גליון 1924 מתאריך 17 ביולי 1974

חעיהן והמייסד הראסון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ג .מיכאל, חניך מרמרי,
קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

בפעולת קומנדו־ימי של צה״ל
טובעו כאלף דגים לבנוניים
למעלה מאלה דגים לבנוניים טובעו או ניזוקו קשה הלילה, בתקיפה
של קומנדו ימי ישראלי לאורך חופה הדרומי של לבנון.
דובר צד,״ל מסר אחר חצות כי הפעו־לד,
נועדה להזהיר ולהרתיע את ציבור הדגים
הלבנוניים משימוש בים שלהם ל צורכי
אירגוני המחבלים. בעת פעולת

המחבלים האחרונה בנהריה החרישו הדגים
ופעולת צה״ל מאמש משמשת אזהרה
ברורה לדגים לבל ימשיכו בשתיקתם.

הפעולה ביצעו אנשי הצפרדע (קומנדו
ימי) של צה״ל וכמו כן השתתפו
בפעולה ספינות טילים של חיל־הים שאף
הצליחו בפגיעה מדוייקת, תוך שימוש
בטיל הנפלא גבריאל, לפוצץ ולטבע את
החסקה של המציל בחוף המרכזי -של
צידון, המשמש כחוף רחצה של אירגוני

המחבלים. כל כוחותינו חזרו בשלום לבסיסם.
בזמן
הפעולה פיזרו הפושטים כרוזים
בערבית׳ עטופים בשקיות ניילון בלתי־חדירות
למים, הקוראים לדגים הלבנוניים
לא להעניק מחסד. למחבלים.

זהו נוסח הכרוז שחילק הלילה צה״ל בלבנון:

מתוצאות פעולת־צה״ל. בתמונה ניתן לראות את פגיעותיהס הנזדוייקות של
כוחותינו בדגים שהחרישו.

אל הדג בלבנון: עד עתה עשיתם חיים משוגעים בחופים ובמעמקים.
דגים בלבנון ודגים בישראל חיו בים כאוות נפשם. לא אחת מצא דג לבנוני
מקלט בחוף ישראלי. תמיד נהניתם מהכנסת־אורחים. כמונו־כמוכם רוצים
כולנו שמצב זה יימשך בעתיד, אן הכל עלול להשתנות. באנו הפעם להז־הירכם:
בידכם להחליט — הפניכס לשלום או לפורענות 1המחבלים
משתמשים בים שלכם ומנצלים את פעילותכם האזרחית השלווה כדי לזרוע
הרג ואסון. בים שלכם שטו המחבלים אשר רצחו אשה וילדים שלווים.
בידכם הדבר — אל תתנו להם לפעול בים שלכם ! 1 צבא הגנה לישראל.

עניין של תקשורת
״א>ןעםמ> לדבר א ישראל מגדל בבית לונה־פארק
ויום אחד הוא סחב אותי לראות.
המכונה שהוא הכי-הכי אוהב
היא מכונת יריה. בפנים נעים ב מידבר
צחיח אנשים מצחיקים ו רעים
ומנסים להגיד משהו, ומה
שצריך זה להפיל אותם לפני ש הם
פותחים את הפה. ישראל הת ייצב
מאחורי המיקלע וצ׳יק-צ׳אק
חיסל את כולם לפני שהוציאו
הגה. וגם זכה ב 2500-נקודות ו קיבל
מישחק נוסף.
״אתה רואה,״ אמר לי ,״אין
עם מי לדבר.״

הסתכלתי בפנים ובאמת לא
היה.

אחר-כך באתי אליכם וסיפרתי
לכם את כל הסיפור. נורא חייב תם
ואפילו צחקתם וגם גיחכתם :
״אתה עם התיאוריות שלך! עכ שיו
אתה רואה — באמת אין עם
מי לדבר.״
ג עכשיו אני רואה באמת, וזה
נכון — אין עם מי לדבר.
שנה טובה.

בנקא ״י ־ ב רי טוי ה -

משה לא קורא מכתבים של אחרים.
משה יודע שזה לא יפה. גם גרשום אמר בבה.
משה גם דואג שאחרים לא יקראו מכתבים של אחרים, בי משה
לא אוהב שאחרים יקראו מבתכים שהוא לא קרא.
עבורו, זה עניין מוסרי ממדרגה ראשונה.
משה מוכן למסור את נפשו עבור עניין מוסרי שכזה. טוב, לא
צריך להגזים, אולי לא את נפשו, אכל בהחלט למסור נפשות. סוף־סוף
זה עניין מוסרי.
האמת היא שמשה בלל לא זקוק למכתבים.
משה הרי יודע יותר טוב.
משה הוא היחידי שיודע הכי טוב מה הבי רע.
רק משה יודע מה בלתי־אפשרי לגמרי, ולעומת זאת מה בלתי
אפשרי לחלוטין.
משה גם מכיר את נפש הערבים.
משה אלוף־הארץ כמשא־ומתן עם הערכים. בלי מכתבים. מכתבים
רק מפריעים.
אצלו כל משא־ומתן נושא פתרונות.
אצלו בל משאדמתן נושא ארונות.
נגד כניעה ולמען ילדינו.
למען ארונות ונגד מכתבים.
פחות כניעה _ יותר ארונות.
יותר משא ומתן — פחות ילדים.
רק בלי מכתבים.
מכתבים הורסים בל משאי־ומתן. הכל כתוב ואין על מה לדבר.
הלאה המכתבים — קדימה ההפרעות כתקשורת.
לא הלך הפעם? ילך כפעם הכאה. יש עוד המון ילדים, בן ירכו.

הבנקה מו עדעה 1מן!

— מ מי שנ תו של מייסדו —
גרמני טוב זה גרמני באופסייד.

ד״ר מ. זוארץ
(במשחק הגמר)

לפני

אחרי

אריק שרון מפקד בצה״ל.

אריק שרון מתבקש למלא
תפקיד פיקודי בצה״ל.

המפד״ל בממשלה•

המפד״ל מצטרפת לממשלה.

שולמית אלוני בחוץ.

שולמית אלוני עפה החוצה.

אין יישות פלשתינאית.

אין יישות פלשתינאית. יש
רק בעייה פלשתינאית.

בין שרון וגונן אין חילוקי-
דעות.

אין שום ויכוח בין גונן
ושרון.

בנתיבי-נפט הלן ציוד לאיבוד.

ציוד נעלם מנתיבי נפט.

שר הביטחון לשעבר מצהיר
במפגן ח״א שעבר כי כוחנו
בנשקנו.

שר הביטחון מצהיר במפגן
ח״א, כי בוחנו עדיין
בנשקנו.

אייבי נתן משדר מספינת
השלום.

אייבי נתן עובד בסטייקיה
אירופית.

מסקנה: מלחמת יום הכיפורים גרמה לשינוי משמעותי במצבו
הכלכלי של אייבי נתן.

הרול ־ מכסת השיער
ששיגתה פוי העולם
מיליוני בני אדם מן הסוג נקבה, הסובבות
בחוצות ערינו וכפרינו ומכבנות הברזל
והפלסטיק על ראשיהן, שואלות בוודאי
את עצמן ברגע של אמת, למקורם של
הגלגלים דנן. פנינו אל הד״ר אבדעגילה
מן המכון למלים והוא שהעמיד לרשותנו
את האינפורמציה הבאה. לפניכם איפוא
ציוני דרך בהתפתחותו של הרול.

ב׳תשפו״ן - 3612
יעקב אבינו, כורע על ברכיו לפני אביו
העיוור, טומן ראשו בחיקו ומצפה לברכתו.
יד חשדנית ורוטטת נשלחת אל תלתליו.
אין זאת כי אם חש יצחק הזקן כי עומדים
לסובבו בכחש( ,מין קרוסלה) ,וביקש לבדוק
את העניין .״הרול רול יעקב״ ,מלמל
הבלינדר ,״והידיים ידי עשו״ — אבל ברך.
אותם רולים היו חרולים הראשונים
בתנ״ך. הם היו עשויים אבן, וידועים בשמם
המדעי ה״רולינג סטוך.

יוליום קאקאמאיקה, שר׳ המאה של הלגיון
הרומי ה־6׳ חשף שיניו בחיוך לעבר רבי
עקיבא ותשעת חבריו הקשורים אל עמודי
חשמל בצידי הדרך .״לסרק״ ,פקד על
קלגסיו שעמדו מוכנים ובידיהם מסרקות
הברזל .״לסרק ולשים רולים״ .כיוון שרבי
עקיבא רק תלתל יחיד היה בראשו, יצאה
נשמתו באחד.

ספרד, המאה הט״ו
רומן רולן הקטן, שוליית -אינקוויזיטורים,
עמד במקומו שהוא מטפטף שמן רותח
לאוזנו של כופר כבד שמיעה .״איזה ג׳וב
מחורבן״ ,מלמל רומן הקטן .״תלישת
ציפורניים, פיצפוצי ביצים׳ פד. ושם מוקד,
משעמם״ .הפייטן שברולן ביקש לבטא את
עצמו, ליצור, לפעול, לחדש -,לחדש ! זאת
המילה — לחדש. כמו אחוזת תזזית נשלחה
ידו לעבר גלגלי הברזל הקטנים, אותם

הרב האלוף שלמה גורן נולד בתוך תיבת־גומא על שפת היאור, וידע
שעליו להוציא את בני ישראל ממצרים.
בעודו נער נחל אכזבה קשה משהתברר לו שעם ישראל כבר יצא ממצרים,
די מזמן. אך לרב גורן היתר. אמביציה, ואמביציה, זה דבר חשוב בחיים.
החליט הרב גורן להתחיל בקטנות, להביא את התורה אל הצבא. טיפס
בסולם הדרגות, חיבר תפילות מיוחדות, הכניס כרפס למנות־הקרב ואף
הלך כעמוד הענן בראש צבאות ישראל ותקע בשופר גדול על הר הבית.
רב במדי אלוף. צירוף הכוח והרוח.
חלפו השנים והרב גורן השיל את מדיו כנחש שהגיע לפירקו וצימח לו עור
חדש — פראק שחור וחולצה לבנה: הרב הראשי לישראל, עם נהג ודובר
וראש לשכה ורב ספרדי. ואז חש הרב האלוף שהגיעה השעה הגדולה לה
נועד, הגיעה עת מתן תורה.
ובעוד כל עם ישראל חונה מול הר סיני ומחכה למוצא פיו, עלה הרב
גורן השמיימה, באמצעות טי.דבליו.איי ,.וטס ניו־יורקה אל רכב ישראל ופרשיו.
ישבו הרב גורן והרכב ארבעים יום וארבעים לילה וכתבו את לוחות
הברית תוך דיונים ופילפולים. לפתע נ שמעו קולות וברקים וענן כבד וקול
שופר, ויחרד כל העם. וידבר הרב גורן את הדברים האלה לאמור: בקרוב
תוכל המפד״ל לחזור לממשלה וזבולון המר שר יהיה!
וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר
עשן, ויפול העם על בירכיו וימלמל ״נעשה ונשמע, נעשה ונשמע״.
והנה, משירד הרב גורן מן ההר ראה את כל העם חוגג וזובח סביב עגל־מסכה.
עגל־זהב ולראשו כיפה סרוגה.

ד פי ם מן ה הי ס טו רי ה :

קיסריה, הפסטיבל
הראשון +164

עזרפדה רבנו

רולי ושמחי בת־ציון
נהגו מוריו לדחוף בין אצבעות רגליהם
של אפיקורסים למיניהם .״אולי לראש״,
פיזזה מחשבה בראשו .״אולי גלגלים
לראש, לגלגל את השיער, למשוך. לגלגל
את השיער, למשוך״ .הריר נטף על שפתיו
של רולן .״לגלגל, למשוך, לגלגל, למשוך...
לגלגל ...לגלגל ...למשוך״.

לוס־אנג׳לס, הוליבוד, 1969 פטרישיה פרסלי, יצאה מן המקלחת
כשמכבנות־שיער בראשה .״טפו !״ ירק
לעברה בעלה .״טפו! טפו עלייך ועל
התלים״ .ומשילוב זה של רוק ומכבנות
נוצר ה״רוק אנד רול״ המפורסם שכבש
בסערה את העולם.

לקורא

ב ח סו ת הרבנו ת הרא שית צפת

אל־הרומיים
אגרת פ1לוס
•• ן השליח ¥

• זיז
פולוס עבד דמוע הקעדח מקרא להיות קזלידו

ג ונבדל לבשורת אלהים: אשר המידור. מלפנים בדג
נביאיו בכתבי הקדש: על־ד־בר בנו הנולד מזרע דוד
לפי לבשר: אשר תכן •לבך האלהש בגבורה לפי
רוח הקדשה בתלדתו מבין למתים הוא !שוע המשיח
5אדנינו: אשל־ בקיו קבלנו חן ושליחות לדקים
6משמעת האמונה בכרדלגרם למען קמו: אשל בתוכם
ד הנכם נם־אתם קרואי שוע המשיח: לכל אשר
בדוכל •ידילי׳אלדדם וקרואים. להיות קדושים חסד
ושלום לכם מאת האללים אבינו ואתינו.שוע המשיח:
המשיח על8
בשוע
ז לאלהיג

אודה ־״
בראשונה ־׳

* בלבם אקזל שפר אמונתכם בכל־העולם: כי האלהים
אשד אני עבד אתויבתחי״בבשידת בנו לעד לי כי
>0תמיד אני מזכיר אתכם .:כהעתיד בתפלותי ככל-
עת למען אשל רק-הפעם אצלזד בלצון אלהים לבוא
IIאליכם: בי־נכשף נכספתי לראותכם ולחלק לכם אי•
,2זו-מתת ת ח למק תתחזקו: והוא להתנחם עמכס׳זה
ג! ביה כאמינה אשר. לכם ונם־ליג ולא־אבחד מכם אחי
כ-יפעבדם לבות שבתי על־לכי לבוא אליכם אך נמנע
ממני. עד־הנה למען אמצא פרי ן ם־ן כם במו ביתר
יעוים

• --ו.זור ושרוף ! 1--

מהמא חו ר
הצה רו ת רבין?

ת נ ! ו 1ןיך
איומי ה מי דחמ
אינם ס ת מיי ס
אין לזלזל באיומי מצריים וסוריה כפתיחת
המילחמה מחדש, אם לא תהיה
תזוזה משמעותית לקראת הסדר־שלום.
איומים אלד. אומנם נועדו לשמש בעיקר כלחץ
לזירוז ההליכים לקראת הסדר, אך הם גם מבטאים
מצב אמיתי. אל־סאדאת ואל־אסד עומדים בפני לחצים
פנימיים חזקים, והם חייבים להוכיח שהסכמתם לדרך
של משא־ומתן אמנם נושאת פרי.

כמימרה הטוב כיותר תתעורר הכעייה
ככל חריפותה כתום מחצית השנה מאז
חתימת הסכמי שכיתת־הנשק. אז יהיה
צורף לחדש את המנדאט לכוח־החירום של
האו״ם, דכר שיכריח את ממשלות ערכ
לנקוט עמדה כרורה.

הכרזותיו החוזרות ונישנות של רבץ בנושא הפלסטיני,
תוך הדגשה שהפרטנר היחיד של ישראל לשיחות
בהן ייוצגו הפלסטינים, נובעות מהתחייבויות
קודמות של ממשלת גולדה מאיר, להם היה שותף
גם רבין.
מקורביו של רבין טוענים כי הוא אינו חופשי
לאמץ לעצמו מדיניות עצמאית חדשה בתחום זה,

אחרי שגולדה מאיר ומשה דיין התחייבו
כעת שכיהנו בממשלה, שגם הממשלה ש־תכוא
אחריהם, תראה את ירדן כמייצגת
העניין הפלסטיני ולא תסכים להקמת מדינה
פלסטינית עצמאית.

ה ב רי טי מ ת תנ די ס
לג ד עון רפאל
שגריר ישראל בבריטניה, גדעון רפאל, עומד בפני
בעיות קשות, אחרי שעורר עליו מורת־רוח בחוגי
השילטון בלונדון. רפאל, שלא היה אהוד אף על אחד
משרי־החוץ הישראליים — שרת, גולדה ואבן —
נשלח ללונדון אחרי שנפלט למעשה מצמרת מישרד־החוץ.

כירושלים
נודע עתה כי ממשלת בריטניה
מנצלת קשרים מיפלגתיים כין מיפ*
לגת העבודה הבריטית והכרתה הישראלית,
כדי להביא להחלפתו של רפאל.

י די עו תאח רונו ת*,

לקראת פי לו ג

רכש הז כויו ת

ה די כו ד?

עדזכ רונו ת ד״ן

יוזמת שלמה להט וישראל פלד, ראשי
עיריות תל־אכיב ורמת-גן מטעם הליכוד,
שחתמו על גילוי־דעת למען הידברות עם
,העם הפלסטיני״ ,היא גם הכרזת מילחמה
השילטון במיפלגה הליברלית.

ראשי־העיריות מתכוונים לפתוח בפעולה נמרצת
להפלת ההנהגה הנוכחית של המיפלגה, שבמרכזה עומד
שימחה ארליך, היונק את כוחו משליטתו על מנגנון
המיפלגה, שאין בה כמעט חברים. ראשי־העיריות
רוצים לנצל את בסיסיהם המקומיים לריכוז כוח חדש.
רימלט—ארליך מזוהים עם הקו של בגין, מאחר
שהם נכנעו לקו שלו מאז הקמת גח״ל. לכן ישמש
הדגל החדש של צ׳יצ׳ וחבריו נס לליכוד היסודות
המתונים במיפלגה, המולדים מאנשי ארץ־ישראל השלמה
והרוצים לחזור לקו המתון המסורתי של הציד
נים־הכלליים.

צ׳יצ׳ יכול לזכות כתמיבת חוגי־הכל־כלה
אדירי־הכוח של היוזמה הפרטית, הרוצים
כמיפלגה ליברלית שתוכל להשתתף
בקואליציה, ולהבטיח כה את יהאינטרסיס
שלהם, אחרי שהתייאשו מן הסיכוי להקכהשתתפות

ממשלת־ליכוד-לאומי
בגין. חוגים אלה היו רוצים בהחייאת ה-
מיפלגה הליברלית המאוחדת, יחד עם

על רקע כללי זה נפרד גם בנימין הלוי מצמרת
חרות, בהופיעו בגילוי־דעת אחר עם לובה אליאב.
יחד עם מילחמות אריק שרון, ומילחמת שמואל תמיר
בבגין, יוצר הדבר מערכת סדקים המסכנת את עצם
קיום הליכוד לאורך ימים, כשרוב מרכיביו שואפים,
יחד או בנפרד, להצטרפות לממשלה.

ייצוג פלס טיני -
בפישלחתמ או חדת
במחנה הערכי מתגבשת ההצעה שבהכד
שף ועידת ז׳נכה תופיע מול ישראל מיש•
לחת ערכית מאוחדת, שכה ישתתפו מצרים,
סורים, ירדנים ופלסטינים.
מבחינה ערבית, מונע תכסיס זה עימות ירדני-
פלסטיני, מגביל את חופש־התימרון הישראלי, ומקדם
פני האשמה שמדינה ערבית כלשהי מוכנה לשלום
נפרד, על חשבון חברותיה.

הערכים מקווים גם בי כדרך זו יאפשרו
לאמריקאים ללחוץ על ישראל להסכים
לייצוג פלסטיני, מאחר שפירוש הדבר
לא יהיה הכרה חד־משמעית בפלסטינים כביחידה
נפרדת.

ידיעות אחרונות הקדים את מעריב ברכישת הזכויות
לפירסום פרקים מספר־הזיכרונות, שכותב עתה

ח קי רהבהדלפח
דרת חור 3
פירסומו של דו״ח ועדת חורב המלא
כ״מעריב״ ,כיום בו הונח הדו״ח
על שולחן הכנסת, עודר רוגז רב ב*
לישכת ראש-הממשלה וכלישכת ה-
רמטב״ל. בתוצאה מהעובדה שהדו״ח
הודפס כמיספר עותקים מצומצם כלבד,
ניתנה הוראה לפתוח בחקירה על
מקורות ההדלפה.
בל הסימנים מעידים על כך ש-
הדו״ח הודלף ל״מעריב״ על־ידי משה
דיין ו /או אנשיו. לדיין נמסר העתק
של הדו״ח או תצלומו לפני שהונח
על שולחן הכנסת, לאור העובדה שהוא
היה צריך להתגונן על ההאשמות
כלפיו שהיו כלולות בו. אנשי
דייו טוענים בי דיין היה מעוניין
שהקטעים הנוגעים בו, יפורסמו ״כדי
שלא יישאר חייב לרכין,״ ביום בו

ייצא נגדו
משה דיין, ולהפצת הספר באמצעות הוצאת־חספרים
של העיתון. הזכויות נרכשו מידי הוצאת ויידנפלד
את ניקולסון הישראלית, שהחזיקה בידיה את זכויות
הפצת הספר בישראל.

תמורת הזכויות ישלמו המו״לים של
״ידיעות אחרונות״ סכום גבוה על כל פרק
שיפורסם כעיתון, וכן התחייבו להפיץ לפחות
50 אלף עותקים של הספר.

אבן יי פג ש
ונם ספיר
ח״כ להיפגש הציונית
מביקורו

אבא אכן, שר־ההוץ לשעכר, עומד
עוד השבוע עם נשיא ההסתדרות
פינחס ספיר, זמן קצר אחרי שובו
בלונדון.

תהיה זו הפגישה הראשונה בין השניים, מאז

נבחר יצחק רבץ בישיבת מרכז מיפלגת העבודה, כמועמד
המיפלגה לראשות הממשלה. כל הידיעות
שהתפרסמו בעבר, כאילו כבר נפגשו השניים מאז,
אין להן יסוד• בשיחה ביניהם ידונו השניים כנראה
בבעיות המיפלגה, ובמציאת תפקיד עבור אבן.
אגב, בעת ביקורו האחרון בלונדון נפגש אבא אבן
לשיחה אישית עם ראש־הממשלה הרולד וילסון.

וצאו ת קנו תחד שו ת
דהגבלחה בו ״ ה
בעיקבות פגישה בין שר-השיכון אברהם עופר
לנציגי אירגוני הקבלנים, עשוי שר־השיכון להוציא
תקנות חדשות, שיתקנו עיוותים וליקויים שנעשו
בתקנות הקודמות להגבלת הבנייה.

הקבלנים הצביעו על העובדה כי תקנות
ההגבלה פוגעות כמישפחות מרובות ילדים,

דיין שו ח ח עם
חברועדחאג רנ ט
ח״כ משה דיין שוחח השבוע, כמשך
שעה ארוכה, שיחה פרטית עם הד״ר
יצחק ארנסט נכנצאל, מכקר־המדינה,
שהוא אחד מחברי ועדת אגרנט. השיחה
כין השניים נערכה כעת שנפגשו
במסיבה שנערכה כשגרירות הצרפתית,
לרגל יום הבסטיליה, כ־ 14 ביולי.
עדים לשיחה הביעו תמיהה על
השיחה הפרטית, ביוון שדיין עוד
צריך להופיע בפני הוועדה ולהיחקר

אגב, כאותו מעמד התלוצצו שדיין
מצא סוף־סוף זמן לפגוש גם את שגריר
צרפת כישראל, ז׳אן הרלי, שלא
היה לו זמן לראותו כאשר ביקש זאת
השגריר כיום הטבח כמעלות, במטרה
להציע את תיווכו למשא־ומתן עם ה
מהכלים.
שלא יוכלו לרכוש דירות ששטחן עולה על
110מ״ר, אפילו אם יש בהן 15 נפשות. כמוכן
הבהירו הקבלנים לשר, כיצד ניתן כקלות
לעקוף את התקנות.
מי שרוצה לבנות דירת פאר ־ששטחה עולד, על
110מ״ר, יבנה 2דירות ויוכל לאחר המכירה להסיר
את המחיצה ביניהן.
עתה מכינים במישרד־השיכון ניסוח מחודש שימנע
את עקיפת החוק.

*ונביס חדק׳ ־1
חי לו ף מננכוניו ת
המישטרה החלה חוקרת ידיעות בדבר קיומה של
רשת מאורגנת של גנבי מכוניות הקשורים במוסכים.
אנשי הרשת נוהגים לגנוב מכוניות, לפרק מהן
חלקי־חילוף יקרים, ולמכור את אלה למוסכים. קיומה
של הרשת התגלה לפני שבוע, אחרי שנגנבה מכונית
המדסטאנג של עורך־הדץ אברהם נאמן. כאשר
נמצאה המכונית, התברר כי פורקו ממנה חלקי-
מנוע רבים.

מסתבר כי בעיקכות המחסור כחלקי־חילוף
והאמרת מחירם של חלקים למרבית
המכוניות, מוכנים מוסכים רכים להסתכן,
ולרכוש חלקים מאנשי הרשת.

משא־ו מ חן ד מ כיו־ ח
בי ת ״אליטליה׳י
משא־ומתן למכירת בית אליטליה בתל־אביב, הנמצא
ברחוב הירקון, מול מלון דן, מתנהל בימים אלה.
הבניין שייך לאיש־העסקים היהודי־אמריקאי, עמנואל
מזרחי, ובו נמצאים מישרדי חברת-התעופה אליטליה
וכן מישרדי חברת-תיידות. הבניין מוצע למכירה בסכום
של מילית דולאר, כשהתשלום נדרש בחו׳׳ל.

כין השאר מעוניין בבניין גם ״בנק
לאומי״ ,הרוצה להעכיר למקום את סניפו
ממלון ״דן״.

פעם,

ו עוד . 1/3

בסכין הגילוח
דיפלומט״-
אתה יבול להתגלח הובה העסיס

ו עוד פעם.

ו עוד פעם...

100 4־ 7יי

...ו עו דבמבצ 1/תווי ת ה מז ל
בכליו ת סו פקל שוק חפי ס ת סכיני גילוח
״דיפלומט״ שתכלול תווית מיוחדת שתזכה אותך
ב 100 -ליי.
שלח אותה ל״דיפלומט״ ת.ד 14187 .תל-אביב, ו ת קבל מיד

1 0 0ל״

בדאדחוזר. חפשבכ ליו םאתת חי ת ה מז לשל די פלו מ ט !

דפאמט -תו חיד1

פרסום דיר יעקבסון

עו ל??

של 3000ל״י. לפי תקנות מס־הרכוש
החדשות אצטרך לשלם על מכונית זו,
בגלל נפח המנוע שלה, יותר מיסים ממי
שקנה מכונית ב־ 50 אלף ל״י, שנפח המנוע
שלה הוא רק מחצית מזה של מכוניתי.
זוהי דוגמה לכך שהממשלה ה־
״סוציאליסטית״ מטילה מיסי־רכוש על
מיעוטי־היכולת, ומשחררת את העשירים
והמתעשרים מלשלם את מה שמגיע מהם.
יע קב עשת, תל־אביב

משכנתא כפה ...

עיביגז
״ העולםהזח ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי. המערבת
וחסינחלח: תל־אכיב. רחוב קרליכף ,12 טלפון .260134 תא־דואר
. 136 מען מברקי: עולמפרס .״הדפום החדש׳׳ כע״מ, תל־אכיב, רה׳
בן־אביגדור. הפצה: גד כע׳׳ט. גלופות: צינקוגרפיה בספי
בע׳׳מ. העורף הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה כע״ס.

השבוע שעבר היה אחד השבועות המתסכלים ביותר בתולדות עיתון זה. הוא
היה כזה מפני שהגיליון הקודם של העולם •הזה ( )1923 לא נראה כלל, בעת
שראה אור, כפי שתיכננו שיראה.
אף גיליון של העולם הזה אינו משקף נאמנה את עבודת המערכת. בניגוד לעיתונות
החדשות היומית, הניזונה בעיקר מזרימת אינפורמציה שוטפת בצינורות
השיגרתיים, מבוסס שבועון חדשות, כדוגמת העולם הזה, במידה רבה על תיכנון
ויוזמה מערכתיים. עבודת המערכת עבורנו אינה מתבטאת לכן רק בכיסוי המאורעות
השוטפים או בטיפול עיתונאי בנושאים אקטואליים. הרבה זמן, מחשבה
ומאמצים מקדישים חברי המערכת לחיפוש ובדיקת עניינים שונים הנמצאים בלוח
התיכנון המערכתי. לא תמיד נושא עמל זה פרי המשתקף מעל עמודי העיתון.
התרגלנו כבר למציאות זו, לפיה כל גיליון של העולם הזה הוא מעין קצה
קרחון הבולט מעל פני המים, כשגופו העיקרי, בו מושקע החלק הארי של עבודת
המערכת, אינו מגיע לידיעת הקוראים. הרבה נושאים שבבדיקתם ובחקירתם הושקעו
שעות עבודה רבות, אינם הופכים לידיעות או כתבות, אם משום שבבדיקה מסתבר
שסיפור כלשהו הוא שונה במציאות מכפי שחשבנו תחילה, ואם מפני שלא תמיד
ניתן למצוא הוכחות מבוססות שיאמתו סיפורים הנראים אמינים לכאורה״
רק לעיתים נדירות קורה, שכתבה אשר עברה את כל המיכשולים מרגע הגייתה
ועד לסידורה בדפוס, תוצא מהעיתון ולא תתפרסם. והנה, בשבוע שעבר חזרה אותה
תופעה נדירה על עצמה פעמיים. שתי כתבות, שעמדו להיות סיפורי״שער בגיליון
הקודם וששתיהן היו פרי תיכנון מוקדם של המערכת, לא התפרסמו אחרי שהיו
כבר מוכנות ומסודרות בדפוס.
אחת מכתבות אלה, שהכילה גילויים סנסציוניים בפרשה אקטואלית ושפירסומה
היה ללא ספק מכה הדים גם מחוץ לגבולות הארץ, נפסלה לפירסום ברגע האחרון
על״ידי הצנזורה. עוד לא הספקנו להסתגל לציין של החלפת השער הקדמי, שעסק
בכתבה זו ושהיה כבר מוכן, ובשורת איוב חדשה, שנגעה לכתבת השער האחורי,
הגיעה למשרדי המערכת. גם הפעם היה מדובר בסיפור סנסציוני בלעדי, שפירסומו
המלא נמנע מאיתנו בתוקף צו״מניעה מישפטי יוצא־דופן ומוזר ביותר שהוצא על־ידי
השופט המחוזי התל-אביבי הלמוט לובנברג (ראה כתבה בגיליון זה).
כך קרה שערב הוצאת הגיליון לאור, נאלצנו להחליף ברגע האחרון את שני
השערים, להוציא ולשנות בעיתון שתי כתבות מרכזיות, שעמדו להוות את חוט״
השידרה שלו. גיליון העולם הזה שהחזקת בידיד בשבוע שעבר נראה לכן שונה
לחלוטין מהגיליון שהתכוונו להגיש לן לקריאה.
עבור עיתונאי — שכל סיפור שהוא מטפל בו הוא כאש האוכלת בקירבו
ושרק עם פירסומו-הולדתו הוא יכול למצוא את המנוחה בנפשו שתאפשר לו להתחיל
לעסוק בסערה לא פחותה בנושא אחר — זהו אחד המצבים המתסכלים
ביותר. אני יכול רק להתפלל שמצבים מעין אלה בהם עמדנו בשבוע שעבר, לא יחזרו
על עצמם ושהתיסכולים יופיעו בעתיד אחד אחד, ולא בזוגות.

ידוע לכל מי שנזקק לשירותים של
רופאי ומרפאי־השיניים, שזוהי משימה
כספית כבדה מאוד. כל רופא ומרפא לוקח
כאוות־נפשו, ואזרחים נכנסים לחובות של
שנים עבור טיפול בשיניהם. אני שומעת
סיפורים מסמרי־שיער בנושא זה. עבור
ביקור לוקחים 200ל״י ויותר, ועבור טיפולים
מסויימים אלפי לירות. נפוצה
האימרה בקרב אנשים האומרים :״יש לי
משכנתא בפה.״
מתי כבר תחדל ההשתוללות המטורפת
הזו של אוגרי מחסני־הכסף י מתי יבינו
האחראים שלנו שטיפול בשיניים דרוש
לכל אחד, עשיר כעני, ויש לדאוג לכך
שאנשים לא יתמוטטו בגלל בעייה זו!
ציפורה גדלני, תל־אביב

פעילות אוהדת
או עוייגת
אמצעי התיקשורת, בייחוד אלה של
שידורי־ישראל, נוהגים לכנות לאחרונה
את פעילות אירגוני הטירור הפלסטינים
בשם הקיצור פח״ע, שפירושו ״פעילות
חבלנית עויינת״ .אני מבין שכינוי זה בא
להבדיל את פעילות הטירור הפלסטיני
ה״עויין״ מפעילות חבלנית אוהדת, שראשי
התיבות שלה הם פח״א. אבל בגלל
מיבטאם של הקריינים, שאינם מבדילים
בהיגוי בין ע״ין לא״לף, אין ציבור המאזינים
יכול להבדיל אם הם מתכוונים
לפח״ע או לפח״א.
הייתי מבקש מכם להתריע על כך,
למען יידע העם בישראל מתי הפעילות
החבלנית היא אוהדת ומתי היא עויינת.
יגאל שלם, רמת־גן

העניבות של
יצחק רבץ
מאז נבחר יצחק רבין כראש־הממשלה,
נראה שהוא טרוד בבעיות המדינה עד־כדי־כך
שנדמה לי כי הוא מזניח את
לבושו. שמתי לב שבזמן האחרון, בהופעות
פומביות ובקבלות־פנים, לבוש ראש־הממשלה
שלנו בצורה מרושלת, שאינה
הולמת את מעמדו כראש־ממשלה,
ראיתי אותו בטלוויזיה מקבל אורח
חשוב, כשהוא לבוש בחולצה קצרה עם
צווארון פתוח, בלי חליפה. זה אולי נוח
במזג־האוויר שלנו׳ אבל אינו תואם את
כללי־הטכס הבינלאומיים.
בצילומים שהיו מכנס האינטרנציונאל
הסוציאליסטי בלונדון, ניראה רבין לבוש
בחליפה קייצית קלה, שאפילו מי שאינו
בעל־מיקצוע היה מבחין שהיא אינה תפורה
טוב, ואינה מונחת עליו כראוי.
גם כשרבין מקפיד ללבוש חליפה, כמו

במסיבת קבלת־הפנים לניכסון, בדרך־כלל

הוא עונב עניבות בצודה רשלנית ועקומה.

לדעתי חייב ראש הטכס להעיר לראש־הממשלה
שחלפו כבר ימי הפלמ״ח, ויש
למנות מישהו שידאג שראש־הממשלה
שלגו ייראה גם כמו ראש־ממשלה.
יצחק כהן, חייט, תל־אביב
מכתבים מילחמת
שוב התלבשה הממשלה על השכירים
כדי לסחוט מהם את שארית המיץ שעוד
נותרה בהם. הטלת מילווה־חובה על השכירים
כדי לעקר את תוספת־היוקר, היא
מעשה חמם שאין לעבור עליו בשתיקה.
עד מתי יצטרכו הפועלים לממן מהכנסתם
הזעומה את ה״פאשלות״ של הממשלה
בפרשות כמו בנק א״י בריטניה ונתיבי־נפט

מישל צרפתי, אשקלון

הודעת הממשלה, כי במאמץ הכללי ב־מיסגרת
״תוכנית הריסון״ היא עושה צימ־צומים
גם בתקציב המדינה, אינה אלא
בדיחה גרועה ולעג לרש. אם היתד, הממשלה
רוצה באמת לקצץ מתקציבה, ניתן
היה לקצץ מיליארדים נוספים מבלי להטיל
את המעמסה שוב על האזרח הקטן.
אני בטוח שאם היו מבטלים את המ ש רדים
המיותרים של כל השרים־ללא־תי־קים,
שרק מנפחים את תקציב הממשלה —
אפשר היה לחסון את כל הכסף שהממשלה
רוצה עכשיו לגבות ממשלמי־המיסים.
מאיר אזולאי, תל־אביב

...מה שקשה לשאת היא העובדה שכל
אדם החי מיגיע־כפיו בישראל אינו גומר
לעולם את מילחמת הקיום שלו. אפילו ה־חרוץ
שבעובדים אינו יכול להגיע למעמד
בו הוא יכול לומר שהוא מבוסם
ופטור מדאגות־הקיום היומיומיות.
ב. אסל, ירושלים

שוב מטילה הממשלה את כל המעמסה
על מיעוטי־היכולת. דוגמה לכך יכול
לשמש מס־רכוש החדש שהוטל על מכו ניות.
גובה המם נקבע לפי קיבולת המנוע,
ולא לפי מחיר המכונית. כך נוצר
מצב מגוחך ואבסורדי.
קניתי מכונית לארק משנת 1962 בסכום

רבץ והעניכות העקומות
איד להתלבש?

