גליון 1910 מתאריך 9 באפריל 1974

חיים בד־־דב

ש מ עון פרם

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

פינת המשוגע:

דיחח שוטף

אחרי

ריבונו על עולם השמיים באן

מאת: אליהוהנביא (וזי שבי )
הנידון:
21.30

-נחיתה,

דו״ח

סכם,

- 2 1 . 4 5מש פחת

ביקורי-ביח!

דרכונים,

רבינוביץ.

ליל הסדר השל״ד

פטבע-זר.

כרפל-הוק

ככה-ככה.

ישן.

כציר

הפל. כמקצת.
22.00

משפחתרצ״ב

- 2 2 . 1 5פסה

שלוקהיים.
דו״ח.

ורגינה

בקבוק.
22.30

ציפרפן.

-משפחת עבד -א ל ^ רחפן

22.45

-קפיצה

24.00

-ירוחם

ירקון . 74-
קטנה

24.30
24.45

-רכינה.

כוסית

בשבמהגיע,
ים היק

ודי ק

אני

נכנסתי

פעמיים 777

קריך

כפול.

קריצ,

דכובע

בטעות ל -״ ש פו ף ׳
גבינה.

לא אחראי למעשיו

כפול.

ילדים?

כפול.

מרטיני

הכל ב ג יי ק לו ל ״ -

אני עצ יץ ־ ן ; למהלאזוש

פהחליז??
מצחיק;
למה

שלי

היה

פיץ ־ ענבים. פה זהפה ,

כפול. אח דשמפניה

03.50

״מריצה אותם ן מריצה אותם 1מריצה
אותם ן״ הוסיף פויה והפעם אני
חושב שהצדק איתו.

הנ״ל.

פליישהאקר.

פדרגות

סגור. שתיתי

ניקוי -ינקוטוסט עם

סכסי י ז

״מי שאל אותם בכללן״ — אמר
הוגו, שידוע בחוגי המשוגעים כמומחה
לענייני שאלות.

סייס

פעחם.

ר צ ״ בקבלה על

-פש פח תפועלם .

- 0 1 . 3 0פש פח ת

קדארי.

זלהקוביץ.

מומלץ לבטלה קטע

- 02.00ם2ו

סוביניון . 65-

״שיגידו ! שיגידו ! למה הם לא אומרים

לקחתי

לרגינה.

ופאסה

חפתר״.

גין

פ צויין.

״דו״ח לא צריך להגיד מה שכל ילד
יודע. דו״ח צריך להגיד דברים חדשים.
דו״ח צריך להגיד למה מילחמה לא
היתה יפה. למה מילחמה לא היתה אלגנטית.
דו״ח צדיך למצוא עוד אשמים,
שיהיה במה לשחק. בשביל זה דו״ח
!מרווה.״
״אבל אני לא רציתי לדעת למה המיל-
חמה לא היתה יפה ואלגנטית ומהירה
וסימפאטית. אני רציתי לדעת למה בכלל
היתה מילחמה ! למה הדו״ח לא אומר
מי אחראי לכך ז״
״לא צריך להגיד. כולם יודעים,״ עונה
לי המשוגע הזה.

רכינה מותק.

בחצר.

03.00

רוזה . 69-

ה כו ם היתה מלוכלכת .

מייד כשראיתי את הוגו ואת פויו,
ידעתי שאנחנו עומדים לדבר על דו ״ח
הביניים. אני חושב שתפשתי זאת לראשונה
כששמתי לב שהוגו לועס את דפי
הדו״ח ומקנח ב״אגוזי״.
פויו מצידו התרכז במריצה. פויו מאוד
אוהב את המריצה שלו מאז פרוץ המאורעות.
״הוגו״
— אמרתי להוגו אחרי שהחלפנו
ברכות כמקובל למה אתה
לועס את דו״ח ועדת־אגרנט ך״
״מאוד מרווה״ — הוא אמר ונגס
בקטע על גורודיש — ״מאוד מרווה, ואני
כבר מזמן צבא למידע שיהיה מרווה, אז
אני שותה דו״ח.״
למרות שהוגו משוגע, הוא יודע מלים
קשות כמו מרווה ומידע. אולי פויו
לימד אותו.
״אז מה״ — התעניינתי כמו כולם —
״מה אתה אומר על הדו״ח י״
״הכי דו״ח ששתיתי מאז שאני צמא.
בהחלט הכי.״ ראיתי עליו שהוא שבע־רצון,
ומייד התרגזתי כי אני לעומת זאת
לגמרי לא שבע־רצון ואני הרי נורמאלי

״תשמע לי הוגו, זה בכלל לא דו״ח
מרווה, הדו״ח הזה. זה דו״ח גרוע הנוהג
באיפה ואיפה, ומזכה את הממשלה
מכל אשמה ! ואת זה אני אומר לך
בתור נורמאלי.״

הוגו ציחקק להפליא .״לא מבין במכוניות
ולא משנה במה דו״ח נוהג.״ —
הוא אומר ולקח עוד שלוק, כלומר ביס,
מהדו״ח .״בקשר לממשלה, אז אני חושב
שממשלה אשמה.״
״אז למה הדו״ח לא אומר את זה ז״
— שאלתי בדם ליבי.

של ר _

זזגני

*ני ל

אי גינ ה
_ ס י 1ו

ני ת

לכו -ע

דיל

ל י •דא /ל יי דכו

_ . 04.00

לשי

8ייירריף רר ריי רר, ר רי ר

י׳רר

ח ב כש ר
אל י

״בחקירה העלינו ששר־הביטחון מר משה דיין
אינו אחראי למעשיו ולכן אנו ממליצים בכל פה על
המשך כהונתו כשר האחראי לענייני ביטחון.״
(מתוך דו״ח הביניים של ועדת זואוץ)

--ממישנתו של מייסדו --יש דין — ויש דיין
זוארץ ז״ל
(בעיקבות דו״ח הביניים)

נביא בעירו
בארץ אחת, שמצבה הביטחוני היה קשה, החליטה הממשלה לצרף לשורותיה
כשר־ביטחון אחד מן הקוראים הידועים בקפה, למען ינבא עתיד האומה
וישמור עליה מכל מישימר.
מדי שבוע בשבוע היתה מתכנסת הממשלה ושר־הביטחון היה קורא לפניה
בקפה ומדווח על מה שיקרה ומתי.
במשך כמה שנים קרא השר בקפה וניבא לעם כולו את אשר יתרחש:

לא תהיה מילחמה בעשר השנים הבאות.
תוך שנתיים תתנהל נזי׳לזזנזה כוללת.
צפוי לנו קייץ אלקטרוני.
יש סיכני למילחמה במחצית השנייה של הקייץ.
השנה יהיה חורף.
אנו הולכים וקרבים אל השלום המיוחל.
אין ישזם אפשרות שתיפרוץ מילחמה בקייץ הזה.
תמיד יש סכנת מילחמה.
מעולם לא היה מצבנו הביטחוני טוב יותר.
טוב יותר עם ״קוקה־קולה״.

ואומנם בקייץ פרצה מילחמה שהפתיעה את אותה הארץ. העם כעס נורא —
״מדוע לא היי׳נו מוכנים?״ ישאלו האנשים. התכנסה הממשלה והקימה ועדת־חקירה
בעניין. חקרה הוועדה וחקרה וחקרה ופירסמה מסקנותיה :

אמי ן הר שע
סוך־סוך וברוך השם נ תגל ת ה
האמת העירומה — א מ״ו הו א -הו א
אשר הוביל ואף! גרם במישרין ל-
מילחמה.
פתאום, בכה סתם, ללא שום
הכוונה, אימץ לו אט״ ן ״קונ צפציה״
משונה, לפיה לא ייתכן
שהערבים יפתחו במילחמה נגד
ישראל.
והלא רא ש-הממ שלה ו שר-הבי-
טחון והממ שלה פולה הזהירו כל

הזמן כי המשך ישיבתנו בשטחים
והמשר ה״סטאטוס קוו״ יבריח א ת
הערבים לצאת נגדנו למילחמה,
שעלולה להמיט עלינו אסון.
ואמ״ן, דווקא, ככה סתם, בשביל
להרגיז, אימץ לו ״קונצפציה״
הפוכה.
מה שמוכיח שאם תולים עכשיו
את א מ״ן ועשרת בניו ׳,אז זה בכ לל
לא בגלל שמישהו רוצה שהעיר
שושן תצהל ותשמח.

היכונו! היכונו! תיכו1ו! היכונו!
יופיע
ב ק רו ב
חסנו שציביתם לו

עזית ,
במטכ״ל

״עובדה היא ששר־הביטחץ היה היחידי שחזה מראש את פיח המילחמה
(סעיפים )8 ,4 ,3 ,2ואף ניבא את בוא החורף (סעיף )5״.
ותצהל הארץ ותגל — שהרי שר־הביטחון חזה את המילחמה ולכן היינו
מוכנים ולכן גם לא הופתענו.
ומי יודע — אולי בזכותו של שר־הביטחון לא היתד, בכלל מילחמה.

ברגע האחרון:

ד״ר זוארץ: הדו״ח ניתן בשרירות ואטימות לב
סילוף עובדות • פגיעה באדם הלא נכון • קטנוניות וצרות מוחין •
לא אשלים • אני חושש מדו״ח נוסף • ייתכן ואפנה לבית דין
מאת כתבנו
״הדו״ח אינו משקף את המציאות
וחוטא לאמת.״ קבע אמש ד״ר זוא־רץ
במסיבת עיתונאים .״ואין בדעתי להש
לים
עימו. זהו הדח מרושע ומרשיע.
בדקתי וחזרתי ובדקתי. יש יותר מ־12
׳מטר עד הצומת. לא: ראיתי שום שלט
של אין חנייה. מאיפוא אני צריך

לנחש? מה פתאום 60ל״י? מה אני
רוטשילד? זהו דו״ח רביעי השבוע,
מה הולך פה? לא אשלים. לא אש לם!
אני אקרע את הדו״ח. כולם

זונות, אלך לבית־דין, נשבר לי, מתנכלים
לי. למה לא תופסים גנבים
במקום לרשום דו״חות. מי קבע...
(המשך בעיתון אחר).

משרד ־ ה או צריפקח

גובה והמחיר הממוצע של קרקע לחדר יגיע ל־33
אלף ל״י (בשטח זה יותרו לבניה 720 חדרים) אין
המחיר הנידרש נראה יקר סדי.

ע ל הו צ או ת ה מוכייליס
בעקבות הביקורת הציבורית שנמתחה
על הוצאותיו המופרזות של מנכ״ל משרד
התיירות, חנוך גיכתץ, כעיקבות גילויי ״העולם
הזה״ ,עשוי מישרד-האוצר להורות
על בדיקת ההוצאות האישיות של המג־ב״לים
לפני ביצוע התשלומים.

ת י 41קיף

עד כה מקובל כי אין חשב מישרד־האוצר עורו
ביקורת כלשהי על ההוצאות האישיות שמגישים לו
שרים, סגני־שרים ומנהלי משרדי הממשלה. ההוצאות
משולמות אוטומטית, אפילו אם אין מצורפות אליהן
קבלות, ובבלי שתהיינה טעונות כל בדיקה או אישור.

האם הו ד ל פו מ ס קנו ת

סכנה ליחס

ועדתאג רנ ט לדיין?

ק פ רי סין -עוראד

ההאשמות כי תוכן דר׳ח הביניים של
ועדת אגרנט הודלף ז לשר־הביטחון משה
דיין זמן רב לפי שהוגש בשבוע שעכר ל־ראש־הממשלה,
נשמעות מחוגים רכים ב־מיפלגת
העבודה.
ההאשמות ועל ההדלפה לדיין הועלתה לראשונה
על־י׳די איש מפ״ם נפתלי בן־משה, שביושיבת מזכירות
מפ״ם בשבוע שעבר טען כי דיין יודע מראש על
המסקנות. הצפויות ולכן החליט להזור בו, בשעתו,
מהחלטתו לפרוש מהממשלה.
המאשימים מצביעים על העובדה כי מאז חזר דיין
לממשלה הוא נראה עליז ׳בצורה יוצאת־דופן, בניגוד
לקדרות ולרצינות שאיפייינו אותו לפני הודעתו על
הפרישה. בכל הופעותיו הפומביות, כולל הופעתו בפגי
מצלמות הטלוויזיה. ביציאתו מישיבת הממשלה יבה
!במוסר דד״ה הוועדה, נראה דיין קורו ומאושר.

אותם אנשים טוענים בי יש טעם לפגם
כעובדה שאחד מעוזרי ועדת־החקירה הוא
קרוב־מישפחה של ראש לישבתו של שר
הביטחון.

ההשקעה בהקמת בית-הזיקוק נאמדת
כסכום של 160 מיליון דולר. ממשלת רוב
מתכוונת להפוך את קפריסין לבסים־שיווק
למוצרי נפט מזוקקים לאיזור יוון ותורכיה.
קרוב לוודאי שאם תקבל ממשלת קפריסין
את ההצעה, תפעיל עליה ממשלת לוב סחטנות,
לניתוק יחסיה עם ישראל.

3011ב צ היי ד

שתי עיסקות־קרקע גדולות נערכו לואחרונה באחור
המרכז.
בראשון־לציון נמכר שטח של תישעה דונם במרכז
העיר במחיר של 9.5מיליון ל״י. את הקרקע מכרו
יקבי ראשון־לציון, והקונים היו האחים דוניץ, משקי עים
חדשים הפעילים בעיקר בתחום המלונאות בדרום
(בעלי מלת באשדוד) .השטח מיועד לבנייה
מיידית.
״עיסקת-קרקע שנייה יצאה השבוע לשוק באחור
תל־אבי׳ב: סברת דיור, השייכת לסולל־יבונה, העמידה
למכירה שטח של 9.5דונם בצפון תל־אביב, מול
בית־יהחייל. המחיר המבוקש עכור שטח זה

הוא 23 מיליון ל״י.

׳בהתחשב מעובדה שמאחור זה מותרת הבנייה ל

אי שיו תבבירה
אישיות ככירה, שאינה מכהנת עוד בתפקיד
ממלכתי, אולם יש לה השפעה על
עניינים מכריעים במדינה, לקתה לא־מככר
כמחלה אנושה.

הלי כו ד רו א ה

ת חו דשב חו ד ש מאי
בדנווה כבר נעשות ההכנות הדרושות לכינוס ועי דית
׳שרי־החיוץ במתכונת המייפגש שנערך שם בחודש
!דצמבר בשינה שעברה. בפגושה שרי־חחוץ ישתתפו
נציגי ישראל. מצריים, ירדן, ארצות־הברית וברית־המועצות.

נראה
כי המיפגש ייערך על פי יוזמתו
של שר-החוץ האמריקאי, הנרי קיסינג׳ר,
המעוניין להעניק לסוכייטים הרגשה שהם
שותפים פעילים להתקדמות המשא-ומתן
כמזירח־התיכון.

בעק בו ת
דוייח א ג רנ ט

לנ צ ל

אההה פגנ ה

118

הליכוד מנסה להשתלט מבפנים על
תנועות־המחאה של החיילים, כדי

8י 6ץ *יי
נצלה למטרותיו: הפלת ה!
יצירת מצב שיכריח את המערך להקים
ממשלה עם הליכוד.
הקריאה להפגנה שתתקיים כיום
ח׳ כבר דומה לעמדת הליכוד: הושמט
שמו של דיין, נדרשת התפטרות
כמה שרים, ועל הקריאה חתמו ה•
מישמרות הצעירים של מיסלגות הימין
כילכד, כצד החיילים.

כבל הנראה תיערך פגישת שרי-החוץ יב* 8במאי.

לא מן הנמנע בי במה מההאשמות
שהועלו בדו״ח החלקי של ועדת אג־רנט,
יניעו לידי בירור בבתי־מישפט.
כמה מישפחות שכולות שכניהן נפלו
במלחמה בודקות עתה את האפשרות
להגיש תביעות נזיקין פרטיות
נגד במה אישים המאוזכרים בדו״ח.
למרות שלפי מימצאי הוועדה עד בה
לא נקבע שמישהו נושא באחריות
פלילית בגין מחדל או טעות כהערכה,
מכררים עתה פרקליטים את ההשלכות
המישפטיות של מסקנות ה•
דו״ח לנכי אפשרות של תביעת נזיקין
מהמדינה.

בחוגי מישטרת ישראל חוב־ .התמרמרות על כך,
לנוכח פרשיות אחרות של גניבות יהלומים שאירעו
לאחרונה. ייתכן כי קיים קשר כין גניבות

אלה לבין הגניבה כבניין הבורסה, אלא ש
המישטרה אינה יבוליה לדעת על כך, כיוון
שלא נקראה לחקור כפרשת הגניבה בבורסה.

צלחהמפ תי ע ה
לגו לדה!
מי שחשב כי גולדה כבר מיצתה את כל תרומתה
לאנושות — טעות בידו. מסתבר בי גולדה מצליחה
באופן מפתיע ביותר בתור קפה. הסומר. היא א ן
מיוחד של קיפד, ברזילאי בשם גולדה, אותו מגדלים
זז השגה השלישית בקיבוץ אילון שבגליל המערבי.

בשעתו
החליט הקיבוץ לנסות לגדל קפה
ברזילאי מעולה על שמח של שישה דונם.
עצי-הקפה, בני שלוש השנים, הגיעו בכר
לנוכה של שניים וחצי מטר. למיתת החורף ה
קשה
אספו השנה באילון 120 קילו קפה, והכמות
גדלה בהתמדה, כשר,קפה המוכן מהגרעינים המקומיים
מוגש לטעימה במועדון־לחבר של הקיבוץ .

ו עיד תדנבה

ת בי עו תמשפ טיו ת

הלובים הפכו את קפריסין לבסיס־פעולה שלהם
באחור. אחרי מינוי שגריר ראשון של לוב בקפריסין,
מציעים הלובים לממשלתו של הנשיא מקריוס לממן
הקמת בית־זיקוק ענק באי, שחקק 2.5מיליון טון נפט
לובי משנה.

בחייא וראעוד״צ

מחלה ק שה

באשר נודע על היעלמות חבילת היהלומים הורה
נשיא הבורסה, משה שניצר, לחפעיל את המישטרד.
הפרטית של הבורסה — אנשי־המישמר של הבניין.
אלה סגרו את הבניין יוערכו חיפושים אצל 600 יושביו.
למחרת סיפר שניצר כי החבילה הוחזרה ליו, אד סירב
לומר רבד על אופן החזרתה. בניגוד לחוק, לא נמסד
למישטרה דבר על ד,מיקדה, והיא גם לא החסנה ל מקום
עם היוודע דבר הגניבה.

*סכנת-הניתוק הבאה צפויה מכיוון האי
קפריסין השכן.

צפוי שינויים

נראה כי את דו׳׳וח הביניים הבא שלה, תמסור
ועדת אגריסט לממשלה ׳בעוד כשבועיים. דו״ח זה יכיל
את המימצאים שהביאו למסקנות שנכללו בז־ו״ח החלקי
הראשון.

חבילה גדולה של יהלומים שנעלמה בבניין
הבורסה ליהלומים כרמת־גן נמצאה
והוחזרה לבעליה, מבלי שהמישטרה נקראה
בלל להתערב בעניין.

מדיניות־החוץ הישראלית ממשיבה לספוג מהלומות.
אחרי שצפוי קרע גלוי עם ממשלת סינגפור בעקבות
לחץ כבד של ממשלת אינדונזיה, המספקת
לסינגפור את הנפט לבתי־הז״קוק שלה, הודיעה גם
ממשלת מאלזיה על הפסקת קישרי־הדואר שלה עם
ישראל.

עי ס קו ח ־ קרקע

ההתפטרויות וההעברות מתפקיד שנערכו
כשבוע האחרון כצה״ל כעקבות מסקנות
ועדת אגרנט. אינם סור פסוק. קרוב
לוודאי כי כעקבות הדו״חות הנוספים של
הוועדה יחולו עוד שינויים פרסונאליים מרחיקי
לבת בצמרת הפיקוד כצה״ל.

טי שטרהפר טי ת
בבורסת הי ה לו מי ם

מנ ה ל מכון הייצוא
יסיים אסתפ קי דו
אברהם דר, מגהל מכון־היצוא הישראלי עומד לסיים
את תפקידו. דר, שהתפרסם בעקבות העסק־הביש
במצרים בשנות החמישים, בעת שהיה סובן ישראלי
שנשא את השם ג׳ון דארלינג, ניהל את המכון בהתאם
לחוזה מיוחד בינו לבין מועצת סבון הייצוא. חוזה זה
חסתיים בחודש נובמבר השנה, ומאז לא חודש.

במה מחברי מועצת המכון טענו, בי למרות
עכרו המפואר אין דר מתאים לתפקיד
מנהל המכון.

חייך מלאי שינוי והדבר ניכר בעורך

6־1ו101511י1

נאלהכיר 56 :ח 0ק£6 $
קרם מווסת לחות לכל סוגי עור

הלחות בעורך משתנית לפי העונה, ואפילו לפי מצב הרוח.
משתנית גם באשר אשה בדיאטה, בהריון ובהשפעת הזמן החולף.
הלחות בעורך משתנית בחלקים שונים של פניך, בחוטם, בלחיים ובסנטר.
$6ח0ק0 £6$־וט 151ס^ז מגיב לבל שינוי בעורך.
קרמים להוספת לחות שאינם נקבוביים מונחים על פניך כמעטה שמנוני.
ייחודו של קרם זה הוא בהיותו נקבובי ובכך שאיננו אוטם את עורך.
התכשיר החדש 56ח0ק6 8 5־ 1^ 015^ 1מגיב על צמאון העור ללחות.

הלנה רובינשטיין
היופי בפעולה

יעוץ והדרכה ניתנים חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין -
שררות קק״ל , 94 הל־אביב, בימי ב׳ וד׳ בשבוע בין השעות 6.00—3.30
אחה־צ. לבנות הנעורים בימי ג׳ באותן השעות.

חגי ל בינ ״ ה אי ל ה

מר־ בממשלת היטלר, מבלי להזכיר אפילו
במילה אחת את הסישטר הנאצי. זה
כמו להשוות את ראש־הממשלה גזלדה
מאיר ל״ראש ־הממשלה״ אדולף היטלר,
כאילו אין הבדל בין ראש־ממשלה ׳במדי־נת־ישראל
לראש ממשלת הנאצים ימ״ש.
בשיטה זו מאמץ אבנרי את שיטותיו של
גבלס יותר מאשר שמעון פרס.
ש. טל, תל־אביב

חטור מי שאוכל

רייס מעונייינת במילחמה בגלל סיבות
דמוגראפיות. מובן שזאת טעות, אבל למרות
כל חילוקי־הדיעות ביני לבין מוטי
אשכנזי, הרי לא לו ולא לי אין חלק בהזיות
שלכם על שאיפת השלום של הדודנים
השולטים במדינות ערב. אני בטוח
ש׳מוטי ׳אשכנזי יהיה גורם בעל־מישקל
בחיים הציבוריים בישראל. אינני יודע אם
זה טוב, אבל אל תזלזלו באיש. הוא לא
פחות חשוב מאריק שרון. אתם עוד תדפיסו
את תמונתו באותה תדירות כמו
תמונת משה דיין.
מ. כהן, בנימינה

הכתבה על מכירת בשר סוסים וחמורים
באיטליזי תל־ אביב (העולם זזזד)1098 .
פגומה לפחות בנקודה אחת: לא צויין בה
כי בשר סוסים נחשב במדינות מסויימות
על־ידי אניני־טעם כמעדן, זי׳ש אנשים ה־
!מוכנים לשלם החבה כסף כדי להשיג נק־ניק־סוסיס,
למשל. מלבד !העובדה שאינו
כשר, אין שום דבר פסול בבשר הסוס.
הייתי מציע לכם לטעום.
ג. צרפתי, תל־אביב

יש לי שתי בדיחות פוליטיות שאתם
מוכרחים להביא אותן לידיעת קוראיכם:
• מה ההבדל בין ממשלת־ישראל ל־ממשלת־עיראק?
בממשלת־עירק
כבר זרקו החוצה את
כל השרים הכורדים!

גחש חכה

• למה התעקש הד״ר יצחק רפאל ש־העו״ד
חיים צדוק יהיה שר־המישפטים?
הוא לא הולך לשום מקום בלי עורך־

כדיחות פוליטיות

מ. ערוסי, אשדוד
זמן רם לא גילו חברי ועדת־הכספים של הכנסת, בקיאות כה גדולה והתמצאות
כה רבה בנושא שהועלה לדיון בוועדה, כפי שאירע בשבוע שעבר! ,בעת שנידונה
ובוועדה סוגיית ההוצואות של מבכ״ל מישרזדהתיירות, חנוך גי׳בתון. רוב חברי הוועדה
דיברו בזעם על מה שכינו ״ביזבוז״ ו״הוצאות מופרזות ובלתי מוצדקות״ .והפעם
לא היו דבריהם בעלמא.
היו להם נתונים מדוייקים. כך, למשל, ידע ח״כ המערך משה שחל, שהעלה
את הנושא לדיון, לספר כי הוצאותיו של מנכ״ל מישרד־ד,תיירות הפתסמו ב־8,000
ל״י בתקופה של 33 יום. חברי כנסת אחרים המשתתפים בוועדה ידעו היכן הוציא
גיסתון את הכספים, באיזה בתי־מלון התארח, כמה עולה לו ארוחה ואת מי הוא
מזמין לארוחות.
בקיאות כה מופלאה ונדירה של כל חברי ועדת־הכספים בנושא, הדהימה את
אחד מחברי הוועדה, שלא פסק, במשך כל הדיון, לשאול את חבריו :״מאיפה אתם
יודעים את כל זה? מאין לכם העובדות האלה? מהיכן הבקיאות הזו?״
אף אחד מחברי הוועדה לא השיב לו, .אבל אותו חבר כנסת לא היה זקוק לתשובה.
כמו שאר חברי הוועדה ידע גם הוא את כל הפרטים מהמקור האחד ממנו ניזונו
כל חברי הוועדה: העולם הזה שפירסם לפני שלושה שבועות (העולם הזה )1906
את פרשת שערוריית ההוצאות המופרזות של מנכ״ל מישרד־סתיירות בתקופת ימי
מילחמת יום־הכיפורים. הוא הקניט את חבריו במתכוון בניסיון להוציא מהם הודאה
רי שאבו את המידע שלהם מהעולם הזה. לשווא.
דא היתה זו הפעם הראשונה מאז הפירסום שהנושא הפך לנושא ציבורי. כאשר
ביקר שר־התיירות משה קול בחיפה, לפני שבועיים, הוא התבקש להגיב על ״הפיר־
״ימים בעיתונות״ .אחר־כך גם הגיב החשב הכללי של מישרד־האוצר, חיים שטסל,
על תגובתו של השר לגבי ״הפירסומים בעיתונות״ .ואלא שכל הפירסומים בעיתונות
הצטמצמו במיקרה זה לגילויי העולם ׳הזה.
היה זה ׳אופייני שבל העיתונות שעסקה בנושא ידעה במה המדובר. כל חברי
ועדת־הכספים שנרעשו מהגילויים החמורים, ידעו את כל הפרטים. אלא שלאיש
מהם לא היתד. ההגינות המינימאלית להודות
שנודע לו על הפרשה מקריאה בהעולם הזה.
!אפילו לאביר החיפאי, משה שחל, שמיהר
לקפוץ ׳על סוס־והמילחמהיבשחיתות הזה,
והעלה את הנושא בוועדת־הבספים, לא היה
אומץ יהלב המינימאלי הנדרש מחבר כנסת
היוצא ללחום בשחיתות, כדי להודות מאיזו
אורווה נטל את הסוס עליו הוא רוכב.
מכתבים נשיא כי יחטא
הופתעתי ממידת האיפוק׳ והריסון העצמי
שציינה את רשימתכם על ההסתבכות
הכספית של בית־הנשיא (העולם הזה .)1908
נדמה לי שאם היה מדובר במשה דיין,
ולא באפרייס קציר, לא הייתם מגלים מידה
כה רבה של התחשבות. לעצם העניין,
אני סבור שהדוגמה האישית שנתן אפריים
קציר בביזבוז כספי המדינה, ביזתה
את מוסד הנשיאות והורידה אותו לאותה
רמה של הממשלה.
חיים כרץ, ירושלים

אורי אבנרי משווה את שמעון פרס
לגבלס (העולם הזה — 1908 הנדון: שד־התעמולה)
ותוך כדי כך שוכח שגבלס
היה אחד מראשי המנהיגים הנאציים. אי־אפשר
לכנות את גבלס ״פרופגנדה מינים״

למה אף אחד לא מגן על הנשיא ומגלה
שזה לא הוא האשם בביזבוזים אלא אשתו?
אילנה מגן, תל־אביב

עכשיו, אחרי שקראתי את רשימתה של
אביבה עין־גיל בזכות האורגזמה הקליטו־ראלית
(העולם הזד )1908 ,ואת תגובתה
של שרונה מארש סכות האורגזמה הווא־גינאלית
(העולם הזה )1909 אני מצפה לרשימות
הבאות: סכות האורגזמה האוראלית
׳ונגד המיתוס של האורגזמה האנאלית!
עדי כרון־ ,תל-אביב
...אולי במקום שהן תדברנה על זה,
הן תעשינה את זה סוף־סוף !
חנן קי, חדרה

לחם של צה״ל, כקיוסקים !
׳נסה לזהות את האובייקט המופיע
בצילום. את הפיתרון יש לשלוח לת.ד.
136 תל־אביב, עיבור ״נחש וזכה״ .בין
המנחשים נכונה יוגרלו פרסים.
מכיוון שאין שחיטה רישמית של סוסים
בישראל, הרי בשר־הסוסים ה׳נ׳מכר בואיט־ליזים
הוא משחיטה שחוחה, ללא פיקוח
וטרינרי והיגייני. מלבד זאת — המדובר
ברמאות פשוטה: מכירת. בשר סוסים
וחמורים כבשר־בקר.
...החמור זה לא מה שנמכר באיטלי־זים.
חמור זה מי שאוכל את מה שמוכרים
באיטליזיס.
שרון ט ,.תל־אביב

היינו שני חיילים שיצאו לחופשה בחוף
נביעות הנמצא 70ק״מ מאילת. ביום שבת
ניגמר להם הלחם אותו קנו באילת והם
ניגשו למזנון החוף כדי לקנות כיכר לחם.
ניגשנו למזנון וביקשנו כיכר, להפתעתנו
הגישה לנו המוכרת כיכר לחם עטוף בנייר
העטיפה בו מספק צה״ל את לחמו
ליחידותיו. על הנייר היתה מודפסת בגדול
ה־צ׳ המפורסמת ומסביבה היה רשום:
חיל־אספקה, מתחת לזה הייה מודפס ״ים

...הכתבה חיזקה בי את ההכרה והאמונה
שרק הטיבעונות היא דרך החיים
והקיום הנורמאלית•
מ אי ר הכר, ראשוו־לציין

יש דמורן רטיה !

...זו קטנוניות להיטפל להוצאה של 800
אלף ל״י, כשמיליונים מבוזבזים על דברים
פחות חשובים.
י. בינצקי, נתניה
מה שמשגע אותי זה ששום דבר כבר
לא מסוגל לזעזע את העם הזה. אז מגלים
שהנשיא הוא כמו כולם, אומרים ״פויה !״,
מתרגזים קצת ולמחרת עוברים על זה
לם דר־היוס כאילו כלום לא קרה. בשנה
הבאה יגלו ׳שאשת הנשיא ביזבזה עוד
מיליון לירות. שוב יתדגזו, שוב יעשו
ישיבה בוועדת־הכספים ושוב לא יקרה
ש1ם דבר שהנשיא לא יתפטר — אני,
בתור אזרח, מתפטר !
מגחם רדומסקי, בת־ים

לעשות, לא לדכי!

חזייח פאראגואידית
זהו שקר פשוט או הזייה פאראנואידית
מצידכם לטעון כי מוטי אשכנזי השתייך
אי־פעם למחנה השלום .״אתם חייבים
להיות מודעים לתיאוריה שלו, לפיה מצי
קשקשת לפניך שני קיטעי ציורים. נסה להפעיל את דימיונך ולהמציא כותרת
מתאימה לציור משמאל, שתסביר מה אתה רואה בו. לדוגמה, הסבר אפשרי
לציור מימץ :״מיברשת־שיעיים לבעלי פה גדול״.
הצעות לכותרות יש לשלוח לת.ד 136 .תל־אבקב עבור ״קשקשת״ .ההגדרות
המוצלחות ביותר תפורסמנה.

לחם צח״ל נמכר כנכיעות
אספקה לאזרחים
סוף מאפי׳ה קואופרטיבית משותפת אילת״.
זוהי המאפיה המספקת את הלחם ליחידות
צה״ל הנמצאות באיזור אילת והערבה.
המוכרת ביקשה לידה אחת עבור הכיכר :
זה היה כבר מוגזם• שאלתי אותה מדוע
הם מוכרים לחם של צה״ל ועוד במחיר
מופרז. היא ענתה :״זה מה שאנחנו מקבלים,
יש לך ברירה, לקחת או לא לקחת״.
מחוסר ברירה לקחנו את הכיכר, שילמנו
לה רק 40 אגורות, שלדעתנו היה המחיר
הסביר עבור כיכר לחם, למרות שאין להם
כל זכות למכור לחם זה בכלל.
התעניינו בין חברי המושב מהיכן הס
משיגים לחם זה. החברים ניסו להתחמק
בתשובתם וסיפרו שהם קונים אותו באילת.
ביום ראשון יצאנו מנביעות. חיכינו
על הכביש לטרמפ. פיתאום נכנסה
לינביעות משאית אספקה של צה״ל. התברר
לנו כי נביעות מקבל לחבריו אספקה
בגלל היותו יישוב־ספר, מצה״ל. ואת
האספקה אותה הם מקבלים, הם מוכרים
לנופשים.
ח. גינת, אילת
העולם הזה 1910

תמרורים
נולדה בבייה״ח הדסה בירושלים,
בת לטדי ואיתמר ברנע (ברמן) ,אחד
משיבויינו בסוריה, אשר ציפה בשבי לבן,
וכך אמנם כתב לאשתו, אולם זכה בבת
בכוחה.
ליו״ר

נ מו גדת־הבחירות לב׳נסת
התשיעית, שופט
יית־המישפט העליון
אלי׳הו מני, בן
למישפחה ספרדית
ותיקה ממברון, זד
נשוי למרים גמזו,
פתו של מי ש היה
עורך־דיין ו־אחר־כך
שופט בית־הפי,שפט
העליון.
נחוג יום דיו־לדתו
ה־ 68 של נגיד
אוניבחסיטת תל־
;אביב דיר ג׳ורג׳ מני וייז, ממקימי אוניברסיטת
תל-אביב
בעפר נשיא אוניוירושלים,
ומי
ברסיטת תל־אב״ב• וייז, יליד פ״נסק׳ הוא
גם יו״ר הדירקטוריון של סיפעלי נייר חדדה
ונשיא אגודת ידידות ישראל־אמרי-
לה. בעפר כיהן וייז כיו״ר חבר הנאמנים
של האוניברסיטה העברית בירושלים, ויו״ר
הבר הנאמנים ונשיא חברת כלל.
נחוג יום הולדתו ד,־ 53 של מגכ״ל
מטלקטריק, ג׳ורג׳ מייכסקי, יליד גרמניה,
שהיה בעבר מנהל מוסד הטכניון
למחקר ופיתוח, מבעלי ומנהל דיינרס קלוב
בישראל, ובעל ומנהל חברת המזרח־התי־פון
לשירותים, ובן חבר הוועד־המנהל של
רוטרי ישראל.
נחוג יום הולדדתו ד,־ 52 של המהנדס
יצחק עירוני, מנכ״ל מישרד־הבי־טחון,
יליד פולין ובוגר אוניברסיטת קולומביה.
עירוני כיהן ׳בעבר כסטנכ״ל
ומנכ״ל התעשייה הצבאית, ומשמש כיום
כיו״ר מועצת־המנהלים של בנק אוצר
החייל, יו״ר מועצת המנהלים של עשות
אשקלון, חבר מועצת המנהלים של אל־על
ושל הטכניון בחיפה.
נחוג יום הולדתו ה־ 52 של עי
תונאי
מעריב ורשות־השידור ישעיהו
אכיעס (קליינמן) ,מי שהיה מפקד ולד

לחם באצ״ל, נאסר על־ידי הבריטים ונשלח
לגלות באריתריאה. יליד העיר לו ח׳
בפולין, עסקן חירות לשעבר וסופר עי־תונה
של מיפלגה זו. אביעם השתתף
פמיבצע־ההצלה של חיל־הים ביוון, וכן
במסע אוניות היל־הים סביב אפריקה ל איילת,
לאחר מייבצע קדש.
נחוג יום הולדתו ה־ 48 של היועץ
האמנותי לטלוויזיה הלימודית צ כי (ציצי)
גרא, יליד ירושלים, צייר תפאורות,
במאי סרטים וטלוויזיה, ומי שכיהן בעבר
כמנהל האמנותי של הטלוויזיה הלימודית.
גרא התפרסם באשר תיכנן את התפאורה
לסרט הישראלי שני קוני למל, והיה אחראי
על צידן האטנותי של חגיגות הצי
היובל של מדינת־ישראל.
נפטר בגיל ,62 ממחלת הסרטן,
נשיא צרפת ג׳זרג׳ פומפידו, נכדו של
איכר במחוז אחפוץ בצרפת, מורד, לשעבר

א. ברמן — טוני בולטיני
גאים להציג מהולנד בידידות

הקרקס הלאומי ההולנדי ואוז 601 ואסז $נ801ו4 1 11011^ 0 0א0וז\/א
100

משתתפים

* דובים לבנים * ליצנים * להטוטנים * סוסים
לבנים * אקרובטים * לוליינים ועוד ועוד הפתעות.

מרכז ר-קליס ו סנוו ט ־ א׳צמויון ומת־גן
היום 10.4ג׳ דרווהמ״ם ב8.00 ,4.15 ,11.00-
מחר 1.4ו ד׳ דחוהמ״ם ב 5 ,11.00-ו4.׳ 8,00
יום ר 12.4ה׳ דחוהמ״פ ב 11,00-וב 5-ו2.
במוע״ ש 2 13.4העגות ב־ 6.45 וב9.15-
מיום א׳ 14.4יום יום 2העגות ב 4.15-אחה״ע וב־800
במועאי -שב ת 2העגו ת ב 6.45-וב9.15-
מכירת כרטיסים: ת״א משרד ״רוקוקו״ ויתר המשרדים בעיר ובמשרדי
הכרטיסים ברמת״גן וגבעתיים ולפני ההצגות בקופות הקרקס. מוסדות
וקבוצות מאורגנים: משרד ״רוקוקו״ ,תל״אביב.

כל המקומות באוהל הקרקס מסומנים !
תחבורה מובטחת!
בו או בו או אין כ מו הו !

הנושא: הפעלת תוכנית הגרלה
נוספת של מפעל־הפיס
(פיס כדירה)

הופעלה ׳תוכנית הגרלה נוספת של מפעל-
הפיס, המקבילה לתוכנית ההגרלה הרגילה.
בתוכנית זו יחיו הפרסים הראשיים בסכום
של 250,000ל״י וכן יתווספו 440 פרסים
חדשים בסכומים של 1,000ו־ 5,000ל״י
כל אחד.
לצורך הפעלת חוסני חזו חניפיק מפעל־הפיס
כרטיסי הגרלה המורכבים מכרטיס
רגיל עם זוטא שמחירו — 4ל״י בתוספת
ספח. מחיר הכרטיס עם הספח — -6ל״י.
עם הפעלת תוכנית ההגדלה החדשה
תמשך גם להבא ההגרלה הרגילה והגדלת
הזוטא ולא יחול שינוי — לא במחיר
הכרטוס ולא בפרסי הזביה.
לרוכשי כרטיסי ההגרלה של טפעל-הפים
הניתן האפשרות לבחור בין רכישת כרטיס
רגיל שמחירו — 4.ל״י המשתתף בהגרלה
שבה הפרסים חם בין — 4ל״י ל־ססס 150,
לרכישת כרטיסי הגרלה עם הספח החדש.

הפרסים לרוכשי כרטיסי הגרלה
עם ספח:

כרטיסי ההגרלה עם ספח שבגורלם יעלה
אחד מתפרסים הראשיים יקבלו סך של
250,000ל״י והכרטיסים עם הספח שבגורלם
יעלה אחד מהיפרסי ם הנמובים יקבלו
סך של — 6ל״י. אותם הכרטיסים יש־תתפו
בהגרלה מיוחדת שבה יהיו 40 פרסים
בסכום של 5,000ל״י ועוד 400 פרסים
בסכום של 1,000ל״י כל אהד.

