גליון 1891 מתאריך 28 בנובמבר 1973

קורא

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב ווארץ 1

יקר מאוד
בשבוע שעבר קרה לנו מיקרה מצער.
היו לנו, כרגיל כוונות טובות להוציא
את 200־ארץ כדרכנו מימים ימימה.
קוראינו הוותיקים בוודאי זוכרים
כי בפעם האחרונה והיחידה בוטלה הופעת
העיתון ביום הירצחה של אנטיביוטיקה
המלכה (כ״ה בתמוז תלק״ק).
אפילו בזמן פרעות ת״ח—ת״ט לא
עזבנו את המשמרת. כזכור, נקרא אז
עיתוננו ״ס20־הת״ט״ .עיתון שהתחרה
בהצלחה בביטאון הפורעים — ״200־
הת״ח״ בעריכת חסנין רוזנבלום, שכונה
״צפצפתו של חמלניצקי״.
מילחמת קרים פילגה את המערכת :
רבע מחברינו התייצבו לימין הטורקים,
בעוד שני השלישים הנותרים לחמו לצד
הקרימים המדוכאים. ספק אם היה יוצא
העיתון בזמן, לולא עזרתה של הגב׳ פלו-
רנס נייטינגייל המופלאה, אשר סיכנה
את חייה בהעבירה הגהות מן הצד האחד
של החזית למשנהו .״בלאסד בי די
מרסיפול !״
גיליון נוסף שלא יישכח, ראה אור
בעת מילחמת הצפוניים נגד הדרומיים.
היה זה עת ששניים מחברי ״ 200 הארץ״,

מ!! חדש:

דיין -שד הביטחון של גוחב שוגה
חם, וכבר ננקטו כמה צעדים נגד אישים
שסרחו.״
בין השאר מנה השר
ורמז ששר החקלאות
יושעה בקרוב מתפקידו, ויועבר ל־מישרד־הדואר
(הפחות בחשיבותו ה ביטחונית)
.כ׳מו־יכן נשקלים צעדים
משמעתיים נגד מר זרח ורהפטיג, ש
במסיבת
עיתונאים שנערכה אמש
לרגל מינויו של מר משה דיין לשר-
הביטחון של מרחב־שלמה, אמר השר
הטרי, כי מילחמת יום־הכיפורים נפלה
כרעם על כמה וכמה מחשובי שרי־ישראל
(ביניהם שרי הסעד והמיש־טרה)
וממצביאיה .״הסקנו מסקנות
מיידיות ונמשיך להלום בברזל בעודו

תחק רו
תחקרו למה המלחמה לא היתה
יפה.

תחקרו, אנשים טובים, תחקרו.
תחקרו למה לא מעכנו אותם
בשש שעות.

תחקרו למה היא לא היתה
אלגנטית.

תחקרו למה הסולר לא בער.

בחר דווקא ביום־כיפור כיום בילויים
בבית־הכנסת שבשכונתו.
לשאלת כתבים, התאים השר שחיו ניותם
של השטחים לביטחון ישראל
הוכחה שוב במערכה האחרונה .״תארו
לעצמכם״ — הוסיף השר בלעג —
״לו היינו מחזירים את מרחבי סיני,
כלום ני תן היה להפוך את
פיקוד גבעתיים?״ (פיקוד
שאינו קיים במציאות).
השר הכחיש בפל־תוקף כאילו בא
מינויו החדש בתגובה למחדלים במיל־חמת
יום־הכיפורים.
״עד להודעה חדשה״ — הדגיש מר
דיין — ״אנו עומדים בתחילתה של
מילחמה ולא בסופה!״
חוגים המקורבים לשר מסרו שהו דעה
חדשה צפוייה בכל רגע.

מהירה.

תחקרו למה לא ידענו מראש.

משומנת.

תחקרו למה כד השמן הספיק
רק לשמונה ימים.

חביבה.
שיר חלוצי

מלכדת.

תחקרו למה גייסו את שרון.

מחנכת.

תחקרו למה קצין התרבות
יצא לחופש.

תחקרו טוב. שנדע. שנפיק לקחים.
כדי שהמלחמה הבאה עלינו לטובה
תהיה טובה יותר.

תחקרו למה תקן הגרביים
לא היה מלא.

טעימה יותר.

הגליית דרייפוס לאי־השדים

(לפזם בשקט על־פי מנגינת
״סובי סובי ממטרה״)

סובי, סובי, יודיצה
האמת לאור תצא
סובי תיטחני קצת מים.

בידו גיליון ״ 200 הארץ״
שהיו בדרכם מערבה, קורקפו לפתע ע״י
קבוצת אדומי-עור משבט הפרומצ׳נקו
הפראי וצמא״הדם. הפעם נחלץ לעזרתנו
לי ואן־קליף, שזחל בשארית כוחותיו —
בעוד ביטנו נקובת כדורים — והביא את
החומר לצינקוגרפיה בקולורדו ממש בדקה
האחרונה. לפני שצנח מתבוסס בדמו,
אמר :״ 200 הארץ איז מיי לנד,
200 הארץ איז יור לנד, פרום קליפורניה
טו דה ניו״יורק איילנד.״ ואז נדם.
ידולנו

ל דל

ה מ או ר עו ת,

עמדנו

בדל

הפרצים, חוץ מן השבוע שעבר. אז מה י
קורה.
מכתבים למערכת
שלום ״זו־הארץ״,
הכושי עשה את שלו — אז למה לא
נותנים לו ללכת!

ועדת-החקירה
תגלה מה שם קרה
אך סגורות תהיינה הדלתיים
כי לבוחר יש אזניים.

ן ן^ <8

סובי, סובי, יודיצה
תחשפי את הקצה
אבל תכסי טפחיים.

כי מד_
יא ר־־זרססן >דל
לנזלוזז חובזז מרצון לכורוו --ג

הלחצים עודזופעלו עליו.
1עלכן נמצא זכאילדראון
עולם והוקאה בפרחסיא,
וס א מו לעד ולעולמי עולמים

כמה טוב שלא נדע
מה גילתה הוועדה
ונוכל, כמו לפני אוקטובר
שוב לבחור בבאדר-עופר.

לגב׳ שושנה בן־ חו חי ם

ברכות
ל הולד ת

יילריאיה באנו ע ל החתום:

יז ׳גל׳יווצאורג הסדיט;
י׳וז׳ץ.

טור. חיים הצג
היום ה־ 37 לשירות בסוריה.
(המשך בעמוד 3טור )4

טען־קשר

•ן׳ר הררן צל־ה^^ו

ל מ טק ול תו תחן

>ר י07 נוץ 71 מוק שואיז נזד;נית

מאחלים

ה חב ר׳ ה בגדוד

— ממישנתו של מייסדו
לא די לשבור את כוחו של האוייב,
לא די לשבור את רוחו של האוייב,
— צריך לשבור לו גם את הראש !

ד״ר זוארץ (בכנס ממגרים).

(מכתבים למערכת — המשך)
שלום ״זו־הארץ׳/
איחולינו לשנה החדשה :

כיתה י״ב
איזור ״אשת־זזן״

חיילינו ״מתים״ למ שהו מתולן...
למבוטחים הידד
מדור זה יעסוק בענייני הביטוח הלאומי,
ויענה לשאלות המאזינים.

מי משלם 1
מאזינה

ותיקה לתוכנית,

דליה ר,.
שואלת :
סבורתני כי שאלתי נוגעת למבוטחים
רבים, והנני להם לפה. אם אדם נופל
ממטוס באמצע הלילה, האם זכאית אלמנתו
לפיצויי תגמולים, או לקיצבה בגובה
סכום הפנסיה של המנוח, במידה
וגימלת־הזיקנה שלו אינה חופפת להכנסתו
החודשית בזמן עבודתו כשכיר? הכנסות אני אם לתשעים ילדים וששת בעלי
משרתים במילואים. למרות זאת קיבלתי
השבוע מן הביטוח הלאומי רק את
מחצית משכורתם החודשית, בניכוי ה־מילווה
מרצון. שאלתי מופנית אל הממונה
על הכנסות המדינה: האם המדינה
לא הכניסה לי מספיק עד עכשיו ז

ואנו עומדים בפרץ:

״יבלית״
״ברונכיט״
״גרכית״
״טמפית״

״חולית״
(במיסגרת המסע לשיפוץ תדמיתנו בעיני עצמנו)

חברה לממתקים.
החברה המרכזית לטבק.
החברה לגרבוני פישלוו אל־חלד.
החברה המרכזית לטמפונים
ומשקאות קלים.
חברה קבלנית לעבודות עפר־ואפר

ציפי נוידרפרפר
רמות־השווים
מה עם השארית 1
יש לי שאלה הנוגעת למבוטחים
רבים באזורים רגישים בגופם, אהיה אי־פוא
להם לפה. שאלתי היא, חלקתי 47
ב״ .5יצא לי 9עם שארית של . 2
האם השארית זכאית לקיצבת שאירים!

שאריאל שאר־ישוב
שארית הפליטה ,7
שעריים

הזיות המלחמה (גי)
מאת קובי ניב, איישם ממערב לתעלה.

הם מבינים רק כוח
הם מבינים רק כוח. כבר שנים שאנחנו אומרים את זה. הם לא מו כנים
לוותר. הם אינם מוכנים לעשות שלום. הם מבינים רק כוח.
אי־אפשר לדבר איתם. אפשר רק להילחם בהם. הם בוטחים בכוחם
ולא מוכנים לדבר.
הם מבינים רק כוח. כבר שנים שאנחנו אומרים את זה.
הנה, תיראו אותם עכשיו, את הישראלים — דפקנו אותם קצת, רוסיה
מאיימת, ארה״ב לוחצת עליהם ופיתאום — הם מוכנים לדבר ולוותר ובכלל.
וזה מה שאמרנו תמיד — הם מבינים רק כוח.

מי ימלל גבורות ישראל
בדרך הביתה לחופשה הראשונה והקצרה אנחנו חולפים באל־עריש.
ילד פוסע על הכביש. הנהג מטה את האוטובוס לעברו ״כאילו״ הוא דורס
אותו. הילד המבוהל בורח מן הכביש והנהג מתמוגג מנחת, בעשותו את
1חלקו במאמץ המילחמתי.
בוויכוח שמתעורר מאוחר יותר, אם לחצות את עזה או לעקפה, הנהג
בעד עזה .״מה אתה חושב,״ הוא מודיע לאומה ,״אני לא פוחד מהם —
וואללה, הייתי דורס את הילד הזה כמו כלום!״

בדרך חזרה מן החופשה מחליט אחד החיילים־ הנוסעים שאני עי 1תונאי,
תופש אותי בצווארון ומשמיע לי את סיפור הגבורה הבא:
״תשמע, תכתוב עלי כתבה, אני הייתי ברמה ואחר־כך עברתי את
התעלה. הלכתי ונכנסתי לאיזה בית. היו שם בגדים. אני בוחר לי בגדים
ואני פתאום רואה מישהו עומד בפינה עם סכין ומחכה לאיזה קורבן. יריתי
בו ולקחתי לו את הסכין הזה
בראותו שאיני קופץ מעורי משמחה, הוא מוסיף קטע הומאני למחזה:

״אח״כ הלכנו, החבר׳ה לאיזה בית והיו שם אישה וילד, השקינו אותם...״
והוא משתתק, אולי יתפוש איזה עיתונאי אחר שכן יכתוב עליו.
אבל בדרך הוא מוצא לו מאזין נלהב אחר, ובאוזניו הוא משמיע
סיפור גבורה הרבה יותר מפולפל, אותו קולט אני באוזני הכרויות:
״אתה רואה את הסכין הזה, בזה הרגתי ערבי. איך? נכנסנו אני וחבר
שלי לאיזה בית. היו שם מלא בגדים. אנחנו בוחרים בגדים ואנחנו רואים
שאיזה זקן וואחש עומד בפינה של הבית ורועד כולו מפחד. ניג שנו אליו.
לחבר שלי היה קרל־גוסטב ולי סכין. הרגענו אותו ואז החבר שלי שאל
אותו :״אתה רוצה למות מזה, הקרל־גוסטב, או מזה, הסכין?״ ההוא התחיל
להתחנן ולבכות, אבל אני תפשתי את הסכין ותקעתי לו ישר בבטן. ההוא
התחיל לצרוח ״אההה!״ ואני מרים את הסכין למעלה. הוא צורח, ואני

עד כאן שתי הגירסאות. ובכלל לא חשוב איזו מהן, אם בכלל,
היא הנכונה.

צחוק, צחוק, חצי ...ב
להלן לקט נבחר מתוך סיפרוני בדיחות אשר מחולקים לכוחותינו
הלוחמים בחזית, בין שאר דפי הספרות המופצת כנראה ביוזמת קציני
החינוך :
״המזל הגדול ביותר שלנו הוא שהרוסים לא הצטרפו במערכה נגדנו,
אחרת איך היינו מסתדרים עם כמה מיליוני פליטים מזל שסין לא
הצטרפה למילחמה — מה היינו עושים עם 600 מיליון פליטים?״
״משה דיין ויצחק רבין יושבים ומשתעממים. אין מה לעשות, אומר
דיין באנחה, מה דעתך שנכבוש איזו מדינה ערבית? זה לא יעזור, עונה
רבין, ומה נעשה אחרי הצהריים?״
״בטילים החדשים שמספקת רוסיה למצרים תהיינה גם מושכות. על
כל טיל ירכב פרש ערבי. הרוסים מקווים שמה שלא ייעשה השכל, תעשה
המסורת
״מינשר נשיא מצרים ליחידה שעמדה לצלוח את התעלה ולתקוף את
הכוחות הישראליים החונים מעברה השני של התעלה — :יש לכם מזל!
אחרי שתצלחו את התעלה לא תצטרכו להתבייש שהרטבתם
עם חוש הומור שכזה, אין פלא שניצחנו!

ספיר כבר התבטא בחריפות בישיבת הממשלה,
כאשר ניסתה גולדה לחפות על נאומו הפרובוקטיבי
של דיין בבית־הפרקליט. כאשר אמרה גולדה ש״זוהי
מדיניות הממשלה,״ שיסע אותה ספיר ואמר :״זאת
היתה מדיניות הממשלה.״ בפגישת הגוש בשבת,
התבטא ספיר בחריפות רבה מאוד נגד קו גולדה־דיין.
ביום רביעי זה ירכז ספיר את התקפתו במרכז
מיפלגית העבודה נגד מיסמך־גלילי והתורות בעל־פה
ובכתב, וידרוש לבטל את כולם, ולבסס את מצע
המערך בבחירות על סיכום פשוט, שנכנסים למשא־ומתן
תוך נכונות מירבית להחזרת שטחים.

אם תתנגד גולדה לניסיון זה, מובן ספיר
להסתבן כהתפטרותה של גולדה מאיר.
כמיקרה זה מוכן ספיר לקבל על עצמו
את ראשות־הממשלה, כניגוד להיסוסיו הקודמים.

0י ר | 31}11

גולדה וד״ן עוש-ם

לבוא > 13 קום גולדה

צ חו קמה צנוו ר ח
תרעומת רכה הובעה כימים האחרונים
בלפי דאש־הממשלה ושד־הביטחון, על
שבחצהרותיהם הם שמים ללעג ולקלס את
כל מערבת הביקורת הביטחונית כארץ.

החזית המתגבשת במיפלגת־העבודה אינה קשורה
במאבקו הגלוי של לובה אליאב, אלא בהיערכות סמוייה
יותר מסביב לפינחס ספיר.

ספיר אינו מוכן להנהיג מאבק לסילוק
גולדה מאיר, אך הוא מוכן לפעול למען ניט
רול השפעתו של משה דיין — אפילו אם
יכיא הדכר להסתלקותה של גולדה.

גולדה מאיר ומשה דיין סבורים כי חוקי הצנזורה
אינם חלים עליהם, מוסרים בהופעות פומביות ובראיו־נות
לעיתונות זרה עובדות והערכות שנחשבו קודם
לכן כסודות ביטחוניים ולא
הותרו לפירסום בארץ.
כך, למשל, לא ניתן היה
לפרסם עד כה, כי בשעה
שהמצרים תקפו את קו
בר־לב בצהרי ה־ 6באוקטובר,
היה כל הכוח שהחזיק
במעוזי התעלה מורכב
מכ־ 600 חיילים, אותם הקיפו
כ־ססז אלף חיילים מצ ריים.
גולדה היתה הראשונה
שנקבה במיספר זה בראיון
שהעניקה לעיתון
נורבגי. גם שר־הביטחון
אינו מתחשב בחוקי הצנזורה,
עוסק בנושאים שעל
אחרים נאסר לעסוק בהם
בפומבי.

כתוצאה מכך נוצר
הרושם כי הצנזורה
מופעלת למעשה כדי
לשמור סקופים וסיפורים
פיקנטיים לגולדה
ודיין.

א מ רו ל ס פי ר :
אין כסרלהרפתקות !
אחת הסיבות שהפיחו רוח־קרב חדשה
כפינחס ספיר היא האימרה ששמע מפי

א ל מנו ת יו
אלמנות ומשפחות שכולות, שבניהם
נפלו כמילחמה האחרונה,
י כשבת הקרובה הפצה
בתל-אכי:
ישראל־ השלום. כקרב המשפחז,
השצולות שוררת תרעומת נגד הצהרותיו
הניציות של משה דיין
ונגד הצהרות גולדה המבשרות כי
המילחמה היא רק כתחילתה.
אל התוכעים את הדחת דיין
הצטרך השכוע אלוך-מישנה זד
ניק שהם, שכנו נהרג במילחמה,
כמכתב גלוי למערכת אחד העיתונים
תבע אלוך־״ישנה זוניק את
הדחתו של שר-הביטהון כמי שנושא
באחריות למחדלים ולקוד
כנות במילחמת יופ-הכיפורים.

יהודים עשירים בארה״כ :״ניתן בסך לישראל,
אך לא ניתן כסך למדיניות אך־שעל.״
ספיר הסביר לחבריו בממשלה שמדיניות ישראלית
מתונה היא חיונית. אם רוצים לקבל תמיכה מירבית
מיהדות ארצות־הברית, העומדת עכשיו בלחץ קשה של
דעת־הקהל שם, על רקע מחסור־הנפט ההולך וגובר.

ה חייבי םפחדו
ל ח תו ם
פחדיה של מפ״ם מנעו השבוע את חתימותיהם של
אישים פוליטיים על העצומה למען השלום, שבעליה
מבקשים לאסוף מאה יאלף חתימות (ראה עמוד .)18
לובה אליאב התנה את חתימתו בכך שחברי־כנסת
ממפ״ם יחתמו אף הם. אחרי דיון במפ״ם,
הוחלט שם שלא לחתום, מחשש פן ירגיזו את גולדה.

הצעה

בגלל סירוב זה, לא חתמו גם אליאב
וחכרי-כנסת אהרים משורות הקואליציה.
משום כך נתבקשו אורי אכנרי, מאיר פעיל
ואחרים לוותר גם הם על חתימה על העצומה,
כדי שלא יתקבל הרויטם שהעצומה באה
משורות האופוזיציה.

אפ שר

על העצומה חתומים אישים אחרים ממיפלגת־העבודה,
המפד״ל, ל״ע, מרי, ומוקד, בצד עשרות אישים
בלתי־מזוהים.
שאי לסרב לה
דרישתו של הנרי
קיסינג׳ר שישראל תיכנס
לוועידת-השלום
כמועד שהוא קבע,
כלי להתחשב כענייני
כחירות, היתה ״הצעה
שאי־אפשר לסרב

קיסינג׳ר הבהיר לאבא
אבן, וביקש אותו למסור גם
לספיר, שלא יסבול שום
חוכמות בעניין זה.

סוף־סוף נוצר הגשר

הוד* א מר״ק ה

הסיכה: המלך פיי־סל
מסעודיה הבטיח שכאשר לקיסינג׳ר
תיפתח ועידת-השלום,
הוא מוכן להקל על
אדצות-הכרית ולהסיר
לפחות חלקית את
חרם־הנפט עליה. כשביל
מישטרו של ניב
סון, זהו עניין ראשון
כמעלה.

סי ב סו ך א*ש*
מזי קלמשק
סיבסוך הריך פרץ כין שר־העכודה יוסך
אלמוגי לבין מנהל ללשכות העבודה דב בו-
בכי. השניים אינם מדברים זה עם זה, אך
לא כבעיות המחסור כבוח־אדס חיוני כשעת
חירום, שיחדור אנשי־מפתח וביטוח מפני
אבטלה. בתוצאה מכך, כגלל מחלוקת כין
השר לעובד מישרדו, נגרם נזק רב לבעיות
בוערות כמשק.
דב כוכבי הוא מוותיקי העובדים במישרד־העבו־דה
ונתמנה לתפקידו עוד על־ידי גולדה מאיר, בתקופה
שכיהנה כשרת העבודה. הסיבה לסיכסוך היא
סירובו של כוכבי לפטר את מנהל לישכודהעבודה
בחיפה, שאינו נמנה עם אנשי אלמוגי. אלמוגי, הרץ
לראשות העיר בחיפה, רוצה להבטיח לעצמו כי עמדת
מפתח זו תהיוה נתונה לשליטתו.
אם תתאמת האפשרות שאלמוגי יכהן כשר־ד,עבודה
גם בממשלה הבאה, צפוייה הדחתו של כוכבי מתפקידו
בגלל פרשה זו.

סריגי טרוירה
נעימים במגע
שומרים על צורתם
קלים;; בכביסת;
מתייבשים מהר
אץ צורך נג-הוץ

׳נקבסיז

2000

החוטים מיוצרים ע״• ג׳רוסלם ג׳ר 0׳ בע״ס

מ רי
העולםה זה -נ וח חדש
לחברים

מישרד

המגו״סים
חברים ואוהדים כשרות סעיד
(סדיר׳ קבע, מילואים) מתבקשים
להודיע למזכירות הארצית (בר־כוכבא
,71ת״א) את מיספרם האישי
ומיספר הדואר הצבאי שלהם,

התנועה

מישרד התנועה יהיה פתוח מעתה,
ברחוב בר־כוכבא ,71 תל־אביב,
טלפונים ,283288/9בשעות
09.00 —17.00 בימים א׳—ד /,בשעות
09.00 —13.00 ביום ר.

חברים המשתחררים מ•
הצבא, ומוכנים לפעילות הס
לשמירת
הקשר ולקבלת חד
מר טל דיוני התנועה טל
נושאי המילחמה, השלום והביטחון.

ברתית
ואחרת, מתבקשים להתקשר
למזכירות להקמת הקשר איתם,
ובינם לבין חברים אחרים במקומות
השונים.

שרום
למען
צ ל ״ ש ־ צעירי
אנו מכינים פגישות להקמת אירגוני צל״ש בירושלים, ת״א, באר־שבע
ומקומות אחרים. התקשרו 283288/9אל שרונה, לתיאום הפגישות והאסיפות.

לפני שבועיים בוויכוח המדיני שנערך בכנסת, חילקה לנו
לנו הגברת ראש־הממשלה כבוד גדול. בנאום התשובה שלה ל־מיתווכחים,
פנתה גולדה מאיר אל חבר־הכנסת אורי אבנרי,
אחרי ששיסע את דבריה בקריאת־ביניים וקראה לעברו :
,׳חבר הכנסת אבנרי, אתה מוציא מישפט על כל מיני דברים.
אומנם סיפרו לי שבשבועות האחרונים הבאת קורבן גדול, והיקדשת את
כל הענין שלך רק לעניינים אחרים, ולא למדורים הקבועים אצלך. מכירים
בקורבן הזה. אבל זה עוד לא נותן לך זכות לשפוט על כל דבר.״
הבקיאות שמגלה הגברת ראש־הממשלה בחומר המתפרסם בהעולם הזה
היא מפליאה ומחמיאה. אומנם, בהזדמנויות שונות בעבר, חזרה ראש־הממשלה
והצהירה כי מעולם, אף־פעם אף־פעם, היא לא קראה את מה
שנכתב בהעולס תזה. מה שלא הפריע לד, לטעון בהזדמנות אחרת, כי בכל
פעם שהיא נוטלת את העולם הזה ריא ממהרת אחר־כך ליטול את ידיה.
עכשיו מסתבר שגולדה, לפי עדותה שלה עצמה, אינה צריכה לקרוא את
העולם הזה מפני ש״מספרים לה״ מה נכתב בעיתון זה. מי יודע, אולי אפילו
קיים איזה פקיד ממשלתי, המקבל שכר מהמדינה, שכל תפקידו הוא להקריא
את העזלס הזה לגולדה, או לתרגם לה את מה שנכתב בו. שכן ברור ששפת
העולם הזה אינה שפתה של גולדה.
אבל, עם בל הכבוד שחולקת לנו ראש־ד,ממשלה, הרי לאור מה
שקרה בערב מילחמת יום הכיפורים, היינו ברצון מוחלים לד, על הכבוד
הזה. בענווה ובהרכנת ראש, היינו מציעים לראש־הממשלד, שבמקום להקיף את
עצמה באנשים שיספרו לד, מה קורה בהעולם הזה. כדאי היד, שתמצא אנשים
שיספרו לה מה קורה, למשל, בצד,״ל או בצבאות מדינות־ערב. יש מקום
לסברה שזה היד, מסייע לה יותר למלא את תפקידה כראש־ממשלה.

§ ^ ףךן

הבי ט חון כ עי סו ק שולי

לא נעים להזכיר, ניוון ששוב נשמעים הדברים בסיגנון ,,אמרנו
לבם״ .אבל בימים אלה, כשמדורי המכתבים בעיתונות היומית גדושים
מכתבים של הורים שכולים הדורשים משר־הביטחון משה דיין להתפטר,
אחרי שניכשל בתפקידו, אי־אפשר שלא לצטט דברים שנכתבו בהעזלם הזה
לפני כשנתיים.
התנגדותו של העזלס הזה לתופעה ששמה משד, דיין היתה מלכתחילה
התן גדות אידיאית. אחר־כך, כשהחלטנו לפרסם פרשיות שונות מחייו
הפרטיים של דיין, טענו נגדנו רבים וטובים בי התנגדותנו לדיין מעבירה אותנו

ת פ קי דו כ ר אוי כאשרמרבית ומנו מוקדש
ועיסק׳ נשים?
אלישבע נערכו במספרי בתי־פלון. בסבי־בת
תל־אביב, שם עומדים לרשותו חדרים,
על חשבון משרד־הבסזזץ.
הוא היד. מנצל כל הזדמנות ו כי רגע
פנוי, כדי לפגוש את אלישבע. לפעמים היה י
בא בעצמו. בלידת שומרי ראשו ומלוויו
כמובן, לאסון* אותה מביתד״ לשב• היה •
נם מחזירה במכונית השרד שלו. לפעמים.
כשהיא מתעכבת במקום כלשהו. דייה שי־

״העולם הזה״ מאשים את דיין ()19.1.1972

בלבך

סשוט...

מה יותר קל מלהשתתף בהגרלת הלוטו.
סמן 6מספרים בכל אחת
משמוגה הטבלאות שבטופס.
עשה חישוב פשוט: פעולה בת שניות ספורות,
מביאה לך סיכויי השתתפות בזכיח של מינימום
150,000ל״י בפרס הראשון, ואלפי לירות
ביתר הפרסים.
זה נל גד גשמו.

0 0 זו הויועוה

׳ ״העולם ז(?מ /שבו עון המדשות מי שראלי •
דשל5-1ו! ומ&ינהלה: תל-הבי^ רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
מא-דואר * 136 מען בבריוי: עול׳מ&רם * *הדפום החדש״ בע׳׳טו,
מ״א, רת׳ בדאביגדור הפצה: גד מנ״ם גלוסות: צינקוגרפיה
מ׳פי בע״ *8מעורר הראשי 5אירי אבנרי הפדל: מעולם הזה בע״ט.

על דעתנו, ואנחנו קופצים על כל הזדמנות כדי לנגח אותו ולפגוע בתדמיתו.
לא קיבלנו טענה זו. גם כאשר החלטנו, לפני כשנתיים, לפרסם את
פרשת רומן האהבים שניהל שר־הביטחון עם תופרת תל־אביבית צעירה
בשם אלישבע צ׳יזס, פרשה שזכתה לכינוי ״פרשת אלישבע״ והסעירה
במשך חודשים רבים את המדינה ואת העיתונות העולמית, עשינו זאת
רק משום שההיבטים הציבוריים־ממלכתיים של הפרשה נראו לנו כמצדיקים את
פירסומה. כדאי אולי לצטט מהדברים שנכתבו בכתבה על ״פרשת אלישבע.״
אין ספק שניתן כיום לשקול אותם ולבחון אותם באור שונה לחלוטין מאשר
לפני שנתיים, כאשר נראה היה שאנחנו, כדברי המקטרגים ,״מחפשים מתחת
לאדמה״ טענות נגד דיין.
לאור הגילויים שנחשפו באותה פרשה, שאל העולם הזה, בין השאר :
״האם מסוגל שר־הביחטון למלא את תפקירו כראוי כאשר מרבית זמנו
מוקדש לאכיאולוגיה, עסקים מסחריים ועסקי־נשים?״
ניסינו להשיב על שאלה זו כדלהלן (העולם הזה :) 1794
״כאשר נבחר אזרח לתפקיד ציבורי כלשהו, ואין זה משנה מד, מידת
חשיבותו, הרי ברור שבין שאר השיקולים המביאים לבחירתו, נמצאת
גם בחינת יכולתו למלא את התפקידים המוטלים עליו.
״אם כך מקובל לגבי כל מישרה ציבורית, הרי לגבי תפקיד כמו שרות
בממשלה, יפה כלל זה על אחת כמה וכמה. מישרת השר אינה רק תואר.
היא כרוכה בעבודה קשה, לעיתים קרובות מפרכת. מלבד עצם העבודה
המוטלת עליו במישרדו, העיסוקים בבעיות המישרד, חייב שר להשתתף
בישיבות הממשלה, בישיבות הכנסת, בישיבות דיונים והתיעצויות — וכל
זד, מחוץ לתפקידי הייצוג המוטלים עליו.
״לגבי משה דיין, נדמה כי כללים אלה אינם תופסים. כי אם מסכמים
את מיספר השעות שהוא מקדיש כיום לתחביביו הארכיאולוגים (מבלי לדון
ברגע זד, במידת חוקיותם) לעיסוקיו המסחריים, ליחסי הציבור המקיפים
שלו ולעסקי־הנשים שלו, צצה מאליה השאלה: מתי נותר לו זמן לעסוק
בענייני משרדו ובבעיות הביטחון של ישראל?
״.״אזרחי מדינה, ובמיוחד אזרחי מדינה הנמצאת במצב מילחמה,
כמו אזרחי ישראל, רשאים לצפות ששר־הביטחון שלהם יראה את בעיות
הביטחון של המדינה בעיסוקו המרכזי. אולם ברגע ששר בממשלה,
ובמיוחד אם הוא שר־הביטחון. רואה את תפקידו צענין שולי, המאפשר לו
רק להתמסר ביתר קלות לעיסוקיו האחרים) ברגע שד,עיסוקים השוליים
מתחום וי,חיים הפרטיים של השר, הם ההופכים לעיסוק המרכזי סביבם
סובבת מרבית פעילותו, מתעוררת מאליה השאלה, אם שר זה מסוגל
למלא את התפקידים המוטלים עליו?״
ייתכן ואם מישהו בצמרת המדינה היד,
:יל, מתיהם ביתר רצינות לשאלות
אלד, ואחרות, שהציג העולם הזה, לא היה1
כיום צורך בוועדת־ד,חקירה, שתחקור את
המחדלים הביטחוניים שהביאו לטרגדיות
שאירעו במילחמת יום־ד,כיפורים.

