גליון 1893 מתאריך 12 בדצמבר 1973

החינוך

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

עכשיו לבר מותר דגלות :
ילדי ישראל הקטנים, פעוטינו טהורי-
המבט. הנוער שלנו, נוערנו הרגיש, עומד
בפני המזימה המסוכנת ביותר מאז הי-
ווטדו. מזימה קשה וזדונית בערמומיותה
— הבאה ליטול מהם את ארצם הגדולה
ורחבת״הידים ולהותירם בארץ קטנה —
״מיני״ דן ועד אילת.
כל פדגוג ופדגוגית יודעים פי הרגל שנקנה
במשך שש שנים ארוכות (למעלה
מ־ 20,000 ימים) אל לו שישתנה באופן
פיתאומי, שכן עלול הוא לגרום לרגשות
תיסכול אמוציונאליים נוראים, ששום
טיפול גמילה לא יוציאם ללא משקע
ניאורוטי חשוד־מרפא.
סביר להניח כי אותם בני נוער ש־התמכרו
במשך שש שנים לרעיון הארץ
הגדולה יגיעו למצב נפשי אשר ממנו
אין נסיגה. סקרים שנעשו הוכיחו כי
המעבר הפיתאומי הצפוי, ממעצמת-ענק
למדינונת זעירה, עלול לגרום לנוער ל-
אינפקציות נפשיות עמוקות והרות־גורל.
דוגמא מובהקת לסיטואציות סוציו-
ניאורוטיות ניתן למצוא בגורלם המר של
ילדי ליכטנשטיין הזעירה. כל אם ליכטנ-
שטיינית יודעת לספר בעיניים דומעות
כי החל משנתם השנייה מתחילים הזא טוטים
המקומיים לגלות סימני אי״שקט
בולטים. הם מרטיבים, מגמגמים, בוכים
לעתים־תכופות, אינם קוראים, אינם
כותבים, נמנעים מחיי מין סדירים — וכו׳
וכו׳ .בגיל שלוש לערך, מופיע סימפטום-
וואסרקיקסטע הנורא: הפעוטים מתייצבים
למול אימס-הורתם וזועקים בבכי
מר :״מאמי, מאמי קופצי ואני ליכטנ־שטיינה
מאכסימה ז״ (שתרגומו: אמי,
אמי, האין ליכטנשטיין מכורתי הגדולה
בארצות תבל, הא ז״) ומשבאה התשובה
נכנסים הם לשיתוק קטאטוני ממושך —
כל ילדי ליכטנשטיין מאושפזים בארצם
הננסית, אחוזי קלאוסטורופביה.

מספר הנעדרים 280 -איש
בימים אלד, נמסר לציבור מספרם
המדוייק של הנעדרים שלא נודע מקום
בריחתם. המספר, שהתברר סופית ב ישיבת
מרכז מפלגת־העבודה, הוא 280

שפן ושפנה, שנעלמו בלי להשאיר
עקבות, מייד עם פרוץ ההצבעה.
למשפחות הנעדרים, נמסרו הפרטים
הבאים: במשל כל שעות הדיון העקוב

1551011
[1/41*055181

כ־ 500 מחסידי חב״ד יצאו בשבוע
שעבר ובראשית שבוע זה לבסיסי צה״ל
בסיני, במצרים וברמת הגולן ובבקעת
הירדן, בשליחות מיוחדת של נשיא חב״ד,
הרבי מלובביץ, כדי להעביר לחיילי צה״ל
פריסת שלום אישית וכוסית וודקה מטעם
הרבי.
המיבצע תואם ותוכנן עם המטכ״ל,

קצין חינוך ראשי, הרבנות הצבאית וה־פיקודים
השונים, ולרשות החוליות הועמדו
מטוסים וכלי רכב משוריינים, כדי
לאפשר להם להגיע לכל מקום בו מצויים
חיילי צה״ל.
חסידי חב״ד, שהקימו לצורך המיבצע
מפקדה מיוחדת חילקו שתי מטבעות —
האחת — מטבע סגולה שתשמור על
בריאותו של החייל, והמטבע השניה
— כדי שיתן אותה לצדקה. לצורך זה
הונפקו עשרות אלפים מטבעות בנות
10 אגורות.
דובר חב״ד, מר דב וולף, מסר, כי
מערבית לתעלה פעלו 50 חסידים במשך
שלושה ימים. בסיני פעלו בשליחות הרבי
120 חב״דניקים ובאיזור המרכז פעלו
כ־ 20 חוליות נוספות.
עוד סיפר מר וולף, כי ברמת הגולן
פעלו במשך השבוע שעבר בתאום עם
שלטונות צה״ל 25 ,חוליות של חסידי
חב״ד.

מדם, נצמדו הנעדרים לכסאותיהם ב גבורה
עילאית, והדפו בגופם ממש את
הסתערויות הגוש. סיפורי גבורה, ש עדיין
לא הגיע העת לספרם, אירעו
בקצב מסחרר, ורק לקראת הסוף, עת
קרב מועד הצבעודהאימון בגולדה,
כשל כוחם והם נמוגו בחלל האולם
כלא היו.
מחוגי הממשלה נמסר שיום מיוחד
ייקבע להתייחדות עם זיכרם של הנעדרים,
שחירפו נפשם על משמר ה תנועה,
ולא נודע כי:באו אל קירבה.
העם כולו יעלה על נס את פועלם
של בחירי עסקניו, שהישירו מבטם אל
השכל — והוא השפיל עיניו.
הגב׳ מאיר, בספדה לנעדרים, אמרה
שרק בזכות היעדרותם הנעלה, עלה
בידיה לשוב ולזכות, באימון התנועה.
״אמנם רק 470/0,תמכו בי, אבל רק 33
קולות היו נגדי, והכל בזכותם. ינוחו
בשלום על משכבם, ועל כסאם לא ישב

מדליון מיוחד, נושא דיוקן שפן ותרנגולת,
יונפק לציון המאורע.
יהי זיכרם א־בר1ך.

הערהז אתם חושבים בוודאי, קוראים
יקרים, כי הקטע הנפלא הזד. הוא פרי
מוחינו המעוותים — ולא היא.
זהו חלק מידיעה שהופיעה בעמוד ה חדשות
של מעריב מיום .5.12.73

תיפתחנה הרשימות מיו!
אנו ה ח תו מי םמטה 120 ,חיילי מילו אי ם, דורשים בז א ת מן
הממ שלה ל פ תו ח מייד א ת הר שימות ל כנ ס ת ולאפשר הגשת
ר שימות חד שות.

עלם ליכטנ שטייני נתון כהלם
אחרי 24 שנות־זזיים בארץ ננסית
האמנם לכך עומדים אנו לחנך את
ילדינו 2הנוכל להישיר מבט בעיניהם ההקטנות,
שעה שיטיחו מולנו באצבע
מאשימה :״אתם, אתם מנעתם מאיתנו
את דיר-בלק וראס״מוחמד וגיתית ו־שילגונית
ואדמונית ושאר מקומות קדשנו.״

נענה ז
מה נאמר לילד שהפסיק לאכול לבניה
,/עד שיחזירו לו את ג׳בל־לבני!״
איך נביט בפניו של פעוט שרץ בגשם
ללא סודר ״זה בגלל שלקחו לי את ראס-
סודר ! ״
כיצד נעמוד בפני אותם פעוטים נואשים
שניסו לשלוח יד בנפשם לאחר
שעמדו על התהליך הנורא: הם גדלים
והמדינה קטנה.
שומה עלינו להגדיל את שטח המולדת,
בכדי להבטיח נפש בריאה בגוף דרדקינו.

אנו ס בו רי ם שזכותנו ה אל מנ ט רי תבמ דינ ת -חו ק ד מוק ר טי
ת, הי א לרוץ ל ב חי רו ת ל כנ ס ת ולבקש א ת אי מון הציבור בנו
ובדרכנו הציבורית.
אנו דורשים לאפשר לנו להגיש רשימה בת 120 איש
ל פ חו ת, שעפ״י חו קי ה ב חי רו ת של ישראל, י שוחררו ל אל ת ר
מ ה מי לו אי ם, על מנ ת למנוע פוליטיזציה מצה״ל.

תנו לנו להגיש רשימה !
תנו לנו להשתחרר!

גדוד , 8פלוגה א׳
(—) 120 חתימות.
פלוגות נוספות המבקשות לארגן רשימות לכנסת, תפנינה לוועד המארגן.

קן לציפור
בין העצים,
ובקן לה
שלוש ביצים.
שלוש ביצים,
זה הכל.
זה מה שחילקו
בסופרסול.

את ידי די ך
והפעם: בארבאדוס .

תקנות מיבצע ״אל־כצדו״
תכנסנה לתוקפן ב־ו בינואר
(ידיעות־אחרונות )7.12.73
לאחר שדנו בגליונות הקודמים בשלושת
ידידותיה האמיצות של ישראל
— רודזיה, פורטוגל וניקרגואה — נדון
הפעם בידידה הרביעית, והאחרונה :
בארבאדוט.
בארבאדוס הוא אי השייך לקבוצת איי־הווענטילים.
לראשונה נתגלה ע״י קולומבוס
( )1492 שזעק מעל תורן ספינתו :
״הודו-הודו ואכן התברר שהגיע ל-
אמריקה״אמריקה.
מאחר שמלחיו השיכורים של המגלה
הספרדי סחבו לו את כל הווענטילים מן
האופניים הנוצצים שעמד להוריד לחוף,
זעק קולומבוס המיואש :״בארבאדוס !
תחזירו אותם חת־שתיים ומאז ועד
היום קוראים לשירטון־האלמוגים שבו

לאור ההצלחה המסחררת שנחל ה*
מיבצע הפסיכולוגי־חינוכי של השבתת
כלי־הרכב ליום אחד בשבוע, החליט
משרד החינוך והתרבות להתחיל מיד
בהפעלת מיבצע פסיכולוגי־חינוכי נוסף׳
אשר ייקרא ״אל־פצזז״ .במסגרת
מיבצע זה יחוייפו האזרחים להשבית
במשך יום אחד בשבוע את שיניהם
המפצחות למשך עשרים־וארבע שעות.
דובר משרד החינוך שמסר על ה־מיבצע,
פירט את הסיבות להפעלתו:
א. צעד פסיכולוגי־חינוכי להחדרת
תודעת מצב החירום בקרב ה ציבור,
ולהגברת הנכונות לחיסכון.
ב. סולידריות עם דנמרק, שהיא מדינה
ידידודית בהחלט, אך מזה שנים
לא פוצח בה, ולו זרעון אחד.
ג. הפניית עודפי הגרעינים לייצור
שמן־סלט מעולה לטיגון ואפיה.
ד. העלאת התוצר־הלאומי־הגלמי ל גולגולת
וריסון השימוש במוצרי
צריכה גרעיניים, על מנת למתן

את עליית מדד־צפף־יוקר־הפמ״ז
ב־ 2עד 8אחוזים לשנת הכספים
הבאה, עפ״י סולם ריכטר.
ה. חסכון שוטף של 6000ל״י בשנה
אחת.
נמסר כי המיבצע יחל ב־ 1בינואר,
וכבר מן השבוע הבא יוחל בהנפקת משרד החינוך ׳1^ 1
פבצע־אל־פצח-

1 ומספרהעניים
ון^ן ק5ן7ן|7

| 533072

התוויות אשר תציינה את היום בשבוע
שבו בחר האזרח לשבות מפיצוח. ה תוויות
תשאנה אותיות כמספר ימי ה שבוע,
ותיצבענה בשבעה צבעים מר היבים.
התווית תודבק על השן הפצ־

הזיות המלחמה(ה׳)
מאתקוביניב, אי -שם ממערב ל ת עלה
ויקומו שבעת גיבורי ישראל ויעלו כאוד עשן מן
המנורה. ויתייצבו, מי בכס־הגלגלין מי בקב, מי על
ערש דווי, ויבואו נוכח כס״הכבוד. ויסתדרון בשורה
ויצדיעון, ויאמרו לאמור:
״המפקד! הננו ובאנו, אנו פליטי בניך, לבשרך כי
תמה המשימה ונשלמה — שנית מצדה לא נפלה!״
ויבט המפקד נכוחה אל הארץ, והיא עשנה וחרבה,
כולה עיים והעלובות, וירא כי אכן מעה מצדה עומד
נכון על גבעה רמה, והגיבעה היא תיכון כמימים ימימה.

חנית (ראה תמונה) וכן יוטבע הסימול
בתעודת העולה של המפצח המושבת.
פצחנים בעלי סתימות בשיניהם יוכלו
לקבל, תמורת אישור רפואי תווית-
פטור, אותה יוכלו להצמיד לפיז׳מתם
המפוספסת.
כדי לפקח על ביצועו הקפדני של
המיבצע, תוקם סיירת־פיצוח. לסיירים
תינתנה סמכויות מתאימות להעניש
את העבריינים ולביאם לדין.
את התווית ניתן לקבל כבר מיום א׳
הקרוב בתחנות טיפת־חלב, לאחר
בדיקת־דם מתאימה וקביעת השן ה־מפצחת
והשן החולצת.
הוצאות המיבצע מסתכמות, לדברי
הדובר, בכ־ 6000ל״י.
מן המועצה הדתית נמסר שייתכן
כי יום השבת ייקבע כיום אל־פצח כלל-
ארצי, תחת הסיסמא :״כולנו אדוקים
— בלי פיסטוקים״ ו״אכול חמין ולא
גרעיניו.״
כרגיל, צפוייה סערה ציבורית.

ויפול אפיים ארצה, זישתחו, ויבב, ויתפלל אל עצמו,
ויאמר :
״נם נעשה לנו כי גברנו, אף כי לא נותר ביננו
ולו גם איש אחד אשר נשמה באפו, אך הגבעה הן תיכון,
זיכרון־עולם על אשר ניצחנו.״
ויצהל לבבו ויבכ.
דפצחו הגיבורים פיהם בשיר ויפזזו במחול הורה
סביב כס-הכבוד וישירו לאלוהיהם ״עם ישראל חי״ עד
אשר כלתה נישמתם.
וימלא המפקד שחוק פיהו דאמר:
״שוב צדקתי! שנית מצדה לא נפלה וגם בשלישית
וברביעית ובחמישית ובשישית לא תיפול.״
ויילד, והוא לבדו בארץ כולה, להשתתף בטקס
האזכרה.

נתקעה סנטה-מאריה ״בארבאדוס שבאיי-
הווענטילים״.
בארבאדוס היא רפובליקה-קונסטי-
טוציונית-אוליגרכית. יש בה כ־ 30 תושבים
המתפרנסים מגידול סוכר ומשתיית רום.
בארבאדוס משווקת כ״* 60 מתצרוכתה
של מדינת ישראל בתמצית-אפייה וכחול-
לכביסה.
הקהילה היהודית בבארבאדוס, היא
רבת״השפעה ומונה כתשעה אנשים (בימים
הנוראים מביאים חזן מגוואדלזפ
בדי לסגור מניין) .הקהילה היתה גדולה
יותר, אולם רובה עלה לישראל במסגרת
מבצע ״בארבאד-הקסמים״.
לאחרונה התפרסמה בארבאדוס, שעה
שהרפסודה אקאלי התנפצה אל חופיה.
נראה כי שזנית-האלמוגים הפיצפונת ה זאת,
המכונה בארבאדוס, עוצרת כל מה
שמנסה להגיע לאמריקה. ייתכן שמכאן
נובע המכנה המשותף שיש לה עם ישראל:
מדינות קטנות ורבות-עוצמה התקועות
בעצם בגרונן של מעצמות־ענק.
פינת התודה הרבה
המון תודה לכל אותם קוראים נאמנים
אשר מציידים אותנו בעצות שימושיות,
במחמאות, בתשואות ובאיומי־רצח.
אנו מתנצלים על אי־יכולתנו להשיב
אישית לכל הכותבים (מחמת המצב הבט־הוני,
כמובן) .נשמח לפרסם כל חומר
שיימצא מתאים.
תודה מיוחדת ליוסי שוורץ המטורף
מירושלים, שעוזר רבות לצוות המצומצם
שלנו בהכנת ועליונות האחרונים.

דיין (אלא אם כן יקבלו מרי ורשימות־השלום האח רות
די מנדטים כדי להבטיח רוב למדיניות של
שלום).
במיקרה של קשיים תנהל הממשלה ה
״יקר

באה א ת המשא-ומתן בז׳נכה עד לנקודה
שבה אפשר יהיה להניח כפני הציבור הצעה
מוגדרת, ואז תיערכנה כחירו ת חד שות בעד
ונגד הצעה זו.

גולדה תשלח
אח דיניץ לג׳
כך 1ה יקרה ב ד
התסריט של ועידת ז׳נבה הוכן על־ידי ד.נרי
קיסינג׳ר כך:

העניין הראשון שיידון כוועידה הוא
בעיית הפרדת־הבוחות. קיסינג׳ר ביקש ל !ושיח}(*
כקילומטר ה ,101-וידאג
מר* ה שיחות
ועעיק א ת
הפסיד,
כעצמו לגבש הסבם סופי בנקודה זו ׳ לפני
הוועידה. בעת ביקוריו בכי רו ת המרחב.
כצורה זו יבטיח קיסינג׳ר שוועידת
ז׳נכה ת ת חיל מייד כה שג ת הסכם כעניין
חשוב. והג שמתו כפועל — ובצורה זו תיווצר
אווירה חיובית כה וסביבה.

המשך הוועידה יתקיים רק אחרי הבחירות בישראל
— וקיסינג׳ר מקווה שההישג הראשוני יעזור למערך
ולרשימוחדהשלום להתגבר על הליכוד הימני, שקי-
סינג׳ר רואה בו גורם חבלני, העלול לפוצץ את
המשך הוועידה.

האמריקאי ניסו
לשפץ את ד״ן

ראש-הממשלה גולדה מאיר מנסה לדחוף
א ת שגריר ישראל בוושינגטון, שמחה דיניץ,

למישלחת —

ואיש ...
חסותה
כן -- הישר אלית ל שיחות השלום בג׳נכה. מאחר ש ה־הוועידה
תי—ח—ת ב כראש——
רוצה*
יעמוד

שר־החוץ
מישלחת ך*ך-
—פ ־ גולדה אכן, אבא שגם אחד מאנשיה י שתתף כמי שלחת.
דיניץ, שקשריו הדלים בוושינגטון — בניגוד לקשרי
קודמו יצחק רבץ — ניטרלו אותו כימעט לגמרי
במהלך המילחמה משטף האירועים הדיפלומטיים, מנסה
עתה להגביר את יוקרתו. לאחרונה מתגאה דיניץ
בעובדה שהוא מקבל ״לפחות 20 טלפונים ביום מהבית
הלבן.״

פשה דיין

שאר שר״״הביטחון

למעשה כבר סוכם שמשה דיין יישאר בממשלה
הבאה כשר־הביטחון, למרות הביקורת הציבורית הקטלנית
על חלקו באסון ה־ 6באוקטובר.

הגוש כ מיפלגת העבודה, כ הנ הג ת ספיר,
מוכן להתפ שר על ה שארת דיין, ת מורת
מינויו של אברהם עופר כשר-השיבון בממשלה
הכאה. גולדה עדיין מ תנגד ת למי*

נויו של עופר, מעדיפה לראות א ת מזב״ל
המיפלגה, אהרון ידלין כחבר הממשלה, בנראה
כמחליפו של שר־החקלאות חיים
גכתי. הגוש גם מ תנגי להגבר ת מיספר
״הגנרלים״ בממשלה. לכל היותר הוא מוכן
לקבל א ת מינויו של יצחק רכין כשר, אף
לא מינוי נוסף של האלוף אהרון יריב, למשל.
בינתיים, נוכח האפשרות של מינויו של אהרון
ידלין כשר, כבר החל המאבק על תפקיד המזכ״ל
הבא של מיפלגת העבודה, המשמש כקרש קפיצה ל ממשלה.
מיכה חריש, מנהל המחלקה ליחסי־חוץ ב־

המצרים סתמו
את תעלת סואץ
הצבא המצרי הקים גשר יב שתי
על תעל ת סואץ כדי לגשר בין
לתעלה לבין האר•
ממערב י ...
חותיו׳׳ממער
מיה השניה של צבא מצריים
חונה ממיזרח לתעלה — כך מסרו
מבקרים שחזרו ממצריים. בל ה• עי גשרים י שהיד
פני התעלה, היו גשרים צפים.
גשר היב שתי נעשה תוך מילוי מי
התעלה כעפר ואבנים, והוא מאפשר
מעבר נוח ור חב יותר בין שתי
הגדות.
כזכור התלוננו המצרים לפני
שבועות מיספר כי צח ״ל מקים
גשר יב שתי על פני התעלה בראש•
הגשר שהקיו ובי גשר זה סותם
למעשה א ת זרימת המים בתעלה

מיפלגה, לוטש את עיניו אל התפקיד, וכבר עושה
מאמצים לרכוש את אימונה של גולדה לקבלת התפקיד.

התקפות אישיות

ביקורו של משה דיין בארצוודהברית היה
ללא תוכן ממשי, והוכן כולו בשיתוף עם ה אמריקאים
כדי לשפץ את דמותו של משה

במילחמת הבחירות

ד הצהרותיו ה״יוניות״ של דיין כ־ארצות־הכרית,
שיסתרו לחלוטין א ת
אשר אמר דיין כמה ימים לפני פן כארץ,
היו תשלום לאמריקאים ולקי-
סינג׳ר אישית, ת מור ת שרות זה. מ
המערך
עומד להחריף את סיגנון מילחמת הבחירות
שלו במאבקו נגד סיכויי העליה של הליכוד. אחרי
שהליכוד פירסם מודעה בנוסח ״מי יחקור את המחדל
של רבינוביץ׳ י״ נראה הדבר לראשי מטה הבחירות
של המערך כהפרת הסכם ג׳נטלמני להימנע מהתקפות
אישיות במילחמת הבחירות.

בחינה מעשית לא נשא ביקורו של דיין תו צאות
מעודדות כל עיקר•

המערך ישיב לליכוד במודעות שיכללו
ה תקפו ת אי שיות על מועמדו לרא שות ה-
עיריה, האלוף >מיל ).שלמה >״ צ׳יץ להט.
במו כן מתכוונים אנשי המערך לפתוח גם
כסידרה של פירסומים שיכללו התק פו ת אישיות
על מנהיג גח״ל מנחם בגין.

ישראל לא תחרים
את הוועידה

הקיבוץ המאוחד ־

בגלל השבוי

מאחור אלון

דברי דיין בכנסת, שישראל לא תלך לוועידת
ז׳נבה עם הסורים, אם הסורים לא ימסרו
תחילה את רשימת השבויים,

הופעתו האפולוגטית של השר גלילי בשבוע שעבר
בפני מועצת הקיבוץ־המאוחד, בה מתח ביקורת חריפה
על כמה ממחדלי המילחמה, היתד, ניסיון נואש להש תלט
על הקיבוץ־המאוחד, שבקרב חבריו מודגשת
נטיח אופוזיציונית חריפה להנהגת המערך בראשות
גולדה־דייו־גלילי. הניסיון לא הוכתר בהצלחה. כיום

נראי ת מנהיגותו של יגאל אלון, כעיקר בעקבות
נאומו כמרכז מיפלגת העבודה~ ,
ב־מנהיגות
בל תי מעורערת כקרב מ זבירי ו-
חברי קיבוצי הקיכוץ־המאוחד.

יתכנו בחירות

1שק לעול התחתון -

נוספות בהקדם

תמורת חשיש

מ תכנני המערך לוקחים בחשבון
אפ שרות ש הכנס ת ה שמינית תחזיק
מעמד רק במה חודשים, ואז יהיה
--בב ח י
--פשות.
הי רו ת חד
צורך

אנשי עולם התחתון, מתחילים להתארגן לקראת
פעילות מחודשת בעתיד הקרוב.

ב מיסגר ת ההכנו ת האלו, הצליחו קבלני־נשק
הקשורים לעולם ה תחתון, לרכוש כמויות
ניכרו ת של שלל מצרי, מסיני, ולהעבירו
לשטח המאוכלס, כישראל. כעד השלל שנרכש,
סיפקו קבלני הנשק בתמורה כמויות
של חשיש, שהועבר לסיני.

הדבר יתחייב אם יעלה הליכוד במידה כ זאת׳
שתהפוך את הרכבת הממשלה הבאה
לבעייתית. מכיוון שהאמריקאים יתנגדו באו פן
מוחלט לשיתוף הליכוד בממשלה הבאה,
מפני שזה יסכן את ועידת־השלום, יצטרך המערך
להקים ממשלה שתהיה תלוייה, אולי,
בחסדי הדתיים, וכפופה לסחטנות מתמדת של

לאחרונה, כתוצאה מהמילחמה, עלה מחיר החשיש,
והביקוש הרב אחרי סם זה הולך וגובר.

ס רי גי ט ר רי ר ה
!! נעיכלים: יבמגע

שומר־מ על 111111
ק לי ם

ב כ בי ס

מ תיי ב שי םמהר

2000

ה חו טי ם חיו צ רי ם ט״• ג׳ר 01לםג׳ ר ם׳ ב ע ״ ס

מכתבים

תודת חיילים

יפורסמו

בראשית ברצוני להודות לכם עבור
העיתונים שקיבלנו מכם. אין מילים
בפינו להודות לכם על מעשה זה.
אני וחברי מקווים שדבר זה גודם
לכם נחת ולא טירחה. כאן באפריקה
מהווה כל פילה כתובה הנאה.
ושוב הרבה תודות והצלחה בכל
מעשיכם.
כה לחי. להתראות אחרי הש״חרור.
סמל יאיר ישינסקי, צה״ל
שמחתי מאוד לקבל את גיליונכם
האחרון. אני מודה לכם בשמי ובשם
חברי. קראנו אותו בעניין רב.
יצחק גולדמן, ד״צ 2181
אני, חייל המשרת בחזית הדרום.
לאחרונה הגיע לידינו, במיסגרת שי
לחייל שלכם, סיפרו של אורי אבנרי
נזילחמת היום השביעי. חברי ואני עיינו
בו בעניין רב.
מאחר וגיליונות העולם הזה מגיעים
לידינו, ואנו מעוניינים מאוד שיהיו ב ידינו
כדי שנוכל להתעדכן בכל הנוגע
למאבקכם הפוליטי, שרבים מאיתנו של מים
איתו, היינו מודים לכם מאוד לו
הואלתם לשלוח לנו גיליון או שניים.

שמות הנופלים !
הייתי רוצה לשאול את הנוגעים בדבר
מדוע לא מפרסמים את שמות חיילינו שנפ לו,
ואיני מדבר במיוחד על אלה שנפלו
במילחמה. מדבר אני בעיקר על חיילינו
שנופלים כיום.
האם לא מגיע להם שיפרסמו את שמם?
האם הם לא זכאים לכך? הרי את שמות
אלו שנהרגים בתאונות־דדכים מפרסמים.
חייבים לפרסם את שמם כדי שנדע
שהם לא נופלים כחיילים אלמונים.
סיבה שנייה: מוצא אני לנחוץ לפרסם
את שמם בשביל החיילים החיים. נדמה
לי שרשאים אנו לדעת מי נופל ומתי, ולא
שהדבר ייוודע לנו רה כשנגיע הביתה.
בדיד שקדר, ד״צ 3122

הצבא צועד
על קיבתו

הנני חייל הנמצא בקו כאלפי אחרים
האוכלים מדי יום ביומו את מנות הקרב
אשר צה״ל מספק.
אני משתומם על דברי המומחים אשר
משבחים את המזון המסופק לחיילים בכל
החזיתות. הייתי מציע לכל הדוברים על
המזון לטעום את מעדני צה״ל במשך שבו עיים
בלבד, ואז משוכנע אני שאלה ישנו
מהר מאוד את דעתם.
יואל ריכלין, ד״צ 2713

צבי קוטלר,

עקב רצוננו לזכות באינפורמציה
מהימנה, מקורית, ללא פחד וללא משוא
פנים, נודה לכם. מאוד, אנו קבוצת
חיילים במוצב שעל הגבול הסורי, אם
תואילו לשלוח לנו, כהבטחתכם, מספר
גדול ככל האפשר של גיליונות העולם
הזה, לא כדי להפיג את השיעמום,
אלא כדי ליהנות מקריאה בריאה.
רכ״ט מיכאל שיר, צה״ל
צו תשעה

הקונפליקט הישראלי—ערבי הוא אחד ה מסובכים
והמסוכנים בעולם. יש חשש שהוא
יגרום למילחמת עולם שלישית, אם הצדדים
המעורבים בסיבסוך ימשיכו להתעקש. צו
השעה קורא למנהיגי האחור לשקול בשי קול
דעת, לגלות אומץ־לב ולשכוח את
צרות העבר.
יש לפתוח דף חדש ביחסים בין ישראל

לפתוח דף חדש !
וארצות ערב. האיזור שלנו משתוקק לשלום
אמיתי הבנוי על יסודות איתנים של שלום
צודק ובר־קיימא.
כל אחד מהמעורבים בסיכסוך יקבל את
הזכויות הלגיטימיות שלו.
אנחנו, בני האחור, נגזר עלינו ורצה
הגורל. שנחיה בצוותא. זאת עובדה קיימת.
עלינו לעקור את השינאה המקננת בלב
ולזרוע את זרע האהבה.
הלוואי ודברי יגיעו לכל בית במיזרח
התיכון.

מחמד חסן הברה עבד־אד־קאדר,

טייבה
האזרה מבקש לדעת

בעיקבות החלטתו של שר־האוצר להחליף
את מכונית השרד הגדולה במכונית צנועה
יותר, מבקש אזרח לדעת :
א) אם כלל זד. יחול גם על שרים אחרים?
ב) אם שרים ׳ מתפטרים יחוייבו להחזיר
את רכב השרד שקיבלו?
ג) אם תוגבל אספקת הפרחים לקישוט

תודתי נתונה לכם על הגיליון ש שלחתם
לי ושהכיל תשובה לשאלתי.
עלו והצליחו במאבקכם למען השלום.
נתן פלד, ד״צ 2260
את מיישלוח העיתונים
ושמחתי מאוד על כך.
עם שובי מהבית ובלהעביר
את הזמן עד

אמש קיבלתי
והספרים שלכם
המישלוח הגיע
וודאי יקל עלי
היציאה הבאה.
בתחילה היו התגובות שליליות אצל
החבר׳ה, אבל עם הזמן גדל הביקוש
לעיתונים כשהצד הנשי היווה את מר בית
העניין.
בסך־הכול עשיתם שירות חשוב ונעים
ועל־כך אודה לכם בשמי ובשם חברי.
שמעדן לייטר, ד״צ 2537
דירות השדים מאלפי לירות לחודש —
למאות בלבד?
ד) אם מנהלים כלליים של משרדים, שאי נם
שבעי רצון מרמת מכונית השרד
שנקבעה להם יחריבו בכל זאת ל הסתפק
ברכב שנקבע — ולא ישכרו
רכב מהודר בהוצאה מיוחדת של אלפי
לירות לחודש.
ה) האם תיאסר ארוחת־מנהלים על פקידי
המדינה בסכומים גבוהים פי כמה ו כמה
על האש״ל הקבוע.
ש. כרלשוה, חולון

עבד־־אל־קאדר

צה״ל

מדוע פוגיס
תמיד לעם?

העם נקרא אל הדגל, העם נקרא להתנד־בות־יתר,
לצימצום הוצאות, לתרומה ו־מילווה
מילחמה מרצון — הפנייה היא תמיד
אל העם.
מחוץ להגדרה זו נמצאים שרינו — קשה
להם לרדת מרמת חייהם, להקטין הוצאו תיהם
ולמנוע ביזבוז.
בולטת הדוגמה של שר־ביטחוננו הנפגש׳
כמעט יום־יום (גם כשרעמו התותחים) עם
רעייתו הטריד, במסעדות הפאר, מאחר ש הוצאה
של כמה אלפי לירות על אכילה
במסעדות פאר היא טיפה בים התקציב של
משרד-הביטחון, אך מילווה מרצון שלי
ושלך מהווה נדבך רציני בתקציב זה.
מזעזעת המחשבה שהסכומים הגדולים
יחסית שנוכו ממשכורותינו הקטנות למימון
הוצאות המלחמה נועדו בין השאר למימון
ארוחותיו של שרנו הכבוד.
לאשתו אין בעיות של מחסור בביצים
במטבחה, של קיצוץ בחשמל ובמים. הרי
הדרך הטובה ביותר לחיסכון — מסעדה.

