גליון 1925 מתאריך 24 ביולי 1974

בניינים

העורך והמייסד הראסון:
ד׳׳ר מלכיאל יוארץ ז׳׳ל
ממסיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, חנוך מרמרי,
קובי כיב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

מפו ר ס מי ם
ב די ק דו ק

נפצוצי־קיץ שעתס
הגדולה

ושוב עוטים לילות קייץ את העיר.
שוב במסים בני־קרת בחיק זימזומו של
יבחוש טורדני. שוב מלעלעים שפתיים
חרבות בצקון־להט פיזזי שרב יוק-
דבי. שוב מלאים דפי העיתונים במא מרי
חאנטאריש מזיעים על לילות
קייץ העוטים את העיר, וחוזר־חס־וחלילה.
ירדנו
אל העיר המהבילה, עטויי
מכנס מרפרף, ללקט מעט רוח מצ־נינה.
לחופו של ים, ים־תיכון, נעד
זעו אלפי פרחי־עיתונאים, מלעיטים
עצמם בשלבוקי־רפף עסיסיים, להצן
עטם הלוהט. רושמים כאחוזי־תזז רש מים
חמים על החום. אצל קדוש (ראה
תמונה) שוב נשפכים האבטיחים כ־מישמיש,
נערות־פז חושפות ירכיים
מזיעות ושעירות, ניחוחות השישליק
מחניקים חתול-אשפתות בקרן רחוב,
לצלילי עט חורקת על נייר־מוספים
מטפטף.
קייץ.
מירפסות זוהרות בברק-ז׳יטונים
חלקלקים, גודשות יקומח של עיר ב
בינוני
פ אול

פינת
הי ל ד
למערכת 2 0 0הארץ שלום.
בעיקבות פעולתו הזריזה של ביין־
הילדים מעכו, שזיכתה אותו במשחטה
מודרנית, הייתי מבקש את עצתכם.
ברשותי 12 ילדים רכים ודליקים להפליא.
שאלתי — במה כדאי להשקיע
אותם !

קדוש מהאבטיחים
בושמם של בתי-שחי ערפיליים. יבבות
אקרבי המסך הקטן, מסך הכסף, מרטיטות
בלוטות הזיעה. פגרי עכברושים
מבאישים בלאט ברוח תקדים ה שורקנית.
״אהההה״
— נאנח זרזיר־המוספים
הלח — ,כתבתי ארבעה טורים. אפשר
להפעיל את המזגן.״ קייץ.
ממש גועל נפש.

שיד לכת לעזאזל תישן ילדי, ילדי החמוד
תחלום על שד — שד על שיפוד
רגל של אמא עם אורז בעד
ואוזן אחיך במוס שוקולאד

י. רב־־ילד

לאב המודאג שלומות.
הנכון כמובן הוא, להשקיע את צא צאיך
בנפט. רצוי עד גובה הקרקפת
ובלחץ של 12 אטמוספרות לילד. לאחר•
מכן יש להוציאם ולהביאם בעודם לחים
אל העירייה. חוק העיריות והמועצות
המקומיות (לפקודת השילטון המקומי
יוני ,1936 תיקון מט׳ )6קובע את ה הטבות
הבאות לילדים נוטפי-נפט.

עד ארבעה ילדים
דובן־פיס
תעודת-בגרות
מיספר ירוק
מיספר לבן
הלוואה עומדת
דרגת״עדיפות ב׳ לטלפון

4-9ילדים
שיחרור ממילואים
תואר יצואן מצטיין
מענק לעידוד הסרט הישראלי
מפעל מאושר
שליחות מטעם משרד״ההסברה
דירת יוקרה
הענקת מילגה למחקר בחו׳׳ל

10 ילדים למעלה
מנדט בכנסת.

תחלום פעוטי, ואל תתייאש
אפילו נקטין בשבילך את האש
שתספיק לחלום על קינוח פריך
לפני שנגיש אותך בכריך
זאת ארץ אוכלת יושביה — בתי
ואין במו מזון עם גוון משפחתי
אז תפסיקי לצעוק — ילדה בכיינית
בי מחר בא תורך עם קצת מיונית
זה עניין של מזל — אני לא מלגלג
שאתם על האש ואני עם מזלג
כי מחר יום חדש — עם תפריט קצת אחר
אני בתנור עם ציפוי קממבר
אני מאודה
אני על הגריל
אני במחבת
עם צ׳יפס וסלט.

הם ישבו בבית קפה קטן, שיחקו
שח וקראו ז׳ורנאלים. מזג האוויר
היה נאה, ושקט שרר ברחובות. לפתע
נשמע צילצול הטלפון .״קפריסין״ אמר
מישהו מן הצד השני של האפרכסת.
כתבנו הפסיק את משחק השח לפני
לפני המט הגורלי ורץ אל משרד הנסיעות.
קשבנו
עזב את כוס הקפה שלו כש היא
מעלה אדים ואץ אל גליו הקצרים.
פרשננו חייך בהתנצלות, ,הניח ל שבועון
המצוייר ולקח מונית אל בניין
הטלביזיה.

״כאן כתבנו המיוחד בקפריסין״,
אמר כתבנו אל גלי-האתר. זה עתה
הגעתי לכאן ואתם יכולים לשמוע את
התפוצצויות הפגזים מסביבי. קולות
הפגזים מזכירים לי את ההפיכה ב־קמצ׳אטקה,
בה הייתי נוכח לפני כשלושה
חודשים — אופסה, עוד פגז
נפל, שמעתם ן — ואני מוכרח לציין
כי מזג האוויר הרבה יותר נעים מן
הגשם השוטף שבו נתקעתי בקרב בין
המורדים באמ׳נגו לכוחות הממשלה.
בומס, עוד פגז. אני רוצה להגיד לכם
רבותי שהמוראל כאן בקפריסין גבוה
לא פחות מזה של כח הפשיטה ללבנון,
אליו הצטרפתי שעה שביליתי חופשה
קצרה בישראל, בין מלחמת קרים וה פלישה
לצ׳כיה, אז בואו ונאזין לקולות
הנפץ: בווום טרררראח, פצצצציאוווו,
טריל טיל טיל פיף פח״.
״אשוב ואשדר בעוד כעשר דקות״.

״כאן קשבנו,״ אמר קשבנו .״הרגע
קלטתי יאת תחנת השידור הקפריסאית :
...ציף ציף טרררר טררר איסי רדיופו־ניקוני
קיפרוס. פאבלומה בום טם בום
טם פרוסקראמוס מקאריוס יאסו סיר-
טאקי טטררר טט טט ציף ציף ...כוחות
הממשלה שולטים במצב. כך אמר
הרדיו״.
אשוב ואשדר בעוד כחצי שעה.

״כאן פרשננו,״ אמר פרשננו. את
עבודת הדוקטוראט שלי עשיתי על ה נושא
״כוחות הטרוגניים אשר באו
לידי ביטוי בזיקתן של עדות קפרי־סאיות
שונות אל ארצות מוצאך. אני
שמח שסוף־סוף נפלה בידי ההזדמנות
להציג כמה מן התיזות שפיתחתי, בפני
הציבור. ובכן, אוכלוסיית קפריסין
מורכבת מתורכים ומיוונים

בעוד שבוע, או עשרה ימים, ישובו
כתבנו, קשבנו ופרשננו אל בית התה,
ישחקו שש־בש וימתינו לצילצול ה טלפון
הבא.
מה דעתכם על בוליביה? אומרים
שנחמד שם בקייץ.

— ממישנתו של מ יי ס דו —
שומר שלישית אדוניי.
ד״ר זוארץ
(בעליית־ משמר)

ג 11אלד !
גוואלד!
הולכת להיות מילחמה, גוואלד!
מהר להיכנס למצב־חירום, אתה שומע
אותי, עם?
תיכף ומייד להיות בפאניקה, כן?
כי הולכת להיות מילחמה.
ושתדעו לכם, שהולכת, גוואלד,
להיות מילחמה, כי הערבים רוצים לז רוק
אותנו לים, או בעזרת קיסינג׳ר,
או בעזרת מילחמה. ולכן תהיה מיל־

חמה, גוואלד!
ואם הערבים לא יתחילו מילחמה,
זאת בהחלט לא סיבה שהמילחמה
תתבטל, כי גם אנחנו כאן ויש מי שדו אג.
אז בבקשה — עם פאניקה, כי
פאניקה היא צו־השעה כדי שלא תגי דו
אחר־כך שלא ידעתם שהולכת
להיות מילחמה.
גוואלד !
ואם כבר מדברים על מילחמה, כדאי

שתדעו כבר עכשיו שאין לנו כל
כוונה לדבר עם הפלסטינים, או לדון
עם ירדן, או לפרק התנחלויות, או
להסכים לפשרות, כי בין כה וכה באת
מילחמה, ותמורת מילחמה אנחנו נות נים
רק מילחמח. ואולי חשוב גם
לציין שאם נותנים רק מילחמה, מקב לים
רק מילחמה, לכן תהיה מילחמה.
ולכן, כולנו יחד — שלוש, ארבע:
גוואלד! הולכת לחיות מילחמה.

מכת בי ם למערכת צפיתי במוכנימו טל וולט דיסני בטל-
וויזיה ולהפתעתי שמעתי דברים חמורים
וחסרי־איזון. בתוכנית, שעסקה בין
השאר בחיי הדבורים, נאמר כי הפועלות
בכוורת חרוצות ויעילות, בעוד שהזכרים
מגושמים ועצלים וכל שאיפתם לעסוק
בענייני מין.
אין לי כל ספק כי התוכנית הובאה
לשידור בידי נקבה, והיתה זו אישה
אשר כתבה את אותם דברי״בלע. ידועים
בהיסטוריה מיקרים רבים בהם דווקא
הנקבות היו עצלות ונימפומניות על חשבון
זכריהו החרוצים, למשל בסוגים
שונים של עכבישים. למה, אם-כן, לסלף
את ההיסטוריה. למה להציג עמדה קיצונית
מבלי להראות גם את החיובי
שבזכרים.
כאדם וכזכר מוחה אני נמרצות כנגד
הצגת תדמית מסולפת זו על-ידי האח ראיות
ברשות-השידור. ואני מסיים בקריאה
:״זכרי כל העולם — התאחדו

ש. ז( .ואשי־התיבות בדויים).

שת חי ה

זה היה השבוע היפה כיותר
כחיי.
ישכתי כסאלץ, פיצחתי גרעינים
וראיתי בטלוויזיה. מילחמה.
מילחמה נחמדה, עם פיצוצים
ובאריקאדות, כץ אנשים שמדכרים
לועזית, כאיזה אי קטן ונידח כצד
השני של העולם.
מה הם רוצים, האידיוטים?
את מי זה מעניין?
מה הם הורגים אחד את השני?
אומרים שיש סיבוכים מדיניים,
והמעצמות מודאגות, ונאט״ו כמשבר.
שטויות.
העיקר
שאצלנו שקט. לא נרשמו
פיגועים. לא נשמעו יריות,
לא התגלה מוקש. לא נתפסה חוליה.
והיה
נהדר לשבת שכוע אחד
כשקט בסאלון, לפצח גרעינים
ולהקשיב לשקט כגבולות.
ובטלוויזיה היתה סילחמה במקום
אחר.
וזה דווקא נחמד שיש מילחמה
בטלוויזיה אחרי ארוחת־ערב.
שתהיה.

זיכרונו ת
אר ץ־י שר אל
הפלישה ה טו ר קי ת
הרא שונה
מששמענו על הפלישה הטורקית לקפריסין,
פנינו אל נחמן זורקיו מיבניאל
וביקשנו ממנו לספר על הפלישה הטורקית
לארץ־ישראל. וזהו סיפורו:
״היו אלה ימי קייץ חמים. היתה שנת
בצורת, ואשתי ציפורה יצאה עם הפרה
חרמונה לחפש מרעה רענן.

ירו שלים שלי
אמר אפיפיור בקריית ואתיקאן
ירושלים שלי,
אלייך נשא משיחי את עיניו
בין עמקייך הוקע ונצלב,
ודורות צלבנים
במסע מפרך
אלייך עלו
לנשק עפרך,
לעלות אל קברו של אותו הגלילי
ירושלים שלי.

אמר עמרם בלוי (זכרונו לברכה)
ירושלים שלי,
רק אנו נוטרי העיר הקדושה
מול גזירת הכיבוש הרעה הקשה,
של מיני ציונים
אפיקורסים גמורים
מעכבי גאולה
סוררים ומורים,
שלטונם הוא בטל ומבוטל בשבילי,
ירושלים שלי.

אמר מוסלמי בריאד הבירה
ירושלים שלי,
מהרייך אל־קודס חמדת־לבבי
לשמיים המריא על סוסו הנביא,
וכיפת הזהב
הנוצצת ברום
מאמצת ליבי
לא לשקוט וללחום,
עד כי יסוג בל אוייב מגבולי
ירושלים שלי.

אמר בעל-הון ותורם מפורסם
ירושלים שלי,
יש לי קשרים ויש לי ממון
ואבנה בית דירות מפואר או מלון,
אז מספיק לפטפט
על איכות ועל נוף
מול חוקי הבנייה
א ת ראשי לא אכ1ף,
וולפסון והילטון הם ראשית מפעלי,
ירושלים שלי.

אפנדי ציט
״אני עסוק הייתי בקציר החיטים,
הניפותי את החרמש שלי בתנועה עליזה
ושרתי את השיר:
הקוצרים הקוצרים את החיטה
הקוצרים הקוצרים את השעורה
הקוצרים הקוצרים טרלללללללה.
״לפתע חשתי ליאות רבה ושכבתי בין
השיבולים למנוחת הצהריים. אכלתי
מלפפון ירוק ושתיתי לבן מן העז השחורה
שלנו, שכרעה ללדת לפני ימים
מיספר. עודני שוכב, ועכוזי מופנה אל-
על, החל כאב עצור מחלחל בבני-מעי.
תמהתי אם אין זו התקפת קדחת צהובה
ואז הפניתי ראשי וראיתי פחה טורקי
רכון אל אחוריי, .שמי אפנדי ציט,׳
אמר האיש, ,ואני חוקר-מעיים מטעם
השולטן עבד-אל-חמיד ירום הודה׳
״מכיוון ששמעתי כי בא מפקודת השולטן,
פתחתי בפניו את שעריי ולאחר
מכן נפרדתי ממנו לשלום.
״כך נסתיימה הפלישה הטורקית ה ראשונה
לארץ־ישראל.״

ראשי הקואליציה גברה, כשהתברר להם שלוח־הזמנים
שהכין לו ספיר למשך השנה הקרובה, מצביע על כך
שהוא עלול להיעדר מהארץ כחמישה חודשים.

—ספיר״דחה~עד־כה־רמזים~שנרמזו״לו, פי
לטובת הקואליציה בדאי שיתפטר מחברותו
בבנסת. בצורה פסקנית הוא הבהיר, שההצעה
״אינה באה כחשבץ.״

המפקח ־ וו ד ־ ה כו כים

ו סי ע ח אדון דארה״ ב -
וו דו להל הי ד חו ת
ממשלת־יישראל גיששה אצל אנשי המימשל האמריקאיים
בדבר האפשרות לדחות את ביקורו המיועד
של סגן־ראש־הממשלה ושר־החוץ יגאל אלון באר-
צות־הברית, בסוף חודש זה. בביקור זה אמור היה
אלון לדון עם האמריקאים בדבר המגעים עם ירדן
לקראת הסדר, ובדבר נכונותה של ישראל לוויתורים
בבעייה הפלסטינית.

ממשלת־ישראל נתלתה כמשבר שפרץ
סביב קפריסין, בדי לטעון שהשעה אינה
בשדה לתחילת הדיונים, תוך תיקווה שדחיית
ביקורו של אלון תתן לישראל שהות
נוספת, בחינת ״דחיית הקץ״ ,לגבי תחילת
המגעים עם ירדן.

באופן אישי רמז אלון כי הוא היה שש לדחיית
הביקור, כיוון שהוא חש שאינו מצוייד בסמכויות
מספיקות לניהול המשא־והמתן בעיקבות החלטתה
האחרונה של הממשלה בנושא הפלסטיני.

ויסיו! להש לי ם פין
רפין ו א פן
נראה כי ראש־הממשלה יצחק רבץ עושה מאמצים
לשכנע אישים שונים שישפיעו על אבא אבן להצטרף
לממשלתו בתור שר שירכז בידיו את ניהול
המגעים עם מדינות־ערב.

כין השאר ניסה רכין לרתום למשימה זו
את פינחס ספיר. ספיר דחה את ההצעה
שהוא ישמש במתווך, ואף הציע לאבן, כשיחה
אישית שהיתה לו עימו, שידחה את יוזמת
רכין.

ס פי רמול 1ל
סזצוקחה פו א דיוגי ה
נסיעתו של יו״ר הנהלת הסוכנות, פינחס ספיר,
לחו״ל, לתקופה של שישה שבועות, העמידה במבוכה
את ראשי הקואליציה, שקולו של ספיר עלול להיות
הסר להם בכנסת בעת הצבעות גורליות. מבוכתם של

משר די םחד שי ם
ל מ עי כ ת
״ ה עול ם הזה״
החל מיום רביעי, 24.7.1974 ,
עוברים מישרדי מערכת ״העולם
הזה״ לכתובת חדשה. כתובת המערכת
ומישרדי ההנהלה של ״העולם
הזה״ היא מעתה: רחוב גורדו! ,3
תל-אביב. כמו-כן שונו מיספרי ה טלפון
של המערכת. המיטפרים
החדשים הם טלפון ,243386—7—8
איזור חיוג תל-אביב.
כתובת תיבת-הדואר של המע רכת
נשארת ללא שינוי: ת.ד, 136 .
תל,-אביב.

חבר מועצת העירייה מטעם המערך, נחום רז, להחלפת
שם שדרות־הקרדהקיימת בתל־אביב לשדרות בן*
גוריון. הנהלת העיר הנמצאת בידי הליכוד, ניסתה
להתנות קבלת תביעה זו בדרישה שאנשי המערך
יסכימו לקריאת שמות רחובות בתל־אביב בשמות מנהיגי
התנועה הרוויזיוניסטית.

לקראת פתיחת תערובת כן־גוריון כמוזיאון
תל־אכיב, שתיפתח כיום־השנה למותז
של כיג׳י, ייערך גם טבס הסכת שם השדרות
לשדרות כן־גוריון.

פרוש מתפ קי דו

ה״פאז טה״ וה״ספריט״

מאיר חת, המפקח־על-הבנקים, עשוי לפרוש בקרוב
מתפקידו. חת היה צריך, על־פי המתוכנן, לפרוש
בחודש ינואר הקרוב. אולם פרשת בנק ארץ־ישראל־בריטניה,
תקדים כנראה את פרישתו.

פדשו לארץ

נגיד בנק-ישראל, משה זנכר, מקווה בי
הקרבת ראשו של חת תשחרר אותו מהחד
בה להסיק מסקנות לגבי עצמו.

ענף כלכל
מ שג שג ־
פי רו ק מכוניו ת
ביקוש מוגבר בשוק המכוניות נוצר לאחרונה
למכוניות חדשות שהובאו לארץ על־ידי תיירים או
תושבים זרים, ושלא ישולם עליהם מכס. רוכשי מכוניות
כאלה בארץ חייבים אומנם בתשלום כל המיסים עליהן,
מה שהופך בדרך-כלל את רכישתם לבלתי־כדאית.
אולם פירצה בחוק מנוצלת לקניית מכוניות־ללא-מי־סים,
לשם הפקת רווחים.
מי שקונה מכונית שלא שולמו עליה המיסים
יכול להימנע מתשלום המיסים על־ידי הפקדת ניירות
המכונית במכס — דבר השולל ממנו את אפשרות
השימוש בה.

אולם לקונים משתלם לשלם למוכרים
את מחירי המבוניות־ללא־מיסים, רק כדי
לפרקן ולמכור חלקים מהם כתור חלקי־חילוף.
אי-אפשר, אומנם, למכור את מנוע
המכונית, שהוא ממוספר, אולם ניתן בקלות
למכור את שאר חלקי ואביזרי המכונית,
הכלתי-ממוספרים.
בדרך זו אפשר לרכוש מכוניות בסכומים של
כ־ 5000ל״י, ולהרוויח ממכירת חלקיהן כעשרת אלפים
ל״י פטורות ממס.

54 פי תו ת

מפעלי קוקה־קולה שבבני־ברק, השייכים לאיש־העסקים
האמריקאי אייב פיינברג, עומדים להתרחב
בצורה ניכרת במרוצת השנה הבאה.

ליד המיפעל הקיים (שגדל אף הוא בדי
להדביק את קצב הייצור העולה מדי שנה
ב 20 עומד לקום מיפעל נוסף, למשקאות
קלים אחרים שמייצרת ומשווקת
דוברת ״קוקה־קולה״ הבינלאומית.
קוקה־קולה אינטרנשיונאל מייצרת, מלבד חקוקה־קולה,
עוד כ־ 30 סוגי משקאות קלים, שהמפורסמים
בהם הם המשקה הצבעוני פאנטה, ומשקה תוסס לבן,
הקרוי ספריט. מזה שנתיים משווקת קוקה־קולה ב־ארצותדהברית
גם משקה עשוי מאשכוליות, שזכה
לפופולאריות עצומה.

חברת ״קוקה-קולה״ הישראלית ערבה
בבר סידרת ניסויים ומיבחנים לגבי סי*

צפויו ת כ חי רו ת כין
ינואר לאפריל 7 5׳
.ההערכה ההולכת ומתגבשת כהוגי
מיפלגת העבודה היא, בי חרף המאמצים
לייצב את ממשלת־רכין, לא
יהיה מנוס מעריכת כחירות חדשות,
כחודשים ינואר־אפריל לבל המאוחד.
בתוצאה מהערכה זו גובר הלחץ על
מאיר זרמי לק•;כל על עצמו את מישמיפלגת
העבודה, כדי לאר•

רת מזב׳יל
ת-הבחי-
גן את המיפלגה דאת
רוות. נראה שלצידו של ז׳רמי יתייצמערכת-הכחירות1)7

שר־בו,
האוצר
יהושע רכיגוביץ׳ ,שר-השיבץ
אברהם עופר, ומנב״ל בנק החקלאות
דוד קלדרון.

ח ד שו ת

בויי ההצלחה של המשקאות השונים כארץ,
ולפיהם תיקבע מערכת הייצור כמיפעל

ל צ פון ת ד ״ אביב

כיום פוכרת קוקה־קדליה בישראל כחצי מיליון בקבוקים
ליום, אחרי שבשנה האחרונה הפעילה מכונה
השוטפת וממלאת 1200 בקבוקים בדקה — אחת משלוש
המכונות היחידות מסוגה הקיימות בעולם כולו.
שתי האחרות מופעלות בארצות־הברית עצמה.

הקלה במצוקת המחסור בכיתות־לימוד מספיקות
בבתי־הספר בצפון תל־אביב, תורגש החל משנת־הלי־מודים
הבאה. עיריית תל־אביב החליטה להקציב 31
מיליון לירות להקמת 54 כיתות לימוד חדשות, ב־בתי־הספר
שבשכונות הצפון.

הנהלת העיר הקודמת התעלמה מהעובדה
שבשכונות הצפון, כמו שיבץ ככלי,
רמת־אביב ותוכנית ל׳ ,מתגוררים כעיקר זד
גות צעירים — ואחוז הילדים כהן גבוה משאר
חלקי העיר. משום בך לא הדכיק תיב־נון
בניית כתי־הספר את הגידול כמיספר
התלמידים.
מאות. תלמידים !בשכונות אלה סבלו כתוצאה
מכך, נאלצו להיטלטל למרחקים. על־פי ההחלטה
החדשה, ייבנו בבית־הספר ארן בתוכנית ל׳ 12 כיתות,
בבית־הספר שבשיכון בבלי 12 כיתות נוספות,
ובשני בתי־ספר ברמת־אביב 30 ,כיתות נוספות.

ש ד רו תקק ״ לבח ״ א
הו פ כו ת
דשד רו ח כן־גוריו!
עיריית תל־אביב נכנעה למאבק הממושך שניהל

ר שו תהס פו ר ט חפת
מי בצע
ה תגונוו ת ״ עונ פי ת
הטבח שביצעו מחבלים בילדי בית־הספר התיכון
של צפת בעיירה מעלות, עשוי לחולל מהפיכה בכל
תפיסת החינוך הגופני בארץ. העובדה שבין מאה חני כי
הגדנ״ע שנלקחו כבני־ערובה בידי המחבלים, לא
נמצאה גם קבוצה אחת שהעזה להתנפל על המחבלים
ולנסות להכריעם בקרב־מגע, גם מבלי שיהיו בידיהם
כלי־נשק, הבהירה לממונים על החינוך הגופני בארץ
שמשהו לקוי בכל שיטת החינוך הקדם־צבאי.

על סמך מסקנות אלו מתכננת רשות־הספורט
כמישרד־החינוך תובנית-אימונים
לנוער ולמבוגרים כנושאי קרבות־הגנה ומגע,
שתימשך כין 40־ 25 שעות-אימון ותקנה,
במיכצע המוני, ידע בסיסי וכושר גופני שיח דירו
את תודעת ההתגוננות האישית ללא־נשק,
לשיבכות רחבות כבל האפשר של
האוכלוסיה.

התשובה ״הטוטאלית״
לקשקש•
קריז!״ השמפ 1החדש של ״וולה״ נגד קשקשים

מוניטין בינלאומי ל ק 1סנ 7עיקת השיער

בלי

קרא שוב למילואים לפחות במשך שסו־גה־תשעה
חודשים.
והנה, בניגוד להבטחה, קיבלתי צר
קריאה לשירות מילואים למ*שך 51 יום,
מה־ 24 לחודש זה, בתוספת ההבהרה שהדבר
נעשה בתוקף צו חול שר־הביטחון.
אני רוצה להפנות את תשומת ליבך
לפגיעה באימון בהבטחות הפיקוד, שדבר
זה מהווה.
אני עומד ללכת למילואים בהרגשה
שנטל הביטחון אינו מחולק שווה בשווה
כין כולם, למרות כל ההבטחות שניחנו
בנידון על ידיך ועל־ידי אחרים בכל כלי
התקשורת — מאחר שאני מכיר אנשים
רבים שלא שירתו תקופה ארוכה כמוני,
ושאינם נקראים כעת לשרת שוב.
יצחק קניגסכרג, הוד־השרון

רוגז על ״דוגוזין״
״העולםחזה ״ ,שכוסוןהחדשותהישראלי. המערכת
והמינהלה: תל־אביב, רחוב הרליכד ,12 טלפון .260134 תא־דואר
. 136 מען מברקי: עולמסרם .״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, דה׳
בן־אכיגדור. הפצה: גד בע״מ. גלופות: צינקוגרפיה כספי
בע״מ. העורך• הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה כע״מ.

אני רוצה לבקש סליחה.
לפני שבועיים הכיל ״העולם הזה 1923 שני סיפורים חשובים על הנפט.
סיפור אחד גילה שממשלת־ישראל מכרה את זכויות הנפט שלה בים הצפוני.
זה היה סקופ חשוב שלנו, והוא הועתק למחרת היום בכמה עיתונים יומיים —
מבלי לציין את המקור, כמובן.
הסיפור השני נגע לגניבות החדשות בחברת ״נתיבי־נפט״ .היה זה סיפור חשוב,
ובו פרטים רבים חדשים. אך הסקופ עצמו לא היה שלנו, אלא של ״מעריב״ ,שגילה
ראשון את פרשת ״נתיבי־נפט״ החדשה.
אני רוצה לבקש סליחה על כי לא ציינו זאת בפירוש בגוף הכתבה.

אולי זה נראה מוזר.
מדוע צריכים אנחנו לציין שעיתון מסויים הקדים אותנו בסקופ — אם אותו
עיתון עצמו מעתיק את הסקופים שלנו מבלי לציין זאת :
יש רק סיבה אחת: אנחנו רוצים לנהוג על״פי המוסר שלנו, ולא על״פי המוסר
של מישהו אחר.
לפי המוסר שלנו, גניבת סקופ כמוה ככל גניבה אחרת. כייס, השולף ארנק
מכיסן, הוא מכובד יותר בעינינו מאשר עיתון המעתיק סקופ של עיתון אחר.
הכייס מסתכן, לפחות, בהליכה לכלא.
העיתונות מגנה את השחיתות של כל גופי הציבור. אבל עד כה לא הצליחה
העיתונות הישראלית להתגבר על השחיתות הקיימת בה־עצמה. גניבת סקופים היא
שחיתות. העובדה שכל עיתוני ישראל, ללא יוצא מן הכלל, נוהגים כך, וגונבים איש
מרעהו, אינה משנה את העובדה. הדבר מבליט רק את הגיחוך שבדבר. שהרי כל
העיתונים יוצאים ניזוקים, ובסופו של חשבון איש אינו מרוויח.

הצד השני של אותו מטבע הוא הגניזה.
מכיוון ששום עיתון אינו רוצה להזכיר עיתון אחר, קורה לעיתים קרובות
שדווקא אין מעתיקים סקופים. כלומר: עיתון מפרסם סקופ מרקיע־שחקים,
והנה — יוק. שום עיתון אחר אינו מתייחס לאותה פרשה. המחשבה היא שאם
אין איש מזכיר את הגילוי, יחשבו הקוראים שאינו חשוב או אינו נכון.
הנה, למשל, גילה ״העולם הזה״ באותו גיליון סקופ בינלאומי: בעלה של
מנהיגת התנועה למען ארץ־ישראל השלמה, צביה גרנות, גילה בבית״הדין שאשתו
סיפרה לו על תוכנית לרצוח את הנרי קיסינג׳ר בבואו ארצה, וזאת על סמך
הניסיון של רצח הרוזן ברנדוט ב־.1948
זוהי עובדה, הרשומה שחור על גבי לבן בתיק מישפטי. כל עיתונאי יכול לבדוק
את התיק. אולם שום עיתונאי לא עשה זאת. מכיוון ש״העולם הזה״ גילה את
העניין, לא נגע בו שום עיתון אחר.
גם זהו נוהג כללי בעיתונות הישראלית, ואינו נוגע ל״העולם הזה״ בלבד.
כך בדיוק נוהגים העיתונים היומיים גם איש כלפי רעהו. אם אינם גונבים איש
מרעהו, הם מתעלמים איש מרעהו.
בזמנו התקבלה החלטה על״ידי מועצת העיתונות הישראלית, המחייבת כל עיתון
המצטט או מסתמן על ידיעה שהופיעה בעיתון ישראלי אחר׳ לאזכר את המקור.
דווקא ״העולם הזה״ ,שאינו שותף למועצה זו, נוהג לקיים את כללי האתיקה
שלה, ואילו העיתונים המשתתפים בה, מתעלמים, לפחות מהחלטה זו.

אגב׳ לגבי אותו גילוי על התוכנית לרצח קיסינג׳ר :
כעבור שבוע פנינו למשה המישטרה, לשאול מת נעשה בנדון.
הנה, בתיק מישפטי, יש עדות המעוררת חשד וחשש לגבי הכוונה לבצע פשע
פוליטי ראשון במעלה, העלול להמיט אסון על המדינה.
המישטרה השיבה לנו רישמית: לא עשינו דבר, כי לא הוגשה תלונה רישמית.
תלונה של מי ז של קיסינג׳ר, אולי ז
גם המישטרה אינה קוראת, באופן רישמי, עיתונים. והיא אינה אוהבת להתייחס
לגילויים של מישהו אחר.
מכתבים מכתב גלוי לשד־הבימחון
אדוני השר.
ד׳ן זטיבה שלנו שירתה במילחמה במים־
גרת אוגדה ששהתה באפריקה עד לביצוע
הסכם הפרדת הכוחות. לאחר מכן שוח

ררו
יחידות רבות ששירתו באפריקה,
ואילו אנחנו הועברנו לסיני והמשכנו
לשרת כחודש וחצי נוספים. באותה עת,
הוסבר לנו שהשירות הנוסף הוא
לצורך אימון והובטח לנו רישט
יתופומבית על־ידי מפקד האוגדה
שבתמורה להארכת השירות, לא ני־

בעיתונות נכתב על השביתה במיפעל
רוגוזין באשדוד ועל כך שהנהלת המיפעל
שוקלת תביעת פיצויים מהעובדים. ברצוני,
כעובד המיפעל, להשיב להנהלה:
ההנהלה היא האשמה בסגירת המים־
על. ההנהלה יודעת איזה מאמצים מש קיעים
העובדים בעבודה. היא גם יודעת
שבגלל מאמצים אלה הרוויח המיפעל
השנה מאות אלפי לירות. אז מדוע שהפועל
לא ידרוש? האם לא מגיע לו?
מנכ״ל המיפעל אמר לוועד שהוא יזרוק
את הכסף לים ולא יתן לפועלים.
האם מנכ״ל כזה הוא לא חבלן? לדעתי
הוא כן וצריך לפטר אותו.
דניאד וקנין, אשדוד

נבקש להעיר כי פעולות האגודה ממומנות
מתרומות חבריה בלבד. ואנו רואים
בצורה זו של התארגנות את אחד מיחד־דיה
של אגודת סגן לצרכן שנועדה להיות
בלתי תלוייה לחלוטין בכל מקור כספי
אינטרסנטי.
חנה גרינבאום, יו״ר אגודת מגן
לצרכן, תל־אביב

סיפור הצלחה
״העולם הזה״ ,1919״רחל ה-
מרחלת — ספרד על מפת ההצלחה,״
סיפור נישואיה של ג׳ו-
לי ריס.

אני רוצה לתקן קצת את סיפורכם
עלי.
ראשית: הארץ לשימחתנו טרם נגמרה
לנו, ואנו תיקווה לחזור במהרה, לאחר
ביסוס עתידנו הכלכלי. לצערנו בארץ אי-

ק שק שת
הפעל את דמיונך ונסי למצוא כותרת
מתאימה לציור שלמטה, שתסביר
מה אתה רואה בו. הצעות לכד
תרות יש לשלוזז לפי הכתובת: ת.ד.
,136 תל-אביב, עבור, קשקשת* .ההג־דרות
הקולעות ביותר תפורסמנה.

בן־עמי וחמיסים
״העולם הזה״ ,1924״מס־ההכנסה
נותן מתנה של מיליונים,״ על ה שערורייה
שבגביית המיסים מהמיליונר
עובד בן־עמי.

