גליון 1913 מתאריך 1 במאי 1974

דיעה
ח 1פ שי ת

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1
האורגזמה בראי המסורת

מסורת

מאתד״ר ציפי איו־פיו
כותבת המאמר היא אורגזמטולו־גית
נודעת (>1ר1ון באוניברסיטת
סי־שיגל) .מספריה החשובים: הורה
כרוב והורה גזמה (רומאן; ) 1964 ,
ישראל — אורגזמה לגויים (קובץ
מאסות 1967 ,גזמית, הכלבה הצנחנית
(מבחר סיפורים.)1974 ,

פינת המשוגע:

אז גם הוגו

סופר ״־ארץ״ מציין נ־ ב־חו
הבטחון נודעים לעצור בכל שג
לפני יום העצמאות הישנים בגד
ובירושלים המשתייכים לפלגים ק׳
ציוניים עדינים במסג־־ .מעצרי

ה א קוויוו לנ ט הפמיניני
של הפין
תיאוריות מיושנות ומפוקפקות טוענות
פי האורגזמה הקליטוריאלית תפשה את
מקומה של האורגזמה הוואגינאלית כ-
אורגזמת החודש — ולא היא. מחקרים
מדעיים אחרונים הוכיחו מעל לכל צל
של ספק כי האקוויוולנט הנשי של הפין
אינו הקליטוריס, כטענת שר-
הקליטה, אלא איבר נשי שונה בתכלית.
אותו איבר נפלא אשר לו חלק מכריע
במישחק אהבה הארמוני המסתיים באורגזמה
מרעישה ומהפכנית, אינו אחר
מאשר הרווח המצוי בין האצבע ה קטנה
של רגל ימין, והאצבע שלידה.

ה אורגז מ ה בכ תו בי ם
איננו צריכים לחפש סיפוק מיני מושלם
אצל הגויים. אנו יכולים למצוא אורגזמות
חשובות במקורות (ע״ע צינורות)
שלנו. לכולם זכור ודאי המאורע המפורסם
(מלכים ב׳) בו היכה הנביא אלישע
בצרעת את רחב הזונה, לאחר שלא
הגיע איתה לאורגזמה רקטאלית טוטא-

עד עכשיו לא ידענו איך לחגוג את
חג העצמאות.
חיפשנו איזו סמליות, איזו טקסיות
שתהווה בשבילנו את החג.
התרוצצנו ברחובות וחיפשנו משהו
שיסמל בשבילנו את החג, משהו שנוכל
לעשות אותו מדי שנה בשרה.
רצינו תוכן לחג.
חלמנו במגשך שנים שיגיע היום ותיווצר
מסורתן בישראל, מסורת של איך
לחגוג את יום העצמאות.
מסורת עם תוכן, מסורת עם אידיאל,
מסורת עם טקסיות, מסורת עם סמליות,
מסורת שתהווה בשבילנו את יום
העצמאות של עם ישראל במולדתו.
והנה, בשקט ובצינעה, כאילו יש מאיין,
נוצרה כבר בארצנו מסורת מכובדת ויפה
לחגיגות יום העצמאות — מדי שנה
בשנה, בערבו של חג, עוצרים ערבים.
ואין לך דבר נאה מזה.

הלא אחת לשבועיים אני ׳מוכרח
לפגוש אותו, את הוגו, ותמיד יש לו
רעיונות חולים להפליא.
הפעם הוא הלך עם צווארון פתוח
מעל לז׳קט ולמד בעל־פה שלושה
נאומים.
״אני הולד לרוץ״ — הוא הודיע
לי בגאווה.
״לרוץ לאן שאלתי, למרות
שלבי כבר ניבא לי נבואות מגעילות.
״לרוץ
על ראשות הממשלה!״
ידעתי.

מ או צ ר
ח כ מי ישראל
רמטכ״ל ישראל, רב־אלוף מור*
דכי( מו ט ה) גו ר בשיחה עס פצועי
תקרית השבת ברמת־הגולן :
״ ממש מז ל בי ש. מסתוב
בים, מסתוככיםעדש פו ג שי
ם פ גז ״

מדינת ישראל

תער 113

לעיירות פיתוח

או רגז מנו לוגי ת

אין (יש)

לית. התברר כי הגב׳ רחב, שהיתה עסוקה
בגירוד לאחר אותו מיקרה, הצליחה
לראות את כל כרובי״השמים כתוצאה
משיפשוף מאסיבי של הרווח
שבין אצבעות רגלה הימנית. זהו, אגב,
מקור המילה אורגזמה: אור בלטינית
— עור, גזמה ביוונית — אגזמה.
שוג הפיגוע

תוצאות

התמורה הממשלתית

מיקוש

בלי הרוגים
עם הרוגים

דרך עפר
כביש סוג ב׳

פיצוץ

בלי התגים
עם הרוגים

חנות מכולת
חיבור לרשת החשמל

הפגזה

בלי הרוגים
עם הרוגים

שום דבר
מועדזן־נוער וקילו סוכריות

טבח

עד 5הרוגים
עד 25 הרוגים

הפריגידיות —
אמצאת הגברים
אין אישה פריגידית, את זה יודע כל
פריזר. הפריגידיות היא אמצאת קי־רורניקים
מתוסכלים. סיפור מצוץ מן האצבע
הוא הסיפור על אותה אישה אשר
התאוננה כי בעלה טוען שהיא פריגידית,
(המשך בעם׳ 3טור )4

טוטאלי

שיפון לזוגות צעירים, ביח״ר לטקסטיל
וביקור של שר הסעד
מעמד של עיר בישראל, ביקור של
גשיא המדינה, מישחק כדורגל בינ לאומי׳
הדלקת משואה בערב יום
העצמאות( 18 ,ח״י) ק״ג וופלות, לינץ׳
בשר המישטרה, הקלות במם־הכגסה,
שיחדור ממילואים, מרכז מסחרי, גן
מישחקים,
בית־קברות.

״נמאס לי להיות משוגע אחה״צ״ —
המשיך הוגו בפטפטנות נדירה —
״וגם להיות כל החיים צימוד לפויו,
זה מאוד לא. אז אני הולך לרוץ בש ביל
לפתוח דף חדש.״
״אבל הרי אין לך סיכוי!״
״אז מה הוגו מצחקק — ״אז
מלהיות משוגע נהייתי מועמד. זה לא
רע בשביל שעתיים עבודה.״
״ומה יצא לך מזה, משוגע אחד?״
״מקום שלישי לפחות.״
״מה זה כבר מקום שלישי הפגנתי
זילזול.
״אם מקום שגי זה שר־ביטחון, אז
מקום שלישי זד. לפחות סעד או פיתוח,
שלא לדבר על מקום ראשון.
הכדור עגול!״
הוגו שומע הרבה ספורט ויודע בי טויים.
״הוגו״
— ניסיתי עוד פעם אחת—
״למה שלושה נאומים? הלא תנאם רק
אחד, יומה תעשה עם יתר השניים ״
״אני שולח אותם לפסטיבל הזמר.״

מיומנו
ן של נסימיסטן
בשביל מה אני מתאמץ, הלא
בין כה-וכה הכל יהיה רע :
יהיו בחירות והמערך ינצח.
או הליכוד.
פרס יהיה שר-הביטחון וממונה
על ההסברה ועל רשות השידור.
רביו יעשה קואליציה עם ה•
מפד״ל.
יחליטו שאני יהודי.
או לא.
הרבי מלובביץ׳ יטלפן, ותמיד
יהיה מישהו. בבית כדי לענות לו.
נחזיר מעט מדי שטחים.
נחזיר יותר מדי שטחים.
אני אלר למילואים.
אני אחזור ממילואים.
או לא.
הסורים יפגיזו, אבל אנחנו נת עקש.
הסורים
לא יפגיזו, אז מה יש
למהר.
נשלוט על מיליון ערבים בצורה
הומאנית.
נשלוט על שלוש-מאות אלף
ערבים בצורה הומאנית.
או לא.
אנשים ימותו במילחמה.
אגשים ימותו בתאונות-דרכים.
אנשים ימותו מהרעלת-מזון.
יהיו עוד הרבה ימי-עצמאות
עצובים.
או לא.
פתאום הלכתי לישון, שטוף זי עה
קרה.

ממישנתו של מייסדומיהו רעב מי שאימו
רעבה או שהורעב כהלכה.
ד״ר מלכיאל ז״ד

__(בסיור !שכונת מוסררר!)

(המשך מעט׳ 2טור ) 1

ומשהגיעה לחדר הלידה מצא המיילד בתוך
רחמה שתי חבילות גלידה מוקה,
עופבן וסנפרוסט־תירש — הכל במצב
מצויין.

שיחדור האי שה —
שיחדור ה אורגז מ ה
הגברים, הם שהמציאו את הנעליים
והם שכבלו את אצבעות רגלי הנשים
ומנעו מחן אורגזמה מלאה, ע״י אנד
צאות כגון טלק ואונרעציל.
חובה על כל אישה, באשר אישה
היא, להשתחרר מן המגפיים, מנעלי־העקב
ומן הפאנטופאלאך והכפכפים.
אשה ! לכי יחפה ! יחפה ומשוחררת !
אישה יפה — אישה יחפה !
הלאה האורגזמה הקליטוריאלית !
תחי האורגזמה האורטופדית !
קוראים כותבים

הריני מורה לספרות, החוטאת מעת לעת
לעת בשירה ובזנות, ובין השאר הריני שו לחת
מדי שגר. בשנה משירי לפסטיבל
הזמר והחלבון הנערך בירושלים. כיוון
שעדיין לא זכיתי ולו פעם אחת, הייתי
מבקשת שתישלחו לי את המתכון (רצפט)
לפיו יש לכתוב שירים לפסטיבל.
בתמורה הנני מתחייבת להעביר לכם
*/״ 15 מן הזכיה, או אחד מן השרותים ה נזכרים
למעלה.
אגזמה כת־שחף, תל־אביב

בנייני האומה

5ע 15׳ 1נ 6זפו *

לא יפה
לא נעים, ממש לא נעים — י הו די ם מכי ם
דרוזים.
וזה באמת לא יפה ל ה כו ת דרוזים. כי
הדרוזים ה ם ממש בסדר — הםמ שר תי ם
בצבא ו מ של מים מי סי ם כ מו י הו די םוהם
גם עובדים אצלנו בזול ואפשר להפ קי עלהם
א ד מו ת כ מו לערבים.
וחוץ מז ה -מ ה יגידו בעולם? הרי אנ ח נו
מדינ ה ליבר אלי ת.
אז א ל תכו דרוזים -הכו ב ערבי ם!
אני יודע שיש בעייה ק טנ ה איך ל ה בדיל
ביני ה ם, אבל זה מ אוד פשוט — לפי
הרי ח. הערבים מ ס רי חי ם ו אילו הדרוזי ם,
מ אז שהת חילו לשרת בצבא, ל א.
אז בכל מ קו ם, ברחוב, בקולנו ע ובשפת־הי
ם, לפני שאתםמ כי ם -ת רי חו. ו אנ א,
אל תכו דרוזים. זה לא יפה. הכו בערבים !

גב׳ אגזמה היקרה,
שירי פסטיבל הצמר והפזמון (ולא החל מון
בפי שציינת) !בהרים ע״י ועדה מק צועית
לפי הקריטריונים הבאים :
. 1נושא השיר
.2שולחו.
נושא השיר משתנה מדי שנה בשנה,
אך עליו לכלול אלמנט תנ״כי או מסורתי
או אהבה או בדידות או עונות־השנה או
עצמאות או תקווה או הורים או מעשה טוב.
רצוי, כמובן, שהשיר יכלול את כל האלמנ טים
הללו ואז הוא יראה כך :

ה׳ מ 3ה

(צילם: הניר אור)

חידון טשטשת:
קוראים יקרים,
הקטע הבא לקוח מתוך ידיעות אחרונות של ד־.26.4.74
ידיתו העורך, מר טישטושי, לא שם לב שאין כל קשר
בין הכותרת המפוצצת לביו הידיעה החיוורת. עד כדי כך
התבלבל ידידנו מר טישטושי, עד אשר לא ראה כי אפילו
השמות ״חוואטמה״ ו־״קריית־שמונה״ ,אינם נזכרים בגוף
הידיעה.
אנא, קוראים יקרים, נסו אתם למצוא קשר כלשהו,
ושילחו אלינו את פיתרונותיכם.
פרסי מחבלים יוגרלו בין הפותרים נכונה.
.״*בודה .׳ש!11

לסיים את הם ו״מ במהירות.

חחתמה: נמשיך
בנוסח קו ית־שמונה
זכי אדיפ־־נ־

*־־כייס איימו לתקוף אד.

.הוא אמר. כי ישנם ״סימ נים
ממשיים״ בדברי הכנות
שד המחבלים לתקוף את ה־משהקים,
שייערכו במשך
חודשי ידים ברשע ערים
יגיל מערב גרמניה. השר
סרב ימסור פרטים ממיי לים
על מהית המידע שב ידי
השלטונות.
ק־זל יהיה מופקד על
שמירת הבטהון במיגסן ב־מהלד
המשתקים. הוא אמר,
יכי העביר את המידע שבידיו
לידי מ־ניססריוני ה־

כיוני — מהרכ פו ף נ כוו א רי ה, א רי ך קיזל.
ם:־ם של שאר המדינות ה ן
מערב גרמניות שבהו ייער !
כו המשחקים.
מפלגת השלטין בבוואריה
— ״האיהוד הנוצרי־סוציא־ל־סטי״
— גילתה כי המח בלים
הערביים יצאו ב״אי,י רים
סאסיביים״ נגד המש חקים.
הדברים כלולים ב הודעה
שפרסמה המפלגה ב קשר
עם ביקורו האחרון של
הקנצלר וילי בראנדם ב קהיר.

הי ה פעם טוב
אם יפול הכוכב שלי (תקווה)
אם לפול הכוכב, שלי
עשה שיפול על נוח (תנ״ן)
שיפול כמה שיותר
פעמיים זה טוב
כתוב פעמיים
אם כתוב זה לא מעט
אז תנו ביגתיים
שיהיה פעם אחת
טוב (אופטימיות)
שיפול על נוח
כל החלונות סגורים כמעט חודשיים
לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים
לא בשביל לעוף
רק בשביל ג׳מילי (עצמאות)
הוא יגיע כהרגלו תמיר
על בתי ישראל באזור ואדרת
יברך את שולחן הסעודה התמה
את האריה והממותה הגמל והשיבוטה
׳וגם ההיפופוטם (הדרים)
ואת ברוך ג׳מילי
אם יפול הכוכב שלי
ביום שלישי
פעמיים
זה טוב
אמא (בדידות)
אם אחיה עד אלף שנד. ויותר
(אופטימיות)
על השמש הזו אני לא אוותר
(מעשה טוב)
עם שירים של רחל
בחורשות הכרמל
ושומר מה מליל
וברוך ג׳מילי ונוח ודום חופשי אפשר להוריד כובעים
אפשר לעשן.

ת פני תחדהשל

׳ספיר אינו מציע דבר לשותפו של המר, יהו דה
בן־מאיר.

הרב גורן

מופ ע מ שו תףשד

בעמדתו של הרב הראשי שלמד, גורן, תלה תפ נית
חדה.

עד כה שירת גורן כנאמנות את משה
דיין, ושנא את יצחק רפאל. לאחרונה הוא
רכ עם ריין, והתפייס עם רפאל. לשני הד־כרים
יש השלכות מרחיקות־לכת על האפשרות
שהמפד״ל תצטרף לממשלה.

ד״ן חדה
לדו׳׳חאג רנ ט ה סו פי
שר־הביטחוז משה דיין מתכות להישאר בצל ולש מור
על שתיקה עד לפירסום המסקנות הסופיות של
ועדת־אג׳רנט.
בשיחות עם מקורביו הבהיר דיין בי הוא מתכות
בכל הרצינות לא להצטרף לממשלה הבאה שתוקם,
יהיה מי שיהיה אשר יעמוד בראשה .׳באותה תקופה
הוא מתכות גם שלא ליטול חלק בחיים הפוליטיים
והציבוריים, להוציא סיורים בחו״ל והופעות בפני
יהודים בחו״ל מטעם המגבית.

דיין ממתין למסקנות הסופיות של ועדת
אגרנט כדי להחליט על המשך דרכו הפוליטית.
לא מן הנמנע, כי אם כדו״ח הסופי
של הוועדה לא יגונה דיין ולא יימצאו כו
מימצאים נוספים לחוכתו, הוא יפתח בהם
תערות פוליטית פדי לנסות להחזיר לעצמו
את מעמדו שאכד. ייתכן כי ינקוט גם
ככמה צעדים עצמאיים מפתיעים.

ד״ן חו ש ש
לכתובזפ רונו תיו
ההנחה כי משד, דיין ינצל את החופשה מאונס
שתוטל עליו כאשר לא יכלל בממשלה הבאה, לשם
בתיבת זכרונות — התבדתה.
למרות שדיין כבר סיכם את פרטי החוזה על מכירת
הזכויות לפירסום זכרונותיו להוצאת אשט הצרפתית
בסכום של כ־ 400 אלף דולר, חושש דיין לחתום
סופית על החוזה.

גורן במעט שהצליח לפוצץ את הצטרפות המפד״ל
לממשלה בפעם שעברה, בגלל התנגדותו הקיצונית
למינוי יצחק רפאל בשר־הדתות. כתוצאה מכך סגר
פינחס ספיר את !ברזי התקציבים הסמויים שזרמו אל
גורו, כגון התשלומים המיוחדים ששולמו לנאמני גורן
במועצודהרבינות ( 2000ל״י לנפש לחודש, ועבור בנים
שהם ״חכמי־תורה״).

השכוע נערכה סולחה כין גורן ורפאל.
מייד לאחר־מכן הודיע גורן לספיר שיש לו
נוסחה חדשה לפיתרון כעיית ״מיהו יהודי״.

נו ס פו תבמיפלגה

לאליפות מינכן

אנשי חטיכת רפ״י לשעכר כמיפלגת
העכורה אינם רואים ככחירתו של יצחק
רכין במועמד מיפלגת העכורה לראשות
הממשלה סוף פסוק, ומקווים לערוד סיבוב
הכרעה נוסף כין רבץ ושמעון פרם, כתיקווה
בי בסיבוב שני ינצח פרס.
עמדה זו באה לידי ביטוי בהצהרותיו
נה למזכ״ל העבודה, מטעם רפ״י, משה
כי הרוב לו זכה דבין בשבוע שעבר
הופך אותו אוטומאטית לראש רשימת

של ד,מיש נצר,
שטען
עדיין אינו
המערך.

אנשי רפ״י מקווים כי עד שייערכו
כחירות נוספות במיפלגה, יעלה בידי פרס
למשוך לצידו תומכים נוספים.
לצורך זה אף משמיע פרם הצהרות בזכות המשך
שיתופו של משה, דיין -בממשלה, כדי לא להרחיק
ממנו את תומכי דיין• המושבעים.

מעפ רו ש ל דיניץ
ב ס כנ ה?
ערפל מרחף מעל עתידו של שגריר ישראל
בוושינגטון, שמחה דיניץ.
דיגיץ הגיע למעמדו כשגריר רק בזכות חיותו בן
חסותה וראש לישכתד, של ראש־חממשלד, גולדה מאיר,
שכפתה את מינויו בניגוד לדעתם של כל שרי
הממשלה. עתה׳ עם הסתלקותה של גולדה, עשויגם דיניץ להיות מוחלף בשגריר אחר ועתיד הקאר־יירה
שלו ניצב בסימן שאלה.

בשעתו העלה שד־המישפטים הקודם, יעקב שמשת
שפירא, את הבעייה בהקשר לספרים. שכתב שר־החוץ
אבא אבן. דיין אינו רוצה להסתבך בפרשה בלתי-חוקית נוספת שתיפגע בתדמיתו.

רפי״ משתלטת

בעקבות האשמותיו של אלוף
(מיל ).עזר וייצמן נגד יצחק רכין,
החלו להיחשף פרשיות כמוסות שהוסתרו
עד כיה, הנוגעות ל־ 24השעות
כ 24-במאי 1967 כשעזר
וייצמן מילא את מקומו של רכין
כרמטב״ל.
מסתבר שבאותן 24 שעות הורה
וייצמן לשלוש האוגדות כחזית הדרום
להחליף את מקומות ההיערכות
שלהן, והורה להן להתכונן לצאת
להתקפה למחרת כארבע כבוקר.
אחרי שלא הצליח לשכנע
את הממשלה לפתוח במיתקפה,
לא הורה וייצמן על ביטול התקיפה,
ורק אחרי שהתקשרו אליו,
אחרי ״שעת הש״יך, מסר כי פקודת
התקיפה בוטלה.

כמיפגש ישתתפו אורי אכנרי (מרי),
שולמית אדוני(או מרשה פרידמן, מהתנועה
לזכויות-האזרח) ,נסים אדיעד (ל׳׳ע) ,פרופ׳
ירמיהו יוכל (״בכל זאת מערך״) ,נתן ילין*
מור, רן כהן (מוקד) ,שלום כהן (פנתרים),
מתי פלד, עמוס קינן, פרופ׳ אמנון רובינשטיין
(שינוי) ,אורי שפריר (מערך).

רפ״יתתבעב חי רו ת

הסיבה: חוות דעת של היועץ־המיש
פטי לממשלה המזהירה את דיין מפני שימוש
כחומר שהגיע אליו כתוקף היותו שר
בממשלה לצורך כתיבת זברונות.

ברמט ביי ד?

הניסיונות ללכד את כוחות־השלום, הנערכים עתה
בחוגים שונים, ימצאו את ביטויים בהופעה משותפת
׳נוספת של נציג? הגופים השונים, במיפגש המוני ליד
הירקון בתל־אביב, בשבת ה* 11 במאי. כמו ה״הייד
,פארק״ המוצלח שנערך ביער בן־שמן, ייערך גם מופע
זה ביוזמת המשורר יבי.

רבבתישרא לי ם

לאחרונה עורר דיניץ זעם כללי בממשלה
בגלל הצהרותיו המדיניות שלא תאמו את
עמדות הממשלה.

מהעשה וייצמן

כו חו ח ־ ה ש דו ם

ע ד אמוגע ה תי? שו ר ח
עורך דבר השבוע, אוהד זמורה, ראש אנשי רפ״י
במערכת דבר, מונה לתפקיד האחראי על החדשות —
תפקיד שמבחינה מעשית הוא שני בהירארכיה הפני מית
במערכת. נוסף להישג האישי שיש בכך

לזמורה עצמו, רואים בכך תפיסת עמדה
ככירה נוספת של אנשי רפ״י בצמרת אמצעי
התיקשורת, אחרי שתומך רפ״י אחר,
יצחק לבני, מונה כמנב״ל רשות-השידור.
זמורה סרב בשעתו לקבל את תפקיד מזכיר
מערכת דבר, כל עוד היה דוד פדהצור, עורך למרחב
לשעבר ,׳סגן העורך ליד העורכת הראשית חנה זמר.
עתה, שכפדהצור משרת בשגרירות ישראל בוושינג טון,
ימשיך זמורה לערוך את דפר השבוע ויהיה
ממונה גם על מחלקת החדשות של העתון.

ס פי ר מנ סהלפלג
א ת צוויר המפ דיי ל
כדי לפלג את צעירי המפד״ל, המפריעים
למערך, הציע ספיר לזבולון המר את
תיק־הסעד, שממנו התפטר מיכאל חזני.

יותר מעשרת אלפים ישראליים
שמו בסוכנויות-הנסיעות
כבר נרשמו
לנסיעה למישחקי אליפות־העולם
בכדורגל, שייערכו הקיץ במינכן
שבגרמניה המערבית. זהו המיספר
הגדוד ביותר של ישראלים הנוס*
:ים לאירוע אחד, וזאת למרות ה־
!בדה שניבחרת הכדורגל הישראלית
אינה נוטלת חלק כמיש-
הקים, ולמרות הלקח הטראגי של
מישחקי אולימפיאדת מינכן.
אוהדי-הכדורגל הישראליים שיחזו
במישחקים, יהוו את אחת
מקבוצות״התיירים הגדולות ביותר
מחוץ לאירופה. נוכח עלייה-לרגל
זו למינכן, צפוי מחסור במרקים
גרמניים בשוק החופשי כישראל,
ערכ פתיחת מישחקדהאליפות.

קרב נו ס ף בין עול
ב ר המועצות
סיבוב נוסף בקרב על השילטון בהתאחדות עולי
ברית־המועצות ייערך ובשבוע הבא, כאשר תתכנס
בתל־אביב הוועידה הכללית של עולי ברית־המוע־צות.
הוועידה הקודמת, שנערכה ׳בשנה שעברה, הס תיימה
בשערורייה רבתי, כאשר העולים החדשים
זעמו נגד הרכבה של הנהלת ההתאחדות, שהוקמה
מפרוטקציוגרים ותיקים.

בדי למנוע שערוריות כוועידה הבאה,
נמנעה הנהלת ההתאחדות מלהזמין לוועידה
קבוצות של עולים מכרית-המועצות שהגיעו
לאחרונה ואף אינה עושה פירסום
להתכנסות הוועידה.
בינתיים גוברת הדרישה להצגת מועמדותו של
גרישא פייגין לתפקיד מזכ״ל ההתאחדות. למרות
שבאופן רישמי סייגיו הוא סבר מייפלגת העבודה, יש
חשש במיפלגה מהצגת מועמדותו בטענה כי, הוא
עלול לעשות מההתאחדות מיפלגר, חדשה.״

דיילי ״ א ל -ע ל ״
מרדו במכס
דיילי ״אל־על״ החליטו למרוד נגד המכס.
הם מתכננים יציאה הפגנתית דרך
שערי נמל התעופה על-שם כן־גוריון מכלי
שייבדקו על־ידי המוכסים.
החלטה זו התקבלה אחדי שהמכס לא נענה לדרי שת
הדיילים להוסיף בוחואדם $צורך בדיקת צוותי־האוויר
הח׳חרים לארץ. כתוצאה מכך מתעכבים הדיילים
בשדד,־התעופה משך זמן רב ולפעמים אפילו
למשך שעה וחצי.
צוותי־האוויר עוברים בדיקת מכם במסלול מיוחד.
לטייסים מאפשרים לצאת מייד מהשדה, אך הדיילים
נאלצים להמתין לאחרונה זמן רב עד שמסתיימת
בדיקתם.

ש עו ת
ע ם אוליביה 2 4

קח* ס בו ן או לי בי ה,
הוסיפי לו בושםחדש
בניחוח עדין ו מי וחד,
צרפי לכ ךאתהחומרהמהפכניזס
המיועדל שי מור ריח הבושם ..״
...למהלהר בו ת ב מי לי ם. אנו ע ש
ו ה תו צאה, או לי בי ה .24
או לי בי ה 24ה ס בו ןהטבעיהחדש
לך ולבני משפחתךרחצהנעימה
ר בו ת של ה רג שהנפלאה.

סבון היוקרה של עץו * .ז *ו *
פרסוםפלד אוזר! מנו

דורשים לגבי רבין.

א. בלאו,

צה״ל

העולם הזה לא ביקר את מוטה גור,
אלא את צורת מינויו לרמטכ״ל.

אחריות פלילית
המאמר ״העיוות״ (העולם הזה )1910
הי׳ה ניתוח קר ושקול של הדו״ח החלקי
של ועדת אגרנט. משום כך הוא היה מזעזע
באמיתויות המופיעות בו שנעלמו ממרבית
הפרשנים בעיתונות היומית. אל תופ תעו
מהערות כגון :״שוב פעם אתם נטפלים
לדיין״ .חיזקו ואמצו.
משה בן־נאים, ד.צ ,2824 .צד,״ל

העורך התורן של ז ד
עמוד הפנימי של מעריב
יקרא את הרשימה שהיתר.
מונחת לפניו ולא האמין
למראה עיניו. היתר. זו סת מה
שסיפרה את סיפור
חייו של ר׳ב־אלוף מרדכי
(״מוטה״) גור לרגל מינויו
לתפקיד הרמטכ״ל. בין שאר
!הפרטים בכתבה צויינה גם
העובדה שמוטה גור הוא
סופר ילדים ידוע, שכמה
מספריו זכו לתפוצה גדו לה
בקרב ילדי ישראל.
אחר־כך הופיע בכתבה פי רוט
הספרים שכתב מוטה:
עזית הכלבה הצנחנית,
עזית במידבר יהודה, עזית
בארמנות קהיר ועזית ב־מטכ״ל.
באן
נעצר העורך התו רן.
משהו לא נראה לו
׳בסדר ברשימת ספריו של
מוטה גור. הוא טילפן ל כתב
הצבאי של העיתון,
יעקב ארז, שכתב את ה רשימה,
ושאל אותו :״האם
אתה בטוח שמוטה גור
כתב ספר בשם עזית ב־מטכ״ל?״
״בטוח
מאה אחה,״ השיב
לו ארז טלפונית.
״מאייו לקחת את זה?״
שאל העורך.
״מבתי,״ השיב ארז,
״היא קוראת מושבעת של
כל ספריו של מוטה גור.״
הרשימה כבר הורדה ל דפוס
כפי שנכתבה, כאשר
החליט יעקב ארז לבדוק
שנית עם בתו בת התשע,
את רשימת הספרים שכתב
מוטה גור .״מאיין לך שמות
הספרים י״ שאל אותה• ״מה
זאת אומרת,״ השיבה הבת,
״קראתי אותם׳ חוץ מהספר
האחרון — עזית במטכ׳׳ל.״
״ואת בטוחה שמוטה גור
כתב ספר בשם עזית ב־מטכ״ל?״
הוסיף ארז וחקר
את בתו .״בטח,״ השיבה
הילדה ,״הייתי אצל סבתא
וקראתי שם בהעולם הזה
שהספר עזית במטכ״ל עו מד
להופיע.״
כדי לבדוק את העניין
החליט ארז לראות אם
אומנם פורסם בהעולם הזה
מה שטענה בתו. הוא מצא
את הידיעה בעמוד 3ב גיליון
,1910 שהופיע שבוע
לפני מינויו של מוטה גור
כרמטכ״ל. נאמר שם :״הי כונו
! היכונו ! יופיע בקרוב

2/ך י 3.7מז הנ ד תז) ד מ

מיהרה הילדה לספרייה
שלה, ביקשה לקבל מד.ספ־דנית
את ספרו של מוטה
גור עזיה במטכ״ל.
״מצטערת,״ אמרה הספ רנית
לילדה,, ,הספר הזה
עוד לא הגיע לספרייתנו.״

זהו סיפור

אופייני.

אילוליא היינו אנחנו עצ־
׳מנו מתפוצצים מצחוק כמ עט
מדי שבוע למיקרא ה מדור,
לא היינו מהססים
לסגור אותו, בגלל הצרות
שהוא גורם לנו.
סיפרנו כבר על כך ש־
* 907.מהמכתבים למערכת
מגיעים לפי הכתובת ״רחוב
זוארץ 1״ ,למרות שמיש־רדי
המערכת שוכנים ברח׳
קרליבך 12 ובתל־אביב
עדיין לא קיים רחוב בשם
זוארץ. אבל דוורי תל־אביב
ישבעו לכם שאומנם
קיים רחוב כזה. לא נת פלא
אם יום אחד תחליף
העירייה את שם הרחוב
מקרלי׳בך לזוארץ.

ספרי הרמטפ״ל
מה עוד לא הופיע י
— הספר שציפיתם לו —
עזיה במטכ״ל״.
ברגע האחרון עוד הס פיק
ארז להוציא מתחת ל מכבש
הדפום את עזית
במטכ״ל מרשימת הספרים
שחיבר מוטה. כי הידיעה
שהופיעה בהעולס הזה
פורסמה כמובן במדור הסאטירי
200 הארץ.
בתו של ארז, כך מס תבר,
לא היתד. היחידה
שלקחה את אותה ידיעה
כפשוטה. מסתבר בי לפני
שאביה חקר אותה לשמות
הספרים, שכתב מוטה, כבר

אבל זה עוד כלום לעו מת
המכתבים שמציפים את
מישרדי המערכת, לפיהם
מסתבר כי ההומור הוא
מיצרך יקר מציאות במדי נה
כיום. הרבה קוראים
מתייחסים למדור בשיא ה רצינות•
סקר קוראים היד.
מוכיח ודאי כי הרוב סבו רים
שזהו מדור של מאמרי
המערכת, וכי הד״ר זוארץ
ז״ל הוא יורשו של אורי
אבנרי יבל״׳א. הדואר היו מי
שמקבל הד״ר זוארץ
עולה פי כמה על כמות
המכתבים המגיעים אל אב נר
.,אפילו התואר ז״ל אי נו
מרתיע. אין יום בו לא
מגיע למערכת מכתב המופ נה
אל: הד״ר זוארץ ז״ל.
כמה וכמה פעמים הזהר נו
את הקוראים כי 200
הארץ הוא מדור סאטירי.
לשווא. את העיתון כולו
מקבלים כבדיחה ואת ה מדור
כפאמפלט אידיאולוגי.
עניין ׳אבוד. אפשר רק להח ליף
את שם העולם הזה ל־העולם
הזוארץ.

מכ ת בי ם
שאנס לסולם
כל הכבוד לאורי אבנרי על רשימתו
,,תנו לו שאנס״ (העולם הזר .) 1912 .אבל

עברו שבועיים מאז פורסם דו״ח אג־רנט.
מדברים בלי סוף על אחריות ״מיניסטריאלית״
ואחריות ״פרלמנטרית״ .אבל
משוס מה בכלל לא מדברים על אחריות
מישפטית. נדמה לי שיש מקום לברר אם
לא !ניתן להעמיד כמה מהשרים לדין על
אחת מהעבירות הבאות :
• הדלפות של מידע סודי מישיבות
הממשלה.
• מניעת מידע סודי מצד השרים חברי
״׳המיטבח״ מיתר השרים, שגם הם היו
חייבים לדעת נתונים בסיסיים כדי להכ ריע
בענייני ביטחון.
קגלוכסקי, ירושלים

הקרדיט מגיע לא רק ליצחק רבין, אלא
לכל אדם המקבל על עצמו תפקיד חדש,
כמו הרמטכ״ל, רב־אלוף מוטה גור. חבל
שלא קיימתם לגבי מוטה גור מה שאתם

...ניתוח הדו״ח היה מלאכת מחשבת
הראויה להדגשה מיוחדת. ברם, יורשה לי
להוסיף, שלא רק הקונצפציה של עליונות
מדומה וזילזול בערבים הינה הסיבה
למחדל יום־כיפור• הסיבה הנוספת היא
שמושלינו סובלים ממחלת ״תדמית־יס״
(על מישקל ברונכיטיס) כפי שהחתום מטה
הבחין בזה מזמן. המחלה היא רדיפה מתמדת
אחרי תדמית יפה אצל גורמי־חוץ,
שגרמה לכך שאפילז ברגע הקריטי איבדן
המושלים שלנו את כוח ההרתעה וגרמו
למפולת בשלושת הימים הראשונים למיל־חמה,
שהם שהכריעו את גורלנו.
ד״ר זאב שפירא, חיפח

דוגמה אישית
בקשר לרשימתכם ״אחיו של המנכ״ל״,
(העולם הזד ) 1910 .ברצוני להעיר :
• משך כל תקופת היותי מנכ״ל מיש־רד־העבודה
לא התערבתי מעולם בשאלה
למי מוסרת מ.ע.צ. עבודות תיכנון ופיקוח
או כל עבודה אחרת ולא לקחתי כל
חלק׳ בהחלטות על כך. מסירת עבודות אלה
התנהלה (ואני מניח שמתנהלת עד היום)
על־ידי מ.ע.צ. לפי נוהלים ממשלתיים קבועים
וכידוע נמצאת מ.ע.צ. תחת פיקוח
מבקר המדינה למותר לציין, שלאחר עוזבי
את מישרד״העבודה, לא היה לי כל
קשר למסירת עבודות
ע״י מ.ע.צ.
ואין לי כמובן גם
כל ידיעה או נגיעה
לעבודות מ.ע.צ.
בסך ״ 150מ׳ לירות״
המוזכרות בכתבה
שלכם.

העובדות, היה נמנע מכם הכישלון שבפיר־סום
מוטטה ומטעה.
עודד מסר, תל-אביב
י מכתבו של ׳עודד מסר מאשר למע שה
את כל העובדות שפורטו בכתבה
הנ״ל ואיגו מסביר מדוע הפירסום הוא
״מוטעה ומטעה״ .בכתבה צויינה רק ה עובדה
שאחיו של מסר הוא אחד מ מנהליה
של חברה הזוכה בעבודות ממוס דות
שעודד מסר מכהן בהם בתפקידים
רשמיים. הטענה כי יש קשר בין עוב דות
מקריות אלה, נטענה לראשונה בהכ חשתו
של עודד מסר.
עד למילחמת יוס־הכיפורים האמנתי כי
ח״כ מנחם בגין, למרות שלא הסכמתי לכל
דיעותיו, הוא לפחות אחד ההגונים מבין
הפוליטיקאים בכל המיפלגות. אולם, כנר אה
שרעידת האדמה הקנ! 1ה שזיעזעה רבים
בארץ, השפיטה גס עליו. מאז הפסקת האש
משתדל בגין בכל כוחו המליצי להימנע
מלהגיד איזו שהיא מילה בנוגע לאחריותו
האישית של שר־הביטחון משה דיין,
אשר הפיץ בציבור את נבואת השקר שלו
שלא תיפרוץ מילחמה. בכנסת נאם מר
בגין נאום חריף כנגד הביזיון שהתגלה בעת
המשא־ומתן להרכבת הממשלה —
כמובן באשמת המערך, בעוד הוא נזהר
מאוד מלהאשים את ראשי המפד״ל אשר
מצאו להם את אחת השטות הגורליות
בהם נדונות בעיות חוץ וביטחון כדי להע־עלות
את בעיית מיהו יהודי. זכור לנו
היטב כי הליכוד עצמו הוקס תוך ביזיון
לא פחות גדול. אבל לשיא חוסר ההגינות
הגיע מר בגין כאשר דרש למנות את
האלוף אריאל שרון לרמטכ״ל, בעוד הוא
יודע היטב כי שאלת התנהגותו של האלוף
שרון במילחמת עומדת לחקירה בפני קצין
בודק. האם זוהי דוגמה לגישה אחראית
מצד ראשי־ממשלת האלטרנטיבה?
יפתח כהן, רמת־גו

ק שק שת
הפעל את דמיונך ונסה למצוא כו תרת
מתאימה לציור שלמטה, שתס ביר
מה אתה רואה בו. הצעות לכו תרות
יש לשלוח לפי הכתובת: ת.ד.
, 136 תל־אביב, עבור ״קשקשת״ .ההג דרות
הקולעות ביותר תפורסמנה.

קשקשת 1911

• לא ידוע לי
דבר עם פרוייקט
של 25מ׳ לירות
באוניברסיטה העברית
המוזכר בכתבה מסר שלכם. העובדה ה נכונה
היחידה בקטע
זה של פירסומכם הינה שהנני נמנה
עם חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית,
אך אין לי כל קשר או מגע עם האוניברסיטה
בנושאי עבודות הנדסיות או
דומות.
• חברת מ.ר.ב. אכן ביצעה עבודות
מעקב ״עלות וזמן״ אחר הקמת תשלובת
ערד. עבודה זו נמסרה ל־מ.ר,ב. לפי החלטה
של חברת ״מדרה״ ,החברה האמריקאית
אשר עסקה בהקמתה של תשלובת
ערד. מ.ר.ב. נבחרה לכך בין ארבע חברות
מועמדות. הנושא הובא לאישור מיוחד
של ועדת ההנהלה מטעם הדירקטוריון
של חברת ערד בגלל הקירבה המש פחתית
ביני ובין אחד ממנהלי חברת
מ.ר.ב ,.אחי — אינג׳ גדעון מסר, ואושר
על ידה.
לא ברור לי איזו מטרה היתה כנגד
עיניכם בפירסום כתבה אשר לפחות בנושאים
הקשורים בי משוללת כל יסוד,
אך ברור לי שאילו טרחתם לברר מראש

י• שלושה רבנים מנקודת מבטה
של גיורת במיקווה.
׳ • קלידים של פסנתר מסומם
(מהצד).
אבינועם לאופר, ד.צ ,2603 .צה״ל
<• שלושה געטלמנים חבושים בצי־לעדרים,
משתינים מאחורי הגדר.
בנימין סוכול, תל־אביב
׳ • שלושה שוטרים צרפתים אור בים
לגנב מאחורי הגדר.
אפרים קאופמן, הרצליה

פרטי הגילוי המדהים ש ל ״העולם הזה׳ ־ המטיל
צלבבד על שיטותהעבודהשלועדת 91ג1־ 01
ך * עי ר ס דו ם הושמדה באש וגפרית, מפני שלא !!מצאו
( | בה עשרה צדיקים. אבל היה בה, לפחות, צדיק אחד :
לוט. כך כתוב בתנ״ך.
בממלכת המחדל של ועדת אגרנט היו רשעים רבים,
ואחדים שגורלם נשאר מפרפר תחת חרב המישפט. אולם
גם בה היה צדיק אחד. כך כתוב בדו״ח החלקי של ה וועדה.

אלוף
גדליה יידע להסביר את הסיבה לכך. התנהגות זו
של סגן־אלוף גדליה נראית ;חמודה במיוחד, משום שהתו צאות
-סל תצלום־האוויר שנעשה ב־ 4בחודש- ,ושפיענוחו
נומשך כל הלילה, שהעידו על תעבוד המערך המצרי,
באופן ־מאיים והתרעתי, חייבות היו לקבל משמעות מיו הדת
לאור הערכתו של סגן סימן־טוב.
לדעתנו לא, מילא סגן־,אלוף גדליה את חובתו המיו חדת,
כקצין־מודיעין בחזית־המפתח, בימים שבהם היה
זה חיוני במיוחד לעמוד על כוונות האזייב המצרי. לפי כך
אין עוד להעסיקו בתפקידי מודיעין.

