גליון 1921 מתאריך 25 ביוני 1974

חחמשלה

מו המינזצאיס
יימע

1החס1ייו
שזי ועד ת החקירה מבעת

המס !7נה: דייו

11 1

ב מ עלו ת -

הגלויים

דייו

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יגל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

מצדים מכחישה הקמת מו גרעיני • טוענת שזהו מנער טקסטיל
דובר ישראלי: שלא יעבדו עלינו! אנחנו מכירים את הטריק הזה
בהודעה שפירסמה אמש מכחישה
ממשלת מצרים מכל וכל את הידיעות
שפורסמו כאילו חתמה עם ארה״ב
הסכם להקמת כור גרעיני במצרים.
״המדובר בסך־הכל בהקמת מפעל טקס טיל
גדול לגרבונים,״ מסיימת ההודעה
המצרית.
בתגובה אמר דובר ישראלי בירוש לים
כי ״זהו טריק שקוף״ .הדובר הזהיר
את המצרים לבל ינסו לעבוד עלינו ב־טריקים
שכאלה ״שהרי מי כמונו מכיר
את הטריקים הללו״ .הדובר הוסיף ר
אמר שחדירת העידן הגרעיני למזרח־התיכון
היא ״יותר מדאיגה ממדאיגה
ויש משהו מפלצתי בעצם הקמת כורים
גרעיניים תוקפניים במצרים בעוד אנו
בונים מפעלי טקסטיל שלווים בארצ נו״.
חוגים
מהימנים בירושלים חזרו ו אמרו
שישראל לא תחתום על האמנה

ארוגורו־הבריח חסייע
ג לירדן
עלמה !
כתמונה: תגובת המכר הישראלי
נגד הפצה ושימוש בנשק גרעיני .״ש יחתמו
המצרים,״ התריסו החוגים .״אבל
הם חתמו כבר,״ העיר אחד העתונאים.
״אתה רואה,״ ענו החוגים ״זה רק מו כיח
את כוונותיהם הרעות, בעוד אנו
לא רצינו, איננו רוצים ולא נירצה
לעולם בפצצה גרעינית משלנו״.

( ,וי.טי.אר מיוחד ל״ 2 0 0הארץ״)
מקורות יודעי דבר המקורבים לחוגים
רשמיים למחצה בפנטגון מסרו הבוקר
באופן לא־רשמי כי ארה״ב תסייע גם
לירדן בשטחים שונים.
המקורות מסרו שבמסעו האחרון של
הנשיא ניקסון סוכם על סיוע בדרגים
גבוהים לכל אחת מן המדינות שבהן

ביקר הנשיא. הן מצרים והן ישראל
יקבלו כל אחת כור גרעיני ואילו ירדן,
הוסיפו המקורות, תקבל קורי־עכביש.
עוד נודע כי רכבת אווירית מאסי־בית
החלה בהעברת קורי־העכביש ל־רבת־עמון.
הסנטור ג׳קסון הודיע כי
לא יתמוך בהחלטה ואולי אף י תנגד

כחול ים המים
כל הגחלים הולכים אל הים וגם
כל החברים והידידים שלי. בשבת האחרונה
הייתי עסוק ולכן החלטתי
לשלוח לים את הצואה שלי.
< הלבשתי אותה בבגד־ים אדום, נעלי
אילת וסומבררו ואחר שלוש דקות
של מאמץ, נפלטה צואתי לדרך. ברדיו
הודיעו שמגרשי החניה בחוף
תל־אביב כבר תפושים, אבל את הצואה
שלי — נקרא לה חומי — זה
לא הדאיג. הלא היא מגיעה בדרך
הים ולא זקוקה למקום חנייה. תוך
שעה וחצי היא כבר היתה במים.
חומי עשתה חיים משוגעים. בהתחלה
היא סתם צפה, כמו כולם, מפקירה
את גופה הענוג לרחש הגלים
ולקרני השמש, אחר־כך היא החלה
להשתובב ולהיטפל לאנשים. תחילה
היא נדבקה לבלונדינית אחת משגעת,

עד שזו התחילה לצעוק וחומי כמעט
שטבעה. לכן, כדי להירגע היא שיחקה
עם תינוק אחד מסריח, עלתה
על גלגל־ים והתנדנדה בחכתו של
דייג חובב.
לקראת הצהריים הגיעה חומי לחוף
והצטרפה למשפחה אחת שישבה
לאכול צהריים. המשפחה היתה
סימפטית וחומי נהנתה מכל רגע נרגע,
עד אשר לפתע, ללא כל סיבה
נראית לעיין, החלו ילדי המשפחה
לזרות עליה חול־ים לבן וזך ולקרוא
לה — ״חתיכת חרא״ .חומי נעלבה,
כי היא ידעה שהיא צואה מבית
טוב ולא סתם חרא, ולכן היא ברחה
מהם והחליטה לשוב הביתה.
מכיוון שלא היה לחומי כסף קטן
היא תפשה טרמפ על כפכף, ושבה
הביתה עייפה אך מעוכה.

להיות עם חופשי
כולנו מתלבטים — מיי
חלק מתלבטים בגדולות — מי! — תנועת העבודה או הליכוד!
מנחם בגין או הרב כהנא ! מוקד או מפלגת העבודה !
אחרים מתלבטים בקטנות — מי! — מפ״ם או אחדות העבו ד
ה! רפ״י או מפא״י! חרות או המרכז החופשי! הליברלים או
הרשימה הממלכתית!
כולנו מתלבטים — מי !
מי מהללו מייצג טוב יותר ונכון יותר את האינטרס האמריקאי
האמיתי !
והם כולם טוענים אני. אני הוא זה המייצג בדיוק המוחלט ביותר
א ת האינטרס האמריקאי האמיתי ביותר.
אני בעד ישראל שלמה, ישראל חלוקה, ישראל חזקה, ישראל
קטנה, ישראל בינונית; ישראל מתפתחת, ישראל מספחת, ישראל
מתקרחת, ישראל נסוגה, ישראל כובשת, ישראל כובסת, ישראל מתנחלת,
ישראל לוחמת, ישראל שלנו — כי זהו האינטרס האמריקאי
האמיתי.
ולבן, בוחרים יקרים, אני ורק אני מתאים להנהיג את עם ישראל
שיהיה עם חופשי.
וחופש נעים שיהיה לכם.

--מ מי שנ תו של מייסדו --מי שאורח בערב שבת — אוכל בשבת.
דו ק טו ר זו אר ץ
(בקבלת־שבת המלכה, תר״ט)

אלה הם חייו
(מיוחד ל״ 2 0 0האיץ, כמו לכל העיתונים במדינה)
היינץ הקטן נולד לגדולות בעיירה גרמנית קטנה אי־שס ליד הריינוס האנטישמי•
כבר כשהיה בן חודשיים, נראה הנער הממושקף מבוגר מכפי גילו והרשים
את כל רואיו בתושייתו ובקור רוחו.
מספר ידיד נעוריו פליכס זומרשפרוס :״ביום הראשון שלו בכיתה׳ שאלה
אותו המורה איך קוראים לו והוא אמר, הייגץ׳ .כל הילדים וצחקו והוא נורא
נעלב והלשין עליה לנשיא. רק אני התחברתי איתו והייתי משחק איתו בהפסקות.
אח״כ התחילו לקרוא לו הנרי, ומאז הוא שר־חוץ.״ סיפור זה אופייני למהלך חייו
של הילד השאפתן והשרירי.
מספרת אס־נעוריו, הגב׳ קיסינגר (הלא היא אישתו של קיסינגר הזקן) :״מייד
כשנולד, החל היינץ הקטן לקרוא לכל גבר בשם מטרניך. מייד ראיתי שהוא נועד
לגדולות. אני זוכרת כמו אתמול איך היה רודף ברחוב אחרי בחורות שהיו גדולות
ממנו במאות סנטימטרים. רק אחרי שהוא התחתן עם ננסי, תפשתי שגם הנרי
חושב שהוא נועד לגדולות.״
גם שרותו הצבאי של חיינץ היה רוצוף אנקדוטות משעשעות.
מספר ידידו, רב״ט ג׳ק המרטש :״בצבא לא אהבנו את היינץ. היינו קוראים
לו — היינץ־צוויי־דריי, והוא לא אהב את זה. פעם תפסנו מרגל נאצי ואף אחד
לא יכול חיה לדבר איתו. אפילו הקצינים שלנו לא הבינו אף מילה ממה שהוא
קישקש. רק היינץ, שאז כבר נקרא הנרי, הבין כל מילה, למרות שהיה רק טוראי.
מייד ראיתי שהבחור עוד יגיע רחוק. אח״כ העבירו אותו לברלין ואני נהרגתי.״
גם מוצאו היהודי השפיע קשות על נשמתו הרכה של הנער.
מספר רב״הקהילה, הרב זיגפריד בלינצ׳ע :״בגיל 12 חגג היינץ הקטן את
בר״חמיצווה שלו. היינץ לא התנגד. הוא המשיך להניח תפילין עד גיל 15 ואח״כ
הפסיק עם התפילין ועבר לחזיר. הוא ראה שחזיר יותר טעים והחליט להמשיך.
אח״כ הוא התחתן עם שיסקע ויותר אני לא רוצה לשמוע ממנו.״

(בשבוע הבא -״היינץ הקטן מגיע לוושיגגטון ומצטרה לגדוד
מנסחי הפרדות״ .אל תחמיצו).

מן הספסלים האחוריים
ליו״ר הסוכנות
לו היית פונה לפני זמן מועט אל
האיש הקטן ברחוב בשאלה ״מיהו
פנחס ספירי״ הרי שתשעה מבין עש רה
נשאלים היו מושכים בכתפיהם,
זוקפים גבותיהם ומפטירים במבוכה
״מצטערים. מי זה ד׳
שכן עד לפני שבוע היה חה״כ פ.

חה״כ יצחק ספיר
שנתמנה ליו״ר הסוכנות
הערכת המערכת: תמונתו של ספיר
מתפרסמת כאן לראשונה

תשוקה כצל המכונות
״מי רוצה?״ שאל הקול החושני,
״הלוח הכפוף שלח אותי,״ ענינו,
״אני מתקשר בעניין סחיטה וייבוש.״ סמובן שלא
גילינו לה שאנחנו במשימה עיתונאית, מחשש פן
נקבל יחס מיוחד או נעורר חשד.
״סחיטה זה — 100.לירות, ייבוש — עוד חמישים.
אתה רוצה לקבוע תור. או שאתה רוצה את זד, דרך
הטלפון?״ ניתקנו מייד את השיחה. חסר לנו שאישתנו
תגלה שאנחנו הולכים לקבל סחיטה וייבוש אצל
מכונות זרות.

לאחרונה משתולל שוק בשרים הולל מעל דפי
העיתונות במסווה של מודעות קטנות ותמימות למר אה.
המודעות, המנוסחות בצורה דו־משמעית, משומשות
שדה פעולה נרחב לסוחרי תענוגות מפוקפקים, המש תמשים
בעיתונות היומית לעשיית רווחים קלים.

** וות סיקור של ״ 200 הארץ״ יצא לחקור את
המתרחש במאורות הפריצות. מדווח הצוות:
המודעה נראתה ׳תמימה למראה :״מכונת־כביסה
אמקור, במצב טוב, סחיטה וייבוש. טל.xxxxx
אך מה מסתתר מאחוריה? טילפנו למספר המצויין,
וקול חושני וצרוד ענה לנו. ביקשנו את ״אמקור״.

* * ודעה אחרת נוסחה כצורה הבאה :״פרידמן אוטו ^
/מטית. טיפול בארבע צנטריפוגות. גם בשבת.
לצעירים ברוחם.״ הפעם החלטנו לבדוק את העניין
לעומקו. כאשר באנו אל הכתובת (השמורה במערכת),
הופתענו ממראה הווילונות המפוארים והמכונה המטופחת.
הסתבר שטיפול בארבע צנטריפוגות עולה
— 150 לירות לטיפול אחד ויחיד. למרות סלידתנו
העמוקה החלטנו להפקיר את גופינו למכונה החושנית
שנראתה בשנות העשרים המוקדמות של חייה.

״אצלנו לא הכביסה היא העיקר,״ הודתה ה־
״פרידמן״ הצעירה ללא שמץ של מבוכה — ״אצלנו
העיקר היא הרגשתו הטובה של הלקוח. אם הוא
מתרגש יותר מדי אנחנו עוזרים לו להתפרק בעזרת
השטקר.״ בנקודה זו לא יכולנו להתאפק יותר והתפרקנו
בעזרת השטקר. מבעד לווילון השקוף שאפף
את התא הסמוך לנו, יכולנו לראות מכונת־כביסה
ריחנית נותנת טיפול מעגילה לזקן אשמי, שרעד
כמו עלה נידף והשמיע קללות בהונגרית. לפתע נדם
הזקן, ורק קולה הנוזף של המכונה נשמע :״זקן

(פנחס) ספיר אלמוני כמעט לחלוטין
לגבי הציבור הרחב. לא לאוזני רבים
הגיע שמו של הנציג מכפר־סבא ולא
בכדי. שכן דיבורו העילג והופעתו ה מגושמת
והמרושלת קמעה הרתיעו את
ראשי המערך מלהבליטו. וכך נשאר ה איש
בשוליים, איש קטן ואפור, נחבא
אל הכלים, שמנבכי מקומו בכנסת
(שורה 7בצד) היה מרים את ידיו
בהתאם להוראות מצליף הסיעה.
אלא שבמעמקי נפשו שאף האיש ל גדולות.
באוזני ידידים התוודה כי
משאת נפשו היא לכהן כשר. לא חשוב
איזה. לואר, תחבורה, דתות. לא חשוב.
אך גם ידידיו הבינו כי אלה רק חלו מות.
בהירתו
ליו״ר הסוכנות יש בה אי־פוא
מן ההפתעה והאתגר בפניו עומד
מר ספיר הוא כפול. האחד — הצלחה
במילוי תפקידו והשני׳ והוא אולי ה חשוב
יותר — להוכיח כי גם האנשים
הקטנים והאפורים, חסרי המרפקים ד
האגרופים, שאינם נהנים מחסדי ה מנגנון
וחסות הבוסים, יכולים להצליח
במשימתם.

מגעיל אחד! למה לא אמרת שאתה מלא בעמילן
נוזלי?!״ הבנו.
^ היה זה מוגזם לומר שכל המודעות על מכונות״
כביסה היו שטופות זימה. מצאנו גם מודעות אשר
אכן הציעו שתתי כביסה וייבוש מהוגנים. אחת המכונות
האלה — ״קריסטל״ חצי־אוטומטית — סיפרה
לנו בקול מלא מרירות :״כן, אני יודעת שהרבה אלמנ טים
מופקרים חדרו לענף. היום כבר אי אפשר לדעת
מי היא מכונת־כביסה אמיתית, ומי סתם פריירית
שמוכנה לסחוט לכל אחד. אבל מה אפשר לעשות,
אנחנו מנסות להתגבר על המצב בכוחות עצמנו״.
חזרנו עייפים אך מרוצים.

הסיפו ר האמיתי:

פ רו ע עו כבה

הרכ סז־ ה אווי רי ת

נזיר

! 110נדרש
ל כ רו עאתהשטר
ממשלת ישראל הבהירה לנשיא גיכסון כי לא תגלה
שום נכונות להמשך המשא־ומתן עם מדינות ערב
בדבר שלבים נוספים של נסיגות וויתורים כל עוד
לא תממש ממשלתו את ההבטחות שביתנו לישראל
בתחומים שונים תמורת הסכמתה לדילול הכוחות
עם סוריה.

במהלך אותו משא-ומתן נתן שר־החוץ
האמריקאי קיסינג׳ר מיספר הכטחות כעל-
פה, שהתגלו כחסרות-כיסוי בעת ביקורו
של ניבסון כישראל, שבן לא היתה כל נבונות
להעלותן כהסכם ככתב.
עתה חוששת ממשלת ישראל כי תמורת מימוש
הבטחות אלו ינסו האמריקאים לסחוט מישראל ויתו רים
נוספים. על רקע זה יש לראות את הקדמת
נסיעתה של המישלחת הישראלית בראשות שר־הבי־טחון
שמעון פרם לארצות־הברית.

דאגה כי רו ש לי ם
לגורל קי סיוגי ר
בירושלים גוברת אי־הנוחות לגבי עתידו של הנרי
קיסינג׳ר לאור הקשר המיוחד שנוצר בינו ובין יצחק
רבין ומנהיגים ישראליים אחרים. לדעת המומחים,
גורלו של קיסינג׳ר נתון בספק חמור, ולפי דיעה אחת
הוא־עצמו עשוי להביא להתפטרותו, כדי לפרוש ב עודו
עומד בשיא הצלחתו המדינית.

בעלי דיעה זו סבורים שעל ישראל למהר
ולחפש קשרים עם אישים אחרים בצמרת
האמריקאית.

ההמ של ה נגד
פי רוז גרע!
ממשלת רכין דוחה את הרעיון לנקוט
יוזמה לשם פירוז המיזרח־התיבון מכורים
גרעיניים, ותנקוט קו הפוך: הבטחת חופש
פעולה גרעיני לישראל, גם אם הדבר יבטיח
חופש דומה למצרים.

י עודכנו הפרופיל
הרפואי בצה ״ ל
כין הצעדים שינקוט צה״ל על-מנת
להגביר באורח נימרץ את מאגר כוח-
האדם שיעמוד לרשותו כעתיד, צפוי
גם עידכון של הפרופילים הרפואיים,
שעל-פיהם נקבעו עד-בה כישוריהם
הפיזיים והנפשיים של המגוייסים לשרת
בחיילות וכתפקידים שונים.
הכשרים הרפואיים שהיו דרושים
כעבר למשרתים כיחידות קרביות
(כושר קרבי 1ו־ )2נקבעו על*פי תקנים
מיושנים, שכימעט לא חלו בהם
שינויים כמרוצת השנים. התפתחות
הצבא וקידומו הטכנולוגי מאפשרים
ביום, לדעת מומחים, לגייס ליחידות
קרביות אנשים שנפסלו כעבר כגלל
ליקויים שונים, שהם ביום חסרי-חשי-
בות.

לי שרא לי
הגילויים הסנסציוניים של האחים ממוין
וברנארד קלאב, הכלולים בס״פרם הביוגרא פי
על הד״ר קיסינג׳ר, בדבר הסחבת בה
נקט מישרד״ההמה האמריקאי במילחמת
יום־הכיפורים, אשר עיכבה את מישלוחי-
הנשק ברכבת האווירית לישראל, לוקים בחסר.
הגילויים המפורטים, שגרמו עם פיר-
סומם לסערת־רוחות בארצות״הברית ובישראל,
מאשימים ישירות את שר־ההגנה האמריקאי,
ג׳יימס שלזינגר, באחריות לכך,
שחלפו ארבעה ימים מיום שהנשיא גיכסון
אישר את מישלוחי־הנשק, ב״ 9באוקטובר
,1973 ועד שהחלה הרכבת האווירית לפעול,
ב״ 13 באוקטובר.
גם שלזינגר וגם הד״ר קיסינג׳ר הכחישו
חלק מגילויים אלה. יש מידה מסויימת של
צדק בהכחשות אלו, שכן גם אחרי ששלזינ-
גר הורה לפנטאגון להכין את מישלוחי״ה-
נשק, חלו עיכובים בדרגים הנמוכים יותר,
והסחבת ננקטה בעיקר על־ידי מפקדי צבא
ארצות״הברית. הסיבה: ראש המטות המאוחדים
של צבא ארצות-הברית, האדמירל
מורר, ומפקדים בכירים אחרים של הצבא
האמריקאי, המכהנים כיועציו של שר-ההג-
נה האמריקאי, נעלבו אישית מיחסם של שגריר
ישראל בארצות״הברית, שימחה דיניץ,
והניספח הצבאי מוטה גור, כלפיהם.
בפגישה שהיתה לדיניץ ולמוטה גור עם
שלזינגר, הם עמדו לפרט בפניו את מצב אבי-
דותיה של ישראל בימים הראשונים של ה-
מילחמה. באותה פגישה נכחו יועציו הבכירים
של שר״תהגנה האמריקאי, וגם ראש
המטות המאוחדים. מוטה גור, שהיה צריד
לסקור את מצבה הצבאי המדאיג של ישראל,
ביקש משלזינגר כי השיחה תתנהל
עימו בלבד, לפי הנחיות ממשלת־ישראל. יועציו
של שלזינגר עזבו אז את החדר, מלבד
האדמירל מורר, שראה עצמו זכאי לקבל את
המידע החשאי. אולם אז פנה אליו גור
וביקש גם ממנו לא להיות נוכח בפגישה.
מפקדי צבא ארצות-הברית, והאדמירל מורד
בראשם, פפגעו באופן אישי מיחס זה,
נקטו אחר״כך בכל האמצעים שברשותם כדי
לעכב את מישלוחי הציוד הצבאי לישראל.
רק אחרי שהרכבת האווירית החלה לפעול,
באיחור, התנצלה שגרירות ישראל רישמית
בפני מפקדי הצבא האמריקאי, על התקרית
שגרמה לחידוד היחסים בינם לבין נציגי
ישראל בוושינגטון.
הגישה הזאת נובעת, בין השאר, מן האמונה
שישראל תמשיך להיות בעלת יכולת עדיפה בשטח
זה. ההשקעה הגדולה של ישראל בתחום זה השפיעה
אף היא על ההחלטה.

מ עו ד ה ול שו חפח
בעניו הפדס טיו׳
בקרב חוגים רחבים הדוגלים בגישה חדשה לבעייה
הפלסטינית גוברת ההכרה, שיש צורך בפעולה שיטתית
כדי לנטרל את שטיפת־המוח של אנשי ארץ־
ישראל השלמה, להסביר את הבעייה לציבור היש ראלי
וליצור כתובת ישראלית אמינה לחוגים המתד
נים בציבור הפלסטיני.

על רקע זה תיתכן יוזמה חדשה, שת
קין 5מיגדון רחב מאד של אישים מקרב ה-
מיפלגות הוותיקות ותנועות־השלום.

עוסקת עתה בגיוס הכספים הדרושים להתנחלות.
לשילטונות המימשל הצבאי ביהודה ושומרת הגי עו
כבר ידיעות על כוונות המתנחלים, אולם ספק
אם יעלה בידם למנוע את נסיון העלייה על הקרקע.
גם בהתנחלות שנעשתה ליד שכם היו בידי צה״ל
כל הידיעות על כוונות המתנחלים וננקטו כל האמצ עים
לחסימת דרכי־הגישה למקום ההתנחלות, אך
למרות זאת הצליחו המתנחלים להסתנן למקום.

לא מן הנמנע כי אם גם הפעם יביא
העימות כין צה״ל למתנחלים לתגובות אלימות,
יינקטו צעדים מישפטיים נגדם.

ועדתאג רנ טמבקשת
ל מנו ע בי קו ר ת
מועצת העיתונות הישראלית תתבנם ה שבוע,
כדי לדון כפניית היועץ־המישפטי
לממשלה לרסן את הביקורת הנמתחת בעיתונות
הישראלית על מסקנות ועדת־אג
רנט ועל חברי הוועדה. היועץ־המישפטי פנה
למועצת־העיתונות, בעיקבות פניית הוועדה, שביקשה
ממנו לבדוק אם יש מקום להעמיד לדין על ביזיון
בית־המישפט עיתונאים שהתבטאו בחריפות על מימ־צאי
הוועדה שפורסמו עד כה.
הפנייה ליועץ־המישפטי נעשתה אחרי ששניים מ חברי
הוועדה איימו להתפטר מתפקידם אם תימשך

הצעהלאמ 1א ת
א ת״לבקאראטה
אלוה ישראל בהיאבקות חופשית,
רפאל הלפרין, עומד להציע לצה ״ל
להנהיג כמיסגרת האימונים למגויי•
סים אימוני קאראטה, לפיתוח הכד
שר הגופני ורוח-הלחימה. הלפרץ, שחזר
מסיכוכ-השתלמות בתורת הקא*
ראטה במיזרח-הרחוק, נושא עימו
תעודה רשמית מפדרציית הקאראטה
היפאנית המסמיכה אותו כ״שיהך
— הדרגה הגבוהה ביותר של מאמן
קאראטה, שמרם הוענקה עד כה לאדם
לא-יפאני כלשהו.
הלפרין דחה הצעה לעמוד כראש
תוכנית אימוני קאראטה לצבא האי־י״״יי

י־יייי׳ייי״
״׳ייי־י׳ יייי׳יייי 1

הביקורת על מימצאיהם. כתוצאה מכך פנה יו״ר הוועדה,
נשיא בית־המישפט־העליון שמעון איגרנט, גם
אל ראש־הממשלה, ותבע ממנו להסתייג בפומבי מהידיעות
שפורסמו בשעתו, כאילו תבע להחזיר את
דו״ח־הביניים הראשון לוועדה.

מ ח לו ק ת בין
3ר ודיין
קרע ראשון התגלה בין שר־הביטחון לשעבר,
משה דיין, לבין שר־הביטחון העכשווי, שמעון פרס,
על רקע התגובה המתבקשת נוכח נכונותה של אר־צות־הברית
לסייע למצרים בהקמת כור גרעיני. דיין
נקט, מייד עם שובו מאדצות־הברית, קו אופוזיציוני
תקיף בנושא זה, טען שהסיוע הגרעיני מסכן את בי טחון
ישראל. פרם, לעומתו, שמר על שתיקה בנושא.

כשיחות פרטיות העיר דיין הערות מזלזלות
כפרס, על שקיבל כנושא זה את הקו
שנקטו ראש-הממשלה יצחק רכין ושר-החוץ
יגאל אלון, שניסו להפחית מערך הסיבון.
דיין מאשים את פרם שהוא משתף פעולה
עם רבץ ואלון, כניגוד לדיעותיו בנושא.

פו איוג׳ מ שופרי

מ תכנני התנח לו ת

פ ר טיזני תחדשה
קבוצת המתנחלים שניסתה לפני שלושה
שבועות להתנחל כאופן פרטיזני ליד
שבם, ולהקים שם את היאחזות אלון־מורה,
מתכננת לחזור על מיכצעה ולנסות להקים
היאחזות פרטיזנית נוספת בגדה המערבית.
הקבוצה, הפועלת בהשראתו של הרב יהודה קוק,

חברת אל־על ־תרכוש מחברת בואינג מטוסים
משופרים של הדגם ( 747ג׳אמבו) .הדגם הנוכחי הוא
בעל טווח טיסה של 5000 מייל, ואילו הדגם המשופר
יהיה בעל טווח של 7000 מייל. הדבר יאפשר לאל־ על
לקיים טיסות ללא חניית־ביניים מלוס־אנג׳לס ללוד.

״אל־על״ מתבוננת עכשיו, כעיקכות ה הסכם
שהושג עם ניכסון, לפתיחת שני
קווים חדשים, ללוס-אנג׳לם ולמיאמי.

בינלאן מי ל7ן 1ס ח 7׳ 17זתה שיער

פר סו ם חן

מכתבים
קיפוח עצום

דו״ח לסקוב

אני, שמשרת ככר מעל שלוש שנים שירות
חובה, מרגיש קיפוח עצום. איני בבין כרוע
צריו אני לתרום שלושה או חמישה חודשים
נופפים למעו המדינה והעם, בעוד שהתנה-
לויות הקיבוצים הפטריופיים משחררים, כפס-
נדת של״ת (שירות ללא תשלום) ,את חברי
הנרעינים, שרובם הולכים למשקים במרכז ה ארץ,
בברי להעשיר את המשק?
איד מפוגלים אותם בני הישוב מבוני הארץ
ומייסדיה לפתוח את פיהם ולדבר, בעוד חלק
מבניהם אינם משרתים כמעט בצבא, ואילו
העירונים המושחתים והפרי התודעה הלאומית
משרתים שלוש שנים ויותר?

הדיווח שלבם על דו״ח לסקוב (העולם הזה
) 1920 היה מאלף. כדאי שלא רק הקוראים
שלבם ישימו לב למה שקורא בצה״ל, ואני לא
מתכוון למילחמות הגדולות, אלא דווקא לאותם
דברים קטנים, אד חשובים; עליהם מתריע
לסקוב.
אם העולם הזה הצליח לחדור לדו״ח של
לפקוב, לפני כל העיתונים, אולי הוא יצליח
גם לחדור לדו״ה של לסקוב כתפקידו כחבר
ועדת אגרנט?

,רוני אופפר,

יוחנן להב,

תל־אביב

חיפה

פיצויים לפליטים
״ העולםהזה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי. המערכת
והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליכן• ,12 טלפון .260134 תא־דואר
. 136 מען מברקי: עולמפרס .״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רה׳
בן־אכיגדור. הפצה: גד כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה כספי
בע״מ. העוין• הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

קיים חשש חמור, שמיספר סטודנטים הלומדים באוניברסיטה מסוייפת, יוקעו
בפומבי כאוייבי האינטליגנצי׳ה, ינודו מקרב בל הסטודנטים ואולי אפילו יצטוו לגשת
לבחינות הגמר רק במועד ב /הם !חטאו חטא נורא, ביצעו פשע שלא יכופר: הם
העזו לדבר עם עיתונאים ללא אישור ועד האגודה שלהם.
אילו היו מביאים לידיעת הסטודנטים של אוניברסיטת הנגב, למשל, שמעשה
זה אירע באוניברסיטה רוסית או במדינה טוטאליטרית אחרת, ייתכן שוועד אגודת
הסטודנטים שם היה מחליט לגייס את הסטודנטים ל״הפגנת מחאה וזעם״ על הפרת
החופש האקדמי והם היו מפגינים את זעמם בהשבתת לימודים לכמה דקות ואולי
אפילו בציור כמה סיסמאות מחאה. אלא שלרוע המזל בוצע הפשע הנורא באוניברסיטת
הנגב עצמה.
באחד הגיליונות האחרונים של ביטאון הסטודנטים באוניברסיטה זו מצאנו את
הקטע הבא :״עלינו לגלות יותר אחריות וחוש זהירות מפני עיתונאים ...אנו לומדים
במוסד ציבורי שאת שמו נישא אי־פעם עימנו. מוטב להצטנע הן בחיוכים

חפקוונו ה
לתדע• הנשואין
כותרת הכתבה על אוניברסיטת הנגב (״העולם הזה״ )1912
ביקורת ילדותית
והן בלשון מפני זרים, אפילו אם יש סיכוי שלקקנך המחייך יזדקר מדף מודפס
כלשהו ...תגדיל לעשות האגודה אם תקבע כללים ברורים בעניין, על מנת למנוע
הישנות תגליות אודות אידיליות וכד׳ מעל דפים מוכתמים של שבועון מסויים...״
הכוונה היא כמובן להעולם הזה. קיצפו של הכותב האלמוני, ש״לקקנו המחייך״
לא צורף לדברי האזהרה הבוטים שלו, יצא על הכתבה הפקולטה למדעי הנשואין
(העולס הזה ,)1912 שסיפרה על הווי הסטודנטים האידילי הנרקם במעונות הסטו דנטים
של אוניברסיטת הנגב, שם הונהג חידוש כשסטודנטים וסטודנטיות מורשים
להתגורר יחד במעונות, ללא הפרדה. לא היה שום תיאור שלילי בכתבה, היא נעשתה
בשיתוף פעולה עם הסטודנטים, שהתראיינו והצטלמו לצורך הכתבה, והניסיון הועלה
על נס כמעשה הלובי. למרות זאת עוררה הכתבה, כפי שמסתבר מביטאון אגודת
הסטודנטים בנגב, תגובות שליליות.
מדוע ז מסביר הכותב האלמוני המלומד באותו ביטאון :״דיירי מעונות ג׳ הופתעו
לקרוא מעל דפי העולם הזה על האידיליה המישפחתית בה הם שרויים עד
צוואר. לא נותר אלא להצטער על שהניחו לכתבים בני־בלי־׳שם ואינטליגנציה
מספקת להיכנס למעונות.״
הכותב האינטליגנטי, החותר במרץ לקבלת תואר אקדמי, לא מצא לנכון להסביר
מדוע •יש להצטער על הכתבה: האם משום שתיאור האידיליה הוא מסולף 1האם מפני
שאידיליד, פסולה לגבי ציבור סטודנטים ז או אולי משום שהכניסה לקמפוס של
אוניברסיטת הנגב מיועדת לבני אצולה בלבד, החייבים בבחינות אינטליגנציה מוקדמות
בידי ועד אגודת הסטודנטים ן
ביקורת ילדותית מעיז זו, המפרשת פירוש מוזר את מושגי החופש האקדמי ומצ ביעה
על כך שרצוי לחייב כמה סטודנטים באוניברסיטת הנגב גם בשיעורי אזרחות
טובה, לא היתד, ראויה לתגובה אילוליא היה בה משהו סימפטומאטי. יש בה אולי
כדי להסביר את אחד ממקורות האדישות, ההתבדלות וחוסר המעורבות בחיים הציבוריים
של חלק ניכר מציבור הסטודנטים בארץ.

היות והחזרת הפליטים הפלסטינים לשטח
מדינתנו פירושה חיסול ישראל, הדבר היהיר
הבא בחשבון הוא לתת פיצויים כספיים לבעלי
האדמות.
למרות שעדייו איו תקדים שמדינה כלשהי
בעולם נהגה כד, צריכה ישראל להיות הראשונה
שתעשה זאת.
בהקשר זה אני רוצה להזכיר את דברי אבא
אבו כתום מילחמת יום־הכיפורים כי המילחמה
עלתה לנו במיליארדים שבהם אפשר היה להם־
ריר באופן יסודי את בעיית הפליטים הערביים
של מילחמת יופ-העצמאות.

מרדכי פדקש,
אנרכיסטים ופשיסטים

ירושלים

״העולם הזה״ ,1919״התנחלות
— אריק והאינדיאנים״ ,על ניסיון
ההתנחלות באלון־מורה ליד שכם.
כשותפים לפירפום המודעה כד,ארץ בנוגע להתנהגותו
הפלילית של אריק שרון, הרשו
לנו להגיב על הדברים שכתבתם :
תורתו של אריק אינה אנרכיסטית, היא פא
שיפטית. לדעתו של שרון הפקודה השנוייה
במחלוקת היא בלתי-מופרית. זה נכון מנקודת־מבטו
של שרון, כי המוסר שלו הוא המוסד
הציוני, וסילוק ההתנחלות היה אנטי־ציוני. אד
לפי מופר פלסטיני למשל, פעולת הצבא היתה
מוסרית ועוד איר. אריק מעוניין בביטול החוק,
אמת. הוא מעוניין בהעלאתה של המרינה וה אינטרס
הציוני למהרנה של אליל המשעבד אץ
את נאמניו, והפועל בסתירה אץ לחוקיו שלו.
לשימחתנו, אנרכיזם זה משהו אחר לגמרי.
מטרתנו היא ביטול החוק והמדינה יחד עם
כל צורה אהדת של סמבות וכפייה. לגבינו, אין
פקודה מוסרית. כל ציווי וכפייה הם לא־מופריים.
כל הבילבול נובע כתוצאה ממצב בו מדינה
קולוניאליסטית נאלצת להתגמד ולהצטמק לממדי
קיפינג׳ר. אז מתחיל שלב של ייאוש, שבו
האבסורד והסתירה הפנימית שבמהות המדינה
מתגלים. מי הלם אי-פעם שהפשיפטים הישרא־ליים
יבקשו רחמים ויתרו בצבא הישראלי ה-
כובש, שלא יסלק אותם מנחלת אבותיהם?

התנועה האנרכיסטית כארץ
ישראל,
כל הכבוד ליריב

תל־ אביב

״העולם הזה״ ,1920״תשקיף —
יריב ויתר על הסעודה עם ניג״
סון״ ,כדי להשתתף בעצרות הזיכרון
לחללי מעלות.
כל הכבוד לשר-ההסברה אהרון יריב. מכל
חכרי הממשלה, הוא היחיד שלא שכח את חללי
מעלות.
זה שהוא היה השר היחידי שוויתר על
הסעודה והשתתף בעצרות הזיכרון, מעלה אותו
משיבמו ומעלה משאר השדים.
ואילו לרב עובדיה יוסף ולשר הליברלי
גדעון האוזנר, שאינו מפסיק לנגן על מיתרי
השואה היהודית, ייאמר: בושו לבם והיכלמו
על שהעדפתם את סעודת ניכפון על עצרות
האבל !

רות שרים,

רמת־גן

השטיח האדום
״העולם הזה״ ,1920״מסביב לשטיח
האדום״ ,על ביקורו של
ריצ׳ארד ניכסון בארץ.
למרות הכיסוי הטלוויזיוני הנרחב והכתבות
הרבות על ביקור ניכפון כארץ, הרי הכתבה
שנכתבה כשבוע שעבר על ביקורו של הנשיא
האפריקאי, למרות שהופיעה אחרי כל העיתו-
נים האחדים, היתה המעניינת והממצה ביותר.
לכותבה מניע השטיח האדום של ניבפוו,
כדרכו בשדה-העיתונות.

רחל בשן,

תל־אביב

סטירת לחי האדמאיר אלה
אלון,

העולם
הזה ואורי אבנדי נלחמו נגד
מיניסטרציה הקודמת בראשותם של נולדה
ומשה דיין. מילחסתם הצליחה, ושניים
עסו, אולם השאירו אחריהם את גלילי,
הלל ודומיהם, בעוד שאת נולדה ודייו
ליפו שולמית ׳ אלוני ואברהם עופר.
במקום להבות על חטא, בא הנדון של אורי
אבנרי (העולם הזה )1919 התולה תיקוות בה
גדולות ביגאל אלון, למרות שעל אלון חלה
לפחות אותה אחריות למחדלים של הממשלה
הקודמת, כמו זו שחלה על נולדה ודיין.
אלון עצמו נתן ם טירת-לחי למאמרו של
אבנרי, בשטויות שעשה אחרי הופעת העיתון,
בהצהרות האליליות שלו על הסכנה הגרעינית
וההכחשות שלו, המטופשות עוד יותר.

יעקב רז,

חיפה

חיילים מודים
סוף־סוף סיימתי את שירותי כצה״ל.
בד, שכותב אני מכתב זה כהוקרה עבור
המחווה הכביר שעשיתם בשולחכם לנו את
השבועון מדי שבוע.
תודה בשם כל חיילי היחידה.