לאור התקדים של עובד בן־עמי, על
כל משלמי מס־ההכנסה בישראל, לסרב
לשלם את מיסיהם.
מם־ההכנסה יגיש מישפט. העניין יסחב
כמה שנים ובסופו של דבר יגיעו לפשרה.
בינתיים יוכל הנישום לגלגל את
הכסף ומהריבית לשלם למס־ההכנסה את
החוב.
אליהו שדם, חדרה

קשקשת 1923

אתם צריכים לעמוד בראיש אירגון שביתת
תשלומי מיסים.
אחרי שהתגלתה פרשת המיסים של ה־מולטימיונר
בן־עמי, רבים וטובים יצטרפו
אליכם.
אלכסנדר כרים, יפו

המחדל מתחיל בפנינה
״העולם הזה״ ,1924״מין שיח דור
שכזה ״,על שיחרורה בטרם
עת של הדוגמנית פנינה רוזנבלום
מצה״ל.

לשורת המחדלים של צה״ל, נוסף השבוע
מחדל נוסף. במקום לנצל את מתנת
אלוהים שהוענקה לפנינה, ולהפוך אותה
לשגרירת היופי של צה״ל, הם הלכו וזרקו
אותה.
אני במקום הרמטכ״ל, הייתי מנצל כל
רגע כדי לצלם את היפהפייה הבלונדית,
מכין פלקטים ענקיים ומפיץ אותם בעולם,
כדי למשוך לארץ המוני מתנדבים.
דויד חן, ירושלים
לא מגיע לצה״ל שפנינה רוזנבלום תשרת

איזה יופי! איזה חן! חבל לבזבז אותו
על מיגרש המיכשולים, בשדות הקוצים
ובאוהלי הסיירים. יופי כזה צריך לעטוף
בסדיני־משי ולהציג במוזיאון.
א בי רזנילן, תל־אביב
סוף־סוף קיבלו האחראים בצה״ל שכל.
את הדוגמנית, המגלה יותר משהיא מסתירה,
היו צריכים לזרוק מהצבא מזמן.
איך החיילים האמיצים שלנו יכולים
להתייחם ברצינות לתפקידם, כאשר אותה
נקבה ראוותנית מסתובבת בין רגליהם.
רות שדמן, בני־ברק

מנן לצדכן
״העולם הזה״ ,1921״במדינה —
צרכנות — מגן חדש לצרכן הישראלי,״
על האגודה החדשה למען
קהל הצרכנים הישראלי.

כתבתם כי פעולות אגודת מגן לצרכן
ממומנות בעזרת התאחדות עולי אמריקה
וקנדה בישראל.

#זוג גפרורים מפגינים ליד
עיריית עכו. דרישתם: שיכון לזוגות
צעירים ולא קופסת גפרורים. אחרת
הם יציתו את עצמם.
שאול יהישלו־ם פתח־תיקווה
• העיניים של המדינה.
הלל גזית, ראשון־לציון
9חילזון במארב.
• 9תאונה תת־ימית בין שתי צוללות
(מראה מלמעלה).
דני גספר, תל-אביב
9איש־מאדים טובע.
! 9שני מסמרים רוצים לדפוק באותו
חור.
חיילי ד״צ ,1101 צה״ל
9גבר מקורנן בבית־שימוש ציבורי.

גיסיס, רמזז־גו
אפשר לצבור רווחים ולהגיע למשהו גם
בכמה תקופות חיים. עובדה היא שבתקופה
של שנה הגענו למעמד כלכלי מכובד,
ואנו חיים ומבלים בץ גדולי האריסטוק רטים
של אירופה והעולם.
שנית: רשת הבוטיקים שלי היא הגדר
לה ביותר בספרד, ואנו דנים עתה בהר חבתה
גם מעבר לגבולות ספרד.
גם החווה לגידול שוורים של בעלי,
היא מהגדולות בספרד, ושותפו של בעלי
הוא לא אחר מאשר אל קורדובס, גדול
לוחמי השוורים בכל הזמנים בעולם.
ג׳ולי ריס, ספרד
העולם הזה 1925

לנוחיותך
טופס לוטו
רב־שבועי
לחמש הגרלות
רצופות
003 713*30130י•4׳.

..333030

.!*3003
.30030

1333: .11€£
300300

30000

1033031 ..!03330
1033333
£33000
|^0301030
330..000003ש
93 00900
1003330..003030

ת,לוש יזשתתפית

־0הגרלית

מיג)|
00000

ניזטט

0 888
ו[]׳05 שנת

-82888 יז 8600006 11

(0 3 8 0 0 1 8 0 0 0 0 9 8־ 0 8 @|0רי[ 0 0 0 ^ 0 8 |@@0
@0 8 3 8 8 0 1 6 8 0 8 8 0 1 ^ 3 8 0 0 8 0 0 1 0 8 8 8 0 8 8

^ 38@8|0801<(03 0008 3628

0 3 8 0 8 8 1עז 8 §:8פ טנ 8 [ -מרי

סמן פעם אחת את המספרים ו ה טופס
ישתתף בחמש הג ר לו ת ר צו פו ת* .

.8 6 ^ 3 0 3 6 8 0 3 3 0 0 3 0 0 8י0 3831 0 .<6 :
]0 3 8 0 8 3 8 0 )1(0 8 3 8 6 0 6 3 3 8״[ @6 8 0 0 3 8 | 0
10 0 0 8 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0י(1״) 3 @3 8 0 3 0 | 6 0 0 8
0 0 0 8 8 0 0 0 8 0 3 0 0 8זי! 0 0 @|0 6 0 3 8 0ש 3 0 0

סכו םהזכ יו ת ה כולל
של טופ ס רב -שבועי
י פו רסם בו 1ו ם ההגרלה החמישית

[(0030
׳300300
׳3303301
3033301־ 000000
000300
|׳0030[׳3

3303001י
000300
׳5303001
׳00333$י 0030
|0000001

בחש נכונהו תז כ ה גם אתה -לו טוזו השיטה

* מ חי ר טופס לו ט ו רב -שבו עי לחמש הג ר לו ת ר צו פו ת

__־100000

ן• יי 330330 000030

׳־־333300
׳3000301
330001

333300

!330330
333300

0303031־־0 3
3330301

״ 3333301׳יו 3331 .

קי לסשוב בינלאומי ג>״1מ ישנת הנ׳רס1ם הממשלתית

הזו כהגפרס הר א שון, ה שני או השלישי,
יוכל לקבל את הז כי ה
עוד לפני תום תמש ה הג רלו ת.

השמפו המ>ג\רל> לשיער־גולש: חופף וכד>צב כאחד!

מילק פרוטאין פלוס 6
שירבלון
שנ> תכש>ד>ם-במוצר אחד
חלק ..,חלק ...גמי ש ויציב
אין ״קשרים אין ״חבלים״
ואיו ״קצוות־שדופים
״מילק פרוטאין פלוס 6״ — שמפו
השיער המהפכני, מאוזן בהרכבו הכימי
ולכן פועל על השיער כחפיפון וכמייצב
בעת ובעונה אחת.
״מילק פרוטאין פלוס 6 לחפיפה
יסודית לשיער זוהר, לשיער גמיש,
ולתסרוקת יציבה.
״מילק פרוטאין פלוס 6״ — חסכוני מאד.
טיפות מספר מספיקות לחפיפה יעילה,
ודקות מספר מספיקות לסירוק השיער
והחלקתו.
לבחירתך — לשימוש בבית או במספרה —
שני סוגים :
. 1לשיער שנפגם מטיפולים אינטנסיביים :
צביעה, הבהרה, חימצון וטיפול־תרמי.
. 2לשיער רגיל עד יבש, ולשיער רגיל
עד שמנוני.
אנו מזמינים אותך ללא תשלום — לצוות
לימוד אשר בו תנתן הדרכה אישית כיצד
לטפל ולטפח א ת יופייך — בביתך.
ההרצאות תימשכנה 3שעות ותתקיימנה :
ב תל־ אביב, ב״בית רבלון״ ,רח׳ חובבי
ציון ,65 בימים ראשון ושלישי מ־3.00
עד 6.00 אחה״צ ; בימי ששי מ־ 9.00 עד
12.00 בצהרים ; בחיפה, ב״בית ויצו״ ,שד׳
מוריה , 50 בימי רביעי מ* 9.00 עד .12.00

>$ :ו*נז*א*03ז^ג¥

*!ט/ז־ממזמ#

איי-.

.3־.יר>*1ש$ומ

•!:00 צג 31^:א:0ז;ממ<
י ^ססזיז-ג

;:ן^מאף אן זסאי^ס;:*:

¥10£א * י$ 6ע1ק )!!1111

!.הדבר היחיד שהממ שלה הצדיחה
ל ה1י 1קדימה -וה השעון,״ אמר ריב
8משה דיין ממשיך ל בוא
להצביע בכנסת בכל פעם
שהוא נקרא על-ידי יו״ר הקואליציה
ח״כ. משה ורטמן.
אך בשבוע שעבר לא עזר
אפילו דיין, והקואליציה הובסה
על-ידי האופוזיציה ברוב ניכר,
בהצעת־חוק, אותה הגיש ח״כ
(הליכוד) יורם ארידור. דיין
היה, משום־מה, מרוצה מתוצאות
ההצבעה, למרות שמיפלגתו
הפסידה בה, ואמר לשכנו לספסל
ח״כ משה שחל :״אם זה
יהיה כך בכל פעם, אני אבוא
לכנסת כל שבוע.״
8בישיבת הכנסת בה הועלתה
הצעה לסדר־היום מטעם
ח״כ מנחם בגין על ענייני
השטחים, הגיב ח״ב יגאל הזר
כיץ בחריפות רבה על קריאת-
ביניים של ח״כ יוסי שריד
מהמערך. הורביץ צעק לתוך
המיקרופון המיועד לקריאות-
ביניים משך חמש דקות תמימות,
כשאיש, כולל יו״ר הישיבה
מרדכי כן־פורת, אינו
מצליח להרגיע אותו. עד שח״כ
יצחק נכון קרא לעברו :״יג

אתה מדבר כל־כך חלש
עד שאיש אינו יכול לשמוע
אותך.״ הורביץ חדל מצעקותיו
וקרא לעבר נבון :״אתה כבר
לא שומע כמה שנים!״

המיסתורית של הכהן לארצות־הברית
:״הכהן, את הבישולים
שלך כבר עשית, עכשיו תן
למישהו אחר להסתבך.״

׳ 8כאשר דובר השבוע על
החוק לפיו יוכלו שרים להתפטר
מחברותם בכנסת ולחזור אליה
כאשר יחדלו לכהן כשרים,
סיפר שר־המישפטים חיים
צדוק כי באנגליה׳ אסור למי
שאינו חבר הפרלמנט, אפילו
הוא שר, לנאום בפגי הבית.
הגיב על כך ח״כ יוסי שריד
באומרו :״אם גם בארץ יהיה
כזה חוק, שלשרים שאינם
חברי-פרלמנט אסור לדבר בכנסת,
אני אתמוך בחוק החדש.״

81 באותה ישיבה התחמק
מזכיר מיפלגודהעבודה ושר־החינוך
אהרון ידלין ממתן
תשובה על התעלומה :״מי
שילם עבור נסיעתו של הכהן
לארצות־הברית.״ כאשר נלחץ
אל הקיר, אמר :״במיקרה היה
הרב שרמה גורן בחו״ל,
במיקרה נפגשתי עם הכהן,
במיקרה נסע ח״כ הכהן לאר־צות־הברית.״
קרא לעברו ח״כ
עדיאל (״עדי״) אמוראי:
״במיקרה גד. נשב עם המפד״ל
בממשלה.״

8בישיבת סיעת המערך
בכנסת, שנערכה בשבוע שעבר,
אשר החליטה להפסיק את
המשא־והמתן עם המפד״ל, הפריע
כל העת חה״כ הדתי של
המערך מנחם הכהן, לדבריהם
של אלה שהתנגדו לדבריו,
עד ששר-השיכץ אברהם עופר
העיר לו, ברמזו לנסיעתו

למודיעין, והכניס אותו למיזנון
ללא האישור הנדרש.
! 8צרות צרורות גורמים
לסדרני הכנסת ח״כ (מפ״ם)
אליעזר רונן, ועוזר שד-
המישפטים והדתות חיים צדוק,
יחיאל (״חיליק״) גוטמן. השניים
דומים זה לזה דימיון
מפתיע והסדרנים, המציינים על
הלוח האלקטרוני החדש, מי
נוכח בכנסת ומי: נעדר ממנה,
טועים באופן קבוע׳ ומודיעים

גיל, כיצד הצליח רון (״רוני״)
פן־ישי לנסוע לקפריסין, כדי
לכסות את האירועים האחרונים
באי השכן. סיפר גיל :״מנהל
מחלקת־החדשות, צבי גיל, לא
היה מרוצה כל־כך מזה שרוני
!נמצא בחופשת מולדת כה ארוכה
בארץ, והרי הם ידועים
כ,אוהבים׳ גדולים. כשהתחיל
העניין בקפריסין אמר לו גיל :
,רוני, אני מוכן שאתה תיסע
לשם, בתנאי אחד: מקפריסין
אתה לא חוזר לארץ׳ אלא לוקח

8הברקת־השבוע שייכת,
ללא ספק, לשר-התיירות משה
קול. בעת ישיבת הממשלה
שדנה בנפילת בנק ארץ־ישראל
בריטניה, וזאת לאחר שקודם
הישיבה דנו מיספר שרים בבעיית
צירוף המפד״ל לקואליציה,
אמר קול :״נראה כי העניינים
בבנק הזה התנהלו כמקובל
בישראל מדור ודור.״

8ח״כ פינחס שיינמן
דרש השבוע בכנסת לבטל את
שעון־הקיץ, והתנגד להחלטת
הממשלה להזיז את השעון בשעה
אחת קדימה. הגיב על כך
שר-חהסבתז, אהרון יריב:
״השעון הוא הדבר היחיד שהממשלה
הזאת הצליחה להזיז
קדימה, אז מה שיינמן רוצה,
שנבטל גם את זה?״

1 1 3 1 1 1 ) 1 1המולטי-מיליונר הידוע, אשר אי־
״וי * י בד את האימפריה שלו ובילה
חודשים רבים במאסר, מחדש בימים אלה הן את עולמו הכלפלי
והן את חיי־החברה הסוערים שלו. בתמונה שפורסמה במדור
״אנשים״ ,במהדורה האירופית של ה״טיים״ בתחילת החודש, נראה
קורנפלד בחברת שתי צעירות יפהפיות, אשר ישראלים רבים מוכנים
להישבע כי אינן אלא דבי וסילביה אביגזר, מי שהיו מועמדות
סופיות בתחרות ״מלכת-המים״ של ״העולם הזה״ בשנת
.1972 האם הפכו שתי הצעירות להיות נשות־חברה המקובלות על
עולם העסקים הבינלאומי, או שזהו דמיון מפתיע אך מטעה ז

׳ 8מסיבת עורכי־העיתונים
שנערכה בשבוע שעבר, עמדה
בסימן של מיסתורין. העורכים
נפגשו עם ראש אמ״ן, האלוף
שלמה גזית, כדי לדון בהשלמות
של דו״ח ועדת אגר־נט.
גזית הפתיע אותם באומרו:
״אני לא קראתי את הדו״ח
החדש, וכאשר אקרא, אקרא
רק את אותם קטעים הנוגעים
לאמ״ן. כל השאר הוא סודי גם
לגבי.״ גם עורכי העיתונים
נאלצו להודות כי לא קראו את
הדו״ח, וכך שוחחו כולם, משך
שלוש שעות תמימות, על דו״ח
שאיש מהם לא קרא אותו.
! 8מסתבר כי לאשתו של
ראש הממשלה הראשון של
ישראל, פולה בן־גוריון, היה
חוש נבואי. הדבר נתגלה בפרק
מיומן שרת שפורסם בשבוע
שעבר במעריב, בו מצטט שרת
את פולה, אשר זועזעה לדבריו
מן האופן בו עמד בן־גוריון
לסלק את שרת. אמרה אז פולה
תוך התייפחות :״כך מגרשים
אותם (את שרת ואישתו ציפורה)?
הן גם אותנו יכולים
לגרש פעם כך.״ ואומנם, כעבור
שנים אחדות גורש גם בן-
גוריון על-ידי מיפלגתו בצורה
מכוערת לא פחות.
8תקרית בלתי נעימה
אירעה בשבוע שעבר בכנסת
בין ׳שר־התחבורה גד יעקובי
לבין סדרני הכנסת. השר הזמין
אליו לשיחה את דוברו של
ראש עיריית ירושלים טדי
קולק, יונה יהב. סדרני הכנסת
סירבו לאפשר ליהב
להיכנס למיזנון הכנסת, מאחר
שלא היה בידו אישור מתאים.
כשיצא יעקובי אל המיסדרון
ופגש ביהב, ביקש מהסדרנים
לאפשר ליהב להיכנס, אבל הם
עמדו בסירובם. כל עוד לא
יילך יהב להביא אישור ממודיעין
הכנסת, לא ייכנס. יעקובי
התרגז, אסר על יהב לגשת

העולם הזה 1925

עם אשתו דורה, ניסו לשווא 1 לסעוד את ליבם במיסעדת-

הדגים שעל חופו של נחל אלכסנדר. בעל המיסעדה, ישעיהו
זכריש, הסביר לזוג בן-אהרון, שנסעו כל הדרך מגבעת״חיים עד לנחל
אלכסנדר, כי המיסעדה נסגרה על״פי הוראות מישרד-הבריאות.

כי רונן נמצא בסישכן, בעוד
שגוטמן הוא זה שניכנס אליו
— או להיפך.
8במסיבת־פרידה שנערכה
בסוף השבוע שעבר לחיים
(״קיימול״) גיל, יורם רונן
ויאיר אלוני, העוזבים את
הטלוויזיה, בביתו של אברהם
(״כושי״) קהטניר, היה מסמר־הערב
חיים גיל עצמו. הוא
סיפר על הפתעה גדולה שאיר עה
לו באותו ערב, לפני שהגיע
למסיבה :״פתחתי את הטלוויזיה,
ולא תאמינו מה ראיתי
את אלי ניסן בכבודו-ובעצמו. הוא לא שר, הוא לא
רקד, הוא דיבר חופשי.״
81 לאותה מסיבה, ממנה
נעדרו באופן הפגנתי מספר
עובדי־חדשות כשמעון טסלר,

דני פאר, אריה אורגד,
*טרי רז, והכוכבת החדשה
של הטלוויזיה הישראלית כר״
מיוג גיא, הופיעו אחרים,
אשר אינם שייכים למחלקת
החדשות, כמו מנכ״ל הטלוויזיה
ארנון צוקרמן והבמאי מרדכי
(״מוטי״) קירשנבאום.
באותה הזדמנות הסביר חיים

אווירון ישר לגרמניה׳ ונשאר

8קוראי מדור־הקולנוע של
דבר, שמו לב כי מבקר־הקולנוע
הוותיק של העיתון, זאב רב״
נוף* אינו כותב יותר בעיתון,
ואת מקומו תפס עיתונאי חדש
בשם קיר״ה. רק לחברי מערכת
העיתון ידוע כי מאחרי
קיר״ה עומדים מיספר צעירים
אשר אימצו להם ראשי־תיבות
אלו, האומרות :״קבוצת יורשי
רב־נוף הגדול.״
8בהקרנת־פכורה של סיר־טון*פירסומת
למלון הילטר ירושלים
העומד להיפתח בקרוב,
שנערכה בשבוע שעבר בהילטון
תל-אביב, בא איש יחסי־הציבור
של חברת־הנסיעות קופל, מי
כאל (״ג׳וחה״) סטולוביצקי
בטענות אל מפיקי הסירטון.
אמר ג׳וחא :״הראיתם את כל
האתרים היפים של ירושלים,
ביניהם גם את הילטון החדש,
אבל אתר אחד לא הראיתם.״
כאשר נשאל לאיזה אתר הוא
מתכוון, אמר :״למלון המלך
דויד״ השייך, כידוע, לרשת-
המלונות המתחרה להילטון בארץ.

האשים מאחורי התדמית
נתנה שלישית נסידות דיוקנות טריט״ם מנקודת גבם אישית

רוב הח״כים הם אנשי־מיקצוע משופשפים, ואין להם דיעה טובה על !.טבע האנושי.
היה ברור להם שאם אדם מוותר על מישרה מכובדת וניצחית (שהרי אי־אפשר לפטר
שופט) תמורת מישרה כה זמנית ובלתי־בטוחה, מוכרחה להיות לכך סיבה.
לכן האמינו הכל כי מנחם בגין הבטיח להלוי את כהונת שר־המישפטים בממשלתי,ליכוד
שעמדה לקום. אך הממשלה קמה, שלושה שרים של חרות (בגין, וייצמן, לנדוי)
תפסו את מקומם המיוחל ליד שולחנה — ואילו הלוי נשאר ח״כ בילבד. הוא לא זכה
אף בתפקיד היו״ר של אחת מוועדות־הכנסת.
מה הריץ אותו?

לי היתה רק תשוכה אחת: הקנאות הלאומנית. מכל אנשי ארץ־
ישראל השלמה, הוא היה כוודאי העיקכי והקיצוני ביותר.

לא יכולתי לכעוס על קנאות זו, כי אני נהניתי ממנה. הלוי ראה בי את האוייב
המובהק ביותר של אמונותיו, ולא החמיץ כל הזדמנות כדי להתנגש עימי במליאה.
כאשר הייתי ממתין לתורי לנאום, ושיממונו של האולם הריק היה מדכא אותי, הייתי

אורי אבנר•
מתעודד בראותי את הלוי חוזר מן המיזנון, תופס את מקומו, מוכן ומזומן לספק לי אתגר
ובידור אינטלקטואלי בקריאותיו הזועמות.

סיפוח בל השטחים המוחזקים, התנחלות נמרצת ככולם, כינוי
ישראל הגדולה כבל רחכי ארץ־ישראל — כל אלה היו כשכילו לא רק
עיקדי־אמונה, אלא תוכנית־מינימום לביצוע מיידי. ואוי למי שהטיל
רמז של ספק כתכונה הטהורה של תפיסה זו:

קנאות זו, יחד עם ביישנות אישית קיצונית, מנעו כל אפשרות להידברות רצינית
עימו. יכולתי להתלוצץ עם מנחם בגין. להחליף הערכות עם חיים לנדאו, להתהלך שלוב־אצבעות
עם יוחנן בדר. אך בכל ארבע ־שנות ישיבתי יחד עם הלוי בכנסת, לא החלפנו
מחוץ למליאה יותר מאשר ברכות־שלום מאופקות מאד.

חאינקוויץ יסוו הגדוד
ך* אדם קנאי יש מסנן בעיניים. הוא עיוור צבעים וגוונים. הגוונים העדינים של
/אפור, המוסיפים עניין כה רב לתצלום, אינם קיימים לגביו. כמו בתחריט־עץ עתיק,
יש בתמונת־עולמו רק שחור ולבן.
תכונה זו היא הבולטת ביותר באופיו של הגבר בן ה־ ,64 שנולד בעיירה הפרוסית
וייסנפלם, למד מישפטים בברלין והגיע ארצה כעלם בן 23 מייד עם עלות היטלר
לשילטון. כעבור חמש שנים בילבד כבר נתקבל על־ידי הבריטים כשופט־שלום בירושלים,
תפקיד בו כיהן במשך עשר שנים עד להקמת המדינה.
גם בימי הבריטים היה כדאי יותר להיות עורל-דין, מאשר שופט. אם כן, מה דחף
אותו לשבת על כס השופט? הוא עצמו הסביר זאת במילים ״הייצר האובייקטיבי״.

זוהי דוגמה קלאסית של הונאה עצמית בנה. אין ספק שהלוי רואה
את עצמו כאיש התכונה הטהורה של קאנט, אדם אובייקטיבי למופת.
פועל באן מכניזם ידוע: במעט כל אדם רוצה להיות כדיוק מה שאיננו.

בנימין הלוי הוא דווקא
חוש־מידה לא עצר בעדו.
נוראה. אין ספק שנדחף
חומר הדין, כדי לכפות

כי מה שמציין את הקאריירה המישפטית הסוערת של
הקיצוניות של השיפוט. כאשר הגיע למסקנה מסויימת, שום
הוא ד,לד עד הסוף, בעיקביות קנאית, ולפעמים בעיקביות
אל קאריירה שיפוטית בשל רצונו לשפוט את זולתו בכל
עליהם את אמונתו־שלו.
תמהתי לא פעם מה היתד, הפסיכולוגיה של שופטי האינקוויזיציה. לפי עדויות
רבות, הם היו אידיאליסטים צרופים. הם בוודאי לא חשבו את עצמם לאנשים אכזריים.
להיפך: הם עינו את קורבנותיהם בעינויי־תופת מתוך אמונה כנה שבכך עוזרים
לאומללים אלה, מטהרים את נפשם ומאפשרים להם להגיע לגו־עדן, למרות פשעיהם.
אינקוויזיטור שחס על כופר וחסך ממנו את עינויי המוקד, בשלחו למותו בדרך הומאנית
יותר, לא עשה לו טובה, אלא להיפך. נפשו הבלתי־מטוהרת של הכופר נאלצה להתענות
בגיהינום כתוצאה מרחמים פסולים אלה.

הלו י(מתחת ללוי וחיאדנאוו) בכנסת
ף* אחד הרגעים המשעממים בכנסת ישבתי במיזנון עם כמה מן הכתבים
4הפרלמנטריים, המצויים בענייני הבית יותר מכל אחר. השיחה התגלגלה לתכונותיהם
של חברי־הכנסת, ואיכשהו צצה גם השאלה: מיהו האיש הקנאי ביותר בכנסת השביעית?
הועלו שמות שונים, ובהדרגה הצטמצם המעגל. אסתר רזיאל־נאור התחרתה על
התואר עם מרדכי סורקים.

עד שהעלה מישהו את שמו של ח״כ כנימין הלוי. מייד נעלם כל
ספק. הוא זכה כתואר פה־אחד.

נזכרתי בשיחה זו כאשר קראתי שבנימין הלוי יצא, יחד עם לובה אליאב ואחרים,
בגילוי־דעת הקורא ל״שפיות מדינית, חברתית וערכית״ ,ל״שביל־׳הזהב של מתינות״,
ול״פשרה עם שכנינדאויבינו״ ,כתנאים להרחבת הממשלה.

החיים מלאים אפתעות. אני מוכרח להודות שקריאתו של כנימיו
הלוי לשפיות ולמתינות — היתה אחת מאפתעות חיי.

השו שלא היה
ך • ואשר הופיע הלוי לראשונה בכנסת, בעיקבות הבחירות של ,1969 קידמה את
^י פניו סקרנות כללית. מי האיש הזה, שוויתר על הכס הרם של שופט בית־המישפט
העליון, כדי להיכנס לבית־המחוקקים? מה המריץ אותו למקח־חליפין זה, שניראה
לח״כים רבים כמקח־טעות, מבחינת הכדאיות?

הלוי הוא אידיאליסט אמיתי. לפעמים, כהסתכלי לתוד עיניו הגדולות,
הכוהות כלשהו, נחרדתי. אלה הן עיניו של אינקוויזיטור.

ננש לשטן
איתיו לראשונה במישפט קסטנר. הוא ישב בו כשופט דן־יחיד. בעיקבות מישפט
1זה התפרסם לראשונה — ובו גם התגלה אופיו המיוחד.
כזכור הוגש המישפט על־ידי היועץ המישפטי דאז, חיים כהן, נגד אחד מלכיאל
גרינוולד, לץ ירושלמי זקן, עושה־צרות מיקצועי, חובש־כיפה ויושב־קרנות, שהיה
אוסף רכילות ציבורית מכל הבא ליד ומפרסם אותה, ללא בדיקה כלשהי, בעלון משוכפל
ששלח לעיתונים ולעסקנים! ,תחת הכותרת ״פנימי — לחברי במיזרחי״( .המיזרחי
היתה מיפלגה דתית ימנית. שהתמזגה לאחר מכן במפד״ל) .באחד העלונים טען גרינוולד
שקסטנר, אז פקיד בינוני במישרד המיסחר־והתעשיה, שירת את הנאצים בהשמדת
יהודי הונגריה.
לקסטנר לא היד, כל חשק להגיש מישפט על עלון זה, שכל העיתונאים גיחכו עליו.
אבל השר הממונה עליו, דוב יוסף, גם הוא איש קנאי ישר־מידות בעל נשמה של
שופט, הכריח את קסטנר ״לטהר את שמו״ .כך החלה כל אותה פרשה אומללה.
כשהופיע שמואל !תמיד הצעיר, סניגורו של גרינוולד, בישיבה הראשונה של
המישפט, לא היה בידו שמץ של ראייה להוכחת הדיבה. לגרינוולד עצמו לא היה אף
המושג הקלוש ביותר על פרשת אייכמן־קסטנר.

תמיר פשוט יצא ״לדוג״ — לחקור את קסטנר עצמו חקירת שתי־וערב,
יום אחר יום, מתוף תיקווה שמשהו יעלה כרשת.

ואכן, העד קסטנר עצמו הגיש ערימה של ניירות, שנועדו להוכיח את התפקיד
הנאצל שמילא, לדבריו, בהצלת יהודי הונגריה, כשהוא נכנס לגוב־ר,אריות של הס״ס

תוך סיכון נפשו. באחד הניירות היתד. חבוייה עובדה קטנה: הוזכרה בו עדות שמסר
קסטנר, אחרי המילחמה, בזכות קורט בכר, אלוף ב־ס״ס.
תמיר ריפרף בניירות, ומבטו נתפס לעובדה זו. הוא לא הניד עפעף, והמשיך בחקירה.
קסטנר, הבוטח בעצמו, השיב לשאלות ללא מחשבה יתירה. הוא אישר שכל הס״ס
היו פושעים, ושכל 1מי שעזר לאיש ס״ס להימלט מעונש הוא בוגד.

אז שדף תמיר את הנייר שהגיש קסטנר עצמו, והנחית את המהלומה:
האם נכון שאתה, ד״ד קפטנר, הערת לטובת קצין ס״ס כביד
כשם קורט ככר, ועזרת להצילו מעונש ץ

דממה השתררה באולם בית־המישפט במיגרש־הרוסים הירושלמי. בתוך דממה זו
תלה השופט בנימין הלני את עיניו הבולטות בקסטנר.

כאותו רגע נחרץ דין־מוות.

עד לאותו יום חש תמיר שהלוי הוא נגדו, ובז לגרינוולד. השופט הרגיש, ללא
ספק, שהזקן השמיץ ללא כל ידיעה, וכי הסניגור פועל בחלל ריק מראיות. אך מאותו
רגע הפך השופט למאשים, והחלו היחסים המוזרים הלוי־תמיר, שנמשכו זמן רב.
שופט אחר, שקול יותר, היה בוודאי מעלה על דעתו שיכולה להיות מערכת־יחסים
מורכבת מאד בין קסטנר זאייכמן, ובין קסטנר ובכר, במעמקי הגיהינום הסוריאליסטי
של הכיבוש הנאצי. הוא היה בוודאי לוקח בחשבון שקסטנר עמד תחת לחץ עצום
להעלים פרשות שקשה היד. להסבירם לקהל הישראלי, ושיכלו להזיק למפא״י, שקסטנר
היה מועמדה לכנסת. היסטוריונים וסופרים בוודאי עוד יתווכחו ביניהם במשך דורות
על השאלה: מי היה קסטנר, אילו כוחות מיסתוריים התנגדו בנפשו.

אכל כשכיל כנימין הלזי היה הבל, לפתע, כדור כשמש.

הוא לא נתן רק פסק־דין שבו הרשיע, למעשה, את העד קסטנר. הוא הרחיק לכת
הרבה יותר מכך. הוא חרג מן המינוח המישפטי האפור, המסובך־בכוונה, ושלף פסוק
מאוצר־המילים של האינקוויזיציה הדתית.

קכע הלוי, כפסק־דין שהפיל ממשלה :״קסטנר מכר את נשמתו
לשטן.״

כאשר הגיע פסק־דין זה לבית־המישפט העליון, בוטלו חלקים גדולים ממנו, וניצחונו
של תמיר הפך למפלה. השופטים העליונים, בהרכב רחב, פסלו חלק גדול מקביעותיו
הקיצוניות של הלוי, וטיהרו את קסטנר מרוב החשדות נגדו אבל הפסוק המיסטי
עשה את שלו.

קשה לדעת כאיזו מידה התנגן פסוק זה כליכותיהם שד הצעירים
שרצחו את ישראל קסטנר, בעכור זמן־מה, כלידה חשוך כשדירות
עימנואל כתל־אכיכ.

דגל שחוו

: 1955 שופט דן יחיד במשפט קסטנר

*** נתיים אחרי שעכר הלוי בפסק־דין קסטנר אל עולם־המיתולוגיה של אלוהים
ושטן, הוא התפרסם שוב במישפט סנסציוני.
בלילה שבו פתח דויד בן־גוריון בפילחמת־סיני, ביצעה היחידה של מישמר־הגבול
בכפר־קאסם מעשזדזוועה בעל אופי נאצי. כחמישים גברים, נשים וילדים הועמדו אל
הקיר ונקצרו בצרורות מיקלעים, בדם קר. כשחזרו הביתה אחרי יום־עבודה בשדה,
מבלי לדעת כלל שבינתיים הוטל עוצר.
תחילה נעשה נסיון להשתיק את התועבה. אולם קומץ אנשים, ובראשם אנשי
העולם חזה, שהיו מוכנים לסכן את עצמם כדי לשבור את קשד־ההשתקה, גרמו לחשיפת
האמת. בן־גוריון החליט להעמיד את מבצעי־הזוועה בפני בית־מיפשט צבאי.

כנימין הלוי נלקח מכית-המישפט המחוזי כירושלים, הולכש מדים
שד קצין צה״ל, וישב כאכ כית־הדין כמישפט היסטורי זה. הוא נחרד,
כמו כולנו, לשמע העדויות הנוראות.

פסק־דינו של הלוי היה תמרור בהיסטוריה המישפטית של ישראל. הוא קבע בו
את חובתו של חייל לסרב למלא פקודה שהיא בעליל בלתי־חוקית. כמו פסק־דין קסטנר,
סובב גם פסק־דין זה סביב פסוק ציורי אחד.

על פקודה שהיא כדתי־חוקית כעליל, קכע הלוי, מתנופף ״דגל
שחור״ — כלומר, בד אדם נורמלי יבול להכחין כאי־חוקיותה.

