גליון 1922 מתאריך 2 ביולי 1974

תו כוי ת הריסון״ -הקדמהל בי הו ח?

אחד־עשר המופלאים אלוהים גמר, כידוע, לברוא את העולם
ביום שישי בצהרים. ונאלץ לשבת
במשך כל השבת מול הטלוויזיה, לשחק
קלפים ולקרוא מוספים. והנה, תון כדי
פיצוח״גרעינים ופיהוקים רחבים באה לו,
לאלוהים, ההברקה הגדולה של השבוע :
תוך חמש דקות הפיל תרדמה עמוקה
על טייער ישן שמצא בוואדי של גן־עדן,
נטל ממנו צלע והפכה לכדורגל עגול וקופצני.
וירא אלוהים כי טוב.
כך התחיל השיגעון שלו לכדורגל. שי-

מעפה־נבחרת לוט (מימין)
(נזקרדם מעסה־סדום)
געון שעבר תוך דורות ספורים לעמו הנבחר.
הרכילות התנ״כית מספרת שתוך
כדי השיחה הרשמית במעמד ברית״בין-
הבתרים, לחש אלוהים במבטא הונגרי
כמה הוראות טקטיות על אוזנו של אברהם
אבינו, והסביר לו איך לקחת את
אליפות הכדורגל של ארם נהרים. הקטע
הנ״ל נמחק אמנם מספר בראשית
אך מרמזים שונים ניתן להבין כי אברהם
אכן הקים נבחרת ואף הצליח להביס
במשחקים המוקדמים את היבוסי.
כן סחט תיקו מן הכנעני.
היו כמה אירועים מצערים (כמו הרחקתו
של ישמעאל מן המגרש, לכיוון
המידבר) אך בדרך כלל התנהלו העניינים
ברוח ספורטיבית. למעט המקרה בו

גליליאו גליליי עד המוקד
״הארץ היא כדור״
התלונן שחקן בדואי צעיר בשם עשיו
אבינו על שקיבל נזיד עדשים תמורת
מכירת משחק. החשוד, צעיר מחונן בשם
יעקב אבינו, מאוהדי הפועל באר״שבע, לא
הודה באשמה ושוחרר מחוסר הוכחות.
אותו יעקב, שהיה בעל דוכן למכירת

(המשך במט׳ ,3מור )4

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

לאור המצב הבטחוני הרעוע יצא
צוות ״ 200 הארץ״ לחפש מחדלים
את המחדל חשפנו בגנון של סימה, אי־שם בגוש דן.
התגנבנו לשטח הגנון, זחלנו תחת הגדר, נכנסנו לחצר
הגן ועשינו טטטטה טטטה טטה. יכולנו להרוג איזה
שישה־שבעה ילדים כמו כלום, אבל הננסים הדבילים ישבו
בתוך ארגז החול שלהם, לעסו בננה ואפילו לא הסתכלו
לעברנו. שלא לדבר על העובדה שלא היו חמושים כלל.
גם לא לבשו איפוד־מגן ולא חבשו קובע־ פלדה.
״מה פשר המחדל?״ שאלנו את סימה.
סימה התנצלה והסבירה שבביקורה האחרון בארה״ב
דרשה טילי־כתף לכל ילד, אבל הפנטגון טרם אישר. לפי
שעה מקיימות האמהות תורנות שמירה בפתח הגגון, כש כל
נשקן הוא תת־מקלע ׳ושישה רימונים. אלא שהיום
האם התורנית לא הגיעה, משום מה.
הלכנו, בעיניים רושפות, לחפש את האחראית למחדל
— אמו של צחי, אשר לא התייצבה למשמרתה כנדרש.
לאחר חקירה מקפת מצאנו אותה בחזית גן הילדים של
רבקה כשהיא שוכבת אפרקדן, בידה מקלע כבד ולימינה
ארגז פעולה.
״הסבר, מייד!״ תבענו.
אמא של צחי הסבירה שהיא גם אמא של טלי, ושטלי
לומדת בגן של רבקה והיום במקרה הוא יום המארבים
שלה בתור אמא של טלי בגן של רבקה, ככה שהיא לא
יכלה להתייצב למשמרתה בגנון סימה בתור אמא של צחי.

נ בנ ה ארצנו

דבר המערכת

נבנה ארצגו ארץ מולדת
כי לנו, לנו ארץ זאת.
נבנה ארצנו ארץ מולדת
כי קצת צפוף
ובוכים התינוקות.
הלאה הנאצי!
נדהמנו לשמוע על כוונתו של מוסד
ציבורי יהודי לארגן אכילת מלפפונים
פומבית בלב העיר העברית הראשונה.
מהי אכילת מלפפונים? שמא תאמרו
מיצוות ״בורא פרי האדמה״ ו — ולא.
שהרי היטלר המרצח צמחוני היה וגא
ירק פיגולים זה בעצמותיו, מעשה שטן.
וגם הרעילו את נפשו והטילו בה מיני

שיגעון.
ומכל זני הצומח רב היה כוחו של ה מלפפון
במעשה הנבלה. שהרי אין ה־מלפפת
ירק בעלמא. ומצינו כי רוחו
של המלפפון היא שפיעמה בליבותיהם
של חייתו־אדם הללו, ושעה שהוציאו בני-
עמנו להישמד ישבו להם אותם פורעים
ונגסו בפלח־מלפפון לדייג אתג
וכי תאמרו: ירק מזין הוא המלפפון
ומצויים בו תרי״ג ויטמינץ. על זאת נשיב :
כלום נפל חלקם של מיני קישואים ודלו־עים
והאם קטן ערכו של עשב כפטדוס
ילנון להיות לנו למאכל?
והנה נתבשרנו כי גדולה תאוותם של
משומדים מבני־עמנו דווקא למלפפון,
ובריש־גלי. ועל כך אמר הפתגם היהוד
י: יותר משרוצה המלפפון לינוק, רוצה
היונק למל ספ ן .
והשאר פירוש הוא. צא ולמד.

״ובעלך ד׳ שאלנו בזעם ,״הוא לא יכול לעזור לך
בשמירה?״
אמא של טלי וצחי הסבירה לנו שלא ראתה את בעלה
מאז יצא את הבית באחד הערבים, לפני כשלושה חודשים.
מיד יצאנו לבדוק היכן משוטט הבעל הבלתי־אחראי,
בשעה שכוחותינו נאנקים תחת עומס בעיות הביטחון השוטף
בגני־הילדים.
מצאנו אותו לאחר חקירה מסועפת, כשהוא משוטט
ברגלים כושלות בין הצרכניה והדואר. עיניו אדומות, זקנו
מגודל־פרא, צפורניו משתלשלות מעבר לברכיו, בגדיו
בלויים ׳וסנדליו שחוקים .״מה אתה עושה כאן?״ שאלנו
את הפושע .״אני במשמר האזרחי״ ה שיג ״התנדבתי, יחד
עם ראש העיר.״ ״ואיפה הנשק?״ שאלנו .״אמרו שאץ
צורך בנשק,״ השיב ,״אבל קיבלתי אסימון״ אמר ושלף
מתוך סחבותיו אסימון נוצץ .״אתה רואה?״ שאל בפה
נוטף ריר ,״אמרו שאם יהיה משהו חשוד, שאלך לטלפון
ציבורי ואתקשר למישטרה.״ שאלנו ,״עד מתי הפטרול?״
״אמרו עד שיחליפו אותי, אני בינתיים מסתובב כאן כבר
עשרה שבועות,״ אמר ופילבל בעיניו.
מחינו דימעה ושאלנו את אבא של טלי וצחי מדוע לא
התפטר מן המשמר האזרחי, כדי שיוכל לשמור על הגן
של רבקה כדי שאשתו תוכל לעמוד בשער הגנון של סימה.
״בגלל האסימון,״ השיב האיש הזקן ,״אתם יודעים
כמה זמן לקח לי להשיג אסימון?״

נבנה עוד חדר
אנחנו לא בסדר.
נבנה מרפסת
המשטרה הורסת.
יד שוטר הודפת
כף דחפור דוחפת
יסודות חושפת
חוק רבותי הוא חוק !
נלך ׳מכאן,
נמחה דמעות.
מחר יבנו פה
ארבע־עשרה קומות.

החופש הגדול החל
ילדים חביבי ם — עם פרוץ הקיץ
אנא שימרו על נקיון רגליכם.

בנקיון כוחנו
פירסום ״צפע״

ציבור הנח שים האר סיי ם בישראל

--מ מי שנ תו של מייסדואין הביישן למ״ד
ואין הקפדן מ״ם.
רבי זוארץ
(בוויכוח עם הלל הזקן)

״מטוסי ישראל זיהו והשמידו בדייקנות
מפליאה מיפקדות המחבלים בלבנון״
״ידיעות אחרונות״ 21.6.74

בריחה המונית ממגחנות־הפליטים
בלבנון -מחשש לתגמול ישראלי

(אחד עשר המופלאים -המשו)
נזידים ליד האיצטדיון המקומי, והידוע
כחובב כדורגל מושבע, הרכיב לראשונה
את נבחרת ישראל. הנבחרת שהורכבה
לאחר ניפוי קפדני מאחד־עשר בניו, זכתה
להישגים נאים ( 0:3נגד עשרת בני-המן)
וזינקה תוך זמן קצר מהפינה לשיפוטכם,
אל מרכז הטבלה. במיוחד זכור מהרכב
מצויין זה הקיצוני השמאלי יוסף (כתונת
פסים מיספר — )11 צעיר מחונן בעל
ראש־פז ורגל־מסיימת, אשר התנהגותו
השחצנית ורדיפת המותרות שלו היו בעוכריו
ולבסוף אף הביאו לכן שקבוצתו
מכרה אותו לקבוצה ישמעאלית וקיבלה
עבור רגליו השעירות חמש עיזים שחורות
וגמל. כן הצטיינו ״צמד השינ׳ים״ :
שמעון ולוי.
שחקן בלתי-ממושמע אחר היה ג׳ורג׳
(ג׳ורג׳י) קורח, שעשה פאולים רבים ומ
״ידיעות
אחרונות״ 26.6.74

מה שמראה שהפליטים, ב מסגר ת בו רו ת ם הכללית, גם אינ םמק פי די ם על
ק רי א ה סדיר ה של עיתונות יו מי ת. הלא הפגיעות מ דויי קו ת ל הפלי א, אז
מ ה יש כאן לפחד מתג מול ישראלי י
תתוגלו ילדים
ת חו ג לו
כואו ילדים, תשכו לידי, ואספר
לכם סיפור זוועה.
היה היתה ארץ אחת קטנה,
מוקפת אויבים, שסבלה אחת לשבועיים
מטבח אחד קטן, ולפעמים
טבח אחד גדול. כני הארץ הקטנה,
שהיתה כאמור מוקפת אויבים,
ידעו בדיוק מי רוצח את
נשיהם וטפם, ולבן אין זה בלל
תמוה שהחליטו לשים קץ לזוועה.
שלחו בני הארץ הקטנה, מטוסים
אל ארצות אויביה, שהיקיפוה
סביכ-סביב, הפציצו כפרים, הרסו
מיפקדות ומחסנים, זרעו הרס ד
קצרו קדחת, ואמנם, כעבור •טבוע
היה עוד טבח אחד.
פשטו בני הארץ הקטנה אל
שטחי אויביהם, לקחו שבויים,
קטלו מנהיגים, הטמינו פצצות ושבו
לגבולם, עייפים אף מרוצים.
ואבן, עוד כאותו שבוע התרחש
טבח אחד כלבד.
כני הארץ הקטנה הקימו זרוע
מיוחדת לקיצוץ הזרוע, וענף מיוחד
לגדיעת הענף. הם גם עברו לשיטות
מתוחכמות, לשיטות אלקטרוניות,
לשיטות אודיו־ויזואליות
ולשיטות טרנסנדנטליות. וראו איזה
פלא, מיספר מעשי הטבח ירד
פלאים, עד בדי אחד כלבד כשבוע.
הקיצור _ הם החליטו לשים למידור
קץ, אחת ולתמיד.
וכאן ילדים, אנחנו מגיעים לזוועה
בסיפור שלי, בי הוא תמיד
מסתיים כמלים: תתרגלו ילדים,
תתרגלו.

מדריך למטייל
ברומא נהג כרומאי, ובסין נהג כ סיני
— אם יש ברצונך להימנע מהע־לבת
מארחיך, או משימת עצמך ל צחוק.
בעמוד זה מרוכזים ה״שיגעו־נות״
הלאומיים העיקריים בהם אסור
לך לפגוע בעת סיוריך בעולם. בגרמניה הדייקנות היא החוק העליון.
לעולם אל תאחר לפגישה.
בשיבתד אל השולחן, אל תשתה ב טרם
הרים המארח את כוסו ויאמר
״ברוזיט !״
אל תפרוס תפוחי־אדמה בסכין, ואל
תעשן לפני הגשת הרפרפת.

הימנע מלדבר על הנאציזם. בספרד השתתף בתגובות הקהל במילחמת

שוורים. צעק במידת האפשר. אד, ל עולם
אל תגלה את ריגשי הזוועה
שלך.

ויעש רו בתונת-פסים
כדורגלן יוסף־הצדיק בפעולה

כר מייעץ לנו ״ידיעות אחרו נות״
מיום שישי האחרון.
וכר באמת צייר להתנהג. בגר מניה
הנאציזם הוא ״שיגעון״ לאו מי
ולבן כדאי לעשות הכל על מנת
לא להעליב את מארחיכם או לע שות
מעצמכם צחוק. ואם יגידו
לכם, למשל, להכניס כמה יהודים
לתאי-גזים עשו זאת. השתתפו כ שימחה,
צעקו כמידת האפשר אר,
לעולם, אל תגלו את ריגשי הזוועה
שלכם.
ברומא נהגו כרומאים ובגרמניה
כגאצים.

ל א סי מון זוארץ

עם גיוסך

ירידה מהירה
ב סול ה פ רו פי ל
מלכיאל, מתוקה וז׳יטון

בוערים אשר לא מצאו חן בעיני אדוניי.
משה בן״עמרם, שהיה השופט נאלץ לשלוף
כנגד קורה שלושה כרטיסים צהובים
תוך משחק אחד. משלא נרגע השחקן
המתפרע פצתה האדמה אה פיה
ובלעה אותו וגם את ג׳אנו ואביטן.
משה (מויש) ברעמרם היה שופט גדול,
והאגדה מספרת שהיה בצעירותו גם כדורגלן
גדול. אלא שיום אחד הכשיל שחקן
מצרי ברחבת השש״עשרה של בני-
ישראל. משנוכח כי השופט לא שרק,
הטמין משה את החלוץ המצרי בחול
והמשיך לשחק כאילו לא אירע דבר. באותו
ערב שמע בת-קול :״של נעליך
מעל רגליך מסתבר שאלוהים הרגיש
בפאול. וכך תלה משה את נעלי ה כדורגל
שלו והלך לאמן את הפועל בני-
מדיין מליגה ב׳ דרום. כמאמן אף זכה
להישגים מרשימים נגד עמלק 0:1נגד
בני-עמון ( 1:3לאחר 1:0במחצית) ונגד
אורוגוואי 1:1שפט כדרלעומר, לעיני
3000 גמלים.
כגמול על נצחונותיו, העניק אלוהים
הנלהב את הגביע העולמי לבן־עמרם.
הגביע הוענק בטקס מרשים שנערך ב-
איצטדיון הר-סיני, בנוכחות נשיא פיפ״א
יהוידע בן־פוטבול, שמשון ודלילה, רחב
הזונה, פרשנים ועיתונאים. וכך ירד משה
מבימת הכבוד העשנה כשמצחו קורן ובידו
הגביע העולמי, לעיני מאות אלפי
צופים מריעים ומצלמות טלוויזיה שהעבירו
את הטקס באמצעות חמור לכל
רחבי העולם.
וכאן יאיר בלוגי המחזירכם אל מהדורת
החדשות. מזג האוויר יהיה נאה,
והכדור עגול.

הניחוש הנס!
בקפה
(בחסות הגברת קורה, קוראת עתידות
וכותבת, ממוצא בידואי ידוע)

נס קפה

( 1לבחוש)

מילחמות האנזריקאים

בוד* ב סב עד

וערכות בירושלים

שולמית אדוני:

המילחמה הפנימית כקרב ממשלת ניב־פון,
וכעיקר מילחמת שלזינג׳ר־קיסינג׳ר,
מתחילה למצוא לה המשך כירושלים, בשפל
אחד מן המחנות מגיים לעזרתו את עמיתיו
הישראליים.

ימח שסה!
תקרית חמורה בין השרה־ללא-תיק שולמית
אלוני לבין שר-הפנים לשעבר מסיעת
המפד״ל, הד״ר יוסף בורג, נמנעה ברגע האחרון
והסתיימה ב״סולחה״ .התקרית החלה
אחרי שאלוני קיבלה קטע מהעיתון היהודי,
המופיע בשפה האידית בניו-יורק, האלגמיינע
ז׳ורנאל, שהתפרסם ב״ 15 בפברואר השנה,
כשבורג כיהן עדיין כשר בממשלת גולדה
מאיר.
העיתון האידישאי טען כי במיכתב שהיפנח
בורג אל הרבנים האורתודוכסים בארצות-
הברית, הוא קרא להם להתערב כדי ש בעיית
״מיהו יהודי״ תיפתר בדרך של גיור
לפי ההלכה, והזהיר אותם מהסכנה שמהווה
לדת חברת״הכנסת החדשה שולמית אלוני, שליד
שמה צרף הד״ר בורג את ראשי התיבות
ימ״ש (ימח שמה).
ראשי-תיבות אלה לגבי הדתיים תם בבחינת
קללה שפירושה בשפת־הרחוב :״מי יתן ותמות״.
כאשר
הוצג העיתון האמריקאי בפני בורג,
הוא נדהם לא פחות משולמית אלוני. הוא
מיהר אל השרה, לחץ את ידה ונשבע בפניה
כי מעולם לא כתב כמילים האלה .״חס
וחלילה,״ חזר בורג מיספר פעמים .״את
מכירה אותי, אני אף פעם לא הייתי אומר
עלייך דבר כזה״.
בורג, ששכח כי אינו מכהן עוד כשר,
הציע לאלוני כי תגיש לו שאילתה בעניו
זה כדי שיוכל להכחיש את הפירסום בפני כל
הכנסת. התקרית חוסלה אחרי שאלוני הודיעה
כי היא מסתפקת בהכחשתו של בורג,
שנאמרה לה באופן אישי.

מול הציר של שרי־הביטחון, שלזינג׳ר־פרס, עומד
הציר של שרי־החוץ, קיסינג׳ר־אלון, כאשר רבץ עצמו
תומך במישרין בנשיא ניכסון. הדבר בא לידי ביטוי
עם שובו של פרס מאמריקה, כאשר מקורביו בעיתונות
החלו בד,שמצת קיסינג׳ר.

יזנגי חלך
נזגעים להקמת חזית:

השלב הבא: הסדר
עם רד!

דיין -אבן
— ה ח 1ץ /זטעג״ך. מ—י־ ,י,8״ן11^ 14 ,

אפשרות של הקמת גוש חדש כמיפלגת־העבודה.
שיהיה מבוסס על שיתוף־פעולה בין
שניהם.

הפגישות נערכו ביוזמת דיין, שהזמין תחילה את
אבן לביתו בשבוע שעבר. בראשית השבוע גמל דיין
לאבן, ובא לבקר אותו בביתו. בעוד שתחילה הועלו
ניחושים כי השניים מבקשים לשתף פעולה כנגד
ממשלת רביו, מסתבר שהם ביררו אם הם יכולים
להגיע לידי נוסחה מדינית משותפת, למדות חילוקי־הדיעות
שהיו קיימים ביניהם בעבר•
למרבה •ההפתעה הסתבר כי דיין התקרב לדיעות
היוניות של אבן, והוא פוסל את ״תוכנית אלון״ לגבי
עתיד הגדה המערבית בנוקשה מדי.

