום
— הכיתה :

אתם הרוטנים. אתם המתלוננים.

אתם התובעים לסלק את פושטי־הרגל, את ההנהגה
שהכניסה את המדינה לבוץ, את בעלי המחדלים הצבאיים
והפוליטיים, את עדת אנשי־אחיתופל שהלעיטו אתכם
במשך שש שנים ארוכות בסיסמאות של בזב ומירמה,
את הפוליטיקאים שגרמו לאסון, וששלחו אתכם לשלם
את החשבון.

הרימו את קולכם, הנרגנים: תנו לדברי־כס
להלום בפטישים על אוזני הציבור. יירדו
נא דבריכם חדרי־בטן, לעורר ולקומם ולהרגיז.

ולמאשימים אתכם בבכיינות ובנרגנות, השיבו בפסוק
אחר מספר משלי:
״שפתי כסיל יבואו בריב, ופיו למהלומות יקרא/ .
פי כסיל מחיתה לך, ושפתיו מוקש נפשו.״
כאשר הכסיל הוא רם־דרג, והחלטותיו קובעות גורל
המדינה, אין פיו גורם אסון רק לעצמו, אלא לרבים
מאוד. שפתיו אינם מוקש רק לו, אלא לדור שלם של
צעירים.
על כן — דברו, הנרגנים! אל תשימו מחסום לפיכם,
ואל תניחו לאיש לסתמו!

לבם זכות־הדיבור. קניתם אותו כדם. לכם
הזכות, ולכם החובה.

ני מרכין את ראשי בפניכם, לוחמי יום־הכיפורים.
פעם חשבנו את עצמנו לחיילים קרביים. אנחנו, אנשי
מילחמת־העצמאות, התגאינו בתואר זה• כתבנו עליו
שירים וספרים.
אך איך נשווה את חוויותינו לחוויותיכם?

עשרה חודשי קרבות בתש״ח מחווירים

יש להם סבלנות. יש להם ניסיון. יש להם כלי־התק־שורת,
לשטוף את מוחכם יומם ולילה. להם שייכים העיתונים,
הרדיו והטלוויזיה. ומחר יוציאו מיליונים בהמולת
מערכת־הבחירות.
אם יהיה צורך, יקריבו קורבן. הם כבר סילקו שר אחד.
אם יגבר הלחץ, יהיו מוכנים לזרוק עוד אחד לכלבים.

בשבילכם, ובשביל המדינה, היה יום־הכיפורים פרשת־המים.
הוא מפריד בין שתי תקופות. מה שהיה, אסור
שיהיה. ומה שיהיה, בל יהיה המשך למה שהיה.
כל מי שהיתה לו יד בשילטון בשש השנים האחרונות,
שהובילו ליום*הכיפורים — אסור שיישאר במקומו.
כל מי שנושא בחלקיק של אחריות למחדלים הנוראים
שהניאו למילחמה, להחמצת ההזדמנות ההיסטורית לשלום
בתום ששת־הימים — אל יראה את פרצופו, אל ירים
את קולו.
אבל פושטי־הרגל — אינם חולמים על כך. הם החליטו
לפתוח בחקירת המחדלים של עצמם בעצמם. פלוני
״יחקור״ את מחדלי פלוני. כולם דבוקים יחד, וכולם יחפו
איש על רעהו. ובינתיים יימשך הכל כרגיל.

הוא לא הרכין ראש בפניכם, הצעירים והצעירות,
ששילמתם את מחיר שחצנותו. לא הוא ירכין ראש.

״דברי נרגן כמתלהמים, והם ירדו חדרי־בטן!״ אומר
החכם בספר משלי.

״אין דבר,״ הם לוחשים כבת-צחוק צינית,
״שייככו קצת. שיירטנו קצת. הם ישכחו. הם
ילכו הכיתה, ואנחנו נישאר על בסאותינו.״

אכל לא די כהחלפת שחקן אחד. יש לסלק
את הקבוצה כולה מן המיגרש. יש להחליף
את בל שיטת־המישחק.

הוא לא ביקש סליחה. לא יבקש סליחה
איש כמוהו. לא כיום־הכיפורים, ולא אחריו.

אם כן, כרוכה הנרגנות כעת הזאת, כשם
שברוך הבכי המשחרר.

לטאטא את המדינה. לדאוג לכף שמה
שקרה, לא יקרה עוד. להבטיח שהמילחמה
הזאת תהיה האחרונה.

אל תסתפקו בפחות. אל תסתפקו בשעירים לעזאזל.
שיכבה שלמה צריכה להסתלק, שיטה שלמה צריכה
להיעלם.
דייו וגולדה אחרי המילחמה

מי בו כהו מי צוחק
צביעות וציניות. כל מה שנותר משאלותינו וממישאלותי־נו,
חיה פסוק שהפך לבדיחת הדור :״מדוע פורק הפלמ״ח?״

למדו מן הניסיון הזה, לוחמי יום־הביפורים:
19פ יש זעם בלבכם, אל תתנו לו לכבות. כי זהו
> £זעם קדוש, זעם בונה ויוצר.
ברגע אחד של קרב, נתגלה לכם עולם חדש. כמו
ברק, המאיר במשך עשירית של שנייה נוף שהיה שרוי
באפלה, כך האירה ההתפוצצות את נוף המדינה. ראיתם
לפתע את הכזב, את ההסתאבות, את השחיתות.

עכשיו חובתכם היא: לזכור: לא לשכוח:

סכנה גדולה רובצת לרגליכם. אתם תחזרו הביתה.
חיי־שיגרה אפורים שוב יעטפו אתכם. העייפות, האדישות,
הלא־איכפתיות שוב ישלחו אליכם זרוע ארוכה.
אלף קולות ילחשו לכם: שיכחו את רגע־האמת! זה
היה רק סיוט! חיזרו הביתה! חיזרו לחיים של ערב יום-
הכיפורים !
אם תיכנעו לפיתוי זה, יהיה זה אסון. אסון לכם,
אסון למדינה.

בי יש לכם תפקיד למלא, ואין מי שיוכל
למלא אותו מילבדבם.
בלב התופת, נדרתם לעצמכם נדר. אחדים מכם עשו

אין זה עניין של קואליציה ואופוזיציה.
שתיהן אשמות במידה שווה. אין הבדל ביניהן,
ואחד דינן: הכיתה :

ף* אינו אותו בטלוויזיה, את הלוחם שטיפם במיד־
1רון־הדמים של החרמון, שרץ במעלה־ההריגה, ונשאר

הוא ישב כשגבו אל ההר שכבש. הוא לא רצה לר אותו
עוד.
מה מגיע לצעיר כזה?

קודם בל: מנהיגות חדשה.

רק אנשים שראו את המילחמה בכל מוראותיה, שראו
את המתת פנים־אל־פנים, יודעים באמת ובתמים חשיבותו
של שלום. רק בידי אנשים כאלה מותר להפקיד את
הגדולה שבמשימות הדור: השגת השלום.
דרושה מנהיגות צעירה, שתכונן במדינה מישטר חדש.
מישטר שייתן לצעירים את המגיע להם. שייאפשר ללוחם
של יום־הכיפורים להקים את ביתו ולצאת לדרך־חייו
בלא דאגה.

מדינה שתהיה גן״עדן לצעירים, ולא לעסקנים
ולספסרי קו בד-לב.

אומרים שהפעם לא יחלקו צל״שים, מפגי שכמעט כל
לוחם במילחמה זו זכאי לצל״ש על פי קני־המידה של
אתמול. מגיע צל״ש לדור כולו.

בני דוד הצל״ש — הרימו את קולכם: למען
השלום, למען מדינה שתובלו לחיות בה.

אחיזת העיו״ם של תחקירים וחקירות
חדירת המיפלגתיות לתוככי צה״ל
מילחמח הראיונות בעיתונות הבינלאומית

ך* כים חיכו לפצצה הגדולה מזה כמד, שבועות —
— 1כימעט מן הימים הראשונים של המילחמה.
בתוך סיר־הלחץ ששמו אריק שרון גבר הלחץ בממדים
מדאיגים. כל שסתומי־הביטחון היו סגורים. הוא מוכרח
הוד, להתפוצץ.

השבוע כאה ההתפוצצות. היא הרעידה את
הארץ, וזיעזעה את העולם.

ביקור בקרורהמילחמה
ן• סיכות ההתפוצצות היו שרוייות, כמו תמיד,
^ בוויכוח.
הגורם המאיץ היה המרץ הבלתי־נדלה של עיתונאי
החוץ. הם הריחו זה מכבר שאי־שם, ממערב לתעלה, חבוי
חומר־נפץ. בבורסת־המידע בבית־סוקולוב בתל־אביב, ר
בטרקלינים של בית־המלון הגדולים שבהם מתגוררים
כוכבי העיתונות הזרה, נפוצה השמועה שהגנרל היש ראלי
רחב־הממדים עומד לרשת את מקומו של משה
דיין כאליל תורני, ושהוא מלא טענות כרימון.
העיתונאים ביקשו לרדת ולהיפגש עם אריק. אבל
הם נתקלו בקיר כימעט אטום מצד מוסדות צה״ל. מפה
לאוזן עברה השמועה כי הגנרל מוחרם, ושמנסים לנתק
אותו ממגע עם כלי־התקשורת בארץ ובחו״ל.
זה דירבן, כמובן, את הכתבים הזריזים. הם תבעו
במפגיע להיפגש עם אריק, ואי־אפשר היה לסרב להם.
עיתונאי הנפגש עם חיילים בשטח, זוכה בליווי ״קצין־
קישור׳ /אם הוא רוצה בכך ואם לא. אלה הם, לרוב,
קציני־מילואים של אגף המודיעין, המפקחים על העיתונאים
בשעת סיוריהם.
כתב ניו־יורק סימזס, צ׳ארלם מור, שבא לקרון-
המילחמה של אריק בגדה המערבית, נלווה על־ידי סגן-
אלוף. הקצין הזכיר שאסור לו להישאר בשטח בלילה,
ושעליו לחזור בו ביום.

של אריק נעצר, ואף הוסג במיקצת. לאחר מכן נעצרה
האוגדה של אריק בדרך לניתוק הארמיה השניה, בעוד
שניתן לאוגדה של ברן לנתק את הארמיה השלישית.

כנגד הטענה שהופצה על־ידי אויביו רמי
הדרג, באילו תוכננה הפריצה מזמן, באחת
התוכניות של הפיקוד העליון לשעת־הצורד,
השיב אריק שהיה זה הוא עצמו, כאלוף פי
קוד־הדדום, שתיבנן תוכנית זו עוד כימי־הרגי
עה, ואף הורה אז לכנות מראש את מישטח
הצליחה ואת הפירצה בסוללה להורדת הדוברות
לתעלה.

תוך כדי כך מתח ביקורת קטלנית על מצב הכוננות
של צה״ל, והזכיר כי כוחות השריון שלו נעו מאתיים
קילומטרים לעבר החזית על שרשרותיהם, מפני שלא היו
מובילי־טנקים מוכנים למשימה. הדבר קיצר, כמובן, בהרבה
את חיי המנועים בתנאי־קרב. הוא גם רמז שאפשר
היה להציל את החיילים, שנותקו במעוזי קו בר־לב.
מכאן הגיע אריק למסקנות הפוליטיות: אבדה ההד

הפוליטיות שהסיק אריק מן הטענות הצבאיות.
יתכן מאד שצה״ל יכול היה להשמיד את הארמיות
המצריות, אלמלא באה הפסקת־האש. אך מה היה הטעם
בכך? הדבר לא היה מקרב את השלום, אלא להיפך.
מילחמת ששת־הימים הוכיחה שניצחון ישראלי מוחץ אין
בו כדי לקרב שלום, אלא מרחיק אותו. השפלה נוספת
למצריים היתר. גורמת למאמץ צבאי מיצרי גדול עוד יותר,
ולחידוש המילחמה תוך זמן קצר, כשבידי המצרים נשק
סובייטי מאסיבי וחדיש עוד יותר.
אריק עצמו, מנקודת ההשקפה של מצביא, מאמין
שהמצב בשטח והיעדר הכרעה צבאית, יפתה את המצרים
לפתוח שוב במילחמה, מאחר שנוכחו לדעת שיש להם
סיכוי לפגוע בצה״ל.

אך המצב הנוכחי, בשהארמיה השלישית
מנותקת ונתיב־האספקה אליה נתון לחסדי
צה״ל, נוח הרכה יותר להשגת השלום — אם
אבן המטרה היא השגת השלום.
מופרכת עוד יותר ההערכה שהאיום הסובייטי אינו

אך האלון? אריק שרון אינו אדם המקבל
הוראות מם גן־אלוף. הוא ביטל בו במקום את
ההוראה, הזמין את העיתונאי להישאר. ככד
התחילו הצרות.

לא ברור מה בדיוק קרה. חסידיו של אריק טוענים
שאריק נפל בפח. העיתונאי הזה — והבאים אחריו —
קיבלו מראש תדריך מצד אוייבי־אריק במידרג הצבאי,
שהסיתו אותם נגד אריק, מסרו להם מידע כוזב, שבא
לבטל את תרומתו להישגי המילחמה. הכתבים הציגו
לאריק, על פי שיטה עיתונאית בדוקה, שאלות פרובוקטיביות
על סמך המידע שקיבלו. אריק התרגז והפריך
את הטענות, ותוך כדי כך שפך את ליבו. המוזר הוא
שניו־יורק טייטס ריאיין את בר־לב לפני שדיבר עם
אריק, אך פירסם את הראיון של אריק לפני הראיון של
בר־לב.

כף או אחרת, לא היה ספק שאריק אמר
את הדברים. כתב ה״ניו־יודק טיימס״ ,ואחריו
כתבים נוספים, הגניבו את החומר מן
הארץ כלי צנזורה, והם התפרסמו כחו״ל.
וכל מילה היתה פצצה.

הניקוד העליון הט־יע

** עולם לא ראתה הארץ תופעה כזאת: בשם אלוף
פעיל בצה״ל נתפרסמו בחו״ל דברי התקפה קיצוניים
על הפיקוד העליון של צה״ל, תוך איזכור פרטים
מיבצעיים ואחרים, שעצם פירסומם עדיין אסור בארץ.

הצנזורה היתה מוחקת ללא רחמנות ביט•
עט בל מילה מן הדברים, אילו נאמרו על־ידי
חייל פשוט בצה״ל, ופורסמו על־ידי עיתץ
מקומי.

הטענה המרכזית של אריק * היתד, שניתן היה לבצע
את צליחת התעלה זמן ניכר לפני המועד שבה בוצעה.
הוא צייר תמונה של פיקוד עליון — הרמזים היו מכוונים
בגלוי כלפי הרמטכ״ל דדו, מפקד־החזית בפועל חיים
בר־לב ואלוף־הפיקוד גורודיש) — שהפריע למהלכי ה קרב,
שלא הבין מה נעשה בשטח מפני שלא טרח
לבקר בשדה־הקרב, שעצר את ההתקדמות ולא ניצל את
ההזדמנויות כאשר נוצרו. לדבריו, כאשר כבר הצליח
להעביר את האוגדה שלו אל מעבר לתעלה, לא נשלחה
אוגדה שניה בעיקבותיה אלא כעבור 40 שעות. הכוח
* כל הטענות שהעלה אריק כבר הוזכרו ונדונו ב־סידרת
העולם הזה ( 1887ו* ,)1888״כל מה שרצית לדעת
על המילחמה, ולא העזו לספר לך״.

דדו ובר-לב
מי ישן ערב יוס־הכיפורים?
דמנות להשגת ניצחון צבאי מוחץ על־ידי השמדת הכוח
המצרי ממיזרח לתעלה. האיום הסובייטי היה בלוף, והלחץ
האמריקאי בלתי־רציני. מכאן שלא היה צורך לקבל
את צו הפסקת־האש לפני השגת הניצחון הצבאי.
טענות אלה של אריק שרון מבליטות את הפער
בין סמכותו כאיש־צבא מעולה ובין סמכותו כמדינאי.

טענותיו הצבאיות יתקבלו, כוודאי ,,על דעת
רוב ההיסטוריונים, שינתחו כעתיד את מחלף
המילחמה.

ביקורתו הקטלנית על חוסר־הכוננות של צה״ל,
כימעט בכל המישורים והדרגים, היא היום נחלת הכלל,
וגורמת לתסיסה עצומה ברחבי המדינה, ממבואות סואץ
עד מרומי החרמון.
יתכן מאד שתתקבל גם הריעה שבעימות בין הזהירות
הקלאסית של בר-לב ובין התנופה של אריק, הצדק היה
עם האחרון.
ויכוחים מסוג זה אינם חדשים בהיסטוריה הצבאית.
להיפך: הם תופעת־קבע כימעט אחרי כל מילחמה. מפק־די־שדה
מוכשרים סבורים לעיתים קרובות שדרגות-
הפיקוד בעורף איבדו את המגע עם המאורעות הרודפים
זה את זה. ועל כן החמיצו הזדמנויות צבאיות.

לעומת זאת, אין כסיס מוצדק למסקנות

רציני. דיעה נחרצת היא בעולם, וגם בממשלה האמריקאית׳
שברית־המועצות אינה יכולה להרשות לעצמה
מפלה צבאית של מצריים, וכי תפעיל לא רק סיוע מא-
סיבי, אלא גם התערבות צבאית ישירה, אם הצבא של
סאדאת יהיה נתון בסכנת השמדה. על רקע זה היה
הלחץ האמריקאי ממשי ביותר.

קשה להבין על מה מסתמך אריק, כשהוא
מעדיף תהליכים גלובליים מורכבים, שניתוחן
מחייב מידע ויידע שאינם כתחום התמחותו.
מכאן גם הטעות היסודית בחשבונו לגבי הזמן. ברור
שצה״ל היה מוגבל בזמן, וכי אובדן הזמן גרם לתוצאות
חשובות בשטח. אבל הזמן לא היה קבוע על
פי השעון, אלא על פי מהלך המאורעות. אילו היה
צה״ל משיג את ההישגים בגדה המערבית לפני המועד
שהשיגם, היתה גם המכונה הסובייטית להשגת הפסקת־האש
נכנסת לפעולה יותר מוקדם. הנסיון הוכיח שברגע
שהיה ברור לקאהיר ולמוסקבה שצפוייה סגנה לצבא
המצרי שממיזרח לתעלה — פעלה הזרוע המדינית במהירות
הבזק, והפסקת־האש נכפתה על ישראל לפני שה סכנה
הפכה למפולת.

מבחינה זד היו ראיונותיו של אריק מעניי•

נים כמיוחד. הס הבליטו את ביתרונו כחייל,
אך גם את חולשתו כאיש־מדינה.

מי יחקור את מי?
** תן ראיונות כאלה על־ידי קצין בכיר, תוך פריקת
עול המרות של מפקדיו והשילטון המדיני, בייחוד
בעיתונות הזרה, היא עבירה חמורה על כללי המישמעת
והמימשל הדמוקראטי התקין.
בימים רגילים, היה די בקביעה זו, ובהסקת המסקנות :
מישפט צבאי, הדחה, פיטורין, נזיפה ושאר דרכי התגובה
של מימשל אזרחי במיקרים כאלה. פיטוריו של
הגנרל דוגלאם מק-ארתור מתפקיד המצביא של צבא אר־צות־הברית
בקוריאה, אירעו על רקע דומה. גם פיטוריו
הסופיים של הגנרל ג׳ורג, פאטון על־ידי אייזנהואר באו
בעיקבות התבטאות פוליטית ללא-היתר.

אולם הבעייה שעורר אריק שרון השבוע
היתה הרבה יותר מורכבת, מפני שמעשיו באו
על רקע התערערות כללית של המימשל במדינה,
התערערות הסמכות של שר-הכיטחון ומש•
כר־אמון כללי.
כל הארץ יודעת שהמילחמה גילתה ליקויים מחרידים.

חשש זה התגבר השבוע, כאשר התחילו לפתע כל
האשמים העיקריים לדרוש בקולי־קולות חקירה, ואף
להתחרות איש ברעהו בדרישות כאלה.
אפשר היה לטהר את האווירה, ולהחזיר לציבור
מינימום של אימון בממשלה, אילו הורחקו לפחות
האחראיים העיקריים מעמדות־המפתח שלהם לאלתר.
יש אנשים שלגביהם אין צורד בחקירה, כדי לקבוע
שהם נושאים באחריות. החקירה צריכה לקבוע מהי
מידת אחריותם, ולאילו מעשים ומחדלים הם אחראיים
ישירות. אך במדינה דמוקרטית, רובצת עליהם
אחריות פורמאלית אוטומטית לכל המתרחש בתחום המ סור
לסמכותם, אפילו אם האסונות התרחשו באשמתם
הישירה של פקידיהם ופקודיהם.

איש כזה הוא, קודם־כל, שר־הכיטחון.
ספק אם יש דוגמה אחת כעולם הדמוקרטי
למצב שבו אירע משהו הדומה לאירועי יום־
הכיפורים, מבלי שהשר האחראי הסיק מייד
את המסקנה והתפטר, יחד עם עוזריו ופקודיו.
אילו הוחלפה צמרת מערכת־הביטחון מייד, יכלה
להתחיל חקירה בלתי־משוחדת באווירה נוחה יותר, מבלי
שיגבר הפחד בפני מעשי-עונשין כלפי עדים דוברי-אמת.
במיקרה זה יכלה ועדת־חקירה ממלכתית בלתי-תלוייה,

ליתר דיוק: חדירת השפעות מיפלגתיות
מובהקות לצה ״ל.
היו שהתריעו בפני תופעה זו לפני המילחמה, אולם
אזהרותיהם נפלו על אוזניים אטומות של עסקנים מים-
לגתיים (ראה ענזודים .)2—3במילחמת יום־הכיפורים,
הגיעה התופעה למימדים מדהימים.

״כל המילחמה התנהלה עם פינקס־מיפלגה
ביד:״ אמר השבוע הבר-כנסת.

המילחמה פרצה כאשר מילחמת־הבחירות היתה בעיצומה.
מועמדי המערך והליכוד גוייסו והפכו מפקדים
בכירים. כל המיפלגות היו מודעות לעובדה שמהלך המיל-
חמה ישפיע על הבחירות.
הדבר הגיע למצבים גרוטסקיים. כל מטה־הבחירות של
המערך גוייס במלוכד כמטדדהסברה של מערכת־הביטחון.
כשזה גרם לשערוריה, פוזרו אנשים ברחבי צה״ל כ־
״קציני הסברה״ .על דובר המערך הוטל לרשום פרוטוקול
של דברי אריק בכל מהלך המילחמה. עשרות תועמלנים
בכירים של צה״ל לבשו מדים, עסקו במשך כל ימי
המילחמה בניהול תעמולה של המערך ביחידות. על ראשי
מיפלגות אחרות נאסר גם אחרי המילחמה לבקר בחזיתות.
תוך כדי הקרבות הועלה עסקן מובהק של המערך,
מנכ״ל מינהל ההסברה יהודה אילן, מדרגת רס״ן לדרגת
סא״ל .״לא עשו זאת לגבי עשרות קצינים שנפלו בקרב,״
הגיב על כך אריק בניו־יורק טיינזס. אילן הפך פוליטרוק
פיקודי !

מועמדים בכירים של המערך ערכו הרצאות
ביחידות צה״ל והטיפו לקו המערך,
כשהם לובשים את דרגות-המילואים שלהם.

כבר במהלך המילחמה החלה מילחמה של קבוצות-
לחץ מיפלגתיות. מסבירי-המערך במערכת-ההסברה של
צה״ל החלו משמיצים את אריק שרון, ומונעים גישה
אליו, כשהם משתדלים להעלות על נס מפקדים אחרים,
כמו ברן (האלוף אברהם אח) ,הם האשימו את אריק
באותם חטאים, טענו שהוא מקיף את עצמו בעיתונאים,
ומשתדל להפיק תועלת מיפלגתית מהישגי חייליו.
אותה שעה שימשה הצנזורה הצבאית לחיפוי על
מחדלים בולטים של משה דיין ועוזריו, העלימה מן הציבור
מידע רב שיש בו כדי להטיל צל שחור על הצמרת
האחראית. מערכת-ההסברה, שהעלימה את האמת במשך
הימים המכריעים של המילחמה, גרמה נזק בל־ישוער
לאמינות של ישראל וצה״ל בעתיד, כלפי פנים וחוץ.
היה מקום לחשש שגם זה נעשה מתוך הנחייה מיפלגתית.

השיא היה השבוע: לחתימת הסכם ייצוב
הפסקת-האש, שקיבל פירסום עצום כארץ ובעולם,
שוגרו מועמד בכיר של המערך לכנסת
(אהרון יריב) ,מועמד המערך לראשות עיריית
ראשון־לציון (שמואל אייל) ,שניהם קציני־מי־לואים.
השליח השלישי היה חותנו של משה
דיין (דב שיאון).
מהצד המצרי באו קציני-קבע מיקצועיים.

וווו פוצים!
אריק
מי הריס את היד ראשון?
בציבור הכללי פשטו שמועות וידיעות על מחדלים הרי״
אסון. יודעי־דבר מזכירים פרטים מסמרי־שערות, ומדי
יום נוספים פרטים חדשים.
אילו האמין מישהו שהצמרת הנוכחית של המדינה
ומערכת־הביטחון תחשוף ותחקור מחדלים טראגיים אלה,
היתר. כל האמירה במדינה משתנה, והביקורת על מעשיו
של אריק שרון היתה בוודאי מחריפה בהרבה. אולם מע טים
מאד מאמינים שאכן תהיה חקירה כזאת.

כי ביקורת זאת תגרוף בהכרח את כל
המידרג המדיני והצבאי של המדינה, החל ב•
ראש-הממשלה ובשר-הביטחון, דרך ועדת
החוץ־והביטחון של הכנסת, ועד לפיקוד העליון
והבינוני של צה״ל.
מי יכול לבצע, ואיך יכולה להתבצע, חקירה כזאת ז
הרמטכ״ל נחפז השבוע והודיע שייערכו ״תחקירים״,
בדרך ״המקובלת״ בצה״ל, אחרי שקיבל את רשות הממשלה
לכך. זוהי אחיזת-עיניים, כי תחקירים מסוג זה הם
חלק משיגרת צה״ל ונערכים אחרי כל פעולה של יחידה
כלשהי. אין שום צורך באישור ממשלתי לכך.
מה שקרה הפעם לא היד. מקובל, ואי-אפשר לחקור
אותו בדרך שיגרתית ומקובלת.

קיים ספק סביר אם בכלל תיתכן חקירה
מקיפה, מן הסוג הדרוש הפעם, כאשר כל הפיקוד
של ערב מילחמת יום־הכיפורים נשאר על
כנו, ואפילו אנשים שהכזיבו בעליל לא הוחלפו
רשמית.