מכתבים
הראש כר,יר
כל הכבוד לממשלת־ישראל החדשה.
הממשלה הראשונה במדינודישראל שלקחה
על עצמה משימה וביצעה אותה על
הצד הטוב ביותר.
המשימה :
להביא את האזרח הישראלי למצב של
אפאטיות.
השיטה :
א) הבא את האזרח למצב דפרסיבי.
ב) הוצא ממיפרשיו את מעט הרוח
שנישארה בו עדיין לאחר שיחרורו משירות
סדיר או מילואים.
הטאקטיקה :
א) תקוף את האזרח באיזוריו הרגישים,
אך הפתע אותו מכיוון בלתי־צפוי.
ב) פשוט את עורו על־ידי הטלת מיסים
מסוגים שגם בחלומותיו השחורים ביותר
לא חזה אותם.
ג) הוסף לו מכה פסיכולוגית — תן לו
תוספת־יוקר, והפוך אותו לקאריקטורה
אמיתית.
התוצאה :
ממשלת־ישראל הצליחה במשימתה. האז רח
היקר הגיע למסקנה: לדפוק את הראש
בקיר, מסוכן ולא כדאי — גם ילד קטן
יודע שהראש יישבר !

1 1 1 1 7 5 ...ווו א א

0051

(כך עושות מלו״).

מתנת
אב ר7ן
אחריות של 3שני למערכות
היי יי סטריאו !

סג״מ ל,וכי, צר,״ל
ר,טן או גרוז?
מזה שנים הנני נוסע באוטובוס בקו
חולון—תל־אביב•
מדי פעם נתקל אנוכי בבעייה אשר
היא מנת חלקם של רבים אחרים:
בשעת התשלום לנהג בשטר של 50
ל״י אני נתקל בתשובה של ״אין לי עודף
מכסף גדול זה!״
שאלתי היא:
ממתי שטר של 50ל״י הינו כסף גדול 1
הרי שמעתי שהרב גורן אישר לשאת
שטר של 100ל״י בשבת מאחר ואין הוא
נחשב כלל לכסף.
רוסנר, יהודה, חולון

ההישגים של מרנץ כיום, יהיו אולי, בעוד שנה או שנתיים
הביצועים של יצרנים אחרים...

טעות לעולם צודקת
״כיוון שכך, חשבו על אמצעי־נגד,
במידרונות הכנסת ומיזנוניה גם
דיברו ידיעות אחרונות.)5.7.74 ,
הניד מור, ירושלים

ילד תחת י 7ד
לקורא ראובן אבירם הקובע במיכתב
למערכת (העולם הזה ,)1922 כי ״מוטב
רמה מוסרית כזו של שכנינו עם ילדים
חיים, מאשר ילדים מתים עם מצפון טהור״ :
סיסמתך ילד תחת ילד פירושה
המעשי אחד בלבד: רמה מוסרית כזו של
שכנינו — עם ילדים מתים.
כלום לא הגיע הזמן לחשוב, כיצד מאחדים
את שני היסודות האחרים — ילדים
חיים עם מצפון טהור 1
יעקב שכיט, קריית־טיבעון

מדינה דימוקדאמית?
אני משתחררת משירות סדיר בצה״ל
ומתכוננת לצאת לטיול פרטי ברחבי ארצית־הברית.
עברתי
יאת ההליכים הידועים כהוצאת
דרכון, אישורים יממישרד־ר,בריאות וסר.
כשלב נוסף ניגשתי לשגרירות ארצות־הברית
להחתים על דרסוני את הוויזה ה־ניכספת.
בשגרירות
נתקלתי בביטול בקשתי דד
מתורץ בחוסר ביטחונה של ארצות־הברית
לחזרתי ארצה (הוות ומכל הבחינות אני
״תלושה״ מכיוון שאיני רשומה במקום
עבודה מסויים מוגדר או במוסד השכלתי).
מכאן יש להסיק שהשילטיוניות מפעילים
עלי כאזרח ממוצע לחץ תחוקתי עקיף
שנובע כפי הנראה מהסכם מיסתורי בין
שילטונות המדינה לארצות־הברית — הסכם
המגביל יציאת אזרחים טובים לחו״ל ל מטרות
תמימות כטיול קצר.
ש. .מ ,.חולון

לצליל הטוב ביותר
66 *161:צ<חט6 50 יו\\/

להשיג אצל: כתל״ א כי ם: אולטרה־פטדיאו — אבן־גבירול ;23 וידיאטדוו — לנקו — ככר המדינה
ניו סאונד — הירקון ;52 סאונד אלקטרוניקס — בוגרשוב ;42 סטריאו־מרקט — אבן־גבירול ;188
סטריאו פספורט — בן־יהודה • 8ירושלים: מקול כע״מ — בן סירת ;18 גיתית — אבן ישראל
חי פ ה :״צלילים כביתר״ — המגינים ;54 רדיו זוסמן — מוריד ;107 ,רדיו ריבי — הרצל ;25 צלילטון —
החלוץ • 65ק רי ת־ מו צ קין: פלג • אי ל ת: פיקסלי -איליה • 6כאר־ שכע ; סטריאו
השרות האלקטרוני — העצמאות 0 49ע פו ל ה: כרם • רטת״היטרון: סיגגל השרון — סוקולוב 5 60עסן [

#ר חו כו ת: כל־אלקטריק — הרצל . 187

.מפרטי טבחית: ח.ד 11025 .ת״א

1^ 1 .3 1.4

.ומ .־סו^77/ *.ל81.010 01.0110.0 /

למיזוג מו של ם
במכוניתך סעעם

׳ אלכם או ריגינ ל

מבחר של למעלה מ* 50 -
מזגני ־אלכם אוריגינל־ב
ה ת אם לסוגי המכוניות

• פ תו ח, תכנון, ייצור, התקנה ושרות־ תחת גג אחד

• ״אלכק אוריגינל ׳ הוא המזגן המקורי היחיד
למכונית, שעבורה תוכנן ונבנה.
• מתקן אוריגינלי נוסף של חב אלכס משחרר א ת
המנוע מעומק המזגן בשניות החיוניות של זינוק,
עקיפה וכיו״ב.
• ר ק אחד מכל שלושה מזגני ״אלכק אוריגינל״
מיועד לד־ השניים האחרים ה ם ליצוא.
* דגמיםנוקפיםנמצ אי םבפ תו ח.

דזב׳ אלכס בע״נו -מזגני ם לרכב
רח׳ היציר ה $ו, רמת־גן, טל 72 ( 625 .
באיזור ה ד רו ם לה שיג אצל :״ קירור בנ י״ באר־ שבע,
איזור התע שי ה, די ך הנגרים, טל 6812 .־ 057

הושע רבינוביץ ויתר עד דיו־ת־שרד
ומחפ ש די ר ח ־ חדר בירו שלים
שר־האוצר, י הו ש ע 8 רבינוביץ, החליט כי מטעמי
חיסכון אינו מוכן להתגורר
בכיודמלון, בלילות אותם הוא
מבלה בירושלים. נהגו הסיע
אותו לראות מיספר דירות
ממשלתיות פנויות בעיר, כדי
שיבחר באיזו מהן הוא רוצה
להתגורר. רק אחרי שסקרו
למעלה מעשר דירות, אשר את
כולן פסל רבינוביץ, התפרץ
השר ואמר לנהגו :״תפסיק
כבר לסחוב אותי לארמונות.
מה שאני רוצה זה דירת־חדר
פשוטה.״
8כאשר דנה השבוע ועדת
החוקודחוק־ומישפט1של הכנסת
בחוק אותו מגיש שר־המישפ־טיס-והדתות,
חיים צדולן, שלפיו
יוכלו שרים להתפטר מחב־רותם
בכנסת, ולחזור אליה עם
התפטרותם מהממשלה, הסביר
צדוק כי לכל שר יהיה חליף,

תחת המכונית הישנה של ראש
הממשלה, אשר נישארה בינתיים
בידי ראש־הממשלה הקודמת
נולדה מאיר. לעומת מתנה
זו, ויתר שר־הביטחץ, שמעון
פרס, על המכונית השנייה בה
ישבו שומרי־הראש, שר,יתד,
מלווה תמיד את שר־ד,ביטחון
הקודם.
8המגעים שנערכו השבוע
בתוך המפד״ל ביחס להצטרפות
מיפלגה זו לקואליציה, נערכו
לעיתים בבתי־קפה, בהם נוהגים
ראשי המפד״ל לשבת. כדי שלא
יבינו שאר יושבי הקפה במי
מדובר, נוצרו כינויי־צופן לראשי
המפד״ל, כדי שלא יהיה
צורך לנקוב בשמם. שר־הפנים
לשעבר, יוסף גורג, בונה :״ה־קארדינאל
שטוף־הזימה״ ,זרח
ורהפטיג כונה ״נזיר ישועי״,
ואילו יצחק רפאל זכה בכינוי
הסתמי ״הגבוה״.

״הוא חבר־הכנסת הבידואי מחמד
אכו־רכיע, והשני זה
אני.״

8 :מגיפת גניבת המכוניות
מאנשי־מישטרה, נמשכת. לאחר
שלפני מיספר שבועות נגנבה
מכוניתו של המפקח־הכללי
שאול רוזוליו, ניגנבה ביום
השישי האחרון מכוניתו של
כרוך לשם, עוזרו של שר-
המישטרה שלמה הלל• כשהתלונן
על כך לשם, נאמר לו
במישטרה :״עוד מעט נצטרך
לפתוח מחלקה מיוחדת לטיפול
בגניבות מאנשי־מישטרה.״
׳ 8בכנס פעילי מרי, לדיון
על הבעייה הפלסטינית, סיפר
המיזרחן יוסי אמיתי, המרצה
במכון הנגב, כי ״הנכד המפורסם
ביותר במדינה״ ,בן קיבוץ
רביבים שאול רחבי, הכין
עבודת־מחקר על הממשלה הפלסטינית
שקמה בעזה בשלהי
מילחמת־העצמאות. הוסיף אמיתי
הסבתא שלו, גולדה מאיר,
אפילו לא יודעת שקיים עם
פלסטיני.״ קרא מפיק־ד,סרטים
אלכם מפיס :״ספר לסבתא.״
8מה יקרה לבית־השרד
של ראש־הממשלה, אם יצחק
רבץ יעבור לביודהשרד של
אכא אכן, מאחר שיגאל
אלון רוצה להישאר בביתר,שרד
שלו בעיר העתיקה?
הבדיחה הנפוצה היום בירושלים:
הבית יעבור לידי הגרי
קיסיננ׳ר, מאחר שממילא,
הוא הקובע את מדיניות ישראל.

במשימה בלשית היה

מעורב השבוע עורך־חדין ישע־

מאיו שמגר

הי דו ע ב מי שמק פי דלהתלבשבח ליפו
ת, נראהה שבו ע ב חו לצהספור טי ־

בית. אחת מעובדות מישרדו קראה :״תראו, הוא התחפש!׳׳

יהו (״שייקר,״) לויט. לויט
לקח על עצמו את המשימה
לגלות, לאן נעלם תיק בית-
המישפט המחוזי בתל־אביב, בו
נמצאה בקשה דחופה להיתר־נישואין
לבחורה בת -16 אשר
נמצאה בחודשי הריונה האחרונים.
משך שבועיים הפך לויט
את כל בית־המישפט על פיו,
כיוון שחשש כי הבעל המיועד
יתחרט, ולא ישא את הנערה
לאישה. לבסוף גילה את התיק
בסל־האשפה שבלישכת השופט
שדן בתיק, יחד עם עוד תיקים
אחרים.

אסתר הצילז

הירושלמית הידועה פחות בשמה האמיתי,
אטתר מילוא, טיילה ברחוב
יחד עם בנה משה בן ה״ , 17 הלומד בפנימיה הצבאית. אחד
מפרחחי ירושלים שרק לעברה, וקרא קריאות״חיזור מגונות. בנה
של אטתר התנפל עליו בחרי״אף, והשתיק אותו במרות נאמנות.

אותו ח״כ שייכנס במקומו.
שיסע את דבריו ח״כ יוסי
שריד, ואמר :״אם החליף
יהיה חבר־כנסת מעדות ד,מתרח
נוכל לקרוא לו החליף מבגדאד.״
81 באותה ישיבה הרצתה
ח״כ אסתר הרליץ, מי שהיתר,
שגרירת ישראל בנורבגיה,
על דרכי הפעלת חוק דומה
לזד, בארצות סקנדינביה. יוסי
שריד וח״כ מנחם הכהן,
אשר השתעממו מהרצאתה של
הרליץ, הכינו ״פטיציה״ שמחתה
כנגד הפצת סיפרות־תועבה
סקנדינבית בכנסת, על-ידי ח״כ
הרליץ. המיסמך היה מנומק
היטב והישווה את הרצאתה
של הרליץ לחומר פורנוגראפי.
כל חברי הוועדה שקיבלו את
המיסמך, חייכו כשקראו את
תוכנו, וחתמו עליו. לבסוף
הגיע אל שר־החינוך, אהרון
ידלין, אשר התרגז וקרע אותו
לגזרים.
! 8מתנה יוצאודדופן קיבל
השבוע ראש־ד,ממשלח ושר־התיקשורת
יצחק רכין ג מכונית
דודג׳ חדישה ומפוארת,

8כתב הארץ בארצות-
סקנדינביה אליהו (״בתי״)
זהכי, גילה סימנים טובים
ביותר על ההפשרה ביחסים בין
ישראל לסין. משך שנתיים
ביקש זהבי מהשגרירות הסינית
בשבדיה להעביר לו את הביו-
לטין הרישמי שלהם ונענה
בסירוב. רק בימים האחרונים
החל מקבל אותו מדי־בוקר,
כשהסינים מוותרים על דמי-
המינוי והוצאות־המישלוח.

8 .לידר הקואליציה, משה
ורטמן, ברור בהחלט כי ה־מסד״ל
תיכנס לקואליציה. ורט-
מן, העורך בחודש הבא את
חתונת בתו דינה, שלח הזמנות,
בין היתר, לאנשי המפד״ל.
כאשר פגש את ח״כ זדולון
המר, שאל אותו ורטמן אם
הוא קיבל כבר את ההזמנה.
כשנענה בחיוב, אמר ורטמן
להמר :״אתה כבר תגיע לחתונה
שלנו עם מכונית גדולה
ונהג, כיאה לשר.״

׳ 8עיתונאי ישראלי אחר
היושב בסקנדינביה הוא הצלם
עלי כהן. כהן, אשר הגיע
השבוע לארץ, לחופשה, סיפר
כי הוא קולט את קול ישראל
במקלט־הרדיו שלו בקופנהאגן,
וכי בעת שידורי הגביע העולמי,
הוא היה צופה בשידורים הישירים
של הטלוויזיה, ובאותה
עת מאזין להסבריו של נהמיה
כן־אכרהם ברדיד.

8:מנהל שמורות הטבע,
אכדהם יופה, איש ארץ-
ישראל השלמה וח״כ מטעם
הליכוד, סובל משיעמום בלתי-
נסבל בכנסת. אחד מידידיו
נתן לו עצה איד להעביר את
הזמן :״תסתכל בכל אחד מחברי
הכנסת לחוד,״ אמר לו,
״ותאר לך לאיזו חיה בטבע
הוא דומה.״
81 יופד, עצמו טען השבוע,
כי יש שני חברי־כנסת שאינם
יודעים מד, הם עושים שם,
בבית .״האחד,״ אמר יופר״

פ סו קהש בו ע

גיורא הזן

מי שהיה עוזר מזכ״ל־ההסתדרות יצחק
בן־אהרון, עומד בפני שתי משימות חשו־גות.
הוא עומד לשאת את אפרת גלעד ולצאת בשליחות לגרמניה.

(מיל ).עזר

• אלוף
וייצמן :״פעם היו בצה״ל
אריות, היום יש רק גורים.״

תמרורים
נולד. לעיתונאי ישעיהו (״שייקח״)
בן־פורת ולרעייתו, ימי שהיתד. דוגמנית־

אלמה ושייקה בן־פורת
בן ראשון
מצמרת של ישראל אלמה, בן בשם
אריאל. לשניים בת בכורה, איילת.
זכתה. בהגרלת הוועד־למען־החייל,
בדירה בת ארבעה חדרים, מזכירות קיבוץ
דורות שבנגב.
קיבל שעון־יד יקר, במקום השעון
שנלקה ממנו בשבי הסורי, איש־השריון
סרן אמדן שרי* .את השעון נתנו לו
במתנה חבריו מיחידתו, לאחר שהוא גילה
להם כי מאז שהסורים לקחו ממנו את
השעון אין לו אחר.
נבחר. כיו״ר התאחדות עולי ברית־המועצות
מסופר יצחק מרס 40 לאהר
שמתמודד על התפקיד עם גרישה פייגין
והביס אותו. פייגין נבחר רק לסגנו של
מרם. תפקיד יו״ר ההתאחדות אדיש לאחר
שנה שלא היה מי שיישא בו, לאחר התפטרותו
של יונה כסה.
מונה. כיו״ר מועצת המנהלים של
החברה לשיקום העיר העתיקה, מי שהיה
אחד מחברי ועדת חורב. עו״ד ארווין
שימרון. המינוי נעשה על־ידי ראש־הממשלה
ושר־התיקשורת יצחק רבץ,
בעקבות המלצת שר־המישפטים־והדתות

חיים צדוק.

מונה. לעמוד בראש צוות־ד,מומחים
לבדיקת כרטיסי מפעל הפייט, פרופסור
יוסף גידים, פרופסור למתמטיקה במכון
וייצמן ברחובות. גילים מונה על־ידי יו״ר
הדירקטוריון של מיפעל הפייט יצחק
אורן, והסכים לקבל את ממינוי רק בתנאי
שהוא עצמו יחליט על הרכב חברי־הצוות
האחרים.
מונה. לתפקיד המפקודהארצי של
התעבורה במישלד־התחבורה יעקב מדכא
( ,)33 הידוע כמומחה לבעיות־התחבורה
של עיר־מולדתו, טבריה. מלכא בן וד 33
הוא בוגר האוניברסיטה מעברית במדעי-
המדינה.
נבחר. כיו״ר המרכז הישראלי לניהול,

רב־אלוף (מיל ).מרדכי(״מוטקה״) מקדף,
מי שהיה הרמטכ״ל השלישי של צה״ל,
מנכ״ל המועצה לשיווק פרי־הדר וכיום
מנכ״ל כימיקאלים לישראל.
נפטר. בגיל ,83 מי שהיה נשיא־בית־המישפט־העליון
של ארה״ב השופט ארד
וורן, אשר נודע בעיקר בהגנתו על זכויות
האזרח. וורן נודע בזכות אימרתו :״אדם,
בין שהוא קומוניסט, פאשיסט או הבר
הקדקלוקס־קלאן, זכאי להגנה על זכויותיו
באולם בית־המישפט.״ וורן היה מושל
קליפורניה, ואחר״כן־ מועמד הרפובליקנים
למישרת סגן הנשיא.
נפטר. בגיל ,79 מייסד הגימנסיה

הריאלית בראשון־לציון, אדיעזר קררי.
קררי היה ממייסדי הפועל הצעיר, ממייסדי
הגימנסיה העברית בביאליסטוק וממייסדי
קבוצת שילר.
421

1 8 8 <^*18! 8
ום־הכ־פור־ם - <975 בו ט ל רישמיח
ע ל־ פ׳ החלטתממשלתי שראל
לדרישה הפסולה, שאישים האחראיים למישגים ולמחדלים ישאו באחריות אישית
על כן. הדיעה הכללית בכנסת היא שגישה זו פוגעת בביטחון המדינה, מערערת את
תקינות המשק, ופוגעת בקואליציה ובאופוזיציה כאחת.
על רקע זה נתקיימו מגעים בלתי־רשמיים בין סיעות הקואליציה והאופוזיציה.
אין ספק שהחלטת הממשלה לבטל את יום־הכיפורים 1973 תתקבל בהסכמה כללית,
מקיר־אל״קיר.
הוויכוח על הודעת הממשלה יצטמצם, על כן, בענייני כתיב ודיקדוק, ויש
לצפות להחלטה פה־אחד של הכנסת לרשום לפניה הודעה זו.
המשמעות המעשית של החלטה זו היא, שמעתה יחזור המצב שהיה קיים לפני
יום־הכיפורים, כלומר — שר, מפקד, פקיד ופוליטיקאי לא יהיה עוד אחראי לשגי־אותיו,
מחדליו, מעשיו ושחיתויותיו.
עד כאן.

מזכיר הממשלה מודיע :
״הבוקר התכנסה הממשלה לישיבה שלא־מך המניין. בישיבה זו הציע ראש־הממשלה
לבטל את יום־הכיפורים .1973 ההצעה לא נתקלה בכל התנגדות. איש מן
השרים לא ביקש את רשות״הדיבור.
׳/לפיכן הוחלט, על דעת הממשלה כולה, שיום־הביפורים 1973 לא היה.
״ביצוע ההחלטה הוטל על בל מישרדי־הממשלה, ועל השריס״ללא־תיקיס.
״ראש־הממשלה ימסור הודעה על כן בכנסת.״
סופרנו הפרלמנטרי מוסיף :
הודעת הממשלה על ביטול יום־הכיפורים 1973 לא נתקבלה על־ידי הסיעות
בכנסת באפתעה מיוחדת.
זח״מכבר נתגבשה אצל רבים מחברי״הכנסת הדיעה שדרושה החלטת כזאת,
כדי לשים קץ לאנדרלמוסיה שהשתררה במערכות המינחל והשילטוו• הכוונה היא

חישחק השהו

ף• מעלות בוצעו מעשה־זוועה ומעשה־הפקרות.
מעשה־הזוועה בוצע על-ידי הפידאיון. אין צורן
להוסיף מילה על דברי הגינוי והסלידה שכבד נאמרו עליהם.
כל המוסיף — גורע.

מעשה־ההפקרות בוצע עד־ידי שר־הביטחון
דאז, משה דיין.
חומרת אשמתו של משה דיין בפרשת מעלות, היתה
ברורה כבר בסופו של אותו יום. פירטנו׳ אותה בעיתון
זה כבר למחרתו. כל מה שנחקר ונקבע מאז, מהווה אישור
לכתב־אישום זה.
בצורה פשוטה וברוטאלית, יש להגדיר אשמה זו כך:
ערב מעלות, לא היה דיין אלא פוליטיקאי שעולמו
חרב עליו. הכאריזמה המפורסמת נעלמה בגיהינום של
יום־הכיפורים. בציבור ובמימסד התגבשה ההחלטה הסופית
לסלקו.
בבואו למעלות, בשעה 7.00 בבוקר, ידע דיין שזוהי
ההזדמנות האחרונה שלו להחזיר לעצמו את הערצת
ההמונים, זאולי אף את מקומו בשילטון. זה היה סיכוי
אחרון — והוא היה מוכן לשלם עבורו מחיר גבוה.

הוא דמה דשחקן־פוקר מיואש שהגיע לסוף
הדרו־ ,והזורק לקופת־־המישחק את האסימון
האחרון, את תפקיד האסימון מילאו הילדים
של מעלות.

כדי לאפשר לעצמו להמשיך בהימור נורא זה עד
הסוף, הפעיל דיין את כל השיטות שציינו אותו לכל אורך
דרכו ב־ 21 השנים האחרונות. הוא רימה את הממשלה,
העלים ממנה את המידע החיוני, התעלם מהחלטותיה, וניצל
את תמימותה (ואת פחדנותה) כדי להכריח אותה אחרי-
הצהריים לאשר את הקו שהוא נקט בו משעות הבוקר
המוקדמות.

ההימור נכשל, והילדים שילמו את המחיר.

כך נגמר פרק אחד, והתחיל הפרק השני: הסקת
המסקנות.

פרק זה נסתיים השבוע — כצורה בזוייה
ומגישה.
ך ץ חי ל ה מונתה ועדת־החקירה של חורב־אונא-שימרון.
4 1הוועדה עשתה עבודה נאמנה. היא בדקה את העובדות
וסיכמה אותן. מי שקורא את הדו״ה בעיון, מוצא
בו את כל פרטי־האישום של משה דיין.
הוועדה קבעה שהפידאיון פירטו את תנאיהם לשיח־רור
הילדים בצורה חד־משמעית, במיכתבים שמסרו ב שעה
5.30 בבוקר בידי שני בני־הערובה ששיחררו.
מיכתבים אלה הגיעו מייד לידי הקצינים במקום. כשהו פיע
דיין במקום׳ בשעה ,7.00 נמסר לו על קבלת ד.מיכ־תביס.
לדברי הוועדה, לא ביקש דיין לקרוא את המיב־תבים,
ופשוט התעלם מקיומם. הוא ״לא ייחס להם ערך.״

למה לא ייחס? מפני שהיה מנוי וגמור עימו,
למן הרגע הראשון, לא לעשות דבר לשיחרור
הילדים בדיד של משא־ומתן, אלא לנצח על
מיכצע-שיחרור צבאי.

בשיחה טלפונית עם גולדה מאיר ב־ 7.30 לא הזכיר
דיין את המיכתבים ואת התנאים המפורשים שפורטו
בהם. הוא הבטיח לבוא לישיבודהממשלה ב־ ,9.00 אך
לא עשה כן. תחת זאת שלח לישיבת הממשלה את ראש
לישכתו של הרמטכ״ל, סא״ל אבנר שלו, שלא הביא
עימו את המיכתבים. הוא מסר תמונה מעורפלת על
תנאי הפידאיון.
כתוצאה מכך התחילו בממשלה — ביישיבה זו —
בשעה 9.45 בבוקר — לדבר על ״הטסת הילדים״ לארץ
ערבית — ולשלול אותה. זוהי הפעם הראשונה שהוזכרה
אפשרות זו, שנוצלה לאחר־מכן באליבי לפעולת

ההסתערות. היא הומצאה בישיבת הממשלה — ולא
ברור אם דיין היה קשור בהמצאה זו.

לעומת זאת הודיעו הפידאיון כפירוש, כעל־פה,
כשעה ,12.25 שהם ישחררו את כל הילדים,
אם יביא השגריר הצרפתי את מילת־הצופן
המאשרת שהתמלאו תנאיהם.
זוהי תמונה ברורה לגמרי. אילו קיבלה הממשלה
בבוקר את המיכתבים, שהכילו את התנאים החד־מש־מעיים,
היא יכלה להחליט אם לקבלם או לדחותם.
במיקרה הראשון, יכלה לנקוט בצעדים הדרושים לביצוע
העיסקה (ריכוז האסירים שהוחלט לשחררם, הבאתם
ללוד, הכנת מטוס להטסתם, והטסתם לדמשק ).לדברי
הוועדה, אפשר היה להספיק לבצע את הדברים עוד
בצהריים.

על־ידי גניזת המידע החיוני, העלמתו מעיני
הממשלה ומניעת הצעדים שהיו דרושים, יצר
דיין מצב שלא הותיר עוד לממשלה בל אפשרות
זולת אחת: לאשר את ההימור הנורא
שהוא החליט עליו עוד כבוקר. כך נחרץ גורלם
של הילדים.
ף* ל זה
^ והלאה הוועדה ממימצאיה.
אשמה.

נובע בבירור מדו״ח הוועדה. אולם מכאן
החלה מלאכת הטישטוש.
עצמה נמנעה מלהסיק את המסקנה הנובעת
היא פטרה את עצמה מלקבוע אחריות או

חייל מוביל פצועה במעלות

במו ועדת-אגרנט לפניה, היא פשוט ערקה
מתפקידה העיקרי. היא השתמטה מן
החובה הכלתי־נעימה לזהות אישי־ממשלה כאחראיים
לאסון.

קוליה.״ ״לא הושם לב לדיווחם (של האנשים במקום)
אשר לא היה רלוונטי לגבי שר־הביטחון.״ ״שר-הביטחוו
הציע מלכתחילה פריצה לבניין.״ וכן הלאה.

נדמה כאילו רובצת קללה על ועדות־חקירה בישראל.
מארה זו נובעת מן האופי המימסדי של חברי
הוועדות. איש כמו משה אונא, שהיה כל חייו משרת
נאמן של השילטון, גם בעניינים הבזויים ביותר (למשל :
חוק לשון הרע, הזכור לדיראון) ,פשוט אינו יכול
להעלות על דעתו להצביע באצבע חשופה על מישהו
מבעלי השררה ולומר: יש לך חלק בשפיכת הדם הזה.

אן מתחיל שלב ג, של הטישטוש — הדיון בכנסת.

הוא חוכש כיפה, אך אין הוא יורשו שד
אליהו הנביא.

כך הגיע הדו״ח לממשלה — מימצאים ברורים, אך
׳בלא המסקנה הנוקבת המתבקשת מהם.
** באן התחיל שלב ב׳ של מלאכת הטישטוש.
ממשלת יצחק רבין תלוייה עדיין בחסדי משה דיין.
הוא יכול להפילה. אין לרבין כל חשק להרגיז את הזאב
שתום־העין, השוחר לטרף. האינטרס הפוליטי הגס הונח
על כף אחת של המאזניים, הצו המוסרי של גילוי האמת
הונח על הכף השנייה.

האינטרס ניצח.

תחילה עוכב הדו״ח במשך שבועות ארוכים, ללא שום
סיבה סבירה. הממשלה התפתלה והתלבטה. לבסוף הונח
על שולחן הכנסת — כשקטעים מהותיים נמחקו ממנו
״מטעמי ביטחון״.

אילו קטעים נמחקו על-ידי הממשלה?
בולם מתייחסים לנושא אחד, כלתי-ביטחו-
ני בהחלט: חלקו של משה דיין באחריות.

הנה כמה מן הקטעים שנמחקו, לדוגמה :״מר דיין היה
משוכנע שהדרך העדיפה לטיפול בבעייה היא פעולה
צבאית של פריצה ...בגישה זו נשאר עקבי עד הסוף.״ ״לא
זו בלבד שלמיכתבי המחבלים לא ניתנה כל תשומת־לב
במעלות, אלא הם אף לא הועברו לעיונה של הממשלה,
שלא ידעה על קיומם, ועל כן לא יכלו לשמש גורם בשי-

כאיזו זבות צינזרה הממשלה קטעים אדה?
כאיזו חוצפה היא ניסתה להעלים עובדות

באלה מן הציבור? ׳איזו שיקול הזי
אותה, זדריך מילכד השיקול האינטרסנטי?
^ מסופקני אם ראתה כגסת ישראל הרכה
דיונים נלוזים במו ״דיון״ זה.

* הדו״ח הונח על שולחן המליאה כמה דקות לפני
.המועד שנקבע לדיון. רק אחרי שכמה ח״כים עוררו סקנ דל,
נדחתה הישיבה לשעה קלה — זמן שהספיק בקושי
לקריאת 50 העמודים של הדו״ח המצונזר, ובוודאי לא
לניתוח ולשקילת הדברים.
הדיון הוכיח שגם זמן זה היח מיותר. כי כמעט כל
הח״כים בירברו על דברים של מה בכך — מבלי לנגוע
אף במילה אחת בנושא המרכזי שהיה צריך לעמוד לנגד
עיני בית־הנבחרים: אחריותה של ממשלת־ישראל ל מאורעות.
מעולם
לא הצטערתי על העדרי מן הכנסת השמינית
כמו באותו יום. אילו הייתי שם׳ לא הייתי יושב בשקט,
בנימוס מנומנם, כאשר משה דיין עלה על הדוכן כדי
להשלים את מלאכת־הרמייה.

בי אבן זה מה שקרה: אחרי שזכה לחיפוי
במסקנות הוועדה, בממשלה וכדבריהם
של מרבית הנואמים כבנסת, היתה לו החוצפה
העילאית לעלות על התבן ולהפוך את
עצמו מנאשם למאשים.
^ יש כמו משה דיין אינו מצטדק. גם כשזה נוגע
לדם ילדים. הוא יודע שההתקפה היא ההגנה הטובה
ביותר. הוא התקיף.

היתה זאת מלאבת-מחשבת של הטעייה
והסוואה.
הנושא האמיתי, התובע הבהרה ומסקנה׳ הוא: האם
רימה משה דיין את הממשלה, וכפה עליה החלטה שהיא
לא רצתה בו? אך דיין התעלם מכך, והעביר את הוויכוח
לנושא אחר: האם מותר היה להיענות לדרישות
המחבלים י
צריך להיות ברור שזהו נושא ישונה לגמרי. יכולות
להיות עליו דיעות לכאן ולכאן. לדעתי, רק פסיכופאט
יכול לקבוע, באופן פסקני, שבשום פנים ואופן אין
לעשות עיסקה עם רוצחים המחזיקים בבני־ערובה.
ולראייה: אפילו בממשלת גולדה מאיר לא היה כמעט
אף שר אחד שדגל בדיעה קיצונית זו.
יש לעשות את הכל כדי למנוע מצב שבו יכולים

טרוריסטים להכתיב תנאים• אבל יש מצבים שבהם תובעת
ההגינות האנושית הפשוטה להציל חיים.
אך לא זהו נושא הוויכוח. אילו העביר דיין את
המידע הנכון לידיעת הממשלה, ואילו החליטה הממשלה
׳בניגוד לדעתו להציל את הילדים תמורת שיחדור
אסירים — יכול היה דיין להופיע לאחר מכן בכנסת,
או בכל מקום אחר, ולערער על ההחלטה.

הנקודה המכרעת היא שדיין דא עשה זאת,
אלא כפה על הממשלה החלטה הרת־אסון
בניגוד למצפונה, כדרכי מידמה וכחש.

אולם דיין לא דיבר על כך, ואיש בכנסת לא שיסע
את דבריו כדי לתבוע ממנו תשובה על האשמה נוראה
זו. הוא יצא להתקפה. הוא מסר לפירסום במעריב את
הדו״ח המלא, ובו הקטעים שנמחקו על־ידי רבין כדי

לפייסו. הוא נאם נאום מחוכם בכנסת, וזה שודר בהרחבה
בטלוויזיה, בלא מענה. המאזין התמים, שלא ידע
במה המדובר, נפל בפח והצדיק את דיין.

אליהו,הנביא היה אומר על כד: הרצחת,
גם ירשת 7
•י* 0הילדים ממשיך לזעוק מן האדמה. אולם הו
תיק נסגר.
האחריות האישית למחדל מעלות לא נקבעה. האשמה
האישית לא בוררה. שוב נשאר מחדל נורא כאילו מרחף
באוויר, ללא בעלים.

יום הכיפורים 1973 כאילו לא היה ולא
נברא.

חסע האגונאוט

ך• ינתיים ממשיכה ספינת האגרנאוטים בהפלגתה,
1לתוך הערפל הסמיך.
דו״ה־ד,ביניים הראשון היה שערורייה. הציבור הגיב
עליו באחת מהתקפות־הזעם הנדירות שלו(הגדירות מדי!).
בעיקבות התקוממות זו סולקו גולדה מאיר ומשה דיין,
שהוועדה העניקה להם טיהור מוחלט.

כמו רוכב־אופניים, כופפה הוועדה את
ראשה כפני המימסד הפוליטי, כעוד רגליה
דורכות בעוז על הקצינים.

בין יודעי־דבר שררה הסכמה כללית שמי,מצאי דו״ה־הביניים
הראשון היו בחלקם בלתי־הוגנים, בחלקם בלתי-
מרוייקים, בחלקם מבוססים על תעודות מזוייסות ועדויות
בחבות. בניגוד לכללי החוק והצדק, לא ניתנה לנאשמים
הזכות להגן על עצמם.
כאשר גברו הטענות נגד דו״ח זה, באה תשובה
מרגיעה .״חכו,״ אמרו דוברי הוועדה, וגם בית־המישפט
העליון ,״סבלנות. עומד להופיע ׳דו״ח־ביניים שני. הוא
יסביר את הדו״ח הראשון, יפרט את ההוכחות ויבסס את
המימצאים.״

כשיד!הגישה הוועדה את דו״ח־הביניים השני שלה,
> שבא להוכיח את צידקת הדו״ח הראשון. הוא גדול,
הוא שמן, הוא מלא פרטים כרימון. יש לו רק חיסרון קטן
אחד :
הו אלאנמסרלפירסום.

