גליון 1900 מתאריך 30 בינואר 1974

מגילת הזכויות לחייל המשוחרר
חייל״מילואים יקר,
אנו גאים לבשר לך כי עם שיחרורך
משירות המילואים תהיה זכאי לעדיפות
ברכישת דירה, ביחס למועמדים אחרים,
אשר לא היו מגוייסים מלוא פרק הזמן
הנדרש.
הבה ונראה כיצד הדבר יתבצע:
מייד כשתסתיים המילחמה ואתה, יחד
עם 150,000 חבריך, תזכו בפקודת השיח״
רור הנכספת, תוכלו להסתדר בשתי שורות
קצרות וישרות אל מול מישרד השי־כון־/האגף
לזוגות צעירים, כדי לזכות באחת
מ 340-הדירות הפנויות, הממתינות
לכם.
רצוי, למען הסדר הטוב, שהראשונים
בשורה יהיו חיילים משוחררים ששירתו
למעלה מ 10,000-יום ברציפות, הם מעל
לגיל 97 וסובלים מ 450-נכדים. מיד לאחריהם,
על-פי סדר העדיפות, יתקבלו
בברכה זוגות צעירים, שהם במצב זה למעלה
מחמישים שנה, ושהגבר בין בני-הזוג
הוא מעל דרגת רס״ן, אשר שירת 750 יום
בטמפרטורה הנמוכה מ-ס ,0ונוסף לכך
הינו בן־יחיד, תושב״חוץ, עובד-אלילים,
פצוע־בינוני ואב לשלישיה.
אל המקום הששה-עשר בתור הקצרצר,
יעלו מן המקום העשרים־וחמישה (עלייה
נאה י) ,כל אותם 70,000 חיילים הממתינים
לדיור מאתיים שנה ומעלה, והיו לפחות
־ 357 מתוך פרק זמן זה בשירות
מילואים פעיל.
אם אתה פנתר שחור וחבר בסניף ה מערך
בשכונתך, הגשת בקשה לדירה לפני
25 שנה ושירתת ביחידת מתאבדים, תוכל
לקפוץ היישר מן הפינה ״תוסס ורענן״
אל המקום ה ,148,000-בסימן ירידה.
לחיילים
שישרתו שירות״מילואים פעיל
במשך עמידתם בתור לדיור, תינתן הנחה.
הנחות בטלות.

העורך והמייסד הראשון :
ד׳׳ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי גיב, אפרים סידון
כתובת המערבת: רחוב זוארץ 1

ע שיחרורו מ שירו ת פ עי ל

ד־ד זוארץ דיל: אני בעד אבל נגד
מציון תו כני ת מ פו רטתלהפרדתה כו חו ת ולכיוון שלו
כפקודת היום לחייליו, עם שיחרורו משרות פעיל
במפקד פולקסואגן דאכל-ר;אכינה בחזית הדרום, אומר
בין השאר הד״ר רב״ט (מיל ).מלכיאל(מליר!) זוארץ
ז״ל :״למרות;הטעויות, המחדלים והכישלונות, למרות
אובדן השליטה כהגה ואובדן המישמעת בגלגלים,
הצלחנו אנחנו לתקן את הפנצ׳ר באוטו.״
אחה״צ, כשהוא לבוש במדיו
האזרחיים, הופיע הד״ר
מלכיאל (מליק) זוארץ ז״ל
במסיבת עיתונאים ושטח בפניהם
את טענותיו החמורות
כלפי הממשלה .״אינני
נגד הפרדת הכוחות,״ אמר
מליק; ,והוסיף :״אבל אני
נגדה. זוהי החלטה של ממשלה
מובסת, למרות ניצחר
נו הגדול של הפולקסוואגן.״
מליק הנמרץ לא הסתפק
בהטחת האשמות, ופירט בפני
העיתונאים את תוכניתו
שלו להפרדת הכוחות ול-
הסדר מלא עם מצרים בשל בים
הבאים( :ראה מפה).
א. המצרים נסוגים לקו־הגנה
מדולדל סביב קהיר.
תמורת זאת ישראל מפוצצת
להם את סכר אסואן.
ב. צה״ל נסוג כולו אל
עברה המערבי של התעלה,
ותמורת זאת סאדאת מתאבד.

צבא מצריים מעביר
את אזור הפירמידות, שבנו
אבותינו, לשליטת צה״ל, ובתמורה
לכך מאפשרת ישראל
ביקור אזרחים מצריים
באתר (בתשלום המקובל,
כמובן).
ד. צה״ל סותם לחלוטין
את תעלת סואץ, ותמורת
זאת מאפשרים המצרים ל אזרחיהם
לעבוד בישראל ב בניין,
בחרושת ובחקלאות.
״לאחר ביצועו המלא של
שלב אחרון זה,״ ציין מליק,
״יתאפשרו סוף־סוף חיים
תקינים ויחסים נורמליים בין
העם היהודי לעם המצרי.״
בערב ישתתף הד״רזר
ארץ ז״ל בעצרת ״בעד אבל
נגד״ הפרדת הכוחות. מחר,
עם שחר, יסתער על הכנסת
בפולקסוואגן דאבל־קאבינה,
אותו תיכנן עמיתו הגרמני.

אתכם בחרת ובשרף
ע תוכנית

ביטוח חיים
הדדי בחוד
כוללת
ף ףבוו.׳
מלחמה

מה שמספרים לנו
מספרים לנו כי מאז שהגענו לאיזור הזה יש לנו צרות עם הערבים. מאז שעלינו
ארצה רוצים הם לזרוק אותנו לים. זה מה שאמרו בארבעים־ושמונה • ,זה מה שצעקו
בששים־ושבע ; זה מה שהם חושבים היום בליבם.
מספרים לנו שקדאפי מנ(ורף, והערבים בכלל הם עם פרימיטיבי ואכזר — ועם
אומה שכזאת אי־אפשר לחיות בשלום. מסבירים לנו שכל נסיון להידבר איתם הוא
חסר־ערך, משום שדיברתם היא חסרת־ערך לכשעצמה. עובדה שהבטיחו להילחם
בנו אם לא ניסוג מרצון, ואכן נלחמו.
מספרים לנו שלעולם לא ישנו הערבים את כוונתם היסודית — להשמידנו. ואפילו
אם ייחלצו מן הנחשלות והבורות, לא יהיו פניהם לשלום. מסבירים לנו שלנאצים
היתה תרבות גבוהה במייוחד.
מספרים לנו ששלום־אמת זה ,,בשאיסתיקלאל תנצח בבלומפילד, ונשתה ביחד
כוס עראק זחלאווי.״ אבל מסבירים לנו ששטחים הם ערובה נגד טילים מול כפר־סבא.
מספרים לנו שאפילו אם יקרה הנס, ויבואו הערבים בחיוך ביישני וידם מושטת
לשלום ועיניהם מושפלות בהבעת־חרטה, אין כוונתם לשלום־אמת, אלא להשמידנו
בעורמה במקום להכריתנו בכוח.
מספרים לנו שניאלץ לחיות במילחמה מתמדת. שניאלץ להחזיק צבא אדיר
ותעשיה צבאית רבת־מיטדים. שנצטרך לחיות למען המילחמה, ולמות כדי לחיות.
מסבירים לנו כי המילחמות הבאות תהיינה קשות יותר, ארוכות יותר. מודיעים לנו
שיקדימו את גיוס הצעירים. אנו מבינים שיש צורך לגדל ילדים, כדי למלא את השורות.

זד, הזמן לעשות כסף

אם המצב הוא כה חמור, כפי שמספרים לנו, הבה ונקים מדינה חדשה בג׳ונגלים
של האמאזונס. מדינה שתשמש בית לאומי לכולנו. מדינה שתהייה לנו למיקלט מפני
כל מה שמספרים לנו.

--מ מי שנ תו של מייסדו --איזהו גיבור — החוגש את
יצרו!
ד״ר זוארץ
(אחרי הפצע במיפשעה)

דבר הנו־־כ
לחייליז
(לתלות בשק׳׳ס)

פקודת-יום זו מיועדת לחיילי
כיתה 4מחלקה צ כילכד, ואסורה
כקריאה על בלל חיילי פלוגה
כ׳ או על אזרחים מכל סוג
שהוא.

ל מות
למעו חול

עמוד דום !
חיילי כיתה ! 4
עכור לנוח !
חיילים. עקב התנכלותם של המג״ד,
הסמג״ד ומ״פ המיפקדה אני נאלץ לעזוב
אתכם היום, חיילי כיתה 4מחלקה . 2
חיילים. מי שעוקב אחרי עוללות ה גדוד
במילחמה האחרונה יודע כי רע ומר
היה גורלו לולא קמה לו לגדודנו כיתה
4המפוארת על ממ״כפה. סביבנו שררו
מבוכה וחידלון, בילבול ותהייה, בלאגן ו־חוסר״סדר,
ברדק ובלגאן. כיתות שאינן
מאורגנות, מפקדי-מחלקות פלגמאטים,
מ״פ אפסנאות קמצן, טבח זיפתי והעיקר
— ממ״כפים חנטארישים.
נוסיף לכך את המג״ד והסמג״ד, שידיעתם
בתורת המילחמה לקוייה ביותר,
ורק אז נוכל להיווכח עד כמה חמורה
היתה המציאות אשר לתוכה נקלענו.
אשרינו, חיילים, שקמנו אנו, אנשי כיתה
4מחלקה , 2ובקור״רוחנו, בתושיית-
נו, בגבורתנו ובהתמדתנו הצלחנו להטות
את גורל המערכה כולה.
חיילים. מול זוהר הצלחתכם ותפארת-
כם (אשר ינקו ודאי מאישיותו של הח״ני),
יחווירו ניצחונות כתות 6ו״ 7ממחלקות
3ו״ .5בלעדנו לא תהי לגדוד תקומה,
ולנו הניצחון.
חיילים, אני עוזב בניגוד לרצוני, זו הפעם
השניה.
המיסדר יעבור לדום: מיסדר דום !

פעם אצלנו, ואולי היה זה כזמן
אחר ובמקום אחר, דיברו הרכה
על ״למות למען המולדת״ .והמולדת
היתה אמא ואבא ואח קטן וביבי
הכלבלב והבית הקטן והציחו-
נה ועץ האקליפטוס וריח ההדרים
ואבטיח גנוב. על זה לימדו אותנו
להגן. כשביל זה, חשבנו, כדאי
אולי למות.
היום, מסתבר, השתנו קצת הדברים.
היום מולדת זה חול. רק
חול. למות למען חול.
מאיפה אני יודע את זה ץ כי בזמן
האחרון כל מיני אנשים, מש
מיניסטיס דיר מישפחות שכולות
ועד לאלוף אחד כמיל, צועקים לי
בל הזמן כאוזן ״היי! מה אתם
מחזירים למצרים את החול הזה
שם ליד התעלה ץ הרי שם נשפר
דם יקירינו׳ כשביל זה הרי הם
נלחמו!״ אז מזה אני מכין שהם
נלחמו כשביל החול הזה. החול
רווי-הדם, החול הקדוש.
והחול הזה, רווי־הדם, הולד ומכסה
לי את אמא ואת אבא ואת
האח הקטן שגדל ויילד בקרוב לצבא
ואת שני החברים שנהרגו בשלושת
המילחמות ואת כוכי שנדרס
ואת הכית והצ׳חונה שהפכו
לשיכון עממי ואת עץ האקליפטוס
שנגדע ואת ריח ההדרים שנדד למרחקים
ואת האבטיח הגנוב שהבד
לשימורי פירורי
הכל חול. רק חול וחול. למות
למען חול.

צביק׳י

> 1ל 1ה נתגבר

מכתבים מן הגולה ( )3
בלכתן־ אד התחתית — קח איתר את העיתון
אני שונא עיתונים אנגליים. הם תמיד מודיעים בכותרות הראשיות
ש״אנגליה בדרך אל האבדון״ ,או ״קטסטרופה נוראית באסקוט״ ,ואח״ב
מתברר שהם מתכוונים למירוץ הסוסים האחרון, שבו, כרגיל, מנצח אורי
גלר. מעצבן.
חוץ מזה הם שמים את הודעות דובר צבא־סוריה במיסגרת, ואת דובר
צה״ל רק בהמשך, בעמ׳ 46 למטה. וזה גורם לי לקשיים בעיכול. אז החלטתי
להיגמל מהם.
האמור לעיל נועד רק להסביר את העובדה, הבנאלית לכאורה, כיצד
קרה שנסעתי בתחתית, חסר עיתון לחלוטין.

?§683*8

הפתיחה היתד. שיגרתית. מלבדי ישבו בקרון רק עוד ארבעה אנשים, אשר
עפ״י גרביהם התחלקו ל־&י 25 נשים ו*/0ס 75 גברים (עפ״י הנעליים כבר קשה
לגלות) .שאר האברים היו טמונים עמוק בעיתון. התיישבתי. בלי עיתון.
בתחנה הבאה עלו 14 עיתונים ד 8שבועונים, והאווירה התחילה להיות
דחוסה. קראתי בעיון את הפירסומות, אח״כ את ההודעות, לבסוף את הכרטיס
שלי. מה עכשיו?
ננסה להסתכל בעדינות ימינה. סתם, ככה, לבהות, ימינה. העיתון מימין
זז בפיתאומיות, והבעלים שלו נעץ בי מבט זועם על שאני מבזבז לו את
העיתון מאחורי גבו. או קיי, שלא יכעס, סתם ניסיתי. עכשיו שמאלה. שם
ישבו 25 האחוז הנשיים, שעלו איתי באותה תחנה. הפניתי אליה עיניים
זגוגיות לגמרי. העיתון מתקפל והוא נועץ בי מבט קרצני. מה הוא רוצה
ממני ז אני יודע מה הוא רוצה, קראתי על זה. תיכף ומייד להסיט מבט.
למעלה. עכשיו למעלה. שם אין אף עיתון. יופי. רק שאחרי 20 דקות מתחיל

מפקד כיתה ארבע, מחלקה שתים
פלוגה ב׳.
— מוגבל —
(לעיתונות ולרדיו בילבד)

הצוואר לכאוב וצריך לשנות תנוחה. למה לא קניתי עיתון ז למה לא מחלקים
עיתונים יחד עם הכרטיסים?
במושב ממול מונח עיתון מופקר. נעזב ע״י בעליו לאנחות, בתום הנסיעה.
זה דווקא הגיוני. מי צריך עיתון מחוץ לתחתית? הפיתוי לקחת אותו חזק
מאוד. לשלוח יד ארוכה ולהתחבא בגבולות־הביטחון שבין עמ׳ . 13 — 14
לא ! אסור ! מה הם יחשבו עלי? מה הם יחשבו על ישראל? האנטישמים
האלה ! מה הם קוראים כל־כך הרבה? מה מעניין כל־כך?
דממה שררה בקרון. שקט אנגלדסכסי לגמרי.
רגע. מה הולך פה? מה פיתאום דממה? 97 איש קוראים עיתונים, ואף
דף לא מתהפך. שום עמוד לא מרשרש. הם לא קוראים! אף אחד מהם לא
קורא אפילו אות שחוקה אחת. כולם אנאלפאבתים!
סוף־סוף יצאה האמת לאור: באנגליה לא קוראים עיתונים — באנגליה
לובשים אותם.

תענוגות קטנים

ישנם כמה תענוגות קטנים, כמה הנאות פיצפוניות, ששום מדריך תיירים
אינו מפרט, אך רק בגללן כדאי לעבור את קווי הפסקת־האש מכל הצבעים
ולבוא הנה, כדי לטעון מחדש את הסוללות לקראת המשך המאבק על עצם
קיומנו.
תענוג לסגור את הטלוויזיה דווקא בחדשות.
תענוג לקרוא בכותרות הראשיות על משבר של מישהו אחר.
תענוג לגלות שהבעייה הישראלית הבוערת ביותר כאן היא — אורי גלד.
תענוג להיכנס לקולנוע, עמום תיקים וחבילות, ולא לפתוח אפילו אחת.
תענוג לשמוע כרטיסן באוטובוס אומר ״תודה רבה״.
תענוג לשמוע בטלוויזיה איך מקללים את ראש־הממשלה המקומי.
תענוג לשמוע איך הוא עונה.
תענוג לשתות תה, לא משקיות.
תענוג לקרוא עיתונים ישראליים מלפני שלושה ימים, ולהרגיש בכל זאת
מעודכן.
תענוג לבזבז אלפי וואטים של אנרגיה בריטית יקרה ולחשוב על
האמברגו.
תענוג לעשן בקולנוע מבלי לחשוש מפקחי־חרש.
תענוג לראות שקולנוע מהודר בלונדון נראה כמו קולנוע מרכז אחרי
סרט קאראטה.
תענוג לנסוע באוטובוס שתי־קומות.
תענוג לראות כדורגל. אנגלי בלי ח שילץ באמצע.
ממש תענוג.

^ 0 ^ 02900^90

נקבע שמיסמך גלילי הוא שגרם במישרין
להתקפה המצרית.
הייכאל סיפר במאמר על שיחה עם סאדאת, כמה
חודשים לפני יום־כיפור, בה אמר לו הנשיא המצרי
שאם תאשר ממשלת ישראל את התוכנית להקמת
העיר ימית, לא תהיה לו ברירה אלא לפתוח ב־מילחמה.
עד אז לא נקבע מועד למילחמה.

שי 1ו ״ םבצמרתצה ״ ל
יפורסמו בימים הקרובים.

א ל מוגי מעונ״ןבצ רו ת
יוסף אלמוגי מתאם את פעולותיו עם מזכיר
מועצת פועלי חיפה, מולק, ביצירת מתח במקומות-
העבודה הנתונים להשפעתם (נמל חיפה, סולתם, ועוד).

ל מ רו ת ה כו ל -
מפד׳יל־ל״ ע
אל תתייחס ברצינות רבה מדי להצהרות
המיפלגות. בימעט בטוח שתקום לתחייה
הקואליציה הקודמת, עם רשימת
אלוני. ממשלה זו תכהן לפחות עד למשא
ומתן הרשמי עם ירדן, שאינו נראה באופק
לפני סוף השנה.
רק אז תהיה אפשרות, לדעת מומחי־הבחירות של
המערה לקיים בחירות חדשות לטובתו. אם לא,
ואם המפד״ל לא תמצא דרך להשתתף בממשלת ש תסתדר
עם יחץ, תקום אז קואליציה בלי זזמפד״ל.

ס פי ר ־ שרהכלכלה
הדרישות האחרונות לשינוי מיבנה
מישרדי־הממשלה כאות בהשראת פינחס
ספיר, המתכוון לעמוד בדיבורו שלא יקבל
על עצמו את תפקיד שר־האוצר.
ספיר רוצה לעמוד כראש מישרד־כלבלה
חדש, שיכלול את הסמכויות הנתונות עכשיו
בידי מישרדי האוצר, המיסחר־והתעשיה ושירותיה
רווחה. כשר הכלכלה יהיה האיש
מם׳ 2בממשלה.

אלמוגי, שאינו מתכוון להאריך ימים
בעיריית חיפה, מבקש כדרך זו להזכיר לספיר
שרק הוא מסוגל לרסן את ציבור
העובדים כארץ, ושעל כן כדאי למנותו ל
מזכ״ל ההסתדרות.

נ צי בו תבחי ־ הסוהר
תפרסם ספר
שלא סי ר
כפעם הראשונה בתולדות מדינת־ישראל,
תהפוך נציבות כתי־הסוהר למו״ל.
אסיר כתב בתקופת מאסרו ספר על תורת הצייד.
למרות שהספר אינו עוסק בשום. היבט הנוגע
לחיי־הכלא או לסיבה שבגללה הוא מרצה את עוונו,
סירב נציב שירות בתי־הסוהר, אריה ניר, לאפשר
לו לפרסם את הספר.

אחרי מאבק מישפטי ממושך הצליח
האסיר לקבל צו של בית-המישפט העליון
המורה לנציבות בתי־הסוהר להוציא כעצמה
את הספר לאור על חשבונה.

הנציבות לא החלה בהכנות להוצאת הספר, ו עדיין
אינה מאפשרת לאסיר לפרסמו.

רבינובי ץיתפטר

חוד שו פגי שו ת דיין

מ העירייה

ו מ קו רביו ה עי תונ אי ם

לבין המזכירות הרפואית, על חלוקת העבודה ביניהן.
האחיות טוענות כי הן מבצעות חלק מהעבודה שהיתה
צריכה להתבצע על־ידי המזכירות הרפואית, בנוגע
למילוי טפסים ודיווחים, ואילו המזכירות הרפואיות
טוענות כי זה תפקיד האחיות.

אם לא תצליח הנהלת כית-החולים לגשר
כין הריעות, צפוייה שכיתה של האחיות
או של המזכירות הרפואיות. בד או
בך ישותק כית-החוליס.

מ 3י1י חו ח ־ מי ב ד גו ח
קבוצת מישפטנים ואישי-ציבור, המקורבים למים־
לגת העבודה, עוסקת בימים אלה בהבנת ״חוק מיס־לגות״
.בין הפעילים בהכנת החוק: מזכיר מיפלגת
העבודה בתל־אביב, ד״ר דב בן־מאיר.

מטרת החוק לקבוע כללים ומיסגרות
בהם יובלו לפעול המיפלגות כארץ. מגמת

מ דו עבוטלה
ה ת חדורו

שרא ד -מצד ״ ס
זבדורגל בין צה״ל והצבא המצרי לא התקיימה, מכיוון
שהאו״ם חשש מפני התלקחות
אצל הצד שיפסיד. תחת זאת הציע
האו״ם ששתי הקבוצות תהיינה
ישראליות-מצריות מעורכות.
לכך התנגד המטכ״ל המצרי.

הקבוצה לבטל את חוק האגודות העותו
מניות שעל-פיהן פועלות המיפלגות עתה.

מו סי םלח שו ראת
חופעדו אור׳ גלד

עם הרכבת הקואליציה של צ׳יץ׳ בעיריית
תל-אכיכ, יתפטרו מן המועצה יהושע
רכינוכיץ והאלוף (מיל ).יוסף גבע.

שר־הביטחון חידש את פורום העיתונאים מקורביו
וכינס ביום החמישי האחרון את נאמניו לפגישה
אינטימית בלישכתו. בין המוזמנים: מתי גולן מהארץ,
יוסף חריף ממעריב, חגי אשד מדבר.

בלט בהיעדרו הפרשן המדיני של
״ידיעות אחרונות״ ישעיהו (״שייקה״) כן
פורת, ממחברי הספר ״המחדל״.

העיתון הלונדוני דיילי אקספרס שיגר את הכתב
דון קרליגן לארץ כדי לערוך חקירה מקיפה על אורי
גלר, ששיגע לאחרונה את בריטניה בלהטוטיו.
קרליגן ניפגש בארץ עם רבים ממכריו של גלד,
ביניהם מתחרים המשתדלים לחשוף בפניו את שיטותיו
של גלר.

רבינוכי ץ

ד״ן מ 1ל 1ל

י בו טלהפ טו רמשכ תו!

טו ב ״ ל הטיפלגה?

בוו עדתאג רנ ט

רכבלח ״ לי ם

לשניים אין חשק לשרת בעירייה בתפקיד האפור
של ראשי האופוזיציה, ובמקומם יבואו עסקנים בלתי-
ידועים.

עדיין קשה לספיר להבטיח לרבינוביץ תיק של
שר בממשלה, נוכח שתיקתה המופגנת של גולדה
לגבי שיבוץ אישי מפא״י־לשעבר בממשלה.

אם לא ייכנס לממשלה, יוצע לו בנראה
תפקיד מזב״ל מיפלגת העבודה, כדי להבין
את המיפלגה לבחירות הכאות, העשויות
להתקיים כסוף .1974
אלטרנטיבית יוצא לו תפקיד של מזכיר ההסתדרות.

החרפה דיין ־ אלון
דיין יפגין את סלידתו מפני יגאל אלון
כחריפות רכה יותר, מאחר שנוכח לדעת
שהדבר מוצא חן כעיני גולדה. דיין גם
רוצה להבהיר לגמרי שמועמדות אלון ל-
ראשות־הממשלה אינה באה בחשבון.

נגנ 1מאמר
ש ל היי באל
העיתונות הישראלית נתבקשה לגנוז
או להצניע את מאמרו של חסנין הייבאל, בו

בכנס־קצינים ברפידים השבוע, שהיה מייועד ל מפקדי
פלוגות ומעלה, דיבר משה דיין לראשונה על
המצב עם הנסיגה.

כאשר נשאל על פעולות ועדת-החקירה
בראשות השופט שימעון אגרנט, חיווה את
דעתו עליה :״כולנו יודעים מה השופט
אגרנט מבין כלוחמת שריון.״

מו״מ בהנא־ שאק

אם לא יבוטל שבתון־הרכב כליל, קרוב לוודאי
שיבוטל הפטור לחיילים בחופשה משבתון הרכב, עליו
הכריז ערב הבחירות שר־התחבורה שמעון פרס, לפי
דרישת אורי אבנרי.
לאחרונה הסתבר כי חיילים עורפיים ואף אזרחים
רבים, משתמשים באישור החופשה הצבאי כדי לעקוף
את יום השבתון, מבלי שתהיה להם זכות לכך.

מטה מחוז תל־אכיב של המישטרה כבר
הורה לשומריו להגיש דו״חות נגד בל מי
שיסע כמכוניתו כיום השבתון, גם אם הוא
יוכיח שהוא חייל כחופשה קצרה.

מגעים לאיחוד מתנהלים כין קבוצתו של
ד״ר אבנר שאקי, הידוע בהשקפותיו הני
ציות, וכין הליגה להגנה יהודית של הרב
מאיר כהנא.

וחלפו מכוניו ת

שתי התנועות לא עברו את אחוז־החסימה, מנסות
למצוא קו משותף. המגעים החלו עוד לפני הבחירות,
נמשכים עתה ביתר אינטנסיביות.

עוב די מערבת

צפויי ה ש בי ת ה
ב..ב״דינסון״
סיכסוד פרץ בין האחיות בבית־החולים בילינסון

הבי ט חון *
מיספר בנקים מנהלים משא־!ומתן עם ועדי העובדים
של מערכת הביטחון במטרה להעמיד אשראי לזמן
רב להחלפת המכוניות של עובדי מערכת הביטחון׳
שהחליטו לעבור למכוניות בעלות נפח־מנוע יותר
קטן.

הלנה רובינשטיין מגישה
£80881 88:

ס 8111189

מסכה מצוירת במכחול

העלי במכחולך שכבה דקה. הסירי את עודפי
הנוזל אל פי הבקבוק.
המכסה משמש כידית למכחול.

עור פני נולד מחד ש

??ס £1£ק -א 581 0ש.מ 8מיידית.
פעולתה של מסכת
אפשר להרגיש זאת, התחלתה בקרירות מרעננת, המשכה בדקירות זעירות ונעימות.
ולאחר עשרים דקות את מקלפת את המסכה
ומשליכה אותה עם כל תאי העור המתים ושאריות הלכלוך.
£1£ 088ק־ א ם 51-1ט? 8
במשיכת מכחול של
את מעלה מסכה שבעזרתה עור פניך כאילו נברא מחדש.

הלנה רובינשטיין ־ היופי בפעולה

ייעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין שד׳ קק״ל 94ת״א
בימי ב׳ ו־ד׳ בשבוע בין השעות 03,30 - 06.00 אחה״צ.
לבנות הנעורים. בימי ג׳ באותן השעות.

מ שנ ץ

הווו 0!1ומה
הבעייה: ממערב לתעלה מתחיל אירוע היסטורי — הנסיגה מאפריקה. כל
העיתונים יהיו מלאים רבבות מילים מלומדות על הנושא. כיצד יכסה אותו העולם הזה?
הבעייה גולגלה קצרות, בישיבת המערכת לפני שבועיים.
הפיתרון, הפעם היה קל, התבקש מאליו: הפרידה מפאיד תבוצע באמצעות תצוגת-
אופנה לחיילי הקורפוס האפריקני הנסוג. יהיה זה כיסוי אידיאלי לא רק מבחינת
העיתון: גם החיילים ירוו ממנו נחת.
הרעיון נלקח כמובן מתצוגת האופנה הקודמת שערר העולם הזה ברמה הסורית,
לפני חודש (העולם הזה 1895 ושזכה להצלחה מרעישה.
היתר. זו דרך אופיינית להעולם הזה, לכיסוי אירוע: ציבעונית, מלאת חיים — ׳ומזווית
ראייה רעננה.

התנהגותבל תי נאותה?

עד כאן, בסדרי עכשיו, איך מבצעים זאת.
הביצוע, כמו בסיור ברמה, התאפשר תודות לאדם אחד ויחיד — האופנאית רוחק׳ה
ברזין, בעלת בוטיק ביבה בצפון תל-אביב.
שוב, היתר, זו היא שתרמה את זמנה, את דגמיה, אירגגה ואספה את הבנות, סגרה
את העסק לשלושה ימים, וירדה לתרום את חלקה שלד, במלחמה.
עד כאן, שוב בסדר. המערכת מצידה — מוכנה. עכשיו, מה עושים עם צד,״ל 1
במשך שבועות ארוכים, סירבו שלטונות צה״ל לאפשר את המיבצע. להעולם הזה

. 1גוף מהוקק .4 .לא הילד ׳.,לנו לפני
.8 . 1948 רגש נאצל . 12 .דרגה בצד,״ל.
. 14 עבריין .16 .מהתרת אנטי. נאצית׳ ב צרפת
.17 .בה גרו החשמונאים. .20 .קיסר
רומי .23 .בן יעקב .25 .מורה יזמן.26 .
גדול מאוד, עצום .27 .כת• דתית. בהודו.
.30 מקצועו של אבי ישו; .33.ארגמן.36 .
פורק עול .40 .אדמדם .43 .לקלס ;44 .כלי
עבודה חקלאי .45 .גשם קיץ .48 .ישוב
ליד פתח־תקוה. .51 .ילקוט .53 .מוסד פי ננסי
.55 .סוג מטוס בידי המצרים.57•.
קץ .59 .הצטלבות .61 .עומד• בראש מוסד,
מדינה וכד .64•.שמה של שרת העבודה,
בזמנו .67 .נכנע במינכן .69 .שקט> רגוע.
.70 ממפעלי הברון רוטשילד בזכרון יעקב.
.72 בן הנכד .73 .בירה במזרח הרחוק.74 .
בכוחה של האשד, להצמיח לבעלה.75 .
בית מלאכה.

׳מאונך: י׳.
.1מי דייסה .2 ,גיבור ספד מפורסם של

ז׳ול.וורן ; 3 .אי בים התיכון .5 .סוג תבואה.
.6מטבע יפני .7 .צמח בראשית צמיחתו.׳
.9סוטר אמריקאי ידוע .10 .מחוז נפט
בריסיה 11 .ד פסח על שני הסעיפים 13
רוגז, חרון .15 .מספר מאגי . 18 .״מלטה...״
.19 נאה .21 .׳מהולל הנצרות .22 .נהר ב צרפת
.24 .קושט .28 .נמצא .29 .מספיק.
.31 לאום .32 .כלי עבודה חקלאי.34 .
הוף רחצה ליד חדרה .35 .תל הרבות.
.37 בהמת עבודה׳ .39 .צבע .40 .אף על
פי, למרות .41 .מת עצמות .42 .בעלן של
׳עדה וצילה :45 .תו נגינה .46 .שליח
אפיפיורי .47 • .מילא• ,יהא כך .49 .הלק
מבריטניה הגדולה; .50׳ בעל חיים איטי.
.51 סימן, אות .52 .המרהק הקצר ביותר
בין שתי נקודות .54 .צינה .55 .מעונות
השנה .56 .הפך למעשר״׳ הגשים .57 .כלי
בישול .58 .שלטון .60 .צורה ספרותית.
.62 אליו ברח. יעקב .63 .מוז .65 .שבועה,
קללה .66 ,.שדה .67 .חיה קלת רגליים,
כמו דואר׳ ישראל .68 ..תירוש .71 .בית
הציפור.

רונית מסתכלת ב״אל־אהראם״* שנתן לה ערבי (משמאל)
דרו אופיינית —

חשבץ 19 0 0
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיסור וחיבור, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

רונית נפרדת מן הערכיס בשיירה האחרונה לסואץ
— לכיסוי אירוע

היה ברור שהמופע מעודד־המורל ביותר, לחבר׳ה המתייבשים זד, שלושה חודשים במידבר
ובאפריקה — הוא הופעתן של שאפות מצוחצחות, מריחות, מגונדרות, בתוכם.
גם לצמרת צה״ל היה הדבר ברור — אולם הם חששו מהתנהגות בלתי־נאותה של
החיילים. המחזה של חצי תריסר חתיכות מדגמנות בגדים ומחשופים בקרב נחילי
החיילים — עורר סיוט בדמיונם.
בשבוע שעבר, לאחר שהתגברו על היסוסיהם — נוכחו לדעת שלא העריכו את
ההברה נכון.
לאורך עשר תצוגות, ביום ובלילה, וכן במסיבות ובארוחות משותפות — כשהבנות
נמצאות בקירבה הדוקה עם החיילים׳ לא אירע אפילו מקרה יחיד של התנהגות
בלתי נאותה, של רמז קל ביותר לגסות. הבנות נשטפו בגלי כבוד, הערכה ואהבה.
תוכל לראות זאת בכתבה בעמודים .32—29
* היא לא ידעה כי ביום המחרת הופיע בעיתונות
המצרית כיסוי מלא של האירוע, בו תוארה ״מסיבת
הפרידה שערכו החיילים הישראליים.״

הדואר הצבאי של
התלמידים התנכלו

ננ״ה
רמישוו־השימן

לבנו של האלוף

שמעתי בזמן האחרון על תוכנית ה שיכון
המיועדת לחיילים משוחררים. אני
חייל במילואים כבר 104 יום, נשוי כאר בעה
חודשים (ירח דבש בצה״ל) .אני
מתגורר במידבר בשלב זה, אולם אשתי
חיה בדירת־חדר בטבעון עליה היא מש למת
שכר־דירה של 180ל״י בחודש.
בחנתי את תוכנית השיכון שלכם ולא
מצאתי אף אחת המתאימה לנו. אי־לכך
אני מבקש מכם להקציב לי, לאחר שיח־א
והלבדואי במצב טוב,
רורי,
רצוי בצורת מענק או בהלוואה נמוכת
ריבית לזמן ארוך, רצוי ליד מקום מגורי
בטבעון, ליד עורק תחבורה ומקור מים.
באם אי־אפשר להקציב לי אוהל בדואי
כרצוני, אולי אתם יכולים לשכנע את
צה״ל לשחרר אותי ולהניח לי לנסות
להסתדר בחו״לי שם אין מילחמות ב־דרך־כלל.

