גליון 1903 מתאריך 20 בפברואר 1974

המחיר

כתוצאה מלחץ דע ת הקהר
מיס־־יז ד״ן שלא יהיה עוד שד

עתאוננות
ה ת מיכ ה בדיין
מ שתוללת

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

מישאל פו תי— מיוחד להאיר
לשאלה מי צייד להיות לפי דעתך ]
שר־הביטחון, נתקבלו התשובות ה* !
באות: משה דייו ,52.9אריק שרוו
,14.7יצחק רביו ,9.4אהרון!
יריג ,2,3חיים בר־לב ,1,7אחרים
,4.8אין מועמד .14.2
(״הארץ״ )15.2.74

סקר שנעיד בהזמנת ״העבודה׳״ :

שר־הבטחון: בר־לב —
30 אחוזים׳ אלון — 28
אחוזים, דיין — 22 אחוזים׳
רבץ — 17 אחתים.
יריב — 3אחוזים.

ח ב שמואל תמיד:

״ ש בו״נו בי ד ״ טו בו ת!״
להמצאשכלעודהעניין ביד!״

..׳ מ שי בו

״סוף־סוף נמצאים השבויים בידיים
טובות״ אמר הח״ב שמואל תמיד ל כתב
׳ 2 0 0הארץ״ שבא לראיינו ב תום
ישיבת הכנסת.
״עד עתה הופקרו השבויים האומל לים
לחסדיהם של ״ממשלת־טלפונים״

יהיה! נעמוד כצוק איתן מול הלחצים
ולא נוותר על דרי שותינו המינימליות :
לא שלום ! לא משא־׳ומתן ! לא שבויים !
אני משוכנע, ואלפי מכתבי־תודה של
שבויים אומללים שהגיעו אלי — יעידו,
שבנינו בסוריה סומכים עלינו שלא
נז ה אפילו סנטימטר אחד ברמת הגולן.
איך יוכלו הם להסתכל בעינינו אם
יידעו ששוחררו והוחזרו לישראל ב מחיר
הפקרת מאות טונות של בזלת
יקרה והוצאתם מחיק היהדות.

תבוסתנית ושל ״פרופסור״ מומר־להכעיס.
אותו יהודי-גלותי שכל שאי פתו
להביא בכחש ובערמה ל״משא־ומתן״
מביש בינינו לבין המרצחים
הסוריים. אך עתה, עת שהעניין נמצא
סוף־סוף בידי, לא יקום הדבר ולא

(יודיעות־אחרונות )15.2.74
מעיונים מדוקדקים געוזונות העבריוג
של יום־הששי האחרון, מסתבר שהציבור
שוב אוהב את דיין באבדן־חושים מוחלט.
התוצאות האחרונות מצביעות על סה״ב
* 74.9של תמיפה לוהטת במשה. האחוזים
מתחלקים כדלקמן 52.9* :במשאל
״הארץ״ 22* ,במשאל ״העבודה״ ב-
״ידיעות־אחרונות״.
גם התמיכה באלו! ובר־לב סבירה ויציבה
(״ידיעות״ — בר-לב * ,30 אלון
* ; 28״הארץ״ — בר-לב * ,1.7אלון
נעלם).
מה שמראה שהעתונות שלנו מדוייקת,
יפה, חסרת־פניות ואובייקטיבית, ובכלל
לא מנסה לשטוף לך את המוח.
ומה שמראה עוד שלפעמים אפשר
להזמין משאל ותוצאותיו בעת ובעונה
אחת.

הבוחער הזעצער

במשא־ומתן הקואליציוני מצפים הערב לנם...
ראשי המפד״ל עדיין מחפשים
פשרה לפני הישישה המכרעת
של ועדת המו״מ
(מעריב )13.2.74
תראו,
״מעריב״
רק בגלל
ייא לח
נצלות נ

תראו איך עובדי הדפוס של
לועגים לנשים זקנות. מה יש !
שהיא ראש־ממשלה מותר לק-
ישישהז אנו תובעים הת

הפתרון

ת ״ מי הו יהודי? ״
אמש בבוקר שוב פגשתי את הוגו וזיני,
צמד המשוגעים החביבים עלי ביותר. הוגו
מילמל לוגריתמים, כמו תמיד, ואכל
קולרבי, וזיני חיפש מקום חנייה למריצה
שלו.
הוגו אמר לי בחיבה את הקוסינוס של
,940 ושאל מה נשמע.
״לא טוב״ — אמרתי — ״לא טוב. אין
קואליציה וגולדה מתפוררת״.
הוגו נגס קולרבי ואמר שחטה.
״:הוגו״ — הפצרתי — ״אין קואליציה

״למה י״ הוא שאל תוך כדי קולרבי,
זיני לא התערב.
״כי לא יודעים מיהו יהודי״ — הודעתי
לו — ״וכל הזמן רבים על מיהו
יהודי, ואי־אפשר לדבר אלא על מיהו
יהודי, ועד שלא ידעו מיהו יהודי לא
תהיה קואליציה״.
הוגו חייך נורא
״ובלי זה יש קואליציה י״ שאל
״יש״ עניתי.
הוגו ציחקק באקטואליות :״אז שיקהו
שופט.״
״הוגו״ — בכיתי — ״זה בכלל לא
עניין לשופט״.

בכל זאת -דיין!

אנו, קבוצת אינטלקטואלים, חושבים כי מר משה דיין
אחראי, כשר-הבטחון, למחדלי מלחמת יום הכיפורים וכי
חובתו הלאומית-הציבורית-ההיסטורית-המוסרית היא להתפטר,
ומיד.
במדינה מתוקנת חייב לחול עיקרון האחריות המיניסטריאלית,
ומר דיין כשר האחראי לכל הקשור לבטחון ולצה׳׳ל,
חייב להתפטר מתפקידו.
יחד עם זאת, בהיותנו ערים למבנה הפוליטי המיוחד של
מדינת ישראל ובהיותנו מודעים לסכנות האורבות לנו מימין
ומשמאל וגם מהסורים, ברור לנו מעל לכל ספק כי רק משה
דיין, האדם העשוי ללא-חת, יכול להביא לפיטוריו של שר־הבטחון
משה דיין.
אי לכך אנו קוראים לעם בישראל להתלכד הפעם בתמיכה
במשה דיין !

למען פיטורי דיין — ת מוך בדיין!
קבוצת ״בכל זאת — דיין״

״ואני יכול לציין בסיפוק שגם הגב׳

״אז דווקא הוא אמר — ״שופט
וארבעה מיהו־יהודיס (מיל ).זה הכי
טוב.״
לא הבנתי.
׳הוגו שכבר מזמן יודע שאני לא משוגע
מספיק, התנדב להסביר :״שיעשו ועדה-
חקירה־ממלכתית מיהו יהודי. או אסור
להגיד מיהו יהודי. ישתקו. יהיה קואליציה.״
תופשים

נשקתי ברגש לקולרבי ואמרתי תודה.
״סוב יהודיצה ! סוב יהודיצה הוסיף
זיגי בשביל קשי־ההבנה החיים בתוכנו,
והחנה את !המריצה ברוורס.
יש בהם משהו.

מאיר ושר הביטחון תרמו לשיפור
המצב בהכרזותיהם האחרונות״ ,ה ר
סיף הח״כ וניגב את הקצף מפיו.
״כל עוד העניו בידי, ישאלו השבויים
את סבלם בגאווה יהודית אמיתית. כל
עוד אני ושכמותי כאן — הם יהיו
שם. וכמו שאמר שר הביטחון בפגישתו
עם סטודנטים בבר־אילן ״הלא מישהו
מוכרח לשלם את מחיר י שיבתנו ב־רמת־הגולן״.

הפלמ
׳חניק מחנש את האתמול 1

1שוי ח״מקה
הופיע הספר

מ שפהה הפלס
מאת :

חיים גורי /חיים חפר

• למעלה מ־ססו שירים שהושרו
כאהלי הפלמ״ח
היו לחיימקה נעורים יפים יפים יפים /הם פוצצו גשרים והעלו
מעפילים אל החופים • היו יושבים מסביב למדורה, שומעים את
ה״זקן״ /ואהבו וציזבסו וגם ידעו להסתבן • הם טיילו בארץ
והכירו כל פינה /וידעו המון שירים ולא זייפו ת׳מנגינה /אחרי
הבל אין להכחיש: הם שעשו את המדינה • •
היו לחיימקה נעורים יפים יפים /אף מה עושים ונעורים לרוב
חולפים אז מציגים את ״אגו-אנו הפלמ״ח״ /ובל חצי
שנה יוצא אלבום, שלא נשבח ( /אפשר גם לשחזר את כל שירי

אז אם אתם רוצים שנתייחס אל הפלמ״ח ברצינות /ולא באל
מושג נלעג כמו ״ביצות״ ו״ציונות״ • אז קצת פחות בבקשה,
פחות ללחוץ בינתיים /ואת אלבום ״אנשי-פלמ״ח״ תדחו לעוד
שנתיים • •

— ממישנתו של מייסדו --
אל מירק עבדי יעקב,
ואל תפצח גרעינים !

ד״ר מ. זוארץ
(בחנוכת בנין קולנוע ״קסם״)
המדור לקלקלת
המשפחה

י. לזר
אנחנו נבנה

פייט הופך עשיר לעני
משהתבשרנו על ההתייקרות הניכרת
במחירו של כרטיס מפעל״הפייט (מ״4
ל״ 6ל״י) ,פנינו במרוצה לגב׳ ס. זוטא,
מנהלת מדור הזכיות־הגדולות, ובפינו
מספר שאלות :

אנחנו נגנה לנו עיר בגולן
עם בתי־קופסאות ומרכז מתוכנן
ויהיו בה שדרות, אילנות ופרחים
וילדים ישחקו בה בצל תותחים.

זוארץ: מהי הסיבה להעלאה כה משמעותית,
במשך פרק זמן כה קצר !

זהירות בונים שם,
זהירות בונים.

זוטא: עליית מחירו של כרטיס מפעל-
הפייס נעוצה בהתייקרותם של חומרי״
הגלם בארצות דרום־אמריקה, שם, כידוע,
התהליכים האינפלציוניים חזקים ביותר.
יתר על״כן, כל תינוק יודע שכשני־שלישים
ממרכיביו של כרטיס־הפייס הם מוצרי
לוואי של גבינה צהובה (* 63 גבינה
קצ׳קבל 12* ,גבינה קוטג׳ והשאר צבע
וחומר משמר) .מובן שעם ביטול הסובסידיות
על קמח ומוצריו, התייקרה גם
הגבינה הצהובה ובעקבותיה כרטיס-
הפייט. גם מחירי הלוטו יעלו בקרוב,
במקביל להתייקרות מוצרי האיטריות.

אנחנו נבנה לנו עיר בגולן,
מברזל מזורגג ובטון מזוין
ובכדי שנוכל לטייל ברחוב,
יצטרכו להזיז את הגבול הקרוב.
זהירות בונים שם,
זהירות בונים.
אנחנו נבנה לנו עיר בגולן
שתהיה לדוגמא בתנופת הבנין,
נעמיק ונגדיל ונרחיב עוד ועוד,
תלוי כמה דרוזים יוכלו לעבוד.

זוארץ: כיצד, לדעתן, השפיעה ההתייקרות
על סל המזונות של האזרח
הקטן ז

זהירות בונים שם,
זהירות בונים.

זוטא: ברור שההשפעה היא אפסית.
אם ניקח לדוגמה משפחה שהכנסתה הממוצעת
לחודש היא כ־ 850ל״י נטו

אנחנו נבנה לנו עיר בגולן
שיפלו בה פצצות על בית-ספר וגן,
ונזיז את הגבול בהתאם לדרישה
ונוכל שוב לבנות עיר ואם חדשה.
זהירות בונים שם,
זהירות בונים.
אלבום טוב אז לקחתי לעצמי
את התמונות מ״עממי״
והתבוננתי בעיון
מי עוד נשאר לי לדיון
והתברר:
שעם פרופיל שלושים ושש,
קצת צולע, קצת חרש,
אני קובר את חברי,
אחד אחד מאחרי.
טוב אז המשכתי כבר לבחון
את התמונות מהתיכון/
ושוב ניסיתי לברר
על מי נשאר לי לדבר
והסתבר :
שעם פרופיל שלושים ושש,
קצת צולע, קצת חרש,
אני קובר את חברי,
אחד אחד מאחרי.
נו אז לאורך האלבום
סימנתי בעיגול אדום
את הבנים והאבות
שלא חזרו מהקרבות,
והתברר :
כי האלבום שלי פרטי,
של ידידי ומשפחתי,
היה זוכה לפרס כבוד
בין אלבומי המלחמות.
כי עם פרופיל שלושים ושש,
קצת צולע, קצת חרש,
אני קובר את חברי,
אחד אחד מאחרי.

במתח רב, מלווה בצפיה דרוכה ממתינים אנו לתוצאות
המבצע הגדול: מי יזכה במחדליון ״כיפורים 73״ ז
מחדליון הכסף הנוצץ, עליו חקוקות המלים ״ויכן מחדליהו
מחדלים במדבר, ויחצוב הברות רבים״ ( מ חדלי ם ב׳ ,ט ׳ץ )16 הוא
הפרם הגבוה ביותר שיוענק במסגרת התחרות ״מיהו אחראי ץ״
ועדת השופטים אשר מורכבת מאנשי ציבור, משפטנים,
רמטכ״לים־לשעכר ונציג ״ידיעות־אחרונות״ תפקה על ההגדלה,
שתערך בנוכחות רואה־חשבון מוסמך.
המחדליון יוענק לזוכה המאושר בטכס חגיגי בחסות חברת
״קליין״ למוצרי־ניקוי ואבקות־כביסה. מלחשים שאחד הפרסים
הראשונים בתחרות ההא בילוי סוך־קדנציה במשרד־החוץ.

מיהו ליבראלי

״הלכו שש־דירות הלכו...״
(לנפש) — הרי לא ייתכן שמפעל-הפייס
יתמוך בשאיפות ההתעשרות שלה וב־מזימותיה
לזכות בכספי הציבור. לעניין
מעוטי־היכולת, אשר לגביהם נכלל כרטיס-
הפייט בראש רשימת מוצרי היסוד —
מגוחך יהיה להשאיר את תיקוותם לצאת
מן הייאוש במחירה הישן, מה גם שעכשיו
היאוש גדול יותר, עקב ביטול
הסובסידיות. מובן, איפוא, שעליית מחיר
האשליה צמוד למדד גודל-הייאוש.

שולמית אלוני היא ליבראלית ומתקדמת ובכלל. זה ידוע. היא בעצמה
אומרת את זה.
ובגילל־זה, שהיא כל־כך ליבראלית, ההא כל פעם רבה עם הדתיים, שהם
כידוע שמרנים ומפגרים ובכלל. היא בעצמה אומרת את זה.
הנה, עכשיו למשל, יש לגב׳ אלוני בעייה אנושית חמורה: איד ייתכן,
שומו שמיים, איך ייתכן שכאשר תשתחרר סילביה רפאל מן הכלא הנורבגי
ותבוא לישראל, לא יוכרו ילדיה כיהודים י (שכן,
אין הגב׳ רפאל יהודיה לפי ההלכה).
וזהו ההבדל בין הליבראל ובין השמרן: הדתיים האלו, השמרנים והמפגרים,
מוכנים להכיר כיהודי רק במי שאימו היתד. יהודיה( ,רעיון שמרני, מפגר, דוחה,
גזעני וכר) .ואילו שולמית אלוני, הליבראלית והמתקדמת, דורשת בכל תוקף
— יוכר הוא וילדיו
כיהודים כשרים מעתה ועד עולם. ולא משנה בכלל אם היה זה

זוארץ: כיצד, אם־כן ניתן להתגבר על
הבעייה של משפחות מרובות-ילדים —
כשלא כולם זוכים ברבע-מליון ז

מכאן, שאפשר בהחלט להיות ליבראל שחור־שבשחורים וחשוך־שבחשוכים.

זוטא: שיגדלו את הילדים שלהם עד
גובה מטר.

זוארץ: האם יעשה מפעל הפייט משהו
כדי לתמוך במעוטי היכולת ז
זוטא: חביבי, תפקידו של מפעל הפייט
הוא לבנות בתי ספר, לא להיות לשכה
סוציאלית. אך, יחד עם זאת נעניק הקלות
נכבדות למשקיע הקטן, המשקיע לפחות
* 90 אחוז מקצבת הסעד שלו ברכישת
כרטיסי״יפייס. אותו משקיע יהיה זכאי
לזכייה שבועית של שש לירות ישראליות,
בתנאי שיקנה בהן כרטיס נוסף.

פרסום אדמו! ב ע־ מ

חי דו שמהפ כני ב צי לו םהצב עוני בארץ!
ב ר שו תנו ציו ד חדי שומ שוכלל, הבלעדי בישראל, ב עז ר תו תוכ ללקבל
אתת מונו תי ךהצב עוניו ת בו־ביום.

מ סו רלמעבד תנו אתה פי לםל פי תו ח עד שעה
9.00 בבקר ותקבלת מונו תמשעה 6בערב!!
בעז רתה ציו ד ה מו ד רני והעד כני ביו ת ר — ו צוו ת בעלי מ ק צו ע מ עו לי ם
שלנו, תקבלאצ לנו אתהש רו ת ה טו ב ביו תרבמ הי רו ת ו בי עי לו ת
מ ד הי מי םובמ חי רי ם ס בי רי ם !

מולטיקולוד

בת־ים דח׳ רוטשילד 3טל 874808 .

מודעה זו ה>א

כדי לגופת א ת עו ר ך כהלכה, א ת יכולה להת אי ם
לעצמךאת תכ שי רי הגויפול של ״ נגוורל -וונדר ״.
הכירי א ת עור־פנייך, א ב חני א ת סוג־עורך והת אי מי
בעצמךאתהתכ שי רי םהמת אי מי ם לך.
אי כו ת ם וי עי לו תםמ בגוי חי ם לעורך מראהצח ומגוופח.

עור רגיל ו /או יבש
שלב טיפול

עור שמו ו /או ב עיי תי

זהו עורך:
התכשיר המומלץ:
התכשיר המומלע:
זהו עויד:
רענן,
גוון
אם עודך חלק ובעל
1^£ם\> £ססתוזעו^סז. ע\.א 1אם עור־פנ״ך מבריק ובעל
ז ז . 5 0ע\.אז
אם עורך שמן כלשהו, רק
־ שכ בה־ שמנונית מתמדת:

5£8א0££^ 1
דאז£ב<אז 81 51ערא 1אם עור פנייך מחוספס ובעל
באיזור המצח והאף־הרי עורך
רגיל או יבש וזקוק לסידרת
אז סויו ס !.סאוואסד. ע\.א!
נק בוביו ת מו ר ח בו ת: אם
א 101ד 1_0
בנקבוביות ראשים שחורים,
תכשירי ״נ טו ר ל וו נד ר׳,

דז ז סו א ! א!/*.
המתאימים לו׳ .כדי לשמור
0£8אזע. ע\.א 1לבנים או פ צ עוני ם -הרי
אז 1 0ד £ 0יז 1א1/\.ע1
ועו

£ 8 שעורך שמן או בעייתי וזקוק
על רעננותו וצעירותו.
• 101-11א. 1ע\.או לנקוי יסודי וטיפול עקבי,
זכרי, כ׳ איו תחליף לעורך,

דו־וסואז 0אז\>
או 1 0ז £ 0ד א 1£ 1״ז ד זזז
ז 2 £ 1ו מ£1־ו 0 !5ו א
בסידדת תכשירי ״ נ טו ר ל
טפחי אותו ושמר׳ עליו
וונ ד ר ־ המיוחדים לעור
בהקפדה.
עי צוב
א\/^5צ /זז/ו ס ^ז. ע\.א!
<ו 1, \ 5ע^ £ 1ז ם ע\.אז שמן. הקפידי על טיפול עקבי
מספר דקות בכל יום ועורך
טיפול
<ו 1 0ד 5ו־1151ע . 8££1ע\ .או יהיה בדיא וצח.
<ו 1 0ד 1151-1 5ע . 8££1ע\ .א 1בפצעונים
אף־על־פ׳ שתכשיר׳ ־נטודל וונדר״ אינם יקרים, כדאי לך להקפיד על בחירת
התכשירים המתאימים לסוג עורך ולהשתמש בהם בחסכון בהתאם להוראות.

קסמי הסבע הקוסמסיים

כתבי אל ״נ טו רל ווג ד ר״ רח חובבי ציוו .65 תל־אביב.
ותקבלי בדאר חוברת הדרכה על סודו ת הטיפול והאיפור
האופנתי בתכ שירי ״נטורל הנדר״.
העולם הזה 1903

תשבץ

הוווו! 0

1903

זה קרה שבועות אחדים אחרי שקמה המערבת הנוכחית של
העולם הזה, באביב .1950
במערכת הוחלט להעלות לדיון שאלה נוקבת: האם יש צורך
בשירות־חובה של בנות בצה״ל, או שאפשר להסתפק בשירות*
בהתנדבות.
לצורך הכתבה נאסף חומר רב על שיבוץ חיילות בתפקידים
מייותרים ובלתי־חיוניים. צולמו כמה תמונות, שהראו בנות מתבטלות.
לפני
פירסום הכתבה התקשר דובר צה״ל דאז, מויש פרלמן.
עם אורי אבנרי. הוא רצה לשכנע אותו, בנימוקי ״ציונות״ ,לוותר
על הכתבה. אבנרי השיב לו, שכל חברי המערכת היו חיילים
קרביים שהצטיינו במילחמה, ושמליצות נבובות על קדושת צה״ל
אינן עושות עליהם שום רושם. זה טוב בשביל הזקנים, שניהלו
אז את כל העיתונים. זה לא טוב בשביל עורכי עיתון צעיר,
ששוחררו זה עתה מצה״ל.
אז עבר הדובר לסיגנון פשוט וגס: או שהעולם הזה יוותר על
הכתבה, או שמישרד־הביטחון יטיל עליו חרם.
אבנרי קם ואמר לו שלום. מובן שהכתבה פורסמה (העולם
הזה .)662

^ מל ח מו ת דייו ופרס

ספרדי .72 .מזבלה .73 .אדונינו־מורינו־רבינו

מאוזן :

.1מעבר מנוזל לאדים .5 .משכורת,
רווח .9 .הקדש מוסלמי .10 .מקום נישא.
מאוגד :
.12 חום קשה בגוף .13 .נזדמן עם מאך
. .1חולל .2 ,כלי הקשה .3 .השכחה בדהוא
.15 .עמוד מים .16 .בוז, לעג.17 .
מזיד .4 .סופר נורווגי, כתב את רעב.
כסף רב .18 .במתינות, בנחת .20 .מדינה
דרום אמריקאית. י .24 בגד .27 .עיר כהנים .5 .הכרזה חגיגית .6 .גנוז, צפון .7 .אס.28
תו נגינה .29 .איש חסיד ועושה נפל קופה .8 .הגנה אזרחית (ר״ת) .9 .שבט
אות בימי המלכה שלומציון .30 .כינוי גרמני שבזז את רומא, שם נרדף למחריבי
ערכי תרבות .14 .כובע פרווה אותו לובלמתנגדי
הסיפוח .32 .צמר כבוש .34 .מושים
חסידים .19 .שוטט .21 .כלי מיתרים.
סיף ״נופך״ למציאות .35 .מכיל בכל קיבולו
.36 .אמתחת .38 .סימן, תוית .22 .39 .שיח נוי .23 .נוטש .25 ;.מדינה אידו־פית
.26 .דורון .29 .יום טוב .31 .צורה
תו דואר .40 .שומר .41 .קשור בחבלים.
גיאומטרית .33 .ענף עבה .34 .גמלוני.37 .
.42 ברונזה . .44 .אבר בגוף .46 .חלוש,
ציר .38 .גהינום .42 .מחבר. לא זו האין
אונים .47 .נידוי .49 .זיון .51 .דרגה
צבאית .53 .מעל כוח ההתנגדות •55 .מהוה, י דרך .43 .צורה, מראה .45 .יושב בתענית.
חסר צבע .56 .קדומת שם הולנדי .47 .57 .נביא .48 .אציל סיני .50 .קריאת צער.
צד מערב .59 .עושה דבר רע בכוונה תחי .51 בו נראה אלוהים למשה .52 .מלך במחזה
שקספירי. .54 .בן נוח .56 .גאולת
לה .60 .מועצת זקני העם נביה״ד בימי
בית שני .42 .משא כבד .64 .ממלכה קדו דם סיציליאנית .58 .במאי תיאטרון וסרטים
מה ליד שומר .65 .מאכל חיוני .66 .יבשה ישראלי .60 .חרוף נפש .61 .נאד״ יפה.
מוקפת מים .67 .בד טבעי ..69 .זכות לבטל ׳ .63 אבן יקרה .66 .נהרה .68 .מדבה.71 .
תו נגינה.
החלטת רוב .70 .תבלין .71 .תואר כבוד

חשב?

ג 9 0ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותו הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

באותו שבוע הוטל החרם. במשך השנתיים שלפני כן (כשהעולם
הזה עוד היה עיתון תמים ובלתי-פוליטי, בעריכת אורי
קיסרי) רכש צה״ל כמות גדולה של גלימות מדי שבוע, להפצה
בין החיילים. באותו שבוע נפסקה ההזמנה.
היא לא חודשה עד היום. כאשר אלפי חיילים מתמרמרים —
ומבטאים התמרמרות זו במיכתבים לנו ולעיתונים אחרים — מדוע
אין העולם הזה מגיע אליהם בצינורות צה״ל, הרי התשובה טמונה
בסיפור זה.
בימי כהונתו של משה דיין כרמטב״ל, לחמה בנו צמרת צה״ל
בשצף־קצף. כשהוחלף דיין, המשיך בחרם סגן שר־הביטחון שישי
עון פרם, שניהל נגדנו מילחמה קיצונית, משום שחשפגך כמ3
ממעשיו במישרד־הביטחון. לאחר מכן הפך החרם ל״ממוסד״ ,ח ד
דת־הכספים של הכנסת קיבלה לידיה את הסמכות להחליט, בעקום
חיילי צה״ל, מד, הם צריכים לקרוא. הזמגת-העיתונים פהדלקת
כמו כל שלל אחר במישטר־השחיתות הקיים: זוכים עיתונים מים-
לגתיים הקרובים לקערה, ועיתונים שהמישטר רוצה לשחד אותם.
העולם הזה ממשיך להיות מוחרם.
במשך הזמן נרקמו יחסים ידידותיים בינינו ובית מרבית המפקדים
הבכירים של צה״ל. אני עצמי מכהן ככתב צבאי מואמן,
וזוכה לייחס הוגן, ויותר מזה׳ במילוי תפקידי. רמטב״לים נפגשו
לא פעם עם עורכי השבועון. נדמה לי שאין כיום ציבור הקורא
את העולם הזה בהתמדה ובעיקביות כמו ציבור קציני צד,״ל. אץ
כימעט מוצב או מחנה שאין העולם הזה מגיע אליו — בידי חיילים
שקונים אותו בכספם.
אבל גם כיום אין העולם הזה מגיע אף לחייל צה״ל אחד בדרכים
הרשמיות. יש הצופה, יש על המישנור, והם מגיעים ליחידות
בכמויות המעוררות רוגז כללי. העולם הזה אין.
מאז מילחמת יום־הכיפורים שלחנו בחינם, מדי שבוע, כמות
גדולה מאד של גלימות ליחידות ולחיילים בודדים שביקשו זאת.
היה זה לא רק ״שי לחייל״ משלנו, אלא גם נסיון לקיים את
הקשר עם קוראינו הקבועים, שגוייסו כמו רוב חברי המערכת.
נמשיך באספקת העיתון לכל אחד מן החיילים שביקשוהו בשעתו
עד לשיחרורו.

^ לא עבד, לא אסיר
אולם מיכצע פרטי זה, בו השקענו הרבה עבודה ולא מעט
כסף, אינו צריך לחפות על השערורייה המתמשכת של החרמת
העולם הזה על-ידי מישרד־הביטחץ.
עצם החלטתם של עסקני־ביטחון כושלים למגוע מחיילים עיתון
שהם רוצים בו, מגלה גישה דיקטטורית, המתאימה יותר למישטר
טוטאליטרי. החייל במדינה דמוקראטית אינו עבד ואינו אסיר,
שאדוניו מחליטים עבורו מה מותר לו לקרוא ומה מותר לו לח שוב התיימרות זו עצמה מעידה על שחצנותם של המחליטים —
שחצנות שקצרה קציר נורא, כאשר הופעלה בשטחים אחרים של
מערכת־הביטחון.
אין לנו כל תיקווה שיחם זה ישתנה כל עוד מסור הביטחון
בידי אדם כמו משה דיין, שאת השפעתו ההרסנית על ביטחון
המדינה ניבאנו וגינינו הרבה זמן לפני שהוא גרם לאסודהדמים
של יום־הכיפורים. אולם כאשר מדברים על טיהור, על חיסול ההם־
תאבות, על בניין־מחדש של צבא עממי יעיל ובעל־הכרה — יש
לחשוב מחדש גם על נושא זה.
החייל הישראלי הוא אזרח במדים — אזרח חופשי, חושב,
בוחר. כל נסיון למנוע ממנו חומר־קריאה ומקור-מידע שהוא חפץ
בהם — הוא פשע בלפי האופי הדמוקראטי של צבא זה, שהוא
מקור כוחו. הגיע הזמן לתת לחיילים עצמם להחליט באילו עיתונים
הם חפצים, ובאילו לא.
אין לנו ספק מה תהיה ההכרעה לגבי שבועון זה. היא מתבטאת
מדי שבוע בגל המיכתבים והגלוייות המגיע אלינו מכל יחידות

ה עו ל ם

הז ה 1903

מכתבים
הביצה והגבר

מן המפורסמות הוא, שדוברי משרדי-
הממשלה, הם הישרים, הכנים, האינטלי גנטים
ביותר שבכל פקידי הממשלות ב־מיזחדהתיבוו•
למשל,
דוברו של
שר־המסחר־והתעש־ייה
חיים בר־לב,
גילה תגלית מרעישה,
כי לא התרנגולות
אלא עקרות-
הבית הישראליות
הן האשמות במח סור
בביצים.
זוהי גישה לא־הוגנת
כלפי עקרות
הבית, שהרי גם הגברים
בישראל אישריק

מטילים ביצים...
עד להעלאת המחירים האחרונה.
יוסף שריק, תל־אביב

גליה ישי

רומן שרון ז״ל
לזיכוו של חבר

אדם לאדם —
כלב;

איך מאותתים היום, במדינת-ישראל,
לנהג שיעצור טרמפ ו מראים לו אצבע
כלפי מטה, כמו שמצווים על כלב לשבת!
(תן טרמפ לחתיכה, העולם הזה .)1901
בזמן קום המדינה היו סימני היד קצת
יותר מנומסים. או איפה היום ואיפה אז...
חלמנו על מדינה שתהיה סמל המוסר —

ומה יצא לנו? — מדינת בושת! סדום
ועמורה! מדינה שפה אדם לאדם כלב
בכל שטחי החיים.
מחדל הטרמפים הוא רק נקודת־מבט אחת,
המראה את פרצופינו הכלביים.
אדם טרף, חולט

ו איזה
מוות טיפשי
לזכרו של חבר קרוב שהלך לעולמו

הדואר הצבאי של
ל א דו בי ם
ול אתח תוני ם חמים
מייד לאחר שקראתי בעיתונות היומית
את הצהרותיהם המפוצצות של דובר־צה״ל
וסגן קצין הספקה ראשי — בדבר
ניפוק כל הפריטים הנחוצים לחיילי צה״ל
ברמת־הגולן, פניתי לאפסנאות ד,גדודית במטרה
לקבל את הכפפות, התחתונים ה ארוכים,
הגופיות הארוכות וכובעי הגרב
— שדובר-צה״ל הבטיחנו חגיגית כי הם
סופקו לכל היחידות.
והתוצאה: אפס. לא דובים ולא יער ולא
כפפות ולא תחתונים. והגיע המצב עד כדי
כך שמתחילת הסילחמד, קיבל כל חייל ביחידתנו
רק זוג גרביים אחד (וגם זאת
בשבוע האחרון).
ממי עלי לתבוע, אם כן, את מחיר בל

זוגות הגרביים ושאר הפריטים שהיה עלי
לקנות מכספי הפרטי?
האם יתנו את הדין האחראים למחדלי
האפסנאות?
אלי נחמיאס, צה״ל

.,פ *3״ב 1״ ל חיילי ם
אנו קבוצת חיילים המשרתים בקו ה־קידמי,
מוצאים לנחוץ להביא לידיעתכם
העתק מיכתב ששלחנו לסגן שר־החינוך
זבולון המר:
ברצוננו למחות על סירובך לאשר הבאת
חוברות פלייבוי לחיילי צה״ל היושבים
אי־שם בגבולות מדעתנו הארוכים, שאינם
זוכים לראות את בנות המין השני כלל.
לדעתנו אין בזה שום פסול — ועצם
המחשבה להדרדרות מוסרית של חיילי
צד,״ל נשואים, בעלי מישפחות וסדירים,
נראית לנו קטנונית ונאיבית,

זוהי לדעתנו תעודת עניות לכושר השיפוט
של אנשים מבוגרים.

סמל עמדי שוחטוביץ, סגן
ברוד כהן, רכ״ט אודי חזן,
סמ׳׳ר והודה סווטוצר, סגן
ביוד קויפמן, צה״ד

פאטה מו רג אנ ה
כחייל מילואים המשרת מיומ-הכיפורים,
אני מבטא את ריגשותי וריגשות זזברי על-
ידי הקאריקטורה המצורפת:

רב״ט משה רוזנכר, רכ״ט
יצחק שפטר. חמי ציגלר,
עדו נורדנברג, יהונתן
כהן, יעקב ההין, רפאל
ערכות, שלמה לונטל,
דויד שרוכי, אלישע פורת,
דויד וישליצקי, ראובן
הקנר, ד״צ 1340

אנו קבוצת עתודאים המשרתים בצבא
מזה חודשים רבים (יש מאיתנו,
המשרתים ברציפות מחודשי הקייץ —
כמעט חצי שנה, ובל השירות הזה אף
אינו נחשב לנו כחלק משירותנו. הסדיר׳
אלא כשירות מילואים מיוחד) .עקיב

הווו הוז הדה ג־רזסו־

משום מה מנסים כל מיני טיפוסים
קיקיוניים לפתור את בעיות כוח האדם
של צה״ל על־ידי הצעת מקורות כוח-
אדם שונים.
כך, למשל, פורסם בעיתונכם מיכתבו
של אהוד ויצמן, המציע לגייס את העתודאים.
ובבן, לידייעתו: הרבה עתודאים
(בל הרפואנים, למשל) משרתים
באופן רצוף זד, חודשים רבים, זמן רב
לפני שמר ויצמן הנכבד חלם בכלל על
לבישת מדים.
יתר על כן: הם משרתים בתפקידים
אחראיים ובמקומות שספק רב אם מר
ויצמן הנכבד היד, בהם אי-פעם, שכן
אילו שירת שם, היה פוגש בנו.
אשר הירשברג, רפואה שנה
ב׳ ,שרון פלורו רפואה שנה
ב /מאיר וצדד רפואה שנה
ב׳ ,אמנון נהנאדי רפואה-
שיניים שנה ג /דני גרופמן
רוקחות שנה ג /צה״ל
למדיניות לראשונה מפעילים השיל טונות צווי הגבלה
נגד חבר הוועד וה״וזם הדרוזי עסאם
אל־חטיב.
כידוע, אל־חטיב הוא !אחד הפעילים ב־בולטים
בעדה הדרוזית, הנילחמים נגד
מדיניות הממשלה, מדיניות הפקעת האדמות,
הפרד ומשול, ונגד גיוס חובה של
צעירים דרוזים.
הוועד היוזם הדרוזי רואה בצווי הגבלה
(המשך בעמוד )8

שבת, כך יכלו להפסיק את תזוזת הכוחות.
מישאל רחמים, ד״צ 3357

המחד לי ם
תבורכו על חשיפת האמת בנושא ד,מ-
חדליזס.
לדעתי יש צורך לדוש בנושא ללא הפסק,
כדי לא לאפשר את הרדמת הציבור.
רס״ל כדוד גדיס, ד״צ 2904

מי פחבלשרף
אני שולח לכם קטע זד, שניקרא מיכתב
לטורף — בעיקבות גל השביתות.
הקטע ניכתב בעיקבות המאורעות, ובא
לתאר את הרגשת החיילים באן:
שאנו בלילות קרים שומרים, אתם בבית
ישנים.
בבוקר שאנו קמים, אתם תה של בוקר
שותים.
שאנו את הטנקים מנעים, אתם את מכוניתכם
מתנעים.
וכאשר לשטח אנו יוצאים, אתם על
שביתות מכריזים.
עליכם להבין שהזמן פשוט לא מתאים
לעניינים שבעיניכם נראים כגדולים.
דויד רחלזין, ד״צ 3071

עתודאי מגיבים
בעיקבות מיכתבו של סגן אהוד ויצמן
(העולם הזה ,)1900 הננו להבהיר כמה
עובדות ל״פותר״ העיוותים בנושא הגיוס
לצה״ל.
לוחמני האמיץ אהוד, לא ברור לנו
מה הניע אותך להוציא דברי בלע על
ציבור רחב של עתודאים.
לידיעתך, אהוד יקר: העתודאים, רובם
ככולם מגוייסים, מי מיוס-הכיפו־רים,
מי עוד הרבה לפני כן, ומי זמן
מה לאחר מכן. הם פרושים מרמת*
הגולן, לאורך ד,ביקעת ועד לאפריקה.
הם תורמים את חלקם למאמץ המילחמ־תי,
לפחות בשווה אליך.
כמו־כן, מעניין שראש אכ״א לא
מסכים לדעתך הקובעת :״ברור כי לא
ניתן להרכיב מהם יחידות קרביות
מעולות.״

כשלון חרוץ

וזעולס גוה

נינת הסטודנט המגוייס
כך, נדהמנו והתמרמרנו לקרוא את
מיכתבו של סגן אהוד ויצמן, בו הוא
טוען, משום מה, בי המילחמה ״פסחה״
עלינו וכי אנו נותרנו בלתי־מגוייסים.
אין אנו יודעים מהיכן שואב סגן
ויצמן את ידיעותיו בנושא. מכל מקיום,
ברצוננו להעמידו על הטעות החמורה
בדבריו.
ייתר על כן, אין אנו יודעים כלל מה
יעלה בגורל לימודינו, ויתכן מאוד שבליל
לא נלמד השנה.
קבוצת עתודאים, ד״צ 2633

בדמי ימיו, רומן שרון ז״ל:
רומו׳ איד הלכת איו / .אין מיליס
לגודל האבסורד, אין / .המומים ללא
די,מעה /רק הלם — דומייה / .רק
אתמול שמו וחיינו / ,אתמול צחקנו,
התבדחנו / .אהבת את החיים /ידעת
אותם, ניצלת אותם / .בל רגע כל
שנייה /כמו ידעת מה יהיה סופם/ .
היית אדם, איש אמיתי / ,ללא גינונים
של עולם חיצוני / .רק התחלת ובבר
גמרת / .שירת החיים כה קצרה /המביאה
לגיחוך ומבוכה / .איזה מוות
טיפשי.
גליה ישי, תל־אביב

לדבדושל ״רב ה לו ף,,

הי סתא בו ת
עד להיכן הגיעה ההסתאבות בצה״ל?
במסיבת חנוכה לחיילים בתיאטרון ירושלים,
השתתפו:
להקת כוורת,
• להקת הנח״ל,
י• צוות הווי פיקוד מרכז.
והאמנים:
יוסי בנאי, אברהם מור, אילי גורליצקי,
גיל אל-דמע, שלמה ניצן, נירה רבינוביץ,
שושנה דאמרי, מנחם זילברשטיין, איציק
בן־מלד.
שלוש להקות ותישעה אמנים.
ואילו אלינו מעבר לתעלה, לא הגיע בחנוכה
אפילו אמן אחד!