כין השאר ביררו השניים את האפשרות
שבקונסטלציה מסויימת, אם ייערכו בחירות
חדשות תור שנה, יפרשו ממיפלגת העבודה
ויקימו מיפלגת-עבודה חדשה, שתצא כרשימה
עצמאית לבחירות.

דא היה דרס,״ 1*0
מנכ״ל בעבוד ה
מזכ״ל המישנה של מיפלגת העבודה מטעם חטיבת
רפ״י לשעבר, אלוף־מישנד( ,מיל ).משה נצר, עומד
להצטרף למישרד־הביטחון, לצוות שמרכיב שר״
הביטחון החדש שמעון פרם. במקרה כזה ייאלץ נצר

ל קו ר אי ,,העול ה!ו־.׳י
ההתפתחויות הכלכליות האחרונות מעמידות
בסכנה את עצם קיומה של עיתונות
חופשית.
כל ההוצאות הכרוכות בייצור העיתון —
דפוס, נייר, שכר־עבודה ועוד, עלו בצורה
חדה. מחיר הנייר בילבד עלה בימים ה אחרונים
בקרוב ל 50 ובשנתיים האחרונות
עלה ב.300*-
הדבר מעמיד עיתון חופשי בפני ברירה
אכזרית: לצמצם את שרותיו עד כדי פגיעה
בעצם התפקיד שלמענו הוא קיים, או להטיל
על קוראיו עול נוסף.
אין לי ספק שקוראי ״העולם הזה״ מעדי פים
את הדרך השניה. אין תחליף לתפקיד
שממלא ״העולם הזה״ בימים אלה. אין לו
מקור כלשהו למימון קיומו, מילבד תפוצתו
בציבור המודע לחשיבות פעולתו, והמוכן
לממנה.
עליית המחיר ב״^ ,16.5שעליה נאלצנו להחליט
השבוע, היא המינימום הדרוש לכיסוי
ההוצאות המוגדלות. עשינו את הכל
כדי למנוע את הצורך בעלייה גדולה יותר.
אני בטוח שהקוראים יתייחסו אליה בהבנה.

אור א ס רי
לפרוש מתפקידו כמזכ״ל־מישנה, כיוון שכעובד־מדינה
אין הוא רשאי לעסוק בפעילות פוליטית.
לא מן הנמנע כי אנשי חטיבת רפ״י לשעבר לא
יתבעו בחירת מזכ״ל־מישנה חדש מטעמם. משה דיין
לוחץ בכיוון זה, בטענה כי רפ״י ההיסטורית סיימה
את תפקידה.

למ׳!ן שה חותר דייו לאחד מחדש את רפ״י
לשעברר ;עם מם״אי הה׳זיסטורית, ולהבליט את
קיומה ההניפרד של חטיבת אחדותיהעבודה
זר במיפלגה. איחוד זה דרוש ׳לדיין,
לצורך הניסיון שהוא מתכנן לשיבה לזיר ה
הפוליטית.

הצהרותיו האחרונות של ראש־הממשלה יצחק רבין,
בכנס האינטרנציונאל הסוציאליסטי בבריטניה, לפיהן
הוא רואה את השלב הבא בהסדר באיזור בהשגת הסכם
נוסף עם מצריים, עומדות בסתירה לכוונות קיסינג׳ר.

א! הפסקת־אש
ב*ן גוון לשרון
אין כל יסוד לידיעות שפורסמו השבוע
כאילו הוקפא הדיון כתלונת
האלוה שמואל (״גורודיש״) גונן נגד
האלון? אריאל שרון ביוזמתם של שני
האלופים, שנפגשו למיספר שיחות והחליטו.
על ״הפסקת־אש״ .שיחות
כאלה לא התקיימו, וממילא גם לא
הושג כל הסכם.
עם זאת לא נערכה עד כה כל
חקירה ולא התקיים בל דיון כעניין
התלונה בפני האלון! מנחם (״מאנדי״)
מרון, שהתמנה לחקור את תלונתו של
גורודיש, ונראה שדיון כזה גם לא
יתקיים, כיוון שמרון, שהוא ראש מחלקת
הדרכה כמטב״ל, עומד להשתחרר
בעתיד הקרוב משירותו הצבאי.
כימעט ברור שכאשר יחל הד״ר קיסיבג׳ר את
סיבוב־התיווך החדש שלד באזור, שייערך כנראה בחודש
ספטמבר השנה, הוא ילחץ על ממשלת־ישראל
למצוא הסדר עם ירדן תחילה.

גדול בהיקפו מכל הניסיונות שנעשו עד כה. לצורך
זה מגייסים במושבים ובקיבוצים הדתיים 1000 איש

שיישתתפו כמיכצע, בו יטדו חלק גם חמי
שה-עשר חברי-בנסת מסיעות האופוזיציה.
למגוייסים לא נמסר מועד ביצוע ההתנחלות אולם
נאמד להם להיות מוכנים לצאת מייד עם בוא הקריאה.

מילחמת בחירות
ר״א -שינוי

כיוון שברור שהסדר עם ירדן יחייב
את התפטרות הממשלה ועריכת כחירות
חדשות, נובח התחייבותו הרשמית של רכין
לבד, מעוניין רבץ לדחות את תחילת המשא־ומתן
עם ירדן ככל האפשר.

מילחמת-בחירות כלתי־רישמית נטושה
כעת כין תנועות ר״צ ו״שינוי״ ,כצורת
מודעות יקרות בעיתונות, הקוראות לבחירות
פנימיות.

סביר לוחץ דוגירון י

בין פעילי ר״צ נשמעת ביקורת על ביזבוז־כספים
זה, העולה על הוצאות ר״צ בבחירות לכנסת —
מה־גם שלמעשה כבר קיים הסכם־איחוד בין שולמית
אלוני לאמנון רובינשטיין, והמסע הנוכחי בא רק
כדי להפגיז כוח זה מול זו.

המפד״ד דממעודה
מהן ״הזכויות הלאומיות״ של העם
הפלסטיני ץ מי מייצג אותו ץ כיצד
יכולה לקום ולהתקיים מדינה פלסטינית
לצד מדינת ישראלי איד יובטח
ביטחון המדינה בהסדר ישראלי־פלסטיני

שאלות אלה יידונו ביום־עיון ארצי
של פעילי תנועת מרי, שיוקדש לנושא

הניסיונות הנעשים לאחרונה כדי למצוא פיתרץ
לבעיית ״מיהו יהודי״ ,שיבטיח את צירופה מחדש
של המפד״ל לממשלה, הם פרי יוזמתו של ספיר.
כיום ברור לחלוטין כי הכללתה של המפד״ל בממשלת
רבין היא בלתי אפשרית לטווח ארוך, לא
בגלל בעיית ״מיהו יהודי״ אלא. בשל התנגדותה להח זרת
שיטחי יהודה ושומרון לירח — בעייה שתהיה
אקטואלית תוך מיספר חודשים. למרות שמובטח
כי על רקע זה תיאלץ המפד״ל לפרוש מהממשלה,
מבקש ספיר להחזירה ״לפחות לכמה חודשים״.

הסיכה: הימצאותה של המפד״ל כאופוזיציה
מפריעה לספיר בגיוס בספים ברחבי
העולם היהודי, וגורמת לו קשיים בהתרמות
אצל בעלי־הון בחו״ל המקורבים למפד״ל.

דו״קיום
ישראל -פלסטיני

מחבוו־ם החוחדוח
שד אלף איש
חוגי הימין המנסים להקים התנחלות פרטיזנית ליד
שכם, מתכננים בסודיות את פרטי המבצע הבא שיהיה

ושיתקיים בשבת בשבוע הבא, ה־13
ביולי, כשעה 10 כבוקר בתל-אביב.
הכרים והאוהדים, המבקשים להשת-
תן! בכנס, מתבקשים לפנות לת.ד.
,136 תל-אכיב.

פרסום ז״ר יעקבסון

בתה פעמים )והה •בול???
בסבין הגילוה
דיפלומט׳
ובתה בול
להתבלה

1ע 1ד פעם ...

100.- 4ל׳

שיחות עם עוב־ם בקו־ ל -המשך הדו׳ ח של עורך ״השד הוו!״ עי פגישותיו

״ העולםהזה ״ ,שכועדןהחדשותהישראלי. המערכת
והמינהלה: תל־יאביכ, רחוב קרליגד ,12 טלפון .260134 תא־דואר
. 136 מען מברקי: עולמפרם .״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רה׳
כן־אכיגדור. הפצה ו גד כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה כפפי
בע״מ. העורף הראשי: אורי אכנרי. המו״ל: העולם הזה כע״מ.

אין זה מקופל שעיתון אחד ימליץ
בפני קוראיו לקרוא עיתון אחר. אני נאלץ
לנפץ מוסכמה זו כדי להמליץ בפניך, בכל
לב, לקרוא את גיליונות ערב־ישבת של
מעריב — אם אינך עושה זאת ממילא —
ולוא רק בשל סידרה אחת המתפרסמת בגיליונות
אלה מזה כמה שבועות.
אני מתכוון לפרקי יומנו של משה שרת
המנוח, ימי שהיה בשנים 1948—56 שר־החוץ
בממשלת־ישראל ובשנים ,1954—55
כיהן גם כראש־ממשלתה !השני של המדינה.
שרת, שנפטר ממחלת סרטן בשנת
,1965 כתב יומן אישי מפורט החל מסוף
שנת , 1953 בעת שכיהן עדיין כשר־חוץ
בלבד, ועד אמצע שנת ,1955 כאשר -חזר
דוד בן־גוריון משדה־בוקר לכם ראש-
הממשלה. היומנים, המשתרעים על פני
2,500 עמודים כתובים במכונת כתיבה,
מתארים בעיקר את מה שהתחולל מאחו־רי־הקלעים
המדיניים והמפלגתיים בישראל
בשנתיים בהן כיהן כראש־ממשלה.
אין זו רק תעודה היסטורית חשובה על
תקופה הרת־גורל בתולדות המדינה. זהו
גם חומר קריאה מרתק, הנקרא במתח של
רומן בלשי, כתוב בסיגנון מבריק, בחריפות
ובעוקצנות, ובעיקר בכנות ובגילוי-
לב נדיר.
•אולם לא רק הערך ההיסטורי או ה ספרותי
הם ההופכים מיסמך חשוב זה
לספרות־חובה לגבי בל אדם חושב במדינה.
החשיבות המיידית הנובעת ממנו
היא בהערכה המחודשת המתחייבת בעק-

״להד״ם״
היו מוטלות עלינו אז על-ידי הצנזורה
הצבאית, שמילאה תפקיד פוליטי מובהק.

״*סודות שסנ״ם״

״העולם הזה״ )30.12.50( ,1162
הקרב הסודי

מאחורי קלעי המשבר
המאורעות עליהם כותב שרת, עלולים הדברים
להיראות ברכילות ואנקדוטות מ־אחורי־הקלעים.
אבל לגבי כל מי שעוצמת
אותם מאורעות ומשמעותם הגורלית, חרותים
עדיין בזכרונז — יש בהם כדי להרוס
מושגים, ערכים ותפיסות־עולם שלמות.
הפער בין הדברים והאישים כפי שהופיעו
׳והוצגו לפני 20 שנה, לבין הצורה בה הם
מופיעים ומוסברים ביומני־שרת, הוא עמוק
עד כדי כך שבכל חברה אחרת היה גורם
לתסיסה ולזעזועים חריפים ביותר.

אישור מתוך הקבר

לבון נגד שרת

״העולם הזה״ )11.2.50( 1115

בות הדברים שכתב שרת, של האזרח
כלפי אלה הניצבים בצמרת השילטון.
יומני־שרת שופכים אור חדש לא רק על
דמותו של האיש עצמו, על טיב השיקולים
שלו ועל הדרכים בהן קיבל הכרעות גורליות
לעתידה של המדינה. זהו דק צד
שולי של היומן. החשיפה האמיתית של
שרת היא דמותה האמיתית של החבורה
שהנהיגה את המדינה עד אחרי רעידת האדמה
הגדולה של מילחמת יום־הכיפורים.
יומני-שרת מנפצים מיתוסים, הורסים
אשליות, מגמדים ענקים למימדיהם האנר
שיים, חושפים את עולמם הרוחני, התר בותי,
המוסרי והאישי של אישי גלריית
המנהיגים, שגדולתה, כביכול, לא היתד!
מוטלת בספק.
לגבי חלק ניכר מהעם, שלא חי את

שער ״העולם הזה״ )24.2.55( 006

שער ״העולם הזה״ )17.6.54( 860

20 שנה הם מובנים מאליהם, הם עניינו
של אדם שעבר מן העולם וניתן לעבור
עליהם לסדר־היוס מבלי להתייחס אליהם.
בחרתי להצביע על תופעה זו דווקא
במדור העוסק בדרך כלל בעניינים הנוגעים
והקשורים להעודם הזה ולמערכתו,
מפני שיש קשר הדוק וישיר בין גילויי
שרת ביומניו לבין העולם הזה.
אם זכור לך, היה העולם הזה העיתון
הראשון •שגילה את חומר־הנפץ הפוליטי
הטמון ביומני־שרת, עוד זמן רב לפני
פירסומם ברבים. לפני כשנה וחצי, בסוף
ינואר 1973 פירסמנו (העולם הזה )1848
בכתבה שנשאה את הכותרת הפצצה האטומית,
את תמצית הגילויים הכלולים ביו־מני־שרת
ואת המאבק שנערך סביב פיר־סום
היומנים. גילינו באותה כתבה כיצד
מהלך יומנו של שרת — שתוכנו היה
ידוע רק בחוג מצומצם של בני משפחתו
המסועפת — אימים על גדולי המדינה
וראשיה. סיפרנו אז כיצד רכש מעריב,

והנה, הדברים מתפרסמים באחד
העיתונים הנפוצים ביותר בישראל ; כל
מי שחי את החיים הפוליטיים בישראל בו לע
אותם במנות קטנות לסירוגין ברעבתנות
ובתימהון ז הם משמשים נושא לוויכוח
ודיון בכל חברה אינטליגנטית —
אך התהודה עליהם נשארת מוגבלת ומצומצמת.
אף עיתון, גם לא מעריב עצמו,
לא מצא לנכון להגיב על גילויי שרת,
על הנובע והמתחייב מהם. אף פובליציסט׳
מאלה הממהרים לעוט על כל נושא
שולי, טרם טרח לנתח את יומני־שרת
ולהפוך אותם לנושא ויכוח ציבורי. פתאום
נדמה כי הדברים אותם כתב שרת לפני

עבד אל נאצר
הזמין את שרתן

בו מועסק יעקב שרת, בנו של משה שרת,
את זכויות הפירסום של היומנים, תוך
שמירת הזכות לקצץ בהם ולמנוע פירסום
קטעים שלא ייראו לעורכי העיתון. דיווחנו
על הלחץ שהופעל על בני מישפחת
שרת שלא לפרסם את היומנים ערב הבחירות
של שנת ,1973 משום שאז יכלו
לשמש כלי־נשק מצויץ בידי יריבי מפלגת
העבודה במערכת הבחירות.
באותם הזדמנות גילינו גם שלכל אורכו
של יומן שרת שזורים קטעים הנוגעים
להעולם הזה ולתפקיד הציבורי החשוב
שמילא באותן שנים אליהם מתייחס היומן.
עד כת לא הופיעו בפרקים שפירסם
מעריב מתוך היומן, אותם קטעים הנוגעים
להעזלס הזה. אינני יודע אם הם יופיעו
בפרקים שיפורסמו בהמשך הסידרה,
אבל ללא ספק יתפרסמו חלקם ביומן ה מלא
שיוצא־לאור בצורת ספר.
זהו רק קשר אחד ממערכת הקשרים
הקושרים את יומני-שרת אל העולם הזה,
וודאי שלא החשוב בהם. הקשר המשמעותי
יותר הוא זה המעניק בדיעבד אישור
׳ואימות לשורה ארוכה מאוד — שתיקצר
היריעה לפרטה — לגילויים, כתבות, הערכות
׳וניתוחים שראו אור מעל עמודי
העולם הזה במשך שנים רבות.
באותן שנים, אליהם מתייחסים יומני-
שרת, היה העולם הזה העיתון האופוזיציוני
היחיד במדינה, למרות שלא ייצג בל
כוח פוליטי. הוא היה העיתון היחיד ש העז
להסיר את המסווה מעל פרצופם של
ראשי השילטון, לפקפק בטיב מניעיהם,
ולבקר בלשץ בוטה את מעשיהם ואישיותם.
כתוצאה מכך הפך העולם הזה ל־
״שבועון המסדים״ ,המנודה והמוקצה מהמת
מיאוס, שלא היה איש המכבד את
עצמו בצמרת המימסד שלא שפך עליו
קיתונות של בוז, לעג וחרפות, שהתבטאו
לפעמים בהסתה גלדה למעשי אלימות
ואפילו רצח. היה זה רק טבעי שהעולם
הזה הוגדר אותן שנים באוייב מיספר 1
של השילטץ, אשר גייס את כל האמצעים
והשירותים החשאיים שעמדו לרשותו
כדי לסתום את פינו ולחסלינו.
והנה, מופיע משה שרת מקיברו — מנהיג
ששימש במשך שנים רבות מטרה
לחיצי הביקורת של העולם הזה ונתן יד
למערכת החיסול של השבועון המסויים —
ומאשר כמעט אחד לאחד, את כל מה
שכתבנו בשעתו, במיגבלות החמורות ש־

לא אחת, דאחרו־נה, פונים אלינו
ידידים חדשים וסתם אנשים שלא עברו
את כל הדרך עם העולם הזה, כשבפיהם
תגובה זהה כימעט :״תשמעו — מסתבר
שאתם צדקתם ! תמיד חשבתי שאתם מפריזים
ומגזימים. אבל כל מה שכתבתם
היה רק חלק קטן יממה שהיה באמת. לא
להאמין — אבל שרת כתב וחשב בדיוק
כמו העולם הזה״.
לרוע המזל הוא עשה זאת רק ביומן
סודי, ביינו לבין עצמו, הרואה אור רק
20 שנה אחרי התרחשות המאורעות. דרוש
מחקר מעמיק ומדוקדק, שוודאי עוד ייעשה
יום אחד, כדי להשוות מה אמר העולם
הזה באותן שנים על מאורעות ואישים
שונים, כיצד הוצגו אלה בצינורות התיק-
שורת המימסדיים, ומה אומר עליהם שדת
ביומנו.
על קצה המזלג ניתן להביא רק דוגמאות
ספורות. אחת מהן היא פרשת כהונתו
של פנחס לבון כשר־ביטיחון בממשלתו
של משה שרת. ביוני ,1954 הקדיש העולם
הזה ( )869 שעד לפינחס לבון, כש־פירסם
סיפור על מאבקו בתוך הממשלה
נגד שרת. הכתבה עוררה אז סערה. תיאור
אישיותו של לבון, התפנית הקיצונית
שחלה בדיעותיו והסכנה שהוא מהווה,
הוגדרו אז על־ידי רבים בהשמצה זידונית.
כמה חודשים אחר־כך, כאשר סולק לבון
מהממשלה בעקבות פרשת קהיר, היה
העולם הזה ( )906 העיתון היחיד שרמז על
מה שהתחולל מאחורי־הקלעים ׳ועל המאבקים
האישיים בינו לבין שרת. אגב,
גיליון זה הוא אחד הבודדים בכל תולדות
העולם הזה שאזל כולו ואינו מצוי אפילו
בארכיון המערכת.
אבל מה שכתב העולם הזה אז על
לבון, על יצר ההרפתקנות שלו ועל הסכנה
הטמונה בדיעותיו ופעולותיו, מחוויר
לעומת הקטע הבא הלקוח מתוך יומנו של
שרת :״לבון הוכיח כי גם באופיו גם
בשכלו יש יסודות שטניים. הוא זמם מע־שי־זוועה
שנמנעו הודות להתקוממותם של
רמטכ״לים — עם כל נכונותם של אלה
לכל מעשה הרפתקני. הוא שיצר וטיפח
בצבא את הרקע של מעשי הטירוף —
שהכשיר גם את הפקודות הבלתי מוסמכות
שניתנו בכיוון זה. לבון אחראי ל יצירת
מישטר של דיווח כוזב, פריקת
עול הסמכות המדיינית של הממשלה, יוחש־מצתה
ברחבי הקצונה. הארס הזה עודנו
מחלחל ומתפשט במורד הסולם הפיקודי...
הדבר שלא אוכל בשום פנים לתרצו בפני
הקדוש־ברוך־הוא הוא השארת לבון על
כנו מכאן ואילך, בשעולמו המוסרי של
הצבא הרוס׳ בשהצמרת אכולה שנאה ונק־מנות,
כשמתחייב מאמץ דחוף ונמרץ של
טיהור וביעור הרוח הדעה...״
אגב, דברים אלה, למרות שנכתבו לגבי
מצב ששרר ליפני 20 שנה, מקבלים גם
ביום משמעות אקטואלית, כשמייחסים אותם
למה שאירע בעקבות כהונתו של אדם
אחר בתפקיד שר־הביטחון — משה דיין.