351,632 פרסים כשתי תוכניות
ההגרלה :

מפעל־הפים יחלק בשלוש ׳תוכניות ההגרלה
— ההגרלה הרגילה, הגרלת הזוטא
וההגרלה החדשה — 351,632 פרסים בסך
כולל של 2,880,250ל״י. מהם 271,190
פרסים בסך של 1,920,250ל״י בהגרלה
הרגילה ועוד 960,000ל״י עבור הפרסים
בהגרלה הנוספת•

ס קנ דלמשפח תי נג רםבגללה ליי די ו ה לו ר ד
המריבה הקולנית בין שני בני הזוג הסתיימה בהפי־אנד...
פומפידו נכדו של איכר
פמארסיי, סגן בצפא־צרפת במילחמת־העו־לם־השנייה,
מי שהיה מנהל בנק רוטשילד
׳ואחר־כד ראש־טמשלת צרפת בתקופת
שילטונו של דה־גול.

מ!אית: ל .בנימין
החשד של צכי כ. כי אשתו גונדר! ז: ו עם הלורד — היה מבוסס כראוי.
זה כמה לילות הוא שוסע את < 1שתו מדגרת כשנתה על הלורד,
כשהכעת אושר על פניה; ״כמה שהוא יפה אני אהיה ממש
מאושרת אתו״ וכדומה.
צבי ב. אינו קנאי מטבעו, אך לאחר עלה ושאלה אותו בתמימות :״למה
שהדברים חזרו על עצמם כמעט כל שלא יהיה לורד גם לאשתך!,״
תדהמתו של הבעל גברה והשכנה
לילד — ,התגבר חשדו והוא החליט
הוסיפה :״מה י ש! גם לי יש לורד
לנקוט מייד אמצעים מרחיקי לכת.
בבית ואני ממש מאושרת אתו!״
בוקר אחד העיר את אשתו וציווה
כאן הגיעה סקרנותו של הבעל
עליה לומר לו מייד מה יחסיה עם
לשיאה.
הלורד ומיהו בכלל אותו לורד ! אש הוא
פרץ לבית השכנה וראה את
תו פרצה בבכי מר וניסתה תחילה
הלורד בפעולה...
להכחיש את הכל. להסתיים היתד,
עלולה
כל הפרשה
לראות - -את מכונת
יכולה

קחי לבית את ליידיקריסטל
או לורדקריסטל מכונות הכבי סה
הטובות והחסכוגיות מכולן —
ותגלי מייד שאין יתרון שאינו נמצא
י בהן — גם את תהיי מאושרת אתן;..
כל תוכניות הכביסה לכל סוגי ה כביסה,
הרתחה עד 100 מעלות, ציפוי
אמאייל המונע חלודה, עיצוב אקס קלוסיבי
ועוד שכלולים טכניים בל עדיים.
אין
פלא שאשתו של צבי התאהבה
בלורדקריסטל — ממבט ראשון.
הכניסי את הלורד לביתך לשבו
עיים נסיון ללא כל התחייבות.
את לא תוציאי אותו לעולם.

המחול שד
ועו ת אגונ ס
אינו נופר
בחומות!
מן המחדד
שהוטל עדיה
לחקור אותם

מאת

אור א בנ ר•

** ה היה הרגע ׳המכריע, ישבו נולד המחדל המחריד של יום־הכיפורים ונפלו
* /קורבנותיו 1

מתי זה קרה? היכן?

איד?

אילו !נכנסה ועדת־החקירה לעולם של אוקטובר — 1974 לא לעולם פורמלי, לא
לעולם מופשט, אלא לעולם הממשי של האושים והמוסדות והיחסים כפי שאכן היה
קיים במציאות, היתה יכולה לתאר את החברים בצורה חזותית:
שר־הביטחון משה דיין ישב ליד השולחן. לפניו נערמו דו״חות המודיעין,
הידיעות וההערכות. נוכח עיניו נערמו העדויות על הצטברות אדירה של כוחות
מצריים וסוריים, מול הקו החקוק של כוחו הסדיר !של צד״״ל. לפניו היתד. מונחת גם
הערכת ראש אמ״ן, שטענה כי זהו תרגיל מצרי ומערך הגנתי סורי, והסכמת
הרמסכ׳ל להערכה !זו.

משה דיין היה צריף להחליט אם לקכל הערכה זו, ולפעול על
פיח. הוא ידע שהחלטתו־שלו תהיה סופית.

הוא ודע שמעמדו האישי!בממשלה הוא כזה, שאיש לא יערער על קביעתו בעניין
ביטחוני מסוג. זה — מה גם שאין !מממשלה אף אדם אחד שהתמחה ברצינות
בעניונים !ערניים.
הו,א ודע שצה״ל יקבל את !קביעתו ללא עירעור, בייחוד אם תהיה זהה עם
הערכת הדרגים הצבאיים העליונים.

ההחלטה היתה כולה שלו.

ההא יכול היה להחליט: הערכת ראש אמ״ן אינה סבירה, לאור חומדת הידיעות
הממשיות על היערכות האדיב בשטח. ועל כן: יש לגייס מייד את המילואים,
ולהיערך למילתמה.
ההא יגול הוד. להחליט: ייתכן מאוד שהערכת ראש אמ״ן נכונה, אולם יש מקום
לספק. גוסוז האסון המהדיר העלול להתרחש אם יתגלה הספק סנגון, יש לנקוט
אמצעי־זחירות מדחיקי־לכת, לגייס לפחות הלק ממערך־המילואים׳ ולפרוס את הכוחות
המתוגברים לקראת אפשרות של מילהמה.
והוא יכול היד. להחליט: הכל בסדר. ההערכה הוא ׳נכונה ללא שו ם ס פק ,
ועל־בן אין צורך בכל צעד !נוסף, מלבד כוננות מוגברת של הכוח הסדיר.

וו 1,

משד. ריין קיבל את ההחלטה השלישית.

כאותו רגע — ורקכאותורגע — חפף האסון לוודאי. כאותו
רגע נהרגו מאות צעירים, שהמשיכו לחיות ולצחוק ולכלות אחריו
עוד כמה שעות יקרות של חיים.
זו הי האמת.
אני מתיימר לטעון, שזוהי האמת בפי שתתקבל על־ידי השופט חי׳חידי שלפסק־דינו
יש ערך בטווח הארוך — ההיסטוריה.
שום פורמליזם קלוש ותלוש, שום התחכמות מילולית, שום התחמקות הגיונית —
ויהיו מניעיהם באשר יהיו — לא יצלחו כנגר ואמת זו.

מול פשטותה הדרמתית, מול גדולתה ההיסטורית, מתגמד המים־
מך שהונח השבוע על שולחן האומה, הנושא את הכותרת :״ועדת*
החקירה — מילחמת יום־הכיסורים — דין־וחשכון חלקי״.
ואת התאריך 1 :באפריל. 1974 ,

הסיגנון הוא ר.וווודה
ף ש שיטות שונות לגשת לניתוחו של מיפמך. אחת השיטות האלה, ואולי זו
החושפת ביותר את רבדיו התת־הכרתיים — היא השיטה המילולית.
כאשר התחלתי לקרוא את הדו״זז, קריאה ראשונה, הסיחו המילים לא פעם את
דעתי מן התוכן. הקדשתי לכך ׳תשומתולב מיוחדת בעת הקריאה השנייה.
ואכן, לא היה מנוס ממסקנה מאלפת ביותר:

הדו״ח משתמש בשני סיגנונות שונים לגבי שתי המערבות שנחקרו

על הוועדה הוטל ׳לחקור, בין השאר, את ״ההערכות וההחלטות של הגורמים
הצבאיים והאזרחיים המוסמכים לכך״.

כפסוק זח, ומכונסים שני הגורמים האלה יחדיו, ללא א פלייה.
אולם סדו״ה !נעשית לא רק ואבחנה עניינית — הגורמים הצבאיים לחוד, והגורמים
״האזרחיים״ לחוד — אלא גם אבחנה סיגנונית.

הדו״ח מדבר עדיהם בשתישפות .
אני משוכנע שזה נעשה לאתבכוונה, ואף לא־ביודעין. חמישה כעלי הדו״ח
בוודאי לא היו מודעים לבך. אבל דווקאמשוםבךי!ש משמעות עמוקה
לעובדה זו.
נאשר הם מדברים על הדרג הצבאי, הם מדברים ללא כחל ושרק, נשפה נוטה,
תוך קביעות חדות וחד־משמעיות. כמעט שאמרתי: ובאכזריות, ללא חמלה.
זה היה ׳תפקידם.
אך נאשר הם מדברים על הדרג המדיני, הם מדברים נלשזן חלקלקה. הם
מניחים הנחות שלפנים משורת הדין. הם מתבטאים !בסיגינוז מעודן, בייראת־כיבוד,
כמעט בחרדודקודש.

כסדר גמור, ללא רבב, בעוד שהרמטב״לאינו כסדר, למרות שהמלצתו
שלו נתקבלה ע׳ל־ידי גולדה. מוזר !
ואם גולדה לא מסרה בישיבת־הממשלה ב־ 4באוקטובר את המודע החיוני על
כל מה שקורה בגבולות — אין זה הלילה ״מישגה״ .ולא כל שנן שאיננו ״מישגה
חמור״ .הוועדה רק אומרת, בדחילו ותזימו, ש״מן הנכון היה מצידה למסור
את ׳המידע אז.

אומרים ש״הסיגנון הוא האדם״ .הסיגגון הוא גם הוועדה. העיוות
היסודי של דד׳ח ועדת-אגרגט — עיוות חמתכרר תוד ניתוח ענייני
של מימצאיו — מתגלה בכר כעצם ניסוח הדברים.

אנאטומיה של עיוות

וזה לא היה תפקידם.

לגני גונן :״הוראה אומללה״ .״שהה מחוץ לתחום פיקודו שיקולים מסויימים)
לא הצדיקו ...בשום אופן (החלטה מסויימת מישנה חמור״.
לגבי דדו :״נושא באחריות ׳אישית״ .״לא עשה מאמץ ;של ממש״ .״החליש את
עימותו״ .״לא נשקל על־ידו כראוי״ .״אף לא יצא ...לחזיתות״ .״ביטחון מופרז״.
לגבי אלי זעיהא :״מגמה לפסקנות״ .״ביטחון עצמי ריב״ .״דנכונות לשים עצמו
פוסק אחרון״ .וכן הלאה.

אן? לא ביטוי אחד מסוג זה, בסיגנון זה, מופיע בכל 36 עמודי
הדו״ח הזה כלפי שר־הגיטחון, ראש־הממשדה או אישיות שילטו־נית
אחרת.
סאן לא מדובר על ביטחון עצמי מופרז. ,ולא נבדק היכן שהו בשעה שהיו צריכים
להיות רתוקים לתפקידיהם, ולא נאמר ידבר על פסקנות, על הוראות אומללות, על
מישגים חמורים. יוק.
לגבי דיין, למשל, צויין על דדך החיוב שביקר באותה ׳תקופה ׳בחזית הסורית —
אך לא צויין כלל שלא ביקר ׳בחזיית המצרית. פרט זעיר — אך מאלף מאין כמוהו.

כאשר מציין הדו״ח שדיין התנגד לגיוס מלוא מערך־המילואים
ביום־הכיפורים בבוקר(!) נאמר הדבר להיום .

״שר־הביטחון היה בעד גיוס אותו סדר־כוחות מירבי שהספיק, לדעת הרמטכ״ל,
למטרת מיענה״ .מי שיקרא !פסוק: זה כמה פעמים בעיון, ימצוא שאין בו זכר לביקורת
כלשהי, ואפילו ברמז, על אי־נכוינותו של דיין לגייס את כ ל המילואים — שעות
מעטות לפני פרוץ המילהמה. לא זו בילבד, אלא ושמזוגגסת לתוך פסוק קצר זה
אפולוגטיקה שלמה — ״סדר־כוחות מ י רבי״ ,״שהספיק״ ,ועוד ״לדעת הרמטכ״ל״ —
כלומר, מייחסים את החלטת דיין לשיקולי הרמטכ״ל, למרות שהרמטכ״ל עצמו הציע
גיוס הרבה יותר נירחב!
כאשר דדו לא דאג לתיגבור הקו מול המצרים, הרי היה לו ״ביטחון מופרז״,
ידבר ש״החליש את ערנותו״ .כאשר משה דיין לא דאג לתיגבור הקו מול המצרים,
״היה שר־יהביטחון שקט.״ הבדל מילולי מרתק. המלים ״מופרז״ ו״החליש״ מעוררות
אסוסיאציה שלילית .״שקט״ היא מילה היובות.
לראש הממשלה ״עומדת ...הזכות הגדולה״ שהיא החליטה, בבוקר יום־הביפורים,
לפי דרישת הרמטכ״ל, לגייס את כל המילואים, בעוד שדיין רצה לגיוס רק חלק.
״זכות גדולה״ — על כך !שעשתה את המוטל עליה. לפי אותו ההיגיון, הייתה הוועדה
צריכה לקבוע שדיין, שהתנגד לאותו גיוס מקיף ,״לא עמדת לו זכות גדולה״ .גרוע
יותר: שעשה מישגה יחמור. אבל אין לכך זכר בדו״ח.
דיין נשאר נסדר גמור בהקשר זה.

משמע — גולדה ודיין, שהפריעו חגרן ןות ה • וגות, שגיהם

ך* הבדל הסיגנוני !בגישה לשני הדרגים — הצבאי והשילטוני — הוא פונקציה
| | של הגישה היסודית של ועדת־אגרנט.

היא דנה ככל חומד־הדין את הדרגים הצבאיים. אכל היא מטהרת
את הדרגים השילטוניים.
אין זה רק אי־צדק, כפי שיאמר דדו, בתגובתו הראשונה והמרשימה :״יחס של
איפה ואיפה.״
אילו היה זה רק אי־צדק, ניתן היה לומר: הוועדה דנה דין־צידק את החיילים,
אך לא מיצתה את הדין לגבי הפוליטיקאים.
האמת היא חמורה הרבה יותר.

אין באן אי־צדק כילכד. יש כאן עיוות.
בדי להסביר זאת, מן הראוי להשתמש כאן בדוגמה של מאזניים. על הכף האחת
מונח הפיקוד של צה״ל. על הכף השנייה מהנח השילטון — שר־זהביטחון, ראש־הממשלה,
שרייהמיטגח, הממשלה כולה, ולמעשה גם זעדת־החוץ־ההביטחוז של הכנסת.
כאשר מתרוממת כף אחת של המאזניים, יורדת האחרת.

באשר מקילים באחריות הדרג השילטוני, מוסיפים אוטומטית
למישקל האחריות של הדרג הצבאי.
לא זו בילבד שנעשה באן מעשה של אי&ה־זאיפה, על־יידי ההחמרה עם דדו,
זעיחא, גונן ׳ועוזריהם, לעומת היחס הסלחני כלפי דיין, גולדה ושות׳.
אלא שעל־ידי ההתעלמות מן האחריות הנוראה הרובצת על אנשי השילטון הפו ליטי,
מטיליםאחריותהרבהיותרהמודה על הדרג הצבאי.

זהו, כקיצור נימרץ, העיוות.

האחריות המיניסטריאלית
** עיקר מתמקד עיוות זה, ההורס את הבסיס המוסרי ׳והמעשי של

דו״ח

, 031 אגרנט — באישיותו, בתפקידו ובאחריותו של האיש משה דיין.

הוועדה עשתה את המאמץ המירבי — בגבולות ההיגיון, ומעבר
לגבולות ההיגיון — לטהר את משה דיין מכל אחריות למחדלים
הנוראים.
בצורה מוזרה היא נעזרה בכך על־יידי תנועוודהמהאח.
החל במוטי אשכנזי, הטילו אנשי־המחאה על ׳משה דיין ״!אחריות מיניסטריאלית״

— אחת מאותן סיסמאות קלוס, והנולדות מהרף עין, שאינן נבדקות לגופן כראוי,
והעושות לאחר־מכן שמות מזירה המדינית.

שימת הדגש על ״האחריות המיניסטריאלית״ של משה דיין היא
החטאת־המטרה.

אחריות מיניסטריאלית פירושה: והשר אחראי, בלפי הסנפת והציבור׳ למישגים
ולמחדלים המתרחשים בתחום מישרדו. גם: אם לא היסה לו יד במושגים אלה, וגם
אם גלל לא ידע עליהם.

מי שמעלה נגד דיין את סוגיית האחריות המיניסטריאלית כעניין
עיקרי, נותן את ידו לפירוש זה: שהוא אחראי רק פורמלית, ובעקיפין,
למה שהתרחש.

הוועדה עטה על תפיסה זו כמוצאת שלל רב, בשימחה בולטת. היא פוטרת את
עצמה, ופותרת את הבעיוה, בקביעה שעניינים של אחריות מיניסטריאלית אינם
נוגעים לה, מפני שזהו עניין פוליטי .״לא ראינו כי מתפקידנו להביע דיעה על מה
שעשוי להשתמע מאחריותם הפרלמנטרית (שיל שרים זוהי) ביסודה שאלה פוליטית
מובהקת, ומכאן שסבורים אנו׳כי אין לנו לעסוק בה.״
והוועדה מסתמכת לצורך זה אפילו על אמנון רובינשטיין, אחד מראשי תנועות־המחאה
שצמחו ׳ לאחרונה! ,שהוא מומחה -למישפט חוקתי.
אינני מזלזל בסוגייה של אחריות מיניסטריאלית. אך, עם בל האהדה למי שמעלה
סוגייה יזו,׳ הריני בא י ולטעון בי במיקרה המסויים שלנו זוהי סוגייה מישנית בהחלט.

אחריותו של משה דיין למחדלים הנוראים של יום־הכיפורים חורגים
בהרבה מתחום האחריות המיניסטריאלית. אין היא אחריות עקיפה
ופורמלית בילבד, אלא אחריות ממשית, מעשית וישירה.
אילו נערכה הקירח אמיתית בעניין זה, היא היתד, מגיעה למסקנה החד־משמעית
שמשה דיין נושא באחריות למחדלי יום־הכיפורים לפחות משתי סיבות חשובות יותר:

* משה דיין היה המפקד הראשי של צה״ל עד לרגע פרוץ
המילחמה.
; • משה דיין היה האחראי העיקרי ל״קונצפציה״ של צה״ל, שהתמוטטה
כעצם אותו רגע.

״תרגיל ורדיגר״

אולם אליאב חיפש דמות אקטואלית, כדי להמחיש את טענתו (הנכונה כשלעצמה).
בחפשו הבר־כנסת שיהיה ההיפך הגמור מטיפוס צבאי, שלף את שמו של אברהם
ורדיגר, ח׳יכ ׳פועלי־יאגודת־״שראל, ואמר שגם הוא יבול היה להיות שר־ביטחון מוצלח.
(אחרי המילהמה התפרסמה מעשייה זו, באשר הקצינים שנכהו בהרצאה המקורית
אמרו לאלקאב, לדבריו, שאכן מוטב היה אילו כיהן ורדיגר במקום דיין ערב
יוברהכיפוריס).

ועדת-אגרנט חזרה, פשוט, על תרגיל-ורדיגר — אך כמגמה אחרת
לגמרי.
בבואה לנתח את תפקידו ואחריותו של שר־הביטחון, עברה הוועדה לפתע למישור
פורמלי־מופשט.
היא יצרה פיקציה — בדי להתחמק מן המצב הממשי ששרר בתקופת האירועים
שנמסרו לשיפוטה.
לפי התיאור המופשט הזה, לא היה שר־ביטחון בשם משה דיין, בעל מעמד מסויים
ותכונות מסויימות, שהשפיעו בהכרח על המתרחש.
לא. היה שר־ביטחון תיאורטי. עלונדשם, בעל מעמד תיאורטי, שממנו נובעות
סמכויות תיאורטיות, ושעליו מוטלת אחריות תיאורטית. מין ורדיגר שבזה•
וכד אומרת הוועדה ׳(ושוב, בדאי לשים לב לנסיבות, לא פחות מאשר לתוכן):
״לא נקבע מעולם ששו־הביטחון הוא מעין, רמטכ״ל־על /החייב להנחות את
הרמטכ״ל בתחום אחריותו של זה בשטח האופרטיבי, או שהוא מבחינת מפקד־עליון של
צה״ל מתוקף היותו שר־ביטחון״.

״לא נקבע״ .משמע: דא קיים. כפי שנאמר בשירו שר הומוריסט
יהודי-גרמני ידוע :״מפני שלא יבול להיות מה שלא צריך להיות.״

ממילא :״לא ראיינו מתפקידנו להיכנס לעובי־הקורה של תיאום הסמכויות יבין
שלוש המערכות (הממישלה וראשה, שר־הביטחון והרמטכ״ל).״
ומסאן קביעה הנשמעת ברגע הראשון כהגיונית וצודקת:
״אין אנו נזקקים אף לשאלה אחרת היכולה להישאל: האם על־פי כישורים
מיוחדים או ניסיונו האישי של שר כלשהו — ובמיקרה של ׳שר־הביטחון, מר משה
דיין, כישוריו וניסיונו בתור מי שהיה בעבר בעצמו ראש־המטה־הכללי — יכול וצריך
השר להגיע ׳בתחומי אחריותו למסקנה אחרת, שונה או נוגדת את זו המוצעת לו פה־אחד
על־ידי המומחים המיקצועיים שלו?״

עם בל הכבוד לוועדה, הריני קובע כי זוהי קביעה מסמרת־שיער,
פסוק מיפלצתי ממש, מבחינת עיוות הדברים.
ובלשון עממית: כאן קבור הכלב. כלב עינקי, כפי !שניווכח מייד.

ך* וועדה הרגישה היטב שמוקד אחריותו של משה דיין הוא במעמד הפיקודי,
| | האופרטיבי, לגבי ומדל.
יש לציין שהתתמקותה מנקודה זו היא מליאכת־ימחשבת, תרגיל של לוליינות
הגיונית ומילולית.

כדי להכין אותה, יש לזכור את ״תרגיל ורדיגר״.

ומעשה שהיה, בך היה:
לפני מילחמת יום־״הכיפורים, באחת מהופעותיו בפני קצינים, יאמר ח״ב לובה
אליאב ששר־הביטחץ אינו י צריך להיות מומחה׳ צבאי, כשם ששר־הבריאות אינו
צריך להיות רופא. כדי למלא את תפקידו החוקי, די שיהיה פוליטיקאי מן השורה,
אזרח, שיפקח על מערבת־הביטחון.
אליאב יבול היה להשתמש בדוגמה.של לוי אשכול (או של דויד בך גוריון, שלא
היה לו מושג נענייני־ביטתון באשר. נסנס לתפקיד.זה לפני קום המדינה).

המפקד הראשי של צה״ל
ך ל שופט, בבואו לגזור את דינו של נאשם, לוקח בחשבון את מעמדו. הוא מחמיר
^ בדינו של ׳באשם משכיל, נאור, היודע היטב מהי משמעותו של פשע, לעומת
נאשם פרימיטיבי ,׳שאינו מסוגל להבין את השלכות המעשה שעשה.

גם מכחיגה זו אין לקביעה
לעמוד עליו.

האמורה של ועדת־אגרנט

יאבל היא מופרכת מיסודה מבהינה הרבה יותר עמוקה:

בסים

לוועדה לא גמסרה לחקירה פרשה תיאורטית* ,כקשה להסיק ממנה

מסקנות תיאורטיות לגבי מיבנה השילטון.
לוועדה נמסרו דחקירה אירועים מסויימיס מאוד, שבהם נהרגו
אלפי כני-אדם, ושכחם פעלו אזרחים וחיילים מסויימים, חיים.
אחת הדמויות המרכזיות מאירועים אלה — •אכן, הדמות המרכזית סה״וא הידיעה
— היה שר־הביטחון הטסויים־מאוד! ,משה דיין.
לא חשוב מה היד. צריך לעשות שר־הביטחון אחר — ורדיגר, למשל; כשם שלא
חשוב איך היה הרמטכ״ל מתנהג אילו היה ורדיגר שר־הביטחון שלו.
יש להניח שהביל היה קורה אחרת, ספיקת! זה.
אבל שר־הביטחון לא היה ורדיגר, אלא משה דיין. ועובדה זו קבעה את מהות
ההתרחשויות.

מעמדו המיוחד של משה דיין כשעה שחתרחשו הדכרים אינו עניין
מישני, פיקאנטי, רכילותי. הוא מהווה את אחד המרביכים היסודיים
של המאורעות עצמם.
משר. דיין לא הגיע למישרד״הביטחון בדרך פוליטית שיגרתית — כפי שיכול
היה להגיע אליו אברהם ורדיגר, או כפי שאכן הגיע אליו לוי אשכול.

דיין הגיע למישרד על גבי תנועה ציבורית גדולה, בשעת מצוקה
נפשית של האומה, מפנישהיהבעלתבונותמסויימות,
מפני שהיה לו עבד צבאי מסויים, והילה של דמטב״ל עטור־ניצחון.

עובדה יזו קבעה לו, למן הרגע הראשון, מעמד מיוחד — הן לגבי הממשלה, הן
לגבי צה׳׳ל. הוא לא היה ורדיגר.

מייד כבואו לצה״ל, ערב מילחמת ששת־הימים, שינה את בל

תוכניות־המיבצעים. הוא עצמו, וחסידיו, ציינו זאת אז השכם והערב,
בדי להוכיח שהוא היה המנצח שד מילחמת ששת־־הימים. הוא
התערב במהלכים אופרטיביים, ונתן דצה״ל הוראות מיבצעיות.
כמה מהפרשות המפורסמות ביותר הוכיחו לא ריק שדיין הוא המפקד המיבצעי
העליון של צה״ל, אלא גם שהוא תובע לעצמו את התהילה הכרוכה בכך. למשל:
מיבצע שיחרור מטוס סבנה בנמל־התעופה לוד, ושבו !נכהו גם דיין וגם דדו — כשכל
התהילה •נזקפה לזכות דיין.
בלשון הוועדה• ,הוא היה ״רמטכ״ל־על״.

בלשון אחרת, משה דיין היה ״המפקד הראשי״ שד הצבא — מעמד
הקיים כצבאות רבים בעולם.

לא חשוב כלל מה אומר, לגבי זה, החוק הישראלי. אין לנו חוק. כפי שמעידה
הוועדה, מעולם לא נקבע בבירור מיהו התיחום, בין שיר־והביטחון והירמיטכ״ל. ומכיוון
שדבר זה לא נקבע, היה תלוי, בכל שנות קיום המדינה, באישיותם של האנשים
המסויימים שאיישו, סכל עת, את שני התפקידים האלה.׳
שני הדמטכ״לים־ילשעבר בוועדה, יגאל ידין וחיים לסקוב, יודעים זאת היטב —
מכיוון שדווקא שניהם פרשו מצה״ל על רקע של התנגשויות חמורות בינם לבין
•שר־ד,ביטחון ועוזריו, בגלל הוויכוח על תיחום הסמכויות.
הריני קובע:

החל כ־ 1ביוני ,15(67 ועד לשעה 13.45 כיום ה־ 6באוקטובר ,15(74
היה משה דיין כעל מעמד מיוחד, פיקודי ואופרטיבי בלפי צה״ד.

מעמד זה חוסל (לפחות זמנית) עם פרוץ מילה,מת יום־הכיפורים, מפני שבאותו
רגע התמוטטה האוטוריטה של דיין, ובמשך כל המיל׳חמה סירבו הרמטכ״ל, אלוף
פיקוד־הדרום ושאר הקצינים לקבל פקודות מישר־הביטחון הכושל. רק תודות לסירוב
זד. הפכו ההוראות ל״עצות מיניסטרייאליות״ חסרות־ישיניים — למרבה מזלם של
צה״ל ׳והמדינה( .כמעט כל ״׳עצותיו״ של דיין במהלך המילחמה היו הרות־אסון,
פרי התמוטטותו האישית ;בראשית המילחמה).
על־כל־פנים — בשנים שקידמו למילחמת יום־הכיפורים היה משיה דיין הסמכות
האופרטיביות העליונה בצה״ל. הרמטכ״ל דויד אלעזר קיבל סמכות זו, והוא הדין
לגבי כל הקצונה הבכירה.

מי שמעלים עובדה יסודית זו, או מתעלם ממנה, מוכרח להגיע
לתמונה מעותת ללא־תקנה של אירועי ערב־המילחמה.
והוועדה אכן מגיעה לתמונה מעוותת כזאת.

נ/״דחמה בסו ף הקיץ
ך* רגע שמכניסים חולייה חסרה זו לדו״ח אגרנט, מקבל הדו״ח כולו משמעות
1אחרת. הוא מצטרף, למעשה, לכתב־אישום חמור, ביותר נגיד משד. ידיין.
בטיעון נגד דדו מאשים הדו״ח את הרמטב״ל על ״שלא עשה מאמץ של ממש
להגיע להערכית־ימפקד משלו. האמצעים לכך היו בידו, בין היתר בצורת מידע חשוב
שהופץ לליישכתו (ריכוז. של מודיעין־צבאי־טכני).״

האשמה זו נבונה שבעתיים כשהיא מכוונת בלפי משה דיין, כשר־הביטחון,
שהיה גם מפקד־על, היה עליו להגיע להערכת־מפקד משלו,
ולהסיק מן המידע את המסקנות.

הדו״ח עצמו מגלה פרט מעניין: דיין •אכן הגיוע להערכה משלו ארבעה וחצי
•חודשים לפני יום־הבי,פורים• .ב־ 21 במאי הודיע דיין למטכ״ל :״אני כעת מדבר בתור
נציג הממשלה. וגם על יסוד אינפורמציה. אנחנו, הממשלה, אומרת למטה הכללי —
ג׳נטלמנים, בבקשה להתכונן למילחמה, כשאלה שמאיימים לפתוח במילחמה הם מצרים
וסוריה ...יש להביא בחשבון חידוש המילחמה בחצי השני של קייץ זה.״

מדאגתו ...ביום 26 בספטמבר, ערב באש־השנה, הוא ביקר שם, כדי לעמוד על •המצב
מקרוב, ואף השמיע דברי־אזהרה באוזני הסורים. הוחלט על חיזוק חסויים של מערך
השיריון והארטילריה ברמת־הגולן.״
גם מקטע זה נובעות האשמות חמורות כלפי דיין:
י• מוכח פאן שככר לפני ראש־הש׳נה ידע דיין על תכונה המורה ומדאיגה, לפיחות
בחזית הסורית.

• עד רקע אזהרתו הקודמת לגבי אפשרות שד התקפה מצרית
סורית כסוף הקייץ, זה היה צריף דהדליק אצלו אור אדום.
אולם בשבועיים שלאחר־מכן, כאשר הלכו והצטברו הידיעות על הגברת הכוחות
בשתי החזיתות, התעלם מהן כליל. לא מיהר לבקר בחזיית המצרית, בדי להיווכח במו־עיניו
אם גם שם יש, מקום לדאגה, כמו •בצפון. הוא לא הזהיר את •המצרים, כפי
שהזהיר את הסורים. וגם לגבי סוריה לא עשה דבר, מילבד השמעת ״דברי אזהרה״
ו״חיזוק מסויים״ ישל הכוחות — !חיזוק שהוד. אפסי ,׳לעומת הסכנה המצטברת.
על רקע זה, מוזר ביותר שדיין לא •נקט שום צעד כדי להביא לגיוס מערך־ר,מילואים
כבר למחרת ראש־השגה. מחדל מואר •ביאור יותר ויותר מוזר, ככל שמתקרבים
ליום־׳ו־,כיפורים. תואור הוועדה, שפא לטהר ואית דיין, טומן בחובו האשמה המורד,
ביותר כלפי דיין — לא רק מבחינה מיניסטריאלית• ,אלא גם מבחינה אופרטיבית.
י• ב־ 3׳באוקטובר •התכנסו שרי־המיטבח (גולדה, דיין, גלילי, אלון) עם הרמטכ״ל
ועוזר ראש־אמ״ן• .בישיבה זו נדונו הידיעות על המצב בחזיתות. איש־ד,מודיעין הודיע
שהאפשרות של ״מילחמה משותפת מצרית־סורית״ אונה, נראית לו סבירה. מוסיפה
הוועדה :״איש מן הנוכחים לא חלק על הערכתו.״

כלומר: משה דיין, שהודאג עשרה ימים לפני־בן מדברי חופי ואץ
לרמת־הגולן, לא השמיע כישיבה זו אף מילה אחת של התרעה. הוא
גס לא חלק על החלטתה של גולדה, לדון בעניין כישיבת הממשלה רק
כעבור ארבעה ימים, ב־ 7באוקטובר.

• שאננות זו באה לידי ביטוי נוסף ב־ 5באוקטובר, ערב יום־הכיפורים, כאשר
השתתף דיין בשלוש פגיישות: אחת עם הרימטכ״ל, אחת עם הרמטכ״ל ועם ראש־הממשלה,
ואחת עם שניים אלה וחמישה ישרים נוספים.

בכל הפגישות האלה לא דרש דיין שום גיוס של מילואים.

י• הוועדה מזכירה את הקשיים שנבעו מן השפתון ישל יום־,הכיפורים. אולם
הוועדה אף אונה מעלה !פדעתה ששר־ז־,ביטחון היד, צריך לדרוש ב־ 5באוקטובר, נוכיח
המצב החמור, כי בשנה זו לא ייפסקו לפחות שידורי־החדשות ביום־ד,כיפורים.

עצם אי־העלאת דרישה כזאת — אמצעי־הזהירות המינימלי במצב
בזה — מוכיחה כי השר לא היה מודאג בלל.

• בתגובה על דברי חופי 10 ,ימים קודם־לכן, השמיע דיין ״דברי אזהרה״ לסורים.
מוזר שלא מצא לנכון להשמיע ב־ 5באוקטובר אזהרה למצרים. אזהרה כזו,
שיכלה לשכנע את המצרים כי גורם ההפתעה, לא יעמוד להם, הייתה מסוגלת — אולי
— לעכב את ההתקפה.

רק גיוס חלק
ף לשיא מניע הדו״ח בתיאור מהלך המאורעות ביום־כיפור עצמו. היתר, דרושה
לוליינות ניסוחית כדי לטהר את דיין לגבי מאורעות אלה — בד,־בשעה שהעובדות
המובאות על־ידי הוועדה עצמה מורות על אשמתו בבירור.
בבוקר אותו יום ״נתקבלה הידיעה שהפכה את המילחימד, לוודאית.״ לאחר־מכן
,נערכו הפגישות הפאות( :א) הרמטכ״ל עם עוזריו הבכירים( ,ב) הרמטב״ל עם שר־הביטחון(
,ג) ההמטכ״ל ושר־הביטחון עם גולדה.

כפגישה דדו־דיין דרש דדו את גיוס כל מערך המילואים. דיין הסבים
לגיוס חלקי כילבד.
זוהי, אולי, העובדה הבולטת ביותר בדו״ח כולו. איך הופכים אותה
לבתכ-אשמה נגד דדו, תוך טיהור דיין

הדבר נעשה בדרך הניסוח. הדו״יח אינו שם את הדגיש על ההצעה האופרטיבית —
אלא על נימוקיה, סביבול.

ההצעה של דדו, שהיתה נבונה לחלוטין, מובאת בצורה שנועדה
לעורר את הרושם שדדו זנח כאותו רגע את תפקידו המכריע: לעצור
את האוייב. הצעה של דיין, שהיתה כגדר שערורייה, מובאת כצורה
שנועדה לעורר את הרושם כי דיין דאג לתפקיד העיקרי, ולא עסק
כשטויות.

׳והנד, הקטע כולו:
״בדיון בין שו־הביסחון והומטכ״ל המליץ הרמטכ״ל על גיוס מערך־המילואים
כולו, כדי להתכונן להתקפת־נגד בקנה־מידיה גדול אחרי עצירת האוייב. מאידך, שרי
הביטחון היה בעד גיוס ואויתו סדר־כוחות מירבי שהספיק, לדעת •הרמטנ״ל, למטרת
מיענה.״
בתוצאה מוויכוח זה יחל, לדברי הוועידה, עיכוב של שעתיים בגיוס. הוועדה אינה
מאשימה ובכך את ידיין, שהתנגד להחלטה הנכונה, אלא את הרמטכ״ל, שעמד על
דעתו הנכונה.
(המשך בעמוד )14

הוועדה מצטטת קטע זה כדי לחפות על דיין ולטהר אותו. למעשה
היא עושה את ההיפך, כי הקטע הזה מכיל האשמות חמורות כיותר
נגד דיין.

מה נובע ממנו? לפחות חמש המסקנות הבאות :
• לדיין היתר. הערכת־מצב משלו, שלא היתה תלוייד. בשום הערכה מלמטה.
י• דיין נהג להזהיר את המטכ״ל מפני סכנת־מילחמה, על סמך המידע המדיני
שעמד לרשות הממשלה ולרשותו. כלומר: לא המיטכ״ל היה צריך להזהיר את דיין,
אלא דיין יהיה צריך להזהיר את ה׳מטכ״ל.
• דיין היה מודע לסכנה !של חידוש המילחמה ״בחצי השני של הקייץ.״ לכן,
כאשר הגיעו לידיו דו״חות המודיעין, שהעידו על תכונה מיוחדת של צבאות־ערב,
היה צריך להסיק מייד כי ׳מסנתחזמילחמה התחדדה. מכאן שחובתו חית למסור התרעה
חמורה למטכ״ל, ולפסול את הערכת ראש־אמ״ן.

• ב־ 5באוקטובר כבוקר, כאשר מסר הרמטב״ל לשר־־הביטחון
״ידיעות מדאיגות נוספות״(בדברי הדו״ח) היה דיין צריף להסיק מייד
שאזהרתו הקודמת, מסוף חודש מאי, מתאמתת, ולנקוט את הצעדים
הדרושים לקידום פני המילחמה. הוא לא עשה זאת — לא באותה
שיחה עם הרמטכ״ל, ולא כישיבת שרי־המיטבח שהתקיימה לאחר מכן.
• חישוב לשים לב לכך שבחודש מאי הזהיר דיין את הגעטלמים (אגיב, איזה
סיגנון קליל ומשעשע, בדיונים על מילחמה ישבה עתידים היו להרג אלפים!) שאת
המילחמה יפתחו ״מצריים וסוריה״ .כאושר הגיעו הידועות על תכונה צבאית אדירה
בשתי חזיתות אלו, תוך תואום בולט ביניהן — היתד, דריכותו של משה דיין חייבת
להגיע לשיאה.

ואולם מה קרה?

..השר התר ש ם מדאגתו...״
ך* ישיבת המטפ״ל, ב־ 24 בספטמבר הביע אילוף פיקוד־הצפון, יצחק (״חקה״)
£וחופי, דאגה נוכח ׳תייגבור המערך הסורי. לדברי הדו״ח :״שר־יהביטחון מתרשם

ד״ן במוצב בדמת־הגודן: דאגה וזותועה

עד כ ס או

ב מ דינ ה העם למטר ! ד פ טר ! ל פ טר !

ועדת אגרנט ״פתחה
את השיבר״ — ונרמה
?תוצאה שלא העזתה פדר
ע? דעתה
חמישה חברי הוועדה לא העלו על
דעתם מה תהיה השפעת הדו״ח החלקי שהניחו
על שולחן הממשלה וועדת־החוץ־
והביטחון של הכנסת•
הדו״ח הראשון של ועדת אגרנט טיהר
לחלוטין את ראש-הממשלה ואת שר־הבי־טחון.
הביקורת היחידה שנמתחה בו היתר.
על קציני־צבא.
התוצאה הצפוייה: החלפת כמה קצינים,

פריצת הסכר. למעשה עשתה הוועדה
רק דבר אחד, המקובל על הכל. היא קבעה
סופית, בצורה עובדתית מוסכמת, שאכן
היה מחדל גורלי בהערכת המודיעין ובגיוס
הכוחות ערב יום־הכיפורים.
קביעה זו לא חידשה דבר. גם לפני כן
לא היה איש רציני במדינה שפיקפק בכך.
אולם הדו״ח נתן להרגשה כללית זו את
הגושפנקה הרשמית הסופית.
״המחדל״ הפד מסיסמה לעובדה מוכחת.
אישור פורמלי זה הוא שפרץ את הסכר,
אשר חסם עד כה את כל התביעות להסקת
מסקנות. בסלאנג הצברי ,״הוא פתח את
השיבר״.
דרור לרגשות. עד כה ניתן היה
להתנגד לכל מסקנה בטענה :״העניין טרם
נבדק. לא הוכח שבכלל היה מחדל. המתינו
למסקנות הוועדה.״
הדו״ח החלקי סילק מחסום זה מן הדרך
— וקרא דרור לכל הרגשות, המאוויים והיצרים
שנשארו כבולים במשך חצי שנה.
זאת היתה תרומתה — היחידה כימעט —
של הוועדה. היא הספיקה כדי ליצור את
המשבר הלאומי הגדול ביותר מזה שנים.
מישפט גונן מ*ו1ן עד עצגרו

חאם יחרימו שופטי
בית-המישפט העריץ כי
נשיאם ועמיתם שנו
שגיאה חמורה?
גורודיש התקפודנגד
והסרת העניין מסדר־היום. הממשלה, שקמה
זה עתה מחדש תוך מאמצים כה
קשים, יכלה לשכוח את העניין כולו.
ההתפוצצות. אם חשבו חברי הוועדה
שזאת תהיה התגובה, הרי הם טעו. הציבור
הגיב בצורה בלתי־צפוייה לגמרי.
כל הזעם, התיסכול והשינאה שהצטברו
במדינה מאז יום־הכיפורים, כאילו התפרצו
בבת אחת. בן לילה הציפה את המדינה
כולה, כימעט מקיר אל קיר, הדרישה
לפטר את משה דיין. רבים הוסיפו על כך
את הדרישה לפטר את גולדה מאיר, ולא
מעטים רצו בסילוקם של כל האישים
שכיהנו בממשלה ערב יום-הכיפוריט.
איד הביא דו״זז אגרנט לתגובה כזאת
— כשהוא עצמו מסיק מסקנה הפוכה.