מרדבי ברייתן, צה״ל

רק דא בשבח
ברצוני להגיב על הידיעות בדבר ביצוע
הסכם הפרדת הכוחות גם ביום שבת.
לדעתי, למרות שאינני דתי, צריך היה
צה״ל להימנע מפעולה זו בשבת שהוא
יום קדוש לעם ישראל ומחווה נכס רוחני.
כשם שתפסיקו את חיפוש חללינו ביום

נבקשכם בדרך צנועד, זו להביע תנחד
מינו הכנים על פטירתו של ״רב הלוף״
ריכרד לוי ז״ל.
לבטח לא נחדש לכם, אם נספר שהז״ל
הג״ל, כחייל נאמן, הפגין נוכחות מסיבית
בכל החזיתות, מקומו לא נפקד משום
מעוז, טנק, תעוז ואף מטוס.
א. אמיר, ד״צ 3030

ס טי ר ת ־ ל ח׳
העובדה שאנו נמצאים למעלה מחודש
אחרי הבחירות, והגיליון עדיין מגיע אלי
מדי שבוע, נתנה סטירת־לחי לאחדים מה־חבר׳ה
שטענו שהעסק ייפסק ב־ 31לדצמבר.

״ט עופר קוק, ד״צ 2081

בעיות ק טנו ת ג דו לו ת
ברצוני לשבח במיוחד את תשומת הלב
שהעיתון מקדיש לבעיות שיגרת היום־יום
של החיילים בחזית.
בטוח אני שהכתבות והתצלומים יעוררו
את הנוגעים בדבר.
ירשם לזכותכם, שלא החשבתם נושאים
כמו המזון וההיגיינה של חיילי צה״ל
באפריקה, כנושאים שלא נאה להעלותם על
הכתב, כפי שעשו שאר עיתוני המדינה.
רכ״ט יקותיאל צבע, ד״צ 2081

מכתבים
ה אוניברסי\ 7ה ה/גברית1כירושלים

מודיעה לסטודנטים המגוייסים
.1מחזור לימודים שני

אלה כישלון חרוץ למדיניות השילטונות
וניצחון אישי לוועד היוזם.
;{אסם אד־חטיב, נפר ראמה

ביום כ״ג באדר תשל״ד ( )17.3.74 יפתח מחזור לימודים שני עבור תלמידים אשר התקבלו,
אולם מפאת גיוסם או ריתוקם לא יכלו להתחיל בלימודים במחזור הראשון. השבוע
המתחיל בט״ז באדר ( )10.3.74 יוקדש לייעוץ ולהדרכה אישית לתלמידים המתחילים
לימודיהם במחזור השני. תלמידים אלה, וכן תלמידים מגוייסים העשויים להתייצב
ללימודים באיחור, מתבקשים להתקשר בהקדם, עם מזכירויות הפקולטאות שאליהן
נרשמו, לשם קבלת פרטים.
בכ״ג באדר ( )17.3.74 יפתחו גם הלימודים בטרימסטר ב׳ של המחזור הראשון. הלימודים
בטרימסטר א׳ של המחזור הראשון יוארכו עד ל׳ בשבט (.)22.2.74
שנת הלימודים תשל״ד, על שני מחזוריה, תתנהל לפי הלוח הבא :

מחזור שני (למגוייטים)

מחזור ראשון

טרימסטר א׳

טרימסטר א׳

מכ״ג באדר עד כ״ה באייר
()17.3.74—17.5.74

מכ״ה בכסלו עד ל׳ בשבט
()23.12.73—22.2.74

טרימסטר ב׳

טרימסטר ב,

מח׳ בסיון עד כ־ט בתמוז
)29.5.74—19.7.741

מכ״ג באדר עד כ״ה באייר
()17.3.74—17.5.74

טרימסטר ג׳

טרימסטר ג׳

מח׳ בסיון עד כ״ט בתמוז
()29.5.74—19.7.74
הערה:
כפר שפורסם.

(המשך מעמוד )7

מתכון
השבוע בידי מתכון שתייכננתי,עבור ׳חיילי צה״ל.
את כל החומרים. אפשר למצוא כצה׳׳ל :

עוגת השבוע -עוגת גנרלים
(לחיילי הדרום)
פתח שפופרת מימרת חרדל ופזר הרבה
אבקת מחדל, גרד שתי ביצים בשוק שיחור
וקליפות אתרוגים שאריות מיום־ד,כיפורים,
גונן יעיל העיסה מטל הקרב שפוזר על־ידי
שירותי השידור בעת שתשים על אדן
החלון, פזר עלי שלכת קצוצים, של תאנת
השרון והגש במסטינג. כל בר־לב ודעת
יאמר שמאז דויד ויעיד אלעזר לא היתד,
עוד עוגת גנרלים כזו, ברוך דיין אמ״ת.
קלשוני, חיפה

:האצילות

מבי באב עד כ״ו באלול
()21.7.74—13.9.74

שבמחול

הלוח לשנת הלימודים, בפקולטה לחקלאות׳ המבוסס על סמסטרים, נשאר

בכל פקולטה נקבעים סידורים מיוחדים ללומדים במחזור השני כדי שיוכלו ללמוד שלושה
טרימסטרים ולסיים שנת לימודים בתשל׳׳ד, אם כי הלימודים במחזור השני לא יחפפו
בכל המקרים את הלימודים של המחזור הראשון.

התמונות בכתבה שפירסמתם עלי
(האהבה האסורה של דליה, העולם הזה
,)1901 היו אמנם יפות מאוד, אך מבחינה

.2פטור משבר לימוד, מילגות קיום לתלמידים מגוייסים:
א. את הבקשות לפטור משכר לימוד, או לקבלת מילגת קיום יש להגיש למדור הסיוע —
במחלקת מינהל התלמידים, מיד עם השחרור והתחלת הלימודים. זכאי להגיש בקשה
רק תלמיד ששרת במילואים במשך 75 יום (ברציפות או לסירוגין) החל מ״ .6.9.73 אל
הבקשה יש לצרף אישור בכתב משלטונות צה״ל על משך השירות במילואים.

ב. פטור משבר־לימוד
תלמיד כנ״ל רשאי לממש את זכותו לפטור משכר לימוד בתשל״ד או בתשל״ה, בשלב זה
יגישו בקשות אלה המעונינים לממש זכותם בתשל״ד. המעונינים להעביר זכות זו
לתשל״ה יפנו בבוא העת בהתאם להוראות שיפורסמו.

ג. מילגות הקיום
תלמיד כנ״ל שאין לו הכנסה אישית זכאי למילגה בסן של 400ל״י לחודש לימודים
וועד 6חודשים) בהקבלה לכל חודש שירות. מי שיש לו הכנסה אישית תחושב מילגתו
בהתאם למצבו המשפחתי וגובה הכנסתו, על פי הקריטריונים שפורסמו. דף הסבר מפורט
ניתן לקמל במדור הסיוע. המילגה תשולם אחת לחודשיים.

ד. שיכון במעונות הסטודנטים
תלמידים מגוייסים אשר קבלו מקום במעונות הסטודנטים לשנת הלימודים תשל״ד, וטרם
בקשו שמקומם יישמר, מתבקשים להודיע בהקדם אם ברצונם לגור במעונות.
תלמידים מגוייסים אשר בקשתם למעון לא נענתה או שלא הגישו בקשה בשעתו, יכולים
לפנות בבקשה למקום במעונות.
בעניני שיכון יש לפנות למחלקת השירותים לסטודנט באוניברסיטה.

לכל מ גויי סי ה או ני ב ר סי טההעב רי ת — שלוחהברכתשלום

רקדנית לאו
הרושם הנכון

נזתט נשירת שטר ׳
מחזק את השורשים י
ממריץ גיז־וד השטר ׳

24 שעות צלום!
בעזרת מכשיר בזק אלקטרוני
(החל מ־ 85ל״י)
* מבחר גדול של מקרנות
ומסרטות.
* מבחר גדול של מצלמות זולות
לנוער ולחיילי מילואים בשדה.
* הגדלות גלויה ( )9/13 שחור״לבן
— 45 אגורות1

צלומי פספורט — בן־רגע ! 1

מיקצועית ישנה, תמונה ׳נוספת שצילמיתם,
המביעה את האצילות שבמחול הספרדי.
בראי שתפרסמו ותמונה זו, כידי שגם
קוראיבם יקבלו את הרושם הנכון מהיופי
ושבתנועה זיו.
דליה לאו, רמת־גן
#דליה לאו בתנועה האצילה — ראה
תמונה.

פ1נו1־בד 3ר
חי כ ה, רווו בהחלוק 31

טור מוצר יו קרה של

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיסות תינתן למצרסים תטו־נות
למכתביחם __י

ה( 11ל ת

הז ה

״ 190

* ירשם נא הדבר לזיכרון עולם:
בפברואר ,1974 ארבעה חודשים אחרי
השואה של יום־הכיפורים, כאשר האדמה
רעדה מתחת לרגליה, עמדה רק שאלה
אחת בפני עם ישראל :

מיהויה וד י ץ

ך* כרעות גורליות עומדות בפני ה!
1מדינה.

שלום כפוי? מילחמה חדשה?
האם לוותר על השטחים הכבושים, ולהסתכן
בהרפתקה הגדולה של השלום עם
העולם הערבי — או להקים עיר חדשה
בגולן ש תופצץ מחר על־ידי טילים סובייטיים
מאדמת סוריה?
האם להניח להנרי קי&ינג׳ר להמשיך
ביוזמתו, או להבל בה ככל האפשר?
;מכונות העולם המערבי, המונעות בכוח
הנפט המיזרח־תיכוני; ,מזרימות לעולם הערבי
זרם כביר של נשק חדיש, ציוד
אלקטרוני מתוחכם מכל הסוגים, מטוסי
קרב והפצצה, טילים מכל הסוגים מתרכזים
בארצות השכנות, ומבטיחים שאבידות ה־מילחמות
הבאות לא יימדדו עוד באלפים.

אריק שרון תובע להדיח את הדמטכ״ל.
סרן אלמוני דורש לפטר את בר־לב.
הפופולריות של ראש־הממשלה המייועדת
ירדה מ־^,ס 80ל-ס/ס .20 רק אחד מכל חמישה
ישראלים מבור שאשר. קשישה זו מסוגלת
לנהל את המדינה, או את מועצת הפועלות
בעקרון.

המוראל הציבורי דומה לחפר
פרת. הוא חדר עמוק לאדמה. מדברים
על ״נשפיות־בבייה״ .מעולם
לא דובר כה הרבה על ירידה מן
הארץ. כדיחות-זוועה חוגגות שיא
חדש.
למנהיגי המדינה אין פנאי לבדיחות כאלה.
הם עסוקים בשאלה רצינית:

מיהו

יהו די¥

* ופ״הכיפור לימד את הציבור ש ממשלת
ישראל אינה מורכבת מגאונים,
מנביאים או מחיכמי־הדור.
בסך־הכל זוהי קבוצה די מיקרית של
יהודים די בינוניים. אבל אפשר היה לקוות,

לא בארץ, חלילה. בארץ הרפורמה פסולה.
אבל בחו״ל היא בסדר.

אילו רצו אבירי הדת למסור את
הייהם עד קידוש השם, אז היה
הזמן לעשות זאת. הם לא היו
צריכים, אפילו, לשפוד על עצמם
נפט ולהדליקו כגפרור כיום שכת.
די היה בהצבעה נגד החוק, ובפרישה
מן הקואליציה.
הם לא עשו זאת. הם נשארו בפנים.

אילו רצו הליכרדיס העצמאיים
לקרוא תגר על הכפייה הממארת,
א ז היה הזמן לעדות על הכאריק
דות.

אפילו מישרד־התיירות אינו שווה קורבן
כזה.
כי זוהי שאלה של מצפון.

מיהו יהודי?

** ן, זוהי שאלה של מצפון.
2500 בחורים צעירים, נהדרים, נהרגו
במילחמת יום־הכיפורים, בגלל מדיניות
שגם המפד״ל וגם הל״ע היו שותפים לה.
אם תימשך מדיניות זו — ובינתיים היא

הם יכלו, כמו מארטין לותר המנוח,
להדביק על דלת מחש רד ראש ״הממש לה
מעשר חוצב־להבות :״כאן אני עומד.
איני יכול אחרת. כה יעזור לי משה קול.״
אבל לא היה להם חשק. בחוץ היה קר.
ואיך אפשר לוותר על מישרד־התיירות?
הממשלה הציעה את התיקון. המפד״ל
והליברלים העצמאיים נשארו בפנים. ורק
אני המיסכן נישאתי אל מחוץ לאולם ה־הכנסת,
בזרועותיהם של ארבעה סדרנים
חסונים, מפני שהעזתי למחות נגד החוק

האידיוטיז
המע 1ת 1לל
לפחות, שלא תיפול מכל קבוצה מיקרית
אחרת של 19 יהודים שפויים מהרחוב.
אמונה זאת מתחילה להתערער עכשיו.

מנהיגי המיפלגות, המתכנשים
עכשיו ומבזבזים שעות על גבי
שעות כוויכוח על השאלה הזאת ,
אינם יכולים להיות לגמרי שפויים
כדעתם.

הקורבנות המייועדים של המילחמה הבאה,
הם והוריהם ונשותיהם, פותחים
את העיתון וקוראים שדק שאלה אחת
מטרידה את מיטב המוחות של המימסד
המדיני :
יהודי?
מיהו
ך* מילחמה שהיתה, והמילחמה ה!
ן עלולה לפרוץ, השמיטו את תחתית
החבית הכלכלית הישראלית. האינפלציה
דוהרת.
ביקור בסופר־מארקט הופך לסיוט. רק
להסתכל באיצטבאות עולה חמישים לירות.

פעם תמהה עקרת-הכית איך
לגמור את החודש. עכשיו היא
תמהה איך להתחיל אותו.
בעודה שואלת את עצמה במה להאכיל
את ילדיה, האם לוותר על הבשר או על
הביצים! ,מקשיבה עקרוד־בית זו לרדיו. מן
החדשות הוא למדה שיש שאלה הרבה
יותר חשובה :
יהודי?
מיהו
ץ* וטי אשכנזי, גיבור המעוז, הרים
* ) את דגל המרד ותובע את הדחת משה
דיין. אלפים הצטרפו אליו, מאות אלפים
חושבים כמוהו.

זהו אינטרמצו גרוטסקי. מסוג קטעי־המוקיונות
שנהג ויליאם שיקספיר להכניס
למחזזתיו הטראגיים ברגעי־המתח הקשים
מנשוא.
!משה קול פותח דלת וטורק דלת. יצחק
רפאל עולה ויורד. שולמית אלוני נכנסת
ויוצאת. פינחס ספיר אינו יודע אם הוא
בא או הולך.
דרישה. דרישה נגדית. עלבון. התנצלות.
נוסח חדש .׳אולטימטום. הצעת־פשרה. דפיקה
על השולחן. ניפנוף באגרוף. משבר
סופי. משבר עוד יותר סופי. הצעה חדשה.
מתח עילאי. נשימה עצורה. משימה בלתי-
אפשרית.
פארודיה פוליטית. סאטירה על הנושא:
עשרה כושים קטנים מרכיבים ממשלה.
שאלה גורלית:
יהודי?
מיהו

> 1פני ארבע שנים הביאה הממשלה
/לכנסת תיקון לחוק־ה-שבות. התיקון
קבע שיהודי הוא יהודי אם הוא יהודי
כדת. סבתא יהודיה, אמא יהודיה, או גיור
יהודי. בתנאי שלא שפך על ראשו מי־טבילה
ולא הצטרף לדת מוחמד או זארא־תוסטדא.

יהודי
הוא יהודי עד פי הדת, ותו

וכדי להמתיק את הגלולה, נאמר שהוא
יהודי גם אם התגייר בעזרת רב רפורמי.

שהחזיר את מדינת־ישראל לעולם של ימי־הביניים.

* ה היה אז, לפני ארבע שנים, בתקו(
פה של רגיעה, כאשר משה דיין הבטיח
לכולנו שצבאות־ערב אינם מסוגלים לחצות
שלולית של גשם, ולא כל שיכן את תעלת־סואץ.

נשתנה עכשיו לגבי השאלה הגורלית?
שום
דבר לא.

מבד הצדדים האבסורדיים שד
פרשה זו, זהו האבסורדי כיותר.
לא התעוררה פרשה המסעירה את הציבור,
כמו זו של הממזר ואחותו הממזרה.
לא קם לוחם בודד, שה־שליך אתגר
בפני השילטון, כמו בנימין שליט.

נמשכת באילו לא קרה דיבר — עלולים
להיהרג מחר .25,000

אכל זו אינה שאלה שד מצפון.
עד כך לא הושחתו מילים לרוב.
הספיק רבע שעה שד מיקוח וניסוח.
תקציב
המדינה הפך לעריפד, המוצץ
את דמנו. במכה אכזרית אחת בוטלו הסובסידיות,
ונגזר על אמידים ועיניים כאחד
להוריד את רמת־מחייתם. מי שחי מתחת
לקרהעוני, שקע עוד קצת בביצית הניוון.

אבל גם זו אינה שאלה של מצפון.
המפד״ל הצביעה כעד. הל״ע
הצביעו כעד. מס״ם הצביעה כעד.
ר״צ נמנעה. ורק שגי מפא״יניקים
מיסכנים הצביעו נגד.
מד, זה מצפון?

מיהו יהודי?

לא כדום. דממה דקה.
בוקר אחד ׳מתעוררת לה מיפלגה, ומחליטה
שהחוק, שהוא עצמה היתד, שותפה
לקבלתו, הוא בלתי־נסבל. הגיור הדתי צריך
להיות אורתודוכסי גם בברוקלין־עילות.
ולמחרת בבוקר מתעוררת לה המיפלגה
השניה, ומחליטה שזה מרעיד את אמות
הסיפים של מצפוניה הגמיש.
׳מותיר הייה להסכים לכך שהליאום היהודי
יהיה דתי, ודתי בילבד. זה היה ליברלי,
וגם עצמאי.
מותר היד, לדרוש שכל אדם, הרוצה
להצטרף ללאום היהודי, יעבור מכס של
גיור דתי — גם יאם אינו מאמין באלוהים,
והדת היהודית ממניעת אותו כקליפת
השום, וכל מילה היוצאת מפיו היא שקר
גיס. זה היה ליברלי, וגם עצמאי.

אכל לדרוש מאיש כזה, כי ישקר
דווקא ככית-כנסת אורתודוכסי —
להבדיל מבית-בנסת המצוייד בעוגב
רפורמי — הרי זה לא ייתכן.
זה אינו ליברלי. וגם לא עצמאי.

ז מי, לכל הרוחות, הוא יהודי?
\ 1הוויכוח בוילו הוא אידיוטי. השתוללות
האידיוטיזם חזה בפרהסיה, לעיני ציבור
הממתין לפירסום רשומת החללים, היא
עדות נוספת לכך שהמיומסד הפוליטי בארץ
הפך למיקרה פסיכיאטרי.
הפיתרון היחידי העולה על דעתי הוא
להצניח את משיה קול ויצחק רפאל, עם
או בלי שולמית אלוני, מעל לאי בודד
באוקיינוס ההודי. ילבנדנא את הבעייה
הגורלית הזאת, בעזרת חוקי נירנברג,
הפרוטוקולים של זיקני־ציון ושאר ספרים
רלוונטיים. בעוד יעשר שנים נשלח אליהם
מסוק כדי לברר אם מצאו תשובה.

ובינתיים, למען השם, נחזור נא
לענייני המדינה. לשאלות שד חיים
ומוות, מידחמה ושלום, לחם ורעב.
אני מציג, במלוא האחריות, את השאלה
הנוקבת?

מיהו

יהודי

שפוי?

עליהם

אפטר

היא יכולה להיות דארט,
וליאנט או סווינגר העיקר
הוא שעליה אפשר באמת לסמוך
היא קומפקטית, חסכונית מאד בסוגה ובנויה לנסיעות
ארוכות וקשות. הקרייזלר האמריקנית. עליה אפשר באמת לסמוך.
שנת $74ז מביאה עמה דגמים חדשים עם חידושים ושיפורים
נוספים. במפעלי קרייזלר בארצות־הברית פותחה מערכת
פגושים הידראולית להגברת הבטיחות. עוד חידו ש -חגורו ת
בטחון מקוריות המצוידות בזמזם אם שכחת לחגור אותו. יתרונות נוספים
לאמריקניות של קרייזלר ידועים לכולם עוד משנים קו ד מו ת -הצתה אלקטרונית,
מעצורי כוח עם בוסטר, הגה כוח, תיבת הילוכים אוטומטית ובמיוחד ־ מערכת מיזוג
אויר מקורית (או-ז1וט )6במכונית עם 6צילינדרים.קניית מכונית קרייזלר אמריקנית
נחשבת גם להשקעה טובה, כי בשוק המכוניות המשומשות יש לאמריקגיות של קרייזלר
ערך נשמר הגבוה ביותר (£ט*1ע £5*1£יזן. האמריקניות של קרייזלר־ המכוניות האמריקניות
הנמכרות ביותר בישראל. עליהן אפשר באמת לסמוך.

באחת

8׳ 1־ 1י81^ 1111.
(המשך מעמוד )11
ך* שלט הפאתטי ביותר היה קטן,
1 1כתוב בדיו פשוטה על גליון־נייר, ונישא
בידי גבר שקט בגיל־העמידה. הוא
אמר :״דיין — קח את האחריות על עצמך.״
ולמטה, באותיות קטנות יותר, חתימה
:״משה כהן, אב שכול.״
זה היה הסיפור כולו על רגל אחת.
אבל השלט שביטא ביותר את רוח ההפגנה
וסיגנונה, הכיל רק שתי מילים:
״מוישה מהדלטור!״

״ חזו רלנהלל ! ״

ך* סיסמות הנישאות בכל הפגנה הן
1 1סימן־היכר לרוחה ולטיב האנשים ה
הסיגנון
של דור מילחמת יום-הכיפורים.
כי מבין 3000 עד 5000 המפגינים׳ שמילאו
את מיגרש-החנייה עד גדותיו, קרוב ל־
9070 היו שייכים לדור זה — סטודנטים,
חברי־קיבוצים, הרבה צעירות, ולא מעט
צעירים שנראו כאילו חזרו זה עתה משי-
רות־מילואים באפריקה. אחדים, טוראים וקצינים,
לא חששו לבוא במדים, כשהם
נושאים את נשקם האישי.

ה אלי ל שהחדיר
ף 1א היתד! זאת הפגנה של פנתרים מ,
/ ,שכונות־העוני. כימעט כל המפגינים
נראו כבני צמרת, הדור הצעיר של ארץ-
ישראל הראשונה, המשכילה. הבנים והבנות
הרגילים לחשוב, והחושבים ללא הפסק מאז
תום המילחמה.
למחשבותיו של דור זח, שימש מוטי
אשכנזי השבוע כקטליזטור. זאת היתד.
כוונתו, ובכך הוא הצליח.
את כל ההתמרמרויות, הזעמים, התיסכו-
לים של שלהי-המילחמה מיקד אשכנזי כל פי
אדם אחד: מוישה מחדלטור, האליל ש-
החדיל.
לא אשכנזי, ולא ה״כולנו אשכנזים״ ש מולו,
חישלו את עצמם שמשה דיין נושא
באשמה היחידה והבילעדית לשואה ש-
היתה, או שסילוקו לבדו יפתור את כל
הבעיות. אולם כולם הבינו, הגיונית או
אינסטינקטיבית, שזהו הצעד הראשון במסע
הארוך לקראת התיקון. כפי שהסביר
אשכנזי: דיין הוא בעל האחריות המיידית,
הראשונה. אין טעם לחפש אשמים אחרים,
או אחראים נוספים, כאשר האיש
הנושא באחריות המיניסטריאלית הישירה
נשאר בתפקידו, כאילו לא קרה דבר.
כפי שקרא שלט אחר :״אם אין אחראים,
אין אחריות!״
משה דיין עצמו הבחין היטב בגודל הסכנה,
הנשקפת לו מן הסרן האלמוני מן
המוצב הצפוני. הוא יזם פגישה עם אשכנ זי,
נפגש עימו במשך שעתיים בבית פרטי,
ניסה לשכנעו לחדול ממסעו. אולם
הקסם האגדתי של משה דיין, הבוקע ב במדינה העם

שחק ה מ חו ״ ם
בישראל קייס חופש ביקורת
השאלה היא רק
מי מבקר את מי?
אחד המישחקים הפופולאריים ביותר בין
ילדי ישראל הוא מישחק בין שתי קבוצות
יריבות. כל קבוצה מנסה לפגוע בשחקני
יריבתה באמצעות כדור שבידה. מי שהכדור
פוגע בו, מוצא !מן המישתק.
השבוע נדמה היה כי גם אגשים מבוגרים
ורציניים יותר החלו לשחק במישחק
המחניים. אלא שהם שינו את הוקי המיש־תק.
לא הנפגע הוא שהוצא מהמישחק, אלא
דווקא זה שניסה לפגוע.
הזמנה לפרישה. ייתכן שנוהג זה
אומץ עוד בתקופה בה כיהן דוד בף גוריון
כשר־הביטחון בממשלת־ישראל.
׳בשלהי מילחמת־העצמאות כעם ביג׳י
כנס של הקצונה הבכירה בצה״ל. הוא
ביקש מהקצינים לשפוך את ליבם בגילוי-
לב גמור ולהשמיע בכנס את כל הטענות
שיש להם על הנעשה בצה״ל, כולל ביקורת
נגד הפיקוד העליון, ושר־הביטחון.
רק קצין אחד, מיכל הקצינים שהשתתפו
בכנס, קיבל את דבריו של בן־גוריון ברצינות׳
נטל לעצמו את הזכות לבקר את
צה״ל ואת שר־הביטחון. היה זד, מאיר
(״מאידקה״) דוידסון, איש קיבוץ השומר־הצעיר
אילון, שהיה במילחמת־העצמאות
סגן מפקד בחטיבת גיבעתי. מאירקה הביע
את דעתו השלילית על המציב בצה״ל ועל
מנהיגותו של שר־הביטחון.
למחרת היום הוא נקרא למטכ״ל ו״הוזמן״
לפרוש מצה״ל. מובן שכל קשר בין דברי
הביקורת שהטיח בשר־הביטחון לבין הזמנתו
לפרוש, היה מיקרי בהחלט, כפי שטענו
אז אנשי המטכ״ל. מי שלא קיבל זאת כך
היה מפקד חטיבת גיבעתי, שמעון אבידן.
לאות מחאה, פרש גם הוא מצה״ל.
חופש הביקורת. בשבוע שעבר נערך

י• אם כן — הנעדר הקצין הבכיר מהמשכו
של הכנס מרצונו החופשי ז
!• אם לאו — האם הורחק הקצין הבכיר
מהכנס ן
י• אם כן — האם יש להרחקתו קשר
כלשהו עם התבטאותו בכנס?
#אם כן — מי נתן את ההוראה להר חקתו?

עיתונות

גדה מארץ הגמ די ם
במדינת הגמדים
רעש מהומה;
הצבא״דבוש־מדים
יוצא דמיזהמה
שיר ילדים ישראלי זה הפך השבוע
להימנונם של כמה לוחמים אמיצים, שהח ליטו
ללבוש את מדיהם, לענוד את דרגותיהם
ולצאת למילחמה, בגמדים.
וכמו באותו שיר ילדים: ובראש הגדוד
צועד — אצבעוני המפקד!
ע לי לו ת אצבעוני. אצבעוני המפקד
היה מאז ומתמיד לוחם עשוי ללא חת.
כך, למשל, באחד הימים, עצרו שני פיר-
תחים ערבים את הג ׳יפ שלו בשעת לילה
מאוחרת, ליד גן־החיות בתל־אביב. ללא
כל סיבה ידועה הם התנפלו עליו אז,
והחלו להכותו.
המפקד אצבעוני לא נבהל. בקור דוח
הוא הצליח לנטוש את הג׳ים ורץ מייד,
באומץ־ליב, עד למישרדי מערכת העיתון
הקרוב ביותר. שם מצא את אחד העיתונ אים
ודיווח לו על השערורייה :״באמצע
העיר התנפלו עלי שני ערבים והיכו אותי !״
״אז למה לא הכית אותם בחזרה?״
נשאל אצבעוני.
״מה זאת אומרת?״ תמה אצבעויני ,״הרי
הם היו שניים !״
הגבורה; הפחדנות. אחר״כך, במיל-
חמה שהתחוללה לפני ׳כשמע שנים, הוא

שלט האב השכול
״אבא נהרג. למה?״
משתתפים בה. הפעם היו כימעט כל השל טים
מצויירים באופן פרטיזני, בידי חובבים,
על פי יוזמה פרטית לגמרי, ורבים
מהם היו בעלי הומור עוקצני.
״שר המחדל — חזור לנהלל!״ הכריז
שלט אחד.
״הדג מסריח מן הראש !״ קבע שלט שני,
בשפה גסה יותר.
ושוב שלט פאתטי, קטן, שכימעט לא
נראה :״אבא נהרג — למה?״
שלט מפורט יותר הראה עוף תימהוני,
בעל רטייה שחורה :״עייפנו מניצים —
הגיע הזמן שיעופו!״ השלט נראה כאילו
צוייר בהקפדה רבה יותר, בקיבוץ.
״המיטבח לפח!״ תבע שלט, בידי אשה.
״דיין, יש גבול לשחצנות! נמאסת!״
תבע שלט של סטודנט.
ושלט אחר, בליגלוג :״אנחנו נתפטר!״
קבוצה של קיבוצניקים הכריזו בכתב:
״אנו נתגבר אם דיין יתפטר!״
לידו התנוסס השלט :״לכל ביזיונר יש
תחליף !״
״דיינו בדיין!״
ושלט אחר, שנראה תחילה כהכרזה עדתית
:״כולנו אשכנזים!״

י שר מאפריקה
ך* אשכנזי הראשי של ההפגנה, הו
\ איש שגרם להמולה כולה, עמד על
ערימת-עפר בשולי מיגרש־החנייה של מיש-
רד ראשיהמסשלה. לא היה קל לזהותו,
כי מוטי אשכנזי, מפקד ״המעודשלא־נפל״,
אינו טיפוס בולט. הוא דומה להרבה ישראלים
אחרים — צעיר ממושקף, בעל פנים
צנועות, אדם הנראה כאילו הוא רגיל להיחבא
אל הכילים.
גם קולו לא העיד עליו שהוא רגיל להתבלט
בהמון, ולא כל שכן להנהיג הפגנות.
הקהל שנהר להפגנתו התקשה לקלוט
את דבריו. כי מוטי מדבר גם למיקרופון
בשפה של שיחת־חולין, בקול הנמוך, ה חדגוני
והאיטי שהפך לאופנה בצה״ל מאז
ימי הרמטכ״ל יצחק רבין ויורשו האיטי ו־החדגוני
עוד יותר, חיים בר־לב.
היה זה הסיגנון שהתאים למפגינים —

שפע כשהוא פותח את הברז, נכשל הפעם.
אשכנזי לא נשטף.
בעת ההפגנה עצמה ניגש שלישו האישי
של דיין אל חלון הקומה השנייה של מיש-
רד ראש־הממשלה, עקב אחרי ההתפתחות,
ונעלם כל כמה דקות — אולי כדי למסור
דו״ח לבוס שלו, שישב בישיבת הממשלה.
דיין עצמו לא העז להראות את פניו. עשה
זאת אבא אבן, שעמד שעה ארוכה ליד
החלון, כאילו הזין את עיניו במראה מהנה.
כאשר התפזרו המפגינים, אחרי שליוו
את מוטי אל בניין הכנסת, שם מסר מיב-
תב סמלי לח״כים הנעדרים, ידעו שד.פגנ-
תם לא תספיק להפיל את המחדלטור ה גדול.
אבל הם ידעו שהוסיפו קש גדול
מאד למיטען שעל גב הגמל.
הם קיוו שזה יהיה, לפחות, הקש שלפני-
האחרון.

כנס דומה. סגל הפיקוד הבכיר בצר,״ל
התכנס באחד מבסיסי צה״ל בדרום הארץ,
בנוכחות ריאש־הממשלה, שר־סביטחון, ה־רמטכ״ל
וכל אלופי צה״ל. הכנים, שנמשך
שלושה ימים רצופים, היה הראשון שדן
בלקחי מילחמת יום כיפור מבחינה צבאית.
השבוע הגיש ח״כ יוסף שריד את ה שאילתה
הבאה:
״נודע לי, כי קצין בכיר עמד בכנס
קצינים על מידת האחריות המחייב את המופקדים
על מערכת הבטחון למישגים ול ליקויים
שנתגלו בצה״ל בזמן מלחמת יום־
הכיפורים ועל הסקת המסקנות הנובעות
מאחריות זו. נודע לי עוד׳ כי הקצין הבכיר
לא נכח בהמשכו של הכנס האמור.
שאלוהי הן:
• האם נכונות העובדות דלעיל?

הפגין מעשי גבורה כל־כך נועזים, עד
שכמה !מידידיו הטובים ביותר עמדו להגיש
נגדו תלונה על גילויי פחדנות. רק בשל
העובדה שהם לא רצו לקלקל את שימחת
הניצחון הסופי, הם וותרו לו, יועברו לסדר
היום על מעשיו.
במילחמת ההתשה היה המפקד אצבעוני
מחוץ לגבולות המדינה. ואילו במילחמה
האחרונה הוא היה אחראי למצב הכוננות
באחת הגילדות של מדיינת הגמדים.
והנה, כאשר הסתיימה המילזזמה ונגמרו
הקרבות, החליט גם אצביעוני להילחם.
משך ארבעה חודשים תמימים הויא חיפש
את האויייב. בשבוע שעבר הוא גילה אותו
סוף יסוף. הוא מצא מי אחראי לכל המחדלים,
הטעויות, השגיאות, האסונות, הקורבנות,
ההפקרות והשחיתות — העיתונות.
ו ח רו רו־־ רו

וחזה __ זו ותס __ 1

׳0111111

225 אלוי גולדה הסוף?
באוזני ׳חבריו הצוהלים, הפריז המפקד
אצבעוני :״יש לנו עיתומ׳ת של גמדים —
והם, הגמדים, כותבים על מחדלים !״ והוא
לא הסתפק בזה. כאשר גילה, למשל, כי
גיסו מתרועע רחמנא ליצלן, עם כמה
גמדים, לא היסס ובאומץ־לג ראוי להערכה
מסר אותו לשלטונות.
עכשיו עליז במדינת הגמדים, רעש ומהומה,
כי הצבא, לבוש מדים, יצא ל-
מילחמה.
בעיתונות.

ראש הממשלה
מימ שד פ סי כו ־ סו מאט ,
7פת !7גפוצה השמועה :
תקופת גולדה עומדת להסתיים
כאשר קיבלה לידה את התפקיד, דיברו
בצחוק מהול בהערצה על ״ביריאות פסיכו־סומאטית.״
כי גולדה ;מאיר, שהיתר. אשה
תולה ערב *מותו של לוי אשכול, פרחה
בתפקיד ראש־הממשלה ומילאה אותו במרץ
שיכול היה לעייף אפילו את נכדה.
שכיתת הגו ף. כל זה השתנה אחרי
מילחמת יום־הכיפורים, והמפלה בבחירות
שבאה בעיקבותיה.
גופה של גולדה כאילו הכריז שביתה.
בזו אחר זו פקדו אותה מחלות שונות,
השלבקת החוגרת המכאיבה נטלה סמנה
את כושר־הריכוז, דלקת־העפעפיים אך הד
סיפר. טירדה וסבל.
אבל יותר מכל שלטה בה העייפות
הנפשית. מעריציה גילו בה סימני זיקנה.
היא סירבה לקחת חלק במאמצים להקמת
ממשלתה הבאה, והתנהגה כמו דויד בן-
גוריון אחרי הבחירות של .1961 באותה
׳תקופה היה בן־גוריון שבור אחרי ניצחון־
הפירהום שלו בפרשית לבון. הוא ידע
שהילתו עוטעמה ומעמדו התערער. כמה
ממיטב חבריו חברו כנגדו. בבחירות נחל
כישלון. הוא הטיל את תפקיד הרכבת הממשלה
על לוי אשכול, שר־האוצר. כשהצ ליח
אשכול במלאכה, התייצב בן־גוריון בראש
הממשלה — הסתלק כעבור שנה וחצי.
התנהגותה של גולדה בשבועות האחרונים
היתה דומה. היא כאילו שיחקה ברוגז עם
התפקיד. את הרכבת הממשלה השאירה
בידי פינחס ספיר, שר־האוצר.
ירדים מפגרים. היו לגולדה סיבות
טובות לחוש בחוסר־יחשק לגבי תפקידה.
׳כאשר עלתה על כס ראיש״הסמשלה,
זינקה פופולריותה במישאלי דיעת־הקהל
במהירות מסחררת מכימעט־אפס ל־.ס/ס.80
עכשיו בישרו מישאלים שפופולריותה
ירדה אל מתחת ל־ — 250/0ונמצאת אף
:מתחת לינקודת־חשפל שאליה צלל הנשיא
ריצ׳ארד ניכסיון בעייקבות פרישת ווטרגייט.
עד המילחמה היתה גולדה מרוצה מ ממשל
תה, אליה התייחסה כאל גדילדים
ממושמע. אולם המיליחמה פקחה את עיניה,
והממשלה כולה נראית לה עכשיו ככיתה
של ילדים מפגרים. היא חשה בהתמרמרות,
מפני שנדמה לה שהשרים סרחו ומעלו
באמונה. אפילו משה דיין, שמילא במשך
זמן־ימה את תפקיד נער-השעשועים הפוליטי
שלה, נתגלה כשר־ביטחון גרוע, שהעלים
ממנה מידע חיוני והתנהג ביקליות־דעת
מחפירה.