מכתבים
היכן הלר!חי? 8

מדברים וכותבים על תחקירים, על לק חים׳
על מסקנות, ויישומן כנוהלי־קבע.
הכל נחקר, הכל נבדק, הכל נלמד, ומה
שניתן גם מתוקן ומייושם, למען לא לחזור
על שגיאות ותקלות. לכאורה הכל
שפיר.
אולם אי-אפשר שלא לזכור את מיל-חמת־ההתשה. עוד לפני כ־ 4שנים היו
התנפלויות של חיל-רגלים מיצרי על יחידות
שריון ישראליות, שבהן הושמד השריון,
נפגעו חיילים וגם נלקחו בשבי.
היו בוודאי תחקירים. הלקחים והמסק נות
!נלמדו. לאחר זמן לא־רב היה מיקרה
דומה בצפון־התעלה (הראשון היה בדרן-
מה) ,ושוב אותו הדבר: חי״ר מצרי מש מיד
טנקים מיחידות שריון ישראליות, ושוב
תחקיר ולקחים ומסקנות, ואחרי זה שוב
פעם בגיזרה המרכזית, התנפלות של חי״ר
:מיצרי והשמדת שריון ישראלי. וכך פעם
אחר פעם.
והנה, ביום־הכיפורים, לאחר ארבע
שנות תחקירים ולקחים ומסקנות, חזרה
התופעה בדיוק באותה השיטה, אלא
רק שמיספר הטנקים שהושמדו היה
רב יותר, וכמובן כמות החי״ר המיצרי
היתה רבה יותר. אולם השיטות שבהן
השתמשו, היו דומות בדיוק.
כעת נשאלת השאלה: האם ישנם תח קירים
1האם ישנם באמת לקחים י האם
המסקנות מייושמותו או אולי כל אלו
הינן מילים ריקות בשביל קהל האזרחים,
שאינו יודע ואינו מבין מה הולך בצבא,
בנושאים אלה כאחרים.
עמי ליבנה, עירחרוד מאוחד

8על פושטי-רגל פוליטיים לאחרונה צצו להם נמה פושטי־רגל פוליטיים,
החוששים למעמדם, והיודעים כי
ינשלו בבחירות הבאות.
הם מציעים לנו לדחות את הבחירות לחצי
שנה או שנה, כשלכך: מצרפים הם
את התירוץ כי יש לאפשר לצעירים, ש השתתפו
בקרב, להביע דעתם.

שי ר שב־ן
המילחמות

שימעון עילם
לאחר שקיבלתי גלוייה שהודפסה על־ידי קציו־חינוך־
ראשי בהוצאת מטכ״ל, ובו שיר של יורם סהר־לב (ראה
גלופה) ,כתבתי בתגובה שיר, ואלה מילותיו:
והדם חוזר לשקיעות,
השלוליות כוסו בימי גשם,
דממת תולעים רוחשת על האדמה,
ורגלי עוקפות...

והפלדה אל הפלסטיק חוזרת,
יש מיספר לבן על כל גדם,
ואני את עגלת נשמתי המשותקת
דוחף מסיבוב לסיבוב.

והפחד חוזר לקירות,
הזעקות נכלאו בבית־העלמין,
אני שותק לחיים ספקות
ומחייך אה מותי.

ובני חוזר לבית־ספר,
גם חלק ממריו חוזר,
הם יודעים שמילחמה לא ילמדו עוד
רק אותם שאינם.

אז שימצה של אימה בקצה שרוולי נאחזת
וממתיקה באוזני :״היי, הבט,
זה צילו של הזמן שהטביע עקבות
אחריהן פסיעתך תימלט.
אמנם, צורך זה אכן קיים, וייתכן שניתן
יהיה להעניק זכות בחידה לכל הצעירים
הללו, אם תרצה בנך הממשלה.

אז ענק האימה על כתפי התיישב.
״לשווא תזקוף מבטך,
אלה הזוריםעפרבעיניך —
עודיזרועפר על ראש ך .״
שימשון עירם, ירושלים
אך אין לכך כל חשיבות וקשר עם
דחיית הבחירות, דבר שפירושו המשך
כהונתה של ממשלת גולדה מאיר. אותה

בשם אלוה. ל ס כבר!
לזעקתן של דורית ויפה (העולם הזה )1889 אני
מבקשת לצרף את קולי_.
אם גרמה מילחמה זו גם לי, כלדורית וליפה וכולנו,
להלם ולתחושת רעידת־אדמה, הרי שלפחות נחסכה
ממני ההתמוטטות הפנימית, התוהו ובוהו המשתררים
בנפשו של אדם אשר אליליו נופצו, ואגדותיו התבדו
עד אחת.
לא סגדתי לאלילי״שווא, ועולמי לא התמוטט עלי
כשהאליל הביטחוני הכזיב. נחסך ממני ההלם שבהת־מוטטות
ה״ביטחוניזם״ ,מאחר ומעולם לא האמנתי
כי ל״עולם חוסן״ .אינני יודעת איזה אדם בעל תבונה
מינימלית, אשר יש לו ידיעות, ולוא גם מועטות ביותר,
בתולדות העמים, יכול היה להאמין בכן.
אין אומה שהיא תמיד מנצחת. אין תמידיות
במהלן מאורעות היסטוריים. אומות גדולות וחזקות
מאיתנו נחלו מפלות, ואף הושמדו כליל — מי יודע,
אולי בגלל אותה אווירת ביטחוניזם, ואותה שביעות-
רצון עצמית, שהיא בבחינת אופיום להמונים.
תובעת אני מממשלה זו לקום וללכת. ולאו דווקא
בגלל מחדלים של טרם מילחמה ובמשך הקרבות. על
מחדלים אלה יתבעוה גדולים וחשובים ממני.
תובעת אני מממשלה זו ללכת בגלל חוסר אמונתי
בה, ביכולתה להוליכנו לדרך של שלום, אשר אולי
נפרשה לפנינו, ובגלל חוסר אמונתי כי ממשלה זו
יכולה בכלל לעמוד בבעיות אשר יעורר השלום באזורנו
(ולוואי וניאלץ כבר להתמודד בבעיותיו של השלום)...
אני מאשימה ממשלה זו בכך כי במשך שנים רבות
וארוכות, ובעיקר מאז הוחמצה שעתנו היפה ביותר
בשנת — 1967 נבנתה וחיתהבזכותה של ח־מילחמה
הקודמת, ובשמה של המילחמה הקודמת,
ובשמה של המילחמה הבאה.
במשך שנים עקבתי אחר תהליך חוזר ונשנה —
אשר בתחילה שיעשעני עקב החוקיות שבו, ואחר־כן
החרידני — מאותה סיבה עצמה.
כל מי שיטרח ויסקור — ולוא גם בריפרוף — את
המאורעות הבולטים אשר העסיקו את העיתונות בשנים
האחרונות (הבה נתייחס ל־ 10 השנים האחרונות)
ייתקל בתופעת חוזרת ונשנית בעיקביות מדהימה :
בכל עת בה היתת החברה הישראלית נסערת בגלל

העולם הזה 1891

בעיות-פנים כלשהן, צצה כבמטה־קסמים, תוך ימים
ספורים, איזו שהיא פרשה בעלת גוון מיליטריסטי ו /או
מדיני״ביטחוני מובהק, ומייד הוסחה הדיעה מבעיית-
פנים חסרת״משמעות, והזרקור חופנה לעבר ״האיום על
חיינו״.
אילו היה לי זמן וכסף למימון מחקר מסוג זה,
הייתי עוברת על עיתוני המדינה ב״ 10 השנים האח רונות,
ומלקטת מאות דוגמאות מסוג זה. הייתי רוצה
לעבד את כל הנתונים הללו ולהכניסם למחשב קר-
מזג, אשר שיקול-דעתו אינו נתון ללחצים רגשניים,
ואשר אין בו כל נאמנות מיפלגתית, ולראות את התוצאות
אשר תתקבלנה. אני חוששת כי הן עלולות להיות
בעלת משמעות מחרידה
אני מאשימה את ממשלת-ישראל בתלישות מוחלטת
ממציאותנו, אחרת לא אוכל להבין מדוע לא נפתרה
בשנות כהונת ממשלה זו אף אחת מבעיות־הפנים של
ממשלה זו.
המחשבה כי אנשים אלה, אשר המילה ״עתיד״ נמ חקה
זה מכבר מאוצר מילותיהם, הם האנשים אשר
יקבעו שוב את עתידנו — מעוררת בי פלצות.
לנו העתיד לחיותו. לנו, לילדים שכבר יש לי,
לילדים אשר יוולדו לדורית וליפה. הן חוששות לגורל
ילדים שטרם נולדו, ואני לגורל ילדי שכבר ישנם.
אני חוששת להם בכל פעם שהם חוזרים מבית-
הספר, חגן והפעוטון, ובפיהם בשורה ״טוב למות בעד
ארצנו״.
האם זה המוטו של ילדי ישראל לאחר 2$שנות
עצמאות ז
אני מאמינה אמונה שלמה באפשרות השלום שבין
עם לעם, באפשרות של דו-קיום בצוותא, תוך כבוד
הדדי. לא הייתי יכולה או רוצה לחיות ולגדל ילדים
בארץ זו, לולא הייתי מאמינה בכן.
אינני תבוסנית. תבוסנים הם אלה אשר סיסמתם
עד היום היא ״טוב למות״.
העתיד שלנו הוא, שלנו ושל ילדינו. תנו לנו לעצבו
ל״טוב לחיות״.
אנו נוכל לעשות זאת, אם תרדו משם כבר, למען
השם !

זמירה גוטסמן, חיפה

ממשלה הנושאת באחריות למחדלים הח מורים
שליוו את המילחמה האחרונה,
ואשר איננה: מסוגלת להביא את השלום,
בשל העדפת השטחים.
אותם צעירים שהשתתפו במילחמה אינם
מעוניינים בהמשך כהונתה של ממי
שלה זו. לכן הדרישה לדחות את הבחירות,
ולתת בכך מנדט לממשלה להמשיך
ולפעול, מנוגד לרצון רבים.
יש לקיים את הבחירות במועד, בלא
להתחשב בציוצים המושמעים על־ידי עסקנים
סושטי־רגל, המבקשים את טובתם
הם, ולא את טובת החיילים.
יעקב טימבדג, תל־אביב

; בלי מורא,
בלי משוא פנים
לאחר תקופה ארוכה נפל בידי עיתוג-
כם, וקראתי בהנאה את הדברים הכתובים
לפי מיטב הסיגנון של ״כל האמת, בלי
מורא, בלי משוא פנים״.
אם עדיין תוקפת הבטחתכם, כי ישלחו
גליונות ישנים — הריני מצרף את בקש תי.
נהניתי
ממראה הדפים הלבנים והחלקים
באמצע העיתון, מה שמראה כי יד הצנזור
נטוייה ולא תשוב אחור.
אין דבר, הכוונה ברורה לקוראים ה וותיקים.
שמעון
לייטר, אי־שם

הרמטפ״ל
שרון

כמו יכל אזרחי המדינה עקבתי בהת עניינות
אחר הפירסומים הקשורים באלוף
אריאל שרון. כמו כן נזדמן לי לראות
ולשמוע אותו אישית. התרשמתי מהש פעתו
הגדולה והחיובית על החיילים( .ומה
גם שכישרונו הצבאי אינו מוטל בספק).
מבלי להתייחס לדיעותיו הפוליטיות,
טוב היתד, עושה: ממשלת ישראל, אילו
היתד, מתעלה מעל עצמה ושוכחת את
כל החשבונות האישיים והמיפלגתיים, ומ מנה
את אלוף אריאל שרון לרמטכ״ל הבא
(המשך בעמוד )8

מכתבים
(המשך מעמוד )7
של צה״ל( .אני מאמין שגם הוא היד. מקבל
זאת ברצון).
צעד זה היה עוזר להרמת המוראל
של החיילים והאזרחים בעורף, לשיפור
התדמית ;של צה״ל, במייוחד של הקצונה
הבכירה, שנפגמה במידודמה עקב הדברים
שקרו בתחילת מילחמת יום־הכיפורים.
אני מאמין שמיכתב זה משקף גם את
דיעותיהם של אנשים רבים.
שלמה אורן, אי־שם

תנו כח לשלום
רכשו

מלווה ומלחמה

מיבתב כלוי
לרבנות הצבאית

ביומן הקרבי מאת מר יגאל לביב (העולם
הזה )1890 פורסם :״המחנות המיצ־דיים
כולם נקיים ומסודרים ...החניונים
שלנו ניכרים מרחוק לפי הריח. מחרבנים
בחוץ, ולא קוברים את הצואה. בכל מקום
אצלנו מפוזרת טינופת...
מחנה מיצרי נקי ומסודר...
אם ראית בונקר, וסביבו
טינופת והכל זרוק ומפוזר,
סימן כי צה״ל היה
כאן, פרץ והרס למצוא
שלל.״
הרפה ובושה!
שאלתי היא: מה תהא
על מצוות עשה: הרמב״ם,
ספר המיצוות קצב—קצג ו־הילכות
מלכים ר, י״ד־ט״ו.
י״ד :״ואסור להפנות
בתוך המחנה או על פני השדה בכל
מקום״.
ט״ו :״מצוות עשה להיות יתד לכל אחד
ואחד תלויה על כל כלי מילחמתו ...ויח פור
בה ויכסה...״
מזועזע —
אלבסנדר זרחין, תל-אביב
עבודה גדולה

תודה על מישלוחי העיתונים. חיילים
רבים מעיינים בהם, ומוצאים תשובות
לשאלות רבות. אותן שאלות שנשאלו ב־שדה־הקרב.

כל אשר כתבתם נכון, אזי עשיתם
עבודה גדולה.
סגן רפאל מימון, ד.צ2687 .
רב תודות

הופתעתי מאוד לקבל את עיתונכם ביום
הרביעי, לפני שקיבלנו את עיתוני־הבוקר.
עוד הישג אחד של עיתונכם.
קבלו את ׳תודתי, בשמי ובשם חברי,
שנהנים מקריאת השבועון!
אבני יוסף, צה״ל
הנני כותב לכם מיכתב זה על מנת
להודות לכם ולברך אתכם.
אני מקווה שתמשיכו לשלוח את ה עיתון

יואל מסיל, צה״ל
תודה בשמי ובשם כל הקוראים (בעש רות)
אחרי!
רס״ן איתן הוד, ד״צ 2319 צה״ל
למה לא מגיע אלינו העולם חזח?
בסוף עוד לא נדע מה לבחור!
כן־ציון סלוטוניק, ד.צ2667 .
• חבילת גליונות, בדואר מהיר, נשלחה
אליכם.

מוגש ע״י

1־ 3 ! 1 3 1ע ״ מ

בית-חרושת לסיגריות
תפילה להצלחתבם

מי יתן, וכנאמר על גבי הגלוייה —
תקבלו את הפיקוד על המדינה.
אלפי חיילינו היו ניצלים, אילו קרה
זאת לפני המילחמה, או לפני ארבע שנים.
אבל אזהדותיכם נפלו על אוזניים אטומות.
בכל
ליבי אני מתפלל להצלחתכם.
דעו שלבקשתי שותפים חיילים רבים
מיחידתי !
אורי קולן, צה׳׳ל
• בגלוייה שהונפקה על־ידי צה״ל
כתוב :״חריני מוסר לכס את הפיקוד״.

העולם הזה 1891

המחדל הערא בינ דו ד
^ תמול ג א אלי עיתונאי זר חשוב,
\ 1שבילה את המילחמה במיצריים. לפני
שהגיע אלי, נפגש עם שזרה ארוכה של
אישים בכירים בישראל, ובכללם כמה מחברי
הממשלה.

״אני נדהם,״ הוא אמר .״אולי
אתה יכול להסגיר לי מה קורה
כאן ז״

מה הדהים אותו?
״אני בא עכשיו מקאהיר. שם אין נושא
אחר לשיחות מאשר ועידת־השלום הקרובה.
הכל דנים בה. במישרדים ובבתי-הקפה
מדברים על בעיות השלום ועל צורתו.
זה מעסיק את כולם, יום ולילה.
״בבואי לישראל, ציפיתי למצוא כאן הכנות
קדחתניות לוועידת־השלום. חשבתי שאמצא
כאן ויכוח סוער על האלטרנטיבות
השונות, על גבולות ועל הסדרי־ביטחון.
הייתי בטוח שנושא זה יתעורר מייד בכל
שיחותי עם אישים ישראליים.

״תחת זאת מצאתי שהנושא
הזה אינו מעניין אף אחד. איש
לא דיגר איתי על זה, ואיש לא
גילה שזה מעסיק אותו ככלל.
דיכרו איתי על הכול — מחדלי
המילחמה, הכחירות, המצג הכלכלי,
היחסים עם אמריקה, הנפט.
הכול, חוץ מהשלום.

״ניסיתי לגלות מי עוסק בהכנות לוו-
עידת־השלום, ונסתבר שאיש אינו אחראי,
פשוט אין מנגנון לצורך זה.״
האיש הוסיף :״כאשר העורך שלי שלח
אותי לישראל׳ הוא אמר 25 :שנה דיברו
הישראלים על הצורך בשלום 25 .שנים
דרשו משא־ומתן ישיר. עכשיו יש משא-
ומתן ישיר בקילומטר דד ,101 ועומדת להיפתח
ועידת־שלום. זהו מיפנה היסטורי בתולדות
המדינה. איך מגיבים הישראלים?
איך הם מתכוננים למשא־ומתן?״

והאיש קרא, כימעט כייאוש:
״ריכונו של עולם, איך אסגיר ל עורר
שלי שאין שום תגוכה, אין
שום הכנה, שזה פשוט לא מעניין
את הישראלים זו״

1תכן שהיו דרושות עיניים זרות כדי
להבחין בעובדה המדהימה הזאת: על
סף המשא־ומתן לשלום׳ אין שום הכנות
לקראתו.

ההגיון היה מחייג שכרגע זה
יישכו על המדוכה עשרות צוותות,
שכל אחד מהם יהיה ממונה על
אחד הנושאים הרכים העומדים להתעורר
בוועידה.
הנה כמה מהם:
• מהות, השלום, ההשלכות הכלכל יות
והפוליטיות של צורות־השלום השונות,
האפשרויות השונות לגבי קשירת יחסים
בין ישראל וארצוודערב בתחומים השונים,
והבעיות הכרוכות בכל אחת מהן!
• גכולות״הקכע, האפשרויות האלטרנטיביות
לגבי גבולות המדינה בדרום,
במיזרח ובצפון! הבעיות הצבאיות,והאח׳

רות הכרוכות בכל מיקום אפשרי!
• סידורי־הביטחץ השונים האפשריים
בגבולות השונים, כגון פירוז, הכנסת
כוחות־או״ם, כוחות של המעצמות, חכירה
זמנית של בסיסים, חוזי־ביטחון, ערובות
של המעצמות, כוחות־סיור ישראליים-
ערביים מעורבים, הגבלות־חימוש והפיקוח
עליהן! המעלות והמיגרעות של כל אחת
מן השיטות האלה! היישום האפשרי של
כל אחת מהן באזורים השונים !
• הכעייה הפלסטינית; האפשרויות
השונות לפיתרונה ! הבעיות הכרוכות
בהקמת מדינה פלסטינית בגדה המיזרחית
וברצועת־עזה, הקשר בין שני חלקיה, מעמדה
של ירושלים במיקרה זה! הזרמים
השונים בעם הפלסטיני! ההתפתחויות ב־אירגוני
הפידאיון!
• היחסים בין המעצמות והשלכותיהם
האקטואליות במרחב שלנו, הקשרים
בין בריודהמועצות ומדינות־ערב השונות !
הלחצים הפועלים בארצות־הברית ובאירופה!
בעיית הנפט והשלכותיה!

במאוחר, לשים קץ לקיפאון המדיני על-
ידי הרפתקה צבאית. הוא היה עוקב אחרי
הצהרותיו של אל־סאדאת, ואחרי התימרר
נים הפוליטיים בין הממשלות הערביות,
שהצביעו על אותו כיוון.
בהגיע הידיעות על ריכוזים צבאיים, למחרת
ראש־השנה, היה מטה זה נדרש
לתת את חוות־דעתו. הוא היה קובע שעל
רקע המתרחש בעולם הערבי יש להתייחס
לידיעות במלוא החומרה, ולנקוט לאלתר
באמצעי־זהירות צבאיים. ראש המטה חיה
מניח חוות־דעת זו על שולחן ראש־הממשלה.

היה נמנע אסון לאומי.

(מותר לי לכתוב זאת היום׳ מבלי להיות
חשוד כחכם־אחר־מעשה. מזה 17 שנים
אני חוזר, כמו תוכי, על הצורך בהקמת
״מטכ״ל לבן״ — מטה של מומחים לפעולה
בענייני־ערב, במיניסטריון מיוחד לעניינים
ערביים, בראשות שר. נאמתי על כך
עשרות נאומים בכנסת, כתבתי על כך
מאות מאמרים.
אילו היה שר כזה משמיע את דעת
יועציו במיטבח של גולדה ב־ 1באוקטובר,
ייתכן מאוד שהיה מתגבר אף על
חוסר־האחריות המונומנטלי של משה דיין
ועל התפיסה הפרימיטיבית של גולדה
מאיר. מי היה מעז, מול חוות־דעת כזאת,
לקבוע בשחצנות עילאית שריכוזי הערבים
״אינם רציניים״ ,ושאין צורך להזיז
אף טנק אחד לעבר החזית?)

מחדלי יום־הכיפורים גרמו בכייה
לרכבות. מחדלי חנוכה עלולים לגרום
בכייה לדורות.

* ש כמה תירוצים לחוסר גמור של
ההכנות לקראת ועידת־השלום.
התירוץ השגור ביותר הוא :״אין מה
לעשות לפני הבחירות.״

מדו עץ

צ׳רצ׳יל הלך לוועידת־פוטסדאם ההיסטורית,
בשלהי מילחמת־העולם, ערב הבחירות.
למחרת. הבחירות בא במקומו
יריבו, ראש־הממשלה החדש קלמנט אט־

על הצורך העילאי להחזיק בשארם־אל-
שייך• (מסתבר שלא רק לפני המילחמה,
אלא גם אחריה לא טרח להסתכל במפת
ים־סוף, ולא גילה עדיין שקיים מיצר
באב־אל־מאנדב ).אבא אבן חוזר על נאומיו
הישנים, בסיגנון הישן.

נבון, ממשלה זו נמצאת בהלם.
הורים שכולים דורשים מדיין להסתלק.
חיילים שואלים את גולדה
שאלות פרובוקטיביות. אכן נמצא
כימעט מחוץ למישרד-החוץ. ממשלה
כזאת אינה מסוגלת עוד לעשות
דבר מילכד להצהיר הצהרות
הבל, להזדנב איכשהו אחרי המאורעות
ולהתנדנד ממשבר למשבר.
אך גם עובדה זו, אין בה די כדי להסביר
את המחדל הנוכחי.
ך ש סיכה עמוקה יותר. אפשר לתמצת
אותה בכמה מילים :

ראשיה של ממשלה זו פשוט אינם
מאמינים כשלום.
במיקרה הטוב ביותר מצטיירת הדרך
לשלום, בעיני אנשים אלה, כתהליך של
תגרנות• ,של עמידה על המקח.
לא עם הערבים, חלילה, אלא עם האמריקנים.

לפי
תפיסה זו, לא אל-סאדאת
הוא הצד השני, אלא קיסינג׳ר.

הערבים ילחצו על הסובייטים. הסוביי טים
על האמריקנים. האמריקנים על יש ראל.
ועלינו ״לעמוד מול הלחצים״ האלה.

איך?

גולדה מאיר רואה את עצמה כאשה
יהודיה זקנה המתחננת באוזני הגויים על
נפש עמה. היא השתדלנית היהודייה ה חדשה,
שתאבק על ליבו של הפריץ הגוי,
הנשיא ניכסון. מול נחלי הנפט הערבי,
היא תגייס את נחלי הדמעות היהודיות.
בוועידה עצמה יהיה מאבק על כל
קילומטר. המגמה הישראלית תהיה אחת:
לשלם מחיר קטן ככל האפשר, תמורת
שלום שיהיה אז בהכרח עלוב ככל האפשר.

כשביל מדיניות בזאת, כאמת

• ההתרחשויות כעולם הערכי ;

התמורות הנפשיות והפוליטיות בארצות השונות
! השפעת הזרמים הערביים השונים
על השלום הישראלי—ערבי ועל הוועידה!
• האישים שימלאו תפקיד מרכזי בוועידה
מטעם המעצמות ומדינות־ערב !
השקפותיהם ואופיים.
לבדיקת כל אחד מן הנושאים האלה
דרושים כמה וכמה צוותות שיאספו ויבדקו
את הנתונים, יגבשו דיעות, יכינו תוכניות
ומפות אלטרנטיביות, ויתדרכו את הצוות
המרכזי שייצג את ישראל בוועידה.

זה מחייב עכודה קדחתנית של
מאות מומחים משטחים שונים.

י כפירוט תמציתי זה של רשימת
( הנושאים כדי להבליט את המחדל המחריד,
המצטייר כבר עתה לנגד עינינו.

אי ש

אינו

ע וסק בהם.

בטלוויזיה עורכים מין ויכוח שיטחי בין
כמה עסקני־מיפלגות מסוג ב׳ ,שהם מומחים
לבעיות ועידת־השלום כמו להשפעת קרני
הגאמה על ציפורניה של גולדה. וזוהי ההכנה
היחידה.

וכך, בסביבות הנובה, עלולה
ממשלת ישראל להיכנס ללא שום
הכנה למשא-ומתן היסטורי, ולהח
מיץ את ההזדמנות הגדולה ביותר
של ביטחון, שלווה ושיגשוג לישראל.
מחדל
זה אינו פחות חמור מאשר מחדלי
יום־הכיפורים.
הוא המשך ישיר של אותם מחדלים
טראגיים, שעלו לנו במחיר כה נורא.

ה או ה ל של : 101 זה לא דו מ ה
לי, והמשיך במשא־ומתן.
אילו אפשר היה להפיל מייד את שלי*
שיית־האסון גולדה—דיין—גלילי, זה היה
טוב. למרבה הצער, אין ל״יונים״ של המערך
אומץ־הלב הדרוש לכך. אם תס־תמן
בבחירות עלייה גדולה לכוחות-
השלום, ייתכן שתקום בעיקבותיהן ממשלה
חדשה, שתוכל לנהל את מהלכי-
השלום בייתר כישרון ורצון.
אולם כל ענייני הבחירות אינם מצ דיקים
חוסר ההכנה לוועידת־השלום. גם
ממשלה גרועה מאוד, בעלת מדיניות אומ ללה,
צריכה להכין את הוועידה. אפילו
כדי לחבל בה, דרושות הכנות כלשהן.

בי מחדלי ה 6-באוקטובר לא חיו
בלל אפשריים, אילו היה קיים כמדינה
מטה רציני לעניינים ערביים.

הממשלה
הנוכחית אינה מסוגלת
אף לחשוב על כך.

מטה כזה היה יודע (כפי שידעו עורכי
העולם הזה) שבמצריים מתבשל מצב ש יכריח
את אנוואר אל-סאדאת, במוקדם או

גולדה מאיר מזילה דמעות ברגע שמצלמות
הטלוויזיה מכוונות אליה. משה
דיין מבטיח את המשך המילחמה ומכריז

אין צורך בהכנות מדוקדקות. די
בשליחת שליח מדרגה עשירית, מין
דוור להעברת תכתיבי קיסינג׳ר
לגולדה.
ישראל תהיה בוועידה זו כדורגל, ש המעצמות
והערבים יבעטו בו אנה ואנה.
כל ועידתהשלום היתר, יכולה ,
ל * והיתה צריכה, להיות משהו אחר
לגמרי !
היא תהיה המיפגש ההיסטורי הראשון
בין ישראל ועמי-ערב, פנים אל פנים.

היא חיתה צריכה לעמוד, למן
הרגע הראשון, כסימן של יוזמות
ישראליות נועזות, מפתיעות ו
רכות-תנופה.

ישראל, ולא המעצמות הזרות, היתד,
(המשך בעמוד ,)12

גולדה -דיין ־־ גלילי ־

** אות אלפים היו עדים ביום הרבי־עי
האחרון, בבתיהם, לאחד המחזות
המבישים ביותר בתולדות המדינה.
משה דיין וגולדה מאיר ערכו חוג־בית
מיפלגתי ברמת־הגולן. הם ישבו מול יחידה
של צה״ל, והסבירו לה את עמדתם.
בטלוויזיה זה נראה כך:
שר־הביטחון, האיש הממונה על צה״ל,
פנה אל החיילים בנוכחות אלוף־הפיקוד
והמפקדים הישירים והציג להם שאלה:
״מי בעד החזרת השטחים תמורת שלום?״

במה חיילים החלו להרים את
ידיהם. כמרכז המסד ישם חייל. שהרים
את ידו, אך תוך פדי תנועה,
כשנוכח שחבריו אינם מעיזים לעשות
כמוהו, קירב את היד לראשו
כאילו התכוון לגרד את אוזנו.

לאחר מכן המשיכה הסבתא גולדה להסביר
את האמת האחת והיחידה — זו שלה.

תרגיל ב שסיפסוח
ץ* ה שכאסת אירע באותו מוצב
היה שונה מכפי שנראה על המסך.
גולדה נתקבלה על־ידי החיילים בצורה
פושרת. משה דיין נתקבל בצורה כימעט
עדינת, כפי שנתקבל לאחרונה במוצבים
רבים בדרום ובצפון.
החיילים המטירו על השניים שאלות
והערות מרדניות. האווירה הכללית היתה
של ביקורת קטלנית, מהולה בדרישה עזה
לשלום. כמה ׳חיילים ביטאו בגלוי את
דעתם שיש להחזיר את השטחים, מפני

שהשלום חשוב הרבה יותר.
דיין נרגז יותר ויותר, והתחיל להתווכח
עם החיילים. בסוף הוא עשה תרגיל:
הוא הסביר שהערבים אינם מתכוונים בכלל
לשלום, אלא רק רוצים שישראל תחזיר
להם את השטחים בלי שלום אמיתי,
כדי שיוכלו להשמידה לאחר מכן ביתר
נוחיות. בהקשר זה שאל מי מוכן להחזיר
את השטחים בתנאים אלה. היתה
זו שאלה בנוסח :״מי רוצה בהשמדת
המדינה?״
אותו חייל לא ניכנע, התחיל בכל זאת
להרים את ידו — אך כשראה את הרוגז
שעל פני דיין, הפסיק את תנועתו באמצע.
לאחד מכן קראה גולדה לאותו חייל,
והתחילה להתווכח איתו. אך האיש, בעידוד
חבריו עמד על שלו, והיה ברור שהוא

מייצג את דעת הרבים, ואולי הדוב. הוא
אמר שהמילחמה בה ראה את מיטב חבריו
נופלים, לימדה אותו ששלום גרוע, עם
הרבה ויתורים, עדיף על ניצחון מוחץ.