לשון הוזעסה -ולחר״ם
כאשר להערכת אישיותו שי משד,
דיין הקדים משה שרת את העולם חזה.
(המשך בעמוד )31
ד לווו ד ח

רז ז ה

1000

חידו ש־ מ הפכני לטיפול בעור הפני ם -״מירשם־לחות״ מו תאם לכל סוג־עור

מערכת תכשירי -הטיפול המדעית

היובש, הוא האוייב הגדול של היופי־הנשיי. ה ל חו ת -המר כי ב החיוני לשמירת נעורי־העור. עור־הפנים זקוק למנת־לחות לפי מידה.
״רבלון״ מציעה ארבעה מירשמי־לחות: לעור רגיל,לעור שמן,לעור יבש, ולעור יבש מאוד. לכל סוג־עור סידרה בת חמישה תכשירי־טיפול :
נגד־יובש, המצוי בפירות טריים. ה״פ ק טין״
סוד תכשירי ״עור־לח״ הוא ה״פקטין״— מרכיב
לניקוי, לייצוב, להרוויה, להזנה ו לעיצוב.
הטבעי בתכשירי ״עור־לח״ מגביר את כושרו של העור לשמור על לחותו, רעננותו וגמישותו. תכשירי מערכת ״עור־לח ,,משלימים זה א ת זה
בפעולתם. התאימי א ת הסידרה המת אי מ ה לסוג־עורך, ממערכת תכשירי ״עור־לח״.
לעור-רגיל

לעור-שמו

לעור-יבש

לעור-יבש מאד

5£8א_££ו81£¥1£10 0טק
1£0א8£1_££!0£ 10
0£ 8£3£טז3ו ^0 וז£0ז0חק
£חטז5ו17 ^10־£1101

מ£^131\/£ 01£££15£ז^11
סואסז 8££1£11^0
8£ 8£3£טז/ ^ 013י£ס 1\/£ז801£0ק
1ע!£ 8£1חטז ^1013ז!£110£

מ_£15£££ו21£10 0וחטז5ו^ 0
1£0א0£ 70ט£071 0157
£ 8£5£חט 37ו^0ז 7ו07£07 חק £8קט5
££^1ח8£ 0טז5ו7 ^ 0א0ו0*£ £1וח^£

ח121£40 01_£15£££חט^ 0157
£0א£ 70 חטז5ו 10ו£07
ו^8£ 08££ט57ו0ו״ן ץ^ £ט^זו^ן
1ע!££ח8£ 0ט57ו10א 0£!7וא

החודש בלבד!
מתנת־היכרות עם נועדכת תכשירי

״עול-לס״

(במחיר 15ל״י במקום ־־.סג ל״י)

בקנותך סידרה שלמה מתכשירי ,,עור־לח״ תקבלי
בחצי־המחיר, אחד מתכשירי ״עור־לח״ המובחרים
לייצוב העור, בתוספת?לי־חרסינה מקורי לשולחן׳
הטואלט שלך.

אנו מימינים
בתל־אניב,

או תן ללא־תשלום — לצוות לימוד אשר בו תנתן הדרכה

ב״בית

רבלוץ״,

רה׳ חובבי

ציון

דוגמת־היכרות עם מערכת תכשירי

(דוגמת חינ ם— תנשיר נוסף בסידרה)
בקנותך תכשיר כלשהו ממערכת תכשירי ״עור-לח״
ומהסיורה המתאימה לסוג־עורך -תקבלי חינם
דוגמה של תכשיר נוסף מאותה הסידרה.

אישית כיצר לטפל בעורן ולטפח א ת יופיין — בביתן. ההרצאות תימשכנה 3שעות ותתקיימנה :

, 65 בימים — ראשון ושלישי מ־ 3.00 עד 6.00 אחה״צ ; ובכל יום ששי מ־— 9.00

ר ב לון

; 12.00 נוויפוז: ב״בית ויצו״ ,שד׳ מוריה ,50

בכל יום רביעי מ־ 9,00 עד . 12.00

א8£¥1-0

י168־!11161\ 6 10181111*6 ? 1*6861*151100 86

מכתבים
אוי זעיכייס!

אחה בול ל ק רו אלה
״נולווי1יד. עוניה״
אבל חו פ תו! לנ לו ח
ש הי א הרבה וחד טובה
מהטלוויזיה הרא שונה
ש לן:

...עד מתי תימשך התעללותכם בקוראי־כם?
! לכם יש אולי זכוכית מגדלת׳ אבל
הקוראים שגדלו והתבגרו יחד עם ׳העיתון
מתקשים לקרוא את הכתוב באותיות הזעירות
במדור מכתבים. הייתי מציע לכם
לחדול מנוהג נפסד זה של שימוש באותיות
זעירות המקלקלות את עינינו.
יהושע למדני, בת־ ים
• חדלנו.

לא אלמן ישראל1
השבוע, ביום חמישי, הבחינה עיני בידיעה
שהתפרסמה בעתון הערב ידיעות
אחרונות. נעצתי עיני בידיעה והייתי כחולם.
אמרתי לעצמי :״שישו בני מעי
— הנה יש דין ויש דיין בישראל.״ הידי־

אמקורמיוי״ 1 2
• ניתנת *הפעלה בבית או משקע המצית במפוניתן • .מ סן
12 אינטש; תמונה חדה באמת • .אזניות להאזנה אישית
בעת רצון • .כולה טרנזיסטורים: אין שפופרות שיישרפו• .
בורר תחנות אלקטרוני ומייצב־תמונח אוטומטי • .ארגז
עץ מהודר בגוון שתבחר: אגוז מט, משי או מבריק, לבן,
אנטרציט, אדום.

הדור החדש של הטלוויזיות

הידיעה ג״ידיעות אחרונות״
סוכנים עויינים מחוץ לאזור
עה סיפרה כי קבוצה של 19 צעירים ו־3
צעירות מנפת שכם, תועמד לדין בבית־הדין
הצבאי בשכם, כחשודה בהתארגנות
בלתי חוקית, בקיום מגע עם סוכנים עויי־נים
מחוץ לאיזור ובגיוס אנשים נוספים
לפעולותיהם. חשבתי לעצמי כי מוגזם קצת
לכנות את אלה מקרית־ארבע, תל־אביב
וחוות אריק שרון בתואר ״סוכנים עדינים
מחוץ לאיזור,״ אבל סברתי לתומי
כי זהו נוסח הסעיף הפלילי בחוק, על פיו
מעמידים לדין את אלה שניסו להתנחל באופן
בלתי חוקי ליד שכם ואת אלה ש סייעו
להם.
שמחתי לקרוא בהמשך הידיעה כי תשעה
מאנשי קבוצה זו, שהתארגנו לפעילות
עדינת, כבר הועמדו לדין ונידונו לעונשי
מאסר שונים. וכאן תמהתי: הכיצד? הייתכן
שהימין בישראל שותק על כך?
ורק אז הבנתי כי הכוונה אינה למתנחלים
אלא לאיזו קבוצה עדינת אחרת לממשלה
ולמדינה. חבל שהעתון, שפירסם
ידיעה זו, לא דייק ולא הסביר בדיוק לאיזו
קבוצה עדינת הכוונה ולאיזו התארגנות
בלתי חוקית מתכוונת הידיעה.
הסבר זה דרוש לאזרח התמים על מנת
שידע על איזו התארגנות בלתי זווקית
מעמידים לדין ועל איזו התארגנות כזו
מקבלים פרם.
רפאל טננכוים, תל־ אביב

אותנו עד צמא, רצח בנו ופגע, אחר
העניק לנו ראדיואקסיביות בקוקה קולה.
מר ניכסון, אנא, עזור לנו לעשות עוד
מילחמה כדי שדנרי יעשה עוד שלום.
מר ניכסון, אנא ,״מגוף המיים״ עודנו
ניצב למען אלפים יכרעו בביב, כרע אתה
וחדל מרצח.
מר ניכסון, אנא, אם באמת עזרה חפצך,
לך מכאן עם נשקך ותן לנו להיות כאן
שכנים טובים (אל תישכח לקחת איתך את
עמיתיך מן הקרמלין) .ויהי שלום בארץ.
ישעיהו־תזמא שי״י ,,אלוני־יצחק

יחסי-ציבור לצ׳יץ,
במדור אנשים (העולם הזה )1920 מסופר,
כי ראש העיריה שלמה (״צ׳יץ׳״) להט
ישלם ״למישרד יחסי־ציבור 103 אלף ל״י
לשנה עבור שירותים.״ ברצוני להעיר— :
א) הסכום קטן יותר!
ב) במקביל ממשיך צ׳יץ׳ לעבוד עם
מישרד דחף בכל הנוגע למודעות העירייה
(להבדיל מיחסי־ציבור) ,אותו !מישרד ש־ 1
עימו עבר ראש העירייה הקודם יהושע
רבינוביץ׳ !
ג) בוועדת הכספים של העירייה לא
התנגד המערך לאישור ההקצבה.
ואחרון אחרון גם המערך נעזר במישרד
יחסי־ציבור ובדובר ובייעוץ מישפטי.

עמיקם שפירא,
דובר העירייה, תל־אביב

ק שק שת
הפעל את דמיונך ונסה למצוא כותרת
מתאימה לציור שלמטה, שתסביר
מה אתה רואה בו. הצעות לכר
תרות יש לשלוח לפי הכתובת: ת.ד.
,136 תל-אביב, עבור ״קשקשת״ .ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה.

קשקשת 1920

מלחמה על ;ב ילדים
1חכדון: ילד תחת ילד ן (״העולם
| הזח״ .)1921

1ע 1רזד 7ע ס על ר.לג!

...קריאתו של מר אבנרי להפסיק את
ההפצצות על מחנות הפליטים בלבנון,
מצאה הד חיובי בליבי. חבל רק שאין
הוא מציע מה לעשות במקום זה. האם
עלינו להשלים עם הריגת ילדינו ולשבת
באפס מעשה?
שרה ממן, ירושלים
...הטענה שפעולות־התגמול נגד המחבלים
לא הוכיחו את עצמם עד כה, אין לה
על מה לסמוך. עובדה היא שאחרי פעולות
התגמול נגד המחבלים שבאו מירדן,
הצליח המלך חוסיין למנוע את פעילותם
מארצו.
י. ורשבסקי, תל־אביב
• המלך חוסיין יצא למילחמה באיר־גוני־זזחבלה
רק אחרי שאיימו על כמאו,
ולא כתוצאה מפעולות־התגמול.
תשובתי לאבנרי: כן ! ילד תחת ילד !
הדאגה הצבועה פן על־ידי כך נרד לשפל
המוסרי של המחבלים אינה יכולה לנחם
אח האבות והאמהות שילדיהם נרצחים
לעיניהם. מוטב רמה מוסרית כזו של שכנינו
עם ילדים חיים׳ מאשר ילדים מתים
עם מצפון טהור.
ראובן אכירם, תל־ אביב

ביקור ;יפסון
לרגל הביקור הצבוע של פושע המיל־חמה
הבינלאומי להשכנת שלום במיזרח
ר׳תיכזן :
מר ניכסון, אנא, נצלנו תחילה, יזע

• ספר עובדיה בתנ״ך שהוציא לאור
הרב שלמה גורן.
דם ליכנה, רמת־גן
י• חלום שהפך למציאות: הדף
האחרון ב״פסוקו של יום״ בטלוויזיה.
צכי מדניק, תל־אביב
• מיומנה של בתולה...

אילה חמודשווילי,

קיבוץ נתיב הל״ה
• ספר לימוד־קריאה לאנאלפבי־תים.
שאול
יהישלום, פתח־תקווה
• שומת־המס לשנת 1973 להכנסותיו
הצדדיות של משה דיין.
מאיר בולבול, חיפה
• חידוש בממשלת רבץ: תיק
בלי שר.
ישראל קמחי, אור יהודה

השר ברע מחא כפי,י לחליפתו
של השר אלון כישיבת הכנסת
סגן־מזכיר מיפלגת־הע־עבודה
מטעם אחדות העבודה,
אברהם גיכלכר, פנה אל
עוזרו של שר־החוץ, חיים
כראץ, וביקש ממנו לקבוע
פגישה בין יגאל אלון וחברי
אחדות העבודה בלישכת המים־
לגה, ליום השלישי בשבוע.
בדאון הודיע לו כי אלון יימצא
באותו יום בחברון, כשהוא
מניח את אבן־הפינה לאוניברסיטה,
אותה עומדים להקים
שם. גיבלבר התרגז, מסר לאלון
דרך עוזרו :״אני יותר חשוב
מראש עיריית חברון, השייך

מוחמר עלי אל־ג׳עכרי.

אני לא יודע עד איפה יילד
יגאל עם ג׳עברי, אבל איתי הוא
יצטרך ללכת עד המוות.״ למרות
כעסו של גיבלבר, נקבעה הפגישה
ליום אחר. אלון לא
ביטל את הנחת אבן־הפינה בחברון.
אלון
עצמו הופיע בשבוע
שעבר במליאת הכנסת,
כשהוא לבוש חליפה הדורה
בצבע לבן, וענוב עניבה חומה.
כל העיניים נישאו לעבר ההופעה
האלגנטית של שר־החוץ,
אשר התיישב ליד שולחן הממשלה.
שר־העבודה, משה
כרעם, לא יכול היה להתאפק,
פרץ במחיאות־כפיים לכבוד
אלון וחליפתו.
! 0לכינוי חדש זכה בלונדון
ראש הממשלה, יצחק
רכין, העושה שם השבוע, כנציג
ישראל בכנס האינטרנציו־

החוץ, משה שרת, המתפרסם
עתה, מרבה שרת להדגיש כי
בתקופת כהונתו כראש־ממשלה
היה נוהג לאסוף במכונית־השרד
שלו טרמפיסטים בדרך. שרת
אף רשם ביומנו את תיאורי
הטרמפיסטים ואת שיחותיו עימם.
על פרשה אחת, שהיתה
קשורה באיסוף טרמפיסטים, אך
שאותה לא הזכיר שרת ביומנו,
סיפר ולמר איתן, מי שהיה
מנכ״ל מישרד־החוץ, המכהן
כיום כיו״ר רשות־השידור. יום
אחד נסע עם שרת לירושלים.
בדרך אספו שתי טרמפיסטיות,
והושיבו אותן במושב האחורי
של המכונית. היה זה יום־קיץ
חם, ושתי הנערות פרמו את
כפתורי חולצותיהן. כאשר הבחין
בכך איתן, אמר לשרת:
״הנערות פתחו את חולצותיהן
— איך ניכנס עימן כך לירושלים?״
לדברי איתן, העלה שרת
הבעת תמיהה על פניו ושאל:
״והן לא התקררו?״

יודעת מה הם מדברים. אצל
הלירות בורחות ממני!״
9תקרית משעשעת אירעה
לנשיא המדינה פרוס׳ אפריים
קציר באחת השבתות האחרונות.
הנשיא ביקר בבית־כנסת
ברחובות, ונתכבד בעלייה־לתו־רה.
גבאי בית־הכנסת החל
מכריז על העולה לתורה :״כבוד

אנשים

׳ 9מיגרש־מישחקים ענק,
הכולל לא פחות מ־ 21 מיתקני-
שעשועים, הוקם לאחרונה בעיירה
הגלילית מעלות, בשכונה
בה רצחו הפידאיון את בני
משפחת כהן. מיגרש־המישחקים
הוקם כולו בתרומתו של סוחר
האמנות דאן תירוש.
! 9הפלמ״חניקית

לשעבר

9אייכי נתן, היושב
עתה בניו־יורק, אורב ממש לישראלים
שם, בעיקר לציוותי
אל־על, ומבקש מהם לנסות לאתר
את שרונה, בתו של אבי,
בארץ, מאחר שהקשר ביניהם
נותק. אלה שהסכימו לברר
זאת בשבילו גילו כי אילו
היה אייבי משתמש בדואר־יש־

9שר־החוץ לשעבר, אבא
אכן, הופיע השבוע בגלי צה״ל
בתוכנית הרדיו יום השישי
הקצר של דידי מנופי, בה
טען כי אי־צירופה של המפד״ל
לממשלת רבין צריך להיות
מותנה לא בשאלה ״מיהו יהודי?״
אלא בשאלה ״מיהו
פלסטיני?״ מחוץ לשידור סיפר
אבן כי פגש לאחרונה את אחד
ממנהיגי מפ״ם, שנד לגורלו
ואמר לו :״לקחו ממך את כל
התוארים, והשאירו אותך רק

אפויים קישון

הצהיר הצהרות מעניינות לשבועון הגרמני ״שטרן״ ,אשר הקדיש לו
חמישה עמודים בגיליונו האחרון. ה״שטרן״ מתאר את קישון כ״נשק
הסודי של ישראל״ שפצצותיו הספרותיות מן העורף מלוות את פצצות הלוחמים בחזית. בפתח הכתבה
תמונה של קישון ישוב על תותח של טאנק, כותב במכונה, כשיונה בלוע התותח .״אני לא בעד הצדק, אני
בעד מדינת ישראל,״ הסביר קישון לקורא הגרמני, והוסיף :״אהבתי למדינת ישראל עולה לי מיליוני
לירות.״ קישון סיפר בפני הגרמנים על מס־ההכנסה הגבוה אותו הוא משלם ,82* ,וכינה אותו
״שוד״ .כותב המאמר מספר כי הספרות מרתקת את קישון. כשהן מסמלות את שכר הסופרים שלו,
הוא מאושר, אולם כאשר הן מסמלות את החשבון שמגיש לו מס״הכנסה, הוא מתרגז עד ״חצי־מוות״.

נשיא מדינת־ישראל, פרופסור
אפריים, בן והמתין כדי
שקציר יאמר לו את שם אביו.
תשובתו של קציר היתד :,״בן

9אחרי שכתב ידיעות
אחרונות, שלמה (״נקדי״) נק*
רימון, פירסם את ההתבטאויות
של שמואל תמיר על ראשי
הליכוד, כינה תמיר את נקדימון
בשם תולעת. הגיב נקדימון:
״לאחר שמשה דיין כינה את
הפרופסור יעקב טלמץ בשם
,תולעת יעקוב׳ ,הפך הכינוי
תולעת אקדמאי ומכובד.״

משה דיין

הצטלם עם רקדנית המופע ״בלט על הקרח״
,בעת מסיבה קצרה שנערבה בהפסקה
של הצגת הבכורה. דיין לא היה האישיות היחידה בהצגת־הבכורה
שהתקיימה ב״היכל-הספורט״ בתל״אביב. נכחו בה אף
נשיא המדינה פרופסור אפריים קציר, ראש עיריית תל״אביב שלמה
(צ׳יצ להט, הרמטכ״ל מרדכי (״מוטח״) גור והשר משה קול.