פיטורי צמות הביטחון
^ ולם הבעייה חורגת בהרבה מעבר לתחומי צה״ל.
הנושא העיקרי של החקירה הדרושה הוא המימשל העליון,
על כל גדוליו, ובכללם גולדה מאיר ומשה דיין.
האם תיתכן חקירה כזאת כאשר אנשים אלה עצמם נש ארים
השליטים במדינה?

האם יעזו כל הנוגעים כדבר לפתוח את
פיהם ולומר את האמת, כלי כחל ושרק? האם
לא יגוייסו גורמים מיפלגתייס ושילטוניים כבירים
כדי לסתום פרצות, לגנוז מידע, להשתיק
עדים, להעלים מיסמכים, להמציא ראיות-אלי-
בי, כשלגדולי המדינה יחיה אינטרס עליון לחפות
איש על רעהו ¥

בראשות שופט ובהשתתפות אישים עצמאיים בכירים,
לגשת לחקירה אחראית, קפדנית, ממושכת, ולהניח בפני
הציבור מיסמך שיקיף, אלפי עמודים של עדויות ומסקנות.

שום דבר דומה לזה אינו צפוי בישראל,
אלא אם כן תהיה רעידת-אדמה ציבורית.

^ רשות השבוע הוכיחו דבר אחד: במצב הנתון,
אי־אפשר למנוע את הוויכוח. שום צווים ופקודות
מטכ״ל לא יועילו. האנשים מוטרדים מדי, הספקות חמורים
מדי, השאלות נוקבות מדי.
מוטב ללכת בדרך ההפוכה: לפתוח את $ה״ל לוויכוח,
לאפשר לרוח־הפרצים של הדיון החופשי לטהר
את האווירה.

דבר אחד לא ייתכן: להתיר לאלופים להתווכח,
ולסתום את פיהם של חיילים פשוטים.
המועקה בליכם אינה נופלת מזו של האריות.

ומכיוון שהציבור הישראלי אינו טיפש, הוא לא התקומם
אוטומטית נגד גילוייו של אריק שרון. בלב רבים
שררה ההרגשה שאם אין דרך אחרת לחשוף את האמת,
אלא בצורה של מילחמות-היהודים והתנצחות של גנרלים,
מוטב כך מאשר בכלל לא.

עצם העזתו של שרץ, חוסר ההתקוממות
הציבורית נגדה והיסוסיה של ההנהגה שלא
ידעה איך להגיב — היו סימפטומים של התערערות
השילטון בארץ, בעיקבות המשך כהונתה
של הנהגה שהציבור כולו, מקיר אל קיר,
רואה אותה אחראית למחדלים מחרידים.

אך לגבי אריק שרץ עצמו אין המצב הנוכחי יכול
להימשך. למעשה עליו להחליט בין שלוש אפשרויות:
!• להישאר בשרות פעיל בצד״ל, לקבל מרות ול־השתתק.
#לפרוש
מצה״ל ולהקדיש את עצמו לטיהורו ול שיקומו
של צה״ל, תוך השמעת ביקורת על נקודות־התורפה
כפי שהוא רואה אותן. במיקרה זה מוטב שיתפטר
מכל פעילות פוליטית, יתתר על מועמדותו לכנסת
ויקבע לעצמו מעמד בלתי־תלוי ובלתי-פוליטי. אחרת
תתקבל כל ביקורת שלו, ותהיה כנה ככל שתהיה, כבעלת
מניעים מיפלגתיים. עסקן מיפלגתי אינו יכול להתיימר
להיות מבקר אובייקטיבי.
• להישאר עסקן של הליכוד ולהיכנס לכנסת מטעמו.
במיקרה זה תשתלב ביקורתו הצבאית בתעמולתו המים־
לגתית, תתקבל בתור שכזו ותעורר תגובות מיפלגתיות
מובהקות.

לפי כל הסימנים, מודע אריק עצמו לאל•
טרנטיבות אלה, ומתחבט קשות באיזו מהן
לבחור.

מלחמה 011 פנקס־מפוגה
* תכן שפרשת אריק לא היתד, מקבלת מימדים
כאלה, לולא הבליטה בצורה כה חותכת תהליך מסוכן,
שהתחיל הרבה זמן לפני המילחמה: הפוליטיזציה
של צה״ל.

דיין(צד ברווזים בגדה המערבית)
( <31 1

מי הפריח את הברווזים?

__מכתבים

מעשה כזוי

כשגוייסתי למילואים, הייתי נאלץ לנסוע
עם הרכב הפרטי שלי, ולהעמידו לייד היחידה
בה שירתתי. אחרי שלושה שבועות,
כשיצאתי לחופשה, מצאתי את המכונית
פרוצה, וגיליתי שנגנבו ממנה כלי-
עבודה ומגבים.
הדבר גרם לי עוגמת־נפש, וממש הרתיח
אותי. איני מבין את הבחורים שחושבים
שלהם הכל מותר. יצאנו למילואים
על־מנת למלא את חובתנו למען
המדינה, ולא למען אותם גנבים אשר
מצאו שדה נוח לפריצות וגניבות.
אני לא היחיד שנעשה לו דבר כזה,
ואני מקווה שתדעו לצאת נגד התופעה
הבזויה הזו.

יאיר ישינסקי,

צה״ל

אין צורך להוסיף מילה על המעשה
הבזוי.

כר־לב
על הקו

השבוע נזכרתי בכתבת איש־השנה של כם
על חיים בר־לב, וקראתי אותה מחדש.
ראיתי שהכותב רמז כבר אז על ספקו תיו
לגבי היעילות הצבאית של קו בר־לב
והאיסטרטגיה שעמדה מאחוריה. הדברים
שנאמרו שם בזכות הקו (אני מניח ש־על־ידי
בר־לב עצמו, אם כי זה לא נאמר

מספרים על סטאלין, שנתן לבני כל
העמים בברית־המועצות להשתתף בשידור
ברדיו, לפי הגודל של כל אחד. ליהודי
הורשה להגיד מילה אחת בלבד.
היהודי ניגש למשדר וזעק ״געוועלד!״
כל המוסיף גורע, אבל אם לי יינתן
אותו הסיכוי, בימים אלה, הייתי זועק

נחמיה ירקוני, קריית־מוצקי!

ככמה מילים

! 0תפילה: אל תירה ואל תיירה׳ עבדי
יעקב.
אנשל ירקוני, חיפה
• מירשם המימסד נגד מחדלים הוא:
(א) ריפוי בעשוק; מיסים( :ב) טיפול באלם.

משה
רבם, קריית־אתא

למה אנו
אוהבים את נולדה?

(א) היא מספרת לנו את כל העובדות,
מבלי להעלים או להוסיף דבר.
(ב) היא מקובלת על גדולי העולם.
(ג) היא סבתא נאמנת, המקיימת את
כל הבטחותיה לנכדיה, כולל ממתקים.
(ד) היא מבקרת אצל הפצועים המצפים
לה בכליון־עיניים, לליטופה והבל-פיה על
נושאים שונים, כולל זיהום הסביבה.
(ה) הגולדה לא נטשה אותנו, כפי ש עשה
זאת אותו ראש־ממשלה בריטי שהתפטר
בימי מילחמת היטלר, בגלל טעות
בהערכה. גולדה שלנו לא תעשה לנו כ זאת.
היא לא תעזוב אותנו לעולם. על
כסאה לא יישב זר.
קורא ותיק, יפו

נהנת

רציתי לספר לכם על תפקידי בתור
נהגת בצבא של קצין בכיר.
בבוקר לאחר שהקצין היה מגיע למקום
השירות, בקירבת תל־אביב, הייתי חוזרת
למקום מגוריו כדי להסיע את אשתו למקום
עבודתה, ואת ילדיו לגן ולביודהספר.
בימי חמישי היינו, כמובן, יוצאות לקניות
שונות, כולל׳ כמובן׳ הסעה למספרה
וחזרה. שכחתי לציין שבגמר היום, נכון
יותר בשעות הצהריים, החזרתי את האשה
והילדים הביתה.
בימי הקיץ היתד. הסעה לים ולבריכת־השחייה.
ביקורים אצל הסבתות, לצערי
בצפון הארץ.
להודות על האמת, לעיתים רחוקות נסענו
גם בתפקיד. לידיעתכם: כך נוהגים
כמה קציני צה״ל. אולי זה יכול להסביר
את המתרחש עכשיו.
מיבחן המציאות
בפירוש בכתבה) לא עמדו, לצער כולנו,
במיבחן המציאות.
אכישי קורן, תל־אביב

פגייה לכל
הילדות החמודות

חרחן על הגיליון החדש ששלחתם לי.
עיתונכם עוזר לנו להעביר את הזמו כאן.
מאידך גיסא, לא נענתה כלל בקשתי להת כתב
עם החיילת החמודה, שתמונתה הופיעה
בשער האחורי של עיתונכם (העולם
הזה .)1886 לשם גיוון החיים, אודה לכם
אם תעשו עוד מאמץ, ותודיעו לי איך
לכתוב לה. חוץ מזה, מה דעתכם לספק
כמה כתובות של ״ילדות״ חמודות, שנוכל
לכתוב אליהן ו אנו כאן מילואימניקים
בני 26 בממוצע.
רב״ט שמואל ברקוכיץ׳ צה״ל
• ״ילדות״ המוכנות להתכתב עם המילואימניקים,
יכולות לעשות זאת
לפי כתובתו הצבאית של וב״ט בר־קוביץ
/דואר־צבאי ,2429 צה״ל. החיילת
בעלת הראי כבר נתבקפה לכתוב
לקורא ברקוביץ׳,

זעמה!
דורית שכטמן, סטודנטית בחיפה בת
,24 נשואה, בעלה חייל קרבי המגוייס
עכשיו ומשרת בקווים הקדמיים. יפה
יגר, תלמידה בלווינסקי בת ,21 נשואה,
בעלה משרת בחזית בחייל קרבי.
שתיהן אחיות שנישאו לפני זמן מועט,
עדיין ללא ילדים. השתיים מספרות את
הרגשתן בזמן המלחמה, את מחשבותיהן
ותקוותיהן לעתיד לבוא.
0־ 4קחו אותו ביוכדכיפור. מאז לא
/ראיתי אותו. לפעמים הוא מצלצל.
כך גם אחותי. כל הגברים בחבר׳ה שלנו
מגוייסים, חלקם כבר לא חיים.

כאנו לכאן כמטרה אחת: לצעוק
למען החיים, למען אלה ש־עדיין
נותרו, למען פל האנשים
הנמצאים כעת רחוק־רחוק.
מצב־הרוח מזופת. אנחנו לא יודעות מה
יהיה. בעצם כן, עוד מילהמה ועוד מיל־חמה.
אם פעם אמרו שצריך רעידת-אדמה
כדי לנער את האנשים במדינה הזו, אני
חושבת שאנחנו צריכים הרבה יותר.

צריך לעצור את החיים לרגע,
לעצור ולנענע את אלה שנשארו.

כצבא

נהגת לשעבר כצה״ל

שער ״העולם הזה״10.9.69 ,

..ושנים אנשים זקנים, שנבו שנחו
את טעם החייס צוכ ים
דזווס אותנו ...קומו, עשו משחו!״

81 מילווה הובה מרצון לפני ימים מיספר סיפר לי מישהו הל צת:
מדוע נקרא מילווה־המילחמה ״מיל-
ווה מרצון חרצה או לא תרצה —
תשלם!
מהפירסומים בעיתונות נראה לי כי ההלצה
אינה מצחיקה פל־כך. הממשלה הכ ריזה
על מילוודדחובה. מי שלא ישלם —
ייענש. כמו כן ביקשה הממשלה לתר
ו ם למילווה מרצון .
מדוע זה מאיימים להעניש בהוקעה פומ בית
מי שאינו רוצה? יש להניח, כי מאותו
בעל-יכולת כבר ניגבה מילווה־חובה
על פי מימדי הכנסותיו. מדוע צריך במ דינת
״דמוקראטית״ לחייבו לתרום באיומים
של הוקעה פומבית? המדינה רשאית
לדרוש מאדם לשלם על־פי חוק שחקקה,
אך איום זה של הוקעה פומבית חורג,
לדעתי, מן הטעם הטוב ומן המסורת ה-
דמוקראטית.
אינני נמנית על ציבור ״בעלי היכו לת״
,ואישית אין העניין נוגע לי. אך
נראה לי כי גישה כזאת דורשת הוקעה
ציבורית של מי שמציע אותה.
ר. ש* ,רעננה

זה לא יכול לחזור שוב פעם, למצב
שהיה קודם, אני מתווכנת. אנשים מנסים
להמשיך את החיים כאילו לא אירע כלום,
לא! אי־אפשר שיעשו זאת! קרה כאן
משהו, נכון? אז למה ממשיכים?

..א! ,רואה לחיות!
נחנו צריכים שינוי ! כל המבוגרים
.י* האלה שיושבים למעלה, די! שירדו
משם כבר! הם זקנים ועייפים, אני לא
יודעת, אולי הם הפסיקו לאהוב את החיים
...אני עדיין רוצה לחיות! רוצה
לגדל ילדים, ולאהוב את בעלי. הם לא
נותנים לעשות את זה. הם אינם מניחים
לחיות בשקט.
אני לא יודעת, הצעירים רוצים לחיות,
ממש לחיות! אנחנו לא רוצים לברוח מן
המקום הזה ! אבל היום אני לא יודעת בד יוק,
כן, ממש לא יכולה לדעת!
בטח מחר תפרוץ עוד מילחמה ומחר תיים
עוד אחת, מה עושים? שולחים את ה בעל
למות בקרב?

ועל מה הוא הולך למות .,על
איזה שטח? על איזה כיטחון?
שנים רבות עברו ואיש לא עשה כלום.
הנורא מכל הדברים, במילחמה הזו שאיש
לא השב לעשות שום דבר גם עכשיו.
כמה יכולים לסבול? כמה כוח יש לאנ שים?
מילחמה ועוד מילחמה׳ ועוד אחת
ועוד אחת. איש לא חשב שיש לשים
לזה סוף?
בעלי עבר את המילחמה בשלום עכשיו.
אני לא יודעת מה יקרה יותר מאוחר.
אבל אני בטוחה בדבר אחד: הוא יצטרך
להילחם עוד פעם, ואז? מה יקרר. אז?
רק נס מציל בפעם השנייה, ואני לא רוצה
לסמוך על ניסים. אני רוצה את בעלי לידי
בבית, לגדל ילדים, לבנות את החיים.
כמה פעמים אתה יכול לחיות? אז צריך
לשים קץ לחיים, בגלל, איזה דבר אידיוטי
שנקרא מילחמה? אני אומרת שוב, אני
לא רוצה לברוח מן ה*!רץ הזו, אבל אני
לא רוצה לראות את בעלי הולך כל שני
ורביעי למילחמה, ואחר כך את הילדים,..

אני רוצה דחיות: כל אדם שלא
רוצה כחיים יכול ללכת.

אותם זקנים בלים, שאבד עליהם הכלח,
אני לא רוצה לפגוע בהם בגלל גילם,
לא משום שהם מבוגרים ממני, הם פשוט
לא יודעים מה שהם עושים!
כל דבר אצלם מופיע באלף סטירות. ישנם
אנשים מבוגרים שרואים שהם אנשים
...אבל אלה?

אני אומרת כפירוש: צריך לזרוק
אותם: לכל מילחמה יש
מחיר, והמחיר הולך ועולה, הולך
ועולה. די: לאן נגיע? לארץ המתים?
נספיק לעשות זאת, יש
זמן:
ארבע מילחמות! אלוהים! ארבע מילח-
מות עברו עלינו, ועוד אינך רואה את
הסוף. היכן הסוף? אולי אתה יודע?
תגיד לי, תגיד לי אם אתה יודע! לא!
לא אתה ולא אף אחד אחר יכול להגיד
לנו מה יהיה. מילבד מילחמה איש לא
מבטיח דבר. אז אלוהים, שיבינו האנשים
לקראת מה הם הולכים, שיבינו כבר פעם
אחת, שיבינו לאן הם הולכים ויעשו משהו!

..רציתי
לצעוק: קומו!״
ך* כל יכול להיות פה כל כך יפה!
( \ הארץ כל כך נהדרת!
אני נשואה רק שנה אחת׳ יש לנו הר
עצום של בעיות, אותן אנחנו צריכים
לעבור. לא לעבור, צריך מוט־קפיצה ענקי
בשביל להתחיל לחיות ממש. צריך דירה,
מקום־עבודה. אלף ואחד דברים פשוטים
שאתה צריך בשבילם המון כוח וקשיחות.
זה ישתנה? לא! הפקיד בהסתדרות ימ שיך
לא לשים לב אליך גם אחרי המיל-
חמה, גם לפני המילחמה הבאה!

אנחנו צריכים חיים חדשים.
אין כרייה, אי־אפשר להמשיך כחיים
שהיו לאחר כל מה שעכר.
עברתי בדיזנגוף. יושבים שם אדישים
כאילו כלום לא קרה.

רציתי לצעוק אל כל פרות ה־כשן
האלה :״קומו: עשו משהו:״
יושבים שם, שותים קפה בכסית, אלוהים,
מה עם העם הזה, מה קורה פה?
אומרים: ממשלת ליכוד לאומי. זה עזר?
זה יעזור אם יהיה דבר כזה?
שיתנו לשבת בבית בשלום ...בשקט...
אלוהים, איזו מילה זו שקט...
תעשו משהו, שיעשו משהו, שיורידו את
האף, ש ...אני לא יודעת מה, אין לי
דמיון ונסיון בדברים כאלה. אני יודעת רק
דבר אחד: אני רוצה לחיות!!! לחיות!
ורק זה!
כמה פעמים נאמר: גיבעת־התחמושת?
עוד כמה פעמים יהיו גבעות כאלה? מתי
ישימו קץ?
״אני לא יודע למה קיבלתי צל״ש, בסך
הכל רציתי לחזור הביתה בשלום...״
מצטטת יפה בלחש.
כולם חוזרים המומים, לא מדברים, לא
עושים כלום, רק יושבים ובוהים.

מה קרה? מה עשו רהם? מה
הם עכרו שם? אני מתארת לעצמי
את הזוועות
ופה. לא אומרים כלום. אף אחד לא אומר
מה קרה, לאף אחד אין האומץ לספר
מה קרה. יש סימנים של מחיקות הצנזורה
בכל כתבה שמעניינת מעט.

למה? חוששים לספר את ה-

אמת ז דמה עושים את זה ז מה
א;הנו, אידיוטים ץ

ואץ כלום! כלום לא קורה, ממש
כלום !

ישבנו כל המילחמר, צמודות לרדיו ול־טלוויזיד
..שום דבר לא יצא מזה, לא
אמרו כלום חמישה ימים בילבלו את המוח
על ״קרבות בלימה״ ,כשחברים שלנו
נהרגו בדרום. קרבות בלימה? סיפורים של
דובר צה״ל.

המון פעמים קפצתי במילחמה זו, המון
צקעתי כמו מופרעת כשראיתי ששוב ושוב
מספרים אותו דבר, ולמעשה לא אומרים
כלום. אני מפחדת. אני מפחדת על חיי
בעלי. כל אחת כך. כששמעתי את דברי
דיין, רציתי לנסוע לחזית ולראות את
בעלי, כאילו זו הפעם האחרונה. ואולי באמת,
אני יודעת?

שה בכלי־התקשורת, מעמיסים עלינו כל
מהדורת חדשות אלפי מישפטים של תעמולה.
זה רק מרפה את הידיים. כך אנחנו
יודעות שקורים דברים שאסור לספר,
ומה אסור לספר? כי המצב גרוע. מספרים
לנו עכשיו על כלכלה. זה מה שמטריד
אותי כעת, כלכלה...

״מספיק, דורית, באמת לא יקרה לו
כלום,״ אומרת אחותה.
מאין לי לדעת? את יכולה להיות בטוחה?
את יודעת מתי בעלך יחזור? אם

כאמת, מה אנחנו? אנחנו נשים
של לוחמים, נכון? והם מאכילים
אותנו לוקשים ! עושים מילחמת־הת־

החיילים שחזרו אינם עוכרים
צנזורה, הם מספרים את האמת,
ומשאירים את העורף כפה פעור,
שיידעו אותם אנשים, שממונים
על התעמולה הזולה הזו, האמת
יצאה ותצא לאור :

״חבר אחז נהרג״.״
1ולדה חזרה מן הטיול היפה שער-
כה. מה היא מנסה להשיג, קולות לבחירות?
חוץ ממילחמה לא היה כלום ב־מישטר
שלה, חוץ מבעלים וילדים שנהרגו
לא היה שום דבר חדש, מתקדם, מבטיח
לקראת הבאות. והיא באה משם, לאחר
שהורידה כמה דמעות כשהצליחה לאסוף
מיליון או שניים ואומרת :״אם היו לי
חדשות טובות, הרי הייתי מספרת אותן...״

היא רוצה שנחשוכ עדיה?
דיין מדכר על עוד מילחמה, משחקים
מילחמות כהמשכים כמו ילדים
קטנים. כטח, הוא יודע ללכת
לכקר את הפצועים.
והם אינם עושים כלום׳ ממשיכים לא
לעשות כלום ...המון נשים חושבות כך.
אלא שמעט חוששים לספר זאת, הם הביאו
אותנו למצב שאנו נחשוש לספר את הדברים,
מדינה דמוקראטית!...

לפעול: אנחנו רוצות לפעול!
אולי יצטרפו אלינו ! כולם מדכרים
על מה שקרה, העיתונים מלאים,

חודשית. זה פנטסטי. בלי בעל ! איך מגדלים
ילדים בלי בעל בבית?
אני מכירה עוד אחת עם תינוק. ואחד
שנהרג חודש לאחר שהתחתן, אפילו את
התמונות של החתונה עוד לא קיבל, ולא
הספיק לראות אותם. הצלם במילואים.
ומה על אשתו? מה יהיה עליה, כשהיא
תביט בתמונות של החתונה, ואין בעל
לצידה? כשהיא תביט בתמונות החתונה
לבד?

ואלה שיחזרו בריאים, הם ברי•
אים ז אלוהים, א;י מפחדת להשוכ
על המצב הנפשי שלהם.
הם יכולים להיות הגברים הכי קשוחים

בראשית השבוע שעבר, אחרי הפסקת-האש הרופפת ולפני
חתימת הפכם־שש-הנקודות, באו שתי נשים למערכת ״העולם
הזה״ ,וביקשו לפרסם זעקה .״הבעלים אינם יכולים לדבר,״
אמרה ,״אז מוטל עלינו, הנשים, לדבר במקומם.״
דורית שבטמן ( )24 ואחותה יפה יגר ( )21 נשואות לשני
חיילים קרביים. האהד משרת בגולן, השני בחזית הדרום. שתיהן
נישאו לפני זמן קצר, ועדיין אין להן ילדים.
כתב התיישב מולן, והן הכתיבו לו בשטף, באופן ספונטאני,
את הדברים הבאים. דורית דיברה. מפעם לפעם שיסעה
אחותה את דבריה, והוסיפה הערה משדה.
אלה הם דברים מהלב .״העולם הזה״ מפרסם אותם כלשנום,
ללא תיקון ועריכה.
כעבור כמה ימים נפגשו שתי האחיות עם צעירים נוספים
החושבים כמוהם, וכף נודד הרעיון להקים תנועה הקוראת לעצמה
״צל ״ש — צעיריס-למען־שלום״.
יחזור ...נהיה הגיוניות, אנחנו יכולות לדעת
משהו? מה הביטחון?
אני פוחדת, מבינה, אני פוחדת יום
ולילה. אני חוששת שקרה לו משהו, הוא
רחוק, באש ממש, כל יום׳ חם וחלילה,
כל יום יכול הכל להיגמר ...אנחנו ראינו
המון חברים שלנו שהלכו...
״וראינו גס מה הם השאירו מאחור,״
לוחשת יפה.
אב נפטר לחברה שלי בראש־השנה.
במילחמה נהרג בעלה, ואני מכירה אותר,
הוא ומילחמה היו שני עולמות שונים.
מה היא תעשה כעת? אני מפחדת לחשוב
על המצב שלה...
חבר אחר נהרג, והשאיר שני ילדים אחריו.
כן, מישרד־הביטחון יעניק לה קיצבה

שבעולם, זה כמו כוסות־רוח למת. כשחבר
נהרג לידך, אתה לא מרגיש כל כך טוב...
כשחברים נהרגים לידך, רק נם יכול להציל
את נפשך...

:.מי שם דב לנשים?״
ך* שביטלו את ההאפלה, הדלקתי
ע* אור בבית. אתה יודע באיזו שימחה
הדלקתי את כל המנורות בבית, ואמרתי
לשכנה לעשות כמוני, אפילו את האור
בבית־השימוש הדלקתי.

חשבתי שאני נופלת מרוב אושר,
וזה למרות שידעתי שהמיל-
חמה לא נגמרה עדיין, הייתי מאוש
ר ת המילהמה הזו צריבה

לשנות את השקפתם של כד האנשים
שחשבו כעבר על שטהים,
ועל אפשרות לחיות ללא הסכם
עם השכנים:
היום, ברחוב, אומרות רוב הנשים :
״מה איכפת לי כל מדיניות־החוץ, אני רוצה
לחיות בשקט עם בעלי והילדים.״

אבל מי שם לב לנשים? יושבים
אנשים זקנים, ששכחו כבר
לפני שנים מהו טעם החיים ! שכחו
חיים באמת, שכהו הכל !

״אנחנו בוחרים בחיים ר
אני מבקשת, מתחננת, מכל מי שנשאר
בעורף, מכל הנשים שהבעלים שלהם בחזית,
מכל אותם אנשים שסבלו במילח־מה
הזו, שנפגעו בה, שלילה אחד מכל
הזמן הארוך הזה נדדה שנתם מדאגה.

אני מבקשת מהם שיעשו משהו,
כד אחד יתן את צעקתו. כל אחד
במעט שהוא יכול להשפיע.
ישנם היום אנשים המתנגדים
להפסקת־האש. מתנגדים, למרות
שחיילים בכו מאושר כשהכריזו
על ההפסקה. ישנם הרבה כאלה
היום, כאלה שחושבים שרק דרך
אחת יכולה לשנות ולעשות משהו,
אותה הדרך שנוסתה כבר עשרים
וחמש שנה, אותה הדיר שהובילה
אותנו לארבע מידחמות.
אני מבקשת מכל האנשים האלה, תפקחו
עיניים! תביטו אל האמת באומץ! נסו
לראות נכון, להבין, לעשות דבר מה! לא
לחשוש מן הטעות שעיתם!
כבר אמרו חכמים ״במקום שבעלי תשובה
עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים״.

