גליון 1901 מתאריך 6 בפברואר 1974

סיפורו של האיש העומד ב מר כז
הפרשה המסעירה את הממשלה

מ שבר
ה אנ רגי ה
הרא שון
(ואיך פתר! א1תו<
המלן כבר זקן,
דוד בא בימים.
וקר לו למסכן
בגדים כבר לא עוזרים.
שמיכות ותנורים,
פרוות וכל השאר —
כבר לא מחממים.
וקר למלך. קר.

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

העלאות המתירים התקבלו בצהלה
בצהלה נתק בלו ה ה על או ת ב שמחה: ה אננ ס לא ה תיי ק ר • גילויי עליצות
בפרברים #שר האוצר :״הציבור גילה בגרות אקסט רני ת עם העל את
מחירי הביצים מסת מנ ת נ טיי הלהטלה מוגבר ת; גוייסו גם תרנגולות
פנ סיונריו ת • כלכ לני ם: ה ה על אהתתבטא בכ־ 15ל״י למ שפחה לל א נפשות
• ד״ר זוארץ: כיון שאינני יכול לגמור א ת החודש — אינני מ ת חי ל או תו.
מאת כתבנו הכלכלי
כיצד היכלנו אנו, אזרחי ישראל את העלאת המחירים
ז משאל כזה מוכיח כי הציכור מוכן להק״
ריכ הורכן לטוכת המאמץ הכלכלי, כתנאי שהקורבן
יהיה הממונה על הכנסות־המדינה. אנשים רכים שחסכו
כספים לדירה או מכונית יוכלו לרכוש כסכומים
הללו לחמניות או כיצה. הזוכים כ״זוטא״ של
מפעל־הפיים יקבלו כוס חלב -כד שהמצכ אינו נורא
כלל־ועיקר. אך הכה ונשמע מה כפי האזרח הקטן :
רוחק׳ה כן־דיקט (ד1גמ־נית־צמרת,
אשתו לשעבר של
קבלן לשעבר) :לחם אני מ מילא
לא אובלת. זד, משמין.
הקרואסונים המיובאים לא התייקרו.
גם חלב 1^ 5110 לא
עולה יותר. וויסקי סקוטי לא

מי יעזור, מי יעודד
מי יחמם את המלך הרועד ז
אמרו לו יועציו :
״ישנה שיטה קלה,
תשכב״נא בחיקך
עלמה נאה, בתולה.
ואז בלי בעיות
(ואם ירצה השם)
למרות משבר הנפט
בטח תתחמם״.
מי ימצא עלמה בתולה
חמה טריה, מהבילה...
שליחים יצאו מיד
למדינה כולה,
ולפתע התברר
שאין למצוא בתולה.
בכפרים ובערים
אמרו להם ״חבל — 1 נורא מצטערים,
אצלנו זה אזל״.
מניין יקחו, כיצד יאספו
בתולה למלך הקפוא 1
בדקו בנות לרוב,
המלך כבר דאג.
אצל הסוף הוא טוב
— מצאו את אבישג.
והיא קיבלה תשורות
מראש העיר שונם
(פלוס ספר הוראות —
״כיצד יש לחמם״).

והנה, אחרי בואה
קרה דבר מוזר.
המלך מחייך ״תודה,
כבר באמת לא קר״.
המלך שוב צוהל,
שותה עם עבדיו.
צוחק ומשתולל,
צובט את פילגשיו.
ואבישג צנועה —
צוחקת עם כולם.
(מחר היא תייסד
חברת חימום בע״מ).
מי יעזור, מי יקרר
את המלך הבוער ז

התייקר. והמיים המינרליים לא
התייקרו. ושוקולד •1ס1נ 701 לא
התייקר. וסיגריות 0111111111
לא התייקרו. וצדפות משומרות
לא התייקרו וקוויאר לא התיי קר.
אז מה מבלבלים את ה שכל.
אם אין לחם. שיאכלו
טוסטים.

מסעודה אליהו (אלמן.
אב לשלושה ואס לארבעה) :
מתגברים. מה לעשות, אין
ברירה. תמיד אפשר למצוא
פתרונות. אחרי שהעלו את
מחירי הנפט חשפתי שאקפא
מקור, אבל מתברר שגללים
מפיצים חום נעים. גם הפעם
נצטמצם. נוכל לוותר ללא בע יות
על לחם, סוכר, קמח, שמן,
ביצים וחלב. אומרים שנעליים
ישנות טעימות מאוד. רק שלא
יעלו את מחירי העור.
יוסי כן־לולו ( 120 יוס מ־מערב־לתעלה)
:העלאת המ חירים
היתד, הכרחית. לא יית כן
שיפנקו את הציבור בסוב סידיות
על חשבון המדינה. לי
אישית, ולברווזים שלי, לא נג רם
שינוי משמעותי בהרגלי
האכילה: ההתייקרות לא פגעה
בתעשיית השימורים. אגב
אני שולח הביתה כל שבוע
חבילות עם גולש־משומר, תי רס
וחלבה. אשתי ותשעים הילדים
שלי מבסוטים לגמרי.
כנראה שאחתום קבע.

יוסקה פורת (סא״ל מיל.
מנכ״ל חברה ממשלתית) :אני
אישית מקבל בברכה את העלאת
מחירי הנסיעה באוטובו
סים•
סוף־סוף יהיה משתלם יותר
לנסוע בדודג׳ השכור שלי
ביום ההשבתה.
רינה ציצקעם (גננת, חיפה)
:אני חזרתי להנקה וה רווח
כולו שלי: החלב ש
ברשותי
הוא במחיר הישן של
64 אגורות — בשקית עור.

ד״ר מ. זואר ץ

בגזור ג1רי

ובאחת יצא המרצע מן השק !
עוד נסוגים צבאות ישראל בגיזרה
הדרומית, וכבר מתגרשת ובאה הגזירה
הצפונית ר״ל. ומרננים בחוצות
כי גם בגיזדה הגריזית (קרי: הר
השומרון) עומד להיגזר גזר״הדין
לגזור לגזרים את אדמתנו.
ואנו התמימים סברנו לנו לתומנו
כי גזרות תת״ח״תת״ם לא ישובו
עוד, וכי ״דור אחרון לנסיגה ודור
ראשון לגאולה (ברכות לבביות עם
כניסתך לכנסת — מ.ז ).אנו.״ ובאה
המציאות טפחה על פנינו טפח־טפח.

בעלי והילדים (בעיקר ה גדול)
!שקודם לכן כמעט ולא
נגעו בחלב, שותים עכשיו ומבקשים
תוספת. אפילו חתנה
של בתי מגיע במיוחד מבאר־שבע
לכוס קפה־בחלב.

כיסופים

ושוב אורז היהודי מטלטליו וצרו־רותיו
לנדוד מארצו שלו ופריצי
חייתו״אדם לוטשים שיניהם אל נחלו תיו
בואכה קהיר ודמשק. וראה איזה
פלא: אין פוצה־פה ומצפצף, כמו אח זנו
השיתוק: יושב לו העם על אבוסו
לתור אחר כיצים עזובות ואחר
סוכר ואסימונים ואינו חש במשק כנפי
ההיסטריה ממעל לראשו.
כלום לא למד עם עיקש זה כי
גם אם נלך בגיא־צלמוות, לא נירה
רע. ואם ביריות ר ב כוחנו, מה לנו
כי ניסוג?

כוחה של מסורת

מסורת נאה סיגל לעצמו נשיאנו
מר א. קציר, באמצו לעצמו מנהג
עתיק בן עשרות-בשנים של
עמיתו ונשיאנו־לשעבר רובאשוב
נ״י לאמור: מדי ארבע שנים מזמן
הוא את הגברת ג. מאיר להעמידה ב ראש
ממשלתנו. כך ב־ , 1906ב־,1968
ב־ ,1969ב־ 1974 ומקווים אנו כי גם
ב־ ,1978ב־ 1986 וב־ ,2001 עד מאה״
ועשרים (ממשלות).
וחזקה על הגב׳ מאיר שאשר, שומרת
מסורת היא, ותזמן את רעיה הטובים
שעשו עימד, לילות כימים בביצות
מרחביה, בחולות תל־אביב ובצום
יום־הכיפורים השתא, להיות לה ל שרים
(להוציא כמובן את אותו מו

ר, שפירא, שנהג בה מעשה־זמרי
להכפישה בעפר ולהוציא דבר־דיבתה
רעה ה,שמימה).
ללמד את אוייבנו — שאפילו מחדלים׳
מלחמות, קורבנות, טפשויות, נב זויות,
שחיתויות, חריגות, טעויות־ב־שיקול,
טעויות־בהערכה ושאר קטנו-
נידות וקנוביות למיניהן — לא ירתיעונו
1אחת לנו גולדה, וורהם־
טיג אחד, קול אחד. ואחד.
שלא ככל הגויים בית ישראל, כ מאמר
בלעם זב״ל (זכר בלעם לברכה):
״וכגויים לא יתחשב״ -ואם בביהודים
על אחת כמה גויים וכמה.
ויקוב הדין את דינה .

מי יתנגי עוו<,
ציפור בנן! קטנה.
— לא אוכלים בשר
אצלנו בשכונה.
הו הו הו הו
הו הו הו הו
ציפור כנח קטנה
— לכל אחד מנה.
ח. נ .אמזלג
(מרבה־ילדים).

--ממישנתו של מייסדו --עשה חיים, שא ביצים !
ד״ר זוארץ
(מתוך ספרו ״איך להכין חביתה״)

מגיל ת הזכויו ת
למשתחר רי ם

הסדר
ח ל קי
יודעי־דכר המצויים בעניינים
קואליציוניים, יודעים לספר שישנם
סיכויים של ממש להסדר חלקי
עם המסד״ל כעניין הרכבת ה ממשלה מתברר כי אנשי המפר ״ל עשויים
לסנת, לפי שעה, מתביעותיהם
הטריטוריאליות כסוגיית ״מיהו
יהודי״ ,וזאת ככדי להשיג הי
שג-יוקרה משמעותי לכוחותיהם
התקועים ללא מוצא כבעיה של
״להיות בקואליציה, או לחדול״.
הכוונה, כמוכן, לתיק החינוך והתרבות
בממשלה הכאה, וגם זה,
אומרים היודעים, רק עד שנגיע לעניין
הזכויות הלגיטימיות של ה־מפד״ל
על ארץ־ישראל הגדולה,
דבר שלא יקרה כודאי בחודשים
הקרובים.
ובחודשים אלה אפשר יהיה לעשות
הרכה כמשרד החינוך. ניתן
להחזיר את בל הנוער העברי ה-
הוטה אל מתחת כנפי המפד״ל־טכא.
וזה, במו כל שאר עסקי האלוהות,
כסך־הכל עניין של תקציב:
אם תשב המפלגה הנכונה
כמשרד הנבון, יש להניח שנצח־ישראל
יתחיל לראות כעין יפה
וביד רחבה את החינוך הממלכתי-
דתי מגיל הגן ועד גיל ההתנהלות.
סביר שנאלץ לשלוח את ילדינו
גלויי־הראש לכית-הספר הממלב
תי-דתי, גם אם הנטייה הטבעית
שלהם לא תהייה כדיוק לכיוון הזה.
נוכל
רק להתנחם כעובדה שבאירופה
של ימי-הכיניים שלטה הדת
על החינוך, ובכל זאת הצליחו
להשתחרר מזה תוך אלך ומשהו
שנים. אם ניקח בחשבון שגם ה לאומנות
הקיצונית מצטרפת לעניין
— יש לקוות שתוך אלפיים
שנה תבוא הגאולה.
אני, ככל אופן, הייתי מעדיך
כחירות חדשות.

אם שירתו! מאז אוקטובר
1973 שלושה חודשים בשי רות
מילואים פעיל /הנן
זכאי להיחשב לבוגר שנת לי מודים
אקדמית אחת.
א ם תשרת לפחות שישה חודשים,
תהיה זכאי לתואר רא שון.

תשרת שנתיים ברציפות,
תזכה לדוקטוראט בהנחה
של ס/״.50
אם תשרת שנתיים וחצי, תו-
כל להתחתן עם כל אחת,
אפילו אם היא לא תסכים.

מכת בי ם

כמה מי לו תעידוד
כולם מדברים בזמן האחרון על הצורך להרים את המוראל, אבל אף אחד
לא עושה שום דבר בעניין.
אז הנה אני הקטן אומר לכם: יהיה טוב !
נכון, לא אסתיר את האמת — היום אומנם רע, אבל, עוד תיראו, יהיה טוב !
אתם תיראו — יעברו כמה שנים, נישכח את המלחמה הלא־מוצלחת הזאת,
נירגע לאט־לאט, נסיק מסקנות, ניישם משימות, נשנע מכולות, נפיק לקחים, נירכוש,
ניקלוט, נישקול, נשכלל, ניתארגן. כן, הכל לאט וביסודיות, בהשקט ובביטחה, בעלה
ובהצלח. ואתם עוד תיראו — יעברו כמה שנים והכל יסתדר — תהיה לנו מלחמה
ניפלאה. קצרה, אלגנטית, חזקה, יפה, נערית, שובבה, מוחצת, חייכנית, הרסנית,
ממגרת על־אמת, עם חזה חצוף, משמידה, עם רגליים חטובות, עם חיוך בשפתותיה,
מטהרת (את מוצבי האויב ואת נפשות ילדינו) ,מנסרת, מזככת, עם לא יותר מדי
הרוגים ( 700 עד , 1000 אם ניתחשב בעליית מדד יוקר החיים) — בקיצור מלחמה
ניפלאה-ניפלאה-ניפלאה.
ושוב יהיה יפה וטוב וחם וניפלא והטובים לטייס ומיסעדות הניצחון ושירי
נכניס להם ולא נוציא וכל הבדיחות וחשופים בצריח וחברים אלופים וחזרנו אל משהו
שנית ושנית מצדה ועזית וימית ומה יפית ושפע וניאון והכי וכוח ומעצמה...
ושוב נוכל ללכת לסאונות ולרחוץ בחרא של עצמנו להשמין מרוב נחת ולטפוח
זה לזה, איש על כתפיו הוא.
כן, כן עוד תיראו — עוד יהיו לנו הרבה מילחמות ניפלאות וקצת אם נאמין
עוד יחזרו ׳הימים הטובים ההם שכולנו מתגעגים אליהם.

מכתבים מן הגולה עי)
איר ישנתי ב־ 150 קח1ות במשך לילה אחו
קופנתאגן זד, מקום יקר. בעצם, יותר יקר מיקר. כל־כך יקר שכבר יותר כדאי
להיות מיליונר. אבל אני לא. לכן פניתי ללשכת האינפורמציה המקומית — שהיא
מקבילה בערך למדור לחיפוש קרובים בארץ, ולאחר שגיליתי שאין לי שום קרו־בים
באחור, שאלתי בעדינות אם הם יכולים לעזור לי בחיפושי אחרי מלון זול.
לא חשוב הפשפשים, לא חשוב הליכלוך, העיקר שיהיה זול—
״יש״ צהלה הילדה הצהובה באשנב — ״ארבעה דולאר ללילה, כולל ארוחת־בוקר.
במרכז.״ ארבעה דולאר זה נחמד מאוד. למטה מזה כבר ישנים במחסני
הנמל וקמים בבוקר כחולים .״הולך״ אמרתי לצהובה והלכתי.
הגעתי למלון, והשוער פתח לי את הדלת. כלומר, איש במדים עמד בשער ועזר
לי להיכנס. כלומר, היה שוער למלון, בכניסה, עם בגדים של גנרל וצילינדר.
הסתכלתי שוב בפתק שבידי. הכתובת נכונה. גם שם המלון ׳נכון. רק המחיר נראה
מוזר קצת. נכנסתי. המון בדולח ופוליטורה ושטיחים. בוץ וארגמן.
״אוהו,״ לחש השד הקמצן שיושב בארנקי ,״זה בהחלט לא נראה כמו ארבעה
דולאר, ארבעים אולי. שלושים במקרה הטוב. אבל בטח לא ארבעה.״
האיש בקבלה נראה ונשמע כמו אבא אבן .״ארבעה דולאר?״ שאלתי אותו
בעדינות. הוא אמר שכן ושלח אותי עם נער המעלית לחדרי. ילד המעלית פתח
את הדלת והתחיל בסיור מודרך :״כאן חדר־האורחים זה חדר־השינה, כאן פינת
העבודה, האמבטיה, שירותים...״
זהו! ..כאן טמון הכלב! ארבעה דולאר לחדר היא אמרה! כלומר שני
חדרים פלוס אמבטיה שווה שלושה חדרים שווה 16 דולאר פלוס שירות פלוס
מם־אחיד פלוס מס־מותרות שווה — המון כסף.
הו הו הו גיחכתי בלבב פנימה. אותי הם רצו לסדר. זינקתי בחזרה לאבא אבן
למערכת טובישבט הגיע
השבוע חזר נכדי הפעוט צלפחד מן
הגן כשהוא מרנן בקולו הערב את השיר
המסורתי הידודע, שסיומו יובא להלן :

בטוטו טוטו שהערבים ימותו
באיזה יו ם! ביום שבת.
באיזו שעה 1בשעה אחת.
בושתי ונכלמתי. הלכך מחנכים אנו
את ילדינו ז אוי לאותה חרפה ! כיצד
ייתכן לחנך ילד עברי לערכים כאלה,
שהערבים ימותו דווקא ביום שבת קודש
— שהוא יום מנוחתנו. וכי חסרים
ימים אחרים בשבוע? ולא די בכך אלא
דווקא בשעה אחת, שעה שבה מסובים
כל בני-המשפחה סביב שולחן״הצהרים
לסעודה חגיגית של יום המנוחה ן
שומה עלינו למנוע מילדינו שיר קלוקל
זה, או לפחות לשנותו לפי הנסוח
הבא :

בטוטו טוטו שהערבים ימותו
באיזה יו מן ביום חול.
באיזו שעה 1מתי שאתה יכול.
ויפה שעה אחת קודם !

ש.ז. פוגרומוב,

כפר תרצ״דז

׳בקבלה, אבל הוא התעקש ואמר שכל זה ביחד בארבעה דולאר, כולל ארוזות בוקר
שמוגשת כל בוקר .״אבל רק בבוקר,״ הוסיף בקול מתנצל.
חזרתי לטירה שלי, עצבני משהו. איפה פה הבלוף? איך הם יפשטו׳ממני
את העור בסוף? מה הולך כאן? חיפשתי מיקרופונים מוסתרים, אבל מצאתי רק
רדיו סטריאופוני. גם המרגלת הרוסיה לא היתד, מתחת למיטה. אז שירות הביון —
זה לא.
איפה המלכודת?
דפיקה ענוגה בדלת. בפתח עמד איש אחד עם המון מדים והמון זהבים ושאל
איפה אדוני רוצה את ארוחת הבוקר שלו, בחדר או במסעדה .״בחדר!״ ,זרקתי לו.
עכשיו הכל ברור. בלילה, בלילה, בנום כל הכפר, הם יצלמו אותי דרך חור
נסתר בתקרה, בסרט אינפרא־אדום, וימכרו את הפילם בתור סרט כחול לתיירים
ורודים מגרמניה. מאורת פריצות במסווה של מלון זול. סוחרי בשרים!
בעצם, גם זה לא הגיוני. כי כמה כבר יהיה תייר גרמני מוכן לשלם תמורת
מבט אינפרא־אדום בסטיות הפושרות שלי. בטח פחות מארבעה דולאר.
המשכתי לחפש בחדר אחר מלכודות. מאחורי הדלת של השירותים גיליתי
ביולטין מודפס בארבע שפות ובו מפורט מחירה של דירת הפאר הזאת. נאמר שם
במפורש שהמחיר ללילה הוא 150 קרונות ללילה( .מספר שאיננו מציין את אורך
הרכבת — זהו שמה של המטבע המקומית) או במלים אחרות 25 :דולארים. תלשתי
את הביולטין בחמת זעם, הסתערתי על אבא אבן וצרחתי :״למה אתה משקר?
למה אינך אומר את המחיר האמיתי? הה?״ ודחפתי לו את הפתשגן אל מתחת לאפו.
הוא לא התרגש. כנראה, שהוא מאומן להפליא במקרים כאלה .״זה בעונה,״
הסביר לי בקרירות סקנדינבית ,״עכשיו לא העונה, אז מורידים מחירים.״ אותי
הוא לא שיכנע. החלטתי לחכות ולראות מה יקרה ביום הפרידה. אז בטח יתגלה
הבלוף. אוהו איזו שערוריה שאני אקים.
ואכן, לא טעיתי. ההפתעה באה כאשר עזבתי את המלון ושילמתי את החשבון.
אבא הגיש לי אותו בחיוך מסתורי, לועג משהו, ולפלצותי הנדהמת ראיתי שחייבו
אותי בארבעה דולאר ליום ואפילו לא גרוש אחד יותר.
וככה, אינני יודע עד היום הזה איך בדיוק הם רימו אותי. ברור שיש כאן
איזה בלוף חלקלק מאוד, ויום אחד אני עוד אגלה אותו.
אותי לא דופקים סתם ככה.

״לא כדאי לכנות עתיד פוליטי על גולדה.״
אהרון יריב אמר באותו מקום שצריכים להקים ממ שלו,
מיושבי הספסלים האחוריים של המערך בכנסת.

א רי ק רו צ ה
כממשלתצד די

ת טון י ף

גם האלוף של הליכוד מגלה סימנים של חוסרמנוחה
בתפקידו החדש•
שרון עומד להציע לליכוד להקים ממשלת־צללים
רצינית, כך שכל אחד מראשי הליכוד יתמסר ברצינות
ללימוד שטח מסויים ולגיבוש תוכניות שאותן יגיש
הליכוד בכנסת, במקום להסתפק בביקורת סתמית.
לשם כך הוא רוצה גם במשיכת צוותות של מומחים.

שרון יציע זאת לליכוד, ואם הדבר לא
יתקבל — למיפלנתו הליברלית. הוא רוצה
לקכל עניין זה לידיו.

סאד אוו יקיים

ערב בעיק בו ח א בן

את ה הסכ ם
המצרים יתחילו כשיפוץ ופינוי כתעלה
תוף תקופה קצרה כיותר.
כדי לקדם את השלבים הבאים של השגת ההסדר,
מעוניין אל־סאדאת להוכיח לאמריקאים ולישראלים,
שהוא מקיים בקפדנות כל הסכם שהוא חותם עליו.

פעולותיו של אבא אבן בחו״ל מעוררות בעולם
הערבי תשומת־לב רבה יותר מאשר בישראל.

כעיקבות ביקורו של אכן ברומניה, שלא
עשה רושם כארץ, הזדרז חוסיין לכקר כמדינה
זו. ביקורו של אכן ככראזיל גרם להגברה
ניכרת של המאמצים הפוליטיים ו־התעמולתיים
של הערכים כאותה מדינה.

הגו ש רו צ ה

מ ח דל חד ש

בהחלכת שרי ם

ש ל צהי׳ל

למרות דרישתה התקיפה של גולדה שלא יתערבו
בהרכב הממשלה הבאה, ממשיך הגוש לנסות להביא

עם התקפלות כוחות צה״ל באפריקה
מתגלה מחדל נוסף
של צה״ל: הפקרת
כמויות גדולות של
ציוד יקר, שיישאר כשטח
מפני שלא פונה
כעוד מועד.
כגלל הריכוז המאוחר
מדי של ציוד ככד
לפעולות הפינוי, לא
יצליח צה״ל לפנות
חלק ניכר מנשק השלל
ומן המזון שהשאירו
המצרים כמחסנים,
כגון תה, סוכר, קפה,
אורז, וכן יטמיכות ופריטים
אחרים.

סטלה

לרוטציה כללית, על־ידי העברת השרים הוותיקים
ממישרד אחד לשני.

הכוונה העיקרית: להעביר את דיין מ־מישרד-הכיטחון
למישרד אחר.

יגאל אלון ופינחס ספיר מוכנים לרוטציה כזאת,
מבלי להכריז על כך.

דיין כעד ונג ד
דיין חידש את מינהגו להגיד דבר והיפוכו תוך
24 שעות.

יום לפני שהופיע כפני מישלחת הבונדס,
כשהוא שופע אופטימיות, הפתיע
דיין את עורכי העיתונים, כאשר צייר להם
תמונה עגומה כיותר של העתיד הביטחוני
והמדיני של ישראל. מניחים שעשה זאת
כדי לעזור לספיר להצדיק את ההחמרות
הכלכליות האחרונות.

יחד עם דיין הופיעו עוזרו, צ׳רה, הרמטכ״ל וראש
אמ״ן, שדיברו על הצרכים הגדולים בשטח הביטחוני.

אין וחתמהא דו פי ס
לגולדה אין בינתיים הרבה נחת מן האלופים
שנכנסו לכניסת:

יצחק רכין התכטא כמיזנון הכנסת ש-

ל עיו״ו׳ בי טחון
על־פי דרישת משה דיין, ימשיך המערך להתנגד
בתוקף להצעה להקים ועדת שרים לעי׳נייני ביטחון,
שבה ישותפו כל המיפלגות שישתתפו בקואליציה הבאה.
ועדה זו היתה צריכה לקבל את הסמכויות המסורות
עכשיו לגולדה מאיר ולמשה דיין, ושנתקבלו
עד כה ב״מיטבח״.

כדי לפייס את הגופים הדורשים ועדה

רוצים ל ה עי ף
אחא רי ק
יש אפשרות שח״כ אריק שרון
יוותר ללא דירה.
אריק גר בבית השייך לצזז״ל, בשכונת־חצריס
בבאר־שבע, מאז סונה לאלוף פיקוד
הדחוס. לאחרונה מסתמנת מגמה ,.להעיף״
את שרון מהבית בבאר־שבע :״הוא יכול
להשמיץ כמה שהוא רוצה, אבל לא בבית
של צה״ל !״ לאריק הובטח השימוש בבות
זה למשך שנה.

יש לאריק החווה המפורסמת,
וכן כית כרחוב יואב כצהלה, המושכר
כחוזה ארוך לשגרירות ה גרמנית.

כזאת
יקום גון? חסר משמעות בסמכויות,
שיקבל תואר מצלצל כגון ״מועצה לאומית
לכיטחץ לאומי״ ,שלא יהיה אלא ועדה של
אנשי כיטחון בדימוס ליד ועדת*החוץ6וה־ביטחון
של הכנסת.

מי לחמת הי הודי ם
ה מ עו פ פי ם
עובדי מינהל התעופה האזרחית עומדים
לחדש כימים הקרובים את מאבקם לסילוקו
של אל״מ (מיל ).יהודה רכין, ראש
מינהל התעופה האזרחית מתפקידו.

נדנדה בשניים

לאת קו םועדת שרים

ב צ היי ד *
עומדים לחול שינויים במערכת ההפב•
רה של צה״ל, שכמיפקדת קצין־חינוך־ראשי.
אחד הלקחים של מילחמת יום־הכיפורים היא ש ההסברה
הפנים־צה״לית היתה לקוייה, בעת המילחמה
ואחריה.
אל״מ סטלה לוי, מי שהייתה קצינת ח״ן ראשית
ואחר כך עסקה בנושאים הקרובים להסברה בשג רירות
ישראל בוושינגטון, מקווה להתמנות ליועצת
מייוחידת לענייני הסברה ליד קצין־חינוך־ראשי.

מ ה עם העלאתם
בדרגה של ה ק רב ״ ם *
התמרמרות עזה שוררת כהוגי ביטחון,
נוכח מדיניות ההעלאות כדרגה.
טוענים כי משום מה פירסם שר-הכי־טחון
רק את ההעלאות כדרגה של שני
קצינים (דוכר צה״ל ומתאם הפעולה כשטחים)
— שניהם לא קרביים כמיוחד, כעוד
שההעלאות כדרגה של קצינים כחזית, שסיכנו
חייהם, לא מתפרסמות כלל.

העובדים, ובעיקר הבכירים, טוענים שרבין איננו
יכול לנהל את ענייני מינהל התעופה בצורה תקינה,
ובכוונתם לצמצם למינימום את המגעים שלהם עימו,
כדי להביא להדחתו.

הו דעהל חיי לי ם
עם התחלת תהליך שיחרור חיילי
המילואים, התעורר צורך כאירגון־מ־חדש
של משלוח אלפי הגליונות ששלחנו
מאז תחילת המילחמה לחיילים
שביקשו זאת מאיתנו, כשי לחייל.
כעוד
שכועיים נמשיך לשלוח גל־יונות
אלה רק לאותם חיילים, שישלחו
אלינו מחדש גלויה על כך שהם
עדיין נמצאים כשירות, כציון הדואר
הצבאי. לאלה נמשיך לשלוח את ה
גליונות, משך תקופה מכירה.
לצערנו, איננו יכולים להגדיל את
הרשימה הקיימת ולהוסיף עליה.
צר לנו על כי מישדד הכיטחץ, בתמיכת
עסקני המיפלגות בוועדת־ה-
כספים של הכנסת, ממשיך כחרם שלו
על ״העולם הזה״ ,ושעל כן אין חיילים
כשירות פעיל יכולים לקבל עיתון
זה באמצעות צה״ל.

ג ם היא גדלה ופור ח ת
בתד ה ק טנ ה. יש לגדלה ול טפחהבאהבה רבה,
תוך שמירה וז הירו ת,׳ ממש כמו פרח. צריך
לדאוג לה שכלתה, להקפיד על ני מו סי ה, לטפח
את נ שיותה, לעודד אותה ל שמור על הופ עתה
ה חי צוני ת ולהב טי ח את ע תיד ה.
ב מ שי מה זו ה אחרונה, ב אי ם לעזרתך ידידיך
בבנ ק די ס קונ ט.
באחתמ תכניו תהח סכון ״יתרת־ ,בה א ת חו קכת
מעט או הרבה, לפי ד ר כך, במ שך ה שני םאת
יכולה וחייבת לצבור ס כו ם כסף נכבד אשר
יעזור לבתך ה ק טנ ה לבנו תאת עתידה:
־י תרודלכל־־ב ת שלו מים חוד שיים | החלב 25ל״י
לחד ש בלבד) נועדה לחינוך תיכוני וגבוה, ת הני
מ מ ענ ק מיו ח ד והלוואה ב תנ אי ם מיו חדי ם.
׳יתרון דידה־ ־ בתש לו מי ם חוד שיי ם נו חי ם
מב טי ח ה לך מ שכנ ת א כפולה עד 40,000ל־י
ב־>*י 9בלבד, ללא ה צ מד ה, שתו חזר ב מ שך
ת קו פ ה ארובה מאד.
אלה הן רק שתיים ממיגוון תכניות ־יתרון־ בכולו
מו בטחת לך ה כנ ס ה גבוהה, פטורה ממסה כנ ס ה,
הצמדהל מדד יוקד ה מ חי ה, ה שו מר ת על ערך
הכסף, ואפ שרות למ שוך כ ס פי םמהח שבון בכל עת.
תכניות ח סכון יתרון־ -להבטחת עתיד ילדיך.