נל הסוציאליסטי• רבין, שנפגש
עם כמה עשרות חברי הפרלמנט
הבריטי, בארוחודערב
לכבודו, הצית סיגריה בזמן נאומו
ושאף את העשן בין משפט
למשפט. חברי הפרלמנט ש־הזדעזעו
מהתנהגות זו, המנוגדת
לכל כללי הנוהג, המציאו לרבין
את השם ״סמוקר״.
! 8ביומנו של מי שהיה
ראש ממשלת ישראל ושר־

אבא אבן.״ השיב לו אבן :״אילו
היה, אבא׳ תואר ולא שם, היו
לוקחים אותו ממני ונותנים גם
אותו למפ״ם.״
91 את תמיהתה על הכל כלנים
בארץ הביעה, השבוע
רבקה בורג, אשתו של מי
שהיה שר-הפנים, יופן! בורג.
אמרה בורג :״כל הזמן אני קוראת
בעיתונים שאנשים בור חים
מהלידות שלהם. אני לא

9לח״כ של הליכוד איתן
ליכני יש צרות צרורות עם
הדואר, המגיע על שמו לכנסת,
ומד, שיותר גרוע — עם חש בונות
המיזנון, אותם הוא צריך
לשלם. מזכירה החדש של סיעת
ר״צ בכנסת, יונתן לבני,
מקבל את מרבית הדואר של
ד,ח״כ, ואילו הח״כ מקבל את
כל החשבונות עליהם חותם
לבני במיזנון. השניים החליטו
לפתור את הבעייה, להיפגש
מדי סופו של יום, להחליף את
המיכתבים, למסור על הודעות
טלפוניות, ואילו בסוף החודש,
להיפגש בנושא חשבונות ה־מיזנון.
9עיריית
תל־אביב סערה
מהתפרצותו של ממלא־מקום
ראש העיר, יגאל גריפל, בעת
ישיבה של ועדת בניין־ערים,
כשגריפל הניף בקבוקים לעבר
מתנגדיו. רק חבר מועצת העיר
נחום רז נשאר שליו, הציע
שלישיבות הבאות יביאו משקד,
בבקבוקי־פלסטיק.

נתיבה בן־יהודה, שהיתר,
בין מחברות המילון העולמי
לעברית מדוברת, התייחסה
׳שלפחות
השבוע לתופעה,
מאד, פלמ״חניקים ששירתו בחטיבת
יפתח קראו לילדיהם בשם
יפתח. באחד המיפגשים
נזכרה נתיבה כי נשאלה אם
העניקה לילדה את השם יפתח.
״השתגעתם?״ השיבר, נתיבה,
״אתם הרי יודעים שיש לי בת.
אז איך רציתם שאקרא לה
,תיפתח׳ ?״
9אגב, רק מעטים יודעים
כיצד נולד שמה של חטיבת
הפלמ׳׳ח יפתח, עליה פקד
תחילה יגאל אלון. בשעתו היתה
החטיבה מורכבת רק מפלוגה
ששירתה באיזור תל־חי. כאשר
קיבל יגאל אלון, שנקרא אז
פייקוביץ /את הפיקוד על
היחידה, היא כונתה על פי
ראשי־ד,תיבות של המילים הבאות
:״יגאל פייקוביץ, תל־חי״.
9ליצן
הבוהמה התל־אביבית,
ראובן צליל ,,נראה
שבוע אחרי שבוע על מסכי
הטלוויזיה ביומני החדשות. תחילה
הוא רואיין באופן מיקרי
במישאל־רחוב שערכה הטלוויזיה.
אחר-כך ניראה כשהוא
מעניק ברחוב שי לזוג הרקדנים
העולים ואלרי וגלינה פא־נוב.
ידידיו של צליק תמהו
על התופעה ושאלו אותו :״מה
זה? כל שבוע אתה מופיע
.בטלוויזיה?״ השיב להם צליק :
״מה יש? לאיירונסייד מותר
להופיע בטלוויזיה כל שבוע,
ולי לא?״

ראל, היה מוצא את בתו מייד.
מסתבר כי שרונה זנחה את
לימודי המיקרוביולוגיה שלה
באוניברסיטה העיברית, והצטרפה
לשרות מישרד־התיקשד
רת, כדוורית ברחובות ירושלים.
9מאז
נפסקה הפקת תוכנית
הטלוויזיה חיים שכאלה,
נעלם מפיק ומנתה התוכנית,
עמוס אטינגר, מעל המסד
הקטן. תחילה נסע אטינגר לסיור
ארוך בדרום־אמריקה.
אחר־כך שימש ככתב צבאי ב־מילחמה.
מאז עוסק אטינגר
בהפקת סרט חדש. אין זה סרט-
טלוויזיה וגם לא סרט־קולנוע
עלילתי. אטינגר מפיק ומביים
סרט־קולנוע לתיצרוכת פנימית
של החברה להובלה ימית של

יעקב מרידוד ומולה ברנד,
מיבצע המחייב אותו, כ
מובן,
להפליג באוניות החברה,
לסייר במספנות ובנמלים ברחבי
העולם — ג׳וב המספק גם
את תשוקתו של אטינגר לנדודים.

9כתב בתי־המישפט של
ידיעות אחרונות, יחזקאל
אדירם, הוכיח כי גם עיתונאי
יודע להיות אסיר-תודה. אדירם,
אשר קיבל בזמנו מהאסיר
הבורח נחמן פרקש ראיון
בילעדי, דאג עתה להשיג לפר-
קש סוס לבן בן שנתיים, כדי
שהאחרון יוכל לקבל את עבו־דודו־,שמירה
שהוצעה לו על-ידי
רשות-שמורוודהטבע, היה זה
התנאי היחיד של הרשות לקבלת
העבריין־לשעבר לעבודה —
שישיג סוס. אדירם, הוא שנחלץ
לעזרתו.

תמרורים
נולד בבית־החולים על־שס שיבא
בתל־הש׳ומר, לאדריכל הרובע ׳היהודי 1־
ירושלים העתיקה, שלום גרדי!ולרעייתו
הלינה, בן שני ושמו אהוד,
נחוג יום הולדתו דד 50 של אלוף
(מיל ).עמום חורג, נשיא הטכניון העבירי
בחיפה, ומי שנודע
לאחרונה כיו״ר ה וועדה
שהוקמה לחקור
באסון מעלות.
חורב, יליד ירושלים,
שרת בעבר
בפלמ״ח ועלה בדרגות
הפיקוד של
צה״ל, בתחום החימוש,
עד שהיה
ו־לימפקד־החייל
אחר־כך
למדען הראשי
שיל מערכת רעייתו הביטחון.
של חורב, שושנה,
היא ממייסדות החוג הפוליטי בעבודה,
חוג אתגר.
נחוג. יום הולדתו ה־ 48 של אלוף

רהכעם

(״גנדי״) זאבי, מי

גנ די

שהיה אחד האלופים
הבולטים ב־צה״ל.
גנדי, יליד
ירושלים, שירת ב-
פלמ״ח ובהגנה, היה
אלוף פיקוד דרום
ומרכז ועוזר ׳ראש
אג״ם. לאחרונה התפרסם
גנרי בעת ש עזר
בחילוץ הנפגעים
מהבית ברחוב
בלפור 19 בנהריה,
כאשר נכח במקום

ביום האסון.
מתפטרים מעיריית תל־אביב,
מזכיר העיר צכי אכי־גיא, לאחר 10
שנות שרות, סגנו אלתר נאמן, ומנהל
מחלקת הנכסים בעירייה אגרהם אליך
כץ. מתפטרים אלה הולכים בדרכם של
מהנדס העיר אל״מ (מיל ).ירחמיאל דורי,
בנו של מי שהיה הרמטכ״ל הראשון
של צה״ל, ומנהל מחלקת־השירותים בעירייה,
מנחם שרמן.
.קיבלו תוארי דוקטור־כבוד מאוניברסיטת
תל־אביב, סגן־ראש־הממשלד.
ושר־החוץ יגאל אלון, הצייר הקשיש
נחום גוטמן ׳והמנצח ההודי, היועץ ה־אמניותי
של התיזמורת הפילהרמונית הישראלית
זוכין מהטה, אשר התפרסם בשבוע
שעבר כאשר הובס במיליחמתו על
השמעת יצירות המלחין הגרמני ואגנר
בארץ. יחד עימם קיבל תואר ד״ר לפילו־סופיה,
לא של כבוד, ח״כ, מאיר פעיל.
הוקמה על־ידי אנשי מועדוני-
הלילה דני רומן ודויד לויתן, חברה
ליאירגון מכירות פומביות בישראל למטרות
מיסחד. החברה תערוך את המכירות הפומביות
שלה במועדון המערה ביפו, השייך
לשני בעליה אלה ׳ולזמירת יפה

ירקוני.

מונה. כמנהל אגף הספנות והנמלים
במישרד־התחבורה רב־הובל נמרוד אשל,
מי שהיה מנהל־האגף לפני שנים מיספר,
אולם פרש מתפקידו כדי לנהל את חברת
צים קווי נוסעים, לאחר סגירתה של ההברה
חזר ׳אשל, אשר נודע בזמניו כאחד
מראשי מרד־הימאים המפורסם, לנהל את
׳האגף במישרד-התחבורה, במקומו של רב־תובל
יוחנן כהן.

שורה אחת עם הסינריות
מפורסמות ביותרבעולם
סופר קינג ס״ז
תערובת אמריקאית
תוצרת דובק

,ז ^ 10י 7£11 ^ 1א1

הוענק פרס איציק מאנגער ליצירה

סיפרותית באידיש, לסופר והמבקר ד,כ
סדן. סדן, מי שהיה חבר־כנסת ׳ומכהן
כראש־חיוג באוניברסיטה העברית בירו שלים,
הוא הפרופסור היחיד בארץ אשר
אין לו תעודת בגרות.
נבחר. לתפקיד ״ו״ר הלישכה הפוליטית
של המפלגה הקומוניסטית הישר־אלית,
יאיר צבן, ממקורבי ׳משה פנה
המנוח, במקומו של מי שעמד בראש מק״י,
שמואל ;מיקוניס. מיקוניס ממשיך לשאת
בתואר מזיכ״ל המיפלגה, אם כי מק״י
מונהגת כיום על־ידי צבן ויו״ר הוועד
המרכזי שלח ראול טייטילכאוס.

אוי ואתה והמילחמה הבאה

הטירוף הפאטאלי

** ירוף חדש ירד על המדינה.
1/יושבים להם אנשים טובים במסיבה, ומדברים בקול
שקט ותרבותי על המילחמר, הבאה.
לא בפחד. לא בזעם.

אלא בפאטאדיזס אלגנטי, בפסימיות עדי•

לא כעל מילחמה העלולה לפרוץ, הלילה, אם
יתגלגלו הדברים בצורה מסויימת. לא כעל אסון שיש
למנוע ׳אותו, המחייב אותנו לנקוט יוזמה דחופה.

אלא כעל תופעת-טכע כלתי-נמנעת, שאינה
תלוייה באדס — כמו שיטפון, או רעש־אדמה.

זוהי
האופנה האחרונה.
עומדת לפרוץ מילחמה. בעוד כמר, חודשים, או בעוד
שניה־שיגתיים.
ככה זה. אין מה לעשות. נגזר עלינו.

אז הכה נכלה את הימים שנותרו לנו. אני
ואתה והמילחמה הכאה.

יני יודע מי או מה גרם לאופנה נואלת זו.
האם יש איזה מוסד נסתר, המפיץ את
הגירסה הזאת מסיכה כלשהיא — כדי להפיח
רוח חדשה בצה״ל, או בדי לשכנע אותנו להנמיך
את רמת־מחייתנו, או סתם מתוך רוע
לב מעוות ץ
׳שמא זוהי תגובה אינסטינקטיבית של אנשים אשר
חלמו כי הפרדת־הכוחות תביא אוטומטית להתגשמות החזוי
המשיחי הקרוי אצלנו ״השלום המייוחל״י
אולי גורמים לכך ריגשי הזוועה והפלצות לנוכח המעגל
חסר־יהתוחלת של טרור וטרור־נגדי?
איני יודע.
אני יודע רק זאת:
זוהי אופנה פרוורסית.

המילחמה אינה כלתי־נמנעת.
אפשר למנוע יאותה. צריכים

למנוע אותה.

אנחנו צריכים למנוע אותה.
י^ הצדקת הפיוט של ״המילחמה הבלתי־נמנעת׳׳
/מביאים שני גורמים: הקשחת עמדתן של מדינות־ערב,
והתגברות הטרור הפלסטיני.

אף אחת משתי הסיכות אינה צריכה לגרוס
למילחמה.

הסיפור על ״ההקשחה״ של עמדת מצריים ו/או סוריה
ו/או ירדן פשוט אינו גבון.

אין שום הקשחה כזאת.
היא קיימת רק בדמיונו של מי שניסה
לרמות את עצמו.

כדי להמתיק את גלולת הנסיגה, במיסגרת הפרדת־הכוחות,
סיפרו לנו סיפורי־בדים על תקופה ארוכה של
רגיעה שתבוא, מעין שלום בזול. רמזו לנו, בקריצת־עין,
שאם ניסוג כמה קילומטרים, ישכחו המצרים יאת שאר
השטחים המוחזקים בידינו. נוכל למשוך את העניין
הרבה זמן, וכך להימנע מן המשברים הפנימיים והחיצוניים
הכרוכים בנסיגה נוספת.

עכשיו מסתבר שאין זה כך. והיקיצה היא
כלתי-נעימה.
אבל מי שלא הרדים את עצמו, ידע כי כל הגירסה
הזו הייתה חסרת־שיחר מלכתחילה. אנוואר אל-סאדאת
ועמיתיו לא העלימו יאף לרגע אחד שגישתם לא השתנתה,
ושהם מתכוונים ל״שלום צודק ובר־קיימא״ המבוסס על
החזרת השטחים ועל פיתרון הבעייה הפלסטינית.
מבחינה זו, שום דבר לא השתנה. ימי שרימה את
עצמו, אל יטען שסאדאת הוא הרמאי.

יהיו מיגרעותיו של סאדאת כאשר יהיו
— הוא מצטיין לפחות כאמירת-אמת, בצורה
הנדירה כין מנהיגינו שלנו.

^ 9חפירדת־יהבוחות לא תביא להתקדמות נוספת
בדרך לשלום — תפרוץ מילחמה.
זה היה ברור מראש. זה ברור גם עכשיו.
מי שקיבל את הפרדודהכיוחות ירק כתכתיב אמריקאי,
וקיווה שלאחר-מכן יחזור הסטאטס־קוו של לא־מילחמה
ולא־שלום — אשם באיוולת, העלולה להביא למילחמה.

אך מי שראה כהפרדת־הכוחות צעד ראשון,
התחלה של תנופה חדשה למען השלום
— יבול עכשיו ליצור מציאות חדשה.

אסור לו לחסות עד שמר קיסינג׳ר יתפנה שוב ל עניינינו
— אם בכלל.

אסור לו לשאוף או להסכים לדחיית השלב הבא של
המשא־והמתן.
היה עליו לפתח מייד — כבר למחרת הפרדת־הכויחות
— יוזמה חדשה כלפי העולם הערבי, לזרוק לחלל רעיונות
חדשים, לשמור על הדינאמיזם, לטפח את האווירה החדשה
שהחלה מסתמנת במצריים ובמקומות אחרים.
,אסור היה להעמיד פנים כאילו התעייפנו: מהפרדת־הכוחות
עד כדי כך, שעלינו לנוח חודשים אחדים.
במרחב שלנו — חודשים אחדים הם נצח קטן. תוך
חודשים אחדים עלולה האווירה להשתנות, ודברים שהחלו
זזים עלולים לקפוא מחדש.
האינטרס הלאומי העליון שלנו מצווה — לרוץ קדימה,
לדחוף, לדרבן.

ממשלת רכין לא היתה מסוגלת לכך. יש
לקכוע זאת כפה מלא. אסור לרחם עליה כשל
חולשתה. הרחמים עלולים להשחית אותה
סליל.
יאם לא נצא מן הקיפאון החדש בעוד מועד, אכן תהיה
המילחמה הבאה בלתי־נמנעת.
*• ש עוד סיכה המצדיקה, כביכול, את הסיוט של
המילחמה הבלתי־נמנעת.
הטרור הפלסטיני גובר.
אין לנו תשובה צבאית לטרור. לא תיתכן כלל תשובה
צבאית מלאה. לא תיתכן הגנה מלאה בפני צעירים המוכנים
למות, והניזונים מתחושת הייאוש של אומה החוששת
שמא יקום הסדר על קיברה.

כהעדר תשובה, פורחות התוכניות ההר
פתקניות. אולי נכבוש את דרום לכנוס־ אולי
נפתח כמילחמה מונעת, וניצור שטח־מוחזק
כין בסיסי הפידאיון ויישוכינס׳
המצב בצפון עלול להביא למילחמה. ההפצצות שלנו
בלבנון עלולות להגדיש את הסאה, ולהביא ללבנון סוללות
של טילי נ״מ( ,כשם שההפצצות שלנו בעומק ׳מצריים
הביאו את סוללות הסאס לשם ).לבנון עלולה לקבל בסופו
של דבר חיל־מישליוח מצרי. היא עלולה ליהפך לשדה־קרב,
והמילהמה עלולה להתלקח לאורך בל החזיתות.
כל זה ־אפשרי בהחלט — ואפילו בימים הקרובים.

אכל אין זה כדתי-נמנע. זה תדוי כנו.
זה יהיה בלתי-ינמנע רק אם איננו מסוגלים לטפל
בטרור בצורה האחת והיחידה שהיא יעילה — הטיפול
הפוליטי. אם איננו מסוגלים לפנות אל העם הפלסטיני,
לפתוח במשא־וימתן עם חלקיו המתונים, ליצור מציאות
הדשה בעימות הישראלי־פלם טיני, לעודד את היסודות
האחראיים ולבודד את היסודות הקיצוניים.
מדוע איננו מסוגלים לכך?
מפני שממשלת רבין סגרה בפני עצמה, נגר בצעדה
הראשון, את האופציה הפלסטינית. ומפני שיצחק רבין
חוזר שוב ושוב שאין מקום למדינה פלסטינית, בשום
צורה ובשום מחיר. בקיצור: מפני שהממשלה החדשה
קיבלה, ללא עיריעור וללא ניסיון של מחשבה חדשה, את
הצוואה הפוליטית המטומטמת של גולדה מאיד.

על כך ראוייה ממשלת רכין לגינוי החריף
כיותר.
אם תפרוץ מילחמה חדשה בגלל הבעייה הפלסטינית
(כפי שפרצה ׳מילהמת ששית־הימים, על רקע דומה מאוד,
ולא מעט בגלל הכרזות יצחק רבין) — תיזקף האחריות
ההיסטורית על חשבון מחדל־המחדלים הזה.
ך י מילחימה ׳הכאה לא תהיה טיול נעים. היא לא
1 1תהיה גם מהדורה חדשה של מילחמת ששת־הימים.
במילחמה הבאה ייהרגו אלפים, ואולי רבבות. יופעלו
בה מערכות-נשק חדשות. טמונות בה ססניוית חדשות.
במילחמה הבאה עלולה להיווצר מציאות מדינית חדשה.
ברית־המועצות עלולה לחזור למרחב במלוא עוצמתה,
ובידה נשק שאיננו חולמים עליו עדיין. עזרת ארצות־הברית
שוב אינה מובטחת לנו אוטומטית. אמריקה פתחה
לעצמה אופציה חדשה.

מי שמדכר על ,,המילחמה הכאה״ כלא•
איכפתיות פאטאליסטית, הוא מטורף מסובן
— בייחוד אם הוא נראה נורמלי כהחלט.