בשמי ובשם הקוראים האחרים: תו דה
רבה עבור מישלוח העיתון לקו
החזית.
עדי סגל, ד״צ 2256
תודה רבה עבור מיישלוח גליון׳העולם
הזה האחרון. אני מקווה להמשך מישלוח
הגיליונות שלכם, שכאן בקו הראשון
נקראים ביותר.
סמל ינאל ניר, ד״צ 2256
ברצוני להודות לכם על תרומתכם
הרצינית לנו. אתמול קיבלתי מכם גיל יון
העולם הזה האחרון ואני מקווה
שנמשיך ליהנות מעיתונכם בצודה זו
כל זמן שאנו מגוייסים.
סגן יורם ברק, ד״צ 3090
למה לא שולחים אלינו את העולם
הזה?
עמוס דימיטשטיין, ד״צ 2667
מודה לכם מאוד על החוברות.
תודה רבה.

רכ״ט שמואל מנדלבאום,
ד״צ 2188

הנני מודה לכם על גיליון העולם הזה.
באמת תודה רבה.
כל הכבוד!
רכ״ט אלי פיריאן, ד״צ 2260
אני רוצה בזה להביע את תודת
החבר׳ה ותודתי שלי עבור הספרים ו החוברות
ששלחתם. כולנו גילינו עניין
רב ומקווים שתמשיכו.
מרסל פרידמן, ד״צ 2978
אני חייל מילואים הנמצא אי־שם
בקו בדרום. שמחתי מאוד לשמוע על
התנדבותכם לשלוח לנו את העיתון.
בתודה ממני ומכל החבר׳ה הנמצאים
איתי. כל מה שתוסיפו הרי זה משובח.
אנחנו זקוקים לכל חומר קריאה שהוא.
רב״ט ציון קרוא, צה״ל
יישר כוח!
סמל דב ׳גופר, ד״צ 2862
קיבלתי היום את גיליון שבועונכם
החדש, ועל כך ברצוני וברצון חברי
ליחידה להודות לכם, בתיקווה כי תמ שיכו
במישלוח השבועון מדי שבוע.
אלי קצור, ד״צ 2255
קצת באיחור אמנם, אך בכל־זאת טוב
(מאוחד מאשר לעולם לא) להודות
לגבי שאר השרים איננו יודעים, אך לגבי
שר־הביטחון יודעים אנו לבטח — ראינו
אותו.
פ. כ* ,תל־אביב

?דדה?
מה קורה פה? אתם באמת חושבים
שבנוסף לזה שאנחנו יושבים באפריקה
אנחנו צריכים לקרוא רק על המשמר, דבר
והצופה?
נו, באמת, תעשו משהו נגד זה, אז אם
תשלחו לנו את העולם הזה אולי נדע

באמת מה קורה!
:סמל רענן ר&ד, צה״ל

שיר

השלום

תוך כדי ישיבה כאן בחזית׳,הג&ה לידינו
יצירה זו. את הא״־ן לאמר, הזדגשנו והת רשמנו
ממכתב זה ואני וחברי,מצאנו לנכון
לשלוח לכם ולפחסם) זאת: ד )
שלום לך חייל מאוד י| ר / .בסיני,
ברמה, בבקעה או בהר / .במטחי האש,
בשדה הקרב / ,באשר אתה שם שלום
שלום רב / .בזבז עלי איזה דקה שתיים/ ,
וקרא הדברים ועיין בהם מאוד / ,כי לך
אגלה סוד בסוד / :אני הילדה הלא״
חשובה / ,שרק שומעת שוב ושוב /
את הפקודה האיומה /על תפקידי
במילחמה.
כמו בחלום רע, מתוך האוב / ,אתה
שתהיה רק החייל הטוב / .אתה מבין
חייל בדרך / ,אני לא שום דבר עם ערך/ .

לכם על ההיענות המהירה שלכם ל פנייתי.
חברי
ואני הופתענו מהמהירות בה
נענתה בקשתנו לקבלת עיתונכם. ואכן,
אין להכחיש, מאוד שמחנו לקבלם.
עיתונים אלה שימשו חומר קריאה
מעניין ומרתק עבורנו, ואף כי נשארו
בכל־זאת כמה סימני שאלה, הרי בכל
אופן עניתם על כמה משאלותינו־תמיהותינו.
אני
תיקווה כי תמשיכו לשלוח לנו
באורח רצוף את עיתונכם (פשוט, דבר
מתסכל).
רב״ט בגי רוזנכלום, ד״צ 3129
מלחמת יום הכיפורים זרקה אותנו
לאי־שם בסיני. אנו גם פלוגת מזוהמים
(סליחה, סיירים) ואולי בגלל זה כמות
חומר הקריאה שמגיעה לחנה, במילחנד
תה בשיעמום, היא מעטה מאוד.
אין לכם מושג כמה עיניים עוברת
כל חוברת שלכם שמגיעה להנה וזה לא
חשוב אם החוברת היא מלפני שבוע.
חודש או שנה וממש צריך להירשם
בתור כדי לראותה. לכן אודה לכם
מאוד אם תשלחו לנו חוברת או חוב רות
אחדות מדי שבוע.
בתודה מראש, בשם חיילי הפלוגה.
אבינעם א ,.צה״ל
אני משמש כמ״פ בפלוגת
שנמצאת דרומית לאיסמעיליה באיזור
שבו עדיין מתפרצת האש לפעמים, ו עדיין
חיילים נפצעים ואף נהרגים
לפעמים.
מאחר ואנו מקבלים את הדואר ה־מימסדי
באופן סדיר מטעם שילטונות
הצבא, היינו מאוד מעוניינים לקבל גם
את אותו עיתון שמראה את האמת, ש למרות
שהיא נכונה, מערכת המימסד
מנסה להסתיר או ליפות על־מנת ש תיראה
יותר אסטטית.
כותב אני לכם את הגלוייה הזאת
מאחר שאני מעריך את כנותכם ביחס
לפירסום הדברים בציבור כמו שהם.
מאחר ושני חיילים מפלוגתי נהנים
מהסידור החדש שלכם, הייתי מאוד
מעוניין לקבל עותק נוסף ועל־ידי־כך
נוכל להעביר אותו גם לקבוצת חיילים
נוספת שנמצאת במאחז נפרד.
סרן דויד, צה׳ל
ס במיסנרת שי לחייל של העולם
הזה, נשלחים גליונות העולם הזה לכל
החיילים הפונים למערכת ומבקשים
זאת.
סתם ילדה טובה, בלי משימה / .אין לי
דרגה, אוגדה או סיסמה / .לא טנקיסט,
לא צנחן, לא טייס / .לכן אבקש בסיום
מכתבי, עשה נא למענינו שהשלום יבוא
בקרוב / ,כי אני לא יכולה להיות ילדה
טובה מפני שאני חושבת רק עליכם/ ,
וליבי רועד ודופק מפחד: האם תתחיל
מלחמה אחת ...שרה סבג
מישה כר אילן, ד״צ 2045

מח שבות
על שלום

כל הכבוד על קריעות הביניים של אבנרי
בכנסת. אם היד, עוד אחד כמוהו, הכנסת
היתר מקבלת פרצוף יותר רציני.
מאמרו של אבנרי, הארמיה השלישית
שלנו, עורר אותי לחשוב על שלום .
כל אדם מגיעה שעתו לגדלות בעם.
שעתו.של אבנרי הגיעה! אני רואה את
זה מהפופולריות שלו בקרב חיילי צה״ל.
אין יסוד לדברי מנחם בגין כאילו יש
חשש שאבנרי לא יוכנס לכנסת (על-אף
קנוניית בדר—עופר).
אבקש בהזדמנות זו לשלוח לי את גליד
נות העולם הזה שסיפרו על משה דיין
הארכיאולוג והנואף. פרשת אלישבע וכד.
חייל, אי־שם
• השם והכתובת שמורים במערכת.

הרג ש ת
גועל

חברי ואני הנמצאים מעבר לתעלה, חשים
שאנדנפש והרגשת גועל, כל פעם שאנחנו
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1893

צבעי־ה שמפו שאעם טועים*

001,011811 ,£של ת ב לי!
מבהירים שיער־כהה
שפע גוונים אופנתיים מעלימים שיער־שיבה
מכהים שיער־בהיר שומרים על בריאות השיער
לאשה ׳־למודת־הצביעה״ ,לטירונית החוששת מפני ׳־הפתעות׳־ ,ל־ספדית של עצמה* ,ולמביאה את
תכשיריה למספדה ־ לכולו מובטח: גווו־טבעי; כסוי צבע מלא ואחיד; התאמת־גווו מושלמת לפי
בחירה (במוח הצבע מדודה ופעולת הצביעה נפסקת אוטומטית) ; צבע יציב שאינו דוהה שבועות ארוכים ;
וכמובן חסכון בזמו ובהוצאות.

יעוץ קוסמטי אישי חינם, ניתן עיי דיילות היופי של רבלון• ביום
שלישי בין 7.00-3.00 אחרי הצהד״ם וביום ששי בין 12.00 - 9.00 לפני
הצהריים -ב־בית רבלוך חל אביב, רחוב חובבי ציון ,65 טל 1 .28 21 41 .ד

* אם ממלאים אחר הודאות השימוש -אי אפשר לטעות

מכתבים

פרסום ר־ר יעקכסון

(המשך מעמוד )6
נתקלים במדור הסאטירי שלכם.
במיוחד מחלקו של קובי ניב היושב גם
הוא מהעבר השני של התעלה.
אנו חשים שיש ניגוד גמור בין העיתון
למדור. ייטב לכולנו ויהיה זה לכבודנו
ולכבוד אלה שאינם, בלעדי המדור הזה.
יעקב ארדור, צה״ל

לסלק א ת
הגלמים

הם אוהבים

אינני מבקשכם לחדול ממלחמות היהו דים,
כי אין לכך שום סיבה, כל עוד
עומדים בראש המדינה ומנהלים אותה
גלמים.
ראשית חובה היא לפטרם ולשולחם לבית
זקנים, שם ישחקו ״במילחמה הבאה״ ,בחיי
אדם׳ בחיילי עופרת. הם מסוכנים למדינת
ישראל .״בעזרת השם״ וברצון שני הצדדים
יבוא השלום — אבל לא לפני ששניים
אלו יסולקו.
מערכני״ק לשעבר, תל־אביב

הנלוייח
של דוש

הציור •שלי המתאר את מיגור היחידות
העיראקיות בעיקבות הצבא הסורי, צויר
ב״סערת הקרב״ ,ביום קשה במיוחד, בחזית
הצפון, ופורסם ב״דף קרבי״.
הציור הודפס על גלויית־דואר, כנראה
כתוצאה של אי־הבנה. נעשו צעדים על-

קריאד גרדוש (דוש)
ציור במטרת הקרב
מנת להוציא את הגלוייה מכלל שימוש
בצה״ל ולפני זמך מד, פניתי בבקשה על-
כך אל לשכתו של קצין חינוך ראשי.
קריאל גרדוש (דוש) ,תל־אביב

עמקי
חלם כאשר גמל עבד אל־נאצר מת, הביע
נשיאנו זלמן שזר את צערו על־בך בפני
נכבדים ערבים. אני מתאר לעצמי שעכשיו,
לרגל מות בדגוריון, ממהרים נשיאי מדי נות
ערב להביע תנחומים בפני נכבדי ה יהודים
בארצותיהם...

דו ב ק בע״כ׳ו יצרני סיג ריו ת ״

7118£88ס^ 11£א^^£ 1י1׳יד 118£^ 811( 010 ^ 11£ת

ושר־הדתות, זרח ורהפטיג הנכבד, הצי
היר פומבית שאם פייסל מלך סעודיה רוצה
לבוא למקומות הקדושים לו בירושלים —
נקבל אותו בכבודד מלכים כנראה
מתוך הוקרה לידיד דגול זה שתמך בנו
במלחמת יום כיפור.
גם אני מצהיר בזח משהו: אם אין מי
שיפטר כמה מעסקנינו החלמאים — אני
אעשה זאת. ד״ר זרח ורהפטיג, אתה מפו טר!
ובהזדמנות זו גם משה דיין וגולדה
מאיר.
בועז שוט, חולון

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרכים תמונות
למכתכיחם.
העול! הזה 1493

1 1 1 /

דדערו עד השלום -
והגיע הזמן שתשאל
פרק ר א שון:

עומק איסטואטגי ומרחבי-הגנה

• האם לא הוכיחה מילחמת יום-
הכיפורים א ת חשיבותו של ׳׳ עומק
איסטראטגי״ז

״אי־אפשר להחזיר שטח מסויים, מפני שיש בו יישובים
יהודיים.״

התוצאה היתה הפוכה. אנוואר אל-סאדאת
כעצמו אמר לשגרירים הזרים כקאהיר שהוא
החליט סופית לפתוח כ מילחמת יום־הכיפורים
אחרי שהמערך קיבל א ת ״מיסמן־ גלילי״ .מיס־מך
זה פתחאת הפתח לה תנ חלו ת ככל השטחים
המוחזקים, ושיכנע א ת הערכים שהמשך ה סטאטוס
קוו יביא לסיפוח כל השטחים לישראל.
לכן החליטו לשכור א ת הקיפאון — אפילו
כמחיר תכוסה צבאי ת אפ שרית לעצמם.

בהחלט כן. אבל בעניין זה שורר בילבול רב.
עומק איסטראטגי אינו מחייב סיפוח שטחים, ואפילו
לא החזקת שטחים. ניתן להשיגו בדרכים אחדות ויעילות
יותר.

האינטרס הביטחוני שלנו מחייב א ת ישראל
להבטיח שמידבר־סיני, הגדה ה מערכית ורמת־הגולן
לא ישמשו כסיס ל התקפ ת-פ תע עליה.
זהו אינטרס לגיטימי, וכל כר־־דעת כעולם מכין
זאת.

(אגב, אורי אבנרי הסביר זאת לפני מילחמת יום-
הכיפורים עשרות פעמים בכנסת. אפשר היה לחזות ב ביטחון
מוחלט מראש שתפרוץ מילחמה בקרוב. אבל
ההנהגה של גולדה—דיין, בתמיכת בגין, שעשתה את הכול
כדי לדחוף את הערבים להתקפת־פתע, לא דאגה אפילו
שצד,״ל יהיה מוכן לה).

אולם אינטרס זה אינו מחייב להחזיק בשטחים אלה
לספח אותם לישראל, לקיים בהם כיבוש מתמיד, או
להתנחל בהם.

• מהו ההבדל!
ההבדל הוא עצום. הוא נוגע לריבונות.
שום מדינה אינה מוותרת בנקל על ריבונותה על
שיטחה. זהי עניין של כבוד לאומי. הדבר מתאפשר,
לרוב, רק אחרי הכרעה צבאית חד־,משמעית. מצב זה
לא נוצר בין ישראל ובין הערבים, מכיוון שאין בכוחנו
להשיג הכרעה צבאית סופית נגד העולם הערבי, שיש
לו מרחב גיאוגראפי, אוכלוסייה, קשרים בינלאומיים ו־אוצרות־טבע
עצומים.
ב־ ,1967 השיגה ישראל ניצחון צבאי מוחץ ומזהיר,
אך גם אז לא השיגה הכרעה צבאית כזאת. ישראל לא
יכלה, ולא כדאי היה לה לכבוש את כל מצריים וסוריה.

ויתור על ריבונות מ תב טא כצורה חד־משמעית
על המפה. אי־אפשר להעלים אותו.
הקו הציכעוני על המפה זז. שום מישטר
אינו יכול להסכים לכך מרצונו.

הרבה יותר קל לכל מישטר להסכים לסידורי־ביטחון
מרחיקי־לכת בשטח, כל זמן שקו־הגבול לא זז רשמית.

• האם דרשה ישראל אחרי 1967
טידורי״ביטחון באלה!
לא. ממשלת ישראל רצתה להחזיק בכל השטחים, עד
כמה שאפשר, או לפחות לשנות את קווי־הגבול באופן
מרחיק־לכת.

שיקולי־ביטחץ שימשו כמידה רכה אליבי
למגמה, שהגורם האמיתי לה היה הרצון להתפשטות
ולהתנחלות. היא היתה, על כן, מעוג־יינת
לטשטש א ת ההבדל כין עומק איסטראטגי
ובין החזקת השטחים ושינויי־גכול.

משום כך לא דנה ממשלת ישראל כלל במיגוון סידורי-
הביטחון האפשריים, ולא השמיעה מעולם הצעה כזאת.
מעולם לא הוטל אפילו על צוות של מומחים צבאיים
להציע לממשלה את האלטרנטיבות השונות לגבי סידורי״
ביטחון האפשריים, והשפעתם המעשית על מצבה הביט חוני
של ישראל.

• האם ההתנחלות אינה אמצעי
ביטחוני!
בהחלט לא. רק מי שחי עדיין בתקופת ״חומה ומיגדל״
של 1938 יכול להאמין בכך. אנשים כמו גולדה וגלילי
אכן חיים, כנראה, בתקופה זו.

מאורעות יום-הכיפורים 1973 הוכיחו שהה
תנחלויו ת היו מיבשול ממדרגה ראשונה
להגנה על השטחים. צה״ל נאלץ להקדיש בוהות
חיוניים בדי לפנות א ת ההיאחזויות כ־רמת-הגולן,
בדי למנוע א ת השמדת התו שבים.
הישובים לא תרמו א ת התרומה הזעירה כיותר
להגנה על הרמה, אלא להיפך, היקשו עליה.
אילו פתחו הירדנים במילחמה, היתד. אותה בעייה
נוצרת בביקעת־הירדן.
להתנחלות אין תפקיד ביטחוני, אלא פוליטי. היא באה
לתת בידי הממשלה, בבוא היום, את האפשרות לומר:

• איך אפשר להבטיח עומק איס־טראטגי
מבלי להחזיק ב שטחים!

:1938 תקונת חומה ומגזר

אורי א ס רי ־־
בסידרה זו מנסה אורי אכנרי ל תמצת
עקרונות שהתגב שו כמשך תקופה ארוכה,
והמהווים כסיס לגישה ריאלית
לשלום. פרק זה הובן תוך התייעצות
עם מומחים צבאיים ומישפטיים.

יש אפשרויות רבות, שאפשר לשלב אותן יחד או
להשתמש בכל אחת מהן לחוד. אפשר לבחור בהרכב
שונה בכל אחד מן השטחים (סיני, הגדה והרצועה, הרמה)
בהתאם לתנאים הגיאוגראפיים והמדיניים.
הנה רשימה לדוגמה * :
(א) ,פירוז השטחים מכוחות צבאיים ומנשק כבד,
תוך פיקוח יעיל על־ידי מפקחים מטעם הצדדים עצמם.
הסכם רשמי מראש על כך שהפרת הפידוז על־ידי צד
אחד יעניק לצד השני את הזכות החוקית לפתוח בפעולה
צבאית נגדית לאלתר, ושמועצת־הביטחון של האו״ם לא
תתערב בפעולה כזאת, עד אשר יוחזר המצב לקדמותו.
(ב) מיקום בוחות־שרום מטעם האו״ם בשט חים
שיפונו. כוח זה יהיה כפוף למועצת־הביטחון, בצורה
שאי־אפשר יהיה להרחיקו אלא על פי החלטה פה־אחד
של מועצת־הביטחון ובהסכמת ישראל ומדינות ערב, כך
שווטו אמריקאי ׳או ישראלי ימנעו את סילוקו.
(ג) הסכם בינלאומי, בהשתתפות חמש החברות הק בועות
במועצת־הביטחון, למתן ערבות בינלאומית לגבולות
ולסידורי־הביטחון שיוסכם עליהם. על פי הסכם זה יהיה
הצד הנפגע זכאי לפנות לכל חמש המעצמות או אל אחת
מהן בבקשה לספק לו עזרה צבאית ונשק, מבלי שתחול
על כך זכות־וטו כלישהי מטעם מעצמה גדולה.
(ד) בסיסים צבאיים ייטראדיים לזמן מוגבל,
הפעלת כוחות ישראליים—ערביים מעורבים, הסכמים הדדיים
על הגבלת מערכות־נשק תוך פיקוח הדדי ויעיל, ועוד.

• במה יעזור פירוז השטחים כ ביטחון
המדינה!
פירוז השטחים שווה במידה מסויייימת להחזקתם
בפועל, ואולי אף עדיף עליה.
החזקת השטחים בידי ישראל מהווה גירוי מתמיד
לערבים, ומוכרחה להוביל למילחמה. לא כן מצב של
פירוז, המחזיר לערבים את הריבונות והמינהל האזרחי
בשטחים, והמעניק להם את ההרגשה כי כבודם לא נפגע.
משום כך מהווה הפירה גורם חשוב למניעת מילחמה.
אולם אפילו אם תפרוץ מילחמה חדשה במצב של
פרוז, מצבו של צה״ל טוב יותר, מכפי שהיה ביום-
הכיפורים.
נניח שב־ 6באוקטובר היו צולחים את התעלה מהדחה.
צה״ל היה עומד אז בקו רפיח—אילת. בעוד המצרים היו
חודרים למידבר מצד אחד, היה צה״ל חודר לתוכו מהצד
השני.

תחת לעמוד כקרב נואש ואכוד-מראש בקו
בר־לב, היה צה״ל מספיק אז להתארגן בראוי,
ועולה על הצבא המצרי כלב המידבר. המצרים
היו נאלצים להילחם כמידכר הפתוח כלי מט*
רשימה זו לקוחה מתוכנית־השלום המעודכנת של
מרי(העולם הזה) ,שנתקבלה למחרת מילחמת יוס־הכיפוויס.

כל מה שרצית לדעת על השלו 1הגינ הזמן שתש אל
(המשך מעמוד )9

ריה של טילים מבועים. הם היו סופגים א ת מלוא
בוח-המחץ של צדד׳ל, על הקרקע ובאוויר, בתנאים
הרבה יותר נוחים לצה״ל.
בקיצור: דווקא הפירוז היה מעניק לצה״ל
את מרחכ-האתראה ומרחב־ההגנה שהוא
זקוק לו.

מרחב כזה לא היד, קיים ב־ 6באוקטובר דווקא בגלל
צמידות הכוחות.

• אבל איך אפשר לסמוך על ה מצרים
שישמרו על סעיף הפירוז!
אי־אפשר לסמוך על איש, ואסור לסמוך על איש.
הסכם של פירוז, כמו כל הסכם, נשמר רק כל עוד
כדאי לשני הצדדים לשמור עליו (או כשלא כדאי לשום
צד להפר אותו).

גם במצב של פירוז יש לשמור על רמה
גבוהה של בוננות ויעילות של צה״ל. בהעדר
צבא מרתיע, לא יישמר הפירוז.

(למשל: אחרי מילחמת־העולם הראשונה נאלצה גר מניה
להסכים לפירוז חלק משיטחה בגבול צרפת, חבל
הריין. פירוז זה החזיק מעמד במשך 18 שנה. כאשר
עלה היטלר לשילטון וסבר כי צרפת לא תגיב על הפרת
ההסכם, הוא פלש לחבל הריין וביטל את הפירה. אנו
יודעים כיום, מן המיסמכים הגרמניים, שאילו הגיבה אז
צרפת, היא יכלה להביס את היטלר בקלות ולשים קץ
למישטרו בעודו באיבו).

אין ערד לפירוז, אס אין נבונות מצד ישראל
להגן עליו ככוח הנשק בשעת־הצורך.

אולם בעוד שהמצב הנוכחי מכריח את ישראל לשמור

שניתן יהיה להוציאו רק על פי ה חל ט ת מועצת־הביטחון.
בלומר: יהיה די בווטו אמריקאי, כדי
למנוע א ת הוצאתו.
ליתר ביטחון יבולה ישראל לדרוש שלא
יהיה די גם כהחלטה של מועצת-הכיטחון, אלא
גם ב הסכ מ ת ישראל ומצריים, לכל שינוי כמצב.
כוח כזה, שיהיה בעל תפקיד מוגדר על פי החלטה
של מועצת־הביטחון, ושיהיו בו גם כוחות ממדינות
ידידותיות לישראל, יכול להוות כוח מרתיע חשוב.
מובן שגם אז אין זה פוטר את צה״ל מן החובה לעמוד
על המישמר ולפעול בשעת הצורך.

• האם כוח כזה עדיף על כוח
אמריקאי-סובייטי!
לכל אחת משתי האפשרויות יש מעלות ומיגרעות.
כוח אמריקאי—סובייטי יביא למעורבות ישירה של
שתי המעצמות, והוכח שהדבר מועיל, מכיוון שכל משבר
מקומי הופך אז בהכרח למשבר גלובאלי.

בלומר, לברית־המועצות יהיה אז אינטרס
חיוני לרסן א ת כנו ת -הסו תה, בדי למנוע סבנה
של מילחמת־עולם גרעינית.

• האם יש דוגמה לכך ן
אין דוגמה מדוייקת, אך יש מצבים בעולם שאפשר
ללמוד מהם.
למשל: מאז מילחמת־העולם השניה חונה כוח אמרי קאי
סימלי בברלין. לכוח זה אין כל ערך צבאי. אבל
עצם נוכחותו משמשת אזהרה לברית־המועצות ולגרמניה
המיזרחית, שכל משבר בברלין יביא אוטומטית להיתקלות
עם הצבא האמריקאי, ולמילחמה עולמית.

השלב המיבצעי המיידי הוא אספקת הנשק. כלומר,
שישראל לא תצטרך לנהל בכל שנה משא־ומתן על נשק,
אלא שזרם סדיר יהיה מובטח אוטומטית, על פי הסכם,
בתנאים כלכליים שישראל תוכל לעמוד בהם.
עזרה הגנתית יכולה להתבטא בחילופי מידע מודיעיני,
למשל.
התערבות של כוח צבאי אמריקאי יכולה אף היא
ללבוש צורות שונות. למשל: נוכחות קבועה של יחידיות
חיל־הנחיתה האמריקאי על סיפון אוניות הצי, באגן
המיזרחי של הים התיכון.

אך העיקר כהסבפ-הגנה רשמי הוא שיהיה
ברור לבל כי מידחמה כ מר חב תקבל אוטומטית
מימד גלובלי, ובי יש ה ת חייבו ת אמריקאית
מפור שת להתערב לצד ישראל. יהיה זה גורם
כעל השפעה מרתיעה ראשונה־במעלה.

יש לכבד ולהעריך את עצם הנכונות האמריקאית
להסכם כזה, החורג לגמרי מכל עקרונותיה בתקופה זו.

• איך אפשר לסמוך על א מריקה
שאבן תמלא התחייבות בז א ת!
יש לחזור שוב ושוב: אי-אפשר לסמוך במאה אחוזים
על שום ערובה. הערובה האחרונה והמכרעת היא כוחנו
העצמאי. כל ערובה אחרת היא רק תוספת .

אולם יש לציין שעד כה לא הפרה ארצות־הכרית
שום ה ת חייבו ת כז א ת בעולם. ואם בי
גוברת כארצות־הברי ת הנטייה להתבדל ולהינתק
מהתחייבויות, יהיה קיים בה תמיד גורם
יהודי חזק, שיפעל למען כיבוד ה ת חייבו ת רשמית.

האם ערובה בזאת לא תביא ל-
תלות-יתר ישראלית בארצות-הברית !
בהחלט כן. לכן יש לשקול את המעלות והמיגרעות של
מצב כזה, בהשוואה לאלטרנטיבות האפשריות.
לפני שישראל תלך בדרך זו, כדאי לברר עם ברית־המועצות
אם לא ניתן לשנות באופן מהותי את טיב יחסי
ירושלים—מוסקבה.

יכול להיות שכרית־המועצות תעדיף א ת
מיתון עמדתה בלפי ישראל, וכינון הסדרי־כיט-
חון נוחים יותר לישראל, על פני ה תק שרו ת
י שראלית-אמריקאית קיצונית כזאת.

יש כאן מרחב רב לתימרון. מכיוון שיש מיבחר בין
הסדרי־ביטחון שונים, ניתן לברור ביניהם, על פי שיקולים
מדיניים ׳וצבאיים כאחד.
ברור שמבחינת עתידה של ישראל, רצוי יותר לשמור
על חופש־תימרון מדיני, הפותח אופציות להתקשרות עם
המעצמות השונות (כגון ברי׳ת־המועצות וסין) בעתיד,
מאשר לסגור אופציות אלה לזמן רב בעיקבות התקשרות
אמריקאית—ישראלית הדוקה.

סאם־ 2ממערב לתעלה: מה היה קווה אילו היווה סיני מבווזת?
על גיוס כימעט טוטאלי כל העת, הרי במצב של פירוז
די בכוננות רגילה, מכיוון שהשטח המפורז עצמו מעניק
לצה״ל מרחב־התראה, המאפשר לו להתגייס בשעת הצורך.

• האם יש סתירה בין פירוז ובין
הכנסת כוחות זרים בין הצבאות!
לא. ניתן לשלב את שני הדברים.
אפשר להסכים לפירוז סיני בתנאי שיישאר ריק מכל
כוח צבאי, ואפשר להכניס לסיני כוח בינלאומי.
המעלה שבפירוז מוחלט היא שהדבר !משאיר לצה״ל
חופש־פעולה מוחלט, במיקרה של הפרה מצרית. על פי
הסכם הפירה, יהיה צה״ל זכאי — ׳מבחינה פורמלית ו מוסרית
— לפתוח מייד בפעולה צבאית נגדית, אם תפר
מצריים את הפירה.
מיקום של כוח זר בין הצבאות מגביל למעשה את
חופש־הפעולה הזה, יאך לעומת זאת הוא מחזק את הפירה
ומקשה על הפרתו.

• על איזה כוחות זרים מדובר!
התגבשו שתי אלטרנטיבות:
(א) כוח או״ם.
(ב) כוח אמריקאי—סובייטי.

• האם לא הוכיח הנסיון של
1967 שכוח-או״ם נעלם בדיוק ברגע
המכריע, ואינו מונע התקפה!
לא. הניסיון של 1967 אומנם יצר כישראל
טראומה לגבי בוח־או״ם, אך ניסיון זה לא
הובן אצלנו נבונה.

האמת היא שאחרי מילחמת־סיני ב־ 1956 לא הסכימה
ישראל למיקום כוח־האו״םמשני צידי הגבול. כתוצאה
מכך נמנעה הקמת כוח או״ס בפקודת מועצת־הביטחון,
שהיה יכול להוות חייץ !אמיתי בין הצדדים. תחת זאת
הוכנס כוח האו״ם רק לשטח המצרי, כאורח הממשלה
המצרית. היתד, למצריים הזכות המלאה לגרשו בכל עת.
גמאל עבד־אל־נאצר השתמש בכוח או״ם רק כתירוץ
כלפי העולם הערבי, כשרצה להימנע מהתקפה על ישראל.
הוא היה זכאי לסלקו כשרצה בכך, כפי שעשה ב־1967
(שאלה אחרת היא אם מזכיר האדם דאז, או תאנט, לא
נהג בטיפשות פושעת, כאשר הוציא מייד את כל הכוח,
לתדהמתו של עבד־אל־נאצר עצמו, שכלל לא התכוון
לכך, כפי שהעיד לאחר־מכן).

המצב יהיה •טונה לגמרי אם יבוא דמיני
כוה-או״ם שיהיה כפוף רמועצת-הכיטחון, ו
תודות
לכוח זה, נשארה ברלין המערבית
חופשית — הישג אדיר, אם לוקחים כח שבון
שהעיר מכו תר ת לחלוטין, ושהיא מהווה אי
מרגיז ומגרה בלב מדינה קומוניסטית.
היו כמה משברים עולמיים בגלל ברלין — ובכל
פעם מנעה נוכחות הכוח האמריקאי שם את כיבוש
ברלין בידי הקומוניסטים.

