גליון 1917 מתאריך 29 במאי 1974

מישן אימפזסיבל בוקר טוב אדון פלפס, אומר הטייפ־ריקורדר,
מצפה לן הפעם משימה פשוטה
למדי. כל מה שעליכם לעשות, הוא לבוא
לתל־אביב (בירתה של מונרכיה לבנטינית
קטנה) ולחסל את הרודן העריץ והאג־טי״אמריקאי
— דוקטור מלכיאל זוארץ
(מצורפת תמונה) מרחוב זוארץ אחד.
כמובן שאם תיתפסו או תיפגעו לא תוכלו
לצפות מאיתנו לכל עזרה, מסביר
הטייפ ומייד שורף את עצמו (טססססס).

סצנה מי ספראחת.
פלפס, רולין, סינמון וה״מרק-סנגר״
שלהם מגיעים בקאדילאק לרחוב זוארץ
.1כל מקומות החנייה תפוסים. הם
עורכים ארבע הקפות מסביב לבלוק ה
העורך
והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

קשיים קשים בהרכבת
הרחקות ,׳פציעות־מפתיעות ,״ברוגזים״
וסיכסוכים אישיים מקשים את ;מלאכתו של
הסאמן־שחקן יצחק רבין:בהרכבת ממשלתו
לקראת עונת המישחקים הבאה.
ארבעה משחקני ההרכב הראשון לא
ישחקו יותר בעונה זו — הבלטת המוכשרת
גולדה מאיר הורחקה לשארית ימיה, מלך
השערים של הקבוצה דיין נאלץ לרצות
עונש הרחקה ממושך בשל ארבעה כרסי־
׳סים!צהובים שהוצאו לו ע״י השופט אגרגט,
גבתי הוותיק הודיע שהוא ״תולה את
נעליו״ וחתם על חוזה כמאמן עם הפועל
ג׳לג׳וליה מליגה ג׳ ואילו שחקן הכל־בו
החינני ישראל גלילי יישאר אומנם בקבוצה,
אך יסתפק בתפקיד מעשה ולא
ישותף במישחקים עצמם.
בעיה קשה אחרת נוצרה כששלישיית זך

קישור (בשיטת )3—3—4הוירטואוזית חזני,
בורג ורפאל פרשה ביחד ומן הקבוצה.
המאמן רבץ ועוזריו מקווים שהשלישיה
המלוכדת תחזור לשחק בהמשך העונה,
אך אין סיבה שישתתפו במישתקים הראשונים
של העונה.
לעומת זאת מובטח !מקומם בהרכב של
כמה מהשחקנים הוותיקים פמו הסגן המחונן
חיים (״קו״) בר־לב, הרץ אהרון
יריב, ראש הקבוצה שמעון פרס וגם הצעיר
יהושוע רבינוביץ, שכבר קנה לו מקום
של קבע בקבוצה.
בינתיים נוצרו בעיות נוספות בקרב ה-
גוורדיה הוותיקה. אבן, שהסתכסך בעונה
הקודמת עם רבין, הודיע להנהלה שהוא
פצוע בירכו, אולם ברור לכול שאין זו
אלא פציעה דיפלומטית. נם שיתופו של
אלון בספק, שכן נתגלע קרע חריף בינו
לבין המאמן ולאחר שנוצר ״ברוגז״ בינו
לבין אבן ולהיפך.
גם בענין הבינלאומי הרב־תכליתי פנחס
ספיר לא נמצא עדיין פיתרון, לאחר
שהודיע על ׳כוונתו להיכנס להסגר ולעבורלקבוצה אחרת, כנראה ה״סוכנות היהו־

רי, שדלוק חולמם יכול לעזור
קרא פלפס בבהלה
מישרדים, אבל לשווא. אין אפילו מקום
חנייה אחד. סינמון מזיעה. פלפס עצבני
במיקצת.

סצנה מי ספר שתיים.
רולין מנסה להחנות את הקאדילאק
על המדרכה, ליד פתח הבית. מישהו עם
פיאט־ 600 מגיח מכיוון בלתי־צפוי ותופס
את המקום על המדרכה. כמעט אק-
סידנט. הפיאט צועק :״יא חרא, תביט
לאן שאתה נוסע.״ רולין רועד מעט.

כשאתה כותב סאטירה ומח ניף
בה לקוראיך, ההצלחה מוב טחת.
המוחנפים מודיעים לך
מייד שזאת היתה סאטירה אמי תית)
מוחצת, חריפה, מצחיקה,
נפלאה ונחמדה.
ואם ה ם אומרים מה שהם
אומרים, אז הם בטח יודעים מה
שהם אומרים, אחרת הם לא היו
אומרים מה שהם אומרים. זה
הרי ברור.

— ״קולט״ זה לא בשבילי. יאגי קצר-חואי. קניתי מוקש.

— מוקש קניתי לאשה. הילד הגדול קיבל תול״ר והקטן ::
בזוקאי לא נורמאלי. לא היית מאמין שהוא התחיל ממסטיק? .
— שמעתי שביפו אפשר עוד להשיג מקלעים במצב טוב. אולי אני !;
!:ארכיב אחד על הפולקסוואגן. נשאר עוד קצת מקום בין המרגמה

]:ללהביור. מה שבטוח.

ומה ז אני בלי הגנה־עצמית לא זז בכלל. רק באמבטיה |}
החגור מפריע לי קצת, אז הפסקתי עם זה.

— ואתה לא מפחדי

— איפה אתה מתאמן?

— לא מתאמן. יורה. מה יש להתאמן?

— תפשת כבר משהו?

— לא הרבה. שתיים־שלוש פרות, דוור אחד, ניידת, קילו !:

::קלווסות, אינדיאני, את השכנה מלמטה, איזה ארבעה הלבנים :׳
;; וכמה חתולים, אכל זה לא נחשב. ואתה?

סצנה מי ספר ארבע.

סצנה מי ספר חמש.

הגנה עצ מית

— מה פתאום לפחד? מפירחון עוד לא מת אף אחד.

סצנה מי ספר שלוש.

75 דקות. סינמון ניכנסת לתא״טלפון
ציבורי. משלשלת אסימון. המכשיר בולע
את האסימון ומבקש עוד. סינמון
נותנת לו עוד שלושה אסימונים והמכשיר
נעשה סלחני יותר .״אבקש לדעת
את מיספר הטלפון של ד״ר זוארץ״,
היא אומרת לאחד-ארבע .״זוארץ בזין
בהתחלה ז״ שואל האחד-ארבע .״כן,״
עונה סינמון .״תמתיני.״ היא ממתינה.
(המשך בעמוד ,3טור )4

דית,״ המוכנה לשלם הרבה תמורת ראש
הפז שלו.
אי לכך ניראה שהמאמן רבין ישתדל
להכניס להרכב כמה צעירים מוכשרים מ שורות
קבוצת הנוער במו משה ברעם,
אהרון ידלין או אברהם עופר .׳כמו כן
חזרה לקבוצת האם שולמית אלוני, לאחר
רעיה קצרה בשדות זרים, והיא תוסיף
בסיועה הרב ליכולת הטכנית של הקבוצה.
המאמן גם שוקל העברתו של, משיה קול
מתפקיד הגנתי שולי לתפקיד תוקפני יותר,
בהתאם ליכולת הנאה שגילה לאחרונה.
ההרכב המשוער: רבץ, אלון ׳(׳אבן),
פרס, בר־לב (רבינוביץ) ,רבינוביץ (עופר),
,אלון (ידלין) ,ברעם, יריב (אבן) ,קול,
אלוני ,׳נבון (יעקובי) ,צדוק, האומר, הילל.

— אני קניתי ״קולט״ 45 .אינטש. מה שבטוח.

חלפו 45 דקות. הצוות הנואש מחנה
את הקאדילאק על אי־תנועה .״את הרשיונות,״
אומרת שוטרת חיננית שהזדמנה
במיקרה למקום. פלפס מגיש ביד
רוטטת את ניירותיו. השוטרת לא מבחינה
בכן שהניירות מזוייפים. רושמת
ארבעים לירות. הלמות ליבה של סינמון
נשמעת היטב.

עברו שישים דקות. המרק״סנגר מוציא
מכשירים אלקטרוניים מסובבים־
במיוחד ומתחיל לעבוד על אחד המד־חנים
שלידו חונה סובארו אדומה. לאחר
חמישה רגעים ארוכים נשמע ״קליק״
והמדחן מראה :״הזמן עבר״ .מייד מגיע
גרר״צהוב ומסלק את הסובארו. צוות״
ה״מישן״ מחנה את הקאדילאק ליד המדחן
הפנוי. מחיאות כפיים בקהל.
פירסומת.
תחזית יאו&ית

— אני לא לוקח צ׳אנסים. מוריד כל מה שזז. ככה גם עשיתי
לבן־אחותי ברית מילה. מיסכו כזה, בן חודש וכבר יתום. חטפה כדור !:

בראש — הא׳מא שלו.

אתם, קוראים וצופים נפלאים,
אתם כולכם נהדרים, אתם
בסדר, אתם יופי, אתם בובה,
אתם !מותק.
לעומת זאת, דיין קצת לא ב סדר,
בגין מצחיק, אין אלילים,
השיטה היא ככה-ככה, גולדה
זקנה, קיסינג׳ר מסטול והמחירים
הם ממש נוראים.
רק אתם, מותקים שלי, רק
אתם, כולכם, בסדר גמור.
וזאת סאטירה.

— חבלני ם?

— איזה חבלנים? ! המכולתניק. עם קלאצ׳ניקוב. יופי של כלי:; .

ממישנתו של מייסדו
כד קטן, בד קטן —
שמונה ימים שמפו נתן.
נב׳ מתוקה־נופך זוארץ
(באמבטיה).

שקט ושלווה
בבתי־הספר

סצנה מי ספר שבע.

סצנה מי ספר שמונה.
900 דקות. רולין מוטל ללא הכרה
על המדרכה ליד תא־הטלפון. המצח קקות
אומרות למושה ,״אז להתראות,
מה״זה?״ ומרטיבות את מצחו של רו־לין
הגוסס. הן אומרות לו: כבר גומרות
את השיחה הראשונה. יש לנו רק
עוד שיחה קצרה.

אם כבר מדברי ם...
שלום גאולה( ,וגם למנחם מותר
לקרוא),
קראתי בעיתונות שאת מאוד כועסת
על יח״כ מאיר פעיל, על כי אמר דבר־דיבה
על אירגוני המחתרת, כאילו הם
לא בררו באמצעים כנגד אוכלוסייה אז רחית.
גם מנחם חוזר ומדגיש בזמן ה אחרון
את הזדעזעותו מן ההתנהגות ה ברברית
של הטרוריסטים הערביים,
וטען בחום (אני מצטט) :״לוחם חרות
חייב לחרף את נפשו קודם שיפגע
באזרחים, נשים וילדים.״ את לעומת
זאת, כועסת מאוד על. מישפט אחד של
מאיר פעיל האומר :״(תנועות המח תרת)
לא היו חייבות להתלבט יותר
מדי בין הרג בקרב לבין רצח שאינו
כרוך בקרב.״
בקיצור — את חושבת (וגם מנחם)
שאת מעשי הזוועה המציאו הערבים.
אז בואי ונבדוק מיקצת מן הדברים
החביבים שעולל האצ״ל, ואירגונים
אחרים :
— 14.11.37 בשעה 7.00 בבוקר נורו
ונהרגו שני ערבים ברחביה.
בשעה 8.00 נורה
ונהרג ערבי אחד.
בשעה 9.30 נורו יריות
על אוטובוס ערבי ברוממה,
שלושה ערבים
נהרגו ושמונה נפצעו.
היו אלה הפעולות הראשונות
שהאצ״ל נטל
את האחריות להן. הן
בוצעו בפיקודו.של דוד
רזיאל.
17.4.39

— לתוך בית קפה בחיפה
הוטלה פצצה. ערבי
אחד נהרג ושישה נפצעו.

6.7.38

הירקות
ברח׳
— בשוק
המלכים בחיפה התפוצצה
פצצה אשר הוב
סצנה
מי ספר שש.
105 דקות. לסינמון נמאס להמתין
והיא מנתקת את השיחה. אין יותר אסימונים.
רולין ניגש לדואר המרפזי לקנות
אסימונים נוספים. הדואר סגור —
צהריים. מרק-סנגר חודר לדואר דרן
תא-המעלית ומוציא מאתיים אסימונים.
חוזרים לתא-הטלפון. מישהו עקר בינתיים
את הידית, את הפומית ואת
האוזניה. רולין פורץ בבכי-מר והולד
לחפש טלפון אחר.

260 דקות. רולין מצא טלפון אחר.
בתוכו שתי בחורות מצחקקות :״אפשר
לדבר עם מושה ז מה״זה ן מושה ז מהזה
! תנחש מי מדבר, מה״זה ן לא, מהזה
!״ וכו׳ ובו׳.

כתבנו, שיצא לבדוק את מצב
השמירה ואת רמת הבוננות בבתי•
הספר בתל-אביב, גילה להפתעתו
שהבל כשורה. כל המיתקנים ניש-
מרו בראוי וגם המוראל של ה ילדים
היה גבוה מן המצופה.
הלימודים נמשכו כרגיל ובאחת
הכיתות מצא כתבנו על הלוח קטע
משיעור בכתיבה תמה. הבל ברגיל,
רבותי, איו מה לדאוג.

(מישן אימפוסיבל — המשך)

אה בסל ירקות 18 .ערבים
נהרגו 38 ,נפצעו.
26.7.38

—־ בשוק

הערבי

בחיפה

התפוצצה פצצה 27 .
ערבים נהרגו 46 ,נפצעו.
29.5.39

חמישה ערבים נהרגו

ו־ 18 נפצעו מהתפוצצות
מוקשים שהוטמנו
בקולנוע ״רקם״ בירושלים.
20.6.39

78 ערבים נהרגו,
24 נפצעו בהתפוצץ
פצצה בשוק הירקות
בחיפה.

29.6.39

— נורו יריות לתוך או
טובוסים
ערביים שנסעו
ליפו. ארבעה ער־

4.12.47

בים נהרגו, אחד נפצע.
— ליד תחנת האוטובוסים
בירושלים הוטלה פצצת
חבית 5 .ערבים
נהרגו 30 ,נפצעו.

אין אלה אלא מעט מן הצימוקים
שליקטתי. יש עוד רבים בעוגת איר־גוני
המחתרת. כדאי גם שלא תית־ווכחי
איתי על ׳מהימנות האינפורמציה
; היא באה כולה מספרות ימנית
כשרה וזקופת־קומה.
אז אל תגידי יותר שנשקו של ה־אצ״ל
היה טהור. הוא היה מלוכלך
כמו נשקו של כל אירגון טרור אחר,
לפניו !ואחריו.

וכדאי אולי להזכיר שכל זה היה
לפני שהיתר, ליהודים מדינה.

סצנה מי ספר תשע.
12850 דקות חלפו. מרק־סנגר זוחל
בין צינורות הביוב כדי למצוא קו טלפון
פנוי. הביוב חסום :״אזרח יקר,
מע״צ משפצת את הביוב העירוני —
למענך.״ סנגר בולע מי-שופכין, יוצא החוצה
ונדרס על-ידי הגרר״הצהוב, אשר
אל אחוריו קשור הקאדילאק העבריין.
״הזמן עבר,״ מסבירה השוטרת האדיבה.

סצנה מי ספר עשר —
אפילוג.
אמבולנס לבן צופר בפקק תנועה. בתוכו
שני סניטרים וארבעה אזרחים אמריקאים
בלתי־שפויים. פלפס אחוז עוויתות.
סינמון זועקת ״אסימון, אסימון.״
סנגר קשור היטב בבותונת-משוגעים.
רולין נפטר.

כך ניצל ד״ר זוארץ מהתנקשות בחייו.

ממינהגי
חג־השבועות
חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים
העתיקים. הרגלים האחרים הם :
לרגל המצב ולרגל מחלה.

סיפו ר על רכבת ועל
שלו שה כי ס או ת רי קי ם
עלינו לרכבת. היה נורא צפוף.
המון עשן וילדים צורחים ונשים
שמנות לועסות סנדביץ ביצה-
קשה. כשיצאה הרכבת לדרכה
הלכנו לקרון המקומות השמורים•
בחרנו לנו מקומות, על יד
החלון, והקשבנו לרוח המרעננת.
לפתע
הגיע מבקר-הכרטיסים,
ואמר בכעס רב :
— אלה מקומות שמורים י
— נכון, חייכנו בביישנות, אבל
איש אינו יושב עליהם.
— בכל זאת הם שמורים, שח
המבקר.
— אז כשיבואו — נקום, נסינו.
— לא, התעקש !המבקר, אלה

מקומות שמורים ואסור לשבת
כאן.
— שמורים למי ז
— למפד״ל, הסביר, לא שמעתם
חדשות ז
— שמענו, אבל המפד״ל הודיעו
שלא יעלו על הרכבת הזאת.
— אנו אופטימיים ;
— בין כך וכך הרכבת כבר זזה.
— אין דבר, אולי הם יצטרפו
באמצע הדרך.
— אז שנקום ז
— תקומו !
קמנו.
נסענו בעמידה ושרנו שירי מולדת.
איתנו נסעו שלושה כסאות
ריקים. הכסאות של המפד״ל.

הילדים נוהגים להרכיב ביום זה זרים.
הזרים הם זכר לתיפרחת (גזזת) שהיתה
מעטרת את ראש אבותינו במידבר.
השנה עקב עליית מחירי הפרחים, אנו
ממליצים על זר זול, הלא הוא זר הנענע
— הקפידי לבחור עלי נענע ירוקים
והטמיני ביניהם שקיות תה וסוכר. עם
שובו של הילד מן החגיגה בל מה שנותר
הוא פשוט להכניס את הילד למים
רותחים ולסחוט.

חג-השבועות ידוע גם בשמו חג״הבי-
קורים. ביום חג זה נוהגים המון אישי
ציבור לבקר ישובי ספר בצפון ולהבטיח
להם הבטחות.

נהוג בחג זה להרבות באכילת ובשתיית
חלב ומוצרי חלב. המהדרין מוצצין לפרות.

שמח לכולכם.

עכש׳ו מו תרלגלות :

דיין התנגד
להסתערות על מטוס ..בנה יי

ת ט ״ ף
הפרדת כו חו ת
בטטשלח שו אל
עוד לפני שהצליח קיסינג׳ר להביא להפרדת־כוחות
בין ישראל וסוריה, הוא הביא להפרדת־כוח־ות
בממשלתה של גולדה מאיר. בערב־־שבת האחרת
אמור היה קיסינג׳ר להיפגש לשיחת־סיכום בנושא
ההפרדה עם גולדה, אבן ודיין. אולם בסופו של דבר
נפגש שר־החוץ האמריקאי לשיחה רק עם אבן. גולדה
הודיעה לו על אי־יכולתה לבוא לפגישה בגלל
מחלה, ואילו דיין הודיע בי הוא עסוק בעניין דחוף
אחר. השיחות עם אבן נמשכו עד שעה 3.30 בבוקר.

בתום הסיכום חשש קיסינג׳ר כי מה
שסיכם עם אכן דא יתקבל עד דעת שאר
אנשי הצוות המנהלים עימו את השיחות.
כתוצאה מכף, הוא טרח להיפגש גם עם
דיין כשבת ככוקר כנמל־התעופה בן־גור
יון, לפני צאתו לדמשק.
אגב, קיסינג׳ר ניצל נימוק משכנע כדי ללחוץ
על הסורים להסכים במהירות לוויתורים נוספים.
הוא הסביר לנשיא סוריה כי תוך כמה ימים תתחלף
ממשלה בישראל וספק אם הממשלה החדשה תסכים
לסיכומים של הממשלה הנוכחית, ולכן מוטב לגמור
ולסכם את מה שניתן עם הממשלה הנוכחית.

מיניסטריון
ל עו ״וי םער ביי ם
כין כל הדיונים סביב הקמת הממשלה החדשה,
עלה גם הרעיון להקים מיניסטריון
חדש לעניינים ערכיים, שיהיה ממונה על
היחסים כין ישראל והעולם הערכי.
לפי ההצעה, ניתן יהיה להעביר למישרד זה את
האחריות לשטחים המוחזקים, הנתונה עתה בידי
מישרד־הביטחון, ואת מחלקת המיזרח־התיכון, הנמצאת
כעת במישרד־החוץ, יחד עם החקר המדיני
וההסברה לעולם הערבי.
ועדודאגרנט מתחה ביקורת קטלנית על דילדול
מחלקת־החקר של מישרד־החוץ, האחראית, מבחינה
פורמלית, למחקר מדיני זה. מצבה העלוב היה אחד
ממרכיבי מחדל יום־הכיפורים.

טי המכה׳ כמעלות,׳ יוכא^ עדויות המתייחסות
לחילוקי-הדיעות שהיו כשטח,
לפני הפריצה לכניין בית-הס-

תכר כי משה דיין לחץ להסתער על
הכניין עוד לפני שקיבל את אישור
.הממשלה לכך.

האידיאולוגיה האחרונה שפיתח שר-
הביטחון משה דיין, על פיה אין לאפשר
למחבלים הבאים לבצע פעולות״חבלה ו־מעשי־סחטנות
בישראל, לצאת חיים מתחומי
המדינה, הפתיעה רבים ממקורביו,
הזוכרים את השתלשלות המאורעות בעת
ההסתערות שנערכה על מטוס סבנה, שנחטף
בידי אנשי ספטמבר השחור והונחת
בלוד במאי ,1972 כשהחוטפים מאיימים
לפוצץ את המטוס על נוסעיו, אם לא תתמלא
תביעתם לשחרר 100 מחבלים הכלואים
בבתי-הסוהר בישראל.
המטוס נחת בלוד בשעות אחרי־הצה-
ריים של יום שני, אולם ההסתערות עליו
שהביאה לתפיסת שתי מחבלות ולהריגת
שני מחבלים וכן לשיחרור הנוסעים, בוצעה
רק למחרת, בשעות הבוקר המאוחרות.
דיין, שנכח בלוד מרגע בו נחת המטוס ועד
לשיחרור הנוסעים, היה אז גיבור המיבצע
המוצלח.
רק היום ניתן לגלות את העובדות האמיתיות
מאחרי אותה פרשה. מסתבר
שראש-הממשלה גולדה מאיר נתנה אישור
לרמטכ״ל דאז, רב־אלוף דויד אלעזר, לבצע
פעולה צבאית שתביא לשיחרור הנוסעים
עוד באותו לילה. התוכנית היתה שהפור-
צים יגיעו אל המטוס בחסות החשיכה. היה
זה דווקא משה דיין שהתנגד לפעולה הצבאית,
שלדעתו היתה עלולה לסכן את
הנוסעים. הוא טען כי במשך הלילה הוא
יצליח להערים על המחבלים, להביא לשיח-
רור הנוסעים, ויתיר למחבלים לצאת במטוס
שחשפו מבלי שיאונה להם כל רע.
בניגוד לדעתו של הרמטכ״ל דאז, שיגר
דיין את שר-התחבורה שמעון פרס אל
גולדה, וזה שיכנע אותה לבטל את פקודת
התקיפה.
רק למחרת בבוקר, כאשר הסתבר שתכ-
סיסיו של דיין לא הצליחו, ביקש דיין
לאשר מחדש פעולה צבאית, וביקש מה-
רמטכ״ל לבצעה. דדו השיב תחילה כי
ספק אם לאור היום ניתן יהיה להתקרב
אל המטוס. רק הברקה פתאומית של הרגע
האחרון, שלא היתה של דיין, הביאה
להתחפשותם של אנשי-הביטחון כעובדי-
קרקע, בסרבלים לבנים, דבר שאיפשר להם
להתקרב אל המטוס.
האנשים שנטלו חלק באותה פעולה
מציינים, כי מה שגרם אז להצלחתה היה העובדה ושכל אחד מהלוחמים
ידע בדיוק את תפקידו וחלקו בו. הפריצה
למטוס נמשכה אז 50 שניות בלבד, לעומת
15 דקות שנדרשו לפני שבועיים לפרוץ
לבית״הספר במעלות.
אגב, כיום ברור שאחד הגורמים לכישלון
הפעולה הצבאית במעלות היתה העובדה
שבעת הפריצה השליך אחד החיילים
רימון״עשן אל חדר המדרגות. בגלל העשן
טעתה היחידה הפורצת ועלתה קומה אחת
מעל לקומה בה הוחזקו הילדים. כתוצאה
מכך בוזבזו דקות יקרות, שאיפשרו למחבלים
לקטול בילדים.

מדינה פלסטינית בגדה המערבית זברצועת־עזה.
אלה מבקשים לקבל מהמועצה הכשר להליכה לוו-
עידת־ז׳נווה, שפירושה הכרה במדינת־ישראל.

מ ח לו קתב לי כו ד

בווו! הו סי ג ה
סיכסוך חריף מתפתח בצמרת הליכוד בין ח״כ
שמואל תמיר, התובע להחריף את ההפגנות נגד
הנסיגה מרמת־הגולן, לבין יו״ר המפלגה הליברלית,
אלימלך רימלט, המבקש לרסן את ההפגנות, משום
שלדעתו הן פוגעות בתדמית הליכוד. יו״ר הלי
כוד,
ח״כ מנחם כגין, שאינו נמנה על
חסידיו של תמיר, תומך בו הפעם כעניין

ד דו ילך
לאייים!
למרות ההכחשות מכל הצדדים, נראה
כי הרמטכ״ל לשעבר, רב־אלוף (מיל ).דוד
אלעזר, ייאות לקבל את תפקיד יושב־ראש
מועצת המנהלים של חכרת הספנות הלאומית
-צ״ים.
דדו, כפי הנראה, השיב כבר בחיוב לצעד״
והוא ממתין רק לסיום חקירת ועדת אגרנט, כדי
להשתחרר סופית מצה״ל ולהתחיל בתפקיד אזרחי.

ני סיון־ ה חנ פ לו חעל
קי סינג׳ר ב סו רי ה?
אל תופתע אם בתום שליחותו של
מזכיר המדינה האמריקאי במזרח־התיכון
יתפרסמו ידיעות כי באחד
מביקוריו של קיסינג׳ר בסוריה, ניסה
המון זועם להסתער על שיירת המכוניות
שלו שהיתה בדרכה מנמל־הת־עופה
של דמשק לבירה הסורית.
שמועות עקשניות בנושא זה מספרות
כי רק אחרי שמלוויו של קיסיג
ג׳ר, הן הסורים והן האמריקאים, פתחו
באש לעבר ההמון שניסה לחסום
את הכביש, התפזרו המפגינים, שכמה
מהם נפגעו ביריות. הדיווחים
על התקרית נגנזו לפי בקשתו האישית
של קיסינג׳ר.

מ ס תיי ם שירותו ש ל
קצין ש הו אשם
ב ל קי חתשלל
קצין בכיר בצד,״ל שהואשם אחרי נסיגת צה״ל
מהגדה המערבית של תעלת־סואץ כי נטל ״מזכרות״
מהשטח לביתו הפרטי. עומד לסיים את שירותו
הצבאי.

למרות שמימצאי הבירור שנערכו נגד
אותו קצין העלו כי אין מקום להעמידו לדין,
החליט הקצין, בהסכמת הממונים עליו, לפרוש
מהשירות.

ממשלהפלס טיני ת -

חיילים היכו א ח

עוד ד א

מתנחל קונ ״ טרה

המועצה הלאומית הפלסטינית, האמורה
להתכנס כשכת הקרובה כקאהיר, עדיין
לא תקים ״ממשלה פלסטינית זמנית״ ,כדרישת
המצרים והסוכייטים, אך תכשיר
את הקרקע להקמתה הקרובה, אחרי השגת
פשרה עם חוסיץ.
כינוס המועצה בקאהיר, ולא בדמשק, הוא ניצחון
ליסודות המתונים במועצה, החותרים להקמת

חיילי־מילואים המשרתים במובלעת שברמה, נפגשו
עם מתנחלי קונייטרה. התפתח ויכוח חריף בין
הצדדים כשהחיילים מטיחים בין השאר כלפי המתנחלים
:״אם אתם כל־כך רוצים לגור כאן, אז תח ליפו
אותנו ואנחנו נחזור הביתה!״

כמהלך הוויכוח התפתחה תיגרה, כה
היכו כמה מהחיילים את המתנחלים.

קריזן
התונוובה ״הטוטאלית״ לקעוקשיס קריזן״ השמפו החד ש של ״וולר:״ יי־!

1117111171

פרסום חן

״חלה״ -מוניטין בינלאומי ל ק 1ס מ טי7ן ת השיער

לא להיכנע לסחטנות.״
• ״הדרך היחידה שעומדת בפנינו
היא שהמחבלים ידעו כי הם
ייהרגו.״
עמדה זו נוגדת לחלוטין את כללי המוסר
וההיגיון האנושי, ומציגה ממשלה
רופפת וחסרת־אחריות. תפקידה של המדינה
הוא לשמור על אזרחיה, והממשלה
אשר היתה אחראית להזנחת התלמידים
(אמצעי־ביטחון) ,הוסיפה חטא
על פשע בהפקירה את מיטב בנינו
ובנותינו.
דויד ולדמן, בת־יס

בעד עוגש-מוות

״ העולםהזה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי. המערכת
והמינהלה: תל־אכיב, רחוב קרליכך ,12 טלפון .260134 תא־דואר
. 136 מען מפרקי: עולמפרס .״הדפום החדש״ בע״ט, תל־אכיב, רה׳
בן־אכיגדור. הפצה: גד בע,ז מ. גלופות: צינקוגרפיה כספי
בע״מ. העורך הראשי: אורי אבנדי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

התמונות שהופיעו בגיליונו האחרון
של העולם הזח, צולמו במעלות ביום
האסון, על־ידי צוות מתוגבר של צלמים
וכתבים, שנטשו כל משימה אחרת ונסעו
לסקר את יום־הדמים.
התוצאה — מדברת בעד עצמה. כמות
החומר הבילעדי שהובאה היתה עצומה.
זאת, למרות שעשרות, ואולי מאות
עיתונאים וצלמים, ישראליים ומחו״ל,
הגיעו למעלות כבר בשעות הבוקר המוק דמות
של אותו יום רביעי אומלל, אולם
נבלמו על־ידי עשרות שוטרים ואנשי*
צבא, עוד בפיתחה של העיירה.

צלמת כן־ארי
על הכוונת
סיפורה של צלמת העולם הזה, אילנה בן־
ארי, אופייני אולי לדרך־הטיפול שהעניקו
צלמי וכתבי העיתון בכיסוי אסון מעלות.
אילנה ביזמה שעות יקרות ארוכות ליד
מחסום־המישטרה, בנסיונות־שיכנוע להניח
לה להתקרב יותר לבית־הספר נתיב־מאיר.
אחרי שנוכחה סופית כי בצורה זו לא
תצליח לעבור את המחסום ניסתה אילנה,
בדרכים שונות, לעקוף אותו, לחדור לשטח
דרך חצרות־בתים וגדרות, להתקרב ככל

האפשר למקום־האירועים. מיס׳פר פעמים
הצליחו שוטרים לתפוס אותה ולהחזירה
לעברו השני של המחסום, אולם באחת
הפעמים הללו הצליחה אילנה להיכנס לתוך
דירה, בקומה השלישית של אחד הבתים
הצופים על פני בית־הספר, להתמקם בה
ולצלם מתוכה.
באחת הפעמים בהן הציצה אילנה מבעד
לחלון, כדי לכוון את, מצלמתה לעבר
המחבלים בבית־הספר, הבחין בה אחד
המחבלים, שקיים תצפית מתמדת לעבר
אותו חלון, וירה לעברה כדור, שפגע
בחגורת הגג של הבניין, מרחק חצי מטר
בלבד מעל לראשה.
אך פרשת מילחמתה של אילנה במישטרה
נמשכה גם למחרת היום, כאשר נסעה עם
אחד הכתבים לכסות את ההלווייה בצפת.
אחדות מן המי,שפחות סירבו להצטלם,
אולם למרות כאבן הרב היד. סירובן שקט
ותרבותי.
עד אשר ניגש אל אילנה קצין־מישטרה
עטור דרגות. הוא צעק עליה והורה להפסיק
לצלם. העיתונאי שליווה את אילנה התערב
בדבר, והסביר לו כי בעוד שעל הקצין
למלא את תפקידו בשמירה על הסדר
בהלווייה, דבר בו לא הצליחה המישטרה
ביותר, הנה על הצלמת מוטלת החובה
למלא את תפקידה כלפי הציבור, ולצלם.
כאשר סירבה אילנה להפסיק לצלם,
החליט אותו קצין, שרק אחר־כך התברר
כי היה מפקד נפת צפת־כינרת, סגן־ניצב
דויד פרנקו, לעצור אותה ואת הכתב שהיה
בליוויתה. כעבור כמחצית השעה הם
שוחררו. פרנקו מילמל מספר מילות־התנצלות,
ואף דאג לספק להם מכונית
שתביא אותם מבית־הקברות, שם היו
עצורים, אל העיר צפת, שם חנתה מכוניתם.
כתבי
וצלמי העולם הזוז פיתחו לעצמם
במשד השנים טכניקות רבות ושונות,
כיצד להתגבר על התנכלות המישטרה
לחופש העיתונות, אולם עשרות כתבי־החוץ,
שהיו נוכחים אף הם בשני אירועים

אלה — נדהמו.
רצוי׳ להסביר בהזדמנות לשוטרים, כי
כאשר הם עומדים מול מחבלים ומול
עיתונאים, האדיב הוא דווקא המחבלים,
ואילו העיתונאים נמצאים בדיוק באותו
צד של המיתרם בו נמצאת מישטרת
ישראל.

לדעתי אשמה הממשלה כולה, ושר-
הביטחון בפרט, במחדל הגדול ביותר
מאז מילחמת יום־הכיפורים. עד היכן
ירדה רמתם המוסרית של שרינו 1שהרי
במיקרה ספציפי זה חייבת היתה הממשלה
לסטות מעמדתה הנוקשה וחסרת-
׳הפשרות. נבצר ממני להבין כיצד ייתכן
לשחק כך בחיי נערים רכים ותמימים,
ולהפקירם למות בידי מרצחים שאיבדו
כל צלם אנוש.

האם עברו הזמנים בהם חיי־אדם היו
הערך החשוב ביותר! כל בר־דעת יבין
שהתירוצים וניסיונות-ההטעייה בכל הקשור
ל״קוד״ ,אינם אלא מעשייה זולה
שנועדה לאחיזת-עיניים בלבד, שהרי העובדות
מדברות בעד עצמן.
מוטב לראות בדברי שר-הביטחון, בהופעתו
יום לאחר הרצח בבית סוקולוב
בתל־אביב, את הלך־מחשבתם ואת החה
אמיתית של השרים. לטתם ציטוט :
#1״במילחמה בטירור חשוב ביותר

ברוך נ׳מילי ושותפיו
בדרך בין מיצפה־מודיעין למבוא מודיעין,
ניצבת דומם מצבת טייס אשר
נפל על הגנת המולדת.
צבע המצבה הושחת, וזאת על-מנת
שייכתבו וייחרטו סיסמאות בנוסח הסיסמה
המפורסמת של ״ברוך ג׳מילי,
פלמ״ח, פ״ת״.
בושה !
אריה רפידות, ד״צ ,2429 צה״ל

פסטיבל ננסי קיסיננ׳יר
פסטיבל ההתרפסות של נשות השרים
בפני ננסי קיסינג׳ר, עוררה ברבים רצון
להקיא. בשביל היאכנעס האלה, היה

קשקשת
הפעל את דמיונך ונסה למצוא כותרת
מתאימה לציור שלמטה, שתסביר
מה אתה רואה בו. הצעות לכר
תרות יש לשלוח לפי הכתובת: ת.ד.
,136 תל-אביב, עבור ״קשקשת״ .ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה.

רבקה כך־שמעון, כפר־סבא
שינאה באפיק לא־נכון

ברצוני להבין פעם אחת ולתמיד את
פשר חיזור גולדה מאיר וממשלתה אחרי
גרמניה.
בערב ה־ 15.5.74 מופיעה היא בפנינו
ומודה לגרמנים על הגינוי של הפשע
במעלות. רגע לאחר מכן מדווח רון בן-
ישי מבון, ומוסר את זעם שגריר ישראל
על תגובה סטרילית ומוכנה־מראש
של ממשלת־גרמניה.
מדוע אין תיאום במדיניותן
לפעמים הייתי רוצה כי הגברת מאיר
היתה מניצולי השואה, ואז נדמה לי
שכל גישתה לבעיות עולם ולבעיות הפלסטינים
היתה משתנה. מדוע לשנוא
כל״כך את הערבים, להזכיר פוגרומים
שלא היתה בהם, ואף פעם לא לנגוע
בעם הארי המובחר ו בארצות שסבלו
פחות מאשר העם היהודי, הפצע עדיין
לא הגליד !
רזה וקס, חיפה

ק שק שת

1945

ביקורת בלתי מאוזנת
מאחר שממשלת־ישראל מבוקרת על-
ידי העיתונות, בייחוד על־ידי העולם הזה,
הבה נאזן במיקצת שבט־הביקורת באזורנו
ונחלק שבחים ו״מחמאות״ גם
לממשלות ערב :
מאז ומתמיד כפרו הערבים במדינה
יהודית ; רודני ערב במטרה דבקים
אחת ויחידה —
השמדת מדינת־יש־ראל
בכל דרך שהיא
; מנהיגי ערב
מטבעבריאתם חדורי
שינאה לעם היהודי
בעולם ובישראל;
רודני ערב
שוקדים יעל תיכנון
הכחדת ישראל מעל
מפת האזור ;
מנהיגי ערב הם
סוחרי עבדים, שקרנים,
ערמומיים ורוצחים מבטן־ומלידה ;
אילו היה באפשרותם, היו שורפים אותנו
בתנורי אושוויץ, כפי שעשו זאת
קודמיהם — הנאצים, ימח שמם וזיכרם!

כן־ציון כד־גיל, גבעתיים
פגייה למפד״ל
מכתבים הרצח במעלות

מיקרי־הרצח בקריית־שמונה ובמעלות
מביאים אותי למחשבה כי עונש־מוות למחבלים
הוא הפיתרון והתשובה למעשים
אלה. מחבל שיבוא לפגוע ביישוב
ישראלי ויידע כי מחכה לו מוות, אולי
לא יסתכן ולא יבוא. אולי זו תהיה
הערובה לביטחוננו.
פעולות־התגמול של צה״ל ממש מתסכלות.
לאחר הרצח בקריית־שמונה מבצע
צה״ל פעולת־תגמול כשהוא רק מוציא
אנשים מבתיהם, ולאחר כל זאת עוד
מגנים אותנו באו״ם. שמנו בעולם אינו
יכול להיות גרוע יותר, לכן אל לנו
לדאוג בשל הגינוי שיבוא.
אם אנו חיים בין חיות, אין לנו ברירה
אלא להשיב להם כמגיע להם.

העסקנים הדתיים — טלית שכולה
תועלת.
יעקב שמש, חיפה

כבתה של אם יהודייה, שלא התגיירה
ולא התנצרה, הריני להצהיר בגאווה בלתי
מבוטלת על יהדותי.
כאם־לעתיד לילדים יהודיים! ,הדואגת
וחרדה לגורלם העתידי, הנני פונה אל
ההנהגה הצעירה והצעירה פחות של
המפד״ל :
אנא, אל תיכנעו ללחצים הסחטניים
של ממשלת רביו. הישארו בחוץ, ומשום
עם־ישראל לרווחה !
אילי קאופמן, תל-אביב

מלית שכולה תועלת
המיפלגות הדתיות — טלית שכולה
תוחלת.

!• גולדה מאיר ושארל דה־גול
עומדים גב אל גב.
מייק סטולוביצקי, כפר שמריהו
• מוצץ אורתודוכסי דו־תכליתי,
לבשר ולחלב.
אליעזר צוקר, בני־ברק
• מוצץ לתאומים סקוטיים.
בנימין יעקב, גבעתיים
0״ציפי ! גיליתי פאטנט לחיסכון
בחשמל — ראי אחרי המנורה בקיר
מכפיל את עוצמת־האור של הנורה

שאול יהישלום, פתח־תקווה
• מוצץ לתאומים סיאמיים.
רינה כרוך, תל־אביב
שאול קורבין, תל־אביב
כבוד גדול להיות במחיצתה — מה שמוכיח
שהן נשים קטנות ורכלניות.
הגדילה לעשות סוזי אבן, שרצתה
להיות המארחת היחידה, אבל היענטעס
דיין, דיניץ, קולק ועוד לא ויתרו על
התענוג להתפלש בעפר רגליה של אשה
רגילה בהחלט.
זה רק מוכיח שנשות שרינו הגיעו
לדרגה של השפלה עצמית, בגלל היותן
נשים רכלניות עם האופי של הפטפטנית
מהעיירה הקטנה, שמוכנה לעשות הכל
בשביל פירסומת עלובה.
ואשר לארוחות עם ננסי: איך הן
מסוגלות לאכול כל-כך הרבה ז ועל חשבון
מי הן אוכלות את כל האוכל הזה ז
בזמן שישנן מישפחות החיות על לחם
ושעועית, לא התביישו היאכנעס הללו
לזלול בצורה כזאת !
דינה גולן, תל־אביב
העולם הזה 1917

עשו לכם יום חלבי אחד בשבוע ותחסכו
עשרות לירות בחודש.
הנהיגו בביתכם ״יום חלבי״ אחד בכל שבוע
יום שכולו ארוחות טעימות המבוססות על מאכלי
חלב וגבינה.
יום חלבי יפה לבריאות ומועיל
לתקציב -תוכלו לחסוך עשרות לירות
בחודש ויחד עם זאת להעשיר את הערך
התזונתי של המזון.
עיקבו אחרי מודעות ״יום בלבן״
בעתונות ותגלו שפע של רעיונות חדשים
ומתכונים טעימים וחסכוניים של מאכלים
חלביים.