קשה להעלות על הדעת חוצפה גדולה יותר.

אין ספק שיש בדיו״יח זה הרבה מאוד פרטים ופרקים

החייבים להישאר מטוסים. איש אינו, מעוניין למסור ל־אוייב
פוטנציאלי את סודות צה״ל על מגש של נייר.
אולם בצד פרטים סודיים אלה,יש בדו״ח הרבה עשרות
עמודים שאין בהם שום סודיות. הם כוללים את כל הפרטים
שהובטחו לנו, בהבהרה וכהוכחה למסקנות הדו״ח הראשון.
להעלמה טוטאלית זו, יסוליות להיות רק שתי סיבות:

• הוועדה החליטה לפרוש את צעיף הסודיות
על הדו״ח, ביודעה שחלק ממימצאיה
הקודמים היו תלויים על כלימה, נסתרו והופרבו.
כלומר: זוהי הגנה עצמית.
• פירסום הדו״ח יעורר מחדש את הוויכוח
על האחריות והאשמה למחדל הנורא
של יום-הביפדריפ. ויכוח זה יבול להביך מאד
את הממשלה, שבסיסה רופף. בלומר: זוהי
הגנה על המימסד.
אני סבור ששני ההסברים נכונים.

^ איותה שעה עסק שר־הביטחון החדש במיבצע
4משלים של העלמה.
למחרת מילחמת יום־ד,כיפורים העלה האלוף שמואל
גונן (גורודיש) חמישה סעיפי-אישום חמורים בשחר נגד
האלוף אריאל •שרון, ותבע רשמית ׳להעמידו לדין צבאי.
אריק לא הגיש תלונה רשמית נגד גורודיש, אך השמיע
בפומבי טענות כבדות משלו.
החוקר שנתמנה, כחוק, על־ידי הרמטכ״ל הקודם, כלל
לא פתח בחקירה. הוא פשוט לא מילא את התפקיד
שהוטל עליו,

השופט אגרנט: לתוך הערפל הגובר
עכשיו הכריח שר*הביטחון את גורודיש
לבטל את האישום. כויימה ״התפייסות״ אנוסה,
באילו היה זה עניין פרטי.
מרבית ההאשמות של גונן מתייחסות ׳לתקופה ש מחוץ
לתחום חקירתה של ועדת־אגרנט. משמע: הדברים
לא ייחקרו לעולם עיל־ידי מוסד רשמי מוסמך. תחקירי
צה״ל, הכפופים לשאיפת שר־הביטיחון והרמיטכ״ל לשמור
על שלום־בית, בוודאי לא ימלאו את החסר.

איש אינו אחראי. איש אינו אשם.

יופ-הביפורים — 1973 יוק.

קפיטלסוציאליזם
ך* בריטניה שייך הכל להוד מלכותה, החל ב״אוניות
1הוד מלכותה״ ופלה ב״דואר הוד, מלכותה״ .רק דבר
אחד אינו שייך לה: החוב הממלכתי. זה שייך לאומה, כולה.
בארץ יש לנו מישטר מסובך עוד יותר. איין כדוגמתו
בעולם סולו. בדרך דיאלקטית מופלאה הגענו מן התיזה
(קפיטליזם) דרך האנטי־יתיזה (סוציאליזם) לסינתיזה מוש למת.
הנה נקרא לה ״קפיטל־סוציאליזם״.
הקפיטליזם ׳מבוסס על רכוש פרטי ורווחים פרטיים.
הסוציאליזם תובע הלאמה.

הקפיטל-סוציאליזם שלנו מאחד את שניהם :
הרווחים שייכים לפרט, ההפסדים שייכים לאומה
בולה.

זה מצלצל כבדיחה שנונה. ואכן, זוהי בדיחה. בדיחה
על חשבוננו.

ו פני *טמונה שנים התמוטטו בנק פויכטוונגר ובנק
/יפת. הממשלה כיסתה על חשבוננו הפסדים של הרסה
עשרות מיליונים. המנחילים נשלחו לכלא. אך איש מפקידי
הממשלה, שחיו אחראיים לפיקוח יעל הבנקים, לא נענש,
הזעזוע הוליד אז קריאה נרגשת לחוקק חוק הדש,
שיבטיח פיקוח אמיתי על ׳הבנקים וי,מנע ספסרות וד.פ־יקרות.
אם הציבור צריך לכסות יאת ההפסדים, כך נאמר
אז, הוא זכאי לפחות לפיקוח יעיל.

אבל השערורייה נשכחה, והחוק החדש לא
נחקק.

מדוע?
בוועדת־הכספים של הכנסת יושבים נציגי המערך, ה ליכוד
והמפד״ל. למערך יש בנקים. הליכוד מייצג בנקים.
למפד״ל יש בנקים איש מהם לא חיה מעוניין בהגבלת
הספסרות.

הכל נשאר על מקומו. הפנקים צפרו רווחים

עצומים משנה לשנה, והם נמנים עם הענפים
המשגשגים כיותר כמישטר הקפיטל־סוציא־ליסטי.
בעליהם ומנהליהם גורפים הון וחיים
כיד המלך. הם יודעים שאם תיכשל ספסרות
כלשהי, אנחנו נשלם את המחיר.
על סמך הנחה זו פעל גם יהושע (״התליין״) בן־ציון.
בשעוודהפנאי כיהן כשופט צבאי, וגזר עונשי,-מוות ל־פידאיון
בניגוד לדרישת צד,״יל, .מפה לשם עסק בתנועה
למען ארץ־ישראל השלמה. אך עיקר פעילותו הברוכה
היתד. מוקדשת לבנק ארץ־ישראל־בריטניה, אותו הפך
לגן־עדן של ספסרות פרועה.

עכשיו התמוטט העסק. ושוב נשמעת הקריאה:
חברים סוציאליסטים, הכה גבסה את
ההפסד.
עם ישראל כולו נדרש להדק את החגורה כדי לשלם
את מחיר הספסרות י של הבנקאי־התלייו. כמה? יש האומרים:
מאות מיליונים. אומדנה מוסמכת אומרת: חצי
מיליארד. בערך כסכום ההכנסות של מילווד׳-המיילחמה
החדש, שהוטל השבוע על כל השכירים והעצמאיים ב־
,מדינה.
ך* אם מישהו אחראי לשערורייה זו?
1 1אין צורך במינוי ועדת־חקידה חדשה כדי לאתר
את האחריות המדוייקת. נגיד בנק ישראל אחראי לפיקוח
על הבנקים. זהו, כימעט, תפקידו היחידי.
כבוד הנגיד, מר משד, זנבר, נושא באשמה לחוסר־היעילות
של הפיקוח ,.יז*ם חסרו לו הכלים, הוא נושא
באשמה לאי־קיומם. הואוהיד, צריך לדרוש את,יצירתם.
אבל אחריותו של?,נבר היא מעשית ובלתי־אסצעית

ו מ או ד!

הנגיד זנבר: ליד שולחן הרולטה
עוד יותר. הוא הפקיד את יתרות־,מטביע־החוץ הזעומות
שלנו,בבנק זד. דווקא. כלומר: הוא השתמש בכספנו, הכסף
השייך לכל אחד מאיחנו, כדי לספסר.

לא זה בילכד שלא עצר בעד הספסרים הפרטיים,
שאנחנו נדרשים להלאים הפסדיהם.
הוא התיישב לצידם לייד שולחן הרולטה, ושיחק
ככסף שלנו. ולפני כן קרא לנו להדק
את חגורתנו לטובת המולדת.
** ה קרה למר זנבר? שום דבר.
ע?הוא לא התפטר. הוא לא פוטר. הוא לא
התפוטר.
אין צורך. הממשלה לא הטילה עליו אחריות אישית,
ולא ׳תבער. יממנו קהסיק מסקנות אישיות.
ואכן, למה: תעשה כזאת? עם ישראל מוכן להדק את
החגורה, ולממן גם להבא את הספסרים בשם הביטחון.
עם ישראל יעבור לדום וישיר את התיקווה, וד,ספסרים
ירוקנו בינתיים את כיסיו.

יום הכיפורים 1973 לא היה ולא נכרא.

אורי

במדינה
העם
ה ש כנ השמעבר די ס
באי-ההופשות נערף
ניסוי אכזרי
בשביל האזרח הישראלי׳ ׳״זזיוץ־לארץ״
׳מתחיל בקפריסין — השכנה היחידה שבה
אפשר לבקר ולבלות.
השבוע נדמה היה שאי־החופשיות יהפוך
לשדה־קרב כפול, כשמילחמת־אחים יוונית-
יוונית משתלבת בו בחידוש המילחמה ה־יוונית־תורכית.
מיכחן
כפול. הנעשה באי השכן היה
מרתק גם מבחינה ׳׳אחרת: הוא משמש נם
כשדה־גים־וי פוליטי,
קפריסין היא, רישמית ,׳מדינה דו־לאומית
— מדינה בה חיים יחד ישני עמים,
כשכל אחד מהם מהזיק במוסדותיו הנם־
ורדים, במיסגירת ׳חוקה המעניקה לכל עם
זכורות מוגדרות. הקפריסאים העדיפו פיית־רון
זה על האלטרנטיבה שנתקבלה בארץ-
ישראל: חלוקה בין מדיניה קפריסאית-
יוונית ומדינה קפריסאית־יתורכית.
ניסיון זה לא הצליח מלכתחילה, אך
אישיותו של מייסד המדינה, הארכיבישוף
מאקאריוס, החזיקה את החבילה יחד, בתנאים
של שליום ׳רופף.
במצב זה חייו טמונות פצצוית־זמן רבות.
אחת מהן היתד, נוכחותם של מאות קצינים
של צבא יוון, המפקדים על הכוחות
המזויינים המקומיים. אלה שאפו זרדמכבר
להפיל את שילטון הבישוף ולספח את האי
ליוון. הם קיבלו את תמיכתם של הקולר
נלים הפאשיסטיים השולטים באתונה.
מאורעות השבוע היוו על כן מיבהן
כפול: מיבחן לכוחה של מנהיגות מתונה
לעמוד מול הפיכה צבאית לאומנית, ומיבחן
לכוחו של מישטר דרלאומי להחזיק מעמד.

צ׳יצי נג ד בגין -ג׳ ב רי ל נג דעראפאת

ה סכר 31ר ץ!

ך* סכר נפרץ. נחשולי המים, שנעצרו זמן רב מדי, פר!
1צו קדימה•
במשך חמש שנים עמד ה״ניאט״ המוחלט של גולדה מאיר
כסכר ענק מול הנחשול ההיסטורי, התובע את הטיפול בבעייה
הפלסטינית. בעקשנות של ברזל קבעה גולדה: אין פלסטינים,
אין עם פלסטיני, אין בעייה פלסטינית.

צה להידבר רק עם ירדן, ועל ירדן לפתור את הבעייד, הפלסטינית•
ייתכן שלשונו התחלקה בעת הדיבור. אך הרמז הדק
עורר הד בינלאומי עצום.
למחרת היום בא יצחק רבין, ו״תיקן״ את הרושם. הוא שלל
באופן מוחלט את האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית, התעקש
לראות בירדן את האפוטרופוס הבילעדי על העניין הפלסטיני.

היו אלה שלושת הלאווים שד חארטום הישראלית:
לא הכרה בעם הפלסטיני, לא משא־ומתן עימו
ודא שלום שיאפשר דו להקים מדינה לאומית משלו
כנדה וברצועה.

אבל גם הוא צעד צעד גדוד קדימה, לעומת
גולדה: הוא הכיר לפחות כעצם קיומה שד ״כעייה
פלסטינית״ ,אם כי הוריד אותה לתחתית סולם הקדימויות
של ההסדר.

אצבע בתוך החוו

אנשי הוינוז מאנוופיס

** ישרד-החוץ דמה במשך שנים לילד הקטן באגדה, שסתם
)4באצבעו את החור בסכר, ביודעו שאם יתחילו המים לזרום בו
תתרחב הפירצד, והסכר יישטף. במיבטא בריטי מעודן חזר
אבא אבן על הניאט הרוסי של גבירתו.
השבוע הדליף מישרד־החוץ של יגאל אלון לעיתון הארץ

ך* זוזה קטנה אך משמעותית זו בצמרת המימסד לא באה
4 1במיקרה. היו לה גורמים חיצוניים ופנימיים.
בפגישת ניכסון— ברדנייב הוזכרו לראשונה האינטרסים של
הפלסטינים• ארצות־הברית הגיעה למסקנה שהדרך היחידה להציל
את ממלכת־ירדן היא להכיר בפלסטינים, ולשכנעם להסכים
להקמת מדינת־חסות פלסטינית במיסגרת ״הממלכה הערבית
המאוחדת״ של חוסיין. אנוואיר אל־סאדאת הבהיר שאם לא תהיה
תזוזה, תפרוץ המילחמה מחדש — ושלא תיתכן תזוזה ללא
התקדמות כלשהי במיגזר הירדני והפלסטיני.
התפתחות זו השפיעה גם על חוגים רציניים בישראל. קומץ
האישים המטיפים מזה שנים לניצול האופצייה כמפתח לשלום *
יזמו את הקמתה של ״מועצה ישראלית למען דו־קיום בשלום
ישראלי־פלסטיני״ .תוך כדי ההכנות לכך נודע להם כי אישים
מימסדיים, מן המרכז והימין, מוכנים להשמיע את קולם.
למען סיכוי זה, עוכבה הקמת המועצה. בביתו של הפרופסור
יוסי יהב מאוניברסיטת תל־אביב התכנסה קבוצה שבה בלטו,
נצד אנשי המערך׳ שניים מראשי הליכוד: שלמה (צ׳יצ׳) להט
וישראל פלד, ראשי עיריות תל־אביב ורמת־גן.

מיפלגות
מ 3א״׳ נלשד,מת הריסו תי ה
המיפלגה הגדולה נבהלה
מאוגדן כוחה — והחליטה
להתארגן ולחזור לתקופת-
הזוהר
״למיפלגה שלנו אין יותר ראש־ממשלה,
וזה מצב יחמוד ביותר.״ הצהרה ׳מפתיעה יזו
השמיע ביום הראשון שעיבר פינחס ספיר,
בכנס־היסוד של חטיבת מפא״י המחודשת,
אשר נערך בחווילה של שר־השיכון, אברהם
עופר, באפקה.
הישיבה, שנערכה בחדר האורחים של
עופר, הזכירה למשתתפיה, את הישיבות
המפורסמות של הגוש, אשר נערכו בביתו
של יהושע רבינוביץ, לפני שנבחיר כשר־האוצר.
ואמנם, הרכב המשתתפים יהיה זהה,
אם־כי רבינוביץ, ששהה באותה עת במלון
מוויה בירושלים, כשהוא טרוד בבעיות
בנק ישואל־בויטניה, לא נכח בה.
הפגישה באפקה באה ביוזמה של שלושה
אנשים: פינחס ספיר, אברהם עופר ודויד
קלדרון, סנכ״ל הבנק לחקלאות. באותה
פגישה ׳הוחלט להרוג את הגוש המפורסם
של מפא״י, אשר לדעת משתתפיה סובל
מדימוי ציבורי גרוע, ולהקים מחדש את
חטיבת מפא״י־הגוש, במיסגרות רחבות
עתר.
הדחיפה לכך באה ׳כתוצאה מכמה אירועים
מדיניים־פנימיים, אשר הדליקו אור אדום
בקרב ראשי המפלגה. הסכנה הראשונה
היתד, זהותו, איו נכון יותר אי-׳זהויתו החטיבתית
של ראש־הממשלה יצחק רבין .׳מפא״י
היתד, רגילה כי ראש־הממשלה, בין אם
היתד, זו גולדה מאיר, או לוי אשכול
המנוח, יהיו תמיד ראשי התנועה. למרות
שיצחק רבין, משך השבועות הספורים ש הוא
מכהן בתפקידו, לא עשה כל צעד
שיכול היה להדאיג, חוששים ראשי המפלגה
מעצם עובדת היות רבץ נטע זד.
׳מפא״י ליא כדאי. אחרי פרשית אליון־
אבן, הבינו לפתע ראשי מפא״י, כי אין
להם כל ייצוג בפורום המיניסטריאלי המחליט
בענייני מדינה וביטחון. ראש־הממשלה
אינו שייך להם, סגניו, יגאל אלון
איש אחדות־ד,עבודה ונושא אף בתפקיד
שיר־החוץ, ואילו תיק-ד,ביטחון חינו נחלת
רפ״י.
לפתע התברר גם לרא-שי מפא״י כי הם
היחידים המאפשרים לראש־הממשלה לבחור
את שריו מתוכה, בעוד ששאר החטיבות
והמיפלגות, הן המכתיבות לריאש־ד,׳ממשלה
את מי יכניס לממשלתו. מזכירות רפ״י
(המשך בעמוד ׳14

הם חתמו כמשותך על גילוי־דעת, שכלל שני
עיקרים חדשים לגביהם: הכרה בקיומו שד ״עם
פלסטיני״ ,וקריאה ל״הידברות״ עימו( .התנאי היחידי
לחתימתם — שגילוי־הדעת לא יישא את חתימותיהם של האנ שים,
שהטיפו לרעיון זה קודם לכן, כגון אורי אבנרי, עמוס קינן
ואנשי מוקד).
עם גילוי־דעת זה, פרץ רעיון השלום הישראלי—פלסטיני
למרחב הזירה הפוליטית הישראלית, כשהוא מוצא לו תומכים
בכל המיפלגות העיקריות.

סוף חארטום הישראלית
** די לנצל את האופצייה הפלסטינית, יש לעשות ארבעה
^ צעדים מוקדמים, והס

הברה
• הכרה
• הברה
• הברה
זכותו למדינה
עת־עזה, תוך
כדרך זו, תוך

שעתה של ארץ־ישראל השלמה
שהוא יוזם דיון על הבעייה הפלסטינית בממשלה. אלון עומד
לנסוע בעוד שבועיים לוושינגטון. הוא יודע ששם יידרש לגלות
גישה חדשה לבעייד, זו. הוא ביקש מן הממשלה לתת לו חופש־תימרון
גדול יותר.
זה היה רחש ראשון. אחריו באה התפוצצות של פצצה:
שר־ההסברה, אהרון יריב, הודיע שישראל לא תשא־ותתן עם
האירגון לשיחדור פלסטין, אלא אם כן יבטל את ״האמנה הלאומית
הפלסטינית״ (השוללת את קיום מדינת־ישראל) ,יהיר בישראל
כמדינה יהודית ויפסיק את מילחמת-הטרור בה.

מן הלאו, נוכע ההן. כפעם הראשונה העדה יטר
ישראלי עד דל שפתיו את האפיטרות שישראל תנהל
משא־ומתן עם מה שמכונה בסלאנג הרישמי ״אירגון•
הג: של המחבלים״.
דבריו של יריב נאמרו בהקשר אקטואלי שיגרתי: ישראל רו
בקיומה
של הבעייה הפלסטינית.
כקיומו של עם פלסטיני.
בצורך להידבר עימו ישירות.
כזכותו להגדרה עצמית, וככלל זה
לאומית משלו בגדה המערבית וברצו־הסדר
ושלום עם ישראל — אם יבחר
הינתקות מירדן או תוך הסדר עימה.

בשבוע אחד הושגה התקדמות לאורך כל החזית. יצחק רביו
צעד את הצעד הראשון, ואולי גם את השני. יגאל אלון צעד
גם את הצעד השני. אהרון יריב צעד שני צעדים, והתקרב לצעד
השלישי. צ׳יצ׳ וחבריו צעדו שלושה צעדים בבת־אחת. ואילו
האישים שצעדו מזמן גם את הצעד הרביעי, התכוננו לפעולה
נמרצת לזירוז התהליך.
הם יכלו להצביע על תופעה אחת, שהיתר אולי החשובה
ביותר בהתפתחויות השבוע• כאשר הגיעו לארצות־ערב הידיעות
על התזוזה בישראל, נפתחה מייד התנצחות חריפה בין אירגוני
הפידאיון.

אירגדנו הקיצוני של ג׳בריל(״המיפקדה הכללית״)
האשים את אירגון פתח בהצטרפות למזימה ציונית־אמריקאית,
ורמז שיאסר עראפאת מסבים להסדר
עם ישראל ולהקמת מדינה ״מיני־פלסטינית״.
קיטוב זה בין המחנה הקיצוני ובין המחנה המרכזי באירגון
לשיחרור פלסטין הוא סימן ראשון לנכונות הטענה של מחייבי
״האופצייה הפלסטינית״ :שמדיניות ישראלית חיובית תביא לפילוג
במחנה הפלסטיני, תבודד את הקיצוניים, ותגבש הנהגה
מתונה שאפשר יהיה לשאת ולתת עימה.
* מילבד אנשי העולם הזה וטרי הטיפו לכו בעבר האלוף
(מיל ),מתי פלד, הסופר עמוס קינן, העיתונאי דויד שחם, מפקד־לח״י
לשעבר נתן ילין־מור, ואחרים.

1 / 1 1־1

מי שקיבתו הורעלה לאחרונה, רצוי שיבדוק מה היה צבע הבשר שאכל. קרוב
לוודאי שחיה שחור, שכן יותר מ״ 1000 טון בשר שחור, על סף קילקול, הוצאו עכשיו
למכירה על״ידי מישרד״המיסחר־והתעשייה. לא עזרו השביתות והמחאות של הסי טונאים,
שסירבו לקחת את הבשר. הממשלה הודיעה כי תשווק רק בשר זה, ולא אחר.
1000 טון אלה הובאו ארצה בימי מילחמת יום־הכייפורים, ונחו יומיים בשמש,
ללא כל קירור. גם האחסנה לאחר״מכן היתה בתנאים גרועים. הבשר שכב מאז
ועד עתה במחסני־הקירור, כיוון שהציבור הפחית את צריכת הבשר במחצית. הסיבה
לכך היא העלאת מחירי הבשר הקפוא על־ידי הממשלה.
תפקיד חדש לחתן השר

הממשלה מוכרת עכשיו בשר קפוא לפי מחיר של 1800 דולר הטון, למרות
שניתן כיום להשיג בשר משובח בפחות מ־ 1000 דולר הטון. אולם הממשלה מילאה
את מחסניה ב־ 12 אלף טון בשר שקנתה ביוקר, הוסיפה למחיר מיסים כבדים, מכס
ורווח, וכן הגיעה למחיר בו אין הציבור יכול עוד לקנות בשר.
כאשר הבשר שוכב במחסנים משן כשנה, הוא מתקלקל. וכן, כאשר הוציאו
עכשיו לשוק את 1000 הטון שנותרו מימי המילחמה, נוכחו כי הבשר השחיר כולו.
למרות זאת כופים פקידי הממשלה את הבשר השחור על הציבור, כיוון שהעיקר
הוא לשמור על רווח מדומה בספרים: בשר שניקנה ביוקר, יימכר יותר ביוקר,
גם אם הוא מקולקל.

הולך לו, לחתנו של שר״התיירות,
אברהם פרנקל. קודם שהתחתן ב־מישפחת
השר, היה פקיד נמוך במישרד-
התיירות. אולם אחרי החתונה התגלו
במפתיע כישוריו המעולים שהיו מוצנעים
קודם, והוא טיפס חיש-קל והפך
לממונה על שירותי המלונאות בארץ.
בתפקידו זה עורר עליו רוגז רב מצד
המלונאים, שסבלו מחוסר הידע שלו.

בשר מקנלקל נמכר למאכל

כר מוביל* כסך!
נא להתבונן היטב בתמונה. בעגלה זו
אין ירקות או פירות. יש בה כסף. מאות
אלפי לירות, המובלות כן על״ידי מוס-

דות רבים מ״בנק ישראל״ בתל-אביב.
הבנק מוביל את הכסף בצורה כזו כדי
לחסוך 50 לירות, דמי״ההובלה במכונית
משוריינת. כאשר יישדד הכסף, הביטוח
ישלם. לכן למי זה איכפת ז

עיסקת־חלם

במדינה ־(המשך מעמוד )13
החליטה! ,והודיעה לרבץ על שמעון פרס
וגד יעקובי, כמועמדיה; הקיבוץ המאוחד
שלח את יגאל אלון וישראל גלילי ! מפ״ם,
הליברלים העצמאיים ור״צ, הם שהכתיבו
לראש־הממשלה מי יהיו שריו מטעמם.
אפילו המפד״ל, אשר אינה חברה בקואליציה,
כבר פירסמה מי יהוו שריה, במידה
שהיא אכן ׳תצטרף לממשלה.
אולם מה שהחריד ביותר את ספיר, היו
תגובות מהעסקונה הנמוכה והבינונית של
מפא״י, בכל רחבי הארץ. לפתע הסתבר לעסקנים
בשכונות, בעיידות־הפיתוח ובערים,
כי להיות חבר דפ״י או אחדות-
העבודה, כדאי יותר מאשר להיות שייך
למפא״י, מאחר שכך זוכים לגיבוי רב יותר.
הללו החלו מפעילים לחץ על העסקנים ש־בצמרת,
לשנות מצב זה.
אורחים חדשים גמיטבח. בישיבת
היסוד המחודש של !מפא״י, השתתפו הדמויות
הרגילות, שהיו אורחות קבועות
במיטבה של רבינוביץ, כגון ספיר, עופר,
קלדרון, אהרון ידלין, משה ברעם, הח״כים
עדי אמוראי, צבי גרשוני ואברהם זילבר־ברג,
אך מלבדן השתתפו הפעם אף דמויות
חדשות, אשר שמותיהן לא הודלפו
לעיתונות, והמעידות על מגמת ההתרחבות
של הגוש לשעבר: מזכ״ל ההסתדרות
ירוחם משל; צבי אלדורטי, ראש מועצת
מיגדל העמק ומנחם אריאב, מזכיר מועצת
פועלי נצרת־עילית.
הוחלט על יצירת שלושה מוסדות, אשר
פונו בישיבה בשם ״:מעגלים״ ,אשר הם
שיהוו את המיסגרות הא״רגוניות של מפא״י.
במעגל המצומצם יהיו חברי מפא״י בסיעת
המערך בכנסת, חברי מפא״י ב־לישכת
מיפלגת־העבודה וחברי החטיבה
בוועדה־המרמת של ההסתדרות, סה״כ
כ־ 40 איש. למעגל הרחב יותר יצטרפו
חברי מפא״י במזכירות מיפלגת־העבודה,

שר־התיירות קול
נסיעה לחתן

גרעינית

הגסן! בדרן־•
הזמנה לשוד

קונים ומוכרים
קונצרן ״כלל״ החליט סופית על מכירת
מלון ״פאן-אמריקן״ לחברת-המלונות
ההסתדרותית. המחיר הסופי 40 :מיליון
לירות, כולל 15 מיליון הלוואה
ממשלתית שתעבור עתה לקונה.
״כלל״ החליטה לקחת לעצמה גם
כמה קומות בבית המישרדים ״מיגדל

פעם נחשבו היהודים כגאוני המיסחר.
אן דומה, כי מאז הקימו לעצמם מדינה,
לקתה בינתם. בסוף שנת 1973 קנו
ראשי מישרד־המיסחר־והתעשייה כמויות
ענקיות של מצרכי מזון, כאשר המחירים
היו בשיאם. כן קנו אז בשר
קפוא, שמנים, והכל — לשנה מראש,
במחירי שיא. זמן קצר לאחר שחייבו את
המדינה לקנות משך כל שנת 1974במחירי
השיא של , 1973 החלה ירידת-
מחירים גדולה.
כעת מתגלה מעשה־חלם כזה גם בתחום
הגרעינים והמיספוא. ישראל התחייבה
לקנות השנה מיליון ורבע טונות
גרעיני־מיספוא במחירי שיא של כ130-
דולר הטון. המחיר הממוצע בשנת 1973
היה 100 דולר, בשנת 50 1972 דולר,
וכיום — בין 70ל־ 90 דולר.
ראשי האוצר ידעו במפורש כי המחירים
צפויים לירידה, ותהליך הירידה
הצפוי החל מסתמן כבר באוגוסט .1973
למרות זאת חתמו חוזי קנייה במחירי-
שיא.
החברה המרכזית״ ליד כיכר דיזנגוף. החברה
תמשיך להחזיק בבית מישרדיה
שברחוב יהודה הלוי.

התייקרות בקאונטרי־קלאב
חברי ה״קאונטרי-קלאב״ אשר בין תל-אביב להרצליה׳ קיבלו בימים אלה הו-
דעות על ייקור נוסף של דמי־החברות במקום. מישפחה עם שני ילדים תשלם
מעתה לחודש 147 לירות, לעומת 103 לירות עד כה. מחיר זה, של 103 לירות
לחודש, הונהג באחד באפריל, וקודם־לכן היה פחות מ 90-לירות לחודש.
הווי אומר, תוך חצי שנה — עליית-מחירים של ־ 1003 כימעט ! קשה להניח
כי העלאה זו מוצדקת. מחירי חמים לא השתנו בתקופה זו, ושכר-חעבודה ודאי
שלא עלה בשיעור כזה. המועדון כבר בנוי ועומד על תילו, כך שהעלאות המחירים
החדשות נועדו פשוט להגדיל את דיווחי בעלי המקום.
אותם בעלים מפעילים גם מלון׳ בצמוד למועדון. המלון מפסיד סכומים גדולים
בגלל התפוסה הנמוכה שלו. מכאן שחברי המועדון נדרשים לממן את הפסדי הרפתקת
המלון.

לפני כחודש חשקה נפשו של פרנקל
לבלות גם בחו״ל, ושר-התיירות מצא גם
לכך פתרון. החתן התמנה בימים אלה
לתפקיד ראש יחידת מינהל-התיירות בצפון
ארה״ב וקנדה. זהו תפקיד חדש,
שנוצר — כך מסרו במישרד״התיירות —
נוכח ריבוי נציגי מישרד-התיירות ב-
ארה״ב. פשוט התברר כי לארבעה״חמי•
שה נציגי המישרד יש צורך דחוף בקצין-
מינהלה שיתאם ביניהם, ובמקרה התברר
מייד כי חתנו של השר מתאים מ-
אין־כמוהו לתפקיד.

השר ברעם
לא ינום ולא יישן —
המחיר הגבוה שמשלמים לגרעיני-
מיספוא בחו״ל הכריח לייקר את מחירו
בארץ מ־ , 400ל־ 600 לירות לטונה.
העלאה זו מייקרת את כל מוצרי־הלוואי
של מיספוא — כל ענפי גידול הבשר
החי, כולל העופות, וכן ענפי החלב.
למעשה, שגיאה זו של פקידים בכירים
בקניית המיספוא במחירים הגבוהים,
גורמת לממשלה הוצאה של כחצי-
מיליארד לירות נוסף לתקציבי סובסידיות,
כדי למנוע התאמת מחירי הבשר,
הלחם והחלב להתייקרות במספוא.
דוגמה קטנה: כדי למנוע מן החקלאים
להשתמש בחיטה המקומית במקום מיס-
פוא, נאלצת הממשלה לשלם עבורה
מחיר של 680 לירות לטונה, במקום
460 קודם לכן. אם לא ישלמו מחיר
הגבוה ממחיר חמיספוא, ישתמשו בה
כמיספוא.
-^,.רזייי־זיייז׳י-יי•
הממונה על הסובסידיות באוצר, ישראל
ארקין׳ קובע כי ״אפשר לראות
בייקור חמיספוא והשינויים המתחייבים
מייקורו, מעין טרום־אירוע לייקור ה־מיצרכים
לצרכן שבוצעו לאחר מכן״.
מכאן שלמרות הירידה הגדולה במחירי
המיספוא, יצטרך המשק הישראלי
לשלם עבורו את טחירי־השיא של העבר
הקרוב, ומשום כך מתייקרים כל מוצרי
גידול חחי. לכן, למשל, לא ייתכן
לייצא עוד מוצרי בשר וחודו, כיוון ש־התייקרות
המיספוא בארץ אינה מאפשרת
התחרות עם מחירי המיספוא ה נמוכים
בחו״ל.