פאטאליזם אופנתי זה מונע מן הציבור להזדעק
ולטלטל את הממשלה הזאת, כדי שתתמודד עם אחריותה
ההיסטורית.
הוא מונע את יצירת האווירה הדרושה כדי להכשיר
את הלבבות, בציבור ובממשלה, למיתקפת־שלום גדולה
כפולה — כלפי מצריים וכלפי העם הפלסטיני.

א ל ־ סאדאת: הוא לא רי מה
יש מצב חדש. יש אופציות חדשות. יש ממשלה חדשה.
זהו הזמן להתלהבות של יוזמות־שלום, לעבודה מחשבתית
קדחתנית, לבירור תוכניות חדשות.

והנה . ,כמקום בל אלה, כא הפאטאליזם
האלגנטי, העייף, המרוצה־מעצמו.
אתה ואני והמילתמה הבאה.
* ש עוד צד לבעייה, הנשכח תמיד. ייתכן שזיהו הצד
י המסוכן ביותר, לטווח ארוך. הצד הכלכלי.
הציבור נאנק ׳תחת עול האינפלציה, המיסים העולים,
העירך היורד של השכיר.

משופ-מה, אין דמיונו של הישראלי המצוי
מסוגל לתפוס שקיים קשר כלתי-אמצעי
כין הסרטן הכלכלי האוכל את המדינה (ואת
הכנסתו) ,וכין המצב הביטחוני.
התקדמות מהירה לקראת הסדר־שלום נושא בחובו
את האפשרות להגבלה הדדית ומוסכמת של החימוש,
בעוד מועד.
מי שנוטש אפשרות זיו, ומקבל את ״המילחסה־הבליתי־נמנעת״
בגזירה: משמיים, צריך להכשיר את המדינה
ל מילה מה זו.
בשנה הנוכחית מגיע תקציב־הביטחון לסמם אסטרונומי.
יאם מחלקים סכום זה בין מישפחות ישראל, מסתבר
שכל מישפחה נושאת בעול ביטחוני של כ־( 1500 אלף
חמש מאות) ליריות לחודש .
שימעון פדס הזמין עכשיז מטוסים שכל אחד מהם
עולה 30 מיליון דיולאר — מחיר הדירות לאלף זוגות
צעירים !

אם טיל אחד, העולה פטה אלפי לירות,
יפגע כמטוס כזה — יפלו 130 מיליון לירות
מן השמיים ויאכדו, גם אם הטייסים יינצלו.

זוהי רק התחלה. בשביל המילחמה הבאה דרוש צבא
טכנולוגי חדש, צבא שיהיה בעיקרו צבא-קבע מיקצועי.
הוא יהיה זקוק לנשק טכנולוגי שמחירו יעצום, בכל
החילות.

מבחינה כלכלית, ומבחינת כוח-האדם ה מעולה,
צכא כזה ידלדל את המדינה.
איני מדבר יעל שנת ,2000 או על שנת .1985 אני מדבר
על השנה הבאה, ועל זו שתבוא אחריה.
אתה ואני והמילחמה הבאה.
היד הפאטאליזם המילחמתי הוא נורא. מכל סוגי
הטירוף שירדו על המדינה הזאת עד כה, זהו הטירוף
היקר והמסוכן ביותר.

אין מילחמה בלתי-נמנעת. אכל הטירוף
הזה עלול להפכה לבלתי-נמנעת.

יי ^י־י 111־ 11^ :י 11י*

>1ורח

מכתית

הקו החדש שד ב ר ־ ל ב

לכל עסקן

שר־חמיסחר״והתעשיה חיים בר״לב מסתבן והילך. לפני שבוע הביא לפני
חברי ועדת־הכספים של הכנסת הצעה לערבות המדינה בסכום של ששח מיליון
לירות למיפעל הסריגים ״פירצ׳סטר״ באשקלון. הנימוק של השר: אם לא יאושר
הסכום, ייסגר המיפעל 400-1 ,עובדים יישארו חסרי תעסוקה.
נראה כי השר הוטעה על-ידי עוזריו, אחרת לא היה מוסר מיספרים אלו לחברי
ועדת״הכספים. שכן, מועצת־הפועלים במקום טוענת בי מ־ 400 העובדים במיפעל,
רק 100 הם תושבי המקום, והיתר מובאים מרצועת־עזה כעובדים זמניים. גם ל־100
העובדים המקומיים מחכים בזרועות פתוחות כל המיפעלים בסביבה, הרעבים
לידיים עובדות.
הלהיטות של בר־לב לקיים את ״פורצ׳סטר״ בכל מחיר (המיפעל הפסיד
בגילגול קודם, תחת השם ״סריגי ססיל״ 13 ,מיליון לירות מכספי המדינה) נובע
ממקום אחר לגמרי: מיפעל ״גילית״ בגליל. לפני הקמת מיפעל זה, הצריך לייצר
סיבי ניילון, היתה להקמתו התנגדות חריפה ביותר. המתנגדים טענו כי המיפעל
מייותר, שכן ניתן להקים בהשקעה זעומה מיפעלים שייצרו כמויות מקבילות של
חוטי ניילון, מה גם שאין צורך למדינה בכמויות הניילון ש״נילית״ תייצר —
ב־ 7000 טון לשנה.
בר־לב הכריע בעד הקמת המיפעל, בהשקעה של כ״ 225 מיליון לירות עד בה,
מזה יותר משני שליש מכספי המדינה כמענקים והלוואות. קוני הניילון היו צריכים
לחיות מיפעלי הגרבונים של ״גיבור״ ו־״פורצ׳סטר״ .״גיבור״ מצמצם את ייצורו
נוכח השתלטות היפאנים על ייצור הגרבונים בעולם, ו״פורצ׳סטר״ עומד להיסגר.
מי יקנה את חוטי הניילון של ״נילית״? לבן, חושב בר״לב, כדאי לזרוק כמה
מיליונים לקיום ״פורצ׳סטר״ ,במקום לאבד 200 מיליון לירות ב״גילית״.
למי שלא זוכר: עד היום לא הסתיימה חקירת המישטרה בהאשמות נגד
השותפים ב״סריגי. ססיל״ ,כי רימו את המדינה בבמה מיליוני דולרים ייצוא לארה״ב.
לפני ״סריגי ססיל״ היה במקום מיפעל ״סרן״ של יוסף יעקובסון, שאף
הוא פשט רגל. נראה בי אין מזל במקום הזה.

סן־טרופז לצרפתים מלון ״סן-טרופז״ באילת הוחבר ל-
״מועדון הים התיכון״ לעשר שנים. ה צרפתים
ישלמו לבעלים, משקיעים מארגנטינה,
דמי-חבירח של מיליון לירות
לשנה, ועוד מחצית מתוספת המדד ה שנתית
לסכום זה.
דמי״החכירה יספיקו לבעלי המלון
לתשלום החובות של הקמתו, בך שאחרי
עשר שנים יישארו עם מלון נקי מחובות.
במידה שתוספת־המדד השנתית תחיה
רצינית, יראו גם הכנסה נוספת מן ההחכרה.
החכרת
מלון חדיש זה, מן היפים
באילת, מבשרת את המשבר החמור במלונות
שם, בגלל המחסור בתיירות.
מלון אחר ,״גני״שולמית״ ,חתם חוזה-
תיפעול עם חברת המלונות של קסוטו,
תמורת אחוזים מן ההכנסה השנתית.
מלונאי אילת סבורים בי אם לא
תותרנה טיסות״שכר לאילת, צפוייה
סגירה למרבית המלונות במקום.

הכל קפוא
מנכ״ל מישרד־המיסחר־והתעשיה, ד״ר
משה מנדלבאום, שונא את בני-עמו.
אחרת, אין להבין את מדיניות מישרדו.
הנה, למשל, לפני שבוע הוא הודיע
במסיבת־עיתונאים כי מישרדו בודק
ומוצא מה הם הענפים בהם הוזלו המחירים
בחו״ל, ובכל מקום כזה הוא
יכריח את הישראלים להזיל במקביל
את המחירים כאן. יפה.
והרי מוצע לו מקום להתחיל: מחסני
הבשר הקפוא של הממשלה. מחסנים
אלו סתומים ב 12-אלף טון בשר קפוא,
שנקנה בחו״ל במחירי־שיא של 1800

קופי״ח לאומית
מזמינה צ קי במצב קופת-חוליס-לאומית שרויה
כספי קשה. הקופה אינה משלמת צ׳קים,
החוזרים בסיטונות מן הבנקים. למעשה
עושה הקופה הסדר עם הנושים על תור
של שלושה עד ששה חודשים, לפירעון
הצ׳קים שעבר זמנם.
כמה בנקים, אליהם פנינו, אישרו את
המצב וסירבו לקחת על עצמם כל ערבות
לפרעון ההתחייבויות של הקופח.
מנכ״ל הקופח, דוד מלמדוביץ,
טען כי הקופח פורעת צ׳קים בזמן, הצי*
לפרוע מייד כל צ׳ק שיובא אליו.

מגיוו״ם
#תת-אלוף אורי רום, מפקד ארצי
של חג״א, הצטרף לקונצרן ״כלל״ בתפקיד
לא־מוגדר. קודמו לתפקיד חלא-
מוגדר היה תת־אלוף מנחם (״מן״)
א בי ר ם /אשר בסופו של דבר התמנה
מנכ״ל קונצרן המלט ״נשר״.
• משחאל פו, מי שחיה מנחל
חטיבת הייצוא של חברת ״אלדא״ ,הצטרף
לצוות עובדי איל-חהון היהודי ה שווייצי,
ויליאם רובינסון. רובינסון
הוא בעל מיפעלי הבירה בישראל, וייבואן
טלוויזיה ״זניט״ ומוצרי ״סינגר״ .אלפו
יעסוק בנושאי ייבוא וייצוא.

מנכ׳׳ל מנדלכאום
נושה ואחיו
דולר לטון. בגלל המחיר הגבוה העלתה
הממשלה את מחירי הבשר הקפוא לצריו
לגובה בזה, שמכיריתיו ירדו ב/>-ס50
לפחות. התוצאה: המחסנים מלאים,
העם אינו אוכל פרוטאינים. הממשלה
משלמת דמי־אחסנה גבוהים, דמי המתנה
בנמלים לאוניות המובילות בשר
(שני מיליון דולר בשנת )1973 ובל ה הוצאות
המייותרות האלו היו נחסכות
לה אילו הזילה את מחירי הבשר ה קפוא.
בינתיים
חלה ירידה גדולה במחירי הבשר
הקפוא בעולם, וניתן לקנות חיום
באירופה בשר מעולה ב״ 1300 דולר ה טון,
הוזלה של כ-ס/״ 30 לפחות. מבאן
שהממשלה יכולה להוזיל את מחירי ה בשר
לצרכן בשליש! אבל זאת אין היא
עושה. אל ייבואנים פרטיים היא תבוא
בחקירות ודרישות להורדת מחירים
במקביל להוזלה בחו״ל, דוגמא אישית
היא לא תתן.
בינתיים חלק ניכר מן הבשר המאוחסן
בשנה ויותר התקלקל. החוק מחייב את
המשלה לבדקו מחדש בדיקה תברואתית
לפני הוצאתו למכירה. זאת אין עושים.

• במדינה ־ העם שלמה

לראש עיריית תל״אביב,
(״צ׳יצ״׳) להט, יש בעייה.
מחד, אין הוא רוצה להופיע בציבור
כמרבה סגני־ראש-עיר בשכר. זה לא יפה.
מאידך, יש לו התחייבויות כלפי עסקני
מיפלגתו, חצריכים להתפרנס מן העיר.
מה לעשות והחוק מתיר תשלום משכורת
ומכונית רק לסגן, ואין צ׳יצ׳ רוצה שיהיו
לו הרבה סגנים ז
ובבן, יש פיתרון. למעשה יש שני
עסקנים במעמד של סגן. אבל בלי ה תואר.
בך בולם שבעי-רצון: הציבור

קרמר (עם צ׳יצ׳)

כאן .11 דא סד לקרות !
רקדנית צעידה ויפה
הפכה לראש המדינה,
כאשר מת הנשיא.
אזרחי ישראל מורגלים לשילטון של
אשה. אבל היתד. זאת סבתא פוריטאנית.
השבוע יכלו רק לקנא במדינה, שבה
הגיעה לשילטון נשיאה בת ,42 יפת־תו־אר,
שעלתה לגדולה מפני שהופיעה בביקיני
במועדון־לילה.
הכלדנדית השחורה. עלייתה של
איזאבל מארטינז החלה בלילה חם במוע-
דון־הלילה האפי לאנד (״ארץ מאושרת״)
בפאנאמה. רודן גולה מארגנטינה, חואן
פירון, פאשיסט שהעריץ פעם את בניטו
מוסוליני, נכנס למועדון. הוא היה גלמוד
ובודד, אחרי שאשתו האגדתית, אוויטה,
נפטרה מסרטן ארבע שנים לפני כן.
אוויטה היתר. זוהרת, בלונדית, יפהפיה,
פיקחית, נואמת מחוננת, כובשת לב ההמונים,
פוליטיקאית מבטן ומלידה. איזא-
בל היא שחרחורת, אינה יודעת לנאום או
לשוחח עם עיתונאים. אבל היא כבשה
את ליבו של פרון.
כשהוחזר פרון בשנה שעברה לארגנטינה׳
על-ידי ההמונים שעייפו מן הדיקטטורה
הצבאית, עמדה איזאבל לצידו.
פרון דאג שתיבחר לסגנית־הנשיא.
״חיילת פשוטה הסגנית נשארה
נחבאת אל הכלים. את נאומיה למדה בקושי
בעל־פה, יחד עם סיסמות כמו ״אני
חיילת פשוטה של פרון. אני מרגישה כמו

הארי שבחבורה
חושב שלצ׳יצ׳ אין חרבה סגנים, וה עסקנים
נהנים למעשה, על חשבון הציבור,
מתנאי סגן״בשבר.
אבל כיוון שבגח״ל הכל הולך בזוגות,
אחד לחרות ואחד לליברלים, כך גם
כאן. ישנו אחד יצחק כספי, שחיה
הבוס של ההתאחדות לספורט ומונח
ראש אגף העבודות הציבוריות בעירייה.
מהיכן יקבל משבורת ז ממנים אותו
יושב־ראש איגוד״ערים-דן־ביוב, ושם הוא
מקבל משבורת ואחזקת מכונית. כיוון
שיש לו מכונית משלו, לא צריך לקנות
לו מכונית.
עכשיו באים אנשי חרות, ותובעים את
אותו הדבר בשבילם. לוקחים את אליה
קרמר, ראש אגף תברואה, ממנים אותו
ראש איגוד-ערים״דן-תברואה. תפקיד זה
היה בל השנים ספח לתפקיד ראש איגוד-
ערים־ביוב, ואותו אדם היה ממלא את
שני התפקידים. עכשיו החליטו בי יושב-
ראש האיגוד לתברואה יקבל שבר מן
האיגוד, ובן יקנה לו האיגוד מכונית.
בימים אלו נרכשה עבור קרמר מכונית
פז׳ו ,504 והכל בא על מקומו בשלום.
אלא שקרמר לא הספיק אפילו לנסוע
במכונית בראוי, כי נסע מייד לחו״ל
לבדוק בעיות תברואה. שבועיים קודם
נסע לחו״ל על חשבון העיר סגן״ראש
העיר דייר שיפמן, שהוא ליברלי,
ועכשיו מגיעה נסיעה לאיש חרות.

ח״קרו קר מי קו ת
ופחי פרדה
מחירי הקרמיקה, תוצרת ״נגב־קרמי-
ק״ה, יתייקרו ב 20*-בממוצע בגלל
התייקרות החומרים בחו״ל. כך מסר
יוסף פקר, בעל חמיפעל. המחירים החדשים
יהיו 69 לירות למטר, לעומת
59 כיום.
פקר אישר כי יבואני פחי״הפלדה מעלים
אף הם את המחירים ב>/0-׳ 25 לערך,
בגלל התייקרות הפלדה בחו״ל. לדעתו,
זהו השיא של החתייקרויות בתחום ה־פלדות,
וצפוייה רגיעה בעתיד.
התוצאה: הבשר המוצא למכירה, באיכות
כה ירודה שסיטונאי הבשר מסרבים
לקנותו.
כך נוצר מעגל ללא מוצא בגלגל הפקידות:
אי-אפשר לקנות בשר בחו״ל
בזול ולהוריד מחירים, ביוון שהמחסנים
כאן מלאים בגלל המחיר הגבוה.

הנשיאה (ליד כעלה)
בגדל ביקיני

אמא של כל הפרוניסטים,״ או ״אני האחות
הרחמניד. של פרון מתוך אהבה.״
זה הספיק — עד השבוע. ביום השני
נפטר פרון, הרודן הראשון באמריקה הלטינית
שנתן לעצמו ציביון שמאלני. על
פי החוקה הארגנטינית, הדומה לזו של
ארצות־הברית, איזאבל הרקדנית הפכה
לנשיאה.
זה לא היה יכול לקרות בישראל.

הממ שלה
לאן הולד ר 3ין
כהדרגה מתנכש הקו
המדיני של דכין
האם יוכיל למילחמה?
יצחק רבין נואם, מצהיר ומתראיין.
השבוע גילה את דעתו כימעט מדי יום,
העולם הזה 1922

האס הו ר או ת ה מי סוי החד שו ת הן מסן־־ ע שן
שכוונתו האמיתית להס תי רהחלטה על ביצוע
ך* הלת הפיחות פרצה כמה פעמים
* בשבועות האחרונים. מדי •מבוע, בהתקרב
יום השישי, היו השמועות זורמות
מפה לאוזן: הפעם זה בטוח1
מדי יום שישי קנו אנשים דולרים, מכרו
אותם באכזבה בהמשך השבוע, כאשר
הפיחות המיוחל לא בא. דוברי האוצר
הכחישו נמרצות כל כוונה לבצע פיחות,
ייחסו את השמועות ל״ספקולאנטים״.

אולם השבוע ;יראו פני הדברים
כצורה שונה. הפעם לא היו אלו
שמועות, אלא שתי עובדות שיחד
עם הערכת צעדי הממשלה האחרונים
איפשרו לחוג מצומצם של
יודעי־דבר לקבוע כמידה מסויימת
של סבירות בי מועד הפיחות קרוב
יותר ממה שהיה נדמה עד עכשיו.

יחד עם מסע־ההדלפות הרישמי על צע די
הריסון הכלכלי, בהם עומדת הממשלה
לנקוט, טרחה הממשלה לשכנע כי
מיסים אלה באים במקום פיחות. היא
דאגה להזרים לשוק כמויות גדולות של
דולרים, והורידה את שערי הדולרים בשוק

יגאל לביב
החופשי, ובמניות הצמודות לדולרים, בשיעור
ניכר.

אולם, בחינה זהירה של הנעשה
כמשק, כנוסף לשתי העובדות ה באות,
הביאה השבוע להנחה בי
תוכנית הריסון אינה אלא מסע־הסוואה
לכוונה לבצע פיחות ככל
זאת. הפיחות כשער, וגם אם יתמהמה,
בוא יבוא.

המיברק שהגיע ארצה היה חד־משמעי:
ממשלת ישראל פנתה לפני ימים אחדים
לקרן המטבע הבינלאומי, התייעצה בעניין
כוונתה לפחת את הלירה ב־ 5ביולי. מק בל
המיברק, ישראלי, שלו ידידים בקרן
המטבע בארצות־הברית, לא התעצל וטיל־פן
אל ידידו: האם מקור הידיעה מהימן ן
התשובה הטלפונית היתה חד־משמעית :
מהימן ורציני ביותר.
זמן קצר לאחר מכן התברר כי השרים
התבקשו לבוא לישיבת ממשלה שתתקיים
ביום ששי בבוקר, ונוכחותם חובה.