כשכועות האחרונים עמד העולם הזה במינחן קשה.
אולי כדאי לבחון כאן כיצד עמד במיבחן זה, בתנאים החדשים
שנוצרו מאז הבחירות.
המשימה שעמדה לפנינו לא רדתה מייוחדת במינה לגבינה-
היו לנו משימות כאלה כמה פעמים בשנות קיומו של השבועון המסדים.
היה עלינו לשבור קשר של שתיקה, שנרקם סביב פרשה של עוול. כל העיתונות
היומית השתתפה בקשר זה, שנעזר גם על־ידי האופי הביטחוני של הנושא, הכפוף
לצנזורה קיצונית.
תפקידנו — והרי לשם זה קיים שבועון זה — היה להעלות את הנושא על סדר־יומה
של המדמה* להכריח את מוסדות המימשל לתקן את העוול, ולהעמיד את הציבור
הנאור על הסתאבות סדרי השילטון, שאיפשרו פרשת כזאת.
איך עושים זאת, כאשר הנושא כולו סודי וכמוס, וכאשר המכשיר היחידי העומז
לרשותנו הוא השבועון הזה 1

עיתון ח> בכנ ס ת
במשך שנות כהונתו של אורי אבנרי בכנסת, היו לנו במה אופציות של פעולה,
בעיקבות השילוב המייוחד של הסיעה והשבועון, שניתן היה להרחיבו גם לעבר בית־המישפט
ופעולה ציבורית.
קל לתאר מה היינו עושים בשבועיים
האחרונים אילו היה אבנרי חבר הכנסת
הנוכחית. הוא היה קם בעת הוויכוח המ דיני,
וזורק את העובדות הסודיות לתוך
חלל אולם־הבנסת, לעבר גולדה מאיר ומשה
דיין. הללו היו צריכים להגיב. יו״ר הכנסת
היה בוודאי מוחק את הדברים מן הפרוטוקול,
לפי הוראות הממשלה, שהוא
משועבד לה. אבל בינתיים היתד, נוצרת
סערה ציבורית, העיתונות העולמית היתד,
עולה על הנושא, והעיתונות היומית היתד,
נאלצת לוותר על קשר־השתיקה.
כך עשינו כמה פעמים בשנים האח רונות,
כאשר סברנו שחובתנו הציבורית
היא לפוצץ פרשה שהושתקה.
הדבר לא היה אפשרי הפעם. העדר
סיעתנו בבית בלט מאד. אחרי שהעולם הזו!
כבר פוצץ את הפרשה, לא העז איש להעלותה
במליאת הכנסת. גם כאשר הופיע
משה דיין עצמו בכנסת השבוע, בעת
הוויכוח על תקנות־חירום שסיפק הזדמנות
אידיאלית לפרלמנטר מנוסה לחשוף את
שקרי הממשלה בפרשה זו, לא עשה זאת
איש.
חוששני שיש לקבוע כי הכנסת ירדה
מן הפרק כמכשיר לחשיפת פרשות מוש־תקות
— כשם שלא היתד, קיימת מבחינה
זו לפני .1965
ותיקי העולם הזה זוכרים, למשל, מה
קרה כאשר גילינו מעל עמודי העיתון את
פרשת מכירתם של עוזים לצבא הפורטוגלי, ר שהשתמש בהם לדיכוי תנועת־השיחרור
שער העולם הזה 1900
במושבות האפריקאיות. למרות שהוכחנו
העוזים לא ירו בכנסת
שהממשלה שיקרה במצח נחושה, לא מצאנו
אף חבר־בנסת אחד שהיה מוכן להעלות
את הפרשה בבית־הנבחרים. חיזרנו על הפתחים, סיפקנו לח״כים הוכחות מצולמות
שהבאתי בעצמי מפורטוגל — ושום דבר לא עזר. הכנסת נשארה דוממת. כמו השבוע.

אחרי כל גילוח
(תענוג ממש!)
נ חו ח גברי ססס &פסז א>£ו.ו 7 0 0ו££^ 1£6מ 0

מאמר אחד, מיבתב אחד

ובכן, מה עשינו בפרשה האחרונה?
פתחנו במערכה במאמרו של אורי אבנרי ,״פרשת דרייפוס״ ,שפורסם במדור הנדון,
לפני ארבעה שבועות (העולם הזה .)1897
מאמר זד, לא הזכיר שום פרטים, ורק קוראים בעלי חוש מפותח יכלו לנחש במד,
המדובר. אבל הוא הספיק כדי לעורר תשומת-לב לאומית ובינלאומית.
זהו אחד הנכסים של העולם הזה: מאמינים לנו שאיננו עוסקים בבלופים. כאשר
אמרנו שיש פרשה כמוסה, הדומה לדעתנו לפרשת דרייפוס, האמינו לנו.
עיתונאים בינלאומיים ששהו בישראל, החלו מתעניינים בעניין. לפחות אחד מהם,
אריק רולו מלה מונד, הצליח לפענח את התעלומה על סמך המאמר הזה. הוא דיבר עם
חיים בר־לב ואריק שרון, אסף חומר — ולבסוף פוצץ את הפרשה בעיתונו.
בצורה זו נשבר איסור הצנזורה. אולם קשר־ההשתקה בארץ נשאר בעינו. רק כמה
שורות ממאמר זה של רולו הסתננו לתוך צהרוני-ישראל. עיתוני־הבוקר התעלמו ממנו

כליל.
בינתיים נקט אורי אבנרי פעולה מקבילה. הוא שיגר מיכתב לכל חברי־הממשלה
וועדת־החוץ־והביטחון, בו פרט את פרטי הפרשה.
את המיכתב הזה כתב כחבר־כנסת, שנהנה עדיין מחסינות. אילו כתב אותו אחרי
גמר תקופת־הכהונה הרשמית של הכנסת השביעית, היה מסתכן בגילוי סודות ביטחוניים.
גם אז היד, שולח את המיכתב — אך תוך סיכון עצמי רב.
מבחינה זו חל עתה שינוי לרעה. העולם הזוז יזם את ההליכה לכנסת, לפני שמונה
שנים, על רקע האיום של חוק־לשודהרע, והנסיון הגלוי של הממשלה לשבור שבועון
זה באופן פיסי. במשך שמונה שנים לא חודשו נסיונות אלה. עכשיו יש להתכונן לקראת
י ן ! י !<81£881
חידושם.
כל האמצעים האלה ביחד — המאמר הסתום הראשון בהעולם הזה, הגילויים ׳שבאו
בעיקבותיו בחו״ל, ושיגור המיכתב לחברי הממשלה, הורידו את המיבסה מעל סיר־הלחץ.
כמה מחברי הממשלה פעלו על פי המיכתב, תבעו דיון בממשלה. דיון זה, אף שהיה
מגוחך ושקרני, לפחות הוציא את הפרשה החוצה. אי-אפשר היה עוד להשתיקה.
בשבוע האחרון הקדשנו לה חמישה עמודים ושער, והפעם יכולנו לפרט את מרבית
העובדות (אם כי לא את כולן).
זה לא הביא לפיתרון הבעייה, לתיקון העוול, להסקת מסקנות לגבי אנשים וסדרי-
מימשל. אבל את תפקידנו שלנו, בשבועון זה, מילאנו. העלינו במו ידינו את הפרשה
על טדר־היום, אחרי שכל כלי-התקשורת והגופים הפוליטיים גמרו אומר להשתיקה.
תוך כדי כך נתגלה שוב כוחו המייוחד של העולם הזה. בימי כהונתו של אבנרי
בכנסת זכתה פעולת הסיעה לפירסומת רבה מאד, ולא פעם נשכח שהעולם הזה הוא
הבסיס לפעולה זו, מכיוון שהשבועון סיפק לסיעה
את המידע הדרוש, דיווח על פעולותיה ולא איפשר
את השתקתן.
כיום, כשד,שבועון שוב עומד לבדו במערכה
לגילוי האמת, קל יותר להבחין ביכולתו. הפרשה זד
?*חריייידג דידיייז׳לד* עיחו!

הדואר הצבאי
של גש^ס גוה
במילחמת יום־הכיפורים שירת בני ב־רמת־הגולן.
חודש ימים לאחר ממיל־חמה
קיבלנו הודעה מקצין העיר׳ ב צורה
מבישה ביותר, שבננו נעדר׳ אנשי
החייל לא טרחו למסור לנו דבר.
בני, שהוא נשוי, השאיר את אשתו במצב
קשה ביותר. פנייה לקצין גבוה, נענתה
ב״תיפנר, לכתובת אחרת.״
למפקדו של בני! הסתתרות מאחורי
מדים ותפקיד אינה פוטרת אותך מאח ריות!

לבן נעדר, גבעתיים
ככל שרב זמן שהותי בשירות צבאי
במילואים ובביקורי ביחידות אחרות סביבי,
ההרגשה שאופפת אותי ורבים אחרים כאן,
היא שכל גלי העליה מרוסיה אינם מורג שים.
לא רואים כאן עולים חדשים וזה
חורה מאוד לרבים.
האם תוכלו לברר עניין זה ולתת תשובה

עורפיים, מקום שהחיילים יותר מאורגנים,
המצב אולי יותר טוב.
אורי, קשות התאכזבתי מתוצאות הבחי רות
האחרונות, חבל, היית לפה לאותם
אלפי מסכנים ומקופחים במדינה. למרות
שאיני מסכים עם מצעד המדיני, הרי שב-
נושאי פנים היית לדעתי מם׳ . 1
אל יאוש! נסה שוב ואנא אל תפסיק
במאבקיו מעל דפי העיתון.
יוסף הרשטיק, ד״צ 2535
תודה עבור העיתון. טוב לראות את הצד
השני של המטבע ולא רק מד. ש מפרסמים
באמצעי התיקשורת האחרים ש יש
לנו בארץ.
מוטי גז, ד״צ 2040
לפני הבחירות הסתובבו פה שמועות
שאחרי הבחירות תפסיק מערכת העולם
הזה לשלוח את העיתון לחיילים.

מנתב גלוי לחברי החיילים

בזיון, מישנה, שואה, או כל ביטוי אחר, לא יצליחו לתאר את מה
שעשיתם בבחירות האחרונות. מהקו הראשון ברמת־הגולו, בקור מקפיא
ומצב־רוח מוקפא — אני כותב לכם מכתב זה.
42 אחוזים הצביעו בעד הליכוד !
42 אחוזים הצביעו בעד המילחמה הבאה !
אני רואה אתכם בדמיוני — טבחים אפסנאים, נהגים, אנשי מיפקדה
שלא טעמו טעם יריח אחת. פגז או טיל. קל מאוד לעשות דברים כאלה כל
עוד לא בכם פוגע הדבר. נתתם קול לאלו שיהרגו אתכם.
האם הבחירה ברע היא הנקמה ברעו
לא ולא ! העלאת הטוב, שיפור המצב, בחירה בטוב יותר, הלוחם
המיידי, זהו הפיתרון !
נכון, את הנעשה אין להשיב, לפחות לא ברגעים אלו. יש לכם כמעט
ארבע שנים לחשוב, להרהר, להחליט. עשו זאת בהגיון, בתקווה שארבע
שנים אלו יגררו איכשהו.
ואז, הצביעו מה שצריך להצביע, לא מעוותים לגמרי, לא נוקמים, לא
חסרי טעם. עשו זאת, אחרת אין לנו תקומה.
ר כ ״ טאברהם מדר, צה״ל
הולמת לכך? ד.רי לא ייתכן שרק מיספר-
לבן וזכויות יתר יהיו מנת חלקם של
העולים, מה עם מיספר על דיסקית ובגדי
חאקי?
טוראי דוד עידן, ד״צ 2834
בגליון העולם הזה 1892 מופיע מיכתב
למערכת בחתימת דוד עידן, צה״ל.
הריני להודיעכם כי החתום מטה לא
שלח מיכתב זה ואיני מזדהה עם הדיעות
המובעות במיכתב.
רב״ט דויד עידן, ד״צ 2790
הכתבה ״האם הופקרו למוות״ (העולם
הזה ,)1899 הקפיצה אותי, כפי שהקפיצה
בלי־ספק רבים מפיקודיו ומכריו של אותו
מפקד, שהיה מעורב באסון מות שלושת
הקצינים, בדרך לסנטה קטריגה.
זכותו של הכותב למתוח ביקורת, ואפילו
ביקורת חריפה, על שיקוליו של המפקד
האחראי. אני מניח כי ועדת החקירה תב דוק
את שיקוליו היטב. אולם אני לא
הייתי ממהר להכריז עליו ג׳יהד, ולרמוז
באופן שקוף כאילו הפקיר המפקד את
פיקודיו. כל המכיר את המפקד יודע כי
מדובר בקצין שהוא היתגלמות המושג
״אחרי״.
סמר עופר פרץ, ד״צ 2502
0כל הדברים שניכתבו בכתבה זו הינם
אמת לאמיתה. אס קצין זה הינו דוגמא
למושג ״אחרי״ ,הרי שלא המשיך בדרכו
באסון שבסנטה קטרינה. הביקורת החריפה
על מעשיו הינה פועל יוצא של הפקרת
חיילים למוות ומעשים שאין להם מקום
בצה״ל.
כתבתו של זאב יפת על מנות הקרב
בצה״ל (סיוט החמישיות, העולם הזה ,)1897
אינה משקפת את המצב ביחידה שלנו.
יחד עם התוספות למנות הקרב, אנחנו
מאלתרים ארוחות לא רעות.
רב״ט שלמה לוי, צה״ל
• תגובתו של זאב יפת: לא בכל
היחידות מצב המזון דומה. ביחידודת קיד־חיות,
במוצבים, המצב הוא כפי שתיארתי.
במוצבים אחרים, אף גרוע יותר. בבסיסים
ה סו ל ח הז ה _±901

אד אתם הוכחתם שהמציאות היא שונה.
יחיאל כארי, ד״צ 2023
• בעיקבות הפרדת־הכוחות ושינויי
כתובות של חיילים רבים, מפסיקה המערכת
את מישלוח השי לחייל. חיילים ה־מעוניינים
בהמשך המישלוח, מתבקשים
לשלוח למערכת את כתובתם הצבאית החדשה.
אבקשכם
לפרסם בעיתונכם את השו רות
הבאות:
גבר במילואים בקו הקידמי מעוניין
לקשור קשרים רגישים, כנים ויפים עם

פינת

הצעה מהפכנית

סיור מסיבות הפרידה בארץ גושן (טנגו אחרון בסואץ, העולם הזה ,)1900 היה
מיבצע לא־נורמלי.
אבל מעיתון הלוחם לחידושים ותמורות, ציפיתי להצעה מהפכנית: שכל יפהפיות
ת׳ל־אביב תרדנה לקווים הקידמיים ותעזורנה לחבר׳ה בעבודה שהיא נשית במהותה:
הבישול.
תארו לעצמכם את התמונה הבאה: אחת היפהפיות מטגנת את הלוף הזכור לרע,
מגישה אותו לחייל החוזר מסיור. כל תלונות החיילים היו נעלמות כערף־עין.
דגי שריר, צה״ל
• היפהפיות שערכו את תצוגות האופנה, בדקו גם את המצב במיטבחי המוצבים.
שרונה מארש בין הצלחות והסירים — ראה תמונה.
נשים מעניינות.
מה שאני יכול לומר על הגבר הזה:
א) שהוא גבר,
ב) שהוא מבין, רגיש ומעודד,
ג) שהוא אוהב לעזור, לתמוך ולקוות,
ד) שהוא יודע לאהוב ואוהב לאהוב,
ה) שהוא קצת נשוי וזו לא מגרעת.
חיים, ת.ד ,36738 .תל־אביב
קראתי בעיתונכם את הכתבה משה דיין
התמוטט (העולם הזה )1893 ושערות ראשי
סמרו.
אני בטוח שאם הייתם שומעים ברדיו
קהיר את המילים שאתם כתבתם, הייתם
שוברים את הרדיו.
אתם יודעים על מי אתם כותבים 7
על אדם שהיה רמטכ״ל, שר־חקלאות ועכשיו
שר־הביטחון שלנו. הוא אדם מכובד
שמעריצים אותו בכל העולם.
אם הייתם ברוסיה או בארצות־ערב, לא
הייתם כותבים מילים כאלה.
אני מציע שתתנצלו בפניו ותבקשו
ממנו סליחה.
אברהם דאכוש, ד״צ 2737
הגיעו לידי כמה גליונות של שבועוגכם.
ולאחר שקראתי בהם, בא לי ממש להקיא.

הסטודנט

!מהצורה שבה אתם, מנצלים ׳את זכר
הקורבנות ואת בעיית הנעדרים, למטרותי-
כם האישיות. לאחר שבבחירות להסתדרות
הוכח שאין לכם סיכוי להכניס אפילו
מנדט אחד לכנסת, באה לכם המלחמה
האחרונה, כמתנה משמיים, ממש, ומיד
התחלתם לנצל אותה ואת כל הקשור בה
למטרות פוליטיות.
זה שאתם, מבצעים לינץ ציבורי במשה
דיין ובגולדה מאיר, זה די והותר, אינכם
צריכים לנצל גם את זכר הקורבנות ואת
בעיית הנעדרים.
יהודה,עוזרי, ד״צ 2713
בהתייחס למאמרו של יגאל לביב על
ההלם של סגן עמוס דבוש מההפגזה ונסי-
עתו לכיוון נח״ל ים( ,סיירת המזוהמים,
העולם הזה ,)1891 ברצוני לציין שגם
במצב זה שהיה, תחת ההפגזה הצפופה,
דבוש זחל לוודא את מצב הנהג ולאחר
מבן הגענו פעמיים, פעם בזחלם ופעם בטנק
פינוי, דבר שלא צו׳יין בכתבה ולפי
דעתי היה בזה לגרום לעוול לדמותו של
עמוס.
מקווה שתציינו זאת במדור מיכתבים
למערכת.
אבי זלי, ד״צ 2611

המגו״ס

״סטודנטים המשרתים בקו, יוכלו להמשיך את לימודיהם באמצעות חומר לימוד שיישלח
ל,ו9ן י לימץ, ד״צ 3078
על־ידי האוניברסיטאות.״ (מן־ העיתונות)

מכתבים

ה מו ס דו תלהשכלהו.ב 1ה ה בי שראל

מו די עי םעל

מילגות קיום לסטודנטים מגוייסים־
בשנת הלימודים תשדד

הזכאים למילגה — סטודנט אשר השתחרר משירות המילואים המיוחד והחל
בלימודיו במוסד להשכלה גבוהה ואשר שירת 75 יום לפחות החל מיום 6בספטמבר
1973 ואילך (ברציפות או לסירוגין) — זכאי להגיש בקשה למילגת קיום בתקופת
לימודיו ב שנת תשל״ד. המילגה ממומנת ע״י משרד החינוך.

המילגה — כל סטודנט, כאמור לעיל, שאין לו הכנסה אישית בתקופת לימודיו
בת של״ה יקבל מילגת קיום, בצורת מענק, בסך — 400ל״י לחודש עבור כל חודש
שירות (לצורך זה ייחשבו 25 ימי שירות כחודש) ועד 6חודשים ובכל מקרה לא
יותר מסה״ב חודשי הלימוד ותקופות הבחינות בשנת הלימודים תשל״ד.

מילגה לתלמיד שיש לו הכנסה אישית -תלמיד שיש לו הכנסה אישית
בתקופת לימודיו בתשל״ד כאמור לעיל, הנובעת מעבודה, עסק נכסים או מענק
מילגה אחר של המוסד, זכאותו למילגת הקיום תהיה עפ״י הכללים הבאים:
א. סטודנט רווק או נשוי ללא ילדים -אם הכנסתו ברוטו לחודש היגר,
— 600ל״י ומעלה — אינו זכאי למילגה. אם הכנסתו נמוכה מזה, זכאי למילגה
המשלימה הכנסתו עד — 600.ל״י לחודש. אך סכום המילגה המשלימה לא
יעלה על — 400.ל״י לחודש.

סטודנט נשוי —1 +אם הכנסתו ברוטו לחודש הינה — 725.ל״י ומעלה —
אינו זכאי למילגה. אם הכנסתו נמוכה מזה זכאי למילגה המשלימה הכנסתו עד
— 725.ל״י לחודש. אך סכום המילגה המשלימה לא יעלה על — 400ל״י לחודש.

ג. סטודנט נשוי — 2 +אם הכנסתו ברוטו לחודש הינה — 850ל״י
ומעלה — אינו זכאי למילגה. אם הכנסתו נמוכה מזה זכאי למילגה המשלימה
הכנסתו עד — 850.ל״י לחודש. אך סכום המילגה המשלימה לא יעלה על
— 400ל״י לחודש.

נוהל קבלת המילגה — מילגות הקיום לסטודנטים כאמור לעיל יאושרו וישולמו
על ידי המוסדות להשכלה גבוהה עפ״י הנוהל דלקמן :

סטודנט אשר סיים שירותו והמציא אישור בכתב משלטונות צה״ל על משך
השירות כאמור לעיל והתחיל בלימודיו, זכאי להגיש -בקשה למילגת קיום
בשנת הלימודים תשל״ד.

הבקשה תוגש ע״י התלמיד במוסדו שבו הוא לומד ע״ג טופס שיקבל המוסד.

הבקשה תיבחן ותאושר ע״י המוסד עפ״י הקריטריונים כאמור
לעיל.

תשלומי מילגת הקיום ייעשו אחת לחודשיים.
לרוזל קראתי בעיון רב את הכתבה ״מנגנון
המדינה גויים להגנה על טוהר הגזע״
(העולם הזה .)1899 הגעתי למסקנה ש־מדינת־ישראל
מישתלבת יפה מאוד וללא
כל רגשי נחיתות בין יתר המדינות ה־גיזעניות.
לאן
הגענו? פקידונים עלובים וחסרי־מצפון
לוקחים לידיהם את החוק ומנסים
לגרש אדם מהארץ רק בגלל דתו. הם
מעידים על עצמם כיהודים ״טהורים ושומ רי
מיצוות״.
אני מבקשת למסור את שמי לרוזל קורטה
ולומר לה שאני מוכנה לעזור לה בכל
דבר שאוכל. אני דוברת גרמנית ואוכל
לעמוד לה לעזרה בשעותיה הקשות.

השם שמור במערכת
שולמית שובי לאחור
חשבתי שלפחות שולמית אלוני תמשיך
את מאבקו של אורי אבנרי בכנסת. אוב-
זבתי מרות.
שולמית אלוני, הלוחמת האמיצה נגד
הדיקטטורה והכפייה של המנגנונים, הצ ביעה
בעד בחירתו של ישראל ישעיהו
כיושב־ראש הכנסת. למרות העובדה הב רורה
לכל, שבכנסת שעברה היה ישעיהו
דואג בראש ובראשונה לאינטרסים ה-
מייוחדים של מיפלגתו, אפילו על חשבון
מיפלגות אחרות.
אם תמורת הכבוד המפוקפק של זכיה
בתפקיד סגן יו״ר הכנסת, הסכימה שולמית
לבגוד בעקרונותיה, אני מתאר לעצמי את
דרך פעולתה במרוצת ארבעת השנים!
עידו פרמיי, חדרה

מאת
הד״ר

מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

להשיג בחנויות הספרים הגדולות
משהו אישי

כאשר קראתי את מאמרו של אורי
אבנרי ״משהו אישי״ (העולם הזה ,)1899
הרגשתי דמעות בעיני.
אני חייב להודות שעם פירסום תוצ אות
הבחירות, הייתי שרוי בייאוש וב-
מועקה, ואף חשבתי כי הכל נגמר. מאמרו
של אורי אבנרי עודד אותי. שמחתי להיווכח
שרק אני התייאשתי, ואילו הוא
ממשיך במאבק.
אלי מזרחי, אפקה
אני אחד מ־ 10.469 אלמונים ולא-אלמו-
נים. אני אחד מאלה שאינו מצטער על
שקולו לא נוצל. אני הייתי צריך ל״משהו
אישי״ של אבנרי. ואני מודה לו על-כך.
אורי, עודדת אותי. חשוב לי שנשארת
ככה בפורמה, כמו שאומרים. כידיד ללא
היכרות אישית, אני מבקש שתצא ביום
השמש הראשון לחוף־הים. חבל להפסיד
את התענוג, וזה מגיע לך!
מנשה כן־מאיר, דימונה

בעיות ולבטים
בחיי המין

עזיה

שלוולון

בין המלגלב
לא קשה להבין את ההתמרמרות הרבה
שקמה. בקרב חלק גדול של הציבור נגד
חוברות הפלייבוי שאשת נשיא המדינה
רוצה לשלוח לחיילים. נגעו לליבי במיוחד
המחאות של הנשים שנשארו בודדות בבית
וצריכות לסבול.
אני מציע לנשיא המדינה פעולת איזון
אשר תסלק את כל המחאות של הנשים —
שחברת ארוס תספק כמה עשרות אלפי
ויברטורים במחיר !מוזל עבור הנשים הבר
דדות שנשארו בבית. אולי סוף־סוף יהיה
שיוויון בין המינים, במדינה זו.
עז ראכרמ לי, פתח־תקוה

העלנללס

של הדלין טטור
י׳ • העולם הז ה ״ ,שגועוןהחדשותהישראלי
המערכת והפיגהלזד הל־אביב. רחוב קרליכך .13 סלפץ #260134
תזדזדאר 136 מען מברקי: עדלמפרס. הדפוס החדש״ בע״ם,
ח״א, רח׳ בן־אביגדור הפגה: גד נע״ם • גלוסות: ציגקוגרפיר.
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״ם•

קראתי את הכתבה ״הדיקטטור״ (העולם
הזה ,)1897 והיסקתי המסקנה היחידה:
משה דיין בלי ספק מכיר טובה לכם על
השירות הטוב והריקלמה הגדולה.
העולם הזח ממש פוקח לו עיניים —
לדעת מה יעשה.
מרדכי 8רין ש, ירושלים

^ ר!ונזר״:11

^ פחות על

דבר אחד אני מסכים עם אריק שרון :

/צה״ל חולה.

מחלה זו לא נגרמה על-ידי מילחמת-הגנר-
לים. מאכל! האלופים אינו אלא אחד הסימפטומים
החמורים של המחלה.
מבחינה זו, לא חשוב אם צודק גורודיש בדברו על
אריק ; או אם צודק אריק בדברו על גורזדיש, בר־לב
ודדו ; או אם צודקים כולם כאחד כשהם מדברים זה
על זה. כל הדברים האלה הם סימפטומים.
שווא מנסה הממשלה (אם אפשר לכבד גוף זה
/בתואר ״ממשלה״) לפתור את הבעייה בהתחכמויות
טפלות.

מה שהיא עשתה, כשבוע שעבר, היה
מעשה של רמאות פשוטה.
הבאתי בפניה את העובדה, שהוסתרה מעיני חבריה :
שאלוף־פיקוד הדרום תבע להעמיד לדין את האלוף
אריאל שרון, על פי ארבעה סעיפי־אישום מוגדרים.
על סמך מיכתב זה, דרשו כמה שרים דיון בממשלה.
בעיקבות הדיון נתקבלה החלטה צבועה ומתחסדת.
הוחלט להתייהס אל סעיפי־אישום אלה, שאין חמורים
מהם, כאל ״טענות הדדיות״ — ולהעביר טענות אלה
לוועדודהחקירה המבדרת את מחדלי המילחמה.

רמטב־ לי
מאז רובץ ער צה״ל צר המאבק בין שני
פוליטיקאים אלה — אדון ודיין. לא היה מאז
שום מינוי, שום איוש בדרג גבוה, שלא היה
מושפע במישרין ממאבק זה.

חלה זו לא נרפאה בגלל ההלם של יום־הכיפורים.
ההלם לא ריפא דבר.

להיפך, מעולם לא היתה תופעה זו חמורה
במו היום. היא מגיעה לממדים גרוטסקיים.
איש המקורב לענייני הביטחון הציע השבוע, בהלצה,
לבנות את צה״ל על פי המתכונת של הרבנות הראשית.
כלומר, ששני אנשים יחזיקו ביחד בכל תפקיד. לא
אשכנזי וספרדי, כמו ברבנות, אלא איש־דיין ואיש־אלון.
שני רמטכ״לים, שני אלופים, שני מפקדים לכל חיל.

אחד של דיין, אחד של אלון.

או, לחילופין: שיבנו את צה״ל כמו שתי קבוצות

התפשט.

ריק שרון מתלונן על הפוליטיזציה של הצבא.
אמנם, הוא עצמו הוא חלק בולט מתופעה זו, אך
אין זה פוסל את נכונות הטענה.

מחלה זו לא התחילה, כדברי אריק, עם
החלפת יצחק רכין. הדבר אירע כמה חודשים
לפני כן, במאי .1967

(אל נעמיד פנים כאילו עד אז היה הכל בסדר. תמיד
היתר, השפעה מיפלגתית בצה״ל. בן־גוריון היה איש־מיפלגה
מובהק, והוא דאג שלא ישתלטו על צה״ל
השפעות מיפלגתיות שלא היו לרצונו. הוא עזר לאנשי
מפ״ם להסתלק מצה״ל. הוא לא מינה את יצחק רבין
לרמטכ״ל, בגלל עברו הפלמ״חי. גם בימיו היו בצה״ל
אינטריגות וכיתות. אבל הדבר לא חרג מממדים סבירים,
המקובלים בכל הצבאות. השינוי בא ערב מילחמת 67׳).
ביום הרביעי, ה־ 31 במאי ,1967 החליט לוי אשכול
שאינו יכול עוד לאחוז בקרנות־המיזבח של מישרד־הביטחון,
מול הגל הגואה של היסטריה ציבורית. הוא
הודיע ליגאל אלון שהוא ממנה אותו לשר־הביטחון.
תיד 24 שעות חזר בו, בגלל אותו לחץ היסטרי, ומינה
את משה דיין תחתיו.

פה ושם ביצבצה בלבו של מישהו המחשבה: ראו
את שר־הביטחון. הוא משתמש באנשים ובציוד של צה״ל
כדי לסלק עתיקות. ההובי הפך אצלו למיסחר בינלאומי
משגשג. האיש הולך ומתעשר. למה לא אני ז
חריגים קטנים הפכו לחריגים פחות קטנים. הריקבון
קנה לו אחיזה. בשקט. בחושך.

עצם העובדה שהאחראים העליונים לאסונות
המחרידים, הנושאים כאחריות למותם של
אלפים, נשארים בתפקידיהם, נואמים, משתה
צים בטלוויזיה, באילו לא קרה דבר -זהו
גורם להידרדרות נוספת, תלולה ומהירה.

אריק שרון תובע להדיח את הרמטכ״ל, אך מחפה
על שר־הביטחון. בדרך זו הוא משתתף במישחק הכללי
של מילחמת־כנופיות, של חרושת האינטריגות. הוא מפזר
סביבו האשמות, מבלי לתבוע בירור מישפטי נוקב של
ההאשמות שהוטחו נגדו.

אם נמשיך להתעלם מן המחלה המתפשטת
בגופו של צה״ל, היא תהיה בעוכרינו.

דבקו בו בצורה הרבה יותר חמורה ומסוכנת
מכפי שתיארנו לעצמנו, לפני המילחמה,
אך בחלומותינו הרעים ביותר.

די להביט בכנסת החדשה, שהורכבה עוד
לפני המילחמה.

איני מכיר אמצעי בדוק יותר לזריעת ייאוש, לשבירת
מוראל, להפצת שחיתות, מאשר הישארותם של פושטי־רגל
בתפקידים עליונים. אי־אפשר לקיים מערכת־ביטחון,
או כל מערכת אחרת, ללא עיקרון של אחריות אישית.

