גליון 1907 מתאריך 20 במרץ 1974

דף למשתחרר חייל מי לו אי ם
מ שתחרר!

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ י״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

* 818

׳ 100 הארץ״ מגלה :

זכור! כחלק רור של השיחרור בירושלים

כלתי־ניפרד מתהליך השיח-
היחידה עליך להתייצב ביום
בשעה 11.00 מול בניין הכנסת
לצורכי הפגנה.

נביא עי מנו:
.1כרזות ועליהן סיסמאות לא־מחיי-
בות :״אנחנו פה״ ,״לא עוד״ ,״מי!״,
״ממשלת פורים״ ,״חג שמח״ ,״איפה

איל

בעיקבות התוכנית ״מוקד״ בטלוויזיה,
ולאחר שהושמצו כ־
״עקומי מוח ונפש״ וכ״נוער מובס״
ירדנו אילתה לראות — האמנם
פזה הוא הנוער של אילת?
ולא היא!
כילינו נוער נפלא, נוער נלהב,
נוער אמיץ, נוער קשור, נוער עם
שורשים.
מספר יורם • .אני בחיים שלי לא

ופלא !

שאלתי אף שאלה. אולי פעם אחת
ש׳אלתי מה השעה.
עופר: אנחנו אין לנו שום שאלות.
זה המפיקים של התוכנית שהכריחו
אותנו לשאול שאלות.
יורם: נכון.
שחר: לי גם אין ספקות. זה גם
לא מעניין אותי. הכל ברור וזה לא
מעסיק אותי בכלל. אין לי שום ספיקות
ולכן זה לא מעניין אותי.

תביעה בשבדיה
נגד אורי גלד

״אתם שם״ ,״מוישה מחדלטור״ ,״רק
כך״ ,״כיצד המחדל נימשך״— .
באחריות קצין המיבצעים.
. 2גיטרות, אקורדיונים וכלי נגינה אח*
רים — .באחריות קצין החינוך.
.3מצב־רוח מרומם כיאה ליחידה— .
באחריות חרס״ר.

חיי ל!
עם גמר ההפגנה ניתפזר איש איש
לביתו בהרגשה אדירה של ״אנחנו את
שלנו עשינו״.

(מיוחד ל״ 200 הארץ״) .בריגיטה
טוסיקסן, בת ,28 מאזפסלה, שבדיה,
מסרה אמש לעיתונאים, כי בדעתה
לתבוע את אורי גלר למישפט.
מרת טוסיקסן טוענת, כי צפתה ב תוכנית
טלוויזיה, בה הדגים מר גלר
כיפוף טבעות מרחוק באמצעות טל־קעזיס.
בשעה שמיקד את מבטו ב
טבעת שלפניו, חשה התובעת כיצד
הולך פי הטבעת שלה ומתכופף, עד
שקיבל לבסוף את צורת הסיפרה
שמונה.
מרת טוסיקסן הוסיפה, כי כתוצאה
מכך לקתה בבריאותה וכל יציאה שלה
כעת היא יציאה כפולה, או לדבריה,

גם אותי. אותי שום דבר

ני ר:
לא מעניין.
גיורא: האמת היא, שלכולנו אין
שום ספק בשום דבר. אנחנו גם לא
יודעים שום דבר ולא מתעניינים בשום
דבר. באמת.
שהר: אני מוכן להתוודות שפעם
אחת בחיים חשבתי, אבל תיכף קיבלתי
כאב־ראש, אז הפסקתי עם זה.
שאלנו את הנוער: דן בן־אמוץ אמר
לכם שאתם נכים בפוטנציה, מה
דעתכם?
בולם במקהלה (ללא היסום, ללא
צל של ספק, שרים) :אנחנו לא !

אך, איזה נוער נפלא, נוער
אמיץ, נוער נלהב, נוער קשור,
נוער עם שורשים. ואכן, יש תיקווה
לעם היהודי — כי זהו הנוער,
הנוער הנפלא, שילך מחר לצה״ל,
יגן על המולדת, יילחם, ייפצע,
ואולי אך ייהרג למענה. אמן.

״קריעת תחת״•
המישטרה חוקרת.
סיטר הצרחה
פעם היה איש אחד שכל מה שהוא
עשה הפך להצלחה משגעת.
הוא המציא את המיקוד, החדיר אותו
לתודעת הציבור בעזרת מאות״אלפי לי רות
והדואר התחיל לעבוד כמו משוגע.
הוא גילה את הניקוד, הפך מאות נהגים
עבריינים לנהגים מנוקדים, ומאז פועלת
שיטת-הניקוד באין מפריע ובאין
רואה.

מתלוננת טוסיקסן

זכור!
כאזרחים נאמנים נחזור כולנו אל
הקאריירה, אל הפרנסה׳ אל הלימודים,
אל המכונית, אל העבודה, אל הדירה,
אל המשכנתא — נחזור בשקט ובגאווה
אל שיגרת חיינו.

אך נדע
אנו חוזרים הביתה חזקים יותר, רעננים
יותר, טהורים יותר.

אנ חנו א ת שלנו עשינו
ועד המילחמה הבאה נמשיך ונישתוק.
להיתראות בקרוב

ס א ״ ל משה
מפקד היחידה
מכתבים למערכת
אני החתום מטה, איש תם וירא״
שמיים, מצהיר בזאת שאם מר
שהוא אתם־יודעיס״מה, יתמנה לשר ב*
ממשלת־ישראל, אפתח את פי ואגלה את
כל מה שאני יודע.
אני החתום מטה, אדם נקי״כפיים
ובר־לבב, מצהיר בזאת שלא אוכל לר-

ציין שמו של שר כלשהו בממשלת־ישראל.
(המשך
בעמוד 3טור )4

ו עיד ת ההסתדרות
סיכו

— 10.00 סיומקה מגדוד העבודה
דיבר על ערכים
— 12.00 זיאמה מראשוני רמת רחל
ביכה אובדן דרכים
— 14.00 חיים מסוללי כביש צמח
תהה ״לאן אנו הולכים?״

— הפסקה —
— 16.00 ברל מ״פועלי ציון־שמאל״
אמר ״היתה תקופה״
— 18.00 יוסק׳ה מ״פועלי ציון־ימין״
קרא בקול ״חוצפה!״
— 20.00 וסלאח מ״פועלי ניקיון־מרכז״
שטף את הריצפה
טיאטא את הבמה
ואסף את הכוסות

— ה תי קוו ה

הוא ייסד את השבתון, והעלה את המוראל
של הולנד בצורה משמעותית נוכח
גלי ההזדהות ששטפו את הסוכנויות
להשכרת מכוניות.
הוא היה הראשון שחשב על רכבת-
תחתית, על רכבל־עילי׳ על קרונוע־מש-
תנע, על שפחנוק״מתבצק ועל מוניתרון-
משתפץ.
הוא ייסד את סיירות הבטיחות, החנייה,
הדרכים, והפך את התפוז־המיכני
למציאות של יום־יום.
הוא הוציא ספר-טלפונים באיחור של
שנה ובכל״זאת הספר נראח כמו חדש.
הוא בהחלט שינע מכולות.
אז פלא שמינו אותו לשר-הפירסומת
והמדע״הדימיוני !

--ממישנתו של מייסדו --יגעת ומצצת — תאמין.
יגעת ולא מצצת — אל תאמין !

ד״ר זוארץ
(בסיפרו ״על מוצצים ומציצים״)

(המשך מעמוד 2טור )1
אות אין אדם כמו מתמנה
למישרה בכירה בישראל לאחר שעשה
מה שעשה.
אני החתום מטה, טלית שכולי תכלת,
לא אשכים לשום פשרה /לא אנום, לא
אשקוט ולא אישן עד אם יתוקן העוול.
אני החתום מטה, איש עני ואביון,
ממתין להצעות מפורטות שישקיטו את
ליבי ההומה, וירגיעו את התקף האח ריות
הציבורית שתקפני.
רק לרציניים.
בתודה מראש
(—) מיספר חשבון הבנק.
שורת הדין(ב צד)
אולם, הסניגור, עורך־
הדין אליעזר מלחי, התנגד.
״גם במיקרה של יצחק רפ אל
— שהיום הוא שר —
לא הסכים העד, שסיגל,
לבוא ולהעיד בקשר לפר שת
תל־גיבורים״ ,הכריז הפרקליט
.״באותו מיקרה לא
ביקשה התביעה את דחיית
המשפט. לכן, אין זה הוגן
להמשיך ולהחזיק במעצר
את אזולאי ולנסות להשפיע,
בדרכים פסולות, על העד.
גם-לאזולאי יש, אולי, סיכוי
להיות שר ועליכן יש
לזכותו לאלתר״.
השופט קיבל את הטיעון
וזיכה את אזולאי בו־במ*

קום.
את הקטע הזח שלמעלה טצאנו ב״ידי־עות
אחרונות״ מיום .14.3.74
וזה סיפור נורא״נורא ״פה ומחנך ובכלל.
ואנחנו גם חושבים שלשופט מגיע
ציון־לשבח.
מה שבטוח הוא שעכשיו יש לאזולאי
סיכויים הרבה יותר טובים להיות

ושיהיה לכולנו לבריאות.

גם לממ שלה כז א ת לא היית מסרב, עם ח מוד.
לשום ממ שלה אתה לא תסרב, עם נבחר.
כי אתהע סו ק.
שלם מי סי ך בזמן.

פינת המשוגע:

רגע

הפעם הוגו ישב במריצה ופויו חיכה
לאור ירוק.
הוגו לא בכה ממש, אבל בהחלט אפשר
היה לראות שהוא עצוב מאוד.
אני, למשל, מייד ראיתי שהוא עצוב
מאוד.
״אני עצוב מאוד אמר הוגו.
בנקודה זו חשוב לציין שהוגו הוא
משוגע כמו פויו, ולכן גם אומר דברים
שאחרים רואים !מייד.
״למה נפלו פניך ז״ — שאלתי.
״פויו הפיל לי הוא ענה וחייך
בחיבה אל פויו, שעשה ברררררם—
ברררררם ונתן גאו בידית השמאלית של
המריצה אבל לא בגלל זה אני
עצוב״ — הוסיף בעצב.
— ״אז למה ז״
— ״קראתי חוברת־נופלים, ועכשיו
אני עצוב אמר הוגו ובאמת היה
עצוב בצורה בולטת.
— ״אתה מכיר מישהו בחוברת ! ״
— ״לא מכיר. גם פויו לא מכיר.
אבל הסוף עצוב.״
לא הבנתי. מדוע הסוף עצוב יותר
מן ההתחלה ו או האמצע 1
הוגו רגיל לכך שאני לא מבין אותו.
— ״מישפט אחרון הכי עצוב ! נורא
עצוב מישפט אחרון. אז אני עצוב בגלל
מישפט אחרון.״
— ״הוגו״ — ליטפתי את מרפקו ב עצבות חום
— ״הוגו, בחוברת אין מישפטים
בכלל. רק שמות. לא יכול להיות מיש-
פט אחרון עצוב.״
הוגו התעקש. גם האור התחלף ופויו
הכניס את המריצה לראשון.
— ״תראה פה הוא אמר והראה
על השטח הלבן בסוף העמוד האחרון
של החוברת.
לא ראיתי כלום. רק דף. לבן.
— ״תקריא לי אמרתי לו. עם
משוגעים מוכרחים לשחק לפי הכללים
שלהם. רק זה עובד.
הוגו הרים את משקפיו למצחו, קרב
את הדף לעיניו והקריא בקול עצוב :
״המשך יבוא ! כאן כתוב — המשך
יבוא. וזה עצוב.״
— ״הוגו צעקתי — ״לא כתוב
פאן כלום ! שום דבר ! תפסיק עם זה ! ״
— ״המשך יבוא, המשך יבוא, המשך
יבוא, המשך יבוא המשך יב אמר
הוגו ופויו זימזם את המנגינה.
— ״הוגו תפסיק ! ״
הוגו הפסיק.
— ״יבוא ...יבוא גמר פויו לאט.
הוא תמיד שומר לעצמו את זכות המילה
האחרונה.
החלטתי שהם משוגעים. החלשתי שהם
היו בשמש. החלטתי שהם תמיד היו
נגד. אבל לא עזר מאומה.
עכשיו גם אני עצוב.

אמש בכנסת
הכנסת ישבה אמש באווירת חגיגית.
ועדת הכנסת הגישה לאישור המליאה
את ההצעה להעלות את שכר חברי
הכנסת. מאה ועשרים חברי הכנסת
שנכחו באולם קיבלו את ההצעה בקימה
ובשירת התקווה. לא היו מתנגדים
ואף לא נמנעים. שוב הוכח
שברגעי משבר לאומה מתעלה הכנסת
מעל לחשבונות אישיים קטנוניים
וחילוקי דעות אידיאולוגיים ומתלכדת
אל מול הסכנה האורבת.
את ההצעה קרא חה״ב זלצמן
(מערך) :״החל טה־ 1לינואר 1974
תועלה רטרואקטיבית משכורתם של
חברי הכנסת.״ הוא נימק את ההצעה
בעליות המחירים האחרונות ואח״ב תקף
בחריפות את אלו הטוענים שאין השעה
יפה להעלאת המשכורת בשל תקופת
החירום .״כל הטוען כך,״ אמר חה״כ
זלצמן ,״טועה ומטעה את העם, שכן
מי, אם לא אנו, יוצר, חי ומקיים את
שעת החירום.״ מחיאות כפיים וקריאות
״האח!״ ״לשלמות העם — לשלמות
המולדת,״ ״סוציאליזם בימינו,״
״הידד,״ ״כיפאק !״ ליוו את הודעתו
זו של חה״כ זלצמן.
כיום מגיע שכרו הממוצע של חבר־כנסת
נשוי ואב לשניים ל״ 1300ל״י
לחודש ברוטו. אחרי ההעלאה הוא
יגיע ל־ 1500ל״י לחודש. כאמור נתקבלה
ההצעה ברוב של 120 נגד ,0
בישיבת אחה״צ נתקיים דיון על
״ההפקרות, והשביתות הפראיות הפוקדות
את ארצנו בשעה קשה זו.״

אמר חה״כ ארי־נמל (ליכוד) שנימק
את ההצעה בשם סיעתו :״כל יום
אנו שומעים על עוד שביתה. שביתות
פראיות של עובדים חסרי אחריות ותאבי
בצע משתוללות ללא הרף בשעה
קשה זו לעם, לאומה ובכלל.״ חה״כ
ארי־נמל קרא לקבל לאלתר את חוק
בוררות החובה להסדר סיכסוכי עבודה.
חברתו לסיעה חה״ב גאולה׳ משיח־ישראל
ופרשיו הוסיפה :״ראיתי
תלושי משכורת של מורים ודוורים ופועלי
נמל. משכורותיהם מגיעות ל־,700
800 ואף ל־ 1000ל״י והם מעיזים לשתק
כליל את כלכלת המדינה׳ לחבל בחינוך
בנינו ולהרוס את בטחוננו ...עד
אנה הגענו?״
אחריה דיבר חה״כ אוזן־המן (מערך)
שגינה את התקפתו הפראית של
ארי־נמל על הפועלים השובתים, אך
קבע שניתן, במסגרת מכובדת ורצינית,
ליישר את ההדורים אף ללא שביתות.
הוא הביא כדוגמא את העלאת שכר
חברי הכנסת שנתקבלה ״ללא איומים,
ללא שביתות, תוך הסכמה והבנה הדדית.
יכולים הפועלים בחקלאות, במלאכה
ובחרושת ליטול דוגמא מניב־חרי
העם ולהגיע למילוי תביעותיהם
הצודקות בדרך של בירור חברי ומשא־ומתן
מכובד.״
ברוב קולות הקואליציה ( )4נגד קולות
האופוזיציה ( )2ובהימנעות הסתמי-
זיציה ( )1הוסרה הצעת חה״כ ארי־נמל
מסדר היום.

כדי לפעול בעזרתו להסרת חרם הנפט מארצות־הפרית.
למרות שסאדאת הבטיח לא לפרסם את דבר
קיומו של המכתב, ולא להסתמך עליו במשא־ומתן
המדיגי עם ישראל. נודע על הימצאו של מיכתב זה
בידי סאדאת, אחרי שהשתמש בו כדי לשכנע את
מדיגות־ערב המפיקות נפט לבטל את חרם הנפט.

יוקם אי רגון־גג
ל תנו עו תהמחאה

ה פ קי דהבכירדחה
אתפ רי ש תו
הפקיד הבכיר במוסד הממלכתי, שעמר לפרוש לפני
שבוע מעבודתו בשירות המדינה, דחה בשלב זה
את פרישתו.

תנועות המחאה השונות שקמו לאחרונה בארץ
עשויות להתלכד תחת אירגון־גג אחד עם מצע משותף
ותוסנית פעולה מוגדרת. הכוונה היא לתנועות
המחאה של מוטי אשכנזי, הצנחנים המשוחררים, חיילי
המילואים של חטיבת השיריון שהפגינו בכנסת, פרופסורים
מאוניברסיטאות שונות ועוד ועדי פעולה
שונים בלתי מוגדרים מבחינה מיפלגתית.
בפגישה ראשונה שהתקיימה השבוע בביתו של
הב יזרעאלי מאוניברסיטת תל־אב״ב, נידונו דרכי
הפעולה בעתיד של האירגון המשותף.

בינתיים סוכם רק בי האירגון יתבע
עריבת בחירות חדשות תוך שינוי שיטת
הבחירות. בן סוכם שיש לפתוח במיבצע
מתמיד של הפגנות, בדי להגיע למצב בו
ישתתפו מאה אלה איש כהפגנות־רחוב
שיקראו להתפטרות ממשלת המחדל.

השבוע ייערך בירור כין הפקיד לכץ
הממונים עליו במוסד בו הוא מכהן, בו
יתברר אם יוחזרו לפקיד הסמכויות שנל״
קחו ממנו כעבר. בתוצאות בירור זה תלוי
המשך שירותו של הפקיד.

מתי בוטל המינוי

יוחמרו האמצ עי ם

עול מחנ״מיי•

נגדהדלפותכצה׳י ל
צה״ל ינקוט בעתיד הקרוב אמצעים חריפים
למניעת הדלפות של פרשיות וידיעות שונות לעיתונות.
הרמטכ״ל, רב־אלוף דויד אלעזר, הביע לאה־רונה
את הצורך במניעת דליפות מכינוסים סגורים
של צה״ל, דוגמת הדליפות על בנס סגל הפיקוד
הבכיר, בו השמיע אלוף־מישנה גירעון מחניימי ביקורת
על שר־הביטחון.

במיוחד הובעה מורת-רוח מן העובדה
שעיתונאים נוטלים חלק פעיל לא רק כדיווח
על דברים המתרחשים בצה״ל, אלא גם
ביצירתן של חדשות מעין אלו. קצינים בכירים
הוזהרו. בי ימצו נגדם את בל חומר
הדין כלי להתחשב בזכויותיהם ועברם, אם
ייתפסו בהדלפות.

משה דייו :״אין
סכות מי לחמה
עם הסורי ,
הערבה בי ישראל צועדת לקראת הסכמי
שלום עם מדינות־ערב, כולל סוריה,
ובי לדעתו אין סבנה של חידוש המילחמה
כהיקה מלא, לא עם סוריה ולא עם מצריים,
השמיע שר-הביטחון משה דיין, שמונה
ימים אחרי שהודיע בי הוא חוזר לתפקיד
שר־הכיטחון בגלל המצב הביטחוני
החמור בגבול הצפון, המעיד על כוונת הסורים
לחדש את המילחמה.
דיין אמר את והדברים בפגישה סגורה, בה ציין
כי המילהמה עלולה !אומנם להתחדש, אך הערכתו
האיש״ת היא שאין קיימת סכנה כזו•

!כסו! ה ב טי ח
דסאדאתה חז ר ת
כלרמת ״ ה גו לן
נשיא מצריים אנואר סאדאת נושא עימו
מיסמך מיוחד כמינו: מכתב אישי מאת
נשיא ארצות-הכרית ריצ׳ארד ניבסון, בו
מתחייב ניבסון לפעול לפינוייה של בל רמת•
הגולן, כולל השטחים שנכבשו ב־ ,1967 על־ידי
ישראל.
מקורות זרים שגילו את דבר קיומו של
מוסמר זה, טוענים כי סאדאת ביקש מנשיא ארה״ב
מכתב פרטי בנושא זה, לא כהתחייבות חתומה, אלא

היפירסום שניתן השבוע לעובדה שמינויו של
אלוף־מישנה גדעון מהניימי, כקצין קשר עם מטה
המשקיפים של האו״ם, בוטל בעיקבות הנזיפה שניתנה
לו על תביעתו הפומבית ממשה דיין להתפטר מתפקידו
פשר־הביטחון, יצר מחלוקות חדשה.

תומכי דיין טוענים כי מינויו של מחניי
מי בוטל לפני הופעתו כבנם סגל הפיקוד
הבכיר, ולא בעונש על מה שהשמיע כבנם.

תומכיו של מחניימי, שהזדהו עם ביקורתו על
שר־הביטחון, טוענים שמועד ביטול המינוי אינו
רלוונטי .״השאלה היא האם המינוי היה נשאר בתוקף
אחרי השמעת דברי הביקורת, אם לא היה מבוטל
מקודם?״ הם טוענים.

מי סחרבהיקףמלא
עם א פ רי ק ה
למרות נייתוק־ד,יחסים מצד מרבית מדינות אפריקה
עם ישראל, נראה כי חלק־חארי של קשרי־חמיסחר
עם אפריקד, לא נפגעו בשל כך. כימעט כל
ההסכמים שנחתמו לפני ניתוק היחסים מוגשמים.

הנציגויות הרישמיות של ישראל, שנאלצו
להיסגר, מסרו את ביצוע העסקים הכלכליים
לידי הכרות פרטיות, שהוקמו כמיוחד
לצורך זה.

במתכונת עיתון יומי, שיופיע בימי שישי בילבד.

הילל קוק היה חבר־הבנסת הראשונה
מטעם ״חרות״ ,שפרש למשך שנים ארוכות
לעסקי נפט בארצות-הכרית לפני שחזר
והשתקע כישראל. לפני בשלוש שנים
התכוון להוציא עיתודערב שלישי כישראל,
בתמיכתו של המיליונר משולם ריקליס,
שהוא מממן עסקיו של אריק שרון.

עדייה נו ספה
במחיר העיתונים
התייקרות העיתונות היומית כישראל
כשיעור של ב0*-צ היא כלתי־נמנעת.
מחיר נייר העיתונים בשוק עומד להתייקר בשיעור
זה, התל בתחילת חודש אפריל.

ה א בי קרד דו
אתה שרי *
מישפט אחד שהשמיע הרמטכ״ל
כדאיץ עיתונאי שהעניק ליומון
״הארץ״ כיום השישי האחרון,
עשוי להעלות כפורום ממשלתי.
כמהלך אותו ראיון אמר ה•
רמטב״ל, שאם עיתונאי היה עושה
מה שעשו שרי ממשלה בפרשת
״המשבר הביטחוני״ עם סוריה,
לאשר חשפו מקורותייאינפורמציי
יה, היה צריך להיכנס לכית-סוהר,
אם כי אינו בטוח שהיה נכנס.
במה משרי הממשלה סבורים,
בי כהתייחסות זו של הרמטכ״ל
יש מתיחת ביקורת עקיפה על שרי
הממשלה, וזאת למרות שבראיה
טען אלעזר, בי ״הצבא ממדינה
דמוקרטית אינו עוסק כרכר אחד
— בביקורת על הדרג המדיני.״

ק ארוו אן יצייר
ת פ או רהלגרהאם
הצייר והפסל הישראלי דני קארוואן
הוזמן לצייר את התפאורה ליצירת באלט
חדשה שעומדת להעלות הכוריאוגרפית מר-
תה גרהאם ככרודכיי באביב הקרוב.
מרתח גרהאם, המתקרבת לגיל ,80 חידשה את
להקת־המחול שלה. מדי שנה הוא מציגה את הרפרטואר
הישן שלה בתוספת של יצירה הדשה אחת.
היצירה החדשה, שתוצג השנה, נקראת הג׳ונגל הקדוש
ואת המוסיקה שלה כותב המלחין דוברם סטארר.

מ או ת סו הרי נחק רו

״פינת השליום י׳

ב מ כונ ת־ אמת

מו צעתלמכירה

קרוב ל 300-סוהרים המשרתים בכלא
רמלה, עוכרים כימים אלה כדיקות כמכונת־אמת,
במיסגרת החקירה המתנהלת סביב ניסיון

״ספינת השלום״ של אייכי נתן, ששידוריה
הלהיבו את ישראל לפני מילחמת יום-
הכיפורים, עומדת עתה למכירה כנמל מרסיי
שבצרפת, לכל המרבה כמחיר.
בשהפליג מישראל בעי׳קבות גירעונות כספיים
בניהול האוניה, קיווה אייבי, להתקבל לראיון על־ידי
האפיפיור, שיסייע בידו לגייס סכום של 50 אלף
דולאר להמשך הפעלת האונייה. אולם האפיפיור סירב
לקבלו. אייבי עצמו נמצא עתה סניו־יורק. ייתכן
•שאת הסכום שיתקבל ממכירת האוניה ישקיע במים־
על שיזם עוד לפני עשר שנים: הקמת בית־ספר
יהודי־עדבי משותף בנצרת.

הי ל ד וקוק יממן
שבועון מורד* ה ע בו ד ה
קרוב לוודאי שיהיה זה איש־העסקים הילל קוק,
ישיממן את השבועון המדיני בעריכת עורך אות
לשעבר, דויד שחם, אותו מתכוונים להוציא לאור
המורדים במיפלגת העבודה. השבועון יהיה כנראה

ההתקוממות בכלא לפני שבועיים, במהלכו הסתבר,
כי ׳בידי קבוצת אסירים יש אקדח, וסביב בריחתם של
שני אסירים ביטחוניים ערביים מהכלא לפני שבוע.

חוקרי שתי הפרשיות חושדים בי בשני
המיקרים היה סיוע של סוהרים למתקוממים
ולכורחים. לצורך בדיקת האליבי של אנשי שירות

בתי־הסוהר. ,נבדקים כולם ונחקרים גם במבונת־האמת.

ה מי ט בוו ה מכסיק א
בדוש די בו
בשורה לחובבי הגסטרונומיה בישראל: מיסעדה
דרום־אמריקאית מקורית עומדת להיפתח בשטח יפו
העתיקה. בכך יתווסף לגוף הקולינארי של ישראל,
המשתרע מתחום המיטבחיס ההודי והסיני עד למיט־בחי
מזרח־אירופה, משהו שהיה חסר בו עז־ כה.

אחד מכעלי המיסעדה החדשה, רפי
שאולי, שהוא גם מבעלי המיסעדה הסינית,
יצא לדרופ-אמריקה על־מנת לגייס טבחים
ועובדים מכסיקאיים שינהלו את המיסעדה.

גם הן
משתמשות בתכשירים לטיפוח העור ולאיפור של הלנה רובינשטיין

מיכל טל — זמרת

אילנה רובינא — זמרת

יונה אליאן — שחקנית

חניתה צנטנר — דוגמנית

ג׳חי כץ — זמרת

שוש עטרי — קריינית רדיו

ליאורה לפידות — דוגמנית

מירי אלוני — זמרת

אביבה רוזנטל — דוגמנית

שושיק שני — שחקנית

עדנה לב — זמרת׳

רבקה מיכאלי — שחקנית

הלנה רובינע 1ט״ן
היופי בפעולה
דרורה חבקין — מלחינה וזמרת

ריקי גל — זמרת

במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, בשדרות קק־ל 94ת־א, ניתן יעוץ והדרכה חינם באיפור ובטיפוח העור בימי בי. ג־ .ו־ד
בשבוע בין השעות 6.00*3.30 אחה׳־צ

העולם הזה 1907

¥11*111

ה עו ל

1907

מאונך :

נהר באיטליה )69 .תבואה.

! )1כנף העוף )2 .רטוב במקצת )3 .מספיק,
די )4 .מגיבורי ׳סידרה בטלוויזיה.
)6צמת ה״להם״ )8 .מועצה אזורית בנפת
אשקלון )9 .מיבצע במ״לחמת־השיחרור.
)10 תהילתו של ערוץ )11 .מעורר לעג.
)13 מושך בקשת )14 .גשר להטענת ופריקת
אוניות )17 .בית־ספר לתינוקות של
בית־רבן )18 .מישתה )20 .דיבר גפני קהל.
)23 פה, במקום זה )25 .תואר־אצולה ספרדי
)26 .אריג יקר בתנ״ך )27 .יורד־ים.
)28 טיפוס פלילי )29 .ישוב ליד פרדס-
הנה )30 .פליאה, השתוממות )32 .רכס
הרים בארץ )33 .מאבני החושן )34 .חורבן,
הרם )36 .יתד, מוט 41 שמו של האירגון
לינייפגעי תאונות־דרכים )42 .משמש לחיזוק
ההברגה )43 .לא זוגי )45 .משם בא
קוסם נודע )47 .כלי־קיבול לנוזלים)49 .
אישון, דבר יקר ביותר )51 .נהר בבריה״מ
!הבפולץ )53 .דומה ל )55 ...עם )57 .חד־טב־עצים
)58 .עורך ניקוי יסודי )59 .קצין־
ביטחון (ר״ות) )60 .בן העם היושב בדנמרק
)61 .גורם עצבות! )63 זוועה, סיוט.
)64 פעולה חשבונית• )65 חודש בשנה)67 .

מאוזן :
)1מדינה בארצות־הברית• )5אח, רע.
)7מדינה קדומה לחוף הים התיכון)12 .
ביום־טוב שלהן )15 .בדברי )16 .תניא בימי
בית שני )19 .מילת חיוב )21 .שבועה
חמורה )22 .כלי־גשק ידני )23 .מיספר
יורדי הסירה )24 .קיטור דק )26 .צייר
ישראלי (!ש״מ) )28 .בעל־גאווה )29 .שיעור,
מידה )31 .המגילה הרביעית)32 .
מודה לגיל הרך )34 .בהרת־קיץ )36 .חיית־שעשועים
)37 .בסים )38 .מיקווה־מים)39 .
אפס כוחו )41 גילה סימפטיה )44 .אציל
בישראל הקדומה )46 .שירה, רינה• )48
נחש ארסי )50 .מטריה המתפתחת בתנאי
לחות )52 .פנייה לנקבה בגוף ראשון.
)54 פעולה בעיניים )56 .הוראה מפורשת.
)57 כלי־קיבול לנוזלים )58 .מטר מעוקב
(ר״ת) )60 .כלייק״בול גדול לנוזלים)62 .
מיקווה־מים בסלע )64 .מחזה של שייקס־פיר
)66 .מסר־עץ דק ,״פלפון״ )68 .צער,
יכאב )70 .תותח־׳לא־רתע (ר״ת) )71 .מסטינג
)72 .היכולת לזכור.

אפילו כימים טרופים, כשחיי־אדם נמצאים על כפות*
המאזניים, עשוי גורלן של חיות לעורר התעניינות בלב רבים.
זה מה שאירע לכתבה ״הצילו״ (העולם הזה )1905 שעסקה בגורלו
של כלב צייד מגזע פוינטר, שנכלא בגן־החיות בתל-
אבוב בכלוב אחד עם זאבה, לשם ׳ניסוי הכלאה, ויסבלו נוגע ללב המבקרים בגן־החיות.
קיבלנו הרבה תגובות הזדהות, מצד חובבי כלבים, ד,קובלים על ההתעללות הפומבית
בכלב. אבל אחד המבתבים שהגיעו אל תיבת המערכת בנושא זה, היה דווקא
מכתב הגנה שנכתב בידי אברהם ארבל, עורך טיבע וארץ, כתב־עת לטבע וידיעת־הארץ,
בטאונן של החיברה-ליהגנת־הטבע ושל רשוית שמורות הטבע.
כתב ארבל במיבתבו, בין השאר :״מבחינת תכניה הביולוגיים, הבנת הנושא
וההתמצאות יבו, זוהי רשימה מגוחכת וגרועה. ראשית, לא מדובר כאן בזאבה, אלא
בזאבה־טלואה^ ,הנמנית עם
מישפחת הכלביים אך קרובה
לזאב בה במידה שהיא קרובה
לכלב. חיה זו, שהאנגלים מכנים
אותה סזוזדמל!111־1
! 0 0 ) 1המדענים בשם
11; 5׳ ? 10ז \1י 0ו 0 /היא חיה
אפריקאית, בעלת התנהגות
חברתית מעניינת ביותר ובש נים
האחרונות ערכו בה מחק רים
ל-א מעטים.
״אינני סבור שהחזקת כלב
הפוינטר בכלוב אחד עם נק ובת
הליקאון היא בדיוק אכזריות.
לי נראה שהכלב מסתדר
׳ומרגיש לא רע בכלוב זה, אם
כי איני מפקפק בערכו של הניסוי
״המדעי״ הנערך בהזדמ נות
זו. על־כל־סנים, תיאורי
״האכזריות״ והאינטרפרטציה
שניתנה להם במאמר, הם במקרה
הטוב ביותר ״פיסיפוס״
ואי־הבנת הנושא. כמה מידידי
היו אף מגדירים זאת כמשהו
המשתרע בתחום ההפקר הנרחב
שבין הרשעות הבורות.
״ואנא, אל תבינו אותי לא
נכון. באיש מקצוע יש לי ביקורת
מרובה על הנהלת ג ך
החיות בשל שיקולה, מעשיה
ומזודליד — ,עם זאת נראה לי
שאין מקום לרשימות מסוג זה
בשום עיתון.
״באותו עיתון, במאמר המערכת,
מופיעה המליצה ״מטלית
דינו צרור עם הפויגטר והזאכה הטמאה
אדומה מול עיני שור שכלב
לכלב — זאב
היא חמורה לא פחות. אינני
רוצה להתייחס לעובדה שהחיה בה מדובר היא עיוורת״צבעים ומטלית אדומה טובה
עבורה ככל מטלית אחרת — שכן מדובר במליצה ספרותית מקובלת. מה שיחמוד בביטוי
הוא השימוש במילה, שור /שכן המדובר בפר ׳ולא בשור. השור )0X1הוא מי שהה
פר ( )8111,1.עד שסירסו אותו. שוורים הם בהמות־עבודד, שקטות ורגועות, ואילו
החיה המופיעה בזירה להנאתם של צופי הקורי׳דות, היא פר במלוא אונו ועוזו״.
שד כאן מכתבו שיל ארבל. התיקון המקצועי של הסיווג המדוייק של החיה עימד,
נכלא הפוינטר, עם כל חשיבותו, אינו משינה מאומה לגבי התופעה, שלדעת כתבי
העולם וזזה, שביקרו פעמים אחדות בגן־החייות יהיו עדי־ראיה לסבלו של הכלב,
הייתה בבחינת התעללות ואכזריות. על סיבות הסבל, שהה גלוי לעיני כל, יכולות
להיות ידיעות שונות. ייתכן גם שיש חשיבות מדעית להכלאת הכלב הזאבה הטלואה
כדי לאלצם להזדווג. השאלה היא מדוע כל זה צריך להיעשות לעיני רבבות ילדים
ומבקרים אחרים, הבאים לגן־החיות לצרכי בילוי, לימוד והנאה ז
באשר להבדל שבין פר לשור, גם על כך יש חילוקי־דיעות. לדעת ׳בלשנים
רבים, כולל חמילונאים של השפה העברית, שור אינו אלא מילה נרדפת לפר. ולראיה:
בתג״ך ממכרים השוורים לא פעם. מאחר שלפי דת ישראל אסור לסרס היות, אין
להניח שהתנ״ך מתכוון לפרים מסורסים כשהוא נוקט ׳בלשון שוורים. מכאן שנכון גם
׳הביטוי ״מילהמת שוורים״ ,כשהכוונה גם סאן אינה לרצח פרים מסורסים.

הכנישטרה ה שיג ה

חשב?

$07ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבת.

!-ייןוזייי

״דחילק, עשו לנו טובה,״ ביקש קצין המישטרה ,״אל תפרסמו שום דבר
עד שלא נסיים את החקירה. זה עלול לקלקל לנו ולהזיק לע 1ץ.״
בקשה מוזרה זו הופנתה על־ידי קצץ המישטרה לכתב העולם הזה, שיעה שלשניהם
הסתבר שדרכיהם הצטלבו בחקירה סביב נושא אהד. הנושא: הרמאות בשוק הבשר
בארץ.
מזה מיספר שבועות עסוקה חוליית כיסוי של העולם הזיה בחקירה מקיפה על
התפשטות מבירת בשר הפיגולים באיטליזים בארץ. נוכה העליה הגדולה במחירי הבשר,
כך הסתבר, מוכנים יותר ויותר קצבים להסתכן במכירת בשר סוסים, חמורים ואפילו
גמלים מרצועת עזה, כשהם נמכרים ללקוחות כבשר בקר. תוך כדי חקירה התגלו
כמה תופעות שחיתות חמורות, המסבירות כיצד ניתן להונות את הציבור הרחב
בתהדס זה.
במהלך החקירה ׳נודע לאנשי המערכת כי גם חוקרי המישטרה מנהלים חקירה
מקיפה באותו נושא. לנו לא הפריעה חקירת המיושטחה, אבל המקשטרה ביקשה למנוע
תחרות. הכתב, אליו פגה קצין המישטרה המטפל בנושא, הסכים אף לסייע לו בחלק
מהמידע שבידו, ולהשהות את הפירסום כדי לא לאפשר לחשודים לטשטש את ההוכחות
המישסר׳תיות נגדם.
בשיחה בין כתב העולם הזיה לקצין המישטרה, הועלה חחשד כי למחלקה חווט־ריינארית
של עיריית תיל־אביב יש קשר להעלמודיהעין ממכירת בשר הפיגולים. הועלתה
אף אפשרות לשיתוף פעולה. הרעיון היה שהכתב יביא לבדיקת המחלקה דוגמאות
בשר מהנות שברור כי היא מוכרת בשיר סוסים וחמורים, המישיטרה ׳תסמן את הבשר
ובסימון מיוחד וכאשר תועבר החבילה טהמחלקה הווטדינארית לבדיקה מעבדתית
במעבדות מישדד־הבריאות, תבדוק המישטרה אם ההבילה לא הוחלפה בחבילה אחרת,
המכילה בשד בקר.
היתה הסכמה עקרונית למניע מעקב זה. אולם המישטרה הקדימה אותנו. השבוע
נעצר הד״ר יעקב כרוזין־קת״נובסקי, מנהל המחלקה
הזויטרינארית בעיריית תליאביב, החשן ד בקבלת שוחד
כדי להעלים יעץ משחיטה שחורה׳ .
אני מקווה שחקירת חמישטרה לא תיפול מחקירת
העולם וזזה בנושא זה ,׳שתפורסם בג״ליץ הקרוב.