כמה משופטי בית־המישפט העליון ביש ראל
יעמדו בקרוב בפני ההכרעה הקשה
ביותר בחייהם. הם נתבקשו להחליט כי
נשיא בית־המישפט, שימעון אגרנט, ו-
עימיתם משה לנדוי, שגו שגיאה חמורה
ביותר.
שום שופט ׳כמדינה אינו מקנא בהם.
מודיעין ושיריץ. כאשר ניתך הפגז
של הדו״יזז החלקי יעל ראשיהם של קציני
צה״ל (ראה לעיל, וכתבה בעמודים ,)8—11
הגיב כל אחד !מן הניפגעים בהתאם ל־אופייו.
.איש
המודיעין, אלי זעידא, שתק, כדרך
איש־מודיעין. כד נהגו גם כל שאר אנשי-
המודיעין שגונו בדו״זז.
,איש הפלמית הוותיק, דויד (״דדו״)
אלעזר התפטר מייד, שיגר מיכתב שכמה
מפסוקיו נחרטו בתודעת הציבור ועוררו
!אהדה ׳כללית כלפיו. לקראת החג הוצף
ביתו ברמת־,אביב בפרחים ובברכות־עידוד,
ביניהם מאנשים שלא הכירם מעולם.
איש־השיריון, שמואל (״גורודיש״) גונן,
שנותר חשוף בצריח, עבר מייד להתקפה
נגדית. לצורך זה גייס את עזרתו של
עורד־הדין ברוד שיפמן.
הבייכי שר יש״ש. הפגז הנגדי של
גורודיש היה בעל, מישקל כבד. הוא פנה
לבית־המישפט, בעתירה שנועדה למעשה
לפסול את הדו״ח החלקי. היא עמדה על
בסיס מישפטי: מוצק. היתה מעוגנת היטב
בחוק־ועדות־החקירה.
חוק זה, שנחקק ועל־ידי הכנסת ב״,1968
הוא אחד החוקים המודרניים, והשקולים
ביותר במדינה. הושקעה בו עבודה קפדנית
הרבה יותר מאשר בחוק רגיל.
כי לגבי יוזם החוק, שר־המישפטים דאז
יעקוב־שימשון שפירא, היה זה כימיעם
מיפעל־חייו. בחוק זה ביקש לפרוע, חוב
מוסרי שהוא חב, לדעתו, לדויד בן־גוריון,
עי׳מו התנגש בצורה חמורה !כאשר פילג
בן־גוריון, את ׳מפא״י. בי־ג׳י הזקן עשה
זאת מפני -שתבע למנות ״ועדודחקירה
מישפטית״ לבירור עסק־הביש (״פרשת
לבון״) .באותה שעה לא היה קיים שום
חוק שיאפשר מינוי ועדה כזו.
שפירא החליט למלא פירצה זו, יזם חוק
שאין לו אח דוגמה בשום ׳מדינה אחרת.
הוא טיפל בו באהבה, כאילו היה בבת־עינו.
בכל שלבי החקיקה לוותה ההצעה
בוויכוח ענייני ער, ולא היתה בה אף
נקודה שלא לובנה עד תום.
״יודיע היו״י סעיף 15 של החוק
היה, מופת לחקיקה ליברלית. הוא קבע :
״ראתה ועדת־יחקירה שפלוני עלול להיפגע
מן החקירה או מתוצאותיה, יודיע לו
יושב־ראש הוועדה במה הוא עלול להיפגע
ויעמיד לרשותו, בדרך שימצא לנכון, את
חומר הראיות הנוגע לאותה פגיעה, והנמצא
בידי הוועדה, יאו בידי מי שהוטל
עליו לאסוף חומר לפי סעיף .13
;,,אדם שיהודע לו ...רשאי להתייצב לפני

הוועדה, אם בעצמו ואם על־ידי עורך־דין,
להשמיע דברו ולחקור עדים, אף אם כבר
העידו בפני הוועדה, ורשאית הוועדה
להתיר לו להביא ראיות...״
כך, בשפה פשוטה ובהירה, מעניק החוק
לניפגע את כל הזכויות מהן נהנה נאשם
במישפט פלילי. ועדת ויתקון העניקה
זכות זו, בין השאר, למוטי פרידמן, שמינה
עורך־דין ולקח יחלק בכל שלבי החקירה.
״ דאה גי ע הז מן ״ .מכל הקצינים
שעמדו להעיד בוועדה, היה גורודיש מודע
ביותר לנזק העלול להיגרם לו. כי גורודיש
,כבר ׳נענש על הלקו במילחמה, ללא דין
וללא בירור כלשהו! ,כאשר סולק לסי
דרישת דיין מפיקוד הדרום, בסוף חודש
נובמבר , ,1973 אחרי שהגיש תבייעה ל־מי,שפט
צבאי נגד ׳אריק שרון.
משום כך, ב־ 27 בנובמבר, תשעה ימים
בלבד אחרי החלטת הממשלה על מינוי
הוועדה, פנה גורודיש אל השופט אגרנט,
בדרישה רשמית לממש נגדו מראש את
זכויות הסעיף : 15״,..אי לזאת הנני
פונה אליך ...ומבקש לאפשר לי להיות
נוכח בדיוני הוועדה ,׳מתחילתם, ולהיות
מייויצג על־ידי עורך־דין, בהתאם להוראות
החוק.״
על כך השיב מזכיר־יהוועדה, השופט
דויד ברטוב! ,כבר כעבור יומיים :״׳נתבקשתי.
על-ידי יו״ר הוועדה להודיעך כי
בשלב זה של החקירה אין הוועדה רואה
כי הגיע הזמן להפעלתו של סעיף 15 הנ״ל
לגביך.״
גורודיש הופיע כמה פעמים ׳ בוועדה,
העיד ארוכות. את הודעתו הראשונה של
׳מסקנות הוועדה קיבל באמצעות הרדיו.
:כמו האזרחים, שמע את פרטי הדו״ח
החלקי בשעה 10 בערב בשידורי ישראל.
מעולם לא הועמד על-ידי הוועדה על כך,
שהוא עלול להיפגע.
״ הו צאתכעל -די ך. נראה כי הוועדה
עצמה חשה שהתנהגותה זו טעונה הסבר.
על כן כללה בדו״ח החלקי עצמו סעיף
על ״השימוש ׳שהוועדה עשתה בסעיף.15 .״
קבעה הוועדה, לגבי גורודיש (מבלי
להזכירו בהקשר זה בפירוש) :״לא הפעלנו
את: סעיף 15 כאשר עדותו של סלוני
סמות־ישהוא הבי!אה לידי הסקת ׳מסקנות
לחובתו (מעין הודאת בעל-דין) ,או כאשר
מסקנה כזאת נבעה ממיסמך שהוא היה
צד לו, או מזיכרון־דברים או פרוטוקול,
על דיונים שבהם השתתף...״
היה יזה, במיקרה הטוב ביותר, פירוש
דחוק לסעיף .15 לפירוש כזה זכר בסעיף
עצמו. גם אילו נתקבל הפירוש, יכול היה
להיראות צודק רק במיקרה שאדם מורשע
מבלי להזדקק לשום עדות אחרת ולשום
׳מי-סמך אחר, יאו שלא ייתכנו פירושים
שונים למיסמכים ולפרוטוקולים. במיקרה
של גורודיש, קשה מאד לקבל גירסה זו.
גי ח ה סו די ת. כן נאמר בדו״ח, לחובתו
של גורודיש, שאסור היה לו להיעדר
ממיסקדתו ביום שבו ״בוצעה גיחת־צילום
חשובה ביותר.״,אילו נחקר גורודיש
על כך, היה מתברר לוועדה
פרט אחר: הדו״ח מציין שגורודיש לא
ביקש תוספת של כוח סדיר, על: אף האיום
שבמערך המצרי. אילו נחקר, היה בוודאי
משיב שלא היה צורך בדרישה כזו, כיוון
שקיבל: את התגבורת ביום ו /ערב המיל־חמה,
ללא דרישה מיוחדת.
הדו״ח החלקי קובע שאינו מסיק ׳מסקנה
סופית כלפי גורודיש, מפני שאינו נכנס
לבירור המאורעות שאירעו אחרי פתיחת־האש.
אולם לאורך כל הפרק הדן בגורודיש
קובע הדו״יח שמחדלי אלוף פיקוד הדרום
גרמו לתוצאות חמורות בשלב הראשון
של המילחמה — מבלי שהוועדה חקרה
כלל מהאידע ב־שלב זה.
״ ל ה תיי צבו לי תן טעם כתב
עורך־הדין ברוך שיפמן (״פרקליט היימ-
אים״) בעתירתו:
״העותר יטעו כי עד כמה שנוגע אליו
התנהל הדיון בוועדה, נקבעו מ״מצאים,
הוסקו מסקנות וניתנו המלצות לכללי הצדק
הטבעי, בניגוד לקביעת החוק ולכוונת
המחוקק, ובאופן שגורם לו עוול
חמור.״
על כן :״מתבקש בית־ימישסט נכבד זה
להזמין את חברי ועדת אגרנט ונציג
הממשלה לדין, ולצוות עליהם להתייצב
וליתן טעם ומדוע לא יבטלו מעיקרו את
הדו״ח החלקי עד כמה שהוא מתייחם
לעותר, ומדוע לא יבטלו את המימצאים,
המסקנות וההמלצות...״

י שב 11־ ־

ץ ץ שה דיין הגיע אל משרד־הביטחון
* ) בחודש מאי 1967 על גבי גל סטיכי,
בלתי־רציונאלי ומפוברק־למחצה.
על רקע מצב החרדה שנוצר אז בעם,
בתקופת ההמתנה שקדמה למילחמת ששת־הימים,
אירעו זעזועים חברתיים ופוליטיים
תת־קרקעיים- ,שעל פני השטח התמקדו
בחיפוש אחר ״המנהיג המושיע״ .זה נמצא
אז בדמותו של משה דיין, שבסיוע תנועות
ציבוריות מפוברקות, מאמרי־תמיכה בעיתונות
היומית וההפגנות של נשות וינדזור
העליזות, הגיע אל כס שר־הביטחון. התבטא
משה דיין לאחר מכן בליגלוג :״מאה
אלף חיילים מצריים הכניסו אותי למשרד
הביטחון.״

השבוע חזרה אותה תמונה ער
עצמה כדיוק נמרץ, אבל בצורה
הפוכה. ומי שרצה יכול היה לראות
ככד צדק היסטורי.
שוב חולל זעזוע תת־קרקעי גלים חבר תיים
ופוליטיים בלתי־ניתנים לבלימה.
אלא שהפעם הם התנפצו בכיוון הפוך.
התנועה הציבורית הסטיכית, חסרת־המנ־היגות
וחסרת המטרות המגובשות, שניזונה
מניפוץ החלום הישראלי ומהתיסכול הלאו מי
בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים, התמקדה
שוב במשה דיין. אלא שהפעם היא
תבעה לסלקו. אותו גל סטיכי שהרים את
דיין אל כס שר־הביטחון — הוא שהורידו
משם, השבוע.

ואם מאה אלה חיילים מצריים
הכניסו את דיין ב־ 1967 למישרד•
הביטחון, הרי כ 1974-הוציאו אותו
משם 100 אלף חיילים ישראליים
-משוחררים.
עם כל הביקורת כלפי משה דיין, ועם כל
ההכרה באחריותו למחדלי המילחמה, אי-
אפשר היה להתעלם מהעובדה שהגל הציבורי
שהוריד אותו היה בעיקרו בלתי־רציונאלי.
שום כוח פוליטי לא יכול היה
לעמוד בפניו. אפשר היה למנות עשר
ועדות־חקירה שהיו מגיעו למסקנות כי
משה דיין נקי מכל אשמה בקשר למחדלי
המילחמה ! אפשר היה להאשים את כל
יריביו בניצול המצב לתועלת אינטרסים
פוליטיים וחטיבתיים קטנוניים — אבל אי-
אפשר היה לעמוד מול זרם־המעמקים הזה
ששטף בנחשולים אדירים דווקא באפיק
בו ניצב משה דיין.

אלף פעמים יכול היה משה דיין
לחזור על המישפט שהשמיע השבוע
:״אין בכוונתי להתפטר:״
למרות זאת הגיע הוא עצמו למסקנה
הכלתי־נמנעת — שעד אף
ש״טוהר״ ,כביכול, על ידי דו״ח

הביניים של ועדת אגרנט — אין
הוא יכול להמשיך יותר בתפקידו
כשר־הכיטחון.

כרישה אל עמדת־כוח
^ כל ההכרה בכך שדיין צריך ללכת,
והביצוע של מסקנה זו הלכה למעשה
— אינם דברים זהים.
לא עצם ההסתלקות של משה דיין מתפקיד
שר־הביטחון היא החשובה והקובעת.
מה שמכריע הוא — צורת ההסתלקות.
כי הוצאתו של משה דיין ממשרד־הבי־טחון,
כמוה כהוצאת חופן של חיטים
מערימה של זרעונים. היא מהווה פירוק
של מיסגרות ומערכות התלויות וקשורות
זו בזו. לכן התרכז השבוע המשבר הפוליטי
בישראל סביב הבעיה: איך לסלק
את דיין?
הפיתרון הפשוט ביותר היה הדחתו. אך
פיתרון כזה היה בלתי־אפשרי לחלוטין.
פירושו היה סילוק אנשי רפ״י מהקואליציה
הממשלתית, דבר שהיה גורר אחריו
מייד את פירוק הקואליציה ופותח,
פתח להקמת קואליציה ימנית •ש להליכוד
— המפד״ל — ורפ״י.
הדחת דיין היתה מבשרת פילוג במפלגת
העבודה ומחייבת עריבת בחירות חדשות.
דיין עצמו היה זה שהציע את ההצעה
האלטרנטיווית: התפטרות כל הממשלה,
והקמת ממשלה חדשה על ידי גולדה מאיר,
מבלי שידרוש לעצמו את תפקיד שר-
הביטחון בממשלה החדשה.
התפטרות כזו של הממשלה כולה היתה
מתפרשת כהכרה באחריותה הקולקטיבית
של הממשלה למחדלי המילחמה, ומוחקת
את אחריותו האישית של דיין. אלא ישהת־פטרות
קולקטיבית כזו, גם ד,יא ל,א היתה
אפשרית.
היא עמדה בניגוד מוחלט לאינטרסים של
שתי השותפות״ הזוטרות בקואליציה, ה-
מפד״ל והליברלים העצמאיים. למיפלגות
אלה היו שרים שהיה ברור להם כי אם
יעופו — יעופו לאורך כל הדרך, וספק אם
יחזרו לכהן כשרים בממשלה החדשה שתקום.
משום כך היה זה משעשע לראות
שרים כמו גדעון האוזנר מל״ע, ויצחק
רפאל מהמפד״ל, מנמקים השבוע את התנגדותם
להתפטרות הממשלה הקיימת באותם
נימוקים עצמם.

״אבל הסכנה׳לא־נשקפה־רק־ל
שותפות בקואליציה. אלא למערך
עצמו. לפינחס ספיר ולחבריו בצמרת
העבודה היה ברור בי אם הממשלה
תתפרק, במעט כלתי־אפ־שרי
יהיה להקימה מחדש. בגלל
המצב הפנימי הקיים במפד״ל,
ספק אם ניתן יהיה להחזיר את ה־מפד״ל
שוב לקואליציה. היה זה
במו להטיל ביצה על הארץ ו מפצה
ולנסות אחר-בך להדכיקה מחדש,
על תכולתה.

מועמד צדוק

מועמד פרס

אנטי גנראל

גולדה התנגדה

חשש ממסקנות נוספות

מועמד בר-לב

כאשר הציע דיין את הצעתו להתפטרות
הממשלה כולה, כדי להרכיבה מחדש
תוך חילופי תיקים, ידע בדיוק שזוהי הצעה
שאף אחד מהשותפים הקואליציוניים
לא יוכל לקבלה. דווקא משום כך היקנתה
לו הצעה טכסיסית זו עמדת מיקוח פנטסטית,
היא איפשרה לו לפרוש ממישרד־הביטחון
לא מעמדת־חולשה אלא מעמדת־כוח,
כשהוא שומר בידו את־ כל האופציות,
ואת הכושר להכתיב את הרכב הממשלה
הבאה. כך יכול היה להמשיך ולהחזיק
בתיק־הביטחון גם מבלי להיות שר־הביט־חון.
ולכך
בדיוק נועדה הצעת־הפשרה לפתרון
המשבר, שהציעה לערוך חילופי־תיקים בתוך
הממשלה, מבלי שזו תתפטר.

לא היו מתנגדים למינוי זה, כדי לשמור
על שלימות המיפלגה.

האיש ש שוו את עצמו

מבחינת הכישורים והשאיפות האישיות
שלהם, היו השבוע עוד שני מועמדים שנטלו
חלק בקרב על מישרד־הביטחון. היו
אלה שני דירמטכ״לים־לשעבר הנוספים,
שהם חברי הממשלה: רב־אלוף (מיל).
חיים בר-לב, ורב־׳אלוף (מיל ).יצחק רבין.
חיים בר־לב נהנה מתמיכתו של פנחס
ספיר, וככל שייראה הדבר מפתיע, לא היה
נתקל כנראה בווטו של משה דיין על מועמדותו
לתפקיד שר־הביטחון. אולם מבחינת׳
העיתוי לא היתד, השעה כשרה עדיין
למינוי כזה. חיים בר-לב קשור קשר
הדוק לאירועי מילחמת יום־הכיפורים,
שמו מזוהה עם קו מעוזי התעלה ועם
״קונצפציה״ שלימה של התגוננות שוועדת
אגרנט חייבת עדיין להביע את דעתה
עליה. כמו כן נטל בר־לב חלק פעיל
בקרבות הבלימה בחזית הדרום, שגם אותם
חוקרת ועדת אגרנט עדיין.
(חמשו בעמוד )16

* הסכמתו לפרוש ממישרד-הביטחון
^ מבלי לתבוע את התפטרות הממשלה
כולה ומבלי לגרום לפילוג שיביא בעקבותיו
בחירות חדשות — קיבל משה דיין
לידיו את זכות הווטו להכרעה ב-שתי השאלות
החשובות ביותר :

• מי יחיה יורשו כתפקיד שר־הכיטחון?

איזה תפקיד יקבל הוא עצי
מו בממשלה הבאה 1
דיין סופר־סטאר, סופר־שר

מועמד רכין
תקן של ״כימעט״

אילו היה הדבר תלוי רק בו, היה דיין
בוחר כיורשו במישרד־הביטחון את חברו
לחטיבה ועושה־דברו, שמעון פרם. מינויו
של פרם כשר־הביטחון היה מאפשר לדיין
להמשיך להיות שר־הביטחון בפועל גם
להבא. אפילו אנשי הגוש בחטיבת מפא״י

ואומנם, כמהלך המגעים שהתנהלו
השבוע כמיפלגת העבודה לפתרון
המשכר היה זה דווקא ראש
הגוש המפא״יי, שרי-השיכון יהושע
רכינוכיץ, שהעלה את ההצעה למסור
את תיק-הביטחון לפרס.
אלא שההתנגדות למינויו של
פרם נבעה ממקור שאי-אפשר היה
לשכנעו: גולדה מאיר. גולדה, שבמרוצת
השנים האחרונות התגברה
על הרבה משינאות העבר שלה
בתוך המיפלגה, לא היתה מובנה
השבוע לקבל את שמעון פרם ב-
שר-הכיטחון בממשלתה. מועמדותו
של פרס נפלה על הסף.

1. 13

זאת, לא היה הרמטכ״ל מודע לאפשרות שהמילחמה עלולה לפרוץ
בצהריים.
שבן ׳אחרת לא היה מזמן אליו את אלופי־הפיקוד בשעה זו (בפעם השנייה באותו
יום) .הזמנה זו עזרה לפרוק את מתח הכוננות בפיקודים, ולחזק את הוודאות ששום
דבר לא יקרה ליפני העריב( .בשעה שנפתחה ההתקפה הערבית, עוד לא הספיקו האלופים
לחיזור לפיקודיהם).
את כל פרק הגיוס כולו מסכם הדו״ח בפסוק חלק :״שקלנו בכובד־ראש את כל
הדברים שפירטנו לעיל, והגענו לכלל מסקנה שלפי אמת־המידה של התנהגות סבירה
הנדרשת מן הנושא ׳בתפקיד ׳שר־הביטחון, לא יהיה השר חייב להורות על אמצעי־זהירות
נוספים או שונים מאלה שהוצעו לו על־ידי המטה הכללי של צה״ל, על פי
הערכה וייעוץ משותפים של ראש־אמ״ן וראש המטה הכללי.״
הניסוח מלמד שהוועדה עצמה הדגישה כי קביעה זו אינה אמינה, כשהיא מתייחסת
למשה דיין. לכן נעלם ׳סאן דיין בליל, ובמקומו בא שוב אברהם ורדיגר :״התנהגות
סבירה הנדרשת מן הנושא בתפקיד שר־הביטחון.״

אני מרשה לעצמי לקכוע, לאור מימצאי הוועדה עצמה, בי לפי־אמת
המידה של התנהגות שנדרשה ממשה דיין, כמי שהיה מפקד
ראשי אופרטיבי שד צה״ל למעשה, היתה זו התנהגות כלתי-סבירה,
קלת־דעת, חסרת־אחריות כלפי המדינה וכלפי חיי כניה.
בקיצור: התנהגות המחייבת את היעלמו מן הבמה הציבורית.

הדח לי ל הנוראי
ולס אחריותו של דיין לאסון אינה מצטמצמת בכך. מעבר לאיחריותו המי־
\ 4ניסטריאלית, וגם מעבר לאחריותו כמפקד אופרטיבי, מזדקרת אחריותו לעיצוב
הלך־הרהח שיאיפשר את כל ׳ההשתלשלות הטראגית ישל העניינים.

לאורך בל הדו׳׳ח שזור דחליל נוראי כשם ״הקונצפציה״.

(איני יודע במה ישונה ״קונצפציה״ לועזית מה,״תפיסה״ העברית הפשוטה, הגם
שיזו אינה מרשימה כה רב).
הקונצפציה האמורה היא של אמ״ן, והיא מוגדרת על־ידי הוועדה כך :״(א) לא
תצא מצרים למילחימה נגד יישהאל, אלא אס תבטיח לעצמה תחילה יכולת אווירית
לתקוף את ישראל בעומק, ובמינחד את שדות־התעופה העיקריים של ישראל, כדי
לשתק את חיל־האוויר הישראלי; ו(ב) סוריה לא תצא להתקפה־ריבתי על ישראל אלא
בעת ובעונה אחת עם מצריים.״
תפיסה זו הועלתה, לדעת הוועדה, לדרגת פרה קדושה, והוא ׳שהביאה את אמ״ן
ואת הרמטב״ל לכך ׳שיתעלמו מכל האזהרות וההתרעות שהצטברו על השולחן׳ לקראת
יום־הכיפורים.
מאחר שזהו עניין מודיעיני־יצבאי, אין הוא נוגע לשר־הביטיחון, שהוא איש
פוליטי, אלא ריק לדרגים הצבאיים. הדחליל הנוראי ישל ״הקונצפציה״ ימשמש, איפויא,
להסחת־הדעת ממשה דיין.

עם בל הבכור לוועדה, זוהי שטות גמורה.

דרו וגולדה: ד״ן התנגד -היא אשרה -מי צוק?
(המשך מעמוד )11
ראש־הממישליה קיבלה ב־! 9.05 את דעת דיין׳ וב־ 9.25 יאת דעת דדו.

היתה דרושה גאוניות של ניסוח כדי להביא עובדות אלה כצורה
המעלה על נם את גולדה ודיין(שהכריעו הכרעות הפוכות זו מזו) והמגנה
את דדו (שהכרעתו נתקבלה על״ידי גולדה, כניגוד לדיין).
כדי להצדיק (ואכן, לתרץ!) יאת החלטת דיין לעכב יאת ׳גיוסו של הלק מכוחות־המילואים,
אומר הדו״זז :״את תוספת גיוסו של כוח זה רצה שר־הביטחון לעכב,
כדי ששום מדינה ידידותית לא תוכל להאשים את ישראל שהיא גרמה להתלקחות
בדרך של הסלמה, כי בזה עלולה היתה ישראל להיפגע בנושאי־הצטיידות חיוניים.
זה היה נימוק מדיני מובהק, שאפשר להסכים לו או להתנגד לו, אבל בוודאי אין
לבטלו כנימוק מופרך.״
זהו ניסוח אלגנטי מאוד. הוא מעורר את השאלות הבאות:
י• מניין לוועדה שנימוק זה !בכלל עלה בישיעת הדיונים, ולא הומצא על־ידי דיין
לאחר־מעשיה. ,כדי להסביר איכשהו עמדה שהיתר, חסרת־יאחריות וקלודדעת מאין כמוה ז

• על סמך מה אומרת הוועדה שנימוק זה ״כוודאי אין לכטלו כנימוק
מופרך״? ההיגיון הפשוט אומר שהוא היה לא רק מופרך, אלא
פשוט אידיוטי.

באותו רגע כבר ידע דיין בביטחון שהמיליחמה עומדת לפרוץ באותו יזם, שמאסות
!אדירות של בוהות מצריים וסוריים ניצבים במערך התקפי — וכעבור שעות ספורות
׳נסתבר הדבר לעולם כולו, וגם לאריצות״הבריית. איזה הבדל יכול היה להיות, לגבי
גיכסוין וקיסייניג׳ר, יבין גיוס ׳חלקי לבין גיוס ימלא של בוחות־המילואים י
׳•׳ארבעה עמודים לפיני־כין מבטל הדו״יח בלעג את טעינתו של גורודיש, הדומה
מאוד לטעינת דיין .״את ההוראה האומללה שלא לפרוס את השיריון כראוי בעוד מועד
נימק האלוף גונן לפנינו בחשש שלא לגרום לעצבנות האוייב, אשר היתה עלולה לדרדר
את המציב עד לפתיחת אש בלתי־יזומיה מראש ...חששות אלה לא הצדיקו, לדעתנו,
בשוס אופן את דחיית הפריסה...״
מלים כדורבנות ,׳נגיד האלוף .״בשום ׳אופן״ אין להצדיק את הדחייה בפריסת
הכוחות — אך בהחלט יוש להצדיק את דחיית גיוס הכוחות על־יידי דיין, בנימוק דומה.
לגבי גורודייש :״אין זה ברור מאיזה מקור ישאב את ההגבלה הזאת״ .לגבי דיין:
הוועדה לא ׳ניסתה בלל לברר מאיזה מקור שאב את הנימוק שיהיה נזק מדיני
בגיוס מלא.

מוזר, מוזר, מוזר.

שעה שש בערב
^ א פחות מוזרה העובדה שאיין הדו״ח מעלה כלל !נקודה מכרעת אחרת. או
/שהוועדה כלל לא ודעה עליה, או שסברה יכי הייא בלתי־חשובה.
בישיבת הממשלה שנתכנסה באותו יום, יום־הביפורים, בשעה 12 בצהריים מסר
דייין שההתקפה הערבית עומדת להתחיל בשעה .18.00
(לא יברור על סמך מה אמר זאת. נדמה לי שהידיעה, שהפכה את פתיחת המיל*
המה ״לדרגה של ודאות״ ,לא הזכירה את השעה המדוייקת, אלא רק שההתקפה תבוא
לפני שקיעת השמיש. הבדל קטן, יאך מכריע).

כאותה ישיבה שאל !השר יעקוכ שימשון שפירא מה יקרה אם
יתקיפו הערכים לפני השעה שש כעבר. עד כך ענה דיין שננקטו
אמצעים גם למיקרה זה.
נראה שהוועידה לאי בדקיה את יכל הנושא הזה. היא מבטלת כלאחר־יד את טענת
גודודייש, שהחליט לפרום את כוחותיו ירק לקריאת השעה היעודה להתקפה (בלומר :
לקראת שש בערב) ,ושמשום כך לא היו הכוחות פרוסים כראוי בשעה שהחליה המיל-
חמיה למעשה (לפני ׳שתיים בצהריים) .אולם הוועדה אינה אומדת אם הוזהרו אלופי-
הפיקוד שהימיליחמה יבולה להיפתח גם לפני !שעת־יהש״ין המשוערת. אם לא — מי
אחראי לכך?

כדור שבניגוד למילים המרגיעות שד דיין, שנאמרו כקלות־דעת שב־

השאלה באילו תנאים תצא מצריים למיליחמה נגד ושראל אינה שאלה צבאית־טכנית,
הכפופה לשיקולים ׳צבאיים־טכיניים בילבד. זוהי ראשית כל שאלה פוליטית,
הכפופה לשיקולים. פוליטיים.

שום מדינה אינה פותחת כמילחמה עד פי החלטת הרמטב״ל או
ראש אג״ם שלה. על פתיחת המילחמה מחליטה הרשות המדינית, ולנגד
עיניה עומדים קודם־כל שיקולים פוליטיים. השיקולים הצכאים״
הטכניים הם רק מרכיב אחד כחשבון הכולל.

וממילא — הערכת הסיכויים לפתיחת המילחמה על־ידי תאוייב אינה עניינו
של איש־צבא, האמון על שיקולים צבאיים. רק אדם פוליטי, המצוי במציאות הפוליטית
והאמון על הבעיות וההערכות הפוליטיות. של היריב, יכול לפתח תפיסה כוללת לגבי
כוונותיו של הצד השני.

זבךאמנם יהיה.
איוולת גמורה היא להניח שקומץ קצייני־ימודיעין והרמטכ״ל הם האנשים היחידים,
יאו אף העיקריים, הקובעים אם יש ׳בכוונת מצריים לתקוף או לא. יזהו תפקידה של
הממשלה, ובמיוחד של ריאש־ד,ממשלה, שר־הביטהון ושר־החוץ, מפני שרק הם מסוגלים
להקיף את המיידע המדיני הדרוש להערכה הנכונה• אילו אמנם הושאר תפקיד
זה בידי הקצינים. היה זד. בילבד מהווה הרשעה כה נוראה של הממשלה. שהיו צריכים
לטאטא אותה מן הבמה מייד.

אכל מוכן שזה לא היה כך. וכתארה את המצב כאופן זה, הגיעה
הוועדה לעיוות העיקרי שלה.

הוועדה עצימה !מוכיחה, מבלי־משים, כי תיאור זה הוא כוזב, בספרה שדיין הזהיר
את המטכ״ל בהוידש מאי. על סמך מה הזהירי על סמך ״קונצפציה״ של המודיעין
הצבאי או על סמך המידע המדיני וההערכות המדיניות של הממשלה?

התשובה כרורה מאליה. ההערכה היתה מדינית.

הסא״ד הוא דיקטטור
ך • שאל־ שלא נשאלה על־ידי הוועדה בדו״ח שליה, היא: האם בסוף ספטמבר
1 1ובראשית אוקטובר 1973 היתד, סבירות מדינית לכך שמצרים וסוריה יפתחו
במילחמה?

התשובה היא: כן.

אם היתד, סבירות מדינית, ימי היה צריך לתרגם אותר, להחלטות צבאיות?

התשובה היא: שר־הכיטחון. לשם כך הוא קיים.

אינני מדבר בחכם־לאחר־מע׳שה. כאלה יש כיום רבים במדינה.
במשך בל שנת 1973 הזהרתי את הממשלה ׳בפומבי, ימעל בימת הכנסת ומעל
עמודי שבועון זה, כי הולכת וגוברת הסבירות שהמצרים יפתחו במילחמה. הגעתי
למסקנה זו בעיקבות מגעים עם אישים ערביים (בין הישאר בוועידת בולוניה) ,ניתוח
מצבו של המישטר הקיים במצרים ,׳ניתוח תפיסתו המדיינית של מישטר זה, ועוד.

אמרתי ככנסת -ולא פעם כנוכחות משה דיין וגולדה מאיר -
שמצרים תפתח במילחמה נם אם מובטחת לה מראש מפלה צבאית
מוחצת, וזאת כדי לשים קץ לקיפאון המדיני הפועל לרעתה, להכריח
את המעצמות הגדולות להתערב, ולהביא לידי כפיית פיתרון על ישראל.
זאת המזה העריסה מדינית. אילו ידעתי יעל ״הקונצפציה״ של אמ״ין, הייתי אומר
/׳היא בלתי־ירלוונטית לחלוטין. היא היתד יכולה להיות לעניין, אילו היתר, מגמת
המצרים לנצח במילחמה. אך מאחר שמגמתם העיקרית ליא היתד, לנחול ניצחון צבאי,
שהם !עצמם לא האמינו יכו, אלא לגרום לתוצאות מדייניות — שוט לא היד, חשוב
אם יש או אין לה היכולת לתקוף שדות־תעופה של ישראל בעומק.

איני מאשים את דיין רשות׳ על שלא שעו לאזהרותי. אני מאשים
אותם על בך שלא הגיעו למסקנה זו כעצמם .

בלי?*! המודיעין שהוציא ביום ה־ 5באוקטובר בשעה ׳ 24 ,13.15 שעות ו־ 40 דקות
לפני שנפתחה המילחמה, הופיעה — כדברי הוועדה — ״רשימה ארוכה של סימנים
שהעידו על ההכנות ההתקפיות של מצרים.״
בסוף הפרק הזיה של הלקט הוסיף סגן־אלוף יונה בינדמן, ראש ענף מצרים במחלקת
המחקר של אמ״ין, יאת הפיסוק הבא :״למרות שעצם תפיסת מערך־היחירום בחזית התעלה
טומן בחובו לכאורה סימנים מעידים ליוזמה ׳התקפית, הרי לפי מיטב הערכתנו לא
חל שום שינוי בהערכת המצרים את יחסי־הכוחות בינם לבין כוחות צה״ל. א י ־לכך,
הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה.״

--טיעבש —׳ומוסיפה הוועדה :״נזישפט זה היה גורס חשוב בחיזוק ראייתם של מחליטי ההחלטות
בדרג הצבאי והאזרחי באותו יום גורלי.״
כל ההדגשות ר.ן שלי — ומייד אסביר אותן.
איני בא לשפוט באיזו מידה טעה בינדמן מבחינה צבאית. ייתכן שהמצרים סברו
כי הציוד שבידיהם — כלי־הצל״חה, נשק הנ״מ והנ״ט החדיש, ועוד — משינה את
יחסי־הכוחות. אבל זוהי שאלה מישנית.

הכלב קבור במילים ״אי־לכך״.

מותר היה לבנדמן לחשוב שהמצרים לא יפתחו במילחמה. שתיראה להם מראש
כאבודה .״אי־לכך, הסבירות שהמצרים ׳מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה.״

אבל אסור היה לשום גוה אזרחי (קרי: ממשלתי) לחשוב כד.
הממשלה, ושר־הביטחון במיוחד, היו צריכים להיות מודעים לאפשרות
הסבירה־מאוד שהמצרים יפתחו במילחמה גם כתנאים של נחיתות
צבאית קיצונית.
הערכה כזאת אינה תפקידו של קצין מודיעין. זהו תפקיד מדי*
ני*ממשלתי.

מי שמקבל את דו׳׳ח הוועדה ברצינות, חיוב להגיע למסקנה ישב־ 5באוקטובר קבעה
דעתו של סגן־אלוף אחד במודיעין את כל ההערכות של ממשלת־ישראל, ראש־חממ־
׳•שלד, ושר־הבייסחון.
יאם זהו המצב במדינת ישראל, מוטב ׳שכולנו ׳נתאבד.

אד ברור, שאין זה כך. הערכתו של אותו סגדאלוה יבלה להתקבל
רק כגלל סיכה אחת: היא תאמה את התפיסה היסודית של שר־הכי•
טחון, שהפכה לתפיסתה של מערכת־הכיטחון בולה.
תפיסה האומרת, בסלאנג של צה״ל :״הערבים הם ׳חרא״.

..הערבי ל א שווים״
במדינה מיפלגות
ה ח טי בהה דנר עי ת
קשה דחיות גנר? ב?י גייסות —
?כן החליטו הגנרלים
ש? המיפלגה להמציא
לעצמם גייס־רפאים
׳מיפליגת העבודה היא פדרציה גדוליד,
של גופים שונים. הייא כוללת שלוש
חטיבות מוצהרות: מפא״י־לשיעבר, אחדות־העיבודד,־לשעבר,
ורפ״י-לשעבר. בתוך כל
אחת מהחטיבות הללו יש תת־יחטיבות,
קבוצות הנילחמוית זו בזו בשצף שאינו
מבייש גם את המילחמד, בין החטיבות
לבין עצמן.
במפא״י המסורתית ישנה גולדה מאיר,
ישנו הגוש, קיימת חיפה, לאחרונה נוצרו
גוש ירושלים, חטיבת בני־ד,מושבים ועוד.
אחדות־ד,עבודה שסועה בין אנשי אלון
לעומת אליה של גלילי, כשבן־אההון מאיים
על שניהם. גם ברפ״י, שלמראית־עיין נדמה
כאילו היא עומדת כולה מ׳אחרי אי־

והקבוצתי במיפליגה, מאפשר ׳לחבריה ל נוח
מעט לפרקים, כאשר בני תת־החטיבה
ישלחם שומרים עליהם. אך לגנרלים החדשים,
אלה שזה־עתה נכנסו לחיים הפוליטיים
במיפלגד, הוותיקה, לא היתד, אותה
קבוצת שומרים, בעזרתה יכולים היו לשיטור
זה על זה, ולהישמר.
רובם לא היו מזוהים עם אף אחת
מהחטיבות, ואלה שכן — הקשר ביניהם
לבין החטיבה עמה היו מזוהים היה רופף,
ולא מעורר אמון.
לכן החליטה הקבוצה, המכילה שניים
עד שלושה רבי-אילופים, אלופים אחדים,
ועשרות רבות של אלופי־מישנד, וסגני־אלופים,
ליצור לעצמה את החטיבה יה־רביעות,
הקרויה בישראל חוג אתגר.
״אנו חוג על־מיפלגתי״ הסביר השבוע
יושב־ראש הוועד המארגן שיל חוג אתגר,
אלוף־מישנר( ,מיל ).יוסף נבו, ראש עיריית
הרצליה .״יש בינינו חברים שאפשר לזהות
אותם עם מפיא״י לשעבר, אחה״ע
לשעבר ורפ״י לשעבר — אבל את מרבייתנו
אי־אפשר לזהות עם אף אחת מהחטיבות
האלה.״
׳קבוצת הגנרלים אימצה לעצמה חוג

ץ והי הבעייה היסודית, וממנה מתעלמת הוועדה לחלוטין. אד מי שמתעלם ממנה,
1א״נו יכול להבין אף פרט אחד מכל אשר אירע — ולא אירע — בישראל בשבועיים
שקדמו למילחמה.
היתה בציה״ל תפיסה יסודית, שנבייאה העליון היה משה דיין.
תפיסה זו אמרה: הערבים אי׳נם מסוגלים לשום דבר. הפער בינם ובין צה״ל
הולך וגידל משסה לשנה. עליונות ציה״ל הייא עצומה, והא גדלה ללא־הרף. הערבים
הם אימפוטנטים. ה״מנטאליות״ שלהם מבטיחה את ׳תבוסתם הניצחת בכל קרב. אין
הם מסוגלים לצלוח את התעלה — לא בכוח של צבא, לא בכוח של אוגדה, ולא בכוח
של גדוד.

זאת היתה תורתו של שר*הכיטחון משה דיין, במשד שש ורבע
שנים. בדי להפיצה, הביא לישיבות הממשלה את ראשי־אמ״ן, בזה׳
אחרי זה, והם חזרו על כד שוב ושוב בעל מושבל-ראשון. הוא הדביק
בכך את מרבית הקצינים בצמרת צה״ל.

התופעות המתוארות כדו״׳ח — השאננות הנוראה מול פני הידיעות המבהילות,
חוסר־העירנות, הביטחון־העצמי המופרז — לא היו מתאפשרות אילו היתד, הערכה
אחרת לסבי האויייב. מה הטעם בטיפול בסימפטומים, כשאין אומץ־ילב להגיע לשורש
העניין?

תפיסה זו לא נבעה רק מאופיו של משה דיין — משחצנותו הפנטסטית,
הבוז העמוק שהוא רוחש לזולתו, וכעיקר לערכים. היא נבעה
גם ממגמתו הפוליטית. היא שימשה גם מטרה פוליטית.

ללא תפיסה זו, אי־אפשר היה להצדיק את המדיניות שבד, דגל דיין, יחד עם
גולדה וגלילי: הקפאת המאמצים להגיע להסדר, הקמת התנחלויות בכל רחבי השטחים
המוחזקים, מיסמך גלילי, העיר ומות, וכד. כל אלה היו אפשריים רק על־סמך
התפייסה שהיכולת הצבאית הערבית ידדה לאפס, שהערבים אונם מסוגלים להתנגד,
ושביגלל אי־היתנגדות זו תתערבנה גם המעצמות הגדולות.