עשו משהו, אל תתנו לנו
להזור לאותם ימים, אסור לנו לדרור
במקום, אסור לנו להמשיך
במדיניות טיפשית כל־כך, המנוהלת
על-ידי אנשים נכשלים שלא
ראו את העתיד: תנו לצעירים
יותר לנהל את החיים, תנו לאדה
שאוהבים לחיות.
אנחנו אוהבים את החיים: אנחנו
בוחרים בחיים :

במדינה העם האנ שים הנון ביס
אי־שס׳ בדרום, בסוללת תותחים אנטי־מטוסים,
קרא המהנדס החיפאי יצחק ספר,
שגויים למילואים, מכתב שהגיע אליו מהעורף.
היה זה מכתב מבנו ברק בן ה־,12
תלמיד בית־הספר הריאלי בחיפה.
״לאבא, שלום,״ כתב ברק שלא ראה את
אביו יותר מחודש, מאז גויים למילחמה.
״אין לי מה לחדש, לכן חיברתי שיר.״
שירו של ברק לא נשאר נחלתו הבילב־דית
של אביו. הוא הוקרא לכל חיילי הסוללה
שהתרגשו עד לדמעות. יותר משירי
המשוררים המתפרסמים ברבים, היטב ילד
בן 12 לקלוע לתחושה האמיתית של החיילים
בחזית והעם שבעורף.
כתב ברק (השגיאות במקור):

איש הימין הקיצוני, שעבר לגור בקריית־ארבע.
אחרות שימשו מסווה לקבוצת :
הכנענים ׳ העתיקה, המורכבת בעיקר מבני
מישפחתו הפוריה של המשורר אוריאל
(״יונתן רטוש״) שלח. אחרים ייצגו אל
הד״ר ישראל אלדד־שייב ׳,אביר מלכות
ישראל מנחל מצריים ועד נהר פרת.
בסיגנון שנדף ממנו ריח פאשיסטי מוכר,
התריעו נגד הבוגדים, נגד הכניעה
לקיסינג׳ר, נגד אובדן הניצחון הבטוח.
בעיקר כאב להן אספקת המזון לארמיה
המצרית הנצורה.
מצור מול מצור. אולם מעולם לא

לעומת זאת, אם תהיה התקדמות מהירה
לקראת הסדר, תתבטל ממילא חשיבותו
של ההסכם. סידורים הרבה יותר הגיוניים
יבואו במקומו.

דעות
ח״דבכ חו ל
אוד בול לא חלם על מילחמה, כאשר
כתב את סיפרו. אך הוא לא יכול היה
לפרסם את סיפרו במועד טוב יותר.
כי ראש משקיפי האו״ם במרחב בימי

אחתה תו פעותהמיוחדות
של מילחמת יו ם ־ הכי פו רים
חיתה רי בוי ה פ גי עו ת הנ פ שיו
ת .״ העולםהזה ״ דן על
ב עיי ה זו עםפסיכו לו גקלי -
ני להלןת שו בו תיו :
• האם נכון שכמילחמה זו היד
מיקרים רכים יותר של התערערות
נפשית מכפי שהיינו רגילים להם
כמילחמות קודמות ץ
כן. נראה כי אחוז מסויים ממיספר הנפגעים
נפגעו מבחינה נפשית״

• אתה מתכוון לאנשים שנפגעו
רק מכחינה נפשית, או לאנשים
שנפגעו גם גופנית וגם נפשית

חלק מסויים מבין הנפגעים היו חיילים
שנפגעו מבחינה נפשית בילבד, ללא פגיעה
גופנית. הכוונה היא לאלה שהיו זקוקים
לטיפול בעורף..מי שקרה לו משהו
בשדה עצמו, וחזר לאיתנו אחרי מנוחה
שם, אינו נכלל בהערכה זו.
לא נכללו גם אותם חיילים שנפגעו
פגיעות גופניות, ושבנוסף על כך יש להם
גם בעיות נפשיות. מובן שאצלם טיפלו
תחילה בפגיעות הגופניות.

• מה הם הסוגים של פגיעה
נפשית ץ

מפגינה נגד קיסינג׳ר *•
הייל — לנזי?
שלום /מילה כה קטנה וגורמת חום /
מילד. נפלאה /שהרי קצת מחשבה /והרי
אנו והם /רוצים שתתקיים.
השלום — שיבולת וחרמש /או לפחות
הפסקת־אש /לא עוד פגז עשן ואש
אדומה /לא עוד אשד. בוכיה, ותינוקה
בידה.
אנשים שליווים ורגועים /יושבים
ביתצותה * יהודים וערבים /יושבים
ומשוחחים /אינם נלחמים /ופתאום
מתגלים אנשים טובים, ישרים /בני-אדם
הגונים.
ואז מצתערים ומזכירים /את החברים
הטובים שלא זכו /רצו, אך לא הספיקו.
מה חבל שזה לא בר־קימה /אך אולי
אפשר לתקן את מה שנעשה /ולשבת
בשני צדי התעלה /ולראות את ידידנו
בשדה ובגן /ולא בטנק בתותך ובזחל״ם.
וכך אני גומר /כשאני יושב ער /
יושב /וחושב /על המילה הקטנה והנפ לאה
/שלום.
מדיניות היד נשאדהעד הגרון
ברחובות תל-אביב ובמודעות בעיתונים
נערך נשף־תחפושות של קבוצות־שוליים
קיקיוניות. לפחות שלוש מהן שימשו שלט
לעורך-הדין הממושקף אליקים העצני,
* בצוותא.
•• השלט מימין אומר :״היענות ללחצי
קיסינג״ר — התאבדות!״

היה המרחק בין קבוצות אלה ובין הציבור
הרהב בולט יותר מאשר השבוע,
כאשר נחתם ההסכם לייצוב הפסקת־האש.
לא רק רבבות החיילים הרובצים בחולות
מול הצבא המצרי, אלא גם מאות אלפי
קרוביהם בעורף, נשמו לרווחה. היה נדמה
שסכנת חידוש־האש נעלמה, לפחות
זמנית. הכל הבינו את המשמעות ההיסטורית
שבעצם חתימת ההסכם הדו־צדדי
הראשון בין ישראל ומצריים אחרי 25
שנה.
אפילו הליכוד הימני הרגיש בתפנית
דעת־הקהל. הוא השש להתקיף את הפס־קת-חאש,
כפי שעשה לפני שבועיים, והסתפק
בהסתייגות מפרטים.
ההסכם עצמו היה מלאכת־מחשבת של
פשרה, כשלכל אחד משני הצדדים ניתן
סיפוק רגשי כלשהו על־ידי נוסחות מעורפלות.
חותמו של ר,נרי קיסינג׳ר היה ניכר
בכל סעיפיו.
המיסמך לא שינה את העובדות בשטח.
שני הצדדים ממשיכים להחזיק זה בזה
בגרון, כשכל אחד יכול לנתק את השני
במיקרה של חידוש הקרב.
הוא הדין לגבי מיצר באב־אל־מנדב
(״שער הקינה״) בדרום ים־סוף. ההסכם
אינו מחייב את המצרים בפירוש לבטל
את המצור הבלתי־רשמי שהוטל בו. יש
רק ערובה אחת, אך היא יעילה מאד: אם
יחדשו המצרים את המצור שם, יוכל
צזז״ל לחדש את המצור על הארמיה השלישית.
אותה ערובה קיימת לגבי חילופי
השבויים, שהוזכרו בהסכם ללא קביעת
מועדים.
או — או. מובן שההסכם אינו פותר
שום בעייה יסודית. המצב בשטח נשאר
בלתי־נוח, וכימעט כל סעיף יכול לגרום
לוויכוחים אינסופיים — כמו הוויכוח שהתחיל
תוך 24 שעות בץ צד,״ל וצבא-
האו״ם על כביש סואץ—קהיר.
אולם תפקידו של ההסכם הוא לזמן מוגבל
בילבד. ברור לכל שאם לא תהיה התקדמות
מהירה לקראת הסדר־שלום, יחדשו
המצרים את האש — אלא אם כן יקדים
אותם צה״ל.
* השלט אומר :״רק ניצחון ינקום את
שבויינו שנוצחו.״

מילחמת ששת־הימים הוא בעל דיעות
מגובשות על הסיכסוך. ולדיעות אלה תהיה
בהכרח השפעה רבה על החיילים הכחולים,
המתרכזים עכשיו בין הצבאות.
אוד בול נחשב תמיד לחריג בין ראשי
מטה־המשקיפים. בעוד שכימעט כל קודמיו
נחשבו לאנטי־ישראליים, נראה חוא
כנייטראלי אוהד. עתה מסתבר שגם הגנרל
הנורווגי הלך בדרך קודמיו: השוודים
(ברנדוט ופץ־הורן) ,הדני (בניקה) והקנדי
(ברנס) .דיעותיו לא היו מחניפות לממשלת
ישראל.
פחד מדל פחד. גם אוד בול, כמו קודמו׳
הושפע מגורם אחד, המטיל את צילו
על כל איש או״ם במרחב: בעיית פליטי
פלסטין. טענתו היא שללא פיתרון לבעיית
פלסטין, לא ייושב הסיכסוך במיזרח התיכון.
כמי
שהיה עד למילחמת ששת הימים,
מתאר אוד בול את סיבת כישלונה של
מועצת־ר,ביטחון למנוע את החרפת ד0.יכ-
סוך בשל תככי המעצמות הגדולות. להגנת
או טאנט אומר אוד בול כי אילו
הסכימה ישראל להציב את חיל האו״ם
משני צידי הגבול — לא היתה פורצת
מילחמת ששת ד,ימיט.
אוד בול סבור, כי פחד הישראלים מפני
השמדה אינו נופל מפחדם של מדינות-
ערב, הסוברות שמטרת ישראל היא להדפם
אל המידבר ולכבוש שטחים נוספים.
הוא מציע: מדינר, פלסטינית ב׳״230/
משטחה של ארץ־ישראל (הגדה ורצועת
עזה)! נסיגת ישראל מן השטחים הכבושים
1יצירת חייץ של אזורים מפורזים,
בהם יוצב כוח או״ם (לא משקיפים) ,הנתון
למרותן של מעצמות־העל (ומועצת-
הביטחון) ,כולל כוח צבאי של המעצמות
הגדולות, אשר ינטרלו זה את זה, וימנעו
מגעים קרביים בין ישראל למדינוודערב.
מנהיגים קיצוניים משני הצדדים, ישראל
ומדינות־ערב, מעכבים ומחבלים בשלום,
טוען אוד בול. יש לקרוא לוועידת-
שלום בינלאומית, בח תינתן נציגות גם
לעם הפלסטיני. כדי להשיג פיתרון של
פשרות.
אולי אין זה מפליא שאלה הם בדיוק
אותם הרעיונות המנסרים עתה בחלל העולם,
לקראת ועידת־השלום שעוד לפני
(המשך בטמוד )18

יש שלוש תמונות יסודיות של הלם־
קרב מבחינת הסימפטומים.
(א) מיקרים של שיתוק קאטאטוני.
כלומר, אנשים שאיבדו כל מגע עם הסביבה.
הם שוכבים על אלונקה, ללא
תנועה, כשמבטם בוהה ונעוץ בנקודה כלשהי
בחלל. עם אלה אין שום תיקשורת
במשך תקופות ממושכות ביותר, אם אין
הם מקבלים טיפול.
(ב) מיקרים של התרגשות חריפה, שהיא
כאילו המשך המצב בשדה־הקרב.
החייל ממשיך להתנהג גם בעורף כאילו
הוא נמצא עדיין בשיא הקרב. הוא נבהל
מקולות מטוסים, כל רעש קטן גורם לו
לחפש מחסה ולהתחבא מתחת למיטה. יש
הרגשה חריפה ביותר של חוסר-ביטחון
גופני, למרות שאין סיבה לכך.
(ג) מיקרים של מעין שילוב ותערובת
של סימפטומים אלה. אותו חייל נמצא
לעיתים במצב של חוסר כל מנע ותקשורת׳
ולעיתים אחרות הוא בהתרגשות
חריפה, התקפות בכי ופחד עצום ממה ש מתרחש
סביבו.

בכי טראגי מאוד
• מה הם הסימפטומים המקו•
כלים כיותר?
יש סימפטומים שהם פסיכו״מוטוריים,
כגון רעידה ניכרת בכל חלקי הגוף, גיכד
גום׳ אובה כושר־ד,דיבור. אובדן היכולת
להשתמש באבר מסויים, מבלי שיש בו
פגיעה גופנית, בחוש הראייה או חוש
אחר.
למשל, תותחן בטנק, שהיה ידוע כצלף מעולה כתוצאה מהלם איבד את יכולת

פינוי

חיילים שנפגעו מהלם קרבי
פונו כמו פצועים רגילים.
במיקרים של תשישות, קיבלו עירוי נוזלים.

הראייה במשך דקות ארוכות, תוך כדי
לחימה.
יש סימפטומים שהם יותר ביטויים הת נהגותיים
של לחץ נפשי. למשל, בכי.
זהו בכי המתחיל בצורה סגורה ומאופקת•
האנשים האלה אינם מרשים לעצמם
לבכות. הכל חסום. אבל כשאתה כאילו
נותן לו רשות, ומזמין את הריאקציה ה־ריגשית,
מתגבר הבכי לאט־לאט, כאילו
שאתה משחרר שסתומים. אנשים ממש
הרטיבו כרים.
זהו בכי טראגי מאד. אתה מסתכל, ומתחיל
לבכות בעצמך. האיש בוכה על כל
מה שהוא ראה. שום סיפור שהוא מספר
אינו אותנטי כמו הבכי הזה.
יש מצבים של רגישות עצומה. מצב של
גירוי חריף, המביא לתגובת־יצר על כל
גירוי חיצוני חלש יחסית. רגזנות. נרגנות.
ישיבה ממושכת עם מבט בוהה באוויר.
עם בכי שקט, ללא סיבה נראית לעין.
סיוטים בלילה. אנשים קופצים מן המיטה,
ומתחבאים מתחתה.
דיבור בלתי־פוסק. כשמגיעים לשלב של
״אב־ריאקציה,״ כשהדברים כבר עולים על
פני השטח, הם לא יכולים להפסיק לדבר
עליהם. מספרים אותם שוב ושוב.
חרדה. כאבי־ראש. לחצים ברקות. כאבים
בחזה• חוסר תיאבון. נדודי-שינה;

• מה לדעתן־ ,גרם לבד שדווקא
במילחמה זו יש יותר תופעות
באלה ז .

ראשית כל, המעבר החד, חסר־התקדים,
מתנאים של רגיעה מוחלטת לתנאים של
לוחמה קיצונית. אנשים שעוד ביום־הכי-
פורים בבוקר טיילו עם הילדים ברחוב,
מצאו את עצמם כעבור 24 שעות בקרבות
אכזריים יותר מכפי שהיו רגילים להם
אי־פעם. המיכניזם הנפשי לא הספיק להסתגל
ממצב א׳ למצב ב׳.
ב־ 1948 היה מעבר ארוך, של חודשים
ארוכים, מתקופה של מאורעות, חצי־מיל-
חמה, למילחמה ממשית.
ב־ 1956 היו חודשים ארוכים של הכנה
נפשית, מתיחות גוברת, פעולות חבלה
ותגמול.
ב־ 1967 היו לנו שלושה שבועות של
המתנה עם מתח עצום, וכאשר התחילו
הקרבות היה זה כמו קפיץ שהשתחרר.
הפעם לא היה שום מעבר. מסופקני אם
היתד. בעולם דוגמה למעבר כה חד ומהיר
מגיוס לקרב. בגלל קוצר־הזמן, לא היתד.
שהות לגיוס משאבים נפשיים, ולכן מידת
הפגיעות היתד. יותר גדולה.
שנית, הפעם נתקלנו במאסות של אש,
שלא היו כדוגמתן אצלנו, אף כי היו
במילחמות אחרות בעולם. לכן התחלנו
להתקרב, הפעם, לשיעור הפגיעות הנפשיות
המקובל בצבאות אחרים.
למשל׳ במינהל־משוחררי־הצבא של
ארצות־הברית, היו בעיקבות מילחמת־העולם
השנייה ומילחמת קוריאה הרבה
מאות אלפי מיקרים של אישפוז מטעמים
נפשיים.
שלישית, בפעם הראשונה בהיסטוריה
שלנו היו מיקרים של פגיעה באימון

דוגר
>הלם
עדיין

במילחמת העולם הראשונה
הרבה על 1001{.־51
בגלל הפגזה) .האם מונח זה
מקובל עליכם ז־

הוא מקובל, אבל אינו מדוייק. אפשר
לקבל הלם נפשי מבלי לשמוע פגז. למשל,
חיילים נכנסו להלם מפני שהיו בתפקיד
של איסוף חללים או פצועים.
ביטוי הרבה יותר טוב הוא ״נברוזת
מילחמה״ ,שהוא די רחב כדי לכלול בתוכו
את כל התופעות של הלם נפשי כתוצאה
מתנאי־לחץ בלתי־רגילים.

זר! לא מבייש!
• האם הלם בזה הוא דבר
מבייש ז האם חייל צריך להתבייש
כזה שזה קרה לו, בשהוא
ממרר כבבי, ובו /האם זה ״בל*
תי־גכרי״ ז

בשום פנים ואופן לא. קודם כל, לאור
מד. שהחבר׳ה האלה עברו, אין תימה ש
הגיבו
כפי שהגיבו.
שנית, זה לא רצוני. זוהי תגובה של האורגניזם
על מצב שהוא בלתי־נסבל. האורגניזם
כאילו אומר: אני לא יכול יותר•
הוא מביא לתגובה שבעצם, בעקבותיי״
החייל מפסיק לתפקד כחייל בשדה-
הקרב כראוי, ואז האורגניזם משיג את
שלו. האנשים האלה עושים מאמץ עצום
כדי לחזור לתפקד, אבל האורגניזם חזק
יותר מן הרצון, במיקרה הזה.
שלישית, איש מאיתנו אינו יכול לומר
איך היה הוא מגיב במצב דומה. ואפילו
האנשים באותה יחידה שלא נפגעו, אף
אחד מהם לא היה בדיוק באותו מצב כמו
החייל שנפגע. זה שנפגע ראה משהו בזווית
שהיא שונה מהזווית של חברו.

מחזירים את החייל מהר ככל. האפשר
ליחידתו, כי אחרת הוא מפתח, תכופות,
שלא בצדק, רגשי אשם ובושה על ש-
״נטש את חבריו״ או זנח את חבריו.
הפרינציפ הוא ליצור במהירות האפשרית
קשר עם הנפגע, כדי להוציא אותו
ממצב השיתוק הקאטאטוני, לפני שאי-
היכולת מתגבשת למתכונת קבועה, שקשה
יותר להתגבר עליה.
״מכריחים״ את האיש לחיות מחדש את

במיקרה ק^טאטוני ממש, מחכים עד שהנפגע
יישן !וינוח. זהו חלק חשוב מאד
של הטיפול.

• האם החיילים מרגישים הרגשת
אשם ז

ובצורה חריפה ביותר. אין היא
מציאותית. האנשים מקבלים על עצמם
אחריות לגורל חבריהם, שהם לא אשמים

למשל, היד. מיקרה של נהג זחל״ם, ש

האם יש סוג מסויים של חיילים
שנפגעו יותר מסוגים אחרים ץ
למשל: כני־עיר לעומת כני־קיבו-
צים, או להיפר, כני עדות מסויי־מות
לעומת עדות אחרות, ובו׳ ז־

אני חושב שלא. חשוב יותר איפה
הם שירתו ומה היו הנסיבות, מאשר מד.
הם היו בעצמם.

סוג הפציעות
וההריגות שהוא רואה בעיניו —
זה משפיע. מה גם שהם היו תחת אש
במשך זמנים ארוכים, והיתד. הצטברות
של לחץ.

״זה לא פייר!״
• אולי אתה יבול לתת כמה
מיקרים של פגיעות כאלה, לדוגמה

בוודאי. מיקרה ראשון: שיריונר שד-,
טאנק שלו נפגע על-ידי טיל. הוא עבר
לטנק שני, וגם זה נפגע על-ידי טיל.
הטנק השלישי שלו נפגע על־ידי טיל
מאחור. זה היה לגמרי בלתי-צפוי, וכפי
שהוא אמר :״זה לא פייר, מאחורנית!״
הוא נכנס לשיתוק קאטאטוני, לשעות.
מיקרה שני: חובש ניסה להדביק את
יחידתו, שנעה קדימה. הוא הגיע למקום
שבו נתקלה היחידה בקומנדו של האוייב.
היחידה כבר נעה הלאה, אבל נשארו
בשטח חללים שלנו, שאותם היה צריך
לאסוף. בשבת עוד היה בבית, וביום הראשון
בבוקר כבר היה צריך לאסוף גו פות
של חבריו הטובים ביותר.
אחרי זה הוא המשיך, למרות שכבר
עורער מבחינה נפשית, ועמד עוד בכמה
הפצצות של מיגים והפגזות, כשכבר לא
היה מסוגל. למלא את תפקידו ולחבוש
פצועים. אבל הוא עוד הספיק לבצע מע־שודגבורד.
ולחלץ נפגעים ממצבור של
תחמושת שהתפוצץ. ואז התמוטט. במשך
שלושה ימים איבד את הקשר למה שקרה
לו, ולא ידע בכלל מה אירע לו, ושפונה.
מיקרה שלישי: סמל־דת, שהפכו אותו
לחייל בחברה קדישא. עד אז עסק רק
בענייני כשרות ושירי־שבת. שלחו אותו
לאסוף גוויות. כשנתקל בגופה
הראשונה, התמוטט. הוא רעד כולו, פרץ
בבכי, ולא יכול היה להמשיך בתפקידו.
מיקרה רביעי: מפקד בטאנק שלחם במשך
ימים ולילות רצופים, יחידתו נפגעה
קשות, הוא ראה את אנשיו נהרגים ונפצעים.
לאחר כמה ימים כאלה נראתה אצלו
תיסמונת שאפשר לכנותה בשם ״תשישות
קרב.״ הוא צנח מן הטנק והיה במצב של
הכרה מעורפלת במשך יומיים.
אגב, ככל שנמשכה המילחמה, עבר הדגש
ממיקרים של הלם חריף וקיצוני
למיקרים של תשישות־קרב.

בשלב הטיפולי משתמשים תכופות בהיפנוזה.
אם אנחנו לא מצליחים להביא
את החייל באופן חופשי ל״אב־ריאקציה״,
כלומר להוצאת הדברים החוצה מתת ההכרה
והתגברות עליהם •תוך כדי סיפור
הדברים, מכניסים אותו למצב של היפנוזה,
כדי שיתאר את החוויות שעבר.
שם אירעו לנו דברים בלתי־רגילים.
בהיפנוזה היו חיילים שחיו ממש את הקרב
מחדש. הם נתנו פקודות, קראו לחבריהם,
דיברו אל מפקדיהם והביעו את כל
מה שהתרחש בתוכם פנימה בזמן הקרב.

יש כמה עקרונות.
יש להתחיל בטיפול באופן מהיר מאד,
וקרוב ככל האפשר לשדה־הקרב, כדי ש אותם
האנשים שאפשר להוציא אותם ממצב
ההלם במהירות גדולה, יוכלו לחזור
לביצוע תפקידם הרגיל. זה לטובתם. הגורם
הקובע היד, בריאותו הנפשית של
החייל, לא הצורך הקרבי המיידי.

במצב של ניתוק גמור, אי־אפשר להכניס
אותו להיפנוזה. אבל אם יש אפילו
קשר מצומצם עם המציאות שסביבו, אפשר.
הם נמצאים ממילא במצב מוגבר של
קליטת סוגסטיה, בגלל העייפות, הפחד
והרגרסיה. הם קצת דומים לילדים.

• מה הטיפול כמיקרים בארה ז־

סטירה לגונה הזם

הסרט פאטון הנציח מיקרה מפורסם שהיה.
הגנרל האמריקני ג׳ורג׳ פאסון, שהיה
ידוע כלוחם מעולה, ביקר בבית־חולים ונתקל בחייל שלא נפגע כלל, אלא היה מוכה
הלם. הגנרל, שהאמין שהאיש הוא עריק המעמיד פנים, התרגז וסטר על לחיו.
הדבר עורר סערה ציבורית בארצות־הברית, וגנרל פאטון הושעה זמנית מפיקודו.

חוויית הקרב, על כל המרכיבים הריגשיים
שלה. מביאים אותו לכך שהוא יספר שוב
ושוב מה קרה לו, מה ראה והרגיש, כדי
שהכל ייצא החוצה.

פגז בזחדם !1ואש1ן
חשוב מאד שהחייל ירגיש שאינו בודד
בחוויות המזעזעות שעבר. שגם אחרים
עברו אותן, ושגם הם הגיבו בצורה דומה.
עושים זאת גם על־ידי הפגשת חיילים
מסוג זה, המספרים בצוותא מה עבר על
כל אחד מהם, והמנסים להתמודד ביחד
עם הבעיות שלהם.

• האם נהוג שימוש כהיפנוזה?

• איד מבניסים להיפנוזה אדם
הנמצא במצב של קאטאטוניה
וניתוק ז־

נסע בראש הטור. במיקרה עצר כדי
להחליף מילים עם חבר, והזחל״ם שאחריו
עבר על פניו ונסע בראש. הזחל״ם
הראשון חטף פגז. החייל שלנו הרגיש
שהוא אשם במות חבריו, ושבעצם הוא
היה צריך למות. זה לא היה הגיוני, מכיוון
שכל זחל״ם בטור יכול היה להיפגע
באותה מידה על־ידי הפגז.

אין עריקים
• האם נתקלתם במיקרים של
מתחלים, שהעמידו פנים כדי לערוק

לא נתקלתי במיקרים של אנשים ש־יצרו
בהכרה מלאה תמונה של הלם־קרב.
היו מיקרים של אגשים שלא היו בהלם,
אבל היו במצב של חרדה עמוקה, לפני
שעברו חרדת־קרב. אבל אלה אינם מעמידים
פנים.

• האם תהיינה לפגיעות האלה
השפעות לטווח ארוך על האנשים?

זה תלוי בחומרת הפגיעה, במהירות הטיפול
הראשוני, וגם באישיות האיש לפני
שנפגע. אם בא ההלם לאדם שגם קודם
לכן היו לו בעיות של הסתגלות, התוצ אה
יכולה להיות ממושכת וחריפה יותר.
ברוב הגדול של המיקרים, אני מקווה,
יחזור האיש לאיתנו תוך זמן קצר יחסית,
תוך שבועות. יהיו מיקרים שבהם הפגיעה
תשפיע במשך חודשים ואולי שנים.

• האם אתה בעצמך סובל מהלם,
כתוצאה מבל מיקרי ההלם
שטיפלת בהם?

אני סובל מהלם כתוצאה מן המצב
בכלל. אבל זה קרה למדינה כולה.