1. 4.741

יכנס ל תו ק פו ה חו ק המוו״יב
אוי הנ הג והנוסע לידו
להשתמשב חגו רתהב סי חו ת

לטובתו, נז>* 111111־: 11

החוק חל על כלי רכב פרטיים, מוניות ורכב
מסחרי סגור (במשקל כולל עד 2000ק״ג) משנת
ייצור 1967 ואילך.
החגורה התקנית והמורשה בשימוש היא חגורה
אלכסונית (בעלת שתי נקודות עיגון) או חגורה
משולבת אלכסונית״מותנית (בעלת 3נקודות עיגון).

החוק קובע פטור זמני לכלי רכב שנקודות העיגון
בהן נמצאו בלתי מתאימות, ובעלי הרכב קבלו
הודעה על כך בכתב ממשרד התחבורה. הפטור
יהיה עד מועד הרישוי השנתי בו יבדקו הנקודות
והחגורות במשרדי הרישוי.
-¥חגורה המהודקת כהלכה תגן עליך בעת תאונה
או עצירה פתאומית ותמנע מהגוף להזרק אל
ההגה או אל השמשה הקדמית.
זכור, כי חגורה רפויה היא מסוכנת.

לבטחו חוור מ עוז האת חגודת הבטיחות בבל נםיו 1ה.

מ ש רד ה ת חבור ה

המועצה הלאומית למניעת תאונות

מה היא דת?
האם הדת הוא אמצעי לאיחוד העם י או שהנה ביטוי ליראת ה׳?!
המצב הביטחוני והמדיני באזורנו חייב להסב את תשומת לבנו יחד עם
סל האנושות.
ישראל שכח את ה /מיהר אחרי מילחמת ששת הימים ...אנחנו ניצחנו...
אבל מה נגרם לנו כעת!
וכתוצאה מהתמעטות יראת ה׳ בישראל גדלה השחיתות והעמיקו הפערים
החברתיים והתמוטט המוסר. בהתפוררות זאת אשמה לא במעט הזזת היהודית.
ממש כמו הדת הנוצרית, שאיבדה את השפעתה הרוחנית והמוסרית בזמן של
התחברות עם השילטון, כן קרה לדת היהודית בישראל.
האם הדתי הממוצע בישראל מאמין באמת בליבו כפי שהוא מצהיר? או
שהצהרה זאת היא כדאי,ת מבחינה חברתית ומהווה משום ״מניה מסחרית״?!
באיזה שיטה והתלהבות מנסה הדתי להשפיע על החילוניים? האם בדרך
של כפייה דתית בעזרת המימסד, או ע״י דוגמה אישית וטוהר מידות?
אזורנו דומה מאוד לספרד של שנות ה־38־ .1935 שדה נסיונות של הכוחות
שלחמו אחר־כד ביניהם במילחמת העולם השנייה אך לאיזה ספרד רוצים אנו
להדמות. האם לספרד של תקופת הרמב״ם, פה פעלו כל הדתות (היהודית —
הנוצרית והמוסלמית) בחופשיות ובשיטות אצילות, עדינות וטהורות ביותר
או לספרד של תקופת המלכה איזבלה שהצליחה לאחד וללכד את העם?
בקשר לוויכוח זה ברצוני להביא סיפור מעניין.

1ש!טן
בהן הדת 11ו
(הסיפור הפא, נכתב במאה שעברה בידי הסופר הרוסי דוסטויבסקי).
ביום אחד בא השטן אל כוהן דת אחד בדמות בן אדם ואמר לו :״אדוני,

אני רוצה לגלות לך סוד, אם ברצונך אכן לדעת את הסוד הזה, הבה נעשה
טיול.״ הכוהן הסכים ושניהם יצאו לטייל.
הם ביקרו במפעל לברזל. בעת הביקור שמעו את מנהל העבודה אומר
לבעל המפעל :״דרושים לנו עוד פועלים.״
השטן רמז לכוהן ״נו?״ והלה ענה :״או, לא! אני אוהב את הטבע ולא
אוכל להשאר באולם סגור.״ אוי השיב לו השטן :״רצונה בוא נלך לטייל ביער.״
הכוהן שמח ושניהם המשיכו בדרכם. כעבור שעות אחדות הגיעו לסוף
היער וראו שדות חקלאיים ופועלים הקוצרים את התבואות. לפתע התעלף
אחד החקלאיים, השטן התקרב לכוהן ואמר לו :״נו או, לא!״ השיב
הכוהן והוסיף :״אין לי כוח לעבודת פרך זאת.״
,וכך חזרו שניהם לעיר׳ ועברו בשכונות העוני. הם ראו ילדים רעבים,
ערומים ומלוכלכים שרבו ביניהם ממש כמו פראי אדם על גזר אחד שמצאו
ברפש. ילדה כבת חמש עברה עם דלי מים .״איזה מראה יפה הוא כאילו
לקוח מכתבי הקודש. לפחות דבר אחד נחמד בסביבה האומללה הזאת.״ השטן
הישוב לו :״אם כך בוא נלך אחרוה.״
השניים עקבו אחר הפעוטה, וראוה נכנסת לאחד הצריפים הרעועים. דרך
החלון השבור הצליחו השניים לראות את אם הילדה ששכבה חולה, מכוסה
דק פשק קרוע. כוהן הדת הזדעזע והעביר מבטו לצד אחר. עיניו נתלו על
בית מהודר פן שתי קומות. על החלון ניתלה שלט עליו כתוב ״חדר להשכרה.״
השטן הביט בכוהן הדת ואמר לו :״נו.״ ״או, לא!״ השיב הכוהן :״אינני
מחפש חדר זול.״
משם עברו השניים לבית־הסוהר. הם הביטו על העצורים שהיו חולים.
גופם היה שדה מרעה לחרקים והיו קשורים באזיקים. השטן הסתכל על הכוהן
ואמר לו בחיוך :״לו היית עובד כראוי, חי וסובל עם בני אדם אלה וממלא
את שליחותו כיאה לכוהן דת היית יכול להשפיע עליהם ולמנוע בעדם להגיע
לבית־הסוהר ועכשיו תשמע את הסוד — אנשים כמוך הם המשרתים היעילים
והטובים ביותר שיש לי.״ והשטן נעלם.
ברשימה הבאה נביא דוגמאות מהנפואות שבכתבי הקודש לתקופתנו.
לאלוהים הכבוד והתפארת לעולמי עולמים.
מודזוד.

מכתבים

הפקרות כגו״חיות

!שלושה ימים לפני שבת שיל פולי*,
טילפנתי למודיעין של עירייה תל־אגיב
בניכר המושבות, ושאלתי איך להשיג
ברסיסי בגיסה לגדר,חיות משבת, הפקידה
ענתה לי שהכניסה בשבח היא וחינם. כש הגעתי
בשבת עם המישפתה — מצאנו את
הגן נעול, ושלט הודיע שבשבת זו גן־
החיות סגור!
בדי לשים קץ להפקרות הציבורית השוררת
בקרב העם הזה, אני מציע לחזור
לשיטה ישגה בדוקה: מלקות ! הפחד
ממלקות יאלץ את הישראלי להתייחס אלעמיתיו בפחות זילזול.
זאב גזע, חולט

.ס־ 2 6י ו
חקירקס הממשלתי

ובנן, דיין עשה זאת: שוב. בשם הבי-
טחון הקדוש ונעגרה הסורים (שספק לי
אם יודעים הם מדוע) חזרו אשפי הביטחון
והתיקשורת לחיק המישפיחה הסוררת, מד,

מעשה

מרכבה

>זז יהי
^ 1 5 5ן ווווו ^ווו ^.וונו!זז ת •

תן לפסח
ש׳ ו ש מו ח סו ר ת
הגש לידידיך ולעובדיך שי חגיגי;
מבחר מלהיב של יינות ומשקאות חריפים ״כרמל מזרחי״.
התאם את השי לטעמו של כל אחד מהם.
שי כזה הופך כל חג ל״חג שמח״!

כרמל ; $מזר חי
ח יק גי ראע\ון ל ציון וז כ רון יעקב

מסרטות 6411£6
מערב גרמניות

זום

במחירים ללא תקדים !!
כמות מצומצמת

בלעדיות
של ״פוטו ברנר״ חיפה.
* נצל את מלוא כח תמלן רן שלך !
קנה מסך הקרנה משוכלל.
* צלומי פספורט — בו־רגע.
24 שעות צלום רק עם פלש! 1

פו ש ב תו
חיפה,וח 1בהחלוק

מתא רגנ תהסעה
לירו שלים
להפגנת מוטי אשכנזי,
שתתקיים כיוס ראשון 24.3.74
כשעה 16.30
מול לשכת ראש־הממשלה.
קפלת פרטים אצל יהודית קליין,
טלפון ,222106:תל־אביב.

אי״שם, בקצה העולם / ,עמדה
מרכבה ׳מיושנת / .לא תואר לח, ולא
הדר / ,על כרעי תרנגולת נשענת.
גלגליה חורקים, עקומים יצוליה/ ,
צבעה מתקלף ודולפים קירותיה.
אך ראה זה פלא, ראה — תמ-
הון / ,שדווקא מכל מרכבות עלי
ארץ / ,מייחל ומקווה כל אחד בלי-
בו /שדווקא גרוטאה עלובה שכזו/ ,
תשרת רק אותו ואת בני חסותו.
אמרה הגבירה הזקנה, העיקשת / :
״אני אאחה את בל השברים.״ /
למלאכה היא ניגשה כחץ מקשת/ ,
בקול תרועת חצוצרות ותופים.
עמדו חסידים שוטים ומחאו כף.
/הם רקדו מסביב, וחזרו והריעו / :
״הנה, הנה פה על הסף / ,הנה ימות
המשיח יגיעו.״
ראו בני הכפר כי טוב / ,וליבם
בקירבם התחמץ / .מבלי להרהר
ימבלי לחשוב /החליטו המרכבה
לפוצץ.
הם תקעו יתדות בשמה של הדת
/ ,והעמידו פני נפגעים / .וניצבו
מסביב, ופשטו את היד / ,כדי לחטוף
ממנה קרעים.
ראתה הזקנה כי לשאת לא תוכל
/ ,התחילה פשוט לחלק השלל/ .
ולאחר שחילקה את מרבית העוגה/ ,
ראתה בי כמעט לא נשאר בשבילה.
היא רתחה מיני זעם וקראה אז
בקול קחו וחלקו ביניכם את
הכל.״ /אלא שבתוך ליבה פנימה
ידעה /שלא תניח לאותה עגלה
רעועה.
שיחקה לה הגברת משחק מחבואים
/כשסביבה מרקדים חסידיה
השוטים / .ובתוך המהומה שכהו
פרט מיזער /כי גם בלעדיה אפשר,
ואפשר.
הסיפור יבול היה להצחיק/ ,
אילמלא היה אמיתי ועצוב / .בי
העם שהוכה וסבל כבר מספיק/ ,
עוד הרגיש את עצמו מרומה ועלוב.
הוא ראה את עצמו כאותו סוס עיוור
/ ,ששנים על שניט הוא משך את
העול / ,והנה, חבורת גבאים שכזאת
/נוטלת ממנו פתאום את הכל.
אל אותה מרכבה / ,שגרמה לו
כלימה / ,הוא הפריח קללה מתובלת
מי יתן והפכת למרכבת של
אש / ,ועם כל הכבודה הכושלת.״
חווה זלייווכיץ, פתח־תקווה

עוד שאחת מצלעות המשולש הופקדו על
ההסברה.
ואכן הוכיח לנו צמד החמד שהינו פתוח
לריחשי־ליבו של העם הזה וחזר למכרות
המלח ׳עיל־מנת שלא להניח לדפיטיסטים
שגרמו לאסון יום־הכיפורים לגרום לאסונות
חדשים, וכדי שלא ושעמם להם,
הרחיבו להם את הממשלה ל־ 23 שרים —
ומי יאמר שזו ממשלת מיעוט?
כל תקוותי שיצחק ועין יוכל להקים
מנהיגות של ממש נגוזו ככל הנראה, יוכל
שנותר לעשות הוא לארוז להסתלק ולהניח
לדיין, פרס, גולדה והמר לנהל את
הקיריקס בידם האחת ולהחזיק ברובה גידם
השניה.
אמיר ענגי, אילת

חג 5ס מאיים
על ישראל
״העולם הזה״ ,1897״הנפט
מאיים על קיומה של ישראל,״
תוצאות משגר הנפט על ישראל.

כי צדמח לי פי ם ע
כאחרונה התערערו ביותר היחסים
בין העם ושילטונו. ישנו חוסר־אמון
הדדי, ושני הצדדים הגיעו למסקנה ש כך
זה לא יכול להימשך. היו שהציעו
הצעה מגוחכת ודימיונית, והיא להחליף
את השילטון. לעומת הצעה זו
היו שהציעו הצעה מעשית החבה יותר:
להחליף את העם רפה הרוח,
העם הזה שאינו ראוי למנהיגיו.
!במגמה לשפר את המצב, הוחל בתוכנית
להחלפת העם: תחילה סופר
לכל אחד שחבריו הטובים ביותר נפלו
בגלל טעות זו או אחרת של מפקד זה
או אחר. פעולה זו לשבירתם של רבים
הצליחה, אך ובמטרה להוריד את ה מוראל
עוד יותר, הוחל במיבצע הורדת
המוראל בסיסמא ״אנו נתגבר״.
גם במיבצע זה היו התוצאות מפתיעות
ביעילותן.
בעת ובעונה אחת הורדה רימת-ה־חיים
!בצורה דראסטית, ובעיקר סבלו

מיספר הערות והארות על הכתבה :
הנפט מאיים על קיומה של אירופה המערבית,
ובמיוחד על קיומן של ארצות
אפריקה השחורה. המערב ייאלץ לקצץ
סיוע חוץ לארצות מיתפתחות, ולתוך הה דווקא
הוארי בומדיין האלג׳ירי (ניחוויק,
לל הכלכלי ייכנסו כוחות כלכליים של
דצמבר .)73 מנהיג ספרטני זה רואה בארצות־ערב,
להן רזרבות עצומות של מטאומה
הערבית גזע עליון, והיטלר נראה
בע קשה. כתמורה לעזרתן יבקשו אר־כצעצוע
תמים לעומתו. הוא מאמין כי
צות־ערב פיקוח על שיווק חומרי גלם ל ארצות
המתועשות. כל זאת תהית הסיסמא אפשר לשסות את מעצמות־העל האתת ב״סולידריות
בין עמי אפריקה וערב.״ כ שניה.
א. קופל, בלגיה
תוצאה: יקום אימפריאליזם אכזרי דוגמת
אשור ובבל. אם
תחילת ההצלחה ע ! הזהרה
לולות ארצות ה-
נואגרב להית׳אחד
לחייליס משוחדדיס
על־מנת לכבוש את
מאלטה׳ לה מיספ־אם
עניין התקנון לזכויות חיילים משוחנות
מודרגיות, ו ררים הוא בידיים של ח״כ ישראל קרגמן,
דעו: שום טובה לא תצמח מזה למשוח ללחוץ
על בריטניה
החלשה להעביר את ררים.
גיברלטר לידיים עח״ב
קר׳גמן הוא אלוף נוסחאות: תחת
רביות.
הרבה מילים מפוצצות אין שום דבר ממשי.
בזמן בו יממשו
הזהרו, חיילים משוחררים! רוצים רק
את חלום חיסולה לרמות אותכם. נוסח החוק הוא כזה, שבשל
ישראל, יתאח אמת אין בו ממש. נוסח התקנון, יהיה עוד
דו עיריק וסוריה יותר גרוע.
ויתקפו את תורכיה. מטרתה של מנהיגות
רון כרוכילגסקי, ירושלים
ערב לחזור אל ימי הפאר של פריחת האיסלאם. 8בזיוגות קזאפי
הודה בגלוי שמטרתו היא להרוס
את החברה החופשית של המערב.
כאולפן עקיסא
על אף הרושם שהסעודים עומדים מאחורי
תרגיל הנפט, יש סימנים ברורים שהמוח
אני מבקש להזעיק בזאת את דעת־ה־מאחורי
הטאקטיקה הערבית היעילה, הוא

ה דו א ר

אלית. הליכה נפרדת לבחירות הבאות כמוה
כאיבוד לדעת של המחנה המתקדם.

מילואימניק העומד להשתחרר,
צה״ל

האבא

ה עוו ! ס ה 1ג
איחוד גלחגה השד1ם
נובח המצב הפוליטי והחברתי השורר
היום במדינה, רואה אני חוסה לעצמי
לקרוא למנהיגי מרי, מוקד, פנתרים וה תנועה
לשלום וביטחון, לחדול מללקוק
פצעי הבחירות האחרונות ולעשות החל
מהיום לאיחוד מחנה שוחרי השלום
והקידמה, פדי שלקראת הבחירות הבאות
יוצג בפני הבוחר הישראלי מחנה מלוכד
ומגובש אשר ימנע פיזור ואובדן קולות,
ישמש מרכז אמיתי למחנה השלום והי־קידמה,
ואולי אף יהיה אלטרנטיבה אמיתית
לושילטון המערך.
התעלו על חילוקי־דיעות לא משמעותיים,
על הבדלים !בגישה או בניסוח ועל
שררה. ראו בשלום ובקידום השכבות
הנחשלות מטרות !המצדיקות איחוד אשר
׳בכוחו להביא לשינוי פני החברה הישר-

העולם הזה 1907
תודה ובכן, אשר לא ייאמן קרה, אנחנו משתחררים,
אחרי קרוב ל־ 160 ימי מילואים.
הרסה יופי לא היה בתקופה זו, וגם לא
הרבה מאהבת ׳אדם לחברו. אבל אחת התופעות
היפות בהן נתקלנו היתד. העולם
הזה, אשר הגיע אלינו כל שבוע — לפני
ואחרי הבחירות.
עד לפעם הבאה שנהיה במילואים —
נרגיש קצת כאזרחים, נמשיך לקרוא את
העולם הזיה, ובדרך־כלל להסכים עם די*
עותיו והשקפותיו.
איתן ריסוס, צה״ל
ברצוני להודות, אבל איני יודע איך?
השבוע השתחררתי משירות מילואים
פעיל׳ ותקופה ארוכה ממנו ליוו אותי גיל יונות
העולם הזה. לא רק אותי, כי אם
את כל חברי לסוללה, באחד הקווים ה־קיידמיים
בסיני. אלפי תודות!
ידבר נוסף: אני מאוד מצטער על־כך
שאיין באפשרותי לחתום על העולם הזה,
היות והמילחמה והתקופה שלאחריה הכ ניסו
אותי לדפיציט יעצום.
׳בכל אופן, את גיליונות העולם הזה
ואשיג בכל צורה.׳שהיא, אם על־ידי שאילה
מידידים ואם על־״די קנייה בודדת
מדי שבוע.
עמיקם ערוסי, דימונה
לשמחתי השתחררתי בימים אלו משירות
המילואים הארוך.

מכך המגוייסים ובני משפחותיהם. אך
כדי להבליט את אפקט הירידה ברמת־החיים,
הוחלט שושיכבה קטנה תרוויח
מן המילחמה ותוכל להמשיך כחיי הראווה
שלה.
יותר מכד, הממשלה עצמה החליטה
לנקר את עיני הציבור על־ידי הגדלת
הביזבוז, וכך החליטה הקיסרית
הדגולה על העלאת מיספר השרים.
כל הצעדים הללו דק נוספו על
הרגשות אי־השייכות והניכור שהיו קיי מות
עוד לפני המילחמה. אותם רבבות
צעירים, שלגביהם בית הוא הלום בלבד
במילא, מרגישים מקופחים ובלתי-
שייכים.
אך הצעד החשוב והשובר ביותר
הוא הצגת השליטים לעיני הציבור
כפי שהם באמת: חבורת אנשים ממוצעים
ומזדקנים, כשבראשם קיסרית
קהל בישראל נגד השערורייה המתרחשת
׳באולפן עקיבא בנתניה.
בחודשי שהותי באולפן, שכללו את תקופת
הקור החמור ביותר, נאלצנו ללמוד
ולהתגורר במקום ללא כל חימום שהוא.
למרות בקשות תלמידי האולפן, סירבו
מנהלי המקום להפעיל את מעריכת החימום.
יחם דומה קיבלנו גם בנושא האוכל.
האוכל שקיבלנו היה מתאים לכלבים, לא
לבני־אדם.
תלמידים שהגיעו לאולפן מקנדה ואר־צות־הברית
נמלטו חזרה לארצותיהם, כדי
לשמור על בריאותם.
!אולם לבי שותת דם לתלמידי האולפן
שעלו ארצה מרוסיה• להם, אין לאן להי מלט.
אהרון
פלדמן, מונטריאול, קנדה

הנ ש ק

זקנה וסנילית אשד תגובתה על כל
התפתחות מדינית, מפלגתית או ביטחונית,
היא דמעות בעיניים או כפי
שמגדירים זאת אמצעי התיקשורית :
״׳גולדה פרצה בבכי.״ נוסף לכך משח קים
השרים־התינוקות וצועקים ומתפטרים
וחוזרים בהם ומאיימים ומבטיחים
לנו שמחדלי יום־הכיפורים הם
מסע ניצחון לעומת מה שיקרה במיל-
חמה הבאה.

ככל אופן, השיטה פועלת, רמתי.
אלפים אלפים כבר נשברו ומתכננים
את ירידתם. אחרים מתכננים לצאת רק
לשנה שנתיים ולראות מרחוק כיצד
יפלו דברים וחברים.
הביעייה היחידה העומדת כיום היא
למצוא עם חדש במקום העם היורד.
נקווה כולנו!שגם על בעייה זו תתגבר
הממשלה החדשה והרעננה.
שלמה ג׳עמור, חיפה

חכדדק חוגג

לפני זמן מה נדהמתי כשראיתי קצינת
צה״ל כבת 20 מסתובבת בסופרמרקט בחולון
בלבוש כיליאיים: חולצת חאקי עם
הדרגות ומכנסי ג׳ינס כחולים ! לא האמנתי
למראה עייני ורק בקושי התאפקתי
מלגשת אליה, למרוט את הדרגות מכתפיה
ולהצדיע לה בליווי יריקה!
היום ראיתי ממלת צה״ל מטיילת ברחוב
כשעל ראשה מתנוסס כובע סרוג, בשלל
צבעים. תמהני אם אנו חוזרים לתקופת
הפלמ״ח, או שהברדק הישראלי סתם זולל
חנן גן, חולון
את צה״ל.

ה סו די

הידד, צבא הגינה לישראל יפותח במיתקפה חדשה. הנשק הסודי שלנו נתגלה
לעולם. אם ׳נכשלנו בהבאת השלום לאיזור בעזרת טנקים ומטוסים, ודאי נצליח
לעשות זיאת בעזרת פיאות מקוצרות וכובע על ראשינו המגולחים.
יצא המרצע מן השק. מנהיגי צבא האומה הולכים ומתמוטטים. הולכים ומאבדים
את כושר האבחנה בין היסטריה ושיקול־קר. אין טעם יותר לדוש בביזיונות
חמשת החודשים האחרונים. אבל מיסתבר שבנות היענה העונדות את דרגותיהן
שתי אצבעות מכפתור הכוחפת, חושבות שהכל נעשה במיסגרת משמעתית צרופה.
היכן, לעזאזל, ראש אמ״ן? האם שכחנו בבר את הקומדיה שאירגנו לכבודנו
׳שרון ז׳מלך מלכי המישמעת גורודיש? או אולי ׳נשאר מוטי אשכנזי בחיים הודות
לתספורתו הקצרה ונעליו המצוחצחות?
האם בבר דאגת, ריב־יאלוף דויד אלעזר, לכל צרכי החייל בקו? מאיפה שאבת
את האומץ לעשות עוד שטויות בנוסף על אלו שכבר עשיית? לפחות שתהיה בך
מידיה קטנה שיל טאקט ושבל ׳על־מינת לחכות למסקנות ׳ועידת אגרנט.
140 יום אני במילואים .׳נפצעתי בפריצה לסוריה. שכבתי כבי׳ת־יחולים והתעקשתי
לחזור ליחידה למרות שהרופאים נתנו לי אלטרנטיבה להישאר בבית.
ואינני היחיד. מאוית אלפי חיי׳לים בלמו את האדיב בידיים ריקות כמעט. משום
שאפילו נשק אישי ותחמושת לא היו.
ביחידה שלי יש אנשי מילואים שחיי המישפיחה שלהם ועסקיהם הולכים
ומתמוטטים והם חורקים שיניים ומחזיקים מעמד ברוח על־אנושית. ועכשיו אתה,
דויד אליעזר, במו ידיך הורם את מה שנשאר מצביאך.
מילואימניק, צה״ל
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכם על
מישלוח העולם הזה, כמזון רוחני רב־טעם
ומרענן.
עמוס פלג, צה״ל
בימים אלה אנו עומדים להשתחרר,
וברצוני להודות לכם בשמי ובשם כל
חיילי הפלוגה על מפח־החיים שהיה משיב
כל גיליון וגיליון.
יחד איתכם הלכו לא מעטים מאיתנו
בבחירות, וגם אלה שלא נתנו את קולם,
הצטערו על שניפקד מקומו של אורי אב־
׳נרי מהכנסת, ושדעתו של הבוחר הישראלי
לא נתנה גיבוי לאחד מהפרלמנט-
רים המבריקים ביותר שהיו לנו אי־פעם
בכנסת.
מאחר ושיחרורנו מתקרב, ניראה לי ש מכאן
ואילך כל הרוצה ביקרכם, יחתום
אישית ובצורה אזרחית ומסודרת על העיתון
— מכאן ׳שעליכם להפסיק לשלוח ל־כתובתי
הצה״לית.
סמל כני סולסקי, צה״ל
יחסשו מוקדש לחברי ד״צ : 2531

אותם הפרחים /
של השנה שעברה
/ ,יפרחו שוב
בשנים הבאות/ .
אנשים ישירו על
אביב /שיגיע לסתיו.
ברחוב
ידברו על
עוד מילחמה/ . פחות טיפשים
ישלחו למות /
טיפשים יותר. צריך
שיהיה /חומר בעוד להרצאות
מאה שנה.
אומרים שאין טנקים שם למעלה/ ,
גם לא מחכים לאחד בחודש / .אולי
יפגשו את קין והבל / ,ויחפשו יחדיו
את אלוהים / ,ליד ביתו של אברהם
אבינו.

אכרחם שיין, ד״צ 2531

תמרורים
נחוג יום־הולדתו ה־- 44 של דובר
הטכניון דויד פרידלנדר, הנמצא עתד.
בארצות־הברית בישליחות מטעם ההסתדרות
הציונית העולמית, היה בעבר מתכנן
כוח־אדם בחברת החשמל ויו״ר האגודה
ליחסי־ציבור בחיפה.
נחוג • יום־הולדתו וד 51 של ח״כ
שמואל משה תמיר (כצנלסון) ,שנולד
בירושלים, בוגר הגימנסיה העיברית (רחביה)
,האוניברסיטה העברית ובית־הספר
למישפטים בירוש לים,
היה במשך תקופה
קצרה מפקד
בפועל של האירגון
הצבאי הלאומי בירושלים
אחרי מאסר
המפקדים הבכי רים,
מעצורי לטרון,
ובתי־הכלא רפיח בירושלים, רמאללה,
ביזת ־ להם וטבריה
ובגלות קניה. היה
קריין קול ירושלים,
מזכיר מערכת שבו־עון־הרדיו
הגלגל, חבר מרכז תנו״
עת־החרות, ממנה פרש ב־ ,1952 חזר
לחרות ב־ ,1965 פרש שוב ב־ ,1967 והצטרף
לליכוד עם חרות ב־.1973
נחוג. יום־הולדתו ה־ ,63 של שופט
בית־המישפט העליון ד״ר חיים (חרמן)
כהן, שנולד בגרמניה, השתלם בלימודי־היהדות
בישיבה, הגיע לארץ ב־ 1930להשתלם
בישיבת מרכז הרב בירושלים,
למד מישפטים באוניברסיטות מינכן, ד,אמ־בורג
ופראנקפורט,
חזר לארץ ב״.1933
כשהכריעה עצרת
האו״ם ב־ 1947 בדבר
יסוד מדינה יהודית
בארץ־ישראל, הוזמן
להשתתף במועצה
המישפטית שהכינה
את חוקי־יסוד המדינה.
היה ב-
1949—1950 המנהל
הכללי של מישרד־המישפטים
וב־1950
מונה ליועץ המיש־פטי
של הממשלה, מילא ב*1951—1952
משך תקופה קצרה את תפקיד שר-המיש-
פטים, וחזר אחר־כך לשירותו כיועץ מיש-
פטי, מונה לשופט בית-המישפט העליון,
והיה יו״ר ועדת הבחירות לכנסת השמינית.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 69 של סמנכ״ל
הארכיון המרכזי, ישראל קלויזנר, שהיה
בשנים 1937—1938 יו״ר אגודת הסטודנטים
של האוניברסיטה העברית, חבר
מועצת יד־ושם.
מוגה • לתפקיד יועץ הנשיא לענייני
עיתונות, עמינדב שמיר, שהיה כתב
ועורך בדבר השבוע, למרחב, ומוסף הארץ,
כיהן בזמנו כדובר מישרד-הבריאות.

מונה • לתפקיד סגן שר־המישפטים
האמריקאי, חבר הוועד היהודי האמריקאי
לורנס זילברמן 38 שכבר בגיל 34
היה סגן שר־העבודה והאיש הצעיר ביותר
בארצות־הברית שכיהן בתפקיד זה אי-
פעם.
מנהליםרומן. שחקנית הקולנוע
לשעבר פולט גודאר 62 שהתפרס מה
בזמנו כאשתו של צ׳ארלי צ׳אפלין ו-
ככוכבת סרטיו זמנים מודרניים והדיקטטור
הגדול, נישאה, אחרי גירושיה מצ׳אפלין,
עוד שלוש פעמים, בין השאר לסופר אריך-
מריה רי׳מרק. ,שנפטר לפני שנה — ול צייר
הפום המפורסם אנדי וורהול (,)45
שהפך לבמאי ומפיק סירטי מחתרת.
נפטר • בבית־החולים איכילוב בתל-

אביב, מהתקף־לב, בגיל ,49 צבי אכרמי,
מחלוצי ענף המלונאות בארץ, היה מנהל
מלון דן בתל-אבקב ובמשך שנים רבות גם
מנהל מלון המלך דויד בירושלים. יליד
רומניה, נשלח בגיל 15 למחנה־ריכוז נאצי,
ממנו ברח ב־ ,1944 הגיע לתורכיה ועלה

ב־ 1945 לארץ.
נפטר. בביתו במי־ברק, בגיל ,90
המנהל הרוחני של ישיבת פוניבז ,,הרב
יחזקאל לוונשטיין, שהיה מתלמידיו
של החפץ־חיים, שימש לפני מילחמודהעו-
לם־ד,שנייה כמשגיח בישיבת פוניבז׳ באירופה׳
המשיך בתפקיד זה עם חידוש הישיבה
בבני-ברק.

חחים מזו־יבים, הלוואות נדתי־חונ<י1זת ־ נ ו
דואג מנכ״ל חבות הבנייה הדתיתלמיעופחתו

וי רו חהפאר
מאח

גאל לביב

תי כנות יש לו ליצחק יגר, האחת
נשואה ומשגיחה עוד לא. תוך שנה,
אם ירצה חשם, תגורנה כבר השתיים בדירות
טובות ומרווחות, עבורן תשלמנה בתנאים
נוחים מאוד־מאויד. תנאים כה נוחים,
למעשה, כאלה שבנותיו של משה
!אבוטבול מקרית־גת, למשל, לא יצליחו
להשיג לעולם. כי ההבדל הקטן הוא שיצחק
יגר דרנו מנהלה הכללי של חברה
בשם משיה״ב (משסנות־הבונים) ,חברת־הבנייה
הגדולה של מיפלגת הדת והמוסר
!בישראל — המפד״ל.
סיפור הדירות של משפחת יגר מסעיר
בימים אלד, את צמרת המפד״ל, כיוון שמעורבים
בו האנשים החזקים של ד,מיפ־לגז!
,במו ׳ראובן בן־דוד, מראשי סניף תל־אביב.

ט בו ת 11ל
ח שבון ה עו ב די ם
** די לתת דירות לבנותיו לא נרתע יגר
^ מנקיטת אמצעים שונים ומשונים. עד־בדי־כד
משונים — עד שאולי אפילו היועץ
המישפטי לממשלה ימצא בהם עניין:
<• קבלת מימון בתנאי זוגות צעירים,
למתת שתקנות הזוגות הצעירים לא מאפשרות
זאת, תוך קנוניה עם פנק טפחות.
>• מבירת הדירות לבנותיו במחיר ש הוא
זול בעשרות אלפי לירות מן המחיר
הרגיל, וכך העברת כסף טוב לכיסו על
חשבון ההברה, מפלי לשלם עליו מס-
הכנסה כדרוש.
!• פיטורי בכירי עובדי ההברה שניסו
למנוע את עיסקת הדירות לפנות.
י• זיוף מיסמכים כדי לטשטש את הפרשה
ולהעלימה מידיעת הנהגת המפד״ל.
תוך כדי כך מתברר כי יגר יצר לעצמו
ולמקורביו הטבות על חשבון
מאות העובדים בחברתו, תוך הונאת המדינה.
וסדרסשיעה שהוא דואג כה יסד, לעצמו,
אין מנהיג מיפלגית הדת והצדק
מהסס להתעלל באלמנות, להושישן ולקפהן.
בחודש יולי 1972 נאלצה אלמנתו של
עובד־החברה שמעון לביא ז״ל, לבוא להפגין
במשרד הנהלת טשה״ב ברחוב ליליג־יבלום
בתל-אביב, עם תינוקת בת שנתיים
על זרועותיה. בעלה נפטר כתוצאה 8־
!תאונת עבודה, ויגר סירב לשלם לה את
המגיע לפי חדקת העבודה. משך עשרה

!:ווו&ס היה

שמנפ״ל ״משה ״ב״ ,חכרת־הבנייה הציבורית
של -המפד״ר, זייף מיסמכים של חברתו טל
מנת לתת לשתי בנותיו דירות־פאר בשכונת
מגורים של החכרה ברמת-גן;
שהמנכ״ל זייף את תאריכי החוזים של הדירות,
ועל־ידי רך הוריד את מחירה של כל
דירה כעשרים אלף לירות לפחות. מתנת חינם
זו ניתנה לו מן החברה ללא תשלום מס ;
שהמנכ״ל עשה קנונייה עם בנק ״טפחות״ הממשלתי,
כדי לאפשר לבנותיו לקבל הלוואות
ממשלתיות מכספי זוגות צעירים, בניגוד לחוק,
וזאת למרות שבת אחת היא רווקה,
ששתי הדירות לא נבנו במיסגרת שיכון־זו-
גות-צעירים, ושפכום הרכישה ושטח הדירה
גדול מהמותר לפי החוק.ן
שהמנכ״ל נעזר כמעשיו אדה כחברי הנהלת
״משה״כ״ ,ובראשם האיש החזק של המפד״ל
כתל־אכיב, ראובן כן־דויד ;
שהמנב״ד פיטר מהחכרה כל עובד שהעז למתוח
ביקורת על מעשיו אדה, וביניהם חיילים
משוחררים ;
שהמנכ״ל מתעלל כאלמנות עובדי הכרתו,
ומסרב לשדם להן את המגיע לסי החוק.

חודשים ויותר השאיר אותה ללא אמצעי־קיום
כימעט.
׳באפריל 1971 נהרג בתאוינת־דרבים מהנדס
בכיר בחברה. גם במיקרה זד, סירב

יגר לשלם לאלמנה את המגיע לד, לפי חוקת
ההסתדרות, ורק לאחר התערבות עור-
בי־דין ומשא־ומתן מייגע ניאות סוף־סוף
׳לשלם לפי החוק — וזאת למרות שקיימת

| 1111111 \ 1 111 זהו מיסמך סודי מהנהלת החשבונות של ״משה״ב״,

1 1 1 1 x 1^ 1111 111 המוכיח שנוסף על הוצאות החזקת רכבו, הקנוי
על־ידי החברה והמשולמות לו תמורת קבלות שהוא מגיש, מקבל המנהל הכללי
של החברה יצחק יגר כל חודש סכום קבוע של 700 לירות להחזקת רבב.
יצחק יגר. מנב ל חברת משה־ב

צפוי מחסור בדירות זולות
׳ 1 0 1 1 1 1א 1111 1 1במאמר בעיתון ״חצובה׳
׳ י י מסביר יגר את עתיד ה״

בנייה בארץ, מתריע על המחסור הצפוי בדירות זולות. ייתכן

כי כתוצאה מבן החליט להבטיח לבנותיו דירות־פאר במחיר
של דירות זולות לזוגות צעירים. במאמר מציע יגר לבטל את
ההצמדה למדד תמורת תוספת תשלום של 10 אחוזים.