כל זה לא נראה בטלוויזיה. על־ידי
עריכה וקיצוץ נוצר הרושם
כאילו החיילים במוצב מתנגדים
להחזרת שטחים תמורת שלום, וכי
זוהי דעתו של צה״ל כולו.
שום מנגנון של שסיפת־מוח טוטליטארי
לא היה מתבייש במלאכה זו.

מיהו בבניין הסרסידה
רגיל זה של שטיפת־מוח היה חמור
1 1שבעתיים, מפני שהיה הפרה פשוטה

אד חברי מרכז מיפדגת העבודה
ביום רביעי זה אתם מתכנסים בדי להביע אימון או אי״אימון בגולדה מאיר.
הצבעה זו תקבע את גורלה של כל הקבוצה, שניהלה במשך שלוש השנים האח רונות
את ענייני המדינה בתוך מיטבח: גולדה מאיר, משת דיין וישראל גלילי.

זוהי שעתכם הגדולה.
בי בהצבעה זו לא יוכרע רק גורל מיפלגת-העבודה, לקיום או לשקיעה. יוכרע
גם גורל המדינה, לשלום או למילחמת־נצח.
מילחמת יום־חכיפורים גרמה לרעידת-אדמה. אזרחי המדינה, ובראשם הנוער
חמגוייס, איבדו בל אימון בהנהגה, האחראית למחדלים הנוראים במישור המדיני
והביטחוני.
על תניחו להסיח את דעתכם על-ידי מינוי ועדת-חקירח. ועדת-החקירה יכולה —
אם תמצה את מלוא תפקידה — לקבוע מי הם האשמים באסון. זהו נושא לגיטימי
לחקירה. אבל שאלת האחריות לאסון אינה זקוקה לשום חקירה.
יש להפריד בבירור בין שניים אלה: שאלת האשמה ושאלת האחריות .
יבולים להיות ספקות לגבי מידת האשמה של בעלי-תפקידים שונים, קטנים,
גדולים וגדולים־מאוד. את זאת יש לקבוע בחקירה הוגנת, יסודית ואובייקטיבית.

אגל לא יכול להיות שום ספק לגבי האחריות .
במדינה דמוקרטית פרלמנטרית, שר״חביטחון נושא באחריות לכל מחדל ביטחוני,
תחיה מידת אשמתו האישית למחדל באשר תחיה. ואילו ראש-הממשלח נישא
באחריות לכל המחדלים, המדיניים והביטחוניים.
אין הם יבולים להתחבא מאחורי מישהו. אין חם יכולים להתחמק מן הדין
על״ידי שליחת שעירים לעזאזל. אחריותם היא גלוייח וחד״משמעית, והיא נובעת
מעצם תפקידם.

אחריותם של גולדה מאיר ומשה דיין למה שקרה גיום ח־6
גאוקטובר 1973 זועקת לשמיים, וכל אדם גמדינה — אזרח כחייל —
יודע זאת.
אתם, חברי מיפלגת-העבודח, הטלתם עליהם תפקידים אלה. אתם חייבים
להדיח אותם עכשיו, אם אין ברצונכם למעול באחריות המוטלת עליכם.
התנהגותם של גולדה מאיר ומשה דיין מאז המילחמה מחמירה את אח ריותם
שבעתיים.
אנו נכנסים לעידן חדש — עידן של ועידת־שלום.
יהיה זה המיפגש ההיסטורי הראשון של מנהיגי ישראל וערב — מיפגש פנים-
אל״פנים של ראשי העמים הלוחמים.

25 שנה חיכינו לרגע גדול זה 25 .שנה תליגו בו את מיטב
תיקוותינו.
מאות אלפי אזרחי ישראל מצפים לוועידה זו בתיקווח ובחרדה. רבבות חיילינו
חמגוייסים, שעברו זח עתה מיבחן עילאי והיודעים שחם עלולים להיקרא למיבחן
אבזרי עוד יותר או לבלות חודשים ארוכים במוצבים, הרחק מבתיהם — מצפים לה
ברגשות עמוקים עוד יותר. מיליוני היהודים ברחבי העולם שותפים לתיקוותינו.

האם תשאירו את ניהול המדינה בעידן גורלי זה בידי קבוצה
כושלת, מוכח ואומללה!

משה דיין השמיע השבוע הכרזה, שנועדה בפירוש לחבל בוועידה זו, עוד לפני
שהתחילה. הוא חזר על בל תפיסותיו, שהתמוטטו ביום־הביפורים, ושתרמו תרומה
כה גדולה לאסון. הוא הבריז שאנחנו עומדים ״בהתחלת המילחמה״ — ושפך קיתון
של לעג על המייחלים לשלום.
גולדה מאיר הודיעה בצורה חד״משמעית שהיא ממשיכה לתמוך בקו משה דיין,
וכי לא זזה אף במילימטר אחד מן העמדה הנוקשה והבלתי״מתפשרת, שגרמה להחמצת
ההזדמנות ההיסטורית להשגת השלום בין שתי המילחמות, כאשר חיינו בשיא

כוחנו ויוקרתנו.
ישראל גלילי, האיש שחיבר את חמיסמך של ערב יום־חכיפורים, עומד לצידה
ומחזק אותה בעמדה זו.

האם תניחו לשלושה אלה לעמוד בראש המדינה, כאשר הזדמנות
היסטורית חדשה לשלום נפתחת בפנינו!
רק אתם, חברי מרכז מיפלגת-חעבודה, יבולים להדיח את הצוות חזה לאלתר ,
בשרם פורענות.
בידיכם הפקידה המציאות הפוליטית את האפשרות הזאת — ואת האחריות
הזאת.
אתם יבולים עכשיו לחזור אל הדרך ההיסטורית של תנועת-העבודה הישראלית,
שחיתה תמיד דרך של מתינות ופשרה, העדפת היעד הסביר והאפשרי על פני
הסיסמה המבסימליסטית העקרה והמסוכנת.
אתם יכולים להחזיר למיפלגתכם את רוח האחריות של תקופת דויד בן-גוריון.
אתם יבולים לשים קץ לסטייה מדרככם ההיסטורית, תולדת השיכרון של שש
השנים האחרונות, שהפכה את מיפלגתבם לגרורת הימין הלאומני.
זוהי שעתבם. אל תאמרו: נחכה עד אחרי הבחירות. העם זכאי, העם חייב
לדעת לפני הבחירות באיזו דרך אתם מתכוונים להוביל את המדינה, ומי
יעמוד בראש הממשלה שתקום למחרת היום.

יש במיפלגתכם הנהגה אלטרנטיבית. יש בה אנשים טובים, ה מ סו.
גלים להרכיב צוות חדש. כל כוחות״השלום הפטריוטיים במדינה יתנו
יד להנהגה כזאת, כדי שתוכל לפתח יוזמת״שלום ישראלית עקבית,
אחראית ומרחיקת-ראות.
הגורל מטיל עליכם אחריות זו. ביום רביעי זה תצטרכו להכריע, בין התאוששות
להידרדרות, בין אחריות לאומית להרפתקנות שלוחת-רסן, בין מנהיגות שוחרת״שלום
לבין קבוצה פושטת-רגל, הצועדת אל הרודנות.

בידיכם הדבר.

׳טל החוק.
חוק הבחירות לכנסת קובע בצורד. חד-
משמעית שבמשך החודשיים האחרונים
לפני הבחירות אסור לנהל בצה״ל שום
הסברה פוליטית שהיא. המחוקק הקפיד עד
כדי כך שאסר כל הרצאה, שאינה על נושא
צבאי טכני ממש. חוק זה הוטל על הכל,
ללא יוצא מן הכלל.

ראש-הממשלה ושר־הכיטחון, ח*
אמונים על שמירת החוק הפרו
אותו כצורה גסה לעיני בל הציבור
הישראלי. על־־ידי הקרנת המאורע
בטלוויזיה. ושידודה ברדיו. הפכה
רשות השידור את עצמה לסרסורה
לדבר עבירה.יהיה
לרשיוח־השידזר תירוץ טוב למעשה
הפסול. הוא נמסר במיסדדונות מפה לאוזן:
מאז המילחמח מפעיל משה דיין טרור
בלתי־נסבל על הנהלת הטלוויזיה.
גם בימים כתיקונם הפכה רדיפת־הפיר-
סומת שלו למיטרד קבוע. אולם מאז התמוטטה
תדמיתו ביום־הכיפורים, עבר לחץ
זה כל גבול. דיין רץ לקבל את השבויים
יום אחר יום, אחרי שהבטיח מראש שהטלוויזיה
תסקור את המאורע. ביום השישי
האחרון, כאשר נאם דיין בבית־הפרקליט
והשמיע שם הצהרה פרובוקטיבית, נדהם
להיווכח שאין מצלמות. משך כל היום
הוטרדה הטלוויזיה בתיזמורת של צילצולי־טלפון
מטעם שר־הביטחון, ונערך בירור
נרגז איך העזה רשות־השידור לפסוח על
מאורע היסטורי זה. לשווא הצטדקו מנהלי
הטלוויזיה שדיין הופיע באותו שבוע יום
אחר יום על המסך, וכי רק יום לפני זה
הוקרן השידור האסור מרמת־הגולן.

״הוא מתנהג כאילו הוא כפאניקה.״
העיר אחד ממנהלי רשות
השידור ,״מסביב לדיין נושכת רוח
היסטרית.״

* למחות היום פנה עווך־הדין אמנון
זכרוני, בתוקף תפקידו כחבר ועדת־הבחי־רות
המרכזית מטעם סיעת מרי (העולם
הזה) ,בתלונה רשמית אל יו״ ר הוועדה,
הרמטכ״ל, היועץ־המישפטי לממשלה ומני
כ״ל רשות־השידור. היתה זו התלונה היחידה
שהוגשה נגד הפרת־חוק זו.

היו סיבות טובות להיסטריה זו.
אין איש המיטיב לדעת נמו דיין את בוחן
של תנועות ספונטניות של מצב־רוח
ציבורי. עלייתו לשילטון בימי החרדה,
ערב מילחמת ששת־הימים, באה תודות
לתנועה כזאת, שזכתה אז לתואר ״נשי
וינדזור העליזות״.
השבוע הציפה את הארץ תנועה הפוכה,
מעין תנועה של ״נשי ישראל העצובות״.
אמהות ואבות שכולים פנו לדיין במיכת־בים
גלויים, האשימו אותו בפה מלא באסון
שגרם למות בניהם, תבעו ממנו להתפטר.
רושם עמוק עשה מינתבה של אשתו של
נחום שריג, מפקד חטיבת ״סרגיי״ האגדתית
בנגב המנותק, במילחמת העצמאות.
כתבה תיקווה שריג, חברת קיבוץ בית־השיטה

הדברים שאומר להלן היו בפי בימים
הראשונים של המילחמה. חשתי באחריות
וחיכיתי וליום השבעה, ליום השלושים, ליום
חתימת הפסקת האש כדי לאומרם.
כאם שלא ידעה מנוחה במשך 18 שנים,
מאז הלו בכור בני לצבא, ועד עצם הרגע
הזה, מצאתי חיזוק מה בידיעה ש״צה״ל
ערוך ומוכן תמיד״.
צה״ל לא היה ערוך ומוכן ביום הדין.
שר״הביטחון אחראי על כך שניתוח הידיעות
המודיעיניות שהיו לו היה מוטעה;
אחראי על כך שלא העמיד את הממשלה
על חומרת המצב ולא דרש את גיוס המילואים
ואת הכוננות המירבית במועד;
אחראי למחדלים חמורים ביותר בכל הנושא
הנתון לסמכותו.
את בנינו ההרוגים לא יחיה שר־ביטחון
שקול, אחראי וצנוע יותר. לבנינו החיים
אני חרדה.
שר הביטחון בעל התפישה היהירה ודר
מוטעית חייב לתת את הדין וללכת מיד.
דיין, הרגיל לקבלת פני-מלכים, נתקל
בפעם הראשונה בחייו בעדינות ובגרועה
ממנה: באדישות.

הנתח מילחונה
אשר ביקרה גולדה מאיר יחד עימו
במערב התעלה, כדי לערוך גם שם הו־

גולדה מנהלת חוג־בית ליד סואץ
גי־בית אסורים בקרב החיילים, התקבלה
ראש-הממשלה בחמימות מסויימת. אך הח יילים
התעלמו כליל ממשה דיין, והוא
הלך בצד זועף.
בהזדמנות אחרת באחת היחידות הלו־חמות
סיים דיין את הרצאתו במלים ״האם
יש שאלות?״

מלא מצד גולדה מאיר, שהחליטה כי אינה
יכולה להחזיק מעמד בשילטון ללא דיין.

הן על רקע המחדלים של יום
הכיפורים, הן על רקע הגישה לענייני
השלום, דבוקים עכשיו גולדה
ודיין זה כזו, כשהם נערכים
ביחד למילחמה כיונים במערן.,

אחד החיילים קרא לעומתו:
״מתי יהיה לגו שר-כיטחון ז״

אין א1מץ, אין מנהיג

ושני הוסיף :״יש שם גיבעה. לד לחפור
ארכיאולוגיה ו״
מייד אחרי המילחמה גיסה דיין
להתאים את עצמו לאווירה החדשה,
השמיע כמה הערות יוניות, ברמזו שיש
להסתגל למציאות חדשה, לשנות מושגים,
וכר. אולם חיש מהר הרגיש שעבר זמנם
של תרגילים כאלו. הציבור לא יכול חיהלשכוח את הכרזותיו הקודמות שאין צורך
בשלום, שהמצב הקיים יכול להימשך ל נצח,
ששרם־אל־שייך חשובה יותר מן השלום,
שאין לוותר על השטחים המוחזקים
בשום מחיר.

לכן החליט דיין שהסיכוי היחידי
שלו להחזיק מעמד הוא בדביקות
לעמדותיו הקיצוניות הקודמות,
מתון• תקווה שאנשי המערך
לא יעזו לסלקו מתפקידו, מחשש
סן יתן יד לליכוד הימני.
משום כך נאם את נאומו המדהים־בכוו-
נד. בבית־הפרקליט. בשעה שהציבור כולו
מייחל לשלום ותולה תיקווית בוועידת-
ז׳נבה, הכריז דיין שאין שום סיכוי לש לום,
ושאסור בשום פנים לוותר על הגולן,
גבול הירדן ושארם-אל-שייך. הוא דיבר
בביטול על השיחות בק״מ ה־ ,101 והבטיח
שישראל נמצאת רק בתחילת המילחמה.

היתה זאת חכרזת-מילחמה
גלוייח, לא רק על מחנה-היוניס כ
תוך המערך, אלא גם על חנרי קי
סינג׳ר, שהוא הפטרון של ועידת
השלום כז׳נבה.

גולד ה וגלילי במערב התעלה: ז ״ ן ושכח

בצורה זו הפך דיין את עצמו לאוייב
מאמצי-חשלום, ולמיכשול ממשי בדרכה
של המדינה אל הסדר מדיני. מוכן שלא
יכול חיה לעשות זאת לולא קיבל גיבוי

ך* יונים יכלו להפיל את ההנהגה ולהן
) קים במקומה מנהיגות חדשה, אילו
היו להם שני דברים חיוניים: אומץ־לב
ומנהיג.
אולם חם דמו לאותו חייל ברמת־חגולן,
שהוריד את ידו באמצע התנועה, מול משה
דיין. אילו הודיעו בפירוש על החלטתם
להדיח את גולדה, דיין וגלילי, יכלו לגייס
רוב בהצבעה סודית במרכז המיפלגה, או
לפחות מיעוט די גדול כדי שהמשך שיל־טונה
של גולדה יהיה בלתי־אפשרי.

לשם כך היה צורך במנהיג מן
השורה הראשונה — ומנהיג בזה
לא נמצא.

יגאל אלון, שהתבסס במידת־מה בעיק-
בות המילחמה, לא ניצל את ההזדמנות,
אולי האחרונה, שניתנה לו להתייצב בראש
המחנה. ספיר היה מוכן להילחם בדיין,
אך לא היה מוכן להתנגשות חזיתית עם
גולדה; העדיף קו של חיתוך פרוסות־פרוסות
מנקניק השילטון הסיפוחיסטי במערך.
לאבן לא היה מה להפסיד, נוכח
החלטתה הנחושה של גולדה לסלקו מתפקידו,
ואף לגזול-ממנו את הנהגת המיש־לחת
לוועידת-השלום. אך לבדו לא היה
די אמיץ. ואילו אליאב אינו בדרגה די
גבוהה בסיסלגה כדי להנהיג מאבק פוליטי
בעל-סיכוי. מפ״ם, השותף שאין שואלים
אותו, לא מילאה שום תפקיד במאבק.

כד ייתכן שגולדה ודיין יישארו
בשללטון, למרות האסון שגרמו לו,
ולמרות שהם מסכנים עתה את סיכויי
השלום — מפני שאין כמערך
בוח־רצון ואומץ־לב.

דיאוו עד רקע הטנק שדו התמונה האחוונה דנני שנהוג ב־ום־הכ־פור־ם

החטיבה הדוממת
סגן ליאור יהונתן, בן , 21 יליד קיבוץ השומר־הצעיר שייך,
מפקד מחלקת טנקים, נהרג בגיזרה הצפונית של תעלת-סואץ,

מדברת אמו:
^ חריפה שפתחושות המרפדת את
ן 1הכאב מכל צד, היא תחושת העקידה.
מישהו רצה להיות צודק, צודק מאוד,
בתשלום זול ונוח הניתן לעיטורן של
מילים יפות* טכסים רבי־רושם ואותות*
תהילה בכתב ובעל פה. אך את הבן שלי
לא יחזירו לי לעולם.
אני פונה אליכם כיוון שאני קשורה אל
העיתון שנים, שלחתי אותו לבני בכל
מקום שהיה בשלוש שנות שירותו. חשבתי
שאתם יכולים לספר את זה בדרך הטובה
ביותר, והאמיתית ביותר.

אנחנו נכללנו
נושימה
ך* שה לי לאסוף את המחשבות. אחת
1/באה, נוקבת ונעלמת. נשארת ריקנות.
ושוב זיכרון שותת דם, זעם ומחשבה
אחרת.
הביאו אלי את מיכתבה של אם אחרת.
מיכתבה של אם שכולה, המופנה אל כל
הדור הזה. היא שיכלה שני בנים — אחד
במילחמת ששת־הימים ואחד במילחמת
יום־הכיפורים.
היה לי כל הרצון החזק להזדהות עם
אם זו. לאחר כל שורה שקראתי עלתה
בי ההרגשה, שנפערת תהום בין שתי
אמהות, שיש להן כאב משותף. במיכתבה
היא מתארת את הנכד שלה. מרוח־הדברים
היתד, לי ההרגשה כאילו חשוב ביותר
להכין לו את המילחמה׳ ולהכין אותו ואת
הוריו להתרחשות הזאת. התקוממתי והח לטתי
להביא את דברי — אולי לא לדור
שלם, אבל לאלה שרוצים להאזין לי.
לאם.
לגבי היתה זו דרך תמרורים איומה.
בשישה באוקטובר, כשהמילחמה פרצה,
כבר חשתי כי בני איננו. ידעתי בי ליאור
-נמצא בקו הראשון, במקום שאין אפשרות

בשעות הראשונות של מילחמת יום־הכיפורים. הוא נפגע
על־ידי צרור כדורים. צוות הטנק פינה אותו — וכן ניצל הטנק.
לתמרן בשטח. זו היתד, מהלומה קשה.
אותו יום היה יום הולדתו של האב.
זו היתד, מתנת יום הולדתו.
ב־ 14 באוקטובר הודיעו לכל המישפחות
על מות יקיריהן. גם אנחנו נכללנו ברשימה.
התחלתי
ליצור לי תמרורים קטנים
משלי. ניסיתי לאתר את אלה אשר נשארו
בחיים, כדי לדעת על שעותיו האחרונות
של בני. איך נפצע, איפה זה קרה, מירב
האינפורמציה על רגעיו האחרונים.

זו היתה
החעדדות!
ך * מרור ש ני: איתור הקבר שהערימו
1 1עלינו. אמנם אסור היה לנו לבוא ל־בית־הקברות
ולהתייחד עם ליאור, לפני המועד
שנקבע, אולם אנחנו הישגנו אישור
לבוא ולהתייחד עם ליאור, שבוע לפני המועד
שנקבע.
זו היתד, מתנת יום הולדתי. מלאו לי
ארבעים ושבע שנים.
אחר־כך היה לי התמרור הנורא של
הטכס הפומבי במישמר־הנגב, ממנו ממש
חרדתי. זו היתה התעללות באנשים! האופן
בו צופפו עדר גדול של כואבים,
כשהתפאורה ברקע היא חיילות המחייכות
עם בקבוקי־מיץ
הורים, שלא נשאר להם שום דבר מילבד
מצבה קטנה עם שם ומספר אישי.
גונן וניספחיו באו לנאום בטכס רבד,רושם.
אילו היה הרמקול פועל כמתוכנן,
הרי שהאנשים האחראים על הטכס היו
משיגים את מטרתם. ייתכן והרבה מתאבלים
היו מזדהים עם המליצות הנבובות
שלהם. אולם הרמקול לא פעל כהלכה,
והעיכוב נתן לאמהות להשתחרר מד,מעצורים׳
אם היו כאלה. נשים שרטו את
עצמן, התחננו שוב ושוב כי הבן יחזור...
אשר, שעמדה לידי פתחה במונולוג אל
האלוהים, ושאלה אותו בגוף נוכח: למד,

לקחת את בני׳ למד דווקא אותו! למד?
איזה מין עולם זה? איזה מין אלוהים
אתה? למה אומרים שאתה אלוהים רב־חסד?

דיה מזעזע. נשים אחרות תופפו על
החזה. אחרות שרטו את האדמה. אני
יכולתי רק לאמץ אלי את התמונה של
ליאור ולשתוק. חשבתי לי: אילו הזעקה
הזאת, של כל האלפים האלה, היתד.
הופכת לזעקה נגד המילחמה!
גונן פתח בנאום פאתטי, עם הפסקות
מלאות בין מילה למילה, והדברים שלו
רדפו אחרי בהמשך כל מהדורות החדשות
של אותו יום, עד הסוף. זה רדף אותי
כמו רוח־רפאים. אי־אפשר דיד. להזדהות
עם דבריו. אני חושבת שהיו שם כעשרת
אלפים איש, לבושי־שחורים, שהתרכזו על
חלקת קברים קטנטונת, עם רווחים צפופים
בין כיברה לכיברה, בעוד רחבה גדולה
מרווחת לנואמים ומטחי־אש. איזה מין
ייעול נורא, שלא הותיר מקום לאבלים
להתאבל.
ניסיתי להתעלם מכל מה שהתרחש מסביבי.
כשם שהחטיבה של ליאור היתד.
דוממת, כל מי שקשור בה — שתק.
וזד מזכיר לי סרט רוסי ישן, סבשרי־הגורל,
מתקופת מילחמת־העולם השנייה.
הרכבת עם השבויים והפצועים מגיעה
לתחנה, ושם יש הרבה אנשים, המחכים
ומצפים לקרוביהם. והם יורדים מהרכבת,
מי פיסח ומי גידם, והם מתקדמים לעבר
האנשים בתחנה. לאחר איתור הקרובים
נשארת קבוצת אנשים בפינת התחנה, שאליהם
לא ניגש אף אחד. ונערד עם זר־פרחים
גדול, שלא היה לה למי לצפות,
ניגשה לעומדים בפינה, וחילקה להם את
צרור הפרחים.

..אינני שונאת!
ץ* ילדותנו הורגלנו לקרוא ספרים
שאולי היום נראים נאיביים מאוד —
עלובי החיים, הנגן העיוור, סיפורי אלפונז
דודה, גורקי. אם זה מה שקבע את המתכונת
הנפשית שלנו, או דברים אחרים
— אינני מומחית לדבר. אבל יש להניח
שזה יצר מתכונת נפשית רחוקה מאלימות.
אפילו שנאלצנו לעסוק באלימות.
כיום שרים את שיריו של יורם טהר־לב,
קוראים את עלילות עזית של מוסד
גור, ובהכרח — לפי הרגשתי — זה
מחולל בילדים האלה תחושות ותגובות
שונות ממה שהיו לנו.
ליאור קיבל את מה שקיבלו שאר בני
דורו. אבל משובדמה — ואפשר היה ל הבחין
בזה בהזדמנויות שונות — לא נתפס
לשינאה ולאיבה לערבים. יום אחד, כשחזרו
מסיור בשטחים, סיפר לי שאחד
מחבריו התבטא :״הסתכלו על חלאודהאדם
הזאת, חבל שלא חיסלו את כולם.״.ולמרות
שהיה כמעט יחידי בדעתו, אמר שאסור
לדבר כך, שהעובדה שהם הכבושים ואנחנו
הכובשים אינה נותנת לנו זכות לדבר כך,
שהוא מכבד אותם כמו שהם. התפתח
ויכוח, והוא עמד במתח קשה, מפני שהיה
כימעט יחידי בדעתו. זה נגד את הטבע
שלו, מפני שהיה טאקטי וביכר: תמיד
לוותר על הבעת דעתו, כדי ליצור מעגל
של שקט והרמוניה עם האנשים שהיה
אחראי להם, והאנשים שהיה נתון לפיקודם.
תמיד צרב אותי מראה הבתים הערביים
הנטושים, וכל כמה שהרסו אותם עלו
שיחי־הצבר הערביים וגילו את האמת.
תמיד התפתחו ויכוחים ביני ובין ליאור
בעניינים פוליטיים, שלמעשה אינני מבינה
בהם. אבל מבחינת ההרגשה, אפילו עכשיו,
אם כי זה קשה משאול, אני גאה להודות —
ואמרתי את זה מהיום הראשון ששמעתי
על נפילתו של בני: אינני שונאת את
המצרי שהרג את בני, ואני כואבת את
כאבן של האמהות המצריות, ככאבי.

תנו לגו רבנות
בגלוי!

שכתבה אם שכולה אחרת׳ תיקווה שריג
מבית־השיטה, במיכתב שפורסם בכל העיתונים.
ההרגשה שהדבר היה ניתן להימנע.
ולכן אני לא רוצה לשמוע שום
דברי־ניחומים, ושום דברי תהילה, מגולדה
ודיין. הכול כל־כך מאוס. כמי שאוהב
מוסיקה — שנאתי אותה. החל מהשיר
הקל ועד ליצירה קונצרטנטית. לגבי, המוסיקה
פשטה את הרגל. כשאני שומעת
את דיין אני סוגרת בזעם את הרדיו. זהו
דרדר בעטיפה של מוך.
נתקלתי בשיר של יהודה אטלס אחרי
המילחנוה, והזדהיתי עם כל משפט שבו.
קיוויתי שמי שיקרא את השיר, ישמע את
דברי האנשים שאינם יכולים לדבר. גם
המתים וגם החיים.

ההורים והמקורבים שבורים. אין לנו
מה לומר. זהו רק מבט של עין, ופצע
שותת־דם. זו נגיעה בחפץ שלו, שמיעת
שיר שאהב, או פגישה באקראי עם חיילים
במדים, שנשארו בחיים. אני נקרעת כשאני
שומעת אותם.
לא מגיע לליאור להיות גיבור. אילו
היה יודע שיכתבו עליו, זד היה אוכל
אותו. אבל חייבים לדעת שהיתד חטיבה
כזו.
ההורים אינם מסוגלים לדבר. השילטון
מכוון את הדממה הזו, ועוזר להשתיק את
כולם. בצמרת השילטון שלנו היתה מילחמה
ללא הרוגים. אבל אי־אפשר להסתיר זאת
לאורך זמן.

עכשיו אנחנו כמו גנבים במחתרת. אחד
יודע על אסונו של האחר בסוד. מפה
לאוזן. אנחנו מקבלים מאות מיכתבים מידידים,
שמסתבר כי בדרך מיקרה נודע
להם הדבר. ה״סודיות״ הזאת, שאינה מאפשרת
אפילו להתאבל בצוותא, חייבת להיפסק

המסך מוכרח להיעלם. צריכים לאפשר
לנו לבכות בגלוי על הבנים שלנו.
ככל שהימים עוברים הפצע נפתח וקורע!
בהתחלה יש הלם ומשחקים בהצלחה
את תפקיד הגיבורה. אך כשמתחילים
לעכל, זה לוחך אותך כמו אש קטנה
שמחסלת לאט לאט.