מטפלים בה, מוכרחה להחמיר ול-

צה״ל הוא חלק מן המדינה. מחלות המדינה דבקו בו.

בצד היעדים הכלכליים, הופיעו היעדים הפוליטיים.
קניינים מיפלגתיים משמאל ומימין הסתובבו בצה״ל כמו
בסופרמארקט, כדי לרכוש אלופים ואלופי־מישנה, בסיטו נות
ובקימעונות, למערכת־הבחירות הבאה. האלופים לא
ישבו על המדפים, אלא יצאו לקראת הקונים, הריחו
ובחרו.

לא תיתכן הבראה — פשוט לא תיתכן — :
באשר אחרי אסונות בה נוראים נשארים שר•
הביטחון ושאר אנשי הצמרת על בנם.

אפשר היה לצחוק, לולא נגעו הדברים
לגורלו של צה״ל.

צה״ל עומד לפנינו כמוסד אנושי, המורכב
מכניייאנוש. גוך שאינו מתקיים על כוכב אחר.
מחוץ לחברה הישראלית, הרחק־הרחק ממה־לותיה
של חברה זו.

הברות-ענק החלו תופסות, במחשבותיהם
של קצינים, את מקומם של רכסי-הרים ומיב־שולי-מים
בייעדי תיכנון ומיכצע.

ף עים לחשוב שמאז השתנה הכל. שעל קברות חללי
4צה״ל חזרו הכל בתשובה, נפסק תהליך ההתפרקות,
והחל התהליך הגדול של ההבראה.
למרבה האסון, אין כל אחיזה לתיקווה זו.

הם ידעו זאת׳ מפני שאני עצמי ציינתי זאת במיכתבי.
הוועדה אישרה זאת למחרת היום.
אבל כל חברי הממשלה, דתיים וחילוניים, שוחרי־סיפוח
ושוחרי־שלום, זקנים וצעירים — העמידו פנים
כאילו לא ידעו זאת. הם זרקו את העניין לפח־הזבל של
הוועדה, נעמדו בפוזה של מדינאים, והכריזו :״זהו,
עשינו את המוטל עלינו.״
קומדיה טרקלינית זולה.

כי אין קיום למדינה בדורנו, לא בימי מילחמה ולא
בימי שלום, בלא צה״ל חזק ובריא. השלום לא יקום ולא
יתקיים, אם לא יהיה צה״ל מסוגל לערוב לו.
המילחמה האחרונה קרעה במשיכה אחת את מסך
האגדות והאשליות, שכיסה את המציאות של צה״ל. צה״ל
חדל להיות סופר־צבא. המורכב מסופר־מנים. נמוג המיתום
של צד,״ל העל-אנושי, הבלתי־מנוצח, המסוגל לכבוש
את העולם הערבי מבגדאד ועד אלג׳יר תוך שבוע אחד,
כדברי־הנבואה של אריק שרון (לפני המילחמה).
וזה טוב.

אלופים התחילו להקדיש מחשבה רבה .,בעודם בתפקיד,
לקאריירה הכלכלית הממתינה להם. הם החלו מת חנפים
אל אילי־ההון, שהתחנפו אליהם. עסקים גדולים
סוכמו בעוד האלוף נושא בעול של פיקוד על חיי אדם.

עד שבא הברק המסנוור של יוס-הכיפורים,
והאיר את הבל כאור נורא.

כשעה שקיבלו ופירסמו החלטה זו, ידעו
כל חברי הממשלה שוועדת־החקירה אינה
מוסמכת לטפל ברוב ההאשמות, מפני שכתב
הסמכות שלה מגביל אותה לתקופה אחרת.

ץ׳} חלה שאין

זהו הטבע האנושי — הגברי והנשי באחד.

גם זהו חלק מתהליך ההתפרקות.

הלמוט פון־מולטקוז :
יותר להיות מאשר להיראות
כדורגל בכיתה, כששני ראשי הקבוצות מחלקים ביניהם
את השחקנים האחדים — אחד לקבוצה א׳ ואחד לקבוצה
ב׳ ,וחוזר חלילה.
דיין ימנה רמטכ״ל. אלון ימנה סגן־רמטכ״ל. דיין
ימנה את אלוף פיקוד הצפון. אלון ימנה את אלוף פיקוד
הדרום. וכן הלאה•

האיש שסיפר ״הלצה״ זו, היה קרוב לבבי.

פוליטיזציה היא רק מחלה אחת מני רבות.
1 1מחלה אחרת התפתחה לנגד עינינו ממש.
כולנו היינו עדים לה. וכולנו שתקנו.
ראינו את האלופים כנערי־השעשועים של ״החברה
הגבוהה״ .אי־אפשר היה לקיים הצגת־בכורה חגיגית,
שופעת יהלומים ושמלות־ערב של אוברזון, ללא רמטכ״ל.
אי־אפשר היה׳ לתאר נשף של הבוהימה, ללא שניים־
שלושה אלופים. די לעלעל בעמודי העולם הזה, כדי
להיתקל בתצלומים אלד, בכל מדורי החברה.
אלופים (לא כל האלופים, ייאמר זאת לזכותם) התחילו
ליהנות מזוהר הפירסומת. נוצרה התחרות. אלופים מסדי-
מים החלו מקיפים את עצמם בעיתונאי־חצר.

מה הפלא בכך שכפרוץ המילחמה, היו
עיתונאי-החצר ומשוררי-החצר שייכים למטות
הקרביים של כמה אלופים, כצד קציני מודיעין
ומיבצעים זו
** שאשתו •טל האלוך יושבת בהצגת־הגאלה לצידה
( ס של אשת־המיליונר, עטורת אבני־החן, היא שואלת
את עצמה: למה לא אני י

הד מגיבורי המילחמה, איש שאין מדברים
עליו, נשאל מי היה בסדר במילחמה, ומי לא. הוא
ענה :״מדרגת החטיבה ומטה, הכל היה בסדר. למעלה
מזה, לא היה בסדר.״
גם הוא לא ביקש, בוודאי, להכליל. היו בדרגות ה עליונות
אישים שהצטיינו במלחמה, שגילו מסירות ותו־שיה,
ושלא ניסו לאחר מכן למכור את הילתם בשוק ה־פירסומת
העצמית.
אבל עקרונית, יש הגיון באבחנה זו.

אילו ניתן היה לבצע ניתוח יסודי, היה זה
הפיתרון הפיטוט כיותר: להוציא כמכה אחת
לפרישה־מאונס את בל אנשי הצמרת הקודמת
של צה״ל, מדרגת תת-אלוך ומעלה, ולבנות
צמרת חדשה, מהיסוד, מדרג מפקדי־החטיכות.
פיתרון פשוט וקיצוני כזה בוודאי לא יתקבל. אך
בדבר אחד אני בטוח: ללא שינוי כללי ומופלג בצמרת
צה״ל, החל בסילוק שר־הביטחון עתיר־האסונות, אי-
אפשר לפתוח דף חדש.

אני מובן להינכא: אם לא נבצע ניתוח
זה עכשיו, אנו מזמינים עלינו אסון גדול יותר
מזה שאירע ביום*הכיפוריפ תשל״ד.
וכן יטלא די בחילופי־אנשים. יש צורך בשינוי
הרוח. הא בהא תלייא.
יש לשים קץ לרוח השוויץ, הפירסומודהעצמית, רדיפת
הקאריירה־שלאחר־הקאריירה.
יש ליצור מציאות נפשית וחברתית חדשה בצה״ל,
שבה כל החוטא בחטאים אלה ימצא אח עצמו מנודה בין
עמיתיו.
הלמוט פון־מולטקה, הרמטכ״ל הפרוסי במילחמת , 1870
הוריש לדורות של קצינים כלל־ברזל של התנהגות
צבאית :״יותר להיות מאשר להיראות״.

אנחנו זקוקים לדור חדש של מפקדי צה״ל,
כאלה שייראו פחות -ושיהיו יותר.

במדינה

ך• רחבי הארץ, חייבו הציניקאים ב־
1ליגלוג. התמימים והטובים חייכו במריחת,
בייאוש. מה זד, יעזור?
אולם במיגרש החנייה שמול לישכת
ראש הממשלה בירושלים, נתגלה מחזה
שונה לגמרי: הגבר הממושקף שימש מט רה
לעלייה לרגל. זרם דקיק, צנוע, אך
בלתי פוסק, של מאמינים, חלף לידו. מי
בתקווה, מי בחוסר תקווה, עצרו זה אחר
זה ליד המפגין הבודד .״שמי שלמה שיט רית.
אני מזדהה איתך, מוטי.״ ״יישר
כוח.״ ״תבוא עליך הברכה״ הם עמדו
לידו דקה, מי בשיח, מי בדממה. קציני
צה׳׳ל וטוראים במדים. זוג צעיר עם תינוקם,
זוג הורים שכולים. קורבנות המל חמה
האחרונה. קורבנות המלחמה הבאה.
לחצו את ידו, עודדו, ניפנו לדרכם.

העם
מ׳ תגבר?•
מ תמגר?
בשיא מילחמת־העולם הראשונה, כאשר
צבאות אוסטריה הוכו שוק על ירך בידי
צבא הצאר הרוסי, קרא הקיסר האוסטרי
פראנץ־יוזף טיוטה של הודעת דובר צבאו.
הנימה נראתה לו פסימית מדי. הקיסר הזקן
נטל את עפרונו, והוסיף להודעה פסוק
מעודד, לדעתו :״לבוב נמצאת עדיין בידינו.״
התוצאה
היתה בהלה כללית. הכל ראו
בפסוק רמז לכך שהצבא עומד להתמוטט,
ושנפילת לבוב צפוייה בכל רגע.
הומור הקברנים. קשה לתאר מסע
מדכא יותר מן הנסיון הילדותי להרמת
המוראל, המתנהל כעת בכלי־התקשורת
בישראל תחת הסיסמה :״אנחנו נתגבר !״
כל מי שרואה את שתי המילים, נזכר
מייד שהמצב רע, שהמוראל ירוד, שדיכאון
כללי שורר בין האזרחים — הן בשל
מחדלי המילחמה, הן בשל העלייה המסח ררת
של יוקר המחייה, הן בשל ההרגשה
הכללית ששום דבר לא השתנה ולא ישתנה.
הרעיון
שאפשר לרפא דיכאון זה — לא
על-ידי סילוק סיבותיו האמיתיות, אלא
על־ידי הדפסת סיסמאות, מזכיר את הש-
קפת־עולמם של מנהלי־תעמולה במדינות
הטוטאליטריות. גישה זו הולידה את המושג
הסיני ״שטיפת מוח״.
אולם ההומור העממי הגיב מייד על
הסיסמה, בגירסות עממיות שונות (״אנחנו
נתפגר!״) השבוע גינו כמה פרשנים את
״הומור הקברנים״ ,שנולד בחזית והמגיע
עמידה מופל א ה

בממשלה ובכנסת,

במקום

־והתקציבים,
לריב.
העיסקה השניה היתד, תמוהה הרבה
יותר. לא ברור מדוע הסכימו ל״ע להצביע
בעד יו״ר, שכל חברי סיעתם מת נגדים
לו. עוד יותר מוזרה היתד, הצבעת
ר״צ בעד ישעיהו — דבר שנגד לחלוטין
את כל הסיסמאות של תנועה זו ערב הב חירות.
היתה זאת הצבעה ישירה וגלויה
למען החלק המימסדי ביותר של המימסד.
הסיבה נתגלתה בדברי ח״כ מרשה פרידמן,
החברה יוצאת־הדופן של סיעת ר״צ.
סיפרה היא אז: תמורת ההצבעה בעד
ישעיהו הובטחה לל״ע ולר״צ מישרה של

להן ייצוג כלשהו. כמו בכנסות הקודמות,
תידחה אוטומטית כל הצעה דחופה לסדר־היום
של הסיעות הקטנות, אלא אם כן
הגישה גם סיעה גדולה הצעה דומה.
גם ההרכב האישי היה תמוה ביותר.
מבין חמשת הסגנים, רק אחד — שניאור
זלמן אברמוב — הוא פרלמנטר ותיק,
הזוכה בהערכת עמיתיו. הנציג השני של
הליכוד, בך ציון קשת, הוא עסקן מיפלגתי
מובהק המשרת סיעתו בדיוק כשם שעושה
ישעיהו.
מרדכי בן־פורת, איש המערך־רפ״י, הוא
איש הגון — אך רחוק מלהיות פרלמנטר
מבריק.
שאר שני הסגנים החדשים — יהודה
יודין—דרניצקי (המערך־מפ״ם) ,ופינחס
שיינמן (מפד״ל) הם חדישים בכנסת, ולא
ברור מדוע ניתן להם מייד מקום בגוף
הפרלמנטרי העליון, המחייב נסיון.
ההרכב הוכיח ששום דבר לא השתנה
לטובה. הכנסת תישאר חותמת־גומי. הנשיאות
החדשה לא זה בילבד שלא תנהיג
תנועה לרפורמה ולשיחרור הכנסת — אלא
תהיה הבלם העיקרי לכל נסיון כזה.

יוקר ה מ חיי ה
מ ]>ר.ד? את
החגורה ד מי?

לעורף באמצעות הכיפורניקים החוזרים.
אולם הומור זד. הוא תגובה בריאה על
המוראל המפוברק של בעלי השקר הרשמי.
בעלי ״אנחנו נתגבר״ מתכוונים לומר:
הכל יישאר על כנו. המימסד הקיים יתגבר.
יתגבר על זעם הציבור ועל הדרישה הכללית
שיסתלק.
״הומור הקברנים״ מתכוון להגיד את
ההיפך :״אנחנו נתגבר — עליכם !״

ה כנ ס ת
מידחולח הכסאות
כמו כל כנסת, התחילה גם הכנסת הש מינית
את קורותיה במילחמת־כסאות —
הקרב על הכסאות בנשיאות ובראישות ה וועדות.
כסאות
אלה מבוקשים — הן בגלל המש כורת
המוגדלת, הן בגלל הכבוד הכרוכים
בהם.
השבוע הוכח שוב שמנגנון המערך עולה
במאבק זה על כל יריביו.
הצבעה תמורת כסא. הסיבוב הרא שון
היה על כסא היו״ר. אין זו רק ענד
דת-כבוד, אלא גם מישרה בעלת חשיבות
מכרעת לגבי השליטה בכנסת.
בחוצפה עילאית, הציג המערך מועמד
שאינו מקובל אף על איש בכנסת —
ישראל ישעיהו, הרואה במילוי תפקידו
שרות יישיר למנגנון המערך. ישעיהו נבחר
בקלות, הודות לעיסקות שעשה המערך
עם הדתיים מצד אחד, ועם ל״ע.ור״צ מצד
שני.
העיסקה הראשונה היתד. מובנת. המערך
והדתיים משתפים פעולה מזה דור, לשביעות
רצונם של שני הצדדים. שניהם למדו
שכדאי להם לחלק ביניהם את המישרות

סגדיו״ר. המועמדת למישרה זו: שולמית
אלוני. האפשרות שאלוני תוכל להעניק את
זכוח־הדיבור לגולדה מאיר, בוודאי שימשה
פיתוי חזק.
הצבעה בחינם. אולם רק החצי הראשון
של העיסקה יצא לפועל. ל״ע ור״צ
הצביעו בעד ישעיהו — אך לא קיבלו
כסא של סגן. כאשר הגיע המועד לפירעון
השטר, הוא לא נפרע. התירוץ: הדבר אפשרי
רק עם שתי הסיעות הקטנות יתאחדו
ויהוו סיעה בינונית, אך איחוד זה לא יצא
לפועל.
ר״צ ול״ע הצביעו, איפוא, בעד האי*ש ש נקרא
במליאת הכנסת ״קברן הכנסת״ —
בחינם.
השלב הבא היה בחירת הנשיאות —
הנקרא רשמית ״יו״ר הכנסת וסגניו״.
בשתי הכנסות הקודמות תבע אורי אבנרי
שכל הסיעות הקטנות יהוו מעין גוש טכני
למטרה זו, כדי שגם הן תייוצגנה בנשיאות.
הדבר נתקל בהתנגדות מוחלטת של המע רך
— כי על-ידי הוצאת הסיעות הקטנות
מפורום זה, זכה בו המערך לשילטון מוחלט.
זה קרה גם הפעם, ללא מאבק רציני.
נבחרה נשיאות של 6איש (יו״ר וחמישה
סגנים) — מהם 3של המערך. הוא קיבל
ס /ס 50 מן הנשיאות, אף שהוא מהווה רק
ס 450/בכנסת.
כדר״ברעם. האיש שאיפשר זאת היה
שוב יוחנן בדר, שקיים מאחורי הקלעים
את שותפות בדר-עופר (ובמיקרה זה: בדר־ברעם)
,ברית הבוסים של המערך והליכוד.
חבריו טוענים כי פעל כדי ליצור
מצב שלא יאפשר הענקת כסאות וכיבודים
לשותפים הקטנים של הליכוד, השנואים
עליו.
התוצאה הסופית של הרכב הנשיאות :
כל יוזמה של הסיעות הקטנות תיתקל ב התנגדות
נמרצת של הנשיאות, שבה אין

הממשלה החליטה שצריכים להדק את
החגורה. על מי הוטל להסביר זאת להמוני
האזרחים, שמיצרכי־היסוד שלהם מרקי-
עים ד,שמימה י
על משה זנבר.
קשה היה לתאר אדם מתאים יותר. כי
הוא מסמל את מצבה של שיכבה שלמה,
המטיפה חיסכון לאחרים וכופה אותו עלי הם
— בעוד שהיא עצמה רחוקה מן ההווי
בו יש חשיבות למחיר הלחם.
היה זה זנבר שהתפרסם בשל כישרונו
לנצל את כל זכויותיו והפרצות בחוק, כדי
לקבל שתי דירות על חשבון משלם־המי-
סים.
כמו עמיתיו למעמד, הוא חי ברמה שבד.
נראה אחוז ההעלאה של מיצרכי־היסוד,
שעליו החליטה הממשלה, כדבר אפסי. כי
אנשים אלה חיים מרבית היום על חשבון
ההוצאות, ואינם יכולים כלל להביו את
האזרח, המשלם בעד כל אלה מכיסו. גם
שתי ד,העלאות שהיו בדלק, אינן מובנות
לאנשים כאלה.
לאכול כבית! השבוע גימגמה ועדה
ממשלתית על חסכונות כלשהם, שכדאי
לבצעם, הסבירה שיש לצמצם את הנסיעות
לחו״ל של הפקידים הבכירים, את הכיבודים
והסעודות במיסעדות־הפאר, ועוד. ל שם
כך הוקמו ועדות נוספות.
אבל דיבורים אלה אינם. אלא מס־שנד
תיים. כדי ליצור שותפות בין הממשלה
והציבור במשבר זה, דרוש שינוי יסודי
במיבנה החברתי של צמרת המדינה.
למשל :
׳• כל פקיד (וכמובן, כל שר) צריך
לקבל סכום גלובאלי מסויים להוצאות ה חודשיות,
בהתאם לתפקידו הממלכתי או
הציבורי. הוא יקנה מכונית ודלק מכספו.
דבר זה יביא, ללא שום חוקים חדשים,
לשימוש קטן יותר ברכב. הנסיעות של
איש כזה יתחילו להיות מחושבות יותר.
הוא גם יתחיל לקיים ארוחות עבודה —
(המשך בעמוד )14

* 1רכבות הישראלים ברחבי הארץ,
/שנואשו מלראות את הצדק געשה, ב פרשת
מחדל יום הכיפורים, שימש השבוע
מוטי אשכנזי קרן־אור באדישותם, ב־ייאושם.

היתד, זז הפעם הראשונה. לפני שלו־

הגיבור שהרהיב
את המדינה
בעמידתו הנועזת
במוצב החוו
מפג יןוז ועק :
שה חודשים, שבה מוטי לראשונה את לב
האומה, כאשר פיקד על מוצב החוף ה מפורסם.
היה זה המוצב היחידי שלא נפל
בידי המצרים, ובערפל הייאוש והתדהמה
של תחילת המלחמה, שימשו גבורתו וע מידתו
המופלאה, במשך שישה ימים תמי מים,
קרן אור באפילה.
השבוע, מיד לאחר שהשתחרר משירות
׳המילואים, יצא הסטודנט הירושלמי בן
ה־ ,33 יליד חיפה, בוגר כדורי, שקיבל את
דרגת הסרן שלו אחרי המלחמה, לקרב
נואש לא פחות: הקרב על פיטוריו של
דיין.
״אם דיין אשם או לא במחדלי יום
הכיפורים — תקבע ועדת החקירה,״ הס ביר
השבוע הגיבור שחזר מן האש .״אולם
כשר הביטחון — הוא אחראי למחדל.
הוא אחראי למות למעלה מ־ 2600 חללי מל חמת
יום הכיפורים. הוא אחראי למותם
של 32 אנשי פלוגתי. אם אני אעבור ב שתיקה
על הישארותו בתפקידו — אני
נותן לו בכך אישור לחזור ולהרוג אל פים
נוספים במלחמה הבאה. אם הוא אינו
חייב לתת את הדין הפעם — למה שלא
יחזור על מעשיו פעם נוספת?״
בכך שתהיה פעם נוספת, אין למוטי,
ששירת בסדיר בנח״ל מוצנח, ספק :״ה מלחמה
הבאה ודאית. המצרים כבר מכי נים
את השלב הבא. אולם הם ידעו להע ניש
את האחראים למחדלים אצלם. הגיע
הזמן שגם אנחנו נדע.״

לא שכחו;
לא ויתרו
ף בך הוא עומד לו שם, בקור הירו־ו
שלמי — צעיר בעל חזות אינטלקטו אלית
— דמות ששום במאי בעולם לא
היה נותן לה ׳את תפקיד הגיבור שעצר,
עם קומץ אנשים, את כל הפלישה המצ רית
— מוקף בכמה שלטים כתובים ביד,
ומצפה להביא לפיטוריו של דיין.
״תיכננתי את ההפגנה מיד אחרי המל חמה,
כאשר התברר שדיין איננו מתכוון
להתפטר, וגולדה איננה מתכוונת לפטר
אותו. שום מישטר דמוקרטי אינו יכול
לסבול התעלמות מעקרון האחריות של
נבחרי הציבור — מד, עוד שהמדובר ב אדם
האחראי ישירות לכל התפיסה ה ביטחונית,
שהביאה לכך שצה״ל לא היה
ערוך למלחמה.״

עשרות התקפות במשך שישה ימים, לכ בוש
אותו, להכניע את הסטודנט הירו שלמי
וקומץ חבריו.
חלק מהסיבה לעמידתו של מוצב עיקש
זה טמון בעובדה שמפקדו האמין — בניגוד
לכל חכמי צה״ל — כי תפקידו של
חייל במוצב הוא להיכון למלחמה, לא
לשבת שאנן.

מספר מוטי עד השאננות והמחדלים
שמצא כמוצכו ערב המלחמה

גיס־ר־מילחמה אשכנזי
המפקדים צחקו

במקום שער מבוצר, היה
לנו שם חוט טלפון מתוח לרוחב הכביש.
הרימונים היו סגורים ׳בקופסאות חתו מות•
החותמות נדבקו, עם הזמן, וכשהת חיל
הקרב נאלצנו להיאבק דקות ארוכות
ויקרות, לקרוע אותן בשיניים, עד שהצ לחנו
להגיע לרימונים. אבל לוא היינו
מכינים את הרימונים מראש — היו מע מידים
אותי למישפט צבאי.
הנשק האישי שלנו לא התאים לתנאי
הקרב. הפגזות המצרים מילאו את האוויר
אבק וחול, ונאלצנו לנקות אותו חמש
שש פעמים ביום. למצרים היה נשק מתאים
ינתר.
בשלושת הימים הראשונים לא ניסו כלל
לחלץ אותנו• מאידך, ביקשו ממני לדווח

מוטי מסביר לקהל את סיכות שכיתתו

בקשר על מצבי. מובן שלא דיווחתי.
ידעתי שהמצרים מאזינים, ולוא היו מגלים
את מצבנו האמיתי, היו מחסלים אותנו.
כשהגעתי
למעוז, גיליתי אווירה כל לית
של פיקניק.
איש לא תידרך אותי ולא הגדיר את
סמכותי כמפקד המעוז במקרה מלחמה.
איש לא קבע האם עלי להעביר ולארגן
אותו ככוח־הגנה, או לאפישר לאנשים, בכל
מחיר, להפעיל את כליהם באופן נפרד,
אם כסיוע למעוזים אחרים בקו התעלה,
או לכל משימה אחרת.
מצבו הכללי הירוד של המעוז לא היה
תוצאה של הזנחה מקרית, חד־פעמית. היו
עדויות חותכות של הזנחה מושרשת, יחם
של זילזול והפקרות שלא יכלו להתפתח
במסגרת של מחזור רשלני אחד בלבד.
המעוז היה מתחת לכל ביקורת מבחי נת
מצבו התחזוקתי והמבצעי, שלא ל דבר
על כך שבממדיו ומבחינת משימותיו
הוא נועד להגנה בידי כוח גדול.
כשדרשתי החלפת זרקור — צחקו ממני
במפקדה. דחו אותי בליגלוג. התחילו לק רוא
לי ״הפאניקר של הקו.״

מוטי אינו נרתע מהיותו בודד :״אנ שים
לא שכחו, ולא ויהרו,״ הוא אומר.
״אבל כולם מיהרו לחזור הביתה. לבעיות
שלהם. לעבודה. לחיי היום-יום. כל אחד
מחפש את השלווה שלו.
״אלא שזוהי שלווה מדומה. זה חלום.״

__ צורה
פ חו ת דר מ טי ת
ך* די שגם חלום זה לא יתנפץ ב-
^ אכזריות כמו חלום האימפריה, שהת נפץ
בשישי לאוקטובר, יצא מוטי למל חמתו
בשר הביטחון :״אני מאמין שה לחץ
הציבורי שיאצור, יביא לפיטוריו,״
הוא אומר.
הוא ניסה קודם את מזלו בצורה פחות
דרמטית, ביקש להעיד בפני ועדת אגרנט.
אלא שוועדת אגדנט לא מצאה לנכון, מן
הסתם, לשמוע מה בפיו של אחד מגיבורי
המלחמה המפורסמים ביותר :״ביקשתי
כמה פעמים להופיע בפניהם, אך לא הוז מנתי,״
סיפר אשכנזי.
וכך, מבלי שחזר לאוניברסיטה, להמשך
לימודי המאסטר שלו (מתמטיקה פיזיקה),
יצא מוטי למילוי חובתו המצפונית .״לא,
לא קראתי לחברי במוצב,״ ענה בתשובה
לשאלה .״מי מהם שירצה — יבוא.״
מוטי אשכנזי היה מאז ומתמיד דמות
יוצאת־דופן בחברה הישראלית החדשה:
הוא פשוט סירב להשתתף במירוץ השחי־תות•
תקרית אופיינית: לפני שלוש שנים
שירת במילואים כמפקד מוצב ליד גשר
דמיה. נהג ציוד כביד, שהגיע למקום לע בודות
ביצורים, עסק במאלכתו שעה וח צי,
אחר ניפנה לשחק שש־בש עם ה־חברה.
בערב
בא אל מוטי, ביקש ממנו לחתום
לו על 16 שעות עבודה. מוטי סירב —
להשתוממותו של הנהג הטרקטוריסט, ש סיפר
לו כי זה הנוהג במקום, וכי זה שנה
תמימה שכל הקצינים חותמים לו כך.

** עוז החוף, הצפוני
צבים של קו בר־לב,
בינו לבין המצרים לא
למרות זאת, לא הצליחו

חרא! ״

מיבצר עיקש
וקי שח

בשרשרת המו־היה
היחידי ש חצצה
התעלה.
המצרים, לאחר

הוועדה לא הזמינה

מוטי מול מישרד ראש־הממשלה
״המצרים הענישו את האחראים למחדלים!״

ן -שהופיע המפקד לביקור, ראיתי
^ בביקורו הזדמנות בלתי־חוזרת להעלות
לפניו את מכלול הליקויים והפגמים.
פירטתי לפניו את מצבנו.
המפקד התייחס אלי בבדיחות״דעת. אני
זוכר את דבריו מילולית :״תראה —
צה״ל לא ישקיע עכשיו כספים לשינוי דב רים,
אבל אם אתה דווקא מתעקיש, אז
נשלח לך חומרי ביצורים וכיתת הנדסה
לשבוע, ואתה תיתן לה הוראות.
הוא הבטיח לשלוח אלי קצינים מקצו עיים
לבדיקת הליקויים. הבטחותיו נתגלו
כמם־שפתיים. מעשית לא קיים אף אחת
מהן.
התייאשתי מלקבל סיוע מהמפקדה, והח לטתי
לבנות ולהתבצר׳ בכוחות עצמנו.
בשעות המעטות שנותרו לנו לאחר התע סוקה
המבצעית בסיורים מילאנו שקים,
העמקנו חפירות ושפכנו הרבה זיעה.
ערב יום־הכיפורים סר מפקדי אל המעוז
שנית, והסב אייתנו לסעודה המפסקת.
התפתחה שיחה. חיילים שאלו :״הנה
אנחנו מדווחים ומדווחים, ובכלל לא מתייחסים
אל הדיווחים שלנו. לנו המצב נראה
רציני, ואתם לגמרי אדישים.״
הוא האזין והשיב :״חברה״ תפסיקו
להתרגש. זה הכל תרגיל. אני לא מאמין
שהם ייעשו משהו. אנחנו ערוכים, יש לנו
כוחות, ותוך זמן קצר אנחנו יכולים לנער
ולזרוק אותם• הם כולם הארות. אתה יורה
יריד אחת וכולם בורחים.״

זוהי דמותו האמיתית של הקורבן
המפורסם של מלחמת יום הכיפור
כי גורודיש נבחר כשעיר לעזאזל, על-
מנת להציל אשמים אחרים מחמודזעמה
של דעת־הקהל.
ואם אכן זו האמת — אם, כפי שדית־גלה
במלחמת האלופים, אץ כמעט אלוף
שאין נגדו טענות — מדוע נפל הפור
דווקא על גורודיש?
התשובה לשאלה זו פשוטה: בכל צמ רת
צה״ל, לא היה מישהו מתאים יותר
לתפקוד זה.
הזאב הבודד
** מרת צה״ל, כמו כל גוף דומה,
צ בנוייה מקבוצות, כיתות״ וקליקות.
כל קבוצה כזו מפעילה הגנה הדדית בין
חבריה, אם חפץ מישהו לפגוע באחד מהם,
— אפילו יהיה זה שר־הביטחון — יצטרך
להתייצב מול כוחה המרוכז של הקבוצה
כולה.
גורודיש היה האלוף היחידי בצה״ל שלא
השתייך לשום קבוצה. לא לקבוצת דיין,
לא לקבוצת הרמטכ״ל, לא לקבוצת ותי־

גשר בין עטרות לנווה־יעקב. טוראי גורו־דיש
יצא בראש שתי כיתות, הגיע לגשר
עם כד חלב מלא חומר־גפץ, ומכושים
שנועדו לחצוב מסלול בסלע להטמנת הפתיל.
הפעולה
נכשלה. עם בוקר יצא גורו־דיש
שנית לגשר — הפעם לבדו. אלא
שהלגיון כבר הגיע עד הגשר, והוא נאלץ
לסגת תחת אש.
האוייב הגיע לנווה יעקב, הצליח לכבוש
את מיגדל המים בכניסה. גורודיש, כמו
הגיבור המסורתי בכל סירטי המלחמה,
תקף את המיגדל — שוב לבדו. תקף —
והצליח: הוא חיסל כיתת לגיונרים.
אולם מאחר והיה צריך להמשיך את
לחימתו במקום אחר עזב את המיגדל —
והאדיב כבשו שנית. גונן לא ויתר, חזר
ותקף וכבש את המיגדל בשנייה — שוב
לבדו. כך כבש את המיגדל באותו יום,
שש פעמים — כשהוא פועל כל הזמן
לבדו, עם סטן ביד, אקדח צמוד למותניים,
ורימוני־יד בתרמיל גב•
כווייה כידיים
ץ* נווה יעקב עברה מחלקתו של גו ו
/רודיש להר הצופים, משם לשנלר.
בשנלר התנדב ליחידה אנטי־טנקית, עם
עוד 12 חברים. היחידה צויידה בלהביו רים
ובפיאטים, שהופעלו מטווח של 6—4
מטר.