החלפה קבועה של מנהלת גזשה״ב לשלם,
במיקחד. של פטירת עובד, את משכורתו
למישפחתו ימשו חמישה חודשים נוספים.

נ כ סי ם
בכדמ חי ר
^ עומת זאת, בתחילת ,1973 החליט
/יגר כי מישרדו קטן מדי עבורו, וריר־הה
להגדילו על חשבון חדרי שאר העוב דים
!בחברה. הדבר גרם להתמרמרות עזה
של העובדים, כולל מזכיר החברה ומנוזל-
המנגנון שלה ישראל ליברמן, שטען בפני
יגר כי הדבר אינו הולם את דמותה של
תנועה ציבורית. התנגדותם של העובדים
לא מגעה מיגר להורות כי עשרה עובדים
בכירים בחברה, כולל הוא עצמו, יוצאו
מרשימת המשכורות של משה״ב, ויקבלו
משכורת באמצעות חברה מיוחדת של
רואי-החשבון של משה״ב. על־ידי כך ניתן

בבניינים אלה, הנבנים על״ידי חברת השיכון הדתית
״משה״ב״ ,תוכננו שתי דירות בעלות גודל בלתי־רגיל,
אותן העכיר המנב״ל לשתי בנותיו.

יצחק יגד
להעלים מידיעת עובדי החברה כמה מקבלים
המנהלים מגדולים.
ב* 14 במרס 1973 נחתמו במישרידי
משה״ב ישני חוזים, מהמשונים ביותר שנחתמו
אי־סעם בחברה זו. החוזים נערכו
בין החברה לבין פסיה יגר, ולבין ריבקה
שפיגל לבית ער.
לפי החוזים נמסרו לשתי בנות יגר שתי
דירות, ברחוב אהרוגסון ברמת גן, שם מ נה
נזשוז״ב דירות רגילות למכירה חום־
שיית. כל דירה הוא בת שלושה חדרים,
ושיטחה כ־ 90 מטר — ב־ 8מטר יותר מ־שיטחן
של דירות אחדות בנות 3חדרים
באותה שכונה.
הכיצד? דירות מיוחדות אלו ניבנו בקומה
שתוכננה מתחילה לשתי דירות בנות
4חדרים כל אחת, אך לצורך עיסקת ער
ניבנו בכל קומה דירה אחת בת 5חדרים,
ודירה אחת בת 3חדרים — ששיטחו!
גדול יותר משטח דירה מקבילה אחרת.
מחיר כל דיירת באותו חודש׳ בהתאם ל מדד,
היה צריך להיות 96 אלף לירות,
צמוד, או עם תופפת של ס/ס 10 תמורת
פדיון הצמדה. אך ראה זה פלא: בחוזה של
ר״בקה הנשואה נרשם מחיר של 75,691
לירות בלבד — חיינו 20 ,אלף לירות פחות
מהמחיר.
וזה לא היה הכל: תאריו חתימת החוזה
לא היה תאריך אותו יום, ה־ 14 במרס
,1973 אלא דווקא ן וד 14 בדצמבר ! 1971
על־ידי הזזת התאריך לאחור התאימו את
מחיר הדירה למהיר שהיה 15 חודשים
קודם, על־פי מדר בנייה נמוך יותר.
לא קשה לראות כי תאריכי החוזה זויי־פו:
אחת החתימות עליו הוא של עובד־החברה
מרדכי ימיני, אשר התקבל לעבודה
בנושה״ב רק במרס !1972
החוזה השני, של פסיה הרווקה, מוזר
עוד יותר. למעשה נערכו שני חוזים, שניהם
בתאריך של שגה קודם־לכן: ה־ 31ב מרס
.1072 אולם החוזה הראשון נעשה
על סכום של 80,004 לירות, ואילו החוזה
השני על סכום של 75,691 לידות בלבד.
הורדת המהיר הנשתה לא רק כרי להקטין
את הסכום שאבא ע ד צריך היה לשלם.
היתד. עוד סיבה, טובה מאוד: כדי לאפשר
לבניות יגר לקבל מימון מבנק טפחות ב־תגאים
של שיכון לזוגות צעירים, אסור
היד. שמחיר הדירה ייעלה על 80 אלף לי רות,
לפוזות לגבי החוזה שיוגש לטפחות.

לכן נאלצה משיה״ב לערוך חוזה שני, להקטין
בו את הסכום בהתאם׳ כדי לקבל
את ההלוואה המבוקשת.
עכשיו היה הכל מוכן: אבא ער הרים
טלפון למי שהרים, בבנק טפחות, הסביר
את המצב. והמצב היה זה: הדירות אינן
השיכון זוגות צעירים, דירות רגילות. שיט חה
של בל דירה הוא מעל 75 מטר,
היינו גדול מהשטח המותר להלוואות לזוגות
צעירים. אפילו בהתאם לחוזר של
הברית טשיה״ב עצמה אסור לתת הלוואות

לא־צמוימת, אם מחיר הדורה גבוה מ־70
אלף לירות. נוסף לבך, בת אחת אינה
נשואה כלל, ומדרך הטבע גם איננה זוג
צעיר.
אך נראה כי כל זה לא הרתיע את בנק
טפחות, שהחליט להעניק לבנות יגר את
המימון, בתנאי זוגות צעירים: היינו, הל וואה
ל־ 15 שנד׳ בריבית לא צמודה של
/0.ס ,11 שהיא ממש מתנה משמיים. כספים
אלו, שנתן בנק טפחות לבנות יגר, בניגוד
מוחלט לחוק, הם כספים החסרים עכשיו

החווה המ1וייף
זזר נ:;7ה ונ וזח;ז ב-

כיוס לחוד;ז

*:מד ייל !:דה הרד;־־ם בהל־.י:ביר, דוז׳ לילינכלול־

דז 1לדלג: ייהוזגרוז״) ,

מאד זצז!*,

׳ ]355י/י0 //

זהו ראש ההסכם בין פסיה יגר, הרווקה׳ לגין ״משה״ג״ ,הנושא את התאריך 31
במארס ,1972 למרות שהחוזה נחתם שנח מאוחר יותר. בקטע זה של החוזה
נשארה ריקה השורה השמורה לשם בן־הזוג השני, כדרוש אצל זוגות צעדים. בחוזה
לשם יצירתאנ׳ שרות• ד, רי שו ם, כאסור, נ,ז ״,ךםהאס׳ י רי.
ת מו רההתוזייבויוועהעל החי.רזן לש-י הסר טזה, סחת רוג ש ל שלח להגההכסוף

ליילז׳ 0ו
להלן מ חי רהנכס ״ .מ חי ר׳׳ תנ כטי שו לסע ״י /רוכעבד רן־ ,מועדובסעוריסהב אי ס
ז. ב עת ההרמסד,
, 2געתח חי סחהחוזה

3 2 9 8 ^= 1

. 3בג מרהיחודוחוהפעלס

הראשון נרשם סכום של 80,004׳ תמורת הדירה של פטיה. כאשר התגדר בי סכום
זה גכוה ממה שצריך להגיש לבנק ״טפחות״ כדי לקבל הלוואה — נעשה חוזה
שני, למטה, המוסר פרטים מזוייפים. החוזה השני הנושא, כצורה כוזבת, את

אותו התאריך כמו החוזה הראשון 31 :במארס .1972 כאן נרשם במחיר הדירה
סכום של 75,691 לירות, כדי לאפשר לבנק ״טפחות״ לתת לרווקה הלוואה׳ כאילו
היא זוג צעיר, וכאילו מחיר הדירה הוא, בהתאם לחוק, פחות מ־ 80 אלף ל״י.

לימישפחות השרויות במצוקה במקומות
אחרים.
פרשת דירות עד הית׳ח בעיני עובדי
נושה״ב בבחינת הקש ששבר את
גב הגמל.
הקשים הקודמים היו העברת משכורות־המנהלים
לתשלום באמצעות חבירה אחרת,
וכן העובדה שיגר לקח לעצמו מדי־חודש
700 לידות תמורת ד,׳חזקת מכוניתו, ביעוד
שהיה מקבל הוצאות רכב לחוד! התשלום
של 700 הלירות היווה למעשה עקיפה של
תוספת־ישכר, וזאת כאשר לעובדים אחדים
הוד, מקצץ באחזקות הרכב, למרות נסיעותיהם
הרבות לצורכי עבודה.
מזכיר־יהחסרה ישראל ליברמן החל פונה
אל חברי ההנהלה, בין השאר בתזכיר בו
ציין :״פניתי למספר חברי־הנהלה וביקשתי
התערבותם בנושאים שונים׳ בקשר למתרחש
בחברה, וכן הסברתי כי ועדית־המנג-
נון של ההברה הויטעתר, או נתנה ידה ל מעשים,
בקשר לרכישות הדירות הנ״ל,
אשר אני רואת ברכישתם לא רק פגם
מבחינה ציבורית, אלא גם אפלייד, בולטת
בין תנאים לרכושת דירה על־ידי
עובדי החברה.

פיצויי נאים
ל א חי ה מנ כ ״ ל
** ובדים מסויימים נהנו מהנחות
גבוהות ביותר, שעד, שעובדים אחרים
שרכשו דירות עממיות וזולות קיבלו
הנחות מיזעריות.
״בראשית מרם 1973 הודיע לי מנכ״ל
החברה כי מאחר שפניתי לחיברי־החנחלה
ללא רשותו, הוא מביקוש כי אגיש את
התפטרותי מעבודתי בהברה.״
אך יושראל ליברמן אינו סתם אדם. הוא
אחיו של מיכאל צור, אחד מא״לי-הכלכלד,
של ישראל, מי שהיה שנים רבות מנכ״ל
מישר! המיסחר וד,תעשיר, ועכשיו טגכ״ל
החברה לישראל. עוירך־הדין חיים בסוק
מוגה כבורר, ופסק ללוברמן פיצויים נאים
ביותר. עובד אחר, מרדכי ימיני, פוטר
מן החבירה יום לאחר שיחרורו משירות־המילואים
שלו במלחמה. כך חשב יגר
כי סילק את כל המכשולים שהיו על דרכו.
קורא חמים עשוי לשאול: הרי יגר הוא
ריק מנכ״יל, מדוע לא מתערב בעניין יושב־ראש
מועצת־המנהלים של התבדה, שרד
מפד״ל הוא בעליה?
ובכן, אין להניח כי יוישב־דאש מועצת
המנהלים יסתייג ממעשיו של יגר. כמו
בחכירה אחרת, שיכון עובדים, המנכ״ל כאן
הוא גם יושיב־הריאש, המפקח על עצמו.
ער עצמו, אליו פניתי בבקשת הבהרות,
סירב לומר דבר, פרט לכך שהכל אושר
על־ידי ועדת־המינגנון. חבר ההנהלה אחר,
מראשי הטפד״ל, לא היסס להסתייג מהפרשה,
טען כי אם היה חבר בהנהלה חט־צומצמה,
לא היה מאפשר את העי׳סקות
המשונות. אכל כאשר חברי הוועדה מ־צומצמה
ד,ם אנשים כראובן בן־דויד, הכל
אפשרי.

במדינה העם אוהל הד 1ד סס

מדוע מגסה
שר-הביטחון לשגות
את תדמיתו חגיצית
הסיפור נשמע כאגדה. לולא היו אלד.
עובדות, אפשר היה לדמות כי דימיון
חולני המציא אותם.
מסתבר כי בממשלתה של גולדה מאיר,

בצה״ד הננו החריגים ד תונע ה חוז ר ת-ד רו ש

11111 ן ז\ 1צ1־\1
ף* ק זה היה עוד חסר לצה״ל.
( כאילו לא די היה במהלומה שספגה
יוקרתו ותדמיתו בעיקבות מילחמת יום-
הכיפורים! כאילו לא גרמו מילחמות הגנרלים
והאשמות ההדדיות ביניהם לאובדן
אוטוריטה; כאילו לא התערערו נמה מתפיסות
היסוד האיסטרטגיות של החשיבה
הצבאית בו; כאילו לא הוכה אף בידי
שמיים, כאשר אחד מבכירי מפקדיו מת
משבץ־הלב רק לפני שבוע — והנה ניחתה
עליו מהלומה נוספת.
השערוריה, המסעירה עתה את צה״ל,
קשורה בנסיגת צה״ל מהגדה המערבית
של תעלת־סואץ•
בשובם אל הגדה המזרחית של התעלה,
נשאו עימם חיילי צה״׳ $מיטען כבד של
זיכרונות מתקופת שהותם בחלק זה של

עם חלקי ציוד שד היחידה, גס
כמה מזכרות אישיות — הפרות
ערך. לכשעצמן אולי — שנועדו
לקשט את חצר ביתו בווילה בהרצליה
פיתוח, שס הוא מתגורר.
לפי אותו חשד, אותו מנסים עתה לברר,
לא נראתה לקיחת מזכרות זו של הקצין הבכיר
בעיני אחד הקצינים הזוטרים של
יחידתו. זה העיר לו על כך ואף ניסה
להסב את תשומת־ליבו כי יש במעשהו
משום עבירה על החוק. ליתר תוקף אף
צילם אוחו קצין זוטר את המזכרות שעמד
הקצין הבכיר לקחת.
הפרשה, הנשמרת בסוד כמום, משמשת
כבר חומר לחרושת שמועות. כיוון שלא
פורסמה עד כה כל הודעה רשמית מוסמכת
בעגין, וכיוון שמדובר כפרשה הקשורה ב
אין
זו הפעם הראשונה בתולדות
צה״ל פה נחשד קצין בכיר בעבירה
על החוק.
בתקופת כהונתו של דוד בן־גוריון פשר-
ביטחון, בתחילת שנות החמישים, קצצה
פרשה דומה את הקאריירה הצבאית של
אחד מקציני השיריון המוכשרים ביותר
של צה״ל. אותו קצין, שרבים ניבאו לו
אז עליה מטיאורית בסולם הדרגות בצה״ל,
היתגלה כשותף עקיף לדבר עבירה. במשפט
שהתנהל נגד אדם אחר, שהואשם
בהברחת שני שקי סוכר לשוק השחור
שנתיים קודם לכן, היתגלה כי אותו קצין
ידע על דבר ההברחה ושתק.
בן־גוריון לא היסס. הוא הורה לפטר
מייד את אותו קצין מצה״ל ואף הודיע
על כך מעל במת הכנסת. ביג׳י נימק אז

דייו

דיונה או דיונץ?
נולדה יונה חדשה. אחד משרי ממשלתה
:מוכן לוויתורים מרחיקי לכת הן לגבי המצרים
והן לגבי הסורים. לא תמורת
הסכם שלום ולא תמורת הסדר כלשהו.
הוא מוכן לוותר על, שטחים נרחבים מאלה
שנכבשו יב 1973-וב״ ,1967 תמורת
ההסכמים להפרדת הכוחות בלבד.
האיש הזה אינו אחר אלא משה דיין.
הגרי קורא לחזרה. לפני שבוע
יצא שר־החוץ הישראלי אבא אבן לאר־צות־הברית,
על מנת לנהל שם עם שר־החוץ
האמריקאי הנרי קיסינג׳ר את המגעים
המוקדמים בדבר הפרדת הכוחות
עם סוריה. אבן אמור היה לחשוף בפני
קוסינג׳ר את מידת נכונותה של ממשלת
ישראל לוויתורים טריטוריאליים לסורים,
על מנת שזה יעבירם לממשלת דמשק.
והנה, הגיעה לפתע קריאת אזעקה דחו פה
מוואשינגטון לירושלים. שר־הביטחון
משה דיין הוזעק לבוא !אף הוא לארצות-
הברית על מנת להשתתף בשיחות.
כי בעוד שאבן הציג תוכנית ישראלית
לנסיגה ברטת־הגולן עד הקו הסגול ש נקבע
בשנת , 1967 הרי דיין מוכן למסור
לסורים תמורת הפרדת כוחות שטחים
נרחבים מרמת הגולן כולל העיירה קוניי־טרה.
בוואשינגטון גילו כי כשניסה דיין
לקבל אישור לתוכניתו זו בממשלת ישראל,
נדחתה ההצעה על־ידי כל השרים,
והוא היה השר היחיד שתמך בה.
מה קרה לדיין?
האם הפך הדיינץ לדיונה?
קשה לעמוד על המוטיבאציה של אדם
הפכפך כמו דיין• מה שברור הוא ש עמדתו
של דיין זהה בנושא זה עם עמדתו
של הנרי קיסיגג׳ר. תהיה זו שטות
ופשטנות לומר, שדיין מבקש בררו זו
לגמול לאמריקאים, שידיעות המודיעין
שלהם לפני ׳שבועיים אופשרו לו לחזור
לתפקיד שריהביטחון. אבל ייתכן שדיין
הגיע למסקנה דומה לזו אליה הגיע
נשיא מצרים אנואר סאדאת•
הסביר אחד משרי הממשלה השבוע:
״סאדאת למד בדרך הקשה שהוא יכול
להגיע להישגים רק בעזרת האמריקאים.
אחדי מה שקרה בישראל בחודשים האחרונים,
הגיע גם דיין למסקנה דומה:
הוא יוכל להשיג הישגים, להיישאר ב־שילטון
ואולי להגיע לראשות הממשלה

טליק(עם דויד אלעור ואריק שרון) :מי ישקם את צה״ל?
אדמת מצריים. רבים לא הסתפקו בזיכרונות׳
לקחו איתם גם מזכרות אישיות:
צילומים, חלוקי אבנים צבעוניות, אביזרי
ציוד־שלל, ועוד כל מיני מזכרות, שרק
הדימיון מסוגל להמציאן.
היו חיילים שלא די היה להם במזכרות
סנטימנטליות. כמה מפרשיות ״נטילת המזכרות״
ממערב לתעלה, משמשות עתה
נושא לבירורים וחקירות בדרגים שונים
של צה״ל. אולם אחד מבירורים אלה חורג
מעבר לכרוניקה הצה״לית היבשה העוסקת
בחיילי מילואים או בעלי דרגות נמוכות.

קצין בכיר וידוע, ששמו הולך לפניו,
נלחש הסיפור מפה לאוזן וכמו כדור שלג
הוא הולך ומתנפח למימדים מבהילים.
באחת הגירסות האחרונות כבר סיפרה השמועה
כי אותו קצין בכיר נטל עימו
מאפריקה לא פחות ולא יותר מאשר שתי
משאיות גדושות רהיטים מפוארים כדי
לרהט בהם את ביתו — שמועה שבדיקה
הוכיחה כי אין לה כל יסוד.

מרגע זה אין זה חשוב יותר מה
כדיוק לקח אותו קצין בכיר —
אם היתה זו מערבת רהיטים ערמדובר
בבירור המתנהל נגד בית, או בפד-הבל עוגן חלוד וישן
הצץ בכיר כשירות־קכע, נגדו הו של ספינה ערבית מנמל ערבייה.
עדו חשדות־ כי הגזים במקצת לא משנה גם אם הקצין נטל מה
בנטילת מזכרות מהגדה המערבית שנטל כתום־דב או למרות אזהרה
שד תעדת-סדאץ. על-פי אותס חש ,-מפורשת שד אהד מאנשי יחידתו.
דות לא נטל אותו קצין כביר מהי
שנטל בהסתר או בהיחבא. הוא
עשה זאת בגלוי כדבר טבעי ומ1־
בן מאליו, לעיני פיקודיו וחייליו.
כאשר ״התקפלה״ יחידתו
** צ ם העובדה שסיפור זה נפוץ בין חיילי
אותו קצין ממקום חנייתה בגדה
צה״ל, מתקבל על דעתם ומסופר ביניהם
המערבית, הורה הקצין לבמה מ כדוגמא לנעשה בקרב הקצונה הבכירה,
חייליו להטעין עד מיטאית, יחד מעיד כי משהו רקוב בממלכת צה״ל.

..למען יהיה מתננו טהור

התנ״כית:

את צעדו הקיצוני בציטטה
״למען יהיה מחננו טהור!״
נראה כי עתה עומדת פרשת שני שקי
הסוכר לחזור על עצמה בגירסה חדשה —
גירסת העוגן החלוד. ייתכן כי אם יימצא
הקצין הבכיר אשם באחד החשדות שהועלו
נגדו, ינקטו גם נגדו אמצעים חמורים ביותר.
אולם לא בכך העניו.

כאשר נזרק הקצין הבכיר מצה
״ד כגלל פרשת שני שקי הסובר,
היתה זו תופעה חריגה, נדירה
ובוררת.
כיום נראית פרשת העוגן שד
הקצין הבכיר, כחדק מתופעה במעט
כדלית, כאופנה שהתפשטה
כחלקים של הציבור וגס בצה״ל.

היה זה האלוף (מיל ).מתתיהו פלד,
אחד המוחות המבריקים ביותר ששירתו
אי־פעם בצה״ל, שחזה השבוע בהופעה
פומבית חזות קודרת ביותר לגבי הצפוי
למערכת הביטחון .״אני צופה אנדרלמוסיה,
ביזבוז ושחיתות במערכת הביטחון,״ אמר
האלוף פלד.
לא היה צורך בכושר נבואי דווקא לתחזית
מעין זו. היא היתד, מעוגנת היטב

אדם שישליט בו רוח חדשה ־ אבל איו מוצאים אדם כזה?
במציאות הקיימת במערכת הביטחון נולד,
וגם בצה״ל. ההסתאבות: שפשטה באיברים
חיוניים של צה״ל ושבאה לידי ביטוי ב־מילחמת
יום-הכיפורים׳ היא אחת התוצאות
של המצב הקיים במערכת־הביטחון.
במילחמת יום־הכיפורים הסתבר כי חלק
מהמחדלים שפגעו בכושר הצבאי של צה״ל
נבעו מתופעות של שחיתות אישית, שלפעמים
לא היו רחוקות בהרבה ממה שקרה
לצבא המצרי ב־ 1948 תחת שילטונו של
המלך פארוק. הבעיה לא היתה רק בעיה
של מתירנות -סלחנות או חוסר התיחסות
לעבירות על החוק והמשמעת הצבאית.
להיפך. אחד הסיפורים הטראגיים ביותר
של מילחמת יום־הכיפורים, קשור בפרשה
עגומה שהתפרסמה לראשונה בעתונות הישראלית
ביום שישי, ה־ 5באוקטובר ,1973
ערב מילחמת יום־הכיפורים.
רבים ניסו, אחרי המילחמה, לחפש ס ימ־ליות
בעובדה, שהידיעה היחידה על צה״ל
שהתפרסמה בעיתוני הערב ערב פרוץ
המילחמה, סיפרה על גזר־דין של 20
חודשי מאסר שניגזר לסגן בצה״ל, על
גניבת תחמושת.
הסגן, קצין צנחנים צעיר, נידון יומיים
לפני פרוץ המילחמה בבית־הדין הצבאי
של מחוז המרכז. הוא הורשע, על פי
הודאתו, בגניבת 5000 כדורים לתת־מיקלע
עוזי מבונקר התחמושת של יהירה אחרת
ובהעברת התחמושת הגנובה לשימוש יחידתו
הצבאית.
גזר־הדין •שהוטל עליו היה כמעט חסר
תקדים 20 :חודשי מאסר -מהם 8חודשים
מאסר בפועל ו־ 12 חורשי מאסר על־תנאי.
כן כידון הסגן להורדה בדרגה
לדרגת סגן־מיושנה.

תו קצין טוענים כי כל ההאשמות
.שהועלו נגדו ושהכיאו לפתיחת
חקירה רישמית של המישטרה הצבאית
נגדו, אינם אלא פרי עלילה
שנרקמה נגדו על-ידי כמה מחיילי
היחידה. אם מדוכר כהאש־מת־שווא
או כחשיפת פרשת שחי•
תות, אין זה משנה. עובדה היא
שחיל שלם כצה״ל עסוק בינתיים
בחיטוט כפרשה שריח של שחיתות
נודף ממנה.
+פרשת ה״בידה״ — מיתקן השטיפה
הנשי — שהתקין בלישכתו ראש־אגף-
האפסנאות בצה״ל, האלוף נחמיה קין, הפכה
כבר למשל ולשנינה. למרות גלי הביקורת
והלעג שבאו בעקבות פירסום הפרשה,
לא היתר, כל תגובה רשמית על
הגילוי: חיילי צד,״ל לא שמעו הסבר
רשמי שיצדיק את התקנת הבירה בלישכת
האלוף וגם לא הודעה שד,מיתקן הוצא
מלישכתו.
• בשיכוני קציני צבא־הקבע, פשטה
לאחרונה אופנה של קישוט חצרות בתים
באתרי עתיקות. קצינים בכירים, המשרתים
באזורים בהם מצויים אתרי עתיקות,
אינם מהססים ליטול מימצאי עתיקות ל בתיהם,
לפאר בהם את גינותיהם, כאילו
המדובר באיסוף פרחים ולא בעבירה מפורשת
וגלויה על החוק.

מערכת הביטחון עומדים אותם האנשים
שהיו אחראים לכל הביזיונות בעבר, שתחת
הנהגתם הסתאב חלק מהקצונה הבכירה
של צה״ל, ושבמוסרם האישי אינם
יכולים לתת דוגמא אישית ולערוד את
הטיהור שצד,״ל זקוק לו. לשם כך דרוש
מטאטא חדש.
השאלה היא היכן לוקחים מטאטא כזה י

המילכוד של
ועדת אגונט
פני שלושה שבועות, כאשר הודיע
/משה דיין על כוונתו שלא לכהן עוד
כשר־ר,ביטחון, נדמה היה שעומדת להתחולל
תפנית קיצונית במצב.
גולדה עמדה למנות את יצחק רבץ
כשר־ביטחון. עצם מינויו של יצחק רבין
עשוי היה להפיח רוח חדשה במערכת
הביטחון ובצד,״ל. קרוב לוודאי שאחרי
שהיה נכנם לתפקידו, היה יצחק רבץ
ממליץ על מינויים חדשים בצמרת משרד-
הביטחון וצד,״ל. הרמטכ״ל הבא של צה״ל
היה מתמנה ביוזמתו.

אין זה סוד כי יצחק רבץ היה

לאירועי מילחמת יום־ד,כיפורים, נאלצו
להקדיש את מרבית זמנם בחודשים האחרונים
לאיסוף חומר לעדויות בפני ועדת
אגרנט. קצינים שעמדו לסיים את שירותם
בצה״ל חוששים לעשות זאת מחשש פן
ייראה הדבר בהדחה או כהענשה. אווירת
התיסכול השוררת במדינה נוכח התבצרותה
של ההנהגה הוותיקה בשילטון, מבלי להודות
באחריותה למחדלים ואסונות, אינה
נשארת רק בתחום האזרחי.

לבל מי שמצוי כמה שנעשה בצח
״ל, ברור שהפיתרון למצב קודד
זה מצוי כתוך צה״ל עצמו. יש
כצה״ל מספיק אנשים מוכשרים,
ישרים, כעלי כושר מחשכה מקורית
ויכולת פעולה, המסוגלים לחולל
את הטיהור הדרוש לצה״ל,
כדי לכנותו על יסודות בריאים
וחזקים יותר. הכעייה היא בכף
שבמצב הנוכחי נחסמת דרכם.
אנשים מעין אלד, חייבים להיות שרויים
בימים אלה בדילמה חמורה מאוד. קשה
להם להמשיך ולשרת בצה״ל כששום דבר
אינו משתנה׳ כשהכל קופא על שמריו ונשאר
כפי שהיה. הסיכוי היחיד הנראה
בעין הוא שאחרי מסקנות ועדת־אגרנט
עשוי משהו להשתנות.
אם אמנם תיקבע ועדת־אגדנט את ה־

היה זה עונש שנראה לרבים
מחבריו של הסגן כחמור מאוד.
ושאינו עומד בשום יחם לחומרת
העכירה.
הקצין עצמו התבטא אז במרירות
:״אחרי פסק־דין כזה — אם
תפרוץ עוד מילחמה, אני לא אלחם
כשביל המדינה הזאת:״
ביצוע גזר-דינו של הסגן נדחה
עד לאישור גזר-הדין ע״י אלוה הפיקוד.
כעבור יומיים פרצה המיל
חמה. הסגן הצעיר יצא להילחם
כראש יחידתו. הוא נהרג בקרבות
על החווה הסינית ליד תעלת•
סו!ואץ.
אחרי המילחמה ביקשו הוריו של הקצין
לבטל את פסק-הרץ נגדו. הדבר לא
ניתן היה לביצוע. אי־אפשר היה לבטל
פסק־דין שלא אושר ולכן כאילו אינו קיים.

הדוגמה האישית
של שרהביטחון*
* יתן היה לחשוב כי ההלם והזעזוע
1שבאו בעקבות מילחמת יום־הכיפורים
ימחו תופעות של הסתאבות ושחיתות אישית,
המשרות אווירה עכורה בצה״ל. אולם
נראה כי רעידת האדמה הגדולה -כפי שהיא
מכונה, לא חוללה כל מיפנה.
מיספר פרשיות שאירעו לאחרונה ב־צה״ל,
מצביעות על כך כי צד,״ל זקוק

עתיקות בחצו ביתו של קצין בניו: מ׳ נותן דוגמה אישית?

1111ג מז צץהב ביו ־
לשיקום גם מבחינה מוסרית.

• אחד החילות המיקצועיים
של צה״ל טרוד עתה כפרשת
חקירת האשמות שהועלו נגד אחד
המפקדים כאותו חיל. נגד אותו
מפקד, קצין בדרגות הביניים, הועדו
האשמות לפיהם כאילו קיבל
טוכות־סנאה מסויימות מחיילי
מילואים. תמורת זאת הוא הורה,
כביכול, להחזיק אנשי מילואים
אלה כיחידות עורפיות כבסיסים
כמרכז הארץ ולא לשלחם לקווי
החזית המרוחקים. ידידיו של או־

רוצה לראות כתפקיד הרמטב״ל
הבא את שגן הרמטכ״ל הנוכחי,
האלוף ישראל (״טליק״) טל, מי
שכיהן תקופה קצרה אחרי המיל•
חמה כאלוף פיקוד-הדרום, לפני
ששר-הכיטחון החליפו כאלוף אב
דחס (״כרן״) אדן.

תופעות מסוג זה, היוצאות כבר מגדר
חריגים, ניזונות לא מעט מהדוגמא האי שית
שנותן האיש האחראי למערכת ה־בטחון
— שר־הביטחון משה דיין. אמר
על כך השבוע האלוף מתי פלד :״היה
לנו נסיון כושל עם דיין, כאשר בידיו היה
תקציב של 6מיליארד לירות. ואילו עתה,
כאשר תקציב־הביטחון יעמוד על 15 מילאבל
משחזר משה דיין לתפקיד שריארד
לירות, אני צופה אנדרלמוסיה, ביז -ד,ביטחון, חזר המצב לקדמותו. במצב הבוז
ושחיתות במערכת הביטחון...״
,נוכחי, כאשר צמרת הפיקוד של צד,״ל
צד,״ל זקוק עתה לשיקום מהיר מבחינה י׳ חיה ופועלת בצל ועדת אגרנט, משותקת
צבאית ומוראלית כאחת. אולם שיקום מעין •.למעשה כל פעולת הריאורגניזציה והשיזה
אינו יכול להיעשות כל זמן שבראש קום של צד,״ל. הקצינים שהיו קשורים

אחראים למחדלים ואלה ייאלצו להסיק
מסקנות אישיות ולהתפטר, עשויה הדרך
להיפתח בפני אלה, המועמדים לשקם את
צה״ל. אבל קיימת גם אפשרות שניה:
שמסקנות ועדת-אגרנט לא יחוללו שום
תמורה ממשית מבחינה אישית. אם אז
יצטרכו אותם אנשים לסיים את שירותם,
עלול הדבר להיראות לעיני כל כאילו
דווקא הם אשמים במחדלי המילחמה.
איך שלא יהיה, זהו מילכוד מושלם,
מבוך ללא מוצא, שמה שקורה למסתבכים
בו, מטיל בימים אלה את צילו על המתרחש
בצר,״ל.

1ח * י ר 1ז

מיתת־ הנשיקה של אלג־ים

מנכ״ל שטרייפלר
איך להשיג
השבוע פרחה נישממו של עוד יצור
מוזר שנולד למזל טוב בוועידה הכלכלית
הראשונה ב־ 1969ן הכוונה היא
למכירתה של חברת-הידע ״אלג׳ים״ ל-
קונצרן ״כלל״ מידי הבעלים הקודמים,
החברה האמריקנית ק.מ.ט. ארבע שנים
לאחר הולדת הרך הנולד בו תלו הכל,
ובעיקר מישרד־הביטחון, תיקוות רבות,
התברר כי זה הקטן — לא גדול יהיה.
מכל מקום, בסכומים שהזרים מישרד-
הביטחון לחברת ״אלג׳ים״ ,ניתן היה
להגיע לתוצאות מרשימות הרבה יותר.
לוועידה הכלכלית של 1969 הגיע ארצה
האמריקאי ק.מ. סיגל, שהוא בעל-
מניות ומנכ״ל בחברה הנושאת את שמו, המצאות והידועה בארה״ב בפיתוח
מדעיות. סיגל קשר קשרים עם ראשי
מישרד־הביטחון, שהתלהבו לרעיון ליזום
משהו חדש משלהם, בפיתוח מדעי.
ההתלהבות היתה כה גדולה, עד שכדי
למשוך את סיגל להיות משקיע בחברה
הסכים מישרד״הביטחון לתת לו הטבות
שכמותן עדיין לא נשמעו בישראל. בין
השאר הצליח נציגו של סיגל בישראל,
אדי שטרייפלר, מנכ״ל ״אלג׳ים״ כיום,
להשיג מיכתב ממישרד־הביטחון, בו מסכים
המישרד לשלם לחברה החדשה של
סיגל 354 אלף דולר כל שנה, משך שלוש
שנים, אם ייחתם עימה לפחות הסכם־
פיתוח אחד. כן הסכים המישרד לאשר
להוצאות ההקמה של החברה החדשה
1.8מיליון לירות כמענק, והתחייב ה־מישרד
כי כל שנה יתן לחברה החדשה

נייר חדרה־ מבטיח
״מיפעלי נייר חדרה״ החלו בימים
אלה בתוכנית הקמת מיפעל הקרטון,
בו יושקעו 8$מיליון לירות. המיפעל יוקם
בחדרה, ליד המיפעל הקיים.
מניין יגייסו ,,מיפעלי נייר חדרה״ את
כספי ההשקעה 1
אם נניח כי לפחות שני שליש יגוייסו
מהלוואות ומענקים ומימון חיצוני של
ממשלת־ישראל וספקים, עדיין נותרו כ
28 מיליון לירות, שאותם יצטרך המיפ-
על להשקיע מאמצעיו העצמיים. הערכה
זו סבירה למדי, מפני שגורמים שונים,
כמו המלווים או הבורסה לניירות-ערך
בניו־יורק, בה רשומות מניות ״מיפעלי
נייר חדרה״ ,עתידים לדרוש כי ההון
העצמי של החברה יגדל לפחות בשליש
ההשקעה החדשה.
כיום מסתכמים ההון והקרנות של
החברה ב״ 28.7מיליון לירות, ומכאן כי
יהיה על החברה להכפיל את הונה תוך
שנה. זאת תוכל לעשות על״ידי הקצאת
מניות לציבור, ויש להניח כי תציע
מניות-זכויות לבעלי המניות הקיימים.
על-מנת לקבל מחיר גבוה תמורת המניות
החדשות, צריך ששערי־המניות
יהיו *בוהים ככל האפשר. סביר להניח
כי שערי ״מיפעלי נייר חדרה״ יעלו,
ויישארו למעלה.
בסוף חודש זה מתכנסת מועצת־המנהלים
של החברה, בה יגיש המנכ״ל,
יששכר חיימוביץ, לאישור את הצעתו
לגיוס ההון. יש לצפות תוך שבועיים
לפירסום הודעה רישמית על דרכי המימון,
דבר שיגרור מייד העלאת השערים.

עבודות ב־ 3מיליון לירות. על עבודות
אלו התחייב המישרד לשלם לחברה לפחות
* 12 רווח לשנה על המחזור ! כמוכן
דאג המישרד כי ״אלג׳ים״ תקבל הלוואה
ממשלתית בסכום של 1.3מיליון
לירות, בריבית של *.9
כל מה שדרש מישרד״הביטחון מסיגל
היה כי ישקיע מיליון לירות בהון החברה.
סיגל פתר בעייה זו בצורה נוחה
ונעימה. הוא הנפיק במיוחד מניות חדשות
של החברה שלו בארצות־הברית,
החליפן במניות של חברת-מחשבים ישראלית
בשם ״נת״מ׳ /השתלט על החברה
הישראלית, ואת מניותיה, בסך
820 אלף לירות הון רשום, הכניס לחברת
״אלג׳ים״ ,במקום מזומנים.
כך קיבל סיגל את המכסימום, בעוד
שהשקיע את המינימום. אבל כנראה יש
סוף לכל חליבה של כספי הציבור,
ולאחר שסיגל רושש כך את המדינה,
הפסיק לפתע את פעילותו בישראל, וחברת
״אלג׳ים״ הועברה ל,,כלל״.