היו״ר ספיר
— שומר מפא״י
שאינם חברים במעגל המצומצם, ואלו
אם יצטרפו למיסגרת רחבה יותר, יזמנו
את המעגל השלישי: כל חברי מפא״י
במרכז מיפלגת־העבודה.
באותה ישיבה גם נדונה השאלה, מי
יהיה המארגן של מפא״י החדשה, מי יהיה
הכל־יפול, השרגא נצר של ההתארגנות
המחודשת. או, כפי שכונה התפקיד באותה
ישיבה :״מי יהיה החצרן״.
הועלו שלוש הצעות. האחת: האיש ש ייבחר
כמזכ״ל מיפלגת־חעפודה, אשר מר-
העו ל ם הז ה 1924

בית הנוכחים מוכנים להישבע כי יהיה זה
מועמדו של ספיר, איש טירת־צבי, מאיר
זרמי. ההצעה השנייה היותר. לבחור סגן
שלישי למזכ״ל העבודה, מטעם מפא״י, אשר
יצטרף לסגנים מטעם רפ״י ואחדות־העבודה,
והוא שיהיה לחצרו. ההצעה השלישית,
אשר התקבלה, אולם הוחלט שלא לפרסמה
ברבים, כדי לא להפריע לרצון חוגי ספיר
בבחירת זרמי כמזכ״ל העבודה, היתד, כי
דויד קלדירון יהיה האיש.
דכין לא התנגד. ואומנם, תכונותיו
של קלדדון, המזכירות את אלו של שרגא
נצר, וחזסר־האספירצ״ות הפוליטיות שלו,
הם שהביאו לכך שהוא יוכתר כחצרן.
ההתנגדות שהיתר, צפויה להתארגנות
המחודשת, מצד ראש־הממשלה יצחק רבין.
התגלתה בבלתי־קיימת. בשיחות אישיות
שערכו מארגני החטיבה המחודשת עם
רבין, נשבעו בפניו המארגנים כי ההתארגנות
אינה מכוונת כנגדו, כפי שפורסם
בעיתונים, אלא היא כורח־השעה, לאור
החטיבתיות המאורגנת של רפ״י ואחדות־העבודה.
רבין
נתן את בירכתו ד,מסוייגת להתחד שות.
מפא״י, בהבינו כי הגיבוי היחידי,
אותו יוכל לקבל בעתיד בתוך מיפלגתו,
יבוא דק ממפא״י.
אולם התנגדות הדיפה נשמעה מצידו של
שר־העביודה משה ברעם, וחריפה פחות
מצידו של שר־ו־,חינוך י, אהרון ידלין.
הנימוק של שני המתנגדים היה רעיוני־פורמאלי:
בעת שנשמעת הקריאה לביטול
החטיבות בעבודה, מהווה צעד זה סטירת־
גוקיס מלו הביצה
* 1א היה חסר הדגה כדי שהעלייה
/ומארצות־הברית לישראל תעמוד בסכנה
המורה.
הסכנה: שביתה כללית של כ־ 40 שליחי
מחלקת־העלייה של הסוכנות היהודית ב־רחבי
ארצות־הברית וקנדה.
זה מיספר שבועות הרוחות: סוערות בקרב
שליחי מחלקת־העלייה, המופקדים על
שיכנוע יהדות צפון־אטריקד, לעלות לישראל.
כמה מהשליחים אף התארגנו, בניסיון
לשכנע את חבריהם לשלוח מכתבי-
מחאה להנהלת ההסתדרות הציונית, ואם
זה לא יעזור — אפילו לנקוט בצעדים חריפים
יותר, כמו שביתת־האטה או התפטרות
מהתפקיד. רק משום שלא הצליחו לשכנע
את כל השליחים להתלכד לפעולה משותפת,
נמנעו צעדים דראסטיים שהיו עלולים לגרום
לשערורייה. אבל הסערה טרם שככה.
קיצפם של ם־וכני־ד,עלייה בארצות־ד,בירית
יצא על המנכ״ל של מחילקתם, אלוף (מיל).
עוזי נרקיס 50 נרקיס, המתחרה עד
עצם היום הזה עם רב-אלוף מוטה גור
על התואר ״כובש ירושלים״ ,עשה לפני
שבועות אחדים מעשה שיקומם נגדו את
מרביית שליחי מחלקת־ו־,עלייה. הוא מיינה,
על דעת עצמו, רכז חדש בצעון־אמריקה.
איש אינו חולק על זכותו של מנב״ל
מחלקת־ד,עלייה למנות את רכז שליחי
העלייה. מינוי זה הוא בתוקף סמכותו.
אולם האיש בו בחר עוזי נרקיס לתפקיד
זה, והצורה בד, מיניה אותו, הם שכימעט
הולידו משבר בסוכנות היהודית.
לפני יותר משנתיים מינה עוזי נרקיס
לתפקיד רכז השליחים את יאלוף־מישנה
ירוחם אמיתי, שהושאל לתפקיד זד, מצד,״ל.
כאשר הגיע זמנו של אמיתי לסיים. את
תקופת כהונתו ולחזור לארץ, היד, ברור
כי נרקיס יבחר, כיורשו, מועמד בדרגה
דומה. אבל עוזי נרקיס לא גילה לשליחים
בארצות־הברית את מי הוא עומד למנות
כרכזם. גם כשביקר בארצות־הברית, במים־
גרת סיבובי העולם שהוא עורך מאז ימונה
לתפקיד זה, ונפגש שם עם השליחים, שמר
את המינוי הצפוי בסוד.
רק דקות מיספר לפני שעזב את ארצות-
הברית הודיע נרקיס, בטלפון, על מי נפלה
בחירתו: על יהושע (״שוקה״) ידלין. כאשר
נודעה הבחירה לשליחים, היפה אותם הדבר
בהלם. עצם המינוי היה בניגוד לכל המקובל
עד כה. שוקה ידלין היה אחד השליחים
מהשורה, שימש במשך שלוש
השנים האחרונות כשליח ברובע קווינס
בנידיורק. על מידת הצלחתו בתפקיד יש

הפרסלמחדל:

רבע מיליון
מתקציב הביטחון
** רג פרישתו ממישרד־הביטחון, דאג שר־הביטחון הקודם,
¥משה דיין ,״לנקות את השולחן״ .הוא סגר עניינים, החליט החלטות
ואישר מינויים, כדי לד,־מאיר שולחן נקי ליורשו במישרד.
אחת מהחלטותיו האחרונות של משה דיין, היתד, מציאת
פיתרון לבעייה שהעסיקה את צה״ל ושמה היה: אלי זעירא.
האלוף אלי זעירא היד, ראש אמ״ן (אגף־מודיעין במטו־,־הכללי
של צה״ל) ,כאשר פרצה מילחמת יום־הכיפורים. הוא כיהן
בתפקיד זה שנה בדיוק לפני שפרצה המילחמה. זעירא, שהגיע
לתפקיד הבכיר במטכ״ל אחרי שכיהן שנתיים כניספח
הצבאי של צה״ל בשגרירות ישראל בוושינגטון, בחשב באותם
ימים כגנראל מצליח, שמינויו כראש אמ״ן לא יהיה סוף־פסוק
בקאריירה הצבאית שלו. היו אף שראו בו את אחד המועמדים
לתפקיד הרמטכ״ל הבא של צד,״ל, כאשר תגיע שעתו של
הרמטכ״ל רב־אלוף דויד אלעזר לפרוש מהכהונה.
המחדל המודיעיני החמור שקדם למילחמת יום־ד,כיפורים
ניפץ את כל התחזיות. הוא הציב גם סימן־שאלה לגבי עתיד
הקאריירה של האלוף זעירא, חובש הכומתה האדומה של הצנחנים,
בצר,״ל. דו״יח הביניים הראשון שפירסמה ועדת אגרנט באחד
באפריל השנה, מצא את האלוף זעירא כאחד האחראים העיקריים
למחדלי המילחמה, וכאחראי הישיר להערכה המודיעינית המוטעית׳
שהניח אגף המודיעין במטכ״ל בפני הרמטכ״ל והממשלה,
על־פיה היתד, רק ״סבירות נמוכה״ שהמצרים והסורים אומנם
יפתחו במילחמה.
ועדת אגרנט אף המליצה על הצעדים שיש לנקוט כלפי
האלוף הקרח, קר־המזג ובעל החזות הפרוסית. על סמך מימצאי
דו״ח־ד,ביניים בלבד, קבעה הוועדה, לא יוכל האלוף זעירא להמשיך
לשרת בצד,״ל בחיל־המודיעין, ולכן יש להעבירו לתפקיד אחר.
^ ביעת הוועדה לא היתד, בבחינת מהלומה רק לגבי
| /האלוף זעירא עצמו. היא היתד, מהלומה גם לגבי שר־ד,ביטחון
דאז, משה דיין, שעדיין לא חשב כי ייאלץ לפרוש מתפקידו
בעיקבות מימצאי הוועדה. אלי זעירא היד, אחד מאנשי דיין
המובהקים במטכ״ל. מאז כיהן כראש־לישכתו, בתקופה בה
שימש דיין כרמטכ״ל, נקשרו קישרי־ידידות עמוקים בין השניים.
מאז מונה דיין לתפקיד שר־ד,ביטחון, התקבל בצד,״ל שזעירא
הוא בן־טיפוחיו של משה דיין.
דיין לא זנח את זעירא גם בשעותיו הקשות• במשך שבועות
מיספר. אחרי שזעירא נאלץ לנטוש את תפקידו כראש אמ״ן,
לא נמצא לו תפקיד אחר בצה״ל. רק אחרי פרישתו של דיין
מהממשלה פורסם ברבים, כי האלוף זעירא לא יקבל תפקיד
חדש בצה״ל. תחת זאת הוא יישלח ללמוד באוניברסיטת הארווארד
בארצות־הברית, לתקופה של שנתיים ימים.
היתה זו החלטה מוזרה מאוד, משני טעמים.
ההחלטה על יציאתו של האלוף זעירא ללימודים על חשבון
צד,״ל, נפלה עוד לפני שוועדת אגרנט מסדה לממשלה את דו״ח־

אלון? אדי זעירא
פיצוי זעיר
הביניים השני שלה, העוסק גם הוא, בהרחבה, בניתוח המחדל
המודיעיני, ובהוצאת מסקנות לגבי אחריותו של זעירא למחדל
המודיעיני.
צה״ל אינו מעניק לימודים בחו״ל על חשבונו,
אלא לקצינים שהוא מעוניין בקידומם. איזה תפקיד בכיר יוכל
זעירא למלא, בתום לימודיו בעוד שנתיים, בצה״ל, אחרי ביקורת
כה קטלנית מצד ועדת אגרנטי
זעירא בן ד 47*,היא קצין בסוף הקאריירד, הצבאית שלו.
איזו סיבה יש לצד,״ל להשקיע בחייל, יהיו כישוריו האישיים
כאשר יהיו, העומד על סף פרישתו מצד,״ל י
אולם יש גם היבט נוסף לבעייה. זהו ההיבט הכספי. אפשר
להבין את דיין, שרצה להעניק לנאמנו פיצוי־מד, על עוגמת־הנפש
שנגרמה לו, ולאפשר לו לסיים את הקאריירד, הצבאית
שלו בכבוד. אולם שליחתו של אלי זעירא ללימודים בארצות-
הברית אינה עניין של מה־בכך. היא תעלה למדינה סכום של
כרבע מיליון ל״י מתקציב־הביטחון, שיהיו דרושים לאחזקת
האלוף זעירא ומישפחתו בארה״ב ולמימון לימודיו במשך שנתיים.
בתקופה בה בולע תקציב־הביטחון את כל משאבי המדינה
והעם היהודי, בימים בהם מטילים על כל אזרחי המדינה מיסים
נוספים, כדי לממן את תקציב־ד,ביטחון, רבע מיליון לירות אינן
סכום ההולך ברגל. זהו החלק ה־ ,25 למשל, מהתקציב שקבעה
הממשלה השבוע למימון כל צרכי המישמר־ד,אזרחי ברחבי הארץ.
להשקיע סכום כזה בקצין העומד על־סף הפרישה, זה יותר
מביזבוז. זוהי חוצפה.

יחלק גם לאיש שנבחר. כי שוקד, ידלין, ימי
שהיה כביר שליח בארציוית־הברית בשניות
ד 50 כיהן אחר־כך כסמנכ״ל במישרד־החינוך,
אינו רק ״מקורב למלכות״ ,בזכות
היותו אחיו של שר־החיגזך הנוכחי, אהרון
ידלין. שוקה הוא גם קרוב-מישפחה של
עוזי נרקיס עצמו. עוזי נרקיס ויאהרון ידלין
הם גיסים. שניהם נשואים לבנותוו של
אחד מראשי מפא״י לשעבר, דויד הכהן.
שוקד, ידלין הוא אחי־גיסו של עוזי נרקיס,

מנהל־עיייה נרקיס
מישפזזה גדולה
חילוקי־דיעות. בעוד שאחדים מהשליחים
סבורים כי הוא השליח המצטיין ביותר
בארצוית־הברית, יש אחרים החולקים על
הערכה זו. בבחירתו כרכז השליחים, שבר
עוזי נרקיס כמה מוסכמות: שאין בוחרים
את רכז השליחים מקרב השליחים, ושאין
ממנים שליח לתקיופת־כהונה נוספת אחרי
שהשלים שלוש שניות שליחות, כדי שהשליחות
לא תהפוך לירידה מהארץ.
אבל לא רק העיקרון שנשבר הוא
זד, שעורר את זעם השליחיס. בכך היה

ך* צורה כה מינה נרקיס את קרוב־מיש־ן
ן פחתו למישרה הבכירה, העניק לו שלוש
שנות שהות נוספות מחוץ לגבולות המדינה,
העידה שמצפונו אינו נקי במינוי
זה. גם כשד,תבקש להיפגש עם כתב העולם
הזה, שביקש לשמוע מפיו יעל נימוקיו לבחירה
שעוררה סערד״ דחה נרקיס את
ההצעה. הנימוק שניתן :״נרקיס אינו אוהב
את העולם הזה.״ ודאי יש לו סיבות טובות
לכך.
בסופו של דבר שככה הסערה, אחרי
שניסיונו של נציג הליכוד בהנהלת הסוכנות,
ארד, דולצ׳ין, לעורר את הפרשה בוועדת
השליחים של הסוכנות, נכשל. השליחים
,׳דובם־כבזלם כאלה שהתנדבו ביוזמתם
לתפקיד כדי לזכות בשילוש שניות
חופשה מחוץ לגבולות המדינה * ,הגיעו
למסקנה שלא כדאי להם לקלקל את יחסיהם
עם האיש שבידו להפסיק את שליחותם
ולהחזירם לארץ.
* בתקופה מסויימת היו נ־ 407 מהנמליחים
בארצות־הברית עווכי־דין, וכ־־ 307 מהס
עיתונאים.

לחי לרעיון המיפלגיה המאוחדת .׳אולם
ברור כי לכל אחד מהם היה. מניע פרטי
משלו להתנגדותו לשיקום הריסות מפא״י.
ברעם, אשר מינויו כשר היר, התגשמות
כל חלומותיו, מעוניין כי ממשלת רבין
תכהן עוד שלוש וחצי שנים, מאחר שאיש
אינו יכול להבטיח לו את השרות בכל
ממשלה אחרת. הוא מנסיה ליצור לעצמו
דימוי של עסקן על־חטיבתי, חיוכה בכך
לתמיכת רפ״י בירושלים. יצחק נבון וטדי
קולק, שניהם אנשי רפ״י, היו אלה ש־אירגנו
את הדרישה למנות אותן כשר
מטעם ירושלים. ואומנם, ברעם גמל להם,
כאשר עמד בראש תומכי בחירתו של נבון
כיו״ר ועדת-ד,חוץ-וד,ביטחיוו של הכנסת.
ברעם, המהמר אף על ירידתו האפשרית
שיל ספיר מעל הבמה המיפלגיתית, מנסיה
לרכז סביבו את כל ממורימירי ספיר ומתנגדיו.
ספיר
הבולדוזר. ידלין המכהן עדיין
כמזכיר המפלגה, ממשיך לנסות, ללא הצלחה
גדולה, להיות על־חטיבתי, ונושא
׳דגל הרעיון של איחוד החטיבות. ידלין
אף יודע כי יכוהו שאוב מאיחוד הקבוצות
והקיבוצים, ישם עמדתה של רפ״י חזקה
הרבה חתר מאשר כוחה הריאלי במפלגה
— וגם הוא הפך למתנגדי התחדשותה של
מפא״י.
אך קשה להאמין שהתנגדות זו ;תעמוד
אל מול הבולדוזר ששמו ספיר, שמאחוריו
עומדים מרבית ראשי המיפלגד, ועסקניה.
אין ספק כי המפה הפוליטית של ישראל
עומדת בפני תימורה, אשר תזכיר את ימי־הזוהר
של מפא״י.

נו א ה עו בו ברעמי כאשר
היה ח״ב רשרם את המיסים 4 0 1
הוא נראה כיום, כשהוא נדוש לשלמם

111111101X 111-011

13111 !11110ז*לי 11 ים
־־ הו סיפור שלא ייאמן.
י הוא נוגע לכל שכיר המסתכל בתדהמה
על תלוש־המשכורת שהוא מקבל מדי חודש,
ועל הנגיסה הגסה שנוגסת נציבות מס-
ההכנסה במשכורתו. הוא נוגע לכל עצמאי
מהמעמד הבינוני, החייב לשלם מיקדמות
למס־ההכנסה על חשבון הכנסתו השוטפת,
ואינו יודע כיצד יאזן את תקציבו המשפחתי
עד סוף החודש. הוא נוגע לאלפי
מיפעלים וחברות קטנות, שסכנת פשיטת־רגל
מרחפת עליהם בשל האינפלציה הדוהרת,
ובשל המיסים והמילוות המוטלים
עליהם חדשים לבקרים.
זהו סיפור המוכיח לראשונה, שהטענה

ישראל — אלא אפילו במושגים של מדינה
כמו שווייץ, למשל.
והנה מסתבר: כי איש עתיר־נכסים זה,
שקשה להעריך את היקף רכושו העצום,
שילם לקופת האוצר של מדינודישראל
את תשלומי מס־ההכנסה שחוייב בהם עבור
הכנסותיו בשנת־המס ,1955 ,רק לפני שנה.
בעצם ימים אלה משלם המיליונר עובד
בן־עמי את תשלומי־המס המגיעים ממנו
לקופת המדינה עבור שנת־המס .1963 כל
זה — ללא הצמדה, ללא ריבית, ללא כל
קשר לשינויים המוניטאריים שחלו במדינה
במרוצת 15 השנים האחרונות, ומבלי
שהפיחותים שהיו בשנים אלה, וירידת ערך
הכסף, ישפיעו על גודל תשלומיו כמלוא
הנימה.

יג אל לביב
המופנית מזה שנים כלפי ממשלתה הסוציאליסטית
של ישראל כי היא הגורמת לכך
שהעניים בישראל יהיו עניים יותר והעשירים
יהיו עשירים יותר, אינה סיסמה
דמגוגית, אלא עובדה מציאותית.
זהו סיפור החייב לזעזע כל אזרח בישראל
— סיפור שערוריית מס־ההכנסה
שמשלם, בהסכמת האוצר ונציבות מס-
ההכנסה, המיליונר הישראלי עובד בן־עמי.
עובד בן־עמי ,69 ,חדל כבר מזמן
להיות -שם בלבד. הוא הפך למושג.
המושג ״מולטימיליונר״ הפך שם נרדף
לבן משפחת הביל״ויים מפתח־תיקווה (מש פחת
דנקנר) ,שעמד במשך שנים רבות
בראש עיריית נתניה. בן־עמי, שעשה את
עיקר עושרו בעיסקי-קרקעות, יהלומים,
בנקאות ועיתונות הוא, לדעת ייודעי-דבר,
עשיר מופלג לא רק במושגים של מדינת־ע

דבב לו להב עיו ס הקדסו לפיוסה הי פו לבמיןזה
פ;;שדים ג הדר מ פלו ס ה הו ב לספך עע כוניס —
נ ו בל צפהרוה למפר הפלג רי בי ת
— ב פי פדדנבוךבה פיז ״ ד ה ״ וקי.

מ. דובנוב
ב גן נ צי ב בס הכגטה
העתק: פר י. יולו

מיבתב זה שד סגן נציב טס־ההבנסה אביטל דוכנוב,
ה 71י ¥ 10ך
נכתב במאי 1968 אד פקיד־השומה בנתניה, כתשובה

לבקשתו לאפשר לעובד כן־עמי דשדם ריבית כשיעור מוקטן מהשיעור
החוקי עד החוב שהוא חייב דמס-החכנסה. מיסטר זה מעיד נם שמס־ההב־נסה
איפשר למיליונר מנתניה לשדם חובותיו כתשלומים במיטף 6יטנים.

מ ס־ ה ה כג ס ה
או ה ב מיליונרים
^ ת הסכומים המגיעים מהמיליונר בן־
עמי עבור הכנסותיו, מלפני 19 שנים,
הוא משלם ב״הסדר־תשלומינך נוח, בתש לומים
של 5000ל״י לחודש, אותם הוא
אמור לשלם במשך שש שנים.
כל נישום קטן במדינת־ישראל, הלוחם
את מילחמת־הקיום שלו, חוייב אז אוטומטית
בקנס בשיעור של 90/0.ריבית על
כל סכום, ויהיה הזעיר ביותר, בו הוא
מפגר בתשלומי מס־ההכנסה שלו. שילטונות
מס־ההכנסה אינם יודעים רחם כאשר שכיר,
או עצמאי קטן, מאחר במילוי ההצהרה
על הכנסותיו. במיקרים כאלה הם יודעים
למצוא נגד העבריינים הקטנים את כל
האמצעים שהחוק העמיד לרשותם לצורך
זה. רק בימים אלה פורסם ברבים, כי כל
.מי שיפגר במילוי טופס־השומה שלו, ייקנס
אוטומטית בקנס בשיעור של שלושה אחוז
לחודש, מתשלומי מס-ההכנסה המגיעים
ממנו.

והנה, מסתבר שכאשר מגיעים שילטונות
מס־ההמסה לטפל בחובותיו של לווייתן
כמו עובד ברעמי, הם יודעים לגלות רוחב־לב
נדיר. הגירעון בתקציב המדינה וצרכי
הרכש הבטחוני שלה, אינם מעניינים אותם
ביותר, והם נוטים להתחשב במצבו הכספי
הדחוק של האיש, הנחשב על־ידי רבים
כאדם העשיר ביותר במדינה.

הדיון ב חוב —
אחרי 10 שנים
ך* היגט המדהים ביותר בשערוריית!
{ מם־ההכנסה של עובד בן־עמי היא
העובדה שבן־עמי איננו, חלילה, עבריין*
מס. הוא איננו מעלים הכנסות, כמובן,
ואינו מתחמק מתשלומי מס־ד,הכנסה.
הוא בסך־הכל מנצל את הזכויות המגיעות
לו מאת המישטר הסוציאליסטי ביש ראל׳
ויודע איך להשתמש, בעזרת פרקליטים
ממולחים, בפרצות שבחוקי מם-
ההכנסה ובחולשותיהם של הממונים על
גביית מס״ההכנסה. סיפור השערורייה הגדולה
הוא כתב־אישום חמור ביותר לא
נגד עובד בן־עמי, אלא נגד מישרד־האוצר
ושילטונות מס־ההכנסה.
וזהו סיפור המעשה.
לפני שמונה שנים, בשנת ,1966 היו
לעובד ברעמי השגות על שומות־הימס
שנקבעו לו בגין הכנסותיו בשנות־המם
1962 ,1961 ,1958 ,1955ו .1963-מה היו
הכנסותיו בשנים אלה, ומה היו סכומי
מס־ההכנסה בהם חוייב עבור אותן שנים,
זהו סוד חסוי. תיקי מס־ההכנסה בישראל
הם סודיים וחסויים, ואינם מעניינו של
הציבור. הם עניין שבין הנישום לפקיד-
השומה שלו בלבד.
גם השאלה מדוע הגיע המיליונר בן־עמי
רק בשנת 1966 להתדיינות עם שילטונות
מם־ההכנסה על גובה סכום המם שעליו
לשלם, עבור הכנסותיו מלפני אחת-עשרה
ותשע שנים, היא בבחינת תעלומה, שהתשובה
עליה ידועה רק לאנשי האוצר.
על-כל-פנים, מה שברור הוא שבאותן
שנים, שהיו שנות השיא בפעילותו הכלכלית
הנמרצת והמסועפת של עובד בן־עמי,
הוא לא נימנה עם שיכבת הפטורים־ממס
בשל הכנסותיהם הנמוכות.
באותן שנים היו לעובד בן־עמי הכנסות
מכמה־וכמה מקורות.
על־פי הנתונים שניתן היה לבררם מבלי
לחטט בתיקי מס־ההכנסר, החסויים שלו,
היה בן־עמי חייב מס־הכנסה באופן אישי
וכן עבור חלקו ורווחיו בכמה חברות :
חברת במין; חברת עובד בן־עמי בע״נו;
חברת ק. ב .ע( .קבוצת בוני ערים) ,שהיא
בעלת הקרקעות עליהן הוקמה העיר אשדוד,
וחלקו בחברת מודיעין, שהיא המוציאה-
לאור של העיתון מעריב, שבן־עמי מחזיק
ב־ 450/0ממניותיה.
כאמור, השומות שנקבעו לו לאותן שנים
על־ידי פקיד־השומה של מם־ד,הכנסה בנתניה׳
מקום מגוריו, לא מצאו חן בעיני
עובד בן־עמי והוא נקט צעד בו רשאי כל
נישום לנקוט במיקרה דומה: הוא הגיש
לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב עירעורים
על שומות מס־ההכנסה שנקבעו לו, אישית,
ולחברות הקשורות בו. מאחר שגם תיקי
מם־ההכנסה המוגשים לדיון בבתי־המישפט
הם חסויים, כמו תיקי מס־ההכנסר, עצמם,
אי־אפשר לדעת במה דרשו שילטונות
מס־ההכנסה מבן־עמי לשלם, וכמה רצה
הוא לשלם.
רק בארבעה בחודש נובמבר ,1968 בעיק-
בות משא־ומתן ממושך שהתנהל מחוץ
לכתלי בית-המישפט — בין ברעמי, פרקליטיו
ואנשי מס־ההכנסה — הגיע סוף־סוף
הדיון המישפטי הזה לסיומו בדרך של
הסכם־פשרה, שקיבל תוקף של פסק־דין.
לצורך רישום ההסכם אוחדו כל התיקים
שבן־עמי עירער בהם על שומות מס-
ההכנסה שנקבעו לו, והוא התחייב לפרוע
את חובו למס־ההכנסה, שהסתכם באותה
שנה, על־פי ההסכם׳ בסכום של 351,500
ל״י (שלוש״מאות וחמישים ואחת אלף
וחמש־מאות ל״י).

הסדר־ת שלומים
חסר -ת ק די ם
וי^ גכי כל אזרח אחר, החייב כמה
/אלפי לירות בודדות למס־ההכנסה,
קיים נוהג מקובל. אם אותו נישום טוען
שאין ביכולתו לפרוע את סכום המם המגיע
ממנו, מסדיר לו פקיד השומה הלוואה
באחד הבנקים בישראל, לתקופה שאינה
עולה על שנה אחת, ואותו אזרח מתחייב
לפרוע את סכום ההלוואה, בתוספת דיווחי
הבנק וריבית כחוק, בתשלומים לשיעורין.

אולם לא כך נהגו שילטונות מכדההכנסד,
כאשר דובר במולטימיליונר כמו עובד
ברעמי. כאשר הסתבר להם, כי למרות
שבן־עמי הכיר בכך שהוא חייב מס-הכנסה
בשיעור של 350 אלף ל״י על הכנסותיו
עשר שנים וחמש שנים קודם למועד השגת
ההסכם, הם איפשרו לו לפרוע את החוב
באמצעות ״הסדר-תשלומים״ ,בצורה חסרת־תקדים,
שספק אם נהנה ממנה מישהו קודם-
לכן בישראל: בתשלומים לשיעורין של
5000ל״י לחודש. במילים אחרות: מסד,ד,כנסה
איפשר לבן־עמי לפרוע את החוב
שלו, בתשלומים שיתמשכו על פני 70
חודש, או חמש שנים ועשרה חודשים.
זהו אחד ההסדרים המוזרים ביותר
שנעשו אי־פעם על־ידי נציבות מס-ההכנסה.
אילו היה עובד ברעמי לוקח בסוף שנת
1968 את 350 אלף הלירות שהיה חייב
למס־ר,הכנסה .,ומלווה אותן בריבית, הרי
בעזרת ריבית מינימאלית של ! 180/0לשנה,
שהיתר, כבר אז פחות משיעורי הריבית
בשוק החופשי, היה יכול לפרוע את חובותיו
למס־ההכנסה מדי חודש, ובתום שש
שנים היה הסכום של 350 אלף ל״י כולו
נשאר בידו. ואם היה מצמיד עוד את הקרן
למדד, היו נשארים בידיו גם רווחים נאים,
פטורים־ממס כמובן.
במילים אחרות: נציבות מם־ד,הכנסה
הסכימה,׳ למעשה, להעניק למר בן־עמי 350
אלף ל״י במתנה, תמורת הסכמתו לשלם
את הריבית החודשית המתקבלת מקרן זו
למס־ההכנסה. אולם חשבון מעין זה הוא
מוטעה ומטעה. למעשה, באמצעות הסכם-
הפשרה ששילטונות מם־ד,הכנסה היו צד
בו, ניתנו לעובד בן־עמי במתנה סכומים
של הרבה־הרבה מיליונים.

ויתור נדיב
על הריבית
0למשל, היה עובד בן־עמי חייב
לשלם למס־ההכנסה ב־ 1955 סכום של
50 אלף לירות, הרי כאשר הסכים סוף־סוף
לשלם סכום זה, אחרי 13 שנה׳ ללא ריבית
וללא הצמדה, היה בכך משום לעג לרש.
הערך הריאלי של 50 אלף לירות של שנת
1955 היה בשנת 1968 לפחות פי־ארבעה.
אילו היה צריך לשלם גם את הריבית
בשיעור בו חייב כל אזרח על 13 שנים
אלה, הרי לפי חישוב של ריבית דריבית
שנתית, היה סכום הריבית בלבד שאותו
היה ברעמי צריך לשלם על חוב זה,
מסתכם ב־>־/ס ,206.55 שהם 103,270ל״י.
הריבית על חובותיו עבור כ ל השנים בהן
לא שילם מס־הכנסד״ היתד, מסתכמת בסכומים
של מאות אלפי ל״י.
ואומנם, עוד במהלך המשא־והמתן בין
בן־עמי לבין נציבות מם־ההכנסה על הסדר-
התשלומים לפרעון החוב שלו, צפה ועלתה
בעייה זו. ברעמי לא רצה כלל לשלם
ריבית. סקיד־השומד, של נתניה ניסה
לשכנע את נציבות מס־ד!,הכנסה להגיע עם
בן־עמי לידי הסכם, לפיו ישלם על החוב
שלו ריבית בשיעור מוקטן.
אבל ב־ 14 במאי ,1968 חצי שנה לפני
שהושג ההסכם, כתב סגן נציב מס־ההכנסה,
אביטל דובנוב, לפקיד־השומה נתניה:
״לאור מיכלול הבעיות שקדמו לסיום הטיפול
בתיק זה, אנחנו מאשרים הסדר תשלום
חוב למשך שש שנים, כמוצע על־ידך.
לדאבוני, לא מצאנו אפשרות לאשר הטלת
ריבית על הסדר־התשלום — בשיעור נמוך
מהשיעור החוקי.״
והנה, ראה זה פלא. למרות התנגדות
נציבות מם־ד,הכנסה, הושג בסוף שנת 1968
הסכם־הפשרה עם עובד ברעמי, בו לא
מצויין כלל עניין הריבית שעליו לשלם.
ולא זו בלבד. בטיוטה של הסכם שהגיש
ברעמי עצמו, באמצעות עורבת־הדין רות
וולפסון, ממישרד עורכי-הדין צליוק וולפ-
סון, צויין כי בן־עמי מביע נכונות לשלם
את החוב בסך 350 אלף ל״י למס־ההכנסה,
בתוספת הסכום, שייקבע בי עליו לשלם
עבור שנות שומה אלה למילווה־קליטה
ומילוור,־חיסכון.

תרגילי־לולייגות
עס ה חו ק
ף יתכן כי הפרשה לא היתד, נודעת
לעולם ברבים, והיתה נשארת בגדר
קנונייה שעשו שילטונות מס־ההכנסה כדי
להקל את מצוקתו הכספית של המיליונר
בן־עמי, לולא נזכרו לפתע שילטונות מסד,הכנסה,
שנה אחרי חתימת ההסכם, כי
עובד בן־עמי חייב להם בעצם גם ריבית
על התשלומינדלשיעוריו של חובו.
ב־ 29 בדצמבר 13 ,1969 חודש אחרי
שהושג הסכנדהפשרה, ואחרי שבן־עמי
החל לפרוע את חובותיו הישנים למסד,הכנסה
בסכומים של 5000ל״י לחודש,

שלח פקיד־השומה של נתניה לעובד בך
עמי דרישה לשלם את הריבית המגיעה
ממנו, לא עבור פיגורי תשלומיו למס־ההכנסה,
אלא עבור דחיית התשלומים
מיום שנעשתה הפשרה. גם סכומים אלה
הצטברו כבר ב־ 1969 לסך של 94.500ל״י,
שלא היה מזיק לקופת המדינה.
עצם העלאת הדרישה הזו נראתה לבו־עמי
בחוצפה. הוא חיכה חצי שנה, וב־22
ביוני 1970 פנה אל בית־המישפט העליון
בבקשה שיוציא צו על תנאי נגד פקיד
השומה ונגד נציבות מס־ד,הכנסה כדי שאלה
יפסיקו להטרידו בדרישות המוזרות ל תשלום
ריבית.
טחנות הצדק טוחנות אומנם לאט, אבל
בסופו של דבר יוצא מהן משהו. כעבור

כשנה, ב־ 10 במאי ,1971 נתן בית־המישפט
העליון סוף־סוף פסק־דין בקשר לבקשתו
של בן־עמי. בפסק־הדין קבע בית־המישפט
העליון, כי ״הפשרה אינה משחררת את
העותר (בן־עמי) מחובת תשלום ריבית
מיוםאישורהפשרה. משתמעת
ממנה הסכמתם של בעלי-הדין שהעותר
ישלם ריבית, אבל מבלי שנקבע שער
הריבית ...לכן, הסכם־הפשרה שנעשה טעון
השלמה, כיון שהוא בלתי־שלם.״
בית־המישפט העליון החזיר את הגלגל
לבית־המישפט המחוזי, כדי שזה יקבע
איזו ריבית צריך בן־עמי לשלם על חובו
למס־ד,הכנסה, מיום שהושגה הפשרה —
ולא מיום השומה. ל•.
(המעוז כעמוד )24

הפצצה שאיימו

ביקשתי שיתנו לי את התפקיד של מסדרת
השולחנות בחדר האוכל. כשהייתי מסדרת
את השולחנות, היו תמיד הטבחים, וכל
עובדי המיטבח, שהם בעצם הגברים ה־יחידים
בכל בסים הטירונות, עומדים מ־סביב
ומסתכלים בי.

ן • שנג מרה סוף דפוף הטירונות יכולתי
^ לפתור לעצמי את אחת הבעיות, בעיית

במדים ובלא־מריס: פנינה הטוראית ופנינה הדוגמנית
*•שהייתי מסתובבת בבסיס, היו
כולם כולם מסתכלים עלי. זוז אומנם
היד, מעלה את המוראל של צה״ל, אבל
החיילים היו מפסיקים לעבוד,״ מספרת מי
שהיתה עד השבוע טוראית 2584872 פנינה
רוזנבלום, אשר השתחררה ימצה,״ל שיחדור
מוקדם, לאחר שיבער, חודשי שרות בלבד.
השיחרור המוקדם של פנינה, אחת מ־דוגמניות־הצמרת
של ישראל וללא ספק
פצצודהמין שביניהן, בא לאחר ניסיונות
מספר, בהם ניסתה פנינה את צה״ל וצה״ל
ניסה את פנינה — ניסיונות אשר לא עלו
יפה. .בהסכמה הדדית, החליט צה״ל לשחרר
את פנינה, ופנינה החליטה להשתחרר מ־צר,״ל.
חודשים רבים לפני תאריך ר,שיחדור
המיועד, כשהיא בת 19 בלבד.
סיפרה השבוע פנינה לכתב העולם הזה :
כשהתגייסתי כבר ידעתי שאני אהיה
בלהקה צבאית. קודם עברתי בחינות בהווי
ובידור של צה״ל, אבל את הטירונות הייתי

הייתי יותר מדי סכם ית
בשביל מפקד חירהאוזיו
לי קשה אימונים העיקרי
עלי כל

צריכה לעבור כמו כל חיילת. היה
בטירונות. לא היו לנו מסעות או
קשים, לא זה היה הקושי. הקושי
היו המדים, והביקורת שהעבידו
הבנות שם.
המדים זה דבר נורא. אני לא רגילה.
ללכת עם בגדים שאינם צמודים אלי לגוף,
ובטירונות, המדים היו ממש כמו שק.
אני דוגמנית ׳מפורסמת, ואני לא יכולה
להרשות לעצמי ללכת כמו שלומפריית.
עוד דבר שהרגיז אותי היו העיניים של
החיילות האחרות שהיו אייתי בטירונות.
הן היו מסתכלות על כל מה שאני עושה
בעיניים ביקורתיות, שנבעו מקיניאה, והיו
מתלחשות כל פעם שהייתי עוברת לידן.
בעיקר הרגיז אותן שהייתי טירונית טובה,
וגם זכיתי בסוף הטירונות לציון טוב.
הדבר הכי גרוע היה ביום ביקור הורים.
הן בקושי הוו מדברות עם ההורים והחברים
שהוו באים לבקר אותן, וכולם היו עוס קים
ירק בלהתלחש :״הנה פנינה רוזנבל׳ום,
תראו איד שהיא נראית.״
מה שהכי אהבתי בטירונות הייה ד,מיטבה.

צג ש ווז

על צה״ל פורקה בעוד־מועד!

ם. את החולצה והחצאית של המדים הצרתי,
שיהיו צמודים לגוף שלי, ואילו בשק״ם קניתי
ונתתי לתיופרת שלי להכין לי מכנסיים מיו,שהיו
אומנם מהבד הנהוג למדי צה״ל, אבל
•ים־צמודים ובגיזרה אחרת.
יו לי עם זה בעיות, כמה פעמים, תפסו אותי
גדיקים שרצו להראות לכל מי שהיה בסביבה
יכולים להדים את פנינה רוזנבילום הגדולה,
!׳ו לי תלונות. התלונות האלה לא הגיעו למישפט

גד ליום שיחרורי ובטח יצטרכו לבטל
אותן עכשיו.
אהרי הטירונות העבירו אותי ללהקת
חיל־האוויר. הייתי הכי טובה בלהקה, ו במשך
חודש שלם של עבודה הצלחנו
לעמד שני שירים, שאני הייתי הכוכב ש להם.
השירים היו ׳מימש בנויים יעלי.
אחרי חודש של עבודה, בא מפקד הלהקה
והודיע ׳לנו, שעל־פי הוראה של אלוף בני
פלד, מפקד חיל־האוויר, מפרקים את הלהקה.

הייתי מוכנה להיות
הפקידה של רדו, אבל
לא של הדמטנ״ל תחדש
אחר־כך נודע לי שד,פירוק היד, בגללי.
מפקד חיל־האוויר שמע שאני סנסציה. הוא
ידוע -כאדם סגור ולא אוהב דברים מיוחדים,
ואני הייתי יותר ׳מדי סכסית בשבילו.
הוא אומנם אף פעם לא ראה יאת העבודה
של הלהקה שלנו, אבל מה שסיפרו לו היד,
מספיק כדי להבהיל אותו ,׳והוא החליט
לסגור את הלהקה.
לא היה לצבא כל־כך מה לעשות איתי
אחרי זה. פקידה סתם אני לא יכולה להיות.
אני למדתי אומנם פקידות, וגם הייתי
פקידה משך ׳שלושה חודשים בבנק לאומי,
לפני שהתגייסתי לצבא, אבל זח היה יותר
מדי בשבילי.
אני יבאה ממיקצוע ומרקע שלא מאפשר
לי להיות פקידה, אני באה ממיסגרת של
דוגמניית־צימרת. לשים אותי סתם פקידה
באיזה ׳מקום, אני לא הייתי מוכנה, כיוון
שאני יכולה לעשות רק דפרים שמעמידים
בפני אתגר.
ם לא יהיו מקבלים אותי לפני הצבא
ללהקה צבאית, לא הייתי מתגייסת

דוגמנית־הצמרת פנינה רוזנבלום השתחררה שיחדור מוקדם
ףךןן ןן ך״
ן _ 9 { /מצה״ד, בפרופיל הגבוה ביותר 90—60—90 כי היתה סכסית
מדי לטעמם של מפקדיה, אם־כי, לדבריה, היתה מעלה את המוראל של החיילים, אשר
היו מפסיקים את עבודתם כדי להתבונן בה כשהיתה עוברת, במדיה הצמודים לגוף, בבסיס.
בכלל. הייתי מוכנה להיות פקידה של ה־רמטכ״ל,
אבל רק של הרמטכ״ל דדו, ולא
של הרמטכ״ל החדש, כך שכבר לא היה
לי מה לעשות בצבא.
הפיתדון שלי יבא מהיל־ה,תובלה. החליטו
להקים שם להקה, ומישהו גם דאג לספר
לי שמקימים אותה במיוחד בשבילי. כולם
יודעים שאני כישרונית נורא. לפי שבועיים
הופעתי בטלוויזיה, בתוכנית ניקוי ראש,
והיה לי טכסט קשה של מילים שבכלל לא
הבנתי אותן, אבל עשיתי אותו מצויין.