ץ ץ דוע דווקא דוא

1 \ 1 *1 1 1 4גורודיש כטוואי בחטיבת
הראל, ב־ ,1949 מתאמן ב|

הפעלת ברן כנשק נגד מטוסי. בתמונה
מימין: גורודיש (שמאלי) בבני־עקיבא.
בתמונה הקיצונית מימין: עם ראש־ה־ממשלה
לוי אשכול לפני מילחמת .1967

)₪/ככל שחולפים הימים, הופכת השא לה
למרתקת יותר ויותר. ככל שמלחמת
האלופים בצמרת צה״ל נעשית אכזרית יו תר
ויותר — והעם רואה יותר מראות
ושומע יותר קולות, שהיו חסויים מפניו
מאת

רינו צרור
עד היום — מתחילים יותר ויותר אנשים
להסתקרן: איך זה, שעל ים הבזיונות,
המחדלים, השגיאות בכל רחבי צה״ל —
שילם דווקא, אלוף פיקוד הדרום לשעבר,
שמואל (״גורודיש״) גונן ד
צמרת צה״ל והמדינה ממשיכה אמנם
להתחסד עד היום, לא השמיעה מילת
האשמה יחידה נגדו. אולם גורודיש עצמו
הוא הראשון האומר, בכנותו האכזרית דד׳
רגילה :״הודחתי.״
כל המדינה מסכימה איתו. העברתו ל תפקיד
אלוף פיקוד מרחב שלמה היחד,
הדחה.
אולם רק מעטים שכחו שאיש זה —
שהוצג במרומז כאחראי לכל מחדלי צה״ל

במלחמת יום הכיפורים — הוא למעשה
גיבור מלחמת ששת הימים.
פרצופו המפוייח מעשן קרבות של ״א-
לוף־מישנה שמוליק אז עדיין מח״ט
אסור בזיהוי בשמו המלא — וסיפור אגדות
מעלליו — זכו לפירסום ברחבי העו לם,
הפכו את האיש לסמל ניצחונו הכ ביר
של צד,״ל.
שש שנים לאחר מכן — התגלה הגיבור
ככישלון?
מעטים בישראל כיום מסוגלים להאמין
בכך.
שעיר לעזאזל
** עטים כישראל כיום מסוגלים גם
< /לבלוע את ההאשמה שהופרחה נגד
גודודיש — ,שוב במרומז, בפחדנות, לא
ישירות — כאילו חיה הכובע. של אלוף
הפיקוד גדול מדי עליו.
ייתכן שזה נכון — אולם קשה להבנה :
המחשבה שצה״ל אינו מסוגל לבחור כהלכה
את אלופיו מדאיגה מדי, מכדי שהאזרח
הפשוט — שאלופים אלה קובעים
אם יחיה או ימות — יהיה מסוגל להאמין

משום כך, נוטים כמעט הכל להאמין

קי הפלמ״ח. הפגיעה בו, מבחינה זו, היתד,
הקלד, ביותר.
גורודיש הוא הטיפוס הקלאסי של זאב
בודד.

אם טענה זו נכונה — הרי שאין בה
חדש. מפקדיו בצד,״ל יכלו לעמוד על
תכונתו זו מיומו הראשון בצה״ל. כבר
אז, כטוראי במלחמת העצמאות, הפגין
גורודיש, לצד אומץ־לב נדיר, גם את
תכונתו לפעול לבד, שלא בצוות. הקא-
ריירה שלו, באותה תקופה, היתד, רצופה
דוגמאות למכביר להעדפתו לפעול לבד.
פרש בודד
^ חד הסיפורים עליו, באותם ימים,
\ 1מספר על פייפר שהצניח כיכרות-
לחם לנצורי עטרות. הלחם נפל מחוץ ל גדר.
גודודיש׳ אחד הנצורים, יצא —
לבדו — אל מחוץ לגדר, זחל קרוב מאוד
לאויייב — והביא את הלחם לנצורים.
כאשר נסוגו הלוחמים מעטרות לנווה-
יעקב, שלח המפקד את גורודיש לפוצץ

עם להביור כזה ביד, נעול נעלי קרפ,
ניסה גורודיש להדליק טנקים של האדיב.
בפעם הראשונה נכשל, ניכווה קשה בידיו.
הוא סירב להתפנות, המשיך בלחי מה
עם תחבושות על ידיו. בניסונו הבא
— הצליח: ברמת־רחל הוא הדליק את
ביודהתינוקות שהיה כבוש ומלא אנשי
לגיון. אחר הפעיל את הנשק הקטלני ב מקומות
נוספים•
את כל הפעולות האלה ביצע לבד.
כשנשאל מדוע אינו לוקח איתו אנשים
שיעזרו על ידו, עגה :״הם מפריעים

אדם שאנשים אחרים מפריעים לו —
אינו יכול לרכוש ידידים רבים מדי. תשו בתו
זו של גורודיש האירה את הקאריירה
שלו לכל אורך הדרך•
שכן אפשר היה אולי לחשוב כי כטד
ראי, כאשר צריך היה להשליך את נפשו
מנגד — העדיף לסכן רק את עצמו. אולם
לא כך היה: גם בשלב הבא של הקא-
ריירה שלו, כאשר הפך כבר למפקד על
אנשים, ומשימתו הראשונה היתה להפעילם
— נתגלה כי לא השתנה כלל, המ שיר
להעדיף לעשות הכל בשתי ידיו.
היה זה כאשר הוא הפך למפקד מחלקה,
שנה לאחר מכן. בהתקפה נפגע גורודיש

מרסיסי רימון ברגליו, המשיך להילחם עד
שהתמוטט מאיבוד רם. בבית־החולים, מצ או
בגופו גם רסיסים מפגיעה קודמת, ש הוא
אף לא חש בהם.
דתי בפלמ״ח
^ אשר החלה ההפוגה, פורקה פלד
^ גתו של גורודיש. החלו בהקמת צד,״ל,
על כל הכרוך בזה. בעיני שמואל הדבר
לא מצא־חן. הוא לא אהב את המשמעת,
ההצדעות והנוהלים. הוא חיכה בקוצר־רוח
לגמר המילחמה, לשיחרורו. בינתיים, מצא
לו מיפלט בפלמ״ח. הוא היה החייל הדתי
היחידי בגדוד. כאשר היו יוצאים לפעו לה
— נסע בשבתות וחגים, עם כולם. או לם
לחופשה הביתה — וחופשות ניתנו
אז אחת לכמה חודשים — היה הולך
רגלי, אם החופשה יצאה בשבת.
הוא המשיך גם לשמור על כשרות בתנאים
הקשים ביותר• האוכל היחידי שבא
אל פיו היה לחם וסרדינים,
קרבות לטרון, הקסטל: קורס מ״כים
נקטע על־ידי בחירתו לכוח של חיי לים
מובחרים. המשימה: כיבוש נתיב
הל״ה והר־טחב. בלי לסיים את הקורס,
קיבל את הפיקוד על כיתה של חברי
השומר הצעיר, נילחם איתה בהרי יהודה.
לקראת סוף מילחמת ד,שיחדור היה סמל
מחלקה, ירד להיתארגנות במחנה־ישראל
שליד לוד, משם יוצא הוא למיבצע עיין.
בהסתערות על צומת רפיח ניפגע המפ קד.
גורודיש לקח את הפיקוד על המחלקה
ויצא אל האדיב בזחילה — אך
לא לפני שביקש לעשות זאת לבדו.
מפקד מפחיד
^ ולם האיש שהפך לקורבן המפור־ץ*
סם ביותר של מילחמת יום־ו*,כיפורים
היה בעל תכונות נוספות שהפכו אותו
לקורבן אידיאלי.
יכול אדם להיות זאב בודד — ואליל
המיליונים. גורודיש היה שנוא המיליונים.
מכל אלופי צה״ל, ספק אם היה אחד בלתי
פופולארי יותר ממנו. בלתי פופולארי בין
חבריו, ואף יותר מכך — בין אנשיו.

בין המחנות

גורודיש, בהיותו מפקד חטיבה 7
המהוללת, מארח את הרמטכ״ל
חיים בר־לב ושר הביטחון משה דיין בעת תרגיל. כיוס, ניצבים

דברים אחרים, בזמנים של לחץ, זה קשה
יותר.״
שיעור במי שמעת
ך דגן אינו מהסס להגיד לאדם בפניו
^ את שהוא חושב עליו. יחד עם זה,
אותם מעטים המסוגלים לעבוד עימו —
מעריכים אותו בצורה קיצונית — בדיוק
כמו שהשנאה כלפיו היא קיצונית. חיילים
הנתונים לפיקודו אמרו לא פעם כי אחרי
גונן ילכו באש ובמים בשעת קרב. בשעת
שלום — שאני: אז הוא אסון בעיניהם.
לדעת גונן, שום שיקול של אהדה ופופולריות
לא. יכול לבוא במקום הקפדה
קיצונית על מישמעת. מישמעת, לדעתו,
היא נפש הצבא. היא המאפשרת לחיילים
לעמוד בתנאי לחץ של עייפות, קור, רעב,
ואש — ולנצח.
גורודיש למד על בשרו את ערך ה־מישמעת
הצבאית, לאחר הקרב על צומת
רפיח, במלחמת העצמאות — קרב בו נאלץ
לסגת.
כמפקד, הורה אז לאחד החיילים לסחוב
ארגז רימונים. החייל סירב, וכן החיילים
האחרים. הם היו עייפים ומרי-נטש. גורו־דיש
לא אמר מילה, סחב בעצמו את ארגז
הרימונים.
הוא אינו נהנה מהעובדה שאינו אהוד
על חיילים רבים. אדרבה, הוא ידוע כ מפקד
הדואג לאנשיו בצורה קיצונית —
כדרכו, עד אחרון הפרטים. הוא יכול ל הקפיד
שחייל יעמוד דום בפני סמל ה מחלקה
— ובאותו זמן להכניס את הסמל
לכלא על שקרא לחייל אידיוט.
בהיותו מפקד אוגדה בצפון, נחת על
צה״ל החורף הראשון שלו בחרמון. ה לבוש
היה בלתי־מתאים, והקור היכה ב חיילים.
גונן דאג להביא לכל חייל מע רכת
בגדים מלאה, עבר לכל אורך הקו,

[ 1 1גורודיש (במשקפי שמש, ב־
#י י 1מרכז התמונה) בין אנשיו, כ־סרן,
באותה תקופה הייה מפקד פלוגת
האי.אמ.איקסים הראשונה של צה״ל.
אמנם אף שונאיו הקיצוניים ביותר לא
הכחישו• את מעלותיו והישגיו היוצאים
מהכלל. אולם הכרה בתכונותיו החיוביות
לא הפכה אותו לאהוד יותר. הוא נשאר
מפחיד, יוצר מתח.
מעטים מאוד האנשים המסוגלים לעבוד
איתו. גונן דורש שלמות. הוא אינו מס תפק
בביצוע מצויין, כל זמן שהוא עצמו
מסוגל לעמוד בדרישותיו — הוא סבור
שגם האחרים חייבים בכך•
הוא מסוגל להפסיק אדם בפסקנות באמצע
המשפט, לבקשו לקצר בדבריו ללא
גינונים של נימוס. הוא חסד־סבלנות, פו גע
בסובבים אותו. יוצר סביבו מתח בל תי
נסבל. גם קפדנותו הקיצונית, אף ב פרטים
הקטנים ביותר, מרתיעה רבים,
עושה אותו לבלתי אהוד. גונן עצמו מכיר
בכך, כמובן :״אני יודע שכמעט כולם
יסכימו לשתות איתי כוס תה — אבל

ו 1ך יצו גורודיש בחצר ביתו באש־
\ ן קלון, באחת משעות הפנאי

הנדירות שלו. בעת ההיא היה מח״ט .7

שני אורחיו אלה בראש מחנות נפרדים, העומדים מנגד: דיין
עומד בראש מחנה יריביו, היה זה שהדיח אותו• בר־לב עומד
בראש מחנה ידידיו לשעבר, שמיהרו לנטוש אותו, לא חשו לעזרה.

מיפלגתי. לעיתונאים הוא אינו מחייך, ואינו
מחזר אחריהם.
לדבריו הוא אינו חייל מיקצועי — כי
אם בעל מקצוע בחיילות. הוא יהודי מתוך
הכרה• לדבריו, יהודי הוא כל אדם שה גויים
אומרים עליו שהוא יהודי. אמר הוא,
בהזדמנות :״את ארץ ישראל אני רואה
לא כמטרה, כי אס כאמצעי — לקיום.
איני מוכן להקריב חייל אחד למען מקום
מקודש — אלא אם הוא תנאי לביטחון על
חיים. תמורת שלום של אמת — אני מו כן
לוותר על שטחים.״

גורודיש מעביר תדריך אחרון למפקדי הכוח היוצא לבצע את פעולת
ך ןן ען ןן
התגמול בסמוע. גורודיש התפרסם בצה״ל כקפדן גדול, המעניק את מלוא
1 /1 /1 1 1
תשומת ליבו אף לפרט הקטן ביותר. בעיקר מקפיד גורודיש על המשמעת של חייליו.
סדר יומו בנוי מ־ 16 שעות עבודה, ואת
התלמוד הבבלי הוא אינו מניח לרגע. לא
פעם הוא מוכיח דבר — בעזרת ציטוט מן
התלמוד. האנשים העובדים עימו בצמי דות
למדו כבר שהתפרצויותיו המפחידות
מופנות לא כלפי אדם כלשהו — אלא כל פי
מעשה כושל. לא אחת הוא קרע לגזרים
עבודה שלא נראתה לו — ומייד לאחר
מכן חייך אל האיש שהכין את העבודה.
לראות את גונן מדבר בקשר, בשעת
קרב — זוהי חוויה: הוא מעביר את הו ראותיו
בקול צלול ונינוח — כשזה אינו
מפריע לו לזרוק בידו השנייה, בו ברגע,
מפה לא נכונה שהוגשה לו•
הטעויות הקטנות הם המרגיזות אותו ב יותר.
אין הוא כועס אם המישגה נורא —
אבל אם נותנים לו עיפרון עם חוד שבור,
הוא מסוגל להשליך אותו על האיש שנתן
לו אותו.
ובמקביל — אפשר לראות אותו מתח רה
עם חיילים — ומנצח — בזריקת סכין,
בקליעה למטרה באקדח או בתותח טנק —
הוא צלף מעולה בשניהם — בעמידת ראש
עם נהגי לישכתו.

בחור ישיבה —

ועד לחרמון, בדק אישית את
כל היחידות בנושא ההתגוננות מפגי הקור.

מ היר
חי מ ה
ך* וא יהודי מהיר הימה, שאין כל אפן
1שרות לקבל אצלו פרוטקציה. הוא
שונא פוליטיקה, ואין לו כרטיס חבר

יוצא־הדופן — שהוגבר גם על־ידי עובדת
אי־היותו יליד הארץ — בלט שבעתיים
על רקע הישגיו הצבאיים המזהירים.
שמוליק נולד בווילנה, ב־ ,1930 אח ל שני
אחים ולשתי אחיות. מישפחתו, דתית
אדוקה, עלתה לארץ ב־ , 1933 והתגוררה
בירושלים.
הוא התחיל ללמוד בחדר. לאחר
שנים מיספר עבר לישיבה. את תלמוד-
התורה למד בישיבת עץ־החיים, ואחר כך
במרכז הרב.
אולם הוא לא ויתר על לימודים כלליים.

ף* וא היה גורודיש ר ק זאב בודד,
/רק בלתי פופולארי, אך בכל זאת
אחד מהחבר׳ה — ייתכן שהיה ניצל. או לם
הסיבה השלישית, שגרמה לבחירתו,
היתד. עובדת היותו דמות יוצאת־דופן
בצמרת צת״ל.
מאז בר-כוכבא והחשמונאים לא היה
בצה״ל בחור ישיבה שהפך לאלוף. מוצאו

בשעות הערב, לאחר שעות של לימוד
מייגע בישיבה, הלך ללמוד בבית־ספר
תיכון.
בן 13 הצטרף להגנה. ב־ ,1947 בגיל ,17
נשלח כחייל במחלקה דתית, להגנה על
גוש עציון.
מזלו שיחק לו: הוא יצא מגוש־עציון
בשיירה האחרונה לפני המצור.
לא הייתה זו הפעם היחידה שמזלו ה מופלא
עמד לו .:מגוש־עציון עבר לעיר
העתיקה. זמן מה לאחר מכן יצא לאזכרת
אביו. יום לאחר מכן החל המצור על ה עיר
העתיקה. בפעם שנייה — ניצל.
כאשר פורק הפלמ״ח, חשב שמואל על
שיחדור, האריך את שרותו בשלושה חו דשים
בלבד. על צעד זה חזר שנים רבות.
הוא ביקש לעבור לשריון. ביולי 49׳
נשלה לקורס קצינים, שנמשך שנה שלמה.
כשליש ביחידה הוא הכיר את רינה ש הפכה
רעייתו לחיים.

מ טור אי
למח״ט
*** לושת החודשים התמשכו והת-
משכו. הוא החל בונה את תורת
הדרכת השריון. זמן מה לאחר מכן, נת מנה
מ״פ ראשון של האי.־אמ־איקסיס,
ומפקד קורם קציני שריון. על ברכיו למ דו
את תורת השריון המח״טים שניהלו
את קרבות מילחמת יום הכיפורים.
קודם למילחמת סיני התמנה למ״ם טנקים
בפלוגה ותיקה. את מילחמת קדש
עשה עם חטיבה .7באבו־עגילה נפצע
קשה ביד, סיר 3להיתפגות• הוא המשיך
(תמשך בעמוד )22

1* 13

במדינה
(המשך מעמוד ) 10
אם בכלל צריך לעבוד בזמן האוכל —
בביתו, ולא במסעדות־היוקרה של תל-
אביב וירושלים. ייתכן שרק אז יבין גם
את יוקר המחיה• האיש עשוי עד כרי כך
לחסוך ולחנך אחרים לחיסכון, שייתכן
ויישאר לו איזה סכום שהוא מכלל ההוצ אות?!גלובאליות
שיקבל, ועל כך לא צריכה
להיות צרות־עין לאיש. חינוך לחיסכון
מוכרח לעלות כסף, אחרי תקופה כה ארוכה
של ביזבוזים כפי שהייתה עד כה מקובלת
במדינה.
9שרי הממשלה חייבים להפסיק לחיות
בבתי־מלון באותה העיר שהם גרים בה.
הם צריכים לשמש דוגמה להתנהגות של
נציגים במדינה ענייה, ולא להיות רק

קנדיים את הארץ, כשהם מבטיחים לשלוח
את המיתקן מיד, הגיע לרייך טלפון מה מגבית
היהודית בירושלים :״המגביות ה פרטיות
שלך מקלקלות לנו את המגבית
המאורגנת בקנדה. אנחנו הודענו לתור מים
שלך שלא צריך את המיתקן.״
ואכן, המיתקן לא הגיע. הסתבר כי
פעילי המגבות פנו לקבוצה הקנדית, הו דיעו
להם כי מוטב שיתרמו את כספם
למגבית. הקנדים נעלבו, סרבו לתרום ל מגבית.

בגלל מלזזמת־היוקרה של השנוררים
המקצועיים, הפסידו נכי צה״ל מיתקן פיז־יוטרפי
חיוני, והמגבית גם היא לא יצאה
נשכרת.
רייך עצמו, בהיותו עובד ציבור, הכ־

סאדאת וגולדה חבוקים
אקט של אהבה

כל מד, ששמעת
על הליידי והלורד

זו אינה רכילות!
זו אמת!
בבל מפגשחברוני /בכל מסיבו ! /בכל מקום שבו נפגשים אנשים,
נושא השיחה היחידי הוא עליה.
גברת מכובדת אחת סיפרה שהיא יפהפיו* אירופאית אמיתית,
ובעלה הוסיף, שאין יתרון שאינו נמצא בה.
שכנה העידה שהליילי ממלאת את כל הדרישות, וגברת אחרת טענה
שהיא יציבה להפליא.

בבית קפה קטן ומהודר לחש גבר לחברו שהוא משתמש בליידי שלוש
פעמים ביום והיא עדיין כמו חדשה. להפתעתו הגדולה סיפר לו חברו
כי הוא משתמש בה כבר מספר שנים, ובכל פעם הוא נהנה ממנה כמו
בפעם הראשונה. בטורי הרכילות כתב מישהו שראה את הליידי
והלורד מסתובבים בדיזנגוף.

היה גם אחד שנשבע כי, לעומת כל חברותיה, אצל הליידי הפתח
הוא מלמעלה ...בעתון ערב ידוע הופיעה מודעה זו בלשון ״התאהבתי
בליידי ממבט ראשון״ — אחר, זריז יותר לקח אותה לשבועיים
נסיון בביתו, והתוצאה — הוא ממש מאושר איתה. מכאן המסקנה היא
ברורה כשמש, מכונות הכביסה ליידי ולורד קריסטל _
אכן הטובות מכולן.
אין יתרון שאינו נמצא בהן, כל השכלולים והמעלות האפשריות נמצאות
בהן.

ועוד יתרון — חברת קריסטל בטוחה בתוצרתה, לכן היא מעניקה
לך תקופת נסיון חינם ללא כל התחייבות.
קחי עוד היום את הליידי או הלורד לביתך !

מומחים במתן עצות לאחרים איך אפשר
לחיות ביושר, ממשכורות שאינן עומדות
בשום יחס ליוקר המחייה. הפיאט במקום
המכונית האמריקאית יכול להיות אחד ה סימפטומים,
אבל בשום פנים אינו הפיתרון
היחידי לחיסכון בצמרת המדינה.
<• אחרי השנים הארוכות שבהן לא היה
נסיון להתנקש באישי המדינה, יש לבדוק
את ההגנה על שר־הביטחון וראש־הממשלה.
ייתכן שדי בשומר־ראש אחד הנוסע ב מכוניתו
של השר, ואין צורך לראות
שיירות־ביטחון בין צהלה לקרייה, בפרט
כאשר אופן נסיעתם משמש לרוב דוגמה
לאי־ציות לחוקי־הנסיעה הרגילים. גם ה־רמטכ״ל,
היודע לא פחות סודות משר-
הביטחון, אינו נוסע בשיירות, ועד כה לא
קרה דבר. הוא הדין לנשיא.
חסכונות כאלה אינם מגיעים למיליאר דים,
אבל הם יסתכמו בסכומים שאינם
מבוטלים — והחשוב ביותר הוא שהם יבט או
רצון לקחת חלק בריסון הכללי.

נכי צה״ל
קגאדו השגורריס
היה זה מיד לאחר מלחמת יום־הכיפורים,
כאשר קבוצת היהודים העשירים מקנדה
ביקרה באחד מבתי־החולים בארץ, פגשה
בחייל שהתעוור בשתי עיניו. הרופאים
סיפרו לקנדים כי החייל לא ישוב לראות
לעולם.
בו במקום החליטו היהודים הנרגשים
לתרום לכל נכי צה״ל שהתעוות במלחמה
שעונים בעלי ספרות בולטות, מיוחדים
לעיוורים, אשר כל אחד מהם עולה יותר
מ־סססג דולר. הם פנו לאגודה למען החייל,
הופנו שם אל עזרא רייך, המטפל
בתרומות לאגודה.
״כמה שעונים כאלה אתם צריכים?״
שאלו את רייך. רייך הרים טלפון, בירר,
וחזר עם התשובה :״תשעה שעונים.״
מיתקן נדיר. המבקרים הופתעו :״הרי
יכולת לבקש חמישים,״ אמרו לרייך .״אבל
אני צריך רק תשעה,״ השיב זה.
בו במקום החליטו התורמים לצרף ל שעונים
תרומה נוספת. רייך הסביר שיש
צורך במיתקן פיזיוטרפי חדיש ומתוחכם,
אשר לא נמצא כמותו בארץ, העולה
50,000 דולר.
התורמים נעלפו. לאחר שעזבו ה
חיש
את הפרשה מכל וכל. אולם דווקא
המגבית עצמה אישרה את הסיפור, טענה :
״לא כל אחד יכול לערוך לו מגבית פרטית
בחו״ל.״

ישרא לי ם ב חו״ ל
אהבתם של
גולדה וסאדאת
האמרגן התל־אביבי נזקק לשניות ספורות
בלבד, כדי לדעת שהוא חוזה בלהיט.
על הבמה הקטנה, של קברט סימפויז ה פריזאי,
ישבו על ספסל, כשהם חבוקים
בעדינות, לא אחרים מאשר גולדה מאיר,
ראש ממשלת ישראל, ואנואר סאדאת,
נשיא מצריים.
מי מוכן? היה זה תחילתו של סיפור
אהבה רותח. בעקבות החיבוק הצנוע, עבר
הזוג המפורסם לריקוד טנגו צמוד, המשיך
בהתעלסות מרהיבת עין, לפי מיטב כללי
המסורת של הצגות מועדוני־הלילד. המפור סמים
של מונטמרטר, כשהצופים מקבלים
תמורת כספם לא רק גועל־נפש, אלא גם
מוסר־השכל — ומה עוד אפשר לבקש
תמורת כמה פראנקים י
לאמרגן התל־אביבי, המעדיף בשלב זה
לשמור על עילום שמו, היתד. רק בעייה
אחת: שם, לנגד עיניו, מילאו את ה תפקידים
על הבמה שחקן התיאטרון ה אנגלי
בארי ליינס, כגולדה, והרקדן ביל
הול, כסאדאת. לאמרגן לא היה ברור כלל
איזה שחקנים ישראלים יסכימו לקבל על
עצמם תפקידים אלה, בסצינה כזו.
כאשר ימצא אותם׳ יוכלו גם הישראלים
ליהנות מהמחזה.
דת הרב הגורא,
כבר תחילתו של המעשה היתה מדהימה:
רב בישראל׳ גדול וחשוב בתורה,
פנה לעזרת בית־המישפט העליון של ה מדינה.
אפילו
יהודי דתי מן השורה, נוטה להימנע
מפנייה לבתי־המישפט החילוניים.
שרב יעשה זאת?
אולם סופו של המעשה היה מזעזע אף
יותר: הרב פנה לבית־המישפט החילוני

— כדי לתקוף בעזרתו את הרבנות הרא שית.
לא פחות ולא יותר.
היה זה צעד חסר תקדים, שזיעזע קשות
את המימסד הדתי בארץ.
והבדיחה העגומה היתה, שההתפתחות
החמורה — מנקודת־ראותו של יהודי דתי
— לא נגרמה בגלל מאבקי על עקרונות
העומדים ברומו של עולם. בסך הכל, גרם
לכד סיכסוך פרטי על ערימת ספרים יש נים.
לכורו״דת.
הפרשה התחילה לאחר מותו
של רפאל חיים גולדמן, אבי אשתו של
הרב יהודה דויד וואלפא, רב העיר רא־שון־לציון.
לנפטר
הנכבד היו שני יורשים: אשיתו
של הרב, מלכה, ואחיה, רפאל חיים גולד־מן.
לוא
הקו היורשים יהודים׳ חילוניים, לא
היו מתעוררות כל בעיות: החוק קובע
מפורשות כיצד לחלק ירושה בין שני
אחים, בהיעדר צוואה.
אולם מלכה ואהיה היו שומרי מסורת,
ולפי המסורת מגיעה כל הירושה לאח
הזכר.
מובן שמלכה התנגדה לכך, והסיכסוך
הועבר לבוררות לידי הרב אליעזר שפירא.
פיצוץ. הפרשה התגלגלה זמן מה בידי
הבורר, משם עברה לבית־הדין הר בני,
שהוציא פסק־דין, אחר שינה אותו,
ושוב שינה. סוף העניין: נקבע וסוכם ש מלכה
תקבל את כל המיגרשים והבתים
הרבים שהשאיר אביה, ואילו יצחק אחיה
יקבל רק את שני המחסנים מלאי הספרים
וכן חפצי ערך.
הי,תה זו ערימת הספרים הישנה שגרמה
לפיצוץ הפרשה. יצחק לא מחה על כל
המיליונים שנפלו בידי אחותו — אך דרש
בתוקף לקבל לידיו את כיבשת הרש ש העניקו
לו הרבנים.
צעד חמור. בפנייה חדשה שלו לבית*
הדין הרבני, טען יצחק כי מלכה ובעלה,
הרב וואלפא, מסרבים להעביר לידיו את
הספרים.
בית־הדין הכריז על וואלפא כעל סרבן
והצידה מיסיס ־ להעלאת דיווחי המיליונרים
כאשר רבבות המילואימניקים שעדיין לא
השתחררו, מאז יום כיפור, שומעים על
התמוטטות תקציביהם המשפחתיים, בעורף,
בגלל העלאות המיסים והמחירים המטורפות
הס עשויים אולי להתנחם, בייאושס,
כי הדבר דרוש למשק המדינה, לתקציב
הביטחון, למה לא. מעניין מה תהיה

שר בר־לב
דרוש הסבר
תגובתם, כאשר יגלו כי לפחות אחד המי־סיס
שהוטלו עליהם — נועד למטרה אחת
ויחידה: להעלות את רווחיה של קבוצה
קטנה של יבואני בשר מיליונרים.
זהו המם שהוטל לאחרונה על כבד
קפוא מיובא מדרום־אמריקה.
התירוץ הרשמי להעלאות המחירים האחרונות,
לטענת הממשלה, היו ההתייקרויות
בחו״ל, שאילצו אותה להעלות את המחירים
לצרכן.
אחד המיצרכים החשובים לכל משפחה
הוא הבשר לסוגיו. עד המלחמה האחרונה,
היה סוג בשר אחד שלא איפשר למחיריהם
של יתר סוגי הבשר לעלות: הכבד הקפוא.
הממשלה החליטה, בזמנו, להוריד את המכס
על כבד קפוא, למכרו לצרכן במחיר
מוכתב של כ־ 8עד 9לירות הקילו.
התוצאה: כל עוד יכול היה הצרכן לק־

ק 1פ״ חתר כו ש
מלונו ת ב עין־ בו ק ק?