חן שחה כסף

סוחר לאנגר
איך לתרום
כאשר פרצה מילחמת יום־הכיפורים,
החל דויד לאנגר מלוס-אנג׳לס שובר
לעצמו את הראש, כיצד יתרום למדינה
בדרך הטובה ביותר. אחת התוצאות
המיידיות לכך: הזמנות בשווי של יותר
ממיליון לירות, של חפצי-חן ישראליים
אשר יופצו בחוף המערבי של ארצות״
הברית, באמצעות רישתות חנויות שלאג־גר
קשור עימן.
יוזמתו של לאנגר, הכוללת מסעות-
פירסום לחפצי־חן ישראליים בטלוויזיה
וברדיו בקליפורניה, היא על טהרת ה-

עסקי המלט של
עובדיה לוי
עובדיה לוי רגיל להרוויח ולהצליח
בכל מעשי״ידיו. וזאת, לא רק בזכות
קשריו ההדוקים עם משה ברעם, יושב-
ראש מיפלגת-העבודח בירושלים, ולא רק
בזכות כל ההקלות שהוא מקבל מווע-
דת-בניין-הערים של ירושלים. הוא פשוט
מתכנן כל עסק היטב, ומראש.
וכך קרח גם בחודשים אוגוסט־ספ־טמבר
בשנה שעברה, כאשר המחסור ב-
מלט השתולל בכל עוזו, ובשוק השחור
שילמו עד 400 לירות לטון. עובדיה לוי
החליט כי גם לו מגיע לשים יד על
השמנת. הוא קשר קשרים עם ספקי־מלט
בצרפת, יוון ותורכיה, חתם הסכמים
לרכישת 40 אלף טונות מלט, חכר 12
אוניות להובלתו, ולקח ממאות קבלנים
בירושלים ובתל-אביב תשלומים מראש,
לפי 240 לירות לטון (המחיר הרישמי
היה מכסימום 140 לירות לטון).
קרוב ל 12-אלף טון מלט הצליח
להביא ארצה, עד שפרץ הדבר שאיש לא
חזה מראש — המילחמה. כך נשאר עובדיה
לוי ״תקוע״ עם שתי אוניות עמוסות
מחוץ לנמלים, אשר סירבו לבוא
ארצה בגלל המילחמה, עוד אוניות שאיתן
חתם חוזים להבאת מלט, ועוד 38
אלף טון מלט שקנה מראש.
כאשר לקברניט אחת האוניות חללו
נמאס להמתין בנמל פיראוס עד לגמר
המילחמה בארץ הקודש, נאלץ בנו של
עובדיה לנסוע לשם ולהחליפו. הבן הצליח
לשכנע את רבי-החובלים של שתי
האוניות לבוא ארצה לפרוק את המלט.
אך כאשר הסתיימה המילחמה החל
המשבר בבנייה, ומחירי המלט ירדו ל-
150 לירות לטון, ואולי פחות. לוי נשאר
כשברשותו כמויות מלט שמחירן גבוה
בהרבה ממה שהסכימו לשלם לו כאן
הקבלנים, שדרשו את כספם חזרה. גם
אלה שעימם חתם חוזי הובלה — חברות
הספנות — דרשו פיצויים. אבל עובדיה
יודע גם להפסיד מבלי להניד עפעף.
כל קבלן שרצה את כספו חזרה במקום
מלט — קיבל את הכסף. בעלי האוניות
קיבלו 300 אלף לירות פיצויים, הפסדו
של לוי מעיסקה זו מסתכם ביותר משני
מיליון לירות. אך הוא אינו רואה בכך
סוף־פסוק.
כפי שאמר השבוע :״הבנייה תחזור
למה שהיתה, מחירי המלט יעלו שוב,
ואז אממש את האופציה שלי על עוד
35 אלף טון מלט, ואכסה את כל ההפסדים.״
ועל עובדיה לוי אפשר לסמוך
שהוא יודע מה הוא אומר.
יוזמה הפרטית, וללא כל סיוע או התערבות
ממשלתית כלשהם.
בביקורו הנוכחי בישראל החל לאנגר
מארגן השתתפות ישראלית ביריד הבינלאומי
אקספו־ ,74 שייערך במדינת וא-
שינגטון בסוף השנה. מוצרי״חן ישרא ליים
בשווי של 400 אלף לירות כבר
הוזמנו ויצאו מישראל, ויוצגו ברשת של
שמונה חנויות בה שותף לאנגר.

מגפ׳׳ל חיימוביץ
במדינה הסמשלה
הצעה שא־-אפשר
לסרב דה

מדוע העריר שמעון 8ד0
את מישרד״התעמולה
ער מישרד־התחבורה?
ערב הצגת ממשלתה החדשה בפני הנשיא,
היתד, ראש־הממשלה גולדה מאיר
טרודה עדיין בבעיית האיוש של שלושה
תיקים בממשלתה החדשה. היו לה שלושה
תיקים פנויים: התחבורה, העבודה וההסברה.
היו לה גם שלושה מועמדים לתם״

שר־התעמולה פרס
המייבחן הראשון
קידי שרים, שטרם קיבלו תיקים: שמעון
פרם, יצחק רבין ואהרון יריב. אבל היא
לא ידעה איר לחלק את התיקים ביניהם.
איך בכל זאת החליטה גולדה איזה תיק
להעניק לכל אחד מהשלושה?
זהו אחד הסודות שמאחרי מעשד,המרכבה
של הרכבת הממשלה החדשה. גולדה
פשוט לא החליטה. היא העדיפה למסור את
הבחירה בידי שניים מתוך השלושה, ב צורה
מקורית: להזמין אליה לשיחה את
המועמדים לשרות ולאפשר לפחות לשניים
מהם לבחור במישרדים כרצונם.
השאלה היתד, רק את מי תזמין גולדה
ראשון. שכן, בפני הראשון היתה האפשרות
לבחור לו תיק אחד מבין שלושת התיקים
הפנויים.
העבודה היא פד חיינו. למרות סמ-
תוך השלושה שמעון פרס הוא השר הבכיר,
הזמינה גולדה אליה ביום רביעי, ד6-,
במארס את יצחק רביו, ראשון. היא ג׳תנה
לו את האפשרות לבחור לעצמו את התיק
הנראה לו ביותר מתוך השלושה.
היתה זו בחירה קשה ביותר לרבץ.
אחרי שנגוזה האפשרות שהיתר, כה ריאלית
רק יומיים קודם לכן, כי יכהן כשר הביטחון
במקומו של משה דיין, יכול היה
לבחור במישרד רב־ד,השפעה ביותר מתוך
השלושה. אבל רבץ חשש פן בחירתו
תכעיס את גולדה. הוא בחר להיוועץ בה
באיזה מישרד כדאי לו לבחור.
גולדה לא היססה :״קח את מישרד־העבודה,״
אמרה לו .״זהו תיק חשוב וגם
אני כיהנתי הרבה שנים כשרת־העבודה.״
היתד, זו הצעד, שאי-אפשר היה לסרב לה.
וכך, כאילו ביוזמתו, בחר רבץ לכהן כ־שר־העבודר״
שהוא אולי התפקיד הפחות
מתאים לו בממשלה (התלוצץ השבוע רבין
בראיון עיתונאי :״את העבודות הציבוריות
ואת מחלקת המדידות אני מכיר עוד
מתפקידי הצבאיים.״)
ש מ עון פי ר סו מ ת. המוזמן השני להתייעצות
עם גולדה היה שמעון פרס. בידי
פרס ניתנה הבחירה בין תיק התחבורה
לבין תיק ההסברה.
לכאורה צריך היה להיות ־ברור מה תהיה
בחירתו של פרם. מישרד־התחבורר, הוא
(המשך בעמוד )17

איך לעלות
הגו!7ם הזה 1907

1ע קו ־ ת ט
ך* תחיל כזה מוטי אשכנזי. הוא תיכנן
1ן זאת עוד בשעה שיישב במעוז.
אחריו באו אסא קדמוני ור,צנחנים, ואחריהם
גדוד שלם, על מפקדיו וחייליו.

נראה כאילו הדכר הפך לחלק
כלתי־נפרד מתהליך השיחרור.
מנקים את הנשק, מחזירים את
הציוד, והולכים להפגין על הדשא
מול הכנסת.
זוהי תנועה גדולה, אותנטית, הפורצת
ממעמקי הדור הצעיר, שעבר את החווייה
הנוראה של יום־הכיפורים.

יש כזה סיכוי גדול.
וגם סכנות גדולות.

^ ין זו תנועה בלתי־רגילה, בלתי-
נורמלית. להיפר, היא טבעית מאד. היא
מעידה שאנחנו עם נורמלי, למרות הכל.

תכלית לאוכדן החיים היקרים של
הכריו. כתת־ההכרה הוא מדמה
לעצמו שהשינוי הגדול ככר התחיל
כעורף, שהעולם כולו השתנה
יחד עימו, שיחזור הכיתה וימצא
שם עולם יפה יותר, טוב יותר,
נאצל יותר.
״עולם שראוי לגיבורים לחיות בו״ —
כדברי הסיסמה שנפוצה בימי מילחמת־העולם
הראשונה.

ין זעזוע גדול יותר מאשר זה הנד
צפה לחייל החוזר הביתה — והמוצא
-ששום דבר לא השתנה.

הזעזוע חזק שכעתיים אחרי
מילחמה, שכה הוכיחה ההנהגה
חוסר־כישרון מחריד — חוסר־כי

קבוצת הקצינים החופשיים במצריים החדשה.

התנועה
יוצרת קיטור. קיטור
כזה יכול למשוך רככת של קרונות
רכים. אך לשם כך הוא זקוק
לקטר. כלא קטר, מתנדף הקיטור
ונעלם כלא־היה.
תנועה המתחמקת מכך, נשארת אפיזודה
חולפת. קוריוז רומנטי חסר-ערך.

* ולדו אצלנו קבוצות של חיילים חוד
1רים. כל אחת מהן דוגלת בסיסמה מסו-
יימת, מתלכדת סביב בחור אחד או קבוצת
בחורים, מחפשת לעצמה דרך עצמאית.
קבוצות אלה יכולות לחולל שינוי רציני
במדינה, אם תתאחדנה לתנועה מדינית-
חברתית גדולה, אם תרשום על דגלה רפור־

כמה מהתמורות הגדולות של
המאה ה־0צ נולדו כתנועות של
חיילים קרכיים, שחזרו מהמערכה.

חיילים שנפשם קצה במיישטר ששלח אותם
לתוך מילחמה עקובה־מדם וחסרת-
תכלית. חיילים שמאסו במנהיגות שנחלה
מפלה בגלל טימטום וחוסר־כישרון. חיילים
שחלמו בשדה־הקרב, מתחת לכוכבים
זרים, על עולם טוב יותר.
חיילי הצבא המובס של הצאר חוללו
את מהפכות פברואר ואוקטובר ברוסיה
של .1917 החיילים והימאים המוכים של
הקיסר הגרמני הולידו את הרפובליקה של
ויימאר. בריטניה המודרנית נולדה בתום
מילחמת־העולם השנייה מתוך הציפיות של
העם הלוחם, שסילק את צ׳רצ׳יל עטור-
התהילה מפני שרצה במישטר סוציאלי
מתקדם יותר. פארוק המושחת גורש ממצריים
על־ידי הקצינים הצעירים שהרגישו
על גופם את תוצאות השחיתות במילחמה
נגד ישראל ב־.1948

היו תנועות שגאו ונעלמו כע׳
כור שעה קלה. היו תנועות שחוללו
שינויים ככירים. היו תנועות
שסטו מדרכן והמיטו אסון על
העולם.

כאשר החייל הקרבי מסיר את קסדתו,
ופושט את מדיו המטונפים, יש תוקף מוסרי
עצום לדבריו. תוקף מוסרי זה מקנה
לו כוח נדיר, לשעה קלה אחת. שעה שאינה
חוזרת בשנית.

שעה קלה אחת זו יכולה להפוך
לשעת-גורל — לטוכה או
לרעה.

** וח־המחץ הטמון בתנועה כזאת
^ נובע מהגעגועים העמוקים לשינוי של

ממש, לשינוי לאומי, חברתי ומוסרי שיצדיק
את הקורבנות.

כרגע שהחייל הקרכי שומע את
השריקה הנוראה של הפגז הראשון
— נקכר כליכו העולם שממנו
כא. כליכו שלו משתנה הכל.
מראות־הזוועה שראה, האימים שעברו
עליו, הגופות השסועים של חבריו — כל
אלה משכנעים אותו שמתוך תופת זו
מוכרח לצאת משהו חדש, חיובי, יפה.
הרי לא יכול להיות שכל זה היה לשווא,
שאחרי רעידת־אדמה זו יחזור הביתה וימ צא
ששום דבר לא קרה, לא השתנה.
כל מי שהיה אי-פעם חייל בקרב, מכיר
הרגשה זו. היא הונצחה בשירי־חיילים במאה
שפות. היא מאחדת ידידים ואויבים,
חיילי כל הצבאות הלוחמים. והיא יוצרת
חייץ בין החייל הקרבי וחברו בעורף.
לפעמים אין הרגשה זו מספיקה להתפתח,
מפני שהמילחמה היא קצרה מדי, או
מפני שהיא מסתיימת בניצחון גדול מדי.
כך קרה אצלנו, כמדומני, אחרי מילחמת־קדש
ומילחמת ששת־הימים. המילחמה היתד,
קצרה, האבידות היו מעטות, יחסית
(ומ״לה נוראה בהקשר זה ,״״חסיות״!) ושי־כרון־ר,ניצחון
מחק את הכל. אך אלה היו
מילחמות חורגות.

החייל מחפש טעם לקורכנו,

חולות הנגב. הם ראו בזעם, שבהיעדרם
התבצרו בעורף המיפלגות המושחתות הישנות
(כן, כבר אז הן היו זקנות מאד ו־מושחתות
מאד!) .הריח שנדף מן המישטר
ה״חדש״ עורר בהם בחילה.
הזעם הקדוש הוליד כמה ספרים, הרבה
ויכוחים מרים, התפטרות המונית של קצינים,
כמה נסיונות תרבותיים וגם את
מערכת העולם הזה. מכל התנועה הגדולה
לא נותר שריד וזכר (מילבד השבועון המסדים)
.כעבור שנד,־שנתיים — נשכח הכל.
זה קרה, כמובן, לרובן הגדול של תנו־עות־ר,חיילים
הספונטאניות. לא נמצאו להן
מנהיגים בעלי שיעור־קומה, לא התגבשו
אידיאלים מעשיים, לא נוצרו כלים להגשמתם.
החיילים חזרו הביתה, שקעו בחייהם
האפורים, והתכנסו אחת לשנה ב־בנסי-יחידות
נוסטלגיים.

סכנה זו אורכת גס לתנועה הנוכחית,
אם לא תהפוך לתנועה פוליטית
יעילה.

* ש סכנה חמורה עוד יותר.
החיילים המורדים של צבא הקיסר

לא הולידו רק את רפובליקת ויימאר. אחדים
מהם התקבצו סביב הרפתקנים וקנאים,
לרוב מפקדים קרביים מצטיינים שעוררו
הערצה אצל חייליהם. קמו ״גייסות חופשיים״
שקיבלו ציביון לאומני וריאקציוני
מובהק. הם ניסו לחולל הפיכות, ובסופו
של דבר התמזגו רובם בפלוגות־הסער
של החייל הקרבי אדולף היטלר.

כדרך דומה הלכו החיילים האיטלקיים,
שנהרו אל דגלו של די־מגוג
כשם כניטו מוסוליני, שהכ־טיח
לחסל את המיפלגות חרקו•
כות הישנות, להגשים את חלומם
של החיילים הקרכיים ולהקים
מישטר חדש וצודק.
קל מאד לנצל ולסלף את תיקוותם של
הלוחמים העייפים לשינוי, למשהו חדש ורענן.
קל מאד לנצל את סלידתם מן
הגופים של אתמול ומן הדמויות של אתמול,
כדי להקים בעזרתם דבר מבחיל הרבה
יותר. קל מאוד לפתות אותם במליצות
סוציאליות כוזבות, בסיסמאות מעורפלות
ונבובות, כדי לחולל הפיכה שנועדה למטרות
שונות מאד ואפלות מאד.

חייל חוזר מ מי לחמת־ ה עו לםהרא שונ ה *
שרון שמימדיו נמדדים כמיספר
הקכרות.
זעזוע כזה המתין לחייל הישראלי שחזר
ממילחמת יום־הכיפורים, השירות הממושך
אחרי הפסקת־האש נתן לו שהות מספקת
להרהר ולגבש את מסקנותיו. והקמת
הממשלה ה״חדשה״ ,הנראית כקאריקטורה
מרושעת׳ של הממשלה הכושלת הקודמת,
הגדישה את הסאה.

כמצכ כזה, מוכרחה היתה לקום
תנועה של חיילים. סימניה החיצוניים,
מנהיגיה וסיסמותיה הם
מיקריים. אך הכמיהה העמוקה,
המגיעה כה לידי כיטוי, אינה מיק־רית
כלל וכלל.

ן* תנועה כזאת אצור סיכוי גדול —
4הסיכוי שאכן תשמש מנוף להחלפת
מישטר מיושן ומנהיגות מסואבת, שתזרים
דם חדש ורענן דרך אברי הגוף הלאומי,
שתדחוף לרפורמה חברתית ומוסרית.
איך היא יכולה לעשות זאת?
הדבר לא ייתכן, אם לא תעמיד לפניה
יעדים ברורים, ואם לא תיצור את הכלים
המעשיים הדרושים כדי לחולל שינוי חברתי
כלשהו.

אין שינוי חכרתי הכא מעצמו.
כל שינוי כזירה המדינית והחכ־רתית
זקוק לכוח מאורגן, מאוחד,
היודע מה הוא רוצה להשיג.
יש שהתנועה מוצאת לה כלים קיימים —
מיפלגה זעירה אך מגובשת כמו הבולשביקים
ברוסיה, או מיפלגה גידולה וותיקה
כמו הסוציאל־דמוקרטים בגרמניה של 1918
או הלייבור בבריטניה של .1945 יש -שהיא
יוצרת לעצמה כלים חדשים — כמו הקומונה
הפאריסאית הכושלת של ,1871 או

מות ברורות — ואם תשתלב עם •שאר התנועות
והקבוצות במדינה החותרות לאותן
הרפורמות.

אם תיוולד מתוך שילוכ זה תנועה
גדולה לשלום ולקידמה, ש
תכטא את רחשי־ליכם של רככות
ומאות־אלפים — יש לה סיכוי
גדול לשנות את פני המדינה.

אבל זה קשה. יש קבוצות המסתפקות
בדרישה אחת קצרת־טווח: פיטורי פלוני
או אלמונית. אחת אימצה לעצמה סיסמה
שהיא מוזרה ממש, בבואה מפי תנועת־חיי־לים:
שינוי שיטת־הבחירות( .מסופקני אם
חיילים אלה התעמקו בנושא, ואם עיינו
בתוצאות הבחירות בבריטניה שהתנהלו
על פי השיטה המייוחלת, ושגרמו לבדיחה
אנטי־דמוקרטית עגומה ).כל ראשי־הקבו־צות
חוששים מאובדן בתוליהם הפוליטיים,
מהזדהות עם גופים פוליטיים קיימים —
אפילו נולדו ונאבקו גופים אליה למען
אותן מטרות עצמן. התווית ה״אל־מיפלג־תית״
נחשבת לנכס יקר.

אך אם רוצים להשפיע, לנהל
מאכק של חודשים ושנים, מוכרחים
לגכש כוח ציכורי רציני.
הרומנטיקה חולפת עם הרוח —
ורק כוח ציכורי מגוכש נשאר.

^ סכנה העיקרית האורבת לתנועה
( ן כזאת היא ששעת־הגורל תעבור על
פניה, מבלי שייווצר דבר.

ראינו דוגמה כזאת כארצנו.

אחרי שנה שלמד, של קרבות, חזרו חיילי
תש״ח משדות פלשת, מהרי הגליל, מ *
פוסטר מפורסם של לודוויג הולויין,
למען הקרן לשיקום נכי־וזנזילחמה.

עשו זאת לא רק הפאשיסטים
למיניהם, אלא דימגוגים מכל הסוגים
כארצות רכות. החייל התמים,
האידיאליסט, המתגעגע למשהו
חדש ואינו יודע מהו החדש שאליו
הוא מתגעגע, הופך כנקל
טרף נוח למנהיגים ציניים או
מטורפים.

* וח לומר :״זה לא יכול לקרות כאן.״
^ ואכן, אין כאן חשש להפיכה צבאית,
וגם אין לנו מיפלגה פאשיסטית רצינית.

אכל יש לנו מיפלגות לגיטימיות,
המכקשות לנצל את זעם החיילים
אחרי מילחמת־המחדל כדי
להשיג מטרות שהן זרות מאוד
לרוחם של חיילים אלה.
הזעם הלוהט של החיילים על מחדלי
ממשלת גולדה-,דייו, ועל דרכה הפוליטית
שהובילה למילחמה, הייה צודק ובריא. כולנו,
שעזרנו לחשוף את המחדלים, קיווינו
שאכן תקום תנועת־התנגדות גדולר״ אותנטית.
אולם מאחר שלא יצרנו באותה
שעה תנועה פוליטית גדולה שתוכל לחולל
את השינוי הדרוש, קרה מה שקרה בליל־הסילווסטר.
הזעם נשפך כולו לאין־זזניקוז
של הליכוד הימני — האחראי למחדלים
הפוליטיים והצבאיים לא פחות מגולדה
ודיין.

אין זה סוף פסוק. אם לא תקום
תנועה גדולה ויעילה למען השלום
והקידמה הסוציאלית — מוכרחה
תנועת-החיילים לזרום ככיוון ההפוך,
אל האידיאולוגיה הקוסמת
של אריק שרון, אל מישטר ״חדש״
של כגין ודיין. אלא אם כן תתנדף
ותיעלם התנועה כולה כחודשים
הקרוכים.
זוהי סכנה ממשית. אבל גם הסיכוי החיובי
הוא ממשי.

התנועה יכולה להתפתח לכאן
או לכאן. הדכר תלוי כאיכות מנהיגיה,
כתכונת ידידיה, וקודם כל
— כחיילי יום-הכיפוריפ עצמם.

רשמיו שר אדם שנזדמן בנעם הדאשוש לוועידה שד ההסתדרות

ו ע * ח! נ א1111 ¥1
ך• ותרת זו אינה ההמצאה שלי. הנד
^ ציא אותה כתב אחד העיתונים, שסי קר
את הוועידה. הוא לא העז, כמובן,
להשתמש בה בעיתונו.

איד כותרת הולמת יותר. היו
שעות, שכהן דמתה הוועידה ה12-
של ההסתדרות להצגה של רופאי־אליל
בפגי בני-שכטים מובי־יר-
מאת

אור• א סרי
את-קודש. והיו שעות שכהן דמתה
להתפרעות של פראים כ־ג׳ונגל.
התופעה
האחת היתה תלוייה, כמובן,
בשנייה.

הצגה בולשביקית
ן* שעה שלוש בבוקר, אור ליום
^ הרביעי, דמתה הוועידה לסצינה מתוך
סרט של פליני. חבל שמאות אלפי חברי
ההסתדרות לא יכלו לראות סרט זה.
באולם־הענק: של היכל־התרבות התל־אביבי
ישבו־השתרעו כמה מאות עסקנים
וסתם צירים, מוכי שיעמום, תיסכול וחו־סר־,אונים.
העיניים היו אדומות ובוהות.

בשביל מה דרושה כל ההצגה הזאתו
חברי ההסתדרות יכלו לבחור במישרין
מועד־הפועל, בשם שאזרחי ישראל
בוחרים בכנסת• הודעד־הפועל הוא המו סד
הפרלמנטרי הקבוע של ההסתדרות,
והוא מונה כ־ 150 איש — מיספר המאפשר
דיון מסודר כלשהו.

כשביל מה דרוש מוסד שיחצוץ
בין הבוחרים ובין הפרלמנט? הוא
דרוש כדיוק למטרה זו: בדי
לחצוץ.
חברי ההסתדרות בוחרים בוועידה בת
1501 איש. הוועידה בוחרת במועצה בת
501 איש. המועצה בוחרת בוועד־הפועל.
כך ניתן למנגנוני המיפלגות להבטיח ש־ייכנסו
לוועדרהסועל (ולוועדה המרכזת,
שהיא הממשלה של ההסתדרות) האנשים
שהם מעוניינים בהם, מבלי ששיגעונות
הבוחרים ישפיעו על-כך.
יש גם מטרה שנייה:
דיון במוסד בו 1501 איש הופך בהכרח
להצגה. אין כל אפשרות להידברות
רצינית, ולא ייתכן ויכוח דמוקרטי על
ההחלטות. הכל מתבשל במיטבח הנסתר.
פשוט, אי־אפשר אחרת. ולאנשי המנגנון
זה נוח מאוד.

כצורה זו מובטחים שני הדברים

קר שהכוסים האמיתיים יבולים
להמשיך כשקט לגלגל את המיליארדים,
בתיאום הדוק עם פינחס
ספיר והתאחדות התעשיינים.

השקו הגדול
^ ם היה צורך בדוגמה קטנה המוכיחה
\ £את השיטה כולה, הרי ניתנה בפרשת
יצחק בן־אהרון•
זח קרה כך:
ביום השני של הוועידה הציעה אחת
הסיעות הקטנות (מוקד) להזמין את בך
אהרון למסור דו׳^ח לוועידה.
הדרישה נתקבלה: באהדה על־ידי רבים,
גם בסיעת המערך. בן־אלזרון היה בוודאי
משמיע נאום: מפוצץ, שיהיה מרעיד את
אמות הסיפים. זה היה מכניס חיים לוועידה.

ודווקא משום בך פחדו הבוסים
של המערך. מי יודע מה יכול היה
כן־אהרץ להגיד?
משום כך היה ברור שההצבעה תהיה
מרתקת. הכל היה תלוי בצירי מפא״י,
שבאו ממקומות־העבודה (בתוך ים העסקנים,
היו גם כאלה) .סייעת מרי דרשה
למנות את הקולות (משימה כמעט בלתי-
׳אפשרית בהמון כה גדול) ,וב־ 150 איש

שערורייה בעיניו. גרוע מזה: כן־
אהרון תבע לקרוא מיבתב זה כקול
רם כפני צירי הוועידה.
המיכתב סער בכיסו של בקר, כמו
פצצת־זמן. הוא דחה ודחה את קריאתו.
לבסוף, בשעות הקטנות של הלילה, כ־שהוועידה
עמדה להסתיים, חשב שהשעה
כשרה. הכל היו עייפים, הכל רצו הביתה.
הוא קרא את המיכתב.
אך נסתבר שלסיעות הקטנות עוד נותר
קצת מרץ. תבענו לדון בעניין מייד,
ולערוך הצבעה חוזרת. גם צירי המערך
נרעשו. באולם השתלט תוהו־ובוהו. עלינו
על הבמה כדי לתבוע מן הנשיאות
החלטה ברורה. בקר הפסיק את הישיבה
וכינס את הנשיאות. וכך נוצר המצב ש תואר
בראשית כתבה זו.
הנשיאות ישבה למעלה משעה, וקיבלה
החלטה שהוסיפה חטא על פשע: נקבע
שזהו עניין פנימי של סיעת המערך,
וכי זו תדון בעניין ותסיק מסקנות.

עניין פנימי? הודעה כוזבת מעל
דוכן הנשיאות כעת הצבעה,
עריבת הצבעה של הוועידה על
סמך ההודעה הכוזבת — האם זה
עניין פנימי של המערך?
אבל כבר לא היה כוח, והעניין נתקבל
איכשהו( .למחרת היום תבעה סיעת

כמקום אחר בבניין התכנסה
הנשיאות, בדי לדון כשאלה: מה
לעשות, לאור העובדה שיו״ר הישיבה
שיקר לוועידה, וערך הצבעה
על-סמך שקר זה.
כמה צירים מיואשים ניסו לפצוח בשיר.
רב תימני עלה על הבמה והחל מזמר זמירות
יהודיות בקול חזק וצורמני. ירוחם
משל ישב על הבמה, שיחק בפטיש ולא
ידע מה לעשות.
מתוך יאוש, וכדי למלא איכשהו את
הזמן, הציע משל לבחור במועצת־ההס־תדרזת
— וכך, באווירה זו של בין עי־רבות
ושינה, נבחר המוסד הגבוה. מיישר,ו
הקריא רשימה אינסופית של מאות
שמות, אף אחד לא התנגד, והופ — יש
מועצה.
לאחר מכן לא היה עוד מה לעשות.
מי שעוד נותר בו כוח, קם והלך הביתה.
האחרים פישוט נשארו שרועים — והם
שזכו לשמוע את דברי־הסיום של יש ראל
ישעיהו, שקם ממיטתו אי־שם, לנעול
את המעמד החגיגי.
אדם תמים ״יכול לשאול: איך בכלל
יכול מוסד של 1501 איש לעשות עבודה
רצינית כלשהי?

התשובה אינה תמימה: איש
מכין שליטי ההסתדרות אינו
מעוניין שתיעשה כה עבודה רצינית
כלשהי. להיפך: המעמד בולו
מתוכנן בתרגיל עצום של בבל״ת,
של תשפוכת נאומים והרמת-ידיים
וקבלת ״החלטות״.
בימים הטובים היתה ועידת ההסתדרות
הצגה בולשביקית טהורה. המון העסקנים
והפעילים באו מכל חלקי הארץ, הקשי־
:בו בגבורה חלוצית לנאומי אין־קץ, הרימו
את ידיהם בקצב לאישור מאות ההחלטות
שבושלו אי־שם בוועדות אלמוניות,
קמו על רגליהם ושרו את שלושת
ההימנונים. הכל כמו באמא־דוסיה.

אכל הימים הטובים עכרו. אמנם,
הוועידה תוכננה כדיוק באותה
מתכונת, אכל הבימוי ירד מן
הפסים. ההצגה חיתה מגוחכת,
וההפרעות חיו מעניינות הרבה יותר
מן החלקים חבלתי-מופרעים.

סקנדל מפוברק: הפגנת הבנתו׳ בשעת נאומה של גולדה
גם יחד: יש הצגה נהדרת של
דמוקרטיה קיצונית, ויש כיטהון
גמור שהבל יוחלט כאופן בלתי-
דמוקרטי בהחלט.
במיקרה הטוב זהו קירקס דמוקרטי.
העסקנים מתנהגים כמו חיות מאולפות —
רוקדים כדובים, שואגים כאריות, קופצים
כסוסים, כשראשי המנגנון מצליפים
בשוט לצלילי התזמורת. לשם הפגת המתח
מוסרים את הזירה, מדי פעם, למצ־תיקנים.

משהו מתקלקל והקירקס מתפרע,
גם זה טוב. ככל שהקירקס ייראה קירקסי
יותר, פרוע יותר, כן ייטב. שזה ייראה
מצחיק, אין דבר. העיקר שישכחו שמאחורי
ההצגה המצחיקה הזאת עומדת מציאות
רצינית מאוד.

הנהגת ההסתדרות, שהוועידה
כולה אינה משפיעה עליה כמלוא
הנימה, חולשת על אימפריה כלכלית
אדירה של מיליארדי לירות,
רבע מכל המשק הישראלי.
שיצחקו המיסכנים כוועידה. העי
הרימו
את הידיים בעד הזמנתו של בן־
אהרון.
באותו רגע נאחזו ראשי המערך בהלה.
מה יקרה אם רוב צירי המערך יימנעו?
איזה מצב ייווצר?
לכן הכריז לפתע יושב־ראש הישיבה,
המזכ״ל־ל׳שעבר אהרון בקר, כי בפיו למסור
הודעה חשובה מטעם המערך: בך
אהרון כבר הוזמן לנאום בוועידה מטעם
סיעת המערך. ההודעה איפשרה לצירי
המערך לנעוץ את הסכין בגבו של בן-
אהרון מבלי להרגיש נקיפת־מצפון בל־תי־נעימה.
הודעה
כזאת, הנמסרת באמצע הצבעה,
היא שערורייה. מחינו על כך. בקר קיבל
את המחאה, והתחיל בכל ההצבעה מחדש.
כ־ 150 בעד ההזמנה, כ* 450 נגד. המערך
ניצל.

אכל רק ל־ 30 שעות. כלילה השני
נתקבל מיבתב מבדאחרון, בו
הודיע שההודעה של בקר חלתה
שקר. איש לא חזמין אותו לנאום
כוועידה, ועצם אי 1חזמנתו היא

מרי דיון בוועד־הפועל, כדי לכנס מחדש
את הוועידה ולערוך בה הצבעה חוזרת
בנושא זה. סיעת מוקד הגישה תלונה
לבי־ת־הדין של ההסתדרות).

נראהוון ברוגז
** ל חלקו של בן־אהרון בפרשה זו
2אפשר להביע כמה ספקות — עם כל
האהדה לדברים שבן־אהרון מייצג, או
לפחות מסמל.
בן־אהרון הציב את עצמו במרכז מע-
דכת״הבחירות של המערך להסתדרות,
והעמיד פנים כאילו הוא מועמד המערך
לתפקיד המזב״ל. באותה שעה כבר ידע
שאין לזה שחר, וכי מנוי וגמור עם המערך
לסלק אותו• כשהערתי לו על כך
פומבית, במסיבת־עיתונאים, הגיב באומרו
שאינני דובר אמת.

כך נתן כן־אחרון את ידו לתינד
רון גדול של אחיזת-עיניים.
בדאהרון הכניס לוועידת החסתדדוית

את כל העסקנצ׳יקים שהצביעו דופעם נגדו.
הם רכבו עליו, וכשהגיעו — ירדו
ממנו ובעטו בו. כפי שהיה צפוי.
אחרי הבחירות התפטר לפתע, בלי כל סיבה
סבירה — וכך מנע מעצמו את האפשרות
לפתוח את ועידת ההסתדרות.

לולא התפטר, לא היה איש יכול
למנוע ממנו את הזכות למסור את
הדו׳׳ה, להשמיע את דעתו ולהילחם
עליה. ההתפטרות בלא־עת
היתה הסתלקות מן האחריות,
כריחה מן המאבק.

מקורה בעמדתו העקרונית של בן־אה־רון,
ששום דבר הקיים מחוץ לימיפלגת־העבודה
אינו חשוב. הוא מזכיר במיקצת
את הבולשביקים הקשישים, אשר עונו
בסתי־הכלא של סטאלין וקיבלו את הדין,
מתוך נאמנות למיפלגה.
בן־אהרון בא לישיבת הפתיחה, אך לא
לאף ישובה אחרת. הוא לא טרח להיות
;נופח בוויכוח הכללי. אילו נכח בו לא
היה איש מעז לשלול ממנו את זכות־ה״
דיבור. אך הוא לא רצה לדבר — הוא

כני־העוני, הם עשו רושם עמוק
מאוד. נאומיהם •טל סעדיה מרצי-
אנו וויקטור טייאר נשמעו במועקה
ובהתרגשות. הסקנדליזם ה זול,
שהוכן מראש על-ידי אנשים
באנאליים, רק הפחית מרושם הדברים.
בסופו
של דבר, לא היה ברור לגמרי
היכן עומדים הפנתרים. פעמים רבות הצ ביעו
בעד הצעות הליכוד הימני, וזכו
בתמיכתו של הליכוד (בדרך של הימנעות
הליכוד בהצעות הפנתרים) .הפנתרים
חששו לדבר בפה מלא על השלום, ולא-
כלתשכן על השטחים המוחזקים והעניין
הפלסטיני. זה אונו פופולרי בשכונות.
אך איך אפשר לדבר ברצינות על חיסול
העוני, על מ יבצע לאומי כביר לסתימת
הפער׳ על מישטר של רווחה — כאשר
מוציאה המדינה 15 מילוארד לירות
בשנה על טאנקים ומטוסי־קרב? הסיסמה
שהושמעה לפני דור — ״תותחים או המאה
!״ היא אמת פשוטה. בהעדר התמודדות
רצינית עם בעייה זו, כל הדיבורים על

במדינה
(המשך מעמוד )14
מישרד מוכר לפרס, עם השפעה מישקית
רבה, עם מנגנון מוכר וצייתן, עם תקציבים
גדולים ועם אפשרויות־הופעה פומביות
רבות.
מישרד״ההסברד•( .שנועד להיות מישרד־התעמולה)
טרם הוקם. הוא יורכב כולו
מגופים קיימים במיסגרות אחרות, עם פקידים
הלויאליים לשרים אחרים, שחלקם הם
מיריבי פרס. תקציביו יהיו קטנים. סמכויותיו
יהיו מוגבלות לתחומי פנים בלבד.
אבל פרס לא היסס. הוא בחר במישרד־ההסברה.
ציניקאים טענו שלא היה ספק
שכך יבחר, כיוון שהכינוי ״שמעון פרסומת״
דבק בפרס עוד בימים בהם לא חלם
להיות שר. אלא שהפעם נהאה היה שפרס
בחר במישרד־חתעמולה לא דק מסיבות
אנוכיות, אלא כמחווה חברית לחברו
משה דיין.
משרד־התעמולה עשוי להקנות לעומד בראשו
השפעה כימעט מוחלטת על כל אנד
צעי־התיקשורת הממלכתיים, לדבר תהיה
חשיבות מיוחדת כבר בשבועות הקרובים,
כאשר יתפרסמו מסקנות־הביניים של ועדת
אגרנט, החוקרת את מחדלי המילחמה.
מסקנות הוועדה, חמורות והחלטיות ככל
שיהיו, לא יהיו בבחינת גזר־דין, אלא
פסק־דין בלבד. הן יהיו מעין קביעת עובדות
ומימצאים מבלי להסיק את המסקנות
המתחייבות מהם.
עם פירסום מסקנות־הביניים והמסקנות
הסופיות, יחיה מישקל מכריע לפירוש ש יינתן
להם על־ידי דעת־הקהל ועל־ידי אמצעי
התיקשורת שיעצבו את דעת־הקהל.
צורת הטיפול של אמצעי התיקשורת הממלכתיים
עלולה להשפיע על החלטות הממשלה
ועל תגובת הצ-בור. זאת תהיה שעתו
הגדולה של מישרד־התעמולה, בה ייבחן
כוחו ובה תידרש נאמנותו של איש כמי
שמעון פרס — לאיש כמו משה דיין. למשל.
בין כל הסיבות האחרות, המקנות בכל
מישטר רודני חשיבות יתר למישרד־התע־

הדוכנים שלאורך רחובו הראשי של השוק
כשהם פתוחים ועמוסים לעייפה במלוא
כבודתם, כרגיל.
הרוכלים המיוזעים צרחו כדרכם בקודש׳
עקרות־הבית נגררו בכבדות עם סלי-
הן העמוסים, הקבצנים עבדו שעות נוספות׳
פקחי־העירייה השקיפו על החגיגה
הגדולה מעל לכוסות קפה מהביל.
מגהצים דם. כימעט שלא ניכר כל
הבדל בין יומו הגדול של שוק הכרמל לבין
ימי־החול שלו במשך השנה כולה, פרט
לדבר אחד: ערימת־אשפה ענקית שנאספה
באחת מפינותיו. סביב ערימה ריחנית זו
התקבצו רבים, צעירים כזקנים, בחפשם
אחר מציאות. הנבירה הקדחתנית העלתה
שלל רב: עצמות, מעיים, ראשי־בהמות.
כל העם הרב הזה, שבא לחוג עם שוק
הכרמל את שעתו הגדולה, התגודד מרפק
אל מרפק, שכם אל שכם, וכיתת רגליו

בפתיחה: בקו משוכח עם בן־אהוון
רצה שהמיפלגה תתחנן בפניו לבוא ולנאום.
את זאת היא לא עשתה.