הצדיק היה סגן בנימין סימן-טוב, קצין־מו
דיעין כדרום, האיש שחזה את המילחמה, שניסה
לשווא להזהיר את מפקדיו האטומים וה סתומים,
ושקולו נשאר כקול קורא במידבר.

עד כאן הדו״ח.

ומשך י-מים אחדים עמד הסגן במרכז ההערצה הצי בורית.
הצעיר הירושלמי, בן למישפחיה, כורדית, אחד
מ־ 11,ילדים, יכול היה להרים את ראשו בגאווה. אילו
יגלה הוועדה לחלק עיטורים, היתד, מקשטת את חזהו ב־מדליה
הזוהרת ביותר. אך מכיוון שלא היו לה עיטורים,
הסתפקה בהנצחת גבורתו בדו״ח.

גדליה הרשע
^ קריאתו של

קטע זה, יש לשים לב לכמה מתיכו

נו תיו.

כשבוע שעבר נקרע קטע זה של הדו״ח לגזרים.
גילוי מרעיש של ״העולם הזה״ קבע,
בשורות מעטות, שמיסמכי סימן־טוב היו מזו
ייפיס.

קודם בל: זהו קטע היחידי המתייחס לדויד
גדליה. הוא מורכב כולו מאיזכור ״מיסמבי
סימן־טוב״ .כלומר: כל האשמה נגד גדליה,
בדו״ח זה, מבוססת על שני מיסמכים אלה.

למרבה הצער! ,אי-אפשר להסתפק בגילוי חד־פעמי
קצר זה! .כי יש לו השלכות מרחיקות־לכת, ובימעט טראגיות,
לגבי כל מעמדה, עבודתה ומסקנותיה של ומרח־אגרניט.
מצער
לשמוע כי הצדיק האחד בסדום לא היה צדיק
אלא זייפן, ושהת-נהגותו אופיינית דווקא למעשיה,ם ול־ומידותיהם1של
אנשי־סדום. זה !מצער, אך לא־כל־כד חשוב.

המסקנה האישית — !סילוקו של גדליה !מתפקידו והנח־תת
סבת־ימוות על קידומו הצבאי — ,באה במישרין אחרי
פירוט !מי־סמ׳כי סימן־טוב ,־בבחינת — הוכחה, הרשעה,
גזן־דין.
שנית: נאמר כי סימן־טוב קבע בצורה חד־משמעית
שהתרגיל (המצרי) אינו, אלא ומסווה למיב׳צע־אמת. כלו מר:
שהמצרים עומדים לתקוף.
שלישית: גדליה מואשם בכך שלא קיבל הערכה
חד־משמעית זו, שהוכחה בדועבד כנכונה.
רביעית: ניסוח הסעיף אינו משאיר כל ספק בכך
שגדליה הוא האשם בכך שפיט,מכי סיימן־טוב לא הופצו
ולא הגיעו לדרגים העליונים, שם יכלו לשנות את ההע רכה
השלטת — ואת ־מהלך ההיסטוריה.

הרכה יותר מצער, וגם הרכה יותר חשוב,
הוא לקבוע, בי פרשה זו מטילה צל בבד על
אמינות מימצאי ועדת-אגרנט. התנהגותה של
הוועדה כשבוע האחרון, אחרי שגילויי ״העולם
הזה״ אילצו אותה להודות כסוד הגנוז, מחמירה
את הספק שבעתיים.

בלומר: גדליה לא רק טעה, ולא רק סירב
לקבל את ההערכה הנכונה, אלא גם גנז במזיד
את ההערכה הזאת.

צדיק אחו בסדום

אלו הן הרשעות חמורות ביותר, והעונש שנגזר נראה
קל, בהשוואה לכובד האשמה.
הצרה היא שד,רשעות אלו בנויות כל־כולן על שני
עמודי־תווך: מיסמיכי י0י־מן-־טוב. הוועדה לא עשתה אף

^ די להכין את ומלוא משמעות הגילוי והשלכותיו,
^ יש להביא את הסעיף הנדון של הדו״ח החלקי. זהו

ס גן בנימיןסימן ־ טונשדו את מיסעניו -המציאלוועדה
העתקיםמזו ״ כיס -ו נ יצל את הוועדהנדילנק ום במנקויו
אורי אבורי
־סעיף ,26 הדן ׳במחדליו ובאשמתו של סגן־אלוף דויד
גדליה, קצין־ד,׳מודיעין של פיקוד הדרום.

הנה הסעיף! 26 בלשונו ובמלואו:
.26 סגן־אלוף דויד גדליה היה קצין־מודיעיו פיקודי
של פיקוד־דרום ומשנת 1971 עד !מרס , 1974 מועד בו
הועבר לתפקיד אחר בתחומי חיל־המודיעין.
ביום 1באוקטובר 1973 הגיש לו יקצץ־,המערך של
יחידתו* ,סגן בנימין סימן־טוב, מיסמך שכותרתו :״תכו נה
בצבא המצרי — אפשרות חידוש לוחמה 1 ,אוקט׳
73״ ,כאשר ׳כבר היה הפיקוד בכוננות מיוחדת.
המיס־מך מקיף ,׳מסכם ומנתח יאת המידע בדבר ה מערך
המצרי וכוננות האדיב.
ב־ 3באוקטובר הגיש סגן -סימן־טוב מיסמך נוסף, ש כותרתו :״סיכום מצב בצבא המצרי, מסכם 13 ,ספ טמבר
— 2באוקטובר 73 שהיה, ביסודו, ייתר פירוט
והרחבה של המיסמך שהוגש ב־ 1באוקטובר.
במיסמכים אלד, הצביע קצין־המערך על !מיספר עוב דות חשובות, שאינן עולות בקנה אחד עם -פירוש ההיער כות
והכוננות המצרית כתרגיל בלבד, ולכן ציין -שאותן
* קצין־המערך הוא האיש האחראי במודיעין להערכת
מערך האוייב.

עובדות נותנות יסוד להערכה, כי אין התרגיל אלא
׳מסווה למיבצעי־אמת, המתוכננים על־ידי המצרים.
לדברי סגן־אליוף גדליה, היה סיכום המציב במיסמכים מיועד להפצה גם למחלקת המודיעין הפיקודית שלו, וגם
ליחידות ולמיפקדות הפיקוד, ולידיעת אמ״ו/ימטכ״ל.
עיון במיסמכים מראה, שבמקום לאמץ לעצמו ספקות
בהערכת ההיערכות המצרית, וו־,כוננות כתרגיל, כפי שהיה
מקום לעשות על פי תוכן המוסמכים, ולהביא זאת בפני
,אלוף־הפיקוד ובפני אמ״ן, מחק סגן־אלוף גדליה את השאלות
הנוקבות, שהיה, בהן כדי לעודד ספק בכונניות
הד,י,ערכות וד,׳כוננות המצרית כתרגיל. סגן־,אלוף גדליה
הסביר לוועדה, כי ההערכה של קציך המעדך עמדה ב סתירה
להערכת אמ״ן, שבמצריים ומתקיים תרגיל —
הערכה שהיתר, ומקובלת גם עליו וגם על אלוף־ד,פיקוד.
על השאלה מדוע לא קיבל את הערכת קצין־המערך,
ענה :״,זה, נובע מההערכה הסופית שהמצרים לא י!פתחו
במילחמה, ומזה, שהיינו משוכנעים שיזה תחגיל בילבד.״
כך הכנים, את מחשבתו ל!מעגל-קסמים. הוא לא עימד,איפו׳א, בחובתו של קצין־מודיעין, להתייחס לכל ידיעה
ולכל העריכה ללא -מישפט -קדום, ולא עשה עימות בכתב
בין הערכה יזו לבין הערכת אמ״ן, במייסמך מופץ.
המי׳סמכים (של סימדיטוב) -לא הופצו, מבלי -שסגן-

מאמץ !מינימלי כדי לבדוק עמודים אלה, לפני שבנתה
עליהם בניין כה כבד.

עכשיו הם התמוטטו כעמודי קרטון.

המיסמכים הגנוזים
ך* יספתי -מאוד לפני שהחלטתי להביא כאן את סי ן
1פורם האמיתי של -מיס-מכים אלה. קיוויתי שהוועדה
תעשה זאת בעצמה, לפחות בעיקבות גילויי העולם הזה
בשבוע שעבר. לצערי, הוועדה לא עשתה זאת — ועוד
אעמוד בהמשך על השלכותיו של מחדל זה.
לפיכך אני נאלץ לגלות -פאן את הפרטים -העיקריים
של הסיפור :
ביום השני, ה־ 1באוקטובר ,1973 אמנם רשם סיימן־טוב
את הערכתו בדיו״ח- ,שהיד, יכתוב בכתב־ידו. הוא עשה
זאת אחרי שיחה עם מפקדו, דויד גדליה, ועל פי דרישתושל גדליה. כעבור יומיים, ד,־ 3באוקטובר — היום ה רביעי
בשבוע — הוא רשם דו״ח שני, יותר מלא.
בדו״ח -פירט ם י-מך טוב את הכנות הצבא המצרי- ,כפי
(המשך בעמוד ) 10

,.איר אתה רואה את הצבא
הסורי היו?׳׳ רפוד :״במישקפח!״
8לאיזו מיפלגה שייכת
הדמות העומדת מעל לכל ה־מיפלגות
בארץ, נשיא־המדינה
הפרופסור אפריים קציר?
כאשר ביטל אחד הנואמים
במרכז מופלגת העבודה שנערך,
בשבוע שעבר, את האפשרות
שהנשיא יקרא למנהיג הליכוד
מנחם כגץ ויטיל עליו להר כיב
ממשלה, צעק לעברו ח״כ

זה הגיעו נשיא המדינה וראש־הממשלה
המתפטרת למסקנה
שעדיין לא צריך לפטר את
העם ולהחליפו בעם אחר. זה
היה בערב יום־העצמאות, ב־מישבן
נשיאי ישראל, כששרי־הממשלה
באו לברך את הנשיא
לרגל החג. דו־השיח שהתנהל
בין גולדה לנשיא ניראה כלקוח
ממערכון סאטירי, אבל זה היה

כתב־צבאי :״איך אתה רואה
את הצבא הסורי כיום?״ השיב
רפול :״בימישקפת!״
1הגדולה בחולשותיו של
המועמד לתפקיד ראש־הממש־לה,
יצחק רכץ, אינה כלולה
:כלל במיסמך שהפיץ נגדו
האלוף (מיל ).עזר וייצמן.
זוהי החולשה למרציפנים. מס תבר
כי רבץ להוט, משום־מה,
אחרי ממתק זה יותר מכל דבר
אחר, והוא מסוגל, לדברי
יודעי־דבר, לחסל כמה מרצי־פנים
בריאים בזה־אחר־זה.
צופי הטלוויזיה שחזו
בשבת, לפני שבועיים, בדיווח
על המגעים שנערכו לבחירת
המועמד לראשות־ד,ממשלה ב ביתו
של שר-האוצר, פינחס
ספיר, היו עדים להתפרצותו
של ספיר כלפי צלם־הטלוויזיה
שצילם אותו. ספיר הסתיר את
פניו וצעק לעבר הצלם :״אפילו
בשבת הם צריכים לרדוף אותי
— לך הביתה ותנוח !״ קטע
זה שודר. אך מה שלא שודר
היו דברים אחרים שאמר ספיר
לצלם יחיאל כהן, מי שצילם
אותו. מסתבר שספיר התרגז
ברצינות. כאשר המשיך הצלם
לצלם אותו למרות גערותיו,
צעק עליו :״אתה עובד ממשל תי
— וכעובד־המדינה אתה
חייב לשמוע לי!״

חגגו השבוע את יום
711111
! 1 / -הולדתו ה־ 85 של צפ \
/ 1 .1 1 1 1 1 1 1
לין והגדול בטיול־בוקר ,׳אותו ערכו במדי יום ביומו בחווילתם.
צ׳פלין הישיש אינו מוכן עדיין לוותר על הקולנוע, למרות חולשתו
הרבה והעובדה שיהוא מתקשה לדבר ולהתרכז. בימים אלה סייס
ענק־הקולנוע כתיבת תסריט לסרס אותו יפיקו בקרוב, על תופעה
מוזרה של אנשים שהם חציים בני־אדם וחציים ציפורים, ושאינם
מצליחים י להסתדר לא עם בני־אדם י ולא עם ציפורים.

משה כרעם

בלעג :״הנשיא

הוא שלנו״.
8:יאחד הכוכבים בכנס מרכז
מיפלגת העבודה, שנערך בשבוע
שעבר, היה בלי ספק מי שיחיה
שר־התיירות, הראשון עקיכא
גוברין. לגוברין היתד, בעת
נאומו פליטת־פה, בה כינה את
סמשלת־הביניים העומדת לקום
בשם ״ממשלה בינונית״ ,וידידיו
מוכנים היו להישבע כי היתד,
זו פליטת־פה מכוונת. כאשר
נאם שד־יהאוצר פינחס ספיר,
והציג את תכונותיו של המועמד
המומלץ כביכול על־ידו, יצחק
רבץ, תוך אזכרת עצמו לעי תים
קרובות. שיסע אותו גוב-
רץ בקריאה, שעוררה צחוק
באולם :״על מי אתה ממליץ,
על רובין או על ספיר 1״ כשירד
גוברין מעל במת הנואמים,
׳הוא התיישב על נסאו של
סגן ראש־הממשלה ושר־החינוך
יגאל אלץ. כשחזר אלון
למקומו, הוא עמד מיספר דקות
בנימוס ליד הכיסא, כדי לרמוז
לגוברין לקום, אולם גויברין
נמנע מלהביט לכיוון של אלון
ונשאר יושב באותו מקום, עד
להפסקה.
1אין מקום לדאגה. בשלב

ברצינות. הנשיא סיפר לגולדה
על ביקורו במובלעת ברמת־הגולן
:״זה היה תענוג לראות
את החיילים שלנו, כשירו על
אווירונים. באמת, בחורים נפ לאים.״
הגיבה על־כך גולדה:
״בזה אין ספק.״ אחר־כך אמר
הנשיא :״זה בסך־הכל עם יוצא
מהכלל.״ גולדה הסכימה איתו,
ואף ציטטה באוזניו מה שאמרה
פעם באסיפה אחת, כשבאו
והתלוננו על העם והיא השי בה
:״האם יש לכם עם יהודי
יותר טוב 1״ פרופסור קציר
הסכים עימד״ ומסר הצהרת־ארגעה
לעם :״זהו בדיוק. ל החליף
את העם הרי איננו
רוצים.״
8אלוף־פיקוד־הצפון,
אלוף רפאל (״רפול״)
התפרסם לאו־דווקא בזכות היו תו
דברן מופלג. להיפך, הוא
חוסך ומקמץ במילים בכל
מחיר. כשהוא מופיע במסיבות-
עיתונאים נערכים הימורים בין
העיתונאים, אם ישיב על אחת
השאלות במישפט המכיל יותר
משמונה מילים. בדרך כלל הוא
מבכר להשיב ב״כן״ או ״לא.״
אבל לשיא הגיע רפול בשבוע
שעבר, כאשר נשאל על־ידי
ה איתן,

1111י ם
לפאפו, אם לא תתפטר גולדה,
בקבוק ויסקי, ואילו פאפו הב טיח
להעניק לאמנון, אם אכן
תתפטר גולדה, ארבעה ימי
בילוי חינם במלונו, לו ולכל
משפחתו. כתב־ד,התערבות הופ קד
למישמרת בידיו של איש
העסקים עזריאל עינכ. עברו
יומים מיום ההתערבות, וגולדה
התפטרה. אבל פאפו מסרב
לקיים את ההתערבות :״אמנון
טען שהיא תתפטר בעוד שבוע,״
הוא טוען ,״והיא התפטרה כבר
כעבור יומים.״
8התנגשות מילולית חרי פה
היתד, בין שר־האוצר פינחס
ספיר לבין אחד ממקורביו
ונושאי-בליז ח״כ יוסי שריד,
לאחר נאומו של ספיר, בו קרא
השר לצירי מיפלגת העבודה
שלא להצביע עבור מועמד
להרכבת ראש־הממשלה, משום
שאף לאחד מהמועמדים אין
סיכוי להרכיב ממשלה. שריד,
שתמך במועמדותו של רבץ,
קרא לעבר ספיר :״אתה בוגד,
אתה תחסל את המיפלגה!
תתבייש לך! אם לא תטלפן
׳מחר לכל חברי־המרכז ותודיע
להם שהם לא הבינו נכון את
הנאום שלך היום׳ אנחנו כולנו
להצלחת הסוד 8את מפא״י בבחירות משך כל השנים
ואת כישלונה המסויים בבחירות
האחרונות גילה מזכיר הממד
לגה, אהרון ידלין. ידלין
סיפר כי תמיד היו עורכים את
הבחירות ביום המזל, יום ה שלישי
בשבוע .״רק בבחירות
האחרונות, רצינו כי הבחירות
תיערכנה עוד בשנת , 1973 ולכן
ערכנו אותן ביום האחרון של
השנה, שהיה יום שני ולא יום
שלישי,״ אמר.
8יצחק רבץ יכול היד,
לנחש כי אומנם יזכה במירוץ
על תפקיד מועמד מופלגת
העבודה לראשות־הממשלה, לפי
שני סימנים. האחד היה הצטר פותו
של דובר מיפלגת העבודה,
יורס פרי, אל רבין, מיד
כשעלה שמו כמועמד לראשונה.
פרי, אשר היה בחופשה מתפ קידו
כדובר-המיפלגה, הצטרף
לצוות שעבד בשביל רבין
וסירב לתת אותו טיפול עצמו
למועמד השני שמעון פרם.
אולם תמיכה ממקור לו לא
ציפה כלל קיבל רבין כאשר
הצטרף אליו אחד מעסקני רפ״י
לשעבר, יעקב חלפץ, אשר
ביקש להיות לנהגו. רבין סירב,

8דוגמה אישית נתן ה שבוע
אלוף (מיל ).אליהו
כן״חור, מי שהורד לדרגת
טוראי על־ידי בן־גוריון, הצובר
כבר ותק בדוגמאות אישיות.
במילחמת יום־ד,כיפורים התנדב
האלוף, שלא גויים, לשמש
כנהג משאית־אשפה במחלקת
התברואה של עיריית תל־יאביב.
ואילו השבוע נטל האיש את
אשתו, ויצא לקרייודשמונה.
אלא שבן־חור לא בא לעיירה
הצפונית כדי להביע הזדהות
מילולית בלבד עם התושבים.
הוא הודיע שהוא עומד להעתיק
את מקום מגוריו משיכון ה צמרת
צהלה, לקריית־שמונה,
וכי הגיע לשם כדי להכשיר
את הקרקע להקמת ביתו החדש.
8מי שהיה נירגש במיוחד
מהיחסים החדשים שנוצרו ב־מיפלגת
העבודה, היה שר־החוץ
אכא אכן, שבימי ה מאבק
על קביעת המועמד
לראשות־הממשלה, התייצב ל־צידו
של שר-ההסברה שמעץ
פרם. היחסים הידידותיים ה גלויים
בין השניים נמשכו גם
אחרי ההצבעה. אמר על כך
אבן הניפעם :״קשה לשער
מצב כזה. לפני כחודש ומים,
אילו הייתי אוכל איתו ארוחית־בוקר,
היה המעשה הזה נחשב
למעשה פילגש בגבעה...״

דידי מנו
8לפיזמונאי

היו לאותו מצב הגדרות
מסוג אחר. את חברי מרכז
מיפלגת העבודה, מיכה חריש
וישראל גרנית, בני חסותו
של פינחס ספיר, שיצאו נגדו,
כינה דידי בשם ״מלחכי פינ חס...״
ואילו את מצבו של אבא
אבן הגדיר בפראפראזה על
הפסוק :״אבן — מה עשו
הבונים?״
8בימי חול־המועד פסח
נערכה באילת התערבות קבל
עם־ועדה. איש הוועד הפועל
של ההסתדרות, אמנון דרור,
התערב עם בעליו של מלון
הסלע האדום א לי (״פאפו״)
פאפושאדו כי גולדה מאיר
תתפטר מתפקידה תוך שבוע
ימים. דרור הבטיח להעניק

לירי ואריק שתן

היו אווחי־הכבוד בהצגת־הבכורה
של תוכניות־היחיד
של הזמרת חווה אליברשטיין, שנערכה השבוע באולם ״׳בת־דור״
בתל־אביב. אולם בעל כורחם גרמו להפועיה. משהופיעו, באיחור קל,
משכו את תשומת־הלב של הקהל, התחרו בזמרת, שלא הסתירה את
רוגזה על כך. בתמונה, בני הזוג שרון, לאחר שתפסו את מקומותיהם.
נצא נגדך !״ ספיר, שנדהם
מהתפרצותו של שריד, לא
השיב לו.
8הראשון שידע לתרגם
לאחוזים את מיספר המצביעים
עבור יצחק רבץ ( )540/0ואת
מיספר המצביעים עבור שמעון
פרס (/ 0ס )46 לתפקיד המועמד
לראשות־הממשלד״ היה שר-
המיסחר, התעשייה והפיתוח
חיים כר־לכ. כאשר הגיעו
תוצאות ההצבעה לשורות בהן
ישבו רוב שרי המערך, מיהרו
כולם לחפש נייר ועט כדי
לערוך את חישוב האחוזים.
בר־לב קיצר את הדרך, ערך
את החשבון בעט על כף־ידו,
שנשארה מלוכלכת עד שהלך
לביתו.

אולם מאותו רגע נדבק אליו
חלפון והיה לו מעין שומר־ראש,
נסע עימו לכל מקום
במכוניתו, המתין לו ליד כל
מישרד בו היה רבין בישיבה,
וליווה אותו הביתה בכל ערב.
8תקרית בלתי נעימה
אירעה בין אהרון ידלין, לבין
אחד מראשי אחדות־העבוזד,
ומי שהיה שר־ה תחבורה, חד,״כ
משה כרמל. בעת שידלין,
אשר ישב על הבמה, היה עסוק
בהרגעת הקהל המפריע בעת
ישיבת המרכז, ניגש אליו כרמל
מאחור וביקש ללחוש לו דבר-
מה באוזן. ידלין, שלא הבחין
כי זה כרמל, צעק מבלי להסב
את ראשו :״רגע, תעזוב אותי
עכשיו, אין לי זמן!״ כרמל
העולם הזה 1913

* 1י ! 111 ]|1ך בשיחה עם הבארונית מארי
אלן דה־רוטשילד ויו״ר
ס 1 0 1 1 11111
ויצ״ו העולמית, רעיה יגלום, במסיבת־הקוקטייל שנערכה
השבוע בתל־אביב לכבוד הנחת אבן־הפינה למעון
ויצ״ו בשכונת נווה־יעקב בירושלים על שם הברונית.
הסמיק והסתלק. רק אחר־כך,
כשנודע לידלין על מי צעק,
נבהל, הלך לבקש את סליחתו
של כרמל.
ראש עיריית תל־אביב
שדמה (״צ׳יץ׳״) להט לא
שכח עדיין את קפדנותו ה צבאית.
בעת שבא לברך׳ ערב
יום־העצמאות, את הרמטכ״ל
רב־אלוף מרדכי (״מוטה״)
כדר, סקר צ׳יץ׳ מי׳שמר־כבוד
שהיה מורכב מחיילי המטכ״ל.
לאחר המיסדר קרא אליו צ׳יץ׳
את מפקד־הבסיס, והעיר לו
הערות לגבי הופעתם של החיי
לים
שניצבו
לכבודו.

אדמונד דה־ווטשילד =ר״^ ,רחל דיין

רת הידידות לישראל של אבותיו, בשיחה לבבית עם ידידו הוותיק,
שמעון פרם. לאחר מסיבת הקוקטייל הזמין שמעון פרס את
הברון דה־רוטשילד ורעייתו אליו הביתה, להמשך המסיבה.

בסיסדר־הכבוד

את דעתו על דיוני
מיפלגתו הביע מי שהיה ח״כ
ואיש ארץ־ישראל-השלימה מר״
דכי סורקים. סורקים לפת
את אחת מצעירות מפא״י,
ג׳ודי ויגודסקי, נשק לה
בחוזקה, להפתעתה הרבה, ו קרא
:״זה הדבר הכי טוב
שאפשר לעשות במיפלגה ה זאת

0בעת נאומו של ח״כ
משה ברעם, שנאם מיד לאחר

פיטר הוצוג

חי ונמצא בפירנצה. ורדה דן, הדוגמנית
שהיא אשתו של העיתונאי אורי דן,
באה לפירנצה כדי להופיע בתצוגה, ואת מי היא פוגשת שם ברחוב
אס לא את פיטר, צלס־האופנה מס׳ 1של ישראל. מסתבר שפיטר עזב
את הארץ לפני ׳שלוש שנים והתיישב בעיר האיטלקית, שם רצה
לעבוד במיקצוע אחר. הוא עסק בעבודות שונות ולמד היסטוריה
ואמנות. אולם המצלמה חזרה לידיו, ועכשיו הוא עוסק בצילומי־אופנה.
העולם הזה 1913

מתחבקת במסיבה עם הלורד
מרכוס זיו מאנגליה.
רחל התנצלה בשם בעלה משה, על כי נבצר ממנו
להגיע, בגלל עיסוקיו בגבול הצפוני, אך הבטיחה
כי ׳משה דיין יבקר את המעון כאשר ייפתח.

*1 1 * 1 1 1 1 0 1 *1 1 1יהודית, אשתו של עורך
הארץ גרשום שוי

קן, התחבקה עם נוח מוזס, העורך ואחד הבעלים
של ידיעות אחרונות, שאמר לסובבים אותו :״זהו
הלוח הכפול האמיתי.״ כידוע, מופיע הלוח הכפול,
גם בעיתון הארץ וגס בעיתון ידיעות אחרונות.

1 ¥1ף! י * 1ךיד 1 ¥1ורעייתו צבייה יחד עם
| #1 1 1 0גיבור אחר של פרשת
01/1
נתיבי נפט׳ מי שהיה סגן שר״האוצר, הד״ר צבי
דינשטיין. כשנשאל פרידמן על־ידי אחד האורחים,
אס הוא הפרידמן הידוע, מפרשת הנפט, השיב :
״אני הפרידמן בהא הידיעה. יש לך משהו נגדי?״

פינחס ספיר, השמיע ראש עי ריית
חיפה יוסף אלמוגי
הערות לעגניות על ברעם,
לקול צחוקם של כל הצירים
שישבו סביבו. בנו של ברעם,
עוזי כרעם, אחד מראשי
צעירי העבודה, שישב בקירבת
אלמוגי, לא יצא להגנת אביו,
ביכר לעבור למקום אחר כדי.
לא לשמוע איך משמיצים את
אביו.

לון לבין חה״כ והרב של ההס תדרות
מנחם הכהן, בשאלה
כמה זמן יקח להכין בחירות
פנקמיות בתוך מיפלגת העבודה.
איילון טען כי להכנת הבחירות
דרושות חמש שנים לפחות,
ואילו הכהן טען כי דרושות
לכך 10 שנים. השיב לו איילון :
״אם לך, עם לכל הכוחות
העומדים מאחוריך, יקח 10
שנים, אז לנו זה יקח 15 שנה.״

דויד הכהן, מי שהיה
אחד מחברי-הכנסת הססגוניים
ביותר של מפא״י ויו״ר ועדת־החוץ־והבטחון
של הכנסת, הביע
את דעתו השלילית על כל
צעירי המיפלגה. הכהן התנפל
על כל צעיר, בין אם הכיר
אותו או לא, אשר נמצא במים־
דרונות בית האוהל בעת ישיבת
מרכז העבודה, וצעק עליו :
״אתה צעיר, אז אתה כמו יוסי
שריד, לא שווה שום דבר !״

זאב ז׳בו־

:ויכוח ער נערך בין
ראש עיריית חולון ויו״ר מרכז
השילטון המקומי פנחס איי

מי היה
טינסקי? כמובן: גנרל סוב ייטי,
או דיפלומט סובייטי,
ואולי זה היה שמו האמיתי של
לנין. אלה התשובות לאחת ה שאלות
שהציג חוקר פלסטיני
בשם אניס זאיס למאות סטו דנטים
במיכללות קאהיר וביי רות,
כדי לעמוד על בקיאותם
בבעייה הפלסטינית. תשובות
אחרות במחקר, שפורסם בטרכז
לעיונייס פלסטיניים בביירות:
הכותל המערבי נמצא בחברון;
הבימה היא מיפעל אטומי יש ראלי
; הכנסת היא מועדון-
קצינים ישראלי; אורי אבנרי

הוא סופר כושי, או סופר
יהודי־צרפתי. הסטודנטים לא
היו מסוגלים להבחין בין משה
פנה והד צ׳י־מין, ומושגיהם
לגבי גודל אוכלוסיית ישראל
נעו בין 300 אלף ו־ 10 מיליון.
עבודה 0 לשר-התעמולה
בעת שהופיע בפסטיבל־הזמר,
שנערך במוצאי יום־העצמאות.
פרס ישב ליד מנכ״ל רשות־השידור,
יצחק דיכני, עד
שבאמצע המופע הגיע למקום
טדי קוללן, ראש עיריית
ירושלים, אותו ליוו הברון גי
דה־רוטשידד ורעייתו. ליב-
ני פינה את ומקומו לאורחים
שהתיישבו ליד פרם, שהיה נא לץ
לתרגם להם משך כל המו פע
את כל מילות השירים. ה ברון
רוטשילד ערך כל הזמן
השוואות בין הפסטיבל ובין
אולימפיה בפאריס, וטען ש הקהל
הישראלי אינו מקבל ב תשואות
די סוערות את השי רים
ואת האומנים המופיעים
מולו.
רבה

היתד,

שימעון פרס

1 1 0ינ

כך עשה, כנראה, נם לעמוד נוסף.
ואת שאר העמודים לא היה צורך להחליף, מפני שהם
הכילו רק את פירוט הכנות האדיב — ואלה היו, כא מור,
בסדר .׳מעולם לא היה ויכוח עליהן בשום דרג •סל
אנף המודיעין. כל הפרטים על הכנות המצרים היו ידו עים!
,מעבר לכל ויכוח. הוויכוח היה רק על הערכתם.

בדיעבד, על-ידי החלפת העמודים, הפך
בנימין ם ימן-טוכ לנביא-אמת, האיש שחזה מראש
בדיוק מה שקרה. ותוך כדי כך הפכו
מפקדיו לנביאיישקר, שרדפו בזדון את איש־האמת.

שרינת
המסמנים
(המשך מעמוד )7
שצריך היה לעשות. ואבן — לא חסרו הימנים ׳שהעידו
על הכנות מאסיביות. בידי המודיעין היתד, תמונה שלמה
ומוחלטת !מן הנעשה מעבר לתעלה. בתום הפירוט, קבע
שהדבר מ׳אשר את !מסקנתו, שבראש הדד׳ה.

המסקנה הופיעה בראש הדו״ח, כעמוד הראשון.
היא קבעה שאמנם יש להניח שזהו
תרגיל מצרי, אלא •כיש* נם מקום לחשש שתיתכן
התקפה.

מסקנה זו התאימה להערכה הכללית של המטכ״ל,
אמ״ן והפיקוד, שהתכונה המצרית היא תרגיל, וש״הסבי-
רות שהמצרים: מתכוונים לחדש !את הלחימה היא נמוכה.״
שני הדו״חות הוגשו לגדליה בכתב־יידו של סימן־טוב.
כמינהגו, עבר עליו גדליה בעט, מחק ׳פסוקים, תיקן
והוסיף בצר הערות משלו. לאחר־מכן, החזיר את הדו״ח
ל׳סימן־טוב.

בל פימן״טוב לא הסתפק בכך. החלפת עמודים
ניתנת בנקל לגילוי — על־ידי בדיקות גדאפולוגיות
ופליליות. צבע הנייר, טיב הדיו וסימנים אחרים מאפ שרים
בקלות רבה לקבוע אם עמוד מסויים שייך לשאר
העמודים, או לא. לעומת זאת, הרבה יותר קשה לגלות
דברים אלה בהעתק מצולם.
לכן עשה סימן־טוב דבר שכי׳מעט לא ייאמן בער־
׳מומיותו.

הוא פשוט •טרה את המיסמכים שהיו
בתיקיות חוליית-המערך בפיקוד.
לאחר־מכן המציא סימן־טוב את ההעתקיב
המצולמים שלו לוועדת-אגדנט. ניתן היה לה

זוהי עובדה מכרעת ומזעזעת. ם ימן-טוכ
עצמו היה אחראי לאי-הפצת הדד״חות שלו.
גדליה ״לא ידע להסביר״ מדוע לא הופצו ה־מיסמכים
כראוי — מפני •טלא ידע כלל יטלא
הופצו.

לכן סולק סימן־טוב מתפקידו כקצין־המערד
בפיקודו. על פי החלטת גדליה ואלוף־הפיקוד,
שמואל גונן (גורודיש) ,הוא נשלח לאוגדה של
אריק שרון, בתפקיד דומה.
היתד, זאת !מכה קשה לקצין השאפתני הצעיר. הוא
הפך לאוייבם המושבע של גורודיש וגדליה.
ייתכן שזהו הרקע להמשך הסיפור.
׳במשך כל הימים, עד לביצוע העברתו מן הפיקוד ל אוגדה,
שלט סיומן־טוב בתיקייה של חוליית־המערך הפי קודית,
שהוא עמד בראשה. בתיקייה זו היו מונחים שני
המיסמכים המקוריים שלו, בבתב־יד ועם הערות גדליה
בכתב־יד, שלא הופצו !מעולם.

סימן־יטוב החליף את העמוד הראשון של
המיסמך העיקרי. במקום העמוד המקורי, שהזכיר
את המילחמה כאפשרות רחוקה בילבד,
הוכנס עמוד שבו נקבע בצורה חד-משמעית
ומוחלטת שעומדת לפרוץ מילחמה.

חוץ מגדליה, לא נשאל איש. אנשי חוליית־המערך
של הפיקוד, חבריו של סימן־טוב, לא נקראו ולא נשאלו.
!מובן שלא נערכה שום בדיקה גראפולוגית או פלילית.

על סמך תהליך שטחי זה חיברה הוועדה
את הדו״ח שלה, שהכיל את הסעיף הקטלני
נגד גדליה.

עוות חושה

הם פנו ביוזמתם אד הוועדה, ומסרו לה
את הידוע להם. כך נודע לוועדה שהמיפמכים
המקוריים נשרפו בכוונה תחילה על־ידי סימן־ י
טוב עצמו.

באותו רגע היתד, הוועדה צרכיה לנקוט אמצעים נמ רצים•
היה עליה למסור את העניין לחקירתם של חוקרים
פליליים !מאומנים — של הצבא או המישטדה. בעזרת
המומחים לזיהוי פלילי, גראפולוגים ואחרים, ותוך חקירה
של המעורבים בדבר, ניתן היה לגלות את האמת.

אילו האמין פימן־טוב לרגע בי אכן צפוייה
סכנה נוראה למדינה, ושעומדת לפרוץ מילה־מה
— האם היה נוטש את תפקידו, ואת
הפיקוד.

תקרית זז לא באה על רקע של חילוקי דעות מודי עיניים,
אלא על רקע משמעתי טהור. אלוף הפיקוד נדהם
מהתנהגותו של סימן־טוב•
גדליה. אינו אדם שנוח לעבוד עימו. הוא מומחה ב־מיקצועו,
אבל קפדן בענייני מישמעת, ובעל נטיות רודניות
במקצת. הוא לא היה אהוב על פקודיו. אבל גם
לדעת קצינים פחות קפדניים, אי־אפשר היה לעבור ב שתיקה
על הפרה כה חמורה של המישמעת.

כל התהליך ארך כמה שניות או דקות.
גדליהו עצמו לא ייחס לעניין חשיבות, מכיוון
שזכר את המיפמכים המקוריים, שלא היו שונים
מהערכתו בתקופה הנדונה.

אח ר י הופעת הדו״ח של הוועדה, זרמו אל הוועדה
עדויות שהיו יכולות להגיע אליה לפני חיבור הדו״ח,
אילו נקטה אמצעים מתאימים.
עדים שלא הוזמנו כלל אל הוועדה, ושהיו מעורבים
בצורה זו או אחרת בפרשת מיס׳מכי סימן־טוב, קראו את
הדו״ח ונכחו לדעת שיש למיסמכים אלה חשיבות רבה.

במשך ימים אלה, נשארה החולייה החיונית הזאת —
האחראית בפיקוד הדרום על הערכת כוונות האוייב, ויליד־כון
ההערכה משעה לשעה — ללאמפקדה .

זה קרה בנוכחות עשרות אנשים, ביניהם
שר־הביטחון, הרמטכ״ל, אלוף־הפיקוד ואחרים.
הסגן התפרץ נגד סגן־האלוף, וקרא לעברו:
״אתה ביזיון לצה״ל:״

זוהי שאלה נכבדה כשלעצמה.

כאותו יום רביעי — ה־ 4באוקטובר, שלושה
ימים לפני פרוץ המילחמה, נטש סימן״
טוב את תפקידו. לדבריו, היה חולה. הוא נעדר
במשך בל שלושת הימים המכריעים — וחזר
רק בשבת, כשנקרא לחזור לתפקיד. אז היה
בריא ושלם.

ההמשך :
אחרי שפרצה המילחמה, אירעה התנגשות פומבית
חמורה ביותר בין קצין־ד,׳מודיעין הפיקודי ובין פקודו,
קצין־המערך.

בניגוד לסעיף 15 של חוק ועדות החקירה,
גדליה שקיימים נגדו חשדות כבדים, ושמותר
לעצמו פרקליט. ממילא לא ׳נמסרו לו העדויות,
לו המיסמכים, ושום בדיקה יסודית מצידו
אפשרית.
תחת זאת נקרא גדליה לעדות רגילה. במהלך העדות
הוגשו לו העתקי־הצילום של מיסמכי סימן־טוב, והוא
נשאל אם הוא מכיר אותם. גדליה נטל אותם לידיו, זרק
בהם מבט חטוף ואישר בתמימותו שאכן ראה אותם.

המשך הפרשה מעמיק את הספקות עוד .
הרבה יותר.

מייד אחרי כתיבת הדו״ח השני קרה משהו, שיש לו
!משמעות מכרעת לגבי הערכת העובדות השנויות במח לוקת.

תכן שיש

הוזהר למנות הוגשו היתד,

אם מסקנה אהת של הדו״ח עומדת על כר
עי־תרנגולת, מפני שנתקבלה בתהליך חפוז ו־שיטחי,
ללא בדיקה אמיתית — מהי מידת
האמינות של כל שאר המימצאים? מה טיב
החקירה כולה?

דבר זה לאבוצע. סימן־יטוב פשוט לקח את ה־דו״׳חות
ותייק אותם בתיקים הגנוזים של חוליית־המערך.

— או שאין — קשר בין פרט זה ובין

שום דבר דומה לזה לא קרה בוועדת״אגר

^ יני מפרט את הדברים, כדי לעורר רחמים על סגן-
אלוף גדליה, שאיני מכירו כלל. אפשר בהחלט למתוח
עליו ביקורת ׳חמורה — אך גם הוא זכאי לשמירת :
זכויותיו המישפטיות, וכל תהליך נגדו צריך להתנהל על יו
פי כללי הצדק הטבעי והמישפטי.
אולם פרשה זו חורגת בהרבה מעבר לגורלו האישי
של קצין־המודיעין הפיקודי לשעבר.

היה זה תפקידו של סימן־טוכ לדאוג להעתקת
הדו״חות כמכונת-כתיכה, ולהפצתם לפי
הרשימה הקבועה — שאכן כללה את אלוף־
הפיקוד, אמץ ועוד.

״אתה ביזיון לצה־־ד־

מנוסה היד, עובר עליו עם לקוחו מילה־ימילה, ובד,תעורר
החשד הקל ביותר היה קורא לגראפולוגים ולמומחים ל זיהוי
פלילי, כדי לבדוק את ׳אמיתות המיסמכים.

הגיח, ב״העולם הזה״ 24.4.74

ועדת אגרנט
בודקת טענה
ביחס למיסמכים
(ל.ע.מ .).בסעיף 26 לדו״ח החלקי
של ועדת אגרנט מיום 1.4.74

הודעת הוועדה ב״האוץ״ 26.4.74
בין שגדליה, נוסף על כל שאר פשעיו, ביצע
גם פשע זה: הוא השמיד את המיסמכים, שהוכיחו
את קלונו.
חברי־ד,וועדה לא ציינו זאת בדו״ח החלקי שלהם,
אך היה ברור שזוהי דעתם, ושמעשה־ניבזות נוסף זה
של גדליה !מחמיר עוד יותר את מחדליו הקודמים.

גדליה זורק מבט
ף עהת״אגרנט קיבלה את המיסמכים המצולמים,
1וכפי שמעיד הדו״ח — היה נראה לה שלפניה מיס-
מכים בעלי חשובות מכרעת, שהטילו דופי קשה ביותר
בדויד גדליה, ובעקיפין בכל פיקוד־הדרום ואגף־המודיעין.
אילו היה זד, מישפט פלילי, היתד, עדות זו נמסרת
לידי פרקליט הנאשם. הלה היה מראה אותו לנאשם,
בודק אותו היטב־היטב, בוחן אותו לפרטיו. עורך־דין

אותה שעה היתה הוועדה צריכה להודות
פומבית בטעותה, לבטל מייד את הסעיף 26
של הדו״ח, ולהודיע שתפתח את חקירתה כעניין
זה מחדש.
כך דרשו הצדק וההגינות.