דני בקשת אמו של ליאור, מובא באן שיוו שר יהווה
אטוס, נפי שנתב אותו, לדא השמטות:

אחדי המילחמה
א ם תעיזו, א ח רי ה מי לחמה הז א ת, להוציא אלבו מי־ניצחון ;
א ם תכ תבו ברפור ט אז׳ו ת :״ מו שי קו( או מי קי, או אורי) לא הי ס ס ״
ל מ רו ת שזה נכון ;
א ם תעוטו כצרעות על האל מנו ת ועל הי תו מי ם
ו תכ תבו שאביטל שואל אתאמא :״ איפ ה זה אב אמסתתר
כל הי מי ם
אםת הפכו א ת הד םואת הד מ עו ת דיו ל ע טי כ ם;
אתתפת חו ב״ה שחר הפציע״ א ת כל כ ת בו תי כ ם ;
א ם תרוצו בין הפצועים ל ס חו טמהם ״ סי פו רי ם ״;
אםת שתמ שו יו תר מפעם בשנה במושג ״ מי לחמת יו ם ה דין״;
א ם תנפ חו חז הותטפ חו לעצמכם על הכתף;
אםתקר או ל מי לחמה הז א ת ״ מ פו ארת ״ ות שכחו כמה זה כו א ב;
א ם תעיזו לגבב על ה מי לחמהתמ לי לי םול חני ם ;
א ם תכני סו אתהמ עוזי ם שנפלו למיצעד ה פיז מוני ם ;
א ם תשירו ״חזרנו ל אכול שסק ב בו ס תניי ךדמשק ״;
ובכלל, א ם מכל ה מי לחמה הז א ת תעשו עסק ;
א ם תמ שיכו או תהב מי ל ח מו ת של ניצים ויוני ם;
א ם לא תני חו אתה חו מ ר רק ל מ צבי אי םול הי ס טו ריוני ם;
א ם תפרטו אתהד מי ם הגדולים ל פ רו טו ת של פרקמ טי ה ;
א ם לא תחס כו מהפצו עי ם וה שכולים א ת ביזיונו ת ה ביו רו ק ר טי ה ;
א ם יעז מי שהו ל ס חו ב ל כי סו אפילו אגורה אחת
מ מי לוו ה ה מי לחמה, מ ת רו מו ת ה אז ר חי ם, מ קו פ ת ״ ה חי ס כון
שהקריב ההבת;
א ם לא תני חו ל ה, ל מי לחמה, לרבוץ גדולה וכבדה וכו אב ת,
בדממה,
כ אנ דר ט ה של עצמה ;
א ם על פ ס טי באל הצביעות־השוויץ ו ה ביזנ ס לא תוכלו לוו תר -
כי אז תצא אש ו אכל האת שעתכם הק ש ה ביו תר.
שיר זה של יחודח אטלס 38 נכתב אחרי שגוייס
ככתב צבאי. כך התאפשר לו לחוש את זוועות המילחמח
מקרוב.
מספר יהודה :״ארבעה ימים לפני הפסקת״חאש הראשונה,
כשהייתי בסיני, נזכרתי באלבומים ובסיפורי־המיל־חטה
המפוצצים, שנולדו אחרי מילחמת ששת״תימים. הרבה
על המתים לא נכתב. הם נישחקו באיזשהו מקום. רק
סיפורי הגבורה והניצחון המוחץ מילאו את האלבומים
המהודרים.
״במילחמת יום־הכיפורים חייתי והתרשמתי עמוקות
מהמתרחש.״
תמונה אחת הרשימה אותו במיוחד .״זו תמונה ליד
התעלה, בגדה המערבית. ישבתי מהצד וראיתי פגישה בין
שני קצינים ישראליים. אחרי ברכת שלום אמר אחד מהם :
אני באתי להתקלח כאן, אחרי שבוע שלא ידעתי מה זה
מים. בינתיים אלך להביא לחבר׳ה קצת מגבות.
״אמר לו הקצין השני: ואני באתי לקחת גרביים

לחבר׳ה, כי הן כבר עומדות כמו תורן.
״אחר״כך נשאלו שאלות כמו מה נשמע אצלכם, איך
מצב העניינים. המשיך הקצין הראשון: אתמול גמרנו לחם
דיוויזיה שלמה.
כל אותו זמן עמדתי מן הצד והאזנתי. ניגשתי אל
הקצין ושאלתי: מה, באמת גמרתם להם דיוויזיה ז ענה
הקצין בשקט: כן, גמרנו להם דיוויזיה, ועכשיו אני הולך
להתקלח. להתראות !
״אחרי שהלכו, צצו שוב בראשי תמונותיהם של אלבומי
הניצחון. עדיין לא ידעתי באותם ימים מה בדיוק
התרחש במילחמה, ושזו תהיה מכה כה קשה עבורנו,
כעם. חשבתי על האלבומים.
״עכשיו, כשזכרתי את רעיון האלבומים, החל הדבר
להציק לי. כך נולדו שורות אלו.״
לקראת סוף המילחמה הוקרא השיר לפני קבוצת
חיילים ברמה. אחד החיילים קרא בהתרגשות :״אני רוצה
שזו תהיה צוו א תי

1א מרפה ממני זזמזזשבד שאפשר
; /למנוע את הקורבן הזה, כמו

במדינה
העם
לחקירת הוחלט
או סרן
נאשמים

שעיר לעזאזל
והשעיר אשר עלה עליו
הגורל לעזאזל יועמד חי
לפני אדוני לכפר עליו
לשלח אותו לעזאזל ה־מידברה.
ויקרא

רק מעטים שמו לב לעובדה כי ההודעה
שנמסרה בצהרי יום ה׳ בשידורי־ישראל על
העברתו של אלוף פיקוד־הדרום, האלוף
שמואל גונן (״גורודיש״) ,לתפקיד מפקד
מרחב שלמה, לא נמסרה בשם דובר־צה״ל.
אבל הימה לעובדה חשיבות רבה.
היא העידה על כך כי ההחלטה על הע ברת
האלוף, שבימים הראשונים למיל־חמת
יום־הכיפורים היה מפקד כוחות צה״ל
בחזית הדרומית, נפלה בהשראת שר״
הביטחון.
זכותו של שר־הביטהון היא לכפות על
המטכ״ל חילופי מפקדים בצה״ל. שר־הביטחון,
משה דיין, התיחס לפרשה בעקיפין
כאשר כבר למחרת היום, כאשר הופיע
בנאום פומבי בבית־הפרקליט בתל־אביב,
אמר, בין השאר :״צריך למנות אלוף
פיקוד מתאים בלי שמענישים אף אחד וצריך
להיערך בצורה הטובה ביותר כדי
להיות מוכנים למילחמה.״ בהתאם להערכה
זו של דיין מונה כאלוף פיקוד־הדרום
האלוף ישראל(״טליק״) טל, סגן הרמטכ״ל.
מי יעניש את דיין? כבר קודם
לכן מונה האלוף טל כאחראי לחזית הדרום,
מבלי שהאלוף גונן יועבר מתפקידו.
לפני טל, ביום החמישי למילחמה, אחרי
שבימים הראשונים למילחמה נראה המצב
בחזית הדרום על סף שואה, שלח הרמטכ״ל

מחדלי המילחמה החלה בחקירתה,
להעבירו בזמנו התלוצצו כי סמל
אלמוניים כבר קיבלו מינוי של
באחריות למחדלים.

המזעזע מכל היה שאת המשימה להעברת
האלוף נטל על עצמו האדם שיותר מכל
אדם אחר בישראל אחראי למחדלי ה־מילחמה
ולשואה שאיימה על גורלה של
המדינה. אמר שר־הביטחון :״ייתכן שגם
אני אחראי וצריך להעניש אותי.״״ אבל
למחרת היום אמר :״אינני חושב להתפטר.״
שר־הביטחודהעצמי
ידע שהוא יכול ל המשיך
להשתולל ככל העולה על רוחו.
במדינת־ישראל אין אדם שיעז להעניש
אותו* .

ההסתד רו ת
מה השעה

חנטריש

ייתכן ושיקוליו של שר־הביטחון לגבי
העברתו של גונן לתפקיד אחר היו לגיטימיים.
אולם הצורה והעיתוי בד, נעשו
היו צורמים ביותר. שכן הרושם שנוצר
היה כאילו
ועוד לפני שוועדת החקירה

עניין לא נמצא שם. היו רק עשרות תמונות,
מפחרות באי־סדר מדהים, מוכתמות
נורא. היה ממש קשר, לזהות את האנשים
שבתמונה.
״אחת הנשים התעלפה, אבל לא היתד,
בסביבה אף טיפת מים,״ אמרה חיה בהתרגשות
.״בלית־ברירד, הוצאנו אותה לרחוב,
בידיים, ורק שם הצלחנו להעירה.
״המראה שנתגלה שם לעיני נראה כאילו
נלקח מתוך סרט־אימים. זד, היה מזעזע.
אבל הנורא מכל היה שידעת שזוהי

שעת־החירום מטרידה את רוב אזרחי
המדינה, אך לחלק מהם היא אפילו מועילה.
כאלה הם חברי הוועדה המרכזת של
ההסתדרות, השולטת באירגון הגדול ביותר
במדינה שילטון מוחלט, שהתחזק עוד
יותר משהכריזו צבאות מצריים וסוריה
על שעת־חירום בישראל.
״שעת חירום״ היא הסיבה לדחייתה
של הוועידה הנבחרת של ההסתדרות לששה
חודשים מאז בחירתה. עד לכינוס
הוועידה, ימשיכו הבוסים ההסתדרותיים
להיצמד לכסאותיהם ולהחתים בחותמת-
הגומי את החלטות הממשלה על מילוות
מרצון־חובה, מילווודחובה, ביטול הסובסידיות
על מיצרכי מזון חיוניים, העלאות
במחירי החשמל, המים, התחבורה, היבוא,

דיין וגורודיש
לחזית הדרום את רב־אלוף (מיל ).חיים
ברלב, שר המיסחר והתעשיה, שנטל על
עצמו את האחריות לנעשה בחזית בצורה
חד־משמעית. ברלב כינס את אלופי פיקוד
הדרום והודיע להם בערך כך :״כיוון
שאני הוותיק ביותר מביניכם ואני גם
המבוגר ביותר הרי שמרגע זה והלאה אני
נותן את מפקודות כאן.״
גונן לא נפגע משני מינויים אלה, שלמעשה
שמו מעליו מפקחים. כאשר פרצה
המילחמה היה האלוף גונן רק חודשיים
וחצי בתפקידו כאלוף־הפיקוד. כל מפקדי
האוגדות בחזית הדרום, שהיו למעשה
תחת פיקודו, היו אלופים בכירים ממנו
בצה״ל, שהוא שירת בזמנו בפיקודם.
אולם עתה, כאשר שוחרר האלוף גונן
מתפקידו כאלוף פיקוד הדרום והועבר
לתפקיד מפקד מרחב שלמה,

1ע0ת האב

״מדוע לא אומרים לנו את כל האמת? איפה בנינו? האס הס
חיים, או לא? מדוע לא עשתה הממשלה וצה״ל כל הדרוש
כדי לאתר את הנעדרים? אנו חיים בערפל, ולא יכולים לסבול יותר,״ כך זעקו ההורים.

בגדי ילדים, שכר־הליפוד בבית־הספר התיכוניים
ובכל פגיעה אחרת בכוח הקנייה
של השכר.
״שעת חירום״ היא גם סיבה מספקת
שלא לדון בנימוקי הפרישה של חבר
נכבד בוועדה המרכזת, יצחק בן־אהרון,
שהאשים את חברי מפלגתו במסע הדחות
ובמעילה באימון מאות אלפי הבוחרים (ראה
להלן).
״שעת חירום״ ,היא ההזדמנות המתאימה
לכינוס הוועד הפועל, שבעה שבועות
אחרי הכרזתה של שעת החירום,
לדיון ב״פעולות ההסתדרות בשעת־החירום״.
שעת־החירום
נמשכת, אך הדיון בה
לא נתקיים. הסיבה: בשעה עשר וחצי,
ביום הראשון השבוע, התכנס המוסד
העליון של ההסתדרות לדיוניו. שלוש
שעות עסקו חברי הוועד-הפועל בדחיית
הוועידה, באישור התפטרותו של בן-
אהרון, ובבחירתו של ירוחם משל ל תפקיד
״ממלא-מקום קבוע״ במקום תפקיד
״ממלא מקום״ בו כיהן עד כה.
בשעה אחת וחצי עזבו חברי סיעת
המערך העבודה—מפ״ם את אולם הישיבות.
ירוחם משל הביט בשעונו, קבע
ששעת ארוחודחצהריים הגיעה, והדיון
(המשך בעמוד )18

ך* אשר נודע לחיה פריש, תושבת
רמת־גן, כי קרוב־מישפחתה נימנה
עם נעדרי המילחמה, לא היה לה ספק
כי שילטונוודהצבא יעשו כל שביכולתם
על־מנת לאתר אותו ואת חבריו־לגורל.
המסורת של צד,״ל אמונה על כך שאין
מפקירים לוחמים שנפגעו בשדה־הקרב.
משוכנעת היתח שמדי-פעם יבוא נציג כלשהו
מטעם הצבא להודיעם על התקדמות
הבירורים ולהרגיע את רוחם.
קרוב־ד,משפחה של חיר, שירת בחיל-
קרבי, בחזית הדרום. משך עשרת ימיר,מלחמה
הראשונים לא התקבל ממנו שום
סימן חיים, אף לא דרישת־שלום עקיפה.
בני־המשפחר, המודאגים פנו אל קציו״העיר
וביקשוהו לבדוק את העניין, אך זה הודיעם
כי ״אין מקום לדאגה. החייל משרת
בדרום, ולא קיבלנו שום דיווח אודותיו.
איננו יודעים אם נישבה או נהרג. המתינו
בסבלנות. לא קרה דבר.״
חלפו שבועיים. עדיין לא התקבלה ידיעה.
לבסוף נוכחו כי כל מה שיעשו, יהיה
טוב יותר מחוסר־המעש, החליטו לנסות
לפעול בכוחות-עצמם.
במשרדו של קצין־העיר נודע להם שבאולם
תחביב שברחוב איבן־גבירול מקרי נים
24 שעות ביממה סרטים וכי אפשר
לראות שם תצלומי־עיתונות שהגיעו מ־חו״ל
ואשר בהם מצויות תמונותיהם של
שבויים ישראליים בחזיתות סוריה ומצרים.
חיה פריש הלכה אף היא לשם, בתקווה
לגלות את בן־משפחתה.
השעה היתד .20.30 ,חזית הבית שבמרתפו
שוכן האולם היתה אפלה ונטושה. חדר-
הכניסה היה מזוהם מן הפעילות שנערכה
בו במשך היום כולו. בפינה, על לוח־מודעות,
תלויים היו תצלומיהם של מספר
שבויים. בכל האולם כולו לא נמצא אף
שלט שיורה לאן לפנות, היכן מקרינים
את התמונות. בקצהו האחר של האולם
הבחינה בדלת סגורה. ניגשה אליה ופתחה
אותה, מבלי שתדע מה תמצא מאחוריה.
משפתחה, גילתה בתוך החדר שולחן־מתכת׳
ששסביבו ישבו אנשים אחדים והתבוננו
בתצלומים שהיו כבר מקומטים מרוב מיש-
מושי־ידיים. גם החדר היה היה מטונף.
חיה הנרגשת ביקשה לשתות מעט מים,
להשיב את נפשה. חיפשו ברז, אך לא
היה כזה בנמצא. רק כעבור כרבע שער,
התאוששה מעט, והצטרפה אל המעלעלים
בתמונות. לאיש מן הנוכחים לא היה מושג
היכן צולמו, מתי, באילו נסיבות.
״אף טיפת הדרכה לא היתד, במקום,״
סיפרה .״פשוט, איש מאלה האחראים ל
מציאות.
אני ממש סטרתי לעצמי, כדי
להיווכח שאני רואה על־באמת. האנשים
ישבו מסביב לשולחן ולא אמרו מילה. דכד
מת־מוות. כל אחד היה שקוע בכאבו. רק
העבירו תמונות מיד ליד. ממש בלי להוציא
מילה מהפה.
״לאחר שהתאוששתי מהתדהמה צילצלתי
לקצין־העיר. רציתי לבקש ממישהו שם
שיבוא, להסביר או משהו. הטלפון היד,
תפוס שעה שלמה. בפינת החדר עמדה
מכונת־הקרנה. ידענו שצריכים להקרין תמונות
של שבויים שהגיעו מארצות־הברית,
אבל לא היה מסריט. אחד האנשים שהיו
שם צילצל לידיד שלו, טכנאי, וביקש
ממנו שיבוא להפעיל את המכונה. הוא
הגיע. אבל אחרי שהוקרנו כמד, תמונות
שקפצו כל הזמן, נעצרה המכונה. הטכנאי
הסביר שהזיזים במכונה שבורים ולכן התמונות
קופצות. החלטנו להמשיך למרות
זאת, אלא שהתברר שכל הסרטים קרועים.
מתוך שישה סרטים ראינו רק ארבע תמונות•
הכול היה מופקר. איש לא שמר.

ייאוש מל פני האנשים

11111111 1היה הדבר שאיפיין את
הבאים לאסיפת משפחות הנעדרים. דמעות
בעיניים, חוסר הידיעה, תמהון ולב
שחורות, היו נחלת הכל.
המנבא

משפחות הנעדרים
ער הוסר היריעה
״כשהלכנו אחר-כך לקצין־העיר, לדבר
איתם,״ סיימה ח״ה את סיפורה המחריד,
״כל מה שאמרו לנו שם היה שהם מזינים
את המחשב בכל מיני נתונים, והוא מסר
שבקשר לקרוב־המשפחה שלנו לא נודע
בינתיים שום דבר חדש.״
ן • רוב״המשסחה של חיה סריש,
| /שנחשב כנעדר משך תקופה כה ארוכה,
היה בין השבויים שהוחזרו ממצריים
במסגרת חילופי־השבויים. אולם, רבים-
רבים לא זכו לכך. יקיריהם עדיין נעדרים,
והתקווה לשוב ולראותם הולכת ונמוגה.
הוריהם, אחיהם, נשותיהם של אלה מהווים
היום את הגוף הכואב ביותר, המלוכד
ביותר שבמדינת־ישראל. משפחה אחת
גדולה שהמכנה המשותף שלה הוא הנורא

מכולם.
למודעה שפירסם הוועד היוזם של גוף
זה בעיתונות, ובה קרא לכנס אסיפה דחופה
של משפחות חיילי צר,״ל הנעדרים בסוריה,
בסיני ובמצריים, באו כולם. מאות

ד: ך י 1 1ך ך ין !ן ן הכאב הנורא, חוסר התקווה, פגע את
| | 1.111 ליבם של אבותיהם של הנעדרים. עם
כל יום שעובר, פחתה התקווה לקבל ידיעה שהבן נמצא בחיים,

בשבי המצרי. היותר ״מאושרים״ ,נשארו ההורים שבניהם
נמצאים עדיין בשבי הסורי, והתקווה שיבצעו חילופי
שבויים עם סוריה ובניהם יחזרו באחד הימים הביתה.
בקוצר־רוח מצד אנשים וגופים שונים. בין
השאר סיפר :״ביקשתי להתקבל בלישכתו
של שר־ד,ביטחון, אך לא הצלחתי להגיע
לשם, אלא אחרי שהפעלתי לחצים, איומים
וקשרים אישיים. אני מתכונן להמשיך את
הלחצים עד שאגיע אל שר־הביטחון בעצמו.״
הורים
אחרים ביקשו בדבריהם מן הממשלה
לחדול מניסיונה לסלף את דמות
האווירה האמיתית השוררת בציבור׳ לחדול
מלשדר בטלוויזיה תוכניות־בידור עליזות,
להתחשב בריגשותיהם. גם על ״פסטיבל
השבויים״ מתחו ביקורת קשה.
״אנו כולנו עצובים, וגם השבויים היו
עצובים,״ אמר הורה אחד .״אבל גולדה
ודיין חייכו כאילו לא קרה דבר.״
היום מרוכזות הפעולות הקשורות בנעדרים
בשני חדרים קטנים, בקריה בתל-
אביב. שם נערכים המאמצים לגשר בין
מישפחות הנעדרים לבין בניהן. אולם, גם
שם אין אומרים להם דבר. פוטרים אותם
בלך־ושוב, שולחים אותם לבתיהם ומפטירים
בלשון רפה :״חזור מחר, אולי
יגיעו סרטים חדשים.״
בשלישות ניתנה הוראה לשומרים בשער
המחנה שלא להתיר לאיש מבני מיש־פחות
הנעדרים את הכניסה לשם.

תמונת הנן

בזעקה נוראית, מנשקת אישה זו, את
תמונת בנה הנעדר. היא הביאה לאסיפת
את כל התמונות של בנה כדי להראות אותן, אולי מישהו ייזכר

משפחות כאיש אחד.
היה זה ים רוגש של ידיים מתנופפות,
אגרופים מונפים, זעקות כבושות, דמעות.
וגם דממה שהיא מעבר לדמעות.
בין ראשוני המדברים היתד. אשד, צעירה,
שחורת־שיער, אשר בקול שקט ומאופק
פנתה אל מאות הנוכחים, ואמרה :״משה
דיין סולל לי את הדרך להתאבדות.״ הימה
זו אורה, רעייתו של טייס נעדר.
״בעלי הופל עם מטוסו מעל איסמעיליה
ב־,17.10.73״ סיפרה .״יש לי ידיעות שהוא
צנח בשטח מצריים כשהוא בריא ושלם.
מדוע לא יודעים מה קרה איתו? באיזו
חוצפה מרשה לעצמו משה דיין לבוא ולהכריז
מעל מסך הטלוויזיה שמי שלא חזר
מהשבי המצרי, נרצח? ! על מה הוא
מסתמך? מדוע אני צריכה לקבל אינ־פורמציה
כזאת דרך הטלוויזיה? מה אני
אגיד לילדים שלי? איזו סמכות יש לשר-
הביטחון להגיד בטלוויזיה את מה שאמר
לגבי הנעדרים?״
דבריה של רעיית הטייס הנעדר שיקפו
בנאמנות את תחושותיהם של הנוכחים כו
בחייל
הנעדר. היא עוברת בין השורות, ושמה על הבמה, מטפחת
שבתוכה ארוזות תמונות ומיסמכיס של בנה. רק אחרי מאמצים
רבים, הצליחו בני משפחתה, להרגיע אותה, ולהחזירה למקומה.

לם. נעדר — משמע אין ידיעות בדבר
גורלו המדוייק. ואם אמנם נרצח בשבי,
כפי שמסרה אישיות האמורה להיות מצויה
בתוככי העניינים בשידור לאומה, אות
היא כי אמנם הגיעו ידיעות כאלה. ואם
הגיעו ידיעות, מדוע לא נמסר הדבר ל-
מישפחות באופן אישי לפני שנמסר על
כך בטלוויזיה?
אמו של חייל נעדר, אשה שחוחה ו-
ליבנת־שיער, החלה זועקת ומנשקת את
תמונותיו של בנה :״גולדה ודיין אשמים !
את, גולדה, דאגת רק לתת שיכונים מפוארים
לעולים מברית־המועצות. איפה היית
כשהיית צריכה לדאוג לגורלו של בני?!״
יואב כהן סיפר מעל הבמה, בקול נירגש,
על האסון שפקד את משפחתו. אחיו אמנון
נהרג. אחיו האחר, יאיר, הוכרז כנעדר.
יואב, האח הצעיר, גילה כי עד כה לא
הצליח לקבל כל ידיעה בדבר גורלו של
יאיר. הוא גינה במילים חריפות את ה־פירסום
הנירחב לו זוכה דיין בכלי-התיק-
שורת .״דיין אוכל תמרים באפריקה,״
אמר ,״בזמן שגולדה מצטלמת בטלוויזיה.״

משתתפי הכנס דחו בתוקף את ניסיונותיה
של אשד, מטופחת שעלתה על הבמה
במגמה להפסיק את דבריו של יואב כהן.
אשר, זו פנתה אל הורי הנעדרים בבקשה
שיתנהגו באופן תרבותי, שלא ינקבו בשמות
של מנהיגים. אך בכך הצליחה
רק להרגיזם עוד יותר. הכול קראו אליה
לחדול מלהגן על משה דיין, כיוון שאינו
ראוי לכך.
יעקב אלפרין, מחברי הוועד היוזם -סי פר
כיצד יצא לחפש את בנו שנעלם ב־סימטאות
העיר סואץ.
״אני תובע להעמיד לדין את האחראים,״
אמר האב .״את אלה ששלחו את
בנינו לסיור חסר־ערך של העיר סואץ קורבנות המכותרת, דבר שגרם
ונעדרים.״ אברהם אלפרין סיפר כיצד נסע
לסיני, לחפש את בנו בין החיילים. בהזדמנות
זו נודע לו על דבר נפילתו של חייל
מסויים, אך ההודעה למשפחתו של אותו
חייל נמסרה רק שבועיים לאחר־מכן.
במהלך החיפושים אחר בנו נתקל האב
בבילבול, בסחבת, באי־רצון לעזור, אפילו

אורה,
רעייתו
של גד, טייס שהופל מעל איסנזעיליה
טענה שבעלה צנח ונפל בשבי, אך לא חזר
חביתה .״לאן הוא נעלם, מה אומר לילדי?

אשת הטייס

,שמעתי ששלחו לרמה אוחלים מחוממים,

״מה שמשגע
אותי — איך הגיעו הצדפות והקאוויאר למנות-
הקרב של אריק שרון ז״

הדבר היחידי
הגיע במטוסי
לאפסי: חייל
מוש חד-פעמי.

היחידי בסוללה המחכה לתום הפסקת-האש.

״נשגר לי מהסיגיר ברמה! ביקשתי העברה
לאפריקה.״
״תעזוב אותו ! בחיים אזרחיים הוא עובד בגן־חיות,

״תגיד לי, מאיזה מפלגה חמח״ט שלנו י אני פשוט
רוצה להיות בטוח שהתגבורת תגיע בזמן ! ״
,אל תיקח ללב! עלינו, החי״ר, אמרו כנר אחרי מלחמת-השחרור שאנחנו מיושנים!״

אנו, החתומים מטה * קוראים לאזרחי ישראל להצטרף) אלינו
ולחתום על העצומה הבאה:

וז שדוונכשיו !

מלחמת יו ם הכיפורי ם ח שפה אתהא שליו תוהמחד לי ם
של מדיניות הקפ און ו ה טי פו ח הזו ח ל שלא אפ שרה שלום
ולא מנעה מלחמה.
בעק בו תהפסקת האש נוצרה הז ד מנו ת הי ס טו רי ת
לה שגת שלום.
בהעדר שלום צפויות לנו מלח מו ת נו ס פו ת, ה עלולו ת
ל היו ת ק שו תוא כז ריו ת יו תר אףממלחמת יו ם הפי־פורים.

מ דינ ת י שראל לגלו ת יוז מ ה ולגבש ל אל ת ר תוכני ת
שלום מ צי או תי ת.
ב ט חון י שראל יושג לא על ידי סי פו חוה חז קתשט חי ם
אלא על ידי ה סדרי שלום, פירוזי ם ו חיזו ק כו חו ועירנותו
של צה״ל.
ה שלום חשוב מהחזקתשט חי ם.
על י שראל ל ה כי ר ב קיו מו של העם הערבי הפלס טיני
ולסיי ע ל שילובו במאמ צי ה שלום.
המצב החד ש מ חיי ב שבראש ה מ דינ ה תעמוד הנ הג ה
ש ת הי ה מ סוג ל ת לפעול בלב שלם למיצוי כל ה אפ שרויות
לה שגת שלום.

יוזמי העצומה: חנן איתי (ב״ש) ,שמחה בהירי (נתניח) ,גדעון לנגחולץ (ר״ג) ,דג
סיטון (נ״ש) ,יורם רוזנברג: ת״א).

ד׳׳ר יהואש הירשברג
יעקב אגמון
פרוס׳ פרנץ אולנדורף דליה הרץ
מאיר ויזלטיר
משח אונא
פרום׳ חנן אופנהיימר ישעיהו וינכרג
שרגא ויסקוסף
מרדכי אורן
אמנון זכרוני
גילח אלמגור
יצחק זמלר
יוסי אמיתי
פרום׳ אהרון אנטונוכסקי פרום׳ אריה זקס
ברוד חפץ
ד״ר יעקב ארנון
יצחק טאוב
פרופ, דוד אשרי
פרופ׳ עמום טכרפקי
הדה בושם
ראול טייטלבאום
דן ביתן
פרום׳ אביבי יבין
ד״ר פנחס כלומנטל
א. ב .יהושע
פרופ׳ חיים בלנק
ד״ר גדעון יובל
פרופ׳ מיכאל־ ברונו
ד״ר דב יזרעאלי
ד״ר מנחם ברינקר
ד״ר יוסי יזרעאלי
אורי ברנשטיין
ד״ר דן יעקובסון
עמנואל בר־קדמא
נחום כהן
אילי גורליצקי
ד ״ר קורט כנוכיץ
פרוס׳ גדעון גילת
צבי כסה
פרום׳ אברהם גל
רן כסלו
יהונתן גפן
דוד לוין
יצחק דגן
דן ליאון
לטיף דורי
אורי ליפשיץ
נינה דינור
ד״ר צבי לס
צבי דקל
ניבה לניר
אליהו דרוקמן
ד״ר ישראל לח
מיכאל דרוקס
מתי מגד
אברהם האם
אביטל מוסינזץ
תיאודור הולדהיים
ד״ר תקוה הוניג־פרנם ד״ר גבריאל מוקד
משה מורביץ
אלה הופמן
דידי מנוסי
יאיר הורביץ
אלכם מסים
פרום׳ א. היימן
ד״ר אלקנה מרגלית
פרום׳ משה היל
יוסי מר־־חיים
פרום׳ זאב הירש
כתוכת

יוכבד מרקם
קובי ניב
שמואל סגל
ד״ר יוסח סדן
ד״ר ששון ם ומף
פרופ׳ ע. א .סימון
נחום סנה
משה ספדי
בועז עברון
ד״ר גור עופר
פרץ עופר
פרום׳ דניאל עמית
פרופ׳ נחום פוזנר
אלוח (מיל ).מתתיהו פלד
שמחה פלפן
מנחם פרי
פרום׳ שאול פרידלנדר
מרשה פרידמן
אלונה פרנקל
אליעזר פרנקל
ד״ר יוחנן פרם
דן צלקה
עודד קוטלר
הלן קופילביץ
ד״ר נעמי קיס
יורם קניוק
ד׳׳ר אולגח קפליוק
דני קרוון
פרום׳ א. רבאו
פרופ׳ עמוס ריצ׳מונד
דוד שחם
פרוס׳ גבריאל שטיין
יואל שכטר
ד׳׳ר צילה שכטר
ד״ר אורי שפריר
יגאל תומרקין
חתימה

4 5 הזמן דוחק, חתום, החתם את חבריך ושלח מיד לת.ד , 36676 .תל״אביב. ניתן גם לשלוח
גלויות.
תרומות לפקודת ״יוזמת שלום — עכשיו תתקבלנה ברצון.
מתנדבים להחתמה יתקשרו למרכז האיזורי הקרוב אליהם, תל״אביב,01—790687 :
ירושלים ,02—61362 :חיפה ,04—643127 :באר־שבע .057—4246 :

הנדון
(המשך מעמוד )9
צריכה ליטול לידה את הכדור, ולרוץ עימו
לעבר השער.
לצורך זה היו הנציגים הישראליים צריכים
לדעת מה הם רוצים, מה הם יכולים
לתת לערבים, כיצד להלביש את ההצעות
הישראליות בלבוש הדרמאטי המתאים,
כיצד לכבוש את לב העמים הערביים,
כיצד להשתמש במעלות ובחולשות של
המישלחות האחרות.

השגת השלום היא יצירה ,
ויש לגשת אליה כשם שאומן גדול
ניגש אל יצירת־חייו.
אין זה תהליך מכני של עמידה על
המקח (אם כי יש חשיבות גם לכך בשלבים
הנכונים).
אץ זו הצגה של שתדלנות גלותית.

זח צריך לחיות מעשה־בראשית,
מונחה על־ידי חזון מעשי ברור,
מבוצע ביד אומן.

בעיקבות מילחמה זו, התחדש משהו
בעולם הערבי. קרה משהו בליבם של
מיליוני ערבים. היה הלם של ניצחון,
ולאחר מכן הלם של אכזבה. יש מצב־רוח
חדש, מיוחד, הפותח פתח לחשפעה
פסיכולוגית מכרעת — בתנאי שתבוא ברגע
הנכון, בסיגנון הנכון, בצורה הנכונה.

יוזמה ישראלית דראמאטית, מחושבת
מראש ומתוכננת היטב,
בלבוש דראמאתי, שתבוא בדיוק
כרגע הפסיכולוגי הנכון — יכולה
עכשיו לחולל פלאים.
מיליוני ערבים, המצפים לוועידה זו בסקרנות,
בפליאה, בחשש, בצפייה לשינוי
גדול — מסוגלים לקלוט יוזמה כזאת.