נס גדור היה נה

חיילים מצרים מציבים את דגל מצריים על
גבי משאית של הצבא המצרי באיזור המיפגש
בקילומטר ה־ .101 המצרים מיהרו להביא את הדגל הגדול, אחרי שדגל ישראל
הונף מעל האוהל של המשלחת הישראלית. בפקודת אנשי האדם הוסרו שני הדגלים.

ך* ארמיה הרביעית פלשה לכביש
1 1סואץ־קהיר. היא פרצה בתנועת מלקחיים.
חלקה האחד, מורכב מנמר, מאות
עיתונאים ישראליים וכתבי־חוץ המשרתים
בישראל, היה נאלץ לסוס 500 קילומטר
מתל־אביב כדי להגיע לזירת ההתרחשות.
הכוח השני, המורכב מכמה מאות עיתו־אים
מצריים וכתבי־חוץ בקהיר, היה צריך
לנסוע 100 קילומטר בלבד באוטובוס כדי
להגיע לקילומטר ה־ 101 בכביש סואץ-
קהיר. שם ניצבו שני המחנות זה מול זה,
שורות ארוכות ארוכות, מול גדרי התיל.
לעומד מהצד, נראה קצת מוזר שכל־כך
הרבה עיתונאים יגיעו מכל צד כדי לצלם
את העיתונאים מהצד השני. אבל כל המהנה
האדיר הזה, שהזכיר קצת את חגיגות
המימונה, הגיע לשם בעצם כדי להיות
עד למאורע ההיסטורי שהתרחש במאה
המטרים המרובעים של המידבר שהפרידו
בין שני המחנות: חתימת הסכם הפסקת-
האש ביו נציגי צה״ל והצבא המצרי.
כדי להנציח את המעמד, ולדווח למאות
מיליוני קוראים ברחבי העולם אם הצדדים
היריבים לחצו ידיים או חייכו זה
אל זה, היה על אנשי הארמיה הרביעית,
נציגי המעצמה השביעית, העיתונות, לנהל
קרב קומנדו של ממש. הם היו צריכים
להתגבר על גדרות־התיל, על השוטרים
הצבאיים המצרים והישראלים, ועל חיילי
כוח־החירום של האו״ם בעלי הקסדות הכחולות,
שהקיפו את אוהל המיפגש ברובים
מכודנים והוכיחו כי הם מהווים סכנה
אמיתית לשלום. בעוד השוטרים הצבאיים
המצרים והישראלים נראו כאילו הם שייכים
לצבא אחד, שוחחו זה עם זה, חייכו
זה לזה, הצטלמו יחד ואף לחצו ידיים
בלבביות, היו חיילי האו״ם, פינים ברובם,
זעופי פנים ונחושים בהחלטתם למנוע
כל התפרצות. לשם כך לא היססו להפעיל
את קתות וכידוני רוביהם. מי שהצליח
להתגבר גם עליהם, יכול היה בהחלט לזכות
בעיטור הכבוד של קומנדו ,101הקומנדו
של הקילומטר ה־.101
בתוך האוהל שבמרכז המישטח המגודר
ישבו נציגי שתי המישלחות זה מול זה,
כשהם שולפים את עטיהם, חותמים על
המיסמכים המוגשים להם לחתימה, שותים
בקבוקי מיץ של השק״ם, ומתווכחים אחר-
כך על מה שחתמו. אבל מסביב שררה

16 -1

אווירה עליזה של קירקס. לא רק העיתונאים
התקבצו לחזות במחזה. מאות חיילים
משני צירי המיתרס, נהרו מכל רחבי החזית׳
כדי להצטלם עם חיילי הצד שמנגד
וכדי שיוכלו לספר לנכדיהם בבוא היום
״גם אני הייתי שם.״

הידד למוחמד

הגנרל מוחמד ג׳מסי, ראש אג״ם במטכ״ל
(במרכז) מגיע למקום המיפגש בקילומטר
כשהוא מלווה שני עוזרים, קצ ין בדרגת אלוף־מישנה ואזרח. הגנרל מוחמד
התקבל בקריאות הידד על־ידי החיילים המצרים מהעבר המערבי של כביש

המצרי
ה־,101
ג׳מסי
סואץ.

ה ד 1דךר 1ך ן איש כוח החירום של האדם
\ 1ה ד
ניצב בפתח האוהל, בו הת\1111
1 1 1 1 1 / 111
נהל טכס חתימת הסכם הפסקת־האש, שנוסח בידי הד״ר הנרי

קיסינג׳ר. ליד השולחן דמוי הוד, ישבו מצד אחד הנציגים המצריים,
מהצד השני נציגי ישראל ובתווך, מפקד כוח החירום של האדם,
כשמסביב שומרים חיילי האדם מפני עשרות העיתונאים והצלמים.

71 ״1 1 1 4 1 1 1 171 11 \ 1חיילי צה״ל מכל רחבי הגדה המערבית נהרו
111 14 4ו ו 11 לקילומטר ה־ 101 בכביש סואץ—קהיר, כדי להיות
עדיס למעמד ההיסטורי של חתימת הסכם הפסקת־האש. הם טיפסו על מכוניות
השק״ס הרבות שהובאו למקום, וששיוו למעמד אווירה עליזה של פיקניק הסוני.

ה ״1 1י 71 האלוף אהרון יריב (ממושקף במרכז) ,נכנס

ך 1ח 11ה
לאוהל הישיבות בקילומטר ה־ ,101 כשמימינו
11 # 1 1 1 1 1 / 1 האלוף שמואל אייל, מועמד המערך לראשות עיריית ראשון־לציון. המשלחת הישראלית
לחתימת הסכם הפסקת־האש היחה מורכבת מחמישה קצינים ללא אזרח אחד.

אלה הריעו בהתלהבות לגנרלים שלהם
כאשר נכנסו לתחום המיפגש, כאילו היו
אלה מתגוששים העולים לזירה. כאשר
הבחינו ההיילים המצריים שהחיילים הישראליים
הניפו את דגל ישראל בצידם,
הזעיקו מהר מכונית מיוחדת שהביאה למקום
דגל מצרי ענק. אז, בפוזה שהזכירה

ק 11111ך 1קצין ישראלי אוחז
^ 11 בידו של קצין מצרי
11\ 11
כדי להפנות את תשומת־ליבו לעיתונאים
שניסו להתפרץ לאוהל המיפגש. שוטרים
צבאיים ישראליים ומצרים סייעו לאנשי
האדם בקסדות הכחולות לשמור סל הסדר.

נת אוייבים גם יחד

הגנרל מוחטד ג׳מסי, ראש המשלחת המצרית. מתבוננים בו

(עם הגב למצלמה) האלוף אהרון יריב, ראש המישלחת הישראלית
(משמאל) ועוזריו, תת־אלוף דב שיאון והאלוף שמואל אייל.
במרכז (קרח) יו״ר מטה משקיפי האדם באיזור הגנרל סילסוואו.

את איבו ג׳ימה, נעצו אותו על דופן מש אית
כדי שיהיה ברור לכל את מי הם
מייצגים. אלא שאז התערבו שופטי האו״ם
ופסקו שדגלים הם כלי נשק אסורים בזירה,
מלבד דגל האו״ם הכחול. שני הצדדים
נאלצו להתקפל ולקפל את דגליהם.
כשהטכס הרשמי הסתיים והסתערות הארמית
הרביעית הסתיימה בנצחונה המוח לט,
יכלו גם הצופים המשולהבים להתפזר.
״צריד לחזור לעמדות,״ אמרו החיילים,
״אולי מחר תתחיל שוב המילחמה.״

1 . 17

מ רי
העור ה זה
כוח הדש
לחברים
ה מגו״סים
חברים ואוהדים כשרות פעיל
(סדיר, קבע, מילואים) מתבקשים
להודיע למזכירות הארצית (בר־כוכבא
,71ת״א) את מיספרם האישי
ומיספר הדואר הצבאי שלחם,
לשמירת הקשר ולקבלת חומר
על דיוני התנועה על
נושאי חמילחמה, השלום והביטחון.

שדד ה תנועה
מישרד התנועה ימיה פתוח מ-
עתה, נרחוב בר־כוכבא ,71 תל־אביב,
טלפונים ,283288/9בשעות
09.00 —17.00 בימים א׳— ה* /שעות
13x0ביום ד.
- 09.00

חברים המשתחררים מ
הצבא,
ומוכנים לפעילות הסברתית
ואחרת, מתבקשים להתקשר
למזכירות להקמת הקשר איתם,
ובינם לבין חברים אחרים במקר
מות השונים.

חוג בית
המצב שנוצר עם תום הקרבות
מחייב דיון מעמיק
כבעיות המילחמה והשלום.
משום כד יש חשיבות מיוחדת
לחוגי-בית בימים אלה,
בלי קשר למערכת-חבחי-
רות.
פעילי התנועה מופנים להשתתף
בדיונים האלה.
חברים המארגנים הוגי־בית ׳ ,וכל
חוג אחד המעוניין (ובן קיבוצים,
בתי־ספר, תנועות־נוער, חוגים חברתיים׳
אירגונים וחוגים מדיניים)
מתבקשים לפנות לסישרד האדצי
של התנועה, לשם תיאום.

צל״עו -צעירים לגזען שדום
פגישת צעירים, חיילים ותלמידי־תיכון
(י״א—י״ב) בחיפה — אצל
ארנון אופיר, קדימה ,13 יום
חמישי 22.11.73 בשעה .20.00

אנו מכינים פגישות להקמת
אירגוני צל״ש בירושלים, ת״א,
באר־שבע ומקומות אחרים. התקשרו
283288/9אל שרונה, לתיאום
הפגישות והאסיפות.

במדינה
(המשך מעמוד )14
כמה חודשים, כאשר כתב האלוף הנורווגי
את סיפרו, לא חלם עליה איש.

כלכלה
כמהעדה? 1ב ר־ ד בז

דים, השיטה מטילה ותטיל עומס עצום
על הדורות הבאים ותצריך גיוס כספים
מתמיד לשם תשלום ההצמדות.
השיטה פוגמת גם בשוק המניות. האזרח
אינו רוצה להסתכן ולקנות מניות של
חברה, ואפילו חברה מוכרת ויציבה, כאשר
החזקת נייר־ערך צמוד מעניקה לו
רווח של כ־ 22 עד 25 אחוז.
עם זאת, במידה שקצב האינפלאציה
יואט בעתיד בצורה משמעותית, או אפילו
יופסק בכלל, הרי שהריצה אחר ה-
מילוות הצמודים למיניהם לא תהיה כדאית
ביותר. הציבור יחזור אל המניות, ממש
כפי שאירע לאחר מלחמת ששת־הימים,
בעקבות הפריחה הכלכלית.

על הבחינה הצבאית של קו בר־לב נכתב
בימים האחרונים רבות. טובי המומחים
הצבאיים משוכנעים עתה שהקו לא הוכיח
את עצמו, והיה למעשה כישלון טוטאלי,
בדומה לקו מדינו הצרפתי, או ״החומה
האטלנטית״ של רומל, שנפרצה בנחיתה
לנורמנדיה בשנת . 1944
מעטים כתבו על הבחינה הכלכלית של
הקו. בימים אלה של עשיית חשבונות,
מעניין גם צד זה של המטבע.
מיליארד פחות או יותר. בבניית ..מל חמת יום ה ס לי חו ת ״
קו-בר־לב הוחל בעיצומן של הפגזות המצרים
בתחילת .1968 מאות טרקטורים,
״אמה של חברה שלי אמרה לי: תמיד
מפעילי ציוד כבד, בעלי דחפורים, ושאר
יהיו מילחמות, אך אנחנו נמות עם רובה
קבלני עבודות־עפר, נקראו לבניית הבי ביד, ולא ישחטו אותנו. לכן באתי לכאן,״
צורים ולהקמת סוללודהעפר העצומה, ש כך הסבירה דורית מתל-אביב את הופעתה
עמדה להשתרע לכל אורך התעלה.
בכינוס פעילים ואוהדים של מרי (העולם
הכל נעשה בבהילות ובאילתורים, ללא הזה — כוח חדש) ,שנקרא השבוע לדיון
תיכנון כספי וללא תיכנון הנדסי. איש לא בתוצאות המילחמה.
קבע נורמות של תשלום לקבלנים. אף
לא היה זה כינוס תנועתי רגיל. עשרות
אחד לא ניסה לערוך חישובים מדוייקים חיילים במדים הקדישו את שעות־חופשתם
ומוסמכים.
המועטות לביקור בכינוס. הם באו במדי-
באווירה זו, דרשו קבלני העבודות מחי קרב, עם נשק אישי, עם מחסניות בידיהם,
רים מופרזים, שעלו מעלה־מעלה, משנוכ הקשיבו לדיונים בעירנות. מדי פעם, ביקש
אחד מהם את רשות הדיבור :״קוראים
חו שאיש אינו חולק על חשבונותיהם.
כמה עלה קו בר־לב? איש אינו יודע
במדוייק, מכיוון שבישראל חל איסור על
פירסום נתונים על תקציב מישרד־הביט־חון.
ישנן רק הערכות. הן נעות בין 800
מיליון לירות למיליארד וחצי, ואפילו שני
מיליארדים.
עושר בן לילה. הכסף זרם ללא
הפוגות לחוג מצומצם של בעלי רכב כבד
וקבלנים, שהתעשרו בן לילה.
הממון סיחרר את מרביתם. התוצאה
היתר, קניית וילות מפוארות, מכוניות יקרות׳
וצריכת סחורות ושירותים מיוחדים,
כלומר תוצרת־חוץ.
הכסף שקיבלו הללו לא זרם באפיקים
קונסטרוקטיביים של פיתוח מיפעלי כל כלה
ותעשייה. מרביתו היה כסף שהגביר
את קצב האינפלאציה, שדהרה בלאו־הכי.
המימד החדש הרגיז לא מעט את העובדים
והשכירים בסקטור הציבורי והפרטי
כאחד. הקינאה ב״נובו ריש״ החדשים
של ישראל היתד. במידה לא־מעטה
סיבה חשובה לשביתות והשבתות רבות
במיפעלי תעשייה ובעיריות. הציבור בולו
התקומם נגד התהוות מעמד ה״עשירים.״
חייל בחופשה בכנס מרי
יודעי דבר מקרב הכלכלנים והפסיכולוגים
טוענים שהציבור הרחב היה משלים
מיקלע ביד, מחסנית ביד
עם הרבה גזרות כלכליות ו״הידוק חגו-
רה,״ הדרושים בימים אלה, אלמלא ראה
בהיווצרות ״עשירי המילחמה״ שהממשלה למילחמד, הזאת מילחמת יום־ד,כיפורים,״
טיפחה.
אמר חייל, שבא מן התעלה ,״צריך לקרוא
לד, מילחמת־יום הסליחות. הממשלה צריהם
לא נפלו כאשר נפל הקו.
כה לבקש סליחה מכל אחד מאיתנו, על
מד, שקדם למילחמה הזאת!״
צ ל״ ש. תגובותיהם.של החיילים, ואי-
תם יחד אבות ואמהות לבנים שהם כבר
בקווים, או שיגיעו אליהם תוך שנה־הנ
היר ה לונ מודים
שנתיים, היו תקיפות ובלתי־הססניות.
המגמה הכללית בשוק ניירות־הערך בלמרות
הכעס על הממשלה ועל הפיקוד
שבוע החולף היתד. המשך הירידה בשערי העליון, שאי-אפשר היה להסתירו — משהמניות,
ולעומתה עלייה בטוחה ועיקבית תתפיו עסקו בהכנת תוכניות לפעולה. כל
בשערי המילוות הצמודים למיניהם.
המשתתפים אמרו שהחיילים המשוחררים
ההצמדה היא המצאה ישראלית כימעט עצמם ״צריכים לקחת את העניינים בידיים.״
בו במקום עלה הרעיון להקים
מקורית. כימעט שאין ארץ בעולם, בה
קיימת השיטה הישראלית של הצמדת הל אירגון מיוחד של משוחררי המילחמה
וואות לאינדכסים שונים, כמו מדד יוקר -ושל תלמידים המתגייסים לצבא בקרוב.
המחייה, מדד הבנייה, מדד ירקות־ופי -יוסי אמיתי מקיבוץ גבולות נתן לאירגון
את שמו :״צל״ש — צעירים למען שלום.״
רות ועוד מדדים שונים ומשונים.
עוד באותו ערב נפגשו פעילי צל״ש
במציאות הישראלית של אינפלאציה בל-
תי־פוסקת וירידה מתמידה בערך הכסף, בדירה תל־אביבית, החליטו על הפעולה
יש בשיטת ההצמדה כדי להגן על האדם הראשונה: הפגנה ליד הכנסת, לפני הדיון
המדיני על הפסקת האש. סיסמאות
הקטן.
ההפגנה :״אנו רוצים שהמילחמה האחרומבחינת
האזרח הקטן יש לשיטה יתרון נה תהיה האחרונה באמת,״ ״שלום —
רב. מבחינת המדינה, ד,יתרץ מפוקפק למ עכשיו!״ ״לוחמים נגד שוחרי־המילחמה,״
די. כבר היום חייבת המדינה מיליארדי ״כל הכבוד לצה״ל,״ ״המו״מ על השלום
לירות לאזרחים המחזיקים ניירות צמו — -לידי ממשלת שלום!״

תנועות

הבורסה

י* • ה הו ל ם הזה״ ,שבז צוז החדש ות הישראלי
הפער־כת זהמיגהלזע תל-אביס רחוב קרליגד ,12 טלסון ,260134
תאידואר 136 מען פברקי: עולמפרם. הדפום החדש״ בע״ם,
הי* חד בף אביגדור • הפצה: גד בע״פ נלופות: ציגקוגרסיה
כפפי מל* העומד הראשי: אורי אבנדי המו״ל: העולם הזח בע*מ.

העולם הזה 1*89

כנס מיוחד שד מדי(הנוזל הזה -נוח חוש) קיבל ביות 10.11.73 את התוכנית הבאה:

תוכנית שדו

תוכנית •לום • ל מרי (העולם הזה — כוח חד•) —
נתקבלה בכנס ארבי מיוחד, ביום 10 בנובמבר .1973
מילחמת יום־הכיפורים היתה סיבוב נוסף נמילחמה
בין ישראל ועמי-ערב.
מקורה של מילחמה זו בהתנגשות ההיסטורית בין
האומה היהודית״הישראלית ובין האומה הערבית״הפלס-
סינית, אשר לשתיהן זכויות בארץ הזאת, וששתיהן מ אווז
בה את מולדתה. בהמשך המאבק התייצב העם
היהודי ברחבי העולם לימין ישראל, והתייצבו כל עמי
ערב לימין האומה הפלסטינית.
במילחמה זו נפלו ממיטב הבנים של ישראל ועמי-
ערב. אם לא תגיע לידי סיום, עלול העתיד לצפון בחובו
אסונות בל־ישוערו לשני הצדדים, ולאנושות כולה.
הדרך היחידה לסיום חמילחמה היא הסדר, שיפתור
את בעיות״היסוד שגרמו לסיכסוך׳ ושיתקבל על
דעת העמים משני הצדדים.
אי ןתחליף לשל ום, וא יןביטחון -
אמת ללא שלום־אמת.

ד רי שו ת יסוד
הדרישה היסודית של ישראל היא שעמי-ערב
יכירו בזכותה להתקיים בשלווה ובביטחון, בגבולות
בטוחים ומוכרים.
אין ישראל זקוקה להתפשטות טריטוריאלית, ואין
פניה לכיבושים וסיפוחים.
הדרישה היסודית של עמי -ערב היא שישראל
תחזיר את השטחים שכבשה במילחמת יוני 1967 ואח ריה׳
ושיוחזרו הזכויות החוקיות לעם הערבי הפלסטיני.

.2הצהרותעקרוניות
הצהרות

הצעד הראשון לשלום הוא מסירת
עקרוניות על-ידי שני הצדדים.
על מדינות -ערב להצהיר על נכונותן העק רונית
להכיר בקיומה של מדינת-ישראל, לחתום עימה
על הסכמי־שלום ולכונן עימח מציאות של שלום.
על מדינת ־ ישראל להצהיר על נכונותה
העקרונית להחזיר את השטחים שנכבשו במילחמת
ששת״חימים במיסגרת של שלום־אמת צודק ובר־קיימא,
שיבטיח את ביטחונה של ׳שראל הלכה למעשה.
שתי הצהרות אלה תחיינה בו-זמנית ומותנות זו
בזו, ועל פיהן ייפתח משא-ומתן בין הצדדים, במיסגרת
שתיקבע על״ידם בהסכמה הדדית׳ לשם הגשמת עקרונות
אלה, כלהלן.

.3שלום ־ אמת
מצב־השלום, שיכונן בין הצדדים, יכלול את היסודות
הבאים :
(א) חוזי -שלום חתומים בין ממשלת״ישראל
וממשלות הארצות הערביות השכנות, ובכללם הנהגה
מוסמכת של העם הערבי הפלסטיני.
(ב) גבולותפתוחים למעבר בתום־לב של

אנשים וסחורות, בין ישראל והארצות השכנות.
דיפלומטיים הדדיים.
(ג) כינון יחסים
(ד) פתיחת מעברי ־ המים לתנועה חופשית
של ספינות מכל המדינות, ובכללן ישראל, וקביעת צירים
יבשתיים בישראל לתנועה חופשית של סחורות
ערביות.

.4סידור ׳ ביטחון
סידורי־ביטחון בלתי״ניתנים לעירעור יבטיחו ששום
שטח, אשר יוחזר על-ידי ישראל במיסגרת הסכם־שלום,
לא ישמש בסיס לאיום צבאי על ישראל ולהתקפה עליה.
סידורים אלה ייקבעו על״ידי הצדדים בהסכמה
הדדית, כגון :
(א) פירוזהשטחים מכוחות צבאיים ומנשק
כבד, תוך פיקוח יעיל על-ידי מפקחים מטעם הצדדים
עצמם. הפרת הפירוז על-ידי צד אחד יעניק לצד השני
את הזכות החוקית לפתוח בפעולה צבאית מונעת לאלתר.
מועצת״חביטחון של האו״ם לא תתערב בפעולה
כזאת, עד אשר יוחזר המצב לקדמותו.
(ב) מיקוםכוחות -שלום מטעם האו״ם
בשטחים שיפונו. כוח זה יהיה כפוף למועצת־הביטחון,
ואי־אפשר יחיה להרחיקו, אלא על פי החלטה פח-
אחד של מועצת-הביטחון ובהסכמת ישראל ומדינות־ערב.

הסכםבינלאומי, בהשתתפות חמש
החברות הקבועות במועצת-הביטחון, למתן ערבות בינלאומית
לגבולות ולסידורי״הביטחון שיוסכם עליהם. על
פי הסכם זה יהיה הצד הנפגע זכאי לפנות לבל חמש
המעצמות׳ או אחת מהן, בבקשה לספק לו עזרה צבאית
ונשק, מבלי שתחול על בך זבות־וטו כלשהי מטעם
מעצמה גדולה.
(ד) בסיסיםצבאיים ישראליים לזמן מוגבל,
הפעלת כוחות ישראלייס״ערביים מעורבים, הסכמים
הדדיים על הגבלת מערכות־נשק תוך פיקוח הדדי ויעיל,
ועוד.

.5גבולות
הגבולות הסופיים, המוסכמים והמוכרים בין ישראל
וארצות-ערב ייקבעו בהסכמה הדדית, על פי קווי
שביתת-הנשק שהיו קיימים לפני מילחמת ששת-הימים,
עם שינויים בלתי-מהותיים ומוסכמים.

.6הזכויותהחוקיותשל
העם הפלס טיני
הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני הן: זכותו
להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית מחוץ לגבולות ישראל,
וזכותו לפיתרון צודק של בעיית הפליטים בארץ.
מדינת״ישראל תצהיר על הכרתה בקיומו של העם
הפלסטיני ובזכויותיו החוקיות הנ״ל, ועל נכונותה להי כנס
למשא־ומתן עם מנהיגות פלסטינית מוסמכת.

במיסגרת זכותו להגדרה עצמית לאומית, יהיה העם
הפלסטיני זכאי לבחור בהקמת מדינהפלסטינ
יתעצמאית, בגדה המערבית וברצועת-עזה. טיב
היחסים בין המדמה הזו ובין ירדן, ובכלל זה האפשרות
של איחוד שלם או פדרטיבי, ייקבע על״ידי העמים
הנוגעים בדבר.
אם יחליט העם הפלסטיני להגשים את זכותו להגדרה
עצמית על-ידי הקמת מדינה פלסטינית עצמאית,
המאוחדת כבירת ישראל
תשמש ירושלים
וכבירת המדינה הפלסטינית כאחת. אם יחליט העם
הפלסטיני להגשים את זכותו בדרך אחרת, יוחזרו לערבים
זכויות לאומיות נאותות בירושלים המאוחדת.
יושם קץ לטרגדיה של הפליטים, על־ידי קלי טת
הפליטים בחלק הפלסטיני ובחלק הישראלי של
הארץ, על פי הסכמה הדדית׳ בסיוע בינלאומי.

.7שלבים
ייקבע לוח זמנים לכינון השלום, על פי העקרונות
הבאים :
(א) כינון השלום בפועל, נסיגת כוחות ישראליים
משטחים כבושים וכינון סידורי הביטחון יבוצעו בבל
שלב ושלב ב ו -זמנית, באשר האחד תלוי בשני.
בל אלה אחרי חתימת הסבמי״השלום בין ישראל
והמדינות הערביות.
(ב) בהסכמים ייקבע מראש אילו שלבים של נסיגה
ישראלית יהיו מותנים באילו שלבים של כינון
חשלום וסידורי-הביטחון.
(ג) הנסיגה הישראלית תושלם עם בינון ה שלום
במלואו, והבינון בפועל של בל סידורי״
הביטחון שיוסכם עליהם.
(ד) ישראל תימנע לאלתר מהקמת ה תג חלוי
ו ת בשטחים המוחזקים, העברת אוכלוסייה ושינויים
אחרים של המצב הדמוגראפי.

! .8געדים מיידיי ם
הצעדים הבאים יינקטו לאלתר :
(א) ישוחררו כל השבויים המצויים בידי הצבאות
הסדירים של הצדדים.
(ב) הצדדים יסכימו על מיסגרת המשא ״ ומתן
ביניהם. משא״ומתן זה יבול להיות דו-צדדי או בחסות
בינלאומית, אולם בשלביו המכריעים יהיה ישיר ופנים־
אל־פנים.
(ג) הפסקת ־ האש תכובד במלואה, והצדדים
יסכימו ביניהם על קווים זמניים סבירים׳ שישחררו את
כוחות שני הצדדים מכיתור ומסכנת-ביתור.
(ד) כל אירגון פלסטיני שיצטרף למשא־ומתן
הישראלי״פלסטיני, או למשא-ומתן ישראלי-ערבי כולל,
יפסיק לאלתר את כל הפעולות המזויינות, וחבריו
הכלואים בישראל ישוחררו.
(ה) ישראל תעניק לתושביהשטחיםה ־
מוחזקים את חופש הפעילות הפוליטית החוקית,
ובכלל זה חופש ההתארגנות, והזבות להקים נציגות
לאומית.