ככל זאת לחמנו כעד בן־אהרון,
מפני שהוא מסמל ביום, כעיט
מאות־אלפים, את דרך העצמאות
והקידמה של ההסתדרות. והרי
העיקרון חשוב יותר משיגיונות
אישיים.

חמאה או תותחים?
תוהו״וכוהו, שהשתרר בעיקבות
1 1מחול־השקרים סביב בן־אהרון, היה
רק מעין חולייה אחרונה בשרשרת של
התפרעויות, שהתחילה מייד עם עצרת־הפתיחה.
ההתפרעות
אורגנה על־ידי הפנתרים השחורים.
הם החליטו, כנראה, שבעידן הטלוויזיה
זוהי השיטה הפשוטה והזולה ב יותר
למשוך תשומת־לב, בייחוד בשכ בות
שאינן מתעניינות בנאומים.

תכסיס זה הצליח. אמצעי
התקשורת הבליטו את ההתפרעויות
המפוברקות, פעם אחר פעם,
וקומץ הפנתרים הפך מדי־פעם למוקד
הוועידה.
;אולם חוששני שזהו תכסיס קצר־רואי,
ובייסודו גם מטופש• הליכי־הדמוקרטיה
דרושים כדי להגן על המיעוט. אין למיעוט
שום עניין לשבש את הנוהל הסדיר.
שהרי אם יישבר הנוהל, יהיה המיעוט הקורבן
הראשון. הרוב אינו זקוק להגנה.
וכאשר הרוב מתפרע — חופש־הדיבור
של המיעוט יהיה הקורבן הראשון.
הפיכת הביריונות לדרך פוליטית היא
שיטה החת־סכנות. החבר עלול בנקל להישמט
מן הידיים, ולהפוך לגולם בעל
פרצוף אחר לגמרי. המאה ה־ 20 ראתה
יותר מדי תנועות שהפכו את האלימות ו־הביריונות
לדגל.

למעשה לא היה הדבר דרוש
בלל. באשר דיברו פנתרים אמיתיים
(להבדיל מן העסקנים שהתלבשו
עליהם) מעל הדוכן, והשמיעו
במילים פשוטות את מצוקת

הסער נשארים בגדר דמגוגיה או מיש־אלות
תמימות.

חקרת פרטית
ני חייב לומר כאן כמה מילים
על התקרית שאני עצמי הייתי מעורב
בה, והסותרת כאילו את אשר אמרתי
זה־עתיה על הבריונות. מה גם שתקרית זו
זכתה בפירסום רב יותר מכל הדברים החשובים
והרציניים שאמרנו מעל בימת
הוועידה.
זה היה כך:
הגשנו שורה ארוכה של הסתייגויות
להצעות-ההחלטד, שבושלו במיטבח. ההסתייגויות
שלנו נגעו לכל הנושאים — החל
׳בהשלטת הדמוקרטיה, בהסתדרות וכלה במדיניות
סוציאלית נאורה. בין השאר
התייחסנו גם לפרק המדיני, ותבענו שלום
;בין יושראל והעם הפלסטיני, תוך הענקת
הזכות להגדרה לאומית עצמית לפלסטינים.
נתן אלמוזלינו, עסקן קשיש של המערך
(אחדות־העבודה) ,השיב להסתייגויות
!בנאום מוכן מראש. בין השאר טען ש־הפידאיון
דוגלים בהגדרה עצמאית כדי
להשמיד את מדינת־ישראל, וכד. הדברים
לא היו רציניים, ולא היה שום צורך להתרגש.
דברים דומים, וברמה דומה, נאמרו
לי ׳פעמים רבות בכנסת.

אולם בדברי ארמוזרינו השתרבבו
במה מישפטים, שמוכרחים
היו להתפרש באילו גם ההצעות
שלנו מובילות לחיסול המדינה. על
זה אי-אפשר היה לעכור בשתיקה.

אילו קרה הדבר בכנסת, הייתי קורא
קריאתיביניים להפרכת הדברים, או מוסר
בסוף הישיבה ״הודעה אישית״ .אך
מה עושים בוועידה של 1501 איש, שבה
אין כל אפשרות של תשובה?
קמתי ממקומי, פסעתי לעבר הבמה,
עליתי עליה והתייצבתי לפני אהרון בקר,
שניהל את הישיבה. אמרתי לו בשקט
ובאדיבות שעליו להפסיק את הנואם
ולבקש ממנו לחזור בו מדבריו.
בקר הופתע. ישבנו יחד שנים רבות
(המשך בעמוד )25

האשפה בשוק הכרמל
מלכלכים במרץ

צ׳יץ׳ מסייר כשוק
צועדים במרץ
מולה, אין ספק שהיה זה שיקול מכריע
בהעדפתו של פרס את מישרד־ההסברה.
ומה עם האלוף (מיל ).אהרון יריב?
גם אותו הזמינה גולדה ערב הרכבת הממשלה.
היא הודיעה לו כי ייאלץ לבחור
במישרד, אותו הואילו שני עמיתיו להשאיר
לו: מישרד־התחבורה.
תברואה הידולת ו

רק שוק הכרמל
רא ידע
שהגיע יום הנקמן הגרו?
למי שחשב שביום א /ה־ 17 במארס ,1974
שנקבע על־ידי עירייתה החדשה של תל־אביב—יפו
כיום הניקיון והטיהור של שוק
הכרמל, ישבות השוק מכל מלאכתו וילבש
פנים חדשות, חגיגיות — ציפתה הפתעה.
בצהרי יום החגיגה הגדולה כבד ניצבו

בתוך הזפת השחורה, הטרייה, שכיסתה
את הכביש הראשי שאומנם נסלל מחדש,
אבל השוק אונו רק הדחוב הראשי. הוא
מורכב מהמון סימטאות המתפתלות זו
בתוך זו. שם ;נמשך הכל כרגיל. כאשר
סיימו לסלול את הכביש הראשי, חזרו
לשם מייד הדוכנים והרוכלים.
מדי־פעם הגיח ממעלה הרחוב מכבש־ענק
שפילס לו דרך בין המון האדם, לא
ברור איך, יישר את עיקבות־הרגליים הרבות
שהוטבעו במישטח השחור הרך וגיהץ
לתוכו גם את יחלי־הדם והאשפה שהוזרמו
אליו מבתי־המיטבחיים סביב.
לפתע נדלק אור אדום: חוזה־המבצע,
שלמה (צ׳יץ׳) להט, ראש־העירייה החדש
צועד במרץ — בכבודו ובעצמו.
אין מספיק זפת. מיבצע יפה, אין
ספק. יפה — אבל רק במקומות שרואים.
בסימטאות הקטנות, למשל, אי־אפשר היה
לראות אף כתם אחד של זפת טרייה.
״למה לא סוללים את רחוב נחליאלי?״
שאל אחד הרוכלים, בהצביעו על רחוב
שבכיבי׳שו בורות המלאים מים מצחינים.
״הנה, פה >׳ש מיסעדה לצד הרחוב,״
אומר הרוכל ,״וגם הרבה חנויות. אבל פה
לא רואים אז זה לא מעניין אף אחד.
״ניקיון זה דבר טוב,״ אמר, לאחר מחשבה
,״אבל השוק הזה כבר לא יכול להיראות
טוב. אף אחד מהדוכנים לא באותה
צורה, באותו גודל או באותו מצב. רוב
הדוכנים שבורים ומתמוטטים. צריך לתקן
— ואין כסף לתקן! אז צובעים!״

מחווה אנושית שר אשת נשיא מצריים (ימין) מיטתה

העם הערבי, וגם אינני שומרת טינה. אני
אוהבת אותם.״
אופירה תלם, המורה ששלחה מיכתב
לג׳האן סאדאת, אשתו של ;שיא מצריים,
וביקשה ממנה לנסות לאתר את אחיה,
עלי קמחי 22 מנעדרי מילחמת יום-
הכיפורים ,׳אינה ׳רואה במעשה זה דבר
יוצא־דופן.
כל חייה של אופירה, וחייו של עלי,
אחיה, התנהלו בעיר היהודית־ערבית עכו,
תוך שיתוף ודו־קיום אנושי פשוט, כמו
אצל שכנים בני עם אחד.
״ימה ללאום וליחס אל אדם?״
תססה אופירה .״אצלנו זה טבעי,
אנחנו חיים יחד ואוהבים אלה את אלה.״

( • רכים עומדים לפני ומאחורי
בתור לקופת־חולים. אני קונזז במכולת
יחד עם נשים ערביות. אנחנו
הולכים יחד לסרט. היום אנחנו כבר גרים
אפילו באותו בית.
״עלי נעדר בגלל המילחמה. הפוליטיקאים.
הם האשמים בכך, שלנו ושלחם.
איני כועסת על הערבי. איני כועסת על

ן הסוו הצועד !#״צ?

׳ 18 דות שונות, היה לוקח איתו קוף, נותנת
ק שכנו הזקן, שהכירו מאז ילדותו.

1 0 1 1 1 1 1 1 1

ן^ן ן

*\1ווו יעטו ווו נ **-1 11 131ן וגו גו1! 1ער* 11ע* עטו 1גו, ועט

השחור הזהיב ׳מקרני השמש. עלי שישמו ממעה רבים החושבים אותו לערבי ,׳הוא שם וזנ״כי מוב
שמו של עלי הכהן. ומימין: גיהאן סאדאת, אשתו של נשיא מצרים, שהשיבה למיכת׳בה של אופי
מיכתבה של אשת נשיא מצרים, ומיכת׳בה של אופירה תלם צוטטו בהרחבה בעיתונות הערב
סאב, דב קמחי, שלח את אופירה, שהיא הי
אם לשתי בנות, ל׳השומר הצעיר, בנעוריה. שם קיב
את חינוכה. באותה תקופה החלה מבקרת בבתים ע
ביים, וראתה בהם עוני ובערות שהכאיבו לה.
״ביקרתי אצלם הרבה מאוד,״ הוא מספרת .״ה?
חות שניהלתי אי׳תם לימדו אותי לשנוא את המי
חמה שהביאה למצוקתם של הפליטים הערבי׳
ובאותם ימים התגבשה בי ההחלטה להורות, ולל.
גם את תלמידי את אהבת־האדם.״
אופירה הגשימה את תודעת אח׳וות־העמים ש׳סג
בהשו׳מר הצעיר, הלכה למעשה. הנערים והנערות זא

איש הצפרדע אהב את

זהו הרחוב בו התגורר עלי קמחי. ברחוב זה נהג
ערבים ויהודים, כאן שיחק עימם בילדותו ובנעורי

את הזרקור או מישנחה ישראלית מיוחדת במינה
•ביים יהיו חבריה, עימם ושיחקה: בשפת־הים,
עימם בילתה !במסיבות ואף חבה לפעמים.
אפילו החרם הקיצוני שהטילו עליה חבריה
לספסל־הלימודים, וכינויי ד״שמוצני־קית׳
וה,קומוניסטית׳ שהדביקו לה, לא
הניאוח מאמונתה.

אבא
לא ראה
** לי, האח הצעיר, הלך בדרכי אחותו.
׳ ג עם חברים יהודיים וערביים גם־יחד
היה יוצא לים, לשיט־מיפרשיות, איתם בילה
את ערבי־השבת, והוסיף לטפח יחסי־רעות
הדוקים עימם גם לאחר שהתגייס לצבא
והתנדב לקומנדו הימי.
האב, דב, אימץ את ידי ילדיו .״לה יות
חופשי, משמע להיות למטה,״ היה
אומר להם; ,בבקשו לטעת בהם את סוד
אהבת־האדם. חבריו הרבים בעכו ביקשו

איש הקומנדו

תמונתו של עלי קמחי לאחר שהתגייס לצה״ל. למרות
שעלי התנדב לקומנדו הימי, הנחשב ליחידה המובחרת
ביותר בצה״ל, הוא לא שינה מיחסו אל שכניו הערבים בעיר היהודית־ערבית עכו.

להעניק לו עמדת־כוח בעירייה, מישרות
חשובות ומכניסות, אך הוא היה משיב
להם :
״!אצלי בבית הכל בסדר, צריך לדאוג
לאחרים.״ הוא דחה את בל ההצעות, שכן
החופש היה חשוב לו יותר מכל, ועשה
את כל שביכולתו על-ימנת לעזור לידידיו,
ערבים ויהודים כאחד.
הקאד התאבד
ף* אשר עוכרת אופירה ברחובות עבו,
/י* מברכים אותה הכל לשלום .״יונת
השלום,״ מבנים אותה. כאשר עבדה בחווה
חקלאית בסביבות. עכו, לפני שנים אח דות׳
עבדו שם יחד עימה ערבים ודרוזים,
שהיו שרויים במריבות בלתי־פוסקות. רק
בשהיתה אופירה מגיעה למקום, היתה ה־
(המשך בעמוד )22

האחות

אופירה תלם מספרת
את סיפור חייו של
אחיה, עלי. למטה: אופירה יושבת בביתה.

1דןןןךן? עלי משתזף להנאתו עס חברתו נעמי סקלי באחת משעות הפנאי
11 1 1 11 המעטות שהיו לו כאשר שירת בקומנדו הימי. עלי שאבד במימי פורט־מעיד,
אהב את המים התכולים ולא החמיץ כל הזדמנות לבלות בהם, אם בבריכה ואם בים.

העונים

היפגש עט חבריו,
בילה במסיבות,

יצא להפלגות, השתתף בשיחותיהם יו׳בעצבונותיהם. מימין: ציור שצייר
עלי, התלוי מעל מיטת אופירה> .אשה ערביה צועדת ברחוב, בידה ילד קטן
ובביטוח ילד נוסף. אופירה תלתה אותו מעל מיטתה, כסגולה לפיריון.
עלי ואופירה הירבו לצייר, בעיקר תמונות בנושאי סביבת מגוריהם.

ספח־ט
אגודות

עכשיו זה בא ה 1ה: תחילה לרעמה, אחו־כו מוו־ים

חזדה דחדון הדא1וה
קשר, היה למצוא ד,שבוע אדם מאושר
יותר בישראל מאשר אדוארד סגל, מזכיר
אגודת הספורט הפועל תל־אביב. עוד לפני
שבועיים לא אמר לו איש שלום ברחוב.
אוהדי קבוצות הכדורסל והכדורגל של
הפועל תל־אביב, הלכו חפויי ראש, התביישו
להודות איזו קבוצה הם אוהדים.
הפועל תל־אביב, שהיתר, במשך שנים
רבות אחת מאגודות הייצוג של הספורט
הישראלי זכתה לתגובות כמו ״לא פירמה!
לא סחורה!״
והנה, תוך שבועיים, התהפך הגלגל.
קבוצת הכדורסל של האגודה, שבמשך
שתי עונות התדרדרה, חזרה לעצמה ד
לתמונת הקרב על האליפות. קבוצת
הכדורגל, שבמשך עשרה מחזורי ליגה לא
השיגה ניצחון אחד, קצרה שני ניצחונות
בזה אחר זה ברציפות.
״הפועל תל־אביב לא מוכנה להיות שייכת
לעבר,״ אמר אדוארד סגל, קורן
מאושר, השבוע. היו לנו טעויות. הפכנו
לחלון ראווה כשר,יסוד מתחתינו הלך ונשמט.
לא דאגנו לשחקנים מחליפים,
לנוער, לדם צעיר יותר. זה התנקם בנו.״
״עוד ניצחונות:״׳ סגל אינו מופתע
מהתאוששותה המפתיעה של הפועל תל-
אביב שחזרה להלהיב את אוהדיה חפויי
הראש .״אסור לשכוח שהמילחמה פגעה
בנו,״ הוא אומר .״שחקני מפתח כמו מישר,
לפרדון, חיים פרנקו ורהמינוביץ׳ הם עדיין
חיילים. קסטרו יצא לנופש במכסיקו אחרי
שקיבל הלם נפשי במילחמה.״
לפני שני הניצחונות שהושגו על־ידי
קבוצת הכדורגל, נראה היה כי הפועל
תל-אביב עומדת בפני פירוק. המאמן, הארי
גיים, חשב להתפטר. חיים פרנקו האשים
כי הקבוצה אינה עוזרת לו. נוריאלי האשים
את סגל כי הדיחו מהקבוצה ללא סיבה.
היום יכול סגל להסביר הכל בשקט ובשלווה
:״הארי גיים חתום אצלנו לשנה
וחצי. איש לא חשב להפר את החוזה עימו.
חיים פרנקו רצה לנצל את הקבוצה כדי
להשתחרר ממילואים. אני לא מסכים שמישהו
אחר יעשה את עבודתו בצבא.
קודם שישנה את תדמיתו ואחר־כך שיבוא
לשחק כדורגל. נוריאלי, עם כל הכבוד,
כבר שכח מתי שיחק כדורגל. אני מאחל
לו הצלחה, אבל אנחנו זקוקים לשחקנים
מסוג אחר, עם אוויר.״
״אני רוצה עוד ניצחונות,״ נהנה סגל,
״והפועל תל־אביב מסוגל לזה. אבל חכו,
חכו לשנה הבאה. אז נפתיע אותכם באמת.״

ף* ערב־ שבת האחרון יצא גבר ממוש-
4קף בגיל-העמידה אל מירפסת החווילה
המהודרת שלו ברעננה, הביט כה־וכה
והחל משפשף את עיניו בתימהון.
נדמה היה לו שהוא חולם בהקיץ.
לנגד עיניו, ברחבה שממול ביתו, ניצבה
קבוצת גברים צעירים שערכה התפשטות
מהירה, בפרהסיה.
לאחר שהתפשטו כליל מבגדיהם חבשו
הצעירים קסמת־מגן לראשיהם והסתדרו
בשורה. גבר בלונדי צעיר שניצב בסמוך
— לבוש במלוא בגדיו — השמיע פקודה

שנאספו למטה, בשדר,־התעופה בעין־שמר,
רואים אותם כפגם קטן שניתק מהמטוס
החג מעל השדה — פנס קטן הנופל בשמיים
השחורים 15 שניות.
עתה נאספו הצנחנים על הדשא בווילה,
והאזינו לנאומי הברכה של מדריכי ומייס די
המועדון, קליף וילקו ( )28 וברייאן סט־ריט

אך הנאומים היו רק תחילתה של דרך-
הייסורים. אחריהם הגיע החלק הק-שה אף
יותר.
מסורת היא במועדוני הצניחה החופשית

בדהרה לאורך הרחובות הצרים, האפלים,
ומגיעים כל עוד נפשם בם אל חווילתו
של חבר־המועדון אמנון תמיר, שם התקיימה
המסיבה.
כאשר הגיעו אל היעד, החלו הרצים
מחפשים נואשות אחר כיסוי כלשהו להדרם
החשוף לרוח. רק כעבור שניות אחדות
עלה בראשו של מי הרעיון הגאוני —
להסיר את קסדות־המגן, להגן בהן על
איזורים רגי־שים יותר.
כך נחנכו הרישיונות החדשים.
אך באותו ערב עצמו, ביום השישי
פרסים סוף סמירוץ
לפני עשר שנים, בנובמבר ,1964 לא
יכול היה עוד הספורטאי שמעון מיגדל
להתאפק. הטרידה אותו העובדה מדוע אין
פרס ישראל, המוענק מדי שנה ביום-
העצמאות לבעלי הישגים בתחומי יצירה
שונים במדינה, מוענק גם לספורטאים?
הוא ישב וכתב מכתב למשרד ראש־הממשלה,
הציע להעניק את פרם ישראל
לספורטאים מעולים. משר, גור, מי שהיה
אז מזכיר הוועדה לחגיגות יום־העצמאות,
השיב לו במכתב :״נדמה לי שפרס ישראל
מיועד רק לאנשי רוח (סופרים, משוררים
וכד) ,אך איני בטוח.״ הוא העביר את
מכתבו של מיגדל הלאה, בצינורות המקובלים.
המכתב
הגיע למשרד־החינוך. מנהל
רשות־הספורט דאז, ראובן דפני, כתב
למיגדל תשובה ארוכה :״אנו מתלבטים
בבעיה זו זה זמן רב. אני תיקווה כי על
אף כל הקשיים נמצא פיתרון.״
חלפו שנתיים ורשות־הספורט לא מצאה
פיתרון. מיגדל החליט לפנות לנשיא-
המדינה, בפניו העלה את אותה בעיה.
לשכת־הנשיא העבירה את המכתב לרשות-
הספורט, וזו ענתה :״ההצעה מעניינת.
היא תובא לדיון בפני הנהלת הרשות.״
לבטיה של רשות־הספרוט נמשכו עשר
שנים בדיוק. עשר שנים היו דרושות
לראשי משרד־ד,חינוך לבדוק את ההצעה
ולשקול אותה לכל צדדיה. לבסוף נפלה
ההכרעה: החודש הודיע משרד־ד,חינוך
והתרבות כי הוחלט סוף־סוף, במיסגרת
הענקת פרסי ישראל ביום-העצמאות, להעניק
גם ״פרם: נוסף בעד פעילות מצטיינת
ביותר או בעד חיבור, מחקר או יצירה
וכדומה -הקשורים במקצוע הספורט.״

קצרה, ושורת הגברים העירומים פתחה בריצה,
במורד הרחוב.
בעל־ד,חווילה הנדהם נחפז אל הטלפון,
להזעיק את המישטרה. הוא לא ידע שברגע
זה עצמו חזו עיניו במאורע היסטורי :
הסטויק הראשון בישראל.

מחאה
*** לא כבאירופה ובארצות־הברית, שם
\1/נולדה אופנת ריצת הסטריק הנחשונית
כביטוי חדש של מחאה כוללת —
נערכה ריצת עירום ישראלית ראשונה זו
דווקא במיסגרתה של מסיבת-סיום אכסקלוסיבית
ביותר :
ארבעה צנחנים־חופשיים ישראליים סיימו
את אימוניהם במיסגרת מועדון הצניחה
החופשית בישראל, זכו ברישיון ״ד״ —
הרישיון הבינלאומי הגבוה ביותר במיקצוע
זה, המחייב למעלה מ־ 160 צניחות חופשיות,
וביצוע כל התרגילים הקיימים (הכוללים,
בין השאר: סיבובים, סאלטות, צלילות,
והתחברות עם צנחנים1אחרים — כל
זאת, תוך כדי הנפילה החופשית, לפני
פתיחת המיצנח).
הארבעה היו: דויד בושמיץ 32 עודד
(״דדי״) רוזנטל ( 19 וחצי) ,רן פרקר (,)25
וחנוך לימור (.)25
שעות ספורות לפני כן, ביצעו הארבעה
צניחת־לילה חופשית, כשעשרות הצופים

ברחבי העולם, שצנחן־חופשי המשלים את
אימוניו חייב לשתות (11106 רן תזחנ — מיץ-
קפיצה. זהו משקה שנוסחתו הסודית נשמרת
בסוד אף יותר מנוסחת מרכיביהם
של סוגי הוויסקי השונים, ומועברת ממדריך
למדריך בחשאיות גמורה. אולם באופן
כללי כולל המשקה נפט, סולר, עשב, אפר,
גופרית, גפרורים, חול, ואלמנטים דומים
של הטבע. זהו המשקה שארבעת הצעירים
שעשו היסטוריה, שהוסיפו את שם
מדינת־ישראל לתחום נוסף במפת הספורט
הבינלאומי — עמדו ושתו שם.
הגיבורים נשברו
ן ף * נמרים, היוצאים בחיוך על שיפתי!
| הם לנפילה של 3קילומטרים בשמיים
— ניצבו שם בעיניים קמות, פרצופים ירוקים,
וגניחות אימים — אבל שתו עד הסוף.
רק כשהגיעה שעת הסטריק — נשברו
חלקם׳ ,סירבו לבצע את המשימה. אחרים,
לעומתם, שלא היו מחתני־הרישיון, התנדבו
להצטרף*.
וכך נפלה בחלקם של דיירי שכונת הווילות
של רעננה הזכות הגדולה, לראות את
רצי־העירום הראשונים בישראל חולפים
* הס לא ידעו שהסטריק ההיסטורי
ייכנס להיסטוריה, ושהס יצולמו במפתיע
על־ידי חבר אחר של המועדון, יריב טל.

האחרון, ללא כל קשר עם האירוע החגיגי
ברעננה, התבצע בארץ מעין־סטריק נוסף,
לא הרחק משם, ללא תיאום מוקדם, גם
ללא סיבה מיוחדת.
אלא שלכל מבצעי הסטריקיס של אותו
ערב, באשר היו, היה בכל־זאת דבר־מה
משותף:
כולם אהבו את השמיים.

התפ שטות
ס פונ ט אני ת

ף< חדר הגדול שבחווילתם הנאה של
^ בני מי׳שפחת קניגר, בשכונת נוף־ים
שליד הרצליה, הושלך לפתע הס.
לתוך החדר פרץ גבר מבוגר, עירום
כביום־היוולדו, חצה אותו בריצה, ונעלם
בקצהו האחר.
אך התדהמה היתה קצרה. מייד לאחר
שנעלם הגבר העירום מן העין, התאוששו
הנוכחים מתדהמתם ופרצו בצחוק רם
ובתשואות.
האיש העירום — קפטיין נודע באל־ על,
בן למעלה מ־ ,50 אב לילדים גדולים,
וסבא.
היתה זו מסיבה שהחלה כמסיבת ערב-
שבת רגילה. בחווילה של מישפחת קגיגר
נאספו ידידי המישפחה, חוג מצומצם של
בעלי מיקצועות חופשיים, עורכי־דין וציירים.
המסיבה
התנהלה על מי-מנוחות, כדרך

מסיבות מסוגה, תוך שתייה, כירסום חטיפים,
עישון בניחותא ושיחה קלה.
עד לרגע בו נפלה ה״פצצה.״
קפטיין אל־ טל, בטוב ליבו עליו, הפר את
השיגרה המקובלת בהפגנה חדשנית של
מיטב הזעקה האחרונה בעולם, אופנת דד
סטריק.

אפולו
גן 50

ץ״* ל הצופים במחזה המפתיע היו תמי-
ע* מי דעים: גון* בזה, אצל גבר בן ,50 זה
באמת דבר בלתי־רגיל. הסבא הצעיר־ברוחו
הפגין גוף אתלטי, חסון ושרירי, ללא ״צמיגים,״
וגילה עוד סוד כמוס: שערו הבלונדי
הוא טבעי, אוריגינל.
ומי שנהנתה מן ההצגה יותר מכולם הי־תה
דווקא אשתו ואם ילדיו, שהיא דמות
ידועה למדי בזכות עצמה בחוגי החברה
הגבוהה הישראלית, ואשר מידותיה, אותן
אינה מהססת להפגין בכל הזדמנות, לא
היו מביישות גם נערות צעירות.
התלהבותה ממעשהו של הבעל־הקפטיין
היתר. כה גדולה, עד שלאחר מעשה סיפר
אחד הנוכחים :
״לא היה חסר הרבה שגם היא תתפשט
על המקום, ותצטרף אליו.״
הצחוק והעליזות גברו, וכאשר חזר רד
קפטיין אל החדר, והוא לבוש כבר בבגדיו,
החלו ידידיו מתגרים בו :״לא תעז לעשות
את זה עוד פעם.״
רק -שמע ״לא תעד׳ — התפשט במקום,
וחזר על המיבצע, בריצה מהירה, בעירום
מושלם. שני המיבצעים המוצלחים הפכו
לשיחת־היום.

ה ת קו מ מו ת
בעירום
^ 4ופנת הסטריק נפלה לפתע, כרעם
ביום בהיר, וסחפה אחריה את אירופה
וארצות־הברית בסערה.
הכל רואים בה שלב נוסף בהתפתחות-
המחאה הטבעית של הנוער בעולם, אשר
החלה בהתמרדות נגד הסבון והמסרק, באה
לידי ביטויים שונים של התקוממות נגד
מוסדות־השילטון — החל בתא־המישפט
וכלה במישטרים למיניהם.
ובארצות־הברית, העליזות חוגגת.
באוניברסיטת הארווארד חלפו שני בחורים
בריצה מהירה דרך אולם בו נערכה
בחינה באנטומיה, כשהם לבושים במסיבות־ניתוח
בלבד.
נשיא מיכללת ברייאר שבווירג׳יניה הריע
ממושכות ל* 50 מן הסטודנטים שלו,
שחלפו על פניו במרוצה, עירומים כביום-
היוולדם פרט למיספרים שנרשמו בשפתון.
על אחד הכבישים המהירים של ארצות-
הברית נעצרה התנועה לפתע, ועשרות
נהגים מופתעים הריעו ל־ 533 סטודנטים

מאוניברסיטת מרילנד, שרקדו על הכביש
במעגלים, בלבוש אדם וחווה.
סמוך לאוניברסיטת מיסורי רצו 15 גברים
צעירים עירומים וחלפו על-סני מעו־נות־הסטודנטים,
כש־ 25 נערות עירומות
מתבוננות בהם מעבר לחלונות — וכל
זאת, לצלילי שיר־המילחמה של מיסורי,
שנוגן על-ידי מחצצר, בתוך קהל בן 1500
צופים נדהמים.
בקולומביה, יצאו כמה עשרות סטודנטים
וסטודנטיות, רצו ורכבו על אופניים
סביב מרכז הסטודנטים של אוניברסיטת
דרום־קרוליינה.

מי >תפשט
יו תר טוב

ך• אוניברסיטת דרום־קרוליינה נכנם
1סטוירק לספריית האוניברסיטה וביקש
את הספר הקוף העירום.
באוניברסיטת פרינסטון יצא צ׳ארלם בל,
המועמד לסגן־נשיא בכיתתו, בהפגנת-
סטריק ובסיסמיא :״הצביעו לסטריקר —
אם ייבחר, ירוץ !״
באוניברסיטאות ג׳ורג׳יה ואילינוי הביאו
הסטודנטים את אופנת הסטריק לגבהים
שלא ידעה עדיין — הם צנחו ממטוסים,
לבושים במיצנחים בלבד, נתנו השראה
גם לצנחגים־החופשיים בישראל, השוקלים
מיבצע דומה.
השיגעון החדש גרר אחריו תגובות מעורבות,
בפי שהיה אנעם צפוי.

סנטור מדרום־קרוליינה הציע לדון טטרי־קרים
ל־ 90 יום מאסר ולגחש אותם ממום-
דות־הלימוד שלהם .״צריך שיהיה להם
כבוד כלפי האחרים,״ אמר הסנטור המזועזע.
הסטויקר
מארק ברונו, מהאוניברסיטה
הטכנית של מדינת טנסי, נקנס ב 50-דולר
ונידון לבלות חמישה סופי־שמע בכלא.
קרו גם מיספר טרגדיות בלתי-נמנעות.
רוכב־אופנוע בעירום נהרג בהתנגשות
באוקלהומה.
רץ־עירום נהרג בנסותו לחצות כביש
בדאלאס.
רוצים להשתגע

ף כמו ככל תחום שהתחרות בו גדו-
1לה, יש כבר רשימת שיאים:
הסטריק הארוך ביותר: חמש שעות, על*
ידי סטודנטים בטכניון של טכסס.
הסטריק הגדול ביותר 1543 :איש, באוניברסיטת
ג׳ורג׳יה.
הסטריקר הצעיר ביותר: תינוקת בת
שלושה חודשים שזכתה במקום ראשון,
יחד עט אימה, בתחרות יוס־המטויק במס־צ׳וסטס.
כפי
שאמר דיקן אוניברסיטת ג׳ורג׳יה :
,הניחו להם, הרי זיח האביב.״

ונר אחי, אחי!
(המשך מעמוד־)19
מריבה ניפסקת והכל ד,יה שב על מקומו
בשלום.
״בל מה שאירע לא שינה דבר, לא
ביחס ולא ברגש,״ אומרת אופירה בקול
שקול ומדוד, המגלה אך ישמץ מן הכאב
הכבד הרובץ על אובדן האח.
באשר הגיעה הידיעה הנוראה׳ החל
האב מגדל זקנו פרע, אך לא שינה
׳מאומה מדרכו הרגילה. רק האם, ויקטוריה,
שעמדה אף היא לצד !בעלה וילדיה בבל
מעשיהם, מסתגרת כיום בדל״ת אמותיה
ואינה מראה פניה לאיש.
״יחסה של אמא אל הערבים לא השתנה
בעיקבות האסון,״ אומרת אופירה .״זהו
פשוט כאב וחוסר־הבנה על כך שדברים
כאלה יכולים לקרות בכלל.״
כאשר נודע בעכו על אובדנו של עלי,
היה זה בסוף חודש הרמדאן. הקאדי, שאף
הוא הכיר את עלי מקרוב, נמנע מלברך

״להיפך,״ אומרת אופירה ,״היום אני
משוכנעת עוד יותר מתמיד שאפשר לחיות
בשלום. הנקמה והשינאה הם מושגים
שאינם קיימים לגבי. העם אינו אשם,
רק הפוליטיקאים, אותם שחירחרו ריב
ומדון וגרמו לאסונות רבים כל־כך.״

מי כתב
לגי ה אן
ך* אשר נודע למישפחה כי מקום-
^ הימצאו של הבן אינו ידוע, מיהרה
אופירה לכתוב מיכתב אל אשתו של נשיא
מצריים .״זה היה פשוט מאוד,״ היא
מספרת .״ידעתי שרק היא יכולה לעזור,
ולא חשבתי שיש באן משהו יוצא־דופן.

זהו תשבץ משנחה׳ 1 -יק שו־הפנים
מסוגל> דבחוו אות 1בהלנה :

מיהו יחוד
במישפחתשוטו?
ך* יצדזה ייתכן שלזוג הורים יש
ארבעה ילדים, ששניים מהם רשומים

כגויים ושניים ביהודים? האם לא הגיע
הזמן ששר-הפנים יחליט מה גורל הילדים
שלי?״
כך פתח דויד שוטר מאשדוד את סיפורו
התמוה, שהיה נ־שמע אולי מגוחך,
לולא היד, כה עצוב.
כי לדויד, היהודי, ולאשתו לורטה, הלא-
יהודיה, ארבעה ילדים, שני בנים גויים
ושתי בנות יהודיות.

אז ר ח

זמן־מה לאחר המילחמה הגיעו לארץ גם
הוריו, והשתקעו כאן.
אך חודש וחצי אחרי המילחמה חזר
דויד לדרוס-אפריקה, המשיך לקפוץ לישראל
מדי־פעם, כתייר.
״כל הזמן היתד, לי משיכה לבוא לארץ,״
סיפר דויד .״בגלל זה הייתי בא הנה
הרבה פעמים כתייר. אבל לבוא להשתקע
לא יכולתי, מפני שידעתי שיהיו לי צרות,
כי אשתי לא יהודיה.
״בינתיים נולדו לנו שני בנים, ולטר
(היום בן שש) ,ודריל (בן ארבע) .לפני
שלוש שנים, ב־ ,1971 החלטנו שאנחנו צריכים
לבוא לישראל. הסברתי ללורטה את
כל הבעיות הכרוכות בבואה לישראל,

בעל ־ כו ר חו

ביסוד בבריטניה

לפני גיוסו לצה״ל ערך עלי טיול בכמה מארצות
אירופה. בתמוגה: עלי בבריטניה כשברקע שני
שוטרים בריטיים. כשהתגייס, הוא התנדב לקומנדו הימי, נעדר מאז הפעולה בפורט־סעיד.