במיוחד עכשיו מוצרי חלב

מכתבים
פרשת אריק שרון
מצורף בזה חלק מעיתון הסטודנטים
בטכניון, איפסילון, המעלה טענות קשות
נגד אריק שרון.
נוכח דעתכם החיובית על אריק כאיש
צבא, אבקשכם לקרוא את הכתבה,
ואם אפשר, גם להתייחס אליה באחד
הגיליונות הקרובים.
סטודנטית, חיפה
• הכתבה הנדונה אינה מכילה אף
פרט אחד שלא הופיע לפני״כן בהעולם
הזה. החל מהמאמר הנדון — פרשת
דרייפוס (העולם הזה ,)1897 שכתוצאה
ממנו פורסם העניין ברחבי העולם; דרך
עימות שרון־גונן (העולם הזה ,)1900 בו
הובאו פירטי תלונותיו של האלוף שמואל
גונן נגד אריק שרון ומכתבו של
אורי אבנרי לחברי הממשלה, בו הביא
בפניהם את הפרטים הכמוסים של הפרשה
(אחרי שאבנרי הקריא אותו במסי-
בת־עיתונאים); פירסום ציורו של יגאל
תומרקין, המורכב על טכסט בכתב-יד
של האמן, והמהווה מינשר־זעם נגד אריק
שרון (מינשר תומרקין נגד אריק• ,העולם
הזה ; )1902 ופירוט קובלנותו של גונן
נגד שרון על אי״ציות ועקיפת שרשרת
הפיקוד ומה עלה בגורלה של הקובלנה
(במדינה — צה״ל — מישפט האלופים,
העולם הזה .)1905

השעשוע שבביגגו
״העולם הזה״ ,1915״המטרה
מקדשת את ההימורים״ ,על מיש־חק
הבינגו שכבש בסערה את בית
החייל.
קוראי עיתונכם ייתכן שהיו עשויים
להתרשם מקריאת הכתבה, כי מישחק
הבינגו הוא מישחק מזל, המלבה יצרים.
ואין הדבר כך. ייתכן שטעותכם נובעת
מכך שאין המישחק ידוע ומקובל
בארץ, ואילו בארצות־הברית הוא מיש-
חק מן הנפוצים ביותר שמשחקים בו בבית,
במישפחה, במיפגשים חברתיים
וקהילתיים.
בניגוד למישחק המזל, האסור בחוק,
אין המדובר בפרסים העשויים לפתות
אדם ולשחק מעבר ליכולתו הכספית
ובצורה שיאבד את עשתונותיו.
כוונת הוועד למען החייל, היתה, בין
היתר, לספק בידור לחיילים בחופשה
ולצעירים בני גילם, כאשר הפרסים הם
לכל הדעות, סמליים בלבד, כגון כרטיסים
לקולנוע דרייב-אין, בקבוקון של
תמרוקים, מישחק שח זעיר, וכדומה.
תסכימו איתנו שאין פרסים אלה חורגים
מהמושג סמליים.
התייעצנו אף עם עורך־הדין צבי א׳
פומרוק, היועץ המישפטי שלנו, ואף דעתו
היא שבנסיבות הקיימות, אין לראות
במישחק הבינגו עבירה על החוק,
בייחוד שמישחק זה כאמור אינו חורג
מגדר שעשוע או בידור, כמצויין בסעיף
)2( 6לחוק לתיקון דיני העונשין (מיש-
חקים אסורים, הגרלות והימורים)

תשכ״ד—.1964
סא״ל (מיל ).עזרא ריין־ -מנהל
האגודה למש החייל, תל־אביב

תגובת הפרקליטה

עכשיו ו.ם בצרפתית

״המחדל ־

מט 0קק1) 1

רכ המכר הישראלי על מלחמת יום הכיפורים. הקדמה מאת
ז׳וזף קסל (מאקדמיה הצרפתית) שהיה גם לרב מכר בצרפת
פריס.
כהוצאת היוקרה
להשיג בכל הקיוסקים ובחנויות חפפרים.
הפצה ראשית :
,,ג ד חגרה להפצה בע״מ, רח׳ צ׳לנוב ,13
תל-אביב, טל. 823701 .

״העולם הזה״ ,1880״המלט
במיטתה של הפרקליטה״ ,בעלה
של עורכת״הדין הירושלמית אילנה
רבינוביץ, שהואשמה בהונאה,
מספר עליה.
הנני מתייחסת לכתבתכם הנ״ל, המהווה
הוצאת דיבה.
בכתבתכם ציינתם :״היה זה דקות
ספורות בלבד אחרי שהפרקליטה הירושלמית
הובאה בפניו מלווה בשוטרים,
לאתר שהוצא נגדה צו-מעצר על ביזיון
בית־מישפט ברצוני להסב תשומת
ליבכם כי לא הוצאה נגדי פקודת מעצר
על ביזיון בית־מישפט וכי השופט ציווה
להביא אותי לבית־המישפט, מכיוון שהתובעים
הגישו בקשה לכוף עלי מתן
ערבות מסויימת, ולפי החוק אסור לדון
בבקשה כזו ללא נוכחותו של הצד השני,
ומכיוון שלא באתי לדיון, ציווה השופט
להביאני.
אין זה נכון כי נעצרתי על ביזיון
בית-מישפט.
יתר על־כן, פירסמתם את תמונותי ללא
רשותי. כן ציינתם בכתבה כל מיני דברים
שכאילו נאמרו על־ידי, בזמן שלא
נאמרו כלל.

עו״ד אילנה רבינוכיץ, ירושלים

תמרורים
נחוג יום־הולדתו דד 53 של ד״ר
דניאל כצגלסון, שנולד בסין, משמש
כיום כראש מחלקת הילדים בבית־החולים
על־שם שיבא בתל־השומר, מבכירי רופאי-
הילדים בעולם.
מצפיםלתינוק. בעוד כחצי
שנה, השחקנית הישראלית המתגוררת ב־מיאמי־ביץ׳
דליה לביא, ובעלה איש־

דליה לביא ופיטר רייטמייסטר
עוד חצי שנה

העסקים היהודי־אמריקאי פיטר רייט־מייסטר.
לדליה בן מנישואיה הקודמים :

ראובן, בן שש וחצי.
נחוג יום־הולדתו ה־ 61 של עורו־הדין
יצחק כרמן, מראשי המיפלגה הליברלית
בגח״ל, הנמצא באופוזיציה למנהיג
המיפלגה ד״ר אלימלך דימלט. יליד
רוסיה, עלה לארץ ב־ ,1921 למד בבית
מידרש למורים בירושלים, השתלם במיש־פטים
באוניברסיטה בלונדון, היד. ב־1939
מהפעילים המרכזיים בשירות־הידיעות של
אצ״ל (מש״י) ,עמד לפיקודו הישיר של
אברהם (״יאיר״) שטרן לפני שהתפלג מה*
אצ״ל ויסד את לח״י, היה חבר המיפקדה
העליונה של אצ״ל וחבר הוועד המרכזי של
המיפלגה הרוויזיוניסטית. בשנים —1941
1945 שירת בצבא הבריטי וב־ 1948 התגייס
לצה״ל, עלה לדרגת רב־סרן. בין —1950
1954 היה מנכ״ל קייזר פרייזר בישראל.
מנהליםרומן. הזמרת מיכל
נוי, שגילמה בזמנו את תפקיד הגיבורה
הנשית בגירסה הישראלית של המחזמר
שיער, היתד, נשואה במשך שנתיים וחצי

מיכל נוי ודודו זר
אחרי שנתיים וחצי
והתגרשה, ודודו זר, בנו של מי שהיה
סגן יו״ר הכנסת מרדכי זר. השניים מתגוררים
עתה בבית־מלון בניו־ג׳רסי.
נחוג יום־הולדתו ה* 63 של שר־התיירות
משה קול, מנהיג המיפלגה הליברלית
העצמאית, שנולד בפינסק, קיבל
חינוך מסורתי ב,חדר׳ ,סיים את הגימנסיה
העיברי׳ת בפינסק, השתתף בייסוד תנועת
הנוער הציוני בפולין, היה חבר הוועד
המרכזי של ציוני פולניה וממייסדי ההתאחדות
העולמית של הציונים הכלליים. עלה
לארץ נד ,1932 היה חבר הוועד־הפועל של
ההסתדרות, ציר בקונגרסים ציוניים וחבר
הנהלת הסוכנות, אחד החותמים על הכרזת
העצמאות כחבר מועצת־המדינה הזמנית.
נעצרו בוונצואלה, הזמר הבריטי
תום ג׳וגס ( )33 ובנו מארק ( )17 שהגיעו
לנמל התעופה בקאראקאס הבירה, הוקפו
בשוטרים ונצואליים שגררום למכונית־מישטרה
מבלי לפרט מדוע. רק בחדר ה מעצר
הודיעו להם כי הם נאשמים בהשתתפות
בתיגחה, אשמה אותה הכחיש
ג׳ונס בתוקף. השניים שוחררו רק כעבור
שלושה ימים, בעיקבות התערבותו של
דאש־ממשלת בריטניה הארולד וילסון.
העולם הזה 1917

יעקוב שמשון שביוא לח״ג אבוהם 1יר 3ובוג., :עוין ן
יחלוץ נעליו, לשנת ער האוץ ורבזו אפו על ואשור !
׳ 8הראשון שתבע את התפטרותו
של משה דיין, יומיים
אחרי גמר מילחמת יום־הכיפו-
דים, היה שר־המישפטים דאז,

נסיעתו הבאה, הבטיחה לו ב חיוך
שיעשו חיים משוגעים ביחד.
ורטמן השתכנע, נשבע ש־יקח
אותה איתו בנסיעתו הבאה.

באשר השמיע את הדרישה
בפורום מיפלגתי, התנפל עליו

8נימה מישפחתית הכנים
לישיבת המרכז מי שהיה בזמנו
יו״ר ועדת חוץ-וביטחון דויד
הכהן, שצחק על הדרישות
של מנהיג הליכוד מנחם בגין
שלא להחזיר שטחים. אמר
הכהן :״למה בגין לא בא אלי
לפני מילחמת ששת־הימים ודרש
!ממני לבקש מקרוב מיש-
פחה שלי לכבוש את ירושלים י
אז הוא לא חשב בכלל על
ירושלים״ הקרוב הוא אלוף
(מיל ).עוזי נרקיס שהיה אז
מפקד פיקוד המרכז והנשוי
לבתו של הכהן. חתן אחר של
דויד הכהן, מזכ״ל מיפלגת
העבודה אהרון ידלין, שניהל
את ישיבת המרכז, הפסיק
בתקיפות נואמים אחרים, הת ייחס
בעדינות לנאומו הארוך
והקולני של חותנו.

יעקוב שימשץ שפירא.

זילברברג,

אברהם

ואמר :״עד היום היה מקובל
להניח ששר־מישפטים הוא איש
חכם.״ לפני כמה ימים נתקל
שפירא בזילברברג במרכז מים-
לגת העבודה. זילברברג הודה
שצדק וביקש ממנו סליחה.
השיב לו שפירא :״אתה איש
שומר־מיצוות, ולכן לא די בכך
שתתנצל. עליך לחלוץ את
נעליך, לשבת על הארץ ולפזר
אפר על ראשך!״
8 :בישיבת מרכז מיפלגת
העבודה שהתקיימה בשבוע ש עבר
בתל־אביב, פנה שר־המישפטים
חיים צדוק אל
עוזרו האישי יחיאל (״חיליק״)
גוטמן, ביקש ממנו שיצא
איתו ואל מחוץ לאולם להתייעצות.
חיליק, שהיה עסוק באותה
עת בשיחה עם חברים, השיב
לשר :״חכה לי,״ וירד עם
חבריו למיזנון למשך חצי שעה.
8באותה ישיבה הסתודדו
ליד אחד השולחנות חברי
חטיבת אחדות־העבודה-לשעבר

יגאל אלון, ישראל גלילי.
משה כרמל ואברהם גי־בלבל.
אחד מאנשי רפ״י-
לשעבר, יעקב ויסמונסקי,
התערב עם גד יעקובי על־כך
שיקח כסא וישב איתם ביחד.
ויסמונסקי לקח כיסא והתיישב
לידם. הארבעה הפסיקו את
השיחה והסתלקו מהמקום.

פגישה

נוספת

היתד,

בישיבת המרכז בין ח״כ משה
ורטמן לבין מזכירתו של סגן

המזכ״ל

מטעם

רפ״י-לשעבר

משה נצר, בטי בלושינם־

ין י בטי נזפה בוורטמן, שחזר
לפני מיספר ימים מחו״ל, על כי
לא לקח אותה איתו, ניסתה
לשכנע אותו שיקח אותה ב

8אהרון ידלין הופיע
בשבוע שעבר בפני סטודנטים,
הטיף להם על הצורך בהידוק
החגורה ובחיים צנועים. יומיים
אחרי ההופעה, רכש יז־לין
מכונית וולוו חדשה במחיר 80
אלף ל״י, על חשבון מיפלגת
העבודח.
8כאשר נשאל השבוע שר־המשפטים
חיים צדוק מדוע לא
הסכים להתחרות על מישרת
ראש־הממשלה, השיב :״אני
שומר לעצמי את הזכות השמורה
לכל אזרח בישראל לסרב
להיות ראש־ממשלה.״

8 :עצה לשריהחסברד, שמעון
פרס, המופיע באחרונה

ברדיו ובטלוויזיה כדובר הממשלה,
נתן השבוע השחקן
אריק לגיא :״!מישהו צריך
להגיד לו שהוא צריו ללמוד
פיתוח קול, בגלל הופעותיו
הרבות.״
׳ 8בערב זיכרון

שנערך

מצ׳ילי, שם היה בעל מיפעל לטכסטיל שהעסיק למעלה משלושת
אלפים עובדים, הקים את מיפעליו בקריית״גת אחרי שיחה עם
שר־האוצר פינחס ספיר, שהתנהלה כך: פולק :״אני רוצה להקים
את המיפעל לייד תל-אביב, כי שם נמצאים רוב הקונים שלי״.
ספיר :״אתן לן מקום במרחק 20 דקות נסיעה מתל״אביב.״ פולק :
״מסכים, אבל רוצה לראות שזה כן ״.ספיר :״אז תהיה אצלי
מחר בחמש בבוקר במישרד.״ פולק הגיע בזמן והשניים יצאו לדרך.
הכביש היה ריק ממכוניות, הנהג טס והצליח להגיע ב״ 21 דקות.
פולק השתכנע והקים את המיפעל במקום, הנמצא במרחק של
שעה לפחות מתל־אביב בנסיעה רגילה בכבישים העמוסים. בתמונה
נראה פולק עם פנינה רוזנבלום, שדיגמנת בזמנו ממוצרי מיפעליו.
העולם הזה 1917

א111

וי ם

רוצים להצטלם עם צ׳יץ׳.״ הוא לא הספיק לסיים את המישפט וצ׳יץ׳ קפץ לבמה כדי להצטלם.
הצטרפו אליו, מימין לשמאל, שמעון נר, הפסנתרן אדוארד אוליארצ׳יק, אביו של אלון אוליארצ׳יק
מלהקת כוורת, יענקלה בן־סירה, צ׳יץ /אריק לביא, ראובן שפר וגדעון זינגר. באותה הזדמנות
ואילו האומנים האחרים,
מחה אריק לביא :״אבל אני רוצה להצטלם עם יהושוע רבינוביץ׳
שהופיעו לפני 17 שנים בפתיחה הראשונה של מועדון התיאטרון, גילו את ההבדל בין אז להיום:
אז הם קיבלו עבור ההופעה חמש לירות כל אחד, הפעם הם הופיעו בלי לקבל כל תמורה כספית.
בשבוע שעבר לזיכרו של סא״ל
ראובן אליעז, מי שהיה
סמח״ט חטיבת גולני ונהרג
במילחמת יום-ד,כיפורים בקרב
על החרמון, נשא דברים לדברו
גם ח״כ מאיר פעיל,
אלוף־מישנה במילואים, שהיה
בשעתו מח״ט גולני. נזכר פעיל
איך בתום מילחמת ששת־הימים
בא אליו ראובן והביא לו רובה
קלשניקוב ארוז בשקית, חדש
ומבריק, שלא נורתה בו עדיין
יריד, אחת. הרובה נלקח שלל
ברמת־הגולן ונמסר לפעיל כמזכרת
.״ואת הרובה הזה אמר
פעיל ,״אני אשמור לעולם...״
וכאן!נקטעו דבריו, כאשר פרץ
בבכי ולא יכול היה להמשיך
עוד לדבר.
8 :אמצעי בדוק לצלילות-
דעת מצא נחום שריג, ממפקדי
הפלמ״ח, איש קיבוץ בית-
השיטה, ששכל את בנו במיל-
חמת יום־ד,כיפורים. מאז המיל-
חמה חדל שריג לקרוא עיתונים.
״אפילו את דבר אינני קורא,״
אמר ,״ותאמינו לי, צלילות
דעתי משתפרת מיום ליום.״
שריג עוקב אחר החדשות רק
באמצעות מהדורות החדשות
של הרדיו.
8בעיקבות מאמציו של
שר־החוץ האמריקאי הגרי
קיסינג׳ר!להשיג הסכם הפרדת
כוחות עם הסורים, עסקה
השבוע תוכנית גלי־צה״ל, כאלה
היו הימים שהיו, שבעריכת
וגירצה יוכל, בין השאר גם
במשא-ומתן עם הסורים שנערך
בחודש מאי ,1949 בדיוק לפני
25 שנים. מסתבר שגם אז היו
קשיים ותיסבוכות: נזכר חבר
המישלחת הישראלית דאז יהד
שע פלמון, כי כשהגיעו לפני
חתימת הסכם על סיורים לאורך
הקו, הציעה ישראל שהסיורים
ייערכו בג׳יפים עם ארבעה
חיילים בכל ג׳יפ. הסורים התנגדו
בטענה האבסורדית של-
ג׳יפ יש 25 כוחות־סוס ובצורה
זו יסיירו 25 סוסים עם רוכבי-
הם. כשהסורים דרשו אז את
טבריה, הביאו הישראלים הצעה
נגדית: תמורת טבריה הם

דרשו את קונייטרה, וההצעה
ירדד, מסדר היום.
! 8בעיקבות ביקורו של
שר־החוץ האמריקאי, העלה השבוע
בעל מלון המלך דויד
בירושלים, יקותיאל פדרמן,
זיכרונות. מתברר שמלבד קי*
סיינג׳ר, התגוררו במלון שנוסד
ב־ ,1931 אורחים רמי־מעלה
רבים. האורח החשוב הראשון
שחתם בספר האורחים של המלון,
היה הנציב העליון דאז
ארתור ווקדפי, אחריו חתם
ראש עיריית ירושלים באותן
שנים ראגב גאשאשיכי
כיי. חתימות נוספות: קיסר
חבש היילה סילאסי, ראש
ממשלת גרמניה המערבית ל שעבר
וילי כראגד ומזכיר ה־אדם,
קורט ולדהיים.
8סיפור התמוטטותו של
שר־ר,ביטחון משה דיין בימי
מילחמת יום־הכיפורים וביטול
הופעתו בטלוויזיה על־ידי
ראש־הממשלד, גולד ה מאיר
(העולם הזה ,)1893 עורר ויכוחים
רבים, הביא את דיין
לפירסום הפרוטוקול של פגישתו
עם ועדת העורכים. בימים
אלה הופיע סיפרו של
הפרשן הצבאי של הארץ, זאכ
שיו ,5רעידת אדמה באוקטו־בר,
הדן במילחמת יום־ד,כיפורים.
הספר כולל פרק על התמוטטותו
-של דיין, מספר כי צד
נשבר דיין ב־ 9באוקטובר,
הציע לסגת נסיגה עמוקה
מעבר למיתלד, עד להרים שבשליש
המזרחי של חצי האי
סיני לייד ג׳אבל מרארה. בצטטו
פרוטוקולים, מספר שיף
שדיין הודיע לפיקוד ולעורכי
העיתונים כי בשעה תשע
בערב הוא יודיע לאומה בשידור
טלוויזיה כי צריך לסגת
וכי אין אנו חזקים יותר מהמצרים.
לפי שיף, טילפן אחד
העורכים אל ראש־הממשלה,
דיווח לה על דברי דיין והציע
למנוע את השידור. לאחר השעה
שמונה בערב, הודיעו לטלוויזיה
כי שידורו של דיין
בוטל ובמקומו יופיע אהרון

יריכ.

להתעניינות מחודשת

זכתה השבוע בתו של יצחק
דכין, דליה, הלומדת מיש-

פטים שנה רביעית באוניברסיטת
תל־אביב ומתמחה בביתר,מישפט
המחוזי. עם סיום מע־שר,־ר,מרכבה
של אביה, לא פסקו
ידידיה ללימודים ולעבודה
לברכה, כשרובם גם מתעניינים
באפשרות להשיג איזה פרוטקציה
קטנה אצל האבא.
! 8לא רק דליה רבין
לומדת באוניברסיטת תל־אביב.
גם רבים ממשתתפי פסטיבל
הזמר של השנה לומדים
בה: החל מהזוכה במקום הראשון,
שדמה ארצי, הלומד
תיאטרון, דרך סולנית להקת
האחים והאחיות סוזי מילר,
הלומדת אף היא תיאטרון,
עבור בגידי קורן שהלחין את
שירם של האחים והאחיות והשתתף
בהלחנת הבלדה של
ברוך ג׳מילי, הלומד רפואה.
הלחנת השיר לא אוותר, נעש תה
על־ידי המלחין־סטודנט
למוזיקולוגיד, רוני וייס, וחבר
להקת כוורת שהיתה אורחת הפסטיבל,
יוני רכטר, גם הוא
תלמיד למוזיקולוגיה.
׳ 8במהלך הקלטת תוכנית
הטלוויזיה שירי ירושלים, זכתה
הזמרת ריקי גל, לתשומת־לב
כללית. היא הסתובבה באולפן
כששיערה מפוזר, חיטטה בעצבנות
בין אביזרי התיפאורה.
למתעניינים סיפרה כי איבדה
את מפתחות המכונית ו״אין לי
מה לשוב הביתה בלי המכונית.״

פסוקי השבוע
• שר־הכיטחון משה

דיין :״נמאס לי מכל הממשלה
הזאת !״

ח״כ המערך אריה
(״לובה״) אליאב :״אני
יכול לכתוב דוקטורט מד, קורה
כשגולדר, מעקמת את האף.״

• הפירסומאי אורי סלע:
״בעיקבות אסון מעלות, שעיתי
את דעתי בקשר לעונש־מוות.
אני בעד עונש־מוות לשרי
הממשלה.״

נגד הפרדת כוחות בגזלן

בעד עונש מוות
ממשלה עם הליכוד

בעד

נגד נסיגה בביקעת־הירדן ובסיני

מדוע שינתה מיפלגת היונים פרצופה?

הפיתרון לתעלומה: כסף

^ ין דפר גרוע מיונה שהפכה לנץ,״
אמרה ראש־הממשלה גולדה מאיר,
לאחר ישיבת הממשלה בה הצטרף נציג
הליברלים־העצמאיים משה קול אל הניצים,
השאיר במיעוט את גולדה, ספיר, ושרי
מפ״ם. באותה ישיבה החליטו לא לוותר
כל ויתור נוסף להנרי קיסינג׳ר, ובכך
ייתכן סוכל הניסיון להשגת הסדר.
אולם, למשה קול לא היה איכפת. למחרת
היום הצהיר, בטקס העלייה על הקרקע
של משואה, המושב וד 24 של תנועת המושבים
של מיפלגתו, בביקעת־הירדן . :ישוב
קיים אונני מוכן להזיז אפילו למען חוזה־שלום.״
ולמען אלה שתמהו, הסביר:
״תמיד תמכתי בהקמת התיישבות בשטחים,
בפיתחודרפיח׳ בביקעה, בגולן. אני
מוסיף לתמוך בכל התיישבות, בכל השטחים,
ואני רואה בכל יישוב את גבול-
הביטחון שלנו.״
להצהרה זו, נוספו כמה החלטות נוספות
של הליברלים־העצמאיים (ל״׳ע) ,כמו ההחלטה
של תישעה נגד חמישה בסיעה המורחבת
בכנסת, נגד כל נסיגה ברמה הסורית.
משה קול היה בין התישעה, ואליו נוספו
יצחק גולן, ניסים אליעד וחיים טיינמן.
בין החמישה המתונים היו גדעון האוזנר
ויהודה שערי.
לאנשים רבים התגלתה לפתע מיפלגה
זו באור חדש. משך כל השנים היתד. ידועה
כמיפלגת יונים ומתונים, ופתאום הנה היא
להקת־ניצים.

הבאות. גוש זה, האמור להיות מורכב מן
הל״ע, ר״צ ותנועוודהמחאה, יזום על־ידי
קבוצה של כ־ 40 אנשי־רוח.
דוברם הוא רואה־החשבון דן בבלי,
הידוע בקשריו ההדוקים עם מישרז״החוץ
מחד (הופיע כנציגו בקומנדדהפרופסורים
בוועידת־ז׳נווה) ,ועם חבר הנהלת הל״ע
יקותיאל פדרמן, בעל מלונות דן, להם
ומשמש בבלי כרואה״חשבון.
כאשר ׳שטח בבלי את רעיונו בפני ראשי
הל״ע, הסביר להם כי קבוצתו מוכנה
להצטרף אל הל״ע, כיוון שהליכוד דוחה
אותם במדיניות־הסיפוחים הקיצונית שלו,
ועל המערך אין להם אפשרות להשפיע.
אולם, לצירוף הגוש החדש לל״ע יש
חשיבות עליונה. שכן, מאז ירדו מעל הבמה
הפוליטית יוצאי גרמניה, שהיוו את הייצוג
החיצוני של ל״ע ונתנו לה דימוי של
מיפלגה הגונה׳ מתונה ולא־מימסדית —
נותרה הל״ע במערומיה. היא נגלית כיום
כפי שהיא באמת: מימסדית, רודפת שלטון
וחלוקת כיבודים, ימנית וסיפוחיסטית.

כך נולדה

^ מעפר מן
ן ) פינחס רוזן
התדמית הכפולה
כל השנים כאשר

המישפטים לתיירות, מלמשה
קול, חיסל את
של מפלגה זו, שהופיעה
קולה היה קולו של רוזן

ך ך ןן | 1ך 1171זןךן יהודה שערי והלל זיידל בכתונות פסים, מתלחשים.
) | 11 _1 1 | 1 1 1 1 1 1 .1שערי הצהיר לאחרונה על תמיכתו בהנהגת עונש־מוות
למחבלים, זיידל הצביע במרכז בעד ממשלת ליכוד ימנית, שניהם יוצאי העובד הציוני.
קליר ואחריו מיכאל לנדאו. גוף זה הצטיין
בדימוי הכלכלי של ראשיו, ובנטייתם
ל״וניות לפיתתן של שלום.
הגוף השני היה תנועת העובד הציוני,
לה היו אז שישה קיבוצים בישראל, והיתה
יוצאת תנועת נוער הציוני, שהוקמה
בשנות העשרים במיזרח־אירופה, כתנועת־הנוער
של הציונים הכלליים. בשנת 1935
חל פילוג בציונות הכללית.
חלק אחד, שנקרא ציונים כלליים א׳,
בראשות יצחק גרינבוים נמשה סנה בפולין,
וסטיפן ווייז, רוז הלפתן, נחום גולדמן
וישראל גולדשטיין בארצוודהברית, נטה
לשיתוף־פעולה עם תנועת העבודה ומפא״י,
ותמכו בקו של חיים וייצמן.
החלק השני, שנקרא ציונים כלליים ב׳,
דגל בהתנגדות לווייצמן ובעזיבת ההסתדרות,
ומהם יצאו בישראל הציונים הכלליים
— היום הליברלים.
העובד הציוני, יחד עם הנוער הציוני
בארץ ועם הציונים הכלליים א /הקימו
יחד עם עלייה חדשה את המיפלגה הפרוגר סיבית,
שזכתה בבחירות ב־,״ 40/מהקולות.
קול ליד יצחק גולן. קול הצהיר לפני כמה
על התנגדותו לנסיגה מביקעת־הירדן ומן
הגולן. חברו, יצחק גולן שותף לדיעותיו של קול, התומך בהמשך חברותו בכנסת.

ה ת מו רו ת
במיפלגה

אך הידיים ידי משה קול. בעת — הקול
והידיים שייכים לאותו אדם עצמו. משה
קול, המכונה בפי ספיר, מוישה גרויס/
הוא המסמל את המיפלגה — בדמות התגרן
הזעיר.
הל״ע נוצרו למעשה בשנת , 1948 מאיחוד
של שלושה גופים. האחד — מיפלגת עלייה
חדשה שהיווה מורכבת מיוצאי גרמניה,
וראשיה היו ד״ר ישעיהו פורדר, ארנסט
להמן ופינחס רוזן, אליהם חברו אברהם

אשי חמיפלגה, יהודה שערי ויצחק
ארצי, באו מרומניה שנשלטה על־ידי
העובד הציוני. מזכ״ל המיפלגה, יצחק בר-
קאי, וכן חבר־הכנסת יצחק גולן, באו
מחלק של התנועה שהלך תחילה עם הציונים
הכלליים. גדעון האוזנר׳ לעומתם, בא
מתנועת־נוער דתית, שהצטרף למיפלגה
בשלב מאוחר, והגיע למעמדו כיום רק
תודות להופעתו כתובע במשפט אייכמן.
האוזנר היה כל העת לאומני קיצוני, וסיס-
מאות־השלום האחרונות שלו באו רק לאחר

הגולן והב־קעה ״״

לתמורה בעמדות הל״ע יש חשיבות
רבה נוכח המשבר במפד״ל, שם
מנסים הצעירים להשליט עמדה ניצית
קיצונית על המיפלגה כולה. אם גם הל״ע
הפכו את עורם, הרי בכנסת ייווצר גוש
ימני של הליכוד. מפד״ל ול״ע, המתנגד
לנסיגה, כאשר המערך ייוותר לבדו כימעט,
להוציא סיעות שמאליות־יוניות.
ייתכן שתמורה זו תשפיע גם על הניסל
ימות להקים עתה גוש יוני גדול לבחירות
ב 1 0יוו ווו

שנוכח כי משה קול הפך לגץ.
באמצע שנות השישים התאחדו הפרו*
גרסיבים עם הציונים הכלליים, והלכו
למסת בשם המיפלגה הליברלית. הם קיבלו
יחד 17 צירים, תוספת של שלושה בלבד,
כאשר חירות לבדה קיבלה 17 צירים. אך
מפא״י החליטה להקים ממשלה בלי הליברלים,
ולראשונה בתולדותיהם נשארו
הפרוגרסיבים מחוץ לשלטון. הדבר גרר
אחריו פילוג, שבעיקבותיו הקימו הציונים
הכלליים את גח״ל עם חירות, ואילו ה־פרוגרסיבים
הקימו את ל״ע.
ההצטרפות לציונים הכלליים גרמה לקרע
מוחלט בינם לבין הקונפדרציה העולמית,
שראתה במשה קול ויצחק גולן בוגדים,
על הברית עם האוייב הגדול בארה״ב.
הקונפדרציה ניתקה את יחסיה עם הל״ע,
והתוצאות היו מיידיות ומכאיבות: עד כה
נמצא בהנהלת הסוכנות נציג של הקונפדרציה,
משה קול, ואחריו יצחק ארצי.
עתה מינו נציג משלהם, קלמן סולטניק.
ל״ע הוצאו מן הסוכנות, חדלו לקבל את
הקצבותיה למיפלגות, שהגיעו לכמה מיליוני
לירות לשנה׳ וניטלה מהם עמדת-
פיקוד חשובה בחלוקת כספים ותפקידים.
ראשי הקונפדרציה ממשיכים אומנם !לממן
את מוסדוודהחינוך של העובד הציוני
בישראל (שישה במספר) ,אך הם מסרבים
לקיים כל קשר עם ל״ע, עד שיודחו או
יוחלפו משה קול ויצחק גולן באחרים.
כאשר יפרשו קול וגולן, יחזרו הל״ע
לסוכנות — על כל המשתמע מכך —
בעיקר כספים.
אסון אחר שקרה, היה בחלקו תהליך
טיבעי. אנשי עלייה חדשה, עולי מרכז־אירופה,
היו ברובם קשישים, ועם חלוף
השנים הגיעו לשלבי פרישה מפעילות.
כך איבדה ל״ע אחד ממצבורי הכוחות

הכיסוי הייקי

ד״ר ארנסט ברגמן, מנכ״ל הבנק לספנות, הוא אחד
משרידי מיפלגת עלייה חדשה, שהקימה בשנת 1948 את
הל״ע. באמצע: פינחס רוזן, נשיא המיפלגה, המנמנם בעת דיון, הוא שריד נוסף מן

והקולות שלה: עולי מרכז־אירופה. יחד
עם זאת איבדה את השליטה גם בכמה
עמדות כלכליות מכריעות, שהעניקו לה
קודם את הציביון של מיפלגה כלכלית
הגונה: בנק לאומי לישראל, שנשלט על־ידי
פורדר ולהמן, הברת רסקו, שנוהלה
כל השנים על־ידי פורדר, וכן מיפעל-
הפיס, שהיה !בשליטת !מיכאל לנדאו.
אולם׳ השינוי המכריע חל תודות לשילוב
מקורי של כספי המדיגה ותנועת־הת־יישבות,
שחברו יחד ויצרו את דרכה המקורית
של הל״ע להגדלת היקף המיפלגה
ולהתעשרותה.

אחת העובדות הדא־ידועות היא
שהד״ע מקימה נקודות־התיישכות
חדשות כמיספוי זהה לזה שמקים
הקיבוץ המאוחד, הנדוד ממנה פי
כמה ובמה. מאז מילחמת ששת
הימים העלו הל ״ע חמישה מושכים
חדשים, כדיוק במיספר הנקודות ח
התקופה
בה שלטו הייקים במיפלגה. משמאל: פרופסור גבריאל שטיין, אף הוא
שריד מתקופת הייקיס, הציע המשך ממשלת המעבר, והתנגד לממשלה החדשה של ,61
המורכבת מהמערך, הליב^ים העצמאים והתנועה לזכויות האזרח של שולמית אלוני,
!• במושב נוה־אטיב, למרגלות החרמון
משקיע מישרד־התיירות 6מיליון לירות,
באתר־תיירות.
• במושב די־זהב, בין אילת לשארם-
א-שייך, מוקם כפר־נופש, בו ישקיע משה
קול עוד 6מילינן לירות.
• מושב נאוודהגולן מקים חניון ענק

מישרד-ה תיירות, הנראה ליב•
אורה כמישרד קטן שחשיבותו אינה
רכה כיותר, הוא־־הוא המנוף
באמצעותו הקימה הל״ע תנועת•
התיישבות גדולה כשטחים המוחזקים.
הפטנט
הוא פשוט: תנועת המושבים
של ל״ע, שמזכירה יצחק בר-׳לבב, קוראת

קם בית־הארחה מסורתי. מישרד־התיירות
השקיע כאן 3מיליון לירות.
וכך, למשה קול מישרד שהוא אולי קטן
ולא תשוב ביותר, אבל הוא מחולל נפלאות.
הייפלא, אם־כן׳ כי תנועת־הנוער
היחידה בישראל הגדלה בימים אלה היא
תנועודהנוער הציוני של הל״ע? זו שכל
השנים היתה רדומה, ופעלה רק בקיבוצי
הל״ע ובכפרי־הנוער שלה?
לפתע, מאז גילוי מיכרוודהזהב של המושבים
החדשים, קיבלה התנועה תנופה
חדשה.
׳ בימים אלה נפתח קן של התנועה בנתניה,
ועוד אחד ייפתח ברמודגן. יש לד.
שלושה גרעיני נח״ל מוכנים. יותר בטוח
ממיפעל־הפים. כאן, אין אפס. כל אחד
זוכה.
כל המחפש סיבה נוספת לתפנית ימינה
של הל״ע, צריך להיעצר ליד תנועת־העבודה
הליברלית. תנועה זו מהווה, למעשה,
את רוב המיפלגה. אם ל״ע קיבלו

בעזרת כספי מ-שוו
הת״וות תפנו מושבי
הליזע בשטחים המות1תי0
מעוד להתעשרות עלה -
ולהעש רת מוג נת המפלגר

תשה סול תרו׳
נודו בחסד׳.,העובד
הציוני״ ,המעלה לא
פחות ישובים בשטחים,
!מהקיבוץ המאוחד העצום

לצעירים להקים מושבים חדשים בשטחים.
צעירים אלה באים בעיקר מפרברי הערים,
וזוהי הדרך היחידה הפתוחה בפניהם לצאת
ממעגל העבודה השכירה, להפוך לעצמאיים
ולעשות כסף.
דם מתארגנים במיסגרת מושבים של
ל׳׳ע, הדואגת, מצידה, כי מישרד-התיירות
ישקיע מיליונים במושבים החדשים, יהפוך
אותם למיפעלים ריווחיים.
כאשר המושב עושה כסף תודות לתקציבי
התיירות, הוא גדל, וגם ל״ע גדלה.
כך מתעצם מנגנון המיפלגה ומתחזק,
מכוח שליטתו בתקציבי הממשלה והסוכנות
היהודית, וכך גם הופכים ומשה קול,
ועימו מנהיגותה הפוליטית של המיפלגה,
יצחק בר־לבב והמנגנון ההתיישבותי —
תלויים זה בזה, קרבים זה אל זה, דומים
זה לזה.
הדרך שבחרה הל״ע כדי לגדול׳ אס-כך,
היא !להקים היאחזויות בשטחים. אלא שלשם
כך עליה לשנות את תדמיתה כמיפל-
גת שלום המתנגדת לסיפוחים, להתאים את
המצע לשאיפות־ההתרחבות.
העובדה שתנועת המושבים והקיבוצים
של בר-לבב מונה רק 4000 קולות
מתוך 56 אלף הקולות שקיבלו ל״ע —
אינה אומרת דבר. כוחה הוא במנגנון
שהיא מעמידה, ובהיותה האמצעי היחיד
דרכו יכולה הל״ע לגדול ולהתחזק.

בכנסת האחרונה שלושה וחצי אחוזים
מקולות הבוחרים, הרי להסתדרות קיבלה
תנועת־ה׳עבודה כשישה אחוז. עיקר קולותיה
הם בהסתדרות הפקידים, בה קיבלה
שמונה אחוזים מן הקולות.

המציאות ה שמית

וזאיש־החזק של אירגון־המושביס ומיפעלי
העובד־הציוני, יצחק בר־לבב מנזו׳שב שאר־ישוב,
המייצג את מוסדות־ההתיישבות במרכז־החקלאי, מסמל את התמורה במיפלגה,
הנוטה לסיפוחים, ומעלה על הקרקע יישובים רבים בשטחים המוחזקים.

חדשות שד הקיבוץ

המאוחד :

הגידול בתנועה ניתן להסבר רק בנהירת
המוני צעירים אליה, לשם עשיית כסף
קל ומהיר. מר. שקרה עד כה מראה כי
הם עשו עסק טוב.
• במושב שורש מקימים מלון בן 70
חדר, נוסף למלון הקיים, שגם בו 70 חדרים.
ההשקעה של מישרד-התיירות —
5מיליון לירות.