קשה להבין מה המריץ את הוועדה שלא ׳
ללכת בדרך זו.
.אמנם, איש אחד או שניים הוזמנו אל אחד מעוזרי
הוועדה, אלוף־מישנה (מיל ).יהושוע נבו. זהו חייל ותיק,
מישפטן — אך אדם שאין לו הכשרה כלשהי בחקירות
פליליות. הוא גבה עדויות ׳מן האנשים שגילו את פרשת
המיסמבים — זתו־לזב

איש מן העדים האחרים, חברי חוליית־ה־מערך
שהיו מקורבים לפרשה, לא הוזמן לתת
עדות. נגד סימך־טוב עצמו לא נפתחה חקירה
פלילית.

קיימת אפשרות לקבוע גם על פי הצילומים,
שיש ׳כאין זיוף. כי גם בהעתקי־הצילום בולטים
כמה פרטים חשובים: צבע־הנייר לא התאים: עובי ה קווים
במחיקות של גדליה הייה שונה: ובעיקר: בעמו דים
המוחלפים אין אף הערה אחת בכתב־ידו של גדליה,
בעוד שבכל שאר העמודים ישנן הערות כאלה בצד
המחיקות.

עד לשבוע שעבר לא גילתה הוועדה. לצי -
בור, או למוסדות המוסמכים, שאירעה תקלה
בדו״ה החלקי, ושלפחות אהד מסעיפיו התמוטט.
כימעט
נדמה שהוועדה !מתייחסת לגילויים החדשים
באי־רצרן ׳מסרים.

״הגיעה לוועדה טענה״.״
ץ ה היה המצב כאשר מצא העולם הזה לנכון ל פרסם,
בשבוע שעיבר, ידיעה בולטת במדור תשקיף,
תחת הכותרת ״ועדת !אגירנט התבססה על מיסימך מזוייף״.
,אותה כותרת התנוססה על השער האחורי של הגיליון
(המולס הזה .)1912
בגוף הידיעה נאמר בקיצור נמרץ :״המיסמך של
סגן סימן־טוב, שהזהיר כביכול את הממונים עליו מפני

(המשך בעמוד )24

ל שום ראש־ממשלה־מייועד בי שר אל ל א היווה
הזדמנות ל חו ל ל שינוי כמו שיש ליצחק רבין

111ל ב1 1
אשר אמרו לנפוליון שאחד מ-
אלופיו המצליחים אינו אלא בר־מזל,
השיב :״הבו לי גנרלים שיש להם מזל!״

לגנרל יצחק רבץ יש מזל.

עד לפני כמה שבועות העלו רק אנשים
מעטים מאד על דעתם שרבץ יוכל לזכות
בתפקיד ראש״הממשלה — תפקיד השמור
בישראל לסוסי־מיפלגה קשישים.

עכשיו נמסר לו
מגש.

התפקיד

היו לכך הרבה גורמים, שאף על אחד
מהם לא היתד. לו להבין שליטה כלשהי :
• הרצון הכללי לסלק מן השילטון
את כל סידרת המנהיגים הקשישים, ש־ניווטו
את ספינת־ד,שוטים של השילטון
ממילחמת ששת־הימים אל ימילתמת יום־
הכיפורים.
• ,הכמיהה הכללית למישהו צעיר ורע נן,
המגלם בעצם אישיותו את חילופי־המישמרות
המיוחלים, והמבטא את השאי פה
לשינוי, לרוח חדשה, לסיגנון אחר.
!• הנכונות לקבל מנהיג מתון, שאינו
נואם חוצב־להבות, אינו שופע ביטחון־
עצמי ואינו מקולל בבירכודהכאריזמה.

ורק דבר אחד מסוגל לעורר
מיפלץ זה מריכצו: החשש שמא
הוא עלול לאבד את השילטץ.

כי איבוד השילטון פירושו — אובדן
השררה של כל אחד מחבריו, חורבן עול מו
האישי, פרנסתו, מעמדו, עצם זכות־קיומו
עלי אדמות.
לכן׳ כאשר מתעוררת סכנה כזאת -מת עורר
כל המחנה הגדול הזה כאיש אחד.
אז אין בלבו חמלה או רחמים. כמו שועל
במלכודת, הגודע בשיניו את רגלו הלכו דה
כדי להי׳מלט, מוכנה המיפלגה לערוף
את ראשה כדי להציל את גופה.

יותר. אך לכל הפיאודלים היה אינטרס
אחד משותף: לשמור על שילטונם.
בבואם להכתיר אחד מביניהם כקיסר,
עמד לנגד עיניהם שיקול חשוב: לא היה
כדאי להם להכתיר קיסר שיהיה חזק מדי.
קיסר חזק יכול היה לצמצם את השררה
שבידי הפיאודלים האחרים.
לכן היתד, הנטיה תמיד לבחור באיש
שאין לו נכסים רבים מדי, ושלא יוכל
להשתלט לבדו על הארץ.
׳בבואם להמליך עליהם מלך, בחרו בני-
ישראל בשעתו בשאול, שהיה שייך למיש־פחה
בלתי-חשובה בשבט הקטן ביותר.

זוהי אגודה מיקצועית שד בע־לי-שררה.

בעלי־שררה
גדולים וקטנים, ממלכ תיים
ומקומיים, ציוניים והסתדרותיים;
אנשים מכל הסוגים ומכל המינים, מכל
המישורים ומכל המיגזרים, שיש להם רק
דבר אחד משותף: כל אחד מהם מחזיק
בנתח כלשהו של שררה.
זהו גוף שמרני מטבעו, ד,ש,ונא זעזו עים,
החרד מפני שינויים. בראש עשרת
הדיברות שלו מתנוססת המיצווה :״לא
תעשה גלים!״

למזלו של רבץ, יסייעו דו בכך
כמה גורמים.

כל חברי־המרכז שנטלו חלק ברצח ה פוליטי
של המנהיגים הקשישים, מוכרחים
לתמוך בהקמת ממשלה חדשה מייד — כדי
למנוע מן המנהיגים המודחים, את האפ שרות
להישאר בשילטון ולנקום בהם נק מה
נוראה.
גם כמה מן הסיעות האחרות בכנסת —
ל״ע, ר״צ וסיעות השמאל — צריכות לה יות
מעונ״׳נות בסילוק ממשלת גולדה.

רכץ תלוי היום בפיאודלים שבחרו
בו, כרוב זעום. הם העלוהו,
והם יכולים להפילו. כדי לזכות כמעמד
עצמאי משלו, עליו לקכד
מנדאט ישיר מן הציבור.

רק אחרי שינהיג את מיפלגתו במערכת־בחירות
ויזכה בהישג עצמאי, יוכל רבין
לחולל שינוי של, ממש במיפלגתו ובמדינה.
רבין יכול להתפתות ולנסות להקים ממ־שלת־קבע,
שתכהן שנה ומעלה. יועצי־חצר
שונים ילחשו באוזנו שכדאי לו להמתין,
להתבצר, להוכיח את עצמו, לפני שיתייצב
למיבחן הבחירות. הם ינופפז בתירוץ ה נוח,
והמופרך לגמרי, שיש להמתין לדו״ח
הסופי של ועדת־אגרנט (כאילו היה קשר
כלשהו בין מעשי האלופים במילחמה ה אחרונה
ובין הצורך בהנהגה מדינית חד שה).

אי-אפשר
שלא להתפעל מן ה־כישרץ
הפנטסטי של מיפלגה זו
להתאים את עצמה לצרכים משתנים.
עד כה ראינו כישרון כזה רק
בכנסה הקאתולית.

* מכניזם המאפשר למיפלגת-העבו-
ן 1דה להסתגל במהירות כזאת למצבים
משתנים — דבר ששום מיפלגד, אופוזיצ יונית
אינה מסוגלת לעשותו — קשור ב החזקת
השילטון.
׳מיפלגת־ד,עבודה, אינה מיפלגה ואינה
מורכבת מאנשי עבודה.

אם יוכל להקים ממשלה בעלת רוב כל שהו
— בוודאי טוב. אם לא — אין כל
אסון בהקמת ממשלה שתתבסס על ,58
ואפילו על 54 חברי־כנסת. די לה לזכות
בהצבעה אחת בכנסת. למחרת היום תוכל
להפוך לממשלת־ומעבר, עד לבחירות.

ולס שום ממשלה חדשה לא תהיה
לגיטימית, ומעמד ראשה לא יהיה
מובטח, אם לא ייערכו בחירות חדשות ב הקדם
האפשרי.

ף כד זאת לא היו, רבין נבחר כמוע-
מד לתפקיד, לולא היתד, מיפלגתו
מוכנה לכך.

העט דורש משהו חדש, צעיר,
רענן, ט ריז הנה, יש: עד אחת
האיצטכות כפינה עומד יצחק
רבין, בולו מובן ומזומן.

מכאן המשי,מה הראשונה שד
רבץ: להקים ממשלה חדשה.
מייד, ככל דרך שהיא.

עם הקמתה שד ממשלה חדשה,
יפרק רכץ את המוקש הראשון כדרכו.

למזלו
של יצחק רבץ, הוא התאים
כדיוק לצרכים אדה, שפסלו
כימעט את המועמדים כאחרים.

הכנסייה, ירום הודה, מסתגלת לכל
מצב ולכל שילטון. היא יכולה להיות שמ רנית
בארצות־הברית ומהפכנית בספרד.
כזאת היא גם מפא״י, בגילגוליה השו נים.
היא רדפה עד חורמד, את זאב ז׳בו־טינסקי,
ואימצה לעצמה את תורותיו. היא
פנתה עורף להנהגה הקולקטיבית של ה אנשים
המתונים והמ״נימליסטיים, מסוגם
של קפלן־רמז-שפרינצק, כדי להעלות ל גדולה
את בן־גוריון, הלוחם התוקפני.
היא זרקה את בדגוריוו כלימון סחוט,
וביצעה בלי קושי את המעבר אל לוי
אשכול. היא הפכה את גולדה מאיר לאלי לה,
כשהיא זכתה בהערצת ההמון, ופנתה*
לה עורף בלי היסוס, כשההמון פנה נגדה.

בר בידיהם, יישארו הם בשילטון כממש־לת־מעבר.
הם יודעים שאם יצליחו לקיים
את מפשלת־,המעבר במשך בסד. חודשים,
ייחנקו סיכוייו של רבץ בעודם באיבם.

אלה הן עצות אחיתופל. עד לבחירות
יהיה רבץ שבוי בידי הפיאודלים.
בכנסת ובמיפלגה תיערך
מידחמת-התשה, שתכתוש אותו.
החידוש יישחק, התנופה תאבד,
והפיאודלים ימשיכו לשלוט.

יבין ובן־גוריון, שני דו דו ת: מי י שלוט ב בי פ ה!
יתכן שאץ זו תבונה יפה, אבל
זיא יעילה מאד.
גון* המבצע

את הניתוח הוא מרכז

ן } המיפלגה.
למה אפשר להשוות גוף זה, שאינו דומה
לשום מועצה מיפלגתית מן הסוג המקובל
בעולם ל
הישוו אותו לקונקלאווה של קארדיג-
לים, הבוחרת כאפיפיור חדש. אבל דוגמה
זו אינה מושלמת, מפני שהקארדינלים
מעטים במיספר, וכולם שווי־מעמד.

המרכז דומה יותר לאחד מ אותם
כינוסים שד פיאודלים שהתכנסו
כימי-הביניים, כדי לבחור
בקיסר.

אז התכנסו בעלי־ישילטון מכל מחוזות
הקיסרות ומכל דרגות המישטר: דוכסים
אדירי־כוח ואבירים צנועים, רוזנים ממר כז
הארץ ושליטי־ספר. מערכת האינטר סים
והיחסים היתד, מורכבת ומסועפת ב־

בבואם להמליך עליהם ראש־ממשלה חדיש,
בחרו חברי מרכז העבודה באיש שאינו
שייך לשום חטיבה, ושאין מאחוריו שום
כוח מגובש.

הפיאודלים של המיפדגה בחרו
בקיסר זה מתוך אמונה שלא יוכל
לקצץ כשילטונם. הם מקווים שמאחורי
האיש החדש, המסמל את
התמורה, יימשכו חיי השילטון
בפי שהיו, ללא שינוי.

* הו האתגר

המיידי

העומד

יותר מכל אדם אחר, צריך רבץ להיות
מעוניין בבחירות מוקדמות. עד אז תהיה
ממשלתו, ממשלת-ב״ניים בלתי־יציבה.
עוד לפני הבחירות יעמוד רבין ב־מ״בחן
העשוי לקבוע את עתידו.
אם יצליח להקים ממשלה לאלתר, יבח נו
הכל את הרכבה האישי.
גם, זהו עניין של מזל. למעשה יכול רבין
לאייש מחדש יאת כל תיקי הממשלה. לבן-
גוריון, לשרת, לאשכול ולגולדה מאיר לא
היתד. אי־פעם אפשרות כזאת.
יתכן שהשיגויים הגדולים במיבנה ה ממשלה
— חיסול מישרדים והקמת משר דים
— צריכים להמתין עד אחרי הבחירות.

אך הציבור כולו, מחכה בסקרנות
להרכב האישי של ממשלת
רכין — הרכב שיהווה את כר-
טים־הביקור שלו לבחירות.

בפני

יצחק רבץ.

אם הוא רוצה להביא לשינוי,
עדיו ליטול לידיו את היוזמה ומיד.
לפיתחו אורבות סכנות רבות.
הסכנה הראשונה היא מזימתם של ה מנהיגים
הקשישים, הלוחמים עתה על חיי הם
הפוליטיים, פשוטו כמשמעו.
אלה רוצים למנוע בכל מחיר את עצם
הקמתה של ממשלה חדשה. אם יעלה הד־

ך פוליאץ ידע, כאמור, עד כמה חשוב
>1להיות בר־מזל. אבל כאשר ניסח את
עקרונות המילוזמה שלו, קבע ש״אצל גנ רל
גדול אין לעולם רצף של מיבצעים
גדולים, שאפשר לייחסם למיקרו. ולמזל.
הם נובעים תמיד משיקול ומגאון.״

לרבין היה מזל — הרכה מזל.
עכשיו עליו להוכיח שיקול ותנופה.

במדינה

משחקה שבוע:

עוור לרב!,
להרכיב ממשלה

עלזרגדי
^כזרר<-ן ר
//ג ם ־ טוב
רד.ארזנך־

ב דיוני
הע יום העצנלאוח ה ע צו ב
אב? יום הזיכרון
הא8י 7עז
שימחת העצמאות
רחובות ערי ישראל וכיכרותיה ניראו
כמו אולם שהוכן למסיבה חגיגית. אבל
האורחים לא באו. האורחים — אזרחי
ישראל — שמאז הקמת המדינה נהגו לח גוג
את יום־העצמאות ביציאה המונית ל רחובות,
בנדודים בחמולות בין ״כיכר-
׳שימחה״ אחת למישנה, בהקשד. בפטישי״
פלסטיק על הראשים ובישיבה, בבתי״
הקפה, ביכרו לבלות את יום העצמאות
ד,־ 26 של המדינה: בישובה בבתיהם.
לא היה צורך לחקור ולתהות מה גרם
לכך. מדי שנה היה העם כולו מתייחד
עם חללי מילהמותיו ביום־הזיכרון, ערב יום
העצמאות. לעת־ערב, היתד, רק צפירת״
אזעקה יחידה מבדילה בין האבל לבין
ד,שימחה ההמונית, המאורגנת והספונט נית
שאיפיינה את החדש שבחגי ישראל.
השנה האפיל יום־הזיכרון על יום־העצ־מאות.
לא ניתן היה לקטוע את האבל
בצפירת־אזעקה אחת. הפצעים היו עדיין
טריים מדי, כואבים מדי והמוניים מדי.
לא היה צורך בשום מסע־הסברה. הרמ קולים
הזרימו נעימות־ריקודים אל רחובות
ריקים, והתאורה החגיגית שקישטה כמה
מן הכיכרות נראתה כתפאורה לסעודת
אבלים.
המיתוס של המוות. פולחן־המתים
של ישראל הגיע השנה לשיאו. המיתום
של המוות חרג מגדר זיכרון גרידא. הוא
הפך מוחשי ביותר, ולחלק מהמציאות היומ יומית.
זאת, כיוון שחללי המילחמה לא היו
שייכים לתאריך מסרים הקשור בעבר, אלא
לרשימה ההולכת ומתמשכת אל תוך חגי גות
העצמאות ולאחריהן.
מעבר לפרעון החוב־של־כבוד למתים,
בו נטלה השנה חלק המדינה כולה, כש־רבבות
גודשים את בתי־העלמין ואת עצ רות
הזיכרון, נדמה חיה ביום עצוב זה
כי המתים זוכים בתשומת־לב רבה, הרבה
יותר מאשר החיים.
מדיניות הולכב שהג דו ד
יז־ייו

ב א שו ב

.כר־עכד
בן־-אהר־ון
כרמל

ר רזיו דיו
רוזן
ז ביו
רד^נ
יל כז ר
^זד1

^ יש לא יכול

היה לדעת מה התחולל השבוע במוחו

\ £של יצחק רבין.
אפשר היה רק לנחש איזו ממשלה רוצה יצחק רבין
להקים, ואיזו ממשלה הוא ייאלץ להקים. אבל אותו מיבחר
אפשרויות שעמד השבוע בפני המועמד להרכבת הממשלה, עמד
גם בפני כל אזרח.
כל השיקולים, החישובים, יחסי־הכוחות והסיכויים האי שיים
היו גלויים וידועים לכל. משום כן היה כל ניסיון תיאורטי,
של כל אזרח, להרכיב ממשלה במיסגרת הנתונים
הקיימים, טוב בדיוק כמו של יצחק רביו. כל אחד ואחד יכול
היה להרכיב לעצמו ממשלה כראות-עיניו. וזה גם מה שעשו
השבוע מרבית אזרחי ישראל. הם שיחקו במישחק הניחושים :
כיצד ייראו פניה של הממשלה החדשה שירכיב יצחק רבין ן
היו כמה נעלמים לגבי מישחק זה. אי״אפשר היה לדעת
בדיוק על איזה בסיס קואליציוני תורכב הממשלה החדשה :
עם המפד״ל אי בלעדיה ; רשימתה של שולמית אלוני בפנים
או בחוץ ! אן נעלמים אלה היו מישניים בחשיבותם לגבי
התשביץ (פאזל) הפוליטי. ניתן היה להרכיב את התמונה
הכללית מן הפיסות הקטועות שלה, גם מבלי לדעת אם

מיכאל חזני ייצג את המפד״ל בממשלה החדשה, או איזה
תיק, אם בכלל, יקבל יצחק רפאל.
הנתון היסודי היה ברור: רביו צריך להרכיב ממשלה רעננה
ככל האפשר, עם הרבה פנים חדשים ומעוררי־אמון, ועם מי נימום
של אישים הקשורים ישירות, או בעקיפין, עם ממשלת
המחדל.
לגבי שלושה שרים,׳ לפחות, לא היה עוד כל ספק שהם
לא יכהנו בממשלה החדשה: גולדה מאיר, משה דיין, וישראל
גלילי. לעומת זאת ריחף סימן־שאלה מעל המשך כהונתם של
שרים כמו פינחס ספיר, יגאל אלון, אבא אבן, שהיו שרים
בכירים בממשלתה של גולדה מאיר, קשורים בצורה זו או
אחרת במיטבחה, למרות שלא נמצאה בהם אשמה ישירה
למחדלי המילחמה.
גורלם של שלושה אלה היה קשור זה בזה. רבין אינו
יכול להרשות לעצמו להשאיר את ספיר בממשלה כשר״האוצר,
לסלק את אבא אבן, למרות האיבה האישית והיחסים הקשים
השוררים ביניהם. או שכולם הולכים — או שכולם נשארים.
שכן, אם רק אחד מהם יילד, ייראה הדבר כאילו מצרפים אותו
(המשך בעמוד )25

יש. ממשלה,
אץ ממשלה —
להגרי לא איכפת
:כל מסע של הגרי קיסינג׳ר דומה למכ בש
גדול.
תחילה מכינים את התוואי, מפוצצים
את הסלעים, מפסים את הקרקע באספלט
וזפת. אחר־׳פך בא המכבש, אל המוכן,
ובכוח !מישקלו הדורסני הוא ומשלים את
הדרך.
יתד כגלגל. גם הפעם הוכן הכל כה לכה.
תחילה
היה צורך לפוצץ את הסלע הג דול
ביותר: גרומיקו. בפעם שעברה אץ
שר־החוץ הסובייטי, בעל הפנים החצובות־באבן,
בעיקבות קיסיגג׳ר לבירות מרב,
כדי לתקוע יתדות בגלגליו של עמיתו ה אמריקאי.
אין
ברית־ד,׳מועצות מתנגדת לעצם ה הסדר•
אבל היא מתנגדת בהחלט לכך
שההסדר ישמש מנוף בידי האמריקאים
לסלק אותה מן העולם הערבי. ירה-הדבש
של אנוואר אל־סאדאת וקיסינג׳ר הדאיג
אותה ומאוד. התפנית החדה של הנשיא
המצרי נגד ׳מוסקבה אישרה את חששותיה
החמורים ביותר.
לנגד עיני הסובייטים קמה קואליציה
עויינת חדשה י -ציר ריאד־קאהיר־אל־
!דיר, שעמד להגיע גם אל דמשק.
כלים קטנים. בדי למנוע אפשרות זו
,חזרו הסובייטים על מישחק ישן. הם המ טירו
על נשיא ׳סוריה כבוד ונשק, דחפו
אותו לעמדה קיצונית! .חיילים !סוריים הופעלו
לחימום הגבול בצפון.
כאשר צבא ערבי אחד לוחם, קשה
מאוד לשאר מדינות־עדב לעמוד מנגד.
גישה קיצונית ומקרינה קרני־חום לכל פי נות
העולם הערבי. ובייחוד לעיראק, ל־
׳מחנה הפלסטיני, ללוב ולקבוצות־מיעוט
קיצוניות בארצות אחרות.
במישחק זה נהרגו חיילים ישראליים

ראש־הממשלה לשעבר שד ישראל קם מקברו, קווע את המסווה
מעל נני מנהיגי ״דוד הנפילים״ ומציג אותם כחבורת תככנים ושקרנים

ה>1חדד
הדוחיד
3־13

20 שנה!

1א היה מועד מתאים יותר להשלגת
/הפצצה הפוליטית, שהוטלה השבוע
לחיים הציבוריים של ישראל.
בתקופה של חילופי־משמרות בשילטון,
כשהמיתוסים הפוליטיים של ישראל הולכים
ונהרסים בזה*אחר*זה, וההמון מנפץ את
;אליליו — נשמע השבוע קול־מאוב, שרק
יכול היה להוסיף שמן למדורה הכללית,
אליה הושלכו כל האגדות על דור המנהיגים
מ״גזע הנפילים״ .היה זר, קולו של משה
!שרת, שד־החוץ הראשון של מדיגת־ישראל
ומי שהיה ראש-ממשלתה לתקופה קצרה,
כאשר פרש דויד בן־גוריון לשדזדבוקר
ב־. 1953
תשע שנים אחרי מותו* ,כשחלק ניכר
מפני דורו כבר עברו, כמוהו, לעולם־האמת,
והאחרים נושרים בהדרגה מעל הבמה
הציבורית, יצאה לאור והתגלתה, ללא כחל
ושרק, דעתו האמיתית של משה שרת
עליהם, כפי שרק הוא היטיב להכירם. היה
זה כאשר החל הצהרון מעריב לפרסם
השבוע, בהמשכים, את יומנו של משה
שרת, העומד להופיע בקרוב בצורת ספר.
שדת החל כותב את היומן באוקטובר
, 1953 בדיוק 20 שגה לפני פרוץ מילחמת
יום־ר,כיפורים, כאשר נודע לו כי בן־גוריון
עומד להתפטר מתפקידו כראש־הממשלה,
וכשחש כי הוא עתיד להיות יורשו.
אילו היה שרת מפרסם את הדברים שכתב
ביומנו בעודו בחיים, ובעוד תבריו למיס־לגד,
ולשילטון מחזיקים ברסן־ההנהגה, היו
דבריו עלולים לקעקע את אושיות השילטון
במדינה, ולחולל תפנית ותמורה פוליטית.
אבל שרת נצר את לשונו, וחילק את
ידיעותיו על ראשי השילטון עם יומנו
בלבד.
אולם גם כיום 20 ,שנה אחרי שנכתבו
הדברים, בלהט, בכאב ובכישרודהבעד.
;נדיר, עדיין אקטואליים דבריו של האיש.
הם מאירים באור הנכון את בני דור
האבות־ד,מייסדים, מציגים אותם בבני׳
תמותה רגילים, בעלי חולשות, תאוות —
וחסרונות, שלא רק שאינם נופלים מאלה
של אזרחים פשוטים, אלא אף עולים
עליהם.
המשמעות האקטואלית שיש ליומנו של
משה שרת נובעת מכך, שהוא קורע אח
המסווה מעל פני ההנהגה ההיסטורית של
מדינת־ישראל, וחושף למעשה את שורשי
המחדל הגדול, שהתגלה בכל עוצמתו
במילחמת יום־ר,כיפורים.
המחדל לא החל במילחמת יום־הכיפורים.
הוא החל 20 שנד, קודם־לכן. רק מעטים,
ועיתון זה בתוכם, התריעו כבר אז מפני
הסכסה הצפוייה. וכעת בא יומנו של שרת
ומאשר את כל ההאשמות ודברי־הביקורת.
* ׳משה שרת מת נזמחלת הסרטן ביולי
, 1965 והוא בן .71

ראשי*

בנוהגי־המימשל, ובאופיים
ההנהגה.
הנה, למשל, מה שכותב שרת על הניסיון
המאורגן להניא את דויד בן־גוריון מכוונתו
להתפטר — ניסיון שחוקה אחר־כך בהצ לחה
גדולה בעליות לרגל אל ביתה של
גולדה מאיר, בכל פעם שהתפטרה או
הצהירה על כוונתה להתפטר:
״׳נימנו וגמרו כי יש להתאכזר ולהודיע
כי כולנו נתפטר. אמרתי כי על־כל־פנים
אכתוב לו מיכתב בשמי בכיוון זה ...סוכם
לשלוח לבי-ג׳י מישלחת ותיקי־המשקים
לדבר מוסר באוזניו. הוטל עלי להזמין אלי
את בן־ציון ישראלי (מקבוצת כינרת),
האפט (דגניה ב׳) ובהיר (אפיקים) ,ולבקשם
להרכיב מישלחת ...ושוב ידברו גולדה
ולבון עם בי־ג׳י וינסו כוחם...״
״...אני בעצה אחת עם החברים בכל
.מעשה ומאמץ להניא את בי־ג׳י מההתפס*
רות, אך בליבי אני בטוח שיש לתת לו
ללכת. ברור כי יכולתו לשאת בעול אזלה
כרגע, ומוטב להניח לו לצבור כוחות
מחדש. הבאר דללה — אפשר תקר מים
חדשים ואפשר לא תקר, אך כיום אין בה
טיפה. אשר ליורש, הכרתי העמוקה והכמוסה
היא כי מבחינה אובייקטיבית הפור נופל
עלי. אין כל השוואה ביני ובין מועמד אחר
מפאת היכולת לשמש גורם מאחד —
בממשלה, בכנסת, במיפלגה, במדינה, בעם
— בין בארץ ובין בחו״ל.

״הדבר אינו כגדר שארה — זו
עובדה ניצחת, פרי השתלשלות
שד שנים, רכישת שם, התגבשות

של מעמד. עם זאת, אין מענייני
בשום פנים להציג מועמדותי. להי־פך,
אם יבוא הדבר — אזי רק
כתוצאה מכפיית החברים, כשום
פנים לא אחרת. מבחינה אישית אין
הדבר רצוי לי כלל. אין בדעתי לנטוש
את מישרד־החוץ, והעול הכפול יהיה כבד
מנשוא ויחבל בי ובשני התפקידים.״

דיין ־ שורש פורה סיבוכים
ץ הו פולחן המנהיגים, ששרת מיטיב
1לתארו. אפילו אם ברור לבן ״גזע
הנפילים״ כי הוא המיועד לתפקיד, אסור
לו לרצות בכך או להודות בנכונותו למלא
את התפקיד. עליו להמתין עד שיכפו עליו
את דין התנועה.
מוסיף וכותב שרת ביומנו, בגילוי-לב
נדיר :״יתר על כן, מוטב לי לעצמי כי
ישווני עם לוי אשכול או עם לבון —
אם יכהנו במישהה רמה זו לפני —
משישווני תמיד לבי־ג׳י. נוסף לכך, אם
פינחס לבון יהיה בממשלה כשאני ראש*
הממשלה, לא יהיה מחסום ליצריו ולנטיות
שהתגלו בו כבר בתקופת־הביניים הנו כחית,
להרחיק לכת ברדיקליות הן כלפי
פנים והן כלפי חוץ. זוהי חזות קודרת
מאוד של חיכוכים והתנגשויות בלתי־פוסקים,
ומתיחות הולכת וגוברת ביחסים
ובעניינים.״
ניבא שרת — ולא ידע מה ניבא. כי
(׳המשך בעמוד )20

הוא מנפץ את שרידי האגדה שעדיין נותרו.
מבחינה זו זהו מיסמך היסטורי, מרתק
וחשוב, שמעגלי־הזעזועים שהוא מחולל
סביבו יילכו ויתרחבו מיום ליום.

רק נ מצ א ה מכפיה!
^ כים מקוראי יומנו של משה שרת
1אינם בקיאים ברקע לדברים שכתב.
כדאי אולי לשחזר בקצרה את אירועי
אותה תקופה, ולו רק משום שהם מזכירים
.בצורה מדהימה את אירועי הימים האלה,
ולפעמים הם נקראים כאילו דבר לא השתנה
.במרוצת 20 השנים שחלפו מאז.
גם אז, באוקטובר , 1953 נדמה היה כי
הגיעה שעת חילופי-המישמרות. דויד בן*
גוריון, כמו גולדה היום, הודיע על התפט רותו
ועל פרישתו מראשות־הממשלה, כדי
ללכת לשדה־בוקר. כתוצאה מכך החל
מתפתח מאבק על ירושת תפקיד ראש־הממשלה.
בעוד בי־ג׳י עצמו מבקש למסור
את ירושתו ללוי אשכול, ובעוד שר־הביטחון
דאז׳ .פינחס לבון, לוטש עיניים לשילטון,
ובחר מרכז!מפא״י, שהתכנס בבית אולוזורוב
בתליאביב, בצורה מפתיעה למדי, במשה
שרת, כמיועד להרכבת הממשלה החדשה.
על ראש־הממשלה החדש ניכפה אז
רמטכ״ל חדש, רביאלוף משה דיין, אותו
דאג בן־גוריון למנות לתפקיד, ימים מיספר
לפני פרישתו, בדיוק כפי שעשה עתה משה
דיין, כשבחר למנות את רב־אלוף מוטה
גור לרמטכ״ל.
גם אז נדמה היה שמשה שרת, עליו
הוטל לנהל את המשא-ומתן להרכבת
הממשלה עם השותפים הקואליציוניים, לא
יצליח במעשודהמרפבה. חתרו תחתיו וניסו
להכשילו. כאשר הצליח שרת לבסוף להקים
ממשלה, ונראה היה כי החלה תקופה חדשה
בצמרת המימשל בישראל — היה זה רק
לפרק זמן קצר. ותיקי המיפלגה ונערי
בן־גוריון, שלא השלימו עם השמטת השיל*
טון מידיהם, חתרו תחתיו וגרמו להדחתו
ולהחזרת בן־גוריון לראשות הממשלה —
בדיוק, כפי שהפרשנים נוטים לחשוב,
בצורה בה מתכנן פינחס ספיר כיום לחתור
תחת יצחק רביו.
הקבלה נוספת בין שתי התקופות: כאז,
כן היום, התחולל המשבר הפוליטי שהביא
לחילופי-מישמרות כביכול, על רקע מצב
׳ביטחוני נוזלי, כשהמתיחות העיקרית היא
בצפון — עם הסורים — על רקע הניסיון
לניצול מי הי ר ח! כשמזזבלים פושטים
על בתי-אזרחים והורגים נשים וילדים,
וכשארצות־הברית מאיימת בהפסקת המע נקים
לישראל אם לא תרסן את עצמה ולא
תגלה נכונות לוויתורים.
20 שנה — ודבר לא הישתנה. גם לא

מופלג־על
דייו.. :בעל נושר מזימה

״ם פ רו פי הנ סקר ״ טלר

״ העובדה שרב י ן פנה דווקא אל וייצמן. ולא אל
גנרלים אחרים. אינה מעידה דווקא על שיפוט מעורפל!״

ז ה יכול
לקוות לנל אחד!

האם ״ההתמוטטות״ שד יצחק רבץ, ערה מילחמת ששת־הימים,
פוסלת אותו מלכהן כראש־־ממשלת ישראל?
מאז פוצץ עזר וייצמן, כשבוע שעבר, את הפצצה שלו, מטרידה
כשל־הגילוי—

שעורר
את הציבור. למרות אי־הרצון הכללי שעור
שאלה זו--

מוסמכת.
ועיתוי שדו, מחייכת השאלה עצמה תשובה מוסמר־־
״העולם הזה״ פנה לשני פסיכולוגים מוסמכים, וביקש מהם לחוות

על כד דיעה מיקצועית, ללא משוא־־פנים. השניים: הפרופרסור הנס
קרייטלר, מי שהיה ראש־החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אכיב,
פסיכולוג ששמו הולד לפניו כעולם, והד״ר ג׳ורג׳ טמרץ, שנודע כארץ
כשל גישתו המקורית לבעיות פסיכולוניות־לאומיות.
במפתיע, חיוו השניים דיעה כמעט זהה, מבלי שיידעו איש על
חוות־דעתו של רעהו.

ף* ראשית דברי, ברצוני להעיר הערה כללית: כפי
^ שדורשים מטייס כושר־ראייה תקין, שלא יוחלש גם
במצבים קשים של ;מתיחות, כן !אנו רשאים לדרוש גד
מדינאי את הכושר לחשוב באופן צלול ולשפוט בהיגיון
גם במצבים קשים, העלולים לעורר חרדה, שינאה או
התלהבות־יתר.
מכאן, צדק ומר וייצמן כש&ירסם את הדו״ח שלו, וצדקה
העיתונות שעוררה וינוח ציבורי בעניין הזה. אומנם,
העלו את הטענה שאסור לפסול מדינאי בגלל סיבות
אישיות — אלא צריך לשפוט אותו בהתאם לתוכנית
הפוליטית שהוא מייצג ומבטיח להגשים, אך הטענה הזו
צמחה מאידיאולוגיה מארכסי׳סטית !מיושנת, ומהגישה ה היסטורית
המטרקאליסטית שהופרכה זה־מכבר.

׳כלומר, ,אין סיבה ימושתתת
כאלה אצלו. אבל, אפשר גם
התקף !כזה, בצורה קלה, יש
אם־כי קטן מאוד — שבמצבים
יותר, אולי יקבל שוב התקף

.אומנם, לפי !כל הדיעות הוא לא איבד את הנושר
השיפוטי הרגיל של אדם שמצבו הנפשי בשורה. משמע
— הוא ידע שהוא חולה, ועשה מה שכל איש אחראי
היה עושה במצב כזה — הוא פנה יאל מי -שהיה כעין-
סגן־הרמטכ״ל — רא*ש אג״ם עזר וייצמן — וביקש ממנו
למלא, לפחות באופן !זמני, את תפקיד הרמטנ״ל. באופן
עקרוני יכול היה גם לפנות לגנרלים אחרים, אך העובדה
שפנה דווקא אל וייצמן. אינה מעידה דווקא על שיפוט
מעורפל. מכאן, שאפשר להשוות את ההתקף למחלות
אחרות אשר ׳משתקות אדם — או מונעות יממנו למלא
את תפקידו, כגון דלקת־ריאות, דלקת־התוספתן, או משהו
חמור בהרבה — התקף־לב!
ואין כל ביטחון שגס, מועמד אחר לא היה מפתח
אחת מהמחלות האלה במצב כזה, כתגובה פסיכוסו׳מאטית
על משבר טעון מתח עצום. זאת, ועוד. כל הצדדים
המעורבים טוענים שההתקף הזה נמשך יומיים בלבד.
התקפים של חרדה אקוטית (,עכשווית) ,עם הסימפטומים
המוכרים -של דיכאון והססנות לגבי החלטות נמשכים,

לפחד מהישנות של מצבים
לטעון שהיות שהוא קיבל
בכל־זאת סיכוי כלשהו —
ביטחוניים ופוליטיים קשים
כזה.

כל זה נאמר מתוך הנחה שהאיגפורמציות הללו ניכו־נות
ומלאות. ,אבל יש סיבה סבירה לטעון שהמצב היה
כה מיוחד ושונה, עד שאין סיכוי שיחזור מצב דוימה.

עדי יפה, שהיה אז מזכירו של לוי אשכול ז״ל, סי פר
-שיום או יומיים לפני מחלתו -של רבין, התקיימה
שיחה בין רבין לבין דויד בן־גוריון. בן־גוריון אמר ל־רבין,
כך, נמסר, שאם הוא יחליט לצאת להתקיפת־פתע
על מצריים, כלומר, אם הוא יגשים את התוכנית המוכנה
וההגיונית במובן צבאי שהועמדה לרשותו, הוא ייכנס
להיסטוריה כהורס הבית השלישי.

.נכון, התוכנית הפוליטית קובעת הרבה לגבי התנה גותו
של מנהיג פוליטי, אך גם התוכנית הטובה ביותר
לא תעזור אם המנהיג. אינו מסוגל להגשיומה, בגלל פג מים
אישיים. באמור — כפי שאנו דורשים מהטייס (לפני
שהוא מקבל את רישיון־הטייס שלו) ,שיוכיח לנו שאינו
פסיכופט ואינו סובל מאוטויה סקלרוסיס (הסתיידות״עור־קים)
עקב זיקנה, המערפלת את שיפוטו. כן הגיע הזמן
שנבדוק יגם. את אישיותם של המועמדים הפוליטיים,
על־עעת לקבוע את כושרם למלא את תפקידם הציבורי.
דבר זה יפה לא רק לגבי מועמדים לגבי תפקיד ראש־הממשלה,
אלא גם לגבי מועמדים לתפקידים אחרים, כולל
המועמדות לכנסת.

אשר לעניינו של יצחק רבין:
האינפורמציה העומדת לרשותנו היא, בעצם, דלה
מדי. נאמר לנו שהוא קיבל !כעין התקפה של חרדה עכשווית
(אקוטית) ,כתגובה על המצב הביטחוני החמור
שדרש ממנו החלטות גורליות ; מצב שקיבל חז׳מרת־יתר
בגלל ההססנות של הממשלה־דאז, ושל שר־הביטחון דאז,
שבעצם היה צריך להיות לפחות שותף מלא, אם לא
שותף עיקרי, בהחלטות צבאיות עקרוניות. ועקב ההתקף
הזה, שהתבטא בדיכאון ובאי־יכולת להחליט, לא היה
רבין מסוגל למלא את תפקידו במשך יומיים.

יצחק רבין שייך לדור שחונך על־ידי בן־גוריון, והא מין
בכל ליבו שבן־ניויריון אינו דק !מנהיג גדול ודגול —
אלא גם אדם בעל כושר אינטלקטואלי חד־פעמי, שניחן
לא רק ביכולת לראות את הנולד, אלא גם לחזות הת פתחויות
עתידיות לטווח וארוך. נוסף לכך, רבין חונך
מנעוריו במייסגרת צבאית — סמיסגרת הדורשת לא רק
צייתנות לסמכות, אלא גס את קבלתה מאלה העומדים
מעליו! .מכאן, שעקב השיחה הזאת נוצר לגביו קונפליקט
חמור מאוד. הוא נאלץ למרוד בבן־גוריון, שהיה מעין
אב של המדינה. אב של צה״ל ודמות כימעט על־אנושית.

ככלל, הרבה יותר זמן, ומה־גם כשהם !מופיעים אצל
אנשים בעלי נטייה בולטת להגיב בצורות כאלה.
מדובר כאן, אם כן, על התקף קל מאוד, שלא היה
מעורר תשומת־לב אילו הופיע אצל אדם שאינו נושא
בתפקיד ציבורי, ואינו פויעל במוקד -של זרקורים צי בוריים.
הדיעה
שהיה מדובר כאן על התקף כזה בצורה קלה
מאוד מקבלת חיזוק יתר מאינפורמציה נוספת. רבץ ההא
בעל קריירה צבאית מפוארת שבהחלט דרשה ממנו לא

איו בהתקף שד ונין דאז
סיבה ובסוד אותו כמועמד
פעם לעמוד במצבים בהם נדרש להחליט החלטות מכריעות.
אבל לפי האינפורמציות שבידינו, הוא לא הראה
מעולם קודם־לכן את הנטייה להגיב בחרדה עכשווית,
דיכאון ושיתוק ביחס להחלטות .׳מכאן, אפ-שר לומר שה אפיזודה
הזו אינה פוסלת אותו מלמלא תפקיד ציבורי,
היות שסביר להניח, כי זוהי אפיזודה חד-פעמית, ואין בה
דווקא -כד אפשר להניח — הוכחה ׳ש״סף־השבירה״
שלו נמוך מהרגיל.