רק מי שהמציא תפיסה זו, ולא היה עוד מסוגל לנטוש אותה, מסוגל
היה לקחת לידיו את לקט המודיעין המבהיל של ה־ 5באוקטובר, על
שלל הידיעות שבו, ולהסכים להערכה ש״הסבירות שהמצרים מתכוונים
לחדש את הלחימה היא נמוכה.״

גנרלים (מיל ).גבע ושהם
גם אם תרצו

!רק ראש־מימשלד״ משותפת לתפיסה יזו, יכלה להעלות בדעתה לערוך טיול באירופה
ב־ 30 בספטמבר — שישה ימים אחרי שהאלוף חופי הזעיק את המטכ״ל, ואחרי ש״שר־הביטחון
התרשם מדאגתו״.
במשך שלושה ימים גורליים, ישעה שהכוח המצרי והסורי בחזיית התעצם משעה
לשעה, בילתה ריאש־ד,ממשלה בשטראסבורג ובווינה: ,בניסיון ׳אבסורדי לשנות את
דעתו של ראש־ד!,ממשלה האוסטרי בעניין מחנה־המעבר לעולי ברית־הימועצות. הוועדה,
המגנה את היעדרו של גורודיש מן הפיקוד במשך כמה שעות, אינה מעירה דבר על
היעידרות ׳ריאש־ד,ממשלה.

המט בי ל הלבן שאינו!
ך* זילזול כערכים יגרם גם לתופעה, שהוועדה מבליטה אותה בצדק, מבלי לרדת
ן ) לשורשיה: העדר כל מוסד במדינה, מילבד ׳אמ״ן, המסוגל למסור הערכות על
כוונות הערבים.
״מחלקת המחקר באמ״ן ...היא הגורס היחידי במדינה העוסק במחקר מודיעיני,״
קובעת הוועדה .״בולטת ההשפעה המכרעת של ראש אמ״ן ומחלקת המחקר של אמ״ך,
בכוח היותם המרכז היחידי להערכת מודיעין צבאי במדינה, ומכוח היותם שומרי כלל
המידע המודיעיני המצטבר אצלם ׳מרשויות האיסוף של ׳אמ״ן עצמו, מן המוסד ומי
רשויות איסוף !אחרות...״
וצועדה מרחיבה על כך את הדיבור — אולי מפני שאחד מחבריה, ייגאל ידין, היד,
חיבר ׳בצמיד שחקר ב־ 1963 את חלוקת הסמכויות בין מוסדות המודיעין. צמד זד( ,ידיו־שרף)
המליץ לחזק את מחלקת־היחקר של מישריד־החוץ ״שתהיה מסוגלת להגיש הערכות
מדיניות בלתי־תלויוית ...בנושאי המיזרח התיכון.״

דו״ח ידידשרף לא הובא מעולם לפני חברי ועדת-החוץ־והכייטחון
של הכנסת — עוברה מזעזעת כשלעצמה, המצביעה על האשמה הבכרה
הרובצת על ועדה זו וחבריה, ובראשם אנשי הליכוד, לבל המחדלים
של מערבת־חביטחון.
המלצה זו לא הוגשמה מעולם. ליהיפך, כפי שמציינת ועידת־אגרנט, מחלקת־החקר
של מישרד־החוץ דולדלה עוד יותר.
זד, לא היה יסוד. עוד לפני שמונה שנים יאמר לי יאחד האישים הבכירים בימישרד־החוץ
(בעיקבות הודעה מסויימת, שמסר לי מדינאי ערבי חישוב, ושהעברתיד, לאבא
(המשך בעמוד )24
* גורודיש עצמו הוא שסיפר לוועדה שנסע אל חבר בחיפה ב־ 4באוקטובר כאשר
היתה הקלה בכוננות. בלילה צילצלו אליו לשס והודיעו לו שהמצרים עבדו על סוללת־העפר
שלהם. למרות שקצין־יהמודיעין הפיקודי סבר כי ידיעה זו אינה משמעותית, חזר
גורודיש ב־ 2בלילה למיפקדתו. ניפוח פרט זה על־ידי הוועדה, בהשוואה ליחסה אל
מחדלי השר והממשלה, הוא חלק מן השיטה הכללית של איפה־ואיפה שנקטה. בניגוד
לרושם המתקבל בדו״ח, לא יכול היה אלוף־הפיקוד לדעת כי באותו יוס נערך צילוס־האורך
של עמדות האוייב.

השר ידיר (שמאל) וראש־העיר נבו
...אין זו חטיבת.
שיותז של משה דיין, מתהווים כבר סדקים
בדמותו של יצחק נבון, ומתעורר חוסר-
ביטחון לגבי הדבק המצמיד את פרס לדיין.
אולם
בתקופה האחרונה, בעיקר מאז
המילחמה, צצו בשמי מיפלגת העבודה
כוכבים חדשים. אלה הם קציני־צבא בכירים
במילואים, אשר הוצנחו או צנחו ישר
לתוך הצמרת של המייפלגה, טופחו על־ידי
אישים שונים בה — כל זאת מבלי
שהיד, להם רקע חטיביתי־יפוליטי ומבלי ש יהיה
להם גיבוי ׳כלשהו: מאחת החטיבות
או, מתית־החטיבות.
לכל עסקן מתחיל במיפלגה זו ידוע
שאם יעצום עיניו לשניה אחת, ימצא
את גרונו הפוליטי שסוע, דווקא מידי
חבריו הטובים ביותר. המישטר החטיבתי

רעיוני שהוקם ע״י ׳אלוף־ימישנה (מיל).
ישראל גרניית, עוד לפני מילחמת־ששת־הימים,
הסתערה עליו כמיטב המסורת הצבאית,
ועתה אי־אפשר להכיר כלל את
החוג. מייסדיו, ובראשם גרנית, נדחקו
הצידה, ובמקומם צפו יועלו שמות חדישים
כאהרון יריב, שד־היתחבורד״ יצחק רבין
וחיים בר־לב, שרי-העבודה, המיסחר־התע-
שייה־והפייתוח, אלוף (מיל ).מאיר עמית,
מנכ״ל כור, האלופים יוסף גבע, מנכ׳׳ל
השופרסל, ועוזי נרקיס, מנהל מחלקת־העלייה
של הסוכנות היהודית, יוכן אלופי־מישנה
רבים כיששכר (״איסקיד,״) שדמי,
זאב (״זוניק״) שחם, יצחק אלמוג, אורי ׳בר־רצון,
מיישאל שחם, אהרון דפני, נפתלי
רז, יוסף כלב, יצחק רהב, ועוד רבים
(המשך בעמוד )16

1מ ׳׳רש
(המשך מעמוד )13

מבחינה תיאורטית קיימת אפשרות
שוועדת אגרנט תגיע למסקנות
שליליות הקשורות כשמו של
בר-לב, ואז יתחיל בל הסיפור מחדש,
אם אמנם יתמנה כר-לב כ
שר־הכיטחון. הוא ייאלץ להתפטר,
ושוב יתחיל מחול-שדים מחודש
סביב מינוי שר־הביטחון.
מועמד בעל סיכויים רבים יותר היה,
לכאורה, יצחק רבין. רבין היד. מועמדת
של גולדה מאיר עצמה לרשת את מקומו
של דיין, כאשר הודיע זה האחרון, לפני
חודש ימים, על כוונתו לא להצטרף ל ממשלה,
אז זכד, רבין בתמיכה כימעט־כללית
של מפלגת העבודה, ורק חרטתו של
דיין ברגע האחרון מנעה את הכתרתו כ־שר־הביטחון
החדש של ישראל.
י״ש אומרים שדווקא אפשרות זו — של
מינוי רבין כשר־הביטחון — היא ש־שיכנעה
את משה דיין לחזור בו מכוונת
התפטרותו. שכן כניסתו של רבין לתפקיד
זה היתד, מבשרת את ניטרולו הגמור של
ענייני הביטחון. היא היתה חותמת את
תקופת משה דיין במישרד־הביטחון.
אלא שהשבוע לא יכלה גולדה לחזור
ולעשות מה שהיתר, חופשייה לעשות לפני
חודש. היא לא יכלה לחזור ולהציע את
רבץ כשר־הביטחון. הסיבה לכך היתר, פשוטה:
רבץ •שרף את עצמו.

וטו על יצחק ונין
יה זה כיום שלישי בשבוע שעבר,
( | כאשר דו״ח הביניים של ועדת אגרנט
הונח על שולחן הממשלה. רבץ, שנירעש
מאי־האיזון שבמסקנות הוועדה, לא יכול
להבליג על התרגשותו, הציע מייד להחזיר
את הדו״ח לוועדה, כדי שזו תשוב ותקבע
את מידת אחריותו המיניסטריאלית של
שר־הביטחון. כך הפך יצחק רבין, לראשונה
בגלוי, ליריבו של משה דיין.
לא היה זה סוד כי רביו רואה במינויו
לתפקיד שר־העבודה מינוי זמני בלבד.
מיום שנכנס לתפקידו החדש ישב רבין
על ״מזוודות ארוזות״ .הוא לא ערך
שינויים פרסונליים במשרד שקיבל לידיו,
וגם לא הביא לשם אף אדם משלו, אפילו
לא מזכירה פרטית חדשה.
היד, ברור לכל כי רבץ שרוי בתקופת־ד,מתנה,
וכי הוא מחכה לתוצאות חקירתה
של ועדת אגרנט, כדי להתמודד על תפקיד
שר־ד,ביטחון.

אולם חוסר ההברגה שלו, ואי
יכולתו לשחק את המישחק עד הסוף,
הפכו אותו ליריב הגלוי ביותר
שד משה דיין. רבץ העז לעשות
מה שלא עשה עד אז אפילו
יגאל אלון.
כף יבול היה משה דיין להטיל
וטו מוחלט על מינויו של רכין כ•
שר-הביטחון.
כשכל השרים־ר,גנרלים המועמדים לתפקיד
נופלים, נותרת עדיין אפ-שרות למינוי
שרראזו-ח לתפקיד זה. משום כך עלו הש בוע
שני שמות אפשריים של מועמדים חדשים
לתפקיד שר־הביטחון. היו אלה ראש
עיריית חיפה יוסף אלמוגי, ושר־המישפטים
חיים צדוק.
נראה שדיין היה מעדיף את אלמוגי לתפקיד,
שכן בשבועות האחרונים גילה
אלמוגי כלפיו לויאליות בלתי־מסוייגת,
כאילו היה שייך עדיין לחטיבת רפ״י, כמו
בעבר. היה זה אלמוגי שתיווך בין דיין
לבין ספיר וגולדה, ונשא אליהם את
הצעות־הפשרה של דיין לפתרון המשבר.
היה זה אלמוגי שהעז לתמוך בגלוי בהקמת
״ממשלת־חירום־לאומית״ ,יחד עם
הליכוד.

צדוק בסדר
ף דווקא סיבות אלה, הן שנזקפו ל-
וחובתו ש לאלמוגי מבחינת אנשי הגוש.
וכך צצה, באופן בלתי-צפוי כימעט,
מועמדותו של חיים צדוק לתפקיד יורשו
של דיין.

לצדוק יש בימעט בל הנתונים
להיות שר־הכיטחון. הוא היה יושב
ראש ועדת־החוץ־והכיטחון, ומקורב
לענייני הביטחון. הוא ידוע
כאיש אירגון מוצלח, והוא מצליח
להסתדר עם כל הזרמים והחטיבות
שבתוך* המערד. הוא נץ ויונה
כעת־וכעונה־אחת, והוא גם דיי
ניסט וגם ספיריסט. הוא מועמד

העשוי לזכות בתמיכתם של דיין,
ספיר וגולדה באחד.
ברור שכל עוד לא ימונה שר־ביטחון
חדש, לא ייבחר גם המרטכ״ל החדש
לצר,״ל. תפקיד הרמטכ״ל נשאר פתוח,
עד להכרעת הקרב במישרד־ד,ביטחון.
אם ייבחר בסופו של דבר שר־ד,ביטחון
החדש מקרב אחד הגנרלים שבממשלה,
לא תהיה כל מניעה שהרמטכ״ל הבא ימונה
משורות הקצונה הבכירה של צד,״ל. אם
שר־הביטחון הוא בעל עבר צבאי עשיר,
ניתן למנות רמטכ״ל שהוא חסר־נסיון.
אך אם יהיה צורך לבחור שר־ביטחון אזרח,
בלתי-מנוסה, קשה יהיה להעמיד לצידו
גם רמטכ״ל בלתי־מנוסה.
במיקרה כזה תינתן פרספקטיווה חדשה
לתפקיד הרמטכ״ל, וסיכוייהם של קצינים
ותיקים ובעלי ניסיון, כמו האלוף ישראל
טל, להיבחר לתפקיד הרמטכ״ל, יעלו שוב.

צחוק הגורד:
דיין כשו־השלוס
.ו פ תמצא השכוע הדרך להוציא
את דיין ממשרד־הביטחון מבלי שהדבר
ייראה כד,דחה, ואם יימצא המועמד ל תפקיד
שר־הביטחון, שיהיה מקובל הן
על דיין והן על גולדה וספיר, תישאר
עדיין שאלה אחת פתוחה: בעיית התפקיד
החדש לדיין.
בנקודה זו הסיבוך אינו גדול כל כך.
דיין אמנם היה מעדיף לכהן בתפקיד שר־החוץ,
אולם ברור לו שאם יתבע את
התפקיד לעצמו הוא יעורר עליו את חמתם
של שרי מפא״י. אין זד, משום שהם רואים
באבא אבן גאון מדיני, אלא בגלל הלויאליות
החטיבתית. אם יפקיר פנחס ספיר את
אבא אבן ויזרוק אותו לכלבים יהיה זה
סוף הגוש המפא״יי, שכן פירוש הדבר
יהיה שאץ עוד נאמנות וערבות הדדית בין
אנשי חטיבת מפא״י לשעבר.

דיין יודע זאת ולבן, באשר הוצע
השבוע למנותו כשר־החוץ,
מיהר ראש לישבתו, חיים ישראלי,
להתקשר עם סגן מנכ״ל מישרד
החוץ, אפי עכרון, כדי להרגיעו ולהודיע
לו כשם דיין שלדיין אין
כל כוונה לרשת את אכן במישרד
החוץ.

מוחה גלוכרמן

מוחה קדמוני
העם מצפה

תנועות

במדינה

ה ת מו רהסשרח

(המשך מעמוד )15
אחרים. יש אפילו רעיית־אלוף אחת שושנה
חורב, אשתו של עמוס חורב, אלוף (מיל).
ונשיא הטכניון.
האם יש סיכוי לקבוצה כזו להצליח
ולהפוך לעוד חטיבה, בעלת שלל דרגות
אומנם, אך בכל־זאת עוד חטיבה פוליטית
אחת במיפלגת העבודה? קשה להאמין בכך.
כבר לאחר הפירסיום הרעשני שהיד, בעיתונות
על פגישה שיל ראשי החוג, שנערכה
במישרדו של מאיר עמית, נקראו
שלושה השרים שהשתתפו בפגישה —
יריב, רבין ובר־לב — לשיחה אצל ראש־הממשלה.
תוצאת שיחה זו היתר, שלפגישה
האחרונה של החוג הופיע רק שר אחד
מתוכם, שר־התחבורה יריב.
שר־האוצר פינחס ספיר ערך התקפה
מוחצת בשידור בגלי צה״ל על מאיר
עמית שהפך להיות בץ־לילה לאחד מרא
״הממשלה
ניתקה
יחסיה
עם המדינה״
ד,צנחן־ד,משוחרר המזוקן חנן גלוברמן,
זינק השבוע ממקומו בעת מסיבת־העיתו־נאים
שערכו אנשי התמורה. הוא הגיב בהתרגשות
על הטענה שהושמעה, כי צעירי
תנועת־החרות והמפלגה הדתית־לאומית,
שהשתתפו באותה מסיבה, ניצלוה לצרכיהם
המפלגתיים. הגדיל עשות נציג צעירי חרות,
ששאג כארי לריענון צמרת השילטון, אך
כאשר נשאל אם לא הגיע הזמן לזרוק
גם את בגין,,התגמד כעסקן־ליגה-ג׳ ,והשיב
בשלילה.
״בנושא הפוליטיקה אנו עדייו חובבים,
לא מקצוענים,״ התנצל חנן .״לא יעזור
שום דבר, זה מה שאנחנו. ינסו להכשיל
אותנו. יהיו עסקנים שינסו לתפוס עלינו
טרמפ פוליטי. בוודאי שיהיו בינינו עוד

דיין גם אינו זקוק למשרד־החוץ. התפקיד
אליו הוא נושא את עינו הוא תפקיד
שר ללא תיק, שיהיה ממונה על שני נוש אים:
ענייני השטחים, וענייני המשא־ומתן
להפרדת הכוחות.

אחזקת שני נושאים אלה בתחום
משרדו תאפשר לדיין להיות
מעין סופרשר שבנושאים החשוכים
כיותר יעמוד הן מעל שר-הכי-
טחון והן מעל שר-החוץ.
למרבה המזל זהו גם התפקיד שאיושו
על ידי דיין הוא נוח ביותר לגולדה ול־כפיר.
לא יכול להיות מצב מאושר יותר
לצמרת המערך מאשר המצב בו יהיה
דיין השר האחראי לוויתורים ולנסיגות, והוא
שיצטרך לעמוד בכנסת ולנמק מדוע
׳נעשה ויתר זה אוחד ומדוע נסוגים מפה
או משם.
מצב בו יהיה משה דיין מופקד על הח זרת
ארץ־ישראל המערבית ישמש כחומת-
מגן למערך מפני התקפות הליכוד, ויאפשר
גם לקיצונים שבין אנשי המפד״ל להשאר
בממשלה למרות החזרת השטחים. משום
כך זהו כמעט אינטרס עליון עבור מתנגדי
דיין שדיין ינטוש את משרד־ד,ביטחון
וירכז בידיו את ענייני המגעים עם קיסיג־ג׳ר
והפרדודהכוחות. כמובן, שכל זה הוא
עדיין בגדר חישובים תיאורטיים בלבד.
שכן במצב הנזיל בזירה הפוליטית בישראל
שום דבר אינו ודאי והפעות עלולות
להתחולל בכל שעה. אולם נראה שזהו
הכיוון הכללי אליו מוביל המשבר הנוכחי.
וזה עשוי להיות אולי הפרק האבסורדי
ביותר בכל הסערה האי־ראציונאלית הסוחפת
את המדינה לשינויים מפוברקים ולאמונה
בתרגילי אחיזת־עיניים פוליטיים
נוסח אורי גלר• :״משה דיין, האיש

האחראי יותר מכד אדם אד כישראל
למדיניות שהביאה את מיל•
מת ום־הביפורים; האיש המסמל
כעיני מעריציו את הניציות והקיצוניות
הלאומנית -הוא שיהיה
שר הנסיגה, והויתורים.
אם מצב מעין זה אינו ראוי לכינוי
״צחוק הגורל״ — אין מצב אחר הזכאי לו.

מוחה גלד (מימין)
השיטה מעוותת
שי החוג, וגם הוא התקפל ולא הופיע לפגישה
האחרונה.
גם בקרב אלה שכן הופיעו, התגלו חי־לוקי־ד״עות
מהותיים, שבעיקבויתיהם יש
להניח כי החוג ותקשיר, למצוא בסים משותף
לכל חבריו. בעוד שמנכ״ל פאן־לון,
אלוף־מישנה אורי בר־רצון, יצא להגנה
עקיפה על משד, דיין וטען כנגד דיאחר״ות
המיניסטריאלית שמנסים לכפות עליו, התבטאו
שניים אחרים, אלוף־מישנה זויניק
שחם ואלוף־מישגה יששכר שדמי בחריפות
ירבה נגד דיין, בעוד האלופים יוסף גבע
וועזי נרקיס מנסים למצואדרך־ביניים,
שלא התקבלה על דעת אף אחד מהצדדים.
נראה כי המנגנונים המשומנים יהמשופ־שפים
של החטיבות הקיימות לא יתידו
לגוף חדש לצמוח ויחנקו אותו בעודו
באיבו, למרות התלהבותם, המזכירה התלהבות
של ילד אשר קיבל לידיו זד,־עתה
צעצוע חדש.
הם גילו רק כעת את מיסתרי הפוליטיקה,
והחליטו לכבוש דרכה את העולם כולו.

הרבה חילוקי־דעות. אבל אנחנו נתגבר.
אמנם, הזעזוע שעבר עלינו הוא עמוק,
לא ניתן להתעלם ממנו, אבל בסופו של
דבר יביא מאבקנו לשינויים מרחיקי־לכת
בכל השיטה הפוליטית הנהוגה בארץ.״
שעה קלה לאחר פתיחת מסיבת־העיתו־נאים
קם לפתע נציג הפנתרים, והודיע כי
הוא נפרש מוועד־ו־,פעולה המשותף. ללא
השמעת הסבר נוסף כלשהו — נעלם מהאולם.

בגלל שלא דיברו על שיכונים,״
הסביר חברו מאוחר יותר.
גם אריק אכמון, קצץ־צנחנים משוחרר,
מראשוני המצטרפים לתנועת המחאה, פרש,
בטענה כי לא הצליח להגיע עם חבריו
לקביעת קווי־פעולה מוסכמים.
ההנהגה חייכת לצנוח. רן ליבנה
כסוף־השיער, המשמש כדובר התנועה, לא
נראה מודאג גם לאחר שרשרת התקלות
שפקדה את מסיבת־ד,עיתונאים. הוא דיווח
כי לאחר פירסום דו״ח אגרנט, שזיעזע את
העם, הצטרף לתנועה גל חדש של מתנדבים,
כאלה שאיכפת להם.
השלם הזה 1910

בשבועות האחרונים, לאחר דיונים פני מיים
בין החברים, התגבשה תוכנית הפעולה
סופית. כעת תמקד התנועה את מאבקה
בשני נושאים: אחריותם הציבורית של
ניבחרי העם, ודוגמה אישית של אותם
ניבחרטי.
לשם כך יש להילחם בשיטה הפוליטית
הנהוגה בישראל. אסור •שהפוליטיקה תיהפך
״למקצוע לכל החיים״ .יש להנהיג
בחירות דמוקרטיות פנימיות בתוך המפלגות.
חייב להיווצר קשר הדוק בין הציבור
לבין הניבחר ולא בין הניבחר לבין כת
מסויימת הפועלת מאחורי הקלעים, בניגוד
לרצון הבוחר.
משה מלר, השיריונאי הבלונדי, מפקד
גדוד־שיריון במילואים, קבע :״מילחמת
יום־הכיפורים לא היתה תאונה או מיקרה,
אלא פועל־יוצא של כל השיטה הפוליטית
המעוותת הנהוגה בישראל.״ טבחינה זו, אין
כל הבדל בין גולדה, בגין ומשה דיין.
ראשי האופוזיציה, ממש כראשי השלטון,
חשו — ועדיין חשים בנוח, במציאות
המעוותת של ישראל. סרן־הצנחנים אסא
קדמוני, גיבור הקרב בסרפיאום, טען
בלהט ״ההנהגה חייבת לצנוח מהכסא במהירות,
כי היא העמידה את עם־ישראל בסכנה.
בלא לחץ ציבורי, זה לא יקרה. הם
ימותו על הכסא. הם מנותקים מהעם !״
הרוגים יום יום ״ישבתי בכנס בו
התחננו גדולדי המערך לפני גולדה מאיר
שתחזור בה מהתפטרותה,״ סיפר אסא.
״את המילה, עם ישראל׳ שמעתי פעם אחת.
את המילים, גורל המפלגה ,,שמעתי שלוש־מאות
פעמים.
״היום, שלושד-,ארבעה אנשים קובעים
מהותית את דרכה של כל מיפלגה. אפילו
את הנשיא בחרו בצורה לא־מכובדת.
הצניחו אותו מאמריקה} .ה לא תהליך
דמוקרטי. אלה הלבישו תוכן טוטליטרי על
טכניקה דמוקרטית.
,׳,בחירות זה אותו דבר. שם פועל המיט-
בח של בגין. הוא יודע לצעוק ארץ-
.ישראל־השלימה, ובזה נגמר סיפור־חייו.
כל פעם שהחכר נושא הביטחון הם קפצו
לדום, לא בדקו דברים לגופם, לא מנעו
הידרדרות.
״,בר־לב הרס את הצבא בדוקטרינה הצ באית
שהכתיב,״ התרגש אסא .״דיין אישר
לו את הדוקטרינה. איש ממנהיגי האופוזיציה
הגדולה לא ניסה להתנגד. אנחנו
ספרנו הרוגים יום־יום. בסופו של דבר
הוא נכנס לממשלה, על סמך ־הישג זה,
כשהוא מותיר אחריו קו מנותץ, ומאות
ספסרי־מילחמה שהתעשרו על חשבון קו־הביצורים
שנקרא על שמו.״

מישפט

ווחיו
(11011
*י* כדי ועדת־הכספים של הכנסת
1 1לא ידעו איזו קופה של שרצים הם
פותחים! ,כאשר ביקשו ממנכ״ל מישרד־הביטחון,
יצחק עירוני, ,לבדוק את פידסומי
העולם !הזה בדבר נסיעתם של קצינים
בכירים בצד,״ל לסו״ל, על חשבון הברת
שירותי הנדסה בישראל, שלאחר־׳מכן
קיבלה עבודות ביטחוניות הקשורות בקצינים
האמורים.
׳כאשד יקבלו מעירוני את התשובות,
יזכו בהפתעת־הייהם. הם עתידים לגלות
׳כי השוטה של ומתן ׳טובות־הנאה למי שיש
ביכולתו להשפיע על מסירת עבודות,
הגועה לשיבלולה המירבי על ידי שירותי
:הנדסה, המעסיקה מיספר רב ביותר של
מוחות אקדמאיים, וברשותה כל האפשרויות
לנצל את הידע הזד. לצרכי מה שקרוי
הנדסת־אנוש: הדרך הבדוקה לקבלת עבודות
מאנשים׳ תמורת יטובו!ת־הנאה.

איך ל הנ ד ס
רוו חי ם
ך* רשחאחת, למשל, המהווה דוגמה
ע טובה לכך, קשורה בשמו של טייס
היל-האוויר לשעבר, ,אלוף־מיישנה יוסף
(״יאק״) נבו. כאשר שימש כראש מחלקת־

תינוק מ צי ר מע1גע1

גוא זמישפט עם
תינוק בזרועותיו —
ותיגצל ממאס־ר

כרמלה לוי 22 תושבת מורשה שליד
רמת־השרון, הגיעה לבית־המישפט כ שמרד
עותיה בנה בן ארבעת הימים, והתייצבה
בפני שלושת השופטים, שבראשם ישב
השופט המחוזי יצחק רווה, שעמדו לדון
באשמת התקיפה שהועלתה נגדה.
ד,מיקרה אירע ב חו ד ש יוני 1972
כרמלה התרחצה בבריכת ״גלי השרון״
< בכפר־סבא. מציל הבריכה פנה אליה והזהירה
שאם לא תכסה את ראשה בכובע־גומי,
כנדרש על־פי תקנות התברואה,
ר יוציא אותה מהמקום. כאשר סירבה ה־.
,צעירה להיענות לבקשתו, ביקש המציל,
מאיר בן־לולו, את התערבותו •של בעל־הבריכה,
שמעון בן־שושן.
אך גם פנייתו של בן־שושן לא הועילה.
.להיפך. רק לאחר שהוזעקה המישטרה ל מקום,
יצאה כרמלה מהבריכה, קיללה בקול
וירקה על המציל.
השוטרים עצרו אותה, והוגש ׳נגדה כתב־אישום
על תקיפה.
החיים מתחילים ככלא. בחודש
אוקטובר ,1973 היתד, כרמלה בחודש הרביעי
להריונה, ואז פסק לה בית-המישפט
שלושה חודשי מאסר בפועל. סניגורה, עו־רך־הדין
דרור מקרין, ביקש מבית־המיש־פט,
לדחות את ביצוע העונש עד שיתברר
העירעור שהוגש לבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב.
נציגת התביעה, עורכת־הדין שרה סי־רוטה
סגנית בכירה של פרקליט מחוז
המרכז, הצהירה במפתיע שהיא עומדת
בפני דילמה קשה, ובמקום לבקש מאסר
(המשך בעמוד )26
העולם הזה 1910

מנכ״ל עודד מסר
הכל נשאר במישפחה
ההדרכה של חיל־האוויר, נסע יואק לוונצואלה
על חשבון סברת שירותי הנדסה האזרחית,
הועסק שם מטעמה בייעוץ, אף
יכי נכון ׳שקיבל את אישור הממונים עליו
לנסיעה זו. סמוך לאותה נסיעה !קיבלה
שירותי הנדסה את עבודות־התיפנון של
שדה־התעופה הצבאי הגדול בסיני, העתידיות
להכניס לכייסה !מיליוני לירות.
שדד,־תעופה זה אמור להיות גדול אף
׳מנמל־ד,תעופה בן־־גוריון בלוד.
והגה, ריאה יזה פלא. יזמן קציר לאחר־מכן
ר,קיימה שירותי הנדסה בישראל סברה
,בשם י.א.ק ,.ייועצי-תעופה בינלאומיים,
שמטרתה לייצא שירותי־ידע בנושיאי תינד

צילומים מתוך הפרוספקט
של ״שירותי
הנדסה בישראל״
:למעלה,
למטה, מיתקן
בתישלובת ערד.

עול מערכות־יאוויר. לשירותי הנדסה מח צית
המיניות. בסברה זו, יואילו היתר
בידי !אותו יוסף ניבו, שהוא גם מנהל־החברה.
לבד מעבודות בסו״ל, בתיכנון
שישה שדות־העופה שונים, קיבלה החברה
גם עבודות רבות בישדות־תעופה
צבאיים בישראל.

__ עסק
מי שפחתי־ציבורי

ומאידך נימנה עודד: מסר עם סיבר הנאמנים
של האוניברסיטה.
הקשר שבין מישפחת מסר לבין העבודות
הנמסרות ׳מכספי הציבור לשותפי
המשפחה העמיק עוד יותר כאשר התמנה
עודד, מסר במנכ״ל ערד. במייקרה זה
קיבלה מירב באופן ישיר עבודה גדולה
!של פיקוח תקציבי ומעשי על הליכי הביצוע.
הפיקוס, בשיטת פירט, אמור לצייר
למועצת המנהלים תמונה •כיצד מבצעת
ההנהלה את התכניות.
ערד היא אולי המיפעל היחיד בעולם
שבו !סברה השייכת לאח אחד מפקחת על
חברה של אח ישני — ובד־בבד יורדים
, 140 מיליון לירות לטמיון, אלה הפסדיה
של התישלובת.

ותה שיטה, אלא בהיקף גדול
\ £יותר, הופעלה גם לגבי התחום האזרחי
.׳כאן •נעשתה עיסקה ברוכת־תוצאות
בין שירותי הנדסה, לבין אחד השמות
הידועים בישראל — עודד ימסד.
מסר (!אלוף־מישינה מיל ).נולד בווינה.
בשנת ,1923 עלה ׳ארצה נד ,1938 סיים
בית־ספר גבוה לימילחמה בפריס, ולאחר־מכן
יסיים לימודי כלכלה ויחסים בינלאד
!מיים באוניברסיטה העברית בירושלים.
מסר היה בפלימ״ח ,׳ויאחר-יכך בצה״ל עד
שנת ,1961 נחשב כנאמנו של יגאל אלון.
תרגיל ב רוו חי ם
בשנת 1962 התמנה כמגב״ל מישרד־העבו־דה,
תפקיד ואותו מילא עד שנת .1966 אז
התמנה כמנכ״ל תישלובת ערד, החברה העצמיים
כימית
הגדולה שצברה למעלה מ־140
ך* הי ק ף הגדול של פעילות החברה,
:מיליון לירות הפסדים, ויא־שר: אין כל סיכוי
להביאה לידי ריווסיות. לפני שנה התפטר | 1והצלחותיה בכל מקום, הביאו את ראמסר
מתישלובת נורד ׳והתמנה ׳כיושב־ שיה לעריכת תוכיניות־התרתבות נימרצות.
ראש •מועצת־המנהלים של מיפעל הטכס הם ניצלו את !משיבר סברת ורד, קנו בפרוטות
את, כל הציוד •סל הסברה בשורה
טיל סיבי דימונה.
לעודד, מסר אח, המתגורר בחיפה, שלמה של ארצות באפריקה, כימו חוף ה־המהנדס
גידעון מיסד. בשנת 1965 הקים: שנהב ואוגינדה.
לפני כשנה הגו ראשי הסברה רעיון :
!גדעון ימסד סברה הדשה בשם מירב
הנדסה, ,שבעליה — גידעון מסר ,׳וחברה להפוך את העסק לחבריה רשומה בבשם
א. רייכמן ושות׳ — הנדסה ושירו בורסה. הייתרון: מיס הכנסה מוקטן, ותים.
סברה זו היא למעשה האמא החוקית אפשרויות לחלוקת רווחים־לעצמם, פטורים
של !שירותי הנדסה, בעליה הם גם בעליה ממס, על־ידי !מכירת מניות לאחרים.
התרגיל היה כזה: תחילה קנו במיליון
של זו, ולמעשה, א .רייסמן העבירה ל שירותי
הנדסה את פעולותיה בשנים ה לירות סברה לוא־פעילה בשם אינקובה,
אחרונות. א ך הזהות בין שתיהן מוחלטת. שכבר מזמן ביקשו לימחוק אותה מן
השותפות בין אחיו של מיניכ״ל מישרד־ הבורסה. באמצעות חבריה זיו הגישו להנהעבודה,
האחראי על כל העבודות הצי הלת הבורסה תוכנית להקצאת״מיניות ינוס-
בוריות במדינה, לבין קבוצת שירותי פת — 315 אלף מניות רגילות, במחיר
ממוצע של 20 לירות האחת. הכוונה היתד,
הנדסה, הניבה פידות נאים.
׳נפי שמגלה !מוסמך פנימי של החברה — למכור את מרבית המניות לקונצרן כלל,
היקף עבודותיה למע״יצ עולה על 150 להפכו לבעל־המנייות העיקרי של אינקובה.
יאך מניכ״ל כלל, ,אהרן דוברת, ניחן ב־
׳מיליון לירות. ומן הגדולות שבהן: הכביש
המהיר לירושלים, מחלף גנות־אזור, סוש־ריח ומפותח, וברגע האחרון נרתע
מחלפי נתניה,־אביר ומחלף מוצא. כן מב מן העיסקה, שנשארה לא־גמורה בידי
צעת החברה עבודות בעשרות !מיליוני לי שירויתי הנדסה.
ברשימת העבודות של שירותי הנדסה
רות עבור גופים ׳אחרים הקשורים קשר
אמיץ עם מישרד־ד,עבודה, כמו הסוכנות בישראל מופיע גם לקוח בשם ועדת־הייעול־הבינמישרדית.
המשימה שהוטלה
ואגף המדידות.
כך, למשל! ,מיופי,ע ברשימת לקוחותיה על החברה: בדיקת מיפעיליה העיסקיים
לקוח בשם האוניברסיטה העברית בירוש של הממשלה.
וכך יכול החתול לשמור על השמנת.
לים בפרוייקט של 25 ומיליון לירות,

1- 17

ספורט חד שבא למדינה:

בלב תד א בי ב, בצל בנייני מיש ודיג

מיו׳ גוטמן

ארבעה זוגות גרביים ליום נקרעים ליפהפייה הצעירה מירי
גוטמן, חלוצת מחליקות הסקטים בישראל, בעת שהיא עוסקת
בספורט החדש הכובש עתה את ישראל, ההחלקה והריקוד טל סקטים, ברחבת
בניין הדר דפנה שבשדרות שאול המלך — מדי שבת בבוקר. מירי היא בת ׳.17

אילו סגל בנפילה

הופ נפלנו — צוחק צעיר המחליקים, אילן
סגל, נער בן 13 הנושא על רגליו סקטים שעלו
לאבא שלו בסביבות 500 לירות אילן, המשוגע למפורט החדש, מקווה כי בשבועות
הבאים יצטרפו אליו גס הוריו, אשר בינתיים משמשים רק כצופים מעריצים לבנם.

אח ואחות גוטמן

ריקוד בלט בליבה של תל־אביב, טורכיס
מירי ואחיה עמוס גוטמן על הרחבה שמול
בית הדר דפנה בתל־אביב לקול צלילי מוסיקת ג׳ז מודרני הנשמעים מתוך רשם־קול
המובא למקום על־ידי המכונאי־המחליק משה אייזקס. האחים חינם מטובי הרקדנים.

בעלי המכוניות שחלפו בבוקר השבת
ליד מוזיאון תל־אייב, בשרירות שאול
המלך, המישיכו סמור לבית־המישפט, עברו
ליד בית אמריקה המפואר והגיעו לבניין
הדר דפנה, לא האמינו למראה עיניהם.
ברחבת בית הדר דפנה, ליד הכניסר. למיש־רדי
עמידר, הבחינו בכתריסר בחורים ובחורות
העורכים מופע של בלט מודרני,
מהיר ביותר, שכלל תמונות של מעוף
באויר, ריקוד בזוגות וברביעיות, ונפילות
למיניהן שהיו כנראה בלתי־מתוכננות.

אלה מהם שכרחו לעצור את מכוניותיהם
בצד הכביש ולהתקרב לרחבה, שמעו לפתע
מוסיקת ג׳ז סוערת, והבחינו כי בעצם,
מה שנראה מרחוק במופע של בלט מודרני
אינו אלא תרגילי החלקה על סקטים.
מישחק ילדים זה — השמור עדיין בתודעה
כשעשוע המוגבל לגילאי חמש עד
עשר, מגלה ניצנים ראשונים של הפיכה
לספורט הלאומי החדש של בני ישראל בכל
הגילים.
חוג המחליקים, כפי שמכנים את עצמם

איי, כואב

על הישבן החליקה והתיישבה היפה מבין כל המחליקות,
מירי גוטמן, לאחר שניסתה ולא הצליחה לבצע תרגיל מסובך•
את מירי הביא אל הספורט החדש אחיה, צלם־הטלוויזיה עמוס גוטמן, שהיה
מראשוני המשוגעיס־לדבר, ממייסדי החוג ונושא־דברו. הריקוד נערך לצלילי ג׳אז.

; הביאו ספורט זר, לישראל, מונה כיום לגמד
מ־ 50 איש.
היה לנו זוג חברים,״ מספר עמוס גוטמן /צלם־
רזיה בן ,21״שהיו נוהגים ללכת כל שבת ל-
דרוך שבלונדון מיניסטור ולהחליק שם על סק־
:שהביאו איתם טחו״ל. הצטרפתי אליהם, ולאט*
ט הופיעו עוד ועוד תברח. עכשיו אנחנו קבוצה
לה, הגדלה מדי־שבת, ועוד היד נטוייה.״
במירי
*ומנם, חוג־המחליקים מגוון מאוד• החל
מן > )17 היפהפייה, תלמידת שביעית בגימנסיה
בעורכת־הדין רותי פרג /וכלה
וי ברמת־גן,
לן סגל, תלמיד כיתד, ז׳ בבית־הספר היסודי אחד

העם, בית הספר הוותיק במרכז תליאביב.
הסמתקבצים מידי״שבת ברחבה שמול
בניין הדרך דפנה (מהמיניסטור זרקו אותנו,
מפני שאמרו שאנחנו מקלקלים את המרצפות״)
,מפעילים טייס אותו מביא המכו־נאי־מחליק
משה אייזקס, ופותחים בהחלקה.

הגידול שלנו יימשך בקצב הנוכחי,
הרי בעוד שבועיים, נצטרך את רחבת העי־ריה
כדי להכיל את כל האנשים שיבואו,׳•׳
אומרת עו״׳ד רותי פרג׳ .״פנינו לעירייה,
כדי שנוכל להחליק שם ללא הפרעה, ועם

הרפה !ועריה.״ הם הבטיחו לנו להקציב
מישטח מכוסה בלינולאום -שיהיה מתאים
לצרכינו בדיוק. סמכנו עליהם וחשבנו שהבעיה
נפתרה.
אך בינתיים שכחה העירייה את הבטחתה,
ולחבר׳ה לא נותר אלא לחלום.
יש להם עוד חלום אחד: להקים להקת־מחול
על סקטים, כפי שנהוג בארה״ב,
ולצאת עם הלהקה להופעות בכל רחבי
הארץ.
אך בינתיים הם ממשיכים להחליק באופן
פרטיזני .,ליפול ולקרוע את הגרביים.

רותי פרג׳

הזוהרת, היא
עורכת־דין צעירה,
המוצאת לה פנאי בין מישפט למיש־פט
לקפוץ לבית הדר דפנה, ולהחליק.