כאשר הגיעה לוועדת אגרנט, חשבה
גולדה את עצימה לעדה אובייקטיבית, ה־
׳מלמדת את תברי־הוועדה על סידרי־הישיל-
טון. לתדהמתה, התייחסו אליה חברי-
הוועדה כאל נאשמת, ולעיתים נדמה היה
לגולדה שרואים בה נאשמת הקרובה להרשעה.
בשבילה, כמו בשביל דיין, היתד.
ההופעה בוועדה נסיון כימעט טראומטי.
יתכן שבפעם הראשונה חדר לתודעתה
שהתנהגותה שלה ערב המילחמה ובמילחמה
עצמה היא נושא לאישום.
גלולה מרה. בזירה הפוליטית מצבה
עגום עוד יותר.
צמרת מייפליגתה בקועה ושסועה. ד,שיג-
אות ההדדיות חורגות עתה מעבד לאינטרס
המאחד. לפני הבחירות חלמה על האפש ריות
לסלק את אבא אבן ממישרד־החוץ,
ולשים בו את אחד מאגשי־החצר שלה
(כנראה אהרון יריב) ,כשם ששיבצה את
איש־החצר שימחה (״שימחת זקנתי״) דעיץ
במקומו של יצחק רבין בוושינגטון.
עכשיו היו כל האופציות סתומות. כדי
לשמור על דיין, עליה לשמור גם על
האחרים. שילטונד. האוטוקריאטי התערער.
הפגנת־העצמאות של יעקוב שימשון שפירא,
שנהג בגאווה אישית וטרק את הדלת,
פגע בה קשה•
עליית הליכוד פגעה בד, עוד יותר. בסתר
ליבה יודעת גולדה שהיא סללה את הדרך
בפני הליכוד, וכי ישנה עכשיו אפשרות
ממשית שהליכוד יגיע לשילטון. זוהי גלולה
מרה לאשה שלחמה כל ימיה נגד תנועת
דבוטינסקי וספיחיה. משום כך מתנגדת
גולדה באופן קיצוני להקמת ממשלת־ליכוד.
היא יודעת שזו לא תהיה, הפעם, אלא
פרוזדור לטמשלת-׳בגין.
וגרוע מכל: המצב הקואליציוני המביש,
ההופך אותה תלוייה בחסדי הדתיים, הל״ע
ושאר גורמים, שהיא בזה להם מעומק
נפשה האגו־צנטרית. העובדה שהגשימה את
מטרתה המוצהרת וסילקה מן הכנסת את
אורי אבנרי היא רק נחמה קטנה, כשהיא
תלוייד. עתה באנשים שהיא שונאת אותם
כימעט באותה מידה — שולמית אלוני מצד
אחד, ויצחק רפאל מצד שני.
חארטדם של גולדה. עד השבוע לא
האמין איש שגולדה תפרוש באמת מן
התפקיד. תאוות־השילטון שלה כבר הפכה
לאגדה בצמרת מיפלגתה, עד כי איש מראשיה
לא העז אף לרמוז על נכונותו
לעמוד בראש הממשלה. כולם התחרו זה
בזה בהצהרות־אמונים לגולדה, ובהכרזות
של היכנעה־עצמית.
כל זה השתנה השבוע — ובפעם ה ראשונה
חדר לחדרי-חדרים ריח של משבר
אמיתי. האם עומדת המדינה בפתח תקופה
חדשה 1
בצמרת פשטו שמועות כאילו מתכוונת
גולדה להודיע לנשיא, שאינה סוכנה לקבל
על עצמה לעמוד בראש הממשלה הביאה.
היו שראו בכך איום־סרק, כדי להכניע
את המתמרדים. אבל אחרים החלו מאמינים,
לראשונה, שישנה אפשרות כזאת.
שלרשת הלאווים של גולדה — לא ממש־לת־ליכוד
לאומי, לא ממשלה עם שולמית
אלוני בלי הדתיים, לא ממשלה עם ה דתיים
בלי הל״ע — השאירה אופציה
יחידה: ממשלה במתכונת הקודמת, בלי
תנאים. ממשותה היתה מוטלת בספק חמור.
אותו ספק ריחף על המשך כהונת גולדה.

דפי הסבר מחוקת הכדורגל
בתחנות ה״טוטו״

ביום ה׳ המועד האחרון למסירת טפסים

141

104
עשהלךמנהג 7ן בו ע1 -
מלא טוטו כל שבוע!

״העולם הזה״ ,שבועון החדש ות ה ישראל י •
המערכת והפינמלזע תל-אניב, רחוב קרליבך ,12 טלפון .260134
חא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפום החדש״ בע״ת,
ת״א, דח׳ בדאביגדור הפצה: גד בע״ת גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם • העורך הראשי: אורי אבנרי הפדל: העולם הזד. מדם.

עם עורכי העתונים במשרדו, שימשה בחודשים
האחרונים עילה לחרושת שלימה
של רכילויות ושמועות, שחלקן מצאו דרכן
גם אל העתונות העולמית. לפי שסועות
אלה ״התמוטט״ שר־הביטחון בפגישה זז
וניתוח המצב שהביא בפני עורכי־העתונים
היה כה קודר זכה חפר תיקווה עד שאחת
הנוכחות בפגישה פרצה בבכי מר והופעה
בטלוויזיה של שר־הביטחון שתוכננה לאותו
ערב ובה עמד למסור לעם את הבשורות
המרות, בוטלה בהתערבותה האישית
של ראש־הממשלה, אחר שאחד העורכים
התקשר עימה, כביכול, והזהיר אותה מפני
העלול להתרחש.
״על אף ההכחשות החוזרות ונישנות
בדבר תוכנה של אותה פגישה, לא חדלו
השמועות, ובעקבות זאת החליט שר־הבי־טחון
להעמיד לרשות הציבור את הסטנו־גרמה
המליאה של הדברים שנאמרו אז
על ידו.״

ואבד נוחות
וגם עשתונות
ך* ״שמועות״ ד!ה״רבימידת״ שהן
) ביאו את דיין לפרסם את הפרוטוקול,
לא היו שמועות. הרו אלה טענות מפורשות
שנכתבו ופורסמו על־ידי עתון אחד
בישראל. היה זה העולם הזה שפירסם
״שסועות״ אלה על שערו בתחילת חודש
דצמבר ( 1973 העולם הזה )1893 תחת
הכותרת :״הסיפור השמור ביותר של
המילחמה — דיין התמוטט ביום השני
של המילחמה.״ (ראה צילום השעו).
בפנים הגיליון דווח על הדברים שנאמ

באותה פגישה של דיין עם עורכי הע־תמים.
הצנזורה מחקה אז חלק ניכר מהם.
בעיקרם תואמים הדברים שפורסמו את
הפרוטוקול כפי שפורסם השבוע. מה שלא
פורסם בעתונות הישראלית יחד עם הפרוטוקול,
ושפורסם באותה כתבה בהעולם
הזה, היתה -תגובתם של עורכי העתונות
הישראלית בתום אותה פגישה :״עורכי
העתונים היו מזועזעים: לפניהם ניצב אדם
מוכר,־הלם, שבור ומזועזע, פוחד ופסימי.״
וזו היתה האמת, למרות נסיונות דיין
וחסידיו לטשטש את העובדות ולשפץ את
תדמיתו של האל שמיחדל.
מי שקרא השבוע את הפרוטוקול במלואו,
צריו היה להשתכנע, כי בניגוד
ל״שמועות״ ,היה דיין ביום הרביעי ל-
מילחמה, קר־רוח, אמיץ ועשוי ללא חת,
כפי שתיאר אותו השבוע, בפרשנות ל־פידסום
הפרוטוקול, עורך הארץ גרשום
שוקן :״מנהיג אחראי שטעה באחדים
משיקוליו החשובים ביותר, מודה בטעו־יותיו
ומדבר בעיצומם של ימי המילחמה
הקשים ביותר בגלוי־לב מלא ללא כחל
:וסרק, ובגישה מפוכחת לגמרי, על המציאות
החמורה שהתגלתה לו...״
המסקנה המרומזת: לא נורא אם שר*ביטחון מאבד את אנשיו, העיקר שאינו
מאבד את עשתונותיו.

הפירסום בטכסים היה מכוסס
על שיקה פסיכולוגי פשוט: הקורא
היום את הדכרים, אחרי שסיפורי
המחדלים ככר גרמו לזעזוע
והציכור התרגל אליהם, אינו נדהם
ונחרד במו כיום הרכיעי של ה*
מילחמה.

מה שחסר בפרוטוקול הם שני דברים:
הטונאציה בה אמר דיין את הדברים
והרקע עליהם נאמרו. איוולת היא

מתי. איר ואיפה
התמוטט ד ״ן
*** ו״י ה כי טחץ משה דיין פתח הש-
בוע בקרבות הבלימה.
נוכח הגלים הגואים ועולים של דעת־הקהל
התובעת את התפטרותו מתפקידו
סשר־זהביטחון בשל אחריותו המיגיסטריא־לית
למחדלי מילחמת יום־הכיפורים, חש
דיין כי המשך מעמדו בממשלה נתון בסכנה•
הוא יצא למיתקפת־גגד במאמץ לב לום
את הסערה הציבורית הרוגשת ורותחת
נגדו.
קרבות הבליטה של משה דיין נוהלו בכמה
וכמה חזיתות בעת ובעונה אחת. הוא
פתח בסידרה של הופעות פומביות במטרה
להציל את תדמיתו כמנהיגה הצבאי
של ישראל. האחת מהן נערכה בפורום
סגור, והשניה בפורום פומבי, באוניברסיטת
בר־אילן. בפורום הסגור, הניח דיין
למתדיינים להשמיע כל טענה שרצו על
שגיאות, טעויות ומחדלים במילחמה. אולם
ברגע שקם מישהו, בדרגה בכירה׳
וטען כי דיין הוא האחראי למחדלים
וכי עליו להסיק את המסקנות ולהתפטר,
פסקה הסובלנות של דיין .״או הוא — או
אני!״ העמיד את מארגני הפורום בפני
הברירה׳ ואילץ אותם לסלק, מהמשך הישיבה
את האיש שתבע להדיחו.
בעת ובעונה אחת נמסרו לפידסום תוצ אות
סקר לפיו רוצה רובו של הציבור
בדיין כשר־הביטחון, ותומכיו של דיין
בעתונות הישראלית, נחלצו לעזרתו כדי
להגן עליו מזעם הציבור. אולם ההפתעה
העיקרית בקרב הבלימה הגדול היתד, מסירתו
לפירסום של פרוטוקול סודי, שהיה
עד כה אחד הסודות השמורים של המדינה.
היה
זה הפרוטוקול של פגישת דיין עם
עורכי העתונים היומיים, שנערכה ביום
הרביעי למילחמת יום-הכיפורים, יום שלישי.
ה־ 9באוקטובר .1973 הוא התפרסם
בכל עתיוניד, היומיים של ישראל, תוך
הסבר מפורש ומלא מדוע נמסר לפירסום
דווקא עתה.
כתב מעריב :״הפגישה החסויה שערך
שר-הביטחון ביום הרביעי של המילחמה

רע ל דיין: סו די

טו ב ל דיין: לא סו די

ביטחון כסחורה

חד הרגעים הדרמתיים והאנושיים ביותר של מילחמת יום
הכיפורים, היה ביום הרביעי למילחמח, בעת פגישה שקיים
מפקד חיל־האוויר, האלוף בנימץ פלד, עם עורבי העיתונים
היומיים. הוא ניצב בפניהם, שליו ובטוזז, הסביר להם בקור־רוח
את מצבו ומבצעיו של חיל־תאוויר במילוזמה. בין השאר סיפר
להם גם על מטוס קרב ישראלי שהופל אותו בוקר בשמי סיני
ושעתה מחפשים אחרי טייסו ונווטו.
איש מהעורכים לא ידע כי באותם רגעים התחוללה דרמה
איומה בנפשו של מפקד חיל־דיאוויר, שהוא ניסה בכל כוחו
לא לתת לה ביטוי על פניו. הטייס שהופל בסיני אותו מקר
היה בנו. גם כאשר, באמצע סקירתו, נכנם מישהו לחדר, והושיט
לו פתק לעיון, נשאר האלוף פלד קר רוח. הוא רק סיפר לעיתו נאים
מדוע הופסק :״קיבלתי כעת דיווח מעניין ...הטייס והנווט
שלנו שקפצו היום בסיני, מצבם טוב. הם בריאים ושלמים והם
מוטסים בפונה חזרה לטייסת שלהם.״
האלוף פלד עמד להמשיך בסקירתו, כאילו לא מדובר בסיפור
הצלתו של בנו שלו, אלא שאז התערב שר־הביטחון משה דיין,
שנבח בפגישה והסביר לעורכים :״הטייס הוא בנו של בני.״
עד ליום שישי לפגי שבוע היזח אסור לאזרחי ישראל לדעת
סיפור זה. למרות שהוא היד, ידוע לבל כתב צבאי בישראל, איש
לא הורשה לפרסמו. הצנזורה הצבאית מקפידה מטעמים ברורים
ומובנים על איסור פיתזום שמותיהם של טייסי הקרב בשרות.
עיתונאי ישראל, המתמרמרים ומתקוממים נגד מחיקות ופסילות
חסרות הצדקה והגיון של הצנזורה הצבאית, ודאי שלא התלוננו
על איסור מעין זה. הם יבלו להבין כי נוכח הסכנה הקיימת כי
בנו של מפקד חיל־האוויר עלול ליפול בשבי האדיב, באחת
מגיחות המיבציעים שלו, חובה ביטחונית היא למנוע מזזאוייב
כל מידע על כך.
אלא ששיקול ביטחוני רלבנטי זה, לא היה קיים עוד השבוע.
הסיבה: ביטולו שירת את מטרותיו הפוליטיות של שר־הביטחון
משד. דיין, ומרגע זדי לא היד, עוד כל סיכון ביטחוני בפירסום.
היה זר, אחד הקטעים מפרוטוקול פגישתו של משה דיין עם

עורכי העיתונות היומית ביום הרביעי למילחסה, שנמסר השבוע
לפירסום במאמץ לסהר את דיין טאשמות המחדלים שהודבקו
לו. פירסומו של פרוטוקול זה, כפי שפורסם ובעיתוי שפורסם,
היד. דוגמא מוחשית לכך כיצד מצפצף משד, דיין על חוקי הצנזורה
של המדינה, בשם שהוא בועט בחוקים אחרים, והופך
את הצנזורה הצבאית למכשיר פוליטי שנועד לשרת את האינטרסים
שלו.
הדברים צריכים להיאמר בבהירות. לא היתד, שום הצדקה
למנוע את פירסום תופנה המלא של פגישת דיין עם עורכי
העיתונים עד מה.
אבל לא ייתכן שהמידע הנמסר על־ידי דיץ לעורכי העיתונים
יסווג כסודי ביותר מטעמי ביטחון, וייאסר לפירסום על־ידי
הצנזורה הצבאית של צה״ל, רק כשהדבר נוח לשר־הביטחון. לא
יותבן ששיקולי הסודיות והביטחון בצד,״ל יקבעו רק לפי
האינטרסים הפרטיים של שר-הביטחוו.
בפרוטוקול דיווחו של דיין לעורכי העיתונים מה־ 9באוקטובר,
כלולים פרטים חבים, לעשרות, שהיו אסורים לפירטום בישראל
עד לאותו רגע. אם חיה עיתון ישראלי כלשהו מנסר, לדווח
לציבור הישראלי את העובדה כי בשלושת הימים ד,ראשונים
של המילתמה הופלו 50 מטוסים של חיל־האוויר, או כי טילי הפרו!
שי ת הסורים על יישובי עמק יזרעאל, כוונו בעצם לרמת-
דויד, אך החטיאו את מטרתם ונפלו במקומות אחרים — היתד,
הצנזורה הצבאית מוחקת מיד קטעים אלה, ובמקומם היו מופיעים
כנראה כתמים לבנים. אבל מרגע שהחליט משד, דיין כי פירסום
הפרוטוקול המלא של אותה פגי׳שה, עשוי לסייע לשיפוץ
התדמית שלו, מסתבר כי אין עוד בפרטים אלד, מל נזק ביטחוני
או מוראלי, וכי גם האדיב וגם אזרחי ישראל, רשאים לדעתם.
מעולם לא נעשה מיסחור ציני כל כך בנימוקי ביטחון, כשם
שעשה זאת משה דיין השבוע. הוא הפך את מוסד הצנזורה הצבאית
לחוטא ואיטלדלא, רוקן את משמעותו, והציג אותה בפני
הציבור והעיתונות כמוסד ששיקולי הסודיות שלו, נקבעים לפי
תועלתו האישית של שר־הביטחון.

לקרוא את הפרוטוקול, מבלי לזכור ־מתי
נאמדו הדברים. הם נאמרו בתום שלושה
ימים, בהם הוסתרה האמת העגומה בח זיתות
מעיני האומה, אחרי שנעשו נסיו־נות
על־ידי דוברים רשמיים לצייר תמונה
ורודה של המצב ולטעת תיקווה כי המיפנה
במערכה הוא עניין של שעות בלבד.
באותו יום עצמו הופיעו העתונים ביש ראל
כשכותרותיהם הראשיות מבשרות על
התקפות־נגד של צה״ל ועל הצלחות שנחל
צד,״ל בכל החזיתות. והנה, בא שר-הביטחון,
האיש שבעיני עורכי העתונים היומיים
בישראל הוא האורקול של הביטחון הלאומי,
ומשמיע באוזניהם חזות קשה (לפי המצוטט
בפרוטוקול) :
״כל קו המעוזים פונה ...אין קו מעוזים...
ויתרנו עליו ...אין לנו יכולת לזרוק את
המצרים לצד השני ...אינני יכול לומר
שהמצב ייגמר בזה שאיננו זורקים אותם,
ובזה שאנחנו צריכים להיערך בקווים אחרים.
ייתכן שנצטרך למצוא לנו קווים יותר
קצרים, יותר נוחים, עם מיכשולים טופוגראפיים
שנוכל לעמוד בהם יותר טוב...
כיוון שפתוחה בפניהם(בפני המצרים) הדרך
לעבור את התעלה דרומה לצד שארם א•
שייח לאבו רודס ...איננו יכולים לבנות על
זה שחיל־האוויר יוכל למנוע זאת!״
או ״אני חוזר ואומר: הערכתי האישית
היא שאי־שם, בין התעלה, בשליש הזה
של סיני, לפני רכסי ההרים, נייצב קו שהם
לא יוכלו לעבור אותו ...ייתכן שזה יהיה
הקו וייתכן שלא יהיה כל קו ...אשר למרכיב
הכוח שלנו, לטווח ארוך צריך להמשיך
לבנות אותו. יש סכנה למדינה קטנה של
פחות מ־ 3מיליון איש להישאר בלי כוח.
היו לנו כך וכך טנקים ובקלות יכולים
לרדת במיספר. יכולים להישאר בקרב אחד
בלי טנקים, בלי מטוסים — ואז לעזאזאל
האגם המר והאגם הלא מר. קודם כל יש
לנו מדינת־ישראל !״

עורו מזועזע
טילפן לאולדה
^ לה הם רק ציטוטים מספו מהדברים
שאמר דיין באותה ישיבה, שחיכו
בהלם את האורחים ויצרו באחדים מהם את
הרושם שדיין התמוטט. למרות כל נסיונות
ההכחשה והטיטוש אי־יאפשר למחוק עובדות
אלה .״השמועות״ וה״רכילויות״ בדבר
עורכת עתון שפרצה בבכי כתוצאה מדברים
אלה, ועורך עתון אחר שמיהר להתקשר
אל ראש־הממשלה, כדי למנוע את הופעתו
של דיין בטלוויזיה, אינם פרי דימיון אלא
דברים שהיו במציאות.
במהלך כל הפגישה עם עורכי העתונים
הזד דיין מדי פעם על כוונתו להופיע באותו
יום בנאום לאומה בטלוויזיה, כדי לבשר
לעם את האמת על המצב בחזיתות.
אמר דיין :״אני ביקשתי את הפגישה
הזאת כדי שאנחנו לא נחיה בעולמות שונים.
אני רוצה לבוא הנה ולומר את האינפורמציה
המדוייקת והמוחלטת והיום בטל וויזיה
לומר זאת לציבור. לא לומר כל מה
שאמרתי כאן, אבל לא להשאיר פער של
טיוח ואי-אמת.״
כאשר סיים דיין את הרצאתו ולעורכי
העתונים ניתנה האפשרות להציג שאלות,
לא יכול עורך ידיעות אחרונות, הד״ר הרצל
וזוזנסלום להסתיר את הזדעזעותו והוא
פנה אל דיין בהתרגשות :״אם מה שאמרת
לנו תגיד הערב בטלוויזיה פירושו רעידת
אדמה בתודעה של העם בישראל, של העם
היהודי והעם הערבי...״
אלא שדיין לא חזר בו מכוונתו להופיע
בפני העם בטלוויזיה. הד״ר רוזנבלום,
מחותמי מגילת־העצמאות של המדינה, היה
כה מזועזע מאפשרות זו, עד שהחליט להתקשר
טלפונית עם ראש-הממשלה, גולדה
מאיר, ולהזהירה מפני הסכנה הטמונה בהופעתו
של דיין במצב זה בטלוויזיה.
ואומנם, הד״ר רוזנבלום טילפן מיד אל
ראש־הממשלה ושוחח עימד. בעניין זה. אי-
אפשר לדעת מה אמרה ראש־הממשלה
למשה דיין בעקבות אותה שיחה. אבל דבר
אחד ברור: משה דיין לא הופיע אותו
ערב בטלוויזיה.

שונזז ..דבר
פרצה בבני
ך* שבוע, כדי להכחיש את הטענה ב}
1דבר אותה שיחה שניהל הד״ר רוזני
בלום עם ראש־המטשלה, הסביר דובר

משרד-הביטחון, מדוע בוטלה הופעתו של
דיין אותו יום בטלוויזיה :״לקראת סיום
פגישתו עם העורכים, קיבל שר־הביטחון
פתק דחוף, שבו נמסר לו על. סיבוך מסויים
באחד הפיקודים, שהצריך את התערבותו האישית. דיין החליט בו במקום לצאת מיד
לאותו פיקוד וכיוון שכך ביטל את ההופעה
בטלוויזיה. הוא התקשר עם לישכת ראש־הממשלה,
שם נמצא אותה שעה האלוף
יריב וביקש מיריב להופיע במקומו בטלוויזיה.״
הסבר
זה, אפילו הוא נכון ביסודו, תפור
בחוטים גסים. האלוף יריב לא הופיע במקומו
של משה דיין בטלוויזיה באותו יום.
האמת היא כי באותו יום, במקום נאומו
של דיין בטלוויזיה, שודרה מסיבת עתונאים
חיה של האלוף יריב עם עתונאי החוץ
בבית־סוקולויב, שעמדה להיערך ממילא עם
התמנותו של האלוף יריב באותו יום לאחראי
לעניין ההסברה.
אבל אפילו נכונות טענות דוברי דיין,
אין זה משנה את העובדה היסודית על
הרושם הקשה שהשאירו דבריו באותה פגישה
מפורסמת על עורכי העתונים.

עובדה היא שעורו• ״ידיעות אחרונות״
טילפן אל גורדה כדי למנוע
את הופעתו של דיין בטלוויזיה, ועובדה
היא שעורכת ״דבר״ ,חנה
זמר, פרצה ככבי בעקבות אותה
פגישה. היא אומנם לא עשתה זאת
באותו מעמד, אלא כאשר נפגשה
לאחר מבן עם שר-האוצר פנחס
ספיר. ספיר עצמו העיד על כד ואישר
זאת.

הבעות רוגז, עצבנות וקוצר־רוח עד פניו של שר־הביטחון משה דיין,
כשלוש תמונות שצולמו כעת הופעתו השבוע בהרצאה כפני הסטודנטים
של אוניברסיטת בר־אילן. היתה זו ההופעה הפומבית הראשונה •טל
דיין מאז המילחמה, בה ניפה להגן על עצמו ולנקות את עצמו מאשמת
המחדלים, והיא השתלבה כמיתקפה הגדולה שפתח בה דיין השבוע

המטרה העיקרית של פירסום הפרוטוקול
היתד, להוכיח כי דיין לא התמוטט
בהופיעו בפני העתונאים.
דבר זה לא היה צריו להכחיש, כי איש
לא טען זאת. כאשר הופיע דיין בפני
העתונאים ביום הרביעי של המילחמה, הוא
היה כבר אחרי ההתמוטטות. באותו יום,
ד,־ 9באוקטובר, הוא צריך היה כבר להתאושש
ולהיות אופטימי, שכן אותה שעה
כבר הצליחו כוחות צה״ל ברמת־הגולן להדוף
את הטנקים הסורים אל מעבר לקו
הפסקת האש ולכתר את עיקר הכוח הסורי
בכיס חושנייה. בדרום כבר יוצבו קווים
חדשים מזרחית לתעלת־סואץ ולא נראה
היה כי המצרים עומדים להמשיך בהתקדמות
לעבר תל־אביב.
אבל המצב היה שונה לחלוטין ביום השני
למילחמה, ה־ 7באוקטובר, הוא היום בו
התמוטט דיין.
נסיגה ועומק סיני
ך א צייד להיות בעל אבחנה דקה ב/מיוחד
כדי לגלות סתירה כביכול בין
שער גיליון העולס הזה שסיפר על התמוטטותו
של דיין לבין כתבת השער שפורסמה
באותו גיליון.
השער טוען :״דיין התמוטט ביום השני
למילחמה.״ ואילו הכתבה בתוך אותו גיליון
מתייחסת לפגישתו של דיין עם עורכי
העתונים ביום הרביעי למילחמה, תוך ציון
מפורש של התאריך בו נערכה. לא היתד,זו טעות דפוס או שגיאה. זאת היתד, הדרך
היחידזה לגלות לציבור שמץ ממד, שניסו
להסתיר ממנו.
בעוד שהצנזורה התירה לפירסום חלק
מהדברים שאמר דיין בפגישתו עם עורכי
העתונים, לא ניתן היה לפרסם בתחילת
חודש דצמבר את הסיפור המלא על מד,
שאירע לדיין ביום השני למילחמה, כאשר
תמונת המצב בחזיתות היתד, שונה לחלוטין
מאשר יומיים אחר־כך.
באותו יום הצליחו כוחות השיריון הסורים
לשטוף כמעט את כל רמת־הגולן.
טנקים סורים ניצבו במרחק לא רב מגשר
בנות־יעקב ומעל שפך הירח אל הכינרת.
היתד, סכנה ממשית שהטנקים הסורים יחדרו
מעבר לקו הירוק אל עמק החולה ולכיוון
עמק בית־שאן ועמק יזרעאל.
המצב בחזית הדרום היה אותו יום אקוטי
לא פחות, שעה שנעשו ניסיונות נואשים
להציל את שרידי החיילים הנצורים בקו
המעוזים.
דיין, שלא נטל חלק בניהול הקרבות, יצא
אותו יום למיפקדת פיקוחהדרום, לא הרחק
מקו החזית. שם, הוא נתן למפקדי החזית
מה שכונה בתואר ״עצות מיניסטריאליות״.
בין העצות האלה היו העצות הבאות:
#לנטוש את המעוזים ולא לנסות לחלץ
את הנצורים בהם.
<• לסגת אל קו ההרים — לא למרחק
של 5ק״׳מ מקו התעלה, כפי שאמר חין
(המשך בעמוד )16

בדי להגן על מעמדו. בהופעה זו ניסה דיין לגמד את עוצמת מחדל
המודיעין ערב המילחמה כאומרו נ ״היו לנו שני בשלונות כהתחלת
המילחמה. ראשית, הופתענו. ושנית, לא היו דנו די בוהות כחזית.
זה לא נבון יהיה לומר כי הם נפלו עלינו כרעם כיום בהיר, א!־ האמת

היא שהופתענו.״ באילו מדובר בדבר של מה בכך. באותו מעמד תירץ
דיין את סירובו להתפטר כבד שהתפטרותו כמוה בהודאה שמשהו לקוי
בצוז״ל ובי הוא צייד להמתין עד למימצאיה של ועדת אגרנט. שני
תירוצים מגוחכים אלה, רק הבהירו עד במה מנסה דיין להיצמד לכסאו.

ו הגיד ה
שערוריית העוגה :

עם הצת עזרה מן החברים
מכירים את השיר של החיפושיות ״עם
קצת עזרה מן החברים״.״?
יהודי אחד לא חדל מלפזם את השיר
הזה יומם ולילה. שמו אברהם גולדשטיין,
ושם הידיד שלו פינחס ספיר.
גולדשטיין ושותפו, יעקב וכסלר, היו
ממקימי מיפעל הטכסטיל סיבי דימונה.
המיפעל הסתבך בהפסדים ש׳ 20 מיליון
לידות, חובות של 40 מיליון לירות לבנק
לפיתוח התעשיה הממשלתי, ועמד להימסר
לכונס־הנכסים. היו רינונים רבים כי ההפסדים
לא נובעים דווקא מחוסר הצלחה
עסקית, אלא מעיסקות בין בעלי המניות
לבין קונים שוגים של התוצרת ולבין
המוכרים של חומר הגלם, חוטי דייאולן
לופט שנמכר לסיבי דימונה במחיר גבוה
בהרבה מהמחיר הבינלאומי.
אבל גולדשטיין הוא ידידו של ספיר. אי
לכך, במקום לקחת ממנו את המיפעל ש עמד
להיסגר, ולחייבו לשלם את, ההפסדים
מרכוש אחר, או לחקור מדוע הפסיד ה־מיפעל,
או לכל הפחות לקחת את המיפעל

סר טי 73

מי הרוויח, מי הטבלה שפורסמה במדור זה בשבוע ש עבר
עוררה תגובות רבות של אנשי-
מיקצוע, שטענו נגד מהימנות הנתונים.
הטבלה היא של מישרד-המיסחר־והתע-
שייר. והובאה כלשונה. אם חסרו בה כמה
סרטים שהוצגו בשנת ,1973 הרי האשמה
במ״שרד זה. אולם כיוון שהיא הביאה רק
את התכנסות מהצגות בישראל, נותן הדבר
תמונה בלתי־נכונה לגבי כמה סרטים,
ולא רק לגבי קזבלן, שידוע כי נמכר
טוב בחו״ל.
בדרך־בלל אפשר לומר כי ככל שהסרט
הישראלי עושה יותר כסף בארץ, הוא
יעשה פחות בחו״ל. הסיבה: רק קהל
ישראלי הולד בהמוניו לסרטים כנורית או
הבלש האמיץ שוורץ. כאשר, למשל, סרטו
של אפרים קישון השוטר אזולאי הוצג
בניו־יורק, משך חמישה ימים, היה זה
מזל גדול ששלושה ימים היה הקולנוע סגור
לרגל שיפוצים, שכן כימעט איש לא בא.
יתר על כן: הביקורות היו קטלניות,
ושאלו כיצד מעז מישהו להביא דברים
כאלו לפני אנשים תרבותיים. דווקא סרטים
ישראליים משובחים, כמו אורח בעונה
המתה או בן־גוריון זוכר שלא הצליחו
לחלוטין בארץ, נמכרים בהצלתה בחו״ל.

בלי לתת לו מאומה, נעשתה העיסקה המדהימה
ביותר בתולדות ישראל: הבנק
לפיתוח התעשיה החזיר לגולדשטיין ווכסלר
את הסכום המלא שהשקיעו במיפעל8.75 ,
מיליון לירות, ואת ההפסד של 20 מיליון
לירות לקח הבנק על עצמו.
ביוון שהבנק משתמש בכספי משלם ה מסים,
פירוש הדבר שכולנו מכסים את ה הפסד,
בעוד גולדשטיין קיפל חזרה את
כספו.
אולם נראה שגולדשטיין לא היה סתם
ידיד של ספיר. במיקרה הוא גם בעל
סוכנות פיאט בישראל. בחודשים האחרונים
חל משבר חמור במכירות מכוניות פרטיות,
ויש יייבואנים העומדים על עברי פי פחת.
לא כן פיאט. שכן שר-האוצר הודיע
בפירסום רב כי יקח לעצמו מכונית פיאט
.132 כאשר ספיר עושה משהו, הולכים
אחריו מאות פקידים בכירים ומנהלי חברות
ממשלתיות. תוך שנה ימכור פיאט
לפחות 1000 מכוניות במחיר 37.6אלף
לירות האחת. נוסף לכך דאג ספיר כי
צה״ל יקנה לקציניו עוד 200 מכוניות פיאט.
הסוכנות מרוויחה כ־״ 57 על כל מכונית.
מחוות הידידות של ספיר לגולדשטיין
תביא -איפוא, רווח של 2.25 מיליון לירות.
לא רע, בין הברים.

מעשה מונזא באינטלקטואלים שירוויחו ייסססו
תוך שזה
ליד איזור הווילות כפר־שמריהו, ט מון
להרצליה, מצוי שדח-תעופה קטן, המשמש
טיסות למטרות ריסוס. בין שדה-
התעופה וכפר־שמריהו מצוי שטח חקלאי
בן 27 דונם.
כפר״שמריהו עצמו, מקום מגורי אבי-
רי־המשק והפקידות הממשלתית, הוקם
בשעתו ככפר חקלאי, בעל משקי־עזר.
המונח משק־עזר פירושו משק העוזר להקים
וילה על קרקע חקלאית, האסורה
לבנייה.
והנה נקבצו יחד כמה עורכי־דין, רופאים,
קציני צבא-קבע וכן כמה עתונאים
ואינטלקטואלים אחרים. חבורה זו באה
בטרוניה לראש־עיריית הרצליה, יוסף
נבו, על שעירו דלה בכוחות רוחניים,

דיין ה ת מו ט ט

,מעריב ־ ירכוש
את..הכורכים
אחת הכריכיות הגדולות בארץ, הכורכת
את מרבית השבועונים וכן את ספרי הוצאת
עם עובד, עומדת להימכר למעריב.
מעריב זקוק לכריכיה לצורך הוצאת הספרים
שלו. הכריכיה, הכורכים שמה, תימכר
כנראה במחיר של 4מיליון לירות,
והיא כוללת שתי מכוגות־כריכה חדשות
ומיבנה השווה 1.5מיליון לידות.
הכריכיה שייכת לקבוצת כורכים, שעבדו
בדפוס דבר ופרשו משם לפני כמה שנים.
הם מוכרים את העסק עכשיו בגלל הוצ־אות־השכר
הגדלות.
שירימו את הממוצע האינטלקטואלי של
העיר. הקבוצה מוכנה היתה להפשיל
שרוול ולעזור לראש־העיר ברימום החלק
הרוחני של עירו, על־ידי העתקת מקום
מגוריה לעיר הנחותה. אולם — אללי !
— שהרי ידוע כי אינטליגנטים אין הפרוטה
מצוייה בידיהם לצורך בניית וילות.
לאחר דין ודברים נמצא הפיתרון :
הקבוצה תקנה חלקות חקלאיות, ש ״׳/

ראש־העיר נכו
תרבות באקשיש
מחיריהן זולים כידוע, ולאחר מכן ידאג
ראש-העיר לשינוי יעוד הבנייה שלהם,
עד שתותר הקמת וילות עליהן.
חיש קל נמצאה החלקה האמורה ליד
שדה״התעופה, בת 27 דונם לערן, אשר
נמכרה לקבוצת האינטליגנטים במחיר
של 27 אלף לירות הדונם 27 .החלקות
נמכרו צ׳יק־צ׳ק. לאחר הרכישה, לפני
שמונה חודשים, עשתה העיריה את חלקה
בהסכם, ובימים אלו עומדת הוועדה
המחוזית לבנייו״ערים לאשר את ביטול
השימוש בשדה־התעופה לצרכים
חקלאיים, וכן לאשר את הפיכת יעוד
הקרקע מחקלאי לעירוני.
ברגע שתחתום על כן הוועדה, יהיה
מחיר הדונם 270 אלף לירות.

ה בו רסה

איך להרוויח> 25$תוך שבועיים

השוטר אזולאי
לישראליס בלבד

164

אם יכריז מחר שר־חאוצר כי תוך חודש יהיה פיחות. לא יופתע איש. ישראל
היא המדינה היחידה בעולם בד. מכריז שר חפירסומת והדואר, שימעון פרס, כי בעוד
שישה שבועות יעלה את מחירי האסימונים. התוצאה: הכל צוברים אסימונים,
מכריחים את השר הפטפטן להעלות את המחיר מהר, כדי להחזיר את חאסימונים לשוק.
או, למשל, כאשר האוצר רוצוה להרע את תנאי סידרות אגרות-החוב שהוא מוציא.
במי הוא מתייעץ? בשלושת הבנקים הגדולים. ממש לתת לחתול לשמור על השמנת.
התוצאה: תוך ימים אחדים מסתער בנק לאומי, בעיקר, כשעוזרים לו גם. גורמים
אחרים, וחוטף כל איגרודחוב הנמצאת בשטח. בסך הכל נקנו תוך כמה. ימים אג״ח
ב־ 50 מיליון לירות.
הבהלה מכריחה את האוצר להודיע מהר על הרעת התנאים, ושערי האיגרות
הישנות ערלות ב־ 257 לערך. בנק לאומי ורעיו מרוויחים תוך שבוע שבועיים 2570
יעל 50 מיליון לירות — 12.5מיליון לירות. וכמון שהרווחים הם על ניירות־ערך הנמכרים
בבורסה, הרי לפי החוק הם פטורים מכל מס.
לא שהדבר עבר בלי תגובה. נגיד בנק ישראל, שקרא השבוע שוב לאזרחי ישראל
להוריד את רמת־חייהם, הודיע כי יבקש מהבנקים לספר לו אם עשו מעשים רעים
כאלו. יכול להיות שהנגיד, משה זנבר המהולל, אף יגיד למנכ״ל לאומי, ארנסט יפת,
״נו־גו־נו״.
אבל לא יותר. שהרי יפת, יחד עם גיטר מדיסקונט, אישרו לפני שנה לזגבר
דירה בתנאי־חינם על חשבון *שלם״המיסים, כאשר ישבו יחד בהנהלת הבנק לפיתוח
התעשיה.

(המשך מעמוד )15
בפגישתו עם העורכים, אלא למרחק של
לפחות 30ק״מ, ואולי גם הרבה יותר,
מתוך הנחה שקרבות הבלימה עם הטנקים
המצריים יערכו אי־שם בתוך סיני על־ידי
׳אוגדות המילואים שנמצאו בדרכן לחזית.
לסגת גם מקווי ההגנה בחוף מיפרץ־
סואץ ולהתרכז בהגנה על שארם א־שייח.
למזלה של מדינת־ישראל ולמזלו של דיין
עצמו, לא קיבלו מפקדי צה״ל את ״עצותיו
המיניסטריאליות״ האלה של שר־הביטהון.
הם האמינו בכוחו של צה״ל יותר משהאמין
בו שר־הביטחון ובסופו של דבר הסתבר כי
עצות הנסיגה שלו היו מוגזמות וממתרות.
כאשר יגיע היום וניתן יהיה לספר את
הסיפור המלא על התמוטטותו של דיין,
ספק אם דיין יהיה מאושר ביותר מפירסום
דברים שאמר באותו יום. הם בהחלט אינם
תואמים את התדמית שהוא רוצה לבנות
לעצמו בציבור, של אדם מפוכח, שקול וקר
רוח, שאין איש אחר בישראל המסוגל
ומוכשר להחליפו כשר־הביטחון.