ההנהגה המצרית, הנמצאת במצב
עדין מאץ כמוהו, עשוייה להיאחז
בה כשתי ידיה.

ץ* י היו שליחינו בוועידה היסטורית
* ) זו ז על מי יוטל להפוך הזדמנות
היסטורית זו למעשה היסטורי?
גולדה רוצה לשלוח את אהרון יריב.
אבל יריב הוא איש־ביון מיקצועי, הרואה
את העולם דרך חור-המנעול של המודיעין.

שום דבר בעברו לא הכשיר אותו
לתפקיד היסטורי של ביסמארק
ישראלי, טאליראן תל-אביבי.

ניהול המשא־והמתן הצבאי באוהל ליד
סואץ דומה למשימה זו כמו כדורגל בליגה
ג׳ לעומת דרבי בינלאומי.
דרושה פה נבחרת לאומית חדשה.

דרוש צוות המאמץ בשלום, כשם
שניבחרת לאומית צריכה להאמין
בניצחונה.

במדינה
(המשך מעמוד )14
בשעת־החירום נדחה לשעה אחרת, מתאימה
יותר, שמועדה לא נקבע עדיין.

ה מז כי ר הו ד ח,
ח ה מז כי ר!
מי שצעקו והבטיחו יותר מכולם לפני
הבחירות להסתדרות, בספטמבר החולף, כי
״מזכיר ההסתדרות שייבחר אחרי ועידת
ההסתדרות יהיה יצחק בן־אהרון,״ היו
חברי סיעת מפ״ם במערך. לסיעת מפ״ם
בהסתדרות יש גם די כוח כדי לאכוף
רצונה זה על סיעת המערך כולה, כי בלעדי
חברי מפ״ם בוועד־הפועל אין ל-
מיפלגת־העבודה אפילו רוב של חמישים
אחתים במוסד העליון של ההסתדרות.
השבוע, כשהביא אוריאל אברמוביץ׳,
חבר הוועדה המרכזת, את הצעת הוועדה
לקבל את התפטרותו של יצחק בן־אהרון,
סברו חברי מפ״ם שזיכרונם של מאות אלפי
המצביעים קצר, או שמחלת השיכחה נפלה
גם על בוחריהם, כשם שנפלה עליהם
עצמם.
כל חברי הסיעה, בתוכם נפתלי בן־משה
ולטיף דורי, שנשבעו בשמו של בן־אהרון
לנצח, הצביעו יחד עם חברי מיפלגת העבודה
והשלימו את מה שיצחק בן־אהרון
כינה, במיכתבו לוועד־הפועל של ההסתדרות
חתירות וחתרנות מצד יסודות
מסויימים בתוך מיפלגתי ...בסופו של דבר
הצליחו כל אלה להדיחני.״
בן־אהרון כתב במיכתב ההתפטרות שלו :
״אני בוטח בפועלי ישראל, שישקדו על
קיום הדרך הנאמנה לעם ולמעמד העובד,
ויהיה בהם הכוח לשים מחסום בפני
.עיוותי הדרך הרעיוניים והאנושיים כאחד.״
חבריו לסיעה, שבמיסגרתה הוא מועמד
בעצמו לבחירות לכנסת, לא רק שלא שמו
מחסום לעיוותים ולהדחות, אלא שהצביעו
פה אחד בעד החלפתו במזכיר חדש בפועל.
מחר ימליצו המדיחים והמודח להצביע
זה בעד זה למוסד גבוה עוד יותר: לכנסת
השמינית.

מנגנון
חלם 3דו ד

נמל־התעופה היחיד בעולם בו קיים
דרוש צוות שייגש לתפקיד במעוף וב מיזנון ליד מסלולי ההמראה והנחיתה ולא
דמיון, בלב פתוח ובמוח חריף. צוות בבית־חנתיבוח, הוא נמל־התעופה של לוד.
שאנשיו הוכיחו בעבר את נכונות תפיסו לפני מיספר חודשים הובא אל סככה הנמתיהם
לגבי בעיית־השלום, שהם בעלי נסיון צאת מתחת לבניין מינהלת הנמל קארוואן
אישי בניהול מגעים עם כוחות ערביים. שהתגלה כמיסעדה ניידת. סביבו הוצבו
דרוש צוות שיהיה אמץ גם בעי שולחנות ובמשך 24 שעות ביממה החלו
להגיש שם ארוחות וכיבוד לעובדי מסני
הערבים, ובעיני העולם הרחב.
לרשותו של צמת פוליטי זה צריך לע לולי נמל־התעופה ואנשי השירותים.
מוד מטה מיקצועי מורכב ומגוון. עליו
בחודש אוגוסט השנה, היה זה העולם
לכלול אנשי־מיקצוע בעלי ראייה בהירה הזה שגילה כי המסעדה נפתחה על־ידי
ואובייקטיבית של עניינים ערביים, כמו איש־העסקים אלי רונן, מידידיו של שרהפרופסור
שימעון שמיר. קצינים בעלי ד,תחבורה שמעון פרם, ללא מיכרז, וללא
תפיסה צבאית בלתי־שיגרתית ואחראית, אישורים של מישרד־הבריאות. מישרד-
כמו האלוף מתתיהו פלד. מומחים לפסי הפנים והמישטרה (העולם הזה .)1875
כולוגיה, לתעמולה מעבר לגבול, להסברה
שבועות מיספר אחר־כך פרצה המילחמה.
בינלאומית.
קל ליצור כיוס מנגנון כזה, לפתע הסתבר כי מה שהיה עד כה ממד לא כימעט בן-לילה, יש מאין. יש ל רד בלתי־חוקי, הפך למוסד חיוני. בתקופת
המילחמה, כאשר הפעילות בנמל-
התגבר על מחדל של שנים רבות. התעופה חיתה בעיקר בלילה, היתח המסאד
אני משוכנע שכושר-האילתור עדה הניידת המזנון היחיד שעמד לרשות
הישראלי היה עומד גם במשימה אלפי האנשים שהועסקו בשדה־התעופה
זו, אילו היתה ההנהגה המדינית בלילות. היא עמדה לרשותם של החיילים
העליונה מדליקה את האור הירוק. שהומסו לשדות־תעופה שונים בארץ, של
כך קשור הכל זה בזה:
צוותות רכבת הנשק האווירית האמריתפיסה
מדינית חדשה.
קנית, של הסבלים, אנשי האבטחה ומכו־מנהיגות
עליונה חדשה.
נאי המטוסים שעבדו ללא הפסק יום
ניבחרת לאומית חדשה כוועידה ולילה.
?{צמה
והנה, דווקא בימים כאשר המזנון נהיה
הוועי את שיכין
לכן״
ו״מטכ״ל

מצד ישראל ויעמוד מאחורי למוסד שאי־אפשר בלעדיו, נזכרה פתאום
מינהלת נמל־התעופה כי המוסד הוהצוות
שישתתף כה.
קם שלא כחוק, הורתה לסגור אותו, עד
אשר יוקם במקום מיבנה מתאים למיס-

ן ועידת-ג׳גבה יכולה להיות למרחב עדה לשירות עובדי המסלולים ועד אשר
1שלנו מה שהיה לאירופה הקונגרס של יימסר ניהולה במיכרז פתוח.
וינה — הכנס שהניח יסוד לשלום ולסדר
מבחינת החוק היבש היה זה צעד ללא
חדש שהחזיק מעמד מאה שנה.
דופי, אלא שהוא דמה למעשה־חלם. אמר
25 שנה חיכינו לרגע זה 25 .אחד מעובדי אל־על :״בימים רגילים לא
שנה דיברו אצלנו על משא-ומתן היססו לחרוג מהתקנות. דווקא עתה, כשכל
ישיר, על המיפגש פנים־אל־פנים כך הרבה אנשים זקוקים לשירות זה, נזשבו
יתרחש הפלא.
כרו בחוק והחליטו לחסל אותו. איפוא
עכשיו בא הרגע הגדול. הגיעה ההזדמ הגמישות ואיפוא השכל? שיוציאו מיב־נות
ההיסטורית.
רז — אבל שישאירו לנו את המיזנון
מה אנחנועושיסץ
עד אז!״

רשימת חלקית מתוך אלפי חותמים.

העולם הזה 1891

העשן הסיד רה עז
ס״ות המזוהמים־ סאת

גאל לביב
בד התצלומים גסידרה זו
צולמו על־ידי

1פחליש פי ר א
ך י< מ* נהר אדיר, הנחסם על־ידי סכר
ומחפש לו פרצות לעבור, כך פרצו
הכמיהות לשלום של חיילי צזי״ל ומצריים
בכל מקום בו נפגשו ללא חייץ.
לכל אורך הגבול, בין איסמעיליה ובין
המצבה הענקית המצרית לחייל האלמוני,
התמקמו חיילים משני הצדדים, כאשר רק
מטרים ספורים ביניהם. לפעמים הגבול הוא
תעלת־מים קטנה, לפעמים גדר־תייל. לפעמים
עובר הגבול בלב פרדס או שדה־תירם.
ישראלים ומצרים תפסו עמדות,
הניחו כלי־נשק זה מול זה, ונעצו עיניים
האחד בשני.
במוצב אחר היו הצדדים יורים זה
על זה, כאשר כל צד סבר כי השני
מנסה לקדם את עמדותיו. כעבור שעות
של חילופי־אש התרומם המפקד הישראלי,
נעמד מול האש, והחל לצעוק בערבית
לעבר המצרים. הללו, ששמעו את הצעקות
ממרחק של כמה עשרות מטרים, חדלו
לירות. צעק המפקד :״חיילים, למה אנו
צריכים להרוג זה את זה? בואו נדבר!״
היססו המצרים לרגע, אחר קמו שניים
וניגשו לאמצע הדרך, אמר להם המפקד
הישראלי :״אם תפרוץ מילחמה, נעשה כל
אחד הכול כדי לנצח. אבל עכשיו יושבים

ולהיפגש כל יום בצהריים לשיחות ליד
התעלה. כעבור יום העבירו חבל מעל
התעלה, והחלו מחליפים סיגריות, אוכל,
ועוד דברים. הגיעו הדברים לידי כך שכאשר
פלט חייל מצרי כדור בטעות, באו
חבריו לתעלה בריצה, לצעוק כי זוהי פלי-
טת־כדור.
במוצב זה משוחחים שני הצדדים ערבית
ואנגלית. הקצינים המצרים, רובם סטו-

מגורים, והזמינו זה את זה לבקר כשיהיה
שלום.
לעומת היחסים ההדוקים מאוד במקומות
בהם קרובים הישראלים והמצרים זה לזה,
המצב שונה לגמרי במקומות בהם נמצאים
מול הישראלים חיילים לא מצריים.

החלטתי לרדת מן השביל המוביל אל
המוצב, ולנסוע על מידרונות ההר.

וממ״ד \ז\־א מדצרם
בקילומטר ה־ 101 לשיחות־שלום, אז למה
לנו להיות המתים האחרונים? בואו נע שה
הסכם שלא יורים זה על זה.״
המצרים החליפו דברים ביניהם, אחר
תקעו כף.

מאותו יום שוררים במוצב ההוא שקט
ושלווה, כאשר שני הצדדים נפגשים במשך
היום לשיחות, והכול תקין.
קילומטר משם, בגמרת אסמעיליה,
מצוי מוצב בודד שבינו לבין המצרים
תעלת״מים. תחילה החליפו הצדדים יריות,
עד שנמאס הדבר על המפקד הישראלי.
ניגש לתעלה, קרא לצד השני לבוא.
באו המצרים, והחלו שיחות. שני הצדדים
הסכימו ביניהם לא לירות זה על זה,

פריטי מלחמה

דנטים, והופעתם מזכירה את בני הקיבוצים
שלנו.
הקצינים המצרים גאים, בטוחים בעצמם.
בשיחות בינם לבין הישראלים אין חילוקי-
דעות רבים.
יום אחד טענו המצרים כי הערבים לא
יוכלו לוותר על מיסגד אל־אקצה. הישראלים
הסכימו כי יקבלו אותו תחת חסותם,
וישראלי אחד הוסיף בצחוק :״בתנאי
שתקחו גם את הכנסת!״
במוצב אחר העבירו הישראלים
מכתב של שבוי מצרי לחברו, במוצב
ממול. המיכתב הגיע באמצעות חייל ישראלי,
שעבר במחנה־השבויים לפי בקשת המצרי
ממול. היחסים כאן היו כה טובים,
שכאשר חזר המפקד המצרי מחופשה, הביא
מתנות לבניו של המפקד הישראלי: מכוניות
צעצוע. השניים גם החליפו כתובות

פליטים ערבים באיסמעיליה עוברים למקום בו אין
יורים. מרבית מוצבי צה״ל במקום הס בשטח כפרים
ובוסתנים מעובדים כיבוש המקום גרם להרחקת אלפי פלחים מצריים ממקומותיהם.

המצב הנוכחי הוא קשה לחיילים.
כל יום אנו מצפים לתוצאות המשא ומתן
בק״מ ה־ .101 אם הצדדים מחייכים ושותים
וודקה, אפשר להיות רגועים. מדי יום אנו
עוקבים אחרי סיום המשא־והמתן ומצפים
בחרדה: יכניסו לאוהל וודקה, או לא?
כדי להעסיק את החיילים בפלוגודהסיור
שלנו, החל רוני המ״פ להעביר תכנית־אימונים,
כמו בימי שלום. אמנם הכרחי
לעשות זאת,
והמצב הוא למע הגרוע
מכל
שה מילחמה,
הוא אי־הידיעה כמה זמן יהיה עלינו להיות
כאן במילואים. כולנו מתפללים
כדי שישתחררו כוחות
הביתה.
בפלוגה נרגעו הרוחות. רוני החלים
לגמרי מפציעתו, וחזר להיות מה
שהוא, ממ־פא תקיף, אך יודע־דבר. בינתיים
נודע כיצד נפצע: טייס שלנו נפל
בשטח ההפקר והמכדפא יצא עם הג׳ים שלו
לחלץ את הטייס. מן הצד השני באו המצרים
בכוח גדול, ופתחו באש על רוני.
הוא לא ויתר׳ עד שראה כי המצרים מגיעים
לטייס לפניו. כשחזר, גילה כי נפצע
בידו.
גם המפקד דבוש, שזועזע מפטירתו של
בנצי, נרגע. לפני כן היה דבוש שלושה
ימים על ראש גבעה בתצפית, נתון
כל העת להפגזה קשה של המצרים. כאשר
התקרבו אליו הפגזים, נשכב בעמדה, וכאשר
הפסיקו להפגיז, חזר לצפות ולדווח
על התקדמות המצרים.

אנו מנצלים את היחסים הרגועים לשיפוץ
כללי. משנפסקות היריות, מתחילים המים*
דרים, אמנם, אין אלה מיסדרים כמו בימי
שלום, ובכלל בפלוגת־סיור הכול יותר
חופשי. אבל בכל זאת המפקדים עוברים
ובודקים את נקיון הנשק והג׳יפים.
לפני כמה ימים יצאתי
עם הג׳ים שלי ועוד ג׳יפ-גור לסיור־בוקר
על מוצב השולט יל החניון.

מזה כמה ימים אנו עסוקים בנסיון
להקרין סרטים כחולים. אחד החיילים,
אברהם, הביא עשרה סרטים כאלה. משך
יומיים חיפשנו בכל החטיבה מכונת הקרנה
מתאימה בת 8מ״מ. בסוף נמצאה
אחת ובערב הבאנו אותה אלינו.

באוהל הסיור מתכנסת כל החבורה, כי
השמועה על הסרטים הפורנוגרפיים הללו
עושה כנפיים. אנו מקריאים בקול את
תוכן הסרטים כדי להחליט מה להקרין,
בוחרים בסרט נועז במייוחד.
הציור על העטיפה מעורר ריר אצל
כולם. המכונה מתחילה להקרין׳ רואים
בחורה נכנסת לחדר בו שוכב גבר ערום,

היא מרימה את ידה וחולצתה ו...האור

במכונה נפסק.
אנו פורצים בזעקות־אימה, ועוד מעט
וכמה חיילים יפתחו באש על המקרין.
מתברר כי המנורה נשרפה. מה לעשות?
הולכים ומביאים מכונת קולנוע בת 16
מ״מ, למרות צעקות המקרין כי אי־אפשר
להקרין סרט 8מ״מ על מכונה של .16
אולם התאווה ללימודי ההסברה גוברת על
כל שיקול, והתושיה הישראלית עושה
פלאות.
מסובבים את הפילם ביד מול המנורה
של המכונה. על המסד מוקרנות בבת אחת
שלוש תמונות זו על זו. מנסים להפריד,
לא הולד.
בלית ברירה ממשיכים לראות את הסרט,
כאשר באותו זמן מקרינים שתים-
שלוש תמונות זו על זו. בעצם, לפי התוכן,
זה לא משנה הרבה׳ ובמקום מין בשניים
יש לנו מין קבוצתי.
קצין החינוך מופיע באמצע, מתרשם
מההקשבה ומחליט להזמין סרטי הסברה
נוספים. החייל הראשון היוצא לחופשת
מקבל התראה: אם לא יביא מנורה מתאימה
למכונה של 8המ״מ, לא ייצא יותר
לחופשה.
הוא חזר עם שלוש מנורות.

סינווו האיש שר .,הערק״
שחזו החודש מ! ה נ טו
אחד ושד
הודה מן
ובוא איתנה׳ אמרו לי. באתי ליער ואני
רואה מתים הרבה. אמרו לי, :זה קבוצה
של מאה יהודים. הם נכנסו אצל הגויים
לבקש אוכל. האשימו אותם שבאו לקחת
אוכל בכוח, הוציאו אותם להורג.

עריק מ!
הצבא ה א דו ם

הביתה!

הפעמון בדירתו של יהודה כגן אינו חדל לצלצל עד השעות המאוחרות
של הלילה. משרות מבקרים, קרובי־משפחה וסתם שכניס
באים לפגוש שוב את ה״מרגל״ שחזר הביתה מן הכפור, אחרי שבילה עשר
שנים בכלא הרוסי. בתמונה: כגן מחבק אחת ממכרותיו, ומנסה להיזכר בשמה.

^ ני עדיין לא יושן בלילות. מסתר
כ ב בחדר, ורוזה אשתי שואלת אותי
מה קרה, .לא קרה כלום,׳ אני עונה, ו־ממשיך
להסתובב, ואני לא יכול להינתק
מהגיהינום. אני בבית, אבל ׳אני גם שם.
כאילו שאני מתעורר בבוקר ואני רואה
שאחד מת בלילה משמאל למיטה שלי,
אחד מעל המיטה שלי, וגם בצד השני,
ימינה, יש מת אחד.״
המראות הנוראים רודפים אותו׳ את
יהודה כגן, בן ה־ ,51 תושב גבעתיים,
שחזר בימים אלה ארצה לאחר עשר שנות
שבי במחנות-הכפייה ברוסיה. בחודש יוגי
1963 נסע לקייב, כתייר, לבקר את אחיו.
שם עצרה אותו הבולשת הרוסית בטענה
שערק מן הצבא האדום ובגד ברוסיה מולדתו.
עשר שנים תמימות נמק במחנות,
וחצי שנה נוספת חלפה מרגע ששוחרר
ועד שהותר לו לחזור הביתה, לישראל, אל
אשתו רוזד שהמתינה לו באורד־רוח ומבלי
שתיפול ברוחה אף לרגע.
יהודה כגן הוא אדם חזק, חזק מאוד. סי-
פור־חייו, הרצוף תלאות ותהפוכות, יש בו
כדי למלא דפיו של ספר. החיים במחנות
הותירו בו את חותמם. שערו נידלדל והל בין,
הוא לקה בכיב־קיבה, רגליו נחלשו
מאוד בשל מורסות חוסר־הוויטמינים שפש טו
בהן, אך רוחו לא נשברה. דיבורו,
בו דבק בינתיים מיבטא רוסי, מאושש
מאוד, ועיניו נוצצות. רק הסיוטים רודפים
אותו. בספרו את סיפורו, הרי הוא מגולל
פרק של העם היהודי.
״בזמן הפולנים,״ פתח ,״גמרתי רק שישה
כיתות בית־ספר פולני וגמרתי את הלימודים
בישיבה בקודנץ. ב 1939-באו הרוסים
לפולין והפסקתי ללמוד. היינו שלושה
ילדים. האבא היה נפח. החיים היו
קשים מאוד. לא למדתי רוסית ולא שום
דבר. עבדתי עם אבא קצת. ב־ 22 ביוני
1941 באו הגרמנים. הם לקחו אותי לגיטו,
לעבודה. כשפרצה מלחמת־העולם השנייה
הייתי בן .16 לקחו אותי לגיטו. היינו

שם 10,000 אנשים. בשנת 1942 ברחנו
משם 5אנשים. אחר־כך לקחתי את כל
המשפחה וברחתי ליערות. אבא שלי נהרג
בקרב עם הפוליציים האוקראיניים, ועל
האמא הם שפכו מים בקור חזק וככה היא
מתה. גם אח שלי מת באותה שיטה. הוא
נהפך לסלע של קרח. היה שם קור של
35—38 מתחת לאפס. אני והאח השני שלי
הצלנו עוד שני ילדים והסתתרנו ביערות.
עד שנת 43׳ היינו מסתתרים ביערות.
״משם הלכנו לפרטיזאנים. שם באו
אנשים ושאלו אותי, :יהודה, אתה יכול
לראות מתים?׳ אמרתי, כן.׳ ,אז קח מעדר

נלחמתי בזמן המלחמה בחזית
ץ ) לנינגראד. זה היה תחת פיקודו של
המארשאל גוגורוב. נלחמתי בפינלנד, באסטוניה,
בריגה, הייתי בפולניה, בווארשה.
כשהגעתי לגבול הפולני—גרמני עבדתי
בתור מתורגמן במודיעין הצבאי של הצבא
האדום. בשנת 45׳ הייתי בברלין.
ב־45׳ ברחתי, עזבתי את הצבא האדום.
״עברתי את הגבול והגעתי לברגן־בלזן,
במחנה ששם 30,000 יהודים מתו מרעב.
המשכתי להתקדם ויחד עם קבוצה שלי
סידרנו מחנה והתחילו להעביר יהודים
לישראל. אני סידרתי את ה״פח״ח״(פרטי־זאנים
חיילים חלוצים) .כשברחתי מהצבא
האדום, ידעתי שאם יתפסו אותי, אז מחכה
לי מוות מיידי.
״ב־ 1948 הגעתי לארץ. התגייסתי, נלחמתי,
וב־ 1949 השתחררתי. לא קיבלתי שום
עזרה מהממשלה. עבדתי 18 שעות ביום.
תמיד אהבתי לעבוד קשה. אפילו כשהייתי
ברוסיה, במחנות, בכלא, עשיתי 3נורמות.
שאלו אותי, :איך זה שאתה עובד

האשה -במציאות

| [1 1ל 1רוזה כגן, רעייתו של
י — י י יהודה, בחנות הירקות
שלהם, בגבעתיים, כפי שצולמה השבוע. משמאל, כפי שצויירה על גלוייה שנשלחה מהכלא.

כל-כך הרבה?׳ אמרתי, :בישראל, אדם
שלא עובד לא מקבל לחם.׳ הממונים במחנה
היו מתלוצצים , :אנחנו נשפוט
אותך שוב, כי אתה הורם לנו את כל
המכונות עם 3הנורמות שלך.׳ אמרתי
להם שגם בישראל הסתדרתי מהעבודה
הקשה שלי. העבודה הקשה הזאת, זה
מה שהציל אותי שם.״
כיצד עלה במוחו של יהודה כגן ה רעיון
לנסוע לברית־המועצות? יום
אחד, בשנת ,1960 גילה לו מישהו שאחיו
חי ברוסיה. ההכנות לנסיעה נמשכו עד
שנת .1963 אך ברוסיה הרי המתין לו
גזר־דין של עריק ובוגד. מדוע נסע לשם י
״לא פחדתי לנסוע,״ מספר כגן ,״מפני
שהתעמולה של הרוסים היתד, גדולה. הם
היו אומרים, :אל תפחדו, תבואו לבקר
את רוסיה.׳ אני חשבתי שאף פעם לא
עשיתי רע לרוסים. אז למה לפחדו
״בחודש מאי, ב־ ,1963 יצאתי עם קבוצה
של תיירים לקייב. שם עצרו אותי, ברחוב
הראשי. הכניסו אותי למכונית והביאו
אותי לחקירה. שאלו אותי, :מי
שלח אותך, האמריקאים? הישראלים? הש ב אמרתי, :הש.ב. אני בכלל לא
יודע מה זה, ענו לי, :איך יכול להיות
שאתה לא יודע מה זה?׳ אבל אני אף
פעם לא התעסקתי בישראל בדברים האלה.
עבדתי קשה. זה הכול. אבל הם לא האמינו
לי במשך שישה חודשים. היו מראים לי
תמונות לזהות אנשים. אמרתי שאני לא
מכיר.

¥1ל 111י 71ך ו \ ךןךך? יהודה כגן נהג לשלוח לאשתו, לגבעתיים, גלויות
11 ^ 111\ . 1 11 111 1/1ומכתבים מצויירים, ופרחים מיובשים, כסמל
לאהבתו הלוהטת. בתמונה: דיוקנו של כגן, כפי שצייר אותו אחד מחבריו, בכלא.

מוכרח לעשות יותר. בשביל דד 5לירות
שקיבלתי יכולתי לקנות קופסת סוכריות
בלירה או בלירה וחצי ומרגרינה ב־40
אג׳ חבילה וגם לחם לבן, רק מתי שיש.
לפעמים פעם בחודש, לפעמים פעם בשבוע.
תלוי. אפשר לקנות גם קופסה סרדינים
קטנה, שבקושי יש שם מה לאכול. אם
אני לא מוציא הכסף בתחילת החודש,
והגענו לסוף החודש ועוד לא הוצאתי,
אז אני מפסיד אותו זה בגלל שמחלקים
אותו בתלושים.
״מה היינו אוכלים? מדגים מסריחים
היו עושים לנו דייסה עם תפוחי־אדמה,
הרבה מים ומין גרעיני חיטה שנותנים
לסוסים. היינו צריכים לקבל 30 גר׳ בשר
ביום, אבל אני לא ראיתי בשר שנים.
אף פעם בעשר השנים שהייתי שם
לא ראיתי בשר. הבשר זה רק על הנייר.
לא ידעתי מה זה חלב. אף פעם לא
קיבלתי חלב. היו נותנים לנו 150 גר׳
סוכר ל־ 10 ימים. היינו מקבלים גם תה,
כזה שרתח כבר. זאת אומרת, תה שכבר
השמתשו במים שלו פעם או פעמיים.
לקפה שנתנו היה רק צבע, אבל שום
טעם. עד שנת 1968 קיבלתי חבילות מהבית.
יכולתי לקבל רק 3חבילות בשנה.
אבל בשנת 1972 יצא חוק חדש, שמותר
לנו לקבל חבילה אחת בשנה. וזה כבר
היה אחרי שריציתי יותר מחצי העונש.

״חשבתי שאשאר
בלי רגליים״
י! מטי >י מי ד 3נו עי ^ 3

*1331 צררי מרמויס
י;$ך־>\7קל^.ייך

ץץה אני הייתי רואה כשאני הייתי
1קם בבוקר? אני מתעורר ואני רואה
אחד מת במיטה למעלה, אחד במיטה מש מאל
...היו הרבה מתים במחנה.
״היד, לי קשה כשהוציאו אותי ממחנה
5והעבירו אותי למחנה .17 שם הפסדתי
את הרגליים שלי. הייתי שלושה חודשים
בבית־חולים, בגלל חוסר־ויטמינים. לא
יכולתי להזיז הרגליים. יצאו לי פצעים.
זה היה הכי גרוע שיכול להיות. זה היה
ב־ .1971 בא קצין בכיר ממוסקבה ושאל
אותי, :מה קרה לך?׳ אמרתי לו, :אני
לא יודע מה שנעשה איתי.׳ אז הוא אמר :
,אולי זה בגלל שהיית במחנה וראית
(המשך בעמוד )22

ערב המאסר ־־״ב

לפני שנאסר ע״י הבולשת הצטלם כגן בקייב.

ושנה טובה

שעות רבות עסק יהודה כגן בהכנת הגלויות ששלח
לארץ לרוזה היקרה שלו• על הברכה ששלח לאשתו
לקראת ראש השנה של , 1967 הדביק יהודה פרחים שליקט בסביבה, וצייר סביבם עלים
״הכי קשה היה לי ב־ 30 הימים הראשונים.
פחדתי שאחד האנשים מהתמונות
יראה אותי ויכיר אותי ויגיד שגם אני
מכיר אותו, ואז הם יענו אותו ויענו אותי.
הם מסוגלים לכול. המאיור שחקר אותי
אמר שאם אני רוצה משהו, אני יכול
לדרוש, והם ימלאו את בקשתי. אמרתי
שאני רוצה להתקשר עם הצירות הישראלית.
כשנגמרה החקירה ביקשתי להתקשר
עם הצירות כדי לקבל עורך־דין. הרוסים
אמרו שלא צריך, הם יתנו לי עורד־דין
שלהם. העורך־דין שלהם דיבר במשך 15
דקות, והתובע דיבר עוד 15 דקות. הוא
דרש לתת לי 12 שנה. הם האשימו אותי
גם בלאומנות״ מפני שדיברתי על ישראל.
״אמרתי במשפט שאני לא מכיר במישטר
הרוסי ובמולדת הרוסית. כי אני נולדתי
בפולניה. אבל הם האשימו אותי בבגידה
במולדת, בפעולות ציוניות ובלאומנות. קי בלתי
10 שנים מאסר, מזה שנה אחת
בכלא וולאדימירוב. זה היה הכי גרוע.
אחר־כך העבירו אותי לכלא קלובה, על-
יד מוסקבה. רק אחרי־כן הגעתי למחנה ,5
ברפובליקה מולדביה. שם הייתי עד .1970
״במחנה ההוא היה לי סיכסוך עם ה־גנראל־מאיור
קוזניצוב. הוא היה שר־הפנים
של רוסיה. היתד, מריבה בכלא ואז בא
קוזניצוב. הרגו שם איזה 20 או 30
איש, ואיזה 100 נפצעו. זה היה ב־.13.8.70
דיברתי עם קוזניצוב והוא אמר לי שישראל
לקחה הכול מהערבים. אחר־כך הוא אמר
לי, :נו, אז יהיה כבר שלום עם הערבים
אצלכם במזרח התיכון ז׳ אמרתי לו שהרוסים,
הם שלא רוצים שלום. אמרתי
לו ולכולם שירושלים היא שלנו, לא של
הערבים.