סמל
אביגדור ילינק,

האלוף שמואל גונן נענה לפניתי להו פיע
בפני תלמידי בית־הספר בכנס חנוכה
אשר הוקדש לנושא :״מילחמות ישראל
בימים ההם ובזמן הזה״.
האלוף גונן סקר בכנס זה את המה לכים
במילחמת יום־הכיפורים בחזית ה

סו ל ס

הפצועים המושלכים
כתבתו של זאב יפת בשבוע שעבר, שיוט ושמו חופשה (העולם הזה ,)1899
דיברה בשם כל החבדה ביחידתנו, ואני בטוח גם בשאר יחידות הקו.
בהקשר זה אני רוצה להצביע על ״נ״ פראי נוסף של צה״ל — היחט לפצועים
אחרי החלמתט. פצועים רבים, שהחלימו לחלוטין, מוחזרים ליחידותיהן — ש הן
לרוב יחידות שדה כמובן.
בבית־החולים, ואחר בבית־ההחלמה, זוכים הפצועים לטיפול הרפואי וליחס
הטובים ביותר — שניתן לתאר. שבועות, ולעיתים חודשים, הם חיים בחממה
מוגנת שבה דואגים להם, מטפלים בהם, אוהבים אותם, פשוטו כמשמעו. ואז,
יום אחד, הגלידו פיצעיהם סופית — והם מושלכים, ללא כל הכנה פסיכולוגית,
ולאחר יום־יומיים חופש בלבד, בחזרה ליחידותיהם.
לפתע, הם מוצאים עצמם במתח, בבדידות, בכפור, בקשיים, בליכלוך, בעמל
ובחוסר השינה של יחידה בקו. לוא צה״ל היה טורח לשאול פצועים לשעבר אלה
מה קרה להם, ביום, בשבוע, בחודש הראשון לשובם ליחידה — היה מגלה סיפור
עצוב מאוד.
ישראל גיל, צה״ל

אב> רזפצוע>ם

צייד מכש פו ת
עלמשה דיין

צה״ל

1 1 * 1 13
אבקשכם לחקור ולהתריע על בזיון
מסמר שיער ביחידתי, לפיו חיילים בני
50—40 נאלצו לשמור בלילה בביגוד
מיושן ומטולא, בעוד ״ציוד החרמון״
שהגיע, ניתן לאפסנאים, שקמיסטיבז ונהגים
בני 20 פלוס.
כל זאת בקור שלעיתים הגיע לאפס
מעלות.
אלי שילה, צה״ל

נינת הסטודנט וומגוייס
אני וחברי, סטודנטים המשרתים
רחוק מאז פרוץ הקרבות, וכפי
שניתן לשער, לא נשוחרר בזמן הנראה
לעין.
את פתיחת שנת הלימודים באוניבר סיטאות
קיבלנו ברגשות מעורבים, וב חשש
כי אנו לא נובל להפגין נוכחות
בבנייני הקמפוס.
אנו מודעים לרעיון ש״העורף חייב ל המשיך
בפעילותו הרגילה,״ אולם הרשו
לנו להרהר בקול רם: מה יהיה איתנו?
כלום צריכים אנו להשלים עם הרעיון
ששנה זו תפסח עלינו?
אין אנו מאמינים שנוכל להתגבר על
החומר הנלמד על־״די קבלת תקצירים,
וזאת עקב הנסיבות והתנאים.
׳נדגיש, כי לפני כחודש, שלחנו, כל
סטודנט לפקולטה שלו, מכתב בו הוא
מפרט מה הוא לומד והיכן הוא נמצא,
וביקשנו תקצירים, שהרי פורסם בכל
כלי התיקשורת כי יספקו לנו, וכן ביקשנו
צוות מרצים שיבוא להסיר את
האספקה לארמיה השלישית
במיקרה נזדמנתי לאיזור פריקת האספקה
לחיילי הארמיה השלישית, ונדהמתי.
אינני בא לשפוט פה מדיניות, האם ראוי
או לא שנאפשר להם אספקה זו, מבחינה
אסטרטגית, מדינית וכר. אולם באשר
לצורת ביצוע צעד זה — הלא זה הדבר
המשפיל ביותר בו חזיתי בשנים האחרונות.
כיושב
בקו, הרואה את החיילים המיצ־ריים
מולי, קיימת בי הערכה כלפיהם כ־בני־אדם,
הדפוקים לא פחות מאיתנו. והנה,
הנ״ל מעבירים את האספקה באופן המזכיר
לי בהכרח תמונות דימיוניות של בניית
הפירמידות על־ידי אבותינו במיצרים.
אדם אחרי אדם עובר, וחבילה על
שיכמו, מהמשאית לדוברה, ומהדוברה
לחוף, וזאת ללא הפסקה. ממש נחיל
עבדים. זוהי השפלה אמיתית. ובצד עומדים
האדונים: קציני או״ם, קציני צה״ל
(קישור כנראה) וצופים בעבדים הפוסעים.
דומני כי בזמננו ניתן להגיע לפיתרון
מכני פשוט, יעיל ומכובד יותר.
דויד נגב, צה״ל

אלוף שמואל גונן
הבן קיבל מכות
דרום, ומר יהושע לוינסון הירצה על
״מילחמות יהודה המכבי״.
הכותרת בעיתונכם ״תלמידים התנכלו
לבנו של האלוף והוא יצא למיבצע הס ברה
בבית־הספר״( ,העולם הזה )1897
וכן כותרת המישנה שמתחת לתמונה פו געת
באלוף, בבנו ובאמת.
מ. שריד, מנהל ביה״ס התיכון
העירוני המקיף א׳ ,באר־שבע
י• העולם הזה חוזר על סיפורו במלואו
וקובע כי הוא היה אמת. חבל
שמנהל בית־הספר מוצא לנכון לסטות
מן העובדות בצורה בלתי חינוכית.
מסך־הערפל האופף אותנו. ל׳א הופתענו
שלא נענינו ולא קיבלו דבר.
סמ״ר בועז רצון, צה״ל
הנני סטודנט המשרת במילואים אי שם•
ברצוני להתריע על עיוות בגיוס
אנשי העתודה האקדמאית. אנשים אלו,
כולם בגיל גיוס, בעלי כושר גופני מת אים׳
ובעלי הכשרה צבאית מסויימת, לא
גוייסו משום מה, ונשארו בבית.
אמנם ברור כי לא ניתן להרכיב מהם
יחידות קרביות מעולות, אך לתפקידי
שמירה שונים ניתן להפעילם בלי כל
חשש, ולשחרר בכך הרבה מאוד אנשי
מילואים מבוגרים, בעלי מישפחות, עסקים
וכר, שמגוייסים מפרוץ המילחמה.
סגן אהוד וייצמן, ד״צ 2701
ברצוני להגיב על כתבתו של כתבכם
זאת יפת סיוט החמישיות (העולם הזה
.)1897
אנחנו, וכמו כן שאר היחידות, מקב לים
כתוספת למנות הקרב ירקות טריים
כגון עגבניות, מלפפונים ותפוחי-אדמה.
כמו כן אנו מקבלים פירות כגון אגסים,
תפוחים ופרי־הדר. כן מקבלים ביצים ולחם.
פרט
נכון בכתבתו זה הביזבוז הגדול
שניגרם בגלל התוספות למנות הקרב, וה תוספות
שמביאים החיילים מהבית.
סמל מרדכי בלומנפלד, ד״צ 2679

סיוט

מזה זמן חב שמזדמן לי לקרוא את
שבועונכם ושמתי לב לתופעה שלדעתי
היא שלילית והכוונה שלי ל״צייד־המכ־שפות״
שאתם מנהלים זה זימן רב על
שר־הבייטיחוו משה דיין.
אם הדבר בא לידי ביטוי בבחישה ב חייו
הפרטיים או במעשיו או אי־מעשיו
בחייו הפוליטיים. לדעתי אתם מגזימים
מאד ויש לי החשד ששסענגם מתקיים
ויוצא לאיור הודות לסנסציות שיש בידיכם
על השר דנן או הכתבים שלכם מתחרים
ביניהם מי יצליח לפגוע או להשפיל
יותר בכתבתו. את הישר דיין.
חושבני שהגיע הזמן שתחדלו או
תצמצמו את היקף כתבותיכם עליו, אחרת
אתם תשיגו את ההיפך ממד, שאתה מקווים
להשיג, כיוון שהוכח שמפירסום יתר,
אפילו פירסוס שלילי, ישיג אדם אוהדים
ומעריצים יותר משהיה אלמוני.
סמל דני דניאל, ד״צ 2135
בתגובה למיכתבו של דויד (העולם הזה
,)1892 אשר כלל דברי השמצה על משה
דיין והתיימר לבטא את דעתם של אנשי
המילואים באפריקה, הריני לציין כי מר בית
אנשי המילואים באיזור בו אני מצוי
באפריקה, מרבים דווקא לשבח את שר־הביטחון.
כלל
האנשים — לרבות אנשי הלי כוד
— מציינים את מנהיגותו והישגיו
של שר־הביטחון ב־ 20 השנים האחרונות
וזוכרים היטב כיצד הועלה המורל בצה״ל
בתקופת הכוננות שלפני מילחמת ששת
הימים, עם מינויו של דיין לשר־הבי-
טחון. ניצחוננו המרשים דאז, היה פרי
כפיו.
אף הפעם היו הישגיו של דיין רבים,
בייחוד בשלהי המילחמה, ועוד יסופר על
כך רבות.
אם וכאשר יושג השלום, יהיה זה רבות
תודות לדיין.

כן־ציון באיער,

צה״ל

טעם. הפשר שהחייל המצרי אוכל, הוא
לוף יגוסלבי, ולוף נשאר לוף !
ב) השוקולד המגיע אלינו אינו שו קולד
לבישול, ואף שאינני אי1ש יחסי ה ציבור
של המיפעל המייצר, אני מוכן
לשבח אותו בכל פה.
ג) התמונה שכותרתה הביזבוז הנורא,
אם תביטו היטב בצילום, אין זה כלל
צילום של מצבור זבל אלא מצבור של
מנות־קרב שלא נוצלו עדיין. בכל קרטון

החמישיות

אם כל אמת משתקפת אצלכם כמו ש השתקף
מצב מנות הקרב בכתבתו של
זאב יפת, הרי אני אישית מוריד לפחות
40 אחוז מחומרת כל עניין שתציגו.
עמדי ארבל, יודפת
כתב העולם הזה באפריקה מדווח על
האוייב מספר 1של חיילי צה״ל, אבל
בהגזמה.
א) המנות הערביות אינן מצויינות.
הגיעו לידינו מנות־קרב מצריות חדשות
| והביסקוויטים ושימורי הירקות חסרי

רו ד

י׳ש סוג מסרים של שימורים ויש לשער
שזהו מיחסו המזון של יחידתו של הכתב
וחבל שהוא נראה כך.
למרות זאת, העובדות האחרות שב כתיבה
הן נכונות. חשבתי בעניין והגעתי
למסקנה שאפשר לפתור את הפעייה ב דרך
אחת: הפסקת אספקת החמישיות,
מחוץ לכמה פריטים פופולאריים (כמו
שימורי פירות) למשך מיספר ימים, ומדי
חודש או יותר לחזור ולהפסיק. אולי כך
ינוצלו כל המצבורים המזעזעים האלה.
יצחק ליבנה, ד״צ 1497

בצער רב קראתי את הקטע אודות שמ חה
הולצברג (צה״ל /נכי־צה״ל כאתר
תיירות ; העולם הזה — )1897 ובעיקר
מחמת הסיגנון.
את שמחה הולצברג הנני מכיר אישית,
רק זמן קצר — וכתוצאה מהמילחמה
הנוכחית. שמעו, תדמיתו ומקצת ממעשיו
— ידועים בציבור מזה תקופח ארוכה,
כולל התואר :״אבי־הפצועים״ .עם זאת
עלי לציין כי מעטים האישים שנזדמן לי
להכיר, שתוארם (ולוא גם הבלתי־רשמי)
קטן עליהם בכמה מספרים. בדרך־כלל —
המצב הפוך.
מבלי להיכנס לעצם העובדות האמורות
להיות מתוארות בכתבה, ואף בהנחה שהן
נכונות, קשה להשתחרר מהנימה העוק-

שמחה הולצברג השמצה צנית, המכעיסה והמשמיצה (ולוא ברמ זים)
— ,אדם שמרבית, אם לא כל, זמנו
ומירצו מוקדשים לרווחתם של הנפגעים.
בתופעות חורגות וחורקות צריך להיאבק,
ונטיה של תיירים להביע את הש תתפותם
והזדהותם בחלוקת תשורות —
ידועה, ויש מקום לרסנם. אך בהצגת האי רוע
כזריקת מתנות לחיילים ״כמו לקופים
בגן־חיות״ יש משום הגזמה ווולג ריזציה
שלא לצורך.
בימינו׳ כאשר גל ההתנדבות הולך ושוכך,
כאשר ״הגיבורים״ התעייפו (הה
טבעי) יש לברך בעיקר את כושר ההת*
מנה וההתחדשות של אנשים דוגמת הולצ־ברג,
שמעשיו לאורך שנים ידועים היטב.

סרן ד״ר מ. פריהן(פרידנרייד),
קצין רפואה באחד ממחנות האישפח
וההחלמה
• העובדה ששמחה הולצברג הירשה,
בהתלהבנתנ לננשא, התנהגות פוגעת מצד
התיירים — אינה פוגעת כהוא זה בזכה
יותיו המפורסמות.

תודת שבוי לשוננו
ברצוני להודות למערכת העולם
הזה, עבור סידרת הצילומים
ששלחו לי מיום שובי ארצה מ הכלא
המצרי.
צילומים אלו (שקבלתי ללא
כל תמורה יהוו מזכרת בלתי-
נשכחת ליום המאושר ביותר בחיי,
ועל כך — תבורכו !
מיכאל זייפה, רמת-אכיב

מכתבים
י פגייה
לממשלת סוריה
מאז שתועלה רעיון קיום ועידת ז׳נבה,
לא עשתה סוריה שום צעד שאפשר לראות
בו התקדמות בכיוון להסדר ניפרד או
כולל.
היא מסרבת לשאת ולתת עם ישראל
בקשר להחזרת ה שבויים
וקבלת ש בוייה
תמורתם.
על ממשלת סו ריה
מוטלת אחריות
לאומית לדאוג לגורל
חייליה המתגעג עים
לחזור הביתה
ולנקוט קו גמיש ו לא
עקשני.
כן מוטל עליה לנהל
משא־ומתן עם
ישראל ולהגיש את
עבד־אל־קאדר
רשימות השבויים
הישראלים.
רוב הסיכסוכים בעולם נפתרו דרך משא־ומתן.
השימוש בכוח לא פתר שום בעייה.
להיפך, הוא סיבך יותר•

מוחמר חסן הכרה
עבד־־אל־קאדר,

טייבה
המלחמה האחרונה
עולים בזכרוני דברים שכתבתם מיד אח רי
מלחמת־ששת־הימים, כשאמרתם שעלינו
להיות רחבי־לב, להושיט יד למנוצחים
ולהציע ויתורים תמורת שלום. מנהיגינו
העדיפו את הסיסמה :״אנחנו מחכים לטל פון.״
רבים הפרשנים בארצות־הברית ה כותבים
שעתה, אחרי שהערבים החזירו
את כבודם, יש סיכוי שישרור סוף־סוף
שלום כאשר שני הצדדים ידברו מעמדות
שוות וברור לכולם שזאת חייבת להיות
המילחמה האחרונה, ושחייבים למצוא הס דר.

דבר נורא שמילחמה כזאת צריכה
להוכיח עד כמה צדקו דבריכם.
חנה אבני, שיקאגו, ארצות־הברית

18 אל

תבכה !
לאורי אבנרי:
אל תבכה !
עוד תראה להם !
חכה !

יעקב שרעפי,

גס מישרה
הבריאות אשס !

פ ר סו ם דייך > עקב סו!

אני תמה למה קיצרו את המען במיב־תבי
למערכת (מיב־תב
גלוי לרבנות
הצבאית, העולם הזה
)1891 והוציאו
את מישרד״הברי-
אות ז האמנם אתם
מחפים על מישרד־הבריאות

האם הם אינם שחניוני אחראים
צה״ל נמצאים בתוך
מחראותו
האם אין זה גם זרחין מחדל של מישרד־החינוך
כמו מיש־רד־הבריאות

אלכסנדר זרחין, תל-אביב

:נינה
וה״פלייכוי״
נחזק את ידי הגברת נינה קציר בעניין
חוברות הפלייבוי לחיילים.
אם זאת, עלי לומר שהירחון הזה הוא
חנטריש אחד גדול• ס/ס 90 דמוי-תרבות קלו קלת.
לחיילינו
יש לשלוח חוברות המכילות
רק תמונות עירום טובות!
כמובן, אין לצפות לבקיאות בנושא זה
אצל הגברת בעלת הרצון הטוב.
פנחס כהן, בנימינה

המולח הזה 1900

מאח

אורי אסר•
דה הקרב הוא קרקע הבתולין לצ־מיחת
אגדות. בשסח־ההפקר בין
היים ופוחת, בו מגיעים לשיא הסבל הא־נושי
והגדולה האנושית, קל לטוות את
;חוסיו של מיתוס היסטורי.

כימעט כל המפקדים הגדולים
כהיסטוריה היו יוצרי־אנדות. הם
יצרו את האגדות של עצמם.

על כולם עלה נפוליון בונפרטה. כולנו
למדנו שהוא היה אחד משלושזדארבעה
המצביאים הגדולים של,כל הדורות. האיש
שהנהיג חיילים באש ובמים. שאנשיו הל כו
למות למענו בשימחה ובצהלה. שדאג
לכל אחד מפקודיו כמו אב לבנו. שהיה
מחונן באינטואיציה צבאית עילאית.
הביקורת המודרנית הרסה אגדה זו. לדבריה,
גאוניותו של נפוליון היתד• בעיקר
בשטח אחד: ביצירת האגדה של עצמו.
הוא היה ׳גנרל מפוקפק, ובכמה וממערבו־תיו
העיקריות היה מצביא גרוע ממש. הוא
התייחס אל אנשיו כאל בשר־תותחים, וזרק
אותם ללא נקיפת־מצפון לתוך קרבות חס־רי־תוחלת,
שם גשתטו בהמוניהם. הוא
היה חיסר כל חוש־ומידה פוליטי, ועל כן
המיט על צרפת אסון שממנו לא החלימה
עד היום.

וכעיקר: הוא פשוט לא היה
מסוגל להפריד כין שאיפותיו האישיות
הגרנדיוזיות, וכין האינטרס
של צרפת. משום פך היה
מסוגל להקריב את צרפת על מיז
כה שאיפתו והילתו.

נפוליון יצר את אגדתו תוך כדי קרב.
בדיווחים ששיגר משדה־הקרב זייף וסילף
את העובדות ללא היסוס, כדי להציג את
עצמו כגאון. הוא גנז את כל העובדות
על כישלונותיו, והכין לעצמו;מראש אליבי
לגבי ההאשמות שהיו, עלולות להישמע
נגדו. הוא השתמש בכוונה תחילה בפקד
דות־היום לחייליו כדי לשכתב את ההיס טוריה,
וניצל בכישרון עילאי את כלי־התקשורת
של יידו ליצירת המיתום האי שי
שלו.

נפוליון סוקר את חייליו בטום קוב: ציוו־תעמולה אופייני
ריע לו ולהצר את צעדיו .״הם״ עשו זאת
מתוך שינאה וקינאה, אינטריגות מיפלג־תיות
ואי־הבנת הקרב. הם היו הגמדים
הרשעים, המנסים לשתק את הענק.
כך הוא ניצח במילחמה. אבל הממשלה
ביזבזה את סירות הניצחון, שהוא השיג
בדם חייליו. היא, תקעה סכין בגב האוגדה
הבלתי־,מנוצחת, ונתנה למיצרים בחזרה
את כיבושיו. בכך היא גורמת לאסונות
נוראים נוספים.

ואחרי פד אדה ,״חם״ מעלים

איך יוכרע ויכוח זה ץ
ועדת־החקירה הממלכתית שהתמנתה
לחקירת מחדלי המילחמה אינה מסוגלת
לטפל ברוב ההאשמות ההדדיות האלה.
שר־הגיטחזן דאג מראש להגביל את סמכותה
ל״מיום שלב הבלימה״ .ואילו עיקר
הפעולות, המשמשות עילה להאשמות הה דדיות,
אירעו לאחר מכן.
בעיתונות הישראלית נמנע בכוח כל
ויכוח ענייני על נדשאים אלח, באמצעות
הצנזורה הצבאית, הכפופה למשה דיין.

על כל צעד ושעל, בעיצומה של מילהמד,
ותוך כדי קרב.
הוא משיב על כך בגלוי־לב בהכינו
לעצמו. מראש את ההגנה כלפי ההאשמות
שעדיין לא פורסמו ברבים.

הוא מודה כאשמה, ומעדה את
אי־חציות דדרגה עדיונה שד פטריוטיזם
וכושר-מנהיגות.
הנה קטע של ראיון (מעריב: )25.1.74 ,
שאדה: האם קרה בעבר שהפרת פקודות
ישל מפקדים שלך?
שרון: אוהו! בהחלט כן!

7ו א 11/
1י —י 1יי הזחו — ז1ו ו 11י ויווזז
אגי כזכר ככד אדה, כקראי את
מכוד הראיונות והפירסומים שד
אריק שרון כארץ וכחו״ד.
,אריק אינו נפוליון. אבל בהדרגה מתגלות
בו תכונות גפוליוניות.

תכונות מסוכנות.

ה ענ ק 1ה ג1וגדי
הרשע
** כונה אדירה עובדת כיום כדי ליי־
(, /צר אגדה. מפעיל אותה אריק שרון
עצמו.

דפי אגדה זו, אריק הוא ניכור
מידחמת יום־הכיפורים. הוא, ואין
שני.
הוא הגיע לשדה־הקרב אחרי שהתחולל
אסון. באסון זה אשמים באופן ביליעדי
הרמטכ״ל, דויד אלעזר- ,וקודמו, חיים בר־לב.
אלד, הרסו את צה״ל, שיתקו את כו־שר־הימחשבה
שלו, ולא פרסו את הכוחות
לקרב.
ברגע שהגיע אריק לשדר,־הקרב, ידע
,מה לעשות. אולם ״הם״ הפריעו לו .״הם״
לא הבינו מה מתלחש בשדר,־הקרב .״הם״
,מנעו ממנו את האפשרות לבצע את תוכי
ניותיו, פדי למנוע ממנו!את הילת המנצח.
לכן נגרם אסון נוסף.
אבל הוא התעלם מהם, ועשה, מה שצריך
היה לעשות. בעזרת אנשיו המסורים, שהיו
מוכנים ללכת אחריו באש ובמים, הוא
השיג את הניצחון המכריע לבדו, למרות
ש״הם״ גיסו בכל שלב של המאבק לד,פ־

נגדו האשמות־זדון מגוחכות .״הם״
משתדדיס דיטוד ממנו את חהידה.
ולכסות ״הם״ הכריחו אותו דנטוש
את אנשיו המסורים.
״אני לא מהסס להגיד שזו איוולת בלתי־רגילה,
והפגנה מזעזעת של חוסר־אחריות
לאומית, שלא נותנים לאיש כמוני להגיע
אל הדרג העליון של פיקוד על צה״ל.״

כתוצאה מכך קורא הציבור הישראלי את
הדברים בעיתונים זרים.

אודם בינתיים נוצרת האגדה ה גדולה
של אריק שרון, ובמקום שנוצרת
אגדה, מה הוויכוח הענייני.
האגדה משתרשת כעובדה היסטורית,
וקונה לעצמה אחיזה בדי,מיון ההמונים.
״אריק מלד ישראל״ הולך ומתגבש כאביר
ללא חת וללא דופי, בעל הילה של קדושה.

א בי רעל

ומכאן עד לדמותו של ״חאכיר
על הסוס הלכך׳ — קטן המרחק.

סו סלבן

עד הפרח

ין זה עוד סוד (אם כי רק עיתון
ץ ) זר היה מסוגל לפרסם זאת) שהועלו
נגד אריק האשמות כבדות־מישקל של אי־ציות
במילה,מה, הפרת פקודות בקרב וגרי מת
אסונות במהלך פעולותיו. העיתון ה צרפתי
לה־מונד פירסם שאלוף פיקוד־הד־רום
תבע עוד במהלך המילחמה להדיחו
ולהעמידו למישפט צבאי.

פ קו דו ת

בפי אריק עצמו יש האשמות לא־פחות־המורות
כלפי הממונים עליו — אלוף״
הפיקוד (שמואל גונן) ,מנהל הפעולות בח זית
(חיים בד־לב) והרמטכ״יל (מייד אלע־זר).

שני
הצדדים מאשימים זה את
זה במתן פקודות מוטעות שגרמו
למותם של מאות חיידיס, דשיכוש
תוצאות המילחמה ולאסון לאומי.
כל צד מייחם לשני שחצנות אישית,
מגמות ׳מיפלגתיות וכוונות זדון.

* פ,וליון ניסח להיבחר באורח דמוק־
4רטי על־ידי הפרלמנט. כאשר נבשל
בכך, חולל הפיכה צבאית.
אריק שרון מכחיש בתוקף שהוא ׳מסוגל
לחולל הפיכה צבאית, ומודיע שהוא מוכן
להילחם נגד כל בסידן כזה אפילו בשדה־הקרב.
הוא ענה לשאלה, שהיתה מכוונת
לדברים שנאמרו בגליון האחרון של העולם
הזה.
זה טוב. אבל אין זה מספיק.

לנכי גנרל, קובעת, במדינה דמוקרטית,
הנכונות למלא פקודות. פל
צכא כנוי על החוכה המוחלטת של
כד הדרנים, מן המפקד הראשי ועד
אחרון הטוראים, לציית לפקודה
חוקית.
אדוק שרון מואשם בכך שהפר פקודות

ל לו

שאלה: גס במילחמזז האחרונה
שדון: גם במילחמה האחרונה.
שאלה: מה, למשל?
שרץ: ניסיתי לא לבצע הוראות, אגיד
לך את האני־מאמין שלי בננשא הנח, לכל
פקודה שאני מקבל, אני ׳מתייחס לפי שלושה
ערכים. הערך הראשון והעליון חוא
טובת המדינה. המדינה זח הדבר העליון.
הערך השני: חובה לכפופים לי. והערך
השלישי: חובה לממונים טלי. את הסדר
הזה לא הייתי משנה בשום אופן.
הקורא השיטחי יתרשם לטובה מגדולתו
של אדם, המציב את דאגתו לחייליו מעל
לציות לממונים עליו, והמעמיד את הדאגה
למדינה מעל לכל.
קרה 1

אבל כמישפטים ספורים אלה
טמון ההרס המוחלט של פל צכא,
שד כד מדינת-חוק, של בל דמוקרטיה.
זוהי
השקפת־העולם של ״פוטש״ ,של
הפיכה צבאית.

מדו עלא
מ ם ־ ב ך
^ מעשה שומר אריק לעצמו את ה/זכות,
בקבלו פיקודה כלשהי, לשאול
את עצמו: האם זה טוב למדינה או רע ן
לאחד מכן באה השאלה השניה: האם זה
טוב לחיילים שליו
אם התשובה לאחת ׳משתי השאלות היא
שלילית, זכאי אריק — לפי הפילוסופיה
(המשך בעמוד ) 14

שמות שרון -גתן
אריק הלו
מעטים המאמרים שפורסמו ב״העולם הזה״ שעוררו
תגוכה כה עמוקה כמו מאמרו של אורי אגנרי ,״פרשת
דרייפוס״ ,שפורסם לפני שלושה שבועות.
אבנרי לא הסתפק בכתיבת המאמר הסתום, שהיכה
גלים חזקים (ונסתרים) בחוגי הצמרת. ב־ 9בינואר שיגר
מיכתב אל ראש־הממשלה, כל חברי הממשלה וחברי

ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת, ובו פירט את העובדות
הסודיות של הפרשה הגנוזה. המיכתב, שאבנרי פתחו
במילים ״כאחד מתפקידי האחרונים כחבר״כנסת, אני
רואה כחובתי להזעיק את מוסדות המדינה,״ העמיד את
חברי הממשלה לראשונה על המתרחש — וגרם השבוע
להעלאת השאילתות בממשלה.
בינתיים החלה הפרשה להכות גלים גם בחו״ל.
הצנזורה הצבאית לא התירה את פירסום הפרשה
בארץ. השבוע פירסם אריק רולו את עיקר הדברים
תחת הכותרת ״פרשת דרייפוס חדשה \״ ב״לה מונד״,
במיסגרת סידרת״מאמריו ״ישראל: מילחמת האלופים״.
יחס העיתונות הישראלית לגילויים אלה יכול להדהים
רק את מי שאינו מכיר את השיעבוד״העצמי של
עיתוני ישראל, ואת מערכת החשבונות הקושרת אותם
אל אישי השילטון.
כמו בפרשת דרייפוס המקורית בצרפת, קשרה העיתונות
קשר של שתיקה לגניזת הגילויים.
העיתונים, המעתיקים כל מילה על ישראל המתפרסמת
בעיתונים חסרי-חשיבות בחו״ל, והנוגעת לעניינים
של מה־בכך, התעלמו כימעט כליל מן הגילויים
המרעישים על הנושא החשוב ביותר בישראל, שהתפרסמו
באחד העיתונים החשובים ביותר בעולם.
מאמרו הראשון של אריק רולו, שהתבסס בעיקרו
על גילויי ״העולם הזה״ לגבי ההתמוטטות של דיין
ביום השני של המילחמה, עוד הועתק במלואו ב״הארץ״
והוזכר גם בעיתונים אחרים( .אף אחד מהם לא מצא
לנכון לצטט את הדברים, כאשר פורסמו לראשונה
ב״העולם הזה״ .רק כאשר הועתקו בחו״ל, נמצאו
ראויים לאיזכור).
המאמר השני של רולו, על ״פרשת דרייפוס״ ,זכה
ביחס שונה. אף עיתון ישראלי אחד לא מצא לנכון
להעתיקו ! עיתוני-הערב הזכירו אותו רק בכמה מילים,
תוך העלמת הגילויים המרעישים של רולו. אין ספק
שעשו זאת על פי דרישתו של משה דיין.

הנוסח המלא שר טאמוו שד אויק וודו
שנגנז בישראל לפי דרישת דיין:
ך* פריצה שביצעתי אל מעבר ל )
תעלת־סואץ ב־ 15 באוקטובר, היתד,
מיפנה מכריע. היא הפכה תבוסה לניצחון
מזהיר. פריצה זו היתד, המיבצע המבריק
היחידי בכל מילחמת יום־ד,כיפורים.״
האלוף אריאל (״אריק״) שרון אינו סובל
מצניעות־יתר. מדוע, בכלל, צריך איש-
צבא זה, בעל השפה הישירה והכנות
האכזרית, האכול שאפתנות פוליטית, צמא
הפירסומת׳ שהאינדיווידואליזם הוא הערך
העליון לגביו, להפגין צניעות גדולה יותר
משל מעריציו? הוא, המכונה ״גאון״ בפי
אחדים, ו״מונטגומרי היהודי״ בפי אחרים,
שהוכתר כ״מלד ישראל״ בפי חייליו, צף
ועלה מתוך האלמוניות והפך, בעיני רבים,
לגיבורה של מילחמת אוקטובר.
איש אינו מתכחש לתכונות המנהיגות
של ״אריק״ ,השש אלי־קרב. זהו גבר מגו דל,
מוצק, בעל כרס, שפניו נאים וקורני-
מרץ, ובלורית־השיבה שלו מתנפנפת, בעל
הופעה גברית מרשימה ודיבור שורשי-
במתכוון, צחוקו עמוק, חובב אוכל מעולה,
אלכוהול וסיגרים יקרים, אך היודע לחלוק
עם חייליו את תנאי־השדה הקשים. גבר
אמיץ עד־בלי־גבול, חסר־רחמים בקרב, ש הצטיין
במשך 28 שנים של קאריירה צב אית
במיבצעים מבריקים, אם־כי לא תמיד
מן ה״טהורים״ ביותר.
ב 1953-פיקד, כקצין צנחנים־קומנדו ש התמחה
בפשיטות־פתע, על הפשיטה לכפר
הירדני קיביה — פעולת־תגמול עקובה-
מדם. באותה פעולה פוצץ 50 בתים ער ביים,
בהם מצאו מיקלט 69 ערבים נפחדים,
מחציתם נשים וטף. כולם נהרגו. בשנים
1971ו־ 1972״השליט סדר״ בעזה, בחסלו
באכזריות את ״תנועת הטרור״ שם.
״לא נקטתי שום אמצעי-דיכוי, מבלי
לקבל מראש את רשותו של שר־הביטחון,״
מצהיר הוא כיום, במקום הצדקה למעשיו
דאז. קירבתו אל דיין בולטת, אף כי
שר־הביטחון הוא חבר מיפלגת העבודה,
בעוד שהוא-עצמו הינו ממייסדי הליכוד.