את והמוסלמים בעירו, כמקובל לגבי סיום
הצום. אמר הקאדי:
״לא אוכל לברך הפעם. אין שימחה
בליבי, ואיני יכול לעשות שקר בנפשי.״
אך הקאדי של עכו לא היה היחיד
שהגיב כך. חבר של עלי, ערבי אף הוא,
ביטל את חופשת־החג שהוענקה לו .״כש עלי
איננו, ואיש לא יודע היכן הוא,
אין בליבי חג,״ אמר .״לא אצא לשום
חופשה עד שעלי ישוב.״
עשרות מבני העדה המוסלמית בעיר
באו אל בית קמחי להביע את כאבם
על היעדרו של הבן. השתתפותם בצער
הייתה כה כנה ונוקבת, עד שדב׳ האב,
ביקש מהם במפגיע ללכת, לבל יראוהו
פורץ בבכי.
העם אינו א ש
*** ע ה שנכרו עליהם ריגשותיהם היו
11/עלי ואופירה מציירים. נושאי ציוריהם
אופייניים, חדורי כאב: שיכורים,
קבצנים, סגפנים. אך לבד מנושאים אלה
היו האח והאחות מעלים על הבד את
תחושותיהם כלפי בני העם הערבי.
בחדר־השינה, מעל למיטתה של אופירה,
תלוי ציור ובו דמות ערביה הרה הפוסעת
ברחוב, גאה ובראש מורם, מחזיקה ילד
בידה.
אופירה, שהיא מורה לסיפרות עברית,
למדה שירים ערביים רבים. בהשראת אחד
השירים הללו, המספר על חלל המוטל
במידבר צהוב כשעופות־הטרף חגים מ עליו,
נטלה מיכחול בידה וציירה את
הכתוב. י __
העובדה שעלי נעדר מאז פעולה בנמל
פורט-סעיד, לא שינתה כלל את יחסה
אל שכניה.

*ס וי ד 33 יליד דרום־אפריקה, הגיע
1לישראל לראשונה לפני 13 שנה, כמתנדב.
הוא שירת שנה וחצי במיסגרת
הנח״ל, וחזר לדרום־אפריקה, שם החל לומד
רפואה וטרינרית. אך כעבור שנה הפסיק
את לימודיו ועבר לנהל את בית־המיסחר
למזון של הוריו.

אולי זה מפני שאני חשה עצמי כחלק
מהם.״
במיכתבה פנתה אופירה אל ג׳האן סא-
דאת בפנות אשה אל אשה. היא תיארה
בו את כאבה של מישפחה ישראלית
שבנה לא חזר ואין איש יודע היכן הוא.
רק בסיומו של המיכתב, לאחר הירהורים
רבים, הוסיפה :״איננו יודעים היכן הוא.
אולי יש בכוחך לעזור.״

חיים
ב צוו ת א
ת המיכתג שלחה באמצעות הצלב־האדום.
תגובתה של אשת הנשיא ידועה.
בכל העיתונים המצריים נתפרסמה התשובה
למורה הישראלית.
״אם היא יכולה לעזור, מדוע שלא
תעשה כך,״ אומרת אופירה .״אני חושבת
שהיא מרגישה כמותי. אני רואה בה,
באופן טבעי, את המצרים כולם. חששתי
שהמיכתב ייעצר בדרג נמוך כלשהו, אבל
תיקוותי לא נכזבה. היא השיבה לי ממש
כמו שקיוויתי בסתר ליבי.״

בשנת 1965 הגיע דויד לביקור נוסף
בארץ. אולם, כאשר ביקש לחזור לדרום־
אפריקה, פגש לראשונה ב״חלמאות״ הפקידותית
הישראלית. פקידי מישרד־הפנים לא
התירו לו לעזוב את הארץ.
״אתה אזרח ישראלי,״ אמרו לו ,״וכדי
לנסוע לדרום־אפריקה עליך לשלם מס־נסיעות.״

לאחר בדיקה יסודית הסתבר כי האזרחות
הישראלית הבלתי־צפוייה הוענקה
לו בטעות. כאשר היה בנח״ל, כמתנדב,
הבטיחו לאלה מבין המתנדבים שביקשו להישאר
בארץ, תעודות־עולה. דויד לא ביקש
תעודת־עולה, אך קנראה רשמו אותו
ככזה, בלי ידיעתו.
רק לאחר מאמצי־שיכנוע רבים מצידו
השתכנעו פקידי מישרד־הפגים שאין הוא
אזרח ישראלי, והניחו לו לחזור לדרום-
אפריקה מבלי לשלם מם־נסיעות.

דויד שוטר

על ההפתעה שאחזה בציבור הישראלי,
היא אומרת:
אתם אינכם יודעים מה פירושם של
חיים בצוותא. אני חיה בעכו, ומרגישה
את הערבים כמו את כל אחד אחר. צריך
רק לאהוב את האדם, ואז, כל הדברים
שקורים, כמו המילחמות׳ לא יקרו יותר.
״חבל רק,״ אומרת אופירה ,״שהיינו
צריכים לעבור את כל הדברים האלה
בשביל לעורר אוזן קשבת.
״אני בכלל לא מבינה את חוסר־ההבנה
הזה. צריך רק לחיות יחד. אבל אולי
זה כבר תלוי באדם עצמו.״

ב־ 2ביוני ,1967 שלושה ימים לפני פרוץ
מילחמת ששת הימים, נשא דויד את לזר־טה
הגויה לאשה, בנישואים אזרחיים. היה
זה בעיצומן של השמועות העקשניות
בדבר המילחמה העומדת לפרוץ בישראל
בכל רגע.
למחרת חתונתו נסע דויד לישראל. כש הגיע,
הסתבר לו כי הוא המתנדב הרא שון
שהגיע מדרום־אסריקה.

וודטה שוטד

יאבל היא לא נרתעה, והסכימה איתי שאנחנו
צריכים לחיות כאן. ידענו שלילדים
שלנו יהיה הרבה יותר טוב אם יהיו בארץ,
ולא בדרום־אפריקה. מכרנו כל מה שהיה
לנו, ובאנו.״

דו דססיד

שם ר.אב

הכסף
נג מ ר

למעודתי כדדי

אעוקדו 1

ך* ק הג ענו ארצה, התברר לי ששוב
יש צרות,״ מספר דויד .״נם הפעם,
עם מישרד־הפנים. אנחנו הגענו לארץ
כעולים, אבל בגלל אותו רישום אומלל
שסידרו לי כשהייתי בזמנו בנח״ל, קבעו
שאני לא עולה חדש, אלא אזרח ישראלי
שחזר לארץ.
״כל ההסברים שלי היו לשווא. הם רשמו
שאני אזרח, וזהו. לא נתנו לנו דירה,
לא הכניסו אותנו למעון־עולים, לא עזרו
לנו בשום דבר. נאלצנו לגור שלושה חודשים
בבית־מלון. ככה גמרתי כימעט את
כל הכסף שהבאתי איתי.
״רק אחרי שלושה חודשים הצלחתי סוף־־
סוף לשכנע את מישרד־הפנים שאני עולה
חדש, ושאני זכאי לתעודת־עולה. עד אז
הם הסכימו לתת תעודת־עולה רק לאשתי.״
את לורטה שוטר 30 מזבירה במיקצו־עה,
רשמו פקידי מישרד־הפנים בתעודת־הזהות
שלה כלא־יהודיה, ובסעיף, לאום׳:
דרום־אפריקאית. גם שני הבנים נרשמו,
כמובן, כלא־יהודים, בעיקבות אימם.

ה הפ ר הזהרת

מס גיה-ח

הי־עוהג

בתאריך

ענה

חדט

,אוקטובר ,

1 9 1 1 .4
מנה

ח 1מ

:אלףת שע ס או ת

דתול או ם

6 111׳<

!נבעים

ואתת

יהודי

השדה הלידה שר דונה שוטו: יהודיה כשרה
הלכתי למישרד־הפנים וביקשתי שיבדקו
את העניין שוב, אבל הם אמרו לי, :זה
בסדר, אין כאן שום טעות.׳ מובן שלא
התווכחתי איתם.״
כעבור שנה לערך נולדה לבני־הזוג בת

בתחילה שקלה לורטה את האפשרות
להתגייר. אך כאשר החלה בודקת מה הם
הדברים הכרוכים בתהליך הגיור, שבה בה
מכוונתה זו.

נוספת, אילנה. גם הפעם היתד, הלידה בבית־החולים
באשקלון, גם הפעם התבקשה לו־רטה
למסור את תעודת־הזהות שלה כאשר
הובאה לבית־החולים — וגם הפעם נרשם
בתעודת-הלידה של התינוקת כי היא יהודיה
כשרה למהדרין.

מרגישה את עצמה כיהודיה לכל דבר?
למה היא צריכה לעבור את התהליכים המשפילים
של ההתגיירות?
״ומה יקרה כשהבנות שלי ירצו להתחתן
כאן, או שהן תצטרכנה לנסוע לקפריסין?
ואם כבר יתנו להן להתחתן, כיצד
יירשמו הילדים שלהן, כגויים או כיהודים?״
לורטה, אימם של הילדים, מעשית חרבה
יותר מפעלה.
הה פלייה המחפירה בין ילדיה הביאה
אותה לידי החלטה:
״אם במישרד־הפנים לא יחליטו פעם
אחת ולתמיד מה גורל ילדי,״ היא אומרת,
״אעזוב את הארץ.״

טעו תשל
ביח ־ ה חו לי ס
אשר נשאל מנהל לישכת מירשם התר
^ שבים של מ״שרד־הפנים באשקלון, עו פר
עמיינדב, כיצד ייתכן שבמישפחה אחת
יהיו שני ילדים לא-יהודיים ושתי ילדות
יהודיות, כמו במיקרה של מישפחת שוטר,
השיב :
״זוהי טעות של בית־החולים באשקלון.
הפקידות של מישרד־הפנים טעו.״
על השאלה, האם הרישום בתעודות-
הלידה של הבנות אינו מחייב את מישרד־הפנים,
אמר:
״לא. כשהבנות תרצינה להתחתן, יחקרו
אותן ברבנות, ואז יגלו את הטעות.״

״אני ידעתי כל הזמן שזה לא בסדר,״
אומר דויד .״כיצד זה ייתכן שאשתי לא-
יהודיה, ושני הבנים שלנו לא-יהודים, אבל
שתי הבנות שלנו כן יהודיות? ולמרות
הכל, קיוויתי שזה בסדר. חשבתי לעצמי,
אולי החליטו במישרד־הפנים שירשמו את
כל הילדים שנולדים לאימהות לא־יהודיות
כיהודים, ככה בשקט, כדי שזה יהיה בסדר,
בלי לעשות רעש.
״אמנם ידעתי שזה לא ייתכן, למרות
שבעצם כך צריך להיות, אבל בכל־זאת קי-

ה בנו ת יהודיות חרי שראיתי את כל מה שקשור ב־עניין
הגיור, החלטתי לוותר על כך,״
היא מספרת .״ראיתי שאני צריכה ללמוד
דברים שאינני מבינה, ושאצטרך להתחייב
לעשות דברים שאינם לרוחי. לכן הח לטתי
שאינני רוצה להתגייר. האמונה
הפנימית שלי מספקת אותי בהחלט.״
חודשים אחדים אחרי עלותם לישראל
0 מיתי שזאת הסיבה למה שהם רשמו.״

1לם ו

ייתכן מאוד שפרשת ילדי מישפחת
שוטר מאשדוד היתד נשארת סמויה,
לולא הכריז לאחרונה שר־הפנים ד״ר יוסף
בורג, ישעה שהתנהל המשא־ומתן על הר כבת
הממשלה, כי אין אף יהודי אחד
שנרשם כיהודי, וגם לא יהיה כזה.

דריל

מ ה גו ר ד
הי ל די ם
שמעהכ רז ה זו קם דויד שוטר
/להגן על זכויותיהם של ילדיו.
נולדה לבני־הזוג שוטר בתם הראשונה,
לובה.
לורטה ילדה את בתה בבית־החולים
על־שם השר ברזילי באשקלון. להפתעתם
הרבה של בני־הזוג שוטר, נרשמה
בתם בתעודת־הלידה שלה ביהודיה, שחור
על־גבי לפן.
תחילה חשבו כי קרתה טעות כלשהי.
״זה הפתיע אותי מאד,״ מספרת לורטה.
״כשהגעתי לבית־החולים ביקשו ממני את
תעודודהזהות. מסרתי אותה, והרי שם
רשום בפירוש שאני לא-יהודיה. אבל ב־תעודת־הלידה
של לובה כתבו שהיא כן
יהודיה.״

אומר על כך דויד, העובד בנמל אשדוד
ונמצא בימים אלה בשירות מילואים :
״אותי זה הצחיק מאד שיש לי שני
בנים שהם גויים, ובת אחת שהיא יהודיה.

הבננת:

י1י 1די 1ת

אילנה

״מה זאת אומרת?״ הוא שואל .״נ(ה
פירוש הרישום בתעודת־הלידה של הליל״
דים שלי? האם הם רוצים לומס-שרשמו
זאת בטעות? ומה יקרה אם, אני ארצה
עוד ילד? איך ירשמו אותו $כשיו, כיהודי

או כגוי?
״למה שלא ירשמו את כל הילדים שלי
כיהודים? זה לא מגיע לי? לא נלחמתי
בשביל הארץ הזאת? האם אשתי איננה

לונה

טלוויזיה

מאחורי המסך
דל !,קרו! את המיקר1מון
#להתפרצות בלתי־רגילה של מזכ״ל
העבודה אהרון ידלין, גרם בשבוע שעבר
ראש מערכת תל־אביב, דן רכים. רביב

כגין. מישהו אמר פעם ליבגין כי הוא ירשים
יותר אם ותבונן תמיד ישר לעדשת המצלמה.
מאז נראה בגין בכל הראיונות שעורכים
עימו, כאילו הוא מופיע במישדר־בחירות,
וכל מאמצי הכתבים להסביר לו
כי מותר לו לפעמים להסתכל לעבר המראיין,
כדי שהראיון יהיה טבעי יותר, עולים
בתוהו.

דויאר פאר רווגה
רהיוח עזרך
• מי שרוצה לעזוב את מחלקת־הח־

דשות של הטלוויזיה הוא דניאל פאר,
שהחליט כי הוא די טיוב כדי להיות מפיק-
תוכניות, ואף דאג לכתוב תזכיר, אותו הפיץ
בין אנשים שונים לגבי רעיונותיו לשי פור
מחלקת התוכניות של הטלוויזיה. רצונו
של פאר נתקל בהתנגדות שיל יצחק
שמעוני ופאר נשאר בינתיים בחדשות.

מרואיין ידלץ
גידופים לדיין
שאל את ידלין, על טענת שר־הביטחון,
ממח דיין, ש״בנו של ידלין הצביע
עבור הליכוד.״ דיין הוסיף אז בי בנו של
ידלין יהינו טייס מעולה, והדבר פורסם בבל
העיתונים.
כשביקש רביב, בעת ראיון עם ידלין,
תגובה על דברים אלה של דיין, תלש ידלין
את המיקרופון, שהיה צמוד •אל חולצתו,
חטף את המיקרופון שהיה בידי רביב, והתפרץ
כנגד שר־יהביטחון, כשידיו רועדות.

ישאר
מי לד 71
<• בבניין הטלוויזיה רווחות שמועות
עקשניות על חילופים, אותם יעשה שר־התעמולה
שמעון פרם, ברגע שרשות־השידור
תעבור מידי מישרז־-החינוך לידי
מישרדו החדש• ברור לגמרי כי דובר רשות־השידור,
ארי אבנר, יעזוב את תפקידו.
בין פרס לאבנר עבר חתול שחור עוד בעת
שאבנר היה דובר רפ״י, והודח ע״י פרס.

ידלין גידף את דיין במשך חצי שעה,
על כי גילה שבנו הוא טייס, ורק במאמצים
רבים אפשר היה להרגיע אותו ולהמשיך בראיון.

נשמע״ -סוף
#׳תוכנית העומדת לרדת מעל המסך
הקטן היא תוכניתו של רם עגחין מה
נשמע- ,שעוררה סערות רבות מאז היותה
משודרת. הנימוק הרשמי הוא שעתה עומדים
להוריד את כל התוכניות שהתחילו בהם
בעת המילחמה. אולם בבית הטלוויזיה ידוע
כי בוועד רשוית־השידור עלתה התוכנית ל דיונים
מאז התוכנית הראשונה, כשחלק מ חברי
הוועד דורשים להסירה. כזכור עוררה

מפיק אגמון
מועמד לתפקיד
עם או בלי קשר לכך ברור כי יצחק (צחי)
שמעוני עומד לעזוב, ושמועות עקשניות
אומרות שאת. מקומו כמנהל מחלקת התבניות
יתפוס יעקב (״יענקלה״) אגמון,
בעל תיאטרון בימות.

כתב, הרד!,
בורחים דטדוויז־ה
• הטלוויזקז הודיעה על מיכרז לכתבי
טלוויזיה, וכימעם כל כתבי הרדיו הגישו את
מועמדותם. משה חובב, מנהל הרדיו,
פנה כתוצאה מכך אל ארנון צוקרמן,
מנהל הטלוויזיה, וטען בפניו :״אשאר ללא
כתבים.״ צוקרמן השיב לו בחריפות, והשניים
אינם מדברים עתה.

עבודה כמודה

מנחה עברון
בעיטה לתוכנית

התוכנית סעדה, לאחר שרואיינו בה יגאל
תומרקין, יהונתן גפן והסופר ס. יזהר,
וכן לאחר שהוקרא בה שירו של יהודה
עמיחי ,״אני רוצה למות במיטתי״ ,שלמרות
שנכתב סמוך למילחמת־השיחרור, לפני
25 שנה, טענו כי הוא אקטואלי מדי, ולא
היה צריך לקרוא אותו.

קרעים חוזרת

בגרר בשר משמחה
•:מכת המילואים היבתה גם בטלוויזיה.
הסובלת הראשית מכך היא קריינית־הרצף
דליה מזורי גיסה של דליה, קרייין־הרצף
אורי פירסט, בעל אחותה, דפנה, שוהה
במילואים, ודליה נקראת למלא א:ת מקומו,
נוסף על התור הרגיל שלה. בשבת האחרונה
זכתה דליה למנוחה לא־צפוייה, כאשר אורי
הגיע לחופשה בת 24 שעות, אותה הקדיש
לקריינות, ואילו דליה נשארה בביתה בת״א.

י• מפיקה של מה נשמע, רם עברון,
ממשיך לעסוק בטלוויזיה. תוכניתו קלעים
!תועלה מחדש בחודש מאי, במתכונת שונה
מזו הזכורה. התוכנית תשודר אחת לש בועיים
במשך 50 דקות, ויכללו ביה, נוסף על
כתבות. ראיונות באולפן.
•תוכנית אחרת שתורד מעל המסך היא
איירונסייד. הבלש על כסא הגלגלים יחדל
מלהופיע החל מחודש מאי, אם כי מק־גיארט
ומק-לאווד ממשיכים.

בגין -ישר דמונדמה
• מדאייני מחלקת־החדשות עמלים הרבה,
בעת שהם מראיינים את ח״כ מנחם

קריינית מזור
חוב לגיס
ה חו לו ז

הז ה

7רות 1

קולנוע
במדינה דרכי־ח״ם
תשעה דדים כטעות
אפריים קישון רוגז
ע 7סקידי ישראל -ומוכר
את הכעס כמישחר! בגרמגיה
אדם כישרוני כמו אפריים קישון יכול
להפוך גם את הרוגז שלו לזד״ב. ומכיוון
שאין דבר בעולם המרגיז את קישון יותר
מביורוקראטים, היה זה אך טבעי שימציא
מישחק שיהפוך רוגז זה לעסק מכנים.
אך בעוד שהרוגז של קישון מכוון נגד
הביורוקראטים בישראל, הופיע המישחק
לראשונה בגרמניה.
מחלת־רוח תורשתית. במישחק
מזיזים כלים ׳מקו־הזינוק לקו־הגמר 12 .
ישראל זכרותו של אדן דידו!
מופנית לבמה
הבדיחה הקולנועית הגדולה ביותר, בזמנים
המודרניים בישראל, כלולה במודעת
פירסומת לסרט טיפול בהלם( ,השבוע
בקולנוע מאת ש.ב.ע. ידיעות אחרונות
.)15.3.74 וזו לשונה של המודעה :״לראות
את אלן דילון מקפץ עירום כביום
היוולדו כשמלוא זכרותו מופנית לרוח,
הינה תופעה שתמשוך צופות רבות לסרט.״
המודעה איננה חדשה, והיא מלווה את
הצגת הסרט ברמת־גן, כפי שעשתה זאת
בנאמנות כשהוצג, בזמנו, בתל־אביב. ואם
יש מישהו שאינו מאמין עדיין בייעודו
של הקולנוע, בישראל, יפנה נא אל הפיר־סוימאים
ויראה לאיזו רוח מופנית זכרותם.

תדריך
תל -אביב
* +רכי יעקב (ת״א, צרפת) :לויאי
דה־פינס מתעוות כשהוא מקושט בפיאות
ובזקן, בורח מזרועותיהם של מהפכנים

ערביים ישר לתוך הבית של מסטיק ירוק
מותך, ומיד אחר־כך מתקשט בכדורי מסטיק
צבעוני, ונאלץ להיסתתר בסופו של
דבר בגיטו היהודי שהוא שונא כמעט
כמו את הערבי, הכושי או הבלגי. גם
מי שנפשו בוחלת בהומור גיזעני — יוכל
להתגלגל מצחוק.
הארי המזוהם חוזר (אסתר,
ארצות־הבריח) :דם ואש ותימרות-עשן
בהרפתקאותיו של הבלש הקשוח, מסתירים
במיקצת את החורים שבסיפור החדש,
שביקש להיות המשך טבעי להארי המזוהם.
שעה שדון סיגל הפך יאת החלק
הראשון שבהרפתקאות הארי לתרגיל מבריק
בקולנוע טוב, מסתפק הבמאי טד
׳פוסט בהבלטת נוכחותו שיל קלינט איסט־ווד
להנאת כל מעריצותיו, ובהדגשת מעשי
אלימות מגוונים ובכמויות שופעות, מצולמים
מקרוב. צורת פירסום משכנעת לשימוש
במיץ עגבניות.
** אלקטרה גלייד בכחול (מוג-
רבי, ארצות־הברית) :סירטו הראשון של
מפיק התקליטים ג׳יימס ויליאם גווארסיו
מכיל בתוכו כמה רגעים מרתקים, כמה
דברים שדופים, והשקפת־עולם מבולבלת.
זהו בעייתון של שוטר־תנועה נמוך־קומה
הרוצה בכל מאודו להיות שוטר טוב ולגמה
לקומת בלש, אך נתקל ביותר מדי

דה־פינס טובע במסטיק
בלי £55£א£1
מיכשולים ושחיתויות.
לקראת סופו מקבל הסרט מעין מימד
של אדם בעקיבות גורלו במהופך. כדאי
לריאות, ולו בשל הצילום הנדיר של קונרד
הול, ומישחקו של רוברט (בדם קר) בלייק,
בתפקיד השוטר התמים.
היחפן המומליז
קישון והמישחק ׳הגרמני
מם עינוגיס על גט
כלים (אזרחים) צריכים להתגבר על 16
מיכשולים (פקידים).
״במיפקד האחרון י הוסיף לו המחשב
בטעות תיישעד, ילדים. דרוש מן הביטוח
הלאומי קיצבת־ילדים — ובהזדמנות תתחתן״
נאמר באחת מהוראות המישחק. את
הפקידים יש להעביר לתפקיד אחר, לפטר
או להעלות בדרגה. לשם כך צריכים
להשיג רשיודלהזנת־חיות, לשלם מס־עינוגים
על גט, או לתבוע פיצויי-אינפלציה
על קניית דגים־מלוחים.
הפקידים, לעומת־׳זאת, נרדמים, נאסרים
על־ידי שילטונות מס־ההכנסה, מטלפנים
שעות או סובלים ממחלת־רוח תורשתית.
במישחק עצמו יכולים להשתתף עד
ארבעה איש. לזוכה מצפה תגמול מתאים:
האזרח המגיע עד לקו*הגמר מתמנה לפקיד,
ויוצא מייד לפנסיה.

אורות הכרך (לימור, תל-אביב,
ארצות־הברית) — אין זו חוכמה
לקבוע היום שצ׳אפלין הוא גאון
או ש״אורות הכרך״ ,הוא יצירת-מופת. מה שמעניין בבל
זאת היא העובדה שסרט זה, בכל יצירת-מופת אמיתית,
עומד בפני הזמן, ויש לו מה לומר היום בדיוק כמו לפני
44 שנים.
הסיפור על הקבצן שעוזר למוכרת פרחים עיוורת לעבור
ניתוח שיחזיר לה את מאור עיניה, הוא, ממבט ראשון,
ככל סרטי צ׳אפלין, קומדיה. ואומנם, צ׳אפלין דוחס, בזו
אחר זו, המצאות ובדיחות שרק הוא ידע להמציא במותן.
אך יש עוד למעלה מזה :״אורות הברך״ הוא סרט
בעל תודעה סוציאלית שאפילו חיום מתקבלת בנוקבת
במיוחד. דוגמת מוחצת פותחת את הסרט: פסל השיג-
שוג, אותו חונכים בתחילת הסרט, נשמר על-ידי שוטרים
מזוייגים היטב, ובאשר מורידים ממנו את הלוט,
מגלים את היחפן הנצחי, עם מכנסיים קרועים ונעליים
בלות, כשהוא ישן בחיק השיגשוג. דוגמה נוספת: היחס
של העולם אל קבצן בחברת מיליונר ואל קבצן בגפו,
אלו סצינות שלמראיהן לא קשה להבין מדוע האשימו
את צ׳אפלין מאוחר יותר בנטיות שמאלניות.

צ׳אפלין: העירום נטה שמאלה?
נכון, אומנם, שזהו הסרט הסנטימנטלי ביותר של
צ׳אפלין (עד ל״אורות הבימה״) ,אבל דמויותיו הן כל-כך
אנושיות, ודימיונו בל־כך פורה, לכל אורך העלילה, עד
שאין די מלים להמליץ על צפייה חוזרת בו.
ההסתדרות הוצאה כמודה

הסתדרות אחת -
שתי חוכרות
מזכיר ההסתדרות בפועל, ירוחם משל,
החוויר. מולו עמד מארגנה של ועידת־ההס־תדרות,
אהרון הראל, והציג בפניו בגאווה
חוברת מפוארת על פעולות ההסתדרות
בימי־החירום, אותה הפיקה מחלקתו של
הראל לקראת הוועידה.
ללא מילים שלף ממגירת שולחנו חוברת
אחרת, צנועה יותר והדורה פחות, אשר
עסקה בדיוק באותו נושא. החוברת השניה
הוכנה על-ידי לשכתו של המזכ״ל.
הראל נדהם. היה ברור כי נעשתה כאן
עבודה כפולה. החוברת אותה הפיק הראל,
בת 70 העמוד, אשר הודפסה בדפוס אופסט
בלמעלה מאלפיים עותקים, עלתה למשלמי
מס־החבר בהסתדרות 15 אלף לירות. החוברת
ישל משל עלתה 10 אלפים ל״י.
גם זו וגם זי• עיון קצר בפרוטוקול
של ישיבת מטה אורגון ועידת ההסתדרות
מראה כי המטה הטיל על הראל לערוך
חוברת. המזכ״ל, אשר נכח בישיבה, לא
זכר עובדה פשוטה זו, וכך קרה ששתי
המחלקות הכינו את אותה החוברת.
ברור היה כי אי־אפשר יהיה לחלק
לצירי הוועידה את שתי החוברות באותו
תיק הדור, אותו קיבל כל אחד מהם.
המזכ״ל ומנהל מחלקת האירגון הגיעו
לפשרה ביניהם.
בוועידה חולקה החוברת של משל, ואילו
בימים הקרובים יקבל כל אחד מצירי
הוועידה לביתו בדואר את החוברת השנייה׳
בתיקווה ששכח בינתיים את וזוב־

א ה בו ת מעוונות הוולד ומוד (תכלת, תל-אביב,
ארצות-הברית) — הוולד חוא גן־
טובים בגיל העשרה, שאמו מעניקה
לו הכל, חוץ מתשומת״לב. משום כך הוא מתאבד
פעם ביום, משגע את הפסיכיאטר ואת המורים שלו,
ומבקר בקביעות בהלוויות של אנשים שאינו מכיר, בתוך
מכונית שקנה ,״קדילק״ שחור׳ המיועד להובלת מתים.
מוד היא גברת בת ,80 שהחיים קורצים לה בכל עוצמת
ניחוחם. היא עדיין מדגמנת בעירום עבור ידיד״פסל,
מתגוררת בקרון־רכבת נטוש, מלא ודחוס זיכרונות ואקזו־טיקה,
ואינה מכירה במיגבלות של גיל, חוק או מוסכמות.
הפגישה בין השניים מולידה אחד מסיפורי״חאהבח
המוזרים שידעה הוליבוד מעודה. סיפור, דרכו מנסה הבמאי
האל אשבי (לשעבר עורך־סרטים אצל נורמן ג׳ואי־סון)
להעמיד זו מול זו, את אמריקה של האתמול ואת
זו של היום.
האתמול — זו מוד, אשה שכל מעייניה בחיים, במי צוי
כל התענוגות שיכולים להעניק לה חושיה, וזה כולל
את התענוג שבחברה האנושית. חיום — זה הרולד, שהכל
בא לו בקלות, חוץ מהתקרבות אל בני-מינו. אין לו כל
מושג מדוע עליו לחיות, לכן, עיסוקו המתמיד הוא המוות.
האידיאל היחידי שאמריקה מסוגלת להציע לדור זה של
הרולדים, הוא גיוס לצבא, אותו מסמל דודו של הצעיר,
גנרל נכה ששרוולו הריק מצדיע בכל פעם שזכר גיבורים
מועלה במחיצתו.
בדיחה זו היא אחת מן הפחות מקאבריות בסרט. אח רות,
כמו קטיעת-יד מדומה, התאבדות מדומה, חראקירי
מפוברק, ועוד כיוצא באלה, דורשות מן הצופה נכונות

גורדון וקורט: להתאבד כדי לחיות
מיוחדת במינה לסוג זה של הומור. אולם, מישתקת התוסס
של רות גורדון, שחקנית ותיקה שהיא גם מחזאית
ותסריטאית מפורסמת׳ ושל בד קורט, בשני התפקידים
הראשיים, מלאכת צילום אומנותית, תיפאורות ותילבושות
המעניקות עומק לעימות בין שני העולמות, מוסיפים חרבה
להמתקת הגלולה.
אלא שהמתקה״זו עוברת קצת את הגבול בכמה מן
הסצינות הרומנטיות, בעיקר לקראת סוף הסרט, באשר
במקום לגחך עם הסיפור, מגחכים עליו. ברגעים אלה,
נזכרים שאסור לעשות הכללות, ולבן הסאטירה כאן שיט־חית
מדי, אם גם משעשעת ויוצאת דופן ברגעים רבים.

ו ועידה בארץ וודו 1

דבר חוו ע ח מרי

ליכוד ליברלי ־ סוציאלי

להלן דבריו של אורי אבנרי, בישיבה׳ הראשונה של ועידת
ההסתדרות, להנמקת הצעה לסדריהיום של סיעת מרי :

׳חברים יקרים,

!אבחנו מציעים לדון בהיערכות ההסתדרות למאכל! ׳הבלתי-נימנע על דמות
המדינה והחברה.
לפני יומיים קמה ממשלה של מחדל וחידלון, של הסתאבות והתנוונות,
של השחיתות המשתחצת והצביעות המתחסדת( .קריאות־בח
מספסלי המערך).
ממשלה שנולדה כפאניקה ביטחונית מפוברקת, ושתהווה מוקש קטלני
בדרך לשלום.
ממשלה המבטלת יאת הסובסידיות לכל שיכבות העם, והמגדילה את הסובסידיות
למיליונרים — חפרוטקציוינרים של המישטר.
מול ממשלה זו — מה יתהווה ההסתדרות?

״אלטע זאכן, אלטע שי ך
מעל לוועידה יזו מרחפת שאלת־הקיום: א ו — א ו.
א ו שההסתדרות תהיה שיפחה המשרתת ממשלה זו, והעומדת כענייה
בפתח — או שתהיה מרכז לכל הבוהות הנגדיים, מכשיר לעימות עם הממשלה.
או שתהיה מין פיראמידה מיצרית חדשה, תערובת-קכע של חנוטים
— א ו שתהיה פיגום לבניין החברה החדשה.
או שתהיה סחסן־גרוטאות של אלטע זאכן, אלטע שיך, דגלים של אתמול,
רעיונות של שילישום, סיסמאות מימי טרומפלדור וקולות מימי מתושלח — או שתהיה
נושאת החזון והמאבק למען חברה חדשה, מודרנית, יעילה וצודקת.
יא ו הסתדרות שיתהווה מעין מישטרה בידי המעביד הגדול ביותר במדינה,
הממשלה, והפרוטקציונרים הפרטיים שלה — או הסתדרות ׳שתיגייס את העם העובד
והיוצר למאבק למען חברה של חדוות־חיים וחדוות־יצירה.
מי שבוחר בדרך הראשונה, ייבחר כמועמדיו של ספיר להנהגת ההסתדרות.
מי שבוחר !בדרך השנייה, צריך להכין את ההסתדרות לעימות הגדול.
האם ההסתדרות ערובה לכך?
חברים, אני הבר ותיק בהסתדרות, אך אתמול נבחתי בפעם הראשונה בוועידה
הסתדרותית. ציפיתי לראות פאן 1500 עובדים, אנשים שבאו ממקומות־העבודה, ביטוי
רוטט ובלתי־יאמצעי להמוני העובדים.
היו באן כאלה. אבל ועידה זו איננה ועידתם.
זוהי ועידה של עסקנים מיקצועיים, של מימסד מיפלגתי תלוש, המוחא
כפיים בקצב, הקם על רגליו בפני ראש־הממשלה, והאומר !אמן אחרי בל דבר שיוחלט
בין ספיר, גולדה ודיין. מין ועידה בולשביקית אנטי־בולשביקית.
אווירה של שיעמום נורא נודפת מוועידה יזו. הרי הייתם צריכים לשלם כסף
לפגתרים ,׳שהכניסו קצת רוח־חיים לעסק הזיה! (׳מחיאות־כפיים מספסלי כמה סיעות).
האם מימסד ז ה ינהיג את ההסתדרות בעימות עם הממשלה, במאבק נגד חבריו-
למיפלגה?
אני מציע, כצעד ראשון, להחזיר את ההסתדרות לחבריה, לעובדים. אני
מציע לשחרר את ההסתדרות מידי הבוסים המיקצועיים.
ואלה ההצעות, שתעלה סיעת מרי במיסגרת הדיון שהיא יוזמת :
.1החלפה של אדם בצמרת ההסתדרות שהיה עסקן מיקצועי למעלה מאר״

בע שנים.
.2מסירת כל העמדות באיגוד המיקצועי לנציגים של מקומוודהעבודה.
ג. החזרת העצמאות המלאה לאגודות המיקצועיות.
.4בחירה ישירה של הוועד־הפועל על־ידי חברי ההסתדרות.
.5גיבוש מדיניות״שלום עצמאית ישל ההסתדרות, ומאבק למען הפיכתה
למדיניות המדינה בולה.

הברים, לא ׳תיתכן קידמה סוציאלית, לא ייתכן אף צעד משמעותי אחד
לסתימת־הפער, כל עוד נאלצת החברה הישראלית להוציא למעלה מ־ס 307 של

התוצר הלאומי לביטחון. שלושים אחוז משכרו של בל יאחד מאיתנו!
מי שמחבל במאטצי־ה׳שלום, מי שזומם מזימות של מילחמה וסיפוח — חייבת ההסתדרות
להתייצב מולו ׳במלוא כוחה, ג ם למען רמת־המיחייה של חבריה.
.6גיבוש מדיניות סוציאלית ועצמאית של ההסתדרות — לחיסול מעמד הטפילים,
׳המתעשרים על חשבון הזולת, המושחתים והפרוטקציונרים של הנהגת המערך.

למען החיים הטובים !
ההסתדרות קמה כדי להבטיח חיים טובים, חיים חופשיים, לאדם העובד.
ההסתדרות צריכה להיות חיל־החלוץ במאבק להקמת חבריה מודרנית, מתקדמת,
חופשית, שבה יתגשם אידיאל זה.
לשם כך יש ללבד כטחנה משותף את כל שוחרי הקידמה והשלום.
אם אחד רוצה להיאבק תחת דגל ליברלי מתקדם, והשני תחת דגל סוציאליסטי
— אין בכך הבדל משמעותי ׳בשעה זו. יזה גם יזה צריכים להירתם למאבק המשותף.
הסיסמה היא: קדימה, לקראת העימות! קדימה, לקראת המאבק!
במדינה חלה תזוזה ימינה. בכנסת החדשה יש רוב לימין, ומגמות ניאו•
פאשיסטיות מתחבאות בה אך בקושי( .קויאות־זעס רמות מספסלי הליכוד) מה יש,
אתם חושבים שאני מתכוון אליכם? או לי מחיאות־כפייס וצחוק).