הרמטכ״ל לשעבר ;?;7 383״
רוזנבלום במסיבה חברתית משמאל, פנינה, חוגגת במסיבה אזרחית ,״אלה שאומרים
שלקחתי זריקות־הורמונים בשביל להגדיל את החזה שלי — שקרנים.״

אז אתרי כמד, שבועות של עבודה
בלהקת חיל־התובלה, ראיתי שמדכאים
אותי. המישימעת היתה יותר מדי חזקה,
׳ואני לא יכולה עם מישמעת כזו. היו צועקים
יעלי, לא נתנו לי חופשות כמד. ש רציתי,
יפשוט נחנקתי.
אז גם הגיעו לצבא השסועות על החזה
שלי. אנשים רעים הפיצו עלי שמועות
שקיפלתי זריקות של הורמונים בשביל ל הגדיל
לי את החזה. זה שקר מלוכלך.
(המשך בעמוד )20

1מין שיחדור 1
במדינה הכנסת
טיפול איש ב ח ״ ב
ח״ב עקיבא גוף יחכריז
כי כדר
אמר ״ההיפך מהאמת— ,,
ובנין הבטיח??815
כו אישית
הפרלמנטר הקשיש, ח״ב הליכוד ד״ר
יוחנן בדר, נדהם. הוא היה בדרכו אל
מחוץ לאולם המליאה, יחד עם מרבית וזכרי
הכנסת, כשלפתע שמע, מבעד למכשיר*
השמיעה שלו, את שמו נקרא מדוכן הנואמים.
הוא העיף מבט, וראה את חבר*
סיעתו הצעיר, איש המרכז־החופשי ח״כ
עקיבא (״הזמר״) נוף, עומד על הדוכן ו מוסר
הודעה אישית.
מרבית חברי־הכנסת והעיתונאים, עזבו
כבר יאת האולם. היה זה לאחר נאומו
הנזעם של משה דיין בעניין דו״ח ועדת
חוירב, ולכולם היה ברור, כי מאחר ש הוכרז
קודם־לכן כי דיין יהיה הנואם
האחרון, שהישיבה הסתיימה.
אולם היו״ר הכריז כי ה״כ עקיבא נוף
רוצה למסור הודעה אישית. נוף, חבר
בוועדת־הכנסת לביקורת־המדיגה, אשר
יושב־הדאש שלה הוא בדר, בישר לבית,
כי למרות שיום קודם־לכן הודיע בדר
לכנסת כי חוק מבקר־ד,׳מדינר, עבר בוועדה
ללא הסתייגות, הרי הוא עצמו העלה הס תייגות,
בלתי־חשובה אומנם, בוועדה.
כדר רתח מזעם. ההודעה יכולה
הייתה להיות הודעת־תיקון רגילה, לולא
הוסיף נוף :״יו״ר הוועדה, יח״כ יוחנן בדר,
אמר במזיד בהודעתו בכנסת, את ההיפך
מהאמת ,׳ואני עומד לדרוש דיון על כך
בוועדת־הכנסת.״
בדיר, שלא יכול היה באותה הזדמנות
להשיב לנוף מעל הבימה, מיהר אל מנהיג
׳מיפלגתו ׳וראש הליכוד מניחם בגין, כשהוא

ח״כ נוח ככנסת
הודעה מוחצת
רותח מכעס. בגין, אשר לא-נכח במליאה
בעת הודעתו של נוף, נדהם אף הוא, והבטוח
לבדר כי הוא יטפל אישית ״:בשחצן
הקטן הזה.״
מישפט העוומט לאמסלאת עצנלו
?אחר ש״העולם הזה״ הניש
ת?וגה ננד השופט
7וכנכרנ — ?א?88 זה
את עצמו מ7דון
כעתירה נכד העיתון
זה היה לפני חודש וחצי. שופט בית-
המישפט המחוזי בתל־אביב, שלמה לובג־ברג
תקף את צלמת העולם הזה, אילנה
בן־ארי, כאשר באה אל ביית־המישפט ה מחוזי
בתל-אביב, בליווייית כתב העיתון
מריסל ׳זוהר, לצורך ׳איסוף מידע על האופן
בו מקייימים שופטי בית־המישפט את תקנותיו
של שר־המישפטים חיים צדוק
(העולם הזה .)1918
סיפור התקיפה סופר כבר בהרחבה, אלא

השו 8ט לוכנכרג
החלטה פסולה
שבכך רק החל מתגלגלת שורה של אירועים.
התנהנות
כלתי־הזלמת. בעיקבות
,תקיפה זו הגיש העולם הזה ת׳לונד, לשר-
המישפטים חיים צדוק. בתלונה •נכתב:
״לאחר שצילמה גב׳ בן־ארי מיספר שופטים,
מבלי שאיש מהם הביע התנגדות
כלשהי, הגיע למקום, בשעה 8:40 השופט
לובנברג, מלווה בשלושה שוטרים.
״משהבחין כי צולם על־ידי גב׳ בן־ארי,
פעל בזריזות, זינק על הצלמת, אחז ברצועת
מצלמתה הכרוכה לצווארה, והחל
מושך בחוזקה, כשאגב־כך גרם לחגיקתה
של הצלמת ברצועה.״
בהמשך התלונה פורט, כי לאחר דרישתו
התקיפה של השופט, נמסר ׳ סרט־הצילום
לידיו. כן ההרים יאת פינקס־רשימותיו של
הכתב, והודיע לשניים כי הוא עוצר
אותם בשל ביזיון ביית־המישפט. משביקש
זוהר לגלות את סיבת המעצר וחוקיותו,
נענה על־ידי השופט , :תשתוק, פרחח !׳
על כך נכתב בתלונה :״מר זוהר הינו
עיתונאי ותיק, שנעוריו יחלפו כבר לפני
שנים מיספר, כך שאין התואר, פרחח׳
הולמו, כשם שהשמעתו אינה הולמת שופט
בית־המישפט.״
התלונה מסתיימת בדברים :״סבור אני
כי אין הדעת סובלת כי אדם אשר הצדק
והמישפט הם מלאכתו וחובתו, יבצע ללא
עילה חוקית או עובדתית סידרת־פעולו׳ת,
העולות לכאורה לידי תקיפה, מעצר־שווא,
שלילת רכוש שלא כדין.״
כתוצאה טיבעית מתלונה זיו, הפך השופט
•לובנברג לביעל־ריב של העולם הזה.
אולם לא היה בכך כדי למנוע אותו מלהעמיד
עצמו פוסק בעתירות שהוגשו
לביית־המישפט נגד העולם הזה, זמן קצר
לאחר־מכן.
׳השופט נשא פנים. ב־ 8ביולי הוציא
השופט שלימה לובנברג צדימנייעה, האוסר
על העולם הזה לפרסם פרשה בין בני־ז׳וג,
המתבררת כעת בבית־המישפט. מייד לאחר
הוצאת צו זה, הוגשה תלונה נוספת של
העולם הזה נגד השופט ליובנברג, לשר־המישפטים
חיים צדוק.
״הבקשה,״ נאמר בתלונה ,״הובאה בפני
השופט לובנברג, וזה החליט לקבל את
הבקשה ונתן את הציר־ מבוקש .׳מסבת-
היחסים יבין העולם הזה ילבין השופט לובנ־ברג
בעיקבות התלונה הקודמת, ידועה.
״האופן בו פעלה התלונה על הלך נפשו
של השופט אף הוא ידוע, וזאת בעיקבות
פיירסומים בעיתונות, ובעיקר בכתבה ש נתפרסמה
בעל המיישמר (בה פורטו פרשות
הקשורות בשימו של השופט לובנברג, וביניהן
אהת בה ביקש מכתב עתי״ם להצניע
פירסום תלונתו של העולם הזה נגד השופט,
ואחרת גרמה לאישפוזה של פקידת
ביית־המישפט) .מן הכתבה הזו עולה, כי
׳תלונת העולם הזה הביאה את השופט לובג־בדג
לפריצת־גדר תמוהה, ולניסיונות להשפיע
על עיתונאים ועל סוכנות־ידיעות
להצניע את התלונה, וזאת ׳תוך כדי שימוש
פזיז מאוד בטרמינולוגיה שיפוטית של
,ביזיון בית־המישפט.׳
״נדמה כי די בעובדות אלה כדי ללמד,
שניטשטש הגבול בתודעתו של השופט
לובנברג בין תפקידו השיפוטי לבין מערכת
טינותיו, תיבותיו וסלידותיו הפרטיות.
״ימן הראוי היה, איפוא, כי השופט הגמון
בהלך־נפש כזה יפסול עצמו מלדון
׳בבקשה הנוגעת להעולס הזה. והדברים
אמורים ביתר חומרה כלפי השופט לובנברג,
אשר על קור־רוחו זשיקול־דעיתו הוטל צל
כבד במיכתב־התלונה הקודם.״

מכאן, סיכמה התלונה, שהחלטתו של
השופט לובנבירג מרמזת יעל הלך־ריוח של
ניצול הזדמנות לגבי העולם הזה, לאו־דווקא
על־פי הדין המישפטי.
לפיכך, נאמר בפנייה לשר־המישפטים,
מתבקש השר להפעיל את סמכותו לגבי
החוק, האומר כי:
״שר־המישפטים רשאי להגיש לבית־הדין
קובלנה על שופט על יסוד אחד מאלה :
)1שופט נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו.
)2השופט התנהג באופן שאינו הולם
מעמדו של שופט בישראל.״

שירותים

(המשך מעמוד )19
החזה שלי, כמו המידות האחרות המושלמות
של הגוף שלי, הוא מתנה מאלוהים.
המישטר בלהקה שהוקמה בשבילי היד,
כל־כך חריף עד שכימעט לא יכולתי לעשות
עבודות דוגמנות בחוץ. זה די הפריע
לי, מפני שאין לי אבא ׳ואני המפרגסת
היחידה של אמא שלי.
באותה תקופה היו גם ׳תקריות עם
חיילים, בבסיס שבו היינו עושים את
החזרות של הלהקה. הם היו מפסיקים לעבוד,
כשראו אותי עוברת, וזד, היד, מרגיז
את המפקדים שלהם.

^ אוחז זמן רמז לי ידיד שלי, קצין
* בצבא, שאם אני אגיש בקשה לשיח־ירוד
מוקדם, צד,״ל ייענה לד, בחיוב. הגשתי
בקשה ונימקתי אותה בעובדה שאני המפרנסת
היחידה של אמא וביקשתי להשתחרר.
קצינ׳ת־החן של פיקוד מרכז קראה לי
לשיחה ,׳ואמרה לי להמתין בבית להודעה.
כעבור כמד, ימים קיבלתי הודעה שאני
מוזמנת לפגישה אצל קצינת־החן הראשית
של צה״ל. לא יכולתי ללכת באותו יום
.שהוזמנתי אליו, הלכתי דק שבוע אחר-
כך. קצינת־החן הראשית לא הייתה באותו
זמן במישרד, והסגנית שלה קיבלה אותי.
היא אמרה לי שהחליטו לשחרר אותי.
אני השתחררתי מצה״ל בפרופיל הגבוה
ביותר, פרופיל .97 אני יודעת שיהיו כל
מיני אנשים שיספרו שהשתחררתי בפרופיל
נמוך, אבל האמת היא שצד,״ל החליט
לשחרר אותי בגלל שתי סיבות: האמא
שלי ,׳והעובדה שהייתי יותר מדי סכסית
בשביל הצבא.
אני לא יודעת מי הפסיד יותר מהשיה־דור
המוקדם שלי. צד,״ל, שאת המוראל

ה כ דנ תנ לדאס היו ת
ב עז דחהח 1ק
הוויא־דולורוזה ש7
גערות שנכנסו?הריון
תטה — בעזרת
מישרד־חסעד
עד לפני כחמש שנים היתד, נעירה בלתי-
נשואה שנכנסה לד,ריזן בל׳תי־צפוי נאלצת
לעבור דרך־ייסזרים רבת־ד,יוצאות, שסוסה
בהפלה — לא. תמיד בידי אדם המוכשר
לכך. נוסף לכל אלד, היד, במעשה־ ,משום
עבירה על החוק, ולא פעם אף סכנת-
חיים.
אלא שהעובדות הסוציאליות לקחו את
העניין לידיהן, והיוזמה והאיכפתיות שהפעילו
עשו את שלהן.
טו ב ת הי ל ד, קיוגניעת. אט־אט, מבלי
להרגיש כמעט, השתנה היחס כלפי נושא
זה, מצד מישרד־חסעד, מן הקצה אל הקצה.
כל מד, שצריכה נערה כזיו לעשות היום,
הוא לפנות אל השירותים הסוציאליים המוכרים,
ואלד, יפנו אויתד, אל מעדה, ש כמותה
מצוייר, בכל עיר בישראל.
זוהי ועדה הכפופה לבתי־חולים, ואשר
מתפקידה לקבוע חפסקת־הריון. בוועדה
יושבים גינקולוג, פסיכיאטר, רופא למחליוית
פנימיות, רופא כללי ועובדת סוציאלית, הדנים
בכל מיקרה לגופו.
עד לפני כחמש שנים קבעו ועדות
׳אליו הפסקות הריון במיקרים של נשים
בלתי־נשואוית רק מטעמים של מתלות־נפש
או סכנה לבריאות. אלא שכיום, הנטייה
היא להפסיק בל הריון בלתי־רצוי.
בדרך־כלל מופנות הבחורות אל הוועדה
דרך השירות שהקים מישרד־הסעד, הוא
השירות למען הילד. טובת הילד, היא
העומדת לנגד עיניו של שירות יזה. כאשר
מגיעה נעדר, שהריונה עדיין לא עבר את
החודש השלישי, מתייהסת העובדת הסוציאלית
לאפשרויות הבאות: הפסקת הריון
במידה שהבחורה רוצה בכך ! המשך הריון
ותוכנית לגידול הילד, או ׳מסירת הילד
לאיימוץ.
אם אכן החליטה הבחורה ללדת יאת הילד
ולגדל אותו, מספקת לה היחידה לטיפול
באימהות לא־נשואות, המורכבת מעובדות
סוציאליות ורופאים, את כל השירותים
לטיפול בעת ההריון ולשיקום לאחר הלידה.
במעון הארצי של השירות למען הילד
נמצאות כיום כעשרים נערות המעוניינות
להסתיר יאת הריונן, מטעמים אישיים. הן
מקבלות שם טיפול רפואי, וכן הדרכה ב־מלאכודיד,
הרצאות וכמובן גם עזרה סוציאלית.
לנערות אחרות דואג השירות
למישפהוודאומנות, המאמצות את הבחורות
עד ללידה.

פנינה רוזנבלוס
ניקוי ראש
של החיילים שלו הייתי מעלה כל פעם
שהייתי עוברית לידם, או אני. אני הושבת
שדווקא צה״ל הפסיד יותר,
עכשיו, אחרי השיהרור, יש לי שני
דברים חשובים בחיים: הקאריירד, שלי והדירה
שלי .׳אני רוצה להמשיך בדוגמניות,
אבל מיד, שחשוב עוד וותר זה המישיחק.
אני בטוחה שעוד כמד, שנים אגי אהיה
אחת השחקניות הטובות בארץ. אני גם
כותבת שירים, ונתתי למשוררים רציניים
לקרוא אותם והם אמריו לי שאני כישרזן
גדול.

ך* דבר השני החשוב זה הדירה שלי.
1 1יש לי דירה מקסימה, שכל אחד שבא
אליה, תיכף רוצה לגור בה. בסלון יש לי
פסנתר. יכל יום אני לוקחת שיעורי פסנתר,
אחרי שיעורי־הנהיגה. יש לי בר גדול,
פטיפון סטריאופוני, ועל הקירות המיון
תמונות שלי. המיטבח שלי זה המיטבח
הכי משוכלל בתל־אביב. לפעמים אני דו־הצית׳בעצמי
את הכלים, כשד,עוזרת סואן.
חדר״השינה הוא ממש מיקדש קטן. יש
לי בחדר טלפון עתיק, שול׳חן־יאיפור גדול,
ותמונ׳ות-עיריום שלי יעל הקיר. מי שכבד
זוכה להיכנס לחדר־השינד, שלי, יכול לראות
גם את תמונות העירום ׳שלי.
אני ירק בת ,19 יוכל החיים שלי לפני.
אני בטוחה שמהר מאוד אני אפתיע את
בולם, שלא יראו אותי רק כמלכת־הסכס
אלא כשחקנית מוכשרת ומשוררת גדולה.
ה עו ל ם הז ה 1924

יום ו ,19.7.1994 /כ״טבת מוז ת שנ״ד

עמוד 21

האם עו מד אני בפני פר שת שדה־בוקר מחוד ש ת?
צילה של גולדה רודף א ח רי כ סיו ט ל מרו ת פרי שתה
יום א7.7.1974 /

שעת־לילה מאוחרת חזרתי מירו שלים
לדירתי שברמת־אביב. לאה ניעורה משנתה.
היא נכנסה למיטבח ועמדה לשפות את הקומקום
כדי להכין לי כוס תה. מזגתי לעצמי כוס מלאה
ויסקי, אך גם החריף־החריף הזה לא היה בו כדי
לעודד את רוחי ולהרגיעני מהחזיון המפליץ שהייתי
עד לו היום. מה שקרה היום בישיבת הממשלה
הישרה עלי רוח־נכאים. הצתתי סיגריה בזנב הסי גריה
שזה עתה סיימתי לעשנה. לאה העירה לי,
כדרכה, ששוב אני מושך ביד שמאלי את אצבעות
יד ימין. טוב שרק היא מבינה, שמינהג זה שתפס
בי מעיד על מבוכת נפשי. רציתי לטבול את גופי
באמבט חם כדי להרגיע את רוחי הנסערת. אבל
לאה אינה מניחה לי לעשן בחדר־האמבטיה ואילו
אני מבכר לשאוף אל קרבי את עשן הסיגריה כל
עוד לא הועלו המחירים.
לא חלפו אלא חמישה שבועות מאז התמניתי
כראש־הממשלה ואשר יגורתי בא לי. למרות ש עשיתי
את מירב המאמצים כדי שלא לקומם נגדי
את הזקנה ]גולדה מאיר, ראש־הממשלה שקדמה
ליצחק רבין[ ,נראה לי שעוררתי את כעסה כלפי.
הכל התחיל עוד בשבוע שעבר. נפגשתי עם שמ עון
]פרס, שר־הביטחון[ בלישכתי בבניין ראש־הממשלה,
ונועצנו בבעיות הביטחון העומדות על
הפרק. דנו במשמעות של ציחצוח החרבות המחודש
המשתמע מהכרזותיהם של נשיא מצריים ושרי ממ שלתו,
ובנוסח התוקפני בו החלו לנקוט שופרות־התעמולה
של המישטר במצריים. שמעון, אשר
השתנה באורח חיובי מאז היכרתיו במישרד־הביט־חון
לפני 15 שנה, הסכים עימי שלאור הסכנות ה מפליגות
של חידוש המילחמה ומצבו של צה״ל, יש
לזרז את תהליך בנייתו מחדש.

איו בורריו בעץ עת סכנה
ביום הרביעי בלילה טילפן אלי שמעון מדירתו,
הנמצאת בשכנות למקום מגורי, ובפיו בשורה שהר־נינה
את ליבי. הוא פגש את אריק ]ח״כ הליכוד
אריאל שרון[ ואת גורודיש ]האלוף שמואל גונן[
ודיבר עימם דברים בוטים. הפציר בהם לחדול ממעשי
התככנות ההדדיים, שרק מבאישים ריחו של
צה״ל ברבים ומוציאים דיבתו רעה. נראה כי דבריו
לא נפלו על אזניים ריקות. אף המשיך וסיפר לי כי
לקח דברים עם אריק בדבר האפשרות להחזירו לת קופה
מוגדרת לשירות פעיל בצה״ל, בתנאי, כמובן,
שיוותר על מושבו בכנסת ויפרוש מפעילות ׳פוליטית.
--היי תי ער ומודע לסכנה הטמונה ב מהלך זה ולסערת־הרוחות שתתעורר בין חברי
המיפלגה, כאשר תיוודע להם כוונתי. ראיתי כבר
בעיני רוחי את הסופה האיומה של הרעמים והבר קים,
שתתחולל בישיבת־המרכז הבאה, וידעתי גם
שלא אמלט מזעמו הקוצף של אותו חרזן ]הכוונה
לחיים חפר, המלביה״ד[ ,הרואה בחלומותיו סכנת
מהפיכה פאשיסטית בישראל והמאמין שאריק הוא
הסכנה החמורה המאיימת על מדינודישראל.
ידעתי גם שצעד זה לא יהיה לרוחם של כמה
מחברינו בממשלה, ולכן ביקשתי משמעון לשמור
בשלב זה את דבר ההצעה בסוד כמום. שמעון אף
גילה את אוזני כי הודיע לאריק שיוחזר לו מינוי־החירום
שלו במילואים, אשר בוטל בשעתו בידי
משה ]דיין[ ודדו ]רב־אלוף דויד אלעזר[ .עוד
אז תמהתי על ביטול המינוי ועשיתי את כל מה
שביכולתי באמצעות פנייה לדדו ולאהרון ]ידלין,
שר־החינוך ומזכ״ל מיפלגת העבודה[ כדי להעביר

מיומנו /׳71־
יצחק ובין
ראש הממשלה
1שו התיקשורת
העולם הזה מביע בזאת את התנצלותו בפני
עיתון־הערב מעריב, על שהוא מקדים אותו
ומפרסם בזה פרק אחד מתוך זיכרונותיו של
ראש־הממשלה יצחק רבין, שיתפרסמו בוודאי
במעריב בחודש יולי .1994 בפרק זה מתייחס
מי שהיה ראש־הממשלה החמישי של ישראל
ושר־התיקשורת, לפרשה המוזרה שאירעה
בחודש יולי , 1974 כשנאלץ להורות לבטל
את מינוי־החירום לשירות מילואים, שניתן
שבוע קודם־לכן לאלוף (מיל ).אריאל
(״אריק״) שרון. שלושה קווים מפרידים
מסמנים השמטה לצורך-קיצור,
המתחייב אך־ורק מפירסום קיטעי־יומן נבחרים
בעיתון. בספר יובא היומן במלואו.
בסוגריים מרובעים — הבהרות המלביה״ד
דליה רבין.
כל הזכויות שמורות
את רוע הגזירה ולעשות ככל הניתן כדי להשאיר
את אריק בצבא ואף לחזור ולמנותו כמפקד חזית
הדרום. נתקלתי אז בסירוב מוחלט.
שמחתי ועלצתי כאשר טילפן אלי שמעון למח רת
היום והביא לידיעתי את תשובתו החיובית ה עקרונית
של אריק על ההצעה ששטח בפניו. אני
מאמין כי יעלה בידי לאלף סייח־פרא זה ולרתום
אותו ליצול העגלה של צה״ל, המתקשה למשוך
במעלה ההר. עם כל חסרונותיו והשלילה שבו, אסור
לי לשכוח שאריק נמנה עם מפקדי־השדה המצויי־נים
שהיו לצה״ל.
למחרת השיחה הטלפונית של שמעון הונחו על

שולחני עיתוני־הערב. בני מעי חמרמרו כאשר הו פיעה
לנגד עיני הכותרת בה נמסר כי שרון וגונן
יחזרו למלא תפקידים פעילים בצה״ל. מישהו היה
מעוניין לתקוע מוט בגלגל העגלה עוד לפני שזו
החלה לזוז. עוד לא נעשתה לי כתועבה הזאת:
הדלפה מכוונת שנועדה לחבל במאמצי. כימעט
שהתפלצתי מעצם המחשבה שמוטה היה עלול
״לטרפד״ את המינוי מחשש פן יפגע מינויו של
אריק במעמדו.
ידעתי שבכך נסתם הגולל על התוכנית שהגינו
שמעון ואנוכי. נשארתי יושב בכסאי כשמוחי פה
פעור. ידעתי שהדברים הגיעו לידיעתם של חברי
הממשלה ויכולתי רק לנחש את הצפוי לי בישיבת
הממשלה הקרובה-- .
--הי שיבה נפתחה בסקירה משעממתשל שר־המישטרה ]שלמה הילל[ על הבעיות הכרו כות
בהקמת המישמר האזרחי. תמיד תמהתי בזכות
מה הגיע למישרת שר. אולם רק כילה הילל א.ת
דבריו והישיבה הפכה סוערת. כאשר יראתי, היה
זה ויקטור ]שם־טוב, שר־הבריאות המפ״מי[ ,שב־זעף
ובחוסר־ סובלנות ביקש לדעת מה האמת בידיעה
שהופיעה בעיתוני־הערב.
נלאיתי מלהסביר לו שאין השעה בשרה כעת
לחקירות מעין זו, ושבתחקירים שעשה צה״ל הסת בר
כי אין בעצם מה לחקור. אך הוא בשלו, ואליו
עוד מצטרפים בשצף־קצף גלילי, בר־לב ואחרים.
אילולא תמיכתו הבלתי־מסוייגת של שמעון, איני
יודע עד היכן הייתי מגיע.

שמן למדורה
ניסיתי להסביר דברים כהווייתם. חזרתי והב הרתי
שחובה היא להתעלות מעל שיקולים מפלג תיים
קטנוניים, נוכח חומרת השעה. למרות הת אפקותי
ועל אף שניסיתי לכבוש את יצרי, נדמה
לי כי לא שלטתי ברוחי. לא היססתי להטיח בפני הם
דברים כדורבנות. לפעמים נדמה לי כי לכמה
מהחברים לא איכפת מה יהיה גורל המדינה ובילבד
שתישמר יוקרתם האישית-- .
יום ב8.7.1974 /
הגעתי ללישכה כשקורי־השינה עדיין על עיני.
הוצאתי ממגירת שולחני את בקבוק הוויסקי המוס תר
שם כדי ללגום לגימה שתעודדני. נדמה היה לי
כי הצלחתי איכשהו להיחלץ מהצרה שנפלה על
ראשי כאשר ביקשה לו ]קידר, מי שהיתה מזכירתה
ואם־הבית של גולדה מאיר ושנשארה גם מזכירת
לישכתו של רבין[ לראות את פני.
הבחנתי מייד על פניה, כשרק נכנסה לחדר, כי
בשורודאיוב עימה. ואכן, לא התבדיתי. היא ביקרה
את הזקנה בביתה הבודד שברמת־אביב כדי לעזור
לה בשיקום מישכנה. כל מה שיש לה לומר היא
משיחה בפני לו, הפוקדת תכופות את ביתה. וזו
מגלה את אוזני מה מתרחש בליבה של הזקנה.
לו דיברה וסיפרה לי על תגובתה של הזקנה
כשהגיע לאוזניה דבר התפקיד שהוצע לאריק. רא תה
בכך התנכלות מכוונת לה. וכאילו לא די בזה
ביקרו אצלה גם דדו ובר־לב, הגרים בשכנותה, והו סיפו
שמן על המדורה. כמעט שיצאה מעורה. ידעתי
כי כלה ונחרצה היא מפניה שהמינוי לא יעבור.
ממה נפשך? האם עומד אני בפני פרשת שדה־בוקר
במהדורה מחודשת? האם פינה שדה־בוקר
את מקומו לדירה המבודדת ברמת־אביב? צילה
של גולדה רודף אחרי בכל אשר אלך. ידעתי גם
הפעם אצטרך לבטל רצוני מפני רצונה-- .
הוריתי לשמעון להודיע על ביטול המינוי ועל
הפסקת המגעים עם אריק. למרות זאת ידעתי ש הזקנה
לא תסלח לי על כך. בביזיון שגרמתי ל־אריק
רכשתי לעצמי אוייב חדש. נשארתי קרח
מכאן ומכאן-- .

כמעט שהתפלצתי כשהתברר לי שמוטה ״מטרפד׳ את מינויו של אריק

רותי עזריה

עליזה לוי

מבט אל השמש

ניצה בורוכוב

שולחות ניצה (מימין) ,רותי ועליזה (משמאל),
הלבושות בבגדי־יס ביקיני של חברת גוטקס,
המעצבת את בגדי־היס שלה בקו הבינלאומי החדיש ביותר. בשלוש התמונות למעלה
ניראות הנערות כשהן מאופרות על־פי מיטב הידע של חברת הלנה רובינשטיין.

ץ 05111:1ה 1ה

4294

יידיו^

מעט צר

ביום חמסין לוהט חיפשו רותי למימין ז הבאר־ישבעית וניצה
הירושלמית, אשר היו לבושות בשמלות של בוטיק ביבה
התל־אביבי, בעיצובה של רחל ברזין. על שערן שמרו הנערות מפני
לחכשירי־שיער,
החום והאבק בעזרת מוצריה המיוחדים של חברת וולד.
^ לו הן שלו ש יפהפיות נוספות אשר
תתחרינה בחודשים הקרובים על תואר
מלכת־המים לשנת .1974
נציגת הנגב. תושבת באר־שבע. היא רותי
עזריה התמירה ( 1.72מ׳) בת ה־ ,22 שחרחורת,
בעלת עיניים שחורות עמוקות, בוגרת
בית־ספר תיכון במגמה הביולוגית ב־באר־שבע.
רותי בילתה את ילדותה בקיבוץ
עין־חרוד, אך כאשר חזרה העירה — הת*
אקלמה במהירות בחיי־הכרך הסואנים.
את שירותה הצבאי בילתה בחיל־החימוש,
שם גם מצאה את החבר הקבוע שלה,

את לימודיה התיכוניים סיימה בחיפה•,
שם מתגוררת מישפהתה. זוהי מישפחה
בעלת מסורת צבאית עניפה — האב
משרת בחיל־הים, האח בחיל־החימוש,
ואילו עליזה עצמה היא בחיל־האוויר.
עליזה משוגעת לטיולים בארץ, ולכן
החליטה לאחרונה שלצורך זה מוכרחים
ללמוד נהיגה, דבר שהיא עוסקת בו
בימים אלה בחריצות רבה. את סופי־השבוע
החופשיים שלה היא מבלה בחיק־המיש־פחה,
ואז היא גם נפגשת עם חבריה ה*.
רבים, עימם היא מרבה לבלות.

סידרה שרה של מועמדות
לכתר מלנת־המיס 1974
המלווה אותה עד עצם היום הזה. היא
עובדת בינתיים כפקידה, אך מתכוונת
ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה. עבודתה
גוזלת ממנה זמן רב, אך כשהיא מתפנה
— היא מקדישה את זמנה לרכיבה
על סוסים, שהם אהבתה הגדולה, ולמוסיקה
קלאסית, אותה היא שומעת מעל
מערכת־הסטריאו המשוכללת שלה.
הבלונדית שבחבורה היא הפעם עליזה
לוי בת ה־ ,19 שגובהה 1.65מ׳ נטו. עליזה
היא חיילת חמודה המועמדת לקורם־קצי־נות,
אשר עורה השחום מבליט כהלכה את
שערה הבהיר ואת עיניה הירוקות־חומות.

השגרירות הירושלמית לתחרוודהיופי
של העולם הזה היא ניצה בורוכוב, בת
ה־ ,17 שגובהה 1.63מ /והיא בעלת שיער
שחור גולש ועיניים כחולות משגעות. ניצה
אוהבת מאוד את ירושלים, על אווירתה
המיוחדת, ואת ריגשותיהחיא מעלה
על הבד, בציור.
אך אין זה עיסוקה היחידי. היא עוסקת
גם בפיסול, ולפני כשנה למדה גם פיתוח-
קול, והשתתפה בתחרות לכישרונות צעירים.
אך מיכלול הכישרונות אינו מעורר
בה לבטים. יש לד, פנאי להחליט, והוריה
מעודדים אותה לעסוק בכל, כרצונה.

.מאוזן )1ביית אריתריאה; )4ירושה,
נחלה! )7ספאזמה; )10 מבין! )11 מלחלחת!
)12 רב! )14 קריר! )16 זרימת המזינים!
)19 נחלתו של שבט יהודה! )22 ערוץ:
)23 מנת אוכל )25 :אב, בערבית! )26
עוף־טרף; )27 צורר; )29 שם־פרטי סיני
!נפוץ! )31 מילת־שאלה; )32 אנדרטת־זיכרון;
)33 הדרגה הראשונה בגלגולי הארבה!
)35 תנועה במים; )36 עצם בפה;
)37 דום! )38 עוף־טרף; )40 צמח בראשית
צמיחתו! )42 עץ הנזכר במקרא; )44 סופר;
)46 מסייר; )47 אביון )48 :מילת־שאלה;
)49 מחודשי השנה; )50 קידומת המסמלת
איחוד -כללי; )52׳תינוק שנולד קודם־זמנו;
)54 ממון; )56 מתווי הנגינה; )58 פעולתו
של הסוס הרץ; )60 בלכתך אל האשה, קח
את זה אתך; )62 מגש; )64 מילת־חיוב;
)65 קירצף בחוזקה; )67 אחורי הגוף;
)68 אותו אכלו בני־ישראל במידבר; )69
גוף שלישי רבים! )71 למה? )73 גוף;
)74 האם היא קדמה לתרנגולת י )76
קריאת־יגון; )77 זמר־עם נודע (ש׳/מ); )79
רכוש שאדם מקבל לאחר מות הוריו! )81
מזור; )82 דבר טמא; )85 גבבה; )86 דורשת
מחיר גבוה; )87 חברת־נפט עולמית; )89
מי שהיה שר־הצבא במקום יואב! )91 נורמלית;
)92 סבון.

נן א! 1נך )1 :מחזאי נורבגי נודע >ש״מ);
)2שטעמו כלענה! )3התייחסות ביראת־כבוד;
)4המקום בו אני ;מאחסן את ה תבואה;
)5מספיק! )6השתאות; )8אוסר
אני ; )9הוא ישמח לבב אנוש; )13 קמטר;
)15 מלך תיאטרלי נודע; )17 ישות)18 :
היה נשיא דרום-קוריאה; )20 האות החמישית
בא״ב העברי; )21 שעווה; )23 בתוכו:
)24 שחיקה לגרגרים זעירים; )26 בן מנשה,
מלך־יהודה; )27 בלוטת־הנקה; )28 רחמנא
ליצלן(ר״ת) )30 :מידה לנוזלים; )32 מטבע
יפנית; )34 בית הציפור! )36 :תעודה, מיסמך
רושמי; )37 בת־קול; )39 ביוצר מגיזת
הכבשים! )41 בכל שיכון יש כאלה; )42
׳משתוקק! )43 גץ! )45 אבן יקרה; )48 כאב;
)49 ריצת־טירוף; )51 בעל יד פתוחה; )53
בו מצויים מיתרי־הקול! )55 קיים, הווה;
)57 מונח בתורת החשמל; )59 קידומת הולנדית;
)61 עדיין לא; )63 זמן קצר בלתי-
מוגדר; 64א) ברור! )66 כינויו של הרמטכ״ל-
לשעבר; )68 אליל שהוקרבו לו קורבנות־אדם;
)70 כאלו יש תרי״ג בתורה; )72
קריאת־כאב; )73 הפיכת נוי ליהודי; )74
קיבוץ בארץ; )75 בן־כבש הניצב על ראשו;
)77 אם־ד,פנינה; )78 היא נולדה בנהלל;
)80 הוצאה בכוח מרשותו של אחר! )81
מחברי־הכנסת (ש״מ); )83 עצם; )84 אמרו
עוד פעם, אבל הפוך! )88 דורון; )90 מאור
קטן.