הדיונים על תוכנית־השלום בכנס מרי
״אנו רוציס שהמידחמה האחרונה תהיה האחרונה באמת !״
העולם הזה 1889

11ה־קוה נאמת נסרב הדמים
שר חטיבת..גורני עד מוצב החרמון

המיפי׳נת
ייי 9

לשלם מחיר־דמים גבוה ביותר, הטיפוס אל מוצב החרמון מרגלי ההר, היה אחת
המשימות הקשות ביותר שהוצבו אי־פעס בפני יחידת חיל רגלים ישראלית.

נואש ההר

מבט מרגלי החרמון לעבר המיבצר שנבנה בראש מוצב
החרמון הישראלי. התמונה צולמה מדרום, במקום שהעלייה
למוצב היא תלולה ביותר וכמעט בלתי אפשרית. מנקודה זו שלט מוצב
1החרמון הישראלי על כל מה שהתרחש ברמת הגולן ועד עמוק לתוך תחום סוריה.

1שרבי ההסתערות

| החרמון. התמונה צולמה מגבעת הרכבל העליון, הנמצא צפוניתמערבית
למוצב החרמון. שתי הגבעות המסומנות בסימונים

20 - 1

* 5יכור השבוע היד. חייל אלמוני של
** חטיבת גולני. היד, זד. רובאי פשוט
מן השורה, שרואיין השבוע בטלוויזיה ב־

א׳ רב׳ ,היו שתי הגבעות עליהן ניטש הקרב האכזרי ביותר. רק
אחרי שנפלו שתי גבעות אלה בידי כוחותינו, ניתן היה
לכבוש את המוצב עצמו. החריץ הנראה לאורך הגבעות היא
הדרך המובילה מתחנת הרכבל העליון לכיוון מוצב החרמון.

מסגרת כתבה על כיבוש מוצב החרמון
ביום האחרון של המילחמה. הטוראי, בן
עדות המיזרח, היטיב לספר על קרב החרמון
בלשונו העילגת, יותר מאשר כל
כתבי־המילחמד. שעסקו עד היום בסיפור
נפלאות הקרב.
סיפר החייל האלמוני :״בשבילנו החר מון
היה כמו הכותל. רצינו להגיע לחרמון
ולא רצינו לוותר עליו ...הייתי מת שם
ולא יורד משם. לא רק אני. כולם הלכו
בהחלטה כזו. הכניסו לנו את הדבר הזה
בראש, שאנחנו לא יורדים משם עד שלא
רואים שם את הדגל של גולני. אמרו לנו
שהמוצב הזד. זה העיניים של המדינה.״
ואחרי שסיים לספר על הקרב, אמר
אותו חייל :״יותר אני לא מסתכל לשם.
אני לא רוצה לראות את זה יותר. הדם
של החבר׳ה ירד שם כמו מים. פעם אחת
הסתכלתי כדי לראות אם הדגל של גזלני
עוד נמצא שם. ראיתי רק את דגל ישראל.
הדגל של גולני לא היה. אולי הצנח נים
הורידו אותו.״
מאחורי מילים פשוטות ונוגעות־ללב
אלה, מקופל סיפורו של אחד הקרבות
הנוראים ביותר במילהמה האחרונה. מוצב
ההרמון, כמו ״החווה הסינית״ שליד ציר
הפריצה בתעלת־סואץ והקרב על העיר
סואץ עצמה, נכלל בין הקרבות שתבעו
את מם הדמים הכבד ביותר, ששולם בקרבות
על נקודה אחת. כאשר יגיע היום
וניתן יהיר. לספר את סיפור קרב החרמון
במלואו הוא עשוי להתגלות כאפופיאה
אכזרית, מזעזעת ומחרידה. זהו סיפורה
של המיפלצת על ההר.

ף כהות ישראלים, שנהרו מדי חורף
| להחליק על שלגי החרמון, צפו בוו־

1ל 1111ך 1ן ך 1ך 1תמונה זו משקפת את חשיבותו של מוצב
\ 1111ו #החרמון שנכבש על־ידי הסורים ביוס הרא#111

1111
שון למילחמה. בתמונה נראית העמדה הדרומית של המוצב המשקיפה על רמת־הגולן. הכפר

הנראה בעמק למטה הוא הכפר הסורי חדר, שהיה עד לפרוץ מילחמת יוס־הכיפוריס
בידי הסורים ועתה הוא מוחזק בידי כוחות צה״ל. מעמדה זו של מוצב החרמון
ומעמדות אחרות בו, ניתז היה לדעת על כל תנועה במרחבי רמת־הגולן.

דאי במיבנה אימתני ומוזר שהתנוסס על
הרכס הגבוה ביותר שהוחזק באיזור החרמון
שנכבש בידי צד,״ל במילחמת ששת־הימים.
כמה מאות מטרים מעל התחנה
העליונה של רכבל החרמון, בלט גוש כהה
של אבני בזלת עטופות ברשתות ברזל,
מתוכם ביצבצו צינורות מתרים. רק מעטים
יכלו להיכנס לתחום המיבצר, שהיה
אחד המקומות השמורים ביותר בישראל.
איש גולני כינה את המיבצר ״העיניים
של ישראל.״ עיתוני־חוץ סיפרו כי במקום
היתה תחנה מכ״ם רבת-עוצמה שיכלה מנקודה
זו לכסות את כל שטח סוריה כימ־עט.
גוש
אבני הבזלת שבלט מעל הגבעה,
מאחורי גדרות התיל, היה רק כיפתו החיצונית
של מיבנה תת־קרקעי משוריין
ומבוצר. לא היה זה בונקר במובן המקובל
של המילה. היה זה בניין שלם, בן
שלוש קומות, שניבנה מתחת לפני האדמה.
בתוכו היה לבירינט שלם של חדרים,
אולמות ומיסדרונות, שדלתות פלדה עבות

המוצב הישראלי

חיילי ״גולני״ מחלצים פצוע על גבי אלונקה. בשלב
111 111 ״1111
האחרון של הקרב על מוצב החרמון נפגעו רבים
111 _1 1 1 1 11
מהלוחמים על־ידי צלפי הקומנדו הסורי. חבריהם חשו לחלצם ולהביאם לנקודת הפינוי.

כך נראה מוצב החרמון הישראלי אחרי כיבושו
מחדש. שיכבות האבן העבות מגינות
על בניין בגובה של שלוש קומות הקבור כולו באדמה. הצינורות הבולטים מתוך
האבנים הם צינורות איוורור. למרות ההפגזות הכבדות והפצצות האוויר לא נפגע המוצב.

ומשוריינות, הפרידו ביניהן.
לעיני מי שניצב על המוצב התגלה אחד
ממראות הנוף המרהיבים ביותר. מעל
פיסגת מוצב החרמון הישראלי נראית כל
רמת הגולן כמונחת על כף היד. בימים
של ראות טובה ניתן להשקיף משם על
הנעשה במרחק עשרות קילומטרים רבים,
ולראות כל תנועה ותזהר, במרחב עצום
המשתרע דרומה ומזרחה. יש הטוענים,
כי בימים מסויימים יכלו לראות משם
אפילו את בתיה של דמשק.
אין פלא שהסורים הרגישו תמיד, כי
המוצב הזה תקוע כמו קוץ בעיניהם.
המשימה הראשונה שהוטלה על הצבא
הסורי ביום פתיחת המילחמה, עוד בטרם
החלו הטנקים הסוריים לפרוץ לעבר המוצבים
הישראליים ברמה, היתד, כיבוש
מוצב החרמון הישראלי.
המוצב הסורי הסמוך ביותר נמצא במרחק
׳של כארבעה קילומטרים צפונית
מזרחית משם, ונקרא בשם החרמון הסורי.
(המשך בעמוד )22

החרמון הסוו׳

העמדה הצפונית של מוצב החרמון הישראלי, כשבקצה
העליון מימין נראה י מוצב החרמון הסורי, הנמצא
במרחק של כארבעה קילומטר ממנה. מכיוון זה התפתחה ההתקפה הסורית, כאשר
אנשי קומנדו סוריים מוטסים במסוקים הסתערו על המוצב ״היקר ביותר בעולם״.

1. 21

ה מי מלצחעלההר
גם במצור ממושך.
סיפר אחד החיילים ששהו במוצב החרמון
ביום ההתקפה הסורית :״חשבנו
שמפגיזים אותנו. לא תיארנו לעצמנו ש מתקיפים
אותנו. לא היינו מוכנים להתקפה.
כשראינו שהסורים באים אלינו בכוחות
עדיפים פי כמה, ראינו שאין כל סיכוי
לנהל עימם קרב בחוץ. היה להם נשק
כבד. לכן נכנסנו כולנו לתוך המיבצר
וסגרנו את עצמנו. האמננו שנחזיק מעמד
עד שתגיע אלינו תיגבורת שתסלק משם
את הסורים.״
היתד. זו אמונת־שווא. השירית הסורי
שפרץ אותה עת בכל קו החזית, מנע
כל אפשרות להחיש תיגבורת למוצב. לא
עבר זמן רב עד שהתברר לקומץ לוחמי
המוצב, כי הם מכותרים ומבודדים.

1־ 1־ 111 0־ 1־ : 1משוריינת בקו
11 1 1 1 1 1 1מה העליונה של
מוצב החרמון, אחת הדלתות ן סשימשה
להגנה למגיני המוצב הנצורים, שהסתגרו
בתוך הבניין עד שנאלצו להיכנע לסורים.
(המשך מעמוד )21
אלא שממוצבזה לא יכלו הסורים לפתח
התקפה לעבר המוצב הישראלי. בין שני
המוצבים מפרידה ביקעה עמוקה. כל תנועה
בשטח מיתגלית מייד והעמדה הצפונית
של המוצב הישראלי שולטת על כל האחור.
ההתקפה הסורית על מוצב החרמון נפתחה
במטחי אש ארטילרית ובהפצצת
מטוסים, שמטרתם היתד. להכריח את לוחמי
המוצב לחפש לעצמם מחסה. אותה
שעה נחתו מסוקים של הצבא הסורי במשטח
הנמצא במרחק כמד מאות מטרים
בלבד מהמוצב, הנחיתו שם שני גדודי
קומנדו מעולים, שפתחו מייד בהסתערות
לעבר המוצב. אחד המסוקים הסוריים הופל
באש נ.מ. שנורתה מהמוצב, אבל הלוחמים׳
שהופתעו מההתקפה הפתאומית,
ולא תיארו לעצמם כי הם עומדים בפני
ניסיון של כיבוש המוצב, מיהרו לחפש
מחסה בין הקירות העבים של בניין המוצב
עצמו. הם סגרו על עצמם את דלתות
הפלדה העבות, הסתגרו בתוך הבניין.
לפרוץ אל תוך המיבצר עצמו זוהי
משימה כימעט בלתי אפשרית בתנאים
רגילים. קירות הבטון העבים, שיכבת
הפיצוץ העשויה אבני בזלת ודלתות הפל דה,
סוגרים את המיבצר הרמטית, וניתן
לחיות בו ולהילחם ממנו תקופה ארוכה

שיא החרמון

הרי שהשתלטו על המוצבים
\ ! 1מסביב למיבצר ועל עמדותיו, ניסו
הסורים לחדור אל תוכו פנימה. הם פרצו
את דלתות הפלדה, השליכו רימונים אל
המבואות, ריססו את המיסדרונות בצרורות•
אולם אלה לא יכלו להזיק ללוחמים
בפנים, .שכן ניתן היד. לאטום כל חדר
ואולם בתוך המיבצר בנפרד. אלא שיתרון
זה היה בעוכרי הלוחמים. הם נותקו זה
מזה. כל קבוצה הסתגרה והתבצרה בחלק
אחר של המיבצר, ולא בכל המיקרים חיה
קשר ביו כל הקבוצות.
כאשר ניסתה אחת הקבוצות לפרוץ החו צה
מתוך המוצב, היא עשתה זאת מבלי
ששאר הלוחמים שנותרו מבודדים בפינות
אחרות של המיבצר ידעו על כך. הק בוצה
הצליחה בחסות החשיכה לחמוק
החוצה, עשתה דרכה לכיוון כוחות צה״ל.
אולם בבוקר גילו הסורים את פתח היציאה,
חדרו באמצעותו אל תוך המיבצר ולכדו
את לוחמיו. לוחמים ספורים המשיכו
לנהל קרב ומנעו מהסורים להגיע
אליהם. לפחות אחת הקבוצות, כך הסתבר
רק אחרי כיבוש המוצב מחדש, לחמה
חמישה ימים עד שהוכרעה.
עתה, כשהמיבצר היה בידי הסורים,
היתד. בידיהם עמדת היתרון התצפיתית
שהיתר. קודם בידי צה״ל. עכשיו יכלו הם
לצפות על כל המתרחש ברמה.
בשלב הראשון של הקרבות ברמת-הגו־לן
הוקדש המאמץ העיקרי לבלימת הסורים,
הדיפתם אל מעבר לקווי הפסקת־האש
ופריצה לעבר הרמה הסורית. רק
כשהושגו מטרות אלה, היה צורך להפנות
כוחות גם אל עבר מוצב החרמון.
כי עתה ישבו הסורים במוצב זד. בעורף
כוחות השיריון של צה״ל שהתקדמו מז רחה.
אלא שהיה זד. יעד קשה ביותר
להשגה. שני גדודי הקומנדו הסורים, כ־
500 לוחמים מעולים ממיטב חיילי הצבא
הסורי, התבצרו סביב המוצב כשברשותם
נשק אנטי־טנקי רב. הם לא החזיקו במיב־צר
עצמו, אלא התבצרו בגבעות שמסביבו
ששלטו על כל דרכי הגישה האפשריות
אליו. הדרך הסלולה היחידה אל
המוצב מתפתלת בצלע ההר על סף תהום,
כשהיא צרה מאוד. הסורים מיקשו את
הדרך, הציבו מולה מארבי נ.ט.
היה ברור כי חיל־רגלים מסוגל לכבוש
מחדש את המוצב בהסתערות בתנאי

זוהי כיפתו מכוסת שלג העולמים
של שיא החרמון, המוחזקת עתה
בידי כוחות צה״ל. שיא החרמון נמצא במרחק של כ־ 15 קילומטר

שסח קשים ביותר, בנוף אלפיניסטי ובלו*
חמה הררית קשה שדוגמתה לא הוטלה על
צה״ל מעולם. הכוחות הסורים היו מפוזרים
בשטח חוליות חוליות, אחרי שחפרו
לעצמם עמדות מוגנות בסלעים. כדי להוציא
אותם משם היה צורך בקרב טיהור
של לוחמה מעמדה לעמדה.
היתד. זו אחת הפעמים הראשונות בה
הסתבר במילחמה זו הצורך בשימוש ב־חיל־רגלים,
שלפי מהלכי המילחמה בשלבים
הראשונים נראה היד. כי לא יהיה
לו כל תפקיד במערכה המבוססת בעיקרה
על קרב שיריון בשיריון.
ך* שלב מסדייס התקבלה החלטה לוותר
4על כיבוש המוצב מתוך הנחה שהתקד־

לאת רוח החטיבה כיחידה לוחמת.
ההתקפה תוכננה ליום האחרון שלפני
הפסקת־האש. היא החלד. בניסיון לנתק
את כוחות הקומנדו של הסורים סביב
מוצב החרמון מעורפם. לשם כך הוטל על
כוח צנחנים מוטס במסוקים לתפוס את
מה שהיה פעם מוצב החרמון הסורי. כיוון
שניתן היה לעשות זאת רק לאור יום,
חשוב היה להבטיח את דרך הגישה של
המסוקים עד לעורף הסורים. לשם כך
הוקם מעץ מיסדרון משוריין. בעוד ש־הארטילריה
של צה״ל מנחיתה הפגזה כבדה
על המיבצר וסביבותיו, יצרו מטוסי
קרב של חיל־האוויר מעין מיטריה אווירית,
שמתחתה ניתן היה להטים באור
יום מסוקים שינחיתו את הצנחנים בעורף

הקומנדו הסוו׳

שבעה שבויים מאחת היחידות הנבחרות של
הצבא הסורי שהחזיקה במוצב החרמון שנכבש.
קרוב ל־ 500 חיילי קומנדו סור ם החזיקו במוצבים שמסביב למיבצר, לחמו עליו בעקשנות.

מות כוחות צה״ל ברמה תנתק את הסורים
מעורפם והם ייאלצו לסגת. אולם,
כאשר הסתמנה באופק אפשרות הפסקת-
האש ומוצב החרמון טרם נותק בעורפו,
היה ברור שאסור לאפשר מצב בו תתקבל
הפסקת־האש כשהסורים עדיין יושבים
שם. זד. היה עלול להיות ההישג
היחיד והחשוב ביותר של הסורים במיל־חמה,
שהיה מאפשר להם להשקיף על כל
השטח המוחזק בידי צה״ל. מילבד זאת
היה בכך להוות מעין מהלומה מוראלית,
שכן עד אז טרם הותרה לפירסום העובדה
כי הסורים כבשו את מוצב החרמת.
יתכן שההחלטה לכבוש את מוצב החרמון
ברגע האחרון, לפני כניסת הפסקת־האש
לתוקפה, תשמש נושא לחילוקי־די-
עות. השאלה אם מוצב החרמת היה שווה
מחיר דמים כה יקר, כמו זה שישולם
בעדו, עומדת פתוחה כנושא לוויכוח צבאי
מיקצועי• אבל הפור נפל. שוב הוטלה
המשימה על גולני, מתוך הכרה שכיבוש
המוצב בידי חטיבה זו חשוב ביותר להע־

עמוק יותר בשטח הסורי משאר מוצבי החרמון. זוהי הכיפה
הגבוהה ביותר בפיסגת החרמון, המאפשרת תצפית עד לדמשק
עצמה, הנמצאת במרחק של כ־ 50 קילומטר מרכס החרמון.

הסורים. ניסיון זה הצליח. המסוקים הגיעו
ליעדיהם ללא כל פגיעה ומוצב החר מון
הסורי נכבש תוך קרב קל יחסית,
במיספר נפגעים קטן ביותר.
חיילי גולני עלו אל המוצב בשני טורים.
טור רגלי טיפס בין הסלעים על
רכס ההר, בעוד שבמקביל נע טור ממונע,
כשבראשו טנקים ומאחוריהם מוסעים
חיילים בזחל״מים. טור זה נעצר בידי
חסימה אנטי טנקית בקטע שבין תחנת
הרכבל התחתונה לתחנת הרכבל העליונה,
ולא יכול היה להמשיך להתקדם.
סיפור קרב הדמים האכזרי שניטש ב שטח
זה, שהיה קרב פנים אל פנים מעמדה
לעמדה, כבר סופר. העמדות החיצוניות
טוהרו ונכבשו. אולם כשהתקרבו לו חמי
גזלני אל שתי הגבעות שחצצו בת
תחנת הרכבל העליונה למיבצר עצמו,
האיר כבר היום. היה צורך ללחום כאן
בשטח פתוח, מול הצלפים הסורים שהיו
מצויירים ברובים עם משקפות אינפרא-
אדומות, לראיה בלילה. בחלק זד. של
הקרב נפגע מיספר רב של לוחמים. נאמנים
למסורת של חילוץ שבויים משדה
הקרב׳ זינקו חבריהם של הלוחמים תחת
אש כדי לחלץ אותם. לכל נפגע שחולץ,
הוקצבו מיספר חיילים שיביאו אותו אל
נקודת הפינוי בעורף. כתוצאה מכך הת דלדל
מיספר הלוחמים במהירות. אלה
שנותרו בשדה הקרב לא יבלו להגיע למוצב.
בנקודה זו, כשגורל הקרב היה תלוי
על בלימה, היה צורך דחוף סהזעקת תיג-
בורת. בגלל סיבות שונות לא יכלו הצנחנים
שכבשו את מוצב החרמון הסורי
והתקדמו כבר עד לשיא החרמון במרחק
של עשרה קילומטר צפונה, לסייע לאנשי
גולני. היה צורך להחיש כוח נוסף של
צנחנים מלמטה.
כאן באה לידי ביטוי רוח היחידה של
גולני. כששמעו על התיגבורת של הצנחנים,
לא רצו חיילי גו מי כי יקבע
שהצנחנים כבשו את המיבצר ולא חטי-
בתם. שרידי הלוחמים שלא נפגעו והיו
בכושר לחימה קובצו יחדיו וערכו את
ההסתערות ולאחרונה על המיבצר כדי
להניף את דגל גומי בצד דגל ישראל.
הערתו של חייל נולני האלמוני על דגל
גולני שנעלם מעל מוצב החרמון, התייחסה
כנראה לנקודה זו, כאשר לוחמי גולני
התשושים העדיפו לכבוש את המיבצר בכוחותיהם
האחרונים בדי לשמור על תהילת
חטיבתם, גם אם התהילה הושגה במחיר
כבד מאוד.

יומן קובי
מאת

יגאל ד בי ב
אשר יצאוזי למילחמה,
^ לא שיערתי בי הגיוס של
יוכדביפור יסתיים כפי שהסתיים.
רק ביום חמישי, אחרי
חמישה ימי קרבות, כאשר רעי
מנחם, בן־ציון ועוזי לא חזרו
אלינו, ועוד אחרים נפצעו, רק
כאשר ראיתי בעיני את גודל
המחדלים של טרם המילחמה
ואת ביזיונות ימי הקרבות —
החלטתי לכתוב יומן זה. לא
למען המתים, לא למען הפצו עים,
כי אם למען הנותרים בחיים,
כדי שילמדו להיוותר בחיים
במילחמה הבאה ויעשו
הכל למנעה.
יום חמישי .11.10 ,השעה שמונה
ושלושים בבוקר. סוף סוף מוצאים זמן
לשבת ולכתוב אחרי חמישה ימי טירוף
ודם. אני יושב עתה בבונקר במוצב, בגיז־רה
הצפונית של התעלה, בין קנטרה
ואה־טינה באופן כללי. זה עתה סיימנו
לטעון מחדש מחסניות של מקלעו־נים,
ואנחנו מחפשים משהו לאכול בבונקרים
של המוצב. המוצב היה תפוס קודם
על ידי חיילים שנטשוהו פתאום והשאירו
בו את כל הציוד, כולל הציוד האישי שלהם
במלואו. זהו אחד מרשת מוצבי התעלה
שרובם ננטשו או נתפסו על ידי המצרים
בהתקפה הראשונה. בעיקר אנו
מחפשים פצצות למרגמה 52מ״מ, הנגד

תקציב הביטחון? שיורידו מההרפתקאות
של התעשיה האווירית ויקנו ציוד לחימה.
ב־ 6בבוקר לערוך
הגענו למוצב
ממנו תצפיות ומצאנו עצמנו בעיצומו של
קרב בו המצרים מנסים לכבוש את המוצב
אחרי שבלילה נכשלו בניסיון דומה. באנו
לכאן אחרי שהתעוררנו בחניון הלילה
מאש כבדה. מחלקת קומנדו מצרית
עברה בלילה את הקווים ותקפה את
חניוו־הלילה של הגדוד שחנה לידנו. צ פינו
באש הקומנדו המצרית. מזל שירו
לא מדוייק וכך פגעו רק בשתי משאיות
תחמושת שדלקו תוך התפוצצות התחמו־

חמת ששת-הימים. עכשיו מ. נעדר, אברהם
נפצע ופונה, טלי נפצע וחזר מייד
לאחר שהוציאו את הרסיסים מגבו.
נזכרתי כיצד טילפן אלי מ. בשבת,
יום־הכיפורים, ה־ 6לחודש. ראה מכוניות
נוסעות והבין כי משהו קרה. דקה קודם
צלצלתי ליחידה, אמרו לי לבוא מייד.
לא התקשרו אלי כי לא נמסר להם שחזרתי
מחו״ל כמד, ימים קודם לכן. אמרתי
למ. שאני יוצא מייד לחטיבה, והוא
אמר כי הוא מפקד אזור גיוס ויבוא רק
בערב כשיגמור את חלוקת צווי־הגיוס.
לקחתי רק כמה דברים חיוניים ונסעתי.