שתי עובדות אלו יוצרות סבירות
לאפשרות שממשלת ישראל תפחת
את הלירה כיום שישי הקרוב.
אם אמנם תחליט הממשלה על
הפיחות, סביר כי השער החדש
יהיה לפחות שש לירות לדולר.
בכר כיום מקבלים היצואנים 5.40
לירות לדולר, והפיחות יצטרף לתת
עידוד רציני ליצואנים.
* ׳ש סיכה מרכזית להכרח לפחת את
הלירה :״תוכנית־החירום הלאומית״
המוצעת אינה תוכנית, אין בה חירום ואינה
לאומית.
מכל ההצעות והתוכניות, סביר כי ההח־מרות
החדשות יהיו :
• 0ץ< 5מס רכוש כללי נוסף.
• הגדלת היטל הן בוא ב־ס׳ל.10

• מילווה חובה נוסף של 70
האוצר מתכונן לאסור כל בנייה של
דירות־פאר, מישרדים ובנייה ציבורית.
צעד נוסף הוא הקטנת הוצאות הממשלה.
בעיקר בתקציבי הפיתוח, בשני מיליארד
לירות.

מאה לירות רי א ליו ת !
שלא יטיל השנה מיסים. ההסתדרות גם לא
תיתן לעקר בגלוי את תוספת־הייוקר החדשה.
כנגד שני המיליארד שיקבץ האוצר
בתקציבי־הפיתוח, עליו להוציא השנה
יותר מסכום זר, לעבודות ביטחוניות בצפון
הארץ, בעיקר בעיירות הפיתוח.
מבחינת המשק, כפי שהוכיח לאחרונה
ד״ר צבי זוסמן, מנהל מחלקת־המחקר של
בנק ישראל, לא היתה לתוספת היוקר
השפעה אינפלציונית, והיא פיצתה את השכירים
על ההתייקרויות וירידת כוח־הקניה
שלהם. כמיליון מועסקים יקבלו
כל אחד 200 לירות תוספת נטו לחודש,
או 200 מיליון לכולם יחד לחודש. תוספת
זו תתרוקן מתוכן תוך זמן קצר, בגלל גל־החתייקרויות
החדש שיגרמו היטלי־הייבוא,
שייקרו את כלל מוצרי־הייבוא,
וגם בגלל התייקרויות המוצרים הישראליים
עם הגידול בעלויות הייצור הנובעת
מתוספת־היוקר ומילווה החובה. אין ספק

תמשיך לדהור. כוח-הקניה של השכירים
יקטן.
** וגדות אלי ידועות גם לאוצר,
> ועצימת העין שלו מהן באה כנראה
בגלל הידיעה כי הפיחות בשער.

הצעדים עליהם החליטה הממשלה
בישיבתה המייוחדת כליל
שלישי, הם למעשה מסף־עשן המכוון
להסתיר את הצעד האמיתי
הצפוי, אולי כבר השבוע: הפיחות.
הפיחות יפגע אף הוא קודם כל בשכירים,
ובסקטור היצרני. כל בעלי הרכוש
והנכסים, ואלה המרוויחים מחו״ל, ייהנו.
מס-הרכוש הנוסף של /0״ 5הוא כאפס לעומת
הפגיעה במקבלי המשכורות. האוצר
פועל מזה שנים נגד השכירים בסברו כי
הם המקור לכוח־הקניה המציף את השוק.
כל תוכניות המיסוי של האוצר מכוונות
כל העת רק נגד הסקטור היצרני, הנמצא
במילא במעגל־המיסים,

מה משגעות שיבח
הממשלה שנקבעה
רנה השישי הקרוב?

חלק נכבד כיותר של המשק נמצא
למעשה מחוץ למעגל משלמי
המסים. נתונים רשמיים של האוצר,
•טהתגלו למכק׳ר-המדינה, מראים בי
לסוף מארם 1073 לא שילמו שני
שלישים של העצמאיים והחברות
את המס המגיע מהם לשנת 1070
ושנים קודמות !

למעגל המיסוי: ענף היהלומים,
למשל, שמחזורו כשני מיליארד לירות,
משלם מס לפי הסכם, ולא
לפי ספרים:
חברות מקרקעין ובנייה — לפי הסכם.
מרבית העובדים עם מישרד־הביטחון קיבלו
משום־מה פטור מניכויי מס: על רכי-

חשנו בווטו גול
חשבו 101 קסוו
שות, באמצעות כאלף ספקי **8של מוצרים,
במיליארד וחצי לירות, גבו רק 15
מיליון לירות מסים !
כאשר כבר מכניס האוצר מישהו למעגל
התשלומים, הרי הפיגור בתשלומים הוא
מחריד. בעוד שלשכיר מנכים כל חודש
את המיסים. העצמאי והחברה משלמים
מיקדמה פעם ברבע שנה. השנה יש פיגור
של יותר ממיליארד לירות בתשלומי ה־מיקדמות.
הרווח של המפגרים הללו הוא
6ל 30 לשנה — ,או 300 מיליון ל״י רווח על
המיסים שלא שילמו למרות שחוייבו.

כי המעסיקים יעבירו תוספת הוצאות זו
על הצרכן, על־ידי העלאת מחירים.

לצעדים אלה אין תועלת רכה.

המסקנה: הצעדים החדשים שד
הממשלה יביאו למראית-עין להגדלת
השבר, ולמעשה להקטנה
של כוח-הקניה שלו. צפוי גל התייקרויות
חדש, הגדלה נוספת של
כמות הכסף כשוק. האינפלציה

כך המצב לגבי מי שכבר יש לו תיק.
אולם מתברר כי רק 13 אלף עצמאיים
מנהלים ספרים, בעוד 77 אלף עצמאיים
אינם מנהלים ספרים כלל, והמס נגבה
מהם במשא־ומתן, כמו תגרנים בשוק, כ־אשיר
אין למס־הכנסה כל מושג על היקף
ההכנסות שלהם.

ענפים שלמים הס למעשה מחוץ

באשר אין האוצר מצליח לגבות
במה מיליארדים טובים של מיסיס,
מה הפלא שהוא מהדק את חגורת
המיסוי יותר ויותר עד אדה •טנפלו
כפה המיסוי?
הכבדת המיסוי על אדה שככר
משלמים מיסים, במקום הטלת
מיסוי על המשתמטים, כמוה כמעשיה
עד אותו יהודי שאיכד מט־כע
וחיפשה ליד הפנס _ לא ביוון
ששם איבד אותה, אלא כיוון ששם
יש אור.

על במות ישראליות וזרות. בהדרגה מתגבשת
עמדתו, בענייני מילחמה ושלום.
המסקנה: אף בנקודה מהותית אחת לא
שינה רבין את עמדות גולדה מאיר, לא
בתוכן וכימעט גס לא בניסוח. בזה אחר
זה הוא סוגר את האופציות שהיו פתוחות
בפני הממשלה החדשה:
• השאלה הפלסטינית: בראיון
לכתב הבלגי המפורסם של ניודורק, אדנו
דדדבורשגרייב, שהוא מומחה לענייני המר חב
ותומך בעניין הפלסטיני, סגר רבין

לחלוטין את האופציה הזאת.
כבר בנאומו הראשון, בעת הצגת ממשלתו
בכנסת, הפתיע רביו את העולם בקביעה
מוחלטת שאין מקום ל״מדינה שלישית״
בין ירדן וישראל. כלומר: שלילה מוחלטת
של הרעיון העשוי להביא את מרבית העם
הפלסטיני לעמדה מתונה: הגשמת ישותו
הלאומית במדינה פלסטינית עצמאית.
באותו נאום שלל רבין כל אפשרות של
משא־ומתן עם אירגוני־הפידאיון, השוללים
את קיום ישראל. יכול היד, להשתמע מכך

שאם ישנו אירגוגי־הפידאיון את עמדתם,
ויהיו מוכנים להסדר שיכלול את ישראל,
תשחנה גם עמדת ממשלת ישראל.
בראיון בניודוויק סגר רבין בטריקה גם
את הדלת הזאת. בתשובה לשאלה מפורשת
של בורשגרייב הפיקח, אם הוא מוכן למשא-
ומתן עם הפלסטינים בתנאי שאלה יסכימו
לדדקיום בשלום עם ישראל ויסתפקו במדי נה
בגדה וברצועה, חשיב רבין בצורה
מוחצת שהדבר אינו בא בחשבון.
הסיכום: הודעה לפלסטינים שישראל לא

תישא ותיתן איתם בשום צורה, בשום
תנאי, אם תהיה עמדתם קיצונית או מתונה
ככל שיהיה. זוהי הכרזת־מילחמה טוטאלית.
• ירדן: גישה זו יכלה להביא לפחות
למשא-יומתן עם ירח. רבין קיבל את כל
הניסוחים של המלך חוסיין לגבי הבעייה
הפלסטינית. מקבל את ההגדרה של הממלכה
ההאשמית כ״מדינה ירדנית-פלסטינית״ ,מסכים
אפילו שהמישלחת הירדנית למשא־ומתן
תכלול יסודות פלסטיניים ״מתונים״
(המשך בעמוד )16

אין שר־האוצר יכול להטיל מיסים גלויים׳
בגלל התחייבותו בפני ההסתדרות

העולם הזה 1922

כתבה שניה בסיוות דיוקנות טריט״ם מנקודת מבט אישית

שתי גדות ותמיר
^ יש־המן ןרך נשא את עיניו בהבעה של ליגלוג .״תמיר?״ הוא שאל .״מה זה,
נופת־צופים ! שום יושב־דאש אחר לא עוזר לממשלה כמוהו !״

הוא התכוון לפעולתו של ח״כ שמואל תמיר כתפקידו ההדש כיו־שכ-ראש
ועדת־הכלכלה של הכנסת.
כאשר זכה תמיר במינוי (על פי חלוקת תפקידי היושבי־ראש בץ סיעות הכנסת,
וחלוקה שנייה בין חטיבות הליכוד) ,פשטה האימה בחוגי הממשלה. אמנם, ועדת־הכלכלה
היא .,אולי, הפחות חשובה מבין ועדות־הכנסת. כל עניין כלכלי חשוב מועבר
לוועדת־הכספים. אולם בידי יו״ר נמרץ היא יכולה להפוך למיטרד ראשון־במעלה.
איש לא פיקפק בכך שתמיר אכן יעשה זאת.
האם לא הפך תמיר, בכנסת הקודמת, את ועדת־הכלכלה לקירקס? האם לא ניפח
בה את פרשת אוטוקארס עד כדי כך, שהפך בעיקבותיה לגיבור בחוגים רחבים? האם

אורי אסר
לא ניצל ישיבות הוועדה כדי לרכז על עצמו את אור הזרקורים במשך חודשים?

ואם עשה כל זאת כחכר פשוט כוועדה, מה שיכול היה לעשות
כיו״ר שלה !
״זאת תהיה ועדת מק־קארתי* חדשה!״ ניבא יעקוב־שימשון שפירא, איש מנוסה
מאוד .״תמיר יערוך כל שני וחמישי ציד־מכשפות, ינפח פרשות־שחיתות וכישלונות
כלכליים, ויבטיח לעצמו פירסומת בלתי־פוסקת !״
והנה — לא דובים ולא יער. יושב־ראש ועדת־הכלכלה, שמואל תמיר, נתגלה
כג׳נטלמן: מושלם, המשתף פעולה עם הממשלה. בישיבות הוועדה הוא שופע חיוכים
ודברי־נועם. נציגי הממשלה מתקבלים בחמימות, ותמיר מביא למליאה את הצעות
הממשלה לקריאה שנייה ושלישית כאילו הוא היה עמוד־התווך של המערך.

״זה פשוט לא ייאמן,״ סיכם אותו ח״כ של המערן־ .״אדם חדש׳:׳

טוינון ואיש המימסו
ך 1כר־הכנסת הנדהם הכיר את תמיר רק מהופעותיו במליאת הכנסת, שם הוא
( 1ממטיר רעמים כמו יופיטר זועם על כל נושא גדול יוקטן, החל בבגידת אנשי ארץ־
ישראל הקטנה וכלה במינוי תופס־הכלבים בכרכור. תמיר החדש מוועדת־הכלכלה ניראה
לו כאורח מן המאדים.

אכל מי שמכיר את האייט יודע שאין זה תמיר חדש. זהו פשוט
הצד השני של התמיר הישן.

הרבה מאוד תעלומות, המלוות את דרך חייו של מנהיג המרכז החופשי, נובעות
מן הדו־צדדיות הזאת של האיש, הניגוד הפנימי המוזר המתבטא במטרותיו, בשיטותיו
ואפילו בהתנהגותו האישית.
לפי אפלטון, על אדם להשתדל להיות כפי שהיה רוצה להיראות בעיני הזולת.
אין ספק שזהו המפתח לאישיותו. איך היה תמיר רוצה להיראות בעיני הזולת? איך
הוא רואה את עצמו, כשהוא חולם בהקיץ?
נדמה לי שבחלומותיו רואה תמיר את עצמו בשתי דמיות שונות לגמרי• הרדיפה
אחרי שתי דמויות אידיאליות אלה היא היוצרת את קו הזיג־זאג האופייני לדרכו.

דמות אחת היא של הטריכון העממי, המנהיג המהפכני, האיש
העולה על כאריקדות ומגיע לשילטון.
הדמות השנייה היא של איש המימסד המצליח, המקוכל כציכור
המכוכד, כעל־נכסים המשגשג, העולה כסולם המימסד ומגיע לשילטון.

לכל פוליטיקאי יש אישיות מפוצלת — אישיות פרטית ואישיות ציבורית, שאינן
חופפות לגמרי. יש שהפער קטן, יש שהוא גדול יותר. הצרה של תמיר היא שאצלו
פיצול־האישיות הוא הדבר הדומיננטי גם באישיותו הציבורית.

יתכן שהיא הגורמת לכיזכוז כישלונותיו.

מוסול׳]׳ או ק1די

* 4עם יצאתי מביתו של תמיר אחרי שתיכננו יחד מערכת ציבורית שבה שיתפנו
פעולה (נדמה לי שהיתר, זאת פרשת עמוס בן־גוריון.,שבה הצלחנו בכוחות משותפים
* הסנאטור ג׳ו מק־קאותי היה יו״ר ועדה בלתי־חשובה של סינאט. הוא ניצל את
עמדחו כדי להמטיר סביבו האשמות חסרות־שחר ולערוך ציד־מכשפות על קומוניסטים
מדומים. כך הטיל את אימתו על כל זרועות המימשל במשך שנים, והפך שס־דבר בעולם.

אז במישטרה).
אחד המשתתפים האחרים בהתייעצות. השיחה
ציבורי. בן־שיחי התלהב מן הלהט הקרבי שגילה
הוא קרא ,״הוא יגיע רחוק!״ אמרתי שאני

לחסל את הצמרת המושחתת ששלטה
בצאתנו מן הבית שוחחתי עם
התגלגלה אל סיכוייו של תמיר כמנהיג
תמיר באותה ישיבה .״איזה לוחם!״
מפקפק בכך.
״מדוע?״ שאל בן־שיחי באפתעה.
״האם הסתכלת בתמונות התלויות בחדרו?״ עניתי.
התמונות היו יפות מאוד• אחת מהן הראתה צבי ביער שטוף שמש, ליד נחל רוגע.
התמונות האחרות היו בסיגנון דומה. תמונות •שהיו מודרניות בסוף המאה שעברה
בבתים בורגניים טובים במרכז אירופה. כבר אז המציאו להן מילה גרמנית: קיטש.

״תמונות אלה מעידות על כמיהה עמוקה לשלווה כורגנית, למכו•
כדות ממוסדת׳,׳ טענתי .״אדם כזה לא יהרוג לעולם מן המוסכמות
ההכרתיות. הוא לא יעלה על שום כאריקדה!״
מאז עברו 15 שנים, ויתכן מאוד שטעמו האמנותי של שמואל תמיר השתנה. אבל
ההערכה של אז נראית לי נכונה גם כיום.
יתכן שמקור הכמיהה הזאת של תמיר טמון במוצאו המישפחתי. עד היום הזה הוא
חותם כל מיכתביו, ואפילו על הצעותיו לכנסת, בשם ״שמואל מ. תמיר (כצנלסון)״.
אין אדם שני בזירה הציבורית החותם כך. המ׳ היא אפקטציה אמריקאית (ובאה במקום
״משה״) .אבל השם בסוגריים הוא החשוב. תמיר אינו רוצה לשכוח לרגע שהוא נצר
למישפחת כצנלסון.
אם היתד, אריסטוקרטיה ביישוב, מישפחת כצגלסון היתד. שייכת אליה. היא סיפקה
מנהיגים לתנועת־העבודה בגילגוליה (כולל אשתו של הנשיא־לשעבר, זלמן שזר) ולמיפלגה
הרביזיוניסטית. כשנולד שמואל מ ,.היא כבר היתר, מישפחה בורגנית מסודרת מאוד,
ברובע האריסטוקרטי של ירושלים—רחביה. שמואל תמיר הוא בן ״מישפחה טובה״,
ועובדה זו עיצבה את אופייו באופן מכריע.
הוא גדל בחוגים הנכונים, בסביבה הנכונה, בגני־הילדים ובבתי־הספר הנכונים.
כל חייו היה בטווח־עין של צמרת המימסד: .מכאן תכונה אריסטוקרטית מקובלת מאוד,
המשניאה אותו על שותפיו: ההרגשה ש״מגיע לי״.

אכל מכאן גם תכונה חשוכה יותר, וכולטת פחות: ככד פעם
שהרגיש שהוא עומד לעשות מעשה העוכר את גכול המימסדיות המכו־כדת,
הוא עוצר כעד עצמו ומשנה כיוון.
זהו רק חלק אחד של אופיו. בצד הכמיהה ליער הרוגע שלייד הנחל השקט, יש
גם הכמיהה למירפסת, שמעליה נואם המנהיג הזועם לרבבות נאמניו המשולהבים, ושולח
אותם אל הבאריקדות.

מוסוליני או קנדי ץ טריכון סוער או פרקליט גורה־־הון? שימשון
המקעקע את עמודי המימסד או סרן פלשתי המנצח על הטכס ץ
תמיר אינו יכול להחליט. ואולי גם אינו מודע כלל לברירה.

שלושה משיחים
** נהיגים לאומיים גדולים, מן הסוג שתמיר מעריץ אותו, מצטיינים תמיד
בשיגעון־לדבר־אחד, מין חד־צדדיות קנאית הגורמת להם לרכז את כל משאביהם
הנפשיים והגופניים להשגת יעד אחד ויחידי. הריכוז הטוטאלי, חסר החן וההומור,
הוא סוד הצלחתם.
שיגעון קנאי זה חסר לתמיר. בניגוד לאיש כמו בגין, אין הוא מזלזל בכסף וברכוש.
כבר לפני שנים נודע כאחד הפרקליטים היקרים ביותר בארץ, וכמר, מידידיו הפכו
לשונאיו בשל דרישתו לשכר־טירחה גבוה גם עבור מישפטים בעלי אופי פוליטי. הוא
מיליונר בזכות עצמו, עתיר נכסים, בעל מניות במיפעלים רבים.
הוא בנה לעצמו וילה מהודרת כשזה עוד היה בלתי־מקובל בין אנשי־ציבור. הוא
שאף לכיבודים בלישכת עורכי־הדין, ומקפיד להימצא בחברת בעלי הצלחה חברתית
וכלכלית. בקיצור: פרקליט מצליח העולה לגדולה במיסגרת המימסד.
לכאורה היה איש כזה צריך להצטרף למיפלגת השלטון כדי לזכות בתפקיד שר.
אולם הצד השני של תמיר מונע זאת. הוא שונא את ראשי המימסד! ,מזלזל ובז להם
מעומק הלב. הוא רוצה להפילם, ולרשת את מקומם בסערה.

מכאן הזיג־זאג המתמיד שדו — כחוץ, כפנים, כחוץ, כפנים.