אווידה של
דיכאון וקולות
התמוטטותו של דיין ביום השני
/למילחמה היו השלכות עקיפות בלבד
על המצב בחזיתות. אבל התנהגותו היש־רתה
מצב רוח עגום על המפקדים בחזית.
בתחקירים שנעשו עוד בתקופת המילוומה
לכמה מפקדים, ייחסו כמה מהם לשר־הביט־חון
השראת אווירה של דיכאון וקדרות
סביבו בשעות הקריטיות של המילחמה.
על כל אלה אין הפרוטוקול שהותר ל־פירסום
השבוע מלמד דבר. לעומת זאת
הוא מלמד דברים שונים לגמרי, שיש בהם
כדי להעמיד בספק את תבונתו הצבאית
ואת כושר הערכת־המצב של האיש המופקד
על ביטחונה של ישראל.
בפגישתו עם עורכי העתונים אמר דיין
בין השאר :״אני אומר אחת מהשתיים:
או שהייתי מרגיש בתוך ליבי רפיון — אז
הייתי מתפטר תוך חמש דקות! או שיש
בעיה שאני מסתכל עליה לא מהצד אלא
מבפנים, ואני מאמין באמונה שלימה שאני
יודע מה הדרך לטפל בה כדי שייצא
לנו טוב.״
והנה, באותו מעמד בו טוען דיין כי
הוא מאמין שהוא יודע איך לטפל בבעיה
כדי ״שייצא לנו טוב,״ קובע דיין כמה
הנחות לגבי הכדשך המילחמה, שהופרכו
לחלוטין תוך ימים מיספר. אמר דיין:
• ״אינני חושב שיעברו עשרה ימים
ואחר־כך הענין ייגמר. אני חושב על זה
בקטגוריות של כוחות שיש להם עוצמה
כזאת, ויש להם רצון קבע להשמיד אותנו.
זה ייפסק כשהעוצמה תיגמר. צריך לבנות
קווים, לרכוש לעצמנו עוד מטוסים, ולבנות
עוד טנקים כדי שהעוצמה שלנו תהיה כזו
שיילד לנו טוב.״
!• ״אני לא חושב שאנחנו עומדים בפני
גמר הלחימה בעוד ימים אחדים.״
• ״נצטרך לעשות קורסים מזורזים,
לתת לצבא לעבוד בקצב מלחמתי כדי ש נוכל
למלא את השחיקה של הכוח, שיהיו
לנו כלים טובים וכוח שיוכל להחזיקם כדי
לא לאבד את שווי המישקל של ישראל.״
• ״נצטרך לגייס לא רק מילואים, אולי
גם גילים יותר בוגרים ששיחררנו קודם...
יש לראות את הדברים לטווח ארוך.״
• ״איננו זורקים — כי איננו יכולים
לזרוק — את המצרים לצד השני של התעלה...״

״אינני חושב שזה היה הדבר הטוב
ביותר לעבור את התעלה ...יהודי כמוני,
פראקטי, מנהלל, היה שואל: ומה אחר-
כך? נזרוק אותם וישארו 150 מטר מהצד
השני?״
פירושם של דברים אלה הוא כי ביום
!הרביעי למילחמה ניסא דיין חזות שחורה
וחזה כי רק לטווח ארוך יוכל צה״ל לשקם
את עצמו מהמכות שספג בימים הראשונים
של המילחמה. הוא גם לא העלה אז על
ידעתו כי צה׳> מסוגל לפרוץ מערבה ל תעלה
ולהצליח לכתר את הצובא המצרי.
בצורה פרוידיאנית יישם דיין את מש מעות
המכה שהוכה צה״ל בימי המילחמה
הראשונים לתחום הקרוב לליבו: הזלילה
במסעדות פאר.
מעיד הפרוטוקול שמסר דיין לפירסום :
.שר־הביטחון נשאל: איך תוכל מדינת־ישראל
לעמוד בנטל מבחינה כלכלית אם
לא תהיה הפסקת-אש?
השיב דייו אני לא חושב שחיים
ברמה של לוקסוס, אבל בתקופת מילחמד,
יכול הציבור בארץ לעשות מאמץ כלכלי.
!אישית, אם לא אוכל מום שוקולד שנתיים

..ה צופ ה ,,המור
ל ש בו עון
הביטאון היומי של המפד״ל הצופה, עומד כנראה
בפני מגירה.

כגדל קשיי מימון ומיעוט קוראים. שוקלים
עתה ראשי המפד״ל את הא&שרות
לסגור את העיתון ולהמשיך להוציאו לאור
כשכועון.

מי שרד־ ה חו ץ ־
ב חי רו תבהסתדרות
ב עו ד 5שוים
מתגבשת בהסתדרות ההחלטה להגשים סוף־סוף את
ההצעה להפריד בין הבחירות לכנסת ובין הבהירות
׳להסתדרות.

קרוב לוודאי שמסיבה זו תהיה הפעם
קדנציה של חמש שנים למוסדות ההסתדרות,
בך שהבחירות הבאות כהסתדרות תיערכנה
שנה אחת אחרי הבחירות לכנסת.
ההחלטה הרשמית עד כך נדחתה למועד
מאוחר יותר.

מיניסטריון
ל ח ״ ליסמ שו ח ר רי ם?
שר־העבודה יוסף אלמוגי עומד להציע לראש-
הממשלה להקים מיניסטריון מייוחד לחיילים משוחררים,
שירכז בתוכו את כל הטיפול בבעיות החיילים
המשוחררים, הנוגעות למישרדי הביטחון, העבודה, האוצר
והשיכון.

שר־הביטחון, משה דיין, עיסו שוחח
אלמוגי כנושא זה, מתנגד להצעה, ועומד
להציע לראש־הממשלה כי ימונה ם גן*שר
מייוחד במישרד־הכיטחון לבעיות אדה, אשר
ירכז כידו את כל הפונקציות אותן רוצה
אלמוגי להעניק לשר.

בחו ץ
אנשי ההסברה שד מישרד־החוץ התמרמרו
השבוע על העובדה שבנסי הסברה
על מדיניות־החוץ של ישראל נערכו לאחרונה
ביוזמת מרכז־ה הסברה ללא שיתוף
אנשי מישרד־החוץ.
לעומת זאת דאגו אנשי מרכז־ההסברה לשתף בכנס
׳שנערך בירושלים את ח״ב יצחק רבין, ואילו בכנס
׳שנערך בתל-אביב הופיע דווקא שר־ח׳חינוך יגאל
׳אלון.

״ ה תנג דו תפא סי בי ת ״
סניריחחל ־ א 3י 3
תופעות של ״׳התנגדות פאסיבית״ מצד מנהלי מחלקות
בעיריית תליאביב כלפי הממונים החדשים
עליהם, התגלו בימים הראשונים לשליטתה של הנהלת
העיר החדשה בראשותו של ראש העיר שלמה

במה ממנהלי המחלקות בעירייה, שהם
מנאמני מפלגת העבודה במשך שנים, מביעים
כצורה זו את מחאתם על המהפכה שהתחוללה
בראשות העיר. כך למשל, בכר
פרץ סיבסוך ראשון כין עורך־הדין חיים
ליפקין, איש הליכוד, לבין אחד ממנהלי המחלקות
הידוע כאיש מפלגת העבודה.

הראשון מבין הפקידים הבכירים בעירייה שיפרוש
אחרי חילופי השלטון, יהיה מהנדס העיר, אל״מ (מיל).
ירחמיאל דורי, בנו של הרמטכ״ל הראשון של צה׳׳ל
יעקב דורי. לפרישתו אין כל רקע פוליטי.

צבו קרע

מג עי ם סודיי ם

ע סיו ג א פו ר

ישראל ־ פלס טין

יחסיה של מדינת־ישראל עם סינגאפור עומדים
כנראה בפני תפנית גורלית. כמה עיסקות, שנערכו
לאחרונה עם מדינה אסייאתית זו, שישראל אימנה
את צבאה, עומדות להתבטל.

מזה זמן־מה נערכות כבל רחבי העולם
פגישות כין נציגים פוליטיים פלסטיניים
וכין נציגים חצי־רשמיים ישראליים.

פקיד ממשלתי כביר, שנשלח לסינגפור
כתפקיד רשמי על־מנת להחליף פקיד אחר,
עומד לעזוב את המדינה לאחר שהייה קצרה
כיותר.

הפלסטינים מופנים עתה להיפגש כימעט עם כל
ישראלי, אך מקיימים חרם על אנשי מפ״ם. המשתתפים
בפגישות בצד הפלסטיני הם תמיד תומכי ״הקו המר כזי״
של עראפאת.

מ א 3ק 83גמרח
הפדסט־נ־רו
האסיפה הלאומית הפלסטינית נדחתה בגלל חילוקי-
הדיעות בתוך צמרת אירגון־השיחרור-הפלסטיני, על
פי הקווים הבאים:
• עראפאת וסגנו, אבו־עיאד, מוכנים להקמת
מדינה פלסטינית בגדה וברצועת־עזה, תוך הסדר עם
ישראל.
• ג^רג, חבש מתנגד לכך רשמית, אך לא
בצורה קיצונית. זוהי גם עמדת חוותמה, מהחזית
העממית־הדמוקרטית.
• יסודות קיצוניים יותר, הממונים על-ידי
קזאפי, מתנגדים בצודה פעילה, והם נתמכים על־ידי
המנהיגים המקומיים במתנות־הפליטים בלבנון, החוש שים
שבמיקרה של הסדר פלסטיני־ישראלי לא יוכלו
הפליטים לחזור לארץ.
• חלק מצמרת אירגון־השיחרור תומך
בקו הקיצוני, מתוך תיקווה שזה יעזור לו להיבנות על
חשבון עראפאת ואנשיו.

א 3רהם אג מון
משיר 3או 8ג ר
מנכ״ל מישרד־האוצר אברהם אגמון, שהיה אמור
לפרוש משירות המדינה ולהתמנות כמנהל החברה
החדשה החברה לישראל ב /יישאר כנראה בשירות
המדינה.

הוא ימשיך להיות מנכ״ל האוצר גם
אחרי הרכבת הממשלה החדשה.

עבודה, למצוא מישרה הולמת לאליהו שפייזר, מי
׳שהיה אחד מסגניו של יהושע רבינוביץ׳.

נראה כי יעשו מאמצים להבטיח לשפייזר
את הנהלת חכרת ״עמידר״.

״מוחארם״
ב טי שרדהע בו ד ה
הגילויים על התנאים הכספיים, שהוענקו מטעם
מישרד־העבודה למנכ״׳ל המי׳שר׳ד, אריאל גור־אל, עור רו
סערה בקרב עובדי המישרד.
גור-׳אל, שבבעלותו דירה ומיגרש בחיפה, קיבל
בשכונת רמות בירושלים דירה במחיר של 105 אלף
ל״י(ששוויו* .כיום הוא רבע מיליון ל״י) ,עם משכנתא
.של 35 אלף ל״י, הלוואה תקציבית של 15 אלף ל״י,
׳והלוואה עומדת של 7,5אלף ל״י, אשר תהפוך ל מענק
כעבור עשר שנים.

הסידורים הטכניים להעברת הדירה ולקבלת
ההטבות נעשו כקצב מהיר ביותר,
עקב האפשרות שהמנב״ל לא ימשיך כתפקידו
עם חילופי השרים כמישדד־העכודה.

ב רי כ ח ־ עו ס ״ ה 3 3י חו
שלשמחה דיניץ
מישרד־החוץ הישראלי אישר תקציב
מיוחד לבניית כריכת-שחייה כביתו של
שגריר ישראל כארצות־הברית 1שימחה
דיניץ, בוושינגטון.
דיניץ, שהגיש את הבקשה ׳לבניית הבריכה, ביקש
גם להתקין בכל חדרי ביתו מערכת סטריאופונית
והזמין פסנתר כנף.

האמ רי ק איו ת יציפו
א ת שוק ה מ כוניו ת
שוק המכוניות המשומשות בישראל עומד להיות
מוצף בשפע של מכוניות אמריקאיות גדולות, עם
תחילת החלפתן של המכוניות האמריקאיות שברשות
קציני צה״ל במכוניות חסכוניות וקטנות יותר.

הדבר יגרום, בנראה, לירידה ניכרת במחירי
המכוניות האמריקאיות המשומשות,
שירדו כבר בלאו הכי כעקבות העלאת מחיר
הדלק.
חישובים שנעשו הוכיחו כי במחיר ההחלפה של
המכוניות הגדולות* למכוניות חסכוניות יותר, ניתן
היד. לכסות את ההפרש בצריכת הדלק בין שני סוגי
המכוניות למשך כ־ 50 שנות־נסיעה במכוניות הגדולות.

ח 3רו תהדלק
יס 9קו דלק
מטש איו ח
חברות שיווק־הד׳לק, פז, דלק וסונול, עיבדו תוכנית- 1 חירום לאספקת דלק לצרכנים, למקרה שבעלי תחנות־הדלק
יחליטו להשבית שוב את תחנות הדלק שלהם.

על-פי תוכנית זו יוצאו כימי השביתה
׳מיכליות דלק, שרוכן שייכות להכרות, לכבישי
הארץ, יספקו בצמתים דלק לנהגים
מתוך המיכליות.

עורך ה מי שנ השל

אלי הו ש פ ״ ז ר
להנהלת ..עמידר״?
עם כישלון המערך בבחירות לעיריית תל־אביב,
נוצרו כמה בעיות פרסונאליות חמורות, סביב מציאת
תפקידים ומקורות־פרנסה לכמה מאנשי הנהלת־העיר
לשעבר. כך, למשל, מנסה עתה הגוש המפא״יי ב־

^יידבדיי לוו שינגטון
ן עורך המישנה של ״דבר״ ,דוד פדהצור,
י* עכר לוושינגטון לתפקיד בכיר מטעם משרד-
!החוץ.
ד פדהצור היה עורך למרחב ועם המיזוג בין למרחב
*| #ודבר, מונה לעורך מישנה של דבר.
היחסים בינו לבין עורכת דבר חנה זמר, לא היו
* $11 תקינים והג׳וב בוושינגטון פותר בדבר בעיות פנימיות.

אווי גוו מסובב את נד העולם 11
יי 1אדולף היטלי היה יהודי אחד ו/יחידי,
שזכה לייחס יוצא־דופן. היטלר
האמין בו אמונה עיוורת. היה זה עושה־הניפלאות
היחשמן, אשר שינה את שמו
לאריק יאן האנוסן.
האנוסן היה מציג בפני היטלר, נבלם,
וראש המישטרה הרוזן הלדורף, מעשי-
קסמים, היה חוזה את עתידותיהם ומזיז
עצמים מבלי לגעת בהם כלל. היטלר היה
נכון להישבע בכישדונדתיו העל-אנושיים.
שלושת אלה נהגו להיוועץ בהאנוסן לא
פעם בצעד אותו אמרו לעשות.

ת מונו ת כוזבות
מ אי ט לי ה
ולס האנוסן, היהודי שהצליח לד,ו־
\ 4נות את אומני הולכת־השולל, עשה יום
אחד את מישגה חייו 24 .שעות לפני שרי-
פת הרייכסטאג, ניבא שריפה זו, ובתיאטר־ליות
רבה. כאשר שמע על כך הרוזן הל־דורף,
נזכר, כי במו־פיו סיפר להאנוסן על
דבר התוכנית לשריפת הבניין. ימים אחדים
לאזזר־מכן נמצאה גופתו של האנוסן ביער,
כשהיא נקובה כדורים. הוא הוצא להורג
בפקודתו האישית של היטלר.
אבל היטלר המשיך להאמין, ובשיא
מילחמתרהעולם פקד לערוך ניסויים בשי
..עזרתי
לרמות!״ 5ן
שטרנג, כפי שצולמה השבוע. חנה מספרת
לרמות את הקהל בעת הופעותיו, בעזרת

מוש בטלפאטיה כאמצעי־תיקשורת עם צוללות
בלב־ים.
כאשר היה אורי גלר, הצעיר הישראלי
המדובר ביותר כיום בעולם בן ,12
נישאה אמו, בשנית, לישראלי, אשר
פתח באותה עת מלון בניקוסיה, קפריסין.
אורי נסע לשם עם אמו ועם אביו החורג,
ובאחד הערבים סיפר לו זה את סיפורו של
האנוסן.
עשר שנים מאוחר יותר הסך אורי גלר
עצמו להאנוסן, במהדורה ישראלית. מעלליו
ופעלוליו המדהימים היו לשם־דבר,
וכל מי שראה אותו, או בא עימו במגע
כלשהו, רחש אליו יראת־כבוד מיידית.
אולם, ברגע בו הפריז, וחצה את הגבול
הדק שבין האגדה לבין השכל הישר,
נסשל — ממש כאותו האנוסן, שהיה לו
לדוגמה.
לפני כשנתיים הצליח אורי גלר לחלק
את הציבור הישראלי לשני מחנות גדולים,
מתנגדים :״מאמינים״ ו״שאינם מאמינים.״
ראה כי טוב, וכי כל התגובות למיניהן
אך מגבירות את פירסומו — והגזים. הוא
נסע לאיטליה, ושלח משם לעיתוני ישראל
.תמונת מונטאד, בה ניראה בחברת השחקנית
האיטלקיה סופיה לוח, כדי להוכיח
שאמנם נפגש עימה.
היתד! זו תחילת הקץ של אגדת אורי
גלר בישראל. הבחור, שהיה ממלא שלושה
אולמות עד אפם מקום תוך ערב אחד.
מצא עצמו לפתע כשהוא מופיע כבדרן סוג
ב׳ במועדון־לילה יפואי. מעריציו ומתנגדיו,
כולם כאחד, סברו כי הנה, תמה פרשת
אורי גלר.
אולם, לא איש שאפתני כגלר, שטעם את
טעם ההצלחה, הפירסום והרווחים הקלים,
יוותר עליהם בקלות כה רבה.

תלמיד
הש.ב
^ פני חודשים אחדים יצא לחו״ל,
/ולפני שבועות אחדים עלה לפתע שוב
אל הכותרות. הפעם — בעיתוני העולם
כולו.
בעיקבות הפירסום המחודש, בקנה־מידה
בינלאומי, שב אורי גלר לתפוס מקום גם
בכותרות העיתונים הישראליים. אפריים
קושון, ממעריב, יצא בחרי־אף נגד כל
מתנגדיו של הצעיר, התבטא בחריפות ו־כימעט
שהאשימם בבגידה בעמם• הפרופסור
אמנון רובינשטיין כתב בעיתון הארץ
סידרה בת שלושה מאמרים, בה ניתח את

עולמיתיכול לעשות!״ קח1 תהילה לדפוק. נראה מה אורי גלר עוד

ר אצבעו הקטנה ־ רק מקורביו מנידים את ש

^״,ג ״תחבורה פשוטה ר ד ^יוי ״ הסיתו אותו!

האב, רס״ר יצחק גלד, טוען
כי לבנו יש כוחות טל־שעזרה
לגלד כותנה מגלה את תחבולותיו של גלר בשעה שעבד למענו. אנושיים, אבל ידידיו של גלד הסיתו אותו, לדבריו, להשתמש
נופן סימנים. בין השאר את תרגיל הנהיגה בעיניים קשורות במיטפחת. גס בטריקיס שהיו רחוקים מהפעלת כוחות נסתרים כאלה.

ש שה ז אח
דמותו של אורי גלר, אולם לא קבע לגביו
עמדה ברוחו ..אפילו מידיעת ד,פיקנטית
כי שגריר ישראל בלונדון אשר על גלר,
בעת ביקורו של זד. בשגרירות, לכופף
מזלג, בטענת כי תינו רכושד, של ממשלת־ישראל,
זכתד, לכיסוי נרחב בעיתונים.
,אולם׳ בארץ יושבים היום ידידיו ומקורביו
של אורי, בני מישפחתו, חברותיו,
:אמרגגיו ואחרים שעבדו עימו, ומרביתם
;נכונים להישבע בכל היקר להם, כי גלד
הוא רמאי ונוכל, ואף להדגים במו־ידיהם
את הלהטוטים בהם הוא מתהדר.
מסיפוריהם של קרובים ומקורבים אלה,
מסתבר כי גלר, צמא־הפירסומת, דאג היטב
להזין את אמצעי־התיקשורת בסיפורי־בדיס,
בפרטים אישיים בלתי־נכונים, ובהסברים
מרחיקי־לכת שתפקידם להסביר את מקור
כיש מנותיו המופלאים.
אורי גלד, שנולד לאב שהוד, אחד זד
רס״רים הוותיקים והידועים בצה״ל, רס״ר
(שלושה כוכבים) יצחק גלר, סיפר לכל
המעוניין כי חינו בן למישפחת עובדי־קירקס.
במקום אחר סיפר שנולד בקפריסין.
אולם, האמת הפשוטה היא שהדא יליד-
הארץ, צבר, מצוי.
,אותה נסיעה שלו עם אמו ועם אביו
החורג, לקפריסין ,׳בהיותו בן ,12 היתד,
הפעם הראשונה בה יצא את גבולות הארץ.
יצחק
סבן, אתד מידידיו הקרובים ביותר
שיל יגלר, אשר שימש לו כ״שתול,״ כמי
שהיה יושב בשורה הראשונה באולם בעת
הופעתו י מ פז לו את הרמזים הרמשים,
׳סחט מפיו של אודי את האמת העירומה.
לאחר שתפס אותו במיספר רמאויות, לחץ
אותו אל הקיר ואילצו להודות כי סל ההצגה
איננה אלא תעלול אחד גדול. אולם
אפילו לו טרח אורי לספר גי את התחבולות
למד מסוכני שירות־הביטחון הישראלי, אשר
היו מתאכסנים הבית־המלון של אביו החורג,
בקפריסין.

הצוער

למרות שאביו היה
רם״ ר ידוע בצבא, נזרק
אורי הן מקורס הקצינים, הן מיחידת
הצנחנים בה שירת. כוחותיו של אורי גלר
לא עמדו לו בשני התפקידים האלה.

ספר על
קו ס מי ם

ר הפר לשם־דבר בארצות רבות. בקאריקטורה
ודת האשה לבעלה :״כל וזשעונים התחילו שוב
׳מורות רבות עליו הופיעו בעיתונות האירופית.

ף* עמים רפות טען גלד, בראיונותיו
לעיתונות, כי עוד בהיותו תלמיד
בית־הספר העממי חש בכוחו המופלא לק־מ
א את מחשבות מוריו ותבריו־לכיתה.
׳אולם את ;האמת המוחלטת על תחילת
דרכו מספרת ידידתו הקרובה, חנה שטרנג,
כיום פקידה בחברת טוטורולזז.
״אודי היד. מדריד של אחי הצעיר,
שמשון ,׳בקייטנה. הידידות בין השניים הוד

אורי בחברת ידיד־

תו איריס דווידסקו,

מלכת־המים, עיסה יצא תקופה מסויינות.

הדקר. עוד יותר אחר-כך. לאחי היו תמיד
רעיונות יוצאים מן הכלל, וכשאורי סיפר
לו פעם על ספר שמצא, המספר על קסמים
וקוסמים, החליטו שניהם לעשות עסק ביחד.
״׳אורי
היה אז יבערו בן ,21 והוא חיה
די מדוכא. זה היד, חודשים אחדים אחרי
שהשתחרר מהצבא .׳בצבא זרקו אותו גם
מקורס־קצינים וגם מהצנחנים. הוא נפגע
מאד מהכי׳שלונות שלו בצבא, בעיקר בגלל
שאביו היה רס״ר מפורסם, והוא, שכל
׳חייו גר אצל אמו, שאף להוכיח לאביו
שהוא מצליח.
״אחי שמשון (שימי) חיה יאז רק בן ,14
:אבל אורי האמין בו. אחי גם הביא אותו
אלינו הביתה, וכך הכרתי אותו.״
״כך הכרתי את אורי. היה בו המון
קסם אישי, והוא הוד, בחור יפה. החל
בינינו רומן הגמשך עד עכשיו. כשאורי
נסע לארצוודהברית, תחנתו הראשונה במסע
לכיזבוש העולם, הוא לקח אותי איתו.
אחרי כמד, שבועות הייתי מוכרחה לחזור,
מפני שיש לי עבודה קבועה במוטוחלה,
ולא רציתי להפסיד אותה.
״אורי ושימי תיכננו ביחד כל מיני
טריקים, כשהבסיס להם הוא שאחי יושב
באולם ומשדר לאורי סימנים, שהוסכמו
ביניהם קודם־לכן. הם החלו את הופעו תיהם
המשותפות בהוגי־בית קטנים, בעיקר
במסיבות של סטודנטים. הם היו מקבלים
אז 70־ 40 לירות להופעה. כשנוכחו לדעת
שהקהל מתלהב ויוצא מכליו, החליטו להפוך
את שיתוף־׳הפעולד. ביניהם לתעשייה
של ממש.
״הם פנו אל האמרגן ברוך מתני, בעל
בימת זרקור, ערכו בפניו הופעה, ושיבנעו
אותו, כפי ששוכנעו מאוחר יותר את המדינה
כולה, כי אורי מחונן בכישורים
על־אנושיים. אורי הציג את שימי כאחיו
הצעיר (״יש לי רק בן אחד,״ אמר השבוע
הרס״ר יצחק גלר, אביו של אורי, לכתב
העולם הזה) ,המלווה את אורי לכל הופעה,
ע׳ל־יפי הוראת אימם. לאט־לאט החלד, פסי־

13־ הוא ששה 1אח
(המשך מעמוד )19
פחת אורי גלד מכר, גלים בציבור הישראלי.
לא מעט עזרת לבך גם כתבה
ענקית שהופיעה בעיתון הארץ, ושיבחה
והיללר, אותו. הוא החל להופיע גם שלוש
וארבע פעמים ביום.״

סי מני ם
מו ס כ מי ם
• * תנ אי של גלד ״,מספד אמרגנו
1 / /ן הראשון, ברוך בותיני ,״.היה שאחיו
יקבל תמיד כיסא בשורה הראשונה או השנייה,
ובאמצע. פעם אחת תפסתי את אחיו
.מאותת לו סימנים שונים, והערתי לאורי
.על כך. למחרת באה איתו במקום אחיו
בחורה, אמנם נחמדזה אבל לא מייוחדת,
ולגביה היה לגלד אותן דרישות לקבלת
מושב שהיו לו לגבי אחיו.״
אותה בחורה. היתד. חגה, חברתו הקרובה
של אורי גלד, אחות ״אחיו״ שמשון
שטרנג. מאז הפסה חנה ל״שתולה״ שלו,
ובשעת ההופעות היתר, מעבירה לו את
הסימנים המוסכמים, מבלי שהקהל יבחין
בכך. חנה, שהיא חברתו של אורי עד היום
(״בל יתר הבחורות היפהפיות היו סטיות
שלו,״ היא אומרת ,״אבל הוא חזר אלי
תמיד״) ,טוענת, כי אורי אמנם ניחן בכו חות
על־טבעיים, אבל יש לו גם הרבה
׳טריקים .״אני הייתי עתרת לו בהם בזמן
ההופעה,״ היא מודה•
בינתיים גילה גם הנהג, המלווה של
אורי גלר, כמד, טריקים שלו, ובשיחה
ביניהם ,״במו בין גברים, הוא גילה לי את
האמת. האמת שהכל אצלו בלוף,״ מספר
הנהג .״אורי הוא בחור טוב. ואם הוא
הצליח לשגע את כל העולם, אז הוא גם
בחור מוסשר ביותר. אני מכיר מצויין את

סל הטריקים שלו, ויכול אפילו להופיע
על הבמה במקומו. אבל לאורי יש כישרון
אחד נדיר, שאין לאף בן־אדם אחר שאגי
מכיר. כשמשהו לא מצליח לו, הוא תמיד
מסתדר איכשהו לצאת מזה. הוא יוצא נקי
מכל מצב, ושולט באנשים באופן מוחלט.״
סבן, ידידו של אורי גלד, היה בעצם
האדם היחידי שבפניו הודה אי־פעם כי כל
תחבולותיו מבוססות על בלופים. בפני כל
שאר ידידיו, וגם בפני הוריו, טען תמיד
כי יש בו כוחות על־טבעיים. רק בפני
המקורבים לו ביותר הודה כי כתוספת
לכוחות העל־טבעיים שלו, הוא משתמש
גם בכמה טריקים.

א ת הבלון

•*הצלחה עלתה לאורי לראש, ר
/ /ן ן הוא היה בא אלי בתביעות כספיות
מעל ומעבר לחוזה שלנו,״ מספר ברוך
כותני .״הוא היה בא אלי פעמיים בשבוע
ודורש עוד 200 לירות, עוד 300 לירות
,׳להופעה. לא היה לזד, סוף.״ דרישותיו
אלו שיל אורי גלר הביאו בסופו של דבר
לקרע בין השניים, ואורי מצא לו אמרגן
אחר, מיקי פלד מתיאטרון סולן.
כויתני החליט להתנקם באורי גלד ול נפץ
את האגדה. הוא חיפש ומצא ״קוסם״
רגיל, מאלה המופיעים במסיבות בר־מיצווה,
איתן איילון. המירשם להצלחה
היה זהה, ותוך זמן קצר היתד, הארץ כ־
!מירקחה. נוסף לעובדה שביצע בהצלחה
את כל מיבצעיו ד,פנטסטיים של אורי גלר,
החל איילון גם מוסר לעיתונאים מעשיות
על עצמו, והחל מהווה איום מוחשי על
מעמדו ותדמיתו של גלר•
אז קמו בציבור אנשים, שהתקשו לבלוע

שער ״שסיגל״
״ההצלחה עלתה לו לראש״
את הצפרדע — שני הסופרמנים הבלתי־מנוצחים
— והחליטו לפוצץ את הבלון
.בכל האמצעים העומדים לרשותם. הראשונים
באלה היו ארבעה בחורים צעירים,
עובדי המחשב האלקטרוני בירושלים, דני
זהב, יצחק זיסקינד, יוסף אלון ואלכס אשד.
;ארבעה אלה היו מגיעים לכל הופעה
של גלר, מביאים עימם מישקפות טלסקד
פיות ועוקבים בקפדניות אחר כל תרגיל
שלו. לאחר שגילו את הטריקים, אחד-
אחד, היו מפריעים לו בקריאות־ביניים
קולניות.
באותה תקופה החליט אביטל מוסינזון,
מפיק התוכנית בומרנג ז״ל בטלוויזיה, לערוך
תוכנית עם אורי גלד, בהשתתפות
קהל. הרביעייה הירושלמית הצליחה להסתנן
לתוך הקהל. שעיר, שגלר אמור היה
לבצע את תרגיל ה״ניחוש״ שלו (ניחוש

> 11 ורי7ן ים של א 1רי גלו
רשימת הטריקים, אותם ביצע אורי גלר בארץ וגחו״ל,
והסברים כיצד הוא מבצע אותם, כפי שסופר לכתב ,/העולם
הזה״ על״ידי אמרגניו ברוך כותני ודני פלץ, על־ידי חברתו
ומי ששימשה כ״שתולה״ שלו ברבות מהופעותיו, חנה שטרנג,
וידידו ששימש ״שתול״ שלו בהופעותיו בארץ, יצחק סבן:
י• קריאת מיספרים על לוח: גלר מבקש ממישהו
מהקהל לעלות לבמה ולרשום -מיספר על לוח שחור, בעת שגלר
אינו מתבונן בלוח. לאתר שהקהל מתבונן במיספר, מוחק אותו
המתנדב מהלוח, ורק אז מסיר גלר ׳מיטפחת שחורה מעיניו
ורושם אותו מיספר בדיוק.
לגלד היו כמד, שיטות לכך, שהשכיחה בהן היתד, להשתמש
ב״שתול״ .הצופן אותו המציא גלר ולימד את שתוליו, היה:
נגיעה בעין שמאל פירושה סיפרה !1נגיעה בעין ימין —
:2גירוד האף — ;3ליקוק השפתיים — ;4מחיטת אוזן
שמאל — ;5מחיטת אוזן ימין — !6החלקה על השיער — !7
משיכה בסנטר — ;8השענת הסנטר על כף־היד כשהמרפק
נשען על רגל שמאל — ;9בשיהמרפק נשען על רגל ימין — :0
שיטת אחרת היתד, הצצה מבעד למיטפחת השחורה, בנצלו
לישם בך את חוטמו האוד בדי להתבונן בלוח מבלי שיבחינו.
* נהיגה בעייגיים עצומות: גלד היד,
המיטפחת באופן מייוחד, שהיה מאפשר לו לראות
הוא היה מתחיל לקפל את המטפחת מקצה אחד
המרכז. כשהיה מגיע למרכז היה מפסיק, ומתחיל
מהדש הנגדי, תמיד נותר סדק בלתי־מקופל, דרכו

מקפל את
את הכביש.
שלה, כלפי
את הקיפול
היה מציץ.

!• ה זז ת !מחוגי השעון: לכך היו לגלד שתי שיטות.
האחת: זיריזות-ידיים פשוטה. הוא היה פותח וסוגר את כפתור
המחוגים במהירות, תוך הפיכת השעון בכף־יד המתנדב.
פטנט אחר הונו מגנט מייוחד, אותו קנה גלראצל שען
תל־אביבי בסכום של 250ל״י. מגנט זד, היה טמון בחפת
שרוולו, ,והיה מסיט את מחוגי שעונו של הקורבן.
#עי קו ם או ש כי רתטבעות: גלד היה פונה אל
הקהל ומבקש להניח טבעות על כיסא, תוך אזהרה לבעלות
הטבעות היקרות, שלא תיתנה טבעותיהן, כיוון שהן עלולות
להישבר. כ־ 20 נערות היו ממהרות בדרך־כלל אל הבמה, ומניחות
את טבעותיהן הזולות על הכיסא. גלד היה מבקש ממתנד־בת
לבחור טבעת, ולהחזיק בה בידה. הוא היה מורה למתנדבת
לקפוץ את אגרופה. כאשר היתד, פותחת את האגרוף היה גלר
צועק ״זהו״ ,חוטף מיידה את הטבעית במהירות ורץ לעבר
הקהל, להראות את הטבעת השבורה. הנערה לא היתד, מספיקה
להתבונן בטבעת לפני שגלד חטף אותה, ועד שהגיע אל הקהל
היה מצליח, בעזרת הכוח הרב הטמון באצבעותיו, לעקמה או
אפילו לשברה. גלר ידע, כפי שייודע כל מוכר או יצרן טבעות,
היכן מקום־התורפה של הטבעת.
• ספונת היאמוג: בשם זה היה קורא גלד לתרגיל הבא:
הוא הוד, מליט פניו ומבקש מאדם אחד באולם לקום ממקומו,
ולשוב ולהתיישב לאחר שהקהל יראה אותו. רק אז היה יורד
גלד אל האולם, מסתובב בין האנשים, מרחרח ביניהם ומצביע
על האדם הנכון. גם בתרגיל זה היה גלר משתמש בשתול אשר
היה מכות אותו, בעזרת צופן מוסכם, לעבר האיש הנכון.

* שבירת שרשרות: גלר היה מבקש שרשרת, והיה
מנתק אותה. אולם, בתרגיל זה לא היה מצליח תמיד. גלר
למד שיטה לנתק שרשרות במהירות, שיטה המוכרת לכל מי
שעוסק באריזה והחותך כך חוטים עבים.
ציור עצם כלשהו: גלר היה מסוגל לצייר עצם
שהוצג בפניו, לאחר שהתבונן בו שניות ספורות. הוא היה
מצייר את העצם, בדיוק מירבי, ואם היו מניחים את העצם
על הציור שלו, התברר יתמיד כי הדיוק הוא מכסימלי. גלד
עשה זאת באמצעות תכונת הזיכרון הצילומי שפייתח לעצמו
לאתר חודשים רבים של אימונים, ובעזרת ספר אנגלי, המצוי
בחנויות קוסמים בלונדון, אותו קיבל במתנה.
• העלאת חומו של מתנדב: גלר היה מזמין אל
הבמה. מתנדב, ובדדך־כלל היה בוחר במתנדבת בלונדית בעלת
שיער ארוך, אשר תמשוך את תשומת־לב הקהיל ממינו אליה.
הוא היה נותן לה חתיכת מתכת, או נייר מגולגל של קופסת
סיגריות, ומבקש ממנה לאגרף את כף ידה .״נכון שחם לך?
נכון שחם?״ ואמנם, הנערה היתד, מרגישה בחום הקורן מידו של
גלר המרוחק מאגרופה, עד שלא יכולה היתד, יותר לשאת
את החום וזרקה את החפץ שבידה. הקהל לא שם לב לכך
שקודם-לכן הכנים את ידו לכיסו, שם היה לו בקבוק עם
תמיסת־כספית מיוחדת, בה משתמשים הקוסמים. כאשר מרח
במהירות את התמיסה על החפץ, לפני שנתן איותו בידי הנערה,
החל החומר עובד על המתכת ומחמם אותה.
#זיהוי חפצים אצל אנשים: בדרד־פלל היה גלר
מציץ בקהל, לפני ההופעה ובוחר אנשים אשר הוציאו חפצים
מכליהם ואחר־כך החזירו אותם. לאחר שנתפס על־ידי אמרגנו
בהצצה, נעלב ודרש כי המסך יהיה פתוח לפני ההופעה, כך
שאי-אפשר לתפוס אותו מציץ דרכו. אז פיתח לו שיטה:
הוא יהיה שולח את ד,״שתול״ שלו אל הקופות כדי לבחור שם
׳קורבנות אשר בעמדם בתור הקו מוציאים חפצים מתיקייהם,
או שד,״שתול״ היה בוחן את הארנק שעה שהיו שולפים ממנו
כסף לקנות. את הכרטיס. אחר־כך היד, השתול מתבונן בציון
השורה ;והכסא בכרטיס אותו קנה הקורבן.
• שכירת או עיקום מזלגות ומפתחות: גלד היה
מנצל, בעת שיכול היה, את הכוח הרב שבידיו כדי לעקם את
המפתח או המזלג לפני שהגישו לבדיקה. כאשר העצם ניתן לו
במקום עצמו, מבלי שניתן לו לטפל בו קודם־לכן, השתמש
בתמיסה מיוחדת, בה מרח את אצבעותיו, כאשר הכניסן לכיסו.
לאחר אחת מהופעותיו בנהריה, הזמין גלר את מלוויו לארו־חת־ערב
במסעדת פינגווין. כשהגישו לו את החשבון, אמר גלד,
שהיה ידוע כקמצן כרוני, למלצר :״אם אני אכופף את המזלג
הזה בלי לגעת ביו, אתה ממיתר לי על הכסף?״ המלצר הסכים,
וגלר, שהתמיסה כבר היתד, בידו, כופף את המזלג. כיוון
שהדבר לא קירה על במה גדולה ,׳וידידיו ישבו קרוב אליו,
הבחינו כולם בריח משונה שעלה מהמזלג המכופף.
י• דקידת פיכה: גלר היה מבקש ממישהו מהקהל
לאחוז בסיכה, ואחר כך הסתבר כי אותו אדם פצע את עצמו
בסיכה, עד זוב דם, מבלי להרגיש בכך. כאן היה מפעיל גליד
את כישרונו ההיפנוטי, המהופנט היד, לוחץ את הסיבה בחוזקה
אל בשרו, מבלי להרגיש בכך.

מיספר הכיתוב על לוח, טבלי לראותו),
דרשו הארבעה בקול רם כי התרגיל ייערך
בחושך, עלומינית שאיש מן הקהל לא יוכל
לסמן לגלר את המיסיפר בסימן מוסכם.
אורי גלד סירב. התוכנית פוצצה, לא
שודרה.
אולם, המהלומה הגדולה ביותר נפלה
על אורי מיידי הפרופסור יצחק
קליזון מאוניברסיטת תל־אביב. קלזון, ש הוא
פרופסור לפיסיקה, היינו גם קוסם-
חובב, בעל סיפרייה עצומה בנושא זה,
והמקובל על ידידיו כאדם המשעשע את
ידידיו לעיתים מזומנות בטריקים ובקס מים.
הפרופסור נכח בהופעה של גלר,
וזיהה את מרבית התחבולות. הוא התרתח.
״הרגיז אותי רק שמרמים את הקהל,״ אמר
לאחר־מכן .״אם גלר היה טוען שהוא סתם
קוסם, לא היה איכפת לי, מפני שאז הוא
היה נחשב לקוסם טוב. אבל לטעון שיש
בו כוחות עליונים — זאת רמאות, שעלולה
לגרום נזק רב.״
קלזון הזמין את אמרגנו של אורי, מיקי
פלד, אל ביתו, ושם הציג בפניו אותם קסמים
בדיוק. פלד, שאף הוא היה ממאמיניו
המושבעים של גלר, נדהם ונחרד. אולם,
הוא סירב להתכחש לו. מטעמים עיסקיים
מובהקים.
בשלב מסויים החל איתן איילון ,״כפילו״
של אורי גלר, לחוש כי הקרקע מתחילה
לבעור מתחת לרגליים. אז שינה את נימת־דבריו,
ובמסיפת־עיתונאים שכינס, הצהיר:
״עשיתי כל זאת כדי להוקיע את אורי
גלר כרמאי.״ באותה הזדמנות גילה, כי
כל מעשיו שלו, ואלד, של גלד, אינם אלא
טריקים פשוטים או מסובכים, אשר את
שכמותם ניתן ללמוד מתוך כל ספר־הדר־כה
לקוסמים.