אילו הסתפק הלוי בכך, והיה מוסיף עונשים סבירים למצחי כפר־קאסם, היה פסק־הדין
משיג את מטרתו החיובית. אבל הלוי לא יכול היה להיעצר. כרגיל, איבד את
חוש־המידה.

קנאותו — הפעם קנאות לדכר טוב — שכרה את הכלמים.

הלוי הטיל על הנאשמים העיקריים, ממפקד־הגדוד ומטה, עונשים כה דראקוניים,
עד שרוב הציבור הזדעזע מן העונשים יותר מאשר מן הזוועה עצמה. רגשי־התועבה
פינו את מקומם להשתתפות בגורל הנאשמים. הציבור ידע שהנאשמים האמינו שהם
ממלאים פקודה, ושלא חונכו מעולם לסרב למלא פקודה כזאת. כמו במישפטו של הסרן
האמריקאי קאלי, כעבור שנים, התרשם הציבור שדופקים את החיילים הקטנים, בעוד
שהאחראיים האמיתיים למתן הפקודה ממשיכים לעשות קאריירה.

התקוממותו שד חלק גדוד מן הציכור נגד העונשים שהטיל הדוי
הרסה את כוח־המחץ המוסרי והחינוכי שיבול היה להיות לפסק־דין.
מאז לא הוגש עוד כישראל שום מישפט על ביצוע מעשי־זוועה כעיתות
מילחמה. פרשות חמורות הושתקו.

: 1958 אב בית הדיו במשפט נפרקאסם

כמו בפעמים אחרות, ריצפו הכוונות הטובות של הלוי את הדרך לגיהינום.

פצצת האום השריש׳
ף* סק״דין קסטנר הפיל ממשלה( .הציונים־הכלליים — אבות הליברלים של היום —
1 4פרשו מן הממשלה, ערב הבחירות של ,1955 כאשר החליט ראש־הממשלה משה
שרת להגיש עליו עירעור ).אחרי פרשת כפר־קאסם, זכה הלוי בהזדמנות נוספת להפיל
ממשלה — ואכן עשה זאת.
בימים שהלוי היה עסוק בפרשת קסטנר, אירע במצריים עסק־הביש המפורסם.
במרכזו עמד האיש שנשלח על־ידי ראש אמ״ן, בנימין ג׳יבלי, לפקד על ביצוע התוכנית
האווילית לפוצץ מוסדות אמריקאיים ובריטיים בערי מצריים.

שמו היה אכרהם (״אכרי״) זיידנוורג, מי שנודע לימים כתואר
המיסתורין ״האדם השלישי״.

אחרי כמה פיגועים, תפס שוטר מצרי את אחד מחברי הרשת, יהודי מצרי. שעמד
להניח פצצת־תבערה קטנה בבית־קולנוע בקאהיר. הפצצה החלה בוערת בכיסו של
האיש, וכך נלכד. תוך זמן קצר נתפסו כל חברי הרשת — מילבד אברי. הוא הצליח
להימלט ממצריים.
קורותיו של אברי ביממה האחרונה לפני בריחתו נותרו לוטים בערפל. איסר הראל,
הממונה על שירותי־הביטחון, חשד בו שהוא מסר את החשת למצריים, כדי להציל
את עצמו. ברבות הימים שודל אברי לחזור מאירופה לישראל — וכאן נעצר בעוון
ריגול חמור. ברשותו נמצאו מיסמכים כמוסים של צה״ל. הוא עצמו טען שהתוכחות
נגדו בויימו על־ידי הש״ב (שירות־הביטחון הכללי) ,כיוון שלא היו לאיסר הוכחות
כדי לאמת את החשד לגבי מעשיו במצריים.
אברי הועמד לדין בעוון החזקת החומר הצבאי הסודי — ללא קשר לפרשת מצריים.
המישפט כולו התנהל בסודי־סודות, מחוץ לכותלי בית־המישפט, במחנה צבאי שנסגר
הרמטית. על כס השופט ישב בנימין הלוי.

מעודם לא התקיים כארץ מישפט סודי יותר. אף מילה אחת על
עצם קיומו לא דלפה החוצה. איש לא יבול היה להעלות על דעתו
שכמישפט במוס זה יונח הפתיל להתפוצצות אדירה — ושהשופט הלוי
הוא שיצית אותו.

הלוי קיבל את כל טענות הש״ב, דחה את כל טענות אברי. הוא ח אותו לעונש
(המשך בעמוד )26

:1960 דיד השופט ונדו׳ במשפט א״נמן

מונולוג
של אחות
במדינה העם
שלו ש ה ארמונות
שלו ש ה גו ר לו ת
שלושה בתי־מזון
מסמלים את הק 77ה
הרוגצת ע 7המרחב
כאשר ניבנו שלושת הארמונות, הם
סימלו את שליטת בריטניה במיזרח־התיכון.
חברה בריטית החליטה לבנות שלושה
בתי־מלון בשלושת מרכזי השילטון הזה:
ירושלים, קאהיר ניקוסיה. אדריכל בריטי
הכין תוכנית אחת, חו בוצעה בכל המקומות.
כך קמו שלושה בניינים, הזהים לגמרי:
מלון הומלך דויד בירושלים, מלון שפארד
בקאהיר ומלון ארמון לדרה בניקוסיה.
ירושלים וקאהיר. שלושה הבניינים
נגרפו בגורלו של המרחב הסוער.
תחילה בא תורו של מלון המלך דויד.
באחד מאגפיו שכנו מישרדיו של המזכיר
הראשי של ממשלת המנדאט. חולייה של
אצ״ל הגניבה כד־חלב מלא חומר־נפץ ל־

שלום, אני אחות ושמי שולה. שמתם לב ו אמרתי אחות לפני
שולה — זה יצא לי כך ללא כוונה. אני רגילה כל כן להיענות
לקריאות ״אחות ! אחות !״ עד כי לפעמים אני חושבת על עצמי
קודם כל בשם התואר שלי — ״האחות שולה״.
לא תמיד היה כך. כשגמרתי את השמינית הייתי פשוט שולי,
ועמדתי בפני אותן בעיות הניצבות בפני כל נערה בוגרת תיכון.
מה הלאה 1לאן לפנות ו להתגייס מיד לצבא י אולי לעתודה
אקדמאית ו אולי להוראה בספר ו למען האמת, ההוראה לא
משכה אותי כל כך. לצבא ז ככה סתם בלי שום הכשרה מוקדמת ו
פירוש הדבר להיות רק עוד טוראית נוספת בשורה של טוראיות.
אם כן, ללכת לעתודה. כן — אבל מה ללמוד ז רציתי מקצוע...
רציתי לימודים מעניינים ...רציתי ללמוד בחברה נחמדה ...וכמובן,
מקצוע שאוכל להשתמש בו בזמן שירותי הצבאי. ההתלבטויות
היו רבות׳ ואת ההחלטה אתם כבר יודעים. אחות — מקצוץ
שענה על כל דרישותי, ועל הרבה יותר, כי אז עוד לא ידעתי ולא
הערכתי את כ ל המשמעויות הנובעות מארבע אותיות אלה
הפשוטות לכאורה אחות .
אחרי ההחלטה החלו העניינים להתגלגל: יום ההרשמה — והספקות
יום פתיחת הלימודים — ההכרויות החדשות
היום בו לבשתי מדי תלמידה לראשונה — ההתרגשות של אמא
וכל השכונה.
יום סיום הלימודים וקבלת התעודה — הגאווה הוסיפה לפחות
5סמ׳ לקומתי.
ובין התאריכים האלה שלוש שנות לימוד בבית הספר לאחיות מוס־מכות
(אגב, ללא תשלום שכר לימוד) לימודים — קשים אבל מעניי־נים
להפליא. עבודה — לעתים מפרכת, אבל בסופה תמיד סיפוק.
כל זה היה אז ...בינתיים עברו מספר שנים, עם סיום הלימודים
התגייסתי לצבא כקצינה, השתלמתי בחדר ניתוח וכעת אני נשואה
ואם לשני ילדים ולכן עובדת במשרה חלקית. כפי שאתם רואים
אני כבר ״מיושבת בדעתי״ ולא מסתכלת על העולם באותן עיניים
״רומנטיות״ כבעבר, ובכל זאת בכל פעם כשאני רואה חולה עומד
על רגליו ועוזב את בית החולים שלא על מנת לחזור אלין —
אני מתרגשת מחדש כמו ביום הראשון. יש לי לא רק אפשרויות
קידום ותנאים סוציאליים טובים, אלא גם הזכות לתרום לזולת
בעבודה יום יומית.
לפרטים נוספים ולהרשמה פני אל ביה״ס לאחיות ליד :
* המרכז הרפואי סורוקה בנגב, באר״שבע — ,טל 057—2111 .
— טל 03— 950244 .
* בית״החולים ״קפלן״ ,רחובות,
* ״דינה״ ,ליד ביה״ח בילינסון, פתח־תקוה — ,טל 03—909028 .
— טל 03—907575 .
* בית״החולים ״השרון״ ,פתח־תקוה,
* בית״החולים המרכזי לעמק, עפולה — ,טל 065—23061 .
* בית״החולים מאיר, כפר״סבא,
— טל 03—923317 .

שר עופר
מישטו של חשבון

יו״ר שרן?
מישטר של פחד
מרתף הבניין, והאגף כולו התמוטט. מיספר
הקורבנות הגיע למאה. היד, זה אהד התמרורים
האחרונים בדרך לגיררט הבריטים
מן הארץ.
המלך דויד נבנה מחדש, הפך מאז ל־מרכז־התיירות
הישראלית.
מלון שפארד הקאהירי עלה באש, כאשר
סערו המהומות במצרים בשנת .1952ההמון
נקרא על־ידי המיפלגה השלטת, מיפל־גת
הוואפד, להתקומם נגד המשך נוכחותם
ישל הכוחות הבריטיים באיזור תעלת־סואץ.
בעיקבות מהומות אלה ה-שתלטו
״הקצינים החופשיים״ במצריים. כעבור שנתיים
החליטו הבריטים לנטוש סופי את
התעלה, שעמדה מאז במרכז 3מילחמות.
מלון שפארד קם שוב, אך לא עוד במתכונת
הקודמת.
שרשרת הדם. ה-שבוע בא תורו של
המלון השלישי, שלא נפגע עד־כה.
הקרבות סערו סביב מלון ארמון לדרה,
שבו מצאו מיקלט גם עיתונאים מירושלים
ומקאהיר. הצבא היווני השתלט עליו, התורכים
ירו בו, והמלון יצא מכלל שימוש.
שלושה בתי־מלון, המסמלים את השרשרת
הבלתי-פוסקת של מילחמות, הפיכות
ומעשי־זוועה, שהיא קללת כל עמי
המרחב.
הממשלה העץ ה פ קו ח ה

קופת חולי
של ההסתדרות הכללית
של העובדים בארץ-ישראל

שלהא חו ת הז קנ ה
הפחד מפגי גולדה
רודף את
שדי ׳ממשלת דכין
פרישתה של !גולדה מאיר !מראשות הממשלה
סימנה גם את קץ הקאדיירה ה

פוליטית
של זאב שרף, מי שהיה שר־השיכון
בממשלתה האחרונה. שרף (,)68
יליד בוקובינה, לא היה מעולם עסקן פוליטי.
הוא פקיד־הציבור היחידי, בתולדות
ממשלת ישראל, שהפך מעובד־המדעה לשר
בממשלה. לא היה זה כל־כך בזכות
כישוריו האישיים כמו בזכות החסות שנפרשה
עליו — חסותה של גולדה מאיד.
שרף, לשעבר מזכיר הפועל, שהפך למזכיר
המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית
ואחר-כך למזכיר הממשלה, היה
אחד מידידיה הקרובים של גולדה. באמצע
שנות השישים, כאשר נדמה היה כי
!גם גולדה !מאיר הגיעה לסוף דרכה הציבורית,
נותר שרף אחד הבודדים ששמרו
לה אמונים, ביקר אצלה בקביעות ואירח
אותה בביתו בירושלים. גולדה לא שכחה
לו חסד זה. כאשר פרש פנחס ספיר ב-
1969 ממישרד־האוצר, כדי.לארגן את !מע
רכת
הבחירות של מיפלגת העבודה, מינתה
אותו גולדה כשר־האוצר תחתיו.
בתפקידו זה התגלה שרף ככישלון מוח לט.
גם בתפקידיו הבאים בממשלותיה של
גולדה, בשר-המיסחר־והתעשייה ובשר־השיכון,
הצליח שרף לקומם ע דו נמעט
את כל שרי הממשלה ואת העסקונה המפלגתית.
שערוריית
ההקפאה. אחד האויי-
בים הגדולים שקנה לו שרף היה אברהם
עופר, מי שהיה מנכ״ל שיכון עובדים. היחסים
בין עופר ושרף היו מתוחים תמיד,
אולם הגיעו לידי משבר גלוי ב* ,1972כאשר
עופר, שרצה לרשת את שרף כשר־השיכון,
יצא נגדו בהתקפה חזיתית.
היה זה עופר, שפוצץ באותה שנה את
שערוריית הקפאת הדירות בידי מישרד־השיכון.
הוא גילה כי מישירד־ד,שיכון מח זיק
51 אלף דירות ריקות מוכנות, אינו
מציע אותן למכירה למרות המחסור בדירות
בשוק, כדי לגרום לעליית מחירי הדירות,
שהיתר, מבוססת אז על תנאי ההיצע
והביקוש בשוק הדירות.
עופר לא היסס להופיע אז אישית בטלוויזיה,
להצביע על שכונות שלימות בירושלים,
שניבנו על-ידי שיכון עובדים
עבור מישרד־השיכון, ונותח ריקות, בגלל
מדיניותו של שרף. כאשר פורסם. אז ברבים
מיסמך של בנק ישראל, שהאשים
את שרף ישירות באחריות לעליית מחיר
הדירות, התעוררה סערה בממשלה.
פינחס ספיר תקף את שרף בחריפות.
עופר ושרף הפסיקו לדבר זה עם זה וחמתה
של גולדה על עופר, על מה שעולל
לבן־חסותה, בערה בה להשחית. היד, ברור
כי כל עוד תעמוד גולדה בראש הממשלה,
לא יזכה עופר להימנות עם השרים.
רכין רוצה שקט. גולדה סולקה,
ועימר, יסולק גם שרף. אולם בעוד שלגול-
דה לא נותרה כל מישרה ציבורית, היא
דאגה להבטיח לשרף את ימישרת יו״ר מו עצת
המנהלים של בנק טפחות, הבנק ה־
!ממשלתי למשכנתאות, תפקיד שיקנה לו
משכורת שמנה, מכונית צמודה, נסיעות
לחו״ל ומעמד ציבורי.
מאחר שעופר ירש בינתיים את שרף כ־שד־השיפון,
היה ברור כי לאור היחסים
המתוחים ביניהם, ולאור העובדה שעופר
הגדיר לא פעם את שרף כ״ימוגבל,״ לא
(המשך בעמוד <17
העולם הזה 1925

ר 3ד ״ 1 1
ממשלת רבין חוזרת ע ל הלאווי םשל גו לדה

חורה לחרטום
ך יי< קרב הראשון בין ההמשך והשער בממשלת רבץ
( ) הגיע ׳לסיומו.

ההמשך ניצח.
השינוי מת.

ך• מרכזו של קרב זה עמדה הבעייה הפלסטינית.
^ ולא בפיקרה: בעייה זו היא אבן־הביוחן דבל נכונות
אמיתית לשינוי, לכל ׳מחשבה חדשה, לכל !חוח רעננה.

אחרי שש שעות של דיון הגיעה הממשלה
פהאחד להחלטה לקבל, ללא שמץ של שינוי,
את גישתה של ממשלת גולדה—דיין—
גלילי—אכן.

בהחלטה היסטורית זו חזרה ממשלת רבץ אל חרטום
הישראלית, אל שלושת הלאווים של גולדה:

ל א הכרה, ל א משא־ומתן, ל א שלום.

אמנם, יש תקדימים לכך שממשלת מדינה אחת נוטלת
לעצמה, את הזכות לקבוע את המהות הלאומית וצורת־המישטר
במדינה אחרת. על סמך התיימרות כזאת פלשה
ברית־המועצות לצ׳סוסלובקיה.

״דוקטרינת רבץ״ היא, למעשה, מהדורה
ישראלית של דוקטרינת כרז׳נייב.

,אולם ישראל אינה בירית־המועצות, וכוחו של צה״ל
נופל, במיקצת, מכוח הצבא הסובייטי.
ך* לזה בא לידי ביטוי סופי בפסוק האחרון של
החלטת הממשלה:
״במדינה זו תבוא לכלל ביטוי הזהות העצמית של
הירדנים והפלשתינאים, תוך שלום ושכנות טובה עם
ישראל״.

קודם כל, יש לשים לב לניסוח ״הפלשתינאים״ ,ולא

#לא הפחה בקיומו של העם הפלסטיני ובזכויותיו
הלאומיות.
# ,ל א משא־ומתן עם גורם פלסטיני כלשהו, יהיה
יציב, מתון ושוחר־שלום ככל שיהיה.
#ל א שלום עם, מדינה פלסטינית, שתקום לצד
ישראל ותוך הסדר עימה.

הדיקדוק העכרי משוכש. אין כזה פלא :
זהו תירגום מילולי מערבית. ישראל חזרה אל
העמדות שנינטשו על־ידי הערכים.

היא נתקבלה ״ללא התנגדות״ .בלומר: אף
שר אחד לא הצכיע נגדה. גם לא יגאל אלון,
שדרש את הדיון. גם לא מם ״ם ול״ע, שהגישו
תחילה נוסחה אחרת, חיובית יותר. גם לא
השרה־כלי־תיק שולמית אלוני, שלא הצביעה
אפילו בעד הצעת ל״ע.

אם, כן, מה משמעותו של יפסוק זה? בעיני מי הוא
בא לזרות חול?

ף הלאה, אל לב הבעייה הפלסטינית :
| ״השלום יושתת על קיום שתי מדינות עצמאיות
בלבד — ישראל ובירתה ירושלים המאוחדת, ומדינה
ירדנית־פלשתינאית ממיזרח לישראל, בגבולות שייקבעו
במשא־ומתן בין ישראל וירדן״.

פסוק זה סולל את כל ־שלושת הלאווים. נאמר בו
שאין בשום פנים ואופן מקום למדינה פלסטינית, בנפרד
מירדן׳ .נאמר בו שלא ינוהל שום משא־ומתן על שטח
זה אלא עם ירדן.

הקביעה הראשונה היא אבסורדית בעליל.
מה יקרה אם יקום השלום עם ירדן — ולמחרתו
יחליטו תושבי המדינה, באופן דמוקראטי,
להתחלק לשתי מדינות ץ

האם מקבלת ישראל על עצמה למנוע בכוח הנשק
כל הכרעה פנימית דמוקרטית של תושבי המדינה השכנה?
האם מבקש יצחק רבין ליטול לעצמו את הדיקטטורה
העליונה על הנעשה במדינה השכנה?

הרעיון היסודי שלנו, הישראלים החותרים /לפיתרון
פלסטיני, הוא זה :׳אין ערך לשלום כלשהו, אם העם
הדינאמי ב״ותיר במרחב אינו מכייר בו ואינו משלים עיסו.
אנחנו רוצים בפייתרון פלסטיני, כדי להביא את העם
הפלסטיני — שבגללו פרץ הסיכסוך ההיסטורי כולו —
להכרה במציאות לגיטימית הדשה, הכוללת את קיומה
של מדינת־ישראל הריבונית.
עכשייו ׳מכריזה ׳ממשלת רבץ שהיא חותרת לשלום
עם ירדן, ומדביקה לו תוויית פלסטינית כוזבת. איך בתווית
זו כדי לרמות אף פלסטיני אחד. השלום שיושג בין ירבץ
וחוסיין (אם יושג — דבר שאיני מאמין בו לרגע) יהיה
•שלום נגד הפלסטינים, וכל פלסטיני יראה בו ימזי!מה
נגד עמו. כלומר: העם הפלסטיני כולו יהיה מגויים
נגד השלום הזה, ויראה בתומכיו בוגדים לאומיים.
איזה ערך יהיה לשלום כזה ץ

לא דובים ולא יער. ההבדל הוא תהומי.

פאראדובם שלם, שבכר גרם דשדוש מיל־חמות
והפיל רבבות הרוגים.

המלך חוסיין הודיע שלא יפתח כמשא־ומתן
כלי הפרדת-כוחות — כלומר, כלי נסיגה
מעמק־הירדן. ממשלת רבץ ככר החליטה, פה
אחד, שאינה מסכימה לכך.

עובדה זו אינה משתנה כאשר מדביקים
למדינה הירדנית תווית ״פלסטינית״ .אין
צביעות, אלא גם צביטות
רק צביטות.
זו רב
צביעות אווילית.

אדם שיטתי (ואין כמו הבעייה הפלסטינית, המזמינה
אנשים שיטחיים להשמיע דברי־הגות בביטחון העצמי של
חוסר־ידע טוטאלי) יומר: אז מה? הן במיקדה כזה
תיווצר המדינה הפלסטינית, והכל בא על מקומו בשלום.

זוהי נוסחת גולדה, ללא שינוי. הדגש על המילה
״מדינות״ — כלומר, העם הפלסטיני, שאין לו מדינה,
אינו שותף להסכם־שלום.
יש כאן מעגל־קסמים אבסורדי: מזה דוד שלם אין
שלום במרחב, מפני שהעם הפלסטיני לא השלים יעם
מצב שבו נותר ללא מדינה משלו. אך מכיוון שאין לו
מדינה משלו, אי־אפשר לעשות ע ימו שלום.

כל ילד יודע שאין הממשלה רוצה לנהל משא־ומתן
עם ירדן, אלא עם מצריים. כי בדרום אפשר להימוג עוד
כמה ׳קילומטרים, מבלי שתיפול הממשלה. ואילו בל
משא־ומתן משמעותי על גורל הגדה המערבית עלול
לפרק את הממשלה. דיין יכול לנצל את ההזדמנות כדי
להנחית עליה את מפת־המוות! .ואפילו ל״ע ׳אינם מסכימים
לנסיגה מן האיזיור שבו הם השתתפו בחלוקת שלל
ההתנחלות.

מי שמצווה על העם הפלסטיני לבטא את זהותו במדינה
לא לו, תחת שילטונו של דיקטטור מלכותי שהוא רואה
בו את רוצחו, שולל למעשה את זכותו לקיום לאומי
עצמאי. הוא מתנכר לאחת מזכויות־היסוד של האדם :
הזכות להגדרה לאומית ולחרות לאומית. זכות שאנחנו
תובעים אותה לעצמנו וליהודי ברית־המיועצות.

אך גם במדינה כזאת, ישתלטו הפלסטינים
במוקדם או במאוחר. באחד הימים תתחולל
שם הפיכה, ואיש במו ג׳ורג׳ חבש יגיע ל
שילטון.

״ישראל תוסיף לחתור להסכמי״שלום עם מדינות־ערב
על גבולות בני״הגנה, אשר יושגו במשא״ומתן ללא
תנאים מוקדמים״.

\ 1״הממשלה תעשה למען משא״ומתן להסכם־שלום עם
ירדן״.

עוד לא נולד הגאון המסוגל להכתיב לעם
אהר איך לבטא את זהותו הלאומית.

ף גי.ח לרגע שאכן תקום אותה ״מדינה ירדנית—
¥פלסטינית״ ,שעליה מדובר בהחלטה. תהיה זאת,
כמובן, מהדורה חדשה של הממלכה הירדנית, אותה גברת
בשינוי האדרת. לאחד מחלקיה יקראו בשם ״חבל פלס-,
טיני״ ,ושם ישלטו חייליו ושוטריו של חוסיין כמו בימים
עברו.

ך* דאי להביא את ההחלטה במלואה, כדי לעמוד
^ על כל חוסר היושר המחשבתי שבה.

1הרי פסוק זה, בא החלק האופרטיבי׳ ,כביכול :

הרי הערבים יכולים לטעון כי חלק גדול מבני העם
היהודי חיים באמריקה, שהם ׳מהווים רוב בדובעים שלמים
של ברוקלין ובדונקס. למה לא יבטאו גם יהודי ארץ־
ישראל את זהותם שם?

פיתרון הבעייה הפלס טיני ת
(ישראל־פלסטין, פאריס)
״העם הפלסטיני״ (או הפלשתינאי, כפי שמתעקש לקרוא
להם ישראלי גלילי, שניסח — כן, שובו — את החלטת
הממשלה).

אפילו כמה מראשי הליכוד הימני בבר הגיעו
למסקנה שקיים ״עם פלסטיני״ .צ׳יצ׳ וחבריו
חתמו על גילוי־דעת המכיר ב״עם״ זה. אולם
ממשלת רבץ — על כל חבריה — שוללת הגדרה
זו, כדי להימנע מהצורך להכיר בזכויותיו
הלאומיות.

אפילו מפ״ם ול״ע בהצעתם, שנדחתה ברוב של 11
נגד ,5נמנעו מלהזכיר ״עם״ פלסטיני, ודיברו ירק על
״גורמים פלסטיניים״.
יגאל ׳אלון סוכן להכיר ב״בעייה פלסטינית״ ,ש״יתמציא
את פיתרונה במיסגרת משא־ומתן עם ירדן״ .אך הוא
לא העז להעמיד נוסח זה להצבעה.

הפלא ופלא .״כעייה״ כלי ״עם״ .״גורמים״
כלי ״בהייה״ .״פלסטינים״ כלי ״פלסטין״ .״זהות
עצמית״ בלי ״זהות לאומית״.

איך יכולים אנשים אלה להסתכל בראי מבלי לצחוק
מעצמם?
ף בכן, הזהות העצמית של הירדנים ׳והפלסטינים
( צריכה לבוא לידי ביטוי במדינת־ירדן.
מה היינו אומרים אילו החליטה הליגה הערבית החלטה
!כלהלן :״השלום יושתת על קיום !מדינות עצמאיות —
מדינוית־עירב ומדינה אמריקאית—יהודית ממערב לה, מעבר
לים. במדינה זו: תבוא לכלל ביטוי הזהות העצמית של
האמריקאים והיהודים, תוך שלום ושכנות טיובה עם
מדינות־ערב.״

מגוחך ז אכן, באותה מידה כמו החלטת
ממשלת־רבין.

אם תקום מחר מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, היא
תזדקק להסכמת ישראל ולשיתוף־פעולה עימה. בכורח
הנסיבות מוכרחה להתגבש בה מנהיגות מתונה ואחראית,
ותיווצר מלכתחילה ריקמת־חיים של הסדר ושלום עם
ישראל.
לא כן יהיה המצב במדינה ״ירדגית־פלסטינית״ ,כאשר
ישתלט בה כוח מהפכני פלסטיני. כוח כזה יקום נגד
המישטר הקיים, נגד חוסיין וישראל, נגד השלום שהושג
בלי השתתפות פלסטינית. הוא יגיע לשילטון מתחת לדגל
ההתנגדות להסכם •שעליו חתם חוסיין.

במילים פשוטות: דווקא הדרך של גולדה
ורבץ נושאת בחובה את הסכנה הנוראה של
הפיכת השכנה המיזרחית של ישראל לבסיס
מילחמתי אנטי־ישראלי.
^ ם כן, מה קרח השבוע?

מבחינה פנימית לא קרה דבר. מבחינה
חיצונית, התאימה ממשלת־ישראל את עצמה
לקו אמריקאי מתוקן.
ממשלת ניכסון הגיעה למסקנה שאינה יכולה עוד
להתעלם מן הבעייה הפלסטינית. ניכסון ביקר במוסקבה,
והיה מעוניין בהסכמה עם הסובייטים, כדי לשפר את
עמדותיו במאבקיו הפנימיים.
ברז׳גייב לחץ על ניכסון להסכים לאיזכור הפלסטינים
בהודעתם המשותפת. ניכסון נכנע, וכך דובר באותה
הודעה על האינטרסים של ״הפלסטינים״.

אולם לארצות-הברית אין כל חשק לוותר
על חוסיין, המאבטח את האגף הצפוני של
גוש־הנפט האמריקאי כמרחב. זהו אינטרס
אמריקאי — אך לא בהכרח ישראלי.

ממשלת רבין לא דנה בגישה ישראלית חדשה. היא לא
ניתחה מחדש את האינטרס הלאומי הישראלי. אם כל
הכבוד לה, אני טוען שהיא כלל אינה מסוגלת לכך, מאחר
שאין לה המכשירים לגיבוש הערכות לאומיות רציניות.
כמה יהודים טובים, עסקנים מיפלגתיים מיקצועיים, המשוחחים
במשך שש שעות על הבעייה הפלסטינית (שאינה
קיימת, לדבריהם) ,אינם תחליף למטה מדיני רציני,
בעל כושר תיכנון וניתוח.
ממשלת רבץ פשוט שינתה כמה מסיסמותיה, כדי
להתאימן לסיסמות האמריקאיות החדשות.

יכולנו לקבלן מהגרי קיסינג׳ר במישרין,
בלי תיווכו של רבץ וניסוחו של גלילי.

מאדיא

מ רי דו ד

תשקיע את כספך?
כל מי שמחזיק בסכום של כמה אלפי לירות פנויות, שואל את עצמו במה
להשקיעו בצורה הטובה ביותר בימים אלה. עד לפני חודש ימים נראה היה כי
קניית איגרות־חוב צמודות ממשלתיות היא הדבר הטוב ביותר בגלל עליית המדד.
אולם העובדה כי בחודש יוני עלה המדד במידה זעומה ביותר, מבשרת כי
נחושה החלטתה של הממשלה לשמור על יציבות בחודשים הקרובים. כוונת הממשלה
היא לא להניח למדד לעלות ביותר מאשר אחוז אחד לחודש. זאת היא תוכל
לעשות, בחודשים הקרובים, על״ידי הצפת השוק בירקות ופירות במקום השמדת
העודפים. ועל־ידי הוזלות של מוצרי־יבוא ומוצרים המיוצרים מיבוא.
בחדשיים האחרונים חלה ירידה גדולה במחירים בחו״ל. כן, למשל, בעוד כחודשיים
יתחילו להגיע ארצה כמויות גדולות של בשר שניקנה בצרפת במחיר של
1300 דולר הטון, לעומת המחיר של 1900 דולר לטון ששילמה הממשלה עבור
הבשר הנמכר כיום. הדבר יאפשר להוזיל את המחירים של כל סוגי הבשר, והרי
הבשר הוא מרכיב נכבד ביותר במדד יוקר המיחייה.
קרוב לוודאי שהמדד לא יעלה עד סוף השנה ביותר מאחוז או אחוז וחצי
לחודש, ולכן יורדת הכדאיות של השקעה באיגרות ממשלתיות צמודות הנותנות,
נוסף להצמדה, ריבית נמוכה ביותר.
שפע הכסף המציף עתה את הבנקים גורם לירידה ניכרת בשיעורי הריבית
האפורה. מי ששילם לפני שבועיים בשוק החופשי * ,32 הרי עכשיו ישלם *26
בלבד, ושערי הריבית מוסיפים לרדת מדי יום. למעשה, מצפים כי תוך כמה חודשים
תחזור הריבית הבנקאית לרמה של * 17 בלבד, לעומת * 21 עד 24 אחוזים כיום.
במצב זה יש בפני המשקיע שתי אפשרויות טובות. האחת, להשקיע באמצעות
חברות־מימון ולקבל כיום ריבית שנתית של *( 25 ללא הצמדה) וערבות של אחד
משלושת הבנקים הגדולים. האפשרות האחרת היא להשקיע באמצעות חברות״מימון
בשטרות צמודים של מוסדות, ולקבל עוד * 10 ריבית לשנה.

מו כ ר מיבליווו
״החברה הימית להובלת פרי״ ,שמכרה
לפני כמה חודשים שמונה מיכליות
לגורם זר, ברווח של 50 מיליון דולר,
מכרה לפני זמן קצר עוד 3מיכליות.
מנכ״ל ״החברה הימית״ ,יעקב
מרידוד שהה לאחרונה בגרמניה, שם
ניהל שיחות עם נשיא ה״דויטשה-בנק,״
על אשראי נירחב לחברה בפעולותיה בעתיד.

מידת הריווחיות מהובלות נפט ניתן
ללמוד מן התוצאות העיסקיות של
קו צינור אילת-אשקלון. הקו, בניהולו
פרוטקציה לאחיו של העסק!
סנכ״ל בן־ארי
עסקים לוהטים
״אל״על״ תודיע בימים הקרובים לחברת
״בואינג,״ על רכישת מטוס ג׳אמבו
רביעי. זאת ניתן ללמוד ממאזן החברה
שפורסם בימים אלה, והכולל הפחתות
ניכרות לרכישה החדשה. מחיר המטוס,
כ 50-מיליון דולר.
מאזן החברה הצליח להראות רווחים,
בעיקר תודות לקיצוץ דראסטי בטיסות
בחודשי השפל .״אל-על״ פתרה את
בעיית קיום לוח-הזמנים הקבוע אותו

גיזבר־העיר פורש גיזבר עיריית תל-אביב, יוסי שטייג״
מן הצעיר, פורש מתפקידו. התפטרותו
באה בגלל מדיניות״הכספים ההרפתקנית
של הממונים על הכספים בעירייה י צ׳
חק מוריץ ודוד שטין. הללו מסבכים
את תל-אביב בהלוואות בריבית
קצוצה, ויודעי״דבר טוענים כי בעוד כמה
חודשים לא תוכל עיריית תל״אביב לשלם
משכורות.
לפגי שבוע אישרה ועדת־הכספים של
העירייה קבלת הלוואה של 30 מיליון
לירות, מאת המלווה בריבית קצוצה
ראובן שמיע, ממנו קיבלו לפני חודש
10 מיליון לירות. שמיע מייצג את בנק
״דיסקונט,״ שילווה את הכסף לעירייה
באמצעות שמיע.
העירייה תשלם לשמיע תמורת הכספים
עמלה של אחוז ורבע, ואילו לבנקים

חברי ועדת בנייו״ערים של תל״אביב
לא הבינו מך וע מביאים בפניהם לדיון
את הבקשה הבאה: נמסר בה כי על
מיגרש בשכונת התקווה קיים מחסן
חומרי-בניין שאין לו כלל רישיון־עסק.
עתה מבקש בעל-העסק חסר״הרישיון
להקים מיבנים חדשים במקום, כאשר
הבקשה מציינת כי המיבנה המוצע חורג
אף הוא מן המותר.
הסוד התגלה כאשר ראו מי הוא בעל־המיבנה:
יוסף טס ה, אחיו של חיים
טס ה, חבר הנהלת עיריית תל״אביב
מטעם גח״ל והממונה על השכונות מטעם
העירייה. אולם חבר-הוועדה, נחום
רז, נדהם עוד יותר כאשר נוכח כי בעת
הדיון על הבקשה יושב בחדר גם חיים
טסה עצמו, אחיו של המבקש. טסה
אמור לקבל מקום בוועדת בניין־ערים,
לפי הבטחת ראש־העיר שלמה להט,
ועד שתקויים ההבטחה הוא בא לישי בות
הוועדה מבלי להיות חבר בה.
רז פנה מייד ליועצת המשפטית של
הוועדה, עורכת״הדין הניה שטיין, וזו
הורתה לחיים טסה לצאת מייד את
החדר, אחרת יפליל את עצמו.
הוועדה החליטה, בקולות גת״ל, לבקר
במקום כדי לראות כיצד ניתן לאשר
בכל״זאת את המיבנה הבלתי־חוקי.
— תישעה אחוזים צמוד למדד במישרין,
ועוד שני אחוזים בדרך הבאה: הסכם
חשאי נוסף קובע כי העירייה תפקיד
בבנק 10 מיליון לירות, בריבית של
־ — 247 כאשר הריבית המשולמת כיום
היא לפחות שניים־שלושה אחוזים יותר.
מכאן שההלוואה שנותנת העירייה לבנק,
בריבית הנמוכה, מגדילה את אחוזי
הריבית שהיא משלמת על הכספים ש-
תקח מאותו בנק עצמו.