ואתר-ביקורים בצפודמיזרח הכינרת. המושב
הוא של הל״ע — הכסף, של מישרד-
התיירות 3 :מיליון לירות.
• במושב שאר־ישוב הקים מישרד-
התיירות מיסעדודדרכים.
• 1קיבוץ מבקיעים של הל״ע הקים
בדרך לעזה מרכז־קניות, מיסעדה ותחנת־דלק.
המשקיע — מישרד־יהתיירות.
• במושב בית־יהושוע, של הל״ע, חו
האיש
החזק בתנועה זו הוא הילל זיידל.
זיידל, ניצול השואה ומלוחמי-הגיטאות,
הוא מן השואפים ימינה בל״ע. הוא מטיף
בהתמדה לממשלת ליכוד לאומי, ובכך
הוא בן־ברית של עמיתו להנהגת התנועה,
יהודה שערי, הקורא להנהגת עונש־מוות.
זיידל ועמיתיו פופולריים בהסתדרות העובדים
יותר: מאשר המיפלגה בכנסת. ייתכן
שתומכיהם שבעי־רצון בהחלט מעמדותיו
הלאומניות של זיידל.
ככלות הכל, אם אדם כגדעון האוזנר
מתהדר בעמדות הימניות הקיצוניות ביותר׳
הוא מניח בוודאי כי בכך הוא מבטא
את רחשי-ליבם של חברי המיפלגה ואוהדיה.
שכן, בהיותו חסר מנגנון ותמיכה
מיפלגתית הוא חייב לפנות אל המוני
החברים ישירות, לייצגם באורח קיצוני
יותר מאשר המנהיגות הנוכחית
ל״ע צועדת ימינה, אל עמדותיהם של
גח׳/ל וצעירי המפד״ל. רק שאלה של זמן
היא עד !שיוסר מעליה המסווה היו׳ני-המהו־גן.
אז גם תתאחד בנקל עם גח״ל.

תייע במומתים להפרבתו. מותר להם לחקור
כל עד בשיטות הנמרצות ביותו־ של
חקירת שתי־וערב. ובתום התהליך, הם
נקראים לסכם את עניינו באריכות, תוך
נסיון להפריך את בל ההאשמות שהובאו
נגדו ולצרף יחד את כל טענותיו במסכת
משכנעת ככל האפשר.

07262377

נמצאים בעולמו שו

כל זהו תהליך ממושך. הוא מבוסס
על העיקרון שהצדק חשוב לאין
ערוך יותר מן הזמן. מוטב
שפסק-הדין יתאחר, מאשר שיגרום
לעיוות הצדק.

קכקא -והוועדה עצמה

נכנסת יומר ויומו
להון מנוי סתום סואג׳
1פכי כמה אלפי שנים יצאה חבורה
/של הרפתקנים למסע מסוכן. מטרתם
היתר. להביא ליוון את גיזת־הזהב — עורו
של אייל אגדתי, שהיה עשוי זהב. דד
״ארגונאוטים״ — הם נקראו כך מפני
שהיו ספנים, וספינתם נשאה את השם
״ארגו״ — עברו בדרכם מיבחנים ללא״
ספור, ולבסוף הביאו הביתה את האוצר
המיוחל.
ספינת־אגרנט יצאה למסע הארוך בז ־ י
להביא אוצר יקר מכל זהב: האמת על
מילחמת יום־הניפורים. מסע האגרנאוטים
הוא עדיין בעיצומו. אבל מיספר התמיהות
והספקות האופפים אותו הולך וגובר —
משבוע לשבוע.
האם מפליגה הספינה בכיוון הנכון? האם
היא מתקרבת אל האוצר, או מתרחקת
ממנו? האם עמדו חמשת האגרנאוטים
במיבחנים הראשונים, או נכשלו בהם?

האם מפליגה הספינה לקראת
אור האמת — או שמא זהו מסע
ארוך אל תוך האפלה הגוברת ץ

כבל שמתארך מסע זה, כן גובר החשש
שוועדה זו עלולה לגרום לא רק עוול
משווע ליחידים — אלא אף לגרום נזק
בל־יתוקן למושגי־היסוד של שילטון־ה־חוק,
ולהרוס את הכבוד הבלתי־מעורער
שרחש הציבור עד כה למערכת השיפוט.

עי ועדת-אגרנט — דדו, גורודיש,
זעירא, גדליה ועמיתיהם — נתונים
כמצב בלתי-נסכל: נגרם להם
עוול משווע, מכלי שיוכלו לצפות
לעזרתם של מכשירי־הצדק שנועדו
לכך*.

צדק ללאכבלים
ף* די לעמוד על טיב העוול, שקומם
את אונא שקט־ההליכות, יש להבין
את מהותו של חוק ועדות־החקירה.

אני יבול להעיד על כך עדות
אישית, מפני שהייתי שותף פעיל
לחקיקתו, והקדשתי לו הרכה עשרות
שעות־עבודה.

רק לאחר כל אלה, מותר לבית־המישפט
לחרוץ את הדין — שגם עליו יכול הנאשם,
כמובן, לערער.
ובך, דור אחרי דור, נוספו ערובות לז כויות
הנאשם — עד שנוצרה החומה הבצורה
של חוקי הראיות. וגם עכשיו רתוקה
המלאכה מלהיות שלמה, ודרושות עוד
הרבה ערובות נוספות לפני שייווצר המצב
שבו יעמוד הנאשם שוורדזבויות ושווה-
אפשרויות מול מנגנון־המדינה המאשים
אותו.
כאשר ניגשו יוזמי חוק ועדות-החקירה,
ובראשם יעקב־שימשון שפירא, שר־המיש־פטים
דאז, לעיבוד החוק הישראלי הייחודי
הזה, עמדה בפניהם בעייד. קשה: איך
לאפשר חקירה יעילה, שתסתיים תוך זמן
קצר־יחסית — מבלי לגרום עוול לאזרחים
העלולים להיפגע על־ידה?
היה מנוי וגמור עימם לשחרר את הוועדה
מדיקדוקי חוקי הראיות, הכובלים את
בתי־דמישפט. הם רצו לאפשר לוועדה
לפעול על פי הבנתה ושיכלה הישר, כדי
שתוכל להתקדם במהירות סבירה בעבודתה.
אבל היה ברור להם שהבקעת החומה
של חוקי-הראיות עלולה לפגוע בזכויות־היסוד
של אדם במדינת׳חוק.
בדי למנוע זאת׳ הקימו שני סייגים :
ראשית: הם קבעו כי בראש ועדת-
חקירה יעמוד תמיד שופט מחוזי או עליון,
האמון על כללי המישחק המישפטי ההוגן.

שנית: הם יצרו פרוצדורה מיוחדת,
שעל־פיה תזהיר הוועדה אדם
העלול להיפגע מהחקירה, ותעניק
לו את כל הזכויות שיש לנאשם
כמישפט רגיל — אך רק לגבי הנושא
הנוגע לו עצמו.
כך, קיוו שפירא ועמיתיו, נוצרה פשרה
הוגנת: לנאשמים ניתנות כל הזכויות הדרושות
להגנתם, אך הוועדה לא תהיה
כבולה בכבלים פורמליים מיותרים.

פגז מתותח כבד
ך* שבוע שעבר קרה לוועדה דבר
^ שהיה צריך לשכנע אותה לעצור את
ספינתה ולהתבונן שוב במצפן.

״חייב״ ולא ״רשאי״

כשעה שהוועדה התכוננה להגיש
את הדו״ח החלקי השני שלה.
כיטא אחד מאישי-המישפט החשוכים
כיותר כארץ את החשש

ך! אשר הגיעה הצעת־החוק לכנסת
^ השישית, היה זה יום־חג ליעקב-שימ-

זו*ו 1ו* 1וו1ו| 0
שמא מפירה הוועדה את החוק
כאופן שיטתי, ומתעלמת ממיצי
וות-היסוד של הצדק.

האישום היה חמור שבעתיים, מפני שבא
מפי אחד האנשים המתונים ביותר בישראל,
שנתגלה לפתע כאביר זועם. משה
אונא, מי שהיה במשך שנים רבות חבר-
הכנסת מטעם המפד״׳ל ויושב־ראש ועדת
החוקזדחוק-ומישפט של הכנסת, בוודאי
אינו איש הנוטה להגזמות׳ להשמצות או
בכלל להתבלטות אישית. להיפך: בכנסת
נחשב לאיש מימסדי מובהק, מצניע לכת,
המתבטא במתכוון בחדגוניות משעממת.
גם הפעם לא הפליג בלהטוטי לשון. אולם
המאמר שפירסם אונא ב־ 10 במאי
בדבר דמה לפגז מתותח בעל קוטר גדול.

אונא טען, בפשטות, שהוועדה
מרוקנת מתוכנו את חוק ועדות־החקירה,
שעל פיו היא פועלת.

הוא קבע שהיא מסלפת לחלוטין את
אחד מסעיפי-המפתח של החוק, הסעיף .15
והוא הצביע על עובדה מחרידה: ישב־מיקרה
זה אין הנפגעים יכולים לצפות
לשום תיקון של העוול הנגרם להם, מפני
ששופטי ביודהמישפט העליון אינם מעיזים
לקום נגד ועדה אשר שניים מחבריהם
מכהנים בה, ואשר נשיא בית־המישפט
העליון במדינה משמש כיו״ר שלה.

ממאמרו של אונא נובע שנפג־

מאח

אורי אבנר־כאשר
אדם מובא למישפט, באשמה
כלשהי, מבטיח לו החוק שורה ארוכה
של ערובות. אלה צמחו במשך מאות בש נים,
במאבק בלתי־נלאה למען זכויות־האדם,
נגד עריצות הפיאודלים, המלכים
והמדינה המודרנית.
אדם הנאשם בעבירה כלשהי, ותהיה
פעוטה ככל שתהיה, יש להזהירו שאינו
חייב להעיד, ושעדותו עלולה לשמש הוכחה
נגדו. מותר לו להעמיד להגנתו עורו־דין,
שהוא איש־מיקצוע. יש להראות לו את כל
העדויות שנאספו נגדו — אפילו אין המאשים
מתכוון כלל להשתמש בהן. הוא
ופרקליטו רשאים לבדוק כל מיסמך, לחקור
שתי־וערב את מביא המיסמך, להם־
* צד פיקאנטי: עד כה העלה רק גורם
אחד במדינה טענה זו: העולם הזה. אולם
הפעם היחידה שבה נקט אונא בקו
קיצוני היתה כאשר ניצח על חקיקת חוק־לשון־הרע,
שהיה מכוון כולו נגד העולם
הזה.

שון שפירא, שראה בה גולת־הבותרת של
מיפעלו. ואכן, החלק הרציני של הכנסת
התייחס אל הצעת־החוק ביראת־כבוד מיוחדת,
והעניק לה תשומת־לב בלתי-רגילה.
ההצעה הובאה לקריאה ראשונה ב־26
בדצמבר .1967 ההצבעה הסופית עליה
נערכה ב־ 30 בדצמבר — 1968 כעבור
שנה וארבעה ימים. הוויכוחים במליאת־הכנסת
בילבד תופסים ששים עמודים של
הפרוטוקול המודפס — למעלה נד 50 אלף
מילים. הוויכוחים בוועדה ארבו עוד הרבה
יותר. הוגשו ונומקו עשרות של הסתייגויות(
.אני עצמי עליתי כמה פעמים על
הדוכן כדי לנאום על פרטי הצעת-החוק,
ונימקתי שורה של הסתייגויות שנוסחו
על-ידי עורך־הדין אמנון זיכרוני).

בבר בוויכוח הראשון התעוררה
ככל חריפותה שאלת ההגנה על
מי שעלול להיפגע.
בהצעה המקורית נאמר שמי שעלול להיפגע
על-ידי החקירה, ,רשאית״ הוועדה
להתיר לו להתייצב בפניה. נגד ניסוח זה
דיברו, בזה אחר זה, כימעט כל הנואמים,
מחיים צדוק והנם קלינגהופר עד לשמואל
תמיר ושולמית אלוני. כולם תכעו שבמקום
הנוסח האומר שהוועדה ״רשאית״ צריך
לבוא נוסח האומר שהוועדה ״חייבת״ לה־
(המשך בעמוד )24
במדינה העם
*.1בעד, עול ח ר 3ה
נאיר הוואתמה יכיל
לשמוח ; בגלילו
ביזתה הכנסת את עצמה
הכנסת השמינית יא ראתיי עד לז
יום אחד של התרוממית־ד׳ייח י ״ י. ת ד-
ארת פרלמנטרית. השבוע הגיעי׳ לפפל ה
*באולם כימעט־ריק. בנוכחות פחות מע-
שרה ח״כים, כשעשרות אחרים מסתודדים
באדישות במיזנון, דנה הכנסת בהפעלתו
מחדש של עונש-המוות בישראל.
הצבעה נדירה. לפני פחות מ־ 15 שנים
ידעה הכנסת הרביעית אי׳ ש.ע ״ י׳ י״לייי׳
ביותר — אחד הרגעים הגדולים בתולדות

הפרלמנט הישראלי.
תוך אחדות־דיעות כימעט כלל..ת׳!!1..ל*
גשה של התעלות גפשית׳ זעב: ע י 1״ ט? ״
אז למען ביטול עוגש־המוות * .בהצבעה
מצפונית נדירה התאחדו יוחנן באדי מת־

נד״־החימת, תומך נלהב ביעיח׳
מואל מיקוניס ממק״י, כשח כ ם דת ם
מושיטים יד לזיאמה ארן המפא״י. האנטי־
״ ג ם אז היתד -ישיאל
דאיוז ומילדומת~סיגי מיתה לדיין טר ה
בזיכרון, אולם הכנסת ראתה בביטול עונש;
המוות צו מצפוני עליון, שאינו כפוף לשי
קולים ביטחוניים חולפים, ושבו מתמזגת
תביעת האנושיות עם המוסר הידיויי•
עלוב, ציני, מאוס. השבוע חזרה ה׳נ
נסת על עיקבותיה. הכנסת השמינית מחקה
את הניצחון המוסרי של הכנסת הר
ביעית.
הכל היה עלוב, ציני ומאוס. עשרות חב
רי־הכנסת, שאגלו |אותי׳ שעי׳
צהריים במיזנון, התייחסו אי י׳ דיוז ב׳ ל
זול, ראו בו רק נסיון דמגוגי קטן להם ק
רווחים מיפלגתיים מזוועות קריית־שמונד.
81 את״ההצעה העלה יהודה שעיי;יעט?ז
אפור של ל״ע, שהוא מומחה לעניינים כל
כליים, ושאיש לא האמין לו שהוא דוגי
באמת בהוצאת אנשים להורג. הצטרף אייו
ח״כ הליכוד יצחק שמיר, איש־המיבצעים
של לח״י׳ שד־יי׳ אחראי לעי שי 1תומו ״ד שן-
הרג בימי המחתרת, והנחשב למומחה ל
מישלוח מעטפות־נפץ ושיטות־טרור אי
זרדת דומות.
חיים צדוק, הידוע כמתנגד להפעלת
עונש־המוות, השיב בשם הממשיי׳• מייייז
שלא היה נוח לממשיר׳ לנין וס .״
עקרוני הציע להעביר את ההצעות לוועדה.
לא נשמעה בדיון אף קריאה מצפונית מזעזעת
אחת מצד שוח יי י׳גישד׳ ט נ ג ,
וכד, באווירה של ציניות כללית, הרימה
הכנסת השמינית יד על ההישג המוסרי
חנדול ביותר של קודמותיה.
]איף חוואתמה בוודאי ליי
יד נאד • ,צעד זד, בדד-,ד,ומאני:זציד, של
מדינת־ישראל היה ניצחונו הגדול ביותר.

מדיניות
*1ע?בד 1לי ל ד,ע 31ת
דיין הגיה עור
פצצה קטנה תהת
כסאו ש?? 1יסלנג׳י
הנרי קיסינג׳ר נדהם כששמע על כי•
הוא היה עסוק בש לנ י׳סי פי׳ יי 1״ י יז
יותר ,־של השגת הסכם הפרדת ה *
המיבשולים שנותרו היו, בעיקרם, פס
״ אי לססק שחאסז אסד רצה בהם רדה:
הוא לא רצה להילחם לבדו בישראל. הום
על עליו לחץ מיצרי נבדכ די ש ט נדם ;.אי
דסורי כי הציבור הסורי ׳משוכנע לחלו
טין שהוא ניצח במילחמת יום־י׳כי״יי•0:
* 5 יש יאל ית׳(ה ז ; נן י? ,1ד ג20ש)
* באותה הצבעה בוטל עונש זה כליל
על רוב העבירות. הוא אמנם הושאר לגבי
מיספר מצומצם של פשעים, אך תוך הסכמה
כללית שגם לגביהם לא יופעל אלה
׳במיקרים היסטוריים נדירים. מיקרה כזה
הוא הוצאתו להורג של אדולף אייכמן, שנתפס
זמן קצר לאחר־מכן.
העולם הזה 1917

1ד הורגיהם
ברגע האחרון קמו הזקנים ו

מרחמת הדרקונים

ף• כל משא״ומתן ארוך מגיע הרגע,
* שפשוט נמאס לכולם. בלב כל אחד
מן המשתתפים משתררת ההרגשה: כבר
לא איכפת מה יהיה. שכולם ילכו לעזאזל.
צריכים לגמור לכאן או לכאן.

משכר כזה שד עייפות הגיע השבוע
כמשא-ומתן להרכבת ממשלת
רכין.

תואר ויק
ף כאורה היה הקרב נטוש על התואר
/הריק וחסר־המשמעות ביותר במדינה
כולה :״סגן ראש הממשלה״.
מזה שנים נושא יגאל אלון בתואר זה.

מי יהרוג את מי.
היחידי שעשה עבודה נקייה היה שמעון
פרס. הוא הפיל את משה דיין וקיבל
לידיו את מלוא הירושה. הכל נעשה באלגנטיות
— אולי מפני שדיין כבר היה
פצוע אנוש. נאמנו של דיין, גד יעקובי,
הסתפק בתיק בממשלה החדשה, וכל הבעיות
נפתרו. יצחק נבון הפסיד שוב בהצ בעה,
מרדכי בן־פורת איים להצביע נגד —
אך חטיבת רפ״י פתרה את בעיותיה. כך
היה נדמה.
הפוך לגמרי היה המצב באחדות־העבו־דה.
שם נתגלה מצב מביש: החטיבה לא
יכלה להעביר את השילטון אפילו חלקית
למישמרת חדשה. לא רק יגאל אלון שוגר
מחדש לממשלה, אלא גם האיש המסמל
בדמותו את כל התקופה שהציבור מתקומם
נגדה: ישראל גלילי.

אהדות-העכודה הודיעה פומבית
על פשיטת-רגל. פשוט אין
כה צעירים המסוגלים לכצע בה
חידופי־מישמרות. מכל מיפלגות
המדינה, מילכד חרות, זהו הגון?
הקפוא כיותר.
אולם לא די היה בהשארת שני השרים

את הגלולה, הכטיח לו רכין גם
את התואר ״סגן ראש־חממשלה״.

באותו רגע נעשה רבר שיצר משבר חדש
במקום הרגיש ביותר: בחטיבת מפא״י.
מפא״י — הגוף שהחזיק ברוב ימי המדינה
בכל המישרות ד,בכירות בידיו, כנכס
בילעדי מובן־מאליו — התעוררה ונדהמה.
היא שמה לב, לפתע׳ לעובדה שכל המיש־רות
נלקחו ממנה, אחת לאחת.
רביו אינו איש מפא״י. בעבר נחשב
כעומד אי־שם בין מפא״־י ואחדות־העבודה.
עכשיו הוא על־חטיבתי. כשהוא ראש־הממשלה,
איש רפ״י מקבל את הביטחון
ואיש אחדות־העבודה את מישרד־החוץ —
מה נותר למפא״י, מילבד האוצר?
ומה ביחס לאוצר? פינחס ספיר לא
רצה בו. לדעת רבים, לא השלים בסתר
ליבו עם עצם העברת השילטון לרבין
ולצעירים. עכשיו מצא לפתע עילה להתקומם
נגדה, בשם עניין צודק: נישול
הגוש המרכזי של המיפלגה.

הוא השקיה סכיבו, ומצא אכן
גדולה מוטלת כמרכז המחגה. אבא
אכן — האיש שגושל ממישרד
החוץ, ושלא נמצאה לו שום מישרה
ככירה וסבירה אחרת.
לאבן אין גב. שום גוף מיפלגתי אינו
מתייצב מאחוריו. איש לא היה מוכן להילחם
למענו עד המוות הפוליטי. אבל אנשי
מפא״י גם לא יכלו להשלים עם זריקתו
השרירותית, כאבן שמאסו הבונים.
כל מי שרצה לחבל בהקמת הממשלה
של רבין, נתקבץ לפתע מאחורי אבן.

אך ההבדל אינו בגיל, אלא במידת
המעורבות בתקופה שקדמה למילחמה.

נקמת הדרקונים
** יל ו ניתן היה לגבש החלטה להילחם
על הישארות אבן במישרד־החוץ,
ניתן היה לפוצץ מייד את כל העניין. אולם
רבים לא הרחיקו לכת עד כדי כך. הם
היו מוכנים להוריד את אבן לדרגת שר־ההסברה
וסגן ראש־הממשלה — אך לא
לזרוק אותו לכלבים. ואילו אבן החליט
הפעם להילחם, הודיע שלא יקבל את
המינוי, ויצביע נגד הממשלה בכנסת.
באותו רגע היה נדמה שהכל מתפוצץ
בבת אחת. דיין ראד, שאבן לוחם בפעם
הראשונה בחייו — והתעורר גם הוא
לפתע. הוא איים להצביע גם הוא נגד
הממשלה, יחד עם נאמניו הקרובים ביותר
— דויד קורן, מרדכי בן־פורת ומתילדה
גז. במצב כזה היה גם גד יעקובי במצב
עדין ביותר.

הדרקון ברפ״י קם עד הורגו.
במפא״י היה המצב קשה עוד יותר.
הדרקונים, שכבר השלימו עם מותם הקרוב,
שאבו רוח־קרב חדשה, התקבצו להתקפה
נגדית, בהנהגת ספיר.
כאילו לא די בכל הצרות, התקומם לפתע
גם שלמה הילל. הוא נזכר שלבני עדות-
המיזרח מגיע תיק כלכלי־סוציאלי, וכי
מישרת שר־המישטרד, היא עלבון לו ולעדתו.
היו שסברו שהילל ביקש לקפוץ
מן האונייה הטובעת. אחרים חשבו שהילל
חושש מפני מסקנות ועדת חורב בעניין
אסון מעלות. על כל פנים — התקוממותו
בשלב מאוחר זה היתד, נעיצת סכין נוספת
בגבו של רבין.
אולם הילל התקפל במהרה. די היה בהו־
רכין לוחם
הוא ניתן לו, בשעתו, כאשר נאלץ להסתפק
במישרה הנח־שבת בארץ, משום־מה,
לנחותה: תפקיד שר־ר,חינוך. כדי להשוות
את עמדתו, איכשהו, לזו של מתחרהו,
משה דיין, הוענקה לו ד,סגנות. היא מאפשרת
לו לשבת בראש ישיבות הממשלה
במיקרים הנדירים של העדרות ראש־המנד
שלה. אין בה שום תוכן אחר. הנסיון הוכיח
שאין היא מעניקה לאלון אפילו יתרון במי־רוץ
על ירושת ראש־ד,ממשלה.
עכשיו רצתה מפא״י לגזול מאלון את
התואר הריק, כדי להעניקו כמיחווה ריקה
לאבא אבן, כפיצוי ריק על דבר משמעותי
מאד שנלקח מטנו: מישרד־החוץ.

וכד נוצר המחזה שד שני מנהיגים
דגולים, המתקוטטים כשני
ילדים על תואר ריק, ומכשילים
את הקמת הממשלה החדשה.

אש וטלפיים
^ ולס למעשה היה זה רושם מטעה
לגמרי. לא זה היה הנושא האמיתי של
הקרב.
במרכזו עמד ניתוח קשה ומכאיב —
הדחת הגווארדיה הישנה של תנועודהע־

ב״ הדרקוניפ הזקנים היו עייפים
ופצועים• אף נסתכר שעוד שרדה
בהם רוח-קרב. הם ירקו אש ושלפו
טלפיים. יורשיהם הצעירים ידעו
שצריכים להרוג אותם — כי אחרת
תהיה נקמתם איומה.
אבל זה לא היה קל, והצעירים היססו,
התלבטו וחששו.
ברגע אחד, השבוע, שוב לא היה ברור
אכן מתקומם
הקודמים בממשלה. נתעוררה הבעייה הקשה
של שיבוץ יגאל אלון.
אלוף־הפלמ״ח נושא מזה דור את עיניו
אל שני תפקידים: ראש־הממשלה ו/או
שר־הביטחון. לוי אשכול וגולדה מאיר היו
בכירים ממנו לגבי התפקיד הראשון. משה
דיין דחק את רגלו בתפקיד השני, בנסיבות
המיוחדות של .1967 הפעם נגזלו ממנו
שני התפקידים בצורה שנראתה לאנשיו
כפגיעה בכבודו — ושסתמו את הגולל
על שגי החלומות.
לתפקיד ראש־הממשלה מונה אדם שהיה
פקודו של אלון בימי הפלמ״ח, ושהוא צוער
פוליטי. לאלון היה קשה לשרת תחתיו.
אך חמורה עוד יותר היתה מסירת תיק
הביטחון לאדם שאלון שונא אותו ומזלזל

בו׳אכל אי-אפשר היה לשלול מפרס
את הכיטחון, אחרי שהגיע בהצבעה
חופשית וחשאית אל מים־
תן מישרת ראש-הממשלה. כאיש
מס׳ 2כמיפלגה, מגיע לו התפקיד
מס׳ .2
הפיתרון לאלון נמצא במישרד-החוץ. זהו
אחד משלושת התיקים הבכירים, ואלון הוא
מועמד סביר לו. כשרדהחוץ יהיה שותף
אוטומטי לכל מיטבה חדש שיקום, וייהנה
ממעמד בינלאומי.

אלון התמרמר, סירב רשמית,
אף נטה להסכים. כדי לתת לו את
הדחיפה האחרונה, ולהמתיק לו
דיין מאיים
בכל מיפלגה יש סולידריות כלשהי של
עסקנים, המתקוממים נגד שפיכת דם חבר
— ולוא רק מפני שזה יכול לקרות מחר
גם להם.
אבן עצמו הגיע למצב־ביש כזה הן
באשמתו, הן בתוקף הנסיבות. הוא לא
העז לתבוע לעצמו את ראשוודז־,ממשלה,
כל עוד לא היה משוכנע שגולדה החליטה
סופית להסתלק. לאחר מכן לא העז לתבוע
לעצמו את המקום, עד שהשתכנע סופית־סופית
שפינחס ספיר אינו חושק בו בחשאי.
כשזה נתברר לו, הוא נוכח לדעת, במרירות
רבה, שאיחר את המועד. המאבק
התמקד סביב רביו ופרס, ובהשוואה לשני
״צעירים״ אלה נראה אבן כשריד מתקופת־האבן.
מבחינת
הגילים, היתד, החלוקה שרירותית
למדי .״הזקנים״ לא הגיעו עדיין
לגיל : 60 לדיין מלאו לפני שבוע ,58
אבן מבוגר ממנו בשלושה חודשים, אלון
הוא בן 55 וחצי. אפילו ספיר הוא רק בן
.65 ואילו היורשים הם בני .50—52
פרס מתגונן
דעה שמחפשים ספרדי־מיקצועי אחר במ קומו,
כדי שייכנע.

על ס!! השלמת המלאכה, היה
נדמה לפתע שרכץ נכשל כהקמת
הממשלה. כישלון כזה היה פירושו,
כמוכן, חיסול הקאריירה הפוליטית
שלו. אין נותנים לאדם
הזדמנות כזאת פעמיים. ואילו כל
הצעירים שנתנו לו יד, החלו רועדים
מפני הנקמה האפשרית של
הדרקונים.
משום־כך החלה מייד ההתקפה הנגדית
— ויצאה הקריאה: להציל את רבין !

• מסך שר סישטוש עד מאורעות מערות
• ד ״ן שיסו בכנסת
•נדייהתק שוות משתיקים
להשתיק מחיר התגמול: שער זה שד השבועון האמריקאי הנפוץ ״טיים״ מבהיר
כיצד הסיחו הפצצות־התגמול הישראליות כלבנון, כעקבות הרצח כמעלות,
את זעם העולם מהטרגדיה במעלות, העריכו את מעשי המחבלים
ואת פעולות צה״ל באותה אמת־מידה. על השער מופיעים, זה כצד זה,
תמונת ידדה פצועה כמעלות (משמאל) ותמונת ילד הרוג כמחנה
הפליטים כלבנון(מימין) .כותרת השער מכריזה :״מעשי־הטבח כמיזרח־התיכון״
,כלשון דכים. כדרר •מקרה התפרסמו דווקא השכוע זכרונותיו
של מי שהיה ראש הממשלה ושר־החוץ כממשלת ישראל, משה שרת,
עד שיקולי הממשלה כרכר פעולת־תגמול נגד ירדן כעקכות הטבח שביצעו
מהכלים באוטובוס כמעלה העקרבים במרס .1954 השיקולים
אותם חושף שרת, יפים גם היום. אומר שרת בזברונותיו :״דעת כולנו
היתה כי מעשה-תגובה על מרחץ־דמים כזה רק יטשטש את רושמו
המחריד ותעמיד אותנו כדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד.״

***ש גוויות מנוקבות כדורים של
\1/מחבלים, היו שרועות בין עצי המטע
של מושב נאות־גולן, ברמת־הגולן, במרחק
של כמד, מאות מטרים בלבד מבתי-
המשק. מיטעני חבלה, אשכולות של רי־מוני־יד,
נשק וכתבי-אולטימטום היו פזו רים
לידם. שניים מחבריהם, שהסגירו את
עצמם לידי כוחות צר,״ל ומסרו מידע
שהוביל לחיסול השישה הנותרים, מסרו
בגלוי על יעדם: לתפוס בני־ערובה בקי בוצים
עין־גב והאון שממיזרח לכינרת,
לתבוע תמורתם שיחדור 20 מחבלים הכלואים
בבתי-כלא בישראל, ולפוצץ את עצמם
על בני־הערובה, אם לא יתמלאו דרישותיהם,

שבוע אחד בלבד אחרי הטבח במעלות,
סוכלה בבוקר יום החמישי שעבר
מזימת־טבח מחרידה נוספת.

אבל המירדף הקטלני שם לאל לא רק
את התוכנית הזדונית של החזית הדמוקרטית
של נאיף חוואתמה. בצורה כימעט־פרדוכסאלית,
הוא הפריך גם את כל הקבי״
עות והאמיתות־לכאורה שמצאו להן אחיזה
בדעודהקהל הישראלית מאז הטבח במע לות.

יחד
עם מפקד אותה חוליית•
מהכלים, שהתפוצץ אחרי שקליע
פגע כמיטען־החכלה שעל גכו,
התפוצצה גם כל השקפת-העולם
המאקאכרית דה ניסה להטיף ה שבוע,
בהיסטריה שגכדה כטירוף,
שר-הכיטחון המתפטר משה דיין.
עימד, התפוצצו גם כל התיאוריות המנומקות
והמבוססות של תובעי הנהגת עונש־המוות
למחבלים.
חיסול כנופיית החזית הדמוקרטית ב־

הנוסח המלא של האולטימטום שנמסר בבוקר
הממשלה, מצידה, לא פירסמה עד כה את נוסח האולטימטום ששיגרו אליה המחבלים
בידי הקצינה־החובשת, אשר שוחררה על־ידם מבית־הספר, ונשלחה בשעות הבוקר של
יום הטבח למסור את דרישותיהם לידי נציגי ממשלת־ישראל. לעומת זאת, הירבו נציגים
רשמיים של ישראל להסתמך ולצטט הוראות אחרות, שהגיעו ממיפקדות־המחבלים בדמשק
ובביירות באמצעות מתווכים בצרפת ורומניה. בהסתמכות על הוראות אלה, שהיו משובשות
בחלקן, ניסו דוברי־הממשלה לטעון, כאילו לא היה ברור מהן דרישותיהם של
הפידאיון, וכיצד יקבלו שגרירי צרפת ורומניה בישראל את הצופן שיאפשר להם לשוחח
עם המחבלים שבבית־הספר. על פי הודעה רישמית הגיעו הדרישות הרישמיות של
מיפקדת ״החזית הדמוקרטית״ לישראל דרך צרפת, רק בשעו׳ת־הצהריים המאוחרות של
יום הטבח.
זהו פירסוס מלא ראשון של נוסח האולטימטום ׳שנמסר על־ידי שלושת רוצחי מעלות.
מסתבר, לפי טענת שולחיהם של הרוצחים, כי השלושה היו צריכים למסור שישה מכתבים
בנוסח דומה, ולא מיכתב אחד. שישה המיכתבים היו מופנים לנימענים הבאים: לממשלת
ישראל, לשגריר הצרפתי בישראל, לשגריר הרומני בישראל, לנציג הצלב האדום
הבינלאומי, ל״עיריית״ מעלות ולהורי בני־הערובה.
הנוסח המתפרסם כאן, הוא הנוסח שהופנה לשגריר צרפת בישראל. הוא הובא לארץ
בידי אשה בריטית, המכהנת כמזכירה הכללית של הפדרציה הבינלאומית לפירוק־נשק
ולשלום. אשה זו נכחה במסיבת־עתונאים שקיים נאיף חוואתמת למחרת יום הרצח, ניפגשה
עם אחד מעוזריו הבכירים, יאמר עבד. ראבו, וקיבלה ממנו את העתק האולטימטום
שמסרו המחבלים בידי הקצינה ששיחררו, ושהיה צריך להגיע לידיעתה של ממשלת־ישראל
כבר בשעות הבוקר המוקדמות של היום השחור במעלות.

לנבור שגריר
הרפובליקה הצרפתית

שלושת הרוצחים-ערב צאתם ונעולה
האס ידעה. ממשלת־ישראל בעוד מועד, או לא ידעה, מה הם התנאים של רוצחי
מעלות לשיחרור הילדים שהוחזקו בידיהם כבני־ערובה?
זוהי, למעשה, השאלה המרכזית הלוטה עדיין בערפל כבד, שאת התשובה עליה
מנסים להעלים מעיני הציבור. מכל פרטי הטרגדיה והשתלשלות המאורעות שהביאו לידי
הטבח במעלות, זוהי השאלה שבתשובה עליה מצויה גס התשובה על השאלה, האס
באמת ניסתה הממשלה להציל את חיי הילדים באמצעות קבלת התכתיב של המחבלים,
או שמא ניסתה להילחם על גבם.

.1אין אנחנו אנשי־הרג. אנחנו חיילים
של תנועת־שיחרור.
.2אנחנו חיילים סדירים מכוחות החזית
הדמוקרטית לשיחרור פלסטין. אנחנו
מאמינים במארכסיזם־לניניזם ובזכות
ההגדרה העצמית של העמים בארצם, ועל
כך אנחנו לוחמים. אנחנו מכבדים
הסכמים, וממלאים אחריהם בדייקנות.
.3בפי שידוע לן, אלפים מקרובינו ו-
מחברינו-לנשק נמקים בבתי״הבלא היש
ראליים
וסובלים מן הדיכוי החמור ביותר.
אנחנו רוצים בשיחרורם, ונאבקים
למען מטרה זו.
.4בחרנו בך לפקח על ביצוע תנאי ההסכם
עם המנהיגות הישראלית, אם
היא תסכים. זוהי אחריות גדולה, ואם
אתה מוכן לשאת בה, אנחנו מבטיחים
לך שנבצע את חלקנו בהסכם בדיוק. אבל
אנחנו מטילים ספק בנכונות המנהיגות
הישראלית לבצע את החלק שלח, ובבד
טמונה אחריותך.
•5בחרנו בשגריר הרפובליקה הרומנית
לפקח, יחד עימך, על ביצוע ההסכם. אנחנו
מקווים שבחירה זו לא תפריע לך.
.6המקום, שבו אנחנו נמצאים עכשיו

רמת־הגולן, תוכיח מעבר לכל -ספק את
הדברים הבאים:
• התיאוריה של משה דיין, כי ,,צריך
להרוג אותם ולא להיכנע להם,״ וכי רק
אם יידעו המחבלים, כי אם ייכנסו לישראל
לא יצאו ממנה חיים בשום תנאי, היא
שתרתיע אותם — הופרכה מעיקרה. למרות
ששלושה רוצחי מעלות נקטלו בפעולה צבאית,
ולמרות שהיה ברור, כי ממשלת
ישראל לא נכנעה שם לדרישותיהם וניה לה
מילחמה על גבם של ילדים, לא מנע
הדבר חדירת חוליות נוספות, לאותה מטרה
ובאותם אמצעים עצמם. סופם המר של
חבריהם במעלות לא הרתיע את אנשי
החזית הדמוקרטית מלשלוח, תוך שבוע
אחד, חוליות־חבלד. נוספות לרמת־הגולן
ולגליל המערבי.
•:היעדר עוגש־המוות ׳למחבלים ביש ראל
הצדיק את עצמו בצורה קלאסית.
.נכונותם של שניים מאנשי חוליית-הרצח
להסגיר: את עצמם לידי כוחות צה״ל׳ עוד
קודם שנורתה לעברם אפילו ירייה אחת,
היא שאיפשרה לכוחות צה״ל ללכוד את
שישה חבריהם הנותרים ולחסלם.

ספק אם שניים אלה היו חוש
כים ככלל להסגיר את עצמם ולמסור
מידע על חסדיהם לצה״ל, אילו
ידעו כי סישראל מצפה להם
עונש-מוות.

במיקרה כזה היו, ככל ר,ניראה, מעדיפים
את הסיכוי ליהרג בקרב, על-פני הוודאות
של הוצאה-להורג. התמסרותם־מרצון
של שניים מאנשי ר,חולייה, תמכה בטענות
שוללי עונש״המוות למחבלים, הבהירה כי
הסיכוי להישאר בחיים, הניתן אפילו לרוצחים,
נושא פירות משתלמים.
יותר מכל הבהיר המירדף המוצלח בגולן,
כי המילחמד. ,במחבלים מטורפים חייבת
להיערך על הגבול או מעבר לו, עוד קודם
שהפידאיון מספיקים לבצע את זממם. אילו
היו המחבלים בגולן מצליחים להשתלט
על בני־׳ערובה בקיבוצים אליהם התכוונו
להגיע — היתד, זו תבוסה. כשמובסים —
יש לשלם מחיר. ומוטב לשלם בגאווה ובכבוד
לאומי, מאשר בחיי ילדים.
שמונה שאלות

לוועדת
ח ו רב
אלוף (מיד ).עמוס הורס

ועדת חורב, הוועדה שהיתמנתה בידי ראש-חממשלה
כדי לחקור את פרשת הטבח במעלות, החלה השבוע בדיוניה
בדלתיים סגורות תוך שמירה על סודיות הדיונים. אבל מרבית
החומר והעדויות שיובאו בפני שלושת חברי הועדה
(אלוף ]מיל [.עמוס חורב, ח״כ לשעבר משה אונא ועו״ד
ארווין שימרון) והנוגעים למחדלים ולהזנחה שאיפשרה לרוצחים
להשתלט על התלמידים בבית-הספר, כבר פורסם ברבים.
השאלות בנושאים אלה, שהוועדה תיצטרך להשיב

האם כשעה שקיכדה הממשלה את החלטתה,
היה מונח כפניה הנוסח המלא של
תכיעות המחכלים שהחזיקו ככני-הערו
כה כמעלות, והאם התקכלה ההחלטה להיענות
לדרישות המחכלים עד פי הדרישות
שפורטו כמיכתכ שנשלה כידי קצינה
מכית-הספר הנצור ץ

במה מיכתכים
נמסרו על-ידי החכלנים

למי הם היו מיועדים,
לקצינה ששוחררה, מי
ומה היה תופנם המדוייק ז

חמטוה $(31 דשת
את כל!ואמצעים
* ראה שאמיתה אחרונה זו לא
4חדרה עדיין ללב הציבור בישראל.

׳ 1הטבח
עם השבויים, ממוקש ומוכן להתפוצצות.
על המנהיגות הישראלית מוטלת מלוא
האחריות, אם תפתח באש.
.7התנאי שלנו לשיחרור השבויים הישראליים
הוא: שיחרורם של עשרים מ•
אסירינו מבתי־כלא ישראליים. שמותיהם
מופיעים ברשימה מייוחדת, המצורפת ל־מיכתב

.8האסירים יובאו במטוס אזרחי לנמל
התעופה של דמשק.
.9שגרירותבם בדמשק תקבל מידע על
הסבם זה, וחברינו שם יהיו במגע עימה.
.10 אחרי שיחרור חברינו תקבל מ־שגרירותכם
בדמשק את מילת־הצופן, כדי
שתוכל לבוא עימנו במגע. לא נסכים לכל
מגע בלי מילת־הצופן.
.11 אחרי שיחדור חברינו, ואחרי שתקבל
את מילת-הצופן, תוכל לבוא עיטנו
במגע.
.12 נשחרר את השבויים הישראליים
אחרי שנעלה על המטוס יחד איתך. אתה
תילווה אלינו במקום השבויים.
.13 נטוס לנמל-התעופה של דמשק,
ושם יסתיים תפקידך.
.14 איננו מוסמכים לשנות דבר בהסכם
או בדרך־ביצועו.
.15 אנו מזהירים אותך בפני שקרנותה
של המנהיגות הישראלית, ואנו נותנים
להם זמן עד שעה שש ( )8בערב ב יל ב ד.
(הדגשה במקור)
.16 אנו חוזרים על התחייבותנו לבצע
הסכם זה, ואנו חוזרים על הבעת־תודתנו
לך ולממשלתך, בין אם תקבל תפקיד זה
ובין אם לאו.
ברכות החזית הדמוקרטית.