נות כבד קפוא במחיר זול זה — לא יכלו
סיטונאי הבשר הקפוא והעופות להשתולל
יותר מדי במחיריהם, נאלצו להתאים את
מחיריהם למחירי הכבד הקפוא. שנה תמימה
הקפיד שר־המסחר והתעשייה, חיים
בר־לב, על המחיר הנמוך של הכבד הקפוא,
מנע בזאת העלאות מחירים של כל
סוגי הבשר — למגינת ליבם של סוחרי
הבשר.
והנה בעוד המלחמה לא תמה — החליטו
הפקידים הנבונים של משרד המסחר והתע־שיה
להטיל היטל מיוחד על כבד קפוא.
הכבד הקפוא בא ארצה משני מקורות:
מדרום־אמריקה במחיר 1,200 דולר הטונה
בקירוב — ומארצות־הברית, במחיר נ־
1,800 דולר הטון.
טבעי שהצרכנים העדיפו את הכבד הזול
יותר מדרוס־אמריקה — מה גם שאין כל
הבדל תזונתי בין פרה ארגנטינאית לפרה
אמריקאית.
התוצאה: מכירות הכבד מארצות־הברית,
נחלשו, והיבואנים נפגעו בכיסם. מה עשו
פקידי מסו״ת, כדי לחוש לעזרתם? פשוט
מאוד :
על הכבד הדרוס־אמריקאי הטילו היטל
של 3.15 לירות לקילו, ועל הכבד מאר־צות־הברית
— היטל של 1.15 לירות לקילו.
כך, יקרו את המחיר לצרכן — בעוד המחיר
בחו׳׳ל לא התייקר אף בסנט אחד1
התוצאה: לא רק שמחירי הכבד הקפוא
עלו, אלא שבעקבותיהם יעלו גס מחירי
שאר מוגי הבשר והעוף.
עתה נאלצת עקרת־הבית לשלם, תמורת
קילו כבד קפוא 14 ,ו־ 15 לירות — שכן
המחיר לסיטונאי עלה מ־ 9לירות ל־,12
בקירוב.

לאחרונה היד. בן־צבי נתון בקשיים זמ ניים
במלון אחר שהוא בונה, מלון מנדרין,
בתכנית ״ל״ .בניית המלון הופסקה זמנית׳
כיוון שהחברה לפיתוח מפעלי תיי רות
הפסיקה את הזרמת כספי הממשלה
לחברה. הפסקה זו הופסקה בימים. אלו,
ובוני המלון קיבלו 400 אלף לירות, ובק רוב
יקבלו עוד 400 אלף לירות.
הסיבה להקפאת הכספים היא המדיניות
החדשה של משרד־התיירות, לפיה אין ה ממשלה
מעבירה כספים — לפני שהיזם
מכנים את חלקו הוא בבניית המלון.
בן־צבי מחזיק באופציה לרכישת 26
ממלון מנדרין, לכשיוקם. המשקיע העיקרי
הוא מוסד, דניאל, יוצא פרס החי בקליפורניה׳
ומנהל את חברת ניקול בלאסי
לביגוד אופנתי.
דניאל רכש בשעתו את השטח למלון
במחיר של 35 אלף לירות הדונם (כיום
השווי הוא פי 8לפחות) בזמנו הוגשה
נגדו תלונה לבית־המשפט, על-ידי קבוצת
יזמים, שטענה כי היא זו שגרמה להשגת
הקרקע ומימוש תוכנית המלון — וקופחה
על־ידי דניאל. הטוענים הם הארכיטקט
צבי גלבוע ועקיבא סער.

נ ו ]לחמת פן
בהעלאת המחירים
בישראל, אין למעשה פיקוח ממשלתי
על המחירים (מלבד על ענפים תעשייתיים
מסויימים — המופלים משום כך
לרעה ביחס לשאר ענפי המשק, הרשאים
להשתולל כרצונם) .אחרי הכל, כאשר
הממשלה היא מפקיעת המחירים
וההוצאות הראשית — כפי שהוכיחה
עתה, בגל חהתייקרויות האחרון שיצרה
— קשה לה לדרוש ריסון מאנשי עסקים.
משום כך, מעניין לראות, להשוואה,
כיצד נוהגות ממשלות אחרות, כדי לה גן
על רמת חייו של האזרח, כמו יפן.
נוכח משבר הדלק, האינפלציה הדוהרת
ועליית יוקר המחייה (הגידול במדד
ביפן, בשנת , 1973 היה — 110/0
יותר מבישראל, בה תנוע תוספת היוקר
סביב 15 הפעיל שר האוצר היפאני,
טקאו פוקודה, תכנית חירום לאומית.
עיקרה: הקטנה דרסטית של ההשקעות
במשק, הקטנת הצמיחה הכלכלית ל-
״/״ 2.5לשנה וקיצוץ דרסטי בהוצאות ה-
תעשיה והצריכה הציבורית.
במקביל, חקקה ממשלת יפן שני חוקים:
האחד — להסדרת הקצאת הדלק
לגורמי המשק, תוך שמירה על מחירי
הדלק לחימום ביתי, ובמיוחד לשימוש
השכבות העניות.
השני נועד למנוע העלאות מחירים.
בניגוד לישראל, בה החוק הוא ללא שיניים,
החוק היפני הוא רציני :
כל מי שמסרב להמציא לממשלה נתו נים
על מוצריו ומחיריהם — צפוי לשנת
מאסר עם עבודת פרך, או לקנס של
שלושת אלפים דולר. קנס דומה צפוי
למי שמסרב להמציא מידע על כמות
הייצור במפעליו, ולמי הוא משווק.
כל המעלה מחירים ללא אישור, צפוי
לחמש שנות מאסר עם עבודת פרך,׳ או
לקנס של 50 אלף דולר.
בראשון לאפריל, לאחר שהצליח להגדיל
את יצוא כור לארה״ב מ־ 5מיליון דולר,
ל־ 25 מיליון דולר לשנה• .
שטיינפלד נקרא להציל את חברת אלדא
הכושלת, שניקנתה על־ידי כור מידי הממשלה
יחד עם מנהלה, משה אלפ 0
מנב״ל כור, מאיר עמית, רצה את אלדא
בעיקר כדי להשיג את אלפו, בו תלה
תקוות רבות כמפתח שווקי יצוא. אולם
במהלך השנים התאכזב עמית קשות מ־אלפן,
והשניים לא מסתדרים ביניהם.
אלפן עתיד לפרוש מכור בראשון לאפריל.

מיוו״םחד שי ם

הרב וואלפא
הירושה שזיעזעה את המימסד
— צעד חמור ביותר אף לגבי יהודי דתי
פשוט — וזה הזדרז להופיע בפני הדיינים,
לשטוח טענותיו שם.
שוב הסתבכו הדברים, והכף החלה נו טה,
נגד וואלפא. למרות שהצהיר כי הוא
מוכן לבצע כל פסק־דין, ולשלם כל סכום
שישיתו עליו, נטו הדיינים להטיל עליו
סנקציות.
לדעת וואלפא, השתמשו חברי מועצת
הרבנות הראשית, בהזדמנות שנפלה ל ידיהם,
כדי להתנכל לו, בהיותו נימנה
על מתנגדיו של הרב הראשי שלמה גורן.
זעזוע. התוצאה: יום לפני הדיון במועצת
הרבנות הראשית — דיון שבו
נראה כי וואלפא יושעה מכהונתו כרב העיר
ורשם־הנישואין בה — פנה וואלפא
לבית־זהמישפט העליון, באמצעות עורו־הדין
ח אבי־יצחק, ביקש צו נגד המו עצה,
שיחייב אותה שלא להתכנס למחרת,
ולא לדון בשום נושא הקשור לרב.
כאשר נענה השופט אלפרד ויתקון לבקשה,
הוציא צו־על־תנאי — הזדעזע כל
שומר מסורת בארץ.
הווו לוז הז ה 1ח10

ב ״ כו ר׳
שלמה שטיינפלד, מנכ״ל חברת היצוא
אלדא, השייכת לקונצרן כור, עובר
להיות נציג כור בארה״ב. הוא יחליף
את זכריה קיקיון, המכהן בתפקיד זה
ארבע שנים. קיקיון יסיים את תפקידו

מנב״ל עמית
אכזבה מהרכישה

מהמיו ה מ שנו נ ענו היהלומים
שר קול
מדיניות חדשה
קופת־החולים הכללית של ההסתדרות
מנהלת משא־ומתן מתקדם עם הקבלן גדעון
בן־צבי על רכישת מלון עין־בוקק,
השייך בחלקים שווים לו וליוסף אדלר.
אולם לדברי מקורבים לנושא נועד ה־משא-ומתן
ללחוץ בעצם על בעליו של
מלון אחר בעין־בוקק, בצלאל מזרחי, במטרה
להניאו להוריד את המחיר שהוא מבקש
עבור מלונו, גני־שולמית. מלונו של
מזרחי גדול יותר מזה של בן־צבי.

המשבר החמור בענף היהלומים —
מחמיר והולך. וזאת, בניגוד להודעות הכוזבות
על שיפור המצב. לולא תמיכת
הבנקים והממשלה — היו כבר יהלומנים
רבים פושטים את הרגל.
סימן ברור למשבר: ההקצבה החודשית
של סינדיקט היהלומים הלונדוני
חיתה בדצמבר ששה מיליון דולר בלבד,
לעומת ההקצבה הרגילה, בסך כ20-
מיליון דולר.
מקילח על הענף העובדה שמרבית העובדים
מגוייסים, אולם עם שיחדור ה חיילים
— צפויים פיטורים המוניים של

אלפי עובדים.
המשבר מתבטא גם למעשה בירידה
של כעשרים אחוזים במחירי היהלומים
הגמורים. מבחינת הכמות, מוכרים היה לומנים
פחות או יותר אותה כמות כבעבר.
המחירים הנמוכים נגרמו בגלל הביקוש
הקטן ביפן, גרמניה וארה״ב,
שווקי הקנייה העיקריים של ישראל.
דו״ח רשמי של ממשלת יפן מציין את
המיספר הניכר של פשיטות רגל בין יה לומנים,
בגלל המחסור באשראי למימון
המלאי הגדול של סחורה לא מכורח.
ביפן אין תמיכה ממשלתית ביחלומנים.

אחת התופעות המג

תו ט
לעזרת החייל

בתום הכנת הכתבה, יצאה
צלילה לעזרת העם: היא הת־ייצבה
לצד החיילים בטרמפיאדה, החלה עוצרת להם טרמפים.
מסתבר שנוכחות החי ׳לים הרתיעה נהגים רבים, כי זרם המכוניות

שעצרו לה נחלש בהרבה, לעומת היבול המשיר של המכוניות
האזרחיות והצבאיות, שעצרו לה כאשר עמדה בודדה. למרות
ואח, הצליחה צלילה לעצור מספר מכוניות, העלתה עליהן
את החיילים הרבים שהמתינו בטרמפיאדה כבר שעות רבות.

אין מקום?

״אין לי מקום לחיילים,״ טען נהג הסוסיתא — אולם עצר
לחתיכה 20 ,מטר אחרי החיילים. תשובותיהם של חלק מהנהגים,
לשאלות כתב ד,עולם ד,זה, היו מדהימות לא פחות מהתנהגותם בכביש.

4 ] 41ה ך ״אני ממהר, ולא יכול ל!
111 קחת חייליס,״ הסביר נהג
מכונית אמקור — שעצר דווקא לצלילה.

^ ח, כתענוג הייתי מכניס לו רימון
לתוך הקבינה, לבן־זונה זה.״
החייל המזוקן, אדום העיניים, שעמד
שפוף כתפיים מול הרוח המקפיאה, הסתכל
במרירות במכונית המהודרת, שפסחה על
פניו בטרמפיאדה, עצרה כעשרים מטר
רחוק יותר לחתיכה שהניפה ידה.
קבוצה של למעלה מתריסר חיילים הס כימה
עימו. מכונית אחרי מכונית פסחה
על החיילים בטרמפיאדה, למרות ד,מ.צ.
שהניף ידו ללא הרף. למעלה ממחצית
המכוניות שלא עצרו לחיילים — עצרו
לאותה חתיכה.
לא היתד, זו חתיכה מקרית. היתד זו
צלילה שפירו — עד לפני חודש בעצמה
חיילת בסדיר — שגוייסה על־ידי חוליית־הכיסוי
של העולם הזה למיבצע חשיפת ה שערורייה
המרתיחה את דמו של כל חייל
העולה לארץ: נהגי העורף, ששכחו כבר
כי היתד, אי־פעם מלחמה — ששכחו כבר
כי לרבבות חיילים המלחמה עדיין נמשכת
— לרבבות חיילים, כל שעה שהם ממתינים
בטרמפיאדה, היא שעה פחות בבית
— שכחו כל זאת, ומרשים לעצמם לא
לעצור. או, מה שיותר מזעזע, לעצור
ולקחת חתיכה, במקום חייל.
מכל הבזיונות שמגלים החיילים בעורף
— זה הפוגע בהם ביותר.

מדווח כתס ״חעולם הזה״ עד
סיורו בטמסדאידות:

הראשונה שעצרה זויתה סוסיתא — טנדר
ירוקה, מספר ,603—402 עמוסה בירקות.
היא חל*־ ,על פני החיילים, עצרה בחריקת
בלמים על־יד צלילה.
ניגשתי לנהג: מדוע עצר לחניכה, לא
לחיילים י ״אין לי מקום לחיילים,״ הסביר.
״הבחורה הזאת נראית רזה, אז בשבילה
יש לי מקום.״
הסוסיתא לא הספיקה לנסוע, ומיד נעצ רה
ליד צלילה קורטינה חדשה, מספר
.218—411 הנהג, לבוש חליפה ועניבה,
היה מהנדס אלקטרוניקה בשם ראובן וייג-
גרטן. הוא הצביע על חור בריפוד התיקרה
של מכוניתו :״לפני שבוע עשו לי חיילים
את החור הזה במכונית. אצלי בחורות
לא עושות חורים, אז אני לוקח אותן.״
אליהו אלבי הגיע בשברולט מספר
.204—180 אלבי גילה כי הוא תמיד לוקח
חיילים, אבל הפעם במקרה התחשק לו
לקחת חתיכה .״הבחורות יותר עדינות
מהחיילים, אז החלטתי לקחת אותה,״
במכונית אמריקאית מספר 274—718 ישב

..והמבין יביך
״לפעמים

מדוע אני לוקח בחורות ולא חיילים — הודה בכנות
נהג המשאית, שהתעלם מהחיילים ועצר לצלילה.
מצליחים לתפוס משהו,״ המשיך ופירט נהג המשאית, תושב בנימינה.

| | 1ךוון ״חיילות לא עושות לי חורים בריפוד,״ טען
המהנדס ראובן וינגרטן, אשר הצביע על חור 1111 בריפוד מכוניתו, בעודו מסביר מדוע הוא מעדיף את צלילה.

צעיר הוא בשר לקחו
קלת
ב׳ עמוסז מינה,

רות,

מזה 1

צ׳אנס לחייל

תחנת ההסעה — פנתה צלילה י

יזוח בארץ: הנהגים עוצרים לנחווות ומתעלמים מחיילים

לח תיכה
ספיישל

האוטובוס הריק לא
עצר לחיילים בטרמפיאדה,
העדיף על פניהם את צלילה הבודדה.

נב ומי ברגל
שסרב להזדהות, אך הסכים
רת פונדק הים בנתניה .״אני
״ הסביר ברצינות ,״לכן אני
בחורה זה לא אותו דבר, כי

מכונית ריקה, שנהגה
מתעלם מהחיילים העומ
דים
בטרמפיאדה — ועוצר לעומת זאת לצעירה .״המכונית שלי עמוסה,׳׳
הסביר הנהג כחשובה לשאלת הכתב, מדוע לא לקח חיילים.

לספר כי
עמוס ב לא
יכול
היא שו־

אשר פקודות מטכ״ל מחייבות אותם לע צור
לחיילים, התעלמו מהחיילים ומהשוסר
הצבאי, אולם ראו היטב את צלילה.
אולם ברגע שנשאלו מדוע לא עצרו
לחיילים — מיהרו להסתלק מהמקום, מבלי
לענות כלל.
את העלבון הגדול ביותר לצלילה גרם
נהג מכונית אופל כחולה חדישה׳ בעלת
מספר .348—404 הוא עצר לצלילה, אולם
כשהבחין במראה כי אחד החיילים רץ
אף הוא לעבר מכוניתו, מיהר להסתלק,
השאיר את החייל ואת צלילה נדהמים.

בלמי אוויר נעצרה ליד צלילה משאית
ו, שמספרה .150—085 הנהג, תושב בני :להזדהות.
הוא היה הכנה מבין כל הנהגים
כוקר :״ברור מאליו מדוע אני לוקח בחו־חיילים,״
השיב .״המבין יבין. אני אף פעם
חיילים. תמיד רק בחורות. לפעמים יוצא
דת אחרת, מספרה ,134—992 הפך מנאשם

המתחרה

של צלילה — אז־

ה 1ל 1ך 1י ה נהג צבאי ג׳ובניק
1/ 1 . 1 1 1111 לא עצר לחיילים,
למרות פקודות מטכ״ל המחייבות אותו
לכך, עצר לבחורה שעמדה אחרי החיילים.

בטרמפים, שנעמדה אף היא רחוק מהחיי־
.ליס מוכיחה כי לכל חתיכה יש טרמפ.

לתת אפשרות לחייל שרץ מאחור לה־לטנדר
הצבאי ,־שלא עצר לחיילים בבר
ארגז הטנדר הצבאי והחלה לטפס עליו.

למאשים :״החיילים האלה לא בסדר,״
התלונן, בהצביעו לעבר החיילים שעמדו
20 מטר לפני צלילה ,״הם בכלל לא
הרימו יד. אני דווקא נורא אוהב לקחת
את החיילים של הצבא שלנו.״
חברת אמקור נעצרה לצלילה בדמותו של
טנדר סוסיתא נושא פירסומת מאירת־עי-
ניים של החברה. הנהג היה במדי צה״ל
וחבוש כיפה. והיה לו הסבר משכנע מדוע
לא עצר לחבריו החיילים אלא דווקא ל־צלילה
:״אין לי זמן. אני צריך להחזיר
את האוטו, וחייל עולה יותר לאט.
מקוריות דומה גילה נהג מכונית כרמל
בעלת מספר : 240—744״אני עוצר רק
כשיש לי זמן. היום אין לי זמן, אבל ראיתי
בחורה יפה, אז עצרתי.״
גם שתי מכוניות צבאיות עצרו לצלילה.
טנדר סוסיתא וכרמל. הנהגים הצבאיים,

ייז *

תמרורים
נפטד. בגיל ,58 ישורון שין?,
מנדל קו צינור אילת—אשקלון. מהתקף-
לב, בבית־ד1חולים תל־השומר. יליד ראשון־
לציון, בנו של מאיר שי(* ,מראשוני ה עלייה
השנייה. תלמיד גימנסיה הרצליה ו-
הסמינר למורים בירושלים, היד שיף איש
המחלקה המדינית של הסוכנות, מזכירו
של משה שרת, שגריר ישראל בליבריד,
מפקד בכיר בהגנה, וראש אגף החקירות
במטה הארצי. פרשת חייו ודמותו חססגו־ניזת
הועלו בתוכנית הטלוויזיה חיים שכאלה,
הניח אשה ושתי בנות. אחיו הוא
העיתונאי והסופר מירד שין?.
הובא

לקבורה

סגן־אלוף

שמואל חץ, מפקד טייסת פאנטומים ו

והזמן בממוצע
מסיע אוטובוס עירוני 40 איש.
הוא יכול להביאם במחוז חפצם, נניח ב־ 15 דקות.
אך הם מגיעים כעבור 25 דקות.
— כי י מכונית קטנה עצרה בסיבוב ומנעה נסיעה
— כי רוכב אופניים נע לפני הרכב הציבורי ;
— כי הכניסה לתחנה נסתמה ע״י מונית.

האם זה הכרחי!

לא רק שאין זח הכרחי, אלא ניתן למנוע זאת בנקל.

פיצדן

על-ידי מתן עדיפויות לתחבורה הציבורית.

מה פיר וש !

— קביעת נתיבים מיוחדים לרכב ציבורי ;
— מניעת חניה בצירי תנועה ראשיים ;
— סילוק רכב איטי מהכבישים המרכזיים•

זה הכל !

לא, אבל מכאן יידע חקורא-חנוסע, כי הקשיים
בתחבורה הציבורית אינם גזירה משמיים.
רק הגשם הוא גזירה משמיים.
ד ן, המחלקה ליחסי ציבור

אחד הטייסים הגדולים שדיו לחיל האוויר,
שמטוסו התרסק ליד איסמעילייה בעת
תקיפת סוללות טילים מצריות במלחמת
ההתשה, לפני שלוש וחצי שנים. לאחר
שובו של הנווט שלו מהשבי, בחילופי
השבויים עם המצרים, נפתחו החיפושים
אחריו, ושרידי המטוס והגוויד נתגלו.
זכה במכונית פיאט, בהגרלת מגן
דויד אדום, ס ח יצחק שפרינצק -
נכדו של יו״ר הכנסת הראשונה, יוסף ז
שפרינצק. עם הזכייה תרם שפרינצק
הצעיר 200ל״י למד״א.
נפטר בבית־החולים בילינסון, בגיל
,68 מאיר מרגלית, מבכירי שחקני יש ראל
וגדול הקומיקאים של הבמה העברית,
מי שעלה על הבמה למעלה מ־ססס! פעמים

מרגלית

שין?

חלוצי העלייה ׳השנייה
כחייל האמיץ שווייק. מרגלית שיחק על
הבמה מגיל .9עלה לארץ כחלוץ, דיה
חבר בגדוד העבודה, ונימנה יחד עם
יצחק שדה על קבוצת החוצבים. רעייתו
ישראלה הינד, קרובת משפחה של נשיא
המדינה הראשון חיים וייצמן
נחוג יום הולדתו ה־ 49 של פרום׳
יגאל תלמי, ראש המחלקה לפיסיקה גר עינית
ודיקן הפקולטה לפיסיקה במכון
וייצמן למדע, הנחשב כיורשו של פרופ׳
עמוס דה״שליט ז״ל, ואשר קיבל עם
דה־שליט את פרס ישראל . 1965
נחוג יום הולדתו ה 48-של עבדול
עזיז זועכי, סגן שר הבריאות, תושב
נצרת ומי שכיהן כראש העיר נצרת.
נחוג יום הולדתו ה־ 67 של אכרהם
כויאר, חבר מועצת עיריית תל-אביב,
ומי שכיהן כסגן ומ״מ ראש העיר בתקופתו
של יהושע רכינוביץ.
נחוג יום נישואיהם ה־ 12 של אנט
ואריה לייב דולצ׳ין, היו״ר־בפועל של
הסוכנות היהודית העולמית, וגיזברה, ומי
שכיהן מטעם המפלגה הליברלית בממשלת
הליכוד הלאומי.
נחוג יום נישואיהם ה־ 44 של
מרים ופנחס אילון, מי שמכהן ב*21
השנים האחרונות כראש עיריית חולון,
וב 8-השנים האחרונות כיו״ר מרכז השלטון
המקומי.
הועלה מדרגת תת-אלוף לדרגת
אלוף, רפאל ורדי, מי שהיה מפקד איזור
יהודה ושומרון, וכיום מתאם הפעולה בשטחים,
במקומו של האלוף שלמה גזית.
נישאה. טינה סינטרה, בת
הזקונים של פראנק סינטרה, בטקס משפח תי
שנערך בלאס-ווגס, לדום פאול, מנהל
חברת־תקליטים, בן .34
פרשה מהפוליטיקה, ילדת הפלא
לשעבר של הקולנוע, שירלי טמפל,
כיום שירלי כלק.
נפטר בגיל ,79 תעשיין הבשר
ריכארד לוי, מי שהקים את ענף שימורי
הבשר בישראל ואת מפעל הבשר והקירור
הגדול בארץ, בחולון.

רחל המרחלת מגלה:
התנהגותה שו והו דיין גומה להתקוממות שומרי ואשו

הגורילות 111
אשת שר-הביטחון
ץ} לחמות רכות עברה כבר רחל כורם־דיין בחייה,
( 1עד שזכתה להגיע למעמד אשת שר־ה,ביטחון, והנה
עתה, כשזכתה, והאמינה כי הגיעה אל השלווה ואל
הנחלה — מצאה את עצמה במלחמה חדשה. הפעם —
:בפגי אדיב נוקשה ומאומן היטב: שומרי־הראש של ,
בעלה, משה דיין.
המילחמה בין רחל והגורילות הגיעה לאחרונה למי-
מדים כאלה — עד שכמעט פרץ מרד גלוי של הגורילות
נגד אשת הבוס שלהם. רק שיחות שיכנוע של השר
עצמו, ושל מנהל לישכתו, חיים ישראלי, הרגיעו —
בינתיים — את הרוחות.

מערכת היחסים המעורערת גרמה לכך ששניים
מהגורילות ביקשו העברה לג׳וב אחר, ואחר עזב
בכלל את שרות המדינה. אותו איש ביטחון פנה לרות
דיין, ביקש ממנה לעזור לו במציאת עבודה. כיום הוא
עובד כפקיד בחברת משכית, אותה מנהלת רות.
את מערכת היחסים החדשה הזו לא יכלו הגורילות
שלא להשוות ליחסיהם עם שתי הרעיות של שרי הבי טחון
הקודמים, פולה בן־גוריון ז״ל ומרים אשכול:
״פולה היתה מסוגלת לשלוח אותנו לחנות לעשות לה
קניות, או אפילו לשלוח אותנו לשפוך את הזבל. אצלה,
היינו עושים את זה באהבה. כיוון שעם כל קשיחותה
עבדים מודרניים

ך* מתיחות כין שומרי־הראש של השר, הנמצאים
( | עימו בכל מקום, בכל שעה, לבין רעייתו החדשה
של השר — החלה מייד עם נישואיהם של רחל ודיין.
״לפני הנישואין היא היתח נחמדה אלינו, רצתה כל
הזמן למצוא חן, ולא הפסיקה לשאול כל אחד מאיתנו
אם הוא זקוק לעזרה ממנה,״ סיפר השבוע אחד הגו־רולות
המלווים את דיין זה שנים .״לאחר הגירושין של
השר מדות דיין, בתקופה שבה רחל היתר, נפגשת עם
דיין !באופן חופשי כבר — הבחנו בשינוי ביחס שלה
אלינו. היא היתד. מביטה בנו מלמעלה למטה — יחס
אשר רות דיין לא הפגינה אף פעם כלפינו.״
אולם השינוי העיקרי חל אחרי נישואיה של רחל
לדיין :״מאותו רגע היא היתד. בטוחה שיחד עם בעל,
הקא קיבלה גם שורה של עבדים שצריכים לשרת או תה,״
המשיך הגורילה בהתמרמרות.
המתיחות בין רחל לאנשי הביטחון הגיעה לשיאה
לאחר תקרית בה היתד. מעורבת דווקא רות דיין.
באחת הנסיעות של רחל במכונית השרד של השר,
הבחינו הגורילות, שהיו עימד״ במכוניתה של רות דיין
החונה בצד הכביש, מפונצ׳רת. הם עצרו את מכוניתם,
מיהרו לעזור לרות להחליף גלגל.
״רות היתד. יותר חכמה מאיתנו. היא ניסתה לעצור
בעדנו .׳אמרנו לה, :רות, מה קרה לך? השתגעת?׳
והחלפנו לה את הגלגל.
״כשחזרנו למכונית שלנו, הבחנו בעינייד. של^רחל
ממש הבעת שנאה — מבט שלא נעלם מאז.״

גורילות
או שליחים*

חל כורם לא היססה מרגע ראשון לנצל את
שתתי אנשי הביטחון בשליחים ונהגים שלה. בן
תקופה
בה היתה נוהגת להביא את שתי בנותיה לביתה
החדש בצהלה — היתה שולחת אותם לאסוף את הבנות
מתל־׳אביב! ,או להביא לבנות מיצרכי מזון ועוגות.
״קיבלנו את כל זה מבלי להניד עפעף,״ סיפר ה גורילה
.״לגבינו היא היתד. אשת השר, ואת השר אנו
אוהבים מאוד. היא היתה שונה בהרבה בחינות מרות.
כשרות ׳ביקשה מאית נו פעם משהו, היא היתר. עושה
זאת לאחר עשר דקות שלמות של התנצלות.״
ההחמרה ביחסים בין הגורילות לרחל אירעה כאשר
אשת השר מחדשה החליטה כי לא ייתכן שהגורילות,
בעת שהם ממתינים — שעות ארובות לעיתים — עד
שהשר יצא מביתו — ייכנסו הביתה לעשות את צרביהם.
היא אסרה עליהם להיכנס למטרה זו לביתה.
התוצאה: אנשי הביטחון החלו עושים צורכיהם
במוסך של. שכנו של דיין, סא״ל (מיל ).בן־ציון שני.
בעבור ימים מייספר עלתה הצחנה מהמוסך עד לשמיים.
בעקבות כך, הגיעו לבית הדיינים בצהלה בנאים של
משרד־הביטחון, והקימו בחצר ביתו של השר מיבנה
אבן גדול, עם שרותים לגורילות.
״לא מספיק שהמיכנה מכער את כל הרחוב, אלא
שהוא גם עלה רבבות לירות — הכל בגלל שרעיית השר
לא היתה מוכנה שנשתמש בשדותים שלה.״

כאשר חזרו הדיינים ארצה, הועבר אותו איש בי טחון
מתפקידו.
הקש ששבר את גב הגמל נפל לפני ימים מיספר.
רחל יצאה באחד הבקרים מהבית, ביקשה מד,גורילות,
שהמתינו לבעלה, לנקות את שימשת מכונית האסקורט
הפרטית שלה .״הסכמנו, כפי שהיינו מסכימים לעשות
זאת עבור כל אשה.״
למחרת חזרה הפרשה, ושוב ניקד. אחד הגורילות
את שמשת המכונית. ביום השלישי היא לא ביקשה.
כשהיא יצאה החוצה לנסוע למקום עבודתה, הבחינה
כי לא ניקו את שמשת מכוניתה .״היא פתחה עלינו פה
כזה, שכל הרחוב שמע.
״זה היה כבר יותר מדי.״

פקידי ם,
לא מ שרתים

ך* גורילות החליטו להתקומם נגד הצרה החדשה
( \ שנפלה עליהם .״מוכרחים להבין כי אין לנו שום
דבר נגד השר. לפני שהיא באה, היינו נלחמים על הזכות
לעבוד איתו. אין במדינה הזו אנשים שאוהבים אותו

החיצונית, היתד. לנו פולה, בדברים החשובים באמת,
במו אמא.
״מרים אשכול ניסתה, מיד אחרי נישואיה, לשלוח
אחד מאיתנו להביא לה חלב. הסברנו לה שזה לא תפ קידנו
— ומאז היה לנו שקט.
״על רות דיין אין בכלל מה לדבר. כשהיא היתד.
מוכרחה לבקש מאיתנו משהו — ודברים כאלה קורים,
כיוון שאנחנו הופכים, במשך הזמן, בגלל טיבה של
העבודה, לחלק מהמשפחה — היא היתה ממש מסמיקה.
אין מה לדבר שרות היתה חברה של כולנו, ידידת
המשפחה, שותפה לימות השמתה, ומעודדת נאמנה בימי
האבל של כל אחד מאיתנו.״

יותר מאיתנו. בשבילו אנחנו מוכנים לעשות כל דבר
בעולם. וגם בשביל אשתו — איזו אשד, שלא תהיה.
ה שינאה
אבל אנחנו בני־אדם, פקידים ממשלתיים בעלי תפקיד
מוגדר• תפקידנו לשמור — לפעמים בגופנו — על שלו גברה

של השר. אנחנו לא משרתים של אף אחד.״
שומרי־הראש ניצלו הזדמנות בה היו בנסיעה עם
^ ת הסאה הדגישה רחל, טוענים הגורילות, בעת
השר ללא אשתו, שטחו בפניו את טענותיהם .״ראינו
הסיור האחרון של דיין בארה״ב, אליו הצטרפה
שהשר הופתע,״ הם סיפרו אחר־כך .״לא רק הופתע,
גם היא .״האשד. הזו היא ממש חולת קניות,״ סיפרו אלא הפעם הראשונה ראינו שכואב לו.״
אחר־כך לחבריהם, הגורילות שנסעו לשמור על חיי
השר שמע עד תום את טענותיהם של שומריו, אשר
השר מפני התנקשויות בחו״ל .״כל מה שהיא ראתה
אחדים מהם מלווים אותו זה שנים :״אני מבקש את
היא היתד, קונה. מצאנו את עצמנו הולכים עם השר
סליחתכם בשמי ובשם רחל על כל מה שהיה. אני
ואיתה, כשידינו מלאות חבילות.
מקווה שזה לא יקרה בשנית,״ הגיב.
״היינו מוכרחים להפסיק עם זה, כיוון שאם היה
״הסברנו לו כי אם המצב יימשך, נתפטר כולנו,״
קורה משהו, לא היו לנו ידיים פנויות לפעולה. הסברנו
סיפר אחד הגורילות .״על כך הוא לא הגיב, אלא רק
את זה לשר — והוא קיבל זאת מיד. מאז נבר לא
ניענע בראשו.״
סחבנו יותר חבילות, אולם השינאה שלה אלינו גברה.״
למחרה קרא לנו ראש הלישכה, חיים ישראלי —
והיה עוד מקרה בארה,׳ע. רחל לא התביישה, קראה
אליה את: אחד הגורילות, נתנה לו שקית ובה זוג תח האדם עימו אנחנו עובדים בקירבה מיוחדת. הוא ביקש
תונים שקנתה לעצמה באותו בוקר באחת החנויות ה מאיתנו להיות סבלניים, לא לעשות שום מעשי שטות,
והבטיח כי השר כבר ידאג לכך שמקרים מסוג אלה
הדורות בעיר, וביקשה ממנו לסור לחנות ולהחליף לה
את התחתונים למידה אחרת. הגורילה סירב :״אפילו ׳ לא יחזרו.
״בטח שלא יחזרו — עד התעלול הבא של הגברת
בשביל אשתי אני לא מוכן לעשות את זה. תחליפי או דיין
ד,תרשה.״
תם בעצמך.״

המוצר הנבחר
1974

סימן ההיכר למוצר המקורי :

£1.או 0 8 1 0

המוצר הנבחר
1973

המוצר הנבחר
1972

גם השנה, זו הפעם השלישית ברציפות,
זכו מוצרי הטיפוח הגבריים ״טבק אוריגינל״
במקום הראשון במשאל המוצר הנבחר.
עם ״טבק אוריגינל״ -גם אתה, הגבר,
במקום הראשון י עבור עוד היום למועדון
בעלי הטעם הטוב עם מוצרי ״ טבק
או ריגינ ל ״ :אפטר שייב, קצף גילוח,
מי שער, דיאודורנטים, מי קולון, סבון
תפנוקים ועוד מוצרים בעלי הצלחה
בינלאומית.