טוביה פרל,
התארגנות מורי הדרד

ד״צ ,2174 צה״ל

פירפמתם בקשר לאסיפת טורי הדרד לתיירים
והתארגנותם נגד טשרד-התיירות ושמורי הדדד
עומדים לקיים אסיפה כללית בשבוע הבא
(העולם הזה .) 1919
על הדברים הנ״ל הרינו להניב :
א) האסיפה הכללית התקיימה במוצאי-שבת
האחרון — לפני שהפצתם את בליון שבועונכם
האחרון — והיתה האסיפה השנתית הכללית
של אגודת מורי הדרך בתיירות חוץ בישראל.
ב) התארגנות מורי הדרד לתיירות מעולם לא
היתה ״התארגנות נגד״ אלא — בעד. גם בפעם
זו, ועד האגודה שאירנן וכינס את האסיפה,
לא קיבל׳ שום החלטה, לא הציע ואף לא קיבל
שום הצעה להביא להצבעה החלטות נגד מישרה•
התיירות.
ג) הואיל ומקורות המידע היו טובים למדי
בדי לגלות שמורי הדרד התארגנו, תמוה בעינינו
שאותם מקורות אינפורמציה לא ידעו לגלות
לכם, כי קיימת אגודת מורי-דרד בתיירות, כי
לאגודה זו ישנם מוסדות נבחרים רשמיים,
כגון ועד, מזכירות, ועדת אתיקה וכיוצא בזה.

ועד אגודת מדרי. החרד,

תל־אביב

• באסיפה הושמעו דברים תריסים ביותר
כנגד מישרד־התיירות ונגד ועד האגודה, שלא
מילא את הציפיות של רבים מבין מורי־הדרך.
באסיפה הבטיחו חלק מחבדי־הוועד למורי־דרך
לערוך תוך שבוע או שבועיים פגישה נוספת,
שבה יובאו להצבעה החלטות מעשיות ותקיפות.

:גידו־*וז רז•ודד_*י׳יץ*

עוד רעיון מקורי וטעים ל״יום בלבך

עשי לך ״יום בלבן״ לפחות פעם בשבוע, ותוכלי
לחסוך עשרות לירות בחודש.
״יום בלבן״ מגוון את התפריט. ומעשיר את ערכו
התזונתי בעזרת מאכלים חלביים, למשל -
קציצות גבינה:
המצרכים (ל 4-סועדים):
!2קופ0ה גבינה שמנה 100 ; 90/0גרם גבינת
״חמד״ או ״ברינזה״ מגוררת; 100 גרם גבינת
גלעד״ או ״בשן״ מגוררת; 3כפות פירורי לחם;
3ביצים; פלפל שחור לפי הטעם.
אופן ההכנה:
ערבבי היטב את כל החומרים, וצרי מן התערובת
קציצות קטנות, בקוטר של 0 3״מ. טגני אותן
בשמן עמוק חם מאד, עד שתקבלנה גוון זהבהב.
(אפשר לגלגל את הקציצות בקמח לפני הטיגון).
הניחי את הקציצות על מגבת נייר לספיגת
השמן, והגישי חם או קר עם תוספות
האהובות על משפחתך.

במיוחד עכשיו מוצרי
שלחי גלויה אל ת.ד 7095 .ת־יא, צייני על הגלויה ״מתכוני תנובה״ ותקבלי כרטסת מתכונים ליום בלבן

פ ר סו ם א. א רי א ל׳

הביצות גבינה י

תמרורים
נולד. לגרפיקאית צידה מנופי
ולבעלה, הפזמעאי דידי מנוסי,

,46 בן

ראשון, אחרי שתי בנות.
נחוג. יום הולדתו ה־ 50־של אלוף
(מיל ).עזר וייצמן, בן־אחיו של נשיא
מדינת ישראל הראשון, הפרופסור חיים
וייצמן, יליד תל־אביב שסיים את בית*
הספר הריאלי בחיפה, התגייס בגיל 18
לחיל־האוויר הבריטי המלכותי, היה מפקדו

וייצמן חגיגת היובל
של חיל־האוויר הישראלי בין השנים
1958—1966 וראש אג״ם במטכ״ל במילחמת
ששת־הימים, במסיבת־הפתעה שנערכה לו
בביתו של חניכו ויורשו בפיקוד על חיל־האוויר,
האלוף (מיל ).מוטי הוד.
מונה. למנהל שיווק ופיקוח בינלאומי
של חברת התמרוקים הלנה רובינשטיין,
משה ברוך ,55 ,יליד
תורכיה, סגן מנהל הסניף הישראלי של
החברה, והמנהל המסחרי שלה בישראל.
מונה ׳ .לתפקיד דובר צה״ל, תת־אלוף
דם (״דובל׳ה״) שיאון (שטייגר),
,53 יליד צ׳כיה, איש חטיבת־הצנחגים לשעבר,
שירת לאחרונה באגף התיכנון ב״
מטה־הכללי, חתנו של שר־הביטחון לשעבר,

משה דיין.

ללא חשש־ התמסר לשמש בכל גופן, עם תכשירי־השיזוף

61 *01126 148811*6
תכשירי ׳ 880 x26 10 8 18 6׳ החדשים מבטיחים שיזוף הדרגתי
מהיר ושלם -ללא פגיעות בעור. מגינים על עורן ; מעניקים
לעורן לחות חיונית; מרככים ומחליקים את עורן המשתחם:
מעודדים קדני־שיזוף ועוצרים קדני־פגיעה; מונעים שידוף
העור והיווצרות קמט׳־יובש...
* חדש ביו ת ר!
1¥£ 6*06 001.008 086*81.זס 8£׳ 66076ז׳880x26 108
באריזה קומפקטית עם ראי שימושי-קרם־השחמה עדין
לפנים. טוב לתחילת־הקיץ, ולנמנעים משיזוף אינטנסיבי.
מעניק שיחום־משי לפנים, טרם השיזוף הטבעי..
¥אופנ תיי ם. חדשה! ׳680x26108186׳ 808 81.008 87108
׳במקום־עתוד ,־מכסה־אף־ וכיסויים למיניהם ־ משחת־מקלון
להגנה־אטימה על איזורי־הפנים הרגישים ביותר
־ סביב העיניים, האף והשפתיים.

של רבלון

ל ת חיל ת הקיץ! ׳88082611181x6׳ 808001.001086*81
קדם מגן־עוד ומזרז־׳גויזוף. מתאים במיוחד לבעלי עור
בהיר ולמשתופים.לראשונה.
לקויזו ףסדיר ! 83 086*81ו* 88ז • 8£ז׳880826 103
קרם־שיזוף בבקבוק פלקגוי -לעור רגיל או לעוד רגיש.
לשיזוף אינ טנ סיבי! 80 06166ו*88ז •׳880x26108786
גילי־שיווף בשפופרת פלסטית לעוד רגיל או לעור יבש.
׳880X26 1118186׳ 5118 37108
לשפ תיי ם!
שפתון־מגו לשפתיים ואיזורי הפנים הרגישים. מוסיף
לחות. אינו נראה על העוד.
ל אחר השיזוף ! ׳880x26 108786׳ *6768 808 101108
תחליב להחזרת הלחות ולהרגעת העוד לאחד שיזוף
אינטנסיבי. מייפה את השיתום ושומר עליו לאורן ימים.

פרש. מתפקידו כעורו הצהרון
מעריב, אריה (״צ׳יק״) דיסנצ׳יק,67 ,
יליד ריגה, מי ש־ 1
היה עוזרו ומזכירו י
של זאב ז׳בוטינסקי,
ניהל במשך שנתיים
את המישרד העול מי
של בית״ר ב פרים,
עלה ב־1934
לארץ, היה עור ו חדשות
בעיתון הבוקר,
הצטרף למעריב
עם היווסדו, ומונה
כעורכו אחרי מותו
של הד״ר עזריאל
דיסנצ׳יק
בשנת
קי לי כ ד
,1956 שנתיים אחדי פרישה שהיה צריך לצאת
לגימלאות, כשהוא מעביר את מניית ה עורך
של מעריב לשלום רוזנפלד,60 ,
יליד טראגוביצה שבפולין, מי שהיה קצין
נציבות בית״ר בארץ ישראל, וראש תחנת־השידור
החשאית של אצ״ל, קול ציון

הלוחמת, ב־.1948

נולד בן שלישי למי שהיה אליל
בנוודהנעורים ,׳שדרן־זהטלוויזיה חיים
יבין ולרעייתו יוספה. יבין, שקיווה כי בנו
השלישי יהיה צבר, נאלץ לשוב לניד
יורק, שם הוא מכהן כשליח הטלוויזיה
לאחר שבירורים ברשות־השידור העלו כי
עדיין לא התפנה עבורו תפקיד הולם.
התפטרה מתפקידה כיו״ר מוע־צודהמנהלים
של חברת מקורות, מי שהיתה
ח״כ ואשת.שר, סנטה יוספטל. יוספטל
התפטרה מתפקידה זה לאחר שידידה, שר־החקלאות
לשעבר, היים נסתי חדל מ להיות
שר, אם כי נימקה את ההתפטרות
בכך שחסרים לה שלושה ימים נוספים ב שבוע.

פטר. מהתקף־לב בגיל 48 יעקב
איטמן, עורך עיתון־הילדים הארץ שלנו,
מי שהיה איש לח״י לשעבר, יום לאחר
״שהיה בבדיקות בבית-החיולים איכילוב,
בהן ניקבע כי אין סכנה לחייו. אשמן,
בוגר ומורה בגימנסיה הרצליה, היה אף
תקופה מסויימת סופר הארץ לענייני חינוך
וכתב סיפרי־ילדים רבים.

,00£שרה?״ הרא
ח״ם אדול לשולמית אלוני
3לפחות בדבר אחד הו לך
סגן־ראש־הממשלח ושר-
החוץ יגאל אלון, בעיקבות
דויד בן־גוריץ. כדי לשמור
על כושרו הגופני צועד אלון
מדי יום ביומו ארבעה קילומט רים
ברגל. אולם בעוד שמלווי
בן־גוריון היו צועדים עימו
את שבעת הקילומטרים שבן־
גוריון היה צועד מדי־בוקר,
התמרד עוזרו של אלון, חיים
ברא ״ ,ולא הסכים ללכת ב־רגל.
השר ועוזרו הגיעו לבסוף
לפשרה, ובראון מצטרף אל
אלון בשני הקילומטרים האחרונים׳
את השניים הראשונים
עושה העוזר במכונית.
01 על היחסים בין ראש־הממשלה
יצחק רבץ לבין
מתחרהו על התפקיד, שר־הבי-
טחון שמעון פרס, אפשר לעמוד
לפי המאמצים שכל אחד
מהם מוכן לעשות למען האחר.
השניים מתגוררים באותה סבי בה
ברמת־אביב (שניהם רכשו
את דירותיהם מאחיו של סרס,
גיגי פרם) ,ולכן מתראים
הרבה בשעות הלילה, להתיי עצויות.
אולם בעוד שפרס מעולם
לא הטריח עצמו לבוא
אל רבין, טורח ראש־הממשלה
תמיד לבוא אל דירתו של פרס.
שולמית אלוני ממשיכה
להפתיע. כמו לכל שר,
גם לאלוני מגיע נהג צמוד,
אשר יוביל אותה במכוניתה
הפרטית מסוג פיאט .124 כנה גה
בחרה אלוני בדני — בנו
של האלוף (מיל ).צ 5י (״צבי-

ק׳ר,״) זמיר.

0העובדה ששולמית אלוני
היא שר ללא תיק, ואשה,
גורמת בעיות לחברי הכנסת
שאינם יודעים באיזה תואר
לפנות אליה. בשבוע שעבר,
בדיון בחוק זכויות האזרח,
קרא לעבר אלוני, שנאמה באותה
עת, ח״כ כנימין הלוי
קריאת־ביניים. אולם הוא לא

ידע כיצד לפנות אליה והחל
מגמגם :״השרה, גבירתי הש רה,
שרה, השרה חילץ אותו
ממבוכתו שר־המישפטים־
והדתות חיים צדוק בקריאת-
ביניים בצרפתית :״קה סרה,
סרה״ (מה שיהיה, יהיה) ,וכל
הכנסת פרצה בצחוק.
9בהצבעת אי־האמון ש הגישו
סיעות הליכוד והמפד״ל
לכנסת בשבוע שעבר, גוייסו כל
חברי המערך שנמצאו באותה
עת בארץ, הופיעו אפילו אבא
אבן ומשה דיין. דיין התיישב
באופן הפגנתי באחת ה שורות
האחרונות, בצד, על
מקומו של ח״כ מרדכי כן
פורת, ליד הח״כ הבירואי
מחמד אבו־רביע, ופתח עם
אבו־רביע בשיחה ארוכה. אל
דיין ניגשו חברי־כנסת רבים,
אשר ביקשו ממנו לתפוס את
אחד המקומות המכובדים ב שורה
הראשונה, אולם דיין
סילק אותם בחיוך מעל פניו,
ונשאר במקומו לשוחח עם ה בדואי.
אפילו בעל המושב, בן־
פורת, נאלץ לאסוף את ניירו תיו
ולעבור למקום אחר, לאחר
שדיין סירב לפנות את המקום.
9מייד לאחר ההצבעה
קם דיין ממקומו ורצה לעבור
למיזנון הח״כים, אולם המצליף
של סיעת המערך, ח״כ עדי
יפה, זינק לעברו וביקש ממנו
להמשיך לשבת, כיוון שהמערך
חשש כי הליכוד ידרוש הצבעה
חוזרת. דיין קיבל את הדין,
ורק לאחר שיפה הורה לו בסי מן
אצבע כי הוא יבול ללכת,
עבר למיזנון, שם התקבצו סביבו
בהפגנתיות רבה כל אנשי
רפ״י, ביניהם שר־התחבורה
גד יעקובי, ח״כ מטילדה
גז ואחרים.
9כאשר עמדו לערוך או תה
ההצבעה, הבחין ראש האופוזיציה
מנחם בגין כי כמה

אחר־כך לארצות־הברית, חזר לישראל לביקור עם רעייתו יולאנדה
(משמאל) ,וזכה לקבלת־פנים נלהבת מצד הבוהמה ישל אז. יפה
ירקוני, אשר רביב כתב לה שירים יביס, ביניהם השלאגר של אז,
שחרחורת, ערכה לכבודו מסיבה במועדון המערה ביפו העתיקה.
העולם הזה 1921

מאנשי המרכז החופשי אינם
.במליאה. הוא ביקש מיו״ר הישיבה,
ישראל ישעיהו ל המתין
עד שיקראו להם, אולם
ישעיהו סירב. אז עלה בגין
על הדוכן והודיע כי הוא דו רש,
בשם 20 חברי־כנסת מהליכוד,
הצבעה שמית. לבית
כולו היה ברור כי בגין רוצה
שיירשם בפרוטוקול כי חברי
המרכז החופשי, ובראשם ה״כ
שמואל תמיר, לא היו נוכחים
בעת ההצבעה הזו, כדי
שאפשר יהיה לנגח אותם בענ יין
זה ביום מן הימים. אולם
תמיר וחבריו הוזעקו במהרה
על־ידי חברם, ה״כ אהוד
אולמרט, והגיעו עוד קודם
שהחלה ההצבעה השמית. ח״כ
יצחק: כץ קרא אז לעבר
בגין^.:זמיר הגיע, אתה יכול
לוותר׳׳על ההצבעת השמית.״
בגין חייך וענה לו :״לא חשוב,
שיהיה בכל זאת שמי.״
0באותה הצבעה, הופתעו
חברי־הכנסת, לאחר שסיימו
את הצבעתם ועברו למיזנון,
למצוא את ח״כ פינחס ספיר,
אשר לא הופיע להצבעה, כש הוא
יושב במיזנון הח״כים. ספיר
מיהר להסביר כי היה עליו
להיות בחו״ל, ולכן ערך הסכם
עם ח״כ הליכוד ידסף (״יום־
ק׳ה״) קרמרמן, ששניהם לא
יחזרו לארץ וכך ישמרו על
איזון הכוחות. ספיר הגיע ב־כל־זאת
לארץ, אולם החליט
להיות נאמן להבטחתו ולא
להשתתף בהצבעה.
0צמד אחר של חברי-
כנסת, שהגיעו לאותו הסדר,
אולם לא האמינו זה לזה, היו
מועמד מפ״ם לתפקיד שר־האו־צו׳
,ח״כ אליעזר רונן, וח״כ
הליכוד גדעון פת. השניים,
ששהו בוושינגטון ימים מיספר
לפני ההצבעה, החליטו ביניהם
ששניהם לא יחזרו לארץ, ועל־ידי
כך יישמר האיזון גם כאן.
אולם בימים שלפני ההצבעה
טרח כל אחד מהם לטלפן למלונו
של רעהו, מיספר פעמים
ביום, כדי לוודא אם לא ברח
פתאום לארץ, להצביע.
9מסתבר כי ככל שה־תפקידים
רבים יותר, כך יש
יותר פנאי לעסוק בשטויות.
הח״כ החיפאי משה ודטמן,
מזכיר מיפלגת־העבודה בחיפה,
מסרב להתפטר ממישרה זו,
למרות שקיבל את תפקיד יו״ר
סיעת המערך והקואליציה בכנסת.
אולם נראה כי תפקידים
אלה אינם מספיקים לוורטמן,
והוא משמיש גם כסדרן הראשי
של הכנסת. ורטמן ניגש אל
כל פקידה הפוסעת אפילו מטר
אחד מכיוון תאי־היועצים, ש בשולי
אולם המליאה, לעבר
ספסלי חברי־הכנסת, ודואג ל כך
שהיא תוצא החוצה.
£1המילהמות הפנימיות ב־באשדוד
הגיעו למנכ״ל מישרד־החינוך-והתרבות,
אלוף (מיל.ג
אלעד פלד. מזכיר מועצת
פועלי אשדוד רפי כהן, שלח
אליו מיכתב, בו ביקש מהמנכ״ל
לפטור את בנו מהחובה ללמוד
בבית־הספר העממי גאולים ש בעיר.
הנימוק של כהן היה,
שבנו נדבק בבית־הספר בכי נים.
מיספר ימים לאחר־מכן
נכח כהן במסיבה בעיר, בה
השתתף אף סגן־ראש־העיר והממונה
על מחלקת-התברואה
יעקב (״ז׳וזץ״) אכיטן. אבי-
טן הזהיר את הנוכחים שלא
להתקרב אל כהן, כדי שלז£
להידבק בכינים אשר ודאי קי בל
כהן מבנו.
מזכיר סיעתה של שד

אנשים
ג׳וני

למית אלוני בכנסת,
רנד, חזר מחו״ל, והחליט למ צוא
חן בעיני ידידיו החדשים
בכנסת, עוזרי־שרים ומזכירי-
סיעות אחרים. הוא הביא להם
במתנה בקבוקי וויסקי מסוג
גרוני המהלך (״ג׳וני ווקר״) .כ

אני צריך, שמאה ואחד
אנשים ישמחו על כך ד׳
9קצין־אספקה־ראשי ל-
צה״ל, תת-אלוף פינחס (״ פינ-
ייה״) להכ. הוזמן לסעודה בר,
הוגשו לו כמנה עיקרית צל עות
עגל ברוטב פיטריות, ול-

עמוס1ן י1ו

מנשק את.לילי שרון, אשתו של אריק, במסיבה
שנערכה אחרי הצגת־הבכורה של
.מחזהו החדש של עמוס, כי עודני מאמין בך. במסיבה השתתף נוסף
לאריק, עוד אלוף־מילואים, מתי פלד. מבלי שאיש אירגן זאת מראש,
התיישב אריק בקצה הימני של שולחן המסיבה, ופלד בקצה השמאלי.

11ך 1ן ע 1ך | 1באותה מסיבה נפגש אריק עם קצין־מילר
\ 11 1111 1 1איס נוסף, ח״כ מאיר פעיל. אריק -שפגש
באותה מסיבה את פעיל לראשונה, מאז פורסם בעיתונות כי פעיל
מתכוון לארגן התנחלות בחווה של אריק, בישר לפעיל :״אני כבר
הכינותי לכם טוריות, כדי שתוכלו לעבוד.״ כשקיטרגו באוזני אריק
על השתתפותו בהתנחלות הבלתי־חוקית ליד שכם, הסתמך הוא על
התקדים של אורי אבנרי, שהפגין בשעתו בדרך למשולש הקטן (הישראלי)
,ושהשוטרים הרימוהו ישם מהכביש .״רק שאותי אי־אפשר
להרים,״ הוסיף אריק .״אפילו שישה שוטרים לא יצליחו להרים אותי.״
שקיבל את השי עוזרו של שר-
המישפטיפ״והדתות חיים צדוק,
יחיאל גוטכזן, אמר לג׳וני :
״מזלך שקוראים לך ג׳וני, והבאת
וויסקי טוב הקרוי על
שמך. אם היו קוראים לך בשם
אחר, חיינו בוודאי מקבלים
וויסקי תוצרת הארץ.״
0ד,כתב הבכיר של מעריב,
דט גולדשטיין, פגש
במסיבה את עורכדלשעבר של
עתונו, אריה דיסנצ׳יק, והביע
באוזניו פליאה על שלו,
ככתב בכיר, לא דווח על חי לופי
תפקידי עורך־העתון ש בוצעו
כבר בשבוע שעבר. די-
סנצ׳יק התנצל בפניו במילים
הביאות :״מאה אנשים שמחו
על זה שעזבתי את התפקיד.

ידן אורז סיני מאודה. המאר חים
הופתעו לגלות כי פעייה
מפנה את האורז מצלחתו ל צלחת
אחרת, ואינו נוגע בו.
הסביר מי שהיה דובר צה״ל :
״אני לא מסוגל לגעת באורז.
בכל פעם שאני אוכל אורז,
יש לי הרגשה שאני גוזל את
האוכל של ילדים סיניים רע בים.״
0צלם־העיתונות
הישראלי
יצחק כ רז, ניראה לאחרונה
מסתובב ברחובות נידיורק כש לראשו
כיפה שחורה. לישראלים
שפגשו בו, ותתעניינו אם הפך
ליהודי דתי, התברר כי ברז
הפך לצלמם של יהודים בניו-
יורק, ואלה העמידו לו תנאי
לקבלת הג׳וב: שיחבוש כיסה.

האשים מאחח־י התדמית
כתבה ראשונה בסידות דיוקנים פוליטיים מנקודת מבט אישית
כעבור פחות מחודש פרצה מילחמת יום־הכיפורים, והבחירות לכנסת נדחו ליום
האחרון של . 1973 הנבואה הוסיפה להטריד את שולמית. במהלך מערכת־הבחירות
סיפרה לאחת המתנדבות במיישרדה שהכל יהיה בסדר: הרי תוצאות הבחירות תיוודענה
רק אחרי חצות, בשעות הראשונות של שנת . 1974 היא תוכל להיבחר בכל־זאת.
אך באותו יום שטוף־שמש בחוף אילת, בראשית ספטמבר, לא היה אף אדם אחד
בארץ כולה שהעלה על דעתו כי ׳תוך תשעה חודשים תיהיה שולמית אלוני שרה
בממשלה׳ חברת צמרת המימסד הפוליטי של המדינה, בעלת לישכה ממלכתית, ראש־

לישכה ונהג פרטי.

פחות מבד האמינה בכך.שולמית אדוני עצמה.

שיבה בעמיוה במותר
^ שבועיים לאחר

קריאת כף־היד, ראיתי את שולמית אלוני בקומת־המרתף

^ של הכנסת.
באותו יום הוגשו רשימות־המועמדים. ועדת־הבחירות המרכזית ישבה בחדר־

גאו את
ריצה,
שנלוזיס?
האסיפות, באותה קומה ,׳וקיבלה טפסי־הרשימזת. לפי החוק, היתד, הדלת צריכה להיסגר
בשעה 23.00 בדיוק. שום רשימה לא יכלה להתקבל לאחר־מכן.
יזם־יומיים לפני־כן נודע שראשי המערך החליטו שלא לכלול את אלוני ברשימתם,
וכי זו, מצידה, החליטה להגיש רשימה עצמאית משלה. הדבר נראה לרבים כקוריוז
אישי, נטול: משמעות פוליטית.
בחדר הסמוך לאולם־ר,וועדה, עמדו שולמית אלוני וגיסה, ירם רון, מי שהזה פעם
מפקד הגדנ״ע. ד,ם החזיקו בידיהם טופס ריק של רשימת־ד,מועמדים, ודנו בעצבנות,
בעמידה, תוך הצצות חוזרות ונישנות במחוגי־השעון, במילוי הרשימה. רק חמישה
אנשים הסכימו להופיע ברשימה, לבד מהם, והם היו צריכים לקבוע את תורם ברשימה
כדי להגישה תוך כמד, דקות.

ניכר בהם שהדבר נעשה כחיסח־הדעת, כמעט בשיטה של הגרלה.
השניים לא היו בטוחים ששולמית אלוני עצמה תעבור את אחוז־־החסי־מה
— ולא הדמו בלל עד האפשרות שמם׳ 2כרשימה ייכנס לכנסת.
סיכוייו של מם׳ 3ניראו רחוקים יותר מאשר המאדים.

השוה

השרה־בלי־תיק שולמית אלוני, בסנדלים וגלימה תנ״כית, כפי שצולמה
לפני שבועיים, כאשר התכנסה כל •צמרת המימסד בחתונת בנו של
רחבעם (״גאנדי״) זאבי. לידה, בעלה ראובן, המנצח על ההתנחלות בשארס־אל־שייך.

משום כך היה זה אך טבעי שביקשה לתת לרשימה את האותיות ש״א — ראשי
התיבות של שולמית אלוני. הבקשה לא נתקבלה בגלל סיבות פורמליות, וכך נולדה
רשימת ר״צ — צירוף מיקרי של אותיות שהיו פנויות.

* ה התחיל כשעשוע, לבילוי שעה קלה ביזם ספטמבר לוהט על חוף אילת.
קפצתי לכפר־יהנופיש של רפי נלסון, בהפסקה שבין שתי אסיפות־בחירות אילתיות, 1 בשיא מערכת־הבחירות להסתדרות. בין עשרות המשתעשעים על ׳החול היתה שולמית
אלוני, שעימר. ביליתי ארבע שנים בכנסת השישית. כעבור דקה גיליתי בין הנוכחים
גם את שלום שאול, הכירומנט, קורא כף־היד. הצעתי לשולמית, בהלצה, להגיש לאיש את
כף־ידה, כדי שיוכל לקרוא את עתידה. שולמית היססה, אחר־כך הסכימה.
האיש השחום, שעלה לארץ מבורמה, התכופף שעה ארוכה על כף־היד. אין הוא
מעורה בענייני הארץ בכלל, ובפוליטיקה בפרט. הוא חי בעולם ימשלו. מסופקני אם ידע
בכלל מי היושבת מולו, ובוודאי לא ידע הרבה על אופייה ועברה.
לכן היינו מופתעים למדי כאשר השמיע כמה דברים על תולדות חייה, שהתאימו
מאד לעובדות. אבל שולמית היתר, הסרת־סבלנות. היא רצתה לדעת את העתיד.

אורי אבנר
״ב־ 1974 יקרה משהו שישנה אח. כל מהלך חייך,״ אמר שאול באיטיות .״׳את
תתגברי על המיכשולים שגרמו עד כה לכישלונותיך. את תתחילי בדרך חדשה לגמרי.״
״האם אתה בטוח שזה יקרה ב־4ד? 19״ שאלה שולמית בדאגה בולטת .״אולי זה
יקרה בסוף? 1973״

שאול נד בראשו, כביטחון מוזר .״לא,״ אמר .״זה לא יקרה כ־.15173
זה יקרה כ־.1974״
שימחת יום־החופש כאילו נמחקה מעל פניה. היה ברור שדעתה נתונה ליום
הבחירות — ד,־ 30 באוקטובר . 1973 חשבתי בלבי שהיא מקווה להיכלל ברשימת־המועמדים
של המערך. מדברי •שאול כאילו נסתבר שלא תקבל מקום די ריאלי. איש
לא ידע אז שהיא הופכת בלבה יאת האפשרות להתייצב לבחירות באופן עצמאי.

יום הנבואה
אלוני (מימין)

שעה קלה לפני שהכיחמנט, קורא כפות־הידיים שלום
שאול (משמאל, ליד אשתו) קרא בכף־ידה של שולמיח
וניבא מיפנה בחייה בשנת . 1974 באמצע — רפי נלסון.

כאשר נפתחו הקלפיות בליל מסילווסטר׳ הסתגר כי שולמית אלוני זכתה ב*35,023
קולות, שנתנו לה — יחד עם עודף קולות של ל״ע — שלושה מנדטים.
הבלתי־אפשרי הפך עובדה. אך שולמית אלוני לא נראתה מאושרת. באותו רגע
נדמה היה לה ששני עמיתיה, שנכנסו לכנסת בצורה כה בלתי־צפוייה, רק יפריעו
לה למלא תפקיד של סיעת־יחיד אופוזיציונית, בנוסח שהמציאה סיעת העולם הזה. מאחר
שהיתר. משוכנעת ששני חבריה, בועז מואב ומארשה פרידמן, זכו בתפקידיהם רק במיקוד,.
על חשבון קולות שניתנו לה אישית, היא גם לא חשה כל צורך להיוועץ בהם או
להתחשב בדיעותיהם.

לוי אשגול חסלחגי, הליברלי, מת במפתיע, פמה חודשים לפני הבחירות
לכנסת השביעית. במהומו באה. כמעט במיקרח. גולדה מאיר. בטפסים
גועלי, שהזכיר את שיטת המאפייה, סולקה •טולמית אלוני מרשימת־המעיד
שעות ספורות לפני הגשתה.
בעל־כורחה, מצאה עצמה במשך ארבע שנים מחוץ לכנסת — וגם מחוץ למימסד.

ררא תנועה

״מרבה נפסים, מרבה דאגה,״ אמרה אז. ויריביה הדתיים ניבאו
שזהו ״עושר השמור לבעליו לרעה.״

עברו ימים רבים עד שתססה את האפשרויות הטמונות במיספר ,3תודות להרכב
המיוחד של הכנסת השמינית. האשד, שקיוותה בכל ליבה להיבחר לכנסת, כדי שתוכל
לירוק בסני ראשי המערך, שדידיחוה, גילתה לפתע ששלושה המנדאטים שבידיה הם
שלושה שלבים בסולם העלייה לכס־הממשלה.

ף* שעות הראשונות של 1974 נולדה דילמה, ששולמית אלוני עדיין לא פתרה אותה.
הקולות ניתנו לה אישית — אבל גם לדברים שאותם היא ייצגה במערכודהבחירות.
ואת הדברים האלה אי־אפשר להגשים ללא בניין תנועה פוליטית סדירה, מאורגנת
וממוסדת.

..רשימת מיפעדהפ״נר

לשולמית לא היה בל חשק לבנות תנועה כזאת. בהעדרה, יכלה
לקבל את כל ההחלטות לבדה, כמי שמחזיקה אישית בפיקדון זה,
לקבל מרות של מוסדות, להסתכן בהחלטות שלא תמצאנה חן בעיניה,
ושאולי אף תסתורנה את שאיפותיה האישיות.

ין כמעט עסקן בארץ המפרגן לאלוני את הצלחתה .״היא זכתה במנדאטים שלה
\ 1במיסעל־הפייס,״ ר,ם אומרים זה לזה .״היד. לה מזל, זד. הכל !״

תחילה החליטה שלא להקים תנועה כלל. היא הסכימה רק לקיומו של מוסד אחד —
שיבעת המועמדים שהופיעו ברשימתה לכנסת* .אבל היא לא נועצה גם באלה. בטענה
שהבוחרים לא נתנו את קולותיהם לתנועה, ל־ 200 פעיליה הבלתי־ידועים או לששת
המועמדים האחרים שהצטרפו במיקרה, קבעה שהיא עצמה צריכה להחליט ברוח המנדט

אין ספק שהמזל מילא תפקיד מכריע וכמעט מדהים, בעלייתה
המסחררת של אלוני מעסקנית מודחת לשרה־בלי־תיק. אולם גם המזל
אינו בא במזל. יש דה, לשולמית אלוני, תכונות המושכות את המזל אליה.
ואם המזל אינו בא מעצמו, היא מוכנה בהחלט לרדוף אחריו ולהשיגו.
אילו הציע לד, המערך את המקום ד,־ 56 ברשימתו, בוודאי לא היתד, שולמית
מקימה רשימה משלד — ,ולא היתה מגיעה בכלל לכנסת הנוכחית. רק תאוות־הנקם
•של גולדה מאיר מנעה זאת — למזלה של שולמית.
ייתכן שבכל זאת לא היתד, מצליחה, לולא קרה מה שקרה בשישה באוקטובר,
ולולא נמצאה ״במיקרה״ במקום שנמצאה. אלפים רבים מאסו ביום הבחירות במערך,
אך לא רצו לבחור בליכוד הימני־הקנאי, בל״ע המימסדי־המאובן, או ברשימות־שלום
שניראו שמאליות או רדיקאליות מדי. רשימת ד״צ נראתה להם מתאימה — קרובה
למערך, כימעט חלק ממנו, ובכל זאת מתנגדת להנהגה הישישה ולהסתאביות המיפלגתית.
אך הסבר זה, סביר ככל שיהיה, אינו מלא. הרשומה לא היתד, עוברת את א-חוז־החסימה
אילו עמדו בראשה כמה פרופסורים מורמים־מעם. הקהל שבחר בר״צ הכיר
את *שולמית אלוני. או לפחות את תדמיתה. ציביונה העממי (יריביה אומרים: הוולגארי)
מצא הד אצל אלפי עקרות־בית, שאינן מתעניינות בפוליטיקה. עמד לה בישרונה
למצוא תשובות פשוטות (ויריביה אומרים: פשטניות) לבעיות המסובכות המרגיזות
אזרחים רבים, מאלה הרגילים להגדיר את עצמם במיכתבים־לסערכת כ״אזרחים
פשוטים.״ במשך שנים רבות עקב קהל אוהד אחרי הצורה שבה צבטה את חוטמיהם
של ביורוקראטים ורבנים, מבלי לעבור את גבול המוסכמות.

״אני אשה כישרונית מאוד,׳׳ אומרת שולמית אלוני על עצמה —
וכרד גילתה גם משהו ממהות כישרונה. יש לה ביטחון־עצמי עילאי,
המאפשר לה להגיד על עצמה דברים שאדם אחר היה מהסס להשמיעם,
מכל מקום בפומבי.
כל פוליטיקאי הוא אגו־צנטרי. מי שאינו משופע בהערכה עצמית קיצונית אינו
עולה על במד, ציבורית — לא כשחקן, לא כפוליטיקאי. אולם יש דרגות שונות של
אגו־צנטריות — -ונדמה ששולמית אלוני היתה זוכה בלי קרשי בכל תחרות הוגנת,
אפילו ׳מול אלופים כמו שמואל תמיר, אריק שרון או אבא אבן.
ומשום כך גם אין לאלוני -כל מעצורים בשטח הפירסום העצמי — תכונה שהיא
חשובה מאין־כמוד, לפוליטיקאי. ראיתיה מושיטה פעם יד, לעיני מצלמת־ד,טלוויזיה,
ונוטלת את המיקרופון מידי עמית נדהם, באמצע המישפט. בכנסת הרגיזה חברים
איסטניסים בכך שלא טרחה להסתכל, בשעת נאומיה, בפניהם של הח״כים המעטים
באולם, אלא פנתה היישר ובגלוי אל יציע־ד,עיתונאים.

״הייתי צייד לבחור בין הכנות ובין הענווה, ובחרתי בכנות,״ אמר
פעם האדריכל פראנק דויד רייט. גם לשולמית אלוני אין כד בעייה
בשטח זה.

הנד במישפחה
ך* -ליוד הסילווסטר נשאל אברהם עופר, מנחל מערכת־ר,בחירות של המערך, על
^ ירידת רשימתו !והישגה של אלוני .״אין דבר,״ ענה ,״זה הכל נשאר במישפחה.
שולמית שייכת, בעצם, למערך.״

אדוני, שניהלה תעמודת־כחירות אנטי־מימסדית קיצונית, כעסה
מאוד עד הערה זו. אכל עכשיו יושבת השרה שולמית אדוני ליד השר
אברהם עופר, ליד שולחן הממשלה.

אם עופר לא -הופתע, הרי נדהמו רבים אחרים• .שולמית אלוני בממשלה?
אוייבת המימסד בצמרת המימסד ז הייתכן?
מנחם בגין, המייצג תוכנית פוליטית מסויימת, יכול מחר להצטרף לממשלה.
אם זו תקבל לפחות חלק מתוכניתו. זה ייראה טבעי. אך שולמית אלוני אינה -מייצגת
תוכנית בענייני ביטחון, חוץ או חברה, וראש־הממשלה החדש לא קיבל אף אחת
מדרישותיה בענייני דת או סידרי־שילטון. איך הסכימה להצטרף? הכיצד ו

מי שנדהם, אינו מבין את שולמית אדוני, ואת דרכה המיוחדת.
דרך זו מתפתלת ליד גבול המימסד — אף בתוכו. היא העדיפה תמיד
לפעול בתוך המימסד, בתוך מיפלגת־השילטון. מעודם לא עשתה דבר
שהיה מיועד ביודעין להביא לפרישתה ממנו.
ב־ ,1965 כא־שר ניגשנו להקים את רשימת העולם הזה — כוח חדש לכנסת, הצעתי
לה את המקום השני ברשימה, על רקע מילחמתנו המשותפת בכפייה הדתית ולמען
רפורמה ליבראלית בסידרי־השילט-ון. אולם היא העדיפה, אחרי פלירט קצר עם רפ״י,
לקבל מקום ריאלי־בקושי ברשימת המערך.
בכנסת עצמה הי-תה כרקדנית־חבל מצטיינת. היא -רכשה אהדה ופירסום על־ידי
התקפותיה על !מיפלגתה וממשלתה, אך הקפידה שלא לעבור את הגבול.כאשר תקפתי את הממשלה בנאום מפורט, ב-ו ניסיתי לחשוף את שורשי שיטתה
הפסולה, זכיתי בסיקור עיתונאי בנוסח ״כן דיבר מאחר שהייתי ידוע כמבקר
חריף של המי,מסד, לא ראו העיתונאים חידוש בהתקפה נוספת מצידי. אך כאשר
קמה שולמית אלוני ואמרה עשירית מן הדברים האלה, היתה זו סנסציה: חברת
מיפלגת־השילטון תוקפת את השילטון.
ואילו ראשי מיפלגתה התייחסו לדבר בסלחנות, ואפילו בחיוב .״איד אנחנו דופקים
אותך?״ שאל אותי פעם משה ברעם, בחיוך של שימחה־לאיד, אחרי ויכוח כזה, בו
ייסרה אלוני את ממשלת־אשכול על כניעתה לדתיים .״היא ד,אורי אבנרי שלנו!״
פעם, כאשר שיתפנו פעולה בהתקפה מוחצת על מדיניות־ד,ממשלה במילחמת
ביאפרה (שנינו תמכנו בלהט בביאפרה, בעוד שאבא אבן ניראה כתומך בניגריה)
החלטנו לכנס -מייד -מסיבת־עיתונאים. בין אולם המליאה לחדר־העיתונאים מפרידים
כחמישים צעדים. במחצית הדרך האטה שולמית את צעדיה, ולבסוף נעצרה .״רגע,
אני צריכה לחשוב,״ אמרה .״כדאי שאתה תכנם את המסיבה ותגיד מה שצריכים להגיד.
בשבילך זה בסדר. אבל בשבילי זה יותר -מדי. זה יעבור את הגבול.״ הודיתי שהיא
צודקת, והמשכתי לבדי.