• אבל איך אפשר לסמוך על ה אמריקאים
לעולם ועד! מה יקרה א ם
תשתנה המדיניות האמריקאית כלפי
ישראל!
ארצות־הברית כיום היא הידידה היחידה של ישראל.
בלי עזרה אמריקאית מאסיבית, לא היתד, ישראל מחזיקה
מעמד גם במילחמת ייובדהכיפורים. אם תאבד ישראל את
העזרה האמריקאית, ישתנה כל המצב מן הקצה אל
הקצה — ולא חשוב היכן בדיוק יעמדו אז הצבאות.
כאמור: שום פיתרון אינו פוטר את ישראל מלסמוך
על כוחה הצבאי העצמאי, כערובה עיקרית ואחרונה.

• מה בייחס להצעה האמריקאית
לכרות הסכם־הגנה עם ישראל!
אין לזלזל בהצעה זו. היא יכולה להיות בעלת עדך
מכריע.
עלינו להיגמל מן השחצנות הרת־האסון של דיין
וישות׳ ,בנוסח ״אנחנו ואפסנו עוד״.
אנחנו חיים בעולם ׳כמו שהוא. העולם הוא ג׳ונגל,
ואנחנו איננו האריות בג׳ונגל זה. עלינו להיות די חזקים
כדי להגן על עצמנו ולהיות עצמאיים בעניינים הנוגעים
לקיומנו. אבל אם אנחנו יכולים לרכוש את עזרתו
של אחד האריות, זה בוודאי טוב.

הפבם-הג;ה, המחייב א ת ארצות-הכרי ת
לחוש לעזרת ישראל ב שעת משבר, לספק לה
את אמצעי-הלחימה הדרושים בחינם — יכול
למלא תפקיד חשוב בריסון הסובייטים ובהר
תע ת התקפה ערכית.

• האם לא נכון לומר שאם אי-
פעם תזדקק ישראל לעזרת הצבא ה אמריקאי,
עזרה זו תגיע מאוחר מדי !
יש לראות את סעיפיו של הסכם־ההגנה האפשרי כעניין
של שלבים.

אחרי בדיק ת בל האפ שרויות, יש לשקול
א ת הגורמים המדיניים והצבאיים זה מול זה,
ולבחור כשילוב הנוח כיותר של סידורי פירוז,
ערבויות ובוהות בינלאומיים.

• האם או ת ה תפיסה צריבה לחול
על סיני, הגדה המערבית, רצועת-עזה
ורמת-הגולן !
בהחלט לא. לכל אחד מגבולות ישראל יש• בעיות
אחרות — מבחינת המיבנד, הטופוגראפי, מהות היריב
שמאחוריו, הקשרים הבינלאומיים, וכר.

יש להניח שכבל אחד מן הגבולות יהיה
צורך בהסדר בי טחוני מיוחד לו.

על סמך הניסיון ההיסטורי, בוודאי כדאי לישראל
להתעקש על הסדר ביטחוני מוצק יותר ברמת־הגולן ׳מאשר
בסיני, שם יש עומק איסטראטגי רב יותר. והמצב בגדה,
שבה יושב העם הפלסטיני, שוינה לגמרי.

• האם לא התכחשו האו״ם וה-
מעצמות להתחייבות שנתנו לישראל
ב 1956-בעניין חופש־המעבר במיצרי-
טיראן! האם אין נסיון זה מוכיח
שאי-אפשר לסמוך על ערובות בינ לאומיות
בשעת צרה!
גם נסיון זה יצר טראומה בלתי־מוצדקת, בגלל הסקת
לקח כוזב ממה שקרה.

האמת היא שאחרי מילחמת-סיני ל א
השיגה ישראל ערובות מחייכות, גלויות ורש
מיות. היא הסתפקה בדיבורים סתמיים.

הדבר נבע מכמה סיבות. ראשית, העולם כולו התייחס
בסלידה למילחמה זו, בגלל התקשרות ישראל עם שתי
מעצמות קולוניאליות, שרצו למנוע ממצריים צעד לאומי
מוצדק (הלאמת חברת תעלת־סואץ).
שנית, בן־גוריון לא האמין בערובות בינלאומיות
(״או״ם־שמום״) ,ועל כן לא התעקש לקבלן. הוא סמך
על כוח־ההרתעה הבילעדי של צה״ל, מבלי להבין שאין
סתירה בין זה ובין ערובות נוספות.

הלקח מנסיון זה הוא שאם רוצים בערובות,
יש לדאוג לבך שתהיינה רשמיות, מפורטות ו־מיבצעיות,
ו שתהיינה קשורות כאינטרסים ה ממשיים
של המעצמות הנו תנו ת אותן.

ושוב: ערובות אלד. לא תהיינה
הפעולה של צה״ל.

תהליף

לכוח-

• אילו ערובות דרושות בשארם-
אל-שייך!
כל הדיבורים על שארם־אל־שייך היו מופרכים —

• מי ישמור על התחייבות כזאת ו

ואילו הסתכל מישהו במפה, היד. נוכח לדעת בנך בעוד
מועד.

צה״ל, כמובן. על סי הסכם, הוא יהיה רשאי להתערב,
אם יופרו סידורי־הביטחון שהוסכם עליהם.

מי שהתעקש טל סיפוח שארם־איל־שייך,
לא הבין שאפשר לנתק א ת הדרך לישראל כ
מיצר כאכ־אל־מנדב, בפי שאכן קרה כ מילחמת
יום־־הכיפורים. וייתכן שזילזל כערכים עד פדי
כד, שלא האמין שתימן תפעל בתיאום עם
מצריים.
ביום ברור שהקשר בין ישראל והאוקיינוס
ההודי יהיה פתוח רק כמצב של שלום עם ה ערכים.

האם תיתכן
חימוש במרחב!

כן, בשני מישורים: המרחבי והעולמי.
ישראל יכולה להסכים עם מדינות ערב, כחלק מהוזי-
השלום, להגביל את החימוש, למשל על־ידי הקפאת
מערכות־הנשק הקיימות ואי-הכנסת מערכות חדשות.

בימינו קל מאוד לפקח עד כך. סידורי-פיקוח
משותפים של צוו תו ת ישראליים וערכיים יוכלו
להוסיף גורם נוסף להווי השלום שייווצר.

אם רוצים בכל זאת למנוע פיתוי במיצר טיראן,
כהבטחה נוספת, אפשר לדרוש ולהשיג סידורי־ביטחון
מייוחדים למקום זה, כגון מיקום כוח בינלאומי שם,
שיהיה כפוף למועצודהביטחון ולווטו האמריקאי, או כוח
מצרי—ישראלי מעורב, או כוח אמריקאי—סובייטי.

במישור העולמי יש לעמוד על הסכם אמריקאיי—
סובייטי ברוח דומה. גם על כך ניתן לפקח בנקל, בעזרת
האמצעים הטכנולוגיים החדישים. יש לזכור כי ישראל
גילתה בשעתו מייד את הזזת הטילים הסובייטיים ליד
התעלה.
אם יהיה קשור הדבר בערובה אמריקאית לישראל,
שתחייב את ארצות־הברית לספק לישראל מייד כל מער-
כות־נשק שיסופקו על־ידי הסובייטים לערבים, הרי יש
בכך גם הרתעה וגם ביטחון.

• מה דרוש לישראל ברמת־הגולן ן
קודם כל צריכה ישראל להחליט מה הוא רוצה שם.
מי שרוצה לספח את הרמה כדי להרחיב את שטח
המדינה ולהשיג. אדמה להתיישבות, אינו שותף לוויכוח
זה. הוא משתמש בענייני ביטחון רק כאליבי לשאיפות
אחדות, שאינן שייכות לביטחון.
כאמור, כבר הוכח דווקא ברמת־הגולן שהתנחלות
אינה עוזרת לביטחון, אלא מפריעה לו.
דמת־הגולו חשובה לישראל רק מבחינה ביטחונית.
הרמה חולשת על עמק החולה, ומאיימת על צפון־המדינה.
דרוש שם הסדר־ביטחון, המותאם לתנאי המקום, והמונע
סכנה זו.

: 1936 היטלו פולש יחבל הריין

על כל פנים, הגבלה פזאת ראוייה לדיון
רציני, הן כגלל החיסבון הכרוך בכך דשני ה צדדים,
הן כגלל תרו מ תה להרגעה כדלית שד
המצב.

• האם יכולים טידורי־ביטחון
כאלה להחזיק מעמד לנצח!

סידורי־ביטחון הם, מטבע מהותם, זמניים. כמו כל דבר
בחיים, הם כפופים לשינוי ולתמורה. גורמים במו שינוי
ביחסים הבינלאומיים ושינוי בטכנולוגיה המילחמתית —
מביאים לשינוי הסדרי־ביטחון.

• אין, למשל!
האמצעי הקיצוני ביותר הוא חכירת בסיסים על
הרמה, תוך החזרת הריבונות עליה לסוריה.

כמיקרה זה לא יזוז הגבול רשמית, אך תישאר
נוכחות ישראלית מ שמעותית על הרמה.

עצם טיבם שד סידורי-כיטחון הוא שהם
נועדים לתקופת־מעבר. כלומר: למן הרגע שנחתמים
הסכמי-שדום פורמליים, ועד ליצירת
מציאות־שלום, שתהפוך א ת הסידורים למיותרים.

חכירת
בסיסים אינה דבר בלתי־רגיל בעולם. עד
היום יש בסיס צבאי אמריקאי גדול בקובה — וראוי
להזכיר שלמרות כל הזעזועים והמשברים בין ארצות*
הברית וקובה, שגרמו כימעט למילחמת־עולם בימי ״משבר
הטילים״ ועימות כרושצ׳וב—קנדי, נשאר בסיס זה על
כנו. אפילו קובה הלאומנית והקנאית אינה רואה בו פגיעה
בריבונותה ובכבודה, שאי-אפשר להשלים עימה.

אין לצפות מראש אם תקופת־מעבר זאת תימשך חמש
או חמישים שנה. יש מקום להניח שעם חתימת הסכמי-
שלום רשמיים, תתפתח מציאות־השלום במהירות רבה יותר
מכפי שסבורים רבים. אך מובן שאין לסמוך על כך,
ואין לבסס על כך את ביטחון המדינה.

הצורך ככסיסים יכול להיות מיותר אם אפשר
להגיע לידי הסכם עם סוריה ל״תיקוני־גבול
כלתי-מהותיים״ ,שיתנו לישראל אחיזה
איתנה כרכסי־הגכעות הראשונים.

• האם ניתן לשנות
ביטחון מפעם לפעם!

באופן אלטרנטיבי, יכול להתאים לגבול זה הרעיון
של הצבת כוח בינלאומי, מטעם האו״ם או מטעם ארצות־הברית
וברית־המועצות, כדי ליצור חייץ מוצק.
יכל זה, כמובן, רק אם תחתום סוריה על הסכם־שלום
רשמי המכיר בקיום ישראל — דבר שיהווה בסוריה
מהפכה בפני עצמה ושיביא, בהכרח, לשינוי, מהו׳ת ה־מישטר

על כל פנים, מוצדק להתייחס לסוריה בחשדנות רבה
יותר מאשר למצריים, שהיא מטבעה הרבה יותר שוחרת־שלום.
מאידך, יש לזכור כי סוריה לבדה לעולם לא
תהווה סכנה רצינית לישראל, בגלל דלות משאביה,
בהשוואה למצריים.

סידורי־

בוודאי.
העיקר הוא לדאוג שסידורי־הביטחון לא יפריעו בעצ מם
להתפתחות הטבעית לקראת שלום, ושלא יעצרו את
הדינאמיקה לקראת השלום, שתיווצר יעם חתימת ההסכמים.
הסכמי הביטחון צריכים להתבסס על המצב כפי
שהוא יהיה קיים ברגע שייחתמו ההסכמים, ולמשך תקופה
נראית־לעין. מפעם לפעם אפשר יהיה לבדוק אותם ול שנותם,
בהסכמה הדדית, בהתאם להתפתחות: יצירת
יחסים חדשים, הפגת החששות והפחדים ההדדיים, היווצרות
ריקמת־חיים משותפת.

אין לשכוח אף לרגע בי המטרה היא להגיע
לשלום של ממש, שלא יהיה זקוק עוד לסידורים
מלאכותיים.

+מה ביחס לגדה המערבית!

בתקופות שונות היה צורך בסידורי-ביטחון בין צרפת
וגרמניה. בימינו קיימת למעשה פדרציה מדיגית-כלינלית
ביניהן, ואין עוד שום צורך בסידורי-ביטחון, למרות
שעוד לפני דור היתה קיימת ביניהן שיגאה הדדית
תהומית.
ארצות־הברית כללה בהסכם שלה עם יפאן, אחרי
מילחמת־העולם השניה, סידורי־ביטחון קיצוניים ביותר —
אבל היא עצמה דרשה לבטלם, ולחמש את יפאן מחדש,
כאשר השתנה המצב הבינלאומי.

שם המצב שיונה לגמרי. בגדה וברצועת־עזה יושבת
מחצית העם הפלסטיני. המצב הביטחוני יהיה תלוי קודם
כל בטיב ריקמת־היחסים שתיכון בין עם זה ובין ישראל.
אם תחזור ממלכת ירדן לגדה (ותקבל אז, קרוב ל וודאי,
גם את רצועת־עזה) ,יש להבטיח את פירוזה מנשק
כבד ומכוח צבאי גדול. אין לפרז אותה לגמרי, שמא
ייווצר שטח־הפקר, ויסודות קיצוניים יוכלו להשתולל בו.

במיקרה של פירוז בזה, יהיה העיקרון במו
לגבי סיני - :אם צבא עויין יעבור א ת הירדן
מערכה, בניגוד להסבם, תהיה ישראל זכאית,
על פי הסכם, לפלוש ממערב, ולהשמיד אתה־הכוח
החודר בטרם יתבסס.

תטה הסיטה בהסוואה ביטחונית

׳אולם כל הסדר כזה יהיה בלתי־ימספק מבחינה מדינית,
ועל כן גם מבחינה ביטחונית, מפני שהוא משאיר ללא
פיתרון יסודי את בעיית־הבעיות הגורמת לתסיסה מתמדת
במרחב: בעיית קיומו הלאומי של העם הפלסטיני.

(טיפוחי תוכנית אלון גצנע כהה, טיפוחי תוכנית דיין
בצבע בהיר עד לקו הגלי, טיפוחי תוכנית בגין מעבר
לקו הגלי, עד לקווי הפסקת האש של .1967

אם תקום בגדה וברצועת-עזה מדינה פלס טינית,
יש לדאוג להסדרי-כיטחון מסוג אחר.

#האם תיתכן מדינה פלסטינית
ללא צבא!

החיים נמשכים, והם עושים א ת שלהם.
סידורי-הכיטחון דרושים כדי להבטיח א ת ביטחון
המדינה כתקופה שבין המילחמה הטוטא לית
הנוכחי ת וכין השלום הממשי שיבוא —
ובמיסגרת זאת הם יכולים להיות כעלי ח שיבות
מכרעת.

• האם נבדקו סידורי־הביטחון
האפשריים על־ידי מוסד מוסמך מאז
מילחמת ששת־הימים ועד מילחמת
יום־הכיפורים !

מעולם לא הוקם צוות מוסמך של מומחים
צבאיים, מדיניים ומישפטיים בדי להכין מחקרים
לעומק על האפ שרויות ה שונות והמתוח•

׳ הדבר ייתכן, אך אינו רצוי. וזאת משני טעמים :
(א) מדינה ללא צבא תהיה חסרת ביטחון עצמי,
והדבר יפגע בחוש־הכבוד שלה. כך ייווצר מוקד חדש
של אי־שביעות־רצון ותסיסה.
(ב) מדינה פלסטינית כזאת תהיה בהכרח גורם מתון,
ובמשך זמן מה בוודאי תעמוד במאבק נגד יסודות קיצו ניים
יותר — שרידי אירגוני הפידאיון היותר קיצוניים.
כדי להתגבר עליהם, תהיה המדינה זקוקה לכוחות צב איים*

בתקופה זו שלטה התפיסה הפרימיטיבית של דיין,
גלילי וגולדה, שהשתמשו בסיסמאות של ביטחון כהסוואה
למגמה של התפשטות, התנחלות וסיפוח. גישה זו הפכה
את מילחמת יום־הכיפורים לבלתי-נמנעת* .
סידורי-ביטחון, היוצרים מרחב-אתראה ומרחב־הגנה,
גודמי-הרתעה וחיזוק כושר-ההגנה של ישראל, יהוו בלי
ספק חלק חשוב בכל הסדר־שלום כולל — ויאי־הטיפול
בנושא זה גם כעת הוא מחדל שלא יסולח.

אולם אפשר בהחלט ל ה תנות א ת הסכ מ ת
ישראל ועזרתה לכינון מדינה פלסטינית ב אמנה
ביטחונית, שתמנע חדירת מערכות-נשק כבדות
(תותחים בעלי טווח ארוך, טאנקים כבדים,
וכוי׳) לגדה ולרצועה, וכן חדירת צבא
ערבי זר לתוכן.
״ על מהותה של המדינה הפלסטינית האפשרית, טיב
השילטון בה ויחסיה עם ישראל — בפרק אחר בסידרה זו.

בכלל

הגבלת־

ומח־הגולן: היכן יהיו התותחים?

* אורי אבנרי היה חבר־הכנסת היחידי שהעדה בשש
השנים האחרונות את רעיון סידורי־הביסחון, והוא נתקל
בהתנגדות מוחלטת מצד כל שאר הסיעות, ביניהן סיעות
המעזות כיום להעמיד פני 0כאילו הן תומכות בכך,
כמו ל״ע.

במדינה
תחבח־ה

הזדהות עם פצועי המלחמה. הזדהות זו
אינה מועילה לישראל, וודאי שלא לה,ו־לנדים.

חוק
הסובוות הדבב

מכל התוכניות האווילי׳ות שהגה שר
התחבורה והתקשורת שמעון פרם, דומה
אולם, כאילו כדי להוסיף חטא על עוון,
כי אין אווילי יותר מהרעיון להשבית את
כלי־הרכב הפרטיים ליום אחד בשבוע. הוציא פרס הוראה לפיה חייבים בעלי
רעיון זה עלה׳ במוחו של האיש — אשר הרכב הפרטי לקבל את תוויות־ההשבתה
נכשל כישלון חרוץ בגיוס הרכב בשעת מבתי־הדואר תוך 1שבוע ימים בלבד. כל
המלחמה — עת שמע כי כמה ארצות ב מי שלא יעשה כן, יתחייב בקנס כבד. פרם
אירופה השביתו את כלי״הרכב שלהן ב התעלם מכך כי עשרות אלפי בעלי־דכב
מגוייסים לא יקבלו חופש דווקא בשבוע
אותה צורה, לשם חיסכון בדלק.
בארצות אירופה יש תחבורה ציבורית אותו קבע לחלוקת התודות. כאשר יבואו
מסודרת ויעילה הפועלת שבעה ימים ב חיילים אלה הביתה ויבקשו לנסוע במכושבוע,
ומאידך — אין די דלק. בישראל ,ניתם ב־ 24 השעות שהוקצבו להם להיות
בבית, יהיו צפויים לקנס כבד.
המצב כיום הפוך לחלוטין: התחבורה הכאשר
שרי הממשלה אוטמים אוזניהם
ציבורית אינה פועלת בשבת, ואילו בגלל
המלחמה היא עובדת במשך כל השבוע לקול ההיגיון הכלכלי, הם שוכחים גם לדאוג
לחיילים שאת קולותיהם הם תובעים.
.במחצית כושרה בלבד. אולם לישראל עו דף
דלק. ישראל מפיקה מדי־שגה מבארות
הנפט שבסיני 6מיליון טונות דלק. צרי-
כתה לפני המלחמה היתר 7מיליון טון
לשניה, ואילו עכשיו, בגלל הירידה בכושר 10 -חרי הסייס
הייצור שיל המשק בגלל הגיוס, אין היא
צורכת יותר מ־ 5מיליון טון דלק לשנה.
״לא היית די עידני בפרוץ המילחמה
נוסף לכך, ישראל מעבידה דרך צינור
ביום־כיפור ונגרמו הרבה אבידות.״ ״הש הנפט
אילת־אשקלון עוד כ־ 18 מיליון טון
תתפת בלכידת 500 שבויים מצריים.״
דלק שהיא קונה בארצות אחרות. גם היום
״השתתפת בשבירת הכוח הסורי ואתיה
קונה ישראל נפט ממקוריות אחרים, כדי מתקדם לעבד דמשק.״
לשמור על מעמדה כקונה־בעתיד. למעשה,
לא היתר. זו שיחה מיבצעית בין קציני־מאז
המלחמה סובלת ישראל מעודף דלק, מטה בכירים בצה״ל. הכרזות־המילחמה ה טבן
אחדים מקוני הדלק שעבר בצינור מפוצצות הללו התנוססו דווקא על מדף-
ביטלו את קניותיהם מחשש לתגובת החרם
הצעצועים של ספריית הפועלים בתל־אביב.
הערבי.
הן מפארות מישחק משעשע חדש שיצא
מה לעשות בעודפים. אולם, ל -לשוק בימים אלה.
לישראל יש עכשיו עודף לא רק בדלק
מילחמה כשעשוע חינוכי .״המיש-
אלא בעיקר בבנזין. ב ישראל מזקקים
חק, מילחמת יום־הדין׳ הינו מישחק משעמדי־שנה
למעלה מ־ 5מיליון טון דלק גול שע וחינוכי! ,המפתח זריזות וחשיבה מדו־מי.
מרכיביו ההופכים לדלק כבד נספגים ייקת,״ מכריז דף־ההסבר הצמוד למישחק
ברובם על־ידי הצבא, שהגביר את צריכתו. זה.
אולם המרכיבים הקלים, כגון בנזין, נש* *י שיטת הלחימה- :הילדים בוחרים באחד
ארים בחלקם הגדול ללא שימוש, כיוון מהם, רצוי הכי גיבור -והכי חכם, בתור

עסקים

שר־התחבורה פרס
נזיבצע־סרק לצורכי ראווה
שהפעילות ברכב הפרטי והציבורי המונע
בבנזין ירדה מאז המלחמה כמעט במחצית.
מבחינת משק הנפט, השבתת הרכב ליום
אחד תחסוך 50 אלף טון דלק לשנה, אך
אז יצטרכו לבנות מקומות־איחס׳ון מתאי מים
לעודפים נוספים אלה, וההשקעה ב־איחסון
תעלה בהרבה על החיסכון במחיר
הדלק עצמו.
פ סי כו לוגיי ת הדיין• בוויכוח ש התנהל
בכנסת על הצו החדש להשבתת.
הרכב, אחרי שח״כ אורי אבנרי הביא
בפני הכנסת שורה ארוכה של דוג מאות
להוכחת האיוולת וחוסר־התועלת ה כלכלית
שבצו זה, השיב לו סגן שר־התח־בורה
גד יעקובי כי החלת הצו היא מיבצע
מדיני־פסיכולוגי.
ואכן, פרט לסיבות פסיכולוגיות אין ל חוק
זה כל סיבה אחרת. הנימוק העיקרי
הוא ש״לא יפה״ כי ישראל לא תפגין הז דהות
עם ההולנדים, המשביחים את דיכבם
וסובלים בגלל הזדהותם עם ישראל. דו-מד,
הדבר כאילו יוציא -השר פרס הוראה לפיה
חייב כל אזרח לחתוך לעצמו אצבע, לשם

רמטכ״ל. כל משתתף לוקח שישה חיי לים
ומציב אותם בנקודת־הזינוק. אפשר
להתקדם ממישבצת למישבצת גם עם שני
חיילים בבת־אחת. אפישר לצעוד בכל ה כיוונים
קדימה, אחורה, ימינה ושמאלה.
היעדים: ילד אשר חייליו יגיעו ראשונים
ליעדם, יזכה במיספר -המתאים של
נקודות והחייל או החיילים שלו יתבצרו
ביעד הכבוש- .ואז, לילד אחר אסור יהיה
להיכנס אליו.
פרס לתוק!? .כל מי שנכנס למישבצת
בה מצוייר מטוס או טנק, זכאי לסיבוב
נוסף חינם. כמו אצל הגדולים.
סוף המילחמה והניצחון: המישחק יס תיים
כאשר הילדים וחייליהם יכבשו שמד
נד, מקומות־ייש-וב — הלא הם היעדים. מי
שיכבוש יותר — יזכה במיספר נקודות
גדול יותר. הוא יהיה המנצח, הכי גיבור
בימילחמה.
״זיכרו, ילדים,״ מדגישות ההוראות ,״אנו
משחקים כדי לבלות את הזמן בנעימים.
שחקו בסבלנות ובדייקנות, והמנצחים בל
(המשך בעמוד )14

מודעות בעיתונים היו מאירות(
\ עיניים: שר התקשורת שמעון פרם
הודיע כי מי שלא ישלם מייד את
חשבון־הטלפון שלו לחודשים יולי-
אוגוסט, ינתקו את הטלפון שלו תוך
עשרה ימים. מי שלא גויים ב־ 6ב אוקטובר,
ודאי יש לו הזמן והכסף לשלם
הנד
את חשבון־הטלפון. אולם
גוייסים, כיצד ייוכלו הם לשלם את ה חשבונות?
מאז המילחמה יצא כל חייל
לחופשה בממוצע פעמיים, ל־ 24 שעו-ת בכל
פעם. ודאי לא טרח אז לטפל בחשבון-
הטלפון שהגיע אליו בעיצומה של המיל־חמה.
בעלי הטלפונים הנמצאים בחזית
קוראים את המודעה המופנית אליהם. מעל
דפי העתונים, אך איך ישלמו את החשבון
מ־ 500 הלידות שהצבא נותן להם? החייל
נמצא בחזית, וכאשר ינתקו לו את הטלפון, כיצד יוכל להתקשר לביתו?
מודעות אלו של מישרד־התקשורת
מבטאות היטב את התנהגות הממשלה מאז
פרצה המילחמה ולפניה — מדיניות של
התעלמות מדאגה למשפחות החיילים, ו המשך
המדיניות של העשרת מיליונרים
מעטים ממקורבי השילטון, על חשבון החיילים
בחזית.
דוגמא נוספת היא החוק על הגבלת
השימוש בחשמל. משך שנים ניהלה הממ שלה
תעמולה מקיפה לעידוד הגברת ה שימוש
בחשמל. עכשיו מטילים קנס על
שימוש ״מופרד׳ בחשמל. במשפחות מבו ססות
לא יפגע החוק. אלו -תוכלנה להס תפק
באותה כמות שצרכו אשתקד, ואם
יתעורר צורך — תוכלנה לעמוד גם ב תשלום
הקנס. אולם הזוגות הצעירים, ה נמצאים
בתהליך של הגדלת המשפחה —
וכל ילד חדש פירושו הגדלת צריכת ה חשמל
בשליש — אלה ייאלצו לשלם קנ סות
מתוך מאוית הלירות הספורות שהחיי לים
מקבלים תמורת שירותם בצבא.

להדק אח
החגורה?
ך* ול!ים אלה מסמלים את, מיתקפתה ה !
1אכזרית של הממשלה על משפחתו של

החייל המנויים, מיתקפה בה מכה הממ שלה
באזרח הפשוט מעל ומתחת לחגורה,
ללא־רחם. ב־ 6באוקטובר גוייסו לצבא
שכירים, שהם חלק נכבד מכלל ה שכירים
במשק. איש מהם לא קיבל שכר
ממקום־עבודיתו עבור חודש אוקטובר, והמשפחות
צריכות היו להתקיים בחודש זה
מתשלום של 400 עד 775 לירות שצה״ל
שלח לכל משפחה, לפי מספר הילדים בה.
השכר הממוצע במשפחת שכיר קודם
המילחמיה היה 1500 לירות לחודש. כלו מר,
עם פרוץ המילחמה נאלצה משפחה
ממוצעת של שכיר מגויים להוריד את
רמת־חייה במחצית, בבת־אחת.
לפני שלוש שנים קבע המוסד לביטוח־לאומי
כי הכנסה של 750 לידות לחודש
היא גבול הרעב למשפחה. מה שקיבלו כל
משפחות השכירים המגוייסים לחודש אוק טובר
מצה״ל היה למטה מגבול הרעב.
יעבור חודש נובמבר, וממנו -והלאה, יש לם
המוסד לביטוח־לאומי עד 1500 ליתת
ברוטו לחודש למשפחה, וכן יפצה אותה
בעתיד עבור חודש אוקטובר. אולם תש לומי
המוסד לביטוח־לאומי לא יינתנו, גם
במיקרה הטוב לפני סוף דצמבר. כלומר,
משפחות השכירים תיאלצנה להתקיים משך
חודשיים תמימים משכר שהוא פחיות מ־שכר־רעב
לפי הגדרות המדינה עצמה. גם
כאשר יקבלו את ההשלמה מן המוסד ל־ביטוח־לאומי,
יהיה התשלום הכולל נמוך
בהרבה ממה שהביא הבעל הביתה קודם,
כאשר עבד גם שעות נוספות וקיבל שכר
לפי פרמיות.

אתה משל
את המלחמה*
** וד טרם הספיק המגוייס להתאושש,
> הוטלו עליו מילוות־המילחמה. השכיר
•עדיין משלם.היום מדי־חודש 7אחוזים מ שכרו
למילווה־ביטחון עבור מילחמת ששת־הימים,
והנה — מן הסכום הזעום ששולם
למשפחות הסגוייסים באוקטובר החלו מורידים
מדי־חודש 7אחוזים מילווה-חובה
למילחמת יום־הכיפורים, ועוד 8אחוזים
מילווה־מילחמה -מרצון. משכר־הרעב של

בעוד הרוחמים מתאמצים לשמור עד עצמם נחזית,
חוטפות משנחותיהם מנות מחתת וחגורה -
בצורת העלאות מחירים, קיצוץ המשכורות ופגיעות רבות
]וסכות במאבקו הקשה לקיום

1משפחת המגויים י׳ורדים, אם כן, באופן
אוטומטי 15 ,אחוזים מדי חודש בחודשו !
מדוע ד,ניכוי כד, גדול? הסיבח הרישמית
היא — חצורך לשלם את חזצאות המיל-
חמה.
לפי דיווחים לא־רישמיים עלתה המיל-
חמה 22 מיליארד לירות. סכום זד, אמור
להיות מגויים כך:
9.25 • 1מיליארד לירות יתקבלו מ ממשלת
ארה״ב.
• 4מיליארד לירות תרמה יהדות-
התפוצות במיפעל מיוחד.
ההכנסות ממקורות זרים הן, איפוא,
13.25 מיליארד לירות. את ההפרש יגבו
מאזרחי ישראל כך: מילווה־החובה יכניס
מיליארד לירות לשנה 1המילווה־מרצון
יכניס מיליארד לירות לשנה; הגדלת הי-
טל־הביטחון ומס־הקנייה תכנים עוד מיליארד
לירות לשנה; העלאת מחיר הדלק
תכנים 750 מיליון לירות לשנה; העלאת
מחיר הבשר תכניס 180 מיליון לירות
לשנה והעלאת מחיר האורז תכניס 40
מיליון לירות לשנה. תוך שנה יגייסו,
איפוא, בישראל, כ־ 4מיליארד לידות, ו תוך
שנתיים יכוסה ההפרש פולו.
תחשיב חלמא
ך יי החלטה לשלם את כל הוצאות הי
1מילחמיה תוך שנתיים היא החלטה פוליטית.
אחרי מילחמת ששת־הימים חילקו
את החזר־ההוצאות על פני שנים רבות, כי

עכשיו 3לירות. נייר־טואלט התייקר ב־30
אחוזים. בשר קפוא, שעלה קודם 13 לירות
בממוצע הקילו, עולה עכשיו 19 לירות.
קילו כבד קפוא עלה קודם 8.5לירות
הקילוגרם; מחירו הרישמי החדש — 13.5
לירות הקילו, אך במרבית האיטליזים הוא
נמכר ב־ 17.5לירות הקילו והממשלה אי נה
עושה דבר למניעת הפקעת המחירים
הנפשעת הזו. ביצים עולות 35 עד 40 אגורות,
בשוק השחור. חצי־קילו המבורגר,
שעלה קודם 6.5לירות, עולה עתה 9לי רות
הקילו. נקניק •לסוגיו התייקר ב־6
לירות הקילו. כל המשקאות הקלים הת ייקרו
ב־ 3עד 5אגורות לבקבוק. מש קאות
חריפים התייקרו ב־ 7אחוזים. חבי לה
איטריות עלתה קודם 71 אגורות וכעת
75 אגורות. סבון התייקר ב־ 6אחוזים,
תבלינים ב־ 10 אחוזים. סלטים שעלו קודם
4.5לירות עולים היום 5.5לירות. ארגז
מלפפונים *שעלה קודם 15 לירות עולה
עכשיו 45 לירות. ארגז עגבניות שעלה
קודם 8לירות, עולה עכשיו 15 לירות.
אפילו הפילה התייקר ב־ 20 אחוזים. ואין
סוף לרשימה.
בקיצור — הכל מתייקר, וחלק ניכר ללא
כל סיבה. הסיבה הריישמית להתייקרויות
הם מיסי הקנייה והביטחון החדשים. אך,
קחו למשל מיץ תפוחי־עץ שאין חלים
עליו כל מיסים כאלה. בקבוק מיץ כזה
עלה קודם ,1.75 ועכשיו — 1.95ל״י.
בממוצע התייקרו כל המוצרים ב־10
אחוזים, כאשר שורה ארוכה של מוצרים
התייקרו בשיעור גבוה בהרבה. נעליים

ובגדים, למשל. אם המבקשת להלביש ול הנעיל
את ילדיה תשלם 20 .אחוז יותר.
גם אם נביא בחשבון התייקרויות בשי עור
של 10 אחוזים בלבד, ונוסיף לכך
את ההפחתה בהכנסתה של המשפחה בגלל
המילוות בשיעור של 15 אחוזים, הרי רמת־החיים
של כל משפחה ירדה ב־ 25 אחוזים
לפחות, וזאת לבד ממהלומת השכר ה זעום
של חודשי־הגיוס, וללא הקיצוץ ב הכנסה
כתוצאה מאובדן השעות הנוספות
והפרמיות.
אכטדה גדוד ה
ך* לק ניכר מן השכירים נותר ללא
1 1עבודה, בעיקבות המילחמה. מתוך 63
אלף פועלי־בניין יהודיים לפני המילהמה,
מובטלים עכשיו 23 אלף. מבין 15 אלף עובדי
המלונות מובטלים עכשיו .5000 מבין
כ־ 15 אלף עובדי המיסחר מובטלים עכשיו
.5000 אלה הם רק שלושה מבין הענפים
שנפגעו. ובהם בלבד מצויים כיום לפחות
33 אלף מובטלים. לא תהיה זו הפרזה
לקבוע כי בכל המשק כולו גרמה המיל-
חמה, וצימצום הפעילות הכלכלית שבאה
בעיקבותיה, לכ־ 50 אלף מובטלים, או 50 :
אלף משפחות שהכנסתן ירדה לאפס לעו מת
הכנסתן קודם המילחמה.