הוא היה צריך למרוד בו — או לוותר על ביצועה
של תוכנית אשר, לאחר שבוצעה, הוכיחה את עצמה
מבחינה צבאית. היות שרבץ הכיר ביתרונות העצומים
של התוכנית הצבאית הזו, ועם זאת הכיר גם בכישרון
ובכושר הנבואי של בן־גוריון, הוא נזרק לתוך קונפליקט
כימעט חד־פעמי- ,שיגול לשבור גם אנ-שים בעלי בריאות
נפשית מושלמת, ניזרק לקונפליקט כימעט ארכיטיפי
(אב־טיפוסי) ,קונפליקט מהסוג הניציחי שתואר בטרגדיות
היווניות.
העובדה שהוא הצליח להתגבר, ובמהירות רבה, על
המשבר הרעיוני והאישי, ולבצע אחרי ז!מן קצר כל־כך
את מה שבאססקלריה הזו מהווה ׳מעין מרד הבן באב,
מעידה דווקא על כושר נפשי ניכר. ואם בכלל אפשר
להעלות נגדו טענה כלשהי, הרי אין זו הטענה שהוא
נוטה להתקפים -של חרדה משתקת, אלא -שאולי יש לו,
או היו לו, נטיות של הבן ה״טוב״ .משמע, שהוא יהיה
נאמו יותר מאנשים אחרים, למיסלגתו ולמיומסד. מכאן
אפשר אולי לנביא שלא ׳תהיה לו נטייה לדלג על הממשלה
ולהחליט לבד, בדברים הצריכיס להוות החלטה קולקטיבית,
ושהוא לא יקים מעין ״מיטבח״ — לא־חוקי. אם זהו פגם
באישיותו — או ומעלה — זהו דבר הנתון לשיפוטו של
הבוחר. זו כבר איננה -שאלה פסיכולוגית.
לסייכום, אינני רואה בהתקף של רביו דאז ;סיבה כל שהי
לפסול אותו כמועמד, מסיבות של בריאותו הנפ שית•
אבל — !אין במה שאמרתי טענה שצריך להצביע
בעדו דווקא. כלומר: מנקודת-ראות פסיכולוגית נראית
האישיות שלו תקינה למילוי תפקיד ציבורי. שאר ההח לטות
אינן פסיכולוגיות, אלא פוליטיות גרידא.

״ ז־״ר ג׳ורג׳ טמו״ן

..הפחד ה1א תזפעה טבעית. בצבא מדגישים שאדם הט1ען
בבנות כי אינויודעפחד מהו -הוא הסיבוך
* ש להיזהר, מאוד מכל פישוט ומגמתיות אפשריים
בנושא, שהוא מורחב מאוד. יש לבעייה היבטים רבים,
ועוד היבט מאיים נוסף התווסף לד. בתקופה האחרונה.
כוונתי, כמובן, לחיסול מתנגדי הם ישם ר בברית־המועצות,
על־ידי כליאתם בבתי־חולים לחולי־רוח.
המעשה הקיצוני הזה הוא היבט !אחד של ״מישור
חברתי״ של תופעות יפסיכופאתולוגיות. אין זה אומר,
כמובן, שכל מהפכן או משתתף בתנועת־מרי הוא בהכרח
בלתי־שפוי בדעתו. וכפי שאבסורדי לנסות לפסול תנועה,
בטענה כי מנהיג זה או אחד שלד. אינו שפוי בדעתו,
באותה מידה אבסורדי לשלול שבמיקרים מסוייימים, מלי ציות
של מרי אינה יכולה להיות מסווה לתהליכים חו לניים
אצל פרט זה או אחר.
דוגמה אחרת: ודאי שבלתי־רלוונטי הוא לשיפוט
•של תנועת שיחדור האשה, אם !מנהיגות מסוייומות שלה הן
לסביות, או לאו. השאלה היא, האם הביקורת שהיא
מבטאת מבוססת — אם לאו.
אך הדברים עוד יותר מסובכים. קיימת יחסיות חב רתית
(גם במובן בין־תרבותי, וגם בכיוון של חילופי-
תקופות) ,ביחס לקביעה, גם של מומחים, אם תופעה
!מסוי״מת היא אכן בגדר החולניות.
לדוגמה, לפני מיספר שנים התנהל בארץ מישפט נגד
אדם •שרצח, כהתגוננות בפני מעשה־כישוף ,־שהופעל עליו
כביכול. הוא הוכרז !כחולה־רוח, יאך בחוגים מיקצועיים
התנהל ויכוח ער, האם האבחנה היתה נכונה או לא,
בהתחשב ברקע התרבותי ממנו הוא בא. מישפטים דומים
רבים מאוד מתנהלים בהודו, וגם באפריקה, במקומות
שבהם האמונה בכישוף נפוצה ביותר.
זאת, ועוד! .מוטב, אולי, להזכיר כי תהיה התייחסות
חברתית, ואולי ג ם קלינית• ,שונה, אם אותה טענה תי אמר
בנוף האשון של יחיד, או רבים.
ההצהרה ״אני הסופר הגדול ביותר,״ או ״אני הגיבור
הנעלה מכולם,״ תעורר בוז וגנאי, אך ״סיפרותנו היא
העשירה בין כל סיפרויות העולם,״ או ״עמנו הוא הגיבור
מכולם,״ נחשבים לא פסקמפטום של שיגעודגדלות, אלא
בהתבטאות המעידה על פטריוטיזם, בריא.
מאז מילחמת ששת־הימים חיינו כאן, בישראל, במצב
של שיגעון־גדלות אשר טופח באופן שיטתי,
!באשר עמדות מ&ויימות !מעוגנות במיתולוגיה הלאו־מית־דתית
(כגון אמונה בניבחרות, שליחות, או צו כגון
״עם ישראל לבדד ישכון״) ,לא יורגש כי מידרדרים ל אוטיזם
!מסוכן, כאשר ומבססים על אמונות אלה, את ה מדיניות
המעשית של מדינה מודרנית. ותהליך זה קרה
אצלנו אחרי מילתמת !ששת־הימים.
הגישה המיסטית והאוטיסטית בארץ לא החלה במיל־חמת
. 1967 עוד בשנות החמישים ישוחח בן־גוריון עם
אדם אנגלי, ואמר שקיומה •של מדינת־ישדאל מוכיח כי
כל החוקים המקובלים על מד׳עי־החברה, אינם יפים עבו רנו.
השיב לו האנגלי, בהומור יבש טיפוסי :״בדרך־כלל,
כשיש סערה גדולה, הניירות עפים למעלה, אך אין זאת
אומרת שחוק־המשיכה אינו פועל.״ לגבי ישראל, חוק־המשיכה
לא פעל.
הבדלנו עצמנו מהעולם, בכך שהדגשנו כי תחיית
עם־ישראל ושיבת־ציון הן תופעות מיוחדות־במינן, במ קום
להצביע על כך שאנו אחד העמים •שקמו בתקופת
הדה־קולוניזציה.
,אילו היינו מדגישים את הדברים כך, היו ועמים רבים
מתייחסים אלינו בצורה !אוהדת יותר. שאר העמים אינם
אוהדים עם, אשר מפגין התייחסות מתנשאת, וטוען שהוא
העם הניבחר, הטוב מכולם.
כאשר אכן קיים שיגעוך הגדלות במונחים קולקטיביים,
הוא עלול להביא לשואה ׳מדינית. לה מה שקרה כעת,

חודה אקוסיח אינה מעידה
עד סדשבירה *ון
במילחמת יום־הכיפורים. היתד, זו התפכחות האומה פ־שיגעון־הגדלות
שטופח בקירבה על־ידי מנהיגיה. מצבנו
האובייסקיבי אינו קטסטרופלי. הוא קטסטרופלי רק ברגע
שאנו נופחים לדעת כי איננו מעצמה, כפי שחשבנו.
אין גם להתעלם, אם כבר מדברים על קטיגוריות
פסיכופאתולוגיות, שגוון של פסיבופאתיה תוקפנית היה
מתלווה בכלל לדפוסים מסויימים של ״צבריות״ .התוק פנות,
השחצנות, עודף הביטחון־העצמי, שהיו אמורים
לבטא את הניגוד מהיהודי הגלותי המושפל, היו עלולים
להיראות בעיני זר כהתנהגות האופיינית ל׳מדי לפסיכו־פאתים.
שוב,
באיזו מידה השפיעה גושה זו על הנטייה לאק טיביזם
מדיני־צבאי — שאלה פתוחה היא. כי אין, כמובן,
להתעלם מהעובדה שמצב גיאו־פוליטי אובייקטיבי יכול
היה להכתיב גישה זו, עקב הצורך, במיקרה •של מילחמה,

להעביר את הקרב לשטח האדיב. מה שאינו אומר, כש לעצמו,
כי הרתיעה מכל גישה התגוננותית, ושל פשרות,
לא היתה: מוכתבת גם על־ידי אותו פחד מפני ״גלותיות.״

הנושא של פחד וחרדה מביא אותנו אל ״פרשת
רבין.״
אולי, אין זה מיקרה שהמכה־תחת־ו־,חגורה התבטאה
בדיוק בהצבעה על הסימפטום הכי־פסול — חרדה. נציין
רק בסוגריים, שחרדה או דיכאון תגובתיים (כלומר, לא
כרוניים) ,יכולים להופיע לעיתים קרובות גם אצל האדם
המאוזן ביותר.
במו־כן, הפחד (בניגזד למיתוס של הישראלי הקשוח,
ה״יסופרמן״) ,הוא לא רק תופעה ׳טיביעית, אלא ׳שבפסי כולוגיה
הצבאית מדגישים, כי אדם הטוען בכנות כי
אינו יודע פחד מהו, הוא־הוא הסיכון. זאת, מפני שאדם
זה לא התרגל לסמויות קטנות של פחד, לא קיבל חיסון
מפני תופעות של פחד, וקיימים כל הסיכויים שכאשר
יהיה לו עימות עם חווייה מפחידה, הוא עלול להישבר

לגמרי. זאת, בניגוד לאדם שהתרגל לאינטנסיביות מסו־יימת
של פחד.
יש להזכיר כאן, כי רבין גילה חוש־אחריות מובהק
סאשר, בשעה שהיה לו ספק אם יעמוד כשורה בתפקידו,
הודה בכך באופן גלוי, ואחר־כך אומנם מילא את תפקידו
בצורה מבריקה.
העיתונות הישראלית סילפה את העובדות. כי מוטעית
ההשוואה של ״פרשת רביך עם ״פרשת איגלטון״ .בו־
׳בזמן שלאיגלטון לא ניתנה ההזדמנות להוכיח כיצד הוא
עומד במצב של מתח, הוכיח רבין היטב כיצד הוא עומד
בכך: .זהו הבדל מהותי.
מוטב, אולי גם לשאול שאלות מסוייימות, לאור ה עובדה
שתעודה רפואית על .״חרדה אקוטית״ ,שומשה
עילה לחרדה ציבורית ביחס לם־׳כון בלתי־סביר, כביכול,
שעה שלפי מיטב ידיעתי, אי־ש לא העז לשאול את שאלת
ה״כפירה״ :״האם סניליות אינה סיכוי בלתי־סביר עוד
יותר, ואפילו לחלוטין?״
סניליות של !מנהיגות נתקבלה בתרבותנו הפוליטית
כתופעה טיבעית. איש לא העלה את השאלה, מאז פירסום
תזכיר־וייצמן! ,אם לא קיימת סכנה גדולה• ,של מישגים
רבים עוד יותר, ראייה בלתי־אובייקטיבית של המציאות
העכשווית, ומעשים בלתיומחו־שבים עקב סניליות —
בהשוואה לחרדה אקוטית אשר קרתה במצב מיוחד, שחייב
היה לגרום למתיחות.
אופייני בתרבותנו לקבל את הרשות השיפוטית כדבר
משביע־רצון. יש לציין שבדיוק בשטיח הימישפט השינויים
גדולים לאין־שיעור מאשר בכל שטח אחר. למרות זאת,
עוד לא קרה במדינתנו שמישהו יטיל ספק בשיפוטו של
שופט אשר הגיע לגיל-הפנסיה. הדבר נכון אצלנו גם
ביחס למדענים.
רק במדינת־ישראל ׳נחשב הדבר כטיבעי שסניליות
אינה מהווה מניעה או סכנה. יש כאילו הסכמה־בשתיקה
לכך ששרים וחברי־בנסת בארצנו, אשר שיכלם אינו על
רמה, יישארו במקומותיהם וימשיכו בתפקידם. כללי־חב־רה
פסיכופאתולוגיים אלה שלנו מעלים שאלה סוציולו גית
מעניינת•
האם חרדה אקוטית שהיא סימן־אזעקה ותו־לא, תידון
לחובה — בעוד שאנשים סניליים ואנשים שרמתם ה־אינלקטואלית
לוקה־בחסר לא ייפסלו ממנהיגותם?
אנו צריכים להתחיל לחשוב מחם הנורמות והדפוסים
של חברה אשר תופעות מסויימות בקירבה, כגון סני־

ההשוואה בין:.פרשת ובין״
ו״פושת איגלטון״ -מום עיה
ליות, ניראות בנורמליות, ולא זו בלבד — אלא שהן
גם מקבלות תמיכה.
בוועדת אגרנט לא היה אדם אשר עמד על השגיאה
הפטאלית של מנגנוין־הא״נפורמציה שלנו. קשה להאמין
שבמדינה מודרנית מתוקנת יקרה דבר כזה. אין להבין
תופעה זו, אם לא ׳נבין ולא נתעמק בכך שישראל הינד׳
מדינה של מונופולים, שלמונופולים יש לגיטימציה ב־הברה
— מונופולים על ייצור ושיווק בירה, על ייצוג
פועלים, על שירותי־קבורה.
החברה הזאת קיבלה כדבר לגיטימי במשך כל הש נים
את קיומם של מונופולים, או, במייקרים אחדים, של
קארטלים. לכן קל, וגם קשה, להבין כיצד, בימיקרה של
מילחמה — הקרובה כל־כך לליבנו — היה לגוף מסויים
מונופול עליה.
כפי שמחלה פנימית יכולה להיות מחלה חולפת או
ממושכת — חרדה אקוטית אינה שונה ממנה, ואינה
מעידה בשום פנים ואופן על סף־שבירה נמוך.
:מה שקרה לרבין אינו פוסל אותו מתפקיד אחראי
בעתיד, לא יותר משהיתה שבירת־רגל פוסלת אותו לכך.

אשר לעמדתי האישית על מועמדותו של יצחק רבין
לראשוודהממשלה :
כאזרח אשר אינו משתייך לימיפלגתו של דבין, ושו אף
לשינוי רדיקאלי בימישטר הפוליטי, אני בכל־זאת
מתייחס באהדה רבה לניסיונו להרכיב ממשלה. אני מקווה
שרבץ יגלה, באקט של מנהיגות ראשונית, דיחוי מוחץ
של כללי־מישחק פוליטיים המקובלים בארץ — של ה־מישחק
המושחת הקיים עתה.
במקום שיעמוד במיבחן של חברי־הכינסת ה״ממונים״
— כי הרי ממונים הם, וליא ׳ניבחרים — עליו להעמידם
במיבחן על־ידי הרכבת ממשלה. אשר תהיה על־מייפלגתית
ואשר יישבו בה מומחים, ולא ממשלה של אפאראט־צ׳יקים.

במדינה
(המשך מעמוד )12
וסוריים! .אבל הם היו ירק גלים קטנים
בלוח השח־ימת של המעצמות.
קי׳סיינג׳ר הבין את הרמז. הוא קבע פגי שה
עם גרוימיקו בז׳ינבה, בדרך למרחב,
יצא ׳מגידרו כדי לחלוק לו כבוד, הבטיח
לו שאין לו יכוונה לדחוק, את רגלי הד
,סובייטים. בלוח העולמי הוזזו ׳כמה יכלים,
סוכמו !כמה הבטיחות, והמכבש המשיך ב דרכו.
אספלט
של זהב. קודם־לכך הוכן
התוואי בקפדנות.
לישראל נרמזו רמזים שונים׳ יעל הענקת
כסף ואספקת־נשק, וגם על אפשרות של
ציימצום שני המיצרכים האליה. קיסינג׳ר
היה בטוח שבשיטה של שוחד ואיומים
ישיג את הבל .׳ממשלת ישראל פשוט אי ננה
במצב ישבו היא יכולה לסרב לדרישה
׳אמריקאית כלשהי. ישראל אינה יכולה
עוד להילחם לבדה.

לכן לא היה איכפת ׳לקיסינג׳ר. אם יש
בישראל ממשלה או אין. הוא היה ומשוכנע
שכל ממשלה ישראלית — ממשלת־מעבר,
מימשלת־ביניים או ממשלת־קבע — תקבל
את תנאיו.
תנאים אלה היו קבועים מראש: נסיגה
מכל המובלעת, נסיגה משטח סומלי כל שהו
בגבול הקו הסגול, שיכלול את קו־נייטריה.
תמורת זאת: הצבת כוח־או״ם
בין הצבאות בצפון, כמו בדרום — והפ סקת
הלחחמה.
יגם התוואי בארצות־ערב כוסה ׳מראיש
בזהב, במיקום באספלט. למצריים ניתנו
סכומים גדולים מן התקציב האמריקאי,
ואולי גם הבטחות לאסיפקת־נשק. גם ל-
׳סוריה הוצע ׳סיוע במומדים גדולים.
קייסינמר לא ניכשל ׳מעולם במסעותיו ה אישיים.
גם הפעם יצא לדרך רק אחרי
ששוכנע לגמרי שהכל ׳מוכן, ושלא נותר
אלא לסכם את הדברים באופן פורמלי.

תל־אביב
חברת׳!־ 1.בי טו ח
הרסד, ה־סטור־ר.
חברת־הביטוה
״מיבדד־בגיין״
מחסלת את שרידי
פארה שד תז־אביב
מלתעותיו האדירות של הבולדוזר הצ הוב
קיעקעו את האבנים ללא־רחם. ה לבנים
התפוררו למגען בענני־אבק.
צבי׳קה הג׳ינג׳י, גהג הבולדוזר, לא חש
כלל במשק־כנפי ההיסטוריה בבצעו את
מלאכת־ההרס עליה הופקד. הוא לא ידע
שכאשר נולד, לפני עשרים וכמה שנים,
כבר היתד, לבית ההולך ונהרס בשיני־הפלדה,
היסטוריה מפוארת.
גזר־דין מוות. כך הוציא אל הפועל
גזר־דינו של מלון תלפיות היפה, ברחוב
אחד־העם בתיל־אביב, משרידי פארה של
תל־יאביב הקטנה, ומראשוני בתיה. ברע־מי־קריסה
הגג הבית הנושן את שנת ה יובל
לחייו.
חבד־הכניסת לובה אליאב, שמראהו של
בית זה, ושל הבתים השכנים לו, ליווה
את ילדותו, ספד לו:
״גרתי בסמוך למלון תלפיות קרוב ל*50
שנד״״ סיפר אליאב .״הורי הביאו אותי
ממוסקבה כשהייתי בן שנתיים, ובנו בית
ברחוב קרל נטר, ממש ליד המלון. השם

צ״ץ, מודה ר״העורם הזה״
ער ניוסוס המאמר
:.השחיתות החושה
בעירית צייץ׳־־
ניתן להאשים את צ׳יץ׳ בדברים רבים,
אבל לא בהתחמקות. בתגובה להאשמות
העולם הזה מהשבוע שעבר, על מישטר
הפרוטקציוניזס המיפלגתי שהונהג בעירייה,
על־ידי ראשי הליברלים, עשה

ראש העירייה החדש של תל־אביב מעשה
חסר־תקדים ביחסי-הציבור והעי תונות
.׳הוא לא התעלם מהפירסומים,
לא טמן ראשו בחול, לא הכחיש, כמקובל
בארץ, את הכל. הוא ספג את ׳המה
לומה,
הכיר במחדל, ונקט מייד צעדים
לשינוי פני הדברים. מיכתבו של אלוף
(מיל ).שלמה להט, למערכת העולם הזה
מדבר בעד עצמו, והוא מובא להלן,
במלואו :

״ להרביץ -וללחוץד!״
״העולם הזה״ איננו טוען שצ׳יץ׳ ידע על המעשים או
הנוהגים שעליהם הוא מספר ואמנם אני מעיד בזה שלא ידע.
השאלה היא, איפוא, מה עומד צ׳יץ׳ לעשות בנדון ז
ובכן בנוגע לעדותו של בעל המאמר, מר יגאל לביב, שמר
סורוקה, יושב־ראש הוועדה המוניציפלית של המפלגה הליברלית
בתל-אביב, מנהל מיפעל של ״משלוח פתקים״ לחברי
המועצה או פקידים בעניינים שבין האזרח ועירו, בפרוטקציה
להסדרת עניינים ולוא גם, כנאמר ,״במסגרת החוק״ ,יהא
לבכם סמוך ובטוח שאתבע בצורה שאינה משתמעת לשתי
פנים שהוועדה המוניציפלית של מיפלגה זו והוועדות המקבילות
במיפלגה כלשהי ממרכיבי ״הליכוד״ והקואליציה, יואילו
להפסיק נוהג מגונה זה.
ועדות מוניציפליות כמיפלגות קיימות לשם הסדרת עניינים
בתוך המיפלגה בין נבחריה המוניציפליים ברחבי הארץ ויותר
מזה לשם קביעת מדיניות מוניציפלית, יחסים בינמפלגתיים
וכדומה. אין תפקידן לקבל קהל כדי־ להסדיר ענייני הפרט
ברשויות המקומיות. לשם כך קיימים בעיריית תל-אביב לא רק
פקידים שתפקידם לשרת את הקהל, אלא ראשי המחלקות
והאגפים, אשר בשילטון ההנהלה הנוכחית קבעו לעצמם
כולם מדיניות של ״דלת פתוחה״ וקבלת קהל בעצמם. נוסף
על כך קבע ראש העירייה עצמו מדיניות של ״דלת פתוחה״
ואנשי לישכתו והוא עצמו מקבלים פניות מאזרחים בכתב ונע^
נים להם אישית בעל־פה. נוסף על אלה קיים בעירייה
ה״אומבוטסמן״ ,נציב התלונות, שתפקידו לטפל בתלונות הקהל
על הפקידים, על ראשי המחלקות והאגסים, כולל חברי המועצה
הנבחרים וראש העירייה עצמו. ונוסף על כולם ומעל
כולם קיים מבקר העירייה, הרשאי לבקר את כולנו. אי לבך
אין שום סיבה שאזרח ירוץ למיפלגה כלשהי לסידור ענייניו
המוניציפליים ובמידה שמיפלגות מטפלות בעניינים כאלה —
יש להפסיק את הנוהג מייד, וקודם כל במיפלגות הקואליציה,
שהרי הן המנהלות את העיר ממילא.
רצוני שיהא ברור שבמידה ולא יפסקו נוהגים פסולים
בוועדות מוניציפליות של מיפלגות ״הליכוד״ לא אשתף פעו

עם המיפלגות בשטח המוניציפלי.
במקביל אני מתכוון להעביר החלטה מתאימה בהנהלת
העירייה ולהוציא הוראה למנגנון העירוני, שכל ״פתק״ מסוג
זה שעליו מסופר, יש להחזיר ללא התייחסות אליו ולהביא
כל מיקרה כזה לתשומת לבי.
אשר לסיפור על פקיד מחלקת ההנדסה מר חרמן, שאמור
כי הוא ״מרוויח מן הצד על-ידי ביצוע שירטוטים לאלה הפונים
אליו באופן רישמי כעובד העירייה,״ ברור שדבר מעין זה חמור
למבקר
על״ידי נמסרה ואסור והפרשה כבר
העירייה, לחקירה והסקת מסקנות.
לצערי שירבב מר לביב למאמרו שדן בפרוטרוט בסיפור
על פרוטקציוניזם מיפלגתי, עניינים רבים אחרים במעין סאלאט
על העירייה וזאת עשה לצערי באורח שטחי וללא בדיקת העובדות.
לשם דוגמא בלבד: מר לביב ״זוכר״ לדבריו כיצד סירב
ראש העירייה הקודם מר י. רבינוביץ, לאשר למיפלגת העבודה
הקמת מלון במקום מועדון ״בוסתן״ שבכיכר דיזנגוף. האמת
היא כי מר רבינוביץ לא סירב, אלא הבקשה לא הועלתה על
סדר היום של ועדת בניין ערים. הבקשה, בדומה לבקשות
אחרות מתקופת ההנהלה הקודמת, ממתינה לדיון בוועדה.
הסיפור על הבטחה מצד אנשי גח״ל למערך לאשר את הבקשה
״תמורת הסכמת נציגי המערך בעירייה למתן אישור מקביל
לאנשי גח״ל״ (ציטוט מהכתבה) משולל כל בסיס.
לסיכום, אני מצילי מזמין את ״העולם הזה״ לאמץ את
הסיסמה ״להרביץ בצ׳יץ׳״ ,בכל פעם שיגיע לו, אבל גם
ללחוץ את ידו, כשיגיע לו. כידוע צ׳יץ׳ אוהב ללחוץ ידיים.
יותר חברות, אפילו תוך יריבות, לא תזיק לכולנו.

בברכה,

בית מלון ״תלפיות״
מותו של בית
תלפיות הלם אותו. הייה זה הבניין ׳הגבוה
ביותר בין הבתים הקטנים, החד־קומתיים,
אשר סביבו.
׳״׳מלון תלפיות היה בית ייפה להפליא.
באותה תקופת היו רק שיני מלונות ״מיוה-
יסים״ ביתל־אבייב. השני, הימיסחרי יותר,
היה פלטין, שני,צב בקרן הרחובות נחלת־בניימין
ואחד־העם. יזה היה ׳מלון ׳מאוד
״שיק״ ואופנתי. התאכסנו בו בעיקר פקי דים
בריטיים גבוהים או נייכבדים ימאר־צות־ערב.
לגבינו, הילדים, היה ׳מלון פל־טין
מעין גו אנ ד הוטל.
״תלפיות היה שונה. יותר ביתי, אומנם,
אך ׳מיוחיס מאוד. באו אליו כל המנהיגים
הציוניים, כמו ׳סוקולוב, שמריהו לווין, ו־
׳סופרים כמו זלמן שניאור, פרופסור קל אד
זנר ועוד. הוא היה מוקף גן נהדר, מטו פח,
ובו עצי־דקל ׳ואקלייפטוסיס.
״כשהגיעו יותר ויותר ציונים ומהגולה,
החלו ׳חוגגים בו את החתונות המפוארות
ביותר בתל־יאביב, בלי המיסחור שמלווה
חתונות ׳כאלו היום. אחרי שנים, כשיחדל
לשמש ׳מלון, הושכר לשגרירות שווייץ
בישראל. השווייצים שמרו היטב על ה בניין
ועל הגן שסביבו.
׳״לפני שינתיים־שלוש עזבו השווייצים
את המקום, והוא ניקנה על־ידי חברת-
הביטוח מייגדל־בניין. הבית החל ׳מתיפורר
לאיטו, והגן הנפלא שלו התייבש והתגוון.
״עד שלפני כמה ימים יעלו הדחפורים
על הבניין הנהדר הזה ,׳והחלו להרוס או תו.
ממש צובט לי את הלב לראות אתר
יכה ׳מפואר, כה היסטורי, נדון לכיליון
אכזרי. ויזה איננו הבניין היחידי שזיכה ל גורל
׳כזה. עושים זאת עכשיו לכל הבתים
של תל־אביב הקטנה.
״כולם, מדברים על אהבת־ימולדת. מדב רים
— אבל לוקחים בולדוזר ענק, עולים
על הבית הקטן שלך, וגומרים ;אותו!״
כסן ז כמקדם היסטוריה. בניין ׳מלון
תלפיות הוא רק הראשון בתור. חברת
סיגדל־בניין, שרכשה ברחוב אחד־העם
שורה של בתים ישנים, שרידי פאר שע בר ימן העולם! ,מתכוונת להרוס אותם ב־זה־אחד־וזה,
להקים תחתיהם מיבנים מו דרניים.
הבא־בתור
יהיה שיכנו של מלון תלפיות,
הבית האיטלקי היפהפה, שחזיתו מעוטרת
תבליטי-אבן מיוח׳דים־במינם.

אילת
**רבים־ראן ס
נוסח אי ל ת
הערביס הורחקו
מאילת — ועגפי
המלונאות והבנייה כה
כמשבר המור
אנשי־המישטרה פשטו ברחובות העיר
׳אילת כארבה, נכנסו לכל חציר, בדקו בכל
בית ופינה. בכל ׳מקום בו הבחינו בצעיר
הדומה לערבי, עצרוהו, ביקשו תעודת-
זהות וריישיון־עבודה. מי שלא היה !מצוייד
׳ברשיון ,׳נלקח מייד לתחנת־המישטרה ל-
מעצר יקצר, עד ׳שרוכזו: במעצר די ער בים
למילוי אוטובוס שלם. יכך, במשך
שלושה ימים, הועמסו 22׳אוטובוסים בכ-

שלמה להט, ראש־העירייה
העולם הזה 1913

1000 ערבים שנשלחו צפונה, ולא הורשו
לחזור יותר לאילת ללא !רישון.
לאחר חודשים אחדים בהם היתד, אילת
!נשאר עריה ׳ של ישראל, שבה להיות
ימה שהיתר! ,משך 15 שנה בקירוב: עיר
ללא ערבים, איזוד יהודי !טהור, סגור ומ סוגר.
אחרי
שבלחץ מועצת הפועלים באילת
טוהרה העיר מהביטניקים, איבדה אילת
חלק מכוח העבודה הזול -שלה.
המקור הטבעי האחרון לפוחחעבודה זול
היו הערבים, אבל אילת היתד, איזור סגור
סזה שנים. החל מופעל לחץ אדיר על
שילטונות הביטחון, וזמן קצר לאחר מיל-
חסת יום־הכייפורים. בוטל ההסגר על אי לת,
הותרה הבאת עובדים ערביים ב-
דישיון. תחילה הקפידו הכל על כך, אבל
תוך זמך מה החלו בעלי־הרישיונות שוכ חים
לחז״שם, ואחרים היו ומגיעים ללא
רישיונות כלל. הביקוש לעובדים היה !כה
גדול, עד שהכל העלימו !עין.
כאן התערב גורם חדש: מילסמת־ה-
בחירות לעירייה המקומית. על המועמדות

הבית, האיטלקי
הריסה בדרך

מטעם המערך התחרו שגי אנשים. האחד
— !מזכיר ומועצת־הפועלים צבי שיטכמן,
והאחר — מנהל סניף אילת של קו־צינור־
,׳אילת, גדי כץ. בכץ תמכו ובעיקר חסידי
פיתוחה של העיר! ,כולל המלונאים והיז ומים
השונים. בהצבעה ראשונה שנערכה,
הוכה !כץ על חודו של קול.
מייד לאחר ההצבעה התברר כי !במוע צת
סניף המערך הצביע אדם !אחד ללא
זכות הצבעה. נערכה הצבעה חוזרת, וגדי
כץ גבר על מזכיר מועצת־הפועלים והפך
למועמד המערך ולראש־העיר.
!מאז, היחסים בין העירייה לבין מוע-
צת־הפועלים, הם יחסי־מילחמה יממש, כא שר
מועצת־הפו׳עלים מחפשת יכל הזדמנות
להכות בה ואת העיריה. ההזדמנות הטובה
ניקרתד, לה לאחר הטבח בקריית־שמונה.
החג הפך לסיוט. מועצת־הפועלים
ניצלה !את האווירה העויינת לערבים ש השתררה
במדינה, החלה תובעת את סי לוקם
מן העיר. לכך נוספה תיגרה שפרצה
בין !ערבים ליהודים, ואשר בה הוכה מפקד
!מישטרת אילת. לפתע התגלה כי ב אילת
עובדים ערבים ללא רישיון.
סיפר על כך גדי כץ :״באו אלי ואמרו
כי עלי לקיים !את החוק, ולהרחיק כל
ערבי חסר־רישיון. ברור שראיתי חובה
לעשות כך״.
יום לאחר שהורחקו הערבים, החל החג,
ואז התמלאו בתי־חמלון באורחים. קרוב
למחצית עובדי המלונות באילת היו ער בים,
שהורחקו, וכך גם במי,מעדות העיר.
מבין 1000 הערבים שהורחקו, עבדו מח ציתם
במלונות ובמי,סערות. התוצאה הור גשה
מייד.
ד,־שירות היה נורא. ארוחה בבית־המלון
היתד, גיהנום. מלונות שניסו לגייס מלצרים
מתל־אביב, נדהמו לשמוע כי אלה דור שים
!מהם תוספת של 150 לירות ליום,
על שכרם הרישמי.
המצב בבנייה היה !מעט יותר טוב, שכן
בפעולה נמרצת הביוא המומשל הצבאי של
(יהנזשך בעמוד )20
העולם הזה 1913

עיניים אלה עוקבות אחריו מבוקר עז בוקר ־ מדוע?

ך* פני שעות״העבודה, ואחריהן, הן ניראוונ בדיוק כמו
/כל נערה אחרת — בג׳ינס, במיני או במכסי חגיגי, בנעלי־עקב
או בסנדלים שטוחים, עם איפור או בלעדיו.
אין כל הבדל, לכאורה, בין נערה כזו לבין כל נערה ישראלית
ממוצעת אחרת. אך רק לכאורה. כי בהגיע שעתן ללכת
לעבודה, הן אינן מתהדרות בפריטי מלתחתן המגוונת, אלא
לובשות מדים. הן אינן הולכות לשבת במישרד, בין ארבעה
קירות, אלא יוצאות אל רחובות העיר.
כי נערות אלו הן עיניו המאופרות וידיו המטופחות של
החוק הישראלי.
הן משמשות כעזר-כנגדם של השוטרים־הגברים, בכל תחומי
עבודת-המישטרה, בסיור ובבילוש.
הרעיון לצרף נשים למישטרת ישראל מומש לראשונה בחודש
אוקטובר .1960 אז הוחלט על גיוס בחורות לתפקידים

מיקצועיים במחוז תל־אביב. כניסיון ראשון גוייסה מחלקה
מצומצמת. בתום תקופת עבודתה המעשית של המחלקה הזו,
ולאור הישגיהן של השוטרות והצלחתן בעבודה, הוחלט להרחיב
את המיסגרת ולגייס בנות נוספות. אלו המתגייסות למיש-
טרה לתקופה של שלוש שנים, במקום לשרת בצה״ל,
חייבות לשמש בתקופה זו בתפקידי סיור.
כיום קשה לתאר את עבודת המישטרה ללא השוטרות.
הן הפכו מחזה מוכר, ואפילו חביב, ברחובות העיר.
הן והסיפורים אודותיהן, המלווים את עבודתן מאז החל
החן הנשי מרכך לראשונה את נוקשותם של מדי המיט־טרה.
כמו,
למשל, סיפורה של השוטרת היפהפייה רינה גרד,
שהפן כבר לאגדה.
בקרן

מיספר שנים לא
היה זה לפני

חמש נערות וגירות תורנות ברחוב-היכן אתה נוג ש אותן?

ע מלי ה שדה
המערכת

שלה. אם היא מבקשת להפסיק את שירותה ב־מישטרה
לפגי תום שלוש השנים, עליה לשרת
בצה״ל. נישואין פוטרים את השוטרת מחובת
שירותה הצבאי או המישטרתי.

הנשס האישי ״!5־3

בצומת (משמאל) בתנומה נשית, ומימין
באזרחית, מדגימה את הנשק האישי שלה,
הציפורניים. תפסה בעזרתן עבריין בורח.
(המשן מעמוד )17
ואלנבי ניצבה
הרחובות יהודה־הלוי
שוטרת יפה, במדים, וכיוונה את התנועה.
לפתע נעצרה בסמוך מכונית מפוארת.
מתוכה ירד גבר מהודר. ניגש אל השוטרת
ושאל דבר־מה. השוטרת הסבירה לו את
מבוקשו באדיבות, וחייכה.
לא חלפו ימים רבים׳ ומישטרת תל־אביב
איבדה את השוטרת רינה גרד, בת ה־,21
שנישאה למיליונר הקנדי שלה. הם מת גוררים
כיום בקנדה.
סיפורה של רינה הפך לאגדה, ואין כימ-
עט שוטרת־סיור שאינה מכירה אותו.
מי הן, בעצם, הנשים של המישטרה י
השוטרת מיספר אחת של מחוז תל-
אביב היא סגידיניצב נעמי שדמי, מפקדת
השוטרות.
!נעמי החלה את עבודתה במישטרה בשנת
. 1961 קודם־לכך היתה קצינה בצה״ל במשך
תשע שינים. היא אם לשני ילדים, ולומדת
שנח שלישית באוניברסיטה, פילוסופיה
כללית ואנגלית.
״במישטרת תל־אביב משרתות כיום כ־
400 בנות ״,מספרת נעמי שדמי .״מתוכן,
160 משמשות כשוטרות־סיור 30 .מהן כבר
הספיקו להתחתן.״
בחורות המתגייסות למישטרה לאחר

היה

אומנם

סרט
האחות1 עינה נ
שירותן הצבאי, חייבות לענות על התנאים
הבאים: עד גיל שלושים ; השכלה מינימלית
— 10 שנות לימוד: גובה מינימלי —
1.58מ׳.
כן קיימת אפשרות להתגייס למישטרה
במקום לצבא, בגיל . 18 נערות המעדיפות
שירות מישטרתי, כשוטרות־סיור, על־פני
השירות הצבאי, חותמות חוזה לשלוש
שנים.

התנאים . :משכורת מיום הגיוס, כולל
תקופת הקורס 930 ,ל״י ברוטו ( 751ל״י
נטו) עד תום הקורם. מאז ואילך — 1258
ל״י ברוטו ( 950ל״י נטו) .הקורם מתקיים
בבית-הספר של המישטרה בשפרעם ונמשך
חמישה חודשים, בתנאי פנימייה, עם חופ שות
בסופי״שבוע.
זכותה של המתגייסת, כמובן, להמשיך
בעבודתה במישטרה גם לאחר תום החוזה

להתגייסות למישטרד. מוענקים תנאים סו ציאליים
של עובד־מדינה, הנחות במקומות־בידור,
זכות־קנייה בשק״ם, כרטיס־נסיעה חופ שי
בקווי דן, אג״ד ורכבת־ישראל.
האם קיים תקן מסויים לגבי גיזרתן של ה מועמדות
להיות שוטרות־סיור?
!אומרת סגן־ניציב נעמי שדמי :״אם באה
!אלי בחורה יותר מדי שמנה, אני אומרת לה
שתתקן כבר מלא. יש לנו הרבה שוטרות יפות.
אבל הן צריכות להיות לא רק מלכות־יופי,
אלא גם מלכות־אופי. כבר שלחנו כ־ 40 שוט רות
לתערוכות של ישראל ברחבי העולם.״

במדים ובוא־מדיס

מקביל, מימין ומשמאל) סביב השולחן במיזנון ברחזב די־

במצלמה,

ורז!

זנגוף, מול מ
רות שושנה
עמליה שדה

בלונד־פסים. השוטרת הקטנה שחבורה, והחיש־להאמין,
עד שנוכחה במו־עיניה, כי לצלם־
כנעה כי איננו מנסה להתחיל איתה,
תנאי־עבודתן המיוחדים של השוטרות מע יים
בפניהן בעייה יוצאת־דופן. אוייביהן דד
דולים ביותר הם השמש והרוח. כדי להתגבר
:ל פעולתם המזקת של שגי פגעים אלה הן

!קטנה־
!חוחו;

ך, קךי 1/1ןןן * ן אנט שזר, סטודנטית,
! 11 1 1 1 / 1 1 /שעיניה צולמו בפתח
1 1 /1 1
הכתבה ,״לא הלכתי להיות דיילת, שט צ ריו פרוטקציה.״

קוקות לחומרי טיפוח קוסמטיקאיים, לשמירה
יל העור. אך המישטרה, מסתבר! ,אינה מייחסת 71ד [ 1 1 1 1 1 *1כרמלה מחצרי הנימרצת, בלשית של המדור המרכזי
של מישטרת תל־אביב. שלוש שנים במישטרה, שלושה

כך את החשיבות הראוייה.
השוטרות נאלצות לשלם את דמי־הטיפוח מ חודשים במדור, במחלקת־הרכוש. אוהבת מאוד את עבודתה החדשה.
רסן, ממשכורתן, על־מנת לשמור על נשיותן
ם בתוך המדים.
כל: נהג ;מוכן להעיד כי הוא מוכן אפילו
1׳האט את נסיעתו בתוך העיר ולהישמע לכל
נקנות־התנועה כמו ילד טוב, ובלבד שיינתן
יו להתבונן בשוטרות מאופרות בטעם, מטו־
<חות ומסורקות יפה, שיש עימן חיוך מוכן־
מזומן.

ז מחוז תל־אביב, הן (מימין לשמאל) השוט־פינקלשטיין,
עדינה צבי, בילהה מרביץ,
וחיה מזוז בהפסקה בעבודה — ואחריה.

חן גס במדים

שושנה פינקלשט יין ב־תנוחה
נשית אופ!יינית1 .
מימין: זוהרית אורגד מתאפרת לפני היציאה לס
לסיור• ־

המחדל התחיל לסני 20 שנה
להפליא, ורוחו טובה עליו. שוחחנו בידי דות
ובלבביות, כאילו לא נפל דבר והכל
הולך למישרין. סיפר לי על התמורות
במטה: מרדכי (מקלף) פורש — יעסוק
שנה בחקלאות ואחר-כך יראה; משה
(דיין) יבוא במקומו; יצחק רבין יחזור
מלימודיו ויהיה ראש אג״ם. אהרון רמז
מיועד לאג״א.