״ אתה הגדוע
שישנו ב מ חנו ת ״
* ם אמרו לי שאני הכי גרוע שיש
להם במחנות. הייתי משוכנע שאם

הייתי שותק, היו משחררים אותי לפני הזמן.
אבל אני אמרתי מה שחשבתי.
״אחרי שלושה ימים זרקו אותי למחנה
.17 שם יושבים גם פושעים רוסיים. לא
כפי שאני ישבתי קודם, בבית־כלא לאנשים
מחוץ־לארץ. העצורים במחנה ההוא היו
רוסים ששיתפו פעולה עם הנאצים. היו
שם גם סטודנטים ואסירי־ציון. ישבתי עם
רוצחים שרצחו 4000 איש, וקיבלו גזר־דין
מוות. אחר־כך המירו להם למאסר־עולם.
״הייתי עובד שם בייצור כפפות מבד.
הנורמה היתד 72 ,זוגות כפפות ביום אני
הייתי עושה ,200 אבל היו אנשים שלא
עשו אפילו .50 אתה יודע מה זה לעשות
72 זוגות ב־ 8שעות ז או מה זד, לעשות
200 חתיכות סוסים לשח־מט ליום? אני
עשיתי יותר כי עבדתי מהבוקר עד 10
בלילה. ומי שעשה יותר מנורמה קיבל
תוספת של 2לירות. ואם אדם לא יכול
לעשות את הנורמה, מושיבים אותו בצינוק.
אחרי שמושיבים אותו שם פעם־פעמיים,
ורואים שאינו יכול, לא נותנים לעשות
את הנורמה הקבועה, אלא מפחיתים אותה.
״בשביל הלחם אתה צריך לשלם
במחנה. ואיך נראה הלחם הזה?
אתה לוחץ עליו ואז יורד ממנו מים.
בשביל בגדים, אוכל, בשביל הכול צריך
לשלם. ואילו לא עשיתי הנורמה, בטח
הייתי בצינוק. אתה מוכרח לפחות לקבל
את ה־ 5לירות, אחרת אתה תמות שם
מרעב. חבילות אתה יכול לקבל רק
אחרי מחצית ריצוי העונש. אני, למשל,
יכולתי לקבל חבילה רק אחרי 5שנות
מאסר. במחנות אסור לקבל ירקות. אם
אתה שם ירקות באדמה, מוציאים לך
אותם. אפילו פטרוזיליה אסור. לאנשים אין
ירקות לאכול, אז נופלות להם השיניים.
מקבלים כל מיני מחלות. אבל אין מה
לעשות.
״התשלום לא מקבלים ביד. לא מקבלים
הכסף. מקבלים פתקים עבור החנות של
המחנה. עבור 72 זוגות כפפות שהייתי
עושה ביום הייתי מקבל 1.45ל״י. אבל אתה

הסיוט גמשו נזירות

הוא עדיין אינו יכול להשתחרר
מהסיוטים של תקופת מאסרו .״כשאני
מתעורר בבוקר, כאילו שאני רואה שאחד מת במיטה למעלה, ואחד בצד ימין.״

יום אחד בחייו של יהודה 3גן
אליהו הנביא /שיחזיק אותי בידיו ו*
(המשך מעמוד )21
4000 יהודים נהרגים. אתה לא תחזור לשם. יובילני / .הביטחון הוא רק באלוהים/ .
אתה תיסע לישראל, אבל זה יקח זמן.׳ כשאני עוצם עיני לרגע כדי לא לראות /
הדברים שהוא אמר לי חיזקו בי את ה הנעשה סביבי, ולשכוח לשניה את ההלם
שפקד אותי / ,אז אני רואה אותך /
תקווה לחזור פעם הביתה.
עומדת בחלון ומסתכלת רחוק, רחוק ב״פעם
שנייה חליתי ב*73׳ .חיה לי שם אופק /באם אני חוזר/ .
חבר טוב, בחור טוב ונאמן בשם אליהו
,אני רואה הרחובות, הפרדסים /אני
גזע, שעזר לי. היו יוצאים לי פצעים שומע קולות הילדים שנולדו בארץ /
גדולים על הרגליים. הם דיו צומחים והיה אני שומע דפיקות הלב שלהם /כאילו
צריך לחתוך אותם. זה נמשך שלושה חוד שאני חוזה בתחיית המתים / .מתים אי-
שים וחשבתי שאני אשאר בלי רגליים.
אפשר להשמיד / .מי שהיה פעם בגיהילו
מה לפחד/ .
״אבל לא הפסקתי לקוות. החזקתי מעמדנום׳ /פעם שנייה כבר אץ
משהו כמו מגנט מושך אותי לשם} .
הרבה זמן, והרבה מתו מסביבי, אבל גם
הרבה אנשים שלנו יצאו. בכל אופן, האמנ שם מולדתי, שם אשתי, ילדים /מתיקות
תי שיתנו לי לחזור לישראל, רק לצאת ממלאה את ליבי / .למרות הכל נעשה
ולהישאר שם. עד היום האחרון לא האמינו לי קר וצמרמורת עוברת בגבי כמו ברק/ .
לי שאני לא מרגל. הם חשבו שעבדתי אני רואה פריחת הפרחים [ ובכי הרוח
עם האמריקאים ועם האנגלים ועם הש.ב. מסתובב ורוקד ריקוד מטורף / ,ולא רואים
אמרתי להם, :מה אתם רוצים ממני י כלום בעולם ולא רואים שמיים /כאילו
אף פעם לא הייתי מרגל.׳ אמרו לי: סוף העולם.
,אתה איש חזק ויכול להחזיק מעמד, אבל
,אתה כמו משותק /אינך יכול להבין
בכל־זאת כדאי שתספר לנו.׳ אפילו הקצין מה קורה לך / .האם זה הסוף? /נלחמת
הזה שבא לבקר אותי כשהייתי חולה, אפילו כל־כך הרבה זמן על חתיכת לחם/ .
הוא אמר זאת. בסוף אמרתי להם, :אם ישנת על ספסלים׳ למדת בישיבות/ ,
אתם כאלה, ואם אתם יודעים שאני מרגל, רצית להכניס לעצמך את כל התורה/ .
אז תביאו לי הוכחה.״
היית בגיטו וראית במו-עיניך אלפי אחים
״הם הפיצו בכל המחנות שהייתי מאיור ואחיות [ ושאלת עצמך: מה זה? אמת

מאוזן :
)1כסא נמוך )5 .מדינה אוייבת.
)9עוף מאכל )10 .כבשן )11 .סוללה.
)12״מלטה 14 .בהמה גסה )15 .עם
הארץ )16 .בית אריות )17 .בין שתי
נקודות עובר כזה ישר אחד )19 .תופעה
ישראלית המכערת את נוף הארץ)23 .
קוסמוס )26 .מפקד פלוגה )27 .מבני נוח.
)28 בעל חי ממשפחת המכרסמים )30 .ליקר
עשוי מהדרים )32 .תהום, מעמקי ים.
)34 גל אדיר )35 .פסח על שני הסעיפים.
)36 גף )38 .מוקש )39 לה׳ ולגדעון״.
)40 קערה, מושב לעשות צרכים )41 .דד
אלוף המרואיין ביותר בצה״ל )42 .מלחמה
בה פותח הצד המפחד מהתקפה עליו.
)44 לא קשה הפוך )46 .כנף הבגד )47 .מלו
ישראל )49 .אשד. שבעלה נטשה בלי
גט )51 .מאבני הריחים )53 .כחש )55 .שר
״בטחוני״ )56 .תו נגינה )57 .רימון)59 .
הצלחה )60 .מנהיג פועלי שהתקיף את
41 מאוזן )62 .אביון )64 .מסימני הקלפים.
)65 זונה תנכית )66 .יען ש )67 ...פרי.
)69 צמח נוי )70 .לאן? לטיני )71 .היה

לנבות היזרעאלי )72 .ירק מאכל)73 .
הענקה.

מאונך :

)1אחד המזלות )2 .סוד )3 .קפיטל
)4 .חג שמח )5 .פסולת מתכת
)6 .ריקנות, חוסר אוויר )7 .סימון
לשם האלוהים )8 .טיל )9 .יבשת בה
נמצאים ישראלים רבים )13 .אחת האגדות
שנופצו במלחמה )18 .חותך לפרוסות.
)20 רעב )21 .ריבית קצוצה )22 .מורח
בשמן — בטקס הכתרת מלך )24 .שר
חוץ פעיל )25 .תשלום לרשות )27 .בן
משפחה )29 .אלוף פיקוד )31 .נהר באירופה
המזרחית )33 .ענף )34 .מתכת )37 .מתייקר
וחסר באירופה )38 .בעל חי עקשן)42 .
:רפסודה )43 .תינוק )45 .צליל )47 .בעל
חי טורף )48 .שכונה בחיפה )50 .ראשי
תיבות המשמשים לסימון תוספת למכתב.
)51 רקירד )52 .התייקר בימים אלה)54 .
תו נגינה )56 .סמל יהודי )58 .שי)60 .
תואר אצולה )61 .עומד במקום נמוך
בסולם ההתפתחות )63 .חינם, ללא תוצאות.
)66 סעודה )68 .כלי הקשה )71 .בסים.

חשבץו 89ו
ן!ווי״וו ו>וויו ...וויו !1

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיסור וחיבור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

8618

400 מכתבים כתב יהודה כגן ושלח לאשתו בגב־
1ן 5ך | 1ך
י י ״ #ייי — י י ׳ יייי 1עתיים. המכתבים נכתבו באידיש. כל מכתב שלו
היה שיר עצוב, וארוך, ורק על המעטפה היה האסיר כותב את הכתובת ברוסית ובלועזית.
בתמונה: מעטפת המכתב האחרון שכתב יהודה לרוזה, אשר הגיע לאחר שהיה כבר בבית.
בצבא האדום. הם ביקשו מהאסירים שיוציאו
ממני את הסודות וילשינו להם. אבל
האסירים מסרו להם שאינם מצליחים להוציא
ממני שום דבר.

עבודה ק שה
ו מכ תבי ם הבי ת ה
ך* תקופה הקשה כיותר היתר,
/ /ן ן לי כשהשתחררתי מהמחנה. חייתי
בודד. כל הזמן היה נדמה לי שכל אחד
ברחוב עוקב אחרי.
״קשה לי להסביר איך נשארתי בחיים
אחרי 10 שנים במחנות הרוסיים. אבל
אולי בגלל שני דברים, שהם הצילו אותי :
קודם כל, עבדתי. עבדתי קשה כל הזמן,
כמו שהייתי רגיל עוד מנעורי ומהארץ.
ובזמן החופשי שלי כתבתי מכתבים לאשתי.
כתבתי לה למעלה מ״ 400 מכתבים. היא
שומרת על כולם.
״הנה, למשל, מכתב בצורת שיר שכתבתי

,״רוזה היקרה שלי, אח שואלת אם
העולם צודק? /העולם הוא טוב, רק
האנשים רעים / .יש לי בית׳ ביודאבא,
אשה היתד, לי /איבדתי הכל, אני הרום/ .
בחיים יכולים להימצא תמיד בסכנה/ .
עבור כולם אני באמת הטיפש האמיתי /
איבדתי את החופש, את החברים והידי דים
/ .בודד אני עם המרירות שלי/ .
את השירים האלה כותב לד אני בדמעות/ .
הנייר הלבן ספוג בדימעותי / .אני היהודי
הנודד ולא משורר /את ליבי המר אני
שופך לפנייך.׳
,אהובתי /הדרך קשה מאוד קשה. עם כל
צעד קשה יותר ויותר /ואין כוחות
להחזיק את הרגליים / .הן שוקעות עמוק
עמוק בהרי השלג / ,והרוח החזקה שורקת
ושורטת בפנים• /עוד צעד ועוד צעד,
העיקר לצאת מהשטח /ועל-ידי כך לצאת
מהדרך -המרה / .הסכנה גדולה. איפה

או שקר? /היית פרטיזן, אנשים נלחמו
למיגור השונאים /כדי שדבר כזה לא
יחזור שנית / .אכלת סוליות נעליך, כדי
לא למות מרעב / .נלחמת בצבא האדום
מלנינגרד עד אלבה / ,היית בברלין בץ
אלה שלא התביישו לומר /לפשיסטים
הגרמניים שהם מדברים עם יהודי ששמו
יהודה/ .
״האם זהו גורלו של אדם, לעבור דרך
כה מרה וארוכה / ,ללא חבר, ללא ידיד,
לבד כמו אבן / .לאף אחד לא איכפת
שאתה קיים או לא / .כל יום אני מחכה
לשמוע שסוף־סוף אני אדם חופשי/ ,
יכול לנסוע לביתי, למשפחתי / ,לאשר,
שלא חדלה למחוק דמעותיה במשך 11
שנה/ .
״,אני לא יודע מאיפה לוקחים כל־כך
הרבה כוח / ,כדי שאפשר יהיה להחזיק
מעמד.׳
״אני כותב,״ כתב יהודה כגן לאשתו ,״כי
אומרים שעל־ידי כך נעשה יותר קל על
הלב. רוזה יקרר, סלחי, לי על הכתוב.
אולי יצאתי מדעתי...״
״חזה היקרה,״ כתב כגן ב ,6.11.73-״אני
מודיעך בשמחה שקיבלתי היתר-יציאה.
היום הזה מסתיים בשמחה. ב 12-לחודש
אני יוצא למוסקבה. שם יהיו לי יותר
צרות מאשר עד עתר״ אני צריך לקבל
הוויזות משגרירות הולנד ועוד. יעשו לי
כל מיני קשיים. אין לי אצל מי להיות
במוסקבה. רק אלוהים ושמיים בעזרי. ההיתר
ניתן מ־ 1.11 עד . 12.11 ממוסקבה
אכתוב לך.
״אלוהים יעזור,״ סיים את מכתבו ה־,400
״ובקרוב נהיה ביחד עם כל עם ישראל.
להתראות בקרוב בארצנו הקטנטונת וה-
נחמודת. אמן. נשיקות לילדים (לכל ילדי
הארץ) .נשקי את כולם! הדבר היחידי
שאני רוצה זה להיות יחד עימך. להתראות

יהודה כגן חזר סוף־סוף הביתה.

ת״ד הודי־מזמ* שבא לביקור בארץ גויים יאהיל בניגוד לוצ 11ו, מאשים:
^ ינני רוצה לשרת בצה״ל. אינני ישראלי. אני לא
יודע מילה אחת בעברית. אני אזרח גרמני. אין
לי שום קשר ושום רגשזת למדינת־ישראל. אבל מדינת
ישראל מכריחה אותי למלא את ״חובתי היהודית״ .פשוט
חטפו אותי לצה״ל וגייסו אותי בכוח בניגוד לרצוני״.
רודולף איזאק שוורצבוים ,18 ,הצעיר שהשמיע
הצהרה זו, משרת מזה כשבועיים כחייל בצה״ל. פרשת
גיוסו מזכירה במידה מסויימת את שיטות הגיוס ברוסיה
הצאריסטית, כאשר ״מגייסים״ היו עוברים בקהילות
היהודיות וחוטפים צעירים יהודים לעבודת הצבא. מעבר
להיותה טרגדיה אישית של צעיר יהודי, שנקלע במיקרה

במיכתב. אבל אחרי בירורים הסתבר לו כי לפי החוק
הישראלי הוא נחשב כאזרח ישראלי בעל נתינות כפולה,
שמספר הזהות שלו הוא .1320275״אף אחד לא סיפר
לי מעולם כי אני אזרח ישראלי,״ אמר רודולף. לא
קיבלתי שום הודעה על כך ולא ביקשתי זאת מעולם.
לא חתמתי על שום מיסמך של מדינת־ישראל ולא היתד.
לי אף פעם בחיי כוונה להיות אזרח ותושב בישראל. פשוט
באתי, בגלל הנסיבות המיוחדות, לביקור בארץ כתייר.״
כל טענותיו של רודולף היו מדוייקות ונכונות. אבל
הוא לא ידע פרט חשוב אחד: לפי חוק האזרחות
הישראלי נחשב רודולף שוורצבוים, כמו מאות אלפי

,צה״ו חטף אותי!

הנאהבים משטוטגאוט

רודולף שוורצבויס (במדי צה״ל) וקורטה מדל, הגיעו
לישראל אחרי שהוריו היהודים של הצעיר התנגדו
לאהבתו לצעירה הגרמניה הנוצריה. עתה גויים רודולף
בניגוד לרצונו לצה״ל ואילו קורטה עומדת בפני גירוש
מהארץ, סיפורם מהווה סיפור רומיאו וירליל! נוסח .1973

לישראל בתקופת מילחמת יום־הכיפורים, היא חושפת
גם מציאות מוזרה של ״מילכוד 73׳ ״ נוסח ישראל,
המבוצע כחוק לפי חוקיה ותקנותיה של מדינת־ישראל.
רודולף נולד למישפחה יהודית בגרמניה לפני 18
שנה. אמו, פולה אברמוביוץ ,,עלתה לישראל מפולין
אחרי מילחמת העולם, ירדה מהארץ בשנת .1953
בגרמניה נישאה לאברהם שוורצבוים, בעל חנות לבגדי-
נשים בעיר שטוטגארט .״נולדתי כיהודי־גרמני, אני
נושא דרכון גרמני ואני בעל אזרחות גרמנית. מעולם
לא היה לי כל קשר לישראל. אמי אפילו לא סיפרה
לי על תקופת מגוריה בישראל, לפני שנולדתי,״ סיפר
רודולף. הקשר היחיד שלו לישראל היה בעובדה שכמה
מבני המשפחה מתגוררים בישראל. בהיותו ילד, בא
מיספר פעמים עם הוריו לבקרם.
רודולף סיים את לימודיו התיכוניים והתכונן להמשיך
בלימודי עתונאית באוניברסיטה. אבל לפני מיספר
חודשים פרץ משבר בינו לבין הוריו. הוא התאהב
בצעירה גרמניה, קורטח רוזל, בת עיר קטנה בגרמניה
מבאה לשטזטגארט £די לעבוד שם. הצרה היתד.
שקורטה היתד, מבוגרת מעט מרודולף ומה שיותר חשוב
— היא היתד. נוצריה. כאשר נודע להוריו של רודולף
על יחסיו עם הצעירה הגרמניה הנוצריה, הם פקדו
עליו לנתק את קשריו עימה. אהבתו של רודולף היתד.
חזקה ממיצוות הוריו. כנאהבים צעירים ורומנטיים,
הגיעו רודולף וקורטה למסקנה שבשנות דד 70 של המאה
ה־ 20 אין מקום לפרשה נוספת נוסח רומיאו ויוליד ..הם
החליטו לברוח יחד מבתיהם ומגרמניה, לצאת למקום
שם לא יפריע איש לאהבתם. מאחר שלא היה בידיהם
אמצעים כספיים, החליטו לצאת לישראל, להתנדב לעבודה
באחד הקיבוצים עד אשר תיפסק התנגדות הוריו
של רודולף ליחסיהם.
קורטה הגיעה ראשונה לארץ, כמתנדבת, שהתה
בקיבוץ מיזרע בעמק-יזרעאל. רודולף הגיע לארץ בעקבותיה
והצטרף אליה. שניהם הגיעו לארץ כתיירים
עם דרכונים גרמנים, בהם הוטבעו אשרוודכניסה של
מרינת-ישראל. אבל לפני כחודשיים קיבל רודולף מכתב
ממישרד הפנים הישראלי. נאמר בו כדלהלן :״לפי
הודעת תחנת ביקורת הגבולות נכנסת לארץ ביום
8.7.73 על-פי אשרה ורישיון לישיבת ביקור שניחנה
לד בתחנת-הגבול בדרכונו הזר. אנו מפנים את תשומת־ליבך
כי בדיקת האזרחות שנערכה לגביך מראה כי
הינד אזרח ישראלי ומודיעים לך בזה כי היה עליך
להכנס לישראל במיסמך נסיעה ישראלי ובמעמד של
ישראלי חוזר.״
רודולף, שאינו יודע עברית, לא הבין את הכתוב

יהודים אחרים בעולם שלא נולדו בישראל ושלא ביקרו
בה בחייהם, כאזרח ישראלי בעל נתינות כפולה. מבחינת
החוק היבש נחשב רודולף לאזרח ישראלי לכל דבר,
עליו מוטלות כל חובות אזרחי ישראל. למה? מפני
שאמו היתה בשעתו אזרחית ישראלית ובשעה שירדה
מהארץ לא דאגה לבטל את אזרחותה הישראלית. אפילו
לא היד, רודולף בא לישראל, הרי מבחינת החוק
הישראלי היו גם ילדיו, נכדיו וניניו, שהיו נולדים
בגרמניה בבחינת אזרחים ישראליים. די בעובדה שמישהו
מהוריו של יהודי שנולד באיזה מקום בעולם הוא
אזרח ישראלי, כדי להוריש מעמד זה לבניו, נכדיו
וניניו עד מאה דורות ויותר.

הי צ טוו ת ה לעזוב!
ך* ודולף לא ייחס חשיבות לדבר ולא הבין את
1משמעות החוק שיום אחד קיבל גם הודעה כי עליו
להתיצב בלישכת הגיוס בחיפה כדי להתגייס לצה״ל.
הוא חשב שנפלה כאן איזו אי-הבנה, אבל מה שאירע
היה מילכוד במלוא מובנה של המילה. הוא מיהר להתקשר
עם עורד־דין שיעץ לו לפנות לשילטונות הצבא
ולבקש רשות יציאה מהארץ.
מאחר שהוא רשום בתיקי מישדד־הפנים כאזרח
ישראלי, הרי אם ירצה בכך או לא, אין לו אפשרות
לעשות דבר כנגד זה. כאזרח ישראלי חל עליו חוק
שירות ביטחון. עד לשנת 1970 היה סעיף בחוק זה
שאיפשר לשר־הביטחון לשחרר מחובת שירות צבאי
אזרחים ישראליים בעלי נתינות כפולה. אולם ב־1970
בוטל החוק, וסמכותו של שר־הביטחון לשחרר אזרחים
משירות צבאי הוכללה בהגדרה כללית, לפיד, משחרר
שר-הביטחון משירות כזה, לפי שיקול־דעתו, אזרחים
ערבים של המדינה, למשל.
לרודולף לא נותרה ברירה אלא לבקש שיחדור
מחובה בגיוס תוך הנמקה כי מעולם לא ידע כי הוא
אזרח ישראלי, כי אינו דובר עברית וכי אין הוא רוצה
לשרת בצר,״ל. הוא שלח בקשה כזו בראשון ל אוקטובר
השנה. אלא שהיא לא הגיעה מעולם לדיון.
שכן ב־ 6באוקטובר פרצה המילחמה ומיד לאחריה קיבל
רודולף צו-גיום ל 13-בנובמבר. הוא ניסה אומנם לעזוב
את הארץ לפני מועד זח, בדרכונו הגרמני, אבל נעצר
בתחנת הגבול, שם בוטלה אשרת התייר שלו לישראל.
נד 13 בחודש זה נאלץ רודולף להתגייס וללבוש מדים
של צד,״ל. כל טענותיו והסבריו כי הוא ״נחטף״ לצבא
בניגוד לרצונו ומבלי לדעת בכלל שהוא אזרח ישראל־,
לא הועילו.

טוראי רו דו ל ף שוורצ 3וי
ככל הנראה היד. זה אביו של רודולף שסייע לגיוסו
המהיר. האב הגיע בעקבות בנו לישראל, וכאשר נוכח
כי רק גיוס לצה״ל עלול להפריד בין בנו לבין הצעירה
הגרמניה שבחברתו, מיהר כנראה להודיע למישרד־הפנים
על כוונתו להפוך לתושב ישראלי. היה זה סיוע נוסף
להוכחת אזרחותו של רודולף. על התערבותו של האב
מאחורי הקלעים מעידה העובדה שיחד עם קבלת צו
הגיוס לצה״ל, קיבלה גם קורטה רוזל, ידידתו, הזמנה
ממישרד־הפנים. כאשר הופיעה שם, כנדרש, נאמר לה
כי עליה לעזוב מיד את הארץ משום שתוקף אשרת
הביקור שלה פג ואין כל כוונה להאריך לה אותה.
״מדוע ז״ שאלה קורטה.
״מפני שאת נוצריה ו״ היתה התשובה.
אחרי שפנתה לעורך-דין, הסכים משרד־הפנים ל האריך
לה את אשרת הביקור בארץ, אולם עתה נמסר
לח כי אם לא תעזוב את הארץ כנדרש, יהיה צורך
לגרשה בכוח.
״אני מתבייש עתה כיהודי,״ אמר רודולף ,״שיהודים
אחרים החיים במדינה זו מכניסים אותי ואת אהובתי
לצרות כאלה. אינני יודע מה לעשות. אינני מבין איך
אפשר לחטוף אותי ולגייס אותי בניגוד לרצוני ולקבוע
בצורה חד־צדדית שאני אזרח ישראלי. אין לי שום
כוונה לשרת בצה״ל. אני ארעיש עולמות, ואזעיק את
דעת-הקהל בעולם נגד אי־צדק זה. לא איכפת לי אם
ישימו אותי בכלא בגלל זה.״
בינתיים נמסר לרודולף כי עומדים לצרף אותו
ליחידת תותחנים קרבית.
השבוע חזר לישראל יהודה כגן, ירקן מגבעתיים,
שישב עשר שנים במחנוודהסגר סובייטים, משום שחזר
לבריודהמועצות אחרי שברח משם והסד לאזרח ישראל.
סיפורו מתפרסם במקום אחר בגיליון זה (עמודים .)20—22
דעת-הקהל והעיתונות בישראל התריעו נגד העוול הבלתי-
אנושי שנעשח לאיש, בגלל ניצול סעיף יבש בחוק
הסובייטי. השבוע הסתבר כי אותו מילכוד, האפשרי לסי
החוק הסובייטי לגבי מי שחיה אזרח סובייטי בעבר,
ייתכן גם לפי חוקי מדינת-ישראל, הקובעים באופן
שרירותי וחד־צדדי מי הוא אזרח המדינה.

השר יוסף אלמוגי נופף בידיו לחיילים
והם צעקו לו :״זוז! אל תסתיר!
אנשים שבה הטיח האשמות חמורות

כלפי אברהם (״אברשח״)

אהרונסון. הדבר חיכה גלים
במדינה, נוצל על־ידי סיעות
הימין לנגח את השר יגאל
אדון שאברשה היה אחד מעוזריו
הקרובים. שבוע אחרי
המילחמה שהה מרגלית באפריקה,
והפליט בשגגה כדור מהאקדח
שלו. הכדור נקב את
ידו, פגע בעורק ובעצם, והוא
אושפז בבית־חולים שדה בקווים
הקידמיים .״שכבתי שם
עזוב וגלמוד,״ סיפר מרגלית,
״לא היתה לי שמיכה, היה לי
קר, והאחות טיפלה בשבויים
מצריים. התפללתי שיבוא מישהו.
ואז פיתאום ראיתי אדם
בא — ולא האמנתי למראה
עיני. מכל מאות אלפי הישראלים,
זה היה דווקא אברשה,
במדי קצין. לא ידעתי מה להגיד,
אבל הוא ניגש אלי, וכשרציתי
להתנצל אמר, עזוב
שטויות, מה זה חשוב׳.״ וכך
טיפל אברשה שהיה קצין ליווי
ביחידת דובר צה״ל במרגלית,
הביא לו מה שדרוש לו ועזר
לו להתגבר על המשבר. מסכם
מרגלית :״אילו כתבתי את זה
בספר.,מי היה מאמין לי?״
׳ 8בעת שביקרו שרי-
ממשלת ישראל בגדה המערבית
של תעלת־סואץ, לפני
שבועיים, וערכו סיור על גשרי
התעלה בלווית האלוף אריק

ך 11 111ך ! הדוגמנית הישראלית המצליחה בניריורק, הגיעה
בשבוע שעבר לארץ ומייד התנדבה לשירות העם.

גייסו אותה כדי להקביל פני שבויים חוזרים ולחלק להם מכשירי־רדיו,
טרנזיסטור, מתנת נשיא המדינה. אחר־כך גוייסה חני לתצוגת־אופנה
בפני חיילי צה״ל, הדגימה בפניהם, גם אופנת כובעי־גרב.

> 8הופעתו של שר־הבי-
טחון משה דיין ביום השישי
האחרון בפני פרקליטי תל־אביב
בבית־הפרקליט, בה חזר
על הצהרותיו הניציות השחזד
ניות מלפני המילחמה, שהוכיחו
כי לא למד דבר, הסתיימה ב-
שערוריה. לפני הופעתו של
השר נמסר לפרקליטים כי דיין
יענה בסוף הרצאתו על שאלות
שיוצגו לו על-ידי הנוכחים.
רבים מהנוכחים הכינו את שאלותיהם
מראש בכתב בתיקוה
כי יוכלו לשאול את דיין בקשר
לדברים המעיקים על ליבם.
אבל אחרי שסיים דיין את נאו מו
הניצי הוא מיהר לרדת מ הבמה
מבלי לאפשר לפרקליטים
לשאול את השאלות שהכינו.
כאשר היד, דיין בדרכו ליציאה,
בצעדים מהירים, הטיח בפניו
אחד מעורכי־הדין :״אבל הב־טיהו
לנו שנוכל לשאול אותך
שאלות.״ השיב לו דיין :״אני
מכיר את השאלות ומכיר גם
את התשובות. לא מעניין אותי
מה אתם חושבים על זה.״

8לחברו של בגין אין

8מדוע רוצה שולמית
אלוני לדחות את הבחירות?

לכך יש, לדברי קרוביה, סיבה
פשוטה. בחודש ספטמבר ביקרה
אלוני בכפר־הנופש של רפי
נלסץ באילת, ושם קרא
שלום שאול המפורסם את
כף־ידה. שאול אמר שיהיה
מיפנה בחייה בשנת .1974
אלוני התרשמה, ושאלה כמה
פעמים אם אמנם אינו טועה,
וזה יקרה דווקא ב־ ,1974 ולא
בסוף .1973 שאול עמד על שלו,
ואלוני הסיקה מכך שלא תיבחר
לכנסת השמינית. עכשיו היא
מתאמצת לדחות את הבחירות
כדי שהנבואה תוכל להתאמת.
!׳ 8כמה שבועות לפני ה-
מילחמה כתב העיתונאי דן
מרגלית סידרה של כתבות,

מגדו ם

81 כאשר קרא
בגין את הידיעה על נאומו של
ריצ׳רד ניכסדן, שבו הצהיר
הנשיא האמריקאי ״אינני נוכל!״
,נזכר בבדיחה על הרב
שביקר אצל הגביר. קופת ה גביר
היתרי פתוחה, כשהגביר
נקרא החוצה. ביקש אותו הרב
לסגור את הקופה. השיב ה גביר
:״אני מאמין לד, רבי.״
השיב הרבי :״אני יודע שאתה
מאמין לי, אבל אינני רוצה שמהר
תספר לכולם: השארתי
את הרב עם הקופה הפתוחה,
ואני רוצה להגיד לכם שהוא
לא גנב. את המילה, לא׳ יש כחו,
ויזכרו רק שהרב גנב.״

שוכחים, כנראה, את הקנונייה
שלו עם ח״כ המערך אכרהם
עופר. ח״ב יוחנן כדר התלונן
באוזני ח״כ המערך יונתן
יפרח שעד היום הוא מקבל
מכתבים שעליהם רשומה הכתובת
:״חבר הכנסת בדר עופר,
הכנסת, ירושלים.״
הנרי קיסינגיו
מזכיר־המדינה האמריקני עשח
בחודשים האחרוניס קילומט־ראז׳
מסביב לעולם, יותר
מאשר כל שר־חוץ של איזו
מדינה אחרת• אומנם, את מרבית
הדרך עשה במטוסים ובמכוניות,
אולם נראה שבביקורי!/
עשה גם קילומטרים רבים ברגל,
בהסתודדויות בטרקלינים
ובלישכות נשיאים. תוצאות
המאמץ חרב ניכרו בנעליו.