וי0 >1רון נסנו!

הווו ל ח

הז ה 1ווג<1

..אל תצטדק. אתהלא בבית־מ שפט.״
נזף ה מיליונר האמ רי ק אי ב א לו ף עוזי נרקיס
האמריקאי
81 המיליונר
מכס פישר גורם צרות צרורות
להנהלת המופנות! ,מאז
נבחר לפני שנתיים ליו״ד חבר
הנאמנים שלה. השבוע, כאשר
התכנסה ־מליאת הנהלת הסוכנות
בירושלים, הבחין פישר
כי אחד !משישים הנוכחים
מעיין בעיתון באמצע הישי בה,
ביקשו לצאת החוצה, לח זור
כשיגמור את העיתון.
״באנו לכאן לעבוד, ונסענו
לשם כד אלפי קילומטרים,״
נזף מאיש. אולם זה היה כאין
וכאפס לעומת נזיפתו הבאה —
באלוף (מיל ).עוזי נרקיס.
היה זה כאשר נרקיס! ,מנהל
מחלקת הקליטה, החל מסביר
משהו בקשר למחלקתו :״כאן
זה לא בית משפט,״ קטע אותו
פישר .״אם יש לך משהו לו מר,
אמור, אבל אל תצטדק.״
8 :להפתעה ׳ולחישות מסוק רנות
גרם השבוע שר־החוץ
אכא אכן, כאשר הופיע ב גפו
להצגת־הבפורה של סירסו
של הבמאי הצרפתי־יהודי
קלוד לנצמן, למה ישראל.
הבכורה, שהתקיומה במוזיאון
ישראל בירושלים, נערכה בחסות
משרד־החוץ ומשום כך
.בלט היעדרה של סוזי אכן.
האורחים האחרים, לעומת זאת,
הופיעו בהתאם לפרוטוקול.
׳ביניהם היו (רב־אלוף (מיל,).
הפרופיסור יגאל ידין, שהוא
!אחד השחקנים בסרט, ואשתו
כרמלה. המשורר חיים גורי
ואשתו עליזה. מנכ״ל
משרד התיירות חנוך גיב״
ת ץ, שהוריד כמה קילוגרמים׳
טובים, ואשתו מינה. ח״כ

יצחק נכון ואשתו אופירה.
מנכ״ל משרד החינוך אלעד
פלד ורעייתו ירוקח־העיניים
זמירה. מנכ״ול משרד החוץ
אכרהס קידרון ואשתו שושנה,
שאליהם התלוו שתי
בנותיהם. מנהל מחלקת אד-
צות־הברית במשרד החוץ וה איש
שלנו בוועידת רגבה,
אפרים עכרון. היחידה ש הזדהתה
עם שר החוץ, בבדי דותו,
היתד, אכיכה נג׳ר,
רעייתו של שגריר ישראל ברומא,
אמיל נג׳ר, שהופיעה
גם היא בגפה.

מר גרם השבוע להפתעה ל תושבי
אילת, כאשר מינה את
סגן ראש עיריית אילת לשעבר
(מערך) ג׳קי סרנר — שהוא
גם קונסול כבוד של הולנד
ושוודיה בישראל — למנהל
מלון מלכת שבא, השייך לתו מר.

8בטקס העלאות בדרגה
של יחידת קציני ארטילריה,
סיפר המח״ט, אלוף־מישנה
כי היה נתון ב מלחמה
לאש משתי חזיתות. ה־

עוברם ליד בית־החולים בילינ־סון
בפתח־תקווד״ עמד בני על
כך שהם ייכנסו פנימה, ורופא
יבדוק את גילה. גילה ניאותה
— ותוך חצי שעה שכבד, כבר
בחדר ד,ניתוחים, עברה ניתוח
מסובך. בימים אלה, היא נס עה
לארצות־הברית להמשך הטיפול.
באותה הזדמנות גם תופיע
שם מטעם המגבית.
; 8שחקנית אחרת שנסעה
למטרות רפואיות לארצות־ה־ברית
היא חנה מרץ, שתק־

תייר שהביאם, ואשר זמנו לא
הספיק לו לחכות לשעת פתי חת
המשרד.
8:מוטי פרידמן אמנם
הודח מתפקידו כמנב״ל נתיבי
נפט, אולם אין פירוש הדבר
שהוא סיים את הקאריירד, ה עסקית
שלו. מדי צהרים ניתן
לפוגשו במסעדת־הדגים התל־אביבית
שלדג, כשהוא מארח
מהנדסים ואנשי־נפט לארוחות
דגים, במסגרת עסקיו כבעליה
ומנהלה של תברת־הנפט קוד

׳ 8אחרי שהותקף בשל
חיבתו לסיגרים יקרים, הבטיח
השבוע אלוף (מיל ).ה״כ
אריק שרץ :״מעכשיו אני
מעשן רק עשב מיזדזנים עטוף
בדפי, על המישמר׳.״
8עיתונאית אמריקאית ב שם
גז ץ קפלן, שהגיעה ל ישראל
להכנת סידרת כתבות,
לא ידיעה למה היא נכנסת, כאשר
פנתה לעזר וייצמן ב מלון
הילטון התל־אביב, ביק שה
לראיין אותו :״׳להיכנס
איתך למיטה אני מוכן,״ חייך
אליה עזר בחביבות ,״יאבל
להתראיין — לא.״
81 איש־הסרטים של הארץ,
יוסף שריק, אמר השבוע
שהיה רוצה להציג שאלה אחת
למשה דיין :״לולא היית
מחליף־צבעים, איזה בעל־היים
היית רוצה להיותן נץ או
יונה?״
81 איש־העסקים (השקעות,
תיווך, מלונאות) אכנר תו־היה
בשלושת החודשים האחרונים חייל פשוט, שישב בסואץ, עד
1 1 1 1 *1 111ח ו [ 1 1 1 1 ¥ 1
שהתגלה בשבוע שעבר כדוגמנית מלידה. היה זה כאשר דוגמניות

1 1 1_| 1/ 1
העולם הזה, שירדו לביקור פרידה באפריקה, הלבישו אותו שימלה ופיאה נוכרית (תמונה משמאל) ,העלו
אותו על המסלול, ויקטור עבר בהצלחה ניכרת חלק מהמסלול, לפני שהתגלתה זיהותו על־ידי חבריו.
הדוגמנית רונית רוזנשטיין (תמונה מימין) ,׳עלתה אליו על המסלול לברכו על הצלחתו המפתיעה.
חזית האחת, המצרית, עליה
היד, צריך לטווח את תותיחיו.
השנייה היתד, זו של העיתונאי
יגאל לב, שהוא קצין
בחטיבתו. סיפר המה״ט:
״כל פעם שלב חשב כי אני
מרחיקו מן האש, היד, עולת
עלי בכל הכלים שברשותו, גו רם
לכך שהייתי תמיד מחשב
היכן להציבו כך שיהיה קרוב
ככל האפשר לקו האש.״ באותה
הזדמנות העניק המח״ט ל לב
דרגה, בציינו כי הוא אחד
העיתונאים הבודדים שהוא גם
חייל קרבי.

8אלוף (מיל ).שמואל
(״מוליק״) אייל הוכיח ה שבוע
את טירוניותו, נוכח זאבי
המפלגות הוותיקים• חית זה
בעת בחירתו של חנניה ניב
שטיין לראש עיריית ראשון-
לציון, שנערכה בנוכחות קהל
רב בבית מכבי בעיר. אייל ביקש
לשאת דברים, לפני הצ בעתו,
כיאות לראש האופוזי ציה,
אולם גילה כי יריביו ני הלו
את טקס הבחירה במהי רות
הבזק׳ לפני שהוא אף תס פיק
להבין מה מתרחש שם —
ואפילו לא שכחו לציין בפרו טוקול
כי אייל נמנע מהצבעה.
לאייל לא נותר אלא לשמוע
על הכרזת בחירתו של גיב־שטיין.

\ ןךןןווןןך<ן ןן ן ובעלה, ו;ם0ו־מט משה פרי־פז, נתפסו ה־
0 1111 שבוע ברנע של אמת. ציפי, הנהנית מה־
11 1
קילוגרמים הרבים שאיבדה לאחרונה, שמחה להפגין את היעדרם בכל
הזדמנות — בין היתר, על־ידי הישקלות בזרועות בעלה. משה, מצירו,
אינו מתרשם במיוחד מגיזרתה הדקיקה — יחסית יחסית —
החדשה של אשתו :״לא היה איכפת לי גס כשהיא היתה שמנה,״ אמר.

׳ 8פני אמדורסקי, ישראל
גוריץ וגילה אלמגור
היו בדרכם להופעה בפני חיי לים
ברמה, כאשד הבחין בני
שגילת חיוורת ושתקנית. ב

טיפול ברגלה הקטועה, כש השתיים
תחזורנה לארץ, הן
תופענה יחדיו בהצגה חדשת
— בת שחף של צ׳חוב.
8הבלן מישטרת מחוז
תל־אביב, שהוזעק למשרדם
של עורבי־הדין נירה וצפי
לידס קי, ניגש בזהירות מיר־בית
להבילד, העטופה ניילון,
שהיתר, קשורה לדלת המשרד.
דיירי הבית נתבקשו לפנותו במהירות,
ואז הסיר החבלן את
החבילה מר,ידית, נחפז איתד,
לחדר השירותים. זמן קצר לאחר
מכן, מטר את החבילה ל בנותיהם
של בני הזוג, גלית
( )10 ואוסנת 8החבילה הכילה
שני מילונים אנגלית־עברית,
שנשלחו לבנות על־ידי
ידיד המשפחה, איש עסקים
ניו-יורקי בשם ג׳וחן וינס״
טץ, והוצמדו לדלת על-ידי

טיננטל.
8:לאחר שלצייר-תפאורן
דני קרוואן ולאשמו נולדה
לאחרונה בת שלישית במספר,
היתד, הזמרת עופרה פוקס,
אשתו של הפיזמונאי א הו ד
מנור, בטוחה השבוע, כאשר
הוכנסה לביית־ד,חולים ליולדות
בקריית, כי גם היא תלד בת
שלישית, הופתעה כאשר ילדה
בן ראשון, אח לשתי בנותיה.
הפספוס נקרא יהודה, על שם
אחיו של אהוד, שנפל במלחמה.
8עופרד, לא היתד. בודדה
בחדרה• יחד איתה, הוכנסה ל חדר
גם דיטה, אשתו של
שלמה פר-שביט. לגביה
לא היתד, קיימת בעיית טוטו,
מאחר שלבר־שביטים יש בן
ובת קודמים. התוספת החדשה
היתד, בת, שנקראה בשם איה.

0ט^@ 3צחוק, צ חוק, אבל...
מה קוצים, ביצה או

• הדילמה שבפני עקרת־הבית :
תרנגולת ז
• אינפלציה אבולוציונית: דגים לפני עופות, עופות לפני
בשר.
• מי שנטלו ממנו חרבה מט: מסטול .
• אינפלציה: כאשר הרהר צלים לא מספיק לקניית
תל עדשים .
• אליאב ובף אהרון: היחידים שהצביעו אמת .
• ההחלטה שנפלה באוצר: נגד פיחות, ובעד איסוף
הלירה.
• ספיר: המדינה זה עני .

תפסיק לריב עם חבריו לעבודה• בשביל
מה ז הבעיה המטרי דה
אותן תיזכח השבוע
לתשובה ולהסבר.
אם אתה מעשן
— אל תגזים. קופסה
אחת ליום זה מספיק.
חשבוע תהיה לן הצלחה
רומנטית, בתנאי
שתפסיק לחיות מתוח
ועצבני. לך בת טלה
— כדאי שתשבי בבית.

היזהר מיום א׳ וב׳ אחרת •תפסיד את
אגורתו האחרונה. לאחר
שפתרת את הבעיות,
בימים אלה,
אתה יכול להתייחס לחיים
במרץ נעורים
מחודש: זינוק דינאמי
יבטיח לד את הצלחת
כל פעולך, בייחוד ביום
ג׳ של השבוע הבא.
בימי ו׳ ושבת אתה
תפגוש שורה שיל אנשים
מעניינים, עם הדברים המהותיים בהם
אתה עוסק. בת שור: לבשי אפור או חום.

הגל העכור העובר, פעם אחת נוספת,
על מחשבותין עשוי
להיות מוסר על־ידי
גורם בלתי-צפוי: פגישה
עם אדם חדש לגמרי
או עם איש מן
העבר — אבל מהעבר
הרחוק יותר. אל תתני
דעתך לצדדים השליליים
יותר של ה סובבים
אותן ; נסי
דווקא להעריך את
החום האנושי שחם מפיצים סביבם.

*011/

מצפה לך שבוע נפלא מבחינה רומנטית.

סוף־טוף תפוצה על
עוגמת הנפש והכאב
שנגרמו לן בפרשת האהבה
הגדולה שנסתיימה
לא מזמן. נסה
לכבוש את נטיתך לנקום
בבן־הזוג החדש
על כל מה שהישן עולל
לך, והתנהג אליו
כמו שמגיע לו. נסיי

קצרה תגלה לך
עוברה מפתיעה שלא ציפית לה בכלל.

אל תחשוש להציג את דיעותין ולעמוד
על שלן, אפילו מול
אדם חשוב ורם מעלה.
הסבר את עמדתן
וסמון על הבנתם של
האחרים. בת העקרב
— אל תחשבי שאת
יכולה לסדר את כל
העולם, בסופו־של״דבר
יגלו האנשים הקרובים
אליין את מה
שאת עושה — וינקטו
באמצעים חמורים. כדאי שתעשי קצת
חשבון נפש ותחליטי מה חשוב לן באמת.
שבוע זה הוא טוב למהמרים.
3 עקת

אס כי יש כל הסיכויים שתרצה לנצל את
החופש החדש שלך
אל תעשה זאת: גס
הנסיעות מסוכנות השבוע,
לבני בתולה, וגם
שינויי־הפתע טומנים
בחובם כל מיני
פסיכולוגיות.
סכנות

כדאי, לעומת זאת, להכיר
אנשים חדשים, ובתחומים להתעניין חדשים.
בזהירות. עיס־קה
טובה מזדמנת בדרכך — קחה בידיך.

0 11(1

אם תפקח עין ותתבונן היטב באנשים
ובאירועים הסובבים אותן, צפויים סיכויים
לרומן נעים, או
לקידום הקריירה וה מעמד
החברתי. משא-
ומתן שהתחלת בו לפני
זמן מה, ושנראה
לן בשלביו הראשונים
כהרפתקה פזיזה, עשוי
להתגלות השבוע כצעד
נבון מאוד, מלו
2בדצמבר *
?*ו ניויאד
היב ומרתק. מה שחשוב
עוד יותר — הוא
יישא רווחים גדולים בעתיד. נסה לפתור
כבר עכשיו את הבעייה המשפחתית.

האם את באמת מאמינה, בת סרטן, כי
תוכלי להמשיך במיש־חק
הכפול 7אפשר לרמות
במשך חודש, חוד־שייס,
שלושה, אבל לא
במשך שנה, ולא את
כל האנשים הסובבים
אותך ! השבוע יהיה
עליך להחליט, לכאן או
לכאן — מי יהיה הגבר

_רי 2גיולי
__ שלך באמת. לבושו
השבוע: כבד וחורפי.

11(1)1

כדאי שתרפה קצת יותר לעסוק בספורט, להתחולל ושתפסיק
בלילות. אתה מפזר
את מאמצין ליותר מדי
שטחים במקום להתרכז
במה שחשוב
לן באמת. קרוב משפחה
חגורם לן לדא גה
מזה זמן רב יפסיק
להדאיג אותן. אתה
עלול להסתכסך עם
אדם שתוכניותיו אינן
מתאימות לתוכניות שתילננת מזמן.

אתם מחפשים אתגר שיתן לכם את ההזדמנות
להוכיח את
עליונותכם. התלהבותכם
תשרה השבוע אווירה
של התלהבות על
אלה הסובבים אותכם.
כדאי להזכיר שהשנה,
היא שנה טובה לבני ז1י מזל דלי החושבים
להינשא. לכן, מוטב
אולי להזדרז לפני שהשנה
תגיע אל סיומה.

רצונו העז והכנה לשמור בסוד את המתרחש
בחייך ובחיי זולתך,
בעיקר בתחום האישי,
אינו צריך להביא
לכך שתנתקי את
עצמך לחלוטין מן המחשבות
על העבר.
היזהרי כמו כן גם מחאץ
נייס
נטייה מוגזמת להש מעת
שקרים קטנים,
!!163221331 אשר כידוע, סופם
להתגלות. חיי את ההווה
במלואו, מבלי להגות יותר מדי בעבר.

תיווכח לראות שהוא מוכן לבוא לקרא תן
ולגלות הבנה בכל הנוגע לן. הוא
לא יוכל להסתיר את
מבוכתו כשתבחיני שהוא
נמשן אלין. יום
רביעי הוא יום השלטון
הבלתי מעורער
שלן. הוא עשוי ביום
זח להסכים לכל מה
שעולה על רוחן, אפי לו
לקבל את חיציין
גסגדזאר
)0ניוול.
השנונים. אל תספרי
לו על הידיד החדש.

ה אי ש גור־ודיש
(המשך מעמוד )13
עד ג׳בל ליבני, ורק שם פונה לגיח־חו־לים,
קודח מחום•
הוא נשאר בבית־החולים בדיוק לילה
אחד. עם בוקר ברח, חזר ליחידתו. הוא
מצא אותה תחת הפגזה כבדה. עם פלוגתו
המשיך לתעלה, ניהל קרבות שב״ש ממו שכים.
בתום הקרבות פונה לבית־החולים.
נשאר שם חודשיים תמימים עד שהחלים.
על מעשיו אלו זכה בצל״ש רמטכ׳׳ל.
השלב הבא בקאריירה של תלמיד ה ישיבה,
הבר בני־ עקיבא: קצין אג״מ ב חטיבה
.7עם קבלת הצנטריונים, נתמנה
למ״פ פלוגת הצנטוריוניס הראשונה. הוא
נסע לאנגליה לחודשיים ללימוד הנושא,
עם חברי מישלחת אחרים.
החייל, שהחל דרכו בחטיבה כטוראי.
הגיע, במאי ,1966 לדרגת המח״ט. קיבל
את דרגת האלוף־מישנה ימים מעטים לפני
מילחמת ששת הימים.

בקרב —
ת שתוק
** ם ההתארגנות למילחמה, הכיר
׳ ב בפעם הראשונה את משה דיין. היה
זה קודם שדיין נתמנה לשר הביטחון.
דיין ביקש להצטרף אל גונן לזחל הפיקוד.
גונן הסכים — בתנאי שדיין לא
יאמר מילה. בשעת קרב.
שעות מיספר לאחר שלחצו ידיים, קי בל
דיין את ההודעה הטלפונית בדבר מי נויו
כשר־הביטחון.
כמפקד חטיבה ,7הוביל שמוליק את
חטיבתו לאחד הנצחונות הגדולים בהיסטוריה
הצבאית• כבר ביום הראשון פיצ חה
החטיבה ארבעה מערכים של האוייב,
שברה בכך את עמוד השידרה שלו. ב מהלך
ששת הימים מוטטה החטיבה שמונה
מערכי אדיב נוספים, היתה גורם מר כזי
בניצחון על המיצרים.
בקרבות אלו ניפגע שמוליק פעם נו ספת׳
ברסיס בשפה. שוב הוכיח את אומץ
ליבו האישי, שנראה היה כאילו לא פג
במאומה מאז ימי בחרותו במילחמת ה-
שיחרור.
המילחמה נסתיימה, ואלוף־ימישנה שמו־ליק
זכה בתהילה עולמית.
בפעולת כרמה הופצו נגדו שמועות, כ אילו
הוא היה המפקד והוא שגרם לבזיו־נות.
העובדות היו שונות: גונן היה רק
אחד המפקדים שהשתתפו בפעולה. מפקדה
היה קצין אחר.
גורודיש היה זה כבר השנה ה־19
בצה״ל — ועדיין המשיך להאריך את
שירות הקבע שלו, מדי שנה, לשנה בלבד.
כל פעם, חלם מהדש על.פרישה לאהבתו
הישנה — עיסוק בחינוך. כל פעם צץ
משהו חדש שעיכב בידו.
ב* 1969 קיבל את דרגת תת־אלוף.
במקביל, התפנה איש
האשכולות, שנוסף ללימודי הישיבה למד
גם פילוסופיה יוונית, ללימודי היסטוריה
כללית.
שלוש שנים לאחר מכן קיבל לידיו את
מחלקת ההדרכה במטכ״ל, ודרגת אלוף.
הוא עורר התפעלות בצה״ל ומחוצה לו,
כאשר הצליח להקטין את תאונות האימונים
בצה״ל ב־ 50 אחוז.
חודשיים לפני פרוץ מלחמת יום־הכיפו־רים,
קיבל מידיו של אריק שרון את
הפיקוד על פיקוד דרום — החשוב בפיקודי
צה״ל היבשתיים.
כמו בכל נושא, גם בשאלת מילחמת
יום־הכיפורים יש לגורודיש דיעה מגובשת
וחד־משמעית: לדעתו, ניהל את המילחמה
כיאות.
אפשר להבין את הפתעתו כאשר, מספר
ימים לאחר הפסקת־האש, שמע — בחדשות
בקול ישראל — על הדחתו למרחב
שלמה.
מאבק בלתי פו ס ק
ך* דפר שכאב לו ביותר, בהדחה הו
1פחדנית׳ שבוצעה מאחורי גבו — היה
שאותם ידידים מעטים שהיו לו — נטשו
אותו גם הם.
זה לא רק כאב לו — אלא גם פגע
במאבקו. היתר. זו הפעם הראשונה בחייו
שגורודיש נזקק לידידים — אך אלה לא
היו. בנמצא.
אולם האיש, שכל חייו לא היסס לצאת
אל מול פני האוייב לבדו — עשה זאת
גם הפעם. ללא חברים בצמרת צה״ל, ללא
קשרים בצמרת הפוליטית, ממנה התרחק
כל חייו, ללא יחסי־ציבור, ללא קשרים

משלו בעיתונות — יצא גורודיש, מייד
לאחר הדחתו, לקרב על טיהור שמו. השאלה
אם יש לו סיכוי לנצח, נגד אויבים
כה חזקים, כלל לא עלתה בדעתו.
דבר אחד היה ברור — גם לאויביו:
גורודיש לא ינוח ממאבקו עד שישיג את
מטרתו.
יהיה זה מאבק איתנים. שכן הגורל זימן
לקרב זה יריבים קיצוניים, מאין כמותם.
לעומת גורודיש, שהצטייר בדעת הקהל
היודע רק
נוקשה, כקצין לנבוח פקודות
— התייצב אריק שרון — הצבר החברמן,
שופע החום, שבקשה שלו מספיקה לבצע
כל דבר.
לעומת אריק, איש האדמה השורשי,
האבסמולורט המושלם, המעדיף לבלות עם
החבר׳ה ליד המדורה — גורודיש, תלמיד
הישיבה האינטרוורטי, המעדיף לבלות עם
ספר טוב, מאשר עם החבר׳ה. האינטלקטואל
איש־הרוח, שנאומיו חדרו ללב האומה
לא פחות ממעשיו. היה זה גורודיש, שהש מיע
את המילים שנכנסו להיסטוריה, ב־מיסדר
הניצחון של חטיבתו בתום מילחמת
ששת־הימים :״אחי גיבורי התהילה ...הי-
שרתם מבטכם אל המוות — והוא השפיל
מבטו.״ היה זה גורודיש, שהספיד את
חייליו, אחרי מילחמת יום־הכיפורים :
״ואתם הולכים ובוערים, הולכים ובוערים.״
היה זה גורודיש, שהנהיג את טקס השבעת
טירוני השריון על פיסגת המצדה.

ףםהנסיכות התפתחו בגורליות מום-
^ לאה: גורודיש לא הספיק להתאקלם
עדיין בתפקידו החדש — והמלחמה פרצה.
וכשהיא פרצה — מצא את עצמו לפתע
מפקד על מפקדו מלפני שלושה חודשים.
יצחק שדה האגדי אמנם היה מאושר,
כאשר תלמידו יגאל אלון הפך למפקדו,
במיבצע דני לכיבוש רמלה ולוד, במילחמת
השיחרור — וראה זכות לעצמו שהעמיד
תלמידים כאלה. אולם לא כל אחד הוא
יצחק שדה. אריק שרון, אינדיווידואליסט
קיצוני לא פחות מגורודיש׳ פירש את סמ כויותיו
כמפקד בשטח בצורה הקיצונית
ביותר. ואז, בהלם ההפתעה, כשהחזית מתמוטטת׳
כשפיקוד ומפקד, בעלי תפיסות
מנוגדות כמעט בכל נושא, החליפו לפתע
תפקידים — היה זה רק טבעי שהמיפגש
הגורלי ביניהם יביא להתפוצצות אדירה.
התלונה העיקרית נגד גורודיש, מפי
יריביו, היא שבמקום להקדיש את זמנו
ערב המילחמה להכרת השטח בפיקודו ה חדש
— עסק בהשלטת מישמעת!