ספיר

שני וויליארד לירות רווח
ל־ 2000 איש תוך שנה.

בין הערבים המצב גרוע עוד יותר 24 .
אלף ערבים התפרנסו לפני המילחמה מ־עבודות־בניין
בלבד, ועכשיו עובדים רק
6אלפים מהם. מספר כלל המפרנסים בגדה
המערבית היה לפני המילחמה 70 אלף,
כך שניתן לומר כי לפחות שליש מכלל
המפרנסים הערביים בשטחים המוחזקים
מובטל, ומחוסר כל הכנסה מזה חודשיים.

ואלפיים איש הפנו
השוה לסופו-מיליונויס
הניחו שלא תהיה עוד מילחמה בעתיד הקרוב•
אולם ניתן היה לחלק את העול
אחרת, על־ידי הגדלת מם־ד,הכנסה והטלת
מס־ריווחי־מילחמה על אלד, העושים כסף מן
המילחמה. דוגמא: מישרד־הביטחון יזמין
בארץ תוך שנתיים ציוד ועבודות שונות
בסכום של עשרה מיליארדי לירות. הזמנות
אלו תזרומנר, אל ריכוז של מכסימום 2000
בעלי-הון. על עבודות אלו יהיה הרווח
המיזערי 20 אחוזים. רווח זה, פירושו הז רמה
של שני מיליארד לירות רווחים ל־
2000 איש בלבד.
אולם, הקטנת הרווח של 2000 איש אלה
כדי מחציתו, היתד, מאפשרת ביטול מילוות
הרצון והחובה שהוטלו על השכירים, ה עתידים
להכניס יחד מיליארד לירות. אך
מסתבר כי מי שהחליט על חלוקת העול
בצורה זו מעדיף לגבות מיליארד לירות
שכירים שמרביתם חיילים בחזית,
ולהעניק שני מיליארד לירות רווח
ל־ 2000 מיליונרים.
באותה עת בה הקטינו את הכנסות מש פחתו
של המגוייס ב־ 15 אחוזים, אוטו,מטית,
החל גל העלאות־המחירים הגדולות. כל
המיצרכים החיוניים למשפחה התייקרו:
חומרי־ניקוי למיניהם, כגון אבקת־כביסה
טיפ, עלו קודם 4.92 לירות החבילה, וכעת
— 5.25 לירות. צנצנת מיונית של תלמה,
,שעלתה קודם 3לירות, עולה עכשיו 3.59
לירות. אורז עלה קודם 1.89 לירות הקילו,

תור לסופומוסט

אשת החייל רצה אחרי המחירים העולים כל
יום, כאשר שורה ארוכה של מצרכי מזון
חיוניים, כמו ביצים, נעלמת מן השוק וניתן לקנותה רק במחיר מופקע בשוק שחור.

אחד הגורמים להתגברות הטרור בשט חים
כיום מקורו באבטלה שפשתה שם מאז
פרוץ המילחמה.
אם רע ומר גורלם של השכירים ד,מ־גוייסים,
הרי מצבם של העצמאיים ה־מגוייסים
גובל לרוב בשואה ממש. מושבניקים
שמשקיהם תלויים בעבודתם וב נוכחותם
נאלצו לחסל את לוליהם, את גי דול
הפרחים ליצוא, והם שומעים, בשיבתם
בחזית, כיצד הקיבוצים השכנים למושביהם
גורפים הון מהתייקרות הביצים והבשר.
אדריכלים, עורכי־דין ובעלי מקצועות חופשיים
אחרים, שצברו חסכונות כלשהם,
מחזיקים עדיין מעמד, אולם אם יימשך
המצב הנוכחי עוד חודשים אחדים, יסבלו
גם הם נזקים כבדים.
אסון של ממש נגדם לאותם זוגות צעירים
שנכנסו להתחייבויות כספיות לקניית
דירות, ערב המילחמה. כאשר התחייבו
לעמוד בתשלומים, התבססו על עבודה
של שעות נוספות: והנה, הסכום שמשלם
להם הצבא אינו מספיק אף למחייה.
רבים מהם ייאלצו להפסיד את כל הכסף
שנתנו כבר לקבלנים.
מילחמת יום־הכיפורים, לגבי עשרות
אלפי צעירים מגוייסים, היא בבחינת יום-
הדין ממש. זהו יום־דין מתמשך, שתו צאותיו
תהווינה איום ישיר על עצם קיומן
ההוגן של עשרות אלפי משפחות במדינה.
עד כה נראה כי לאיש לא איכפת הדבר.

ועוד מילחמה. הליכוד רוצה בממשלת
ליכוד חדשה — ממשלה עם פושטי״
הרגל של יוס-הביפורים שאותם משמיץ
הליכוד בשצף־קצף. ממשלה בזאת תמנע
מראש בל אפשרות לשלום, לפשרה, אפילו
לרגיעה זמנית. הליכוד ייצור מצב שיחייב
גיוס טוטאלי, כוננות מתמדת לחידוש
המילחמה — לא במשך שבועות
וחודשים, אלא במשך שנים רבות.
האםאתה רוצה בזה?

רשרוס

והציד
את המעון
ומול האבסורד האחד — האבסורד
השני.
מול הסכנה של עליית הליכוד, יש
האומרים: הבה נציל את המערך !
איזה מערך! הוא מדבר פתאום על
שלום וחוזר על סיסמותינו — אך הוא
החליט שגולדה מאיר תמשיך בתפקידה
אחרי הבחירות, שדיין יישאר במקומו,
שמיסמך גלילי נישאר בתוקפו !
יש במערך הרבה אנשים טובים, שוחרי
שלום. אבל לאהם שולטים במערך.
הם נכנעו בשבוע שעבר כניעה מבישה.
מי שמצביע עכשיו בעד המערך, נותן
פרס לאנשים שהובילו לאסון, ושיובילו
מחר לאסון חדש. כאשר אתה מצביע
בעד המערך — אתה נותן רק שליש קול
לשלום, ושני שלישים לגולדה ודיין.

מעולם לא היתה מערכמ-הגחירות כלבך
מוזרה, במו הפעם.
רבבות גברים יצביעו הרחק מבתיהם,
בין עצי המאצגו בדרום והרי, השלג בצפון.
הם שואלים את עצמם: מתי נחזור ה ביתה
ן מה קורה למישפחות שלנו ! מה
קורה לפרנסה שלנו !
בולם נמצאים עדיין בהלם המילחמה.
פגה האמונה בתפיסות של אתמול, במנהיגים
של אתמול.
הבל מלאים רגשות של זעם ותיסכול.
איך לבטא זעם זה בסיום הבחירות ן
יש אומרים: נצביע בעד הליכוד. הוא
נגד הממשלה האחראית למחדלים הנוראים.
מוברחים להעניש את המערך. לא
ייתכן שאותם האנשים, הנושאים באחריות
לאסון, ימשיכו בתפקיד באילו
לא קרה בלום. אותה גולדה, אותו דיין,
אותו גלילי.

האחריות
של הליכוד
הזעם מוביל לליבוד. האם זה הגיוני !
אם אחראי דיין לאסון, הרי גח״ל הם ושותפיו אחראיים שיבעתיים.
הפכו את דיין לאליל. ה ם התנגדו
לבל ביקורת עליו. ה ם ישבו בוועדת
החוץ והביטחון של הכנסת, ואמרו אמן
אחרי בל מעשיו ומחדליו 80 .יום לפני
המילחמה — 80 יום כאשר הצעתי
בכנסת להטיל ביקורת על מערבת״הבי-
טחון ולהקים מייד מועצה עליונה לביטחון
לאומי, ה ם הצביעו נגד, יחד עם
הפד״ל ול״ע.
אם משהו לא היה בסדר במערכת-
הביטחון ביום־הביפורים — גם גח״ל
אחראי, גם הליכוד אשם.
אבל הרי המחדל לא היה רק צבאי.
האסון לא היה קורה, לולא הזילזול
באוייב. לולא האמונה שהערבים לא

צנא הקבע
של השלש
שווים בלום, ולא מסוגלים לבלום. שאנחנו
רוכבים על כל העולם. שאנחנו לא
זקוקים בכלל לשלום. שכדאי יותר
לספח שטחים ולהקים התנחלויות. ש-
שארס״אל״שייך חשוב יותר מן השלום.
שאפשר לשבת מאחורי קווי-הביטחון האידיאליים,
במרכאות, ולא לעשות בלום
— במקום לפתח יוזמות־שלום משלנו.
האם רק גולדה, דיין וגלילי אשמים
בכך ז האם אין מנחם בגין אחראי באותה
מידה ! האם לא ישב גח״ל בממשלה,
ועזב אותה מפני שהיא לא היתה די
קיצונית בשבילו ז במשך שש שנים גורליות,
בהם היינו בשיא בוחנו ויכולנו
להשיג שלום בתנאים הטובים ביותר,
דחף מנחם בגין את הממשלה לעמדה
נוקשה יותר ויותר.
האם עכשיו אתה תיתן לו פרס על
כך ן הרי זה יהיה שיא האבסורד !
קול בעד בגין עכשיו הוא קול לחידוש
האש, למילחמה — ועוד מילחמה —

אם לא ליכוד ולא מערך — מהבןז
יש דרך שלישית. הדרך שלנו. דרך ה מרי.
דרך השלום.
אם תצביע בעדנו, תעניש את המערך
על המחדלים הפוליטיים והצבאיים,
תדחה את דרך המילחמה של הליכוד,
ותפעל למען השלום.
מה יבולה סיעה במו שלנו לעשות
עכשיו ז
בכנסת הבאה נתמוך בבל צעד של
הממשלה העשוי להוביל לשלום. נעזור
לבלום ולהדוף את הליכוד. נדרבן את
אנשי-השלום במערך להקים מנהיגות
חדשה, ונעזור למנהיגות זו. נדאג לניצול
בל הזדמנות לשלום בדי שאפשר
יהיה להביא את הבחורים הביתה
בהקדם האפשרי.
אנחנו צבא־הקבע של חשלום. קול הניתן
לנו, הוא קול נטו לשלום.
תן סיכוי לשלום. הצבע ש׳ — מרי —
העולם הזה.
(דבריו של אורי אבנרי בשידור
מסעם רשימת מרי — העולם הזה,
ביום )11.12.73

שידור• רשימת מרי ־־ העולם ה 1ה :

בסדוויז״ה:

נו רו:

מוצאי־שבת 15 ,בדצמבר, שעה 20.00

יום ה׳ 20 ,בדצמבר, שעה 20.05

מוצאי־שכת 20 ,בדצמבר, בשעה 20.00

יום ה׳,
יום ג׳,
יום ה׳,
יום ב׳,
מוצ״ש,

בדצמבר,
בדצמבר,
בדצמבר,
בדצמבר,
בדצמבר,
שעה שעה שעה שעה
שעה

13.55
18.05
18.10
18.05
23.30

אסיפות וחוגי בית ב תו ת׳ :

ירושלים :

חולון :

באר־שנע :

יום ד׳ ,12.12.73 ,בשעה
,19.00 כאולם נווה-
שושנים, רה׳ כית־הברם

יום ה 13.12.73 /כשעה
,20.30 חוג פתוח אצל
מי שפחת לחמן, רה׳ שרת

פעילים בכוח וכפועל
מוזמנים להתקשר עם
משה יהודאי, רה׳ כיאליק
,110 פינ ת הרד אילת,
טלפון .73417

ד שו! 0דוה

התקשר עימנו — קבל חומר־חסברה — רח׳ בר־כוכבא ,71 ,טלפון , 283288/9תל-אביב.

במדינה
(המשך מעמוד )12
ירגיזו את המנוצחים.״ כלומר, עשה חיים
— נבוש יעדים.
כסן!*דמים. סיפרה השבוע אילנה געש,
אם לשלושה ילדים קטנים ו ״נדהמתי כש נתקלתי
בציור המילחמה המקשט את קופסת
המישחק. איך אנשים יכולים לעשות
כסף בהנאה כזאת מדם חללי צה״לו! ח־מילחמה
האכזרית הזאת צריכה להיות נושא
לשעשוע י איפה מישרד החינוך י איפה הצנזורה
הזריזה שלנו י מה רוצים פה,
ללמד את ילדינו ׳לשחוט יותר טוב 7הדי
זהו •פשע מחריד!״
הגיב דויד בן־ארדוט, הוגה רעיון ה־מישחק
הגאוני :״הגברת הזאת יכולה לה גיד
מה שהיא רוצה. מה יש, אי־אפשר
כבר להראות לילדים איך נלחמים במ ציאותי
זה לא חינוכי? אני לא חושב.״
בפתיחה לדף־ההסבר של המישחק, נא מר
:״החיילים האמיצים שלחמו — אים־
שרו לנו לחיות חיים חופשיים.״
חופשיים להתעשר. גם על חשבון המתים.

01/ס פר ופופ?!־
בימים טרופים אלה וגר, כאשר כל בית
ישראל הציונים חסרייהתקנה שוברים
להם את הראש למה, ומה פתאום, ומה
יהיה, ומי אשם, באה הישועה ממקור
בלתי־צפוי. אנשי מושבת נטורי־קרתא
שבירושלים פירסמו בימים אלה כרוז־שיטנה
כיד הנאצה הטובה עליהם — בשם
שמיים, כמובן — בזו הלשון:
אולת אדם תסלן? דרכו ( מ שלי י״ט).
נמצאים אנו בעוה״ר במצב איום. בחוץ
תשכל חרב, ומחדרים אימת מלחמה עול מית,
המאיימת נוראות.
מי הם שגרמו, על הישוב בארצנו הק דושה,
מצב עכור זה?
הלא הציונים הכופרים, שהתקוממו: לבגוד
בד׳ ובתורתו, ולהמיר את עם ישראל,
לעם ציוני לאומי, כופר ומופקר.
ולמטרה זו כבשו את השתלטותם על
ארצנו הקדושה, שהיתה מיושבת על־ידי
ערבים׳ ובזה העמידו את כל המדינות
הערביות המסבכות את ארצנו הקדושה על
כל גבולותי׳ סביב, יחד עם כל העם
הערבי המגיע למאה מיליון עד קצות העולם,
שיהיו אויבינו ולוחמינו. שלבד הע בירה
על פי ד׳ שבזה, ועל השבועות ש השביע
הקב״ה את ישראל, שהוזהרנו נגד
זה בנוראות.
כל מי שיש לו מוח בקדקדו, הי׳ יכול
להבין מראש: מה תהינה התוצאות של
כבוש השתלטותם זאת.
הכל היו יכולים להבין שאין זה אלא
צעד חוסר אחריות הנובע מתאוותם הבוערת
לעקירת הדת והאמונה מעם ישראל.
ועתה בהמצאנו במצב עכור איום ונורא
זה, כאילו נשאלים אנו מעצמנו: על מה
עשה ד׳ ככה לנו. שנמצא בגורל אחד,
יחד עם הציונים הכופרים משתלטי המ דינה
הלא צרינו הם. יותר ממה שהערבים
מוצאים כי צוררים הם להם. כי בינם ובין
הערבים הוא: השתלטות המדינה. אבל
עלינו הלא עמדו לעקור את תורתנו ו אמונתנו
היקרה לנו מחיינו.
ולמה אנו בגורל אחד אתם?!
התירוץ הוא: מפני שאותו הרגשת המצב,
שאנו מרגישים אותו עתה מפני
המלחמה, המורגשת גם מבחינה הגופנית
והגשמית. לא הרגשנו בשעה שאלפי רב בות
נפשות אחינו בני ישראל נשמדו על
ידי הציונים הכופרים משתלטי המדינה
לכפירה מינות והפקרות רח״ל. למרות ידיעתנו:
שגדול המחטיא את האדם יותר
מההורגו לא הרגשנו את מציאותנו: שהננו
בכפיפה אחת עם מתקוממים על ד׳ ועל
משיחו, ופוני עורף להשבועות שהשביע
הקב״ה את ישראל ואת הצפוי ח״ו על ידי
זה, עם כאלה: שהניפו על הנהגתם המ דינה
בשם ישראל את דגל המרד בד׳ ובתורתו.
ועתה. נשאלים: למה עושה ד׳
ככה לנו?
ועלינו לבא חשבון: אולי בגלל זה הביא
ד׳ עלינו את המצב. למען נקבל על עצמנו:
שלא ניתן שוב את עצמנו להשאר בכפיפה
אחת עם מתקוממים נגד ד׳ ותורתו, העומדים
על נפשות ישראל להשמידם. ועל
עם ישראל להמירו ח״ו.
ואז ישקיף ד׳ ויראה ויבא לישועתה
לנו, להוציאנו מאפילה לאורה, ומעמק
עכור לפתח תקר וישלח לנו משיח צדקנו
בבי״א.
ודי לחכימא.

נטורי קרתא

של היהדות החרדית בארץ ישראל

יג אל ל בי ב

עורכי העיתונים היו מזועזעים: לפניהם: יצב אדם מובה־הלם,
שכור ומזועזע, פוחד ופסימי.
לפניהם עמד סמל הכריזמתיזת והציפצוף על ד,ערבים, ומכריז בי צד,״ל לא יוכל
לנצח את המצרים,
לפניהם עמד אדם שתמיד ראו בו את תיקוותם, והנה הוא. מוכה ושכור.

האיש המסמל א ת כיטחון ישראל התמוטט.

זהו אחד הסודות הכמוסים ביותר במרינה, הסוד על הפאניקה שאחזה את שר־ד,ביטחון
משה דיין ברגע הקריטי ביותר, בו ד,יכו המצרים ושברו את התקפת־הנגד הישראלית
בתעלה, ובצפון הגיעו הטנקים הסורים למרחק חמש דקות נסיעה מביקעת־הירדן.

לסגת למרכז סיני
כאשר נתקף דמטכ״ל מילחמת ששת־הימים, יצחק רבין, בהתקפת ניקוטין בתקופת
המלחמה, הפיצו אנשי דיין !אגדות על הסכנה שנשקפה למדינה כתוצאה מכך, וכיצד
דיין הגיבור הציל את המצב. אז היה צד,״ל מנצח, הערבים הוכו, ומכונת־המילחמה
המשומנת להפליא של לוי אשכול ויצחק רבין פעלה ללא דופי.
הפעם היד, צה״ל מוכה, מחדל רדף מחדל, מכונת־המילחמה לא היתד, משומנת, וחרקה
ממחסור בכל דבר. הפעם מדובר בהתמוטטות והלם שקיבל שר־הביטחון, ואשר כימעט
והביאה לאובדן סיני, ולמניעת האפשרות להתקפת־הנגד של אריק שרון, שהצילה
את המצב לאחר מכן.
עורכי העיתונים היומיים נפגשו מאז פרוץ המילחמה מיספר פעמים עם שר־הביטחון.
דיין חשב תחילה כי תהיה זו חזרה על מלחמת ששת־הימים בסיגנון של דדו :״נשבור
להם את כל העצמות״ .לבן החליט הפעם להיות מתחילה במרכז העניינים, בדי שיידעו
הכל כי הפעם, ללא כל ספקות, הוא האחראי הבילעדי למילחמה ולתוצאותיה.
ביום הראשון למילחמה היתד. הופעתו של דיין בטוחה בעצמה. הוא ציפה להתקפת-
הנגד בסיני.,שד,יתד, צריכה לזרוק את המצרים מעבר לתעלה, ולחסל בזאת את המילחמה.
התקפת־נגד זאת היתר. בסיגנון קרבות־השריון של ששת־הימים, כאשר האחראים לצד,״ל,
כולל מפקד גייסות השריון אברהם אדן, סגן הרמטכ״ל ישראל טל, הרמטכ״ל עצמו וכן
דיין, לא ראו כל סיבה מדוע לא יעשו הטנקים ב־ 1973 מה שעשו למצרים ב־.1967

.הטנרן ים
לא יכלו להתגבר על טילי המאגר המצריים. השריון שהתמיה היה
היחיד שחסם אתה די ר לישראל, כיוון שכל יתר הטנקים היו בדמה
הסורית. דיין היה שבור.

התמוטטותו התחילה ביום השני של המילחמה.
.חיל-האוויר, שניסה לעזור לטנקים, הוכה קשות על־ידי טילי ד,נ״מ
טנקים, שעלתה
המצריים. האבירות של השריון הישראלי היו מחרידות: יחידד, של
על מוצב מצרי, איבדה מיספר ניכר של טנקים, והכל על־ידי טילים נגד טנקים.

משה דיין רמז על בל זאת לעורכי העתונים בפגישה ביום השלישי,
10 באוקטובר, והודיע להם בי יציע לראש הממשלה בי צה״ל ייצור קו
חדש בדי לנתק מגע בינו לבין הטילים המצריים. כאשר תחוסל הסכנה
כצפון, ייתבן לנסות להדוו! שוב א ת המצרים. אולם, סיפר דיין לעורכי
העתונים, הוא בספק אם ניתן יהיה לחזור ולה שתלט על התעלה, פי
הדבר יעלה במחיר פה רב שהדבר עלול להיות ניצחון פירהוס.

..לפטר את דיין!־׳
עורכי!העיתונים לא הספיקו לעכל את בשורות איוב, ודיין המשיך ואמר כי העם צריך
לדעת את האמת. אותו ערב בשעה תשע הוא יופיע בטלוויזיה, בשידור לאומה, ויודיע על
המצב לאמיתו ועל הנסיגה בסיגי.
משפט הפושעים והמחדימים
בתי־המשפט בתל־אביב ריקים כמעט
מאדם. עשרות אלפי מגוייסים משרתים
עדיין בקווים מהחרמון בצפון ועד פאיד
בדרום. בעלי־דין, עדים, עורכי־דין ו שופטים,
ממלאים תפקידים שונים ביחי דותיהם.
משפטים
אזרחיים כמעט ואינם נערכים
ואף בתחום הפלילי הפעילות מצומצמת.
אך ישנו אולם אחד החומה כל יום
העולם הזה 1893

מאדם והפעילות בו רבה ובלתי פוסקת. זהו
האולם אליו מובאים עצורים בפני שופט
הדן במעצרים של עבריינים שנתפסו על־ידי
המישטרה.
נראה שעקרון צמצום הפעילות לא חל
על העולם התחתון ושלוחותיו. אנשי
עולם זה, אשר לא גוייסו ברובם, ממשיכים
לגנוב, לפרוץ, לרמות ולעבור
עבירות כבימים ימימה. הם מרבים ל העסיק
את המשטרה ובמיוחד את אנשי
המדור המרכזי.
המילחמה יצרה סוג חדש של עבר יינים.
אלה הם המתרימים — נוכלים

עורבי העתונים הנדהמים חזרו מזועזעים לעתוניהם ופאניקה כללית
החלה מתפ שטת. חלק מהם דיווחו מייד על השיחה עם שר־הכיטחון
לשרי המערך, מסרו בי שר־הביטחון לקה בהלם והתמוטט. קבוצה בבירה
של שרי המערך, המרוכזת סביב שר־האוצר פנח ס ספיר, אצה לראש
הממשלה גולדה מאיר.
הם מסרו על השיחה של דיין עם עורבי העיתונות, תבעו להדיחו
מייד מתפקידו. הם נימקו א ת תביע תם לפטרו ב שתיים: אסור לאדם
בתפקיד כשלו להמשיך• כאשר הוא מ ת מו ט ט ולוקה כהלם, ו שנית, הוא
האחראי למחדלי המילחמה ולבן עליו לתתאת הדין. הם תבעו מגולדה
למנות כמקומו אדם אחר שהעם יתן בו אמון, במו חיים בר־לב.
ראש־הממשלה היססה. היא טענה בי פיטורי דיין עלולים לגרום לפאניקה כללית
בצבא. היא סיפרה כיצד, כשהיתה מזכירת מיפלגת העבודה, הפגינו לפני ביתה נשות
רפ״י! ,תבעו למנות את דיין במקום: אשכול כשר־ביטחון בשנת ,1967 האשימו אותה
באחריות לדם החללים. היא אמרה כי אינה יכולה למחוק ׳מזיכרונה הפגנות אלו
והאשמות איומות אלה, ואינה. רוצה כי תחזורנה.

אולם היא הסכימה בי יש לדחות מכל ובל א ת תוכני ת הנסיגה,
ויש למנות ליד דיין אדם מהימן, שידווח לה על המתרח ש. היא אמרה
למ שתתפים בי תשלח א ת חיים בר־לב לחזית הדרום, ובי אהרון יריב
ישמש לה בעיניים.

..חורבן בית שלישי!״

עתה היה עליה להודיע על החלטותיה למשה דיין. היא קראה לו לפגישה, בה
השתתפו נוסף לשניים גם יועצה הצבאי תת־אלוף ישראל ליאור.

דיין פתחאת השיחה עם גולדה, כאמרו כי באשר הודיע לה לפני
יומיים בי צה״ל ערוך ומוכן למילחמה, וכי ככוחו לחסד א ת האוייב ללא
בעיות, טעה והטעה אותה.
באן הפטיר ליאור: זהו סופו של הבי ת השלישי ,
גולדה קטעה את הדברים. היא אמרה לדיין כי החליטה נגד נסיגה חד־צדדית.

היא אסרה עליו להופיע אותו ערב בטלוויזיה, ואמרה כי ביקשה
מאהרון יריב להודיע בי צה״ל ייצב קו סמוך בבל האפשר לתעלה,
ב־ 5קילומטר ממנה.
כן הודיעה ליו כי תשלח את בר־לב לדרום.

דיין אמר לה כמקום בי הוא מבקש להתפטר
.גולדה סירבה לקבל א ת התפ טרותו.

שעברו מבית לבית ובעוררם את רחמנות
הבריות ורצונם לעזור במאמץ המלחמתי,
גייסו תרומות ששולשלו לכיסיהם.
אחד מהם הובא השבוע לדין. גבר
שחרחר, מטורזן, לבוש במעיל צר וב מכנסי
צנור ומסופר למשעי. הוא מכחיש
את טענות סמל החקירות שמבקש מעצרו.
״אני, מה פתאום?״ הוא טוען בתקי פות
.״הרי ביום שנעצרתי היתד, צריכה
להיות לי פגישה עם מר חיון ממשרד-
הביטחון בנוגע להתרמות שערכתי.״
השופט אילן, העוסק במעצרים, מקשיב
לטענה בכובדיראש. אחרי היסום מסויים,

הוא מחליט לעצור את החשוד לחמישה
ימים, ולברר בינתיים במישרד־ד,ביטחון,
אם באמת היתד, קבועה לחשוד פגישה עם
מר חיון ממישרד־ד,ביטחון, או שמא ה ב״טריק״
שהמציא הנאשם, מדובר דהיינו, יצירת אליבי, כשהרגיש שעוקבים
אחריו. החשוד יוצא ובמקומו באים עצו רים
אחרים.
שלושה שפרצו לחנותו של מגויים ו נתפסו
בכף נעצרים ל־ 15 יום.
קונה התכשיטים הגנובים, שקרובתו
אישיות רפואית ידועה, נדרש לחתום
(המשך בעמוד )18

תצלומים קוב״ ם מן ה מ עונ ה האכזרית, שבעקבותיה נשאו במערך הב

במערך אין נד
״אוש: פינחס ספיר

המקטרג: דויד הנהן

האיש ה*ו1ו1ה: שמעון פוס
מרכז מיפלגת העבודה התכנס
כדי לאשר א ת התב שיל כן 14ה סעיפים.
הישיבה היתה סוערת, ה שחקנים
התרג שו — אד היה זה
מחזה מגויים — שהוסכם מראש.

הצטדקות מור הסתערות: ד״ן עומד מור הש

1המנדעוע־ם: בן אהרון ונבון

אני חצה מדינה כזאת

בדיוק נמו שהיה
דש משהו מסריח: גלילי וגולדה לשון בחוץ: אליאב להנהגה

זעם קדוש: נן־אההן

ה הדאשונה ומתפרץ

בסיום ישיבת מרכז מיפלגת העבודה,
שארכה 15 שעות, נערכה לפנות בוקר
הצבעה חשאית, בה הובע אימון בגולדה
מאיר, ברוב של 291 נגד .33 נקבע ש גולדה
תרכיב את הממשלה הבאה.
כל הסתייגויות חברי המרכז, מסעיפי
המיסמן, נדחו בלחץ הרוב, והצעתו של
לובה אליאב לבטל את מסמן גלילי הוסרה
על ידו, כשנוכח לדעת שאין לה שום
סיכוי לזכות אף במיעוט מכובד.

מבוטל אבל לא מבוטל: מיסמו גליל

בנאת ר

ידיים למעלה היונים נכנעים בהצבעה 1
1 . 17

במדינה

חידושים אפסנאיים בציוד האישי של קציני צה״ל

שבאותו סיור עצמו נתקל לראשונה
במיתקן ה״צכאי״ המכונה
כידה. על־כל-פנים, כ תום שלושה
חודשי סיורו המקיף, חזר לארץ
והתמנה לתפקיד רא ש.אגף האפ1־
סנאות במטה-הבללי, כדרג ת אלוף.

ץ* כל האמצעים והשיכלולים החד־שים
שהוכנסו לצה״ל אין ספק שה־
:אחרון הוא המבריק ביותר. המדובר הוא
בבידה, אותה ׳אסלת־פלאים שהמציאה תר־בות־ה׳חיים
הצרפתית ׳כדי להקל על צורני
ההיגיינה של האשה.
:אסלה זו עדיין אינה מוענקת כציוד-
קבע לכל חיילת בצה״ל, וכזו לא הותקנה
גם בלישכתה של קצינת־ה״ן ראשית.