הוענק פרס וטלסן, הנחשב כפרס־נובל
למתימטיקה ולאסטרונומיה, מאחר
שהאקדמיה השבדית אינה מעניקה פרסים
בתחום זה, לפרופסור חיים לייב פקריס
ממכון וייצמן למדע, על־ידי אוניברסיטת
קולומביה. הפרם הוא מדליית־זהב וסך
של 25 אלף דולר. פקדים׳ יליד 1908׳ נודע
בכינויו ״המהר״ל של הגולם מרחובות״,
אחרי שפיתח את המחשב האלקטרוני
הראשון בארץ, אשר כונה ״גולם״.
מונה כסגן־השר הראשון בממשלה
הנוכחית, זו״כ גז אבר מועדי, כסגנו של
שר־התיקשורת יצחק רבין. למרות ההחלטה
לא למנות בינתיים סגני־שרים, הודיע
שר־המישפטים חיים צדוק, בשם הממשלה,
על מינויו של מועדי, וזאת כדי
להקהות את עוקץ דרישתם של חברי הכנסת
הערביים של המערך, לקבל תיק בממשלה.
נבחד כיהודי הראשון המכהן כנשיא
האקדמיה הבריטית, סיר ישעיהו (יזעייה)
ברלין, איש־הרוזז היהודי הדגול, המכהן
כנשיא מיכללת וולפמון באוקספורד.
מונה לתפקיד פרופסור־אורח ל טרימסטר
השני באוניברסיטת חיפה, ח״כ
אבא אבן, מי שמונה קודם־לכן כמרצה-
אורח באוניברסיטת הארווארד בארצות-
הברית. אבן ירצה במסגרת סמינריונים של
החוגים למדעי החברה וההיסטוריה של
המיזרח־התיכון.

הג׳מבו וטיסות ה שכר
מחייבת יאט״א לשמור, על-ידי החלפת
לוחות־זמנים כאלה מדי כמה שבועות,
ובכך להתאים את מיספר הטיסות ל-
מיספר הנוסעים. על־ידי קיצוץ מיספר
הטיסות הצליחה ״אל-על״ לטוס גם
בחודשים הקשים במטוסים מלאים.
״אל־על״ רושמת לזכותה ניצחון נוסף
במאבקה נגד טיסות-השכר. לפני זמן־מה
הודיע שר״התיירות, משה קול, כי
הזמין אצל חברה בריטית נודעת עבודת-
מחקר על כדאיות טיסות-השכר לישראל.
בימים אלה הודיעה החברה הבריטית
למישרד-התיירות על ביטול העבודה.

תמרורים

בחרו כנציגי הכנסת בוועדת ה
מינוי
לשופטים, ח״כ (המערך) משה ׳כרמל,
מי שהיה שר־התחבורה, וח״כ (מפד״ל) מרידוד כספים קפואים
של דב בן־דרור, סיים את שנת 1973
ברווח של 25 מיליון דולר, לאחר שהוביל
באותה שנה 23.8מיליון טון נפט.
בשנה הקודמת לכן היה הרווח 3מיליון
דולר על הובלת 25,8מיליון טון נפט.
כיצד גדל הרווח בשנת ,1973 שנת
המילחמה, בעוד שנפח ההובלה ירד !
פשוט מאוד. הצינור גם מפעיל אוניות
להובלת נפט, ומוכר נפט. בשנת 1973
היתה האמרת מחירים של אלפי אחוזים
בגלל המילחמה, ושילמו לצינור כל מחיר
שנדרש עבור הובלת נפט לאירופה. כך,
למשל, מן הרווח הכולל של 25 מיליון
דולר, היו 10 מיליון רק מהובלה אחת,
של מיכלית שנקנתה זמן קצר לפני ה-
מילחמה.

הרוסים נאים
מפיקי״הסרטים הישראליים נסערים
נוכח התנהגות מישרד״המיסחר־והתע-
שייה בפרשת עולי רוסיה והסרטים. ועדת
הכספים של הכנסת אישרה את ערבות
המדינה להלוואה של 2.5מיליון
לירות בריבית של ־ ,97 שיתן ״הבנק ל-
פיתוח״התעשייה״ לחברת ״סרטי לטרון״.
ועדת״הכספים אישרה זאת, כי נמסר
לה שהכוונה היא להשתמש בכספים למימון
הפקות־סרטים על-ידי עולים מרוסיה,
וכי הם יהיו בעלי־החברה.
מסתבר, כי חברת ״סרטי לטרון״
תהיה מנוהלת על־ידי התעשיין הישראלי
ישראל שנקר, מנכ״ל מפעל ״צינקל.״
המפיקים טוענים כי מעולם לא נתנה
המדינה ערבות למלוא ההשקעה הדרושה
להפקת סרט, וכי הדרך בה פועלת
המדינה תביא לביזבוז הכספים ללא כל
אפשרות ליצירת בסיס לקליטת עולים מרוסיה.
מה-גם שהאחריות על הוצאת
הכסף ניתנה לתעשיין הרחוק מענייני
סרטים, אם כי עלה מרוסיה (לפני שנים).
כדוגמה מצביעים המפיקים על סכום
בן 400 אלף לירות, אותו השקיעה המדינה
בימים אלה בהפקת סרט של
במאי רוסי בשם מיכאל קאליק, ואשר
שמו ״שלושה ועוד אחד.״ הסרט,
בהשתתפות אסי דיין ואורי לוי,
מבוסס על סיפור של מקסי ם מרקי,
ולדעת רואיו, בהקרנות מוקדמות, יהיה
כישלון מוחלט.
הכספים שנותנת עכשיו המדינה לחברה
החדשה ,״סרטי לטרון,״ יגרמו לקניית
ציוד נוסף, שעה שבשוק קיימים
אולפנים רבים חסרי עבודה.

כרמל
מלמד ממנים שופטים

אברהם מלמד. הבחירה נעשתה בהצבעה
חשאית, בה הצביעו כל חברי־הכנסת
מטעם המפד״ל למען מועמד המערך, אולם
רבים מחברי המערך הפרו את ההסכם
שבין שתי הסיעות, ולא הצביעו בעד
מועמד המפד״ל.
התפטר מתפקידו כיו״ר הפדרציה
העולמית של הקהילות הספרדיות, איש
העסקים הירושלמי אליהו אלישר. אלי-
שר התפטר׳ לאחר שהובעה נגדו התמרמרות
על שהציע עצמו כאסיר במקומו של
צ׳ארלי ביטון, איש הפנתרים השחורים
אשר נידון למאסר בן שיבער, חודשים.
התפטר מתפקידו כמנהל מכון-
הייצוא אברהם דר, מי שהיה ראש רשת־הריגול
הישראלית במצריים בתקופת ״הפרשה״
,ושנודע אז בשמו ג׳ון דארלינג.
פדש מתפקידו כיו״ר מועצת־הטנה-
לים של הוצאת עם עובד, אליעזר פרי,
בעקבות סיכסוכים בינו לבין מנהל-ד,הוצאה
נחמן אוריאלי, לאחר 10 שנות כהונה
בתפקידו זה.
נפטר. בגיל 75 אבי הסיגריות והמיצים
בארץ, ליאון בל׳רנו, אשר יחד עם
שלושת אחיו, שנפטרו עוד לפניו, יסד
את בית־החרושת לסיגריות אחים בדרנו
ואת עסיס. בז׳רנו היד, יו״ר מועצת־המנהלים
של קונצרן עסיס והאחים בדרנו אשר לו
היו שייכים גם המיפעלים מן, לשימורי
דגים, ארדי, והחברה הארצישראלית לכוהל.
בז׳רנו, יליד בולגריה, היה בן לאחת דד
מישפחות הציוניות הוותיקות, והיה פעיל
בהגנה קודם שנכנס לעיסקי מישפחתו.
נפטר. בגיל ,72 אחד מוותיקי השח קנים
בארץ יעקב כנעני, מי שהיה שחקן
האוהל משך 43 שנה. כנעני עלה ארצה
עם יוסף טרומפלדור, עסק בייבוש
ביצות ובסלילת כבישים בגליל, ונודע
בעיקר בקול הבאס שלו ובשירים הרוסיים
אותם היה נוהג לשיר בהצגותיו. מן ההצ גות
בהן השתתף :״בשפל״ ,״ירמיהו״,
״הורדוס ומרים״ ,״החייל האמיץ שוויק״,
״יושר, עגל״ ועוד.
העולם הזה 1925

* 9נחם בגין היד. הראשון שקפץ על
!4המציאה והסיק את הלקח ממילחמת־הדמים,
שפרצה בקפריסין השכנה־הרחוקה.
המילחמה מוכיחה, לדבריו, שאין כל
ערך לכוח־חירום של האו״ם. הוא לא מנע
את המשבר. הוא לא מנע את מילחמת־האזרחים
בין היוונים והתורכים באי. הוא
לא מנע את הפלישה התורכית.
כרגיל אצל בגין, זהו לקח נכון.

לסיכסיד אינסופי כמדינה משותפת.

חוקת
דבוטינסק׳
** פריסין לא הלכה בדרכה של ארץ-
ישראל.

נעשה כה ניסיון אמיץ להגשים
את חלומם המשותף של מנחם
בגין ונאיף חוואתמה: מדינה
אחת, כלתי-מחולקת ,״דמוקרא־טית״
,שכה יחיו כני שני העמים
זה כצד זה, שווי זכויות וחובות.

כרגיל אצל בגין, זהו גם לקח
שיטחי — כמתכוון.

בגין נעצו
ם חישלה מישהו את עצמו כי נוב-
חותו של כוח־חירום של יזאו״ם מע־ניקה
למישהו ביטחון של ממש — הרי
התנפצה אשליית זו בקפריסין, כשם שהתנפצה
בישראל במאי .1967
כזחיחירום יכול למלא תפקיד חשוב ומבורר׳
כאשר שני הצדדים היריבים מעוג־יינים
בכך. כשיש רצון כללי לשמור על
השקט, יכול כוח־החירום הבינלאומי להחליק
ניגודים, לצמצם ולהגביל משברים
מקומיים, להפריד בין הצדדים ולמנוע
הסתבכויות בלתי־רצויות.
אולם בוח־החירום אינו צבא למילחמה.
בוודאי אין בכוחו להתמודד עם צבא אמיתי׳
הערוד לקרב.

כוחות־החירום הנוכחיים כמיד־כר־סיני
וכרמת־הגודן ממלאים
תפקיד חשוב — אך תפקיד זה
יגיע לקץ פיתאומי אם מצריים או
סוריה או ישראל יחליטו לפתוח
לחופית: אם
כמילחמה. אפשר
--גם --הגדולות, ה־אן
ץת ה מ; ,צמות
תומכות במ: :ריים, בסוריה או ביש•
ראל, תהיה מעוניינת כפתיחת ה-
מילחמה.
על כן, הניסוח הנכון של ״לקח בגין״
הוא זה:

9כוח־יחירום של האו״םאי
נ ו תחליף לשלום, אינו תחליף
לפיתרון הסיכסוד•
9כהעדר שלום ובהעדר פי*
תרץ, אין כוח־החירום הבינלאומי
משמש תחליף לכוח צכאי
לאומי יעיל, המוכן ככל עת ל•

מילחמה.
מי שהיה זקוק ללקח זה, יכול לקבל
אותו מן המאורעות בקפריסין.
אבל אין זה הלקח היחידי, אף לא העיקרי,
הניתן שם.

הכל מאוד שמנחם כגין אינו
מסוגל לראות את הלקחים העיק׳׳

ריים.

..קנויסץ תשרוזה״
ף* קפריסין מת השבוע רעיון המרחף
881 גם בחלל האוויר של הארץ: הרעיון

יש להודות שבקפריסין נעשה באמת כל
מה שאפשר היד, לעשות כדי להביא להצלחת
רעיון זה.

זכויות שני העמים הובטחו כאופן
חגיגי כחוקה כתוכה ומשור•
יינת.

חידהיס התורכי מפליג לעבר האי
ששני עמים עויינים מסוגלים לחיות יחד
במדינה אחת.

מת הרעיון של ״ארץ־ישראל
השלמה״ .מת הרעיון של ״פלסטין
השלמה״.
הוכחה מחדש התבונה העילאית שגילו
חברי ועדת־האו״ם לארץ־ישראל, לפני 27
שנים, כאשר החליטו כי במצב כזה יש
רק פיתרון טוב אחד: חלוקה .

צייות וונית
* ש לא מעט דימיון בין חסיכסוך היוד
ני־תורכי לבין הסיכסוך היהודי־ערבי.

שני עמים. שתי דתות. שתי
לשונות.
לשני העמים׳ — עבר מפואר. מכאן —
התרבות היוונית העתיקה, הקיסרות של
ביזנטיון, התחושה של אבי התרבות העולמית.
מכאן — הכליפים המוסלמיים, האימפריה
של בני עותמאן, הגאווה של גזע
לוחמים וכובשים.
תקופות ארוכות של שיתוף־פעולה׳ כאשר
היוונים מילאו תפקידים מרכזיים בממ לכה
העותמאנית, תור הזהב.
ומזה כמד. דורות — שינאה הדדית
העוברת על גדותיה, שינאה רצחנית הניזונה
ממעשי־זוועה הדדיים ללא־ספור, האשמות
הדדיות ברצח־עם. התרבות היוונית
המודרנית ספוגה כולה שינאה לתורכי האכזרי,
האוייב התורשתי, שממנו השתחררו
האבות במאבק־דמים מפואר. התרבות
התורכית המודרנית מרוכזת סביב ההערצה

לאתאתורב הגדול, האיש !שגירש את המוני
היוונים מאנאטוליה בדם ואש ותימרות־עשן.

ילד בקפריסין ינק את ה
שינאה הזאת יחד עם חלב אמו.
כל יווני קפריסאי שונא תורכים, וחש
עצמו שייך לעם היווני הגדול שמעבר לים,
כשם שכל ילד יהודי בישראל חש עצמו
שייך לעם היהודי העולמי. כל תורכי בקפריסין
רואה את עצמו שייך למישפחה
התורכית הגדולה, כשם שכל פלסטיני רואה
עת עצמו שייך למישפחה הערבית האדירה.
כאשר
קמו היוונים למרוד בעול הכובש
הבריטי, הם היו ״ציונים״ — משאת־נפשם
היתד, להתאחד עם אחיהם היווניים באשר
הם. סיסמתם היתה ״אנוסים״ — איחוד
עם יוון. ואילו לגבי המיעוט התורכי בקפריסין,
אנוסים היה חלום־בלהות. היה מנוי
וגמור עימם למנוע אותו על-ידי קריאת
הצבא התורכי הסדיר, שהיד, מוכן לחוש
לעזרת האחים הנצורים.

קפריסין כסוף שנות ה־50ז.
ארץ־ישדאל באמצע שנות ה/ 40-
כל ישראלי שביקר אז בקפריסין חש
כאילו חזר לפלשתינה (א״י) של סוף המנדאט:
שוטרים בריטיים במדים המוכרים,
טרור, מחתרת ,״בווינגראד״ ,רובעים מוגנים
של עם אהד מול הרובעים המוגנים
של העם השני.

וכל ישראלי יכול היה לתת לשכנים
את העצה: חלוקה. מוטב
לכל עם להסתפק כחלק מד הארץ
תחת דיגלו וגפנו, מאשר להיכנס

הובטחה אחדות הרפובליקה הקפריסאית.
נמנע צירופה ליוון או לתורכיה. נעשה
הכל כדי להעניק לשני העמים תחושה של
ביטחון. לכל עם ניתן לבחור במוסדות
משלו, והובטח שבמוסדות המשותפים לא
יוכל הרוב לחסל את זכויות המיעוט, והמיעוט
לא יוכל להפריע לפעולות הלגיטי מיות
של הרוב.
על גבי הנייר — מושלם. אנשי השומר-
הצעיר, שחלמו פעם על מדינה דו־לאומית,
יכלו לעלה. עראפאת יכול היה לכלול
את החוקה ב״אמנה הלאומית הפלסטינית״.
בגין יכול היה לטעון, בצדק גמור, כי
החוקה כולה הועתקה מזו שנוסחה על־ידי
זאב ז׳בוטינסקי בסיפרו האחרון, כחוקת-
היסוד למדינה שתקום בארץ־ישראל השלמה.

אולם
חוקה זו דא תיפקדה אפילו
יום אחד.

חגסיל הלאומני
ץ* ילחמת־האזרחים, שפרצה מייד
1 4עם כינון הרפובליקה הקפריסאית,
נסתיימה בהסדר ששינה למעשה את סיד-
רי־היסוד של החוקה, אך עדיין שמר על
אחדות האי.
נוצר מין מישטר־ביניים, שאינו מדינה
איחודית, אך גם אינו חלוקה. אפשר לכנותו
בשם ״פדרציה־למעשה״ ,אף שלא כך נקראה
להלכה.
בשטח בוצעה חלוקה — לא בין שתי
מדינות, אלא בין שני עמים. כל כפר יווני
היד, שייך למעין יחידה יוונית, מוגנת על-
ידי מיליציה יוונית, בהדרכת קצינים שיובאו
מיוון. כל כפר תורכי היה שייך ליחידה
התורכית, המוגנת על־ידי צבא תורכי
המיובא מתורכיה. כל עם נהג למעשה
כיחידה אוטונומית, כשהאי הופך לפסיפס
של איים יווניים ותורכיים.

הסדר זה יכול היה לתפקד, מפני
שבראשו עמד אדם מיוחד-כמי-
נו — גכר תקיף אף מתון, לוחם-

קיריניה ־ ״ענו הקפריסאית״ ,שנבנתה ער־יז הצלבנים, בה נחתו התורנים

ג קפריסין ה־א אר׳ן־יע 1ראל
קאים לסוכייטיים.
(המשך מעמוד )15
שיחרור־לשעכר שהכין את מיג־
(הקוריוז שבמצב: סוכני אמריקה בקפכלות
השיחרור, לאומן שהיה מו ריסין מצויידים עתה בנשק הסובייטי שבן
לבכד את לאומיותו של הזולת. הובא על־ידי מאקאריום, בעוד שהתור
.בקיצור:
מדינאי יוצא־דופן.
הארכי־בישוף מאקאריזם עמד בראש מתנועה
שלחמה למען סיפוח קפריסין ליוון.
אך כשהגיע לשילטון׳ הבין שפיתרון זה
אינו אפשרי ללא מילחמה נוראה, וגם
אינו רצוי לטובת האי. הוא יצר רפובליקה
בהנהגה קפריסאית־יוונית, שהתורכים יכלו
לחיות בה תוך שמירה על לאומיותם ויישר
תם הנפרדת. הוא יצר איזון בין יוונים
ותורכים, בין ימין לשמאל, בין אינטרסים
מערביים וסובייטיים. אך הוא לא יצר לאומיות
קפריסאית משותפת.
זה היה איזון עדין. הוא היה תלוי כולו
באישיותו של מאקאריוס. די היה בדחיפה
קטנה אחת — בכדור של רוצח, או בהפיכה
של כסיל לאומני, כדי להרסו.

והנה נמצא הכסיל הלאומני.

התוגיר הקאמנוו׳
ציבור הישראלי דאב אותו בסל }
1וויזיה. כסיל לאומני אמיתי — אדם
פרימיטיבי, ראש־כנופיה אופייני, בעל עבר
טרוריסטי עשיר.
ברור שניקום סאמפסון לא היה מעז
לפעול, ולא היה זוכה בתמיכת הקצינים
של יוון שחוללו את ההפיכה נגד מאקאר־יוס,
לולא פעל על פי הוראות כנופיית הקו־לונלים
השולטת ביוון.

הקשר האורגאני כין עריצות־מכית
והרפתקנות־מחוץ, כא כאן
שוכ לידי גילוי. קשר זה הוא מהות
הפאשיזם.

אולם גם הקולונלים לא היו מעזים לצאת
להרפתקה זו, אילולא קיבלו אור ירוק
מארצות־הברית.

כרור לחלוטין שההפיכה כקפר

כים, המתואמים עם הסובייטים, משתמשים
בנשק האמריקאי. גם כאן יש הקבלה
לארץ־ישראל. ב־ 1948 היה צה״ל, הפרו־מערבי,
מצוייד בנשק צ׳כי, שקיבל באישורו
של סטאלין, בעוד שצבאות ערב,
שעתידים היו להתקשר עם ברית־המוע-
צות השתמשו בנשק הבריטי שהיה בידם).

האס

מ חוו ר

ההפיכה בקפריסין

ניקום סאמפסון בן ה־ ,38 היה כבר בגיל
20 גיבורה של המחתרת היוונית, האיאוקה,
שנלחמה בשילטון הבריטי באי והיתד. הגורם
הישיר להענקת העצמאות לקפריסין
לפני 15 שנה. סאמפסון, שהחל את הקאר־יירה
שלו כצלם עתונות בעתון הקאפריסאי
טייטס אוף סייפרוס, וככתב עבור עתונים
יווניים באתונה, הפך לאגדה בתקופת המאבק
נגד הבריטים. אגדות זוועה הופצו עליו
ושימשו נושא לשיחה בכל רחבי האי.

ביצה שבורה
** ה הלאה?

איד תגיע המילחמה

)*4לסיומה?
קשה להאמין שמישהו ונסה להחיות את
הפיתרון הכוזב של ״קפריסין השלמה״.
עם פלישת הצבא התורכי לאי, הפך הדבר
כימעט בלתי-אפשרי. אפילו החזרת מא־קאריוס׳
או בחירת איש אחר במקומו, לא
תחזיר את המצב לקדמותו.

כייצה שנשכרת, אץ להדכיקה
מחדש. לא כישראל ולא כקפריסין.

כפי שאומר שירו של קארול לואיס הבריטי
על האמפטי־דאמפטי, הביצה שנפלה
והתרסקה :״כל סוסי המלך וכל אנשיו /
לא יחברו את האמפטי־דאמפטי יחדיו.״

ניקוס גיאודגיאדוס
סאמפ סו ך הוא

אין זה פיתרון קל, נשם שלא היה קל
בארץ. כפרים יווניים ותורכיים שוכנים באי
בעירבוביה, ללא רצף טריטוריאלי, כפי
שהיה בפלשתינה (א״י) .חלוקה עלולה לגרום
לסילוק אנשים רבים מאדמת אבותיהם.

אבל זהו פיתרון. כל שאר ההצעות
יכיאו רק לשכיתת־נשק
חדשה, ולמילחמות חדשות.

חלוקת הארץ, תוך הסכמה הדדית, ללא
התלהבות אד תוך השלמה עם המצב, תיצור
מציאות לגיטימית, ששני העמים יוד

ס חיתו בשעות הבוקר המוקדמות של
שבת האחרונה טנקים וכוחות רגלים בחוף
קירניה שבקפריסין, המסוקים שהנחיתי
צנחנים תורכים בקירבת נמל־התעופה של
ניקוסיה, ומטוסי הפאנטום שתקפו ריכוזים
של המישמר הלאומי הקפריסאי -
הטילו את צילה הכבד של המילחמה על
המהפכה הקפריסאית, אשר החזיקה מעמד
רק חמישה ימים.
במשך חמישה ימים אלה תהה העולם
כולו על קנקנו של נשיאה החדש של
קפריסין, שהועלה לשילטון על חודי הכידונים
של צבא הקולונלים היווני. הידיעות
והפרשנויות שעסקו במילחמה הנד
0 1 3 0 6 6 0 6 5ז 1ע \ 1״
״ * 16 <116 151*8 6 1 1 5 .

מטוסים תורכיים מפציצים את ניקוסיה
וושינגטון לא עמדה בפני הפיתוי להשליט
בקפריסין את הקולונלים היווניים הנאמנים
להם — במקום מאקאריום הנייטר־ליסטי,
המקבל נשק סובייטי.
חזר כאן התרגיל האומלל של קאמבודיה
— עם אותן תוצאות עקובות־מדם. בקאנד
בודיה סילק הזוג ניכסון־קיסינג׳ר את השליט
הנייטרליסטי, הנסיך סיאהנוק, שפסע
על חבל דק בין המערב לסין ושמר על
אחדות המדינה ושלומה. כאשר הודח׳ טבעה
קאמבודיה במילחמת־אחים נוראה, הנמשכת
עד היום. אפשר לתמוה איד יכול
אדם כקיסינג׳ר לישון בלילות, כשעל מצפונו
השואה המחרידה שבה כבר ניספו
מאות אלפי גברים, נשים וילדים — וכל
זה מתוך חשבון אינטרסנטי קצר־רואי,
שנכשל לחלוטין.
אותו דבר קרה גם בקפריסין. מאקאריוס
הודח בהסכמת האמריקאים, לשם השגת
תועלת מוגבלת מאד — החלשת ההשפעה
הסובייטית. כתוצאה מזה שקע האי בנחלים
של דם.

מכחינת הציניות הנוראה של
מישהק זה, אין הכדל כין האמרי

סיפרו עליו כי הצטיין בקור רוח ובאכזריות
ללא גבול. אחד הסיפורים שעשו
להם כנפיים תיאר את סאמפסון צועד ברחוב
בקפריסין בלוויית אחותו הקטנה,
שולף אקדח ויורה בחייל בריטי מטווח
קצר, מוסר את האקדח לאחותו, שהיתה
מחביאה אותו בסל נצרים ומסתלקת, כש־ניקום
עצמו נשאר ליד גוויית קורבנו, מצלם
אותה מכל זווית, ומצליח תמיד לספק
חומר בלעדי מסעיר לעתונו.

הפיתרון הריאלי היחידי שנותר
הוא — חלוקה.

ך* פינות הנחיתה התורכיות שהנ
ריסין
היא חלק מן המאמץ האמריקאי
המחודש, מאז מילחמת
יוס-הביפורים, לגרש את השפעת
כרית־המועצות מהמיזרח התיכון.

גיאורגיאדם, המוכר יותר בשמות המחתרתי
סאמפסון, לא הזכירו במילה אחת
את בעיית האנוסים — איחודה של קפריסין
עם יוון — מאז תפסו את השילטון וגרמו
לבריחתו של הנשיא מאקאריוס, היה ברור
שזהו הרקע להפיכה. כלפי חוץ, על כל
פנים.

רגלו אליה. גם על מציאות זו יהיה צורך
להגן — הן בכוחות בינלאומיים, שימלאו
תפקיד מוגבל, והן בכוחות הלאומיים של
שני הצדדים, שיהוו את הערובה העיקרית
לקיום השלום החדש, עד שישתרש בליבות
שני העמים.
כדי שהפיתרון הזה יקום ויתגשם, יש
צורך באנשים נבונים בשני הצדדים, ובמדיניות
נבונה של המעצמות הגדולות.

בל אלה הם מיצרכים יקרים
ונדירים — כקפריסין, במו כארץ-
ישראל.

דם ודמשת
ך* סוף ימי־המנדאט, כאשר המעפי־
04 לים היהודיים הוגלו על־ידי השילטון
הבריטי לקפריסין הסמוכה, נפוץ בארץ שיר
שאחד מבתיו אמר :״גם קפריסין היא
ארץ־ישראל.״
קפריסין איננה ארץ־ישראל. על אף
קירבתה הגיאוגרפית׳ היא היתה רחוקה
מאד מליבו של הישראלי, העסוק בבעיותיו.

אולם ליקחי קפריסין חלים במישרין
על המציאות של ארץ־
ישראל. מוטב ללמוד מן הדם והדמעות
של הזולת, בדי לחסון• דם
ודמעות לעצמנו.

? 311 6 1 065ו זו !

* 0 1 160

01160660

016

11<1 3115 * 61ו 1118 * 0 1ט 8י 1ש 1411 6 8 6 5 , 8161 1 3 0 61 56810111 , 3 0 8 1 6 1 ) 6 0 1111<1ח 0 6 6 0 1
3 0 0 1־1 ,0 1 6 1 1 0 8 6 0 . 8 0 * 611 816 !<6 0 0 6 0 1• 61 16 6 1 6 0 1 *16ק 1 4 0 0 5 1 2 0 1 1 0 0״ 2161 151
01160 00011 1010161 1 5 1 3 0 6 0 1 0 6 0 0 6 0 .
65 0 1 0 6 1 0 1 6 6 1 6 6 1 .ז ו * 1 1 0 6 6 3 0 0 8 6 6 6 0״
* 1 6 661

5 0 )5613

)13813

* 116 6 1 6

0300

6 1 0 6 0 6 115 ) 11066 ) 4 1 1 0 6 6 11 0 1 3 0 6 6 0 65
* 16 6 1 6 15136115 011 6111531601 5 0 610

דוגמה ישראלית

דיווח בשבועון החדשות הגרמני דער־שפיגל,
מבליט את הקשר האידיאולוגי־כביכול
הקיים בין המורדים היוונים בקפריסין
לבין ישראל. כותרת־המישנה המופיעה
בגוף הדיווח על המהפיכה בקפריסין,
אומרת :״אנחנו פועלים כמו הישראלים.״
ואילו בכתבה עצמה נאסר, בין השאר :
״אנחנו ננהג באיסטנבול כמו הישראלים
בירושלים״ — אמר קצין יווני.
משמשת ובאה בעיקבות ההפיכה והדחתו
של הנשיא מאקאריום, העמידו בצל את
מה שהסתתר מאחורי ההפיכה.
לכאורה התחוללה ההפיכה של אנשי
״המישמר הלאומי״ היווני בקפריסין. על
רקע שאלת האנוסים, שפילגה את תושביה
היוונים של קפריסין. למרות שמחוללי ההפיכה
החדשה, והנשיא החדש ניקולאוס

הוא נעצר, ישב בכלא, היד. צפוי לעונש
מוות, עונה בעינויים קשים. כאשר
נידון לבסוף למוות, איים ראש האיאוקה,
הגנראל גריוואם, כי אם יוצא סאמפסון
להורג, ינקום את דמו ברצח שישה חיילים
בריטיים בכל אחד מערי קפריסין. הבריטים
חששו מהאיום, החליפו את דינו של
סאמפסון למאסר עולם, העבירו אותו ל אנגליה,
שם עבד כחייט במשך שנה וחצי
עד שקפריסין קיבלה את עצמאותה.
ניקום, בנו של סוחר שנולד בניקוסיד.
ולמד בפמגוסטה, חזר לקפריסין, הקים שם
עתון סנסציוני בשם מאחי, שהפך למכשיר
תעמולה בעד האנוסים. העתון הצליח ד
שיגשג, וסביבו נוצרה דשת כתבי־עת.
לסאמפסון נותרה ההילה של גיבור לאומי
ואיש מצליח, אבל הוא לא מילא כל תפקיד
פוליטי ממשי בחיים הפוליטיים התוססים
והסוערים באי.