כשהוא נער בירושלים, עבר קורם לקריינים ברדיו של המנדאט, ביקש לערוד את
שבועון הרדיו, שהיה ביטאון ממשלתי בריטי. אותה שעה הצטרף לאצ״ל. הוא לא הספיק
להשתתף בפעולות קרביות, נאסר ונשלח למחנה באריתריאה, יחד עם שאר קורבנות
״הס־זון״ .שם למד מישפטים.
כשחזר, היה שונא מושבע של דויד בן־גוריון, בעל הסיזון, והמימסד החדש שהוקם
על־ידו. מילחמת־העצמאות היתד, אז בעיצומה, אך תמיר לא הצטרף לצה״ל, אותו זיהה
עם בך גוריון. הוא הלך בשני כיוונים, כרגיל: לפעילות במיפלגתו החדשה של בגין,
תנועת חרות, ולהתבססות כעורך־דין.

כך התחיל הזיג־זאג. הוא בלט במיפלגה החדשה, היה ילד־התפנוקים של בגין,
נלקח על־ידו למסע־ניצחון בארצות־הברית. אולם חיש מהר מרד בביגין והציע לו
לפרוש ליישוב־ספר, כמו שעשה בן־גוריון ב־.1953

בך התחילה שינאה הנמשכת כבר עשרים שנה, ובוודאי תימשך
עשרים שנים נוספות.

תמיר, הצבר ממישפחה טובה, בז ל בגין, העולה החדש 1941 בעל הגינונים
הפולניים. יתכן שהוא !מקנא בעיקביות הקנאית של בגין, הגורמת לבנין להתעלות
ברגעי־משבר מעל לשיקול של כדאיות פרגמטית, ולהישאר צמוד לעקרונותיו.

הכריז חנוך סמית (בטעות) שלא עבר את אחוז־החסימה. ישבתי אז לידו מול מצלמות
הטלוויזיה, וראיתי את המכה יורדת עליו. לא היה לו שום חשק לעבור על חודיה זו שנית.
לכן הקדיש זמן רב לרכישת ידידותו של אדם, שעמד לפלוש לחיים הפוליטיים:
אריק שרון. תמיר עודד אותו ליזום ליכוד גדול של הימין. הוא היה בטוח שבגין יפוצץ
את המיבצע, ואז — כך קיווה — יצטרפו הליברלים עם שרון לגוש חדש עם תמיר.
בגוש כזה קיווה תמיר להיות המנהיג הפוליטי העליון, מעל לאריק הבלתי־מנוסה
והליברלים האפורים. הגוש היה הופך שותף טבעי למערך בקואליציה החדשה, ותמיר
יכול היה, סוף־סוף, להגיע אל שולחן הממשלה.

כמו בגין, מאמין תמיר שהוא יועד על־ידי הגורל להנהיג את
העם כדור זה. שני מאמינים כאלה אינם יכולים לדור ככפיפה אחת.
כאשר מצטרך מאמין שלישי, כמו אריק שרון, הופכת הטרגדיה לפארסה.

כמו תמיד, טעה תמיר בהערכת. כושר־הניתוח ויכולת-הפעודה של
בגץ. בגץ לא פוצץ את הליכוד, ולפתע דאה תמיד את עצמו בכלוב
חדש, כשהדלת נסגרת מאחוריו.

אוון ומשוחים

בשנייה האחרונה תקפה אותו הפאניקה׳ והוא ניסה לפרוץ החוצה. בתימרון שקוף,
השתדל לפוצץ את הליכוד העומד לקום. אך זה היה מאוחר מדי. תומכיו קמו עליו,
מנעו זאת ממנו. רק בדבר אחד הצליח באותו רגע: לנחול את שינאתו של אריק שרון,
יוזם הליכוד, שראה את תמיר כמחבל במיבצעו ההיסטורי.

הרי השכר הראשון עם בגין, החליט תמיר להתמסר לכמה מישפטים פוליטיים
^ גדולים, שיבססו את מנהיגותו הבלתי׳תלוייה. בשני מישפטים מפורסמים — פרשת
קסטנר ופרשת עמום בן־גוריון — נחל הצלחה אדירה בדעת־הקהל. מעטים שמו לב
לעובדה שהפסיד בסופו של דבר את שני המישפטים. הציבור דאה בו לוחם מצליח,
מבריק ושואף־שינוי.
בסוף שנות דד 50׳ היה מוכן ליוזמה פוליטית. אד במקום לאסוף סביבו את הכוחות
האנטי־מימסדיים, ולהקים תנועה גדולה לשינוי, חיפש במחסן הגרוטאות של המימסד,
ואסף עסקנים מכובדים שיצאו מכלל שימוש, מסוגו של אליעזר ליבנה.
כך קם ״המישטר החדש״ .לעומת תנועת־החרות הקיצונית, בעלת שתי־גדות־לירדן,
נקט תמיר לשון מתונה. הוא עיכל הרבה מסיסמות העולם הזה (למשל: יחם חדש
לבעייה הערבית) ,או מבלי לקבל את דרישותיו הבלתי־פופולריות (למשל: פיתרון בעיית
הפליטים) .הציביון הכללי היה מתון, ליברלי, שוחר־שלום, רפורמיסטי.

מבחינה מסויימת, הקדים ״המישטר החדש״ את התרגיל שד תנועות
ר ״צ ו״שינוי״ ב 15-שנה.

כשאמר תמיר בימים האחרונים שאריק היה רוצה ליטול לידיו
תת-מיקלע ולקצור את כל ראשי הליכוד, הוא לא הגזים. אילו שלף
אריק את הכלי, היה מכוון את הכדור הראשון אליו.
מה היה קורה, לולא הצטרף תמיר לליכוד ו
הוא עצמו מדבר עתה בסיגנונו הרגיל על ״עשרה מנדאטים״ ,שהיה מקבל המרכז
החופשי לבדו. בעת המשא־והמתן דיבר על ארבעה־חמישה מנדאטים בטוחים. בסופו
של דבר הסתפק בשלושה מקומות בטוחים ברשימה המשותפת. הרביעי נכנם בנס.
כיום נדמה לו שיכול היה ללכת לבדו, להשיג ניצחון מרשים, לאסוף את בוחרי
הימין המתון, לגזול גם את קולותיה של שולמית אלוני. אם אלוני הגיעה לממשלה, אחרי
שהשיגו שניים 1חצי מנדאטים בילבד — מדוע לא יכול היה הוא להשיג עמדה ממשלתית
בכירה הרבה יותר ז מהי שולמית אלוני, בהשוואה אליו י
(המשך בעמוד )26

אולם הכפילות של תמיר היתד. בעוכריו. המעריצים הצעירים, שראו בו טריבון
מהפכני, הסתכסכו בתנועה החדשה עם העסקנים הקשישים, שראו בו עסקן מימסדי.
תמיר לא העז להתייצב לבחירות, הקבוצה כולה התפרקה תוך שינאה הדדית לוהטת.
כימעט כל שותפיו של תמיר באותה הרפתקה הפכו לשונאיו המושבעים.
תופעה זו חזרה כמה פעמים בדרכו של תמיר. יש לו כישרון בלתי־רגיל למשוך
אל עצמו אנשים, המעריצים אותו כאלוהים, המחקים את גינוניו והרואים בו מנהיג
עילאי. תוך זמן לא־רב מתאכזבים ממנו אנשים אלה, והאהבה הופכת לשינאה. נראה
כי עכשיו חוזרת תופעה זו במרכז החופשי. הקסם האישי שלו תועלתי מדי, והתועלתיות
שבו בולטת מדי.

לאהכה ולשינאה יש סיכה אחת: כישרונו שד תמיר לרכוש לב
אנשים קשור כאמונתו המוחלטת שעליהם לשרת אותו. כרגע שהאיש
אינו מפוגל או אינו רוצה לשרתו, מאכר כו תמיר את העניין כליל.
אין לו ידידים או שותפים. יש לו רק משרתים.

אין תמיר מקובל בחברת האנשים שישבו עימו במעצר, ורבים מהם שונאים אותו
עד היום. אנשי ״המישטר החדש״ לא הצטרפו אליו ב״מרכז החופשי״ .האדם המצטיין
בכישרון בלתי־רגיל לכבוש את לב בעלי־שיחו, כשהוא מעוניין בכך, ויכול להשיג
מהם כימעט כל דבר — חסר כימעט לחלוטין מעריצים ההולכים עימו כיברת־דרך
ארוכה. כימעט כל מעריציו מאתמול הם אויביו בהווה.

גם מכחינה זו נופל תמיר מכגין, המוקה הכורה גדולה שד נאמנים
אישיים ההולכים עימו כאש וכמים מזה עשרות כשנים — נוסה
על כישרונו הייחודי לשמור לעצמו את הערצתם של המונים גדודים.

אלוהים ירחם

: 19* 8תמיר ו בגין ב מ סע־ניצ חון ב א מרי ק ה

קראת כחירות 15X55 הבין תמיר שהוא עומד ליד שוקת שבורה, וכי הוא
יכול להיכנס לכנסת רק במיסגרת חרות. לכן הנמיך את קומתו, חזר למיפלגה,
השתדל להצטרף לפולחן בגין ולשאת את מיזוודותיו.

האיש שצעק כאסיפת־הייסוד שד ״המישטר החדש״ לעכר מפריעים
משורות חרות :״אלוהים ירחם על המדינה אם תגיעו אי-פעם
דשילטון!״ הפך לדוכר תנועת-החרות.

אילו היה תמיר בעל סבלנות׳ ומוכן לפעול באזרך־רוח על פי קו מחושב ועיקבי,
היה בוודאי עולה במהרה בסולם של חרות, הופך לאיש מם׳ ,2ונכנס כשר לממשלת
הליכוד של .1967
אולם לתמיר אין סבלנות. אין לו מוח ניתוחי, המאפשר לו לשקול זו מול זו
אלטרנטיבות, סיכויים וסיכונים, לבחור בדרך אחת ולהתמיד בה. יש לו מוח אינטואיטיבי.
רגשות אישיים משפיעים על דרכו יותר מהחלטות מודעות.
כמו עזר וייצמן ואריק שרון אחריו, מאם תמיר בפולחן־בגין כעבור זמן קצר מאוד.
בעודו אסיר בסיעת גח״ל, הבלתי־מוכשרת, ראה לנגד עיניו את הצלחת סיעת העולם
הזה, שהמציאה שיטה פרלמנטרית חדשה והטביעה את חותמה על כל האירועים בכנסת.
וכמובן, הוא לא חלם על העומד להתרחש במאי .1967
כך באה ההתפוצצות. בוועידת חדות היה נדמה לתמיר שהוא יכול להדיח את
בגין. הוא הרים את נס המרד, נמחץ על״ידי מכת־נגד מהירה וזריזה של בגין, ומצא
את עצמו בחוץ. עם קומץ קטן מאוד של אוהדים.

כיום נוטים לשכוח כי המרכז החופשי כ־ ,15(66 כמו ר״צ כ־73ו,15
לא נולד כתוצאה מהחלטה לפרוש ולהקים תנועה חדשה, כעדת תפי:
סה חדשה. הוא קם מפני ששמואל תמיר, כמו שולמית אלוני, הודח
וגורש מתוך מיפדגת-אפ מימסדית. התנועה החדשה קמה מאונס, והתפיסה
החדשה נלקטה כחיפזון מכל הבא לייד.

1966

ת מיר

ו ב גין

ערב

ה פי לו ג

ב ח רו ת

עד למאי 1967 היה תמיר בצד המתון של חרות, ולעג בפומבי לתפיסות הלאומניות
הסיפוחיסטיות של בגין וחסידיו, שנראו כאנאכרוניזם מגוחך. אך ערב ששת־הימים
הצטרף גח״ל לממשלה, תמיר נשאר באופוזיציה. בן־לילה הפך לדובר סיפוחיסטי
קיצוני, ושפך קיתונות של בוז על המתינות המימסדית של השר מנחם בגין.
במחצית השנייה של הכנסת הששית התחרו סיעות המרכז החופשיוהעולם הזה
השנייהמצד מחנה-
כתר האופוזיציה הלוחמת — האחת מן הימין הסיפוחיסטי׳
השלום הליברלי־סוציאלי. אך למרות שתמיר היה בעל שלושה, ולאחר מכן ארבעה,
קולות בכנסת הששית, וזכה בתמיכה עצומה מצד עיתונייהערב והארץ, בבחירות 1969
קיבל פחות קולות מאשר תנועת העולם הזה. הח״כ השני של המרכז החופשי נכנם
לכנסת רק הודות למעצרם של כ־ 150 בוחרים של רק״ח, שיכלו להעביר את המנדאט
ה־ 120 מאליעזר שוסטק לאברהם לבנבראון.
בכנסת השביעית חזרה ההתחרות בין שתי הסיעות הקטנות, ונחקק חוק בדר־עופר
כדי לבלמן. לתמיר היה יתרון אחד עצום: העיתונות שירתה אותו בצורה חסרת תקדים,
הגדילה את ממדיו פי כמה וכמה. אולם פירסום אינו חוסך אוטומאטית לכוח.

חזרה אל הכלוב
ך* כל שהתקרבו הבחירות של , 1973 כן גבר החשש בלב תמיר.
^ הוא לא יכול היה לשכוח את הרגע הנורא, במוצאי יום־הבחירות של ,1965 כאשר

* : 197 תמיר ו בגין ב ה פג 1ה מטע

ה לי כו ד

יוהנה פרנר. יוהנה היא דוגמה חותכת
להרס שמשלים לורברבוים במט״ל.
זוהי אחת ממורות ומורים רבים שהביא
עימו לורברבוים ממישרד־החינוך, חסרים
כל ידע בתחום הטלוויזיה. כולם קיבלו
תפקידי במאים ומפיקים, ללא כל מיכרז.
ביניהם: נחמיה בך ברוך, רות בן־שאול,
הסיד, ורטהיים, איה לובין, תמר לוטן ואס־טל
פרידמן. בגלל חוסר־ניסיונם בצילום,
הרי הם ואחרים שהובאו ממישרד־החינוך.
גורמים לביזבוז מדהים.
הטלוויזיה מקבלת מדי־שנה כ־ 10 מיליון
לירות מתקציבי המדינה. ניהול נכון היה
מקטין את ההוצאות כדי מחצית.
למשל, כדי לצלם 23 דקות סרט מצלמים
משך שש שעות בעוד שהמקובל הוא
פי ארבע בלבד, היינו שעה אחת של צילום.
כמויות הפילם, הציוד והזמן ה מבוזבזים,
על־ידי נאמני המיכ״ל — שכולם,
כמוהו, התמנו ללא מיכרז — מנפחות
את ההוצאות לסכומים מדהימים.
שילטון חבורת המנכ״ל, שהיא חסרת
ידע, גורם גם לבריחת אנשי־מיקצוע מ־מט״ל.
למעשה, המצב שם כיום כמוהו
כהר־געש העומד בפני התפוצצות. בכל
רגע צפוייה שביתר, כללית, בתביעה לסלק
את המנב״ל וחבר־מרעיו.
חבורת המנכ״ל, היודעת כי היא חסרת

מפיקה פרנר
ללא הבנה

הטלוויזיה הלימודית היא פרה חולבת
שממנה נהנים נ ל אנשי ה מ עי ל
חסר דיה שופ ל, מי שהיה מנכ״ל הטל־רויזיה
הלימודית עד פברואר 1972
מטעם מישרד־החינוך, קיבל לידיו את הפיקוח
על הטלוויזיה מן הברון רוטשילד.
אריה שובל היה איש־חינוך שדאג להשכלת
הציבור. לכן נהג גם להרצות באוניברסיטת
תל־אביב, בשכר, כמובן. ההרצאות
נעשו על חשבון שעות עבודתו בטלוויזיה
הלימודית.
להרצאות אלו היה לוקח טכנאים מ־מט״ל
(מרכז טלוויזיה לימודית) וכן ציוד
של מט״ל. ללא תשלום. חינם, כלומר
תמורת השעות שהטכנאים של מט״ל נתנו
לו להרצאותיו, היו נרשמות לזכותם שעות
נוספות, באישורו, במט״ל.
דוגמה קטנה זו היתה אור אדום. אריה
שובל עף בפברואר ,1972 לאחר שפרץ
מרד גלוי של כל אנשי מט״ל, שדרשו את
ניתוקם ממישרד־החינוך. מנכ״ל מישרד־החינוך,
אלעד פלד, הבטיח להם את מבוקשם
תוך חצי שנה, ובינתיים העניק להם
מנהל כללי אחר, ד״ר יונה פלס, נאמנו
של הברון רוטשילד ומהנדס כישרוני
מעולה.
פלס הקים, למעשה, את מט״ל, מכל הבחינות
ההנדסיות. הוא עצמו עבד שנים רבות

בארה״ב בחברת אר.סי.איי ,.וקשר עימה
קשרים הדוקים. לא ייפלא, אם כן, שמרבית
הציוד של מט״ל הוא תוצרת אותה
חברה. למעשה, רק לפני חודשיים הצליחו
סוכני חברה אחרת, סוני, להחדיר ציוד
בכמות רצינית למט״ל, וזאת מאחר שמחיריהם
הם מחצית ממחירי או.סי.איי
פלס משמש עד היום בתפקיד מנהל
מחלקת־ההנדסד, של מט״ל, למעשה מנהל
את המחלקה אריה קפלן. נוסף למישרתו
במט״ל מקים פלס ומנהל את המרכז לטכנולוגיה
חינוכית של הברון רוטשילד.
אין זד, פלא שלעיתים קרובות ניראים אנשי
מחלקת־ההנדסה שלו, ממט״ל, כשהם
עובדים במרכז לטכנולוגיה.
אולם פלס משמש גם יועץ לאולפני־שידור
רבים אחרים בארץ. בין השאר הוא
מכהן כיועץ ומקים של אולפן הטלוויזיה
במעגל סגור באוניברסיטת בר־אילן. מנהלו
של האולפן הוא — כן, יעקב לורבר־בוים,
מנכ״ל הטלוויזיה הלימודית כיום
(ללא מיכרז) .לורברבוים הוא זה שבא
תחת פלס בניהול מט״ל, והשניים הוסיפו
לדאוג זה לזה גם בבר־אילן.
מאז החל פלס עוסק בעבודת הניהול
במט״ל, עשה חייל גם בעסקיו הפרטיים,
וחברת־ד,ייעוץ הפרטית שלו, יפלס, מרוויחה
כספים רבים. הוכחה לכך: הווילה
המהודרת שלו בהרצליה־פיתוח.
פלס הוא, אם כן, עובד מדינה העוסק
בכמה וכמה מישרות נוספות מלאות, וכן
בעל חברת־ייעוץ פרטית. אדם בישרוני
כנ״ל.
איש לא בדק עד כה את טיב עסקיו של
פלס, את טיב קשריו עם אר.סי.איי. בעבר
ובהווה, ואת הברית בינו לבין לורברבד
ים, המתבטאת בעיסוקיהם בבר־אילן. דובר
מישרד־החינוך טען כי מט״ל עומדת
לביקורת מבקר־המדינה וכן מישרד־החי־נוך.
לאחרונה היה כאן מבקר־ד,מדינה בשנת
.1970
כאשר נשאל פלס בדבר עיסוקיו הנירח־בים,
הודיע כי אינו מוכן לענות על שאלות.
הקשרים
קפלו־פלנדלורברבוים ואנשיהם
פעלו כהלכה.
אריה קפלן ועוד אנשים ממחלקתו עובדים
מן הצד עבור עסקיו הפרטיים של
פלס ביפלס.
לורברבוים שולט במט״ל באמצעות שלישייה:
חיים תכלת, מנהל מחלקת־ההפקה,
וכן שני מפיקים־במאים: מנחם שובל, ו־

במדינה
(המשך מעמוד )13
— כלומר׳ סוכנים פלסטיניים של המלך
חוסיין. אולם רבין לא הציע לירדן שום
הצעה שהיא, ואף לא רעיון כללי כלשהו.
ברור מדבריו שאינו מקבל את דרישת
חוסיין להפרדת־כוחות בחזית הירדנית.
כפי שציין השבוע חוסיין עצמו, עמדת
ישראל כלפיו היא בלתי־מתפשרת, ואינה
מאפשרת משא־ומתן.
הדבר הביא את חוסיין השבוע להידוק
קשריו עם סוריה הקיצונית.
• סוריה ג גם בחזית זו סגר רבין
בדבריו בניוז־וויק את כל האופציות. הוא
לא רק שלל לחלוטין את החזרת הרמה
לסוריה, אלא גם את פירוז הרמה, תחת
ריבונות סורית אזרחית. את הפיתרון הזה
הגדיר כ״פיתוי לפרובוקציה״.
פירוש הדבר: הוצאת הרמה לחלוטין
מריבונות סורית — דבר ששום סורי לא
יוכל לקבלו לעולם. ההכרזה הגלוייה על
עמדה זו מראש — מוכרחה להביא להקשחה
נוספת של העמדה הסורית.
• מצריים: רבץ לא אמר דבר לגבי
המצרים, ומובן מדבריו שהיה רוצה בהסדר
ישראלי־מצרי. אך בהציגו תנאים אלה
כלפי הסורים והפלסטינים, הוא יוצר מצב
שבו כל תזוזה מצרית לקראת השלום
תיראה בעולם הערבי כבגידה בסוריה
ובפלסטינים. קרוב לוודאי שנשיא מצריים
לא יוכל להסתכן במהלך כזה.
כאשר סוגרים את כל האופציות לשלום,
גוברת אוטומטית האופציה המילחמתית
(ראה הנדון) .בבירות הערביות, שאוזניהן
כרויות למתרחש בממשלה החדשה של
ישראל, מוכרח להתקבל הרושם שממשלת
רבין בחרה באופציה זו, או בנסיון חדש
ליצור מצב של לא־מילחמה ולא־שלום.
לפני מילחמת יום־הכיפורים הזהיר אנוואר
אל־סאדאת כמה פעמים כי מצב זה מוכרח
להביא למילחמה.