האלוף קין הוא בוגר הפקולטה למישם-
טים באוניברסיטת תל־אביב, נשוי ואב
לבת ולבן המשרת בצה״ל.

לעומת זאת מונחת אותה אסלה
כבוד ב״חדר-המנוחה״ של ראש
אנה אפסנ או ת כמטב״ל, האלוף
נחמיה קין. כ מיסגר ת השיפוצים
שנערכו בלי שבתו של האלוף כעל
השיבה והקול הרועם, עמד האלוף
על ק* שיותקן כה גם כידה.

השבוע, כאשר פידסמה העיתונות היומית
את המינתבים ואת הידיעות המדברות ב־שיפוצי
הענק המפוארים בלישכותיהם של
כמה קצינים בכירים במטכ״ל, מיהר דובר
צה״ל להסביר כי האלוף ׳נחמיה קין, שגם
בלישנתו בוצעו שיפוצים, הוא נכה מיל-
חמת .1948 נתבים שונים מיהרו לפרסם
דברים אלה כדי לטשטש, מבלי משים,
את הביזבחים מנקדי־העיניים.

אלוף קין

חו סרה תח שבו ת
וצרות־עין

אולם, לאחר בדיקה, נ תכ ר ר שה
ת קנ תהבידה בלי שבתו של
האלוף שם הושקעו כשיפוצים ב־רבע־מיליון
לירות ישראליות, אינה
קשורה בלל לטיפול כאו תה נכות.
היא פשוט באה להקל על חייו
של אלוף אשר התרגל, בנראה,
מאז שרותו בניספח צה״ל כ שגרירות
ישראל ברומא, לרמת־חיים
גבוהה כסיגנון ״החיים המתוקים״.

** יצד יכול היה קצין בכיר, בצבא
^ עני כמו צה״ל, להרשות לעצמו להש קיע
סכומים כה גדולים בשיפוץ לישכתו,
לעיני פיקודיו היוצאים ובאים בהן
ייתכן והדבר נבע מתנאי החיים בהם
הורגל לחיות, לא רק בתקופת כהונתו
בחו״ל. גם בארץ מתגורר האלוף קין ב-
בפנטהוז בצפון תל־אביב.
אבל יש לציין שוב, לזכותו של האלוף
קין, שלא הוא אשר פתח באופנה זו של
לישנות־פאר. עד ל׳מילחמת ששת־הימים,
ביוני ,1967 הסתפקו, למשל, שרי־הביט׳חון
של ישראל, מבן־גוריון ועד לוי אשכול,
בבית קטן וצנוע בקרית הממשלה בתל-
׳אביב. אחרי המילחמה, באשר היה משה
דיין שר־הביטחון, הושקע סכום של למעלה
ממיליון ל״י בבניית לשבות חדשות עבור
השר ועוזריו בבניין אחר. היו אלד, לשכות
מצופות קורות־עץ, מצויירות בכל האביז רים
המשוכללים ברוחב־לב שאינו עולה בקנה
אחד עם החיים של עם במצור.

לפני שיגולל סיפורו של הבידה —
הראשון מסוגו אחרי 2000 שנה במטה-
הכללי — יש להקדים ולומר, שהמדובר
הוא במקדה יוצא־דופן. הקצונה הבכירה
של צה״ל עסקה ועוסקת בתפקידה העיקרי :
הכנת הצבא למילחמה תוך נאמנות ובתנאי-
שירות קשים ובלתי נוחים, אולם אי־פה
אי־שם ׳מתגלים ׳מקרים חריגים !אותם ראוי
להוקיע, ובמלוא חומרת הדין.
לזכותו של האלוף נחמיה קין יי׳אמר
שהוא התקין את הבידה בלישכתו עוד
לפני שפרצה מילחמת יונדהכיפורים.
הבידה היה רק חלק מן התפאורה, אשר
לא באה חס־ותלילה לשמש את מזכירותיו
של האלוף, אלא אותו עצמו ואת ׳אורחיו.
ערב המילחמה הקדיש האלוף תשומת־לב
רבה לשיפוץ כללי של לישכתו, כשם שניצח
על קידום מערכת הלוגיסטיקה של צה״ל
נפי שנתגלתה במלוא פעולתה במילחמת
יום־הכיפו׳רים.

כאותה תקופה ניבנ תה עבור
דיין, עוזרו המיוחד רב-אלוף צבי
(״צ׳רה״) צור ומנכ״ל משרדו משה
קשתי, מערבת של חדרי-ישיכות
ולישבות פרטיות שלא היו מביי שות
כל מנהל של חברה אמריקאי
ת בעלת עסקים חוכקי עולם.

תחילה הורחבה דשופצה הליש־בה
עצמה, כולל ציפויי הקירות, והותקנה
בה תאורה מיוחדת ל
אלוף,
שאינו צעיר עוד ועבר א ת
שנתו ה .48-המילחמה קטעה א ת
עבודות השיפוצים בעיצומן, ה אלוה
לחץ על הפועלים שעסקו כ־שיפוץ
הלישכה, לסייס אותן במהירות,
תוך כדי המילחמה.
הלישכה אינה כוללת רק את מישרת
של האלוף. מילבד המישרד יש בה חדר־מנוחה,
אמבטיה, מקלחת, ובידה הצמוד
לחדר־המנוחה. אין ספק שאלוף בתפקיד
כה אחראי ראוי לחדר־מנוחה .׳מגיע לו
לנוח בתום שעות־העבודה המפרבות ב־מטכ״ל.
השאלה היא מדוע אינו יכול לע שות
זאת כמו קציני צה״ל אחרים, על
מיטת־׳שדה פשוטה ,׳או על מיטת־סוכנות
עם מזרון טוב.

במח שכי ם!
ץ* י הוא האלוף נחמיה קין, שהיה
( /זקוק לחדר־׳מנוחה צמוד ללישכתו?
קין הוא אחד הצנועים באלופי צה״ל.
דמותו אינה מפורסמת כמו אלו של האלופים
עטורי־התהילה.
הוא נולד בטרנסילבניה שברומניה בשנת
,1925 ובגיל 16 עלה לארץ כמעפיל
במיסגרת עליית־הנוער. באותה תקופה חשב
עדיין על עתיד של עובד־אדמה, למד

באשר הגיעה השעה לשפץ א ת
הלישכה שהועמדה לרשותו של
האלוף הסתייע האלוף קין בידע
שרכש כ ת קופ ת ה שתלמותו כ־חו״ל.
לפי הוראתו צופו קירות
חדר-המנוחה שכלי שבתו כטאפ
טים. באשר נגמרו הטאפטים הוסיפו
לקירות חרסינה יקרה צבעונית,
שאינה חרסינה איטלקית, כניגוד
לטענות. היא יקרה יותר. במשרדי
אגף האפסנ אות של צה״ל
עדיין מצויות הקבלות על סד של
כרבע־מיליון לירות שהושקעו כביצוע
השיפוצים בלישכה.

(המשך מעמוד )15
בבושת פנים על ערבות עצמית לשיחרור
בערבות בסך 5,000ל״י.
שורת העצורים ארוכה ביותר. המע צרים
נמשכים.
הכנסת בדר־עופר

עונו ״
מנחם בגין עמד על דוכן הכנסת, דיבר
ברגש על עינויי השבויים הישראליים במצריים
ובסוריה.
הוא היה חבר־הכנסת היחידי. נסתבר ל קהל
המאזינים ברדיו שאין עוד איש, מילבד
אנשי גח״ל, הדואג לעניין זה. את דעת ה מעיד
ביטא שר־הביטחון, משה דיין, בת שובתו.
האמת
היתה אחרת. את ההצעה לסדר-
היום על נושא זה הגישו גם שותפי גח״ל
בליכוד, המרכז החופשי וע״מ, וכן סיעת
מרי. אבל הם לא דיברו׳ ולא הוזכרו.
איך נוצר מצב זהי
פירצה בחומה. היה זה שלב נוסף
של ״מישטר בדר—עופר״ ,שהשתלט על ה כנסת.
לפני
חודש וחצי החליטו המערך וגח״ל
לפטר את הכנסת השמינית ולשים קץ ל עבודתה
המסודרת. למעשה הושעה המיש־טר
הפרלמנטרי בישראל.
נותרה רק דרך אחת לכנס את הכנסת,
מילבד יוזמת הממשלה עצמה: בקשה של
30 חברי־כנסת, היכולים לזמן ישיבת-פגרה.
רק לרשות הליכוד הימני עומד מיספר כזה
של ח״כים.
אולם היתה פירצה בחומה. על פי הנוהג
בכנסת, יכולים חברי סיעות נוספות להצ טרד
לבקשת 30ח״כים, ואז ניתנת רשות-
הדיבור לדובר אחת מכל סיעה נוספת כזאת.
בצורה זו הגיעו דוברי מרי, המרכז החופשי
וסיעות אחרות לרשות־הדיבור ב־כנסי-פגרה
בשנים הקודמות.
החור נס תם. השבוע סתמו עופר—
בדר גם חור זה.
באופן שרירותי הם כינסו את ועדת
היה
זה רק טבעי שאחרי תחושת הניצ חון
של מילחמת יום־הכיפורים, יחל תהליך

בבית־הספר החקלאי שבמגדיאל. ב־1946
כבר היה מרכז סניף ״הנוער העובד״ בחדרה
ופעיל בהגנה.
במילחמת־העצמאות שירת קין כמפקד
מוצב מחלקתי ליד קיבוץ גבעת־חיים, ב גבול
המשולש. אחר־׳כך הועבר לחטיבת
גבעתי, היה שליש באחד מגדודי החטיבה.
בתום קרבות מילחמת העצמאות הוצב ל־יחדת
המטה־הכללי, והיה אחד האחראים
לאיר׳גון כוחות המילואים. משלב זה החל
קין מטפס בסולם הקאריירה הצבאית. בתחילת
שנות החמישים שירת במיפקדת
פיקוד-מ׳דכז, מונה כמזכיר הפיקוד העליון
וב־ 1954 כבר היה ראש לישכת אגף ׳כוח־האדם
במטה־הכללי.
ערב מילחמת ששת־הימים יצא נחמיה
קין לכהן בניספח צה״ל וראש מישלחת
׳מישרד־הביטחון באיטליה ובשווייץ. כן
כיהן כניספח צה״ל בשגרירות ישראל ביוגוסלביה
עד מילחמת ששת־הימים. הוא
הוחזר לארץ רק בשנת ,1969 והתמנה
לתפקיד היועץ הכספי לרמטכ״ל וראש
אגף התקציבים במי׳שרד הביטחון. ביולי
1972 יצא לסיור מקיף במערך הלוגיסטי
של צבא ארצות־הברית.

נראה שבפיורו זה התר שם ה אלוף
קין כצורה עמוקה מאוד מתנאי
ה שירות של הקצינים הבכירים
כצבא האמריקאי. יבול להיות

דומה. רק רשעים וצרי-עין יכלו על כן
להתמרמר על האלוף שהתקין בלישכתו,
לצרכיו הפרטיים, את אסלת־השטיפה, שהיא
כה חיונית לשמירת ההיגיינה האישית.
אותם רשעים חסרי התחשבות הם ש הביאו
כנראה לכך שהרמטכ״ל, רב־׳אלוף
דוד אלעזר, נאלץ השבוע להורות להפסיק
כל עבודות בינוי ושיפורים בלישכות וו־
,אלופים, שנעשו באחרונה במט־נ״ל ״למט רות
שיפור והטבה״ .נפי שהודיע דובר
צה״ל, הגיע הרמטכ״ל השבוע למסקנה כי
״אין זה מן הדין לעשות שיפודים בליש־כות
האלופים בזמן חירום.״
שעה שנתן הרמטכ״ל את הוראתו בוצ עו
שיפוצים בכמה לשכות אלופים, בעקבות
מינויים של האלוף רחבעם (״גנדי״) זאבי
לראש אג״ם והאלוף אברהם (״אברשה״)
טמיר לראש אגף־התיננון במטכ״ל. האלוף
זאבי עבר ללישכתו של מי שהיה בעבר
ראש אג״ם, האלוף ישראל ׳(״טליק״) טל.
טליק עצמו עבר ללישכה חדשה ואילו ל אלוף
טמיר הותאמה לישנה לצרכיו. כך
קרה שהוראת הרמטכ״ל תחול אולי על
הקמת לשנות חיוניות, שהן צורך השעה.
היא לא תחול על לישכתו של האלוף
נחמיה קין. השיפוצים שם כבר הסתיימו.
השאלה היא רק האם יקח האלוף קין את
הביזה גם לתפקידו החדש, כאשר תגיע
השעה למינוי נוסף בשלבי הקאריירה שלו,
או שמא יתקין שם בידה חדשן

בדר־עופר

רק לבגין מותר
הכנסת הכל־יכולה, העבירו בה החלטה:
מעתה יכול רק דובר אחד לנמק הצעה
לסדר־היום, המוגשת בישיבת פגרה על-
ידי 30ח״כים ויותר. הדובר יהיה, כמובן,
תמיד איש גח״ל — הסיעה הגדולה ביותר
בין החותמים.
ההחלטה נתקבלה ביום א׳ .ביום ב׳ כבר
עמד בגין לבדו על הדוכן. ולכל תושבי
ישראל נודע שלאיש בכנסת לא איכפת
מה קרה לשבויים, מילבד לגח״ל. יוזמת
מרי בפרשה זו הועלמה בכל כלי־התק־שורת.
היה
זה רמז למה שצפוי בכנסת הבאה,
אם יתחזקו שני הגושים הלוויתנים עוד
יותר.
העולם הזה 1893

רחר ד ״ן רספיר :״אתה לא מכיר אות?,״
ספיר :״אה. ז 1את רחל מהשקם.״

א נ שי ם
או מעליב בנתינת השמות,״
אמר הכתב .״הפרות, בכל אופן,
לא נעלבו מהשמות, ואין
שום סיבה שהאנשים שאני מכ נה
בשמותיהם את הפרות •שלי
יכעסו.״ גם לשלושת השוורים
שלו יש שמות אנושיים: חכיכ

כורגיכה,

מועמר

קאד־

פי וריצ׳ארד סרטון. לפני
מילחמת יום־הכיפורים שהה לו־ג׳אקונו
בקהיר, וכשחזר משם
הוסיף לאוסף השמות שלו גם
את מאדאם סאדאת. עתה
הוא נמצא בארץ, כדי לכתוב
את תולדות חייו של אריק
שרון .״לפי המסורת שלי,״ הוא
מגלה ,״אני מתכונן לקרוא ל אחת
הפרות שלי לילי שרון.
אני רק מקווה שלילי, שהיתה
כל־כך נחמדה אלי, תבין את
הכוונה הטובה.״

חנה זמר

עורכת דבר, נכנסה השבוע לישיבת מרכז מיפלגת העבודה שנערכה באולם אוהל בתל־אביב, ניגשה לכסא שעמד לפני
השורה הראשונה, לייד ראש־הממשלה גולדה מאיר, הרימה ממנו את ארנקה של גולדה מאיר והתיישבה. גולדה העיפה
מבט אלכסוני זועם, הפליטה :״המקום תפוס !״ חנה זמר נאלצה לקום ולמצוא לעצמה מקום באחת השורות האחרונות של האולם המלא.

91 שר־האוצר פינחס
.ספיר סעד במיסעדד, תל־אבי-
בית. לפתע ניגשה אליו אשה
נאה, ואמרה :״שלום מר ספיר.״
ספיר הרים את ראשו כשפיו
מלא, הביט בה בתמהון. האשד,
נבוכה׳ ואמרה לו :״אדון ספיר.
אתה לא מכיר אותי? אני רחל
כורם.״ במיסעדה הושלך הס,
ועיני כל הסועדים ננעצו ב ספיר
שקרא בקול־רם :״אה,
זו את רחל מהשקם.״ האשה,

ומלוויו נכנסו לבית־הקפה של
המלון. צלם־עיתונות, שנכח במקום׳
רצה לצלם את השחקנית
דליה לביא, המתגוררת ב מלון,
יחד עם השר. הוא ניגש
לשומרי־ראשו וביקש את רשו תם
לצלם. השומרים סירבו ב נימוק
:״השר מחפש פרטיות.״
! 9נאומה של ראש־ד,ממש לה
גולדה מאיר בישיבת מר כז
מיפלגת העבודה שנערכה השבוע,
שוסע בצחוק כללי. היה

״סורקים, אתה לא יכול שלא
להפריע?״ השיב לו סורקים:
״אני רוצה לדעת מה אתה בכ לל
רוצה.״ כשאמר עופר :״על
הממשלה לראות מה נשאר אח רי
המילחמה.״ קפץ סורקים מ מקומו,
וצעק :״נשארו חובות.״
! 9כשנאם סגן יו״ר הכנסת
ח״כ יצחק נכון בישיבת ה מרכז,
הוא רצה לפנות בדבריו
אל סגן ראש־הממשלה, יגאל׳
אלון. הוא שאל :״היכן אלון?

פויסילה פוסלי

( )28 גרושתו של זמר הרוק אלביס פרסלי, מופיעה מאז גירושיה באופנה
מינימלית, כדי לפרסם עצמה כדוגמנית וכמעצבת־אופנה למען הבוטיק
החדש שלה בהוליבוד. עבורה זוהי פרנסה צדדית, לאחר שקיבלה דמי מזונות בסך מיליוני דולר.
־חל דיין (כורם־רבינוביץ
׳שעבר) נעלבה, הסתובבה מב־יי
לומר מילה, התיישבה לייד
!חד. השולחנות. כעבור דקות
!חדות נכנם למקום בעלה, שר־
;ביטחון משה דיין, והתיישב
׳ידה. השניים התלחשו, קמו
!:מקומם ועזבו את המיסעדה.
׳ 9משה דיין משך גם את
זשומת־ליבם של באי מלון
זילטון בתל־אביב. היה זה ביום
־,חמישי האחרון. שר־הביסחון
העולם הזה 1893

זה כאשר דיברה גולדה על
המיליונים שבוזבזו במילחמה,
וביקשה להגיד כי כל בר־דעת
מבין זאת. אלא שבמקום כל
בר־דעת, פלטה גולדה :״כל
ברדק.״
9באותה ישיבה הופרע
נאומו של ח״כ אכרה פ עופר
בקריאות־ביניים רבות. בראש
המפריעים עמד ח״כ מרדכי
סורקים. הדבר נמאס לעופר,
והוא פנה לסורקיס בשאלה:

האם הוא באולם?״ השיבו לו
בקריאת־ביניים :״אלון הלך,
אבל אנחנו נמסור לו.״ השיב
נבון :״אני בטוח שיספרו לו.
השאלה היא איך יעשו זאת.״
בהמשך דבריו התייחס נבון ל הלך
הרוחות בין חברי המרכז
ולהלך הרוחות בעם לגבי מח דלי
מילחמת יום־הכיפורים. הוא
פנה לשר־החוץ אכא אכן,
ואמר :״אני רוצה שתדע כי
לזעתי כל סיפור המילחמה ה
אחרונה
לא נגמר רק במשה
דיין. יסעו איתו עוד כמה אנ שים.
אני חושב שהעגלה עליה
יסעו תהיה צפופה מאוד. מה
אתה אומר, אבא?״
9שר־האוצר פינחס ספיר
הגיע לישיבת המרכז יום אחרי
שהודיע כי הוא מתכונן להח ליף,
מטעמי חיסכון, את מכו נית
הרוג׳ פולארה שלו במכו נית
פיאט .132 בינתיים הגיע
ספיר למקום במכונית רנו שכו רה,

9את דעתו על התרבות
בארץ הביע השבוע פרופסור
ישעיהו לייבוכיץ. היה זה
במיפגש אמנים, סופרים, משו ררים
ופרופסורים, שהתקיים ב־תל־אביב
לרגל הוצאת קובץ
שירים יהודי־ערבי ראשון מ סוגו
בארץ, שבעריכתו של ה משורר
יכי, עם מילות הקדמה
של פרופסור לייבוביץ. בהמ שך
דברי ההתקפה שלו על המיתוס
הביטחוני, שהתעלם מ כל
רצון להגיע להסדר עם ה ערבים,
הוא אמר :״התרבות
של הישראלי של היום היא הבידור
והכדורגל!״
9לא רק, לאריק שרון
יש חווה. גם לויטוריו לוג׳־־
אקונו, כתב העיתון האיטלקי
קוריאה דה לה מארה בישראל
יש. לוג׳אקונו, שחוותו נמצאת
לייד רומא, מעניק לפרותיו
שמות של גדולי העולם. בין
מאתיים הפרות שלו אפשר למ צוא
את גולדה מאיר, הנסיכה

מוגה, ליילה חאלד, ס ד
ראייה, סופיה לורן, ג׳ינה
לולוכריג׳ידה, אליזאכט
טיילור והמלכה אליזכט.

״אני לא רואה שום דבר פסול

9:את מצבו אחרי מילחמת
יום־הכיפורים סיכם השבוע דו־בר־צה״ל,
תת-אלוף פנחס
(״פינייה״) להב• סך כל החב רים
שלי,״ אמר פינייה ,״נשאר
אותו דבר. כמה מהחברים הפכו
לאוייבים, וכמה מהאוייבים
הפכו לחברים, אבל המיספר ה כולל
לא השתנה. מה שכואב
הוא עמדתם של כמה אנשים,
שאת הידידות עימם טיפחתי
במייוחד. וזה מה שמוכיח —

משקפי דיין

ציור של חידון־קשקשת בשבועון
המערב־גרמני ״שטרן״׳ ש־פיתרונו
הוא :״המשקפיים
של שר־הביטחון משה דיין.״
אם מאכילים נחש בגרעינים,
הוא לא הופך לזמיר, הוא נע שה
רק נחש יותר שמו,״
9שאלה שנשאלה השבוע
בבית־סוקולוב בת״א :״מדוע
מתנגדים העיתונים בארץ ל שלום?״
התשובה :״מפני שהם
יצטרכו לשלם תמלוגים לעורך
אל־אהראס, חסניץ הייכל,
שאת מאמריו הם מעתיקים לפ חות
פעם בשבוע.״

פסוקי השב 1ע

שר־הכיטחון משה

דיין :״בן־גוריון לא התנגד
להחזרת שטחים. הוא התנגד
לקחת אותם מלכתחילה.״

• פרופסור ישעיהו ליי־בוביץ,
על משה דיין :״ה פלייבוי
המזדקן של ישראל.״

• חג״ל על ממשלת־

ישראל :״ממשלת רשע וכסל.״

צחוק,
צחוק, אבל...

הבחירות וחנוכה: לעת תכין מטבח
ממשלת ליכוד לאומי: קצת ח ל ־ טעם במיטבח.
משבר האנרגיה: מן הפח אל הפחם !
גישת הערבים למו״מ: לצאתולתת .
על מל״ח נתכה ביקורת מפולפלת .
פורד: המשותף לראשון־לציון ולשני בארה״ב.

במדינה

כאשר מדובר בחיים, עשו זאת כאשר היה
מדובר בגוויות המתים. מול פני המוות
היו חיילים מצרים וישראלים מוכנים אפי לו
להחליף חיוכים זה אל זה. המוות כמו
איחד אותם, כאנשים.

חינוך

גופה
ב חול

פטריוטית בגיל הי ד
מילחמת יום־הכיפורים הכניסה שינויים
בדמותו של עם ישראל היושב בציון. בין
השאר תרמה ניכסי־צאן־ברזל בלתי מבו טלים
שכל שכבות העם עוד ידברו בהם
ימים רבים. בכלל זה לא נשכחו גם תי נוקות
של בית־רבן, החייבים לינוק את
העוז והגבורה משחר ילדותם, כדי שיגדלו
להיות חזקים וגיבורים (וטייסים, אם
אפשר).
בימים אלה !מלמדות עשרות מורות פט ריוטיות
את חיילי־העתיד בכיתות ב׳—ג׳
של בית־הספר העממי, בעיקר בירושלים
ובסביבתה, שיר חדש שנכתב ברוח המיל־חמה
האחרונה, וכולו נוטף עדכי־חינוך
שלא יסולאו בפז. גם עם הלחן אין בעיות.
זהו לחנו של הימגון־הנוער החדש, המגפיים
של ברוך. ומי ששר עד היום
״נבנה ארצנו ארץ מולדת ישיר מעכשיו

מקדש עד כיפור. הם התחילו
בכיפור /זה היה קצת באיחור /
ולכן לא ישכחו זאת לעולם / .הם
יילכו ללמוד תורה /כדי לדעת מה
קרה /לפרעה, לעמלק וכל חילם/ .
אז ביקש סאדאת סליחה /הוא חיכה
למחילה /סבתא גולדה 1שמה על עורפו
ידיה /סאדאת המיסכן נחנק /הוא ממש
כל־כך רעד /אך דבר אחד למד מן המכה :
פזמון: שמנקים קונים מהר /וסוחויס
לא חסר /אך את המיגים והססילים /
שתמיד קונים קומפלט /קל מאד לדפוק
אותם כעת / .ירה ירה העוזי...
אסד אסר המיסכן /הוא הפסיק כבר
לנמנם /כשראה את צה״ל בכיוון דמשק/ .
הוא חשב בהתחלה איך לכבוש את הרמה /
אך הוא כבר חושב על הגנת דמשק/ .
ואחר המלחמה הוא יידע תלמוד־תורה /
ויידע לא לעבור על מיצוותיה /ומאז
ועד עולם בסיני ובגולן /הס יידעו לא
לעשות יותר שמח.
לא נתפלא אם מישרד־החינוך שוקל
כבר אפשרות לחפוך את שיעורי־ההיס־טוריה
לשיעורי־זימרה.

כפי שסוכם בהסכם הפסקת־האש בקילומטר
ה־ 101 בכביש סואץ־קהיר, הסכימו שני
הצדדים בגיזרה זו של חזית התעלה לחפש
בשיטחם גוויות חללי אוייב !ולהעבירם
לידי הצד השני. באו זה מול זה על הכביש,
נפגשו ולחצו ידיים.

הצילומים: שלמה עוד

כעבור כמה דקות

כבר נערכו חמישה קצינים מצרים, בפי קודו
של בריגדיר־גנראל שריף, סגנו של
הגנראל ג׳מאסי בשיחות הפסקת־האש בקילומטר
ה־ .101 הם ניצבים בשורה, מת 1
1 1 1 ^ 11ן הגנרל המצרי שריף, חבר המישלחת המצרית לשיחות הפסקת האש, מתחים ומצדיעים. לידם ניצבת שורה של
1 ^ 11ע * י ואלוף־מישנה משה יוטבת איש הרבנות הצבאית של צה״ל, ניצבים קצינים ישראליים, בראשותם של אלופי
זה ליד זה ומצדיעים לנופלים, בטכס חילופי הגוויות שנערך ליד קנטרה.
המישנה מושיק יזטבת, איש הרבנות ה־
עיתונות תנו לגו *1חדל*ם
לפני כשלושה שבועות הוכו אחדים
מטובי אנשי העיתונות והסיפרות בארץ
בתדהמה גמורה.
באחד הימים זומנו מושכי־בעט אלה
לבוא אל יחידה מיוחדת של ענף ההסברה
בצה״ל, הכפופה לקצין־חינוך ראשי. שם
ציידו אותם ברשמי-קול ובהוראות חד־משמעיות:
פישטו על יחידות צה״ל השו נות
באשר הן, ראיינו את החיילים,
איספו סיפורי־גבורה לרוב. המטרה היתד,
לקבץ סיפורי־גבורה אלה כדי להפיצם
בצבא, ובכך להרים את מוראלו השפוף.ארבעה ימים בלבד לאחר שהחלו חוליות
אלה במלאכתם, נקראו לשוב מייד אל
יחידת־האם שלהם. שם נטלו מהם את
רשמי־הקול, השמידו את כל ההקלטות
שנעשו בינתיים, ביטלו את הרעיון כולו
ופיזרו את היחידה !שאך זה הוקמה.
דגיר מוזר. סיפר אחד המגוייסים
האלה לכתב העולם הזה :״כשהגענו אל
החיילים בקווים וביקשנו מהם לספר לנו
סיפורי־גבורה ששמעו או ראו, הסתבר לנו
דבר מוזר ביותר. איש לא רצה לספר
על מעשי־גבורה — רק על מחדלים.

ך 1| 1היח ״ חיילי צה״ל נושאים את גופתו
עלה
של חייל שהוצאה מתוך השטח
11 |/ 111 1 1 1 / 1 1
המצרי. שרידי הגופות נאספו על־ידי אנשי ררבנות הצבאית
״כך קרה גם למרבית אנשי החוליות
האחרות. כשנודע הדבר למפקדי היחידה
החדשה, נבהלו כהוגן. זה היה בדיוק
ההיפך ממה שרצו. מייד החזירו אותנו
והודיעו לנו על פיזורה של היחידה. יוזם
הרעיון התנצל בפנינו, :התכוונו שתביאו
סיפורי-גבורה, לא חומר לוועדת־החקירה.׳
״הלחץ העיקרי לפיזור היחידה בא מצד
פיקוד־דרום. אנשי הפיקוד הזה טענו כי
אין לסמוך על הסיפורים שמספרים החיי לים,
וכי לכל סיפור כזה יש לערוך בדיקה
מהימנות.״

מחזה על בביש קנסרה־־בלוזה
( 1הזכיר לרגע את ימות המשיח.
במקום בו מתחבר הכביש עם דרך-
הרוחב של סיני, משתרע שטח ההפקר
בין שני הכוחות הלוחמים. מצידו האחד
של המידבר, באותו קטע הכביש המוביל
מערבה אל קנטרה ותעלת־סואץ, מחזפרים
חיילי הצבא המצרי. מעברו האחר —
מוצבים חיילי צה״ל. קנה מול קנה. טנק
מול טנק. תותח מול תותח.
והנה ניצבו חיילי שני המחנות האויי־בים
לא הרחק מהצומת, כאילו לא היתד,
מילחמה נטושה ביניהם מעולם. חיילים

בתוך שקי־ניילון גדולים. משמאל נראים הגנרל שריף ואלוף־
מישנה יוטבת בעת ההצדעה הממושכת• טכס חילופי הגוויות בין
ישראל ומצרים נערך בצומת הכבישים בסיני, בואכה קנטרה.

מצריים במדים צהבהבים התערבו בחיילים
ישראליים במדים בצבע זית. מפקדים בכירים
לחצו ידיים, החליפו סיגריות והציתו
אותן איש לרעהו. עמדו בשורה אחת
והצדיעו, ואף התקבצו לקבוצה אחת, מתערבים
זה בזה כדי להנציח את המעמד
למזכרת.
חיזיון זה של אחוות לוחמים בלב המידבר,
במקום בו רק לפני חודשיים היו
נטושים קרבות דמים, לא היה נראה כה
סוריאליסטי לולא נטלו בו חלק לא רק
חיילים חיים אלא גם חיילים מתים. האדי בים,
שאינם יכולים להניח את נשקם

צבאית, וגד נבון, סגן הרב הראשי לצד,״ל.
חיילי האו״ם ואנשי הצלב־האדום המשקי פים
במחזה כמו מסרבים להאמין למראה
עיניהם. ממול למפקדים עומדים החיילים,
שורה של חיילים מצריים ובהמשכה ׳שורה
של אנשי משטרה צבאית של צד,״ל בקסדות
לבנות. גם הם מצדיעים. כבוד
אחרון לנופלים
מהצד הישראלי מובאים שלושים ארונות

המצרים לא שיערו כי מיספר כה גדול
של חללים יוחזר לידיהם. לא הביאו מספיק

30 גופות שד חרדים מצרים הוחלט נ־ח גוויות
שד שואדים -וח״דים משני הצווים חדקו
כבוד אחוון לנופלים -לחברם ולאו״בים גם יחד
חיילים נדי לשאת את הארונות. ג׳יפ
מצרי יוצא בדהירה לכיוון קנטרה. כעבור
כמה דקות מגיעה תיגבורת של חיילים
מצריים. הם רצים. הם עושים הכול בריצה.
אף פעם לא הולכים.