מסיהכנסה

השבוע מחזור משחקים מעורב

משחקי מכהן והליגות האוסטרליות

מינימום וונוס חראשון
2 0 0 . 0 0 0ד־
(בולל העברות)

מינימום כלו הבוסים

350.000 לי
(בולל העברות)

יום חמישי — המועד האחרון
למסירת הטפסים
ע/גווז לך מנהג 7ן בוע-
מלא טוטו בבל שבו! 1/
המועצה להסדר ההימורים בספורט

הליידי עבדה בלילות
מאת ל. בנימין

חקירת המשטרה הופסקה באופן מפתיע לאחר
שהליידי נתגלתה
מזה ימים אחדים מגיעות ידיעות למוקד הבדטטד־ז עב׳טכוכת ר״ל־אביכים,
על הליידי שכבשה את השכונה השקטה והבוזידית.
ידיעות נוספות אמרו כי אין בית בשכונה שבו לא עובדת הליידי
כמשו בל שעות היום ואפילו בשעות הלילה.
המפקח ד. שמונה לחקור את הנושא
העלה כל מיני אפשרויות בראשו ואף החל
להתכונן לאפשרות ששכונה זו הידועה
כשקטה תגרום לבעיות באיזור כולו. המפקח
ד. לא הפסיד זמן, ושלח את בלשיו
לגלות את הליידי.
הם הסתובבו ברחובות כדי לעצרה, אך
לא מצאו אותה ואז הגיעו למסקנה כי
הליידי עובדת כנראה רק בבתים.
לילה אחד הגיעו השוטרים לאיזור, הם
עברו מבית לבית ולא שמעו דבר, עד אשר
החליט המפקח ד. לפרוץ לאחת הדירות.
מפקודה ניתנה והשוטרים הסתערו לעבר
הדלת, הם פרצו לדירה ואמנם הם ראו
את הליידי בפעולה...

כעת יודעים גם המפקח ד. וגם חבר

עוזריו כי מכונות הכביסה ליידי ולורד
קריסטל עובדות בשקט רב עד כדי כך

שאי אפשר לשמוע אותן ובנוסף יש להן
כל היתרונות האפשריים במכונות הכביסה!
כל תכניות הכביסה לכל סוגי הכביסה,
הרתחה עד 100 מעלות, חסכון מירבי
במים, השמל וחומרי כביסה, ציפוי אמאיל
ובקיצור אין יתרון שאינו נמצא בהן.

קחי גם את את הליידי או הלורד
לשבועיים נסיון חינם בביתך — ללא התחייבות.
תני לה לעבוד ביום או בלילה —
אליך המשטרה כבר לא תבוא...

ל מ כי ר ה דירה
ברמת״גן

בת חדר וחצי
כרחוב הרימון ( 10 ליד קולנוע ,,רמה״)
לפנות למשפחת חן בין השעות 12.00—20.00

(המשך מעמוד )17
בכך לא נגמר העניין. בית־המישפט
המחוזי פסק ני בן־עמי מנוע מלטעון, שלא
היה בינו לבין נציבות מס־ההכגסה המנם
שלא לשלם ריבית. בן־עמי שוב לא השלים
עם קביעה זו, הגיש עליה עירעור לבית־המישסט
העליון• וכך׳ בינואר ,1974 כשש
שנים אחרי שהושג הסכם־הפשרה, ואחרי
שבן־עמי לא שילם למס־ההכנסה אפילו
אגורה שחוקה אחת על חשבון הריבית
המגיעה ממנו, ניתנה החלטה נוספת של
ביודהמישפט העליון בפרשה זו. בית-
המישפט העליון קבע, שהחלטת בית״
המישפט המחוזי ״אין לה על מה לסמוך,״
וכי ״כל צד בתיק־המרצה זה יהיה חופשי
להגיש את טענותיו ואת הוכחותיו בעניין
פירושו של הסכם־הפשרה ובקשר לקביעת
שיעור הריבית.״
הפרשה הוחזרה לבית־המישפט המחוזי,
להמשך הדיון בה. יעברו ודאי עוד שנים
מיספר, עד שביודהמישפט המחוזי יכריע
אם וכמה ריבית צריך בן־עמי לשלם עבור
חובותיו למם־ההכנסה מלפני כ־ 20 שנה.
הדבר יכול היה להישמע כבדיחה מאקא־ברית,
לולא היה מדובר כאן בתיק מס־ההכנסה
של אחד מגדולי עשירי המדינה.
יש להניח ששכר־הטירחה ששילם עובד
בן־עמי בשמונה השנים האחרונזת לעורכי-
הדין שטיפלו בענייני מס־ההכנסה שלו,
עלה על הסכום שדרש ממנו מם־ההכנסה,
ובוודאי על סך־כל הריבית שנדרשה ממנו.
אבל התשלומים ששילם בן־עמי לעורכי־הדין
מוכרים על־ידי האוצר כ״הוצאה
מוכרת״ ,והוא רשאי לנכותם מהכנסותיו.
במילים אחרות: המדינה מימנה את המערכה
המשפטית שמנהל עובד בן־עמי במשך
שמונה שנים, כדי לא לשלם מה שמס־ההכנסה
תובע ממנו עבור קופת האוצר.

ה אד ם העשיר
ביותר במדינה
ס חשב מישהו שבכך תמה השע־
^ רורייה, טעות בידו. כי במהלך הדיונים
המישפטיים שנערכו בין עובד ברעמי
לבין נציבות מס־ההכנסה בשמונה השנים
האחרונות, נחשפו כמה פרטים מההסכם
החסוי שערך בן־עמי עם מס־ההכנסה. על פי
פרטים אלה מסתבר׳ כי עניין הוויתור
על הריבית, ועל סכומים אחרים שנכללו
בהסכם הסודי, אינו אלא פרט שולי. המת נות
בסכומים של מאות אלפי ל״י, שהוענקו
בתיק זה על-ידי מס־ההכנסה לעובד בן-
עמי, מחווירות לעומת מתנות אחרות,
בסכומים של מיליוני לירות רבים, שניתנו
לעובד בך עמי בהסכם.
בן־עמי, איש הליכוד ומתומכיה העיקריים
של התנועה למען ארץ־ישראל השלימה,
הוא בעל ניכסי־דלא־ניידי רבים. ברשותו
מיגרשים רבים בנתניה, שהוא היה יוזמה
ומייסדה.
אחרי קום המדינה היה עובד בן־עמי
היוזם של הקמת העיר אשדוד. הוא׳ וקבוצת
בעלי־ההון שייצג, קיבלו ממדינת ישראל
את מרבית קרקעות העיר אשדוד, במתנה
כמעט. ברעמי, אישית, מחזיק בחלק ה־13
של כל קרקעות אשדוד. עד היום הוא
יושב־ראש חברת אשדוד.
על כל העיסקות שעשה במרוצת השנים
בסחר-הקרקעות שלו, חייב היה בן־עמי
לשלם מיסיס. והנה, באורח מוזר, פוטר
אותו ההסכם שערך בשנת 1968 עם מס-
ההכנסה מכמה־וכמה תשלומים לקופת
המדינה.
סעיף 8בהסכם, למשל, קובע כי אם
יתן עובד בן־עמי 11 דונאם שקנה בשנת
,1964 במתנה לבני־מישפחתו, הוא לא יהיה
חייב לשלם מס־הכנסה רגיל על מסירת
מיגרשים אלה, בניגוד מפורש לסעיף 85
בפקודת מס־ההכנסה, שבאה כדי למנוע
העלמת־מם על-ידי מסירת מיגרשים במתנה,
סעיף 6בהסכם, למשל׳ קובע כי על
מכירת מניותיו בחברת אשדוד לאחרים,
לא ישלם ברעמי מס־הכנסה רגיל על
הסכומים שיקבל, אלא מס ריווחי־הון
בלבד׳ בשיעור של 257 גם סעיף זה
הוא בניגוד מפורש לחוק. שכן על חברת
אשדוד, שהיא חברת־אחזקה ואינה בונה
בעצמה, היה מוטל תשלום מס־הכנסה,
בשיעור של !־ 507 מערך המכירה.
חשבון פשוט מוכיח, כי בהסכמה זו
בלבד נתנו שלטונות מס-ההכנסה לעובד
ברעמי מתנה בשווי של 75 מיליון ל״י.
לבן־עמי יש באשדוד כ־ 1500 דונם, ש שוויים
בשוק מגיע ל״ 300 מיליון ל״י
(על-פי ההערכה הנמוכה ביותר) .אילו
מכר אותם במחיר זה, היה חייבעל־פי
החוק לשלם מס-הכנסה בשיעור של *507
— כלומר 150 מיליון ל״י. כיוון שההסכם

עם מס-ההכנסה פוטר אותו ממחצית התשלום,
זהו רווח נקי, מתנת־חינם, בשווי
של 75 מיליון ל״י, שמדינת ישראל נתנה
ברוב נדיבותה לנצרך עובד בן־עמי.

מ תגו ת של
עשרות מיליוני ם
ך ץ עיפים אחרים בהסכם הסודי עם
מס־ההכנסה, קובעים כי למרות שבן-
עמי קונה ומוכר קרקעות, הוא לא ייחשב
בגין עיסקות אלו כסוחר־מקרקעין רגיל.
זהו סעיף בעל משמעות עצומה. שכן, מי
שעושה עיסקת קנייה או מכירה של קרקע
באופן חד־פעמי, משלם רק מם שבח־מקרקעין
בשיעור של 4,ל 20 מהפרשי מחיר-
הקרקע בין הקנייה למכירה. אולם מי
שעוסק באופן קבוע במכירת מקרקעין,
רואים אותו כסוחר־קרקע, שעיסוקו בכך,
והוא חייב לשלם מם־הכנסה בשיעור של
״ 507 מכל רווחיו. אבל למרות שבן־עמי
עוסק בקביעות בקניית ומכירת מקרקעין,
רואה אותו ההסכם עם מס־ההכנסה כאזרח
רגיל׳ והוא חייב אותו במם בשיעור של
־ 207 בלבד — שוב רווח נקי של ס/ס30
ממה שהיה צריך לשלם באמת.
נראה ששילטונות מס-ההכנסה הרגישו
בעצמם כי הם עושים קנונייה עם בן־עמי
ומרמים בכך את קופת המדינה. שכן, ערב
חתימת הסכם־הפשדה המוזר הזה, שכלל
בתוכו מתנות בשווי של עשרות מיליוני
ל״י תמורת הסכמתו של בן־עמי לשלם
חוב של 350 אלף ל״י בתשלומיס-לשיעוריו
במשך שש שנים, שלח סגן היועץ המישפטי
של מם־ההכנסה, דב נייגר, מיכתב אל
פקיד־השומה של נתניה, יוסף אביבי, בו
סיכם את עמדת נציבות מס־ההכנסה
בפרשה תמוהה זו.
במכתב ששלח דב נייגר נאמר, כי הסכום
עליו הוסכם בפשרה, בסך של 350 אלף
ל״י, יהיה נוסף לחובותיו של עובד בן־
עמי עבור מילווה־קליטה וחסכון־חובה.
באותו מכתב כתב נייגר :״לא תחול
ריבית על סכום המם הנ״ל עד לתאריך
הפשרה, אולם תוטל ריבית כמקובל על
הסכם־התשלומים. אנו מוכנים שלא לראות
בפשרה זו תקדים לעתיד. לא הבטחנו
בזמנו, ואנו לא מבטיחים גם לעתיד,
לקבוע כל עמדה לגבי עיסקות נוספות
שייעשו על־ידי מר ברעמי או החברות
הקשורות אליו בשנות־המס האחרות.״
מיכתב זה מהווה מעין אישור, שבדיעבד
ניתנו לבן־עמי בהסכס-הפשרה מתנות
מפליגות שערכן מסתכם בעשרות מיליוני
ל״י. מה הן ההקלות שקיבל בן־עמי מאז
שנת־המס ,1963 שלגביה עדיין נערכת
ההתדיינות המי־שפטית עם מם־ההכנסה, זהו
סוד חסוי שאולי יתגלה יום אחד, כאשר
יסתבר גם איזה הסכמים עשה, או לא
עשה, עובד בן־עמי עם שילטונות מס־ההכנסה
בין השנים 1974־ .1964 אבל כדי
לגלות זאת יש, כנראה, להמתין עשרים
שנים נוספות.

עשירי ישראל
חיי ם בעולם אחר
** ד כאן סיפור השערורייה.
> העובדה שדווקא פרשה זו נחשפה,
אינה אלא מיקרה עיוור. בתיקי מס־ההכנסה
יש בו ודאי עשרות ומאות תיקים המכילים
הסכמים דומים•
אבל עצם חשיפתה של פרשה זו, יש בה
כדי לפענח את אחת התעלומות המיסתו-
ריות ביותר של החברה הישראלית :
העובדה שבישראל קיימת שיכבה רחבה,
המונה אלפי אנשים, הבונים לעצמם וילות
מפוארות, קונים לעצמם מכוניות יקרות
(ברעמי עצמו נוסע במכונית היוקרה
לינקולן קונטיננטל, שרק בודדות כמותה
מצויות בארץ) ,נוסעים לחופשות בחו״ל
תריסר פעמים בשנה ואוכלים יום-יום במסעדות
פאר — וזאת בשעה שמס־ההכנסה
והמילוות השונים הנילוויס אליו מגיע,
אחרי סכום מוגדר, לשיעור של ׳־.877
פרשת בן־עמי אינה אלא מיקרה בודד
המסביר איך, בעזרתם האדיבה ובסיועם
של שילטונות מס־ההכנסה, יכולה שיכבה
שלימה של מתעשרים בישראל, לגרוף
מיליונים, לבזבז מיליונים, לחיות חיי מותרות
ולא לשלם מס-הכנסה.
זוהי ההוכחה המוחשית ביותר, שאינה
דורשת שום הסבר נוסף, מדוע נאלצים
השכירים ומיעוטי היכולת להמשיך ולממן
במה שנלקח ממשכורותיהם הדלות, את
התעשרותם של אלה שהשילטון רוצה
ביקרם, והחיים בישראל של מדיניות
הריסון כאילו הם שייכים לעולם אחר.
העו ל ם הז ה 1924

ללאאישורהממשלה נתן משה זובר שלושה מיליון ד 1לאר
ל״בנק המיזרח׳
אשר החליטה ממשלת ישראל, כי
בנקים ישראליים ׳שהפקידו נספים בבנק
׳בריטניה, לא יקבלו!את פיקדונותיהם
הזרה מממשלת ישראל, שאינה ׳מוכנה
להיות עירבה לפיקדונות אלה, ופירסמה
זאית בציבור לא ידעה ׳כלל כי כימה ימים
קודם־לכן החזיר נגיד בנק ישראל, לבנק
המיזרחי, על דעת עצמו, אית מחצית ה־הפיקדון
שלו בבנק בריטניה.
ביום שישי, החמישה בחודש זה, ניכנס
מנכ״ל בנק הנזיזוחי ,׳אהרון מאיר יאל נגיד
כנק ישראל משה זנבר, בפנים חיוורות.
השעה היתד .׳קרוב לצהריים. שעות אחדות
קודם־ילכן הודיע מאייר לזנביר, כי בנק
המיזרחי לבדו לא יוכל לרכוש את בנק
ארץ־ישראל—בריטניה, והשניים סיכמו כי
בנק לאומי הוא שיהיה הקונה .׳כמה שעות
קודם־לכן הודיע מנכ״ל בנק לאומי, יארניסט
יפת, כי הוא מוכן לרכישה, בתנאי שמדינת
ישראל תתן ערבות מלאה לכל ׳חובות
הבנק והפסדיו. הנגיד הסכים לכך.
עתה ניכנס שוב ׳מאיר איל זנבר ובשורת־איוב
בפיו: באותו יום היה על בנק המיזרחי
לקבל חזרה מבנק א״י־בריטניה 3מיליון
דולר, מתוך פיקדון של 6.5מיליון דולר

שנתן להם כמה ימים קודם־לכן. מניכ״ל
בנק בריטניה, יהושוע בך צייון, הודיע: זה־עתה
למאיר כי ליא יוכל להחזיר לו את
הפיקדון.
לגבי בנק המיזרחי יכולה הייתה להיות
לדבר משמעות מדאיגה למדי, למרות
השיפור הניכר במצב הבנק בשנים האחרו־מת.
הבנק בנה על כך שיקבל את 3
׳מיליון הדולר באותו יום, ולהשיג בן־דגע
סכום כזה לכיסוי התחייבויות, זוהי מלאכה
די קשה. אבל נגיד בנק ישראל, זנבר, לא
ניראה ׳מודאג. הוא הרגיע יאת מאיר, אמר
ליו כי הדי ממילא תוך ׳יום יקח על עצמו
בנק לאומי את בנק בריטניה, ועד אז ישלם
בנק ישראל לבנק המיזרחי את והספום של
שלושה מיליון הדולר המגיעים לו מבנק
בריטניה. מייד נתן הנגיד הודאה על כך
בטלפון ,׳ובנק המיזרחי קיבל את הסכום
עוד באותו יום.
אולם הנגיד, שחשש לגודלו אם יוודע
הדביר, מיהר לשכנע את הממשלה גי כדאי
להחזיר ׳לבנקים הישראליים את מחציית
הפיקדונות שילחם בבנק בריטניה, שגן
בבנקים ישראליים אלד. מופקדים כספים מ־חידל,
והם עלולים להיות מוצאים אם
:בעליהם יחששו לגורל הבנקים האחדים.
תירוץ זה שיכנע את הממשלה, שחבריה
אינם יודעים עד היום בי למעשה — הנגיד,
על דעתו שלו, החזיר לבנק המיזרחי שלושה
מיליון דולר מכספי יתרות־המטבע של

שהסתבךבשע רו ריי ת ״בנק א״י־ ב רי טני ה
מדינת ישראל!

גילוייס חדשים
גלתי־ידועים

ף תינת הכם!? לבנק המיזרחי ללא אי!
שור כמוה כפעולה האחרת של הנגיד :
הפקדת כספי יתרות־המטבע של ישראל בבנק
בריטניה בלונדון. גם זאת המתיר
מידיעת הממשלה, זרק אחרי ׳שעורך-הדין
אליהו מירון גילה זאת לשרי האוצר ווה־מישפטים
(ביום ראשון ה־ 7ביולי, ב-
צהריים) סיפר זאת זנבר לממשלה כולה
,באותו ערב. אולם זנבר גילה יריק כי־ הפקיד
30 מיליון מרקים גרמנים בבנק בריטניה,
ומסתיר עד היום פיקדון נוסף שלו באותו
בנק — 10 מיליון פרנקים צרפתיים.
פיקדון זה כבר הוחזר לבנק ישראל,
בעוד 30 מיליון המרקים נמצאים עדיין
בבנק הבריטי, וצפויים לאבדון.
הפקדה זו שיל הנגיד תמוהה במייוחד,
על רקע חוסר־אימונו של יעבר בבנק
בריטניה. בנובמבר 1972 הצביע המפקח־על־הבנקים
על ליקויים חמורים בהרכב
עסקי הבנק ובדרך ניהולו. זנבר דרש את

החלפת מנכ״ל הבנק, יהושוע בן־ציון, דרישתו
זיו נמצאה עדיין בבירור בתחילת שנת
.1973
שורת מעשים נוספת של זנבר, מוכיחה
כי דרך טיפולו בפרשיה מוסבר דק על־ידי
רצונו למנוע בכל מתייר את ׳מכירת הבנק
לבנק הפועלים. כאשר דרש מנכ״ל בל״ל,
כי ׳תמורת נכונותו לרכישת בנק בריטניה
יקבל ערבות מלאה של המדינה נגד הפסדים,
הסכים הנגיד. כאשר בנק הפועלים
ביקש, ביום ראשון ה־ 7ביולי ,׳לקנות את
בנק בריטניה, הסכים הנגיד לתת עריבות,
בתנאי ש־ 6מיליון הדולר הריאשונים של
ההפסדים יהיו על חשבון בנק הפועלים.
אחרי ויכוח ירד הסיכום ל־ 4מיליון דולר.
נוסף לכך, עורך־הדין אליהו מירון העיד,
כי זנבר תבע מימנו ומיהושוע בן־צייון למכור
את הבנק לארנסט יפת מבנק לאומי.

כך מכר וזגגיד
א ת הכגק
ף* יום ראשון הוספם יעל מכירת בנק
בריטניה לבנק הפועלים ולבנק
המיז וחי. הוכנה הודעה לפירסום ליום
שני, על דעת כל הצדדים, ובנק ישראל
היה צריך לפרסמה. ההודעה מסרה יעל המכירה
בלבד. והנה, כפי שמסיר ח״ג אברהם
׳מלמד, שהיה שותף לכל הפרשה כחבר

בכיר במוסדות הכלכליים של המפד״ל, ההודעה
שהוציא בנק ישראל לפירסום גללה
יקטע, שהודיע בי המכירה מנעה את תפיסת
בנק בריטניה על ידי בנק ישראל. תוספת
זיו הייתה בניגוד למוסכם, ורמיזה כל כוונתו
של הנגיד לפוצץ בכל מחיר את המכירה
לבנק הפועלים.
ביום שני נמסרה לזנביר הרשימה המלאה
של התחייבויות בנק בריטניה הצפויות,
שכללה 13.5׳מיליון דולר אותם יש לשלם
במשך השבוע, ועוד תשלום של 4.5מיליון
דולר שעמד להיעשות באותו יום, ואשר
הכספים עבורו נמצאו בבנק. כיוון שהכספים
לביצוע תשלום זה של 4.5מיליון
דולר היו בידי הבנק, הם לא נכלליו ב־רשיימה
קודמת שנמסרה לנגיד ביום שישי,
ואשיר כללה רק חיוביות שאין לבנק כיסוי
עבורם.
זנבר ישאל למשמעות התשלום בן 4.5
מיליון הדולר, קיבל הסברים, והמשא־והמיתן
למכירה נמשך. בשעה 11 בלילה שיל יום
שני התפזרו הצדדיים, וועודכי־הדין עמלו
לנסח סופית את הסכם־המסר. לפתע התקשרו
עם ח״ב אברהם מלמד, והודיעו לו
על ביטול המכיר ׳ותפיסת הבנק.

וההונאה — כיוון שהמפקח-על־הבנקים,
מאיר יחת, בשיחה טלפונית מלונדון לישראל
איל עורך-ד.דין אליהו,מירון, ופן במסיבת־עייתונאים
שקיים עם שובו מלונדון השבוע,
אישר כי היה מוכן להעביד ׳תמורת הנכסים
הללו 70 מיליון דולר לבנק האנגלי,
למניעת נפילתו ! !נגד אותה, נכסים שמגיד
אמיר כי אינם שווים, היה המפקח שליו מוכן
לתת 70 מיליון דולר!

ה טעות הרא שונה
של הממ שלה
ך י< מי שחל, ה ציני שיל הנגיד בכספי
1 1האומה לקידום שאיפותיו הפרטיות,
מתגלה בעוד ׳נקודה: בפחדו כי יתגלה
שהפקיד 30 מיליון מרקים בבנק הבריטי,
הציע בנק ישראל לבנק בריטניה לא את
הסכום החסר לו, של 13.5מיליון דולר,
אלא 25׳מיליון דולר, כידי שיעביר את
ההפרש ללונדון וישחרר את הפיקדון של
30 מיליון המרקים של בנק ישראל שם.
הצעה זו לבנקאי, למעול בתפקידו, ולהפוך
פיקדון לארבע שנים לפיקדון רגיל, באה

עו״ד מירון ומנכ״ל כן־ציון ככניסה לוועדת־הכספים
כסף משוחרר — לא יוחזר !
לאחר־מכן הסביר בנק ישראל כי פתאום
נודע לזנביר יעל התשלום הנוסף של 4.5
מיליון דולר, ואז מיהר אל שרי האוצר
והמישפטים וסיפר להם על התשלום הנוסף,
אמר מי יודע מה עוד צפוי, ולכן
יש לתפוס את הבנק.
זנבר לא גילה לשירים כי ידע על תשלום
זה יעוד באותו בוקר ובכל זאת המשיך
לנהל משא־ומתן למכירת הבנק. הוא העלים
זאת מהם, כדי לקבל יאת הסכמתם לביטול
המכירה !
גם אתרי התפיסה, כאשר הוצעה לו
ערבות של מישפחת ויליאמיס, בצורת נכסים
בשווי 100 מיליון דולר כנגד הפסדים
צפויים, לא הסכים זנבר, ודיוויח לוועדת־הכספים
של הכנסת יכי סירב, כיוון שהנכסים
אינם שווים מאומה. אילו היד. מסכים,
היו בנק הפועלים והנזזירחי קונים את בנק
בריטניה בישראל, וימישפחית ויליאמס הייתה
קונה את הבנק בלונדון, מפקידה נכסים
ב־ 100 מייליון דולר כנגד הפסדים צפויים,
והמדינה לא הייתה מפסידה דבר.
אפל כדי למנוע את המכירה לבנק
הפועלים ומנכ״ליו יעקב לוויגסון, שנוא-
ינפשו של זנבר, הונה את הכל — בולל
את ועדת־הכספים, בסיפורו יכי הנכסים
אינם שווים.

מפי הנגיד, האמור להיות ׳,מופקד על שמירת
כללי־מפנקאות בבנקים !
כתוצאה מתפיסת בנק בריטניה וביטול
:מכירתו, עלולים הפסדי המדינה לעילות על
500 מיליון דולר. למעשה עדיין לא ניתן
כיום לנקוב בסכום מדוייק. אם יתמוטט גם
הבנק הבריטי, ייפגע גם שמד, של ישראל,
המתקשה יכפר כיום לקבל כספים.
דבר זה היה פרור גם לוועדת־הכספים
של הכנסת, שהחליטה פה אחד ביום השישי
האחרון, כי על בנק ישראל למכור את
בנק בריטניה לאחרים בהקדם האפשרי.
החלטה זו היתד, סטירת־ילחי לנגיד.
לפני ימים אחדים שוחח ראש־הממשלה
יצחק רבין עם אחד ממקורביו. כאשר אמר
לו המקורב כי הוא יבול־ לרשום לזכיותיו
שעד יפה לא עשתה ממשלתו שיום טעיות,
הגיב רבץ, :פרט לפרשת בנק בריטניה.׳
׳רבץ הוסיף ואמיר, כי זהו כישלון חמור שיל
הפיקוח־על־הבנ׳קים, שלא יכול היד. למבוע
את הפרשיה, וכי הוא יער לעובדה שלולא
עניין הבנק, היתד, מדינייות־המיסוי של
הממשלה מתקבלת בציבור בהבינה.
כעת שואלים הכל אם ׳אין הימייסים מיועדים
לכיסוי הפסדי בנק בריטניה. זוהי דעתו
של יצחק ירבץ, והיא שתחדוץ את גורלו
של יעבר.

כובצע פרסים
בחופי הרחצה __

בואי

ל א יוסרו לצהול;

השמע\
בו אי אל הי ם או ה ב רינ ה,
התפרקד׳ עלכסא הנו ח או על
ה חו להחם, מ עו ת׳ א ת עו רך
בי או לי בי ה ־ ו הנ י חי ל ק רני העונועו
הנולס פו תלה פו ךאת גון עורך
לנוונזמקסים.
ח שו פי ׳אוליביה׳ יגנו על עו ר ך
וי עני קו לך שיזו ף מ הי רללא
כוויו ת יתר ויו ב ש.
מ שזפ>
לז כו תבפרס ־

מאפש רי ם לד

ת ק לי ט ארוך נגן
ב חו פי תל א ב׳ ב, הרצ לי הובת-׳ ם
יבק רו ד ״ לות או לי בי ה־וי
עני קו פ ר סי ם

תקליסים אריכי נגן
למשתמ שי ם

באחד

ממשז פי

יחסי חוץ
הי ש ר אלי ם

״אוליביה
במדינה אמין כבש את רמת
חגולן כחבד־פיו —
ואירופה מתפוצצת מצחוק הגנרל אידי אמין עומד זקוף על גיבעה
גבוהה. מולו מתקדמים גדודי צבא כושי.
הוא מחלק פקודות לצבא. הצבא הגיבור
מסתער. כך היה הוא כובש את הגולן.
הוא — המצביא הצבאי הגאוני.
אולם ריקודים בקמפאלה, בירת אוגנדה.
זוגות־זוגות מחוללים לצליליו של עוגב־פה.
המרקיד והמנגן: השליט ירום־הודו, אידי
אמין׳ המדינאי והמוסיקאי הגאוני.
אלו הן רק שתי דוגמאות מסרט תיעודי
חדש הממלא אולמות בפריס, באנשים
הצוחקים בכל פה למה שרואות עיניהם.
הישראלים לא יוכלו לצחוק. אילו נמצאה
ישראל עדיין בעיצומו של הרומן עם
אפריקה, היה הסרט התיעודי אידי אמין
דאדא (דאדא, בשפת ארצו ,״אחות״),
נאסר להצגה, משום שהוא מעליב מדינה
ידידותית. עכשיו, כשאין כבר יחסים, ה־בעייה
איננה קיימת.
רעל לקופה. ההשקפה הפושטת בין
מפיצי־סרטים בארץ היא, שתעודה בקולנוע

אוליביה״

אמין ״דאדא״ ואבן
כך נכבשה רמת־הגולן
פי קו ס פי דמשהעמר נורברט
נדנים וחיות־שעשועיס
כלבים בעלי תעודות-יוחסין
>כל סוגי כלבים וגורים ברי אים,
חתולי-בית וחתלתולים,
טיפול וטרינרי יומיומי, פנסיון
לכלבים וחתולים, אמבטיות
נגד טפילים.
אגודת צער-בעלי-חיים, תל-
אביב, רח׳ סלמה ,30 יפו.
טל 827621 .־•03

סוף לגירושיו ולפירוד חברות!
היא תשאר שלן ותשיב לןאהבה
בחוברת הסגרת שהוצאת לאור ע״י פרופסור, חברה להוצאה
והפצתספרימידעבע , ,מ, יש פתרון לבעיה המטרידה תרבה
גברים בריאים ובהחלט בלתי מאושרים כתוצאה מיחסי מין בלתי מספקים
ומאכזבים (המסיימים מהר מדי).
חוברת ההסברה חושפת בעיה זו ומלמדת את הקורא כיצד להתגבר עליה
ולקיים חיי מין מספקים. לקוראי החוברת יתווסף מידע חשוב, הכל אודות
משחק אהבה ארון ככל שתרצה ומספק. מלווה בתמונות תמחה.
המחיר 20.ל״י. להשיג אצל המפיץ הבלעדי: ד״ר ש. גרונימן ,8רמת־אביב,
או שלח/י צ׳ק /המחאת דואר לת.ד ,17100 .תל־אביב, ותקבל/י
את החוברת לביתן.

פירושה רעל לקופה. ואין זה חשוב כלל
אם התעודה נוגעת לישראל או לאו, מעניינת
או משעממת — הכל טרף ואסור לנגיעה.
ואם לא יקרה הנס שהטלוויזיה תקנה את
סירטו בן 70 הדקות של הבמאי הצרפתי
ברבט שודר, או שאיזה מפיץ נועז או
מטורף יסכן את נפשו ויקנה את הזכויות
של סרט בלתי־רגיל זה, גם באורכו וגם
בתוכנו, אפשר יהיה להוסיף אותו לרשימה
הארוכה של אירועים חשובים בעולם
הקולנוע אשר אינם מגיעים לישראל,
ובמקרה זה, חבל במיוחד, משום שחלק
נכבד מתוכן הסרט מוקדש ליחסיו של
אידי אמין עם היהודים וישראל.
גנרל אמין סבר תחילה שהסרט יחמיא
לו, אך משהחלו מגיעות אליו התגובות
המלגלגות, השתולל מזעם, ואיים לנתק את
יחסי ארצו עם צרפת ואנגליה.
כשהוצג הסרט בהצגת־בכורה בפסטיבל
האחרון בקאן, הסכימו הכל שזוהי הקומדיה
של השנה .״כשחרקו את אידי אמין מ־קמפאלה,
יוכל להתפרנס בכבוד ובהצלחה,
מהופעות כליצן ״,כתבו עיתונאים רבים,
אחרי שחזו בגנרל המנצח בתחרוודשחייה
מבוייימת, שנועדה להוכיח כי הוא עדיין
החזק מכולם, או המטיף לחברי ממשלתו,
בישיבה שכינס במיוחד לצודד ההסרטה,
כמו גננת הנואמת יפני מחזור חדש של
תינוקות לבית־רבן.
רק אזהרה אחת היתה בפי כולם אל
הבמאי .״בל תדרוך רגלו באפריקה, פן
תצוף גם אתה, כשפניך כלפי מטה, באגם
ויקטוריה, כמו אותו שר־־חוץ שצילמת
בסרט. כשאמין מותח עליו ביקורת.״
יחסים טובים. שרדר, צרפתי יליד
(המשך בעמוד )30
העו ל ם הז ה 1924

קולנוע
תדריך
תל־אביב
*ן*** חמים וטעים (סינמה ,1
ארצות־הברית) — קומדיה מטורפת מבריקה
על ימי שיקאגו העליזים, עם בימוי
וירטואוזי של בילי ויילדר, דיאלוגים עוקצניים
בכל שורה, ומרילין מוגרו באחת

מונרו ולמון ב״חמים וטעים״ עוקצני מהופעותיה הזוהרות ביותר. כדאי לראות.
אוואנטי (גת, ארצות־הברית)
— שוב בילי ויילדר, שוב קומדיה מבריקה
על מיליונר אמריקני וזבנית בריטית
שנפגשים באיטליה, שם נהרגו הוריהם
יחד, בתאונת דרכים. שילוב מעולה של
רומנטיקה וסאטירה.
*+חופשה עד חצות (בן־יהודה,
ארצות־חברית) — עוד גירסה למעשייה
הישנה, על אהבתו של מלח ליצאנית שונה
מכל שאר היצאניות. הפעם — עולה על
הממוצע, בעיקר בשל כנותו של ג׳יימס
קאן, פניה מלאי־ההבעה של מארשה
מייסון, ובגלל תיאור הביורוקרטיה הצבאית
האמריקנית, הרואה את עצמה ממונה לא
רק על גופיהם של חייליה, אלא גם על
ריגשותיהם ויחסיהם האנושיים.
** כדיר מערכה (תכלת, ארצות־

האולם געש נקויאוסחאה,
הרוחות סערו, והקהל צעק:

״לאה פורח ־ הביתה״ !
ולנוע גת בתל־אביב. חג לקולנוע
[ /הישראלי? אוי לחג, ואוי לקולנוע
הישראלי. כל מיני מוסדות מכובדים, כגון
מישרד־המיסחר־והתעשייה ומישרד־החינוך־
והתרבות, ומרכז הסרט הישראלי והמועצה
הציבורית לתרבות ואמנות, כולם יחד
התכנסו ובאו להעניק אותות הצטיינות
לבלתי־מצטיינים.
על הבמה — נחמן אינגבר, מן המכון
הישראלי לקולנוע ; חנה מרון, המייצגת
את מרכז הסרט הישראלי ; זאב בירגר,
מי שהיה הממונה על תעשיית הקולנוע
במישרד־המיסחר־והתעשייה, לפני שהועלה
בדרגה, אבל אינו יכול עדיין להיפרד מן
הזוהר שיבמסך! בנימין חכלילי, מן המועצה
לתרבות, ולאה פורת, יושבת־ראש המועצה.
נאומים, דרשות, סיכומים. מזמינים את
לאה פורת אל המיקרופון. קול מן האולם :
״לאה פורת, הביתה !״ את המוחה לא קשה
לזהות. היה זה מוני יקים, דובר הפנתרים,
שבא לכאן לחגוג פרס שניתן לסרט על
חבריו־לתנועד״ אשר הופק בעזרת כספים
שנתקבלו מלאה פורת (כך, לפחות, כתוב
בסרט) ,אבל משלים את החגיגה בנימה
אישית משלו.
פרס ראשון לא חולק. אחרי כמה
דקות של מחאות, שבהן נשמעה בעיקר
תרעומתו של מי שלא קיבל בזמנו תמיכה
מספקת לתיאטרון המרתף שלו, גבר קיצפו
של יצחק קול, מנהל אולפני הרצליה,
שהזמין את יקים להירגע. אלא שיקים
סבר אחרת, עד שקול גער בו בכעס:
״תשלם קודם את החובות שלך, ואחר־כך
תבוא בטענות״ .ואז השתרר שקט — יחסי.
פרס ראשון לסרט־איכות ישראלי, לא
חולק — אפשר להבין זאת היטב. אבל
הפרם השני דווקא חולק. ולמי אם לא
לבית ברחוב שלוש, של משה מזרחי. זאת,
למרות שהפרסים מתייחסים לשנת ,1973
ואילו משה מזרחי עצמו טוען, בראיון עימו

הברית) — האחים מארקם באחד הסרטים
הפחות־מוצלחים שלהם, חוזרים לימי ה־מערב־הפרוע
והופכים אותם על ראשם.