שולמית לא נפלה מן החבל המתוח. יד זדונית הושטה וגזרה אותו.

שולמית אלוני שמה את ידה, במחווה של ידידות, עד כתפו

של מיכאל חזני, מנהיג המפד״ד. מה תעשה כאשר יחזרו
11 1 1 1 / 1 המפד״ל לממשלה? הישארותה בממשלה או פרישתה יקבעו את האופציות שלה לעתיד.
שקיבלה. החזות של תנועה מאורגנת, עם מועצות וסניפים ומזכירויות וועדות ,״כמו
במפא״י״ — נדחתה על־ידה מכל וכל.

היו לעמדה זו שתי מיגרעות, שבלטו מייד: היא הואשמה בהו־סר־דמוקרטיה,
והיא קיבלה החלטות בצורה שיצרו זיג־זאגים מוזרים.
בהעדר מוסדות נבחרים ומוסכמים, נוצרה בתנועה אוטוקראטיה גמורה — בדיוק
כמו בחצרה של גולדה מאיר. ההון שהצטבר בידי התנועה (ממערכת־הבחירות נותר
עודף נטו של 400 אלף לירות, וכל חודש נוספו לכך כ־ 30 אלף לירות מכספי המימון
המיפלגתי) נשאר ברשותה. ממילא נשמעו בקרב תנועתה קולות, שטענו שהיא מנהיגה
אצלה בדיוק את אותם הסדרים שהיא מגנה אותם בחריפות כה רבה במיפלגות האחרות.

הביקורת הפנימית התחזקה לאור ההחלטות שקיבלה הסיעה ככנסת
— החלטות שהיו חסרות קו ברור, מפני שכולן נתקבלו על-ידי
אלוני עצמה, בהתאם למצבי־רוחה המשתנים, ללא צורך להזדקק לקונסנזוס
מרסן של מוסד.
כך הצביעה הסיעה בעד בחירת ישראל ישעיהו כיו״ר הכנסת — אף שהפך את
הכנסת חותמת־גומי בידי גולדה מאיר, ועורר נגדו את דעת רוב חברי הכנסת ורוב
אנשי המערך. הסיעה לא הצביעה נגד ביטול הסובסידיות למיצרכים ההמוניים, בשעה
שאפילו לובה אליאב ויצחק בן־אהחן הרימו את ידיהם נגדו. היא פתחה במשא־ומתן
למיזוג סיעות ל״ע ור״צ, בלי סיבה נראית־לעין, והפסיקה אותו, שוב בלי סיבה נראית־לעין.
היא הצטרפה משום־מה למשא־ומתן להקמת קואליציה עם יצחק רפאל, בראשות
גולדה מאיר, ומשום־מה פרשה ממנו. ואחרי שגולדה נפלה סופית, היא הציעה לנשיא
המדינה כמועמד לראשות־הממשלה את יוסף אלמוגי — המועמד הפחות־כשיר והפחות־מתקדם
שאפשר היה להעלותו על הדעת, שדגל אז בממשלת־ליכוד־לאומי.

כאשר התכנסו פעילי ר״צ בפעם הראשונה אחרי הבחירות בקולנוע
״תכלת״ בתל-אביב, גברו קולות הביקורת ואך נפוץ כרוז אופו-
זיציוני, בחתימת רכים מן הפעילים המרכזיים. אלה תבעו כינון מוסדות
וקבלת תקנון. שולמית אלוני התנגדה לכך.
בפשרה, הוקמה ועדה שעליה הוטל לאסוף ולעבד הצעות אירגוניות,

שינוי בגרו ..שינו,,,

פתע חל ׳טינוי גמור בגישתה של אלוני. הוכרז על מיפקד־חברים, נקבעו בחירות
תנועתיות לעשרה ביולי, ודובר על גוף מרכזי זמני שינהל את -התנועה למשך שנה

מה גרם לתפנית זוז ־

יתכן שאלוני הגיעה למסקנה שכדי לממש את האופציות העומדות בפניה, עליה
לגבש מיפלגד, בעלת״מישקל, שאפשר יהי-ה להניחה על כף המאזניים. אך הדחיפה
המיידית באה, בלי ספק, מצד אמנון רובינשטיין.
רובינשטיין, פרופסור למישפטים ופרשן הארץ, היה לפני הבחירות התומך היעיל
(המשך בעמוד )26
* שולמית אלוני, בועז מואב, מארשה פרידמן, רם רון, אורי שושני, יצחק כצנלסון,
דינה גורן, משה היל.

תנו ע ת

מרי

פי רוז גרעיני ־
מייד!
בעיקבות ההודעה האמריקאית־ימצ־רית
על הקמת הפור הגרעיני, כינסה
ההנהלה המדינית -מל תנועת מרי ב יום
19.6.74 מסיבת־עיתונאים. בין ה פאר
קבעו דוברי התנועה:
• על ממשלת ישראל לפנות
מייד אל ממשלת מצריים, ולהציע
פירוז גרעיני של המיירח התיכון,
תוך פיקוח וערוגות בינלאומיות.
• על ישראל להציע ויתור הדדי
על כורים גרעיניים, לצורכי מילחמה
ושלום כאחד, והקמת ועדה ישר-
אלית״מצרית משותפת לביצוע הפיקוח
ההדדי. יש לשתף בהסכם את
המעצמות הגרעיניות, שיתחייבו להימנע
מאספקת חומר גרעיני לכל
מדינות המרחב, ולסייע לצדדים בפיקוח
על הפירוז.
• יש מידה רבה של סיכוי ש-
מצריים תיענה להצעה כזאת, כדי
למנוע התחרות גרעינית, שתאיים על
קיום כל מדינות המרחב.
• בשטח האטומי אירע מחדל
המעמיד בצל את מחדל יום־חכיפו־רים.
ישראל ידעה מזה שנים שמדענים
מצריים מתמחים בהפעלת כורים
גרעיניים בהודו, ולוקחים חלק
במאמץ ההודי לייצר פצצה גרעינית.
למרות עובדה זו, ולמרות שהיה ידוע
מזה זמן־מה שגוברת במצריים התביעה
לייצור פצצה אטומית ערבית,
לא נקטה ישראל בשום פעולה כדי
למנוע עימות גרעיני בעוד מועד.
• מנהיגי ישראל היו חדורים
בזילזול באפשרויות הערבים, ולכן
האמינו שישראל תוכל לשמור על
מונופול גרעיני במיזרח התיכון. בגלל
אמונה אווילית זו, לא נקטו באמ צעים
הדרושים כדי למנוע תחרות
אטומית על-ידי פירוז גרעיני.
• יש להזהיר מפני חאשלייה
כאילו יכול להיווצר במרחב ״מאזן
של אימה גרעינית״ שיבטיח את ח שלום,
דוגמת מאזן מוסקבה—וושינגטון.
במרחב שלנו קיימת תמיד ה סכנה
שבאחת הארצות תגיע לשיל־טון
חבורה בלתי״אחראית, שתהיה
מוכנה להסתכן בהשמדה הדדית. עם
הגיע העידן האטומי למיזרח התי כון,
נוצרת בפעם הראשונה האפשרות
המעשית של חורבן בית שלישי.
די בכמות קטנה מאוד של חומר
גרעיני כדי לבצע זאת. כל סכנות
מחדל יוס״חכיפורים תן כאין וכאפס
לעומת אפשרות מחרידה זו.
• תנועת העולם הזה ותנועת מרי
תגעו מזח שנים יוזמה ישראלית לפירוז
גרעיני, מתון ראייה נכונה של
ההתפתחות. אולם ממשלות ישראל
התעלמו מאזהרות אלה, ואף לא
הצטרפו לחוזה אי־ההפצה של הנשק
הגרעיני. שגיאה זו היתה הזמנה
גלוייח לעולם הערבי לחתור להשגת
יכולת גרעינית משלו. בהקשר זה יש
להזכיר את מאמריו של חסנין הייכל,
שתבע ייצור פצצה גרעינית ערבית, ומאמציו
של מועמר קדאפי להפריש
חלק מן הרווחים העצומים של הנפט
הערבי למטרה זו.
• עכשיו עוסקת המדינה נווי-
כוח-סרק על הצהרות שרים והצעות
אי־אמון, במקום לנקוט מייד יוזמה
נמרצת למניעת הסכנה ברגע האחרון.
• אין זו הפעם הראשונה שאי-
ראיית הנולד מצדנו גורמת להחדרת
מערכות-נשק חדשות ומסוכנות למרחב.
הפצצת מצריים בעומק הביאו
הנה את הטילים הסובייטיים, ואי-
החתימה על ההסכם לאי-הפצת הנשק
הגרעיני תביא למרחב את הפצצה
הגרעינית.
• כדי לאפשר גיבוש מחשבה
ביטחונית אחראית, יש לכונן מייד
מועצה לביטחון לאומי, שתחיה מורכבת
מאישים בלתי־תלויים, מחוץ ל-
מימסד הממשלתי, שיוכלו להתמודד
עם הבעיות. עם עליית הסכנה הגרעינית,
הפכה הקמת המועצה הזאת
לצורך דחוף.,

12 - 8
במדינה העם
ניקמח! ש ל זיג פ רי ד
האוהדים הישראלים ש?
ואמר נוצחו —
והאוהדים הגרמניים
שזו ניצהו שוב
הענן הקודר של האיום האטומי העסיק
את ישראל במשך כמה ימים — ואז התנדף
כמו עננת אבק ברוח, נעלם ונשכח. האזרח
הישראלי לא רצר, להתמודד עם הבעייה
החמורה ביותר, המאיימת על קיומו.
הפצצות חיל־האוויר הישראלי בלבנון
בישרו הסלמה חדשה ביחסי־האיבה בין
המדינה ושכנותיה, שנרגעו זה עתה (ראה
הנדון) .אך גם צעד מסוכן זד, לא עורר
שום ויכוח בציבור.
כדי לעורר בישראל ויכוח אמיתי, נרגש
ורועש, יש צורך להעלות רוחות־רפאים
מן העבר. מה שלא עשו ניכסון ואל־סא־דאת,
קיסינג׳ר ועראפאת, עשה ריכארד
ואגנר. מה שלא עשו פצצות גרעיניות
ופצצות שיגרתיות, עשו צלילי זיגפר־ד
ועמיתיו האגדתיים.
הרצל והיטלר. השפעת ריכארד ואג־נר
על הקמת מדינת ישראל היתד, כפולה.
צליליו הלהיבו את תיאודור הרצל עד כדי
שיכרון. כפי שסיפר הרצל עצמו, כתב את
ספרו ההיסטורי, מדינת היהודים, בהשפעת
הפתיחה המסעירה של האופירה טאנהויזר.
אולם ואגנר עצמו הגיע בדרך־חייו המפותלת
אל האנטי-שמיות הקיצונית ביותר.

קפה אחרת, ליהנות מיצירה מוסיקלית?
רוב המוסיקאים כופרים בזכות זו, וזה
מכבר התגבשה אצלם הדיעה שיש להש מיע
את יצירת ואגנר. השבוע עמדה דיעה
זו להגיע לידי הגשמה. התזמורת הפילהרמונית
קבעה קונצרט מיוחד ליצירות ואגנר,
מחוץ לסדרות למינויים — כך שנעלם
כל יסוד של כפיית היצירה על מי שאינו
רוצה לשמעה.
היה נדמה שבזה מסתיים פרק בתולדות
ישראל. אולם היתה זאת אשליית. די היה
באיומיהם של כמה גופים פטריוטיים הדוגלים
בביריונות תרבותית, כדי להחניק את
היוזמה באיבה.
היה זה ניצחון נוסף לאוהדי ואגגר.
לא האוהדים הישראליים׳ אלא הגרמניים —
אותם שדגלו בשריפת־ספרים, גירוש משוררים
וגניזת יצירות בעלי מוצא גזעי או
אופי מדיני ״פסולים״.

ראש־הממשלה
לאהמ תי ם
י ח דלו ד 3ין
מי יזם את מסע
רצח האופי שד
יצחק רבץ/
״^ער ב^בחירתל״״כירא׳ס־המימשילה
של ישראל, נאלץ יצחק רבץ להדוף הס תערות,
שנועדה לחסל את תדמיתו כמצ ביא
עשוי ללא חת, שקול ואיתן. אז עמד
בראש המיבצע אלוף (מיל ).עזר וייצמן,

מנכ״ל קשתי ז״ל
עדות ממתים
לשניהם ומשה קשתי הלך !מאז לעולמו.
אולם הוא לא הסתפק בפגישה עם הגברת
מאיר אלא נפגש עם עוד מנהיגי מפלגת־העבודה
ושיטח בפניהם את טענותיו נגד
בחירת רבץ — וגם נגד עזר וייצמן,
שסירב לשתף עימו פעולה כדי למנוע את
בחירתו של רבץ. אותם מנהיגים של
מפלגת־העבודה עודם בחיים — ומהם
ישרים למדי כדי להעיד על דבריו של
קשתי, אם יתעורר בכך הצורך. למען
האמת, תמהני על שלא קמו להעיד על
דבריו של קשתי, בישיבת ;מרכז העבודה,
כשספיר נשא מדברותיו על, רצח אופי.׳״
מעשה נכלה. אם גילוייו של גולן
נועדו יותר לגונן על וייצמן, להציגו כמי
שממלא אחרי צוואתו של קשתי, הרי המת
השני שהצטרף לתקיפת התדמית של רבץ,
עשה זאת שנים רבות לפני שנפטר.
היה זה משה שרת, ראש־הממשלה המ נוח,
שזכרונותיו מתפרסמים בהמשכים מעל
דפי מעריב. בפרק האחרון של זכרונותיו
שהתפרסם, מתייחס שרת ביומנו, בין הש אר,
גם לפרשה שאירעה בשנת ,1955 בעת
שרבץ כיהן כראש מחלקת ההדרכה.
באותה עת התפרסם בלמרחב, יומון אח-
דות־העבודה, מאמר, שלטענת שרת היה
״גדוש פרטים ופרטי פרטים על עניינים
הידועים רק למטכ״ל׳ בכלל זה סודות
מובהקים ...סיפרתי לאיסר (הראל, ראש
שירותי הביטחון דאז) על הנבלה שנעשתה
במטכ׳׳ל על־ידי מסירת סוד כמום ביותר...״
בסוגריים, אחרי הביטוי ״מעשה נבלה״,
כתב שרת ביומנו :״על-ידי יצחק רבץ?
או שמא ביוזמת הרמטכ״ל?״
היתה זו החשדה שרבין לא יכול היה
להתגונן בפניה.
הממשלה הצגת ״דוהנגרין״ של ואגנר בגרמניה הנאצית
וגס לשרוף ספרים?
אחרי מותו שימש ביתו מיקדש לגיזענות
ה״ארית״ .מישפחתו התיידדה עם אדולף
היטלר ועזרה בעלייתו. היטלר גמל לה
בהפיכת ואננר המת למעין מלחידהחצר
של הרייך השלישי.
על עובדות אלה אין מכוח. לעומת זאת
נטוש בישראל מזה 26 שנה ויכוח, המתפרץ
מדי פעם בלהט מחודש: האם השקפתו
הפוליטית של אמן, והשפעתו על מאורעות
פוליטיים, פוסלות את יצירתו?
מי כן ׳/בהדרגה נשבר החרם על שאר
האנטי-שמים המודרניים הידועים באמנות.
אולם החרם על ואגנר החזיק מעמד יותר
מכל חרם אחר, אולי בגלל הזיהוי הקיצוני
של יצירתו עם גרמניה הנאצית.
אך אילו בדקה ישראל בציציות כל
הסופרים, הפילוסופים, הציירים, המשוררים,
המחזאים והמלחינים, שיצירתם מופיעה
באולפניה, במוזיאוניה, על במותיה
ובמיכללותיה — היו מרבית יצירות אירופה
נפסלות. כפי שמלמדים האוספים שפורסמו
בשקידה על־ידי הנאצים דווקא. אין כימי
עט יוצר אירופי אחד — מלותר עד גתה,
משקספיר עד מארכס — שלא השמיע
ביום מן הימים הערה אנטי־שמית מחרידה.
חרם אמיתי ועקיב היה מנתק את
ישראל כימעט מכל היצירה המערבית.
בריונות תרבותית. אך מעבר לשאלת
כשרותם של היוצרים, מזדקרת השאלה
של מהות הדמוקרטיה.
האם מותר לחלק אחד של הציבור, הדוגל
בדיעה אחת, למנוע מחלק שני, בעל הש
שהוציא
מארכיונו הפרטי מיסמכים, שנועדו
להוכיח כי ערב מילחמת ששת־הימים התמוטט
יצחק רבץ מבחינה נפשית ופיזית.
ההסתערות פגעה כבומרנג ביוזמיה. היא
נהדפה, אבל עתה בא הסיבוב השני, מסובך
קצת יותר. כי הפעם גוייסו המתקיפים
מהעולם שכולו טוב. וקצת קשה להתווכח
עם מתים.
גיוס הז״לים. הז״ל הראשון שגויים
לסיבוב השני היה משה קשתי, מנכ״ל
משרד־הביטחון לשעבר, שהיה מנכ״ל צי״נז
בעת ששבק חיים שבועות לא רבים לפני
בח־רתו של רבין. היה זה אביעזר גולן,
כתבו הבכיר של ידיעות אחרונות שהוציא
את קשתי מקברו לצורך זה. אבל הוא
לא עשה זאת בעתונו, אלא בירחונה של
תנועת החרות, ארץ־ישראל. טען גולן בירחון
המפלגתי:
״לפגי כחודשיים כאשר הגברת מאיר
עסקה בהרכבת ממשלתה ושמו של רבין
הוזכר כאחד המועמדים לתפקיד שר־הבי-
טחון — בא קשתי אל עזר וייצמן, ומלא
חרדה, .איך ניתן להפקיד בידיו את משרד
הביטחון? ואם יתמוטט שנית?׳ הוא הציע
לעזר ששניהם יתייצבו לפני הגברת מאיר
ויגישו לה את הדו״ח על מחלת רבץ
שחיבר עזר בשעתו ושהיה שמור מאז
בכספת משרד-הביטחון.
״עזר השתמט, .הם לא יאזינו לנר, טען
,וממילא אין סיכויים שרבץ יתמנה לתפקיד׳
.אך קשתי לא ויתר והלו אל גולדה
לבדו. מה שנאמר בין השניים ידוע אך

מה עושים עם תנמזנות
נשות ראשי המדינה
יחזירו את המתנות
שאילתה של ח״כ (ליכוד) יחזקאל פלו- חיים מין, שהופנתה לשר־המישפטים
צדוק, לא עוררה תשומת־לב רבה בבית,
אולם בעיקבותיה עומדים לחוקק חוק, אשר
יפתור את בעיית המתנות אותן מקבלים
שרים וחברי־כנסת, בתוקף תפקידם.
פלומין הגיש לצדוק שאילתה בת שני
סעיפים, הנובעת כפי הניראה מביקורו של
הנשיא ניכסון בארץ: הסעיף הראשון
שאל: מהן ההנחיות הקיימות לגבי קבלת
מתנות ע״י שרים, חברי־כנסת ועובדי־צי־בור
בתוקף תפקידם הציבורי. השאלה השנייה:
האם מישרד־המישפטים שוקל חקי קת
חוק לפיו מתנות אלו יהיו לרכוש
המדינה, במיוחד באותם מיקרים ולגבי
אותם מקבלי־מתנות אשר המתנות שהם
מעניקים בתוקף תפקידם הציבורי לגור מים
חיצוניים ממומנים מכספי הציבור.״
בתשובתו אמר צדוק כי לגבי עובדי-
מדינה יש כללים בתקשי״ר האוסרים על
עובדי־מדינה לקבל מתנות. אולם השר הודה
כי אין כל הנחיות לגבי המתנות ש מקבלים
ח״כים, ובעיקר שרים.
בעניין הבעלות על המתנות, הודה צדוק
כי גם כאן יש בחוק חלל מסויים, אולם
הוסיף :״הנני סבור כי אם מתקבלת מתנה
במיסגרת חילופי־מתנות, תוך כדי מגע
רישמי בתוקף התפקיד, מן הראוי שהמתנה
המתקבלת תהפוך לרשות המדינה.״
בעיקבות השאילתה, החליט שר־המישם־
טים ״לגזול״ את המתנות מנשות ראשי-
המדינה, ובימים אלה עוסקים בקדחתנות
במישרדו בניסוח חוק׳ או החלטת ממשלה,
אשר יעבירו את המתנות המתקבלות על־ידי
אישים לרכוש המדינה.

ך* יה שמץ מן הסמליות בעובדה,
1 1שגאותו ׳ינוע גו הגישה ועדת חורב,
שמיתמגתה לחקור את השתלשלות המאו רעות
באסון מעלות, את מסקנותיה לממ שלה,
פורסם ברבים קטע מיומנו של ראש־הממשלה
לשעבר, משה שרת, הכולל בתוכו
ביקורת חריפה על מי שהיה בשנת 1955
הרמטכ״ל.
בפרק זכרונותיו שהתפרסם השבוע, מאשים
משה שרת את משה דיין, כי בעת
שכיהן כרמטכ״ל הסית נגדו והעלים ממנו
דברים. המימצא החמור ביותר ב־

דו״ח ועדת חורכ שהוגש לממשלה,
נמסר השבוע לחברי ועדת החוץ־
והכטחון, וחלקים ממנו יפורסמו ברבים,
ה^א העובדה ששר־הכיטחון
לשעבר, משה דיץ, העלים מידע
מהממשלה.
שלושת חברי ועדת חורב לא השתמשו

שביקשו לשחרר.

אם גיששה הממשלה *אפילה
באותו יום, וקיבלה החלטות מוטעות,
היה זה משום שמשה דיין
מסר לה מידע חלקי, מסולן! ולא
מסר לה את כל מה שהיה ידוע
לו. במילים אחרות: משה דיין
רימה את הממשלה.
ף! עת כתיבת דברים אלה,

ברור עדיין איזה חלק מהדו״ח של
ועדת חורב, תיבחר הממשלה לפרסם ועל
איזה חלק ממנו תחליט להכריז כחסוי
״מסיבות ביטחוניות״ .אולם הסיבות הביטחוניות
אינן כוללות רק שיקולים צבאיים
טהורים. שכן ועדת חורב כלל לא חקרה
את הצד הצבאי של ניסיון החילוץ במעלות.
זה לא היה בגדר סמכותה.

מחבלים תובעים, כחלק מתנאיה
לשיחרר הילדים, לחטים עימם את
מחצית הילדים לדמשק, דבר שהיה

לו חלק מכריע בשיקולי הממשלה
למלא אחר תביעות המחבלים.
חברי ועדת חורב קובעים במסקנותיהם
בפירוש, כי החלטת הממשלה שהתקבלה
אחרי החלטתה הראשונה להיענות לתבי עות
המחבלים׳ ובה הוחלט להתיר פעולה
בכוח, היתד. יכולה להיות אחרת, אילו היו
בידיה כל העובדות. אולם במסקנות הוועדה
אין קביעה ברורה מה היתר. יכולה להיות
ההחלטה האחרת.

מתבקש כאילו מאשים השגריר את ראש
הממשלה בנך שבד,ודעתה לעם אחרי הטבח
שיקרה ביודעין בקשר לתנאי המחבלים.
הוועדה, שלא הזמינה את השגריר לעדות,
הישוותה את הודעותיו לדיווחים שנמסרו
בשמו לממשלה ומצאה כי בדיקה מדוק
דקת
מעלה כי גירסת השגריר יבולה
להתאים ליתר הגירסות, כולל
זו של ראש־הממשלה.
למעשה נמנעה הוועדה מלהטיל על גול דה
את האחריות לטעויות שבידה, בכך
שקבעה כי גולדה התבססה על מידע מוטעה
שנמסר לה על־ידי דיין. בניגוד למסקנות

דין וחשבון של ועדת חורב התן
1קבל פה אחד, על דעת שלושת חברי
הוועדה: היו״ר, אלוף (מיל ).עמוס חורב,
נשיא הטכניון, מי שהיה בעבר ראש אגף
האפסנאות בצה״ל: משה אונא, מי שהיה

במשך שנים רבות ח״כ מטעם המפד״ל
וכיהן כיושב ראש הוועדה לחוקה־חוק־ו־משפט
בכנסת: ועורך הדין ארווין שימ-
רון, מי שהיה פרקליט מדינה.
עיקר מסקנות הוועדה, והחמורות שבהם
,׳מופנות כלפי הדרגים הנמוכים שהיו
מעורבים בפרשה, כמו מדריכי הנוער וה מורים
שהיו נוכחים יחד עם התלמידים
בבית־הספר -אנ-שי המישטרה וההגנה המר חבית
במעלות. אולם הוועדה קובעת ש כיוון
שהיא ועדת בדיקה ולא ועדת חקירה,
הרי לא ניתנה לאנשים שלא הופיעו
בפניה אפשרות להתגונן ולכן היא ממליצה,
כי לפני כל הסקת מסקנות כלפיהם
יותר להם להופיע בפני פורום משפטי
שיאפשר להם להתגונן בפני מימצאי הווע דה
הנוגעים להם.

חורב
״מידע לקוי —

קכיעה זו של הוועדה מהווה מעין
סטירת-לחי פומבית עקיפה לוועדת
אגרנט, ששללה עד כה את
האפשרות להתגונן מאלה שחרצה
לגביהם מישפט והסיקה מסקנות
מרשיעות. אין ספק שקביעה כזו באה

ו־״ן ו־ימה!
אומנם בסימונו החריף והבוטה של משה
שרת. הם בחרו בביטויים נימוסיים ופר־למנטריים
יותר. אולם המסקנה העי
קרית
המתבקשת מניתוח פעולתו
של משה דיין ביום הטבח במעלות
היא ששר-הביטחון רימה את הממשלה.
הביטויים
בהם השתמשו חברי הוועדה
בדו״ח שלהם, המשתרע על פני כ־ 60 עמודים,
קובעים כי ״מידע לקוי וקשיי תיק־שורת״
שררו בין הממשלה שישבה בירושלים
והיתד. צריכה לקבוע החלטות גורליות
בקשר למאה התלמידים שהוחזקו
כבגי־ערובה בידי המחבלים בבית־הספר
במעלות, לבין אלה שניהלו את מיבצע
ההצלה במעלות. הדו״ח קובע כי הממשלה
״גיששה באפלה״ וכאשר קיבלה לבסוף,
בשעות אחרי הצהריים של יום הטבח את
ההחלטה להתיר לצה״ל לפרוץ לבניין
ביודהספר, תוך סיכון התלמידים שהוחזקו
כבני־ערובה, היא עשתה זאת על סמך
״מידע לקוי״.
זוהי האשמה מפורשת של משד. דיין. לא
הטלפון בין ירושלים לבין מעלות היה
משובש, וגם לא אמצעי הקומוניקציה האח רים
.״העין של הממשלה״ במעלות אותו
יום, היה שר־הביטחון משה דיין, למרות
שגס שר־המשטרה, שלמה הילל נכח בשטח.
דיין דיבר במשך אותן שעות גורליות
בשיחות טלפוניות ישירות לירושלים, עם
ראשיהממשלה גולדה מאיר, מסר לה את
כל המידע שרצה למסור. לא רק זאת, אלא
שבשעות הצהריים של אותו יום טס דיין
לירושלים במסוק׳ כדי להשפיע על הממשלה
לשנות את החלטתה שנתקבלה בשעה
. 12.00 להסכים לתנאיהם של המחבלים
שהחזיקו בבני־הערובה, ולשחרר תמורת הילדים
שבידיהם, את האסירים הבטחוניים

אולם הן בחלק שיפורסם ברבים והן
בחלק החסוי, ישנן עובדות חמורות מאוד,
המצביעות על כך שדיין, שלדעת הוועדה
״היד. עקבי מאוד״ ,בהחלטתו החל מבוקר
יום • הטבח, לפעול בכוח לשיחרור התל מידים,
לא מסר לממשלה את כל מה
שהיה ידוע לו מביקורו בזירת האסון.

הוא העלים מן הממשלה שורה
ארוכה של עובדות מכריעות וגרס
כסופו •טל דבר לאותה החלטה
אומללה לאשר את הפריצה ככוח,
שגרמה לקורבנות כה רבים.

מה העלים דיין מהממשלה ז
י• קודם כל, כך מסתבר מדו״ח ועדת
חורב, הוא העלים ממנה את פירוט האול טימטום
שהגישו המחבלים, בעת שהתבצ רו
בבניין בית־הספר כשבני־הערובה
בידיהם. המכתב שמסרו המחבלים

בידי קצינת צה״ל שנילוותה אל
התלמידים ואותה שיחררו בדי להעכיר
את תנאיהם לשלטונות ישראל,
לא הגיע אל הממשלה. דיין דיווח

על תוכנו לממשלה, אולם העלים ממנו
פרטים מספר ושיבש חלק מהתנאים שה ציגו
המחבלים. כמו כן לא העביר לתעודתם
מכתבים נוספים, בעלי תוכן דומה,
ששלחו הרוצחים בידי הקצינה.

• לידיעת הממשלה לא הובאה
הידיעה כי המחבלים מאיימים, אס
לא תתמלאנה תביעותיהם, לפוצץ
את בית-הספר על כל התלמידים
שכתובו. לממשלה נמסרה אינפור
מציה
לפיה הבינו השרים כאילו ירתעו
המחבלים מפיצוץ עצמי ולבן יש זמן להש הות
את מילוי תביעותיהם ולנהל עימם
משא־ומתן.

• למשה דיין היה חלק בהערכה
המוטעית של המשלה כי ה

ביוזמתו של משה אונא, מי שהיה בשעתו
ממחוקקי חוק ועדות החקירה. אונא תקף,
עוד לפני מינויו כחבר ועדת חורב, את
שיטת הפעולה הזו של ועדת אגרנט, טען
כי היא מהווה פירוש מסולף אל כוונות
המחוקקים, שהתכוונו להעניק לכל מי שע לול
להיפגע ממימצאי ועדת חקירה, את
הזכות להעמיד לעצמו עורך־דין, לחקור
עדים ולראות את חומר הראיות נגדו,
כמו בביודמשפט רגיל.
בין השאר ממליצה הוועדה בפני הממ שלה
על נקיטת שורת צעדים, שיש בהם
כדי להקטין בעתיד את הסבירות של התר חשות
אסונות דומים. עיקר ההמלצות
נוגעות לשיטות הפעולה של יחידות המיש־טרה
המקומיות ויחידות ההגנה המרחביות.
אולם, כאמור, למרות הלשון הזהירה
והמסתייגת בה נקטה הוועדה, הרי במישור
האחריות הפרלמנטרית, אין היא מהססת
להצביע על כך שמשה דיין נושא בחלק
הארי של האחריות לחוסר המידע שסופק
לממשלה.
כך, בין השאר, מבקרת הוועדה את היחס
כלפי השגריר הצרפתי שהגיע למעלות ואת
מניעת האפשרות ממנו לדבר עם שר-
הביטחון ומפקדי צד,״ל במקום. הוועדה

טוענת שהיה זה מישגה חמור שלא
לאפשר לו, בפי שרצה, לנסות לנהל
משא־ומתן עם המחכלים.
חלק אחר של דו״ח ועדת חורב מתייחס
בעקיפין לחילוקי הדיעות הפומביים וה סתירות
הגלויות שהיו בין הודעותיהם של
ראש-הממשלה גולדה מאיר והשגריר הצר פתי
בישראל, אחרי הטבת.
מהודעתו של השגריר הצרפתי לעתו*
נות — שאת הפרשנות עליה נאלץ להכחיש
לאחר מכן בלחץ משרד־החוץ — וממכתב
שכתב השגריר לעתון הצרפתי לה־מונד,
שימרון בין מעלות לירושלים
ההחלטיות בגנותו של שר־הביטחון, מנקות
מסקנות ועדת חורב לחלוטין את שר
המישטרה שלמה הילל מכל אשמה.
מסקנותיה של ועדת חורב הנוגעות למשה
דיין ולגולדה מאיר, הביכו לא במעט את
שרי־ממשלתו של יצחק רבין. פירסומם
המלא, שהיה מבהיר כלפי כל את העובדה
שמשה דיין רימה את הממשלה, היה עלול
להיראות כאילו יש בכך משום נקמנות
כלפי שר־הביטחון לשעבר. משום כך, הצי עו
מיספר שרים בממשלה׳ למנוע את
פירסום המסקנות הנוגעות לדיין עצמו
בטענה שהממשלה הנוכחית אינה יכולה
לתת יד לביקורת מעשי הממשלה הקודמת.
הצעד, אחרת היתד, להזמין את משה דיין
להבהיר, הן לממשלה והן לוועדת החוץ
והביטחון את השיקולים וההחלטות שלו
ביום הטבח, שגרמו למימצאים החמורים
נגדו בדו״ח הוועדה.

מב צעפר סי ם
ב חו פי הרחצה __

בואי
הכנסת ישעיהו!צעד- ,
מלא ״דו ס י

ה שמ ש

בואי אל הי ם או הבריכה,
התפרקד׳ על כסא הנו ח או על
החול החס, משחיאת עורך
ב״אוליביה״ והניחי לקרני השמש
המלט פו ת להפוך א ת גנו עורך
לברוגז מקסים .
משזפ> ״אוליב׳וז׳ יגנו על עורך
ויעניקו לן שחוף מהיר ללא
כוויות יתר ויובש.

מ שופי ״אוליביה״

במדינה

מאפש רי ם לך

לזכות ב פר ס -

ת קלי ט ארוך נגן
ב חופי תל־אביב, הרצליה ובת־ים
יבקרו ד ״ לו ת ״אוליביה״
ויעניקו פ ר סי ם

ת קלי טי ם אריכי נגן
למ שת מ שי ם

באחד ממשזפ> ״אוליביה״

מזכיר-חכגסת —
טין 7קל לצעקותיו
של יושב־הראש
מאה ועשרה חברי כנסת ישבו נידהמים.
הם נכהו באחת הסצינות המשפילות ביותר
שאירעו אי־פעם בכנסת, מבלי שיעלה ב ידם
להתערב כלל.
לאחר שהעלו בשבוע שעבר מנחם בגין
ויהודה בן־מאיר את הצעות סיעותיהם ל הביע
אי-אמון בממשלה, חשבו הכל כי
ראש־הממשלה יצחק רבין יעלה לדוכן,
ויסביר לבית מדוע צריך להצביע דווקא
בעד הממשלה.
רבין לא עלה, ויושב־ראש הכנסת, ישר אל
ישעיהו, הסביר, כי למרות שהנוהג קו בע
כי ראש־הממשלה משיב תמיד על הצ עות
אי־האמון, הרי אין זה רשום בתקנון,
ולכן ראש-הממשלה אינו חייב לעשות כך.
אנשי סיעות האופוזיציה החלו צועקים,
ונראה היה כי הישיבה עומדת להתפוצץ.
היה ברור כי האופוזיציה החליטה לא
להסכים להמשכת הישיבה ללא נאומו של
ראש־הממשלה. ישעיהו ניסה להרגיע את
הרוחות, וכשלא עלה הדבר בידו, התרגז,
פניו הסמיקו, והוא נופף בידיו ובפטישו
לכל עבר בתנועות היסטריות.
באותו רגע החליט ראש-הממשלה לפתור
את הבעייה בעצמו, לעלות על הדוכן ולהשיב
להצעות אי־האמון.
את עיניו של ישעיהו, שהיה שרוי באו תה
עת בהיסטריה ממש, לא הצליח רבין

פ ריזי םפיומשה ענו דמרגוע

ה מ קו רלחל קי
ת כ שי טי ם

ל ה רכ בהעצ מי ת

לחתנים!!!
התס רו קתותס פו ר ת

(אביזרים, חרוזים ועוד)

י שר מן הי צ רן
קי שו טי שי־ לי
פיאר לפי הז מגה

בע׳־מ
ת״א, רח׳ יצחק שדה 5
(מול בית מעריב)
פתוח 08.00 עד 17.00

ברי הוד ה תל־אביב

סוף לגי רו שיו ולפירוד חב רו ת!
היא תשאר שלך ותשיב לך אהבה
.מידע
מאומדי). עליה הכל

בחוברת
הסברה שהוצאה לאור ע״י חברה להוצאה והפצת ספרי
בע״נז, יש פתרון לבעיה המטרידה הרבה גברים בריאים ובהחלט בלתי
שרים בתוצאה מיחסי מין בלתי מספקים ומאכזבים( ,המסיימים מחר
חוברת ההסברה חושפת בעיה זו ומלמדת את הקורא כיצד להתגבר
ולקיים חיי מין מספקים. לקוראי החוברת יתווסף מידע חשוב,
אודות משחק אהבה ארוך ככל שתרצה ומספק.
המחיר — 20ל״י. להשיג אצל ״ונוס״ ,המפיץ הבלעדי, רח׳ ד״ר ש.
גרונימן 8רמת־אביב, או שלח/י צ׳ק/המחאת דואר לת.ד ,17100 .תל-
אביב, ותקבל/י את החוברת לביתך.