נביא-
שקר

* ני פלץ, אמרגן שעבד באותה תקופה
1בתיאטרון סולן, וליווה את אורי גלר
לרבות מהופעותיו, מספר :״עד שהתפוצצה
הפרשה, אחרי עניין סופיה לורן, הצליח
אורי להרוויח למעלה מרבע מיליון לירות,
ולקנות לו מכונית פיג׳ו 404 חדשה, ודירת
פנטהאוז בבית חדש ברחוב ישעיהו, בצפון
תל־אביב.
״אנחנו, מציתו, ידענו שהכל שקרים.
היו לנו גם הוכחות לזה. אנחנו גם עזרנו
לו בכך. כשגאצר מת, למשל, אורי היה
בעיצומה של הופעה כשהודיעו על זה ברדיו.
הקהל, כמובן, לא ידע דבר. אנחנו
לחשנו את זה לאורי מאחורי הקלעים, והוא
ניצל זאת מייד, בדרך התיאטרלית המייוח־דת
שלו. הוא עשה עצמו מתעלף, ושאל
אם יש רופא בקהל. רופא מתנדב עלה על
הבמה, ואורי ביקש ממנו לבדוק לו את
הדופק. וכל זה, בפני מאות אנשים. אורי
אמר לו, :אני מרגיש רע. רע מאד. אני
מרגיש רע, מפני שאני מרגיש שנאצר מת
עכשיו.׳ מובן שמייד אחרי ההופעה נודע
לקהל על מותו של נאצר, ואלף אנשים
נוספים השתכנעו שאורי גלר הוא נביא.״
מוסיף פלץ ומסביר :״לגלר יש כמה
יתרונות מיוחדים, שעוזרים לו לרמות את
הקהל. יש לו כוח עצום בידיים. יש לו
עיני נץ. הוא רואה דברים מרחוק ומהצדדים,
דברים שאדם לא־מאומן לא יבחין בהם.
הוא גם יודע לצייר עצמים, בגודל המקורי
שלהם, לאחר שהעיף בהם מבט
חטוף בילבד. אבל דבר כזה אפשר ללמוד
בקלות.״ גם הוא היה ״עוזר״ לאורי בהופעותיו,
כשה״שתול״ התורן לא יכול היה
להגיע.
גם לחברתו של אורי, חנה, יש מה לומר
על כך .״אורי היה מתאמן עם אחי שעות
ארוכות, גם אחרי שהיה כבר מפורסם.
הם היו עושים תרגילים של ציור חפצים,
לאחר שהתבוננו בהם רגע. גם אחי יודע
לצייר אותם דברים בדיוק.״
יצחק סבן מוכן לבצע בעצמו את כל הטריקים
של גלר, ומגיב בחיוך רחב, יודע-
כל, על דיווחיהם של מדעני העולם. בעת
שיחתו עם כתב העולם הזה הצליח סבן להזיז
את מחוגי־שעונו של הכתיב, ללא
מגע יד, ולאחר־מכן הסביר :״זה עניין של
זריזות ידיים. כשהפכתי לך את השעון
בכף־היד, הצלחתי להזיז במהירות את ה מחוגים.״
את התחבולה הזו, המשגעת כרגע
את אירופה, למד סבן מגלר.

כו חו ת עליונים ורי גלר מצהיר גם כי ניחן בכושר
בלתי־מעורער לקרוא מחשבות. אולם,
למרות הפצרותיהם של חברי אגודת ה-
(המשך בעמוד )24

במדינה
מיפלגזת
ה 1נרווו שלהש 1דמידו
״מרבה גכסים; מרגה דאגה;״
אמרה שולמית אדוגי
?מחרת הבחירות — ו?א
ידעה מה אמרה...
מי שנקלע באקראי לקולנוע תכלת
הקטן, בצפון תל־אביב, יכול היה לחשוב,
בטעות, שנזדמן לכנס שערתי של מיפלגה
שיגרתית.
200 הפעילים, שמילאו את האולם, התווכחו
איש עם רעהו בלהט, שהגיע לא
פעם להאשמות חמורות. האשמות אלה נראו
כאילו נלקחו מן המילון של אותן
מיפלגות, אשר התנועה לזכויות האזרח
קמה למגרן. אולם הכנס בתכלת היד,
דווקא של אותה תנועה.
כלי מוסדות. למעשה היתד, ההתנגשות
בלתי־נמנעת.
.כי התנועה, שקמה בחיפזון יערב הבחירות.
כוללת מגמות שונות -מאוד. כא־שר
נחלה התנועה ניצחון בלתי־צפוי לגמרי
ביום־הבחירות, היו הניגודים בין מגמות
אלה מוכרחים להחמיר.
בצד אחד עומדת שולמית אלוני, הסבורה
במידה רבה של צדק שהניצחון בא
כולו תודות לה אישית, וכי כל הנבחרים
והפעילים האחרים זכו כאילו מן ההפקר.
לשולמית אין כל חשק לקבל על עצמה
עול של מישמעת מוסדית, להרכיב מוסדות
שיכריעו בהצבעות של רוב. היא רוצה
לנהל את העניינים בעצמה, להשאיר לעצמה
את כל האופציות פתוחות — החל
משיבה למיפלגת־ה,עבודה, בנסיבות מסויי-
מות, ובלה בהצטרפות לגושים אחרים.
לכן רוצה •שולמית להחזיק בידה את
מכשירי־הכוח של התנועה — הנהגתה,
מ״שרזזה, משאביה הכספיים הגדולים * והמנהיגות
של סיעתה בכנסת.
״ מי טבה מול מי טבה .״ חלק ניכר
מפעילי התנועה מתנגדים לקו זה בתוקף,
עד נדי ההאשמה ששולמית אלוני ״מקימה
לעצמה מיטבח הדומה למיטבח של
גולדה מאיר.״
בכרוז !משוכפל, אותו מסרו מראש לשולמית
אלוני, פירטו פעילים אלה את
טענותיהם. הן היו בעלי־מישקל, גם בגלל
שמות החותמים על הכרוז, שבללו בין
השאר את הפרופסור שמואל קניאל, שהצטיין
במאבק נגד חוק בדר—עופר ! רות
רזניק, מנהיגת התנועה לשיחרור האשה,
שנציגתה בכנסת היא מרשה פרידמן ; ועשרה
פעילים אחרים.
טענו התריסר בכרוז: הכרעות חשובות
נתקבלו על־ידי שולמית אלוני, מבלי שהדבר
הובא לדיון דמוקראטי כלשהו בתנועה.
למשל :
<• כניסה למשא־ומתן קואליציוני, בניגוד
לכל מה שדובר ערב הבחירות, ולאחר-
מכן — פרישה ממשא־ומתן זה.
• כניסה למו״מ עם ל״ע !על הקמת גוש.
• ההצבעה התמוהה בעד ישראל ישעיהו
לתפקיד יו״ר הכנסת, שהתפרשה ככניעה
למימסד.
!• הימנעות מההצבעה על התקציב הנוסף
והעלאת־ד,מחירים העזיומה, בשעה ש אפילו
לובה אליאב ויצחק בן־אהרון הצביעו
נגד.
בעל־פה הוסיפו טענות נוספות. למשל :
אלוני הכריזה בעיתונות כי הח״ב השני
והשלישית. של הסיעה, בועז מואב ומרשה
פרידמן, יתפטרו כעבור שנתיים כדי לפנות
את מקומם לבאים אחריהם, וביניהם גיסה
של שולמית, רם דון. שום מוסד לא החליט
על כף, והשניים לא הודיעו שהם מסכימים
לתוכנית.
״ אםא ני ש ק רני ת כאשר נפתח
הכנס, היתד, האווירה חמורה. אלוני יידעה
שהמורדים מתכוונים להצבעה־דרישה ל-
(המשך בעמוד )25
ממימון־הבחירות הממלכתי נותרו לרשימה
400 אלף ל״י נטו, אחרי ניכוי הוצאות
מערכת־הבחירות שלה. נוסף על כך תקבל
הסיעה כ־ 300 אלף ל״י לשנה ממימוך
המיפלגות הממלכתי, בשיעורים הנוכחיים.

הכפר
מ תפר ק
ב מ עגל החקירה (צפון, תל-
אביב, צרפת) — כאשר דובר על
האפשרות להציג סרט זה בפס-
טיבל האחרון בקאן, צויין כי אחד מחסרונותיו הוא אורכו:
אז נאמר שהוא נמשך כשעתיים וארבעים דקות.
בינתיים הגיע הסרט לארץ ובעיותיו נפתרו חלקית: כאן
הוא נמשך רק כ״ 100 דקות.
אלא שתוך כדי תהליך קיצוצו איבד הסרט, העושה
רושם מעניין וראוי בהחלט לשבח׳ הרבה מן העומק
שאפשר היה לצפות ממנו. לעומת זאת, התקשט בכל
מיני אבסורדים כמו, למשל: כשאדם נכנס לתוך בית-
המישפט ומוצא את עצמו במיסדרונותיו של מלון רגיל
בהחלט.
הסרט עצמו עוסק ברצח מיסתורי של נערה, על אם
הדרך, ליד כפר הררי מרוחק, ובחקירה שבאה בעיקבות
הרצח. זה צריך לשמש עילה לעימות בין שני אנשים
יוצאי-דופן: שופט־חוקר מן העיר ובעלת חווה מקומית,
שאופייה החזק שולט בכל בני מישפחתה.
המעניין בסרט הוא לאוו דווקא מה שנאמר, אלא התגובות
שקולט הבמאי מפני הנוכחים, תגובות ערוכות
בקצב ובאומנות רבה, היוצרים מתח פנימי, ומציירות
את אופי הדמויות טוב יותר מכל דיאלוג מדובר.

סיניורה ודלון: הרוצחים הם עירוניים
אם נוסיף לכך אוסף שחקנים מוכשרים, ובראשם סימון
סניורה (בעלת החווה) ואלן דלון (השופט החוקר),
צילומי חורף הררי ואווירה כפרית דחוסה של סאשה
ויארני (צלמו של אלן רנה) ואת המוסיקה של ראן מישל
ז׳אר, הרי זה סרט כדאי בהחלט לראות. ומי יודע, יתכן
שבשלמותו, היה זה אפילו סרט חשוב מאוד.
שליחות נון ה מ ערב
קי ד ב לו (פריז, תל-אביב, אר-
צות-הברית) — מערבון סמלי זה
מצייר את המוסר והבעיות החברתיות
של העולם במושגים ובתפאורות של המערב הפרוע.
או לפחות כך הוא מתיימר לעשות
מה שיוצא מן העניין הוא שאוסף סמלים מדקלמים
בזה אחר זה את נאומיהם על הבד, ולעזאזל הדרמה.
כלומר: קיד בלו הוא הנער התועה, השודד הלא-
יוצלח, זה שבשולי החברה, המחליט, יום בהיר אחד,
לחזור למוטב. לשם כך הוא קובר את עצמו בעיירה בשם
דיים בוקס (תיבת הפרוטות — סמל העולם הקאפיט-
ליסטי) ופוגש שם את כל התופעות המעוררות־מחאה של
ימינו: שריף קשוח היורד לחייו, מעסיקים נצלנים שפיהם
מפזר מרגניות לאומיות והפרוטה קמוצה באגרופם
; צדקנים שנפשם מתועבת, אינטלקטואלים שהם קצת
הומוסקסואלים, קצת רכרוכיים, וחסרי חוט־שדרה ; נשים
הגונות שהן נפקניות ; ולעומת זאת, יצאנית עם חוכמת־חיים,
וכומר פסיכדלי הבולע גלולות אופיום בשעת הדרשה,
ובונה כלי״טיס שיפליג אל-על, אל המרחבים הכחולים.

שאינו מוכן להיכנס לתוך כל הפרשנות הסמלית
של הדמויות הללו, ולהבין שבעצם כל הסרט הזה אינו
אלא הטפה מוסרית נפוחה נגד החברה המסרבת לקבל
לתוכה חוזרים־בתשובה, חברה קשוחה, אדישה, גזענית

דנים הופר: תנו לכומר אופיום
וצבועה, מפסיד. כי כל מה שיש בתוך הסרט, אינו בא
אלא על מנת לשרת את התיאוריות הללו והסיפור נעצר
בכל פעם שיש צורך בכרזה חדשה. ואפילו נוכחותם הסימפטית
של דניס הופר (האדם הרודף אחרי גורלו, בתפקיד
קיד בלו) פיטר בויל (הכומר) ,בן ג׳ונסון (השריף)
או ג׳ניס רול (היצאנית) אינה מכניסה בהם חיים.

המאהב
ה מג מג ם
בנצות (סטודיו, תל־אביב, אר-
צות־הברית) — יש אולי מי שחושב
שוודי אלן הוא העילוי החדש
של עולם הקומדיה הקולנועית, אבל דבר אחד אינו
מוטל בספק: רעיון באורך של למעלה משתי דקות,
קשה לו מאוד לפתח. לכן, כל עוד עומד לו עברו כקומיקאי
בימתי, השולף בדיחות בקצב של מקלע, הוא יכול
להבריק ולהפתיע, ויש לו הצחקות בהחלט לא־מבוטלות.
אבל כשהמדובר בסרט עלילתי באורך מלא, נגמרת הנשימה
באמצע הדרך.
הפעם זו צריכה להיות פארודיה על רפובליקת בננות
דרוס-אמריקאית, בתוספת הרגילה של מבוכה גברית, מע-
שי־עגבים מגומגמים וחיצים מופנים אל מערכת המישפט
האמריקאית, אל ה״ידישע מאמע״ ,אל המוחאים הפוליטיים
המקצועיים, ועוד כהנה וכהנה. לעתים יכול אלן
להיות מצחיק מאוד. למשל, כשהוא מתחיל את הסרט
בשידור טלוויזיוני חי של רצח נשיא דרום־אמריקאי (עם
שדרני טלוויזיה אמיתיים המתייחסים לעניין כאל תחרות
ספורטיבית. לעתים, הוא מצחיק פחות, למשל כשהוא
נועל את הסרט עם אותם שדרנים המעבירים באותה
הצורה את ליל-הכלולות של גיבור הסרט.
סיפור של ממש, כדי לתלות עליו את הבדיחות, קשה
למצוא כאן, ואשר להומור הוויזואלי של אלן, אם יטלו
ממנו את מה שהוא חייב לצ׳פלין( ,מכונת ההתעמלות

וודי אלן: אין אוהבים יפים
בסרט זה היא תוצאה ישירה של זמנים מודרניים) ולג׳רי
לואיס (בכל מה שנוגע לחוסר קואורדינציה בתנועות) לא
יישאר ממנו הרבה. ואפילו ההומור למבינים בקולנוע,
כמו עגלה מתגלגלת על מדרגות נוסח פוטיומקין וצלב
אדום שמושך אחריו תהלוכת כמרים, כמו בזמנים מודרניים,
אינו משנה את עצם העובדה כי המדובר כאן בסך
הכל בבדחן מוכשר שזקוק לרסן ולמסגרת.

אופנאי לורנס יוצר שמלה על המסלול —
סכסי, עדין וזשברירי
במדינה יחסי ח 1ץ
׳ שרא דיו חבח 1״ל
השוררת הישראלית
ם הוגג־קוגג
תשוחרר ותנורש לארץ
•רשת המאסר בן חמש השנים אותו
קיבלה שודדת היהלומים הישראלית בהונג־קונג
(העולם הזרז )1902 עומדת להסתיים
בעוד חודשים מיסטר, עם שיהרורה המוקדם
של גיתית זהבי מכלא הנשים של
חונג-קונג. שילטונות הוטדקונג עומדים להעניק
לגיתית חנינה, בעיקבות התערבות
מישרד־החוץ הישראלי, אשר סיפק לשיל-
טונות חומר על הפרשה, אשר לא היה
ידוע בעת מישפטה של גיתית.
מישרד־החוץ הצליח לשכנע את שילטו־נות
המישטרה בהונג־קונג כי לגיתית היו
שני שותפים, ישראלים אחרים, אשר אילצו
אותה לערוך את השוד, ואילו הם עצמם
הצליחו להסתלק מהונג־קונג מיד עם כיש לון
השוד.
הוריה של גיתית, העומדים עלמה בקשר
מאז נעצרה, סיפרו שהיא הסבירה לקונסול
הישראלי בהונג־קזנג כי פחדה לגלות את
זהות שותפיה בבית־המשפט, משום שהשניים
איימו עליה שאם תסגיר אותם,
יתנכלו לה לאחר שתשוחרר.
היצאנית המדומה. העונש החריף,
שהוטל על גיתית בהונג־יקונג, גבע בין

גיתית זהבי׳
יזיחרור בקרוב

היתר מהתדשמותם השלילית של השופטים
מגיתית, אשר הציגה עצמה בבית־המשפט
כיצאנית. היא עשתה זאת על־׳מנת להצדיק
ספומי־כסף גדולים שהיו מופקדים על שמה
בחשבון אחד הבנקים בהונג־קוגג, עליו
שמה מישטרת הונג־קונג את ידה.
מאוחר יותר התברר כי גיתית לא עסקה
כלל בזנות בהונג־קונג, אלא בהברחות,
יחד עם ידידה פורוצי. גיתית, שלא רצתה
להסגיר את ידידה, הממשיך לסחור עם
הונג־קונג, סיפרה את סיפור היצאנית, מתוך
תיקווה שהעונש שיוטל עליה יהיר,
קטן.
רק אחרי שקיבלה עונש של חמש שנות
מאסר, נשברה גיתית, הזעיקה לעזרתה את
הקונסול הישראלי בהונג־קונג, לו סיפרה
את כל האמת.
נראה, כי בעיקבות בקשת מישרד־החוץ
הישראלי, עומדת גיתית להשתחרר בעוד
חודשים מיספר, ויש מידידיה המקווים כי
תוך חודשיים בלבד, ולהיות מגורשת מ־הונג־קונג.

אופנה

מאיננן־יהן דה חוגא אומנה
הוא לקח יריעת כד,
ולעיני הצופיס עיצב
ממנה שימלחרערב
לא בכל תצוגת־אופנה זוכה הקהל לראות
את המתכנן עולה על המסלול בכבודו־
.ובעצמו, ומעצב את דגמיו היישר על גופיך,ן
הכימעט־עירומים של הדוגמניות.
לא לעיתים מזומנות זוכים רופאי תל־אביב
ונשותיהם להתכנס יחדיו באירוע
שאיננו בעל אופי רפואי, בו ניתנת להם
ההזדמנות לבדוק את !האנטומיה של גוף
תאשר, בנסיבות זוהרות כל־כך, ובפומבי.
על המסלול עמד לורנם (זיו) איש־יהודה,
מתבנן־האופנר, והתכשיטן, שחזר
לישראל כשלושה שבועות לפני מילחמת
יום־הכיפורים (העולם הזה ,)1895 לאחר
מסעיר,צלחה בן למעלה משנתיים בארד,״ב.
לורנס ניגש אל הדוגמנית, העטופה בביקיני
זעיר, פרי ידיו, ותוך דקות אחדות,
בתנועות זריזות, עיצב על גופה שימלת־ערב
קלאסית, חגיגית•
היה זה במוצאי-שבת האחרון, בתצוגת־האופנה
של אגודת ידידי בתי־החוליס,
אשר נערכה במלון פלאזה בתל־אביב, ופתחה
באזאר בן שלושה ימים. הכנסותיו
של באזאר זה, שהמוצרים הנמכרים בו
נתרמו על־ידי גופים שונים בארץ ובחו׳ל,
תהיינה קודש לרכיושת ציוד רפואי לבית־החולים
איכילוב.
ההזמנה להציג את דגמיו ולנהל את התצוגה
על כל פרטיה, כולל קישוט האולם
והדוגמניות, היתד, ההזדמנות לה ציפה
לורנס .״שילבתי את הנעים עם המועיל,״
הוא אומר ,״ואני מאושר מאוד. בעצם,
ההיענות הגדולה של הרופאים ואנשי-
ההברה הישראליים שהיו שם, הדהימה
אותי. היא עלתה על כל הציפיות,״
הנשיות חוזרת .״בכלל, אופנה זה

— הדוגמנית צועדת כיצירה החדשה
לא גברי ונוקשה
עניין די חדש אצלי. עד שהתחלתי לעסוק
בזה, עשיתי סבר כל מה שאפשר לעשות
בתחום האמנות.
״עכשיו שמתי לי למטרד. להחזיר לאשר,
את הדמות הנשית שלה. כשאני רואה את
הג׳ינס 24 שעות ביממה, את הבדים ה־
!נוקשים והסברים, את החליפות הגבריות
על גמרות נשיות דקות, זד, מרתיח אותי.
אני גם לא תופס את עניין היוניסכס. מד,
זח, תחרות של הנשים עם הגברים מי יותר
גבר? הרי גם בין החיות יש הבדלים
ברורים בין זכרים לנקבות• זד״ו חוק־הטבע.
הניסיונות של האופנה כיום, לחפר
את חוקי־הטבע, מוכרחים להיבשל.
״לכן,״ מרצה לורנס את האני־מאמין
שלו ,״יש לי עכשיו רק מטרה אחת: להחזיר
לאשר, את הרכות והנשיות שלה,
את תדמיתה כיצור טפסי, עדין ושברירי.
להתאים לכל אחת את הבגד המתאים לה,
אבל באריגים רכים וגולשים, בדגמים
שהם גם חשופים וגם שומרים על נופך
של מיסתורין. מוכרחים לשים קץ לאופגד,
הגברית, שמנסה לטשטש את ההבדלים בין
המינים.
״הנה, גם באמריקה ובפאריס התחילו
עכשיו לחזור אל האופנה של שנות העשרים
והשלושים, בדיוק מאותה סיבה.
בסדר, אפטר ללכת במכנסיים, אבל שיהיו
רכים ומחמיאים, שיבליטו את הקימורים
במקומות הנכונים, שלא ייראו כמו שקים
או כמו צינורות־מתכת. חליפות־מכנסיים?
בסדר. אבל מקטיפה, ממשי, בכל הצבעים
שבעולם. כשביל העניין הזה אני מוכן להיכנס
עם הראש בקיר, רק שאצליח!
ישראל כמקום ראשון .״ואני רוצה
לעשות עוד דבר, חשוב מאוד,״ הוא
מצהיר באמונה שלמה .״אני מאמין ש ישראל
מסוגלת בהחלט לתפוס מקום ראשון
או שני בתחום האופנה בעולם. איפה כתוב
שפאריס מכתיבה את האופנה? בתג״ך?
אדרבא, שכל העולם יחכה לאופנה שלנו!
שכולם יבואו לקנות כאן. לא צריך בשביל
זה השקעה גדולה, רק מתכננים כעלי יוז־מד,
ומעוף, ואז העולם יילד בעיקבותיגו.
״הרי בישראל עושים כבר הכל היום.
טווים את החוטים, צובעים אותם, אורגים

את הבדים — ולמה שלא יסגרו את המעגל?
הרי מאותו בד עצמו אפשר לתפור
גם סמרטוט וגם בגד של אופנה עילית.
״ווש לי הרגשה שזה עוד יקרר .,מתקיימים
כבר מגעים עם המיפעלים הגדו לים
במטרה להחדיר רוח חדשה באופנה
הישדאלית, והנכונות לשתף פעולה גדלה
והולכת. אני באמת מקווה ומאמין שד,סנו נית
הזאת תביא את האביב.״

תל־אביב
מ׳ ראהאח הדא?
הם גועדו 7מגוע
תאונות ולהציל חיים -
וחסכו קישוט ביתי
הרעיון היד, מבורך — גם אם נעשה
לצורכי בחירות: ערב הבחירות, התקינה
מחלקת התנועה של עיריית תל־אביב
מראות קמורות בקרנות של מספר רחובות
בעיר, במטרה להרחיב את שדה הראייה
של הנהגים.
תוך ימים מעטים נעלמה המראה הראשונה.
אחריה, נעלמו אחרות. מסתבר שהמראות
הגדולות, בעלות הצורה הדקורטיבית,
מצאו מקלט במספר בתים תל-
אביביים, שבעליהם מחבבים אביזרים מיוחדים.
ומד, יכול להיות מיוחד יותר ממראה
קמורה ענקית, העולה כאלף לירות?
חוליגנים. מה עושים לנוכח מכת הגניבות?
שום דבר, מסתבר.
לדעת יוסף גולן, דובר עיריית תל-אביב,
אין התופעה חמורה במיוחד :״בסך־הכל
מעשי חוליגנים,״ ואין מה לעשות בנושא,
לדעתו.
לסגן־ניצב עמום אריכא, דובר משטרת
מחוז תל־אביב — הגוף שיעץ ליעיריה להתקין
את המראות — לא היד, ידוע כלל על
גניבת המראות: העירייה אף לא הגישה
תלונה על הגניבות.
בינתיים, באותן צמתות שבהן הוחלט כי
המראות הן כורח בטיחותי׳ ושד,מראות
נגנבו מהן — לא הותקנו חדשות.
אחרי הבל, הבחירות כבר נסתיימו.
הווו ל ח

הז ה

ז ח10

זאב ינת חושו את תמחור שראתו תמחור: מגינת הגניבות בצה״ל
שלא נמצא להן שימוש, מתוך ערימות
המזון שצמחו לייד המוצב. אולם לאחר
מכן, כאשר תופעה זו הפכה לתופעת-
קבע, ובייחוד לאחר ההתייקרויות האח רונות,
החלו להיעלם גם מיצרכי־־מזון ש היה
להם ביקוש רב אצל החיילים.

השלל
י ל יזיפץ השתגעתם 1״ נדהם נהג
2 4האוטובוס, שחנה בתחנה להסעת
חיילים בפאיד .״התרגלתי לראות אותכם
סוחבים ברווזים, אבל מה פיתאום עיזים?״
״בעיר אפשר להרוויח עליהן יותר מאשר
על קלצ׳ניקוב,״ השיב אחד החיילים.
מיתה זו הפעם הראשונה שבה נתקלתי,
במשך חודשי שרותי הארוכים בגדה המערבית,
במיקרה שמישהו העיר לחיילים
על שהם נוטלים לבתיהם רכוש לא להם.
אינסטינקטיבית העפתי מבט סביבי. נתגלה
לי מראה מוכר. במדפי האוטובוסים,
מעל ראשי החיילים, הבחנתי בשני מיז-
רונים אמריקאיים חדשים. הלאה משם נראו
שלוש שמיכות אמריקאיות, עדיין ארוזות
באריזות־הניילון האוריגינליות. אחד
החיילים, שעלה לאוטו, נשא עימו שני
תרמילים אזרחיים כבדים. הוא זרק את
התרמילים על המדפים, ואגב כך נשמע
קול חבטת קופסות שימורים.
איני יודע מה נמצא בתרמילי החיילים
מאחרים, אבל אני בטוח כי לפחות בתרמילים
אחדים נמצא ציוד צבאי שנלקח
״שלל״ הביתה.

ק ד ציני קו ב
על הגג
*1כל החל בשבועיים הראשונים של !
{ אחר המילחמה. המחנות הצבאיים ה־מיצריים
היו עמוסי ציוד צבאי, שהופקד
על־ידי האדיב הנסוג. כאנשי יחידות אח רות,
אף אנו ערכנו סיורים במחנות הנטו*
׳שים, והצטיידנו בכלי־מילחמה שלקחנו
שלל, כדי להגביר את עוצמת־האש המחלקתית
שלנו.
לקחנו שלל שני מקלעי גוריאנוב,
בזוקה אר־פי־ג׳י, טילי סאגר (הללו נל קחו
מאיתנו אחרי מיספר ימים) .הצטיידנו
בטלסקופים ענקיים, במיני טלסקופים
ובמשקפות.
קיבלנו אישור מקצינים בכירים להצ טיידות
זו, ובתקריות שאירעו לאחר מכן,
עזר לנו נשק השלל עד מאד.
בשלב הבא של הסיורים היו חיילים,
שהחלו דואגים להצטיידות עצמית. נתקלנו
בהרבה רובי טו־טו וברובי-אוויר.
הקצינים המיצריים השתמשו בהם, כנראה,
למטרות צייד. גילינו קלצ׳ניקובים בכמו יות
גדולות. היו בחורים שלקחו נשק אך
חששו, בשלב זה, לסלקו לבתיהם. הם
הניחו כי בדרך ייערכו חיפושים.
כאשר ראשוני החיילים החלו חוזרים
מחופשתם, נחקרו מייד על-ידי חבריהם
ונסתבר שלאורך כל ציר התנועה איש לא
עצר את האוטובוסים לבדיקה. לעומת זאת
דיווחו חיילים שזכו בכרטיסי־טיסה כי
בנמל־התעופה לוד נערכים חיפושים בכלי
החיילים, המגיעים לחופשה.
שוב ושוב, מדי יום, הוברר לחיילים
כי הדרך לעורף פתוחה. כיום ברור לכל
שהיתה זו רשלנות חמורה של אנשי ה־מישטרה
הצבאית. אבל באותם ימים עדיין
התקשו החיילים לעכל את העובדה שאפשר
להבריח נשק־שלל בקלות כזו. לכן
החיילים, לפחות ביחידתנו, נמנעו לקחת
נשק שלל לבתיהם.
חייל אחד החליט בכל זאת להסתכן,
והחביא את הקלצ׳ניקוב שלו על גג האוטובוס.
כשחזר מהחופשה סיפר כי כל
אמצעי הזהירות היו מיותרים. איש לא
טרה לעצור ולבדוק את האוטובוס.

ל א ״ ט ליזי ס

למרבה המזל, גונבה בינתיים השמועה
לאוזני הקצינים, והללו הזדרזו והחרימו
את נשק השלל. מתוך סיפורי חיילים ביחידות
אחרות אני יודע כי לא בכל יחידה
גילו הקצינים זריזות ראויידדלציון, ובי חידות
רבות העבירו חיילים לבתיהם כלי-
נשק מיצריים.

מי 1רו 1י
הביתה
ך ל הגניבות הפא החל כאשר הגיע ל-
*4ארץ ציוד הרכבת האווירית האמריקאית.
מתוך להיטות׳ מוצדקת בהחלט, לספק
לחיילים במהירות המירבית בגדי־חורף
ומיזרונים, חולק הציוד הצבאי מייד עם
הגיעו ארצה, בלא שהחיילים יחתמו על
הציוד שקיבלו לרשותם. המשימה היתד.
לעקוף מיכשולי־רישום ביורוקרטיים, כדי
להגיע עם הציוד בדחיפות לחיילים. הצרה
היא כי חיילי המילואים של צה״ל אינם
אלא אזרחי ישראל, אשר לא מעטים מהם
הושחתו באזרחית על-ידי השיטה הכלכ לית
הנהוגה. הם גילו כי לפניהם אפשרויות
קוסמות של הברחת ציוד צבאי ל בתיהם,
או לבתי־עסק.
אותו זמן כבר היה גלוי וידוע לכל חייל
בגדה המערבית כי איש אינו עוצר את
האוטובוסים המסיעים את החיילים לחופשה,
וכל אחד יכול ליטול עימו ככל
העולה על רוחו.
תוך זמן קצר החלו להופיע בחנויות,
בחוצות העיר, מערכות בגדי־קרב אמריקאיים,
כשעליהן חותמת צד,״ל. פועלי
בניין השתמשו בבגדי צה״ל כ׳בבגדי-
עבודה. המשוטט בשווקים נדהם לגלות כי
המוכרים הצעירים, שרובם לא שירת כלל
בצבא, לובשים מדים.
מיזרונים אמריקאיים חדשים נלקחו לבתים.
עימם נעלמו שמיכות אמריקאיות,
סודרים חמים ובגדים תחתוניים. כאשר
אגף האפסנאות של צה״ל יערוך ספירת־מלאי,
יגלה כי צה״ל הפסיד ציוד בשווי
מליוני לירות, רק בגלל המחדל שאיפשר
לחיילים לסחוב ציוד שסופק ליחידות בכמויות
גדולות וללא כל רישום.

מ1ון
ל מי שפחה
ך) אחר גניבות ׳נשק־השלל והציוד ה/
,צבאי האמריקאי, החל מתפתח גל־הגניבות
השלישי. הפעם נפלה קורבן האס פקה
הצבאית.
כתוצאה מחלוקה לא נכונה של מנות
הקרב (״סיוט החמישיות״ ,העולם הזה
)1897 נוצר לייד כל מוצב צבאי מצבור
גדול של קופסות־מזון ללא שימוש. איש
לא דרש להחזיר אותן קופסות לאגף-
האספקה׳ למרות שבאופן תיאורטי קיי מות
הוראות־קבע בנידון.
לא זו בילבד, אלא אף נסיונות פרטי זניים
להחזרת מזון, שנעשו על-ידי חיי לים
שכאבו את כאב הביזבוז, עלו בתוהו.
חיילים, בעומדם לצאת לחופשה, מילאו
את חרמיליהם בקופסות־מזון. תחילה עשו
זאת בתום־לב. מוטב שיקחו מזון לבתיהם,
מאשר יניחו לו להירקב במידבר.
מובן שבתחילה נטלו החיילים קופסאות

ך* תעלות״המים שבגדה המערבית
1משייטים להם בחוזים רבים. לייד התעלות
ובכפרים הנטושים מסתובבים עיזים.
כדי לגוון את המזון, שחטו מדי פעם
החיילים ברווזים, הכונו ארוחות דשנות.
לימים התפרסמה בעתונים הודעת קצין-
רפואה ראשי, שהזהיר את החיילים מפני
אכילת בשר שאינו מסופק על-ידי צה״ל.
קצין הרפואה צייו כי האוכלים ברווזים
או עיזים מסתכנים בנפשם, ועלולים לק בל
שחפת, בילהרציה ושאר מחלות קשות,
משום שהחיידקים׳ בהם נגועים בעלי-החי
׳בגדה, אינם סושמדים גם בשעת הבישול.
לאחר פירסום האזהרה, פחתה במידה
מסויימת אכילת אותם בעלי־חיים. אולם
פירסום חד־סעמי זה החטיא את מטרתו,
משום שלא היה לו המשך. חיילים ספקניים
החלו טוענים כי אין ממש בדברי
קצידהרפואה, וכי הם נאמרו רק כדי ש תיפסק
שחיטת בעלי-החיים, דווקא קצינים
בכירים בחטיבות ובגדודים לא מילאו
תמיד אחר הוראת קצידהרפואה, והחיי לים
הפשוטים הסיקו כי אם המפקד אוכל
— הרי בוודאי שאין סכנה בריאותית
בבשר, וגם להם מותר לאכול.
חיילים רבים, ביניהם גם כאלה שבעצמם
לא העזו לגעת בבשר בעלי־החיים,
גילו כי בערים השונות בארץ יש ביקוש

גובר לבשר זה. עבור כל אווז ניתן לק בל
באיטליז בין עשרים לשלושים לירות.
לפעמים יותר. חייל שהיח נוטל עימו
שניים־שלושה ברווזים, נוסף על מנות-
הקרב שמילאו את תרמילו, עשה לו חש בון
כי כל חופשה הוא מביא עימו הבי-
תה ציוד בשווי עשרות רבות של לירות.
היו גם כאלה שהביאו עימם׳ עיזים.
לפני יומיים נזדמן לי, דרך מיקרה,
לשוחח עם ד״ר יעקוב כורזים הווטרינר
הראשי של מחלקת־התברואה שליד עירית
תל־אביב. סיפרתי לו על ההברחות
הפרועות של בעלי־חיים נגועים מהגדה
המערבית ארצה. הוא נחרד .״אנשים לא
מסוגלים להבין איזה מחלות איומות עלולות
לבוא עליהם בגלל אכילת בשר נגוע !״

דובוני
ב עי ר
יני יו ד ע מה המצב, מבחינת סילוק
ציוד צבאי, ברמת־הגולן. לאחתנה
פורסמו ידיעות על הופעת דובונים, שסופקו
לחיילים ברמה, בחנויות בארץ. סופר כי
דווקא כמד. מאנשי השרותים, שדרכם עבר
הציוד תחילה, התלבשו על מיטב הציוד,
ובאמצעותם מצא חלק ממנו דרכו לעיר.
נדמה שהגיעה השעה שהמישטרה הצבאית׳
בשיתוף עם המישטרה האזרחית,
יסגרו את העניין. אין קל מזה. כל ציוד
צה״ל (להוציא מיספר פריטים אמריקאיים,
שטרם היה סיפק לסמנם) מסומן ב״צ״
בולט. מיספר פשיטות מאורגנות על הח נויות׳
העוסקות בסחר ציוד זה ובדיקת
הבחורים הצעירים העובדים במדי צה״ל,
יוכלו לבלום את התופעה המכוערת של
מיסחר גלד, לאור היום, ברכוש צה״ל.