הכנס ת
מאדשה הוורד ת

מפיק שובל
נאמן המנכ״ל

ח״כ מאישה פרידמן
ניגשה לשולמית אלרגי
והודיעה לה? לא1
שני חברי־הכנסת הצעירים של ר״צ,
מארשה פרידמן ובועז מואב, הסתודדו
ביניהם שעה ארוכה ביום רביעי שעבר,
בעת ההצבעות על תקציבי המישרדים
השונים. כאשר נראה היד, שהגיעו לידי
החלטה, קמה פרידמן ממושבה, בשורה
השלישית של חברי־הכנסת באולם המליאה,
וניגש אל שולחן הממשלה, אל השרה-
בלי־תיק, שולמית אלוני, ראש רשימתה.
אלוני היתה טרודה באותה עת בשיחה
עם שר־המישפטים־והדתות חיים צדוק,
שישב לידה. פרידמן פנתה אל אלוני ואמרה
לה, מבלי להשתדל כלל שדבריה לא יגיעו

מנהל פלס
נאמן הברון
יכולת־ניהול מיקצועית, מעלימה לכן עין
ממעשיהם של במאים, מפיקים ועוזרים שכולם
בעלי־מיקצוע, המנצלים את המצב
לתועלתם הפרטית.
כך, למשל, היה האיש הקובע בהפקות
מנחם שובל. הוא הפך למפיק ומסר את
התפקיד לחיים תכלת. ביולי 1970 החליט
מישרד־ד,חינוך כי תכלת יפסיק את עבודתו
במט״ל ויקבל פיצויים, ואחר יעבוד
במט״ל בקבלנות, כמפיק. חוזר בענייו זה
נשלח לאמרכל מט״ל, לביצוע. אך למרות
זאת הוא מוסיף לכהן כמנהל מחלקת־ד,הפקה,
כעובד־מדינה. ועד עובדי מט״ל הודיע
כבר כמה פעמים, כי לא יכיר בהוראותיו,
שכן אינו עובד־מדינה.
ביוון שמצבו של תכלת עדין, מעלים
זה עין מכך שיוסף פולסקי, מנדל מחלקת־התאורה,
הפך את מיזגון מט״ל לסוכנות
פרטית שלו למכירת מוצרי השמל.
פולסקי הביא למיזנון דוגמות •של מוצרי
פיילוט, עסק במכירתו בשעות העבודה,
בתוך בניין מט״ל. שערורייה זו של שימוש
(המשך בעמוד )24

ח״ב פרידמן (למעלה) ואלוגי
(לטוף מהקואליציה)
השלם הזה 1922

מהפעולה הצבאית עלולים להיהרג
רק ״שנייפ-שלושה ילדים״.

האם ניתן להעניש
את משהו ״ ן
ער מעלליו ביום
הטבח במעלות?
ך* אם ניתן להעמיד את משה דיין
1 1על מעשיו ומחדליו ביום הטבח במעלות?
שאלה
זו העסיקה בשבוע האחרון את
חברי הממשלה וחברי ועדת־החוץ־והביט־חון
של הכנסת, להם ניתן לקרוא את
מסקנות ועדת־חורב שהתמנתה כדי לח קור
בפרשה, עוד לפני פירסומו של ה־דו״ח
ברבים.
כבר כיום ברור שהפרשה לא תסתיים
עם הודעת הממשלה ופירסום דו״ח הוועדה
לציבור. היא עתידה עוד להכות גלים
ולהפוך לפרשת ווטרגייט במהדורה ישראלית,
כשבמרכזה ניצב מי־שהיה שר־הביטחון
בממשלת גולדה מאיר.
הפירוש היחיד המתבקש ממסקנות הוועדה
מצביע על כך שגדשה דיין נושא באחריות
ישירה לכך שהפרשה הסתיימה
כפי שהסתיימה. כיום ברור לחלוטין כי
דיין רימה את הממשלה בדיווחיו ביום
הטבח, כי לחץ למן הרגע הראשון לביצוע
פעולה צבאית, כדי לחלץ את התלמידים
שהוחזקו בבית־הספר במעלות כ־בני־ערובה
בידי הפידאיון, וכי לא העביר
את תנאי המחבלים לשיחרור הילדים ל ידיעת
הממשלה. כתוצאה מכך לא יכלה
הממשלה לנסות אפילו לחלץ את הילדים
תמורת מילוי תנאיהם של הרוצחים.
פירוש זה התברר מייד לשרי הממשלה,
להם ניתן בשבוע שעבר לעיין עיון חטוף
בדו׳^ח. כדי למנוע הדלפות מתוכן הדו״ח
לציבור לפני מסירת ההודעה הממשלתית
הרישמית, לא נמסר הדו״ח לשרים לעיון
ולניתוח מעמיק, והוא נאסף מידיהם מייד
לאחר שניתן להם לעיין בו זמן קצר בלבד.
גם הוויכוח שנערך בין השרים, לפני
העברת מסקנות ועדת חורב לידיעת חברי
ועדת־חוץ-וביטחון, היה קצר. אבל שרים
אחדים התבטאו מייד בלשון חריפה וקיצונית׳
כאשר התחוור להם מה שהעיתונות
הישראלית כולה, מלבד העולם הזה, ניסתה
להסתיר אחרי הסיום הטראגי של פרשת
מעלות: שדיין חיבל במתכוון במאמצי
הממשלה לנסות לשחרר את ילד־ביודהספר
הדתי בצפת בשלום מידי המחבלים.

חריף
-מכולם בתגובתו היה
דווקא שר־החקלאות, אהרון אוזן.
אוזן, שלא שלט ברוחו, היה בה
נרגש עד שכינה, לדברי עדי•
שמיעה, את דיין בבינוי ״רוצח.״
אוזן עצמו מכחיש בי התבטא כצורה
זו. אולם התגובה הנרגשת
שלו איפיינה את התדהמה שחיכתה
את חברי הממשלה וחברי
וועדת-חחוץ-והכיטחון באשר קראו
את מסקנות וועדת־חורב לראשונה.
זו היתה גם הסיבה שמשה דיין תבע

לאוזני צדוק :״בועז ואני החלטנו להצביע
נגד תקציב מישרד־הדתות.״
״את שואלת אותי או אומרת לי?״ שאלה
אותה שולמית אלוני.
״אני אומרת לך !״ השיבה פרידמן, וחזרה
אל כיסאה.
עלולים לסלק את הסיעה. צדוק
התחלחל. למרות שהוא שר־הדתות, יודע
צדוק כי תיק זה הוטל עליו באורח זמני
בלבד, ומישרד-חדתות אינו עומד בראש
דאגותיו. אולם כשר-מישפטים ידע צדוק
עובדה שהפחידה אותו, ואשר כניראה לא
היתד, ידועה באותה שעה לשולמית אלוני,
שקיבלה את הודעת חבריה לסיעה בשלוות-
נפש.
לפי חוק יסוד הממשלה, הרי אם סיעה,
או חברי־כנסת מאותה סיעה, מצביעים נגד
הממשלה בנושאים מסויימים, יכול כל אחד
מהשרים לדרוש את סילוקה של הסיעה
כולה מהממשלה. אחד הנושאים המצויינים
בחוק יסוד הממשלה כרלוואנטיים לסילוק,
הוא התקציב.
צדוק מיהר להסביר זאת לשולמית אלוני.
העולם הזה 1922

בעת •שהגיע במסוק ממעלות לירושלים,
בשעות אחר-הצהריים המוקדמות •של יום
הטבח, כדי לשכנע את גולדה ושרי הממשלה
לאשר את הפעולה הצבאית, נשאל
דיין אם פעולה כזו לא תסבן את חיי
הילדים. דיין העריך אז כי מיספר ילדים
עלולים להיפגע בעת ניסיון החילוץ, אך
העריך את מיספרם על אצבעות יד אחת.

__ רמייה
ב תוק ף תפקיד

ב 1ו1ו 11ת
מ ד דו ם

להופיע בפני וועדת־החוץ־והביטחון כדי
להסביר לחברי הוועדה את מניעיו, על מנת
לרכך את התגובות נגדו. חברי הוועדה
דחו את בקשתו של דיין, לא איפשרו לו
להופיע בפניהם.

מו ט ה התגגד
__ לדיין
** מסקנות ועדת־חורכ, עליה הוטל
/4לבדוק גם את כל פעולות הממשלה
ביום הטבח מסתבר, בנוסף לכל הפרטים
שכבר פורסמו, שמלבד אי־העברת מידע
מתאים לממשלה, שיאפשר לה לקבל החלטות,
ומלבד אי־העברת האולטימטום של
המחבלים לתעודותיו, ניסה דיין גם להתחמק
מאחריות למה שעתיד היה להתחולל
במעלות כתוצאה מניסיון-הפריצה לבניין
בית־הספר.
!• תחילה ניסה דיין להעביר את האחריות
המיניסטריאלית על הפעולות ל־שר־המי-שטרה,
שלמה הילל. הוא עשה זאת
עוד בשעה חמש של בוקר יום הטבח,
זמן קצר אחרי שהתבררה תמונת המצב
במעלות. רק אחרי שהילל טען כי אינו
יכול להיות אחראי לפעולות הצבא במקום׳
הסבים דיין לקבל את האחריות
על עצמו.
6אחרי שכבר שהה במעלות לחץ
דייו על מפקדי יחידות־הצבא שנמצאו
במקום לבצע ניסיון־חילוץ בכוח, וזאת
כעבור דקות אחדות קמה אלוני, ניגשה
והתיישבה ליד חבריה לסיעה, ודרשה מהם
במפגיע לא לנקוט בצעד הפגנתי זה, העלול
לסלקה מהממשלה. לאחר שיחה חריפה
ונוקבת הסכימו פרידמן ומואב לוותר לאלוני,
כשפרידמן מוסיפה :״אני שומרת
לעצמי את הזכות להצביע נגד הממשלה
בדברים שייראו לי חשובים.״
כדי להשקיט את מצפונם בכל־זאת, לא
הצביעו שני חברי הכנסת על תקציב
מישרד־הדתות כלל, ונשארו במיזנון גם
בעת ההצבעה על תקציב מישרד־הסעד.

מי פלמת
מפי ס> 31 רה אח הגבול
ההחלטה כפלה. מי
יגשים אותה ¥
ההחלטה נפלה. אחת העמדות האחרונות
של המחנה האנטי־סיפוחיסטי התמוטטה.
מזה כמה חודשים נטושה המערכה על
קיבוץ שעדיין אינו קיים: גשור. נקודה

ללא אישור הממשלה לכו. הוא עשה זאת
במיסגרת -של ״עצות מיניסטריאליות״ ל־רמטכ״ל,
רב-אלוף מוטה גור.

מוטה גילה אומץ־לב ראוי לשכה,
סירב למלא אחר העצות והתנגד
לביצוע פעולה צבאית בטרם
ימוצו בל האפשרויות האחרות.
בשלב מסויים אף הודיע ה
רמטב׳׳ל לשר-הביטחון, כי אם
כרצונו לבצע פעולה צבאית, שיטול
את הפיקוד על עצמו ויחדל ממתן
עצות, שאינן מחייכות אותו מבחינת
האחריות המיניסטריאלית
והאישית.
על מחלוקת זו בין שר־הביטחון וה־רמטכ״ל
נקרא רב־אלוף גור להעיד בפני
הממשלה, אולם הוא סירב לע־שות זאת שלא
בפניו של משה דיין.
#בנוסף לכל אלה משתמע מדו״ח
ועדת חורב, כי דיין נתן את ההוראה
לפתוח במיבצע צבאי לחילוץ הילדים מ־בית־הספר
עוד בשעה 15:15 ביום הטבח,
כלומר — קרוב לשלוש שעות לפני תום
מועד האולטימטום שנתנו המחבלים. מימי
צא זה סותר את כל ההודעות •שפורסמו
עד כה, כאילו הוחלט על המיבצע הצבאי
רק אחרי שהמחבלים סירבו להאריך את
מועד האולטימטום. כתוצאה מכך נמנעה
כל אפשרות למשא״ומתן נוסף עם המחבלים
באמצעות השגריר הצרפתי בישראל.

פרט מאלף שנודע תוף בדי בירור
הפרשה: דיין סכר שכתוצאה

זו בדרום רמת־הגולן, מעבר לקו הירוק,
לא הרחק מרמות־מגשימים, נועדה לשומר
הצעיר. אולם במפ״ם ובקיבוציה התגבשה
תנועה חזקה נגד התנחלות כזאת, המצדיקה
בדיעבד את כל שאר ההתנחלויות בשטחים
המוחזקים.
אולם המישבצת קרצה להנהגת מפ״ם
ולמוסדות הקיבוץ הארצי. איך אפשר לוותר
עליה? שמא תיתפס על-ידי אחרים? האם
תיעדר מפ״ם מחלוקת אדמות?
מיני ומבטי. הקרב סער ברחבי הקיבוץ
הארצי. בדיון אחרי דיון נתגלה רוב גדול
נגד ההתנחלות. שוב ושוב דחתה ההנהגה
את ההחלטה.
בשבועות האחרונים הופעל כל המכבש
הכבד של ההסברה הרשמית. כל ביטאוני
מפ״ם והקיבוץ הארצי הטיפו להתנחלות.
הוסבר שעין*זיוון, מרום־הגולן ואלרום,
אשר מפ״ם התנגדה לעצם הקמתן, הן
שהבטיחו את המשך שילטון ישראל ברמת־הגולן.
מנוסח
ההסברה נסתבר כי מפ״ם קיבלה
עכשיו את עיקר הטענות של המחנה הסי-
פוחיסטי, ומוכנה להצטרף אליו. היא תת

קב המשמעויות המחרידות של
/ג דו״ח ועדת חורב, המצביעות על
אחריותו הישירה של דיין למה שהתחולל
במעלות — הרבה מעבר למה שהיה
ידוע תהילה — צצה מאליה השאלה: מה
מתחייב מכך?
אילו היה דיין ממשיך לכהן כשר בממשלה,
אין ספק שהפעם היה נאלץ
להתפטר, כתוצאה מחוסר־האחריות •שהפגין.
אך כיוון ׳שאינו עוד שר בממשלה
אלא חבר־כנסת בלבד, נבדקו השבוע האפשרויות
לגבי השלכותיהן של מסקנות
ועדת חורב לגבי דיין.

מבחינת החוק היבש, אץ שום
אפשרות להעמיד את דיין לדין
בגין מעשיו כאותו יום. החוק קובע
כי שר אינו נושא כאחריות פלילית
או אחרת בגין מעשים שעשה כתוקף
תפקידו.
מישפטנים שבדקו את החוק הצביעו על
כך, שקיימת אפשרות קלושה להעמיד את
דיין לדין על סמך הטענה כי פעולותיו
ביום הטבח חרגו מתוקף סמכותו, ולמעשה
עשה מה שעשה לא מתוקף תפקידו.
אילו רצתה ממשלת רבין ללחוץ את דיין
לקיר, ולחסל אותו מבחינה ציבורית, היתה
יכולה להסתמך על טענה זו, למרות שספק
אם בית־מישפט היה מקבל אותה.

אכל ממשלת רכין אינה מעונינת
להעמיד את דיין כמצב מכיר בשלב
זה. שבן כל פגיעה כדיין כמוה
בפגיעה כגולדה מאיר, שרבץ עדיין
רואה את עצמו תלוי בה.
מסיבה זו ייעשו כל המאמצים להמעיט
את אחריותו הישירה של דיין לסיום ה טראגי
של פרשת מעלות. עם זאת, ספק
אם הפרשה תסתיים בכך. פירסום הדו״ח
השבוע עלול להסעיר את הורי התלמידים
שנרצהו בבית־הספר במעלות, מה עוד
שבפי כמה מההורים יש טענות חמורות
על כך שהילדים ׳שהוחזקו כבני־ערובה בידי
המחבלים וניצלו, לא הוזמנו להעיד
בפני ועדת־חורב.
גם ההחמרה בה נקטה הוועדה במסקנותיה
לגבי המלווים שהיו עם התלמידים,
לעומת הלשון המסתייגת בה ביקרה את
פעולות הממשלה, עלולה לגרום לתרעומת.
לא מן הנמנע שכמה מהנפגעים ינסו
להגיש תביעות פרטיות נגד דיין.
בארצוודהברית הוכיחה פרשת ווטרגייט
כי אין אדם העומד מעל החוק, אפילו אם
ההא נשיא ארצות־הברית בכבודו ובעצמו.
אבל בארצות־הברית קיימת חוקה.

כמדינת-ישראל, בה דא קיים
אפילו חוק המחייב שרים כאחריות
מיניסטריאלית, יבול אדם להתנהג,
בתפקיד רישמי, בפי שהתנהג
משה דיין כיום הטבח במעלות,
ולמצוא עצמו פטור מכל עונש.

נהל, כך נאמר, רק בשטחים אשר לדעתה
צריכים להישאר בשילטון ישראל לצמיתות.
כלומר: גם מפ״ם מעמידה סיפוח שטחים
כתנאי לשלום. נותר רק פעם בין מיני־סיפוח
מפ״מי ובין מכסי־סיפוח של ליכוד.
השבוע הגיעו הדברים לבסוף להכרעה.
במועצת הקיבוץ הארצי נמצא רוב למען
גשור. מפ״ם עברה את הגבול, תרתי משמע.
שכירת גרעינים. אולם אין זה סוף
הקרב. השאלה היא: מי יגשים את ההחלטה?
בחודשים
הראשונים תישלח למקום ״פלוגה
מקובצת״ — קבוצה של בני־קיבוצים
שיגוייסו זמנית לתפקיד זה, ושאין בדעתם
להישאר שם. הבעייה האמיתית ״תתחיל
כאשר יהיה צורך לשלוח למקום גרעין
קבוע.
כרגע אין במפ״ם אף גרעין אחד התומך
כולו בהתנחלות. בכל גרעין יש מחייבים
ושוללים. שיגור גרעין לגשור יביא בהכרח
לפילוגו.
התוצאה הנראית לעין: שבירת כמה
גרעינים, כדי להרכיב לפחות גרעין אחד
שיסכים לשאת במלאכת הסיפוח.