המופיע בחוברת שחולקה לבאי־הטכס, כי
סיים את הסרט כבר לפני שנתיים (בחשבון
פשוט — פירוש הדבר כי סיים אותו ב-
,)1972 ואפילו שנת הייצור מצויינת בהדגשה
רבה באותה חוברת כ־ .1972 אפשר,
כמובן, לומר שמעניקי פרס־האיכות מצפצפים
על תאריך היצור ומתחשבים רק
בתאריך ההצגה, שהיה אומנם ב־ .1973 אבל
אם כך, יש לזכור כי לפני שנה הוענק
פרס דומה לסרט שלא הוצג אז כלל, לאן
נעלם דניאל ואקס. זה לא עקבי י לא
חשוב, כי הרי זה היופי שבגמישות.
והוועדה היא לא רק גמישה, אלא גם
דייקנית. היא קבעה בפסקנות שלסרט של
מזרחי מגיע פרם שני, ולא ראשון — אבל
גם לא שלישי. לסרטים־קצרים עלילתיים
— אין פרם ראשון: עדות לאיכות החומר
המוגש. לסרטים־תיעודיים קצרים — אין
פרם ראשון. בפרס השני זכה סירטון בשם
סמלים יהודיים, של אריה ממבוש ונינה
מאיו. אסור לשפוט מקטע קצר שהוצג
במיסגרת הטכס, ואפשר רק לצטט קריאת־ביניים
:״זה משעמם״.
סרטים קצרים ישל במאים מתחילים. כאן
גדל הפיריון. פרס שני, לבחור בשם יורם
דיכטוואלד, על סרט מצוייר בשם הסנדל.
זה בהחלט סרט נאה, בכל מה שנוגע לעין.
אשר לתוכן, אפשר לומר עליו, בלשון
המעטה ,׳שהוא לוטה בערפל.

רוצים את הפנתרים, עד הסוף!

הפרס הראשון לבמאים מתחילים, ניתן
לסרט בשם שמעת על הפנתרים השחורים,
אדון משה? וכאן עשו מארגני הטכס את
השגיאה הטאקטית של חייהם. מתוך סרט
של כ־ 40 דקות, בחרו להציג רק כשתיים
או שתיים וחצי דקות, שאינן מייצגות כלל
את הסרט. הצעקות באולם החלו מאשת
הצלם, והתפשטו לכל פינה :״רוצים לראות
את הכל!״ אז הופיע ג׳סי, אחת הדמויות
היותר־מוכרות של הבוהימה התל־אביבית,

למרות בימוי מסורבל, יש עדיין סיבות
רבות לצחוק.
העוקץ (אלנבי, ארצות־הברית)

אלמגור ושילוח ג,,שלוש״
רוצים את הפנתרים
והציל את המצב. כל המעוביינים הוזמנו
על־ידו, להישאר אחרי סיום הטכס ולצפות
בסרט בשלמותו.
את התודה לג׳סי חבים לאדדווקא עושי
הסרט, אלא הנוכחים באולם. כי מה שניראה
באותן שתי דקות שהוקרנו תחילה, כסימן
לסרט מחאה ישראלי אמיתי ראשון, התגלה,
באורכו המלא, כסרט־תעמולה מטופש נוסף,
המשרת בעיקר את עושי-התעמולה, ולא
את המטרות למענן הם צריכים להילחם.
הפעילים הראשיים של התנועה הופיעו
בסרט בתפקידי כוכבים. מה גרם לפנתרים
שיתפצלו, מהם קשייהם בגיום דעת־הציבור,
הקשיים שמנעו מהם מושב בכנסת,
מה התשובות שיש להם נגד כל הטענות
של גולדה והמימסד — כל אלה כלל לא
בא לידי ביטוי כאן. ייתכן שמי שהוא
שכבר פנתר, יתלהב מן המוצג בסרט (אם
פולחן האישיות אינו מפריע לו) ,אבל מי
שלא התגייס עדיין, לא ילמד מסרט זה
מאומה.
קולנוע גת בתל־אביב. השעה .12,30
המעטים שהחזיקו מעמד עד הסוף יצאו.
איש לא אמר ,״להתראות בשנה הבאה״.

— מעשייה מהוקצעת להפליא, על אמני-
התרמית המרמים זה את זה, וכולם ביחד
גם את הקהל. סרט־פשע מבדר מאוד,
מצולם, משותק ומבויים להפליא.

ירושלים
* +קוראים לי אף! ,יאחד (חן, איטליה)
— סרג׳יו ליאונה מסתתר, מסיבות
כספיות, מאחרי שמו של הבמאי טונינו
ואלרי — אבל כל אחד יכול להרגיש כי
הידיים ידי־ליאונה. הרבה הומור, הרבה
עוקצים. בידור.
פרפר (סמדר, ארצות־יהברית) —
אכזבה למעריצי היצירה הסיפרותית. מיש-
חק מצויין של דאסטין הופמן.

הז ל > לוז
הקגונה עיניים גדולות (סטודיו, תל-
אביב, ישראל) — בני פורמן, מא-
מן־הכדורסל שחוא גיבור סירטו
החדש של אורי זוהר, יכול לשמש באב״טיפוס לישראלי
המצוי. הוא רוצה לדפוק את כל החתיכות ויחד עם זה
מצפה שבבית הכל יתנהל כשורה, ושאיש לא יבוא אליו
בטענות. בדיוק כמו כל אלה שטוענים כי לעשות קצת
חיים, ולעקם את חטוטכמות לפי החשק, זה לא אומר
שחם לא בסדר, להיפך — חם חבר׳ה על הכיפק.
את סיפורו של בני פורמן מגלגל זוהר, המשחק את
התפקיד הראשי, באיפוק קולנועי ניכר, כשהמצלמה משרתת
את הדמויות. לא כמו בתחילת דרכו של אורי,
כשהמצלמה היתח דמות, ועוד יותר מכך: דמות ראשית,
בפני עצמה. המוני פרטים קטנים, כמו השכנה המציצה
מן הדירה הסמוכה בריב-מישפחה, או מחלק״התה במועדון
מכבי, מוסיפים לסרט גוון אמיתי.
מישחק טבעי, בלתי-טאולץ של כל המשתתפים, הוא
הוכחה נוספת לעבודת״הצוות בה מאמין אורי זוהר, ובכמה
סצינות מצליחים הוא עצמו, אשתו אליה (המגלמת
בסרט את אשת המאמן) ואריק איינשטיין (שהוא כוכב
הקבוצה אותה מאמן פורמן) לזעזע באמת ובתמים, באמיתות
הרגשות שהם מציגים בפני המצלמה.
הפרטים ברקע הספורטיבי, מקור הפרנסה של פורמן,
גם תם מוסיפים לאמינות. לדוגמה: הדאגה שלכוכב-
הקבוצה יהיה עסק, האלימות הפרועה התופסת את מקום
הספורט, השאיפה המטורפת לנצח העולה על כל אהבה
לכדורסל.
למעשה, זה צריך להיות סרט מצחיק מאוד. למשל :

חיפה
אל הכיט עכשיו (אורלי,
אנגלייה) — מותחן פסיכולוגי ואסתטי
מאוד׳ על מיסתורין בחייו של זוג ששכל
את בתו הקטנה, ובא למצוא עבודה ושלווה
בוונציה. מישחק מצויין, צילום נפלא.

זוהר ושפירא: לקפוץ על כולן
דמותו של אוהד״כדורסל עשיר ומטומטס״במקצת, כפי שטווה
אותו צבי שיסל. אולם בסופו של דבר, זהו סיפור
עצוב, ללא מוסר-השכל, משום שאיש מן הגיבורים בסרט
אינו מסוגל להשתנות, במלוא מובן המילה.
אם יש לסרט חיסרון, הריחו בכך שהוא נוטה להתבונן
בפורמן רק מנקודת-מבט אחת, זו הנוגעת למיטה,
ואפילו עיסוקיו הספורטיביים כפופים לנושא חשוב זה.
משום כך נראית דמותו רדודה במיקצת, ואין בה די עניין
למלא סרט שלם. ומאחר שכל השאר בסרט, מתקיימים
רק ביחס לפורמן (הסרט כולו עשוי בגוף ראשון) ,הם
סובלים יחד עם הגיבור, מאותן הגבלות עצמן.

טייפון וקאן ב״חופשה״
אנושי

ע פ רו ב, ישעיהו ליבוביץ

״ לאהעםהיהודיב 1נר. מדינהלעצמו ־ אלאהמדינהיוצרת
עםלעצמה. שמילבדשיכרוןלאומי ־ ממלכתי ־ אין בו דבר ״
בן 71 וטרם נם ליחו. פרופסור (לפימיה וביולוגיה) ישעיהו ליבוכיץ,
ה״אנפאן טריבל״ של החיים הפוליטיים כישראל, נביא הזעם של
הציונות הדתית, עדיין תוסס, זועם ודד ברותחים את החברה הישראלית
בולה. מבחינה מבנית יצא לגימלאות. אבל הוא מוסיף עדיין להרצות
באוניברסיטה העברית כירושלים הן בפקולטה במדעי-הטכע והן
בפקולטה למדעי־הרוח, שם הוא מרצה בחוג לפילוסופיה. רק עבודת

המחקר, נשמת חייו של איש-המדע, נמנעת עתה ממנו. מה שאירע
כמדינת-ישראל מאז מילחמת יום־הכיפורים, באילו הצדיק את בל ה־תיזות
והתיאוריות אותן השמיע פרופסור ליבוביץ כרכים ובהן חזה
חזות קשה לגבי הצפוי לעם ולמדינה. בדירה ירושלמית צנועה, שאווירתה
נראית כלקוחה מאחד מסיפורי עגנון, שוחח השבוע הפרופסור
יליד לטביה, שעלה לארץ לפני 41 שנים, עם אלי תבור.

הלאומנות היא חדת 8
^ של הע ם־ הו ה
בלי פרנסה ובלי הכנסה. בלשון אחר: כשהאמריקאים יחדלו
לתת לנו כסף.
יכל זמן שאנחנו יכולים להמשיך לחיות חייט טובים
מאוד בתור ״הסוכנות האמריקאית למזרח־התיכוך, העם
הזה ימשיך ללכת בתלם מתוך צייפיה מפורשת או לא
׳מפורשת שבפעם הבאה אנחנו נצליח לשבור להם את
העצמות.

$פרופסור ליכוביץ, כמה מתבטאת
פעילותך הציבורית על רקע השינוי שחל בחכרה
הישראלית...
(קוטע את השאלה) על מד. אתת !מדברו על ;איזה שי-
נוי אתה משיח? שום דבר לא השתנה בזמן האחרון. הכל
בלוף. ואמרתי את זד. מראש״ .כאשר !תינועת-המחאה,
כביכול, היתד. בעיצומה, לפני ארבעה־המישה חודשים,
הזמינו אותי לדבר באחד הכינוסים שלהם. אמרתי כבר
אז: איני רואה שום תזוזה בדעית־הקהל ובתודעת הציבור.
זוהי רק התרגשות רגעית מתוך רוגז אשר !תשקוט !והדברים
יתמשכו כמו שנמשכו 25 שנה. אנחנו נוסיף להידרדר
עד מהרהר) איני רוצה להגיד עד מה...

0לאור הנחה זו, כיצד אתה רואה את
עתידה של המדינה ¥

אינני רואה את פני העתיד. אני רואה רק את ההווה.
כל מי שטוען שהוא רואה את העתיד אינו אלא אידיוט
איו שרלטן. אבל מה שמסתבר לגבי העתיד היותר רחוק —
אם כי לא בוודאות — הוא שיורשיו של מאז״צה־טונג
יכבשו את כל יבשת אסיה, כולל מדינות־ערב ומדינת־ישראל,
כמו שעשו המונגולים בשעתם, לפני 700 שנה,
כשהגיעו עד נחל עין־חרוד בעמק יזרעאל, שם עצרו
אותם המימלוכים. אז הם כבשו את כל אסיה, את עיראק,
כל סוריה והגיעו עד ארץ־ישראל. הפעם ׳כנראה לא יהיה
ימי שיעצור אותם בעין־חרוד. זה ׳מסתבר. לא שאני
מוכן להתערב על כך. זה לא יהיה כבר בימי. אבל זה
נראה כפדספקטיבה לגבי הדור הביא.

+כבל זאת, נדמה שמשהו קרה להכרה
הישראלית כעקבות מלחמת יוט־הביפו־רים
...הנה קמו תנועות פוליטיות חדשות:
פרופסורים נכנסו לפעילות פוליטית במגמה
לשנות...
לא שמעתי מילה או חצי ׳מיילד. המצביעה על מה שד,פ
רוצים לשנות. כל מה רוצים זה לתת סיפוק נפשי לעצמם
וימחפים על יכך בהכרזות על ׳מגמה לשנות! .מה הם ׳אומרים?
דמוקרטיזציה בחיים הפוליטיים? מי אינו אומר
זאת היום? אני ירוצה לשמוע דברים מוחשיים.

8! 8! 8

0זוהי חזות קשה, שיש בה בדי לרפות
ידיים. היא מובילה למסקנה שאין מקום לנסות
לשנות...

• ־ האם חילופי הממשלה כלחץ דעת־הצי
בור אינם מצביעים על שינוי, כביכול ד

לשנות מה? תנועות המחאה שקמו הן יממש מצחיקות.
הן קמו כדי לתת בסך הכיל פורקן לרוגז שהצטבר, לפטר
איש פלוני ולהחליף אותו באדם !כמותו. אז איפה פה
השינוי? נכון שבדמוקרטיה שלנו יש אלמנט הכולל מיידה
רבד, של חופש־דיבור. המיימשל עצמו אינו דמוקרטי.
אבל ייתכן שהמישטר מאפשר מידה רבד, של חזפש־דיבור
משום שהוא יודע !ומעריך שדעת־ד,ציבור אצלנו אינה
מעליה ׳ואינה מורידה.

(בפסקנות, תוך הרמת קול) שיום שינוי לא חל בחיים
הפוליטיים!-במרינה. אני •לא ׳רואה שום !תמורה. איני יודע
יעל !מה אתה ישיח. איני ייודע במה הבריות שחות: .מה
הרווחנו בכך שהחלפנו את !גולדה ביצחק רבין? מבחינתי
אני אפשר להגריל את ראשות־ד,ממשלה בין יכל חברי
האוליגרכיה השלטת במדינה ולא ישתנה מאומד ,.יהיה מי
שיהיה שיעלה בגורל.

• מילחמת יום־הביפורים שינתה את די-
עותיהם ותפיסותיהם של רכים. האם כך
עצמך היא לא חוללה שום שינוי ץ
בי עצמי לא הישתנד. דבר בעקביות מילחמית יום־
הכיפורים, כשם שלא ד,ישתנה אצל אף אחד אחר. לא חל
שום שינוי בדעת הקהיל ׳ובדעת האוליגרכיה השלטת,
ממפ״ם עד אגודת-ישראל.
אותו ׳פלייבוי מזדקן, בעל הכאריזמה, היד. הנציג
האמיתי הלגיטיימי של העם מבחינה זאת. הוא ביטא את
הלך הרוח בעם עד למילחמה, שגרס שהמצב הקיים
הוא הטוב ביותר ואין לנו אינטרס אחר מאשר לקיים
את המצב הנוכחי מבחינת מדייניות החוץ־וד,ביטחון ומבחינת
המישטר הפנימי.

כל מה שקרה — היה רוגז על כך שהתחילה המלחמתית
בעקבות מילחימת יום הכיפורים לא היתר, כל כך איי־יאיי־איי.
וזאת למדות שהאמת היא שמבחינה צבאית הוכחנו
את עצמנו — אפילו יותר מאשר במילחמות קודמות.
אבל לנצחונות צבאיים אין שום ערך במציאות הפולי־
׳טית שלנו. שום ניצחון צבאי אינו משנה, אינו מועיל ואינו
מציל אותנו. מה שקירה בעקביות המילחמה זה רק הרוגז
הזה, הדומה לרוגז התוקף חלקים בחברה כשהחוליגאנים
הכדורגלנים שלהם ליא ניצחו — על שנמנע מאיתניו

אבל מקובל לחשוב שמשהו בן היש

בפעםהבאהלא יהיה
משיעצור את
המונגולי עין־חרוד

בוא נראה מה הם התכנים הממשיים של המציאות,
של התרבות החברתית שלנו. איני לא מדבר על התכנים
המשותפים לכל בני־האדם אלא על מר. שנקריא התרמת
הרוחנית של העם הישראלי. שלושה דברים מאפיינים
תכנים אלה: ההתבהמזת על־ידי הבידור והספורט — איזה
מקום תופסת אצלנו העובדה שחוליגאן אחד בעט כדור
׳כנגד חוליגאן יאחר, זוהי העלאת החיוליגאניות הממוסדת
לדרגת תוכן עיקרי! ההתבהמות על־ידי הזימה והפורנו-
גירפיה: והדבר החמור מכולם היא ההתבהמות על-ידי
הלהט הפאטרייוטי וטירוף הגבורה המלחמתית. שלושת
הדברים האלה — אלה היו ונשארו פני המציאות התרבותית
של החברה הישראלית.

• אם זה לא גרם לשום התפכחות כ
דעת-הקהד הישראלית, מה עוד צריך לקרות
כדי שהיא תתפבח ¥

לא היו שיום הלם ושום מהלומה נפשית כפי שטוענים.

החברה הישראלית תתפכח ירק על־ידי דבר אחד:
כשכל הבנקים בארץ יפשטו את הרגל ורמת־החיים תרד
פלאים, לא רק בצורת ׳מיתון אלא במשבר כלכלי חמור
כמו המשבר בארצות־הברית ב־ ,1930 כשאנשים נשארו

• בלומר, אתה מתכחש להנחה שמילה
מת יום-הכיפורים זיעזעה את דעת-הקהל
בחברה הישראלית 7

הסיפוק הנפשי הזול ביותר שישנו. לא הצלחנו לשבור
להם את העצמות. על זר, העם רוגז.

• אבל מה שעשו גם נביאי ישראל בשעתו,
כשניסו לשנות מציאות קיימת באמצעות
דיבורים. האם אין זה מקביל לתנועות־המחאה
של היו ¥0
כל הנביאים נכשלו כישלון טוטאלי ולא החזית למוטב
אפילו נפש אחת. החל ממשה רבניו וכלה באחרון הנביאים
— כולם ניכשלו כישלון טוטאלי. זהו זיוף לומר
שהם פעלו לחינוך העם. בדומה להם, גם תנועות המחאה
של היום אינן באות עם פרוגרמה קונקרטית בה הם
רוצים, אלא בסיסמאיות־שוא, ועל כן הן ריקות מכל
משמעיות.
עמלם של הנביאים היה לריק. לכן פסקה נבואה ביש ראל.
היהדות אינה ׳מושתתת על דבר אבסטרקטי מעין
זה. הייא מבוססת על פרוגרמה קונקרטיית שיל חיים הנקראת
ההלכה. העם אינו רוצה את זה. בשעה זאת איני רואה
בעם כוחות ציבוריים, אפילו מיעוט, שמתכוון למשהו
אנלוגי לזה.

• האם השקפה זו היא המביאה אותך
ביום, להסתפק בחתימה על עצומות...
הנה, בוא אראה ילך מד, שכתבתי לאלה שיזמו את
העצומה בקשר למעצירים המנהליים בגדה המערבית...
(מחטט בתיק ניירותיו, שורק לעצמו נעימה עליזה כביהיסח
הדעת) הנה (קורא מעצרים מינהליים בלא מישפט
הם ימן התיוצא׳וית מחוייביות ההגיון ומחוייבות־המציאות
של משטר כיבוש צבאי. והוא הדיו בעינויי עצירים ואסירים.
,בעונשים קולקטיביים ׳(פיצוץ בתים) בגירושי אישים
,לא רצויים /בסתימת בארות-מים במידבר ובשאר כל
הפעולות שהן מעשי־פשע שהכובשים מבצעים בעם יכבוש
וה׳משיחיתות את העם הכובש עצמו. המגמה לקיים משטר
של כיבוש על איוכלוסיה זרד, ועיויינת גורמת מהכרח
לשימוש בשיטות דיכוי ורשע, והיא עשויה להביא גם

להקמת מחנות־ריכוז ועצי תלייה. כל דרישותינו צריכות
להיות מכוונות לדבר אחד בלבד: להסתלקות מן השט חים
המיושבים מיליון ורבע ערבים.״

(שולף מיסמך שני) וזד. מה שכתבתי ליוזמי הימיפגש
שנועד לדון בהידברות ישראלית — פלסטינית (מקריא):
״אינני רואה סיכוי להידברות ישראלית־פלסטינית כל עוד
׳מתקיים שילטוך כיבוש ישראלי על מיליון ורבע ערבים.
״דו־קיום בשלום״ בין שליטים ונשלטים הוא. מן הנמנעים.
בתנאים הקיימים לא ייתכן שפלסטיני יתייחס
באמון לכל דבר שנאמד מפיו של יהודי או יאמין בפנותו,
וכן לא ייתכן שהוא — כנישלט — יביע את דעתו בכנות
באזני בני העם הזר השולט עליו.
״רק לאחר שנפנה בלי טענות ומענות את השטחים
המיושבים ערבים, אולי תימצא אפשרות לעשיית מאמץ
להגיע לדו־קיום בשלום.
,,לפיכך יש לכוון את כל המאמצים בשעה זו למטרה
אחת בלבד: להסתלקותנו מן השטחים — מרצוננו, או
בלחץ ארה״ב, בריה״מ והאו״ם (תוכנית רודוס) ,אפילו
אין לנו ודאות וערובה מראש שלאחרחמכן תושג מטרת
השלום שאליה אנו חותרים. עמדתי זו משקפת את הכרתי
היהודית־ציונית שהכללת מיליון ורבע ערבים בתחום ה-
שילטון הישראלי פירושה חורבן מדינת־ישראל, הרס העם
היהודי ההיסטורי, ערעור המיבנה הסוציאלי־מדיני הדמו קרטי
של חברתנו והשחתת האדם היהודי על־ידי שיטת
מומשל קולוניאליסטית.״

• זוהי, לדעתך, הדרך כה יש לפעול ץ

בהחלט. תקום קבוצת אנשים שתאמר: אנחנו דורשים
הגשמת תוכנית רוג׳רס. אנחנו פונים אל האדם ואל
קיסינג׳ר שיטילו עלינו ועל הערבים את ביצוע תוכנית
רוג׳דס. מבחינת מדיניות החוץ והביטחון זוהי הפיסקד,
המכרעת: להסתלק בלי טענות ומענות מכל השטחים.
ראה, מבחינתי אין שום הבדל בין ישראל גלילי
למוטי אשכנזי, לאמנון רובינשטיין או שולמית אלוני. הם
לא מציעים שום דרך. הנה, אני מציע דרך. אין בה אולי
אותה מידת אמת כמו בלוח הכפל, אבל זוהי לפחות דרך.

• ככל זאת, ניכרות כתקופה האחרונה
כהכרה הישראלית התארגנויות כמגמה לחולל
תמורה ...תוכעים כחירות חדשות תוך כחירות
פנימיות דמוקרטיות...

אמרתי כבר שאני אינני עושה שום אבחנה בטווח
הקשת הפוליטית שבין מפ״ם לאגודת־ישראל. אין ביניהם
הבדלי־דיעות עקרוניים לגבי מהות המדיניות הפנימית
והחיצונית. זו רק התכתשות לגבי חלקם בשילטון, כמו
המריבות שפורצות בין בעלי־מניות על חלקם בדיבידנדים.
כל מה ששואלים הוא !כיצד מחלקים את
הרווח מהביזנס הנקרא מדינת-ישראל. והראיה: כולם
מסוגלים לקואליציה עם כולם. אצלנו תיתכן קואליציה
של כל גוף פוליטי עם כל גוף אחר. זה מעיד שאף אחד
אינו מעוניין בקו סוציאלי. ,מדיני או תרבותי מסויים.

• האם זה מה שהכיא אותך לאחרונה
להסתגרות כדל״ת אמותיך ולאי נטילת חלק
ככל פעילות פוליטית זו

לא הסתגרתי. אני משמיע את הדברים האלה גם
היום, אפילו בצר,״ל פו אני מוזמן הרבה לסמינריונים
רעיוניים.

החברה הי שראלי ת ת חנ כ ח
רק בשהאמ רי ק אי חדלו
לחח לנו כסף
• כאילו תגוכות אתה נתקל כצה״ל כשאתה
משמיע שם את דיעותיך ז־יש
אנשים שמבינים אותי יפה מאוד! .ויש, שדברי
מעוררים בהם זעם. מה הפלא? צה״ל הוא עדיין חלק מהעם.
אם יימשך המצב הנוכחי אז במשך השנים יהפוך
צה״ל לצבא כמו בכל מדינה קולוניאלית. אבל לפי שעה
הוא צבא העם, ובציבור המפקדים שלו משתקפות דיעות
והלכי־רוח שונים.
אבל לא רק בצה״ל — אני מופיע הרבה גם בקיבוצים.
כמעט בכל שבוע אני מוזמן למה שנקרא ״ההתישבות
העובדת״ — שנקראת כך אולי מפני שהם מעבידים
ערבים — ויש לי התרשמות שדברי מעוררים ׳תשומת-
לב. אבל בכל זאת הם ממשיכים ללכת בתלם. זוהי
תופעה האופיינית לתרבות החברתית שלנו ושגיתקלתי
בה כבר לפני שנים רבות. בין תלמידי היו חברי קיבוצים
רבים. בשיחות פרטיות הם שפכו את כל חמתם על מנהיגותם
הפוליטית, על מפלגותיהם וגם על חברתם. שאלתי
אותם, :למה אתם מוסיפים ללכת בתלם?׳ והתשובה שקי בלתי
היתד, תמיד, :אם נתמרד — זה יהרוס את המשקים.׳

פרופסור ליכוכיץ׳ ,האם החמרתו של
הטירור הפלסטיני ומעשי זוועה דוגמת אלה
שכוצעו כקרית-שמונה וכמעלות, לא שינו את
השקפותיך לגכי הצורך להחזיר את השטחים ז
כמו בכל מקום בו מתנהל מאבק לאומי, זה טבעי
שמאבק לאומי גורר מעשי־זוועה. איני יכול להתרגש
למעשים האלה. מעשי זוועה יש משני הצדדים.

• אולם ויתור על השטחים שנככשו במיל
חמת ששת-הימים עלול להחריף את הכעיה

ולהרחיכ את מרחכ הפעולה של אירגוני הטי־רור
הפלסטינים...
בין כך ובין כך יחמיר הטירור ויילך. זו אשליה
שבינתיים הוא רחוק. נהריה זה רחוק? מחר יתרחשו
מעשים כאלה בחיפה ומחרתיים בתל־אביב. זה דבר מובן
מאליו. ואז נעשה בהם טבח. אז מה? אם ניסוג מהשטחים
הכבושים, נוכל להתבצר במדינתנו היהודית ונגן עליה
כל זמן שיהיה לנו הכוח להגן עליה.
אני רוצה לומר כמה דברים עקרוניים. תכופות אני
שומע מאנשים רציניים את השאלה: מה השתנה? מדוע
במילחמת 48׳ ,בה נפלו כמעט 6000 איש שהיוו אחוז
אחד. מכלל האוכלוסיה היהודיה, לא היה דיכאון בתום
המילחמה? אותה מיליחמה התנהלה תוך התרוממות הנפש.
והנה הפעם, במילחמת יום־הכיפורים, כשהאבידות, באופן
יחסי, היו מעטות, באה מאין התמוטטות רוחנית בעם?
מה התשובה? מלחמת 48׳ היהה מילחמת העם היהודי.
זאת ידע כל העם במודע ושלא־במודע, מן הדתיים ועד
האפיקורסים. מילחטותינו שבאו אחר־כך לא היו מילה־מות
העם היהודי, אלא מילחמות מדינת־ישראל, מילהמות
למען האינטרס השילטוני. זה לגיטיימי. אבל במילחמות
למען האינטרס השילטוני אי אפשר לעורר בני-אדם להתעוררות
נפשית.

• אכל כמירחמת ששת־הימים היתה גם
כן מעין התעוררות שהוסברה בכך ששוחררה
אדמת האבות והוחזרו קדשי האומה...
(מתפרץ) קדשי האומה? טפו! זאת לא היתר, התעוררות׳
אלא התרברבות וגאוותנות על הישגי הצבא. במיל־חמת
יום־הכיפורים היינו נאלצים לעמוד על נפשנו. מה
ההבדלים ביני לבין בגין? הוא מאמין במשמעות הערכית
של מושגים כמו ריבונות וממלכתיות וכל הדברים האלה.
ואני מבין שכל הדברים האלה הם חסרי ערך ויש להם
רק חשיבות אינסטרומנטלית.

אינסטרומנטלית לגבי מה ץ

על כך יש חילוקי־דיעות. מדינה אינה מיסגרת של
אחדות. רק מדינה טוטאליטארית היא מיסגרית של אחדות.
מדינה שאינה טוטאיליטארית היא זירת מאבקים פנימיים,.
דיעות בני-אדם חלוקות לגבי הדברים המוחזקים ערכיים.
אבל מי שאינו פאשיסט אינו כולל את המדינה עצמה
במיסגרת הערכים.
הנה, לא מכבר היה אצלי עתיונאי אנגלי, לא יהודי,
חבר מערכת הטיימס. הוא סייר בארץ וריאיין אנשים
שוני ם. תוך מהלך השיחה התגלגלו הדברים בינינו לדיון
רעיוני אידיאולוגי. מה הוא מובן הציונות? הוא ביקש
לשאול. הוא סיפר לי שהוא כבר מבולבל מהתשובות
שקיבל. היו שאמרו לו שהציונות היא ותנועה שמגמתה
ליצור חברה אנושית למופת. אחרים אמרו שמטרתה למצוא
מקלט ליהודים הנרדפים בעולם. והיו ששפכו באזניו
את כל הפיטפוטים האלה על מדינה שתפקידה להיות
אור לגויים, או ייחסו לה משמעות מיסטית בשל חזון
נבואי או ייעוד משיחי.
מה שלא מובן לו, הוא אמר, הוא התפיסה של הקמת
מדינת־ישראל כמקלט ליהודים. הנה, האדם בעל ההשפעה

ה פ ליי בוי המזד קן עד
הכאריזמה היה הנציג
האמיתי ש ל העם
ביותר בפוליטיקה העולמית כיום הוא יהודי. ראש העיר
הגדולה ביותר בעולם הוא יהודי. ראש הממשלה במדינה
שהיחד, מולדת האנטישמיות, הוא יהודי. בפרלמנט האנגלי
החדש יש 45 חברי פרלמנט יהודים — כמעט שנפלתי
מהכסא כששמעתי על כך — וזאת בשעה שאחוז היהודים
באוכלוסיה הבריטית הוא שלושת רבעי האחוז. ואפילו
בצרפת, כשנבחר הנשיא החדש ובחר למנות בפעם הראשונה
בהיסטוריה הצרפתית אשד, כשרה בממשלתו, הוא
בחר ביהודיה. זה כיום מצב היהודים בעולם. המקום היחיד
בו יש סכנה ולקיום היהודי זה במדינודישראל. אז מה

זאת אומרת, הוא שאל, שישראל היא מיקלט ליהודים
הנרדפים בעולם?
אמרתי לו מהי הציונות שלי, על כף היד: נמאס
לנו להיות !בשליטת הגויים. זוהי המשמעות של הציונות.
ובזה, מאוחדים מאיר יערי ואני ויוסף בורג. בין שלושתנו
אין שום דבר משותף מלבד השאיפה שעם ישראל לא
יהיה עוד משועבד לגויים. אינני מאמין שבהקמת מדינת־ישראל
גלומה התכלית ליצור חברה למופת, או שהמדינה
היא התגשמות חזון משיחי 1או מקלט ליהודים הנרדפים.
אבל מדינת־ישראל היא הנותנת עצמאות מדינית לעם
ישראל. היא לא מגשימה לא צדק, לא הגינות, לא חרבות
ובוודאי לא תורה ומיצוות — ואין גם לדרוש ממנה אף
אחד מהדברים האלה. את כל הדברים האלה יש לדרוש
מבני־האדם, שייאבקו עליהם.
מה שאני דורש ממדינת־ישראל הוא שתהיה מיסגרת
העצמאות של העם היהודי, ועל כל הדברים הערכיים
נצטרך להיאבק בתוך המדינה. אם אין מאבקים כאלה —
זאת ההתדרדרות וזאת הקאטסטרופה — לא של המדינה,
אלא של העם.

• בלומר, אתה מאוכזב מתגשמות החזון
הציוני ז

לפני שבועות מיספר הופעתי בפני קורם קצינים.
הפתעתי אחדים מהם, המכירים את דיעותי, כשאמרתי
להם שאני אחד האנשים שלא התאכזבו ממדיגית־ישראל.
וזאת משום שמעולם לא תליתי במנגנון מדיני הגשמה
של ערכים. תליתי במדינה רק דבר אחד: מיסגרת לעצמאות
העם היהודי. לכן לא התאכזבתי מהמדינה. מה

תנועות המתאה ריקות
מכלמשמ עו ת
שמעיק הוא לא בעיית המדינה אלא בעיית העם היהודי.
ובזה אין הבדל בין הגולה לישראל.
הנה (מחטט בתיק) ,בהוצאת שוקן הולד ונדפס ספר
שלי שישא את השם ״תורה ומיצוות בזמן הזה״ ,כתבתי
שם פרק שנקרא, אחרי מילחמת יום־ד,כיפורים.׳ הנה מה
שכתבתי שם (קורא) :״אין לצפות מכך שמן המילחמד,
הזאת יוקח ״׳לקח״ שיתבטא בשינוי במציאות החברתית,
זאת אומרת המדיניית־חברתית או במציאות המוסרית...
אופייה של החברה הישראלית ושל מיסגרתה המדינית
נקבע על־יידי העובדה ששלושה מיליון בני־אדם ממוצא
העם היהודי מתגבשים כאן כעם חדש, שאין לו היסטוריה
ואין לו מסורת ...הולך ומתגבש כאן עם חדש, סינתטי,
ללא תוכן מקורי ספציפי — עם שייחודו הלאומי אינו
אלא מיסגרתו המדינית: לא העם היהודי בונה מדינה
לעצמו אלא המדינה יוצרת עם לעצמה. לפיכך אין לתודעה
הקולקטיבית של העם הזה אלא תוכן ערכי אחד בלבד
והוא — המדינה — .במקום לשמש כלי ומכשיר
ואמצעי למימוש ערכים הגלומים !במציאות הלאומית, נעשית
המדינה עצמה לתכלית, לערך עליון, והמציאות הלאומית
אינה מתבטאת אלא בלאומנות ובפאטריוטיזם שהם
״דתו״ של העם הזה...״

• משתמעת מדבריך נימה פאטאליסטית
האומרת, זהו התהליך ההיסטורי בו אנחנו
נמצאים — אי אפשר לשנותו׳ .מבחינה זו דומה
השקפתך לזו של משה דיין שחזר ואמר ״נגזר
עלינו...״
אני רוצה להסביר. טול מהעם הזה את השיכרון
הלאומי־מימלכתי — ולא יישאר בו שום דבר. סוף סוף
הכדורגל הגרמני טוב יותר מהכדורגל הישראלי והזונות
של פאריס טובות מאלה של תל־אביב, ומעבדות המחקר
בברקלי ובהארווארד עולות על אלה שבמכון וייצמן ובאוניברסיטה
בירושלים, למרות שאין ׳לנו מה להתבייש
באלה.
אם כך — לשם מה לנו מדינה? רק כדי שיהודים
יהרגו ערבים וייהרגו בידי ערבים? אם תכני החיים
במדינה הם הכדורגל, הזימה והמחקר המדעי, לשם מה
יש צורך במדינת־ישראל? השקפת העולם שלי אינה
פאטאליסטית. אין לי בכלל השקפת־עולם. העולם הוא
אינסופי וכל מי שמדבר על השקפת־יעולם אינו עולה על
הגורו ההוא בחיפה. לאדם נבון לא תיתכן השקפת-עולס.
יכולות להיות לאדם מסויים השקפות על דברים מסויימים
שבתוך העולם. אבל נכון שהציר עליו סובבת כל חשיבתי,
(המשך בעמוד )30

רגש״הנקמנות לא יעזור לד, ועשוי אף
להזיק לתוכניותיו לטווח
רחוק. מכתב
שיגיע אלייך ביום א׳
בת טלה יכעיס אותך
כל־כך, שמוטב כי תשקלי
ימים אחדים,
את תוכנו, בטרם תג־
11 ולו!1
קטי פעולה או תשגרי
תשובה, לכאן או ל:מרס

נאפ רי ל
כאן. לעומת זאת אין
ספק שאפשר לנצל את
השבוע הזה: לשקול בו מחדש את כל
הבעיות הכספיות והמשפחתיות שלך,
לאור הגילויים עליהם לא ידעת קודם
לכן. אל תנהגי בצורה בזבזנית מדי.