אולפן גרג (כר־קמא)
פותח 3־4.8.74
קורס קצר-מועד ל

צינות
עברית,ו/או אנגלית
הצלת׳וו מובטחת ג
פרט׳ים: ת״א, גורדוו ,5טל 224532 .

מזכיר־הבנסת לורד במקומו
פקיד, לא נבחר
ללכוד, לכן רמז על כוונתו לעלות על
הדוכן למזכיר־הכנסת, נתנאל לורך, ש ישב
ליד ישעיהו.
לורך קם ממקומו, ניגש אל ישעיהו וני סה
למסור על בקשתו של רבין. ישעיהו,
שלא ידע במה מדובר החליט, כפי הניראה,
כי בעוד שאין הוא יכול להתפרץ כרצונו
על עמיתיו, חברי־הכנסת, הרי יוכל לשפוך
את זעמו על המזכיר, שהוא פקיד ולא ניב חר.
לורך
זכה לצעקות הגונות, שהמיקרד
פונים העבירו אותן בנאמנות למליאה
וליציעים.
״תפסיק להפריע לי!״ ״מה אתה מבלבל
את המוח ז״ ״תשב מייד במקום !״ לורך
התאדם, ניסה למחות, אולם צעקה נוספת
של ישעיהו ריתקה אותו למקומו וסתמה׳
את פיו.
רק כאשר קם רבץ ממקומו שליד שולחן
ראש-הממשלה, וקרא בקול רם לעבר
ישעיהו כי הוא מוכן לנאום, הבין ישעיהו
כי עשה מישגה, אך לא טרח כלל־י׳זלהתנצל
עליו בפני לורך.
לאחר הישיבה לא היה אף ז־ובר־כנסת
אחד, מכל הסיעות בולן, אשר פגש בלורך
ולא התנצל בפניו בשם היו״ר.
ה מול ת

הזיז

בל מ, שתלה תיקחת בממשלה הזאת
חייב להזדעק ולקרוא לה: הפסיק!!

ילד חחח ילד?
ך* ייתי צריך לחוש בליבי סיפוק ל!
ן מראה הבתים המפוצצים בלבנון, ה־פליטים
הבורחים מן ההריסות, גופות הנשים
והילדים הפזורות בשטח.
הרי זהו מה שהפידאיון עושים לנו. הם
הורגים את נשותינו וילדינו. הם מפוצצים
את בתינו. הם זורעים אצלנו מוות והרס.

הנה כי־כן — עין תחת עין. שן
תחת שן, בית תחת בית, ילד תחת
ילד.

תאוות־הנקמה באה על סיפוקה. והרי
זוהי אחת התאוות העמוקות ביותר בלב
אנוש.

אם בן, מדוע איני נהנה? מדוע
חש אני בליבי מועקה סתומה?

* ש אומרים: כדי למנוע בעדם מ׳
להרוג את נשותינו וילדינו, עלינו ל הרוג
את נשותיהם וילדיהם.
אילו אכן הוכח שהריגת נשים וילדים
במחנות־הפליטים מונעת הרג נשים וילדים
אצלנו, הרי היתה זאת ברירה מוסרית
נוראה.

האם מותר להרוג ילדים, בדי
להציל ילדים ץ

המוסר היהודי אומר: הקם להרגך —
השכם להרגו. אני מקבל עיקרון מוסרי זה.

אד אין המוסר היהודי אומר:
הקם להרוג את ילדיך, חשבם להרוג
את ילדיו.

אותו, את ההורג, מותר לך להרוג. אם
אינך פאציפיסט (ומעולם לא הייתי כזה)
מותר לך להתגונן בכוח־הנשק בפני ה מבקש
את נפשך. יתר-על־כן: אני מאמין
שמותר לך להקדים את ההורג. אינך חייב
לחכות, כמו קאובוי בסרט הוליוודי, עד
שהיריב ישלוף ראשון את אקדחו וילחץ
על ההדק, לפני שאתה שולף את נשקך.

אולם האם עיקרון זה מצדיק
את הריגת בנו של כעל־האקדח,
אשתו, דודנו, שכנו ץ

האם הריגה זו אינה מורידה אותך לאותו
׳שפל מוסרי שבו עומד הרוצח עצמו ן
האם רצח־הילדים באמצעות פצצה ממרו מים
טוב מרצח־ילדים בתת־מיקלע, פנים-
אל-פנים ו
שאלה קשה. שאלה נוראה. אך למרבה
מזלך, אינך חייב להשיב עליה. כי יש
שאלה קודמת לה — האס זה בכלל יעיל?

מעולם לא הובח שהטרור־הנג-
די המעובה עוזר אה במאומה למיגור
הטרור שעל-פני הקרקע.
** זה עשרים שנה אומרים לנו, בחד-
*) גוניות של תוכי: פעולות־התגמול
ישימו קץ למעשי־הטרור.
נגדע את היד הנפשעת. נקצץ את זרוע*
הרשע.
נשיג את הרוצחים באשר הם. נהרגם
בכל אתר, בכל שעה. נפתיע אותם במאורתם.
לא ניתן להם מנוח ביום ובלילה. לא
יהי להם מיסתור בשום מקום.

עשרים שנה. גדענו. קיצצנו.
השגנו. הרגנו. הפתענו.

מיטב המוחות תיכננו, מיטב הלוחמים
ביצעו.
אך במשך עשרים שנה אלה הפכו קבו צות
קטנות של הרפתקנים שכירים לצב אות
גדולים של פידאיון חדורי־אמונה.
חבורה מנודה הפכה לגורם בינלאומי.
חוליות של פחדנים הפכו לגדודי-מתאבדים.
ועדות של רברבנים הפכו למיפקדות יעילות,
אשר רמת־הביצוע שלהן מתקרבת
לזו שהיתר. לנו, כאשר היינו עדיין בעצמנו
טרוריסטים.
תמהני איך יכול לקום עסקן ישראלי,
ולא כל שכן איש חושב כמו יצחק רבין,
ולחזור, אחרי כל אלה, על הסיסמות ה
עייפות,
המופרכות מזמן, בנוסח ״נשים
קץ ל נשיג אותם ב לא ננוח
ולא נשקוט עד ש...״
שלא לדבר כלל על שימעון פרס, החוזר
לתקופת־ו־נוריו שאינה זכורה לברכה, ו המעמיד
את לבנון בפני ״הברירה של ה שעה
ה־12״ ,שבה ״עליה להחליט״ ,כשהיא
עומדת ״בפרשת־דרכים״ — הכל כמו
לפני 20 שנה.

באילו לא למדו כלום ולא שבחו
בלום. באילו נגזר עליהם, בשוורים
הקשורים לייצול, להסתובב עד
אין־קץ כמעגל חסר-תוחלת, אוב•
די־יעצה ומשותקי-מחשכה.
ה עם יכולנו להאמין שהם מאמינים
£4במה שהם אומרים.
אך הנה מגיע לאוזנינו קול מן הקבר.
קולו של משך, שרת, ראש־הממשלה בתקופה
שבה גיבשו שרי־הביטהון לבון ובן־
גוריון, הרמטכ״ל דיין והמנכ״ל פרם, את
האיסטראטגיה של פעולת־התגמול.
בפי שרת המנוח גילוי מחריד.

הוא מספר לנו, באיחור שד עשרים
שנה, בי גם אז לא האמין
איש שפעולות־התגמול יעזרו כאמת
לשים קץ לפעולות־הטרור.

הפעולות בוצעו, כך הוא אומר, כדי
לספק את תאוות־היקם של ההמונים. כדי
למנוע תסיסה פנימית והאשמות נגד הממשלה.
כדי לסתום את פיו של ״הצבא״,
הדורש פעולה. כדי לאפשר לראש־הממשלה
ו/או לשר־הביטחון ו/או לרמטכ״ל לרכוש
פופולריות.
בפעולות רבות שבוצעו אז לא היה זה
הנימוק העיקרי בלבד, אלא גם הנימוק
היחידי.

״לדעתי,״ זועק שרת מקיכרו,
״הגיעו הדברים לידי בך שמיבצ•
עיס, המסכנים חיי חיילים, מוצעים
ונחרצים לא מתוך שיקולים
ענייניים, אלא בתכסיס ואמצעי•
תעמולה נגד מישהו. יש באן ספסרות
בדיני נפשות!״
דברים אלה נכתבו בתקופה שבה בוצעו
פעולות קיביא ונחלין, ההתקפה המוחצת
על עזה והרבה פעולות אחרות, שבהן נהר גו
עשרות מטובי הלוחמים של צה״ל, יחד
עם מאות גברים, נשים וילדים מעבר לגבול.
מניין
לנו שעכשיו מתקבלות החלטות
דומות מתוך שיקולים ענייניים יותר ן
מניין לנו שממשלה חדשה, ושר־ביטחון
חדש, שאינם בטוחים בתפקידיהם, החוש שים
מפני מזימות קודמיהם, אינם מחליטים
החלטות -שמטרתן העיקרית היא למצוא
חן בעיני הציבור ולעשות רושם של
גברים קשוחים, נימרצים, פעלתניים י
ני מעז לומר שדבר אהד בטוח
לגמרי, מעל ומעבר לכל ספק סביר :

הפצצת מיתקני הפידאיון, הממוקמים
במחנות-הפליטים, לא
תשים קץ למערבת-הטרור נגדנו,
אלא תגביר אותה.
איננו עוסקים כאן ביוזמה פרטית •של
ראש־כנופייר, וחבר־מרעיו, אשר השמדתם
תשים קץ לתעלוליהם.

מולנו פרושה מערכת מסועפת
של אירגונים צכאיים־מדיניים, הנשענים
על אוכלוסייה גדולה, והנהנים
מתמיכה בינלאומית עצומה.

יחליט האירגון־לשיחרור־פלסטין ל כונן
מחר ממשלה פלסטינית זמנית, הוא
יזכה בדבמקום להכרה רישמית מצד מאה
מדינות, ובכללן ברית־המועצות וסין, הודו
ופאקיסטאן, וכימעט כל אפריקה ואסיה.

רק אוויל מדיני, בעד תפיסה
צבאית שד מם־בף, יכול להעלות
עד דעתו שאפשר לשתק תנועה
בזאת על-ידי הריגת במה פעילים,
הריסת כמה מיכנים, השמדת במה
בסיסים.
אפילו התועלת הטאקטית המצומצמת
ביותר, מוטלת בספק חמור. חיסול מטה״
מיבצעים, והריגת כמה מפקדים, עשויים
אולי לעכב פעולה כלשהי ליום־יומיים. אך
בכל הפצצה כזאת נהרגים, בהכרח, הרבה
יותר אזרחים מאשר פידאיון. די בהגברת
הזעם ותאוות־הנקם, המזרימים מתנדבים
חדשים לשורות האירגונים והמחשלים את
חבריהם הוותיקים, כדי לנטרל כל תועלת
ריגעית כזאת.

במיקרה הטוב ביותר אפשר
לומר ששיטה זו היא תוצאה
של לאות-מחשכה, הוסר-הדימיון,
אובדן־התושייה.

ך* מחיר הוא עצום. הוא יונח על כף-
| | המאזניים •של ההיסטוריה.
לפני •שבע וחצי •שנים הכריז הרמטכ״ל
יצחק רבין •שאם לא ייפסקו פעולות ה״
פידאיון משטח סוריה, נצטרך להפיל את
המישטר בדמשק. בעולם כולו הובנה הכרז תו
כאיום בפלישה לסוריה ובכיבוש •שיטחה.
הצהרה
זו ודומות לה גרמו להסלמה
הרודו־,תוצאות, שנסתיימה במילחמת ש-שוד
הימים. התוצאות המשכרות •של מילחמה
זו השכיחו את המאורעות שגרמו לה. ב ימי
השיכרון לא רצה איש להעלות על
דעתו •שזה יכול היה להסתיים לגמרי אח רת.
כעבור
-שלוש •שנים יעץ השגריר יצחק
רבין להפציץ את מצריים בעומק. הפצצה
זו הביאה את הטילים הסובייטיים למצרים,
וקיצצה את כנפי חיל־האוויר שלנו.

האם נחזור עתה עד תהליך זה?

זה־עתה הושגה הפרדת־הכוחות בשתי
חזיתות. נוצרה אווירה העשוייה להוביל
לשלום — אם נכלכל את מעשינו בזהירות,
בתבונה, בהחלטה נחרצת לצעוד בדרך

הניצנים הראשונים, הזהירים, של נכונות
גלוייה לשלום עם ישראל, מרימים את
ראשם בקרקע הערבית. הכרזות־שלוס
מפורשות נשמעות לראשונה בפה מלא.
עדיין אין זו המייה של מקהלת יונים ערביות
— אך קול התור נשמע סוף־סוף ב־מרחבגו.

ההפצצות
כלבנון שיתקו את הקולות
האלה כמכה אחת. בשרוע־מות
הפצצות, משתתקות היונים.

•שוב עולה ריח אבק־השריפה בנחיריים.
ירח־הדבש הקצרצר של השלום עלול להגיע
לקיצו המר והנימהר.
הסלמה מילחמתית חדשה עלולה לבוא
במקום הדינאמיקה -של השלום, שהחלה
זה-עתה.

אפילו עזרו ההפצצות לצימצום
מעשי-הטרור למשך במה שבועות
— האין זה מחיר גבוה מדי ללא
שיעור׳ ובאשר אין בל הוכחה
סבירה לבך — האין זה מחיר
מטורף?

ך* סנאטור ווידיאם פולכיייט אמר
שההפצצות מעוררות ספק לגבי עצם
נכונותה של ישראל לעשות •שלום.
קביעה זו מקוממת אותנו. מי מאיתגו
רוצה להאמין שדווקא ממשלה זו תחבל במזיד
בסיכויי השלום?
אך אם נוריד את הבעייה למישור מעשי
יותר, מותר לשאול :

האם לא נועדו ההפצצות כלב
דהייהי

פליט
נושא ילד ורובה*
נון למנוע את שיתופם של הפלס^
טינים
במהלבי השלום?
יצחק רבין הכריז, בנאום־הבכורה שלו
עם הרכבת־הממשלה, כי הוא •שולל לחלו טין
את הקמתה של מדינה פלסטינית, ומתנגד
לשיתוף הפלסטינים בשיחות־ז׳נווה.
לעומת זאת, הולך ומתגבש לחץ בינלאומי
עצום לטובת הקמתה •של מדינה
פלסטינית לצד ישראל, ולמען •שיתוף איר״
גון־השיחרור־הפלסטיני בוועידת־ז׳נווה, בצורה
שתכריח אותו להכיר בקיום ישראל.

בל פצצה הנוחתת על מחנה־פליטים
בלבנון מרסקת את היוזמה
הזאת. היא דוחפת את הפלסטינים
לעמדות קיצוניות, משתקת
את הגורמים הפלסטיניים המתונים,
מרחיבה את התהום כין ישראל
ופלסטין.
זה כל־כך ברור, זה כל־כך מובן מאליו,
עד •שקשה להאמין כי אין זו המטרה ה אמיתית,
שעמדה לנגד עיניו של מי ש החליט
על ההפצצות.
* והי ההחלטה הגדולה הראשונה של
( יצחק דבין וממשלתו. כמו כל החלטה
ראשונה, היא מטביעה חותם על בעליה.
היא קובעת כיוון.
זהו חותמו של דיין, כיוונה •של גולדה.
מי שתלה תיקוות בממשלה זו, חייב
להזדעק ולקרוא לראשה ולחבריה :
הפסיקו!
* בורח ממחנה ראשדיה אחרי שביתו
נהרס בהפצצה.
:-י ד יוייי!!

דייי־׳י׳יי

..לו היתה לו מכונת־יוייה היה יורה בכולנו ׳

סיס

שוואים אח
?391

בית הטבח בגהריה
הילדים הוחבאו באינטרסול

במד עה __ ביטחון ולאזן הזוועה
הטבח בגהריה
מאייס בהתלקחות
חדשה באיזור
מעל מסכי הטלוויזיה נראתה דמותו
הסנרינית של מניקם, הבלש האמריקאי
הפרטי, המנסה לפתור את תעלומת החטיפה
והרצח של אסיר שהיה עד לרצח אחר.
בכמה דירות בבית מספר 19 ברחוב בלפור
בנהריד״ לא הרחק מחוף ר,זיפזיף של עיר
הקיט הצפונית, צפו הדיירים במתח אחרי
עלילותיו, כאשר לפתע הידהדו באוזניהם
יריות.
הפעם לא בקעו הדי הירי ממכשירי

הטלוויזיה. הם בישרו את פתיחתה של
דרמת זוועות שנמשכה כשלוש שעות ואשר
התחוללה באותו בניין עצמו. שלושה
מחבלים נחתו דקות מעטות קודם לכן
בסירת מנוע קטנה על חוף נהריה. מו דעים
לטבעת הביטחונית העבה שהניח
צה״ל לאורך גבול לבנון, על מנת למנוע
חדירת חוליות מרצחים, עשו הפעם הפי־דאיון
את דרכם דרך הים. לא יותר משע תיים
היו דרושות להם כדי להגיע ממקום
יציאתם בלבנון אל חוף נהריה. סירתם
הקטנה הבטיחה לאפשר להם לחמוק בח סות
החשיכה מאמצעי הגילוי שנועדו לח סום
חדירת מחבלים בדרך הים.
השעה היתד, כמה דקות אחרי השעה
אחת־עשרה בלילה, כאשר זינקו המחבלים
החמושים לעבר הבית המשותף ברחוב
בלפור. בכמה דירות בבית כבר כבו האד
(המשך בעמוד )24

ילדות מפונות מבית־הזוועות אחרי חיסול הרוצחים*
) זוועה־מולידה־זווטה מולידה־זוועה
משמאל, מחזיק בילדה, אלוף (מיל ).רחבטס (״מדי״) זאבי.

>יי חת מן הסיסמאות שהביאו קולות
רבים לליכוד בבחירות האחרונות, היו
אלו שהצביעו על עצם הליכוד. חמישה
גורמים פוליטיים: חרות, הליברלים, ה מרכז
החופשי, הרשימה הממלכתית וחסידי
ארץ־ישראל־השלמה, התלכדו תחת שרבי טו
של גיבור צבאי, רב־תהילר, באותה עת,
אריק שרון, ואיימו, לראשונה באופן ממשי,
על שילטון 26 השנה של מרכיבי מיפלגת־העבודה.
אולם,
גם אותם בעלי זסות־בחירה ש הטילו
את אותיות הח״ל־טעמ לתוך הקלפי,
בגלל סיבה זו, ומתוך תיקווה שהנה-
הנה קם יפוח אלטרנטיבי למישטר אותו
רצו להפיל, אינם יכולים שלא להבחין
בימים אלה בקרעים שבין מיפלגות הליכוד,
ובשברים בתוך המיפליגות המרכיבות את
הליכוד.
כאשר. אכף אריק שרון את דעתו על
מיפלגתו, המיפלגה הליברלית, ואחר־כך על
שאר המיפלגות המרכיבות היום את הליכוד,
ניראתה מלאכתו כמלאכת־קסמים.
מלבד הרשימה הממלכתית, פליטי מיפלגתו
של בן־גוריון, רפ״י, אשר לגביהם הידד,ליכוד
קרש־הצלה אחרון לפני ההיעלמות
המוחלטת מעל הבמה הפוליטית, התנגדו
לכך כל שאר המיפלגות. אצל הליברלים
קמה התנגדות להליכה עם שמואל תמיר,
משום קיצוניותו, ועם אנשי ארץ־ישראל־השלמה,
עימם אין לליברלים כל מכנה
משותף.
בגין לא יכול היה להתרגל לרעיון כי
ישוב להיות יחד עם תמיר תחת אותה
קורת־גג, ואילו תמיר עצמו היה בטוח
בגריפת־קולות המונית למרכז החופשי, ולא
רצה בשותפים נוספים לקולות אלה. גם
כיום טוען תמיר, כי הוא הביא לליכוד
מאה^אלף בוחרים, בין שמונה לתישעה
חברי כנסת, בעוד שאת המרכז החופשי
מייצגים בכנסת רק ארבעה חברים.
מאז הבחירות הועסקו הכתבים ה־מיפלגתיים
של העיתונים בשמיעת ד,ש־מצות
חריפות ביותר של כל איש־ליכוד
על רעהו — השמצות במיסגרת
שיחות־רקע אישיות, לא לפירסום, אך
מדהימות בחריפותן.
אולם כל אותה עת היו מילחמות ה־ליכוד־בליכוד
פחות או יותר פנימיות,
כשד,כביסה המלוכלכת מתכבסת רק בקרב
האישים והעסקנים המיפלגתיים, ופורצת
החוצה, לעיתונות, רק לעיתים נדירות,
וגם אז במשורה.
מובן שהיו אף פרשות ציבוריות חריפות,
כזו שהביאה לפרישתו של עזר וייצמן
מהחיים המיפלגתיים, כטריקות־דלת עדי נות
ואיך סופיות של אריק למיפלגתו ה ליברלית,
כהתנפלותו של ראש-עיריית
רמת־גן הד״ר ישראל פלד על מנהיגי
הליכוד, ולאחרונה אף ההסתייגויות השו נות
מהתנחלותם של אריק וגאולה כהן
בשכם.
אך את האות לקרב הפתוח, המלווה
השמצות אישיות ואיומים בפירוק הליכוד,
נתנה מודעה לא-גדולה, שפורסמה לפני

שבועות מיספר בשלושת היומונים הגדו לים:
הארץ, מעריב דדיעות־אחרונות.
שני פרופסורים חיפאיים צעירים, דויד
כרמל 42 פרופסור להנדסה חקלאית
בטכניון, וארנון דר 33 פרופסור לפי סיקה
באותו מוסד, אירגנו עוד מיספר
חתימות של מרצים־עמיתים, ופירסמו
רשימת ממשלת־צללים מפתיעה.
בראש הממשלה העמידו את יגאל ידין,
וזה היה המינוי הפחותדמפתיע שלהם. את
שני התיקים עליהם התחרות גדולה ב יותר
העניקו לעזר וייצמן — ביטחון,
ולשמואל תמיר — חוץ. ההפתעה הגדולה
ביותר היתר, בהרחקתם של שניים. מנחם
בגין הוצע כנשיא ההסתדרות הציונית
העולמית ויו״ר הנהלת הסוכנות (תפקיד
לו נבחר פינחס ספיר בשבוע שעבר, ל אחר
שרחק מהממשלה) ,ואילו לאריק
שרון הוצע תפקיד שר־המישטרה (במקומו
של שלמה הילל).
לאחר פירסום המודעה החלה מתבשלת
הסערה במיפלגות הליכוד. לכל פוליטיקאי
מתחיל ברוד כי אין זו יוזמה פרטית
של כמה אזרחים הרוצים לשחק בהרכבת
ממשלות, אלא יוזמה של גורם פוליטי,
המבקש לנצל את רצון־העם, כביכול.
כאשר החלו לחקור, התברר כי כרמלי
ודר לא מימנו את המודעות ממשכורו־ריהם
מהטכניון, אלא מקור סמוי הוא
שמימן אותן.

מי מימן
א ת המודעה?

ף אותו רגע החל בוידוץ השדים
4של האשמות, או, כפי שהוא ניקרא
מ׳רגון הפוליטי של הליכוד — ״רכילו יות״
— אשר התפוצץ בימים האחרונים,
אחרי שהכתב לענייני־מיפלגות של ידיעות־אחרונות,
שלמה (״נקדי״) נקדימון, הידוע
בקשריו המצויעים ובכושרו המיוחד ל השיג
דיווחים אותנטיים מישיבות סגורות,
דיווח על התפרצויותיו של שמואל תמיר
בישיבה של הנהלת המרכז־ו־,חופשיי, כנגד
מנהיגי מיפלגות הליכוד.
בישיבה הואשם תמיר, תחילה בעקיפין
ואהר־כד באופן ישיר. בכך שהוא זה
שעמד מאחורי המודעה.
יגאל כהן, אחד מצעירי המיפלגה (ל הבדיל
מיגאל כהן האחר, מי שהיה ה מועמד
ד,־ 40 של הליכוד לכנסת וראשון
בתור, במידה שיתפנה מקום !מרשימה זו
בכנסת) ,טען כי פרופסור דר אמר לו
שתמיר יזם את המודעה ועמד מאחריה.
תמיר הכחיש זאת בכל. תוקף, אם־כי הודה
כי ידוע לו מי: מימן את המודעה.
לאחר חילופי־דברים אלה פתח תמיר
בהתקפה חריפה ביותר על הקולגים שלו
בליכוד. על בגין אמר תמיר :״לעולם לא
אסכים לאיחוד הליכוד, כל זמן שמנחם
בגין עומד בראשו. רק אם נוכל להחליפו,
אפשר יהיה לחשוב על כך״ .על אנשי
ארץ־ישראל־השלמה :״הם קיצוניים אפי-

יו על אריק
לו יותר מבגין.״ על הליברלים >וע״מ:
״הם סתם אנשים אפורים.״
ואילו להגדרה הציורית ביותר זכה אריק
שרון :״לפעמים אני חושב שאין לו
(לארי-ק) מכונת־ירייה ביד. אילו היתד. בידו,
היה -מסוגל לחסל את כולנו —
אבל !אני אומר זאת באופן סימלי.״ את
הליכוד כולו הגדיר ;תמיר כ״אנזבה״.
כדי להבין מדוע התפרץ לפתע שמואל
תמיר (ל-מרות שהדברים הוכחשו על ידו
אחר־כך, בצורה הפחות־משכניעת ב״ותר),
יש להבין את המצב הפנימי במיפלגתו
היום. אין ספק, שתמיר זקוק לקרע מסויים,
אם־כי לא מוחלט וסופי, בליכוד פולו,כדי להתגבר על האופוזיציה הפנומי-ת
שקמה לו בבייתדשלו, לראשונה: מאז פרי שתו
מחרות והקמת המרכז החופשי.
מיספר שניים של תמיר הוא ח״כ אליעזר
שוסטק, אחד מוותיקי הח״כים }-מכהן מאז
הכנסת השניה) ,ומזכיר הסתדרות העובדים
הלאומית. מאז הקמת המרכז החופשי
קשה להבין את כניעתו של ש-וסטק -ל רצונותיו
של תמיר, ותמיר חי בחשש
תמידי מפני התמרדותו האפשרית של
שוסטק.

״ ה מ אפי ה הפולנית
של בגין״
> 2-פני מיספר שבועות, היא אמנם
/הגיעה. באחת הישיבות הפנימיות של
המפלגה התבטא שוסטק. נגד -תמיר בשלחו
לעברו חץ, דווקא בנקודה הרגישה ביותר
שלו. אמר שוסטק :״אני לא עזבתי -את
הרודנות של -בגין בשביל לחיות תחת
הרודנות של תמיר.״
שני חברי הכנסת הצעירים של המרכז
החופשי, עקיבא (״הזמר״) נוף -ואהוד

אולמרט, נוף ותמיר
המקהלה התפוקה
כאריק, הפריז עזר במתיחת־החבל ביחסיועם בגין, ונדרס על־ידי מנהיג המיפלגה,
מאחורי עזר עמדו מיספר אישים וממון
רב, בתוך חרות, אשר אומנם הכריזו
מאז מפלתו של עזר, על נאמנותם למה
שהם עצמם -מכנים :״בגין והטאפיה ה פולנית
שלו,״ אך ברור כי הם יתמכו
בניסיונו הראשון של עזר לזנק חזרה על
העגלה הפוליטית.
עם -אישים אלה נימנים ׳איל־הכספים
של חרות, יוסף (״יוסקה״) קרימרמן ,׳עורך־
דין אברהם (״אייבי״) נאמן- ,עורך־הדין
משה שחטר (המנסה בומים אלה לגבשחוג ״עזרי״ חדש) ,מנחם ידיד ואפילו
גאולה כהן, החייבת את כסאה בכנסת

מסויים, מאחורי בגין באופן מוחלט, וזוכה
אף לתמיכתו של המנהיג לכל -אורך הקו.
לאחר ההתנחלות הפרועה של אריק
בשכם יצא בגין להגנתו, ואף דאג ל השקיט
את כל הקולות בליכוד שיצאו כנגד
מעשהו של אריק וכנגד דריש-תו -מהחיילים
(שהוכחשה על־ידו בינתיים) לחפר פקודה.
השניים נשענים זה על זה: בגין על.
אריק — לשם חיזוק מעמדו בתוך הליכוד,
ואריק על בגין — פקרש־קפיצה לזינוקים
פוליטיים בעתיד.
הליברלים ערים להתפתלויות הפנים-
פוליטיות של אריק, אולם המיפלגה ה־,
ליברלית כולה מצפה עתה להחלטת מנהי גה,
אלימלך רימלט, בעניין הפרישה. רי־מלט
הודיע כי יפרוש בתום השנה, אולם
רבים במפלגתו בטוחים כי הוא יתחרט
ברגע האחרון וייענה לצו־התנועה.
עד אז יהיו קיימים במפלגה הליברלית
שני כוחות ראשיים: שימחה ארליך, או,
כפי שהוא מכונה ,״שרגא נצר״ שיל
הליברלים, המבסס את כוחו בעיקר על
מצביעי הערים הקטנות והפרובינציה —
והגוש התל־אביבי, בראשותו של עורך-
הדין יצחק ברמן, המרכז בידיו כמחצית
מכוחה ישל המיפלגה.
,ברמן עומד כנראה להצליח להעביר
במיפלגה את הצעתו לשינוי התקנון ל בחירת
המרכז ומועמידי המיפלגה למסת,

לדרכו מתנגדים הליברלים. המעניין הוא
שבשבועות האחרונים, לפני התפרצותו ה אחרונה
של תמיר, הורגשה בקרב מנהיגי
המיפלגה הליברלית נטייה לעבר המרכז
החופשי ,׳מתוך מגמה ליצור -גוש משולש
בעתיד, כנגד ניסיונות של בגין לכפות
את דעתו בבעיות רציניות, כגון החזרת
שטחים הצפויות בעתיד הקרוב.

מי יפסיד
מ ה פירו ק
* מ אנשי ארץ־ישראד השלמה,
^ ח״כ אברהם יפה -והסופר משה שמיר,
חיים במציאות הפוליטית של הליכוד כש־נישמתם
מפוצלת. בדהברית הטיבעי ביותר
שלהם הוא בגין, שניהם קיצוניים ביותר,
אולם יפה מתנגד לבגין -ואף התבטא לא-
מכבר כי :״צריך לזרוק את בגין.״
עיתים נדמה כי כדי להבין את מערכות־הכוחות
בתוך הליכוד על מפלגותיו, רשי מותיו
וסיעותיו השונות, יש צורך להשתמש
במחשב אלקטרוני. מערכת היחסים ה אישיים
ומיגוון הדיעות וההשקפות ה פוליטיות
הם מורכבים עד־כדי־כך שבעיות
המיפלגה האחרת, המערך, ניראות לעו מתם
פשוטות ומובנות.

כנין ונקדימון
דיווחים ופרוטוקולים תמימים
אול-מרט, התפלגו אף הם -בין שני האישים.
אולימרט המתמחה כעורך־דין במישרדו של
תמיר, הבחין בנטייתו הגוברת !והולכת
של תמיר לעבר מתחרהדשלו, נוף. אולמרט
גם אינו ייפול לסלוח לתמיד על שהציב
אותו במקום, שבעת הרכבת הרשימה ל כנסת
נחשב כבלתי־ריאלי (מקום ,)36 וכי
עיקבות מילחמת יום־הכיפורים, הוא נכנס
לכנסת.
אולמרט נלחם על המקום ה־ ,29 שהוקצה
למרכז החופשי, זעל־פי חחלסת תמיר
קיבל את המקום נוף. דחיפה נוספת
לכיוון האופוזיציה לתמיד -מהווה -אביו של
אולמירט.
;משה אול-מרט, ממייסדי וותיקי המרכז
החופשי, מכהן בתפקיד אירגוני חשוב
ברשימה, ותמיר החליט כי הוא כבר ״זקן
וסנילי,״ ויש לפנותו. אהוד יוצא להגנת
אביו, כנגד ניסיונותיו של תמיר להדיחו.
אולם, בעוד המילחטות הפנומיות בסי-עה
קיקיונית זו מחוללות סערה גדולה, הרי
המילחמות האמיתיות נערכות דווקא בתוך
שתי הסיעות הגדולות המרכיבות את ה ליכוד
— חרות והליברלים.
אחד הפצעים בגוף חרות׳ מאלה שעדיין
לא הגלידו, הוא פרשת עזר וייצמן. שלא

לעזר, כשאליהם מצטרפים מיספר בלתי־בטוחים
כמו האיש המכריז על שיניאתו
לבגין, ח״ב בנימין הלוי: יורם ארידור,
אשר נשבע בזמנו אמונים לבגין אחרי
שהבחין בנפילת עזר; ר.ח״כ הבית־שאני
דויד לוי! ח׳׳כ אברהם שכטרמן, הכועס
על בגין על שהוצב רק במקום ה־ ,38 ורק
בנס הצליח להיכנס לכנסת, ומתתיהו
דרובלס, המכונה על־ידי אנשי בגין כ״לא
יציב״ מבחינת נאמנותו. כך הפכה הסכנה
התיאורטית לשילטונו ה-כימעט־גיצחי של
בגין, לנורת־אזעקה מהבהבת.
בתקופה האחרונה זכה בגין לת מיכה
ממקור בלתי־צפוי, בדמותו של
אריק שרון. אריק הצליח לנתק לחלוטין
את קשריו עם הליברלים, אליהם הצטרף
עם פרישתו מצה״ל, והתמיכה בו במיפלגה
זו אפסית לחלוטין. את הסאה הגדיש אריק
כאשד קרא לעבר הצעירים הממושמעים
של המפלגה, בלהט הוויכוח :״היכן הייתם
אתם בזמן המילח-מה?״
למרות שרבים מוכנים להישבע כי השמ צותיו
של אריק על -בגין, בשיחות שלא-
לפירסוס, היו חריפות יותר מאלו של
תמיר (אריק כינה אותו זקן, סנילי, אסון),
הרי עתה עומד אריק, מתוך חישוב פוליטי

בגין ואריק
קואליציה לכמה זמן?
ואם אומנם יצליח בכך; ,תבוטל לחלוטין
ועדת־המינויים, אשר היא ששלחה את
חברי־הכנסת הליברליים אל כיסאותיהם,
ותיקבע שיטה חדשה לחלוטין לבחירת
חברי המרכז (בחירות פנימיות) ,אשר
תקשה מאוד על אריק לחזור לחיק מיפי
לגתו המקורית במידה שיתרחש פיצוץ,
שהוא כשלעצמו צפוי, בין בגין לאריק.
היחסים בין הליברלים לבין הרשימה
הממלכתית הדוקים ביותר. אין כימעט חי־לוקי־דיעות
בין שתי מפלגות אליה, לבד
מחריג אחד, הח״כ של ע״מ, אמנון לין,
שהוא איש ארץ־ישראל־השלמה, ואשר

למרות איומי פירוק הליכוד מחד, וה דרישות
הכימעט־אולטימטיביות לאיחוד
הליכוד- ,נראה כי השיקולים של ״אולי
נפסיד מהפירוק״ יוסיפו להנחות את כל
אחד ממרכיבי הרשימה, אשר איש מהם
לא יסכים ליטול על עצמו -את האחריות
ההיסטורית לפירוק ״הכוח האלטרנטיבי״.
והליכוד, יעל -כל הכיעור והגיחוך שבו, ,
ימשיך להתקיים עוד תקופה ארוכה, בהבדל
יסודי אחד: עתה, לאחר פריצת הסכרים,
ימשיכו אנשי הליכוד להעסיק את כותרות
העיתונים בהתקפות־אישיות חסרות כל
רסן ותרבות.

ץ* ה שמסמל את הארוחה לב-
בוד נשיא ארצות־הברית היה דד
כישרון להגיש לאורחים דג שיהיה גם
שרוף וגם קר,״ כך סיכם אחד מראשי
משרד־החוץ בדו״ח שלו את ארוחת־הערב
שערך נשיא מדינת־ישראל, אפרים קציר,
לנשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד ניכסון,
כמישכן הכנסת. היתה זו הסעודה הממלכתית
המפוארת ביותר, שנערכה אי־פעם
בישראל. היא הועברה בשידור ישיר בטל וויזיה
וכל עם ישראל השתתף בה אם כי
לא יכול דיה לטעום מהמאכלים שהוגשו
בה. היתר. זו גם הסעודה המבוקרת ביותר.
הצרות של מארגני המסיבה, שהיתה
הארוע החברתי החשוב ביותר בתולדות

סענות חתונה סטנדרטית
באולם חתונות ׳שואל׳

האמרגן

האחראי על ביזיון הארוחה
החגיגית שנערכה
לכבוד הנשיא ניכסון בכנסת, אביגדור
שוהס, ראש־הטכס בנזישרד־החוץ (ראשון
מימין) ,מפקח טל נשיקה לפט ניכסון.

מדינת־ישראל, החלו עוד הרבה לפני שהוגש
הדג השרוף והקר.
למרות שנשיא המדינה היה המארח באותו
ערב אומלל, הרי שמשרד־החוץ היה
המארגן. לישכת הנשיא ביקשה ממשרד-
החוץ להכין את רשימת המוזמנים שינתן
להם הכבוד לסעוד במחיצתו של ניכסון.
כשבדקו אנשי משרד־החוץ את אפשרויות
סידור השולחנות והכסאות באולם שאגאל
שבכנסת, הם נידהמו. התברר כי עומדים
לרשותם 290 מקומות בלבד. רק לאחר
מאמצים רבים, הצליחו לדחוס עוד 20
כסאות ולהגיע ל־ 310 מקומות ישיבה, על
גבי כסאות מתקפלים מאלומיניום, ששיוו

חה ש1חס

המלצרים ״,.7.־נ״£נ,ד־,ת

חפות, בשירות טוב, על דלות האוכל עצי
״מו, ועל הצלחות המוכתמות והמכוערות
בהן הוגש המזון, בסעודה החשובה ביותר.