ע ד״ר אפי יוכטמן ופרופ׳ ונדון שפירא

ראשי תנועות ״השינוי ־ מסבירים מדוע הקימו תנועה פוליטית חדשה.
מ׳ הם האנשים המרכיבים אותה. ומה הם מקווים להשיג באמצעותה

באד, במחאה ־
צדעים מז ת אז ־ גו
• כשאתם מדברים על שינוי השיטה —
למה אתם מתכוונים כעצם?
שפירא 5שינוי השיטה שלנו. של השיטה, המדינה.
יש פאן כמה !אלמנטים ׳מרכזיים. ההתערבות של הפולי טיקאים
במערכת הכלכלית, הוא המאפיין הפולט ביותר.
׳אין אף מדינה לא־קומוניסטית אחת בעולם שההתערבות
בה היא בל־כך גדולה — ׳והשליטה היא לשם שילטון.
כלומר, משתמשים במשאבים הכלכליים כמכשיר לשילטון.
זה הגורם היציב. כך היה לפני הקמת המדינה, ולא
השתנה. על זה בנויים המנגנונים, על זה בנויות הקוא־ליציות,
על זה בנוייה מערכת השיטה כולה.

• האם אתה דוגל כאי-התערבות המדינה
בתהליכי־משק — או שאתה פוסל רק את
היעדים של ההתערבות ץ
שפירא ג אני פוסל את השיטות !ואת היעדים, מפני
שהשיטות אומרות ;בעצם שאתה לא ומוסר דין וחשבון,
שאתה לא עובד לפי קריטריונים עיוניים או חברותיים

האם לגבי תמונת החכרה וכלכלתה כשלעצמה,
יש הסכמה בין יוזמי התנועה שלבם?
כלומר, האם יש לתנועתכם השקפה סוציאלית
מאוחדת?
יוכטמן נ את אותה השקפת־עולם לה אגו מסכימים
הבענו !בניסוח עקרונות, המהווים בסיס משותף לכל מי
שמוכן ׳להצטרף לתנועה. העקרונות הם מאד כלליים —
אך !נותנים תמונה. יש שמונה עקרונות המנופחים בצורה
כללית מאד. כך שהתי-דגום שלהם להחלטות פוליטיות
ספציפיות וטהורות עדיין פתוח, ואנחנו עדיין איננו גוף
שקיבל והחלטות.
אנחנו נקיים כנס־יסוד ,׳אחרי שנגיע למיספד מטרים
של אנשים שאנו מקווים לגייס. אנשים אלה הם שיבחרו
— כמו כל גוף דמוקרטי — -את -מוסדות התנועה. והתנועה
תחליט אז!

• האם אדם בעל השקפת־עולם סוציאליסטית,
יש לו מקום בתנועה שלבם?

• אתם מתנגדים לשיטה שבה מיפלגות
מהוות גם גורמים כלכליים. זאת אומרת שאפשר,
בתיאוריה, לשער מישטר שיש בו התער בות
רבה מאד של המימשל בתהליכי־המשק,
אד שייעשה לפי קריטריונים שיהיו ממלכתיים,
וייקבעו בתהליך דמוקרטי, ולא מתוף אינטרסים
מיפלגתיים.

• מתעוררת השאלה אם ההגדרה הזאת
אינה כאמת כל-בך רחבה, שחוץ מאנשי
חירות וזבולון המר, יבול להסכים לה פל אחד,
כל זמן שאינה מיתרגמת למדיניות מעשית.
יובטמן: לפי הסקרים שערכתי על חלק מהצ״בור

הישראלי — אני חושש -שאתה -אופטימי. חלק גדול
מהציבור לא מוכן ללכת על זח!

• נאמר, מהר אתם חולבים לכנסת ותצטרכו
לקבוע עמדות על יישום העיקרון הזה,
שהוא כללי מאד. וכרגע שתהיו תנועה פוליטית,
הרי תהיו חייבים להביע ריעות, ותעמודנה
על סדר־היום ככנסת הכרעות. האם אתם חושבים
שהגדרה בל-כך כוללת מאפשרת לכם
ככלל גקיטת עמדות?
שפירא: אין לנו מיסטיקה. יאנו פרגמטיים לגבי כל
שטח כבוש, שזהו חלק מהמחלוקת היום. אנו רוצים
להבטיח את שלומה !וביטחונה של המדינה. צריך לנהל
משא־וטתן, צריך להגיע לפשרות. בוודאי שאנחנו נצטרך
— ככל שנתגבש !כתנועה — גם לגבש את העקרונות,
!כולל מדיניות חוץ !וביטחון. העיקרון הזה נראה לנו
כעיקרון כללי ראשון. היו הרבה אנשים שנרתעו ממנו,
רצו שנוציא אותו. אמרתי: ולא! זר, חלק מכל העניין.
ואנחנו עוד לא הולכים לכנסת — זה ריחוק מאד.

כאשר קמה תנועת ״שינוי״ ,לפני חודש, נתפרסם
בעיקר ד״ר אמנון רובינשטיין כמנהיגה. אולם
הקבוצה היתה רחבה יותר. שניים מחבריה
השיבו השבוע על שאלות ״העולם תזה״ :ד״ר
אפריים (״אפי״) יוכטמן ,38 ,צבר יליד תל־אביב,
נשוי ,1 +מרצה לפסיכולוגיה חברתית ; ופרו־פטור
יונתן שפירא ,44 ,רווק, מרצה לטוציולו-
גיה פוליטית, שסיים זה״עתה ספר על מפא״י
בשנות ה״ 20 וה״ .30 כמו אמנון רובינשטיין, שייכים
השניים לסגל אוניברסיטת תל־אביב.

כלשהם! .אתה שולט בכלכלה לשם שילטון. אתה משתמש
במערכת הכלכלית להמשך השליטה.
זה בא לידי ביטוי בשטחים שונים — שילטון החוק
לא מופעל על המערכת הזאת. מערכת היהסים בין הפוליטיקאים
לבין המערכת הכלכלית הי!א במידה רבה מחוץ
לשילטון החוק, מחוץ לתקציב. יש פה הרסה מאד שיטות
ומכניזמים שאיפשרו להם להשתמש בזה כבמנשיר־׳שליטד.
אני חושב שוש מטרות לאומיות שצריך להחליט עליהן,
שבהחלט דורשות התערבות. ובוודאי היום! אין היום
מדינה קפיטליסטית שאינה !מתערבת !במערכת הכלכליתלמילוי צרכים מסויי-מים. בכל המדינות שאני ומכיר במערב-
!אירופה, זה בהחלט יעד — וגדלה היתערבוותה של הממשלה.
אצלנו היותה התערבות גדולה מאד עוד לפני קום המדינה,
והיא בעצם עדייו גדלה.

טריטוריאליות בכל שלוש החזיתות: נם חזקת סיני, גם
חזית הגולן, וגם -חזית ארץ־ישראל המערבות. אם -אנשי
רפ״י מוכנים לגבי העיקרון שגם לגבי ארץ־קשרואל המערבית
נדגול בעיקרון הזה — הם יכולים למצוא את -מקומם
אצלנו. יצחק נבון, למשל, אולי -כן מוכן לפשרות. לעומת
זאת, למשל, גד יעקובי !אולי לא. אבל באמת אין להם
משהו ׳מוגדר.

שפירא: ההגדרה שלנו אינה כל-כך ״יונית,״ והסיכון
קיים. אך צריך לזכור שאנחנו במצב נזיל מאד. בין ש!תי
המיילחמות היתד, לי השקפה מאד בחורה• .כיום, אינני
יודע אם אני יכול להגדיר את עצמי בדיוק, ואם כולנו
יכולים להגדיר את עצמנו- .אך ׳כשנצטרו להתייחס להתפתחויות,
נצטרך גם לגבש את עצמנו.
רובינשטיין מנהיגות
יובטמן: כן, כמובן. השאלה היא, כמובן, על איזה
סוציאליזם אתה מדבר. אם אתה מדבר על ם וצי!אליזם
שפו הממשלה מתערבת התערבות טוטאלית — סוציאליזם
טוטאליטרי — אז אני חושב שלא. אבל אם -אתה מדבר
על סוציאליזם דמוקרטי, אז השאלה היא כיצד אתד, מגדיר
׳אותו. אני, ולמשל, מגדיר את עצמי כס-וצואליסט — -ואני
מרגיש את דרכי טוב !מאד בתנועה. יהיה אצלנו מקום
גם לליברלים וגם לסוציאליסטים דמוקרטיים.

• השאלה היא אם אתם לא מכניסים
למיסגרת בל-כך כוללת אלמנטים, שמחר לא
תוכלו לחיות איתם במיסנרת אחת. על-ידי פך
שאתם קובעים הגדרה שהיא הרכה מעבר ללו-
כה אליאב, למשל. כהגדרה זו אפשר לבלול
בימעט את בל המפד״ל, ורוב המערך. זה לא
מאפיין אתכם כתנועה ״יונית״ .זה עדיין בין
היונים — לבין המרכז. האס זה לא יפריע לכם
מחר — באשר תצטרכו לקבוע עמדות?
• לגבי מהותו של הגוך שאתם מתכוונים
להקים — האם הוא בא לתקן סידרי-שילטון,
מהות הפעולה של המימשל בארץ, או האם הוא
בא עם הצעות פוליטיות וחברתיות לנכי המדיניות
שהמדינה צריכה לנהוג בה? אין אלה
שני דברים זהים. אם זה הדבר הראשון — הרי
זוהי תנועת־מחאה קונסטרוקטיבית כוללת,
ויש לה יעד מרכזי אחד בלבד: לתקן סידרי-
שילטון. הדבר השני — תנועה פוליטית, המציעה
מדיניות. איזה דגם עומד לנגד עיניכם.
יוכטמן נ בשלב זד, הדבר פתוח וישנן כ!ל האופציות,

• נעבור עתה לנושא הביטחוני-לאומי.
אתם מדברים על פשרה טריטוריאלית. זה
מוציא מכלל אפשרות את אנשי ארץ־ישראל
השלמה האדוקים. אך האם זה מוציא גם את
אנשי רפ״י, למשל? האם יבולים האנשים כ אם כי -נראה לי שהנטייה היא יותר לכיוון השני מאשר
חלק המרכזי של מיפלגת-העבודה, המדברים ;לראשון. כלומר- ,אם היינו מסתפקים -כתנועה ביקורתית
על פשרה טריטוריאלית, למצוא עצמם אצלכם? או -מחאתית, היינו מטפלים בה !בצורה שונה מאשר עכשיו.
יוכטמן נ אנחנו משוכנעים שחייבת להיות פשרה יכולנו להצטרף לכל אחת מתנועות-המהאד, חיום, אשר

׳יוכט׳מן: פיזית, אנחנו ׳נוצרנו יבין האחרונים. אני,
למשל, רואה את מיילחמת יום־יד,כיפורים רק כקטאליזטוד
דרמטי ביותר, שפשוט עזר לתת את ר,״שוק״ האחרון
שעזר להתארגנות. יאך המחשבות, אי-שביעיוית־חרצון,
והרצון להביא לידי שינוי היה קיים אצל כולנו. זה בא
לידי ביטוי אצל כיל אחד בדרך שלו. לכן איננו ׳מדברים
על האספקט הביטחוני בלבד, אלא גם על אספקטים
כלכליים ׳וחברתיים. אני מאד מעוניין, ולמשל, בשאלות
של מדיניות סוציאלות, של פער חברתי, יעילות כלכלות
וכולי, ואלה הם ׳תחומים שבהם המצב הייה קטאסטריופלי
כבר לפני הרבה שנים, והוא פשוט הלך והתגבש מאז.
לכן התשובה היא די ברורה לגבי שאלתך אם אנו
הולכים בנפרד — ואחר־כך, במגעים — או להיפך. נראה
לי שאנו עושים ׳זאת במקביל. כלומר, יאנו כל הזמן
נמצאים במגע עם התנועות האחרות — מנסים להגיע
לידי הבנה ושיתוף־פעולה. אך יחד עם זה אנו גם מנסים
לגבש את עצמנו.

מפגינות או מוחות ׳בצורות, אחרות, או היינו מקימים מוסד
הברתי שיתכנס אחת לכמה חודשים ויגיב על ותופעות
ספציפיות או על בעיות מאד עקרוניות. איננו ׳מסתפקים
אך־ורק בביקורת, אלא גם רוצים להציע הצעות קונסטרוק-
טיביות, ולא רק בנושאים ספציפיים כמו שינוי סידרי־שיילטון,
אלא גם לנסות לנסח עקרונות של מדיניות
בתחום הכלכלי, החברתי ,׳הפוליטי,

קבוצות־המחאה במצב
שר מסכה קשה מאד
• האם תוכל לספר כיצד נולדה התנועה —
ומה עומד לקרות?
׳שפירא ג לאחר מילחימת אוקטובר ,׳כמה מחברי ואני
קמנו לחפש מה עושים פה? לאחר מיליחמת יום־
׳הכיפורים החלטתי שהדבר לא יכול להימשך כך. הסתכלתי
קצת על המיסגרות הקיימות, והחלטתי שצריך להקים
מיסגרת אחרת. אני עוד לא יודע אם ׳נהיה מיפלגה,
וייתכן ;מאד שכשנ׳תחיל לחשוב על הבחירות, נצטרך
להתארגן עם קבוצות נוספות. אבל אפילו כדי להצטרף
לקבוצות ׳נוספות — אתה צריך !קודם־&ל להיות לפחיות
קיים. חשבתי שהגיע כבר הזמן שאנשים שאינם פוליטיקאים
מיקצועיים ייכנסו לפוליטיקה. הם אינם יכולים
להיכנס למיפלגות הקיימות — חבל על הזמן. מוכרחים
להקים מיסגרות ניפרדות. ואז התחלתי לדבר, אחרי
הבחירות. כינסתי קבוצה קטנה ישל 15—12 איש. הרעיון
התגבש בשיחות — קשה לומר שהוא יהיה כולו לשלי.
הקבוצה הראשונה היתד, בעיקר ׳מאנשי האוניברסיטה,
כולל אמנון ׳רובינשטיין, ואנחנו דיברנו והחלטנו שצריך
להמשיך ׳לגלגל את זה ,׳והחלטנו ׳לכתוב איזה־׳שהם עקרוניות
כלליים ביותר. כולנו לא היינו חברי מיפלגות. אני
יאחד המעטים שהיה פעם חבר־ימיפלגה — הייתי חבר
במפא״י, אבל עזבתי לפני הרסה ישנים. החלטנו ישכל
אחד ׳מהאנשים ידבר עם אחרים — לאדדווקא ׳מהאוניברסיטה
— כדי לראות איזה הד יש לנוסח שלנו. כעבור
שבועיים כינסנו קבוצה. היו בה 80 איש. ההרכב הדמוגרפי
של האנשים בעיקרו, הייה ״צווארון לבן,״ והרכב־הגילים
היה די דומה לשלנו. בפגישה השנייה כבר היו
יותר אנשים. יום לפני הפגישה הדיבר דלף החוצה ,׳והפגישה
כבר לא יכלה להיות סגורה. יבאו נציגי־עייתונות, באו
הרבה יותר אנשים ממה שציפינו.

• אחת השאלות הנשאלות לעיתים קרובות,
היא — מהו כעצם ההבדל כין יוזמתכם,
לכין יוזמה שהיתה לפני זמן קצר מאד —
תנועתה של שולמית אלוני. מה ההכדל בין
״השינוי״ לבין ״התנועה לזכויות האזרח״
שקמה לאחרונה? נראה לי שגם העקרונות
וגם ההרכב האנושי די חופפים.
שפירא ז נכון. אני חייב להודות שאילו התנועה
של שולמית אלוני היתד, קיימת — ׳אילו היתה מיסגחת
— היינו צריכים לחשוב ברצינות. אבל אין שם אירגון
והכל מאד אמורפי, והיתד, גם הרגשה שזה לא זז.
התנועה של שולמית ׳אלוני קמה למעשה אך ורק
כדי להכניס יאותה לכנסת. שולמית אלוני נכנסה
לכנסת, עם עוד שני חברים שהופיעו בוקר יאחד ׳וגילו
את עצמם בכנסת. אבל התנועה, כתנועה, למעשה לא
היתה קיימת. אז חשבנו שבשלב זה אנחנו צריכים לקחת
זאת על עצמנו.

* שפירא פרמזטיזם
הבחירות לכנסת — לא נוכל להישאר בצורתנו זו. חמש־שש
קבוצות ׳שמתחרות על דבר דומה — אסור שזה יקרה!
מצד שני, עמדנו בפני הבעיייה: האם נצטרף לאחת
הקבוצות האחרות? האם ניכנס אליהן? ׳ולא מצאנו —
לא מצאנו ! אבל ׳אין ספק שזוהי סכנה שאסור לנו להגיע
אליה. יאחה צודק כשאתה אומר שדברים עלולים להתמסד
ויעלו כל מיני אינטרסים אישיים קבוצתיים, זה ייפול
לקרות. יאבל אני מקווה ׳שנצליח להימנע מזה.

• אני מכין שיש הבדל מהותי בין אנשים
הסכורים שהם יכולים דעכוד כתוף מיפלגות
מימסדיות קיימות — לבין אנשים אשר חושבים
שמיפלגות אלה, מטבע מהותן, אי-אפשר
לפעול כתוכן, ולבן נאלצים לפעול מחוצה להן.
השאלה היא: מה כיחם לקבוצות, שהן
ככל-זאת כחוץ. אפשר לשייף אליהן גם את
הקבוצה של ״ככל־זאת מערך״ גם פה תיתכנה
שתי דרכים: או שאתם אומרים, אנחנו קבוצה
חדשה — נגבש את עצמנו כקבוצה׳חדשה,
ואחר-כף נלך ונראה מה קורה כקבוצות
האחרות, ואיזה סוג של שיתוודפעולה נוכל
לקיים איתן ; או, דרך שנייה — תאמרו לעצ־

ושימת הגופים ח מי ם
כבר ארוכה מזי
מכם: אנו יוצרים יוזמה חדשה, ויוזמה זו חייכת
לאחד את כל הקיים כשטח הזה מלכתחילה.
השאלה היא :״האם אתם רוצים ללכת
לכאן -או לבאן?

יוכטמן: כל גוף הרוצה לשניות את המציאות כאן
— זה טוב. לא יהיה טוב, אם יתווסף עוד גוף אחד
לרשימת הגופים, שהיא כפר ארוכה מדי. מבחינתנו,
נעשה את כל ׳המאמצים כדי שאפשר קהיר. להגיע לידי
הידברות עם גופים ׳אחרים! ,ונשקול זאת לגופו של עניין.
׳תלוי מה יהיו הרעיונות של הקבוצה החדשה, ואם תהיה
הסכמה לגבי הצד הרעיוני־תוכניתי.

• לאור שמונה העקרונות שלכם, למשל.
שפירא: אני אתייחס לזה בחיוב. אני יחושב שזה

יהיה טוב.

של הדו״ח, צריך לזכור שיש עיקרון הנקרא אחריות
מיניסטריאלית, והוועדה הזאת — באופן מפורש — לא
התייחסה לאספקט זה של הבעייה.
לכן, כולנו מסכימים פה אחד, שהמסקנות ברורות
— אי-אפשר להסתפק בצד הטכני בו טיפלה הוועדה!
העיקרון הכללי של אחריות — לא רק מיניסטריאלית
אלא גם ממשלתית — הוא מאד יחמור אחרי דבר כזה.
לפי דעתי, הממשלה חייבת היתר, להתפטר!

חוו כמה חודשים
נגבש את המחשבה

היתה השאלה אם נצטרף לאחת מהקבוצות הקיימות, זזה
לא ניראה לנו. יאבל אין יכיל ספק, לדעתי, שככל שיתתקריבנה

• תארו לכם שבעוד שנה יש כחירות
חדשות, ויופיעו כהן שש רשימות חדשות:
הקבוצה שלבם, של החיילים — אחת או שתיים,
הקבוצה של ״בכל-זאת מערך״ מרי, מוקד ושולמית
אלוני. השאלה היא: האם לדעתכם
לא יכול לקום מראש מחנה מאוחד? נניח —
יקום מישהו, מישהו בדרג של אמינות ומעמד
אישי, ויציע: בואו נארגן את כל הקבוצות
האלה יחד ונצא לדרך משותפת. איד הייתם
מגיבים על זה? האם זה טוב, לדעתכם?

• אם נעבור למה שקרה היום — פירסום
דו״ה אגדנט. אם נשתמש כו ככמאורע ציבורי
אשר תנועה חייכת להתייחם אליו, כיצד תגיבו
על המאורע הזה?
יוכטמן: העמדה שילינו ׳גורסת שמעל ווטעבר לתוכנו

יוכטמן: לגבי אותם אספקטים פוליטיים או חברתיים
שישולמית אלוני מתייחסת אליהם, נראה לי שיש פד,
פער רציני. נראה לי שאנחנו מנסים לחבוק יותר תחומים
מאשר הייא.

• כזמן האחרון קמו כר מיני יוזמות ציבוריות
שונות במהותן. אהת שלכם, אחת של
קבוצות החיילים השונות, קמו כמה יוזמות
כתוך מיפלגת־העבודה, קצת לפני זה — שול מית
אלוני, כד-ככד עם זה — התנועה של
״ככל-זאת מערך׳ ,שגם היא מורכבת מאנשים
מאותו סוג, כעלי השקפת־עולם דומה. עוד מקודם
קיימות תנועות מרי ותכלת-אדום, עם
תפישות דומות. נוצרה הרגשה שאנו הולכים
לקראת פיצול פנטסטי שד אותו מחנה, שבהערכה
האופטימית כיותר הוא די קטן כמדינה.
יטפירא 1אני מיודע בהחלט לבעייה הזו. לפני חודשיים

שפירא 1אני חשבתי הרביד, מאד על הפעייה הזאת.
ההרגשה שלי, אחרי שהסתכלתי מסביב, היא שכרגע
צריכה לקום קבוצה קצת יותר ׳תוססת ,׳שתוך זמן קציר
יהיה לה גם פוקוס וויתר ברור, ואני מאד מקווה שעל־ידי
עצם הפעילות האירגוניית שלנו לא ׳נחסום יאת המגע
ואת שיתוף־ה,פעולה, בעתיד עם הקבוצות השוניות. הרגשתי
הייא שכדי שנוכל לדבר, נצטרך קודם לקום.
׳במשך כל השבועות האחרונים קיימתי מגעים עם
הקבוצות האחרות והן במצב קשה — במצב של מבוכה
גדולה מאד. קשה מאד לדבר עם קביוצות־יהמחאה האחרות,
עם כל הרצון הטוב שלהן בשלב זה.
אני מאמין שבזמן הקירוב אפשר יהיה, כי הם יתארגנו
ויתחילו לפעול, ותוך כדי פעולה יתפסו ימה נעשה מסביבם
!ואולי אז אפשר יהיה לדבר ׳איתם. כיום קטוית תנועות-
מחאה, אך אתה כבר שומע קולות ראשונים שאומרים:
״מחאח לא מספיק — צריך להתארגן!״ אני חושב שזה
ילך ויגדל.
צריך לנסות וכל הזמן ;להשתדל ליצור עימם מגע,
אך נדמה לי שאי־יאפשר לחכות, ונדמה לי שאנו ציבור
שמסוגל להתקדם, להתארגן. אני מקווה שנשתף פעולה,
ואפילו יותר,מזה.

שפירא: ממבט ראשון נראה לי, שהקביעה שה־רימטכ״ל
צריך ללכת והממשלה טיובה — זו חלוקה מאד
משונה.
יוכטימן: שמתי יל!ב שהם ׳מתייחסים בצורה שיונה
לדרג הצבאי, ובצורה שונה לדרג המדיני. יש הסתייגות
בסיגנון ׳כשמדברים ביחס לממשלה — אך לא כשמדברים
לגבי הגנרלים. לגבי הגנרלים הכל חד, יוחד*ימש,מעי!

• יש נקודה האומרת שבל צעד ראשון של
גוף הדש — הוא הצעד המכריע: הוא מביא
אותו לכיוון. צורת ההתארגנות הראשונה
קובעת. יוכטמן סוציאליזם

יובטמן: מבחינה זו אני חש ישיאנו הולכים בדרך
הנכונה. אך הבעיייה של מגע ושיתוף עם התנועות האחרות,
זו באמת בעייה רצינות.

איד תפסכלב המי שטרה
חשיש בכיסו שד צייץ*
׳אין כל ספק כי לשופט
העליון וראש הוועדה המדליה
על-שמו, שמעון אגרנט, יש
קשר, עקיף: אמנם, לחיי הפוליטיקה
והצבא בארץ. ביתו של
אגרנט -נשואה לצעיר העובדבמחלקת הסטטיסטיקה של הממשלה,
עומד כהן השניים
קראו לילדיהם, לאחד מהם
אריאל ולשני בשם שרון,
אם־כי עובד כהן מכחיש כי
לקריאת הילדים בשמות אלה
היה קישר כלשהו עם עבודתו
של הסבא שלהם.
; 8בכנס חוג אתגר שנערך
בתל־אביב הסביר אלוף־מישנה
(איסקה)
(!מיל ).יששכר
שרמי, אשר נפצע קשה ב־מילחמת
יום־הכיפורים, וזו
הייתה לו הופעתו הציבוריות הראשונה,
כיצד יצא חי מן ה־מילחמה
האחרונה. הסביר
שדמי :״אני לא שמתי לב
לשילוט שהציב צה״ל, הלכתי
בכיוון ההפוך וכך נשארתי בחיים.״

1באותו
כנס כעסה שושנה
הדרכ על כך שהעיתונות
הלבישה לחוג אתגר את
הדימוי של חוג גנרלים. שאלה
חורב :״׳אני נראית לכם כמו

גנרלי אני ממייסדות החוג הזה,
ואני אפילו לא קרובה לגנרל.״
שושנה הקרב היא רעייתו
של מי שהיה עד -לפני
מספר חודשים אלוף בצה״ל,
וכיום -נשיא הטכניון, עמוס
ח׳ורב.

! בהתקפה

חריפה

8יצרן הגובלנים מכפר
האמנים עיו־הוד, איצ׳ה מהד
בוש, בא מהכפר אל העיר,
והסב, כדרכו, עם חבריו ב־מזללה
תל־אב״בית. שתה מט־יבוש
ואכל, אבל לא יכול היה
להתגבר על יצרו, ובלע שני
ראשי בצל טרי .״מה לעשות?״
שאל ממבוש את חבריו ,״כדי
שלא ירגישו את הריח?״ הציע
לו אחד מהם :״תמ׳שיך לטעון
שזה מהבצל!״ ואילו קברניט
אל־על, אורי יפה, גילה לו:
״באמריקה מוכרים עכשיו מש הו
שאפילו אם תאכל עשרה
ראשי בצל, לא ירגישו את הריח...״
״מה ז הי״ תמה ממ מש.
השיב לו יפה :״ראש
של שום!״

ראשונים שקראו להתפטרות
דיין. אמר שחם :״ועדת אגר־נט
נתנה לראש־הממשלה אות-
גבורה ולמשה דיין מדלייה,
אבל מה שבאמת הגיע להם !זה
משהו קרוב: מאוד לחבל״ .באותו
מעמד כינה שחם את
ישני המפוטרים על־ירי ועדת
אגרנט, הרמטכ״ל רב־יאלוף
דויד אלעזר !וראש אמ״ן ה־אל-וף
ארי זעירא :״חברה-
ליצים״.

ח״כ אריק שרון, מלכה

(מלכה׳לה) הרצברג. מלכה
סיימה ארוחה במיזנון הח״ניס
שבכנסת ויצאה לקנות סיגריות,
אך בטעות נכנסה לאולם המליאה,
זשם נעצרה על־ידי
אחד הסדרנים, ששאל אותה
למבוקשה. מלכד,׳לה השיבה
לו :״׳אני מחפשת סיגריות.״
הסדרן השיב לה מניה־וביה:
״גבירתי, כאן לא מוכרים סיגריות,
כאן מוכרים לוקשן.״

שעבר לחיפה להיות נוכח ב־חתונותיהם
של דן ואבנר, בניו
של רב־החיובל, מילה ב רנ ד,
מבעלי החברה הימית להובלת
פרי. אך בשיתי חתונות לא היה
די. עייזר הצליח להשתתף גם
באסיפה של החוג החיפאי לשינוי
פני הליכוד. ,׳שנערכה באותו
ערב בחיפה.

ראש־הממשילה גורדה מאיר,
על שר־יהביטחיון משה ריין
ועל ועדת אנרנט, יצא השבוע
אלוף־מישנה (מיל ).זאב
(זוניק) שחם, מי שהיה מה

:על מהות מקום־עבודתו
של הבוס שלה עמדה השבוע
מזכירתו הצעירה והחיננית של

היא דוגמנית הצילום הכובשת
עתה את !אירופה. פט, בתם של
כושית־פורטריקאית ונגן־סכסר
פון, מדגימה בתמונה זו כיצד
יש להתרחץ באופן היסודי ביותר.
בך הצליחה, לשגע גם
את הגרמנים קרי־המזג, שרבים
מהם קבעו אותה במיסגרת ו־תלוה
בקיר חדר־האמבטיה בבתיהם.

8כמומחה
לניצול זמן נת
גלה
אלוף },מיל .).עייזר
וזייצמן. עייזר נסע בשבוע

1שר התחבורה אהרון
(אהו״לה) יריב שהיה -נוכח
באותו כנס שנערך במועדון
יחדיו של מיפלגת העבודה ב-
תל־אביב, ישב מנומנם כל העת
אולם התעורר רק פעם
אחת, ופרץ בקריאת־ביניים ש-
הידהדה בכל האולם. היה זה
כאשר י.וסן מ נכו, ראש עיריית
הרצליה ויושב־ראש החוג תמך
בשושנה חורב בטענתה כי אין
זה חוג של אנשי־צבא לשעבר.
קפץ יריב ממקומו וקרא :
״אנחנו, אנשי הצבא, לא מתביישים
בזה שהיינו אנשי צבא,
שיהיה לכם ברור!״

׳ 8שר-ד,׳בריאות, ויקטול
•טב־טוב, הקדיש בשבוע שעבר
זמן רב לענייני דו״ח
ועדת אגרנט, אך הדבר לא
הפריע -לו להסתלק מישיבת-
הממשלה שהתקיימה ביום רביעי
האחרון, לתת קפיצה לתל-
אביב לפתיחת !תערוכתה של
ציירת בלתי־ידועה, שלי
הררי, בגלריה יודפת בתל־אביב.

קליבלנד

במהרה הצטרף אליהם מנחם
בגין, שאף הוא חיבק וגיפף
את ס׳ליק.

8פגישה מעניינית הייתה
בשבוע שעבר לכתב־החוץ של
העיתון ההולנדי דה טלגרף.
אלי סונדרובן, עם שר-
הביטחון משה ריין אלי נסע
במכוניתו בכביש גהה, במהירות
של 90ק״מ בשעה, כאשר
עקפו אותו שתי מכוניות־פאד,
במהירות מסחררת. אלי הגביר
את מהירותו, וניסה להדביקן,
אך ללא הצלחה. רק כאשר
שתי המכוניות נאלצו לעצור
ברמזור, השיג אותן אלי והבחין
בשר־הביטחון היושב במושב
האחורי של המכונית הראש
וינה ׳וקורא עיתון. אלי פנה
אל נהג המכונית ונזף פו על

של החזקת חשיש נתפס
1 1 1 1 *1 1 1 1ל ח 7ך ה
בשבוע שעבר ראש־עיריית

תל־אביב שלמה (צ׳יץ׳) לחט, על־ידי כליב־מישטרה !המאומן במיוחד
לתפיסת סמים, דווקא בנוכחות השוטר הגדול של תל־אביב, מפקד־המחוז
של המישטרה ׳ניצב דויד עופר. צ׳יץ׳ יצא לסיור־לילה מישטרתי
בליוויית עופר, כאשר ביקש להכיר את הזונות, הנרקומנים, הקלפנים
ויתר ציפורי הלילה שבין אזרחיו. במיסגרת הסיור טמנו בכיסו חפיסת־חשיש,
וכלב־מישטרה שליווה אותם גילה אותה אצלו. התאכזב מרות
גיזבר־העירייה יוסי שטיינימן, שאמר: אם לא היו תופסים את
ראש־העיר, היינו מצליחים לאזן קצת את תקציב העירייה.״
המהירות הרבה בה נסע. להפתעתו
הרבה הפסיק דיין את
קריאתו בעיתון, פתיח את חלון
ר,מפונית ואמר לאלי :״אדוני,
אתר, צודק, אני מבקש את
סליחתך,״ והורה לנהגו להמשיך
בנסיעה לפי החוק.
8דווקא בשעה שבעלה
היה זקוק לה ביותר, בתקופה
הקשה ביותר שלו, נסעה בשבוע
שעבר רחל דיין, רעייתו
של שר-יהביטחוין, לאריוח׳ת־ערב
בפריס, על־פי הזמנתה של הברונית
דה־רוטשילד. לפריס
נסעה רחל עם שיומד־ראש, מבין
הגורילות של דיין.
אך בעוד נסיעתה של רחל
מומנה על־ידי הברונית, הרי
שילם
ה״גורולה״ בעבור מישרד־הביטחון. מפריס המשיכה
רחל דיין ללונדון, שם
ישבה משך שעות לפני צייר־הפורטרטים
הנודע אלמר דה־הורי,
אשר צייר א׳ת דיוקנה.
הצייר סיפר אחר־כך כי הגב׳
דיין הזכירה לו את השחקנית
לילי פלמר בצעירותה, וכי
עוררה את עניינו ב״סיפורים
שסיפרה לי על היחסים בינה
לבין דיין.״

מי שהיד, מפקדו
האחרון של שרה־התעופה ב־כ־איד,
הכחיש השבוע מכל־וכל

את פרשת המיכתב השחצני,
אותו השאיר ׳כביכול למפקד
המצרי של שדד,־התעופה, שבא
במקומו אחרי הפינוי. סיפר
כהן :״סתם ישבנו וצחקנו וכתבנו
מיכתיב, שבכלל לא היה
דומה למיפתב שאחר־כך פורסם
בעיתונים. לא יפולנו להש איר
את המיכתב: ,אפילו ׳רצינו
בכך, כיוון שהכתב הצבאי של
ידיעות אחרונות, אי תן הכר,
חטף אותו מידינו ורץ לפרסם
אותו. בכל אופן, לא השבנו
להשאיר כזר, מיכתב, או בכלל
להשאיר מיכתב למצרים.״
8מנהל רשת השופרסל,
אלוף (מיל ).יו סף (ייוסק׳ה)
גכע, מיהר לעזוב ביום חמישי
האחרון ישיבה עם שרים ו־
׳אנישי־ציבור בר, השתתף, לאחר
שביקש תחולה את רשות־הדיבור
בץ הראשונים.
רק אחר־כך הסתבר כי גבע
מיהר לערוך סיור בסופרמרקטים
שלו בתל־אביב, לבדוק
אם הפל בסדר ערב חג־הפסח.
8לגלי־אהדה עצומים זכה
אלוף (מיל ).ישר אל (טליק)
טיל, בעת שביקר בשבוע ש עבר
לראשונה בכנסת כאזרח.
הראשון ׳שזיהה את טליק ללא
מדים היד, אלוף (מיל ).ח״כ
אריק שריו שאתנפל עליו
בשמחה, והזמינו לשבת עמו.

8יבואן הבשר עזרי׳אל
עינם נזכר לאחרונה איך ניסה
בשעתו משה דיין, בתקופה
שהיה שר־החקלאות, לשכנעו
לעסוק בדיג. עיזריאל ושותפיו
ניסו את כוחם בדיג בים
האדום, אך אחרי תקופה קצרה
משכו את ידיהם כך. דיין קרא
להם לשיחה, וניסה לשכנעם
שחשוב ומועיל לפתח את הדייג
בפיתחה הדרומי של יש ראל.
השיב לו עינב :״אני מוכן
לעסוק בדיג פמה שתירצה,
בתנאי אחד: שתראה לי סיפור
אחד המתחיל במילים:
,היה הייה דייג עשיר
! 8איך נולד הסיפור כאילו
העיתונאי ג ד עון ריי כ ר, כעת
שליח הסוכנות היהודית בלונדון,
החליט לעסוק ביבוא מזון
לכלבים לישראל (העולם הזה
)1908ן הסתבר כי הבריו של
גדעון רייכר בארץ החליטו ל ערוד
לו מתייחד ,׳הגונה, הפיצו
בעיתונות מסמכים מפוברקים,
המעידים כביכול על עיסוקו החדש
של רייכר. העיתונאי-
השליח התרגז והכחיש את ה דבר
בחריפות.
8סרן הצנחנים אסא
קדמוני, גיבור הקרב על סר־פי׳אום
שממערב לתעלה, ומראשי
תנועת המחאה של החיילים
המשוחררים הוא האיש
התובע את הדחתו של חיים
כר״לב, שר המסחר־וד,תעשיה,
אותו רואיה אסא כאחראי ראשי
למחדלי מילחמת יום־הכיפורים.
לבר־לב לא סייעה העובדה שעוד
בשנת ,1968 כאשר היד,
רמטכ״ל, ביקר בבית־הולים את
קדמוני, שנפצע במילחמת ההתשה,
לחץ את ידו ואף שלח
לו אחר־כך תמונה עם הקדשה
למזכרת. אסא קדמוני שומר
את התמונה אך ממשיך להפגין
להדחתו של בר־לב.
העולם הזה 1910

קולנוע תדריך
ת ל ־ אגי ב

שלושה טובים ואחד נוכל
(אלנבי, איטליה) :הקרנה חוזרת של מער בון
איטלקי העומד מעל לממוצע, בו אפשר
לראות מניין צמחו טרייניטי ויוצאי-
חלציו. הסיפור, על אסיר היוצא לנקום
בשותפיו־לשעבר שבגדו בו, אינו מקורי
ביותר. הנוף אינו מזכיר כלל את מכסיקו
ואת אריזונה, הסינכרוניזציה רחוקה מלהיות
מושלמת. אך העריכה נבונה ברוב
חלקי הסרט, ושיתוף־הפעולה בין אלי
וולאך והצמד היל־ספנסר, משלב בהצלחה
הומור, אקרובטיקה ומהלומות לרוב.
אין עשן כלי אש (צפון,
צרפת) :מלודרמה פוליטית על ניסיון להש חיר
פני מועמד לראשות־העיריה בעזרת
פוטומונטאז׳ ,המראה כביכול את אשתו
.מתעלסת באורגיה, עם גבר זר. בעייתון
מישפטי הנושא את כל סימני־הזיהוי של
הבמאי, אנדרה כאיאט (למות מאהבה).
כאיאט שואל פה ו!שם רעיונות מאנטו־ניוני
או מפאזוליני, אבל ביסודו אינו מצליח
לעולם להינתק מדימעה הגונה, מהט־פה
צידקנית ומכמה חיצים לעבר המערכת

היל כ״ 3טובים
כל המעו׳בונים — ספאגטי
המישפטית המקובלת. הדמויות, כרגיל, קיצוניות
יותר מאשר בשר־ודם, ולכן —
כל האהדה שמורה להם. עם שחקנים
שכאלה, זה כלל לא קשה.
* * רבי יעקב (תל־אביב, צרפת) :
רבי יעקב מקפץ ומרקד על גגות הגיטו
של פרים, להנאת אנטישמים, אנטי־בור־גנים,
אנטי־ערבים, אנטי-קובנים וכר וכר.

חיפה
איזו מין עוזרת (אורה,
איטליה) :סאטירה חברתית נוקבת שבמרכזה
עוזרת־בית המשתלטת על חייהם של
אלמן סיציליאני ושלושה בניו. מטרתה
העיקרית היא להפוך לגבירת הבית, ולשם
כך היא נאלצת לשחק את המישחק לפי
כלליו של הבן האמצעי, בשורה של תרגילים
סאדו־מזוכיסטיים, הסשסעים ללא-
רחם את המסיבות המזוייפות המסתירות
את פניה האמיתיים של הצניעות הבורגנית
המתחסדת.
לילה האופרה (שביט,
ארצות־הברית) :האחים טארבם, צוות ש הצליח
לשגע את העולם כולו, זורעים את
הטירוף המיוחד להם בעיסקי האמרגנות,
באחד מסירטיהם המצחיקים המוצלחים ביותר.
להשתדל לא להחמיץ.

ידושליס
*¥1״* קברט (ירושלים, או־צנת־הברית)
:סרט הנושא עליו שמונה אוסק־רים,
משחזר בנאמנות את האווירה בברלין
ערב עלייתם של הנאצים לשילטון, ומצליח
בכך בעיקר בקיטעי־הקברט, המשקפים בדייקנות
את האווירה הלאומנית והפוליטית
בגרמניה של אותם ימים. הופעה מלוטשת
ומבריקה של ליזה מינלי וג׳ואל גריי(שני־זכו
באוסקרים על מישחקם בסרט זה).