״אמרתי מייד בי משה דיין הוא
חייל רק בשעות-מילחמה, אכל ב
ימי־שלום הוא איש מדיניות. אין
לו בל עניין בניהול המשק הצבאי.
המינוי פירושו ״ מי מ ך המטה. בו־שר־המזימה
המופלג של הרמטב״ל
החדש יהיה שורש פורה סיבובים.
בי-ג׳י הודה בנכונות ההגדרות האלו, ולא
עוד אלא הוסיף כי דיין עצמו הגדיר עצמו
כך, ולכן ביקש לפסול עצמו למישרה זו
— אבל אין דבר, יהיה טוב. יצאתי מלפניו
בלב כבד ביותר.״
זהו אולי אחד הקטעים המזעזעים ביותר
ביומנו של שרת, המעיד באיזו מידה של
זילזול וקלות־דעת מינו אדם מסוכן למישרת
הרמטכ״ל, תוך ידיעה ברורה שהוא ״חורש
מזימות״ ,תככן ואין לו עניין ״בניהול
המשק הצבאי.״ קשה לשער מעשה חמור
יותר של רשלנות פושעת מצד הנהגה,
הפוטרת עצמה לגבי ׳מינוי כזה בתירוץ:
״אין דבר, יהיה טוב.״
קשה שלא לערוך הקבלה בין צורת-
מינוי זו לבין הצורה פח מונה גם הרמטכ״ל
העשירי של צד,״:ל.

הסיכויים מ ס עו את סיגי!
ין ספק בי ביומנו של שרת כלול
\ 4חומר מרשיע רב כלפי ההנהגה היש ראלית,
העלול להיות מנוצל על־ידי מדינות
ערב להוכחת כוונותיה התוקפניות ומזימות
התרחבותה של ישראל.
!כך, למשל, מספר שרת על פגישה
שהייתה לו ב־ 11 באוקטובר 1953 עם נשיא
המדינה דאז, יצחק בן־ציבי. שרת הקפיד
להתייחס אל הנשיא כאל ראש המדינה,
הייה מתייעץ עימו פבעיות-חוץ, ומדווח לו
יעל ההתפתחויות השונות.

על הכסא?^ 3

שנות חייו האחרונות, כאשר היה כבר חולה
במחלת הסרטן. בתמונה נראה שרת על
בימת היכל התרבות, בשנת , 1963 שעה
שבהיכל נערכה ועידת מפא״י, בזז הו דח
למעשה דויד בן־גוריון מהשיל־טון,
ולוי אשכול ירש את מקומו.

(המשך מעמוד ) 13
מאוחר יותר היה הוא ראש־ממשלה, ופינחס
לבון היה תחתיו שר-יביטהון, שסי׳בכהו ממה
שנקרא אחר־כך בשם ״הפרשה״ .היו למשה
שרת סיבות טובות לדעתו השלילית על
פינחס לפון. כך, למשל, הוא מעיד על
צורת התנהגותו של לבון כשר בממשלה:
״התנהגותו היא מופת משונה מאוד של
חברות. ישבתי עימדו ביום ו׳ בקרייה של
תל-אביב באותו עניין. לקחנו דברים על
כך במוצ״ש פבית בי־ג׳י בירושלים. ביום
א׳ הוקדשה לנושא זה (של העבודות
בצפון) מרבית זמנה של ישיבת הממשלה.
והנה הוא מכנס התייעצות חברים פנימית,
!שוב באותו עניין, מבלי לומר לי דבר
וחצי־דבד. משל אילו יזמתי התייעצות
בעניין הנוגע לאוצר, ואשכול היה מוזמן
אליה בלי שגילה איש אוזנו לפני־כן כי
ידובר בעניינים הנוגעים לעבודתו ונתונים
בתחום אחריותו. כתבתי ללבון פתק והבעתי
׳תמיהתי. הוא משך בכתפיו וטען כי סידר
את ההתייעצות באמצעות יצחק נבון —
תירוץ חסר שחר.״

כדיוק באותה צורה התבטא השבוע
שר־החוץ אבא אכן כרפי
פינחס ספיר. כשהוא שואל משרת
אפילו את המונח ״מופת משונה
של חברות.״

לא רק על לבון היתה למשה שרת דיעה
שלילית. גם על משה דיין, מי שהיה אז
קצין בדרגת אלוף בצד,״ל, קשה לומר
שהיתר. לו דיעד. טובה. והנה, באחד הימים,
בדרך אקראי, נודע לשר הבכיר בממשלת-
ישראל כי עומדים למנות את משה דיין
כרמטב״ל.
כותב שרת בזיכרונותיו :״בצאתי מישיבת
הממשלה, שם יצחק נבון בידי פתק כתוב
ערבית, :בי-ג׳י חושב על אשכול כראש-
הממשלה ; מרדכי מקלף התפטר ומשה דיין
יתמנה רמטכ״ל.״
אחר-כך יצא שרת לבקר את בי־־ג׳י
בלשכתו .״האווירה סביבו היתד. שקטה

מספר שרת :״הנשיא עורר כדרכו
במה שאלות שיש כהן מעוה
ללא תכלית — בגון, אם יש לנו
סיכויים לבבוש את חצי-האי סיני,
ומה טוב אילו פתחו המצרים כהתקפה
שיכולנו להדור אותה
ולהחרות אחריה כפלישה לניבכי
אותו מידבר. נתאכזב מאוד כשאמרתי

לו כי אין המצרים מראים כל נטייה שהיא
להקל עלינו את משימת הכיבוש, על־ידי
התגרות יזומה מצידם.״
שנתיים אחר-כך, בעקבות פעולית־התגמול
׳בעזה, החלו המצרים באותה התגרות מיו חלת׳
שנתנה לישראל את העילה להצטרף
למזימה עם בריטניה וצרפת כדי לפתוח
במיבציע־סיני.
קשה להניח שיצחק בן־צבי הוא הוגה
רעיון כיבוש חצי־האי סיני. ייתכן כי קיבל
השראה בכיוון זה שמנהיגים אחרים. על-
כל-פנים, הוא לא היה היחידי שהשתעשע
ברעיונות מסוג זה.
עיקר ׳גילוייו של משה שרת באותם
קטעים מיומנו שיפורסמו עד־כה, נסבו
על פרשת פעולת־התגמול בכפר הירדני
קיביה, שבוצעה באוקטובר 1953 בידי
יחידת הקומנדו , 101 בפיקודו של קצין
צעיר בשם אריאל שדיון. פעולת קיביה,
בד. נהרגו כ* 60 אזרחים ירדניים׳ ביניהם
׳נשים וילדים רבים, שנקברו מתחת להרי סות
הבתים שפוצצו, שימשה נקודת־מיפנה
ביחסי מדינת־ישראל עם מדיינות־ערב
והפלסטינים. היא נכנסה להיסטוריה כמו
פרשת דיר״יאסין הידועה לשימצה, מעיבה
עד עצם היום הזה על סיכוי רקימת יחסי-
ידידות בין שני העמים. לדעת פרשנים
רבים החלה בקימה ההידרדרות הגדולה,
שהובילה למילחמוית הבאות ולהסלמה
בהתנגשויות המזויינות בין ישראל ומדינות
ערב.

..ברצות

אחזתני ר

ך • שעתו, אחרי שבוצעה הפעולה, היה
* רק עיתון אחד בארץ שהעז לגנותה.
היה זה העולם הזיה. כתוצאה מכך הוקעו
עורכיו כבוגדים, ואף הוכו בידי חיילי
אותה יחידה שביצעה את הפשיטה על
קיביה. עתה באי משה שרת המנוח ומאשר
את כל מה שטען אז העולם הזה כנגד
אותו מיבצע, ובחומרה רבה עוד יותר.
וזה מה שכתב שרת ביומנו על פעולת
קיביה :

״לבון יאמר לי כי עומדים לבצע מעשי
תגובה כלפי ההתפרעויות יד,אחרונות באי-
זור ספר הירדן, שהגיעו לשייאן בהריגת
אשה ושני ילדים ביהוד...״
״ושוב גדעון (רפאל) :הוא יודע כי
מתוכננת תגובה על הריגת האשה והילדים
ביהוד. והגה היום נתקיימה ישיבת ועדת
שביתת־הנשק הירדנית וכה נתקבל גינוי
נמרץ על המעשה. נציגי ירדן אף הם
הצביעו, כאילו, בעד ההחלטה, וקיבלו על
׳עצמם לעשות הכל למנוע תועבות כאלה
להבא. במצב זה, האומנם מהחוכמה יהיה
להגיב, כיל שכן שאנו מסוכסכים כבר עם
היאו״ם בצפון ובדרום ז ...ואם נגיב, הרינו
מתירים הרצועה ביתר שאת לכנופיות.
ונותנים פיתחון־פה לישילטונות לשבת
בחיבוק ידיים...
״.״באמצע ההתייעצות הגיש אריה שליו
(כיום תת־אלוף, שסולק מתפקידו במודיעין
בעקבות מימצאי ועדת־אגרנט) לליבון
מיכתיב מבניקה — זקן זה פורה מאוד
׳בכתיבה. מסופר בו כי הגנרל גלאב (מפקד
הליגיון הירדני) פנה אל הרמטכ״ל שלנו
בהודעה כי הוא מוכן לקבל עזרת כלב-
בילוש ישראלי להתחקות על עיקיבות רוצחי
המישיפחה ביהוד, בתוך שטח ירדן. כן
נאמר בהודעה כי מנוי וגמור עם גלאב
לעקור הרע מהשורש. שליו שאל אם בנסי בות
אלה, יש שינוי,׳ ופינחס ענה כי, אין
שינוי.׳
״הפסקתי את הישיבה וקראתי את פינחס
לפרוזדור. שאלתיו אם אומנם הם עומדים
לפעול. אמר הן. אמדתי כי זהו מישגה
חמור והסברתי דעתי, גם הסתמכתי על
תקדימים, ואחרי הכל מעולם לא הוכח כי
מעשי־תגובה מועילים במאזן. פינחס חייך
אופיינית, לא ניסה לסתור דברי כלשהו,
אך עמד בשלו. נראה כי שר־ביטחון רואה
עצמו חייב להמציא סיפוק לאנשיו, .בי־ג׳י,׳
אמר, ,לא קיבל דעתי — פירוש הידבר כי
יש כאן הכרעת שניים נגד אחד.׳ חזרנו
לחדר וכתבתי לו פתק , :על זה תהיה פעם
התפטרות.׳ לא שבנו לנושא זה.
יין ההכרעה על ! זתגובה

הגדיש את הסאה. חיווית י דעתי
נגדה, אף כי־ג׳י פסק אחר ז, והל
בה במותו. אין עוררין על סמכו•
תו המוסרית, אך הלא בו גע אני
האחראי רישמית (כממל<! מקום
ראש־הממשלה) ,ולמה אש* כאח־ריות
למעשה שהתנגדתי לו ב־ממלא
מקום ראש־הממשלד ודעתי
לא נתקבלה ץ״

למחרת דיווח גדעון רפאל לשרת על
פעולת קיביה.
כתב שרת ביומנו :״לפי הידיעות הרא שונות
מהצד שכנגד, נהרסו בכפר אחיד
בלבד (קיביח) כשלושים בית. תגובה בהיקף
ובכוח־מחץ כזה עוד לא היתה. התהלכתי
בחדרי אגה־ואנה אובד-יעצוית, ומדוכא עד
היסוד מהרגשת חוסר־אונים. לבסוף החל טתי
להציע בישיבת הממשלה הקרובה כי
כל החלטה על מיעשיה-תגובח תהא טעונה
אישור מראש מאת ועדת השרים לענייני
חוץ־וביטחון
״במיישדר הערב שמעתי כבר תמצית לא
רעה סמסיבת־העיתונאים שלי. פלצות

אחזתני למישמע התיאור ברדיו
רמאללה שיל החורבן כאותו בפר
ערבי: עשרות בתים הרוסים והרו־גיס
לעשרות ...כתרייאל כץ בא ברעיון

של, הסחה׳ .ענייו קיביה עלול להאפיל על
הכל אם לא נצליח לרתק תשומת־לב באיזה
מיפנה חריף. וזו המצאתו: נודיע לאנגלים
כי אנו עומדים להפעיל את זכויותינו
בתעלת-סואץ על-ידי העברת אוניית מיל־חמה.
הם יתחילו אז להתחנן בפנינו כי
נחדל מזה ואנו, ברוב התחשבויתינו בצרו תיהם׳
ניעתר להם ויניזכה לתישבחות.
״אמרתי כי נהפוך הוא, נרגיז אותם עוד
יותר על־ידי הפגנה נוספת של יצר ההר פתקנות
הפירחיחית הפועם בנו ללא מעצור...
בהימשך יומנו ׳ממשיך משה שרת להת ייחס
לפרשת קי מ ה:

״(כישיבת הממשלה) העיר כי-
ג׳י בי הוא לא נשאל על מעשה
קיביה, שבן היה כחופשה, אכל
אילו נשאל היה מחייב את הפעולה
זה היה ניסוח משונה במיקצת
של העובדות: הוא כפירוש נשאל,
אם גם היה ליבאוריה בחופשה, ולא
רק הביע דעתו אלא דעתו הבריעה
נגד דעתי. עתה ששאלתיו, ענד, בשאלה
אם ידעתי על העניין מראש. אף זד, היה
משוסה, שכן פנחס אמר לו בפירוש כי
אני שולל את המעשה. עניתי לו בציון
העובדות — כל זה בחליפת פתקאות. כתב
לי כי עוד מעט ידבר פנחס — חזקה עליו

כי בעצמו ימסור על התנגדותי. אך לא כך
הווה. אבירותו של ליבון לא הגיעה לשיא

אלה הם גילויים סנסציוניים׳ הפוגעים
קשה בתדמיתו של דוד בן־גוריון ומשנים
את החפיסה המקובלת על השתלשלות ה מאורעות
׳שקדמה לפעולת קימה. עד כה
הייה מקובל לחישוב כי אמנם היה זה משה
שרת, שמתוך חוסר ידיעה או אי יכולת
לחזות את התוצאות, נתן אישור לביצוע
פעולת קיביה, בע׳ת שמילא את מקומו של
דוד בן־גוריון שהיה בחופשה. עתה בא

שרת ומגלה בי כן־גוריון שיקר,
פשוטו במשמעו, באשר דיווח לממשלה
בי לא ידע בלל מראש
על ביצוע הפעולה.

באשר לחלקו שיל פנחס לבון בפרשה,
מוסיף שרת ומגלה :״מעניין המאלף ביותר
המהפך שיחל בהלך מחשבותיו ובכל
נטיית רוחו של אדם חכם ומוכשר זה —
אך כנראה גם בעל שליטה ריבה במרכזי
העצירה שלו, לסלקם או לשתקם בכל
שעת צורך — משטעם טעם שיליטון במכו נת
הכוח האדירה ביותר במדינה: צבא
ההגנה לישראל ! כיצד הסתגלותו ל
רוח
השוררת כקצונה העבירה
אותו על עקרונותיו המדיניים הקודמים
ומושגי היסוד שהיו נחלתו
תמיד. טען לקשיות עורף, לאי רתיעה
מתקלות בנות חלוף, לחוזק עצבים וכר.
גם גולדה וגם דב יוסף החרו בכיוון זה.״
לבסוף מסכם שרת עניין קיביה

הציג אותנו קבל העולם בולו בחבר
שואפי-דם המסוגלים להרג רב ולא
איבפת להם, כאילו, אם הדבר יביא גם
להתפרצות מילחמה. הזהרתי כי מה ש דבק
בנו בעייני העולם לרגל המעשה הזה
לא יירחץ מעלינו שנים רבות.״

שקונים ובדאים
רשת קיביה

עדיין

הסתיימה

בכך.
עתה נוצרה בעיה כיצד לתרץ ולהסביר
לעם בישראל ולעולם את הטבח בקיביה.
מספר שרת :״הוחלט (בישיבת הממשלה)
על פירסום גילוי־דעת בעניין קיביה וחי בורו
הוטל על בי־ג׳י. בי־ג׳י עימד בתוקף על
אי־הודייה באחריות הצבא למעשה: תו-
שבי־הספר, שפקעה סבלנותם נוכח הרצי חות
הבלתי פוסקות, הם שעשו דין לעצ מם
במיב׳צע של שפטים. הן יכל יישובי
הספר מלאים נשק ורבים מהמתיישבים הם
חיילים לשעבר — מה הפלא אם קמו ועשו
ימיה שיעשו ז
״אמרתי כי איש בעולם לא יאמין לנו
ואנו משימים את עצמנו שקרנים ובדאים,
אבל נבצר ממני לדרוש ברצינות הצהרה
כי צה״ל הוא שעשה את המעשה, שכן
הצהרה כזו לא תאפשר בשום פנים גינוי
׳כלשהו ונמצאנו מאשרים להכעיס את
שפיכת הדמים המפליצה...
...שבתא רוזן היקר הציע, למשל, כי
!נפעיל את חוק העינישים הקיבוציים לגבי
יישובי הספר או לפחות נפגין הפעלה
כזאת. אפילו כתריאל כץ טען באוזני כי
מוכרחה לבוא איזו פעולה משטרתית של
חקירה באיזור ולו גם למראית עין. תלי-
ישות זו מהרקע הנפשיתמצייאותי של ה עניין
עוררה בי דאגה. נזכרתי כי בישיבת
החברים אמש נתכוונתי להביא לידיעתם
כי חדלתי להיות מ״מ דד,״מ ביום ד׳ שע בר,
ערב מיבצע קיב״ה — ושכחתי לעשות
זאת אגב דברי...״
׳ניכר כי מצפונו של שרת מייסד אותו
על שהאחריות על מיבצע קיומה הוטלה על
שכמו. הוא מתפתל ומנסה למצוא תירו צים
מדוע הולך שולל ומדוע נתן בדיעבד
את הסכמתו לפעולה. הוא משתדל לנקות
את עצמו, לפחות בעיני ההיסטוריה.
כותב שרת על פעולת משרד־החוץ להס ברת
פרשת קיביה אני משקיע להט
ריב בהצדקת מעשה שהתנגדתי ליו מלכ תחילה
ושאני מתקומם נגדו בכל כוחות
נפשי ושכלי בדיעבד.״
שרת סירב להסביר לעם את הרקע למע שה
קימה. היה זה דוד בן-גוריון, שערב
׳פרישתו השמיע את הטעינה כאילו בוצע
המעשה בידי תושבי יישובי הספר של יש ראל.
אומר על כך שרת :״אמרתי לציפורה
(אשתו) כי הייתי מתפטר אילו הוטל

עלי להתייצב כפני המיקרופון
ולשדר באוזני העם היושב כציון
והעולם בולו, גירסה בדויה על מעשה
שהיה. אף כיג׳י עצמו יזם את
הגירסה ואת השידור ועשה זאת
בטוח כצידקתו ובאמת הפנימית
של הדברים. אף מידרש פליאה
הוא מצפונו של אדם:״

דו׳׳ח המבקר מגלה אי־סדרים, כישלונות ועבירות פל יל י ות :

העסקים המחרים
של היועץ
ך* מו ככל שנה, מצפים רבים לפירסום
^ הדין־וחשבון השנתי של מבקר־המדי־נה,
האמור להוקיע כל חריגה מן החוק
או הסדר התקינים. גם השנה, כמדי־שנה,
מצביע מבקר־המדינה ד״ר יצחק נבנצאל,
על שורה ארוכה של פרשיות הגובלות
בישחיתות ובפלילים.
קוראיו הקבועים של העולם הזה, אשר
יעיינו בדין־וחשבון של המבקר, המחזיק
למעלה מ־סססו עמודים, יגלו הרבה פנים
מוכרות. ישכן, המבקר טרח לבדוק שורה
ארוכה של גילויים שפירסם העולם הזה
בשנה שעברה — בדק1 ,אימת, והוקיע.
מבין המיקרים הרבים הללו בחרנו להביא
כמה סיפורים הנוגעים לכל, או שיש בהם
משום חשיבות עקרונית.

קקים תמיכות־סעד ב־ 39 אלף לירות. אין
בידי הוועד רשימות של הנזקקים, ולא
חתימות המאשרות קבלת הכספים.
״ 79,אלף לירות הוצאו לקבלנים עבור
שיפוצים בניכסי הוועד. אין בידי הוועד
מיסמכים שיעידו מה בוצע תמורת התש לומים,
ומי אישר אותם.״
מסכם מבקר המדינה :״המימצאים לגבי
פעולותיו של הוועד בתל־אביב — יפו עד
סוף 1972 הם חמורים. ועולה מהמימצאים

מיליוני לירות, העיר כי למרות שעברה
שנה מאז הסתיימה, לא סוכמו סופית חש בונותיה
הכספיים, ולא הסתיים הרישום
בפנקסיה.
״כימעט כל עבודות־התערוכה נמסרו ל לא
מיכרז, על בסים היכרות אישית של
מארגני התערוכה עם מקבלי העבודות.
קבלן אחד, למשל, הקים ביתנים ב־4.1
מיליון לירות. הוא העביר עבודות לאח רים,
גבה לעצמו ,־ 0/ז ! תמורת פיקוח.

תיו לסדר־היום לדיון בוועדודהכספים.
לאחר כל הדיונים התברר כי המינהל לא
יכול לסגת מהסכם שחתם, וציין כי כאשר
שר־האוצר מחייב זאת, המינהל סוטה מן
השיגרה.״
״קובע המבקר :״לו המינהל היה ממתין
עד להשלמת הפיתוח והתיכנון כדרוש,
היה הדבר מגדיל בהרבה את שווי הקרקע.
ההסבר של המינהל על סטייתו מהשיגרה
עומד בסתירה מפורשת להחלטת הממשלה
בדבר המדיניות הקרקעית.״

למעלה ממחצית המעונעים
לא נוצלו
מעלה ממחצית המעונעים (בתים
נגררים) לא נוצלו עד סוף נובמבר
,1973״ מסכם מבקר המדינה !בשפה לא קונית
את הפרק השלומיאלי על יבוא 600
מעונעים, פרק שהציבור ידע עליו כבר
שנה קודם־לכן מכתבה בהעולם הזה
(.)1859 , 16.4.73
״לאחר שהחליטו משרדי האוצר, השי כון
והקליטה לרכוש מעונעים לדיור ארעי
לעולים חדשים, יצאו לחו״ל, לבדוק את
ההצעות, כמה פקידים בכירים של מישרד־השיכון,
וגם מנהלו הכללי יוסף •שרון.

ההקדש המוסלמי בתל־אכיב:
המישטרה חוקרת.
ך) עדה המוסלמית של תל־אביב־
יפו נכסים רבים השייכים לעדה,
בעיקר מסגדים ומקרקעין למטרות ציבו״
ריוות. הנכסים ממוהלים על־ידי ועד-
נאמנים. החוק קובע כי על ועד־הנאמנים
לנהל את הנכסים רק למטרות לטובת כלל
העדה. והנה, בעיקבות פירסום בהעולם
הזה ( )1806 , 12.4.72 חקר גם מבקר־המ־דינה,
וגילה מימצאים חמורים ביותר,
לדבריו.
״מתברר כי בשנת 1971 חתם ועד־הנאפד
נים חוזה עם הברה שהומלצה על־ידי היו עץ
לעניינים ערביים במישרד ראש־המם־
•שלה. לפי החוזה התחייב למכור לחברה
2.6דונם ב־ 200 אלף לידות. בשם הוועד
חתם מי שהיה יושב־הראש, שלו, ומבקר
המדינה לא מצא כל מיסמך שיעיד כי עוד
מישהו מחברי־הוועד ידע על העיסקה.
בעיקבות התערבות מבקר־המדינה בוטלה
העיסקה, והמגרש יימכר לקונה אחר, ב מחיר
גבוה הרבה יותר.
,״באוגוסט 1972 חתם הוועד עם אותה
חברה על חוזה, לפיו החכיר לה נכס שבו
מיסגד, והשטח הכולל הוא 2.3דונם. החברה
התחייבה להשקיע 750 אלף לירות בהק מת
חנויות סביב המיסגד, ובשיפוצו.
מבקר־המדינה התערב, בעיקבות פירסום
הפרשה, וביקש ממישרד־הדתות כי ידאג
שאם וכאשר תבוצע העיסקה, היא לא תכ לול
את המיסגד.
,״ביולי 1973 חתם הוועד עם קבלן אחר
על חוזה, לפיו התחייב למכור לו נכס
של 1.1דונם ב־ 750 אלף לירות. על יסוד
תלונה החלה המישטרה חוקרת את נסי בות
עריכת החוזה.
,״באותו חודש חתם הוועד, עם אותו
קבלן, על חוזה לפיו התחייב הוועד למכור
נכס ששיטחו 40 דונם, ב־ 2.8מיליון לירות.
הקבלן שילם מראש 300 אלף לירות,
והסכום הופקד בחשבון משותף של הוועד
וחשב מישרד־ראש־הממשלה. שווי הנכ סים
לא הוערך על־ידי שמאי מוסמך, לא
הוצאו מיכרזים, וכל העיסקות נעשו בדרך
של משא־ומתן, ולכן אין אפשרות לקבוע
אם אמנם תתקבל התמורה הנאותה.
״לבקשת אחד מחברי הוועד הוצאו
צווים שיפוטיים האוסרים ביצוע •שלוש
העיסקות.״
.״הוועד מבצע פעולות כספיות בהיקף ני כר
בלי רישום על החלטת ומיסמכים ל ביסוסן.
הוועד טרם רשם בכלל בספריו
הוצאות בסך 84 אלף לירות והכנסות של
73 אלף לירות.
״יושב*הראש הראשון של הוועד קיבל
מן הוועד משכורת חודשית לתקופת כהו נתו
ללא החלטת הוועד. כן קיבל הוצאות
החזקת רכב מעבר למגיע לו. שיקים
רבים נרשמו על שמו של היושב־ראש,
ולגבי סכומים של 10,250 לירות שמשך
היושב־ראיש לעצמו בשלושה שיקים, אין
מיסמכים לביסוס התשלומים, ולא ניתן הס בר
למבקר המדינה.
״לפי הרישומים של הוועד חולקו לנז
״העולם
הזה״ 12.4.72

מבקר נכנצאל

״העולם הזה״ 16.4.73

יהודים חיים

המבקר בודק

עריבים מתים

שגם טיפול הגורמים הממשלתיים בענייני
הוועדים לא תמיד היה תקין.״
״הגורמים הממשלתיים עליהם רומז המ בקר
הם גורם אחד: היועץ לעניינים ער ביים
במישרד־ראש־הממשלה, שמואל טו־לידאנו.

מתברר
כי מחיר בל פרוייקט !נקבע על־ידי
הקבלן, ולא נמצא כי נעשה ניסיון לבדוק
את המחירים או לנהל משא־ומתן עם
הקבלנים להורדת מחירים. כך, למשל,
שילמה התערוכה תמורת צביעת עמודי-
עץ ותליית דיגלונים עליהם, סך של 850
לירות לעמוד! והיו 200 עמדים כאלה.״
קובע המבקר :״מחיר שלא נראה סביר.״

נרכשו 600 יחידות, מחברה אנגלית. שטח
כל מעונע 25 מטר מרובע. לאחר שהגיעו
ארצה התברר כי קרוב לשליש הגיע עם
בסיסים פגומים והיה צורך לתקנם. כן
התברר כי סגר התריסים אינו פועל וכי
בהרבה מקרים הרצפה מתרוממת.
^,בגלל החום הכבד !בפנים המעונע ניסו
לצבעם בלבן, אך ללא הצלחה. בגלל ה אקלים
הישראלי החלו להיסדק הקירות
החיצוניים של חלק מהמעונעים. מומחי
החברה המוכרת הגיעו ארצה לתקן את
הנזקים, אולם כאן לא קיבלו את עצו תיהם.
ההוצאות הכוללות על כל מעונע
היו 26 אלף לירות, וסך הכל — 15.6
מיליון לירות. מחיר זה אינו כולל הוצאות
נוספות צפויות כמו קירור.״
כאמור, למעלה ממחצית המעונעים לא
נוצלו עד היום.

הפקרות גטיפול
באישפוז חולי־נפש
ך* וכע מבקר־המדינה :״היתה אי-
{ /הקפדה בהיקף משמעותי מצד הנוג עים
בדבר, שהטיפול בחולי־נפש ייעשה
על פי ההוראות המפורטות הקבועות ב חוק
לטיפול בחולי נפש.״
״העולם הזה הביא שורה ארוכה של
מקרים בהם אישפזו בניגוד לחוק. גם
המבקר מצא כי שוררת הפקרות מוחלטת
בתחום זה. רופאים אישפזו חולים בלי
כתבי־הסכמה כחוק. כאשר אושפז חולה,
לא נערכו רישומים כדרוש. התגלה כי
במקרים רבים יש סתירות בין הרישומים.
למשל, בטופס ההודעה לפסיכיאטר המחוזי
נרשם, אישפוז מרצון׳ ,בעוד בטופס המק ביל
לנדשרד הבריאות נרשם, אישפוז
בעל־כורחו׳.״
המבקר מצא כי בניגוד לחוק מעבירים
חולים מבית־חולים אחד לשני, במספר
ניכר.
קובע המבקר :״לגבי הרוב המכריע של
החולים •שאושפזו בעל־כורחם, לא הוציאו
הפסיכיאטרים המחוזיים הוראות־אישפוז
מנומקות ...קיים עיקרון יסודי בחוק, והוא
שבל אדם הוא חופשי, ואין לשלול את
חירותו או להגבילה ואין לאשפזו או
להחזיקו בעל־כורחו, אלא בתוקף הוראת־אישפוז
הניתנת בדין״.

תערוכת ההתיישבות: כישלון
טוטאלי, אי־סדרים מוחלטים
אשר כדק מבקר־המדינה את עלי-
^ לות הפעלת תערוכת ההתיישבות הי הודית,
ע^עלתה למשלם־המיסים שיבער,

מיכהל המקרקעין:
מתנות לעשירים
ך 1כל 100)1העמודים בדין וחשבון של
^ המבקר לא מוזכרים כלל חברי־כנסת,
להוציא חריג אחד: חבר־הכנסת-לשעבר
אורי אבנרי, המצויין בדין־וחשבון כיוזם
שאילתה, ולאחר־מכן כיוזם הצעה־לסדר־היום
(אליה הצטרף גם ח״כ זלמן שובל).
מזכיר מבקר־המדינה בו המיקדה
את שמו של אבנרי — ופרט לכך אין
המבקר מזכיר שום שם של ח״כ כלשהו
בכל הדין־וחשבון כולו, נוגע לפרשת מכי רת
מחנדדשנלר למשקיע גרמני. הפרשה
נחשפה במקביל מעל דפי העולם הזה
ומעריב (בכתבה של בעל־הטור יובל
אליצור, שהקדים בפירסום את השבועון,
מבחינה טכנית, שהרי עיתונו יוצא מדיי
יום).
״,מחנה שנלר שיטהו 90 דונם והוא
במקום בו אין כמעט קרקע פנויה למגורים.
באוקטובר 1970 פנה המשקיע הגרמני
למינהל מקרקעי ישראל וביקש לרכוש את
השטח בעידוד שר־האוצר והמלצת שר־השיכון.
השמאי הממשלתי העריך 65.5
דונם ב־ 7.5מיליון לירות, כפנויים מן
הצבא היושב על השטח. במיסמכים פני מיים
של המינהל מופיעים סכומים הגדו לים
פי־שלושה לפחות על הערכה זו. לאחר
מגעים ממושכים בהם הודיע מישרד-
הביטחון כי הפינוי בלבד של המחנה הצב אי
יעלה לו 7מיליון לירות, נחתם הסכם-
מכירה לפיו יקנה המשקיע 43.5דונם תמו רת
4.4מיליון לירות. ההסכם עורר סע-
רת־רוחות גדולה בעיקבות הפניות של
אבנרי, והכנסת החליטה להעביר את הצעו
מטבעות
זהב:
הנגיד מחלק מתנות
* גיד בנק ישראל נוהג לחלק מת־נו
ת מתוך מלאי מטבעות הזהב וה כסף
שמוציא הבנק. מתנות אלו הוא מחלק
בלי כל קריטריונים, כאשר קיים הבדל
גדול בשווי הכספי של כל מתנה. נוסף
לכך שוררים אי־סדרים בשמירת המטב עות,
לא היתד. ספירה ורישום של המלאי.״
כל זאת מספר מבקר המדינה בפרק
מיוחד על חלוקת מטבעות־זיברו׳ן על-ידי
בנק ישראל, פרשה שהועלתה בשעתו ב־העולם
הזה.
המבקר מצא כי הבנק אינו ממלא הח לטות
של ועדה שמינה בשעתו, ואשר
המליצה על דרכים לטיפול נאות במטבעות
אלו (כפי שפורסם בזמנו, מגיע שווי
מטבעות מסויימים ל־ 18 אלף לירות זד
המטבע) .בעיקבות הפירסום והתערבות
מבקר־המדינה, הודיע בנק ישראל למבקר־המדינה
על הוראות־נוהל שהוציא ביחס
לשמירה על המטבעות. חלוקתם כמתנות
תיעשה מעתה בהמלצת ועדה מיוחדת.
קודם־לכן היה הנגיד מחליט למי לחלק
מטבעות ,׳ובאיזה שווי כספי.

לא יתייחסו אל מכוניתך כאל גרוטאה.
נתקעת, נאלצת לנטוש את מכוניתך בצד הכביש ולח רצוי
שלמחרת תיסע אישית עם הגורר,
זור לביתך,
לפקח על הגרירה.
אתה יכול לפנות לאחת משתי החברות הגדולות גם
מנוי שנתי, איו לגורר־רכב פרטי, בתנאי
אם אין לך
אחד בלבד — צלצל לפחות לעשרה גוררים, בחר בזה
המציע מחיר נוח. קודם היציאה החתם אותו על ״הז מנת
גרירה״ ,כדי שהכל יהיה ברור. על הגורר לציין
את מקום הימצאד. של המכונית ואת יעד הגרירה. לא
פעם מציעים גוררי־רכב מחיר נמוך, כדי ללכוד את
הלקוח, ולקראת סוף הדרך הם פשוט ״שוכחים״ את
המחיר שנקבע, דורשים סכום יכפול. כיוון שלא מעטים
מבין הגוררים הם אנשים קשוחים, נאלצים בעלי־המכו־מחיר
מפולפל, אחרת אין הגודר משחרר
ניות לשלם
את מכוניתם.
אם מסיבה כלשהי אינך יכול להצטרף אל הגורר,
מומלץ להתקשר במיקרה זה עם אחת משתי החברות
הגדולות. חברות אלו אינן יכולות להרשות לעצמן להת עלם
מביקורת ציבורית, לכן הן משתדלות להקפיד על
טיב שירות־הגרירה הניתן ללקוח•

מכוניות במיגוש מכירה: נולן נראות מבריקות
ץ* פונית ה״ווקסהדל ויווה״ של מוטי שנייידר, בעל
} )₪חברה להשכרת רכב פין־גל טורם בע״נז, מרחוב
בדיהודה 10 בתל־אביב, ניגנבה.
יומיים חיפש שניידר את מכוניתו הגנובה. לבסוף
מצאה כשהיא חונה על אם־הדרך, במרחק של ארבעה
קילומטר מבאר־שבע. הגלגל הימני הקידמי והשמאלי
האחורי היו מנוקבים. במנוע חסרו חלקים.
שניידר פנה למישטרית באר־שבע, שם קיבל׳ רשימת
בעלי ׳שירותי־גרירה. הוא התקשר עם אחד מהם, מוסך
!נתנאל בע״נז, שירות־גרר, באיזור התעשייה, כביש חברון.
השניים נפגשו ליד המכונית, נהג־הגרר התבקש להח ליף
את הגלגל הקידמי השמאלי, התקין ,׳בגלגל האחורי

הביקור שלו מצויין ששירותי־הגרירה עובדים נון־סטופ,
24 שעות ביממה. בתשובה אמר הגורר יכי בכרטיס יכול
להיות רשום כל דבר, אבל במציאות הוא סוגר בשעה
ארבע בדיוק.״
** כי יוזנט הוא המנהל־בפועל של מחלקת־המוסכים
£במישרד־התחבורה. חדש בתפקיד. רק לפגי חוד שיים
קיבל את המינוי. הוא עדיין מלא מרץ, מוכן
״להזיז״ דברים, כואב את כאבם של מאות-אלפי בעלי
המכוניות, הנעשקים, לא פעם, על־ידי בעלי־המוסבים.
ביקשתי לדעת אם מישרד־התחבורה ערוך לטפל ב

ויכנה פיירמן נהגה במכוניתו של בעלה. הבעל
16/שירת במילואים. באחת הנסיעות אירעה תאונה.
הדלת השמאלית של מכוניתה נמעכה, הזכוכיות התנפצו
ומרכב־המבונית התעקם. האשד, המבוהלת הזמינה גרר.
היא לא ידעה אל מי לפנות. בהתאם לעצת הגורר פנתה
לפחח־רכב יחזקאל, בשכונת הרכבת, בתל־אביב, פינת
רחוב המסגר (לא הרחק ממוסך קרסו) .הפחח הרגיעה,
אמר שיתקן את המכונית ־תוך שבוע, הבטיח כי לאחר
שהאקספרט (נציג חברת הביטוח) יקבע את גובה הנזק,
יחזיר לה את דמי ההשתתפות־העצמית שכל חברת־ביטוח
נוהגת לגבות מהלקוח.
הכל ניראה יפה וחלק. אותה שעה טרם יידעה הלקו חה
מה מצפה לה. כעבור יומיים צילצל הפחח וביקש
אלף לירות ״על החשבון״ ,כדי לקנות דלת חדשה וחל קים
נוספים שנפגעו. האשד, שילמה. חלפו שבועיים
והפחה לא התקשר, כפי שהבטיח. בתום השבועיים ביקרה
האשד, במקום ונוכחה לדעת שהפחה טרם ניגע במכו נית.
הוא הרגיעה: ,אמר בי בימים הקרובים יתחיל לעיבוד.
ארבעה ימים לאחר־מכן הגיע הבעל לחופשה קצרה.
השניים קפצו אל הפחח. הם מצאו אותו עוסק בהרכבת
דלת חלודה, ישנה, על המכונית. הפחח הסביר כי אין

מבקר חעולס חוד. ממשיך לסייר בגיונגל המוסכים ומגרה:
אי ומומיםגוררים, פחחיםוצבעים את נעליהונב
המנוקב, לגרור את המכונית למוסבו. סוכם שלמחרת
היום יתקשר שניידר אל הגורר ויורה לו, טלפונית, לאי זה
מוסך להעביר את הרכב הפגוע.
מספר מוטי שניידר :״למחרת התקשרתי עם מוסך
נתנאל, ביקשתי לגרור את המכונית למוסך ביפו. אמרתי
שאמתין למכונית במוסך, וכשתגיע, אשלם את החש בון.
הגורר השיב, :תבוא כסף מזומן, אני לא מקבל
צ׳קים. אגב, עד עכשיו אתה כבר חייב לי 395 לירות.׳

״הזדעזעתי. אמרתי שתשלום 395ל״י עבור
גרירה למרחק ארבעה קילומטר, זה יותר מפייסות.
זהו שוד לאור היום.
״הגורר לא התרגש. הוא הסביר כי התשלום מורכב
משני חלקים 75 :לירות עבור חילוץ המכונית (החלפת
גלגלים) ,ו* 325 לירות עבור גרידה. במחיר ׳זה סבר ניב-
ללת !תוספת של .־/ס 100 עבור גרירה בחג. זה היה בפסח.