1איך הוא עושה ואתי 011
(המשך מעמוד )20
פארא־פסיכולוגיה בישראל, שייפגש עימם,
התחמק גלר מכל עימות שהוא עם בני־הסמכא
בתחום זה. פרופסור יחיאל ברנד,
פארא־פסיכולוג תל־אביבי, מבטל לחלוטין
את כישרונו האמור של גלר. לדבריו של
הפרופסור, גם אלה הניחנים במידה זו או
אחרת של אותו כישרון, אינם מצליחים
לקרוא מחשבות תמיד, אלא לעיתים רחוקות
בלבד, אם־גם בתדירות גבוהה יותר
משל אחרים.
כושר נוסף אותו רכש גלר הוא ההינד
נוט. אמנם, אין ספק שהוא מסוגל להפנט,
אך הוא עושה זאת באורח חובבני ביותר,
ואף מסוכן. האמת שהיא שכימעט כל אדם
מסוגל להפנט אחר, לאחר אימון מסויים,
אד לא כל אחד רשאי לעשות זאת, כיוון
שהוא עלול לסכן את ה>מדיום׳ שלו.
באחת מהופעותיו העלה אורי, מדיום׳
כזה על הבמה, במטרה להפנטו. האיש ביקש
מאורי להפנטו כך שלאחר־מכן יפסיק
לעשן. אורי היפנט אותו׳ ואמר לו :״נכון
שאתה לא רוצה לעשן? נכון שאתה מקבל
בחילה מעשן? נכון שלא תעשן יותר?״
המהופנט השיב בחיוב. כאשר הגיש לו
גלר סיגריה, החל משתעל והשליכה בבחילה.
אולם, כעבור רבע שעה לערך צעק
מישהו מהאולם, לעבר אורי, שהמשיך
בינתיים את ההופעה :״הוא מעשן !״ ואכן,
הקהל הסב מבטיו לעבר ד״מדיום׳ הקודם,
שישב כבר בכיסאו, וראהו מעלה עשן בהנאה
רבה. אורי זכה לקיתון של קריאות־בוז.
אולם,
הכישרון המופלא ביותר לו טוען
אורי הוא הטלקינזיס — הזזת ושבירת
עצמים מבלי לגעת בהם. אולם, עובדה
היא כי אחד המזלגות ששבר אורי בעת
הופעה באירופה עבר בדיקה ונתגלו בו
חומרים כימיים. הזזת המחוגים אף היא
מוסברת בזריזות-ידיים. גם העובדה ש־שעוניהם
המקולקלים של צופי-טלוויזיה
שצפו בהופעותיו החלו פועלים פתאום,
ניתנת להסבר. כל שען מתחיל יוכל לספר,
כי כאשר נוטלים ביד שעון מקולקל, שעמד
תקופה ארוכה, ומזיזים אותו, הוא מתחיל
לעבוד למיספר שניות או דקות.
הבטחתו של גלר לאנגלים להסיט את
מחוגי הביג־בן המפורסם, נותרה בגדר
הבטחה בלבד.
ריגול נגדי

ף* תקופת הזוהר שלו בארץ הציג
04 גלר את תעלוליו בפני פרופסורים ממכון
וייצמן. היתד. זו הצגה רגילה, אך
כאשר נתבקש להיבדק על־ידי המדענים —
סירב בתוקף. אולם, עובדה זו לא הפריעה
לו לטעון לאחר־מכן כי נבדק בידי
מדענים של מכון וייצמן. הפרופסור קלזון
אסף אחר־כך את המדענים, ביקש מבנו הצעיר
של עמוס דודשליט ז״ל לתת לו את
שעונו, והזיז את מחוגי השעון בתחבולה
של זריזוודידיים גרידא.
הופעה אחרת של אורי נערכה בפני
,באחד
אנשי־מודיעין
מבסיסי צה״ל. היתד. זו הופעה רגילה,
שעוררה את התלהבותם של אנשי הריגול.
אורי ניצל זאת היטב. בתקופה מאוחרת
יותר טען כי נבדק על-ידי שירותי־הביט־חון
הישראליים, ונמצא בעל כוחות עליונים.
כאשר
החל טוען כי מדי-פעם מזמינים
אותו שירותי־הביטחון והצבא לבצע עבורם
מיבצעים ״אותם אין אף אחד אחר
מסוגל לבצע,״ ולאחר שטען בפני קהל
אלפים, באחת מהופעותיו, כי הטיס ״מטוס
פאנטום ללא טייס, אלא בכוח המחשבה
בלבד,״ הזמינוהו שילטונות הצבא והזהירו
אותו שלא ימשיך להפיץ בדיות מסוג זה.
הוא הבין את הרמז, וחדל מכך.
אפילו את מדעני המכון המדעי הנודע,
מכון סטנפורד האמריקאי, הצליח אורי
גלר להוליך שולל. לאחר סידרת בדיקות
וניסויים קבעו המדענים כי ״גלר הפגין
כוחות על־נורמליים בדרך משכנעת וחד־משמעית.״
העיתון האמריקאי ניו־יורק טיי־מס
נזף לאחר־מכן במדעני המכון, וקבע:
״במקום לערוך את הניסויים, הייתם צרי כים
להביא קוסמים רגילים, אשר היו מגלים
לכם את סוד הטריקים של גלר.״
מביו כל מקורביו של אורי, נראה כי
רק שניים מאמינים בו אמון מוחלט. שניים
אלה הם אביו, הרס״ר יצחק גלר, ואווה,
אשתו השנייה של אביו. הם אומרים :״אורי
גלר הוא בעל כוחות שאין לשום אדם
אחר. אם הוא היה יודע לנצל אותם, ולא
להיגרר אחרי טריקים פשוטים, כתוספת,
היו כולם מאמינים בו ללא צל של ספק.״

לה בעיות עם בעלה, שהוא בוגד בה
והיא לא יודעת מה לעשות. באותה תקופה
היא עבדה בתור מזכירה במישרד
של בעלי.
כל הזמן הזה שהכרתי אותה, לא היתד.
לי שום סיבה לחשוד שהיא לא בסדר.
אבל לפני שבועיים בערך, ביום השישי
לפני המיקרה, היא צילצלה אלי. היא
שאלה אותי, פה אני עושה בערב, והזמינה
אותי אליה.

האם נ אג סה
האשה ביוזמת
בעלה -א1
ש פ יתת ה את
החשוד באונס?
ן*,ממה הושלכה באולם בית־מיש־ן
פט השלום בתל־אביב. קהל הנוכחים
האזין בדריכות לדבריו של התובע ה־מישטרתי,
שהציג את הרצל מסיקה,
שאול נחמיאם ואסתר אלגבי כחשודים
בפיתוי אשד. אחרת, תוך קיום אורגיית
הוללות, ואונס האשד. על־ידי אחד המש תתפים
בהוללות.
כתוספת, הוסיף התובע כי למישטרה
יש חשד שהפרשה החלה ביוזמת בעלה
של הנאנסת, כדי לספק לעצמו ראיות
במישפט הגירושין שהוא מנהל נגד אש תו.
השופט
האזין לטענות, ציווה לעצור
את שלושת החשודים לשיבעה ימים.
פרקליט החשודים, עורך־הדין משה אלוני,
עידער על פקודת־המעצר, טען כי
המתלוננת על האונס הגישה את התלונה
15 שעות אחרי נשף ההוללות, ושהיא
הלכה עם החשודים מרצונה הטוב.

את גירסתה על הפרשה סיפרה
השבוע האשה ( )30 הקרוייה כאן
סוזנה (מאחר שהיא אם לשני ילדים,
החליט ״העולם הזה״ להעלים
את שמה האמיתי) לכתב :

הרגשתי שהוא משכיב אותי במכה.
הייתי חלשה נורא! והוא אומר לי :״טוב
תתפשטי !״
אמרתי לו :״מה?״ לא הבנתי כלום.

״תבואי, נשתה ביחד, נשוחח,״ אמרר.
לי. אחר־כך היא שלחה אלי שני בחורים,
כדי שיביאו אותי אליה במונית. הבחורים
האלה היו שאול נחסיאס, בן ,19 ואברהם
בדגיג. הם הביאו אותי לשם, והלכו. התנהגו
כמו ג׳נטלמנים. עליתי אליה, לדירה
שלד. בקומה שמינית של בניין רב־קומות
ליד המצבה בבת־ים. שתינו כוסית,
ועוד כוסית, ואתר־כך אמרתי שאני רוצה
כבר לחזור הביתה. אתי אמרה לי ,״לא,
׳תחכי. את מוכרחה לחכות לחבר׳ה שלי,
תראי כמה שהם נחמדים. נעשה שמח.
הבטחתי להם שאח תהיי פה.״ אבל אני
לא הסכמתי בשום אופן, ועזבתי שם בשעה
11 וחצי בלילה.

חשוד מסיקה
״תתפשטי כבר !״
ילדים. התחתנתי עם בעלי כשהייתי בת

האם אהבתי אותו? אני לא יודעת. אני
לא חושבת, ואני גם לא מאמינה שקיימת
אהבה. אז, כשהייתי בת ,18 חשבתי שאני
אוהבת אותו. בעלי רצה כל הזמן להגר
לאמריקה. היו לו חברים שם. בארץ הוא
היה עובד בהרכבת תריסים.

חברק בו ע
ך* סוף הוא נסע לארצות־הברית לבדו,
1ומכר שם טלוויזיות. אחר־כך נסעתי
גם אני, והצטרפתי אליו. אבל אחרי שנה
חזרתי לארץ. לא יכולתי להסתגל שם.
מדאה מחרת סיפרה לי אמא שלי שאתי
/דפקה בדלת ישל הבית שלנו בשעה
שלוש בלילה, כשישנתי, ואמרה שבעלי
מחכה לי במצבה. אמא שלי גירשה אותה.
אמרתי לאמא שהיא לא התנהגה אליה
יפה. במוצאי־שבת באה אתי לבית שלי,
עם מונית ספייישל, ואמרה לאמא שלי שיש
לה כרטיסים לקולנוע ושהיא רוצה שאלך
איתה. אמי אמרה לה שאני לא בבית.
גם ביום הראשון היא טילפנה אלי והזמינה
אותי אליה, אמרה שיהיו אצלה;
חבר׳ה. לא רציתי לבוא, אמרתי לה שאני
עייפה.
למחרת, יום שני (היום בו אירעה הפר שה)
היא התקשרה למקום־עבודתי פעמיים.
בפעם השלישית כבר הסכמתי לדבר
איתה, ואמרתי לה שאבוא. אולי הסקרנות:
אכלה אותי, אולי לא רציתי לאכזב אותה..

רויוש 1כ117
הוא נשאר, והבטיח שיחזור בעוד חודשיים.
פתאום קיבלתי ממנו מיכתב, שהודיע
לי שהוא לא חוזר. הוא גם התחייב
לשלוח לי 400 דולר בחודש, אבל לא שלח.
״אני לא הייתי מסוגלת לחיות באמריקה.
החיים היו קשים מדי. הסמים, והפחד, ולהיות
כל הזמן נעולה בבית. ולא הסתדרתי
עם הישפה. זה היה לפני שלוש שנים בערך,
והייתי לבד שנתיים. אחרי שנתיים הוא
חזר, ואמר לי שהוא רוצה שנהיה שוב
ביחד. אבל יחד עם זה הוא אמר שהוא
רוצה להיות חודש בארץ, וחודש בארצות־הברית.
פחדתי. לא ידעתי מה יהיה. התחלתי
לשתות ויסקי, כוסית, או שתיים.
זה היה מרגיע אותי.

פרקליטי א לוני
״מרצונה הטוב!״
״אני מתכונן לשכב איתן,״ אמר לי.
עניתי לו :״אתה לא תצליח!״
אז הוא התחיל להרביץ לי. תפס את
הראש שלי ודפק בקיר. דפק אותו כמה
פעמים בקיר. לא היה לי אפילו כוח לצ עוק,
אבל צעקתי. אז הוא סתם לי את
הפה, ואמר לי ,״תשתקי! אני עוד ארצח
אותך !״
אמרתי לו :״תרצח אם אתה רוצה, אבל
אתה לא תיגע בי !״
אני חושבת שאני אשר. קרה. גם
בעלי היד, אומר לי את זה. אני נמצאת
עכשיו בתהליך של גירושים מבעלי.
אני ילידת מצריים, ובבית היינו שלושה

באותה תקופה התחיל בעלי להרביץ לי.
הוא היה אומר לי :״תראי עם איזה אשד,
אני חי, עם אשה שלא מאמינה לי. אני
רוצה לברוח מפה, אני רוצה לעשות
כסף.״ הוא ארז את המיזוודות שלו, והלך
לגור אצל הוריו. אני, מאז שחזרתי לארץ
בלעדיו, לא היה לי חבר קבוע. הייתי
בדיכאון כל הזמן, גם בגלל שבעלי אמר
לי שהוא יוצא כל יום עם בחורה אחרת.

הא שה
האחרת
^ ת אתי (אסתר אלגבי, האשד, האחרת
\ 4בפרשת־האונס) הכרתי לפני שלוש
שנים. היא נראתה לי מאוד פיקחית, באמת
בחורה נחמדה. היא סיפרה לי שיש

אני באמת לא יודעת. הגעתי לבית שלה
בשעה שמונה וחצי בערב. לייד הכניסה
לבית פגשתי את בעלי. אמדתי לו שאני
הולכת לבית של חברה שלי.
בדירה שלה היתר, אווירה של מסיבה
רגילה. הרצל (מסיקה, אחד משני הגברים
המעורבים בפרשה) שכב במיטה, ואתי יש בה
לידו. היו שם עוד שני בחורים, אחד
מהם צעיר מאוד, שאול נחמיאם. אלה
היו שני הבחורים שהיא שלחה אלי להביא
אותי, בפעם הקודמת שביקרתי אצלה.
ישר נתנו לי לשתות ויסקי. אמרתי להם
שאני מסוגלת לשתות רק שתיים־שלוש
כוסיות, לא יותר. הרצל שלח את הצעיר
לקנות אוכל. אמדתי להרצל שהוא נראה
מאוד מוזר, אז הוא הסביר לי שלקח
שישה כדורים, ואמר שהוא לא יכול בלי
כדורים. שמתי לב שאתי עשתה לו סימן
שישתוק. אחר־כך נחמיאם חזר, והביא
איתו הרבה אוכל, אבל אני לא יכולתי
לנגוע בו.
התחלתי לדבר עם הרצל, ושאלתי אותו
במה הוא עוסק. והוא סיפר לי שיש לו
באר, ושהוא עושה עסקים לבנים. ככה
שוחחנו לנו, ושמנו גם מוסיקה יוונית.
אחר־כך אתי אמרה לו שהיא צריכה כסף,
והוא הוציא מהכיס ונתן לה 200 לירות.
הוא אסר לי :״אצלי הכסף לא משחק תפקיד•״
בינתיים שתיתי שלוש כוסיות, ש אני
יודעת שזה הגבול שלי, והפסקתי.
השעה היתד 1.1 ,וחצי בלילה. הייתי
יציבה לגמרי ובהכרה מלאה. הזכרתי ל אתי
שהיא צריכה לקחת אותי הביתה,
כמו שהבטיחה לי, אבל היא אמרה לי:
״לא, את צריכה עוד לשתות כוסית אח רונה•
רק כוסית אחת, סוזנה.״ ממש ד,כ־

ריחד, אותי. אני רציתי כבד ללכת, אז
אמיתי :״טוב, עוד כוסית ואני מולכת.״
,אבל אחרי הכוסית הזאת הרגשתי שאני
רוצה לישון, מין תרדמה, כאילו שאני
מתעלפת. חשבתי ששמו לי משהו בשתייה.
נשכבתי קצת על המיטה, והרצל
הלך להתרחץ. אתי היתר. פתאום משונה
מאוד. היא שתתה המון. נבהלתי, וביקשתי
ממנה שתיקח אותי הביתה. היא אמרה
שיהיה בסדר, שהרצל יקח אותי. נשכבתי
שוב על המיטה.
אני זוכרת שהרצל כל הזמן הגיש לי
׳לשתות. דק ויסקי. היה שם בקבוק ענק
של ויסקי. אחרי זה, אני כבר לא זוכרת
כלום. מישהו ניסה להחזיק אותי, ואני
השתדלתי לעמוד יציב על הרגליים. היי תי
בטוחה שאני כפר בבית.
א011

שלו. את זד, לא יכולתי לסבול. אמרתי
להרצל שאם מתחשק לו, אז שיילד איחה
מהדירה. שלא יעשה את זה בבית הזה,
אחרת אני אעזוב את הבית. הוא קם, והלך
להתרחץ, דבר שהוא בדרך־כלל לא כל בך
אוהב לעשות.
״אחדי שהוא התרחץ, הוא ירד עם סד
זנה. מה יכולתי לעשות? גם אם הייתי
צועקת עליו, זד, לא היה עוזר. מה היה
מפריע לו להיפגש עם טחנה פעם אחרת?
לגברים יש זכות לעשות מה שהם רוצים.
אני, טוב לי עם הרצל. לא חסר לי כלום
אצלו, וגם הוא רוצה אותי. לדידה הזאת
עברנו לפני חודש.
״לא תמיד הלך לו טוב. אני יודעת
שהוא היה עבריין. עוד בגיל 11 התחיל
להסתבך עם המישטרה, והיו לו הרבה
תיקים. אבל הוא חזר למוטב. הוא פתח
בתל־אביב, עם שותף, מועדון בשם לה־קוקט.
עכשיו יש לו איזה בית־קפד, לגברים,
איפה שהם משחקים. השוטרים רק
מנסים להתנקם בו.

3 1ן או לאד
ני לא זוכרת בכלל שעליתי ב־מדרגות
של מלון בוספוום. מה שאני
זוכרת זה שהרצל השכיב אותי במכה,
ואמר לי :״טוב, תתפשטי!״
נדמה לי שצעקתי ״הצילו!״ לפי העדוחשודה
אלגכי
יות אני מבינה שבעל־המלון התקשר עם
״היא לא נאנסה !״
החדר, ושאל את הרצל מה זה הצעקות,
אבל הרצל ענה לו :״זה שום דבר.״ בעל־המלון
אמר שיקרא למישטרה, אבל הרצל ומצאה בחדר, שבו היינו, וילון קרוע,
הצליח להרגיע אותו. רק עכשיו אני יו וסדין עם דם. הם מצאו שם גם את הדעת
שהם בכלל לא רשמו את השם שלי חזייה שלי.
כשלקחו את החדר.
הרצל הרביץ לי חזק. הרגשתי משהו
רטוב על הפנים, אבל לא חשבתי שזה
תב ״העולם הזה״ .שביקר כ־דם,
רק דמעות, מפני שבכיתי. הרצל
^ דירתם של אסתר (״אתי״)
היה מרביץ לי ואומר :״שום אשה עוד
שתסרבי אלנבי והרצל מסיקה, כבניין מיגדל
לא סירבה לי בחיים, ומי את
ונבהלתי. צעקתי נחום ככת־ים, כקומה השמינית,
לי?״ נגעתי בפני
שלי, אף אחד לא עוזר מדווח :
שאני אגלה הפל, ולמד,
לין לא הרגשתי שהוא נותן לי שוב לש את
הדלת פתח בחור צעיר, בעל פני־תות,
וגם לא ידעתי שהוא דיבר שוב עם
ילד. היה זה שאול נחמיאס, שגם הוא
בעל־המלון בטלפון, ושוב הרגיע אותו.
נעצר על־ידי חוקרי המישטרה, אך שוחרר
לאחר שיבער, ימי־חקירה. אמרתי לו שאני שמחתי בסוף, כשאמר לי :״תתלבשי!״
ידעתי שהוא !מחפש את הרצל מסיקה, למרות שידעתי
מאוד. הייתי מאושרת.
הרגשתילא בכלל. ניגשתי כי הוא נמצא עדיין במעצר.
שכב אותי. לא
לראי להתלבש, וראיתי שאני ערומה לגמי
בסלון שבדירה שכבה אסתר אלגבי

רי. שאלתי אותו :״מה עשית לי?״ והוא
אמר ,״מגיע לך!״
כשירדנו לרחוב, השעה היתד, שלוש
בלילה. היה אוויר טוב. אבל ההרגשה
שלי היתד, מוזרה מאוד. אפילו לא הרגשתי
שאני בלי חזייה (החזייה נשארה
בחדר, בבית־המלון) .הרצל הביא אותי
עד הבית, ואז אמרתי לו :״אני אתקשר
למישטרה.״ הוא ענה לי :״את לא תעשי
את זה.״
שאלתי אותו :״למה אתה חושב שאני
לא אעשה את זה?״
הוא השיב :״אם תעשי את זה, אגש אל
בעלך. את יודעת מה תפסידי פה? את
הילדות! את הבנות שלך, שאת כל־כך
אוהבת!״ אחר־כך הוא הסתלק.
אחי ואמי הדומו אותי מהריצפה, והביאו
אותי למיטה. כשהתעוררתי, למחרת
בצד,דיים, התחלתי לשחזר מה שקרה לי.
זה לקח לי המון זמן, כי לא זכרתי הרבה.
חשבתי -שהכל קרה בבית שלי. אמרתי
לאמא שלי שאני רוצה ללפת למישטרה,
אבל היא לא רצתה.
בשעה אחת בצהריים התקשרתי עם אתי,
ושאלתי אותה מה קרה לי. היא אמרה
לי שאני שכבתי עם הרצל במלון בוספורוס,
והזמינה אותי אליה, כדי לטפל בי. היא
אמרה גם שתיקח אותי לרופא, ותשלם
כל מה שזה יעלה. אחר־כך התקשר איתי
הרצל. הוא שאל אותי אם שכחתי שהוא
שכב איתי, והבטיח לי שיתן לי כסף.
מייד התקשרתי עם מכיר שלי, מהמדור
המרכזי של המישטרה (הבלש שוקרון)
וסיפרתי לו הכל. המישטרה בדקה במלון

:במיטה. יחד איתם נמצא בדירה גבר נוסף.
היד, זה אברהם ברגיג, שהתייצב בינתיים
במישטרה ומסר עדות על ד,מיקדה. אסתר
אלגבי, בחורה כבת ,25 קטנת-קומר, וצנומה,
סיפרה לי את גירסתה־שלה על הפרשה:
״סוזנה
לא נאנסה. בפעם הראשונה, כש היא
ביקרה אצלי, היא הלכה מוקדם, מפני
שלא היו כאן גברים. בפעם השנייה, באותו
יום שני, היא שתתה הרפה ויסקי.
היא אוהבת לשתות. בהתחלה היא ניסתה
עם אברהם בדגיג, אבל הוא לא רצה
אותה. על שאול נחמיאס היא בכלל לא
הסתכלה. הוא היד, יותר מדי צעיר בשבילה.
אברהם אמר לה שהוא בן ,28 אבל
הוא רק בן .21 הוא בחור יפה.״
״זה נכון,״ אישר את דבריה בדגיג, העובד
בחברת שבח לשמירה ולחקירות.
״אמרתי לסוזנה שאני לא מתעסק עם
נשים כשאני שותה.״

ג מ כנ ס ״ ס
ך* וזנה כאה הנה לחפש גברים,״
המשיכה אסתר ,״אבל אני לא תיארתי
לעצמי שהיא תנסה להתחיל עם הרצל.
שהיא תעשה לי את זה? היא ישבה
על המיטה ושתתה הרבה. כשראתה שלא
יילד לד, עם אברהם, התחילה להתקרב
להרצל. פיתאום, נדהמתי. ראותי שהיא
מכניסה את היד שלה לתוך המכנסיים

מה פדואוס
ל אנו ס?
גחנו לא שמנו שום כדורים ב־
4 משקה של סוזנה,״ טוענת אסתר.
״היא הלכה איתו מרצונה הטוב. כשה שוטרים
עשו חיפוש בבית שלנו לאחר
המיקרה, הם מצאו כדור אחד. זה היד,
מהכדורים של הרצל. אם היינו נותנים
לסוזנה כדור אחד כזה, אחרי שהיא שתתה
כל־כך הרבה ויסקי, אז היא היתה נופלת
במקום, ולא היתד, מסוגלת לצאת מהבית.
״ובכלל, מה פיתאום בחור יפה כמו
הרצל צריך לאנוס מישהי? הוא לא יכול
להשיג כל בחורה שהוא רוצה? עובדה,
למחרת המיקרה סמנה התקשרה איתי ב טלפון
וביקשה ממני סליחה על זה שהיא
שכבה איתו. היא דיברה גם עם הרצל,
ואמרה שהיא עוד לא יודעת אם תפנה
למישטרה. אני חושבת שהיא ביימה את
כל עניין האונס, בגלל החזייה שלה ש שכחה
במלון. כנראה שהיא פחדה שבעלה
יגלה את העניין, ואז יהיו לד, צרות עם
מישפט הגט שיש בין שניהם.

1 1111־תר-־־

חשוד נחמיאס
״צעיר מדי בשבילי !״
״אנחנו לא אשמים. היא באה לפלות
כאן, לחפש גבר, זה הכל. מה שקרה שם,
בבית־המלון, אני לא יודעת. הרצל סיפר
לנו אחר־כך שהוא שכב א5תה, אבל לא
נגד רצונה, לא בכוח. אני נשארתי כל
הזמן הזה פה, בבית, עם שני הבחורים
האלה. הם לא יגעו בי. הרצל לא פוחד
להשאיר אותי איתם. הוא סומך עליהם.״
על שלושה החשודים מלמד סניגוריה
עורך־הדין משה אלוני. המישטרה הבטיחה
לבית־המישפט כי כתב־האישום נגד
הרצל מסיקה יוגש תוך ימים אחדים.
האם נאנסה סמנה על־ידי הרצל מסיקה,
,או להיפך, פיתתה אותו? זאת יקבע בית־המישפט
לאחר שמיעת העדויות השונות.

במדינה
(המשך מעמוד )21
הקים מייד מוסדות, ולקיים בקרוב ועידה
מכוננת. כדי לקדם את פני הרעה, נקטה
בטכסים פיקחי: מייד עם הפתיחה הכריזה
שתקום ועדה לבדיקת כל ההצעות, וזו
תגיש מסקנות תוך שלושה חודשים. מייד
לאחרומכן נמסרה דשות־ו־,דיבור לשני פרו פסורים,
שהירצו הרצאות מלומדות וארוכות
על מיבנה ׳מיפלגות אחרות.
הדבר הרגיז את המתנגדים עוד יותר.
הם סברו שנקטו בטכסים כדי למנוע בירור
יסודי והעלאת הצעות. חשש זה גבר כאשר
הוגבלה רשות־הדיבור לחמש דקות. בזה
אחר זה עלו המתווכחים — וכקמעט כולם
מתחו ביקורת, שלעיתים הייתה חריפה
מאוד. כך:

אז על חבר־הכנסת לקבל את חלקו בכספי
מימון המיפלגות.״ הרמז: מרשה פרידמן
צריכה לקבל את הקצבתה החודשית לחוד,
כדי שתוכל להעבירה לתנועה לשיחרור האשד
.,מרשה עצמה לא דיברה כלל בכנס.
!• קרא דובי פרישברג, אחד החותמים
על הכרח, לעבר אלוני את משקרת !
הבטחת לי שתקום תנועה !״
השיבה אלוני, בלעג עוקצני :״אם אני
שקרנית, אתה לא צריך לשתף עימי פעולה!״
הרמז הגלוי: פרישברג, וכל מי
שמסכים עימו, יכולים לפרוש מן מתנועה.
כאשר ננעל הכנס, היד, ברור שעם מינוי
ועדת-ההצעות נדחה המשבר, אך לא חוסל.
בעוד כמד, שבועות תצטרך התנועה להתמודד
עם הבעיות, שאי-יאפשר להתחמק
מהן: האם התנועה קיומת? מה היא
מהווה? האם תהיה קבוצה לתמיכה בשול מית
אלוני, או תנועה ציבורית רחבה,
בעלת מוסדות להכרעה דמוקראטית?
!אחרי הבחירות אמדה שולמית אלוני,
בהלצה :״אולי היה יותר טוב אילו נחלתי
ניצחון יותר קטן.״ ייתכן שחזרה בלבה
השבוע על הדברים, ולא בהלצה.

טלוויזיה
נ כנ ס קוד, ונא סו ד
כגלל תקלחטכ גי ת,
הו כ ח כי ח ר איו גו ת
עם משח דיין
ה 8סיכ רו ק שד י ח סי צי כו ד
המאזינים למישדר הטלוויזיה על הבטיחות,
בתוכנית לילדים, ששודרה ביום הרביעי
אחר-הצהריים, נדהמו. במהלך ה תוכנית
נשמע קולו של שר־הביטחון משה
דיין. עוד יותר הדהים תוכן דברי השר.
למאזינים הוברר, לראשונה, איך מכינים
ראיון עם משה דיין. נסתבר להם גם
שהרא״ונות האלה הם פיברוק של יחסי־

ציבור.
״רק זהחסרלי :״ הסוד, הידוע
מזה זמן רב למקורביו של שר-ו־,ביטחון
ולעיתונאי שלומו, התגלה במיקרה.
לתוכנית הילדים השתרבבו קולותיהם
של השר ושל המראיין דן רביב, שהסביר
לו את מהלך הראיון. קול נוסף שנשמע
ברקע, הסביר לדיין מה מתכוננים לשאול
אותו. לפתע הפסיק דיין את המסביר, אמר
לו :״רק זה חסר לי, שתשאל אותי את
השאלה הזאת1״ __
<— 1ו1י1״״ווד
— —וו — —ווו
גם סוד הפנייה הישירה של דיין אל ה צופים
בראיונות הטלוויזיוניים, הובררה ל צופי
מישדר הבטיחות. שאל דיין :״לאיזה
מצלמה עלי לפנות בדי לדבר ישירות אל
הקהל ולהביט בו?״
מה גדם לגילוי, שהציג את השר במערומיו?
הראיון
עם דיין הוקלט באולפן התל־אביבי
לשם שידור במיועד מאוחר יותר.
כרגיל, החלו מפונות ההקלטה לרשום את
הדברים עוד לפני פתיחת הראיון הרישמי,
מתוך כוונה שהעורך ימחוק את המיותר.
כך הוקלטו והועברו לירושלים גם חילופי
הדברים על פיברוק הראיון.
באותה שעה שידרה הטלוויזיה לציבור
את תוכנית הילדים. בתחנת התימסורת
באיתנים בילבל טכנאי את הכפתורים,
הכניס לשידור החי את הקול שהועבר באותה
שעה מהאולפן התל־אביבי לאולפן
הירושלמי.

^_*1111
__עים

הח״כ תדחי קרא
העיתונאית :״ל דיים!״

11 1

8הפגנת ההזדהות עם סרן
מוטי אשכנזי נערכה הש-
בוע מול טישדדי ראש־הממש־לה3
,שעד? ,והתקיימה שם ישי-
פת הממשלה, בעת ההפגנה
הגיע אל המקום גם האש עיריית
תל־אביג לשעבר, יהושע
רגינלכיץ׳ ,שנכנס אל הבניין.
כשהבחינו בו פסה !מהמפגינים,
הם צעקו לעברו :״הגינוביץ/
לד הביתה! נגמרו התיקים!״
! ! 0מאוכזב לא פחות ב־
!אותו מעמד היה גם הסו&ר דן
בן־אמדץ, שלא יכול היה ל הסתיר
את התפעלותו !ממראה
אלפי הצעירות שנטלו הלק בהפגנת
ההזדהות. אמר דן :״זה
שלא באתי להפגנה עם פינקס
הטלפונים שלי, זה מישגה פא־טאלי!
.זה בייזבוז של !פוטנציאל
של חתיכות לעתיד!״

י ואילו לשאול וייצמן,
בנו של אלוף (יפיל ).עזר וייצ־מן,
שהגיע להפגנה כשהוא חובש
כיפה סרוגה, הזכירה מט רת
ההפגנה משה אחר לגמרי.
סיפר שאול, הלומד !עתה כסטודנט
באוניברסיטה בירושלים:
״לפני!כמה ומים נסעתי לנהלל,
כדי להירגע ולעבוד ברפת. פתאום
!תפסתי את עצמי שר ל עצמי
את השיר, לדוד משה היתד.
הווה.׳ נזכרתי שלוא שרתי
את השיר מאז הייתי בן שלוש.
אז הייתי בטוח שחיברו אותו
במייוחד עבור הדוד משה.״
משה דיין הוא! ,כידוע, דודו
של שאול וייצמן — מאחר ש אשתו
הקודמת /רות, היא אחותה
של ראומה וייצמן.

של האדריכל הישראלי אורי
אפנצלר, שנפגע !באופן פת
8״למה
אתה דורש דווקא
את התפטרותו של דיין, ולא
של שדים אחרים?״ צעק אחד
המשתתפים בהפגנה לעברו של
מוטי אשכנזי. השיב מפקד ה־מעוז־שלא־נפל
:״קודם נתחיל
עם דיין, אחר-יכך גפנה לאח רים.״
השואל, לא נרגע, זרק
לעבר ואשכנזי :״אתה רוצה
שנלך לפי לשיטה: להרוג תור־

אומי משטף־דם במוח, השפה
לפירסום את אחד הסיפורים המרחקים
בהם היה אפנצלר
קשור. אורי, יליד וינה, היה
עם תחילת. מילתמת־העולם־הש־נייזה
בפאריס, שם נתפס על-
ידי הנאצים ונשלח עם קבוצת
צעירים יהודיים ברכבת המוות
לאושוויץ. בדרך לאושוויץ החליטו
אורי וידידו, ז׳אן פרידמן,
שהוא מגדולי אילי־ד,עס
רומיאו
ויודה

אריק לביא ושושיק שני (מימין) ,יחד עם ויליאם שקספיר, המגולם
על־ידי יהודה אפרוני, מאחורי הקלעים של הצגת הבכורה הו יוליד,
בהביטה, שהכנסותיה, בסך 30 אלף ל״י, נתרמו לאגודת קרן אור למען פצועי צה״ל, מרימים כוסית
עם הפיליטונאי אפרים קישון וראש עיריית תל־אביב החדש אלוף (מיל ).שלמה (״צ׳יץ׳״) להט.
כי ולנוח?״ השיב לו צעיר
אחר :״דיין הוא התורכי הראשון
שלנו!״

פטירתו, בשבוע שעבר,

קים היהודיים בפאריס, ואחד
מבעליה של תחנת השידור
אירופה מיספר ,1ליזום בריחה
מהרכבת תוך כדי נסיעה, לפני
שתגיע ליעדה. הם הצליחו לפרוץ
את דלת הקרון והתכוננו
לקפיצה, אלא שאז התנגד אחד
היהודים בקרון לבריחה, מחשש
פן ייתפסו. היה צורך שכל הנוסעים
בקרון יימלטו, כדי למנוע
מן הנותרים את האפשרות
להסגיר את תוכנית הבורחים
לנאצים, במיקרד, של חקירה.
לכן נאלצו אורי וז׳אן, להכות
את האיש ולאלצו בכוח להש תתף
בבריחה, שהצילה את
חייו. שם האיש: מרשל דא*
סו, יצרן־המטוסים היהודי של

צרפת, המספק עתה את המירא־דים
למדינות הנפט הערביות.
8מי שהיה שר־המישפטים,

יעקוב שימשון שפירא, לא

הופתע כישנתגרר גיום-הכיפו-
רים שהצבאות הערביים השתפרו,
בניגוד לכל הנבואות של
המומחים. זד, הזכיר לו את הימים
שבהם היה פועל־בגיין.
בשנת ! 1927 עברה על הארץ
דעידת־אדמה, שפגעה קשר, ב-
בתי־ר,לבנים הערביים כירוש לים,
בשכם וביפו, אולם פסחה
על הערים היהודיות, שהיו
בנויות ממלט. בתוצאה וסכך
התחילו גם בעלי־הבתים הערביים
להזמין פועלים יהודיים,
ועבור אלה התחילה פרוספריטי.
הם היו בטוחים שזה יימשך
לנצח, כי ״הערבים לא ומסוגלים
ללמוד לעבוד במלט.״ אבל
תוך שנה—שנתיים השתלטו פו-
עלי־הבניין הערביים של תורה
זו, והפרוספריטי נסתיים.
8האיוטדה הישראלית הקלאסית
,״בלי ידיים״ ,נאמרת
בדרד-כלל על־ידי בחורות. ה שבוע
היא נאמרה בכנסת על-
ידי גבר. היה זה כאשר העיתונאית
מידה אגרך ניגשה
פמיזנון הכנסת לח״ב אגו״י
שלמד לורנץ, כדי לשאול
אותו על ההבטחות שנתן
פינחס ספיר לאגו״י תמורת
הצטרפות לקואליציה. היא הושיטה
לו איינסטיגקטיבית את
ידה לשלום. הח״ב קדא לעברה
:״בלי ידיים !״
8לפי דבריו של אלוף
(מיל ).אגדהם יפה, בתקו פה
שדויד בן־גוריון היה
ראש־הממשלה ושר-הביטחון,
לא היתד, פוליטיזציה בצר,״ל.
״אני הייתי אז ׳אלוף והבר ב־

מטכ״ל.״ סיפר יפה .״הייתי איש
מפ״ם, ובכל המסה הכללי היו
רק שני חברי מפא״י.״ אך ל אלוף
במילואים אריק שרזן
יש הסבר נוסף !מדוע לא הפריעה
השתייכותו המיפלגתית
של יפה לגן־גוריון: מוצאה
של אמו של יפה. סיפר שרון :
״וכשהייתי בזמנו בחטיבה של
יפה, הזדמנתי לביתו של בן־
גוריון. הוא !שאל אותי מי המפקד
שלי. אמרתי לו. אז אמר
בן־גוריון, :אה, אברהם. הוא
סחור טוב מאוד. הוא חייל מוכשר.
אמא שלו אשח יסד, מאוד.
אני מניר אותה: היא, ספלונ־סק.׳״
בן־גוריון עצמו נולד,
כידוע, באותה עיירה.
8לחבר מליאת רשות־השי־ידור,
ח״כ אברהם כץ, יש
טענות נגד הטלוויזיה. בישיבה
האחרונה של המליאה, ביקש
כץ לדעת מדוע משדרים את
תוכנית מישחק השבוע ביום
החמישי בשעה נל־כך מאוחרת.
״הילדים שלי לא יכולים לראות
את התוכנית,״ הוא התלונן ,״ואם
הם מסתכלים, אז קשר,
להם לקום למחרת בבוקר.״
השיב לו מנהל הטלוויזיה ארנון
צוקרמן :״לשדר את התוכנית
משעה שמונה !עד שמונה
וחצי, זה זמן מועט ומדי.
ומייד לאחר החדשות נם לא
רצוי לשדר את התוכנית, מפני
שהתברר כי יותר צופים מעוג־יינים
לחזות בהוואי חמש אפס.״
8:בערב הראיונות של
שמואל שי, שנערך השבוע,
השתתפה גם ריכקה מיכא־לי,
שמייד עם עלייתה לבמה
זרקה לצופים סקופ :״אתם רד
נמצאים פה, לא שמעתם הדשות.
אני שמעתי. החליטו על
בחירות חדשות.״ הקהל נרעוש
לשמע הידיעה. אז הוסיפה ריב־קה>,
:כן, בוחרים עם הדש.״
!אחרי הסקופ הראשון, גילתה
מינאלי :״המדינה דומה ל סטייק: ככל שדופקים אותה
יותר, היא יותר מתרחבת.״
> 8לראשונה מזה 30 שנה,
ראו השבוע בכסית את איש
התיאטרון והסרטים מגודל השיער
והזקן יוסף ( ״ג׳ פי ״)
נחייסי ,׳מזמין הבר לארוחת־צד,דיים.
היה זה באשר הוא
פגש במיקרה את איש מישרד־החקלאות,
המהנדס דויד י ד
גג* ג׳סי הזמין אותו לארוחה
לזכר חודיה משותפת מלפני
למעלה מי 12 שנים: יוגב וג׳&י
למדו תיאטרון בבית־הספר ל־תואטרון
של הקאמרי. מאחת ההצגות
מילא יוגב תפקיד של
קצין נאצי, שחקר את ג׳טי היהודי.
יוגב התלהב יותר מדי
מתפקידו, כמעט חנק את ג׳סי
למוות.
8לא הולך לו לפרשן
חבכיר של הארץ, יואל מר*
קום: בשבועיים האחרונים
ניסה מיספר פעמים להשתמש
בתעודת הבנקומט, שיש לו
בסניף בנק לאומי בכייכר המדינה,
כאשר נזקק בדחיפות
למזומנים. הכרטיס היה חוזר
ריק עם הודעה ״הבנקומט
מקולקל.״

< 3 2 3צחוק, צחוק, אבל •

גאווה
ובינוביץ ,

אשתו של ראש עיריית תל־אביב לשעבר יהושע רבינוביץ/
המשמשת גס כנשיאת אגודת בתי־הדזולים של תל־ אביב—יפו,
בפתיחת הבאזאר בן השלושה ימים ישהכנסותיו הוקדשו לרכיישת ציוד רפואי לבתי־חולים. בתמונה
השמאלית: יעל דיין־שיאון(במרבד) ,בתו של שר־הביטחון משה דיין, בסיבוב רכישות בערב פתיחת הבאזאר.