זה מטיל הוכה גדולה על ההסתדרות. מול כנסת זו, מול ממשלה
זו — הכה ניערך ביחד למאבק :

אנשי הטירחטה והט חו ל חז ה ־
האם ׳תרנו מחנה השלום והקידמה?
על נושא זה ידבר

אור אסר
כאסיפה מטעם מרי, כיום ד 20 /במארס, בשעה 8.00 כערב

בחיפה

(המשך מעמוד )17
יחדיו בכנסת, הוא יודע שאיני איש־סקג־דלים,
ושלא הייתי דורש דבר בלתי-
סביר. הוא הסביר לי שכלל לא הקשיב
לנאום, ועל כן אינו יודע מה נאמר.

כינינו עמד המיקרופון של ה־י
יו׳׳ר, הקולט קולות משני הצדדים.
הוא קלט את חילופי
הדברים, ושידר אותם לאולם. כך
נולדה האגדה באילו ״חטפתי את
המיקרופון״.

עזבתי את בקר וניגשתי אל אלמה־לינו.
ביקשתי ממנו לחזור בו מדבריו.
הוא הופתע ושאל על מה אני חולק. הם־
׳בריתי לו. הוא פישפש בעמודי נאומו,
כדי להוכיח לי שלא אמר מה ששמעתי.
(לאחר מכן התברר שהנאום המוכן כלל
פסוק בלא לסייג את הדברים, אך זעויאם
פסח עליו מתוך ׳ניסיון לקצר את הנאום
לרגל השעה המאוחרת).
עד כאן התנהל הכל בשקט. אבל סדרני
הפועל, שהיו נרגזים ודרוכים בעיק־בות
התפרעויות הפנתרים, קפצו אחרי
על הבמה. גברתן יאחד הרים ׳זרוע אדי-
ירה, באילו ביקש למחוץ אותי. אנשי מרי
באולם אצו לבמה כדי להגן עלי. מטי
גיליעדי, בחור־חמד בלתי־אלים בהחלט,
שהוא יו״ר ועד־העובדים של פועלי־המכונה
במיכרוית תימנע, תפס בזרועו של
הגברתן. גם חברי סיעות אחרות עלו
לסוכך עלי.
בסך־הבל לא רדתה כל תיגרה. שום
מסה לא ניתכה. אלמוז׳לינו התחיל להבהיר
את דבריו, בנימה של התנצלות,
ואנחנו ירדנו מן היבמה בשקט.

ברירה והיה סיכוי ללכת לקראת מימוש
השלום ...הזדמנות זו הוחמצה בין היתר
בגלל מדייניות ההתייישבות, בגלל ההכרזות
שנילוו לה שלא יזוז שוס יישוב...
אין אנו מוכנים לאחוז בשלח ללא סוף,
אם לא תסתמן מדיניות שתביא לפחות
לסיכוי לשלום, כדי שנוכל להניח את השלח
ולאחוז באת שתי ידיים •..
...זוהי מדיניות המייעדת את ישובי־הספר
ואת העם כולו לחיות לעולם על
חרבו ...בניגוד לחברי היישובים האומרים:
לא נזוז גם למען השלום, אני בטוח
כי יש רבים אחרים האומרים: לא נעמיד
את היישובים שטחים הכבושים כ־מיכשול
לשלום. נהיה מוכנים לפנות ישובים
בשטחים הכבושים למען השלום
...הציונות היא התיישבות. גם הציונות
שלי. או הציונות שלי מבוססת גם על
ההכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם
השכן, ואוי לנו אם נהפוך את הערך הציוני
של התיישבות למיכשול לשלום !״

הדברים נאמרו על־ידי הצעיר
ברגש עמוק. הם לוי ברטינה עמומה
מתמדת, אך איש לא העז
להפריע בפה מלא לאדם המדבר
בתוקף המוסרי שד כן־הספר.
אפיילו גולדה לא העזה, בנאומה, לתקוף
אותו בגלוי ובפה מלא•

ויכוח זה של נציגי היישובים
היה אמיתי, ונגע לשרשים. לרגע
חדל הקירקס להיות קירקם, והת־

אבל סבלנותו שד בקר פקעה.
הוא תבע מאלמוזלינו להפסיק את
נאומו, וכשזה סירב, פנה אליו כגסות
די דכה. אדמוזלינו נעלב וירד
מן הכמה, וכך היה הבל מובן לתקרית
הבאה — זו של מיכתב
כן־אהרון.

קול מן הספר
ץ* רוב התקריות, כמעט שלא שם
( /איש לב לרגעים הרציניים ׳באמת של
הוועידה. למרות הכל היו גם כאלה.
כבר הזכרתי את שני הנאומים המרגשים
של הפנתרים האמיתיים. נדמה לי
שמותר להזכיר בהקשר זה גם את נאומי
סיעתנו. אך הרגעים המרגשים ביותר היו
בערב שהוקדש להתיישבות.
ערב זה לא ׳נועד, מלכתחילה, אלא
לשמש מוסגרת לעוד נאום סיפוחיסטי של
׳גולדה מאיר. היא סחבה עימד, את משה
דיין וישראל גלילי (שנתקבלו בקריאות״
יבוז יחד עם מחיאות־הכפיים) .חוץ מזח
הוזמנו לנאום נציגי ״מישקי־הספר״ —
כשהכוונה היתד, להתנחלויות בשטחים המוחזקים.
כל זה הוד, אמור להיות ערב
של תעמולה דרמאתית לסיפוח שטחים
אלה.
תבענו, כמובן, להשמיע גם את דברנו.
מניבי הוועידה סירבו, באמתלה שידברו
רק נציגי תנועות־ההתיישבות הגדולות.

עד כך הגיב אלכם מסים, בצדק :
״לא נשתוק כנושא זה. זה עניין
מצפוני. אם לא נדבר מן הכמה,
נדבר מן האולם.״
אחרי ההתפרעויות שאירעו קודם לכן,
*ד. הבהיל את המארגנים, וכך נענו לדרי־ישתנו
הדמוקרטית. הוסכם שאיש אחד
מיישוב־ספר ידבר בשם כל סיעות־השלום
׳בוועידה. נבחר מיכה רחמן מכרם־שלום,
הקיבוץ השוכן מול פיתח׳ודרפיח, שדיבר
בשם סיעות מוקד ומרי, ובישם ״רבים
וטובים במפ״ם ומיפלגת־יד,עבודה״.
תחילה דיברו המתנחלים. הם תבעו את
סיפוח שטחיהם למדינה, דיברו על ד,ג־
׳שמה חלוצית, צדק חברתי והכמיהה הכינה
לישלום• איש מהם לא הזכיר, אף לא
במילה אחת, את רבבות עובדי־האדמה
הערבים מרמח־הגולן הנמקים במחנות־פליטים,
בשעה שאדמתם נתפסת על-יידי
׳המתנחלים. איש גם לא הסביר איך ניתן
להשיג שלום, כאשר מתנחלים על אדמה
שנכבשה. הפאתוס הלאומני התעלם מן
ההגיון.

באווירה זו קם מיכה רחמן ונשא
את דבריו הנרגשים. זה היה הרגע
הררמאתי ביותר. גולדה ישבה
מכווצת, דיין הביט כריצפה, גדילי
תקע את מבטו כחלל התיקרה.

״מתיישבים רבים ביישובי הספר חיים
בייאוש וב׳תיסכול נורא ...לטעת עץ ולדעת
לבטח שתוכל לאכול את פריו ...היתה

כן־אהרון בישיבת הפתיחה
מי שיקר 1

ייצבו כפני הוועידה בעיות•
החיים של ישראל. אבד זה עבר
במהרה.

פילוג מול ליכוד
* אומו של מיכה מכרט-ישלום היה
^ האקט היחידי של שיתוף־פעולה ד שמי
בין סיעות ר,קידמה והשלום בוועידה.
אמנם, סייעות אליה הצביעו רה בעד
הצעזת-ד,החלטה של זו, לאורך בל הדרך,
אך לא היתד, פעולה משותפת והופעה
משותפת נוספת.

הדבר הבליט שוב את המצב
העגום שד מחנה זה כימים אלה.
הגוש הימני היה מלוכד, תוקפני
ורב-מימדים. כמרכז ישב המערך,
שההבדל בינו ובין הימין הצטמצם
כמעט לאפס. ולראייה: הדרישה
העיקרית של הליכוד היתה
שישתפו אותו כשילטון בהסתדרות
ובחלוקת השלל.

אנשי הקידמ׳ה והשלום היו, לעומת זאת,
מפוצלים. לא רק שהם היו, כולם ביחד,
מיעוט יקטן בוועידה — כמר, עשרות צירים
מתוך — 1500 אלא שגם מיעוט קטן
זד, היה מפוצל לכמה סיעות זעירות. ללא
יכולת לתכנן הופעה משותפת מרשימה.

הוועידה כולה חיתה מחזה
מדכא. חוסר־אונים זה של כוחות
הקידמה כה — היה מדכא כפליים.

באולם ״ביתנו״ ,רחוב ירושלים 29
ה מו ל ת

הז ה

1007

אשתו של השר אהרון ריב
גרמה לשערורייה בכנסת
0בנייני האומה בירושלים.
טבס־הפתיחה של ועידת הקהל ההסתדרות הסתיים.
מתחיל לזרום החוצה; .החד
ינאי־ונ בן־צכי, אשתו של
הנשיא לשעבר יצחק בן־
צבי, עומדת בפתח ומסתכלת
לצדדים. היא רואה את יו״ר
הדריקטוריון של הקרן־זזקיי-
מת. ,מיכאל צור. היא ניגשת
אליו ומבקשת טרמפ .״אין לי
זמן,״ הוא !משיב לה. הנשיא
לשעבר זלמן שז״ר הוא עד־שמיעה
.״בואי, בואי,״ הוא
אומר ,״אני אקח אותך.״
0דיוני ועידת ההסתדרות
נמשכו בהיכל התרבנת בתל-
אביב. במיזנון נפגשו שניים
מהצירים: ח״כ יגאל חוד־
,כיץ מע״מ בליכוד, ויעקב
(״יענקל׳ה״) ויסמונסקי, מצעירי
חטיבת רפ״י במיפלגת־העבודה.
שאל ויסמונסקי את
הורביץ :״אומרים שע״ימ זה
ראשי־תיבות של עין־משה.
איזה עין של משה אתם, הרואה
או הבלתי־רואה?״ השיב
לו הורביץ :״זה לא עץ־משה.
זד, עתירי־ממון.״
׳ שמו !של גמכ״ול ההס תדרות
בפועל, ירוחם משוד,
שימש השבוע השראה למיש־חק־מילים,
שצוייר באופן באר־בארי
על קיר היכל התרבות :
״משל, כמה עולה היום אשלי״
בקשיזבת הכנסת, בשבוע
שעבר, בה הציגה
מאיר את ממשלתה להצבעת
האימון של הכנסת, היה היציע
גדוש אורחים, רובם בני
מישפחותיהם של הח״כים והשרים
החדשים. והנה, בשעה
שח״ב שולמית אלוני השמיעה
דברי ביקורת על ראש-
הממשלה, פרצה אחת הצופות
,ביציע במחיאות־כפיים נירג-
שות, בניגוד למקובל; ,כשהכל
נועצים בה מבטים מופתעים.
אותה יאשה הגדילה לעשות,
כאשר נאם ח״ב מאיר פעיל.
כשטען פעיל כי ח״כ יצחק
הכין יכול היה להיות שר־ביטחון
לא פחות טוב ממשה
דיין, פרצה אותה צופה בקריאות
:״בראבו! בראבו!״ הצופה
הנרגשת היתד, נחמה
יריב, אשתו של שר־התחבו*
רד, החדש אהרון יריב. הסתבר
שהיא איגד, חשה עצמה
חייבת ללכת בתלם, אחר בעלה.
.בשעתו, כשהפגין מוטי
אשכנזי לפני בניין ראש־הממשלה,
לא היססה אשת
חביבה של גולדה לגשת אליו
וללחוץ את ידו. וכאשר הגיע
ח״ב הליסוד החדש אריק
שרון לישיבה הראשונה של
הכנסת, היתד, היא בין הראשונים
שבירכוהו על היבחרו.
! 1אגב, אחד הדברים הראשונים
שעשה אהרון יריב
עם בניסתו לתפקידו החדש,
הוא רכישת מכונית וולוו חדשה.
0גם
האש עיריית חיפה
יוסף אלמוגי רכש מכונית
חדשה. הוא דאג לפרסם כי
בגלל מדיניות החיסכון תהיה
המכונית החדשה וולוו 144ש מחירה
כ־ 50 אלף ל״י. אך ברגע
האחרון, ואחרי הפירסום,
נימלך בדעתו ורכש וולוו , 164
שמחירה 70 אלף ל״י.

גולדה

0במקנון הכנסת היו בשבוע
שעבר רבים, בתוכם גם
מאנשי המערך, שלעגו לקפיצ־
!תו ברגע האחרון של משח
דיין על עגלת הממשלה, תוך
העולם חזה 1907

כך להקים איתם ממשלת ליכוד
לאומי ד׳ כאן תפס עקיבא ביל-
בול, השיב כי גם בליכוד לא
כולם כל־כך בסדר, אז ביחד,
איכשהו, אולי, זה היה מסתדר.
0:דור הולד ודור בא, יוה־מישרה
לעולם נשארת במישנד
חה. עוזי כרעם, העומד בראש
המחלקה לדור־ההמשך
בתנועה הציונית, עושה עתה
לעצמו נפשות בקרב חברי
מיפלגת״העבודה בירושלים, עוזי
מתכונן להיאבק על !תפקיד
מזכיר מיפלגת־העבודה בבירה.
כעת משמש בתפקיד זה
!אביו, יוו״׳ר הנהלת הקואליציה
לשעבר, משה כרעם.

מה הוא עושה לה?

הסודות? לא. הסיפור קצת פחות רומנטי: הכסא !שבין גולדה ומשה
דיין, לייד שולחן הממשלה בכנסת, היה שייך לשר־המישפטיס הקודם,
יעקב־שמשון שפירא. עס הרכבת הממשלה החזזשה, תפס שר־האויצר
פינחס ספיר את הכיסא, העביר את ׳שר־המישפטים החדש, חיים צדוק,
לכיסא אחר• גולדה הניחה את ארנקה על הכיסא שהיה פנוי אותו רגע,
וכשעמדה לקום, מיהר דיין, כג׳נטלמן מושלס, להגיש את הארנק.
ניצול נימוקים ביטחוניים, אח רי
שקודם לכן היה נחוש הח לטה
שלא לכהן עוד כשר־הביטחון
.״איך הוא לא מתבייש
1״ שאל אחד מחבריו הטובים
של דיין. נזכר אחד
הח״כים: בשעתו, כאשר האלוף
(מיל ).אברהם יפה
היה !ראש מחלקת־ההדרכה בצד,״ל,
היה ממונה בתוקף תפקידו
גם על עריכת צעדת־ארבעת־הימים.
במסע הפירסום
שנערך לפני הצעדה הכריז
יפה, שהוא כבד־גוף, שהוא
עצמו יתן דוגמה אישית !ויצעד
בצעדה במשך ארבעה ימים
רצופים. הצעדה הסתיימה! ,והסתבר
כי יפה לא צעד בה
אפילו צעד אחד .״אתה. לא
;מתבייש ן״ שאל אותו אלוף
אחר בצה״ל. השיב לו יפה :
״יותר קל להתבייש, מאשר
ללכת.״ הסיק הח״כ :״נראה
שדיין למד מיפה. גם לו קל
יותר להתבייש מאשר ללכת...
ממישרד־יהביטחון.״
01 מה גרם לחב הראשי
האשכנזי שלמה גורן להחליף
השבוע את מכונית־השרד
שלו, פורד גראן טורינו, במכונית
סאאב צנועה? האם הסיבה
נעוצה בכתבה שהופיעה
בשבוע שיעבר בהעולס הזה
(״שיגעון הגדלות של הרב
גורן״) ,או במצב הכלכלי בארץ?
מקורביו מלחשים כי
הכתבה נתנה דחיסה להחלפה.
0ענווה לא־רגילה גילה
שר־האוצר פינחס, ספיר.
היה זה בביקורו האחרון ג־ארצות־הברית.
ספיר !נכנס לחדרו
של מנהל הל״שכה הכלכלית
הישראלית בניו־יורק,
נחום שמיר, דאה את תמונתו
תלויה על הקיר. הוא ביקש
להוריד את התמונה, בנימוק
:״ממתי תולים אצלנו
תמונות אנשים חיים? עוד תספיקו
לתלות אותי אחרי מותי.״

0בשקט ובצינעה מפלס
לו רב-סרן (מיל; ).משה ינוק
א דרך בעולם הציור היש ראלי.
ינוקא, שאפילו לא גויים
במילחמה האחרונה (״אני מש רת
בהג״א מוצנח,״ הוא נוהג
להתלוצץ) מתמסר סולו, במשך
ימים ולילות, לציוד. מה
שנראה בתחילה כציור נאיבי
הפך במשך השנים לעיסוק
רציני באמנות, הזוכה לתש-
בוחות רבות. בספר על אסכולות
חדשות בציור המודרני,

שהופיע השנה בהוצאת ספרי מייוצגת אמנות בניו־יורק,
ישראל על־ידי ארבעה ציירים
שעבודותיהם מוזכרות בספר.
אחד מהם הוא !משה ינוקא.
׳ולא רק זאת, אלא שבשבועות
הקרובים עומד ינוקא לערוך
את מסע התערוכות הראשון
שלו בחו״ל, כשתערוכת-יחיד
ראשונה שלו תיערך במונטריאול
שבקנדה.

פסוקי השבוע
* אלון?(מיד ).ח ״כ ה
ליכוד
אברהם יפה, במיז־נון
הכנסת, בעת הצגת הממשלה
החדשה :״הממשלה היתה
זקוקה לקברניט, ובמקום זה
קיבלה קברנית.״
• הרבי מלוכאכיץ׳ ,על
שרי המפד״ל החדשים :״עבדים
נרצעים מדרגה שלישית !״

#שר־התיקשורת החדש,
אהרון אוזן, לגולדה

מאיר :״!תיק־שורת? מה אני
מבין בתיקשורת?!״

הפירסומאי

אורי

,סלע ז ״בדיחות פוליטיות הן
דבר משעשע מאוד, אבל לא
כשהן בשילטון.״

תת־אלוף דני מט

מפקד יחידת הצנחנים שחצתה ראשונה את תעלת־סואץ מערבה,
במילחמת יום־הכייפורים, חזר השבוע לקילומטר ה־ 101 בבגדים
אזרחיים. במסיבת רווקים שנערכה השבוע בבאר התל־אביבי הנושא שם זה, חגגו מפקדי יחידתו־לשעבר של
דני את העלאתו בדרגה ואת תפקידו החדש. בתמונה נראה דני מט בחברת הצייר יגאל גרא (משמאל),
ממנהלי סזגז, והמיסעדן אלי רונן, בעל הקילומטר ה־ .101 בתמונה למטה: מפקדי יחידתו של דני מט
שבאו כולם למסיבה לבושים בבגדים אזרחיים, מרימים כוסית לכבוד דרגתו החדישה, שנשארה בבית.

! 0איך יצא ח״ב הליכוד
עקיבא נוף מהמלכודת של
המראיין שמואל שי ז בערב
ראיונות שהתקיים השבוע,
התייחס נוף לחברי הממשלה,
הסביר כמה ממשלת־המחדיל
לא־שווה. שאל אותו שי :״אם
כך, אז למה הליכוד רצה כל־

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בו טלה,
הוא בריאותך. כל א־שה
העלול לפגוע בה
ייר1

שיגרתית. ואל תזניח
את נוליטת הביטוח

קית והאמנותית. נבו-
נו לך הפתעות בעסק.

עצבים חזקים! זה ימה שאתה צריך השבוע,
שב על אחוריך וחכה. השתדל לא
לקפוץ מעל לקורקבן.
השתמש במה שיש לך.
אחרת תגיע למצב ממנו
לא תצא בקלות.
חסוך לשעת צרה. כי
היא עומדת בפתח. ומי
הוא החכם, אס לא זה
הרואה את הנולד 7בת
׳שור, לך מראים הכוכבים
שבוע של אהבה
ובילויים רבים. אך המונח
״אהבה״ איננו בהכרח אותו מושג
שאת מתכוונת אליו. לכן מוטב שתיזהרי !

יחסיך עם בני־משפחתך עשויים להעסיק
אותך עד מעל לראש.
את מתרכזת אך ורק 888^8^ 88^ 1
בילדיו, אינך שמה ל ג
לראש המישפחה• הפ ׳
תעה נעימה צפוייה לך
באמצע השבוע. אל
11111![ 1 9
תגזים בחשקעוה ל ׳
טווה ארוך. אם תעשה
כך, אתה עלול לאבד
ברגע אחד הזדמנות
שלא תשוב במשך שנה
או אף יותר. התחל כבר השבוע בביצוע
הרעיון שעלה במוחך לפני זמן קצר. הפעם
הוא יצליח לבטח, בעזרת ידיד קרוב,

תבזבז יותר מכפי שאתה יכזל
שות לעצמך. אורחים בלתי־צפויים
עו אותך. אלח

תיתכן לך הפתעה ה כרוכה
בהימור. תצטרך להיות מעורב
בתיכנון נסיעה של מישהו מבני-משפחתך
או הקרובים אליך. בת עקרב — לבשי
בגדים בהירים — הקיץ מתקרב.

הענן הכבד שהיה מונח על זכרונך ועל

תקוותיו מוסר, השבוע
על־ידי חוריה פשוטה,
תמימה, ובלתי־צפוייה.
את מוצאת עצמך בחברתם
של אנשים מסוג
אחר לגמרי, והם מטהרים
את מצב־רוחך ואת
מסוגלת, שוב, להלך
בגנים ובשבילי החיים
כאילו וניתן לך

להתחיל הכל מחדש.
אותו בן קשת שעליו עברה חווייה קודרת,
ימצא, לעומת זאת, פיצוי באושר אישי.

אם את מתעקשת — יש כל הסיכויים
שהעניין יעלה כפי ש־

מוטב שתתרכז לתיקון

במרכזו של השבוע יעמדו שינויים מכריעים
ביחסך לבעיות המשפחה. אתה
עלול למצוא את עצ-

אל תחמיץ נסיעה דרומה
; היא תיראה כשיגרתית, אך
כדאית. הג׳ינס הוא הקו המתאים לך.

חר ^שה^ינויים ^הצס^

והשלימי עם העובדה
שגם אנשים נוספים בעולם הם בעלי
זכות קיום. חדלי להציק להם ותבואי על
שכרך. המהמר — השבוע טוב ללב אדום.

להר־יפתיעשי־

צפוי לך שבוע סוער מבחינה רגשית. מוטב
שתהיה ער, יותר מתמיד, כדי לא
לטעות ברגשותיך האמיתיים
כלפי האנשים
הקרובים אליך. אם
תשלוט ברגשותיך, תזכה
להצלחה חברתית
ותפגוש באנשים מעניינים.
במקום העבודה
— התקדמות איטית אך
בטוחה. הדיכאון שבו
אתה שרוי באחרונה
יחלוף מהר. אילו היית
מקדיש קצת יותר מחשבה לאדם הטוב
— היית בוודאי ובוודאי יוצא נשכר.

עכשיו כבר מאוחר מדי. אז מוטב שתש־לימי
עם המצב החדש, שתבצרי את טמי
דותייך ושלא תגלי את __*
כל הקלפים. אס אתה ך ־
דווקא רוצה, אתה יכול ׳
להפיק תועלת — והנאה
— מן העייסקה או
הסיבוך אליהם נקלעת.
זה רק תלוי בידידך.
לזוגות תרזמאנטייס ;
אם היא דלי — תגיד
כן. אם הוא דלי והיא
לא — כדאי לחכות.

החודש מתחיל עם זינוק קדימה — אך
השבוע אינו, בהכרח,
חיוני לתוכניותיו. בייחוד
יום ב׳ ; אס אתה
מתכוון לבצע תוכניות
ביום זה, מוטב שתיזהר
.׳נסיעה קצרה תסתיים
בסיבוכים ואולי
באסון. אל תתן לילדים
לצאת לטיולים, דווקא
השבוע. בת דלי: הפני
את מרצך לשיפוצים
והיזהרי מרכילות, ובעיקר של ידידתך.

למרות האהדה וההבנה שהאנשים הקרובים
אליך מגלים כלפיך, תיאלץ לפתור
את הבעייה המציקה

לך בכוחות עצמך. נים־
יזנותיהם לעזור לך ייכשלו,
ויוסיפו מתח
מיותר למצב שהוא ג־.

רוע בלאו הכי. הפתעה
נעימה צפויה לך לקראת
סוף השבוע, וכן
אפשרות לגמול טובה
תחת טובה לידיד קרוב8 .ו.*1ז.ז-ז1ו:ד*83
הזהרי מחברה קרובה,

המסתירה את מחשבותיה במעטה חלקלק.

* 31810818

מבחינה פינאנסית —
שבוע מעניין מאוד. אפ־רת
או כתוצאה מקשר
רומאנטי ואפשר שתעלה׳לכם
בכסף רב.
השתדל לא להמר ולא
לסכן כספך שלא לצורך,
כי אתה עלול להיגרר
להוצאות כספיות.

במדינה
צה״ל
עד ראשו
שד מ׳
3ער הכובע?•
החייל יכול רק לגחש:
האם כובע־הגרב
שעל ראשו עלול להידלק 7
מייל צה״ל אשר קיבל, או עתיד לקבל,
כובע-גרב סרוג, ספוג באהבת־העורף, אינו
יודע כי אל מיצרך־עזר זד״ אשר נועד
לחמם את ראשו בלילות הקדים, עלולה
להתלוות גם הפתעה ב׳ליתי־נעימה.
מייד עם פרוץ מילחמת יום־הכיפורים
התברר הצורך המיידי הדוחק בכמות עצומה
של כובעי־גרב. בתחילה נזקקו להם
בעיקר חיילים המשרתים באיזורים קרים
במיוחד, כגון רמת־הגולן, אך עם גבור
הקור, החלו באות דרישות לכובעים אלה
מחיילים בכל אמורי הארץ.
התוצאה המיידית הראשונה לגידול ה־פיתאומי
בביקוש לכובעי־הגרב היתד, האמרת
מחיר הצמר המיועד לסריגתם. המחיר
עלה ב־ס/״ 30 לערך, ובחנויות מסויי-
מות עלה אף ב־,ס/ס .50 כך, למשל, עלתה
כמות צמר לסריגית כובע־גרב לפני המיל־חמה
בין שמונה לעשר לירות ,׳ושבוע
אחד בלבד אחרי המילחמה הגיע מחירה
של אותה כמות ל־ 12 עד 15 לירות.
חומר סינטטי זול. היוזמה להעלאה
הראשונית במחיר הצמר באה מצד הקיים־
עונאים. אך בטהרה נסתבר, כי מהתלהבו־תן
של הדודות למיניהן לסרוג כובעי־גרב
לחיילים, ביקשו להרוויח גם היצרנים עצמם.
באותם
ימים פירסם הוועד־למען־החייל
הודעות לציבור, בהן התבקשו הנשים ה־סורגות
כובעי־גרב, להשתמש בצמר נקי
בלבד, ולא בצמר בעל חומרי אקרילני
(סינתטי) ,הימתלקח בנקל.
לגבי חיילים בחילות מסויימים, כמו
חיל־השיריון, עלול כובע כזה, שסיביו
סינתטיים, להפוך למלכודת־־מוות, בנסיבות
שונות.
אך יצרני־צמר אחדים, שהרווחים האפשריים
לבדם עמדו לנגד עיניהם, לא
התחשבו בסכנות הצפונות בצמר הסינתטי,
שהוא זול בהרבה מן הצמר הנקי, ועירבבו
את שני הסוגים יחד.
מאות הדודות הטובות, שקנו צמר לסרי-
גת כובעים, לא יכלו לדעת כי במקום
להגן על ראשיהם של החיילים מפני הקור,
הן חושפות אותם לסכנות נוספות. וזאת,
כייוון שרק מומחים מסוגלים להבחין בין
צמר נקי ממש, לבין צמר נקי מעורב
בסיבים סינתטיים.
,מאז ׳פרוץ המילחמה קיבל הוועד־לטען־
החייל כמאה ׳אלף כובעי־׳גרב סרוגים
לחלוקה לחיילי צה״ל ( 200 אלף כובעים
׳נוספים סייפק צה״ל עצמו) .כמה ימכובעים
׳אלה היו עשויים מצמר מעורב?
מה כועד? תשובה מתייקת על כך
׳אי־׳אפשר לקבל, כמובן. אומר מנחם
ציטט, מהנהלת הוועד-למען־החייל :
״ברור שהיו ׳כובעים עם חומר סינתטי,
שהסתננו ׳בין שאר הכובעים, אבל ההבחנה
ביניהם קשה ביותר. איננו יכולים אלא
לקוות שמיספרם היה קטן, בתוך הכמות
הגדולה.״
אך, מתברר ש׳בתיקווה לא די. במשך ה־
!מילח׳מה החל הוועד־ל׳מען־החייל עצמו לרכוש
צמר ל׳סריגת כובעי־,גרב, כדי למסרו
לסורגות-המתנדבות. סניף תל-אביב של
מוסד ׳זה נפל גם הוא קורבן לתר׳מיתם של
אותם יצרני־צמר שואפי־רווחיט, ורכש
כמות של צמר שהכיל חומר סינתטי.
הסביר את מקור התקלה יאחד מאנשי
הוועד־למען-החייל :
״את רוב הצמר רכשנו במי׳פעלים וילגו
וקורן. צמר זה היה נקי. אך ׳בגלל המחסור
בצמר ערכנו קנייה נוספת, לא גדולה,
במי׳פעל אחר, וייתכן שהוא סיפק לנו
צמר בלתי-נקי.״
יאך שום חייל אינו יכול לדעת מה טיב
הכובע שעל ראשו. הוא יכול רק לנחש.

המישטוה חוטבת
אותם אחד־אחד
־ ומאושת אותם
ב חש א י לח ו ״ל
הגי ם פרוץ מילחמת יום״הכיפורים הת-
ע ייצבו בני עדת הכושים העבריים בפני
לישכת ההתנדבות בדימונה והודיעו
כי הם נכונים למלא כל תפקיד שיוטל
עליהם.
למעשה קיוו כי כעת יוכלו, סוף־סוף,

טיירון ויליאס, בן ,26

1111 #1ש שהשאיר מאחוריו בארץ
את אשתו וילדיו, ללא תומך ומפרנס.
לעסוק במיקצועותיהם המקוריים, בהם עבדו
גם בארצות־הברית, אך עד עתה לא
ניתן להם לעסוק בהם בארץ, כגון מכונאות
ונהיגת רכב כבד. הם ידעו כי מיקצועות
אלה מבוקשים, וכי קיים בהם מחסור ב־

ואשתו נשארו

דויד שנייפס, בן ה־,21
שסולק מהארץ, וילדיו
בודדים, בלי מפרנס.

עובדים. אך התשובה שקיבלו היתה שלי לית.
״אין
צורך,״ אמרו להם ,״אבל אנחנו
זקוקים לאנשים שינקו את המיקלטים של
דימונה ויעבדו בקטיף, אתם מוכנים לעשות
את זה?״
הם היו מוכנים. משך כל תקופת המיל-
חמה עסקו הכושים בניקוי מיקלטים וב־עבודות־קטיף,
והם עשו זאת במסירות,
בנכונות ובלב שלם.
אך לא רק בכך עסקו. לבני הקהילה
הכושית בדימונה להקה בשם שליחי הנשמה,
כ־ 30 איש מבני הכית, כולל נשים
וילדים. מאז תחילת המילחמה ועד היום
מופיעה הלהקה ללא״הרף בפני חיילי צה״ל,
בשתי החזיתות, ולא פעם הופיעה במוצבים
הקידמיים ביותר, בשעת הפגזה, תחת

״זח הבית שלנו. ישראל היא המקום

האחויון שלנו בייצול• .אין לנו מקו8
אחר לחיות בו!״
דברים שקטים אך פסקניים אלה אמר
לכתב העולם הזה בן־עמי קארטר (,)28
דוברה של קהיליית הכושים העבריים, היושבת
בדימונה מזה שנים אחדות. על
שאלתו המפורשת של הכתב ,״האם תתנגדו
בכוח לגירושפם מהארץ?״ שב קארטר
ואמר :
״ישראל היא המקום האחרון שלנו בעולם.
כאן יהיה הסוף שלנו.״
תגובתם העתידה של הכושים העבריים
על כל ניסיון לגרשם, משתמעת מן הדברים
בפירוש.

״ ה מל א כי ם
בשחור״
ף• פני שבועות מיספר שלח בן־עמי קאר־
/טר יפה־התואר, מורה לתנ״ך גמיקצועו,
מיכתב לראש-הממשלה גולדה מאיר. במים־
תבו הנירגש ביקש ממנה לעשות למען
לא יגורשו בני העדה הכושית היושבים
בדימונה מן הארץ .״אנו מוכנים להתיישב
בכל מקום בארץ ולעשות הכל למען

בום, ובהונו להקת שליחי הנשמה. ז ע
לא התחשבו בכך שהיינו רק ארבעה איש
במקום, ונתנו לנו הופעה של שלרש שעות.
מאז אותה הופעה, אני קורא להם ״המלאכים
בשחור.״ אחרי ההופעה שלהם הפכנו
להיות אנשים אחרים, כאילו שחזרו אלינו
הכוחות שלנו. אני בכלל לא מסוגל להסביר
איזה שינוי פנטסטי הם חוללו ננו.״

הר שויות
ח ס רו ת -אוני ם
* 4ישרד״הפנים הגיע כבר לידי הח־
( /לטה סופית. מקומם של 400 הגברים,
הנשים והילדים בני כת הכושים העבריים,
אשר הגיעו לישראל בשנים האחרונות, לא
יכירם כאן.
כלומר, יש לגרשם. אולם הבעייה העומדת
בפני השלטונות הינה — כיצד ליישם
החלטה זו הלכה למעשה. מבחינה
מישפטית אין, לכאורה, כל בעייה. ישיבתן
של הקהילה הכושית הקטנה בדימונה
והקבוצה המצומצמת יותר בערד, איננה
חוקית. אף שאחדים מבניהן קיבלו דירות
ממישרד־הקליטה, הרי תוקפן של אשרות־

סוד שחוו
ישראל,״ כתב ..״אנו מוותרים מראש על
זכויות עולים, ועל כל זכויות חומריות
אחרות, ובלבד שיורשה לנו להישאר כאן.״
אכן, ניראה שבני כת הכושים העבריים
עושים ככל יכולתם על־מנת להיקלט ביש ראל.
וכך, מבלי להתחשב בפקודת־הגירוש
התלויה ועומדת נגדם, ממשיכים הכושים
בפעולות ההתנדבות שלהם כמקודם.
פעמיים בשבוע מגיע לשכונת הניצחון
בדימונה אוטובוס של צה״ל, המוביל את
שליחי הנשתה לאחד מבסיסי הצבא. מן
הנסיעות הממושכות והמייגעות הללו הם
ההרים סחוטים, ולא רק שאיגם מקבלים
כל תשלום, אלא גם את הצידה לדרך הם
נוטלים עימם מבתיהם. אבל הם מרוצים.
אומר הזמר חיזקיהו, ראיס הלהקה :

השהייה שהוטבעו בדרכוניהם האמריקאיים,
פקע מכבר. את הדרכונים עצמם החזירו
לשגרירות אמריקה בתל־אביב, לפני אר בעה
חודשים, לאחר מאבק קשה. אשרות־העולה
שביקשו שוב ושוב, לא ניתנו להם.
אך מישרד־הפנים, שהחלי!ט לגרשם, יודע
היטב שהדבר אינו פשוט כלל, ואולי
אפילו בלתי-אפשרי, כיוון שגירושם הקי בוצי
של הכושים עלול לחולל שערורייה
בינלאומית ממדריגה ראשונה, ומחאה קולנית
מצד מיליוני הכושים באמריקה וארצות
אפריקה, שאמנם ניתקו את יחסיהן
עם מדינת־ישראל, אך השאירו בפניה
״אופציות פתוחות.״
מישטרת ישראל, שמתפקידה להוציא את
החלטתו של מישרד־הפנים אל הפועל, יו־

41 ין [11״1*111ן -ך יי 41 שרה הם, בת ה־ ,23 אם לארבעה ילדים 3ער
\ ן ן 1 4 1 . 1 . 1 11 טים, נעצרה באשמת ״שוטטות״ והושמה בכלא
יחד עם תינוקותיה, כמועמדת לגירוש. שוחררה לאחר זמרמה, בהתערבות עורך־דינה.