״ניסיתי להתמקח על המחיר, אבל הגורר
,חתך אותי ואמר , :אדוני, יש לד שלוש אפשרויות.
א .לשלם את המחיר. ב .לא לקבל
את המבונית. ג .להתלונן בפני מי שאתה רוצה.
דע לך שעבוד בל יום שהמכונית תעמוד
באן, אחייב אותך כחמש לירות.״׳
״חששתי,״ ממשיך מוטי ומספר ,״שלפי תעריף־שחי־טה
זה תעלה הגרירה לתל-אביב לפחות אלפיים לירות.
מייד הוריתי לגורר להשאיר יאת המכונית במוסכיו. כבעל
חברה להשכרת מכוניות ,׳אני מתמצא במכונאות־ירכב.
ידעתי! ,פחות או יותר, מה יש לתקן במכונית כדי שתו כל
להגיע לתל־אביב. הודעתי לגוירר בי אבוא אחר-
הצהריים, בסביבות השעה ארבע, עם פועל וחלקי־חילוף,
ואקח את ׳המכונית.
״הגורד אמר בי עלי להגיע לפני השעה ארבע. אם
אאחר, אמצא את המקום סגור. אמרתי לו כי בכרטיס

מיקרים דוגמת זה שאירע למוטי שניידר.
יוזנט לא ניסה לטייח דברים. הוא הודה כי כיום
שוררת הפקרות גמורה בשטח גדירת-הרכב• אין תע-
ריפי־גריר׳ה אחידים. שירות זה אינו בר־פיקוח, כל בעל
מכונית־גרר רשאי לגבות תשלום ככל העולה על רוחו.
המנהל־בפועל של המוסכים סיפר, כי הוא עצמו יודע

ו אב יפת
שאל בין גוררי־׳הרסב הסתננו לא מעט טיפוסים מפוק פקים
שאינם מוסיפים כבוד למיקצוע. לדבריו מעניק מיש־רד־ר,תחבורה,
לנושא זה דרגת דחיפות עליונה. כבר
בשבועות הקרובים יוצאו צווים מתאימים, שיקבעו מי
רשאי לעסוק בגרירת־רכב. כמו־כ׳ן יועמדו מחירי־הגרירה
תחת פיקוח.
ן* ארץ פועלות שתי חברות גדולות לגרירת רכב —
מגור ושמגר. תמורת 60—80ל״י (המחיר המדוייק
נקבע לפי שנת הייצור של המכונית) ׳ניתן לרכוש,
באחת משתי חברות אלה׳ ברטיס־מינוי שנתי המבטיח כי
מכונית תקועה תיגרר מכל מקום בארץ, אל המקום אותו
יציין בעל־הרכב.
כיוון שהתחרות בין שתי החברות חריפה (שמגר
שייכת לאיגוד המוסכים) ,הן משתדלות להעניק ללקוח
שירות מתקבל על הדעת. כאשר תטלפן אליהם להודיע
על תקלה, לא תיענה בגסות־רוח. גוררי־הרכב שלהם

להשיג בשוק דלת חדשה, יחלפו לפחות ארבעה חודשים
עד שיגיע לארץ מישלוח חדש של דלתות, לכן החליט
להרכיב דלת משומשת, על דעת עצמו. הבעל, שקיבל
48 שעות חופשה, לא מצא זמן כדי לבדוק אם טענת
הפחח נכונה.
שבועיים לאחר־מכן הושלמה העבודה. האשד, שילמה
1,300 לירות ׳נוספות, אך הפחח החזיר לה 300 לירות,
באומרו :״כפי שהבטחתי לך, לא תשלמי מכיסך את
דמי־ההשתתפות העצמית שגובה חברת־הביטוח״.
מספרת שושנה פיירמן :״העברתי את דו״ח התיקו נים
לשלמה פלד, מחברת־הביטוח מיגדל־בנין, אצלם
היתה המכונית מבוטחת. מקץ שבועיים קיבלתי מחברת־הביטוח
צ׳ק על סך 1!,560 לירות. מסתבר שהפחה רשם
בתוך תיק־המיסמכים הסגור, אותו העברתי לסוכן־ר,ביטוח,
כי קינה דלת חדשה וריפויד חדש. זאת, למרות שהריפוד
במכונית לא הוחלף כלל, והדלת שהורכבה היתד, ישנה
וחלודה. חבר׳ת־ד,׳ביטוח הפחיתה, בהתאם לחוק ס40
פחת על חלקי־רכב חדשים.
״כך נוצר מצב שבו קיבלתי דלת חלודה, לא הוחלף
ריפוד, ועוד הפסדתי 440 לירות, משום שבאופן תיאו רטי
קיבלתי ציוד חדש. הפחח, לעומת זאת, קנה דלת
חלודה. בפרוטות, וקיבל כסף סאילו היתד, זו דלת חד שה.
הוא לא החליף ריפוד, ושילשל לכיסו כסף עבור
ריפוד חדש.
״פניתי לפחח ושאלתי אותו מדוע רימה אותי, מדוע
ניצל את העובדה שבעלי שירת חמישה חודשים במי לואים
ולא היה, הרכיב במכונית ציוד ישן, דיווח לחב־רת־הביטוח
על ציוד חדש וגרם על-ידי כך שיורידו
ממני מאות לירות פחת. הוא ציחק לי בפרצוף.
״פניתי אל חברה שלי, עורכת־דין במיקצועה, ושאל-
תיה אם כדאי להגיש תלונה למישטרה. היא יעצה לי

לא לעשות זאת׳ משום שהפתח הערמומי ׳ניצל את תמי מותי
בכל הקשור לענייני־רבב, ועל-ידי כך שהחזיר לי
300 לירות, דמי השתתפותי-ד,עצמית, כרך אותי יחד
איתו בשותפות־לרמייה כלפי הברת־הבקטוה.״

ך * בים מאוד מבין בעלי הרכב הפרטי אי1ם יודעים
עובדת-יסוד חשובה — כאשר מכוניתם 1נפגעת ב ן
תאונה,
והם ניזקקים לשירותם של פחתי וצבעי־רבב,
הרי לאחר שהאקספרט, נציג חברת־הביטוח, קובע את
גובה הסכום שחברת־הביטוח תשלם לבעל־הרכב, רשאי
בעל־הרכב להחליט אם ברצונו להשקיע את כל הסכום
בתיקון (ואז יפסיד את דמי ההשתתסות־העצמית) ,או
— למרות שחברת־הביטוח קבעה כי במיקרה מסויים
היא מאשרת קניית חלק חדש, משום שהחלק הניזוק
אינו בר־תיקון — רשאי בעל־הדפב לקנות חלק משומש,
כדי לא להיכנס להוצאות נוספות.
הפחח מעודד קניית הלקים חדשים! ,כי נוסף לרווח
מהעבודה הוא מרוויח דמי־עמלה, מקניית החלקים.
בדרך־כלל המצב הוא מ ה שכאשר בעל רכב פגוע
נכנס לפחח, הרי במקום שהוא עצמו ונהל את המשא־ומתן
עם. נציג חברת־הבישוח, עושה זאת הפחח• גם באו תם
מיקרים שאין כל קשרים סמויים בין השניים, עקב
היכרות ממושכת והפניית לקוחות אל פחחים מסויימים
תמורת דמי־עמלה שמנים, מסיים הפחח את העיסקה
עם נציג חברת־הביטוח, ולא פעם מכניס את בעל־המכונית
להוצאה נוספת, באומרו כי ״האקספרט נתן
מעט, אי־אפשר להילחם איתם• הסכום שקבע לא יספיק
לתיקון. עליך להוסיף עוד כימה מאות לירות, כדי שה תיקון
יהיה פיקס.״
בעל־הרבב חייב להתמקח עם נציג תברת־ד,ביטוח.
לאחר־מכן עליו לסכם עם הפחח כי זהו המחיר הסופי
שיקבל (נוסף ׳לדמי ההשתוזפות־העצמיח) ,ולמנוע מראש
כל אפשרות שבמהלך העבודה תתעוררנה הפתעות, כא שר
הפחח יגסה לסחוט סכומים נוספים.
פחהי־הרכב, הם בעלי רישיון מטעם מישרד־התח־בורה,
חברים באיגוד־המום כים. מבחינת מיחיירי־התיקר
נים, אותו גדנגל מחירים הקיים במוסכים (העולם הזיה
,)1912 קיים גם אצל הפחחים. אין בנימצא תעריף קבוע
לתיקוני פחחות. זהו שוק פרוץ ומופקר.
העצה היחידה שאפשר לתת לבעלי־רבב הניזקקים
לפתחים היוא לא להתעצל, לבקר אצל פתחים אחרים
ולהתעניין במחירים, קודם שמחליטים למי למסור את
העבודה. ייתכן בהחלט פער בן מאות אחוזים בין פחח־רכב
אחד לשני, עבור אותז תיקון עצמו.
לפני מסירת העבודה יש לסכם בכתב את כל הפר טים.
תרגיל מקובל 1מאוד על פחחים הוא להפסיק את
העבודה, באמצע, לטעון שהיא הרבה יותר מסובכת מכפי
שנראתה ממבט ראשון, ,ולכן, אם לא יוסיפו על המחיר,
היא לא תשתלם להם.
!אם סיכמת יאת פרטי העבודה בכתב ואתה בעל עצ בים
חזקים, אין ספק שתגבר על הפחח. אם הפחח יטען
שהעבודה אינה משתלמת לו, ואתה רשאי להוציא את
המכונית באמצע התיקון. בדרך־כלל די באיום זה כדי
להרגיע את הפתח המנסה לסחוט כספים נוספים.

ף* עיר־ד! מכוניות בתל־אביב, ובעשרות מיגרשים ל־מכירת־רכב
ברחבי הארץ, ניצבות זו לצד זו מאות
מכוניות. רובן נוצצות ומבריקות, כאילו הורדו זה עתה
מעל פסי־הייצור. ביניהן, מכוניות מדגמי ייצור של
אמצע שנות השישים. אך ראה זה פלא — הן ניראות

שמורות היטב. ציבען ללא רבב.
החשבון של בעל־המיגרש פשוט — השקעה בת
כמה ימאות לירות בצביעת המכונית, כדאית תמיד. קל
להוציא מהלקוח התמים סכום גבוה, עבור מכונית מבריקה.
מכונית שהיתר, על הכביש חמש שנים ויותר, אפילו
היא שמורה היטב, יש עליה כיתמי־חלודה. כאשר מבקש
בעל־מכונית לצבוע מחדש את מכוניתו, הוא מחליף בה

חלקים רקובים שהחלודה עשתה !בהם שמות ולא ניתן
עוד לתקנם. הוא מורה לצבע להרחיק את כיתמי־הח־לודה,
יש צבעים המציעים לבעלי־רכב לחתוך איזור
נגוע בחלודה, ולהלחים במקומו פח לא־חלוד. זהו, ל מעשה,
פיתרון ישראלי, משום שחלקי-החילוף עולים
כאן הון־תועפות. הפיתרון איננו מוצלח ביותר, כי זמן
קצר לאחר הצביעה יופיעו כתמי חלודה במקום ההלחמה.

בד יקת מחירי במ וסכ י
תחסוך מאות לירות
האם יש בצביעת מכונית חלודה, תוך ידיעה מראש
כי תוך ׳חודשים אחדים הצבע יתפוצץ וכיתמי־החלודה
יבצבצו ויכסו אותה, משום מעשה־רמייה?
.אלבס פריים, סגן־מנהל אגף־הרכב במישדד-התחבד
רה, אינו סבור כך, הוא אומר:
״כאשר בעל דירה שיש לו בקיעים בקיר, רוצה למ כור
את דירתו, האם אסור לו להזמין בנאי שיתקן את
כאשר ברור שבחורף הבא הם ייראו
הבקיעים, אפילו
שוב ז יכל אדם הרוצה לקנות ׳מכונית מדגם ישן, חייב
לדעת שאם היא מבריקה ונוצצת — הירי עברה צביעה־מחדש.
אני הייתי מייעץ לאלה הרוצים לקנות רכב ישן
הצבוע מחדש, לנסות להוריד מהמחיר, לטעון שאילו
הייתה המכונית במצב טוב, לא היה צורך לצבוע אותה,
׳כדי להסתיר פגמים.״
דעתו של עורך־הדין ידין רון שוינה .״כאשר צבעי
מקבל רישיון מטעם מישרד־ד,תחבורה לעסוק במיקצועו,
הרי הוא מתחייב, לצורך קבלת הרישיון, לגלות מיו מנות
מיקצועית. הוא חייב לשרת את הציבור במיטב
הידע המיקצועי שלו. מריחת מכונית חלודה בצבע כדי
לרמות לקוח, אינה מתיישבת עם מיומנות מיקצועית.
אני סבור שבמיקדה זה אפשר בהחלט לתבוע את המו כר
ואת הצבעי, ולזכות בדץ.״
יגם אצל צבעי הרבב, כמו אצל עמיתיהם הפחחים
וד,מכונאים, אין מחירים קבועים. לא פעם משתמ שים
צבעי־הדכב בצבע סינתטי רגיל, ולבעל־הרכב הם
מספרים כי צבעו את המכונית בצבע המקורי של ביית־החרושת,
וכמובן גובים מחירים מרקיעי־שחקים, בהתאם.
גם כאשר מסכמים מראש על טיב העבודה ועל הצביע,
קיים פער מחירים גדול בין צבעי־הרכב השונים.

מכונית קונטסה , 1300 שמורה היטב, דגם , 1968
הובאה למוסך גרף לצביעת־רכב, ברחוב ישראל ב״ק
,22 בתל־אביב. עבור הסרת כיתמי־ד,חלודה וצביעת
המכונית בצבע סינתטי רגיל, דרש הצבעי 500 לי ת ת.
אותה מכונית הובאה למוסך לפיד לצביעת־רכב ברחוב
ראם .6עבור אותה עבודה עצמה נידרש שם סך 400
לירות בלבד, ואילו במוסך א. אילין תעשיות בע״ט,
החברה שבשעתו ייבאה את הקונטסה לארץ, דרש ד,צבעי
650 לירות עבור ביצוע העבודה.
הצטיין בהגינותו בעל מוסך חבקוק לפחהות וצבע,
רחוב תוצרת הארץ. בעל המוסך, מאיר חבקוק, בדק את
המכונית ואמר :״אני זקוק לעבודה, אבל הפעם אני לא
ממליץ לצבוע את המכונית. חבל על הכסף. מספיק לע שות,
פוליש׳ טוב.״
אגב, כאשר מבקר העולם הזה וצלם־המערכת נכנסו
לחדור של מאיר חבקוק כדי לשוחח עימו, מצאוהו טרוד
בשיחה טלפונית, בה אמר לחברו:
״נתמניתי כנציג איגוד־ד,מוסכים בוועדה לשמיעת
תלונות אזרחים• אני שומע דברים שמבלבלים אותי ל גמרי
לא מבין איך אפשר כך לעבוד.
״במוסך אמריקאי בבני־ברק ריצו ליישר כנף של
מכונית, במקום לפרק את הכנף, חתכו אותה. כאשר
הליחימו אותה, היא התקצרה בשלושה סנטימטרים. איך
אפשר לעשות דבר כזד7 ,״
ך* במו מראש ,׳בכתב, מה בדיוק נדרש הצבעי ל־
^ בצע. במיקרה זה יהסס ד,צבעי קודם שינסה להו נות
את הלקוח לגבי טייב הצבע בו הוא משתמש.
בעל־מכונית החרד למכוניתו, חייב להיות נוכח ב שעת
הסרת כיתמי־ד,חלודה לפני הצביעה. אם לא יהיה
נוכח, הריהו מסתכן בכך שהצבעי יסדר לעצמו חיים
קלים, ויצבע את המכונית בלא לטפל בביתמי־החלודה.
אסור להתעצל. יש לעבור במוסכים רבים ככל האפשר,
כדי לשמוע הצעות־מחיר. ביזבוז מספר שעות ב בדיקת
מחירים עשוי לחסוך מאות רבות של ליידות.
צבעי־הרכב, בעלי הרישיון מטעם מישרד־ד,תחבורה,
הינם חברים באיגוד-המוסכים. גם ביניהם יש נוכלים לא
מעטים, אבל בכל מיקרה עדיפים הם על פני צבעים
שאינם מורשים, אליהם אין ׳לפנות, משום שלעולם לא
תוכל לדעת במה יפתיעו אותך.
צבעים בלתי־מורשים אינם תולים את שלט מישרד־התחבורה
בפתח מוסכם. כך ניתן לזהותם.

צבעי לפיד

צבעי אירין

צבעי חבקוק

פחח יחזקאל

הזול ביותר

היקר ביותר

האיש ההגון

קבלות לכל

׳ 0ההבטחה ״ להתייחס ״ לעניין ב־דו״ח
הבא אינה מספקת כל עיקר —
כאשר מדובר בביטולה של מסקנה
חשובה, בעלת השלכות רבות, הכלולה
בדו״ח הראשון.

חקירת שתי־ועוב
(המשך מעמוד ) 10
המילחמה המתקרבת, היה מזוייף. התברר
כי המקור הושמד על־ידי סימן־טוב עצמו,
וכי הוא המציא לוועדה העתק מצולם, בו
הוחלפו עמודים והושמטו קטעים, בצורה
ששינתה יאת מהותו.״
אפשר היה לחשוב שגילוי זה, על רקע
המאורעות שאירעו בשבועות האחרונים
בעיקבות פירסום הדו״ח החלקי, יעורר
פעילות קדחתנית בעיתונות הישראלית,
תוך תחרות בין העיתונאים לגילוי ול־פירסום
הפרטים. שום דבר כזה לא קרה.
העיתונות התעטפה בשתיקה מוזרה.
ביום לעומת הודעה לישכת
תית.

השישי האחרון פירסמה,
זאת, הוועדה עצמה
רישמית, באמצעות
העיתונות הממשל

ם כל הכבוד לוועדה ולחבריה —
> ,כבוד שכולנו מצווים עליו — אי־אפשר
להימנע מהשמעת דברים חמורים.
התנהגות הוועדה, אחרי שנסתבר לה
שלפי כל הסימנים מיסמכי סימן־טוב הם
מזוייפים, תמוהה מאוד. היא מעוררת את
הרושם הבלתי־נעים שהוועדה מתנהגת
ככל מוסד אחר שנתפס במחדל חמור,
והמבקש למצוא לעצמו אליבי, להמעיט
מחשיבות העניין ולהחליק את פני הדברים.

מוועדה כזו, המחזיקה בידיה
את גורלם של אנשים רכים, שבגללה
פוטר זה-עתה רמטכ״ל, וש
הדו״ח שלה גרם לנפילת הממשלה,
אפשר לבקש תגובה אחרת.
ובוודאי אפשר לצפות ממנה לאותו 0טנ־

זזו לשועה:
ובסעיף 26 לדו״ח החלקי של
ועדת אגרנט !מיום , 1.4.74 מוזכרים
שני מיסמכיס, שערך בשעתו סגן
בנימין סיימן־טוב, ואשר על תצלומים
׳מ,הם הסתמכה הוועדה לצורך
מסקנותיה בעניינו של סגן־אלוף
גדליה.
הוועדה חקרה את סגן־אלוף
גדליה על מיסמכיס אלה, והוא אישר
את אמיתותם.
לאחר פירסוס הדו״ח החלקי הגי עה
לוועדה טענה שהעמוד הראשון
של אחד המיסמכים המקוריים הוחלף
בזמנו, ביוזמת סגן סימן־טווב
בעמוד אחר.
הוועדה פתחה מייד בחקירת ׳ה עניין,
ולאחר שהחקירה תסתיים
היא תיתן את דעתה על תוצאותיה
ותתייחס אליהן בדו״ח שיכיל את
ההנמקה המלאה של הוועדה ל מסקנות
שהובאו בדו״ח החלקי ש פורסם.

זוהי
הודעה המנוסחת באלגנטיות
רבה — ואולי
רכה מדי.
היא מעוררת כמד. הערות :
>• עיתוי הפירסום מחאה שהוא
ב א אד׳ורק כתגובה על גילוי
העולם הזה.

+זוהי הפעם הראשונה
שהוועדה מזכירה, כבדרך
אגב, שהיא הסתמכה על
תצלומים של מיסמכי
סימן-טוב הדבר ל א נאמר כדו״ח
החלקי עצמו. אילו נאמר, היה צורך
להסביר מה קרה למיסמבים המקוריים,
ומדוע לא הובאו כפני
הוועדה.
ו • נכון שגדליה ״אישר יאת אמיתותם״
של הצילומים, אך לא אחרי בדיקה ועיון
יסודי, אלא כלאחר־יד, אחרי שהעיף בהם
מבט שיטחי — וזאת, מפני שלא הוזהר
כחוק שזוהי עדות העלולה לפגוע בו
קשות, וכי מותר לו למנות לעצמו עורך-
דין, לחקור את סימן־טוב חקירת שתי״
וערב ולהיעזר בעדויות של מומחים. משום
כך אין טעם להביא, כצידוק, את העובדה
שהראו לו את התצלומים בשעת עדותו.
השבוע ׳נוסף חטא על פשע. גדליה הוז מן
ישוב להעיד על אמיתות המיסמכים,
בעיקבות גילויי העולם הזה. בבואו אל
החוקר, ביקש גדליה שימסור לידיו את
המיסמכים לעיון. החוקר סירב לתת לו
לנגוע בהם — ואז סירב גדליה, בצדק,
להעיד בכלל.
!• החקירה שנפתחה, כדברי ההודעה,
אינה חקירה פלילית, מן הסוג שפותחת
המישטרה כאשר מתעורר חשד כי מיסמך
חשוב הוא מזוייף. כאמור, לא נקראו מומ חים
לגראפולוגיה ולזיהוי פלילי, לא הוז מנו
העדים שהיו קרובים לפרשה, ולא
נערכה חקירת שתי-וערב.

• עד היום לא הוענק לגדליה
המעמד של ״אדם העלול להיפגע״,
ולא ניתנה לו הזכות למנות פרקליט,
לבדוק את המיסמכים, לקרוא
למומחים מצירו, ופו/

סגן*אלוף גדליה
תקרית עם הסגן
דרט גבוה של קבלת אחריות שהיא תו בעת,
בצדק, מנושאי חקירתה.

לפיכך אני מבקש מהוועדה לפתוח
מייד כחקירה רצינית ונימי
רצת, לביטול הסעיך הנדון כדו״ח
החלקי ולפירסום תוספת לדו״ח זה,
על סמך מימצאי החקירה.
אך לא די בתיקון המעוות.

• לאור פרשה זו יש לבקש מן
הוועדה לערוך רוויזיה כללית של
שיטותיה, להעסיק חוקרים־מומ
חים מיקצועיים לבדיקת כל חומר
הראיות המוצא כפניה, ולתת לכל
הנוגעים בדבר את הזכות למנות
פרקליטים ולחקור שתי־וערב.
זד. ידרוש זמן. אך אין להקריב את
תביעת הצדק ואת יסודיות החקירה על
מיזבח החיפזון.
אין כל דחיפות בחקירת אגרנט. הדבר
הדחוף היחידי במדינה — סילוק האישים
המדיניים שהיו אחראיים למחדל — כבר
בוצע, ודווקא שלא על דעת הוועדה
ולמרות הדו״ח שלה. הטענה כאילו אין
לערוך בחירות עד לפירסום הדו״ח הסופי
של הוועדה הוא תימרון שקוף, ומופרך
מייסודו. אחרי שהוועדה הוציאה בעצמה
את הדרג המדיני מתחום חקירתה, אין כל
קשר בין המשך חקירתה לבין עריכת
בחירות.
החקירה חייבת להיות יסודית, צודקת
ואחראית. קפיצת־הדרך איגד. מועילה.

זוהי המסקנה העיקרית של פרשת
מיסמכי סימן־טוב — שהפכה
לסימן־רע.

במדינה
(המשך מעמוד ) 17
סיגי בדואים לרוב, שנכנסו לעבודת־ה־בנייה.
בסיני שוררת !כיום !אבטלה חמו רה,
בגלל הפסקת מרבית עבודות מע״ץ
בשל חוסר־הוודאות לגבי עתיד -השטחים.
:קרוב ל־ 5000 בדואים היו!מובטלים, ול גביהם
היתר. הרחקת הערבים מאילת ב בחינת
הצלה. אולם כוח־עבודה זה איבו
מסוגל לעבוד בבתי־המלון ובמיסעדות.
ראש־העיר, בדי כץ סבור בי במשך מזומן
וחזרו לאילת רבים מהערבים המודחקים,
לאחר שיצטיירו ברישיונות המתאומים.
ואך בינתיים, ענף המלונאות באילת
שרוי במשבר חמור.

!כאשר הגיעו לפתח הבור, ומיצמצו בעיני הם
רגע !ממושך, מפאת האור הבהיר. אח רי
שחולץ הראשון, נצמד לקיר כאילו
ביקש לסמן למחלצים ׳שחבריו עדייו ל־
!מטה. כך נהג גם הכלב השני. רק לאחר
שהוצאו כל השלושה, התפנו ללקק את
ידיהם של מציליהם.
סיכם את המיבצע הכבאי אהרון, מי
שירד לבור לחלץ את הכלבים :״עש רות
פעמים סיכנתי עצמי כדי לחלץ פני־אדם,
אבל זו הפעם הראשונה שסיכנתי
את עצמי למען כלב.
״,אני נשבע,״ אמר ,״סיפוק ׳כזה עוד לא
היה לי בחיי.״

חיות
הכדבים 1י 3דו
שכונה שלמה
נחלצה לחציל
שלושה כלבים
שנכלאו בתחתית בור
׳שלוש פעמים ביום היתד. האלמנה פני נה
שם־טוב יורדת ומהחורבה בה הוא מת גוררת,
ניגשת אל בור־המים שמתחת ל ביתה,
ובעזרת חבלים מורידה לתוכו !סזון
ומים.
בתחתית הבור שכנו שלושה ׳כלבים.
.בעלי בתי המלאכה והעסקים בסביבת
רחוב חזנוביץ שבשכונת מוגטיפיורי בתל־
!אביב, תמהו תחילה, מה גרם לאלמנה
לבוא אליהם פעמיים ביום, לבקש אוכל.
הם ידעו שפנינה הישישה, ילידת הארץ,
קיטנת־הקומה והצנומה! ,סובלת ל׳א-פעם ב עצמה
חרפת־רעב, אך הוא מעולם לא
ביקשה ומהם דבר. להיפך — את הצעו תיהם
לחלוק עומר. את !מזונם, היתד, דוחה
תמיד בתוקף.
כולם הבייא׳ו אוכל. כעבור ימים אח דים
נודעו הסיבות, בגללן החלה האלמנה
הזקנה לאסוף אוכל. בקרקעית החורבה
בה היא !מתגוררת, במקום בו היה לפני
כ־ 40 שנד. בור־מים להשקיית סרדסי-ה-
סביבה, גילתה שלושה וכלבים ;כלואים.
׳כיצד הגיעו הכלבים לתחתית הבור 1לי פול
לתוכו, במיקרה, לא יבלו, ביוון שה פתח
היחידי לבור הוא צוהר קטן שבקיר
הבית. האפשרות היחידה היתה שהם הוש לכו
פני,מה על-ידי בני־אדם.
הכלבים ייללו ללא־הרף, במשך שבוע
כימעט, וייללותיהם קרעו את לי׳בה. סיפרה
פנינה :
,״כל היום ׳וכל הלילה הם בכו. אני לא
יכולתי לשים את הראש שלי על הכר. לא
יכולתי לאכול. ידעתי שלכלבים אין מה
לאכול בבור. גם !מים לא היו שם, כי ה בור
יבש. הייתי אוספת להם קצת אוכל,
ומורידה אותו עם חבל .׳כל היום הייתי
חושבת מה יהיה על הכלבים, ומי יוציא
!אותם החוצה.״
עד־מהרד ,׳נודע דבר מציאותם של ה כלבים
בבור גם לניסים אלקיים 28 בעל
נגרייה ׳סמוכה, ולדויד בלסברג 64 בעל
בית־׳מלאכה לרהיטים. יחד עם האלמנה
והפועלים החלו גם הם דואגים להאכיל
את הכלבים, שמזונם השתפר עקב כך.
מיכצע־־,החילוץ. אחרי !כשבוע, בו
הפכו שלושה הכלבים שבתוך הבור למר-
כז־׳חייהם של אנשי הסביבה, החליט ני-
סים להזעיק את אגודת צעו־בעלי־חיים.
ביום ראשון בצהריים הגיעו למקום אנ שי
האגודה בליוויית שני אנשי מכבי־אש
מצויירים, בסולם ארוך, וציוד־חילוץ, מסי-
כות־גז ומיכלי־חמצן — ומיבצע החילוץ
החל.
תחילה צריך היה להרחיב את הפתח
בקיר! ,כדי שאפשר יהיה להחדיר פנימה
את הסולם הענקי .׳אחר־בך ירד הכבאי
בנימין אהרון 27 חבוש מסיבת־גז, ל תוך
הבור! ,מצוייר בחבל, כדי להוציא מ תוכו
את הכלבים. חברו דויד פכר (,)33
ראש חזלייודהחילוץ, המתין לו למעלה.
,סיפר הכבאי !אהרון, רווק המתגורר ב־רימת־גן
:״בהתחלה פחדתי. לא ידעתי
באיזה, מצב הכלבים. לא יכולתי לראות
את המתרחש למטה. חששתי שמא ינסו
לנשוך אותי, לאחר שלא ראו אדם זמן
כה רב. חששתי גם שהם לא יאפשרו לי
לקשור ׳אותם בחבל .׳אבל להפתעתי הם
שמחו,מאוד לקראתי, וליטפו וליקקו אותי
כל הזמן. מייד ראיתי שכולם בריאים,
למרות שנפלו לעומק כה רב.״
׳סיפוק עצום. הרגע המרגש ביותר
היד. זה בו יצאו הכלבים לאור העולם.

בלב ב׳ מוצא מהבאר
מחושך לאור

ברב ב׳ מוצא מהבאר
מכלא לדרור

כלב ג׳ מוצא מהבאר
סוף פרשת הבור

עזזר דרבי!

(המשך מעמוד )12
לשלישת ׳המחדל :׳גולדודדייו־גלילי.
אפשר היה לנחש בי יגאל אלון יפרוש
מממשלת רביו ביוזמתו שלו. צעד כזד.
היה מקל על רבין לא להכליל את אבא
אבן בממשלה. לעומת זאת קשה לו לוותר
על שירותיו ־של פנחס ספיר. ואם ספיר
נשאר — יישאר גם אבן.
אל המסולקים משולחן־הממשלה יצטרף,
קרוב לוודאי, שר נוסף: שר־החקלאות
הישיש חיים גבתי. אי־אפשר לרצות ליצור
תדמית צעירה ורעננה לממשלה ויחד עם
זאת להשאיר בה דמות כמו גבתי.
!עד סאן חלקו הפשוט והקל של המיש־חק:
מי בחוץ?
החלק הקשה יותר הוא מישחק השיבוץ :
במי לאייש את תיקי־הממשלה? הכל היה
פשוט יותר אילו במקום השרים המת פטרים,
היו מכניסים שרים חדשים. ב מקרה
זד. היד. צורך למצוא חמישה־שישד,
מועמדים חדשים לשרות, כולם ממיפלגח
העבודה, ולאייש בהם את התיקים שהתפנו.
אולם הצד המסובך והמרתק עוד יותר
של המישחק נובע מן העובדה שגם השרים
הנותרים בממשלה, יחליפו כיסאות ביניהם.
שרים ותיקים ובכירים יתפסו תיקים חשו בים
יותר. שרים חדשים יקבלו מישרדים
משניים. כל אחד יוכל להיות כל דבר,
בתנאי שכל העת יישמר בקפדנות האיזון
הפנימי בין החטיבות ׳המרכיבות את המערך.
אם מישרד־החוץ ייפול בחלקו של פרם,
יישאר מישרד־הביטחון נחלתה של חטיבת
מפא״י לשעבר. במיקרה כזה ייתכנו כמה
וכמה מועמדים לתפקיד:
#יצחק רבין עצמו, שיחזיק בתיק
הביטחון נוסף להיותו ראש־הממשלה.
!• חיים צדוק, כיום שר־המישפטים.
!• חיים בר־לב, כיום שר המסו״הת.
אם יילד צדוק למישרד־הביטחון, יתפנה
תיק המישפטים. אם יהיה זה בר-לב שיקבל
על עצמו את התיק, יתפנה מישרד־המיסחר־והתעשייה,
ושוב תחול תחלופה בין השרים
והמישרדים, כשעל כל עמדה מתפנה יהיו
כמה ובמד, קופצים.

איזון
ך ) גכי מישרדים אחדים, במו מישרדי ה /תיירות,
הבריאות והקליטה — אין כל
בעיות. אלה יישארו בידי המחזיקים בהם
כעת. לא תהיה, כניראה, תחלופה בין שרי
מפ״ם׳ אלא-יאם־כו ייענה רביו לתביעת
מפ״ם לשר שלישי, ואז יהיה דב זכין
נציגה השלישי של מפ״ם בממשלה.
לעומת זאת שוררת תעלומה לגבי נצי-
גותה של אחדות־העבודה בממשלה. אם
ישראל גלילי ויגאל אלון יפרשו, יהיה
צורך לחדש את כל נציגות החטיבה בממ שלה.
ניתן יהיה לעשות זאת על־יודי שני
נציגים קשי־שים כמו משה כרמל ויצחק בן־
אהרון. אולם, אם המגמה תהיה בכיוון
של דיענון הממשלה, ייתכן שאחדות־העבו־דה
תעדיף שנציגים צעירים כמו עדי
אמוראי ודני רוזוליו, הם שייצגוה.
על המקומות שיתפנו לאנשי חטיבת
מפא״י, יש כמד. וכמה קופצים. כאן, כניראה,
יוכל יצחק רבין לברור לו מבין המועמדים
את אלה שהוא מבקש לשתף בצוות שלו.
הוא יוכל לצרף לממשלה את אברהם

עופר ואהרון ידלין, ויצטרך, ככל ד,ניראה

לצרף גם את משה ברעם. אולם כדי ש שלושת
נציגי מפא״י ייכללו בממשלה,
צריכים שלושה !נציגי מפא״י גם לפרוש.
המישחק עדיין לא ׳נגמר ׳בכך. ב ממשלה
האחרונה הקימה גולדה את
מישרד־ההסברה, במייוחד עבור שמעון
פרס. שמעון יקפוץ למעלה, אבל מישרד־ההסברה
לא יבוטל. בממשלת ישראל אין
מוותרים על עובדות. והפעם יאייש את
העובדה החדשה, ככל ר,ניראה, שר־התח־בורד,
אהרון יריב — מד, שיותיר עוד
תיק פתוח להיאבק עליו.
אם אומנם יזכה יצחק נבון להיות נציגה
השני של רפ״י בממשלה, לא מן ד,נימנע
שיהיה זה הוא שיירש את יגאל אלוו ב־מישרד
החינוך. אולם ייתכן גם שרפ״י
היא תקבל נציג שלישי בממשלה, ואז יהיה
זה גד יעקבי, הלוטש את עיניו לתיק כלכלי.
זהו מישחק שיכול להימשך בלי סוף,
עם אלף ואחת וריאציות ושיכלולים, כש חלק
מהאפשרויות מובאות בתרשים שב ראש
רשימה זו. הטוב בשעשוע זה הוא —
שכל אחד יכול לשחק בו. ואם יש למי
שהוא רעיון חדש — שלא יהסס, הכתובת
למישלוח ההצעה היא: יצחק רבין, המו עמד
להרכבת הממשלה. רחוב רב אשי,
נוד-,אביבים, תל-אביב. אין התחייבות לקבל
את ההצעה הזולה או ההגיונית ביותר.

לצעירות

בגד— ם
זוטא 8 פריז להשיג אצל
שנידמן 3קומות של אופנה
דיזנגוף , 128ת״א

האם ממשיבה האישיות להתקיים אחרי המוות?
הבה ונתבונן בעובדות הפשוטות :
על פי חוק שימור החומר אין שום דבר בעולם החומרי, החי והדומם היכול
ללכת לאיבוד, או להפסיק להתקיים. החומר יכול לשנות את צורתו ואת תכונותיו.
למשל: הקרח מפשיר והופך למים, המים מתאדים והופכים קיטור. הזרם החשמלי
יכול להתבטא באור, בחום ובכוח. את גלי הרדיו ניתן לתרגם לגלי קול, ולהיפך.
גם פעולות כימיות שונות יכולות לשנות את צורתו של החומר ואת תכונותיו,
אך לא לאבדו. שני אטומים ׳מימן יוצרים, בתרכבתם עם אטום חמצן — פרודת
מים. גם בעולם החי יכול יצור אחד לקבל גוף שונה לחלוטין: הזחל מתגלם
והופך אחר־כך לפרפר, הראשן מתגלגל והופך צפרדע. וכדומה. היצור החי העילאי
יותר יכול גם הוא לפשוט צורה וללבוש צורה: אין דומה האפרוח שבביצה לעוף
הבוגר, וגם העובר בבטן אמו שונה בצורתו ובתכונותיו מן ההורה המבוגר.
ישנם אנשים שלהם תכונות מידיאליות. הם מסוגלים, לפי עדותם, להתקשר,
בהיותם נתונים במצב ׳מסמים המוגדר כ״טראנס״ ,עם גשמות מתים או יצורים
רוחניים אחרים. תופעה זו קרוייה בשם ספיריטואליזם, ו׳ה״מדע״ החוקר אותה
נקרא פאראפסיכולוגיה. בין אם נקבל תופעה זו או אם נדחה אותה מכל וכל —
דבר אחד ברור: קיים עולם של נשמות ויצורים רוחניים הנמצא סביבנו בכל אשר
נפנה. הקשר בין גוף האדם ונשמתו דומה אולי לזה שבין הנהג והמכונית. בדרך
כלל •תלויה המכונית בנהג ואיננה יכולה לנוע בלעדיו. אבל הנהג יכול לחיות
היטב גם בלי המכונית, ואין הוא מפסיק להתקיים ברגע שהוא יוצא ממנה.
כמעט כל הדתות שבעולם מאמינות בצורה זו או אחרת בהישארות הנפש
או בקיום הנשמה אחרי המוות. כתבי הקודש מתרים בנו שעל כל אדם נגזר
המוות פעם אחת, ואחרי המוות בא המשפט. עדות דומה נותן לנו גם מצפוננו.
את זאת יכולים אנו לראות היטב בהתנהגותו של האדם בעת פטירתו. עיניו
מבטאות זאת בבירור, כי לעיניים שפה ׳משלהן. ישוע המשיח אומר :״נר הגוף
הוא העין; אם עינך תמימה כל גופך יאור, אך אם תחשך עינך — מה רב
החושך!״ לפי !הבעת עיני האדם ניתן לראות בפירוש אם שמח הוא או עצוב,
שקט או עצבני, רגנע או מודאג, דובר אמת או משקר. שליטה טובה בשפה זו
חשובה מאוד לאנשי החוק ולחוקרי המשטרה, ובמיוחד בביקורת הגבולות.
על־ידי הקריאה ב״שפת העיניים״ הזאת ניתן להרגיש שמרבית בני האדם
נפחדים ומבוהלים הם בשעת גסיסתם. אם הפה מסוגל עדיין לדבר — הוא
יאשר זאת בוודאי. ומבט מודאג זה נשאר בעין עד שהרגע ׳מגיע והוא הופך
להיות מבטו הזגוגי של המת.
ואולם אצל המאמינים האמיתיים נראית תמונה שונה לחלוטין. בעיניהם
מופיעים אושר, שמחה ותקווה הבוהקים בזוהר שמיי׳מי.
ברומי העתיקה הומתו ראשוני המשיחיים באכזריות רבה — אך זהרו של
אותו מבט אחרון הצית את ניצוץ האלהות גם בלב ממיתיהם הניצבים לידם.
נכון, ישנם אנשים המוכנים למות על קידוש עמם ומולדתם, למען קידום
המדע או אפילו לשם הגנת דעתם הפרטית, אבל מותם של אלה לא השפיע
אלא על אלה שהיו קרובים לרוחם, ולא אמר דבר לאלה שחלקו עליהם. לעומת
זאת יכול היה אותו ניצוץ אלוהי בעיני המאמינים העומדים לעבור מן העולם
הזה להדליק שלהבת יה גם בלב השונאים המושבעים והקנאיים ביותר שלהם,
וההיסטוריה הוכיחה ׳זאת. וכלל אין ׳זה משנה אם מותם הוא מוות טבעי או
מיתה משונה כאשר תהיה.
1ז רו *ו 1י 1לינוולבני (\ 1למי . 0

טלוויזיה״
מאחורי המסך
׳ 13331 או ד 3גי־חיר 1ם
3ת ד ־ א 3 *3
אולפני־חירום לטלוויזיה עומדים לקום
בתל־אביב, על שטח בן שמונה דונם ליד
הטלוויזיה הלימודית ברמודאביב.
הכוונה היא להקים אולפנים אשר ישרתו
את הטלוויזיה בשעת-זזירום, במקום האול פנים
שהוקמו בצורה חפוזה בבית סוקולוב
בתל־אביב בזמן המילחמה האחרונה. כמו־בן
מסתמנת מגמה לבנות במקום אולפנים
כאלה, אשר אליהם יעברו בתקופת שלום
אולפני־הטלוויזיה מהקרייה בתל:-אביב. האולפן
בקריית שוכן במיבנה עתיק, בחדר
קטן בו מוצבת מצלמה אחת בלבד, בתנאים
גרועים אשר כמוהם אין למצוא בשום
מדינה אחרת בעולם.

סרטנ37ן 3 3ודיה
ע ל תעליח־סואץ
׳בשבוע שעבר שודר, במיסגרת התוכנית
מבט, קטע של הפרשן לענייני ערב אהוד
יערי, על שיקום ערי תעלת-סואץ, לאחר
נסיגת כוחות צה״ל מגדתה. בקטע שליווה
את דברי יערי נראה רחוב בו מפטרלים
חיילים, ובודקים בעזרת מגלה־מוקשים
פרימיטיבי כלי־רסב חונים, אם לא מוחבא
בהם נשק או תחמושת.
יערי טען כי הרחוב הוא רחוב מצרי
וכי החיילים הם חיילים מצריים. צופים
חדי־עיין נזכרו בוודאי כי כבר ראו קטע

זה בזמנו בטלוויזיה שלנו, כאשר תיאר
דווקא את מילחמת קמבודיה. מסתבר כי
מישהו טעה, ולא הבחין בהבדל בין קמבודיה
למצריים.
אהוד יערי מכחיש את התקרית כולה,
ואילו מנהל-החדשות של הטלוויזיה, צבי
גיל, אשר תשומת־ליבו הופנתה לטעות
זו, בייכר שלא להגיב כלל על מחדל נוסף
זה של מערכת־החדשות.

דן ר 3 *3שורק ומזמר ׳
מחדל נוסף של מערכת־ד,חדשות בירושלים,
הצחיק את כל מי שהאזין לסקירת
היום הראשון של מרכז מפא״י, שנערך
בתל-אביב.
איש־החדשות התל-אביבי דן רביב,
ששידר דרך ניידת־השידור של הטלוויזיה
מבית האוהל׳ ישירות לירושלים, העביר
את כתבתו בשעה רבע-לשמונה בערב,
למהדורת מבט אשר נפתחה כרגיל בשעה
שמונה ושלושים. כאשר יצר רביב קשר,
הודיע למערכת בירושלים כי הוא מתחיל
לשדר בעוד שלושים שניות. משך שלושים
השניות הללו שוחח רביב עם טכנאי
ירושלים, שר ושרק לתוך המיקרופון, כדי
לינ תו התאמות־קול.
שירושלים תוכל
אולם מערכת־החדשות, למרות שהיו
בידה 45 דקות לערוך את השידור, השאירה
את החלק של רביב, שלא היה מיועד
לשידור, וכך זכו הצופים לשמוע מונחים
מקצועיים, בליווי שירתו של רביב.