ה מז׳ חהד מו ק ר טי ת
3וה 1ת ה פני ם

עליהם, נשאלים בפי כל. לעומת זאת לא נכלל בכתב ההסמכה
של הוועדה כל סעיף חמורה לה לחקור מדוע לא
הוגשמה החלטת הממשלה שהתקבלה בצהרי יום הטבח
(בשעה 11.30 בבוקר) שבה נקבע כי הממשלה תשחרר 20
חבלנים שפוטים האסורים בישראל תמורת שיחדור הילדים
בני״הערובה. עבודתה של הוועדה לא תהיה שלימה והיא
לא תמלא את התפקיד שהוטל עליה, אם לא תמצא תשובה
גם לשמונה השאלות הבאות :

מי היה מופקד עד ביצוע החלטת הממשלה,
אידו צעדים נקט בדי לממשה, האם
הורה כעוד מועד עד ריכוז האסירים שאת
שיחרורם תבעו החבלנים והאם הבטיח
כעוד מועד את אפשרות הטסתם ליעד
שניקכע כידי המתכלים?

מדוע התעקשו ממשדת-ישראל ונציגיה
כמעלות עד קבלת מידת הצופן שתאפשר
לשגרירי רומניה וצרפת כישראל להידבר
עם החבלנים בכית־הספר, מכלי שהאסירים
שוחררו, כעוד שהיה ברור לבד הנוגעים
כדבר שמידת הצופן המבוקשת
תגיע רק אחרי שהאסירים שישוחררו
יגיעו לדמשק או למדינה ערכית אחרת?

מי קיכל לידיו את המיכתכים האלה, מי
החליט מה לעשות כהם, האם נמסרו ד־כתוכות
ולאנשים שאליהם היו מופנים
ומה היה גורלם כמשך בל אותו יום ז

מה היה המידע עעטד דרשות הממשלה
באשר חזרה כה מהחלטתה הקודמת והורתה
עד ביצוע פעולה צבאית לחילוץ
הילדים בני-הערוכה י שהוחזקו כידי ה1
מהכלים, והאם ידעה הממשלה כעת שהחליטה
עד פעולה כזאת מה הן הסכנות
הברוכות כה?

האם פעלו נציגי ממשדת־ישראל שהיו כמעלות
(קרי: שר־הכיטחוד, שר־המישט־רה
והרמטב״ל) כהתאם להחלטת הממשלה,
והאם עשו בד מה שביכולתם כדי
לממשה ולהביאה לידי כיצוע ץ

מה הם האמצעים שננקטו כדי להאריך
את מועד האולטימטום כשעתיים נוספות
— שלפי עדויות הילדים שהוחזקו בידי
החכדנים ולפי טענת החזית הדמוקרטית
לאחר מכן — היתה נכונות להאריכו, עד
מנת לאפשר את ביצוע תכיעות החוט־פיס

שר־ז־,ביטחון הכושל, משר דיין, יכול
היד, לעמוד בשבוע שעבר על דוכן־הכנסת
ולומר דברים מסמרי־שיער, מאקיאבליים,
בנוסח הם בדרך הורגים מישפחה אחת
ומישפחה שניה, ואחר־כך רוצים שישלחו
אותם לקפריסין או לדמשק, ואנחנו נאמר :
לא נעשה את המילחמה על גבם של ילדים?!
...ומה יהיה אחר־כך? אנחנו, תמורת
פחות ילדים, תמורת ילדים קצת יותר
גדולים או תמורת נשים וזקנים, לא נשחרר?
נעשה קריטריונים של גילים? ככה
נוכל לטפל בעצמנו?״
הדברים נאמרו ונרשמו, שחור-על-גבי-
לבן, בפרוטוקול הכנסת. פירושם הפשטני
המחריד הוא שמשה דיין הציע לאומה
בציוניות, בחוסר כל רגש, לשלם במחיר
ילדים הנתפסים כבני־ערובה, ובלבד לשמור
על העיקרון של אי־סניעה לסחטנות.
אך נוראה יותר מעצם השמעת רעיון
מקפיא-דם מעין זה, היא העובדה שאיש

ככנסת ישראל לא קם לערער ולחלוק
על תפיסה זוועתית זו, שביסודה
אינה שונה מזו של רוצחי מעלות
— כי המטרה מקדשת את
כל האמצעים, ואפילו הס חיי ילדים.

רק הכנסת שתקה. טרוד באימה החדשה
שירדה עליו, התעלם עם ישראל כמעט
לגמרי מאחריותה של ממשלת-ישראל לכך
שהטרגדיה במעלות הסתיימה כפי שהסתיימה.
כל אמצעי התיקשורת המשיכו
השבוע לעסוק בפרשת מעלות. עשרות מאמרים
וכתבות, רבבות מילים, מאות תמונות,
ליוו את הטרגדיה עד סופה. כל מחדל
וכישלון נחקרו עד־תום. רק סביב פרשה
אחת נקשר קשר של שתיקה: אי־ביצועה
של החלטת הממשלה ביום הרביעי, ד,־15

בחודש, להסכים לתביעות המחבלים ולשחרר
תמורת הילדים בני־ד,ערובה שבידם 20 ,
מחבלים כלואים.
רק חבר־כנסת אחד העז לשבור את
חומת האיפול והטישטוש, שנועדה לכסות
על אחריותה של ממשלת־ישראל. היה זה
האלוף (מיל ).אריאל שרון, ח״כ הליכוד.
בוויכוח הכללי שנערך בשבוע שעבר בכנסת,
על הודעת הממשלה בדבר הטבח
במעלות. ,נשא אריק שחן נאום יוצא־דופן.
הנאום עורר זעם כללי. אפילו חבריו
של אריק למיפלגה ניסו להתעלם ממנו,
ברוב מבוכתם. העיתונות כמעט שלא דיווחה
עליו, ובמידה שדיווחה, השמיטה והתעלמה
מעיקרו. הגדיל לעשות היומון הארץ.
במאמר ראשי שנכתב על-ידי אחד מעוב־די־האלילים
של משה דיין, ושהיה כולו
שיר־הלל לשר־הביטחון המסולק, תקף בחריפות
יוצאת־דופן!את נאומו של -שרון.

״קשה להשלים עם האשמתו המרומזת,
באילו התנגדותם של שר
הכיטחון ומפקדי צה״ל לוויתור הממשלה
למחבלים היא שגרמה לאסון
במעלות. להאשמה מעין זו
דרושה מידה בלתי־רגילה של הו-
סר-אחריות מרושע...״
אולם גם הארץ לא מצא לנכון לפרסם
את הקטעים, שבהם הוא רואה את ״חוסר־האחריות
המרושע״.

חותר אחריות מרושע?
** וכדה מזעזעת היא שבוויכוח על
2על פרשה נוראה זו, נמצא רק אחד
מבין 120 חברי הכנסת השמינית שהעז
להצביע בפה מלא על אחריותו של משה

דיין, ועל השקרים שבהם ניסתה הממשלה
לחפות על אחריות זו.
כל שאר חברי־הבנסת, שמתחו בכלל
ביקורת כלשהי על הממשלה, הסתפקו בטענות
הקלות שכבר הפכו שיגרתיות, על
מחדלי מערכת־הביטחון שאיפשרו לפיד־איון
להגיע למעלות ולהשתלט על הילדים.
כמו בוויכוח על מילחמת יום־ד,כיפורים,
הם בחרו בדרך הקלה ודיברו על ״מחדלים״
— כדי להשתמט מן החובה לדבר
על הגורמים הבסיסיים.

אריק שרון היה היחיד שהעז
להעלות ככנסת את האחריות הישירה
של שר-הכיטחון למה שקרה,
כגלל החלטתו הנחרצת שלא
להיכנע לסחטנות הטרוריסטים,
אפילו כמחיר הריגת הילדים. טענותיו
של שרון תאמו את הטענות
שהועלו כבתכת ״העולם הזה״
( ,)11(16״עיר ההריגה״ ,שנכתבה
כדיוק כאותן השעות שכהן התנהל
הוויכוח ככנסת.
הנד, הקטע מהפרוטוקול:
אריאל שרון ז ...האם באמת נעשה
בשטח הכל בהתאם לרוח החלטת הממשלה
— שהיתה נכונה, ושנתקבלה בצדק
אחרי התלבטויות כבדות, החלטה שאמרה
באופן ברור שיש לעשות את כל והניתן
כדי להציל את הילדים על־ידי החלפה?
ההתרחשויות בשטח, באותו יום, מביאות
אותי לידי הירהוריס כבדים. בנושא זה.
ולדעתי הנושא חייב להיבדק.
אני אינני משוכנע שבשטח פעלו בהתאם
לרוח החלטת הממשלה.
גולדה מאיר. :רק מה?
אריאל שדון אני חושב שאם אמ־
(המשך בעמוד )16

ולאלהש תי ק 0
(המשך מעמוד )16
נם היתה כוונה רצינית בכל הדרגים לבצע
פעולת־׳החלפה ...ואנחנו היינו חרדים ...ש הזמן
לא הספיק בידינו אני, למשל,
הייתי מכין את המחבלים בשדה־התעופה,
מוכנים להמראה.
גולדה: את המחבלים שבבתייהסוהר?
אריאל שרץ: כן, בהחלט.
גולדה מאיר: הם היו מוכנים.
אריאל שרץ: גבירתי ראש־הממש־לה,
הס היו אולי מוכנים בבית־הסוהר.
בדקנו את הנושא הזה, הם היו מוכנים
אולי בבית־הסוהר. בשדה״התעופה לא עמדה
קבוצת מחבלים מוכנים להמראה. אני
אומר את הדבר הזה. מישהו יכול לבוא
ולטעון שכלא רמלה קרוב לשדה־התעופה
לוד, ומישהו יכול לומר שכלא נווד,־תירצה
גם כן לא״כל־כו רחוק מלוד, ואפשר להגיע
לשם בחצי שעה נסיעה, בארבעים
דקות נסיעה. אבל ברגע שמדובר בנושא
שכל דבר הוא קריטי, ביום שבו כל רגע
הוא קריטי, לפי דעתי הדבר חשוב אני
חושב שבנושא זה היה פער בין החלטה
נכונה של הממשלה לבין רוח הדברים, כפי
שבאו לידי ביטוי בשטח.

״כשטח״ היה משה דיין. במילים
אלה האשים אריק שרץ את משה
דיין כגיסיון מכוון לחבל בהחלטת
הממיטלה ולמנוע את החלפת הילדים
באסירים. למעשה, נאמר באן,
בי משה דיין החליט מלכתחילה
שלא לבצע את החילופין, ולהגיע
להסתערות על בית־הספר — תוך
סיכון חייהם של בל הילדים.
גם חבריו של אריק לסיעה רגזו על
הנאום. כי בעצם אותם ימים היה הליכוד
כולו עסוק בסחיטת הטיפה האחרונה של
תועלת מיפלגתית מיצירת אווירה של הסתה
נגד הערבים. הטענה שלא רק הרוצ חים
במעלות היו אחראים לאסון, אלא
שגם שר־הביטחון הישראלי תרם את תרומתו
לשסיכת-הדמים, הביכה אותם.
אך כל זה אינו גורע מחומרת האשמתו
של האלוף (מיל ).שהוא בעל הנסיון הגדול
ביותר בארץ בפעולות בלתי־סדירות.

העלאת העניין בכנסת לא היתה
״חופר־אחריות מרושע״ ,אלא להי־פף
— המילוי הנבון והאחראי של
תפקיד חבר־הכנסת.

מדוע נגנזו המ״כתבים?
ך* שעה שוועדת־חורב (עמוס חורב,
4משה אונא, ארווין שימרון) החלה בישיבותיה,
הלכו סימני־השאלה ורבו.

מכל סימני־השאלה, הבולט ביותר
הוא זה: מדוע לא פירסמה
הממשלה את המיכתב שנמסר לה
כבוקר על־ידי הפידאיון, באמצעות
הקצינה-החוכשת •טשוחררה ז

השבוע נפתרה תעלומה זו, כאשר הובא
לארץ הנוסח המלא של המיכתב, המתפרסם
כאן לראשונה (ראה מיסגרת).
אם אכן הנוסח הזה הוא מדוייק, הרי
!מתברר, כי מאז שעות-הבוקר, לא היה
כבר שמץ של ספק לגבי תנאיהם של
הפידאיון, דרישותיהם ודרך־ביצוען.

פירוש הדבר, כי שקד גמור הוא
שהפידאיון דרשו את העברתם שד
חלק מן הילדים לדמשק, דבר ש
שיכנע, כביכול, את הממשלה לבטל
את נכונותה לחחדפה.

אבל למרות זאת עלה משה דיין על
דוכן הכנסת, ולא היסס לשקר במצח נחושה
כאילו היתה תביעתם של המחבלים
שמחצית הילדים שהוחזקו בידיהם כבני-
ערובה יטוסו עימם לדמשק.
אמר דיין, על־פי פרוטוקול הכנסת :
״הדרך שהם רצו להשתחרר בה — אני
רוצה שתדעו — לאחר שהמחבלים המוצאים
מבית־הסוהר יהיו בדמשק, ואת הסיסמה
הס יקבלו רק מדמשק ולא מבוקרשט
ולא מפאריס ולא משום מקום אחר,
רק לאחר שהם יידעו שאותם 25 הגיעו
לדמשק, ומשם יודיעו להם ברדיו את
הסיסמה ״אל אקצה״ ,והס ידעו שאלה
שוחררו, רק אחרי זאת הם יהיו מוכנים.
מוכנים למה? הס יהיו מוכנים שיבוא השגריר
הצרפתי או הרומני או הצלב־האדום
או שלושתם יחד, ויחד עם חצי מהילדים
יושיבו אותם איתם במטוס שיוביל אותם
לקפריסין או לדמשק, כדי שהם יצאו מפה
בביטחון מלא.״
השקר בדברים אלה של דיין הוא !שהמחבלים
תבעו כי מחצית הילדים יטוסו עימם
לדמשק. דרישה זו לא הועלתה,

לא באולטימטום המקורי ולא בהוראות
שקיבל שגריר צרפת מדמשק
באמצעות השגרירות הצרפתית
שם. אפשרות מעין זו הועלתה

רק בשעה שלוש אחר-הצהריים, במיברק
שהגיע מבוקרשט, ושחל בו כנראה שיבוש,
שכן עמד בסתירה למיברק ברור
ומדוייק שהגיע מפארים.
אבל, כדי להצדיק את עצמו לאחר מעשה,
ולנקות את ידיו אחרי שההימור שלו
׳נכשל, לא היסס דיץ להסתמך דווקא על
מיברק משובש זה, שאין בו כדי להסביר
מדוע לא מולאו תביעות המחבלים עד
לשעה שלוש. עד אז הרי לא היה כל ספק
שהילדים כולם ישוחררו בארץ.
כדי להגן על עצמו היה משה דיין מוכן
לא רק לשקר, אלא גם לפגוע בשגריר
צרפת בישראל. אמר דיין בכנסת :״השגריר
הצרפתי לא היה מועמד רציני לדבר
(עם המחבלים) .השגריר הרומני היה יותר
רציני.״

ד״ן ושחינו בעו?8ריו
ך ם הטענה שהושמעה הן בפי
^ גולדה מאיר, הן בפי שמעון פרם
והן בפי משה דיין, כאילו היו אי-הבנות
לגבי מטרתה של מילת־הצופן וצורת קבלתה,
מתגלה כשקר גמור. לא יכלה להיות
כל אי-הבנה. במיכתב שמסרו המחבלים
במעלות נאמר בפירוש, שמילודהצופן
תבוא אחרי הגיעם של האסירים המשוחררים
לדמשק, ותשמש לניהול המגעים
בדבר הסידורים הטכניים להטסת המחבלים
(בליווי השגרירים) ושיחרור הילדים.
המישפחה הלוחמת

נוק 3נסיוו־ה:
ע ל הי ח סי ם
ה מ עו ר ע רי ם

* 4בל האגדות על אחווודלוחמים ו־רעות
מפקדים שליוו את צה״ל מיום
הקמתו, לא היתד, אגדה ציורית ומלבבת
יותר מאשר אגדת התאומים היוגוסלבים:
חיים בר-לב ודוד אלעזר. אם היתה איזו
משמעות שהיא למושג ״אחים לנשק״,
נדמה היה כי היא נבעה משני לוחמים
אלה, חניכי קן השומו־הצעיר בזאגרב
שביוגוסלביה, שעשו את הקאריירה הצבאית
שלהם בפלמ״ח ובצה״ל זה לצד זה,
כשלעיתים קרובות מעביר האחד מהם את
תפקידו לשני וכשהאחד נראה רק כיורשו
הטבעי של חברו.
אידיליה נוסח טווידל־די וטווידל־דם זו,
גראתה כאילו נולדה או בויימה מראש
לצרכי הכתבות העתונאיות. ארכיוני רד
עתונות הישראלית גדושים בכתבות, שנכתבו
במועדים שונים לרגל הזדמנויות
שונות, המעלות על נם את יחסי הקירבה,

3ל!צווה הבכירה
שלצה״ל
שני חברים, האחד חייל פשוט, השני רב־טוראי...״
קיבל את השראתו מדמותם של
שני ״היוגוסלבים״ של צה״ל.
האגדה היתד, יותר מדי יפה מכדי שמישהו
יעז לינפצה.
היא היתה גם, כמו כל האגדות, יפה
מדי, מכדי להיות נכונה.

הוויכוח על
הירושה

ך* ביוגראפיות •טל הרמטב״לים הש־
4מיני והתשיעי של צה״ל ניתן אומנם

משה דיין לא הרגיש, בנאומו ככנסת,
כי הוא סותר את עצמו ו•
מסתגר בשקריו.

תחילה אמר (ציטוט מהפרוטוקול) :״הס
(המחבלים) לא שינו אף פעם אחת, מהבוקר
ועד שעה שש, שעת האפס, את
תביעתם שרק אחרי שהמשוחררים יגיעו,
לארץ ערבית ומשם ישמעו את הסיסמה
בטרנזיסטור, רק אז הם יתנו למישהו
להתקרב אליהם. לא רצו לקבל את המחבלים
שלהם למשא־ומתן, לא את הצרפתי,
לא את הרומני, לא שום איש, לא
הצלב האדום, לפני שתהיה הודעה מדמשק
שהמחבלים המשוחררים הגיעו לשם.״
אבל כעבור כמה מישפטים שכח דיין
מה שאמר קודם, העמיד פני כיבשה והי-
תמם (ציטוט פרוטוקול !הכנסת) :״המחבלים
אמרו שבלי סיסמה שתבוא מדמשק
הס לא יתנו( ,לשגרירים להיכנס) והשגרירים
לא קיבלו סיסמה. המישרדים בפאריס
ובבוקרשט ניסו לקבל הסיסמה מדמשק
ולא קיבלו אותה. לא אנחנו מנענו מהם.״
או שמשה דיין חושב שכולם מטומטמים
(כפי שהתבטא בהזדמנות אחרת השבוע,
כשאמר :״צריחות !אידיוטיות מטומטמות
מכוונות את חיינו או שהוא ירד מהפסים.
הוא עצמו אומר שהמחבלים עמדו
על כך שסיסמת הצופן תינתן רק אחרי
שהמשוחררים יגיעו לדמשק, ואחר מתפלא
מדוע לא קיבלו השגרירים את הצופן.
נכון. אין כל אפשרות לדעת אם הפי-
דאיון היו עומדים בדיבורם אחרי שיחרור
חבריהם. אבל סביר להניח שהם היו עושים
זאת, למרות טענתו של משה דיין כי
״לאחר שהמשוחררים היו מגיעים לדמשק
מי יודע אם לא היתה שורת תנאים שניה
ושלישית?״ ברגע שאירגון המחבלים סיבך
בפרשה שתי מדינות זרות — צרפת
ורומניה — הוא היה ונזהר בוודאי מלבצע
מעשה״תרמית גלוי, שהיה !מקומם נגדו
את דעת־הקהל בעולם ואת ממשלות שתי
מדינות אלה.
סימן־שאלה !נוסף מתעורר בעיקבות
טענת החזית הדמוקרטית, שהפידאיון מס רו
לבני־ה׳ערובה ששוחררו שישה מיב-
תבים, לא אחד.

מדוע לא נמסרו חמישה המיב
תבים האחדים לתעודהס עוד בבוקר

מסירת המיכתב, לשגריר הרומני יכלה
למנוע את אי־ההבנות שנגרמו 1לאחר־׳מכן
במגעים עם הממשלה הרומנית. מסירת
המיכתב לראש-ימועצת מעלות יכלה להביא
להתערבותו בתוכניותיו של משה דיין.

רק אדם אחד יבול היה להחליט,
בבוקר, שלא למסור מיבת
כים אלה. אדם זה היה משה דיין.
ההחלטה הזו מצביעה על כף שכבר
כשעה מוקדמת זו היה מנוי־וגמור
עימו להסתער על כיודהספר
— ולהמר על חיי הילדים.
שקיעתו של משה דיין נעשית בצל
הטבח במעלות.
״הניחו לאיש, הוא גמור ממילא, אפשר
להבין לכאבו,״ אומרים אלה המנסים להצ דיק
את קשר־השתיקה סביב חלקו של דיין
בטרגדיה הנוראה. השתיקה — כמוה כשותפות
לאחריות. משום כך אסור להשתיק
פרשה זו. היא חייבת להיות מבוררת
עד תום.

ב ר ־ ל ב: הרמטכ״ל
״החברות העמוקה״ ״שותפות הגורל״ ד
״הידידות ההדוקה״ בין שני מפקדים בכירים
אלה, שעשו יחד את הדרך עד לתפקיד
הבכיר ביותר בצה״ל — תפקיד ה-
רמטכ״ל.
כאשר פרש האלוף חיים בר־לב מתפקידו
כמפקד גייסות חשיריון ב ,1961-היה זה
רק טבעי שהוא יוריש את תפקידו לסגנו
מאז ,1959 דדו אלעזר. זה נראה רק מובן
מאליו שבר־לב הרמטכ״ל יקח אליו את
דדו, מי שהיה אלוף פיקוד הצפון, כראש
אג״ם ויוריש לו בבוא העת גם את נם
הרמטכ״ל. כל הסופרלטיבים שיכלו להיכ תב
על אחוות לוחמים, נוצלו עד תום
בתיאור טכסי חילופים אלה. לרגעים היה
נדמה כי מי שחיבר את השיר ״היה היו

דיכ א את

ראש אגייס

למצוא כמה פרטים המצביעים על ההצטלבות
בחייהם. אולם נקודות מיפגש אלה
לא הולידו מעולם חברות הדוקה או יחסי
קירבה מיוחדים, השונים מאלה המקובלים
בקרב הקצונה הבכירה של צה״ל. האידיליה
לא קיננה מעולם בין שניהם.
נכון ששניהם נפגשו לראשונה כנערים
בקן השוסר־הצעיר בזאגבר. אבל בר־לב,
(אז ברוצלבסקי) לא היה יוגוסלבי כלל.
הוא ׳נולד בווינה. דדו, שנולד בסארייבו,
עקר עם משפחתו לזאגרב כשהיה ילד בן
שמונה. כשעלו לארץ ערב מלחמת העולם-
השניה נפרדו דרכיהם ובמשך שנים לא
היה קשר ביניהם.
בר-לב הלך ללמוד בבית־הספר החקלאי
במיקווה-ישראל, משם הצטרף ב* 1942ל-

פלמ״ח. דדו הפד להיות מיום עלייתו לארץ עיים שהינחו את בר-לב בבחירתו, החלו
לחבר קיבוץ, תחילה בשער-העמקים, אחר -לשונות רעות ללחש, כאילו יחסי החברות
כך בעמיר, משם עבר לעין־שמר ואחר־כך ההדוקים שלו עם דדו הם שהכריעו את
לכפר־מנחם. כשהתגייס דדו, הצעיר מבר -הכף לטובתו.
לב בשנה אחת, לפלמ״ח ב* ,1946 כבר היה
נכון שמאז נעשו היחסים בין דדו לבר־בר-ילב
מ״פ ומפקד קורס המ״כים של
לב קרובים יותר, אבל הם לא הפכו לזוג
הפלמ״ח בג׳וערה.
תאומי סיאם. שניהם הם אנשים השונים
במלחמת העצמאות פקד בר־לב על הג זה מזה בטמפרמנט האישי שלהם, בתפידוד
השמיני של הפלמ״ח בחטיבת הנגב. סות העולם, ואפילו במחשבה הצבאית
דדו לחם בגדוד הרביעי, בחטיבת הראל, שלהם. מה שמשותף לשניהם היא העקששנלחמה
באיזור ירושלים. גם בשנים הב נות. אולם בעוד ׳שבר־לב הוא עקשן
אות לא היתד, כלי קירבה מיוחדת בין מופגן, מוגדרת העקשנות של דדו כ״עקש-
השניים, לבד מהעובדה ששניהם היו קצי נות עם חיוך׳ שאינה מגיעה אף פעם לידי
נים גצה״ל. במיבצע קדש היו שניהם עימות־גלוי.
מפקדי חטיבות. אבל בעוד שבר־ילב פקד
בשנות שירותם המשותפות בפיקוד האז
על חטיבת שיריון, היה דדו מח״ט עליון של צה״ל נוצרו בין דדו לבר־לב
תי״ר.
יחסים של הערכה הדדית כחייל אל חייל.
למעשה מתחילה הקאריירה שלהם להצ כל אחד !מהם העריך אצל חברו את הסגוטלב
רק בשנת , 1957 כשבר־לב היתמנה לות המקצועיות שלו. אבל אף פעם לא
למפקד גייסות השיריון ודדו, יחד עם הפכו יחסים אלה ליחסי חברות של ממש.
קצינים בכירים מעולים אחרים של החי״ר הם לא היו בני־בית זה אצל זה, ורק
עבר הסבה לשיריון והיתמנה כמפקד הטי -לעיתים רחוקות היו מזדמנים למסיבות
זה בבית זה.
בת־שיריון.
אבל גם יחסים קורקטיים מעין אלה התאז
רק התחילה העבודה המשותפת של
שניהם והם למדו להכיר איש את רעהו• ערערו בתקופה בה כיהן בר־לב כרמטכ״ל
ודוד אלעזר, שהיה אלוף פיקוד הצפון,
מקרוב. אבל גם היכרות זו נישארה בתחום
יחסי העבודה בלבד ולא היו עימה שום עבר להיות ראש אג״ם במטכ״ל — התפיחסי
חברות אישית קרובה, שהומצאה קיד השני בחשיבותו בצה״ל, המשמש
בדרך כלל כקרש-קפיצה לתפקיד הרמט-
רק שנים לאחר מכן.

זה קרה ב־ .1961 בר־לב עמד לפרוש
אחת התכונות, שיריביו של בר־לב מציי־מתפקידו
כמפקד גייסות השיריון ובצה״ל
התפתח ויכוח מי יירש את !מקומו. שני
מועמדים נלחמו על התפקיד. אחד מהם
היה דדו. השני היה ישראל (״טליק״) טל,
שיחד עם דדו הצטרף אף הוא ב־1957
לשיריון.
היתה מסורת בגייסות השיריון, על פיה
מי שעומד להתמנות כמפקד ד,גייס, חייב
לשרת קודם בשני תפקידים: מפקד חטיבת
השיריון מספר 7וסגן מפקד הגיים. גם
דדו וגם טליק עברו את שני השלבים,
אבל בסדר שונה. טליק היה קודם סגן
מפקד היגייס, אחר־כך פקד במשך שנה
על חטיבה .7כאשר היתמנה יצחק רבין
כראש אג״ם הוא לקח את טליק להיות
סגנו. דדו פקד על חטיבה 7לפני שהית-
מנה ב־ 1959 כסגן מפקד הגייס.

ה אג ד ה: ב ר ־ ד ודדו, מפקד הגייס וסג 1ו

אג ד ת

סביב הבחירה בין שניהם נוצרה אז
מחלוקת חריפה בצה״יל ובמערכת הביטחון.
סגן שר־הביטחון, שמעון פרם, וראש אג״ם,
יצחק רביו, תמכו במינויו של טליק, התנגדו
להצעתו ישל בר־לב למנות את דדו,
שהיה סגנו, למפקד הגייסות. ההתנגדות
לדדו היתר. לא במעט התנגדות פוליטית.
מבחינה מפלגתית לא היה דדו כשר למהדרין.
הוא היה חבר קיבוצי השזמר־הצעיר
בעבר, מזוהה עם מפ״ם, נשוי לבת עין־
שמר.
מי שהכריע במחלוקת היה הרמטכ״יל
דאז, צבי (״צ׳רה״) צור, שהעדיף את דדו.
טליק נאלץ להמתין שלוש וחצי שנים
נוספות עד שקיבל לידיו את גייסות ה־שיריון.
באותו
ויכוח מר שהיה נטוש אז, נעוצים
שורשי היחסים המעורערים בין צמרת
הפיקוד הבכירה של צה״ל בעתיד. טליק
לא שכח לבר־לב את העדפתו ישל דדו,
נטר לו מאז איבה .״לטליק יש זיכרון של

פיל,״ אמר אחד המעורבים באותו ׳ויכוח,
״הוא לא שוכח שום דבר. הצרה היא
רק בזה, שאם הוא צריך לזכור דברים
טובים ודברים רעים, הוא מעדיף לזכור
את הדברים הרעים.״
חשבוגות פולי טיים
** אז אותה פרשיה נולדה האגדה
על הידידות הגדולה בין בר-לב לדדו.
בעוד שלמעשה היו אלה שיקולים מקצד

לטעון שהוא יכהן שנה חמישית כרמטכ״ל.
לא היה לו שום עניין שאישיותו של דדו,
המיועד לרשת את מקומו כרמטכ״ל, תלחץ
אותו ותאלץ אותו לפרוש בתום השנה
הרביעית. הוא רצה להישאר המפקד העל יון
והבלעדי של צה״ל עד לשניה האחרונה.
בסופו
של דבר פרש בר־לב אחרי ארבע
שנות כהונה, בינואר ,1972 אחרי שהובטח
צירופו לממשלה עוד לפני הבחירות.
אז לא היה איכפת לו כבר להמליץ
על דדו כיורשו. אבל ה״דיכוי״ האישי של
דדו עד אז, הוא שעירער את היחסים
בין שניהם.

שמחה
ח ד־ סי טרי ת

ד דו:

הערכ ה

מקצועית

נים בו לגנאי, היא התכונה לדכא את כל
אלה המשרתים ׳סביבו. תכונה זו פגעה
בדדו בשנים בהם כיהן כראש אג״ם. בעוד
שבדרך כלל מקובל שהרמטכ״ל וראש
אג״ם מופיעים תמיד כצוות, לא רצה
בר־לב להתחלק עם דדו — שהוא שבחר
בו כראש אג״ם — בהילת הפיקוד על
צה״ל.
הוא לא הירבה לשתף אותו, מעבר
לנדרש, בהופעות בפני גורמים חוץ-
צה״ליים, כמו הממשלה, ועדת־ההוץ וה׳
ביטחון או העתונות. לדדו היתד, הרגשה
שבר-לב !נמנע במתכוון להציג אותו כיורשו
המיועד לתפקיד הרמטכ״ל. בכל פעם

כחייל

חייל

שהיתר, מתפרסמת בעתונות כתבה שד,יתד,
מציגה את שניהם כצמד־חמד, היה הדיבר
פוגע בדדו. הדברים הגיעו עד לידי כך
שפעם אף הפציר בעתונאים לחדול מתיאורים
נלבבים אלה.
יודעי־דבר מעריכים כי מאחורי יחס
זה של בר־לב כרמטכ״ל לראש אג״ם היו
חשבונות אישיים. לבר־לב היו תוכניות
להיכנס לחיים פוליטיים. הוא. חשב להש תלב
בחיים הפוליטיים לקראת הבחירות
של סוף .1973 לשם כך תיכנן פרישה לחודש
ינואר ,1973 בתום חמש שנות כהוגה
כרמטכ״ל ולא אחרי ארבע שנים כמקובל.
עד לרגע האחרון ממש המשיך בר-לב

ף* ניגוד למיל חמות הפרטיות בין
6אנשי המישפחה הלוחמת של צה״ל,
לא הגיעו היחסים המעורערים בין דדו
לבר־לב מעולם לידי גילוי פומבי. הם
שמרו בתוכם מה שהיה להם האחד כלפי
השני, וכלפי חוץ גילו רק את יחסי
ההערכה המקצועית הקיימים ביניהם.
כאשר פרצה !מילחמת יום־ד,כיפורים וחיים
בר־לב גויים משולחן הממשלה לסייע
לרמטכ״ל לפקד על שתי החזיתות, ולשמש
אחר־כך כנציגו בפיקוד הדרום — לא רק
שדדו לא ראה בכך פגיעה בסמכותו, אלא
שהוא אף שמח על כך, מתוך הערכת
כושרו של בר־לב כחייל מקצועי.
קשה לומר ששמחה זו היתד, דו־סיטרית.
״הידידות העמוקה״ של בר־לב לדדו לא

הגיעה לידי ביטוי דווקא בשעה שהוא
היה זקוק לה יותר מכל. היה זה כאשר
נקרא דדו אל ישיבת הממשלה, ביום בו
פורסמו מסקנות דו״ת הביניים של ועדת
אגרנט, ודדו נאלץ למסור את התפטרותו
לממשלה.
לגולדה היו מילים חמות לדדו. יצחק
רבין הציע להחזיר את הדו״ח לוועדה,
בשל ההתעלמות מאחריותו של שר־יהבי-
טחון. יגאל אלון ליווה את דדו באופן
הפגנתי עד למכונית שהמתינה לו בחוץ.
רק חיים בר-לב, האח הבכיר בצמד התאומים
היוגוסלבים האגדי, שתק.

סי כו םפסט ־ ב ד?אן:

יהודים, ת•! ופוליטיחאים היהודי

מארי דחה נאט, השחקנית
הטובה ביותר של
הפסטיבל, עם בנה דויד ובסרט הדי
הנשף, זיכרונות של בעלה הבמאי מישל
דראך, מימי הכיבוש הנאצי בצרפת.

* סטיבל־הסרטים זד 27 בקאן החל
7בסקנדאלים, שערוריות ׳ומחאות, וכך
הוא גם נגמר. לגבי פסטיבל, שהכל הסכימו
כי איכזב ברמת הסרטים שהוצגו
בו, היו הפעם האירועים וההתרגשות
שמסביב גדולים במיוחד.
עוד קודם ׳שעלה המסך, האשימו את
המנהלים כי בחרו לתחרות סרטים !מסוג
ב׳ ,שחרגו מן המקובל, והסכימו להציג
סרטים שכבר הוצאו לשוק בצרפת, ובכלל
— על כך שהם מנהלים את הפסטיבל על
טהרת המיסחר, ולעזאזל האמנות.

הם הודיעו, היא עתידה להופיע במהלך
הפסטיבל. השמירה הוגברה, כמובן.
הדגש הושם, כמובן, על הערב בו הוצג
אבו־אל־בנאת (שהיווה הפתעה נעימה
מאוד משום שהתגובות לסרט היו חיוביות,
והוא היה הסרט החביב ביותר על קהל-
הצופים במשאל שנערך במקום) ,ובמסיבה
שערכו הישראלים לאחר-מכן. לא קרה
דבר, אבל העצבים נשארו מתוחים !מאוד.
עד ליום־הסיום של הפסטיבל גדמה היה
כי -כבר לא יקרה דבר, אלא שדווקא אז
החליטו המתנגדים להציג שני סרטים
אסורים, ששניהם טיפלו בבעיית ההפלות
המלאכותיות, האסורות בצרפת. האיסור
לא היה של הצנזורה אלא של מישרד־המשפטים
— וזאת, משום שבעיית ההפ לות
עומדת להצבעה, והסרט יהא עשוי

צדש: רשאול בוא

הערבי

לכל האחרים קוראים עלי, סרט גרמני שזפה בפרס־הביקורת, על
פועל ערבי, גבר במיטב שנותיו, הנושא לו, מתוך אהבת־אמת, אשה
גרמניה מבוגרת ממנו בשנים רבות, מתאר את גורלם של פועלים ערביים בגרמניה.
פרט לכך, עם כל הרצון הטוב להזדהות
עם המוחים, יש לזכור כי פסטיבל
קאן, הוא למעשה ארבעה פסטיבלים בתוך
מסגרת אחת: האחד התחרות הריש־מית;
השני — סרטים המוצגים על־ידי
הנהלת־הפסטיבל, מחוץ לתחרות! השלישי
— שבוע המאורגן על-ידי איגוד מבקרי־הקולנוע,
והרביעי — שבועיים של איגוד
הבמאים, כולל פרספקטיבה על במאים
חדשים בצרפת. נוסף ליריד, בו מוצגים
מדי־שנה מאות סרטים.

המי שטרה
בפעולה

הברש

ג׳ין הקמן בתפקיד בלש
פרטי, המאזין ומקליט
ן שיחות עד שהוא ניתקף ייסורי־מצפון.