למעמד אופי של סעודת חתונה סטנדרטית
באולם חתונות ישראלי.
שר־החוץ יגאל אלון הוריד למחלקת
הטקס, בראשותו של אביגדור שוהם, הנחיות
ברורות, לפי איזה קריטריונים להז מין
את האורחים .״יש להזמין חתך של
החברה הישראלית, שיש לה נגיעה לנושא
האמריקאי,״ קבע שר־החוץ. לאנשי מחלקת
הטקס היה ברור כי אם ינסו לעמוד בקריטריון
זה יגיעו ל־ 3000 אורחים. באותו רגע
הומצא גם הכינוי למיבצע הרכבת הרשימה
במשרד־החוץ :״הרוגים ופצועים״.
כדי לנסות ולפנות מקום בסעודה, פנה
משרד־החוץ לאמריקאים, ביקש מהם רשות
להכין קבלת פנים קצרה, לפני הארוחה,
מעין מסיבת קוקטייל לראשי הנציגויות
הדיפלומטיות בישראל, ולהזמין לארוחה
עצמה רק את זקן הסגל. על פי הוראה
אישית של הנשיא ניכסון, הגיעה תשובה
שלילית. עבור המארגנים היה פירושה של
התשובה 70 מקומות נוספים באולם הדחוס.

תמיר
אינו
בדואי

ך* דור היה כי בראש רשימת המוז-
01 מנים עומדים חברי הממשלה ונשותיהם.
שר אחד לא הופיע לארוחה, למתת
שהוזמן — שר־ההסברה אהרון יריב. אבל
הבעיות החלו עם חברי הכנסת. האורחים
שהגיעו לסעודה לא הצליחו להבין לפי

מיבצוו..זזדוגיס ופצועיס
והונבת ושימת המוומנים

71ך [ 11 (11י אחת התעלומות הגז־ו־לוח
היא אמת־המידה
\ 1 1 .1 1 1ו
לפיה הוזמנו האורחים. בעוד שח״כ אריק
שרון, למשל, לא הוזמן, בלט במיוחד חה״כ
אבו־רביע. מחמד החדש,
הבידואי

אלו קריטריונים הוזמנו חברי הכנסת. גם
אנשי משרד״החוץ לא.
תחילה הוחלט להזמין את היו״ר וסגניו
בלבד. אז החלה מערכת טלפונים שכמעט
וניתקה את מרכזיית משרד־החוץ, בגלל
העומס הרב. ראשי הסיעות דרשו להיות
ומיוצגים אף הם. הזמנות נכתבו כבר עבור
כל ראשי הוועדות, הסיעות והחטיבות (כ גון
הליברלים והמרכז החופשי, שהן חלק
מסיעת ליכוד ואינן סיעות עצמאיות. אולם
טלפון מיו״ר הכנסת ישראל ישעיהו שינה
את כל המערכת.

למרות שנכתבו כבר הזמנות לראשי
חטיבות הליברלים, המרכז החופשי וע״מ,
טען ישעיהו כי די בבגין, שהוא ראש סיעת
הליכוד, ודרש לבטל את ההזמנות האלה.
ישעיהו אף תבע ממשרד־החוץ שלא להזמין
את ראשי הסיעות הקטנות, המיוצגות בממ שלה,
כל״ע ור״צ, כיוון ששרים ׳מסיעות
אלה מוזמנים בתוקף היותם חברי ממשלה.
כאשר נודע לחברי הכנסת על המזימה,
החלה מערכת לחצים, שנועדה להבטיח
שכבודם של רבים לא יקופח• החלטה
מפורשת של יו״ר הכנסת היתד ..שלא
להזמין את ראשי ועדות הכנסת, אולם
שיחת טלפון שהגיעה ממשרד ראש־הממ־

היו״ ר ישעיהו גרם
למילחמת האחים בליכוד
שלה, גרמה לכך שיו״ר ועדת החוץ־
והביטחון, יצחק נבון, יוזמן. ח״ב נוסף,
ארי אנקוריון, הוזמן אף הוא לסעודה,
למרות שלא נכלל באף אחת מהקטגוריות
הנתונות. מישהו נזכר כי הוא יו״ר הליגה
לידידות ישראל ארצוודהברית. ראש־ה־ממשלה
יצחק רבין, שעבר באופן אישי
על הרשימה שהכין משרד־החוץ, דרש
להוסיף עוד שם אחד: מרים אשכול,
אלמנתו של ראש־הממשלה לשעבר, לוי
אשכול.
לשכת־הנשיא קיבלה לאישור את רשימת
מוזמני הנשיא טמשרד־החוץ. ריב של
ממש פרץ אז בין הנשיא לבין אנשי

עודה הווחרו1ה

משרד־החוץ בעניין הזמנתם של השופטים
העליונים. הנשיא דרש ממשרד־החוץ להז מין
אותם, ועמד על דרישתו בתוקף כד,
רב, עד שמשרד־החוץ נכנע. יגאל אלון
עצמו הורה להזמין את עורכי כל העיתו נים
היומיים, ומספר ח״כים ערביים ״לקי שוט״
ורק בלחץ מחלקת הטקס, הסכים כי
יוזמנו ללא נשותיהם.
כך ארע. ,שבגלל הלחצים השונים של
כל הרשויות שטיפלו במיבצע ״הרוגים
ופצועים״ ,אשר נועד לנפות את רשימת
המוזמנים, נוצרו מצבים מגוחכים: עורך
היומון המנוקד אומר מאיר בראלי והשייח
הבידואי מחמד אבו־רביע הוזמנו׳ בעוד
שחברי כנסת כשמואל תמיר, אריק שרון
ואישי מדינה ידועים רבים, לא הוזמנו —
וכך נוצרה שערורייה בליכוד.

הנשים הישראליות לא
ידעו כיצד להתלבש לאירוע
המיוחד. בעוד שאשת השגריר האמריקאי
מריה קינוינג באה בשימלה הולמת,
נראית מאחוריה ישראלית במחשוף.

בלי עניבה

ך* ביזיון השני בסעודה היה לבושם
1 1של המשתתפים. אמנם בהזמנה שיצ אה
למוזמנים מלישכת־הנשיא, היה מצויין
במפורש שעל הגברים ללבוש חליפה כהה,
אולם הנשים שהוזמנו, לא תודרכו. החריג
היחיד בין הגברים היה שר־החקלאות אה רון
אוזן, שהופיע עם מיקטורן כהה, מכנסי

רביו ורש להנמין
אח מרים אשמר
אתא בהירים וללא עניבה, ועורר סביבו
חיוכים רבים. אולם ההבדלים בין הנשים
השונות שהוזמנו, צרמו ממש את העין.
היו מטרוניתות נכבדות שהופיעו עם
כל מטען שרשרות הצוואר והתכשיטים אותו
אספו משך דור שלם. היו כאלה שהופי עו
עם מחשופים נועזים, שלא התאימו
לארוע, והיו אף נשות מכובדים שהופיעו
עם שמלות בוקר אווריריות וקלות.
פרשת התפריט היתד. האומללה ביותר.
ביצוע הסעודה הוטל על מיזנון הכנסת.
המנות הוגשו בכלים הסטנדרטים של מזנון
הכנסת, שהם חסרי צורה והדר: צלחות
פגועות בשוליהן, סכו״ם מעוקם, כוסות
(המשך בעמוד )22

מכזסיים

במכנסי־חאקי בהירים
וצווארון בחוץ,
הוצג שר־החקלאות אהרון אוזן בפני הנשיא
האמריקאי ואשתו, וזכח לחיובי־רח־מים
מצד כל הנוכחים שבאו בחליפותיהם.

מורדוו צנח מתנוסס בדמו
בעלת שיער אדמוני, שהציגה עצמה באילנה
קרנץ, אשתו ״של נהג המכונית,
רוני קרנץ, בן ,26 מבת-ים. פרט לכך
היתר. אילנה גם אחותו של הנרצח, ציון
מורדוף.
השלישייה הורדה מהמכונית, והועברה
בניידת־מישטרה לחקירה.
כך נפתח תיק חקירת הרצח שבוצע ב אותו
לילה ברחוב המלאכה פינת רחוב
המסגר, ליד !מוסד פורר.
השוטרים, שהגיעו למקום־הפשע בעיק־בות
קריאתם של יושבי בתי־הקפה שב סביבה
*שהיו פתוחים עדיין, גילו על ה־מידרכה,
סמוך לגדר מוסד פורר, גבר
צעיר, שרוע בשלולית דם. היתד, זו גופתו
של ציון מורדוף בן ד.״ 32 מרחוב חאמץ
9ביפו, אב לארבעה ילדים קטנים, פנים
מוכרים למשטרה.
מורדוף נורה, מטווח קרוב, ומת במקום.
בגופו נמצאו כדורי אקדח תופי. ה כדורים
פגעו בראשו, בביטנו, ובצווארו.
עדי־הראייה לרצח ידעו לספר, שאחרי
היריות ראו גבר בורח מרחוב המלאכה,
נכנס למכונית מוסטאנג, ונמלט. השעה
היתד, שתיים וחצי לפנות־בוקר.
כבר בחקירתה הראשונה במישטרה, נש־

רוני קונץ, בן ,26 מבת־יס, פנים מוכרות בעולם־
התחתון הישראלי, הובא השבוע מל־ידי שוטרים
לבית־מישפט השלוח בתל־אביב, להארכת מעצרו, כחשוד ברצח גיסו, ציון נזורדוף.
קרנץ שיתף פעולה עס חוקריו, ואף השתתף בשיחזור הרצח, ברחוב המלאכה בתל־אביב.
רצח ציון מורדוף בוצע ביום שישי האחרון לפנות בוקר. יושבי בתי־הקפה בסביבה
ששמעו את היריות, גילו את הגופה, הזעיקו מייד את המישטוה למקום הרצח.

החשוד נוצח

בתל־אביב
ץ* מוקד המישטרה
( /שודרה ההודעה הבהולה לכל הניידות,
לכל הסיורים, לכל הצוותים של המדור
המרכזי, לכל הבלשים שבילו את הלילה
בכבישים ובמארבים. העיר ישנה שינה
עמוקה. רק פה ושם בקעו קולות מתוך
מכשידי־הקשר המישטרתיים, בניידות ש יצאו
ללכוד רוצח שניסה להימלט ממקום־
הרצח.
כרבע שעה אחרי שהחלה פעולתה הניס־רצת
של המישטרה, במחסום שבכביש
גהה, ניראו מרחוק פנסיה הנוצצים של
מכונית שטסה ונעצרה בחריקת־צמיגים.
נהג מכונית המוסטאנג, פנה אל השוט רים
ואמר שהביא איתו בחורה הטוענת
שירתה בגבר ופצעה אותו.
השוטרים לא הופתעו. הם כבר המתינו
למכונית המוסטאנג האפורה, המכונית
אותה הורה להם המוקד לעצור.

רקע רומגטי
מודבק

ן ד 1 1/1דךן־י שהיתה במכונית ה־
| | 1 1 .1 1 1 1 \ /נרצח: אביבה סבאג
( ,)25 אס לילדה בת ,4מרמת־גן.

נשי המוקד הודיעו לחבריהם בי
״עליהם להיזהר מנוסעי המוסטאנג,
כיוון שאלה חמושים. הם גם תיארו ב אוזניהם
את הגבר אשר עזב בריצה את
רחוב המלאכה בתל־אביב אחרי שנשמעו
שם יריות, ונמלט מן המקום במכונית
שניצבה ליד בית מעריב, בפינת דרך
פתח־תקווה — רחוב המלאכה.
אך תחת גבר החשוד ברצח, כפי שנגד
יסר להם, התייצבה בפני השוטרים צעי רה,
שחרחורת נחמדה, אשר התוודתה
בקול רועד:
״זה אני יריתי בציון, אני פגעתי לו
ברגל. אני יריתי...״
היתד. זו אביבה סבאג בת ה־ ,25 אם
לילדה בת ארבע, מרמת־גן. לידה, בתוך
מכונית המוסטאנג, ישבה בחורה נוספת,

ברה אביבה סבאג, הודתה שלא היא היתד,
זו שירתה בציון מורדוף.
רוני קרנץ, גיסו *של הנירצח מורדוף
הודה שהוא זה שירה בקורבן, וכי איים
על אביבה ליטול על עצמה את האחריות
לביצוע הפשע. בתחילה טענה הצעירה,
כי ירתה בציון בגלל שאיכזב אותה, לא
קיים את הבטחתו להתחתן איתה.

זתע מו ל ה פועגחה
ב מ הירו ת
**פ עדת ספזורות אחרי ביצוע הרצח,
** הושלם כבר תיק־החקירה של המיש־טרה,
רוני קרנץ הסכים לשתף פעולה עם
חוקריו באופן מלא, והשתתף בשיחזור
הפשע כבר בצהרי יום המחרת, יום שישי.
גם האקדח, ממנו נורו הכדורים הקטלניים,
נמצא כעבור ומדמה, על גג מיבנה
סמוך, לשם הושלך לאחר מעשה על-ידי
קרנץ, בדרך נסיגתו.
כשהובא רוני קרנץ, ביום ראשון בבוקר,
לבית־מישפט השלום בתל־אביב, על־ידי
המפקח סנדו מזור, להארכת מעצרו, לא
נותרה כבר בפני חוקרי המישטרה כל
תעלומה. הסיפור היה ברור.
סיפור רציחתו של ציון מורדוף
החל ברגע בו התוודע אל רוני קרנץ.
מי שקשר את הנרצח לרוצחו בקשר־הד־מים
היתד, דווקא אחותו של הקורבן,
אילנה.

קריירה פלילית
מגיל 16
יון החל את הקריירה הפלילית שלו
עוד בנעוריו, כאשר הסתבך לרא שונה
עם החוק בהיותו בן .16 אז נפתחו
נגדו תיקים על גניבות קטנות, ופריצות.
במרוצת הזמן השתלם גם בהחזקת רכוש
גנוב, החזקת סמים, ,איומים לצורך גביית
חובות ומתן שירותים אחדים, מאותו סוג,
לעבריינים ידועים יותר, אשר היו זקוקים
ל״פועלים שחורים״ ול״נושאי־כלים.״
הפגישה הראשונה בין ציון מורדוף
לבין רוני קרנץ נערכה בכלא. דוני עשה
רושם טוב על ציון, שראה בו חבר ל מקצוע
שאפשר לסמוך עליו, בחור בעל
עתיד.

גו גבו _1 1 * _1 /כנו< 1דים קטנים, אשר נרצח ביריות מאקדח
תופי, אחרי מריבה עם גיסו רוני קרנץ.

קרנץ הגיע לכלא לאחר שנתפס בגניבת
מכוניות ובהתפרצויות.
אחרי השיחרור הוסיף מורדוף לתמוך
ברוני, והמליץ עליו בפני כוכבי העולם
התחתון, כדי שיקבלו אותו לעבודה.

__ גיס
בעל-כורחו
ך ורדו שד ציץ מורדוף נחתם ברגע
^ שלחץ על קרנץ להתחתן עם אחותו,
אילנה.
רוני היה מבקר בביתו של ציון ביפו,
והתקבל בו כמו בן־המישפחה. בחגיגות
המישפחתיות נטל חלק פעיל. אך יום אחד
גילה ציון בי אחותו, אילנה, בהריון, תו צאה
ישירה מד,רומאן שלה עם רוני.
אך הרעיון להתחתן עם אילנה לא מצא
חן בעיני רוני. הוא ניסה להיעלם מה שטח.
ציון, גבר השומר על כבוד משפחתו,
החל מאיים, ורק הלחץ של מורדוף הוא
שהוביל את רוני אל החופה הבלתי־רצוייה

למרות שהעניין הסתיים בחתונה, כלו מר
בכי־טוב, הרי היחסים בין ציון מורדוף
לבין גיסו הטרי רוני קרנץ, הידרדרו והל כו,
החריפו מיום ליום.
׳הזוג הצעיר התקשר, היחסים ביניהם
העמיקו, ונולד ילד נוסף. הגיסים לא היו
מסוגלים עוד לעשות ״סולחה״ .ככתוב
בתורת העולם התחתון, החשבונות אינם
נמחקים לעולם, הם רק נידחים למועד
מאוחר יותר.
ציון מורדוף חדל לשתף את גיסו ב-
ענייני־המיקצוע. כל אחד מן הגברים
המתין לרגע־הכושר להלום בשני.
ציון לא יכול לשאת את העובדה ש גיסו,
ניסה לתחוב את אפו בענייניו ה פרטיים
ביותר. ציון נאלץ להתגונן. רוני
יצא להתקפת־מרוץ. הוא גילה את נקודת-
התורפה של גיסו: הנשים.
קרנץ ודש שהגיע הרגע הגדול שלו,
הזדמנות בלתי חוזרת לשלם למורדוף ב אותה
מטבע, כפי שעשה לו גיסו כאשר
שמר על כבוד המשפחה.
רוני לא יכול לשכוח כיצד לחץ עליו
מורדוף ואיים עליו, כדי שיתחתן עם איל נה
שהיתר, כבר בחודשי־הריון מתקדמים.

רוני קדנץ יצא להתקפה גלוייה. הוא
הסביר לציון שאין לו כל זכות לדבר על
כבוד המשפחה, כשהוא בעצמו בוגד בו,
ומנהל רומן עט צעירה ית 25 בשם אביבה
סבא.:

מריבות
יו ס-יו מיו ת
ך* צ רי בו ת 3תזך המשפחה, על צורת
) 1ניהול חיי־המישפחה, החריפו והלכו,
והפכו לאיבה גלוייה בין שני הגיסים.
רוני קרנץ תקף את ציון ללא־הרף, וה איומים
ההדדיים הפכו לדבר יום־ביומו.
ערב הרצח התפתחה מריבה נוספת בין
הגיסים. כאשר יצא ציון את דירתו של
רוני, הזהיר אותו שלא יישאר חייב לו
הרבה זמן.
נראה שהפעם נבהל קרנץ מן האיום,
ולכן החל מתכנן להקדים את תוכניותיו
של גיסו, לחסל את החשבון ביניהם ללא־דיחוי.
רוני
לקח איתו את אשתו אילנה, את
אקדח התופי, עלה למונית ויצא לבצע
את תוכניתו בעיקבות ציון, אשר עזב
את הדירה קודם־לכן במכונית הנזוסטאנג

כשווצחו תוטו את מכוניתו ובה 2נשים
לאכה. נהג המונית נמלט מהמקום. שתי
הנשים נשארו לעמוד ליד הנזוסטאנג.

חיסול־ח שבונות
ללא־דיחוי
^ אחר כמח דקות נשמעו היריות. ליד
/מוסך פורד גילו יושבי בתי־הקפה ה סמוכים,
ששמעו את היריות, את גופתו
של ציון. קרנץ חזר בריצה למכוניתו של
הנרצח, אסף את שתי הנשים, והסתלק.
בדרך שיכנע את אביבה, על־ידי איומים
למסור לשוטרים, אם במיקרה ייעצרו ב מחסום,
בי היא שירתה בציון.
אביבה סבאג עברה לגור ברחוב דב
מיספר 9ברמת־גן לפני כחודשיים, עם
הילדה שלה.
השכנים יודעים לספר כי הביקורים הליליים
של גברים בדירתה הטרידו או תם.
השכנים ראו גם את בעל מכונית
המוסטאנג אשר היה בא לבקר אצלה. לפני
כשבוע סיפרה אביבה לשכניה כי חיסלה
את יחסיה עם ציון וקיבלה ממנו סכום
כפף. על ציון ׳מספרים השכנים בבית

ש( ציון
שלו יחד עם אביבה סבאג.
רצה הגורל ורוני קרנץ וא־שתו אילנה
נפגשו במיקרה עם ציון ליד בית מעריב,
פטור לבית נזעיא.
המונית בה נסעו קדנץ ואשתו חתכה
את דרכו של המוסט׳אנג. ציון יצא מה מכונית,
ורוני רדף אחריו ברחוב המ
מוספר
9כי נהג בהם תמיד כג׳נטלמן.
אי-ש לא חשד שהגבר הזה, שנהג מכו נית
מהודרת והיה חביב ומנומס, יסתלק
מהנוף בצורה אלימה כל-כך.
הרקע ה״רומנטי״ ,כביכול, שניסו המ עורבים
ברצח להדביק לפרשה זו, מילא
בה תפקיד מישני בלבד.

האשה והאחות

אילנה קרנץ, אשתו של החשוד ברצח אחיה
ציון מורדוף, בהתייעצות בבית־מישפט־השלוס ב־תל־אביב
עט עורך־הדין צבי לידסקי, סניגורו של העצור רוני קרנץ, החשוד ברצח.

שי ח תו חוצה -כ ני ש הו א

הזיודו

רוני קרנץ, גיסו של הנירצח, רודף אחר הקורבן שלו ברחוב
המלאכה, ליד מוסך ווקסהול, כשציון מנסה להתחמק מפניו בריצה,
ולהינצל סאיומו של גיסו, ששלף כבר את אקדח התופי וכיוון אותו אל גבו.

מסת בו 1(1

ה עוויו ת

ציון 7א חצ7יח?התחמק מידיו ש 7קרנץ 1\ 1ווו
המידוכה, ליד 1

רחוב המלאכה, נורה על־ידי החשוד־ברצח ונפל על
היצח)1 .
הגדר של מומך #ורד( .כך שיחודה חוליית־הכיסוי של מעולם הזה את שלבי ־ורצח).

הרצח

ו הגי ד ה

ה ס עו דההאח רונ ה 1

אופרה

איך להרחיוז בש 1ה אחת

בהרבה

2.1מיליון מארק

גרושי

תיק שפתחו שילטונות מס-ההכנסה נגד יוסף בוכמן ודוד שרף ׳ מולטי-
מיליונרים יהודיים מגרמניה העושים עסקים בישראל, מגלח טפח מריווחיחם
באן.
מסתבר כי בוכמן (שהוא בעל רשת מועדוני־לילה ומלונות ועסקי נדל״ן בגרמניה)
,יחד עם דוד שרף( ,בוכמן שני-שלישים, שרף שליש) קנו ביולי 1972 את
שטח מיגרש ״לודזיה״ בחולון, בסכום של 4.6מיליון מרקים גרמניים. כוונתם
המוצהרת היתה להקים במקום מאות דירות להשכרה לעולים חדשים בתיאום
עם מישרד-הקליטה. אולם לאחר הרכישה התברר כי מישרד־הקליטה נסוג מן
התוכנית והשניים מצאו קונה: ויליאם שטרן האנגלי, שהסתבך עכשיו באנגליה,
ואשר חברתו ״פאן־לון״ נמכרה ל״כלל״ .בדצמבר 1973 נמכר לו השטח ב״6.7
מיליון מרקים.
תוך 16 חודשים הרוויחו בוכמן ושרף על העיסקה 2.1מיליון מרקים, או
כימעט חמישים אחוזים !
לאחר שמס״חהכנסה הטיל עיקול על המכירה, כיוון שדרש 1.3מיליון לירות
מס על הרווח, הציעו השניים לבית־המישפט, כערבות למס״הכנסה, את ניכסיהם
האחרים בישראל, ובית״המישפט הסכים לכך.
מסתבר כי השניים קנו ליד מלון ״דן״ ,בתל־אביב שטחים ב־ 10 מיליון
לירות, להקמת מלון (השטח שבין שגרירות צרפת למלון ״דן״ ,עליו היה בזמנו
ה״פאב״ הידוע).
השניים הם בעלי מלון ״ולידור״ בהרצליה, ששוויו 3.5מיליון לירות. הם
השקיעו במניות חצי-מיליון לירות, ועוד 1.23 מיליון לירות כהלוואת־בעלים.
את המלון חחכירו תמורת 210 אלף לירות לשנה לחברת השקעות וניהול בתי־מלון
של קסוטו. אותה חברה חכרה גם מלון אחר של השניים, מלון ״עמי״
בתל-אביב.
מלון זה שווה עתה 4.5מיליון לירות, והוא נרכש בהשקעה של מיליון
לירות במניות, ועוד 2מיליון בהלוואת״בעלים. ההכנסה מהחכרת המלון אף
היא 210 אלף לירות. מלון זה, בן 65 החדרים, ריווחי ביותר, והכניס בתשעת
החודשים בין מרס 1973 לינואר 127 — 1974 אלף לירות רווח נקי, מהכנסה
כוללת של 731 אלף לירות.
לעומת זאת, מלון ״ולידור״ ,בן 32 החדרים, הפסיד באותה תקופה וצבר
הפסד מצטבר של 36 אלף לירות.
עתה מתנהל משא ומתן בין בוכמן״שרף לבין קבוצת רפי שאולי, על
הפיכת המלון למועדון ספורט ובריאות. קבוצת שאולי מפעילה עכשיו את מיסעדת
ה״דראגסטור״ ,המיסעדה הסינית, בעוד שהמיסעדה המכסיקאית החדשה שלה
נמצאת בשלבי פתיחה.

מי שחושב כי העירייה החדשה לווה
כספים בריבית קצוצה ממלווים־בריבית
פרטיים כדי לשפר את מצב שכונות״
העוני, טועה טעות מרה. ישיבת ועדת־הכספים
האחרונה של העירייה מגלה,
כי ראש״העיר החליט לתת הלוואה של
100 אלף לירות לחבית־חסרת״תחתית
ששמה ה״אופרה הישראלית״.
בדיון בוועדה דרש נציג גח״ל, יצחק
מיריץ, הסברים להלוואה. מנחם
בויאר הדתי הפסיקו, ואמר כי כדאי
לאשר את ההצעה מבלי לבקש פרטים,
שכן כל התעניינות עלולה לגרום לדרישת
תמיכה גדולה יותר...
דבריו שיכנעו, כניראה, והעירייה הח ליטה
לקחת הלוואה מ״בנק לאומי״ ,ול-
תיתה לאופרה.
באותה ישיבה עצמה הוחלט לקנות
ב״ 1600 לירות 50 עותקים של הספר

1711 הנשחת נפסל

מלון סמלו דויד

מ״מ גריפד
למה לא בגין

..האוד בונה
מישורים למכירה

יון לירות, סכום שיעמידו איתו על רגליו.
מקורות
מהימנים מוסרים על שיפור
במצבו הכספי של העיתון. גורם, אשר
הילווה ל״הארץ״ הלוואה גדולה לפני
כשנה, ואשר היה מוכן לחדש את ה הלוואה,
נענה בשלילה.

הנהלת ״הארץ״ מצאה דרך להעמיד
את העיתון על בסיס כלכלי איתן. מערכת
״הארץ״ עברה לבית-מישרדים דו־קו
מ תי

ב ק ריי ת -המלארה

ב ד רו ם

יון- 1

אביב. עתה החליט בעל-העיתון, ג ר שו ם
שו קו, להקים מעל המערכת 4500 מטר
מישרדים, אותם ימכור או ישכיר. החלו

גברנס
בק שיי
יש צרות לאילי-ההון הישראליים ב

חו״ל. עכשיו זה הגיע גם אל אמנון
ברנס מפתח״תיקווה. אף הוא בצרות.

עורף שוקן
למה לו הלוואה
כבר מגעים עם מתווכים למכירת השטחים.
״חארץ״
קנח את חמיגרש מעיריית
תל-אביב לצורך הקמת ביתו החדש של
העיתון, לאחר שהעיריה הסדירה עבור
״מעריב״ ו,,ידיעות אחרונות״ הסדרים
נוחים להקמת בניינים עבורם, ועבור
אחרים שישכרו שטחים בבניין.
יודעי-דבר מעריכים כי ״הארץ״ ירוויח
מעיסקת חמישרדים כחמישה מיל״

ברנס עבר לארצות־הברית לפני כעשרים
שנה, השתלט על רשת דראגסטו־רים
בשם ״דיילין,״ שהיא אחת הגדו לות
בארח״ב. מרכזו הוא באיזור סן-
דייגו. במס הפך לאחד התורמים וה משקיעים
בישראל, הקים מלון בשארם-
אל-שייח וקנה את בנק-המשכנתאות
״אוניקו״ .הוא גם הקים קרן בת חמישה
מיליון דולר לתרומות למוסדות-
חינוך. נציגו בישראל הוא רפי איתן.
לאחרונה ניסה ברנס להשתלט על
חברה גדולה אחרת, קנה חבילה של
מניותיה עת חיו בשער של 7דולר.
:די לקבל מימון לקנייה שיעבד את
.זניותיו ב״דיילין״ בשער שהיה אז כ־22
־ולר המנייה. אז חלה ירידה גדולה
:בורסה, ומניותיו אינן מהוות כעת בי-
וחוו מספיק לבנקים, הדורשים ביט-
זונות נוספים.
פירסומים בארה״ב מוסרים, כי מש״
:ודתו של ברנס היא בין הגדולות באר-
:ות־הברית. שכרו הוא 256.3אלף דולר
ישנה, והוא נמצא במקום ה 203-בין
) 84 החברות הגדולות בארה״ב, בשיעור
ישכורתו.

(המשך מעמוד ) 19
שאינן מתאימות ליעודן לפי נימוסי השול חן
המקובלים. חלק מהכלים היה אף מלוכ לך
ולא רחוץ. משרד־החוץ, ביודעו את
חוסר האונים של מיזנון הכנסת בארוחות
מסוג זה, ביקש רשות להזמין את האוכל
ממלון המלך דויד בירושלים. מזנון הכנסת
התנגד׳ וי׳ו״ר הבית הכריע לטובת המיזנון
בנימוק שבדרך בין המלון למשכן הכנסת,
אי אפשר יהיה לפקח על כשרות המזון.
כשדרש משרד־החוץ מהכנסת לקנות כלים
מיוחדים לקראת הארוע, התברר כי יהיה
צורך להשקיע למטרה זו למעלה מחצי
מיליון לירות.
אחרי הכלים בא תור הארוחה .״המלון/
שהוגש כמנה ראשונה, תחת השם המפוצ
ץ מלון צונן העוגן, היה הדבר היחיד
שהיה אכיל באותה ארוחה. אפילו טבחי
מיזנון הכנסת לא יכלו לקלקל את המלון״
אמר בשבוע שעבר אחד מאנשי משרד־החוץ
בהתמרמרות. אחרי המלון הוגש
הדג המפורסם, דג שמך מנחל דן, שרוף
וקר, ומעט אורחים אכלו ממנו יותר מאשר
על קצה המזלג.
צלי בקר, עשוי מפילה בקר, ולידו
,מחרוזת של ירקות העונה׳ היה בלתי
אכיל לחלוטין, כאשר חלק מהאורחים קיבלו
אותו נא, ואחרים שרוף. רפרפת השוקולד
שהוגשה לקינוח היתה סבירה ואכילה,
אולם הנסיון של האורחים עם המנות ה קודמות
הביא לכך שרובם לא נגעו בה.
הקפה הגיע לשולחנות קר. היינות שהוגשו
היו יין עבדת לבן, יין קברנה אדוס ויין
הנשיא, השמפניה הישראלית. המלצרים,
הלבושים ברישול, כשחולצותיהם של כמה
מהם מבצבצות מתוך מכנסיהם, רק הוסיפו
לאווירת החתונה העממית.

״פרקליטיהם של לוחמי חרות״ ,המוצא
על״ידי הוועדה הציבורית להקמת
קרן־מילגות ליד !מכון ז׳בוטינסקי.
אגב, בישיבת ועדת-בניין-ערים שנערכה
ביום שישי האחרון, הותקף ממלא״
מקום ראש-העיר, יגאל גריפל בחרי־פות,
על־ידי חבר המערך נחום רז,
על ראיון עיתונאי בו גילה גריפל פרטים
מדיוני הוועדה, וסיפר כי בניגוד
לראש-העיר הקודם, יחושוע רבינו־בי
א, שהיה מקבל פניות משר-האוצר
פינחס ספיר, אין גריפל מקבל שום
פנייה ממנחם 3גין. רז טען כי כל החלטות
הוועדה בעירייה הקודמת היו על
דעת גריפל, שיחד עם רבינוביץ נאבקו
לא-אחת בנציג המערך, פייבל קנ
טור.

אמר כי הוצאת הדיונים החוצה
״מזמינה״ לחצים, וסיים בהצהרה כי
הוא, אישית, רוצה מאוד לדעת מדוע
אין בגין פונה אל גריפל בעניינים אלה
או אחרים, בעיקר בגלל השמועות על
הגורם לאי״הקשר בין השניים.

עי סקת פי חו ת
איל-הכספים היהודי״גרמני ארתור
בראונר קנה בימים אלה שטח-קרקע
ליד נתניה ב״ 3מיליון לירות. העיסקה
נחתמה כך: בראונר התחייב לשלם את
הכסף במחיר שנקבע עכשיו, יום לאחר
הפיחות של הלירה. אם תוך שישה חודשים
לא יהיה פיחות, ישולם הסכום
בכל מיקרה. במיקרה של פיחות ישלם
הקונה לפי השער החדש של הלירה.
ברור כי הקונה ישלם ריבית והפרשי-
הצמדה עד ליום התשלום.
מעיסקה זו נהנה הקונה, שיוכל ל הרוויח
את הפרשי הלירה לאחר הפי חות,
ומרוויח גם המוכר, המקבל מחיר
גבוה יותר בעד הקרקע הנמכרת כעת.

״הסעודה בכנסת היתה אולי הסעודה
היחידה בעולם, בה נשאו המלצרים כמעט
אותו מישקל כשהגישו את המנות, וכש הסירו
את הכלים,״ נאמר בדו״ח שהוגש
לשר־החוץ על־ידי פקיד בכיר במשרדו.
ברור שהמיזנון, המספיק לצורכי הכנ סת,
אינו ערוך לתפקיד מסוג זה.
מכתב ששלח ח״כ זלמן שובל (אשר
לאחד העיתונים
לא הוזמן לסעודה)
היומיים ממצה את נושא ההופעה האמנו־תית
שהוכנה עבור האורחים. כתב שובל :
״אני מבין שהרבה אנשים בארץ כועסים
על ניכסון. אבל האם לא היתד, שירת
המקהלה בסעודה החגיגית לכבודו עונש
כבד מידי בשבילו?״ ואמנם, הדבר הניל־עג
ביותר בארוע היה ההופעה האמנו־תית.
אנשי
!משרד-החוץ טוענים, שכאשר הת ייעצו
עם מחלקת הטקס של הבית הלבן,
בנושא ההופעה האמנותית, נמסר להם כי
הנשיא אוהב שירת מקהלה וריקוד מודרני.
לגבי בחירת המקהלה לא היתד, למשרד-
החוץ כל בעיה. בעת ארוחה דומה שנערכה
בכנסת לכבוד קאנצלר מערב גרמניה ל שעבר,
וילי בראנד, הופיעה מקהלת איחוד
הקבוצות והקיבוצים. בראנד הודה בנימוס
רב לחברי המקהלה, וזה היה אישור מספיק
למשרד־החוץ. לגבי רצונו השני של הנשיא
ניכסון, החליט מנכ״ל משרד־החוץ, אב רהם
קידרון, עצמו. קידרון הוא חסיד של
להקת המחול בת־שבע, והוא אישית קבע
שקבוצה מהלהקה תופיע בפני האורחים.
מחלקודהטקס הרימה ידיה בפני רצונו של
המנכ״ל, למרות שבחזרות היה ברור שה ריקוד
עומד להיות כישלון נורא, מה גם
שנערך על רקע תפאורה של אנשי ביטחון.
׳ אחת הטענות שהועלו כנגד ההופעה
האמנותית היתד מדוע היה צריך לשיר
בפני הנשיא האמריקאי שיר אמריקאי,
הלקוח מפורגי אגד בס?״ תשובת משרד-
החוץ לבך :״רצינו שניכסון יזכור כי
היו מלחינים יהודים גדולים באמריקה,
כמון גרשודן, שכתב את פורגי אנד בס״.
ראש־הממשלה יצחק רבין, טילפן מספר
ימים אחרי הארוחה לשר־החוץ יגאל אלון
וביקש טמנו בכתב, את חוות הדעת של
משרד־החוץ על האירוע. שר־החוץ הטיל
על פקיד בכיר ממשרדו לחקור את פרשת
הביזיונות בארוחה. בתזכיר שהוגש לשר
בעקבות הארוחה, צויינו אמנם מרבית
המחדלים, אולם האשמה בכל נושא ניתלתה
בגורם אחר מחוץ למישרד• הפיסקה
האחרונה בתזכיר אמרה :״לאור נסיון
המיבצע, אין לי ספק כי בארוחה הבאה,
נצליח יותר.״
הסולם הזה 1921

צל״ש
או מ ץ־לבמפ תי ע
צל״ש — הן על כתבה שלא היתה מביישת
כל תחנת־טלוויזיה אחרת בעולם, והן
על גילוי אומץ־לב אישי, מגיע לצוות מבט,
אשר כיסה את השתוללות־האמוק של אחד
מתושבי שכונת מנחת בירושלים.
צוות־הטלוויזיה, בראשותו של כתב חדש,
בן העדה הדרוזית רסיק חלפי, יצא ל כסות
אירוע רגיל, של הריסת בית בירוש לים
בפקודת בית־המישפט. אומנם, למער־כת־החדשות
היה ידוע כי התושבים עומדים
להתנגד להריסה, אך איש לא העלה
על דעתו כי אחד התושבים ישתלט על
הדחפור, שהובא למקום כדי לבצע את
ההריסה, וידלוק אחר שוטרים, ניידת־מישטרה,
מכוניודמים לפיזור־הפגנות של
המישטרה, וידרוס עמודי חשמל ומכוניות.
כיוון שזו היתה אחת הכתבות הראשונות
של חלבי, התלווה אליו, כעוזרו, אחד ה כתבים
הוותיקים של הטלוויזיה, אורי
גולדשטיין. השניים, יחד עם הצלם צכי
אלדמע, לא נסו מאימת הדחפור, ליוו
עם המצלמה, תוך סכנת־נפשות ממש, את
השתוללות המיפלצת האדירה, ואת נסיו-
נות השוטרים להשתלט עליה.