—יי 10

הבוז שהוא רוחש לאחדים מעמיתיו בולט
לא פחות. לדבריו, מילחמת אוקטובר נו הלה
על־ידי ״חבורה של אנשים בינוניים,״
אשר ״לא הבינו שום דבר בשום דבר,״
ואשר התנהגותם והחלטותיהם שימשו, ל דעתו.
אך־ורק ל״כיבוי-שריפות״ פרטיזני.
האלוף שרון אינו מרבה לנקוב בשמות,
אלא כאשר מדובר בקצינים שאיתם התנגש
באופן אישי. האלוף בר-לב, למשל, שנקרא
אל הדגל כדי לשמש כיועץ לרמטכ״ל
לתפקידים מיוחדים, ואשר לדעת הכל כימ־עט,
היה אחד המוחות המבריקים שניהלו
את המיבצעים, מונה לתפקידו, לדברי
שרון ,״מטעמים פוליטיים.״ הוא הדיו לגבי
אלוף שמואל גונן (גורודיש) ,מפקד חזית-
הדרום, אשר עימו היו לשרון, בעיצומם
של הקרבות, התנגשויות שלחריפותן לא
היה תקדים בהיסטוריה של צה״ל.
נכון הוא, כי אישיותו ישל האלוף גונן
מנוגדת ניגוד קוטבי לזו של האלוף שרון.
גונן, מפקד חזית־הדרום במילחמה, הוא
חייל אורתודוכסי, רב־יוקרה, מומחה ללו חמת
ש״ין־בש״ין, אמיץ מבלי להפגין
זאת, מתעניין בפוליטיקה מרחוק בלבד,
שקט ודיסקרטי, ואנשיו יראים אותו יותר
משהם אוהבים אותו. תפיסתו את מושג
המישמעת היא ספרטנית.

ך* עימות כין שני הגברים היה בלתי •
1נמנע. מה עוד, שהאלוף גונן הפך
למפקדו של שרון, שאת תפקידו ירש רק
כשלושה־ חודשים קודם המילחמה. מובן
מאליו ששני האלופים מאשימים זה את
זה במחדלים, בתופעות הרשלנות שהולידו
את אי־הכוננות, במבוכה שהתחוללה, וב-
מפלות הצבאיות שספג צה״ל בימיה הרא שונים
של המילחמה. מובן גם, שהאלוף
שרון מעריו את עצמו כמומחה גדול יותר
לחזית הדרום, עליה פיקד במשך ארבע
שנים, מאשר פקודו־לשעבר, ששיטותיו
נראות בעיניו מנוגדות. לכללי המילחמה.

לעומת זאת פורסם המאמר השלישי של רולו באותה
סידרה, שלא הכיל גילויים, במלואו ב״הארץ״ .פירסום
המאמר הראשון והשלישי של סידרה, תוך פסיחה על
המאמר האמצעי והעיקרי, הוא מעשה מוזר.
דיבוריו של אריק שרון בימים האחרונים, וגילוייו
של רולו, מאפשרים עתה לשרטט את הנושאים העיק ריים
שעליהם נטוש הוויכוח — נושאים שיסעירו בלי
ספק את המדינה במשך שנים רבות.
אריק רולו עצמו מקדיש קטע ממאמרו לחלקו של
״העולם הזה״ בחשיפת האמת( .מיכתבו של אבנרי,
המוזכר בכתבתו של רולו ושחולל את הויכוח בממשלה,
מודפס בעמוד ).15

הקטע עד..הוזולם הזה

הפולמוס בין שני הגברים לבש במהירות
אופי מעליב. אריק שרון אינו מרכך
את מילותיו: הוא הרחיק לכת עד-כדי
להעמיד בספק את גבריותו של מפקדו.

האלוף גונן, מצירו, דורש ששרון
יועמד למישפט צבאי כאשמת אי־ציות
לפקודה כ־ 8באוקטובר, בעיצומן
של הקרבות. לדבריו, סירב
שרון לענות לטלפונים שלו, ופעל
בראותי־עיניו כצאתו להתקפה כ־9
באוקטובר, כעוד שנצטווה מפורשות
להישאר כעמדות־־מיגננה.
התקפה זו גרמה לאובדנם של 20
טנקים על ציוותיהם.
דיין התנגד לעריכת חקירה בנדון, ולעו מת
זאת ביקש פעמיים את הדחתו של
האלוף גונן, לה התנגד הרמטכ״ל, רב־אלוף
אלעזר.
לאחר שסייע לשנות את פני הדברים
בצפון לטובת ישראל, עבר רב־אלוף בר-
לב ביום ד׳ ,ה־ 10 באוקטובר, לסיני, שם
מצא מצב שגבל באנרכיה. תודות לוותק
שלו, לסמכותו רבת־היוקרד, ולקור־רוחו
המחושב, הצליח גבר נמוך־קומה זה, בעל
דמות המורה, כסוף־השיער ובעל העיניים

בידי כמה שרים היה מכתב
שנשלח על־ידי אורי
אבנרי ב־ 9בינואר אל חברי
הממשלה וחברי ועדת ה חוץ
והבטחון וכן אל זד
מטכ״ל. במכתב זה מפורטות
האשנזותיו של גונן
נגד שרון.
בראשית מכתבו אומר
אבנרי, כי הוא רואה לעצ מו
חובה להזעיק את מוס דות
המדינה והציבור נגד
״עוול מחפיר, המערער את
אשיות המדינה והצבא״.
ישיבת הממשלה
כ״ידיעות אחרונות״

האפורות כפלדה, להשליט שם מידת־מה
של מישמעת. אולם, הוא התקשה לרסן את
להיטותו של האלוף שרון, ולהתגבר על
אי-האמון הפוליטי שהנ״ל רחש לו.
אריק היה משוכנע, למעשה, כי האלופים
של המערך מנעו בעדו לצלוח את
התעלה, כדי לשלול ממנו את התהילה
שהיתר, עשויה לשמש אותו בבחירות שקרבו
והלכו. בינתיים הודיע רב־אלוף בר-
לב לאריק שרון שהוא נכשל כישלון מח פיר
בעת נסיון-צליחה (הבלתי־מאושר?)
ב־ 8באוקטובר, וכי עליו להמתין להתשת-
כוחות האוייב קודם שייצא להתקפת-נגד.
התקפה זו החלה מסתמנת באופק ב־12
באוקטובר, כאשר המודיעין הצבאי הודיע
שהצבא המצרי החל מעביר לגדה המיזר־חית
של תעלת־סואץ מאות טנקים, כהכנה
למיתקפה כללית. רב־אלוף בר־לב העריך
אז כי הגדה המערבית של התעלה נעדרת
כוח־מחץ, ושהיא פגיעה במידה מספקת
כדי שאפשר יהיה לכבשה במינימום של
אבידות. הוא המתיו למיתקפה המצרית
שנפתחה ב־ 14 באוקטובר. בתום קרב שר-
יון־בשריון, הנחשב לגדול ביותר בהיסטוריה
הצבאית, נשבר כוודהמחץ המצרי
עוד באותו יום.
בבוקר ה־ 15 באוקטובר הציגו רבי־הא-
לופים בר-לב ואלעזר בפני כ 30-קצינים
בכירים, בתוך בונקר, את התוכנית המכו נה
״משפך,״ שעתידה הי,תה להפתיע את
העולם בהעזתה, ואשר שינתה כליל את
פני המילחמה: אוגדתו של האלוף שרון
תיצור מצפון לאגם המר, ראש-גשר ברוחב
של 4ק״מ, שישמש כבסיס לכוחות התוקפים.
כן הוטל על אוגדת שרון לכבוש
מוצב מצרי בקירבת הפירצה, על-מנת
לאפשר לאוגדתו של האלוף ״ברך לחצות
את התעלה באידמפריע, ולפרוץ לכיוון
העיר סואץ.
ץ ם באן חש האלוף שרון שקופח, בתגד
* קיד החשוב כשלעצמו, אך חסר-התהילה,
שייועד לו. מדוע יהיה זה ״ברן״ ולא
הוא, שיכבוש את העיר סואץ? הוא ביצע
את משימתו באורח שעורר חשד, ובעיקר
ביקורת. הוא יצר ראש־גשר, כמתוכנן,
ב־ 15 באוקטובר בשעה ,17.00 והעביר 30
טנקים ויחידות קומנדו של צנחנים על-
גבי רפסודות גומי, והסתער לעומק של
24ק״מ (״הוא רצה להגיע לקאהיר בכל

האש של ה־ 22 באוקטובר נכנסה
לתוקפה קודם שהושגה המטרה הסופית
— ביתורה והשמדתה של
הארמיה השלישית המצרית.

בר־לב, גונן ובן־ארי, בפיקוד הדרום
מחיר!״ אומר באירוניה רב־אלוף בר-
לב ).אולם, הוא ״שכח״ — או לא הצליח
— לכבוש את המוצב המצרי שחלש על
נתיב הצליחה, ומעל לכל — לא הציב
את הגשר, עליו אמורה היתה אוגדתו של
ברן לעבור (למעשה לא חשב, בניגוד
להערכתו של בר־לב, כי גשר זה הוא
חיוני, והעריך שדי יהיה ברפסודות).

הכוחות המצריים הנחיתו, החל
מבוקר ה 16-באוקטובר, אש אר
טילרית
כבדה על האיזור, והצליחו
לסגור מאחורי האלוף שדוד את
הציר שפרץ. יחידותיו של כרן נתקלו,
על בן, בהתנגדות עיקשת, ונאלצו
להילחם 40 שעות נוספות
על־מנת לפתוח את הפירצה מחדש
ולתקוף לכיוון סואץ. מחיר המיב
צע היה יקר במייוחד: טוענים ל־
400 הרוגים. ומה שחשוב עוד יותר,
אבד זמן יקר מפז, כיוון שהפסקת־

ל ההאשמות נגדו משיב האלוף
> שרון, כי ״הפיקוד הגבוה״ — רבי-
האלופים בר־לב ואלעזר והאלוף גונן —
איחרו במישלוח התיגבורת, והשאירוהו
בחוסר־מעש במשך ארבעה ימים, קודם
שהורו לו לתקוף בכיוון צפון ולכבוש את
איסמעיליה, שאותה לא כבש, בסופו של
דבר, מחוסר זמן.
״אני אחד מקורבנות הפוליטיזציה של
הצבא,״ הוא אמר לי במרירות. יריביו של
שרון מחזירים לו באותה מטבע, בטענה
שקירבתו לדיין איפשהה לו להימלט מן
העונש לו היה ראוי, ולהתייצב לבחירות,
למרות החוק האוסר זאת על אנשי־צבא
בשרות פעיל, ולהעניק ראיונות לעיתונות
— כלומר, לגלות סודות צבאיים — בלא
להיענש על כך.
מאחר שנבחר כחבר־כנסת ב* 31 בדצמ בר,
חסינותו מובטחת גם אם ועדת-החקי-
רה המשפטית (הבודקת, מאז ה־ 18 בנובמ בר,
את מחדלי מילחמת אוקטובר) תמצא
בו דופי.
דיין מצידו, אומרים ה״יונים״ שבמים-
לגת־העבודה, קיבל את גמולו מצד שרון
ומיפלגות הימין של הליכוד, בכך שאלה
פטרו אותו מכל אחריות ל״שואת״ אוק טובר,
ותמכו בו על-אף היותו חבר מיפלגה
יריבה, במשך מערכת הבחירות כולה.
אולם, ה״שערוריה״ איננה עדיין נחלת-
העבר. ב־ 22 בנובמבר הועבר האלוף גונן,

ללא כל הסבריה, מתפקיד אלוף פיקוד־הדרום
לתפקיד, הצנוע הרבה יותר, של
מפקד מרחב שלמה. הורדה־בדרגה זו התפרשה
בדעת־הקהל כהוכחה לאשמתו של
האלוף גונן. עמיתיו בצבא מתרחקים ממנו,
ילדיו סופגים עלבונות ואף מכות מחבריהם.
ידידיו משתדלים לטהר את שמו בעי תונות,
אולם הצנזורה מתערבת ומשמיטה
כל קטע המתייחס לעימותיו עם שרון.
״אני חי בתוך אווירה קפקאית,״ התוודה
באוזני אחד ממקורביו, שביקר אצלו במקום
״גלותו״ בסיני .״פוגעים בכבודי, ואין
לי כל דרך להתגונן,״ הוסיף גיבור מיל־חמת
ששח הימים. ב 9-בינואר פירסם
העורך הראשי של העולם הזה, מר אורי
אבנרי, מאמר ארוך, תחת הכותרת ״פרשת
דרייפוס ישראלית.״ אולם הקוראים שני״
חשו למי הוא מתכוון, לא הצליחו להבין
במה בדיוק מדובר, מאחר שהדברים עברו
צנזורה חמורה. השרים, שלהם שיגר מר
אבנרי מיכתב, כדי להעמידם על פרטי
הפרשה, שותקים * .הם ממתינים לסיום
החקירה המישפטית- .
על־מנת להבקיע את חומת השתיקה
״גילה״ וניצל האלוף גונן את המאמר
שפורסם ב־ 10 בדצמבר בנובל אובסרווטר,
אשר האשימו בעקיפין. יש טוענים, כי
בדעתו להגיש מישפט-דיבה נגד עיתון זה.
״כך,״ טען בפני ידידים ,״׳תינתן לי אולי
ההזדמנות להשמיע את קולי...״
• דברים אלה פורסמו לפני שנמה שרים
הציגו שאילתות בממשלה, על סמך מיכתבו
של אבנרי, וכך יצאה פרשת גונן לאור
העולם.

עד אלה נטוש הקרב

רבע פרשות עיקריות, שאירעו במהלך מילחמת יוכדהכיפורים, משמשות
סלעי־המחלוקת העיקריות בוויכוח המר והמחריד, שפרץ מגבולות ישראל והמתנהל
עתה בכל רחבי העולם, אחרי שאריק שרון עצמו פתח בו מעל עמודי הניו־יורק טיימם.
כפי שהזכיר רולו, משמשות פרשות אלה בסיס לדרישתו של אלוף פיקוד הדרום
שמואל גונן (גורודיש) ,להעמיד את אריק שרון לדין צבאי. בעיקבות דרישה זו, הועבר
גונן מתפקידו. אריק שרון מזכיר את אותן הפרשות, בגירסה משלו, בראיונות שהעניק
השבוע לעיתונות הישראלית, וקודם לכן לעיתונות הזרה.
אלה הן הפרשות :

8באוקטובר: חנות בזוווה
ביום השלישי של המילחמה (יום ב׳ בשבוע) ניהלה אוגדתו של האלוף אברהם
(״ברן״) אדן קרב אכזרי עם הארמיה המצרית השנייה בקירבת גשר פירדאן.
• לפי גירסת גונן, כפי שמופיעה בלה מונד הפר אריק שרון ביום זה
הוראה, ואשם באי־ציות לפקודה בעיצומו של קרב. לגבי חייל, זוהי אחת העבירות
החמורות ביותר.
• לפי גירסת אריק, נתן הפיקוד הוראות סותרות ומבולבלות לכוחותיו,
כאשר הגיעו לאיזור־הקרבות אחרי שנעו מאות קילומטרים על שרשרותיהם. תחילה
נשלחו דרומה, להתקפה על הארמיה השלישית, אך נקראו חזרה באמצע הדרך, ונעו
שוב צפונה.

9נאוקסובו: התקנה בניגוד רחוואות
ביום הרביעי של המילחמה (יום ג׳ בשבוע) ,למחרת התקפתו של ברן (שנכשלה
להפסיק את כל פעולות-
תוך אבידות כבדות) ,החליט פיקוד־הדרום,
התקיפה ולהסתפק בבלימת המצרים, עד לגמר הפעולות בצפון.
האיסטראטגיה היתד, לצבור בינתיים כוח בדרום, מבלי לסכן לפי שער. היי־אדם וציוד
בהתקפות, ששוב לא יכלו להצליח, בגלל העדיפות המצרית.
למרות שניתנה לאריק הוראה חד־־משמעית לבל לפתוח בשום פעולה התקפתית,
פתח בהתקפה גדולה. התקפה זו נכשלה, ולדברי לה מונד אבדו בה כעשרים טאנקים
על צוותיהם.
היתד, כאן הפרה מכוונת של פקודה מפורשת, תוך הטעייה

והעלמה. אריק החליט לבצע פעולה, שנאסרה עליו בפירוש,
• לפי גירסת אריק, היתד, לו הזדמנות מצויינת להגיע אל התעלה, אולם היא
הוחמצה בגלל הגישה המוטעית של הפיקוד, שלא הבין את הנעשה בשטח ושהפריע לו
מתוך מניעים אישיים של קינאה ושינאה, או מניעים מיפלגתיים־פוליטיים.
באותו יוס פנה אלוף פיקוד הדרום בפעם הראשונה אל הרמטכ״ל בדרישה רשמית
להדיח את אריק שרון מן הפיקוד על אוגדתו.

18־ 15 באוקטובר: הנקות חציו
ביום ב׳ ,העשירי למילחמה, קיבל אריק שרון את הפקודה להבקיע את הדרך אל
התעלה, לצלוח ולכבוש ראש־גשר.
הפקודה היתד, לטהר ולהחזיק שני צירים, המובילים לאתר הצליחה
לטהר את הגדה המיזרחית של התעלה ברוחב ארבעה
קילומטרים, לצלוח את התעלה ולהחזיק בראש־גשר בגדה המערבית, באותו רוחב.
לפי הפקודה, היד, על אריק להיעצר עם מילוי הפקודה ולהחזיק בשטח זד( ,הצירים
ושתי גדות התעלה) בעוד שאוגדתו של האלוף ברן היתד, צריכה לעבור בצירים אלד,
ולפרוץ מראש-הגשר אל העיר סואץ.
אריק מילא את החלק הראשון של הפקודה, הגיע לאתר הצליחה, וצלח על פני
דוברות־גומי בכוח מוגבל. לגבי מה שהתרחש לאחר מכן, יש שתי גירסות.
׳• הגירסה האחת טוענת כי אריק לא החזיק בשני הצירים,
.בעיקר

לא כבש את ״החוור, הסינית״ ,מוצב שהיה חיוני לשליטה על ד,גמרה.
כתוצאה מכך אי-אפשר היה
להעביר את ציוד־הגשרים אל התעלה, והכוח ממערב לתעלה היה, למעשה, מנותק.
האוגדה של ברן, שנועדה לפרוץ מראש־הגשר,
היה עליה לכבוש מחדש את שני הצירים, תוך אבידות כבדות.
השעות שאבדו בדרך זו חסרו, לאחר מכן, כדי לכתר את הארמיה השלישית
לפני הפסקת־האש.
אריק נכשל בנסיונו לפרוץ מראש־הגשר, ולהשיג הישגים משמעותיים בגדה המערבית.
בעיקבות מאורעות אלה, תבע גונן שוב מן הרמטכ״ל,
להדיח את אריק מתפקידו.
׳• לפי גירסת אריק, עשה הפיקוד קנונייה לגזול ממנו את המגיע לו —
הפריצה לתוך אפריקה. מטעמים פוליטיים, הוטל תפקיד זה על האלוף ברן, ולו עצמו
הועד רק התפקיד לשמור על הקווים בעורף. כתוצאה מכך לא הושלם כיבוש הגדה
המערבית בעוד מועד.
שני הצדדים מאשימים זר, את זד, באי־התחשבות בגורם הזמן, ובהתעלמות מן
האפשרות שהמצרים והסובייטים יכפו הפסקת־אש ברגע שצה״ל יצלח את התעלה.

21־ 20 באוקטובר: אי־ניבוש מישו
הפיקוד החליט שיש לכבוש את המוצב מיסורי, ממיזרח לתעלה, לפני הפסקת־האש,
מתוך חשש שהשארתו בידי המצרים יאפשר להם לנתק את ראש־הגשר הישראלי
ממערב לתעלה במיקרד, של חידוש הקרבות. התפקיד הוטל על אוגדתו של אריק.
והשתמט ממילוי פקודה
התמהמה אריק

זו. כאשר ניתנה לו הוראה מפורשת וסופית,
׳• לפי גירסת אריק, היתד, זאת פקודה מוטעית, ולא היה כלל צורך לכבוש
את מיסורי.
* ש תי ה ני רסות זהות לגבי ההמשך: אריק פנה ישר אל שר־ד,ביטחון, משה
דיין, ותבע את התערבותו לביטול הפקודה שניתנה לו על־ידי הפיקוד. דיין נענה
לדרישתו.
פנייה של מפקד־אוגדה אל שר־הביטחון, תוך עקיפת שרשרת־הפיקוד, היא עבירה
צבאית, וגם על כך תובע גונן להעמיד את שרון לדין. התערבותו של שר־ד,ביטחון
במהלך הקרבות היתה, כמובן, פסולה מעיקרה, ועמדה בניגוד גמור לנוהלי צד,״ל.

אחרי המילחמד, הגיש אלוף־ד,פיקוד בקשה רשמית לרמטכ״ל למנות קצין בודק,
כדי להעמיד את אריק שרון לדין. בקשה זו הוגשה ב־ 13 בנובמבר, וביתר פירוט ב־20
בנובמבר.
ב־ 22 בנובמבר הועבר האלוף גונן מתפקידו. הדבר פורסם בהבלטה, וייצר את
הרושם שהוא האשם העיקרי במחדלי המילחמה. ההעברה נתקבלה בציבור כהעברת־עונשין,
מה גם שכמה שעות לפני פירסום ההודעה פורסם בהארץ מאמר ראשי, שנראה
כ״מודרך׳ על־ידי שר־ד,ביטחון, בו נתבעה הדחת האשמים בכישלונות המילחמה.
שום קצין אחר לא הועבר או הודח. לגונן לא נאמר שהוא מואשם במשהו, ולא
ניתנה לו כל אפשרות להתגונן.
הרמטב״ל העביר את בקשת האלוף לחוות־דעת היועץ המישפטי לממשלה (שאין לו
כל מעמד בעניין זה) .היועץ חיווה את דעתו שיש למנות קצין בודק, אולם חזר בו
מחוות־דעת זו. הדבר שימש עילה לרמטכ״ל לסרב למנות קצין בודק, וממילא נדחתה
הדרישה להעמיד את אריק שרון לדין. יודעי-דבר בטוחים שהרמטכ״ל החליט כך על
פי דרישתו של שר־הביטחון.
ועדת־החקירד, הממלכתית, שנתמנתה לבירור מחדלי המילחמה, פועלת על פי הגדרת־סמכויות
המתירה לה לחקור רק את המאורעות עד לגמר שלב הבלימה. שלב־ד,בלימה
נסתיים ביום 15 באוקטובר, עם פתיחת ההתקפה •שהביאה לצליחת התעלה, וממילא
נמנע מן הוועדה, על פי הגדרת סמכויות, לטפל בשתי ההאשמות האחרונות (והעיקריות)
של האלוף גונן.
כל העובדות הנ״ל פורטו בהרחבה במיכתב ששיגר אורי אבנרי, בתפקידו כחבר״
כנסת, ביום ד,־ 9בינואר 1974 לראש־הממשלה, לכל חברי הממשלה. ולכל חברי ועדת-
החוץ־ור,ביטחון של הכנסת השביעית (אשר תקופת־כהונתה נסתיימה רק ב־ 21 בינואר).

ומותו האמיתית שד האיש החושב
את עצמו ל״ואש הממשלה העולמי״ -
והמשניע על ה״ו של בל אום בישראל
לחיתוך־דיבורו עד היום, אלא גם את
ההשכלה שקבעה את השקפת־עולמו.

..חמרונע
שר הרובע
** ולים מגרמניה שבאו לישראל
י ע הסתגרו, בדרך כלל, בשכונות ייקיות,
ובילו את חייהם בארץ בחברה ייקית.
רק ילדיהם פרצו ממעגל סגור זה. הוא
הדין לגבי העולים שהגיעו לאמריקה.
הוריו של היינץ־אלפרד השתכנו במנהאטן־
העליונה, השכונה הניו־יורקית שבה הת רכזו
יהודי גרמניה, וחיו שם חיים זעיר־בורגניים.
היינץ נשאר בשכונה זו עד
גיל ,20 ורצה להיות לרואד,־חשבונות.
יתכן שהיה נשאר מעין ״ייקר, אמריקאי״
כל חייו, לולא פרצה המילחמה.
בגיל 20 גויים היינץ הצעיר, ושינה רק
אז את שמו לד,נרי* .תודות למוצאו הועבר
לאגף־ד,מודיעין, עסק בריגול נגדי,
חזר לגרמניה הכבושה והפך לבסוף מפקד-
עיר מטעם המימשל הצבאי, בדרגת סרן.

עד היום נחשב קיסינג׳ר לאדם הנעלב
בקלות והמעליב בנקל, איש בלתי־סובלני
לאנשים פחות מבריקים ממנו, איש ד,מ תעב
כסילים ומשתעמם בחברת אנשים
בינוניים. יתכן מאד שהערתו העוקצנית
על אינדירה גנדי וגולדה מאיר אינה
מתייחסת רק לתכונותיהן החיצוניות.

בפוליטיקד, המעשית, אין לאדם
בזה סיכויים. אינטלקטואל מכריק,
המואס כטיפשים1 ,שאינו קושר
קשרים אישיים, כעל תוכניות מזהירות
המקדים את תקופתו כדור
— אדם בזה נדון מראיש לכישלון
כחיים הפוליטיים, לא רק כישראל
אלא גם כארצות־הכרית.

שיגעון הגויות
המשתולל
ך• נרי קיסינג׳ר ידע זאת. אבל הוא
1 1נמשך אל הפוליטיקה. אחרי שבילה

לפני בן קרה לו משהד מכריע.
בטירונות הכיר מהגר אחר מגרמניה,
טוראי כמוהו, טיפוס תימהוני
שהיה לוחם אנטי-פאשיסטי והרפתקן.
איש זה פתח כפני קיסינ־

ץ ה היה רגע היסטורי. בפעם הראשון
נד״ אחרי שנים רבות, ישב שר אמריקאי
בדמשק, בחברת חברי הממשלה ה סורית.

מה נסבה השיחה 1על הנעשה בהוליבוד,
ועל הנשים בעיר־וופלאים.

״אגיד לבם משהו,״ אמר חנרי
קיסינג׳ר ,״בואו נעשה עיסקח. אם
תעזרו לנו לכטל את חרם־הנפט הערכי
על ארצות־הכרית, אני אתן
לכם כמה כתובות טוכות של גברות
בהוליבוד. אתם תוכלו להשתמש
כחן כשתזדמנו לאמריקה.״

קיסינג׳ר עצמו סיפר סיפור זה למלוויו,
ואלה סיפרוהו בירושלים כשהגיעו עימו ל ארץ.

היה
זה אותו קיסינג׳ר שהתלו
צץ פעם :״מי שמשוחח אחרי•
הצהריים עם אינדירה גנדי, אין לו
חשק לבלות את הערב עם גולדה
מאיר.״
הגבר בן ד ,50*,האוהב להצטלם בחברת
נערות־זוהר, ולהתחזות כנער־שעשועים,
ידוע לכל. פחות ידוע האיש שמאחורי
חזית עליזה זו, אחד האנשים הרציניים
ביותר בדור זה — מזיגה נדירה של הוגה־דיעות
ואיש־מעשה.

1103113ח״ם קיסו
ץ* י שמאמין בהשגחה עליונה, מוב־
(ז רח להודות שיש לה חוש־הומור. אח רת
יתקשה להסביר את העובדות הבאות:

אם לא תפרוץ מילחמה כשנת
,1974 יהיו ההרוגים הפוטנציאליים
של מילחמה זו חכים את חייהם ליהודי
גרמני, הפועל אף ורק למען
האינטרסים האמריקאיים. אם
ככלל תזכה ישראל כשלום כשנים
הקרוכות, הוא יכוא רק בדרף של
כפייה, מידי אדם שהיה נשאר

אפם מאופס אילו היה ישראלי.
כבר נשאל לא פעם: מה היה קורה
להיינץ אלפרד קיסינג׳ר, אילו החליטו
הוריו לברוח מגרמניה לישראל, במקום
לארצות־הברית?
קל לתאר את האיש — פרופסור חיים
קיסרי, מרצה בכיר להיסטוריה באוני ברסיטת
ירושלים, אחד מאותם פרופסורים
החותמים פעם בשנה על עצומה, בנוסח
״יוזמת שלום — עכשיו!״
הפרופסורים מן הצד השני היו מגדירים
אותו כתבוסתן, או — ברחמנות — כאינ טלקטואל
תלוש, תמהוני ובלחי־מזיק.
אילו הצטרף למיפלגת־העבודה (״בכל
זאת — מערך״) היו מציבים אותו במקום
ה־ 97 ברשימה. אילו התייצב לבחי רות
בראש קבוצת אנשים החושבים כמוהו,
היה זוכה ב־ 2500 קולות.

היו אומרים עליו שאיו לאינטלקטואלים
כמוהו מה לעשות בפוליטיקה.
חיתון־־הדיכור הייקי שלו
היה מפריע לרבים, המעדיפים דב־די־הכל,
כתנאי שייאמרו כסיגנון
כני רחביה ומרחביה. היהירות שלו
היתה משניאה אותו על הכריות,
וסיפורי-הרבילות עליו היו מוכיחים
סופית שאינו רציני.
או^טילואים (״קיסום״) קיסינג׳ר, מורהבבית־ספר תיכון לנערות בעיר פירת, לא
היה ציוני, ולא עלה עם אשתו ושני בניו
לישראל. הוא נטש את דירתו בת שלושת
החדרים, מול בית־החולים היהודי בעיר,
ועלה לניו־יורק.
בנו הבכור, היינץ־אלפרד, היה אז בן
,15 והוא טוען כיום שאינו זוכר דבר על
10 שנות ילדותו בגרמניה הטרום־נאצית,
ועל חמש שנות נעוריו תחת שילטון היט־לר.
ברור שאין זו אמת. עולמו הרוחני
עוצב על ברכי היסטוריונים ופילוסופים
גרמניים. הוא הביא עימו למולדתו הח דשה
לא רק את המיבטא הייקי האופייני

גזר, שהיה עד אז מעוניין רק כ
מאתימטיקה, את עולם הפילוסופיה
וההיסטוריה.
בחוזרו מן המילחמה, דחה קיסינג׳ר הצעה
להמשיך בצבא כמורה, הבטיח לעצמו
מילגה ונתקבל לאוניברסיטת הארווארד,
אחד מבתי־היוצר של העילית האמריקאית.
במיכללה זרח כוכבו במהרה. הסטודנט
המבריק הפך במהרה לפרופסור מבריק.
כושרו האינטלקטואלי רכש לו הערצה, אך
לא ידידים. קראו לו ״המרובע של הרובע״,
בשל חייו הזעיר־בורגניים. אחרי היכרות
של שמונה שנים נשא לאשה את אן סליי־שר,
גם היא בת פליטים מגרמניה, שהיתר,
מבוגרת ממנו בשנה. הוא דחה את הנשו־אין
עד שמשכורתו הספיקה, וחיכה עשר
שנים נוספות עד שהוליד את בנו, דייוויד.

יהירותו האינטלקטואלית נבעה
מחוסר כיטחון־עצמי. הוא הודה ככף
כעצמו, כאשר אמר :״להיות
יהודי תחת שילטון הנאצים, להיות
פליט כאמריקה, ולהיות טוראי בצבא
— אלה אינן חוויות המקנות
לאדם את הכושר לבטוח בעצמו.״

כן 10 כגרמניה
זזיתוד דיבור ייקי
שנים בחברת גדולי המדינאים של דורות
עברו, השתכנע שהוא מבין במדינאות
יותר מנבחרי־העם המצויים, בעלי הראש
החלול והמליצות הנבובות.
למזלו, יש בארצוודהברית דרך להגיע
לפיסגת המדינאות גם מבלי לנאום בא סיפות
מיפלגתיות ומבלי להשתתף בנד
ערכת־בחירות. שבה יש יתרון אוטומטי
לדמגוגים. אפשר לייעץ לנשיא. בדרך זו
הלך קיסינג׳ר. היא לא היתד, קלה.

וויו! 1

כשהגיע הנשיא ג׳ון קנדי לשילטון,
ריכז בוושינגטון את העילית האינטלק טואלית
של ארצו. הוא הציע לפרופסורים
עמדות־מפתח במימשל, לא רק כיועצים
אלא גם כאנשי־ביצוע. שמו של הפרו פסור
קיסינג׳ר, מחבר ספר על המדינאות
בתקופת הפצצה הגרעינית, משך את
תשומת ליבו. הוא הוזמן לוושינגטון, כ יועץ
לענייני ביטחון.