לקו. לפנות ערב מובילים את הטנקים של
החטיבה למקומם.
השעה עשר בערב, גומרים להכניס
את הטנקים ונוסעים חזרה פדי להוביל
את מכוניות הדלק והאספקה של החטיבה
לקרבת הקו הקדמי. הכביש מלא שיירות
הנעות קדימה לקו הראשון.
הקו פעיל מאוד בליל שני זה. פצצות
תאורה מאירות את הקו בולו. קל להבחין
בין הפצצות שלנו שאורן צהוב לפצצות
מצריות שאורן לבן בהיר. הארטילריה
שלנו ושל המצרים מנהלות דו־קרב וגם
הטנקים שלנו ושלהם החלו בקרב ש״בש

ו־ו111111111₪ 1— 11101 >11111111 11־ 1־ 11ו<1ו<?111ו 1ן י 11 וזדי~ י

״דה \ד1ן ו\\דן דים
צאת בידינו. החבר׳ה הם אנשי סיור של
צבי ק. ושלי, יחידת חרמ״ש של חטיבת
שיריון ומיספר טנקים.
כשירדנו למלחמה הקציבו לנו — יחידה
קרבית שירדה מייד לקו הראשון בחזית
קנטרה — מרגמה אחת ליחידת הסיור.
מזה שעתיים אנו מתקשרים עם הכוחות
בשטח, מתחננים לקבל פצצות מרגמה.
אין לאף אחד.
למאושרים שיש
להם מקלעים וחצובות אין מספיק תחמושת
למקלעים.
שוב מנחמים אותנו: זה לא שיש למישהו
משהו אישי נגדכם, המחסור הוא
בכל צד,״ל. והיכן שמן המנוע לג׳יפים? לכל הרוחות, מה
עושים כל שנה עם 7מיליארד לירות של

שת. כמה נגמ״שים שלנו הבחינו בדמויות
רצות מכיוון ההתקפה ופתחו באש חזקה.
הם הפסיקו כעבור כמה דקות כאשר הבורחים
שכבו ללא תנועה. מייד החלה הפגזה
של מרגמות מצריות עלינו, לסייע
לקומנדו שלהם להימלט. נגשתי עם הגופים
שלנו להרוגים ופצועים, העמסתי את
ההרוג על הג׳ים שלי. הוא היה בלונדי,
חולצה פתוחה, מרוטש כולו.
יי 1א ישנתי כלילה הזה, ליל התקפת
/הקומנדו. נמנמתי וחשבתי על מ.
נזכרתי בעשר השנים בהן אנו יחד ביחידת
הסיור. בטיולים המשותפים שלו, של
טלי, אברהם ושלי — חבורה מלוכדת ה־ניפגשת
כל חודשיים בבית אחד מארבע-
תנו, יחד במילואים, יחד עברנו את מל-

יגאל רביב (!דודן) שותד קפה עם חבוק נשוה

לא התיחסתי ברצינות לעניין, וחשבתי כי (שיריון בשיריון) .בלילה זה לא תהיד.
כעבור יום נשתחרר. הגעתי לבסיס, ומייד הרבה שינה לשני הצדדים.
התחלנו לארגן את גיוס וחיול יחידת־בלילה
החדירו המצרים חוליות של
הסיור.
קציני־תצפית קדמיים, שהסתתרו במשך
בימי שלום אני רס״ל ביחידה. במלחמות היום בין כוחותינו וטיווחו את האני
הופך לסמל או מפקד מחלקה לפי ה ארטילריה המצרית בדייקנות שטנית. היו
צורך. זה ההסכם ביני לבין המפקד רוני. מקרים, למשל, כשנסענו לסיור והם ממש
כבר בתחילה קבלתי בשורות איוב. במקום רדפו אחרינו עם הפגזים לכל מקום. אחרי
מיספר הג׳יפים שלנו נקבל רק ארבע ואולי שלמדנו את הפטנט שלהם, התחלנו לעבוד
יגיעו עד הערב עוד כמה. אנו ניגשים בימים בעיקר על חיפוש חוליות קציני-
תצפית מצריים. משך שבוע גילינו והשלאירגון
היחידה.
חיילי היחידה באים אחד אחד, ניגשים מדנו (הכוונה לסיירת) שלוש חוליות כאלו.
אבל היה מצרי אחד שפעל לבדו (לפי
לאפסנאות, מקבלים ציוד, הולכים לצייד
את הג׳יפים. הבעיות מתחילות כבר בבסיס. העקבות) ושיטה בנו כל הזמן. בלילות
אין מספיק מרגמות, אין די ררנ״טים, אין היה מתגנב לחניונים שלנו וגונב מנות-
מספיק בזוקות ואין מספיק משקפות. אין קרב ומים משלנו. היינו מוצאים שיירי
ג׳יפים. עד הבוקר הצלחנו לקבל ולצייד מנות־קרב במקומות בהם ישן בלילה. היה
10ג׳יפים, כאשר רק ל־ 8נמצאו מיקלעים. מבלבל אותנו על־ידי טשטוש עקבות, ועד
בבוקר יוצא רוני עם 4ג׳יפים אל החטיבה, סוף המילחמה לא מצאנו אותו. התחלנו
משאיר אותי לגמור לצייד את יתר הג׳י־ ממש להעריץ אותו.
מכיוון פורט-פואד נשמעת ונראית אש
פים ולהביאם בצהריים. ב־ 2בצהרי יום
ראשון אנו זזים ומגיעים בערב לאזור כבדה. כוח שיריון שלנו מנסה לפרוץ
הכינוס. מחר עלינו להחליף את הכוח היו לעבר התעלה ומסתבך שם קשות. מטוסים
שלנו חגים בגובה רב ומטילים פצצות.
שב בקו הראשון.
הדיווחים אינם מעודדים. המיצרים חדרו כל פצצה מעלה להבה עצומה. המטוסים
עמוק לתחום שלנו, באזור קנטרה, תפסו אינם יבולים לטוס נמוך בגלל חגורת הטישטח
שרחבו 5עד 8ק״מ. העבירו יותר לים הצפופה של המצרים.
יום שלישי ככוקר.10 ,ע. אנו יוצמ־
200 טנקים לאזור שלנו והסמוך לו.
בלילה איננו ישנים הרבה: נוסעים חזרה אים לסיורים בשטח, מחפשים חוליות קולאורך
ציר התנועה לחפש מכוניות שהלכו מנדו מצריים. בחצותי את הכביש בלוזה—
לאיבוד לחטיבה. זהו חלק מתפקידי הסיור קנטרה, סמוך למוצב שלנו, עוצר לידי
החטיבתי. בבוקר אנו שומעים בי בס ג׳יפ וממנו יורד יוסי, מפקד יחידת שיר-
ביבה תקפה כיתת קומנדו מצרית יון. לפני שעברתי לסיירת הייתי בסיור
של הגדוד של יוסי, ואני מכירו טוב.
טנק ושני זחל״מים שלנו, לקחה חייל
בשבי, פצעה את היתר ולקחה את כל הוא מבקש בי ניקח אותו לגדוד שלו.
הציוד( .כוח שרדף אחרי התוקפים הצליח המילחמה תפסה אותו בסך־פרנציסקו, שם
להשמידם אחרי יומיים. השבוי נמצא חי. היה במסגרת עבודתו באיגוד מגדלי־הבי*
הם לא ירו בו גם כשחוסלו ).זמנים טובים צים. חזר ארצה ישר לחזית.
הגיעו, אני חושב לעצמי. בפעם ראשונה
מאז ימי וינגייט שהערבים תוקפים בלילה
^ נו נו ט עי ם ליחידה הנמצאת מול
והיהודים מסתגרים במחנות וממתינים
^ קנטרה. בצומת אין כל מחסום וכל
להתקפות הקומנדו המצרי.
רכב תועה יכול להמשיך לקנטרה, אל

המצרים. אבל אז לא חשבתי על כך. רק
גו עוכרים את בלוזה -רואים אוטו כשמנחם לא חזר, אכלנו את עצמנו למה
^ בוסים עם חיילות אותן מפנים מן לא שמנו מחסום בצומת.
פוגשים חברה מוכרים. אנו מחליפים
המקום מחשש להתקפות מצריות. מגיעים

סיירת המזוהמים
(המשך מעמוד )23
רשמים תוך כדי הפגזות המצרים, והם
מספרים כי ככה זה כל היום והלילה. הם
כבר למדו להבחץ בין הפגזים לפי השרי קות,
יודעים מתי הוא עובר מעליהם דת־
•וצץ רחוק ומתי הוא יגחת קרוב, ורק
אז הם נשכבים. לפתע מודיע רוגי בי סנק
שלנו נ8גע בנקודה מסוימת והג׳יפ שלי
ושל גבי יוצאים לחלצו. באמצע הדרו חלה
תקלה בג׳ים של גבי והוא עובר לג׳י8
שלי במקום אחד שיורד. מגיעים לגבעה
האמורה שעליה טנק בוער, ולידו במה
גופות ללא תנועה. עוצרים את הג׳ים
לרגלי הגבעה ואני עולה ברגל לבדוק מה
המצב. למעשה רצתי, וראיתי כי השניים
בבר מתים. חוזר לג״יפ, נזהר לחמוק בין
הפגזים הנטפלים על הגבעה, מדווח לרוני
כי המדובר בהרוגים ולא בפצועים, ולכן
איו טעם לסכו את הג׳יפים בפינוי ויש
זמן להמתין לזחל״מי־הפינוי שיש להם
מגן שריון.
הטנק נפגע בטיל, ומכאן כי כל רכב
שיגש אליו מסתכן גם הוא. כאשר החל
הטנק לבעור החלו המצרים להפגיז אותו.
ידעו שינסו לחלץ את הנפגעים. רוני מורה
לנו להתרחק מאזור ההפגזות. אבל
בעבור דקה מתקשר שוב: מסתבר כי
בכיסו של אחד ההרוגים נמצאת דיסקית
זיהוי של הרוג אחר שפונה קודם, עלינו
להביא את הדיסקית.
חוזרים שוב לרגלי הגבעה. אני רץ
למעלה. לפתע אני רואה ג׳יפ מנהלתי עולה
ונעמד ליד הטנק הפגוע כשממנו יורד

הביאה ערימות של ירקות וסירות לכולם.
אנו אוכלים בכל פה מלפפונים ואשכוליות.
אפילו לחם בן חמישה ימים עטוף בניילון
טעים לנו ביותר. אבל הפריט העיקרי הוא
הגזר שהיה מצוי בשפע במוצב והזין
אותנו כמה ימים.
הולכים לישון לאחר שאירגנו תורנות
שמירה. בשתיים בלילה מעירים אותי.
צריך להוביל את החוליה הטכנית לאחד
הגדודים לתקן טנקים. נוסעים ומוצאים
את המג״ד. הוא טוען כי לא ביקש כל
חוליה טכנית ואין לו מושג למה באנו.
אנו מתווכחים איתו. אחרי הכל, לנסוע
סתם משתיים עד ארבע בבוקר לחינם, זה
לא נעים ביותר. פתאום הוא נזכר שביקש
חשמלאי ומשום מה שלחו לו מכונאים.
למזלו מסתבר שאחד מאיתנו הוא גם חשמלאי,
והכל בא על מקומו בשלום. חוזרים
בחמש לחניון, כבר אין טעם לישון כי
בחמש וחצי השכמה.
יום רביעי .10.10 ,מייד לאחר הקימה
יצאנו לתצפיות. נתנו לנו מישקפת גדולה,
הרואה כל דבר עד למרחק 20 קילומטר•
אנו לוקחים אותה למוצב התצפית,
לשם יוצאת המחלקה של גבי ומנחם עם
רוני. אחרים, ואני בתוכם, יוצאים עם
מישקפות־שדה רגילות, עולים על עמדות־תצפית
לפני הטנקים שלנו, מנסים לגלות
ולאתר קני-טילים נגד־טנקים.
אני נמצא על גבעה גבוהה בקצה הדרומי
של גדוד הטנקים. זחלנו אל הנקודה הגבוהה
ואנו שוכבים וצופים. כל שעה, שעה

לרגע על קו רכס• .תאום ראינו טיל זוהר
טס אלינו. ברגע האחרון הכנסתי למהלך
אחורי וברחתי מתחת לקו הרכס, כשהטיל
פוגע במרחק כמה מטרים מן חג׳יפ.
עכשיו, על הגבעה, התעופפו הטילים ישר
מעלינו אל הטנקים שלנו שמיהרו להסתלק
מקו הרכס.
לפתע ראינו טיל אחד עף נמוך מאוד.
עמוס, שעמד על קצה הגבעה, נשכב על
הארץ ונדבק לקרקע, והטיל חלף עשרים
סנטימטר מעל גופו כאשר החוט נשאר
על גופו.
לקראת ערב התקרב זחל״ם שחיפש את
המיפקדה. הראינו לו את הכיוון, והזהרנו
אותו מן הטילים. הוא אמר כי ימתין
לחשיכה ונסע עם הזחל״ם אל הגבעה
ממול. שם נעמד ליד הקצה שלה, גלוי
למצרים. לא הספקנו להוציא הגה וראינו
טיל עף לעברו. אנשי הזחל״ם מיהרו לקפוץ
ממנו. ראינו את הטיל פוגע במרכז
חבורת האנשים הבורחים, מתרסק על אחד
מהם. מיהרנו אליו עם אלונקה אבל היה
מאוחר מדי. התרסק במקום. עוד שניים
נפצעו קל.
החושך שירד מייד הציל את הזחל״ם
מטיל שני.
ף בנם!:־ חזרה לג׳ים ונסענו לחניון
^ הלילה. פונים לאפסנאות לבקש נרות־עשן
או רמוני עשן. עוברים בדרך
ליד ג׳יפ של המחלקה הנמצא בצומת ליד
אחד המוצבים. אחד החיילים, ניצן, ניגש

שמעתי אותו ולא הגבתי. חזרתי לג׳יפ
והוריתי לנהג לנסוע לחניון הלילה. עברו
כמה דקות נסיעה ולא התגברתי, הטחתי
את ראשי בדופן הג׳יפ ובכיתי. חשבתי
על ידידי, שאולי שוכב פצוע ואין בידי
לעזור לו. ביקשנו לתת לנו לחלצו, אבל
המפקד סירב, ובצדק.
השבתי על אשתו צפורה ושלושת ילדיו* .
הצעיר שבהם נולד לפני שנה. חשבתי על
הארוחות שזללנו יחד ועל הבירה ג׳ינס
השחורה שהיה שותה. עכשיו הוא איננו.

ס״ות המזוהמים: נחה מלוחמי תיות־הסיוו שהשתתפו נקובות ליו קנטורו
•גן * .אני צועק לו כי יסלק את רג׳יס
אך הוא מניף יד בביטול. שנינו מחפשים
בכיסי ההרוגים. האחד שרוף כולו, השני
שוכב על הגב ופרט לצבע אפור חיוור
של פניו אין רואים כמעט כל פגיעה.
פתאום מתחילים לטווח עלינו בפגזים
נגד טנקים. הראשון פוגע שני מטר מאתנו.
אני שובר שיא בריצה מהירה לרגלי
הגבעה ואילו מ. רץ לג׳יפ. רק נכנס
פנימה, תוקע את המפתח בחור, ופגז פוגע
בחלק הקדמי של הג׳ים שנעלם ואיננו.
מ. נשאר עם מפתח ביד, יושב ללא כל
פגע על הכסאות אבל כל החלק הקדמי
של הג׳יפ נעלם. איזה מזל! הוא בורח
במהירות לזחל״ם שבא בינתיים לפנות את
ההרוגים. למזלו הלך רק הג׳ים.
החברה עוד לא למדו לפחד מהטילים
והפגזים של המצרים, אבל 1תוך יומיים
שלושה תשתנה התמונה.
עליתי על הג׳יפ וחזרתי לאחור. הערב
ירד ואנו נוסעים לחניון הלילה של המים־
קדה. ממלאים דלק, מטפלים בג׳יפ ובנשק.
ניגשים לאכול, יש מנת־קרב לחמישה איש
ליום שלם. קצין האפסנאות מודיע כי יש
הקצבה ומחסור במנות־קרב.
^ נו, אנשי הסיירת, טוב יותר. סיי-
/רת זה שם נרדף לגנבים־שודדים. אחת
הכיתות שלנו מצאה מוצב-מעוז נטוש של
צה״ל כאשר מחסני המזון שלו מלאים,

וחצי עושים המצרים סיבוב של הפגזות
וגם העמדה שלנו חוטפת את המנה שלה.
אנו קופצים לאחור, לעמדות מוכנות, עד
שייגמר סיבוב ההפגזות וחוזרים לתצפית.
על רכס רחוק רואים כמה טנקים מצריים
ומאות חיילים מתחפרים. אנו מזמינים טנק
שיירה בטנקים המצריים ובחי״ר. טנק
מצרי נפגע אבל מצליח לסגת. אנו מדווחים
למ״פ המגיע אחרי חצי שעה ומביא
את המישקפת הגדולה. מציבים אותה על
תלת־רגל וצופים.
כשיש הפגזה יהיה צריך עכשיו לברוח
ולסחוב אותה, והיא כבדה, לכל הרוחות.
חלק ניכר מעשרת הקילו שהורדתי עד
כה ירדו בגלל המישקפת על הגבעה ההיא.
עכשיו התחילו המצרים בפעולה: קידמו
כמה טנקים שלהם למרחק של 2קילומטר
ומעלה משלנו, וגירו את הטנקים שלנו
לעלות לעמדות־אש. איך ששלנו התגלו
נכנסו הטילים שלהם לפעולה. הטילים
שלהם מופעלים על־ידי כיתות של 8איש,
חלקם נע על זחל מיוחד וחלק נגרר על
שני גלגלים. הטווח שלהם הוא עד 3קילומטר,
ומכוונים אותו בעין בעזרת מוט
כיוון בדיוק שטני. הטיל מחובר בחוט
למכשיר הכיוון. באמצעות החוט החשמלי
מכוונים את הטיל גם לרכב הנע לצדדים.
להתחמק אפשר על-ידי העלמות מראיית
המכוון.
את הדיוק של הטיל ראיתי אתמול כשהבאתי
את יוסי לגדודו. עמדנו עם הג׳יפ

אלי ואומר: מנחם הלך. לא הבנתי, ושאלתי:
מה ז והוא השיב: מנחם נהרג.
ירדתי מהג׳יפ, תפסתי אותו הצידה
ואמרתי שיספר הכל. הוא סיפר. הוא היה
במוצב, במחלקה של חברי .״כל היום עברו
שם משאיות שתעו בדרך והמשיכו ישר
לקנטרה במקום לפנות שמאלה בצומת.
היו ארבע באלה, וכל פעם אנו יצאנו
לקראתן והחזרנו אותן. פתאום, בערך ב־2
אחר הצהריים ראינו מקניה עם קבינה
אדומה נוסעת במהירות לעבר הצומת. ניצן
אמר למנחם שיסתכל על המשאית, ומנחם
אמר שבטח תפנה שמאלה בצומת.
המשאית הגיעה לצומת אבל המשיכה
ישר בכל המהירות לכיוון קנטרה. המח״ט
קרא לגבי בקשר והורה לו לשלוח ג׳יפ
להחזיר את המשאית, ג׳יפ עם נהג בלבד.
גבי מתווכח עם המח״ט אבל זה תקיף.
אני מביט על מנחם ואומר :״מנחם, סע!*
מנחם, בלי לומר דבר, ניגש לג׳ים של
גבי, מוריד ממנו את המקלע ועוד כלים,
לוחץ יד לכולם. פתחנו לו את הקשר
למכסימום עוצמה, וחוא טס אחרי המש אית.

יום
חמישי .11.10 ,אני נאלץ להפסיק
לכתוב ועולה לעמדות המוצב. חיילי מצריים
מתקרבים לעברנו. אנו יורים בבל
הכלים שברשותנו. המצרים מסתתרים מאחורי
תלוליות עפר במרחק כמאה מטרים
מן הגדר. צריך מרגמה לסלקם. בקשנו
הפגזת מרגמות מן החטיבה וענו כי אין
הקצבת תחמושת עבורנו. חפשנו מרגמה
52מ״מ ומצאנו במוצב כמה פצצות,
הפצצות מועילות. המצרים בורחים מאחורי
התלוליות ואנו פוגעים באחד, הנופל בשטח
הפתוח. היתר, שכבר הגיעו לתחום מוגן,
חוזרים ומנסים לחלץ את גופת הנפגע.
מה קורה כאן? פעם ראשונה שאני
רואה חיילים מצריים מסכנים את חייהם
כדי לחלץ נפגעים! ממש כמונו! אנו יורים
ופוגעים בחיילים המצרים 3 .גופות
צונחות. משתררת דממה. אני מתבונן למטה,
בעמדה, רואה את ספרו של משה
דיין מפה חדשת גבולות חדשים. מפה
חדשה, הרוגים חדשים.
כל היום אנו בעמדות, ממתינים להתקפה
נוספת. מדי פעם מנסים המצרים לתקוף
בסיוע שיריון. באן יורים כל
הטנקים של המוצב וכל פגיעה היא נם.
בשעה שלוש וחצי נערכים המצרים ל התקפה
גדולה. אנו פונים לארטילריה ומבקשים
הפגזה על ריכוזי החי״ר. אין הקצבה.
אנו יורים בתותחי הטנקים לפי
חוש, מצליחים לפזר את הכוחות המצריים.
מגיעה אלינו המחלקה של ה. מקיבוץ

דורות. הביאו טכנאים לתיקון טנקים. ומסתבר
כי הביאו את הטכנאים הלא נכונים
וצריך לחזור עמם.
ה. מספר כי הם היו בבוקר במירדף
אחרי הכוח המצרי שהתקיף אתמול את
חניון הלילה. בראש הרודפים עמד ב.
שנסע בזחל״ם. כאשר הגיעו הרודפים קרוב
לקומנדו, הורה ב. לנהג לרמוס את
המצרים בשרשראות הזחל״ם במקום לעצור
במרחק בטוח ולירות בהם ממקלעי
הזחל״מים. התוצאה: הזחל״ם הגיע למרחק
40 מטר מן המצרים שירו בו פצצת
בזוקה (ר.פי.גי) .פגיעה בול בזחל״ם.
מרבית אנשי הזחל״ם נהרגו מן הפגיעה,
כולל ב. מוות טיפשי, שוב בגלל טעות.
ך! ערג יורד על המוצג. אנו בתע-
ן 1לות, מוכנים להתקפה. מחצית הכוח
ישן, מחציתו ערה. מבקשים אספקת תחמושת
למקלעים ומבטיחים לנו להביא.
כנראה הגיעו סוף סוף פצצות. כאשר מתרכזים
המצרים להתקפה, מסכימה הארטילריה
להפגיז אותם.
כל הלילה היינו בתצפית, טיווחנו את
המרגמות שלנו על רכוזי מצרים שנערכו
כל פעם מחדש. ב־ 2בלילה מגיעות 4
משאיות נושאות תחמושת ולא יאומן: יש
פצצות למרגמה 52מ״מ. הגיעה גם פלוגת
תגבורת

עיני השיריון: ג׳יפ סיור לצד ט 1ק בחזית המצרית
הבוקר מעיר. רוני מודיע כי הוא בא
להחליף אותנו. אנו חוזרים למפקדה.
המצרים מפגיזים את המוצב כל הזמן. גילו
שיש שם תצפית. כשהגענו למפקדה מראה
לי ברוכי, אחד הנהגים שהוא דתי, טלית
ותפילין. הוא מצא אותם במוצב ומסתבר
כי על התיק רשום שם בעליהן, שהוא
שכן של ברוכי.
יום ששי .12.10 ,כל היום הייתי עם
הצוות במפקדה. רבצנו בצל הג׳יפים כאשר
מדי פעם קוראים לנו להוביל טנקים
לחזית או להביא משאיות אספקה לגדודים.
כל נסיעה כזו אינה נעימה. המצרים דופקים
פגזים על כל כלי נע. לטנקים יש
שריון אבל הג׳יפים פתוחים לכל רסיס.
בהפסקות מאזינים לרדיו. שומעים את
שידורי ישראל ומקללים. נהיה יותר גרוע
מקול קהיר. כל הזמן מספרים רק על נצ־חונות
ורק על סוריה ושום דבר על מה
שקורה בדרום.
שידורי התעמולה של הכתבים אחרי החדשות
מעוררים בנו בהילה. אנו מאזינים
גם לקול קהיר כדי לערוך השוואה בין
שתי התחנות ולנחש מה קורה. חיים הר־צוג
הכי מצחיק. כל מה שהוא מנבא,
קורה בדיוק ההיפך.
בערב יוצאים עם פלוגת חבלנים ומובילים
אותם לתחום שבין המוצבים שלוו
כדי למקש שם ולמנוע חדירת שיריון
מצרי. נוסעים באחת בלילה לכיוון המוצב
שמשם עלינו להתחיל. לפתע ניתכת
עלינו איש חזקה. עוצרים למרות שידענו
כי המוצב יורה. פוחדים מאש כוחותינו
כמו מאש המצרים. חיכינו עד לגמר האש
והחבלנים החלו בהנחת המוקשים.
בשעה חמש עולה השחר ואנו מזדרזים

לסיים כי השטח גלוי לאש המצרים. נותר
עוד קצת לגמור, ומחליטים להמשיך ביום.
שולחים את כל הרכב מחוץ לתחום המסוכן,
נשארים עם החבלנים, הולכים ברגל
ומסיימים את המיקוש.
היום חופשי כי עבדנו כל הלילה. החלטנו
לישון קצת ואחר כך לנסוע למחנה
עורפי לבדיקת־רכב כללית ואולי גם להתקלח.
אצלנו בשטח אין מקלחות ואין
מים, פרט לשתיה.
ך* שעה עשר ושלושים. הגענו למת!
ן נד, תיקונים וטיפולים ברכב. מיקי.
מרגיש כדג במים. כיום המכונאי הוא נהג אגד, אבל קודם היה בעל מוסך.
לפני המילחמה שירת במוסך זה כבוחן
רכב והכל מכירים אותו. הוא ניגש לטיפול
בג׳יפים כמו בעל־בית, עושה במיתקן
כבתוך שלו. תוך חצי שעה הג׳יס מסודר.
בינתיים הולכים היתר להתרחץ, חופפים
ראש היטב. טונות של חול יורדות מן
הראש. סבון נתן לי חייל אחד שבא להתרחץ.
שאלתי אותו מאיפה הסבון ז אמר
כי חילקו להם במפקדה, שי לחייל מן
הדודות של הוועד-למען־החייל.
גומרים את הסידורים במוסך ונוסעים
לבית־ד,חולים הצבאי הקרוב לבקר את
שני הפצועים שלנו, אברהם א. וצבי
ר. צביקה היה מפקד כיתת ג׳יפים ובהם־
גזה נפגע בעינו ובידו והוגדר כפצוע בינוני.
לאברהם זזו חוליות בחוט־השדרה
כאשר עף מההלם של הפגז. הם חטפו את
הפגזים כאשר יצאו לחלץ צוות של זחל״ם
שחטף טיל.
אני יורד לבונקר בית־ד,חולים. עובר
מיסדרון ובו ממתינים עשרות חיילים. אלו

נושאי אלונקות הממתינים לבוא מכוניות
פצועים כדי לשאתם פנימה לחדר הטיבגדים,
פולים.
מנות
קרב ועתונים פזורים בכל מקום. אני
עובר על הרישומים ומוצא כי אברהם
פונה לרפידים וצבי ר. נלקח ישר לבית-
חולים בעורף.
יוצאים והולכים לשק״ם. פוגש שם את
חנוך ברטוב, ומשוחח עימו על מה שראינו.
הוא חזר מן הארץ אתמול ואומר כי כבר
מתחילים להבין שם שמשהו לא בסדר בכל
המלחמה הזאת. הוא אומר כי כבר יודעים
שהעתונים והרדיו מרמים כל הזמן ואין
להאמין להם. יוצאים מן השק״ם ונוסעים
למיפקדה. מדברים. אמנון השמשוני, סטודנט
בטכניון, ותיק בפלוגה, צועק כי
נמאסו עליו כל המילחמות. הוא בן ,27
ולפי חשבונו יצאו לו עוד שתי מילחמות
עד שיגמור עם המילואים. רוצה לתת את
כל השטחים קומפלט תמורת שלום בלי
מילחמות. כולם מסכימים עמו.
יום ראשון .14.10 ,קמנו ב־ 4.30 אחרי
לילה שקט. המצרים תקפו כל הלילה
וגם ביום בגיזרה המרכזית והדרומית,
ואצלנו שקט יחסי. בעשר בבוקר מתחילה
התקפה מצרית על מוצב התצפית. עשרה
טנקים שלהם מתקרבים עד 600 מטר
מגדרות המוצב. מפקד המוצב ומפקד הטנקים
שלו, מנהלים את ההגנה על המוצב
בצורה נפלאה. למוצב רק 6טנקים
לכן נותנים למצרים להת קרב
מאוד. מתפתח קרב ומחסלים 6מעשרת
הטנקים, והם בוערים בשטח. המרגמות
שלנו יורות על החי״ר המתקדם עם הטנקים.

בינתיים
מתחילים המצרים לתקוף לאורך
כל גיזרת החטיבה שלנו. שומעים בק שר
את הפקודות:
מח״ט: מולך על הרכס שורה של טנ קים.
דפוק את כולם. עשה זאת אחד אחד,
בהצלחה.
המג״ד: בסדר, רואה אותם, מטפל אישית
בכולם.
המח״ט: לא למהר, לאט לאט ולפגוע.