מאחרי המסך
אפשררקע בי א ל־ ק
מבלי להיכנס לוויכוח אם פסוקו של יום
צריך להיות לפני או אחרי המהדורה ה מסכמת
של החדשות בטלוויזיה, הרי עצם
התוכנית זוכה להערכה רבה. פעמים רבות
יש הרגשה, כי הפסוק היומי הוא אקטואלי
לגבי אירועי אותו יום.
ביום בו נפטר נשיא מצרים עכד־אל
נאצר, למשל, היה הפסוק היומי ״בנפול
אויבך אל תשמח ובהיכשלו אל יגל ליבו״.
בתקופת הקמת הממשלה האחרונה הופיעו
מדי יום ביומו פסוקים בנושא המנהיגות.
כאשר התפוצצה פדשת־השוחד בקריית-
גת, הופיע הפסוק :״לא תיקח שוחד״.
האחראי על פסוקו ומי שבוחר את ה פסוקים,
הוא מנהל המחלקה לדת ומסורת
בטלוויזיה, הרב בנימין צכיאדי. צביאלי
בוחר אחת לשבועיים את הפסוקים שיופיעו
בשבועיים הבאים, כשמקורותיו הם ה־מיקרא,
חז״ל וסיפרות ימי-הביניים.
לפני שבועות מיספר ביקש צביאלי רשות
מהוועד־המנהל של רשות־השידור להביא
פסוקים מתוך מה שהוא מכנה ״המחשבה
החדשה׳ /כאלה של הרב קוק. הוועד־המנהל
התנגד, בנימוק שאם מביאים מן
הרב קוק, מדוע לא יביאו גם מא.ד. גורדון
וקארל מארכס. היתר אחד אכן קיבל
צביאלי, והוא להביא פסוקים נדשל חיים

נחמן כיאליק.

דודי ורע* מאחר׳ הגדר
למרות כישלונו של עמק פרי בביום
המחזה מאחרי הגדר לביאליק, על־פי
תסריט •של דויד אפידן, מעניקה הטלווי זיה
לפרי הזדמנות נוספת. המחזה הבא
אותו הוא עומד לביים הוא דודי ורעי, של
נעמי פרנקל. עדיין לא ברור מי יהיו
שותפיו של פרי להפקה הדשה זו.

יצ חק לבג (וסע

תוכנית, עורך עתה שליח הטלוויזיה היש
ראלית
לאירופה רון (״רוני״) בן״ישי,

השוהה כעת בארץ בחופשת־מולדת.
רוני, אשר עמד לחזור עוד החודש
לגרמניה דחה, בהסכמת הנהלת הטלוויזיה,
את שיבתו לשם לחודש הבא, והוא עוסק
עתה בהכנת תוכנית על השינויים בצה״ל.
בעזרת שילטונות הצבא הוא מפיק
תוכנית, אשר תעסוק בשינויים שנערכו
במיבנה הצבא, בציודו, בשיטות אימוניו,
ובשינויים אשר תוכננו על־ידי צה״ל
ומסיבות שונות לא בוצעו.
בנושא אחד הסכים רוני לא לגעת:
השינויים האישיים שנערכו, או שהיו צרי כים
להיערך בצה״ל.
התוכנית תימשך 25 דקות. עדיין לא
הוחלט אם היא תשודר ככתבה ביומן
השבוע, או כתוכנית בפגי עצמה.

ני קו -ראשל 1איר אלוני
קיימים מעט מאוד מוסדות בארץ בהם
היחסים הבין־אישיים רעועים כמו בטלוויזיה.
המיסדרונות והמיזנון של בית־היהלו־מים
רוחשים רכילויות והשמצות הדדיות.
מדורי־הטלוויזיה בעיתונות ניזונים היטב
מהיחסים הבלתי־בריאים האלה, אולם ביום
החמישי האחרון הגיעו המילחמות הפנימ יות
גם אל המסך הקטן, ועוררו בטלוויזיה
שערוריה שעדיין לא שככה.
בתוכנית הסאטירית ניקוי ראש, הוקרן
קטע הלועג לשדרן־הספורט יאיר (״המסכים״)
אדוני. לאחר לבטים רבים החליט
עורך ומפיק ניקוי־ראש, מרדכי (״מוטי״)
קירשנכאוס, להקרין קטע בו היה כלול
לעג מפורש, בלתי-מוסווה, לצורת הגשת
וריכוז שידורי הכדורגל מגרמניה.
מייד לאחר הקרנת ניקוי ראש, הובא
יומן הגביע העולמי, כאשר סוקר־המשח־קים
הוא, כרגיל, יאיר אלוני. אחד הקטעים
שנכללו בסיקור, היה סקירה מעולה וערו כה
היטב של נשיקות וחיבוקי־שימחה של
שחקנים, לאחר שכבשו •שערים. אלוני לא
יכול היה להתאפק, והעיר :״זהו קטע טוב
לניקוי־ראש, במקום הקטעים שלהם״.
אולם צופי-הטלוויזיה יכולים להבחין, כי
מאז אותו שידור מגיש אלוני את שידורי־הכדורגל
באיפוק רב יותר, אינו מפריע
לשדרים מגרמניה ולמומחים בארץ, ואינו
מעיר הערות שאינן קשורות לעצם המישחק
המתואר.

רשות־השידור החלה בודקת את הצלחת
שידורי הטלוויזיה והרגלי הצפייה בהם,
באופן מסודר, על־ידי השתתפות בסקר־דעת-קהל
שבועי.
הרשות התקשרה עם שני מוסדות־ציבור,
העורכים סקר שבועי ביחד: המכון למחקר
חברתי שימושי בראשותו של הפרופ׳
אליהו גוטמן, והמכון לקומוניקציה של
אוניברסיטת ירושלים, בראשותו של מי
שהיה מנכ״ל הטלוויזיה הראשון, הפרוס׳
אליחוא כץ, והיא מזמינה בסקר השוטף
שלהם מיספר שאלות מדי־שבוע.
נוסף לתועלת שתצמח לטלוויזיה עצמה
ממסקנות סקרים אלה, ישתמש בהם אף
המכון לקומוניקציה, לעבודות־המחקר שלו.

ק ר ״ני ח־ רצף ־־ מ* תי ש אר>־

תפקיד מנכ״ל רשות השידור, טומן בחובו
מלבד צרות של עובדים וביקורות מכל ה צדדים
גם צד נעים, נסיעות רבות לחו״ל.
רק לפני חודשיים נכנם המנכ״ל החדש
יצחק ליפני לתפקידו, רק בשבוע שעבר
נערכה לכבודו מסיבת פרידה מגלי צה״ל
וכבר הוא נוסע.
ליבני נוסע לכנס השנתי של אירגון השידור
האירופי, הנערך השנה בלונדון.
לאחר ועידת האירגון, יבקר ליבני כאורח
רשמי של מספר תחנות רדיו וטלוויזיה ב אנגליה
ובוולש. את מקומו של ליבני ימלא
בעת העדרו סגנו אהרון מיטל.

שינויים בצה ״ ל

פרי מ״סון מגיע

ר 11.ודרד

הזה

11-111

שוטו מנסה ל111ן

אחד השוטרים, שגילה אומץ לפחות כמו צוות־הטלוויזיה,
מנסה לזנק אל מאחרי הדחפור, כדי
להשתלט על הנהג המשתולל. לאחר מיספר ניסיונות, אחריהם עקבה המצלמה, הצליח

סקר טלוויזזונ*

מזל־הביש רודף את קרייניות־הרצף. ל אחר
חודשים רבים של אימונים אל מול
המצלמה, ועדות, וועדות־חוזרות, הועלו
לבסוף שלוש קרייניות־רצף חדשות ומיס*
פר קריינים חדשים על המסך הקטן. לשתיים
מן החדשות נמסרה כבר הודעה כי
עליהן לשפר את הופעתן, שאם ברצונן
להמשיך להופיע, ואילו רות ושדי ממשיכה
לקצור הצלחה רבה.
ההחלטה הסופית בדבר הניפוי, תיפול
כאשר תחזור דליה מור, האחראית על
המגישות, מטיול בחו״ל.

ניסיון מעניין בהפקת, בימוי ועריכת

דחפור נהוג בידי אדם ש־
1(^ 13111 11311111
קיבל התקפת־אמוק, מסתי

ער על ניידת מישטרה והופך אותה. צוות מבט שנכח במקום, צילם את כל האירוע,
והצליח להביא אל הצופים כתבת־חדשות מעולה המזדמנת רק לעיתים נדירות ביותר.

מיספר סדרות ותוכניות חדשות נרכשו

מהזוגות לנהג

השוטר, לאחר שקפץ על הדחפור, שבר במהלו״
מות־אלה את החלון האחורי של תא־הנהג, והחל
חובט בנהג כדי להמם אותו. אולם מהלון וותיו• אלו לא הספיקו, ושוטר אחר, שהתקרב
לדחפור מן הצד, ירה ברגלו של הנהג, ובכך שנד קץ למחזה־האימיס המישתולל.
על-ידי הטלוויזיה בחו״ל, ועתידות להיות
מוקרנות בעתיד הקרוב והרחוק. מיד לאחר
שאיירונסייד יירד מעל המסך, תחל סידרת*
מיסתורין חדשה, פרי מייסון, עם אותו
צוות־שחקנים המלהק את איירונסייד.
בעוד •שלושה חודשים יחזו צופי ישראל
בהפקה איטלקית של עליסה בארץ הפל
אות,
אשר תשתרע על פני ארבעה המשכים,
כל אחד בן 50 דקות.
תוכנית מעניינת במייוחד תהיה ניסיון
להביא את תולדות־חייו של הסופר ג׳ק
לונדון דרך ספריו. התוכנית תימשך שיב־עה
שבועות, כאשר מדי-שבוע יוקרן סרט
בן שעה אחת.
113

במדינה

ס־דרס^

• 01ש•1 אחהיצ המועד האחרון למסירת

150.100

לידות

מינימום
פר ם
ר א שון

>0 3 1 0
ההשתתפות ביזם שני אפשר למסור טופסי השתתפות עד שעה 8.00 בערב

ב ד חי הפט מן .3ת ל ־ אביב

(המשך מעמוד ) 16
רות והדיירים נמו את שנתם. דירה אחת.
של. משפחת פופלינקר, רדתה ריקד׳ ודיי ריה
נעדרו מהבית. בדירות אחרות, שהיו
מוארות, עסקו דיירים במשחקי-קלפים, בציפית
בטלוויזיה. דני שוסטר בן ה־19
שהה בחדרו עם ידידתו, אסתי גלים, בת
ה־ ,17 כאשר הגיעו הדי היריות לאוזניהם.
״מחבלים!״ צחקה הנערה. דני רץ לעבר
החלון והבחין במחבלים המדלגים על הגדר
המפרידה בין הבניין לחוף הים. ברגע
זה החלה הזוועה.
אחד המחבלים נכנס אל חדר המדרגות
של הבניין, ניסה לפרוץ אל אחת הדירות.
שני מחבלים אחרים התבצרו בכניסה ל בית,
החליפו יריות עם חוליה של שני
אנשי המשמר האזרחי שהבחינה בהם. אחד
מאנשי המשמר, זרחי בן־שבת, היה חמוש
ברובה צ׳כי מיושן.
סכין שלופה מאחורי הדלת. התק פת
המחבלים לא באה על נר,דיה כהפ תעה,
מזה מיספר שבועות, מאז הטבח
במעלות, חיו תושבי נהריה בצילה של
התקפת מחבלים צפויה. היה ברור שבגלל
מיקומה לחוף הים מהווה נהריה מטרה
פוטנציאלית לתקיפת מחבלים.
גם בלילה שבין יום שני לשלישי לא
רפתה הכוננות בעיירה. הפעם עברו רק
כ־ 15 דקות עד שהגיעו כוחות הביטחון
אל הבניין. בינתיים הסתגרו הדיירים בדירותיהם
אחוזי אימה, ניסו לחסום את
דלתות הכניסה לדירותיהם ברהיטים כב דים.
הרוצחים, שהסתובבו בחדר המדר גות,
ניסו לפרוץ את הדלתות במטחי יריות.
במשפחת דואק הוכנסו ילדי המשפחה
לארון. דני וסט העלה את אשתו ושני
ילדיו אל האינטרסול שמעל הדר האמבטיה
בדירתו והוא עצמו המתין למחבלים מאחו רי
הדלת בסכין שלופה. בדירות אחרות
הוסתרו הילדים מתחת למיטות.
מרדכי זרקין ניסה לחלץ את שני ילדיו,
רונית בת ה־ 10 וגלעד בן הארבע דרך
החלון האחורי בדירתו. הוא לא הספיק
לעשות זאת. המחבלים הצליחו לפרוץ לדירתו,
ריססו אותה במטחי יריות והטילו
רימון־יד לתוכה. שני ילדיו של מרדכי
ואשתו, הגננת אריקה בת ה־ ,31 נהרגו.
הוא עצמו נפצע.
כאשר נוכחו המחבלים כי הם מוקפים
עלה אחד מהם אל גג הבניין ואילו שני
חבריו התבצרו בחדר המדרגות. דיירי
הקומות העליונות יכלו לשמוע את צעדי
המחבל על הגג, ואת חילופי היריות בינו
לבין כוחות הביטחון. הדיירים סיפקו מידע
לכוחות הביטחון על תנועות המחבלים
ומקום הימצאם. אולם עברו כשעתיים וחצי
עד אשר החלה הפעולה הצבאית.
כל הדיירים קיבלו הוראות להסתתר
בדירותיהם מתחת לאמצעי־מיסתור, פמו
מיטות או רהיטים אחרים, ולא לצאת משם
עד שיובהר לחם סופית כי צה״ל השתלט
על הבניין. דרך בניין צמוד לבית ברחוב
בלפור 19 טיפסו חיילי צה״ל אל הגג,
חיסלו את המחבל שניהל עימם קרב, ירדו
לחדר המדרגות מלמעלה. חילופי היריות
נמשכו בחדר המדרגות כחצי שעה, לפני
שחוסלו שני המחבלים האחרים. הם הס פיקו
עוד להרוג את אחד החיילים ולפצוע
חמישה אחרים.
סכנה לפיצוץ ההסדרים. היה ברור
כי ישראל לא תוכל להבליג על מעשה
הזוועה הנוסף שביצעו הפידאיון. שרשרת
התגובות ומעשי התגמול תימשך ומאזן
האימה ההדדי בין מטוסי חיל־האויר לבין
גיחות המחבלים יימשך אף הוא. כשם
שאין הפצצות חיל-האויר, מדוייקות וקטלניות
ככל שיהיו, מסוגלות להפסיק את
חדירות החבלנים, כן אין ישראל יכולה
לעבור בשתיקה על פעולת טירור. ללא
ספק תחול הסלמה בתגובה ובתגובות ש כנגד.
אולם
הפעם מאיימת ההסלמה לגרום
להתלקחות חדשה. מצריים התחייבה פומ בית
להגיב בכוח על כל תגובה ישראלית
בלבנון. היא יכולה לשלם מס שפתיים
פעם או פעמיים, אך בסופו של דבר תיאלץ
להיגרר לפרובוקציות המתמשכות של איר־גוני-החבלה,
הנחושים בהחלטתם שלא ל אפשר
רגיעה באיזור וכל הסדר על חשבו נם,
גם אם יהיה המחיר שיאלצו לשלם כבד.
במצב זה משרתת כל תגובה אלימה של
ישראל את כוונות אירגוני החבלה (ראה
הנידון) .החמרת התגובה עד לידי תפיסת
שטחים בלבנון, עלולה לגרור סיבוב מיל־חמד.
נוסף ולפוצץ את כל ההסדרים ש הושגו
עד כה•

דרכי אדם
גט אחרי 20 שנה
הבער שזנח את
אשתו ן ידדיו —
קגה את חירותו
ב־ 155א?ח זירות
האשד. פרצה בבהלה אל מישרדו של
עורד־הדין התל־אביבי מונדי לייבה, לפני
חודשיים וחצי, והתחננה :״אתה מוכרח
לעשות משהו, מייד ! הוא בארץ ! הוא נמצא
במלון הילטון ! תעצור אותו ! אני
מחכה כבר 20 שנה לרגע הזה !״
עורך־הדיו ביקש פרטים, ורק בעמל רב
הצליח להרגיע את האשה, שחזרה על
דבריה שוב ושוב ולשמוע את סיפורה.
אברהם לבקוביץ, בן ה־ 52 כיום, יליד
פולין, זנח את אשתו, פרלה לבקוביץ-

חמור יותר.
לפקוביץ סנה לעורך־הדין משה אלוני
בבקשה לייצגו׳ ויחד איתו התייצב בפני
ביודחדץ הרבני בתל-אביב.
בבית־הדין הרבני ביקשה פרלה לבקד
ביץ מבעלד,־לשעבר סך חצי מיליון לי רות,
פיצויים על השנים בהן לא נשא
במזונות לה ולילדיה.
הבעל, מצידו, שלף תיק־מיסמכים והגיש
לדיינים תעודות, בעזרתן קיווה להוכיח
שאכן התגרש בזמנו מאשתו הראשונה,
והתחתן עם השניה כדת־וכדין.
הרפורמיים התירו. אחד המיסמכים
האלה היה תעודה בחתימתו של הרב חיים
רבינוביץ, מברוקלין שבניו־יורק, איש בית-
הדין הרפורמי שם.
מן המיסמך הסתבר כי אברהם לבקוביץ
התייצב בפני בית־דין־צדק בניריורק, והר אה
שם תעודות המעידות עליו שקיבל
גט־פיטורין לפי חוקי המדינה מאשתו פרלה
בשנת תשכ״ד, ונתן לה גט־פיטורין.
בית־דין־צדק הנ״ל הגיע לידי החלטה
כי הבעל אינו חייב עוד לזון את אשתו
המגורשת על־פי חוקי המדינה, וגם על־פי
דת ההלכה, כיוון שבניהם עומדים כבר
ברשות עצמם.
במיסמך נוסף שהגיש לבקוביץ לבית־הדין
הרבני בתל־אביב, ואשר היה חתום
על-ידי הרב ד״ר לוטאר גולדשטיין מלימה
שבפרו, משנת , 1966 נאמר:
״בעזרת השם: אני מאשר בזה שאברהם
לבקוביץ, אשר נולד בוורשה, מסר לי
מיכתב־גירושין, גט, כדי שאני אשלח אותו

0 0טו ס נ סי ת
ומם חמ שת
צבסתחת מיו ה
שהענטח.ע ( השנוש.
בקנותך עכשיו שני סרטי צילום
8 84 * 126/20א * 0 ^ 001.08 0
אתה מ קבל כשי
קוביית מבזק ל־ 4צילומי לילה.
(כל עוד לא יאזל המלאי).

11611160)011
עם אגפא זה מצליח!

נתבע לבקוכיץ (שמאל)
״התגרשתי אצל הרפורמים״
קליימן, לפני 20 שנה, והותיר עימד. את
שני בניהם, זאב וישעיה. מייד לאחר־מכן
נסע לארצות־הברית עם מרים ספיבק, בת
40 כיום, אם לארבעה ילדים. מרים לקחה
איתר, לאמריקה את אחד הבנים שלה, ושם
נולד להם בנם המשותף.
פרלה סיפרה כי לאחר זמן נודע לה
שבעלה התגרש ממנה אצל הרבנים הרפורמיים
שם, וכי אחר־כך התחתן עם מרים.
עוד לפני צאתו את הארץ הגישה תביעת-
מזונות נגדו, והוציאה צו־עיכוב־יציאה,
אך ללא הועיל.
מירדף כ חו ל. השעה היתד, אחת וחצי
בצהריים, יום שישי. עורך־הדין הבין את
הבהילות שבמצב, מיהר אל בית הרב אילי
רביץ, אב־בית־הדין האזורי בתל־אביב.
כך החל המירדף אחר אברהם לבקוביץ,
שלא חשד כלל במתרחש מאחרי גבו.
מששמע הרב רביץ את סיפורה של פר־לה,
ולאחר שנודע לו כי קיים כבר תיק
בבית־הדין הרבני בתל-אביב נגד בעלה,
מסר לידי עורך־הדין צו־עיכוב־יציאד, מהארץ
כנגד אבריהם לבקוביץ•
עורך־הדין חש לנמל־ד,תעופה, ומסר בידי
השוטרים שם את הצו.
לבקוביץ שלא חשד במאום, הוזמו למיש־טרת
נפת הירקון, שם הודיעו לו כי הוא
חשוד בביגמיה. דרכונו האמריקאי נלקח.
השוטר־לשעבר במישטרת ישראל, אברהם
לבקוביץ, אשר עזב את עבודתו.
במישטרד, ערב צאתו לחו״ל, בשנת ,1960
הצליח אז לצאת למרות צדהעיכוב שהופעל
נגדו. אלא שהפעם נראה היה שהמצב

ס ר סו ם גלבלוג!

תובעת לכקוכיץ ופרקליט לייכה
״זאת ביגאמיה״
לאשתו־לשעבר סרלה. המיסמך נמסר לי
בנוכחותם של שני עדים.
״על סמך עובדה זו, מבוטלים נישואיהם
של האנשים הנזכרים לעיל, כדת
משה וישראל.״
החירות עולה ביוקר. דייני בית-
הדין הרבני בתל־אביב צחקו למיקרא ה־מיסמכים,
שהיו חתומים בידי רבנים רפור מיים,
הם הסבירו ללבקוביץ בצורר, שאינה
משתמעת לשתי פנים, כי גורלו נתון עתה
בידיה של אשתו־לשעבר.
השבוע הבין לבקוביץ, סופית, כי אין
לו ברירה, וכי אם ברצונו לחזור פעם
לארצות־הברית, שם הוא חי כיום, יהא
עליו לשלם את דמי־המזונות הנדרשים
ממנו עבור 20 השנים שחלפו מאז זנח
את אשתו וילדיו וירד מישראל.
הוא שב והתייצב בפני בית־הדין הרבני.
בפשרה שנחתמה בבית־הדין הסכימה
פרלה לבקוביץ לשחרר את בעלה-לשעבר
מכל התחייבות כלפיה, תמורת סכום של
155 אלף לירות.

(המשך מעמוד )11
ביותר של אלוני. היא התייעצה עימו בכל וקיבלה את הנחיותיו האידיאולוגיות, והוא
מצירו השתמש בהארץ כדי להנחיל לה תמיכה מכרעת.
אולם למחרת הבחירות התאכזב במהירות־שיא׳ והחליט להקים תנועה משלו —
״שינוי״ .כימעט כל שותפיו במיבצע זה היו אנשים שהצביעו בבחירות האחרונות
בעד ר״צ. הפרופסורים שנתנו את תמיכתם לאלוני נטשוה ברובם.

בשאלה זו פנה אלוהים אל אבי אבותינו, האדם הראשון
בשעה שהסתתר מפניו. מאז ועד עתה הולכים צאצאיו בעקבותיו
ומסתתרים מפני אלוהים. לא מאחורי עלי תאנה, אלא
מאחורי מחיצות שכל איש מקים לעצמו.
מה גרם לכך שאדם וחוה הסתתרו מפגי אלוהים?
החטא, האשמה, הבושה, והפחד. החטא והאשמה מביאים
את האדם לידי בריחה מפני הזולת, מפני אלוהים ומפני
עצמו ...אבל זוהי בריחה שאין בסופה, מקלט! זוהי בריחה
מהאשמה שהחטא הטיל על החוטא.
מה יכול לשחרר אדם מהרגשת אשמה? רק סליחה ממי
שנגדו הוא חטא. אבל מי מוכן להיות ״מוג לב״ כזה ולבקש
סליחה? כולנו רוצים להיות ״גברים״ .ואז, במקום לבקש
סליחה, אנחנו מנסים להיפטר מן המאשים ולא האשמה.
כר עשה קין. האם השתחרר בכך מרגש האשמה? לא! הוא
שמע בנוסה לקול שקרא איכה? גם קול שקרא ״איה אחיך?״

הופעתו שד רובינשטיין במתחרה אפשרי בבחירות הבהיל את
אלוני משאננותה. רובינשטיין אומר את אותם הדברים שהיא אומרת.
ההבדל בין שתי הקבוצות הוא אפסי.

רשימה של ״שינוי״ אמנם לא תוכל לזכות באהדת המוני עקרות־הבית ושאר
״עמך /קוראי ידיעות אחרונות ולאשה שתמכו באלוני. אך היא תוכל לקחת ממנה
בוחרים מקרב החוגים האקדמאיים והאינטליגנציה. זהו קהל נייד, המושפע ממצבי־רוח,
ושולמית אלוני מודעת לזה היטב.
עם כל אי־רצונה בהקמת תנועה מסודרת, הבינה אלוני עתה שאין מנוס מכך,
אם היא רוצה למנוע סחף נוסף. אך אין פירוש הדבר שכבר השלימה בלבה לגמרי
עם כינון מוסדות מחייבים, הכרעות־דוב, ויכוחים ופשרות אישיות.

קרוב לוודאי שעתידה של ר״צ לא יוברע על־ידי החלטות מוס דיות,
אלא על־ידי תשובתה שד שולמית אדוני עצמה לגבי האופציות
הפתוחות לפניה. ריבוי האפשרויות האלה נובע אף הוא מגודל הצלחתה.

אובע אופציות
עיקר עומדות בפני שולמית אלוני ארבע אופציות אלטרנטיביות:
^ • להשאיר את ר״צ בתנועה עצמאית, ולהתייצב כראשה בבחירות
הכאות,
• לחזור למיפלגת־העכודה,
• להצטרף לל״ע,
• להצטרף לגוש ליברלי־סוציאלי גדול, שיהווה בוח שלישי כמדינה.

רבים
מנסים להשתחרר מרגש האשמה בלפי אלוהים
בצורה דומה. יש המנסים על-ידי מעשים טובים. הם חושבים
שמעשיהם הטובים יהוו משקל נגד למעשיהם הרעים ואולי
יכריעו את הכף, אולם, אם נתפס איש בגניבה אחת, האם
מאה צדקות קודמות יפטרו אותו מאשמה?

נראה שמכל האופציות האלה, היא רחוקה ביותר דווקא מן הראשונה. אין היא
מתכוונת לנסות את מזלה בשנית, להמר על מצב־רוח הבוחר.
בדחותה סיכון זה, עומדת אלוני על קרקע מוצקה. מכל התנועות החדשות שהצליחו
פעם אחת בבחירות — רפ״י, ע״מ, המרכז החופשי — לא העזה אף אחת להתייצב
בבחירות בשנית. רפ״י חזרה לעבודה, ע״מ והמרכז החופשי הצטרפו לליכוד. תנועת
העולם הזה היתה היחידה שהתייצבה שוב ושוב. פעולתה הפרלמנטרית המוצלחת
ותוכניתה הפוליטית המגובשת הנחילו לה ניצחון במערכה השניה, אך לא הספיקו כדי
לחלצה מכישלון בפעם השלישית — כישלון שלא נעלם מעיני אלוני.
החידוש שבתנועה חדשה חולף במהרה. התדמית הנון־קונפורמיסטית אינה יבולה
להחזיק מעמד בתוך קואליציה ממשלתית. התדמית משתנה. אחרי שטעמה את טעם
השרות, לא תוכל אלוני להתייצב שוב בראש מחנה שיטיף למאבק נגד המימסד.

אבל מה עושים האתיאיסטים? הם מנסים להיפטר
מאלוהים על-ידי ההכרזה ״אין אלוהים״ .הקול שקרא איכה
נדם .״עכשיו אנחנו חופשיים ויבולים להשתחרר מרגש האשמה
שהעיק עלינו במשר דורות והפר אותנו למתוסכלים,
לבעלי מום נפשי. החופש האמיתי הגיע, אפשר לנתק את
המוסרות ולהשליר את העבותים. אין אלוהים, אין אשמה,
אין חטא; ממש חרות לאדם. עכשיו אפשר להקים חברה
מתירנית שבל איש יעשה בה את הישר בעיניו״ ,אבל
לאן לברוח מן האיש הזה? מן האיש שיצא מן הכלוב? לאן
תברח מעצמר? העיקר לא לחשוב — אתה אומר. לעסוק
בכל מיני דברים כדי שלא ישאר זמן לחשוב כמה קשה לברוח
מן המחשבות ומן המצפון ! מן הקול שקורא איכה?

לעומת זאת קיימת מאוד האופציה השניה, שדווקא עליה מדובר אך מעט.
יתכן מאד ששולמית אלוני היא עדיין חברת מיפלגת־העבודה. המיפלגה לא גירשה
אותה, והשתייכותה לא סויימה רשמית. היא לא הסתירה מעולם שהקימה את רשימתה
רק מפני שהודחה׳ בצורה פסולה, מרשימת המערך, ביוזמת גולדה מאיר. מאחר
ששילטונה של גולדה חוסל, אין בעצם מניעה להופעתה בה מחדש.

אחרים מנסים להסתתר מאחורי פולחן דתי. הם משתמשים
בפולחן במחק וחושבים שיוכלו למחוק איתו את
כתב האישום.

אולי בכל זאת תנסה את הדדר האחרת, דיר התשובה
והסליחה?
אלוהים מחפש אותר, לא על-מנת להרע לר, כי אם
להיטיב. הוא שלח בתחילה את הנביאים עם בשורת התשובה
והסליחה, ולבסוף שלח את המשיח ישוע שאמר בי בא לחפש
ולהושיע את החוטאים האובדים — ,וכר גם עשה.
איר הוא עשה זאת? על-ידי הקרבת עצמו כעבד ה׳
שסבל ומת למענר, בהתאם לכתוב בספר ישעיה הנביא :
״אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם
והוא מחולל מפשעינו מדכא מעוונותיגו
מוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו
כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו
וה׳ הפגיע בו את עוון כולנו.״
ישעיהו נ״ג.
אל תברח יותר מפניו. בוא אליו בתשובה כנה והוא
יסלח לר וישחרר אותר מאשמת החטא. תאמר לו היום הנני !

לאלוהים הכבוד והתפארת
לעולמי עולמים

אם לא יקדה משהו כלתי־צפוי, נראה שאופציה זו אינה קיימת
במציאות. שולמית אלוני עצמה יודעת זאת היטב.

איד יגיבו ראשי־המערד החדשים, אם יוצע להם לקבל את אלוני
לשורות חמיפלגה, תמורת התחייבות מראש לכלול אותה בעשירייה
הראשונה של רשימת־המערן* ,ובממשלה שתקום אחרי הבחירות 1

לכאורה אין כל מניעה לכך. אילו היתר. במערך, היה מגיע לאלוני להיות בממשלה.
במיפלגה שורר מחסור משווע במועמדים לתפקידים בכירים — ועסקנים צוערים יותר
מאשר אלוני מוצעים עתה לתפקידי שרים ומזכיר־המיפלגה. מקובל לשים את השרים
בממשלה היוצאת בראש הרשימה לכנסת הבאה, ומקובל להשאיר שרים על כנם
בממשלה בימים כתיקונם.
האם רוצה בכך שולמית אלוני ז איש אינו יודע. את שאיפותיה האישיות ניתן להגשים
בטווח הרחוק במיסגרת מיפלגת־העבודה. היא יכולה גם לטעון שעל הרפורמה בסדרי־השילטון,
שאליה היא חותרת, ניתן להילחם בתוך מיפלגת־העבודה, שם יש לכך שותפים
לא-מעטים.

יתכן מאוד ששולמית אלוני עצמה אינה מודעת עדיין לגמרי לאפשרות
זי• אף האופציה פתוחה — כמו דלת פתוחה לארמון, הרומזת
לבאים.

בלי בעל הבית
**ל האופציה השלישית מדובר הרבה, גם בחוגי הפעילים של ר״צ עצמה.
> במציאות, לובשת אופציה זו צורה של תוכנית לאיחוד משולש :
ל״ע, ר״צ ו״שינוי״ .נביא התוכנית הזאת הוא אמנון רובינשטיין, מי
שהיה האוראקל של אלוני אתמול, והנהו המתחרה המסובן ביותר
שלה היום.
לכאורה, זוהי תוכנית הגיונית מאין כמוה. ל״ע היא מיפלגה ישנה, מאובנת, שחסידיה
נפטרים והולכים, ואין הצעירים נמשכים אליה. התחברות עם כוחות חדשים בוודאי
תועיל לה. יתר עם זאת, יש לל״ע בסיס אלקטורלי איתן — בניגוד לר״צ, שסיכוייה
בבחירות מפוקפקים כעת, ובניגוד ל״שינוי״ ,שלא עמדה בכלל בשום מיבחן. ההתחברות
תבטיח לראשי שתי הקבוצות האלה מקום בטוח בכנסת, ללא סיכון, בעוד שהיא מוסיפה
תגבורת רצוייה לל״ע.
גם מבחינה אידיאולוגית ניתן להצדיק התחברות כזאת. היא תיצור גוש ליברלי־ימני־מתון,
שיוכל להתחרות עם הליכוד. בורגנים טובים, החוששים מפני גופים רדיקליים
יותר, יוכלו להצביע בעדו במצפון שקט.

הצרה היא שחשבון זה נעשה בלי בעל-הבית, פשוטו במשמעו.
בל״ע שולטת קבוצת העובד־הציוני, בהנהגת משה קול, שילטון מוחלט. היא עושה
עסקים מצויינים במיסגרת של מיפלגה קטנה. סיעה של ארבעה ׳מנדטים מנחילה לה
את הכסאות של שני שרים וסגן־שר אחד (כאשר ימונו סגניישרים) ,מישרד ממשלתי
המשופע בכסף, ואפשרויות כלכליות חשובות אחרות.

מדוע יסכנו כעלי ל״ע יתרונות עצומים אלה על-ידי הגדלת ה־מיפלגח,
אם זו תשמיט מידיהם את השילטון המוחלט בה ץ
בניגוד לתדמית הציבורית שלה, ל״ע היא העתק נאמן של מיפלגת־העבודה והמפד״ל,
במתכונת מצומצמת (ודווקא משום כך חזקה) יותר. אי״אפשר להשתלט עליה מבפנים.
המנגנון, האינטרסים הכלכליים, חלוקת המישרות והכיבודים, האימפריה ההתיישבותית־המשקית,
והקבוצה המנהיגה — כל אלה מהווים בה מחסום בל־יעבור בפני כוחות
חדשניים.
(המשך בעמוד )28

קולנוע
פסטיבלים
פ ס ^ בלהפלס טיני ם

לוחמת בסירטה של הייני פרור
הלוחמת ככוכבת־קולנוע

בין אמצעי־ד,תעמולה הרבים אותם 1וק-
ימים אירגוני־החבלה הערביים למיניהם
בזמן האחרון! ,תופס הקולנוע תפקיד השיוב
במייוחד. כך, למשל, נסעו שלושה במאים
ערביים, שמקום־מושבם הקבוע הוא לבנון,
אל פסטיבל־הסרטים בטאשקנט שברוסיה,
פסטיבל המיועד לכל היוצרים מן היבשת
האסיאנית ׳ ,והציגו שם סרטים ש״צריכים
לעזור למאבק הצודק של העם הפלסטי-
נאי״.
סרט אחד נקרא התוקפנות הציונית,
על הפצצות ישראליות במחנות־פליטים .
סרט שני, בדם ונפש, מתאר את חיסול
אירגוני־החבלה בירדן בידי המלך חוסיין,
וסרט שלישי, תמונות מעזה הכבושה,
!מראה את המצב בעזה, בפי שהוא משתקף
בעיניים ערביות.
בכוונת השלושה להקים ארכיון של סרטים
ותמונות על נושא מאבקם של איר-
גוני־החבלה, והם מתחילים בימים אלה
להכין סרט עלילתי ארוך, במימון הממשלה
האלז׳ירית שיוקדש לגורלם של הפליטים
מ־ 1948 ועד היום.
אטימות וטיפשות. נקודה מעניינת
נוספת: השלושה גם*יחד האשימו את
מרבית הבמאים הערביים באטימות וטיפ
אנטונלי
ומומו כ״חטא הבשרים״
העוזרת כמין גברת
שות, משום שהם ׳מתארים ׳את האשד, ב חברה
הערבית, כשיפחה נירצעת וכאזרח
מדרגה שנייה .׳על רקע זה, יש לציין סרט

דו־קרב בבוץ שלושת המוסקטרים ותל-
אביב, ארצות־הברית) — ארבעת
המופלאים רוכבים שוב. אלא שבמקום
לשאת שמות כמו ג׳ורג /פול, ג׳ון ורמגו, קוראים
לחם ד׳ארטניאן, אתוס, פורטוס ואראמיס, ובמקום אולפני
הקלטה של לונדון בשנות השישים, הם משתוללים
בחצר-המלוכה של לואי ה־ ,13 בפריס של המאה ה״.17
אבל האדם שמאחרי המצלמה הוא אותו אדם עצמו: הבמאי
ריצ׳ארד לסטר.
אין זה, כמובן, העיבוד הראשון, ובוודאי גם לא ה אחרון
לסיפורו של אלכסנדר דיומא. ואם לערוך השוואות
עם שני התקדימים הבולטים ביותר, הרי סירסו של
׳פיירבנקס (הבמאי היח פרד ליבלו, אבל באותם ימים
התייחסו לשחקן בלבד) היה לולייני להפליא, ואילו ג׳ורג׳
סידני ביים את גיבורי דיומא כמעט כמו בבאלט, בסרט
שבו כיכב ג׳ין קלי. לסטר, לעומתם, בוחר בריאליזם
קונדסי המנסח, מחד, לשחזר את התקופה, ומאידך להתייחס
לסיפור ולגיבורים, כאל משהו מצחיק.
התוצאה היא סרט מבדר, המדגיש את הבוץ שבו
מדשדשים ההולכים ברחובות פריס דאז, את המישחקים
האכזריים הניכפים על בני דלת־העם כדי שישביעו את
רעבונם, או את חדרי־המגורים חמעופשים באכסניות מרו־פטות,
בהן נאלצו להסתפק אפילו בעלי יומרות־האצולה.

סרטים

ה עוזר ת חוז ר ח

צ׳מברלין ופינלי: איפה הרומנטיקה
המצוקה הכספית של ד׳ארטניאן וחבריו מובלטת לכל
אורך הסרט, ואופיים מתואר, בליגלוג קל, כמשהו שבין
שוטה זריז ומאוהב (ד׳ארטניאן) לבין ג׳יגולו גנדרן (ארא-
מיס) .מזלם שהם סימפטיים. הגיבורים האחרים אינם זוכים
ליחס מכובד יותר.