לא ! השבוע -שוס טיולים ! לא לנסוע !
מעבר לזה — הכאב עדיין לא פג וקשה
לך לשכוח: נסה לפחות
ללמוד לקח. ואם
יצאת בשלום מן הסבך
הקודם — זכור שנמנו
לך עדיין פיתולים
רבים. עד שתראה את
האור. פרנסה חדשה,
או מקוס־עבודה חדש
עשויים להרים את המוראל.
קניות קטנות
מוכיחות את עצמן —
בתנאי שלא תעשי חובות. לבשי תכלת
ולבן והיי סבלנית, אס כי גם לסבלנות
יש גבול. אבל זה ישתלם לכל הדעות.

זכית בהצלחה, ואתה עתיד לזכות בעוד
כמה. זכור כי והמקוריות חדימיון
חייבים לשמש נר לרגליך,
הרבה יותר מן
הזהירות והתיכנון הקפדני.
עם זאת, אל
תתעלם מדרישות הרגע
ודאג לא לריב
ו 2ב מ אי -
לחינם עם ידידיך ו־
20 ביוני רכישות מתחריך.
ציוד, או דברים הדרושים
לעבודתך, כדאיות מאוד, השבוע.
בת תאומים: תעדיפי את הכהה
על הבהיר ואת השחרחר על הג׳ינג׳י.

תקרית בלתי חשובה עשוייה לגרום אצלך
למשבר. אל תבזבזי
כסף: את עשוייה להיכנס
לתקופה של חו־סר־פעילות,
אם לא
תזהרי או אם תבואי
בקשר עם האדם הלא־נכון.
משום כך, מוטב
לא להתחייב לטווח
ארוך. אס תחליטי לנסוע
בימים הראשונים
של השבוע היזהרי ששום
דבר חשוב לא יהיה תלוי במסע.
הישמרי מפני גניבה, ביחוד אם את עלולה
לנסוע למרחקים ארוכים. לבשי חום.

יום א׳ פותח פרק חדש במאבקך המיק-
צועי או האישי. אם
אתה תדע להסתכל
מסביב לפני שתקפוץ,
לשקול את כל האפשרויות
ולא להיכנס עקרות להתנגשויות
— יש לך סיכויים
מצויינים להרחיק לכת.
פגישת עם נערה תוביל בהירת־שיער
אותך לבחירה מביכה.
תצטרך להחליט, ומהר: אחרת
תפסיד הזדמנות רומאנטית גדולה מאוד.
עליך לשים את הדגש על פעילות דווקא
מחוץ למקום מגוריך, ולהסתכן מאוד.

את נוטה להסתכל על הקנקן ולא על מה
שיש בו. על כן, היזהרי
מלשפוט את האיש
שייקלע השבוע
בדרכך על־פי מראהו
המלבב או התנהגותו
המבריקה. אם עליך
לשנות את מקוס־הע־בודה
או להתחיל בעסק
חדש — נסה לשות
זאת בסוף השבוע.
קח את עצמך
בידיים: בריאותך רופפת, ודווקא ממה
שאתה באמת חושד. להורים מבוגרים,
שאחד מהם הוא בן מזל בתולה —
יי׳יייל ייליז ייי יליי יייייייי־ ז־ייחי>

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרכזיות
שלך הן: חוסר־כסף ושיעמוס. במישור
הפינאנסי אין
רגיעה מוטב שתתחיל
לחשוב על חריגה קיצונית
מעיסוקיך — או
אי־עיסוקיך — הרגילים.
אם לא תשנה את
המצב, אתה עשוי להיתקע
לצמיתות. במישור
הרומאנטי, בת
מאזניים, אין עוד טעם
רב לרומאנים הקצרים
והקלים. שמא תחשבי על משהו קצת יותר
רציני? מצד שני, דווקא האדם המדבר
הרבה, איננו מתאים לך כלל.

מאזנ״ס

מצטער, אבל הזהרתי אותך: אין זה
שבוע לערוך מסעות
או שינויים מרחיקי-
לכת. אם תוכלי לשמור
על מיסגרת־חיים
דומה לזו בה היית
עד כה, בתנאים חדשים,
תקלי במיקצת
על הבעיות. אם לא
— מוטב שתסמכי לחלוטין
על שיפוטו
של איש בעל־שיקול.
העיקר — לא להגזים בשום דבר.

דווקא משום שאת חופשייה בהשקפתך,
במעובלתי־קשורה
שייך,
קל מאוד לתפוס
אותך במלכודת או לחייב
אותך לעשות מה
שאינך רוצה. זה מביא,
אומנם, לאוזלת־יד ול־אפס־מעשה
מצידך —
(1111111
אבל מי רוצה בכל
הצרות הללו? לכן מו}
2בנו במבר ־
;10בדצמבר
טב שתחשבי יחד אי־תו
מה אתם רוצים באמת,
מתוך ויתור הדדי או פשרה.

..הדא 1מוו ח היא הדח״
(המשך מעמוד )29
הוא העם היהודי. ועכשיו, אינני יודע
אם לעם היהודי יש סיכוי של המשך
היסטורי.
אני כשלעצמי הניגוד הגמור של פא-
טאליסט. אין בהיסטוריה חוקיות. ההיסטוריה
היא׳ כפי שהיסטוריון אנגלי אחד
הגדיר אותה ,״דבר מחורבן אחד אחרי
השני.״ דבר אינו משתלשל מתוך דבר.
בהיסטוריה קורה מה שבני־אדם רוצים
שיקרה. איך קמה רוסיה הסובייטית?
מתוך זה שקבוצת אנשים רצתה בזה. הם
לא ינקו משום מקורות עבר. להיפך —
המהפכה הקומוניסטית הייתה מכוונת נגד
כל כוחות העבר. איך נוצרה גרמניה הנאצית?
מפני שקבוצת אנשים רצתה
בזה. ואיך קמה מדינת־ישראל?
כך שהשקפתי היא הניגוד לפאטאליזם.
הכל אפשרי בהיסטוריה האנושית, וזה
הגבול בין ההיסטוריה ובין מדעי הטבע,
שאני עוסק בהם. בהיסטוריה אין הכרח.
לכן, כשאני מדבר על העתיד, איני אומר
שהעם היהודי נידון לכליה. אני אומר רק
שאין לי וודאות שיהיה לו המשך.

• מה, אם כף הגורל הצפוי רו?

ההתבוללות הטוטאלית של היהודים בין
הגויים היא בהחלט אפשרית. בעולם המערבי
שאחרי מילחמת העולם השניה,
זוהי אפשרות ריאלית. עולם זה אינו
נוצרי יותר. הוא אינו לאומני. הלאומנות
בעולם המערבי אינה קיימת עוד.
זה מת. יש כיום אורח חיים משותף לשבדיה,
הולנד או בריטניה. בעולם כזה
היהודים יכולים להתבולל יפה מאוד. בתרבות
של העולם המערבי, שהיא יצירתו
המקורית, גלומים ערכים חברתיים, רעיוניים
ונפשיים אדירים. אולם במציאות
הישראלית אין תרבות המערב מופיעה
אלא כחיקוי, לעיתים חיקוי קאריקטו־ריסטי,
ולפיכך אין היא מתגלמת כאן אלא
בפסולת של תרבות המערב.

שבוע מצחין — אם תדעי לנצל אותו
ואם לא תנטרלי את
עצמך, מתוך דווקאיזם.
הכוכבים מבשרים על
פגישות־לב ופגישות־כים,
ובשני המישורים
— על הצלחות קטנות
וגדולות. אתה יכול
למצוא עצמך, לפתע,
במצב חדש בו לא
20 בינו א ר -
1$בפ ב רו א ר
רצית בדוק אותו מחדש.
אתה עלול לגלות
משהו חדש, וזה ישנה הרבה בחייך.

את נמצאת — כרגיל — על פרשת־דר•
כים. אלא שהפעם לא
תוכלי לשבת בחיבוק
ידיים. הוא ידרוש ממך
צעדים נימרצים,
ועצם הדרישה הזאת
תדרבן אותך לעשות
דברים שישנו את כל
חייך. בן דגים: אל
תסתבך, דווקא עכ19ב
פ ב רו א ר
20במרס
שיו. אתה זקוק לכל שבוע חושיך. זהו

0x1

חזזייו.

הי ס אי

רו חו.

(המשך מעמוד )26
פרס, בן ,33 הרגיע את כולם. למרות
גילו הצעיר, הספיק כבר להיות אמרגן של
להקות־ג׳ז, צלם־עיתונות ועיתונאי, מבקר־קולנוע,
ומזה כ־ 15 שנה הינו-אחת הדמויות
הבולטות בגל החדש הצרפתי, כמפיק (הוא
אחראי לכל סרטיו של אריק תהמר),
במאי (עוד, הסרט המפורסם על נרקומנים,
שנאסר להצגה בישראל לפני חמש שנים,
משום ש״אצלנו אין בעיות סמים, ואין
צורך לעורר אותך, כך הצהירה הצנזורה),
ואפילו כשחקן לעת־מצוא.
תוך כדי ההסרטה, כך סיפר, היו יחסיו
עם אידי אמין יוצאים מן הכלל. ולא זו
בלבד, אלא שנשיא אוגנדה ראה חלק מן
החומר המצולם והביע את שביעות־רצונו
המלאה ממנו. הוא אפילו הורה שהראיון
הארוך עיימו, הכלול בסרט, יוקרן בטלוויזיה
האוגנדית, למען יראו הכל וייראו.
שיחה עם תנינים. האידיליה בין
שרדר לאמין היתר. אולי נמשכת, אילוא

• בלומר, שלחכרה הישראלית
אין ערכים עצמאיים משלה?

מה מקיים את מדינת־ישראל? לא תוכן
יהודי, אלא אביזרים של מדינה: דגל,
צבא, שילטון, ריבונות. מכאן הפסיכולוגיה
של אלה המוכנים להיהרג כדי שדגל
ישראל יתנזפף על קבר רחב הזונה והרעיון
שנצא מיריחו הורג אותם. אני מבין
את אלה המטיפים לכך. אין להם תוכן
רוחני אחר. אם לא זה — אז לשם מה
צריך מדינה?

כל התנחלות נוספת ־ היא
הזמנה לשפינות־דמים
אחרי הרגיעה באה הסערה, יש אפילו
אלמנט של סכנה, מיום ה׳ עד יום א׳ מכל הבא. מוטב,

מקום, שלא תתרגש
לשווא, ושלא תצא מ-
גדרך. זהו שבוע של
מנוחה ושל שיפור
בריאותך, אם היא
רופפת. שבוע של פגי שות
עם אנשים מוכרים,
בו יש להימנע
מפגישות מותחות מדי.
אין גם טעם ב-
קניות יקרות. הצטמצמי בקניותייך.

במדינה

• אלה המתנגדים לנטישת
השטחים הכבושים והתומכים בכיהודה
ובשומרון, התנחלות באים ברובם מהחוגים הדתיים.
איד אתה מסביר שדווקא כמדינת
ישראל נוצרה הזהות בין דת
ללאומנות ץ
זוהי לאומנות בלי תוכן דתי. אחד ה סמלים
של הלאומנות הזאת היא הכיפה
הסרוגה. מה שמציין את כל ההיסטוריה
שלנו הוא שבכל פעם שהיתר, לעם היהודי
מדינה היו בה מאבקים בין היהדות
לבין השילטון המדיני. יהדות אינה
יכולה להזדהות עם שילטון מדיני• מה
שאנחנו רואים כאן, שמשותף לרב גורן
ולד״ר יוסף בורג, זוהי לאומנות במסווה
דתי. אבל זה לא מיוחד דווקא להם.
בקיבוץ־הארצי, למשל, מתכסה הלאומנות
במסווה של סוציאליזם. הנה, עכשיו
אישר השומר־הצעיר תוכנית להתנחלות
נוספת בדמת־הגולן. כל נקודה נוספת ב־רמת־הגולן,
וכיום זה ברור לכל, היא
הזמנה לשפיכות־דמים נוספת. הרי בסופו
של דבר יוציאו אותנו משם. כל אדם
מבין שאין עוד טעם בזה. לשם מה זה
דרוש?

• מה אם בן, נותר לעשות לאדה
המכונים כפיך ״השפויים בדעתם״

כל מה שהם יכולים לעשות זה להגיד
את הדברים שהם חושבים אותם. אם
אנשים אלה היו מצטרפים לכוח ציבורי
אחד, אז הקו שיהיה עליהם לנקוט הוא
אי־שיתוף פעולה עם השילטון.

• אתה מתכוון לאופוזיציה לשמה,
ללא שאיפה להגיע דשיד
טון?
לתפוס את השילטון כן. אבל לא לנסות
לתקן את השילטון הקיים. במקרה כזה
עלול להיווצר מצב שהדוגמא הקאריק־טוריסטית
שלו היא שולמית אלוני ,״הי-
אופוזיציונרית״ הגדולה, שמיד השתלבה

יי ^־י __י* יי״יי-י-

אמין ״דאדא״ ובמאי שודר
דיין סיפק חתיכות
הוקרן הסרט, בהצלחה גדולה, בפני אולמות
מלאים בלונדון ובפריס. אז החלו להגיע
לקמפאלה תגובותיהם המשועשעות של
הצופים.
לפתע הסתבר שכאשר משוחח אמין עם
תנינים, בסרט, הקהל מתפקע מצחוק.
וכאשר הוא מגייס שומנים ממילחמת
העולם־השנייה, ומטוסי-סילון מיושנים על
גבעה שדומה, לרמת־הגולן, ומדגים בפני
המצלמה איך היה הוא כו ב ש את הגו לן
אילו עמד בראש צבאות ערב, רועמים
האולמות בצהלוודלעג.
הוא מוציא !מן המגירה את הפרוטוקולים
של זקני־ציון (הזיוף הנאצי) ,מן המאה
שעברה, כדי להוכיח שהיהודים זוממים
להשתלט על העולם, ואחר־כך מספר שגול דה
אירחה אותו להפליא, שדיין מקבל את
פניו בשמחה בשיתוף חתיכות, ואז מה אם
הוא אמר פעם שהיטלר לא סיים את
מלאכתו ביהודים? הכל צוחקים לפרימי־טיבי׳ות
שלו ולבורותו. ויש אפילו מי
שכתב, כי בכל פעם שהוא מצטט את
המונחים המהפכניים שבאופנה, והוא עושה
זאת בתדירות. גדולה מאוד, מתפלץ צ׳ה
גווארה מחדש בקיברו האלמוני.
ניתוק היחסים. תגובות אלו הרגיזו
מאוד את הנשיא האוגנדי המבדר, והוא
הגיב בצורה האופיינית לו. מייד שוגרו
איומים על ניתוק־יחסים עם צרפת ועל
גירוש אזרחים צרפתיים מאוגנדה.
כדי לשכך קצת את זעמו, נישלח מפיק
הסרט, ז׳אן פרנסואה שובל, לקמפאלה,
לברר מד, בדיוק הכעיס את הנשיא הנכבד.
הרי למרבית הדברים הסכים בעצמו, ואף
נתן הוראות לצלמם.
התשובה הרישמיית היתד : ,אתם מספרים
בסרט דברים לא־נכונים על חיסול אויבי
הנשיא (הדברים פורסמו כבר בכל העולם,
והיוו בזמנו נושא לגאוותו של אמין) או
לדרך בה ״טיפל״ בהודים שגירש מארצו.
טוב, אמר שובל, נקצר. אלא שכל מה
שלא ייעשה לסרט הזה, את תדמיתו של
אמין, אי-אפשר כבר לתקן.
מי יתן וגם בישראל היו עושים כמד,
סרטים על מנהיגים דגולים. אבל בוודאי
^יי ¥ילל.י.יי? (1לידו* __דיי ריר-רזייה דזד-זרז״דייה

במדינה
סישטדה
ת אזנ ח־ ד דכי ם
או נם־נן־דרצח?
ירד בן 13 נמצא פצוע
קשה; וקצין־המישטרה
שאד את אביו: אולי אתה
הרכה אותו? עם בעל

הילד
שכב בצד הכביש ללא הכרה,
פצעים באיזור הבטן וסימני פגיעות
ראשו. גופו היה מכוסה דם. אך
הכביש לא. ניכרו כל סימני דם או
מנים ברורים של עצירה פיתאומית.
הוא לא פצה את פיו מאז הובא לבית־החולים:
,ולאביו, חאפז דרוויש, אשר יצא
מוקדם בבוקר לעבודתו, נודע על האסון
רק בשעה שלוש וחצי אחרי־הצהריים.
כשראה את בנו, במצב אנוש, לא האמין
האב לטענת חוקרי־המישטרה שמדובר
בתאונת־דרכים בלבד. דרוויש האב (,)35
סירב לקבל את הטענות שבנו נפגע על־ידי
מכונית. הוא החל סורק את המקום
בו נתגלה בסאם הקטן, וטען ללא־הרף,
כי המדובר ברצח, לא בתאונה. הוא סיפר
לחוקרי־המישטרה כי הוא חושד שבנו נפגע
על־ידי תושב הכפר, אשר כבר התלונן
פעם במישטרה, על שבסאם הקטן
הרביץ לבתו.
דרוויש האב גילה ששמע מפיו של
שוטר, כי מייד אחרי שהובא לבית־החו־לים,
מילמל הילד את ההברה ״טראק״.
פירוש הדבר, הסיק, הוא שטרקטור, או
מישהו שהגיע על טרקטור, פגע בו, והס־תלק
מן המקום•
הקצין הגיד .״ביקשתי מקצין־התנועה
במישטרת נפת נצרת ׳לתת לי גשש עם
כלב, כדי לסרוק את השטח בו נמצא
בני הפצוע. הקצין שאל אותי , :אולי אתה
הרגת אותו?׳ נדהמתי! רק אז שלח
הקצין שוטר לסרוק איתי את המקום.
״בחקירה מטפלים אנשי ענף־התנועה,
אבל אני חושב שפה מדובר ברצח, מפני
שגיליתי ליד מקום הפשע סימני טרקטור,
ולאיש שבו אני חושד, יש טרקטור.״
דרוויש טוען כי שמע מפי רופאים ב־בית־החולים,
אשר בדקו את הילד הפצוע,
כי אינם מאמינים שהיתה זו תאונת־דרכים,
לפי צורת פצעיו של בסאם.
לכן החליט דרוויש לחקור בכוחות־עצ־מר
מיהו שפצע את בנו פציעות אנושות.

תנועה
עלמ׳ מ שקיפי ם
ה מ שקיפים י
התאודת המתרחשות
בצומת יהודה־המכבי —
דרד חיפה, מפריעות
?משקיפים לפטפט
מדי־בוקר ניצבים זוג משקיפי־תגועה בצומת
הרחובות יהודה המכבי—דרך חיפה
בתל־אביב.
מדי־בוקר, במגיע תור היציאה מרחוב
יהודה המכבי, מכיוון שיכון בבלי אל דרך
חיפה, מתרחשות תאונות במקום.
הסיבה: מכוניות הבאות מכיוון חיפה
לתל־אביב ממשיכות באור אדום, נתקלות
במכוניות היוצאות מבבלי באור ירוק.
ביום רביעי בבוקר הבחין אזרח שומר־חוק
בתופעה זו, עצר את מכוניתו ליד
זוג המשקיפים, שאלם, מדוע אינם עוצרים
את המכוניות הממשיכות באדום
מכיוון חיפה. השניים הביטו בו בפליאה,
והשיבו כי מן המקום בו הם עומדים,
אינם רואים את הרמזור המסמן אדום.
המשיך האזרח :״אז למה לא תעמדו
מן הצד השני של הצומת, ותראו מתי
מתחלף האור ברמזור?״
התשובה :״אז נראה את הרמזור, אבל
לא נוכל לעשות כלום למכונית שתעבור
את הצומת באדום.״
האזרח לא ויתר, ושאל מדוע לא יעמוד
אחד מהם מכל צד של הצומת, ואז
יסמן זה שרואה את אורות הרמזור, לזה
העומד מצידה השני של הצומת, והלה
יוכל לעצור את העוברים באור אדום.
המשקיפים הביטו בו שוב בתמיהה גדולה
.״השתגעת?״ :שאלו .״אז איך נדבר
אחד עם השני?״

גע״מ

לנוחיותך
טופס לוטו
רב-שבועי
לחמש הגרלות רצופות סמן פעם אחת את המספרים והטופ ס
יסתתף בחמס הג רלו ת רצופו ת* .

סכום הז כי ו ת הכולל
סל טופס רב ־ ס בו עי
י פו רסם בתום ההגרלה הח מי סי ת

•011

נחס נ כו נהו תזכה גם אתה -לו טו ז ו הסיטה

*מחיר טופס לוטו רב-סבועי לחמס הגרלות רצו פות ־

קו ל עיצוב בינל או מי בעי־מלשנתהפר סו םהממשל תי ת

הזו כ ה בפרס הרא סו ך, ה סני או ה ס לי סי,
יו כ ל לקבל את הז כי ה
עו ד ל פני תום תמס ה הג ר לו ת.

אח, איזו!
זינהנות מענ״ניס
האהבה סנוותית

לפני כחודש הזכרתי כבדרך־אגב את
שהעיתוינאי־פיזום ונאי
העובדה
(״יענקל׳ה״) רוטכדיט, והמשוררת
רינה שני; !מי שהיתר, ידידתו של ה ארכיטקט
דן אייתן; חוגגים געת ירח־דבש,
הרחק מן ההמון הסועד.
ובכן, הגיעה השעה להוסיף עוד מיספר
פרטים.
כל הרומן הזה התחיל לפני עשרה חודשים,
כשיענקל׳ה נפרד מהחברה הירושלמית
שלו, יעל אדלר; וחזר מאמריקה
כשהוא חיוור ומדוכדך.
אז נחלץ לפעולה השדרן דורי נ ך
זאב; שהוא חבר גם של יענקל׳ה וגם
של רינה, והחליט שהכי טוב בשביל החבר
הטוב שלו יהיה להכיר אנשים חדשים.
באחד השלבים של מסע־ההיכרויות
הוא לקח אותו אל ביתה של דינה שבכפר־שמריהו.

שיצא מזה היה רומן־בזק בן עשרה
ימים, שמייד אחריו נסעה רינה אל ידידתה
הציירת בתיה אפולו; המתגוררת

יעקב

הריון זה
לא בושה

כעת בהולנד. יענקל׳ה המאוהב לא ידע
את נפשו, והטלפונים שרצו על קו אמסטרדם—תל־אביב
יעידו על כך כאלף עדים.
אבל מכיוון שנוסף לכל הוא גם בחור
פראקטי, החליט יענקל׳ה שיותר זול לטוס
להולנד מאשר לטלפן לשם עשר פעמים
ביום, ולכן עלה על -מטוס להולנד. שיימ־חת־הפגישה
היתד, גדולה.
אחרי כל מיני בעיות וסיבוכים, שלא זה
המקום לפרטם, נסע הזוג המאוהב ללונ דון,
ומשם חזר לתל־אביב. רינה עזבה את
הבית בכפר־שמריהו, ושכרה יחד עם
יענקל׳ה וילה בהרצליה-פיתוח, האושר
שלהם, כך מספרים, הדביק אפילו את השכנים.
ימי
שהפסיד מכל העסק היה דווקא מוסף
הארץ. יענקל׳ה טרוד כל־כך בעיסוקו החדש,
עד שהפסיק לחלוטין לכתוב את
המדור הסאטירי שלו, וכעת הוא עסוק
בכתיבת ספר, שעומד להיות, בך מדווחים
המבינים, הפצצה הסיפרותית הבאה שתי פול
עלינו לטובה.
מה שמוכיח שסוף טוב — הכל טוב.

ה>רוע\ה

למי שחשב עד היום שתל־אביב היא
נותנת־הטון בתחום העליזות והפחזות, יש
לי תיקון־טעות. הדברים האמיתיים קורים
דווקא בירושלים. כמה -שהיא קטנה ואינטימית,
ככה היא ...אתם יודעים מה.
ובכלל, ידוע שמים שקטים חודרים עמוק.
ומעשה שהיד, כך היה: עורך־הדין, ה־ידוע
בקשריו ההדוקים עם המישטרה, והמורה
הידועה בקשריה ההדוקים עוד יותר
עם מישרד־החינוך, נפגשו להם באקראי
ברחוב בן־יהודה בעיר־הבירה.
מפה־לשם, בשימחת הפגישה, הז׳מין עו־רך־הדין
את המורד, להצטרף אליו
לכוסית בקפה עטרה הסמוך, ולהעלות
שם זיכרונות. שכן עורך־הדין והמורה, ני תנת
האמת להיאמר, היוו זוג בלתי־גפרד
פעם, בעבר, עד שעורך־הדין ייבא מתל-
אביב את מי שהיא היום זוגתו החוקית.
והנה התארכה העלאת הזיכרונות עד
מעבר למשוער (כולם יודעים שזיכרובזת
של חמש שנים אי־אפשר בשום אופן
להעלות בחמש דקות) .ומאחר שגם עורך־
הדיו וגם המורה השתוקקו להמשיך ולהי זכר
באותה תקופה נפלאה, כשהעיר היתד,
עדיין חצוייה על-ידי חומה, ובבכחוס אפשר
היה לרבוץ עד אויר הבוקר, לשיר
לצלילי האקורדיון של דן בירון; ולהאזין
לקולה של תמי אדלר — עשו
השניים מעשה.
הם נדברו להיפגש שוב. משוב לשוב
גבר קצב הפגישות, והרי הם מוסיפים
להעלות זיכרונות עד עצם היום הזה.
אותי דווקא מעניין לדעת מה היה אומר

על כך, אילו גילה זאת, בעלה של אותה
מורה. מאחר שהוא היסטוריון, ייתכן ש־:
היה נעזר בזיכרונות אלה כדי להעלותם
על ספר תולדות ירושלים ובניה.

להגיד לכם את האמת, אני לא יודעת
מה היתד, עושה דייאגח לודוויג /בתו
של שגריר בריטניה בישראל, אילו האבא
שלה היה עובד בקינשאסה, ל!משל.
יש לה מזל לא־נורמלי (ואולי לנו),
שהוא נשלח לתל־אביב דווקא.
בטוח שבקינשאסה לא היה קורה לה
מה שקרה לה פה. דייאנה היפה התאקלמה
היטב על מידרכות דיזנגוף ובמסיבות של
היפים. את האשמה לכך יש לתלות ב...
נחשו !מיו במובן, לא אחר מאשר הזמר
גבי שושן; איתו ניהלה דייאנה דומן
סוער בן ארבעה !חודשים.
אבל הרומן הזה נגמר, מפני שגבי היה

ופעמוני

לפני איזה שלושה חודשים סיפרתי, באן
פמדור הזה עצמו, ששמועות עקשניות דליה שקריינית־הטלוויזיה
אומרות
.מזור; ובעלה המהנדס אריה לווין; !מצ פים
לביקור־ד,חסידה. אלא שבאותה הז דמנות
הכחישה דליה את העניין ׳מכל־וכל,
ואפילו באה בטענות שכולם מנסים להכניס
אותה להריון בכוח וכל זה.
אז הגיע הזמן שמישהו יגיד לדליה
שהריון זה לא בושה, זה קורה להמון
נשים. כי היא דווקא כן בהריון, ובמצב
מתקדם אפילו.

הני שואיו
אולי חברדדהתעופה הלאומית שלגו
עדיין איננה יודעת על כך, אבל היא ה ד
לכת לאבד, כנראה, את אחת הדיילות
הכי יפות שלה, רדתי שרף, אחותה של
עורכת-הסרטים איתי ויזלטיר, ובאופן
אוטומטי גם גיסתו של המשורר מאיר

ויזלטיר.

רותי ׳מנהלת רומן ארוך־ארוך, כבר
המון זימן, עם הצייר ואיש־הסרטים גידי

לוי; שנימנה בזמנו עם חבורת העין השלישית,
יחד עם ז׳אק התמור ואשתו
הדוגמנית אן טוכמאייר, השחקנית
יעל אביה ובעלה עורך-הדין־לשעבר
צחי שגי, וצלס-הסרטים אמנון סלו
מון.

והנה,
בימים אלה ממש קיבל גידי ירושה
בלתי־צפוייה. רק קיבל אותה, הלך
ורכש ליו דירה ברחוב פרישמן, ואפילו
קנה אוטו חדש.
ואם תשאלו את החברים שלהם, מייד
תשמעו שאם זה לז $ידנדן את פעמוני־החתונה
של השניום, אז הם לא יודעים
מה כן.

דייאנה ואבא
מן המוסיקה —

שו ברהלבבות
חוז ר

חייב סבאן ולנה
מזמר אל זמר

שמחה להודיע לכם, שגם השבוע יש לי חדשות טובות.
הנה, למשל.
זו של הפעם נוגעת לאמרגן חיים סבאן, זה שהיתה לו
חברה פינית יפהפייה בשם לנה, כפי שכבר סיפרתי לכם פעם
בפרוטרוט, ואחר־כך היא שברה את ליבו וחזרה הביתה, לפינלנד.
אז סבאן, שתדעו לכם, איחה מהר מאוד את השברים, ולא
רק זאת — אלא שהוא הפך להיות אחד הרווקים היותר־מבוקשים
בתל־אביב.
לפני כשלושה חודשים נסע סבאן לפריס, עם הילד־הזמר
נועם קניאל, כדי לעשות מהקטן כוכב. הם התארחו שם בביתו
של הזמר הישראלי המצורפת מייל! כראנט, ואומרים
שבאותה הזדמנות שבר סבאן כמה לבבות טובים, שהיו שייכים
דווקא לחתיכות של אליל־הנשים בראנט בכבודרובעצמו.
אני לא יודעת אם בגלל זה או לא, אבל לא חלפו ימים
רבים, וסבאן נאלץ למצוא לו דירה משלו. מי שמצוי בעניינים,
מספרים שהמישטרה לא הסכימה לספק לו שוטר־תנועה, ולכן
היו שם תמיד פקקים עצומים בחדר־המדרגות.
בימים אלה חוזר סבאן, עייף אך מרוצה, לבסיסו שבתל־אביב.
אז תתחילו להתכונן.

גבי שושן
— אל המוסיקה
מוכרח להתפנות לטפל בדיילת שבורת-
הדגל מירי עינבר, וזה סיפור שכבר
׳סיפרתי לכם בהזדמנות קודמת, ואפילו
רמזתי אז שייתכן שזה יהפוך לטיפול של
קבע.
אחדי המשבר עזבה דייאנה את הארץ,
ולכל פוקירייה העצובים סיפרה שהיא עומדת
לקבל תפקיד בתיאטרון בלונדון. אבל
את התפקיד הזה היא לא קיבלה, מסתבר,
מפני שהיא ׳כבר שוב בארץ.
רוצים לדעת עם מי היא מסתובבת עב־שיוו
בבקשה. עם המלחין קן גלובוס,
שהוא בין השאר גם החבר הכי־הכי טוב
של גבי, והוא בעצם היה האיש שהכיר
בזמנו בין גבי לבין דיאנה.
והרי לכם ב׳ומדאנג אמיתי.

1*1 1 3 ^ 111י 1היןךן תח־אלוף מנחם (״מן״) אבירם (ממושקף, במר־
| \ 11ן 1 1 1 1 1 1 1 11 11 כז, לי ד השולחן שעליו אבטיח ממולא בפודינג.

החיים החריפים

רפי שאולי, בעלה־לשעבר של מאנדי ריים־דיי־ווים,
שהעניקה את שמה לרשת מיסעדות מאכלי
העמיס שפרש רפי על תל־אביב, מארח את שפע ידידותיו האישיות, שהיוו חלק ניכר
מאורחי הפייסטה. רפי מחבק את הפסלת אילנה גור, כשמימין עומדת שרה טל, שהיתה

מלכת יופי בשנת •1961 משמאלו של רפי נראית האופנאית רחל ברזין. בתמונה
משמאל מתמוגגות שלוש יפהפיות נוספות בפתיחה החגיגית של המסעדה המכסיקאית:
עירית לוי, אשתו של הזמר אושיק לוי, אחרונה דיין, אשתו של השחקן אמי דיין
וכלתו של משה דיין, ותמי פסוזזון, אשתו של המוסיקאי רפי פסחזון.

בסומבורוס הלכו למכסיקו סיט׳ בים

המאכלים| .ן
בחוץ;;:ז ו; לשון מרת״ מלקקת לשונה למראה

השגרירה והפזמונאי

קירבו טורטילה לוהטת, כששגרירן! מכסיקו בישראל (בתמונה

למעלה) הגברת רוזאריו קסטיליאנוס, מתלהבת למראה הצ׳ילי־קון־קארנה
המפולפל שמגיש לה הטבח המכסיקאי שהובא במיוחד
ממכסיקו כדי להכניס את מטעמיה לתפריטו של הישראלי.

משהו היה חסר לישראלי הזולל והוא לא ידע מה. מאז
הפכה הזלילה לבידול העממי בישראל, ותפריטים סינים,
יפאנים, גרוזינים ואיטלקים, תפסו את מקום תפריטי הדייסה
שהוגשו בתיאטראות ובאולמי הקונצרטים, עבר זמנם של
החומוס, הטחינה, הקבאב והשאשליק על האש. אבל משהו
היה חסר כדי להשלים את התמונה. השבוע הסתבר גם מה
זה היה: טורטילוס, אמפנאדוס, טקילה וצ׳ילי־קון״קארנה.
זה הסתבר בערב הפתיחה של המסעדה המכסיקאית שפתחה
השבוע את שעריה, באחת הסימטאות של יפו העתיקה.
שום מחזה מקורי או הצגה סאטירית מצליפה, לא
היה בהם כדי לגרום להסתערות המונית מעין זו שנערכה
על שעריה של המאנד׳יס פייסטה, שהשתכנה במה שהיה
עד לפני זמן קצר ביתו של הצייר הישראלי פנחס שער.
דיירי הבתים״המטים־ליפול שבסימטאות יפו הגובלות ברחוב

,60 מנעו שינה מעיניהם כדי לחזות בפלישה הגדולה של
השמן והסולת של החברה הישראלית הנוצצת. שפע כזה של
מכוניות״פאר, של מחשופים, של אלופי (מיל ,).נערי־שעשועים
ונערות-זוהר, הם ראו קודם רק בסרטים.
יותר מאלף איש התחככו זה בזה לצלילי מוסיקה מכסי-
קאית ועל רקע תפאורה של סומבררוס ופסלים של תרבויות
האינקה והאצטקים. לפתע הסתבר כי אקפולקו נמנית אף
היא על קדשי האומה, ואם קצת קשה להגיע אליה בגלל
מדיניות הריסון החדשה, מוכן הישראלי הזולל להדק את
החגורה ולהסתפק בתחליף שהוקם עבורו ביפו. למראה ההתנפלות
הכללית שנערכה במקום על המטעמים המפולפלים
והחריפים, שנועדו להביא את טעמה של ארץ האצטקים
לחיכו של הגורמה הישראלי הבדרן, אפשר היה בשקט להודיע
שאגודת שומרי״מישקל פשטה את הרגל.

כסה ונוקה

רק זלילה נו
מכסיקו סח יכלה להביא לכפיפה אחת את יונה כמה
(יושב) ,איש מפא״י, ואת פוקה הירש.