ך* הנהלה הרישמית שולטת רק ב!
1שתי המיסגרות הראשוניות, והעובדה
שגם במיסגרות האחרות לא הגיעו אל ה בד
יצירות־מופת מוכיחה שיש משהו בטענתו
של מורים בסי, מנהלו של פסטיבל
קאן, אשר הצהיר קבל הפסטיבל
כולו, כי ״׳מיספר הסרטים בעולם הוכפל,
והרמה ירדה למחצית.״
אך. בבעיות האמנותיות לא תמה הפרשה.
המישטרה המקומית נאלצה אף היא
לעבוד שעות נוספות. תחילה, כבר כאחד
הערבים הראשונים הגיעה אזהרה של
פלסטינים, כי בדעתם לפוצץ קצת את
האולם הגדול של הפסטיבל, לצורך מחאה.
פצצה אומנם לא התגלתה, אבל, כפי ש־

• 1 *111ן 11ן ןךןן ך ג הפרק השלישי׳בסיפווי־החשק
1 1 7 7 1 1 1 7 7של פאזוליני, אלף לילה ו־ 1711 לילה, הוא חג לכל חסידי ומעריצי האנטומיה הגברית, שעל חלקיה
להיחשב כהשפעה מכוונת על דעת־הקהל.
המישטרה הגיבה מייד. אולם־הקולנוע
פונה בכוח, כמה אזרחים נפצעו, מפקח-
מישטרה אחד נקע את ידו, ובחזית אר־מוו־הפסטיבלים
התארגנה הפגנה, אליה
הצטרפו גם כמה כוכבי־קולנוע, בראשם
מישל פיקולי.
למחרת, שעה שחבר־השופטים התכונן
להכרת על הפרסים, אירגנו עושי הסרטים
האסורים מסיבת־עתונאים והפגנה, בשעת
שידור יחי של הטלוויזיה מן המקום, והשידור
הופסק מייד. אולם, לזכות פיקחו־תם
של האחראים לפסטיבל ייאמר, כי
השיגו היתר מיוחד להקרנת הסרט, מפריס,
ועוד באותו ערב הציגו ׳אותו, בפני
קהל משעמם, שציפה לסנסציה גדולה
הרבה יותר ממה שראה על הבד.
קשה להאמין, אבל היו בקאן גם סרטים.
ובכמות כזאת, שאוהב־קולנוע אמיתי
יכול היה לצאת ימן הדעת. עד-כדי-

מתעכבת המצלמה 1
האהבה האמיתית שו
מקשת, היישר אל

כך קשה היה לבחור ביניהם. בקווים כלליים1 ,
היה כי שלושה נושאים מעסיקים כיום במיוחד
יוצרי הסרטים: הפוליטיקה, בלעדיה אי-אפשר1 ,
שהוא כבר מרכיב מובן־מאליו בכל סרט, ו...היהו
הרדיפות שהיו מנת־גורלם, והלקחים שיש להסיק
הסרט שקיבל את הפרם הראשון, והיה באמת, ז
ביותר מכל אלה שהוצגו בתחרות, היה השיחה
פרנסים פורד קופולה (הסנדק) .הסרט, המספר על
פרטי שמקליט באמצעים אלקטרוניים מתוחכמים 7
בין גבר לאשה, ואחר כך נתקף נקיפות־מצפון >
שרות כי שיחה זו עלולה לעלות בחיי אדם, א
הנושא כולו מדיף מניחוחות וואטרגייט. הצית
משתמש הבלש זהה לזה של חבית הלבן, ולאורן
הסרט עוברת כחוט השני תחושת איבוד הפ ת
ועירבוב אוזניים קשובות נעלמות בניהול הכו
והפוליטיקה של העולם.
קארלום סאורה (פרס־הבימוי על דנדנית אנו
קה) אף הוא לא נגע ישירות בפוליטיקה, אבל ם
המסובך והמורכב למדי, המתאר מסע של
אל העבר שלו, לא היה אלא תיאור של שינוי

ז, על הופעתו בצד זיאן־סי ב מונ ח ואני דיפרה, בסרט עז הנוכל סטאוויסקי
׳מניה מזדקנת. גם אם הטיפול בנושא
לא היה מעודן ביותר, הנה עצם הנגיעה
בו הלהיבה את הביקורת.
ועוד פוליטיקה, בלי קץ .׳נשים המ חפשות
זהות (נושא פופולרי ביותר) ב-
אריקה מינור השווייצי! אשה מדרום-
איטליה מול המוסר הצפוני בפשע האהבה
האיטלקי! קריאות-תגר מהפכניות דרום-
אמריקאיות ׳מלאות־דמיון, תנופה וצבע
נגד המשטרים הרקובים שם, בהארץ המובטחת
מצ׳ילי או בליל הדחלילים ה־הברזילאי!
סרט רומני מרשים בשם מעבר
לחולות, אפופייה של רומניה בשנות הסב
וה־ ,40 שמוסר־ההשכל בו :״הצטרף ל
מאת

פיינרו

כה גלוייה. לנשים, בסרט הזה, יש שכל ואילו
1רק בליבות הגברים, והס קולעים אותה כחץ־
טרה• מתן הפרס לסרט התקבל בשריקות בוז,

צבים הפוליטיים בספרד בעשרות השנים
האחרונות. ואילו אכספרס לשוגרלנד,
סירטו החדש של סטיבן (דואל) שפילברג,
שקיבל את פרס התסריט, והיה ליכאורה
הרפתקאות־מתח על אסיר נמלט ורעייתו,
החוטפים !מכוניודמישטרה עם השוטר שבתוכה,
היה נם הוא התקפה יעל המימסד
הבלתי־אנושי, שבסופו של דבר מביא
להרג, יבם כאשר אין הפרטים שבתוכו
רוצים בכך.
אלא שאלה היו כאין וכאפס למול סרטים
פוליטיים מפורשים בהחלט, כמו פרקים
מתולדותיה של שיפחה ,׳סרט גרמני ש הוקדש
כולו, בצורה קיצונית ובלתי ׳מאח נת,
לקיפוח החברתי של האשת המחפשת
זהות עצמית. או לכל האחרים קוראים
עלי, ים רט גרמני נוסף, שזכה בפרס הבי קורת,
המתאר יאת גורלם של פועלים ערביים
בגרמניה, תוך תיאור נישואיו של
פועל כזה, גבר במיסב־שנותיו, לאשר, גר־

מיפלגה — כי אין דרך אחרת לאושר״!
לבבות ומחשבה, סרט תיעודי יויצא־מן־
הכלל, המסכם את יכל !מלחימת וייאט־נאם,
הגורמים לה, ותוצאותיה, ולבסוף — שתי
פנינים.
האחת — סרט שעשה הצרפתי ברבט־שרדר
באוגנדה, הנקרא אידי אמין דדה,
דיוקנו של השליט יוצא־הדופן ביותר, בעולם
של שליטים יוצאי־דופן. במהלך
הסרט, שנעשה בהדרכתו של אידי אמין,
מיראה הגנרל גם כיצד צריך לכבוש את
הגולן, ומפעיל לשם כך את כל צבאו,
מסביר שהמהפיכה החלה בארצו, ייחד עם
עלייתו לשלטון, ומשליך אל המצלמה
פניני־מלל ביד רחבה. זוהי הקריקטורה
המוחלטת של הפוליטיקה בת־זמננו, כי
אידי אמין משתמש בכל המונחים המהפכניים
המקובלים, והם מקבלים, מפיו, את
המשמעות המגוחכת ביותר.

41 71ך״ ךןג׳ק ניקולסון, השחקן הטוב ביותר בפסטיבל, כמלח קשוח ומנוסה בסרט
11 ׳ #111#המשימה האחרונה. מוטל עליו להוביל טירון לכלא, אך הוא סוטה
מהדרך כדי להעניק לאסיר את חינגתו האחרונה לפני שיוכנס לתקופה ארוכה לכלא.

עדיין חי
ך• רט תיעודי שני, מוצלח לא פחות,
הוקדש לאיזידור פרנקלין מטון, העיתונאי
היהודי מוואשינגטון שהייה !חביב
ההנהגה הציונית באמצע שנות ה־ ,40 יכש־התלווה
לאוניית־מעפילים וסיפר את רש מיו
בספר, אולם מאז התרחק בהתמדה
מן הקו המוצהר של ממשלת־ישראל,
הפך מנודה בעיניה, כאשר פיריסם לאחר
מיליחמת ששת הימים התקפה על מדיניות־הכיבוש
הלאומנית של המדינה.
הסרט, נוגע ליצד אחר באישיותו. מטון,
שנותר ללא עבודה בתקופת מק קארתי,
הוציא במשך 19 שנים, בכוחות עצמו,
וללא כל עזרה מן החוץ, שבועון אשר
פרקים מתוך חייו הסוערים של הצייר ההומוסכסואלי |
הרתיח יאת וואשיסגטון בריעות שהביע 1ייה 1 | 141 ! 71ר!
האופנתי, דיוויד הוקניי, ועל השפעתם של חייו אלת 1
\ 1/111111ו !1
ובמסקנות, הנכונות אבל הבלתי־דצויות,
(המשך בעמוד )22 על יצירתו. תמונה זו, הופכת בצילומי הסרט הכתם הגדול, מחוויה חיה לציור נע.

במדינה
(המוש מעמוד )12
השלום באו מאות חברי־קיבוצים. באסיפה מורדות העיירה ונעו לכיוון בנין המוע״המובלעת״
,נראית לו כתימרון של צבי האחת ׳נאמו ראשי הליכוד, על חמש חטי צה. בבתי־הספר ניתנה הוראה להפסיק
עות ישראלית- ,מאחר שהישראלים כבשו בותיו. באסיפה השניה נאמו ראשי תנו -את -הלימודים וחמורות פתחו יחד עם
הילדים בריצה מבוהלת לעבר הבתים.
את המובלעת, כביכול, אחרי שכבר הושגה עות־השלום, על פלגיהן השונים*.
ראשי האסיפה הראשונה הטיפו נגד ה השמועה שעשתה לה כנפיים אמרה שהפסקת־האש.
לכן
היד. קשה לאסד להסביר לציבור נסיגה מהקו הסגול, הזהירו בפני מזימותיו חוליית מחבלים חדרה שוב לעיירה, מסשלו!מדוע
הוא !מסכים להפרדה, המשאירה של הנרי קיסינג׳ר. ראשי האסיפה השניה תתרת באחד המיקלטים הציבוריים.
רק אחרי שראש־המועצה אלי בן־יעקב,
שטח סורי רב בידי ישראל. קו-יההסברה העלו על נס את חשיבותה של הפרדת-
של ממשלת דמשק: זהו רק צעד ראשון, הכוחות, ושיבחו את קיסינג^ר.
בליווי אלוף (מיל ).רחבעם (גנדי) זאבי,
בדרך לשיחרור הרמה כולה בדרכי שלום.
קרא ח״כ מאייר יפעיל :״׳הקיצוניים משני שהתנדב לסייע לפתור את בעיות הביטקו
סופי והנה בא משה דיין, בשידור־ הצדדים משתפים פעולה, כדי לסכל את חון בעיירה, נטלו נשק ופנסים וירדו
בעצמם למיקלט, נרגעו הרוחות.
טלוויזיה בליל־שבת, וכאילו התכוון לחסום השלום !״
דרך זו בפני אסד.
בהיעדר מחבלים הופנה זעם ההמון
אמר אורי אבנרי :״׳אם אומרים אויבי-הכריז דיין: אחרי הסכם הפרדת־הכוחות השלום שקיסינג׳יר הוא יהודון, נענה להם: כלפי הכפר הערבי השכן, תרשיחא, ש־לא
יבוא עוד הסכם נוסף. הסורים לא יס כולנו יהודונים ! כבוד הוא להיות יהודון ! למעלות ולו יש מועצה מקומית משותפת.
ריקוד על שתי חתונות. שעות
כימו לקו שישראל תציע, וישראל לא תס אבל קיסינג׳ר לא יעשה את העבודה שלנו.
כים לקו שהסורים יציעו. כלומר: קו ד,פ -הבה יהיה יכל אחד מאיתנו קיסיגג׳ר בזכות מיספר אחרי הטבח כבר התקבצו מיספר
רדת־הכוחות הוא הגבול הסופי בין יש עצמו !״
חמומי־מוח בעיירה וניסו להפנות את
סיכם האלוף (מיל ).מתי פלד :״המאבק הזעם הציבורי כלפי השכנים הערבים.
ראל וסוריה.
קטע זה שודר בטלוויזיה שלוש פעמים — למען הפרדת־הכוחות הוא דק צעד ראשון. תביעותיהם הסתכמו בסיסמא אחת :״הפ פעמיים
באותו ערב, ופעם נוספת במוצ״ש. אחריו יבואו מאבקים גורליים עוד יותר. רדת כוחות בין מעלות ותרשיחא.״ מהאולטימטום.
האם עשה דיין את ה על מחנה־השלום להתאחד !כדי לחיות מו שלט שעל בנין המועצה המשותפת מע-
לות־תרשיחא נמחקה המילה תרשיחא.
דבר במתכוון, ,כדי לפוצץ את ההסכם ה־ כן להם!״
מי שווה יותר׳׳ חיש מהר נסתבר שלט נוסף הושם מתחתיו :״הכלילו את
בימעט־גמור? האם רצה בדרך זו להאריך
את תקופת כהונתה של !מפשלת־ שבישראל אמנם הכל שווים — אבל מת -מעלות בהפרדת הכוחות.״ איש מחברי
המועצה לא טרח להסירו. שלטו של סגן
המעבר, שבה הוא מכהן — מתוך הנחה נגדי־השלום שווים יותר.
ראש המועצה הערבי מתרשיחא, ג׳מיל
נאחס, הוסר מעל דלת מישרדו, וביוזמה
פרטית החלו להתבצע פעולות איבה בלפי
תושבי העיירה הערבית הנמצאת במורד
העיירה מעלות.
לכאורה היו אלה תוצאות של זעם
מובן וטבעי. אלא שלא מעט אינטרסים
מיפלגתיים נבחשו בקלחת הכללית. שכן
בראש תובעי ההפרדה התייצבו בצלאל
דהאן, מנהיג הליכוד במעלות, ואלי בן־
יעקב, ראש־המועצה מטעם המערך.
למעשה היה אלי בן־יעקב צריך לעמוד
בראש המתנגדים להפרדה. ההפרדה עבורו
פירושה קץ הקאריירה שלו כראש־המועצה.
שכן הקואליציה שלו במועצה
המורכבת מ־ 11 חברים, מבוססת על תמי כתם
של שני הנציגים הערביים של תר־שיחא
במועצה.
תושבי חרשיחא מהווים אמנם שליש
מקהל הבוחרים של המועצה המשותפת,
ובמועצה הקודמת אף היו להם ארבעה
נציגים. אולם מאחר שהם הלכו לבחירות
ברשימות עצמאיות, בשל ריב חמולות,
לא עברו כמה רשימות את אחוז
החסימה. שני הנציגים שנבחרו למועצה
האחרונה, נאחס וחליל דקואר, תמכו
הפגנת השלום בכיכר העירייה
בבן־יעקב והביאו לבחירתו.
כולם שווים, אבל
אבל בן־יעקב ידע כי ברוב תושבי העיירה
אחזה היסטריה ואם ישאיר את
שלא תקום ממשלה חדשה עד להשגת האחרי
שהודיע יום לפני כן על קהל של
תביעת ההפרדה לנציג הליכוד, יאבד
הסכם ו או שמא כבר לא איכפת לו דבר,
אלפים באסיפת ״הליכוד״ (מבלי להשתמש תמיכה ברחוב היהודי. לכן בחר לרקוד
והוא מדבר מבלי לחשוב?
במילה ״ימני״) ,הודיע הרדיו על אסיפה של על שתי חתונות. מצד אחד התייצב בראש
תהיה התשובה כאשר תהיה, די היה ב״קבוצות
שמאליות״ ,שבה השתתפו ״במה תובעי ההפרדה ואילו לסגנו הערבי
הצהרה זו, ובבעיות הסוריות הפנימיות, מאות״ .רוב העיתונים, וביניהם הארץ, הציע :״שב בשקט עד שתשמע ממני.״
כדי ליצור שירטון חדש בדרך ספינתו של העליימו את עצם קיום עצרת־ההמונים למען
איך ניצל דיין! ערביי תרשיחא
קיסינג׳ר. המשא־ומתן, שנראה כגמור, הת השלום. רק הטלוויזיה נהגה במידה שווה נפגעו עד עומק נשמתם מיחסם של שכ ארך
שוב. אנדריי גרומיקו הוזעק לד כלפי שתי האסיפות.
ניהם ממעלות. אמר חבר המועצה חליל
משק. קיסינג׳ר עצמו נתן אולטימטום
דקואר :״לא רק שהזדעזענו ממה שקרה
סופי: אם לא יסתיים הכל עד יום ג׳ ,הוא מעלות במעלות, אלא הבענו בשם כל הכפר את
יחזור סיוף־סוף לאמריקה, אחדי התרוהזדעזעותנו
מהמקרה הטראגי, ואף היינו
ש עי רי םלעזאזל -ה עו בני ם
צצות של 31 יום.
מוכנים לעזור ככל שנידרש. עכשיו חוש הרמז
הברור: אז יימשכו המגעים בוובים
אותנו לאוייבים.״
שינגטון, ושם יופעל על הצדדים הלחץ
איגטרסלם מיסלגתיים
עתה נעשים מאמצים לפייס בין תושבי
הכבד ביותר בדרך אולטימטיבית.
תורמיט לליכוי יצרים מעלות ותרשיחא ולהביא לחידוש היחסים
ביניהם. אלא שהמתיחות החדשה הפגנות בין מעלות לשכנתה הערכית בגליל פגעה במאמצים אלה. הם יחודשו
— תרשיחא כנראה רק אחרי שירגעו הרוחות.
הערב בו כסה אורו ת
והרוחות עדיין סוערות במעלות. הבט״יש
מחבלים במיקלט!״ פשטה השמו חות העזרה שניתנו מייד אחרי הטבח
שתי האסיפות דמו טפל; עה ברחבי מעלות.
אינן מתממשות כפי שציפו. הורים רבים
שבוע אחרי הטבח בבית־הספר בעיירה חוששים לשלוח את ילדיהם לבתי־הספר.
אפל היה ביגיהן הפדל:
הגלילית, אחזה הפאניקה מחדש בתוש מכל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שהובאחת
דגלה במילחמה, ביה. המועצה המקומית פיירסמה גילוי -טחו להישלח למעליות כדי להרגיע את
השניה בשלום דעת שקרא לתושבים להתנדב למשמר ה הילדים, הגיע רק אחד, ד-״ר אריאלי מ־אזרחי
ותבעה מהמוסדות לחלק נשק ל תל־השומר, שהגיע ביוזמה פרטית.
האודות הציבעוניים בכיכר־העידיייה בתל -תושבים• התושבים הבינו מכך כאילו מתכאשר
נערכה בשבוע שעבר אזכרה
אביב כבו. יום לפני־כן האירו בשלל־צבעים חילים לחלק להם ינשק. אולם כשהתדפקו לחללי הטבח במעלות התכוננו כמה מש עליז
יאת המישטת רחב־הידיים. למחרת על דלתות המועצה הסתבר להם כי לא פחות וצעירים לערוך קבלודפנים קולהיום
נדלקו שוב במלוא הדרם. אך ביום יניחן לתת נשק לכל מבקש.
נית לשר־הביטחון משה דיין שעמד להשש־החמישי
בערב שררה במיקום אפלה.
כאשר הוכרז השבוע על מצב כוננות תתף בטכס. אבל דיין ניצל בנם. הוא
יום לפני כן ערכה מיפלגתו של צ׳יץ׳
בכל רחבי הגליל בעקבות ידיעות על עצמו הופתע שלא נתקל בקריאות בוז.
חדירת חוליות חבלנים חדשות מגבול
עצרית-המונים במקום — נגד הפרדת*
מה שדיין לא ידע הוא שרק סיבה
הכוחות בירמת־הגולן. ביום החמישי גערבה
לבנון ,׳נסערו הרוחות מחדש בעיירה. טכנית הצילה אותו מקריאות גנאי. לפניו
באותו המקום אסיפה נגדית — בעד הם-
תושבים מבוהלים נטשו את בתיהם שב נשא דברים באזכרה ראש־המועצה, אלי
רדת־הכויחות. יד נעלמה בעירייתו של
בן־יעקב. כמה מהתושבים החלו להטיח
צ׳יץ׳ ׳סגרה את מתג החשמל.
* מרי, מוקד, הפנתרים ,״בכל־זאת־נזערך״ בו האשמות קולניות על אחריותו למחדל
״כולנו יהודונום!״ שתי ההפגנות והאגף המתון של מפ״ס. נאמו אורי אבנרי, הביטחוני בעיירה. המישטרה מיהרה להוהיו
דומות בהיקפן — כאלפיים איש בכל רן כהן, שלום כהן, בועז עבחן יגאל ציא את המפריעים מהאולם, הבטיחה להם
אחת. ההרכב היה שונה ב מיקצ ת — לא -עילם, מתתיהו פלד, מאיר פעיל, יאיר צבן, לקיים פגישה בינם לבין בן־יעקב ודיין.
אליעזר. רונן, זז״כ ר״צ מרשה פרידמן, ש־ כשהגיע תורו של דיין לדבר, כבר היו
!סייפת הליכוד הביאו אוטובוסים שכורים
כל המיועדים להפריע לו, בחוץ.
ילדים משכונת התיקווה, ואילו לאסיפת -היתה אמורה לנאום, לא הופיעה.

** ל כריכת ההזמנה לחתונה היה מצוץ.
ייר זוג מאוהב, הוא בחליפה והיא בבגדי
כלולות לבנים, כשעל פניהם נסור
אותו אושר ׳השמור רק לחתן ולכלה. בגוף
ההזמנה בישרו ההורים המאושרים כי תיק ווה
וקלוד נישאים.
תאריך החופה, שהיתר. צריכה להתקיים,
אם ירצה השם, נקבע ל־ 16 בינואר .1973
עשרות רבות מידידי מישפחותיהם של
קלוד ותיקווה קיבלו יאת ההזמנה, ושמחו
בשימחת הזוג הצעיר. דירה נשכרה ורוהטה,
מתנות נרכשו• ,עוגתתחתונה הוזמנה,
בגדים נתפרו.
אולם שישה ימים לפני מועד החתונה,
הודיעה הכלה לחתן :״אנחנו לא מתחתנים

דברים כאלה אומנם קורים, אד לאחר
שהחתן מיצה את כל האפשרויות לבטל
את ידוע הגזירה, לאחר שהתחנן, בכה, יאיים
והטריד, ואילו אהובתו עדיין עמדה בטרייה,
החליט קלוד פרפרה, כי הוא לא
יניח לכלה להתפרפר. הוא פנה לאחד מ־עורכי-הדין
הידועים בביאר־שבע, הגיש
לבית־המישיפט תביעה נדירה ביותר: תביעה
על הפרת הבטחודנישואין של גבר
כנגד אישה.

דומן בין תיקווה שבת לקלוד פרן
| סרה החל כחמישה חודשים לפני התאריך
בו עמדה החתונה להיערך.
אחותו של קלוד פגשה בבחורה, והח ליטה
!כי היא ריאוייה לאחיה. היא ערכה
ביניהם היכרות, וכך ניוצר הקשר בין בני
הזוג הצעיר. קלוד, העובד כאזרח בשק״ם
באל־יעריש, היה נפגש עם אהובתו מדי
יום שישי, כאשר היה מניע הביתה לחופשה.

גערה
בת 22

מספרתתיקווה,
בעלת גוה חטוב, שיער שחור, בת
להורים יוצאיי־עיראק.

כנך בערב הראשון הוא הציע לי נישואין.

רק שהוא הציע לי נישואין, אלא ש רצה
נם שאני אלך לבנק שלי, ואעשה
לו הלוואה.
להלוואה לא הסכמתי, אבל לנישואין הס כמתי.
לא הבנתי יכל-כך למה הוא ממהר,
אבל חשבתי שככה זה נהוג.

הנשואין התנוצצו
נגדר שג
נסאות טואלט

הנ שוה התנוצצה
בגלל גרב
]״לון משומשים

נעבור כמה שבועות הגיעו ההורים שלו
אז הרגשתי ני משהו לא בסדר אצל קלוד,
אבל השבתי שעם החתונה הכל יסתדר.
במסיבת־האירוסץ, שנערכה אצלי בבית,
לא הסכמתי שקלוד ישים לי את הטבעת
על האצבע. אז אמא שלו, אמליה, שמה
לי את הטבעת במקומו.
אז כבר קבענו תאריו לחתונה. אבל
עד החתונה היו אצל קלוד יכל מיני דברים
שהפריעו לי, עד שבסוף החלטתי לא להתחתן
איתו.
יום שישי אחד הלכתי אליו הביתה. הוא
לא היה בבית, והחורים שלו סיפרו לי שהוא
עצור במישטרה. קלוד השתולל באיזה
בית־קפה, והמישטרה עצרה אותו. זה היה
הלילה הראשון שישנתי אצל קלוד בבית,
כי לא רציתי לחזור הביתה לבד בחושך,
ודווקא בלילה הזה הוא לא היה שם.
אחר־כד הלכנו פעם לקולנוע קרן, לראות
הופעה של אנריקו: מאסיאס. פגשתי

בחוץ. אני רציתי להתחתן לכל החיים,
בשביל להקים מישפחה, ולא עם אחד ש־
!מתעצבן כל הזמן ורוצה שני כיסאות של
טואלט בבית אחד.

תחתונה שיא היתה

** ד כ אן סיפורה של תיקווה.
> לאחר שלא עזרו לקלוד האיומים
והתחינות, הוא פנה לעזרת החוק. הוא
ניגש אל עורך־הדין עמום שיאון, הגיש
תביעה על חפרת הבטחת״נישואין.
בתביעתו טען קלוד כי לאור הסכם־הני־שיויאיו
בינו לבין תיקווה, הוא הוציא:
״הוצאות מרובות, ואף נכנם להתחייבויות
שונות כדי לבנות בית בישראל.״
קלוד פירט בתביעה את ההוצאות ש היו
לו: הפסד על ריהוט שהוחזר לחנות —
700ל״י (אביה של תיקווה, וחזקאל, טוען
כי ביקר בחנות־הרהיטים, ושם נודע לו כי

חוותו: כופר

תב עאתה בנ ה
שם קרובת־ימישפחה שלי, והתחלתי לדבר
איתה. קלוד התרגז, משך אותי משם בכוח
ועשה לי בושות בפני קרובת-
המישפחה שלי.

כל על כל הדברים האלה עברתי
בשתיקה. אני הזהרתי אותו שאם הוא
ימשיך ככה, אז אני לא אתחתן איתו, אבל
לא חשבתי את זה ברצינות.
אנחנו רבנו על עוד דבר. קלוד רצה
שאני אשכב איתו לפני החתונה, ואני לא

שולחן־האיפור, ימין כיסא־טואלט. היה לי
כבר כיסא אחד, ולא הבנתי בשביל מה
הוא צריך שניים. קלוד אמר לי :״ככה
אני רוצה. אני רוצה שני כיסאות לאיפור,
וזהו.״
ואז החלטתי שאני לא רוצה להתחתן עם
אדם שמתעקש על שני כיסאות לאיפור
בדירה אחת: הודעתי לו שאני לא מת חתנת
איתו, והלכתי הביתה, להורים שלי.
קלוד הגיע מהר מאוד אלי הביתה, התחנן
שאסלח לו, ישב ובכה לאמא שלי
ואפילו הסכים שיהיה רק כיסא־טואלט
אחד בבית. אמא שלי ניסתה להשפיע עלי

משנחה שבת השביתה;״״ע

כז) ,הכלה שביטלה את נישואיה ונתבעוו לדין יחד עם אמה
רציתי. הוא התרגז עלי נורא, פעם, ואמר
לי :״אחרי שנתחתן אני אדפוק אותך ואת
האלוהים שלך כל הזמן.״
אחר־כך שכרנו דירה, ואני התחלתי לעבוד
על הסידור שלה. זה כבר היה די
קרוב לנישואין. אני רציתי לקנות מיטה
זוגית, וקלוד לא רצה. רבנו על זה, וקלוד
התרגז עלי ואמר לי :״בשביל מה את
צריכה מיטה זוגית, בשביל לשים את
ה --הג דו ל שלך עליה?״
שישה ימים לפני החתונה, כשאני הייתי
בזמן סידור הדירה שלקחנו, בא קלוד והביא
איתו כיסא קטן, כזה ששמים ליד

כל כספו של קלוד הוחזר לו) :הפסד על
החזרת מקרר, תנור־חימום, טרנזיסטור —
600ל״י: תנור־אפיה — 680ל״י (תיקווה
טוענת שאת התנור הם קיבלו במתנה מאביו
של קלוד) :דברי־חשמל — 250ל״י;
הזמנות לחתונה 170ל״י: נעליים לכלה
— 60ל״י (תיקווה טוענת כי היא החזירה
לו את הנעליים, והוא החזירן לחנות):
שימלה! ,מספרה, פרחים וטבעת — 670
ל״י (תיקווה טוענת כי את כל הדברים האלה
שילמה דודתה) :עוגודכלה — 280
ל״י (תיקווה טוענת כי היא־עצמה שילמה
עבור העוגה, שעלתה רק 50ל״י) :שכירת
אולם ברבנות — 30ל״י; צילומים —

סביחה שבת (מימין) ואביה יחזקאל שבת (משמאל) ,אשר עודדו
אותה, לטענת הבעל־הנוובע, להפר את הבטחת הנישואין שלה.
המישפט בין שני הצדדים ׳תעגזייס בפשרה, לפי הצעת השופט.

לחזור אליו, אבל אני החלטתי שעם בן-
אדם כזה אני לא מופנה להתחתן.
ההורים שלי, מרוב בושה, עזבו את הבית
לשבוע שלם, כדי שלא יצטרכו להסביר
לכל החברים שלהם מדוע החליטו לבטל
את החתונה, פחות משבוע לפני ש היא
היתה צריכה להתקיים. אבל קלוד לא
ויתר. הוא המשיך להתחנן, וכשראה שזה
לא עוזר, היה מאיים עלי ועל ההורים שלי
שהוא ירצח אותנו. הוא גם קילל אותי אצל
אבא שלי, ואמר עלי מילים נוראות. אבל
׳אני החלטתי שכלום לא יעזור, ואני לא
אתחתן איתו.
אני לא בחורה !מהרחוב, שימצאו אותי

150ל״י: תשלום ראשון עבור שכר־דירה
— 117ל״י: חליפה — 350ל״י. והעיקר :
כאב וסבל, צער ובושת — 20 אלף לירות
טבין־ותקילין.
ואומנם, אחותו של קלוד, עדנה, העובדת
בסופרמרקט בבאר־שבע, יודעת ל ספר
כי צערו של קלוד על אי־התממשות
הנישואין עם תיקווה היה גדול ורב. מס פרת
עדנה אחי התחתן כמה חודשים
אחרי שבוטלה החתונה שלו עם תיקווה,
עם באורה אחרת, מעכו. הוא חשב שככה
יוכל לשכוח את תיקווה. אבל הויא מאוד
אוהב את תיקווה, ולא יכול היה לשכוח

אותה, ועכשיו הנישואין שלו לא עלו יפה
בגלל זה.
״חוץ מזה, היה יותר קרוב לנסוע מאל-
עריש, איפה שאחי עובד, לבאר-שבע,
מאשר לעכו, שם גרה אשתו הנוכחית.״

אחר הגשת התביעה ניסה אביה
/של תיקווה להתפשר עם קלוד, כדי
להימנע מלהגיע לבית־המישפט.
קלוד קיבל, עוד לפני החתונה, מאביה
של תיקווה סכום של 3,000 לירות, עבור
הוצאות שונות. במשא־ומתן בין השניים
הסכים קלוד להחזיר רק 750ל״י מסכום
זה. קלוד גם דרש שתיקווה תחזיר לו את
טבעת־האירוסין שנתן לה• ,שעון שנתן לה
כמתנת־אירוסין, וכן כמה זוגות גרבי-
ניילון ,׳אותם העניק לה במתנה.
האב מוכן היה לוותר על הכסף, ולהחזיר
לחתן המושפל גם את השעון והטבעת׳
אולם את גרבי־הניילון לא היה
מוכן להחזיר :״אלה הם דברים ישהבת שלי
!משתמשת בהם וניתנו במתנה, אז אני לא
מוכן להחזיר אותם,״ הסביר האב.
לאחר שהתפוצץ המשא־ו׳מתן בגלל הגרביים,
הגיעו שני הצדדים לבית־המישפט.
השופט, והקהל שמילא את אולם המיש־פטים,
לא יכלו לכבוש את חיוכיהם ל־מישמע
כתב-התביעה. לאחר עדותו של
קלוד, הציע השופט לשני הצדדים להתפשר.
ואמנם, בעזרתו הם הגיעו לפשרה
שקיבלה תוקף של פסק־דין, על־פי החלטת
השופט :
קלוד לא יצטרך להחזיר את 3,000 הלירות
שקיבל מאביה של תיקווה, ותיקווה
תחזיר לו את השעון והטבעת.
הגרביים יישארו אצל תיקווה.
כל אחד מהצדדים הרגיש כי הוא זה
שזכה במישפט. קלוד — בכסף, ואילו
תיקווה — בגרביים. קלוד, שהיה כבר נשוי
בעת שנעדך המישפט, מיהר לחזור אל
אשתו, ואילו תיקווה חזרה אל זרועות החבר
החדש שלה, היא עומדת להינשא:
״סופית, ובלי מישפטים וחוכמות ! ״
מכאן שגם בחורות צריכות להיזהר, כאשר
הן מבטיחות להינשא ומתחרטות ברגע
האחרון. זה תמיד עולה לאבא שלהן בכסף.

211

אונה נמצא שוב בנקודה
שאתה שונא, אבל
לה אתה זקוק בדי לפבן־אדם

עול כמו תוקפים בקו-הגנה.
אותך חזק, וחזקה ש תדע
כיצד לפעול כדי
להשיב מילחמה-שערה,
או למנוע את פני הרעה.
בת טלה: חברה
קנאית עלולה לקחת
אותו ממך. אך אם הוא חשוב לך
באמת — או אם חשוב לך לסדר אותה
— תזכי לברנש מתוק. לבשי סגול וכתום.

אפילו האימרה האמריקאית אומרת ״עסקים
לפני תענוג״ ,לכן הגיע הזמן שתבין,
בן מאזניים, כי
לא תוכל להמשיך עוד
זמן רב במישחק הכפול.
עליך להכריע,
לכאן או לכאן: או ש תבחר
בעסקים, או בתענוגות,
רק כדאי ש תעשה
זאת עוד בימים
הקרובים, אחרת אתה
עלול להיקלע למצב לא
נעים. ירוק זה ציבעך.

נו באמת! כמה זמן
אתה חושב שהיא תחסה
לך? אתה מסוגל
בקושי, להשיג את אשר
כימעט החמצת — אס
תתקפל לרוחב ולאורך,
ותתרפס ממש. אס אתה
סבור שזה בניגוד ל־אופייך,
זכור שגס אינך
11נאפריי -
3 70ח אי
אוהב בדידות ושיש
דברים החשובים לך
אפילו מגאוותך. קשר חם ננס ידיד ותיק
אך שינוחי יתגלה, לפתע בבעל חשיבות
עצומה לבנות מזל שור. לבשי צבע בורדו.

תבזבז יותר מכפי שאתה
יבול להרשות
לעצמך. אורחים בלתי-
צפויים יפתיעו אותך.
אלת עשויים להיות
בני משפחה שישהו בביתך
יותר מכפי שתר
כלשהו ו* 1וווימ
צה. יש איום
( 2בניחי -
בנזק לפריט מסויים
י< :וניזג*
ברכושך העלול לגרום
לך צער. משהו הקשור
בביגוד יגזול מזמנך וממחשבותיך. בסוף
השבוע תיתכן לך הפתעה הכרוכה בהימור.
הרבה לצאת לבלות עם חברים.

השבוע צפוייה לך פעילות קשה מן הרגיל,
וגם בלתי -שיגרתית,

ממש במו בשבוע שעבר,
יהיה עליך לאסוף
את בל כוחותיך, הפיזיים
והנפשיים, בדי
לעמוד במשימות שיוטל
עליך לבצען. אם
תדע להתגבר על חול:|
1 2ו דריזז י י שות קטנות שלך —
תצליח. נסה השבוע
׳;׳־ו 1 1 לאנוס עצמך

לא לבזבז כסף. צפויות לך הפתעות.

11|1111

גאוותך הרבה מונעת
ממך לבקש טובות או
בקנוניות. להסתבך זכור כי השבוע מילת־הקסם
היא טיפוח״
קשרים. לכן, גם אם
תתקשה להתגבר על
גאוותך, למד לפחות
להחזיק את פיך נעול.
י 7ג׳ולי י

_ _2 1נ_אוווח
אם הם רוצים להיטיב
עימד — תן להם לעשות
זאת, ואל תידחה הצעות מכריעות.

שבוע לא־נורמלי! סוף־
סוף הצלחת להשיג הדבר
אליו שאפת זמן
כה רב. אך היזהר מ־ברק־שווא
שיסנוור את
עיניך ויניח לך להאמין
כי מעתה יתנהל
הכל בעצמו, חד״וחלק.
התחל, איפוא, כבר הי
7גיי״יול־ד
שבוע, בהתוויית דרך
חדשה לעצמך, ואל
תיתפתה לזנוח מה שנראה בעיניו, קשה.

113(111

(המשך מעמוד )19
שהסיק מתוך קריאה נכונה של דיווחי־ממשלה שוטפים: ההנחה היסודית שהמזה
נר לדרכיו, כל השנים, היתד, ש״כל ממשלה
מנוהלת על־ידי רמאים ואסוד לה־אמין
באף מילה היוצאת מפיהם. זאת
צריכה להיות נקודת־המוצא, עד שיוכח
ההיפך.״
אישיותו הבלתי־רגילה של ס׳טון, מיפ־עלו
ודיעותיו הובאו בצורה ברורה ומשכנעת
מאוד בסרט בן שעה, אשר כיימעט
שקיבל את פרס־הביקורת.
אבל, כאמור, לא הכל היה פוליטיקה.
גם למין נשמר מקום נכבד. נציגו בין
מקבלי־הפרסים היה אלף לילה ולילה של
פאזיוליני, והיה זה הפרם היחידי שהתקבל
בשריקות־בוז בשעת החלוקה. כי הסרט
הוא ארוך, מייגע, ומהווה כולו שיר־הלל
הומוסכסואלי לאבר־המין הגברי, כשבין
הברקותיו אפשר לחזות גם בירייית אבר־מין
מלאכותי מקשת לתוך גוף אישה, ואו
בכריתת אבר־מין מגופו של גבר.
עוד הומוספסואלים — אך הפעם כרקע
להשראתו של צייר, תפסו !מקום נכבד
בסירטו של ג׳ק הזן, הכתם הגדול על
הצייר הבריטי האופנתי דייוויד הוקניי.

פגישה שקיימת עם יישיש רם־מעלה בראשית
השבוע, תיגרום לו קורת־רוח והרגשה
כי אתה באמת
משהו. אולי יש בזה
שמץ מן האמת, אך
יהיה עליך להוכיח זאת,
לכן אל תהסס, ובכל
מקום בו תינתן לך האפשרות,
הצג את די־עותיך
ללא חשש, והסבר
את עמדתך הסובבים
אותך יבינו זאת.
בת קשת: חידלי מ־מישחק
הביישנות אם תמשיכי כך, תי
פקע סבלנותו והוא ייעלם. הנחיתי
יותר.
עליו את המהלומה מאוחר

לא אגיד לך להשוויץ,
אבל קצת פירסומת עצמית
צנועה לא תזיק
בכלל למעמדך. ואומנם,
השבוע הוא המתאים
ביותר לעסוק בעמי
דתך הציבורית או ב־יחסיך
עם הסביבה, בן
10(0
סרטן, בצורת מיכתב,
.11 נימי -
__ מיסמך או רכילות ה־
__ 71ד״יויי

?י -מגיעה מהרחוב. אי־לי
אפשר
להימנע מזה וכן אין להתעלם מזה :
אבל מאידך גיסא, מסוכן להגיב בזעם. היי
שקולה ונדיבה, אל תרצי לצאת ביחידות.

יהודים, מין

רצונך העז והכנה לשמור בסוד את ה מתרחש
בחייך ובחיי זולתך, בעיקר בתחום
האישי, אינו
צריך להביא לכך שתנתקי
את עצמך לחלוטין
מן המחשבות על
העבר. היזהרי כמו״כן
גם מנטייה מוגזמת להשמעת
שקרים קטנים,
אשר כידוע, סופם
להתגלות. חיי את ההווה
במלואו, טבלי
להגות יותר מדי בעבר.

מחר איו שאתה מסתבך כל הזמן בתכני־הזולת,
לא? כאילו כל זה חיה אהוב עליך.
אבל אתם שזנאים תבב־נים,
לא כן, בני דלי?
נו, את הסוד לא נגלה.
זה יישאר בינינו. לעומת
זאת, כדאי להתרענן
במעט נסיעות או
טיולים. הבריאות שלך
חשובה. בת דלי: שימי
רי על עצמך — בייחוד
הישמרי ממחלות מידבקות,
בעיקר במקומות
ציבוריים. הרבי להתרחץ בים, בי מי הים
המלוחים ישפיעו עליך טוב. לבשי
לבן, ואל תחקי את חברתך. זה מזיק.

המריבה הטיפשית בה הסתבכת, אינה
מועילה לאף אחד, ומקלקלת את מצב-
רוחך. נסי להקדיש זמן

לטיפוח יופייך, ולעי-
סוק בתחביבייך, במקום
לשאת על כתפייך
את כל בעיות העולם
הזה. לקראת סוף השבוע
את עלולה לנתק
קשר אישי חשוב, ב-
עיקבות בדיחה מעשית
באוזנייך, שהושמעה בנוכחות אלה שלדעתך
יפרשו אותה בצורה מוטעית. אל תעשי
זאת, בי בסופו-של-דבר, זה לא ישתלם.
בת דגים — השבוע אל תצאי לקניות.
סטון עיתון של אדם אחד
הסרט כולל את סצינת־האהבה ההומומב־סואלית
הנועזת ביותר -שצולמה אי־פעם
מחוץ למיסגרת פורנוגרפית.
השוק מלא בסרטים המתארים בפרוט־טור
חדירת אברי־מין, ושאר שיגעונות
והתעלסויות, כשמדי-פעם מנסים להלביש
על הזיווגים יומרות חברתיות או פסיכולוגיות,
ולפעמים יש לכך השלכות משעשעות.
זוג
הפסיכולוגים הסכסואליים אברהרד
ופילים קרונהאוזן, ל!משל הביאו סרט ש אמור
היה לחגוג את חדוות האהבה, ו מחציתו
נגנבה מתא־ההקרנה של הקולנוע
בשעת ההצגה.
לבסוף — הנקודה היהודית. היא חזרה
שוב ושוב, אם בסטיאוויסקי, קורותיו של
נוכל שסיבך את צרפת כולה בשערוריה
כלכלית אדירה בתחילת שנות ה־ 30 ואשר
יהדותו מודגשת במיוחד בסרטו אם
בחיים שלמים של ללוש, העוקב אחר כל
המתרחש במאה שלנו, מנקודת־מבט של
גיבורים יהודיים! במישרד הקדוש המכסיקני,
המתאר בפרוטרוט רדיפות־אינק־וויזיציה
נגד היהודים במכסיקו של סוף
המאה ה־ ,16 או בהדי הנשף, סרט אוטוביוגרפי
של מישל דראק על ילדותו בצרפת
הכבושה, אשר זיכה את אשתו מרי
דחה נאט, בפרס השחקנית הטובה בפס טיבל,
ואת בניו, דויד, בשבחים איו־סוף
על הדרך בה הוא !מגלם את אביו.
הסרט הרציני, המעמיק והכאוב ביותר
מכולם בנושא זה, שערי הלובר לא הח מיץ
אף פרט מתולדותיו של יום קיץ
אחד ב־ ,1942 כאשר המישטרה הצרפתית
אספה 13 אלף יהודים ושלחה אותם ל מוות.
לסיכום,
חומר מעניין לא חסר גם
השנה, גם אם לא מרובד ביצירות מופת
וקצר המקום מלהזכירו ברשימה אחת.
אמנם, רובד ברסון, שסירב להתחלק ב־פרס־הביקורת
עם פאסבינדר! ,טען שאין
זה מושך אותו כלל לקבל פרסים בפסטיבל
שכזה, אבל הוא חטף את הפרס מייד.
הוא יחזור גם בשנה הבאה לקאן, על
אף הכל, וכמוהו עוד כ־ 35 אלף איש,
המסכיומים, למרות הכל, כי אין עדיין
תחליף לחג־האביב של הקולנוע,

** ילחמת יום־הביפורים הנחיתה
* ) מהלומה קשה על עולם־הבידור היש ראלי.
מאז המילחמה, עיסקי־השעשועים
לא התאוששו.
אומר שלמה צח, מגדולי האמרגנים בישראל
:״בתקופה האחרונה אין לאנשים
מצנדרוח. הרבה דברים השתנו במדינה,
לא רק במערכת הפוליטית אלא גם במערכת
הבידור. לפני המילחמה, די היה לפרסם
פלקאט עם שמות שלושה זמרים, כדי
למלא אולם. היום מופיעים גם הזמרים
המפורסמים ביותר בפני אולמות חצי־ריקים.
ההערצה לאלילי-הזמר דועכת. עיס-
קי־השעשועים במצב קשה.״
האמרגנים גילחמים על קיומם. כתוצאה
מהמצב הקשה, התפתח ביניהם מאבק
פרוע.