ה איו ם
ה סו ביי טי
ן* דשנים העלו מיד את הסברה ש-
* 2הכתרתו של סאמפסון כנשיא לא באה
אלא לחפות על המטרות האמיתיות של
המהפיכה. היו דיעות שהוא אינו אלא
״בובה״ המנוצלת בידי מישטר הקולונלים
של יוון, שיזם את המהפכה, כדי ליצור
את הרושם כאילו היא התחוללה על רקע
המחלוקת בבעיית האנוסים.
אולם ספק אם הקולונלים היוונים, שחצ נים
והרפתקנים ככל שיהיו, היו מעזים
לחולל את ההפיכה בקפריסין ללא הדרכתה
וסיועה של סוכנות הביון המרכזית שיי
ארצות־הברית.
לארצות־הברית היו אינטרסים חיוניים
להדיח את מאקאריוס מכס הנשיאות. הרומן
שניהל מאקאריוס בשנים האחרונות
עם הסובייטים, עמד כעצם בגרונם של האמריקאים.
אומנם בקרב אנשי משרד החוץ
האמריקאי רווחה הדיעה כי מאקאריוס
מנהל את הרומן שלו עם הרוסים בעיקר
כדי שיצליח לסחוט משני הצדדים, אולם
הפחד האמריקאי נבע ממצב. תיאורטי שעלול
היד, להיווצר באחד הימים.
לפי תסריט חזוי זה, עלול מאקאריוס להגיע
יום אחד לידי הסכם עם הסובייטים,
לתבוע מהבריטים לנטוש את בסיסיהם
הצבאיים באי, להעניק בסיסים צבאיים

במדינה

לברית־המועצות ולספק לה עמדה קדמית
איסטרטגית חשובה ביותר בחלק זה של
הים התיכון.
החשש מפני אפשרו כזו יגבר והלך ככל
שברית־ד,מועצות איבדה את עמדותיה 1מ־דינוית־ערב.
צופי העתיד של המימשל האמריקאי
חזו מצב בו!תהיה ברית-ד,מועצות
מוכנה לתת הרבה כדי שקפריסין תהווה לה
תחליף לעמדות !שאיבדה במצריים ושהיא
עלולה לאבד גם בסוריה. באגן הים התיכון,
בו שטים שני ציים אדירים, זה של ברית-
המועצות וזה של ארצות־הברית, החמושים
בנשק גרעיני, יכולה היתד, השתלטות סובייטית
על קפריסין להוות מעין,תקיעת סכין
בגב הבסיסים הצבאיים של נאט״ו בתורכיה
ויוון.
ככל הנראה לא רצו מנחלי מדייניות החוץ
האמריקאית להניח למצב להידרדר עד כדי
כך. הם העדיפו להקדים תרופה למכה, לחולל
הפיכה באי, שלא תביא אומנם לידי השתלטות
יוון על קפריסין, אבל תרחיק את
הסכנה הגלומה בשלטונו השאפתני והעצמאי
של מאקאריום.
מבחינה זו חפפו האינטרסים של ארצות-
הברית ושל ישראל. השתלטות סובייטיית
על קפריסין היתד. מהווה איום ישיר על
ישראל. קל לנחש מה היה קורה במילחמת
יום־ד,כיפורים ;אילו הסובייטים היו צריכים
להטים את הרכבת האווירית שלהם למצריים
וסוריה מקפריסין ולא מבסיסיהם באירופה
המזרחית. כבר לפני שבועות לא
רבים איפשר מאקאריום לסובייטים להשתמש
בנמל־התעופד, של ניקוסיד .׳כתחנת-
ביניים לרכבת אווירית שהטיסה אספקה
צבאית לעיראק.
הפיכתה של קפריסין לבסיס סובייטי
היתד, עלולה לסכן גם את הקשר האווירי

המורח והמריח

ך ף ! ן 1ן ן \ ן * ו ו ניקולאום גיאורגיאדס, שאימץ לעצמו את ׳הכינוי המחתרתי
ניקום סאמפסון (שני מימין) בעת ששירת במחתרת
111 111
האיאוקה היוונית שנלחמה נגד הכיבוש הבריטי. כבר בגיל 20 נזקפו לזכותו של
^בתורכים ומצלם
עליו ׳-כי י יהיוז מופר בבריטים --

י מוהקיש

מעשי־התנקשות1=110 ..
וווננ/ן שווו
עשרותת גועש
סאמפסון עשוו
זטטו1
את קורבנותיו כצלם־עיתונות. בתמונה, שצולמה בשנת 1956 בניקוסיה, הוא נראה
בידיו מצלמה, ליד חייל בריטי הניצב מעל אזרח שנרצח ביריות.
כשביז

ניקום סאמפסון מאחורי הארכיבי שוף מאקאריוס,

נשיאה של קפריסין, אותו הדיח סאמפסון לפני
שבועיים במהפיכת־בזק שהציתה את חבית חומר־הנפץ שנלחצה בין תורכיה ליוון. לדעת
פרשנים היתה ידם של יהאמר?גן אים במהפיכה בקפריסין, וגם ישראל עשוייה היתה לזכות
ביתרונות כתוצאה מסילוקו של הארכיבישוף מאקאריום, נשיאו המודח של האי קפריסין.

של ישראל עם העולם החיצון. המחשה
לכך ניתנה השבוע, כאשר בגלל סגירת
המרחב האווירי של קפריסין למטוסים אזרחיים,
הפסיקו כל החברות הזרות את טי״
סותיהם לישראל וממנה, ורק אל־על נאלצה
לפתוח קווי חירום, שלא ייעזרו עוד במיג־דל
הפיקוח של ניקוסיה וינווטו דרך מיס-
ד תן צר מעל הים התיכון לאירופה בתנאים
קשים.
משום כך, גם אם לא היתד, ישראל מעורבת
בצורה ישירה או עקיפה כלשהיא
בהכנת ההפיכה האמריקאית בקפריסין,
היד, ברור ש׳תמיכתה החשאית והבלתי
מוצהרת נתוניה למחוללי ההפיכה.

מי ״קגה
אתסאמפ סון!
חת השאלות הראשונות ששאלו
אזרחי ישראל את עצמם אחרי שהדיח

ניקום סאמפסון בעזרת קציני הצבא היווני
את הנשיא מאקאריוס, היתה: האם זה טוב
ליהודים ו
עברו של סאמפסון אינו מצביע על אהדה
מיוחדת לישראל. במשך שנים רבות,
בהן שלט על דעת הקהל ברחוב היווני
בקפריסין, באמצעות רשת עיתוניו היה
סאמפסון אוייב מושבע של ישראל. הוא
תמך תמיכה גלוייה במדינות עריב ובמא־בקם
של הפלסטינים נגד ישראל. בתקופה
מסויימת התארח בקהיר יחד עם הגנרל
גריוואס, והיו שראו בו אז את מי שעתיד
לשרת את האינטרסים של מצרים בקפריסין.
ואומנם׳ במשך שנים רביות פירסם
סאמפסון בעייתוניו מאמרי־שיטנה, שרוח
של אנטישמיות נרפה מהם. התעמולה הערבית
בקפריסין מצאה בעיתוניו שופר
נאמן.
משגרירות ישראל בקפריסין הגיעו ל-
מישרד־חחוץ דיווחים פסימיים, בהם דווח
על כך שסאמפסון הוא ״האוייב מם׳ 1״
של ישראל בקפריסין, וכי הוא אנטי־יש־

ראלי אף יותר מהנשיא מאקאריום, שניסה
לסגל לעצמו תדמית נייטראלית בסיכסוך
הערב־ישראלי, כדי לא לאבד את תנועת
התיירות מישראל לקפריסין.
והגה, כמו במטה קסמים, שינה סאמפסון
תוך יום אחד את דיעויתיו ואת יחסו לישראל
מן הקצה אל הקצה. היה זה אחרי
מילחמת ששת־הימים. כמו עיתונאים זרים
אחרים מרחבי העולם, הוזמן גם סאמפסון
על־ידי מישרד־החוץ לסיור בישראל. הוא
שהה בארץ תקופה ממושכת, על חשבון
מישרד־החוץ, ומלוויו ידעו לספר כי נערכה
לו ״שטיפת מוח״ בקשר לדיעותיז
הקדומות על ישראל.
מה בדיוק גרם לסאמפסון לשנות את
דיעותיו, קשה לדעת. אולם עובדה היא,
שמייד אחרי ביקורו בארץ השתנה הטון
הכללי של עיתוניו כלפי ישראל. הם לא רק
חדלו לפרסם מאמרי־שיטנה רצופי שקרים,
כבעבר, אלא שהחתם החלו לפרסם כתבות
אוהדות לישראל, ששיבחו את צה״ל ובזו
לצבאות ערב. סאמפסון החל מטיף לחסידיו
לקחת דוגמא מישראל הקטנה וד,אמיצה
ומצבאה.
בעמדה זו התמיד, עד שחולל את המהפכה
שהביאה להתערבות התורכית והציפה
את אי־האהבה בנהרות של דם.
אפשר להבין את עמדת מדינות ערב שחשו,
עם תפיסת השילטון על־ידי סאמפסון,
כאילו נשמטת הקרקע מתחת רגליהם בקפריסין,
וכאילו הם מאבדים את כל העמדות
שטרחו לבסס באי. עיתוני־ערב פיר־סמו
כתבות עויינות לסאמפסון. ולא היד,
זה רק משום תמיכתם בנשיא מאקאריוס,
או משום שהיה להם מד, לחשוש מכך
שמישטר הקולונלים ביוון יתבסס גם בקפריסין.
השינוי
הקיצוני והבלתי־מויבן שחל ב־דיעותיו
של סאמפסון אחרי ביקורו בישראל,
יכול היה להוליד חשש בליבם של
הערבים, כאילו ״ניקנה״ סאמפסון על־ידי
ישראל, וכאילו עלולה ׳תפיסת השילטון
בקפריסין בידיו לבסס את מעמדה של יש ראל
באי האיסטרטגי. כמה פרשנים אף
העלו את הטענה כאילו סאמפסון אינו
אלא ״סוכן ישראלי.״
במיוחד שיבשה ד,מד,פיכה בקפריסין את
תוכניותיו של שליט לוב, הקולונל קאדאפי.
קאדאפי תיכנן, בסיועו של מאקאריום, תוכנית
מקיפה, שהיתה מאפשרת לו שליטה
על כל משאביה הכלכלים של קאריסין.
הוא תיכנן להקים באי תישלובת לעיבוד
מוצרים פטרוכימיים ובתי־זיקוק לנפט הלובי,
שהיה בהם מצד אחד כדי לפתח את
כלכלת האי הענייה. אולם מאידך, היא
היתד, הופכת את קפריסין לתלוייה בשגיו-
נותיר של הקולונל קאדאפי. משום כך,
דווקא כאשר קמו כאלה שהישוו את סאמ*
פסון ל״קאדאפי של קפריסין,״ היה קאדא-
פי מראשי המסתייגים ממישטרו המהפכני
של הקאפריסאי־יווני המבולבל.

(המשך מעמוד )12
יובל עופר לסבול את שרף בתפקיד הבום
של טפחות.
בנק טפחות אינו רק גדול הבנקים למשכנתאות
במדינה. זהו המיוסד הפיננסי
העצמאי היחיד העומד לרשות מישרד*
השיכון. למדות שבידי המדינה והברות
ממשלתיות כסו שיכון ופיתוח ועמידר יש
רק 16 מהונו הנפרע של הבנק, מחזיקה
הממשלה יותר ממחצית השליטה בבנק.
הפקדת השליטה בבנק בידיו של שרף
עלולה היתה, לדעת עופר, לחבל במדיניות
השיכון של מיש רדו.
בשבוע שעבר, ערב בחירת יו״ר מועצת
המנהלים של בנק טפחות, עשה עופר
מאמצים נואשים כדי למנוע את בחירתו
של שרף לתפקיד. הוא ניסה לשכנע את
שר־האוצר, יהושע רבינוביץ׳ ,לתמוך ב עמדתו.
רבינוביץ /החרד עדיין מפגי צילה
של גולדה, חשש להרגיזה על־ידי ביטול
הבטחתה לבן,-חסותה. עופר לא נואש.
הוא פנה לצמרת הכלכלית של העמד ה
ביקש לתמוך בו במניעת בחירתו של
שרף. הקולות היו שקולים.
אז יפנה עופר אל ראש־ד,׳ממשלה, יצחק
רבין, קיווה לזכות בגיבוי מצידו. אולם
למרות שירבין שוכנע כי מינויו של שרף
עלול לחבל במישרד־השיכון, הוא התחמק
׳מקביעת עמדה, ביקש לא לערבו בפרשה.
כמוצא אחרון פנה עופר לאיש ׳חסותו
שלו, יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית פינ חס
ספיר. למרות שספיר, אישית, אינו
יכול לסבול את שדף, סירב גם הוא להטיל
את כובז-מישקלו לטובת עופר .״מה איכפת
לך שהוא ימשיך לנסוע במכונית?״
אמר.
עופר גכנע. כאשר הגיע מועד ה ישיבה
יבה עמד שרף להיבחר, היה ברור
לעופר כי הוא הפסיד במאבק. איש מ־שרי־הממשלה
ואנשי צמרת המיפלגה לא
היה מוכן לתמוך בצעד שפירושו סטירת-
לחי לגולדה מאיר. מכיוונים שונים הפעילו
לחצים על עופר שיימנע אף הוא מלהרגיז
את גולדה. עופר נכנע.
אחרי שנוכח כי לא יוכל למנוע את
בחירת שרף, ולוא !גם מהסיבה הפורמאלית,
שלא הייתה ידועה לו קודם, שמועצת־המנהלים
של טפחות אינה יכולה למנוע
את בחידת הידר שלה, לא התנגד הוא־עצמו
לבחירת שרף.
כך נפתח הפתח למחדל חדש במדיניות
השיכון.של !ממשלת רבין. הסתבר !כי גול דה
יכולה עדיין להכתיב בביטחון לממשלתו
של יצחק רבין את מעשיה בכל
תחום ותחום, מבלי לומר מילה !ומבלי
להתערב, כביכול. הפחד הנורא מפני עינה
הפקוחה של האחות הזקנה, עדיין משאיר
אותה למעשה בשילטון.

נוער
הח שי ש 1ותן א ת הטון
הוגיה ומפיציה ש? חוברת•
המריבה ״פריקי״ — געצרו
באשמת הסתה־זמרר
״החיים חרא...או-קיי. קורא יקר! אתה
ביקשת את זה — אז אתה גם תבלע את
זה ! יש לי רק עצה אחת בשבילך ! קורא
יקר, פקח את אזניך והקשב אלי ...קורא
יקר, לך תז
במילים אלו ממש נפתחה החוברת החד־פעמית
פריקי (״פריק,״ באנגלית — מטורף,
מסומם, מטורלל וכל מה שעולה על
הדעת בהקשר זה).
החוברת בת 45 העמודים, שהופצה ב-
500 עותקים, מייד אחרי מילחמת יום־
הכיפורים, זכתה למזל בלתי־צפוי 150 :
מעותקיה הוחרמו על־ידי המישטרה. זו
היתד, הזכות היחידה שעמדה לה, להגיע
לידיעת הציבור.
שכן, שלושה הוגיה, מחבריה ומפיציה,לא ביק-שו אלא להביע דרכה את תגובותיהם
על המילחמה, על הכיף, על הנוער,
על העולם ועל החיים בכלל — אך לצורך
זד, החליטו, כי מילים גסות — הן הפטנט.
בשזרה כשתי לירות. הם מכנים את
עצמם ״החזית השחורה״ ,״החזית הפריקית״
ועוד כהנה וכחנה שמות כיד הדימיון
הטובה עליהם, והם מלאים רעיונות כרימונים.
השלושה
הם: הסטודנט דני בן ה־,18
התלמיד אורי(שמו שונה בשל היותו קטין)
ופרידה בת ד ,19-,עולה מרוסיה וחברת
(המשך בעמוד )20

שר ..השום הזה־ מגרה
שחוקו׳ מישטרה שוחדו נוי והשתיק את חרקם
שר נמה מגדודי היהלומנים בגניבח 1היהלומים

הקשר >!1וכ

ן חשוד

יוסף לוי, בעד מדטשה
בדרך פתח־תקווה בת״א,
6שקנה יהלומי
יהלומים גנובים מניסים בוחניק.

יהלומים (הגנובים) הגיע
4 לידי אדם מכובד מאוד בבורסה,״
הצהיר רב־סמל שלמה צרפתי, חוקר־בכיר
במדור המרכזי של מישטרת תל־אביב,
בעדותו בבית־המישפט. אך זמן קצר ל-
אחר־מכן נעצר צרפתי עצמו, ונכלא יחד
עם גנבי וקוני היהלומים, אותם אסר קודם
לכן. הוא נתפס בלקיחת שוחד של
5000 דולר מאחד החשודים, בעל־מלטשה,
על־מנת לסייע להקל בעניינו של אותו
חשוד.
אד היהלומן המכובד אליו התייחס צרפתי
לא הגיע כלל לבית־המישפט, למרות
*שאישיות משטרתית מכובדת (דאז) כצרפ־תי
הצהירה כי הוא אכן קנה סחורה גנובה.
וזאת, על-אף העובדה שעד כה הצליחה
המישטרה לגלות יהלומים גנובים בערך
של כמה מאות אלפי לירות בלבד, מתוך
כמות של יהלומים שערכה 12 מיליון דולר,
שנעלמה בשנתיים האחרונות.
עד כה הגישה המישטרה, באמצעות ה פרקליטות,
רק שלושה כיתבי־אישום, נגד
דגי־רקק. משה מלכה וניסים בוחניק, עבדו
כקציני־ביטחון בדואר החבילות, הואשמו
בפתיחת שקי דואר אותם בדקו, ובגניבת
יהלומים מתוכם. השלישי הוא קרוב־מישפ-
חה של מלכה, מנפרד מיארניק, אשר נח־שד
בהברחת היהלומים הגנובים לחו״ל.

המי שטרה
מעלי מה עובדות
הירח מיוחדת של הפרשה מוכי!
1חה, כי המישטרה יודעת את -שמותיהם
של כמה מראשי בורסת היהלומים בישראל,
אשר קנו סחורה גנובה ואף מימנו את
המלטשות שעיבדו את הסחורה! החקירה
העלתה כי בידי המישטרה עדויות כי קצין-
מישטרה הממונה על צרפתי, כנראה קיבל
גם הוא שוחד בפרשה זו.
יתירה מזו, בעצם העובדה כי הוגשו
כיתבי-אישום רק נגד אלה הקשורים עם
מיארניק, יש כדי להורות על כד ש־המישטרה
רוצה להפנות את תשומת־הלב
לחו״ל, כאילו היהלומים הגנובים הוברחו
לשם, וזאת למרות שבידיה עדויותיהם -של
לפחות עשרה בעלי מלטשזת־יהלומים ישר אליים,
כי עיבדו יהלומים גנובים ומכרום
לסוחרי־בורסה ישראליים !
עד כה לא הוגש אף כתב־אישום נגד
שום בעל מלטשה מאלה, למרות שהודו
בעיבוד הסחורות הגנובות. הסיבה האפש רית:
המישטרה חוששת, כניראה, כי תצטרך
לעצור גם את סוחרי־היהלומים המכובדים
שקנו את הסחורה הגנובה, ואולי גם
קציני־מישטרה מכובדים שקיבלו שוחד
כדי להפנות את החקירה לכיוון מטעה.
אמר מתווך־היהלומים יצחק אמנה לכתב
העולם הזה :״מעורבים בזה קציני־מישטרה
גבוהים וגם ראשי הבורסה. בסך־הכל מצאו
יהלומים גנובים ב־ 600 אלף דולר, אבל
למעשה חסרים 12 מיליון דולר! רק סוחרים
גדולים יכולים לממן כמויות גדולות
כאלו, לעבד, ללטש, למכור. הכל מושתק
מלמעלה״.

דרכם של
הי ה לו מי ם
ה 111^ 1ר | 1־ עקב ג׳ורג׳י. בעל מד
111111/111 טשה, שנתן לחוקר המישטרה
שלמה צרפתי 5000 דולר שוחד.

* 1יסור המעשה הוא פשוט: בין יוני
1972 לאוגוסט 1973 עבדו הדדשודים
משה מלכה וניסים בוחניק כקציני־ביטחון

ובדואר זוחבילות שברחוב החרש בתל-
אביב. בתקופה זו ואחריה, נעלמו מישלוחי-
יהלומים רבים שנשלחו לארץ, וממנה, ד
המ-שטרה היתד. חסרת־אונים, בניסיונותיה
לגלות כיצד נעלמו.
בימים הראשונים של חודש יוני השנה
קיבלה המישטרה דיווח, כי מלטשת־היהלו־מים
של האחים שלמה ויעקב גורג׳י מעבדת
יהלומים גנובים. נערכה פשיטה, ונמצא
אצלם חלק ממישלוח שנעלם בחודש אפריל
,1974 בשווי של 400 אלף דולר.
המישלוח הזה גלקח על־ידי מלכה, כאשר
לא עבד עוד בדואר. גם אחרי התפטרותו
נהג לבוא ל״ביקורים״ במקום, ונראה
כי בביקוריו אלה היה שם ידיו על
חבילות של יהלומים.
האחים גורג׳י הודיעו מייד כי קנו את
היהלומים מבוחניק, וזה הוביל את ה־מישטרה
למלכה. מלכה נעצר על־ידי ה־מישטרה
כשנמצא בדירת גיסו, תושב
גרמניה מנפרד מיארניק, שעמד לחזור באותו
יום לארצו.
בחיפוש לא נמצאו אצלו יהלומים, אבל
תחתיהם מצאו אצלו 33 אלף דולר. מואר־ניק
טען שהוא תושב־חוץ. וכי אינו חייב

איש־המישטרה מא שר בבי

ס גן ן ף -

סיי

• ^301
ייצי,

( הגנו בי ם) הגי ע לי די א ד
להצהיר על מטבע זר בהיכנסו לישראל.
או בצאתו ממנה. עוד טען, כי הכיר את
מלכה רק שלושה חודשים קודם־לכן.
המישטרה, בניצוחו של שלמה צרפתי,
המשיכה בחקירה במרץ רב. חקירות יסודיות
של מלכה ובוחניק, בצירוף הלשנות
של חבריהם־לתא, בכלא, העלו את המישט־רה
על מלטשות נוספות שעסקו בעיבוד
יהלומים גנובים. כך, למשל, הודה ניסים
מזרחי, בעל־מלטשה בירושלים, כי גם הוא
קנה ועיבד יהלומים גנובים.
נחקרו עוד כמה לוטשים — אבל כאן
חדלה לפתע המישטרה להביא עצורים ל־בית־המישפט.
הפסקה זו החלה כאשר נעצר
בעל־המלטשה יוסף לוי. זה הודה כקנה
יהלומים סב1חניק, ליטש אותם ומכרם

למתווך־היהלומים יצחק אמנה. המישטרה הגיעה
אל אמנה, וזה סיפר כי מכר יהלומים שקנה
מבוחניק לבעל מלטשת־היהלומים בני ביק־תמיר.
המלטשה
של ביק־תמיר היא כבר בעלת רמה
גבוהה יותר. כפי שסיפר לכתב העולם הזה,
ויקטור אוחיון, לוטש ראשי במלטשה זו :
״אנו מעבדים יהלומים לחברת יהלומי פז,
וכן עבור שלמה יובל, אלה הם מראשי
הבורסה.״
לדברי יצחק אמנה, מכר ביק־תמיר את היהלומים
באמצעות המתווך, הבר־הבורסה דויד
סופר, ליהלומן הוותיק והידוע בבורסה יצחק
שפיץ.
נראה כי כאשר הגיעה המישטרה אל
שמות כאלה, הבינה כי בפניה קשר גדול

בשלב זה קיבלה העלילה תפנית חדשה
ומפתיעה: חוקר־המישטרה שלמה צרפתי
נתפס בקבלת שוחד מיעקב גורג׳י.
סיפר שלמה גורג׳י לכתב העולם הזה :
״צרפתי הציע את השוחד ליעקב כשישב
בכלא. הוא היה לוקח אותו אליו כאילו ל חקירות,
ומדבר על הכסף. אני אומר לך
שאם יעקב לא ייצא מן העניין עכשיו,
אני אקרא לאינטרפול. הגדולים יצאו מן
התמונה, כי הם שילמו •שוחד כמו אחי.
״במעצר דיברו על זה שהמישטרה לא
מחפשת את 12 מיליון הדולר שנעלמו ב־משך
שנתיים. לצרפתי היו 11 חשודים

בדיקות שערכה המישטרד, העלו, כי
מלכה הצליח להוציא רק חלק קטן מן
הכסף. ידוע כי קנה מגרש בהרצליה ב שותפות
עם חברת טופז להשקעות, שהוא
שותף שלה גם בבוטיק הפרפר שברחובדיזנגוף. שתי השקעות אלו עוקלו לאחרו נה.
עוד
סכום, של 80 אלף לירות, הפסיד
מלכה בחברה בשם כלנית שנתנה שירותי
עיבוד־גנים ללקוחות, והפסידה ללא־הרף.
70 אלף לירות נוספות שילם למלון שרתון,
בו חי כמלך בשנה האחרונה. ואם להוסיף
לחשבון גם. את חברתו הנאה, שולי חנני,
צרפתי לחקירה, אבל הוא הביא לבית־המישפט
למעצר רק חמישדדשישה. בכלא הזכירו
שמות של יהלומנים גדולים כמו ...אלה
השמות שאחי שמע בכלא, כשהיה כלוא
עם מלכה ובוחניק והאחרים.״

״העדתי כמישטדה כי צרפתי
ביקש 5000 דולר כשביד הכוס.
לסתום לו את הפה, ואחרי זה שאוסיף
משהו גם בשבילו, שאזרוק
לו משהו ״,הוסיף יעקב גודג׳י, נותר

השוחד.
גילה יעקב גורג׳י את פירטי המלכודת
שטמנו לצרפתי :״אחרי שהודענו למפקד
מחוז תל־אביב, עופר, על הצעת השוחד,
היה כאן במלטשה ראש מדור־החקירות,
שהקליט את שיחות־הטלפון ביני לבין
צרפתי. הוא גם נתן לי את הדולרים.
אמרתי לצרפתי בטלפון, :ה־ 5000 דולרים
שלי ושל יוסף לוי בדרך. הוא רצה ממני
5000 דולר, ומיוסף לוי סכום יותר קטן,
כי עסקיו קטנים יותר.
״נסעתי אליו למדור בתל-אביב, עם
מכשיר־הקלטה על גופי. הוא קרא לי אליו
למעלה לחדר. סירבתי, אמרתי לו שיירד
אלי למטה כי אני פוחד לעלות עם הכסף.

המישפט :״אחד היהלומים

*ינסר •

ניתן להגיע בסך־הכל לחצי־מיליון לירות.
ידוע כי מלכה היה מתחנן לעיתים קרובות
לפני בוחניק שיתן לו כסף. בוחניק
עצמו התפאר בכלא, כי קשריו הענפים עם
ראשי הבורסה יבטיחו את עתידו.
אך 12 מיליון דולר ביהלומים גנובים
נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. העיק-
בות מצויים בידי המשטרה, אך היא אינה
חוקרת. מעניין מדוע.
המישטרה עצמה, באמצעות דובר
מחוז תל־אביב סגן־ניצב עמוס ארי-
כא, אינה מכחישה את הסיפור. אריכא התבקש
על־ידי כתב העולם הזה לבדוק מה
האמת בטענות ג׳ורג׳י, כאילו אמר לו צרפתי,
כי השוחד מיועד לבוס שלו.
הדובר, אשר בחייו הפרטיים הוא מחבר
ספרי ילדים רבים, לא האריך הפעם בדברים,
ניסה לקצר בבל האפשר. אך גם
הוא נאלץ להודות כי אכן מסתבר שרב־סמל
שלמה צרפתי. ביקש מיעקב ג׳ורג׳י
סכום של כ־ 10 אלפים דולר שוחד. ארי-
בא אישר גם כי ידועה למישטרה הגירסה
שמחצית הסכום, היינו 5000 דולר, היו
מיועדות לבום של צרפתי, ומחצית הכסף
עבור צרפתי עצמו.
האם המישטרה ממשיכה לחקור אם
נכון שכספי שוחד נועדו לממונים על צרפתי?
אריכא ממלא פיו מים. האם יש
קשר בין חקירה כזו ובין יציאתו לחופשה
של איש מישטרה בכיר ן שוב שתיקה.
אבל הדובר משיב בזעם על הטענה
כי המישטרה לא חוקרת יותר את הפרשה
בגלל שהיא מובילה ליהלומנים מכובדים
בבורסה. לדבריו, ההיפך הוא הנכון, החקירה
נמשכת וטרם נסתיימה.

ס ד פי קו
הישראלי

איוי ^ ז וץ־ו*

י ז 4יי )0

ש. ו \ יץץ

מ כו בדמ אד ב בו רסה!

באמת. סימן נוסף לכך שכדאי לה לסגת בעוד־מועד,
נתגלה בוודאי בעת חקירת האחים גוררי,
כאשר התברר כי הם קשורים בקשרי־מסחר הדוקים
עם מתווך וחבר־בורסה נוסף בשם אברהם
סיסמסקי. יחד עם זאת, באותה קומה בה שוכנת
מלטשתם של האחים גורג׳י שוכנת גם המלטשה
של שלמה יובל, דלת מול דלת.

תפגית חדשה
ומפתיעה
ף* על מלטשה נוסף בשם אבי כהן קיבל
£אבן גדולה ( 14 קראט) מבוחניק והביאה
ליוסף לוי לעיבוד, טען כי אינו יכול לעבד
אבנים גדולות.

הוא ירד אלי וביקש שאעלה לחדרו, ואמרתי
לו שוב כי הכסף אצלי בכים ואני
פוחד לעלות.
״אז הוא אמר, בסדר, בסדר,׳ ותפס בכתפי
למשוך אותי למעלה. אז הרגיש
במכשיר־ההקלטה, החויר, שאל , :מה זה?׳
ורץ מייד לחדרו למעלה. מייד תפסו אותו.״
גורג׳י טוען כי מסר למישטרה שצרפתי
אמר לו כי הכסף נועד עבור הבוס שלו.
יצחק אמנה, יוסף לוי ואחרים מצביעים
על יהלומנים מכובדים מאוד שקנו אצלם
יהלומים גנובים.
המישטרה הגישה עד כה, כאמור,
כיתבי-אישום רק נגד מלכה, מיאר־ניק,
ובוחניק. האם נותנים ראשי המישט־רה
יד לחיפוי על ראשי בורסת־היהלו־מים?

ד הנה תגובת המישטרה. ייתכן
כי חוקרים חקירה פנימית למצוא
אם באמת מעורבים בפרשת השוחד קצי-
ני־מישטרה נוספים• ייתכן כי המישטרה
מצניעה את החקירות הנוספות כדי למנוע
פגיעה נוספת בתדמיתה, שהוכתה קשות
כאשר נאלצה לעצור את שלמה צרפתי
חוקר הפרשה, כחשוד בקבלת שוחד.

אולם דבר אחד ברור: לא נערכת
כל חקירה כעניין היהלומנים
המכובדים המעורבים בפרשה.
מזה חודש ימים לא נקרא איש
מהם לחקירה, לא נעצר איש מהם,
ולא נעשה במעט בל נסיון לגלות
לאן נעלמו יהלומים כ־ 12 מיליון
דולר.

כל מי שראה את הסרט סרפיקו, המוצג
בימים אלו בתל־אביב, לא יכול שלא
לשאול את עצמו, אם אין כאן מיקרה דומה.
הסרט מספר על שוטר ישר בשם
פרנק סרפיקו, המגלה כי שוטרים רבים
מקבלים שוחד קבוע כדי להעלים עין
מסחר הסמים בניו־יורק. כאשר סרפיקו יוצא
למילחמה בשוחד ובשחיתות. מקרי בים
כקורבן כמה שוטרים קטנים, בעוד
ראשי מקבלי השוחד, שהם דאשי המיש־טרה,
יוצאים ללא כל פגע.
העמדתו לדין של השוטר צרפתי בלבד,
בלי גילוי פומבי של החקירה על ההאש מות
כי גם הבום שלו היה צריך לקבל
שוחד׳ לא תעבור בשתיקה. כך גם יקרה
אם תסתפק התביעה בהעמדתם לדין של
מלכה־בוחניק בלבד, תוך עצימת עין מראשי
היהלומנים הקשורים בנושא.

יצחק אמנה, קיבל יהלומים
גנובים מיוסף
לוי והעבירם למלטשת ביק־תמיר, ש־מטרתם
ליהלומן יצחק שפיץ. אמנה טוען
כי המישטרה מחפה על היהלומנים ה־.
גדולים שקשורים בפרשת גניבת היהלומים.

ך! * 1ן י הן וון ויקטור אוחיון, המלטש
יהלומים במלטשת ביק־

תמיר, בעיקר עבור סוחרים גדולים וידועים.
בין היהלומנים הגדולים שהוזכרו: יהלומי
פז ושלמה יובל מראשי הבורסה ליהלומים.

במדינה

השותפות שהתפרקה: סניו ווביו גול יצחק ופאל

בדיחה

מתחת
דחופה

ך* כל היה מוכן לעריכת החתונה המחודשת.
1 1בני הזוג, שכבר היו נשואים פעם, התגרישו וחיו בנפרד,
היו מוכנים לשכוח את מחלוקות העבר ולהתייצב שוב מתחת
לחופה. הרב חמקדש, שהיה גם השדכן במקרה זה, כבר הכין
את כל הדרוש לטכס הקידושין החדש. הצדדים נתנו את הסכמתם
להשאתם מחדש, סיכמו על התנאים ועל הנדוניה ואפשר היה
כבר להזמין את האורחים להילולא החדשה.
ואז, כשהרב הראשי האשכנזי, הרב שלמה גורן, כבר נתן
את מוטות החופה בידי השושבינים, אירע מה שקורה לפעמים
גם במשפחות הכי טובות: החתן ברח מהחופה׳ ביטל את טכס
הנישואין, השאיר את הקרואים למסיבת חתונתו המומים ופעורי-
פה מבלי שיוכלו להסביר לעצמם: מדוע ז

מדוע ברחה מיפלגת העכורה כרגע האחרון
מתחת לחופה שנועדה להשיא אותה שוב למפד״ל ז

מרות שנשואיהם הקודמים של שני הצדדים, היו יותר
/בבחינת חתונה קאתולית מאשר חתונה יהודית, הכאיבו
הגירושין לכל אחד מהם. באי הסכמתה להצטרף לממשלתו של
רבין איבדה המפד״ל את כל טובות ההנאה שהיו כרוכות בישיבתה
בקואליציה. רבין עצמו השתוקק לחדש את הקשר המשפחתי עמם
משום שהקואליציה, עליה מבוססת ממשלתו, תלויה על בלימה.
הוא זקוק למפד״ל בקואליציה לא כל כד בשל דבקותו היתרה
לפתור את בעיית מיהו יהודי, כמו כגלל חששו מפני גורמים

שונים כתוך הקואליציה שלו, וכעיקר כתוך מיפלגתו
שלו, העלולים יום אחד להשמיט את כס ראש־הממש־לה
מתחת לאחוריו.

מרדנותם הפוטנציאלית של תומכי משה דיין במיפלגת
העבודה, סרבנותו המופגנת של אבא אבן, ותככנותו של פנחס
ספיר שאין פיו שווה עם ליבו, עשויים להפוך את ממשלת רבין
לאפיזודה חולפת. הכנסת המפד״ל לקואליציה היתה משחררת
את רבץ מהסיוט של ממשלה על כרעי תרנגולת, היתד, הופכת
אותו בלתי תלוי בקולותיהם של אלה האורבים לפיתחו ומסכנים
את מעמדו.
.והנה, למרות ששני הצדדים רצו כל כך באיחודם מחדש,
התפוצצה חתונתם ביום השלישי בשבוע שעבר בישיבה של
מוסקת המערך, סיעת המערך בכנסת והלישכה המרכזית.
שני גורמים שונים בתכלית פעלו לפיצוץ החגיגה העליזה.
הגורם הראשון היד, אבי החתן, פנחס ספיר. כדי להבין את
חלקו של ספיר בפרשה צריך לחזור חודשיים אחורנית׳ לזכור
את הופעתו הדרמטית של מי שהיה שר־האוצר בישיבת מרכז
מיפלגית העבודה, שביררה את אפשרויות הקמת הקואליציה
החדשה. אז ניסה ספיר ברגע האחרון למנוע הרכבת קואליציה
בלי המפד״ל בידי רבץ. כמו קוסם השולף שפנים מכובעו
התיצב בפני חברי המרכז ושלף בפניהם פתק שנמסר לו על ידי
אנשי הליברלים העצמאיים בו הם מודיעים לו פסקנית כי לא
יכנסו לקואליציה עם המערך בלי המפד״ל.
והנה, בשבוע שעבר, ערב עריכת הקידושין עם המפד״ל,
היו אלה דווקא אנשי הל״ע שהתייצבו והיו הכוח המניע מאחורי
האולטימטום לממשלת רבץ, פתאום גילו שאינם אוהבים ביגמיה.
רק פתי יאמין שהליברלים העצמאיים נעשו לפתע גם ליברלים
וגם עצמאיים עד כדי כך שהיו מוכנים לקדש את הכלל:
ייהרג ובלבד שהמפד״ל לא תעבור. כמד לפני חודשיים כף

20-1

גם לפני שכוע, היו הליכרלים העצמאיים מכשיר כידי
ספיר, לשחק כהם כנגד התיצכותו של רכין כשילטון.