כמה פעמים יכחר העם הניבחר כדי שיחליטו מיהוא !
מיהו יהודי ! מי שיכול להביו אה שבך ההגדרה מיהו
יהו די.
מדוע משבר ועאמינות ז כי ס ר הביטחון.
משבר: כאשר ט ל המזונות הופך שקית .
איזה קול אמר :״ מוישהגרויט ״ !

העולם, הזה 1903

תמרורים
נחוג יום־הולדתו ד.־ 75 של מי ש היה
נגיד בנק ישראל, דויד (״דוליק״)
הורוביץ, שנולד בגליציה המיזרחית, היד,
מראשי השומר הצעיר שם, עלה לארץ ב־
,1920 היה חבר מועצת הסתדרות העובדים
וחבר הוועד הפועל של ההסתדרות, כיהן

״,; 5לך

בוגרי תיכון

ההוראה קור א ת לכ ם
הכשירו עצמכם במקצוע מ שתלם

נמשכת ההרשמה

לבתי התדר ש לתורים וגננות
בדבר פרטים והרשמה

דויד הורוביץ

פנה אל אחד מבתי המדרש הקרובים למקום מגוריך
בתחום ההוראה המעניין אותך.

יועץ כלכלי
בין השנים 1935—1932 כיועץ כלכלי בוועד
הכלכלי האמריקאי. היה מנהל המחלקה הכלכלית
של הסוכנות ועם הקמת המדינה
מונה למנהל הכללי של מישרד-האוצר ומנהל
המחלקה לכלכלה.

או למשרד החינוך והתרבות, המחלקה להכשרת עובדי
הוראה, רח׳ קרן היסוד ,15 ירושלים,

מונה לתפקיד ראש מערכת החדשות
של הטלוויזיה בתל־אביב, כתב החדשות
דן רביב ( ,31 נשוי ,)2 +שימשיך
גם בעבודתו הקודמת ככתב.
עומדיםלהינשא. בסנטה־מו־ניקה
שבקליפורניה, כוכבת העבר ג־׳יין
דאסל 52 שהפכה כוכבת מייד אחרי
סירטה הראשון, כתגליתו של המיליארדר
הווארד יוז שחתם איתה על חוזה ל־25
שנה, שילם לה מאז משכורת גם כשפרשה
מעולם הבד, והסוכן בנכסי דלא-ניידי ג׳ון
קלווין פאופלס 47 ראסל היתד, נשואה
במשך 25 שנה לשחקן הרוגבי בוב ווט-
פילד, ולאחר גירושיה ב* 1968 נישאה ל־רוג׳ר
בארט שניפטר שלושה חודשים אחרי
החתונה. היא אם לשלושה ילדים מאומצים
וביקרה לפני כשנה בישראל.
נפרדו השחקנית שהתפרסמה גם
כידידתו הקרובה של שר־החוץ האמריקאי
ד,נרי קיסינג׳ר, ג׳יל סט. ג׳והן, וארוסה
מלפני מיספר שבועות בעל רשת בתי־המלון
במיאמי רוברט בלום. השניים
תיכננו להינשא החודש, אולם ביטלו לפתע
את אירוסיהם.
נפטר בבית־החולים בעפולה, מ־התקף־לב,
בגיל ,48 סגן שר־ד,בריאות

עכד־אל־עזיז זועבי,

שנ מנ ה

אחת

המישפחות הגדולות והוותיקות בישראל ו־בארצות־ערב.
יליד נצרת, בנו של רב-
סמל במישטרת המנדט, עבד בתקופת המנדט
כפקיד במכם ועם קום המדינה עבד
כפקיד במינהל מקרקעי ישראל, עד .1956
הצטרף ב־ 1958 למפ״ם, שימש כעורך ירחון
מפ״ם אל פג׳ר (״השחר״) ואחר כעורך
אל מרסד. היה חבר־כנסת מאז ה כנסת
השישית, ניבחר ב־ 1965 לראש עיריית
נצרת לתקופה של שלושה חודשים,
שימש שתי קדנציות כסגן ראש עיריית
נצרת, מונה ב־ 1969 לתפקיד סגן שר־הבריאות
וייצג ב־ 1972 את ישראל בכינוס
הבריאות העולמי בז׳נבה.
נפטר. בביודהחולים הדסה בתל-
אביב, בגיל ,82 הסופר והעיתונאי משח
גרופיצימרמן, שהיה נשיא כבוד של
אגודת סופרי אידיש בישראל וחבר נשי אות
האיגוד העולמי של העיתונאים היהודים.
יליד גליציה, בן למישפחה חסידית,
ייצא בגיל 17 לווינה לד,יש תלם בלימודים
כלליים, התחיל ב־ 1917 לפרסם מאמרים
ומסות׳ כתב לחשובי העיתונים היהודיים
בוורשה ובניו־יורק, עלה לארץ ב־ 1937ו־פירסם
מאמרים בדבר ולצטע ניימס, שימש
במשך שנים מנהל קול ציון לגולה.
__דד דורו -רד __ רזז ג ד __ 7ר/ר4 /

זוי

הבשר ההירהורי הברט״ שלאחר הבחירות

לחסיל את הפיל
שמיר בבית־קפה. הוא היה סמל לכל מה
שתיעבנו באותם הימים — ״קצין״ בעורף,
לוחם־של־כסא, קומיסאר פוליטי, תרבות-
ניק. הציגו אותנו זה בפני זה — וזה היה
מיקרה של אנטיפאטיה הדדית טהורה ממבט
ראשון. היא החזיקה מעמד לאורך כל
הדרך הארוכה שעבר משה שמיר מן השמאל
הקיצוני אל הימין הקיצוני).

נאצי וגם הומו־סנסואל
ני זוכר את מאמרו זה של שמיר,
מפני שמאז קרה לי הדבר פעמים ל־לא־ספור.
אנשים רבים, שמעולם לא נפגשו
עימי אישית, גילו לי שינאה אישית
עזה.
יש המאמינים, משום־מה, שאני נהנה
מזה. שאני יוצא בכוונה תחילה לעורר על
עצמי את שינאת הבריות. שזה גורם לי
איזשהו תענוג פרברסי.
לצערי אין זה כך. אני מוכרח להודות
שהתופעה דיכאה אותי, תחילה, לא מעט
— עד שהתרגלתי אליה, ולמדתי להתייחס
אליה במידה כלשהי של שוויון־נפש.

אכל אני מנסה להכין אותה.

^ ומרים שאדם, שקטעו לו אבר,
ממשיך להרגיש מיחושים באבר ש נקטע.
הגידם חש כאב ביד שאבדה לו,
ובזמן הראשון נדמה לו שהיד כלל לא
נקטעה. הדבר קשור בפעולת העצבים שנותרו.
בימים
האחרונים אני מרגיש במצב דומה
במיקצת. אני קם בבוקר, קורא את העיתון,
עומד ע 7דובזייונות דואחרוג׳ים ש 7ה
שילטון — ומוחי מתחיל לתכנן אוטומטית
מהלכים פרלמנטריים לחשיפת המחדל או
לסיכול המזימה. עוברת שנייה או שתיים
עד שאני נזכר שאין לנו ייצוג בכנסת.
האמת היא שזה די מתסכל. מוטי אשכנזי
עושה מה שהוא עושה — מה היינו עושים
כדי להבטיח שהדברים יהדהדו בין כותלי
הכנסת וברחבי הארץ? גולדה מכריזה שלא
תוותר על מילימטר אחד מאדמת הגולן,
וסוללת את הדרן• למילחמה חדשה.
דיין אומר שיחידות־מילואים מסויימות
תצטרכנה לשרת שנה שלמה(!) מפני שהסורים
לא יסכימו לסיפוח הגולן על־ידינו.
אילו היתד. סיעתנו קיימת בכנסת, היינו
מגישים מייד --

אבד היד נקטעה, כאמור. אץ
גייסות לביצוע המשימה ככנסת.
אין טעם לתכנן.
אבל יש טעם לנסות ולנתח את הסיבות
למה שקרה. לא הסיבות שעל פני השטח,
שכל פרשן יכול לגלגלן כאוות־נפשו במאמר
מתוחכם, אלא את הסיבות העמוקות
יותר.

!.גאמך ו״נוזח־אג?
ך* ימים של פלשתינה (א״י) ,כשלגרוש
היה חור, אירגנתי קבוצה קטנה של
צעירים והוצאתי כתב־עת בשם במאבק.

זה היה באמת כתב־עת — כי הוא הופיע
מעת לעת, כשעלה בידינו לאסוף את
הלירות שהיו דרושות להדפסת גליון נוסף.
כולנו היינו עניים מרודים, ואת הכסף
לקחנו ממשכורותנו. במשך שנתיים
הוצאנו ארבעה־חמישה גליונות, שכולם
עוררו רעש עצום ביישוב.
הרעש בא מפני שחטפנו לרעיונות שהיו
׳דלחי־־ידלהוריייח רלאד* .מז׳אוזתוו דלדלדררות אי-
מה חדשה באסיה! שעלינו להתייחם בחיוב
אל התנועה הלאומית הערבית ולמצוא
דרך להקמת ברית בינה ובין התנועה ה לאומית
שלנו! שמקומנו בתנועת־השיחרור
הגדולה של העולם השלישי ! שעלינו לסלק
את הזקנים השולטים ביישוב (אותם הזקנים
שעודם שולטים כיום במדינה)! שיש
להפריד בין הדת והלאום! ועוד כהנה וכהנה.

נגד
הגיליון הראשון שדנו נכתבו
במאה מאמרים בעיתוני היישוב.
מכולם זכור לי כמייוחד
אחד. הוא נכתב כידי סופר צעיר
ומבטיח כשם משה שמיר, סטא-
דיניסט קיצוני שדגל במדינה דו
לאומית.

שמיר לא התווכח עימנו. החל מן הכותרת
(״במת־אבק״) ועד המילה האחרונה,
היה המאמר שרשרת רצופה של גידופים
וקללות. עלי אישית התנפל בשינאה תהומית
ממש.

המאמר הדהים אותי. לא הכרתי
אז את משה שמיר. מעולם לא
נפגשנו. והנה האיש לא ׳התווכח
עם הדיעות שהבענו, ודא סתר את
הטענות, אלא חשה תהומות שד
שינאה אישית לאדם זר לו לחלוטין.
(עניין
זה תוקן, אגב. כעבור שנתיים,
בעת המילחמה, כשהייתי חייל ובאתי ל חופשה
קצרה בתל־אביב, נתקלתי במשה

מה מביא אנשים, שאינם מכירים אותי,
לשנוא אותי שינאה כה לוהטת? מה מביא
כתריסר אנשים, מדי שבוע, לכתוב לי מיכ-
תבי-שינאה אנונימיים, לאיים עלי איומים
מוזרים ומסמרי־שערות — ואף להוציא
כמה אגורות יקרות על מישלוחם? מה
מביא איש צעיר ונחמד כמו עמוס עוז,
שמעולם לא פגשתיו, לכך שיציע את ה־שינאה
האישית אלי כדגלה העיקרי של
מיפלגה חדשה, ששאלה לעצמה כמה מן
הדיעות של העולם הזה.
ישנו מכון המציג מדי שנה לדגם מייצג
של ישראלים מצויים את השאלה: מיהו
האדם השנוא עליך ביותר? מזה כמה שנים
אני מופיע באופן קבוע ברשימה זו, בצד
מועמר קזאפי, ליאוניד ברז׳נייב ויצחק בן-
אהרון, ופעם אף עמדתי בראש הרשימה
העולמית המפוארת הזאת.
נדמה לי שאני האדם היחידי בחיי-
הציבור בישראל ששני אנשים טרחו לכתוב
נגדו בשנים האחרונות ספרים רוויי־שינאה,
תוך העלאת הטענות המשעשעות ביותר
נגדי — שאני נאצי, הומו־סכסואל, קמצן
חולני, וכיוצא-באלה סמלי־שינאה מובהקים(
.הספר השלישי, שנכתב נגדי על־ידי

אשלייה של ביטחון. כילעדיה, קשה
לנו לחיות.

פעם היינו רוקדים סביב אלילים מדומיי-
נים, כדי להרחיק רוחות רעות ולפייס את
איתני־הטבע הזדוניים, שהתנכלו לנו. כיום
אנחנו נאחזים בסמלים מילוליים. בעזרתם
אנחנו בונים לעצמנו תמונודעולם, שבה
אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו בטוחים,
מתוך אשלייה שאנחנו מכירים את הכוחות
הפועלים. מה שמוכר אינו מפחיד.

באשר בא מישהו ומערער תמונה
זו — הוא נראה באוייב אישי.
רק אדם זדוני, נתעב, יעלה על
דעתו לפגוע במוסכמות, המעניקות
לנו ביטחון. הוא בא לגזול מאיתנו
את הדגשת-הכיטהון — ונדמה לנו
שהוא גוזל את הביטחון עצמו. הוא
הורס את עולמנו. הוא מוכרח
להיות שליח של כוחות אפלים —
השטן, האנטי-כריסט, היהודי, הקומוניסט
(או הקאפיטליסט).
זהו מכניזם טבעי לגמרי. השינאה הזאת,
הנראית כה אישית, אינה אישית
כלל. שונאים את הנון־קונפורמיסט, האיש
הפוגע בתבנית הנפשית הקבועה, מפני ש־הפורמה,
התבנית, דרושה לנו לחיפוי על
פחדינו העמוקים. מבחינה זו אין כל הבדל
בין תבנית נכונה או כוזבת, מציאותית או
בלתי־מציאותית. אנו דבקים במה שיש.
אולם העולם צריך להתקדם. המציאות
משתנה. יש צרכים חדשים׳ אתגרים חדשים.
כדי לעמוד בהם צריכים לשבור
מוסכמות, להרוס תבניות שאבד עליהן
הכלח.

הנון־קונפורמיסט ממלא תפקיד
היוני כהתקדמות האנושית. אכל
אין תפקיד כפוי-טוכה יותר. רכים
שמילאו תפקיד זה סיימו את דרכם
על הצלב, על המוקד, כבור של
טיט.
איתרע מזלי שכל מה שהיה לי להגיד
על המדינה הזאת, עוד בטרם נולדה ועד
היום, פגע במוסכמות. כימעט מאז ש פורסמו
מאמרי הראשונים בעיתונים, כש הייתי
בן ,17 הייתי הגזלן הגונב מאנשים
טובים את שלוות־נפשם, ההורס את העולם
החמים והנוח של מוסכמות ואשליות
ושקרים מקובלים.

אדם הרסני, עוכר ישראל, הראוי
בהחלט לשינאת הרכים. אדם

מאת

אורי א סרי
דובר אל־פתח בביירות, היה — בהשוואה
לאלה — יבש וענייני, ותקף רק את די-
עותי בדבר פיתרון הבעייה הפלסטינית).
מכיוון שאני מסתדר באופן אישי די טוב
עם האנשים שאני חי ועובד עימם, ואפילו
בכנסת היו לי יחסים אישיים מצויינים
כימזנט עם כל עמיתי, מבגין עד לורנץ ועד
זבולון המר — הייתי נאלץ לחפש פיתרון
עמוק יותר לתעלומה זו.

עד חצוב ובבוז שד טיס
*** לוף אדם נורמלי מהווי חייו, זרוק
\1/אותו לתוך עולם לא־נודע, ללא סימני-
דרך מוכרים — והוא ייתקף בחרדה עמוקה.
כולנו
יצורים פגיעים מאד, חסרי־אונים
בג׳ונגל העולמי, חיות קטנות בייער מלא
נמרים טורפים, נחשים ארסיים ושאר יצר
רי־אימים.

אנחנו צריכים להיאחז כמשהו,
כעצמים או מושגים מוכרים כלשהם,
כדי ליצור לעצמנו לפחות

המוברח להיות מעוות, שונא עמו
ושונא אדם, איש ריב ומדון.
האם זה מוצא חן בעיני? בהחלט לא.
המחנך שלי בבית־הספר לבנים ברחוב
אחד־העם בתל-אביב, מר טומשפולסקי,
לימד אותנו באהבה ובהרחבה את ספר
ירמיהו. מכל ספרי התנ״ך, זהו הספר הנהיר
לי ביותר. אבל מעולם לא אהבתי את
ירמיהו זה, וזוהי הדמות האחרונה בתנ״ך
שהייתי רוצה לחקות אותה. חוץ מהכל,
אינני אוהב בורות של טיט.

והחדיר אח הניד
ן* אחד הימים נתבקשתי להרצות ב*
פני קבוצה של נערי־חמד אמריקאיים,
שבאו ארצה לקורס כלשהו. אחד הצעירים
שאל אותי בתמימות :״האם אתה נהנה
להיות נון־קונפורמיסט?״

השבתי לו :״בהחלט לא. הייתי
רוצה שי ריבי יהיו נון־קונפור־מיסטים.״
זאת
לא היתר. בדיחה.

אם נוצר לא פעם הרושם שאנחנו ״נגד
הכל״ ,הרי הסיבה לכך לא היתוז שלילית,
אלא חיובית. היינו ״נגד הכל״ ,מפני שהיינו
בעד משהו שלם שונה. בעד ישראל
אחרת .
אני מוכרח להשתמש שוב במשל היווני
העתיק אודות העיוורים, שמיששו פיל.
אחד מישש את הרגל ואמר :״הפיל דומה
לצינור.״ שני מישש את החדק ואמר :
״הפיל הוא צר וארוך.״ ״שלישי ליטף את
האוזן וקבע :״הפיל דומה לסמרטוט.״ וכן
הלאה.

הציבור מוכן לסלוח לאדם, המותח
כיקורת על חלק כלשהו של
הפיל: הרגל, על האוזן. אבל הציבור
אינו יכול לעכל אדם האומר:
הפיל כולו אינו בסדר. צריכים
להחליפו כחייה אחרת.
העיוור התרגל לפיל. הוא מאמין ש הפיל
לא יהרוג אותו. עצם המחשבה ש עלולה
לבוא במקומו חייה אחרת מעוררת
בו פחד תהומי. הפחד הופך לשינאד, כלפי

ג׳יר תוך שעתיים, ושמשה דיין הוא גאון
צבאי. יאז אולי יסלחו לכם.״

.,הקואליציה הגזורה
הקמנה״
נגד עינינו עמד תמיד דגם אחר
/של ישראל, הדגם של ישראל האחרת.
לכן לא מתחנו אף פעם אחת ביקורת על
מעשי המימסד, בשטח כלשהו, מבלי להציג
מייד את הדרך האלטרנטיבית. סיעתנו היתד׳
לא רק הביקורתית ביותר בכנסת. היא
היתד, גם עתירת־הצעות יותר מכל סיעה
אחרת.
מבחינתנו, לא היה הבדל בין ביקורתנו
על מדיניות־החוץ, שהובילה למילחמה, ל ביו
ביקורתנו על הפער החברתי, שמקורו
בתקציב־הביטחון. בין דרישתנו לנשואין
אזרחיים לכל דורש, ובין דרישתנו להטיל
אחריות אישית על פקידי־מימשל שסרחו.
בין מילחמתנו למען חופש־הביטוי לבין

לים, אנשי מרכז ואף אנשי הימין המתון.
היו אנשים שבאו מן השוליים השמאליים
של מפ״ם ומשגרות מק״י, שהחלה אז להתפרק.
והיו
אנשים שחשו לעזרתנו על רקע ה-
מילחמה בחוק-לשון־הרע, ושפשוט רצו
להשתמש בקולם כדי לחזק את העולם הזה
מול פני ההתקפה הדראקונית של המימסד
עליו, וכדי להבטיח ״חסינות לדוברי־אמת״.
באסיפות שלנו ב־ ,1965 ערב הבחירות
ולמחרתו, פגשנו את כל האנשים האלה.
שמעתי מאות פעמים פסוקים כגון ״אתה
עושה יופי של עבודה כשאתה דופק את
המימסד. אבל דחילק, עזוב את השטויות
האלה עם הערבים,״ או ״אני לא מסכים
לדיעותיכם, אבל אני מאמין שחשוב למדינה
שיהיה בה עיתון כמו העולם הזה, ושקול
כזה יישמע בכנסת.״
לא ראיתי כל רע בפסוקים כאלה. כדי
לאפשר פעולה פוליטית, יש לרכז יחד
הרבה אנשים שונים, בעלי מיגוון של די־עות.
קיוויתי שבמשך הזמן ננחיל לכולם
את הבנת הקשר בין הדברים, את הדגם
המאחד של מישטר חדש.

כיוסום הקצוות
ך* ין וי 196,ו״ 1969 חלו שינויים גדיד
4לים במדינה. היתד׳ מילחמת ששת־הימים.
הפרופיל של תוכנית־השלום שלנו
נעשה חד ובהיר יותר בעיני הציבור. החידוש
שבפעולתנו פג.

אילם ״הקואליציה הגדולה הקטנה״
עמדה כמיכחן הבחירות ל
כגסת 1השביעית. זכינו כ16,853-

חדשים׳ בעיקר חיילים, המיספר גדול יותר).

קרה?
אני סבור שלא היתד, זאת אכזבה מ-
פעולתנו הפרלמנטרית. בכל שמונה שנות
כהונתי בכנסת, לא קיבלתי אף מאד, מיכת-
בים של אנשים שהזדהו כבוחרים, ושהת־נגדו
לפעולה או להצבעה מסויימת שלבו.
ההסכמה הכללית של בוחרינו לפעולתנו בכנסת
היתה לא פעם פלא בעיני.

פעולה, אלא כגלל תדמית
בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים, התחדד
עוד יותר הפרופיל שלנו כתנועת־שלום,
בעלת תוכנית־שלום מפורשת מרחיקת-
לכת. לא הפצנו מליצות כלליות על ויתורים
ופשרות. אמרנו מפורשות מהו המחיר
שיש לשלם תמורת שלום. הדבר הבהיל
חרבה אנשים, שעדיין לקו מהלם־המילחמה.
קשה היה לבחור בעדנו הפעם למרות
תוכנית־השלום שלנו. מי שהאמת שלנו
הפחידה אותו, חיפש לעצמו רשימה פחות
מבהילה.
בשטח הסוציאלי דבקה בנו — בעיקבות
פעולתם השיטתית של משמיצינו, אך לא
מעט גם באשמתנו — תווית שמאלנית,
שפשוט לא היתד, נכונה. פעולתנו הנמרצת
בכנסת ובהסתדרות למען חברה מתקדמת
יותר לא היתד, שמאלית־קיצונית. כל אדם
ליברלי מתקדם יכול — ואכן, חייב -
ד,יה לתמוך בה. אך התדמית קובעת יותר
מאשר העובדות האובייקטיביות, ונדמה לי
שאיבדנו רבים מבין האוהדים הליברליים-
המתקדמים, שהיו חלק חיוני של הקואליציה
שלנו.

יתסיס אישיים: התייעצות עם פרוש -
מי שמציע זאת. הלוואי שהפיל ידרוס אותו.
נניח
שהפיל מת, ובאה חייה אחרת. האם
זה ישנה את יחם הציבור אל האיש שהעז
להציע להחליפו ז לגמרי לא. אולי לחיפה
אני מאמין שחזון זה (ואיני מתאין
כאן עניין של הגיון. שונאים את
האיש, מפני שזיעזע תבנית קיימת, המעני בייש להשתמש כאן כמילה שחוקה
תחושת ביטחון. שינאה זו נשארת, קה זו) משותף לחלק ניכר של
גם כשהתבנית משתנה. אין זוכרים מה בוחרינו. זהו הגרעין החי של כוהציע,
זוכרים רק שפגע בביטחון. שהוא חנו הציבורי — והוא התייצב שוב
איש שלילי. אדם המתיימר להיות אובייק ביוס-הבחירות האחרון.
טיבי, יכול להתעלות ולומר :״כן, הוא
אולם רבים אחרים מאוהדינו הסתפקו
צדק. חבל שהוא איש שלילי כזה.״
במיגזר אחד של מאבקנו, וראו בו את ה(הספר
שלי הסביר לי זאת היום בשפה עיקר. שאר חמיגזרים היו בעיניהם צדדיים
פשוטה :״עושים מה שאמרת, אבל לא ובלתי־חשובים, ואולי אף מזיקים.
כאשר יזמתי בקייץ 1965 את רשימתנו
שומעים בקולך.״)
בין ההמונים שצעדו השבוע עם מוטי לכנסת, זכתה קריאתי הפומבית בתגובה
אשכנזי בהפגנה למען הדחת משה דיין, יש מהדהדת. הישגנו בבחירות לכנסת ד,ששית
בוודאי כמה וכמה אנשים שהתחילו לשנוא נחשב אז לניצחון חסר־תקדים — בפעם
את אנשי העולם הזה מפני שפגענו במשה הראשונה פרצה תנועה חדשה, שלא היתד,
דיין, כשהיה סמל הביטחון העצמי הלאומי. רסיס של מיפלגה קודמת אלא משהו חדש
קמנו על האליל. אמרנו שהוא אסון ל לגמרי — את אחוז־החסימה וחדרה למיב־מדינה
ואסון לביטחון. חשפנו את מעשיו צר הפרלמנטרי של המימסד.
מי היו 14,124 האיש שנתנו לנו אז את
ומחדליו, הרבה זמן לפני ש־ 2500 בחורים
צעירים שילמו עבורם בדמם. כיום, כשהם קולם?
אני חושב שהיתה זאת קואליתובעים
בעצמם את הדחת דיין, אין זה
משנה במאומה את יחסם אלינו. הם זוכ ציה רחבה של דיעות ומגמות —
רים שאנחנו אנשים הרסניים, משמיצים גדולה כמיגוון, אף שהיוותה רק
/0״ 1.2של ציבור־הבוחרים.
מיקצועיים הפוגעים בקודשי האומה.
רוחב הקואליציה הזאת חיה הגורם הכמה
ימים אחרי מילחמת יום־הכיפורים
היו כמה מראשי רשימת מרי אופטימיים עיקרי להצלחה, וההישג האמיתי שלנו אז.
במרכז הקואליציה עמדו אנשים שהכירו
מאד לגבי תוצאות הבחירות הקרובות.
״הוכח שצדקנו,״ אמרו בזה אחר זה .״כל היטב אה דיעות העולם הזה, ותמכו בכולן
הציבור זוכר שהזהרנו שתפרוץ מילחמה — ,הן בתוכנית־השלום שלנו, הן בתביעתושהזמן
פועל לרעתנו. שכל ראשי המיפל -נו לרפורמה פנימית, חן בהצעתנו להפריד
גות האחרות אמרו את ההיפך. לבן ירצה בין הדת והמדינה, וכר.
הציבור עכשיו את כוחנו.״
היו אנשים. שרצו בכוח חדש שיילחם
ורק אורח אחד, חכם ופסקני, במימסד, ש״יעשה צרות לזקנים״.
אמר :״אתם טועים. הציבור לא
היו אנשים שהסכימו לגישתנו להשגת־יסלח
לבם שצדקתם.
השלום, ושכל השאר נראה בעיניהם כטפל.
היו שחתרו בעיקר לרפורמה פנימית של
״כדאי לכם להעמיד פנים כאילו שגיתם
כמו כולם, כאילו לא חלמתם שתפרוץ המדינה, ושד,תייחסו בסלחנות ל״ז׳וק המילחמה,
כאילו גם אתם חשבתם שצה״ל ערבי של אבנרי״.
היו אנשים שהגדירו את עצמם כליבריכבוש
את העולם הערבי מבגדאד עד אל־

מילחמתנו למען רפורמה בצד,״ל.
הכל נבע מאותו דגם של מדינה הומא ניסטית,
חילונית, מודרנית, הקיימת למען
אזרחיה, ושמטרתה העיקרית היא להבטיח
להם חיים טובים.

וינוח ידידותי עם מנחם בגין קולות, בימעט אותו אחוז כמו בפעם
הקודמת, ובמנדאט שני על
פי העודף.

איבדנו, כמובן, את הכוחרים ה־פחות־רציניים,
המחפשים חידוש
אופנתי לשמו, בלי קשר לתוכן.

ערב הבחירות ההן אמר לי ידידי המנוח
ח״כ מרדכי עופר, שהיה בחור פשוט ונבון :
״אתה תשיג הפעם שני מנדאטים, בגלל
פעולתך בכנסת. אבל אם תפסיק לדבר על
השלום, תשיג ארבעה מנדאטים.״
בין שתי המערכות היה בוודאי קיזוז
מסויים בין סוגי הבוחרים שלנו, אך התמונה
הכללית לא נשתנתה. שוב הצביעו
בעדנו אנשי שמאל, מרכז וימין מתון, שוח רי
רפורמה פנימית ושינוי חיצוני, שוחרי־שלום
מושבעים ומתנגדי־מימסד מובהקים.

ב־ 1973 הופיעו בזירה כמד, גופים, שיכלו
לשמש כתובת מושכת לאנשים שלא קיבלו
את כל התבנית שלנו, אלא רק חלק זה
או אחר שלה. מי שרצה ר ק בסיסמה אנטי-
מימסדית — יכול היה להצביע בעד ר״צ.
מי שרצה רק ברוח של שלום, מבלי ל התחייב
לפיתרונות חיוניים אך מרגיזים
כמו מדינה פלסטינית — יכול היה להצ ביע
בעד מוקד. מי שרצה להביע מחאה
סוציאלית כללית, מבלי להתחייב לדגם
של פיתרון — היו לו רשימות עדתיות למכביר.

קואליציה
זו נשכרה ב.1973-
מדוע ץ

הגרעין החי של התנועה — הציבור הקטן
שתמך בדגם שלנו בשלמותו, שהיה
שותף לחזון ישראל האחרת — נשאר.
גם הפעם הצביעו בעדנו — בפעם השלישית
— 10.469 בוחרים.

אנשים אלה ידעו בעד מה הם
מצביעים, וכל אחד מהם הלך נגד
הזרם. רובם המכריע עשו זאת
איש־איש בפני עצמו, ללא מגע עם
התנועה, ומבלי להזדהות. מיקבץ
בזה של אנשים עצמאיים, המצפצפים
על האופנה והפועלים על פי
הכרה עצמית, הוא גורם שאין לזלזל
בו, ונכס לעתיד.

6,384 ארבע ניקח

אי-אפשר להתעלם מן העובדה ש-
אנשים, שנתנו לנו את קולם לפני
שנים, ל א עשו זאת הפעם( .ואם
בחשבון שהצטרפו אלינו בוחרים

בנסיבות אלה, לא החזיקה
״הקואליציה הגדולה הקטנה״ מעמד
כמידה מספקת. הקצוות כורם־
מו. וזה הספיק כדי להנחיל לה
מפלה.

כנים חדשות במראה
^ יני מאמין שהפסדנו יותר מכמה
מאות קולות לרשימות העדתיות או
למוקד. אך יתכן מאד שהפסדנו כמה אלפים
לרשימתד, של שולמית אלוני.
כדאי להתעכב קצת על רשימה זו, מפני
שיש לכך קשר מעניין לדברים שאמרתי
זה עתה.
קיים דימיון מרתק בין רשימת העולם
(המשך בעמוד )30

חאתגרים סאתח מעמי* על עגמך מגחמה
מ חגי ת עלולים
לעייף אותך ולגרום
לך כאגי-ראש. תיווכח
לדעת שעיפוג רציני
בעבודה, שפגע ביוק־רתך,
נגרם בעקיפין
בגלל אשה נאה. ה מרגיז
הוא שזה בכלל
לא היה בדאי.
אל תאשימי את עצמך
בכך שידידך קר
ואדיש כלפיך. היי סבלנית ואל תמהרי.

התחזקי בת שור — לפניך שבוע קשה
במיוחד. אל תנסי להתחמק
מהאתגרים שיהיה
עליך להתגבר
עליהם. מעט שכל ישר,
הרבה אומץ־לב ועוז־רוח,
יעזרו לך לדלג

על פני המשוכות, ויגרמו
לך, בסופו של
21 באפר״ל -
דבר, המון נחת־רוח
20 גיזאי
על הישגיך, שלא יהיו
מבוטלים כלל. אל
תוותרי ! היי תקיפה ! ההישגים יבואו !

שוו

נשקפת הצלחה במישור הפינאנסי. בס פים
עשויים להגיע
אליך הרבה יותר מהר
ממה שציפית. לעומת
זאת עלולות להתרחש
אי־נעימויות מיספר הקשורות במקו ם העבודה,
מבלי שיגעו
דווקא ישירות לך.
אם תשתכנע בעצמך
בצידקת הרעיון שנו לד
בך, תוכל להש פיע
רבות גם על האנשים הסובבים אותך.

אכזבה גדולה בידידות קרובה היא אחד
הדברים הפחות נעי־ ו
מים העשויים לקרות
לך השבוע, בן מאזניים.
בת מאזניים :
אם את חושבת שקשר
עם ידיד הוא חיוני —
שימי לפחות עין על
מה שהוא עושה, ובכלל,
הגיע הזמן שתש־קלי
את מעשייך ביתר
זהירות. זה לטובתך.

מצבך הנפשי מוסיף להשתפר — וזאת,
בזכות היכרויות חדשות,
ועל-יסוד כמה
התפתחויות המוכיחות
לך, בי יש לך בל ה סיכויים
לפענח את
הקשרים שקשרו אותך
למצב סטאטי, כיש־רונך
יתגלה ברבים,
למבוכתך ולשימחתך.
אל תהיו שוטים, בני
עקרב: זוהי פרנסה.

הדרו בה נקטת היא בהחלט לרוחך ועל־אף
הפחים הזרועים
על פניה — היא אשר
תוביל אותך למה שאתה
רוצה להשיג ולמה
שאתה צריך לעשות.
זכור כי עליך
לסמוך לפני כל דבר
אחר, בראש ובראשונה
על עצמך. נסה גם להתחשב
באחרים. עד
כמה שרק אפשר. היה
מתון בתגובותיו. השתדל לא לגלות דבר.

מאומ״ס

אומנם ממבט ראשון נראה השבוע כשיג־רתי
ומשעמם. אך הוא טומן בחובו את
תחילתן של קבלת הכ״
רעות
חשובות, בעיקר
בתחום האישי. מחלה
קלה שתפקוד אותו
השבוע, בן מרטן, תגרום
לך לזעזוע קל, י1 שיחלוף. העיקר הוא
לעבוד, הרבה וטוב,

ומבלי להתעייף. במי״
~; גיוגי -
ביילי שור העבודה או העם־

* ׳ קיס: אל תהסס להתן

חנף לבום או לממונים עליך; כולם עושים
זאת. וחוץ מזה, זה יועיל לך מאד.
בת סרטן, שימדי על הופעתך וליבשי חום.

1!110

המזלות דווקא לא חיוביים, אבל כוחו בה האישיים תיך
עצומים,
בגלל צירופם
של שתי פלאנטות
שחוסות עליך, שאם
תתאמץ ותשקיף על
העבר ועל העתיד בעין
רגועה, תתגבר על
כל מיבשול. אל תאמי ני
לו: הוא התכוון
למשהו אחר לגמרי,
ואת למשחו אחר ל גמרי.
כסף בא — ואתה מפסיד אותו,
בגלל שגיאתו חסרת־הזדון של ידידך.

זה לא יהיה נוח במיוחד, אבל אם אתה
רוצה, אתתיכול להסתכן. כאב־הראש
הריגעי, הצרות בטווח־קצר,
הפגישות עם
שונאיך — כל אלה
שקוליח, אס רק תדע
# 0 .להתמיד על־ידי ההישגים
הרציניים וכוח־הרצון
שתפתח על־ידי
עצם התפנית. .מיקרה
21 באו*יס• 1/י נעים ובלתי־צפוי עלול
22בספס רוג ר להתגלות, אם לא תיזהר,
כתגלית של איבה
אישית או של קינאה מיקצועית. אל
תראי לו שאת נפגעת ממנו. היי אדישה.

1111111

ל/,דון ן
שינוי ל טונ ה במצבך הכלכלי המסובך
במיקצת. אתה תמצא
ידידים במקום הפחות
מתקבל על הדעת. עם
זאת, דע שהם מתיי חסים
אליך בחוסר-
התחשבות. היזהר מ-
הפכפכים, ועוד יותר,
מנשים הפכפכות. נט ייתך
לחולמנות ולדו-
21 בדצמבר *
:\9גיל* 1ר
מנשיקה תסבך אותך,
השבוע, במריבה לא-
לך. אזי, א ם כבר תכניס א ת האף לענייני
הזולת — סיים את המלאכה בכבוד.

העבודה בוערת ויש אפילו תוצאות די
לעבודתך. מפתיעות אבל ההמולה שאתה
מקים סביבך, מחשידה
אותו שאתה מדבר יותר
על העבודה מאשר
מבצע אותה. הדבר
היחידי שבולם ומרסן
אותך היא בעצם שו־תפתך
המצביעה בפניך
כל הזמן על נקודות
התורפה שלך. דע לך,
כי יש הרבה הגיון וחכמה בדבריה.
הידידות החדשה שגילית תלך ותפרח
למשחו נפלא. אף אם

תרצי, לא תוכלי לקלקל
אותה. אתה, בן
דגים, התכונן לנסיעה
ארוכה. היא תוסיף
לאישיותך. ואם תרצה,
גם לכיסך. קינאה של
חבר לעבודה לא תצליח
לשבש א ת דרכך.
\9ג9נדו*ר
י :20 גמוי1
סיכסוכיו ייכשלו וה-
בוסים של המפעל
יתנו דווקא לך את הג׳וב שקיווית לו.

ל ה סי לאתה מיל
(המשך מעמוד )29
הזה — כוח הדש ב־ 1965׳ ובין רשימת ר״צ
ב־. 1973
ר״צ קמה ערב הבחירות. היא היתד,
רשימה ללא תנועה, ללא מיסגרת מיפלג-
תית. היא הזמינה בוחרים מכל הכיוונים.
היא לא הגדירה מצע כולל ומפורש. היא
הסתפקה בתדמית כללית של מילחמה ב-
מימסד, חתירה לרפורמה בסדרי־שילטון
ומאבק לחופש האזרח.
במרכז פנייתה לציבור עמדה אישיות
אחת, שהיתר, ידועה לקהל בעיקר הודות
לפעולתה למען האזרחים מעל דפי עיתון.

תיאור זה מתאים כמח־ייק לתדמית
רשימתנו לפני שמונה
שנים.
אין ספק שמסביב לשולמית אלוני נוצ רה
קואליציה די-רחבה של מגמות שו נות,
ואולי אפילו סותרות. היא הנחילה
לה 2.2570 מקולות הבוחרים, לעומת >־1.250/
שבהן זכינו אנחנו בפעם הראשונה.