ועבדי הסוחוריס
״זה לא איכפת לי שבשביל המדינה. אנחנו
יושבים כאן באופן בלתי־חוקי. חשוב לי
רק שאנחנו עושים לחיילים טוב על הנש מה.
כל השאר לא משנה.״
וחיילי צה״ל אמנם מעריכים זאת. בידי
הלהקה, כיום עשרות מיכתבים מיחידות
צבאיות׳ שונות, המודות להם על פעולתם
הברוכה.
כתב, למשל, רב־סרן מנחם, מפקד יחידה
:״היענותכם, התנדבותכם ומאמציכם
תרמו רבות לחיילינו.״ מביה״ח בבאר־שבע
קיבלו מיכתב בזו הלשון :״אחינו
היקרים, הופעתכם שנעשתה בהתנדבות,
השירים, הנגינה והריקודים הנפלאים רו ממו
את מצבירוחם של הפצועים, שלא
יכלו לחגוג את חג החנוכה עם משפחותיהם
בביתם. ושוב, כמו בפעמים הקודמות,
אנו מקווים לשמור איתכם על קשר
הדוק ולראותכם בשמחות.״ האגודה לעזרת
בית-ההילים תל־השומר, יע״ל, שלחה ל להקת
הכושים העבריים תעודת־הוקרה.
על אחת מהופעותיה של הלהקה מספר
אברהם נרקונסקי, י חייל־מילואים בפלוגת
טנקים, ונהג אוטובוס תיירים במיקצועו :
״זה היה בזמן המילחמה. אני לא זוכר
בדיוק באיזה יום. היינו רק ארבעה חיילים
במוצב מבודד ממערב לתעלה. חלק
מאיתנו היו פצועים. פתאום הגיע אוטו-

דעת אף היא שהמלאכה לא תהיה קלה.
הכושים העבריים, הרואים בישראל את
ביתם האחרון והיחיד בעולם, והיודעים
כי נוכחותם בארץ הינה בבחינת חומר־נפץ,
עתידים להתנגד לכך בכוח. לכן,
כל כניסה של כוח מישטרתי, לצורך זה,
לתחומי השיכונים בהם הם מתגוררים,
תסתיים בשפיכות־דמים, כפי שנירמז מ-
תגובותיהם השקטות־ל״כאורה של מנהיגי
הקהילה.
על בעייה זו הגיב השבוע בפני כתב
העולם הזה קצין בכיר במחוז הדרומי של
מישטרת ישראל. הקצין, שביקש להישאר
בעילום־שם בגלל ״עדינות הנושא,״ כפי
שהגדיר זאת, אמר :
״הבעייה של הכושים העבריים היינה
חמורה ביותר לגבינו. הם יושבים בארץ
באופן בלתי-חוקי, וזה דבר שידוע היטב
לכולנו, אך אינו דומה כלל לבעייתו של
בל אזרח זר אחר, שהוחלט לגרשו מן
הארץ מסיבה זו או אחרת. זו לא בעייה
של קבוצה מיקרית של אנשים שנתפסו עם
כמות של־ סמים ויש לגרשם. זהו מיקרה
מיוחד־במינו שבכמותו עדיין לא נתקלנו
מעולם.
״זוהי קבוצה גדולה של אנשים שבאו
לארץ באופן הוקי. חלקם אפילו קיבלו כאן
דירות ממישרד־הקליטה, והם טוענים שהם

יהודים וזאת הארץ שלהם. למען האמת,
אני בכלל לא יודע כיצד אפשר יהיה לסלק
אותם מכאן. לא פשוט לסלק מהארץ קבוצה
כזו, שעלולה להיות אלימה מאד.״

גירוש
ף אמנם, ה מי שטרה, כנראה בפעולה
מתואמת עם מישרד־הפנים, אינה מגרשת
את בני הכת מן הארץ באורח ישיר.
במיקרה מיוחד ו״עדין״ זה, היא מפעילה
שיטה אחרת, מתוחכמת הרבה יותר. בני
הכת מגורשים מישראל בצינעה, ללא פיר־סום
— טיפין־טיפין.
על השיטה בה מגרשים את הכושים מן
הארץ מספר בן־עמי קארטר :״דוגמא
טובה לכך יכול להיות המיקרה של תומס
גלובר. תומם ( )33 קיבל מחברת אייזנשטיין
לבנייה, שם עבד, שיק של משכורתו. הוא
נטל את השיק והלו עימו לתחנת-המיושטרה
בדימונה, לבקש את דרכונו שהיה מוחרם
שם, על־־מנת שיוכל לפדות את השיק.
הדבר היה בחודש יולי .1973
״מאז לא ראינו אותו,״ מספר קארטר.
״אחרי שנוכחנו שהוא נעלם, פנינו למיש־

טרה. ידענו שהוא הלך,לשם בקשר לדרכון
שלו. במישטוה שאלנו מה קרה לו. הם אמרו לנו שלא ראו אותו בכלל, והיפנו
אותנו למישטרת הנגב בבאר־שבע. גם שם
אמרו לנו שלא ידוע להם דבר.
״האמת נודעה לנו רק אחרי שקיבלנו
ממנו מיכתב, מארצות־הברית. מהמיכתב
הסתבר שכאשר שאלנו עליו במישטרת
הנגב, ואמרו לנו שלא יודעים עליו דבר,
הוא היה בעצם עצור שם. יום־יומיים אחרי
זה העבירו ואותו ללוד וגירשוהו לארצות־הברית.״
תומאס
גלובר השאיר מאחוריו, בארץ,
את אשתו קלורודיה ואת שישה ילדיהם,
ביניהם תינוק בן חודשיים.
כך, ובאמתלות שונות אחרות, גורשו
כבר 26 הברים ונשים, רובם ככולם נשואים
ובעלי־מישפחות. אבות הותירו מאחוריהם
רעיות וילדים, נשים הותירו מאחריהן בעלים
וילדים. גורשו אגר ברנצן 38 דויד
שנייפס ( )21 שאשתו וילדיהם נשארו
בארץ, אלפרד רוז 44צ׳רלס טיילור (,)22
ג׳ורג׳י מק־-לור 24 נשוי ואב לבן שנשאר
עם אמו בישראל, טיירון וויליאם 26 נשוי
ואב לשלושה ילדים, וגריידי מק׳הולם (,)36
נשוי ואב לארבעה ילדים, שחקן־כדורסל
מצויין, ששימש משך מרבית שהותו ב־
(המשך בעמוד )30

העבר״ם השחורים
(המשך מעמוד )29
דימונה כמאמן קבוצת הכדורסל הפועל
באר־שבע, ועוד רבים אחרים.
כאשר שאל הכתב את דובר מישטרת
הנגב, רב־פקד אשר דוידוביץ׳ ,המשמש
כראש לישכת החקירות במחוז, לתגובתו
בעניין זה, השיב הדובר :״אני עסוק מאד,
אין לי זמן לענות על שאלות. אני לא יכול
לדבר כל היום עם עיתונאים.״ וזאת, על־אף
שתפקידו כדובר מחייבו, מעצם טיבו,

אן ן\/ו8
שוווו6

מכונית
61¥1\1\/מכונית
מכונית
₪א 8מכונית

חזקה שאינה ״מכירה׳׳ מוסכים !
בטוחה 1/שלד ה מ חוז ק ת!
ה שומרת על ערך כספך ל ת קו פ ה ארוכה!
קם תצרוכת דלק נמונהז

היבואנים הבלעדיי ם

רכב נירבע ח

ווו<! 100־ז 6ק 63־ 1111 וזו חס!1נן רזוט 5חס 1161 0־1
מחיר בל״י

ק״מ/לליטר

ת ל אביב, רחוב נירים 6
ט ל פון 38777 :
המפיצים :

ו!/וזז<31 8 0 1

1 1 71ד \ 1ברעמי קארטר (,)28
| \ 1 1 1 /1 1 1מנהיגה ודוברה יש?
קהילת הכושים העבריים הגריס בדימונה.

דגם

4 2 ,7 0 0

13 ,0

1602

4 3 ,6 0 0

14,0

1802

14,5

2002

12,0

520

12,0

2500

12,0

3 ,0 8

חיפה :״רכב העצמאית״ ,דרך יפו
,130 טל׳ .526544
ירושלים :״הרהב״ ,א. ברקוביץ,
רח׳ ינאי ,3טל׳ .225522
באר־שבע :״עמיגל״ ,בע״ט,
רח׳ החלוץ ,124 טל.4533 .

לקיים קשר עם עיתונאים בכל שאלד,
הנוגעת לעבודת הסישטרה.
העובדות, לעומת !זאת, מדברות בעד עצמן.
עד־עתה גורשו מהארץ כעשרים כו־שים
עבריים. שמונה אחרים, שלוש נשים
וחמישה גברים, נעצרו לאחרונה באשמת
שוטטות (עבירה בלתי־מוגדרת, על־פיה ניתן
לעצור כל אחד) ,ואף ששוחררו ממעצרם
לאחר־מכן, בהתערבותו של עורך*
הדין בן־מנשה, גם הם מועמדים לגירוש.

גס כו שים
רוצים לעבוד

תעריפנן הסנז״ם של
החל בר 1.2.1974

הו1ולם ה1ה
ל !/2-שנה

לשנה בלירות מחיר העיתון

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל
הוצאות משלוח

120 — 12 + 108
- 108ז 125 — 17
מחיר העיתון

הוצאות משלוח

דמי ה מנוי ל אר צו ת חוץ בדו אר אוויר

לבל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארצות־חברית וקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
ל מקסיקו ופנמה
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו-זילנד

108ן153 — 45 -
144
36 + 108
184 = 76 + 108
108ז
108ן-

108ז
108ן-
+ 108

80 — 23 + 57
75 = 18 + 57
95 = 38 + 57

57 188

57 213 — 105
57 208 = 100
57 233 = 135
57 258 — 150

1! 68 +
3 75 +
97 110 107 125
132

ך* ת כו ע לינו בעיתון שאנחנו אלי*
מים׳ מסתובבים עם גתנים, שודדים,
גונבים ומה לא,״ קובל בן־עמי
קארטר .״העובדות במקרים השונים אולי
נכונות, אבל הציגו אותן בצורה כזאת ש הציבור
קיבל עליעו תמונה מסולפת.
״עם הגרזנים הסתובבו שלושה מאיתגו,
שאחר־כך התברר שהם פרובוקטורים. הם
אפילו ניסו לסכסך בינינו לבין שכנינו
הישראלים. אחד מהם, קירק פטריק, נהרג
בקטטה, והשניים האחרים חזרו לארצות-
הברית. הם היו גם האנשים ששדדו את
תחנת־הדלק במיצפה־רמון. אחרי השוד,
החזרנו אנחנו את הכסף 200 ,לירות, לבעל
התחנה.
היחסים שלנו עם שכנינו מצויינים. תלך
לאיזו מישפחה שאתה רוצה, ותשאל עלינו.
!אני מבטיח לך שאף אחד לא יגיד עלינו
מילה רעה אחת.
״כתבו עלינו שלקחנו מיצרכים בסופרמרקט
מבלי לשלם. זה היה הדבר הנכון
היחידי שנכתב בעיתונים. עשינו זאת מפני
שהיינו על סף רעב. בדרך זו רצינו לעורר
את דעת־הציבור.
״אנחנו רוצים לעבוד פה. יש לנו מיק-
צועות שבהם יש בישראל מחסור בכוח-
אדם, אבל לא נותנים לנו לעבוד. למה?
הרי אתם צריכים נהגים, מכונאים של רכב
כבד, מדוע אינכם משתמשים בנו? אנחנו
רוצים להתפרנס׳ ואתם צריכים אנשים, מה
רע בזהו
״כתבו עלינו שאנחנו רוצים להציף את
הארץ במיליון כושים עבריים,״ אומר קאר-
טר בחיוך מר ,״זה ממש מגוחך. אמנם יש
לנו יותר ממיליון חברים באמריקה, אבל
הם מרוצים שם. הם בכלל לא רוצים לבוא
הנה. מה יש, כל היהודים שלכם רוצים
לבוא לישראל? בסך־הכל רוצים לבוא
לארץ עוד כאלפיים איש מאיתנו, לא
יותר. מדוע שלא תתנו להם לבוא לכאן?
יש לכם עודף של אנשים בארץ הזאת?״
העולם הזה 1907

במדינה
דרכי אדם כוכבת דשעדז

איד איבד עודם
חדוגמגות הישראלי
את הכוכבת
ההדשה שלו
״אני צריפה ללכת הביתה מוקדם, בי
מחר יש בית־ספר,״ אמרה הדוגמנית ה בלונדית
היפהפייה, וכל משתתפי שבוע־האופנה
הישראלי, שנסתיים לפני שלושה
שבועות נדהמו.
כי פזית אייזנר ,׳אחת הדוגמניות המוצלחות
ביותר באירוע-האופנה השנתי, היא
בת 16 בלבד, ותלמידת הכיתה השביעית
בגימנסיה ברמת־גן.
!לדברי חברותיה ללימודים, חלמה פזית
תמיד להיות דוגמנית .״׳בכל תמונות המח זור
שצילמו אותנו,״ סיפרה אחת מחברות
כיתתה של פזית ,״היא היתה נעמדת כמו
דוגמנית מלידה.״ אביה, שהיה עד

׳01ש1
150.000
לידות מיוימום פרם ראשון

ארוה״צ
הנזו ע ד
האח רון

נימפיו־־ת
טופס

הה ש ת תפו ת

בבית מפעל הפיס, רח, הפ טמן , 3תל־אביב.

דוגמנית פזית אייזנר
קרש־קפיצה
לפני זמך מה מעמד בבית־דפום, ובעת
הוא מלטש־יהלומים, החליט להיענות ל הפצרותיה
התוזדות־ונישנות של בתו,
ולעזור לה להגיע לעולם קסום זה, עליו
חולמות נערות ׳חבות בגילה של פזית.
האב לקה את יפזיית אל צלם האופנה
והחתיכות בן לם, וביקש ממנו לנסות
ולראות ״איך פזית יוצאת בצילומים.״
אחרי שפותחו עשרות הצילומים שצי לם
בן לם, התגלו תוצאות מדהימות. פזות
הצטלמה כדוגמנית מלידה.
שבוע־האופנה הושחאלי הכושל של שגה
זו, בו ביקרו ירק 180 קניינים מהו״ל,
ולא החשובים מביניהם, הקה קרש־הקפי־צר,
של פזית אייזגר אל עולם הדוגמנות.
לעומת עשרות הדוגמניות הוותיקות ובע־לות־הנוס״ון
שהשתתפו בהצגת הדגמים,
בלטו משיכמם ומעילה תום־הינעיורים, הגוף
התמיר, השיער הבלונדי הצבוע, והחיוך
המבוייש — והפכו להצלחה הבלתי-
מעורערת של השבוע.
אך הוריה של פזיית, שנדהמו מהצלחתה
המטיאורית של בתם, החליטו, מייד עם
תום שבוע־האופגד חסל סדר!״ אין
יותר דוגמנות.
כך איבד עולם הדוגמנות הישראלי,
ומי יודע מי עוד, את הכוכבת החדשה
שלו, עוד קודם שהחלה זוהרת.
העולם הזה 1907

סקנדל משפחתי נגרם בגלל הליידי והלורד
המריבה הקולנית בין שני בני הזוג הסתיימה בה׳פי־אנד...
מאת

ל. בנימין

החשד של צבי כ. כי אשתו בוגדת בו עם והלורד י— דיה מבוסס כראוי. זד
כמה לילות הוא שומע את אשתו מדברת ב־טנתה על הלורד, כשהבעת אושר
על פניה ; ״כמה שהוא יפה אני אהיה ממש מאושרת אתר׳ וכדומה.
צבי ב. אינו קנאי מטבעו, אך לאחר
שהדברים חזרו על עצמם כמעט כל
לילה — התגבר חשדו והוא החליט
לנקוט מייד אמצעים מרחיקי לכת.
בוקר אחד העיר את אשתו וציווה
יעליה לומר לו מייד מה יחסיה עם
הלורד ומיהו בכלל אותו לורד? אש־
.תו פרצה בבכי מר וניסתה תחילה ל הכחיש
את הבל.
כל הפרשה עלולה היתד, להסתיים
בכי־ריע אלמלא השכנה שפגשה ב
בעלה
ושאלה אותו בתמימות :״למה
שלא יהיה לורד גם לאשתך?״
תדהמתו של הבעל גברה והשכנה
הוסיפה :״מה י שו גם לי יש לורד
בבית ואני ממש מאושרת אתו!״
כאן הגיעה סקרנותו של הבעל ל שיאה.
הוא
פרץ לבית השפנה וראה את
הלורד בפעולה...
גם את יכולה לראות את מכונת
הכביסה לורד בפעולה!

קחי לבית את ליידי קריסטל או
לורד קריסטל מכונות הכביסה הטו־יפות
והחספוניות מסולן — ותגלי מייד
׳שאין יתרון שאינו נמצא בהן — גם
את תהיי מאושרת אתן...
כל תוכניות הכביסה
כביסה, הרתחה עד 100
אימאייל המונע חלודה,
קלוסיבי ועוד שכלולים
עדיים.

לכל סוגי ה מעלות,
ציפוי
עיצוב אקס טכניים

אין
פלא שאשתו של צבי התאהבה
בלורד קריסטל — ממבט ראשון.
הכניסי את הלורד לביתך לשבועיים
נסיון ללא כל התחייבות.
את לא תוציאי אותו לעולם.

פרסום א. טל

האםאתה דו אג לעתידך כפי שחברות דואגו ת
לעובדים שלהן?
זו ה רג ש ה סו ב ה להיות בוס לעצמך אך מה יקרה
לכש תגי ע לגיל פרי ש ה ופ ת או ם תגלה ש איו לך
קרן פנ סי ה מ שו םשלאד אג ת לעצמך?
התחל לתכנן אתע תידך כבר עכ שיו, כל עוד זה
אפשרי.
הצ סרף לקופת עצמה של בנ ק לאומי -קופת
ה תג מולי ם ה מיו עד תלעצמ איי ם ולבעלי מקצועות
חו פ ש״ ם.
לכספך ־ זו הי השקעה סובה נו שאתה כנ ס ה גבוהה
ופסורה ממס.
לך ־ זהו ע תי ד ללא ד אגו ת.

הזדרז להצטרף לקופת עצמה
עד ה-ו 3במרץ.
רק עד יום ז ה תוכל להנות מהקלות במסה כנ ס ה
ל שנ תהמס .1973/4
פנה ל סניף הקרוב של בנק לאומי, בנ ק אגוד,
!1נ ק קופת־ע ם, בנ ק י שראלי־ערבי ותקבל פ ר סי ם
נוספי ם על קופה זו.

נ ע* מ
*7יע 1רא7

הבנק הצועד ע הומן

ו! עודם רוזה 1907

קירחת מכאן ומכאן
כאן, בתמונה, אתם רואים את אירים
דווידפקו היפהפייה, בטכס הכתרתה כ־מלכת־המים,
כשלידה אמא שלה, רינה
רווידסקו״לוי, שאפשר לראות עליה ש־היתר,
לא פחות יפה.
אך מה שלא כולם יודעים הוא, שאיריס
והאמא לא היו מתראות כל־כך הרבה. לפעמים
היו עוברים חודשים מבלי שתראינה
זו את זו.
עד־כדי־כך שבאותו טכם־הכתרה, למשל,
הופיעה אמא־דווידסקו פיתאום, ולאחר ההכתרה
החגיגית מיהרה לטפס על הבמה,
לחבק את הבת ולנסות לקלוט קצת מאור
הזרקורים.
מי שראה את איריס באותו רגע יכול
היה להישבע שראה חיוך סרקסטי מריר
פיתאומי על פניה. איריס עיקמה את האף,
ואמרה :
״עכשיו היא נזכרת לבוא ומיהרה
לקרוא לאביה לעלות אליה, אל הבמה.
כי אירים ואחיה גדלו, בעצם, בחיקו של

אמא וכת דווידסקו
חמור מדי
אבא. הוא דאג להם לבית ולחינוך, והוא
זה שדואג להם גם כיום.
רינה דווידסקו התגרשה מבעלה, עורך-
הדין דווידסקו, לפני שנים רבות. לפני
שהתגרשה, לא חסר לה כלום. היה לה
בית מפואר בחיפה, והיא היתה דמות מקובלת
בחוגי החברה הגבוהה של עיר־ד,פועלים.
המילחמה בין
כל הדברים שהמילחמה עשתו.
לאנשים בארץ הזאת, היא גם קירבו.
לבבות. אפילו מישפטי־גירושין בוטלו, את
זה כולם יודעים.
אבל אני, לעומת זאת, רוצה לספר לכם
הפעם על מיקרה הפוך, שבו המילחמה
דווקא הפרידה בין הדבקים. כן, היו גם
מיקרים כאלה.
אחת הציירות הכישרוניות ביותר בארץ
היא חנה מנחמי, אשתו של הקבלן,
נער הזוהר, היפה, העשיר, יגאל מנחמי,
ואם שני ילדיו.
יגאל הלך למילחמה, כמו כולם, והיד.
שם לבד, רחוק מהבית, כמו כולם. אבל
כשכולם חזרו הביתה, הוא החליט שלהיות
לבד זה דווקא לא רע — ושכר לו
דירת־רווקים, לשם שינוי.
בימים אלה מתגרשים בני־הזוג מנחמי,

זה טוב!
זוכרים שסיפרתי לכם בזמנו על רחל
פרי, דיילת אל־על התימניה, היפהפייה,
כחולת־ד,עיניים, זאת שהזמר ליאונרד
בהן התאהב בה עד מעל לראש והיה
קופץ ארצה מפעם לפעם רק כדי לחזות
בזיר־פניה?
אז אולי חיזוריו של הזמר המפורסם היו
מחניפים מאוד, כפי שיש לשער, אבל מה
לעשות ורחל פרי אהבה דווקא את צדוק
קראום, אחיו של זמר אחר, שמואל

אבל אחר־כך באה תקופה קשה מאד
לבעל, והיא התגרשה ממנו, השאירה לו
את הבן והבת, שיגדל אותם בעצמו.
כשהייתה כבר חופשית מבעלה ומגידול
הילדים, התמסרה במרץ לנושא שהיה חביב
עליה ביותר: פירסום וטיפוח עצמה.
לפני שנים אחדות הלכה לעבוד בסניף
הראשי של אל־ על בתל־אביב, וכך הכירה
גם את שמואל לוי, מנהל סוכגות־ד,נסיעות
דפנה טורם. לוי, גבר עשיר, אב לילדים
מנישואין קודמים, התאהב באשה
הנאה והמטופחת, והם התחתנו מזה.
אך לא לפני שרינה דווידסקו התחייבה
לתנאי אחד: שילדיה מנישואיה הקודמים
לעולם לא יגורו איתם.
כך גזר עליה בעלה החדש ניתוק כימעט
מוחלט מהילדים.
איריס ואחיה, מציז־ם, כנראה גילו את
הסוד, וגם הם לא התלהבו במייוחד לשמור
על קשר עם אמא שוויתרה עליהם.
כך החלה רינה דווידסקו את נישואיה
השניים. היא בילתה בנסיעות, והקדישה
זמן רב לעצמה. אפילו לארח בביתה לא
הירבתה. לשונות רעות אמרו שר,פתטיות
המופרזת שלד, לא הניחה לה להזמין אנשים
הביתה, פן ילכלכו ויגרמו אי־נוחות.
היום, אחרי שנים אחדות של אושר
ועושר וזוהר, מתגרשת רינה דווידסקו־לוי
מבעלה — ונשארת קירחת מכאן, וגם
מכאן.
בלי בעל לחמם את החיים, ובלי ילדים
לחמם את הלב. וזה בכל זאת עונש חמור
מדי.

ציי

אז בימים אלה הוסקו המסקנות הבלתי־נמנעות.
צדוק
החליט שנמאס לו ודי, יצא את
הארץ, כנראה בגלל סוף האהבה.
רחל פרי עזבה את דירת־הגג ה׳מיש־פחתית,
הלכה לרעות בשדה אחר — בדירה
ששכרה לה ברחוב הירקון.
העיקר שעכשיו יש סוף־סוף קצת שקט.

(״שמוליק״) קראום.

כהן ופרי
סוער מדי

יגאל מנחמי
בודד מדי
וצפוי כנראה שהגירושין האלה יהיו מצופים
בהרבה-,הרבה כסף. הציירת ׳תובעת
מבעלה דמי־מזונות בסד 4800ל״י לחודש,
פלוס חצי מהווילה המפוארת שלהם כ
לתותח
מותר לירות שלוש פעמים עד
שהוא פוגע: פעם רחוק מדי, פעם קרוב
מדי, אבל השלישי: בול.
קחו, למשל, את דדיה ויינשטיין בת
ה־ ,38 העובדת במישרד־הפירסום דחף.
דליה, או, בפי ידידיה ,״דליה־טאליד,״
(בגלל הטאליה הצרה־צרה שלה, שאפשר

המריבות הקולניות שהיו בוקעות מ־דידת־הגג
של צדוק ׳ברחוב בוגרשוב בתל-
אביב, שם התגוררו השניים בחדר־מישפ-
חה, היו מסתיימות לא פעם בכך שרחל
היתד, מופיעה לעבודה עם סימנים כחולים
חשודים.

הם, כלומר צדוק ורחל, אפילו עמדו
או־טו־טו להתחתן, אבל נראה שהטמפר־מנטים
הסוערים של שניהם יחד, ושל כל
אחד מהם לחוד, היו קצת נמרצים מדי.

אפקה׳ המוערכת, על תכולתה, בלמעלה
ממיליון לירות.
אבל נדמה שיגאל איננו סובל ביותר
מהסיכויים הנ״ל, כיוון שהוא מגלה פעילות
חברתית עירנית למדי בזמן האחרון.
את חנה ׳מנחמי מייצגת במישפט־גירו־שין
זה עורכת־הדין דליה כרקול, המתפרסמת
לאחרונה כפרקליטת גירושין.
ולראייה: היא ייצגה לפני חודשים אחדים,
גם כן במישפט־גירושין, את רוי
פרייזר, שהוא עכשיו החבר של אורנה,
בתה של רחל דיין־כורם, שהתגרשה
כבר קודם לכן.
דליה והגילאים

בשבוע שעבר סיפרתי לכם על רומן חדש, כביכול, של הסרן המפגין, אשא קדמוני.
אז מסתבר שכל הסיפור כולו נבע רק מעליזות פורימית בנשף, ולא היה אלא
מתיחה מן הסוג המקובל בנסיבות ובמסיבות כאלה.
כי, האמת ניתנת להיאמר: אסא בכלל לא בעסק, ויש לו אפילו חברה צמודה
פרטית משלו, וגם אתי אולמן מצהירה בפח מלא :״מה פיתאום ! ״

דליה ויינשטיין
רחוק מדי, קרוב מדי
להקיף אותה ביד אחת, כימעט) ,מהווה הוכחה
חיה לכך שאשד, יכולה לאהוב ואפילו
להתחתן עם גבר בן כל גיל שהוא, ובלבד
שתהיה ביניהם אהבה.
עובדה, זה כבר קרה לה פעמיים, והופ!
— כנראה גם השלישית בדרך.
בגיל 20 התחתנה דליה הנאה, גדולת-
העיניים, הלבושה תמיד במקוריות, עם
דייב ככן, שהיה מבוגר ממנה ב־ 10 שנים
טובות. דייב, פלמ״חניק לשעבר, איש הצבא
הבריטי לשעבר, שהיה פעם שומר-
ראשו של משה שרת, נחשב בזמנו ל־
״הגבר״ בהא־הידיעד, של תל-אביב.
הם כל־כך אהבו עד שהתחתנו, ולקח
להם שלוש שנים עד שהתגרשו.
11 שנה עברו על דליה בריקודים, ואז
הכירה את היפה השני שלה, ראובן
שטיינכורצל, חתיך־למהדרין שעבד במחשבים.
דליה היתד, אז כבר בת ,34 אבל
הבעל החדש, לעומת קודמו, היה צעיר
ממנה ב״ 8שנים.
הם גרו שנתיים ביחד, אחר־כך התחתנו
וגרו עוד שנתיים ביחד, ואהבה בערה כל
הזמן על אש גדולה, עד שגם זה נגמר.
לפני כחודש הם התגרשו.
כולם חשבו, הנה היא תתהלך עכשיו
עם האף באדמה. אבל איפה!
עוד באותו יום בהיר, יום הגירושין מהבעל
השני, הכירה דליה חתיך לא־נורמלי
חדש, הפעם בן־גילה יממש, ולקח להם בדיוק
צ׳יק־צ׳ק כדי לד,תאהב עד מעל לראש.

זה להתאהב? הם לא זזים זה מזו
מטר כבר חודש שלם.
לא אגלה לכם בינתיים מי האיש, כיוון
שהוא עצמו עומד להתגרש בימים אלה,
בלי שום קשר אליה, אלא שהיא פשוט
הופיעה לו ברגע הנכון.
אז אחרי שהיא ניסתה אהד מבוגר, ואח ריו
אחד צעיר — נראה שגילתה שבן-
אותדגיל, זה מה שרשם לה הרופא.

| בסוטו החדש מתאו נו׳]׳ את ילדותו נין זונות ופאשיסטים

רומא פליני זמ 53
לת המימדיס העצומים, מופיעה ברומא בדמותן
של יצאניות שמנות, המעניקות את
חסדיהן לאדרחים אמידים בילבד בבית־בו־שת
מיוחס, במילחמת־העולם השנייה.
בתמונה מימין, צועדים תלמידי־מינזר
מדוכאים על הטיילת של העיר האיטלקית
רימיני ליד אורח־קיץ שמן בבגד־ים.

החשבון
ף* מה סרטים עשר. פרדריקו פליני 1
לדבריו: רק סרט אחד. סרט אחד,
שהוא מצלם אותו שוב ושוב. עד כד. צילם
אותו 15 פעמים.
י0אז ביים את הסרט החשוב הראשון
שלו — לה סטראדה ( )1954 צבר מישקל
אישי, מישקל גופני (כמאה קילו) ומישקל
סגולי בעולם הקולנוע. אך תוכן הסרט לא
השתנה: למעשה זהו היומן של חייו.
לה סטראדה גולל סיפור עצוב של שחקנים
וליצנים נודדים 81 .תיאר את עולמו
הרוחני של במאי-קולנוע בגיל־העמידה.
ארבע שנים לפני־כן, ב־ ,1959 צייר בסרט
דולצ׳ה ויטה תמונה עגומת של התברר,
החדשה. כך עשה, על רקע רומא העתיקה׳
בסרט סאטיריקון 1969 בסרט שלפני
האחרון — רומא פליני ( )1972 עיבד זיכרונות
משנותיו הראשונות בבירה האיטלקית.
ואז
הבטיח משהו חדש לגמרי — אוטופיה.
סיפורו של אדם בשנת ,2000 המתרוקן
מכל תוכן, בחברה המאורגנת־עד־כדי-
בחילה, והמחפש דרך כלשהי להמשיך
לחיות. גם שם כבר היה לסרט המיועד:
האיש שנפל קורבן להתנפלות.
אך כאשר סיים פליני את הסרט, נסתבר
שהשתנה הכל — גם השם וגם התוכן.
במקום לתאר את העתיד הרחוק, חזר שוב
אל העבר. העבר שלו עצמו.

מאגאלי נואל
סאםיךיה | |
שסימלה תמיד

את הפילגש בחלומות פליני, הופיעה כאן
כפילגשו של טרימאלכי, באורגיה שערך
למקורביו, כשהיא משרתת את האורחים.
בסרט החדש היא מופיעה בתפקיד דומה.

- 1׳34

דוד מטורף
על העץ
ך• שם הוא אמאקורד. הוא מתאר את
| | ילדותו של פליני בעיר־שדה איטלקית.

העיר היא רימיני, אם כי אין פליני מזכיר
את השם בפירוש. והתקופה היא שנות
ה־ — 30 ימי־הזוהר של בניטו מוסוליני
והחולצות השחורות שלו. הפרטים אינם
מדוייקים (בסרט מתה אמו של פליני,
הנהנית למעשה במציאות מבריאות ומארי-
כות־חיים) .אך התמונה היא אמיתית ומזעזעת.

רקע אותנטי זה, מנסר, לתאר פליני
את העולם כולו. לתאר ולשפוט.
רומא הפשיטה את עיר־הבירה מכל
אגדותיה. בסירטו החדש חושף פליני באופן
אכזרי את ״הימים הטובים ההם.״ הוא
פורע את חשבונו עם עיר־מולדתו, הנראית
על הבד כיורשת סדום ועמורה.
הנער׳ ששמו טיטא, גדל בין פושעים,
נכים, זונות ופאשיסטים. מורים רודניים
מתעללים בו, והוא עצמו מנהיג בגופייה.
ברקע מסתכל הדוצ׳ה מתוך תמונות־ענק.
סעודה מישפחתית מסתיימת בשערורייה
אדירה. בפיקניק של יום א׳ עולה הדוד
פאטאקה, שקיבל חופשה מבית־המשוגעים,
על עץ גבוה ותובע להעלות אליו לשם
אשה.
האב נחשד שהשמיע את האינטרנציונל
ממיגדל הכנסייה. הביריונים הפאשיסטיים
נותנים לו את הטיפול שפירסם אותם בעולם:
הם מכריחים אותו לשתות שמן-
קיק. אישתו השתלטנית מנקה את הצואה
מעל גופו. וכמו בכל הסרטים של פליני,
׳מלא הסרט בחלומות־מין ובהזיות־תשוקה,
בבעיות התבגרות ובזנות.
גיבורת החלומות היא, הפעם, הספרית

ן ן 1וון בעבודה, בפתה של מאלף־
קירקס המניף שוט. משמאל:

פליני בשעת עבודת הבימוי, ליד המצלמה.

גראדישה (השחקנית מאגאלי נואל) ,אשד,
נחמדד, וקלת־דעת. כאשר אישיות רמת-
מעלה באה לביקור בעיר, מכניסים אותה
למיטתו בבית־המלון.
עוד יותר משתוקק הנער המתבגר למוב־רת־הסיגריות.
זוהי דמות מוכרת אצל
פליני: האם הסימלית והאשד, הסימלית.
הנער טיטא מדמיין לעצמו איך הוא מצליח
לכבוש את ליבה של המוכרת השמנה, וכיצד
היא מרשה לו לנשק את שדיה ה־הענקיים.

תורו

ק אז אנו ב ה
ך* ליני של אמארקורד הוא הרבה יותר
*י* מריר מאשר פליני של רומא. הוא
שופך קיתונות של לעג צורב על הכנסייה,
הפאשיסטים והבורגנים הזעירים. אך אין
הוא חוסך גם באהדה ובמידת הרחמים.

האמא הניצתית? 3

סרטיו של פליני. הפעם זוהי מוכרת־הסי־גריות
השמנה, המרשה לו לנשק את שדיה.

אחד משיאי הסרט מתאר את בואה
של אוניית־פאר. תושבי העיר ממתינים
לד, במשך שעות, יוצאים לקראתה בסירות,
וכאשר חיא נקשרת למזח הם יוצאים
מגידרם מרוב התלהבות, מוחאים כפיים,
צוחקים ובוכים. כאשר ספינת־החלומות

הספרית העליזה

בעלת השדיים הענקיים, משמשת, גיבורה
בוזלומות־המין של פליני הנער. בסרט שמה
גראדישה (מאגאלי נואל) ,והיא ממלאה־ שליחות ציבורית במיטתם של אורחים חשובים.
זה דווקא? פליני, אדם מלנכולי ופסימי,
מכריז על כך בפה מלא. הוא חוזר על
פסוקיו של קאזאנובה :״כל אדם יוצר

בעצמו את אסונותיה״ וכן :״האדם הוא
בן־חורין, אך כאשר הוא חדל להאמין
בכך, הוא חדל להיות כזה.״

החולצות השחורות

בשינאה מיוחדת נזכר פליני בפלוגות־
׳הסער הפאשיסטית של מוסוליני, המשלימים
סירור אכזרי בעיר. בסרט הם מכריחים את אביו של פליני לשתות שמן־קיק.
מתרחקת שוב, הם נשארים ריקים ומייוא-
שים בעירם המשעממת.
״זהו הסיפור של דורי׳ יותר מאשר של
חיי,״ אומר פליני, שליהק את הסרט,
כרגיל, בהרבה שחקנים בלתי־ידועים ובסתם
לא־שחקנים. הוא מנסה להתמודד
עם העבר כדי לעקר את סיוטיו. רוב המבקרים
מכירים בכך. אך עיתוני הכנסייה
מגנים אותו, כמובן, בכל חומר הדין .״זהו,
אולי, הסרט הגרוע ביותר של פליני,״
טוען ביטאון קאתולי.
אולם פליני אינו מתחשב בביקורת. בה-
בשעה שנפוצו שמועות שהוא עומד ל התגרש
מאשתו ג׳ולייטה מאסינה (שעלתה
לגדולה כגיבורת הסרט לה סטראדה) אחרי
30 שנות נישואין, הוא שקוע כבר בסרט
ה־ 16 שלו: קאזאנובה. גיבורו הוא ההרפתקן
מוונציה, בן המאה ה־ ,18 רודף-
הנשים והסופר, ששמו הפך לסמל כלל־עולמי.
״האמת
היא שעד לפני חודשיים—שלושה
לא קראתי מילה של קאזאנדבה,״ טוען
פליני ,״אבל המפיק שלי מתלהב מהרעיון
לעשות עליו סרט. אז התיישבתי וקראתי
את כל 10,570 העמודים שכתב קאזאנובה
בחייו.
״אני חושב שאני האדם היחידי באיטליה
שקרא את כל זיכרונותיו.״
מה משך אותו לכתוב תסריט על איש

חייה דימיונית

המופיעה בחלומו של פליני הצעיר, שאותו מסנזל
הנער טיטא. פליני של אמארקורד יותר מריר מפיליני
של רומא. הוא שופך קיתונות של להג על הכנסייה, הפאשיסטים והבורגנים הזעירים.

1. 35 -

אום 1ת

ה רו ע׳

העירום

הגיעה
לישראל צנחנים שרכים
סטריק ברעננה
צנחן חופשי עודד רוזנטל בסט רי ק א חרי ה צני ח ה

חכרחימיוו****