פס טיבל הזמר
ה ח סי די
ך* אמרגן מיל,י פלד הפר חוזה
//ז | שחתם איתי, מכר את פסטיבל הזמר
החסידי למתחרה, לקח את רשימת 32 נציגי
בארצות־הברית, העביר אותה אליו,״
מאשים !אלי דישי, האמרגן הישראלי-אמ־ריקאי
השוהה בימים אלה בארץ.
״לפני שנתיים באתי ארצה לקנות הפקה
על נושא ישראלי,״ מספר דישי.
״קניתי ממיקי פלה בעל סולן, ייצוג אס־ניס
והפקות בנדנו, את הפקת פסטיבל-
הזמר־החסידי! .בחוזה שנחתם ביני לבין
פלד יש סעיף מיוחד, המעניק לי אופציה

לשלוש שנים לחידוש החוזה.
״בין זמרי הלהקה היו אילנה רובינא,
מירי אלוני, חיה ארד, צביקה פיק, צילה
דגן, אושיק לוי ומוטי גלעדי. הבמאי היה
רני ליטאי. בסך-הכל לקחתי לארצות-
הברית 23 חבר׳ה.
״עשיתי סיבוב מוצלח. היו לנו יחסי־ציבור
מצויינים, וזה דבר שקשה להשיג
באמריקה.
״בשנה השניה כבר יצא לפסטיבל שם.
מכרתי אותו לקארל קריץ, אמרגן ידוע,
דבר שלפי החוזה הייתי רשאי לעשותו.
ב־ 4בינואר ,74 חתם מיקי פלד, ללא ידיעתי,
חוזה, בו מכר את הפסטיבל לחברת
דברון־פרודאקשנם.
״לקראת סיום סיבוב־ההופעות פניתי אל
מיקי פלד, פדי לחדש את האופציה לקראת
השנה הבאה, ככתוב בחוזה בינינו, הוא
התחמק ממני.

זמרת אלתי
חאלטורות —

״אמרגן לאמרגן ־ זאב!״
כו 1גסתבו מהמילוומות
מאחזר׳ הקרעים המתנהלות
סני1כ שני פ ס טי ב לי ם
אמרגן דישי

אמרגן פלד

׳האופציות —
״התחמקויות אלו נמשכו עד מחצית
חודש מארם. אותו זמן החליט אמרגן אמריקאי
קטן וגלתי־ידוע׳ לנצל את הפירסום
הגדול לו זבד, הפסטיבל, לרכב על הגל,
להשתמש בשם, פסטיבל חסידי ,׳1974 כדי
להטעות את הציבור. לשם כך שכר, במחיר
נמוך ביותר, את הזמרים הישראליים,
צניקה פיק ומוטי גלעדי, והחל להריץ
את המופע תחת שם זה.
חברת דברון־פרודאקשנס, שמיקי פלד
חתם איתה חוזה, לא ידעה כלל שחתמה

— סגורות
חברת דבוון־פוודאקשנס מהמארגן האמריקאי
הקטן.
״אני החלטתי, יחד עם עורכי־הדין שלי,
שאם סכום של חצי־מיליון דולר טוב בשבילם,
אז הוא טוב גם בשבילי.״
מגיב האמרגן מיקי פלד :״בשנה הראשונה
הריץ אלי דישי את הפסטיבל כשורד״
בהתאם לתנאי החוזה. בשנה השנייה
הוא מכר את הפסטיבל בהרבה כסף לאמרגן
קארל קריץ.
״המופעים האלה התקיימו בניגוד לכל

סאן. דישי הוא אמרג׳נו האישי של ארים.
לי היתד, אופציה לשלוש שנים על אריס
סאן. שנה אחת קודם־לכן הבאתי אותו
ארצה. עשיתי עם דישי עיסקה — שיח־ררתי
אותו מהאופציה על אריס סאן, והוא
שיחרר אותי מהאופציה על הפסטיבל. למרות
שהוא כועס, לא יכולה להיות לו כלפי,
מבחינה חוקית, כל עילה לתביעה.״
האמנים שהשתתפו במופע אינם מעורבים
בסיכסוך שבין האמרגנים, אך מדבריהם
ניתן ללמוד מה אירע במופעים לא-

סנטר, אולם שהוא גרוע אפילו בקנה,־מידה
ישראלי. הכל התנהל באי־סדר.
״היו בעיות עם מיקרופונים, עם תאורה,
האיגוד לא רצה לתלות תפאורה. לפעמים
התגוררנו במלונות סוג ד׳ .האמרגן הפסיד
כסף, ולא שילם לדישי, דישי לא: שילם
למיקי פלד, וכמובן שגם אנו סבלנו. לא
פעם היינו צריכים להתווכח על המשכורת
השבועית שלנו, ולאיים שלא נעלה על
הבמה אם לא נקבל כסף.
״זה מירר לנו את החיים.

באמויקה נ מ 1נלביס!׳
״פשוט ביזבזו אותנו, לא הפיקו מאיתנו
את מה שאפשר היה להפיק.״

פ ס טיבל
שירי ירו שלים

יי־ אמרגנים יהודה גורן ודני יצחקי
\ 1ניהלו עם אהרון שריג׳ מנהל לישכת
ראש עיריית ירושלים, משא־ומתן מתקדם
בעניין הפקת פסטיבל שירי ירושלים.
האמרגנים היו נכונים לממן את המופע
בכספם, ובלבד שהעירייה תעניק לו מחסותה
זיוקרתה.
גורן ויצחקי התקשרו עם שלמה צח,
בעל מישרד־האמרגנות אורות, וגייסו ל פסטיבל
את הזמרים אילנית, שולי נתן,
עדנה לב, רותי נבון, ששי קשת, בועז
(המשך בעמוד )24

האמרגן הפסיד והשחקנים קיבלו משכורות־רעב
על חוזה לא-חוקי. היא ראתה עצמה נפגעת,
ושלחה לאותו אמרגן קטן, ולשני
האמנים צביקה פיק ומוטי גלעדי, מכתבי-
אזהרה כי אם ימשיכו במופעים, ייתבעו
לשלם ׳נזיקין בסך חצי־מיליון דולר.
״רק אז התקשר עימי מוטי גלעדי, וגילה
את העניין. בררתי את הפרשה וגיליתי,
כי חברת דברון־פרודאקשנס האמינה, ב-
תום־לב׳ כי בידיה חוזה בעל-תוקף, וכבד
השקיעה כסף רב בפירסום וקיבלה מיפי
רעות מאמרגני־מישנה, על־חשבון מכירה־מראש
שיל׳ המופע.
״מישרד עורכי-הדין שלי התקשר עם
מיקי פלד,־ והודיעו במיכתב רשום כי אם
לא יבטל את התקשרותו הבלתי-׳חוקית עם
הברת דברון־פרודאקשנס, ייתבע לדין,
ויידרש לשלם דמי־נזיקין בסכום שתבעה

תנאי־ההסכם ביני לבין דישי. האמרגן האמריקאי
לא עמד בתנאי התאורה, מערכת־הקול,
חדרי-ההלבשה. זה היה מזעזע. הא-
מנים היו כפו כלבים. הם ממש הושפלו.
אני זוכר שלא פעם באה אלי מירי אלוני,
ואמרה שככה היא לא יכולה להמשיך,
אפילו בחלומותיה השחורים ביותר לא
חלמה ׳שתופיע בסופרמרקטים זולים, בפני
אנשים שמסתובבים שם וזורקים מיצרכים
אל תוך סליהם. היא אמרה שהופעות כאלה
מקצרות את חייה.״
אמרתי לו :״דישי, אני גומר את הסיבוב
הזה ולא ממשיך איתך יותר״
״ידעתי שלדישי יש אופציה על הפסטיבל
לעוד שנה אחת, לפי החוזה! .אבל רצה
אלוהים, והוא קיבל הצעה ממישריד האמר גנים
סבן־טליוז, להביא ארצה את ארים

מיתו של דבר.
מספר הזמר דני גולן :״בשנה הראשונה
היה הכל מאה אחוז. אבל בשנה השנייה
מכר דישי את הפסטיבל לקארל קריץ. שנה
אחת קודם־לכן, אותו קריץ קנה הופעה
אחת שלנו והצליח למלא אולם ו,להרים׳
חבילת כסף הגונה. הוא ראה כי טוב,
והחליט לקנות את כל המופעים. הצרה
היתד, שהוא איננו איש־מיקצוע, והכל הלך
אצלו ברגל שמאל.
״הגענו להמון מקומות שבהם בכלל לא
ידעו עלינו. כשאין פירסום — אנשים לא
באים. במקום להשקיע יותר בפירסום,
האמרגן החליט לחסוך כסף על חשבון טיב
ההופעות. היו לנו תיזמורות מליגה ג׳.
הבטיחו לנו שבנידיורק נופיע באולם-
היוקרה קארנגי־הול, אבל הופענו במנהאטן־

זמר גולן
— בסופרמרקטים

213

מס ע ה אגרג אז טים
(המשך מעמוד )12
עניק לנפגעים את ההגנה.

ואבן, בהשיבו למתווכחים, תמך
שפירא עצמו במחמירים. הוא הגדיר
את הנוסח שהובא לכנסת כ*
״שיבוש״ ,פשוטו במשמעו.
״אני!מקבל ברצון רב את תיקון השיבוש
שנפל בסעיף .15 בסעיף כתוב , :ראתה
ועדת־החקירה שאדם פלוני עלול להיפגע
על־ידי החקירה, רשאי היושב־ראש׳ ביוזמתו
או לפי בקשתו של אותו אדם,
להודיע לו במה הוא עלול להיפגע ולהביא
לידיעתו, בדרך שימצא לנכון, את הראיות
בנדון שבידי הוועדה נשמעה כאן טענה
...שבעניין זה לא צריכה להיות שום אלטרנטיבה.
אס ראתה ועדת־החקירה שאדם
פלוני עלול להיפגע על־ידי חקירה, חייב
י ם להודיע לו על כך וחייבים לתת
לו את האפשרות להיות מיוצג ולהתגונן.
את התיקון הזה אני מקבל ברצון רב.״

מסתבר שעל בך לא היה אן?
הולל, אחד. כשחזרה ההצעה מן
הוועדה והגיעה לקריאה שנייה,
תוקן הסעיף 15 כנקודה מכרעת

בהביאו את ההצעה המתוקנת, על דעת
הוועדה, אמר משה אונא :״הוועדה תיקנה
את הצעת הממשלה וקבעה כי אם ראתה
ועדת־חקירה שאדם עלול להיפגע מהחקירה
או מתוצאותיה, יהיה יושב-
ראש הוועדה חייב — ולא ״רשאי״ ,כפי
שהוצע בהצעת הממשלה — להודיע לו
במה הוא עלול להיפגע ולהעמיד לרשותו
את חומר הראיות הנוגע לאותה פגיעה.״
לאחדים מאיתנו גם זה לא הספיק. הייתי
בעל ההסתייגות הראשונה לאותו סעיף,
והסברתי אותה בדיון:
״אני מציע שזכות זו תינתן לכל מי
שעלול להיפגע מן החקירה או מתוצאותיה.
זאת אומרת, לא הוועדה תחליט אס הוא
עלול להיפגע ...אלא יהיה מיבחן אובייקטיבי.
מי שעלול להיפגע, יפנה ביוזמתו
שלו לוועדה, והיא תתיר לו להופיע בפניה
ולהעמיד לרשותו את החומר, כאמור בנוסח
הוועדה.
״,..אמנם ההבדלים בין שני הנוסחים
אינם גדולים. אבל אני סבור שההגינות
דזרשת שכל אדם העלול להיפגע, תהיה
לו זכות זו, והוועדה תהא חייבת לתת לו
זכות זו.״
הצעד. קיצונית זו לא נתקבלה (ולאור
ימה שקרה מאז, חבל שלא נתקבלה).
אבל שררה אחידות־דיעות גמורה שחו־בת־הוועדה
היא מוחלטת, ויעקב־שימשון
שפירא, שהתערב בעצמו בוויכוח זה, בניגוד
למקובל, הצטרף אף הוא לדיעה זו.

או כאשר מסקנה כזאת נבעה ממיסמך
שהוא היה צד לו, או מזיכרון־דברים או
פרוטוקול על דיונים שבהם השתתח״.

זוהי קביעה מזעזעת -ואין
צורך לחיות מישפטן כדי להבין
זאת.
אדם שגנב אופניים, מזהירים אותו לפני
שהוא פותח את פיו שכל מה שהוא יאמר
עלול לשמש הוכחה נגדו. מותר לו לשתוק.
אם בכל זאת חודה במישטרה, ינסה עורך*
הדין שלו להוכיח במישפט שההודאה אינה
חוקית, שדבריו נרשמו בצורה כוזבת, שהחוקר
משקר. הוא יבדוק את המיסמכים
ויערער את מהימנותם. הוא יבטל כל
מיסמך שלא הוגש על-ידי עד מוסמך —
וכאשר מובא מיסמו על-ידי עד כזה,
יחקור את העד חקירת שתי־וערב ללא
רחמים.

והנה, ועדה שעמדה להטיל על
קצינים בכירים את האחריות הנוראה
לאובדן חייהם של מאות חיי לים,
ולהרוס ללא תקנה את שמם
הטוב ומעמדם -לא העניקה להם
את הזכות המינימלית המובטחת
לגונב כלבים.
הוועדה התיימרה להרשיע אותם על פי
דברים שהם אמרו בעצמם — מבלי שהוזהרו
׳שדבריהם יתפרשו כך! ,מבלי שנתבקשו
להגיב על פירוש זה ומבלי שניתן
להם לנסות להפריכו.
(לדוגמה: גורודיש הפליט במהלך דבריו
שביקר בחיפה ביום הרביעי לפני
המילחמה. הוא לא נשאל על פשר ביקור
זה, ולא נתבקש להסבירו. גורודיש כלל
לא הרגיש שאמר משהו חשוב. אולם
הביקור מופיע בדו״ח כפשע חמור!)

הוא הדין למיסמכים. הוועדה
הסתמכה על מיסמבים שונים, סב־

רמטכ״ל אינו גונב
בד בי

היא שללה מן הנפגעים על-ידה
— הרמטכ״ל וקצינים בכירים —
את זכויות־האדם הבסיסיות, ואך
את הזכויות המוחלטות שהוענקו
לחם כחוק זה.
הם לא הוזהרו שהם עלולים להיפגע,
והם לא קיבלו אף זכות אחת המובטחת
להם במיקרו. זה: להעמיד עורך־דין, לב דוק
את הראיות, לחקור עדים, לסכם
טענות. בבת אחת, כאילו חזרנו מאות
שנים אחורה.
אין ספק שלפחות המישפטנים בוועדה
הבינו את חומרת מעשיהם, והם טרחו לנמק
אותם בסעיף 6של הדו״ח החלקי הראשון
שלה .״התלבטנו בפירוש הנכון,״ קבעה
הוועדה ,״והננו רואים צורן להקדים כסה
מילות־הסבר על פירוש הסעיף שנתקבל
על דעתנו.
״לא הפעלנו את סעיף 15 כאשר עדותו
של פלוני, כמות שהיא, הביאה לידי הסקת
מסקנות לחובתו, מעין הודאת בעל־דין,

בעניין זד, שופך אונא, במאמרו, את
ביקורתו הצורבת ביותר על הוועדה.
בית־מישפט אינו כפוף לפירוש שניתן
לחוק על-ידי המחוקק בכנסת. הוא כפוף
רק לנוסח החוק עצמו, כפי שנתקבל סופית
— והוא מפרש אותו.
אולם על פירוש זה כפוף לעירעור׳ עד
לערכאה העליונה, הקובעת את הפירוש
הסופי.
לא כן ועדת־חקירה. אמנם יושב בראשה
שופט — אולם אין היא חלק ממערכת-
השיפוט. השופט אינו יושב בה כשופט,
אלא כחבר־ועדד.,

לוועדה אין שום סמבות לפרש
את החוק אחרת מכפי שעשה זאת
המחוקק — ולהעמיק פירוש שלה
נגד פירוש שניתן לחוק בעת קבלתו.
כפי
שראינו, דאגו המחוקקים עצמם —
כולנו, שהשתתפנו בוויכוח על החוק בעת
קבלתו — לתת לסעיף 15 פירוש חד־משמעי
לגמרי. כשהיא מעלה פירוש אחר,
מעמידה ועדת־החקירה את עצמה נגד הכנסת,
ונגד החוק שממנו היא יונקת את
עצם סמכותה.
כותב אונא, בחריפות בלתי-רגילה לגביו
:״לפעמים מופעל (חוק) כך שאלה
שעסקו בחקיקתו אינם מכירים עוד את
בנם הרוחני. אז מתעורר המצפון ותובע
את עלבונה של הכוונה הטובה שנפגמה.״
היה מעניין לדעת מה אומר על כך האב
הרוחני מס׳ 1של החוק: יעקב־שימשון
שפירא. מאז התפטר מן הממשלה, מסרב
שפירא לחוות דיעה פומבית על כל נושא
ציבורי. אולם בחוגי מקורביו נודע שדעתו
על הפירוש שנתנה ועדת-אגרנט לסעיף 15
של החוק ״שלו״ היא חריפה עוד יותר
מזו של אונא.

השופט לנדוי
איך אפשר נגד?

לי לאפשר לנפגעים לבדקם כראוי,
להסביר את חלקם בהם, או לערער
על מהי מנותם או דיוקם.
כך הורשע סגן־אלוף דויד גדליה, קצין-
המודיעין של פיקוד הדרום׳ על סמך
מיסמך שלא ניתן לו לבדקו — ושעתה
ברור למדי שהוא מזוייף בחלקו המכריע.
מסיימת הוועדה נקודה זו :״הננו משוכנעים
שהפירוש שאנחנו נתנו לסעיף 15
עולה בקנה אחד עם דרישות הצדק, והוא
הבטיח דיון הוגן לכל מי שהופיע לפנינו...״

ייאו
מתעורר
המצפון...״
סוק זה חמור מאד כשלעצמו.
ברור ש״פירוש״ הוועדה אינו

היא יכלה להתנצל, לבטל את המסקנה
שבוססה על המיסמך, לפתוח בחקירה ומחדש
— והפעם תוך הענקת הזכויות האל מנטריות
לגדליה.

אולם הוועדה עשתה את ההי־סך.
נראה בעליל שדאגתה העיקרית
היתה לחפות על עצמה ועל
מחדליה שלה.
רק תחת לחץ נקרא גדליה לעדות חוזרת,
שוב בלי עורך־דין, ושוב מבלי לאפשר
לו בדיקה רצינית של המיסמך בשיטות
זיהוי־פלילי, גרפולוגיה וחקירת שתי-וערב
של סימן־טוב וחבריו.
נגד סימן־טוב לא נפתחה חקירה פלילית.
הוא לא הושעה מצר,״ל. הוועדה לא
קראה למישטרה לבדוק את העניין. תחת
זאת נפתחה חקירה כדי לברר מי הביא
את הדברים לידיעת העולם הזה !

עתה מנסה הוועדה למצוא ניסוח
שיאפשר לה, איכשהו, לטעון
כי הזיוף לא הוכח, או שהעמודים
המזוייפים אינם משנים כעצם את
המסקנה.
אילו נהג כך שופט שלום מתחיל, היה
בית־המישפט הגבוה יותר מבטל את פסק-
דינו, בתוספת הערות כה חריפות עד שהיה
מיטיב להתפטר.

שמו הטוב
של ח ״ ל
ך• שעה זו משלימה הוועדה את הדו״ח
4השני שלה, העלול להוסיף חטא על
חטא. עדיין לא ניתן לאנשים שנפגעו —
ולנפגעים הבאים — האפשרות להגן על
עצמם, כראוי במדינת־חוק דמוקרטית. ואילו
חומרת ההאשמות והפגיעות הולכת וגוברת.

אונא
עצמו סיים את ביקורתו
החריפה כמישאלה מתונה, כדרכו
:״הייתי פונה לוועדת החקירה
כקריאה לעיין עוד פעם כפירוש
שנתנה לסעיף ...15״

אילו שאלו אותי הנפגעים לעצתי
— לא חייתי יודע מה להשיב
להם. הם נמצאים בעולמו של קפ־קא
— דווקא הם, אלופי הצבא,
הצריכים להתגונן כפני ההאשמה
החמורה כיותר העלולה להיות מוטחת
בלפי חייל וכלפי אדם.

המזוי־פ־ם

זה מוזר ומזעזע במיוחד. כי סעיף 539
לחוק השיפוט הצבאי מורה :״נתמנתה
ועדת-חקיוה לשם חקירת עניין הנוגע לשמו
הטוב של חייל ...תינתן לאותו חייל
הזדמנות להיות נוכח בשעת החקירה, לחקור
עדים ולהשמיע דברו.״
כלומר נ שמו של חייל הוא נכס

המיסמבים

קשה למצוא בדברי הכנסת דוגמה
חותכת יותר לאחידות-דיעה
מוחלטת של כל הגדי הכית, והגדרה
כרודה יותר של דיעה זו גם
כוויכוח וגם בניסוח הכתוב, כמו
במיקרה זה.

ץ * שו ם 5ד מדהים כל-כך מה שאירע
( )₪בוועדת אגרנט.
חמשת האגרנאוטים התעלמו כליל מכוונתו
המוצהרת של המחוקק, הפכו את
הסעיף הזה על ראשו, ובכך הנחיתו מכת-
מוות על כל המיבנה של החוק, ויותר
מזה — על עצם !מיבנה מדינודהחוק ה דמוקרטית,
המבטיחה את זכויות־האדם היסודיות.

עולה
כקנה אחד עם דרישות הצדק.
אך חשוב יותר ש״פירוש״ זה
אינו עולה בקנה אחד עם החוק
עצמו, כפי שפורש על-ידי המחוקק
עצמו כעת החקיקה.

הוועדה כמיבחן מוסרי ראשון־ב•
מעלה.

^ ולס הוועדה הלכה בדרך אחרת.
אחרי שנשמעה הביקורת הראשונה
נגדה, למחרת פירסום הדו״ח החלקי הראשון,
יצאה כאילו מגידרה כדי להצדיק
את עצמה — וכך ניקלעה למצב טראגי.
גורודיש הלך בדרך האמיצה, עשה דבר
שאיש לא ציפה שיישא פרי. הוא פנה אל
בית־המישפט העליון, וביקש ממנו להוציא
צר־על-תנאי ׳נגד ועדת-החקירה, שבה מכהנים
שגי שופטים עליונים — ביניהם
!נשיא בית־המישפט העליון ומשה לנדוי,
השופט מס 3 ,בבית־המישפט, האהוד על
חבריו.
בית־המישפט יצא מן המיצר באלגנטיות.
הוא פשוט התחמק מקביעה מישפטית. הוא
לא אישר את הפירוש של הוועדה, אלא
פשוט יעץ לגורודיש לפנות אל הוועדה
שוב, במועד מאוחר יותר, מכיוון שהרי
טרם הוסקה נגדו מסקנה נוספת.

זוהי בריחה גלוייה, ולא הכי
מכובדת, מן האחריות. שמו של
גורודיש ומעמדו בצה״ל ככר נפגעו
ללא תקנה על־ידי הדו״ח החלקי.
האם היה עליו להמתין ב
אפס־מעשה עד שהוועדה תדרוס
אותו למוות ץ ,

יקר מכל. על אחת וכמה, שמו של
הדמטב״ל עצמו, אלוף־פיקוד או
קצין בכיר אחר, המופקד על חייהם
של אלפים, והצריך להסתכל
בעיניהם של הורים שכולים ואל מנות.

דווקא מהם שוללת ועדת
חקירה ממלכתית בדרג עליון את
הזכות המובטחת בצורה אוטומטית
ומוחלטת לכל טוראי בוועדת-
חקירה צבאית פנימית:
אילו הייתי כיום חבר־כנסת, הייתי מגיש
סייד הצעת־חוק, כדי לכפות את הדבר על
ועדת־אגרנט. מאחר שאין לי כיום אפשרות
זו, אני יכול לייעץ לנפגעים רק
זאת: לפנות שוב ושוב לבית־המישפט
העליון, ולכפות עליו מבחינה מוסרית ו-
מישפטית למלא את חובתו נגד הוועדה,
על כל אי-הנעימות הכרוכה בדבר.

במבוי סתום
* ותרה לי שאלה — ואני מודה בגלוי
שאין לי מענה עליה. פשוט אין לי.

איך הגיעו חמשת האגרנאוטים
— כולם אנשים ידועים היטב, ישרים
ומנוסים, וביניהם שני מישס
טניס מעולים — לתוך מבוי פתום
זה זו ואיך הם ממשיכים לתוכו —
תחת לסגת ולצאת ממנו ככבוד,
כולם יחד וכל אחד מהם לחוד ז־

גורודיש פנה שוב לוועדה, תבע שוב
את זכויותיו. ושוב השיבה לו הוועדה,
זו הפעם השנייה, שאין היא רואה מקום
להעניק לו את הזכויות המובטחות בחוק.
בינתיים נתעורר חשד חריף ביותר לגבי
מהימנות ״מיסמך סימן־טוב״ ,שעליו ביל-
בד ביססה הוועדה את מסקנתה הקיצונית
דבר אחד אני בטוח — לא תהיה ודפי
נגד סגן-אלוף גדליה בדו״ח הראשון שלה ^ .ארת בדרך זו. שום גיזודזהב אינה ממתי סגן
(כעת סרן) בנימין סימן־טוב, בעל נה בסוף המסע.
המיסמך המפורסם, נתגלה כאיש מפוקפק.
וכאדם שתרם תרומה צנועה לברור
לחלוטין שהשמיד את המיסמכים חקיקת חוק זה, ושאפילו התגאה
המקוריים שלו, וכי הגיעי לוועדה, ביודעין, בכך — אני כובה כלבי כשאני
העתק שלא היה זהה עם המקור.
רואה שהחוק נשכר ונהרס לנגד

כאשר נסתבר הדבר, הועמדה

עיני.

חיינו באמ רי ק ה
(המשך מעמוד )23
שרעבי, להקת הנשמות הטהורות, מיכל
טל ויזהר כהן.
ב־ 3במארס 74 הודיע אהרון שריג
לאמרגנים :
״הריני להודיעכם כי ראש־העיר נענה
לבקשתכם והוא מוכן לתת חסותו לפסטיבל
שירי ירושלים. אנא עימדו עימנו בקשר,
לתאם השתתפותכם בפסטיבל.״
ההכנות לאירגון הפסטיבל נכנסו להילוך
גבוה. אלפי לירות שולמו מראש, עבור
שכירת אולמות בנייני האומה בירושלים
והיכל התרבות בתל־אביב. צוות־הזמרים
החל עובד על השירים שיושמעו במופע.
בינתיים נסע דני יצחקי לזמן קצר,
לארצות־הברית, שם פגש במועדונו של
ארים סאן את האמרגן מיקי פלד, ביקש
לשכור אצלו את יהורם גאון כדי שישמש
כוכב־אורח בפסטיבל.
מיקי, אמרגנו של גאון, הירהר בהצעה
והשיב בשלילה. הוא הסביר כי יהורם גאון
עסוק בסיבוב הופעות בדרום־׳אפריקה. יצ־חקי
הציע לממן את טיסתו של יהורם
מיוהנסבורג ארצה, לערב הפסטיבל, וחז רה
למחרת. מיקי פלד סירב.
כעבור שבוע סיים יצחקי ענייניו באר״
צוודהברית וחזר לישראל. להפתעתו גילה
כי המשא־ומתן שקיים עם העירייה, ואשר
נסתיים בהסכמת ראש־העיר לתת חסותו
לפסטיבל — התפוצץ.
מספר דני יצחקי :״בדקתי מה גרם
לשיבוש התוכנית. הסתבר לי כי מייד
לאחר שיחתי עם מיקי פלד, הוא החליט
לעלות בעצמו על הרעיון. מיקי התקשר
טלפונית עם נחום בייטל, שותפו בארץ,
ביקשו לדחוף את העניין מצידם.
״אז קרה משהו מוזר: אנו הרי הצענו
לעירייה לקיים את הפסטיבל על חשבוננו,
והנה להפתעתנו הם חתמו חוזה עם מיקי
פלד ושילמו לו, לפי דבריו המוקלטים,
80.000׳לירות. ממתי חותמים חוזים עם
אמרגנים פרטיים ללא מיכרז? מדוע זורקים
כסף, כאשר אפשר לקבל אותו מופע עצמו
נם ללא מימון העירייה?״
האמרגנים שלמה צח, יהודה גורו ודני
יצחקי, נאלצו לבטל את הכנותיהם לאירגון
הפסטיבל. הם הפסידו את הכסף, אותו
הוציאו מראש על שכירת האולמות וההכנות
הממשיות לקיום המופע.
יעקב שריבום, מבקר עיריית ירושלים,
אליו פנה דני יצחקי בתלונה, בדק את
העניין, השיב לו במיכתב מה־ 30 באפריל

״יש להצטער על חוסר־התיאום בעניין,״
כתב שריבום ,״כאשר מצד אחד אושרה
לד חסות ראש־עיריית ירושלים למופע
פטטיבל־שירי־ירושלים, ואילו מצד שני
קבעה המחלקה לתרבות, אגף האירועים,
מופע אחר בשם ערב־שירי־ירושלים.
״התקרית כולה נובעת מהיעדר קומוניקציה
מספקת בין לישכת ראש-העיר
לבין המחלקה לתרבות. על כך, קבל נא
את התנצלות העירייה.״
על טענתו של דני יצחקי, כי העירייה
ביזמה לשווא עשרות אלפי לירות על
מופע שהוצע לה קודם־לכן חינם-אין-כסף,
השיב המבקר :״אנו מסכימים לחלוטין
לדבריך, כי כל אימת שניתן לקיים מופעי-
תרבות על־ידי אמרגנים פרטיים, על העירייה
להימנע ככל האפשר מלהיות מעורבת
בהוצאת כספים למטרות אלו.
״אציע למחלקת התרבות, כי בעתיד
תימצא דרך לפנות לאמרגנים שמלאכתם
בכך, ולקבל מהם הצעות, הן לגבי תוכן
המופעים והן לגבי מימונם.״
כאשר נתבקש האמרגן מיקי פלד, להגיב
על האשמותיו של דגי יצחקי, הציג חוזה
שנחתם בינו לביו העירייה, בו ניקבע כי
הוא יהיה זה שיארגן את ערב־שירי־ירושלים
גם בשלוש השנים הבאות.
כלומר, המלצת המבקר׳ אם אומנם תתממש
אי־פעם, לא תוכל להתממש אלא
אחרי שלוש שנים נוספות — ובינתיים
יבוזבזו מאות אלפי לירות מקופתה של
העירייה, על קיום מופעים שאמרגנים
אחרים מוכנים ומזומנים לממן מכספם,
מאחר שלדעתם די בחסותו של דאש־העיר
כדי להבטיח שיהיו ריווחיים ויכסו את
ההוצאות, ואף יותירו רווחים סבירים
לאמרגנים עצמם.
העולס הזה 1917

גו ר סיאמי

שמואל צמח •יצחק בן־נסים(ד׳טו) מציגים:

הג דו ל ה
ממרות השאנמון
הצרפ תי

8111111111111

מוכן למסירה מיידית. נא לפנות
לטלפון ,244553 תל־אכיב, כין
השעות 14.00 עד ,15.00 כימים
א׳ עד ה/

תל־אביב היכל התרבות
יום א׳ 9.6ב־8.30
כרטיסים רוקוקו, יתר המשרדים
ובערב בקופה.
ירושלים בניני האומה
יום ב 10.6 ,ב־8.30
כרטיסים כהנא, בן־נאים
ובערב בקופה
חיפה ״שביט״
יום ג׳ 11.6ב־9.00
כרטיסים גרבר,
וביתר המשרדים

ה מ קו רלחל קי
״ ״ ת כ שי טי ם
להרכבהעצ מי ת
(אביזרים, חרוזים ועוד)

^ך פרסום בלקץ

ישר נון ה>צרן
קף שוט> ש י -ל י
בע״כו
ונ״א, רח׳ יצחק שדה 5

(מול בית מעריב)

פתוח 08.00 עד 17.00

הגד לו ת 9/43
50 אגורות!
בו םוךס
\1-ן נ\ן

פתוח צבעוני ע״י המעבדות
המשוכללות ביותר בארץ ! !

צלומי פספורט — בן־רגע !
העתקת מסמכים.
מסרטות היוקרה 0 £א5
במחירים ללא תחרות ! 11

פו ש ב תו
חיפה,רחוב ה ח לונן 31

ךודע דו ^
חפשיים ללא
דאגה!

עם ההמצאה השוויצרית
המשוכללת

0.0אינקקטור
יום חמישי — המועד האחרון
למסירת הטפסים
בקשי שלון הסברה חינם
אודות שיטת 0.0 .אינדיקטור
הבדוקה והמקובלת כיום
בעולם כולו.
0 . 0 (1אינדיקטור(ישראל) בע״נ\\ 7

^ 7ת.ד 26300 .וד א

ך* ממונה על המכס והבלו, דויד יפלה רתח מכעס.
ן \ הדינים־והחשבונות ׳שנערמו לפניו הביאוהו למסקנה
חד־משמעית ביותר: משהו רקוב ומושחת בממלכתו.
אי־יסדרים
סתם, עוד אפשר לסבול — אבל כאשר
הימיסמכים מעידים בפירוש על כך שפקידים ישלו נתנו
יד להעלמת חומר הנוגע למשקיעים כבדי־ימישקל —
על כד ׳אי־אפשד לשתוק; .אלא שהערה היתה, שהאחראי ת
מבחינה מישרדית ומעשית למדור בו התגלו מעשי־השחיתות,
היתד, דווקא רחל פלד, הטמוגד-,בפועל על
מדור הפטור־המותנה במכס — אשתו של הבום שלה, מנהל־המכס
והבלו דויד פלד עצמו.

הזזדרו

ך* מכם הוא המישרד היחידי במדינה בו עובדים
ן ן הבום ואשתו יחדיו. הבוס הוא מנהל-המכם, ואשתו
אינה סתם ׳מזכירה, אלא עוזרתו של סגן מנהל־המכס
והאחראית, בתוקף כך, על כל ענייני ד,פטור־ד,מותניה
(פטור ממיסים על יבוא לימיסעלים ׳מאושרים, המותנה
בכך שישתמשו ביבוא לצורך המיפעל המאושר בלבד). י התקשי״ר, חוקת *עובדי המדינה, אוסר במפורש
אפשרות מו, אך איש אינו מעז לומר דבר לדויד פלד,
מנהל־המכס מזה שנים רבות. המכס מתנהל כאחוזה
פרטית של פלד, העושה בו כבתוך שלו .׳מזה שנים
הוא ידוע בידידם של •אילי התעשייה והיבואנים בארץ.
בעצם, יש לו כל היכולת לדעת מה מתרחש אצלם,
שכן יבנו ׳מכהן במישרות רמות אצל חברות המייבאות
כמויות גיכרות.
׳ניהול מי־שרד ממשלתי כאילו היה עסק מישפחתי
סרטי היה נסלח, אולי, אילו היה הניהול תקין. אבל
הדרך בה מנוהלים ענייני המכס — היא מן השלומי אליות
ביותר במדינה.
תפקיד וחשוב בימיכס כל עובד
פלד הרחיק מכל
שהצטיין וניסה לעלות על עבריינים גדולים.
ואולם בחודשים האחרונים נפל דבר: ומה שקרה בת חום
הקמת בתי־מלון עבר כל יגבול, ומחלקת-ו•,חקירות
של פלד לא יכלה שלא לחקור ולהגיש דינים־ויחשבונות.
כל מלון אותו בדקה, נמצא אשם בעבירות. ביכל מיקרה
מאלה המליצה המחלקה לתבוע את האחראים לדין.
הנהלת המכס, ופלד בראשה, התפתלה קשות, ולבסוף
מצאה מוצא קל: היא הביאה למישפט שני מקרים
׳לא־מסוכנים, חסרי־שיניים.
האחד — אפרים ׳אבדון ,׳מבעלי פאן־לון, הידוע
׳בקשריו עם תנועת החירות, והשני — מלון חסר כל

במרכז־ההשקעות אם כמות החומרים שמבקשים לקנות
מתאימה לתוכנית שהוגשה למרכז ההשקעות. לא טרחו
לבדוק ׳בחברה לפיתוח מיפעלי־ד,תיירות אם באמת הוכנסו
למלון החומרים לגביהם התקבלו אישורים לקנייה
ללא סיסים.
עכשיו, למשל, סיימה מחלקת-ד,פיקוח של המכס,
בראשות משה לנדאו וגבי אורן, חקירה של כמה
מיקרים, נוסף לפאן־לון ומרכזון, שפורסמו ברעש רב.
רשת גני־שולמית של בצלאל מזרחי, מכרה לחברה
אנגלראד, השייכת לקונצרן כור, למעלה מ־0סס 1טון
ברזל שקנתה ללא מיסיס עבור מלון. שני הגופים
התחלקו ברווחים. גבי אורן דרש להעמיד לדין את
שתי החברות. פלד מונע זאת.
מלון מגדלור, של המשקיע הידוע ׳מגרמניה אריה
פאלוך, מכר מליט וברזל שקנה ללא־מיסים עבור המלון
שבכיכר מוגרבי בתל־אביב, לסולל־בונה הבונה את המלון.
ניגד השניים לא ננקטו כל צעדים משפטיים.
במלון קאראוואן בשארם־א־שייך, השייך למשקיע
מארה״ב אמנון ברניס, נמצא כי חסר במלון ציוד שיובא
עבורו לא מיסיס. לא ננקטו כל צעדים משפטיים.
לגבי מלון סן־טרופז באילת, נמצא כי מכר חומרי-
בניין שהביא עבור המלון, לקבלנים אחרים. לא ננקטו
כל צעדים משפטיים.
זהו רק חלק מן הרשימה של מחלקת־הפיקוח. גבי
אורן עצמו מסביר כי התגלה שהחוק לעידוד־השקעות־הון,
המשמש בסיס לתביעות נגד בתי־הימלון — לקד.
בחוק כתוב, כי אם היזם לא השתמש בחומרים למטרה
שלשמה קיבל אותם, הרי יעבר עבירה. אבל בחוק
לא מפורשת הגבלת משך הזמן, וכך יכול היזם תמיד
לומר שהוא עתיד להשתמש בחומרים למטרה המוצהרת.
מדוע, אם־כן, פעלו נגד פ׳אן־לון ומרבזון באופן
שונה מאשר נגד האחרים? התשובה הברורה היא שהיו
אלה המיקרים הראשונים שהתגלו, ועל גבם לימדו כיצד
לגלות את שיטות העבירות. עכשיו, לדעת המכס, אין
כבר צורך במעצרים, שכן, למשל, התגלה להם פתאום
שבחברה לפיתוח מיפעלי־תיירות יש תוכניות ומעקבים
מלאים על כל החומרים שהוכנסו לכל מלון! קודם לא
ידעו זאת, ולכן היה צורך לחפש בבתי המלונאים, כדי
לגלות זאת.
כלומר, יד ימין אינה יודעת מה מעשיה של יד
שמאל. פרשת מלון דיפלוימאט בתל-אביב, למשל. ביעל
המלון, חיים שיף, השתמש לצורך בנייתו בחומרי-בניין
שקנה ללא הנחה במיסים ,׳זאת מפני שטרם קיבל ריש־יון־בנייה
מוועדת ביניין־ערים. עתה, משקיבל את הרשיון
— וסיים את בניית המלון — בא למכס וקיבל
אישור לקנות 700׳טון ברזל ללא מיסים. לפי תנאי ד-,

מנהל המנס דויד פלד צריך לחקור נושה שר שוחד
ושחיתות באחת מגחרקות מישווו ־ שעריה מופקות אשתו
קשרים, בשם נזרכזון. אבדון ובעל ׳מרכזון נעצרו, ושמותיהם
התנוססו בכותרות העיתונים.
שתי סיבות יש ליחס יזה של איפה־ואיפה, השתקה
והעלמה: האחת, רצונו של פלד להגן על בעלי הקשרים!
האחרת — רצונו להגן על אשתו, האחראית למחדלי
.המכס בבתי־המלון.
•אוימר על ׳מדורה של רחל פלד מבקר-המדינה, בדיו־וחשבון
האחרון שלו:
״מרכז-ההשקעות גם אינו עורך בדיקה לגבי הצורך
הספציפי בטובין המיובאים, ולגבי כימויותיהם. ביחס
לטובין המיוצרים בארץ, לגביהם זכאי הימיפעל המאושר
לשיחרור ממכס ובלו, מוגשת בקשת־פטור ישירות למכס,
אף כי אין באפשרותו לערוך בשלב זה ׳בדיקה עניינית
של הצורך בטובין לגביהם מבוקש הפטור, וכמויותיהם,
מאחר שאין בידו התוכניות המפורטות של המפעל.
״בתנאי־הפיקוח הקיימים יכול היזם, מייד לאחר אישור
פרוייקט כמייפעל מאושר, לייבא או לרכוש את
הטובין ׳כשהם פטורים ממוסים. היות שהקמת הפרוייקט
עשוייה להימשך זימן רב, אף שנים מימפר, ניתן למכור
בינתיים את ההיתרים לגורם הקבלני המקים את הפרוייקט,
או לסוחרים, כשהמחיר המשולם עבור ההיתרים
נקבע בדרך־כלל בהתאם למיסים הנחסכים, בניכוי דווח.
״שילטובות-המיכס גילו מיקרים שיזמים של פרוייקטים
בתחום התיירות ימכרו את ההיתרים מבלי שהחלו בהקמת
הפרוייקט. המדובר בפרוייקטים שערכם מאות אל פי

** ה שמכקריהמדינה אומר בשפה יבשה הוא,
* /שבממלכת מישפחת פלד היה בלגאן בלתי־רגיל,
ואיש לא ידע מה. מתרחש שם. נתנו דשיונות־קנייה
ללא מיסיס למלונות, מבלי לבדוק יאם יזמי המלון קיבלו
•אישורים אפילו מוועדות בניין־עיר. לא •טרחו לבדוק

רשיון עליו להשתמש בברזל זה דק עבור המלון,
שניצב כבר על תילו. גם למכס וגם לשיף ברור כי
ישתמש בברזל למטרות אחרות, ובכך יעבור על החוק.
אנשי הפיקוח, מצידם, טוענים כי אי-אפשר לעמוד
בחוק הקיים. מדוע, אם כך• ,מגישים מישפטים לפיו
נגד אחד, ומאפשרים לאחר לעבור עליו ביודעין?