החיילים המצרים מעמיסים את ארונות
העץ של חלליהם על משאיות מצריות.
צלם צבאי מצרי מנציח את
המאורע מזווית אחת ואילו צלם צבאי
ישראלי מזווית ראיה שניה. איש הרבנות

הצבאית, שטרח להביא למקום מצלמת
פולהרויד, המפתחת את תמונותיה תוך
דקות ספורות, מחלק לכל משתתפי הטכס
צילומים צבעוניים, שיהיה למזכרת.
לרגע נמוג המתח. נושמים לרווחה. ה אווירה
הרצינית מחליפה את מקומה ל פרידה
ידידותית. מחליפים קופסאות סיגריות
ומזכרות. בריגדיר־גנרל שריף מקבל
מהרב נבון ספר תהילים קטן, כתוב עברית,

לתפילה שנושא הרב הצבאי גד נבון.
מאחורי החיילים המצרים נראה איש כוח
החירום של האו״ם. המצרים מצידם לא
ערכו כל טכם דתי לחללחזם שהוחזרו.
אותו ספר עצמו אשר חולק בימי המילחמה
לחיילי צה״ל על־ידי אנשי הרבנות הצב אית.
הגנרל שריף מעלעל בדפי הספר
הקטן, מביט באותיות העבריות. הרב נבון
מסביר לו יאת הכתוב :״ממעמקים קרא תיך

ואדה בארונות

שהובא למקום במשאית צבאית

^ חיילים מצרים נושאים ארון
עץ ובו גופת חייל מצרי,
שראלית. מימין נראים חיילים

מצרים ואנשי המישטרה הצבאית של צה״ל ניצבים דום ומצדיעים
ככבוד אחרון למתים. למצרים הוחזרו 30 גופות — לצה״ל .11
קציני־דת ישראלים קראו פירקי תהילים כשהמצרים מאזינים להם.

. .רק אנשי האו״ם
עוד נותרו באמצע, בלב שטח ההפקר, בין
גוויות המתים שלא אותרו ולא נמצאו,

1173ה ת תי ם
שני ארבים

ניצבים זה בקירבת זה בעת שמשאית
מצרית הביאה את גופות חללי צה״ל
לטכס חילופי הגופות. המצרים הירבו אף
הם לצלם את הטכס ואת חיפוש הגופות- .

משום־מה לא הביאו המצרים עימם אף
איש דת. מצידם לא נערך כל טכס דתי.
גופות החללים המצרים שנותרו בשטח
המוחזק בידי צה״ל נושאות עימם
סימני היכר ישראליים — דיסקיות של
צה״ל עליהן הוטבעו הפרטים האישיים של
החיילים המצריים.

מול מישמר כבוד של אנשי
11י! ״111 *1¥1י 11
מישטרה צבאית של צה״ל

1 1 -1
11 111
מחליפים אלוף־מישנה יוטבת ובריגדיר גנרל שריף, שיחה על

נוהלי החיפוש אחר גוויות הנעדרים. גוויות החיילים הישראלים
מפוזרות בשטח שמוקש בידי המצרים, והיה צריך לעבור בזהירות
בין המוקשים כדי לגלותם. המצרים שמרו על סימני זיהוי הנופלים,

ו הגיד ה
גו ם 1ך ט

תושב תל אב
השבוע בפרס ראשון

לרשימה הגדולה של בעלי מועדוני-
ההימורים בלאס־וגאס, נבאדה, הצטרף
הישראלי־לשעבר משולם ריקליט, שהפך
למולטי״מילימר בארה״ב. אחת החברות
של ריקליס, א.י.ט.ס. הסכימה לשלם
לבנקאי מנבאדה, פרי תומאס, סכום של
56 מיליון דולר תמורת מלון בן 770
חדרים, המצוי במרכז חגורת מלונות-
ההימורים בלאס־וגאס.
ריקליס, נשיא חברת ״ראפיד אמריקן״,
השתלט על א.י.ט.ס( .אמריקן טרבל
סרביס) בשנת ,1971 בקנותו חבילת־מניות
שהיתה בידי בנק צ׳אייס. בשנת
1972 הפסידה א.י.ט.ס 3.9 .מיליון דולר
על מחזור של 51.3מיליון דולר.

150 0 0 0
מום

כלל

ויקליס!ננס
לעסו ׳1ההימורים
בלאס־וגאס

הפרס

300 0 0 0
מום פרס

אץ ו.רזש ־ אבל
גיוס ה׳ מועד אחרון למסירת טפסים

ע/׳והלך מנד.ג 7ן ברע־מ
7א טו טו כ ל שבועז

רב ע מיליא רד לירות יש!
כאשר שר־האוצר הכריז, בצאתו לחו״ל, כי אין גרוש לנזיסנזך גלילי, לא השנה
ולא בעוד שנתיים, הוא ודאי לא רצה לרמות. אבל אותו זמן נערך כנס ישובי רמת־הגולן,
בהשתתפות נציגי מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, ושם הודיע מנהל
המחלקה, יחיאל אדמוני, כי קיבל אישור מן השרים ישראל גלילי וחיים גבתי, להוציא
רבע מיליארד לירות על התיישבות בגולן.

כן החליטו להוסיף על היישובים הקיימים עוד ארבעה ישובים ומרכז עירוני
שיהיו בו ם 50 משפחות. התוכנית המלאה תוגש בימים הקרובים לאישור הממשלה.

סרטים: הבל במשבר, פוט להרצליה

בלבך

מה יותר קל מלחשמתף גהגרלת חלוטו.
סמן 6מספרים גפל אחת
משמווה הטבלאות שבטופס.
עשה חישוב פשוט: פעולה בת שניות ספורות,
מביאה לך סיכויי השתתפות בזביח של מינימום
150,000ל״י בפרס הראשון, ואלפי לירות
ביתר הפרסים.
זח נ י נד פעוט-

השיטה

מי שראה את מודעות המחאה נגד ד־מילחמה׳
הופתע לגלות ריכוז כה רב
של העוסקים בייצור סרטים בין החותמים.
במאים ומפיקים בלטו בין השמות המוחים.
הפליאה אינה גדולה, כאשר רואים מה
עשתה המילחמה לתעשיית־הסרטים בארץ.
לפני המילחמה עבדו בענף על הכנת
סרטים לבחירות לכנסת, עשו סרטים ל־שרותי־ההסברה
של המדינה לרגל 25 שנים
למדינה, עשו סרטי פירסומת שונים. נוסף
לכך הפיקו סרטים עלילתיים, כעשרים
לשנה, בתקציב של כחצי מיליון לירות
לסרט. פעילות גדולה זו התפזרה על שני
אולפנים — אולפני הסרטה הרצליה, ו אולפני
ברקי, על כארבע חברות להשכרת
ציוד והפקה ועל כ־ 250 עובדים שונים
(במאים, צלמים, טכנאים).
עכשיו נפסקו לחלוטין סרטי-הבחירות
לכנסת, לא עושים סרטי־הסברה, ולא עושים
פירסומת. סרטי עלילה לא עושים,
פרט לשתי הפקות זרות. האנשים לא הול כים
לבתי־קולנוע, ולכן לא כדאי להפיק
סרטי-עלילה או סרטי־פירסומת.
מקור אחר שירד: לפני המילחמה הייתה
הטלוויזיה מזמינה סרטים קצרים להפקה
אצל חברות חיצוניות. עכשיו היא משדרת
בעיקר בשידורים חיים, ואין כל עבודות
עבורה. נסתבר שהשידורים החיים, שאול-
תרו מחוסר־ברירה, טובים יותר מן ההפ קות
היקרות שבויימו.
לדעת כמה יצרנים. גורם חשוב בשיתוק
בענף הוא הפסקת הביטוחים לייצור סר טים
נגד סכנות מילחמה. עד פרוץ ה־מילחמה,
היתד. ועדה במישרד־המיסחרי
והתעשיה, שנתנה אישורים להפקות זרות
נגד סיכוני מילחמה. הביטוח היה לכל תק ציב
הסרט. החל מפרוץ המילחמה משו תקת
הוועדה, בעיקר בגלל גיוס אנשיה,
והאישורים שהיא נותנת הם רק להו צאות
בישראל. אבל אם חברה, למשל,
שוכרת שחקנים זרים, וצריכה לשלם להם
וההפקה בוטלה בגלל מילחמה, אין הבי טוח
חל על הוצאות אלו. לכן אין מפיקים
רוצים לבוא להפיק כאן סרטים.

החברה היחידה שגרפה זהב היתד, אולפני
הסרטה הרצליה. חצי שנה לפני המיל-
חמה, היה זה הצינור היחידי להעברת צי לומים
לחו״ל, כאשר מארצות־ערב, למ של,
לא היו העברות כאלו. היו ימים ש תור
ארוך השתרך לפני פתח האולפנים.
הציוד להעברות עבד 24 שעות רצוף,
עם חמישה עובדים ד 10 נערות, כולל ה־מנכ״ל
יצחק קול. גם עובדי תחנת המימסר
של הדואר עשו מעל למוטל עליהם.
התוצאות היו כי דקות ספורות לאחר
הצילום ראו מאות מיליוני צופים בעולם
את המתרחש. היו גם שידורים ישירים מן

מנהל ״הרצליה״ יצחק קור
הכל, פרט לקול
האולפן בהרצליה, במסגרת תוכנית היום
של חברה נ.בי.סי ,.שהפעילה צוות פרש נים
כאן ובניו־יורק. הטלוויזיה הישראלית,
למשל, נאלצה לקנות בחו״ל סרטים שהע בירה
הרצליה לרשתות בעולם, ולייבאם
חורה, ושידרה אותם 24 שעות לאחר
שראו הצופים בארה״ב את הקורה בארץ.
פעילות זו הכניסה להרצליה את ההכ נסות
הרגילות שהיו לה לפני המילחמה:
כ־ 800 אלף לירות לחודש. אבל עכשיו עם
תעסוקה של 15 עובדים וציוד מצומצם
במקום 100 עובדים.

ה מל א ך
בשחור

להתראיין, לשיר ברדיו, להופיע בטלוויזיה,
לדבר עם עיתונאים. שום כלום.
להיפך. היא עמדה בתוקף על בך שהביקור
בולו ייעשה בעילום־שם .״באתי
להופיע, לא לדבר. פירסומת יש לי מספיק
משלי,״ אמרה, ולא נתנה לאף
אחד צ׳אנס.
רמז קטן לבל המעוניין: מי שירצה
בכל״זאת לשמוע את קולה, אפילו אם
הוא לא חייל, שיאזין לשיר שכתבו פול
ולינדה מקארתני, והוא שיר־הרקע לסרט
ג׳יימס בונד החדש חיה ותן למות, בכיכובו
של רוג׳ר (״המלאך״) מור, שיוקרן
בקרוב בארץ.
אבל מה שהתחיל בהתלהבות גדולה
א-לה ברנדה, הסתיים בקול דממה דקה.
ברנדה, שבווייט-נאם הופיעה שנה תמימה
וסבלה אחר־כך מסיוטי-מילחמה ממושבים,
החזיקה בישראל מעמד רק יומיים.
הביקור בבתי-החולים השפיע עליה עד-
כדי״בך לרעה, שכבר ביום חמישי, למחרת
סיורה, נגמר לה מזה. היא נסעה לטיול
קצר בירושלים, במו בל תייר טוב בארץ-
הקודש, ובבוקר יום שישי כבר קמת
והתעופפה לה מבאן בחזרה ללונדון.
אבל מי שהספיק לראות אותה בולעת
לקירבה את כמויות החומוס העצומות,
בטוח שהיא עשתה את זה על טיל
חומוס-אוויר.

אל ה מנו ח ה ואל הנ חל ה
בשורה הראשונה של אמנים ישראליים,
שקנו להם פירסום עולמי והמבלים את
מרבית זמנם בחוץ־לארץ, שמור מקום
של כבוד לשיחקנית־הזמירת דליה לביא.
בתקופה האחרונה מרבה דליה לקפוץ אר צה.
אמה חלתה, והיא באה לסעוד אותה
בחוליה ולהיות איתה .׳אלא שלביקוריד,
התכופים של דליה בארץ בעת האחרונה,
יש סיבה נוספת, אקטואלית וחשובה לא
פחות.
עם פרוץ המילחמה התגייסה דליה ל־מיבצע
איסוף כספים למען ישראל. מייד
לאחר שהסתיים המיבצע, שהוכתר בהצלחה
גדולה, הגיעה ארצה ויצאה מייד לביקו רים
ולהופעות בפני פצועי צה״ל, כמעט
בכל בתי־החולים בארץ.
בפעולתה המסורה של דליה למען ה פצועים
מצוי גם נופך אישי. אחותה,
מיכל, עומדת להינשא לקיבוצניק בשם
נימרוד, שנפצע במילחמה. את החתונה
דחה הזוג הצעיר עד לאחר שאימן של
דליה ומיכל תבריא. .
דליה נישאה לפני חודשים אחדים,
כידוע, לתעשיין אמריקאי בשם פיטר

ריטמאסטר, בונה סירות־מירוץ מפלו רידה.
הם מתגוררים על אי קטן במיאמי־ביץ
/בבית שבו שבעה חדרי־שינה, שלו שה
הדרי-אמבטיה והמון מרחב ׳מסביב.
האי כולו אינו כולל יותר מעשרה בתים.
זהו גן־עדן של ממש לראובן בן השש,
בנה של דליה מנישואיה הקודמים, לו
היא קוראת בחיבה ״טרזן הקטן שלי.״
עכשיו, סוף־סוף, התגשם חלומה של
דליה. חלום פשוט מאוד. כל מה שהיא
רוצה, כל מה שרצתה תמיד הוא שיהיה
לראובן בית, ושלא יהיה חולה.
ומשיש בית ובעל מפרנס, היא יכולה היום
להכריז בפה מלא :״נשבר לי.״ דליה
הגומל נפטר לפני כשלושה חודשים. הוא לא
הגיע להלווייה, אבל עכשיו, כשהגיע סוף־
סוף, נסע ישר לחיפה להיות עם המשפחה.
ותרשו לי לנחש שהוא גס השתנה.
כנראה שפירסומת בכמויות גדולות בכל
זאת נמאסת פעס, והבן־אדם מחליט בסוף
להתיישב בדעתו.
בייחוד כשהוא מוצא את הגומל הנכון.
כרנדה מזה שנה מועלית על נימות לונדון
העגת־להיט בשם שני האדונים מוורונה.
מה שאין שם — עדיין לא המציאו, יש
שם שייקספיר, ומעל לזה מחזמר״פוג, ושחקנים
לבנים, ושחקנים שחורים, יתלבו־שות,
ואור, ורעש, ומה לא. ההצלחה העצומה,
לח זוכה מחזמר זה, היא שיחת-
היום בלונדון.
בתוך כל המהומה המלהיבה הזו מסתובבת
לה על הבמה פנתרה כושית
פנטסטית יחידה-במינה, הלא היא ברנדה
בלאו. ברנדה האמריקנית, מטר״ותשעים
פלוס ודוגמנית״לשעבר, היא הכל: שחק נית
ורקדנית וזמרת ובדרנית, ונשואה
לכושי, וכל מה שאתם רוצים. ואחרי שהיא
נותנת את קטע חעינטוז שלה על
הבמה, תאמינו לי שאפילו האנגלים קרי-
המזג לא ישנים כל-כך טוב בלילה.
אז ככה: בשבוע שעבר הבזיק חמטי-
אור הזה גם בשמי בידור״המילחמה הישראלי.
ביום שלישי שעבר הגיעה ברנדח
לארץ. שלא תבינו אותי לא נכון, כל קשר
שלה עם היהדות או עם ישראל או
הציונות הוא מקרי בהחלט, אם בכלל.
אבל היא שמעה שיש כאן חיילים ופצועים
שמתגעגעים לקורטוב של תרבות, והחליטה
שהיא מוכרחה לתת לחם את
זה, ואם אפשר — גם להרים להם את
המוראל. ומי יעשה את זה אם לא היא,
שהופיעה משך שנה שלמה נווייט-נאם,
בפני החיילים האמריקאיים שם י
וכך, כמו שהיא הגיעה ביום שלישי
נערב למלון הילטון בתל־אניב, אז כבר
ביום רביעי בבוקר לקחו אותה לסיור
בבתי־חחולים רמב״ס ופוריה, להופיע
בפני הפצועים שם, ורק ב״ 12 בלילה
חזרה לבסיסה שבהילטון.
מה שהיא הספיקה לעשות בשעות האלה
— על כך עוד יסופר נצה״ל ימים
רבים. היא שרה, היא רקדה, היא הרקידה,
היא היתח נבל מקום. הכל התרומם
שם עשרה מטר באוויר. לא נתנו לה ללכת.
מי שזכה לחזות בהופעתה של הר-געש
האנושי הזה עדיין משפשף את עיניו
ושואל :״האם לא היה זה חלום ! ״
ולבל ברישי-התיקשורת שהקיפו אותה
ציפתה אכזבה מרה. היא לא הסכימה

בשבוע שעבר הגיעו ארצה, עס זרם
התיירים המתעורר, הצייר מנחם גפן ואשתו
הטרייה דיאנה (״הגומלים״) דיג.
החברה רק שמעו, כבר הכינו להוד שולחן
עליז בג׳קי ביום שישי אחרי הצהריים.
חיכו, חיכו, ובסוף התייאשו. הזוג הצעיר
לא הגיע.
מהפירסומיס בעיתונות אפשר היה לחשוב
שהגומלת הגיעה לבדה. היא הצטלמה
עם טילים, עם חיילים, ובעיקר עם החיוך
המפורסם. ואילו הבעל הישראלי חובב-
הפירסומת שלה כמעט שלא הוזכר.
בירור קצר העלה כי אביו של מנחם

דיאנה

׳אורי גלד, מכופף־המזלגות הישראלי,
יושב) היום באנגליה, מופיע בטלוויזיה ומשמש
נושא לתחקירים ומחקרים שונים
ומשונים. אך מי שעוקב אחרי המדור
הזה זוכר, שהוא יודע לעשות עוד כמה
דברים.
לפני נסיעתו לחוץ־לארץ ניהל אורי גלר
רומן ממושך ואינטנסיבי עם מלכת־המים
לשעבר, הדוגמנית היפהפייה אי רי ס
דוידסקו. הס היו חברים, וידידים, ואוהבים
בהפסקות, במשך שנה תמימה.
במקביל הגיע ארצה פרופסור אמריקאי
בשם פוש, חוקר של תופעות על־טבעיות,
שהתרשם מכישוריו המיוחדים של אורי
והחליט לכתוב עליו ספר. הפרופסור פוש
ליווה אותו בארץ משך שנה ולמד להכירו
מקרוב.
הכול היה טוב זיפה כל עוד הצליח אורי
לסובב את כל הארץ סביב אצבעו הקטנה.
אלא שאחרי ה״ברוך״ עם עניין סופיה
דורן, שזכה לתגובות סוערות סותרות,
ניכרה ירידה תלולה בהכנסותיו והוא הח
ליט
שהארץ קטנה עליו. אלא שאורי אהב
את אירים. ואיריס אהבה את אורי. והס
רצו אפילו להתחתן. אבל פה אמר אבא־דוידסקו
סטופ. תיסע לחוץ־לארץ, אמר
לאורי, ותסתדר — ואז נראה.
אורי נסע לגרמניה, ואחר־כך לאמריקה,
אל הפרופסור שלו. איריס המאוהבת שלחה
לו מיכתביס וחבילות, בנאמנות ראויה
לשבח, אבל מצירו — דממת־אלחוט. לא
מיכתבים, לא טלפונים, אפילו לא דרישת־שלום
אחת לרפואה. כאילו לא היו דברים
מעולם.
הקטנה חיכתה, והתאכזבה, ועוד חיכתה.
אבל כמה אפשר? וכך צץ לפתע כוכב
חדש. מרוב אכזבה יצא לה להכיר את
הזמר אברהם עופרים, שהגיע לסיבוב-
הופעות בארץ. זה היה תחליף לא־רע,
לבינתיים. אבל הבינתייס נגמר בחטף,
כשפרצה המילחמה. כזכור, מייד למחרת
יום־הכיפורים תפס העופר קל־הרגליים את
המטוס הראשון וחזר לגרמניה.
זה היה קצת יותר מדי. איריס התנדבה

דליה לביא
לביא, שעלתה לראשונה על הבימה בהיותהץ
בת 12 בלבד, עומדת לסכם 20 שינות|
הופעות עשירות ומגוונות בפרישה סופית?.
מעתה תתמסר לבית ולמשפחה, ואוליך
אפילו תגשים חלום נוסף: ללדת עודץ
ילד.

מייד לעבודה בבית־החולים איכילוב. כיוס
היא מנהלת חנות בפסד לונדון מיניסטור,
ושלוש פעמים בשבוע כמו שעון היא
מתייצבת באיכילוב. ההתנדבות הרגיעה
אותה, הוציאה לה את כל הפרפרים מהראש.
היא אפילו התחילה לצאת עם
צעיר נחמד, עורך־דין.
אבל מי שחשב שבזה נגמר, טעה טעות
גדולה. לפני שבוע נפלו שני דברים.
באחד הימים הגיע ארצה צוות של כתב
וצלם מהדיילי מייל, לאסוף חומר־רקע
על אורי גלר ולשוחח עס אמו, עס האמרגן
שגילה אותו, עס חבריו. הס הגיעו גס אל
אירים, כמובן.
ואם זה לא מספיק — אז באחד הבקרים
האחרונים קיבלה איריס מעטפה גדולה
ותפוחה, מארה״ב. חשבה לה, הנה, סוף־
סוף הוא כתב. איפה? היה זה מכתבו
של פרופסור פוש. במיכתב המצורף ביקש
הפרופסור מאיריס לקרוא את הפרק המצורף,
מסיפרו החדש על אורי גלר,
העומד לצאת לאור בקרוב. וכיוון שזהו
הפרק העוסק באהבתם של ה״סופרמן״
הישראלי ונערת־חלומותיו, ביקש שתקראנו
בעיון ותעיר את הערותיה.
כך שיש לה עוד סיכוי להיכנס להיסטוריה,
לפחות בעקיפין.

קולנוע
סרטים
גם הקטינים אוהבים
את העוזרת
גיל 14 הוא גיל !מתאים במיוחד לגיבור
קולנוע. בגיל כזה, הגיבור עדייו חמוד
כמו ילד, אבל מותר לו להתנהג כמו גבר !
הוא קטן־קומה !אבל רב־שאיפות ! והעיקר,
הוא תמיד מוצא איזו דודה זקנה וטובה,
בשנות וד 20 המוקדמות, המשנה כמה מערכי
חייו, ומראה לו, הלכה למעשה, שיש
דברים חשובים יותר מזוג אופניים חדש.
ואם הסיפור מזכיר משהוא מלחישה שבלב
ועד קיץ של ,42 הרי רק לעתים נדירות
זכה להצגה פיקנטית ומפורשת כל־כך, כמו
בסרט בשם איזו מין עוזרת, אשר יוצג
בקרוב על בדי הארץ.
הסרט, ששמו במקור מאליציה (רשעות)
הוא תערובת מוצלחת במיוחד של מין,
נוסטאלגיה, סאדו־ימאזוכיזם וסאטירה צי נית,
עשה כבר קאריירה רבת־ימעללים באיטליה,
שם הרגיז את הצנזורים שהגבילו
אותו לבני 18 ומעלה, זכה למספר פרסים
בינלאומיים, נכלל בין סרטי הקופה הגדו לים
של השנה, ועיצב סופית את מעמדו
של הבמאי הצעיר ( )29 סאלבטורה סאפד
פרי, שנתגלה כבר לפני שש שנים, בסרט
בשם דודתי אהובתי.
תחילת המעשה, במותה של אם סיציל יאנית
מכובדת. המצלמה מתמקדת על בנה
הקטן של הנפטרת, המתאבל ...על ששאר
בני־משפחתו נותרו בחיים, ומפריעים לו
לשחק במשחקי הכדור שלו.

ידו של הנער מחליקה על ברך האלמנה,
וזו נאנחת. היא עולה כלפי מעלה. וזו
שוב נאנחת. עוד יותר למעלה, והאלמנה
נאנחת ונושכת את שפתיה. ואז מגיעים
הביתה.
לאב, בתחילת שנות החמישים לחייו,
ולשלושת בניו, אנטוניו בן ה־ ,18 נינו
(שהיד. במכונית) בן ד,־ ,14 ואנציו, בן 7
או ,8עולים במדרגות בצעד הכבד והמ הורהר
ההולם הזדמנויות טראגיות. ואז
נפתחת דלת דירתם ומופיעה ההפתעה.
שמה של ההפתעה הוא אנג׳לה (מלאך ב איטלקית)
וכשמה כן היא. צעירה, יפה,
מלאת מרץ וחיוכים. היא העוזרת החדשה
שנשכרה על־ידי האם, בטרם נפחה את
נשמתה. ולא רק נאת מראה היא, אלא
גם מסורה וחרוצה.
אבל למלאכים אסור להיות חטובי גוף
יתר על המידה, בעיקר כאשר נוער כופר
בן ימינו נמצא בסביבה. ואכן, גברי המשפ חה!
,סיציליאנים חמי־מזג, אינם יכולים ל התאפק
זמן רב. אנטוניו, הבכור, יוצא
להתקפה. אנג׳לה הצנועה, בת הכפר ש שומרת
על טוהר מידותיה, משיבה בסטירת־לחי.
האב לוטש עיניים חמדניות, אבל
הוא מן האסכולה הישנה. הוא מציע חופה
וקידושין, וזו כמובן הזדמנות־פז לבת־כפר
ענייה.
אלא שכאן מתערב הדיבוק, בדמותו
של נינו הצעיר. נינו הוא בדיוק בגיל שבו
יצור כמו אנג׳לה מסוגל לבלבל את חו שיו.
בין השניים מתפתחים יחסים מוזרים,
שבהם רוצה הנער להשתלט על האשד.
הצעירה, ואילו היא מצידה, נאלצת להיכנע
למשחקיו, משום שללא הסכמתו, לא יוכל
האב לשאתה לאשה.
ומה שהוא דורש ממנה אינו שייך בשום
פנים ואופן לשיגרה: הוא רוצה שתוריד
ספרים מן המדף העליון של הכוננית, רק
כדי שיוכל להציץ תחת חצאיתה. הוא
מכריח אותה להתהלך בלי חזיה. מוריד לה
את התחתונים תוך כדי ארוחה חגיגית
ומצווה עליה להתפשט בפניו בכל עת ש יחפוץ.
המשחק מתחיל בחיוך ׳ונגמר ב חריקת
שיניים, כאשד הנער לומד להגיע
אל המטרה הנכספת, שהיא תוצאה טבעית
של ׳משחקים ארוטיים אלה. רק אז מגיעים
הצופים אל ההפי אנר הנכסף.
סרט זה, הוא תופעה טבעית בהחלט ביצירתו
של סאמפרי, שהספיק עד היום
לעשות שישה סרטים באורך מלא ולזכות
בפירסום נרחב בכל העולם. בגיל 23 כבר
ייצג סאמפרי את איטליה בפסטיבל קאן
בדודתי אהובתי, לאחר נסייון קולנועי קצר
למדי, כעוזר במאי לימארקו (הזלילה הגדולה)
פררי, בשלושה סרטים.
הסיפור, לדברי סאמפרי, שהשתתף גם
בכתיבתו ולא רק בבימויו, ינושא אופי
אוטוביוגריאפי בולט. באמצע שניות החמי שים
היה סאמפרי עצמו בן 14 ונהג לבקר
עם אביו הסיציליאני באי הדרומי. יתר
על כן, אביו של סאמפרי נשא אשד. מבוג רת
ממנו (הזוג נפרד כשסאלבטורה היד,
בן .)15 הבמאי בעצמו נשוי למורה לצרפ תית
בשם פרנצ׳סקה, המבוגרת ממנ׳ו, וגם
גבוהה ממנו בקומתה. ואכן, יש בסרטו

העוזרת (לאורה אנטונלי) ב״איזו מין עוזרת״
לעזור לכל המשפחה
חזרה מתמדת על תיאור יחסים בין צעירים
נמוכי קומה לנשים מבוגרות וגבוהות מהם;
בין אם היו אלה לו קאסטל וליזה גאסטיוני
בדודתי אהובתי, לאורה אנטונלי ואלסנדרו
מומו באיזו מין עוזרת או גיבורי סרטו
הבא, תאוות בשרים, שיהיו אשה בת 50
המשתמשת בשירותיו של ינער בן ,15 כדי

לנקום בבעלה האדיש.
לתפקידים הראשיים בסרט חדש, רוצה
סאמפרי שוב בצמד אנטונלי—מומו. ואם
אכן יקבלו השניים את התפקידים, יוכל
מומו הצעיר סוף־סוף ליראות את עצמו
משחק על בד הקולנוע. בי כאשר הוצגה
בכורת איזו מין עוזרת באיטליה, נאלץ
להישאר בחוץ. כאמור, הצנזורה הירשתה
רק כניסת בני 18 ומעלה ואלסאנדרו מומו
הוא בן 17 בלבד.

תדריך
מ ל -א בי ב
ג׳רטיה ג׳ונסץ (אורדן, או-
צות־הברית) — אדם שהוא ספק מציאות,
ספק אגדה, נימלט מן ההמונים הסוערים
באמצע המאה שעברה, ורוצה להתבודד
בהרים. שם הוא מגלה כי אין מנוס מן
האנושות מתחת לשמיים של העולם הזה
ויהיו גבוהים ככל שיהיו. הוא נוכח לדעת
ישכל מי שהחברה אינה קולטת לתוכה,
הופך בהכרח לאוייבה ונשבע לרחוש אי בה
ניצחית לאלו שהפריעו את חייו השלווים
בחיק הטבע ובחברת האשד -האינ דיאנית
שנשא לו לאשה. מישחק משכנע
של רוברט רדפורד בתפקיד ראשי.

הסוחר (טוני פרו)
והעוזרת (אנטונלי)
להתחיל עם האב
סצינה שנייה, בבית־העלמין. הכומר מס פיד
במרץ את המנוחה, ומבטיח שרוחה
תמשיך לרחף מעל ביתה ולשמור על השוכנים
בו. הבעל המופתע, ממלמל בפנים
נפולות :״זה לא חיוני.״
סצינה שלישית. המשפחה חוזרת מן
הלווייה. הבן הבינוני, זח שעתיד להיות
גיבור המעשה, נימעך בין שתי גברות
בריאוודבשר, כשזו מצד שמאל, הבריאה
במיוחד, היא אלמנה רבת אנחות ותאוות.

חיפה
הבלונדיני עם הנעל השחורה
(אורה, צרפת) — שירותי ביון
הקמץ (אלסאנדרו מומו) והעוזרת (אנמונלי)
לגמור עם הבן

צרפתיים מתבלבלים ביניהן במצחיקון מותח
ומשעשע של איוו דובר המגלה את אחד
הכשרונות הקומיים המעולים של צרפת:
פיאר רישאר.
העולם הזה 1893

נוהג
בבביש רטוב,
הקפד במיוחד על
האמה מוקדמת

שפתיים סדוקות?

העולם הזה 1*93

הוח׳ הרצון שלך המעל
לכל. יש שבוע מקום להגיגים יסודיים.
אהה לא מרוצה
מהעבודה ומהממונים
עליך. זה מצב זמני
חולף. השתדלי לחשוב
יותר על הבית ועל ה 21ב
מרס ־
סובבים אותך. צאי
20גאפריל
לבלות, היי אדיבה ו-
פשרנית לבני משפחתך
וידידך. הם זקוקים לך. בן טלה,
זה בהחלט לא שבוע להימורים. התמהם.
הקשר שלך עם בת מזל רחק הולך ומניב פירות בשבוע זה.
דגים

0וון

הדאגות הקטנות שלך מבלבלות את אורח
החיים הסדיר שניהלת עד כה. הש תחררות
מבעיות אלו תועיל יותר ממה
שהינך מאמין. התהוללות יתר היא אחת
הסיבות לחוסר שיווי
משקל־נפשי! .מנוחה במשך
השבוע ופעילות
תרבותית כגון קריאה,
יחזירוך למצב נורמלי.
בנסיבות בלתי צפויות
אתה עשוי להיאלץ לצאת
למסע קטן. הצט מאזנ״ס
ייד בכל הדרוש. אל
תעמדי במבוכה כשי־ציעו
לך הצעה מפתה.