הת״עצות מפקדים: אנשי יחידת הסיור דוכנים על מנח

נו יושבים במוצב התצפית עם
המח״ט. הוא ורוני רואים כל דבר ב*
גיזרה ומנהלים את הקרב באמצעות הקשר
בצורה יעילה להפליא. רוני שיכנע את
המח״ט לעבור לתצפית ולנהל את הקרב
משם במקום מן הטנק שלו, משם הראות
מוגבלת. זה עבד יפה.
כ־ 60 טנקים מדגם טי 62-עולים עלינו.
המח״ט פוקד על כולם לא לירות בלי פקו־דת־אש
שלו. הוא רוצה לקרב את הטנקים
שלהם ככל האפשר. ככל שהטנקים קרובים
יותר, עולה היתרון שלנו.
המח״ט רואה 60 הטנקים מתקרבים
למרכז הגיזרה. כאשר אנו יורים עליהם
משלושה צדדים. שני הטנקים מהצדדים

מתחילים לנוע. המח״ט מנהל כל טנק
בקשר ומכנים אותו לעמדת־אש נוחה, כך
שהטנק חבוי מהמצרים אבל אם ינוע עוד
כמה מטרים קדימה יהיה מייד בעמדת־אש.
השעה 12 בצהריים.
הטנקים המצריים נעצרו רגע. מתיחות
— האם ימשיכו? כן. הם ממשיכים לנוע
למרכז. הם 1200 מטר מאיתנו, בעמדת
המח״ט שהפך להיות מפקד פלוגת טנקים
ומנהל נוסף לכל החטיבה גם שמונה טנקים
לידו כמ״פ. פתאום שוב יורה טנק
שלנו מהאגף. המח״ט רותח :״מי ירה בלי
אישור?״ מילא?,״כל התחנות אש! ל הדליק
אותם!״
כל הטנקים נעים קדימה ועולים לעפד
דות-אש. הפעם אין טילים מולם, רק טנקים,
בטווחים קצרים. המצרים המשיכו
להתקדם עד מרחק של 800 מטר מאיתנו.
יורים הטנקים שלנו ופוגעים ומדליקים
בטנק אחר טנק. מ״פ אחד באגף עולה
לעמדת־אש באגף שלו ורואה 6טנקים מצ רים,
נעים קדימה כשהם חשופים אליו מן
האגף. הוא יורה אליהם — כפי שהגדיר
זאת אחר כך — ״בשליפה מהירה מן המותך
— 5פגזים 5 ,טנקים נדלקים! הטנ קים
שלנו חוסכים ביריות. במהלך הקרב
מוזעקים הג׳יפים שלנו, כדי להעביר
6פגזים מגדוד אחד לשני! אבל ה־מח״ט
צוהל ברשת האלחוט:
״איזו יופי ! איזו חנוכיה ! מי שלא ראה
יופי כזה לא ראה חנוכיה מימיו !״
הטנקים המצרים מתחילים לסגת. אנו
פותחים בהפגזה על החי״ר שלהם המתחיל
להתקרב עם טילים. המח״ט מגלה באמצעות
רוני את חוליות הטילים, ומנחית עליהם
הפגזות. הארטילריה קצת צולעת.
ועובר זמן רב מדי מהעברת בקשה
לאש ועד שמקבלים אותה אנו רואים מולנו
טנקים בוערים לעשרות. המח״ט סופר
ומסכם את המדורות הבוערות 42 :טנקים
מדגם טי־ ,62 הושמדו על־ידי יחידת שיר־יון
שעיקר כוחה שומנים מיושנים !
איזה קרב! איזה מארב עשה המח״ט!
הוא קנה את עולמו אצלנו.
אבל גם לנו נפגעים. כל פלוגה מדווחת
על נפגעיה. אין הרבה, אבל כמה טנקים
נפגעו גם אצלנו. מפקד העוצבה מתקשר
אל המח״ט ואומר לו להתכונן לגל שני
של התקפות.
אנשי הסיור חוזרים לאחור, להביא לטנקים
תחמושת ואספקה. בדרך מבחינים
במכונית אזרחית על הכביש שתרועות
חצוצרה בוקעות ממנה. אנו עוצרים. יוצא
משם אדם בשם יצחק קייט, עולה מארגנטינה,
המתחיל לחלק לנו נייר טואלט
וגרביים. נוסף לכך הוא מחלק גם כרטיסי-
ביקור שלו המודיעים כי הוא סולן חצוצ רה
בחתונות. נוסעים הלאה. רואים ג׳ים עם
פרצוף מוכר. איתן אלמוג מקול ישראל
מבקש כי ניקח אותו קדימה. הוא עולה
על הג׳ים שלי ואני מובילו אל המח״ט.
הוא מספר לנו כי אלברט נהרג ועימו רפי
אתגר מקול ישראל. המח״ט מעלה את
אלמוג אליו, מספר לו כי איחר לבוא
בחצי שעה. אבל אלמוג מבסוט. בדרך
הפגיזו אותנו המצרים והוא הצליח להקליט
את ההפגזה. יש חומר לשידורי־ישראל.

1. 25

ה עמדו לבד פול יהפ לד ה -והם יצאו חיי

* * ל ראשית הקרבות בחזית הדרום
׳ ע נלחשים הסיפורים מפה לאוזן בשקט,
בתדהמה ובקריאות התפעלות. סוד גלוי
הוא שלחימתם של החילות הסדירים, בנוסף
למעט כוח־מילואים, שהחזיק בקו
בר־לב, הוא שאיפשר לצה״ל להגיע לעמדותיו
היום.
יום־הכיפורים. לחיילים היושבים בקווים
מגיעה הידיעה. הכל חושבים שזהו
תרגיל-כוננות נוסף. איש אינו משער שזוהי
תחילתה של מילחמה.
שוקי אתרוג, חייל העומד לסיים את
שירותו הסדיר, יושב בעמדודתצפית ש
רינו
צרור --

--מ א חזהו סיפור אמיתי — שדמיון האדם מתקשה לתפסו.
הסיפור סופר, כין קרב לקרב ובמהלן־י הקרב עצמו, על־ידם
ועל־ידי חבריהם, לרינו צרור, כשעה שרינו לחם בשורות יחידה
זו לצידו של ידידו וחברו כמערכת ״העולם הזה״ ,רמי הלפרין.
הצילומים כעמודים אלה צולמו על־ידי רמי ז״ל, כשעות
האחרונות של חייו, כשעה שהקשיב לסיפור זה.
התקפת המיגים וראיית הנוח המצרי הצולח,
עמד כבר למול ראשוני הצולחים.
והחל לנהל אתם קרב בעזרת נשקו האישי.

צוות שלם של נערים ללא רוח־חיים. שוקי
אינו נבהל. קור־הרוח שלו אינו ניתן
להפשרה. הוא מצליח להפעיל את הטנק,

בדרך נס הטנק אינו נפגע. שוקי
מצליח להתגבר על התקלה במיקלע. אלא
שעתה המצרים מקיפים אותו.

בנים
אר בנים
ך* דא רואה את ידיהם אוחזות בטנק,
( | כדי לעלות עליו בעודו נוסע. הם זורקים
רימונים ומכוונים אותם לצריח, ב־

שוק׳ אתווג על הנגמ׳־ש, נב׳ שצולם ע״׳ ומי דל בתחילת הקוב ער החווה
ליד המעוזים. בעוד שעות מיספר יצטרך
לרדת למעוז, ועד אז הוא מנצל את הזמן
הפנוי לשיזוף.

נערים ללא
ווח ח״ם
4יי תקפת המינים, באחת וחמישים
( | בצהריים, הבהירה לו שמנוחתו הס תיימה.
ממקום־התצפית שלו, שעל קו־המים׳
החל לחזות בתנועה עצומה של
כוח האוייב, העומד לחצות את התעלה.
מייד ירד מן העמדה. בזמן קצר זה של

עד מהרה הבין שלא יוכל להם.
לראשונה בחייו ראה. את ה״מזודות״,
השולחות טילי נ״ט. חבריו, שעמדו לידו,
החלו נופלים. בזה אחר זה. שוקי אינו
מאבד את עשתונותיו. תוך כדי דיווח בקשר
על המצב הוא מנסה לברוח מן המעוז
לבונקר שמאחוריו.
אש האדיב רודפת אותו. נראה כי כל
הצבא המצרי דולק במהירות אחר חייל
אחד בילבד. שוקי מגיע לבונקר.
ביודעו שאם יסתגר בבונקר הוא משול
למת, קפץ שוקי לטנק שהיה בקירבת
מקום. שוקי, המשרת בחרמ״ש, אינו יודע
בדיוק כיצד מתניעים טנק ואיד מפעילים
את התותח.
הוא וחברו עולים לטנק, ומוצאים בו

ומתחיל לירות מן המיקלע שבצריח. קצב
האש שלו מטורף ממש.
הברירה היחידה כדי להישאר בחיים
היא מנוסה, ובמהירות הגדולה ביותר.
אולם שוקי עדיין אינו אומר נואש.
הוא מתקדם לעבר הכוח המצרי עם טנק
פגוע, שכל מערכות החשמל שלו אינן
פועלות. שוקי נע לקראתם, חשוף בצריח,
יורה כמטורף. חברו, היושב מתחתיו, מושיט
לו את סרטי הכדורים.
מעצור במיקלע. הטנק ממשיך לדהור
קדימה. שוקי מתחיל לזרוק רימונים,
האחד אחר השני. עתה הוא מהווה מטרה
לכל הכוח המצרי שצלח את התעלה
והנמצא מולו.
עשרות טילי נ״ט נשלחים לעברו.

ניסיון להשחילם פנימה.
עתה החל שוקי להיאבק על חייו. המיל-
חמה הפכה למילחמת פנים־אל-פנים, טנק
בודד מוקף בעשרות רבות של חיילים
מצריים.
שוקי נשאר חשוף בצריח, אינו שולט
בכל תנועות הטנק, משליך רימונים
ויורה מהמיקלע בעת ובעונה אחת. המצרים
קרוביכדקרובים, מנסים לעלות על הטנק.
זהו האדיב הראשון שנקרה להם, והם
רואים את אובדנו. אי־אפשר לנצח, כשאתה
עומד לבד עם טנק פגוע, מול מאות
חיילים.
שוקי נשבע באותם רגעים, רגעים בהם
ידע כי מותו קרב ובא, כי גופו יעלה
ביוקר רב. שוקי החל לדרסם. המוני חיי-

שוק׳ ,שלמה ויורם ־ נין הקרבות

לעשות על־מנת לעצרם, אלא שמרבית
חייליו, שנפגעו בינתיים, משאירים אותו
כמעט בודד במערכה, הוא אינו יודע מהו
הנשק שיוכל לטילי הנ״ט. ואלה נשלחים
לעברו בכמויות עצומות, ללא חסך וללא
הבחנה.

לים מצריים שהיו בקירבת הטנק, שניסו
לירות בו מקרוב, או לזרוק לעברו רימונים,
נדרסו על ידו. שוקי אינו מרחם.
כימעט מטורף עלה עליהם עם הטנק, כשהוא
עוצם את עיניו. אין הוא יכול לראות
את הזוועה.
הוא חוזר להזדקף בצריח, ולהמטיר אש
תופת על האוייב, מלווה בקללות ובזע-
קוודאימים, שנועדו לעודד אותו עצמו.
חברו, שישב מתחתיו והגיש לו את הכדורים
והרימונים, נדהם בשניות הראשונות.
מייד התאושש, והחל אף הוא להזדקף
מפעם לפעם ולשלוח חיציו באוייב.
המצרים אינם אומרים נואש. הם עדיין
בהמון רב סובבים את הטנק׳ אינם משלחים
טילים משום חשש לחייהם. שוקי מנצל
זאת, ומתחיל בנסיעה אחורה, כש־הצריח
מופנה לעברם, יורק אש.
רק עתה שם ליבו לכל שאינו יכול
להפעיל את הקשר. הוא מתחיל לחשוב
על חייו שלו ועל האפשרות ׳המועטת
להינצל. המצרים, שהחלו לשים ליבם לבריחתו,
הקיפוהו.
הטנק, הנוסע לאחור, דרס את הנמצאים
בצידו. שוקי מסתובב כמטורף מצד לצד,
ומונע בעדם אפשרות פגיעה. כך המשיך
עד שהגיע למעוז השני, שם נמצא חברו-
מפקדו, יורם.
יורם מדגניה

* ורם, איש דגניה א׳ ,קצין בשירות
סדיר עדיין, בן ,21 אף הוא נמצא במעוז
עם תחילת הלוחמה. מרבית׳ חייליו
נפגעו עוד בדקות הראשונות של הקרב,
בנסיונם לברוח מן הטילים באמצעות
נגמ״שים. פרט לנגמ״ש אחד, נפגעו כל
שלושת האחרים, שהיו מלאים חיילים,

על-ידי טילי הנ״ט.
האבדות הרבות לא ריפו את רוחו של
יורם. הגם שהבזקי־הטילים היוו הפתעה
עבורו, לחם באוייב, שהחל מקיפו, באמצעות
המיקלעים שהיו ברשותו, ועשרות
רימונים אותם הטיל על האוייב.
גם יורם מבין שאם רוצה הוא בחיים,
הוא חייב לסגת מעט, על־מנת לשוב ולהתארגן.
אלא שלדעתו מוקדם עדיין לסגת.
לא לפני שכל האפשרויות האחרות עדיין
לא נוסו. הוא פוגע באוייב בעזרת כליהנשק
הקלים שלרשותו, ועוצרם לרגעים
מיספר.
באותם רגעים החלו המצרים להגיע
לשפה המיזרחית של התעלה בכמויות עצומות.
מעולם לא ראה כל־כך הרבה חיילים
במקום אחד. הוא עושה את כל הניתן

יורם מחליט על נסיגה. באותם רגעים
שם ליבו לטנק הפגוע, המתקרב לעברו,
והשייך לצה״ל. הוא מבין כי מישהו זקוק
לעזרה, והחליט להישאר דקות אחדות,
עד שהטנק יגיע אליו.
עד מהרה הוא מבחין בשוקי, העומד
חשוף לאש האוייב, וממטיר עליהם אש-
תופת. הוא מתקרב לעברו בנסיון לעזרה.
ברגע זה נפגע אחד החיילים, והמיקלע
נעצר. יורם אינו מוותר. הוא מניח את
הנפגע בצד, וממשיך להתקרב לטנק של
שוקי.
עתה לוחמים השניים כנגד ההמונים,
המקיפים אותם. ללא אשליות הבינו ש־סכויים
להמשיך במאבק ולנצח בו משולל
כל הגיון. השניים גם ידעו שכעת מילחמ־תם
היא מילחמת־קיום.
בכוחות משותפים, כשהאחד מחפה על
השני, החלו השניים לסגת. אין הם שוכחים
את הפצועים, המוטלים בצידי הדרך. הם
מעמיסים אותם על הנגמ״ש. גם שוקי
וחברו עוברים לנגמ״ש, אותו הם מכירים
היטב, ויכולים לתפעלו בצורה היעילה
ביותר.
הם מתחילים בנסיגה. בדרך מיקרה הם
עוברים בדרכם, ליד נגמ״ש שני, הנאבק
על חייו. נגמ״ש זה שהיה כבר פגוע מירי
בזוקה. היה מלא בנפגעים, כשרק אחד
נותר להמטיר אש על האוייב המקיפו.
הם מתקרבים מעט, ומבחינים במפקדם
שלמה׳ מפקד־הפלוגה.
הנגמ״ש של שלמה נפגע עוד ברגעים
הראשונים של הקרב, כשמכל החיילים בו
נשאר בחיים אך הוא והנהג.
שלמה נפגע ברגלו. הוא מרגיש את ה רסיסים
הרבים שננעצו בו, ואת הדם הרב
הזורם מרגלו הפגועה. אולם הוא ממשיך
בקרב, אינו נכנע, אינו אומר נואש.
עתה עם הצטרפות הנגמ״ש של יורם
ושוקי, הם מקווים יותר. חמישה חיילים
בשני נגמ״שים נאבקים על חייהם, כשה־נגמ״שים
מלאים בהרוגים ובפצועים,

רות על כל שיקול הגיוני, בו חושב אדם
על חייו.
שלמה, שמרבית חייליו נפגעו בקרב,
אינו מוותר. הוא בורח מבית־החולים,
מדדה על רגל אחת, אינו יכול להפעיל
את רגלו הפגועה.
אין זו הפעם הראשונה ששלמה נפגע
בקרב ובאותה רגל, אולם הוא ימשיך.
הוא קורא לשוקי ויורם, ואלה מארגנים
נגמ״שים חדשים ולוחמים, ויוצאים שנית
לקרבות.
משימתם היתד -לחלץ את הנצורים באחד
המעוזים, אחד מאותם מעוזים שמהם
הצליחו הם עצמם לברוח. הם אינם אומרים
דבר. הם מכירים את שטח הקרבות
ויודעים את המחכה להם. הם נכחו בהיערכות
הכוח המצרי, וידעו להעריכו
נכונה. הם היחידים היודעים מהי משמעותם
של טילי הנ״ט וכמה מסוכנים הם. אולם
הם אינם אומרים מאומה. מעט הפחד
בליבם על הנכון להם אינו נראה כלפי
חוץ.

..לא בל־כן־
הצלחנו
ך* ם יוצאים, ולאחר יממת לחימה
1 1חוזרים מעטים, מעטים מכפי שיצאו.
הרוב הגדול נפגע ע״י האוייב. משמיתם לא
עלתה בידם. אי-אפשר היה להגיע לכוח
הנצור. דמעות בעיניהם על שלא הצליחו
להגיע לחבריהם הנצורים.
הם ישנים מעט, ומארגנים כלי־לחימה
חדשים ואוספים כוח חדש להילחם בו.

לאחר יומיים הם חוזרים לקרבות. עולים
על ״החווה הסינית״ הידועה לשימצה.
הפעם הם יכולים לה. באש עזה הם
מתעלים בפעם השלישית, תוך ימים ספורים,
על כוחו הרגיל של בן־אנוש, ויכולים
לכוח העצום שבחווה הסינית. הם
חוזרים להתארגנות, ומתכוננים להמשך
הלחימה.
מצבו של שלמה בכי רע. את הקרבות
ניהל כשהוא חורק־שיניים מכאב, ואינו
משמיע הגה. הוא חושב על המשך הלחימה
לאחר הקרב על החווה.
לרגע הוא קופץ אל הדוקטור, לקבל
דבר־מה נגד כאבים. הרופא המום למראהו,
אוחז בו בחוזקה עד לפינויו לבית־החולים.
שוקי ויורם עדיין המשיכו במילחמתם.
נסה לשאול את שוקי מה עשה, או את
יורם. מאום. בקול שקט, בפעם המי-יודע-
כמה, עונים השניים ״הקיפו אותנו. ניסינו
לעצור אותם. לא כל־כך הצלחנו...״
הם לא הצליחו. השלושה שעצרו מאות
חיילים מצריים, בלחימה עיקשת שאין
יכולת להבינה. השלושה שידם ונפשם
נתנו, יותר מכל, אפשרות לכוח־המילואים
לבוא ולהדוף את התקפות האוייב. הם
לא הצליחו...
הם עדיין בשדה, במקום כלשהו.

לביתץ זחולים
וחזרה
ך* ך הם מגיעים לעורף עייפים,
^ פצועים, המומים מעט לאחר כל מה
שעבר עליהם. שוקי ויורם הלכו לנוח
מעט. שלמה נשלח בדחיפות לבית־החולים,
למרות סירובו החוזר ונשנה.
יום עבר. יום אחד בילבד, ודמותו של
שלמה מופיעה בבסיס ממנו יוצאים הכוחות
להילחם באוייב. הימים ימים ראשונים
לקרבות. החששות מן הצפוי לצה״ל גוב־

שוק׳ ויורם ממערב לתעלה, עם שבויים

קולנוע

הנש>א או ה ב
עבוז>ם
הבו נשים כסנאטור (בדיהו־דה,
תל־אביב, איטליה) — לאנדו
בוזאנקה, מטויף־חמיו האהוב
ביותר על איטליה, רוכב שוב. הפעם בתחפושת של פולי טיקאי,
חניך הכנטייה, המתנזר מנשים, כדי שיוכל להפנות
את כל מאמציו לתפקידיו הציבוריים.
מתנזר מנשים ן כמובן שזה בלתי״אפשרי, כשהמדובר
בגוזאנקה. ולכן, כבר בסצינה הראשונה מסתבר שמתחת
לחזות מאופקת וקדושה, פועלת תת״הכרה שטנית. אך
מופיע בסביבה עכוז נשי, מייד מופעלת יד ימין ומתבצעת
צביטה הגונה. וזאת שעה שבוזאנקח מועמד להיות לא
פחות ולא יותר מאשר נשיא הרפובליקה האיטלקית.
מובן שמצב כזה הוא בלתי״ניסבל. סחטנים צצים מייד
באופק, ובוזאנקה נמלט למינזר, שם הוא מקווה להיגמל מן
המינהג הנפסד. אלא שהממזר מלא נזירות, ומה שקורה
שם, בדמיון ובמציאות של הסנאטור האומלל, קל מאוד
לשער, אם זוכרים את סרטיו הקודמים של ״הגבר הארוטי״.
בקיצור, קומדיה מינית שיגרתית למדי, המצטיינת
בתכונה בולטת אחת: ארסיות אין־קץ בתיאור כל מה
שקשור לכנסייה. לעומתה׳ נראית אפילו המאפייה כאיר־גון
תמים לעזרה סוציאלית. תחת יד הברזל של קרדינל
קשוח (ליונל סטאנדר) הופכים לא רק יריבי הכנסייה,
אלא גם סתם מפריעים אפשריים, לפוחלצים, הלכה למעשה,
ובסצינה מאקאברית במיוחד פוגש בוזאנקה את כל
אלה שליוו אותו בדרכו, בדמות פסלי קדושים המעטרים
את אחת הכנסיות בעיר הנצח. כל זאת, משום שהכנסייה
אימנה את הסנאטור הנכבד להיות נשיא, זממה את כל
המזימות הדרושות כדי להשיג לו קולות בפרלמנט, ושום
שיגעון פרטי של האיש לא יעזור. בין אם ירצה ובין אם
סרטים ודיה?או־ד״גדה
בפרברי נאפולי מכינים בשבועות האחרונים
גירסה חדשי, של רומיאו ויוליה גם
היא מתוקנת ומשופצת לצרכי השעה, עם
קלאודיה קארדינלה בתפקיד הראשי.
הסיפור מתרחש הפעם בתחילת המאה,

במינזר: עכוז קדוש
לאו, יהיה אגרוף הברזל של הכנסייה במימסד החילוני,
וכל עכוז שיצבוט יהפוך מייד לעכוז קדוש, בסיוע שירותיו
האדיבים של הקרדינל.

שאנגרי־לא
הלך לאיבוד
האופק האבוד (סטודיו, תל-
אביב, ארצות״חברית האופק
האבוד״ של ג׳יימס הילטון,
הוא חתנ״ך של חולי-האשליות. העמק חאוטופוי בחרי
טיבט, בו שוכן ״שאנגרי-לא״ ,גן-העדן עלי אדמות, שם נשמרים
ערכי האנושות הנשגבים ביותר בתוך חברה סגורה,
הממתינה עד שהעולם יישטף בכל הזוועות, ויחיה מוכן
ומזומן לקלוט את התורות הנאורות שמטפחים בנווה זה,
שילחב דמיון המונים לפני 40 שנה, והיה לסרט רב מכר
ב״ ,1937 כאשר פרנק קאפרה ניסה להביא אל הבד, בכל
הרצינות, את הפילוסופיה הילדותית במיקצת של חילטון.
שנים חלפו, השקפות עולם השתנו, ו״חאופק האבוד״
חוור עתה לבד בצורת מחזמר רב-מימדים, המבליט את כל
הצדדים הפשטניים של הספר, ומורח אותו בדיאלוגים
שדופים ועייפים, ובפיזמונים שנשמעים כשאריות מכל מיני
דברים אחרים וטובים יותר, שכתב בורט באכרך בעבר.
אוסף עצום של שחקנים מכל המינים, כולל פיטר פינץ׳,
מייקל יורק, סאלי קלרמן (בעלת-השפתיים תלוחטות מ־
״מאש״) ,אוליביה חאסי (ז׳ולייט של זפירלי) ,שארל בואייה,
ג׳ון גילגוד וג׳ורג׳ קנדי, נאבקים עם תפקידים מעוררי גיחוך
בבומבסטיות החלולה שלחם. כך שאפילו מי שרוצה

קלאודיה כיוליה
פרברי נאפולי
ולמען האמת, הושפע הסרט יותר מסיפור
הפרברים מאשר משקספיר, כשיוליה נופלת
קורבן לפירחחי הרחוב של שכונות
העוני הנאפוליטניות. חסידי הרומנים הנואשים
ודאי ייהנו.
תדריך קלרמן והאסי 2 :מן הנבוכות
לראות את הסרט כדי לשקוע באשליות מתוקות על
מיפלט מזוועות העולם, אינו יכול להאמין אף לרגע
בכל ההצגה הזאת.

שחור
על לבו
אקדח שחור (אופיר, תל-
אביב, ארצות-חברית) — מי שדוגל
בהשקפה כי המיפלט הטוב
ביותר מן החדשות, הוא חזיון־דמים בהיקף גדול, ימצא
את מבוקשו בסרט זה, שאינו חוסך באלימות וגוויות.
גיבור המעשה הוא בעל מועדון־לילח כושי (ג׳ים בראון)
הנלחם במאפייה כולה, כדי לנקום את מות אחיו.
אם בכמה מן השלבים הראשונים של הסיפור נדמה
כאילו הבמאי הבריטי רוברט חארטפורד״דייויס מנסח
לעמוד קצת יותר ברצינות על היחסים חבין־גזעיים באמרי קה,
הרי עד מהרה הוא נסחף בקצב הקדחתני של האלי מות,
מדלג ממירדף־מכוניות להצגות בריונות, מסחיטת
מידע בכוח לרצח בדם קר, ואין לו פנאי למחשבות רציניות,
או אפילו לסבירות עלילתית. הדבר מגיע לשיא
בסצינת האחרונה, כאשר בראוו מתהלך בתוך ברד של
כדורים הניתכים עליו מכל עבר, ואין זה כלל מפריע
לו לחסל את כל כנופיית המאפייה חלבנה, כשהנזק, מצידו,
מסתכם בכמה כוויות קלות•
ג׳ים בראוו, כוכב הראגבי האמריקני שהפך לכוכב קולנוע,
מתאים בהחלט מבחינה פיזית לתפקיד. והוא מתנפל
על יריביו באותו מרץ שאיפיין פעם את פריצותיו על מיגרש
הספורט. ברוס גלובר מספק כרגיל את דמות הפושע

ת ל -אגי ב
נשיא על הכוונת (אלנבי,
ארצות־הברית) — סיפור דמיוני מרתק על
נסיון התנקשות שלא היה ולא נברא, ב־גנראל
דה־גול. למרות שהסוף ידוע (הרי
דדדגול מת במיטתו) ,מצליח הבמאי זינמן
למתוח את הצופים ללא הרף, עד הרגע
האחרון.