** ה, אם כן, יכול היה לקרות לספיר, שלחם לפני חודשיים
1*4כאריה פצוע כדי לצרף את המפד׳׳ל לממשלה, ובשבוע
שעבר היה מוכן שיחתכו את אצבעו ובלבד שיהמפד״ל לא תיכנס
לממשלה?
בקרב ספיר עצמו פועלים שני אינטרסים מנוגדים. הוא היה
זקוק למפד״ל הן כשר־אוצר והן בתפקידו החדש כגובה הראשי
של העם היהודי, כדי שתורמים יהודים עשירים בחו״ל, המקורבים
למפד״ל, לא יפסיקו את תרומותיהם למגביות השונות.
אולם בשבועות האחרונים קרה משהו בתפיסת העולם של
ספיר, שהביא אותו לנכונות להסתכן גם בניסיון קשה זה. ספיר,
שהמליך למעשה את רבץ ביוזמתו של יועצו, יוסי שריד, התאכזב
מד,מציאה שכמעט נכפתה עליו. לא איכפת לו שרבץ ימשיך לכהן
כראש־ממשלה אבל אין לו כל ענין שרבץ יהפוך גם לראש
המיפלגה ולאיש החזק בה. הוא הגיע למסקנה שאם תיכנס

(המשך מעמוד )17
להקת־קצב ישראלית לשעבר. שלישייה
עליזה זו מתגוררת לה בקומונה, אי-שם
בתל־אביב, ולבד מהיותה מטופלת בכלבת־זאב
ובחתול, הריהי גם מטופלת ברעיונות
שופעים ובלתי־מרוסנים.
את החוברת הוציאו, פשוט במטרה להתבטא.
הכלים נמצאו ממש במקום: אורי
הוא גרפיקאי, דני הוא אדם חושב, ופרידה
נותנת עצות לא־נורמליות — והרי
צוות עיתונאי מושלם.
כך נולד פריקי (או ״חריג״) ,אותו מכרו
בבתי־קפה ובבתי־ספר תיכוניים בתל־אביב,
במחיר של שתי לירות הבשורה.
נוסף לכך הפיצה השלישייה העליזה גם
כרוז שכונה ״ידיעות השיחרור״ ,אשר
הכיל הסברים נוסח־טריפ על תוצאות ה־מילהמה,
וחתמה עליו בשם המפוצץ ״הקבוצה
האנרכיסטית הטריפית״ ,אשר דיבר
בעד עצמו. הסמל שיצרה הקבוצה לעצמה,
והוא מיקטרת־חשיש אפופה עשן, העיד
עליהם כאלף עדים.
גולדה כוחרת ״קקי״ .כאן ציפתה
לשלישייה הפתעה, ומצד האויב הבדוק של
כל קבוצה אנרכיסטית: המישטרה נכנסה
לתמונה. השוטרים עצרו אותם, והחרימו
150 מחוברותיהם העצמיות. האשמה: הסתה
למרד וביזיון דגל המדינה — בעיק-
בות החומר הכתוב והמצוייר •שראה אור
ועשן־חשיש בחוברת. יחד עם השלושה
נעצרו גם בעלי בית־דפום בירושלים, בו
הודפסה החוברת. אבל עכשיו הם כועסים.
מד, פתאום מסיתים־למרדז מד, פתאום חו־מר־תועבה?
מה רוצים מהם בכללי
מה יש, אסור להראות את גולדה מאיר
מחזיקה בידה פתקי־בחירות• ,שעליהם כתובים
דברים כגון :״ל.ם.ד,.״ או ״נפאס,״ או
״קקי״ ,למשלי
או, במקום אחר, דגל־ד,מדינה בצורת
אבר־מין גברי, תקוע בתוך אבר נשי בלתי-
מזוהה, או מונף על יתד כשהוא מעוטר
ברטייה? מה יכול פד, להרגיז?
אלה הם רק אחדים מאיוריד, של החוב*

המפד״ל לממשלה, יאכד רכין את הצורך שלו כתלות
כמיפלגה, יוכל להתכסם כראשות הממשלה לעוד
שלוש שנים ,״לתפוס כיטחון״ ולפעול כאורח עצמאי.
למעשה הבינו גם כל השושבינים את תמונת המצב ההולכת
להיווצר. לא מקרה הוא שכל אלה שהם ״בפנים״ ,כמו השרים
משה ברעם, אהרון ידלין שמעון פרס ואפילו אברהם עופר, רצו
בהכנסת המפד״ל לקואליציה. זה היה מבטיח את מעמדם שלהם
בממשלה. שמעון פרם למשל׳ יכול היה להשתחרר מ״הקוף שעל
הגב״ ,בדמות צילו המאיים של משד, דיין. וכל אלה שהם ״בחוץ״
התנגדו באופן טבעי ומובן לחתונה החדשה עם המפד״ל שהיתה
הופכת את עובדת ד,ימצאם בחוץ למחלה כרונית.
התפנית שחלה בספיר ונסיונותיו לטרפד את הקואליציה
החדשה לא היו מצליחים לוליא פעל גורם נוסף להכשלת השידוך.
גורם זד, היה כרוך ביצחק רבין עצמו. ההכרעה היתה בידיו,
לכאן או לכאן. לוא היה מתעקש ועומד על כך, היו זבולון המר
ויצחק רפאל, נוסעים כבר היום במכוניות של שרים. והנה היה
זה דווקא יצחק דבין שבישיבה המכרעת, בכמה מישפטים קצרים,
(״לא נעשה די לליבונה של הבעיה״) סתם את הגולל על המפד״ל
כשותפה קואליציונית, השאיר אותה ברווקותה האופוזיציונית
העלולה אפילו לדחוף אותה, להכעיס, אל זרועות הליכוד המאהב.
לכאורה פעל רבץ בניגוד לאינטרסים שלו עצמו. ההסבר
שניתן, כאילו ״נמאס לו״ ,וכי הוא סולד מד,סחטנות של
המפד״ל, אינו אלא תירוץ.
מה מהותו של גורם זה? את זאת אפשר היה לגלות בישיבת
הממשלה שהתכנסה השבוע לדון במדיניות הממשלה כלפי הבעיה
הפלסטינית. לאור נוסחת הסיכום של אותה ישיכה

כדור לחלוטין שממשלת ישראל עומדת כפני לחצים
קשים כיותר מצד ארצוודהכרית להכנם למשא־ומתן
דחוך עם ירדן להסדר הנסיגה מהגדה הערכית. רבץ,

שרק לפני שבועות מיספר ניסה לזלזל בהסדר עם ירח, טען
שהשלב הבא בהסדר יהיה דווקא עם מצריים, נאלץ לקבל את
התכתיב של קיסינג׳ר. מצב זה הביא לידי שינוי בתנאים.
ההכרעה בשאלת ההסדר עם ירדן קרובה הרבה יותר משציפה
רבץ. הכנסת המפד״ל לקואליציה במצב חדש זה היא הזמנה
למשבר מיידי. רבץ החליט, ככל הנראה, שמוטב לו להישאר
במצבו הקשה הנוכחי, ולנהל את המשא ומתן בחופשיות.
זוהי כל הפרשה, על רגל אחת, מאחורי החתונה שהתפוצצה.

כשעמדה כפני רכץ הכרירה לכחור כין המפד״ל לכץ
קיסינג׳ר, הוא העדי(? את השני. הוא נשאר כמצכ
כו קשה לשלוט. ואת המחיר על הכרעה זו שילם רבץ כבר

למחרת היום, כשהמפד״ל, שחשה את עצמה נבגדת, הסתערה
בשצף קצף על ממשלתו של רבץ, הנחילה לה מפלות, בעזרת
הליכוד, בכמה מוועדות הכנסת ובמליאה, כאשר העלה מנחם
בגין את ההצעה לסדר היום לדון בפרשת ההתנחלויות בשטחים.
הקואליציה היתר, נחושה בהחלטתה להוריד את הנושא מסדר
היום. אולם ברגע האחרון הסתבר כי שלושת אנשי ר״ץ וח״כ
מוקד מאיר פעיל, שמשום פד, האמינו כי בגין לא יעלה במליאה
את הצעתו, נעלמו מהכנסת. ללא רוב מובטח נאלצה הממשלה
להיכנע לאופוזיציה, להציע בעצמה חון בנושא.
חיים קשים מצפים ליצחק רבץ ללא המפד״ל. אבל הוא
ומקורביו מקווים עחין שלא יהיה זה לאורך זמן. הם מאמינים
שאופוזיציה עבור המפד״ל היא כמו יבשה לדג. כסופו של דכר,

עוד תחזור המפד״ל על הגרפיים לממשלה. תוך
ויתור על הנדוניה של ״מיהו יהודי״ ואפילו תוך
כניעה מוחלטת ככעיית הפשרה עם ירדן.

עמוד כ״פריקי״
חומר־תתנבה
רת, אבל היא מביאה גם בשורות מילוליות,
כגון זו:
״למתגייס ...אתה רק אוטומט המבצע
פקודות״ .זד, הכל. עלה והצלח. להתראות
על כיסא־גלגלים, אם בכלל תחזור...״
גס מורדים צריכים עו״ד. אלא שגם
אם מרדנות זה טוב, בלי עורך־דין אי־אפשר.
עורך־הדין משה זינגל, המייצג את
הקבוצה, הגיש בקשה לשיחרור החוברות
המוחרמות, אך לא נענה.
בינתיים הביעו השלושה את רצונם לעזוב
את הארץ. כאן אפשר להשתגע, לא
מבינים אותם. אבל הם עוד לא יכולים,
בגלל המישפט. הרי השופט •שפירא, מבית-
מישפט השלום בתל-אביב, אמר בישיבה
הראשונה של המישפט• ,שהוא רוצה לדון
בתיק בגלל העניין המי״שפטי שבו.
הישופט יצטרך, כנראה, גם להכריע מהו,
בעצם, פריקי הקטן: חומר־תועבה והסתה־למרד,
או אולי דבר מצחיק, לא־רציני.

נגיד בנק ישראל הסתבך בענייני
דירות. מכוניות, מלונות ומס־הססה
בבנק, אי־אפשר היה לתת לו את הדירות בתנאים נוחים.
זנבר, שהיה כבר נגיד בנק־ישואל, דרש לשנות את
ההסכם, בהצביעו על תקדים: שנתיים קודם־לכן קיבל
לעבודה בבנק לפיתוח התעשייה עובר בכיר בשם דויד
פרידמן, עשה עימו הסכם שאיפשר לפרידמן לקנות
דירה שהבנק נתן לו בתנאי־חינם ממש. עתה בא זנבר
ותבע כי ינהגו לגביו לפי ההסכם שערך עבור פרידמן...
ראשי הבנק לפיתוח התעשייה, שמרביתם מראשי
הבנקאות בארץ, התלויים כנגיד בנק־ישראל, לא העזו
להתנגד. הוקמה ועדה מיוחדת, בת חמישה חברים,
שהחליטה למכור לו את הדירות בתנאים הבאים:
שתי הדירות, אשר הבנק קנה אותן בזמנו ב־150
אלף לירות ושוויין בעת ההיא היד. לפחות 300 אלף
לירות, הוערכו במחיר של 150 אלף ליחות• כיוון שלזנביר
לא היה סכום כזה, ולמכור את הדורה בירושלים לא

אשר ה תל השכדע בית־המישפט המחוזי בתל־
^ אביב לדון בפרשת טובות־ההנאה שקיבל נגיד בנק
ישראל מהבנק לפיתוח התעשייה .,היה זד. שלב נוסף
במאבק משותף שהתנהל בעיתונות, בכנסת ובציבור
כנגד המעשה.
שכן, מזה שלוש שנים ממקד עליו נגיד בנק ישראל
את תשומת־הלב ,׳כאשר ׳מהד הוא מופיע מאמצעי־התיקשודת
בקריאות להורדת רמת־החיים ולהידוק־החגורה,
ומאידך הוא דואג לעצמו בצורה המעוררת
רושם הפוך לחלוטין.
ב־ 2באוגוסט 1968 ההל משה זנבר מכהן כסגן ירוד
מועצת־המנהלים של הבנק לפיתוח התעשייה. עם כניסתו
של זנבר לתפקידו בבנק, נחתם עימו הסכם־עסודה.
כעבור שנתיים בדיוק התמנה כיו״ר מועצת־המבהלים
של הבנק לפיתוח התעשייה, אחדי פטירתו של ד״ר
ישעיהו פורדר, היו״ר הקודם. נקבעה לו משכורת של
3500 לירות לחודש, שיהיתה בעצם נמ׳וכה בהרבה >ב־1500

לירות) ממה שהציעו לו. אך הוא דרש לקבל רק 3500
לירות, בטענו כי הוא קורא לציבור להוריד את רמת־החיים,
ולכן אינו יכול לקבל משכורת כה גבוהה(אז).
כן סוכם כי יעבוד בחצירמישדה כיועץ לשר־המיסחר־והתעשייה,
שהיה אז שוב פינחס ספיר, אשר חזר לממשלה.
נקבע, כי מישרד־המיסחר־והתעשייה ישלם לבנק
את מחצית ההוצאות שעולי׳ זנב י ׳ל-בנק• -

מאה אלף
לירות ב מ תנ ה
^ מ שן * כל ת קו פ ת עבודתו בבנק התגורר זנבר
בשתי דירות שקנה עבורו בשעתו הבנק לפיתוח
התעשייה, ברחוב פינקס 44 בתל־אביב. הדירות ניקנו
במיוחד למען ונבר, שגר בהן בדמי־שכירות נמוכים,
אותם שילם לבנק. שתי הדירות חוברו יחד, לדירה גדולה
אחת. זנבר הוסיף להחזיק בדירתו בירושלים, ברחוב
ברטנורא 12 שבמרכז רחביה, שיכן בה את הורי אשתו.
כאשר התמנה כנגיד בנק־ישראל, ב־ 1בנובמבר ,1971
הודיע לבנק כי ברצונו לרכוש את הדירות בהן התגורר.
הוא לא יכול לקבל דירת־שרד מבנק־ישדאל, כיוון שהוסיף
להחזיק בדירתו שבירושלים, ואילו לפי החוק רשאי בנק־ישראל
לתת דירת־שדד רק בירושלים, מאידך, אילו
ביקש מן הבנק לפיתוח התעשייה דירה בירושלים, היה
הדבר מעורר רעש רב מדי. לכן החליט כי יקנה מן
הבנק את הדירות בהן התגורר בתל־אביב. אולם אז
התברר: ,כי לפי ההסכם עליו חתם עם טיסתו לעבודה

בעניין תנאי פרישתו של זנבר.
גם נאמן וגם זנבר עקפו את ועדת־הכספים, לא מסרו
לה את כל האמת, ובכך הוליכו אותה שולל. כך, למשל,
לא נמסר לוועדה דבר על הצורך שיהיה לזנבר לשלם
מס־הכגסה על ההטבות הללו. כן לא נמסר על שינוי
ההסכם המקורי, ועל כך שזנביר מוסיף להחזיק בדירה
שבירושלים. לא נמסר גם כי לנאמן עניין אישי בפרשה,
שכן לגביו יחולו אותם תנאים שקבע ונבר לעצמו
חברי ועדת־הכספים של הכנסת. אישרו את ההסדר.
חבר־הכנסת אורי אבנרי שיגר אז מיכתב אל היועץ
המישפמי לממשלה, מאיר שמגר, הציע לבדוק את ההסדר.
שמגר השיב כי ההסדר נבדק ואושר על־ידי ועדת־הכספים.
לאחרונה פנו שילטוגו׳ת מס־ההכנסה ודרשו מן הבנק
.מם, על ההטבות שניתנו לזנבר. מס־ההיכנסה טוען כי
הנגיד קיבל דירה שערכה 300 אלף לירות במחיר של
150 אלף לירות, ומכאן שהוענקה לו מתנה בסך של 150
אלף לירות נטו, עליהן מגיע מם של למעלה מ־ 300 אלף
לירות. כן מגיע מס על הגדלות־השכיר שיצרו עבורו —
ובסך־הכל מגיעים למס־ההכנסד, מיסים בסך של למעלה
מחצי מיליון לירות.
מכאן ששווי המתנות שקיבל ונבר מכספי !משלם־
המיסים מתקרב למיליון לירות. כלבי־השמירה של זכויות
האזרח, חברי ועדת־הכספים של הכנסת, חברו אל הנגיד
כדי לחפות על המעשה. בפני האדם שחשף את הפרשה
בעיתונות, חבר מערכת העולם הזה יגאל לביב, נותרה רק
דרך אחת: בית־המישפט.
אולם קודם שפנה לביב לבית־המישפט, עשה עוד
ניסיון אחד: פרקליטו, עו״ד אמנת זכרוני, הופיע באסיפה
הכללית של הבנק לפיתוח התעשייה בשמו של לביב,
שקנה מניות של והבנק. באסיפה, שהתקיימה ב־׳ 27 בפברואר
הישנה, ניסה זכרוני לבטל את הסדר הדירה, ולאלץ את
הבנק לדרוש להחזירה. האסיפה הכללית הצביעה על

הצעתו, והורידה אותה מסדר־היום.
אז נותרה רק הדרך המישפטית, והוגשה תביעה נגד
הבנק, להחזרת הדירה מידי ונבר. בינתיים התבקש בית־המישפט
להוציא צהמניעה זמני נגד הבנק, שלא ישלם
בעצמו את המיסים שדורשים שילטונות מס־ההטסד,
מזנבר.

מכוניו ת מ פו ארו ת
בשפע

הזמנה לנגיד

משה

זנ ב ר

חתם

ההזמנה להופיע בבית־המישפט,
בתביעה שהוגשה נגד הבנק לפיתוח התעשייה
בעניין ההטבות שקיבל ממנו הנגיד, משה זנבו.
רצה, הוחלט להגדיל את משכורתו רטרואקטיבית לארבע
שנים, בסכום של 1500 לירות לחודש, וכך יצרו ססום
של 60 אלף לירות נוספות, אשר ניתנו לו נטו. מן
התוספת הזו לשכר לא ניכו מם
לזאת הוסיפו פיצויי פיטורין של חודשיים בשנה,
לפי 5000 לירות לחודש לארבע שנים ,׳וכך יצרו עוד
40 אלף לירות. בסך־הכל יצרו כך 100 אלף לירות, אשר
ניתנו לו ללא ניכר מם. וזאת, למרות שהחזק מתיר לתת
פיצוי ללא ניכוי מס של 2250 לירות לשנה בלבד, כך
שלזנבר הגיעו כחוק רק 9000 לירות, ולא 100 אלף!
את 50 אלף הלירות הנותרות הילווה לו הטק בריבית
נמוכה של י0׳ל ,9בלי הצמדה. דרך זו אושרה בוועדה
המיוחדת על־ידי שלושה הברים: משה בנו גיטר, מראשי
בנק דיסקונט; אדנסט יפת, מנכ״ל בנק לאומי; וגדעון
להב, מנכ״ל מישרד־המיסחר־והתעשייה שזנבר היה ממונה
עליו. התנגדו להסדר בכל תוקף: אברהם זבדסקי, מנכ׳׳ל
בנק הפועלים, ומרדכי זגגי, המישנה למנכ״ל האוצר.
הבנק לפיתוח התעשייה שילם לזנבר את מלוא הסכום,
על־אף שלפי ההסכם צריך היה מישרד־המיסחר־והתעשייה
לשלם את מחציתו.
הסדר מוזר זה פורסם בעיתונות, ועורר אז סערה
רבה. בעיקבות זאת התכנסה ועדת־הכספים של
הכנסת, לדון בפרשה. הוועדה שמעה את דברי זנבר,
וקראה מיכתב שכתב לה מנכ״ל הבנק, ד״ר אברהם נאמן,

ם סכור מי ש הו כי ;זנבו* דאג לעצמו על חשבון
ד ) הציבור רק בעניין הדירה — טעות בידו. מייד
אחרי שנכנס לתפקידו בבנק לפיתוח התעשייה, הזמין
לעצמו הנגיד מכונית דודג׳ יקרה. כשהגיעה מכוניתו
ארצה, התנגד מנכ״ל הבנק, נאמן, למסירתה לזנבר.
הסיבה: נאמן נסע במכונית בעלת שישה צילינדרים

בלבד, בעוד שלמסוניתו החדשה של זנבר היו שמונה
צילינדרים. המכונית הוצאה למכירה, במח״רי־הפסד,
והממנה מחו״ל מכונית חדשה, שלא תהיה גדולה יותר
מזו של נאמן. בינתיים נסע זנבר במכונית שכורה,
שעלתה לטק אלפי לירות בחודש.
לפני שבועות אחדים הסתבך שוב עם מכונית. הוא
קנה לעצמו, כנגיד, מכונית דודג׳ קורונאט מהודרת. אבל
התברר כי בעוד הוא הזמין לעצמו מכונית־יוקרה, הזמינו
שאר השרים מכוניות קטנות, מטעמי חיסכון. זנבר הסתיר
את הדודג׳ בחצר הפנימית של בנק־ישראל, הזמין לעצמו
מייד סאאב הדישה שעלתה כמעט כמו הדודג׳ ( 80 יאלף
לירות) .אולם כדי לקבל את המכונית במהירות, שילם
הבנק ליבואן את דמי־ההפקדה של המכונית ׳— מעשה
אותו אסר האוצר על היבואנים בכל תוקף. מכונית הדודג׳
נמכרה, כנראה, בסתר לקונה שקט, במחירי־הפסד.
אולם זנבר אינו שוכח גם את קרוביו. לבן־ידודו של
הנגיד, יהודה זנדברג שמו, היה ב״ת־מלון בטבריה,
ואסטוריה שמו. בשנת 1970 נכנסו מלון זה ועוד אחד
גוברמן, לקשיים, וחברת סולל־בונה שבנתה אותם הגישה
נגדם תביעות מישפט״ות. מלון גוברמן לא עמד בפני
הקשיים, והמלוז נימסר על־ידי כונס־הנכסים.
זנבר התערב פעמים אחדות אצל ראשי החברה לפיתוח
מיפעלי־תיידות, שנתנה לבסוף למלון אסטוריה — הלוואה
מיוחדת של 415 אלף לירות,׳ ללא הצמדה. המלון ניצל !
המלון עומד על תילו עד היום ושייך למישפחת
זנדברג(ונבר) .הדירה בירושלים עומדת עד היום, ושייכת
למישפח׳ת יזניפד — וכך גם הדירות בתל־אביב.
וגם נאומיו של זנבר, על הצורך בהידוק החגורה,
נשמעים ברמה עד עצם היום הזה.

טלוויזיה
מאחרי המסך
יורשים חד שי םלגיל
אחרי שפורסם (בהעולס הזה )1923 על

פרישתו הקרובה של מנכ״ל החדשות צכי
גיל, הצטרפו עוד מספר שמות לרשימת

יורשיו האפשריים.
אל חיים יכין זאלי ניסן מצטרפים
שניים, אשר כל אחד במחלקת החדשות
מקווה כי מביניהם ייבחר המנהל. האחד
הוא דן שילון, מי שכיהן בזמנו מיספר
חודשים בתפקיד זה, והאחר הוא מרדכי
(״מוטי״) קירשנפאום, מפיק ניקוי ראש.
בשבוע שעבר נקרא קירשנבאום למנכ״ל
הטלוויזיה, ארנון צדקדמן, ובשיחה ביניהם
נשאל קירשנבאום אם יהיה מוכן
לקבל את התפקיד.
כמדכן נודע, כי לצבי גיל עצמו הוצעה
מישרה כשליח הסוכנות היהודית בארצות-
הברית, במקומו של אלימלך רם, אשר
ישוב ארצה.

חי שדד־ הסעד גגו
תוכנית בנושא אימוץ ילדים, אשר הוכנה
וצולמה על-ידי המחלקה הדתית של
הטלוויזיה, ניגנזה על־פי החלטת ועדה
ציבורית מיוחדת, שהוקמה לשם כך.
התוכנית, שצולמה במיסגרת הסידרה
שורת הדין, המביאה מישפט בפני בית

סמיה אל־קאסם ויצחק נוריאל, מהחדשות
בערבית.
ימים מיספר לפני הבחירות הופיעה לצד
המודעה הזו מודעה אנונימית. המודעה
עלומת־השם הודיעה, כי כל המועמדים החליטו,
כי כל מי מביניהם שלא ייבחר
יחליט על עריכת אסיפה כללית של עובדי
החדשות, מיד אחרי הישיבה של בחירת
הוועד החדש.
למנהל מחלקת החדשות, צבי גיל, היה
ברור כי האסיפה הכללית מכוונת נגד דרך
ניהולו את המחלקה, והוא טען כי מאחר
שהמודעה אינה חתומה, הרי האסיפה לא
תהיה חוקית.
כאשר נודע הדבר למועמדים לוועד הח דש,
מיהרו להוסיף את שמותיהם למודעה
האנונימית, הפכו אותה לחוקית.
בבחירות, אליהן הגיעו מעטפות ההצבעה
של עובדי החדשות מתל־אביב ומחיפה
במוניות, במעטפות חתומות, נבחרו עמום
ארבל ואמיר שביב מהחדשות בעברית,
ויצחק נוריאל מהחדשות בערבית.
אולם מייד אחרי הבחירות, עירער שמעון
טסלר על אופן עריכתן. הבחירות
נערכות כך שכל אחד מהבוחרים קובע
את שמות שני נבחריו מהמחלקה העברית,
ואחד מהערבית.
טסלר טען ששיטת הבחירות אינה צודקת,
מאחר שעובדי העברית אינם מכירים
את עובדי הערבית, ולהיפך. דעתו, שנתקבלה
מייד במקום, אמרה כי עובדי העברית
יבחרו את נציגיהם, ועובדי הערבית
את שלהם.
בו־במקום הוחלט לבחור ביום השלישי
הקרוב בוועד חדש, כך שמשך־חייו של
הוועד החדש יהיה בן ארבעה ימים בלבד.
מובן שהדיון על דרך ניהולה של המחלקה
על-ידי צבי גיל, שעמד להיות לוהט מאוד,
נידחה עד ליום השלישי הקרוב.

קריינית כז׳אלי

קריינית מליקיאן
מי עפה, מי באה?

גםמ שקפי־מ ־ הוליד

קרו ״ף הונרא״ן חיגם

כדאי היה שהאחראית על הקרייניות בטלוויזיה
העברית, דליה מור, תלמד מ־עמיתה
במחלקת הגשת התוכניות הערביות.
אחרי
שמונה חודשים הגיע ויקטור
נסיכ, האחראי על קרייניות־הרצף בתוכניות
הערביות, למסקנה כי סילכיה מלי
קיאן אינה די טובה. הוא פיטר אותה
והצליח למצוא קריינית אחרת, מרלן
פז׳אלי, אשר הופיעה עד כה רק
במחזות־טלוויזיה, בדרך־כלל בתפקיד אשר.
זקנה.
ליבנת, בת ד ,28-.עבדה עד כה ברדיו
בערבית, והיא הקריינית היחידה בטלוויזיה
הישראלית המופיעה על המסך הקטן כשהיא
מרכיבה משקפיים.

רק אחרי שחזר הצוות אשר כיסה את
מישחקי גביע־העולם בכדורגל במינכן,
נודעו מיספר פרטים שיש בהם כדי להוסיף
כבוד רב לאותו צוות.
הטלוויזיה הישראלית היתד. היחידה ש הצליחה
לראיין את כוכב המישחקיס, יוהן
קרוייך, מבלי לשלם עבור זאת אפילו
פרוטה אחת.
אלכם גילעדי, נסע להילטרופ, שם
היה מחנה־האימונים ההולנדי, במיוחד כדי
לנסות לראיין את קרוייף. בהגיעו לשם,
התברר כי קרוייף כשאר שחקני־הכדורגל
ההולנדיים, אינו מעניק דאיונות לעיתונאים,
ואם הוא עושה כן, הרי זה רק
תמורת תשלום גבוה, כ־ 6000ל״י.
גילעדי פגש במחנה את השחקן ההולנדי
וים סורפיר, התיידד איתו, ודרכו הצליח
להיפגש עם קרוייף .״הולנד חייבת לסייע
לישראל,״ הסביר גילעדי לקרוייף ,״כיוון
שאתם הנציגים של ישראל במישחקי מינכן״•
קרוייף שוכנע, והעניק לטלוויזיה הישראלית
ראיון בילעדי, חינם-איו־כסף.
גם לדן שילון היתד. הצלחה גדולה.
כתבה שלו על ניבחרת סקוטלנד שודרה
ברשת הטלוויזיה הבריטית אי.טי.בי. שילון
היה הראשון (והיחידי) שערך כתבה על
הניבחרת הסקוטית, ומייד אחרי כתבה זו,
החליטו הסקוטים לא לאפשר יותר לצלם
במחנה שלהם.
הטלוויזיה הבריטית ביקשה משילזן עו תק
של הכתבה שלו, וכך יכולים היו אוהדי
הכדורגל בבריטניה לראות את דן שילון
הישראלי מראיין את חברי הניבחרת של-
הם־עצמם.
תמורת זאת אירגינו אנשי הטלוויזיה הב ריטית
עבור שילון ראיונות עם סיר אלן?
רמזי ועם גילי דיינו, ואף אלה היו
ראיונות נדירים במערכת השידורים העולמיים
ממינכן.

הצטרף לטלוויזיה, וראה את העולם
טדתודס מפיק צביאלי
מי צינזר?
דין רבני, עסקה בין השאר בבעיית סיב-
סוכים וגירושין בין בני זוג, בגלל ילד
מאומץ.
למישרד־הסעד נודע על הכנת התוכנית,
אותה כתב עמום נבו, הפיק בנימין
צביאלי וביים אדיר זיק, ואנשי ה-
מישרד ביקשו לצפות בה. לאחר שראו
אותה, דרשו לגנזה.
צביאלי התנגד לדרישתו של מישרד־הסעד׳
אד על־פי הוראת מנכ״ל הטלוויזיה
ארנון צוקרמן הוקמה ועדר. ציבורית בה
השתתפו, מלבד המנכ״ל עצמו, גם אישי-
ציבור שהם הורים לילד מאומץ ופסיכיאטרים.
הוועדה קבעה סופית, כי יש לגנוז
את התוכנית.

הו* 1ד עו ת המיסתיוריגח
לאחר פרשת מיסתורין של תליית מודעות
על הלוח בבניין הטלוויזיה, נבחר סוף
סוף הוועד החדש של עובדי החדשות
בטלוויזיה, אולם רק לארבעה ימים.
משך שבועיים ימים היתר. תלויה על
לוה המודעות בבניין הטלוויזיה מודעה,
חתומה על-ידי מיכה לימור, ראש הוועד
היוצא, שהודיעה על בחירות לוועד חדש
לעובדי החדשות, ביום השישי האחרון.
המודעה ציינה את שמות המועמדים החד־מהחדשות
בעברית,

ועזרא יחזקאל,

כולם נוסעים ברשות השידור. בישיבת הוועדה־לנסיעות של הרשות הוחלט
על הנסיעות הבאות :
מנהל הרדיו משה חוכג יסע לוועדת־התוכניות של האי.בי.יו( .אידגון
השידור האירופאי) שתיערך בדבלין, אירלנד. משם ימשיך להאמבורג, גרמניה, כדי
לבחון הפעלתה של רשת אוטומטית. מהאמבורג יסע חובב לקופנהגן, כדי לבחון
הפעלת סדנת־רדיו, ומשם לבלגרד, יוגוסלביה, כדי להשתתף בוועידת רדיו
בשנות ה־ .80 אחר־כך ישאר חובב עוד עשרה ימים בחו״ל, לבילוי חופשה.
גם ארנון צוקרמן, מנכ״ל הטלוויזיה, נוסע לאירופה לוועדת תוכניות
הטלוויזיה,
יצחק (״צחי״) שמעוני, מנהל־התוכניות של הטלוויזיה, נוסע לכנס־צפייה
של ד,אי.בי.יו. במילאנו, איטליה, משם לוועידה בינלאומית של סרטי
מדע בבריסל, בלגיה, משם למיינץ, אוסטריה, ומשם לפאריס — כדי לצפות
בסרטים משך חמישה ימים.
הרשות תעניק, כפי הניראה, מתנת־פרידה למנהל מחלקת-החדשות של הטלוויזיה,
צגי !גיל, בדמות נסיעה לוועידת החדשות של האי.בי.יו. שתיערך
בליסבון, פורטוגל.
המחלקה הערבית התקנאה ביהודים שנוסעים, ושולחת אף היא נציג
משלה, את סלים פתאל. פתאל נוסע ליוון, מילאנו ופאריס, כדי לצפות
בסרטים מארצות מוסלמיות. ועדת־הנסיעות החליטה כי הוא יסע בקו חסכוני.
חנה לייבליין, האחראית על קישרי־חוץ של הטלוויזיה, צריכה להצדיק
את התואר אותו היא נושאת, והיא נוסעת לשבוע ישראל שייערך בבאדן באדן
שבגרמניה. משם ׳תמשיך למינכן וללונדון כדי ״להיפגש עם עמיתיה״ משך
שישה ימים.
שני נציגים, אם כי רק סירטון אחד, שולחת הרשות לפירנצה, איטליה,
כדי לבלות במיסגרת פרס איטליה. מהטלוויזיה נוסע הבמאי איילון גוייטין,
ומהרדיו נוסע גדעון רוזנגרטן.
אסתר סופר נוסעת אף היא. תחנתה הראשונה תהיה בציריך, בוועידה
לתוכניות לילדים ולנוער של האי.בי.יו. אחר־כך היא תמשיך, על חשבון הרשות,
ללונדון, לשהייה בת 10 ימים, כדי לצפות בתוכניות ושידורים• משם, שוב על
חשבון הרשות, כמובן, ל־ 4ימים ליוגוסלביה, כדי לצפות בסרטים גם שם.
הנסיעה היחידה הנראית יעילה באמת תהיה של ציוותי-הספורט, לטהרן,
לסיקור מישחקי אסיה בכדורגל. אולם, גם כאן הצוות מנופח ביותר. מהטלוויזיה
נוסעים שני כתבים, כתב־עורך, עוזר־הפקה ואיש־הנדסה. בינתיים ידועים רק
שמותיהם של אלפס גילעדי, יאיר ׳(״אבישי״) שטרן ויואב פלג. אל כל
אלה מצטרף, לראשונה בתולדות סיקורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית,
כתב ערבי, מחמוד אגו־בכר, אם כי איש עדיין אינו יודע מה יהיה תפקידו שם.
גם מהרדיו ׳נוסעים לטהרן. שניים מהרדיו בעברית, ואחד מהערבית. את
הספורט בעברית יכסו יואל פץ וגדעון הוד, ואילו הכתב הערבי עדיין
לא ניקבע.
סוגר את רשימת הנוסעים דויד (״דודו״) הירשפלד, ראש הצלמים
בטלוויזיה ויו״ר ועד העובדים, הנוסע לתערוכת־הצילום פוטוקינה שתיערך
בקלן, גרמניה.
בסך הכל נוסעים, על־פי החלטת ישיבה אחת ויחידה של ועדת־הנסיעות,
שאושרה על־ידי הוועד־המנהל של רשות השידור — עשרים ואחד איש, כולם
על חשבון התקציב הלא־מאושר־עדיין של רשות השידור.