על כך עונים מצדדיו של גורודיש
שאפילו היה זה נכון — היה זה מוצ דק:
שר-הביטחון הכריז רק זמן קצר
לפני כן, שבעשר השנים הקרובות לא
צפוייה מילחמה עם הערבים. צמרת צה״ל
כולה היתד. רדומה — ומדוע חייב היה
אלוף אחד ויחיד להתכונן, באווירה כזו,
למילחמה 1
לדברי תומכיו המעטים של גורודיש,
אין אמת בטענה כי גורודיש נכשל בניהול
המילחמה. לראייה, הם מצביעים על ה־מיכתב
ששלח חיים בר־לב לגורודיש בתום
הקרבות, בו אישר ללא סייג את פעולותיו,
בירכו מקרב לב על צורת ניהולו את
המילחמה.
לדבריהם. הודח גורודיש רק בגלל תבי עתו
האמיצה להעמיד את אריק שרון
לדין צבאי על שהפר פקודות. אריק, טוע נים
הם, עשה יד אחת עם דיין — וזה
הדיח את גורודיש. כך, יצא אריק חלק
מהעסק. הרווח של דיין בעיסקה: אריק
נמנע מלהצביע על אשמתו, במהלך מערכת
הבחירות.
כיום, נותר גורודיש בודד במאבקו.
סצינה אופיינית, ומכאיבה לו במיוחד:
בעיקבות המיכתב ששלח אורי אבנרי ל חברי
הממשלה, בו גילה להם את פירטי
הפרשה, העלו השרים שאלות בנושא ב ישיבת
הממשלה. דיין הציג כמובן את
עמדתו. בר-לב, ששלושה חודשים לפני
כן שלח את המיכתב לגורודיש — ישב
ושתק, לא יצא להגנת האיש המותקף.
גורודיש נפגע כמובן, באופן טבעי —
אך לא חלם לחדול. כאשר יעצו לו ידידים
לעזוב את הצבא, השיב בתקיפות :״שהם
יעזבו ! ״
ולאחר שתיקת רגע, הוסיף :״הפעם,
הם בחרו להם בקורבן הלא־נכון

נדנדה ג׳קסון כ״נגטיכים׳ /״מרי מלכת הסקוטים״ ובחיים
לא מספיק יפה —

קולנוע
כו כ בי ם
״או ר.מב1ערדז הערונלה׳
״כל פעם שיש צורך במכוערת־ערומה,
פונים אלי.״
גלנדה ג׳קסון יכולה להרשות לעצמה
לחייך חיוך רחב. מפי !מישהי אחרת, היו
הדברים מקבלים !משמעות שוגה בהחלט
מאשר מחמאה עצמית.
״ראקל וולש של האדם החושב,״
״עקירת־הבית המגרה,״ ״הכישרון המתפשט״
— אלה הם רק כמה מן הכינויים
בהם זכתה בשנים האחרונות .״אחרי
שאתה ׳רואה אותה על הבד, נדמה לך
שהוספת חמש שנים לגילך,״ טוען הבמאי
הבריטי פיטר הול.
״ואני חשבתי תמיד שאין לי מספיק
נתונים להיות יפה, ואינני, מספיק מכו ערת
כדי לעורר עניין,״ מצטנעת גלנדה
— מתוך ביטחון גמור שאיש לא יאמין

ואף-על-פי-כן, עד לפני ארבע או
חמש שנים, לא היד. איש מעלה על דעתו
כי רעייתו של במאי התיאטרון רוי הוד*
ג׳ס, עתידה להיות כוכבת-קולנוע מפור סמת,
מבוקשת — ואלילת מין.
עד גיל 20 לא חלמה כלל להיות שח קנית.
רק אז הצטרפה למועדודיתיאט־רון
בעיירת מולדתה — מאחר ונדמה
היה לה ״שקצת יותר מעניין להיות
שחקנית מאשר זבנית.״ היא הגישה
בקשה להתקבל לבית־הספר המלכותי ל אמנות
הבמה.
להפתעתה, זכתה במילגה, סיימה לי מודיך,
בהצלחה, ונכנסה בתנופה מלאה
לדרך־היסורים הרגילה של כל שחקנית
צעירה. תפקיד מישנה פה, תפקיד מישנה

עד שביום אחד נתן בה עינו פיטר
ברום המפורסם (חלום ליל קיץ שעשה
מהפכות) וצירף אותה ללהקת שקספיר
המלכותית, הפקיד בידיה את תפקיד
שארלוט קורדיי במארא־סאד המפורסם

שלו. התפקיד האדימודת ׳המצליפה.
היה קטן יחסית — אבל איש מהצופים
לא שכח את האדמונית המצליפה׳ בשערותיה
על גבו של המארקיז המטורף.
זה הביא לה אפילו תפקיד קולנועי רא שון,
בסרט בשם היפוכים — שאיש
משום מה אינו זוכר עוד. והנה גלנדרי
כבר בת ,30 גיל שקשה לכנותו בקולנוע
כמבטיח — וכוכבת איננה עדיין.
ואז הופיע הבמאי קן האסל, ונשים אוהבות
באמתחתו. מכאן והלאה, סיפור חייה
של גלנדה, על הבד לפחות, שייך ל היסטוריה.
דמותה
של הפסלת היודעת מה שהיא
רוצה ונלחמת על זכויותיה ועל חירותה,
הותירה רושם עמוק על כל צופי הסרט.
גלנדה זכתה באוסקר. סצינות העירום
הנועזות שלד, העלו את לחץ הדם של
העול ם הזה 1901

הגברים בקהל, שנדהמו לראות שחקנית
מוכשרת, שאיננה פצצת־מין מתורגלת,
מתפשטת ללא כל היסוסים.
״סצינות עירום אינן מפריעות לי כלל,״
היא טוענת .״לא זה סוג הדברים שאני
מתביישת בהם. אבל לדעתי יש לי פר צוף
המוני בהחלט, הגוף שלי ריחוק
מלהיות מושלם, ואשר לחזה, כאשר
עשיתי את נשים אוהבות הייתי אומנם
בהריון, והוא היה זקוף ומלא חלב —
אבל בסך הכל אני שטוחה למדי, כפי
שאפשר היה להיווכח בסרטים האחרים.״
היא חדרה גם בשתי פעמים שונות,־
לדמותה של המלכה אליזבט ה־ו —
פעם בסידרת־טלוויזיה, בה גילמה את
הדמות המלכותית מגיל 15 יועד ,69 ופעם
במרי, מלכת הסקוטים, כשהציגה דמות
נמרצת והחלטית, מול היופי הרך של
ואנסה רדגרייב.
יהי,א גילמה ליידי המילטון משולחת רסן
ובלתי רומנטית בהחלט בפרשת נלסון,
ולאחרונה, סיימה את צילומי גברת סו־לאריו
באיטליה.
״חזרתי הביתה,״ היא מספרת ,״ומצאתי
20 תסריטים, אחד יותר משעמם מהשני.
זוללות גברים, מלכות, רוצחות, או סתם
!שוטות חמודות. זה מה שמציעים לי.
לפעמים נדמה לי שדמות האשה הפשוטה,
עם בעיותיה האמיתיות, אינה
מעניינת עוד איש.״
יל!א נכנעת. גלנדה ג׳קסון שואפת
לגלם דמויות כאלה דווקא. בעצם, לכל
אורך הקאריירה שלה, הופיעה בתפקידים
של נשים החלטיות, בעלות רצון עצמאי,
שאינן מוותרות לאיש, אינן נכנעות
לאיש. וזו גם הדמות שלה באהבת החיים
— השם המשוער, בעברית, לשם המקורי:
ניתוח של מעמד .״רציתי להופיע בקו מדיה
דווקא משום שזה רחוק מן הסיגנון
שלי. התפקיד היה נעים, גם העבודה
היתד, נעימה, וההסרטה במחיצתם ישי האמריקאים
היא יעילה ורגועה יותר
מאשר עם אירופים.״
ואם זה לא נחשב בעיניה כתפקיד
חייה, כפי שהיא טוענת, הרי זה לפחות
תפקיד מרענן, המזכה אותה שוב בגל
חדש של שבחים, וגורר בעקבותיו הצ עות
לקומדיות נוספות.
הסרט הוא סיפור אהבה למבוגרים, בין
סוכן ביטוח אמריקאי למתכננת־אופנה
בריטית (ליתר דיוק, גונבת !תוכניות
אפנתיות ממקורן ומעתיקה אותן) .הסי פור
מבוסס בראש וראשונה על קיסמם
של שני השחקנים הראשיים, והבמאי
מלווין פראנק ידע כניראה מה הוא עד
שה, כאשר בחר בגלנדה ג׳קסון ובג׳ורג׳
סיגל לתפקידים הראשיים.
אף שהביקורת ׳והכנסות הקופה בחו״ל
יצאו מכליהן, הרי תפקיד שכזה בעיניה
של גלנדה — רק אינטרמצו קצר. היא
עדיין מחפשת תפקידים נשיים אמיתיים
— שכמותם נמצאים רק אצל אינגמר
ברגמן .״מה לעשות, ברגמן יש רק אחד,
יוכל האחרים כותבים תפקידים רק לגב רים,״
היא נאנחת.
ייאושה מתפקידים התפורים לגברים
בלבד, בקולנוע, גדול עד כדי כך, שהוא
מביא למוחה מחשבות כפירה על פרי

למרות שהיא רק בת ,35 ובשיא
הצלחתה.
היא היתד, רוצה קצת יותר זמן לבלות
עם בנה בן דד ,4וחוץ מזה ,״כאשר אתה
רואה שהדברים סביבך אינם מתנהלים
כראוי, והצדק מעוות, יש לפעמים חשק
לעשות משהו.״ לשם כך, היא עוברת
לאחרונה קורסים בעזרה סוציאלית.
אל דאגה. השינוי, בינתיים, נועד לא
למחר ׳ולא למחרתיים. בעלה, לו היא
נשואה כבר 15 שנה, אינו מתערב. הוא
דוגל במדיניות ״נחכה וניראה.״ ״ניראה,
ניראה,״ אומרת גם גלינדה .״אבל בסופו
של דבר, אם לא אנסה, משהו אחר, לעו לם
לא אדע.״

ת ד רי ך
ת ל -א בי ב
צ׳ארלי ואריק (אלנבי,
ארצות הברית) — סרט פשע מהוקצע
להפליא על פושע בודד, המצליח לגבור
על שני המימסדים, של החוק ושל הפשע,
הרודפים אתריו. בימוי מבריק של דון
סיגל, עם ואלתר מתאו מפוקח ומשמע.
כדאי לראות.
קאט כאלו (דקר, ארצות־הברית)
— הצגה חוזרת של המערבון
ההיתולי אשיר זיכה את לי מארוין באוסקר,
עבור תפקיד כפול, של שני תאו מים,
אחד אקדוחן רצחני, השני חורבת
אדם. מבדר.
התקווה שבנק נזה (פריז,
ארצות הברית) — דרמה יוצאת-דופן של
צייד בודד שחבריו נוטשים אותו, חצי

ימת, בלב שמטה פרועה, והוא לומד להע ריך
את החיים בצורה שונה ,׳תוך כדי
התמודדות בלתי פוסקת עם הטבע
סביבו. מעניין.
איזה מין עוזרת (פאר,
איטליה) — תרגיל קולנועי מבריק ב־סאדו־מאזוכיזם,
תוך כדי תיאור התעו־ררותו
המינית של נער בן ,14 והשתל-
ביותה של עוזרת חטובה במשפחה של
4סיציליאנים רעבים למין. סאטירה ארסית
ונועזת.

ירו שלים
ג׳דמיח ג׳ונסון (אורנע,
ארצות־הברית) — אדם שנמלט מבני מינו
אל תוך בדידות ההרים הרחוקים, מגלה
שבני*יתדבות ופראי־אדם גם יחד נסבלים
כפרטים, אך הופכים לחיות, כשהם בעדר,
ומכריז עליהם מלחמת הורמה. ספק
אגדה, ספק בלדה דמיונית. משוחק ( הברט
בדפורד) ומצולם היטב.

חיפה
!**¥4״ -9-פליני — רומא (בית
רוטשילד, איטליה) — שיר אהבה מרהיב
עין לעיר הנצח, באוסף של קטעים ה מנציחים
את רומא של השנים האחרונות,
כפי שרואה אותה ואוהב אותה פליגי.
חוויה קולנועית.
מלכודת !החופש (אורה,
אנגליה) — מעשיית ריגול קצת מבול בלת
של התסריטאי ואלתר היל, מקבלת
מימד חזותי יוצא דופן בזכות הבמאי ג׳ון
יוסטון וצילומי האווירה של אוסוואלד
מורים. עם פול ניומן ודומיניק סאנדה.

גמדה כ״נשים אוהבות״
— לא מספיק מכוערת

במדינה הסברה איד מטה רי םשקץ?
• אינני יכול לתת לך
את הנפט שלי כדי לחמם
את ביתך — ולשתף את ביתי.
• פחות טיסות צבאיות
למען יותר טיסות אזרחיות.
חסוך דלק למען השלום.
• אנו חוסכים את הנפט שלנו למען ילדינו,
למען ילדיך. למען דורות העתיד.
לטובת המין האנושי.
לחיות בשלום ואהבה.
כרטיסי ברכה אלה, ודומים לאלה, נש לחים
לאחרונה מרחבי העולם הערבי ל רחבי
העולם המערבי. הם שונים בצורתם
ובנוסחתם — אך מטרתם אחת: להציג
את סחטני הנפט הערביים כרודפי שלום,
חיסכון, וטובת המין האנושי.
לחנוק. לוא היו הערבים ישראלים, הם
היו מסתפקים, בביצוע הסחיטה המונומנטלית
שלהם, בידיעה כי באמצעות חרם

מנוער׳ שעזב את הארץ לארצות־הברית.
היא מצאה מישרה כמנהלת־חשבונות בהברה
גדולה בחיפה, התארגנה לה בחייה
החדשים.
השבים הקשות. ואז הכירה את ישראל׳
נהג מיכלית. לאחר שנכנסה להריון
והוא סירב לשאתה, ניתק הקשר ביניהם,
למרות שנשארו ידידים.
כשנולד אורי, החלו השנים הקשות. ל אחר
שדחתה את עזרתו של ישראל, לא
היד, מי שיעזור לה.
בימים אלה חגגה מירד, את יום הולדתה
ד,־ .27 היה זה יום הולדת שמח. נראה היה
שהשנים הקשות חלפו. אורי היה כבר בן
שלוש. ישראל התגלה כאב מסור, נמשך
אל בנו (למרות שזה לא ידע כלל שהוא
אביו, קרא לו ישראל) ולפני זמו־מה חזר
לחיות שוב עם מירד.,
הפיתות שחסרו. למסיבת השמחה
הגיעו משדד*,נחום גם אחיה של מירד״
אבי בן ד ,18-,ואחותה דליה. לפתע החליט
מישהו שחסרות פיתות. אבי, שרק שבו־ ״
עיים לפני כן הוציא רשיון נהיגה, התנדב
ללכת להביא. הוא צירף אליו את אורי
הפספוס, את דליה אחותו, ויצא לקנות
פיתות.
התאונה אירעה בצומת ליד הכניסה ל שדר,״התעופה.
של חיפה. מכוניתו של אבי
התנגשה במכונית שנייה. מכוניות עצרו
בחריקה, נוסעיהן זינקו לעזור.
אבי הוצא מאחורי ההגה, המום אך ללא
פגע. אחותו דליה נפצעה. אורי היה מת.

ת ח בו ר ה
סייר -כ מו שו ט ר

מאוזן:
.2נשיא, מעצמה .12. .מתקיטט,14 .
מביא בבריתו של אברהם אב־נו .15 .להיכן?
.16 אבר בגוף .17 .חלק אחורי .18 .ריקוד,
מחול . 19 .ענף עבה של עץ .21 .תו נגינה.
.22 עוף שבני ישראל אכלו במדבר.23 .
מזון שאכלו בני־ישראל במדבר .24 .גרש,
סילק, הרחיק .25 .ממתק .27 .מפליג.28 .
מעשר המכות .30 .עובר ממקום למקים,
הלך .31 .שופט שיצא לא מזמן לפנסיה.
.33 נוזל בגוף .34 .דרור, חרות .36 .תו
נגינה .37 .סוג מין .38 .שאינו סמיך, קלוש.
.40 צייר אמפרסיוניסטי צרפתי .41 .בריקדה.
.43 זכות לבטל החלטת רוב •45 .צמח
הקרוי מטה אהרון .47 .גזל שוד .48 .אשר.
חברה לחיים .50 .מהומה אנדרלמוסיה.52 .
גואל פודה .53 .מקור, מים ימה .55 .טפש
כסיל שוטה .56 .ענוג רך .57 .דבורה
הייתה כזאת .56 ,חיבור חלק ממתכת על־ידי
חימום .60 .בית בליעה .61 .עיר בהולנד.
.63 קו ניצב .64 .קוסם מכשף •65 .מזכיר
האו״ק הראשון .66. .ציה מדבר• .68 שקר

.כזב• .69 מצבה .76 .קיבוץ במרכז הארץ.
,71 מספיק.

המלחמה שינתה הרבה גורלות, הרבה
מושגים. לפניה, היתה זו׳ לרבבות אזר חים
שאלה מכרעת: האם יש לסיירי הבטיחות
סמכות לעצור נהג, לקבל. ממנו את
פרטיו האישיים — בדומה לסמכותו של
שוטר י

מאונך :
.1גיבור תל־חי ,3 .מערב ,4 .נוצרים
שבאו לכבוש את ארץ הקודש, בימי הביניים
•6 .מיכל לנוזלים .7 .מטבע יפני,
.9ריפובליקד, בדרום אמריקה׳ .10 .עיר
כוהנים. מצרית עתיקה, מול אסואן.11 .
מנהיג רביזיוניסטי .13 .עובד ביתימרחץ.
.17 החליק .20 .זבל .21 .תבואה •24 .חוסר
מעש .26 .מופתע .29 .תרגום השבעים.
.32 חומר המשמש לבנין ,34 .עפר, אדמה.
.35 מלאך •37 .דמות נשית ממגילת אסתר.
.39 זה שיקבל את רכושי לאחר מותי.42 .
צום .44 .סוס צעיר •46 .גדוש, תפוס בכל
נפחו .49 .עדשה בת 180 מעלות.51 .
מדינה בארה״ב .52 .מחקר וידע המבוססים
על עובדות .53 .שמו הפרטי של שר החוץ.
.54 מושג בתעופה על־קולית .56 .גאון.
•59 קמצן .62 .אסף, ושם זה ליד זה.64 .
יישות, מציאות .67 .לא טוב .68 .רחמנא
ליצלן (ר״ת).

חשבץ 19 0 1

הנפט הם אוחזים את העולם כולו בצווארו,
יכולים לחנוק אותו בן רגע, ולחלוב אותו
כרצונם. ישיבתם כיום על בארות הנפט
של העולם, מבטיחה להם את כניעתו
המוחלטת.
אלא שהערבים אינם ישראלים, אלא רק
ערבים. משום כך, הם מבינים יפה את
חשיבות דעת הקהל בעולם — גם כשכל
הקלפים בידיהם — את כוחה של הסברה
נאותה ויחסי־ציבור מקצועיים.
כך, הם מפעילים, ברחבי העולם, מסע
הסברה אינטנסיבי, ש כרטיסי ברכה אלה
הם חלק ממנו.
הגיב השבוע איש משרד החוץ, שקיבל
כרטיס כזה בטעות :״אנחנו עוד צריכים
ללמוד הרבה מהערבים, בתחום ההסברה.״

ד ר כי אדם
מוות 3יום ההולדת

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

מ 4ם ס

יי ^ ־ו
>ויי

היה זה לפני ארבע שנים, שמירה*,
ילידת קיבוץ שדה־נחום שליד הכינרת,
גילתה שהיא בהריון. ידידה, ישראל, לא
היה נכון לנישואין, ומשפחתה לחצה עליה
לעשות הפלה.
מירה התנגדה, ילדה את תינוקה ללא
אב. ישראל היה נכון להכיר באבהותו,
אולם מירה סירבה לקבל זאת ממנו, הע ניקה
לתינוק, אורי, את שם משפחתה שלה.
חיים חר&ים. היא נאלצה להקריב
הרבה כדי לגדל לבדה אח ילדה.
לוא היתד. נשארת בקיבוץ, היו חייה
קלים יותר. אולם לפני שש שנים החליטה
מירד, לעזוב את המשק, עברה לגור ב־קריית*חיים.
אולי קרצו לה חיי העיר. אולי
השפיעה על החלטתה פרידתו של ידידה
* השם בדוי.

בימים אלה, השיב על כך בית״המישפט.
השאלה הועלתה, עוד טרם המלחמה,
על־ידי אירגון בעלי אופנועים וקטנועים,
והובאה לבדיקה בפני שופט־השלום התל-
אביבי דוד שור.
שאלה נוספת שהוצגה בפני השופט: ה אם
גם הוראת חבישת קסדות־מגן, על־ידי
רוכבי אופנועים, בתחומי הערים, הינד,
חוקית (שומרי החוק אינם חוקיים? העולם
הזה 895ו).
הקסדה -מסוכנת. כדי לבדוק שא לות
אלה, יצא נציג האירגון, כשהוא רכוב
על קטנוע ואינו חובש קסדה• כאשר נעצר
על־ידי סייר, סירב גם למסור לו את פר טיו
האישיים.
בפני בית־המשפט, הסתמך נציג האיר־גון,
בעזרת סניגוריו, עורכי־הדין אביגדור
פלדמן — ממשרדו של עורך־הדין אמנון
זכרוני — ואהרן ברקאי — על נקודות
משפטיות, וכן על פסק־הדין קודם של
שופט־השלום וינוגרד, שקבע כי לסיירים
אין הסמכויות הללו.
כן הציג הנציג בפני השופט עדויות על
מחקרים רפואיים המצביעים על כך שד,קסדה
עלולה להזיק, במקרים מסויימים,
יותר מאשר להועיל, טען גם כי הקסדה
המסורבלת עומדת בניגוד לתקנת התעבורה,
המחייבת נהג לנהוג בזהירות.
פסק״הדין — כטל• בינתיים היתה ה מלחמה,
והנושא כולו הפך לשולי ופעוט-
ערך — ביחוד כאשר מרבית הנהגים עדיין
מגוייסים.
אולם בית־המשפט חייב להשלים את
עבודתו, וכך נתן השופט שור את הח לטתו.
פסק־הדין:
שומרי החוק הם כן חוקיים.
• לסיירים ישנן הסמכויות שהועלו בשאלה
— בדיוק כמו לשוטר (בינתיים גם
בוטל פסק־דינו של השופט וינוגרד בנידון)•

אם הקסדה מסוכנת לבטיחות ולזהי רות
— זו שאלה שעל המחוקק לדון בה.
אולם כל עוד החוק הוא כמו שהוא —
חובה לחבוש קסדות.
ה עו ל ם

הז ה 1901

העיתונאי! 11 בת הקיבוץ ואשתו שר
העסקן הדווי מסוכסכות ב שאלה:

ןוןאךן יגול העיתונאית ילידת הו
ו קיבוץ, בתו של יונה יגול,
מוותיקי צמרת תנועת העבודה בארץ.
ערומות או לבושות. בעקבות המכתב ה־נייבזי,
נתנה ג׳יין לרבנית מנה כמו ש הגיע
לה, ואיימה עליה במישפט על הוצאת
דיבה. מאז הגברת נרגעה, ופוחדת
יותר להיטפל אליהן.״
הכלב שהורעל, גי, לא היה סתם כלב.
היד, זה אציל בין אצילים, והקשר בינו
לבין גבירתו היה סיפור אהבה אמיתי.
היה זה בפאריס, במוזיאון קלוני, ש תלמד,
נתקלה בדמותו, ארוגה בשטיח קיר.
״היה זה הכלב היפה ביותר בעולם,״ היא
נזכרת ,״הלכתי לחפש באנציקלופדיה אם
אמנם קיים כלב כזה במציאות, או שהיה
זה פרי דמיונו של האמן.״

ן בויאר, אשתו שד הרב אברהם
11 1בויאר, מעסקני המפד״ל הבכירים.
עסקנית צדקה בשמות הפנאי.
ך* רבנית הרעילה את בלבי.״
תלמה יגול עדיין נרגשת — למ רות
שההרעלה האכזרית התרחשה לפני
למעלה משבוע ימים. בלי היסוס, היא
מטילה את האשם בשכנתה לבית־המגורים,
בשדרות סמאטס 16 בצפון תל־אביב —
בלה בויאר, אשתו של הרב אברהם בויאר.

היה זה כלב אמיתי — מגזע זחיר
מותניים. תלמה טסה במיוחד ללונדון,
קנתה שם גור מגזע זה.
הגור היה אציל בן אצילים: אמו מל כת
יופי, סבו היה אלוף בינלאומי במי־רוצי־כלבים,
וכן הלאה וכן הלאה. היא
שילמה הון־עתק עבור הגור, הביאה או תו
הביתה. לזכר מוזיאון קלוני, שם הת אהבה
בו, העניקה לגור שם צלבני —
גי דה־מונפלייה.
כשגדל הגור, הוכיח את טיבו. ילדי ה סביבה
כינוהו ״טיל קרקע דשא״ ,על הזריזות
המדהימה שגילה כאשר היה מסתער
על כלבי־זאב ענקיים.

״צריך להיות יליד גיטו היסטרי, כדי
להרעיל כלב יפהפה כזד״״ מקוננת תלמה.

ואילו השכנה — הלא היא הרבנית,
ששעות הפנאי שלה מוקדשות למעשי צדקה
— מכחישה את הדברים בכל מכל:
״שאני ארעיל כלבי אלוהים שישמרני.
מה שאנשים רעים מסוגלים להגיד. הלא
י!ש לי אפילו עדים שלא אני הרעלתי את
הכלב.״

הרעלה
אכז רי ת
כר אחד ברור: כלבה של העיתון
נאית ילידת הקיבוץ — הורעל. וב צורה
אכזרית מעין כמותה :״ברעל זרחני,
שגורם לעשר שעות גסיסה איומות,״
אומרת תלמה .״בעוד שרעל ציאניד מביא
למוות תוך דקות ספורות,״
הכלב לא היה הקורבן היחיד בבית.
מספרת. תלמה :
פצצה בחצר

לפני זמן נכנסו לגור בקומת הקרקע
שתי בנות, ג׳יין, אופנאית, ומירה, ספ רית.
בנות שקטות, סימפטיות, נחמדות,
ממשפחה טובה.
״בשבוע הראשון לבואן, שלחה הרבנית
מכתב לבעל הדירה, האוזדורף, והתלוננה
שהשתיים עוסקות בזנות ומסתובבות ערומות
בדירה לעיני כולם.

1כלב הז ה היה עושה לנו המון
/ /ן | צרות,״ מקוננת הרבנית בויאר.
״הוא היה עושה פיפי על המדרגות. אני
אמרתי לתלמה כל הזמן שהוא יפסיק ל עשות
פיפי על המדרגות, וגם לא במקו מות
אחרים. אז בגלל זה צריכים להגיד
עלי שאני הרעלתי אותו?״
לרבנית יש גם הסבר בדוק לעובדה
שביום בו הורעל הכלב, היא נראתה מס תובבת
בחצר הבית בצורה לא שיגרתית:
טיל קרקע ד שא
י* חלונות בדירה אטומים הרמטית,
/ /ן ן ורק במשקפת אינפרא־אדומה אפשר
אולי לראות אם הן מסתובבות בבית

״באותו יום קיבלתי הודעה טלפונית
שיש פצצה בבית שלנו,״ היא מספרת.
| 1 1 1 0ע 1 1 1 1הרב בויאר( ,יו״ר ועדת החינוך בעיריית תל־אביב),
״ ׳ ייי 1י ׳* י ׳ י ׳ ואשתו בלה בעת קבלת־פניס רשמית. הרבנית המתגוררת
עם בעלה בשדרות סמטס האלגנטיות בצפון תל־אביב, גילתה אנטיפטיה מודגשת
לכלבים ולנשים ערומות בביתה. בתמונה למעלה: כלב מגזע זרזיר מותניים, כדוגמת
גי דה־מונפלייה כלבה האציל של תלמה שהורעל בצורה אכזרית בחצר הבית.

רבנית אחרת היתה אולי מזעיקה את
המישטרה — אך לא הרבנית בויאר .״ירדתי
לחצר לחפש את הפצצה,״ היא מגלה.
״לא, לא הזעקתי את המישטרה. חיפשתי
בעצמי את הפצצה.
״לא, לא מצאתי אותה.״ .

חיילי צה״ל
ניסו לשכנע
קצין מצוי
שלא להע נ יש
את חייליו

מקץ שנתיים חזר הבן. שאלו האב אם
הוא מיטיב לדבר אנגלית׳ .הבן השיב
בחיוב.
״איך אתה אומר, בוא הנד שאל האב.
״קאם היר״ ,השיב הבן.
״ואיך אתה אומר, לד לשם?׳״ הוסיף
האב ושאל.
״אני הולך לשם ואומר, בוא הנה,״ —
השיב הבן.
הבדיחה השניה היתד, יותר גברית:
אשתו של פאלח מצרי חלתה במחלה
מסתורית. כל רופאי מצרים לא הצליחו
לרפאה, והיא נשלחה לבית־חולים בלונדון.
יום אחד הודיעו לפאלח כי אשתו עומדת
לחזור במטוס. נחפז הגבר לשדה,־ה,תעופה.
לפתע הוא שומע ברמקול :״הקשב, הקשב,
מטוס אייר פראנס עומד לנחות״ .הוא
מחכה, הנוסעים יורדים — אולם אשתו
אינה בין הבאים.
חצי שעד, לאחר-מכן שוב מודיע הרמקול
:״הקשב, הקשב, מטוס אייר סיפרויס
עומד לנחות.״ גם הפעם לא הגיעה
האשד.,
הפאלח התחיל להתעצבן, ניגש לפקיד
המודעין ושאל :״סלח לי, אוליי אתה
יודע על איזה אייר צריכה אשתי להגיע?״
נפרדנו בידידות, וקבענו להיפגש למח רת.
אותה שעה טרם ידענו כי העניינים
יסתבכו.
בארבע אחר-הצהריים הופיע לפתע
בשטח ההפקר קצין מצרי בדרגת
סגן. הוא נופף בידו וצעק כי ברצונו
להיפגש עימנו. כמובן שנענינו להצעה.
המצרי היה נופת־צופים. נשמע ידידותי
כמו החיילים הפשוטים. לדבריו היה נשוי,
אב לשניים ואיש מילואים.
שאלנו אותו אם ראה את הצילומים
שנתנו לחייליו * .הוא השיב בשלילה,
וביקש לקבל העתקים של התמונות. הבטחנו

מאח

1אב יפת
מחיצות האחרו;וו 1של חשדנות
ן ן ואי-אמון מצד חחיילים חמצרים כלפינו
פגו. עמדנו ושוחחנו בחברותא, בשטח
ההפקר שביו עמדותינו, ואחד המצרים
אמר :״אני וחברי רוצים לשאול אותכם
שאלה. אם אינכם רשאים להשיב, הגידו
זאת, אבל אל תרמו אותנו.״
״אץ בעיות. מה השאלה ז״
״האם זה נכון שאתם אנשי קומנדו ז״
פרצנו בצחוק. אלי אלקעל, אחד מאנשי
היחידה, שבחייו האזרחיים הוא מורה, הצ ביע
על כרסו העגלגלה והשיב :״האם אנו
נראים לכם כמו אנשי קומנדו?״
משה תמיר, יליד קהיר, שדיבר עם
המצרים בשפתם, הוסיף :״כולנו כאן אנ שים
נשואים, עם שניים, שלושה ולפעמים
ארבעה ילדים. כבר מזמן עברנו את הגיל
בשביל קומנדו.״
החיילים המצריים נראו במבוכה. מסתבר
כי קציניהם היו בטוחים כי מולם ניצב

גדוד קומנדו. זד, החל כאשר מפקדי שני
הצדדים נפגשו, בתיווך אנשי האו״ם, כדי
ליישב בעיות שנויות במחלוקת, שגרמו מ די
פעם לתקריות אש קשות. המג״ד שלנו
הוצג בפני הקצינים המצריים כקולונל
הוק — אלוף־מישנה נץ. המצרים ראו
לפניהם גבר גבה קומה, מוצק, והחליטו
כי פשוט לא ייתכן שבדיון קשוח זה,
הנושא שם משפחה כזה — שהיה כנראה
בדיחה — לא יהיה לפחות מפקד בקומנדו.
מצחיק? מוזר? אבל כך כנראה פועלת
המנטליות המצרית. על כל פנים, המצרים
לקחו את העניין מאוד ברצינות, ופקדו
על אנשיהם לקיים מולנו רמת כוננות
עליונה.
״באלוהים,״ נאנח עכשיו אחד החיילים
המצריים ,״אם היינו יודעים שאתם חיילים
כמונו ולא אנשי קומנדו!נוראיים — היינו
יכולים לחסוך מעצמנו חלומות זוועה.״

הפגזות
של ב די חו ת
•עיקר שהכול כבר עבר. צריך
להתפלל שתמיד ניפגש כידידים, ולא
כאויבים״ ,אמר אלמליח, שאוצר הבדיחה
והחידוד שלו הוא מעיין בלתי נידלה.
וכך עמדנו שם, השבוע, בסבך עצי
המאנגו שבין הקווים הישראלי והמצרי,
והחלפנו בדיחות, כאילו המלחמה מעולם
לא היתה. אלינו, באיזור איממעילייה, תגיע
ההפרדה רק בימים הקרובים.
גילינו שהמצרים אינם אוהבים להישאר
חייבים. כשם שהיו מחזירים לנו בסיגריות
קליאופטרה את הטייס הישראליות, כשם
שהיו מושיטים תמונות פורנוגרפיות כנגד
ירחוני הפלייבוי. כך גם הפעם, לאחר ש-
אלמליח סיים הפגזותיו, השיבו המצרים
בבדיחות משלהם.
דוגמאות לסחורה המצרית:
קהירי שלח את בנו לפנימיה בלונדון.