כלאחד
!!2ל והיות בגסטאפו

יותר משהוא מסוגל לאכול, ובאחד הערבים,
בשובו לביודהחולים לאחר שעת העוצר,
הוא נופל בידי הגיסטאפו. זאת, אחרי
שניסה כבר להיצטרף למחתרת האנטי-
גרמנית, אך נידחה.
אנשי הגיסטאפו משקים אותו לשוכרה,
ומבלי־משים הוא מגלה את זהותו של
מפקד המחתרת המקומית. מבלי דעת בידי
מי הוא שבוי, עשה את הצעד הראשון
לקראת הצטרפותו למשתפי הפעולה עם
הנאצים. הנער שאיש לא רצה ביקרו
חש עצמו חשוב, לפתע. הוא חוגר אקדח,
הוא חלק מהמימסד, אנשים ברחוב יראים
מפניו. המוסר של ידידיו החדשים, העינויים
במרתפי הגיסטאפו — כל אלה אינם
מטרידים אותו, כביכול, ואינם גורמים
לו כל לבטים שהם .״בל היהודים הם
עכברושים,״ הוא אומר.
כל זאת, עד שהוא נתקל במישפחה
יהודית המסתתרת מפני הנאצים, ומעין
רגש חדש, אהבה שטרם טעם טעמה, קושר
אותו אל הבת הצעירה. באותה קלות בד,
הצטרף לגיסטאפו הוא נרתם עתה לעזרת

שחקן בלאז
כל השכנים — מקנאים

הדמות הקולנועית המרתקת, היום, את
צרפת כולה, היא נער שטרם מלאו לו
י״ח שנים. פייר בלאז, בן־איכרים מכפר
בדרוכרמיזרח צרפת.
כל מה שידע פייר על הקולנוע, עד
לפני חודשים מיספר, היו החוויות שאסף
כצופה פשוט, כאשד ביקר בבית־הקולנוע
היחידי בעיירה מואסק, הקרובה למקום
מגוריו.

היום הוא כבר כוכב, במלוא מובנה של
המילה. שמו הולך לפניו, תהילתו נישאת
בפי כל צרפתי הקורא עיתונים, שומע או
צופה בכלי־התיקשורת, ומבקרי־הקולנוע
חולקים לו תישבחות לאין־ספור. והכל
בגלל סרט אחד בלבד, ושמו: לאקומב
לוסיין.
במאי הסרט, שאינו אלמוני כלל וכלל,
לואי (לחישה שבלב) מאל, הכריז, עוד
קודם שהחל בצילומיו של לאקומב לוסיין,
כי -״פולחן הכוכבים מת ואיננו עוד,״ חיפש
לצורך התפקיד הראשי מישהו שיהיה
לאקומב והמאהבת היהודיה
אלמוני די הצורך, ובכל זאת יתאים באיכל
היהודים — עכברושים
שיותו לדרישותיה של הדמות המסובכת.
ומאל יכול בהחלט להיחשב כסמכות בהמישפחה,
הורג איש ס״׳ס כדי להצילה,
ענייני ליהוק.
הוא ביים כבר את הגדולות בכוכבות ועוזר לה להתקיים בעבי היער, לשם
צרפת, החל מברידיט בארדו וכלה בז׳אן ברחה. כתובת המופיעה בסוף הסרט מציינת
כי שישה חודשים לאחר־מכן נלכד
מורו; מאסטרויאני וטרינטיניאן נהנו לעבוד
תחת ניצוחו, וניסיונו הקולנועי כולל בלאז על ידי הגרמנים, והוצא להורג.
את כל הסיגנונות האפשריים, החל בסיר-
נושא הסרט גורם לצרפתים רבים צריטי־מתח
(מעלית לגרדום) ועד למצחיקונים בה מטרידה. לאחר שאחד המרואיינים
מטורפים (זאזי במטרו) ,מלודרמות אינ בהצער והחמלה (סרט שהוצג בשעתו בטימיות
(הנאהבים) והפקות ענקיות (ויוה טלוויזיה הישראלית, ואשר נושאו היה
מאריה) ,כשבאחרון הופיעו שתי מלכות שיתוף־פעולה של צרפתים עם נאצים ב־הבד
הצרפתי, מורו ובארדו, זו בצד זו. מילחמת־העולם־השנייה) הכריז כי ״הגיס־לאחר
כל ניסיונו המרשים, גילה מאל טיפו בצרפת לא היה יכול להיות כה יעיל
כי החובבים עדיפים על אנשי־המיקצוע, ללא עזרתם של משתפי-פעולה מקומיים,״

רודף יהודים או מציל יהודים -
סוכן! נאציא 1אי שמחתרת
1ההבלרקמי (\ןרה
ולקראת לאקומב לוסיין תר אחר תגלית
הדשה. הוא קיבל 600 פניות, ריאיין מאה
מועמדים; 30 מהם הגיעו למיבחני-הבד,
ובלאז, בן־הכפר הצעיר, זכה בתפקיד המיוחל.
״היה
בו המיזוג הנכון של קשיחות ורוך,״
הסביר מאל את בחירתו. למעושה, מצא
בלאז חן רב כל־כך בעיני הבמאי, עד
ששינה למענו את התסריט, כך שיתאים
יותר לאישיותו של הנער הכישרוני.
** יפורו של הסרט מחזיר את מאל 13
^ שנה לאחור, לזמנים שקדמו לסירטו הקודם,
הלחישה שבלב. אז, היה הרקע לעלילה
מילחמת-אלז׳יר. הרקע בלאקומב
לוסיין, ואולי העיקר, הוא מילחמת־העולס־השנייה,
הקרבה לקיצה.
גיבור הסרט הוא בחור בן ,17 לא חכם
במיוחד, לא יפה במיוחד. שמו לאקומב
לוסיין. אביו — שבוי־מילחמה; אמו חיה
עם ראש העיירה הסמוכה, ובית־המישפחה
נפל בידי זרים. הבחור עובד בביודהחולים
המקומי, מבודד ומנותק מן החברה. הוא
עורף ראשי תרנגולות במכת־גרזן יחידה,
צד ברובה העתיק של אביו ארנבות רבות

קם מאל וטוען כי ״מול כל גרמני שעבד
בגיסטאפו בצרפת, ניצבו לפחות עשרה
משתפי-פעולה צרפתיים.״
הסרט, לדברי מאל, אינו דימיוני כלל
וכלל, אלא מבוסס על אופיו של הבורגני
הצרפתי הממוצע. כדוגמה לכך הוא מספר
על מנהל־חשבונות קטן שגויים למילחמת
אלז׳יר, ומידי יום ביומו, כשלא היה טרוד
מדי בעינוי שבויים ובחקירתם, היה כותב
מיכתבים לארוסתו.
לאקונזב לומיין מנסה לחשוף חלק חשוב
מטבע בורגני זה, במבט לאחור אל ימי־המילחמה,
ולדברי המבקרים הצליח בכך
למעלה מן המשוער. הדיעה הכללית היא
כי זהו ״סרט גדול״.
אלא שלבני־כפרו של פייר בלאז, כוכב-
הסרט שזכה בשבחים מיוחדים־במינם על
הטבעיות הרבה שגילה בתפקידו, יש
דיעה שונה במיקצת. ראשית לכל, הם מתקנאים
ב״ 200 אלף הפרנקים שקיבל עבור .
עבודתו בסרט .״מה יש בו, שאין בכל
אחד ממי-יגילו בכפר?״ הם שואלים. פרט
לכך, גילום דמותו של משתף־פעולה הוא
בעיניהם ביזיון שאין גדול ממנו.
״רק הורי ועשרת אחי ואחיותי עדיין
רוחשים לי חיבה כמו לפני הסרט,״ טוען
הנער.

במאי מאל
כל השחקנים — אלמונים
בכסף שקיבל השתמש ־פייר בלאז כדי
לקנות לאביו טרקטור, שיקל עליו את
הטיפול בכרם המישפחתי, קנה בלב-
שמירה מעולה, אך ויתר בסופו של דבר,
על קניית מכונית לעצמו. הוא לא רצה
להרגיז יותר מדי את ה־שכנים.
כאשר שואלים אותו, היום, על המשך
הקריירה שלו בקולנוע, משיב פייר כי
שירת הצופים ביער חשובה לו יותר מכל
הסכומים השמנים המזומנים לו בקולנוע.
אבל בגיל כזה, ודאי שאין זו תשובה
סופית.

1ד 1ש >! 11
(המשך מעמוד )15

אבן) :״מישרד־החוץ אי-נו מסוגל לטפל בשום מידע המגיע מארצות־עדב. המוסד
היחידי במדינה המסוגל לכך הוא אמ״ן.״
ומאחר שאמ״ן הוא -גוף צבאי, הנוטה מטיבעו להתרכז בנושאים צבאיים מובהקים
— מצב זה הוא -מחדל משווע. בכל מדינת־ישר-אל כולה אין מוסד המסוגל למסור
לממשלה הערכות מדיניות רצעיות על העולם הערבי — והאסון של יום־הכיסורים
-גבע -במידה רפה מעובדה פשוטה זו.

על השאלה: מדוע זה כך? אין הוועדה מנסה להשיב.
מותר לי לדבר על -נושא זה בתוקף מוסרי מסויים — אולי יותר מכל אדם אחר
במדינה. ב* ,1955 ערב מילחמת-קדש, הצעתי בפומבי להקים ״מטכ״ל לבן״ — מיניסטריון
לענייני המיזרח־התיבון, שיעסוק (בין השאר) באיסוף, ריכוז והערכת מי-דע
מדיני מארצות־ערב .׳חזרתי על דרישה -זו פעמים אין־ספור, תחילה מעל דפי העיתון
ולאחר־ימכן בכנסת.
מדוע לא נתקבלה דרישה סבירה זו? מדוע הושאר המיזרח התיכון בתחום מיש־רד־החוץ,
שאין לו החשק והיכולת לטפל ברצינות? מדוע דולדל-ה אפילו המחלקה
העלובה הקיימת במישרד־החוץ?

התשובות נוגעות לתפיסתה היסודית של הממשלה. תפיסה זו
גורסת כי אין כל חשיבות למה שמתרחש כעולם הערכי, מכיוון
שהערכים אינם מסוגלים לעשות רבד ממילא.

א ח רי כל גילו ח
(תענוג ממע\!)
נחוח גברי 708*000א£ס 1£4?/001א08££

דקורטור מקרית
שלום
תל־אכיב
זכה השבוע כפרם ראשון
ב״טוטו״

000

אילו ישב ליד שולחן-הממ!שלה, באותם ימים גורליים, שר לענייני המיזרח־התיכון,
בעל בקיאות מינימלית בנושא, היה מוראי -אומר :״חגותי׳ זהירות! יש סבירות
מדינית גבוהה מאד שהערבים יפתחו בהתקפה, בלי -קשר לשיקולים צבאיים. כל הסימנים
המדיניים מעידים על כך!״

הוועדה אינה מסיקה שום מסקנה פוליטית מן העוכדה שלא הוקם
גון! כלשהו המסוגל להעריך את כוונות הערכים. היא פשוט מציינת
את העובדה, יותר כצער מאשר בזעם. אין היא מותחת, חלילה, ביקורת
על המימסד המדיני, על הממשלה ועל ראשה.

310

ה ש בו ע
מוס ני ד הנדס

חצמל וו
גום הפרס
ביום ה׳ המועד האחרון למסירת טפסים

ויתקון בריבוע
^ סופו ש לדבר אין מנוס מהצגת השאלה: מד- .קרה לוועדה ן
^ ניתנה לה הזדמנות גדולה — לטהר את האווירה במדינה, להניח את היסוד לשיקומה
ולשיקומו של צה״ל, לתרום תרומה מכרעת לחילופי־שילטון בדרך דמוקרטית
מסודרת.
ובעיקר: להטיל אור על פרשת המחדל, על־ידי הסקת מסקנות שקולות וסבירות,
שיתקבלו על דעת הכל.

תחת זאת: הכל נותר שנוי כמחלוקת, חריפה עוד יותר מקודם.
האווירה לא טוהרה, אלא ההיפך הגמור מכך.
קיים דימיון מוזר, מדהים אפילו, בין דו״-ח ועדת: אגרנט לבין דו׳׳ח ועדת השופט
ויתקון, שחקרה את פרשת נתיבי נפט, שיני -הדו״חות טיהרו את השילטון ואת בני־חסותו.

בשני המיקרים הרשיע הציבור, למחרת היום, את האנשים שטוה־רו
על־יידי הוועדה.
מוטי פרידמן ממד- .דיין נמצאו -אשמים על־ידי הציבור — אולי דווקא מפני
שהוועדות טיהרו אותם בצורה כה קיצונית. אין דימיון בין דויד נ״ב ורדו — אך שני הם
זכו באהדה כללית של הציבור, אחרי שהוועדות פנו נגדם.
האם ייש פאן פעייה פסיכולוגית? האם נוטות ועדות־החקירה בדרג כזה להזדהות
אוטומטית עם השילטון, ועם הנורמות שהוא קובע?

או שמא היה בלם חברי־־הוועדה חשש מוטעה מפני תוצאות עכו־רתם?
שמא חששו כי מסקנות נוקבות כלפי הממשלה ושר־הכיטחון
יגרמו לתוהו־ובוחו כמדינה?
י׳ • העולםהזה /שבועון החדש ות ה יש ראלי •
המערכת והמינד׳לה: תל״אביב. רחוב קרליבן .12 טלסון 260134׳
תזרדואר 136 מען מברקי: עולמסרס ״הדפוס החדש״ בע׳ס.
ח״א׳ רח׳ בדאביגדור • הפצה: גד בע״ם גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם העורר הראשי: אורי אבנרי • הפו״ל: העולם הזה בע״ם.

אם כן, הרי קרתה כאן טעות פאטאלית. דו״-ח זה הוא מחדל חמור, המשך למחדלי
יום־הכיפורים. הוא עלול להרוס !את אמון הציבור בעוד מוסד -ציבורי אחד — אחרי
שכבר נהרס -האמון כיימעט !בכל שאר המוסדות במדינה׳ שגם הם היו פעם פרות קדושות.
בית־המישפט הגבוה ביותר ובמדינה־— דעת-הקהל — דחה את הדו״ח הזה איע-
סטינקטיבית, כיוון שאין הוא עומד במיפחן הביקורת ההגיונית.

אני סבור שיש להחזיר את הדו״ח לוועדה.
העולם הזה 1910

טדורזיה,

שראר,

מאחורי המסך
ב רוגז !3הומנכ״ד ד^דוו*
• יחסי־האיבה בין מנכ״ל הטלוויזיה,

ארנון צוקרסן, לבין העורך־קריין, יאיר
אדוני, מתחילים להפריע את עבודתה התקינה
של מערכת החדשות, והפכו כבר
מסתם ״ברוגז״ ,לבדיחה קבועה בבניין
היהלומים.
החתול־השחור עבר בין השניים לאחר
שאלוני מונה להיות מנהל מערכת תל-
אביב, בעיקבות העברתו של טוכיה פער
לתפקיד בכיר יותר בירושלים. לא ברור
בדיוק מה קרה, אך אלוני החזיק מעמד
במערכת תל־אביב בדיוק שבוע אחד, וחזר
לירושלים, כשבמקומו מונה דן רפיה.
מאז אין אלוני וצוקרמן מדברים זה עם זה.

ב רוגז 3יו המו ה ד ליקר״ן
6מריבה נוספת מתחוללת בין מנהל
בכיר מאוד של הטלוויזיה לבין עורך־קריין.
השניים אינם רבים רק בנושאי עבודה
ואיוש־תקנים אלא גם בגלל צעירה, עובדת
זוטרה של הטלוויזיה.
אותו מנהל גדול קיים יחסי ידידות
הדוקים ביותר עם העובדת האמורה, עד
שהתברר לו פיתאום כי גם אחד העובדים
האחרים! ,הנתון למרותו, ומנהל עימד, יחסי־ידידות,
הדוקים עוד יותר, וזאת בדיוק
מתחת לאפו של המנהל הגדול. מעניין
שכל הטלוויזיה יודעת על כך, מלבד רעיי־תיהם
של המנהל ושל העורך־הקריין.

סימפמיה ש ל 3 3וה.ו 3ן
,3ום העצמ או ת
•• אות ומופת לדלות של יצירה הן
תוכניות הטלוויזיה אשר תשודרנה ביום־
העצמאות הקרוב ( 24ו־ 25 בחודש זה).
בערב יום העצמאות, כאשר ישתדלו
הכל לשמוח, תשדר הטלוויזיה עד שעת
חצות את הסימפוניה הרואיקה של בטהובן.

בחצות יתחיל רב־שיח ממושך, אשר
תרסנן כי אלי ניפן יארח בו אישי
ציבור ורוח שונים. בינתיים קמו עוררים
על העובדה שדווקא אלי ניסן, אשר נכשל
כבר פעמים אחדות בעת האחרונה בראיו־נות,
בעיקר בכאלה בהם רואיין יותר
מאדם אחד, ינהל את רב־השיח, אך ידידותו
של ניסן עם מנכ״ל הטלוויזיה עמדה לו
גם הפעם.
ליום־העצמאות עצמו, מלבד מיספר שידורים
ישירים אשר הפכו למנת־קבע בימי
העצמאות שלנו, כמו חידון התג״ך לנוער
ופסטיבל הזמר, הוכנה תוכנית מיוחדת אשר
מי שכבר ראה אותה מבטיח כי זוהי אחת
התוכניות הטובות ביותר ששודרו בטל וויזיה
עד היום.
התוכנית היא של חיים גיל, ותיקרא
״ישראל המוזרה״ .ירואיינו בה שיבעה
טיפוסים מיוחדים, יוצאי־דופן.
155ארךל 3ד 1
השלום והבע״ה הברססינית במאי זוהר
לא חינוכי

3ח1דש מאסר
י• מסתבר כי שערוריות מתחוללות
לא רק בטלוויזיה הכללית, אלא גם בטלוויזיה
הלימודית.
בימים אלה גנזה הטלוויזיה הלימודית
סידרה של תוכניות אותן ביים אורי
זוהר, אשר החל בשבוע שעבר לרצות
עונש־מאסר בן שלושה חודשים, בעוון
החזקת חשיש.
למרות שזוהר עצמו אינו מופיע בתוכ ניות
אלה, שעלו לטלוויזיה הלימודית כ־
135 אלף לירות — הן נגנזו, מאחר שזוהר
סרב להתיר שיוציאו את שמו מכותרות
התוכניות, כבמאי שלהן, ואילו הנהלת
הטלוויזיה הלימודית החליטה כי אין
זה חינוכי ששמו של במאי, אשר הורשע
על עבירה כזו, יופיע על־גבי סרטים
חינוכיים לילדים.

דדן ג1ז 3ח
שי דו רי־ כ דו רג ד מהדוו״ן
!• אוהדי הכדורגל בארץ, אלה שאין

להם אנטנה המכוונת לירדן, מוזמנים להתקין
אחת כזו במהירות. שידורי הגביע העולמי
בכדורגל שייערכו בחודש יוני הקרוב,
יובאו על־ידי הטלוויזיה הירדנית
במלואם כימעט, בעוד שבטלוויזיה הישראלית
יובא רק מישחק אחד ליום־מישחקים,
ותקציר של כל מישחקי אותו יום.
אך אין לתלות את האשמה בצוות שידו־רי-הספורט
הישראלי, ואפילו לא באגף-
התקציבים של הטלוויזיה. מסתבר, כי ה טלוויזיה
הירדנית לא הזמינה אפילו שידור
אחד מהלוויין שיעביר את מישחקי־הכדו־רגל
מגרמניה, אלא היא עומדת לגנוב
שעות־יש״דור רבות מהמישחקים מהלוויין,
מבלי לשלם עבורן אפילו פרוטה שחוקה
אחת.
הירדנים עשו אותו תרגיל בדיוק בשידורי
האולומפיאדה שנערכה במינכן. הם לא
שילמו עבור השידורים שהעבירו, אולם
משך שעות רבות ביום הקרינו שידורים
ישירים ממינכן, דבר שישראל, כמובן,
אינה יכולה לעשות.
שפ רו ר״ ת אירוו, ז ,ו1

3גדלל׳ ל ־ הסדר

המחדל ונל
ועדח המחדל
צבי גיל
אחראי
את הכישלון החרוץ ביותר שלה נחלה
הטלוויזיה הישראלית ביום שלישי האחרון,
בכיסוי אחד האירועים החשובים
ביותר בעת האחרונה — דו״ח ועדת אגרנט.
הטלוויזיה קיבלה את דו״ח הוועדה, בחלקו
אמנם, כבר בשעה 5.30 אחר־הצה־דיים.
צבי גיל, האחראי על החדשות, שלח
מייד את יאיר אלוני לבניין מישרד ראש-
הממשלה, וזה הצליח אומנם לראיין מיספר
שרים ׳שניכנסו לבניין, שיכולים היו לומר
לו רק כי אינם יודעים מאומה. היה זה
אלוני שגילה לחלק מהשרים כי הם נק ראו,
בעצם, לדיון בדו״ח החלקי של
הוועד!*.,
בד־בבד ניסה גיל להפעיל את הניידת
הקטנה של הטלוויזיה. הניידת שהתה
באותה עת בתל־אביב, אולם הסתבר כי
מכשיר־ו!הקלטה המותקן מקולקל: כדי
לתקן אותו היו זקוקים לשעות אחדות.
כאשר נמסר לטלוויזיה כי היא תוכל
לפרסם ידיעה על הדו״ח בשעה עשר בערב,
הבין גיל כי באותה שעה תסתיים כבר
ישיבת הממשלה, ולכן לא הורה לתקן את
מכשיר ההקלטה שבניידת הקטנה, כיוון
שהיה ברור כי עד השעה עשר בערב לא
יצליחו לתקן את המכשיר. כאשר מאוחר
יותר, הסתבר, כי ההודעה אומנם נמסרה
בשעה עשר, אך ישיבת הממשלה נסתיימה
הרבה אחרי כן, לפת גיל את ראשו בידיו.
אולם, למרות תקלות אובייקטיוויות אלו,
המוכיחות עד־כמה אין הטלוויזיה הישראלית
מוכנה לכיסוי אירועים בלתי מתוכננים

מראש, מודים אנשי החדשות, כי כל אותו
ערב היה כישלון, מראשיתו ועד סופו.
מייד אחרי מהדורת החדשות הקצרה, בה
הודיעו על פירסום הדו״ח, הובאה תוכנית
מוקד, עם שר־האוצר פינחס ספיר, אשר
הוקלטה ימים אחדים קודם־לכן. אחר־כך
הביאו שידור מקדים לאירוויזיון, אשר
נמשך שעה שלימה.
אולם לשיא הכישלון הגיעה הטלוויזיה
לאחר סיום תוכניותיה באותו ערב. למה־דורות־החדשות
האחרונה ציפה כמעט כל
בית בישראל, ואילו זז נדחתה משן^רבע
שעה תמימה, כאשר מדי כמה דקות מופיעה
כתובת המבשרת כי החדשות קרבות, ובין
כתובת לכתובת — שירים משל נעמי שמר.
רק כאשר שודרה סוף־סוף מהדורת החדשות,
לא היה בה כל חדש, לבד מראיון
עם שר־התעמולה שמעון פרם (אשר בגלל
איחורו להגיע לאולפן נידחתה המהדורה),
אשר הצליח לא לומר דבר משך שבע
דקות תמימות.
הרדיו לעומת זאת, שידר כל אותה עת
כתבות, אשר ניכר בהן כי היו מאולתרות
והפוזות, אך היה בהן כדי לספק את סקר נות
הציבור, אשר לא היה נכון להסתפק
במוקד או באירוויזיון, דווקא באותם
רגעים מותחים. יש לקוות שכישלונה של
הטלוויזיה בערב גורלי זה יביא לשינוי,-
לטובה כלשהו, בעיקר בקרב הנהלת הטלוויזיה,
האחראית לכך שציוד שנירכש במאות
אלפי לירות נמצא בלתי־תקין, דווקא
בשעה שהוא נחוץ ביותר.

!• ייתכן שהופעת להקת כוורת באיר־יייזיון
שנערך בליל־הסדר בברייטון שבאנגליה,
תהיה ההופעה האחרונה של יש ראל
בתוכנית בינלאומית חשובה זו.
הנהלת האירוויזיון כועסת על רשות השידור
ושלנו, משום שהתוכנית לא שודרה
בישראל בשידור חי אלא הוקלטה, וד,וקרנה
רק למחרת היום.
אחד מסעיפי התקנון של האירוויזיון
אומר כי המדינות המשדרות את התוכנית
חייבות לעשות זאת בשידור חי, בד־בבד
עם כל שאר המדינות. בעיקבות לחץ של
אחד מחברי הוועד המנהל של רשות-
השידור, חיים קוכרסקי, החליט הוועד
לדחות את שידור התוכנית ב־ 24 שעות
בגלל הסדר, למרות שהיה ברור כי דחייה
זו עלולה לנתק את היחסים בין רשות־השידור
הישראלית לבין הנהלת האירוויזיון.
כעת מצפים בחשש לתגובתה החריפה של
הנהלת האירוויזיון.

הייד-פארק על נושא
זה ייערן בשבת,
,13.4.74 בשעה 11.30
לפנה״צ, בחורשת
בן־שמן, לייד לוד,
בהש תוזניו ת :

אווי אבנדי
יצחק אוונז
שולמית אלוני
פדופי ולמר גראב
אס• דיין
נתן ילירמור
רן כהו
פרופי שאול מגל
מאיר פעיל
עמוס קינן
יורם קניוק
דוד שחם
3תו ס 1ית האמנות־ת :

איר להמס? ,א ת הו משת
מיסה לזמור
י• בשיחה שנערכה במחלקת החדשות
של הטלוויזיה, התלוננו אנשי החדשות על
כי השדרן מיכה לימור מרבה מדי להציג
עצמו בפני המצלמה, שעה שסוקר את
ההתרחשויות הפוליטיות במדינה, או בעת
שהוא מראיין אנשים.
משתתפי השיחה לא ידעו כיצד לרמוז
למיכה שיחדל מן הראוותנות העצמית שלו,
ואיש מידידיו לא היה מוכן להתנדב להעיר
לו על כך.
לבסוף החליטו שבמקום להעיר לו, יקצצו
בעריכת הסרטים את תמונתו של
מיכה עד כמה שאפשר. אולם, דווקא זמן
קצר לאחר ההחלטה הגיעו מספר שידורים
ישירים של מיכה, מבניין הכנסת ומאולם
יחדיו בתל־אביב, שם נערך כנס יחדיו,
ולעורכים לא היתד, כל שליטה על הופעתו
של מיכה עצמו מעל המסך הקטן__

אילי גודליצקי

אריק לביא
אברהם מור
חנה רום
הציבור מוזמן

במדינה
נראה שהממונים על צנזורה זו מודעים
היטב לכתביו של מארכם, שטען בין השאר
כי ״הדת היא אופיום להמונים.״ והרי
הכנסת אופיום לארץ היא עבירה פלילית.
מה היה לאנשי הצנזורה לומר על עניין

הפרוצדורה חוגנת. חנן זילבר, מאנשי
צמרת הצנזורה, הבטיח לברר את
הפרשה, אך תוך זמן קצר זנח את הטיפול
בה, והטיל על אחת מפקידותיו, שימחה,
להבהיר את הדבר.
שימחה לא מיהרה לספק פרטים, אלא
התעניינה תחילה היטב מי מסר להעולם
הזה את המידע האמור. אחר־כך טענה כי
הספר המוחרם זכה לטיפול מסור, נשמר
היטב, עבר בדיקה, הועבר אל המלון
בירושלים, שם התאכסן התייר הולסט,
ומשם נשלח לשוודיה, בעיקבותיו. לכן,
לדבריה, לא היה כל מקום להגיש תלונה
בעניין.
כאשר נשאלה הפקידה מדוע, בעצם,
הוחרם הספר, השיבה :״אינני מוסמכת
לענות.״
בשלב זה הועבר הכדור לידי שלמה סיני,
אשר הציג עצמו כאחראי על הצנזורה
של הדואר.
״לקחנו את הספר לבדיקה,״ אמר סיני,
״כפי שבודקים גם מעטפות, כדי למנוע
הברחת סמים.״
״ומדוע לא נבדק הספר במקום, ולא
הוחזר מייד?״ נשאל.
״יש לנו פרוצדורה מסויימת,״ הבהיר.

( המשךמעמוד ) 24

בפועל לנאשמת, היא מניחה לבית המשפט
להחליט בדבר.
״בכל מקרה אחר,״ אמר השופט יצחק
רווה ,״לא היינו מקבלים את העירעור, אך
בגלל התינוק הרו לא נשלח את הנאשמת
לכלא. הוא לא חייב לסבול.״
דת דין תנ״ך כדין סמיס

אילו קרח הדבר ברוסיה —
היתד; פורצת סערה בינלאומית
״התנ״ך הזה נשאר אצלנו !״ הודיע הפקיד
בנמל-התעופה בן־גוריון לתייר השוודי
אריק הולסט, שהגיע לישראל ב־12
במארס.1974 ,
התנ״ך המיוחד הזה, שזכה בכבוד
להיות מוחרם בנמל־התעופה, לא היה אלא
עותק רגיל ביותר של הברית־החדשה, הוא
ספר התנ״ך הנוצרי, שנמצא ביו חפציו
של הולסט בעת הבדיקה השיגרתית, לאחר
רידתו מהמטוס שהביאו ארצה.
צנזורה על התנ״ף. למראה מבטו
הנידהם של התייר, אשר התבשר זה־עתה
על החרמת ספר־הקודש שלו, מיהר פקיד
הצנזורה והתברוקה (השייך למישרד ה־תיקשורת)
להרגיעו .״זה בסדר, אני אתן
לך אישור,״ אמר.
מפקיד פנה למלא את הוראות־הקבע המוטלות
עליו, ורשם בטופס הדואר־הניתפס,
מס׳ ,0862 את הפרטים הבאים :״ספר
תנ״ך נוצרי (ביבל) ,ד 2פיסות־נייר.״
המעשה שעשה פקיד־הצנזורה בנמל-
התעופה, כגיראה על־פי הנחיות מגבוה,
היה תמוה מאד. מי רשאי להסמיך פקיד־שירותים
במדינה דמוקראטית להחרים ספר
תנ״ך י מי החליט שלתיירים הגויים הבאים
—לבקר בישראל אסור להחזיק, או אפילו
להכניס לארץ, רחמנא ליצלן, חומר־תועבה
מסוג זה ז
אילו היו שילטונות ברית־המועצות, למשל,
מעזים להחרים ספר תנ״ך אצל יהודי
בעל אזרחות אמריקאית, או צרפתית, או
אנגלית, שבא לבקר בארצם, היה הדבר

קשה לחיות

דרכי אדם
לגה1ג בסד מותיר

מעדדיו של
״חולה־ההגה״
הסתיימו בשרשרת
אבו־גות בבדיב
מכונית השברולט שחנתה בצד הדרך,

כל חשיבות. מה ל״חולה־הגה״ ולפרטים
טפלים כגון זה ן
תאונות כשרשרת. יונתו 27 יצא
בדהרה מגדרה לכיוון תל-אביב, ובדרך
אסף ״טרמפיסטים״ כיד־המלך. כך נסע לו
ללא כל עיכובים עד הגיעו לבת־ים.
כאן המתינה לו הראשונה בשרשרת הצרות,
בדמות השוטר יוסף זהבי, שבקט־נועו
כמעט שהתנגש עם כניסתו לעיר.
השוטר הדביק את מכוניתו ה״שאולה״
של יונתן ברחוב בלפור בבת־ים, והורה
לו לעצור בצד.
אך לא גבר כיונתן ייבהל. הוא זינק
קדימה, הגביר את המהירות והחל מנסה
להימלט מפני השוטר, תוך ביצוע עקיפות
מסוכנות•
תוך כדי בריחה סטה הנהג־המתחיל
למרכז הכביש, עדיין ברחוב בליפור, ופגע
בעוצמה רבה במכונית פרטית שבאה ממו לו.
בלהט הבריחה התעלם מן התקרית
הפעוטה, המשיך לנסוע במהירות והתנגש
במכונית אחרת.
כתוצאה מהתנגשות שנייה זו, התהפכו
שתי המכוניות המעורבות כשגגן מטה
וגליגליהן מעלה. כל נוסעי מכוניתו של
יונתן נפצעו, נהג המכונית האחרת, חיים
שושן, נפצע קשה — ונוסעת שהיתר. במכוניתו
של שושן, ריבקה ביגר בת ה־
,24 נפצעה קשה ומתה לאחר־מכן בבית־החולים.
יונתן
מינים הצליח להימלט מן המקום,
אך כעבור זמך מד. נלכד ונעצר.
כחור כלי מזל. הוא שוחרר בערבות
של 10 אלפים לירות בבית־מישפט-השלום
בתל־אביב, ב־ 22 באוקטובר .1971 כתב-
האישום נגדו הוגש בדצמבר .1971 סעיפי
האישום: גרימת מוות כתוצאה ממעשה
בלתי־חוקי, נהיגת רכב בדרך ברשלנות
שגרמה לתאונה, נהיגת רכב ללא־רישיון,
ועוד•
יונתן החליט שזה לא עסק, הלך והוציא
לעצמו ריישיון־נהיגה, חוקי, הפעם.
שיהיה סדר.
לא עברו ימים אחדים לאחר קבלת
הרישיון, ושוב הסתבך בתאונה, גם הפעם

בארץה 1א ר- 1
אר יו ת ר קשה
למות ב ה!
ך• עצם, למתים אולי לא־כל-כך קשה,
6אבל שאדיהם, הנאלצים לשאת בהו צאות
המיתה של קרוביהם, אינם מלקקים
דבש.
המוות, או הטכס המלווה אותו, הוא
כיום סמל של מעמד, כמו המכונית, הטלוויזיה
הציבעונית, והידועה-בציבור.
מי שחסר סימלי־מעמד אליה בעודו חי,
ליא יתקשח לוותר עליהם גם לאחר מותו.
אך האחרים ,׳אלד. שמידת חשיבותם בפני
עצמם תלוייד. באורך מכוניתם או בגודל
מציבתם — אלה יהפכו עולמות על־מנת
שגופת ניפטרת תובא למנוחתה האחרונה
׳בכיבוד הראוי לה.
וכבוד ראוי עולה כסף. הריבה כסף.

מ חיר
הכבוד

ץ* חיריו של הכבוד הזה, שעל מרבי
יתם אין בל פיקוח מטעם מישרה־המיסחר־והתעשיייה,
אינם קשורים למדד

מ 1ר

הצנזורה

ולתברוקה

לדואר

? ש 5085א 9 0£ק* 7£1£08ס א 057 * 1.

אשור

0 3 )06

1ו 3¥6116
*•ן6116 זו 3ז 7

הכתובת בישראל:

דואר ׳נתפס

. , 0862 יו*

חיל

| 3£ז*<1)1) 633 10 ! 3

הכתובת ו ב
*) 1)1) 683
688 1311) 0 3 )1

החימר הנת
תיאור החומר
הנתפס:

>1100 01 3100ן1ז 08 ):נ1
31110)1 013161131

813 ) 100

הערה: אחרי הבדיקה. החומר יימסר ל

..חתימת הפקיד
01)10131*8 3100310) 6

0 3 )6

*116) 6X301103)100, )116 013)6)131 18 1(6100 )610)06)1 ) 0 :

140)6:

(16x253$ )6. 70

מיסמף ההחרמה של התנ״ף הנוצרי
הדת — חשיש להמונים
מעורר סערה בקנה״מידה עולמי.
אך מסתבר שבמדינת ישראל, שאתרי-
הקודש הפזורים בה מושכים אליהם את
בני כל הדתות בעולם, רשאי פקיד-
צנזורה של הדואר להחרים את ספר
התנ״ך הנוצרי, ולהוציא עליו אישור של
דואר־נתפם.

בקירבת גדרה, קרצה ליונתן מינים קריצה
גדולה.
הוא לא יבול לעמוד בפני הפיתוי.
ניגש, פתח את הדלת, התיישב ליד ההגה
ויצא לדרך.
לעובדה שלא היד. בידו רישיון לנהיגת
רכב מנועי, משום סוג שהוא׳ לא הייתה

באשמתו. אך בפעם זו היה הוא הקורבן
היחידי. הוא נפצע קשה, שכב חודשים
אחדים בבתי־חולים ונזקק לשיקום. גפיו
שותקו, וגם עמוד־השידרה שלו נפגע.
סניגורו, עורך־הדין אהרון ברקאי, ביקש
להשמיע את דז״׳ח קצין־המיבחן, בו
(המשך בעמוד )31

נתן וייסמאוק
יוקר־המחייה, או לכל מדד אחר — פרט
למדד־יוקר־המיתה.
נכון, אומנם, שמחירה של דירת־קבר
במרכז גוש דן נמוך ממחיר דירת־חדר
בצפון העיר׳ אך בהתחשב בשיטתה ישל
דירת־הקבר, הרי המחיר למטר מרובע
משתווה בהחלט למחיריהן של דירות ברחוב
ב״ט בנובמבר בתל־יאביב. מיה־גם
שללא פרוטקציה או מתן־בסתר לא ניתן
כלל להיכנס לרשימה המיוחסת.
אין כאן הגרלות, אץ כאן פריבילגיות,
לא זוגות צעירים ולא חיילים משוחררים
— יחבל נקבע לפי ריאות עינוה של הוועדה
המיוחדת של חברא קדישא. ועיני הוועדה
חודרות לבב וכיס, ואומרות היטב כמה
״הא בידך לשלם תמורת הזכות הביל-
עדית לשכון, לאחר מותך, בחברחם תטו־בה
של אנשי־שם
מת סתמי מועבר לקבורה בבית־הקברות
בחולון. אך למעשה, גם המקום בחולון
הולך ומתמעט, ולדברי מזכיר החבר >1קדישא
של תל״אביב, יצחק רוט, פנו כבר
לממשלה בבקשה לאתר מקום לבית־קב־רות
חדש•
נראה כי בית־קברות זה ימוקם אישם
בין תל-אבי׳ב לרמלה, בואכה ירושלים.
אם לא היו לימת כל דרישות מיוחדות

— הביטוח־ד,לאומי יכסה את כל !הוצאות
הקבורה. גופתו תועבר לחולון ככבוד הראוי,
תמומן!במקום מרוחק, שהגישה אליו
קשה. אבל מה קורה כשרוצים מקום טחב יותרו בדיוק כמו בקולנוע. גם כאן המחירים
תופחים והולכים ככל שמתקרבים אל האמצע.
במושדדי
החברה קדישא מצוייר, מפה
נאה, ובה מחולקים איזורי הקבורה בחו לון,
לפי צבעים. לכל איזור מחיר שונה,
כאשר המחיר המכסימלי הוא 2400 לירות
לקבר, שקבע מישרד־הדתות. אך
הלקוח לפעמים חושב כי זה מחיר ממוצע
של האמור, מציע לשלם יותר, תמורת
מקום טוב יותר — ולפי עדותם של לקוחות,
לא תמיד טורחים להעמידו על טעותו,
גובים !ממנו יותר מהדרוש, כתרומה.
לפי החוק, אסור לקחת ממישפחת הנפטר
תשלומים־מראש, בדי לא לפגוע באבל,
(!או כדי לא להגביר את דיצער, תרתי-
משמע) ,בפל־זאת, כשרוצה מישהו ״מקום
טוב, ובאמצע״ ,לוקחים ממנו עוד קודם עד
2000 לירות ,״על החשבון״ .לא תשלום
מראש, חס וחלילה, אלא רק על החשבון...

אי,נם מתביישים לשלוח הצעות למשפחות-
המתים.

דירת־קבר

מוכרחים להקים מציבה רגילה.
/אפשר להקים גם מיבנים. בקריית-
שאול, למשל, הוקם לפגי 17 שנה מובנה
בגודל דירת־חדר סגורה, כאחוזת־קבר משפחתית.
בתוכו היו כלי כסף וזהב. היו —
שכן האחוזה נפרצה והכלים גיגנבו. מחיר
בניית האחוזה אז היה 6000 לירות. מחירו
של מיבנה מקביל כיום יהיה למעלה
מ־ 20 אלף לירות.
אחד הגורמים למחיר הגבוה של מציבות
הוא המחסור בבעלי־מיקצוע. הנוער
אינו נמשך לענף, משום מה. זוהי, אולי,
אחת הסיבות שהביאה את בעליה של חברת
לבון, ,נתן וייסמארק, לרעיון להכניס
מהפיכה בענף.
נתן וייסמארק ( )39 החל ליי,בא מצרפת
מציבות משייש מלאכותי. הקרוי פולירוק.
הוא התחיל את הקריירה שלו במכירת
מציבות רגילות, וממשיך בכך גם היום.
לפני שלושה שבועות החל בייבוא
הפוליחק, וכל המישלוח הראשון — 100
מציבות — נחטף מייד. יש לו גם
הסוכנות הבילעדית לקפריסין, ובן לכל
ארצות ערב — כשיבוא השלום.