1יס פיזנטי

מעצב האופנה הפאריסאי הנודע, הגיס
לאילת לבילוי חופשה. אולס הוא לא הגיע
בגפו. יחד טימו הביא קולקציה שלמה של יצירות אופנה חדשות,
פרי תיכנונו, ואוסף של דוגמניות ישראליות שהופיעו בתצוגת האופנה
הישראלית הראשונה שנערכח אחרי המילחמה. בשיאה של התצוגה,
הוצעח שימלת ערב שחורה, שהודגמה על־ידי הדוגמנית תמי (בתמונה
למעלה) למכירה פומבית. בתמונה נראה פיזנטי בחברת שתי דוגמניות.
שרון, הם נדהמו לראות את
הערצת החיילים בסביבה ל אלוף.
כאשר עלו אל המסוק שעמד
להטיסם מהמקום, נשמעו
לפתע צעקות מפיות החיילים :
״אלמוגי! אלמוגי!״ שר־העבו-
דה, יוסף אלמוגי, שעלה
אותה שעה למסוק, הופתע מעצם
העובדה שהחיילים זיהו אותו
וקראו בשמו. כשחיוך רחב על
פניו פנה אל החיילים ונופף
להם בידו. אלא שאז קראו
לעברו החיילים שצעקו את
שמו :״אלמוגי — זוז ! אל תסתיר
את אריק!״
8 :כאשר פרצה המילחמה
היתה אחת מהודעות הכוננות
שנמסרו לאזרחים באמצעות ה רדיו,
להרחיק מקירבת בתיהם
חומרים דליקים. הבדרן אכי
כחט הסתכל בעקבות ההודעה
מבעד לחלון דירתו החוצה,
ראה את תחנת־הדלק השוכנת
מול ביתו והתלבט קשות איזה
מוסד יעזור לו להרחיק אותה.
העולם הזה 1891

עיתונאי זו מסט־ איו נ ואתח
הגגילחמה בעיני האיש בוחוב בקאהיו

הגנרל שאורי: הוא רצה להתקדם
בעיני המצרים, קרה דבר פשוט: הישראלים
הבוגדניים ניצלו את הפסקת-
האש, שמצריים הסכימה לה משום־מה,
ותקעו סכין בגב הצבא המצרי. אחרי שהמצרים
הפסיקו בתום־לב להילחם, הם פרצו
לתוך מצריים, כיתרו את הארמיה השלישית
וחדרו לסואץ.
התגובה היתה התפרצות של זעם, ובפעם
הראשונה היה זעם זה מלווה גם בשינאה
כלפי הישראלים, שהתנהגו בצורה כל־כך
בלתי־הגונה.

איפמוואיו וסאדאת: הם פחדו ממלכודת
ץ * חקרח במצריים בעת המילחמד? .
( /איך השתקפה המילחמה בעיני האיש
ברחוב בקאהיר?
על כך סיפר השבוע עיתונאי זר, ששהה
במצריים בימי המילחמה. עיתונאי זה מכיר
היטב את העם המצרי, וביקר במצריים
פעמים רבות.

להלן רשמיו:
בימים שלפני המילחמה היו ההכנות
למערכה גלויות לגמרי. יחידות־צבא ונשק
עברו בגלוי בקאהיר, בדרך לסואץ.
במשך ימים שלמים היה ברור שעומד
לקרות משהו.
הניספחים הצבאיים של המעצמות הודיעו
על כך לממשלותיהם. גם העיתונאים דיווחו,
כמובן, לעיתוני העולם.
כשפרצה המילחמה והחלו מגיעות ידי-
עות־הניצחון, לא האמין להן איש. האנשים
ישבו בבתי־הקפה, הקשיבו להודעות הרשמיות
ברדיו, וחייכו. הם היו רגילים
להודעות כאלה מהמילחמה האחרונה, וזכרו
איך שיקרו להם אז. הם קרצו איש לרעהו,
כאילו לומר הפעם לא ירמו אותי.
זה נמשך עד ההודעה הצבאית מס׳ ,10
בערך, ואז פתאום השתנה הכול.

התלהסת והרם
ף* איו ב ט לוויזי ה את יחידות־הצבא ש ן
צלחו את התעלה. את המעוזים הכבושים
של קו בר-לב. הגיע הרגע שהכול

תפסו: הפעם לא משקרים. הפעם אומדים
את האמת. הצבא שלנו באמת צלח את
התעלה, ובאמת כבש את קו בר־לב.
התגובה היתד. עצומה. כל העם היה שרוי
באכסטאזה. ההערצה לצה״ל במצריים היתה
עצומה. והידיעה שהצבא המצרי ניצח את
צה״ל, וכבש את מעוזיו, נתקבלה בהתלהבות
שקשה לתארה.
זה היה מצב־הרוח עד ל־ 22 באוקטובר.
הפסקודהאש הפתיעה את המצרים. הם לא
הבינו מדוע זה דרוש, כאשר הצבא המצרי
מנצח.

קשה לתאר איך התבטאה התגובה הזאת.
התרחש משהו במעמקי הלב של העם המצרי•
היתה הרגשה של עלבון, של הת קוממות.
קפוצות־נוער יצאו מקאהיר ברגל
לעבד סואץ, בלי נשק, כדי להילחם
למען העיר. המישטר התחיל לפחד מפני
התנועה הזאת, ועצר את היוצאים. בכל
מיני מקומות בקאהיר התחילו לביים אימונים
כלשהם לנוער, בכל מיני כלי־נשק
מגוחכים, רק כדי למנוע מהם לעשות משהו
על דעת עצמם.
אני חושב שהמישטר של אנוואד סאדאת
התנדנד באותו זמן. היתד, צפוייה סכנה
לקיומו. ארמיה מצרית שלמה נערכה סביב
קאהיר, כדי להגן על המשטר.

שאולי הוא הגיבור

יה זה כזד גלוי במצריים שבימי
1 1המערכה היתד, התנגשות מתמדת ביו
ואז בא המיפנה הגדול הבא — כאשר הגנרל סעד־אל־דין שאזלי, הרמטכ״ל בן
נסתבר לעם המצרי שכוחות צח״ל עומדים ד,־ ,51 שפיקד על הכוחות, ובין הגנרל
בשערי סואץ.
איסמעאיל, שר־המילחמה (לפי מושגים יש זה
לא נודע מייד. עבר כמה זמן עד ראליים, איסמעיאיל מילא את תפקיד ה־רמטכ״ל,
ושאזלי היה מפקד החזית).
שכלי־התקשורת העזו לספר על כך. התגובה
היתד. הלם.
שאזלי רצה לרוץ קדימה, אחרי הניצחון
בקו בר־לב. איסמעאיל עצר אותו. הוא
היה בטוח שהניצחון הקל בקו בר־לב היד,
מדומה, ושזה תוכנן על־ידי צה״ל כדי
להכניס. את הצבא המצרי למלכודת.
כשקבל דיווח על האייוש הדליל של
*** ודם כל /צריכים להבין מהי סואץ
\ /בתודעת המצרים. במצריים יש רק׳ מעוזי קו בר־לב, הוא היה בטוח בכך.
שלוש ערים חשובות: קאהיר, אלכסנדריה הוא לא יכול היה להאמין שמול ההכנות
וסואץ. זוהי העיר השלישית במדינה, והיא המצריות היה קו בד־לב מתחת לתקן של
קשורה באחד המיפעלים מחשובים ביותר ימי-שלום רגילים. הוא חשב שזה מתוכנן,
של מצריים — התעלה. סואץ היא למצריים ושהכוח של צד,״ל מרוכז ומקובץ במיטלה
כדי להנחית מכת־נגד מוחצת. לכן פקד
מה שחיפה היא לישראלים.
המצרים לא קיבלו את הדבר כניצחון להיעצר.
כיום, בישראל, מסתבר שאותו מצב שדר
צה״ל בשדה־הקרב. שום דבר לא הכין
גם אצלכם. הוויכוח בין אריאל שרון וחיים
אותם לכך.

בגידה ושינאה

בר־לב דומה מאוד לוויכוח בין שאזלי
ואיסמעאיל. אפילו הנימוקים בעד ההסתערות
קדימה לעומת ההמתנה הזהירה, היו
זהים בשני עברי החזית, ובאותם הימים
עצמם.
כיום, שאזלי הוא הגיבור במצריים,
ואולי יש מישהו החושש מפני האפשרות
שיבוא במקום אל־סאדאת, אם הנשיא
ייכשל ולא ישיג הסדר מתאים בוועידת-
השלום. על כל פנים, הציעו לשאזלי את
התואר ״מרשל״ .אבל שאזלי סירב. מתלוצצים
בקאחיר שכל המרשלים עד עכשיו
היה להם סוף רע. נגיב היה במעצר־בית
במשך שנים רבות, המרשל עאמר התאבד,
וכד. לכן לא הסכים שאזלי לקבל את
התואר, ונשאר גנרל.

בנים אל בגיס
*ץ חר־כך באו השיחות ליד הקילומטר
ד,־ .101 זה היה מיפנה נוסף. ביום
הראשון ראו בטלוויזיה את המישלחת המצרית,
והמצלמה השתהתה המון זמן על
פניו של הגנרל הפיני. את הישראלים לא
ראו. רק בצילום מרחוק, במטושטש, הר גישו
שהם היו שם. היה ברור שהטלוויזיה
לא העזה להראות לציבור שהמצרים והישראלים
יושבים יחד, פנים אל פנים.
ביום השני כבר הראו את שני הצדדים.
כנראה חשבו שהציבור הוכן בצורה מספקת.
עכשיו יש במצריים צפייה לקראת ועידת־השלום.
יש סקרנות קיצונית לגבי ישראל
ולגבי כל דבר ישראלי. העם עייף מן דד
מילחמות, ובאמת רוצה בשלום.
זאת לא אומרת שקל בשבילו להכיר
בישראל. זהו מחסום פסיכולוגי, שעוד צריכים
לעבור אותו. אבל מצב־הרוח מאפשר
שינויים. היו מיפנים כה רבים בתודעת
המצרים בתקופה קצרה זו של המילחמה,
שהרבה מוסכמות התערערו, והרבה דברים
השתנו. ועידת־השלום יכולה לגרום
לעם המצרי לשנות את יחסו לישראל מן
היסוד.
כשעזבתי הפעם את מצריים, שמעתי
מכמה וכמה אנשים :״יהיה מעניין לבקר
בתל-אביב. מוכרחים פעם לראות מד, זה
ישראל, איך החיים שם, איזה מין אנשים
הם אלה.״
אני חושב שהסקרנות היא הרגש החזק
ביותר של המצרי כלפי ישראל. סקרנות
המהולה לא מעט בהערצה.

בתוך המערך עוד נמשך הוויכוח, כאשר התכנסה
ישיבת הכנסת. וכך קרה — שוב שסיעת־חיחיד
שלנו נאלצה לנהל את המאבק לבדה ממש, כשהיא
משמשת פה לכל ״היונים״ הנפחדים של המערך, שלא
העזו לתמוך בנו בגלוי, ורק הביעו בחעוויות״פנים
ובכמה קריאות״ביניים רופפות את הסכמתם לפעולתנו.

.כינו ס 1ה
איננו חוקי!״
נכנסנו לקרב ברגע שהתחילה הישיבה. כאשר הכריז
היו״ר על הנושא, קמתי ממקומי:

חיו״ר ישראל

21 באוקטובר 1973
ה קווו ״ השל
בו ש ט׳ הרגל
״הארץ״ התפלא במאמרו הראשי על פך שמכל
סיעות הכנסת חיתה זאת דווקא סיעתנו, בת-החבר-
היחידי, שגילתה ששירות עסקני״מיפלגות כקציגים בכירים
בצה״ל, ערב הבחירות, היא הפרה חמורה של החוק.
אבל זה לא היה מיקרה. כאשר יש לחשוף שערורייה
ציבורית כזאת, להפעיל את החוק ולהזעיק את
הכנסת — מוטלת החובה כמעט תמיד על סיעתנו.
פשוט אין שום סיעה אחרת בכנסת המוכנה והמסו-
גלת למלא תפקיד זה.
וכך קרה שבשבוע שעבר התכנסה הכנסת לישיבה
המיוחדת, שהיתה כל-כולה מוקדשת לבעייה שאנחנו
עוררנו אותה — ושבה ניהלה סיעתנו לבדה את
יוזמתה של סיעת העולם3 ,זך. ויועצה המשפטי פר אמנון זכרוני,
התברר כי שירות זה מעורר קשיים חוקיים. העובדה כי פגם זד.
נתגלה ־רק בשל יוזמתה וערנותו! של סיעה בת הבר־כנסת אחד,
מעידה על אורחות המימשל בישראל ועל מידת פעילותן. של המפלגות
בכנ ס ה

״הארץ 22.11.73 ,,
המאבק נגד אחד העיוותים החמורים ביותר במדינה
— הפוליטיזציה של צה״ל.

זה התחיל ביוזמתו של אמנון זיכרוני, ובמיכתב
שכתבנו ליו״ר ועדת הבחירות, לרמטכ״ל וליועץ המיש-
פטי של הממשלה (העולם חזה .)1890 התגובה היתה
מיידית: השופט העליון חיים כהן קבע שאנחנו צודקים,
וכי שירות מועמדי־הבחירות בקצינים בכירים נוגד
את החוק. היועץ המישפטי הודיע לרמטכ״ל שאין
ברירה, ויש להעמיד את הקצינים בפני הברירה להתפטר
מצה״ל — או להתפטר מן העסקנות המיפלגתית.
במשך כמה ימים התנהל ויכוח ציבורי. ויכוח מוזר
— מפני שהוא התנהל ברובו תוך החרמת הגורם
שעורר את הבעייה. כך הזמינה הטלוויזיה הישראלית
(לייתר דיוק: הטלוויזיה הישראל-גלילית) את נציגי
כל הסיעות לדיון על נושא זה — מילבד סיעתנו( .היה
זח אחרי שאותה סוכנות מיפלגתית הזמינה את נציגי
כל הסיעות לדיון על ועידת-חשלום — מילבד סיעתנו,
שטיפלה בנושא זה יותר מכל שאר הסיעות גם יחד).
האלוף יריב הודיע שיתפטר מצה״ל. אריק שרון הודיע
שיתפטר מן הליכוד. ואז נקטו סיעות-הליכוד בתחבולה
פרלמנטרית: הם ביקשו לכנס את הכנסת כדי
לדון בנושא הבא :״הצעה לתיקון סעיף 56 בחוק
הבחירות לכנסת, שיאפשר למועמד לכנסת על פי בקשתו
בכתב לשרת שירות-מילואים.״
כלומר: שלושה שבועות אחרי שהליכוד עשה
קנונייה עם המערך (קנוניית בדר-עופר מס׳ )1להפסיק
את כל פעולת החקיקה מטעם חברי-הכנסת, הוא
עצמי ביקש לכנס את הכנסת כדי לחוקק חוק מיפלגתי.
תחילה היה נדמה שהמערך יתנגד מייד ליוזמה זו.
אבל המערך פוחד מפני הליכוד. הוא זקוק להסכמת
הליכוד כדי להשתיק את השערוריות של מילחמת יונו-
הכיפורים. ולכן, בישיבת ועדת־חחוץ״והביטחון, נעשתה
קננוייה: הליכוד לא יתנגד בצורה חריפה להטלת מסך
הסודיות על ועדת-החקירה שתחקור את מחדלי המיל-
חמה, ותמורת זה יסכים המערך לתיקון החוק כדי לאפשר
לקצינים בכירים בשירות פעיל להישאר עסקני-מיע-
לגות בעודם ממלאים תפקידים מרכזיים בצה״ל במיס-
גרת המילואים.
את התמיכה בהצעת הליכוד יזמו, לא במיקרה,
שלושה חברי ועדת-החוץ־והביטחון פושטת״הרגל: חיינ1
צדוק (מפא״י) ,משה כרמל (אחדות-העבודה) ויעקוב חזן

ישעיהו :

הצעה־לסדר לחבר־

הכנסת אבנרי.
אורי א מרי ו אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה,
אני טוען שכינוס ישיבת־פגרוז של הכנסת על הנושא
הזה איננו חוקי.
לפני שלושת שבועות קיבלה הכנסת, ביוזמת הליכוד
והמערך, הצעת־חוק המשתקת את הכנסת והמוציאה אותה
מאונס לפגרה פרמננטית.
תקנון הכנסת קובע בסעיף ( 36ב) ,שהצעה בחתימת
30 חברי־ כנסת לכנס כינוס בפגרה דינה כהצעה דחופה
לסדר־היוס. הצעת־חוק פרטית איננה הצעה דחופה לסדר־היום,
ואיננה יכולה להידון כהצעה לסדר־היום.
נניח לרגע שהכנסת היתה מחליטה לקבל את ההצעה...
מנחם בגין: אינך מתמצא בסוגיה. הגשנו הצעה
לסדר־היום.
היו״ר ישראל ישעיהו: אני אשיב.
אורי א מ רי גם כאשר הצעת־חוק פרטית מנוסחת
כאילו כהצעה לסדר־היוס, היא נשארת הצעת־חוק.
היו״ר ישראל ישעיהו: טעות בידך, חבר־הכנסת
אבנרי.
אין עדיין הצעת־חוק פרטית מונחת על שולחן הכנסת.
מונחת הצעה לסדר־היוס, הצעה דחופה לסדר היום, ונדון
בה כדין, כהצעת לסדר־היוס, דיון בהצעת דחופה זו
מתקיים בכנס המיוחד של הכנסת בפגרה. הכל כדין.
מנ חםמין: חבר־הכנסת אבנרי, אתה חושב שאיננו
יודעים את החוק ל
אורי א מ רי: נגד זה בדיוק אני טוען, אדוני תיושב־ראש.
אי־אפשר להגיש הצעה לסדר־היוס כשהכוונה היא
לחוקק חוק. אם תתקבל ההצעה לסדר־היוס גס אז לא
תצא מזה הצעת־חוק, ותהיה זו החלטה ערטילאית. גס
אז אי־אפשר יהיה לכנס את הכנסת כדי לחוקק חוק,
אלא אם הממשלה עצמה מביאה הצעת־חוק.
היו״ר ישראל ישעיהו: כרגע, בשלב זה, עומדת
לפנינו הצעה לסדר־היום, הצעה דחופה, והיא תעמוד
לדיון כדין. בכך השבתי לך, ואני דוחה את הצעתך
לסדר.
מנחם מין: זוהי הצעה לסדר־היוס.
אורי א מ די: זה לא כתוב כך. מה כתוב כאן?
היו״ר ישראל ישעיהו: זה לא דו־שיח.
אורי א מ רי: זוהי הצעה לתיקון חוק. כתוב כך
בפירוש.
היו״ר ישראל ישעיהו: רשות הדיבור לחבר־הכנסת
אברמוב, להנמקת ההצעה.

שוו רו ר ״ ת ״
ה פו לי ט רו קי ם
והגגר לי ם ־ העסק גי ס
מאותו רגע ניהלתי מילחמת־גרילה. ליוויתי את נאומיהם
של שלושת דוברי הליכוד הימני — אברמוב,

גוונו ער אחת הגנות הנוראות
שיורו ער צורר, ושתוגו לאסון
שר ה־ 6ב א 1ק ט 1ב ו
להנמקת הצעתנו להשיר מסדר־היום את
הצעת הליכוד לאפשר למועמדי־בחירות
לשרת בצה״ל, אמרתי את הדברים הבאים :

אורי א מ רי: הרשו לי הערה אחת: לפני שלושד,
שבועות בילבד נתן הליכוד יד לקנוניה לשתק את
הכנסת, ולמעשה להשעות את המישטר הפרלמנטרי בישר אל•
עכשיו, כשזה נוגע לאינטרסים המיפלגתיים שלו,
הוא מכנס את הכנסת כל שני וחמישי.

הטוואים חסמו בגופם
רבותי, אני גאה מאוד שהיתר, זאת סיעתי, שהעלתה

אלוף שרון: ל אן ן
(זאב ב״הארץ״)
את בעיית שירותם של מועמדי־הבחירות בצה״ל, מפני
שזה נוגע ללב־לבו של צה״ל.
שום פאתום, אמיתי או מזוייף, לא ישנה את העובדה
הזאת.

מדובר פה על אחת המכות הנוראות שירדו
על צה״ל, ושתרמו לאסון של ה־ 6באוקטובר :
מכת הפוליטיזציה, מכת המיפלגתיזציה של
צח ״ל.
במשך שנים ישבו קצינים בכירים, מפקדים עליונים,
וניהלו פלירטים עם מיפלגות. הם חשבו על קאריירות
פוליטיות, במקום להכין את צה״ל למילחמה הזאת. בחקירה
החשאית שהחלטתם עליה תנסו אולי להעלים זאת מהציבור,
אבל הציבור יודע שרבים מן האלופים האלה,
האחראיים לאסון — במקום לעסוק בצה״ל, ניהלו בשנים
האחרונות משא־ומתן על איזו עיריה, על איזה מקום
ברשימה של איזו שהיא מיפלגה. זוהי האמת היסודית.

עכשיו בא הליכוד ואומר: אנחנו נגד פוליטיזציה,
אנחנו נגד מיפלגתיזציה — בתנאי
שזה נוגע לאחרים. כשזה נוגע לי — זה בסדר,
זה משהו מיוחד.
מרדכי סורקים: לך טוב, אין לו אלופים.
אורי א מ רי: לי יש טוראים, ואני גאה בכך.

ן הדיון בכנסת אתמול היה סוער
]והופרע מדי פעם בקריאות ביניים
על ידו־ מתנגדי החוק ובראשם מר
אורי אבנרי. כן היו חילופי קריאות

״האוגדה של הליכוד־

״הארץ 22.11.73 ,,

אדוני היושב־ראש, כל הוויכוח הזה היה בלתי־אפשרי
בימי כהונתו של דויד בן־גוריון כשר־הביטחון.

שובל ותמיר — בקריאות שנועדו לשים את הדגש על
השאלה האמיתית :

שניאור זלמן אכרמום: והוא גם מועמד לכנסת
השמינית, הוא יכול לנהל תעמולת־בחירות 1מדוע אתה
שולל אותה זכות ממועמד שאיננו חבר־כנסת? מדוע
האפלייה הזאת?
מאיר אכיזוהר: זו שאלה מאוד רצינית, אס חבר־כנסת
יכול לפקד על אוגדה.
אורי א מרי: גס חבר־כנסת שמועמד בבחירות —
חלות עליו כל המיגבלות החלות על מועמדים אחרים.
חברי־הכנסת המשרתים היום בצבא, והמנהלים תעמולת
בשם המערך בכל רחבי צה״ל, הם שערורייה בפני
עצמה.
שניאור זלמן אברמוב: חבר־הכנסת אבנרי, שאלת
הפוליטיזציה בצבא היא שאלה חמורה, ואני מקווה
שלא יידחק היום ונדון בסוגיה זאת, אבל היא אינה

במילחמה הזאת ניצחו הטוראים והסגנים, ולא
האלופים. תאמין לי. לא האלופים בלמו את הצבא
המצרי בגופם!

קשורה בפרשה זו שאנחנו דנים בה היום ...הנושא
הזה מלכד לא רק את הליכוד, אלא גם את המיפלגה
הליברלית. העצמאית, גם את המיפלגה הלאומית הדתית;
ואני בטוח גם רבים מהמערך.
אורי א מרי: לבדר־עופר זה מתאים !
קריאה: בבחירות אלה, שיטת בדר־עופר היא לאורו
כל הקו.
שניאור זלמן אכרמוב הסערה הזאת מראה,
חברי־כנסת נכבדים, עד כמה הנושא הזה של פוליטיקה
בצבא או צבא בפוליטיקה מסעיר את הבריות ; ואני
מקווה שאנחנו נחזור לנושא הזת במיסגרת המתאימה.
אורי א מרי: בוודאי, כאשר זה לא יהיה נוגע
לכם. כל אחד מתנגד לזה כאשר זה נוגע למישהו אחר.
היו״ר ישראל ישעיהו: חבר־הכנסת אבנרי, אני
מבקש ממך. אני מוכרח לאחוז באמצעים כדי לקיים

לאן ירדגו 1לאן ירדתם אתם, המתגאים בכו ׳ואתם
הסידיו של דויד בן־גוריון!

היום אתם רוצים להכניס את חמיפלגתיות
לצח״ל, דרך כל הפרצות :
מרדכי סורקים ו כמה השמצת את בן־גוריון

במשך שנים?
שמואל מיקוניס ו כמה שנים אתם הפקרתם
אותו?
אורי אכנרי ו אולי אין זה מיקרה שכאשר
אתם בוגדים בו, אני מגן מליו. ובהזדמנות זו אני
גם רוצה לאחל לו החלמת מהירה.

אדוני היושב־ראש, בעיצומה של המילחמה,
כקירכת הגשר מעל לתעלה, רציתי לעבור את
הגשר. שאל אותי סנן־מישנה: אתה רוצה
לעבור לאוגדה של המערך או לאוגדה של
הליכוד?
זה היה הסלנג...
מרדכי סורקים ג זה גם כן מסוג ההשמצות
שמשמיצים את צה״׳ל בארץ.
יעקב נחושתן ג אין לסיפור הזה שום שחר,
חבר־הכנסת אבנרי.
אורי אכנרי ו זה היה הסלנג של צה״ל באותם
ימים: אוגדה אחת של מפקד מיפלגתי אחד, אוגדה
שניה של מפקד מיפלגתי שני. ובתל־אביב ישבו הפולי־טרוקים,
וניהלו את מילחמת־היהודים. אנשי המעדר הכינו
היסטוריה של המלחמה לפיו נכשלה האוגדה של הליכוד,

אבל אני אומר לו — ואמרתי לו זאת.
כהזדמנות, גם כאופן אישי: או — או, או
שאתה מקדיש את זמנך לשיקומו של צה״ל,
וצה״ל זקוק לזה מאוד מאוד, או שאתה עסקן
של הליכוד. גם זה וגם זח — זה לא הולך.
מנהם בגין: מה לא הולד?
אורי אבנרי ז לא הולך שהאיש יהיה עסקן
במיפלגה שלך, ויהיה גם קצין בכיר בצה״ל.
מנחם בגין: הוא במילואים.
אורי אבנרי ז איש לא יתייחס ברצינות
י— אמרתי זאת לו, ואני אומר זאת גם לך —
איש לא יתייחס ברצינות לביקורת שלו על
ניהול המילחמה, לביקורת שלו על מיבנה צה״ל,
דברים חשובים מאין כמוהם, כאשר באותו זמן
הוא עסקן מס׳ 6ברשימה שלך.
אריק שרון יודע שהוא צריך לבחור. וכאשר הוא
הועמד בפני הברירה — ואני שמח שעזרתי להעמיד אותו
לפני הברירה — הוא החליט את ההחלטה הנכונה:
מקומו בצה״ל, ומוטב שהוא יישאר בצה״ל.
מנחם בגין ז הוא איננו רוצה. לא נכון מה
שאתה אומר.
אורי אכנרי ז תאמין לי שהוא רוצה.
כולנו מכירים את אריק שרון. נאיבי מאד לחשוב

ה חי ס לג חיוגי השל !נה ל
והאחרים החליטו שהאוגדה של המערך נכשלה.
יעקב נחושתן ז אין לסיפור הזה שום שחר. ן אליעזר שופטי! :מי היתה האוגדה של
; §.המערך?

קומנד! 101 שר המעוך
אורי אכנרי: אדוני היושב־ראש, מדברים על
״קומנדו 101״ — המישלחת הישראלית בקילומטר ה*101
בכביש סואץ־קהיר.
איזו מין מישלחת היא זו? המועמד ה* 27 של המערך
לכנסת...
זלמן שובל ז זה מקום בטוח?
אורי אכנרי ז ...ומועמד המערך לעיריית ראשון־
לציון, וחתנו של משה דיין. שני אנשי מילואים.

האם אתם רוצים לספר לי, ככל הרצינות,
שבכל רחבי צה׳׳ל אי־אפשר היה להרכיב מיש
לחת לניהול שיחות צבאיות מובהקות, אלא
מהמועמדים שד המערך, וכראשם בן־התפנו־קים
התורני של הגב׳ גולדה מאיר? לאן הגענו?
מרדכי סורקים ז דבר קצת בדרך־ארץ על

אהרן יריב. יש לו עבר גדול. וגם על אלוף אייל.
אורי אכנרי ז יש לי דרך־ארץ כלפי יריב.
אבל הוא אינו יכול לנהל את השיחות האלה,
ולהיות מועמד מרכזי של המערך בבחירות לכנסת.
מרדכי
סורקים ז הוא לא קיבל אישור
ממך לנהל משא־ומתן.
או רי א בנ רי: לא ייתכן שהגב׳ גולדה מאיר
תופיע בטלוויזיה, ותגיד שהאיש הזה הוא גאון,
הוא נהדר, וההישג הוא הישג אישי שלו, לא
של צה״ל — והוא גס מועמד של המערך לבחירות
בעוד חודש.

שהוא יישב שם במטה שלו, בזמן מילחמת בחירות,
וישתוק.

לא איש כמו אריק שרון ישתוק.
הוא לא שתק אתמול, חוא לא שתק בזמן המילחמה,
הוא אינו שותק אחרי המילחמח, הוא לא ישתוק גם מחר.
הוא יישב באוגדה וידבר, ודבריו יהדהדו לא רק בארץ,
אלא גם סביב כדור־הארץ. ובאותו זמן איש זה יהיה
מועמד שלכם!

האם נהפוך את המדינה הזאת לרפובליקת
בננות, עם חונטה ׳י של קצינים — חצי־פודיטי־קאים,
חצי־גנרדים — רגל אחת כמטהי״האוגדה
ורגל אחת כמטה־הכחירות?

אלופי בזר ועופר
אדוני היושב־ראש, כל הטיעונים הפורמליים שהושמעו
חיום מופרכים מיסודם. שני המישפטנים הבכירים —
היועץ המישפטי לממשלה והשופט העליון חיים כהן.,
יושב־ראש ועדת הבחירות — קבעו שהטיעון שלנו צודק.
שניהם הרחיקו לכת אף יותר ממני ומחיועץ המישפט
שלנו, אמנון זיכרוני.
החוק קובע שקצין בכיר חייב להתפטר לפחות
100 יום לפני הבחירות. היום אנחנו יודעים ש*100
יום זד. כלום, ויש לקבוע שנה או שנתיים, אם רוצים
להציל את צח״ל, אם רוצים לשקם את צה״ל ולרפא את
הנגע הנורא הזה שחדר לתוכו.