^ *״1 0 1נחך 1גין 1׳ ׳ הפקידה הראשית ב־מדור
עליו ממונה
״ \ 11111 #11 1י 11
רחל פלד, טוענת ני היא מקבלת הוראות מרחל
וכפופה לה. רחל פלד אחראית גם ליחס של איפה־ואיפה
בהעמדת מפירי־יהחוק לדין. היא גס נושאת באחריות
לבלאגאן ואי־הסדרים במדור שליה, כולל אחריות על
המיקרים בהם נעלמו מיטמכיס מתיקי החקירות של המכס.

לא שפרשת אי־חסדרים במחלקת-הפטורים,
\ £עליה אחראית רחל פלד, היא רק חלק מן הדברים
שהתגלו. ראשי מחלקת הפיקוח סמוכים ובטוחים כי בין
אנשי המדור של רחל פלד מצויים פקיד •או שניים
שקיבלו שוחד מיזמי־מלון, כדי להעלים חומר המצוי
בתיקים נגדם. כמה פקידים אף נתבקשו להיחקר במכד
נת־האמת במשטרה. אין יודעים מי הוא הפקיד המשוחד,
אבל הוא כפוף לרחל פלד. מכאן:
אנשי־הפייקוח צריכים לחקור בפרשת־מכס הנוגעת
ישירות לאשתו של מנהל־המכס. האם תיתכן חקירה
•מעמיקה ויסודית בתנאים כאלה?
בסיור שנערך בבית־המכס ביפו, ובמדורי הפטור־המותנה,
התברר כי אין כל יצודו לשחד את הפקידים.
כל אדם יכול לגשת לכל תיק שהוא רוצה, לקחתו
ולעשות בו כבתוך שלו. ערימות של תיקים מונחות על
הריצפה, או בארונות פתוחים. המקום שוקק אדם -וכל
יאחד יכול לקחת כל מיסמך שירצה, מכל תיק שיבחר.
דויד פלד עצמו, מנהל-המכס ,׳טוען כי אין כל קשר
ישיר בינו לביו אשתו בעבודה. היא כפופה לסגן-
מנהל־המכם, הכפוף לו. לדבריו, אין היא אחראית ל מדור
הפטור-המותנה. עובדה — אנשי־הפיקוח חוקרים
את הנושא במרץ רב.
אנשי מדור הפטור־המותנה, הנשאלים לגבי מעמדה
של רחל פלד, משיבים בצורה חד-משמעית :״היא האחר אית
למדור. דבר לא. נעשה בלי הוראותיה.״

האחנו־ ביקש -קול אישר
60 ליון למלון מיותר
חפיתגם גורס כי הכל שווים בפני
החוק, אבל יש כאלה ששווים יותר.
כשמדובר במשרד־התיירות, מתאשר כלל
זה עוד יותר, בעיקר אם יש לד עורך״דין
טוב.
ואיזה עורך־דין כדאי לקחת כדי לסגור
עיסקה עם משה קול, השר לתיירות
מטעם הל״ע ז עם גדעון וזאוזנר,
כמובן, כיום השר״בלי״תיק מטעם ל״ע,
שהרי מומחיותו בהקמת מלונות היא מן
המפורסמות.
הסיפור מתחיל בחברת״חתעופה הקנא־דית,
קנאדיין פסיפיק, הידועה בקיצור
בשם סי.פי. חברה זו פתחה קו לישראל,
ובדעתה להקים מלון בתל״אביב, שיהיה
שייך לרשת המלונות שלה. הרעיון כשלעצמו
טוב, פרט לכמה עובדות :
ראשית, בתל״אביב יש כיום 4000 חדרי•
מלון, ועוד 3600 נמצאים בבנייה. תוך
שנתיים תוכפל כמות חדרי בתי״המלון
בתל־אביב, וזאת כאשר התפוסה כיום
היא פחות מ״* .60 על״מנת שבתי־המלון
יגיעו בעוד שנתיים לתפוסה של *, 60
יהיה עליהם לקבל שלושה ורבע מיליון
לינות, לעומת מיליון וחצי כיום. קשה
לתאר כי מספר התיירים לישראל יוכפל
יייייי יניד שנתיים. המסקנה הבלתי־נמנעת
היא: המשבר במלונות בתל״אביב
יחריף.
מישרד״התיירות יודע כל זאת, ולכן
החליט לפני שנה, באחד במאי , 1973
על הקפאה מוחלטת של בניית מלונות
בתל״אביב. בנוסף להקפאה, החליט ה
מישרד כי מעתה ואילך יקבלו מקימי
מלונות בתל״אביב הלוואה ממשלתית
בשיעור של * 35 בלבד מסכום ההשקעה
הכולל, לעומת הלוואה בשיעור של *, 50
שהיתה עד ההקפאה.
כללים אלה נבונים, טובים ובמקומם.
מישרד״התיירות מתכוון להחילם על הכל.
על הכל, להוציא את סי.פי ,.שכן לפני
חודשיים אישרה החברה הממשלתית
לפיתוח התיירות, בראשותו של שימחה
פופס להלוות למלון שתקים סי.פי,.

כור: המצב
הכספי קשה
בתזכיר שהגיש קונצרן כור להנהלת
1חברת-העובדים, מצהירה כור כי מצבה
הכספי קשה. למעלה מ 85*-מהאמצעים
הכספיים של כור הם ממקורות חיצוניים,
והחברה סובלת קשות מהון עצמי קטן
טדי. לכן משלמת החברה מדי־שנה ריבית
בשיעור של * 8על המחזור, כאשר הרווח
שלה הוא רק * 4על המחזור. אם נזכור
כי מחזור החברה הוא 2.5מיליארד
לירות בקירוב, הרי היא משלמת לשנה
[ ריבית בשיעור של 200 מיליון לירות !
בינתיים נודע על חברה נוספת של כור
!הסובלת הפסדים, עקב אי-סדרים כספיים.
וולקן הנדסה הפסידה לסוף שנת
415 1971 אלף לירות. החברה קיבלה
קודם־לכן מכור 1.5מיליון לירות על
חשבון מניות שהיה עליה לתת לכור, אך
לא נתנה את המניות וגם לא שילמה

האוזנר (ליד טייכמן, יו״ר תנועת היוזמה החופשית)
מומחיות במלונות
* 50 מסכום ההשקעה. ההשקעה הכוללת
בענק החדש בן 620 החדרים, תחיה 118
מיליון לירות. הממשלה תלווה, אם־כן,
סכום של 59 מיליון לירות למקימי המלון
— הלוואה בריבית של * 9בלבד, ולא
צמודה.
זה המקום לחזור ולהדגיש :
• בימים ש״ 10 אלפים ילדי בתי״ספר
בתל״אביב חסרים מיקלטים בגלל מחסור
בתקציב של 40 מיליון לירות —
• בימים שתושבי עיירות הפיתוח
ליד הגבול סובלים מחוסר אמצעי-הגנה —
• בימים שהאוצר מבשר על מיסים
חדשים (מס״ערך״מוסף) כדי לממן את
הוצאות־הביטחון הגדלות והולכות —
בימים אלה עצמם תיתן הממשלה 59
מיליון לירות להקמת מלון מיותר, שיצ4

טרף לעודף חדרי״המלון חקיימים בתל־אביב.
כאן
יישאל, בוודאי, איך התגברו ב־מישרד״התיירות
על חוקי ההקפאח וצימ-
צום ההלוואות! פשוט מאוד. החליטו,
כי מאחר שהמגעים עם סי.פי. החלו עוד
לפני ההקפאה, מגיע להם עכשיו שיתייחסו
אליהם כאילו אושרה בקשתם
סופית כבר לפני שנה.
ומי ניהל בשעתו את המגעים מטעם
סי.פי. עם השר משח קול ! נכון, עורך־
הדין גדעון חאוזנר, מראשי ל״ע. וכאשר
נבחר חאוזנר לשר בממשלה, עם קולן
המשיך מישרדו לטפל בחברה הקנאדית.
שכן, למרות שהוא הודיע על פרישה מן
המישרד, חושבים הקנאדים משוט-מה
שעדיין כדאי לעשות עסקים עם קול
באמצעות מישרדו של האוזנר.

ירידה בויווחיות דיסקונט בשווייץ
דיסקונט בנק אוברסיז, השייך למיש-
פחת רקאנטי, סובל מירידה בריווחיות
בשנת ,1972 לעומת השנה הקודמת —
כך מגלה מאזן הבנק בשווייץ. חשבון
הרווח וההפסד מראה על רווח ברוטו
של 72.1מיליון פרנק שווייצריים בשנת
,1972 לעומת רווח ברוטו של 80.2מיליון

ריבית על הכסף, שהוא מתנה לוולקן
מכור. באותה שנה עלו הוצאות ההנהלה
והכלליות ב 48 לעומת גידול של *26
בלבד בפידיון. בולטת במיוחד העלייה
בנסיעות ואש״ל 160
החברה מסרה עבודות רבות לקבלני*
מישנה, ללא מיכרזים. כל עבודות־הבנייה
של המפעל נמסרו בקביעות לאותו קבלן.
המדובר הוא בעבודות-בנייה לצרכים
עצמיים. הוצאות הנסיעה לחו״ל עלו פי״
שישה, כאשר דו״חות ההוצאות אינם
מושלמים.

פרנק בשנת .1971 הירידה בולטת, על
רקע הגידול בהיקף פעולות הבנק, שמאזנו
לשנת 1972 הראה סך 1.360 מיליארד
פרנק, לעומת 1.317 מיליון פרנק ב־.1971
חברי הנהלת הבנק השווייצרי השייך
לקבוצת דיסקונט, הם רפאל רקנאטי
ונשיא) ,וגן יוסף ריי ז ר, ד ני אלרק־

בעיירה נתיבות טרם פתרו את בעיית מיפעל כיסאות ישראל שהסתבך בחובות של
13 מיליון לירות ואין לו קונה, אבל יוקמו שם שלושה מיפעלים חדשים השנה.
הראשון — מיפעל לכדורי״מיסבים, שאושר על״ידי מרכז-ההשקעות, וכבר הוקצה לו
שטח של 20 דונם. השני יהיה מיפעל פלסטיק מחולון, יעלופלסט, שיעבור לנתיבות,
ויעסיק שם 40 איש. השלישי — מיפעל לבתים מתועשים, שיעסיק 20 איש בייצור
חלקים לבנייה-מתועשת.

איש״העסקים הישראלי דויד לאנגר
ידע צרות רבות בטיסותיו התכופות
באל-על, אבל דבר כזה טרם קרה לו.
טיסה ישירה של אל־על, מתל״אביב
לניו־יורק, הגיעה באיחור של שמונה וחצי
שעות.
לאנגר בא ארצה לעיתים תכופות,
לקנות מוצרים שונים לרשת החנויות
שהוא מייצג בדרום ארה״ב. ב 11-במארס
היה עליו להמריא בשעה תשע בבוקר,
בטיסת אל־על ישירה לניו״יורק. לפי
ההוראות שקיבל, הגיע לנמל״התעופה
שלוש שעות לפני הטיסה, ובהגיעו נדהם
לשמוע כי הטיסה תצא באיחור של כמה
שעות. הוא לא הופתע מהודעת האיחור,
כיוון שהוא רגיל להגיע ללוד מוקדם,
ולשמוע שם כי הטיסה נדחתה. אבל
בכל העולם מטלפנות חברות״התעופה אל
הנוסעים, להודיעם על איחורים. בישראל

המטוס יצא באיחור של ארבע שעות.
מייד לאחר ההמראה הודיע חקפטיין
לנוסעים הנדהמים כי במקום לטוס טיסה
ישירה, ינחת המטוס בפריס, לקחת נוסעים
מאיסטנבול לניו-יורק, אבל החנייה
תהיה קצרה. הנוסעים, שכבר יצאו
באיחור של ארבע שעות, יכלו רק למחות,
אך ללא״הועיל. המטוס נחת בפריס, החל
ממתין לתורכים. הנוסעים הוכנסו לחדר־המתנה
שלא היו בו שתייה ושירותים,
ונאסר עליהם לצאת ממנו לאולם הטראנ־זיט
הכללי, מסיבות בטיחות.
שם הם המתינו עוד ארבע וחצי שעות !
אז הועלו שוב למטוס, וללא כל התנצלות
המשיך הטייס לניו-יורק.
לניו־יורק הגיעו באיחור של שמונה
וחצי שעות בדיוק. רבים מהם איחרו
לטיסות שהזמינו מניו־יורק והלאה. כיוון
שהגיעו באמצע הלילה, נותרו הנוסעים
ללא סידורי לינה. אל״על לא דאגה לאיש
מהם למלון או להבטחת המשך דרכו.
הנוסעים הורדו מן המטוס, ואיש לא
פנה אליהם לשאול אם ניתן לעזור לחם
באמצע הלילה.
עד כאן סיפור הטיסה. אל״על עצמה
הגיבה על מכתבו של לאנגר בהבעת צער
שיגרתית על שלא הודיעו לנוסעים מראש
על הנחיתה בפריס, וביקשה את סליחתו.
ואל־על טוענת גם כי אי־חסדרים בלוד
מקורם לא בחברה, אלא במינהלת נמל־התעופה.

דירות עם גישה למכונית עד הדלת,
ועוד 68 חדרים כפולים, ינסה מעתה
להביא ישראלים, במקום תיירים.
כדי להביא ישראלים, מתכונן גורדון

נאטי, אהרון בן־הטוב, פאול
קארי, לואיס שופארד, סלבטור
סיקורל, ז׳אן־פייר קוטייה, רנה
ניקולאצ׳י ומוריש סאלם. לקבוצה

רשת״בנקים מסועפת באנגליה, איטליה,
לוכסמבורג, אורוגוואי, פנמה, איי קאימאן,
וכמובן בישראל. הבנק השווייצרי מהווה
רק חלק קטן מהיקף המחזור הכללי של
הקבוצה. לפי המאזן המאוחד, ההיקף
הכולל של הקבוצה (בלי הבנק בארה״ב,
שאין פרטים עליו במאזן) הוא כ־2.7
מיליארד דולר, ומזה החלק של שווייץ
— 361 מיליון דולר.

גורדו!

3מיפעל־ם בנתיבות
טיסת היסורים

ל ק אונ ט רי קלאב
יורם גורדו( ,מי שהיה מנהל מלון
המיגדל משך שלוש וחצי שנים, התמנה
כמנהל מלון הקאונטרי-קלאב. כן, יש
שם מלון. העובדה שלא יודעים על כך
היא הסיבה לתפוסת של כ 10*-בלבד
במלון זה בשנה האחרונה. המלון, הכולל

מנהל גורדון
המלון ריק
להוריד את המחירים (כיום 38 דולר
לזוג לדירה ליום) ויציע מחיר מיוחד
לזוגות צעירים נישאים — 140 לירות
ללילה, כולל שמפניה וטיתקני-ספורט
צמודים של חקאונטרי-קלאב, להוצאת
עודפי-אנרגיח.

10 חודשים אחו׳ נישוא׳ ארי המשותק עם נערה בריאה וינה, מנהל
ן יה חושך, ורק אור הירח וה-
כוכבים קרץ לנו, והמקום היה
הלומי. אלי היה בזרועותי כתעוק, כש ראשו
על הזי ואני מצמידה אותו אלי
בחוזקה. נישקתי אותו, הרעפתי עליו יאהבה.
אבל כשאנחנו במיטה, אני ׳מרגישה את
עצמי כתינוקת .׳אנחנו משהקים מישחקי-
׳אהבה ושואבים יכוה ועידוד אחד !מהשני.״
תיאור רומנטי זה הוא תיאורה הנאמן
של נערה שימלאו לה שמונה־עשדה שנים
בעוד ארבעה חודשים, האוהבת נער בן
.25 תיאור די שיגרתי של נערה מאוהבת,
הסרת דיימיון, אולי, אך השה ומרגישה

ווה אותו ותמך בו בכל אותן מילחמות
ארוכות, שנים רבות.
׳אלי ניצח פמילחמותיו הגדולות. המילח־מות
שהפסיד, היו רק משום שלא היו די
חשובות או די ״אתגריות,״ כפי שהוא
אוהב להתבטא.
אולם ניצחונו הגדול ביותר של אלי,
גולת־ד,כותרת לכל נצחונותיו האחרים, הוא
עובדת היותו נשוי, מזה עשרה חודשים
תמימים לציפי — נשוי ומנהל חיי-
משפחה ,׳כמו כל זוג נשוי ואוהב רגיל,
על כל הכרוך בכך.
אהבתו של אלי מייזלם למין החלש
החלד. בגיל צעיר ביותר. כבר בגיל תשע
הוא ביקש, כמעט במפגיע, מבת־כיתה
שלו, להיות ״החברה שלו,״ והיא הסכימה
בשומחה.
האהבה אותה רחש אלי לנשים באה
לידי ביטוי בצורות שנות, בגילים שונים.

..המין בינינו הוא וגן
פסיק, דב 1שאין רו
שום חשיבות ב פי ר

..איחרא זמרן ה*ה כרכו
חשוב ראלי, ה״תי שמה
לחיות איתו גס בלי מ ד

בכל נימי נפשה. תיאורים דומים אפשר לשמוע
מאלפי נערות אחרות מדי יום ביומו.
אבל ציפי מייזלס איננה כאלפי נערות
אחרות. היא שונה מכולן. היא ודאי יפה
יותר מהאחרות, ודאי רגישה יותר, ודאי
וודאי אוהבת יותר. אך הרי אף אחת מהנערות
האחרות אינה נשואה לאלי מייזלס.
כשזר פוגש לראשונה באלי מייזלם,
ומעז להיישיר את מבטו. אליו ליותר משניה
חפוזה, הוא רואה מולו גוש זעיר
ומצומק של בשר־אנוש, ישוב בתוך כיסא-
גלגלים, רגליים קטנות ומדולדלות, ידיים
מאודמות יותר ימן המתאים לגוף כה
צמוק ושפוף, נשלחות לעברים בלתי צפויים,
ראש הנשמט לרגעים על הכתף ללא
יכולת להתרומם בכוחות עצמו.
ולדמות זו נשואה ציפי מזה עשרה חודשים.
עשרה חודשים אשר, לפי עדותה,
הם המאושרים ביותר בחייה ומה שחשוב
יותר, עשרה חודשים המהווים, לגביה,
פתיחה לשנות אושר רבות לצידו של אלי,
לאורו של אלי.

בתחילה היה הוא השדכן של הכיתה, דאג
״לסדר״ שידידיו יהיו החברים של ידידותיו,
וציין ביומנו כל הצלחת שידוך,
וגם כל ״הפסקת חברות.״
במשך השנים החל דואג גם לשידוכים
של עצמו, כאשר האובייקטים למיתקפותיו
הרומנטיות הן דווקא אותן ילדות שהיו
היפות ביותר בכיתה או בשבט הצופי, המבוקשות
ביותר, עליהן היתד, התחרות
הרבה ביותר.

ך* יסור חייו של אלי מייזלס לקוח
^ כאילו מתוך אגדה. מילח׳מה של צעיר,
אשר נידון בילדותו למחלה מנוונת, חשו־כת־מרפא
וכל תיקווה להחלמה, מילחמה
דון־קישוטית בטחנות־רוח, אשר בה ניצח
לבסוף החלש ונטול־הסיכויים, לכאורה,
יאת הרופאים והמדע, את הטבע והביולוגיה,

ן* גיל מבוגר יותר נפרד אלי מ-
4אהבות־הילדות המכאיבות והמרגשות
והחל מנהל רומנים סוערים עם נערות
בנות־גילו, ולפחות בשני מיקרים, הגיע עד
לסף נישואין ממש.
אחד האוצרות השמורים ביותר בבית
מישפחת מייזלס הצעירה היום, הוא ׳אלבום־
תמונות בו מופיעות תמונותיהן של במה
עשרות צעירות, אחדות מהן יפהפיות ממש.
״לאלבום שלי,״ סיפר השבוע אלי ,״נכנסו
רק אותן בחורות שאהבתי. זה לא
סתם אוסף של תמונות מיקריות.״

ואפילו, כן נדמה לעיתים, את אלוהים
בכבודו־ובעצמו.
אלי מייזלס ערך קרבות אין־ספור בחייו,
וברבים מהם ניצח.
עוד בהיותו בן שנה נלחם כנגד אותם
רופאים אשר קבעו כי לא יגיע אפילו
לגיל שנתיים. אחר-כך נאבק כנגד התנגדותם
הטבעית של חברים, מורים, מדרי כים
בגד׳נ״ע ובצופים, אשר סירבו להאמין
כי לנכה במצבו יכולות להיות תכונות
אשר תאפשרנה להם להתעלם ולשכוח
את נכותו.
הוא נלחם בגורל שנטל ממנו את אביו,
שמת ׳ממחלת הסרטן ,׳ושגזל ממנו את אימו,
הגיבורה העיקשת, כתוצאה מחבטות רצ חניות
של אביו־החורג.
הוא נלחם כנגד הכאבים הגופניים העזים
שיגדמו לו אחיות בבתי־חולים, אשר
לא ידעו כי מחלתו היא מחלת גיוון־שרי-
דים חמורה, אך עצביו הם כשל אדם
בריא, המרגיש כל יכאב.
הוא נאבק באלופי צה״ל שלא רצו לגייס
אותו לצבא, ברב גדול־בתורה אשר סירב
להתיר לו לשאת אישה יאשר אהב, ב-
פרופסורים באוניברסיטה, במשפחות־אוגד
נות אשר בגדו בו, לדעתו, ואפילו בכוונותיו
הטובות של אחיו הבכור, מי שלי
וישנן
באלבום בחורות, ישנה שם אילנה,
בחורה תימניה שהיתר. החברה האחרונה
של אלי לפני נישואיו .״היו בינינו יחסים
יפים ׳מאוד,״ מספר אלי .״בעיקר, מה
שאהבתי, זה את הצורה בה היתד. נשענת
עלי כאשר דחפה את העגלה שלי״.
ישנה רותי גונן, שד,יתד. חברה של אלי
בתקופת לי׳מודיו בבית-הספר התיכון, ואלי
זוכר כיצד היו נוהגים ללקק ביחד מעל
אותו ׳מקל של ארטיק. והיתד. ציפי קליין,
ידידה טובה של אלי משך שנים רבות,
שהפכה להיות :״חברה שלי ליום אחד.
אחרי י יום היא החליטה לגמור איתי, ועד
היום אני לא יודע למה.״
פוריה פונגרד. היתה, בנוסף לאהבה גדולה,
גם זמרת מחוננת. אלי אהב את
השירה שלה, והוא נזכר תמיד ב :״הרבה-
הרבה חוויות משותפות שלנו.״
והיתד. גם יחווה לורנס, חברה של אלי
מהתקופה בה היה בצופים, מאוחר יותר
מזכירתו של ״טליק,״ האלוף ישראל טל.
ויש עוד הרבה אחרות, שליוו •את אלי משך
השנים והעניקו לו תחושה של נער ככל
הנערים.
אהבות הילדות שלו באו לידי ביטוי
במתן רשות לנאהבת לצאת עיימו לטיול,
או ׳נכון יותר, לדחוף יאת עגלתו לטיול

עז ר עג דו

ציפי, רעייתו בת ה־ 18 של אלי מייזלס, במילוי אחד מתפקידיה
כאשת נכה: להחזיק בידה את שפופרת־הנולפון, שעה
שאלי מדבר לתוכו, ציפי נמצאת במחיצת אלי כל שעות היממה, וממלאת את מקום
׳שריריו המנוונים. השניים נישאו לפני עשרה חודשים, למרות התנגדות הוריה.

הזוג ח״־מישנחה נורמליים ־ מכר הבחינוח
משותף. ככל שהאהבה פרחה וליבלבה
יותר! ,כן הייו אתרי־הטיולים רומנטיים
יותר. ובחיפה, יעיר־מולדתו של אלי, לא
חסרים *אתרים כאלה.
אחר־כך הגיע השלב של המילים הגסות
וניבול־הסה, של ההתעניינות במין, של
החקירות והשאלות אצל כל אותם חברים
בני גילו, שאהבו להתפאר בהצלחות המיטה
או העילוסים שלהם. וכך, באופן
הטיבעי ביותר, לדבריו, הגיע גם אלי
מייזלס לשלב של יחסי־מין רגילים ויפים
עם בנות.
״אני לא יכול לומר ששכבתי בחיי עם
מאות רבות של בחורות,״ מספר אלי,
״אך שכבתי כבר עם די הרבה בחורות,
ותמיד רק עם אלה שאהבתי. אבל אני לא
דורש מבחורה שאני שוכב איתה שתהיה
רק יפה, אלא גם חכמה.״
מבחינה ביולוגית מסביר אלי את שהעיניים
והדקמיון של אדם בריא אינם
(מסוגלים להאמין בהם :״אינני שולט רק
בשרירים הרצוניים שלי, אבל אבד־המין
הוא הרי שריר בלתי־רצוני. לכן ברור
שבתחום זה אני בריא לחלופין.
״בחורה רגילה להיות נישלטת, במיטה.
היא רגילה שהגבר הוא היוזם את החיזור,
שהגבר משכיב אותה במיטה, מפשיט
אותה ומוריד לה את התחתונים.
הבעיה היחידה שלי, היא להביא לידי כך
שאותה בחורה שאוהבת אותי ושאני אוהב
אותה, תבין כי התפקיד הטכני, ורק הטכני,
במיקרה שלי, הוא הפוך. הבחורה
צריכה להיות היוזמת, כי אני איני מסוגל
לכך. היא צריכה להפשיט אותי, ולעשות
את הצעדים הטכניים, יאבל עצם המין
הוא טיבעי לגמרי, כמו אצל כל אחד אחר.״

^ ת ציפי הכיר אלי כשהיתה בת .16
ציפי, נערה יפהפייה ! ,ממוצא תימני,
בעלת גוף תמיר, שיער שחור גולש, עיניים
גדולות ועמוקות וחזה קטן וזקוף,
ברחה אז מביתה בעיקבות סיבסוך עם
הוריה והגיעה אל מישפחה אומנת, שהיתה
באותה עת יגם המשפחה האומנת של אלי.

מספר אלי :״היינו בבית של ידידים,
והרגשנו שנינו באותו רגע כי אנו אוהבים.
אני נדלקתי. זו היתד. דליקה שמעבר
לסתם עוד מיזמה אחד. אהבתי את העיניים
שלה, את הניקיון שלה, את האצילות
שלה.״

ך • היכרות עם ציפי לא היתד, הן
| היכרות הראשונה של אלי עם נערות
תימניות. לאמיתו של דבר הוא בילה חול שה
לנערות תימניות משך ישנים רבות,
ותמיד ביכר אותן על־פני בל האחרות.
ביומנו תיאר פעם מדוע הוא אוהב נערות
תימניות, שעם אחדות מהן שכב.
״נוכחתי לדעת,״ כתב ביומן ,״כי התימניות
הן נערות שעם ישראל יכול להיות
יגאה בהן. המייחד אותן: ניקיון קפדני,
יוסי אכסוטי, עור חלק, חזה קטן ומוצק,
עיניים נוצצות, שיער רך ושחור. מטיבען
הן רכות, והן אוהבות לגרום אושר לגבר
שהוא בחיר־ליבן ...גם במיטה בולט רצונן
להסב אושר לגבר שאותו הן אוהבות.״
אלי מלא אהבה והערצה מקודשת לציפי.
״לא האמנתי,״ הוא אומר ,״שאשר, יכולה
להעניק אושר לבעלה יותר מאשר ציפי
מעניקה לי. אני לא מאמין שקיים יצור כל שהו
עלי־אדמות שיכול לתת לי אושר רב
מזה. ציפי עזרה לי להפוך משבר לעוצמה
רוחנית ודימעה לחיוך, לגרום לי לשכוח
שאני נכה. רק החברה מזכירה לי זאת.״
אין כל ספק כי ציפי היא נערה מיוחדת-
במינה. למדות שאהבתה לאלי אינה נופלת,
ומבחינות מסויימות ודאי אף עולה על
אהבתו של אלי אליה — אהבה, שהיא
!מעידה בתוקף כי היא נטולה כל שמץ
של רחמים ואפילו של כורח, הרי אלי
התקשה למדי לשכנע אותה, משך תקופה
ארוכה, כי אחד הביטויים החשובים ביותר
של האהבה הוא יחסי־המין.
השניים התגוררו וחד תקופה~אריוכה,
וטכס־ד,נישואיו היה פורמאלי בלבד לגבי הם.
משך התקופה הזו לא הסכימה ציפי
לקיים עם אלי יחסים, לא כיוון שהיה

ציפ מ״ 1ל ם
׳אלי מייזלס הנכה אלא כיוון שהיה פשוט
גבר.
כששכב איתה אלי לראשונה, שבועות
אחדים לפני נישואיהם, גילה כי היא
בתולה. ציפי אינה אוהבת להיזכר בערב
זה — עדיין רודפת אויתה תחושת־האשם
כי עשו דבר בלתי־מיוסרי ובלתי־נכון.

היום מדברת ציפי וחושבת על נושא
המין בבוז מסויים, כאילו אין בו כל
חשיבות.
״המין בינינו הוא רק פסיק,״ היא
אומרת .״למרות שאני יודעת שהוא חשוב,

..אני מגיע עס ציפי
להתעמת עווא הגעתי
ממוחה עם אשה אחות״
ולמרות שאני יודעת שאלי רוצה בזה,
הרי בעיני הנושא הזה מתגמד, לעומת
עוצמת האהבה הרוחנית שאנו רוחשים זה
לזו, וזה הופך להיות פסיק, דבר לא חשוב
בכלל. אילולא המין היה כה חשוב לאלי,
הייתי מוכנה לחיות איתו ולאהוב אותו
באותה מידה גם בלי המין, גם היום.״
את ציפי מטרידים הרבה יותר דברים
אחרים. ומטריד אותה כיצד לשפר את
כישרון־הבישול שלה, כדי שאלי ייהנה1מאוכל
טעים יותר .׳מטרידה אותה השאיפה
לדירה גדולה ומרווחת, דידה משלהם, כדי
שאלי לא ירגיש אשם על כי אינו יכול,
בגלל נכותו, להעניק לאשתו בית יממש.
׳מטרידה אותה השאיפה ללמוד, הרבה
ומהר, לרכוש דעת, כדי להיות בת־שיהה
מתאימה יותר לאלי.
1 111111י| ך |11 חמישה דיוקנות של
| | התמונות הפרטי של

לחן, עוד עשרות בחורות. אלי טוען כי לאלבום לא
רק כאלו אליהן היה לו יחס מיוחד .״אבל כמו ציפי,

נערות, הלקוחים נזתוך אלבום־
אלי מייזלס, בו מופיעות, פרט
נכנסת סתם כל בחורה, אלא
עוד לא היתה לי,״ אומר אלי.

ך וסף לבעיות בהן נאבקים בני־הזוג
1בגלל נכותו של אלי, יש להם גם כל

אותן בעיות המאפיינות זוגות אחרים,
רגילים, לאחר עשרה חודשי נישואין.
״אני לא רוצה לעמוד למיכשול בדרכו
של אלי,״ אומרת ציפי .״אני רוצה שהוא
ימשיך לחיות את אותם חיים סוערים שהוא
חי בהיותו רווק. לכן ׳אני נותנת לו יד
חופשית, ומשתדלת לא לקנא ׳כשהוא נפגש
עם בחורות אחרות.״
ציפי ׳מבלה עם אלי 24 שעות אינטנסי ביות
ביותר ביממה. הם נפרדים לעיתים
רחוקות בלבד, וגם אז לזמן קצר. זאת —
כאשר ציפי קופצת למכולת, לבדה, או
כשאלי הולך לסרט, מסוג הסרטים שציסי
אינה אוהבת, עם חברים וחברות.
״אני לא מקנא לציפי,״ אומר אלי .״אני
יודע שבחורים שורקים אחריה ברחוב,
אבל המוסר המיוחד של ציפי אינו ׳פרשה
לה אפילו להסתובב אליהם. מובן שיש
לנו הידידים שלנו, ולאשר, טיפשה יכול
היה להידמות לפעמים, כי אני מחזר
אחרי אחרות. אבל ציפי היא ׳מהבחורות
החכמות והנכונות.״
כתום עשרה חודשי נישואין מלאים ומאושרים,
מסכם אלי את חייו עם ציפי:
״אני מגיע עם ציפי להתעלות שלא
הגעתי לשכמותה עם אף אחת אחרת. ציפי
למדה בעשרת החודשים האחרונים גם
לאהוב עמוק יותר, גם לבשל טוב יותר,
וגם את נושא המין טוב יותר — היא
למדה לנתח את החיים טיוב יותר.״
ואילו הצהרת*חאהבה הגדולה ביותר ש יכלה
ציפי לתת לאלי, ניתנה דווקא לפני
נישואיהם, כשסיפרה :
״כשאיבדתי את בתולי, אפילו שזה היה
לפני הכלולות, ואני הרי חשבתי תמיד
שאגיע לחופה שלי בתולה — גם אז ידעתי
שאם נרצה תינוק, עלי !ממילא לעשות
זאת יפעם, בפעם הראשונה. ואלי, הלא
הוא בעלי.״
ואומנם, אלי וציפי רוצים. מאוד בילד.
והבטיחו לעצמם כי ברגע שיעמדו איתנים
על רגליהם מבחינה כלכלית, יבוא גם
היורש לבית מייזלס.

במדינה־
¥31 *111

העול

חינוך

4947
ת*ב 1ו ת
ללא ביסו

הבטיחו קורס למתכננים,
7א קיימו את המובטח —
אף דרשו את שכד־הזימוד
״המחשב — מכשיר העתיד הקורם
במחשבים מבטיח את העתיד מודעות
מסוג זה, מטעם בתי־ספר שונים, מתנוססות
מעל גבי עמודים שלמים בעיתוני־הערב, ומבטיחות
עולם ומלואו לאלה המבקשים
ללמוד את מיקצוע העתיד.
בלה אוגורדניק, טלפוניסטית מרמלה,
חיותה ד,לפריו, פקידה ממיכמורת, אנדרי
אביטל מעובדי תדיראן מנווה־שלם ואחרים,
היו גם הם בין קוראי המודעות, שהשתכנעו
שבאמצעות הקורם למחשבים יוכלו להבטיח
לעצמם עתיד ורוד יותר. הם נענו למודעות
שפירסם המכון להכשרה נויקצועיוז, אשר
הבטיח לקיים קורסים בתיכנות־מחשבים.
המודעה, שעשתה רושם כאילו פורסמה
על־ידי מוסד רישמי, הבטיחה שלקורס
יכולים להתקבל רק מסיימי 12 שנות לימוד,

התיקוות התנפצו. ההתחייבות להפנות
את התלמידים למקומות־עבודה היתר,
כוזבת. רק כשניים מעשרות התלמידים
הופנו למקומות כאלה. השכר שקיבלו אלה
שלמדו בקורם, היה נמוך מהמובטח. עוד
התברר לתלמידים המאוכזבים, שטרחו והגיעו
ללימודיהם ממקומות שונים בארץ,
כי דרישות מקומות־ד,עבודה מהמתכנתים,
הן הבכירים והן הזוטרים, עולות בהרבה
על הנתונים של בוגרי הקורם.
בעיקבות זאת התארגן ועד של התל מידים,
בראשותו של אנדרי אביטל מנווה*
שלם, שדרש מהנהלת בית הספר החזרת
הכספים, בגלל אי־קיום הקורם כמובטח.
הנהלת המכון להכשרה מקצועית דחתה
את דרישת התלמידים.
אך לא רק זאת — בית־הספר דרש מהתלמידים
לפרוע את השטרות עליהם חתמו
עם הירשמם לקורס, שאמור היה להימשך
שנה, אך נמשך שלושה חודשים בלבד.
בשלב זה החליטו התלמידים לפנות אל
עורך־הדין עמום וייצמן. באמצעותו הגישו
תישעה מתלמידי הקורם שלוש תביעות
נפרדות לבית־המישפט בתל־אביב, בהן
תבעו מבעלי בית־הספר, דניאל קונסטנטין
וצבי טבנקין, פיצויים בסך של כ־ 20 אלף
לירזת.
את התביעה ביססו על אובדן־הכנסה כ4

מאוזן

)1שם
נפוץ לנערה; )4עינבל, לשון־
ד,פעמון ; )6רשע בבוונה־תחילה ! )8מגדולי
המתמטיקה והפיסיקה ביוון הקדומה; )10
רום; )12 גבעה קטנה; )13 משמש
בתעשיית־הבירה ; )14 עץ מיוחד ללבנון ;
)15 תואר הולנדי ; )17 מיתר שרירי בגוף ;
)19 חג, גנוסיא; )22 מעט מאוד מ־;
)23 פרח־נוי קוצני; )25 פרופלור; )27
מכלי השח־מת )28 :ל אן ו; )29 עבר;
)30 נמל־התעופה של לונדון; )32 מחבר-
אופרות איטלקי נודע; )34 נקי, זך; )35
תרופה; )37 תא, אגף; 38א) יישות; )40
יעריך מאוד; )42 מורגל ב־; )44 חורט
מתוך העץ; )45 חיית־נהר, ביבר; )48
גועל־נפש, בחילה ; )49 חומר־נפץ מרסק ;
)50 מוסד לימודי לחוף הכינרת; )52 המון
בסף! )54 מבלה את הלילה; )55 שי,
דורון ; )56 זיהום ; )58 משמש למדידה ;
)59 רשות, רישיון ; )61 בעל אופי ספורטיבי
עולמי ; )64 בסיס ; )65 חומר המשמש
בבניין; )66 פלצור.