ק בור ת
ה סנו ב ה

1ש סנובים, אלה שכל חייהם משתוקקים
לגור רק באפקה או סביון, שאינם
מוכנים לשכן את מתיהם בחולון. בשבילם,
פחות מנחלת-יצהק, קריית־שאול או
טרומפלדור לא בא בחשבון. אלה הם
בתי־ד,קברות של ותיקי תל־אביב, שמלאו
עד אפס־מקום. אבל מי שידו משגת, יוכל
לקבל מקום גם בנחלת־יצחק או בקריית־שאול.
על המחיר אין מדברים, אבל ברור
שפחות מכמה רבבות לימת על החשבון
לא יזיזו דבר.
המקום הקשה ביותר להישגה היום הוא
בכותש־,קברות של רחוב טרומפלדור. שם
עליד להיות ממש בעל־שם־טוב, או לפחות
מיליונר של ממש, בדי לזכות באחו־זת־נצח.
מספרים בי מחיר הקרקע שם
גבוה 1בהרבה ממחיר הזהב.
האמרת מחירי החלקות בבתי-קברות
אלד, הביאה !את הממונים לידי מבט מחודש
על חלקות !בהן נקברו בשעתו נפלים,
ואפילו ילדים. אלה קבורים ללא מציבות
או משום כלשהו. יש הטוענים כי שמ
מציג
ה לדורות קונה כדאי מאוד לקנות מציבת
/פולירוק. ראשית, מחירה נמוך בהרבה,
וניתן לקבל מציבה מפואר,ת עם אותיות
ארד במחיר של 2750 לירות בלבד
— 2000 לירות פחות ממציבת שייש
ט״בעי. כיום מייבאים ארבעה דגמים, בכמה
צבעים.
יתרון נוסף לקונה הפוליווק: הבסיס
מתחבר לראש באמצעות ברגים, ולא באמצעות
טיח, כמו במצעה רגילה.
מציבות־הייבוא קיבלו אישור־כשרות
וכן אישור־דת. מחירן לצרכן כולל 0ק׳17.5
מכס ו־ 250^,היטל ביטחון, בעוד שעל ה־שייש
הישראלי אין מכסים. וייסמארק טוען,
ט הצלחתו הביאה כבר למילחמה של

הזעקה האחרונה באופנת המצבות: שייש סינתטי בנר צנ ע׳ הקשת
חים אלה, בחלקם או ברובם, מוכשרים
לצורך קבורה מחדש, כאילו לא בא דבר
אל קירבם. ותיקי העובדים בענף נבונים
להישבע כי החלקות הללו מצטמצמות מי-
די־שנה דרך מיסתורין. והרי טרם הגיעה
שעת תחייודהמתים

מ ציגו ת
העושק
ך 1אחר שהושגה חלקת־קבר, מגיע
/תור המציבה. יש מציבה — ויש
מציבה. ניתן להתקין מציבה משיש לבן
או שחור (קוב שיש ישראלי עולה 3300
לירות. למציבה וש צורך בשליש הקוב)!
ניתן לייבא שייש שחור מאיטליה ( 16 אלף
לירות הקוב) ,ואפשר גם לייבא גרנית
משוודיה, שמחירו 22 אלף לירות הקוב.
בין בעלי מציבות־הגרנית בקרייודשאול

והמנוח

לופסקו

בולטים המנוח מצקין
(בעל סופרג).
את ד,שייש מנסרים בבית־מלאכה לבטים
וללוח, ועל הלוח חורטים את השם (זול
יותר) או מדביקים אותיות ארד (יקר יותר)
.בדרד־כלל עולה מציבה רגילה משייש
ישראלי 4.5אלף לירות. מזה — כמח צית
עולים החומרים, והייתי עבודה ורווח.
בעל-מלאכה משקיע במציבד, ארבעה
ימי־עבודד, בממוצע.
עיקר עבודתו היא תיאום: הוא מזמין
את ד,שייש, את האותיות ואת הבסיס המתאים,
דואג לחבר הכל יחד בחומר מחבר,
מוביל לבית הקברות, ומניח את חמציבה.
כמעט 1500 לירות למציבה נשארות בכיסו
של הקבלן. בממוצע מתקין נעל־מלאכה
כזה 8—7מציבות לחודש, אך הגדולים
מביניהם מתקינים למעלה מ־60
לחודש.
הקבלנים הגדולים ביותר באוזור ת״א

הם חברת סלע, הברת אבן וסיד (חברה־בת
של סולל בונה) וחברת לבון. בכל
איזור תל־אבוב מוכרים כ־ 700 מציבות
לחודש, מזה 200 מבצעים שלושת הגדולים,
והשאר מפוזר בין בעלי־מלאכד,
רבים.
את סתתי המציבות הרציניים ניתן למצוא
בכניסה לבית הקברות בקריית־שאול.
שם יש כעשרים בתי־מלאבה ודוכנים. בביתר,קברות
הגדול באיזור, בחולון, אסור
לחם לפתוח נציגות, בגלל חוסר מקום
נאות. התוצאה: ניצבים שם ״חאפרים״,
המציעים עבודה באיכות לא־גבוהה, ומוכנים
להוריד מחירים אפילו כדי מחצית,
ובלבד שיקבלו עבודות.
הקבלנים הרציניים בקריית־שאול מדברים
על ההאפרים בזילזול. לרציניים יש
דיפלומות ותעודות־אומן מהתאחדות בעלי
המלאכה, ואצלם שייש זה שייש, ומהיר
זה מחיר. הרציניים אומרים כי החאפרים

מוכרי המציבות הרגילות נגדו, אך הוא
סמוך ובטוח בהצלחתו.
עסק !נוטף של הברת לבון: ייבוא
מתים לישראל לשם קבורתם כאן.
הוא חתם הסכמים עם הברות־קבורה ב־הו״ל,
על ביצוע שירותי־קבורד, עבורם
בישראל. הוצאות קבורה כזאת לנפטר ב־חו״ל
מסתכמות (עם הובלה) בכ־ 10 אלפים
לירות. כעת מבקש וייסמארק לקבל תמ ריצים
על ייצור שירותים. ככלות הכל,
הוא מכנים דולרים למדינה.
אגב העברת גופות: ההלכה אוסרת במפורש
העברת גופח מקבר אחד לקבר
אחר, אלא-אם־כן יש בכך כדי לקרב את
הגופה לירושלים. אך יודעי־דבר נשבעים
כי סכום צנוע של 5000 לירות משפיע
באורח חיובי ביותר על שושנת־ד,רוחות,
ומקרב מייד את המקום המיועד לירוש לים,
מכל הבחינות — פרט לבחינה הגי אוגרפית,
כמובן.

בית הקבלות המרכזי של גוש ון בחולון: נמה עורה מקום טוב באמצע? 1

הא*01

חתשחמים לאה מבנם השה עצמה תמיד כאותו בר-
ווזון מכוער. היא לא היתד, זוהרת כאימה.
יפהפייה כאחותה או כישרונית — כאחיה.
הוא ניחנה במיספר תכונות, אשר במיש־פחה
שאותה עניינו רק מסיבות־זזברד״ כסף
וטורי הרכילות, לא היתד, להן כל משמעות.
לאה היתה בסך־הכל נערה רגישה,
בעלת לב חם, חסרת כל תשוקה להתבלט,
נעדרת לחלוטין שאיפות להיות מפורסמת.
ללאה היו חשובים השירים אותם קראה
וכתבה, ההתבוננות בשקיעות, הטיפול
בגורי הכלבים והחתולים שאספה, או
סירטי־הקולנוע העצובים.
אך המיישפחיה היתה חזקה ממנה. ולאה,
אשר !נוכחה כי אין לה מקום בתוך ה־מיסגרת
היחידה עליה חוננה, היתה נאלצת
להתבלט. להתבלט ולבעוט. לבעוט בהוריה,
לבעוט בסביבתה, לבעוט בחברה — לבעוט
בכל מה שהיה קשור לאימה.

תמונת זיהית זו של עדה מ-3
נש צולמה לפני עשרים שנח,
ננשף פורים פשרנים

חשנו

אותה כאחת הנשים היפות
והנהדרות גיותרנמדינח פולה.

** כים מסיפורי מישפחות השחקנים
1בהוליווד שמים את הדגש על כוכבות־קולנוע
זוהרות שהזניחו את בנותיהן ולא
העניקו להן די אהבת־אם, דאגו רק לקריירה
הזוהרת של עצמן.
הבנות, שלא תמיד היו יפהפיות כמו
האם, ומעולם לא זוהרות כמותה, מצאו
עצמן בצל, אשר בדרך זו או אחרת תמיד
הביאן כימעט תמיד אל סף טרגדיה: ניס-
יונות־התאבדות, סמים, פשע, זנות או אפילו
מוות.
סיפור הוליוודי כזה, על כל סממני ה
זוהר
והצער שבו, התרחש בתליאביב, אצל
אחת המישפחות הידועות, הוותיקות והעשירות
בארץ.
ברווזון מכוער
ך* עייתה של לאה מכנם, הצעירה בת
ה־ 26 כיום, היתה כפולה ומכופלת מזו
של בנות האימהות ההוליוודיות המפור סמות.
ללאה היו אם זוהרת, אב עשיר,
אחות יפהפיה ואח ברוד־כישרונות.

גגי־אצולה
זו ה רי ם
ך* אם, עדה מכנם, היא בת למישפחה
ן ) זעיר־בורגנית בתל־אביב. אביה, אברהם
ליפשיץ, היה סוכן חברודדלק באיזור
הדרום, והמישפחה התגוררה בפתח-תיקווה.
בשהייתה עדה בת ,16 נערה יפהפייה ובעלת
חלומות על עתיד של ספורטאית, פגשה
באריה מכנס.
אריה לא היה שייך בדיוק לסוג הגברים
אותם אהבה עדה. לא היה לו כל סיכוי
להיות ספורטאי, הוא לא היה אחד מה־חבר׳ה,
הוא היה מבוגר ורציני מכפי גילו,
שקול ואריסטוקרט. אך מאחורי אריה עמ דה
כילת־הקסם ״מכנם״ אשד טמנה בחובה
כל מה שנערה צעירה יכולה היתד, לחלום
עליו אז.
מישפחת מכנם לא היתד, באותה תקופה
סתם מישפחה עשירה אלא אחת
המישפחות המפוארות בארץ. אביו של
אריה, גד, המציא ממש את נושא הש קעת
ההון הפרטי בגאולת אדמות ונטיעת
פרדסים, וגרף ד,ון-עתק, אפילו לגבי אותם

ימים. לפני כ* 30 שנה היו נוהגים בני
פתח־תיקווה, כאשר נשאלו מניין הם,
להשיב :״אנחנו מהעיר של מכנס.״
בגיל 18 התחתנה עדה ליפשיץ עם מיש־פחת
מכנם ואריה, בעלה, החל מאמין כי
תפקידו בחיים הוא לטפח ולהעריץ את
רעיייתו הצעירה.
השניים התגוררו בבית מ״שפחת מכנס
בפתח־תקווה, וניהלו חיי חברה זוהרים
והוללים. הבלונדית היפהפייה והתוססת הפכה
במהרה לפנינ׳ת המיישפחה הפתח־תק-
וואית הממוסדת, כשהיא מבלה את שנותיה
היפות ביותר במסייבות־פאר, במיש־חקי־טינים,
ברכיבה על סוסים ובריכוז היי
החברה של תל־אביב סביבה.
היא אפילו נהגה לעשות שני דברים,
שבאותה עת נחשבו כחטא נורא, אך כאשר
עדה עשתה אותם, התקפלו ללא עוררין.
האחד — היא נהגה במכונית שברו־לט
חדישה מפוארת, שבעלה רכש עבורה
ואשר משכה תשומת-לב כמעט כמו זו
שנהגה בה. והאחר — היא נהגה לנסוע
ולבלות בחו״ל ללא בעלה.
אך סייגנון־חיים סוער זה לא הפריע
למישפהת מכנם להרחיב את המשפחה.
׳תלמה הייתה הבכירה. ברבות הימים הפכה
תלמה לצעירה יפהפייה, המזכירה במיקצת
את אמה, אך שקולה ועצורה ממנה. כבר
בגיל צעיר ביותר הבינה תלמה את הסכנות
הטמונות פצורת־יהחיים של אמה, ביקשה
לעזוב את הבית וללמוד מחוצה לו,
הרחק ככל שאפשר. אביה, שעדיין נותר
בו מן הנשמה החקלאית, שלח אותה ל־פנימיה
בפרדס־חינה.
כאשר חזרה תלמה הביתה, משירותה הצבאי,
החלו החיכוכים עם אימה. תלמה,
שנשבעה לעצמה שלעולם לא תחיה חיים
ריקניים, בפי שהוד, אימה, לדעתה, ניתקה
עצמה לחלוטין מן הקו המישפחיתי וחיה
לה חיים משלה, אם־כי כלפי חוץ שמרה
תמיד אמונים למישפחתה, התגוררה בבית,
דאגה להופיע עם הוריה באירועים חברתיים.
יאת
אביה אהבה תלמה מאוד. בשיחה
עם חברים אמחה פעם:

נעות הזוהר שר שנות ה־ : 50 עדה מכנס בנשף־פווים, במיגוש הטניס וברחוב
ב ׳ 28

קוובן הטרגדיה: לאה ננבנס בילדותה, בנעוריה ובאמצע) ולפני התאונה שגומה לשיתוקה
״תהא איש כל כך טיב• מד, שאימא מבק שת
ממנו הוא מוכן לעשות, למרות שב־ליבו
פנימה הוא אוהב בדיוק את הדברים
ההפוכים.״
שנייה נולדה לאה. לאה פיתחה לעצמה
במשך השנים מנגנון־הגנה מסוג שונה
מפני חיי הזוהר, אותם ניסו לכפות עליה.
היא פשוט הסתגרה לה בקונכייתה, סירבה
להשתתף חיי הוריה אפילו כמשקיפה, ולא
הבינה מדוע עליה להעמיד פנים כלפי חוץ,
כפי שנהגה אחותה תלמה. לאה, פשוט,
לא היתד, שייכת.
דגי, הפן, שנולד שלישי, הפך, עם לידתו,
לבז־הטיפוחים של אחותו הבכירה תל מה.
תלמה בנתה סביבו קיר מגן, לא הגי חה
לאיש להתקרב אליו. היא גידלה אותו,
דאגה לחינוכו, טיפלה בו וטיפחה אותו —
חפי הבנתה. דני נחשב היום כאחד הסטו־

אריה, שהבין כי הוא ורעייתו — הוא
בגלל עסקיו המסועפים, והיא — בגלל
פעילותה הציבורית הנירחבת, מזיניחים ב־מיקצת
את ילדיהם, היה משפיע עליהם
כסף רב. תלמה קיבלה מכונית טריומף
פתוחה ליום הולדתה ד,־ ,18 ודמירהכיס של
דני היו תמיד גבוהים הרבה יותר מאשר
של חבריו.
אב ובתו
ך 1אה, כדרכה־שלה, סירבה לשתף
/פעולה. היא היתד, מסתגרת בחדרה,
לעיתים קרובות מסרבת ללכת לבית־הספר,
ומעולם לא שיחקה עם הילדים בשכונה.
מורתה קראה פעם לעדה וטענה בפניה

״יתראו מי האיש הזה! זה הבן של אריה
מכנס הגדול! תראו מה הוא עדשה לבחורה
צעירה!״
מיספר אנשים ניסו לחלץ את הנערה
מידי האיש הזקן הרע שחטף אותה, אך
ואריה קרא לעברם :״אני אביה, עיזבו אותנו!״
הכאב הרב שבעיניו ובקולו, הרתיע
את בל אלה שהצטופפו סביבם.
כשהגיעו הביתה, נמלטה לאה לחדרה.
כעבור דקות מספר, כאשר נכנם אריה
לתדרה, לשוחח עמה, מצא אותה כשוורי־דיה
חתוכים, והיא שותתת דם.
אז החליט אריה מכנם להקדיש את חייו
ללאה. בנושא זה היו לו חילוקי־דיעות עם
רעייתו. עדה טענה כי השיטה הטובה
ביותר להחזיר את לאה לדרך הישר, הינד,
שיטת החינוך הקפדני. יש להתעלם ממנה.
לא לתת לה דמי־כים. היא האמינה שהבת

אך התגובה במשפחת מכנם היתד, קשה,
קשה ביותר. עדה פרצה בבכי, ואילו אריה,
השקול יותר, אמר לבחור :״המתן עוד
שנה. אם גם אז תרצו להינשא, תקבלו את
ברכתנו.״ הזוג הצעיר חזר לאילת. לאה
נשבעה כי לא תשוב לראות את הוריה.
אולם לצעיר לא היתד, סבלנות להמתין
שנה. הוא עזב את לאה, נשא לאשר,
תיירת אמריקאית אותה הכיר באילת, ועזב
את הארץ.
זה היה אמונה בבני־האדם. היא החליטה
להיענות לקסמה ופיתוייו־ ,של אילת, שאחד
מהם הוא הסמים.
בהדרגה, שקעה עמוק יותר ויותר לתוך
הסמים. היא הגיעה למצב בו היתד, פורצת
לתוך בתי־מרקחת פדי לגנוב כדורי־סם

הטרגדיה של בתה, שהסמים גרמוו לה לשיתוק,
הביאה את אשת החברה הזוהרת לבך שתקדיש
את בל מרצה לטיפול בנוער המשועבד לסמים
דנטים הישראליים המצטיינים ביותר באוניברסיטה
של לום־אנג׳לס, כשהוא מפר נס
עצמו בעבודות שאינן מזכירות כלל
את אצולת מכנם: מדיח כלים, מוכר בתחנת
דלק ועוד מלאכות פרולטאריות,

ע ס קנו ת
ציבורית
**ץ לושה הילדים לא הפריעו כלל ל-
זשנעדה להמשיך בחיי־הזוהר שלה. נוסף
למסיבות, לקוקטייליס, לטיולים ולרחצות־לילד,
משוגעות, גילתה במהרר, תהום נוסף,
אליו היפנתד, את מירצה הכביר: העסקנות
הציבורית. אך גם אז עשתה זאת בסיגנון:
יפה, מבריק, נוצץ וחברתי. במסגרת חגי גות
העשור הציעה לוועדה שעסקה בהכנת
חגיגות אלה, בראשותו של אלוף־מישנה
(מיל ).דויד ניב, לערוך את תערוכת תחביב
הראשונה בארץ. ניב התלהב, ופעמים נידמה
היד. כי מסמר חגיגות העשור היא דווקא
תערוכה זו.
כאשר עוסקים בפעילויות ובחיים כה
אינטנסיביים, לא תמיד יש פגאי להתמסר
לילדים. לגבי תלמה לא היתד, הבעייה
גדולה ביותר. היא הצליחה לעצב לה את
חייה ללא עזרת הבית — ואין קל מזה,
כאשר תמיד אפשר לקבל את עזרת הבית.

כי לאד מסוגרת מדי, וכי הדבר פוגע גם
בלימודיה, מאוחר יותר הוציאה לאה מגימנסיה
הרצליה, שם למדה.
;לפעמים היה מוצא אריה את בתו,
בשעה חמש ׳בבוקר, כשהיא צופה מעל
מרפסת הפנטהאוז המפואר שלהם פתל-
אביב. בזריחת השמיש. לעיתים היה מתעורר
בשלוש לפנות בוקר ומוצא אותה
כותבת שירים, או משחקת בחדרה עם חתולה
עזובה או סתם שוכבת ובוכה בגלל
ספר מרגש שקראה.
ובחושיו הבריאים הבין אריה כי מכל
ילדיו, זקוקה דווקא לאד, לטיפול ולחום
רבים ביותר. האהבה בין השניים היתד,
גדולה, אבל לאה היתר, תמיד זהירה וגד
סוייגית כלפי אביה. יום אחד נפל דבר.
לאה נעלמה מהבית. ההורים סירבו לפנות
למשטרה, מפחד מפני שערורייה ציבורית,
ואריה בילה ימים ולילות בניסיונות למצוא
את בתו, בעזרת ידידי המישפחה.
לאה נמצאה לבסוף בביתו של גיטריסט
במועדוגי־לילה, יחיד עם הגיטריסט עצמו
ובחור נוסף.
אריה החליט לפעול ביד חיזקה. הוא
לקח אותה בכוה מאותו בית. כשבדרך
למכזונית, השתוללה הבת וניסתה להש תחרר.
לאח, אשר ידעה מה רב חששם של
הודיה מפני הציבור, צעקה לעבר האג־ישים
ברחוב:

המפונקת, ברגע שלא יהיד, לה כל מד,
שהיתר, רגילה אליו — תשוב הביתה ללא
תנאים.
אריה חשב אחרת. הוא היד, יושב עם
ילאה שעות ארוכות, מנהל עמד, שיחות
על שירה, יופי, פילוסופיה — כל אותם
דברים שאהבה. הוא ניסה לסדר לה עבודה
באחת מחברות הפרדסנות בהן היה שותף.
האהבה בין השניים פרחה, ונראה היה כי
׳הכל עומד לבוא על מקומו בשלום.
עד שלאה שבר, ונעלמה. החבר-ד,גיטריסט
שלה צץ ועלה שוב. הפעם קרא לד,
לבוא לאיילת. לאה עיברה לגור עמו שם,
עבדה כמלצרית במיסעדה. יום אחד הגיעו
שניהם לתל־יאביב, היישר לבית מכנם.
לאה הצהירה בחגיגיות בפני מישפחתה כי
היא עומדת להינשא להברה•

ה ס מי ם
יא היתד! משוכנעת שהוריד, ישמחו.
ן ן בכל אותם ספרים שקראה וסרטים
׳שראתה, תמיד היו ההורים מקבלים בהתרגשות
רבה את סתם, שעה שהייתה מבש רת
להם כי היא עומדת להינשא ומציגה
בפניהם את בעלד-,לעתיד.

שונים. באחת הפעמים הללו נתפסה על־

ידי המשטרה בשעת מעשה, וכך נורע הדבר
להוריה.
אריה פתח שוב במסע לשיקום בתו.
הוא החזיר את לאה הביתה, הביא אותה
לעשרות רופאים והתחנן :״הצילו את בתי!״
באחד העיתונים ראה מודעה המבקשת רק דניות
להצטרף למסע של להקת כרמון
להו״ל. אהבתה של ליאה לריקוד היתר,
ידועה מילדות. הוא הביא את לאה אל
הלהקה, וכרמון ראה מייד שיש לו כאן
רקדנית מעולה, למרות שהיא לא הצליחה
לעמוד בקצב החזרות. גופה האכול־סמים
לא היה רגיל למאמץ מוגבר• רגליה שתתו
דם בכל פעם ששיבה מחזרה, אך המשיכה
לאה לעמול קשה, תוך כאבי־תופת. לא רק
אריח ראה בלהקה את קרש־ההצלה האח רון
— ליאה גם היא ביקשה להינצל מ ציפורני
הסמים.
אך מסעה של הלהקה לחו״׳ל היד, בעבור
לאה רק שלב נוסף בהשתעבדות נוספת ל סמים.
התפרקותה של הלהקה, מייד אתרי
שובה ארצה, היה לגביה מהלומה קשה־מנשוא.
לאה
חזרה אל חבריה, אל הסמים, אל
שעות השינה חאין־סופיות תחת השפעת
(המשך ׳בעמוד )30

האמא עוד המסונלמים

17 שבץ

ה עו כ ס

מאונך
.1פרטנציוזיות .2 :מידת נהלים! .3
מחבט־טניס! .4מיקווה־מים גדוזל* .5דמון,
ג׳ץ! .6רך בכבשים •8 :שטעמו מעודן!
.9שאינה בהירה .11 :באמת־משא! .13
אחד מגפיו! .17 סחייתריער! .18 גוף!
.22 חומת מים! .23 קיבוץ בין ת״א ל-
:נתניה! .24 כלי־קיבול ליין! .26 בוסתן!
.27 באב־אל־וואד! .29 אירגון־אחווה יהודי
.בינלאומי! .31 עליית מחירים! .34 קבוע,
מתמיד! .36 אתיחפירה! .38 מנא׳ מגא,
...ופרסין! .30 רך בעיזים! .40 מחה! .44
חרק טורף ממישפח-ת החגבניים .46 :בטוח,
ברי! .47 מין קוף! .49 חמסין! .54 מחפש!
.57 בתוכו! .59 פדייה, התרבות! .60 מידה
לנוזלים 62 על ..פרסה! .63 אחו,
מידשאה! .64 מידבר 65 מרבבה! .68
תואר־אצולד. ספרדי! .70 שמש, חצרן! .74
מ״לת־בקשה! .75 פקודה!

מאוזן :
.1ישמח, יעלוז! .3רסיס, נתז! .7בעל-
חיים מפריס פרסה ומעלה גרה! .10 נהר

1910

באפריקה! .11 מאפה־בצק; .12 כלי־קיבול
גדול! .14 זז, מש! .15 קול הפרה! .16ז״ל!
.17 חי בים! .19 בת־קול! .20 חצי ידיו!
•21 שירה, רינה .23 :תבואת האדמה.25 :
מלחין גרמני; .27 נלי־קיבול מבד גם.28 :
אחורי הגוף! .30 מילת־קריאה לתימהון;
.32 לחכו עשב באחו .33 :יוציא ניצנים!
.35 הלם, התאים לי .37 ..תושב עיר בגוש
זץ .40 :כלי־קיבול עשוי עור, לנוזלים;
.41 מיץ המופרש מן המרה; .42 משתחווה;
.43 עופר־איילים .44 :התגוררה; .45 היה
אורח בארץ־הגמדים! .48 יריעת מישמש
מיובש! .50 מילת שאלה .51 :אסון, צרה!
•52 תעלת־שופכין; .53 מילת קריאה המונית!
.55 בסדר גמור (ר״ת) .56 :סופו של
שירות! .58 שילטון, ממשלה .61 :יכוללהיות, אפשרי; .64 שהצדק עמו! .66בהשאלה:
מרכז; .67 מצקבת־זיכרון! .69 צונן!
.70 דורון! .71 צמח תבלין רפואי (מסבר)!
.72 מילת־שאלה לזיהוי .73 :דג! .75
אשת־איש לאשתו השנייה .76 :קריאת
סאב! .77 אלה ששם, הללו! .78 לויאליות;
.79״ברקס״ בלע״ז.

(המשך מעמוד )29
הסמים, אל אותה סביבה מורעלת שממנה
אין מוצא.

מ מו ס ד
ל מו ס ד
ף* ינתיים דליה ללאה אחות קטנה,
רו-תי, אשר שחב ריכזה סביבה את כל
תשומת־הלב המישפחתית. אולם ללידת האחות
הקטנה היתה השפעה עצומה על האם,
עדה. מלל הבדל־-השנים הגדול בין
ילדיה האחרים לבין רותי׳ התעוררו בה
ריגשות־אימהות אדירים, אותם היפנתה אל
כל ילדיה, ואל לאה במיוחד.
במרץ האופייני לה הסתערה עדה על
בעיית הסמים, לא רק של בתה לאה, אלא
של כל המכורים־הסמים במדינה. היא בחנה
את הבעייה מכל צדדיה, והחליטה שאם בר צונה
לעזור ללאה, עליה לנסות לפתור את
כל בעיית הסמים במדינה.
באן שוב השתלבו בה אהבודאם עם הנטייה
לפעלתנות ציבורית.
למרות שבאותה תקופה עבר על משפחת
מכנס משבר כלכלי. האב, אריה, נכשל
בעסקיו. הנושים ופקידי בית־המישפט ארבו בכל פינה, והוא נאלץ לנסוע לקפריסין
— פתחה אז עדה בפעילות עצומה למען
טעוני הטיפול בנושא הסמים.
בינתיים החמיר מצבה של לאה. היא
היתה מקבלת התקפות־אמוק בבית, מש תוללת
והורסת כל אשר -ניקר העל דרכה,
לעדה לא היתד. ברירה אלא להכניס
אותת למוסד, אך אז הסתבר כי אין
בארץ מוסד לגמילה־מסמים. המוסד היחיד
אליו שולחים בישראל מכורים־לסמים הוא
בית־המשוגעים.
עדה נדהמה, בתה־שלה בביודמשוגעים?
מקום בו תהיה כלואה ואף לא תקבל
טיפול הולם? זה היה עבורה עונש קשה
מדי. היא הוציאה את לאה מהמוסד, ולאה
חזרה לרחוב, ולסמים.
באחד הלילות, כאשר שוטטה ברחובותתל־זאביב מסוממת ואטומה למתרחש סביבה,
נעצרה לאה על-ידי ניידת מישטרה. לאהנאבקה בשוטרים, אשר נאלצו לכבול אותה
באזיקים, לקחו אותה לבית״חולים, הזריקולה זריקה מהממת, ומשם — היישר ל מוסד
בבת־ים.
חודש אחר־כך החזירה עדה את לאה הביתה,
לניסיון נוסף, שהסתיים בכי״רע
עוד באותו יום. לאה הרסה את חדר־השינה

ציבור רבים: רות דיין, העיתונאי ישעיהו
בן־פורת, ראש עיריית תליאביב דאז יהושע
רבי-נוביץ, אשת־העסקים אסתר מרקוביץ,
ועוד רבים אחרים. ניראה היה כי חלומה
עומד להתגשם.
אגודת גמילה
רעדה לא הקפידה על קיום יחסים
ץ * טובים עם חבריה לאגודה, ומרביתם
פרשו מהפעילות. תרומה גדולה, הביא ה עיתונאי
שייקר, בן־פורת מיהודי צרפתי
עשיר, נלקחה חזרה, לטענת אחדים מחברי
האגודה, בגלל התנהגותה של עדה. הבטחות
העיריה נתגלו כשטר שקשה מאוד לפרוע
ואותו. עדה נלחמה, בציפורניה ממש, בנשירה
החברים הפעילים, אך נראה היה
כי האגודה החדשה עומדת על סף פירוק.
פירושו של דבר לגבי לאה והמסוממים
האחרים היה סוף — ועדה ידעה זאת.
בעוד שלעדה היתד, סבלנות רבה, והיא
הוסיפה לקוות כי תצליח לשקם את האגודה,
לא עמדה לאה בלחצים הנפשיים שכפתה
עליה צורת־חייה המחרידה.
הוא נסעה לאילת, עלתה על גגו של
אחד מבתי המלון הגבוהים בעיר וקפצה
למטה, לרחוב, במטרה לשים קץ לחייה.
פעילות נירחבת
^ כל גם המוות לא רצה את לאה.
> 1היא יצאה מקפיצה זו כשהיא משותקת
בשתי רגליה, אך עדייו חיה. לאה חזרה
הביתה, על כיסא־גלגלים, משותקת לצמיתות•
לגבי האם, עזה, היה זה אסון נורא.
לגבי עדה העסקנית היתד, בכך דחיפה
גדולה לשקם את האגודה, הי א שבה
הסתערה שוב על הנושא, פשב-פיר, תחי נה אחת:
״הצילו את נפגעי הסמים, כדי שלא
תהיינה עוד בנות כמו לאה ועוד אימהות
כמוני.״
בינתיים נגמלה לאה מסמים, ולו רק
סהסי-בה הפשוטה שבהיותה רתוקה לכיסא-
גלגלים, קשה לה להשיגם.
ואהבת־האם של עדה השפיעה עליה כפי
שלא השפיעו עלה שיחות האב, בתי-
המישפט, המישטרד, המוסדות למיניהם.
עדה המשיכה בפעילותה הצליחה לשקם

חשבץ 0ו9ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מספל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סיפנים. בעזרתו

עדה מפנס כפיקנירן מישפחתי
היקיצה באה מאוחר מדי

של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא אחו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.
של אמה, שרפה את השמיכות, השתוללה
שעה ארוכה. באשר נרגעה התחננה בפני
עדה שלא תחזיר אותה למוסד. עדה הבטיחה
לה זאת, לקחה אותר, לתל־השומר
שם הזריקו לה זריקת־הרדמה, ומשם לקחהאותה חזרה למוסד, הפעם למחלקה הסגורה.
!באותה
תקופה הכירה לאה בבי-ת־ד,חולים
פסיכולוג שהחליט לנסות להציל את
חייה. הפסיכולוג ורעייתו אספו את לאה
אליהם הביתה, טיפלו בה באהבה רבה,
ושוב נידמה כי הכל עומד לבוא על מקומו
בשלום.
אך מזלה הרע של לאה רדף אחריה
גם לשם. יום אחד הגיעה לבית הפסיכולוג
אורחת מחו״ל, ולאד, נאלצה לעזוב את
הבית — שוב לרחוב, שוב לסמים.
באותה תקופה עסקה עדה במרץ
רב בהקמת אגודה לעזרת המכורים־
לסמים היא הצליחה לעניין בכך אנשי-

את האגודה, ראש עיריית תל־אביב החדש
חידש את הבטחת קודמו, והפעילות עתהרבה.
בחודשים הקרובים תצליח עדה לפתיח
את מוסד־הגמילה עליו חלטה.
עדה ניצחה. את הגורל, את הביורו קרטיה,
את השאננות שהפריעה תמיד ל ניסיונות
לפתור את בעיית המסוממים, ואת
רתיעתו של הציבור מפני הנרקומנים ל מיניהם,
שהיא אשר הביאה להזנחה הפושעת
משך כל־כך הרבה שנים. אך ניצחונה
של עדה היה יקר. הוא עלה בבריאותה
של בתה ובחרם משפחה שלמה.
אולם, כאשר מתבוננים היום באם הבלונ דית.
הצעירד־-,למראה, המטפלת באהבה
בבתה שבביסאיהגליגלים, ברוד יותר מתמיד
עד כמה היה מאבקה של עדה מכנם חשובוגורלי לגבי אלפי משפחות המכורים-
לסמים בישראל __

במדינה
(המשך ממעה־ )26
״ל״ ,הניבנים כעת באותו איזורי הרי
שליש מהקרקע בתוכנית הזו שייך למקרצויין
כי הבחור זקוק לושיקום, וכי יש
להניח שהשהייה בכלא לא תשפד את קעי ישראל. בזמנו היתה אומנם הצעד.
לשלב שיקום דיירים משכונות־עוני בתוכמצבו.
השנים
חלפו. פרצה מילחמת יום־הכי־ נית ״ל״ ,אבל איכשהו זה התחלק החוצה.
״הנה,״ מספר רון ,״ליד שכונת כפר-
פורים, ויונתן מינים גויים לצבא. בתור
נהג, כמובן. כל הסבריו שאינו מסוגל שלם הקימו את שיכוני נוהה־ שלם והם
לנהוג, בגלל סיבות מסיבות שונות, לא הפכו ל,סלאמס׳ .אותו דבר לגבי אבו־כביר,
הועילו. הורו לו לשבת מאחרי הגה של שלידה הקימו את תל־כביר, ושכונות נוספות
כמו שאפשר לראות במפה שרבנו.״
רכב צבאי, וזהו.
כמו הארלם .״אבל בגיבעת־עמל, בהשירות
הצבאי יעבר בשלום. יונתן הש תחרר
מצה״ל, וממתין למישפטו, העתיד שייך מונים או בסומייל לא בונים שיכונים
למפונים, כי זה איזור עשיר ויקר
להיערך בימים הקרובים.
ובינתיים, עם רישיון־הנהיגה החוקי ש מדי בשביל !מטרה כזו.״
״;במקום לשאוף לדילול שכונות ופיזור
בידו, מי יודע אילו הפתעות הוא מסוגל
התושבים בכל חלקי העיר, כדי ליצור
לחולל.
אינטגרציה חברתית, יוצרים אזורים ה ד
מוגניים נפרדים — צפון לאשכנזים, ודרום
תל־אביב
לספרדים. מה רוצים, לעשות פה מין
הארלם של ניו־יורק, שכל אדם לבן פוחד
הפדדת סו סו ת
להיכנס לשם?״
אלימלך רון עלה מרומניה בתחילת שנות
בשכ מו ת העוו
החמישים, התגורר בעבר בשכונת שפירא,
ולאחר שביתו הוצף בשיטפון, עבר
מגמת ליגור בשכונת מנשייה. באמצע שנות הפינוי
שסוגות העוגי שישים, סשהחלו מדברים על פינוי תד
שבי מנשייה כדי להקים שם את ה״סיטי״
זמידחמת־אזרחים של תל־יאביב, אירגן רון את תושבי השכו״שכונות
העוני בדרום תליאביב הופ נה, להגן על זכותם לקבל דיור מתאים
כות לגיסו בגלל מדיניות מכוונת מגבוה, תמורת פינויים מהמקום. מאז הוא עומד
ואם לא יבוא מייד שינוי רציני, קיימת. בראש אירגון שבונות העוני, למרות שעם
סכנת התפרצות שאין לשער את תוצ־ פינוי תושבי מנשייה עבר לגור ברמת־גן.
״לפני כמה חודשים הפגשתי צעירים
!אותיה.״
מהצפון, מנחזדאביבים, עם בני גילם מ־רון, אלימלך השבוע
השמיע זו אזהרה
כפר־שלם.
עשינו קומזיץ, שיחקנו כדויושב־ראש
אירגון שכונות־העוני בת״א, רגל• אבל אני הרגשתי שלא יוצא מזה
אירגון הכולל את מרבית ועדי־השבונות כלום. לא היה שום ״דבק״ ;בוניהם. כל
בעיר.
צד — עם ההתנהגות שלו והביטויים שלו.
פי־וי מהצפון .״עשרות שכונות־ ככה זה, אי־אפשר, כשכל הזמן חיים בנפהעוני,
הגדולות והקטנות, נמצאות בדרום רד׳ ליצור בשלוש שעות מה שהיד, יכול
העיר,״ אומר רון .״בצפון קיימות שלוש להיווצר !בחיים משותפים.
״אין הבינה לזה אצלנו, אין רצון, ואפי לו
אין חשק. לא מבעים שכמה שיתגברו
השוני והפער בין שיני חלקי העיר
— כך תקרב שעת ההתנגשות.״
״שאלתי במחלקת החינוך והנוער ב עירייה,
מדוע הספרייה העירונית הניידת
נמנעת מלבקר בשכונות-העוני. אמרו לי:
,הילדים יגנבו ספרים׳.״
״ספרים הם יגנבוז! הלוואי!״

חינוך
ס ד לנ א ט -ה מ די כי ה

האם אי־מתן־תשובה
ע? שאילתה
כמוהו כהסכמה?

מלד־השכונות רון
דירות בתוכנית ״ל״
כאלה בלבד — !סומייל, גיבעת־עמל ושייך-
מונים, והן מהוות, סתמים שחורים׳ על
הלק זה של העיר.״
״ניקח לדוגמה את גיבעת־עמל, שם
מתכוונת העירייה להוציא לפועל בשבועות
הקרובים צווי״פינוי שניתנו למיספר
מישפחות. אנחנו מתכוננים להתנגד לזה
ובכוח. גורלה של שכונה זו הועלה אשתקד
על דוכן הכנסת, והטיפול בה הועבר
לוועדת־הסנים, ולוועדת־מישנה שהוקמה
למטרה זו. לאחד איסוף חומר בנושא
הועבר הטיפול לבורר יחיד, השופט־לשע־
!בר יוסף לם, שעליו היה לפסוק בעניין.״
קבע הבורר, בהתייחסו לשלוש מיש־פחות
מרובות־ילדים, שלשלושתן יחד הוצע
סכום של 180 ואלף ל״י תמורת פינוי
בתיהן :
״שוכנעתי כי תמורת הסכומים הנ״ל
אפשר להשיג ביפו, או בקריית־שלום, או
בשכונות דומות — דירות מתאימות אשר
יספקו צרכיהם.״
״כלומר,״ אומר רון ,״רוצים להעביר
אותן לדרום העיר ולהגדיל שם את אוכלוסיית
הגיטו.״ ״מדוע שלא יפזרו את
השכונה הזו בבנייני־הפאר של תוכנית
ה עו ל ם הז ה 1910

.מקומה של המילה ״פרוצה״ לא יכירנה
בלכסיקון תלמידי בית־הספר התיכון.
כך החליטה העיתוגאית־הח״כית גאולה
כהן, ובהתאם לכך גם החלה לפעול מאז
ניבחרה לכנסת השמינית, מטעם הליכוד.
זמן לא רב לאחר שניבחרה לכנסת ביק־רה
גאולה כהן סבית־הספר התיכון דנמרק
בירושלים. סחדרי־הכי׳תות של בית־ספר זה,
שהוא מן הטובים בבתי־הספר התיכוניים
בבירה, נתקלה הח״כית הטרייה במיספר
פליקאטים, שמרביתם התנוססו על כותלי
כיתות ט׳ בבית הספר.
הפלקאטים, שהובאו מחוץ־לארץ בידי
תלמידים, הכריזו, בין השאר:
״׳את עובדת עלי — אמרה המיטה ל פרוצה.״

״קפוץ לי — אמרה המקפצה ל-
שחיין.״ או, בפלקאט אחר :״דפוק במקום
אחר — אמר המסמר לפטיש.״ ועוד כהנה
וכהנה איומדות־שפר מסוגננות.
חה״כ כהן צילמה את הפלקאטים, והגישה
לשר־החינוך יגאל אלון שאילתה בכנסת
בנושא זה, בצרוף הצילומים, המדברים
בעד עצמם.
זמן־מה לאחר שהוגשה השאילתה, ול כיתה
ט׳ ובבית־הספר נכנסה מנהלת המוסד,
חדווה איש־שלום, והורתה לתלמידים להד
דוד את הפלקאטים מהקיר.
התלמידים לא התלהבו, כמובן, מהרעיון
להיפרד מן הקישוטים החביבים עליהם.
טעינו הם:
״אבל השר אפילו לא השיב על השאיל תה,
אז אולי הוא לא חוש!ב בכלל שזה
לא בסדר?״
הטיעון ילא עזר. חדווה אקש־שלום, בתו
של ראש עיריית ירושלים לשעבר מרדכי
!איש־ישלום, לא השתכנעה, והורתה בתוקף
להוריד את התועבה מן הקירות.