סקרעדה*נ 3״ה. גטדוויזיז?
תוצאות הסקרים החדשים אותם עורכת
הנהלת רשות השידור, מדברות בעד עצמם.
מסתבר כי 28 אחוזים מכלל אזרחי יש ראל
אינם צופים כלל בטלוויזיה הישראלית,
ואילו 72 האחוזים הנותרים מתבוננים
בה מדי פעם־בפעס, או בדרך־כלל.
הסידרה החדשה, גנב שבמותך, זוכה
להצלחה יחסית/* .ס 10 מהצופים נהנים
ממנה מאוד ס 50 רק נהנים ממנה 3070 ,
לא־כל-כך נהנים1 ,־ 1970 לא נהנים כלל.
מסתבר כי סירטו של עמלן פרי, מאחרי
הגדר, על־פי סיפורו של חיים נחמן
כיאליק, זכה להצלחה גדולה בקרב הצופים•
ס/ס 20 נהנו ממנו מאוד ,־ 507 נהנו,
ורק 290/0לא נהנו.
הפתעה גדולה מהווה אחוז הצפייה בקרב
האוכלוסיה היהודית בסרט העלילתי בערבית,
המוקרן מדי יום שישי 3670 .צופים
בסרטים הערביים׳ 5770 אינם צופים בסרטים
אלה, ו״י 770 נוספים אינם חוזים בהם
בשל שמירת שבת.
ההתייחסות המורכבת ביותר נתגלתה,
אצל הניסקרים, לגבי התוכנית ניקוי ראש.
870 טענו כי התוכנית ״בעיקר מרגיזה אותי׳״
ס/ס 10 גילו כי ניקוי ראש מותיר אותם
אדישים 87 סיפרו כי התוכנית משעממת
אותם׳ • 3170 מהצופים התוודו כי התוכנית
משעשעת אותם, ואת 1270 מהצופים היא
מצחיקה 3070 .אינם צופים בה כלל.
העולם הזה 1925

במדינה
מישפט
כבודה שו פ ט
עד גלגלים
מה שמתרחש באולמו
של כבוד השופט
ורשאי — אינו דומה
להווי מישסטי
במקובל בישראל
הכיסא המצוייד בגלגלים התגלגל אנה־ואנה
מאחרי דוכן השופט. כבוד השופט
יעצמו שהיה ישוב בכיסאו, לפת את מיס־עדי־הכיסא
בשתי ידיו והעניק לעצמו
תאוצה. אחרי גילגולים אחדים, נעצר במרכז
הדוכן והכריז :
״בית־המישפט מוכרח לנוח !״
הכיסא החל מתגלגל במהירות לעבר
דלת־היציאה שמצד שמאל. שופט־השלום,
מנחם ורשאי, זינק מכיסאו, ונעלם מאחרי
הדלת.
מי ישאל את השאלות. המקום:
ביודמישפט השלום בתל־אביב. השעה:
תשע וחצי בבוקר, ה־ 10 ביוני .1974 הקהל,
שנאסף לשמוע את המישפט וחזה
במתרחש, קפא במקומו בתדהמה. שני עור־כי־הדין,
והאשה הצעירה שהוזמנה להעיד,
לא הצליחו לכבוש את הצחוק הפרוע שתקף
אותם.
כעבור פחות משתי דקות חזר השופט
ממנוחתו. בחיוך רחב ומעודד פנה אל אחד
מעורכי־הדץ בשאלה :
״אתה רוצה לשאול משהו ן״
״כן, כבודו,״ מיהר עורך־הדין להשיב.
״האם זה נכון ש...״
״לא! לא!״ שיסע אותו השופט ורשאי
קצרות .״לי יש שאלות! אני אשאל, לא
אתה ! הבנת? אני אשאל את העדה,
הבנת?״
״כן, כבוד השופט,״ הפטיר עורך־הדין
בקול חנוק.
השופט הסיע עצמו אל קצהו הימני של
הדוכן, נטל משם דף־נייר וחזר למקומו.
אחר הורה לצעירה לכסות את ראשה
בנייר ולהישבע.
כאן ניסה עורך־הדין נואשות לשאול
שאלה, אך לפתע קם השופט ממושבו
והכריז :
״אני מפסיק את הדיון ודוחה אותו
לשבועיים!״ אמר, והתגלגל החוצה כ־רות־סערה•
הספקות
של דקותיים. עורבי־הדין
הנבוכים סגרו את התיקים. העדה יצאה
את האולם. כעבור שתי דקות נוספות
חזר השופט כלעומת שבא. מייד שלח
להביא את העדה לפניו.
״מי נתן לך רשות לעזוב את האולם?״
הרעים עליה בקולו. הצעירה, שדיברה
אנגלית בלבד, נראתה מבולבלת לחלוטין.
״אני,
מבקש להתרחק מהדלת!״ קרא
השופט .״אני עוצר את כולם! שוטרים!
יש שם קטטה!״ אחר התיישב, ופנה בחיוך
רחב אל עורך־הדין של התובע :״יש
לך שאלות?״
״כן, כבוד השופט. האם זה נכון
,״אני שואל!״ שיסע אותו השופט שוב,
ובפנותו אל העדה -אמר בחיוך :״אני
אשאל.״
אך עוד קודם ששאל אף שאלה אחת,
היפנה ראשו לעבר עורך־הדין וקרא:
״אתה מסתכל לקיר? זה פוגע בליבי !
אני חייב להפסיק. הפסקה!״ ויצא במהי רות
את האולם. כעבור שתי דקות חזר,
והתיישב במקומו.
אחד מעורכי־הדין ביקש לשאול שאלה...
,״אינני מרשה לך!״ קרא השופט .״50
פונט ! הפסדת את המישפט, הוצאות 2000
ל״י!״ הוסיף באידיש.
ביזיון בית המישפט. כאשר סיפר
כתב העולם חזה, שחזה במחזה, לאחד משופטיו
הבכירים של בית־מישפט השלום
בתל־אביב, על הדברים שראה ושמע באולמו
של השופט ורשאי, השיב השופט
הבכיר :״זה עניין ציבורי. מה שקורה שם,
זה ביזיון בית־המישפט! יש להפסיק את
הביזיון ! מדוע אתם, העיתונאים, לא כותבים
על זה?״
העולם הזה 1925

מה האמת מאחורי הגירוי הסנסציתי ביומן שות

האיסו 111(11 ומ0וח

ערביסט סלמון ()1954
״פגשתי אותו ברחוב בדנבה . .
** כין השורות של יומן משה שרת,
המתפרסם בהמשכים במעריב, בין
ביקורת חריפה על דוד בן־גוריון (בעל
״תהפוכות הזיכרון, תעתועי הדיווח ותחבו-
תול ההעלמה וההסוואה״) ,לבין התקפה
ביקורתית לא פחות על גולדה מאיר (״רגישה
למיגבלותיה הנובעות מחוסר השכלה
כללית, מאי יכולתה לנסח מחשבותיה בכתב
ומאי היותה מורגלת להכין נאום כהלכה
ולדקדק בהגדרת עמדה מדינית,״) היה טמון
השבוע גילוי סנסציוני, שבכל תקופה אחרת
עשוי היה להוות חומר־נפץ רב-עוצמה.
ביום ג /דד 12 ביוני ,1956 מגלה שרת
ביומנו, היתד, לו ישיבה ממושכת עם מה
שהוא מכנה, בשמץ של לעג ״הוועד הערבי
העליון״ .היה זה גוף שהיה מורכב מיועצי
הממשלה לבעיות הערבים ומדינות־ערב
ובו נטלו חלק זיאמה דיבון, יהושע פלמון,
איסר הראל ויהושפט הרכבי. מגלה שרת:
״ראש המדברים היה ג׳וש פלמון שחזר
ממסעו והירצה ארוכות וחשובות. נתהדק
הקשר עם אדיב שישכלי ונקבעו המסמרות
לגבי שיתוף הפעולה איתו לאחר שיחזור
(אם יחזור!) לשילטון בסוריה. הותוו קווים
להתקשרותנו עם ידידינו על רקע זה.״
היה זה ניסוח קצר שהכיל מרובה. מאחורי
השורות הספורות הסתתר כביכול
סיפור סודי, על מגעים חשאיים שהתנהלו
עם מי שהיה בשעתו דיקטטור סורי, כדי
לסייע לו לחזור לשילטון בסוריה.
אדיב שישכלי תפס את השילטון בסוריה
בדצמבר .1949 היה זד, אחרי שודד, של
מהפכות וזעזועים פנימיים שהטביעו את
סוריה בנחלים של דם. שישכלי, מהדורה
ערבית של מוסוליגי ופרנקו, ייצג את
הפאשיזם המרחבי. במשך יותר מארבע
שנים שלט בסוריה ביד חזקה, הנהיג בה
שילטון דיקטטורי.
הוא הגיע לשילטון אחרי שעמד מאחורי
מרד קולונלים שהיה מכוון לסלק את
סוכני שירות הביון המרכזית של ארצות־הברית
(ד0,י.אי.איי ,).שחוללו את המהפכה
הראשונה בסוריה כדי לקנות שליטה באי־זור
זה של המרחב ,״ההיה בהשפעה צרפתית.
המהפכה הראשונה בוצעה ב־ 1949 על-
ידי הרמטכ״ל הסורי, חוסני אל־זעים, נגרמה
כביכול כתוצאה מהתסיסה החברתית
והצבאית שנועדה להעלות את כת הקצינים
המצרית, בראשותם של נג׳יב ואל־נאצר,
לשילטון במצרים. רק מאוחר יותר
הסתבר כי זעים, שהדיח את הנשיא אל־כוותלי
מכהונתו, פעל כבובה אמריקאית.

בספרו משחק האומות, גילה מיילס קופ־לנד,
מי שהיה אחד מראשי ד,סי.אי,איי.
במרחב באותה תקופה, כי ״צוות פעולה
פוליטי, בראשותו של מיור מיד, טיפח
בשיטתיות קשרי־ידידות עם זעים, העלה
בפניו את רעיון ההפיכה, יעץ לו כיצד
להוציא את הרעיון מהכוח אל הפועל
והינהה אותו בכל ההכנות המורכבות לביצוע
ההפיכה...
במשך ארבעה וחצי חודשי שילטונו,
ניסה זעים לטהר את סוריה משילטונם
של הפוליטיקאים המושחתים ולהנהיג
רפורמות סוציאליות וכלכליות. אולם הפיתוי
היה גדול מדי: אל־זעים ואנשיו טבעו
באותו ים של שחיתות ושוחד בו שתו קודמיהם.
אל־זעים, שנשא דרגת מרשאל, סולק
על״ידי אותו צבא שהעלה אותו לשיל־טון.
במקומו בא ראש המועצה הצבאית
העליונה של סוריה, קולונל סאמי אל חי-
נאוי, שנתן הוראה לרצוח את קודמו.
אולם המנהיג האמיתי מאחורי ההפיכה
היה אדיב שישכלי, קולונל: ,מפקד חיל־השיריון
בצבא הסורי, שייצג את סוריה
בוועדת שביתת־הנשק המשותפת עם ישראל.
כעבור ארבעה חודשים בדיוק השליך
שישכלי את חינאוי לכלא וניהל את
המדינה באמצעות שורה של אזרחים ש שימשו
לו לצרכי חזות בלבד. רק בנובמבר
1951 הכריז על עצמו כשליטה הבלעדי
של סוריה, לא השאיר ספק שהוא מתכוון
להנהיג בסוריה מישטר פאשיסטי.

ברי חהב מכוני תו של הי ט לי
ף* פברואר 54׳ ,כשהתברר שמישטרו של
^ של שישכלי מתכות להרחיק מהשילטון
את מדינאי המישטר הישן וראשי החמולות
ששלטו בסוריה, הכריזו יחידות צבא, בשיתוף
פעולה עם מדינאים מתמרדים, על
מרד נגד שילטונו. הם פנו לשישכלי בדרי שה
להתפטר מתפקידו כנשיא המדינה ולצאת
את סוריה.
שישכלי ניסה ללכד סביבו את הצבא
שחנה ליד דמשק. הוא כינס את בית־ד,נבחרים,
הכריז כי כדי למנוע שפיכות דמים
הוא מתפטר מתפקידו. במכוניתו המשוריינת,
שהיתר, שייכת פעם לאדולף היטלר,
נסע לביירות, שם ביקש מיקלט כפליט
פוליטי. כעבור מיספר שבועות, מחשש
להתנקשות בחייו, נמלט לשוויץ. במקומו
חזר אז לנשיאות אל כוותלי, וסוריה הפכה

מאז לזירה של הפיכות והפיכות־נגד, עד
להתבססות שילטון הבעת.
עצם הרעיון, המועלה ביומנו: של משה
שרת, שבישראל היו מי שסברו כי כדאי
להמר על הקלף של שישכלי ולסייע לו
לתפוס מחדש את השילטון בסוריה, די בו
כדי לעורר פלצות.

״לא מ דויי ק, לא מ כו ב ד! ״
** איש עליו מסתמך משה שרת, כאילו
( 1הוא כביכול יצר את הקשר עם שישב־לי
וקבע מסמרות לגבי שיתוף פעולה עימו
אחרי שיחזור לשילטון, הוא יהושע
(״ג׳וש״) פלמון, מי שהיד, יועץ ראש־הממ־שלה
לעניינים ערבים עוד בתקופת בן־
גוריון, לפני ששרת היתמנה לראש־מנד
שלה .,ג׳וש 61 יליד תל־אביב, בן לאב
משכונת מאד,־שערים הירושלמית ולאם
שהיתה בתו של בילו״יי מבני-הישוב הישן,
היה אחד מחברי ממשלת הצללים
הסודית של בן־גוריון ובא כוחו האישי
בכל מד, שנוגע לערביי ארץ־ישראל.
כיום מכהן ג׳וש פלפון בתפקיד הממונה
על ביצוע חוק נכסי הנפקדים בישראל.
גירסתו של גץ.ש מפריכה כליל את הגילוי
הסנסציוני הכלול ביומן שרת.
סיפר ג׳וש :״הופתעתי לפגוש את שי־שכלי
בעת שטיילתי יום אחד בדחוב ב״
ז׳נבה. היכרנו זה את זה מאז נפגשנו
בוועדת שביתת־הנשק הישראלית־סורית.
הוא היה איש נעים הליכות, בעל תרבות
צרפתית, קורא ספרים ובקיא בהיסטוריה.
הוא היה בודד מאוד וחיפש חברה. מאז
עמדנו בקשר במשך כשלוש שנים. לכל
היותר הועלה בשיחות בינינו הרעיון להש פיע
על הצרפתים שיסייעו לו לחזור לשיל־טון
בסוריה. הוא היה מטלפן אלי לעתים
קרובות, היינו מבלים ערב ומשוחחים.
״לדידי כל האמור ביומן שרת לגבי
פרשה זו הוא לא מדוייק, לא מכובד וחסר
פרופורציה.״
כך הופרד עוד ברווז אחד שהופרה
בדבר המגעים החשאיים שהיו כביכול,
במרוצת השנים, בין ישראל, למדינאים
ערבים. אולם מוסר ד,השכל של הפרשה
אינו נוגע לאמינות יומן שרוז. הוא עמוק
יותר: הוא מצביע על השטחיות וחוסר
הרצינות בהם התייחסה ממשלת ישראל,
בשנים גורליות, לגבי אפשרויות ההשפעה
שלה על המתחולל במרחב.

במדינה
מישטרה
רי סו קעצ מו ת

קו דםדח קי ר ה
שלושה בחורים
חזרו הביתה בלילה —
והשוטרים חיכו בהם ללא הסבר

השבוע מחזור משחקים של

ליגות אוסטרליות

מינימום הכוס הראשון

275.000
(כולל העברות)

השעה היתר! שתיים לפנות־בוקר. יונה
קפלן ( )29 נהג בטנדר הסוסיתא שלו בדרך
חזרה הביתה. איתו היו אחיו הקטן ויקטיר׳
וחברו הרצל. הם חזרו ממסיבה.
כאשר הגיע יונה לקירבת ביתו שבהרצ־ליה,
חתכה את דרכו מכונית סטיישן, ונעצרה
באופן פתאומי. יונה ירד ממכוניתו
וניגש בכעס אל המכונית, שכימעט גרמה
להתנגשות בין כלי־הרכב.
תגובתם של נוסעי הסטיישן היתד. מהירה.
יונה, גבר בנוי היטב, הועף כמו טיל
לעבר הכביש, ונפל שם מחוסר־הכרה.
אחיו, שיצא להגן עליו, הותקף גם הוא.
כשהתעורר יונה מעלפונו, גילה כי הוא
שוכב על הכביש, ודם רב זורם מראשו.
ידו הימנית היתר, מרוסקת בכמה מקומות.
מכוניתם של התוקפים היתר, עדיין במקום,
ואנשיה ניצבו בסמוך ונועצו פה לעשות.
יונה ואחיו הפצועים הוסעו במכוניתם
של הביריוגים אל בית־החולים ביילינסון.
כאשר פנתה אשתו, כרמלה, למישטרת
הרצליה, וביקשה להתלונן על התוקפים,
נאמר לה שהכתובת לכך איננה בהרצליה,
אלא במטה מישטרת מחוז תל־אביב. כך
התגלה שהתוקפים, שפצעו את יונה קפלן,
היו בלשי המדור המרכזי של המישטרה.
המישטרה דא מגדה שמות .״הלכתי
למדור המרכזי,״ סיפרה כרמלה ,״לברר
מי הם אלה ששברו את ידו של בעלי ופתחו
לו את הראש. אמרו לי שם שאסתלק,
כי אם לא — יכניסו אותי למעצר
יחד עם פושעים. כשביקשתי לדעת את
השמות של השוטרים שהיו באותו לילה
בהרצליה, אמרו לי, :תרשמי רס״ר יפת
ורס״ר אדל — זה יספיק לך.׳״
הגיב סגך ניצב עמוס אריכא, דובר
מישטרת מחוז תל־אביב :״השוטרים ראו
שלושה צעירים חשודים בטנדר. הם רצו
לבדוק את זהותם, והצעירים התנגדו. פרצה
קטטה, שכתוצאה ממנה אושפזו הצעירים
בביילעסון. נפתחה חקירה.
הסביר אחד מאנשי המדור המרכזי לכתב
העולם ווזה :״,אנו עובדים מעל לכוחותינו
— 12 שעות ביממה ויותר. השכר שאנחנו
מקבלים ממש מצחיק. אז לפחות, אם ברנש
קטן מתחצף בלילה, צריך ללמד אותו,
כדי שיידע עם מי יש לו עסק.״
עורך־הדין חיים קאזיס, המייצג את יונה
קפלן המותקף, הודיע כי הוא
מתכוון להגיש תלונה על המיקרה למפקח־הכללי
של המישטרה.

מינימום נדל הבוסים

375.000ד־
(כולל העברות)

יום חמישי — המועד האחרון
למסירת הטפסים

ע שה 1*7מנהג 7ץ בוע-
מ 7א טוטובכ/י שבוע!
הסנעצה להסדר ההימורים בספורט

השאריות שעו
״מצב רוח״1

עתונות
ס קו ס בידנוד סוד ..הצופה,׳
טרמפ אותו ביקש עיתונאי
,,הצופה״ — עשה
את עיתון המפר״? לצחוק

מעתה להשיג גם בארץ את
התכשיר הצרפתי המקורי
היעיל ביותר נגד קשקשים

זנשירת שערות.
•פטרול האד תכשיר מקפר ו
בכל ארצות אירופה

לאנשים בעלי שיער מכ סי ף-
״פטרול האף באריזה הכחולה
גסיוו של 40 שגה הוכיח
ש־פטדול האו־ הוא התכשיר
הבדוק היעיל והנדרש
ביותר באירופה.
1סה ותיווכח!
להשיג בכל בתי המרקחת
בארץ.

עממ 0־ו 6 1ם 1

103 מהאן
0161161(6־0611

יומון המפד״ל, הצופה, זכה בסקופ ביל־עדי
ביום הרביעי האחרון. בעוד שאר העיתונים
דיווחו מישיבת סיעת המערך בכנסת,
שנערכה בלילה הקודם, כי ראש־הממשלה
יצחק רביו סתם את הגולל על
מגעי המערך עם המפד״ל, יצא הצופה
בכותרת ראשית בעמודו הראשון, בידיעה:
״המערך בחר בוועדה לבחור אפשרות
צירופה של המפד״ל״.
למרות שהנושא נגע למפד״ל, טעה עי-
תונה של מיפלגה זו, את אחת הטעויות
המצחיקות בתולדות העיתונות בארץ.
שאול (״בובי״) שיף, הכתב הפוליטי של
הצופה, ידוע בכנסת כאיש שיודע הכל על
כל אדם בבית־המחוקקים הישראליים.
אולם בכל זאת היה זה שיף שהיטעה את
קוראי עיתונו בצורה כה חמורה.
טרמפ אד הטעות. ביום השלישי בערב
התכנסה סיעת המערך, לראשונה בתולדותיה,
בישיבה הפתוחה לעיתונות. לאחר
שלוש שעות של ויכוחים עמדה הצעתו
של שר המישפטים והדתות חיים צדוק,
להקמת וועדה אשר תנהל את המשא־והמתן
עם המפד״ל, לזכות בהסכמה כללית.
כאשר נדמה היה כי הישיבה עומדת
להסתיים בהחלטה זו, מיהר שיף לטלפון
להודיע על כך לעיתונו.
(המשך בעמוד )27

ד רו רי ת גורן
ך 1יכה שד דרורית גורן, בתו של
/הרב הראשי לישראל שלמה גורן, נמצא
עתה בידיו של רופא למחלות־לב. דרו־

רית אינה פציינטית של ד״ר ישראל תמרי,
רופא למחלות־לב בביתן 38 בבית־החולים
ע״ש שיבא בתל־השומר, היא פשוט החברה
שלו.
אולם, מסתבר שבמישפחת הרב גורן לא
די סתם להתאהב בבחור טוב. צריך שיהיה
לו ייחום מכובד. כראוי לבת של הרב
הראשי, צריך שהוא יהיה בעל־פיאות, לובש
טלית קטן, עם כל הסממנים החיצוניים
של יהודי אדוק.
וד״ר תמרי איננו כזה. הוא אמנם שומר־מיצוות,
חובש כיפה ומוצאו מבית מסורתי
המנוהל על טהרת הכשרות, אך הנורא מכל
הוא נטול־ייחום, בניגוד למה שהרב גורן
היה רוצה עבור בתו. אביו של תמרי הוא
שוטר ירושלמי בדימוס, שזכה אמנם להערכה
רבה ביותר מצד מפקדיו במישטרה,
אך זו היתה הערכה חילונית ביותר.

האב הועמד
בפני עובדה

^ דורית, כת ה־ע 1היא נערה צעי-
| רה ויפהפייה, המזכירה את אמה, הרבנית
צפיה׳ בנעוריה. ככל בת־ישראל כשרה,
וכבתו של מי שהיה הרב הראשי
לצה״ל, התגייסה דרורית לצבא והוצבה
לבית־החולים תל־השומר, כמזכירה רפואית
בביתן א׳.39
שני ביתנים בלבד מפרידים בין זה בו
היא עובדת לבין זה שבו משמש ד״ר
ישראל תמרי כרופא. תוצאה בלתי־נמנעת
מעובדה זו, היתה פגישתם של השניים.
בתחילתו של דבר הם התראו רק בחדר־האוכל
של בית־החולים, ועל המידשאות
שליד הביתנים. כאשר החליטו השניים
לחתום את ריגשותיהם בחותם רציני יותר,
הוזמן !תמרי אל בית הרב הראשי, בשרירות
שאול המלך בתל־אביב.
הרבנית צפיה והרב שלמה קיבלו את
הצעיר בסבר־פנים־יפות. היה ברור להם כי
זהו עוד אחד מידידיה הרבים של דדורית,
שהיתר. תמיד נערה מקובלת בהברת בני
גילה, בבית־הספר ובצבא.
אך כאשר נרמז להם, על־ידי הזוג הצי
עיר, כי הוא שוקל ברצינות את רעיון
.הנישואין, התחלחל אבא גורן.
הפרשה הזכירה לו פרשה אחרת, שאירעה
במישפחתו לפני חמש שנים בלבד.
אז הביעה בתו הבכירה, ,תחיה, את רצונה
להינשא לאהוד שפירא, כלכלן צעיר, שהיה
בעל מיגרעת אחת: אביו היה חייט פשוט.
הרב גורן נלחם בכל כוחו כנגד נישואי
בתו הבכירה. הוא צפה לה שידוך טוב
יותר, מכובד יותר. רק אחרי חודשים רבים,

האם ישיק הוב הראשי שרמה גוון כוסית
בחתונת בתו עם המומחה הצעיד לעניינים שבלב
את רעיון החתונה עם תמרי. לזכותו, ובעיקר
לזכות הרבנית צפיה, ייאמר כי מיל־חמתם
בתמרי היתר, ימילחמת חיוכים ורוח
טובה. הוא הורשה לד,משיד לבקר בביתם.
התייחסו אליו יפה כל העת, אולם את
עיקר הלחצים הפעילו על הבת, דרורית.
יחסו זה של הרב גורן אל פשוטי־עם
משונה במיקצת, בהתחשב עם ריקעו של
הרב עצמו. גורן נולד בעיירה זמברוב
שבפולין, לאביו ר׳ אברהם גורונצ׳יק ש היה
אופנם מוסמך־לרבנות. אד התפרנס
מעבודתו כמדפים.

בהם עמדה תחיה על דעתה וד,בהירה בהחלטיות
כי לא תיכנע לאביה, שהיה אז
הרב הראשי לצה״ל, ורק אחרי שנודע
לגורן כי מתנגדיו עומדים לפרסם את
סיפור התנגדותו לחתונה ברבים — נכנע
הרב.
הוא ערד לתחיה ולבחיר־ליבה אהוד
חתונה מפוארת, בגני מלון רנזת־אביב,
אליה הוזמנו כל גדולי המדינה וצמרת
צה״ל. כיום, גורן הוא סבא טוב ואוהב
לנכדים אותם הביאו לו בן־החייט ובתו*
שלו.
אך גורן לא למד לקח מפרשה זו. בבדיקה
אותה ערכו עבורו מקורביו, התברר
אומנם כי ד״ר תמרי בן ה־ 28 הוא אחד
הרופאים הצעירים הכישרוניים המבטיחים
ביותר בתל־השומר. אך תכונותיו האחרות
של הצעיר לא נשאו חן בעיני הרב.

האב מדפי ס
בירו שלים

** ם זרם החסידים שהגיע לארץ,
> עלתה גם משפחת גורונצ׳יק והקימה,
יחד עם חסידים אחרים, את המושב כפר־חסידים,
בעמק יזרעאל.
כאשר קשתה מלאכת ייבוש הביצות והכשרת
הקרקע על אביו של גורן׳ הוא עקר
עם מישפחתו לירושלים, ופתח בית־דפום.
שלמה גורן צמח בשדה התורה ובשדה
העסקנות הדתית במהירות רבה. זבה להגיע

הרב מחפש
חתן מיו ח ס
ח מרי, בן למישפחה דתית, לא
4 1ניצל את האפשרות הניתנת לבחורים

ד״ר י שראל תמרי
ואילו אביו של תמרי׳ השוטר־בדימוס,
רותח כולו מכעס. לשאלה אם גם הוא, כמו
הרב גורן, מתנגד לנישואים, השיב:
1111111111111111 דתיים, ולא ד,לד ללמוד בישיבה כדי להימלט
מהשירות בצד,״ל. גם בית־הספר לרפואה׳
אליו התקבל, לא מנע ממנו להתגייס
לצבא כנדרש. תמרי החליט לא לנצל
את זכות העתודה האקדמאית שהוצעה
לו, התגייס לצה״ל, עלה בסולם הדרגות,
הגיע לדרגת סרן, כשהוא משמש כקצין-
מיבצעים.
רק אחרי שסיים את שירותו הצבאי,
התקבל לבית־הספר לרפואת, זאת שנות
ההתמחות שלו עשה בתל־השומר. פרופסור
חיים שיבא המנוח, מי שהיה מנהל
בית־החולים. היה ידוע כאדם בעל חוש-
ריח בלתי־רגיל לגילוי כישרונות צעירים
בשדה הרפואה. שיבא הבחין מייד במתמחה
הצעיר, שבועות אחדים בלבד אחרי שתפר

אלו הן המלצות אישיות שכל אב היה
מתברך בהן עבור בתו. אך שליחיו של
גורן עשו עבודה נאמנה, וסיפקו לרב הראשי
פרטים מדוייקים גם על מישפחת תמרי.
שוטר צבי תמרי ידוע בכל ירושלים.
קודם פרישתו מעבודתו, לפני חודשים מיס-
פר, העניק לו ראש עיריית ירושלים, טדי
קולק, את פרם־ירושלים לאזרח־עיר־נאמן.
תמרי, שמאחוריו שירות עשיר במישטרה,
התפרסם במיוחד כאשר הרכיב את הקלסתרון
של רוהאן האוסטרלי, מצית מיסגד
אל־אקצה. כזכור, בעזרת קלסתרון זה
נתפס רוהאן, ומדינת־ישראל נוקתה אז
מהחשד הנורא_של הצתת המיסגד.
אך צבי ׳ תמרי הוא בכל־זאת שוטר
פשוט, ובנו ישראל, למרות התואר הרפואי

לדרגה הדתית הגבוהה ביותר במדינת ישראל,
רב ראשי.
למרות שמוצאה של אשתו, הרבנית
צפיה, מכובד הרבה יותר מזה שלו, מגקו-
דת־ראות דתית (צפיה היא בתו של הרב
דויד כהן, מהמנהלים הרוחניים של ישיבת
מרכז־הרב מייסודו של הרב קוקו בירושלים)
-,הרי דווקא גורן, המתקדם כביכול,

״אסור להתערב בחיים של זוג צעיר.
כולם מתערבים בחיים של ישראל, הבן
שלי. כל העולם איכפת לו מה הוא עושה.
למה לא נותנים לו מנוחה?״
ישראל עצמו לועג לכל הפרשה :״אני
לא צריך המלצות של אף אחד על האישיות
שלי ועל הכושר המיקצועי שלי״ ,ענה
כאשר נשאל אם אין ליבו של חותנדלע־

בני מישפחת הרב גורן מקבלים
המישפחה, חתן־השימחה, כאשר
האשכנזי של ישראל — באוקטובר .1972 ליד הרב גורן בתו דרורית,
את הנכדה, בתה של תחיה, העומדת שנייה משמאל. עימם הבת

חגיגה אחות

תחיה, בתו הבכורה של הרב הראשי לישראל שלמה י גורן, נישאה
לפני כחמש שנים לכלכלן אהוד שפירא, בנו של חייט תל־אביבי.
האהבה ניצחה אז את התנגדות אבי הכלה, אשר חלם שחתנו יהיה
איש־תורה למהדרין. בתמונה, אהוד ותחיה בטכס־נישואיהם. לידם — הרבנית גורן.

חתסדיס

רי הגיע לבית־ד,חולים, לקח אותו תחת
חסותו, והעביר אותו לעבוד בביתן שלו,
ביתן .38 כיום מנהל את הביתן הזה יורשו
של שיבא, ד״ר מרדכי שני, והרופא הצעיר
הפך, באופן טיבעי, לבן־טיפוחיו של שני.

המכובד שלו ועתידו המזהיר, הוא בסך-
הכל בנו של שוטר פשוט. הרב הראשי
לישראל פשוט לא יכול להשלים עם כך
ששתי בנותיו תינשאנה לפשוטי־עם.
הרב החל מפעיל לחצים על בתו, לבטל

הוא-הוא המתנגד העיקרי לנישואי בתו
עם בן השוטר, בעוד שהרבנית, אשתו,
השוהה עתה בחו״ל, היתד, דווקא שמחה
לנישואיה של דרורית עם ישראל, כשם
ששמחה כאשר הצליחה תחיה, בתה הבכורה,
להבים את אביה ולהינשא לבן החייט.
הזוג הצעיר עדיין לא קבע את מועד
חתונתו .״אנחנו עדיין לא יודעים אם ומתי
נינשא,״ אמר השבוע ד״ר ישראל תמרי
לכתב העולם הזה .״בעוד חודשיים נדע
הרבה יותר.״

את פניו של ראש־נבחר
כרב הראשי
המחזיקה בזרועותיה
השלישית וההורים.