אל תתרגזי בת שור,
זה לא יעזור, זה רק
יגביר את המתח בינו
לבינך. תא אומנם לא
מבין אותך כראוי, אולם
הוא אוהב אותך ועליך
להסתפק בשלב
זה באהבתו. שימרי על
פנייך שלא תיראנה
עייפות ורעות מראה.
מישקלך ירוד ועליך
להשתדל לעלות במישקל. החיוך אף פעם
לא מזיק. כשמחייכיס השמיים מתבהרים.
סוף השבוע יהיה על מי מנוחות. הר־עפי
עליואהבה. היזהרי מהצטננות.

אתה רואה, בן תאומים,
המאמץ השלם.
לא טרחת לחינם. אל
תרפה את המתח —
גם בעתיד ישתלם לך
הדבר. אתה עוד תגיע
לשיא. העיקר שתמ שיך
באותו מרץ. לך,
21במאי -
בת תאומים מצפה
2 0רי רו ״
שבוע שיגרתי ביותר.
שום שינוי. השתדלי
לעבור את המשבר — אחריו תבוא ה מנוחה
המצופה. הרבו בטיולים השבוע.

אנשים נוטים לחוש
בנוחיות בקירבתך משום
שאתה משרה
עליהם אווירה של
שקט וביטחון. תצטרך
לעוץ עצה רמת-חשי-
בות לאחד מהם, ולהפעיל
את כל קסמיך
עק ת
: 1 22אוקסונר -כדי לשכנע לקבל את
דעתך. מצפה לך אכז-
-12ינובמבר
בה ביחסים חברתיים

או קרובים, לעומת זאת לא תהיה לך
שום תקלה בתפקידים היומיומיים.

אם נמצא בבעלותך כלי־רכב, צפויות לך
תקלות וטירדות רבות
בקשר אליו. יחסיך עם
בעלי־סמכות אנשים מושפעים במידה רבה
מהזיות וניחושים ואינם
מבוססים על עובדות
מציאותיות. תצטרך
לנקום בצעדים
של קיצוצים וקימוצים
23בנובמבר -
בכספים. היום המאושר
סי. ב י ־ צמנר
עבורך השבוע — שבת.

!1שן1

0 ׳11₪1

אתה מרבה לשבת במקומות
ציבוריים בלי
לעשות דברים מועילים.
נסה לשנות מינ־הג
פסול זה, לפני שיזיק
לך. אל תנסי לחפש
את עתידך בעבר
— הוא עזב אותך
11(10
וזהו! לעומת זאת, תפ;21
ביוני -
נ< 2ביולי
גשי השבוע אדם ש־יקסים
אותך. בגישה
נבונה, תצליחי לרכוש את חיבתו. בעיות
נפשיות המציקות לך אינן מאפשרות לך
להתרכז בדברים נחוצים. התייעצי עם
רופא. קצת בילוי ישפר את מצב רוחך.

האושר ממך והלאה :
אינך רואה תוצאות
מקוות מפעילותך הרבה,
אנשים חותרים
תחת מעמדך, אינך
זוכה לגילויי חיבה ובדידותך אמיתיים,
גורמת לך לדכאון נפשי.
נסה להתגבר על
האגואיזם ההורס או תך.
לביאה — הגבירי
מאמצייך להתקדם בסולם החברה,
לא בהכרח על חשבונם של אחרים.

הצטברות יתר של עצבים
עלולה לגרוס לך
להתפרץ ולהזיק לעצמך.
גלולות ארגעה או
בבית־הבראה
מנוחה׳
ישפיעו עליך לטובה.
נטייתך הטיבעית להמר
על דברים חסרי
סיכויים של ממש, ע88
1 1 1 1לולה להפילך השבוע
בפח. פקח עיניך והישמר.
מחלה קולה עלולה לפקוד את ביתך.
טפל בה לפני שתדביק את שאר המשפחה.

21בדצמבר ־
19בינואר

תחושה של חוסר-וד-
אות מצפה לך עד ל-
1בחודש ינואר, בקשר
למטרות ארוכות
הטווח שלך. תבחין בכך
שידידיך משנים
את דעתם מיום ליום.
אולם המצב עשוי להתבהר
תוך זמן קצר.
ה ש בו עאתהע שוי לפ גוש
ב אנ שי ם נ די בי ם.

אל תקבע דברים בהחלטיות, השאירם
במצב של חוסר הכרעה. ליבשי ירוק.

נדיבותך ויושרך יזכו השבוע להערכה
מתאימה. תכונת המנהיגות שלך תבוא אף
היא לידי ביטוי הולם בהזדמנות שתינתן
לך השבוע. נסי שלא להיות פיוטית

יתר על המידה ביח־סיך
הרומנטיים. היופי
הדרמטי מסנוור אותך
ומעלים ממך נטיות אחרות
העלולות להיות

לא לרוחך. ביקור מפתיע
של קרוב משפחה
יתרום לדיון גלוי בנושא
המטריד אותך ותת* .
פגישה מיקרית תהפוך
לרומן סוער ביותר.

זו תקופה בה אתה
יכול להסדיר את כל
בעיותיך. ראשך צלול
ואתה שוב מסוגל להתגבר
על המיכשולים שעמדו והמחסומים
בדרכך. אם תתאמץ
אך מעט אתה יכול
להפוך את הקערה על
19 בפברואר
20במרס
__ פיה. פגישה מיקרית
תהפוך לרומן סוער.
חבק עולם ומלואו. אתה בדרך לאושר.
החזק בו היטב ! צפוייה פגישה חשובה.

זני
במדינה תחבורה
ע(1מר״־ו־.חו 3

אינם חוקיים?־
שעה ארוכה הסתובב רוכב הקטנוע ברחובות
תל־אביב, בחיפושיו אחרי סייר־תנוער,
שבנוכחותו יוכל.לבצע את פשעיו.
הסתובב — ולא מצא :״ככה זד״״ הירהר
לעצמו ,״תמיד כשצריכים אותם — הם
אינם.״
העימות. לבסוף נמצאה המציאה: סייר
צעיר ונחמד שהילך בניחותא על המיד־רכה.
רוכב הקטנוע תיאם את נסיעתו,
נעצר ברמזור האדום כמה שניות לפני
שהסייר הגיע לצומת. עיני הנץ של הסייר
גילו מייד את העבריין. בצעדים מאו ששים
קרב אליו :״אתה רוכב בלי קס דה,״
גילה לקטנוען את החדשה .״תן לי
בבקשה את הרישיונות.״
ש א לו ת פתוחו ת. הסייר לא ידע כי
הוא משתף פעולה, מבלי ידיעתו, עם
אירגון רוכבי קטנועים ואופנועים, שהוציא
את הקטנוען לכביש במטרה להעלות
מחדש בפני בית־המישפט שתי שאלות
עקרוניות, שלדעת הנהלת האירגון עדיין
לא נפתרו: חוקיותה של התקנה בדבר
חבישת קסדה בדרכים עירוניות, וחוקיותה
של התקנה המסמיכה את סיירי־התנועה
לתבוע מבעלי-רכב להזדהות.
״לא אזדהה ״.״כן, אני יודע שאינני
חובש קסדה,״ השיב הקטנוען לסייר .״ואני
אפילו פושע נורא עוד יותר: אני לא
רוצה להזדהות בפניך. לעומת זאת, אתה
רשאי לרשום את מיספר הקטנוע.״
הסייר רשם, וכד התבצעה תוכניתו של
האירגון, ושתי השאלות הועלו השבוע
בפני שופט־התעבורה התל־אביבי דויד
שור — לאחר שורת התייעצויות עם יועציו
המישפטיים של האירגון, עורד־הדין
אהרון ברקאי ועורך-הדין אביגדור פלד מן,
ממישרדו של עורך־הדין אמנון זכ רוני.
היה
זה מיקרה בלבד, ששאלת חוקיות
ההזדהות בפני סייר זכתה לטיפול נפרד.
ערב החג, התפרסם ברבים פסק־דינו של
השופט וינוגרד, שקבע, במישפט אחר, כי
התקנות המוקנות לסיירים בנידון אינן
חוקיות, ואין חובה על אזרח להזדהות
בפניהם.
אי־אפשר להיזהר. אי-לכד, לא נותר
לקטנוען הנאשם אלא להצביע בפני השו פט
על פסק־דינו של עמיתו. התובע, ב תשובה,
טען כי פסק־דינו של שופט ה,שלום
המכובד וינגורד איננו מחייב את
שופט־השלום המכובד שור. שור • השיב
לתובע כי הוא אכן מודע לעובדה זו.
באשמה האחרת — אי־חבישת קסדה —
העלה. הנאשם טענה חדשה, שלא הוש מעה
עד כה. לפיה, תקנת חבישת הקסדה
עומדת בסתירה לתקנת תעבורה הרבה
יותר יסודית — זו המחייבת נהג לנהוג
בזהירות המקסימלית האפשרית.
״הקסדה סותרת את תקנת הזהירות ב שני
מיקרים,״ הסביר הנאשם .״בשעת
נהיגה — היא אינה מאפשרת סיבוב
הראש במהירות הדרושה. באופנוע, אין
הנהג יכול להסתכל על הראי האחורי,
מאחר שראי זה נתון לרעידות כל הזמן
ואינו מראה כהלכה את הנעשה מאחור.
לפיכד, חייב הנהג לסובב ראשו לאחור.״
הקסדה — מסוכנ ת. הקסדה היא מיב־שול
גדול אף יותר, לחובת הזהירות, כאשר
מתרחשת תאונה, המשיך הנאשם וטען.
להוכחת דבריו, הצביע על דבריו של פרו פסור
אלברט ברטל, מנהל המחלקה לנוי-
רולוגיה כירורגית בבית־החולים איכילוב
בתל־אביב, שהצביע על מחקר אמריקאי
בו נקבע כי במיקרים מסויימים עשוייה
הקסדה דווקא לגרום למוות, במקום להציל

ממנו.
בתשובתו, לא התייחס התובע לנקודה
זו, השיב סתמית, כי הקסדה נועדה לטו בתו
של הנהג, כדי להגן עליו .״ודאי,״
הירהר השופט שור בקול ,״אולם השאלה
כאן היא אם הכוונה לפעול לטובתו של
הנהג — אכן גורמת לטובתו. אם רופא
יחליט להזריק לי, מנה כפולה מהדרוש,
כשהוא אכן חושב על טובתי, ואני קצת
אמות מזה — כוונתו הטובה לא תועיל
כל־כך.״
ציפייה. לסיכום, החליט השופט להר הר
מיספר ימים בשאלות העקרוניות ש הונחו
על שולחנו, קבע מועד מאוחר
יותר לפירסום פסק־דינו.
כאשר יפרסמו — יידעו כמה אלפי אופו-
נענים, וכמה רבבות נהגי מכוניות
ומשאיות, טוב יותר באיזה עולם הם חיים.

דויד גנון
״מכה רצינית וחסל״
ך* י! די ׳1עזבו אותי! איני רוצה
1 , /לשמוע על כך ! מספיק ! הגיע הזמן
שיחדל התוהו הזה. יש לי אם וחברה בבית,
תנו לי לחזור אליהם.״
אלפים רבים של חיילים יושבים היום
בצפון ובדרום, כשעיסוקם העיקרי הוא
לחשוב. תילי־תילים של מחשבות, הירהו־רים,
הערכת כוחות׳ שאלת שאלות. מה
יהיה? כיצד נמשיך? האם טוב הדבר?
מדוע הפסיקו את האש? מדוע פרצה
המילחמה?
אלפי שאלות מטרידות, במוחו של כל
חייל. השיגרה, שהחלה להתפשט בקווים,
מופרעת על־ידי השאלות הרבות. חייל
נעזר בחברו במציאת תשובות. מעבירים
מידע. מחליפים רשמים. מסיקים מסקנות.
הכל שואלים את הכל. הכל מנידים ראשם
לימין ולשמאל. לא טוב. סימן שאלה גדול
בפני הכל. ציפייה למתקרב ובא. מקווים
לטוב יותר, מקווים שהעתיד לא ירע יתר
על המידה. הוא כבר עשה דיו.

צעקה

בקוד ג דו ד
ך* דעות חלוקות לכאן ולכאן. שני
ן 1צדדים מופיעים. בעד ונגד, עם מעט
ספיחים. מי שעובר בין כמה חיילים ומפנה
שאלה זהה לכולם, יכול לנחש את תשובת
כולם. שאלה אחת בלבד צריך להציג לפני הם,
ומייד קולחות המילים במפל עצום. הם
שופכים את הכל.
אין הם חוששים מפירסום דעותיהם בר בים.
אף הסדירים מביניהם צועקים זאת
בקול גדול. אין חוששים מצנזורה. אין
חוששים ממישפט צבאי או מעונשו של
המפקד.
הוא חושב כמותם. הכל חושבים כמותם.
הכל רוצים שיידעו שזוהי מחשבתם —
שמישהו ינסה לעשות דבר מה, ינסה ויצ ליח.

שנלחם במילחמה הזו, מי שהיה
בקווי־האש, מי שנחה עליו המכה הראשונה,
מי שטעם טעם הפגזה, אם חבר או
חברים נפלו לידו בשעת הקרב, מי ששמע
זעקת חובש מפצוע שקיצו קרב, מי שה מוות
עמד מולו והשאיר סימני־דם בגופו,
רסיסים, כוויות ושאר חבלות, מי שרכם
חזק את הקסדה לפני הסתערות — התשו בה,
ללא ספיחים וללא תנאים, היא :
״די! איני רוצה יותר! עזבו אותי! די!
יש לי אם וחברה ! תנו לי לחזור אליהם !״

ה רוצי
דהמשין־
^ שנם אחרים. ישנם חיילים שלא
הגיעו לקרבות, שלא ראו אח קרר,אש
וגוויה מרוסקת מועלית למסוק, שלא ראו
חברים נופלים, שלא ראו דם ואש ועשן
וטילי נ.ט. נשלחים, והבזקי-ירי של בזו-
קות. אותם חיילי מיפקדות, שתפקידם רב־ערך,
אותם חיילים שלא ראו כיצד נחלצים

נתבה זו חוננ ה
בוא שית נובמבר
ודא טו סמה עד
נה בגוו סיבות
שלא היו תלויות ב*

יכול לשפוט. אני מתאר לעצמי שהלוחמים
נשמו לרווחה, וזה העיקר.״
חברו, דויד גנון מחיפה, נשוי עם שלו שה
ילדים, יוצא נגדו בזעם :״צריך להמ שיך,
לגמור עד הסוף. פעם אחת מכה
רצינית וחסל. כך נוכל להיות חזקים יותר,
גבוהים יותר!״ מייד פורץ ויכוח, האחד
צועק על השני, לא. הם לא נלחמו.

<ואני

בשלום״

העוו!ם ג1ה

דויד גלם

ן* בל שמצפינים יותר לעבר קווי-
^ החזית הקדמיים, פוגשים ביותר לוח־

שלום זה דרך הזהב
ג מטנק שרוף, אותם חיילים שלא סימנו
בכף ידם האחת כמה מחבריהם נשארו —
לאלה יש ספק, יש טרוניות. אלה צועקים
בקול גדול: עוד! עוד! לא די במכה!
אלו רוצים יותר — להמשיך, להיאבק,
להילחם, אולי עד לרגע שבו הם עצמם
ייאלצו להיכנס לקרבות.
רואים אותם בכל פינה, ומייד אפשר
להבחין: זד, נלחם, זה לא, זה נלחם, זה
לא. ארשת־הפנים מספרת הכל. אותם לוח מים
נמצאים בקרן־זווית, לוחשים בשקט
את מילותיהם. עד היום רואים את האבק
בשערותיהם, פנים שאינן מגולחות, עיניים

השיריון. פניו עצובות, המון יאוש ודיכאון
בקולו, פושט ידיו לפנים בשאלה :״מה
אומר לילדה שלי בבית?״ אט־אט גובר
קולו, והוא אומר דבריו בצעקה כימעט:
! אותי אין הם
מספיק!
.הייתי בקו
הראשון, רציתי להילחם,
...אתן הכל תמורת שלום,
הכל! איני זקוק לשום דבר, לא שטחים,
לא יוקרה! אני רוצה לחזור הביתה, עם
האשד, והילדה. החיילים שואלים שאלות,
והם מבינים זאת. כולם, כולל אני, יתנו

אני יודע, לא. לא. נלחמתי, לא. גם לא
שמעתי יריות. הייתי רחוק!״

קרוב לאש
ורחוק ממנה
ץ* הן גיסים מפתח־תקווה. נשוי עם
^ שניים. גם הוא מוביל טנקים :״זד, דבר
הכי ברוע, שהפסיקו את המילחמה. היינו
מכים אותם אחת ולתמיד. זה שהארמיד, ה שלישית
מכותרת, זה לא נותן כלום. היינו

צריכים להכות בה,
את כולם! לא ! אני לא רוצה אבדות,
אני מוכן להמשיך עד הניצחון. אני בטוח
בניצחון. הרוגים? כן, אני יודע. לא, לא
נלחמתי. אף פעם לא נלחמתי ממש. אני
נהג.״
מאיר יצקוביץ מנס־ציונה, נשוי ללא
ילדים, אינו מסכים לדעת חבריו, מובילי
הטנקים .״הייתי קרוב מאוד לאש, ראיתי
עשרות פצועים מועברים לבתי־ד,חולים.
כן. אני רוצה בשלום, ומאמין בקיומו. אני
חושב על מדינה פלסטינית ובכלל ויתורים
על שטחים. לא נזדקק להם אם יהיה שלום.
אני חושש מהסורים. הם אכזריים. נצטרך
להיות בטוחים מאוד, לפני שניתן להם
חלק מן הגולן.״

מיכה פרנק
״אין ברירה אחרת״

..להחויר הכד
יחזקאל חילרי ונסים בהן (מימין) ,מאיר יצקוכיץ (מוזג)

חוץ מהחיים!״

״לא מוכנים להחזיר כלום״
עצובות, המתמלאות לא פעם דמעות מייד
לאחר המישפט הראשון. חיילי המיפקדות
למיניהן מנסים לדובבם, לשיח עימם מעט,
לשאול איך היה, וכיצד, והם נקיים מסו דרים,
שלווה בפניהם, כאילו לא עבר אך
לפני זמן קצר הרעם במקום והיכה.

,אתן
תתודח שלוס!״
יש מילואים בשנות השלושים, אב
לילדה, עיתונאי בצהרון, משרת בחיל־

הכל, הכל, כל מאמץ, שהכל ייגמר! די!
באמת מספיק!״

.מובילי
טנקים. לכל אחד דעה שונה. יחזקאל ד,יללי
מתל־אביב נשוי, עם ילדה אחת, אומר:
״מקווה שיהיה שלום׳ אבל אין עם מי
לעשות את זה. אני לא מאמין שיעשו
זאת. איני מוכן להחזיר כלום חוץ מ חלק
קטן מסיני. על הגולן אני לא מדבר
בכלל. לא, איני מוכן לוותר להם, ובכלל
הם הרי התחילו׳ שיסבלו קצת. הרוגים
שלנו? בכל מילחמה יש הרוגים, סובלים.

^ מה קילומטרים צפונה נמצא מיכה
פרנק מנהריה, נשוי עם שני ילדים,
שכיר בקונדיטוריה בחייו האזרחיים .״אני
רוצה בשקט, אבל לא יהיה שלום. אם לא
היתד, נכנסת הפסקת־חאש, היינו תוך יו מיים
מנצחים. לא, אני לא מאמין ברצון
כנד, לשלום. אומרים את זה משום שאין
ברירה אחרת. אתה יודע, מעצמות־העל
זד, כבר לא המישחק שלנו. לא, אני לא
לוחם. אני סמל-רכב.״
צפונה יותר. מיספר חיילים יושבים סביב
למדורה קטנה, מנסים להתחמם מעט.
גדעון גוריון מקבוצת גבע, נשוי עם
שני ילדים :״אני מאמין בשלום. איני יודע
למה, אולם אני מאמין. הפסיקו את הלוח־מד,
מעט מוקדם מדי, אולם אני איני

חיים יעקוכוביץ
הכל נזילבד חיי
מים. קשה לפנות אליהם. תחילה נחשב השואל
לטרדן. הם אף אינם רוצים לדבר
תחילה. לשואל עצמו קשה לפתוח בשיחה,
לאחר שראה את הכאב בפניהם.
כאלה היו חבורת האנשים בהמשך הדרך,
סביב למדורה, שנאבקו בקור העז.
חיים יעקובוביץ מקרית־אתא, נשוי עם
שני ילדים, לומד בטכניון זו השנה השלי שית.
תחילה לא רצה לומר דבר, כאילו
(המשך בעמוד )28

הלוחמים רוצי בשלו
(המשך מעמוד )27

ו1ו!ובץ הווו&ס

1892

לא שמע את ה״שלום״ .עיניו שקועות
בלהבות האש. לפתע התנער וצעק :״עוד
אספר הכל בבית. את הכל אני אחזיר,
מילבד חיי!״ מייד פרש מן החבורה, וחיפש
מקום אחר לשבת בו.
חברו, מיכה רקובר ממושב בית־שע-
רים :״אני שמח שלא אני המחליט. אני
רוצה לשים קץ לדבר, אם כי איני יודע
כיצד. הייתי מחזיר את כל השטחים, אם
יתנו לי ערבויות מספיקות לבטחוני. כן.
את הכל הייתי מחזיר.״
גם מיכאל אלגרבלי מקרית-אתא חושב
כך. כמותו אברהם רוזנר, סטודנט הלו מד
מדעי המדינה. לאחר מילים מיספר,
הסתגרו בעצמם וחזרו להביט בלהבות
האש. אחד מרים ראשו ושואל ״תכתבו
זאת?״

״זה חשוב. אל תשכחו לעשות זאת!
תאמר לכל האנשים המתנגדים לכך׳ לבוא
ולשבת במקומנו. הם ישנו את דעתם.״
״להתראות חבר׳ה.״
״כן, להתראות,״ אומר חיים יעקובוביץ.
״עוד חודש, חודשיים, שנה, שנתיים לכל
היותר הכל ישוב ויחזור. שוב אש, שוב
נפגעים, שוב אבל, צריד לשנות את

לאלה שישבו שם למעלה, באולימפוס,
והסתאבו בכיסאותיהם, אסור נ זה לא יימ חק
להם! אתה יודע, אני רוצה שקט, רק
שקט, כאילו 100 שנים על גבי. אתה בא
הביתה, ואין למי לצלצל. החברים שלך
נהרגו.
גש לו־מב״ם או לבית*החולים
להגיד. תשמע
בצפת, תשמע מה יש
,עם חורים
את אלה שעלו
בגוף. הם עשו זאת, אותם צריך לשאול!
הם צריכים להחליט! מה יש, למוח מותר
להם, ולומר את דעתם אסור?

״הכל מדיניוח
כושלת!״
*ל* לום י זו לא שאלה של רצון. זו
חובה,

״שלום? זו לא שאלה של רצון. זו
חובה,
פשוט כך. לא תהיה
תקומה לעם ללא שלום. כן. פחדתי במיל-
חמה, כל הזמן פחדתי. אי-אפשר להתרגל
לפחד הזה. אתה חוזר הביתה עם הפחד
הזה.

^השטחים לא
הוכיחו עצמם!
מאוזן :

מאונך :

)1ימה גדולה בקנדה )6 .״הנהר הצהוב״.
)12 משורר ישראלי ׳ותיק (ש״מ))13 .
שגר החיה )15 .ציפור שיר )16 .אביון.
)17 קיסר עליון )20 .שר, מזמר )22 .חומה,
קיר מגן )23 .פואמה )24 .גיבורה הלאומי
של שווייץ )26 .הקלף הגבוה ביותר.
)27 נעלה מכל ספק )29 .סירה קלה.
)31 חביב מאוד! )33 התה שלו )34 .סוג
עור מחוספס )35 .פזמונאי ״מים לדוד״
(ש״מ) )37 .מרדה )38 .חופשי לעשות
ברצונו )41 .חגים )43 .חומר־ציפוי שקוף.
)44 רהוטה, שוטפת )45 .פרוטה יפנית.
)46 בורגול )48 .בכיין כרוני )51 .בחל,
תעב )52 .אצל, בקרבת )54 .חיש)55 .
רגולטור )57 .התאוותה )59 .מושב ליד
עפולה )61 .הקציע אבן )62 .בילה את
הלילה )63 .הימה, זעף )65 .יריעות פירות
מיובשים )66 .מגש )67 .דאש ללא זנב...
)68 של מדע המלחמה )71 .מידת יובש
קדומה )73 .מסג )74 .התלונן, רגן)76 .
קידומת לשניים )77 .ציוויליזציות)78 .
פרופסור שהיה שבוי בדמשק (ש״מ).
להסיט את )74 שתי מישבצות שמאלה.

)1סרסרות, תיווך )2 .קרון, בלע״ז)3 .
עיר שכנה לתל־אביב (ר״ת) )4 .מנביאי
תרי־עשר )5 .חם — בגרמנית )7 .זכות
בלעדית של המעצמות )8 .שם נחה תיבתו
של נוח )9 .קיר מים )10 .בת־קול )11 .פלך
בספרד )14 .זלזל גפן )18 .ציפור שיר
קטנה )19 .טס )21 .בלתי־שכיח )22 .שנשמה
באפו )25 .מילת שלילה )26 .שמו המקורי
של אבינו הראשון )28 .מציבת־מחט.
)29 טיפ )30 .תקופת פריחה ושגשוג.
)32׳סופר אמריקני נודע (״הקץ לנשק״).
)34 מתורות הקבלה במזרח )36 .נולד טרם
זמנו )39 .הקדש מוסלמי )49 .טבעת לחיזוק
הברגה )42 .עיר בצרפת )46 .גילגולה
הראשון של הצפרדע )47 .נהר באפריקה.
)49 דגן )50 .טמיר, נעלם )51 .ויכוח, דין-
ודברים )53 .ניתר )54 .מפורר )56 .דרגה
בצר,״ל )58 .מאותיות הא״ב)60 .
במאי-קולנוע צרפתי )61 .עש מזיק)64 .
גדוד שומרי־ראש של דוד ושלמה )66 .רודן
יוגוסלבי )69 .וכולי )70 .עדיין לא)72 .
בן )73 .מילת זירוז )75 .צלוי־למחצה.
)76 מסולם התווים.

ח שבץ $92ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיסור וחיבור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

6x 01*01

נ3 4

ך* חוק יותר. רפאל לוגסי ודויד גלם,
ן שניהם לוחמים, אינם חושבים לרג!ו
בטרם יענו. האחד עונה והשני מהנהן
בראשו, ולהיפך .״השטחים לא הוכיחו עצד
מם. זו אינה דרך להחזיק בשטחים. ד,יכ)
הביטחון? הכל הופרו במילחמה הזו. אם
רוצים במילחמה׳ שום שטח אינו עוזר.
שלום זה דרך־הזהב. לשבת ליד שולחן
אחד, ולפרוק את בל הדברים המעיקים
על חלב. בכל שטח שנכבש יופיעו שנית
טנקים וטילים. אז היכן ההיגיון?״

.,וה לא
ימחק להם!״
^ חייל האחרון בדרך היה מלוחמי
1 1צנחנים, מאותם יחידי־סגולה שיכלו
למוצב ההרמון. חנן אלון השתחרר מה סדיר
לפני שנתיים, מתכונן ללמוד באוני ברסיטה,
אם המילחמה תיגמר. אלון אינו
מסתפק בתשובה של כן ולא, הוא מסביר
כל דבר, שיהיה ברור לכולם.
״קודם כל, שיבינו כולם —
.הפסקת־האש היתד, טובה לפחות בגלל
הסיבה הזאת.
עוד לא פגשתי בלוחם אחד שירצה בחי דוש
הקרבות. זה מובן מאליו. אנחנו אנ שים,
כולנו רוצים לחיות, וזה מאוד מוטל
בספק אם המילחמה תתחדש.
״אישית איני מאמין בשלום. לא, לא
חוסר־אמונה. פשוט זה הרושם שלי, שה דבר
לא יתבצע. אל תבין אותי לא נכון,
אני מקווה ורוצה בשלום, שלום ממש בכל
הכנות, אלא שאחרי הדברים שראיתי איני
יודע בדיוק, חברים טובים שלי נהרגו...
תביט העיניים שלי דומעות...״
פתאום צועק .״איני רוצה יותר מחד לים!
זה לא היה מחדל צבאי, זה מחדל
מדיני! כן, חד וחלק׳ מכונת הלחימה
הישראלית פעלה מייד כמו מכונה משומנת,
לאחר ההפתעה הראשונה. אז תסיק
את המסקנות בעצמך! אני חושב שזה
מתבקש מאליו...
״לי מותר לטעות, לך מותר לטעות.

חנן אלון
״למות מותר, לאמר את הדעה אסור?״
״שטחים? אין להם כל משמעות׳
שאין להם כל משמעות, לא איסטרטגית
ולא כל דבר אחר. מי צריך את זה?
״עוד שנתיים נחזור ונילחם שנית. ואני
צנוע כשאני אומר זאת. אחי אמר לי
בששת הימים: עוד תזכה להילחם למען
המדינה הזו, מוקדם יותר משתרצה. הוא
צדק. זה מספיק! בשבילי ערבי זד. אדם.
אם הוא הולך לידי ברחוב, אני יכול לש אול
אותו מה השעה. בקווים, במילחמה,
זה חייל מול חייל, אוייב מול אוייב.
״הכל מדיניות כושלת. אנחנו נלחמים
היום, ומחר אין לי לאן ללכת. הלקחים
נשכחים, הכל חסר טעם. שישה חברים
שלי מגבעתיים הלכו ללמוד רפואה בבו-
׳לוניה, משום שלא היה להם מקום באו ניברסיטה.
לכולם ממוצע 8.5ו־ .9כש נסעו,
נשבעו שלא יעשו יותר מילואים,
ואם תפרוץ מילחמה הם לא ישובו. הם
באו כמו ילדים טובים, שלושה מהם לא
יחזרו לשם. הם קבורים באיזו חלקה
צבאית. שלושת האחרים יחזרו לבולוניה,
משום ששוב לא יהיה מקום בארץ. הכל
מנוהל בצורה הדפוקה ביותר.״
לאחר שניות :״
איני מאמין ביכולת שלנו לעשות זאת.
זה גדול מהם מהאנשים שצריכים לעשות
את זה. הלוואי ואתבדה, אולם אני יודע
שאצטרך שנית לחזור אל האש והפחד.
אולי אלוהים יעזור לנו...״

זהו סיפורה שד צעירה ישראלית, שבעת שפרצה מירחמת יופי
הכיפורים לא יבלה ל שכת בבי ת ה שבתל־אביב, הרגישה שעליה לתרום
למאמץ הנזילחמה — בחזית, לא כעורה. מידה ויינגרטן, ילידת ירושלים
שחזרה לארץ אחרי 13 שנים כהן התגוררה ביוסטון, טבסס, שם
השתלמה גם בא מנות הקולנוע, היא אסיס טנ טית כחוג לאמנות הקולנוע
ב אוניברסי ט ת תל־אביב. סרט שכתבה וביימה ״ראיון עם מידוש פורמן״
— הבמאי הצ׳בי שביים בארצות־הברית א ת הסרט ״התפ שטות״ —
ייצג א ת ישראל כפסטיבל הקולנוע בברלין כ שנ ת ,1972 זבה שם לקבלת־י
* רומית־מערבית

לאיסמעיליה,

1גינות לדיונות שהסתחררו בתוך ס ר
פת־חול, ניצב הטנק של ד.אלוף אריק
שרון. התקרבתי אל הטנק׳ ורגלי שקעו
בחול העמוק מדי־צעד. ישבה שם קבוצה
של קצינים בכירים, שהיו בוחנים מפה צב
זיסטורים,
סיגריות, מציתים, תחתונים,
כפפות, עיתונים, מצנני-מים ואפילו ממח טות
לחות וריחניות מאלו שמחלקים לנוס עים
במטוסים.
אחרי שעברנו את אל־עריש התחלנו
מחלקים את הפריטים ליחידות שעל חופו

פנים חמה. עם פרוץ המילחמה ה תנדבה מירה לסייע לאגודת ״קרן אור
לצה״ל״ שבראשה עומד התעשיין אליהו פפקטור, לחלק חפצים אישיים
לחיילי צה״ל בחזי ת סיני. היא חזרה אל החזית מיספר פעמים, סייעה
לצוות הטלוויזיה הישראלית בסיני, והיתה האשה הי שראלית הראשונה
שחצתה יחד עם בוהות צה״לאת הגשר שהוקם על תעלת־סואץ. הקדימה
אותה במערב התעלה הזמרת יפה ירקוני, שהוטסה לשם במסוק.
אבד כמ שך ימים רבים היתה שם מירה האשה הישראלית היחידה. זהו
סיפורה של מירה על חוויותיה והרפתקאותיה עד אדמת אפריקה.
מפקד־הבסיס הזמין אותנו לסעוד בקרונו.
נאספנו שם, חבורה של קצינים ידועי־קרבות
וכן שלושה מאנשי ״קרן־אור ל־צה״ל״
ואנוכי. לאורה הצהבהב של מנורת-
השדה ניראו פניהם של הגברים יגעים
וקודרים. הסעודה הוכנה באהבה רבה. אנו
באנו לתת, אך מצאנו עצמנו מקבלים יו תר
משנתנו. החיילים והקצינים ניראו להו טים
מאד לשוחח עם אנשים שבאו מן העורף,
הרחק מאיזור הקרבות. בשעה מאו חרת
יותר של אותו לילה, לאחר שההפגזה
שככה, חזרנו לתל־אביב. בהתקרבנו לאל-
עריש, ללא אורות, נעצרנו לזמן־מה על הכביש
בשל תאונת־דרכים קלה. יד נקשה
על חלוני. פתחתי אותו וקצין הציץ פנימה.
הוא הביט בי, לחץ את ידי בדממה ושב
ונעלם בתוך האפילה.
לתל־אביב הגענו בשעה 5.00 לפנות־בו*
קר, שבנו והעמסנו חבילות אל המכונית
וחזרנו לסיני.
ברפידים חילקנו פריטים נוספים. אחר-
כך יצאנו לעבר מעבר המיתלה. היה עמנו
זמר מצוייר בגיטרה. אולם, בסמוך למית־לה
היתד, ההפגזה כה מרוכזת עד שרק
חיילים מעטים יצאו את הבונקרים שלהם
להאזין לשירתו.
אחרי רדת הלילה התעטפתי היטב ב שמיכתי
ושכבתי במכוניתי, אותה הבאתי
איתי. השכם בבוקר יצאנו לטסה, בנסיעה
מידברית שלוותה לאורך כל הדרך ברעמה
של ארטילריה ובנהמם של מטוסים ממעל.
כשהגענו לטסה גילינו כי המחנה ריק

בצהריים נתנו לי מדים של חייל —
חולצת־עבודה עם הכתובת ״צה״ל״ ב אותיות
צהובות, מכנסיים עם ״חנות״
מלפנים, קסדת פלדה ואפודת־מגן נגד
רסיסים.
״אבל לא נצליח לעשות ממך גבר,״
אמר אחד החיילים.