גנרלים שד רפובליקת בננות?
ואריק שרון — אני מלא הערכה לאריק שרון,
אני מחבב אותו, אני חושב שהוא תרם תרומה חשובה.
את הישיבה כסידרה. תתנו לי לנהל את הישיבה כרגיל
ובסדר.
זלמן שובל ז ...אס הציבור מצפה מאנשים מסויימים
שיתרמו משהו לביטחון המדינה, והס יודעים שהם יכולים
לתרום, איננו יכולים להעמיד בפני אדם כזה את
האלטרנטיבה או להפסיק לתרום למען הביטחון או להפסיק
לתרום למען החיים הפוליטיים.
אורי אבנרי: למה?
זלמן שובל: כי האנשים זקוקים לשני הדברים יחד.
אורי אבנדי ז אנחנו זקוקים לקצינים ס 1מ 1ז ,? 011
ולחברי כנסת 1£מ11 011
זלמן שובל: אין ״פול־טיים״ .כולנו פארט־טייס״.
אורי אכנרי ז לפקד על אוגדה, זה ״פול־טייס ג׳וב״ !
זלמן שובל ז במלחמה זו הוכיחו את עצמם, יש
תרבה אנשי מילואים שעשו במילחמה הזאת דברים שעוד

קצין־חינוך ראשי, את חבר־הכנסת גרשוני
כקצין הסברה לפיקוד הדרום, וכן הלאה.
מנחם בגין ז תשאיר גם לעצמך איזה תפקיד.
אורי אכנרי ז אל תדאג, לא יגייסו אותי.
אין מגייסים אותי אפילו לתפקידים שאני מומחה
להם יותר.
אדוני היושב־ראש, הצעת הליכוד היא מופרכת.

אני בטוח שאילולא היה מדובר עד אדוות
שהוא מועמד הליכוד הימני, לא אני הייתי עומד
באן, אלא חבר־הבנסת בגין חיה עומד כאן:
וכפאתום שרק הוא אמון עדיו חיה נואם נאום
חוצב־דהבות נגד השחתת צבא הגנה ליש
ראד, נגד הכנסת ריקבון לצבא הגנה לישראל,
נגד הכנסת המיפדגתיות לצבא הגנה
לישראל,
ואינני מעלה אף בדמיוני את נאומו של חבר״הכנסת
תמיר, אילו היה מדובר על אלוף של המערך.
רבותי, אין זה עניין של מיפלגה זו או אחרת.
אנחנו עברנו מילחמה קשה. במילחמה קשה זו נתגלו
ליקויים נוראים. .אחד הליקויים העיקריים הוא — הכנסת
המיפלגתיות לצבא הגנה לישראל.

מותר לי לומר זאת, כי עמדתי על דוכן
זה 80 יום לפני המילחמה, והעליתי הצעה
לסדר־חיום על נושא זה עצמו — חמיפדגתיזציח
של צבא הגנה לישראל.

ובכן, אותו סעיף האומר שדרוש צינון של 100 יום,
אותו סעיף עצמו, ולא סעיף אחר, כולל את התקנה שאסור
לגייס קצינים למילואים. אין זאת רק פריבילגיה למי
שרוצח לנהל תעמולת בחירות, שלא יגויים. לכל אחד
נעים לנהל תעמולת בחירות כשיש לו ה״פלאפלים״ על
הכתף. זאת לא פריבילגיה, זאת חובה.

מי שדיבר נגד זה אז בכל פה היה דווקא האלוף
שרון, יחד עם האחרים.
אדוני היושב־ראש...
אסתר רזיאל־נאור 5 :דקות הפכו ל40-
| דקות.
אורי אבנרי ז אתם דיברתם מעט היום?
אדוני היושב־ראש, אני רוצה לפנות גם לאנשי ה־מערך,
שלא יתנו להעביר את הדבר הזה, אפילו לא כדי
להציל את האלוף יריב. דבר זה חורג מעבר לכל
שיקול של בחירות.

אם אץ חובה בזאת — מה יקרה? המערך,
ששר־הכיטחון שייך דו, ובידיו האפשרות
והיכולת, יגייס את חבר־הבנסת אברהם עופר
במפקד אוגדה, את חכר־הכנסת זילכרברג ב

זהו אחד הדברים היסודיים לגבי עתידו שד
צבא הגנה לישראל.

* חונטה — מועצה בספרדית, הכינוי המקובל לכת של
קצינים המשתלטת על מדינה.

אני מציע, אדוני היושב־ראש, להסיר את ההצעה
מסדר־היום.

נשמע עליהם הרבה זמן ...כאשר קרה האסון הגדול
בנורווגיה במלחמת העולם השניה, קם אדמירל בריטי
בבית־הנבוזריס ותקף את צ׳מברליין על הנחזדל הפוליטי
החמור. במדים.
אורי אכנרי ז מה היית אומר אילו מונטגומרי
היה מועמד מטעם מפלגה אחת, והמרשל אלכסנדר
ממפלגה אחרת, ובעיצומה של המילחמה היו מנהלים
תמעולה למען מיפלגותיהס?

ייט&בשאמרת
אחרי שלושת נואמי הליבוד. הייתי הנואם היחידי
שהתנגד להצעתם. תבעתי להסיר את חחצעה מסדר־היום.

(הטלוויזיה,
שדיווחה על הישיבה, נתנה לשלושת
נואמי הליכוד להסביר את עמדתם. כאשר נתנה קטע
מנאומי, היה זה קטע שלא נגע לעניין, ושלא כלל אף
טענה אחת שלי. נוסח הנאום — ראה מיסגרת).
לאחר מכן ביקש המערך לדחות את ההצבעה לכמה
ימים, כדי לחשוב אם כדאי לו להסכים להשחתה נוספת
של צה״ל או לא — הכל לפי חאיצטרס המיפלגתי הצר.
דרשתי להעמיד את הדחייה להצבעה — ואף יונה אחת
של המערך לא הצביעה איתי נגד הדחייה.
אבל המאבק עשה את שלו. כעבור יומיים, בישיבת
סיעת המערך, גברו הקולות שתמכו בעמדתנו — וחיא
נתקבלה על-ידי המערך. היתח זאת שוב הוכחה חותכת
עד כמה יכולה גם סיעת׳־יחיד נמרצת לשנות
סדרים במדינה. ולא חשוב שאחד-פך חסכים המערך
לפשרה עלובה.

קולנוע
ת ד רי ך
תל־אביב
מלכודת החופש (אסתר -
אנגליה) — עלילה בידיונית-בחלקח ומצי־אותית־בחלקה,
על איש־ביון המתפתל גין
מלכודות פוליטיקאים ערמומיים !ופושעים
מיקצועיים. מישחק מעולה של דומיניק
סגדה זפול ניומן ואווירה עגמומית מצולמת
להפליא.
נשיא על הכוונת (אמבי,
אוצות־הבוית) — סיפור דימיוני, על ניסיון
התנקשות בדה־גול, מצליח בעזרת בימוי
יעיל ומבריק לרתק את הצופים לכסאו־
!תירם, למרות שידוע לכול כי לדודגול לא
אונה מעולם מאומה, בהתנקשות.
שחק אותה סם (תכלת, אר־צות־הברית)
— וודי אלן מגלם את הגבר
האמריקאי הנבוך המחפש מישענת ביחסיו
עם המין השני, על פי המיתוס של האמפרי
בוגארט, והדמויות ־שבהם הופיע על בד
הקולנוע. משעשע.
** קליאזפטרה נ׳דנס (פאר. אר־צות־הברית)
— סופר־אשה כושית בשירות

אני וחלק מחברי
עדיין עסוקים במקומות אחרים

ה 3ונד 11 את רוב הלין!׳
בין השעות 2 0 .0 0 - 0 5 .3 0

פנדה וניומן ב״מלכודת החופש״
איש־ביון מתפתל
הביון האמריקאי שולטת באקדח, באגרוף,
בקאראטה ובג׳ודו, ומחסלת בלי בעיות
את כל העומדים בדרכה. סיפור מצוייר
שקם לתחייה.

הקוים העירוניים והפרבריים ב אזור חיפה פועלים עד שעה .21.30
הקוים העירוניים בירושלים קו 20 , 18 ,6 ,4פועלים עד שעה 21.30
ושאר הקוים עד שעה . 20.00
הקוים מתל-אביב לחולון, לבת-ים, להרצליה, לכפר-סבא, לנתניה, ללוד,
לרמלה ולדרום פועלים עד שעה . 20.00
הקוים מחיפה לעכו, לנהריה, לקריות ולטבעון פועלים עד לשעה , 21.30
לעפולה עד שעה , 19.00 לטבריה ולגליל עד שעה . 18.00
הפעלנו את הקו קרית-שמונה— ירושלים, וחיפה— ירושלים, במתכונת

מוגבלת.
כן פועל השרות לאילת 4פעמים ביום, והופעלה הנסיעה מאילת לשים־
א-שייך.

י עד שהמוות יפריד בינינו
(לימור, איטליה) — קומדיה ארסית על
יחסים בין גברים ונשים, המתאר את הנישואין
כמלמדת •שטנית לחלשים ברוחם,
בהדרכתו של הציני בבמאי איטליה, פיאט־רו
(גירושין נוסך איטליה) ג׳רמי, ועם
דאסטין הופמן בדמות הקרבן הראשי.
* בצל הזהב השחור (דקל, ארצות־הברית)
— סטנלי קרמר מעמיד את הפרט
מול המימסד, על רקע חיפושי נפט באוקל הומה
של תחילת המאה. מלודרמה שיטתית
למדי, המיועדת בעיקר למי שרוצה
לראות פעם נוספת את פיי דאנאווי או
מורג׳ סי. סקוט.

מ היו ם הראשון למלחמה ועד ח יו ם שמרנו על קשר או טו בו סי ם
לבל מ קו ם, ובהדרגה שיפרנו ו הו ס פנו נ סי עו ת בבל ה קוי ם, חלק
מ ה או טו בו סי ם ורוב חברינו ועו בדינו עדיין לא חזרו לעבודה
והםע סו קי ם בי חד עם האח רי םבמ קו םאחר.
אנו מ תנ צלי ם על אי הנו חו ת ו על העיכובי ם הנדר שים מאת
נוסעינו בי מי םאלה.

חיפ ה
**ן* התפוז חמיכני (מוריה, אנגליה)
— לבעלי עצבים חזקים, תיאור מפחיד
למדי של מה שצפוי לעולם בעתיד הקרוב:
אלימות, פראות ואכזריות. למתעמק יותר,
מוצגות שאלות על משמעות האמנות, על .
זכויות הטעם ועם פירוש התורה היהודית-
נוצרית של מהות האדם. בימוי מזהיר של
סטאנלי קובדיק.
* * הבריחה (ננצמון, ארצות־הברית)
— בוני וקלייד של ימינו מטילים חתיתם 1
על דרום ארצות-הבדית, אבל לשם שינוי
מצליחים להימלט למכסיקו. סרט רווי אלימות,
עם כמה מעמדים מרשימים, אבל
הרבה שפיכות-דמים לשמה, מן הנסיונות
הפחות מוצלחים של הבמאי סם פקינפה.
עם סטיב מקווין ואלי מקגרו.

ירו שלים
! * ה טו בהרעוהמ כו ע ר( ,סמדר
איטליה) — סופר־מערבון של סרג׳יו לי-
אונה, המותח את הרפתקותיהם של קלינט
איסטווד, אלי וואלאך יולי ואן קליף,
כמקרוני ארוך. זה נמשך עוד ועוד, זה
מוגזם עד כדי פארודיה, וזה בהחלט
משעשע.

העולם הזה 1891

70 נל
התחתונים של אדחה
וכל זה למה? או. במשך המלחמה אירחה
נעמי בביתה כ־ 30 איש ביום, וכולם אוכלים
ושותים ומעשנים ועושים חיים על
חשבונה.
״אם המלחמה היתד. נמשכת, הייתי מפסידה
את התחתונים שלי,״ נאום נעמי
אדווה.
אבל לכל דבר טוב יש גם גבול. יום
אחד שמעה ששמעון אלול מתכונן לפתוח
פיאנו־בר, מיספר מי־יודע־כמה, ודווקא
בחיפה. רעיון לא־נורמלי. נעמי קפצה
על העניין בהתלהבות. פיאנו־בר יש,
יהיו גם חברה. היא תביא אות*.

וכך עמדה לה בפתח הפיאנו־בר החדש
במוצאי־השבת שעברה במדי-קרב: מגפיים
לבנים, שמלה לבנה ארוכה נדיבת־פתחים.
וכנראה גם התחתונים, שניצלו תודות ל־הפסקודהאש.
קרבית לגמרי, מוכנה ומזו־

בחיל־הים, עם אשתו רחל• ואחריהם
ציונה (מנהלת־הבמה של תיאטרון חיפה)
נפט ובעלה אריה, מנהל חברת לים.
וכמובן גם צבי הרשקוכיץ המגודל,
בן־דמותו של ג׳ימי לוי, שהוא בעל מיפעל
לשלטים מוארים ועבר ססגוני, ואיתו אחות
בשם ניצה מבית־החולים רמב״ס. וגולת-
הכותרת — גיסתה של נעמי, צופיה
ברוט, המדגמנת בצמרת בתי־האופנה באירופה
בעיתות־שלום.
אבל לכל האורחים הללו ציפתה ר,הפ־

בשלושה

עדנה

המועדון שד אדווה
הכל, חוץ ממנה
לקבל את פני אורחי הפתיחה. ומי לא
היה שסי
בא אמנון אנג׳ל, החתיך התורן של
חיפה, קצין בצה״ל וסטודנט שנה שלי שית
לכלכלה, הבן של מאפיות אנג׳ל
המפורסמות. הגיע גס יומי, המשרת

תעה של חייהם, משהו שלא היו מוצאים
בתל־אביב אפילו אם היו משתדלים. פיאנו־בר
בלי פיאנו. פאקט. הכל הצליחה נעמי
להשיג, חוץ מפסנתר, וגם חוץ מתל-
אביבים, שהתעצלו להינתק מעל הטלוויזיה
ולנסוע חיפתה, אפילו בשביל זה.

אף פעם —
נא לא להיבהל. רפי שאולי ועדנה
לב עדיין יחד. הולכים לשפת־הים, וכל
זה. האהבה פורחת. עדנה עדיין תולה
בו עיניים מעריצות, ושום דבר לא השתנה.
הקטנה מאוהבת עד־שיגעון. כולם מחכים
שכבר יימאס לה, כמו שקורה כל־כך
הרבה בעניינים האלה, אבל היא לא מגלה
אפילו סימנים כאלה. להיפך.
אלא שבעצם שעות אלו קורה שם, כנראה,
משבר.
מנדי עומדת להגיע. עם הבת הקטנה.
היא קנתה אמנם דירה בסביבה, אבל
כשהיא מגיעה ארצה, רפי תמיד משכן
אותה אצלו, אין אפס.
ולעתה מצפה מיבחן־האמת שלה.

אדרו!! וידיד
כולם, חוץ מ־

הזד מנו ת
חסידת הזהב של חסידוף
שלושים שנה ומעלה ניסו נציגות המיון
היפה בעשרותיהן להסביר לדני חפידוף
שהכסף זה לא הכל, ושהעיקר זה האישיות.
!אבל על דני זה לא עבד. שום כוח שב!
עולם, לא בלונדיניות, לא שחורות, לא
גבוהות, לא נמוכות — שום דבר לא עזר.
!רק התחיל לצאת עם בחורה, רק הריח
משהו רציני, וכבר היה בטוח שכל מה
)שהיא רוצה זה את הכסף של אבא שלו,
החסידוף מבעלי בנק דיסקונט.
״י אבל מה? הבן־אדם זה רק בן־אדם. כסף
$או לא כסף, יום אחד צריך בכל־זאת
1למצוא את האשד, של החיים, להעמיד חון
פה, לגדל ילדים, בקיצור — לעשות כל
| מה שהחברים שלו עשו כבר מזמן. שיהיו
1לי לירות כמה פעמים שהוא כבר היה או־
; טו־טו לפני וכימעט, והופ — שום דבר.
׳ נרתע ברגע האחרון. הכל בגלל חוסר הביטחון.
אלא שבימים אלה, לעומת זאת, מוכנים
\ החברה שלו להישבע שמה שקורה לו
הפעם זה סופי ומוחלט, רציני, כלומר.
,י מזה כמה חודשים יוצא דני עם זהבית,
י נערונת ירושל|מית חומת־שיער ובעלת
חוטם סולד, תמירה מאד ונאה להפליא.

דני וזהבית פעמונים אפילו באילת הם כבר היו. ויש אפילו מי
שטוען כי דני שומע כבר פעמוני־חתונה
מדנדנים.

מסתבר שלאביבד! פז נשבר לגמרי
מתל־אביב והסביבה. לפני כשלושה חודשים
הגיעה אביבה ארצה, י לרגל פטירת
אביה, בחברתו של שוקי לוי הבלתי״
נמנע שלה.
מייד לאחר רידתה מהמטוס תפסה אוטו
ונסעה ישר לחיפה, מבלי לפזול אפילו
לעבר תל־אביב המעטירה, שגידלה אותה
בנאמנות שנים רבות.
רק נגמר ה״שבעה״ ,ארזה את המיזוודות
ואת שוקי, וחזרה לאנגליה. הפעם זה
כנראה סופי, מפני שכעבור זמן־מה נסעה
גס אמה אחריה, להצטרף אליה שם.
אביבה ושוקי, המופיעים באנגליה כצמד
זמרים־רקדנים, בתוכנית משלהם, מצליחים
יפה. עד כדי כך, בעצם, שציפורים
קטנות החלו מלחשות שהצמד עתיד, כנראה,
לייצג את אנגליה בפסטיבל שייערך
בקרוב ביפן.
מה לזוג ישראלים ולייצוגה של בריטניה
הגדולה מעבר לימים?
זאת עוד נראה.

נעמי פולני סוגרת מעגל
משך שנים אחדות ניסתה נעמי פולני, מי שהיתה חגרת הצ׳יזבטרון במיל־חמת־השיחרור,
והקימה את התרנגולים ויצרה זרם חדש בתחום הבידור הקל הישראלי,
לקיים את עצמה ואת שני ילדיה (המשותפים לה ולבעלה-לשעבר ליאור ייני)
מעבודות שונות. היא הופיעה בקיבוצים וליוותה הופעות שונות באקורדיונה. אך
מאבק״הקיום בכוחות עצמה היה קשה מדי, והעיר הגדולה הפכה גדולה מדי
וריקה מדי.
לכן החליטה נעמי לקום ולעשות מעשה. היא לקחה את הילדים ואת הפקלאות,
עברה להתגורר באופן זמני במושבה סמוכה לכינרת, והגישה בקשה להתקבל לקיבוץ.
מנדי אין אפס

013111

ג ״ די ד

כלב דני ענק, המונה לשם פרדי, היה צמוד למרקו
תורג׳מן בשנים האחרונות, ליווה אותו לכל מקום
נאירוע, כמנ בתמננה נו בה נראה מרקנ נהכלב, כשליח הדנגמנית רחל גלפרב.

ידיד ושמו פדר

ף* לב דני גדול סבב ביום השישי ה־אחרון
בין השולחנות של מיזללת
ג׳קי בתל־אביב. כשקומתו מיתנשאת מעל
לשולחנות, עבר הכלב משולחן לשולחן
וכאילו בחן את היושבים סביבם. היו כאלה
שהיו מוכנים להישבע כי ראו דמעות בעיניו
של הכלב.
מדי יום שישי בצהריים הופכת מיזללת
ג׳קי למרכז החברתי של תל־אביב. עסקנים
מפלגתיים ונערות זוהר, אלופי צה״ל ועיתונאים,
אמנים, משוררים ונשות חברה,
מתערבים שם לעיסה חברתית עליזה צפופה
ורעשנית. ביום השישי האחרון נעדר שם
אדם, שהפך לחלק מהמקום כמוסד חברתי.
איש, שלא מעט בזכותו הפך המקום למה
שהוא. האמרגן מרקו תורג׳מן ,52 ,נפטר
ביום הרביעי בשבוע שעבר. ורק פרדי,
הכלב הדני הגדול, שהיה בשנים האחרונות
חלק בלתי נפרד ממנו, סבב בין השולחנות
וחיפש שם את אדונו ובעליו, ששוב לא
יהיה שם.
מרקו עצמו היה מוסד. אולי הרבה יותר
מזה. חלק מנופה של תל־אביב, שקבע
את דמותה ואופיר״ כמו כיכר דיזנגוף,
מיגדל שלום, הקבצן העיוור שניגן על
גיטרה מול קולנוע אלנבי או חצקל איש-
כסית. חיי הלילה של תל־אביב, מסעדותיה,
מסיבותיה, הצגות הבכורה הנוצצות, הוויכוחים
הפוליטיים סביב שולחנות בתי-
הקפה, הבדיחות הלוקאליות — כל אלה
פשוט לא יתוארו בלעדו.
בחייו אהב מרקו שיצרפו את התואר
אמרגן לשמו. אבל באמרגנות עסק רק תקו־פה
קצרה בחייו. כמה מהמפורסמים שב־אמני
ישראל חייבים למרקו את צעדיהם
הראשונים בעולם הבידור, החברה והפיר־סומת.
אבל גם אז, כשמצא את מחייתו
באירגון מופעים ובייצוג אמנים, הוא לא
דמה לשום אמרגן אחר הרואה במקצועו
עסק ומקור הכנסה. הוא פשוט אהב את
חברת האמנים ואת אנשי הבוהימה, להיות
במחיצתם, לבלות עימם עד השעות הקטנות
של הבוקר, לנדוד עימם כצועני בדרכי
הארץ. מקצועו האמיתי של מרקו היה מן
הנדירים ביותר בחברה האנושית. כרטיס
הביקור שלו היה צריך לשאת את הכתובת:
מרקו תורג׳מן — חבר.
חברם של מי הוא לא היה. של כוכבי
צמרת ושל מוכרי עיתונים! של אלופי

צה״ל ושל גימנזיסטיות על סף כניסתן
לחיי החברה ; של מנהיגים פוליטיים ושל
סוחרי מכוניות ; של סופרים, משוררים
והיפים. אפילו כשהיה דחוק מבחינה כלכלית,
לא עבר כמעט יום בו לא ערך את
שולחנו׳ באחת ממסעדות תל־אביב, כדי
לארח חברים וידידים, אמנים בצרה או
אורחים מחו״ל, כשהוא רוה־נחת מעצם
התייחסותם אליו כפטרון. תכונות שאיבדו
את ערכן בסולם הערכים של החברה הישראלית,
כמו רוחב־לב, כבוד, מעורבות
אישית בבעיותיו של הזולת ואיכפתיות
לנושאים משולי החיים. כמו הרעלת כלבים
ברחובות הערים או הביריונות בחיי־הלי-
לה, הם שהרכיבו את אישיותו של הרווק
המושבע אוהב החיים.
מעטים ידעו את תולדותיו וייחוסו. מש פחתו
מוצאה בעולים ממרוקו שהגיעו לארץ
באמצע המאה שעברה, התיישבו בחברון,
ואחר־כך הסתעפו גם אל סימטאות העיר
העתיקה של ירושלים. אבות אבותיו נמנו
על מייסדי השכונה היהודית הראשונה
שנבנתה מחוץ לחומות, שאינה, כפי שמקובל
לחשוב, ימין משה, שבנה סר משה
מונטיפיורי, אלא שכונת המוגרבים. סבו
זקנו נשא לאשה את אחת מנכדותיו של
ר׳ לוי יצחק מברדיצ׳ב. ואילו אביו, יצחק
תורג׳מן. היה ממייסדי תל-אביב, ובתקופת
התורכים אף היה תקופה מסויימת מוכתר

1111י 11החיח במשך שנים היה מרקו תורג׳מן
1 1 . 1 1 1מגדל מחזורים של בנות טיפש־ 1111 עשרה יפהפיות, אותן כינה בשם ״הקטנות״ ,משמש להן מורה־דרך
לחיי החברה. כאן נראה מרקו עס נערת הגו־גו סימה שובל.

השכונה ונציגה כלפי השלטונות העותומניים.
בראשית
דרכו העצמאית היה מרקו
עובד עיריית תל־אביב. כאשר הוכרז, עם
פרוץ מילחמת העולם השניה, על מיבצע
התנדבות של צעירים ארץ־ישראלים ל צבא
הבריטי, היה מרקו מראשוני המת נדבים,
הגיע עד לדרגת רב־סמל ושירת
כנהג בפלוגת מובילי המים לצבא הבריטי
שנלחם במידבר המערבי. משם עבר ל-
בריגדה העברית. כשהשתחרר התנדב ל הגנה,
וכאשר הוקם צה״ל הפך מרקו להיות
הרס״ר הראשון של גייסות השיריון.
הוא שוחרר מצה״ל כנכה, זכה לסיוע
ממשרד הביטחון בהקמת משרד למכירת
כרטיסים להצגות ולסרטים. משרד לאן
שבפסג׳ שברחוב דיזנגוף בתל־אביב. שם
החלה מעורבותו בחיי הבידור והמהמה
התל-אביבית. הכיר אמרגנים, התנדב לסייע
להם כנהג פרטי לכוכבי בידור שהגיעו
להופעות בארץ כמו הארי בלפונטה או
מרלין דיטריך. כנותו, טוב־ליבו ופתיחותו,
איפשרו לו ליצור מגע בלתי־אמצעי, חברי,
עם כוכבים ושמות מפורסמים בעולם הבי דור
הבינלאומי.
את מיבצע האמרגנות הראשון שלו
ביצע בקשר עם העולם הזה. הוא נטל
על עצמו לארגן את אחת ממיבצעי בחירת
מלכודהמים. החיידק דבק בו. נטש את

ך ו 11ך ! ך ך * ו י כאשר הפך פרדי, כלבו הדני של מרקו,
_1 ! .1לאב מאושר לתריסר גורים, הפך מרקו 11 לאפוטרופסם. הוא חילק את הגורים, לאחר שאמס מתה מהרעלה׳
רק אחרי שבדק היטב את רקעם של מבקשי הגורים.

איש הבוהימה

למרות שהגיע אל האמרגנות במיקרה, היה מרקו
תורג׳מן, שנפטר השבוע, פטרונם וידידם של רבים
מאמני ישראל, שהסבו תמיד על שולחנו במסעדות תל־אביב. בתמונות נראה מרקו
רוקד עם הדוגמנית־שחקנית בתיה בנדיקט, שהוא היה מלוות הקבוע בביקוריה בארץ.

ליד הסבר

הטרי שנכרה השבוע בבית־העלמין שבקריית־שאול, חלקו
ידידיו של מרקו כבוד אחרון לאיש שהאמרגנות יותר מאשר
היתה עבורו עסק, היתה בשבילו כבוד ויעוד. ליד הקבר נראה עומד (יד על הראש)
האמרגן שמואל צמח, כשמשמאל (חציו מוסתר) משקיף אל הקבר, השחקן שייקח, אופיר.

כשפרצה המילחמה, שוב נמצא לו עיסוק
כלבבו. כמו במיבצע קדש ובמילחמת
ששת־הימים, התגייס מרקו למיבצע של
אירגון מופעי אמנים בהתנדבות להופעה
בפני חיילי צה״ל בקווי החזית. לבש מדים,
נטל את מכוניתו הפרטית, והסיע בעצמו
אמנים למופעים בשדה מהחרמון ועד לשארם
א־שייך.
ביום הרביעי האחרון בבוקר, בביתו ב־תל־אביב,
חש ברע. רופא שהוזעק אליו
הבחין בסימני התקפת־לב מתקרבת, הורה
לאשפזו בבית־חולים. מרקו סרב ללכת.
לא היתד. זו התקפת־הלב הראשונה שלו.
אבל כמו בפעמים הקודמות, כך גם הפעם,

חייתו של מרקו
השבוע באופן

תורג׳מן,
פתאומי

ש״סה ואווי

כשהם עטופים במעילי־רוח של צה״ל, בין הופעה אחת
בפני חיילים לשנייה, ניצבים שחקן התיאטרון הקאמרי
אורי לוי והשחקן שייקה אופיר, מול ארונו ישל חבר ורע, האמרגן מרקו תורג׳מן.

אשר נפטר
מהתקף־לב.

משרדו והחל בייצוג אמנים, כשיותר מ־אמרגן
הוא משמש להם כיועץ׳ ידיד, נהג
פרטי, שומר הליכות ואיש יחסי־ציבור.
מהאמרגנות חדר אל חיי־הלילה. תקופה
ממושכת היה מנהל מועדוני־לילה כמו רד
קינג׳ס־קלאב בתל־אביב, ואחר־כך מועדון
אבו־טור בירושלים. בירושלים נפל קורבן
לנוכל שנישל אותו ממקור פרנסתו.
במשך חודשים הסתובב ללא עבודה, כש־גאוותו
האישית מונעת ממנו לבקש עזרה
מחברים בעלי השפעה או להפסיק לארח
חבורות גדולות של ידידים אל שולחנו.

1:11דןן גאון, אחד מידידיו הקת!
11 111 ביס ביותר של חרקו תורגמן,
הגיע להלוויית ידידו אחרי שקם ממיטת
חוליו. יהורם נפצע לפני שבועיים ב״
תאונת־דרכים והרופאים ציוו עליו מנוחה.

כאילו התבייש שליבו מאכזב אותו. בעבר,
כאשר נתקף בהתקפי־לב, היה מסתיר את
העובדה׳ מסתתר בבית־חולים מרוחק ללא
כל הודעה לידידיו הרבים, מספר אחרי
היעדרו כי יצא לטיול בחו״ל. סימני האזהרה
שנתן לו ליבו לא שינו את אורח
חייו. הוא המשיך למצות את כל הנאות
החיים עד תומם.
אילצו אותו הפעם להיכנס לבית־חולים.
שם קיבל טיפול נמרץ נגד התקף־לב. בשעות
אחר־הצהריים נזכר בכלבו הדני,
אותו השאיר מאז הבוקר בביתו ללא מזון.
ביקש מאחיו, שניצב ליד מיטתו, לצאת

ולקנות תרנגולת צלויה עבור הכלב. האח
מילא את מבוקשו. אבל כשהגיע לדירתו
של מרקו מצא את הכלב רובץ על הריצפה,
ראשו בין כפות רגליו, והוא ממאן לגעת
באוכל. האח חזר אל מיטת־חוליו של מרקו
ודיווח לו :״הבאתי עוף צלוי לכלב.״
״תודה רבה,״ הספיק עוד מרקו לומר.
ראשו נשמט על הכר והוא מת.
בפינקס הכתובות שלו מצאו הערה שהספיק
עוד לרשום ביומו האחרון בבית-
החולים. בכתב רועד רשם מרקו בפנקסו
שמה של נערה ואת מספר הטלפון שלה,
והערה :״מוכנה לקחת את הכלב.״

_ 1. 31

ג׳ פסלו תשל״ד28.11.73 ,

המחיר

מספר 1891

״המוגד שחזו גן הננוו