אבל הצלחתו ביטלה את סימני חוסר־הביטחון,
מילבד מינהגו לכרסם את צי פורניו
— תכונה המשותפת לו ולאבן אבן,
ומאותה סיבה. השחצנות נשארה. כבר אז,
היה כל בילוי בחברת הפרופסור מאמץ
פיסי ורוחני. מי שסעד עימו ארוחת-
צהריים ועיניין אותו, נחקר על-ידו חקירת
שתי-וערב ונאלץ להתמודד עימו בדו-קרב
אינטלקטואלי מפרך. אך אם הסועד לא
עיניין אותו, לא הסתיר הפרופסור את
שיעמומו. הוא פשוט התעלם מקיום אורחו,
כירסם את ציפורניו, שקע במחשבותיו
והראה שהוא חושב את בן־שיחו למטומטם
גמור.
זה קרה גם לישראלים.

אולם האווירה בוושינגטון לא היתה
נוחה לו. בעיר הסתובבו אינטלקטואלים
מבריקים לרוב, מהם רבים שהיו בני ה צמרת,
בחורים זריזים ובטוחיס-בעצמם,
שהבהיקו ככוכבי־לכת סביב השמש של
קנדי. קיסינג׳ר כבד־התנועה לא הגיע
כימעט לעולם אל חדרו של הנשיא. הוא
היה עדיין ״מרובע״ .הוא התחיל למתוח
ביקורת, לקטרג ולקטר, ולבסוף חזר
להארווארד, מאוכזב ומתוסכל.

* היינץ הוא קיצור של היינריו, ה־גירסה
הגרמנית של השם הנרי.

אך הוא לא התייאש. הוא בחר לו
באדון חדש — המושל נלסון רוקפלר.

עם מארלו תומאם

עם עלי מקגרו
הסוואה של נמוישעשועיס —

הוא כתב את נאומיו׳ סיפק לו רעיונות.
קיסינג׳ר רצה לעזור לו לקבל את מינוי
המיפלגה הרפובליקאית לכהונת הנשיא —
במקום מתחרהו, ריצ׳ארד ניכסון. כאשר
בחרה המיפלגה בניכסון, דיבר קיסינג׳ר
על ״שואה״ .בעיניו היה זה אסון לאומי
ואישי כאחד, כי דרכו חזרה לוושינגטון
נראתה כחסומה.
קיסינג׳ר בז אז לניכסון, ולא הסתיר
זאת. ניכסון היה בעיניו בדיוק הטיפוס
המאוס עליו ביותר — פוליטיקאי ביגוני,
אפם אינטלקטואלי, מנשק־תינוקות ונד
דקלם־סיסמאות. לדעתו היה. זה האיש
האחרון שהיה מסוגל למלא את התפקיד
העיקרי, שהיה, לדעת קיסינג׳ר: להסתלק
מוויאט־נאם.

איש אינו יודע בביטחה מדוע
הטיל ניכסון דווקא על מתנגד מושבע
זה את תפקיד ״היועץ לענייני
הביטחון הלאומי״.
השניים נפגשו פעם במסיבה של חג-
המולד, ולא עשו רושם רב זה על זה.
אבל כאשר באה ההזמנה, לא היסס קיסיג־ג׳ר
לרגע. בהיפרדו שוב מעמיתיו בה־ארווארד,
אמר להם :״סוף־סוף יכול שיג-
עון־הגדלות שלי להשתולל!״ אם בכלל

עימו אמרה :״שיא העדינות אצלו זה
להוריד את מהירות המכונית מ־ 60ל־30
ק״מ, ולהוריד אותך לפני דלת ביתך.״
היו לו עניינים הרבה יותר חשובים.

ראש הממשלה
שר העור
** מיתיו של קיסינג׳ר קוראים לו לא
׳ ג פעם ״פרופסור ביסמארק״ ,על שם
הקאנצלר הגאוני שהקים את הרייך ה גרמני
(השני) .הוא עצמו התנצל פעם,
בהלצה על אי־בואו לפגישה :״מצטער,
היה עלי לחגוג את יום־הולדתו של הקדוש
שלי, ביסמארק.״
אולם הגיבור האמיתי שלו הוא הנסיך
מטרניך, שר־החוץ האוסטרי במחצית ה ראשונה
של המאה ה־ , 19 אדריכל השלום
אחרי מילחמות נפוליון.

קיסינג׳ר בינה אותו. כאחד מספריו
:״ראש-הממשדח של אירופה.״
על כף הגים אחד מידידיו:
״לקיפינג׳ר עצמו לא נותר אלא להיות
ראש-חממשלה שד העולם.״
מטרניך ניהל את אירופה מאחורי הק לעים,
כיועץ הקיסר שלו. הוא לא היה
פופולרי, לא בדורו ולא בארצו. קיסינג׳ר
משתדל אף הוא לנהל את העולם מבלי
להחזיק בעצמו בשילטון׳ אלא כיועץ ה נשיא
האמריקאי.

הדבר אפשרי רק. בארצות
הכרית, שכה אין הממשלה אחראית
כפני הפרלמנט. ואין •טר כפוה
לאיש מילכד הנשיא. היחס כין שר־החוץ
האמריקאי ובין הנשיא דומה
מאד ליחס של שר אירופי למלף
שלו כמאה שעכרה.
בין השניים שורר אימון מוחלט. ניב־
ההורים אילו עלו לישראל...
שינה את דעתו על ניכסון, הרי זה היה
לאחר מכן.
וושינגטון של ניכסון היתה שונה מאד
מבירתו של קנדי. במקומם של האינטלק טואלים
הצעירים והמבריקים באו עורכי-
דין, מיליונרים־של־נפט, מנהלי־פירסומת.
בין אלה, בלט קיסינג׳ר כענק אינטלק טואלי.
הוא הפך לנער־השעשועים של ה חברה
הגבוהה, וכך גם נוצרה לו ההילה
של נער־שעשועים ומאהב־הדור.
מאשתו אן התגרש עוד ב־ ,1964 מאחר
שלא התאימה עוד למעמדו החדש. הפרו פסור
הקיף את עצמו בכוכבניות, זכה
בסוג מייוחד של פירסומת, שהגיעה ל שיאה
כאשר דוגמנית־עירום גילתה לעי תונות
פרטים על יחסיו האינטימיים
עימה. מאז נרגע קצת, אולם טורי-הרכילות
עדיין מלאים סיפורים על קשריו־כביכול
עם שחקניות ונערות־זוהר, מז׳א-ז׳א גאבור
וז׳יל סנט-ג׳ון ועד לעלי מקגרו ומארלו
תומאם.
אולם כל אלה הן שטויות. אחת שבילתה

אן קיסינג׳ר-פליישר
לא התאימה למעמד
סון יודע שקיסינג׳ר אינו יכול להתחרות
בו, כי ליהודי בעל המיבטא הגרמני אין
שום סיכוי להיות מנהיג עצמאי ב־ארצות־הברית,
ולהיבחר לכהונה רמה.
מאז פרשת ווטרגייט, זקוק ניכסון לקי־סינג׳ר
עוד יותר, כי הוא האדם היחידי
בממשלתו הנהנה מייחס חיובי ומהערכה
הללית בציבור.

הצלחותיו האחרונות של קיסיני

ג׳ר כמרחב, מהפסקת־האש עד
הפרדת-הכוחות, היו ניצחונות ל•
ארצות-הכרית ולניכסון — והנשיא
היה זקוק להם כמו גווע-מצמא ללגימת
מים.
תמורת שרותים אלה גומל לו ניכסון
במתן יפוי־כוח בלתי מוגבל ואימון מוח לט.
כששלח אותו לראשונה לפקינג, נתן
לו סמכות בלתי־מסוייגת לפעול כראות־עיניו
.״יכולתי למכור את אלאסקה לסינים,״
התלוצץ קיסינג׳ר בחוזרו.״
זהו חלומו של כל שר־חוץ, חלום ש-
כימעט ואינו ניתן עוד להגשמה בימינו:
להיות חופשי לגמרי מלחצים, לקבל יפוי-
כוח בלתי־מוגבל מראש־ממשלתו, לנהל
מדיניות כראות עיניו ללא התערבות מן
החוץ. לא רק אבא אבן, אלא גם ולטר
של ואנדרי גרומיקו אינם יכולים לחלום
על כך.
עיעוו שואל המהפכנית
ף יכסון הכטיח ״דור של שלום״.
1אבל אין הוא הוגה־דיעות, ולא היה
לו תרשים כלשהו להשגת מטרה זו. קי-
סינג׳ר סיפק לו תרשים.
תרשים זה לקוח ישר מתקופתו של
מטרניך, מלפני 150 שנה.

זהו תרשים שד סדר עולמי, ה־מכוסם
עד מאזן־כוחות. עודם שבו
במה מעצמות גדודות מאזנות זו
את זו ומהוות מישטרה עודמית,
כדי דמנוע את הפרת הסדר כידי
מדינות קטנות.
עולמו של מטרניך היה מורכב מרוסיה,
צרפת, פרוסיה, בריטניה ואוסטריה — כשזו
האחרונה היתר לשון־המאזניים וב עלת
עמדת־המפתח. גם עולמו של קי-
סינג׳ר מורכב מחמש מעצמות: ברית-
המועצות, סין, אירופה המערבית, יפאן
וארצות־הברית, כשזו האחרונה מהווה את
לשון־המאזניים ובעלת עמדת־המפתח, בב חינת
״ראשונה בין שוות״.
את התקופה הראשונה של שילטונו —
מאחורי־הקלעים, עוד בטרם היותו לשר־החוץ
הרשמי, הקדיש קיסינג׳ר להקמת
סדר עולמי זה. הוא החזיר את סין למיש־פחת־העמים
,״הפשיר״ את יחסי וושינ גטון—מוסקבה,
החזיר לארצות־הברית את
חופש־התימרון בין שני הענקים האדומים
היריבים. זה כשלעצמו היה הישג היסטורי.
אפילו קנדי לא התקרב אליו.
מטרניך לא הקים רק סדר עולמי יציב.
הוא גם דאג לכך ששום כוח מהפכני לא
יפר את הסדר. זאת היתד, דאגתו העיקרית.
לשם כך היה מוכן להתערב בכוח
צבאי בעניינים הפנימיים של מדינות
זרות, לדכא מהפכות שעירערו את היצי בות,
להפעיל את הצבא האוסטרי כמיש־טרה
בינלאומית מטעם ״הברית הקדושה״
של המעצמות הגדולות.

קיסינג׳ר הקדיש במה שנים מחייו
בדי להסביר ולהצדיק מדיניות
זו של מטרניך, שנחשב כמאה
ה״ 20 בריאקציונר מובהק וכאוייב
הקידמה. אין ספק שהוא רואה
עתה את עצמו כמטרניף חדש —
מדינאי המקיים את הסדר העוד•
בשעתו קנתה ארצות־הבוית
אלאסקה מן הצאר הרוסי.

עם ז׳יל סנט־ג׳ון
— לאדם מרובע

מי, המבוסס עד מאזן הבוהות הקיימים,
והמונע עליית כוחות
״מהפכניים״ המפריעים לסדר.
תמונה זו מובנת בנקל לשליטי הקרמלין.
המעצמה הסובייטית היא, כיום, גורם
שמרני, המעוניין לקיים את הסדר הקיים,
תוך שיפור הדרגתי וזהיר של עמדותיו.
הדיפלומטיה הסובייטית ממשיכה כימעט
בכל המובנים בשיטות הדיפלומטיות של
הצארים. כשם שהצאר אלכסנדר תמך
במטרניך, כן תומכים כיום שליטי מוסקבה
בקיסינג׳ר.
מי שרוצה לשמור על סדר קיים, מוכרח
למנוע בעד מדינות קטנות להפר אותו,
ולגרום לסיבסוכים מקומיים המסוגלים
לערער את שווי־המישקל העולמי. קי־סינג׳ר
משתמש בספריו במונח ״מהפכני״
כהגדרה שלילית לכל כוח המסכן את ה סדר
הקיים, והעלול בגלל שאיפותיו המוגזמות
להמיט על העולם מילחמה, זעזועים
ושואה.

עד רקע זה מובנת בנקל גישתו
לבעיות המרחב. ישראל שלאחר
1907 היא מדינה ״מהפכנית״ —
גורם הרוצה לערער את הסדר הקיים
במרחב, לקבוע גבולות חדשים,
להתפשט. בגללה קיים גורם
מהפכני נוסף — הפלסטינים.
את כל זה צריכים לסלק על-ידי יצירת
סדר מרחבי חדש, שיהיה ״לגיטימי״ —
כלומר, מקובל על כל המעצמות הגדולות,
שתדאגנה לקיומו.

מגוחף להתווכח על השאלה אם
יש לקיסינג׳ר כוונה ״לכפות״ הסדר
ישראדי־ערבי, או לא. כל תפיסתו
שד קיסינג׳ר מבוססת עד ה הנחה
שחובת המעצמות הגדולות
היא לכפות על המדינות הקטנות
הסדרים מרחביים, לשם קיום סדר
עולמי יציב.

מנדים מהרגליים
סדר כפוי אין פירושו הסדר חד־ן
ן צדדי, המתעלם מן האינטרסים של
הצד השני. בוויאט־נאם, שם הפעיל קי־סינג׳ר
לראשונה את שיטתו המיוחדת ל חיסול
משברים, הוא לא הפקיר את ה־מישטר
של הנשיא תיא, שליט סייגון.
אבל הוא הכריח אותו לקבל הסדר, שתאם
את האינטרס האמריקאי.

השיטה פועלת בך: קיסינג׳ר,
״ראש־הממשלה העולמי״ ,מחליט
מה טוב לכל הצדדים, ומהו ההסדר
המציאותי הסביר, המתאים ליחסי•
(חמשו בעמוד )18

1- 13 -

חלף חאוגדדו
(המשך מעמוד )9
שלו — שלא למלא את הפקודה, להפר
את ההוראות ולעשות את ההיפך, ככל
העולה על דעתו.

זוהי פילוסופיה המתאימה לא־דוו־ימילחמה
סיגי, או לראש חכו־ררדגרילה
כהרים. שום צבא כעולם
אינו יכול לאמץ לעצמו פילו־סופיה
זו, מכלי להתפורר.
כי למי שמורה זפות זו — להחליט
אם למלא פקודה, או לא ז
אם זה ;מותר למפקד־אוגדח מסויים —
מדוע לא לכל מפקדי־האוגדות 1ואם למ פקד
אוגדה, מדוע לא למח״ט? מה היה
צריך לחשוב ולעשות מח״ט באוגדה של
אריק עצמו, למשל, שקיבל ממנו פקודה
להתקיף מוצב מצרי ללא עזרה מתאימה
של האוגדה, ללא סיוע אווירי ותותחני
מספיק, בידעו שזהו קבר חייליו ז האם
היה צריך לציית, או לא?
ואם זה נכון לגבי המח״ט — מה דינו
של המג״ד, המם־פא, המם־יבף ז
!כשהייתי מם־כף, קיבלתי פקודה, ל ת־

באופן בילעדי, עם טובת צה״ל וטובת
המדינה.

מה היה קורה אילו כיהן אריק
כרמטכ״ל, והיה מקכל מידי הממשלה
החוקית פקודה שהיא, לדעתו.
נונדת את טוכת המדינה ואת
טוכת החיילים המסורים לפיקודו?
אריק טוען, בראיון, שהוא היה ממלא
פקודה כזאת. רמטכ״ל חייב לציית.
זהו אבסורד גמור. גרוע מזה: תשובה
זו פוגעת קשה באמינות הכנות של אריק.
מדוע חייב רמטכ״ל לציית יותר ממפקד־אוגדה?

פי הפילוסופיה שלו עצם ו, חייב
היה הדמטכ״ל אריאל שרון, במיקרד, כזה,
להפר את פקודת הממשלה ולפעול על פי
מצפונו והבנתו.

מצפונו והכנתו היו מוכרחים להכתיב
לו, כמצב זה, כשגורל המדינה
והיי חייליו תלויים מנגד, לבצע
הפיכהצבאית .
ולא חשוב אם אריק עצמו חושב על
כד היום, או לא. היום הוא חושב במושגים

לים מחרידים. תוך כדי המילחמה היו
החלטות הרות־שואה.
ההגיון הפשוט אומר שהאדם האחראי
לכך יותר מכל אחר הוא האיש שחיה
בכל התקופה הזאת שר־ד,ביטחון. עליו
רובצת האחריות הפורמלית המוחלטת, ב־מדינת־יחוק
דמוקרטית.

כמיקרהו של דיין, אחריות זו
המורה הרכה יותר. כמשך שנים
הזניח את תפקידו בשר-כיטחון,
ועסק בעסקים פוליטיים, מיסה
דיים ופרטיים, שגזלו כימעט את
כל זמנו. הוא נתן לכל מערכת הביטחון
דוגמה אישית של שחיתות,
לא-איכפתיות, הפרת־חוק ו
זילזול כערכי-יסוד.
ערב המילחמה, היה זה דיין שהכריז
שאין להתייחם ברצינות לאיומי המצרים,
מפני ־שלא צפוייה מילתמה במשך ״עשר
השנים הקרובות״( .באותו זמן הכריז אריק
שצד,״ל יכול לכבוש את כל העולם הערבי,
מאלג׳יר עד בגדאד, תוך שבוע).

כאשר תכפו הדיווחים על הכנות
המצרים והסורים, להתקפת
מחץ, היה זה דיין שקיבל את ההערכה
שזהו תימרון חסר־ערך.
וביום השני של הסילחמה, היה זה דיין
שאיבד את השליטה ואת העשתונות, ויעץ
לאלוף פיקוד הדרום לברוח מייד ממרבית
סיני.

כל זה ידוע היטם לאריק שרון.
,אילו חיה כן בטענותיו, היה צריך להיות
הראשון שידרוש את סילוקו המיידי של
דיין מכל נגיעה בעניעי־ביטחון, כצעד
ראשון ל״טלטלה הגדולה״ שצה״ל זקוק
לה, לדבריו.

תחת זאת עושה אריק את ההי
פך. כאגדה הגדולה שהוא יוצר,
הוא משבץ אגדה פרטית על משה
דיין.

בי קו רממערב
לתעלה
ף* 18 באוקטובר, על גדת התעלה.
נוצרה ברית־ברזל בין אריק שרון
ומשה דיין.

מעמד כ רי תתהב רי ת: א רי ק ודיין 1־18.10
פוס, לאור היום, מוצב שהיה חשוף לאש
המקלעים המצריים. סברתי שזוהי פקודה
אווילית. ידעתי שאני !מסכן !את חיי האנשים
שלי, שאותם חינכתי ואהבתי. תוך
מילוי פקודה זו נפצעתי קשה. האם היה
עלי לסרב לבצעה?
אין אדם בצבא שאינו מקבל לעיתים,
ובייחוד בתנאי מילחמה, פקודות שאינו
מסכים להן, הנראות ליו תלושות מן המ ציאות
בשטח. לפעמים ההא צודק. לפעמים
פשוט אינו תופס את התמונה הכללית,
שעמדה לנגד עיני נותן־הפקודה.

האם מציע אריק לתת לכל חייל
את הזכות להפר כל פקודה שאינה
נראית לו?
צבא

עצמו — מפני שהוא מזהה את עצמו,
של מפקד־אוגדה. אילו היה רמטכ״ל, היה
חושב במושגים של הרמטכ״ל. אז היה
דורש ציות עיוור מצד כל מפקדי האוגדות,
אך מפר את פקודות הממשלה —
כפי שעשה בשעתו הרמטכ״ל משה דיין
באופן שיטתי.
זהו הגיון אישיותו וה״אני מאמין״ שלו.
ה״אני מאמין״ של אדם המאמין קודם כל
בעצמו.

איני מכיר אה הפיכה צבאית
אחת כתולדות העולם, מימי ה
תנ״ך ועד ימינו, שמחולליה לא
הצדיקו את עצמם כעזרת פילוסופיה
זו עצמה: שטובת המדינה
וטוכת החיילים מחייכת את מפק
די-הצכא להפיל את המישטר הר

הוטגטוט
** מנואל קאנט הגדיר את ״הציווי ה־י
ג מוחלט״ ,של המוסר, האומר שכל
אדם חייב להתנהג כך שהתנהגותו תוכל
לשמש עקרון־יסוד לחוקה כללית.

אילו נתקבלה הפילוסופיה של
אריק שרון, כעיקרודיסוד של חוקה
צבאית, היה צה^׳ל הופך לצבא
של הוטנטוטים.
לכן, על פי קאנט, זוהי פילוסופיה בלתי־מוסרית
במהותה, למרות הלבוש האולטרה־מוסרי
שבה מלביש אותה בעליה.
אולם אריק אינו חושב על קאנט. אין
הוא חולם להעניק לכל קצין ולכל חייל
את הזכות להפר פקודות — ועל אחת
כמה וכמה פקודות של עצמו.
הוא תובע זכות זו באופן בילעדי ל
—11.111

ידענו זאת. עיתון זה הודיע על
כך מייד, והצביע על ההשלכות
המרחיקות״לכת הנובעת מכרית
זו לגכי עתיד המדינה וגורל הדמוקרטיה

אריק שרון הכחיש אז בכל תוקף שקיי מת
ברית כזאת. לד,יפו: הוא אמד שיתקיף
את דיין בבוא היום על חלקו באסון.
לדבריו אז, הוא נמנע בינתיים מהתקפה
עליו רק בגלל סיבה אחת: שדיין היה
היחידי שבא לבקרו ממערב לתעלה, בימים
ההם.
סיבה זיו נראתה מלכתחילה כתירוץ יל דותי
במיקצת .׳משה דיין בא למערב־התע-
לה כדי להצטלם — עיסוקו העיקרי במיל-
חמה זו, כמד במיל,חמת ששת־הימים.
הוא היה זקוק לצילום זה כמו אוויר
לנשימה. הילתו כמצביא נשברה לנצח.
תדמיתו היתד, מרוסקת. עתידו הפוליטי
נראה קודד. הוא היה זקוק לשיפוץ דחוף.
המיתוס של דיין נהרס. המיתום של
אריק החל באותן שעות להיווצר. דיין ירד
לתעלה כדי לקנות לעצמו חלק מן המיתום
החדש.

מדוע מכר לו אריק את החלק
הזה? מדוע הצטלם עימו בתצלום
המפורסם — תחכושת לכנה לייד
רטייה שחורה?

מיב חן
ושמו דיין

אריק כבר ידע, באותו רגע, שהוא נכנס
לסיכסוך חמור ביותר עם הרמטכ״ל, אלוף-
הפיקוד ו״יועץ״ הפיקוד, חיים בר־לב. הוא
ידע שעומדות להתעורר נגדו האשמות
על רקע של הפרת־פקודה, אי־ציות בקרב
וביצוע פעולות בניגוד להוראות. הוא ידע
שכבר הוגשה דרישה להדחתו, ושצפוייה
דרישה להעמידו לדין צבאי.
אריק היה זקוק לגיבוי של דיין, כשם
שדיין היה זקוק לגיבוי של אריק.

^ חת השאלות המרתקות בהתגלותו
של אריק היא: האם הוא כן י האם
הוא עושה מה שהוא עושה מתוך אמונה
פנימית עמוקה, ללא חשבונות וטכסיסים,
תוך התעלמות מן האינטרס האישי ז

זאת היתה כרית אישית, המבוססת
על אינטרס הדדי הדוק.

הבסיס לכל טענותיו של אריק שרון
הוא שבשנים האחרונות, מאז החלפת יצחק
רבין על כס הרמטכ״ל, היתד. הידרדרות
נוראה של צה״ל. ערב המילחמה היו מחד
מעבר
לזד, נשקף השיקול, שעליו הצ בענו
כמה פעמים בעיתון זה, ושאריק
מכחיש אותו בתוקף: הקואליציה הפוליטית
הצפוייה, בבוא היום, בין הליכוד
ובין דיין.
גם זהו צד מחריד של אותו מעמד.

המיכחן לכנות זו הוא היחס למשה
דיין.

הנה, בעיצומה של מילחמה, על גדת התע לה,
נפגשים שרתה,ביטחון ומפקד־אוגדה.
שר־הביטחון הוא מנהיג של פלג פוליטי,
ובעל אמביציות אישיות מופלגות. מפקד־האוגדה
הוא מנהיג מפלגה שניה, שהוא
עצמו הקים אותה במאמץ עליון, ערב
המילחמה,

שני המצביאים הם גם שני רא
שי-מיפלגות. אי-אפשר להפריד כין
הערכותיהם הצבאיות לכין שאיפותיהם
הפוליטיות — כשם שאי־אפשר
-להפריד כין גופו של אדם
וכין נפשו.
הליכוד אינו יכול להגיע לשילטון בלי
דיין. לדיין אין שמץ של עתיד פוליטי
ללא הליכוד. הברית בין השניים היתה
טבעות לא רק מבחינה אישית, אלא גם
מבחינה מדינית.

אריק, המטיך בזעם נגד הפוליטיזציה
של צה״ל, כה הוא מאשים
את חיים בר*לכ, הוא כעצמו התגלמות
הפוליטיזציה הזאת. כמו
נפוליאון ומאות דוגמאות היסטו ריות
פחות מזהירות, הוא גנרל
פוליטי מובהק.

קי ס ר
ופו מפיו ס
ך* כרית דיין־-שדון (ואולי אפשר
ן \ כבר לומר: שרון—דיין) העלתה פי-
רות מיידיים.
אריק בעצמו מודה שעשה מעשה שהנהו
עבירה צבאית נוספת. אחרי שקיבל פקודה
לתקוף את המוצב מיסורי ,־שאיים על עורף
המובלעת הישראלית באפריקה, פנה, אל
שר־ד,ביטחון כדי שיתערב לביטול פקודה
יזו. דיין פנה לסגן־הרמטכ״ל, זזה ביטל
את הפקודה, על פי דרישתו.

פרשה זו היא עילה לאחת ההאשמות,
שבגללן תכע אלוה-ה
פיקוד להעמיד את אריק למישפט
צבאי. אין זכות למפקד לפנות אל
שר-הכיטחון, תוך עקיפת שרשרת־הפיקוד.
ואין זכות לשר־הביטחון
להתערב כמהלכים אופרטיביים.
תוצאה אחרת של הברית היתד, העברתו
ישל שמואל גונן מתפקיד אלוף־הפיקוד
לתפקיד המפקד בשארם-אל־שייך.

אולם הפרי העיקרי של הכרית
הקדושה הוא נסיונו של אריק שרון
לכלול את משה דיין כאגדה הגדולה,
שהוא יוצר.
בראיון של מעריב, מתאר אריק תמונה
נזגעת־ללב של משד, דיין, שידע את הכל
וחזה את הכל מראש, שר־ביטחון גאוני
בעל חוש נבואי. לגאון יזה לא היתד, שום
השפעה על צד,״ל, ,מפני שצד,״ל היה נתון
בידי שני הרשעים: חיים בר־לב ודויד
אלעזד.
כך קרה שכל הוראותיו הנכונות של
דיין הושמו לאל. דיין ידע שהמצרים
יתקיפו לאורך כל התעלה. הוא נתן הוראה
לפרום את הכוחות, כידי לקדם את פני
ההתקפה. הכוחות במקום היו מספיקים.
אולם מישהו מיסתורי חיבל בפקודה. הכו חות
לא נפרסו. וכך הפסדנו את הניצחון
בשלב הראשון של המילחמה.

זוהי אגדה כתוך אגדה.
שאלה: האם לדעתך הוא (דיין) צרין
לכהן כשר־הביטזזוך גס בממשלה הבאה?
ש רון: כן, בהחלט ! (סימן־קריאה ב מקור)
...מכיוון שהממשלה לא התפטרה,
זו תהיה שטות לטעון כי משה דיין
צריך להתפטר, או לא לכהן כשר־הביטחון
בממשלה הבאה. הוא שר־ביטחון טוב. הוא
בהחלט עולה על כל מועמד אחר במערך.
הוא עולה עשרות, מונים על איש כמו חיים
בר־לב. הוא שס אותם בכיס הקטן במקוריות
שבו, בהבנת העניין, במחשבה...
שאלה נ ואתה אינך רואה אותו כאשם
במחדלי המילחמה?
שרץ: לא ! (סימן־קריאה במקור) .המחדלים
היו צבאיים
משמע: אין מחדל פוליטי. שום דבר
פוליטי לא גרם למילחמח. שום אחריות
,אינה רובצת על שר־הביטחון, שהחליט
שהכנו,ת חאוייב אינן רציניות, ושעל כן
אין ציורך לגייס את המילואים ולהזיז את
הכלים לעבר החזית.

כאגדה החדשה, כל זה נעלם.

אריק מלן* ישראל ודיין מיד ישראל.
יוליוס קיסר ופומפיוס. דו־אומוויראט
של המצביאים. וצל
ככד, ככד מושלך לעבר רומא.

ד רו ש ה
רוח בר צי
^ 4יך אפשר להילחם באגדה? איך
אפשר למנוע בעדה !מלשלוח את זרו עותיה,
כמו תמנון, לעבר כל פינות חיינו
הלאומיים 1

מכתבושד אור אבוד
אל חברי הממ שלה

שתי דרישות עולות מייד :
!אחרי שאריק שדון וחסידיו כבד הפיצו
את טענותיהם בכל כלי־התקשורת בארץ
ומחדל, ללא התחשבות כלשהי באיסורי
הצנזורה הביטחונית, יש לפתוח ויכוח זה
לרווחה. יש לפתוח את החלונות בפני רוח־הפרצים
הרעננה, שתסלק את האוויר ה דחוס.
אי־אפשר
לסבול מצב שבו אריק ודיין
,משמיעים את דבריהם באופן חופשי! ,בעוד
שהטענות נגדם נגנזות על־ידי הצנזורה,
ואילו כל המואשמים על-ידם נאלצים לשתוק
מפאת היותם חיילים־במדים שאסור
להם לדבר או עסקני־מיפלגה הפוחדים
לדבר.

דין אחד לכולם. ייפתח הוויכוח!
יבוטלו האיסורים: יהא־נא בל
פרט מפרטי מילחמת יוס-הביפו-
רים פתוח לליבון ולבירור פומבי !
זוהי מיצוות הדמוקרטיה, מול סכנת
האגדות הרות־האסון, המאיימות עליה.
מיצווה זו חשופה לאין ערוד יותר מכל
שיקול של שמירת סודותיה של מילחמה
שחלפה.

ואם זה רע למוראל הצבאי —
זה כוודאי בריא יותר מאשר מצב
שבו מאשים מפקד-אוגדה, בתמיכת
שר-הביטחון, את המפקדים הבכירים
כמזימות-רשע וכטימטום
מיקצועי, מבלי שהדבר יבורר עד
תום.

ח קי ר ה
ווד ה סו ף
ך* דרישה השנייה
ו 1החקירה.
פעולתה צומצמה באופן שרירותי
עד לנמר שלב הכלימה. יש

נוגעת לוועדת
9בינואר
1974 לכבוד ראש
חברי
יו״ר
חברי

הממשלה,
הממשלה,
ועדת החוץ והביטחון,
ועדת החוץ והביטחון.

שלום רב,
כאחד מתפקידי האחרונים כחבר״כנסת, אני רואה כחובתי
להזעיק את מוסדות המדינה והציבור למעשה עוול מחפיר,
המערער את אשיות מדינתנו וצבאנו.
להלן פרטי הפרשה, כפי שנודעו לי ממקורות שונים :
ביום ה״ 9באוקטובר , 1973 בעיצומה של המילחמה, פנה
אלוף פיקוד הדרום, האלוף שמואל גונן (גורודיש) ,בעל־פה
אל הרמטכ״ל רב״אלוף דויד אלעזר, בתביעה להדיח את האלוף
אריאל שרון מתפקידו, בעוון אי״ציות לפקודות.
אלוף־הפיקוד חזר על תביעתו זו, על דעת רב־אלוף חיים
בר־לב, בעת קרבות הצליחה. גם הפעם היתה התביעה בעל־פה.
ב״ 13 בנובמבר הגיש אלוף־הפיקוד תלונה בכתב לרמטכ״ל,
בדרישה להעמיד את האלוף שרון לדין צבאי. הוא חזר
על כך בכתב ביום ה״ 20 בנובמבר, תוך פירוט ההאשמות.
עד כמה שידוע לי, המליץ הפרקליט הצבאי הראשי בפני
הרמטכ״ל למנות קצין בודק, לבירור ההאשמות, דבר המהווה
שלב מוקדם בטרם העמדת קצין לדין צבאי. אחרי שהרמטכ״ל
העביר את העניין לחוות״דעתו של היועץ המישפטי לממשלה,
מר מאיר שמגר, המליץ גם הלה על מינוי קצין בודק.
מטעמים שאינם ברורים לי, חזר בו מר שמגר מחוות״דעת
זו, והרמטכ״ל סירב למנות קצין בודק. בכך נגנזה תלונתו
הרשמית של האלוף גונן. גניזת קובלנה כזאת של אלוף
פיקוד נגד מפקד אוגדה, על אי־ציות בקרב, אין לה —
כמדומני — אח ורע בתולדות צה״ל, או של צבא אחר במדינת״
חוק.
יש לי יסוד להניח כי גניזת התלונה באה בעיקבות
התערבות אישית של שר־הביטחון, מר משה דיין.
תחת בירור תלונתו, הועבר האלוף גונן מתפקידו כאלוף
פיקוד הדרום ביום ה־ 22 בנובמבר. הדבר נעשה בנסיבות
שנועדו במתכוון לעורר בציבור את הרושם שזוהי העברת־עונשין
והורדה בתפקיד, ושהאלוף גונן אשם במחדלים הנוראים
של המילחמה ואינו מוכשר למלא את תפקידו. בכך התעוררה
נגד האלוף גונן שינאת הבריות, נהרס שמו הטוב כקצין
וכאדם, הוסח נגדו הזעם המוצדק שרווח בציבור ובצה״ל
נגד האחראים למחדלים ולאסונות ערב המילחמה ובמהלך
המילחמה.
הדבר מחפיר שיבעתיים בגלל הסיבות הבאות :
(א) שום קצין בכיר אחר לא הועבר מתפקידו בנסיבות
דומות.
(ב) לא הועלו נגד האלוף גונן שום האשמות או טענות
מוגדרות, לא ניתנה לו כל הזדמנות להתגונן בפני טענות
כלשהן או להשיב עליהן, לא היה שום הליך תקין לפני
שהוטל עליו עונש פומבי חמור כזה.