צ׳יץ־ נגדר 3 11•3יץ׳
אחת התוכניות הסודיות ביותר בטלוויזיה
הישראלית עומדת להיות משודרת ביום

המי שדר. שלא
דוברי רשות־ד,שידור העבירו חומר רב על תובנית־ד,יוקרה
של הטלוויזיה הישראלית בערב יום־העצמאות. מדורי־הטלוויזיה
בעיתונים יראו ׳בתוכנית את גולת־הכותרת של השידורים ביום-
העצמאות• ׳צופים רבים סבלו בדממה את הקונצרט הארוך,
את הראיון עם ראש־הממשלה גולדה מאיר, האפילו את תוב־נית־הבידור,
והמתינו לשיאם של השידורים: תוכניתו של א לי
ניסן, מדינת היהודים שלי, אשר עמדה להיות משודרת בשעת־חצות
של ליל יום־העצמאות.
קרייינית־הרצף כרמית גיא הביאה את מדינת ׳היהודים
של אלי גיסן יאל סופה הימר. בהודעה קצרה מסרה לצופים המגד
תיונים, כי בגלל סיבות •שאינן תלויות בטלוויזיה, לא תשודר
התוכנית. הטלוויזיה לא טרחה כלל לשדר ׳תוכנית או סרט
ובמקום יאותה תוכנית מפוארת, שנגנזה, למען ואותם ׳צופים שנות רו
ערים עד חצות, כדי לצפות ביה.
האמת היא שהסיבות לאי־שידורה של התוכנית היו תלויות
׳ועוד איך — בטלוויזיה.
בבוקר השידור, ביום רביעי בשבוע שעבר, התכנסו שלד
שה אנשים להעיף מבט בתוכנית-היוקרה שעמדה להיות פשו-

צ׳וץ׳
סנדק
רבינוביץ פוטוגני

אסתר

השני הקרוב. זוהי תוכניתה של
דר, צ׳יץ נגד רבינוביץ, המתארת את
המירוץ לראשות עיריית תל־אביב.
התוכנית, שתארך שעה ו־ 17 דקות,
צולמה משך למעלה מ* 20 יום, בתקופת
מערכודתבחירות לראשות עיריית תל־אביב,
בהסכמתם ובשייתוף־ד,פעולה של שני
המועמדים. מאחר שצוות הטלוויזיה השתתף
במרבית הישיבות והאירועים של שני
המחנות, הבטיחו כל אנשי הצוות לשני
המועמדים שלא להדליף דבר לעיתונות,

שודר

יחדיו אישים ׳ואנשים שונים, אשר יתארו כיצד הם רואים את
המדינה שלהם. ניסן ואחרונה יערכו עשרות פגישות עם אישים
שונים, לבדוק אם הם ראויים להשתתף בתוכנית זו, יאם לאו.
בשיחות עם ידידים היו שניהם מוכנים להישבע כי ׳תהיה זו
פאר התוכניות של הטלוויזיה ׳הישראלית.
ביום השני בשבוע שעבר, יומיים בלבד לפני המועד בו

גם לאחר תום מערכת־הבחירות ואפילו
לאחר הקרנת הסרט עצמו.
אולם, על התרשמויותיהם של אנשי הצוות
משני המועמדים, דלף בכל־זאת משהו
החוצה, .מסתבר כי הצוות הופתע ביותר
לגלות כי ראש עיריית תל־אביב לשעבר,
יהושוע רבינוביץ פוטוגני ביותר. רבי־נוביץ
עצמו התלהב מאוד מעצם עשיית
הסרט על מערכת־הבחירות שלו ושל יריבו,
והחליט כי הסרט ראוי שילמדו לפיו בבתי-
ספר, בשיעורי־אזרחות.
צ׳יץ שחה מול המצלמות כמו דג במים,
אולם היה נבוך רק בעת צילום סצינה
אחת, בה ביקר אצל מישפחה שקראה את
בנה, אשר נולד בעת מערכת־ד,בחירות,
על־שימו: להט. כאשר החזיק צ׳יץ את
העולל בידיו, אמר, ספק לתינוק הרך, ספק
לעצמו :״כשתהיה גדול, אל תנסה להש תגע,
ואל תרוץ לבחירות לעיריית תל-
אביב״.

הטלוויזיה מ ת רו קנ ת
מיספר אנשי־טלוויזיה עומדים לעזוב
אותה ולצאת לחז״ל. יאיר אלוני, העורך-
הקריין, עומד לצאת לשליחות מטעם הסוכנות
היהודית, לוואשינגטון. הסוכנות היהו דית
אף גוזלת מהטלוויזיה את המפיק
חיים גיל, העומד לצאת בשליחותה לבוס טון
שבארצות־הברית. איש-ההדשוח יורם
רונן עומד לנסוע לניו־יורק, להחליף שם
את חיים יכין, החוזר לארץ.

תיקווה מור
עוז 3תאתהמסך
קריינית־הרצף תיקווה מור עומדת
לעזוב בקרוב את הטלוויזיה. על כך נפלה
ההחלטה בימים האחרונים, בהנהלת־הטלוויזיה.
את מקומה תתפוס אחת מבוגרות
קורס קרייניות־הרצף, העומד להסתיים
סוף־סוף בימים הקרובים.
לאחר השערורייה הציבורית שפרצה
בעיקבות גילויי העולם הזה על הפרוטקציה

עוזרודחפקה דיין
עשרות פגישות

מפיק גיסן
רמה ירודה
דרת. היו אלה מנכ״ל הטלוויזיה ארנון צוקרמן, האחראי על
החדשות צכי גיל, ומפיק־התוכנית אלי ניסן* צוקירמן וגיל,
שלא ראו את התוכנית קודם־לבן, נדהמו. לדעתם, היא היתד,
מתחת לכל ביקורת. הם היו בדיעה אחת: לגנת, לא לשדר.
אלי וניסן׳ ׳שנפגע מתגובות השניים, לא נלחם על שידורה
של חחופני׳ת, אולי מפני שחשש מפני התגובות השליליות שהיא
תעורר, יאם אומנם ׳תשודר.
משך שבועות ארובים עבדו אלי ניסן ועוזרת־ההפקר, אחרד
גה דיין, על התוכנית מדינת היהודים שלי. כוונתם היתד, לכנס

26 - 1

אמורה הייתה התוכנית להיות משודרת, ,כונסו באולפני הטלוויזיה
הלימודית ברמת־אביב ! 22 אנשים, ומשך ארבע שעות תמימות
סיפרו על מדיגת־היד,ודים שלהם, בפני המצלמות. בין האישים
שהופיעו בתוכנית יהיו הפרופסור הראל פיש, דויד הכהן,
אסא קדמוני, הילל קוק, ד״ר נחמן כלומנטל, תלמידי
׳תיכון, ועוד רבים אחרים שלא היו מביישים כל תוכנית־טלוויזיה
אחרת.
ניסן האשים את המרואיינים עצמם בכישלון התוכנית :״הם
ערכו מונולוגים, במקום לשוחח זד, עם זה. אין לנו בארץ תר בות
שיחה בין אנשים,״ טען.
בטלוויזיה רואים בביטולה של התוכנית רגע היסטורי. זו
הפעם הראשונה שתוכנית אשר הכנתה הסתיימה, ואשר עלמה
עשרות אלפי לירות למשלם־המיסים הישראלי, לא שודדה בגלל
איכותה הירודה.
נראה כי לכישלונו של אלי ניסן בתוכנית זו יהיו השלכות
!נוספות על פעילותו בטלוויזיה. הפקת התוכנית מוקד נלקחה ממנו,
לפי־שעה, ואת התוכניות הבאות יפיק בינתיים, עד שיתברר
גורלו של ניסן, טופלה סער, אם כי ייתכן שניסן יוסיף
להנחות אותן.
בינתיים קמו נם בטלוויזיה עוררין על הנחייתו של ניסן,
ונראה כימגכ״ל הטלוויזיה, וארנון צוקרמן, לא יוכל להוסיף
׳ולגונן על בן־חסויתו ניסן.

אלוני
רונן עוזבים

בקבלת מועמדות לקורס, מונתה ועדה
שכללה אנשי-ציבור ועיתונאים, שהיא
תחליט באופן בלתי־משוחד, מי מכל
משתתפות הקורם אמנם תיבחר לתפקיד
המיוחל. בינתיים אישרה הוועדה החדשה
את מועמדותו של כדוריה זימרון,
מזכירתו של ה מנ ס ל ארנון צוקרמן,
ושל אכיכה כגלייטר, עוזרת־ההפקה
של יוסי צמח* קרוב לוודאי שברוריה
תזכה להיות מחליפתה של תיקווה מור.
העולם הזה 1913

קולנוע
שחקנים
מ שילג ״ ה?־

מי מפחד

השחקנית היפה מצ׳ילה, אמפרו פילאר,
מסריטה גירסא חדשנית וריאליסטית כא חת
של שילגייה ושבעת הגמדים. אך בכך
אין עדיין שום דבר מקורי. כך בדיוק חשב
גם הבמאי האיטלקי פיירו רניולי, המביים
את הסרט. ובכל־זאת החליט להסריט את

ריצ׳רד בסיפור שנועד לקשר בין הפיז־מונים
שעל תקליטו דב־המכר האחרון:
הרימי אותי גבוה. רוב השירים קליטים
מאוד ונעימים לאוזן, והנוער אוהב אותם.
הבמאי הצעיר, שעשה בעבר סירטי־טלווי־זיה,
דיוויד אסקי, לא יירשם בתולדות ה קולנוע
כיוצר רב־מעוף, אבל אולי זוהי
הדרך הפשוטה ביותר להגיע אל ליבות
בני הנועד בארץ.
* איזה מין כומר (אורלי, דנמרק) -
סיפור עליז, אשר חבל שניפתח לבדיחה
ארוכה ומוסרית להחריד. כומר מיסכן,

גדלים שונים (על המיבחר אפשר להתוו כח)
,אך ברגע ישהמתנדבת ניגשת אל מי טת
החולה — צנזורה — רואים רק את
הצוואר — או מכסימום חזה -שאפשר לר אות
בכל חוף־ים שאינו מגודר עבור מת רחצים
יראי־שמיים.
** לאן נעלם דניאל וקס (גורדון,
ישראל) — זמר ישראלי שעשה ״קאריירה״
בארצות־הברית, חוזר לישראל לאחר 15
שנות היעדרות ומנסה להתגבר על משבר
ההיתבגרות, שבא עליו בשנות ה־ 30ל חייו,
בחפשו אחר נעוריו ואווירה שהיתה.
בתוך כך מנסה הבמאי, אברהם הפנר, ל זעזע
כמה מושגים מקובלים בנוער ה ישראלי
החבר׳מני. הוא נוגע בתדמית ה גיבור
המקובל על החברה בהבנה וברגי שות
רבה, בבעיית הנוסטלגיה, באכזבתו
של הצבר מעולמו המישתנה עם הזמן, וב מהימנות
של אווירה שפעם היתה טבעית,
והיום לבשה טעם של התפכחות כואבת.
הרולד ומור (תכלת, ארצות־הברית)
— צעיר המבקש נפשו למות מג לה
את החיים בזקנה בת ,80 המעניקה לו
אהבה ועליצות שכמותם לא ידע בבית
אמו. הרבה פנטזיה ורעיונות מטורפים,
מישחק מזהיר, וגלישה לקיטש שעליה אפ שר
לסלוח לה בזכות המעלות הקודמות.

פילאר בשלגייה ובמכשפה
שני צדדים למטבע אחת
שילגייה, אבל להוסיף לה כמות הגונה של
מלח ופליפל.
אחרי -שחיפש זמן רב ומצא לו את ה שתקנית
אמפרו פילאר, החליט שאין זה
מספיק עבורה לשחק את שילגייה בלבד,
ושעליה לעצב גם את המכשפה המגישה לה
את התפוח המורעל, מעין רעיון מודרני
של פניה הכפולים של בת חווה. התוצאה
— מדהימה.
כעת צופים אנשי אולפני ציינה צ׳יטה
בחומר־הגלם המוסרט, ותמהים אם כוכבו
האמיתי של הסרט לא יהיה דווקא המאפר.

תדריך
תל־אביב
כסוד התאומות (מקסים,
ארצות־הברית) — מותחן מדהים העשוי
לרתק קהל מכל סוג ולעניין במיוחד את
המשוגעים־לקולנוע. זהו סיפור שקיימים
בו כל סממני־המתח המקובלים, כמו אלי מות,
רצח, תעלומה, אימה, ובנוסף לכך
סגולות מיקצועיות רבות בהן ניחן במאי
הסרט, בריאן דה־פלמה. במאי צעיר זה,
שמאחוריו כבר כמה סרטי הומור, החליט
להפגין אהדה להיצ׳קוק דרך עבודה יסו דית
על דימיונו של הצופה, כשהוא מותח
את עצביו להפליא ומכה על ראשו בהפת עות
ובתפניות רבות ללא ספור.
אהבת החיים ( פאר, ארצות־הברית)
— מצחיקון רומנטי המתאר את
הרפקת־האהבה של זוג בוגר ומפוקח, ב־גילומם
המצויין של ג׳ורג׳ סגל וגלנדה
ג׳קסון, שגם זכתה בפרס האוסקר על
מיבצע זה. בקצב מסחרר מוכיח הבמאי
הוותיק מלווין פראנק (שמאחוריו סרטים
רבים של דני קיי ומצחיקונים אחרים) כי
זריזותו עדיין במותניו והוא מבין היטב מה
מחפשים האנשים בקולנוע: הוא מראה
לקהלו זוג -שיש לו כסף, ברק ודימיון, מו ביל
אותם דרך אזוריה היפהפיים של ספ רד,
מחזיר אותם לסוהו, ואינו שוכח שה נשים
אוהבות סוף שמח שאפשר גם לבכות

** הרימי אותי גבוה (בן־יהודה,
אנגליה) — חיים מתוקים נוסח בני הטי־פש־עשרה,
או איך להתעשר בלאכול המ בורגרים
במקום בני־אדם, ולהישאר מתוק,
מוסרי, ומבטיח. כך בדיוק עושה קליף
נ: ולס הזה 913

או למעשה בר־מזל מאוד, חולה במחלה
משונה שרבים מן הגברים היו מוכנים ל חלות
בה (לא לאורך ימים כמובן) .סגולות
זכרותו זקופות במצב־הכן ניצחי. לשם
שמיים, או לשם הופת הקולנוע, מתנדבותכל פרחי־הנזירות שבסביבה, כולל עקרות־בית
הרוצות לעזור, כובסות חינניות ו מבשלות
שגילן ב-של דיו, להציל את האיש
הדגול מן המכה הנוראה. כתוצאה מכך
מזדנב תור ענקי של חתיכות בצבעים וב־

פרחי־גזירות ״כאיזה מין פומה״
לחשוף את האמונה

ירו שלים
*י דואל (רון, ארצות־הברתי) —
מילחמה לחיים־ולמוות בין שתי מכוניות:
מכונית פרטית נהוגה בידי דנים ווייבר
(מקלאוד בטלוויזיה) ,המנסה לברוח ממש־איודדלק
ענקית המטילה־איימים, במרחבים
העצומים שבדרום ארצות־הברית. תיאור
משכנע ומותח כאחד של העולם המודרני
וסיוטיו, ושל מיבחנו של האדם הקטן ב תוך
יקום של אלימות הרומס כל מי שחסר
שליטה עילאית בעצביו.
** רבי יעקב (אוריון, צרפת) — לואי
דה־פינס מתעוות כשהוא מקושט בפיאות
ובזקן, בורח מזרועותיהם של מהפכנים
ערביים ישר לתוך הבית של מסטיק ירוק
מותך, ומיד אחר־כך מתקשט בכדורי מס טיק
צפעוני, ונאלץ להיסתתר בסופו של
דבר בגיטו היהודי שהוא שונא כמעט
כמו ואת הערבי, הכושר או הבלגי. גם מי
שנפשו בוחלת בהומור גיזעני — יוכל
להתגלגל מצחוק.

חיפה

ריצ׳רד ב״הרימי אותי גבוה״
לשיר זה כמו לאכול המבורגר

איזה מין עוזרת (שביט,
איטליה) — סאטירה מלאת חן והומור על
החברה הסיציליאנית דרך מישחקים של
הוא־והיא. העוזרת, לאורה אנטונלי, כובשת
לה מעמד של אמא מהוגנת דרך מיטת האב
והבן גם־יחד.

ה קו ס ם
;מארץ ה קו לנ ע
הלילה האמריקאי (אורח,
תל־אביב, צרפת) :פרסים זה דבר
מצחיק, אבל לפעמים זה גם עוזר.
כי מי יודע כמה זמן היו אוהבי הקולנוע הישראלים
עשויים לחכות, אם לא היה הלילה האמריקאי זוכה בפרס
האוסקר לסרט הזר הטוב של השנה. למען האמת, כבר
הוצג הסרט באולם קולנוע אורדן, משך שני שבועות ריקים
ועצובים. אלה היו ימי מילחמת יום־הכיפורים, והקהל
לא הגיע. אבל, היום, חובה קדושה היא לשלוח כל מי
שאוהב קולנוע, וגם את מי שאינו משוגע־לעניין, אבל
נהנה מסיפורי״אגדח אסתטיים, לראות את אחד הסרטים
המקסימים שהוקדשו לקולנוע על־ידי מי שמשוגע לו
באמת — הבמאי פרנסואה טריפו.
שמו המקורי של הסרט לילה במקום יום, אינו אלא
מונח מיקצועי של תעשיית־האשליות. הכוונה היא לצילומי־לילה
הנעשים בשעות־היום, דרך מסנני־אור מיוחדים.
״שקר״ מיקצועי זה אינו אלא אחד מאותן אחיזות־עיניים
הטיפוסיים לאנשי מיקצוע זה. ומי שמתבונן בסרט יכול
לעקוב אחרי סידרה שלמה שכזו: חתול שצריך לעבור
כאילו במיקרה, מסרב לעשות זאת והמסריטים מנסים
לאמן אותו לתפקידו בתכסיסים שונים ; שחקנית היסטרית
שוכחת את שורותיה וצריך להדביק לה אותן מאחרי
עמוד, כך שהמצלמה לא תקלוט את העובדה שהיא קוראת
את שורותיה מן הכתב ; הגיבור הרומנטי של הסרט עובר
כמה משברי״אהבה במציאות ויש לרפא אותו משיגיונותיו
כדי שיצליח לשכנע בתפקידו — ועוד הרבה תקלות בלתי־צפויות
אחרות שכל במאי-קולנוע ניתקל בהן בעבודתו

דני וליאו: העושים נפלאות
מדי יום ביומו וההופכות את עבודתו לסיוט ולתענוג
גט״יחד.
טריפו, מי שעשה את 400 המלקות ואת נשיקות
גנובות, מספר את סיפורו שלו בלילה האמריקאי, בתוך
סיפור של הסרטת סרט בניצה. כל הצוות מסייע בידו,
בצורה משכנעת ביותר, להצהיר את הידוע היטב למי
שמעורה בעיסקי־השעשועים, וידוע פחות לקהל, הצופה בתוצאות
המוגמרות על הבמה או בקולנוע: יקרה מה שיק רה
— ההצגה חייבת להימשך.

עוברים

מיכאל ופונים אל דרך־העפר,
בסביבה פסטורלית נאה.
השלווה האופפת דרך־עפר זו אינה
מרמזת כלל על הצפוי בבית־החולים ל־חולי־נפש,
הניסתר כאילו בין הפרדסים.
הכל כניראה מתוכנן כך •שמי שאין לו מה
לחפש שם — לא יגיע אל המקום.
נראה שגם בעליו של בית־החולים אינם
גאים בו ביותר. זהו, ככל ד,ניראה, בית־החולים
היחידי בארץ, שאין על שערו
סימן וזכר לשלט שיסביר את טיבו. אך
גם השלט מאיר־ד,עיניים ביותר לא היה
יכול להצביע על כך יותר מאשר הת בוננות
של רגע אל תוכו, מבעד לגדרות
המקיפות אותו.
התבוננות כזו היתד, מגלה מייד לעין
המסתכל חבורה של יצורים דמויי־אדם,
שלבושם מזכיר באורח מחריד את בלואיהם
של כלואי מחנות־הנאצים.
צילצלתי בפעמון, לבשר את דבר בואי.
ברגע בו נשמע הצילצול הגיחו מיספר
חולים מאי־שם, והתבוננו בי בעיניים בו הות.
ניכר היה בהם שאין הם רגילים
לביקורי זרים במקום. אך הם לא היו
היחידים שלא היו מורגלים בכך. צוות־העובדים
של בית־החולים נדהם למראי
באותה מידה ממש.
באחת מפינות החצר, סמוך לשער־הכני־כה,
הבחנתי ביצור, ספק־אדם ,״לבוש״
בקרע-שמיכה. האיש מוטל היה שם כשק
שאין לו הופכין, בפינה, ללא־ניע. בשלושה
הימים הרצופים שביליתי באותו מוסד,
שכב האיש בפינתו ולא זז. השמש זרחה,
גשם ירד, ברד ניתך — הוא לא מש מ מקומו.
איש מעובדי בית־החולים לא מצא
לנחוץ להזיזו ממקומו.
סיפרה לי אחת העובדות המעטות של
בית־ד,חולים, כאשר חקרתי אותה בדבר
האיש :״ימים הוא לא זז מהפינה הזו. לא
אוכל, לא שותה. אם מישהו נזכר ביו, אז
מביאים לו משהו לאכול. לפעמים נזכרים
בו וגוררים אותו לחדר־האוכל. אבל למי
יש זמן בשביל ז הי!״
פחי־האשפה של בית־החולים עלו על

נתב ..העולם הזה
נ ת קנו לענוו ה
נני ת חודים וחור
נכש -גירה שם
חופת וגרם ושינו
מאת

אריק לביא
פוס לד כמה חולים, לא חשוב
1 1/ /מי, ותדאג לזה שהם יסדרו את
המיטות ואת החדרים. אתה מבין, לא כל
החולים יבולים לעשות את זה — אז אלה
שיכולים, צריכים לעשות את זה גם בש ביל
האחרים. אתה רק צריך לדאוג לכך
שזה ייעשה.״
אלה היו הוראות־העבודה הראשונות ש קיבלתי
אחרי שהתקבלתי לעבודה כאח-
רחמן — או כ״כוח־עזר,״ למען הדיוק —
בסנטוריום נס־ציונה, בו מאושפזים 300

חולי־נפש.
הוראות־עבודה אלו נמסרו לי״״כחמש
דקות בלבד לאחר שהגעתי לשער בית-
החולים, ומסרתי ישם שקראתי בעיתון

לגי הץוםו חזו ה
מודעה בה נאמר :״דרושים אחים, אחיות
וכוח־עזר לבית־חולים לחולי־נפש.״
גבר לבוש בגדי־עבודה וחולצת־חלוק
קיצרת־שרוולים שמע את בקשתי, והציג
את עצמו כיונתן (שם פרטי בלבד) ,סגן-
מנהל בית־ד,חולים. העובדה שבעת כניסתי
בשער ראיתיו עוסק, ביחד עם חולים
אחדים, בנסיוגות לפתוח סתימה בביוב, לא
הפריעה לו במיוחד.
שעה ש״ריאיין״ אותי לצורך קבלת הע
בודה, המשיך יונתן במלאכת פתיחת ה ביוב.
כאשר הבחין במבטי המשתומם,

הסוטוויו

הסביר :״אנחנו כאן צוות־עובדים מאד
אינטימי. כל אחד עושה הכל.״
ה״ראיון״ כולו לא ארך אלא חמש דקות,
ובסיומן הציע לי סגן־המנהל להתחיל
לעבוד מייד. כאשר אמרתי שאתחיל ב עבודה
רק למחרת היום, התאכזב מעט,
ככל הניראה .״אתה באמת תבוא מחר?״
חקר אותי בחשדנות, כלא־מאמין. הבטחתי
שאגיע למחרת היום, בשבע בבוקר, ואז
לקח אותי לסיור בבית-החולים ,״כדי ש תהיה
מוכן לעבודה מחר,״ כפי שהסביר.
סגן־המנהל אחז בזרועי והחל מעביר

כך נראה ביה״ח מבחוץ. בתוך מיבנים מוזנחים, חלקם יש נים
בינות לפרדסים, חיים 300 חולים מוכי־גורל. שוס שלט
אינו מכריז מעל השער על טיב המקום, בו עתידים רובם לבלות שארית ימיהם.

28 -5

אותי דרך המחלקות השונות של בית-
החולים. הדברים שראיתי שם, שלושת
הימים שביליתי במקום המיפלצתי ההוא,
די היה בהם כדי להוציא גם אדם שפוי
מדעתו.
ך* סנטורלום לחולי־נפש בנס־ציונה
1 1נמצא סמור לשכונת נוה־מיכאל שבמ קום.
דרך־עפר באורך של כמה מאות מט רים
מובילה אל בית־ד,חולים ואל הפרדסים
שבסביבה. כאשר יוצאים משכונת נווה־

מוכי־הגוול

גדותיהם. איש לא טרח להריקם. בפתח
תדר־האוכל ׳ניצב פח כזה, נטול־מיכסה,
שמי־גשם מילאו אותו והאשפה שבתוכו
עלתה על גדותיו והתפזרה סביבו. זה לא
הזיז לאף אחד. הזנחה, אדישות וחוסר־איכפתיות
שלטו בכל.
בחצר פזורים היו שיירי־מזון, צלחות
מזוהמות, שברי־רהיטים, סחבות מצחינות
— אך הבל חלפו על פניהם אף מבלי להב חין
בהם. הכל — מלבד אחד, גבר מגולח-
ראש כבן • ,40 שעבר בחצר בראש מורכן
ואסף שיירים הפזורים בה. על האיש הזה

חולי המחלקה הסגורה ה׳ 2יושבים בחצר הפנימית, לבושים
בגדים נקיים, ומתחממים בשמש. כך נראתה המחלקה בעת
הביקור השני שערך כתב העולם הזה במקום. בביקור הראשון היה המצב שונה.

גאוותו של מנהל המוסד, יוסף (יושקו)
שטיינהרץ.
״בחולה הזה תלוי נקית חצרו של בית־החולים,״
סיפר לי בגאווה שטיינהרץ
בתום ביקורי במקום, אחרי שכבר גיליתי
לו את זהותי האמיתית .״הוא דואג לכך
שהמוסד יהיה נקי. הוא מרים כל פיסת־ליכלוך
קטנה.״
שטיינהרץ אולי אינו יודע זאת, אך במו-
עיני ראיתי כי חולה זה, שעליו גאוותו,
אומנם אסף את הליכלוך בנאמנות, אך
מייד לאחר־מכן היה מעביר את ״מציאו־

סדינים אינם בנימצא
והשמיכות ־ קרוווות
תיו״ במהירות־שיא לפינה אחרת בחצר,
ומסדר אותן שם בסדר מופתי.
אך חצרו של בית־הח׳ולים היתה כגן-
עדן ממש, לעומת חדריו.
** ודת כיוד,החורים היה מודע לעוב־דה
זו היטב, כגיראה. כך, למשל,
כאשר הוביל אותי יונתן לסיור בחדרים
השונים, דאג להזהיר אותי כל עת שעמדנו
להיכנס לאחד אחדרים :״אל תתרגש ממה
שאתה רואה. אתה רק צריך להתרגל, ואז
הכל יהיה בסדר, זה לא־כל־כך נורא.״
בסיורנו עברנו ממחלקה למחלקה, מה־
״קל״ אל ד,״כבד״ במחלקות של חולים
קלים, יחסית, עוד ניתן היה לראות שמי כות
או סדינים מטונפים, שגם עם דימיון
פרוע היית מתקשה לזהות בהם ציוד של
בית־חולים, אך במחלקות הקשות יותר היו
גם אלה בבחינת בל־יימצא.
אצל החולים ד,״קלים״ ניצבות שמונה
מיטות בחדר קטן, כשבין מיטה למיטה
רווח של סנטימטרים ספורים. במחלקות —
כמו ה׳ 1ו־ה׳ ,2שהן ה״קשות״ במחלקות
המוסד, היו המיטות צמודות לקיר, זו
אל זו. ראשו של חולה אחד נגע ברגליי
של אחר וכן הלאה, לאורך כל הקירות.
במרכז החדר, שולחנות אחדים עם ציפוי-
פורמייקה כחול, וסביבם ספסלים. רק בקרשי
חב ניתן לעבור ממיטה למיטה בחדר
המלבני הארוך, בו שוכבים כ־ 40 חולים.
כל ניסיונותי להתאים את מיספר המיטות
למיספר החולים עלו בתוהו.
במחלקה ז 17 שוכנים המסוכנים מבין
החולים. ב״מחלקה הסגורה״ ,כפי שמכנים
אותה, ראיתי זוועות שהדימיון החולני ב יותר
עדיין לא ברא. ליד הקיר, ביום־
גשם קר, עמדו כעשרה גברים, בשורה.
כימעט כולם היו יחפים, ללא גרביים. ניכר
היה בהם שזה זמן רב לא ידעו טעם מים
וסבון.
:במחלקה זו, מפניה הוזהרתי כי קיימת
סכנה שיתקיפו אותי, מצאתי אשה חולה
מסתובבת באץ־מפריע. שני חולים־גברים
רדפו אחריה בצריחות נוראות. ביקשתי
מיונתן להתערב, להוציאה מן המחלקה,
אך הוא אמר לי :
״אין צורך. היא נמצאת פה כל הזמן.
היא רוצה להיות פה, אז מה אנחנו יכולים
לעשות? הרדיפה הזו היא רק מישחק
בשבילם. אין צורך להתערב.״
כאשר פנינו לצאת ממחלקה זו הספקתי
לראות כיצד מדביקים השניים את האשה,
שנפלה על ריצפת־הבטון...
במחלקה ,271 שם שוכנים החולים הק שישים
יותר, היה המצב דומה מאד. כאן
לא היתה כל הפרדה בין המינים. גברים
ונשים התגוררו יחד. החלונות היו סגורים,
וצחנה נוראה עלתה מהחדר. כאשר נכנסתי,
מיהרו כמה חולים להתכסות. הסביר לי
יונתן :״הם חושבים שבאת לפקח, אז
הם מפחדים. הם יודעים שכשבא מפקח,
הם צריכים להיות בסדר.״
כאשר פניתי לצאת את בית־החולים, ב תום
הסיור המודרך, נקראתי לחזור על-
ידי אשר. בחלוק לבן פתוח, שניצבה במרכז
החצר וצעקה לעברי .״זוהי האחות הרא שית׳״
אמר לי יונתן .״ד,יא צריכה לדבר
איתך לפני שאתה מתחיל לעבוד. היא
הגיעה רק עכשיו.״ השעה היתד 11 ,בבוקר.
האחות הראשית, שהיתר, בהריון מתקדם,
התגלתה כסילביה שטיינהרץ, אשתו של
מנהל בית־החולים. מייד מסרה לי הוראות
מפורשות :״עליך להגיע לעבודה בדיוק
בשבע בבוקר. אסור לאחר. העבודה קשה,
ואתה צריך לשים לב למה ־שאומרים לך
לעשות.״ ביקשתי לדעת מה יהיה שכרי.
״בעניינים כאלה אני לא מתערבת,״ אמרה
לי ,״על זה תדבר עם יושקו (המנהל).״
כאשר פניתי אל המנהל בשאלה זו, השיב
בחשיבות־עצמית ניכרת :״אני לא מטפל

בדברים כאלה. תדבר עם מנהל־החשבד
נות.״ הלה לא היה, כמובן, בנימצא. אך
יושקו הבטיחני שהשכר הוא הסתדרותי.
נרגעתי.
את פשר התנהגותם המוזרה של המנהל
ואשתו הסבירה לי אחת העובדות :״אם
הוא היה משלם, היו באים אנשים לעבוד
פה. אבל הוא לא רוצה לשלם. הוא חושב
שאת כל העבודות יכולים לעשות החו לים
עצמם.״
יצאתי את בית־החולים לאחר שעות אח דות
של סיור מודרך, ולאחר שנתקבלתי
לעבודה כאיש־סגל תוך חמש דקות מרגע
הגיעי. איש לא ביקש לדעת את שמי
המלא, לא ביקשני להציג המלצות או תעודות
כלשהן, לא שאל אותי דבר על עברי.
! 1 מחרת הגעתי לעבדה. איחרתי ב־30
/דקות, אך איש לא שם לב לכך. האחות
שהקבילה את פני נראתה מופתעת ביותר.
נראה שלא האמינה כי אומנם אגיע.
מייד נלקחתי אל ה״מירפאה,״ המשמשת
עבור צוות־העובדים של המוסד גם כמל-
תחה, וכמקום בו הם משאירים את חפציהם
האישיים. קיבלתי חלוק. האחות שושנה
לקחה אותי איתה, לקרוא לחולים לאכול,
והראתה לי איך נעשה הדבר.
צועקים ״ללכת לחדר־האוכל!״ ונכנסים
לחדרים. מושכים את השמיכות, משליכים
אותן על ד,ריצפה ומודיעים בקול :״אם
לא תגיע לארוחת־בוקר, לא תקבל אפילו
כוס תה.״ האיום מוכר לחולים היטב.
מייד החלו שועטים לעבר חדר־האוכל,
בבלואיהם.
משך שלושה הימים שביליתי במוסד,
לא ראיתי אצל החולים אף בדל של מיב־רשת־שיניים
או סבון, שלא לדבר על מגבת.
בחדר־האוכל נתנה לי האחות שושנה,
אשד, בשנות החמישים לחייה, בעלת הו פעה
מוזנחת ופרועה, סיר ענק ובו פרו־סות־לחם,
והורתה לי לחלק אותן בין
החולים .״שתי פרוסות לכל חולה,״ אמרה,
״ולא יותר. הם יבקשו ממך עוד, אבל אל
תיתן להם.״
האחות שרה חילקה לכל חולה צלחת
פלסטיק ועליה מימרח נוזלי שכונה, מ־
•שום־מה ,״גבינה,״ ועוד צלחת ובה מעט
דייסה. בנוסף קיבל כל חולה כוס תה.
זה היה שלב א׳ .בשלב ב׳ נלקחתי לר אות
כיצד מאכילים את החולים שאינם
מסוגלים ללכת לחדר־האוכל. אלה שוכבים
במיספר חדרים קטנים, דחוסים וצמודים
זה אל זה, מכוסים בקירעי־שמיכות. ריח
חריף ומבחיל של שתן היה תלוי באוויר.
האחות שושנה עברה בין החלים וחילקה
צלחות ובהן מעין דייסה עכורה. היא תח בה
לכל אחד צלחת ביד, ופקדה על החו לה
שמצבו הטוב ביותר בחדר, להאכיל
את השאר. פה־ושם תחבה לפיו של חולה
כף מלאה דייסה, וכאשר החל זה משמיע
קולות חנוקים, טפחה על גבו והעבירה את
צלחתו לחולה אחר, בהפטירה לעצמה:
״הוא בטח לא רעב...״
כך עברה האחות תוך 30 דקות על־פני
כ־ 40 חולים. כלומר, פחות מדקה להאכלת
חולה שאינו מסוגל לאכול במחות־עצמו.
אותה עת נטלו שני גברים, האחד עולה
הדש מרומניה, ששמו בויו, והאחר ערבי,

חווה שוכב נחצו, בגשם
ואיש אינו ניגש
יאת ארוחת־הבוקד אל שתי המחלקות הס גורות,
המסוכנות. הארוחה הועברה על-
גבי עגלות. סיר־הדייסה למעלה, בלתי־מכוסה.
כיוון שבדרכם אל הביתנים עברו
בחצר, אין ספק שהגשם הסוחף הגדיל את
כמות הדייסה שקיבל כל חולה. גם הלחם
לא יכול להישאר יבש בתנאים כאלה.
אחרי ארוחת־הבוקר בא תור ״הטיפול
הרפואי,״ כלומר חלוקת הגלולות. וגם
זה — לא לכל החולים, אלא לחלקם בלבד.
פרט לאחות אחת, אין אף אחד מהאחים
או האחיות בבית־חולים זה מוסמך. הם
נחשבים כ״כוח־עזר,״ אותו כינוי שהוצמד
לי־עצמי בהתקבלי לעבודה. בכל בית-
חולים המכבד את עצמו מבצעים עובדים
מסוג זה עבודות כגון סידור־מיטות ו כדומה.
כאן — נתנו את הטיפול הרפואי
לחולים.
כאשר הסביר לי יונתן -סגן־המנהל, את
העבודה, אמר בין השאר :״אתה תראה
שזאת עבודה בכלל לא מסובכת. תלמד
איזה כדורים לתת לחולים, ואז תוכל להח ליף
אותנו במישמרות. זה לא תורה גדולה.״
מנהל בית־החולים, שטיינהרץ, טען אומ נם
שהכדורים ניתנים לפי הוראות הרופא,

אך מיקרים אחדים להם הייתי עד, אמרו
דרשני.
האחות שושנה עברה בחצר, בין החולים
הלבושים מינימום של קרעים, ואספה אח דים
מהם, בצורה שנראתה מיקרית למדי.
אחר הביאה אותם אל המירפאה, חדר מזו הם
המשמש לכל צורך אפשרי, ומצוייר
בכמות מכשירים מגוחכת ממש. מארון
שמפתחותיו גלויים לעין הוציאה גלולות
שונות, וחילקה לחולים. היא הטבילה
כוס קטנה באצבעותיה, בתוך קומקוכדמים
מילאה אותה והעבירה מחולה לחולה.
כל אותה שעה ניצבתי מן הצד, והבחנתי
בדברים מוזרים: חולה הובא אל שושנה
לקבל סוג מסויים של כדורים, על־ידי
האחות המוסמכת היחידה במקום. שושנה
רמזה לה בתנועות־ידיים, ואמרה ביידיש
שסוג־כדורים זה אזל. אחר הוסיפה :״אין
דבר, אני אתן לו משהו אחר, דומה.״
עוד מיקרה: חולה אחר היה אמור לקבל
גלולה מסוג שונה. המיכל נמצא ריק.
שושנה נטלה מיכל אחר, עם שם שונה,
ונתנה לו .״לא נורא,״ אמרה לי. מיקרה
נוסף: על מגש נחו צלוחיות קטנות ועליהן
שמות של חולים וגלולות מסויי׳מות. בתו צאה
מתנועה בלתי־זהירה התהפכו כמה
צלוחיות והגלולות שבהן נשפכו והתער בבו.
אחות אחרת חילקה את כל העיר־בוביה
שווה־בשווה בין הצלוחיות.
האיום הנורא ביותר לגבי חולים סר־יפניים
הוא :״אני ׳אאכיל אותך בדודים עד
שתתפוצץ!״ איום זה פועל עליהם ביעי לות
רבה אפילו יותר מאשר האיום ב מניעת
ארוחה.
הרופא היחיד שראיתי במקום מגיע פע מיים
בשבוע, לדברי העובדים. יום אחד
ראיתי אותו במבט חולף, כששוטט ב מיטבה,
מבלי שהסיר את מעיל־הגשם שלו.
הוא אפילו לא נכנס למירפאה.
כאשר הסתיים ״הטיפול הרפואי״ הגיע
תור הלבשת החולים. התילבושת האחידה
שלהם היתד, מורכבת מחולצות, מכנסיים

:וסף שטיינהרץ, מנהל
1 1 1 ^ 111ל
בית־החוליס, שהחל לל י
# 1 1 1 #11
מוד רפואה, אך לא סיים יאת לימודיו.

החולים ובושי סחבות
ויחפים -בקזרא׳זרם
ומעילים — בשלל צבעים וצורות ססגוני
ביותר. כולם היו במצב שמתחת לכל בי קורת.
רוב הבגדים קטנים מדי, את הבג דים
החליפו רק לחולים שנרטבו, כלומר
עשו את צרכיהם במכנסיים. טכס החלפת־הבגדים
נערך במיסדרון המירפאה, לעיני
כל החולים האחרים. נשים חולות ניצבו
שם וצעקו בהתפעלות למראה מערומיהם
של הגברים. חדר־המירפאה עצמו, בו נמ צא
תנור־חימום דולק, היה תפוס על־ידי
פקידה שלא חדלה להתלונן על השיעמום
ותוסר־המעש, והיתד, טרודה בהכנת קפה —
בכלי מיוחד — עבור מעבידה, המנהל,
שטיינהרץ.