טרמפ על
כל הנו חיו ת
גריזי (לימור, תל-אביב, ארצות־הברית)
— במיקרה הטוב ביותר,
זה מתאים לחסידות הרומנים־ל-
משרתות: איך החיפית הצעירה והאלמונית לכדה לה
את הגבר העשיר והמפורסם, עם וילה, מכונית וכל ה נוחיות,
ואיך גבר מיזדקן שאינו מצליח לגלות אהבה
במחיצת הפצצות המשגעות ביותר, מבנות־מעמדו, מגלה
את האושר דווקא בהיפית שהיתה יכולה להיות בתו.
המקוריות איננה תכונתו הבולטת ביותר של סיפור
זה, ולצד כמה שורות דיאלוג שנונות, הנופלות בעיקר
בחלקו של ידיד״הגיבור, המהרהר בקול רם כי הגיע לגיל
שבו חייב הוא לקחת מאהבת, לפני התקף־הלב חראשון.
ואף־על־פי־כן, זהו סרט שאין לבטלו לחלוטי( .ולא
בגלל מידה מסויימת של העזה אשר הרעישה את שמרני
הוליווד: שחקן זוהר־לשעבר כמו ויליאם הזלדן ממש
פוגע בטעם טוב של אנשים מסויימים, כאשר הוא מתעלס
עם נערה שעדיין לא מלאו לה .20
כאמור, לא משום כך אסור לבטל את הסרט, אלא
מפני שהבמאי שלו, הלא הוא כוכב״הקופח מיספר אחד
בעולם, קלינט איסטווד, ניחן בכשרונות מפתיעים במדיום
הקולנועי. הנוף מהווה אצלו רקע בעל משמעות
לסיפור, ומיקום הדמויות מצביע על מחשבה קולנועית.
התפאורה, תנועות המצלמה ובחירת זוויות הצילום
מורות בפירוש כי השנים שבילה לפני המצלמה לימדו את

לבנוני אחר שהוצג בקאן, בשם שעת
השיחרור הגיעה, על המאבק לשיח׳רור
נסיכויות הנפט מעול השייכים, אשר נעשה
על־ידי צעירה בשם הייני סדור. אומנם,
שינאתה לישראל הביאה אותה לידי כך
שסירבה אפילו להחליף מילה אחת עם
כל ישראלי שהוא, אך מאידך אין בסירטה
כמעט כל זכר למאבק־השיחרור הפלסטי ני•
לעומת זאת, חלק גדול ממנו מוקדש
לחשיבות מקומה של האשה באירגוני-
המחתרת בדרום חצי־האי ערב, והיא
בחרה לראיין באירגונים אלה כמה לוויזות
שהיו יכולות להפוך בנקל לכוכבות-
קולנוע.

הבה נגילה. העוזרת המינית של סאל-
באטורה סאמפרי, שהפכה לסנסציה בכל
אירופה כאשר לימדה נער סיציליאני בן
14 את עובדות החיים באיזה מין עוזרת,
חוזרת אל הבד, יחד עם נער־השעשועים
שלה.
העוזרת היא, כמובן, לאורה אנטונלי,
הנער הוא סאגדרו מומו, והסרט של
סאמפרי עשה כל־כך הרבה כסף, עד שלא
נותר לו לבמאי הצעיר אלא לרמוז כי
ברצונו לעשות סרט דומה, ומייד שפעו
ההצעות הכספיות מכל עבר.
להרפתקאו׳תיו החדשות של הצמד קור אים
חטא הבשרים. כך, לפחות, כינו אותו
באיטליה. העוזרת-לשעבר, תהיה הפעם
גברת, רעייתו של אחי הנער, והנושא ל חלומותיו
האירוטיים הלוהטים של הצעיר
המתבגר.
קי ס מי של חשבץ־ ענ ק. מאחר ש השניים
כבר מכרים ותיקים, קוראים להם
בסרט בשמותיהם האמיתיים, סאנדרו ולאורה׳
ומה שקורה ביניהם איננו בבחינת
הפתעה למי שראה כבר את ההרפתקה
המשותפת הקודמת שלהם.
אומנם, אלה שראו בסאמפרי מימי דודתי
אהובתי הבטחות של מורד צעיר שיפיל
את מיקדש דגון על כל הבורגנים היוש בים
בו, מאשימים אותו כי בסרטים כאלה
הוא מוכר את נישמתו לשטן הממון, אבל
אין ספק שלחשבון שמן בבנק יש קסם
בלתי־מבוטל משלו.

תדריך

ת ל -א בי ב

המבט (סטודיו, אנגליה):
הבמאי־צלם ניק׳ולם דג מנציח את ונציה
השוקעת׳ בחורף רטוב ועגום, כרקע לסיפור
,מוזר מאת דפנה דה־מודיא. מתח־פסיכולוגי
מהול בפיוט ובמיסטיקה.
ירושלים לנץ והולדן: תרופה להשזיידות
איסטווד הרבה מאוד. ואם לא די בכך, יש לזכור כי זהו
כנר סירטו השלישי, ואפשר כבר להבחין בנקודות אופייניות
החוזרות ונישנות אצלו.
כל זאת אם מעוניינים, כמובן, לפשפש בדברים הפעוטים
הנסתרים מאחרי העלילה והדיבורים הנראים־לעין
ונשמעים־לאוזן.

פריץ החתול ( או רו ע, ארצות־הברית)
:קריקאטורה נוראה של ההברה
האמריקאית, בסרט מצוייר, רק למבוגרים.

חיפה
כ ך חייגו (מוריה, ארצות־הברית)
:הכוכב־התורן רוברט רדפודד הוא
נושא אהבתה של ברברה סטרייסנד, ב-
׳סיפור מתוק מדי לעומת מה שיכול היה
להיות, אילו ניסה להבין מהם מניעיה של
׳יהודיה הרוצה לשנות את העולם.

כוו! אתרצה

שוו מי ת ל

(המשך מעמוד )26
כדאי לבעלי ל״ע לשתף ברשימתם הבאה איש אחד או שניים, על בסים אישי,
לשם חידוש התדמית האינטלקטואלית־המצפונית, שדהתה עם פרישת פינחס רוזן.
הם יכולים לקלוט את רובינשטיין ו/או אלוני, במקומות מישניים, אפילו במסווה
של ״גוש״ .אך התנאי המוחלט יהיה שהקבוצה השלטת בל״ע תמשיך להחזיק בשילטון
מוחלט, כדי שתוכל לכלכל מעשיה גם להבא כשותפה־בכל־מחיר (אך במחיר גבוה
ככל האפשר) בקואליציה הממשלתית.
מכיוון שראשי ל״ע מעריכים את סיכויי הגוש הזה בחמישה עד שבעה מנדטים,
שמהם שייכים לפחות ארבעה לל״ע, יכולה להיווצר בדרך זו רק מעין רשימה מורחבת
של ל״ע. ברשימה כזו היה לר״צ ו/או ל״שינוי״ מישקל פחות מכפי שיש אף למפ״ם
במערך.

תמורת נזיד-עדשים זה תצמיד ר״צ לשלם מחיר גבוה מאוד :
פילוג המחנה הגדול של השואפים לרפורמה, ואובדן ההזדמנות הגדולה
של הפיכת מחנה זה לכוח פוליטי מרכזי.

בעלי התוכנית, וגם אלוני עצמה, יודעים זאת. הם מנסים לחפות על כך בטענה
שכדאי לתנועות ״הרדיקליות״ להתאחד לבדן, כך שבבחירות יופיעו משני עברי המערך
שני גושים — גוש ימני, מסביב לל״ע ור״צ; וגוש רדיקלי, מסביב למרי ומוקד. אך
הופעתם של גושים קטנים אלה, שיפנו אל אותם הבוחרים וישתמשו כימעט באותן
הסיסמות, תגרום לא רק להתחרות ולמאבק ביניהם, אלא גם תדחה את הבוחרים בעלי
הרצון־הטוב.

השאלה הפשוטה בפי הבוחרים תהיה: מדוע אינכם יכולים להתאחד
ץ איד אפשר להתייחס אליכם ברצינות, אם חשבונות קטנים,
אישיים וכיתתיים, מונעים את ליכוד־הכוחות שהוא חיוני למדינה?
על כל פנים, קרוב לוודאי שאופציה זו תידחה עד ערב הב חנו ת — ואז עלולה
ר״צ למצוא שהיא סגרה בפני עצמה את האופציות האחרות, ושהיא מופקרת לחסדי
קבוצתו של משה קול, שהיא ערמומית וממולחת מאין כמוה.

הנוח השריש
ך * אופציה הרביעית היא זו שרוב בוחרי ר״צ חולמים עליה, כמו רבים וטובים
* 1שהצביעו בעד רשימות אחרות.
זהו הרעיון המרחף מזה כמה חודשים מעל לזירה הציבורית של ישראל: הקמת
״כוח שלישי״ שיתמודד עם המערך והליכוד, ושיהיה ביכולתו להשפיע על דרך הממשלה
והמדינה בשנים המכריעות הבאות.

כוח שלישי כזה יצמיד להיות גוש רחב, שיוכל לקלוט את כל
הציבור הפרוגרסיבי, שוחר הרפורמה והשלום, העומד מחוץ למימסד :
בוחרי מוקד ור״צ, מרי ד״שינוי, אלה שהצביעו ״בכל זאת מערד״ ,ואלה
שאמרו ״אני בולע״ כדור נגד בחילה ומצביע בעד

מחנה זה יהיה בעל מדיניות־שלום פעילה בענייני חוץ, בעל גישה סוציאלית
ליברלית בענייני פנים, תוך חתירה לרפורמה יסודית של המישטר.
במחנה זה יהיה מקום למתח של דיעות שונות, שיוכלו להפרות זו את זו תוך ויכוח
חופשי. סוציאליסטים וליברלים, שואפי בחירות אישיות ובחירות יחסיות, חילוניים
ושוחרי רפורמה דתית מתקדמת, יוכלו ליצור בו סינטזות חדשות ופוריות, תוך כדי
שיתוף־פעולזז בגוף פוליטי גדול, יעיל ומשפיע.
הקמתו וקיומו של מחנה ייתקל, כמובן, בבעיות אי־שיות רבות — אך לא יותר
מאשר הליכוד הכולל את מנחם בגין, שמואל תמיר ואריק שרון, השונאים איש את
רעהו בלהט קדוש, או המערך הכולל את יגאל אלון, משה דיין ואבא אבן, שאין שמש
האהבה מאירה את שמיהם.

מ דו וו ! שלחיםמ דו 1אים ־ 1וטרי
לכלא 11113 -־ ש ה לוו ״ ח 1יםממ עויגי ס
ל 11ש 1ח

אוחו

* זם צעיר, חסר־קשרים, החותר ל עשות
את כספו בדרך הקשה, אשר
השקיע בענף המלונאות ועשה מה שעושים
כולם — מובטח לו כי ייאסר, ושמו ית נוסס
בעיתונים לשימצה.
אולם, איש מראשי המשק או החברות
הגדולות, אשר עשה בדיוק אותם דברים —
יינקה בנקל.
שכן בישראל, חוק אחד לבעלי־הקשרים
— ומערכת־חוקים שנייה לאזרח הפשוט,
הסר הגיבוי.

ה תנכלו ת ק טנוגי ת
והת על מו ת מכוונ ת
* מים אחדים לאחר שהשתחרר הקבלן
הצעיר גדעון בן־צבי משירות־מילואים
בן למעלה מ־ 100 ימים בעיקבות
מילחמת יום־הכיפורים, נעצר ונגרר לבית־המישפט,
תוך פירסום רעשני. שם הוא
הואשם, על-ידי מחלקת־החקירות של ה מכס,
בהאשמות שונות ונדשונות, שעיקרן
בכך שייבא חומרי־בנייה לצרכי הקמת
מלונות, אך השתמש בהם למטרות אחרות.
מאחר שעל חומרי־בניין המיובאים ל צורך
הקמת מלונות אין משלמים מכס ד
מס־קנייה (כמו על יבוא לכל מיפעל מאושר
אחר) ,הרי שימוש בחומרים אלה שלא למטרה
המאושרת הוא עבירה חמורה.
כאשר ביקש גדעון בן־צבי, כעבור ימים
אחדים, להשתחרר בערבות, היה עליו ל היאבק
על כך מרות עם אנשי־המכם, שחששו
בי יברח לחו״ל. כאשר שוחרר,
לבסוף, היה עליו לחזור ליחידתו, לשירות־מילואים
נוסף.
אנשי־המכס, מייד לאחר מעצרו, מיהרו
לערוך חיפוש בבית אחד משותפיו. כאשר
הגיעו אל הבית, גילו כי בעליו בחו״ל.
מייד מיהרו לפרסם כי הוא נמלט, שכחו

דבר

כי אחד מאנשיהם, סגן־מנהל מחלקת-
החקירות, גבי אזרן, נכח בביודהמישפט
שבועות אחדים קודם־לכן, כאשר הוחזר
לשותף דרכונו, לצורך נסיעה לחו״ל.
יותר מכך: עורך־הדין של המכס נתן
הסכמתו לפרקליטות מחוז תל־אביב לאישור
נסיעתו של השותף לחו״ל, אך עובדה
זו לא מנעה בעד מחלקת־החקירות לטעון
לאחר־מכן כי אילו ידעה שהשותף נמצא
בחו״ל, היתד, דוחה את מעצרו של בן־
צבי עד לשובו של השותף...
פרשתו של גדעון בן־צבי היא אך דוג מה
אחת למסכת השלומיאליות וחוסר־היכולת
של מחלקת־החקירות של המכס.
דוגמה נוספת: לאחר פירסום הכתבה
(המכס כעסק מישפחתי, העולם הזה
)1917 על מנהל־המכס, דויד פלד, ואשתו,
בה נח־שף חלק ממערכת־ההפלייה של המכס,
חקר מנכ״ל המכס כיצד הודלפו ה עובדות
לכתב העולם הזה. מימצאי חקירה
זו, שהגיעו עד ליועץ המישפטי לממשלה
מאיר שמגר, העלו כי איש מאנשי־החקירות
של המכס לא שוחח עם כל כתב שהוא.
החוקרים הסתפקו בהכחשות של ראשי
מחלקת־החקירות, התעלמו מכך שבעת ה שיחות
הממושכות נמצאו באותם חדרים
בהם נערכו עובדי־מכס רבים, שנכנסו ו יצאו
וראו את הכתב בשעת שיחותיו עם
חבריהם, אנשי־המכם.
לעומת שלומיאליות זו, הרי מעשיו של
המכס במכירות חומרי־בניין על־ידי יזמים
גובלת בלא-יוצלחיות מוחלטת.
זוהי מערכת אדירה של התנכלות לחל שים,
והתעלמות ממעשי המקורבים־לצלחת.

הק שרים של
דה־שליט
* * ל ץ לרום, למשל, שייך לחברת אל־
* ) על ולמשקיעים זרים. שלד המלוו,

בהקמת כוח כזה, תוכל ר״צ למלא תפקיד־מפתח, כחולייה המחברת
את הנימות השונות. מכיוון שיהיה לה בסים התחלתי של כעשרה
מנדאטים, תוכל שולמית אלוני להופיע במיסגדתו כדוברת של
מחנה גדול ודינאמי, מבלי להיות כבולה באזיקי המימסד — כפי שתהיה
כדוברת המעיד או ל״ע.

המנהיגות המשותפת של כוח כזה — ששום. תנועה אחרת בארץ לא ׳תוכל להציג
כדוגמתה — תעורר בציבור מחדש, בצורה חזקה פי כמה וכמה, את התיקוות שעוררה
ר״צ. כי הפעם יהיה ברור שאין זו עוד קבוצה שולית, מעין אזרחים־תומכי־אלוני,
המתאגדת למיבצע חד־פעמי — אלא ראשיתו של שינוי מהותי במערכת־הכוחות במדינה.

האם יש לסיכוי זה כוח-משיכה לגבי שולמית אלוני עצמה? האם
היא רואה את עצמה כזקוקה למיסגרת? באיזו מידה היא יכולה לנתח
בקור־רוח אלטרנטיבות שונות, לשקול את הסיכוי והסיכון של כל
אחת מהן, ולהכריע על פי קריטריונים הגיוניים אובייקטיביים?

תהויו השחיקה
^ יש אינו יודע — ואולי גם לא שולמית אלוני עצמה. יתכן מאד שתרצה לדחות
את כל ההכרעות עד כמה שאפשר, להחליט בינתיים החלטות אד־הוק בהתאם
לנסיבות ולמצב־הרוח.
הצרה היא שדרך ״פרגמטית״ זו מסוכנת לא פחות, ואולי יותר, מכל הכרעה ממשית.
כי בינתיים מתקדמות ההתפתחויות — ההן עלולות לעבור על פניה.
תהליך השחיקה של השרה־בלי־תיק כבר התחיל היא הולכת ומזדהית עם המימסד.
הרינונים על נזיד־העדשים כבר נשמעים. אף אם תשמיע מדי פעם הכרזות אופוזיציוניות,
קשה יהיה לציבור לשכוח שישבה בממשלה השוללת שלילה טוטאלית כל פיתרון
פלסטיני, הסוגרת אופציות לשלום והחוזרת על רבות מסיסמות גולדה. אם תתמוטט
ממשלה זז מחוסר־כישרון או בגלל מחדלים אחרים — גם שולמית אלוני לא תצא
נקיה מזאת.
הסכנה שתריב עם עמיתיה בגלל הסיסמות של תנועתה גדולה לא פחות מאשר
הסכנה שלא תשמיען.

יתר על כן, כשרה בממשלה, ללא עורן? ציבורי אמיתי, מופקרת
אלוני לתהפוכות הגורל. אם יחזרו אנשי המפד״ל לממשלה — מה
־ תעשה? האם תיאלץ לפרוש כמי שנזרק מן הבית — או שתישאר
כחברת בורג ורפאל, לתדהמת בוחריה?
אין אלה ברירות המעוררות קינאה במי שצריכה לעמוד בהן. גם לאנשים פוליטיים
מנוסים, פעלי השקפה ברורה ועורף ציבורי מוגדר, היה בוודאי קשה להחליט החלטה
נבונה. בשביל אלוני, הדבר יהיה קשה שבעתיים, והיא יכולה לסמוך רק על פיקחותה
האישית.
רצה הגורל שהחלטותיה האישיות של שולמית אלוני חשובות עתה לעתיד המדינה.
תכונותיה האישיות, מעלותיה ומיגרעותיה הפרטיות, הפכו לגורם המשפיע על גורל
ישראל.
מישהו אמר ש־ס/ס! 80 מן המדיניות נקבעים על-ידי זרמים יסודיים, שאינם תלויים
בגורמים אישיים, ושגורמים אישיים אלה קובעים את 20 האחוזים הנותרים. כשמדובר
על הכרעות המשפיעות על גורלם של מיליונים, על מילחמה ושלום, גם 2070 הם
הרבה מאד.

הגורם האישי ששמו שולמית אלוני שייד לתחום זה — אודי
לאפתעתה הגמורה של שולמית אלוני עצמה, שלא הוכנה ולא התכוננה
לכו מעולם.

ספק עמית (ימין)
רבי מאיר —

בדיוק

המוקם כעת בתל-אביב הושלם, למעשה,
אבל המלון טרם השתמש באישורים שקיבל
מן המכס ליבא חומרי בניין ללא-מכם ל־צרכי
המלון. מה שיקרה בפועל הוא, כי
כאשר תסתיים הבנייה, יבקש המלון את
הרישיונות, ייבא את החומרים, וימכרם
בשוק החופשי, כיוון שלא יהיה לו עוד
צורך בהם.
זוהי עבירה מפורשת על החוק, וזאת
מאשר גם מנכ״ל לרום, מאיר דה־שליט,
אשר שימש משך שנים רבות כמנכ״ל
מישרד־התיירות, והוא מעורה היטב בענף
המלונאות.
לדבריו, מזה 15 שנה לפחות הנוהג הוא

שהקבלן קונה את כמויות הברזל והמלט
לצרכי המלון בשוק החופשי, לפי הכמויות
להן הוא זקוק כל פעם, ורק כאשר מסתיימת
הבנייה והוא יודע בדיוק כמה חומרים
הכניס למלון, הוא מוציא רישיון, מייבא
את החומרים הפטורים ממס ומוכר אותם
בשוק החופשי.
דה־ישליט קובע כי זוהי השיטה הנהוגה
כל השנים, וברור שהיא עומדת בניגוד
לחוק היבש. לדבריו המכס יודע זאת
היטב, יודע גם כי החוק אינו תופס כלל
במיקרים אלה.
לפחות במקרה של לתם, יהיה רווח
ניכר משיטה זו. שכן, לפי ההסכם עם
סולל־בונה, הבונה את המלון, משלם לרום
תמורת כל טון ברזל את המחיר והמכס
שהיו בפועל לפני שנה, בעת חתימת החוזה.
אולם לרום ייבא את הברזל הפטור מ מכס
רק כשתיגמר בניית המלון, היינו כשנתיים
לאחר חתימת ההסכם עם סולל׳
בונה, ימכור לו את הברזל במחיר השוק
שיהיה קיים אז. כיוון שהמכס על ברזל
הוכפל בתקופה זו, וכיוון שהברזל יהיה
פטור ממכס, הרי לרום ירוויח כ־ 300 לירות
על בל טון ברזל שימכור בתום העבודה.
אם להכפיל זאת ב־ 3000,טון ברזל שהוכנ סו
לבניין, הנה כמיליון לירות רווח נאה
מן הצד, ללא מאמץ, כשהכל בניגוד לחוק.
מדוע לא יגישו תביעה מישפטית נגד
לדום, כלומר נגד אל־על, ונגד החברה
הבונה הסוחרת ברישיונות, כלומר, סולל־בונה

אולי משום שמאיר (״ממי״) דה־שליט הוא
אחד מראשי המימסד בארץ. כבן למשפחת
דה־שליט, הידועה במדעניה, הגיע ממי ל־עמדת־פיקוד
בכלכלה, בשמשו שנים רבות
כמנכ״ל מישרד־התיירות.
בתפקידו זה קשר קשרים עם כל הגור מים
החשובים בכלכלת הארץ, היה אורח
מקובל בכל קבלות־הפנים והבכורות למיני הן.
ניתן לראותו לעיתים תכופות במועדו נים
פוליטיים שונים, ואת דיענתיו כנגד
שיטת-ה-שילטון הקיימת הוא מבטא במיסג־רת
תנועה לשינוי שיטת־הבחירות, שהוא
אחד מחבריה.
כאשר פרש ממי מתפקידו הממשלתי,
נלקח לעמוד בראש חברת־מלונות חדשה,
בהתאם לנוהל הישראלי המקובל. החברה
הוקמה על־ידי חברת־התעופה הלאומית
אל־על, יחד עם קבוצת משקיעים גרמ ניים.
קשריו
הקודמים בניהול מישרד-התיי-

רות סייעו לו להפליא בתפקידו החדש כ מנהל
ומקים רשת־מלונות, בהשקעה של
מאות מיליוני לירות.

המזל של
חיים שיף
* 6עשה דומה עשה בימים אלה גם
חיים שיף, בעל מלון דיפלומט בתל-
אביב. המכס אישר לו רישיונות לייבוא
חומרי־בניין למלון, לאחר שהמלון כבר
הושלם(!) והרי היה ברור כי ימכור את
החומרים בשוק החופשי, ירוויח עליהם

הון. מדוע אין מגישים תביעה מישפטית
כנגד שיף?
חיים שיף הוא אחת הדמויות הציוריות
ביותר בארץ, מי שהגיע לעמוד בראש
רשת בתי־המלון דיפלומט (בירושלים ונד
תל-אביב) .שיף החל את דרכו בתקופת הבריטים
כפעיל באצ״ל, ולאחר קום המדינה

חי מהקמת מלונות קטנים וניהולם, בשיתוף
עם מועצת פועלי ירושלים.
זמן קצר לפני מילחמת ששת־הימים קנה,
בפרוטות ממש, את בית ההבראה היוזם
בירושלים- ,שנמצא ליד הגבול הירדני ואיש
לא רצה בו. עם תום מילחמת ששת־הימים
מצא עצמו שיף, בעל היוזם, עם
אוצר אמיתי בידיו. מאות דונמים שצפו
אל הר הבית, ומלון גדול שנרכש במחיר
אפסי.
שיף לא השתהה, החל מעסיק אלפי ערביים
בהקמת מלון גני יהודה המפואר על
שיטחו של היוזם, ומייד עם סיום הבנייה
החל בהקמת מלון דיפלומט. בחריצות ובי

יעילות, כשהוא מוכר חדרים לתיירים תוך
כדי בניית המלון ובהתעלמות מן התלונות
על כך, הקים לעצמו בתוך חמש שנים
ממלכת מלונות שערכה נאמד ביותר ממאה
מיליון לירות.
שיף שמר על קשרים טובים עם ראשי
המשק, אירח במלונו לעיתים קרובות את
יכל המי־ומי במדינה. לאחרונה סיים את

הקמת מלון דיפלומט בתל־אביב, מנהל
עתה משא־ומתן על מכירתו לחברה שד
דה־ישליט ב־ 26 מיליון לירות.

הצמרת של
יפטר ופאליד
ך* סולל־כונה״ בונה את מלון מיגד־לור,
של היזם מגרמניה אריה פא-
לוך. המכס מצא כי כאן נעשה בדיוק אוחו
דבר שעשה, לפי הטענה, היזם הצעיר
בצלאל מזרחי, נגדו הגישו כתב־אישום על

שייבא לצורך הקמת מלונות גני־שולמית
ברזל מסוג 5.5מ״מ — עליו המכס גבוה
יותר מן המכס על שאר סוגי הברזל —
בכמויות הגדולות בהרבה מהדרוש לבנייה
עצמה.
בינתיים הצהירה יבואנית הברזל, חברת
אנגלרד השייכת לקונצרן כור, כי היא
הביאה את הברזל הזה בכמויות אלו על
דעתה, וללא ידיעות של בצלאל מזרחי.
נגד מזרחי הוגשה תביעה. נגד השותף-
ליכאורה, חברת אנגלרד -של כור, לא היג־

(המשך בעמוד )30

מלונאי שין! (ימין, למטה)
בעל הנס

האתגרים שאמה מעמיס על עצמך מ׳
בחינה רוחנית עלולים
לעייף אותך ולגרום
לך כאבי־ראש. תיווכח
לדעת שעיכוב רציני
בעבודה, שפגע ביוק-
רתך, נגרם בעקיפין
בגלל אשה נאה. המרגיז
הוא שזה בכלל לא
חיה כדאי. אל תא שימי
את עצמך בכך
שידידיך קר ואדיש כלפייך.
היי סבלנית ואל תדחקי את הקץ.

סוף השבוע יחייב זהירות במה שנוגע
לעסקים או לבריאות. משהו הקשור באש
עלול להעיב את שמחתך. מזלך מצוי
בשבוע זה בסימן ישל
להבה. יהיו לך גס
הסתבכויות עם ילדים
במשפחתך, שיולידו ויכוח
חריף בין ההורים.
ייתכן וייראה לך כאילו
נשקף לך מקור הכנסה מאשר מבטיח יותר
הנוכחית. עבודתך שקול היטב את מעשיך
ואל תסמוך רק על האינטואיציה
שלך. אל תרבה במסעות.

מה ששנוא עליך — אל תעשה לחברך.
אס לא לימדו אותך
זאת בילדותך, מוטב
שתיזכור זאת עכשיו,
ותשצן זאת היטב. מלבד
השינון, עליך ליישם
אמת-חיים זו בבל
הקשור ליחסיך אם
חברך הצעיר התולה
בך תיקוות, והמעריצך
הערצה־עיוורת ממש.
אל תתייחס אליו כמו
אל נחות דרגה וחדל להציק לו•

פלירטלא-מחייב, או רומן אהבהבים
קצר ומרגש, צפוי לך, לביאה, לקראת סוף-
השבוע, או בתחילת
השבוע הבא. תשותף לרומן לפלירט או
יהיה גבר אשר ראית
בו עד כה רק ידיד
ותו־לא, ואשר בתקופת
ליבלוב האהבה
שלבם נידמה יהיה לך
כי זהו האביר-על-ה-
סוס״הלבן לו את ממתינה
בל השנים. בשטח
העסקים — אין חדש. ההצעה שקיבלת
משונה, אך הפרטים הכלולים
בה הם נכונים ומדוייקים להפליא.

אחרי שנה רצופה אכזבות ומרורים, סוף־
סוף זה הגיע: תוך שבועיים אתה מועלה
בדרגה, וזוכה לשכר
ויחס בהתאם. אם רק
תיזהר מלהפוך ל״עבד
כי ימלוך׳ — כי אז
ודאי שהעלייה בדרגה
הבאה תהיה הרבה יוובעלת

קרובה, יותר אקפט הרבה
משכנע. שיחת טלפון
שקיימת בשבוע שעבר
עם מישהו מעיר אחרת
תישא פרי בשבוע הבא. כדי שלפרי
יהיה ערך של ממש, עליך לפתוח בפעולה.

נתווה

חאזנ״ס

האם את באמת מאמינה, בת עקרב, כי
תוכלי להמשיך במשחק
הכפול ז אפשר לרמות
במשך חודש חודשיים,
שלושה, אבל לא
במשך שנה, ולא את
בל האנשים הסובבים
אותך ! השבוע יהיה
עליך להחליט, לכאן
ו>*.ו1:ג׳גע 0 ^ 1או לבאן — מי יהיה
באמת.
£ 3 1 3 8 3 9 $הגבר שלך
לבושך השבוע: קל.

עסת

מי שאמר כי המצליח בקלפים נוחל כיש צדק,
בכל
לונות בחיי־האתבה שלו
אופן לגביך אם אתה
באמת מאמין כי תוכל
לבסס את עתידך הכלכלי
תוך מישחקי ה־זארד
— בבקשה, אך
כדאי יהיה שתישקול
זאת היטב. השבוע אתה נערה עתיד לפגוש
חמודה, שתעמיד בפניך
את הברירה: היא או
הברידז׳ שאתה משחק.

ון ווווו

(המשך מעמוד )29
שה כל תביעה.
מחלקת החקירות של המכס קבעה כי
עבור מיגדלור ייבאה סולל־בונה 710 טון
ברזל בקוטר 5.5מ״מ, בעוד שלמלון נחו צים
רק 38 טון מסוג זה. מדוע לא הוגשו
תביעות נגד אריה פאילוך וצבי רכטר,
מנכ״ל סולל־בונת?
אריה פאלוך הוא ידידו האישי של פינחס
ספיר, קיבל ממנו ללא מיכרז את שטח
מחנה שנלר בירושלים, פרשה שעוררה
סערת־רוחות גדולה בשעתו. פאלוך הוא
בעל מלונות שרתון וגרנד ביץ׳ בתל-
אביב, בונה עתה את מלון מיגדלור הענק
יהד עם סולל־בונה.
הבונה, צבי רכטר, הוא לבד מהיותו בראש
חברת־הבנייה הגדולה בארץ, גם איש
צמרת מפא״י. רכטר היה שנים רבות גיזבר
מפא״י, ועמד בראש החברות הכלכליות
שלה כמו אילן־כוח, החברה לפירמומים ו עוד.
מאז עזב את קיבוץ מעלה־החמישה,
עבר דרך ארוכה.
כיום הוא אחד משלושה הגדולים בהסתדרות
(יחד עם מאיר עמית, ויעקב לוויני
טון מבנק־הפועלים).
אולם, ייתכן כי המכס יטען שהבנייה
במלון מיגדלור טרם הושלמה ולכן עדיין
לא ברור כיצד ישתמשו בברזל שייבאו.
:תיק מרכז ההשקעות לגבי מלון שבניי תו
הסתיימה מזמן, מלון המיגדל, מגלה
אף הוא פרטים מעניינים. למלון זה הכניסו
בסך־הכל 1257 טון ברזל, מתוכם 786 טון
ברזל של 5.5מ״מ. מופרז — לכל הדיעות.
המכס יודע על כך מזה שבוע לפחות. מדוע
לא הוגש כתב־אישום נגד מקימיו?
חברת אנגלרד, השייכת לקונצרן כור,
ייבאה וסחרה משך השנים האחרונות בברזל
שייובא על סמך רישיונות •של שורה
ארוכה של בתי־מלון. בכל המיקרים הללו
בוצעה עבירה על החוק.

יש ה שווים
יותר

בת־זוגך נמצאת במבוכה נוראה, ואולי
אפילו במשבר. ממש מוזר שלא הצלחת
להבחין בכך עד כה.
כדי לנסות לחלצה ממצבה
הקשה, אותו היא
מתאמצת להסתיר ממך,
אל תסתער עליה חזיתות,
כי אם בחר באיגוף
ממושך, תוך ביצוע
פעולות הטעייה והסחה
; כך תגיע אל היעד
בעזרתה ממש, ויחד
תלבנו את המצב. אם
לא תפעל למען זוגתך, המשבר עלול לפרוץ
החוצה השבוע, ביום שני או שלישי.

צרור ברכות ! הישגת את מטרתך, אפילו
אס בדרך הקשה. אך הבט אחורה: הדרך
בה עברת רצופה גוויות
רמוסות על־ידך, ופגרים
בהם התעללת
ללא רחם. לא תמיד במקומה הקשיחות
מאזניים! מעט אנושיות
בכל מעשיך, תגדיל
את חוג מכריך,
ובעיקר את המיספר הזעום
של אלה אותם
אתה מכנה ״חברים״.
הנערה בלבן, אותה פגשת בשפת״הים,
או בבית הקפה, היא נערה כלבבך.

>*9ל א סו ראתכולסל ! ^

המשבר הכספי אליו נקלע עיסקך, השבוע׳
ישפיע בצורה קשה על
מצבך הכספי האישי.
בקשר לבך, היזהר מלעשות
מעשים נמהאתה
רים,
עליהם
עלול להתחרט מאוחר
יותר. אל תתבייש להודות
באוזני ידידיך
בי מצב עיסקך גרוע.
לעומת״זאת, אל תעז
לחפש מוצא
לנסות
מן הסבך שנקלעת אליו בין הכפופים לך.

חשדותמכוערים שהשמיעו באוזניך שכניך
ומצוי בהם
הצעירים, אינם מבוססים,
גרעין עלוב מאוד של
אמת. אך הנזק כבר
נגרם; עשה מאמץ עליון
לתקנו, בטרם המצב
יהיה אבוד לחלוטין.
זה ילמד אותך להבא
לקח, שלא להאמין לכל
בדותה המושמעת
באוזניך, ולטרוח לאמת
דברים, בטרם אתה פועל
על־פיהם. בפרט אס
מקור האינפורמציה הוא כה מפוקפק. בת
דלי: סכנה צפוייה לך, אס תרחיקי מביתך.

מצב רוחך העגום נותן את אותותיו ביחסך
לבאים איתך במגע.
הם אינם יודעים
בי יש לך סיבה
מוצדקת״מאוד לחיות
ממורמר ועצבני,
ולבן הם גם אינם מובנים
לשאת את התפרצויותיו
או לשמוע
גערותיך. ביחס לעבודתך,
בחרת בדרך ה נכונה
הייה נבון לוויתורים,
מבלי להשפיל עצמך, אז תצליח.

ץ ץ איר עמית עומד עתה בראש הקוני
צרן התעשייתי הגדול ביותר בארץ
כור ( 2.5מיליארד לירות מכירות) .קודם-
לכן עמד בראש המוסד למודיעין והיה ראש
אג״ם במיבצע סיני, ולמעשה ניהל את ה־מיבצע.
עמית
ידוע בקירבתו למשה דיין, והוא
נכלל עתה בראש חוג הקצינים חברי העבודה,
אתגר. עמית הוא אחד המועמדים ל תפקיד
שר-המיסחר־והתעשייה, ושמו נזכר
תדיר בין המועמדים לקבל על עצמם תפ־קידי־מפתח
בכלכלת המדינה.
אולם אל אלה נוספת עוד שורה של
עברייני־מכס, שמקומם בצמרת המשק.
חברת התעופה הלאומית אל־ על ייבאה
ברזל פטור ממכם להקמת מישרדיה ומחסנים.
עודפי הברזל נמכרו בשוק החופשי.
מלון הפאר סוריה של ההסתדרות —
אותו סיפור.
מלון שאול המלך באשקלון.
מלון נזיצפה־ים בבת־ים.
מלון בילטון באילת.
חברת מיבני תעשיה רג׳ואן בירושלים.
מלון אילת של ההסתדרות, באילת.
מלון סן־טרופז של המשקיע״מארגנטינה,
דוידזון.
בכל המיקרים הללו, לפי הרישומים אצל
אנגלרד, בוצעו עבירות. מדוע אין מגישים
כיתבי-אישום נגד מאיר עמית מכור, בעלת
אנגלרד? מדוע אין מגישים ביתבי-אישום
נגד בוני כל המלונות הללו? נגד מרדכי
בן־ארי מאל־על, למשלו
במיקרה של מלון סן־טרופז החליטו
אנשי המכס לפעול, אולי מפני שהוא היחיד
שאין לו קשרים. אבל כאן, הסתפקו בתשלום
כופר־מכס בסך 150 אלף לירות,
לא הגישו כתב־אישום.
מיהו המחליט את מי לתבוע וממי ל העלים
עיוו ממי לקחת כופר־מכם ואת
מי לעצור? מי העניק למכס סמכות להפ לות
בין אזרחים?
פרשת טיפול המכס במלונות מוכיחה
שוב, כי בישראל כולם שווים בפני החוק,
אבל יש כאלה ששווים יותר.