יש לאפשר לוועדה זו לחקור את כל הנסי בות
הנוגעות להאשמות ש ל אריק שרון
ונגד אריק שרון, לגבי ביצוע פקודות
הצליחה, החזקת צירי-התנועה לאתר־ד,צ ליחה,
חלוקת התפקידים באפריקה, ההתקפה
על מוצב מיסורי! ,מתן הפקודות ובי צוע
הפקודות.

דדו וגורודיש
לבטל הנבלה זו, שבאה ביוזמת
משה דיין, ולהרחיב את הסמכות
עד לגמר המילחמה בולה.
אין לי אימון מוחלט בוועדה זו. אגיד
זאת בפה מלא כבר עכשיו. איני בטוח אם
לכל חבריה יהיה עוז־הרוח הדרוש
כדי להסיק את מלוא המסקנות נגד האישים
הבכירים ביותר. .אני חושש במיוחד
מפני גישתה למשה דיין.
אולם זוהי הוועדה שישגה, ואין אחרת.

החמירה צריבה להיות מלאה
וסוללת, ואת מסקנותיה יש להניח
כפני הציבור.
מה שאירע בישיבת הממשלה
מוביח עד לאן הגיעה שליטתו של
משה דיין.
השרים שעוררו את העניין בישיבה עשו
זאת על סמך מיכתבו של אורי אבנרי
(למרות שרק אחד מהם, שר־הדתות דווקא,
מצא לנכון לאשר את קבלת המיכתב).
לכן הם ידעו את פרטי הפרשה.
אולם משה דיין סובב אותם על אצבעו
הקטנה. הוא שילם מם־שפתיים לרמטכ״ל
— או מנע כל החלטה לבירור האשמותיו
של האלוף גונן נגד האלוף שרון. די היה
בהתנגדותו, כדי לקבור את העניין כולו.

(ג) באמצעות הצנזורה, הכפופה למעשה לשר״הביטחון,
נמנעה כל אפשרות לפרסם את הפרטים הנוגעים להאשמותיו
של האלוף גונן נגד האלוף שרון, בעוד שהאלוף שרון מצא
דרך לפרסם ברחבי העולם והארץ את טענותיו החמורות נגד
האלוף גונן ורבי״האלופים אלעזר ובר־לב.
(ד) נמנעו כל ההליכים הסדירים לבירור ההאשמות נגד
האלוף שרון.
(ה) נעשה הכל כדי ליצור את הרושם שהאלוף שרון הוא
הגיבור הבילעדי של מילחמת יום־הכיפורים, שהוא כבש את
השטחים ממערב לתעלה — ,דבר שיש לו השלכות פוליטיות
מרחיקות־לכת, וכבר השפיע על הבחירות.
(ו) נאסר על ועדת״החקירה הממלכתית, שמונתה לחקירת
מחדלי המילחמה, לטפל במרבית הטענות של האלוף גונן —
וזאת על־ידי קביעת גבוליזמן שרירותי (סיום קרב הבלימה)
לנושא שנמסר לבדיקת הוועדה. רוב ההאשמות של האלוף
גונן נוגעות לשלב הצליחה והלאה.
ברצוני להדגיש שאיני שם עצמי כשופט, ואיני מוסמך
לדון על צידקת הטענות וההאשמות ההדדיות של האלופים
גונן ושרון. אולם כחבר־כנסת וכאיש־ציבור אני מוכרח להרים
את קולי נגד שיטה של סתימת־פה, הענשה ללא מישפט ורצח-
אופי מכוון של קצין בכיר — שיטה המתאימה למדינה טו־טאליטרית,
או לחונטה של קצינים ברפובליקת־בננות מרכז-
אמריקאית. אם יישאר מצב זה על כנו, יגרום הדבר נזק ללא־תקנה
לצה״ל, ופותח פתח להידרדרות רודנית מסוכנת ביותר.

>באן בא במיבתג פירוט מלא של ההאשמות
שהוטלו על-ידי האלוף גונן נגד האלוף
שרון).
הריני סבור שטענות אלה, הנוגעות לפעולות שבהן נהרגו
מאות חיילים, הן חמורות במידה שאי־אפשר להימנע מחקירתן
היסודית. חקירה זו נמנעה על־ידי גניזת תלונתו של האלוף
גונן, הרחקתו המיידית מתפקידו בנסיבות משפילות, ויצירת
מיתוס לגבי האירועים הנדונים.
תחקירים שיגרתיים של צח״ל, ללא הגדרת האשמות ונאשמים,
אינם יכולים למלא את תפקיד חקירת ההאשמות,
ובוודאי אינם יכולים לבוא במקום קצין בודק ומישפט.
השתלשלות הפרשה לגבי האלוף גונן יוצרת תמונה קודרת
של קונספירציה לגניזת עובדות חמורות, להשתלטות פוליטית
על צה״ל, להתערבות בלתי״כשרה של שר״הביטחון בהליכים
צבאיים סדירים מטעמים פוליטיים, ועירעור יסודות המישמעת
והחוק.
הריני תובע בירור העובדות.
בברכה,

ההחלטה הרשמית — לחכות
למימצאי ועדת־החקירה הממלכתית
— היתה לעג לרש, ועלבון
לאינטליגנציה. ועדת-החקירה
אינה מוסמכת לדון כרוב ההאשמות,
מאחר שהן נוגעות למאורעות
שאירעו אחרי התאריך
שנקבע בגבול לחקירתה (ה־15
באוקטובר).
הממשלה ל א החליטה לשנות תאריך
זה. בציניות עילאית, שהפכה אופיינית ל ראשי
המדינה, פשוט העמידו השרים פנים
כאילו תאריך זה אינו קיים, למרות ש היועץ
המישפטי לממשלה מצא לנכון
להזכיר אותו בישיבה.

מול ההאשמות חסרות־התקדים,
הנוגעות לאשיות המדינה וצה״ל,
פשוט השתמטה הממשלה ממילוי
תפקידה. היא התפטרה מתפקידה
מול הווטו של משה דיין.
אני תובע בירור, איוורור, ויכוח חופשי.
!איני מתייימר לבוא ולחרוץ דין לגבי כל

טענה שהיא של אריק שרון, או נגד אריק
שרון.

עו ב דו תבמ קו
א ג דו ת
^ 4ני מאמין שכל התנגשות של טענות,
ותהיינה חריפות וקיצוניות ככל ש תהיינה,
תתרום להבראת צה״ל ולחיזוק
המדינה.
אני סבור שאריק צודק בכמה מדבריו
— כשם שאני בטוח לגמרי שרבות מטע נותיו
אינן תואמות את ההגיון והעובדות.
אולם הוויכוח הוא ההיפך מיצירת מי תוס.
זהו
ההבדל בין יום ולילה, בין חופש
ודומות, בין רוח־פרצים ואווירת־המחנק
בכלא.

אני פוחד מפני אגדות נפוליו־ניות.
אני
פוחד מפני אגדות.
אני פוחד.

כל ילדי הכוכבים החב

חווה אלבושטיין יי יי> אריק ושושיק
י לוש וחצי) .העלמה

הצעירה עדיין מתביישת נוכח המצלמות, אבל זה יעבור.

אריק לביא ושושיק שני ושתי בנותיהם
— נועה (ארבע וחצי) ויעל (שנתיים),
בתמונה מישפחתית טיפוסית בהופעתה של ציפי שביט שהתקיימה השבוע.
^ יש לא חשד מעולם בציפי שביט
\ 4שהיא אמיצה במיוחד. אנשים שמנים
בדרך כלל, נוטים להרים רגליים מידיים.
לא שציפי שמנה, חם וחלילה, אבל.
אלא שבשבת האחרונה, באולם צוותא
בתל־אביב, גילתה הכוכבת, הדומה לילדה
לפחות בחלקה — 153ם״מ גובה 54 ,קילו
— אומץ־לב ראוי לציון: את הצגת הבכו־

נירה רבינוביץ יונה עטר
ובתה הבלונדית בת החמש רונית.

ודנה

(חמש

וחצי),

הדי

אשתו של הטייס אורי
יופה עם אורן בן ()11
מחייכים כולם למצלמה.

שורה חן והאמדורסקים

שולה, אשתו של הפיזמונאי אבינועם
קורן, טס בתה מלי 3בתמונה למטה:
מיקי ובני אמדורסקי והבן אסף (״אספסף״) בן השלוש, שירש את חיוכו המתוק של אביו.

^ן אול ביבר

מסורק למשעי( ,סגן־אלוף מיל״ לשעבר קצין הווי ובידור
בצה״ל) ,אשתו אורנה, והבנות מיכל ( )11 ינ1ל ( )9ותמי (.)5

10 ובאו לדאות את הנונבת הווגה לילדה

דדודה תנקין

מנסה להיות נחמדה למצלמה, ואילו ילדיה שירי ()9
ואריאל (שש וחצי) מצליחים בכך, בלי להתאמץ.
לצורך הצילום חבשה דרורה לבנה אריאל את כובע הפרווה שלה ופיזרה את שערותיה.

סבבים

של הופעודהיחיד הראשונה שלה׳ ציפי
פי בנג בנג, היא העלתה בפני הקהל
:יקורתי ביותר שאפשר למצוא: בניהם
נותיהם של כל אמני ישראל.
גאחר שתוכנית־היחיד היתה תוכנית ל ים,
היה זד. טבעי שהקהל יהיה מורכב

מילדים, אבל למה דווקא ילדי כוכבי* — המור גלים
כבר מילדותם לעולם הבמה?
אלא שהסיכון השתלם •.הילדים חיו מרותקים.
״עבדתי קשה על התוכנית,״ מגלה ציפי סוד.
״עד היום טרם עשיתי •תוכנית יחיד. לכל היותר
חאלטורה של עשרים דקות.״ לפום צערא אגרא.

הטוטלית

ילדיהם של חיים וגליה טופול; ענת 15 עדי ( )7ועומר (.)11
הילדה באמצע היא ציפי שביט, המחליפה את האבא חיים טופול
אשר עקב עיסוקיו הרבים בארץ ובחוץ־לארץ לא יכול היה להגיע למופע הילדים.

0קיסינגיר

(המשך מעמוד )13

הכוחות כמקום ולמאזן־הכוחות העולמי.
אחרי שהחליט. הוא מנהל
משא־ומתן אינטנסיבי עם הצדדים,
שלב אחרי שלב. כדי שיסכימו להסדר
זה. משא־ומתן זה הוא תערוכ
ת של שיכנוע, איומים, אולטימ
טומים וגם שימוש ככוח (כגון מיקוש
נמל הייפונג, הגכרת ההפצצות
של צפון ויאט-נאם).
אולם ויאט־נאם היתד. זירה צדדית.
מטרתו של קיסינג׳ר היתה, בעיקר, לשים
קץ למעורבות האמריקאית, ולמנוע כל אפ שרות
שהסיכסוך הוויאט־נאמי יקלקל ב עתיד
את היחסים בין וושינגטון, מוסקבה
ופקינג.
הסיבסוך הישראלי־ערבי מסובך הרבה
יותר. הוא עלול לגרום למילחמה עולמית,
או לשיתוק המשק המערבי על-ידי השי מוש
בחרס-הנפט.
הטיפול של קיסינג׳ר היה, על כן, נמרץ
עוד יותר. אחרי שאנוואר אל-סאדאת שם
קץ לקיפאון ביום־הכיפורים׳ ושירת בכך
גם את האינטרס האמריקאי, נכנס הפרו פסור
לפעולה. שוב שימשו בערבוביה
אמצעי-שיכנוע, איום בכוח (הכרזת כו ננות
גרעינית בצבא ארצות-הברית) ,ופי תוי
(נשק לישראל) .ובעיקר: לחץ פיסי
של משא־ומתן כפוי.
בשלב האינטנסיבי ביותר, נפלו מלוויו
של קיסינג׳ר פשוט מן הרגליים. כאשר
נפגש עם הנשיא סאדאת באסואן, שכבו
ג׳וזף סיסקו ועוזריו בחוץ על הדשא ונר דמו•
בירושלים החזיקו בני־שיחו של
קיסינג׳ר רק בקושי מעמד, וההסדר הושג
כאשר הם כבר היו בשלב של התשה גו פנית
קיצונית. קיסינג׳ר נראה רענן, ומוכן
להמשיך בלי סוף.

מציאות חדשה
^ יום כדור שגם הסכם הפסקת־האש
וגם הסכם ״הפרדת־הכוחות״ היו תוכ ניות
אמריקאיות מגובשות, ולא נותר למצ רים
ולישראלים אלא לשנות בהם פרטים
פעוטים.

שניהם היו ״הסכמים כפויים׳/
שלקחו כחשבון את צורכי הכרית
האמריקאית־סוכייטית, ואת האינטרסים
של ישראל והערכים —
כפי שקיסינג׳ר מגדיר אותם.
אין ספק שקיסינג׳ר ימשיך באותה שי טה׳
שלב אחרי שלב. תחילה נסיגה בג בול
סוריה והסדר צבאי עם ירדן, ולאחר
מכן ההתקדמות לקראת הסדר כולל.
כאשר אמר משה דיין השבוע בכנסת
שאין סיכוי להסכם קרוב בין ישראל
ומצריים, מכיוון שמצריים אינה מקבלת
את ״גבולות הביטחון״ של דיין, הוא
התעלם מן המציאות החדשה. הבעייה אינה
עוד ישראלית־מצרית. רצונו של דיין
שקול כנוצה. הבעייה היא ישראלית־אנד
ריקאית, מצרית־סובייטית ואמריקאית-
סובייטית.

גכולות ישראל לא ייקכעו על-
ידי משה דיין, אלא על-ידי ״ראש־הממשלה
העולמי״ וחכרי ממשלתו
— ניכסון, ברזנייב ושות׳ ,אחרי
שמיעת טענות הצדדים ודחיפתם
לקראת איזון חדש.
זה לא יהיה פשוט וחלק. ייתכנו מיכשו-
לים רבים. תיתכן אפילו תבוסה לקיסינג׳ר
— למשל, אם יפוטר הנשיא ניכסון בגלל
שערוריותיו׳ או אם יתחולל שינוי ב מאזן
העולמי. אולם אפשרויות אלה נר אות
רחוקות. סביר יותר שקיסינג׳ר יש לים
את המלאכה.

,הנר וזרו ׳שואדי
ך* רחובות תל״אביב צעקו מפגינים
^ בשבוע שעבר ״אריק מלך ישראל!״
זה מצלצל יפה יותר מאשר ״הנרי מלך
ישראל״ .אך לפי כל הסימנים, יהיה זה
הנרי קיסינג׳ר, ולא אריק שרון, שיקבע
את תנאי-הקיום של ישראל בדור זה.
מי שמתנגד לזה, יכול להאשים בכך
רק את אביו של הנרי, שעלה לאמריקה.

כל זה לא היה קורה אילו עלה
לישראל.

במדינה ־
העם
ש טר ל 3דעון
מעולם לא הוצג לציבור שטר לפירעון
במהירות כה רבה, כמו השטר שעליו חתם
האזרח הישראלי ביום הבחירות.
השבוע העלתה הממשלה את מחירי כל
מיצרכי־היסוד בצודה שחוללה מהפכה ב חייו
של כל ישראלי.
רמת־המחייה של כל חלקי הציבור, חוץ
משיכבה דקה של מתעישרים, הורדה באופן
דראסטי.
ימינה, למטה. הציבור הגיב בתדהמה.
לתדהמה זו לא היתה הצדקה רבה.
פעמיים במשך חצי שנה — פעם בבחירות
להסתדרות ופעם בבחירות •לכנסת
— נתן הציבור סטירת־לחי מצלצלת לכל
הכוחות שהטיפו נמרצות נגד קו של הורדת
רמת־הטחייה, ושהבטיחו להיאבק נגד אפ שרות

תחת זאת היתה לאורך כל החזית ״תזוזה
ימינה״ .היתה עלייה מאסיבית של תמיכת
הציבור, ובכללו ציבור העובדים, בליכוד
הימני, המטיף מזה שנים לביטול הסוב סידיות
ולהעלאת המחירים, תוך תשלום
מם־שפתיים למליצות סוציאליות נבובות.
כל ילד יודע שהליכוד נתמך על־ידי איר־גוני
המעבידים, וכי הוא נושא-דברם ה עיקרי.
מבחינה
סוציאלית, אין הבדל בין הליכוד
ול״ע, שעלו בהסתדרות והחזיקו מעמד ב כנסת,
בעזרת הרשימה החדשה של שו למית
׳אלוני, שלא אמרה מילה על בעיות
השכר ורמת־המחייה.
ואילו המערך ׳נשא בבחירות את דגלו
הסוציאלי של פינחס ספיר ומשה דיין —
דגל שמלוא משמעותו התבררה השבוע.
גלולות אספירין. ההלם הראשון של
מהפכת־המחירים היה כה גדול, עד ש איש
לא היה מסוגל לעמוד על חומרתה.
הממשלה ניסתה להרגיע את העצבים ב כמה
דיבורים ומעשים, שנועדו לעורר
רושם של פיצוי על ההפסד. אולם מטרת
המדיניות אינה להשאיר את הציבור ב אותו
מצב שבו היה נתון קודם לכן, אלא
להוריד את רמת־מ׳חייתו. תוספת־היוקר
תשפיע, לכל היותר, כגלו׳לת אספירין.
בהעדר גוש בעל תודעה סוציאלית בכנסת,
ועם כינון ממשלת־עבדים בהסתדרות,
בשעה שמחשבות רוב המישפחות עדיין
שקועות במצב הביטחוני הגוזל מהן את
האב ׳והבעל, התל העידן הסוציאלי החדש
במדינה: העידן שבו עילית חברתית קטנה
תמשיך להתעשר בחסות הממשלה וב עזרת
אידיאולוגיה ימנית, בעוד שכל שאר
חלקי הציבור יידרשו להדק את החגורה
יותר ויותר, למען המולדת.

הנ סיג ההראש 11ה
בפעם הראשונה נסוג צה״ל.
אמנם, גם בשנת 1957 היתר, נסיגה גדולה.
אולם זו עברה כימעט מבלי להשאיר
רושם, כי בראשה עמד דויד בדגוריון,
האיש שהוביל את צד,״ל זה עתה לניצחון

ג׳יפ ככיוון הכיתה כארץ גושן
זעקה בחצות הלילה
צבאי מדהים, ושהיה בעיני כל אב חכם
וחזק. השטחים שפונו אז היו בידי צה״ל
רק במשך כמה שבועות.
הפעם היה הכל אחרת. בראש המדינה
עומדת הנהגה מפוצלת וכושלת, שאמינותה
ירדה כימעט לנקודת־האפס אחרי פרשת
האסונות והמחדלים. בראש הצבא עומדת
צמרת שהותקפה קשה מבפנים, על־ידי
אלוף בכיר, ו״מילחמת הגנרלים״ היכתה
גלים בארץ ובעולם.
יתר על כן: הפעם נעזבים לא רק שטחים
שנכבשו לפני כמה שבועות, אלא גם
שטחים שהיו בידי צה״ל במשך שש וחצי
שנים, עד שדוב אזרחי ישראל התפתו להא מין
שהם יישארו בידי המדינה לנצח.
במשך השנים, הפכה המילה ״נסיגה״
למילה גסה, ומי שהעלה אותה על שפתיו
גזר על עצמו התאבדות פוליטית.
הכיתה 1איך עובר משבר זה ז
החיילים, שהשתתפו אישית בנסיגה, היו
מאושרים. הם ציירו על קירות הבתים,
בארץ גושן הדמיונית, את המילה האחת:
״הביתה ! ״
אמנם, משה דיין היה נפחד. הוא נתן
הוראה, שאין לה אח ורע בארץ דמוקרטית :
למנוע בכוח מהעיתונאים להנציח את
הנסיגה. על המסכים הופיעו רק פרצופים
מחייכים של חיילי הכוח הנסוג — וגם
פרצופים אלה צולמו בגניבה, נגד הוראותיו
של דיין, שאיים בשל כך להטיל חרם על
הטלוויזיה.
הוראה זו היתד, לא רק דיקטטורית מובהקת,
אלא גם טיפשית. לא היה בה צורך.
בשלב הראשון עברה הנסיגה ללא משבר
נפשי עמוק. נטל המילואים הגדיש את
הסיאה, והדיבורים על ״הפרדת כוחות״
הקהו את העוקץ.
המיבחן. אולם זה היה רק השלב הרא שון.
כאשר תיכפה על ישראל נסיגה בצפון,
מול הסורים השנואים, יהיה המשבר הרבה
יותר עמוק.
אולם המיבחן האמיתי יבוא כאשר הנסיגה
תהיה בגלוי נסיגה, בלי חוכמות —
בדרום מעבר למיתלד, ולגידי, בצפון ממרכז
רמת־הגולן על התנחלויותיה, ובמיזרח מ מרכז
הגדה המערבית.

כל ראשי המדינה מצפים לקראת מיבחן
זה בחרדה. ובצדק: הם עצמם דאגו להח דיר
לתודעת כל אדם בישראל, יום אחרי
יום במשך שש וחצי שנים, שנסיגה כזאת
תהיה משולה לשואה לאומית.

צה׳־ל
בדרךה בי ת ה
על מהלך הנסיגה מדווח כתב
״העולם הזה״ ,יגאל לביב:
מדי לילה, בין חצות לשלוש לפנות בוקר,
כאשר קור מקפיא שורר מעבר לתעלה
והחושך ממחיש את מכות מצריים, חוזרת
התופעה על עצמה: באחד המוצבים נמאס
לפתע הכל, על אחד החיילים ד,פוקח עיניים
יגעות מול גדרות המוקשים שלפניו, והוא
פורץ בזעקת־אימים מהדהדת: ה-ב־י-ת־ה !
זעקות. תוך שניות, הוא נענה על־ידי
חייל אחר במוצב אחר, הזועק אף הוא:
הביתה! תוך דקה־שתיים, כל קו החזית
נשמע כבית־משוגעים אחד גדול, כאשר
הכל צועקים במקהלה, כלהקת תנים מזי־רעב:
ה־ב-י־ת-ה !
תופעה זו פורצת ספונטאנית, שוב ושוב,
כל לילה.
הרצון לשוב הביתה מתגלה גם בתופעות
אחרות. ביום התחלת הפינוי של ציר סואץ
קהיר סיירתי לאורך הקו. כיוון שלצה״ל
אין יותן חומרי־ביגוי עבור הקו השני, וגם
מחסני נאט״ו ריקים — ניתנה הוראה כי
בכל מוצב יפרקו ויקחו את הבל: ממוקש
ועד גדר תיל. אפילו את שקי החול מריקים,
ונוטלים אותם למילוי מחדש בקו החדש.
דשיחרור. מי שזוכר באיזו כבדות
עסקו החיילים בבינוי המוצבים — נותר
נדהם מול המרץ וחדוות הנעורים שהם
מגלים בעבודת הפירוק והפריקה, בדרך
להעמיס ולזוז לאחור, לשיחרור הנכסף.
החיילים באפריקה נחלקים כיום לשני
סוגים: המאושרים, הנוסעים לאחור כדי
להשתחרר, וד,דפוקים, הנסוגים לקו השני,
כמו היחידה שלי. נכון שאנו עוברים את
התעלה מזרחה — אבל רק כדי לתפוס את
הקו החדש מאחור. איזה יאוש!
שלל. אני נוסע לאורך מרגלות הר
עתאקה, לכיוון עדאביה. בכל מוצב — אותו
מחזה: החיילים עוסקים בפירוק והעמסה.
יחידות הנוסעות להשתחרר, לוקחות עימן
כמה שפחות ציוד, מחלקות את שללן לכל
הבא ומבקש. היחידות הנוסעות לקו השני,
מעמיסות כל דבר, משולחן ועד אוהל.
באחד המוצבים אני נתקל בחיילים מדוכאים
ושפופים. מסתבר כי הם צריכים
להשתחרר רשמית עוד שלושה ימים, אבל
היו יכולים לצאת כבר מחרתיים. אבל המ״פ
מסרב לתת להם לנסוע ׳הביתה יום קודם.
נימוקו: במלחמת ששת הימים הוא חזר
הביתה יום אחד מוקדם מדי — ומאז הוא
גרוש.
תפילין לכדווי. עוברים ליד יחידות
צנחנים מאיסמעילה, הבאות ליקור אחרון
בסואץ. הם מספרים כי הבוקר צריך להתקיים
משחק כדורגל בין היחידה שלהם ר.
בין,המצרים. אני פוגש בחבר, צבי, מיחידת
צנחנים באיסמעילה, המספר על ביקור של
חוליית חב״ד אצלם. ה׳חבדניקים ניסו
לשכנע את החיילים להניח תפילין, לבסוף
מצאו אחד שהסכים. רק אחרי שגמרו,
מאושרים, את הטקס, גילו להם כי זהו
עלי, הגשש הבדווי.
במוצב שלהם שוררת שלווה — אבל רק
כלפי חוץ. בוקר אחד מגלה הגשש עקבות
טריים בשדה המוקשים. מתברר כי המצרים

ה 1,ולח

הזה 1900

פירקו בלילה 40 מוקשים, פינו לעצמם
מעבר — לכל מקרה. עד הרגע האחרון,
אינובטוח כאן שאכן תחזור הביתה בשלום.
העגל. אני נוסע לאורך הביצורים
שהוקמו מול הארמיה השלישית. התעלה
מלאה דוברות של המצרים, המעבירים
אספקה חופשית לארמיה.
אני חוזר ליחידתי, מוצא את המג״ד
במיסדר חלוקת דרגות. נסיגה או לא נסיגה,
את הסדר צריך לקיים, ודרגות יש לתת.
כמעט הכל מועלים בדרגה בעקבות המלחמה.
אם נמשיך לשבת באן — יתקיים
סיבוב שני של העלאות בדרגות.
זהו אחד הפיצויים המועטים שהצבא יכול
לתת לכיפורניקים, ובערב עורכים זבח:
שחטנו את העגל שמצאנו בשטח עוד אחרי
הפסקת האש. לאחר חמש שעות של בישול,
מתברר כי בשרו עדיין קשה כסוליה.
אולם אנו אוכלים אותו לתיאבון. זהו
הבשר הטרי הראשון מזה זמן רב י שמגיע
לפינו. אם לא ישביע, אולי יגרום לפחות
לאיזו מחלה, שתיגרום לשיחרור.

הד הודים שו תקי ם
האסון המחריד, בו קפאו שלושה קציני
צה״ל למוות לפני שבועיים, בשעת טיול
לסנטרי קתרינה (הם הופקרו למוות, העולם
הזה ,)1899 הביא בעקבותיו קשרי־שתיקה.
חלק הקצינים שניצלו ניסו השבוע להימנע
מלתת תשובות מלאות לוועדת החקירה
החוקרת בנושא * .הסיבה: חששם לגורלו
של המפקד, אשר לדעת רבים יישא באחריות
לאסון. אחד הקצינים, חנניה, יצא מבית

החולים ע״ש שיבא בתל־השומר, בו היה
מאושפז, עוד לפני שוועדת החקירה סיימה
לחקור אותו.
איום. ניצולי טיול־האסון החליטו ביני הם
שלא לשוחח עם עיתונאים בנושא.
כאשר נודע להם כי החיילת שניצלה בנס,
סמ״ר (מיל ).רחל מלצקי, נתנה ראיון
להעולם ומה — איימו עליה במשפט צבאי,
לאחר שתחלים.
על עיתונאים שהגיעו לבית-החולים נאס רה
הכניסה לביתן 19א׳ ,בו שכבו הפצועים.
על ד״ר עזרא זוהר, אחד מרופאי המחלקה,
החבר בוועדת החקירה — נאסר אף למסור
לעיתונאים על מצבם של הפצועים.
פרט נוסף שהתגלה השבוע: רחל מלצקי
לא היתד, כלל בצה״ל בעת הטיול. היא
סיימה את שירות המילואים שלה ימים
מספר לפני כן, יצאה לטיול כאזרחית כבר,
בהזמנת ידיד שלה, שהשתתף בטיול —
ובידיעת המפקד. רק לאחר האסון, חייל
צה״ל את רחל, בשנית, רטרואקטיבית.

הו״ירה
מתכוננים לי רי דההג דו ל ה
לוא היה מישהו מצליח להקליט את שי חות
החיילים, סדירים ומילואימניקים, המתנהלות
בשבועות האחרונים באהלי סיידים
ובמוצבים, במשאיות ובטנקים, ברחבי
המידבר ובמרומי הרמה — היה מגלה ש המשפט
הנפוץ ביותר, בשיחות רעים, הוא:
״בשיחרור — אני הולך לעזוב את הארץ.״
* נוסף לחקירת מצ״ח, הנערכת שיגר־תית
בכל מקרה כזה, מינה הרמטכ״ל גס
ומדת חקירה! מיוחדת, המורכבת משני
אל״מיס וסגן־אלוף.

הרגשת התיסכול והמרירות בעקבות ה־מילחמה,
בעקבות הריקבון שנתגלה, בעק בות
הישארותה של ההנהגה הישנה על
כנה, אחרי הבחירות — החריפה לאחרונה׳
כאשד החסרה החלו מקבלים דיווחים
מהבית על מה שאירע לתקציב המשפחתי,
בעקבות ההתמוטטות הכלכלית המתרחשת
ובאה בשלבים מהירים.
האיום ימומש? האם יממשו החיילים
את איומם, כאשר יחזרו הביתה ויצביעו
ברגליהם את מחאתם הגדולה?
על סמך נסיונם בנידון, מאמינים אנשי
שגרירות אוסטרליה כי כן :״אנו מצפים
לגל של הגירה ישראלית לאוסטרליה בעוד
כחודשיים, כשהחיילים יחזרו לבתיהם,״
גילה השבוע קונסול אוסטרליה בתל־אביב,
דוגלס קוויל.
אוסטרליה היא ארץ הגירה אידיאלית*.
היא מעוניינת במהגרים העונים על צרכיה
(״אולם לא נעשה כל פירסומת, ולא נעו דד
הגירה, כדי שלא להרגיז את ממשלת
ישראל,״ הבהיר הקונסול) .רמת החיים בה
גבוהה: משכורתו של רופא —10,000
דולר לשנה. מזכירה טובה משתכרת 6,000
דולר, פועל —.4.000.
כוח הקנייה של דולרים אלה הוא רב:
מחיר הדלק — מחצית מבישראל. מכונית
בינונית טובה — פחות מ־ 4,000 דולר.
(דהיינו, משכורת שנתית של פועל) .קילו
בעור משובח — שישה דולר.
חומר מצויץ. שלושה מדדים קובעים
לגבי קבלת מהגר חדש: איחוד משפחות,
בעלי מקצוע נדרשים, וכאלה המוכנים לל מוד
מקצוע נדרש.

מבין הישראלים המבקשים להגר, מתקבלים
כמחצית. אולם המתקבלים — מתקבלים
ברצון :״הישראלים נקלטים בצורה
הטובה ביותר, מבין כל המהגרים לאוס טרליה,״
מדגיש ריצ׳ארד סטאר, המזכיר
הראשון של השגרירות .״הם חומר מצויץ,
והם נעזרים בקליטתם על-ידי הקהילה היהודית
הגדולה במקום.״
פשעים הצנחן שנע ד ם
לאחר שבועות ארוכים, הגיע סוף־סוף
תורו של סמ״ר אלי לופו לצאת לחופשה.
הוא נפרד מחבריו ליחידה, יצא לדרכו
מסיני לביתו במושב חניאל, ליד כפר יזנה.
היה זה ב־ 21 לדצמבר .1973 עד היום,
לא הגיע הצנחן גבה הקומה (0 185״מ)
בעל השיער השטני, ליעדו. הוא נעלם
כאילו בלעה אותו האדמה.
קורבן לפשע? בהתאם לנוהלי ה-
שיגרה של צה״ל, הוא דווח כעריק. אזלם
ספק אם המישטרה הצבאית האמינה בכך.
אלי היה חייל מצטיין, שעמד להשתחרר
משירותו הסדיר ערב המילחמה. בנתניה
המתינה לו חברתו, בתו של קצין העיר
שם. איש לא האמין שהוא עזב את חבריו
בשדה וערק.
קרוביו וידידיו מאמינים יותר כי הוא
נפל קורבן לפשע. לפני כחצי שנה גילה
אלי, עם כמה חברים, מקרה מעילה גדול,
* אולם מעט מאוד ישראלים היגרו אליה
בשנים האחרונות: מתוך מאה אלף מהגרים
לשנה, היגרו לשם מישראל 117 איש
ב־ 159 , 1965ב־ 243 ,׳66ב־67׳) 238ב־
,׳ 68ו־ 259ב־73׳.