אן שלחה אותי האחות שושנה אל
המחסן, להביא שמיכה לאחת החולות.
במחסן לעיני שתי שורות של שמיכות.
בעליונה — שמיכות במצב טוב, ובתחתונה
— בלואים מצחינים.
באופן טבעי נטלתי שמיכה עבה ושלמה.
האשד, המופקדת על המחסן הבחינה במעשי,
וצעקה :״לא מכאן ! מהשורה השנייה ! אלה
שמיכות בשביל ביקורת נ״ היא מסרה
לידי שמיכה שנטלה מן השורה התחתונה
— דקה וקרועה, ומדיפה צחנה מבעיתה.
לקראת ארוחת־עשר, שכללה פרוסת־לחם
מרוחה בשיכבה דקה של מרגרינה,
וכוס תה, הוזמנתי אחר־כבוד אל המיטבח.
זוהמה, סירחון וזבובים שלטו בו ללא־מיצרים.
צוות עובדי־המיטבח היה מורכב
כולו מחולים ׳מוזנחים ומטונפים שטיפלו
במזונם של חבריהם האומללים בידיים
מגודלות ציפורניים שחורות. על ארוחו תיהם
הדלות של 300 אסירי בית־ד,חולים
הופקדה טבחית אחת ויחידה.
בתום אדוחת־העשר נתבקשתי על-ידי
האחות הראשית סילביה לעזור לעולה
החדש בויו, בטיפול בחולי מחלקת הק שישים,
ה׳ .2נכנסנו למחלקה במפתיע.
לעיני נתגלתה תמונה מחרידה. בחצר
הביתן עמד בדו, הממונה על המחלקה,
גילח אחדים מהחולים, בשיטת הסרט־הנע.
כאשר התלונן אחד המגולחים שהתער
חתך את פניו, אמר בויו :״זה כלום, רק
שריטה.״ פניו של החולה היו מוצפים דם.
החדר עצמו היה אפוף צחנה נוראה של
שתן וצואה. החלונות היו סגורים. קיבתי
התהפכה בקירבי. חולים שכבו במיטות
חשופות, מטונפות מצרכיהם. אחרים עמדו
(המשך בעמוד )30

ל 1 7 1זלך מיטות כפי שצולמו
*יי | 1 1 1 1בסתר על־ידי צלם
העולם הזה בביקור הראשון. מיטות אלו
נראו שונות לחלוטין בביקור השני.

האחות

שושנה לחצה את ידיו
של כתב העולם הזה
שנודעה זהותו האמיתית, לרכך התרשמותו.

לג היוום ו חז ד ה
לטלה זה שבוע של
שיחדור מלחצים מעיקים,
בעיקר פיזיים. ה לבטים
אם להיענות או
לסרב ייפתרו אם תפגשי
בן מזל דגים בתחילת
השבוע. אל תסרבי.
בן טלה שזכה להצלחה
בשבוע שעבר
עלול למצוא עצמו
מבודד. גלי יותר עורמה
בעסקים ותצליחי
מיכשולים המטרידים
טלה הרבי להמר
רי מבן־אדם הלבוש

21 גיי ר 7ז -
סז ג א \ 9י י

להתגבר על כמה
את מנוחתך. בת
השבוע. הישמ־בחליפה
בהירה.

לא. עדיין אל תצאי
לחופשה. זה לא בשבילך,
זה כרוך בסיבוכים
ואולי אף במחלות. אם
יש לך בעיות כספיות,
נסה לשבת עם נושיך,
ולסדר כל הניתן לסידור.
אבל אל תסתבך
בישיבות מסובכות ביום
ג׳ הבא, המסוכן מאוד
מבחינה פינאנסית ואל
תוותר על פסיק, בענייני יוקרה או סמכות.
אין זאת אומרת שתתיר רסן לעצמך
ולמצב־הרזת שלך. היה זהיר ונהג בתבונה.

נשקפת הצלחה במי שור
הפינאנסי, כספים
עשויים להגיע אלין
הרבה יותר מהר ממה
שציפית. לעומת זאת
עלולות להתרחש מיס״
פר אי-נעימויות הקשורות
במקום העבודה1*1111)1׳1 ,
21 בייא* -
מבלי שיגעו דווקא
20 גיוג׳
ישירות לך. אם תשתכנע
בעצמך בצידקת
הרעיון שנולד בך, השפע על סביבתך.

בסוף השבוע ייפתחו בפנייך
שעריה של אהבה
חדשה. אס תדעי לנצל
פגישה בלתי צפוייה.
זה יכול להיות היום
הגדול והמאושר של
חייך. קרע בבגד יגרום
לך הפסדים ז מב ר 10111 במקום ציבורי.

\ 1גיוני •
שבוע זה מתאים לחי:*
10״ולי
דוש המלתחה שלך. אך
:לי בזבזנות, בבקשה. זו עלולה להיות
;!ריטית לגביך. מצבך הכספי מדאיג אותך
ובצדק. אולם אם תתמיד בדרכך —
אתה עשוי למצוא שכר רב. הרבה לבלות.

העננה הגדולה שעלתה
והוסרה מעליך, עדיין
מאפשרת לך לזוז במלוא
החופשיות הרצו-
ייה לבני מזל אריה
אופיניים. על כן דע
לקחת את הכל בשקט,
בשלווה יחסית, וללא
חיפזון. זהו שבוע של
תיכנון ושל זכרון,
שבוע של עבודת״בית
ולא של ביצוע-חוץ. ידידים יפקדו ביתך.

כפות המאזניים מתחילות
לנטות לכיוונכם.
המאבק אותו התחלתם
לפני מיספר שנים —
ואשר נראה, כי יזיק
לכם, הוכיח את עצמו.
דווקא אתס מתחילים
לקצור את חפירות. ולא
כמו שנראה בהתחלה.
יייי 6 2אל תהססו להשתמש במרפקים,
כדי לפלס את
הדרך הנראית לכס נכונה. במישור הרומנטי
הצלחה. אסור להחמיץ הזדמנויות.

1תונה

זהו בסך הכל, שבוע רומאנטי — וזוהי
רק התחלה ! בת מאזניים:
דעי, שפגישותייך
גס אם הן נערכות זו
בצד זו — עשויות
ללבות אש חזקה מאוד
אצל הנפגשים עימך,
בסוף השבוע. על כן,
נהגי בזהירות וברח מנות.
אל תסבכי אדם
נשוי בשעשועי־פלירט
שלך. אל תהיי שרירותית,
תזכרי: כדאי לך להיות זהירה !

סאן ניים

אתה נמצא בתקופה בה מאיר לך המזל
פנים בכל הנוגע לבית
ולמשפחה, קשרים נפשיים
מתהדקים והולכים
בינך לבין נערה,
שהופיעה לא מזמן באופק
חייך, והם יזכו
לאישור נלהב מצד ה משפחה,
הקרובים והידידים.
הרבה לארח
אנשים בביתך, ואל
תחמיץ שום הזדמנות ר לעריכת מסיבה לחוג מכריך. זה ישתלם.

עקת

עירנות רוחנית תאפשר לך להתגבר על
״כל מיני התנגדויות
צפויות ובלתי־צפויות.
רעיון מבריק, אם יבוסס
על־ידי תיכנון לעומק,
עשוי לעצב את
עמדתך הציבורית בצורה
ובמידה בהן טרם
נתנסית. זהו שבוע טוב
לביקור אצל התופרת
או בתצוגות־אופנה. אל
תסמוך על ידידים. עשה
את הכל בעצמך ובמו־ ידיך. כדאי לך.

*11־01

אם כי יש כל הסיכויים שתרצה לנצל
את החופש החדש
שלך, אל תעשה זאת :
גם הנסיעות ׳מסוכנות
השבוע, לבני-גדי, וגם
שינויי-הפתע טומנים
כדאי,
פסיכולוגיות.
בחובם כל מיני סכנות
ל עו מ ת

זאת,

ל ה כי ר

אנשים חדשים, ולהת21ב
דצמבר ־
\9גיניתי
עניין בתחומים חדשים.
בזהירות. עיסקה
טובה מזדמנת בדרכך, קחה בשתי ידיים.

גם לך נשקפות סכנות כלשהן, אם כי
חמורות פחות: במיוחד
היזהר אם יש לך עמק
בעבודה עם מכונות או
מכשירים חדשים וחש מליים.
אל תיכנס לחובות
ואל תתחייב על
כסף. מלבד זאת, אווירה
טובה תאפוף את בני
מזל דלי: הם ייתקלו 3 ;0״מ* -
_ 51ן ד ׳׳גי: א י
בשורה שלמה של אני
שים מעניינים, במיוחד
במישור הרומאנטי וצריך להיות נבון.

לא שבוע אידיאלי. סכנה גדולה אורבת
לנוסעים למרחקים קצרים או ארוכים.
עייפות גדולה תגרום
לך להגיד דברים שלא
התכוונת כלל — ותת״
חרטי על זה. חיפזון
בתחום העיסקי עשוי
לגרום לנזק רציני.
ומריבת־אוהבים יכולה,
אף היא, להפריד
׳ 9בפברואר
בין הדברים שלא מבי-
נים לכוונת-הכוכבים.
בת דגים — הזהרי מצבועים ומחוזים.

(המשך מעמוד )29
והתבוננו במתרחש בעיניים בוהות .״תקים
אותם ותושיב אותם על הספסלים,״ הורתה
לי סילביה. ניסיתי, אך ללא הצלחה.
שני תולים, אחד ששמו צבי ואשר סיפר
לי כי הוא נמצא במוסד זה כבר 15
שניה, והאחר תימני מזוקן, עזרו לי ב מלאכתי.
הזוועה בחדר לא ניתנה כלל
לתיאור.
נראה שגם סילביה עצמה הופתעה מ שיעור
הליכלוך וההזנחה, שכן החלה צו עקת
לעבר בויו, ביידיש :״מה אתה עושה
כאן? למה אתה מגלח אותם במקום לנקות
אותם? תראה איזה סירחון! מה היינו עו שים
אם היתד, באה עכשיו הביקורת?״
בויו מיהר ללחוש לי :״אל תיבהל מ מנה.
היא תלך עוד מעט, ואז הכל יהיה
בסדר.״
בינתיים פקדה עלי סילביה להקים את
אחת החולות, נערה בשנות העשרים ל חייה
בשם חנה, אשר סירבה בתוקף
לקום. החולים המנוסים נחלצו לעזרתי
והחלו צועקים :״חנה, קומי, הנה באה
האמא שלך!״ חנה, הג׳ינג׳ית, ששכבה
מקופלת ומכווצת כעובר, היתה אפופה
צחנה מחרידה. נראה שעשתה את צרכיה
כבר לפני זמן רב, אך איש לא טרח
לנקותה. לשמע הקריאה ״אמא באה !״
נשאה ראשה לשניה, אך כאשר הבחינה
בי ובחולה התימני הקשיש, שבה וטמנה
ראשה במיזרן. התימני וצבי החלו מפשי טים
אותה, ואז ניגלה לעיני המראה הנורא
ביותר שראיתי מעודי.
ביטנה של חנה ורגליה היו מרוחים ב־שיכבה
מבעיתה של צואה, שתן ודם. זה
היה הקש האחרון. לא יכולתי לשאת יותר.
פרצתי החוצה, ובאחת מפינות החצר היק-
אתי את נישמתי. החולים שהסתובבו שם
הביטו בי ברחמים.
מייד אמרתי שאיני חש בטוב, ומיהרתי
להימלט ממקום שכוח־אל זה.
״תבוא מחר?״ שאלני בויו .״בטח,״
השבתיו.
באמצע דרך־העפר הפסטורלית המתפ תלת
בין הפרדסים, המובילה חזרה לנס-
ציונה, נעצרתי והיקאתי שוב, כל מה
שנותר בקירבי.
^ תום כיקורי בסנטוריום נס־ציונה,
^ דיווחתי על מימצאי למישרד־הבריאות.
דובר המישרד, איזק מורים, קיבל מידי
חלק מהמימצאים, לפי בקשתו. אך להגיב
על המתרחש במוסד זה לא היה מוכן,
משום־מה. עם זאת, הבטיח שיעביר את
המידע שמסרתי לממונים על הפיקוח על
בית־החולים, והללו יבקרו במקום ויעמדו
על המתרחש בו.
נציגי מישרד־ד,בריאות אומנם ביקרו
במקום. מנהל בית־החולים, יוסף שטייג־הרץ,
ציפה לביקורם והכינו כראוי. בעיק-
בות ביקורי הוגבר במיקצת פיקוח מישרד־הבריאות
על הסנטוריום.
שבועת אחדים לאחר ביקורי הראשון
׳שם, אז נתקבלתי כאיש-הסגל, ערכתי בי קור
נוסף, בליוויית צלם המערכת. התדפק תי
על השער, החולה צבי ניגש, זיהה או תי
ושאל לשלומי. אך אף שהיה בידו
מפתח לשער, סירב לפתוח. הוא הודיע
למנהל בית־החולים על בואי, ואחר בא,
פתח והובילנו אל המישרד.
שטיינהרץ לא ניראה מופתע. נראה ש הזהירוהו
כי העולם הזה נוהג לערוד בי קורים
חוזרים, לבדוק אם המצב השתנה.
המנהל החזיקנו במישרד שעה וחצי, ב שיחה
ידידותית. ביקשנו לגשת לסייר ב־

מחלקים לחולים גמלות -
מבלי להתייחס לטיבן
מוסד, אך הוא לא מיהר כלל. הקפה ש הזמין
עבורנו הגיע כעבור שעה.
הוא לא חדל לדבר, על כל נושא שצץ
במוחו. אגב כד התברר שאביו היה פסי כיאטר
נודע ברומניה, והוא עצמו ביקש
ללמוד פסיכיאטריה, אך מסיבות שונות
לא עלה הדבר בידו .״אבל,״ אמר ,״אני
עובד כבר עשרים שנה עם חולים כאלה.
למדתי הרבה.״
במהלך ה־שיחה גילה לנו יושקו עוד

פרטים מעניינים .״אתה יודע,״ אמר לי,
״בעצם אין כל אסון בכך שחולות צעירות
נמצאות במחלקות של החולים המסוכנים
ביותר. אתה לא צריך לשכוח שאלה גב רים.
חוץ מזה, הרבה יותר נעים שהם
יהיו ביחד. בסופו של דבר זה הבית שלהם,
לא? אל תדאג,״ הוסיף למראה מבטי ה משתומם
.״אף חולה עוד לא ילדה מאז
שהיא נמצאת כאן.״
על שאלתי אם אף חולה גם לא נכנסה
להריון, התחמק יושקו מלהשיב .״אף אחת
לא ילדה,״ הדגיש .״יש לנו ניסיון, ואנחנו
יודעים מה צריך לתת לחולות כדי שהן
לא ייכנסו להריון.״
לבסוף, לאחר שיחת־התייעצות אחרונה
של יושקו שטיינהרץ עם עורך־חדין שלו,
נתן קנת, הורשינו לסייר בבית־החולים.
בהגיענו לחדר האוכל ציפה לנו שם צוות
בית־ד,חולים בחלוקים לבנים מבהיקים. ה־ריצפה
טרם התייבשה מן השטיפה שעברה
דקות ספורות קודם־לכן. השולחנות היו
נקיים. אך בירכתי החדר, במקום אליו לא

בביקור השני, המתוכנן -
הכל נוקה חוו שעה
ציפו שנגיע, הבחנתי בארבעה שולחנות
מזוהמים ודביקים כרגיל.
נכנסנו למיטבח. החדר הגדול היה נקי,
יחסית, אך בפינות ניתן היה לגלות תילי־זוהמה
שעדיין לא הספיקו לנקות. אף ש היתר,
זו שעת־צהריים, לא ניראו כל הכ נות
לקראת ארוחת־הצהריים.
תוך כדי ביקור הסתבר שיום קודם־לכן
נערך במקום ביקור של אנשי מישרד־ה־בריאות.
היה בכך כדי להסביר, בחלקו, את
פשר השיפור הפיתאומי במצב־הניקיון ה כללי.

חולי המוסד, פרט לאנשי שתי המח לקות
הסגורות היו מרוכזים בחצר בית־החולים.
איש לא הורשה להישאר בחדרים.
הכל היו לבושים בבגדים נקיים, שניכר
בהם כי אך־זה הוצאו מהמחסן. החדרים היו
שטופים ונקיים. אך לא כולם. החדרים ש בקצות
המיסדרונות, היו באותו מצב בו
ראיתים בביקורי הראשון.
נכנסתי לאחד החדרים האלה. הרציפה
היתד, רטובה ומזוהמת. הסחבות שעל המי טות
היו קרועות ומטונפות. פשוט לא שי ערו
שאגיע אל חדר זה. אחת האחיות,
שראתה אותי בהיכנסי לחדר, החלה צוע קת
:״באיזה זכות הוא עושה לנו ביקורת
כזאת? למה הוא לא בא לעבוד כאן, כדי
להרגיש איזה עבודה זאת?״
לצוות המצומצם שהכרתי כבר נוספו
שני אחים. יושקו הסביר שבפעם הקודמת
היו במילואים.
ניכר היה בחולים ובמחלקות שנעשו
מאמצים לשפר את המצב. גם חולי מחל קת
הקשישים, ה׳ ,2היו במצב טוב, יחסית.
הם ישבו בחצר הפנימית, בשמש. החדר
הגדול היה ריק, וניכרו המאמצים לנקותו.
רק הצחנה, שדבקה בקירות, שרתה בו
עדיין. אני כבר הייתי מורגל בה, ידעתי
למה לצפות, אך הצלם נמלט החוצה כל
עוד רוחו בו.
בחדר ששימש כמחסן בעת ביקורי ה קודם
נמצאו כעת שולחנות וכיסאות חדשים׳
הפעם כעד, אותו ישוקו ״המועדון״.
הכל היה מסודר למופת, ונקי להפליא.
ברור היה שאיש אינו פוקד ״מועדון״ זה.
אך מעבר למחיצה המחלקת את החדר ל שניים׳
היה המצב כמקודם — הכל מטונף
ומצחין.
בשעות הערב של אותו יום ניגשתי אל
אחד מאנישי צוות בית־החולים, עמו הת יידדתי
בעת ביקורי הראשון. שאלתיו מה
קרה ברגע שנמסר על הגיעי. האיש סיפר:
״יושקו אמר לנו אחרי הביקור הראשון,
שיהיו לנו ביקורי־פתע של מישרד־ד,ברי אות•
הוא באמת ניסה לשפר את המצב.
יחד עם זאת, הוא גם אמר שאם יודיעו
לנו על ביקור, שנעשה מייד את כל הדרדש
כדי שהכל יהיה פיקס.
״כשמסרו שאתה באת, הוא נתן לנו הו ראות
מיידיות לנקות את הכל. הוצאנו את
החולים החוצה, שטפנו את החדרים, הח לפנו
את בגדי החולים. כולם גוייסו למיב־צע,
אפילו עובדות־המחסן. תוך שעה היה
הכל מוכן. בגלל זה לא הספיקו להכין
ארוחת־צהריים.״

במדינה בריאות כמה מו־.חי> 31 ווו
״שארו נח״ס

שיעורי תמותת התיגוין ות
בישראל תלויים
במוצא ובדת
התינוקות הבריאים ביותר בישראל ד׳ם
אלה הנולדים בקיבוצים, וסיכוייה,ם להי שאר
בזויים הם הגבוהים ביותר. לעומת
זאת, התינוקות הנולדים אצל בני־המיעו־
!טיט הם הפחות בריאים בישראל, וסיכויי־התמותה
שלהם הגבוהים ביותר.
מחקר שנערך על־ידי רופאי־ד,ילדים ד״ר
אמיל פרוינדליך וד״ר שלמה עמית, שני הם
טבית־החולים הממשלתי בנהריה, על
.תמותת התינוקות בגליל המערבי, מגלה
שיותר מארבעה אחוז מהתינוקות הנולדים
אצל בני־והמיעוטים בכפרים, מתים בשנתם
הראשונה. הגליל המערבי יכול להזות מיד־גם
לישראל כולה, בגלל הגיוון הרב ב אוכלוסיית
המקום.
מחלות זיהומיות. המחקר שנערך עוד
בשנת 1970 ופורסם רק עתה בהדפואה,
עיתון ההסתדרות הרפואית, מגלה כי ה סיבות
לשיעויר־ד,תמותה הגבוה בין התי נוקות
הנולדים אצל בני־המיעוטים נובע
בדרך־בלל ממחלות זיהומיות כמו דלקת־הריאה
וכדומה.
לצורך המחקר בדקו הרופאים פרוינדליך

בכפרי המיעוטים.
אך זה עדיין אינו הכל. המחקר מגלה
גם שסכנת התמותה אצל בני המיעו טים׳
ללא הבדל במקום־המגוירים, גדולה
פי־שניים מאשר אצל תינוקות יהודיים.
מוצא החורים. המחקר מגלה שהאם-
לייה בתמותה בין התינוקות איננה רק
בין ערבים ליהודים, אלא גם בין היהו דים
לבין עצמם.
שיעורי התמותה הגבוהים ביותר קיי מים
אצל אימהות שנולדו באפריקה ובאס יה.
לעומת זאת, שיעורי תמותתזהתינו-
קות אצל אימהות ילידות־אירופה ויש ראל,
אפסיים כמעט.
משפט זריסת הנלחץ

זריקה שמחירה
2ד״י -עלתה לרופא
6,000ל״י
״אחרי שהרופא עשה לי את הזריקה,
קמתי, פתאום ראיתי שהוא מחפש משהו
על הריציפה. שאלתי אותו מה הוא מחפש,
ואז הוא אמר לי שהוא מחפש את המחט.
לא פחות ולא יותר. נדהמתי.
!״זה היה דוקטור מרקו קלדרון מתל-
אביב. הלכתי אליו לקבל טיפול גמילה־מסמים,
זריקת צלסטון. כשיצאתי מביתו,
אחרי המיקריה הזה, היה בידי מ״כתב־הפ-
נייה ממנו אל בית־החולים, שיוציאו מגו פי
את המחט שנשארה בתוכי אחרי ה זריקה.״

סיפר השבוע משה נחום 30ב תביעה
שהגיש לבית־מישפט השלום בתל-
אביב, באמצעות עורך־הדין דרור מקרין,
נגד ד״ר מרקו קלדרון ונגד בית־החרושת
איזנזל בע״נז, ציוד רפואי למכשירים
מדוייקים, מאשקלון.
ביכתיב־ד,תביעה שהוגש נאמר, כי משד,
נחום נשלח על־ידי ד״ר קלדרון, אחרי
שזה השאיר מחט בגופו, לבית־החולים
הדסה בתל־אביב, שם נעשה בגופו ניתוח
בהרדמה מקומית. למרות הניתוח לא הוצ אה
המחט, וכעבור יומיים הוזמן שוב לני תוח
— הפעם בהרדמה כללית. בינתיים
המשיבה המחט להתקדם באופן חופשי
בתוך גופו של נחום, וגרמה לו כאבים
רבים.

תובע נחום
זריקה יקרה מאוד
ועמית 6681 לידות של תינוקות חיים.
התברר שמתוך הילדים שנולדו בלידות
אלו, שהתרחשו, באיזור זה, נפטרו 241
תינוקות בתוך השנה הראשונה לחייהם.
תמותת־התינוקות מהווה מעין מד המצ ביע
על מצב בריאות האוכלוסייה. ככל
ששיעור התמותה אצל התינוקות נמוך
יותר, כך גדל הביטחון בכך שהאוכלוסייה
ברואה יותר.
המחקר שנערך גילה, כי מצב הברי אות
באוכלוסיית בני המיעוטים דומה לזה
שהיה בישראל לפני 24 שנים. כלומר,
מצבם הבריאותי דחוק מלהשביע רצון.
אז היה שיעור תמותת־התינוקות בארץ
דומה לזה שקיים כיום אצל המיעוטים
בכפרים הערביים.
מקום הלידה. המחקר, שנערך בת מיכתו
של המדען הראשי של מישירד־הבריאות,
מגלה בי למקום הלידה הש פעה
ישירה על סיכוייו של התינוק לחיות.
בעוד שהסכנה החמורה ביותר לחיי התי נוק
קיימת כאשר מקום הלידה הוא כפר
ערבי, הולכים ומשתפרים סיכויי־החיים
של תינוק שנולד בעיירת פיתוח (שלו־שה
אחוז בלבד מהתינוקות מתים) .סי כויים
טובים עוד יותר יש לחייו של תי נוק
הנולד בעיר.
והסיכויים הטובים ביותר לכך שהתי נוק
יחיה, קיימים במושבים ובקיבוצים,
כשאצל האחרונים הסיכויים טובים במיוחד.
רק תינוק אחד מבין מאה מהנולדים
בקיבוץ נפטר, לעומת ארבעה מתוך מאה
הוזרלח הזה *101

אחרי הניתוח הופיע זיהום באיזור־ד,ני תוח,
וכתוצאה ממנו ׳נותרה בגופו של
׳נחום צלקת באורך של שמונה סנטימטרים.
הרופא ידע שהכלים פגומים. ב־כתב־ד,תביעה,
טען עורך־הדין מקרין, כי
הרופא, ד״ר קלדרון אינו מתאים, אינו
מסוגל ואינו מוכשר להזריק זריקות לחו לים.
ביצוע ההזרקה היה לקוי, בצורה
שגרמה להשארת המחט בגופו של נחום.
בן נטען בכתב־ד,תביעה כי איזמל בע״נז
אשם ב״ייצור ואספקה של כלי־מזרק (מחט)
לקויים.״ הגם שבעבר אירעו כבר מיק רים
דומים רבים של תקלות במכשירים
מתוצרתו של בית־חרושת זה, ממשיכים
להשתמש בהם.
ד״ר מירקו קלדרון הגיש בתב־הגנר, מצי-
דו, בו טען :״התקלה שקרתה בשעת הז רקת
הזריקה בגופו של משה נחום, נו־
׳בעת מטיבם הירוד של המזרק והמחט.״
הרופא הודה כי ״נוכיח לדעת לאחר ד,ן רי־יקה,
כי היה זד, מזריק פגום — מאחר
שהמחט נשארה בתוך השריר של משד,
נחום.״

מאוזן :

מאונך :

) 1חילוף, שינוי; )5כרך, עטף בחי תולים;
)8צימיח־בר ממשפחת הנרקייסיים;
) 13 כשפים אפריקניים; )14 בי״ס חקלאי
ליד ית״א: הכפר )15 ממצב של נוח
עוברים ) 16 בעל חוטם פחוס ושקוע ;
)18 סופר אמריקני (ש״מ); )19 רטט;
)20 בשבילה; )21 ספר של פדנסואז סא־ובאן
; )22 ראה 27׳מאונך; )24 ביתו ללא
התחלה; )26 הקיצו!; )28 מדדיך־ספורט
(ר״ת); )29 נחש ארסי; )32 בעל גוון
אדום קל ; )34 תחרותיות ! )36 מיפעל־תמרוקים
ישראלי! )37 ערוץ; )38 תינוק
בן־יומו; )39 תדירות; )40 הופעת־בידור
סוג ב׳; )43 גבות העיניים )45 :אינפור מציה;
)46 מעון, נווה )48 :חומל, חנון ;
)50 עול, מעמסה; )52 נהר באפריקה;
)54 שני קולות גבריים; )56 מילת־קדיאה;
)57 אי בים התיכון )59 :רעד קל; )60
ויקטורי ! )62 עוף־מידבר מסידרת התרנגו לות
; )63 כוח, עוז ; )64 יחרים ; )65 כבש
את העיר עי )66 :מאבני האפוד ; )67 בית-
אופנה תל־אביבי.

)1תיקווה, ציפייה; )2רב, מלמד; )3
דודו ללא התחלה )4 :כלי-נשק קדום:
)5בנות-צחוק; )6מתן מנת־ידם חינם;
)7מותרות ; )9ביקש לקלל ונמצא מברך :
) 10 האות הי״ח ביא״ב העברי ; )11 גלדיא טור;
)12 השתוממות; )17 ערי־מסכנות
במצריים; )19 שחקדקולנוע נודע; )23
׳נוטה לרומנטיקה; )25 גדגרגות )26 :חבל
בארץ ; )27 אות יוונית ; )30 כפול, מונים;
)31 בני ארץ הודו )32 :זיהום; )33 הש ליך.
אבנים או פטיש; )34 סופר ומשורר
עברי (ר״ת) )35 :העניק ללא תמורה;
׳ )41 התו הראשון הפוך )42 :חלון־ראווה
בלע״ז! )44 בן גיל זה — לחופה; )46
איש; )47 תלמידים ללא מ״ם; )49 סופר
רוסי (״בין הבריות 51 נד בראשו
לחיוב; )53 לוקח כסף על־מנת להחזיר;
)54 בעל-חיים מצחין; )55 מחצב דקיק
המשמש לבידוד; )56 שימה של מכונית
)61 מיתה
גרמנית ; )58 התגוררו ;
על־ידי סתימת הגרון והפסקת הנ שימה.

שבץ

כ ו 9ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כסל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

איזנזל בע״ם דחתה את טענותיו של
הרופא מכל־וכל.
משה נחום ביקש מבית־המישפט לחייב
את ד״ר קלדרון ואיזנזל בע״נז לשלם לו
סך של 10,000ל״י על הסבל והנזקים
שנגרמו לו עקב הזריקה.

בפשרה שנחתמה בין נחום לבין שניי
הנתבעים שלו, סוכם שיקבל כפיצוי סך
של 6,000ל״י.

לאחר שנפסקו לו הפיצויים, הוסיף נחום
ואמר :״בחיי שאני לא מבין את הרופא
הזה. אחרי כל העניין עם הזריקה, ואתרי
שינתן לי מיכתב־הפנייה לביתיר,חולים שיו ציאו
לי את המחט, הוא עוד ביקש ממני
לשלם לו 2ל״י, בשביל הזריקה.״

מעתה
\ 2רבע מיליון ל״י
הפרס הראשון
והגרלת ספחים
לרוכשים כרטיסי
פיס עם ספח
בתכנית הנוספת
של מפעל הפיס
בפיס ברירה
מחיר כרטיס רגיל4 -ל״י
מחיר כרטיס עם ספח ־ 6.ל״י
קו לעיצוב

לשכת הפרסום הממשלתית

מעתה
2צ רבע מיליון ל״י
הפרס הראשון
והגרלת ספחים
לרוכשים כרטיסי
פיס עם ספח
בתכנית הנוספת
של מפעל הפיס
בפיס ברירה
מחיר כרטיס רגיל4.-ל־יי
מחיר כרטיס עם ספח 6 -ל״
ד!ו/7וי*יב

דעיכחהפרסום הנזו׳שדתית

העולם הזה 1913

](ורלח ₪פ ש הו1ול

אנשי הקולנוע
מתחתנים בגוץ
דני שי ק הוא אחד ששמו מרמז
למדי לעטר את טורי־העיתונות. דני הוא
עורך־סרטים ובעל מעבדות־עריגה, וידו
רב לו במלאכת הקולנוע. חוץ מזה היה שמו
נקשר לא־פעם, במשך השנים, בשמותיהן
של מיטב החתיכות.
נקשר, נקשר — עד שהוא התחתן עם
מאפרת הקולנוע והטלוויזיה, אניקו. הני שואין
מאלה החזיקו מעמד כמה שנים טו בות,
אבל לפני שלוש שנים, בערך, זה
נגמר להם. הם נפרדו, והתגרשו.
והנה מתגלה שלפני חודשיים, בלי תו פים
וחצוצרות, נשא לו דני אשה חדשה,
יפהפייה בשם דבורה כר״ניר, ממוצא
כפר־סבאי מובהק.
דבורה, מצידה, היא אחת מאופנאיות ה פרוות
הידועות והמצליחות ביותר בארץ.
מאפיינת אותה העובדה שהמושג אשת־העולם־הגדול
מתלבש עליה כמו כפפה,
שבילתה הרבה בחוץ־לארץ, ושהיא ידועה
במלתחה העשירה ומלאת־הטעם שלה, ד
מטופחת כמדשכתוב.
ואם זה לא מספיק, אז בימים אלה ממש
עומדת גם אשתו־לשעבר של דני, אגיקו,
להתחתן שוב, אבל היא תעשה את זה,
כניראה, עם צלם־הקולנוע יענק׳ להקלח.

בימים קשים אלה, כשרק פותחים עיתון וכגר נהייה
שחור, בא לי לספר לכם סיפור יפה אמיתי, כזה שמחמם
את הלב.
ביום רביעי לפני שבועיים, כ״ה ניסן תשל״ד, ה־ 17 באפריל
, 1974 נולד במזל טוב מאוד בן ראשון במישפחת נבון.
האם, אופירה בת ה־ ,38 רעייתו היפהפייה של חבר-
הכנסת, המזעמד״לנשיאות לשעבר ומי שמיועד, כנראה, להיות
שר בממשלה החדשה הבאה עלינו לטובה, יצחק נבון, שכבה
במחלקה הגינקולוגית של בית״החולים תל־השומר, כשהיא מוקפת
פרחים באלפי לירות. החדר שהוקצה לה, למי שכמעט
היתה לרעייתו של נשיא, היה מוצף בהם. זרים וסלים ענקיים
הגיעו בזה״אחר־זה, הראשון מייקטור שם־טוב, ואחר־כך

מישראל ישעיהו, מגולדה מאיר, מאריה דולצ׳ין,
משימעון פרס, וממי לא. עד־כדי״כך, שכעבור זמן קצר החלו

כבר מחלקים פרחים מן החדר לעובדים, לאחיות ולרופאים,
כיוון שלא נותר בו עוד מקום.
ולשימחה גדולה זו היתח סיבה טובה מאוד. היתה זו
אחת הלידות המרגשות ביותר שידע בית־החולים מעודו, ופרופסור
דויד סר, פיקח עליה באופן אישי, בידו המנוסה והבוטחת.
הלידה הקיסרית עברה בהצלחה, ובעיקבותיה בא לעולם
אחד התינוקות המפורסמים ביותר בישראל.
בנם של אופירה ויצחק ייקרא בישראל ארז. למי ששכח,

שם־מישפחתה של אופירה, לפני נישואיה, היה ארז, וחלומה
היה לקרוא כך לבן שייוולד לה.
אופירה, פסיכולוגית קלינית לחינוך־מיוחד במיקצועה,
ויצחק נבון, נישאו לפני 11 שנה, ולא היה דבר אליו השתוקקו
כמו אל ילד שלהם.
לפני שנה ושלושה חודשים אימצו להם תינוקת מקסי מה,
נירה.
כשבועיים לפני הלידה עברה אופירה להתגורר בתל-
אביב, בדירת ידידים ששכרו. היא העבירה לתל-אביב, מירושלים,
גם את בתה התינוקת, על-מנת שלא תסבול מהיעדרה
עקב הלידה.
ביום הלידה, יום רביעי, נערכה ישיבה דחופה של ועדת-
חוץ־וביטחון של הכנסת. אדם אחד לא נכח בה. היה זה
יושב״ראש הוועדה, ח״כ יצחק נבון, שליווה באותם רגעים בלב
הולם את לידת בנו״בכורו.
באותו יום, ובימים שבאו אחריו, לא היה אדם מאושר
מיצחק נבון, שיומיים לאחר לידת בנו, ביום שישי, מלאו לו
53 שנים.
רק בעוד שבועיים יובא ארז נבון, שנולד קטן מדי, בבריתו
של אברהם אבינו, בנוכחות מכריהם ומוקיריהם של ההורים
המאושרים. אין לב שלא ישמח בשימחתם.

ושקט עולפ-הסרטים כך-וכך שנה.

התאזמים ;
במזל מיסתורין
זוכרים את תמיגרכובז׳ בן, בדיוק
כך. נערת־הזוהר והחברה היפהפייה ש מסיבה
בלעדיה לא היתד. מסיבה, ואשר
שמה מיה פוקד את הטור שלי לעיתים
מזומנות, כל פעם בחברה אחרת.
לפני שנים היתד. תמי נשואה -למי
כירק, שגם הוא היה נער־זוהר לא מבו טל.
אבל הנישואים האלה לא החזיקו
מעמד, והתפוררו אחרי זמן קצר ברעש
גדול, גפי שזכור לכם בוודאי.
אחרי הגירושין, תמי עוד נשארה קצת
בארץ, חיפשה עניין, עבדה איזה זמן ב־פוטו
של מהורים שלה, ברחוב דיזנגוף —
אבל זד, עבר לה מהר מאד.
כשמדינת ישראל נעשתה קטנה עליה
כהוגן, היא נסעה לד, לאיטליה, להתאוורר.
ואז, מאיטליה, התחילו להגיע דיווחים
שהיא מתעסקת בסרטים, ודווקא מצליחה,
וחיה חיים סוערים, אבל בביקורי-הבזק
שלמ בארץ לא הספקנו לשמוע ממנה הר בה.
היא תמיד מיהרה לחזור לשם, לרופא
המעטירה.
עד שבימים אלד, נראתה פיתאום בחו צות
דיזנגוף, כאילו לא נעדרה משם אף
הקטן. קשה
פעם, אלא מאי — יחי ההבדל

היד, להכיר אותה, ממבט ראשון, איש
ממכריה וממוקידיה לא זכר שראה; אותה ,

אי־פעם עם בטן ענקית כזאת, כמו
ציאה איתה בהזדמנות זו.
ואם בטן — אז בטח יש דברים בגו.
״דברים״ אמרתי, והתכוונתי. כי היא לא
סתם בהריון, אלא בהריון שהוא כניראה
כפול. מסתבר שתמי התחתנה בגולת אי טליה,
וביוון שהרופא הודיע לה שתאומים
בקירבה — באר, ללדת אותם פה, מה
שבטוח.
.אבל זה לא הכל. הבעל, האחראי לתאו מים
הנ״ל, נשאר בגדר מיסתורין. איש
אינו יודע מי הוא ומניין. רק מרננים עליו
שהוא איטלקי ועשיר, ושחוץ מבתים ברומא
ובריביירה הצרפתית, הוא קנה לה עכשיו
גם דירה בארץ־הקודש, .

אמא או פי רהנכץב בי ת־ ה חו לי ם
פרחים !באלפי לירות

בי אפילו מי שצר לו כאן וקצר לז,
יודע שאין כמו בסים־האם.

נווגזו השיר [!,שצרחה
ראשונה את התערה -
הגשימה סוד־סור
את תרומה

ף לילות שד אש־תופת וסערת-קרב
חושב לעצמו כל חייל :״מה לא
אהיה מוכן לעשות אם אצא מכאן חי ! ״
ובירכתי ליבו מוצנע חלום: לצאת מזה
בשלום, להיפגש עם החבר׳ה. ולפרוק את
המתח בהשתוללות־רבתי.

המנקדים לוטשים עיניים ^

השיריון, נימרוד, חבר־קי׳בוץ ובוקר בחייו־ האזרחיים, בחברת

אוסטדובסק׳ ומדים 5שיריונא׳ מ!(1׳
צלם־
העי׳
עם הציירת מרים קיפניס.

חברתו

הוותיקה

המש״ק דויד בלבד, מהנדס במיקצועו, וסגן־מפקד־הפלוגה ברוך,
סטודנט למדעי־הרוח באוניברסיטת תל־אביב ראשתו, חוזיס ב־סטריפטיזאית
הצרפתיה, ליליאן, המבצעת תרגיל עם שני לפידי־אש.

.פריקי״ ,בעל חנות־תכשיטים
במלון סמו!אל בירושלים בציביל,
עדנה ארדה, צלמת ומפיקת־סרטים.

כזה היה גם חלומה של פלוגת״החוד
מאוגדתו של אריק שרון, פלוגת־השיר-
יון, שחצתה ראשונה את תעלת-סואץ.
ביום שישי לפני שבועיים התגשם החלום.
השיריונאים המשוחררים נהרו בהמוניהם
אל ביתה של הציירת אורה
סטוקליסקי בתל-אביב, שם נערכה ה מסיבה.
את הערב אירגן איש-חאוגדה,
דוב׳לה ״קילר״ קול, פירסומאי ואיש יח-
סי-ציבור בחייו האזרחיים.
המעדנים נערמו בשפע, משקאות זרמו

המארחת

בביתה של הציירת
אורה סטוקלייסקי,
וערכה המסיבה. כאן חולמת אורה בזרועותיו
של עיתונאי הארץ, אמנון ברזילי.

בלי דו־־ח

״;שלא תגידו שהעודף
לא מקבל אתכנן
יפה,״ אמר סמל־ראשון שלמה, כש־וויתר
על הגשת דו״ח על הפרעת הסדר.

לחיי השידיוו

לודמילה, מרימה כוס לחיי האחיס־השיר־יתאים
עזרא ודויד, קבלני־בניין בציביל.

כמים, ותושביו של רחוב פרוג לא ישכחו
עוד ימים רבים את רעמי המוסיקה
והצהלה שבקעו מן המסיבה ההיא עד
שעות הבוקר.
״מתפלחים״ למיניהם לא הורשו להי כנס.
הכניסה היתה קודש לשיריונאים
ובנות״זוגם בלבד. ולהם זומנה, מלבד המאכל
והמשקה, גם אטרקציה מיוחדת,
בדמותה של הסטריפטיזאית הצרפתיה
ליליאן.
השוטרים, שהוזמנו על־ידי השכנים בשעה
שלוש לפנות״בוקר, ושמעו מי הם

איפה אריק שהן?

הסטריפטיזאית־האקרובטית ליליאן עלתה על
השולחן, והפליאה בלהטוטיה .״חבל שאריק
שרן ן לא בא, ולא ראה את זה,״ אמר המפקד נימרוד .״המזכירה שלו טענה שהוא
המסיבה להפליא.
שאירגן את
עסוק מדי,״ השיב דזב׳לה ״קילר״ קול,

החוגגים, הסתפקו בבקשה להקטין את
הרעש, לא הגישו דו״ח. תקרית זו גרמה
/אומנם, לביטולה של ריצת״העירום
המתוכננת /אן לא פגמה במצב״הרוח.
בשש בבוקר עזבו אחרוני האורחים את
המקום, כשהם מתנודדים על רגליהם,
כטוב ליבם ביין.

11111

1111

1 1 11 1 1 1

הנילהביס השיריונאיס
לא יכלו להתגבר עלה ״

פיתוי, שלחו ידיים לליליאן. משמאל :״השריף* דוב׳לה עם הציירת
שרה אסף. מי מין: אוסקר סידרנסקי עם ארוסתו, רבקה׳לה.