אולם יש הבדל אחד מהותי —
והוא הכריע כין שתי הרשימות
כ־.1973
אברהם עופר אמר בטלוויזיה, בליל־הסילווסטר,
ש״אחרי הכל, שולמית אלוני
שייכת למישפחה.״ כל הבוחרים ידעו זאת.
שולמית היתד, חברת־כנסת מטעם המערך.
תפיסותיה היסודיות אינן סותרות
את המוסכמות של החברה הישראלית. אין
היא שוברת את התבנית הבסיסית של ה־מישטר
הקיים. אין היא גוזלת את שלוות־נפשו
של האזרח המצוי. וממילא: אין היא
מעוררת על עצמה את שינאת הרבים.
להיפך, היא יודעת להתחבב עליהם, והיא
אומרת רק דברים שנעים לשמעם.
היא לוחמת בכפייה הדתית — אך לא
בעד הפרדת הדת מן המדינה. היא דוגלת
בקו מתון בענייני השלום — אך לא בעד
תוכנית־שלום מוגדרת כלשהי, העלולה ל היתקל
בחומה הבצורה של פחדים ודי־עות־קדומות.
היא שואפת לרפורמה ב״סדרי
השילטוך — אך לא לשינוי מהותי של
החברה הישראלית.
במערכת־בחירות, זוהי מעלה גדולה. מי
שרצה באופן כללי מאד ברפורמה, בעצירת
הכפייה הדתית, בקו מתון כלפי הערבים,
בעשיית צרות למימסד — לא מוכרח
היה ב־ 1973 לקפוץ את הקפיצה הגדולה
ולהצביע בעד רשימתנו. שדבקו בה כתמי
אבק־ד,שריפה והבוץ של אלף קרבות. היה
פשוט יותר, נחמד יותר, פחות מחייב,
להצביע בעד הפרח החדש. מי שהכריז שיצביע
בעד שולמית אלוני לא נאלץ לעמוד
בוויכוח מר. הוא יכול היה להישאר חביב
החברה.
במדינה תזרדות
תאהבה מנ צחת
האהכה מתגכרת על כל
המיכשולים — צה״ל, המפד״ל,
מישרד-הפנים והאכ
כמו בכל רומאן הגון, האהבה מנצחת
ומתגברת על כל המיכשולים.
על הצבא, שרצה לגייס את רודולף
שוורצבאום, למרות שאינו ישראלי, וכל
שייכותו לישראל היא שאמו היתד, פעם
!בארץ, לפני לידתו, וזכתה אז באזרחות
אוטומטית.
על מישרד־הפנים, שרצה לגרש את
אהובתו הנוצריה, רוזל קורטה, אחרי שאבי
הצעיר הפעיל את קשריו עם צמרת דד
מפד״ל כדי להפריד בין בני־הזוג.
ואפילו על הורי הצעיר — אז לפחות
על אחד מהם.
תורת הגזע. הפירסום שנתן העולם
הזה ( 1899 והלאה) לפרשה, יחד עם פעולתו
המישפטית הנמרצת של עורך*הדין אמנון
זיכרוני, עשו את שלהם.
סוכנות־הידיעות הגרמנית החלה מתעניינת
בפרשה, אחרי שעיתונים גרמניים
כתבו עליה, בהנאה רבה, כעדות לתורת־

מי שכאמת רצה כפיתרונות
יסודיים, נשאר נאמן לנו. מי שרצה
רק למחות נגד רגל הפיל, או אוזנו,
או שיניו — נשר לכיוון זה או אחר.

התחלה חושה
ך* אשר הקמנו את תנועתנו, לא רצינו
^ שתהיה כת קטנה וסגורה — חשובה
ככל שתהיה. רצינו שתהפוך לאגן־ניקוז,
אשר לתוכו ייזרמו כל היובלים של שוחרי
ר,קידמה, השלום והרפורמה במדינה.
תיקווה זו נתבדתה. תנועתנו קלטה יובלים
קטנים רבים — אך לאחר מכן נפסקה
הזרימה.

התנועה מילאה כהצלחה תפקיד
חשוכ ככנסת וכציכור — אד היא
נכשלה כמילוי התפקיד העיקרי:
הקמת התנועה הפוליטית הגדולה,
שתקים את ישראל החדשה.
תפקיד זה נשאר בעינו. הוא חשוב כיום
יותר מאשר אי־פעם. שום כתובת פוליטית
קיימת אינה מסוגלת למלאו.

לדעתי, תפקיד זה צו־יד לעמוד
לנגד עינינו כשלכ הכא. יש צורן־
כהתחלה חדשה.
יש צייד לכרוא, יש מאין, מים
גרת שתוכל לאחד מחנה הרכה
יותר גדול, מחנה שיוכל להתמודד
כהצלחה עד דמותה של המדינה.
אחרי קרבות כה רבים, לא קל לומר:
״הבה נתחיל מחדש.״ אבל אין ברירה.
(במאמרו הבא גסידרה זו ינסה
אורי אבנרי לעמוד על הסיכויים
לאיחוד כוחות השלום והקידמה
במדינה).

רודולף ורוזל
האפי אנד
הגזע השולטת בישראל, וחוגים יהודיים
בגרמניה התקוממו נגד פירסומי העיתונים.
בבונדסטאג הגרמני הוגשו שאילתות.
בבית־המישפט, שם הגיש זיכרוני עתירה
נגד גירוש הצעירה הגרמניה מן הארץ,
לפני שפגה אשרת־השהות שלה, מצא נציג
הממשלה את עצמו במצב בלתי־נוח, ביקש
דחייה לחודש במתן ׳תשובתו.
גם בצה״ל היו מחשבות הדשות. ראש
אכ״א, האלוף הרצל שפיר, ויתר על שרותו־מאונס
של הצעיר. שני בני־הזוג יכולים
עתה לחזור לגרמניה, ולחיות באושר מ עכשיו
ועד עולם.
דמעות אם. היתד, עוד התפתחות נוגעת
ללב. אמו של רודולף הגיעה ארצה
ונפגשה עם בני־הזזג. מראה עינוה שיכנע
אותה, כנראה. היא הבטיחה להיחלץ ל עזרת
בנה, ולעזור לו להתגבר על הקנו־נייד,
המישפחתית, שגרפה לתוכה את כל
מנגנון השילטון של מדינת־ישדאל.

מישפט
ה שופ ט *ווה
ל ע צו ראתה שו טו -ם

״הטבעת היתה בביס,״
אמרו השוטרים. אם7
הדו״ח קבע אחרת

.כבוד השופט, הבלשים משקרים. כאשר
הם עצרו אותי, הטבעת היתד, על אצבעי,
לא מוחבאת בכיסי. הטבעת הזו שלי, קיבלתי
אותה במתנה מתיירת.״
אבנר גאנך 20 מכונאי שהואשם בהחזקת
רכוש גנוב, נשמע משכנע מאוד,
,בשטחו את טענתו בפני שופט־סשלום
התל־אביבי חיים שפירא.
אולם סמ״ר יצחק דנת ורב־שוטר
מיכאל בן אבנר, צמד הפלשים שעצרו
אותו, ואשר עלו עתה להעיד, לא היססו
כלל לסתור את דבריו :״עצרנו אותו
בלילה, ברחוב בוגרשוב בתל־אביב, ואת
הטבעת מצאנו מוסתרת בכים מכנסיו,״
סיפרו לשופט. .כן, אנחנו בטוחים לגמרי
שהיא לא היתד, על אצבעו,״ חזרו ואישרו,
בתשובה לשאלת השופט.
לעצור את הבלשים. היה זה בישיבה
נוספת של בית־המשפט, בנוכחות הנאשם
בלבד, שסניגורו, עורך־הדין דרור מקרין,
הציג בפני השופט את הדו״ח המשטרתי
שהגישו הבלשים למפקדם, ביום שעצרו
את גאנך. בדו״ח נכתב מפורשות שהטבעת
היתה על אצבעו של גאנך.
השופט המופתע קבע ישיבה נוספת, הורה
להזמין אליה את הבלשים.
הגיע מועד הישיבה. סדרן בית־המשפט
קרא את שמות העדים. אין קול ואיו עונה.
בדק השופט בתיק, וראה כי ההזמנות
אליהם אכן נשלחו כסידרן .״כבוד השופט.״
התרומם הסניגור ממושבו ,״נראה לי
כי יש להפעיל נגד עדים אלה את אותו
הנוהל, המופעל כלפי אזרחים רגילים ש אינם
נשמעים לבית־המשפט.״
השופט קיבל טענה זו, הוציא בו במקום
צו־הבאה נגד שני השוטרים, איפשר להם
להשתחרר בערבות של 250ל״י לנפש.

צ יי ח
נטה דדו!
האם הסוסים
הם דיירי״קבע
או אורחים במלון־?
תאם תל חוק הגנת הדייר על הסוסים י
על שאלה זו יצטרך שופט בית־מישפט
השלום בתל־אביב, חיים אלוף, להשיב בשבוע
הבא.
השאלה נתעוררה אחרי שאגודת צער
בעלי חיים הגישה תביעה נגד ארבעה עג־לוגים.
העולה :׳העגלונים סירבו לפנות
אורוות־סוסים ביפו, השייכות לאגודה.
העגלונים אעם מכחישים שהאורוות שיי כות
לאגודה. אולם לדבריהם, האורוות
חכורות על ידם מזה שנים רבות -ולסזסים
הנמצאים ׳באורוות אין מקום־ילינה אחר.
משום כך, אומרים העגלונים, האורוות חייבות
להישאר בידיהם.
לחיזוק הטענה הביא פרקליט העגלונים
את החוק להגנת הדייר. הסוס כמוהו כאדם.
הוא מרגיש ונושם. בשקר וערד גשם, הוא
זקוק לקורת־גג לראשו. האם זה הוגן
להשליכו מביתו לאחר שנים רבות של
מגורים בוז
חייך עורך־הדין, חייכו הנוכחים באולם,
וחייך לו גם כבוד השופט. רק התובע,
!עורך־הדין אביגדור פלדמן, נותר בפנים
חמורות, ומוחו חורש מזימות. כמה שניות
עברו עד לתשובתו.
אומנם הסוסים כמוהם כאנשים לכל דבר,
אמר, אולם לא לדיירי-קבע יחשבו, כי אם
לאורחים זמניים במלון. כבאלה עליהם
להישמע להוראותיו של בעל הטלת.
עכשיו חייכו כולם, וגם התובע העלה
חיוך רחב: על פניו. ללא חיוך יצטרך
השופט לפתור את הסעייה•
העולם הזה 1903

בואו לאילת
ל ה פג ת מתח, ל מנו חהול הנ א ה!
אילת היא המקום המתאים ביותר להפגת המתח ולצבירת כוחות רעננים.
השלווה השורה כאן תעביר אותך אל עולם אחר: אקלים נעים בחורף
( 22 מעלות צלזיוס בממוצע) ,שמש מלטפת בכל שעות היום, אויר יבש
וצח, נופי בראשית הנושקים לים הנפלא ועולם תת-מימי נדיר ביופיו.

האיו זו בדיוק האוידה הדרו שה לד כעת?
אילת ומלונותיה מציעים עכשיו שירות אישי בתנאים מיוחדים.
להלן רשימת בתי המלון ומחירים המתייחסים ללינה +ארוחת בוקר
לאדם (שני אנשים בחדר) כולל כל המסים :
המלון :

טלפון :
(קידומת )059 המחיר :

המלון :

טלפון :

המחיר :
24 בלו סקי קרואן 3953 2362 כוכב הים 25 2776 27 קריא ו
סהרה 27 2128 27 2457
עצי־ון
סנפיר 27 3188
5111 35 בקעת הירח
2111 40 מלכת שבא
הזמנות מתקבלות ישירות בבתי המלון.
פרטים על תכניות נוספות ניתן להשיג אצל סוכגי הגסיעות, חב׳ ארקיע, חב׳ אגד וכן בבתי
המלון במקום. שלמה אילת
גני שולמית
הסלע האדום
לרום אילת
נפטון
סט. טרופז
3112 3104
3611 ,3122 3171 4111 3131 3977

ץ חיי אי שו ת/
חפ שיים ללא דאגה!
עם ההמצאה השוויצרית המשוכללת

בק שי עלון הסברה חינם
אודות שיטת 0.0.אינדיקטור
הבדוקה והמקובל ת כיום
בעולם כולו

.ס 0 :אינדיקטור(ישראל) בע״מ
ת.ד 26300 .ת״א

כתובת__ :

* 91 דיו נ,יוד־*ויודע !
אפילו גיורא יודע למנות את בל
תכונותיה ומעלותיה של מגבת יימווה׳י
היא רכה וקלה להפליא ועם זאת בעלת
ספיגה מעולה
היא יפה ואפנתית ועם זאת נעימה למגע
ועמידה בכביסה
גיורא אוהב להתנגב במגבת ״:מודה״
המיוחדת לתינוקות עם הציורים הנפלאים מגבת ״מחדד לתינוק
בגודל 100x100
מדעה מקסימה לכל יולדת

אהבהנ־ סיונ־ דבראו ! )1ן !

פרס1ם פ.ב.ס

תעשיות מוו ה ירושלים בע״נז

סטודיו גברא

אדוני ושליט -סור

מי הכניס
להריון?
השמועה החלה עוברת מפד,־לאוזן .״ראי־תם
איך הפנים שלה השמינו?״ ״כן, זה

כוננים נפשית לדיר׳זדתו העתידה של תינוק
מפורסם חדש.
״!מה פתאום בהריון?״ צוחקת דליה רקת־הגו
.״מה הם רוצים, להכניס אותי להריון
בכוח? לאן שאני לא הולכת בזמן האח רון׳
!תמיד יש מישהו חסר־טאקט ששואל
אותי באיזה חודש אני, ומתי אני כבר
יולדת. מי המציא את המעשייה הזאת?
״הרי מעל המסך רואים רק *את הפנים
ואת חצי־הגוף העליון. מזה אי-אפשר ל הסיק
שום דבר. בכלל, בשנה וחצי האח רונות
הפנים שלי לא השתנו אפילו במילימטר,
ואני, ברוך־השם, רואה את
עצמי בראי יום־יום.״
אבל זו דרכן של שמועות. מרגע שהחלו
מתגלגלות, לא תעצור אותן. אלא מה,
או. אפילו אם זוהי בדותא, בכל אחת כזו
יש גרעין של אמת, או לפחות רעיון לא
רע. ואם הרעיון לא רע, אז למה לא לאמץ
אותו?

דליה מזור וכעלה
נזה פיתאום?
בטוח ...ראיתי ...שמעתי ...סיפרו לי...
ממקור מחיימן ...דליה מזור בהריון!״
צופי־הטלוויזיד, ברחבי הארץ דיחלו מת־

מדכ ח
ב שר וגבינה מגולת אמריקה הרחוקה הגיעו בימים
אלה קיטעי״עיתונות, המספרים בתחרות־יופי
שנערכה ב״ 7בנובמבר במלון ״היל-
טון״ במנהאטן, ניו־יורק. היה זה בפתיחת
תצוגת מוצרי גבינה ובשר חדשיט׳ וכל
אחת מן המתחרות על כתר מלכת״
היופי של האירוע הטעים הזה היתה
נציגתו של אחד המי׳פעלים המשתתפים.
וייתכן שאפשר היה לעבור על כך
לסדר״היום, לולא השתתפה בתחרות, ואף
זכתה בכתר הנכסף, גם ישראלית בלתי״
נמנעת.
היתה זו בתיה (גיאנקה) בנדיקט
(בר״צבי) ,לשעבר אחת היפות המיקצו־עיות
של ישראל, וכיום רעייתו של בעל
מיפעל למוצרי בשר הודו, ואם לשלושה
ילדים בלונדיים חמודים.
כך ניצחה היפהפיה הישראלית את
בנות הטיפש״עשרה האמריקאיות והוכתרה
כמלכת הדליקאטסים של ניו־יורק.
בתיאבון !

״לא בוער לי שום דבר,״ אומרת דליה.
״האמת היא שרק עכשיו הגעתי אל ה שלווה.
הרי מהיום שהשתחררתי !מהצבא
נלקחתי ישר לטלוויזיה, ויחד עם העבודה
שם למדתי באוניברסיטה. רק עכשיו קיבל תי
את התואר שלי. לא היה לי רגע
פנוי, כל זמני הוקדש לעבודה וללימודים.
״אני יודעת שזה נשמע מחר, אבל רק
עכשיו אני עוברת קורם קריינות, דבר
שהחמצתי לפני !ארבע שנים. ומאחר שאני
עובדת רק פעמיים בשבוע, יש לי עכשיו
זמן לזה, והחשוב מכל — סיוף־סוף יש לי
זמן גם לעצמי.
״ואני בשום אופן לא בהריון.״
ובכן, נא להזדיין בסבלנות, רבותי הצופים,
עוד חזון למועד.
חתונה יהודית
אם תשמעו מישהו אומר שלמילחמה יש גם צדדים
חיוביים, אתם יכולים להאמין לו. פאקט. הנה, תראו
מה קרה לאלה ברקת.
אלה, בת ה־ ,33 כבר עשתה בהייה בערך כל מה
ששלוש־ארבע בחורות אתרות, רגילות, היו מאחלות
לעצמן להספיק במנת־חיים אחת. היא אפילו הספיקה
להתחתן פעם, ולהתגרש, ולהתחתן שוב.
עפוד־האש בחייה של אלה היה מאז״ומתמיד שאיפותיה
האמנותיות. כשעוד היתד, עולה הדשה מרוסיה
וגרה במעברה, כבר פירסמה את שירה הראשון בדבר
לילדים. כך החלד, תולעת היצירה מכרסמת בה, למשך
•שנים אדומת.
מאוחר יותר, כשהשתחררה מהצבא, החלה אלה לעמד
כעיתונאית. אבל, בעימקי־ליבה, ידעה שזה לא זה.
היא חשה שהגיע הזמן לחפש את עצמה האמיתית.
לצורך זה נעלה עצמה בחדר קטן וכתבה באינטנסיביות
35 סיפורים קצרים, בחרה את מיטבם ויצאה לחפש להם
מו״ל.
מו״לים פוטנציאליים לא חסרו, אך התנאים שהעמידו
היו קשים מדי. היא זנחה את הרעיון, לפי־שעה.
אחרי שנתיים וחצי באילת, ואחרי שחסכה קצת
ממון — החליטה לנסוע לחו״ל. התחנה הראשונה היתד,
יוון, שם החלה כותבת את סיפרה הראשון, אל שום
מל!וס, הדן במערכת של יחסי בינו־לבינד, על רקע יחסי
ישראל־גדמניה. ומיוון — לגרמניה, שם גם סיימה את
כתיבת הספר.
במשך חמש השנים הארוכות שבאו לאחר־מכן המשיכה
אלה לחפש את דרכה, ועברה כימעט את כל

אלה ומישה

מירי ונחום
בכל זאת

בתיה כנדיקט
דליקאטס !

ארצות אירופה ׳ורבות ממדיגות אמריקה.
אולם -שאיפותיה לבסס לה מעמד כזמרת, או כשחקנית,
לא נשאו פרי. וממילא, השאיפה הגדולה ביותר
שלה, מאז ומתמיד היתד, להיות לסופרת. לימודי הסיפריות
׳והפילוסופיה באוניברסיטת ניו־יורק הועילו רק להגבירה.
אחרי
חמש שנות חיפושים אחר המו״ל המתאים,
נמצא האיש. היה זה אכרהםידץ, צלם־העיתונות
הישראלי, שקרא את כתב־היד של הספר, התלהב, והח־

אל שום מקום

כשסיפרתי *נם (העולם הזה )1900ש מירי
אלוני ונחום שליט עומדים במצב
של חשש רציני, ניבאתי ולא ידעתי מה
אני מנבאת.
הדיו של המשבר בביתם של הזמרת
והשחקן החלו מתגלגלים כבר לפני חודשים
אחדים, עוד לפני שמירי נסעה ל־

ארצות־הברית, עם צוות פסטיבל הזמר
!החסידי. אחר־כך היא חזרה, וכולם עוד
קיוו שהמרחקים והזמן עשו את שלהם,
אבל לא.
׳נחום, האוהב ומעריץ את האשד, הקטנה,
שלו, קיווה גם הוא. אבל הנה, מסתבר
שקטנה־קטנה — אבל עקשנית גדולה.
בימים טרופים אלה קמה מירי, ארזה
את הפקלאות, עזבה את הבית, עם כל
*הסימנים המעידים על כך שהפעם זה סוסי.
!ולמי שרוצה לברר מה, בעצם, קרה
שם, מצפה חפתעת־חייו. אין עם מי לדבר.
מהזוג־פגפרד לא תוציא פרטים אפילו
עם בולדוזר, ומידידים גם הם מגששים
באפילה. ידוע דק דבר אחד: שום צד,
שלישי לא היה מעורב בעניין.
אבל ביט-וח־צד־שלישי כדאי בסל ־זאת
לעשות, שיהיה.
ליט להוציאו לאור. המיכתבים שרצו הלוך־ושוב בין
השניים על קו אמריקזדישראל, הסתיימו במהרה בכר־טים־טיסד.
לישראל.
דופן־הבזק, שהתפתח באותם פיכתבים, הסתיים בני־שואים-אזרחיים־בזק,
אבל גם בגירושי-בזק. שלושה
שבועות לאחר שובם מירח־הדבש באירופה, עזבה אלד,
את בעלה הטרי.
חודשיים לאחר־,מכן התגרשו. אלא שבכל רע יש גם
טוב. ראשית, בדיוק באותה תקופה יצא סוף־סוף אל שום
מקום לאור, וזה הדבר אליו השתוקקה כל העת. שנית,
אלה הצליחה: לסדר כך שבתעודת־הזהות לא יירשם
שהיתר, נשואה אי־פעם, והרי היא רווקה כשרה.
אלה החליטה שהיא נשארת כאן, בבית! ,והחלה עובדת
כעיתונאית.
לפני כשנה וחצי הכירה את העולה החדש, הרווק, י.
מישה שניידר. אלה, העיתונאית, ילידת סיביר, ומישר״
יליד קובנא שבליטא, הבמאי במקצועו, התוודעו
זד, אל זו בבית־סוקולוב בתל־אביב, לשם בא מישר,
נדי לעשות יחסי־ציבור להצגה דוברת היידיש, מיו
זיינען דא (״אנחנו כאן״).
הרומן, שהחל בשפה הרוסית, הניב גילויים מעניינים:
כאשר היתד, בפלורידה, ניהלה אלה את חיי החברה
והתרבות של הקהילה היהודית במקום. מישה, מצית,
היה פעיל ציוני בעיר־ מולדתו קובנה, וניהל את חיי
החברה והתרבות של הקולקטיב היהודי במקום.
שניהם רווקים.
שניהם ילידי רוסיה.
שניהם מתפרנסים מעיסוקי עולם היצירה, כל אחד
בתחומו־ש׳לו.
כאשר פרצה מילחמת יום־הכיפורים גויים מישר,
לצה״ל, והמילהטה, היא שזירזה את העניין. בעזת במדים,
בא אל אלה, וביקש את ידה.
וכך, לפני כשלושה שבועות, נערכה החתונה המאושרת
בבית אחותה של אלה, כשד,מסובים מלווים את
המאורע בשירים רוסיים, איריים ועבריים, וחוגגים עם
זאת את יום־ה׳ולדתו ד,־ 39 של מישר״ שחל באותו ירם
עצמו.
ונאמר לדבק. טוב.

קופאית ל שעבר ב״מוגובי־־ ,גרו שתו שר יחזקאל ס1זו, היא אשת איל

ף ל מי שרא 5בזמנו את ניוטה
מחרוב הצנומה, היושבת מאחרי ׳סורג
הקופה של קולנוע מוגו־בי של תל־אביב
הקטנה, ומוכרת שם כרטיסים להצגות
הבימה, לא שיער לעצמו כי, שנים לאחר־מכן,
אחרי דרך־חיים שקשה להאמין בה,
יהפוך סיפור־חייה לסיפורה של אחת ההצלחות
המדהימות ביותר של ישראליות
בחו״ל, וכי קנתה לעצמה בכך כרטיס אל
האושר, ואל העושר. בייחוד אל העושר.
בי אחרי גילגולים רבים, אחרי שרשרת
ארוכה של שמחות ועצבונות, אחרי שהיתר,
נשואה למפכ״ל הראשון של מדינת־ישראל,
למפיץ־סרטים ולתעשיין אנגלי,

לה החם והעמוק .״יש לי די חומר בשביל
ספר שלם !״
ניוטה נולדה בליטא, בעיירה קטנה.
לאחר שסיימה את בית־הספר היסודי עק רה
לפאריס, שם התגוררה אחותה הנשואה.
בפאריס פגשה בבנו שלזין, והתאהבה בו.
בנו היה המנהל הכללי של חברת־הסרטים
האחים וורנר במיזרח, ותחום פעילותו השתרע
על־פני המיזרח התיכון. מישרדו הראשי
נמצא בקאחיר.

הפך יחזקאל סחרוב ליחזקאל סהר, מי
שהיה מפכ״ל המישטרה, וכיום אחד מעשירי
המדינה. נראה שניוטה אינה יודעת זאת.
״מצאתי עבודה בהבימה,״ נזכרת ניוטה.
״הייתי מוכרת כרטיסים בקופה במדגובי,
שם הציג אז התיאטרון. זו היתד, עבודה
נוראה !״
במרוצת השנה וחצי, בה התגוררה ב־

תל-אביב, היה
תכופות. ובאחד
אין. הם ניגשו
שם נאמר להם
מסחרוב.

בנו שלזין בא לראותה
.מביקוריו הציע לה נישואל
רבי בתל־אביב, אך
כי תחילה עליה להתגרש

״כולנו חששנו שהוא לא יסכים להתגרש
ממני• ,שיגיד, למה לגרש אותה ו היא

נישואין
פי מ טיביי ם
ף יו טהה גי ע ה לפלשתינה (א״י) בשנת
.1935 הממשלה הבריטית היתה נוקשה
ביותר ולא התירה לה להישאר. היה עליה

מאת

מירה ויינגארטן

הגיעה ניוטה סחרוב אל המנוחה ואל
הנחלה, בדמותו של רוי טיטוס, בנד,
של קיסרית הקוסמטיקה הלנה רובינשטיין.
חייד, של ניוטה לא תמיד האירו לח
פנים, והיא הראשונה שתודה בכך בפה
מלא.
!,,את רוצה לראיין !אותי ז״ שאלה בקו־

למצוא לה עבודה כדי להתקיים.
״לא היה לי גרוש ...לאיש בארץ־ישראל
לא היה אז כסף,״ היא מספרת, בגילוי־הלב
האופייני לה.
בנו לא היה עדיין נכון לשאתה לאשר״
והיא היתד, זקוקה לדרכון פלשתינאי. לכן
נישאה בנישואין פיקטיביים לגבר בשם
יחזקאל סחרוב .״הוא היה צבר, יליד הארץ,
ואפילו לא הכרתי אותו,״ מתארת ניוטה
את האיש ,״ואבל היה נחמד, וממישפחה
טובה מאוד. הוא היה אחר־כך מזכירו
של וייצמן. יחזקאל סחרוב נשא אותי
לאשה כדי להעניק לי דרכון!״ לימים

הונה המייפה: הונה רובינשטיין(במרכז) ,ב1ה ונוחה
בחורה נחמדה אבל אני רציתי להתחתן
עם בנו.״
ניוטה נסעה ללונדון, שם עבד ״בעלה״
כמזכיר .״הלכתי למישרדו,״ היא מספרת,
״המזכירה שאלה אותי לרצוני. אמרתי לה
שהעניין אישי ביותר, ושלחתי אליו פתק
כתוב עברית ,״אשתך באה לראותך!״
י חז קאל

הני ח

להמ תין

מע ט,

אחר־ ב ך

יצא והתייחס ואלי יפה מאוד. הוא אמר
שייסע לארץ־ישראל וידבר עם הרבי ויתן
לי גט, וכך !אמנם היה.״
ניוטה ובנו נישאו בפאריס, שם ילדה
את בנה ד,ראשה.

הברי ח ה
מן הנ אצים
^ יום המילדומה באירופה גבר והלך,
אך על אף זאת נסע הזוג שלזין לווארשה,
להפיץ שם סרט של חברת
וורנר, בשם וידויו של מרגל נאצי. מווארשה
נסעו לבקר אצל הודיה של ניוטה,
בליטא.

1ייייי

בוקר אחד, בחודש ספטמבר ,1939 בישרו
העיתונים כי המילחמה פרצה. עיתוני פולין
הודיעו כי הרשויות עומדות לאסור את
היהודי שהפיץ את הסרט וידויו של מרגל
נאצי — אשר הופק על־ידי חברה שראשיה
יהודים. דרכונו של בנו שלזין הווזלף בן-
לילה, והוא נמלט לפאריס.
ניוטד, יצאה בעקבות בעלה, ועלתה לרכבת
האחרונה שיצאה את קובנה. הוריה
נותרו בתתנת־הרכבת, נתונים לחסדי הגסטאפו.
ניוטד,
נדחקה לתוך הקרון, כשבנה בן
11 החודשים בזרועותיה, ללא כל חפצים
או מזון, ועם שלושה דולרים עלובים

קיסרות הקוסמטיקה של הדנה רובינשטיין
בכיסה. הרכבת העמוסה פליטים מבוהלים,
זוהמה וצחנה, יצאה לדרך.
״הם התייחסו אלינו בגסות,״ נזכרת. גיר־טח
בכאב .״דחפו אותנו ...ואנחנו עמדנו
כל הדרך, לא ישבנו אף לרגע ! זה היה
סיוט נורא! לבסוף הגענו לבלגיה. שם
השליכו לנו סיגריות וסוכריות מבעד ל חלונות.
״כשהגענו
לפאריס, המצב היה כבר קשה־מנשוא.
כל הנשים נאלצו להסתתר. לא
חירשו לילדים להישאר בפאריס. אמרו
שעלינו לעזוב את פאריס, לכן נסעתי ל־ארץ־ישראל.״

ראש־השנה 1940 בילתה ניוטה בתל־אביב,
אצל אחותה החיה עדיין בישראל,
והמתגוררת ברמת־גן .״אחותי שכלה את
בנה במילחמת יום־הכיפורים. הוא היה
בן ,37״ היא מספרת.
גורל אכזר
ץ ודשים ספורים לאחר־מכן עברו 1 1ניוטה ובנו לארצות־הברית. בנו עבד
עדיין בחברת ווונר, אף שלא ראה הצלחה
רבה במעשיו. בסוף־שיבוע אחד יצא עם
בנם בן השלוש וחצי לטיול מחוץ לעיר.
בדרך אירעה ׳תאונה, והילד נהרג. בנו
הפך לנכה.
בניסיון למלא את החלל הנורא שנפער
בחייהם, ילדה ניוטה שני ילדים תוך
ארבע השנים הבאות. אולם זמן קצר לאחר
שנולד ילדה השני. ניספה בנו בתאונת־מטוס•
החלל שבתוכה גדל והלך.
״נשארתי לגמרי לבדי. לא היה לי כסף,
ועם שני ילדים ...את יכולה לתאר לעצמך.
התייאשתי לגמרי מהחיים, ואמרתי שאינני
מסוגלת להמשיך. כי מישפחתי נייספתד,
בליטא, במילחמה. הכל היה מחריד. חיי
היו ממש גיהינום עלי־אדמות. בתי היתד,
אומרת כל הזמן, ,אני רוצה את אבא שלי,

והוא היה לבעלי השני. הוא פשוט נכנס
לתוך המיסעדה והוצג בפני, ורק שאל אם
אני נשואה. הכרתי אותו ב־ 28 באפריל,
וב־ 16 במאי התחתנו.
״שמו היה ברנרד מילר, והוא היה יצדך
הטכסטיל הגדול ביותר בעיר שפילד שבאנגליה.
הוא היה אלמן, אב לשני ילדים
גדולים, בעל בית באנגליה ועשיר מאוד.
בדיוק כפי שתיארתי בפני ידידי ! ב־27
באפריל, יום לפני שהכרתי אותו, תיארתי
בפניהם את האיש שלו הייתי רוצה להינשא,
וזה היה בדיוק האיש !
״הוא אמר לי, :אני יודע שאינך מאוהבת
בי, אינך מסוגלת להתאהב בי —
אבל הדברים שאעשה למענך ולמען ילדייך,
ילמדו אותך לאהוב אותי,.
״והכל באמת התנהל בדיוק כפי שחזה
מראש. הייתי אצלו מלכה! הוא עשה כל
מה שרציתי! שום בקשה שלי לא היתד,
מופרזת בעיניו. אבל אחרי שתי שנות
נישואין חלה בעלי בלויקמיה (סרטן-
הדם) .אמרו לו שיש לו רק ארבעה חודשים
לחיות. הוא היה אז רק בן .42 נסעתי
איתו מרופא אל רופא, לשווייץ, לאיטליה
— אל הרופאים הנודעים ביותר בעולם.
נסעתי אותו גם לישראל והוא קנה שם
אדמה, רצה לבנות מיפעל. הוא היה עשיר
וצעיר, נדיב ומפורסם, כל מה שאשה
מסוגלת לבקש לעצמה. אבל, מת כעבור
שנתיים.

יורש
^ ה אי מפרי ה
יב נשארתי לבדי, הפעם למשך
שבע שנים ארוכות. שבע שנים
חלפו, עד שנישאתי לרוי.״
רוי טיטוס הוא בנה ויורשה היחידי של
הלנה רובינשטיין — ד,״מאדאם,״ כפי ש נהגו
לכנותה. במשך שנות חייה נישאה

!יוטה הווהות: אשת החברה הגבוהה בנידיווק
״הסיפור שלי עם רוי משעשע מאוד.
ידידה שלי הפצירה בי להיפגש אייתו,
אחרי שאשתו השנייה מתה. היא קבעה
לנו עשר פגישות, יבזו אחר זו, אבל אני
פשוט לא הלכתי, לאף אחת מיהן. סוף־סוף
כשהלכתי לפגוש אותו, זה היה בדיוק
אחרי שהתחתן בפעם השלישית. נפגשנו
במועדון הברידג ,,שם אהבנו שנינו לשחק.

הקיסר טיטוס1 :ומולטי־מ־ליוור
לכל הילדים בגינה יש אבא, ולמה רק
לי אין? ,

״ידידי,״ ממשיכה ניוטה בסיפורה ,״היו
שואלים אותי, :עם איזה מין גבר היית
רוצה להתחתן ז,
״ואני הייתי משובה , :הגבר שאיתו אני
רוצה להתחתן איננו קיים. זה צריך להיות
גבר שכבר היה נשוי פעם. אסור שיהיה
רווק, מפני שרווק לא ירצה לקחת על
עצמו שני ילדים. צריך שיהיו לו ילדים
משלו, אבל שיהיו גדולים למדי, מפני
שאם לא יהיו לו ילדים, הוא לא יאהב
את הילדים שלי1.אני אינני מסוגלת לטפל
בילדים, לכן אני רוצה שהוא יהיה עשיר.
אינני רוצה להינשא לאדם עני, כיוון שאני
עצמי ענייה. לכן גבר כזה איננו קיים!,״

ח לו ם
שהתגשם

ך* עבור שנה ושלושה חודשים הלב-
תי עם ידידים לקונצרט של טוסקניני

בקארנגי הול. הם הביאו איתם אנגלי אחד,

הלנה רובינשטיין פעמיים. משך 31 שנים
היתד, נשואה לסופר יהודי בשם טיטוס, לו
ילדה שני ילדים. לאחר־מכן התגרשה ממנו,
ועוד באותה שנה נישאה לנסיך גארלי.
היא זכתה להאריך ומים אחרי שני בעליה,
ומתה לפני תשע שנים, בגיל .94 אין
ספק שהחיים בצילה של אם שכזו לא
היו קלים. בנה האחר של ה״מאדאם,״
אחיו של רוי, התאבד בהיותו של .46
ניוטה היא אשתו הרביעית של רוי,
ואלה הם נישואיו הממושכים והמאושרים
ביותר, לדבריה.
״אשתו הראשונה היתד, נערה אמריק אית,״
מספרת ניוטה ,״אבל הוא לא הספיק
לחיות איתה הרבה מפני שגויים לצבא
ואחר־כך השתחרר.״ בנישואיו השניים חיפש
אחר בת־דמותה של אמו, והתאהב
באשה מבוגרת ממנו. היא חלתה בלויקמיה
ונפטרה כעבור שנתיים. אשתו השלישית
הייתה ׳גערת־זוהר ריקנית, בעלת עבר מפוק פק.
אשד, זו ילדה לו בת, ילדתו היחידה,
אשר נקראה הלנה, על שם סבתה.״
על פגישתה עם רוי מספרת ני׳וטה:

ה מנו ח ה

־^ל ו הנ חלה
ך• אשר פגשה ניוטה את רוי לרא-
^ שונה, נהג לבלות את ימיו ולילותיו
הארוכים וה,עצובים במועדון הברידג .,אשתו
הריקנית רוני, בעלת פני הבובה והשיער
האדמוני הצבוע, היתד, עסוקה מדי בהחלקה
על קרח, בביקור אצל תופרות ובילויים
במועדוני־לילה. רוני לא היתד, יושבת־בית
ולא העניקה לו את התמימות לה השתוקק.
במהרה נתגלה כי רוני איירגנה את הנישואים
הללו כאמצעי להניח ידה על עושרו
האגדי. רזי הסיק את המסקנות, והתגרש.
בדירתה החמימה והנעימה של ניוטה,
בפארק אווניו 875 בניו־יורק, מצא רוי
את העניין וד,קירבה, את האמון ואת ההבנה
שביקש תמיד. אחרי מות אמו, ביכרו
להישאר גרים באותה דירה. יכולים היו
לעקור אל דירתה העירונית המפורסמת
של הלנה רובינשטיין, המשתרעת על־פני
שלוש קומות ומכילה בתוכה את אוסף-
האמנות הנודע של ה״מאדאם,״ אך לא
עשו כן.
״הלנה רובינשטיין לא אהבה אף אחת

מנשותיו הקודמות של רוי,״ מספרת ניוטה.
״אבל אותי ואת ילדי היא חיבבה מאוד.
היא התייחסה אלי יפה והעניקה לי מתנות
נפלאות. בתחילת נישואינו היד, קשה מאוד.
כשאמו של רוי חיה עדיין, היא ערכה
קבלות־ופנים רבות והיו לנו המון התחייבויות.
עכשיו החיים הרבה יותר שקטים
ושלווים, אבל אני אינני הטיפוס שיושב
ומתבטל. אני מוכרחה לעשות דברים, להיות
פעילה. אני קמה ב־ 8בבוקר, ומתעסקת
בדברים שונים — צדקה, ילדים, וכולי.
״רק עכשיו נתתי כסף פדי לשלוח לפצועים
של מלחמת יום־הכיפורים בישראל.
כתבו לי שאוספים שקי־שינד, בשביל החיילים,
וגם בזה אני עוזרת. אני תומכת
בבית־יתומים בירושלים, שבו יש 150 יל דים,
ועכשיו אני בונה בית־יתומים חדש.
אנחנו באים לישראל מדיישינה. לפני כמד,
שנים באתי לפתיחת המחיזאון על שם
הלנה רובינשטיין. יש לנו גם מיפעל־הקוסמטיקה
במיגדל־העמק, ומרכז־נוער.
חוץ מזה, אנחנו נוסעים הרבה. רק עכשיו
חזרנו מג׳זמייקה, שם יש לנו בית. אנחנו
מבלים שלושה וחצי חודשים בשנה באירופה.
״היד,
לי בחיי מזל אחד,״ מחייכת ניוטה
טיטוס .״כל גבר שיצאתי איתו רצה להתחתן
איתי. זה משונה מאוד. מרבית הגברים
רוצים דק להשתעשע עם נערות — ועניין
הנישואין הוא רק שני־במעלה. אבל איתי
זה היד, שונה. לי קרו דברים אחרים.
״הנה, תראי לאיזה אושר זכיתי, סוף-
סוף. רוי ואני נשואים מזה 13 שנה,
ואנחנו חוגגים עכשיו את הבר־מיצווד,
שלנו !״

המחיר 3.00 :ל״י
שנה 38

ב״ח שבט תשל״ד20.2.74 ,

בשעה שהוא משגע את השלם
די דיו !מקורביו
מגלים

38831

מספר 1903