תמרורים
ו נעלם
לופו
עריק — או קורבן?
והעיד במשפט שהתפתח בעיקבות גילויו.
״הוא נחטף, או אולי אפילו כבר נרצח,״
טוענים קרוביו.

הווי
כ ר נל תאם
יום האם — היום בו מתנהגים יפה אל
אמא, לא מרגיזים אותה, וקונים לה מתנות
— היה מאז ומתמיד יום גמיש ביותר בישראל.
למעשה, היו למעלה מעשרה ימי
אם. בחיפה חגגו את יום האם בפסח. תל-
אביב קבעה ילה אותו בחנוכה. לירושלים
היה יום אם פרטי משלה, לפני מספר שנים,
ואילו אמהות פתח־תקווה קיבלו את מתנותיהן
בתאריך שהוא הוותיק מכל ימי
האם, כפי הנראה.
גם כל אחד מעיתוני הנוער והילדים ב ארץ
קבע לו תאריך אחר ליום האם שלו.
מזל אי־הקכיעות. בנוסף לכל אלה
היה גם יום האם הבינלאומי — אשר בו
הכירה מועצת הפועלות. ביום זה התנהגו
יפה כל הילדים אשר הוריהם קראו את
דבר ועל המשמר.
הקיבוצים לא טמנו אף הם ידם בצ לחת:
כמעט כל קיבוץ קבע לו יום אם
משלו. רק שהמתנה אצלם היתה משותפת,
לכל האימהות יחד.
עתה הגיעה הגאולה לילדי ישראל. מו עצת
הפועלות הצליחה לארגן את כל ה גופים
שחגגו את יום האם, לקבוע תאריך
אחיד: ל׳ בשבט.
אולם נראה כי מזל אי־הקביעות של יום
האם רודף אחריו. אחרי קבלת ההחלטה,
התברר כי ל׳ בשבט נופל השנה ביים
שישי בשבוע.
וכך, החליטה מועצת הפועלות, באופן
יוצא מן הכלל, לשנות את תאריך יום
האם לב״ט בשבט.

העו שה 3 0י 3תי ת
״אתה עוצר אותי? אתה רוצה להעניש
אותי? טוב, אז אני אעניש את כולם. אני
אסגור לכם את התחנה,״ צעק שעלבה
שווילי לעבר השוטר שעצר אותו.
שעלבה. עובד בתחנת הדלק פז בחולון,
הזעיק את חברו לעבודה, רומן שווילי,
וזה הפסיק את מכירת הדלק בתחנה. טור
המכוניות הארוך, שהמתין במוצאי־שבת
למלא את מיכליו, נאלץ לנטוש את התחנה.
ג׳ריקן בראש. שעלבה, עולה חדש
מגרוזיה, כפי שניתן להבין משמו,
נלקח למשטרת חולון לאחר שאזרח התלונן
נגדו במשטרה כי חבט בראשו בג׳ריקן,
בעקבות ויכוח ביניהם על מכירת נפט.
וכך, נסגרה תחנת הדלק למשך שעה
חמימה. חברו של שעלבה השבית את התחנה
— עד שהמשטרה תשחרר את חברו.
עשרות מכוניות נוספות עברו דרך התחנה,
במשך שעה זו — ונאלצו להמשיך הלאה.
באוזני כל מי שרק רצה לשמוע, בישר
רומן שאף אחד לא יקבל דלק — עד
שחברו ישוחרר .״תלכו למשטרה ותגידו
שמה שהם ישחררו את החבר שלי, ואז
אמכור לכם,״ הודיע לעם ישראל.
ההפסד לתחנה היה כבד, אולם מנחם
חכמו, אחד מחמשת בעלי התחנה, ניסה
להחליק את הפרשה למחרת :״רומן פחד
להמשיך למכור דלק, כשנשאר לבדו, כדי
שאנשים לא ימלאו ויסעו בלי לשלם, לכן
הוא סגר את התחנה.״
למה אין רומן מפחד למכור דלק כשהוא
לבדו במישמרת לילה? בפיו של חכמו
לא היתה תשובה.

נחוג • יום־הולדתה ה־ 42 של דיקנית
הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב פרו פסור
רינה שפירא, שנולדה בתל־אביב,
היתד ראש החוג לסוציולוגיה באו ניברסיטת
תל־אביב, חיברה את הספר
מי׳אתה הסטודנט הישראלי.
נחוג • יום־הולדתו ה־ 49 של הסופר
נתן שחם, חבר קיבוץ ביודאלפא ומייש נת
ליו״ר רשות השידור, היה ממנו עורך
ספריית הפועלים ועודך שבועון חותם.
נ יש א ה • בגן הווילה של נשיא
מצרים אנוואר אל״סאדאת בפרבר גיזה
שבקאהיר, בתו הבכירה של יהגשי!א לד*
נ־אנה סאדאת והמהנדס עכד־אל־חאלק
סרוואת. באותה הזדמנות התארסו
בתו השנייה של סאדאת, נוהא
וחסן מרעי, בנו של סייד מרעי, אחד
מעוזריו הבכירים של הנשיא המצרי.
נחוג • יום־הולדתו ה־ 52 של ח״כ
המערך אברהם
עו פר; ,מראשי הגוש
במפא״י, מנכ״ל
שיכון עובדים, מ יוזמי
חויק באדר־עופר,
היה בזמנו
מפקד בסיס חיל־הים
באילת, ממקי מי.
מועצת הלול,
סמנכ״ל משרד יה־חקלאות
וסגן ראש
עיריית אשדוד.
מונה • לתפעופר
קיד
דובר־צה״ל, ב-
מקומו של תת־אלוף פינחס (״פינייה״) להב
שמילא את התפקיד מ־ 1972 ועובר לתפקיד
אחר בצד,״ל, תת-אלוף אפריים פורן ()42
שהיה ראש לישכתו של הרמטב״ל הקודם
חיים בר־לב. יליד פולין, עלה לארץ בהיותו
בן -שנה, התחנך בשפייה, התנדב בגיל
16 ליחידה צבאית והשתתף במילחמת ה־שיחדור.
הייה מדריך ראשי בבית־הספר
לקצינים, עמד בשנתיים האחרונות בראש
מישלחת צה״ל בסינגאפור.
הועלח • מדרגת תת־אלוף לאלוף,
משה פלד ( )47 שנולד בעיף גינים, יעבר
בתום לימודיו בגמנסיה על־שם אחד העם
בפתח־תיקווה למושב נהלל ישעם חבריו
הוא נמנה עד היום, שידת במילחמת ה־שיחרור
בחטיבת גולני, השתחרר מצח״ל
ועבר במיסגרת שידות המילואים שלו קורם
מג״דים, חזר ב־ 1959 לשירות פעיל, שימש
במילחמת־ששת-הימים כראש מטה באוג־דתו
של אלעד פלד, מונה ב־ 1972 כמפקד
אוגדת שיריון, פיקד במילחמת יום־יהכיפו-
דים על אוגדתו בהתקפת הנגד העיקרית
נגד הסורים.
נפטרה • בבית־ד״חולים בילינסון,
בגיל ,63ד״ר חנה סנה, אלמנתו של
מנהיג מק״י משיה סנה, שנולדה בפולין,
היתד, פעילה בשורות הסטודנטים הציו ניים
בווארשה שם הכירה את בעלה לע תיד,
סיימה ב־ 1935 את לימודיה בבית־

חנה סנה
בסוף הרשימה
הספר לרפואה בווארשה, עלתה לארץ ב-
1940 ועבדה כרופאת ילדים בקופת־חולים.
כאשר שימש בעלה כרמ״א ההגנה, שירתה
היא בשירות הרפואי של ההגנה. בשנים
האחרונות הותר, חברת ועדת הביקורת
המרכזית של ־מק״י, נעלה בבחירות האח רונות
את רשימת מוקד ועמדה בראש
רשימה זו בבחירות לוועידת הפועלות.

גילוי חשוב יכה אותך
בתדהמה בראשית ה שבוע.
הגילוי, שלא
יחיה קשור אליך ישי רות,
יגרום לך עוגמת
נפש בהמשך השבוע.
ייתכנו שינויים קלים
באורח החיים השיג־
21במרס -
רתי שלך, וזאת כתו70י
ארדיל
צאת מחילופים שייערכו
במקום עבודה
אליו אתה קשור. הגשם תוכנית דחויה.
תחילת השבוע תעמוד
בסימן רצון עז לשנות
את פני הדברים הקיימים.
אם הינך אדם יוצר,
שנה את אפיקי היצירה.
אם אתה סוחר
עבור לענף אחר, ואם
אתה מה שנקרא אדם
אפור, נסה לאזור אומץ
ולהתחיל במיקצוע חדש.
יש לך כל הסיכויים
להצלחה בשבוע זה• נסה והצלח.
לטובתך, גלי לו חיבתך בתחילת השבוע.

חלים אצלן שינויים
קיצוניים במצבי־רוח,
לבוש, אורח־חיים. ה גיע
הזמן שתתחיל
להיות יותר רציני.
הפסק לבזבז טמון על
שטויות ולהיכנס לחו בות
מיותרים. אל תקנח
בשבוע זח דברי מותרות
יקרים. לא תי הנה
מהם. ההגבלות
שהגבילו אותן, מסבכות אותך ומפריעות.

ו!׳)11 ויח

^ /חיז

יום רביעי וחמישי בהחלט אינם מתאימים
לבילוי. מוטב לך איפוא, בת קשת, להסתגר
בימים אלה בבית. אם את סטודנטית,

להשקיע את מירצך ב־לימודים.
הפסד כספי
ניכר מאיים עליך. אל
תבהל — תצא מזה. קטטה
או מריבה עם אשה
יהיה גורם רציני בנז־צב־רוחך
הרע לקראת
סוף השבוע. זה יחלוף
כשתפגוש ידיד ישן ש 2
,בנזבכינר *
?£.ב י /יליוד

ישפר את מצב רוחו _

ללא הכר, ואולי אף יג־רום
לשינויים אחרים בחייך׳.דברים אלה
אמורים בתנאי שתדע לכלכל דרכך בתבונה.
אמצע השבוע הבא עשוי להעלות אותן
לכותרות, אם יחיה לן מספיק אומץ
לומר דברים אותם

אתה שומר בליבן.
אם תעשה זאת, תרחף
סכנה על ראשן. אן
היא תחלוף. תצא נשכר
מהעניין. אל תרבי
לחשוב על העבר,
אפילו שהוא הגורם
למצב הרע
פ>*1.י(׳(.נו^ 0הישיר

שלן. השתחררי ממנו,
ונסי להתחיל מחדש.
את עשוייה להצליח אם תשימי לב למחזר
ביישן החושש לעשות זאת בגלוי.

11(1111

]1100

מחלה קלה תפיל אותך
למישכב לימים אחדים.
אל תזלזל בהוראות הרופא.
בכלל צפויים לך
כמה ימים בהם תרבה
לשהות בבית. שינויי
מזג־אוויר ישפיעו עליך
גס כן, ויבטלו כמה מ־תוכניותיו
לשבוע זה.
מדי
אל תתני יותר
אמון בזה שיקסים או״
תן בסוף שבוע זה. בייחוד היזהרי לך
אס הוא בן מזל דלי. שמרי על עירנות.

אתה מבזבז יותר מדי
ואינן מסוגל להגיע
לידי ביצוע כהלכה של
שום דבר. במקביל
אתה מזניח את העי סוק
הנוכחי שלן. יח סין
עם בת זוגן יחמי רו
השבוע עד כדי פירוד
מוחלט. הפסק את
פזרנותן, נסה לרכוש
דברים חיוניים השבוע,
כמו דירה, עסק וכדומה. סיכוי שתצליח.

האנרגיה שלך מוגבלת.
לא כדאי לך להתאמץ
יתר על המידה
בשבוע זה, אחרת
תתמוטטי ותת־כרבלי
שוב בתוך עצמך.
המתח הרב שפקד
אותך בעניינים רומאנטיים
מזיק אף הוא.
השבוע מוטב לך לנסות
ולהטות את העניינים
לאפיקים שיגרתייס ושקטים יותר. יום א׳
חבא יביא לשיפור ניכר במצב־הרוח והכיס.

העקרבים יחיו השבוע עצבניים ומתוחים.
תחילת השבוע תהיה רעה, המשכו ישתפר

בהדרגה ויגיע לשיא ב־שבת.
שבת עשוייה לחולל
מיפנה חשוב ורציני
בחייך. השליחות
אותה הטלת על מישהו
לא תישא את התוצאות
שקיוות, אך גם לא ת־אכזבך.
ביום ג׳ הימנע
מלצאת לבילויים או ל:1
7 2או דז שונ ר -
,)7 .יגוידונר
שחק מישחקי־מזל. עיין
יהיטב
בעיתוני יום שי־שי.
רבים הסיכויים שתמצא שם את אשר
הנך מחפש זה זמן רב. הרבה במנוחה.

קולנוע סרטים
מס עאל החיים
התקווה שכנקמה (פריז, תל־אביב,
ארצות הברית) — צייד שנפצע על־ידי דוב
ענק, מופקר בלב שממד״ כשזזוא כבר גוסס,
האיש חוזר בכוחות עצמו לאיתנו, וחבריו,
במסעם המפרך, נרדפים על־ידי יסודי מצ פון.
סופם שייפגשו-שוב, בסוף הדרך.
סיפור אמיתי זה, שקרה בתקופה המוק דמת
של ישוב אמריקה הצפונית, משמש
לבמאי ריצ׳ארד סאראפיאן מקור השראה
לסיפור מוסר שבו אדם, אשר אינו מאמין
תחילה אלא רק בעצמו, מגיע בסופו של
דבר אל ההכרה כי יש לו צורך גם בעולם
הסובב אותן.
לזכותו של סאראפיאן יש לציין את ה עוצמה
החזותית הבלתי־רגילה של הסרט,
שיש בו מעט מאוד דיאלוגים, אבל הרבה
מראות שלא יישכחו במהרה: ספינה הנגררת
על גלגלים ביבשה, ומרחפת כביכול
בין העצים, ניראית כרוח רפאים שכל אנ שיה
אכולים יסורי מצפון. יד שמתרוממת
מאחורי ערימת חול ונתקעת בו כדי למ שוך
גוף פצוע. כף צונחת לתוך מימיו
הזכים של נחל, וככל שהדם נשטף מן
היד, חוזרים אליה החיים.
מצד שני, דורש הסרט קיבה חזקה
מאוד מכל הבאים לראותו. הדוב המתעלל
בריצ׳ארד האריס בתחילת הסרט, או הטיפול
הפרימיטיבי שניתן לו לאחר מכן,
כולם מצולמים בפירוט העשוי לזעזע צו פים
רגישים יותר.
העימות בין עקרונות החיים הנוצריים
(כולל רמזים לחטא הקדמון שרובץ עליהם)
לבין עובדי האלילים, הסמליות של
הקרבת הפרט למען הכלל והשימוש הבזוי
שנעשה בו — כל אלה באים לידי ביטוי
בצורה קצת בוטה מדי, ולא תמיד מבוססת
די הצורך בתסריט עצמו.
ולבסוף, חסידי פעילות קולנועית לא

הקטנים הנלחמים מדי יום בעזרת תושייתם
בלבד בחזקים והגדולים מהם, או את האו מות
הקטנות המנסות לפלס להן דרך בין
המעצמות האדירות.
אולם מעלתו הגדולה ביותר של שפיל-
ברג היא, שעל אף הסמליות שניתן למצוא
בסירטו (המבוסס על סיפור שהופיע פעם
בפלייבוי) ,זהו בראש וראשונה תיאור חוו־ייה
אישית של אדם, והסמליות אינה מפריעה
אף לרגע לאמינות הסיפור. דנים ויור,
הנהג הנרדף, מעורר סימפטיה דווקא משום
שהוא דמות אמינה כל־כך, על מעלותיו
ועל חולשותיו.
בעזרת זוויות צילום שנבחרו בקפידה,
כדי להדגיש את האימה הגלומה במשאית,
עריכה המשתמשת היטב בכל אביזרי המ כונית
עם מתח מורט עצבים, ופם־קול
שתוכנן לכל פרטיו כדי לסייע בהפתעות
ולהדגיש את העצבנות — מצליח שפילברג
להביא אל הבד את אחד הסרטים המקוריים
של השנה.
בסופו של דבר, משאית כזאת, שאת פני
נהגה לא רואים אף פעם, רודפת אחרי
כל אחד מאיתנו בחיים.

תדריך
ת ל -א בי ב
צ׳רלי וואדי? (אלנבי, אר־צות־הברית)
:מומחה לריסוס־שדות שהפך
למומחה לריקון הספות, בסתיו ימיו. למות־חן
זה מעלות רבות: בימוי מעולה (דון
סיגל) :מישחק מצויין (וולתר מתאו) :פרצופים
שנחרתים בזכרון, פושעים מיקצו־עיים
ופושעים חובבנים; דו־שיח בהומור
וקצב משגע.
היו ר ש (אורדן, צרפת) :הנד
כוער־היפה של הבד הצרפתי, ז׳אן פול
בלמונדו יורש מיליונים מאביו שניספה
בתאונת מטוס מיסתורית. בין שתי יפהפיות,
הוא מגלה מיסתורין נוספים: יחד
עם רשת עתונים רבי־עצמה ובתי חרושת

אל תחיה נוקשה כל-כן. אתת חותן
דברים לפני שהספקת לשוקלם. אם תמשיך
בקו זה תמצא
עצמן עירום ועריה.
חיי החברה שלן אינם
מעודדים: אינן
מקובל על הרבה אנשים,
בגלל תכונות״
אופי שרצוי שתבדוק
אותן אצל רופא. שינויים
לטובת האינטר21ב
דצמבר •
סו בינו א ר
סים שלן יחולו בסוף
השבוע אם תדע להתנהג
בתבונה ובסבלנות, ולא תהסס ל-
חאיר־פנים אפילו לאנשים רחוקים.

את מרבה לחשוב על עצמו, ועל עצמך
בלבד. לצורך התקדמותך לא איכפת לך
לדרוס כל העומד בדרכך•
השבוע תנקום בך
מישהי באותה צורה.
חייך עם בן־זוגך יהיו
מתוחים בתחילת הש בוע,
אך המתח יחלוף
וייפסק בסופו. רצוי שתצאו
יחד לנופש ותת־רחקו
קצת מהסביבה הקבועה
שלכם. החליפו
את השמרטפית שלכם.

חדלי לטפס על אנשים
ולגרום להם צרות.
מישהו מחפש לנקום
בן והוא ינסה לעשות
זאת בסוף השבוע. הישמרי.
בן־זוגן מתרחק
ממן בגלל יצר השתלטנות
שבן: ביום ג׳ עלולים
הדברים להגיע
להתפוצצות. עסק אותו
עמדת לעשות יגרום
לן הפסדים לא גדולים, אן רישומם
על המשן עסקין יהיה ניכר. אורחים
שיבואו לביקור פתע יציעו לכם עיסקח
מושכת. היזהרו. זה לא ישתלם לכם.

וויכר כ״דואל״
סיוט על גלגלים
ישבעו נחת מן הקצב המדוד, המחושב
והאיטי של הסרט.
אולם מי שמחפש חווייה יוצאת דופן,
יבוא בהחלט על שכרו.

לפלדה שעליו לנהל, עליו, בראש וראשו נה
לפתור את תעלומת רצח אביו.
איזה מין עוזרת (פאר,
איטליה) :פלישה טוטאלית של עוזרת בית
אל עולמם של ארבעה גברים: אלמן מיזד־קן,
בחור מתבגר, ילד בגיל הגמילה ונער
שגילה את המין.

מאל (תכלת, תל־אביב, ארצות־הברית)
— נהג קם בבוקר, מחליט שהוא עם ומת חיל
לנסוע. סתם נסיעה רגילה לעבודה. ואז
מתלבשת לו על הזנב מפלצת בדמות מש אית
ענק. היא רודפת אחריו, מורידה אותו
מן הכביש, עוקפת אותו, ממתינה לו מאחו רי
סיבובים מסוכנים ומאיימת עליו בד!צ־טלבויות.
בעצם,
כל נהג התנסה כבר במיני דו־קרבות
כאלה, שבהם מוכנים לשלם עבור
עקיפה במחיר החיים. אבל כפי שהבמאי
סטיבן שפילברג ( )26 מציג את ההתמודדות
בין הואליאנט האדומה לאוטוקארס הענק,
מקבלת ההתנגשות ביניהם מימדים אגדיים
ממש. האיש שקם בבוקר, הוא באמת עם,
כי לא קשה לראות בו את כל האנשים

ירו שלים

מוות דו הרבכ בי שי ם

מעשיות קנטרברי (סמור,
איטליה) :פייר פאולו פאזוליני בפר שנות
ציורית מאוד על כמה קטעים וולג ריים
ממש, לסיפוריו של צ׳וסר.

חיפ ה
מלכודת החופש (אורה, אנגליה)
:הצד האפל והנוגה שמאחורי הקלעים
של פרשיות הריגול הניראות זוהרות ונר
צצות מחוץ. כשלמעשה, משמשים האנשים
ככלי מישחק בידי פוליטיקאים מושחתים.
מישחק טוב של דומיניק סאנדה, פול ניומן
ג׳ימס מייסון והארי אנדריוס.
הווולתהזהח 1* 0

הסיטו שנימעט לא ״אמן: מנהיגת מועצת הפועלות
מצהירה שהיתה במשך 43 שנה ..ידועה בציבור
בשנת 1926 עלו מרוסיה לישראל בבה ובעלה, ישראל
בר־יהודה. כמנהיגת פועלים צעירה, יפהפיה ושאפתנית,
נקלעה בבה לחוג הרוסי שהשתלט אז על מעמד הפועלים
בארץ. על ידידיהם הקרובים ביותר נימנו פרופסור
צעיר! ,בן־גילה של בבה, ואשתו. הם עלו שנתיים קודם
לה, גם כן מרוסיה: היו אלה ליובה וחיים הלפרין.
האהבה בין הלפרין ובבד. אידלסון פרחה לה, בחשאי,
!משך ארבע שנים. בשנת 1930 החליטו השניים לצאת עם
הרומן שלהם לאוויר העולם, להינשא.
ישראל בר־יהודה, מי שכיהן מאוחר יותר בשר התח בורה
בממשלת ישראל, הבין לליבה של אשתו שהתאהבה
באחר, הסכים להתגרש. הוא אף נדד מפתח־תקווה,
בה גר יחד עם בבה, ליגור, כדי להיות רחוק מגרושתו.

^ מ תי מעט יודע סוד, היה הסיפור ידוע מזה ימי
/דור. אולם בימים אלה, הוא הפך לנחלת הכלל :
בבה אידלסון, ידידתה הקרובה ביותר של גולדה מאיר.
מנהיגת מועצת הפועלות, וחברת הכת ההדוקה של ותיק׳
צמרת השילטון הודתה בפומבי :״הייתי חברתו לחיים
של פרופסור הלפרין.״
בעברית ברורה, פירוש המילים הוא: הייתי הידועה
בציבור שלו.
לאלפים ממיודעיהם של בני־הזוג, שהאמינו כל השנים
כי השניים נשואים נדת וכדין — היתד. זו הפתעה שלא
תיאמן.
שנן השניים לא היו צמד צעירים מודרניים בשנות
העשרים שלהם, שעברו לגור יחד ׳בדירה משותפת, עד
שיתחשק להם להיפרד.
השניים היו גבר ואשד. בשנות דד 70 שלהם, מה־
׳מכובדים ביותר ביישוב.

בבה אי דלם ון
אולם ליובה לא הסכימה לשמוע על גט. היא הבטיחה
להלפרין בי כל זמן שהיא חייה, הוא לא יוכל לשאת את
בבה לאישה.

לא איי ם,
לא לחץ

חיים הלפ רין 1״ל

ך * לפרץוככה החליטו לנקוט בצעד אמיץ ונועז —
( ) באותה תקופה — ולחיות כבעל ואישה ללא נישואין.
מאז, ומשך 43 השנים הבאות, עד לפטירתו של הלפרין,
יהיה ידוע בציבור בי אשתו של הלפרין היא בבה אידל־סון,
וכי בעלה של בבה אידלסון היינו חיים הלסרין.
העובדה שבבה אינה נושאת את שמו של הלסרין היתד.

אגזבגד שנו א ת
היתד. גם דמות שלישית בפרשה: ליובה הלפרין, אשתו
החוקית של אהובה של בבה.
לאחר 43 שנים של מלחמה ח׳שאות בין שתי הנשים,
על נפשו וגופו של הגבר ששתיהן אהבו — הפפד. עתה
המלחמה לגלוייה, אהוב ליבן אמנם נפטר — אך ירושתו,
בשווי חצי מיליון ל״י, היתד. חייה מאוד. וכשם ששתי
הנשים אחזו באותו גבר — הן יאחזו עתה באותה ירושה.
בבה אידלסון, שהיתה חמש פעמים חברת־כנסת, היא
אשה רבת־פעלים ומרץ למרות 78 שנות הייה.
ליומה הלפרין, בת ,77 היתד. פקידה, משד שנים
רבות בבנק הפועלים בתל-אביב.
פרום, חיים הילפרין היה אישיות ידועה במשק היש ראלי,
נפטר לפני כחצי שנה.
עתה, טוענת בבה: אני הייתי חברתו לחיים משך
43 שנה של פרופסור הלפרין.
ליובה טוענת: פרופסור הלפרין היה בעלי החוקי עד
יוטו האחרון ולי מגיע עזבונו.
התוצאה: בבה, השוכבת עתה בבית-חוילים בילינסון
׳כשהוא מתאוששת מניתוח במעיים — אשר במהלכו
לקתה אף בהתקפת־לב — הגישה תביעה לבית־המשפט
המחוזי בתל-אבוב, בה ביקשה להכיר בה כיורשתו שיל
הלפרין.
ליובה התנגדה, ובבה טענה כי ליובה חתומה על
מיסמך בו הייא !מוותרת על רכושו של הלפרין לטובתה
של בבה. על כך, עונה ליובה: להד״ם. דבר אחד ברור :
פרשת אהבתם של בבה והלפרין היא כל־כך סבוכה,
עד שבית־המשפט ייזקק לזמן רב כדי לפתור את הסבך,
להחליט למי לתת את חצי המיליון.

חלוצים
מתאה בי ם

ץ* יפור המשולש הרומנטי טומן בחובו אהבה
^ גדולה של שיתי נשים לגבר דגול — על כל כאבי
הלב, המלחמות והטרגדיות.

מובנת מאליה, משום שהיא היתד. אשת ציבור ואישיות
בזכות עצמה, ונשים מסוגה נוהגות לשאת את שם מש פחתן
הקודם (אם כי שמד. של בבה מביתה היה טרבטנ*
בדג, ואילו השם איהלסון היד, שמו של בר־יהודה, לפני
שעיברת ׳אותו).
ב־ 18 השנים הבאות עדיין יניסה הלפרין לשכנע את
אשתו לתת לו את הגט המיוחל. הוא מעולם לא איים
עליה, לא פנה לבתי־משפט, לא ניסה להכריח אותה. אפילו
״׳ברוגז״ לא היה בינו לבין אשתו — אם כי ידידיהם
זוכרים עד כמה רצו הוא ובבה להינשא כדת ובדין.
״הלפרין היה גבר בל-כד עדין וטוב־לב, הוא לא
יכול היה להריע לזבוב, אפילו אם הזבוב חיה מטריד
ביותר,״ מספרת שדה, מזכירתו של הלפרין ימשך 23 שנה.
במלחמת השחרור פקד את הלפרין ואשתו אסון. בינם
יחידם, אהרון, נלחם בכים פלוג׳ה — ונעדר. אובדן הבן
קרב את הליפרין לאשתו, והשניים לא חסכו כל מאמץ
לחפשו. במשך 15 שנה סירבו להתיר לצה״ל להכריז על
בנם כחליל, כשכל אותה עת הם חיים בין תקווה לייאוש.

זו שלו,
וזו גם כן

החנוה של גורדה

בבה אידלסון
ידידתה הקרובה
והוותיקה ביותר, ראש הממשלה גולדה מאיר, כפי שהופיעו
באלפי כנסים ציבוריים: זו ליד זו, מתייעצות יחדיו.

ף כל או תהעת, לא ויתר הליפרין על אהבתו הגדולה,
1בבה. הוא המשיך ליגור איתה, אולם אתת לשבוע
היה נפגש עם אשתו. סיפחה השבוע ליובה :״הוא היה
שלי יום אחד כל שבוע, עד יום מותו.״
מאז מות הבן הפסיק הלפרין לבקש מאשוגו את הגט,
!ולבבה היה ברוד כי סיכוייה להינשא !לו אפסיים. אולם
ידיעה זו לא פגעה אפילו במאום באהבת השניים. הלסרין
הקפיד להפריד בין חייו עם בבה, אותה בינה ״:אשתי״,
בכל מקום, ובכל טופס חשפי או רשמי למחצה — לבין
פגישותיו השבועיות עם ליובה, אותן ערך נדי לנחם
אותה, ולהתנחם על ידה על אובדנו של בנם המשותף.
(המשך בענד )22

אהבהש כו או!
(המשך מעמוד )21
היחסים בין בבה להלפרין היו יכולים
לשמש מופת לכל זוג נשוי כדת וכדין.
אהבתם הגדולה היתד. לשבת בסלון החמים
בדירתם, כשבבה מספרת להלפרין בהתרג שות
רבה על מאורעות היום, ואילו הוא
שוטח בפניה את תוכניותיו לקידומם של
הסטודנטים שלו.
תלמידיו של הלפרין היו חלק חשוב
במסכת חייהם. הלפרין היה נוהג לשכפל
— על חשבונו — את כל הרצאותיו, לחלקן
בין הסטודנטים ,״כדי שיהיה להם קל יותר
ללמוד.״ בבה היתד. עוזרת לו בכריכת ההר צאות
לחוברות קטנות.

אישור מ מלכ תי
לאהבה
ך * לפרץ דר ש מתלמידיו לפנות אליו
( | בכל בעיה גדולה כקטנה, הקשורה

שתי הצרות לא התראו, למרות הידידות
הרבה ששררה ביניהן לפני למעלה מ־45
שנה, בטרם פרוץ הרומן בין בבה לחיים.
בבה אינה מוכנה, עד היום לומר מילה
רעה אחת על ליובה. ליובה אינה מוכנה,
עד היום, להתייחס אל בבה ישירות. אולם
השבוע היא אמרה :״יש אנשים שמפסיקים
להיות בני־אדם, ונעשים לחיות.״
מביא מזל רע
ץםלבבה וגם לליובה, המבלה את כל
^ ימיה במיטבחון הקטן שבדירתה, יש
נושא אחד, בו מסכימות שתיהן — אהבתן
הגדולה לחיים הלפרין :״הוא היה אייש
גדול, ישר, הגון וחכם,״ אמרה השבוע
ליובה.
בשנה האחרונה ביקש הלפרין מבבה לא
אחת :״אנחנו מוכרחים לכתוב את הצוואה

ךךך! קטע משאלון שמילאה בבה אידלסון עבור ״ו.י.פ.״,
ך ן \ ן? ך 1ן
1 1 . 1 . 1 1 1 1 ,1 1 1אנציקלופדיה של אישים חשוביס, בו היא מצהירה כי
פרופסור חיים הלפרין הוא בעלה, וכי הם נישאו ב־ •1930 וזאת, למרות שהלפרין
לא קיבל גט מאשתו ליובה ולבן לא היה בעלה, והם לא נישאו מעולם.

ללימודיהם או לחייהם הפרטיים. וכך היתד.
בבה מוצאת עצמה מתרוצצת בין מוסדות
שונים, כדי להשיג לסטודנט של בעלה
מישרה, או דירה לסטודנטית העומדת להינשא.
בבה
אף היתד, המבקרת הראשונה של כל
מאמריו או תרגומיו של ד,לפרץ. הוא היה
נוהג לגלות ספרים או מאמרים ישנים
בשפה הרוסית, הנוגעים בדרך כלל ליהדות
או לחלוציות, משקיע את כל אונו בתר גומם,
ומשתף בכל ־שורה, אות ופסיק את
בבה.
כאשר זכה, ביום העצמאות האחרון, ב פרס
ישראל לחקלאות, שכב כבר על מיטת
חוליו. היתד, זו בבה אשר קיבלה מנשיא
המדינה דאז, זלמן שז״ר, את הפרם עבורו.
בכך זכתה לאישור ממלכתי לאהבתם.
הלפרין, פרופסור לחקלאות במקצועו,
עשה חייל אף במישור הציבורי. הוא היה
מנהלו הכללי הראשון של משרד־החקלאות,
ייסד את הבנק לחקלאות, ושימש כיו״ר
הדירקטוריון שלו עד יומו האחרון. משך
שנים רבות נשא במישרת פרופסור־מך
ר,מנין באוניברסיטה העברית. כשפרש לגמ לאות,
המשיך לכהן כפרופסור אורח באוניברסיטת
תל-אביב.