חשבץ

מאוגד :

)1אדיב, שונא ; )2מחשבת בליעל ;
)3תבוא, תגיע ; )4מן השבטים ! )5״כן״
באנגלית; )6רבע־הסלע, מטבע קדום;
)7מחייתו־יער; )8בוהן, האצבע העבה
ברגל ; )9מקום שלם בגוף ; )10 מין צרעת
או שחין ! )11 גדול משוררי יוון ; )12
סמל היחידה ; )14 נחתום; )16 הבהיק,
הזהיר ; )18 אם־הפנינה ; )20 קביעת שיעור
הגודל ! )21 מושח בטיח ; )24 עולץ ! )26
מכשיר־התעמלות ! )28 היכן?; 29א) ה־רמטכ״ל
הראשון של צה״ל (ש״מ); 30א)
!שמן זך ; )31 חבל בארץ ! )33 עוף אגדי
גדול הנזכר בתלמוד; )36 תשלום המושת
על כל אזרח! )37 היערכות־כוחות להת גוננות!
)38 הקדש מוסלמי; )39 רחבה
עגולה המשמשת להתגוששות! )41 נשך;
)42 אחד ממצבי-ד,צבירה ! )43 של הלאום ;
)44 מתנדבי חוץ־לארץ (ר״ת); )46 צורת
סיום לרבות! )47 קיבוץ בדרך לירושלים;
)50 גזר, ניתח ; )51 כלי־נשיפה עשוי עץ ,

)53 חומת־מים )55 :נתינה )57 :גזל, עשק ;
)60 יכה; )61 מילודשלילה ; )62 יחידת
חשמל ; )63 נהר באיטליה,

7ו9ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה, לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

עין

שופט צלטנר
החשוד נהנה מן הספק
בעלי נתונים מתאימים, לאחר מיון קפדני.
עוד הבטיחו מפרסמי המודעות, שהסתתרו
מאחרי ת.ד 28125 .בתל־אביב, כי בוגרי
הקורסים יקבלו הפנייה למקומות־עבודה
מתאימים, בהתאם להישגיהם.
תיפנות ככיתות ה׳ .כאשר הגיעו
התלמידים־לעתיד אל המכון, גילו כי הוא
שוכן בבניין־מישרדים ישן ברחוב סלומון
,7ליד התחנה המרכזית בתל־אביב. עוד
גילו, שבמקום זה מתנהלים שני בתי־ספר
נוספים: האחד — טכגיכון, בית־ספר
להכנה לבגרות ומוקדמות, והאחר — תיכון
מיקצועי לאלקטרוניקה. נוסף להבטחות שהיו
רשומות במודעה, הובטחה לתלמידים
גם אפשרות להשתכר 1.800ל״י לחודש,
בתום הקורם•
עם תיקוות כאלה בליבם התחילו כתריסר
תלמידים את לימודיהם, בבניין ישן של
בית־ספר עממי, על שולחנות של תלמידי
כיתות ה׳ ,ללא תנאי־תאורד, מתאימים.
אז גם התברר שכל הפונים למכון עמדו
בהצלחה בבחינותיו־,כניסה, והתקבלו לקורס,
למרות שחלקם לא סיימו כלל 12
שנות לימוד. אך היתה זו רק ההתחלה.
מייד הסתברו לתריסר תלמידי הקורס, כי
הלימודים אינם מתנהלים בצורה סדירה.
במשך שלושה חודשים התחלפו לא פחות
משלושה מורים. בתוכנית־ד,לימודים נקבע
שהתלמידים ילמדו חמש שפות־מחשב, אך
למעשה נלמדו רק שתי שפות.
התברר גם שבית־הספר אינו מוסמך
להכשיר את התלמידים להיות מתכנתים
בכירים. לכל היותר יכלו חלק מהלתמידים
להפוך למתכנתים־זוטרים.
כעבור שלושה חודשי לימוד קיבלו ה תלמידים
הודעה שהלימודים נפסקים למשך
שבוע. עוד נמסר להם, שיקבלו הודעות-
בכתב על המועד בו יתחילו הלימודים מחדש.
אך הודעה מובטחת זו הם לא קיבלו
עד עצם היום הזה.

תוצאה מהלימודים בקורס, וכן עקב ההוצאות
שהיו קשורות בלימודיהם בו•
;ית־הספר, באמצעות עורך־הדין אברהם
שליו, הגיש לבית־המישפט בתב־הגנה, בו
הכחיש את מרבית טענות התלמידים. שליו
ביקש לדחות את התביעות.
ללא התערבות מהחוץ. מאז עברו
חודשיים• להנהלת בית־הספר נודע שהתלמידים
אינם מסתפקים בפנייר, לבית־המישפט,
אלא מבקשים להודיע על המתרחש
בבית־הספר גם לעיתונות. בשלב זה
החליטה הנהלת בית־הספר שהעניין בעצם
אינו כדאי לה.
באמצעות עורך־דין הודיעה לתלמידים
שהיא מבקשת להתפשר איתם, כדי שהענין
יסתיים ״ללא התערבות מהחוץ.״

מי שפט
אין אונס ב ד!,
החשוד באוגס העיד שלא
כמד — האם אומגם
היה זה אונס?
״הוא חיבק אותי ונישק אותי בפנים
ובפה, ולרוב על הצוואר שלי בכוח. אני
תפסתי לרחמים (שם בדוי) את ידיו וניסיתי
להשתחרר, אך לא עזר. הוא הוציא לי
את החולצה בכוח, פתח לי את החזייה,
וכימעט קרע לי את המכנסיים. אחר-כך
הוריד לי בכוח את המכנסיים הארוכים
שלי. גם את התחתונים שלי הוריד בכוח.
״נתתי לו דחיפות עם הידיים והרגליים,
אך זה לא עזר. תפס אותי בכתפיים ולחץ
אותי לחלון של המכונית. אחרי שהפשיט
אותי והייתי ערומה לגמרי, משך אותי
בכוח למושב האחורי, ונעל את הדלתות
במכונית. הוא אמר, :אני מוברח לשכב
איתך!׳ הוא התפשט ערום, פתח לי בכוח
את הרגליים. צעקתי, אבל לא יכולתי
העולם הזה 1917

לצאת ערומה כי שם היו מכוניות עם
אנשים, כולם זוגות.״
כך סיפרה בעדותה גילה לוי (שם בדוי)
שהתלוננה על אונם, בחקירת המישטרה,
ועל כך חזרה השבוע גם בפני בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב.
בכתב־האישום נאשם רתמים 22 בעל
חנות מהרצליה, בכך שאנס את גילה ()25
במכוניתו ליד הוף הנכים בהרצליה.
גילה, העובדת כמטפלת, סיפרה בהמשך
דבריה :
מישגל -או רצח .״אני צעקתי
והוא סתם לי א5ת הפה בידיו ואמר לי:
,אם לא תשכבי איתי, ארצת אותך !׳
״אני חושבת שהוא עשה את זה מיספר
פעמים, שלוש או ארבע, מבלי להוציא את
אבר־מינו. אחר־כך הוא הציע לי שאעשה
לו משהו מגונה. אני דחפתי אותו מעלי,
ואז הוא תפס אותי בשערות ודחף את

ראשי לחלון. קיבלתי מכה, אך לא חזקה.
הוא הוציא אותי ערומה מתוך המכונית,
ואמר לי, :תלכי, יא שרמוטה!,
״רק לאחר שבכיתי זרק לי את הבגדים,
ונסע.
״אני לא יכולה להסביר למה למרות
שהוא הפשיט אותי בכוח, לא נקרע שום
דבר, אפילו הכפתורים.
״בחיים שלי היה לי רק חבר אחד
ששכבתי איתו ונפרדתי ממנו. לפני חצי
שנה היתה הפעם האחרונה ששכבתי עם
גבר לפני שעשה לי את זה רחמים.״
גילה הכירה את רחמים במועדון־הלילה
טיראן שבהרצליה־פיתוח. הם רקדו יחד,
ואז הזמין אותה לסיבוב במכוניתו. הוא
נעצר ליד מלון אכדיה, ושם החלה הפרשה.
בגירסתו של רחמים, שיוצג במישפט
על־ידי עורך־הדין צבי לידסקי נאמר:
״אני ביקשתי מגילה שנצא שנינו לנשום

אוויר, והיא הסכימה. נסענו עד לים ממש,
ושם שכבתי איתה בתוך המכונית שלי,
מרצונה הטוב. אני התפשטתי ערום, וגם
היא התפשטה ערומה, וכך באנו שנינו
במגע מיני. אני לא גמרתי, ולא אמרתי
לה שום דבר מגונה.״
בהכרעת הדץ, עליה חתמו נשיא בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, זאב צלטנר,
והשופטים שולמית וולנשטיין ומשה בייסקי,
נאמר$ :
״כל המישפט הזד. סובב סביב מהימנותה•
של המתלוננת. הסכימה למישגל או לא
הסכימה — זאת השאלה. לא שוכנענו מעל
לכל ספק סביר שתיאורה של המתלוננת
בבית־המישפט הולם את המציאות.
״!מסיבה זו בלבד, יש להנות את הנאשם
מן הספק. ובנוסף לכך, ובאופן בלתי תלוי
בזה, יש נסיבות אשר מטילות ספק בגירסת
התביעה.

״החלטנו להנות את הנאשם מן הספק,״
אמר בית־המישפט ,״ולזכותו מן האשמה
המיוחסת לו.״
מישטרה האינקוויז־טורים 3ם עולן ה
מחקר־מישפטי מדעי מ;.7ח ;
שיטות החקירה במישטרת
ישרא? — אינקוויזיטוריות
הציבור והעיתונות טוענים כי השיטות
בהן מטפלת המישטרה בחשודים אינן
אנושיות, לחשודים אין זכויות, והיחס
אליהם רע. המישטרה, באמצעות דובריה,
מנסה להכחיש טענות אלו בכל הזדמנות
(תמשך בעמוד )32

מ ה יותר קלמלהשתתףבהגרלת הלוטו.
ת מו ר ת לירה אחת תו כללס מן 6מספ רי םבכלאחת
משתי טבל או ת שב טופס.
עשה חישוב פ שוט, פ עו להבת שכיות ס פו רו ת
מ בי אהלן סיכויי השתת פו תבפרס הראשון,
בסך 1 5 0 ,0 0 0לירות מינימום,
ובאלפי לירות בי תרהפר סי ם
* פרס ראשון מצטברעד חצי מליון לירות
זה כלכךפ שו ט
זיודריק /צלזם7:ן ידו1ן

רשכוז הפרסז הססשרתית

במדינה

לחתנים, למח 1ת ני ם
ולכל האירועים
חליפות ב גי ר
ב״יאי עווס?ו\?£0/ומ1£כ

(המשך מעמוד )31
ובכל אמצעי. עתח בא מחקר מדעי, פרי
עטו של ד״ד דויד ליבאי, מבכירי המרצים
בפקולטה למישפטים ומומחה למישפט
פלילי, ומוכיח את אשר הציבור והעיתונות
טוענים מזה זמן רב: שיטות המי שטרה
אינן אנושיות ואינן מתאימות למדינה
דמוקראטית.
ד״ד ליבאי אף איננו מהטס לקבוע ששי־טות־החקירה
של המישטדה, עד לשלב
העמדת הנאשמים למישפט, ר.ן אינקוויזי־טוריות:
ממש.
ליבאי, המתולתל, מישפטן נודע! ,מגלה
בהפרקליט, ביטאון לישכת עזרכי־הדין, כי
לשופטים אין כל תפקיד בניהול חקירתם
של חשודים, לבד:מן המיקרים בהם נחקרת
!סיבת מוות.
החשודים ניצבים לבדם מול חוקרי ה־מישטרה.
אין כל !מוסד עליון המפקח,
בו מתנהלת חקירה, על דרכי החקירה.
החוקרים עצמם, הם הממונים על שמירת
כללי ״המישחק ההוגן״.
יחס חיובי למייטטרה. המישטרה
מנהלת את חקירותיה בחדרים הסגורים
בפני הציבור, העיתונות ובני מישפחתו של
הנחקר. גם לעורך־הדין של החשוד אין
כל גישה למקומות בהם מנהלת המישטדה
את חקירותיה.
אות נוסף לקיומן של השיטות האינקווי-

מישפטן ליבאי
יחס חיובי למישטרה
זיטוריות של מישטרת ישראל בחקירת.
חשודים, לדעת ד״ר ליבאי, הינן היעדר
כל. אפשרות של עימות בין העדים לבין
החשוד עד ליום המישפט.
לחשודים אין זכות לדעת מהן העדויות
נגדם, הנמצאות בידי המישטרה. אין להב
נם הזכות לבדוק אם אומנם טענותיה של
המישטרה נגדם נכונות, או שהן נועדו
רק ״לשבור״ אותם בזמן החקירה.
מובן שבשיטת־חקירה זו אין לחשודים
הזכות לנהל חקירה משלהם, במקביל
לחקירת המישטרה, על־מנת להשיג ולשמור
עדויות לצורך הגנתם.
קבע השבוע מישפטן העוסק בפלילים.
׳אחרי שקרא את מחקרו של ליבאי :
״אם המישטרה היתד. משנה את שיטות־החקירה
שלה, היתד. חוסכת לעצמה הרבה
כוח־אדם, ואז היה ביכולתה להקדיש זמן
רב יותר לחקירות. לפי השיטה הנוכחית,
חלק ניכר מכל דיון פלילי בבית־המישפט
מוקדש למישפטי־זוטא, הדנים בשאלה, הנכבדה
כשלעצמה: האם צריך בית־המיש־פט
לקבל את הודעות הנאשם במישטרה.
או לאו.
יאם שיטת־החקירה היתד. משתנה, הרי
במרבית המיקרים לא היה כלל צורך
במישפטי־זוטא אלה, ועם זאת היו מתייח סים
למישטרה בצורה חיובית יותר ׳מאשר
כיום.

מאריגי האיכות
4X20

להשיגב:
תל־אביב: רח׳ אלנבי ססו
ירושלים: דרך יפו ( 42 ככר ציון)
חיפה: רח׳ הרצל 8ו( בי ת הקרנות)

0101011
ע ם צמר
בוטיק פייר ק ארדין

תל־אביב, רה׳ אלנבי 94
ספורט מגן־ הדוי ד -וחצי-זזסהר
אלוף־הקאראמה הישראלי
הוכרז כאח לחברי
מועדון־קאראטה מוסלמי
קיצוני
״תוך שניה אחת הרבצתי חמש מכות־קאראטה
לחמישה כיוונים שונים, לעבר
פניהם של חמישה מחברי-המועדון, אך לא
פגעתי בהם. עצרתי את אגרופי במרחק
שניים־שלושה סנטימטר מהפנים שלהם,
וזה מה שעשה עליהם את הרושם המבוקש.״
(המשך בעמוד )35

העולם הזה 1917

1.0־ים זה
לא הכל
יום־העצמאות ה* 26 של מדינת־ישראל
היה דבר טוב מאד, למי שזוכר. אבל
בייחוד זה היה טוב לזמרות חווה אלכד״
שטיין ואילנה רוכינא, שמייד לאחר
חגיגות אותו יום הוזמנו להופיע בבלגיה,
לסיבוב־בזק בן יומיים.
אילנה קמה ונסעה. אחרי הכל, סיבוב-
בזק כזה לא מזדמן כל יום. אבל משום-
מה, אצלה הבזק התארך והתארך. זח לקח
רוכינא תמיד כדאי לנסוע
לה כמה שבועות טובים, ורק ביום החמי־שי
האחרון חזרה סוף־סוף לארץ.
למי שמכיר את אילנה, ולו במיקצת,
היה ברור מייד מה קורה כאן. הרי לא
ייתכן שבחורה כזו, שד,מלתחה המפוארת
והעשירה היא אחד הדברים החשובים בחייה,
תגיע עד בלגיה ולא תקפוץ ללונדון,
לחידוש קליל של המלתחה הנ״ל,
שאין רבות כמותה בארונות כשות ישראל.
אילנה, שהתאלמנה לפני מעט למעלה
משנה החלה, כעבור תקופת־מד״ להשתדל
לחדש ימיה כקדם, להופיע ולהשמיע, להד
פיע ולהיראות, ולמצוא עניין חדש ככל
האפשר בין ידידים ישנים וחדשים.

הז מר ת־ ה ע קר ת
מ7ז>>רת
גם חווה אלכרשטיין, כמו שסיפרתי
קודם, הוזמנה לבלגיה מייד אחרי יום־
העצמאות. וגם היא נסעה.
אלא שחווה חזרה מייד. אחרי הכל, יש
לה כאן בעל צעיר ונאה, עמירם טננ״
כוים, אותו היא אוהבת מאד, בת קטנה
אחריה היא משתגעת, וחותנת שאותה היא
מעריכה.
עד־כדי־כך — מזה שנתיים מתגורר
הזוג אלברשטיין־טנינבוים בביתה של החותנת,
וחוסך כסף לבניית הקן המישפחתי
ברמת־השרון.

גי רו שין זהלאצחוקן
לא תאמינו, אבל גם לנו הולך להיות
אלוף בתחום לא־סימפטי זה. האלוף הפעם
הוא לא אחר מאשר — כן, ניחשתם —
שוב סמי נרינשפן, מי שהתחתן רק
בקיץ שעבר בפעם החמישית, וכבר הוא
מתגרש.
סמי, המוכר לכולנו דווקא מהנישואין
הכפולים שלו (פעם אחת, ואחר־כך פעם
שנייה) לאכיכה ממישפחת ירושלמי,
התגרש ממנה לאחר שהידק את קשריו עם
אילנה תורן, מי שהיתר. פעם אשתו
של השחקן אילן תורן, העובדת יתד עם
סמי במערכת ידיעות אחרונות.
סמי ואילנה עובדים כבר יחד, למעשה,
כמה שנים טובות, אבל האהבה החלה פורחת
ביניהם רק לאחר היכרות־עבודה
ממושכת. כעבור חודשים אחדים של חיים-
ביחד, החליטו להינשא ועשו את זה, כאמור,
בקיץ שעבר, כשסמי היד. כבר סבא
מאושר לנכדתו.
אילנה היתד, מזכירתו של מרכז־מערכת
ידיעות אחרונות דב יודקוכסקי, ובווילה
של זה, בתל־בנימין! ,נערכה החתונה.
יאז אם סמי רוצה להתגרש ואת האליפות
— שיקח אותה. לבריאות. ממילא, אני
מקווה שאף אחד אחר לא רוצה אותה.
אבל לסיפור הזה יש עוד כמה הסתעפויות
מעניינות. קחו את אביבה, למשל.
בתקופה שהיא היתד, נשואה לסמי, כמד,
שנים, היא היתד, שמנה, ולא-כל-כך מטופחת,
וישבה הרבה בבית ,׳וכשהיא יצאה
משם — היתד, מסתובבת לה, ככה, פה־ושם,
במועדוני־לילה, ומיטיבה ליבה ביין.
אבל תראו מה קרה לה — מאז הגירושין,
לא להכיר ממש. היא רזתה פלאים,
החלה מטפחת את עצמה, מתלבשת בחלי-
פות־שאנל לא־נורמליות וחובשת טורבא-
נים. לא להאמין. ובייחוד אם זוכרים שגם
היא כבר סבתא עכשיו, לנכדה בשם שי־

גרינשפן >עם מנדי)
לעולם לא מאוחר

רית, מבנה אכיאל.
׳ולא רק זאת — אלא שיש ילה גם ידיד
חדש. הידיד הוא הרוקח העליז ביותר
של רחוב דיזנגוף, כני, בעל בית־ד,מרקחת
בני, מי שהיה פעלה של דנה דוכינר,
בתו של סם דובינר. כשבני היה במילואים,
אפשר היד, לראות בבית־המרקחת
את אביבה, כשהיא מנהלת אותו ושומרת
על הגחלת.
ימה שמוכיח שאף־׳פעם לאי מאוחר מדי

להיות יפה ומאושרת.
גירזשין ללא מילים

הציפייה משתרגת
השבוע נערכה גם חתוינד, מעניינת. המאושרים
הפעם דדו מיכאל (״מיקי״)
פדרמן, בן ד ,34-,קצין־צנחנים במילואים
ובנו של איל־ד,מלונות יקותיאל
(״כסיל״) פדרמן, העובד עכשיו אצל אבא
במלונות שלו, וליאורה פנחל בת ה־,32
בתו של חיים פנחל, אדריכל־פנים ׳מה ידועים
בארץ, שרבים ממעשי־ידיו מעטרים
את מלונותיו של אבא-פדרמן, גם
בארץ וגם בחו״ל.
בכך בא הסיום המאושר לתקופה ארוכה
מאד של היסוסים והתלבטויות של בני
הזוג הצעירים, שאלה להם נישואיהם הראשונים,
מכל צד.
מיקי וליאורה יוצאים יחד כבר איזה
עשר שנים טובות, שבהן הספיק כבר כל
אחד מהם לעמוד לפחות פעם אחת בפני
נישואין, בכל פעם עם מישהו אחר. אבל
לא עזר כלום. זה תמיד ׳נגמר בכך שהם
חזרו אחד לשנייה ולהיפך.
ומה שעזר להם היה כנראה העובדה
שליאורה גרה, עם הוריה, במשך כל התקופה
הזו, בקירבת מלון דן בתל־אביב,
השייך, כידוע, לפדרמן האב.
החתונה נערכה בחוג המישפחה. אתם
ודאי יודעים, שבמיקרים רבים כותבים
דברים כאלה כדי להצטדק בפני ידידים
מדוע לא הוזמנו, אבל במיקרו־ ,הזה זה
היה בדיוק כך.
אז שיהיה להם בהצלחה.

מלצ רו ת
1וסח יוון

מי שלא זוכר את מונה זילכרשטיין,
שיתבייש לו. הרי היא היתד ,׳בקודת־האור
ד,חתיכית היחידה, כימעט, במועדון טאו־די׳ס
עליו השלום, והיא היתה בשורתם־
לאנושות של כמה סרטים ישראליים שנגנזו,
משום־מה.
אז לפני שמונה שנים נסעה לארצות־הברית,
עם המון תיקוות בלב, היא אמרה

בחוגים הנוגעים־בדבר ידוע שמואל גרונדמן כאחד ממעצבי־התערוכות
הגדולים בארץ, גרפיקאי בעל־שם שהקים במשך השנים עסק גדול, המחזיק כיום
כ־ 60 עובדים, וערך כבר כמה מהתערוכות הגדולות ביותר שנערכו בארץ.
ממולו של גרונדמן עומדת אשתו, הציירת היפהפייה, החירשת־אילמת,
ג׳ ני קלי, הידועה לא פחות ממנו, ובעיקר בכישרונותיה המגוונים, באינטליגנציה
שלה ובעובדה שהיא אולי חירשת״אילמת — אבל בשמונה שפות ! וזה דבר
שלא הרבה אנשים רגילים יכולים להתברך בו. וחוץ מזה היא בעלת טמפרמנט
סוער ואישיות שופעת.
הזוג גרונדמן־קלי, ביחד, ידוע בכך שהתוודע כששמואל היה סטודנט בבצלאל
בירושלים. הם התחתנו, אבל המשברים ליוו אותם במשך שנים רבות. לא פעם
נפרדו, חזרו, נפרדו וחוזר חלילה.
אלא שזה לא הפריע להם להעמיד שני ילדים, ואפילו להפוך לסבא וסבתא.
אך הפירודים החוזרים־ונישנים האלה בכל־זאת עשו להם משהו. בימים אלה
החליטו להתגרש, והפעם סופית.
עצוב, אבל מה לעשות ז

זילכרשטיין
אלכרשטיץ הפעם זה בלי

חווה, שקולה העשיר והחם יודע להרטיט
לבבות של עשרות אלפים לפחות, ידועה
׳יבחוגים מצומצמים הרבה יותר כעקרת-
בית לתיפארת, וכאשה אוהבת ומסורה,
שבעלה לובש בבית את המכנסיים, ועל
כך אין עוררין.
חווה ועמירם הכירו זה את זו במרוצת
ההופעות, שעה שעמירם שימש כחשמלאי־במה.
היום הוא כבר לא. יש לו איזה מכונית
אחת או שתיים, שבהן הוא מסיע
להקות קטנות להצגות מחוץ־לעיר.
כאשר נסעה לסיבוב־הופעות בקמפוסים
וכדומה ברחבי ארצות־הברית, התלווה אל
חווה גם הבעל־הצנחן, שהיה עם הכוח

שחצה את תעלת־סואץ במילחמת יום-
הכיפורים.
אחר־כך, לקפיצה לבלגיה, לא היה טעם
שיתלווה. מה זה, בינינו, קפיצה לבלגיה?
אבל בעוד זמן קצר יוצאת חווה לסי-
בוב־הופעות בן חודש ימים בברזיל. בהז דמנות
חגיגית זו תתלווה אליה, במקום
בעלה, תיזמורת הפלטינה המלווה אותה
גם בהופעותיה בארץ, ואשר תכרוך בהזדמנות
זו את הנעים עם הנעים, כי לתיז־מורת
מזומנת גם הופעה בפסטי׳בל־ג׳אז
שייערך בניו־יורק.
עם שמירה לוחצת כזאת — אין ספק
שהכל יהיה בסדר.

הס עוד יראו
דברים !בנוסח :״אתם עוד תראו.״
רואים, רואים. רואים אותה היום במים־
עדה יוונית בניו־יורק, בתור מלצרית, וב-
מיכתבים שמגיעים ממנה לארץ מסופר
שהיא לומדת מישחק בסטודידלשחקנים
של מורה־הבמה הדגול, לי סטראס*

כדג.

היא נראית נפלא, לבושה יוצא־מן־הכלל,
וכל זה מר״טיפים׳ שהיא מקבלת במיס־עדה
הנ״ל.
וכשכל־כך טוב, האם יכול בכלל להיות

הפא קי רי ת
י• פיון חיי הוכיח לי בבירור, שמיצו*
4 / /רים היחידים שאני מבינה ואוהבת
הם החיות. כל מד שניסיתי לעשות עם
בני־אדם — נכשל.״ אומרת הלן ברמן
מתוך הכורסה העמוקה שבביתה, בשיכון

על ברכיה — חתולה צהובה מנומנמת.
לרגליה — פיפי, כלבת הפינצ׳ר האהובה
שלה. בחצר רב גוליבר, הפוינטר, עם
החתולה שזה־עתה המליטה, הקוף משגיח
על ארבעה הגורים של החתולה הסיאמית,
של חתולי אנגורה מפהקים במלכותיות.
הסנאי מתנמנם, ויהדביבון מסתובב בחוסר־מנוחה
בכלובו.
״את החיות אני מבינה,״ היא מוסיפה,
״ואולי בגלל זה אני אוהבת אותן יותר
מאשר בני־אדם. כי אגשים אני לא מבינה
בכלל.״
אבל, היה זה הכישלון ביחסיה עם
אנשים דווקא, או ליתר דיוק עם אדם
אחד, בעלה־לשעבר, הזמר הישראלי בני
ברמן, שאילץ אותה לשוב ולעסוק בבני־

אדם. היא החלה משעשעת אותם תמורת
שכר. פשוט, כדי לא לרעוב.

מהגירושין
ל מועדוגי-הלילה

הדן ב ר מן

ניני והטבעת

שכני ואני התגרשנו, נשארתי ן חסרודפרוטה. הייתי אז בת שלושים־
וארבע. ללא מיקצוע, ללא כסף, ללא דירה,
ועם שני ילדים. בני׳ שאף פעם לא היה
נדיב גדול בכל מה שנוגע לכסף, לא
השאיר לי כלום. התחלתי לעבוד בגן־
החיות, אבל המשכורת היתד. דלה. אז

כלבת הפינצ׳ר המיניאטורית האהובה על הלן, לפני ביצוע תרגיל אקרובטי.

הכרתי את הקוסם ומאלף החיות, טומי
דיאבולו, והתחלתי להופיע עם הנחשים
שלו.״
וכך, קצת לפני מלאות לה 40 הפכה
הלן מאשתו של בני ברמן, שהתפרסמה
בזכות נישואיה והאריות שגידלה בביתה
— להלן הפאקירית.
היום מחולקים חייה לשניים: שעות
היום, אותן היא מבלה בחברת חיות־הבית
שלה וחיות שהופקדו בידיה לצורך אילוף,
ושעות הלילה — כשהיא פושטת את
מכנסי־הג׳ינס וחולצת הטריקו ונכנסת לביקיני
ירוק והמון תכשיטים, מוזהבים.

וסוחטת קריאות התפעלות ותמיהה מפי
באי מועדהני־הלילה, כשהיא שוכבת על
מסמרים ובולעת מכל הבא ליד: מסמרים,
זכוכיות וחרבות. לא נורא. היא למדה
לאהוב את זה.
,״אני אוהבת את העירנות המתמדת
שהעבודה הזאת דורשת,״ היא אומרת.
״צריך למצוא תמיד מיספרים חדשים.
תילבושות חדשות.״
בגיל 40 שומרת עדיין הלן על הופעה
צעירה להפליא: גוף חטוב, שיער חום
ארוך, עיניים עליזות ודיבור מהיר.
,,נולדתי בשנת ,1934 בפנסילבניה. אבי,

בכלוב

עם כיבשת־הטיפוחים, שהפכה אף
היא לחיית־שעשועיס של המישפחה.
מימין: הלן והקופיף, שומר החתלתולים הנאמן.

ד״ר לפילוסופיה שעבד באוניברסיטת פנסילבניה׳
היה אדם נפלא, שהוריש לי את
האהבה לחיות. שום חיית־רחוב שאספתי
והבאתי הביתה, לא נתקלה בהתנגדות. ועם
האהבה, באה גם ההתעניינות. הרביתי
לקרוא על חיות. לא היה גן־חיות או קירקם
שהזדפנו בדרכי ולא ביקרתי בהם. אבל
אז היתה זו אהבודלשמה, ומעולם לא
עלה בדעתי שיבוא יום ואצטרך להרוויח
ממנה את לחמי.
״עיסוקי העיקריים באותה תקופה היו
ציור ופיסול. למדתי פיסול בפילדלפייה
וסיימתי ארבע שנים באקדמיה של פנסילבניה.
בגיל 21 התחתנתי בפעם הראשונה,
והפכתי לעקרת־בית שהפיסול והציור
הם התחביבים שלה.
״וכך מצאתי את עצמי שקועה בחיי־רווחה,
ללא מטירה, ללא אתגר. לו זה היה קורה
היום, אחרי כל מה שעברתי, אולי לא

תוך זמן קצר נכבשה דירת הזוג על־ידי
חיות.

ה חיו ת —
ח שובות מכל
ף* ן פשוט שכד והופיעו בחיי. חלק
מהן אספתי ברחוב, וחלק קיבלתי,.
היו לנו חתול, כלב קולי, קוף, שתי תרנגולות
שהפחידו עד מוות את האריות
שקיבלתי מגך החיות בירושלים, ציפורים
וקיפוד. אני מוכרחה לציין שבני היה
סובלני ביותר. לא הרבה אנשים יסכימו
לחלק את מיטתם עם אריות. אלא מ הי
לא התאמנו. מעולם לא נלחמתי עם מישהו,
כמו שנלחמתי עם בני ברמן. לא עבר
יום שלא רבנו.
״אחרי שמונה שנות נישואים שוב

במדינה
(המשך מעמוד )32
כך כתב השבוע רפאל הלפרין, אלוף
הקאראטה, מטהרן בירת אירן, לשם הגיע
במיסגרת סיור שהוא עורך בימים אלה
בארצות המיזרח הרחוק והקרוב, ומביא
אליהן את בשורת הקאראטד, הישראלי.
בטהרן מצוי מועדון־ספורט, הפופולרי
ביותר בעיר, שמו סאפרי. זהו מועדון-
ספורט ותיק, שחבריו מוסלמים קיצוניים.
אין בו דריסת־רגל ליהודים, וחס מלהזכיר
בו את שמה של מדינת ישראל. אנשי-
המועדון מקורבים לשאח.
קאראטה כצה״ל .״נכנסתי למועדון
הזה עם מתורגמן,״ מספר רפאל הלפרין,
״כי הם דוברי פרסית בלבד. הסברתי להם
מי אני — ספורטאי ישראלי, איש היאבקות
וקאראטה. הם התייחסו אלי בזילזול וקרירות
מופגנים, וראש־ד,מועדון כלל לא רצה
לדבר איתי.
״אז הפגנתי להם את חמש מכות־המחץ
המהירות, וזה מה ששבר את הקרח. כנראה
ששפת־הספורט היא בכל-זאת שפד, בינלאומית
שאינה יודעת הבדלי גזעים ודתות.
״מייד הוזמנתי אל סאפרי, ראש הכת,
בכבודו־ובעצמו. הוא חקר אותי על דברים
שונים, בין השאר על המילחמה האחרונה
שר,יתד. בישראל, על הקאראטה שלומדים
ומתאמנים אצלנו, ועל מה שהפגנתי בפני
החיילים.
״הוא התרשם מאוד מדברי, מה־עוד
שהראיתי לו גם תמונות, וביקש שאחזור
בשעה מאוחרת יותר, ואז ייערך אימון
של חברי־המועדון, לכבודי. כשחזרתי
נמצאו במקום כבר כ־ 20 מבני הכת, כולם
גברתנים רציניים.
״הם סיפרו לי שיש להם אימון קבוע
ארבע פעמים בשבוע, משך שעה רצופה
בבל פעם, וזד, דבר קשה מאוד בקאראטה.
אחר־כך שאלו אותי אם אני מוכן להשתתף
באימון כזה. לא ידעתי מה מצפה לי, אך
גם לא יכולתי לסרב, כי זה היה מתקבל
לא יפה או לא נכון, ומעליב אותם.
״המקום עצמו בנוי כמעין במד, מונמכת
בתוך. האולם המרכזי, כשהריצפה בעומק
של כחצי מטר. המקום הזה קדוש להם.
הם חייבים לנשק את ד,ריצפה לפני שהם
נכנסים לאימון עצמו. בקיצור, כיהודי
וישראלי, זה היה כבוד גדול במיוחד
בשבילי, מד,־גם שראש הכת עצמו עמד
לאמן אותם לכבודי.
״קיבלתי לבוש מסורתי, מכנסיים משובצים

והורה למתורגמן לומר לי שלקראת הסיום
מותר לי לפרוש, לא להשתתף בתרגיל
האחרון שהוא קשה במיוחד, כי בוודאי
לא אוכל לעמוד בו. סירבתי, כמובן.
״כולם פישקו רגליים והחלו מבצעים תרגיל
שכיבת־סמיכה. אלא שהתרגיל הזה,
במועדון, היה שונה במיקצת מכל המוכר
לנו. הם ביצעו אותו לפי קצב, לאט־לאט
ויותר מהר, שוב לאט, בקצב רגיל ובודדים.
כך זה נמשך ללא־הרף, וכשהגעתי ל־80
לחיצות, הרגשתי שאני לא יכול יותר.
אבל ראיתי איך הם מתבוננים בי מזוויות-
עיניהם, והחלטתי שאני ממשיך בכל מחיר.
הגענו, כולנו, עד 450 לחיצות.
״הרגשתי שאני חייב זאת לעצמי, כיהודי
וכישראלי, ויהיה סד, שיהיה.
״כשנפסקה המוסיקה והשתררה דממה,
התרוממו כולם, הקיפו אותי, נישקו וחיבקו
אותי. הם החלו מדברים בהתרגשות, בפר-

איש־קאראטה הלפרין
הפרסים נדהמו
04645202 פרנסה. היא מופיעה לצידו של הקוסם ומאלף־החיות טומי דיאבולו. למעלה מימין :
הלן, באחת מהופעותיה עם נחשים אימתניים. את העבודה איתס למדה מראייה.
הייתי מתגרשת. אבל אז זה לא הספיק

ת חנ האח רונ ה
— ישראל
ף כך התחילה לנסוע. היא החלה
| משוטטת באירופה, ומשם הגיעה ל־ישראל.

היה לי אזי השכלה שממנה לא
יכולתי לחיות, בת בת ,5שהייתי צריכה
לקיים, כסף לא היה לי, ואת השפה לא
ידעתי. את חיי בישראל התחלתי בקיבוץ
כינרת.
״בקיבוץ היה מעניין, אבל שוב היד.
חסר לי האתגר שאותו חיפשתי. החלטתי
לעזוב, וכרגיל, עזבתי ללא כסף, עם הבת.
עברית עדיין לא דיברתי. הייתי אז בת
עשרים ושבע, ומלבד חברי בקיבוץ, לא
הכרתי נפש חיה.״
ואז פגשה את בני ברמן.
״זו היתד. הפעם הראשונה בחיי שהייתי
ברחוב דיזנגוף. כל !מה שיכולתי להרשות
לעצמי, באמצעים המוגבלים שהיו לי אז,
היה כוס-תה. ואיפה רצה הגורל שאשב
לשתות את כום־התד. הזאת, אם לא ב־נסית?
״בני
עבר ברחוב, הסתכל עלי ונעצר.
אז עוד לא ידעתי עליו דבר. אבל הוא
שאל מה אני עושה, וכשאמרתי שאני
מחוסרת־עבודה, הציע לעזור לי. הוא השיג
לי ג׳וב במועדון־התיאטרון דאז, והתחלנו
לצאת. אחרי חמישה חודשים התחתנו.״
וכמובן, כפי שתמיד קורה אצל הלן,

הייתי לבד. כסף לא היה לי בכלל. בני
היה תמיד קצת קמצן, והשאיר אותי בלי
דירה ובלי אמצעים. לעומת זאת היו לי
שני ילדים, שני כלבים, ועברית עדיין לא
דיברתי. ואז נזכרתי ברעיון ישן של חבר,
שאמר לי פעם שהייתי יכולה לעבוד באופן
מיקצוע־ עם חיות ולהרוויח כסף.
״הלכתי לגן־החיות בתל-אביב, לבקש
עבודה. הם לא רצו אפילו לשמוע על כך.
,אין פד, עבודה לנשים,׳ אמרו לי. אבל
אני התעקשתי. לבסוף נתנו לי עבודה,
רק כדי להיפטר ממני. עבדתי שם במשך
שנתיים וחצי, שהיו מד,נעימות ביותר בחיי.
התיידדתי עם הרבה אנשים. באותה תקופה
גם למדתי עברית.
״הייתי מוכרחה למצוא בית לגור בו,
וקניתי את הדירה הנוכחית שלי, בשיכון
דן. אומנם, חברים עזרו לי לרהט ולצבוע
אותה, אבל עדיין היו חובות לשלם. ואז
הכרתי את טומי דיאבולו, הקוסם. הוא
התגרש באותה תקופה, וחיפש מישהו
שיעבוד עם הנחשים שלו. אותי נחשים
לא הפחידו. בתקופה מסויימת היו הנחשים
חיות־ד,שעשועים של בני רוני. את הטכניקה,
של עבודה על הבמה עם נחושים למדתי
מתוך הסתכלות. וככה עליתי על הבמה.
״פאקיריות זה שילוב של כוח־סבל רב,
וטכניקה. אבל אני מבטיחה שאין בה בלוף.״
האם באה סוף־סוף אל המנוחה?
״אני מרוצה ממה שאני עושה,״ אומרת
הלן ברמן .״קשה לי להגיד אם אשאר
במיקצוע הזה או בישראל תמיד. אני
מרגישה שישראל זה הבית שלי, אבל
קשה לי לקבוע בביטחון.״ בטח קשה ל קבוע,
אם היא מדברת כבר על מימושו
של חלום ישן: לנסוע לשמורת הטבע
באפריקה ולעבוד שם עם האריות.

מועדון־הקאראטה המוסלמי
.שפה בינלאומית
וחגורה מקושטת. היה שם גם פעמון גדול,
שמשמש בדרך־כלל כשבא אדם חשוב, או
המלך, ואז מפעילים את הפעמון במכודיד,
לכבודו.
״הפעם הפעילו את הפעמון הזה לכבודי.
כולם נכנסו לתוך הזירה העמוקה, התכופפו
ונישקו את ר,ריצפה. אני הסתפקתי בקידה
קלה. אחר־כך החלו התרגילים, לקול קצב
התופים והמצילתיים, על רקע תמונותיהם
של הנביא מוחמד וחתנו עלי, שהיו תלויות
על הקיר.
התרגיל הקשה הכריע .״האווירה
התחממה במהירות, הכל קיפצו ודילגו.
והרימו משאות שונים לפי הקצב, ובצורות
שונות. לבסוף קרא לי סאפרי, ראש הכת,

סית, ואף שלא הבנתי את דבריהם, ידעתי
שהם מתקשים להאמין שאני, איש־מערב
ללא אימון מיוחד כמו זה שהם מקבלים,
הייתי מסוגל לבצע שכיבות־סמים ד, בקצב
של 30 לדקה, במשך 15 דקות — כלומר,
450 לחיצות בסך־הכל.
״הם הצטלמו איתי, וראש־הכת, שהוא
ממקורביו של השאח, אמר לי :״מעכשיו
אתה כמו אח שלנו. כל מד, שתרצה, נעשה
עבורך.׳
״לבסוף קיבלתי תעודת־כבוד מהמועדון.״
וכיוון שהמעשים אומרים יותר ממילים,
אולי יגייסו את רפאל הלפרין במיסגרת
עירוי-דם חדש למסע-ההסבחה הישראלי
הכושל בחו״ל?

מספר 1917

:מחיר 3.00 :ל״י

ח, ניסן תשל״ד29.5.74 ,