הגירעון הגספי לא מוצא
השבוע פיתרון. בכלל,
יהיה זה שבוע איטי.
חסר״קצב, וקצת
משעמם. זה לטובה :
נצל אותו לאגירת כוח
לקראת הבאות, מאחר
והחודש ידרוש את כל
כושר הניתוח האינטלקטואלי
שלך, בתוספת
למידה לא מבוטלת
של אומץ־לב. עד כמה שתוכל, התרחק
מאלימות והתרכז בצד העיוני של
החיים. בת טלה: אהבה גדולה, תתחיל
בסוף שבוע זה להאיר את דרכך.

זח שבוע נהדר לבנות
שור הגמי׳שות, המסו־גלות
להתאים את עצמן
למצב חדיש יויתר מבנות
מזלות אחרים. היתר —
מוטב להן לא לקפוא
על שמריהן, ולהתקדם
באיטיות בשטח בלתי־
21גאפר ״ י ־
מוכר• היזהר ! הימים
20 בל*אי
ד׳ ,ה /ו׳ — מסוכנים.
הצרות הצרורות שעניין
פעוט עשוי לעורר באמת לא צריכות לבוא.

יום ה׳ הוא יום של
התנגשויות ובעיות כס־פיות.
הקפד, איפוא,

לטה מרחיקת -לכת | 88 ,כ ^ ,מ 8י
נטה לנצל את השבו* ! 3 3 8 2 8 -
עיים הבאים לריכוז ,׳ 1י 8 :
מחדש, לעבודה שו-
טפת, ולחידוש קשייך
עם האהובים עליך. בת 8 3 0
תאומים: אל תזניחי
אותו. גם לאחרים יש בעיות. לבשי
בגדים צבעוניים — הם הולמים אותך.

השבוע צפוייה לך פעילות
קשה מן הרגיל,
בלתי־שיגרתית, וגם ממש כמו בשבוע ש עבר.
יהיה עליך לאסוף
את כל כוחותיך הפיזיים
והנפשיים, כדי
לעמוד במשימות שיוטל
עליך לבצען. אס תדע
להתגבר על חולשות
קטנות שלך — תצליח.
נסה לאנוס עצמך לא לבזבז כסף.

מחזור העיסוקים ה חדש
מתחיל ברגל

תצטרך 1לקבל החלטות
גורליות כלשהן. הפגי-
שה אליה נכספת, תתקיים,
אך תתאכזב. לעומת זאת צפה ל-
מיפנה רומנטי. לבש בגדים בצבע אפור.
ם מפ׳ 1!).1ו 1זז 1א

חשבת שלא תגיע לזה?
ובכן, השבוע זה קורה.
אבל רק לאחר מאמצים
ארוכים וקשים ובעזרת
ידידים שלא ידעת כלל
שיש לך. כסף לא מועט
מתלווה לשינוי החיים
הצפוי לך בעתיד הלא
רחוק. אבל היזהר ! מיני
שהו
זומם לקלקל את
השורה. ואתה, האוהב
תמיד לנצל את המצב עד למכסימום,
עשוי להסתבך בהרפתקה מיותרת, שתעלה
הרפה כאב־ראש, אס כי תגרום לך מעט הנאיה.
צפה למיכתב בלתי־רגיל ממקום רחוק.

1ז!זזזי8

כתבת הרבה השבוע במיסגרת עבודתך. אך
למרות ששורה עליך המוזה נהיית מעדיף
לנצל זאת לכתיבה לשמה,
אתה מוצא את עצמך
שנון, עם נטייה ביקורתית
חריפה, הכותב
ומדבר קצרות ישר לעניין.
אל דאגה, תרגיש
עוד השבוע בתמורה
שתחול בגישתך ל מאן נ״ס
חברה הסובבת אותך ב־
0 2 1
מיסגרת עבודתך וגם
בחיי מישפחתך וסל
בחיי המיישפחה שלך.

תתפלא על כך — שכל״כך הרבה אנשים
מתקשים להבינך. הצרה איתן, שאתה
נמנה על ה״זאבים הבודדים״
ואינך מרבה
לשתף לאחרונה את
הקרובים לך בבעיות
המעיקות עליך באמת. השבוע צפוייה לך
פעילות הקשורה ב-
עבודת-כפיים. מעשהו
עקוב
של אדם יקר לך יב-
22באוקטונר *
72בוונרינר
__ איב לך למרות שלא
התכוון לכך. תצטרכי
לעודד את בן־זוגך בפעילות
שתביא אושר לשניכם גם יחד.

אתה נמצא שרב בנקודה שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק כדי לפעול כמו בן־

אדם: בקו־הגנה. תוק־פיס
אותך חזק, וחזקה
שתדע כיצד לפעול כדי
להשיב מילחמה־שערה,
או למנוע את פיני רעה.
בת קשת — חברה קנאית
עלולה לקחת אותו
ממך, אך אם הוא חשוב
לו באמת — או אם
חשוב לך לסדר אותה
— תזכי לברנש מתוק.
לבשי סגול או כתום.

בת־זוגך נמצאת במבוכה נוראה, ואולי
להבחין בכך עד כה.
כדי לנסות לחלצה מ-
מצבה הקשה, אותו
היא מתאמצת להט-
תיר ממך׳ אל תסתער
עליה חזיתית, כי אם
§511111 ]!§88 בחר באיגוף ממושך,
תוך ביצוע פעולות הט-
§ 5810221361 עייה והסחה ; כך תגיע
אל היעד בעזרתה
ממש, ויחד תלבנו את
המצב. התחל לפעול היום למען זוגתך.

היזהר מתאונות! בייחוד בימי אמצע השבוע.
אס אתה יכול, התנהג השבוע
הזה כאל תקופה של
חופשה ורגיעה. אל
תנסה לכפות על עצמך
מאמצים יותר ואל תעשה.
שטויות. בת דלי:
פגישה עם אדם הנראה
לך, ממבט ראשון, כחשוד
במיקצת, תגביר
את המתק, תוסיף ל־חוג־מכריך
רובד חדש
לגמרי. לבשי סגול.

עירנות רוחנית תאפשר לך להתגבר על
כל מיני התנגדויות צפויות ובלתי-צפו-
יות. רעיון מבריק, אם

יבוסס על-ידי תיכנון
לעומק, עשוי לעצב את
׳3ודן עמדתך הציבורית בצו״
רה ובמידה בהן טרם
נתנסית. זהו שבוע טוב
לביקור אצל התופרת
בתצוגות-אופנה.

1ז>הרדזזזדז 0 8אל תסמוך על ידידים.
* 83125638 עשה את הכל בכוחות
עצמך ובמו־ידיך.

מפערה פי ס

פיס עם ספח־ סיכוי מיוחד
רבע מיליון במכה אחת!

מ בי.נדה בי ס

הגדלה ״זו&א״
מה־ 14 1474

0 0 0 0 0 0
|ל י 44 1774י6־ גזל!, .

ויי יי* 8״ ׳ 5י י י

0 0 0 0 0 0

קו לעיצוב במדאומיבע־מ

כ ר טי ס
• ?וטא

לשכת הפרסום הממשלתית
1מ1ולם הזה 1910

תה יתרץ
קושיה ובעייה

צריך לשמור
הנה שוב סיפור עם המון התפתחויות,
ודווקא לא־כל־כך לטובה.
לפני •איזה הודש וחצי או משהו בזה,
סיפרתי לכם !איך צכיקד! פילו נסע ל־ארצות־הברית
עם הפסטיבל החסידי, ואיך
הוא נישאר שם וכולם קינאו בו, כי כולם
היו צריכים פה להופיע ברחבי החזיתות,
ורק הוא, כאילו, עשה חיים.
וסיפרנו גם איך הוא התחתן אז, בשניה
האחרונה לפני שעלה על המטוס, עם
ידידתידומזה־שנים מידית שפיאור, ורק
!אחריכך רץ פהר־סהר לאווירון, ועוד
הספיק לעלות עליו לפני שסגרו את
הדלתות, ואיך, ואיך.
אז -מאז קרו כמה דברים.
!אחרי שיצביקד, נסע לחו״ל, כמו ש אמרתי,
הוא לא מיהר ביותר לחזור. היה
לו טוב וחם בגולה הדחוקה והזוהרת.
!אבל את !אשתו הטרייה לא שכח. הוא
קרא למירית לבוא אליו לסטייטס, והיא
עשתה את יזה כמו טיל.

ככה היה איזה זמן קצת שקט, ואף
!אחד לא !חיבה להתפתחויות ומרע״שות. וכי
מה כבר יכול לקרות לזוג צעיר ויפה,
שהתם !סוף־סוף רומן ארוך בכתובה כדין ו

היה חלק מתוכנית־הבידור של הנשף.
וכל !מי שהיה שם ׳מוכן היום להישבע
שמרגע שהוא ראה אותה, הוא כבר לא

ופה, הרשו לי לסטות לרגע ׳מהנושא,
!או בעצם להתקיף אותו !מזווית אחרת,
ולהזכיר לכם חמות נוספת, שממלאת היום
תפקיד חשוב, אם לא למעלה מזה, בפרשה
האמורה.
רונית מקובר, מי שניבחרה בשנה
שעברה כסגנית ראשונה למלכת־המים,
בתחרות שנערכה על־ידי העולם הזה, היא
יפהפייה צעירה, העושה כעת את הבגרות
שלה בבית־יספר תיכון ברמת־גן, יוחלומה
הגדול בחיים הוא לחיות היי-זוהר, להיות
שחקנית, או דוגמנית, או משהו.
בנשף תחרות !מלכת־המים, שנערך
בשנה שעברה מאילת, התוודעו רונית
וצביקה לראשונה זו אל זה. רונית היתר.
אחת המועמדות לתואר הנינסף, וצביקה

צגיקה פיק
אל השנייה

רונית מקובר
אל הזוהר

דאה שום דבר ;אחר. אבל גם היא לא
היתד, בדיוק אדישה, כי צביקה פיק, כידוע,
הוא מאד־ימאד בענייני זוהר.
אז בימים ואלה בדיוק, ולפתע, החלו
רואים !את צביקה ברחובות הארץ, כשעל
זרועו תלויה לד, רונית דווקא, ועוד בלי
!אזהרה !מוקדמת.
ואילו!מידית, שעדיין לא הספיקה למצות
!את נישואיה כיאה וכראוי, נשארד, לפי־שעה
בחו״ל.
ואני, במקומד״ אם הייתי רק שומעת
על דבר כזה, הייתי רצה לקנות כרטיס־טיסה
לישראל.

הזמרת מירי אלוני היא מן הבחורות
הזריזות, מסתבר. רק הגישה את תביעת־הגירושין
שלה נגד בעלה, השחקן נחום
שליט, וכבר התחילה אותה תביעה להתברר
ברבנות.
ובמשך ההתבררות, ראו גם ראו, מה
מתברר אם לא שהעילה שלה לבקשת הגירושין
היא העובדה שהאיש בגד בה עם
נשים אחרות.
אגל ימה -מאתם עוד לא יודעים, הוא
שגם לי יש סיפור !אישי קטן הנוגע לפרשת
גירושיהם של מירי ונחום.
אז ככה. לפני שבועות אחדים, כאשר
נודע לי ראשונה על עניין הגירושין,
והתכוונתי כמובן לדווח לקוראי על כך,
פנה אלי נחום שליט ואיים שאם אכתוב
את הדברים — הוא ישפוך עלי תה. חם,
קר, לא חשוב — מה שיזדמן לו ביד
באותו רגע.
״מד, לעשות י״ אמר לי .״אני מין משוגע
כזה, שאוהב לשפוך תה.״
אבל אני ילא אוהבת תה, אז לא היה
איכפת לי במיוחד שישפוך אותו. לבריאות
שיהיה לו.
מכל התה הזה אומנם לא יצא כלום,
אבל תראו מה קרא ביום שישי האחרון.
קפה פינתי, דיזנגוף פינת פרישמן, יום
שישי, השעה אחת בצהריים. וכרגיל ביום
זה ובשעה זו, ישבו להם שם כל היפים
והמוצלחים והתחממו בשמש האביבית הצעידה,
כולל דן שילון ואחיו יגאל,
למשל, יגאל כשן ועוד כד,נד,־וכד,׳נד, מיקירי
עולם־ד,בידור ואמצעי־התיקשורת.
ליד אחד השולחנות ישב לו נחום שליט,
הגרוש־בדרך, והתחמם לו גם הוא כנ״ל.
אפל אצלו כנראה לא היה תרמוסטט,
והוא התחמם עד־כדי־כך שלפתע קם ממקומו,
חיוור ורועד כולו, ושפך כוס תה
מלאה, ממותקת כהלכה, על ראשו של
עיתונאי שישב ליד אחד השולחנות השכנים.
אחרי
ששפך, וראה כי טוב, הוסיף תה
על המדורה .״אינני יכול לתבוע אותך על
הוצאת דיבר״״ אמר נחום לעיתונאי ,״אבל
תה אני עוד יכול לשפוך עליך !״
לא מלם ידעו, אבל לנחום היתה עוד
סיפר! ,טוס־ ,להתרגז. חוץ מהגירושין המת־

סוף־סוף ־ אל החופה
היום אני באה להזכיר לכם נישכחות.
בעצם, האיש הוא לא־כל־כך בנישכחות,
אבל חלק מהסיפורים עליו כן.
מנכ״ל שמן, יושב־ראש טכון הייצוא
הישראלי, מנהל חטיבת המזון ומוצרי־הצריכה
של כור, ומה לא — אלד, רק אח דים
מהתארים שאסף לו בנימין ג׳יבלי,
והמפארים כיום את שמו, נוסף להילת־המיסתורין
האופפת אותו מאז אותה פרשה
עלומה שהסעירה את הציבור הישראלי
לפני שנים.
אז בואו ניזכר יחד מה עוד אנחנו יודעים
עליו, ומה כבר שכחנו.
האיש הוא מאלה שאוהבים לחיות, וטוב,
ועם כל מה שהולך עם זה: סיגרים
בריאים, תמונות יפות (על זה שהוא פט־רון־אמנים
מוצלח כבר סיפרנו לכם לפני
שבועיים, במדור אחר בעיתון) ,חברה
טובה, ועוד כל מעי דברים שממלאים
את חייו של אדם תוכן.
חוץ מזה, הוא כבר סבא, למי שלא ידע.
וש לו. שתי נכרות קטנות מבתו תמי,
רעייתו של איתן ליפשיץ, כתב הארץ
בירושלים. בעצם, כשתמי סיפרה לאבא
ג׳יבלי, בזמנו, שהיא רוצה להתחתן עם
איתן, הוא לא התלהב ביותר מהרעיון.

יותר מזה, הוא אפילו אמר לה שלא יתן
להם פרוטה אם יתחתנו.
אבל הדור הצעיר זד, לא מד, שהיה פעם,
והם התחתנו בכל־זאת. ובגלל שלא היתה

ג׳יכלי
אל הכתובה

להם הפרוטה שאבא־ג׳יבלי לא נתן, הלך
אז איתן לעבוד כשוטר פשוט במישטרת
ישראל.
יאבל זה לא עמר בזה. לפני חמש
שנים בערך עזב ג׳יבלי את הבית ואת
אשת־נעוריו, העובדת היום כזבנית ב־שק״ם,
ועבר לגור עם כתישכע, מורד,
חיפאית גרושה, שלמדה הוראה באוניברסיטה.

בת־שבע הכיר ג׳יבלי עוד כשעבד
אצל אפריים אילץ, כמנהל מיפעליו
בחיפה. וכיוון שהוא ידידו הקרוב של
אילין, ברור גם מדוע בת-שבע היא יתדה
קרובה של ציפורה אילץ, אשתו של
אפריים, ומדוע הן מתחרות ביניהן על
מי ־ תערוך ־ מסיבות ־ אחר ־ הצהריים -
רבות -יותר ־ מחברתה, והכל ברוח טובה.
כך חיו להם בת־שבע וג׳יבלי איזה שש-
שבע שנים יחדיו, תחת קורת־גג אחת, ועברו
עליהם תקופות טובות, וגם לא-כל־כך
טובות.
אבל בשבוע שעבר בא סוף־סוף הסוף
לעניין הזח.
ג׳יבלי הוביל את ידידתו הוותיקה אל
החופה, ענד טבעת על אצבעה וסגר עניין.
מה שמוכיח שהסבלנות משתלמת.

נחום שליט ומידי אלוני
אל הגט
קרבים, שהם מספר ארבעה אצלו, הוא
גם הפסיק לפני שבועיים לעבוד במישרדו
של פשנל, שם שימש כמנהל מחלקת
תרבות־לעם.
אבל כנראה שהתה הזה עושה לו משהו.
אחרת, קשה היה להבין איך !אחד כזה,
שמה שעובר עליו בימים אלה היה מוציא
מהמחזור כל אחד אחר לכמה חודשים טובים
— מחזיק עדיין מעמד, ועוד ידו נטוייה.
עובדה. מי שמסתכל טוב כשיהוא עובר
בערב ברחוב, יכול לראות מדי-פעם את
נחום שליט בחברתה של ידידה חדשה,
הלא היא הסטודנטית-לפסיכולוגיה, אהד

בה קופטה.

את משתוקקת לנסוע לאמריקה? את חולמת
שם מיליונר? חכי רגע ־ לפני שאת ע שת לשגרירות
המזעזעת הזאת
קידאי את הערות רז *— 1
כרתי פעם סגידיורק שתקנית ישראלית צעירה
1 1ושאפתנית. היא חיתה יפה, מלאת־חיים, וכישרונית
מאוד. מחוננת היתה במעין חיוניות נדירה, יוצאת־דופן.
רק שאיפה אחת בערה בליבה: להצליח על הבמה, או
!בסרטים — ובכל מחיר. הקריירה שלה היתה עצם חייה,
מטרתה היחידה, מוקד הווייתה.
שנים אחדות למדה באקדמיה הבריטית לקולנוע.
אחר־כך, באמצעות קשרים עם במאי־קולנוע אותם הכירה
בישראל ובאנגליה, הגיעה לניו־יורק ובידה המלצות. בתיקה
נשאה שמות של מפיקים אמריקאיים, עימם היתד,
אמורה להתקשר. היא פשוט ידעה שנועדה לה הצלחה
בסרטים — הצלחה גדולה !
הנערה אומנם התקשרה עם אותם מפיקים, ואף נפגשה
איתם. משך חודשים אחדים לא שמעה דבר פרט
להבטחות! .במהרה אזל כספה והיא מצאה עצמה רעבה
ללחם•
״אינני יכולה לבזבז את זמני סתם כך, אלא רק על
הקריירה שלי,״ היתד, אומרת .״לכן, אין טעם שאתחיל
להסתובב ולחפש עבודה.״
החורף הגיע, והיא נותרה ללא מעיל וללא גרביים.
הבגדים שהביאה עימד, נתבלו ונקרעו. היא לוותה אסימונים
וטילפנה אל כל מי שהכירה, ושאלה :״אולי
אתה מכיר מישהו עשיר שיזמין אוחי? אני מוכרחה
להשיג קצת כסף!״

פורים אלה היו מעוטרים בדרך־כלל בתמונתה של ה־
״כוכבת״.
ולי, משום־מה, נדמה שיותר מאשר בעיתונות העי תונות
מעוניינת בפירסום סיפורים מפוברקים אלה —
דווקא הציבור הוא שמבקש אותם.

י שראלים
בחוץ

ה מפי ק
הנודע

ף אז, לפתע, האיר לה מזלה .״טוני. החבר שלי מלונ ו
דון, בא לניו־יורק לכמה ימים ושילם את החשבון
שלי במלון,״ צילצל קולה הנירגש בטלפון.
על אותה אהבה סיפרה לי באריכות עוד קודם־לכן.
טוני היה מחצצר מפורסם, והם התגוררו יחד בלונדון,
.בתקופה בה למדה שם. תהיתי כיצד התרשם עתה מחדרה
הזעיר, הקר והעלוב.
היא התגוררה באגף־המשרתים של מלון רעוע במרכז
פנהאטן. שכר״הדירה היומי לא היה גבוה, אך עד אותה
עת הצטבר והלך. הנהלת המלון כבר איימה עליה פעמים
אחדות וכי תשליבנה לרחוב.
חלפו יומיים, ואז שבה וטילפנה אלי.
״עכשיו אני בטוחה שסוף־סוף אגיע לסרטים!״ צהלה.

ראשה חו ר ב שג רי רו ת ארה׳״ב ס־ו״א
מעלי את בגדי כמו מתוך טירוף. לא יכולתי לעשות דבר.
לכן, פשוט נכנעתי לו.
״כשקמתי, הבטתי בו, .אלוהים אדירים, כמה שאתה
מכוער!׳ פלטתי. הוא גיחך, וחשף שיני־סוס צהובות. אך
הוא לא השיב לי, כאילו כלל לא שם לב לדברי. הוא
נראה בדיוק כמו קוף, עם האבר התלוי והמדולדל שלו.
״,זה לא הוד, כדאי ו׳ שאל אותי בסקרנות, .אתה רוצה
לשמוע את האמת?׳ שאלתי, .כן ,,השיב בפסקנות.
זה היה כדאי לי, אמרתי, רק אם תבטיח לי תפקיד
בסרט חשוב.׳״
״והוא הבטיח?״ שאלתיה.

ך 460אלף מתושבי ישראל שוהים כיום מחוץ
ע י לגבולות המדינה, מי כשליח, מי כנציג חברה מיס-
חרית או מוסד, מי כסטודנט, מי כישראלי־לשעבר, ומי
כעדיין־ישראלי, שיצא לרחרח אם אומנם באמת קל
יותר להסתדר בעולם הגדול.
ממיספר עצום ורב זה יושבים כיום בארצות־הברית
כולה כרבע מילית ישראלים. בקונסוליה של ניו־יורק
עצמה רשומים למעלה מ־ 100 אלף תושבי ישראל המת גוררים
בעיר, אך יש להניח שמיסיפרם מגיע עד ל־
150 אלף.
ממישאל סקר דעת־קהל של מכון פור״י, שתוצאותיו
התפרסמו בשבוע שעבר, הסתבר כי :
11.696 מתושבי המדינה, גילאי 29־ ,20 מתכוונים לרדת
מהארץ, ואילו 10.794 עדיין לא הגיעו לכלל החלטה, אך
הם שוקלים אפשרות זו בכובד־ראש.
המישאל גילה פרטים שונים הקשורים בנושא זה, אך
היה בהם פרט אחד, שלא פורסם, והוא מעניין לא פחות.
מתוך 11.6האחוזים המתכוונים לרדת מהארץ —
554 הם גברים, ו־ 696 נשים• מבץ אלה שעדיין לי הגיעו
לידי החלטה — 5.196 הם גברים, וכ־4ל 5.6נשים.
לכך ניתן להוסיף עוד פרט פיקנטי: מתוך 150־100
אלף הישראלים היושבים כיום בניו־יורק — 20 אלף הם
נערות ישראליות תוקות!

מ עגל -ק ס מי ם
אכזרי

ת אורח־חייהן ומעשיהן של נערות אלו חקרה
כתבתנו מירד, ויינגרטן, שבילתה בארה״ב 13 שנה:

1111111 הרחוב

החוווווליוה 11 יו
11 1
1 11

״הפעם אני הולכת, על גדול׳! טילפנתי היום אל מפיק
מפורסם מאוד שהגיע לניו־יודק, ואני נפגש איתו אחרי
הצהריים !״
במיקרה קראה בעיתון שמפיק זה, בעל אחת מחב־רות־הסרטים
הגדולות ביותר בהוליווד, הגיע לעיר, וכי
הוא שוהה במלון סט. רז׳יס. היא טילפנה אל חמלת,
וביקשה לדבר עימו! ,בהציגה את עצמה בשמה.
״אני שחקנית,״ אמרה לו ,״ואתר, המפיק היחידי
שיכול לעשות ממני כוכבת!״
״אין לי כל עניין לפגוש שחקניות צעירות ושאם־
תניות,״ השיב האיש בזעם מעברו האחר של הקו.
״אתה מוכרח לפגוש אותי,״ הפצירה בו כעקשנות,
״מפני שמימיך עוד לא פגשת, שחקנית מוכשרת כמוני !״
למחרת היום נפגשתי עימה, ושאלתיה אודות הראיון
עם המפיק. הבכי פיעפע בקולה, אך כלפי חוץ ציחקקה.
״עליתי לחדרו החשוך,״ סיפרה לי ,״ושם מצאתי
אותו שוכב עירום על מיטתו. בהתחלה הוא היה אדיב,
וביקש ממני להתיישב על המיטה לידו. הוא נמוך ומגושם,
ופניו נידאו סמוקים וגסים באור העמום. ואז,
לפתע, חשתי ברעד שחלף בגופו, והוא התחיל לקרוע

המפיק הגדול הבטיח לה תפקיד בסרט׳ וכמוהו נהגו
גם שורה של מפיקים אחרים, שדרכם עברה. הם גבו
תשלום מלא עבור הבטחותיהם, אך לא קיימו אותן
מעולם.

הבט חו ת-
סרק
ץ} אותה עת ואילך היתד, הולכת עם כל מי שהעניק
לה ארוחה חמה או מקום־מגורים. כשלחצו עליה שיל-
טונות־ההגירה עד שלא נותר לד, כל מוצא, נישאה לשחקן
אמריקאי צעיר׳ וכך זכתה סוף־סוף בכרטים־הירוק המיוחל.
היא התגרשה מד,שחקן כעבור חודשיים.
ביום — שנים אחדות מאוחר יותר — היא עדיין
ממתינה לתפקידה הראשון בסרט.
בשנים האחרונות ראיתי את שמה נמכר בעיתונים
ישראליים אחדים. היו אלד, סיפורים קצרים, אודות הצלחתה
המסחררת־כביבול, אודות האנשים המפורסמים
׳שבחברתם היא מבלה, ומעמד־הכופבת אותו השיגה. סי-

מרביתן של 20 אלף נערות אלו, שנלכדו בנסיבות
החיים האכזריות, חוששות לחזור לישראל. חזרה לישראל׳
פירושה — כישלון, חאת אין הן יכולות להר־שות
לעצמן. הן הגיעו לאמריקה כשבאמתחתן חלום:
לצוד מיליונר או להתפרסם בדרך כלשהי. השנים חול-
פות׳ אך החלום נשאר. מבויישות ומושפלות, הן בוחרות
להסתתר בחיקה של העיר הענקית.
מניו־יורק אפשר לכתוב הביתה מיכתבים דימיוניים,
מלאים סיפורי הצלחה ותהילה. סיפורים אלה מתגנבים
גם אל העיתונות הישראלית, בעיקר אל טורי־הרכילות,
ואיש אינו טורח לבדוק את דיוקם. וכי מי יטרח לבדוק,
בינות למגרדי־השחקים ולהמולת המיליונים, אם אמנם
נבון הדבר ש״נערה איקס יצאה עם מייקל קיין״ ,או
אם באמת ״!נערה זו־וזו התחתנה עם מיליונר וגרה בשרירי•
החמישית״ ? סיפורי־ההצלחה האמיתיים של נערות
ישראליות באמריקה ספורים ביותר, למעשה. כל הסיפורים
הללו, לבד טחר״גים אחדים, מצוצים מן האצבע.
אולם, יש בסיפורי־מעשיות אלה כדי לגרות את דימ*
יונם של הקוראים, לעורר את קיגאתם (ובייחוד קינאתן)
וליצור מעגל־קסמים אכזרי שאין ממנו מוצא. יצירי-

אימהות וסניות גם-
לעזוב את בתיהן
׳בהגיען אל מחוז*
אכזרית, ממנה אין

דמיון אלה מנפחים את שאפתנותן של
יחד. הם מעודדים נערות ישראליות
וללכת אחר הזיות־ל״פן. נערות אלו,
חפצן׳ מגלות כי נפלו באותה מלכודת
דרך חזרה.
ברגע בו מציגה נערה ישראלית את כף־רגלה על אד־ימת
אמריקה, היא נמחצת תחת ׳קשיים מקשיים שונים.
ה״קרובים״ האמריקאיים, אשר כמותם יש לכל מיש־פחה
ישראלית המכבדת את עצמה, אינם מוכנים לאחזה
בביתם יותר מאשר לפרק-זמן מוגבל, מסיבות שונות.
״הישראלים חצופים, גסי־רוח ומנצלים,״ טוענים אלה.
450 הדולרים שמתירה ממשלת־ישראל להוציא מתחומי
,המדינה, אוזלים ובמהירות. המלון המצחין ביותר בניו-
יורק עולה 10 דולר ליום. הדבר היחיד שיוכל להציל
׳נערה כזו, הוא הברטים הירוק, אשר יאפשר לה להרוויח
מעט כסף.

הכר טי ס
הירוק
ת הכרטיס הירוק ניתן להשיג בשתי דרכים:
\ י האחת: להינשא לאזרח אמריקני, וזוהי הדרך החוקית;
האחרת: לפנות לעורד״דין ש״יסדר״ את העניין עם
שילטונות ההגירה. בניו־יורק קיימים מיספר עורכי־דין
המתמחים: בתהום זה ומוציאים את פרנסתם בכבוד מלקוחות
ישראליים. כל ישראלי בניו־יורק יוכל למסור לך
רשימה של שמותיהם של עורבי־דין אלה. אולם, השכר
המינימאלי שדורש עורך־דין כזה הוא 900 דולר. וגם
!אחרי התשלום, עליך להמתין לפחות 6חודשים עד
שתקבל לידיך את הברטים הירוק.
הבעיות בהן נתקלות מהבית הנערות הישראליות המגיעות
לראשונה לניו-יורק, הן שתיים. ראשית, מניין
ישיגו את 900 הדולר הנחוצים ז מאחר שאינן רשאיות
לעבוד, אין זה כסף שיוכלו להרוויח ביושר. זוהי בעייה
דוחקת, ועליהן להיצע את הכסף במהירות גדולה ככל
האפשר, כיוון שהאשרה שקיבלו מגבילה, בדרך־כלל,
את משך שהותן בארה״ב.
לאחר שפתרו בעייה זו — בדרך־כלל באמצעים בלתי-
מוסריים ובלתייחוקיים — עומדת בפניהן הבעייה השנייה :
כיצד תתפרנסנה משך 8־ 6החודשים להם נזקק עורך-
הדין שלהן לשם קאירגון הכרטיס הירוק 7
לשם השגת הכסף לשכר עורך־הדץ, ובמהירות, פונות
רבות מהן אל הזנות. אחדות משוטטות ברחובות,
אחרות מחפשות ״לקוחות״ בבארים, בלילות.
רובן ככולן, לבד ממיקרים בודדים, מידרדרות במ״ד־רון
חסר־חחתית.

כבוד־עצמי

— ייק
ף* דיבה של ברודווי -סמוך לכיכר ״טייטס׳ -
4שוכנת מיסעדה קטנה יפשם מערני דיזנגוף, המשמשת
כמקום־כעוס לישראלים. המקום מוצנע בינות לאלפי שיל-
טי־ניאון, תיאטראות ומועדוני־לילה, חנויות ותנועת מכוניות
סואנת — בין הרחובות ה־ 47 וה־ .48 מעל לפיתתה
של המיסעדה מתנוסס באותיות גדולות השלט: פלאפל.
!ביקשתי ממשה, ישראלי העובד במיסעדה זו, לומר לי
מה דעתו על בערות ישראליות בניו־יודק .״חלאת אדם !״
היתה תשובתו המיידית .״מרבית הנערות הישראליות באות
בתיקווד. ללכוד בעל אמריקאי עשיר,״ אמר .״אבל כשהן
מגיעות הנה, הן מגלות שזה לא כל״כך קל. ובעתיים, עד
שהן מגלות זאת — יש להן בעיות. לכן הן גורמות
בעיות גם לכל אלה שמסב״בן. הן זקוקות לכסף, והן
מוצאות אותו בכל מקום אפשרי — בקיבוץ נדבות,
ב״הלוואות״ ,ואפילו בגניבות.
״!אין בעולם מקום אכזרי כמו העיר נידיורק. החיים
יבעיר הזו מסוגלים למוטט את החזקים באנשים, ועל־אחית־סמה־וכמה
את החלשים בהם. כך מידרדדוית נערות
אלו במהירות רבה. אחדות מהן פונות יאל הסמים או
הופכות לפרוצות. כמעט שלא תמצאי כאן נערה ישראלית
אחת שהצליחה לשמור על כבודה־העצמי ועל
גאוותה־ר,עצמית.״
משה דיבר בקול קר, נטול־רגשות, ודבריו היו כאבנים
כבדות .״את מכירה את גלי?״ שאל אותי .״היא היתד,
ספרית ידועה בתל־אביב. וחתיכה אמיתית. כשבאה לניו-
יורק, התגוררה אצל ידידים שונים — פה ושם. כולם
השליכו אותה החוצה בסוף! היא גנבה כל דבר שעליו
הצליחה לשים יד. אחרי שעזבה את בתי ידידיה, היו
מקבלים חשבונות-טלפון שהגיעו לאלפי דולרים! היא

נהגה לטלפן משם לתל־,אביב• שתדעי לך, בחורות ישראליות
יודעות רק לנצל אחרים!״
״!ניריורק ׳מלאה בחורות באות ומוצלחות, ,שנאספו
לכאן מכל פינות אירופה ואמריקה,״ המשיך משה.
״נערות שוודיות, גרמניות, צרפתיות — והתחרות היא
עצומה. הבחורה הישראלית מגלה מהר מאוד שלא קל
ללכוד בעל, אפילו עני — שלא לדבר כבר על בעל
עשיר. יותיר מכך: היא מתקשה אפילו למצוא מישהו שיז מין
אותה לצאת, בעוד שבישראל בכלל לא היתד, לה
בעייד. כזו. אפילו הבחורות היפות ביותר מוצאות את
עצמן יושבות בבית אחר ערב, בהמתנה לצילצוליהטלפיון.
זבניות ופועלות
^ לומר, אם יש להן בכלל בית — וזה, רק בתנאי
שחן מתגוררות אציל קרובי-מישפחה או ידידים, או
שהצליחו להשיג את הכרטיס הירוק. הכרטיס הזד, מעניק
להן זכות־״שיבה באמריקה, ואת האפשרות לעבוד ולהד־וויה
כסף. וכשהן סבר משיגות את הכרטיס הירוק —
חד, דבר קשה מאוד כשלעצמו — הן הופכות בדרך־כלל
למוירות־לעיוברית בבתי־היספר היהודיים המקומיים, לספריות
במכוני־יופי, לפועלות בבתי־חרושת ליהלומים, או

טי רהו״ 1גרטן

מגלה
את סיטויהן של
שלוש בנות ישראליות
שהן אופייניות לאלפים
לזבניות בחנויות יהודיות עלובות. חנויות הכליבו הגדולות
של ניו־יורק אינן להוטות ביותר להעסיק ישראליות.״
שאלתי את משה אם הוא עצמו יוצא עם נערות
ישראליות.
״חס-ויחלילה — לא!״ קרא, ופניו אדמו מבעם .״הן
מביאות רק צרות!״
״ומדוע אינך חתר לישראל?״ שאלתי.
״לשם מה?״ השיב בשאלה .״כאן יש לי קדילאק!
בישראל לא הייתי מגיע לקדילאק בחיים! במילחמת
יוטח־,כיפורים נסעתי ארצה. ה׳מיסעדד, היתד, ריקד, אז
ממילא, כי כל הישראלים נסעו להילחם. אבל אחרי
שהמילחמה הסיתיימה, כל החבורה חזרה הנה. עכשיו
המיסעדד, שוב מלאה ,׳תודח לאל!״
ברגע זה נכנסו למיסעדד, שיתי נערות נאות. משה
הצביע עליהן בידו• ״׳אלו הן יעל ורחל,״ אמר .״רחל
היא דיילת אל־על לשעבר, שהצליזזה להתיישב בניו-
יורק ולהשיג את הכרטיס הירוק. כרגע היא עובדת
בסוכגות־ינסיעות. ויעל היא מורה.״
משה קם על רגליו, וניגש יאל ;מאחרי הדלפק, לשרית
את לקוחותיו החדשות. רחל נטלה את הכריך שלה ויצאה
את המיסעדה, יואילו יעיל התיישבה לצידי. עיניה הסגולות
היפות לא הסגירו כלל את 30 שנותיה, וניכר בה

שיד,יתד, פעם יפהפייה. היא סירבה לגלות לי פרטים
אישיים על עצמה.
״אני דווקא מרוצה כאן,״ ואמרה בקול מהוסס ,״אבל
כמו כל הסחורות הישראליות האחרות — גם אני רוצה
לחיזור לישראל. כולנו רוצות לחזור! החברה שלי, רחל,
גם היא רוצה.״
״ספרי לי על רחל,״ ביקשתי.
בדידות נור אה
ץ* ה אומר לך ״,פתיחה יעל, וקולה נימלא רגש,
1 כשהיא היתד, דיילת אל־על וגרה בתל־אביב,
היא היתה צעירה ויפה ופופולרית מאוד. היא באה
הנה עם חלום גדול — למצוא את נם יך-ההלומות העשיר
שלה. ואז נתגלתה לה לפתע המציאות הכאובה, וניפצה
את חלומה. הסתבר לה שבניו־יורק קשה הרבה יותר
למצוא גברים מאשר בישראל. משך שנים אחדות היא
המשיכה לקוות, אבל אחריבך החלה מרגישה שחלומה
נשמט מידיה. אז בא יתור הבדידות הנוראה, והיקיצה
מן האשליות.״
עוגיה של יעל ובהו בחלל האוויר, כאילו סיפרה את
סיפורה,״שלה.
יעל נאנחה .״הבדידות !בעיר גדולה כמו ניו־יורק
גדולה יותר מכל בדידות שניתן להעלות על הדעת,״
אמרה בעצב .״היא תופסת אותך כמו בצבת. אינך יכולה
לטלפן אל משפחתך, או לרוץ אליה. כשאת רוצה לבקר
ידידים, עלייך להודיע להם על כך שבוע מראש. אינך
מכירה אפילו את שכנייך. אם את מועדת ברחוב ונופלת,
אף אחד לא יעזור לך. אפילו אם ישדדו או יתקפו אותך
— לאף אחיד לא יהיה איכפת!״
״זהו מציבה של רחל היום. מ״די־עחב היא חוזרת
אל דירתה הריקה, וכל מה שנותר לה לעשות הוא לשבת
ליד הטלפון ולהמתין שיצלצל. לפעמים מצלצל אליה
בחור ומזמין אותה לאריוחת־עהב. במקרים כאלה היא
מבלה כמה שעות של שיסחר, חטופה, המשביחות לשעה
קלה את המציאות הקודרת.
״אבל עם בוא הבוקר היא פוקחת את עיניה, נזכרת
היכן היא, והידיעה שנכשלה שוב מגבירה את כאבה
ביתר־שאת.״
לישון ברחוב
ך* עליה של המיטעדה הקטנה הוא, נפתלי נוריאלי,
הקורא לעצמו, מסיבות־יוקרה שונות, בשם נאט.
״ישראלים רבים באים אל המיסעדה כשהם רעבים,״
סיפר לי בקול שההתרגשות ניכרת בו בבירור .״אבל אני
מגרש יאו,תם. אינני רוצה טיפוסים מהמאפיה במיסערה
שלי! אין להם פרוטה על הנשמה ...לא פעם קרה שבחורים
או בחורות ישראליים באו וביקשו לאכול על־חשבון. אבל
אני עוד לא ראיתי מהם אפילו גרוש אחד. לכן הפסקתי
את זה! בחורות ישראליות היו באות, ומנסות ללוות דולר
ומלקות זה או יאחר, מאנשים שלא ראו מימיהן! אני
השלכתי אותן חזרה לרחוב!
״הישראלים חושבים שהם יבואו לאמריקה ויקטפו את
הדולרים מהעצים! אבל הם מגלים שהמציאות שונה לח לוטין.
פאן צריך לעבוד כמו חמור אם רוצים להגיע
למשהו!
.״באן, באמריקה, הכל הרסה יותיר קשה! אני עובד 24
שעות ביממה — כל השנים האלה, מאז שבאתי הנה, עוד
לא היד. לי אפילו ׳רגע אחד של חופש. מה הישראלים
חושבים לעצמם? שאמריקה זד, מד, שהם רואים בסרטים
של הוליווד?
״את צריכה לראות אותם באים למיסעדה שלי, מבק שים
רק שאתן להם לישון על הריצפה! הרבה פעמים
קורה שאני מרחם עליהם, בעיקר על הבחורות. אין להם
כסף, אין להם מקום לעבור את הלילה. זרקו אותם כבר
!מכלאה מקומות.
״הם באים למעדני דיזנגוף לבושים סחבות, כחולים
מקור, עם קיבה ריקה, ואין להם לאן ללכת. איך אני יכול
לסרב להם?
״חיזרי לישראל, הביתה,״ אמר לי נפתלי ,״וספרי
לידידייך וידידותייך שאמריקה רחוקה מאוד ממה שהם
חושבים,
״אני מכיר יותר מדי בחורות ישראליות שבאו הנה
בת״קווה לכבוש את אמריקה — אבל אמריקה ניצחה
את כולן!״