״אנ שים נעשים
חיו ת״
ף• כה היתד! בין היתר, גם סגנית
1יו״ר הכנסת, היתד, פעילה כל השנים
באירגוני נשים שונים. עד היום היא !מש ומשת
פטזכ״ל מועצת הפועלות, נחשבת למלכד,
המוכתרת של נשות ההסתדרות.

בהתאם לשינוי עשוי לזכות טופס אחד
במלוא הפרם הראשון
המצטבר.
הפרם הראשון בלוטו מצטבר
עד 500,000ל״י.
פרטים נוספים בדוכני המכירה.

כאשר הגיעה ליובה לגיל פרישה, נדרשה
על-ידי הבנק להתפטר, פנתה אל בעלה
לעזרה. הוא הצליח לשכנע את מנהלי בנק
הפועלים לתת לה עוד מספר שנות עבודה
בחצי מישרה. לאחר מספר שנים היא נדר שה
לעזוב גם את חצי המישרה. אז סידר
לה הלפרין עבודה בספריה רוסית, עימה היו
לו קשרים הדוקים עקב עבודות התרגום
שלו.
חיים ובבה התגוררו בדירה נאה, שהיתה
רשומה על שם שניהם, ברחוב רמברנדט
בתל-אביב. ליובה התגוררה בדירה צנועה,
בת שני חדרים, ברחוב פרוג בתל-אביב,
כשהיא משכירה אחד מהם לדיירת ,״כדי
לא להיות לבד כל הזמן.״

המשותפת שלנו. אני מרגיש שלא אחיה
עוד הרבה זמן.״ בבה סיפרה מאוחר יותר,
כי כל פעם היתד, מזדעזעת מכד, התחננה
בפניו לא לעשות זאת :״כשכותבים צוואה,
זה מביא מזל רע,״ טענה ,״אביך נפטר
כשהוא בן .98 נכונים לך עוד חיים ארו כים.״

שתי

ה בו ת
ף ראד! כי ד,לפרץ, למרות אמונו הרב ב־
^ אנשים, רצה לחסוך מבבה, אחרי מותו,
את הצרות המישפטיות אשר אכן נפלו
עליה עתה — ״באשמתי המלאה,״ כמו
שאומרת בבה — בעיקבות אי־כתיבת הצוואה.
לבבה
וחיים היו תוכניות מדוייקות מה
לעשות בחצי מיליון הלירות, אשר עמדו
לזכותם. הם הקציבו 30 אלף לירות להנצחת
שמו של אהרון — כנראה לאחזקת האולם
על־שמו הנמצא בבית־הספר החקלאי מקווה־ישראל.
את יתרת הכסף החליטו לתרום
לעידוד לימודי החקלאות בארץ. כך ביקשו
לתמוך בשתי האהבות הגדולות של ד,לפ־רץ:
החקלאות והסטודנטים. לבבה עצמה
לא נועד שום חלק בכסף.
דמעות בעיניים
ליובה היו רעיונות אחרים מה לע שות
בכסף. אמנם, בתצהירה בבית-
המישפט טענה כי היא רוצה להנציח את
זכר בעלה. אולם השבוע הודתה כי היא
לא יודעת עדיין מה היא תעשה בכסף —
אם וכאשר תקבל אותו.
היה זה אולי סמלי, כי כאשר נפל חיים
הלפרין באופן פיתאומי על ד,ריצפה בביתו,
עת לקה בשטף־דם במוח — ממנו נפטר
כעבור ימים מספר — הוא עסק בתרגומו
מרוסית של מאמר, שדן בבעיות מעמדה
החוקי של האשד, היהודיה בגולת אירופה.
במ*שך כל ימי מחלתו, בהט היה משותק
בחצי גופו ונטול כודדדיבור — טיפלה בו
בבה בצורה שהעלתה דמעות בעיני כל מי
שהתבונן בהם.
ביום מותו, מתו קצת גם שתי הנשים
שאהבו אותו: ליובה נפלה למישכב, ובבה,
לפי עדות מזכירותיה במועצת הפועלות,
החלה לדעוך, עד שנתקפה במחלה.
העולם הזה 1900

משורה י שחרר רק המוות

היא הגיעה מהוליווד ישר לג׳קי — כמו
שמגיעים מהוליווד: לבושה ריסים דגל,
מכנסי־עור צמודים, ומכונית־ספורט בצבע
כסף, כשהבעל והילדים נשארים מאחור,
בארץ החלומות.
היתה זו כמובן — ואיו אחרת —
הפסלת אילנה גור, שקפצה אלינו לביקור
של חודשיים לראות כיצד השפיעה המל חמה
האחרונה על התקדמות הבנייה בבית
החדש שלה ביפו.
השפיעה רע מאוד. הבית עמד עדיין לא
גמור, מוצף במי השטפונות הטריים.
טוב, אבל פעם הוא ייגמר הרי. ואז,
מבטיחה לנו אילנה, היא תערוך חנוכת־בית
כזו, שתשים בכיס את כל שנראה
בישראל עד אז.

ככת, בכל אופן, מאמינים במישפחת
סחה המפורסמת. זו הכוללת את בוסי
סחה המפורסם, את אחיו המפורסמים
קצת פחות, ושאר הגוורדיה.
בהקשר למה נזכרתי בזה ז אה, כן.
אתם זוכרים ודאי שליאורה סחה,
בתו של יעקב, אחיו של בוסי — נישאה
לפני מספר חודשים, בטקס מרשים, לזמר
בועז שרעבי, בנוכחות כל המי ומי,
וגם מי שלא.
והנה בימים האחרונים התחלתי לשמוע
שמועות יותר ויותר עקשניות על חילוקי
דיעות בין בני הזוג. והמקפידים אף טו־ענים
שלא סתם חילוקי דיעות, אלא
קרע של ממש.
אבל מה רציתי בעצם לספר ז אה, כן,
נזכרתי. היה זה בעת טקס הנישואין,
שמישהו שאל את אבי הכלה בצחוק,
אם הוא לא חושש להשיא את בתו לזמר.
שכן זמרים ושאר אנשי בוהמה ידועים
בנטייתם הרבה להתגרש, לא רק להתחתן.
גילה
אז יעקב לשואל :״אצלנו במיש־פחה,
מנישואין משחרר רק המוות.״
אמר אמר.

הוא שמנמן, בעל הופעה שיגרתית,
בן — 55 בכלל לא הטיפוס הציבעוני
והמבריק של הפלייבוי הקלאסי, הצעיר
והחתיך.
משום כך, תתקשו להבין מדוע החלו 1 מקוננות כל נערות הזוהר המקצועיות,
1כאשר נודע לחן שלב ליברמן עומד
לנטוש את הארץ, עד להודעה חדשה.
מה שרק מוכיח שאתם אינכם נערות י זוהר. כי לוא הייתם — חייתם יודעים
מה גדול ההפסד.
שכן ליברמן — ואל תתחשבו באיך
שהוא נראה — היה אחד הפלייבויים
הגדולים בארץ הקטנה הזו. תמיד אפשר
היה לראות אותו בחברת אחת או אחדות
מחשאפות הרציניות שהיו בשוק באותה
תקופה. ולפעמים הן אפילו לא היו כלל

הבעל הוא רפי שאולי, המאהב הוא
ורגר שטראוב, מנהל טיפניס, והאשה
המשותפת לשניהם היא מנדי שאולי.
ולכן נדהמו קצת הקרומים שבאולם
בית־המישפט, כאשר הכריז השופט כי

הבער הוציא את המאהב בעונות
בועז וליאורה

צתן, אשתו של אייבי נתן.
אחר — השחקנית חנה עדן.

ובזמנו
אם ל
הזכיר
רק שתיים מרבות, רבות.
לא תמיד הוא בילה איתן. לפעמים
הוא גם היה המלאך המושיע שלהן.
סיפור אחר, שלא פורסם עד היום: כאשר
ריקה זראי הגיעה לפאריס — היה זה
דב שתמך בה, בתקופה הקשה הראשונה

הפלייבוי הסתבך
שלה, במשך שנתיים תמימות — עד שהתפרסמה
ועלתה על דרך המלך.
בתל־אביב, נהג ליברמן להתאכסן ב*
שרתון — כדי שיוכל לרדת מחדרו ישר

שטראוב, החשוד בכך שהוא קשור בעסקי
ההצתה, הפריצה, והעלמות-המס
במועדון טיפניס — ישוחרר ממעצרו בערבות
של 60 אלף ל״י — ורפי קם
ממקומו, והודיע כי הוא יחתום על הערבות.

מו ע דון -ה לי ל ה, כפי שהס ביר.

שאפות, אלא סתם נקבות. לא חשוב.
במרד לא היה סנוב, וכתעשיין מודרני
העדיף את הכמות על האיכות. לא אחת,
אפשר היה לראותו גם עם נשים נשואות,
כמה מהן די מפורסמות, סועד במסעדות-
יוקרה, או מבלה במקומות אינטימיים.
לא חיה ספק שהיה לו כוח שיכנוע מיס-
תורי לגבי הנשים.
את מנהגו זח, של בילוי קבוצתי, הוא
הביא עימו עוד מפאריס, משם הגיע
ארצה. שם, לא נראה הבחור מעולם
בערב, שלא בחברת חמולה של שבע־שמונה
חתיכות.
בארץ, היתה צמודה אליו, בזמנו, רוזי

אילנה

הוא היה מוציא מאות לירות בלילה,
מזמין את כל מי שנמצא בסביבה ל-
שמפניה — כשהוא עצמו אינו שותה
מעולם מאומה, מלבד מיץ אשכוליות.
אלא שהחיים היפים הללו באו עתה
לסיומם, לפחות הזמני.
מכוניתו של לבירמן התרוקנה: תמיד
הוא היה נוהג להעמיס אותה בערימות
של גרבי ניילון, מתוצרת מפעלו, ולחלק
מתנות לידידותיו.
עכשיו, לא נותר יותר מה לחלק :
חובות מפעל הגרבונים שלו, גרב־יפה
(מפיבה) הצטברו לשיא של 14 מיליון
ל״י, כשלחלק מהנושים יש סיכוי חלש
מאוד לקבל את כספם בחזרה.
מפעל הגרבונים השני שלו, בצרפת,
נכנס גם הוא לקשיים חמורים, ומונה לו
כונס נכסים. חברת־שיווק נוספת של לי ברמן,
שעסקה בשיווק לאמריקה, נכשלה
גם היא. בקיצור, התמוטטות כללית.
אולם אם אני מכירה את דב כהלכה,
זה לא סוף הקיץ, סוף הדרך. בסך־הכל
נגרמו הקשיים הקטנים — ומה זה אצל
ליברמן כמה עשרות מיליונים? — בגלל
משברים בייצוא ובעיות מימון.
הערכתי היא, שהתעשיין הוותיק עוד
ישתחרר מסבך חוטי הניילון שאפפו
אותו, ובנות ציון תשובנה לצהול ולחולל
בחברתו.

מתגרשת?
עוד לא בטוח, אבל

קיים חשש רציני. מירי
אלוני הזמרת המפורסמת,
הנשואה לשחקן
נחום שליט, עוברת
לאחרונה משבר רציני
בחיי הנישואין שלה,
ולמרות שנעשים מאמצים
נואשים להציל —
אינני מוכנה כרגע להתערב
מה תהיה התוצאה.

רפי היה לבוש בצורה ספורטיבית, וכתוצאה
מכך העריך השופט לא נכונה את
מעמדו בעולם הפיננסים.
״מה יש לך בכלל \״ התעניין השופט,
רפי הסביר שיש לו מסעדה סינית, ו־דרגסטור,
ועוד כמה זוטות. בקיצור 60 ,
אלף עוד יש לו, אל ידאג כבוד השופט.
רפי הופיע לבית־המישפט בחברת מנדי,
שהיא אמנם אשתו, אבל הם חיים בנפרד
מזה עידן. ולמה הוא בא לשחרר בערבות
את הידיד של אשתו, תשאלו ! אז אולי
לא תאמינו — אבל בגלל שהידיד של
אשתו הוא גם ידיד שלו.
רפי התיידד עם ותר כאשר הוא בא
לווילה שלו בספרד, שם התגוררה מנדי,
כדי לבקר את בתם דנה, הוא תהה אז על
קנקנו של ידיד אשתו, הגיע למסקנה כי
הוא בסדר, ואפשר להשאיר את אשתו
בידיו.
עכשיו הוא החזיר את ידידו לזרועות
אשתו.
אבל מי שמכיר את רפי, לא הופתע
כלל. כי רפי למען החברים מוכן לעשות
הרבה. כולם עוד זוכרים איך שבזמנו,
כ שאורי זו ה ר ישב בקלבוש, הגיע אליו
רפי לבית־המעצר כשהוא מביא עימו
אוכל סיני מהמסעדה שלו, והופיע לכל
ישיבות בית״המישפט.
בקיצור, אם אתם דווקא חייבים לחיות
עצורים — אינכם יכולים לקוות לחבר
טוב יותר מרפי.

הוראת הרמטכ״ל לגלח את הזקנים המפריעים י
למסכות הגז. פסחה גונל קצין ן הלזחסה בגזים
9אחת מהצזזרותיו המ פוצצות
של שר־חחוץ האמ ריקאי
הנרי קיסיגג׳ר, בשרשרת
מסעותיו האחרונים
במיזרח התיכון, היתה :״בכל
פעם שאני נפגש עם שר־חוץ
ערבי — הוא מנשק אותי על
שתי לחיי, ואילו אבא אכן
לעולם אינו עושה זאת.״ כאשר
עזב קיסינג׳ר בפעם האחרונה
את הארץ, אמרה לו ראש-
הממשלה גולדה מאיר :
״אילו הייתי ערבי, הייתי מנשקת
אותך.״
9בדיון המדיני הראשון
שהתקיים בכנסת השמינית,
גילה הח״ב החדש אריאל
(״אריק״) שרץ את הפטנט
לפיו על-ידי לחיצת כפתור
אפשר להפעיל את המיקרופון
המוצב לפני כל ח״כ, באמ צעותו
ניתן לקרוא קריאות-
ביניים. התגלית שיעשעה אותו,
והוא לא הפסיק לאורך כל
הישיבה לקרוא קריאות־ביניים.
קריאותיו הרגיזו את גולדה
מאיר, שישבה לייד שולחן הממשלה
שורה אחת לפניו. ל פתע
היא הסבה את ראשה,
ונזפה באריק :״אם לא תפסיק
להפריע, אנחנו נפריע גם לך!״
בו במקום השיב לה האלוף:
״גברתי ראש־הממשלה, את
כבר מזמן מפריעה לי !״
! 9באותו דיון התבלבל
אריק שרון בין ספסלי הכנסת,
התיישב בטעות במושבו ה פנוי
של שר־האוצר פינחס
ספיר ליד שולחן הממשלה.
גולדה היפנתה את תשומת ליבו
לטעות והוא עבר חזרה למקומו
הקבוע.
! 9עמיתו למיפלגה של
שרון, מנהיג הליכוד ח״כ מנחם
כנין, התקנא כנראה בל שונו
המתפתלת של שר־החוץ

סאלבוור דאלי
הצייר הצייר
של . 30 רישומים אכספרסיוניסטיס סאטיריים.
חדרים, מוקפת גינה ענקית מפלאסטיק עטופה
אבא אבן, התייחס במהלך או תו
דיון להופעה של אבן בט לוויזיה,
בה קרא להצביע נגד
הליכוד :״כאשר אתה מדבר
עם זרים, ואפילו אל אוייבים,
לשונך רכה כדונג, עדינה כ משי.
אבל כאשר אתה מדבר
אל בני עמך, לשונך מתקרדמת
ומתגססת !״
׳ 9ביום השישי האחרון
אחרי־הצהריים, הוציא שר-הד
ביטחון משה דיין הוראה ש
בכתבה
מצולמת גדולה בעיתון גברים גתוכי. כץ בן היסו׳ ,שהיה
תינוק כשהוריו ברחו מגרמניה הנאצית דרך רוסיה ויפאן והתנחלו
באקוודור, מתואר כיוזם בעל תנופה המקדיש את כל חייו לעסקיו,
אבל מוצא בכל זאת זמן להשתתף במירוצי־מכוניות, לגדל סוסי־מירוץ
ולהחזיק ביאכטה ביס הקאריבי. העיתון מגלה כי בנו, איתן, מנצח
אותו בכל משחקי השחמת שהם עורכים. שפמו השחור מיוחס
בכתבה לנעוריו בדרוס־אמריקה, שס היה אלוף איגרוף במישקל זבוב.

הספרדי הנודע, הזמין לביקור בביתו שבפורט ליגאט את
הישראלי עו״ד יעקב גילדור, המציג עתה בתל־אביב תערוכה
גילדור הציג את ציוריו בפני דאלי, המתגורר בדירה בת 50
בהינומה כשבחצר מתרוצצות יפהפיות עירומות כביום היוולדן.

לא להרשות לכתבים לסקר את
פינוי הצד המערבי של תעלת-
סואץ. באותו יום התקשר ראש
צוות הטלוויזיה סי.בי.אס בארץ,
הודיע לדיין בשם עיתונאי
החוץ כי הוא וחבריו יור דים
למערב התעלה, ואם זה
לא מוצא חן בעיניו, הוא יכול
להורות לאסור אותם. האיום
עזר, והכתבים קיבלו אישור.
9הנוכחים בישיבת הנהלת
המפד״ל שהתקיימה ביום
החמישי השבוע, הזדעזעו. שר־הפנים
ד״ר יוסף בורג נאם,
התייחס להצהרותיו שהתפרסמו
בעיתונות, אמר בין השאר:
״אני לא רוצה שיגידו על ה־מיפלגה
שהיא מיפלגד. שאין
לד, דם וביצים.״ משפט כזה
מפיו של שר־הפנים חמור הס בר,
זיעזע במיוחד את שר־הסעד
מיכאל חזני שעיקם
את פרצופו, אמר :״פוי!״
9את המחלוקת שפרצה
בין חברי הכנסת בדבר סדר
הישיבה באולם המליאה, הגדיר
ח״כ המערך אבדהם זילבר־כרג;
בהסתמכו על הפסוק ה־תנ״כי,
כ״וויכוח בין אדם למ קום״.
9׳ואילו
שר־האוצר פינחס
ספיר מרבה באחרונה להשתמש
בפסוק ״אני הגבר בשינוי
קל :״אני הגייבר״ (הנותן, באידיש).
9הגזירה
שהוציא הר־מטכ״ל
דויד (״דדו״) אלעזר
המחייבת את כל חיילי צה״ל
לגלח את זקניהם, גרמה לתר עומת
בין חיילי המילואים. הנימוק
הרישמי היה כי הזקן
מפריע למסכות הגז. אחד המילואימניקים,
צכי פרידמן,
לשעבר עורך העיתון הכלכלי
שער, סירב לגלח את זקנו
ומשהובא למישפט בפני המג״ד.
תבע להישפט בפני קצין שיפוט
בכיר שהוא
הידוע בזקנו העבות. מספר
פרידמן :״כשנכנסתי למשפט
אצל המפקד, ראיתי כי בפינה
יושב יהודי בעל זקן, אשר זקנו
•של המפקד היה פסיק לעומת
הזקן שלו. שואל אותי המפקד:
,מה העניינים!,׳ השבתי לו:
,הביאו אותי אליו למישפט כי
אני לא רוצה להוריד את הזקן
עד שאתה לא תוריד את
שלך.׳ שאל המפקד, :ולמה אתה

חושב צריך להוריד את הזקן?׳
השבתי, :הרמטכ״ל אומר שהזקן
מפריע למסכות הגז.׳ פרץ
המפקד בצחוק, הצביע על בעל
הזקן שישב בפינה בשקט,
אמר, :אתה יודע מי זה? זה
קצין הלוחמה בגזים האוגדתי.״
9 :עם עלייתו החוזרת ל כותרות,
תחילה כראש ד,מיש-
לחת הצבאית הישראלית ל שיחות
ז׳נבה ואחר עם מינויו
לאלוף פיקוד הצפון, גילתה ה שבוע
ריטח גור, אשתו בת
ה־ 40 של אלוף מרדכי (״מו טה״)
גור, איך הכירה בזמנו
את מוטה ועל החוויות המ שותפות
הראשונות שהם עברו
יחד. השניים ניפגשו לראשונה
בחתונה של זוג חברים. תחילה
הם לא מצאו־חן אחד בעיני
דשני. אך ריטה רצתה לנסוע
לאילת .״הכבישים אז לא היו
טובים,״ היא סיפרה ,״ובטיול
כזה ׳נזקקו לג׳יפים. דיברתי עם
החברה שלי ־והצעתי לה שנת לבש
על מוטה וניסע לאילת.
לבסוף הוא בא, עם טנדר דווקא,
ונסענו לגליל. הם ישבו
מאחור ואני הייתי צריכה לשבת
בקבינה. לידו. כמעט שבכיתי.
רציתי לשבת ליד החברה שלי.
התיישבתי לידו. קצת עשה
עלי רושם. סגן־אלוף צעיר בן
,27 צנחן. התחלנו לדבר והוא
סיפר לי על צניחות ושקיעה.
ואני אמרתי את דיעותי על
חינוך. והוא על מנהיגות. ובסיבוב
ליד נתניה, אני כבר הח

לטתי
שזה הגבר של חיי. בערב
בילינו על הכינרת, היה
מאוד רומנטי, לאחר הטיול ל כינרת,
היו צרות בצפון ולא
ראיתי אותו ארבעה ימים. ביום
הרביעי, הוא הגיע לבית חורי.
שתינו קפה וירדנו. ציפיתי
שישאל מה אני רוצה לעשות,
לאן הולכים, מתי הולכים. הוא
לא שאל. הוא נכנס לטנדר,
התניע אותו ונסענו להוף תל־ברוך.
וכאן באה לי ההפתעה
הגדולה. ישבנו במכונית שלוש
שעות ודיברנו, והוא לא ניסה
לגעת בי, ואחר־כך הוא הסיע
אותי הביתה. הוא פשוט רצה
לדבר איתי מ4קט. ואני, כשחזרתי
הביתה, ידעתי שאני
אוהבת איש מקורי באמת.״
׳ 9הסופר־משורר חיים
גורי ירד בימים אלה לסיני ל הרים
את המורל לחיילים. באחת
הפגישות סיפר׳ כי לפני
מיספר שבועות, בתוקף תפ קידו
כמרצה באוניברסיטה, בחן
בוגרת במגמה הפדגוגית שעמ דה
לקבל תעודת הסמכה להו ראה.
הוא נתן לה להסביר לו
את אחד משירי המשורר הל אומי
חיים נחמן ביאליק.
הסטודנטית לא נתקלה בקשיים
כשהקריאה את השורות המ תארות
את אמו האלמנה של
המשורר הטורחת לפרנס את
בניה. אולם לפתע נעצרה ודמעות
החלו זולגות מעיניה.
גורי נבהל, שאל אותה מה
קרה. המורה לעתיד, שחששה
מכישלון במיבחן, השיבר: ,
״אני לא מבינה את השיר.
חיפשתי בכל סיפרי ההסברה
ולא הצלחתי למצוא הסבר איד
זה בתחילת השיר הוא אומר
שאמו אלמנה, וכאן הוא אומר:
,עם קריאת הגבר היתד, נעו רה.׳״

9ספרות נכתבת לא רק
על נייר. גם על קירות בתי־שימוש.
בזאת נוכח השבוע
הסופר אהוד בן־עזר, שנכנס
לבית־שימוש צבאי, מצא כתובת
על הקיר :״אדם חלם בלילה
שהוא מת — קם בבוקר ורואה
שזה נכון.״
9איך זכה הכנר היהודי
הגאוני, המבקר עתה בארץ,
יחודי מנוחין, בשמו הפרטי?
בראיון לרפאד כשן, גילה
מנוחיו :״בזמנו הלכו אבי
ואמי לחפש דירה בניו־יורק,
ובאמת מצאו משהו יפה ברובע
מכובד של העיר. כאשר שמעה
בעלח־הבית כי השם הוא מנו-
חין, שאלה , :אתם יהודים?׳
הם השיבו, :כן.׳ והיא ענתה:
,מצטערת, זאת סביבה אקסקלוסיבית.
אינני רשאית להש כיר
כאן דירה ליהודים.׳ כאשר
ירדו הורי ממדרגות אותו בניין,
אמר אבי בכעס לאמי, :אם
יוולד לנו בן, נקרא לו יהודי.׳״

^ 283צ חו7ן, צחוק, אבל •

חיילינו
באפריקה נעקצו על־ידי זבוב הצ א ־ צ א.
יש פאלה שרק עם היציאה מאפריקה, התחילו לראות
שחורות.
באנגליה: איזהו הגיבור ן הכובש את היתרו .
הדישקוטקים בארץ חם כמו מרגלים: אחרי פירשום
הם נשרפ ים.
קינוח צבאי: לופתן.
במקום בין המצרים נשב בין ה מי צרים.
הפרדת הכוחות: גמסי לטובה!
בחזית הדרום ברן גדול.
האלוף גונן: כל חייל התוקף את דיין נושא בסל את
שרביט חמרש ״ ל .
הגנה על בארות״חנפט: גדר ־ טיל.
בירושלים: שלגי השנה, הכנות דאשתקד.

העולם הזה 1900

אשת היהלומן המיליונר, התובעת לענב את יציאתו, שנעת ־
היא גם נולדה באותו יום כאליזבט טיי־לזר.
יש לי גם שני בנים נפלאים.״
למרים סיידוף ישנה דעה קצת פחות
חיובית על בעלה, לפחות לאחרונה. בתביעת
המזונות שהגישה נגדו, באמצעות
עורך־הדיו אהרון ברקאי, ואשר בה ביק-
שה — 5,000.ל״י לחודש, טענה האשד: ,
״החיים בצוותא עם יהודה אינם אפש ריים,
עקב התנהגותו הרעה. הוא נעדר
•שבועות שלימים מהבית, וכן הפסיק לעזור
באחזקת הבית. רווחיו ׳נעים בין 25 אלף
ל־ 40 אלף דולר לחודש, תלוי בעונה וב מצב
העסקים.״ בימים שבהם שרר השלום
בין בני־הזוג, קיבלה האשד, מבעלה
— 5,000ל״י לחודש לכלכלת־הבית. המ שיכה
האשד, וסיפרה :״בעלי הודיע לי

.בעיניו, כפי הנראה, נוכח בעיותיה של
מדינת־ישראל, שעליהן הוא מוכן להרחיב
את הדיבור ברצון :
״הייתי בהונג־קונג,״ הוא מספר .״אם
הייתי גם בסין? אינני יכול לגלות. אני
יכול לגלות ששלחתי מכתב למאו־טסה־טונג,
ובו ביקשתי ממינו לקבלני לראיון.
ביקשתי ממנו להתערב למען מניעת שפי-
כות־דמים נוספת במזרח התיכון. אני מע ריץ
גדול שלו.״

סנ טו רי ם
מו ש ח תי ם
ך 1סיידוף דיעות ברורות על עתידה
/של ישראל :״הערבים יבואו לכאן,

במקום בטוח. גם כאשר אנחנו נוסעים
לאיזה מקום, איננו טסים באותו מטוס.
אם יקרה אסון, שיישאר אחד מאיתנו בחיים,
לדאוג למשפחה״.
האם אינו חושש לגורלו, ביום שבו
יבואו הערבים?
״לא,״ מגלה סיידוף .״לי הם לא יעשו
כלום. אני אשאר יפה, בבית שלי.״
אביו של סיידוף• עלה לארץ ב־,1919
מבוכארה. נראה שבמשפחה קיים חוש
ריח מפותח לגבי העתיד. :״הוא הרגיש
שמשהו עומד לקרות ברוסיה, ועזב ובא
לארץ,״ מספד סיידוף .״אבל הרויבלים ש הביא
איתו נשארו עד היום בעליית הגג.
לא היה מה לעשות איתם.

לחודש, עיקלה את רכוש הנזליונים שלו.
* הודה סיידו!* הוא יהודי רנדאשכו־לות:
מיליונר, יהלומן. ,מוסיקאי, ומחבר
חיבורים פילוסופיים, אשף מיטבה. בימים
אלה, לאחר שהוזעק על־ידי אשתו לבית
המשפט המחוזי בתל־אביב, הדהים את
באי־המשפט, כאשר הצהיר בפד,־מלא :״אני
מאמין שמדינת־ישראל צפוייה לחיסול.״
עקב אמונתו זו, נקט יהודה סיידוף
בבמה צעדים חיוניים :
• יצא לסיור במזרח הרחוק, במגמה
להעביר את עסקיו לשם.
י• המליץ בפני חבריו לנהוג כמותו.
• פנה למאו־טסה־יטונג בניסיון להציל
את המדינה ממר־גורלה.
• שלח את בנו בכורו, בן העשרים,
לניו־יורק (״שלחתי אותו לשם אחרי מל חמת
יום־הכיפורים. אני לא ירוצה שיחזור
לארץ, בדי שלא יגייסו אותו. אני פוחד
שלא ימות במילחמה.״)

היהלומן המליונר יהודה סיידוף עוסק
באחד מתחביביו הרבים, מבשל
צ׳ולנט טל גחלים בחצר הווילה שלו בהרצליה־פיתוח .״אני אוהב

מה מתבשל

להאכיל אנשים,״ מסביר המליונר, ההולך לישון בשבע בערב,
קם בשלוש בבוקר. אשתו תובעת ממנו עתה דמי־מזונות בסך
5000ל״י לחודש, טוענת כי הוא מרוויח בין 25ל־ 40 אלף דולר לחודש

ם גישח עם

מכל המיליונרים המתגוררים בהר־צליד*,פיתוח
ספק אם יש אחד ציורי
יותר מיהודה סיידוף 47 היהלומן יליד
ירושלים נוהג ללכת לישון בשבע בערב,
קם לעמל־יומו בשלוש בבוקר. טבעי אי־פוא
שחמש בבוקר היא שעה נורמלית
ביותר לגביו לקיום ראיון עיתונאי :״נא לצתי
לעמול קשות כדי לשכנעו לדחות
זאת לשבע וחצי,״ מדווח כתב העולם
הזה שנפגיש עימו הקפה כבר המתין לי,
חם ומהביל, והמי׳לייונר עסק !בהכנת ה־צ׳ולנט
על גחלים בחצר. למרות הקור המק פיא
היו כל חלונות הסלון פתוחים, וההסקה
לא פעלה , :אני מעדיף את החימום הטבעי,׳
הסביר לי סיידוף בחיוך, .יש קפה, יש
קוניאק, יש אוכל חם. זה מספיק׳.״

}יו לתביעת
> אשתו .,סיפר
״כנראה שאני
לי אשד, נהדרת.

המזונות שהגישה ינגדו
סיידוף בגילוי־לב :
באמת אשם בכל. יש
דומה לאליזבט טיילור.

כי היות שהוא חושש כי קיימת ׳סכנה
בארץ, הוא ׳מתכונן לעבור להתגורר בפי ליפינים.
ואכן, לאחרונה הוא שהה במזרח
הרחוק כחודש וחצי, ויצר שם קשרים עם
פירמות ידועות.״ לדברי האשד״ עלול בעלה
לעזוב את הארץ כל רגע.

לא נירגש
מהמכה
ך * שו פטיייי וילד, רשם בית־המש-
ן ן פט המחוזי בתליאב״ב, קיבל את דברי
האשה, הורה לעקל את רכושו של היהלומן
המיליונר — את חשבונותיו וכספותיו ב בנקים,
את ;מלטשות היהלומים שלו, את
מכוניתו, את הווילה המפוארת.
בית־המשפט מינה את סניגורה של האשה
כאפוטרופסה, וזה ביקש מבית־המשפט ל הבטיח
לאשר, את האפשרות לקבל את
מחצית נכסיו שיל הבעל, היות והיא ׳מתכו-
נינת לבקש גט ׳מבעלה.
מכה בזיו היתד. משפיעה קשה על כל
אדם. אולם סיידוף לא נראה נרגש ביותר.
הצרות המשפחתיות והכסיפיות מתגמדות

זה ברור. מתי — אינני יודע, אך המדינה
לא תוסיף להתקיים.״
סיידוף ניסה להזעיק גם את עמיתיו
לאסון הנוראי המתרחש ובא :״אמרתי
לחברים שלי בבורסת היהלומים שאני צופה
כאן הרם. דיברתי עם הנשיא שלנו,
משה שניצר. הזהרתי אותו. אמרתי לו
שצריך להציל את ההון, להעביר אותו
ליחו״ל.
״אבל הוא לא מבין. כולם לא מבינים.
,אם יקרה משהו,׳ הם ענו לי, ,נראה אז
מה יהיה׳.״
לאחר שהחליט להעתיק את עסקיו
למזרח־הרחוק, מגלה סיידוף, נקף או תו
מצפונו :״שיניתי את דעתי. בגלל
זה חזרתי לארץ. לא יכולתי להשאיר פה
יאת החברים שלי ברגעים הקשים.״
יחד עם ׳זאת נקט במספר אמצעי זהי רות,
העביר את בגו לארצות-הברית :
״זד, לא בגלל שאני מאמין כל־כך באסרי־קד״״
הסביר .״זו מדינה מושחתת. תראו
רק מי הם הסנטורים שם.
״אלא מה? מישהו מהמשפחה צריך להיות

״לאבי היו שתי נשים. אני נולדתי כש הוא
התחתן עם השנייה. התחלתי לעבוד
בגיל ,15 בתעשיית היהלומים. כל מה שיש
לי בחיים, זד, מעבודת שתי ידי. אני חושב
שיש לי אירקיו.200 .״
הוא גם מנסה לנהוג יכך :״אני מבשל,
ורוחץ יכלים, וכותב. כתבתי חיבורים פי לוסופיים,
ועל צ׳רלי צ׳פלין, ועל ענייני
רפואה.״
הוא גם שואף להופיע פעם עם הסקאלה
במילאינו. עד אז, הוא עוסק ברכישת דברי
אמנות במזרח הרחוק, כלי ׳מטבח מדנמרק,
ומה לא.
אולם חלומו הגדול הוא — להציל את
מדינת־ישראל מחורבנה — בדרך היחידה
האפשרית; באמצעות הסינים :״אם אני
רק אצליח לשכנע את מאו טסה־טונג
— אני בטוח שהוא יחזיר לי,״ משוכנע
המיליונר ,׳מעריצו של אבי העמלים.
אלא שגם אם יקבלו היו״ר לפגישה,
עלולה מדינת־ישראל להיחרב, אם אכן
יאשר בית־המשפט את בקשת אשתו של
׳סיידוף לעכב את יציאתו מהארץ, עד שיים־
דיר יאת ענייני הגט ביניהם, וד,מיליונר לא
יוכל להופיע לפגישה הגורלית עם היו״ר.