יציאת אפריקה
ך* עמסנו א ת חבילותינו על קומנדקר.
1 1אני התיישבתי בג׳יפ יחד עם שמחה
ונהגו, וכך יצאנו אל התעלה.
הכביש הצר היה עמוס מאות טנקים,
בשיירה ארוכה אינסופית. דומה היה שהם
מתקדמים בדרכם באיטיות מטריפה, וכוב־דם
בולע מטר אחר מטר. כלי־רכב משור יינים
נוספים התקדמו בצד הכביש — מח זה
מדהים של צבא מודרני בתנועתו קדי מה
הפגזת־אוייב כבדה נפתחה, והפגזים
צנחו והתפוצצו על החול מימיננו ומשמא לנו.
מטוסי־סילון שלנו ושל האדיב צווחו מעלינת זחל׳?!ים ונגמ״שים התפתלו בינות ל טנקים,
ומשאיות פילסו את דרכן בין ג׳י-
פים ואמבולנסים. כולם נחפזו אל אותה
רצועה צרה של דוברות שצפו על־פני ה תעלה
— הקשר היחיד בן הכוחות שבצידה
האחר לבין שאר הצבא. לפתע הלמה בי

״א״ מירד. ויינגרטן

אית הפרושה לפניהם. פניו השזופים והמ אובקים
של אריק שרון ניפנו אלי בהתקר־בי.
הוא
קם על רגליו במהירות .״עשית
היסטוריה,״ אמר בקולו רווי־הביטחון.
״את הנערה הראשונה שעברה את הגשר
שעל תעלת־סואץ.״
האלוף שרון הושיט לי יד גדולה, מיובלת
.״כל הכבוד,״ אמר. לפתתי את ידו.
ביקשתי להשיב לו. היו לי דברים כה
רבים לומר. אך שפתי לא נענו לי, ושתק תי.
״סילחי
לנו על קבלת־הפנים העלובה,״
אמר אריק שרון ,״אבל עלינו לצאת למ שימה.״
דמותו
הכבדה רחקה ממני. בקלילות של
פנתר, טיפס על הטנק שלו והחליק לתוך
הצריח. כעבור רגע קל כבר רעם מנועו
של הטנק והוא התרחק בתוך ענן־אבק,
בהטילו אבק בעיני. נשארתי עומדת שם
בדממה ומביטה אחרי הטנק שהתגלגל לע בר
העיר איסמעיליה. מבעד לאבק הנע
קדימה יכולתי לראות את אריק ניצב
זקוף בצריח וידו מנופפת לי לשלום.

חיילי עצובים
^ אשר פרצה המילחמה, ב־ 6באוק-
טובר, היה לי יותר מזל משכל. דפקתי
על דלתות שונות משך שבוע תמים עד
שלבסוף הורשיתי להצטרף לקבוצה בשם
״קרן־אור לצה״ל,״ אירגון־מתנדבים אזרחי,
שמאז יומה הראשון של המילחמה
דאג לספק לחיילים בחזית פריטים אישיים
שונים.
למחרת כבר ישבתי במכונית סטיישן
כחולה־לבנה שנעה לעבר חזית הסואץ.
המכונית היתה עמוסה מגבות, רדיו־טרנ־

הצפוני של סיני. היינו משליכים אותם
אל חיילים שישבו בתוך טנקים, זחל״מים
ומשאיות — שהיו כולם בדרכם אל תעלת-
סואץ. יחידוודשיריון אחדות חנו באופן
אירעי לצידי הכביש. חיילים רבים, שהיו
משוכנעים כי אין נשים ברדיוס של מאות
קילומטרים מרובעים, התקלחו לצידי הכביש
כשהם עירומים כביום היוולדם.
אספנו מאות גלויות ומספרי־טלפון כדי
לקחת אותם איתנו בשובנו לתל־אביב. בלילה
הראשון הגענו למחנה, זמן קצר לא חר
שהופצץ על־ידי הארטילריה המצ רית.
המחנה היה שרוי בהאפלה מחולטת.
רק בדל של ירח האיר את הצלליות הדו ממות
שניגשו אלינו. אחר התגברה ההפגזה,
ולאורן של ההתפוצצויות יכולנו להבחין
בבונקרים, בכלי-רכב ובהמוני חיילים
מאובקים, בלתי-מגולחים. אז תפסתי לרא שונה
כי אני נמצאת בקו־החזית.
האנשים דיברו בלחש, אף שהאוייב היה
מרוחק מהם כדי קילומטרים. מבלי לראות
דבר חשתי כי הם מתוחים, עצובים ועיי פים
מאד־מאד. הסברנו להם לשם מה
באנו, והשמועה נפוצה על־פני המחנה
כולו. מייד הוקפנו בציבור של דמויות
מעורפלות שהוארו רק על-ידי פנסי־כים
מואפלים.
״באתם לנו מהשמיים,״ אמר חייל .״איך
ניחשתם למה אנחנו זקוקים?״
חייל כבד־גוף ניצב בסמוך והבעה מהור הרת
על פניו. מישהו אמר שבחייו האזר חיים
הוא משמש מנהל בית־ספר. בשעה
מוקדמת יותר של אותו יום יצאה יחידתו
להבקיע דרך אל חיילי המעוז המכותר
בקצהו הצפוני ביותר של קו בר־לב.
לאור פנס הבחנתי כי הוא מבוגר ממש
כאבי. הוא ראה אותי מתבוננת בו, ואמר :
״בתי, בצבא שלנו נאלצים גם הקשישים
להילחם.״ במשך הערב הוסיף להשתמש
פעמים אחדות במילה ״בתי,״ בפנותו אלי.

כמעט. כל היחידות המשוריינות נשלחו
קדימה, לצליחת התעלה. שמחה, הקצין
האחראי. אמר לנו שאנשיו זקוקים נואשות
לפריטים אישיים כגון גרביים ולבנים.
פניו חרושי־הקמטים וצרובי־הרוח
הביעו דאגה עמוקה. קבוצת אנשי ״קרן-
אור לצה״ל״ פרקה את כל מטענה של
המכונית וחזרה לתל־אביב להעמיס מטען
חדש.
״אולי אפשר להישאר כאן ולעזור לכם,
בבקשה?״ שאלתי את שמחה. הוא הסכים
להרשות לי לחלק את הפריטים השונים
ללוחמים הדוחפים קדימה למול התעלה.
רק אז נודע לי לראשונה כי באותו יום
הציב צה״ל סוף־סוף גשר מעל לתעלה,
ופרץ מערבה.

מחשבה — כל העוצמה האדירה הזו נעה
לעבר רצועה צרה של עץ ומתכת המחברת
שתי יבשות, אסיה ואפריקח. האם תצליח
במשימתה?
מכל העברים נהרו ובאו, כמו לאסיפת
עם מוזרה. יחידות חי״ר דוממות, כאשר
כל חדל אוחז בנישקו הדרוך ועיניו תרות
סביב אחר מארבי נ.ט. מצריים ומתקדמים
לעבר התעלה. בכל שררה: תחושת תנועה,
תחושת בהילות להגיע אל הלוחמים שמן
העבר האחר, אשר היו נלחמים שם מזה
יומיים,
הפגזות־האוייב הקטועות נמשכו והצ ליפו
בעיוורון בכל מה שניקרה בדרכן.
פגזים הרימו מטריות־חול אל השמיים.
הכוחות המתקדמים ניראו מתוחים, אולי

צה. ממערב ניתן היה לשמוע את רעם
התפוצצויותיהם של פגזים וקטיושות. לשו־נות-אש
האירו את האופק וקרעו את אפלולית
הלילה המידברי. טילי קרקע-קרקע
פילחו את השמיים ככוכבי־שביט. אש אר טילריה
קלה נורתה מתוך המחנה שלנו,
וטיל התפוצץ באוויר כזיקוקין די־נור.
הלכתי אל חדר־המילחמה של המחנה,
חדר שראה כבר רגעים רבים של מתיחות
וחרדה. גבר לבוש בתחתונים בלבד בא
מולי, במעלה גרם־מדרגות תלול. בשל ה אפילה
ובשל המדים הגבריים שעלי לא
הבחין שאני אשה.
ישב לצידו
מפקד־המחנה,
של פרץ, קצין בלונדי חבוש ירמולקה.
הבעת פניהם הקודרת סיפרה לי כי התקדמותם
של כוחותינו מעברה האחר של
התעלה מתנהלת תוך קשיים. האוגדה ספגה
אבידות כבדות.
״את יוצאת איתנו בבוקר?״ שאל אותי
המפקד.
״כן,״ השבתי.
יצאנו את טסה עם אור ראשון, ופנינו
אל הגשר. בשיירה ארוכה של ג׳יפים,
קומנדקרים ומשאיות־אספקה מלאות ב־תיגבורות
ובציוד רענן, התקדמנו על
הכביש המוליך אל התעלה. ערפל של בוקר
כיסה את מידבר סיני רחב־הידיים והצינה

בחיקו חבק ספר־תורה בעל ידיות־כסף.
הרב נטל את ידי והניח בתוכה צרור
זעיר. ודאי סוכריה, אמרתי לעצמי בקפצי
את אגרופי. אחר הניח הרב את
שתי ידיו על ראשי וברכני .״יברכך אלו הים
וישמרך אמר הרב גורן.
הקומנדקר נעלם. פתחתי את כף־ידי.
לא סוכריה הניח בתוכה הרב גורן. היה
זה ספר־תהילים זעיר. לפתתי אותו בחוזקה
רגע, ואחר הכנסתיו לכיסי, סמוך לליבי.
לכל מקום בו הלכתי בשלושה השבועות
הבאים, באפריקה, היה הספר הזה איתי,
יומם ולילה.
קפצתי חזרה לתוך הג/י פ והשיירה המ שיכה
בדרכה לאיסמעיליה. בדרכנו חלפנו
על־פני מיבנים הרוסים, טנקים שרופים,
משאיות מרוסקות ושרידי מטוסים. השדות
הירוקים היו זרועים דקלים, ורוח־הבוקר
הקלה הביאה עימה את צחנתו הברורה של
המוות.
מעיבוריה של איסמעיליה היתמרו נדי-
עשן תפוחים. על שביל-עפר המוביל אל
העיר ניצבו שורות של כלי־רכב משוריי נים,
נכונים לתזוזה.
חיילים רבים הקיפו אותי ועיניהם פקו חות
בתימהון. הכנתי רשימות ארוכות של
דרישות־שלום ומספרי טלפון, לקחתם איתי
לתל־אביב ולמסור ליעדיהם, ברגע שתיק־

מיוה ו״נגוטן במדי צה־׳ל בהם חצתה את התעלה
אפילו ניפחדים׳ אך הם המשיכו מבלי
להיעצר. חשבתי לעצמי ,״יקרה אשר יקרה
כאן, לא אמות לבדי ״.תכופות שקענו
בחול הרך שלצידי הכביש, וחיילים סייעו
לנו לחלץ את ריכבנו. למרות הפגזים שלא
חדלו להתפוצץ סביבנו, לא היה לנו פנאי
לתפוס מחסה. היה עלינו להמשיך להתקדם
לעבר התעלה. השמש שקעה והלכה באופק
שבמערב וסינוורה את העיניים, והתותח־נים
המצריים ניצלו ככל יכולתם עובדה
זו, על אש־הנגד הישראלית.
ההפגזות הפכו כבדות יותר ויותר, ואף
קרובות יותר — ככל שקרבנו אל הגשר.
חשוב היה להגיע לשם לפני רדת החשיכה.
שמחה אמר שאינו רוצה שאימצא שם
אחרי רדת הערב. חלפנו על־פני כמה
משאיות־תחמושת ענקיות, ואני חשבתי
לעצמי ,״אם יפגע עכשיו פגז באחת המש איות
הללו, כולנו נהפוך לאבק...״
נהגי־המשאיות, שגוייסו עם מכוניותיהם
והיו בשנות ה־ 40—50 לחייהם, ניראו של ווים
לחלוטין. לכן לחשתי לעצמי :״אני
לא מפחדת, אני לא מפחדת...״
לפתע ראיתי מולי את מי התעלה, מבהיקים
באור השמש השוקעת. נעצרנו במרחק
של כ־ 150 מטרים משם וקצין־שיר־יון
אירגן שורה של חיילים — תחת אש
— שיעבירו את חבילותינו קדימה.
החיילים הבחינו בי והחלו צועקים ,״בו-
ב׳לה!״ ו״הי! חבר׳ה, הביטו, בחורה אמיתית!״
ואחד מהם אמר ,״אם את כאן, אז
יצא לי הפחד.״
הם שאלו אותי מי אני .״פדרה,״ השבתי,
וכי מה עוד יכולתי לומר, באותה
שעה ובאותו מקום?
חזרנו לטסה ללא אורות. הנהג שלנו
אמר שהוא מפחד לנסוע בחושך יותר
מאשר מאש האוייב והוסיף ,״אם נגזר עלי
ליהרג במילחמה, נו, מילא ...אבל אינני
רוצה למות בתאונת־דרכים.״

ב״קאדימך אל האש
ך* שכם בבוקר המחרת נסעתי בקו !
\ מנדקר לרפידים. המכונית התקלקלה
בדרך, ואני ניצבתי לצד הכביש לתפוס
״טרמפ.״ לפתע, כמו בחלום או בסרט
של פליני, הופיעה קאדילק נוצצת, חדשה
לגמרי, ונעצרה לידי. שני גברים מזוקנים,
שניהם עירומים עד למותניהם, ישבו ב תוכה.
הם היו לבושים במכנסיים קצרים
ובנעליים בילבד.

״לאן, יפהפיה?״ שאל הנהג .״מה זה,
פורים? את נראית בדיוק כמו החייל ה אמיץ
שווייק.״
אמרתי לו שברצוני להגיע לרפידים, ו הוא
אמר שיקח אותי לשם, בשני תנאים :
״את צריכה להשיג לך מדים חדשים —
ולסעוד איתנו.״ נכנסתי. הם סיפרו לי ש הם
צנחנים שחצו את התעלה בסירות-
גומי עוד קודם שהוקם הגשר, לשם טיהור
האיזור. הם הגיעו בקאדילק עד לשפת
התעלה, והחנו אותה שם לפני החצייה.
כמו־כן הסתבר שהנהג הוא מיליונר יש ראלי,
בעליהם של בתי־מלון בישראל ובאירופה.

לקחו אותי אל מחנה
בשדה שלצד הדרך. שם התאימו לי מדי־צנחנים
חדשים ונאים. אספו מיצרכי־מזון:
לחם מכאן, קפה משם. השיגו אפילו עוג יות
שאמו של מישהו אפתה בבית ושלחה
אל בנה. אחר הופיע גם בקבוק־יין, באורח
פלא. לבסוף, לאחר שתרו את המקום
בחיפוש אחר מקום מתאים לסעוד בו,
בחרו נקודה נוחה, בצל שיחים ועצים. שני
אנשים נוספים הופיעו.
הם העלו אש והחלו מבשלים את ארו־חת־הצהריים.
אך אותי הכריחו להישאר
בתוך המכונית, ולהאזין שם למוסיקה מתוך
רשם־הקול. הם עמדו על כך שיעשו הכל
בעצמם, והתייחסו אלי באדיבות יוצאת מן
הכלל .״את תהיי הגבר,״ אמר לי אחד
מהם ,״ואנחנו נעשה את העבודה.״
כשהיתה הארוחה מוכנה, קראו לי. הם
סידרו עבורי מושב מתיבת־תחמושת׳ ואילו
הם עצמם ישבו על החול. האוכל היה
מורכב ממנות־קרב, אך בושל ביין וטעמו
היה נפלא יותר מכל מה שאכלתי מימי.
קינחנו בקפה תורכי מהביל.
הערב החל יורד, וכיסי־צל אפורים החלו
משחירים במהירות. אחד הצנחנים הזכיר
שמוטב להיזהר, כיוון שייתכן שאנשי
קומנדו מצריים מסתובבים בשטח. מדי־פעם
חלפו מעלינו מסוקים, והחיילים לא
יכלו לקבוע אם הם ישראליים או מצריים.
תחושת־סכנה מוזרה ומקפיאת־דם פשטה
לאיטה על־פני המידבר. אספנו את חפצינו,
והם הסיעו אותי לרפידים.
באותו מוצאי־שבת הגיעה הוראה לטסה
לאפשר לנו להצטרף לכוחות העומדים
לחצות את התעלה בבוקר. גרוני נחנק
מהתרגשות. על-אף העייפות הגדולה ש הצטברה
בי במרוצת השבוע החולף, לא
יכולתי להירדם. קמתי מעל מיזרני, שנפרש
על ריצפת מישרד צבאי, ויצאתי החו
שיירות
כלי רכב עד הציר המופגז ממערב לתעדה
חדרה לעצמותינו.
במשך השבוע האחרון התרגלו כבר
אוזני לרעמי הפגזים, אך עתה נפלה על
המידבר דממה מוזרה. כל מה ששמעתי
היה נהם מכוניותינו בלבד. דומה שהמצ רים
גילו כי אנו באים, וחדלו מהפגזותי-
הם. בפעם האחרונה סה נסעתי בכביש זה,
היתה זו תופת של התפוצצויות, מוות,
עשן, דם ואש. עתה נראה היה נטוש
כימעט. רק פה־ושם טנק יחיד, או צוות-
תחזוקה העוסק במלאכתו. כמו כביש של
רוחות. ישבתי בג׳יפ כשאני חבושה בקסדת
פלדה ולבושה באפודת־המגן נגד
רסיסים שלי. הערפל התפזר לאיטו וחשף
טנקים, משאיות ונגמ״שים.
שם, למול עינינו, היתד. תעלת־סואץ.

ברכת הרב
^ כול תי ל ה רי ח את המים ולראותם.
נשמתי נשימה עמוקה, לוודא שאין
זה חלום. הבטתי בגשר הנח על־פני המים,
והתקשיתי להאמין כי מיבנה צר זה נשא
עליו את עוצמת הכוחות האדירה שראיתי
שם עוד בתחילתו של אותו שבוע.
הג׳ים שלנו נע על הגשר. התבוננתי
סביבי כל העת, בניסיון לחרוט את המראה
בזיכרוני, לשכנע את עצמי שאני באמת
כאן, באמת על התעלה.
החנינו את המכונית בעבר השני —
במצריים, באפריקה. נמצאנו בתוך חורשת-
עצים קטנה, שם המתנו עד שהשיירה כו לה
תחצה את התעלה. ירדתי מן הג׳יפ
וניצבתי על אדמת מצריים. ניגשתי אל
הביצורים המצריים הסמוכים שעל גדתה
המערבית של התעלה. אנשי הנדסה ש עמדו
שם פקחו עיניהם לרווחה בראותם
אותי.
״מה זה, חייל מחופש לאשה?״ שאל
אחד מהם ,״או אשה מחופשת לחייל?״
מישהו נגע בכתפי. נשאתי את עיני, והת רגשות
ומבוכה גדולה אחזו בי. שם, במו שב
הקידמי של הקומנדקר ישב הרב ה ראשי,
הרב שלמה גורן, והתבונן בי.

מיוה בוחנת נגמ יש מצרי

רד. לי ההזדמנות .״כשתצלצלי לאשתי,
אנא אמרי לה ששמך מירד .,אנא׳ עשי
זאת למעני!״ ביקש ממני אחד החיילים.
כאשר הבחינו במצלמתי, ביקשו כל החיילים
להצטלם. הם קיוו שכאשר יחזרו
אל משפחותיהם, תיוותר בידם עדות מיצ-
ערה זו לפגישתם עם המוות.
״אנחנו יוצאים עכשיו לקו־החזית,״ אמר
רב־סמל שחור־עיניים .״אולי תצטרפי
אלינו ותצלמי אותנו שם?״
נדתי בראשי לחיוב, ואני עצמי הייתי
מופתעת מתגובתי .״בסדר, קדימה,״ אמר תי.
טיפסתי
על פלדה והחלקתי לתוך ה-
זחל״ם. הרכב זינק לדרכו בתוך ענן־אבק.
הוא טיפס וירד בגבעות־החול בקלילות
מפתיעה.
מדי מטרים ספורים הבחנו בטנק מחופר
ובתותחים מצריים. הם היו מפוזרים בחול
כחורי מסננת. לועיהם האפלים של קני
תותחי־טנקים היו מכוונים אלינו מכל עבר.
חיילים מצריים מתים, מנות־קרב מצריות,
תחמושת וחלקי־מדים היו פזורים סביב.
הכל היווה הוכחה חותכת לכך שיום קודם-
לכן התנהל שם קרב נורא, עקוב־מדם.
״הביטי, שם,״ אמר לי הרב־סמל.

סוף מלבים
פתע אחזה בי קהות מחרידה. ב /מרחק
מטרים ספורים ראיתי רגל של
אדם מהלכת בעצמה, נעולה נעל וגרובה
גרב. עימצתי עיני כנגד שמש־הצהריים.
ראיתי שהרגל נישאת בפיו של כלב, ש־

בקרון המירחמה

מיוה בשמלה אזרחית בחברת מארחיה החיילים והקצינים
מאוחר יותר, במחנה צבאי מצרי אותו נטוש, נתקלתי במפקד
פגשתי במועד מוקדם יותר באותו שדה־קרב.
היה זה גבר תמיר ושקט בעל שפם
גדול, שמבט עצוב בעיניו.

עוב־שבוו כמו בבית

״הלו בזבה ר צועק ת״ל למראה האשה בקו החזית

התיישב לבסוף והחל מגרם אותה.
״כבר ראיתי גוף שממשיך ללכת ללא
ראש משך שניות אחדות אחרי שנערף
ראשו,״ הפטיר הרב־סמל ,״אבל זוהי הפעם
הראשונה שאני רואה רגל שהולכת בעצ מה.״
ירדנו
מהרכב. צווחה נוראה קרעה את
האוויר. ארבעה, מיגים, מצריים חלפו בגובה
מועט מעלינו. קול רעם מתנפץ פלח
את תופי־אוזנינו ובמרחק לא רב ראיתי
עץ נחתך לשניים. זיעה שטפה את מצחי.
זינקתי לתוך שוחה ומצאתי עצמי בסמוך
לשתי גוויות מצריות. אחד מהם הביט בי
בעיניים מזוגגות, נטולות־הבעה, וליסתו
תלויה בריפיון.
התכווצתי בחלחלה ונצמדתי לקציר. ה אחר
של השוחה.
הרב־סמל קפץ מן המכונית והחל יורה
במכונת־ד,ירייה שלו לעבר ה,מיגים ,.מכו-
נות־ירייה נוספות הצטרפו לירי, כסימפונ יה
מבעיתה. מן המזרח, בעד העשן המית מר
מעל איסמעיליה, הגיחו שני מיראז׳ים
ישראליים. הם קרעו את השמיים בדרכם
אל ד״מיגים׳ ונערכו במיבנה קרב, .מיג,
אחד התרסק על האדמה במרחק 200 מטרים
מאיתנו.
״בואו נסתלק מכאן,״ אמר הרב־סמל.
צחנת־המוות סביבנו הקהתה את האוויר
הצח, הבהיר.
היד, כבר אחרי־הצהריים׳ וקבוצת ״קרן־
וור לצה״ל״ הגיעה אל היחידה. שני בדר־שהגיעו
מטסה, שרו וסיפרו בדיחות.

גם כאשר החלה הפגזה, נמשכה ההופעה
כמקודם .״מאחר שאין כאן בחורות, נספר
לכם בדיחות טובות,״ אמר אחד הבדרנים
לתוך המיקרופון.
״גבר ואשתו ביקרו בפיזה שבאיטליה,
והבעל אמר, ,תראי את המיגדל ...הוא
נופל והאשה אמרה, ,תראו מי מדבר
החיילים צחקו במלוא־פה, אף שכולם
כבר שמעו את הבדיחה בפעם העשירית.
אני עצמי שמעתי אותה כבר לפחות תריסר
פעמים מאז הגעתי לסיני.
צעקה פתאומית :״הפצצת אוויר!״ ובמ הירות
שלא־תיאמן תפסו הכל מחסה. תוך
שבריר־שניה לא נותר איש סביב. ראיתי
כיצד אחד מחברי הקבוצה שלנו זוחל על
האספלט ומחפש לו מיסתור תחת משאית.
צחוק עצבני פרץ. בשעת הפצצה אווירית,
המיסתור הגרוע ביותר הוא תחת משאית.
משך שניות מתוחות אחדות חשב כל אחד
לעצמו שמא הגיע תורו. אך שום מטוס לא
הופיע. היתה זו אזעקת־שווא.
״אם אשה מגיעה כל־כך רחוק בחזית,״
אמר קצין הקשר ,״עליה להשתדל להיר אות
נשית ככל האפשר ...אז למה את לוב <

מדים?״
פתחנו את המשאית שלנו׳ והחיילים
התקבצו סביבה בלהיטות. חילקנו להם מג בות,
לבנים, סיגריות, מציתים, עיתונים,
טרנזיסטורים. האנשים היו כה צמאים ל חדשות
מהבית, עד שדווקא העתונים וזז־טרנזיסטורים
היו הפריטים המבוקשים ביותר.

וא וקציניו הזמינו אותי לסעודת
( 1ערב־שבת. נכנסתי לבניין הקסרקטין
המצרי, ועיני נפערו בתדהמה. בצידו האחד
של החדר הגדול ניצב שולחן ארוך, אותו
ערכו החיילים לכבוד הסעודה. מצידו האחר
ניצבו מספר כורסאות מוזהבות מפוארות
בסיגנון לואי ד,־ ,14 וספה ארוכה ונוחה;
כל אלה היו מרופדים בד עשיר ומרוקם.
כן הבחנתי בשולחן־קפה מהודר בסיגנון
וורסיי ובשטיח פרסי יפהפה.
כעשרים מאיתנו ישבו לסעודת השבת.
ישב בראש השולחן והו המפקד,
שיב
אותי לימינו. ברכנו על היין ועל
החלה — ועל ה״געפילטע פיש״ מקופסה
שהבאתי איתי מתל־אביב יחד עם שקדים,
פירות מיובשים, רימונים, גבינה צרפתית
וסאלאמי. החיילים הביאו יין ובקבוקי
וויסקי.
״אפשר מייד לראות מגע של אשה ב שולחן
הזה,״ אמר אחד הקצינים.
אכלנו, שתינו ובירכנו.
״אורחתי היקרה,״ אמר לי המפקד בחיוך,
לאחר שסיימנו את המגה האחרונה ,״הבה
נפרוש אל הטרקלין...״
עברנו אל הכורסאות המוזהבות ואל
הספה. קופיף קטן, שנשלח אל אחד ה חיילים
כקמיע, ישב והתגרד לו להנאתו
על אחד הכיסאות. הוויסקי נמזג. מתיחו יות
השבוע האחרון החלו מתפוגגות בזו
אחר זו. שרנו שירים חסידיים ושירים
נוגים שונים. לא שרנו אף שיר על קרב
או על מילחמה.

קפצתי מן המשאית והבחנתי כי
צידו הימני של הכביש אינו אלא ביצה
טובענית עמוקה. הייתי כה מזוהמת עד
שהחלטתי שדי לי בכך, ושאינני רוצה
להתלכלך עוד יותר. לכן, לא תפסתי
מחסה.
ראיתי את הפצצות צונחות מתוך כרסי
ה״מיגים״ ואת התפוצצויותיהן בפגען בקרקע.
אך הפעם היו רחוקות יותר. חצינו
את התעלה ונכנסנו לסיני.
כעבור יומיים, בבסיס־אוויר בסיני,
ישבתי על כנף מכוניתי, אותה הבאתי איתי
לאפריקה. אדם קרב אלי. נשאתי את עיני
...היה זה האלוף אריק שרון.
״ובכן, את עדיין כאן,״ אמר .״האם תע ניקי
לנו את הכבוד לבלות את הערב עם
האוגדה ...ז״
״כמובן,״ עניתי אף מבלי לחשוב.
באותו ערב ישבתי בין חייליו סביב
מדורה. החיילים סיפרו לי את סיפוריהם,
בזה אחר זח. תחושת חוסר־אונים אפפה
אותי בהאזיני להם. כל כך הרבה יופי
פנימי היה במלים. כמה אי־צדק יש בחלו קת
היופי בין אנשים, חשבתי.

״הישארי איתנו
ך* אשר ה תכוננו להיפרד מעל היחי־
^ דה הזו, דרומית לאיסמעיליה, התקב צו
חיילים סביבי ואמרו ,״אנא, אל תסעי.
אינך צריכה להביא לנו דבר, רק הישארי
איתגו.״
בצאתנו לדרך חזרה אל התעלה, נסע
אחרינו קומנדקר. על גבו נחו ארבע
גופות של חיילינו, על אלונקות מכוסות
בשמיכות צבאיות. תחושת־אשם אחזה בי,
על אכזריותו של המין האנושי.
דקות ספורות קודם הגיענו לקו־המים
רעמו שני ״מיגים״ מעל לראשינו. מישהו

מהאנשים אמר ,״אלה מטוסים
מאיתנו התפוצצה ובמרחק פצצה. לשון־אש אדומה פרצה לתוך קבד
צת השיחים שלשמאלנו. היו אלה מטוסים

עם אליהו ספקשו בסואץ |

י״ז כסלו תשל״ד12.12.73 ,
הצטרפה מוחות
התערה