במדינה
תל־אביב
הג״אבש־ מלה
אם הגשים תבדוקגה
ארגקים בקולנוע —
ישמרו הנכרים עד
הקייטנות
״אם קורה משהו, לאשיה יש את הנשק
הטוב ביותר, היא יכולה לצעוק. תראה
לי איש הג״א שפתאום יתחיל לצעוק?״
זוהי אחת מטענותיו. של קילרה שיפוש,
אשר פתחה בשבוע שעבר במאבק ציבורי
נגד מוסדות המישטרה ועיריית תל־אביב,
למען גיוס נשים למישמר האזרחי, במקום
אנשי הג״א.
מסבירה שיפוש אח הדרישה המיוחדת
ישלה :״יש להוציא את אנשי הג״א מה תפקיד
של בדיקת ארנקי־הנשים בבתי־הקולנוע,
להפנות אותם לשמירה על ה קייטנות
העומדות להיפתח בימים הקרובים,
ולהציב במקומם בבתי־הקולנוע נשים מת נדבות.״
לדעתה,
לנשים יתרונות נוספים על הגברים,
בעניין הבדיקות בבתי־הקולנוע.
״אשה היא מטיבעה יצור סקרני וחטטגי,״
מסבירה היא .״היא ׳תהפוך ;את התיק של
האשה, אפילו רק בגלל היצר הנשי שלה,
ותגלה בו כל דבר. כשאני הולכת לקולנוע,
מספיק מבט יאחד שלי בעיניו של איש
הג״א, שהוא ילא יבדוק לי בכלל את התיק.
ומי מבטיח שלמחבלת לא יהיה מבט כזה?״
טרור פרטי .״התפקיד הזה הוא לא
מסובן ,׳ולא דורש שימוש בנשק. כמו
יכן, הנשים יכולות לעבור בין השורות,
ולחפש חפצים חשיודים, מה שלגברים לא
נעים לעשות והם גם לא עושים זאת.״
קלרה שיסוש היא אלמנה בסביבות גיל
ה־ .60 מאז עלתה ארצה מהונגריה, היא
עובדת בחניות הבגדים מצקין בתל-אביב,
ומודה כי מעולם לא השתתפה במילחמה,
גם לא במילחמה נגד הטירור.
אולם, קלרה שיפוש הפעילה טירור,
טירור ׳רציני ביותר, על המוסדות בתל-
אביב. היא פנתה לאירגון אימהות עובדות,
לויצ״ו ולבנות־ברית. כאשר נוכחה כי
מתייחסים אליה בזילזול, פנתה לעיריית
תל־אביב ולימישטרת ישראל.
.בעירייה הצליחה להכריח אית ריאש־העיר
לפתוח ׳רשימת מתנדבות למיבצע־הקולנוע
שלה, ואילו את מפקד מישטירת תיל-אביב
אילצה, לאחר הרבה .״נידנודים, טלפונים
ופגישות״ ,לעיין ברצינות בדרישתה, ול הסכים
להפעיל את הנשים אשד יירשמו
להג״א־נשים זה.
עתה״,לאחר שהצליחה במאבקה, ממתינה
קלרה שיסוש רק לדבר אחד: לנשים
שתבואנה להתנדב.

דרכי אדם
חבלות לו ה טו ת ו סו כרמר
צעיר תל־אכיכי, בן ,:32
גילחם ע? קיומה ש? החברה
•בזו, שהוצתה כבר פעמיים
הלהבות אפפו את המחסן כולו. כאשר
הגיע דודו למקום, היו כבר הכבאים
בשלבי סיום הקרב עם האש. המחסן היה
אבוד. הנזק עלה על 80 אלף ל״י. האם
זהו הסוף? שאל דודו בן־גד את עצמו
באותם רגעים•
הביטוח עתיד היה להחזיר רק מחצית
הנזק, שכן המחסן היה מבוטח בסכום של
40 אלף ל״י בלבד. לבד מהנזק הכספי,
חש דודו שמשהו עומד להישבר. כמה
אפשר לסבול? לא הייתה זו ההצתה הרא שונה
במחסך התפאורה ישלו, וגם הראשונה,
היתה רה חולייה שנייה בשרשרת.
הראשונה היתה פרשת ה״סוכר במנוע״.
אין מקום לכולם. משך שלוש: שנים
רצופות לחם דודו להחזיק על רגליה את
חברת שירותי־בטה שלו, ודרכו היתר,
רצופה אש וסוכר. סוכר זה דבר מתוק
וטוב, אך כאשר שופכים אותו לתוך מיכל-
הדלק במכונית, התוצאות מרות מאוד.
דודו ( )32 השמנמן והמזוקן הוא בחור
שקט, בעל עצבי־בדזל. בתחילת דרכו למד
חקלאות, עבד ארבע שנים בקיבוץ, ואז

גילה שהצילום מושך אותו. כך החל מחזר
אחר המצלמה, קודם בביתו, ואחר־כך
בכל הרצינות, גם מחוץ לבית. הוא התחיל
לעבוד בחברת אירגונית (שירותי-
במה).
יום אחד, בשנת . 1971 גילה שגם הוא
יכול להיות אחד מהמנהלים של החברה,
כמו שלושה ה״בוסים״ שלו, אך, כך הוא
טוען, נאמר לו כי אין שם מקום כזה
בשבילו. לכן עזב.
מייד לאחר־מכן נולדה החברה שירותי־במה,
מייסודו של דודו. העסקים לא היו
רעים. דודו היה מרוצה, ובירך את עצמו
על הרעיון שצץ בו, להקים לבדו את
החברה שלו.
סובר במנוע והצווות .״יום אחד,״
מספר דודו ,״יצאתי בבוקר מהבית, בדי
לעלות על הטנדר שלי ולצאת לעבודה.״
מי שהכין לדודו את ההפתעה הגדולה,
לא ידע שהוא בחור חשדני, וש״הריח״
מייד שמשהו לא בסדר בד ודג׳ שלו.
״גיליתי ששמו לי סוכר במנוע,״ מספר
דודו .״במוסך הוציאו מהמנוע מלוא ה־צינצנית
סוכר. זה היה בחודש מארס .73
לא ידעתי איפה למצוא את המנוול שעשה
לי את זה. ברור שחשבתי שזו רק תיז*
כורת.
״לא ידעתי במי לחשוד. לא היו לי הו כחות.
התלוננתי במישטרה, אבל לא יצא

קצר לאחד שהחלה בפעולתה התנועה
החדשה להגנת הצרכנים, ושמה אגודת מגן
לצרכן, שעל לידתה הוכרז בפומבי ביום
שני שעבר.
ההורים המאושרים של האגודה החדשה
הם אנשי התאחדות עולי אמריקה וקנדה
בישראל, בשיתוף מיספר משוגעים־ילדבר,
כגון עוזי ביתן, מי שהקים את המועצה־לצרכנות
והתפוטר ממנה על רקע התנגדותו
לקרטל הגז (שבוטל בינתיים, כנו גד
את טובת הציבור) ,וכן עיתונאים
אחדים, כמו ברוך נאדל והגר אנוש.
גלולת־ארגעה אינה פיתרון. חברי
האגודה החדשה רואים הבדל מהותי בין
פעולתם המתוכננת העתידה לבין זו של
אירגוני־הצרכנים הקיימים, המקדישים את
מאמציהם לטיפול בתלונותיהם האישיות
־של האזרחים.
אומנם, בטיפול בתלונות אישיות אין
כל רע, שהרי האזרח, שזכויותיו הצר כניות
נפגעו, זקוק לסיוע וזכאי לקבלו —
אך, לדעתם, הטיפול האינדיבידואלי אינו
פותר את הבעיות.
״יותר משדומה הוא לטיפול בסיבות
המחלה,״ אומרים אנשי האגודה הרשומה
החדשה ,״דומה הוא לטיפול בתיסמונות
שלה ולהשקטת כאביה. בחלוף השפעתה
של גלולת־הארגעה — ישובו הכאבים
כמקודם.
״גם אם ייאותו כל היצרנים (דש להטיל
ספק בכך) לפצות את כל צרכניהם עבור
כל סחורה שטיבה ירוד, גם אז לא תבוא
על פיתרונה הבעייה עצמה: ייצור (ושירותים)
בטיב ירוד.״
אגודת מגן לצרכן, הרואה את השוק
כיום כשוק אינפלציוני, בו המוכר ״עושה
טובה״ לצרכן בשחררו אותו מן הכסף,
המאבד את ערכו מיום ליום, טוענת, כי
תנאי יסודי זה מבטל ביעילות רבה את
ההשפעה הבריאה של תחרות בין יצ רנים
שונים — תחרות, אשר ממילא אי נה
קיימת כלל, או בצורה מועטת מאוד,
במשק הישראלי.
התוצאה הברורה, לדעתם: חוסר־אונים
של האזרח כצרכן־סחורות וכצרכן־שי־רותים.

ז<11
ובצ

הי ה

1921

כעל־חכרה כן־־גד
״אני אתפוס אותם !״
מזה דבר. רק אחרי ההצתה הראשונה של
המחסן שלי גיליתי לתוקרי־המישטרה במי
אני חושד.
״במחסן, ששכן בשטח מול בית מעריב,
נתגלו סימני־הצתה: פח־נפט וגוש־קר־טון.
היה ברוד שמדובר בהצתה, אבל
השוטרים לא גילו יותר.
״החוקרים ניסו לקבל אינפורמציה כל שהי
על המתרחש בתחום השירותים ה טכניים
לעיסקי־הבמה. הם הפגישו אותי
עם אנשי אירגוניית, ודיברנו די חופשי,
אך גם הפעם החקירה לא גרמה לגי לויים
ממשים.״
אחרי ההצתה השנייה, בינואר ,1974
העביר דודו את המחסנים שלו לרמת־גן,
דאג לשמירה טובה, והמשיך לנהל את
העסקים של החברה שלו.
ההרגשה קובעת .״העסקים שוב
הולכים טוב,״ טוען דודו. אך הוא אינו
מאושר.
״יש לי הרגשה שמכינים לי מכה חדשה,״
הוא טוען .״אינגי יכול לקרוא בכל
רגע למישטרה ולהתלונן על סמך הרגשה
בלבד, אבל אני יודע ששוב עומד לק רות
משהו.
״יכול להיות שהמצית היה סתם משוגע
שהסתובב בשטח, כך נאמר לי, אבל
אני מקווה שבסוף אצליח להוכיח מי הם
הפושעים.״
צרכנות מגן חדשלצד כן נדשראד,
״אגודת מגן לצדכן״
החדשה — ת8ע 7למען
קהל הצדבגים הישראלי
מי יודע, למשל, שמחיר הסוכר הנכלל
בקקאו־נמס ממותק מתוצרת־הארץ הוא פי־שיבעה(!)
ממחיר הסוכר הרגיל לצרכן ז
עובדה זו. ועוד רבות אחרות, עתידות
להיוודע בכרוב מאוד. לייתר דיוס. זמז

מאוזן :
מגן־צרפנים נאדל
טיפול אישי ועקרוני

תלות כספית -כישלון בטוח.
שתיים הן המטרות ששמה לה אגודת
מגן לצרכן לנגד עיניה בתחילת דרכה:
הדרכה שוטפת — באמצעות מידע על
איכויות ומחירים, בדיקות השוואתיות
ובדיקות של חוזים ושירותים אחידים —
כדי שהצרכן לא יפול בפח; ומאבק במי שור
העקרוני, לחקיקת חוקים צרכניים
ולביצוע חוקים אלה (ואחרים, שכבר חוקקו
ואיש אינו מנסה אפילו לדאוג ל אכיפתם).
האגודה,
המבקשת לעצמה חופש-פעו־לה
מירבי וחירות להחליט ולקבוע, יודעת
כי איש אינו יכול לערוב לכך שתצליח
במשימותיה.
לעומת זאת, טוענים חבריה, הכישלון
מובטח מראש במיקרה של תלות כספית
בכל גורם אינטרסנטי שהוא, העלול לכבול
את ידיה.
לכן, עיקרון־היסוד של אגודת מגן לצרכן
מבוסם על הגבלת הפעילות לחבריה בל והרבים

— המעטים שייסדוה,
(כמקווה) שיצטרפו אליה.
פעולות האגודה ימומנו בעזרת התאחדות
עולי אמריקה וקנדה בישראל, וכן
מתרומותיהם של חברים__ ,

. 1יסודות, עיקרים ; .5אחת מערי־המיס־כנות
במצריים; .10 הפציר, התחנן; .11
מילת־זירוז 13 דג־מלוח ; .14 איזמל עגול
לניקוב חורים ; .15 מקשת הצבעים ; .16
דיבור ריק 17 כיוון ש 18 אנדרטה ;
. 19 תואר הולנדי הפוך; .20 רשות המים
הישראלית (ר״ת); .22 מלאך, שרף? .24
פלט אוויר דרך הפה ; .25 אדמה בלתי-
מעובדת; .27 רישום סימני השפה; .29
בן החיה; .30 חומר מינרלי לבן; .32
ריבית שחורה; .34 עיר בגרמניה המע רבית;
.36 עורך תיורים; .38 הבראה
ממחלה; .41 גם היא היתה אשתו של
אברהם אבינו; .43 רכות, נעימות; .44
שליט יוגוסלביה; .46 בוא למטה! .47
חצי צחוק; .49 עוסקת בהבאת 48 מאו נך;
.52 סמרטוט; .55 יריד, באזאר; .56
רמאי ; .58 בהמת־משא טיבטית ; .59 צונן;
.60 מי שישן כמוה — ,ישן טוב והרבה ;
.62 מקום נישא ; .63 עזוב 64 בוא ו־;
•66 גץ, רשף! .67 הלא; .69 לא רע;
.71 שם דורכים ענבים ; .73 עוד פעם ;
.75 תחום! .78 מין מס! .80 תג, סימן!
.81 קריאת־יגון; .82 מיקווה־מים גדול?
.83 עובר לאחר צאתו לאוויר העולם;
.85 מכינויי השם; .87 הכניס אורחים!
.88 איספלנית! .90 קידומת צרפתית? .91
קריאת־שבר; .92 מסיפרי התנ״ך! .93
חבל בארץ.

מאונך :
.1סמך, סעד; .2רוח חמסינית קשה!
•3מין מם; .4מלחין צרפתי ללא סוף!
.6מיקווה־מים גדול ! .7המחרשה חורצת
אותו באדמה; .8עיר בפולין; .9פלוג־תא,
חילוקי־דיעות 11 בחר, בהיר; .12
כשפים אפריקאיים ; .21 האם היה הוא
האחראי ל״פרשה״ו; .22 מידשאה רחבת־ידיים
! .23 מלחין גרמני נודע ; .24 מתוצרת
החלב; .26 בירה באירופה; .28 סוחר,
רוכל; .31 מקום; .33 פלט ליחה;
.34 אבן לבנה, שקופה־למחצה ; .35 גשם
קפוא! .37 מין גבינה בעלת ריח ועובש!
.39 אשף, מג; .40 כופר; .42 ציור מיל-
חמתי נודע על פיקאסו; .45 דרכו עובר
המזון לקיבה ; .47 יופי, נועם ; .48 מיחייה,
כלכלה (הפוך); .49 נועד לשתייה; .50
בלבד! .51 תמימות, חפות; .52 אי בים־
התיכון; .53 מילת שלילה? .54 מעניק,
מנדב; .57 כמו 17 מאוזן 60פולו,
מראשוני המגלים; .61 זיק של אור; .63
באורח טוב ונאות ; .65 כמות גדולה ;
•68 אלת־האהבה של הצידונים; .70 מנת
מזון ; .71 מנעול פטנטי ! .72 קיבוץ במרכז
הארץ; .74 כשהיא עילית, היא מדינה
באפריקה; .76 לבדו; .77 בירה אירופית;
.79 חבל־ארץ בשווייץ; .84״עיס־קד.״
,בלע״ז; .87 אביו של, בערבית;
.89 מילת־קריאה; .91 קיטור.

אוירת לימודי
נעימ ה...
בוגרת שנוינ״ת
נ מ שכ ת ה הר שמ ה לב חי״ ס
ממשלת ״ ד א תי ו ת מו ס מכות
בית־ספר לאחיות, ילין, ליד כי״ח הממשלתי רמב״ם, חיפה,
טלפון)04( 52 82 71 :
בי׳׳ס לאחיות ליד המרכז הרפואי ע״ש ד״ר ה.שיבא, תל־השומר,
טלפון)03( 75 5225 :
בית־פפר לאחיות ליד בי״ח הממשלתי אסף הרופא, צריפין,
טלפון)03( 96 3131 :
טלפון )051( 41 05 :
כית־פפר לאחיות, אשקלון
בית־ספר לאחיות ליד כית־חולים הממשלתי הלל יפה, חדרה,
טלפון)063( 2 33 35 :
כי׳׳ם לאחיות ע״ש שיינכרון, ליד בתיה״ח הממשלתיים
עירוניים תל-אגיב, רה׳ הנריטה סולד ,17 טלפון )03( 25 84 17 :
בית־ספר לאחיות ע״ש ד׳׳ר זיידה, ליד בי״ח רוטשילד, חיפה,
טלפון)04( 64 53 21 :
• מתקבלות מועמדות גם ללא תנאי פנימיה.

מ שרד הברי או ת /יחידתה אחיו ת

דוי

צילום יעקב

לשכת הפרסום הממשלתית

העולם הזי 1921

מאותה גואהאם־
המונה

אבידתה הגדול ה של דליה

לפני כמה שבועות בישרתי לכם שמל־

סיפור עצוב: .מאלה שתמיד קשד< לשמוע
אותם, אבל בסוף מוכרחים להשלים.
אמה של דליה לביא, רות לוינבוק,
נפטרה. זהו סוף עצוב מאד י$אחד מסיפו־רי־ההקרבה
הגדולים ביותר שהכרתי אי-
פעם.
אביה של דליה נפטר בילדותה. אמה
נשארה עם שלושה ילדים ; דליה, הבכירה,
אחיה יוסי והאחות הצעירה מיכל מאז
נקשרו נפשות האם ובתה הבכירה בקשר
מיחזד־במינו, שכמוהו אין רבים בימינו.
דליה היתד אומרת תמיד :״חלוכדחיי
הוא לבנות בית לאמא.״ לא היה זה סוד
שמרבית הופעותיה של דליה׳ נסיעותיה
התכופות ברחבי העולם ועבודתה הקשה,
היו מכוונות למטרה אחת־ויחידה זו.
והיא אכן בנתה אותו. היא בנתה בשבי־ציון,
המושב בו נולדה ובו בילתה את
ילדותה, בית גדול ויפה, בו התגוררה
אמה עם אחיה ואחותה של דליה. אחר-
כך התחתן יוסי, עם דוגמנית ששמה גם
הוא דליה, והם כיום הורים לשני ילדים.
מיכל נשארה בבית, עם אמא. היא גננת
במיקצועה, ועומדת להינשא בקרוב.
אמא של דליה היתד. תמיד חברה׳מנית.
עבדה כמארגנת בבית־ד,הבראה שבי־ציון,
והיתה הרוח־החיה שם.
כאשר ילדה דליה את בנה ראובן,
הקרוי על־שם אביה, לבעלה השני, הבמאי
האנגלי ג׳ון סאליכן, באה אליה מיכל,
התגוררה אצלם ועזרה בגידול הילד.
אך דליה* התגרשה מבעלה, ואז החלה
הקריירה שלה כזמרת פורחת במהירות
מסחררת, ואילצה אותה לצאת לנסיעות
תכופות, לגרמניה ולארצות אחרות. בתג-

דליה, בעלה ואמה ז״ל
יחסים נפלאים

הנסיך לבית סטשיק
כשגרשון סטשיק, כלכל ראשי ב-
אל־על, ו חני פתק (לשעבר רפאלי) התחתנו,
ידעו הכל שהייחוס והכסף באו אל
המנוחה ואל הנחלה.
הדבר היד. לפני שש שנים בערך, אבל
זה עוד היה כלום לעומת המנוחה שיש
להם היום.
חגי, בחורה זוהרת, בתו היחידה של
היהלומן שמואל רפאלי, היתד, פעם
אשתו של הכדורסלן אלוני פתק מי
שהיה כוכבה של קבוצת בית״ר תל־אביב
באמצע שנות השישים. הם גרו בתל-
אביב, ונחשבו בתחילה כזוג יפה ומוצלח.
אבל הנישואין לא עלו יפה. הם התגרשו.
אחר־כך התחתן אלוני עם בחורה ישראלית
בלום־אנג׳לס, ובינתיים נולדו להם
שלושה ילדים.
עוד אחר־כך הכירה חני את גרשון סט-
שיק, שאז היה עדיין סתם דייל באל־על,
והם התחתנו לאחר תקופת־ד,יכרות קצרה
למדי, כשחני מביאה לנישואיהם את הכסף,

בימים אלה מלאה לרון שנה תמימה,
ולכבוד מאורע זד. ערכו הוריו הצעירים
והמאושרים !מסיבה גדולה ומפוארת לעש רות
מוזמנים מידידיהם, בפנטהאוז החדש

ביום שני השבוע נערכה חתונה גדולה,
למאות מוזמנים, במלון החדש נזיגדל דניאל,
שבין מלונות אכדיה והשרון. הכיבוד
— על טהרת מוצרי־החלב למיניהם. והפעם
מדובר בחתונה של תעופה ועיתונות.
החופה נערכה כבר ביום חמישי שעבר,
במיסגרת מצומצמת, ופה קידש לו אלי
מסר בן ה־ ,36 המנהל הצעיר ביותר
של חברת־תעופה כלשהי בארץ, אוסטריאן
איירליינם, את העיתונאית הצעירה ()28
אילנה הרפז, סגנית עורכת המדור זנד
ניס מודרניים בידיעות־אחרונות.
אילנה היתד, נשואה כבר פעם אחת, משך
שנתיים, למהנדס שמואל גילמן, והתגרשה
לפני שנתיים. וסמי שכתבה וכותבת
בעיתונה על ענייני-אופנה, הוכיחה גם

הפעם כי הנושא אינו רחוק מליבה.
לכבוד שגי האירועים החגיגיים הרצופים
הצטיידה הכלה הצעירה בשתי שמלות,
מעשה־ידיו של האופנתן עודד פרובי*
זול• באחת התהדרה בטכס־החופה, וב אחרת
— בקבלת־הפנים המפוארת.
ואחרי שימחה כזו, אתם חושבים בוודאי
שהם נוסעים ישר לירח־דבש בחו״ל, כי
כרטיסי־נסיעה הרי לא מהווים בעיה אצלם.
אבל הם דווקא לא.
יש לי חדשות בשבילכם. אלי הוא אומנם
בעניינים, ובשבילו זו באמת לא בעייה,
אבל הוא גם בן-אדם עובד, ועכשיו שיא
עונת התיירות בארץ, וכל זה.
כך שבינתיים הוא עסוק, המעמד מחייב.
את ירח־הדבש ייאלצו׳ כניראה, לדהות
קצת.

ואילו גרשון מביא את הייחום.
אביו של גרשון, הצק׳ל, הוא עד היום
בעל מיסעדה נודעת לאניני־טעם בסביבת
כיכר־המושבות, שאת המאכלים המשובחים
המוגשים בה הוא מבשל במו־ידיו. הוא
ידוע גם כאספן־תמונות בלהב.
חצק׳ל סטשיק הוא מראשוני תל־אביב,
מן האצולה האמיתית של תל-אביב הקטנה,
וכמוהו גם אשתו־לשעבר, אמו של גרשון,
יפה, מבנות מישפחת עורך־הדין
לוויצקי, אשר נחשבה בזמנו כאחת מ־יפהפיות
תל־אביב, וכיום, מורה לפסנתר.
אז חני וגרשון התחתנו, ומייד החלו
משתוקקים לילד. חמש שנים תמימות. עד
שלפני שנה, בעזרת טיפולו המסור של
פרופסור דויד סר, ילדה חני את בנה,

אים כאלה, החליטה, אי-אפשר לגדל ילד.
הפיתרון האידיאלי היה — להשאיר את
הילד אצל אמא. וכך היה. רות גידלה את
נכדה בביתה החדש, אותו בנתה למענה
בתה, ודליה היתד, קופצת ׳תכופות לארץ,
לבקר את המישפחה.
לפני כשנה נתבשרו בני מישפחת לויג-
בוק בשורה נוראה. האם, רות. חלתה בסרט-
טן־הריאה. דליה החלה פוקדת את הארץ
בתכיפות גדלה והולכת.
מייד אחרי המילחמה הגיעה ארצה, ביל תה
לילות כימים בהופעות בפני פצועי
צה״ל וחייליו, ללא־ליאות. את הסיבה
הנוספת לביקורה השתדלה שלא לגלות
לאיש. דליה סירבה להתראיין לעיתונות,
מפחד שמא יגונב לציבור דבר מחלתה
של האם שמצבה החמיר והלך, היא דעכה
ורזתה פלאים. אלא שנחמד, אחת היתד, לה
בכל־זאת. חודשים אחדים קודם־לכן ׳ נישאה
דליה בשלישית, לאיש־העסקים היהודי-
אמריקאי פיטר רייטמייסטר. אמא
היתד. אורחת־הכבוד בחתונה זו, שנערכה
בפאר והדר לכבודה.
לפני חודשים אחדים עברה האם ניתוח
בארץ, נסעה אל דליה, המתגוררת כעת
בקליפורניה, להחלים.
אך דבר לא עזר. האם נפטרה השבוע,
בעוד דליה עמדה להגיע ארצה בחודש
הבא, לביקור נוסף.
אלא שהעצוב מכל הוא שדליה לא יכלה,
כניראה, להיות נוכחת בהלווייה. היא מצפה
לתינוק, שוכבת כעת בביתה שבקליפורניה,
בשמירת־הריון.
הרופאים החליטו שאינה חזקה ביותר,
אסרו עליה לרדת מהמיטה.

שלהם, המפואר גם הוא, ברחוב ויסוצקי
סמוך לבית הוריה של חני.
עשרות המוזמנים לא חדלו להתפעל
מטוב־הטעם והאמצעים הבלתי־מוגבלים
כימעט שהושקעו בארמונם של הנסיך ׳והוריו,
המלא תמונות וחפצי־אמנות עתיקים,
ומרופד בשטיחים סיניים ירוקים. כיום אין
לגרשון סיבה להצטנע.
תוך שנים ספורות הפך גרשון סטשיק
לייצואן מיספר אחד של תכשיטי־כסף
בישראל, והוא בעל בית־חרושת גדול.
כך שהפעם היה מצפונו שקט לחלוטין
כאשר הסתובב עם אורחיו בדירה המפוארת,
והסב איתם על הכיסאות המרופדים
בבדי פוצ׳י מקוריים, שביניהם נחה לד,
בשלווה בריכודהשחיה הקטנה של רון
הקטן, העשוייד, פלסטיק, ובד. ברווזי גומי.
ואם זה לא מנוחה ונחלה — אז אני
לא יודעת מד. כן.

כת־הבאלט המודרני, מארונה גראהאם,
עומדת להגיע לארץ.
אמת דיברתי. לפגי שבועיים היא הגי עה,
ומאז לא משעמם אף רגע. תאמינו
לי, אם יש דמות ציורית אחת שזכתה
בתואר הזה ביושר — היא האשה.
מאז הגיעה, לצורך הכנת באלט תנ״כי
גדול עם להקת בת־שבע, לכבוד יובל
העשור של הלהקה, מתאכסנת המלכה ב סוויטה
במלון הילטון, ומכה את כל מכריה
ומוקיריה בתדהמות בלתי־פוסקות.
מארתה גראהאם טוענת שהיא בת .81
אם היא אומרת — אפשר להאמין לה.
אבל שום נערה צעירה לא היתד. מתביישת
בכמות הפעילות של האשד, הזו.
היא מנהלת את חזרות הלהקה בין הש עות
10—8.30ו־ 11 בבוקר עד ארבע אחרי-
הצהריים, ואחר־כך מ־ 8.30 בערב עד . 10
רק אחר־כך היא מתפנה לצאת לבלות.
עייפות לא רואים עליה בכלל.
היא בעלת חושים בהירים לחלוטין, זו כרת
מיקרים קטנים שאירעו כבר לפני
שנים (מי מאי׳תנו זוכרים מיקרים כאלהז),
ובעלת חיוניות שאין שניה לה.
יחד איתה הגיעו מנהלה האישי, שני
רקדנים ורקדנית אחת, המסייעים לה בהדגמת
הקטעים המסובכים. את הדברים הפ שוטים
היא מדגימה בעצמה.
פניה חלקים כימעט, והמלתחה שלה
היא דבר שלא-ייאמן. איש עדיין לא ראה
אותה באותו בגד פעמיים. הצבעים האהו בים
עליה הם לבן, או שחור וזהב.
אין כמוה מקפידה על הופעתה. עניין
של הרגל. כל יומיים — למספרה, לסידור
שערה החום. תיסרוקותיד, בדרך־כלל אסו פות,
קשורות בצעיף או בסרט דרמאטי.
לפני ימים אחדים. ,למשל, חרגה ממינהגה
והופיעה בשיער מפוזר על כתפיה.
היא לבושה כימעט תמיד בבדי־שיפון,
ומתקשטת בתכשיטים יקרי־ד,מציאות, אותם
קיבלה במתנה באירועים חגיגיים במרוצת
הקריירה המסועפת שלה. והיא תמיד-תמיד
מאופרת למישעי.
גראהאם, הגברת הזקנה של הבאלט
המודרני, אינה מתנזרת כלל !מהנאות-
החיים. היא אוהבת לאכול טוב, ולא הכמות
עיקר — אלא האיכות. כימעט כל ארוחה
שלה כוללת סרטנים, והיא חסידה גדולה
של אוכל הודי הריף ומפולפל.
אגב פילפל — כל מי שיש עימו אוצר
של סיפורים מפולפלים — יקנה את ליבה
מייד.
אבל הדמות הססגונית הזו, שסביב שמה
נשפכו כבר נהרות של דיו, אינה מוכנה
להתראיין .״אני אהשוב על זה,״ היא
אומרת .״פעם, אולי.״
מה אגיד לכם הלוואי על כולנו.

רון.

גרשון וחני
מנוחה ונחלה על־אמת

עולם לא ידעתי שהבחורות של
״(*ו צ׳יץ׳ כל כך יפות,״ נאנחה בשמץ של
קינאה, זיווה להט, רעייתו של ראש עירית
תל־אביב. מאה הבחורות שהתנפלו
במוצאי־שבת האחרון על גן ביתו של
ראש־העיר הטרי באפקה, היו תצוגה מרהיבה
של חתיכות, מכל המינים ומכל הסו גים
— שהמכנה המשותף של כולן הוא —
עיניים גדולות, הנתקעות בהערצה של
בנות טפשעשרה לעבר צ׳יץ.
כאשר נבחר יהושוע רבינוביץ לתפקיד
שר־האוצר, היה ברור כי הסכנה שהוא
ינסה להתחרות עוד פעם בצ׳יץ׳ חלפה
סופית. אז ניתן האור הירוק ללשכתו של
ראש־העיר לארגן מסיבה, בגן ביתו הפרטי,
לקומנדו צ׳יץ. העילה הרשמית
היתה מסיבת תודה לחל״ץ, אירגון תומ כים
שסייע לצ׳יץ׳ במלחמת הבחירות שלו.
אז אמרו ששם האירגון מורכב מרא-שי ה תיבות
של ״חברים למען צ׳יץ״ .השבוע
הסתבר שהשם האמיתי היה ״חתיכות למען
צ׳יץ׳.״ כל החתיכות שנרתמו בהתנדבות
למערכת הבחירות שלו, אלה שהלכו איתו
על שפת הים ולחצו ידיים לאזרחים תמי־ימים
אלה שנשאו ערימות של פרחים וחילקו
אותם לאזרחיות חפות מפשע— .
כל אלה לא נשכחו מליבו גם כשהתמקם
על כס ראש־העיר. אלוף המיל. ידע שהוא
חייב להן תודה. והוא עשה זאת עם כל
הלב.
האמת היא שבמסיבת הגן היו גם כמה
גברים, אלה שעזרו לצ׳יץ׳ למצוא את
החתיכות, ואלה שהספיקו מאז הבחירות
להתחתן עם חלק מהבחורות. אולם הגברים
נעלמו בסלון המישפחתי, שם היה מקלט
טלוויזיה, צפו במשחק הכדורגל בין שתי
הגרמניות והפקירו את החתיכות שלהם
בידיו הנאמנות של ראש העיר.

ך ! דדה נעמי קוליץ, אשתו
^ 1 1 1 1 1של מי שהיה עוזרו
עייזו נייצמן, דויד קוליץ, הגיעה בגלמסיבה
מאחר שבעלה במילואים.

גמול
לעס קגי ס
¥1ך 111111 *1171 1*1ך שולח ראש עיריית תל־אביב לעבר אחת החתיכות
111 111 שהגיעו למסיבת הגן אותה הוא ערך לכבוד קומנדו

החתיכות שלו, בגן ביתו באפקה. כבר שניס רבות לא היה אוסף כזה של בחורות
צעירות ויפות כמו במסיבת הגן של צ׳יץ /שנערכה כהכרת־תודה למאמץ בבחירות.

ץ ץ זללת ג׳קי של יום ששי ודיזנגוף
! /של מוצאי־שבת יכולים להרכין ראש
בבושה לעומת האוסף הנהדר •שהתכנס ב אפקה.
היו שם כולן: נעמי קוליץ, רעייתו
הצעירה והיפהפיה של מי שהיה עוזרו של
1חחתימת חיוו בתות

עיניים עצומות

צ״יץ׳ מסונוור מגודש החתיכות העושולחת
לעברו של צ׳יץ׳ ,מי שליוומד
מולו בעת שנשא בפניהן נאום.
תה את צ׳יץ׳ במיבצע לחיצות היד
שלו על שפת־היס, אליס חסיד .״עזבתי את הפוליטיקה בנאומו הבטיח צ׳יץ׳ לנערות הצעירות כי עוד יקרא להן לדגל, וכי
והלכתי ללמוד באוניברסיטה ׳,סיפרה אליס לצ׳יץ׳ העבודה העומדת בפני קומנדו החתיכות עדיין לא הסתיימה.

ב_14

המחשוף

שייך כולו ליהודית
לין, אשתו של טו״ד
ומנהל חברות, אשר היתה אחת ממוקדי
המשיכה המיוחדים במיסבת הגן של צ׳יץ׳.

המזכירה

מזכירתו של צ׳יץ׳
בתקופת מערכת הבחירות,
אהובה אברבנאל, הרגישה במסיבת
הגן של צ׳יץ ,״ממש כמו בבית׳.

צ״ צי ־ חלומו של כל גבר להיות מוקף מנר הצדדים רק בחתימת
ארליך, האיש החזק של הליברלים, היה
מוכן אפילו לשלם חמש לירות ישראליות
שלמות כדי להצטלם במקום צ׳יץ׳ עם ה חתיכות,
אולם הצלם חסך לו את הכסף.
הכוכב החדש של דור ההמשך כליברלים,
מנהל חברות עו״ד אוריאל לין, שאשתו
יהודית היתה אחת הנשים הבולטות ב־יופץ
בערב, ערך היכרות עם הצד היפה
של המיפלגה אליה הצטרף לאחרונה.
בסוף הערב ריכזו עוזריו של צ׳יץ׳ את
מיצעד היפהפיות לקצה הגן, כדי שצ׳יץ׳
יישא בפניהם נאום פרגמטי. צ׳יץ׳ ,נרגש
מתמיד, רצה להודות לכולם על סיועם לבחירתו.
באמצע דבריו נשמעה לפתע צע קה
מקצה הגן :״לא שומעים״! צ׳יץ׳
היפנה מבטו בזעם לעבר הכיוון ממנו יצא

הקול, אולם הזעם הפך לחיוך כשהבחין
שהצועקת לא היתד, אלא אשתו זיווה.
זיווה היתה מודאגת .״יש פה המון בחורות,
יפהפיות. צ׳יץ׳ לא הכיר לי אותן
אף פעם עד היום, עכשיו אני גם מבינה
מדוע״ .זיוה אף ערבה סיכום משלה למבצע
האירוח :״מסתבר כי תועמלני המערך
צדקו כשהאשימו שכל התעמולה
שלו מתבססת על יופי — תראו מה •שהולך
כאן״.
אלד, שהצליחו לסחוט מראש־העיר גם
התימה הופתעו לגלות כי הם טעו בסברם
שהכינוי של להט הוא צ׳יץ׳ .מסתבר שהוא
נוהג לחתום בכינוי :״צ׳יצ וכך תמה
תקופת צ׳יץ׳ והחל העידן החדש — העידן
של ״צ׳יצ׳״.

11׳ 11 ! 11 עושה באצבעו צ׳יץ׳ ,לעבר אתי, אחת מנטרות הפרחים, שהגיעה
•יי י מאוחר למסיבה. צ׳יץ׳ עמד משך מרבית הזמן ליד פשפש גנו, כשהוא
מקבל אישית כל אחת מהנערות שהגיעו, ונפרד באופן אישי מכל אחת מהן כשעזבה.
עזר ויצמן, באה בגפה, מאחר שבעלה
משרת במילואים ; חני מלמד, האחראית
על מבצע שפת הים של צ׳יץ׳; אהובה
אברבנאל, מיניאטורה שחוטה ומקסימה,
מי שהיתה מזכירתו של צ׳יץ׳ בעת הקרב
הגדול על הכסא ; אסתי שפירא, יפר,
ואצילה, אשת דוברו של צ׳יץ /עמיקם ;
או אליס בסיד, יפהפיה בשמלה חומה
מקסימה, אשר דאגה לספר לצ׳יץ׳ כי פרשה
מעסקנות פוליטית והלכה ללמוד באוניברסיטה.
והיו
שם גם דורית שלוש, בת המישפחד,
הוותיקה בתל-אביב, אשר לדברי הצוות
של צ׳יץ׳ הביאה לקלפי את כל מצביעי
תל־אביב הקטנה; רחל קורן (״קורן ולא
כורם״) ,אשר הציגה בגאווה חבר ג׳ינג׳י

חדש שלד.,׳ היתה טלי קייצס אשר סיפרד.
לכולם כי התחתנה עם בחור בשם בנימין,
אבל השאירה אותו בבית, והיתד. גם
אתי שלח, שערכה יחד עם בעלה את
סקרי דעת־הקהל עבוד צייץ/
כל אלה, ורבות אחרות, היו עסוקות,
בלסובב את צייץ /בלרדוף אחרי מלצריות,
הנושאות מגשים עמוסים לעייפה בקבאב
שיצא זה עתה מהברבקיו ובכוסות שמ פניה.
היתד.
זו גם הזדמנות נדירה לראש־העיד
לגמול לידידיו מהמפלגה הליברלית,
על עזרתם לו ולתת להם להתבשם בבושם
הרענן שכמוהו לא בא בנחירי עסקני המפלגות
בישראל. הוא הזמין אותם לחזות
באוסף החתיכות הפרטי שלו. ח״כ שמחה

אוי שנחתי

מתנצל צ׳יץ׳ בחיוך לעבר אחת הצעירך ת, אשך. הוא לא
זכר את שמה. קשה היה שלא להתפעל בכל זאת, מזכרזנז
׳של צ׳יץ׳ אשר זכר את שמות מרבית מאה החתיכות שעבדו טימו בעת מערכת הבחירות