חמתות מצויס

מיפגש חיילים מצריים וישראלים בשטח ההפקר, בקו
בגיזרת איסמעילייה: חייל המוצב הישראלי, כתב
העולם הזה זאב יפת, מוסר לחיילים המצריים מזכרת — העתקי תצלומים של מיפגשים
קודמים. מימין לשמאל: יפת, אילן לוי, שני חיילים מצריים, דני רוסו, משה פריד.

* הפגישות בשטח ההפקר צולמו, ובעקבות
הפצרתם הנרגשת של החיילים
המצריים הביא כתב העולם הזה את
הסרט למערכת, הכין העתקים עבור כל
החיילים המצריים, וחילקם להם.

זז״ויס נקו עו גל ההת״ קוויו ת:

אי־אנשו והמשיך כנה!
^ ילל לוי פרץ בצחוק מרירי. זה
עתה שמע ברדיו את הודעתו של
שר־האוצר, כי לאחר העלאות המחירים ה אחרונות
לא יטיל מיסים נוספים.
הוא התרומם בעמדתו ואמר :״תטיל
עוד מיסים, תטיל. עוד תיקח מאיתנו גם
מם על אוויר. תעשה מה שאתה רוצה. בין
כה שרפת אותנו. ככד, אי־אפשר להמשיך.״
אילן
לוי נשא אשה זמן קצר לפני פרוץ
המילחמה. אשתו בהריון, והוא משרת מאז
יום כיפור.
במשך כל חודשי שירותו לא השמיע
אפילו טענה אחת. בזמנים קשים עודד
את חבריו .״תבר׳ה, זו המדינה שלנו. אנחנו
מוכרחים לתת הבל בשביל המדינה ה־מזויינת
הזו.״ ורק עכשיו, כשספיר פגע
באשתו, הוא נשבר.
אשתו כתבה לבעלה כי המחירים מש תוללים.
לא רק שלא תצליח לחסוך —

אלא לא תוכל לסיים את החודש.
אילן לוי קרא את המכתב :״אני פה,
עם הפנים לאוייב, ובעורף הורסים אותי,״
אמר במרירות.
ך* ן־דויד הוא חברו הטוב ביותר של
* אילן לוי. שביהם ישנים במחפורת
אחת, שומרים יחדיו, עברו יחדיו זמנים
קשים.
בן־דויד התחתן, עכשיו, במילואים.
הגדוד ערך את חתונתו. באזרחות יש לו

עבודה קבועה כמכונאי. הוא מטפל במער כת
מיזוג האוויר של האוניברסיטה העברית,
על הר־הצופים•
גם לאשתו עבודה קבועה. שניהם מר וויחים
יחד, נטו 1150 ,ל״י. מתוך סכום
זה עליהם לשלם 150ל״י לחודש, שכר
עבור החדרון העלוב בו הם מתגוררים.
250ל״י נוספות, הוא מחזיר כחוב עבור
הריהוט המינימאלי ותנור הגז שקנה.
״כל הזמן חשבתי בי כשאש תחרד, אוכל
להסתדר עם ה־ 750ל״י שנשארו מ משכורתי.
אבל עכשיו, עליית המחירים
המטורפת הרסה את כל התוכנית. כאשר
אשתי תלד — המצב רק יחמיר. אין למה

רון כוגוש

אילן לוי
״ספיר שרף אותנו !

חומר תעמולה לישראלים

קציני מודיעין מצריים שהתחפשו לחיילים פשוטים. חוברות התעמולה מספרות על

נפרדנו בטפיחות על השכם. משום כך,
רבד. היתד. הפתעתנו, כאשר שעה קלה
לאחר אותו מיפגש התגנבו שלושה חיילים
מצריים בעד עצי המאנגו׳ וסימנו לנו
להתקרב אליהם בהיחבא.
התקרבנו. ניכר היה שהם בצרה. הם
סיפרו כי הקצין נזף בהם על שהעזו להצטלם
עימנו, הודיע כי לאחר שיקבל מאיתנו

את העתקי התמונות ויזהה את החיילים
המצולמים, יעמידם לדין צבאי.
המצרים סיפרו כי החביאו את כל תמונותיהם,
ואם בידינו העתקים נוספים —
בשם אלוהים שלא למסור אותם לקצין.
במובן שהבטחנו לעשות הכל כדי לעזור.
הדבר האחרון בעולם שרצינו, היד. שהם
יידפקו בגללנו. שיתוף הפעולה בין חיילי

התאחדו!
לקוות. איך אצליח להגיע פעם לצריף
משלי?
״מה הממשלה רוצה ממני? אני אדם
עובד עבודה קבועה, לא בפקידות״ אלא
עבודת־בפיים. גם אשתי עובדת. אני עושה
כל שנה מילואים. מיום כיפור אני מגויים.
פה עוד אפשר לדרוש ממני? לי לא מגיע
כלום?״

** שה תמיר, אב לשלוש בנות, הוא
*י) מכונאי העובד בתעשייה הצבאית בחיפה.
באשר שידת לפני 13 שנים בצבא
סדיר, היה איש חיל הים. כעובד חיוני
בתע״ש, שוחרר שנים רבות משירות במילואים.
ב־ 6לאוקטובר, כאשר פרצה
המלחמה, גויים והוא משרת עימנו עד
היום.
בכיסו החזיק. תמיד את תמונת אשתו
׳שלוש בנותיו. בהפגזות, כאשר החיילים
הדתיים קראו תהילים, מצא תמיר עידוד
בהתבוננות בתמונה.
הוא מתגורר עם משפחתו בדירה בת
חדר וחצי ( 40 ממ״ר) ,לא בא לאיש בטענות•
משכורתו איפשרה לו לסיים את
החודש ללא חובות ולהעניק חינוך לבנותיו.
היתד.
לו גם מכונית סוסיתא ישנה .״כל
השבוע אני עובד עבודה גופנית קשה.
לרוב אני גם עובד שעות נוספות, כדי
שאוכל לגמור את החודש ללא חובות.
:מעט איני רואה את ילדי. אני בא הביתה
עייף ונופל על המיטה. עד שאני מתאושש
ויושב עם אשתי מול הטלוויזיה, הילדות
כבד שכבו. לישון.
״כל השבוע אני מצפה לשבת. ביום
שבת כל המשפחה עולה על הסוסיתא,
ואגו נוסעים לטיול בטבע. כך היתד, ה
משפחה
מתאחדת. היינו מבלים את כל
היום יחד, קוראים, משחקים, מבשלים
צהריים. הטיול הנפלא הזה היה נותן לי
כוח לעוד שבוע אפור של עבודה קשה.
״עכשיו אצטרך למכור את האוטו. איני
יבול לעמוד במחיר החדש של הבנזין.
אשתי אמרה לי, כשהייתי בחופשה האח רונה,
כי היא מטושטשת, הכסף מתחלק
לה בין האצבעות. כל יום המחירים עולים.
אוכלים פחות ומשלמים יותר. היא
אינה יכולה לגמור את החודש במשכורת
— וזה כאשר איני בצבא. כאשר אשתחרר
וגם אני אוכל בבית, המצב יהיה בוודאי
עוד יותר רע.״
ץ בונו ש, חובש המחלקה, עלה
| לפני מיספר שנים מקנדה. הוא בוגר
אוניברסיטה, עובד כגיאולוג במבון הגאו־לוגי
בירושלים. הוא מספר כי לאחר עליית
המחירים האחרונה אשתו אינה יכולה
להסתדר עם משכורתו, ואמו מוסיפה להם
מאה דולר כל חודש כדי לאזן את התקציב.

בארץ,״ הוא אומר ,״נתקלתי בתופעה
מטורפת. בקנדה היתד. הממשלה
מפרסמת כל שנה, בגאווה רבה, הודעה
מפורטת בכמה עלתה רמת־החיים של
התושבים באותה שנה — תוך הבטחה כי
בשנה הבאה תעלה עוד יותר. שיפור
תנאי החיים לא נחשב שם לפשע.
״פה בארץ נתקלתי במצב מוזר. כל
הזמן מטיפים לציבור כי הוא משתולל וחי
ברמת־חיים גבוהה, וכי אנו מדינה במלח מה.
״איזו
דמת-חיים יש כאן בכלל בארץ?
הרי בהשוואה לאירופה אנו חיים כמו
יחפנים.״

התוקפנות והכישלון הישראלים של השישי באוקטובר, בצירוף תמונות של כלי נשק
ישראלים. וחיילי צה״ל נהנים למראה שגיאות הכתיב והעבודה הערבית של החוברת.
בתמורה קיבלו הקצינים המצריים מידי החיילים הישראליים גלויות צבעוניות של וד׳א.

צבאות האוייב, כדי לדפוק קצין נאחס —
היה טבעי ואינסטנקטיבי.
שימוש לרעה
מחרת כבוקר לא הופיעו החיילים
/המצריים לפגישה. במקומם הופיע הקצין׳
חייכן ומלוקק כביום אתמול.
אולם הפעם כבר ידענו עם מי יש לנו
עסק. החלטנו להעמידו מיד על מקומו.
הבהרנו לו שלא יקבל תמונות. היינו מוכנים
לתיתן כאות לרצון טוב ולידידות —
אך לא תיארנו לעצמנו שהוא מתכוון
לעשות בהן שימוש לרעה ולפגוע בחייליו.
אם הוא רוצה שנוסיף להיפגש עימו, אמרנו,
עליו להבטיח לנו, בדיברת קצין, כי לא
יעמיד איש לדין.
הקצין חייך במבוכה, ואמר בי חייליו לא
הבינו אותו. לא עלה בדעתו להענישם.
הירפנו מהנושא׳ ושוחחנו בנושאים כל ליים.
טרם שנפרדנו ביקש הקצין המצרי
כי נשוב וניפגש אחר־הצהרים. לאותה
פגישה יביא שני חיילים.
כמובן שהסכמנו.
בצהרים התגנב לעברנו חייל מצרי.
הודענו לו בשמחה כי הקצין הבטיח שלא
להעמיד למשפט את החיילים שהצטלמו
בחברתנו. הוא הניף ידו בביטול, והשביע
אותנו שלא להאמין להבטחות קצינו.
״לפני שעה הוא הפך את כל החפצים,
כדי למצוא את התמונות,״ סיפר,
אחר, הזהיר אותנו :״היום אחר הצהרים
הוא יבוא אליכם בלוויית שני קציני
מודיעין, שיופיעו בלי הדרגות שלהם.״
הודינו לחייל המצרי והבטחנו לו
כי לא נגרום לו ולחבריו רעה תחת
טובה. שמחנו על המידע שסיפר לנו. לא
משום שאחרת לא היינו, מזהים אותם —
ההבדל בין חייל מצרי לבין קצין הוא כה
תהומי, עד שאפילו יופיע הקצין ׳ללא
דרגות, מיד ניתן לדעת שאין הוא חייל
פשוט — אלא על שיתוף־הפעולה שנוצר
בין חיילי שני הצדדים.
בשלוש הופיע הקצין המצרי, כשהוא
מלווה בשני ה״חיילים״.
זח היה מעמד עלוב. איני מאמין שעל
דעת איזה חייל ישראלי היה עולה למסור,
במיפגש ידידותי עם חיילים מצריים, תמו נות
תעמולה זולות ומעליבות.
אבל זה בדיוק מה שהמצרים עשו.
אנחנו נתנו להם גלויות־דואר צבעוניות
של תל־אביב — והם השיבו לנו בחוברות
תעמולה צבעוניות על התוקפנות הישרא-
לית של רד 6באוקטובר. בחוברות צולמו
שבויים ישראליים וכלי־מלחמה ישראליים
מנותצים. כל זה הודפס על נייר כרום
משובח, אך ההדפסה היחד, גרועה ומטוש-
טשת, מלווה ״ בעשרות שגיאות כתיב.
השלושה ניסו לברר מה מיספר החיילים
במוצב שלנו, כמה פעמים יוצא

כל חייל לחופש, ושאלות דומות,
גם בשיחות עם הטוראים נזהרנו שלא
לגעת בנושאים צבאיים. הפעם נזהרנו כפל
כפליים. לא רצינו להיות חכמים ולהשיב
תשובות לא־נבונות. פשוט קטענו כל ניסיון
לברר נושא צבאי.
אחד מקציני המודיעין פנה למשה תמיר :
״בוא לכאן מחר בבוקר, נעשה לך ביקור
בן חמש שעות באלכנדריה. תחזור לצהריים
— מבלי שמפקדך אפילו ירגיש בהיעדרך.״
תמיר חייך, השיב בהצעה נגדית — כי
הוא מוכן להזמינם למספר שעות לביקור
בתל־אביב, מבטיח להחזירם באותו ערב
מבלי שמפקדיהם יידעו על כך.
השיחה ארכה כמחצית השעה. בסיומה
ביקש הקצין המצרי לשוב ולהיפגש עימנו
למחרת בבוקר.
בדרך חזרה לעמדה צץ בראשי רעיון.
בתום המשמרת ניגשתי למ״פ שלנו, סרן
ניר, וסיפרתי לו כי המצרים הציעו לאחד
החבר׳ה להצטרף אליהם לטיול באלכסנדריה.
אמרתי לו שאני חושב בי אלה
סתם פיטפוטים — אבל אם יש אפילו סיכוי
של אחד למיליון שהדבר יתממש — אני
מוכן לקחת את הסיכון.
ניר השיב כי לדעתו המצרים שופכים
מילים במו מים. במקרה הטוב אין הם
מתכוננים לקיים את הבטחתם. במקרה
הרע הם זוממים לפתות חייל בהבטחות-
שווא, וברגע שיעבור את הקווים, יציגוהו
בטלוויזיה כעריק כמשקל-נגד לעריקים
המצריים המרובים העוברים אל כוחותינו.

״על כל פנים,״ סיכם ,״אם יחזרו על
הצעתם בפגישה הבאה, אמור להם כי אם
יסכימו שיתלווה אליך הקולונל השוודי,
מפקח כוח משקיפי האו״ם באיזור — ;תהיה
מוכן לנסוע איתם. במקרה זה, אעשה כמיטב
יכולתי להשיג לך אישור לכך.״
ציפיתי בקוצר־רוח ליום המחר. לא תליתי
תקוות מרובות באפשרות של טיול
לאלכסנדריה, אבל ידעתי שאוכל לפחות
לדפוק את הקצין המצרי, האנטיפאטי.
למחרת חזרו המצרים על הצעתם .״תקבעו
את מועד היציאה — ואני בא,״
השבתי .״כמובן שאיני מטיב ספק בבנותכם,
אבל פשוט, למען הסדר הטוב, אני רוצה
שהקולונל השוודי יצטרף לטיול.״
השלושה נראו נבוכים :״אני שמח ש אתה
מסכים להצעה,״ השיב הסגן .״אנחנו
נתקשר עם איש האדם. הוא יהיה פה
איתנו בשמונה בבוקר.״
מובן ששלושת הפרפרים לא הופיעו
למחרת. גם לא ביום שלאחר-מכן.
שני חיילים מצריים התגנבו לעברנו,
דיווחו כי אין כל סיכוי שניפגש בנחת
בימים הקרובים, פיוון שמפקדם כושתולל
מכעס :״איני יודע איך הצלחתם לעשות
זאת,׳״ נהנה אחד החיילים ,״אבל שיגעתם
אותו. וולא הרבה זמן חיכינו לראות אותו
ככה.״
״תמיד לשירותם,״ השבנו.

רוטלה

המצטבר.
הפרם הראשון בלוטו מצטבר
עד 500,000ל״י.
פרטים נוספים בדוכני המכירה.

בימי שלום
ובימי מלחמה

מה זה רוצים? רוצים זה לא מילה! בייחוד אמרגנו, מיקי פלד הוא כל כך
רוצה אותו׳ את צכיקה פיק, שהוא נעזר אפילו בעורכי־דין כדי להחזירו לארץ.
צביקה, אתם הלא זוכרים, יצא לארצוודהברית לפני זמן מה, עם הפסטיבל החסידי
— למחרת טקס נישואיו לעותונאית מידית שס״אור, בתה של העיתונאית אורה
שם־אור! ,נכדתה של — לא, לא צריך להגזים. בכל !אופן, ברור שיציאתו לארצות־הברית:
בומים אלה עוררה מייד את קינאתם של קולגות טובים ורבים, או לפחות
רבים. ישכן מרבית האמנים כיום יכולים לעשות שמרניות באוויר, ולא יקבלו רשות

עוד לא אבדה תקוותנו לאלה טבם שכבר קוננו על אובדנה
של פנינה רוזנבלום, שנקברה אי״שם
במעמקי צה״ל ולא תשוב לצוף על פני
המים ימים רבים — יש לי חדשות משמחות:
היא בבר צפה.
היא בקושי גמרה את הטירונות, ואולי
אפילו לא גמרה אותה — וכישרונו-
תיה הטבעיים, וביחוד הבולטים, כבר
זיכו אותה בג׳וב המתאים — חברה בלהקת
חיל־האוויר.
פנינה עצמה ערה, כתמיד, להתחיי בויותיה
המוסריות לחברה, ומבינה את
מבת״המוראל שהעם הזה יכול לחטוף
אם תעטוף את גווה במדי צה״ל המסורבלים.
אי לכך, ניתן היה לראותה,
בימים האחרונים, מסתובבת בחנויות
בדים פה ושם, בחיפושיה אחרי בד מתאים,
שיהיה דומה אמנם בציבעו למדי
חיל־האוויר, אבל שיוכל לעמוד במשימה
של הבלטת חלקים מסויימים באנטומיה
שלה, כבימים עברו. אחרי הבל,
קשה לצפות שהיא תכניס אוצרות במו
שלה לבגדי צה״ל המדכאים.
מה יגידו על בך המ״צדיקים, זה עוד
נותר לראות.

פנינה

צכיקה ומירי
לצאת לחו׳׳ל כולם מגוייסים לצה״ל, עובדים כמו חמורים בפרך, ומותר להם להרוויח
כמה גרושים, בשוק האזרחי, רק בלילות שישי ושבת, כשהם, כביכול, בחופשה מצה״ל.
אז ברור שאם אחד מהם הצליח לצאת — ועוד לחתום שם תיכף על חוזה להוצאת
תקליט שירי הפסטיבל — ברור שעיניים צרות רבות מתמקדות בו. מה גם שאמנים
רבים שאני מכירה, בגלל הגיוס לצה״ל, הגיעו פחות או יותר עד פת־לחם בחמאה,
נזקקים לחיות על חסכונות העבר או הלוואות העתיד, או במיקרים הטובים יותר, על
עבודת האשה.
מובן, במצב דברים זה, כולם מאחלים למיקי פלד שיצליח במאמצי־השיכנוע שלו
להחזיר את צביקה לארץ. אלא שמיקי, מצידו, לא דואג בל כד לצד,״ל, כמו למצב
העסקים. כי לצביקה יש רשות מצה״ל להופיע. בפני קהל אזרחי במשך כל ימות השבוע,
וברור שבשביל. אמרגן זד, פיתוי שקשה לעמוד בפניו.

מ שפח ה מבהילה
היה זה רק לפני תשעה חודשים שה חתן
הצנוע, יצחק, בנו של הרב הראשי
הספרדי יוסף עובדיה, נשא לו לאשה
את הבלה החסודה ורג׳ל, בתו של הרב
רפאל אבוהב מובן שהחתונה היתה
כיאות וכיאה, בנוכחות שר־הביטחון
משה דיין, שרים נוספים, ח״כים, ומי

והנה, תשעה ירחים קצרים לאחד כל
ההו הא, החלו מתרחשים דברים מהשלוש
היו הסיבות לשמחה.

האחת, יום הולדתו של גבי שושן.

כמו שאתם רואים אותו, מלאו לו בבר
,24 לילד הזה. השנייה, לידידתו, דיילת
אל-על מירי עינבר, הורידו את הגבס.
הלבישו לה את הגבס, כפי ששכחתם
כבר ודאי, לפני שלושה חודשים, באשר
היא וגבי נסעו להופעה של גבי בביקעה.
זה היה ביום הראשון שהם נפגשו לטייל
קצת, בערב הראשון שהם נפגשו, ומרוב
התרגשות התהפכה המכונית. גבי יצא
חלק, פחות או יותר, אבל מירי הצליחה
לתקוע את הרגל שלה לאן שלא צריך,
נשלחה לבית־חולים.
לפני חודש, בששיחררו אותה משם,
היא עברה לגור בדירתו של גבי.
והסיבה השלישית: הופעת תקליט
ארך-הנגן הראשון של גבי.
שלוש סיבות כאלה מצדיקות ללא
ספק הילולה רצינית, וגבי הכין אותה
בכובד ומירי ראש.
אלא מאין היום השני שעבר היה
יום־סופה נוראי, והרוח והסערה האיומה
והגשם הנורא הבריחו אנשים מה רחובות.
משום כך, לא הגיע כימעט אף
אחד למסיבה, מלבד בעשרים חתיכות.
אז המארחים הלעיטו אותן בפונץ׳
חם, בדי לייבש את לשד עצמותיהן ש-
נרטב, ואחרי זה התיישבה כל החבורה
ליד כלי הנגינה, הנמצאים דרך קבע
בדירתו של גבי, ברחוב בלוך בצפון תל-
אביב, ובל מי שחשבה את עצמה למבי־נה
בזה, התחילה מנגנת.
מסתבר שהרצון הטוב וההתלהבות
היו הצד החזק של התיזמורת המאולתרת,
שכן שכנים מוזיקליים נצרמו קצת
מהדיסהרמוניה. השוטר הראשון הופיע
בשתיים בבוקר, עם אזהרה עדינה. השני
הופיע בארבע בבוקר, עם דו״ח כתוב.

רים במישפחה. דהיינו: לפני זמן־מה
יצאו הרב אבוהב ואשתו מרגלית לירושלים,
לסדר עניינים. ובעוד הם בעיר־הקודש,
צילצל לפתע הטלפון בדירת
מישפחת עובדיה ג׳וניור. האשה, בתם
של האבוהבים, הרימה א ת השפופרת —
וקיבלה טיל לשמע הבשורה שהוריה
נהרגו בתאונה בדרך לבירת.
השעות שחלפו עליה, עד שהתגלה בי
!ההורים חיים ושלמים, היו מזעזעות,
ולא פלא שהיא מבקשת לגמול ביד קשה
לזדים שהתנכלו לה כך. אולם למרבית
הפליאה, האשימה בימים אלה הבת,
בהופיעה בפני בית־הדין הרבני, שהנה
טלפנת האלמונית היתה לא אחרת מאשר
חמתה — דהיינו, אשתו של הרב
הראשי בכבודה ובעצמה.
לדבריה, זיהתה את הקול, למרות שהיה
עמום, ונראה היה כי הדוברת כיסתה
את פיה במיטפחת — מה שרק מוכיח
שהיא מעודכנת בנוהלים, כנראה
בעיקבות סדרות־הטלוויזיה האחרונות.
מה שמוכיח לאיזה הידרדרות גורמת
אצלנו הטלוויזיה.
טוב, אבל למה שהרבנית הכבודה תעשה
׳מעשה נורא כזה, ביקשו הדיינים
לדעת ז
״היא רצתה להבהיל אותי, כדי שאפיל
את תינוקי,״ גילתה ורג׳ל.
מה שמשאיר את בעלה, בנה של חמו־תה,
במצב עדין ביותר, בין הפטיש והסדן.

בי בבארץ

גכי, מירי (אמצעית למטה) והחתיכות
ססדווווו

לא אביב של ממש — לזה יש עוד
במה חודשים טובים — אלא יעל
אביב, השחקנית שהפכה צימחונית,
החלה מתעניינת ברזי תורות המיזרח
הרחוק וכל זה. לאחר שיצאה, לפני ירחים
מיספר, למסע סביב העולם, עם
בעלה, עורך הדין צחי שני, נתגלתה לי
לפתע בארצנו הקטנטונת, בימים אלה,
כשהבעל נשאר מאחור, בלונדון.
ולשם מה הגיעה, ועוד בגפה ן
״לסידורים,״ הסבירה.
אז ככה קוראים לזה היום ז

״הניבשה
השחווה״
שר מישנחת
וקטל
בת העשירים

דליה כטירונית בצה״ל. גם מדי צה״ל והקסדה אינם
מסוגלים להסתיר את יופייה. בתמונה משמאל: בת
העשירים יוצאת לדייג בחברת אביה יהודה טוקטלי, במת חופשה משותפת במומי׳
** עטים מאוד יודעים את סודה. כאשר
!/היא עולה על הבמה, היא מופיעה
כדליה לאו. כאשר מישהו שואל אותה.

בשיחה פרטית, פרטים למוצאה, היא עשו-
ייה לענות :״אבי סוכן ביטוח.״
לשכניהם, היא עקרת־בית, אשתו של

ארתור לאו, אמם של שירלי בת העשר
ואדם בן הארבע וחצי. לקהל הצופים -י
היא רקדנית ספרדיה מקסימה. ורק בוד דים
יודעים שעקרת־הבית הסולידית —
הרקדנית המיקצועית, הסוחפת — היא לא
אחרת מאשר בתו של יהודה טוקטלי.
מגדולי אלי הממון של ישראל, שהקים
אימפריה של ביטוח ועסקים אחרים.,והנחשב
לאחד השמות האקסקלוסיביים ב צמרת
החברה הישראלית.
קשה לומר שהמשפחה המכובדת הת פעלה
כאשר התגלה כי הבת הקטנה

₪חנח ₪שוח שו

ךלךיןןןיועדןוון ארתור ממלא את הצלחות לדליה, שירלי ואדם, מסביב
111 11 #1לשולחן במטבח המפואר בדירתם שבבית דובינר המפורסם
11 1 ^ 11
ברמת־גן. בתמונה מימין: ארתור סוקר בחיבה את אשתו הרקדנית בשמלת פלמנקו.
רוצה להיות לרקדנית מיקצועית. גם לאחר
שנים, כאשר המבקרים גמרו את ההלל
על רמתה — לא השלימה המשפחה עם
הרעיון .״מתייחסים אלי כאל הכיבשה ה שחורה
של המשפחה,״ היא מתחייכת.

רקדני ת
גזעית

:ולס הכת הקטנה * השיגה לבסוף
את שלה. הילדה, שהתחנכה שלוש
• לדליה שני אחים — אבינועם ועוזי.

שנים באנגליה ושנה נוספת בג׳נבה, במוסדות
החינוך הבין־לאומיים, חשד.
צורך להביע את עצמה בדרכה שלה.
בתחילה ניסתה לצייר, אך בגיל עשרים
כבר למדה אצל מיא ארבטובה ורינה שחם,
היא המשיכה בלימודיה בלהקת הבלט ה קלאסי,
ומבאלט עברה לריקודים ספרדיים.
כיום, כאשר היא מופיעה — קשה ל האמין
שהיא איננה רקדנית ספרדית גז עית
:״דליה לאו הפגינה בריקודיה ה ספרדיים
את כל השלמות הטכנית המצוייר.
בבאלרינה ספרדית אמיתית,״ כתבה עליה
אחת המבקרות.

דליה עמלה קשה כדי להגיע לשלמוה
זאת. היא מתייחסת אל הריקוד במקצועיות
מושלמת. לא היה זה מפתיע לו יורשת
עשירה זו, אשתו של איש־עסקים עתיר־הון,
אשר ירשה בנוסף רכוש רב מאביה —
היתד, מגלה סנוביזם ביחס למקומות ולקהל
של הופעותיה. אולם דליה אומרת :״לא
יצא לי עדיין להופיע במועדוני לילה, אד
אני מוכנה להופיע בכל מקום. אין לי
מחיר גבוה.״
היה זה בעלה, ארתור, שעודד אותה
לקחת את אהבתה האסורה ברצינות.

צופים חחים בריקודה של דליה. בתמונה
ה 8 1 1 1 1 7 1 *1
11/מימין: דליה והמלווה שלה, חואן דה־דיאוס,
שהגיע לארץ בשנת 1948 ונשאר בארץ מאז ועד היום.

דליה ובעלה ארתור לאו בבי־
1 1 1 7 1 1י י 71
תם המהודר, ברמת־גן, המלא
*־ 1 1 11 1111
תמונות מקוריות של ציירים מפורסמים וניברשות בדולח.

בוצע בידי לורנם זיו (לורנס איש יהודה,
העולם הזה ,)1895 הבית מרוהט בסיגנון
ספרדי עתיק — כיאה לרקדנית פלמנקו.

חיי ם
צנועים
^ רתור שוהה מחצית זמנו בחו״ל,
בענייני העסקים שלו, ודליה מחלקת
את זמנה בין הבית, כשהיא נעזרת במט פלת
לילדים ועוזרת לבית — ובין הריקוד.
הכסף הרב שלה אינו מפריע לאורח־חייה
הצנוע. היא אוהבת להתלבש בספורט-
אלגנט, נמנעת מהידור ושוויץ. שערה
אסוף בפשטות לאחור, לרוב.
ארבע פעמים בשנה היא יוצאת לחו״ל —
וגם זאת כדי להשתלם בריקוד. היא
רוקדת בחו״ל — והיא רוקדת בארץ:
״אני פשוט רוצה להוכיח את מה שיש
בי,״ היא אומרת.

על הבמה -ובבית ^ 7

לה הוא חואן, צועני שעלה לארץ במלחמת השיחרור ונשאר כאן.

השניים מרבים להופיע בשירי לורקה. בתמונה למטה: דליה
מרביצה אימון קל בסלון ביתה. בתמונה משמאל: עקרת הבית
במיטבח. דליה לאו נעזרת במטפלת לילדים ובעוזרת לבית. בבית דליה, אביה אותה
שנה.

הוריד, עדיין לא הירשתח לעצמת
הבת האהובה, להתבטא בחופשיות.
נפטר לפני שלוש שנים. לא ראה
מעולם על הבמה. אמה נפטרה לפני
בית מרהיב
ליה הכירה את ארתור, שהיה אז
( עולה חדש מקנדה, לפני שמונה שנים,
במסיבת חנוכה. שניהם היו נשואים כבר
לפני כן. הם נישאו זה לזו בבית הרב
ידידה פרנקל, בנוכחות המשפחה בלבד.
בעלה החדש הבין מיד לרוחה, עודד
אותה לעלות על הגל במלוא המרץ, נהנה
כיום לראות את התוצאות החיוביות.
דליה מלווה תמיד בהופעותיה, על־ידי
חואן דה־דיאוס — צועני גזעי, שהגיע
ב־ 1948 לישראל כדי להשתתף במלחמת
השיחרור, התאהב בנערה ישראלית, ונשאר
בארץ גם לאחר שאשתו נפטרה.
דליה ובעלה מתגוררים בבית דובינר
המפורסם ברמת־גן, שתוכנן על־ידי האדריכל
צבי הקר. תיכנון הפנים המרהיב

התקוממו נגד