הבלונדי עם הנעל השחורה
(גורדון, צרפת) — מהתלת־ריגול, ש

שירותי ביון שונים מתבלבלים ביניהם,
בגלל הופעתו הבלתי-צפויה של
מוסיקאי תמהוני. מבדר.
** הדראקון (אסתר, ארצות־הב־רית)
— סרט ״קאראטה״ קצת יוצר משוכלל
מן הרגיל, בהשתתפות אמריקאית, עם
קורטוב של עלילה ורמזים לגזענות, ריגול
ואירגוני-פשע בינלאומיים.

י רו ש לי ס

בראון וגלובר: שחור אוכל לבן
הסאדיסט, מארטין לאנדאו, מ״משימה בלתי אפשרית״,
מתבזבז בתפקיד קטן־יחסית של רב-נבלים סוג ב׳ ,וחולי-
הנוסטאלגיה יכולים לפגוש בנבל ותיק מאוד בקולנוע,
סטיפן מקיאלי, בתפקיד פעוט של ״סנדק״ המשחק גולף.

המקצוענים (אורנע, אר-
צות־הברית) — מערבון מעולה, המשלב
בהצלחה רבה את השליפות והנופים המק-
סיקאיים, עם הערות פוליטיות מפוקחות
על התערבות אמריקאית במדינות אחרות.
עם לי מארווין, ברט לאנקסטר,
רוברט רייאן וג׳ק פאלאנס.
**•¥מגעים (ירושלים, שוודיה) —
מי שיש לו סבלנות לברגמן יכול לראות
את אחד הנסיונות הפחות מעמיקים שלו,
לעמוד על תיסכוליו של יהודי הכורע תחת
מעמסת מסורת ושואת עמו, לבין שוודית
נאה ובריאה.

חי פ ה
* +הקדילק הלבן (אורה, צרפת)

— לואי דה-פינס ובורביל המנוח, בסידרה
ארוכה של הצחקות להרגעת עצבים.

״מילצחבמילחמה *״ נשאל שר־הביטחון
משה ד״ו, ונעלב מהשאלה

בדרך כלל מעורר כל

ביקור בארץ של הרוזנת כריס־טינה
פאודוצ׳י, גל של סערה
חברתית, רכילות ומסיבות.
הפעם שהתה הרוזנת בישראל
כמעט שבועיים מבלי שאיש
ידע על כך. היא הגיעה לארץ
בשבוע השני של המילחמה,
כשהיא מלווה את בעלה, המנתח
הפלאסטי הווארד כדין
( ,)37 הנחשב לאחד מאנשי חוג
הסילון הבינלאומי, ומנתח
פלאסטי לאנשי החברה הגבוהה
בניו־יורק, שכל ניתוח אצלו
עולה רבבות דולארים. בלין
הגיע ישר לבית־החולים הדסה
בירושלים, כדי לסייע שם בטיפול
בנפגעי המילחמה .״זה
היה משהו שונה מכל מה ש הורגלתי
אליו,״ סיפר בלין.
״עבדנו 12 שעות ביום. טיפלתי
ב־ 33 מקרי־חירום ואחר־כך
הפסקתי לספור. החיילים
היו אמיצים בצורה בלתי רגילה.
מעולם לא שמעתי זעקה.
היה שם בחור אחד שאיבד
שתי רגליים ויד• טיפל בו רופא
שאיבד רגל בתאונה אזרחית
ושהותקנה לו רגל תו־

1יז־ו ז׳ 1י

אנשים

ענד את דרגות הסגן שלו, אבל
על ראשו חבש קסקט סרוג
אדום, כובע שליווה אותו בכל
המילחמות והנראה מרחוק ב כומתת
צנחנים. באחד הימים
פגש דידי בחזית את שר־החי-
נוך יג אל אל ץ .״מה זה די־די?״
תמה אלון ,״אתה חובש
כובע של צנחנים?״ השיב לו
דידי :״מה הפלא? אני הרי
אזרח שצנח לצבא.״
5אילת צהלה השבוע שוב
אחרי תקופת בצורת מתיירות
שנמשכה מספר שבועות, החלו
להגיע שוב תיירים לאילת. מספרם
של התיירים שהגיעו בקבוצות
וביחידים, הסתכם כבר
ב־ .150 לכבוד המאורע החליטו
משרד התיירות וגורמי תיירות
בעיר ליזום ערב בידור מיוחד.
כל תיירי אילת הוזמנו
למלון גני שולמית שם הופיעו
בפניהם האמנים שייקח אופיר,
הפרברים, ציפורה

אנון־ ,אדכס כיבס ורותי

אדגמן, שהזדמנו במקרה ל עיר,
אחרי שהופיעו בפני חיילי
צה״ל בסביבה. לאלה מה־

סטנא] ,מק־לין

היא כיום דוגמנית הצילום
המפורסמת והמצליחה ביותר
בבריטניה. למעשה היו לה כל החסרונות האפשריים שהיו חוסמים
בפני כל דוגמנית אחרת את הדרך להצלחה. היא בעלת חזה נפול,
מותניים רחבות וירכיים עבות, והיא אפילו אינה יודעת לעמוד
בפני המצלמה. סטאפני, בתם של גרמניה מברלין וקצין בריטי,
היתה שפנפנה במועדון פלייבוי לפני שהרתה לאחד הצלמים שצילם
אותה. רק אחרי הלידה החלה בקאריירה של דוגמנית־צילום,
זכתה בהצלחה מפתיעה, אותה מסבירים כריאקציה לאופות טוויגי.

דחוה חבקי!

היתה האשה הראשונה שהגיעה
לבדר את חיילי צה״ל ברמת־הגולן.
זה היה ביום השלישי של המילחמה, כאשר כוחות השיריון בפניהם
.הופיעה, נעו קדימה, לעבר הרמת הסורית. מאחר שדרורה לא יכלה
לחזור, היא נשארה בלית ברירה עם הכוח המשוריין במשך תשעה
ימים. היעדרה הדאיג במיוחד את חיילי אחת הסיירות, שאימצו
אותה מזה שש שנים• כאשר איתרו אותה לבסוף, שלחו רכב מיוחד
שייחלץ אותה מידי השיריונאים ויביא אותה להופעה ביחידתם.
תבת. הבחור לא הפסיק להתעניין
כיצד פועלת הרגל. והיה
שם עוד חייל אחד, טאנקיסט
אני סבור, שהייתי צריך לש קם
שלוש מאצבעותיו. הוא סיפר
לי כי התענוג הגדול ביותר
בחייו הוא לנגן בפסנתר.״
! המשורר והסטיריקון
יהונתן גפן הוא אחיינו של
שר־הביטחון משה דיין. לא
תמיד היחסים בין השניים הם
ידידותיים ביל כך. רק שבועות
מיספר לפני המילחמה נערכה
סולחה ביניהם, כאשר הזמין
דיין את גפן, יחד עם אחרים
מבני משפחתו, לקבלת־פנים
שערך בביתו. אבל עכשיו נדמה
שדיין שוב כועס על גפן.
הסיבה: גפן, המשרת בצנחנים,
פגש את דיין באחד מביקוריו
האחרונים בתעלה, ניגש
אליו ושאל אותו :״תגיד לי,
אולי אתה יודע, מי ניצח
במילחמה?״ דיין נרגז לא השיב
ופנה לו עורף.
; הפזמונאי דירי מנוסי
גויים במילחמה ככתב צבאי
בחזית הצפון. הוא לבש מדים,

הובעה תמיהה כי אזרחים, והוא
בתוכם, זכו לאירוח של
צה״ל בגדה המערבית של תע־לת־סואץ
זמן קצר אחרי הפ־סקת־האש
.״ירדתי לתעלה עם
אוטו מלא סיגריות ומתנות לחיילים,״
הסביר מזרחי ,״והמשכתי
לצד המערבי כדי לחלק
את השי גם לחיילים שם.״
11 בימי חירום ניתן לראות
נשים נוהגות באמבולנסים, ואלופים
לשעבר המחזיקים בהגה
של מכונית־אשפה. נדירה
יותר התופעה של עתונאי
המחזיק ברשיון נהיגה של אוטובוס
ואף נוהג בו. כתב־החוץ
של ידיעות־אחרונות ועל ה־מישמר
במדינות סקנדינביה,
עלי כהן, יושב במרבית ימות
השנה בקופנהגן שבדנמרק.
מילחמת יום כיפור תפסה אותו
כשהוא אורז את חפציו ומתכונן
לנסיעה ליפן. אך כמו ישראלים
רבים אחרים מיהר לארץ.
מכיוון שלא גויים, התנדב
עלי לעבודה באגד. תוך יום אחד
הומר רישיון הנהיגה הדני שלו
ברישיון נהיגה לאוטובוס וכבר
למחרת היום החל בעבודתו
כנהג בכבישי הארץ. זן-
חודיה הגדולה ביותר שלו בתור
נהג :״רק עכשיו אני מצליח
לתפוס כמה אנשים אפשר לדחוס
לתוך אוטובוס שיש בו
מיספר מקומות מוגבל.״
11:כוכבת הקולנוע האמריקנית
סו ליון ,)27( ,נישאה
בשבוע שעבר בפעם השלישית.
אלא שנשואיה אלה נערכו הפעם
בכית הכלא של קנון סי-
טי במדינת קולורדו, שם
נישאה לאסיר גרי אדאמם
( .)33 אחרי טכס הנשואים הקצר
שנערך בין כתלי הכלא,
הזרה סו לחדרה במוטל ואילו
בעלה הטרי חזר לתא הכלא
שלו, שם הוא מרצה עונש של
20 שנות מאסר על רצח ושוד
בנק, מאז שנת .1964 סו הכירה
אותו בכלא, כשביקרה שם
אהד מידידיה. בטכס השתתפה
גם בתה בת 20 החודשים של
סו, שנולדה מנשואים קודמים,

תיירים שבאו מהולנד, נכונה
׳הפתעה נוספת. המלונאי כ־צלאל
מזרחי, בעל מלון גני
שולמית, הודיע כי כל תייר
מהולנד יקבל במלונו הנחה בשיעור
של ס/ש 50 כאות הערכה
על יחסם האוהד של ההולנדים
לישראל.

רפאל הלפוין
גיל קונפיוו

תינוק בן חמישה שבועות שנולד ביום
השני למילחמת במישקל של 5,100ק״ג,
נבחר כ״תינוק הכבד ביותר של המילחמה,״ בתחרות שנערכה על־ידי
גלי צה״ל, וזכה בפרס — תקליט של יהורם גאון, שהוגש לאמו על־ידי
השדרן מני פאר. אביו של גיל, חייל בשירות מילואים,
זכה בגלל המאורע החשוב, בחופשה מיוחדת כדי לחזות בבנו האלוף.

תרם אף הוא חלקו למאמץ המיל־חמתי,
אם כי בצורה מקורית ביותר,
הלפרין, שערב המילחמה עורר התעניינות רבה כאשר גבר בקרב
היאבקות בשיטת ״תפוס כפי יכולתך״ על הירדני אבו־ענתר, החל
סובב מתחילת המילחמה בקרב יחידות צה״ל השונות, כשהוא מסביר
לחיילים את עקרונות הקאראטה ומלווה את הרצאותיו בהדגמות.
היו ימים שהוא ערך כתריסר הופעות קאראטה ליום. באחד המוצבים
חזה שבוי מצרי בהופעתו והעיר :״אם לא הייתי שבוי — הייתי
מראה לו.״ בו במקום הוצע לשבוי להתמודד עם הלפרין. אבל
כשראה השבוי שרפאל הלפרין מתכונן ברצינות לקרב, חזר
בו השבוי מהצעתו .״אני רוצה לחזור בריא הביתה,״ אמר השבוי.

< אגב, בצלאל מזרחי ביקש
לתקן ידיעה שהופיעה ב־עתון
זה לפני שבוע, כאשר

ושהיתד, השושבינה בחתונה,
בה הופיעה סו בשימלת כלח
צחורה כדת וכדין.

העורך והמייסד חראסון :
ד״ר מלביאל זוארץ ז״ל
ממסיכי דרכו ינל״א: ב .מיכאל, חנון מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

הזיותמלחמה (בי)
מאת

קובי ניב,

אי״שם ממערב לתעלה.

שוכלנו — הם יודעים מה שהם עושים. ולנו, בתור עם סגולה, אסור בכלל
להתווכח על זה.
ולכן הכל צריך להמשיך כרגיל — לא להרהר, לא לערער — רק
קדימה הסתער!

) ה שיטה פועלת
אז זה הולך ככה — בהתחלה יש מילחמה ולאחריה יש גבול. כדי
להגן על הגבול מקימים לידו ישובים וקוראים להם ישובי־ספר. אחר־כך
יש מילחמה והאוייב יורה על יישובי הספר. היישובים מתארגנים וקוראים
לממשלה להרחיק מהם את האוייב. הצבא כובש את מוצבי האוייב ונוצר
גבול חדש. כדי להגן על הגבול החדש מקימים יישובים חדשים וקוראים
להם יישובי־ספר. אחר־כך יש מילחמה והאדיב יורה על יישובי הספר.
הילדים יורדים למיקלטים וההורים מתארגנים וקוראים לממשלה להרחיק
את האוייב היושב להם על האף. הצבא כובש את מוצבי האוייב והגבול
מורחק. כדי להגן על הגבול מקימים לידו יישובים. אחר־כך מילחמה.
מיקלטים. להרחיק את הגבול. כיבוש. גבול חדש. יישובים חדשים. מיל-
חמה חדשה.

הם יודעים מ ה שהם עושים
תמיד ידענו שהם יודעים מה שהם עושים.
כשהיינו ילדים ידענו שההורים יודעים מה שהם עושים. בבית־הספר
ידענו שהמורים יודעים מה שהם עושים. בצבא ידענו שהמפקדים יודעים
מה שהם עושים. בעבודה אנו יודעים שהמנהלים יודעים מה שהם עושים.
אך מעל הכל ותמיד־תמיד ידענו, אנחנו יודעים וגם בעתיד נדע,
שהמנהיגים שלנו, יהיו מי שיהיו, יודעים מה שהם עושים. המנהיגים, בכל
עם, בכל תקופה ובכל מקום יודעים מה שהם עושים — קל וחומר אצלנו.
שהרי אם אנחנו עם סגולה, אז המנהיגים שלנו חייבים להיות אלים, שכן
אנו, הסגולים, בחרנו בהם. לא י
וגם המילחמה הזאת לא תשנה את דעתנו. הם יודעים מה שהם
עושים וזהו זה. גם אם נפלנו, גם אם נפגענו, גם אם נלחמנו, גם אם

משה, משה.
פעם, לפני עשר שבים בדיוק, בערך ב אפריל—מאי
, 1973 הבטיח לנו שר־ביט־חוננו,
מורנו ורבנו כי במשך עשר () 10
שנים לא תהיה מילחמה.
והבה, ראו איזה פלא — אכן עברו
עשר שנים תמימות ללא מילחמה, ושקט
ושלווה ושלום באוהלינו למן תאריך ה נבואה
ועד עצם היום המר הזה.
וזה מה שמוכיח שוב שממשה עד משה
לא קם כמשה. והמקטרגים בעת ההיא יס תמו
את הפה.

אין לעשות א ת האפשרי ולהתרחק בכל האפשר
מן הבלתי־אפ שרי
אי ־אפשר לעשות שלום עם ערבי. זה ידוע. כל ילד בישראל יודע
את זה.
אבל שלום צריך. גם זה ידוע. גם את זה יודע כל ילד בישראל.
אז מה עושים י פשוט מאוד — אם אי־אפשר לעשות שלום עם
הערבים אז נעשה שלום עם ג׳יבוטי ועם איי־הפסחא ועם לוקסמבורג. מה
יש? זה באמת יהיה שלום אמת, יציב, נצחי, צודק, בר־קיימא, ואפילו
בר־מיצווה.
וכיתתו איתיהם לחרבות ומזמרותיהם לחניתות. אמן.

ולמשתמטים
אל תהי תקווה!
מציאותם של רבים וטובים בינינו המסרבים לתרום
למילווה החובה מרצון, בנימוק האווילי שעניין זה נתון
לשיקול דעתו של כל אזרח ואזרח, מאלצת את ממשלת
ישראל לנקוט שורת צעדים למען יידע הציבור מי לנו
ומי לצרינו.
בתוקף סמכותי הריני מכריז איפוא:
.1מי שלא תרם, או תרמה, למילווה חובה מרצון, יוטבע
במיצחו, או במיצחה ,״אות המשתמט״ בשלושה גוונים
עליזים :
א. גוון אדום — למי שלא תרם אפילו שליש משכורתו ברוטו, ופסוקו
״פוקד עוון על שילשים ועל.״
ב. גוון ירוק — למי שלא תרם לפחות חצי ממשכורתו ברוטו, ופסוקו
״גם לי גם לך לא יהי.״
ג. גוון צהוב — לעצמאיים, ופסוקו ״כי עצמאי ובשרי אתה הן לא
תבוש.״

.2מי שלא תרם, או תרמה למילווה הרצון מחובה או
שסרב או סרבה לקבל בעיין יפה את ילדי רמת־גן שפקדו
ביתו/ה בעניין תרומות, ייאסר על ילדיו המכוערים לבוא
בקהל הילדים שאימם תרמה מרצון או שהותרמה כהלכה,
ותינתן לכל דורש הרשות להכניס להם מכות רצח, או
למכרם למיסיון תמורת מזומנים שיועברו למילווה הנ״ל.
.3מי שלא יתרום מרצון, יחוייב בתרומת חובה.

יוסף־חיים שנורר
יו״ר הוועד למילווה

רצון — חובה.

המלחמה האחרונה
>ש ז מני)

ממישנתו של מייסדו —
בשנה הבאה
בירושלים הפנוייה !
ד״ר זוארץ
(בירושלים התפוסה)

אזרח ל שע ת חירום
הלוח הכפוף
• ד״ש חמה לאשתי יוסף ולשלושת
בני אברהם יצחק יעקב ומנחם.
• החיילת שאיבדה את בתוליה ב־פז׳ו
בחול-לבן מס׳ . 270—326 יבולה
לקבלם במשטרת דימונה, תמורת סימנים.

עיניים —
אינפרא וורודות. מאפשרות
ראייה בלילה ללא ביזבוז
חשמל. רואות הכל וורוד.

מרזב —
קל ונייד. מיועד לאגירת
מי־גשמים בעיקבות עליית
מחיר המיים.

חמציץ —
דל־ניקוטין ועשיר בארומה.
זול ובריא בניגוד לטבק
המסריח והמרעיל.

תריס-אוזן —
נטרק אוטומטית בעיתות
קשות ומונע חדירת
שמועות שווא הרסניות.

שקע רב״שימושי —
מתוכנן במיוחד לתיפעול
טילי־כתף מתוחכמים ומונע
טפיחות מזיקות על השכם.

רוכסן —
מחובר ישירות לווריד.
נועד להקל על ירימת־דם
וקבלת אינפוזיות.

שעון —
שעון חורף רב שעות,
להעלאת הפיריון וצימצום
שעות המנוחה.

אצבע-מסרגה —
לסריגה מתמדת של
כובעי גרב ותחתונים חמים
לחיילינו בסואץ.

• אנו קבוצת כבשים מרמת־יוגורט
פותחות במיבצע איסוף צמר מחיילים.
לפנות לטליה או לגדי, ד.נ. דיר-בלק.
• לבל החבר׳ה בתל-מונד, ד״ש חמה
— ממני ז׳אקו. הצלחתי להשיג קלאש-
ניקובים. עדיין מחפש טיל־בתף אנטי-
באנקי.
בואו חסכו!
צלי עגל מגזר

אשכים נתיקים —
מיועדים להגברת התפוקה
ולשמירה על הגחלת תוך
ביטחון מירבי. ניתן
להשאירם בעורף בשעת קרב
ולמנוע שיקשוק ביצים
מיותר בעת הפגזה.

קיבה —
בנויה במיוחד לעיכול
אספסת ותילתן בלבד.
בלתי־חדירה לבשר ואורז.
מפנה באופן אוטומטי את
עודפי הגאזים להקלת
משבר האנרגיה.

כיס דו־מפלסי —
במפלס הקידמי שמור
למילווה החובה, והמיפלס
האחורי מיועד למילווה
מרצון.

טרנזיסטור —
פועל על בסיס נרות. חוסן
חשמל ומאיר בלילה.

סקטים —
לתנועה מהירה בכבישים
אחרי 7.00 בערב, תוך
חיסכון מירבי בדלק.
יושבתו רק יום אחד בשבוע.

שרפרף —
להעלאת המוראל ב־ 35ס״מ.
מתאים לכל מזג אוויר.

גשי אל הרפת הקרובה ופזרי דורה
ואספסת ( :השגיחי כי כל הגזרים יובלו
להגיע אל הגרגרים) בחרי מבין הגזרים,
גזר צעיר ורך־עצמות (ניתן להבחין ב־גזרים
הבשלים על-פי עורם המבריק),
תפסי את הגזר בזריזות (זהירות הוא
בועט) וקראי לשוחט. רצוי לשחוט את
הגזר קרוב בכל האפשר אל השורש).
ועתה ניגש אל הבישול: טלי את הגזר,
מרטי את הנוצות ופשטי את עורו,
הוציאי את האיברים הפנימיים( .מן העלים
ניתן להכין רגל קרושה) ,שטחי את
פלחי הגזר, תבלי באבקת גריל, פירטי
לפרוסות דקות, הוסיפי בצל וטגני על
אש קטנה במשך שעתיים. הורידי, ולפניך
צלי עגל לתפארת (ניתן להשתמש ברוטב
הצלי גם במיץ גזר) .בתאבון.
זיכרו: יותר מאשר רוצה הפרה להניק,
רוצה הגזר לינוק.

נזיר לדוגמה

דפים מיומנו
של מעריץ וו תי ק
יו ם

הבוקר מצאתי תמונה נדירה של רב־אלוף
משה דיין. ייבשתי אותה והדבקתי
באלבום. יש לי כבר למעלה מאלפיים
תמונות שלו מכל החיים וגם פוסטר
צבעוני גדול, אבל תמונה כזאת עוד לא
מצאתי: איך שקרני החמה מפזזות על
תלתליו הזהובים ויוצרות משחק מופלא
של אור וצל ...אח, איזה מצביא
דגול.

יום

היום הוא דיבר בטלוויזיה, מושה.
רציתי לנשקו. איזה גבר ! אילו מילים
כדורבנות. רק הוא מחיין וכולם רועדים.
התגרשתי מאשתי.

יום ג׳

כמויש׳לה. היום אסע לנהלל ואנשק במו
פי את האדמה עליה צמח וגדל ענק־הדור.

יום

הערבים
הכריזו מילחמת־השמד עלינו.
אין־דבר ! מושון שלי ישבור להם כל
עצם בגופם. לא ליתפס לפאניקה חבר׳ה !
יש על מי לסמוך

יום

שמעתם את החדשות מהגדה המערבית
ז איזה פאשלות היו במילחמה הזאת
! מזל שאריק הציל את המצב. אריק,
איזה לוחם ! איזה מיזוג של מדינאי
שנון וחקלאי שורשי. החיוך נפלא שלו
ובלוריתו השובבנית ממש גורמים לי נדו די
שינה. מצאתי תמונה צבעונית יפה
של אריק בז׳ורנאל של חוצלארץ. מחר
אקנה אלבום חדש.

מושיקו אמר בעיתון שהביטחון חשוב
לקיומנו. אלוהים, כמה שהוא צודק !
התחלתי להתעניין בארכיאולוגיה. הובי
משגע.

יום

קמתי בבוקר ושימחה אפפתני: אשרי
שזכיתי לחיות בדורו של מצביא גדול

צריך לעשות את דיין לשר־החקלאות.
שיחזור להתעסק בעגבניות ולא יתערב
בפוליטיקה !

יום

דבר המערכת

עלילת דם!

חלחלה אחזה בנו לשמע ההאשמות
הזדוניות שהטיל ה״קומראד״ י. בן־
אהרון באלוף אריאל (אריק) שרון,
שעה שזה משרג שריריו בחזית בחירוק-
שיניים להמת עמנו משואה חדשה,
ומחמת כבודם של מדי צבאנו לא
יכול היה להשיב מלחמה שערה ולטהר
עצמו מן הרפש שהוטח בפניו ע״י
אותו רשע מזרע טטנוס מחריב־מקד־שנו.
עלילת
דם בזויה מזו לא יכול הדמיון
לתאר: המשמיץ נמצא בארץ נכר,
ועל המושמץ לנצור לשונו מחמת המדים
שעוטה הוא בשירות האומה .
ויפה עשה אראלהשרון שהזים דבריו
של אותו זד בראיון ל״ניו־יורק,
טיימם״ ובו הסביר אריאל (אריק) כי
המחדל רובץ על כתפי האלופים הנכבדים:
גונן — שלא גונן כראוי, וברלב
— שברי כי אינו בר־לבב.
ומובטחנו שקודם שהעניק הראיון
לכתב־החוץ, השיל האלוף מדיו ולא לבשם
עד אשר כילה הכתב לרשום את
מילותיו כולן .
ושתיקתו הרועמת של שרון, כפי ש הובעה
בעיתון, תטפח על פניו של אותו
מזכ״ל בקללתו של שמעי בן־גרא המ נ
ו ח — ״צא צא איש הדמים״ סלה..

כששמע ואן טו־טרי, נזיר בודהיסטי
תכול־עיניים, על הקיצוב בדלק שהונהג
בארץ, החליט לתרום את פחית הנפט
היחידה שלו למדינת״ישראל.
בטקס קצר שנערך בשגרירות ישראל
בקטמנדו, אמר מר טו־טרי בי עקב
המצב המעורפל ידחה את הצתת־עצמו עד
בוא השלום.
הטקס הסתיים בשירת ״אשרי הגפרור״.

מדברים
— שמעתן
— מה ן
— רובינשטיין מתי
— מה זאת אומרת מ תן איך
יכול להיות שהוא מת ן הלא הוא
היה זקן

— שמעת ז
— מה ן
— הבן של משה נהרג !
— מה אתה או מרן תשמע,
הערבים האלה בני־זונות כולם!
— איזה ערבים ן הוא נהרג
בתאונת דרכים.
— אז מ הן אז בגלל זה ה ם
לא בני-זונותז