ברגע שנודע ער
הנו ד ת הנוחות,
צאו הא ו יב ים מעמדותיהם ומיהרו ללחוץ ידיים
מאח

1אב יפת
גחנו, כעכברים

מחוויר,ם, זד. לק

| ראת זה.
בהססנות, בחשש׳ אך יותר מכך בסקרנות.

עתה שמענו ברדיו על חתימת ההסכם
להפרדת הכוחות. לראשונה מאז החלה
המילחמה, לראשונה מזה שלושה חודשים.
הנחנו את נישקנו, פסענו מעבר לשקי החול
שהגנו על עמדותינו, בגיזרה שבחזית איס־מעיליה,
ויצאנו, חשופים, לשטח ההפקר.
להגיד שלום לאוייב.
שלושת החיילים המצריים שגזזו מ היד
חורשת המנגו שמנגד, לשטח ה הפקר
שביו עמדותינו, התקדמו בהיסוס.
אד הם התקדמו. והם היו ללא נשק.

ידיד 1 1 1 1 1 1 1 , 1ר 1חייל צה״ל אברהם אלמליח ו־
11 111 111 11 1חייל מצרי לוחצים ידיים ב־פגישתם
בשנוח־ההפקר שבין עמדותיהם, למחרת חתימת הסכם

הפרדת הכוחות. אתמול עוד ישבו בעמדות זה מול זה, נכונים
להרוג זה את זה. היום, שמחים שניהם על שהאתמול חלף. אלמליח,
יליד מרוקו, השכיב את הנוצרים על הארץ עם הבדיחות שסיפר.

!מפה ן״ טען אחד .״בקלות הייתם יבולים
לחטוף ׳כדור.״
לא נטלתי חלק בוויבוח. הייתי עדיין
נרגיש מדי מהמיפגש.
תמיד לקחתי את המילחמה באופן אישי.
בכל תקרית אש: ,כשהייתי בעמדה, הרגש תי
שהמצרים מנסים לחסל אותי אישית,
שלא אי׳כפת להם בכלל שיש לי אשד,
ושני ילדים. והנה פתאום, ואני נפגש עם
האדיב הזה שניסה להתנכל לי אתמול,
שהצליח להרוג חברים שלי — והוא צעיר
כמוני, נרגש כמוני. הוא בכלל לא רוצח
להרוג אותי עכשיו.
חשבתי לי גם, איך נראים הדברים
בעיני המצרים. אותו דבר, מן הסתם. רק
שחייהם ומותם היו קשים יותר, שכן בזמן
הראשון אחרי הפסקת האש, היתה מדיניות
צה״ל, בתגובה על אש מצרית, להשיב אש
בסדר גודל מקביל *.אולם בחודש האחרון
הם פתחו במילחמת התשה ממש, שכללה
הפגזות ארטילריות. מדיניות התגובה של
צה״ל שונתה. באחת התקריות הנחיתו
המצרים על מוצב עורפי שלנו שני מטחי
קטיושות — 64 פצצות — הרגו חייל ופצ עו
שבעה. אחר הפגיזו את הקו הקדמי
בכמאה פגזים. בתגובה, הנחית צה״ל על
שני המוצבים, בדיוק מולנו 2,500 ,פגזים.
קשה לתאר את הגיהינום שד,לו שם.
עתה, נפגשתי עם אנשי מוצבים אלה.
פלייבוי למצרים

שיח לוחמים

שיחה לבבית התפתחה בין קבוצת החיילים המצריים
והישראלים, שיצאו מעמדותיהם והתקדמו אלה לקראת
אלה, כשהם משאירים את כלי־נישקס מאחור. החיילים שפניהם מופנים למצלמה הם
חיילים מצריים, אלה שגבם למצלמה הם חיילים ישראלים. מימין, ממושקף: בר־שגיא.

שניים מהם היו הסונים, טיפוסים של
עובדי אדמה. השלישי נראה עירוני. שניים
היו מבוגרים, השלישי צעירצ׳יק, על פרצופו
פיצעי בגרות עדיין.
יצאנו לקראתם. בעמדה, נשארו חברינו
בחיפוי. יקודם שיצאנו, גילינו במשקפת
כי גם המצרים השאירו אנשים בחיפוי.
עמדת הצלף בשולי מוצבם, שבדרך כלל
היתד. ריקה, היתד, עתה מאויישת.
לא היה לנו יכל ביטחון שאין זה טריק,
שהמצרים לא יפתחו באש.
אבל בשלושת החודשים האחרונים סיכנו
את חיינו ללא הרף 24 ,שעות ביממה, למען
המלחמה.
מדבריס בידיים
** וזה, לא חששנו לסכן את חיינו ל-
^ מען השלום.
לפתע, עמדנו זה מול זח. המצרים
התנשמו בכבדות. לא ממאמץ — מ התרגשות.
אינני זוכר כיצד נהגתי אני.
אני זוכר רק את עוצמת החווייה:

אני עומד, ללא נשק, מול האדיב —
ואיננו:מתעתדים להרוג זה את זה.
לחצנו ידיים במבוכה. התחלנו לדבר.
משפטים סתמיים, חסרי קשר. העיקר לד בר,
ליצור קשר. לשבור את מועקת הזרות,
החשש.
איש מבינינו, הישראלים, לא ידע ערבית.
דיברנו אנגלית. איש מהמצרים לא
ידע אנגלית, והם דיברו ערבית.
שני הצדדים השלומו את החסר בתנועות
ידיים. הושטנו להם חפיסות טיים, רויאל,
אסקוט. הם כיבדו אותנו בקליאופטרה נפריד.
הפגישה
היתד, קצירה. פחות מחמש דקות.
החלפנו ברכות, טפחניו על שכם, קבענו
פגישה נוספת למחר בעשר בבוקר, וחזרנו
למוצב.

למהלח טוף כדורי יווחנו לחכר׳יה. התפתח ויכוח אם
1עשינו בחוכמה :״למה להסתכן סתם
— ביחוד עכשיו, כשאנחנו כבר מסתלקים

י־* פגישה השנייה היתד, כביר מתוכן
) ננת, לא ספונטאנית. צירפנו אלינו
את משה תמיר, שנולד בקאהיר. את אב רהם
אלמליח, שנולד אמנם במרוקו, אבל
אוצר הבדיחה והחידוד שלו היה מעיין
בלתי נידלה. ובעשיר בבוקר יצאנו שוב.
גם הפעם הגיעו שלושה מצרים. רק אחד
מהם השתתף בפגישה של אתמול. הוא
התנהג בחופשיות ובעליזות, הציג את שיני
רעיו, שהיו נרגשים ונבוכים — כמו כולנו
אתמול.
הפעם, היה אחד המצרים דובר אנגלית.
הוברר שהוא קצין מילואים. אלמליח לא
בייזבז זמן, החל שובר יאת הקרח בצרור
בדיחות שהשאיר את המצרים עם יכאב
בטן.
החלפנו שוב סיגריות. הענקנו למצרים
גם גליון פלייבוי (נר אה שמתנתה של אשת
הנשיא בכל זאת היגיעה, כי במחלקתנו
בלבד נחתו עשרה גליונות) .הם החלו
מעיינים בשקדנות, ויכולנו עסקנו, בדקות
הקרובות, בניתוח מדוקדק של מעלותיהן
הבולטות של העלמות הציבעוניות.
המצרים הופתעו לגלות שתמיר הוא
יליד קאהיר, התחילו חוקרים אותו
* חברים שאלו אותי לא אחת, בחופשות,
אס רק המצרים הם היוזמים תקריות.
באיזור הגיזרה שלי, לפחות, כך חיה: לא
אירע אף פעם שצח״ל יפתח באש.

לפרטים. כשהשתכנעו, הפך להיות אחד
משלהם, והם החליפו הבטחות לבקר זה
אצל זה, כשיבוא השלום.
״כן, העיקר שייבוא השלום,״ הסכימו
המצרים ,״נמאס מהמלחמות.״
אם הערבים מבלים את כל ימיהם ולילו תיהם
בחלומות בהקיץ על השמדת ישראל
ושחיטת היהודים — שלושת אלה היו
יוצאים מהכלל. מדהים היה לראות את
זהות ההשקפות בונם ליביננו. כל מד, שהם
רצו — זה שלום, ולהשתחרר ולחזור
הכיתה.
החלפנו פרטים אישיים. מצב משפחתי,
עבודה באזרחות. התברר שקצין המילואים
הוא מורה בבית־יספר באלכסנדריה .״׳אנח נו
קולגות,״ אמיר לו אלי אלקלעי .״אני
מורה וסגן מנהל.״

ה שינאה
חלפ ה
ף ין שני המורים נוצרה מיד שפה
4משותפת. הקצין הערבי גילה את ליבו,
החל מספר לנו:
״היה לי אח, במוצב סמור ׳כאן, והוא
נהרג מאש שלכם, לפני ז!מן מה.
״זה היה בשבילי הלם קשה. שנאתי
אתכם שינאה נוראה.
״אבל יום אחד התעוררתי, ופתאום
שאלתי את עצמי: השיינאה — מה היא
תועיל? הצער מובן לי. אבל ד,שי,נאה —
האם היא תחזיר לי את אד,י?
״ואז הבנתי שהדבר הנכון לעשותו, הוא
להילחם לישלום, לא לשינאה. החלטתי שאת
תלמידי, כשאחזור: מהמיליחמה, אחנך לש לום.
״לפני
כמד, שנים, עדיין אי־אפשר היה
לעשות זאת. היום, המצב אצלנו במצרים
השתנה, ואפשר בהחלט.״
הרגשנו נבוכים, ואחד מאיתנו הביע
את דיגשיות תנתומניו.
הגיעה שעת הפרידה. קבענו פגישה נוספת,
למחר בצד,די היום.
״אם אתם מביאים עוד סיגריות,״ ביקשו
המצרים ,״תביאו טיים. רויאל ואסקוט זה
זבל.״
״סחטיין,״ השיבנו .״ואתם תביאו רק
קליאופטרה.״

ף* פגישה השלישית כבר התנהגנו
>4בחוסר זהירות גימור, לא השארנו כל
חיפוי בעמידות מאחור. ראינו כי גם המצ רים
נהגו כך.
הפעם הצטרפו אלינו שני חיילים נוס פים.
אפרים, יליד עיראק, ובר־שגיא, יליד
גרמניה, שגדל מגיל שינה ביפאן, ועלה
לארץ אחדי מלחמת ששת־הימים. הוא שיגע
את המצרים עם היפאנית שלו.
הצטלמנו, והבטחנו למצרים למיסוד להם

העתקים. אפרים התחיל להסביר לד,ם איד
מבשלים קובה נוסח עיראק, אחר נואש :
״׳בשביל מה לקשקש כל כך החבה,״ הפסיק
.״!כשיבוא השלום, אתם !מוזמנים: כול כם
לביתי. כזאת קובה לא אכלתם בחייכם.״
רון
בוגש, עולה חדש מקנדה, התעניין
אצל המצרים אם הרמטכ״ל שלהם, גמאסי,
ביקר במוצב שלהם .״לא,״ השיבו המצרים,
נבוכים .״הוא לא הגיע לכאן.״
״זה בסדר,״ יניחם אותם רון .״׳גם ה־רמטכ״ל
שלנו לא היגיע אלינו״.

חוויי ת
בלתי נ שכחת
יה זד! היום בו נחתם ההסכם לחפ(
! רדת הכוחות. קצין היאו״ם טוריפטן
בכמן היה בסיור, עם שניים ׳מחבריו, לאורך
שביל הפטרולים, כשלפתע הבחין ב חייל
ישראלי שהזדקף בעמדתו, בידו האחת
מישיקפת ובשנייה הוא מנפנף בהתלהבות
לעבר אנשי האו״ם.
״ניגשנו אליו,״ סיפר בכמן ,״הוא סיפר
לנו בהתרגשות שהוא יליד אלכסנדריה,
עלה לישראל אחרי מיבצע סיני — ועתה,
כשצפה לעבר המוצב המצרי סמול, גילה
שם הבר לספסל הלימודים. הוא ביקש
ממני להסדיר פגישה ביניהם.
״הסברתי לו שאין לי סמכות לכך, אבל
אעביר את הבקשה למפקדי.
״העברתי — ולמחרת התקיימה הפגישה.
הישראלי לא טעה. היה זה באמת חיברו.
ואת התרגשותם של שגי האוייבים הידי דים
האלה, את ההודיה כולה, לא אשכח
יכל חיי.״
ישבנו למרגלות המוצב שלגו, בשטח
ההפקר, ושוחחנו על סיפלי קפה, כוסיות
( 777״לא הכי טעים,״ הגיבו השוודים
בנימוס) ועוגיות. עתה, משנחתם הסכם
הפרדת הכוחות, נתן דובר כוח־החירום
שיל האו״ם את אישורו לקולונל פר אולף
הלקויסט ,׳מפקד הגדוד השוודי של כוח
האדם בגיזרתנו, להעניק ראיון לעיתונאי
ישראלי. הסייג היחיד :״אין לשוחח בענ יינים
פוליטיים.״

חילופי שי

תצלום למען הנכדים: במרכז כתב העולם הזה זאב יפת,
מצידיו שני חיילים מצריים, קיצוני משמאל סמל דני רוסו,
קיצוני מימין אפרים. החייל המצרי ויפת מחזיקים בידיהם חבילות שי שקיבלו זה מזה.

קירבה בין החיילים הישראלים והמצרים,
ברגע שנחתם הסכם ההפרדה .״ברור לכולנו
שמחיר אתם יכולים לחזור ולהרוג איש
את רעהו, אם זאת תהיה הפקודה,״ אמר
אחד הקצינים ,״אולם מה שאנחנו רואים
פה, בימים האחרונים, מוכיח לנו שהשלום
באזורכם אפשרי. ששני הצדדים משתו קקים
אליו.״
הקולונל עוקב בעניין אחרי ההתרחשו־יות
ביאיזור, קורא. כל יום את הג׳רוזלס
פוסט. אנחנו מחליפים רשמים על משכו רות
ותנאי חיים. מסתבר שמשכורתו היא
6,000 כתר* לחודש — בעירך פי שלוש
ממשכורתו של סגן אלוף בצה״ל. מס
הכנסה מגיע בשוודיה ל־ 40 אחת.
* כתר שווה ללירה.

גם כוח הקנייה של הכתר שונה קצת
מזה. של הסגן־אלוף הישראלי. אמנם כיכר
לחם לבן עולה בשוודיה שתי ל״י, וקילו
בשד 45ל״י, אולם פריג׳ידר חדיש עולה
1,500ל״י, טלוויזיה בצבעים 1,300ל״י,
וולבו — 25,000ל״י.

מי לו אי ם 30 -
יו ם ב־ 4שנים
*** ירות חובה בשוודיה נמשך בין
שבעה לתשעה חודשים. בוגרי קורס
קצינים משרתים שנה ורביע. משכורת מי-
ניימום בסדיר — 400 כתר לחודש. בתום
הסדיר, יש גם לשוורים מילואים 30 :יום
אחת לארבע שנים.

ערכנו השוואות בין חייהם בשוודיה וח יינו
פה באיזור. :״אני מרבה לסייר באי־זור,
בתוקף תפקידי,״ סיפר לי הקולונל,
״האדמה באיזור איסמעיליה כל־כך פוריה
ודשנה, מצימיחיה גידולים נפלאים — ורמת
החיים של התושבים כל־כך נוראה. כך
בוודאי חיו אבותינו בתקופת התנ״ך. בתי
חימר משאבות מים, מעץ, מחרשות עץ
קטנות, קורות וענפים במקום גגות. שום
דבר לא השתנה, זה אלפי שנים.
״,אם ובוא השלום, והמשאבים העצומים
המוקדשים היום למלחמה יופנו להעלאת
רמת החיים, איזו ברכה תהיה זו לתושבים
כאן.״
לגמנו סיבוב נוסף של קפה. הפעייה
הגדולה של השוודים הי,א — איסור שתיית
משקאות אלכוהוליים בשעות היום .״זו
באמת הוראה קשוחה,״ הודו השוודים.
״שמעתי שפיתחתם קוד באלחוט, כדי
להזהיר מפני התקרבותו של קצין בכיר,
וכך לשתות בחופשיות,״ שאלתי את הק צינים
הזוטרים.
״אין תגובה,״ השיבו.
״מאוד מעניין,״ התחייך הקולונל.
אספקה פולנית
שוודים קמו !ממקומם :״הגיע הזמן
נ | להיפגש עם המפקיד המצרי,״ הסבירו.
״שאלה אחרונה,״ ביקשתי .״אתם מקבלים
את האספקה שלכם ׳משתי יחידות־עזר
של כוח האו״ם — יחידה קנדית ויחידה
פולנית. האם זה נכון שתמיד ייש לכם
פעיות עם הפולנים 1שמעתי שבימים שהפולנים
אחראים על האספקה, קיימת התמרמרות
בין החיילים שלכם, משום שדד
אספקה פשוט לא, מגיעה כסי,דרה.״
״באמת? מאוד ׳מעניין ו חזר הקולונל
והתחייך .״לי לא יידוע דבר על כך.״
התבוננתי באנשיו. הם שתקו, אבל להם,
היה ברור, ידוע הכל על כך.

עיתונאי -
ו טו ר אי!
ף כף ישבנו לנו על האדמה עם הקולר
1נל ושניים מקציניו, בכמן — מודד
ממשלתי באזרחות — ויוראורק לאייב,
מהנדס: כבישים במקצועו. מעלינו התנופף
דגל האיו״ם שהשוו,דים הביאו עי,מם (״:מה
שבטוח בטוח״) .השוודים היו מצוחצחים,
מגולחים, ולבושים למשעי .׳אנחנו, היש ראלים,
נראינו חורינים יחסית אליהם. גם
לא יחסית, למען האמת.
השוודים גילו עניין רב פנו. הם התקשו
להאמין שאני, העיתונאי, סתם טוראי,
חשדו בתחולה שהשארתי את דרגות הק צונה
׳מאיחור .״יש בכם הישראלים ומשהו
מיוחד מאוד, ואני אומר זאת במלוא ההע רכה,״
אמד הקולונל.
הוא סיפר על מה שנראה בעיניו כהישגו
הגדול ביותר — ייזום המיפגשים הקבועים
בין המפקדים המקומיים, למטרת חיסול
תקריות האש. ואכן, כל הבעיות השנויות
במחלוקת נפתרו במו״מ, במקום באש.
״בחודש האחרון לא נורתה בגיזרה שלנו
אף ידיה אחת,״ יאמר בסיפוק .״אינני כולל
את האש הארטילרית, שעל הפעלתה הוח לט
בדרגים גבוהים, לא מקומיים. כקצין
צבא מקצועי, אני מתפעל מהישגי אלה,
שהצילו חיי אדם, במקום להרוג.״
השוודים התרגשו
** שוודים בנדוד, ברובם המכריע,
) 4התנדפו לשירות מילואים בין שטעה
חודשים, אותו הם מבלים בעיקר בסיורים
באתרים האקזוטיים לגביהם. התופעה ש ריגשה
ללא יוצא מהכלל, את הסקנדינבים
קרי־המזג הללו, היו גילויי השמחה ויה־

ראיון בשטח ההפקר ״

את מפקד כוח האו״ם באיזור, קולונל פר אולף הלקויסט (שלישי

מימין) .הראיון נערו בשטח ההפקר שבין כוחות צה״ל לכוחות
המצרים, בחסות דגל האדם. מימין לשמאל: איש האדם יוראורק
לאייב, סרן ניר, הקולונל, יפת, איש האדם טורסטן בכמן.

.בימי
שלום ובימי

מלחמה

אגד

בשרות האומה

זהו אגד ^

אחרי כל גילוח
(תענוג ממש!|
£1ם / 001ז *1£
נ חו ח גברי ׳1108* 000

העולםהזה /שבועוןהחדשותהישראלי •
המערבת והפינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבו ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמסרם •הדפום החדש״ בע״ם,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור • הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
בספי בע״מ* העורר הראשי: אורי אבנרי המויל: העולם הזה בע״ם.

העולם הזה 1900

העול היה ערר 10 מסיבות נוידה
אצר המהות הנסוגים מארץ גושן

טנגו ווה 01 בסואץ טנגו אחרון בעיר סואץ, לפני פינוייה על ידי כוחות צה״ל,
רוקדים רונית רוזנשטיין וצנחן. בתמונה לנוטה: רונית, שרונה
ושרה, שלוש מתוך שבע הדוגמניות שירדו להשתתף בתצוגת האופנה בארץ גושן.

בעיר סואץ

ף* א הי ה זה היום המתאים ביותר ל /טיולים,
היום השני בשבוע שעבר:
הקור היה נוראי. גשמי זעף. הדרך לירושלים
נותקה. במרחבי סיני ירדו גשמים,
השתוללו רוחות. היתה זו קבלת־פנים זועפת,
מצד איתני הטבע, לשבע היפהפיות
שירדו מהמטוס בשדה־התעופה בפאיד.
אולם כל איתני הטבע לא יכלו לעצור
בעד הנועזות, שבאו לערוך פרידה מפאיד.
היו אלה הדוגמניות מנדי שאולי, שרה
גורן, שחנה מארש, ורונית רוזנשטיין.
איתן היו גם מלי ליבריך, שנחתה בלב
המדבר במעיל פרווה, מקסי שחור ותרבוש
שחור לראשה, ודליה ויינשטיין. ועל כולן
פיקחה האופנאית רוחק׳ה ברזין.
ליווה אותן האמרגן ראובן גרום (פסטיבל

הקצב, פסטיבל הילדים, ועתה פסטיבל
פאיד) המשרת שם, בסואץ, ואשר הביא
את הבנות לחבר׳ה שלו — וצוות העולם
הזה.
וכך, במשך שלושה ימים, חלפה להקת
פיקוד פאיד ברחבי הגיזרה, ערכה עשר
תצוגות אופנה, נפרדה מהחבר׳ה הנפרדים
מאפריקה.
ההתלהבות התחילה כבר בטרמינל
הצבאי בנמל־התעופה בדגוריון, כאשר
הבנות, בנעלי העקב המודרניות שלהן,
נישאות על כפיים בידי חיילים אביריים,
שעזרו להן לטפס אל מטוס התובלה הצבאי,
שלא נועד בדיוק לסוג כזה של נוסעים.
סערת האימים בחוץ קצת הדאיגה את
הבנות, אולם הטייס,
לאומיה שלום לאומיה השלישית: שלוש יפהפיות בנקודת המעבד שד האסנקה

י — הזמינו לתא הטייס,
והרגיען. למרות זאת הוציאה רוחק׳ה,
שהיא בחורה דתית, פחות או יותר, סידור,
והחלה מתפללת את תפילת הדרך.
הבנות האחרות שלפו אמצעי הרגעה
אחרים — את בקבוקי הבושם שלהן. ה חיילים
שהיו במטוס לא הצליחו להיפטר
מהריח שעות ארוכות לאחר הנחיתה, שימשו
נושא להשערות מרתקות בין חבריהם
ליחידה.

יו סי
פיפי

הנזירה והחיילים

חיילים מתפעלים מהופעתה של שרה גורן על
המסלול. גבה החשוף היווה הפתעה מרעננת,
לאחר שהיא עלתה על המסלול בלבוש נדירה (תמונה משמאל) מכוסה מכף רגל ועד ראש,
ורק לאחר מכן פשטה את החלק העליון, שהשאיר את גבה חשוף לגמרי.

ץ ץשוגעות, חיזרו למיטה החמה,״
היתה קבלת הפנים השאגנית ב־פאיד,
מצד חיילים מופתעים.
לרגע, התפתו הבנות לעשות בדיוק זאת.
אולם רק לרגע. באומץ־לב ראוי לציון הן
שמו נפשן בכפן, זינקו לתוך האוטובוס
שהמתין להן, ושהיה כלי ריכבן וחדר
ההלבשה שלהן בשלושת הימים הבאים.
כבר בשלב ראשוני זה החלה עולה
וצצה, עולה ומעיקה, הבעייה המרכזית
בכל מסע התענוגות: בעיית השירותים.
גם בימים כתיקונם נזקקות שבע בנות
לכמות הגונה של שירותים — ועל אחת
כמה וכמה בקור האימים של אותם ימים.
וכך, קיבלו הבנות לרשותן חייל בשם
יוסי, שמתפקידו היה לאתר להן, בכל אתר
ואתר, שירותים מתאימים, ולאבטח את
המיתקן בשעת שימוש. לא היה צורך ב
דמיון
מפותח, כדי לזכות את המסכן ב כינוי
לו זכה תוך זמן קצר — יוסי פיפי.

נזירה
ח שופה

^ דרך לפואץ התנהלה בעצלתיים, כ ן
\ שרוב התנועה על הציר נעה בכיוון
הפוך. שיירות אינסופיות של משאיות עמוסות
ציוד, וכלי רכב אחרים, נעו בכיוון
מזרחה. הנסיגה החלה.
התצוגה הראשונה התקיימה בשלוש ושלושים
אחר הצהרים, במשרדי חברת
הנפט בעיר. הבנות התלבשו במחסן־האוכל
של היחידה, מוקפות קרטונים חמישיות,
ערימות קופסאות שימורים, ומגשי ביצים.
התלהבות קהל הצופים היתה מרגשת.
״בשלושה חודשים שאנחנו כאן לא ראינו
הופעה מקסימה מזו,״ נשבעו החבר׳ה. ב יהוד
התפעלו משרה גורן בלבוש הנזירה.
היתה זו הצגה ראשונה, מאחר שרק
חצי היחידה צפתה בה. החצי השני בא
להצגה השנייה, שהתקיימה בארבע ושלושים.
אותה התלהבות. החבר׳ה היו במוראל
גבוה. הרעיון שעוד ארבע הימים יעזבו
את אפריקה רומם את רוחם.
התצוגה השלישית התקיימה בשש ב ערב,
באולם הקאזינו המפורסם של סואץ,
שהרבה לא נשאר מאביזריו.
בשלב זה, כבר הרגישו הבנות עצמן
ותיקות באפריקה, החלו לגלות יוזמה.
הן תפסו את ויקטור נחמיאס, צנחן

תושב באר־יעקב, תכניסו אותו אל
מאחורי הקלעים, הלבישו אותו באחד
הדגמים ובזוג נעליים, הרכיבו לראשו
פיאה נוכרית — והוציאו אותו אל המסלול.
ויקטור הנחמדה עבר חצי מסלול
לפני שהחבריה גילו מיהו.
המג״ד על
בתום התצוגה, עלה
המסלול :״אני רוצה להודות על מיבצע
בלתי רגיל,״ אמר .״היו לנו כאן כבר הופעות,
אבל זה היה פשוט עצום.״
מהתצוגה נחטפו הבנות לשתיית קפה
וקישקוש עם החבריה, ואחר לארוחת ערב
חגיגית עם קציני מטה היחידה. מסתבר
שמישהו מתח את רב־סרן יוסי, שהיה
אחראי לאירגון המופע, ודיווח לו שהמופע
יתקיים שבוע קודם. יוסי בישר בהתאם
לחבריה, הכין כרה וכל היתר —
לשווא. מובן שהפעם, לא האמינו לו כבר
שהבנות באות — וכך היתד, הפתעת ההופעה
מושלמת.

בלילה —
לצנחנים

ך• שעת הארוחה, הגיעו לשטח נציגי
1יחידת צנחנים סמוכה, הזמינו את הבנות
אליהם. המארחים לא ששו כל־כך לרעיון
לאבד את אורחותיהם, אולם ההח לטה
נשארה של הבנות.
אלא שבינתיים היתד, עוד עבודה רבה
לפני כן: שתי תצוגות נוספות. הן נערכו
במרתף אחד הבתים, בגלל ההאפלה שעדיין
היה צורך להקפיד עליה.
ב־ 11.30 בלילה סיימו הבנות את עבודת
יומן, והובאו, כל עוד נפשן בהן, לבניין
בו מתגוררים קציני האו״ם. שם פונו להן
שני חדרים, והן הוזמנו להצטרף למסיבה
שערכו חיילי האו״ם המוצבים בשטח.

5711

י * 11

אופנה באפריקה *חנ״^ד
שולחנות, בעוד הצנחנים ממלאים כל סנטימטר פנוי, מצטופפים

מבעד הדלתות והחלונות. מעולם לא זכו דוגמניות לקהל כה
מעריץ, כה נלהב — שלא נתן פסיק על הבגדים המדוגמנים,
התרכז רק במה שבתוכם, ליווה את המופע בקריאות־ביניים.

אלא שהבנות, מלבד מלי, שלא יכלה
יותר לעמוד על רגליה, החליטו לעשות
שעות נוספות, לקבל את הזמנת הצנחנים.
וכד יצאו, באשמורת שנייה, לעבר ביתד,מלון,
ששימש בית מגורים לצנחנים.
בחדר האוכל הענק, שעל שולחנותיו
נערמו הררי כיבוד, לא ד,״ה איש. מסתבר
שהצנחנים התייאשו מהתקווה שהבנות יגי עו,
הלכו לישון.
אלא שהם התעוררו מהר מאוד. תוך
דקות נשלפו כולם משקי־השינה ש להם,
בכל פינות הבניין. בקבוקי משקה
נפתחו, הכיבוד נכנם לפעולה, וערב הרי קודים
האחרון בסואץ נפתח רשמית.

יוןןיד
11 1111

מתחלף בנוף הג׳ונגלי של אפריקה
הנוף האנושי — אותו דבר: מקסים.

בסיף;
להת מו ט ט
ץ ץ יד לאחר ליל השירה עם הצנחנים,
הוסעה מנדי בבהילות לשדה־ד,תעופה,
כדי שתספיק להגיע עוד באותו בוקר למשפטו
של ידידה, מנהל טיפניס ורנר
שטראוב. הבנות האחרות המשיכו, מהלך
קרוב לשעתיים נסיעה, לאיסמעילייה, הר ביצו
שם שתי תצוגות נוספות, אחת ב־

צנחנים צוהלים, משתאים, מהורהרים, בעוד חברם מודה למנדי על
ההנאה שהעניקו לו ולחבריו היא וחברותיה, שהשתתפו בתצוגת האופנה.

ש רונה בעמדה הקדמית של צה״ל. המשאית
ברקע היא משאית אספקה לארמיה השלישית.
החיילים לידה — מצריים. בעקבות הכרזת הפרדת הכוחות, יצאו החיילים מעמדותיהם.

נעמדה הקומית

חיבוק עובי

רונית חבוקה עם סבל ערבי, אחד מקבוצת הסבלים העומקים
בהעמסת ופריקת האספקה לחיילי הארמיה השלישית.

אי-אפשר היה לקלוט את המוסיקה ברדיו,
לא היה בשטח כל טייפ, וכך רקדו
להם הזוגות, כשכל זוג שר, מהמהם, או
מזמזם לעצמו את מנגינתו.
אחרי הריקודים החלה השירה. שירד,
אדירה, שירת צנחנים, עד ארבע בבוקר.
או אז הגיע אורח נוסף לשמחה: היה
זה אחד החבריה ששכחו להעיר אותו:
״באמת היה נדמה לי שאני חולם שאני
שומע קולות של בחורות,״ מילמל.
התצוגה הבאה התקיימה למחרת בבוקר
— בבית־הסוהר בסואץ.
ומשם, הלאה: לנקודת המעבר של ה אספקה
לארמיה השלישית. הנוף המידברי

מיסגד ואחת סתם בווילה — שם נערכה
המסיבה לכבוד הצנחן, שטקס נישואיו על
המזח זכה לפירסום בעיתונים. החבריה
שחטו כבש לכבוד הבנות.
לחיילים הנפרדים מאפריקה — היתד, זו
הופעה מרתקת, מרעננת, פרידה אמיתית
משלושה חודשי שירות קשים. לבנות,
היתד, זו עבודה מפרכת, בתנאים קשים
•שהן לא הורגלו בם. תצוגה רדפה תצוגה
— אולם הן עמדו בעומס בגבורה.
הסוף היה ביום. הרביעי בבוקר. עוד
תצוגה אחרונה אצל הצנחנים של קצ׳ה,
בק״מ ד — 101-,וסוף. לפאיד, ללוד, לתל־אביב
— ולהתמוטט למיטות.