תיד מתרכך לשמע הצלחותיו ברפואה.
כאשר נשאל הרב גורן לסיבות התנגדותו,
סירב להגיב. הוא אמר רק ״לילה
טוב,״ וטרק את השפופרת.
נראה כי גם הפעם ינחל הרב־האלוף
כישלון במערכה שלו. למרות התנגדותו
לנישואין הצפויים, ממשיכים ישראל ודרו־רית
להתראות כאילו לא אירע דבר. ברור,
כי אם תצליח דרורית להתגבר על התנגדות
אביה, יזכו הכל לחגיגת־נישואין מפוארת,
כפי שרק גורן יכול ויודע לערוך.

שבוע מעויין — אס
תדעי לנצל אותו ואס
לא תנטרלי את עצמן,
מתוך דוקאיזם. הכוכבים
מבשרים על פגי־שות״לב
ופגישות־כיס,
ובשני המישורים —
על הצלחות קטנות
וגדולות. אתה יכול
ו 2במרס -־
20באפ רי ל
למצוא עצמן, לפתע,
במצב חדש בו לא
רצית. בדוק אותו מחדש. אתה עלול
לגלות משהו חדש אשר יועיל לן.

את נמצאת — כרגיל —
על פרשת־דרכים. אלא
שהפעם לא תוכלי
לשבת בחיבוק־ידיים.
הוא ידרוש ממך צעדים
ניסרציס, ועצם הדרישה
הואת תדרבן אותך לעשות
דברים שישנו את
כל חייך. בן־שור: אל
תסתבך, דווקא עכשיו.
אתה וקוק לכל חושייך.
זהו שבוע קשה, אס כי לא מסוכן.

!שחיס

מאזנ״ס

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרכזיות
שלך הן: חוסר־כסף ושיעמום.
במישור הפינאנסי אין
רגיעה. מוטב שתתחיל
לחשוב על חריגה קיצונית
מעיסוקיך —
או אי״עיסוקיך —
הרגילים. אם לא תשנה
את המצב, אתה
עשוי להיתקע לצמיתות.
במישור הרומאנ£$38X811
טי, בת עקרב, אין עוד
טעם רב לרומאנים ה-
קצרים והקלים. חשבי על משהו רציני.

עק1נ

רגש״הנקמנות לא יעזור
לך, ועלול אף להזיק
לתוכניותיו לטווח
רחוק. מכתב שיגיע
אלייך ביום א׳,
בת תאומים, יכעיס
אותך כל־כך, שמוטב
כי תשקלי ימים אח דים
את תוכנו, בטרם
תנקטי פעולה או תשג-
רי תשובה, לכאן או לכאן.
לעומת זאת אין ספקשאפשר
לנצל את השבוע הזה: לשקול בו מחדש
את כל הבעיות הכספיות והמישפחתיות
הגילויים עליהם לא ידעת
שלך, לאור
בזלכן.
אל תנהגיבצורה קודם בזנית — כי את עלולה לסבול.

את ניטה להסתכל על הקנקן ולא על מה
שיש בו. על כן, היזהרי מלשפוט את האיש
שייקלע השבוע בדרכך
על־פי מראהו המלבב
או התנהגותו המבריקה.
אס עליך לשנות את
מקום־העבודה או להתחיל
בעסק חדש —
נסה לעשות זאת ביום
א׳ או ב׳ ,בתחילת השבוע•
קח את עצמך
בידיים: בריאותך רופפת,
ודווקא ממה שאתה
חושד. לבשי לבן והרבי לצאת.

מצטער, אבל הזהרתי אותך: אין זה שבוע
לערוך מסעות או שינויים מרחיקי־לכת
אס תוכלי לשמור על
מיסגרת־חייס דומה לזו
בה היית עד כה, בתנאים
חדשים, תקלי ב־מיקצת
על הבעיות. אם
לא — מוטב שתסמכי
לחלוטין על •שיפוטו של
איש בעל־שיקול• העיקר
— לא להגזים ב}
2בנו במבר ־
20בדצמבר
שום דבר ולא לריב. יום
ה׳ הבא מגיש לך הזדמנות
נדירה. אל תכתבי מיכתבים השבוע.

>ושו1

זכית בהצלחה, ואתה
עתיד לזכות בעוד כמה.
זכור כי הדימיון והמקוריות
חייבים לשמש
נר לרגליך, הרבה יותר
מן הזהירות והתיכנון
הקפדני. עם זאת, אל י תתעלם מדרישות הרגע
ודאג לא לריב לחינם
:21ביוני -
נ) 2ביו לי
עם ידידיך ומתחריך.
רכישות ציוד, או דברים
הדרושים לעבודתך, כדאיות מאוד,
השבוע. בת סרטן: העדיפי את הכהה על
המתאים לאופייך.
הבהיר,לבשי משהו

תקריתבלתי-חשובה
עשוייה לגרום אצלך למשבר.
אל תבזבזי
כסף: את עשוייה להיכנס
לתקופה של ווו-
סר-פעילות, אם לא
תזהרי או אם תבואי
בקשר עם האדם הלא-
נכון. משום כך, מוטב
לא להתחייב לטווח
ארוך. אם תחליטי לנסוע
בימים הראשונים של השבוע, היזהרי
ששום דבר חשוב לא יהיה תלוי
במסע. הישמרי מפני גניבה, בייחוד אם
את עלולה לנסוע למרחקים ארוכים.
לבשי בהיר והזהרי מקרני השמש.

סוף השבוע פותח פרק
חדש במאבקך המיק־צועי
או האישי. אס
אתה תדע להסתכל מסביב
לפני שתקפוץ,
לשקול את כל האפ־ד
ץהמ שרויות ולא להיכנס
להתנגשויות עקרות —
ש לך סיכויים סצויי־
--י19
661 נים להרחיק לכת. פגישה
עם נערה בהירת
שיער תוביל אותך לבחירה מביכה. תצטרך
להחליט, ומהר: אחרת תפסיד הזדמנות
רומאנטית גדולה מאוד. עליך
לשים את הדגש על פעילות דווקא מחוץ
למקום מגוריך, ולהסתכן מעט מאוד בכו.

(המשך מעמוד )11
דראקוני (שהופחת לאחר־מכן, כרגיל לגבי גיזרי־הדין של הלוי, בבית־המישפט העליון).
אך לפני כן נפל דבר בחדר הסגור של המישפט הסודי.
בדי להסביר מדוע מעוניין הש״ב, לדבריו, לפברק נגדו אשמה דמיונית, טען אברי
שרוצים להשתיק אותו. מדוע? מפני שיש לו מידע כה חמור, כה סנסציוני, עד שמנוי
וגמור עם השילטון לכלאו לכל חייו. איזה מין מידע?
כאן סיפר הנאשם לשופט סיפור מחריד. הוא לא גילה לו רק את פרשת עסק־הביש,
שהיתה עדיין סודית, אלא גם את ספיחיו. נסתבר, שאחרי הפרשה הוזמן אברי על־ידי
ראש אמ״ן ארצה כדי למסור בוועדת־החקירה עדות־שקר. משה דיין, הרמטכ״ל דאז,
היה שותף לקנונייה. המטרה היתד, לגולל את האשמה לפרשה על פינחס לבון, ולחסל
אותו כשר־הביטחון* .
הלוי התמים הזדעזע. הוא האמין לחלק זה של טענות אברי (שאכן הוכח לאחר־מכן
כנכון) .הדבר לא שינה את דעתו על אברי, ואת גזר־הדין הקיצוני שהוא עמד להטיל
עליו. אבל הוא נקט צעד בלתי־רגיל. כשופט, הפנה רשמית את תשומת־לבו של ראש-
הממשלה ושר־הביטתון לגילויים אלה.

פנייה זו היא שפוצצה את פרשת-לכון — פרשה שגרמה לשערורייה
לאומית ובינלאומית, הפילה את הממשלה. חיסלה ברכות הימים
את שילטונו של כן־גוריון וגרמה לפילוג מפא״י.

.שופט־תולה
ך• איזשהו מקום לאורך הדרך מוכרחה היתד, לעלות בלבו של מישהו השאלה :
* איך זה קורה שכל המישפטים הסנסציוניים האלה מגיעים דווקא לידי השופט
בנימין ד,לוי?

התשובה היתה פשוטה למדי: הלוי היה נשיא כית־המישפט המחוזי
כירושלים. נשיא כית־המישפט הוא האחראי לחלוקת המישפטים בו.
הלוי נטל לעצמו את המישפטים הציבוריים החשוכים כיותר.
מצב זה יצר דילמה קשה. אי־אפשר לפטר שופט או להורידו בדרגה. היתד, רק
דרך אחת לסלק את הלוי מעמדת־המפתח
שלו: להעלותו בדרגה ולהעבירו לבית־המישפט
העליון.
בינתיים כבר יצא להלוי בחוגים מיש־פטיים
שם של שופט קיצוני, חסר
חוש־מידה, מן הסוג הקרוי באנגלית
131181118 ] 11)186־( 1שופט־תולה) — כלומר,
שופט הגוזר עונשי־מוות בקלות• המושג
נולד בתקופה שבה קבע החוק הבריטי
עונש־מוות על מאות עבירות גדולות
וקטנות, ובכללן גניבת כיכר־לחם.
בחוגי המימסד השיפוטי התנגדו רבים
להעלאת אדם כזה לכם של שופט בית־המישפט
העליון. משום כך — ואולי גם
בגלל זעמם של ראשי מפא״י על חלקו של
ד,לוי במישפט קסטנר — התעכבה העלאתו
בדרגה הרבה מעבר למקובל. ד,לוי עצמו
התמרמר, הגיש התפטרות על רקע
זה׳ אך חזר בו עוד קודם שההתפטרות
נכנסה לתוקפה. בימים ההם הילכו שמועות
שיועצו הקרוב ביותר הוא שמואל
תמיר. בהשוואה להלוי, היה תמיר שקול
וזהיר.

לכסוף החריט מישהו כמימסד
שמוטב ״לבעוט אותו למעלה״ ,מאשר
להשאירו כמקום כו הוא יכול
ליטול לעצמו מישפטים המסכנים
את המימשל. כך הגיע הלוי, סוף־פוף, לכית-המישפט העליון.

הלו׳ עס אויק שוון

0ן וון

הקנא המתון

דווקא משום שאת חופשייה בהשקפתך,
ובלתי־קשורה במעשייך, קל מאוד לתפוס
אותך במלכודת או
לחייב אותך לעשות
מה שאינך רוצה. זה
מביא, אומנם, לאוזלת-
יד ולאפס־מעשה מצי״
דך — אבל מי רוצת
בכל הצרות הללו ן לכן
מוטב שתחשבי יחד
איתו מה אתם רוצים
באמת, מתוך ויתור
הדדי או לפחות אי
זה יחסוך צרות.

אינך יודעת לא להיות פטפטנית 1הלשון
שלך עשוייה לסכן את מעמדך, בין הימים
ג׳ ועד ה׳ ובכלל.
לכן גס מוטב שלא תריבי.
אם אתה אדם יוצר,
אין זה הזמן המתאים
לעסוק ביחסי־צי־בור.
מוטב שתשב בבית
ותדגור. קניות לא־רצויות,
כפי שלא רצוי
20 בי נו א ר ־
לנקוט באיזשהו צעד
1$בפב רו א ר
נימהר, עד ליום ד, הבא,
בו בא הירח החדש.

זני

יום ד׳ הוא יום של התנגשויות ובעיות
כספיות. הקפד, איפוא, לא לקבל כל
החלטה מרחיקת-לכת
ולא להסתבך. בכלל,
נסה לנצל את השבועיים
הבאים לריכוז״
מחדש, לעבודה שוטפת,
ולחידוש קשריך
עם האהובים עליך.
בת דגים: אל תזניחי
אותו. גם לאחרים יש
19בפב רו א ר -
בעיות. הרבי להתרחץ
20במרס
בים ולהשתזף בשמש.

וניס

לפני כן עוד הספיק לשבת בהרכב שדן את אדולף אייכמן. אולם הפעם לא ניתנה
לו כל אפשרות להטביע את חותמו על המישפט ההיסטורי. באופן מיוחד הוטל על
שופט בית־המישפט העליון — משד, לנדוי — לכהן כאב ביודהדין בערכאה ראשונה•
הלוי, נשיא בית־המישפט המחוזי, ישב לידו. הוא נשאר בצילו של לנדוי, שאישיותו
באה במישפט זה לידי גילוי שעורר הערצה כללית.
לא היה צורך ב״שופט־תולה״ כדי לגזור את דינו של אייכמן. גזר־דין המוות היה
נתון מראש.
השנים הבאות של ד,לוי היו שקטות. במיקרר, או שלא במיקרה׳ כשופט צוער
בבית־המישפט העליון לא נקרתה לו כל הזדמנות לזעזע את המדינה בפסוק מיסטי-
קיצוני נוסף. באווירה של בית־המישפט העליון לא יכול היה לפרוש את כנפיו.

כמישפטן, לא היה פופולרי כיותר כין חבריו, השופטים העליונים.ן.
הוא עצמו הרגיש כוודאי כמחנק. רק כנשיא כית־המישפט העליון
יכול היה שוכ להטביע חותם על מיזנזפטים גדולים. והדרך לשם היתה
ארוכה, ארוכה.
יתכן שכל זה השפיע עליו, כאשר רמזו לו אנשי־בגין לראשונה על נכונותם להציע
לו מקום בכיר ברשימת גח״ל לכנסת השביעית, מטעם תנועת־חרות. זה היה שנתיים
אחרי מילחמת ששת־הימים.
על גח״ל התנופף הדגל של סיפוח כל השטחים המוחזים ,״אף שעל״ ,ארץ־ישראל
השלמה. ד,לוי הכריז שלמען דגל זה הוא עובר לחיים הפרלמנטריים.

לשונות דעות טענו אז שהיום בו נודעה החלטת הלוי, לעבור מהי־כל-החוק
אל כית־המחוקקים, היה יום־חג ככית־המישפט העליון.

אכזבה טוטאלית
י* כנסת היא מוסד אכזרי. חבריה יושבים יחד, יום אחרי יום, בבניין סגור אחד,
1 1במשך ארבע שנים. הם לומדים להכיר זה את זה כמו חיילים בכיתה קרבית או
אסירים בתא של בית־סוהר•
בתהליך מיסתורי, שקשה להגדירו, נוצרת בכנסת דיעה אחידה ממש על אישיותו
של כל חבר־כנסת, בלי קשר להשתייכותו הסיעתית• איכשהו נוצרת הסכמה שפלוני
הוא הגון אך מוגבל, שאלמוני הוא דביל גמור, ששלמוני הוא מושחת ופיקח.

פסק־דין זה ניתן במהרה. לפעמים זה לוקח כמה שכועות, לפעמים
כמה ימים. לגכי הלוי, זה לקח עשר דקות.

אני זוכר את המעמד היטב. זה ך,יה בראשית הכנסת השביעית. סיעת גח״ל
דאגה שהופעת־ד,בכורה של חבר־הכנסת החדש שלה בפעם הראשונה תהיה קשורה
בנושא מוסרי רם. כנאה למי שישב במישפטי קסטנר ואיייכמן, ניתן לד,לוי לדבר על
(המשך בעמוד )30
• העולם הזה גילה לראשונה את כל הפרשה בסיפור ה״דימיוני״ ״פרשת אלכסיס״
העולם הזה 1925

במדינה

תיק קיצי לים.
א תה מנפח או תו-
ולר שותו כרית כפולה.
שי חינם בחדשים
יולי ואוגוסט בלבד.
עם רכישת
שני סרטי ״אגפאקולור״
ל שקופיות צבעוניות.
קי^ שמח.
צילומים מוצלחים .
צבעים מרהיבים.

(המשך מעמוד )24
באותן דקות בהן שהד, שיף מחוץ לאולם
הישיבות, בקומת הוועדות של הכנסת,
קם ראש הממשלה, ובשני מישפטים קצרים
טען כי יש להתפזר מבלי להחליט מאומה,
״כי עדיין אין אנו בשלים להחלטות בעניין
זה,״ וברוח זו אמנם הסתיימה הישיבה.
שיף,
וחברי הוועדה האחרים שכבר יצאו
מהחדר, לא ידעו על כך. שיף פגש את רב
צמיר ליד הטלפון וזה האחרון הציע לו
טרמפ חזרה לתל,-אביב. שיף הצטרף אל
צמיר, מבלי לדעת שדבריו הקצרים של
רבץ, שנמשכו לא יותר משתי דקות, הפכו
את הקערה על פיה, ואת ״הצופה״ לצחוק.

* 0 0 1 .0 8ז * 0

הכנסת

ש ד שי ש ( א גנ א...
טוס הי ה !

1ש —לנ— - 1ואין ש רז ס
מאז שהם געשו
חשובימ, הס?א
אומרים יותר שלום —
טועגת מזכירת מוקד
יו״ר הכנסת ישראל ישעיהו נדהם. אל
שולחנו הגיעה השאילתה המשונה ביותר
שזכר, לראות במש!־ השנים בהן הוא מכהן
כיושב־ראש בית הניבחרים הישראלי.
שאילתה יכול להגיש רק חבר־כגסת לשר.
אולם השאילתה שהיתר, מונחת בפני
ישעיהו, מודפסת על נייר רישמי של ה כנסת,
נשלחה על-ידי גאולה אליהו, מזכי רת
סיעת*מוקד בכנסת, מי שהיתה מזכי-

מצלמות לנוער
במבחר גדול ובמחירים נוחים!
עשר אצבעות — רות חפר

אמנות נאיבית
כן־עמי 283902 ,3

* מקרני שקופיות במחירים ללא
תחרות !
+פלשים במבחר גדול החל מ״ 85ל״י

* צלומי פספורט — גן־רגע !

הגדלות טריפרינט
בשחור־לבן מסר טי ם
אינ סטמ טי ק

בימי שלישי סגור כל היום !

1£1נ1:111י 2ר
חי פ ה, ר חו בהחלוק 31

מ ס די ס טי לספורטא
מזפירה אליהו
צפרא טבא
רת מק״י ז״ל, והתפרסמה בעת מילחמת
ישעיהו נגד חצאיות־המיני הנועזות, בהן
נהגה להופיע לכנסת.
גם הנמען של השאילתה לא היה שר.
היה זה ח״כ יהודה בן־מאיר, מצעירי ה־מפד״ל.
רק העתקה של השאילתה נשלח
ליו״ר הכנסת, כדי ״לעשות אותה רישמית
יותר״ .בשאילתה, שהיתה לשיחת־היום ב־מיזנון־הכנסת,
טענה גאולה :״מאז שכבודו
נבחר לכהן כחבר הכנסת התשיעית,
אין הוא עונה על בירכת הצפרא־טבא שלי,
וגם אינו טורח לברך אותי ביוזמתו.״
הנחמדות עברה לו. מסבירה גאולה,
אשר עבודתה כמזכירת סיעת־יחיד, כ״
ניראה אינה מאומצת ביותר :״כבר הרבה
זמן שבדמאיר אינו עונה לברכת־השלום
שלי, אז רציתי לגמור את זה פעם אחת
ולתמיד.״ גאולה ממתינה עתה לתשובתו
של ז?ח״כ לשאילתה שלה, כדי -שתוכל ל הגיש
שאילתה נוספת, באותו סיגנון, אולם
הפעם לראש־הממשלה יצחק רבץ.
״מאז שרבין נבחר לראש־ד,ממשלה הוא
מרים את האף, וגם הוא לא עוגה יותר
שלום. לפני שהוא היה ראש־ממשלה, הוא
היה מאוד נחמד אלי,״ היא מהמרמרת.
העולס הזה 1925

ן 0זיי מ ץ
ח פ שיי ם
ללא הגלולה
עם שיטת

.ס 0 .אינדיקטור
ההמצאה השוויצרית המשוכללת והמקובלת בעולם כולו

קורס השתלמות מיוחד למסז׳ ספורטיבי
3 — 15.8.74 — 15.9.74 פעמים בשבוע אחה״צ
הרצאות רופאים בנושא :
פגיעות ספורטיביות ושיקומן
בית ספר למ0ז׳ים טים(יות) ״גולדמן״
תל״ אביב, של׳ קק״ל ,35 טל.237682 ,225229 .

כתבי ל 0 .0 .

(ישראל)

ת.ד 26300ת־־א

^//בק שי עלון הסברה חינב ^\

סוף לגירו שיו ולפירוד ח ב רו ת!
היא תשאר שלן ותשיב לן אהבה
בחוברת הסברה שהוצאה לאור ע״י פרופ סור, חבר ה ל הו צאה
יש פתרון לבעיה המטרידה הרבה
והפצתספ רי מי ד ע
גברים בריאים ובהחלט בלתי מאושרים בתוצאה מיחסי מין בלתי מספקים
ומאכזבים (המסיימים מהר מדי).
חוברת ההסברה חושפת בעיה זו ומלמדת את הקורא כיצד להתגבר עליה
ולקיים חיי מין מספקים. לקוראי החוברת יתווסף מידע חשוב, הכל אודות
משחק אהבה ארוך בבל שתרצה ומספק. מלווה בתמונות תנוחה.
המחיר — 20.ל״י. להשיג אצל המפיץ הבלעדי: ד״ר ש. גרונימן ,8רמת־אביב,
או שלח/י צ׳ק /המחאת דואר לת.ד ,17100 .תל״אביב, ותקבל/י
את החוברת לביתך__ .

אולפן גרג (פר־קמא)
פותח ב״4.8.74
קורס קצר״מועד ל*

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
הצלחה מובטחת!
פרטים: ת״א, גורדוו ,5טל 224532 .

תשבץ העולם
קולנוע שחקנים
ה ק 1ר 3ן היהודי
אונס א ת מענהו
תופעה מפתיעה בעוצמתה ומרתיעה ב-
מימדיה תקפה את אירופה המתורבתת, כמגיפה:
המיפלצת הנאצית מעסיקה את
הסיפרות והעיתונות הרציניים, את התיאטרון
והקולנוע. כתב־העת הגרמני
הרייך השלישי כובש רבבות קוראים בזכות
הנוסטלגיה והמידע המרתקים שהוא
מגיש להם, כחומר דוקומנטרי על התנועה
הנאצית: שני סרטים על היטלר הוצגו בפסטיבל
קאן בשנה שעברה, ומאז הוצגו
כבר כעשרה סרטים רציניים נוספים על
.בעיית היהודים והנאצים, כשכולם מעוררים
גלי-סערה — איסורים מזה והערצה מזה —
ברחבי אירופה.
הסרט שומר הלילה עורר סערת־רוחות
יוצאת דופן, לכאורה בשל העזתו המינית,
אך למעשה — לדברי הבמאית האיטלקית
של הסרט, ליליאן קוואני — בגלל תוכנו
הפוליטי. לפי־שעה אסרו אותו האיטלקים,

האשה אונסת את הגבר והופכת לצד ה דומיננטי
ביחסים שבין השניים.
זה אומנם סרט נועז מאד, אבל בהשוואה
לסרטים המופקים היום, אין הוא עולה על
הממוצע, ובוודאי שאין להתייחם לנושא
שכזה באמות־מידה המוחלות על סרט-
בידור פורנוגרפי רגיל. לכן, מתקבל מאד
על הדעת כי טענתה של קוואני ש״נאצים,
פאשיסטים ואלה המעסיקים אותם כיום ב־מערכות-השילטון
האירופיות,״ הם אלה
שגרמו לאיסור הסרט, המזכיר בצורה
מפורשת את קיומן ועוצמתן של אותן חיות
ברבריות אשר חוסלו, כביכול, כולן, ב־מישפטי־נירנברג.
הסרט אינו מותיר ספק
לגבי העובדה שמיפלצות אלו עדיין נוש אות
באחריות לחולניותם של בני־אדם
בני-דורנו.
אם כי הסרט אסור עדיין להקרנה באנג ליה,
הרי כוכבתו הבריטית, שרלוט ראמ־פלינג
הידועה כבר מזה שנים כשחקנית
טובה, חטובה ובעלת חזות מיוחדת במינה,
זכתה להיכנס לגלריית הכוכבים הבינלאומיים
אך־ורק בזכות הופעתה בסרט זה.
שארלוט, בריטית בת ,28 אינה דמות חדשה
בעולם הסרטים ואף לא בעולם הדוגגד

ראמפליננ כיהודיה וקצין ס״ס כ״שומד הלילה״
הקורבן זקוק למענהו אחרי 15 שנה

מ אוזן .1 :העזה נפשית ! .4עסק !
.7האחים שהיו מחלוצי הקולנוע( ,ש״מ):
.10 מיקווה־מים גדול ! .11 מטבע שחוקה !
.12 בוסתן ! .14 הכפוף למפקדו ! .16 השב*
רה לזמן קבוע ! .19 הערכה רבה ! .22
צמח־בר רב־שנתי, מכונה ״מטה אהרון״!
.23 כינוי! .25 מדינה באפריקה! .26 מין
קוץ ! .27 מידת־נפח עתיקה לדברים יבשים!
.29 מישפט! .31 נהר הפוך באיטליה!
.32 חיה לילית! .33 מונח בכדורגל!
.35 קידומת צרפתית! .36 קוץ על צמח!
.37 רב! .38 אם־הפנינה ! .40 גוש עפר!
.42 חבר־אנשים ניבחר! .44 בעליה הוא
גם בעל־הדיעה ! .46 מאור קטן ! .47 מילת
הסכמה ! .48 מילת ברירה ! .49 לא עבה !
.50 מן השבטים ! .52 מונח בתורת החשמל !
.54 קערית קטנה לשמן ! .56 בעל-גאווה !
.58 עיר־מרפא בצרפת! .60 משורר ישראלי
(ש״מ)! .62 תנועה פוליטית ישרא לית! .64 גוף שלישי רבים! .65 מיקווה־מים
! .67 וזיר ! .68 פרי־בטן ! .69 אביון !
.71 לו מקווים כולנו! .73 עיר תנ״כית!
.74 בן־צבע! .76 מילת־שאלה לזיהוי! .77
מדריך, מאמן ! .79 ביח״ר ישראלי למוצרי־חשמל
! .81 שעבר תהליך של ניקוי יסודי י
.82 לאום ! .85 קידומת הולנדית ! .86 שליט
שהודח השבוע! .87 ממצבי-הצבירה ! .89

אלת היופי ! .91 נתן את אמונו ! .92 התחכמות.

אוג ד ג .1סמיכת פעולה לפעולה !
.2ערוץ ללא סוף! .3ד-,שלמה, תוספת!
.4מנומרת! .5רע! .6בית בשיר! .8
ואקום! .9ישנו! . 13 יתרון, מעלה! .15
שרגליו קשורות אל ידיו ! .17 שליט מוסלמי!
.18 משמש בקפיצה־לגובה ! .20 נהר
באפריקה! .21 ענק־צוואר! .23 דורון!
.24 שם כספו בבנק! .26 ממלכה קדומה!
.27 לאן! .28 תלזלית־קרקע גבוהה! .30
זוהר! .32 תפר! .34 חומת-מים! .36 חלק
של יחידה! .37 עליך לדעת! .39 בגולן
יש כזו! .41 טמון, אצור! .42 סופר אמריקאי
(ש״מ)! .43 זיו! .45 בן־תמותה!
.48 כנף העוף ! .49 שיעבוד ! .51 הוא מכה
בפיקת הקליע! .53 נהר באיטליה! .55
מצבת־זיכרון! .57 אמא! .59 חלק הזרוע!
.61 שם כולל לבעלי-החיים ממערכת חסרי־החוליות
! .63 טמבל בלי ראש ! 64א. מקום
גבוה! .66״שוק״! .68 תבונה! .70 רוחש
פעילות! .72 קריאת-יגון! .73 פשע! .74
רברבנית ! .75 מילת־זירוז ! .77 שן הפיל !
.78 תכונת משיכת ההמונים! .80 טורף
קטן, קרוב לדוב ! .81 קול מושפל, מלוחש !
.83 כתב ספרי מדע־בידיוני לנוער (ש״מ) !
.84 מלחין צרפתי שמת לאחרונה ! .88 נוזל
החיים! .90 מידת־שטח.

להקרנה, למרות שהבמאית שלו איטלקיה.
הוא נאסר להצגה בגרמניה, למרות ש גיבורי
הסרט דוברים גרמנית. האנגלים
אסרו אותו, למרות שהכוכבים הם בריטיים:
שרלוט ראמפליגג ודירק בוגארד.
יחסים חולניים. זהו סיפור על נערה
יהודיה, בת ,14 ההופכת קורבן למישחקיו
הסאדדמאזוכיסטיים של קצין אם. אם.
במחנה־ריכוז. מישחקים אכזריים אלה, על
כל העיוותים הנפשיים והגופניים הכרוכים
כהם, מגלים איכות מעמיקה של רגש כן.
הם שייכים לאותו סוג אנושי של יחסים
בין קורבן ומענה, יחסים בלתי-ניסבלים
מחד, אך מאידך — אי-אפשר למשחקים
בהם לחיות בלעדיהם.
אחרי המילחמה מהגרת הנערה לארצות־הברית.
לפתע היא נפגשת עם מענה 15 ,
שנה מאז תקופת מחנה־הריכוז. עתה היא
נשואה למנצח אמריקני מפורסם, ואילו
קצין הא.0אס. לשעבר מסתתר מפני עברו,
ועובד כשומר־לילה במלון וינאי מפורסם
ומיושן. סביבו, כנופייה שלימה של נאצים־
לשעבר, התופסים עמדות מכובדות בשיל-
טון החדש, ומחסלים בשיטתיות כל מי
שיכול להעיד על עברם במילחמה.
היחסים המעוותים בין המעונה למענה
מתחדשים כאן, משום שלדברי הבמאית
קוואני, כל מה שקרה במחנות־הריכוז הותיר
אחריו נפשות נגועות בחיידק. אולם
הנאצים המקיפים את גיבור הסרט מבקשים
לחסל את האשה, המסוגלת להצביע עליהם
בפני כל בית־מישפט. כאשר שומר־הלילה
מתנגד לכך, הוא מוצא להורג יחד איתה.
המיפלצת לא חוסלה. התירוץ ה-
רישמי של האיטלקים, הגרמנים והאנגלים,
לעובדה שאסרו את הצגתו של הסרט, הוא
התיאור הגראפי המדוייק של היחסים המיניים
בין השניים — החל בעינויים וב-
מישחקים האכזריים של מחנה־הריכוז, וכלה
במעמד המסיים של הסרט, כאשר

נות. צופי־קולנוע ותיקים ודאי לא שכחו
את הנערה המפונקת והאכזרית מג׳ווג׳י
למרות שכל הזרקורים הופנו אז דווקא ל עבר
בתו הצעירה וגדולת־המימדים של
סיר מייקל רדגרייב.
השחקנית שהפכה כוכבת. יש שיזכרו
את שארלוט כאשה אצילית בגרמניה
המתמוטטת של לוקינו ויסקרבטי, ב־ארורים.
היא הופיעה בעוד סרטים אחדים,
אלא שאותם אפילו חובבי-הקולנוע אינם
זוכרים, או שהם לא הוצגו כלל בישראל,
כמו העיבוד הקולנועי למחזה הבריטי
הקלאסי של ג׳ון פורד, חבל שהיא זונה.
בכל הנוגע למולדתה, מודיעה שארלוט
ראמפלינג כי ״מה שהדהים את הצנזורה
כאן היא העובדה שאשר. מעזה להיות
יוזמת ביחסי-מין״ .היא מסבירה זאת במעמד
בו היא אוחזת באבר-המין של בן-
זוגה, בוגארד, ומגרה אותו לקיים עימד,
יחסים.
אולם, למרות כל האיסורים גם יחד,
שארלוט היא כיזם כוכבת במלוא מובן
המילה .״המדונה בעלת העיניים העייפות,״
מכנה אותה העיתונות, ומספרת כיצד
הצליחה, בתבונה רבה לברוח מכל מיני
תדמיות שעולם הסרטים ניסה להדביק לה,
החל מחתולת־מין וכלה ובמירשעת מיקצד
עית ההורסת חיי־מישפחה.
קרון של צוענים. שארלוט נשואה ל-
ברייאן סאוסקס, איש יחסי־ציבור לשעבר
ותסריטאי כיום, ידידה האפלטוני מזה שמונה
שנים, מאהבה מזה ארבע, ובעלה מזה
שנתיים. לא מעט דובר, בזמנו, על כך
שהם נישאו רק אחרי שהריונה של •£אר-
לוט ניראה היטב לעין. הם מתגוררים בווילה
בסן־טרופז ,״משום שיוקר־הדיור
בלונדון הוא בלתי־נסבל״.
שארלוט, שהיתה בזמנו דמות בוהמית
שניסתה הכל, מחיים בין איכרים באפגניסטן
ועד להתבודדות בקרון־צוענים בכפר
העולם הזה 1925

בריטי מרוחק, באה סוף־סוף אל המנוחה
ואל הנחלה. ועם הפירסומת הסובבת את
שומר הלירה, אין ספק שגם הקאריירה
שלה מובטחת.

ה די ד

תדריך

;!גיליוטינה

תל־אביב
עיניים גדולות (סטודיו, ישראל)
:סירטו הטוב והבוגר ביותר של אורי
זוהר, המגביר את האמונה שזהו הכיש־רון
הקולנועי היחידי האמיתי הקיים בישראל.
סיפור על מאמן קבוצת כדורסל
המשתוקק להשיג את כל הנעים, הטוב ו־מישתלם
בעולם, ומסרב לשלם עבורם ב־

״?נין

שני גברים בעיר (מיטשל,
ירושלים, צרפת) — אם גם שליחותו
של סרט זה אינה מקורית
על בד הקולנוע, הרי אין ספק שהיא חשובה, ובל במה
שיחזרו עליה, לא יהיה בבן די. בי מה שהסרט תוקף
הוא הטיפול בעבריינים בלואים, הטיפול בהם לאחר שיח-
מרם, ומשמעות הרצח החוקי, הקרוי הוצאה״להורג.
ז׳וזה ג׳יובאני, הסופר הקורסיקאי שהפן לבמאי, ואשר
תיאר גם בסרטיו וגם בספריו את המוסר והחוקים המיוחדים
של העולם התחתון והצליח, ברגעיו המוצלחים יותר,
להגיע במעט לפיוט בכיוון זה, בחר לתאר בסרט זה את
היחסים בין קצין־מיבחן מזדקן ושרפע־הבנה (ז׳אן גאבן)
לבין פושע המשתחרר מן הבלא בהמלצתו ומחליט לשוב
למוטב (אלן דלון).
אל בין השניים האלה נקלע מפקח-מישטרה (מישל
בוקה) עיקש, ביורוקרט, חדור-אמונה שפעם־פושע״תמיד־פושע,
המתנכל לאסיר המשוחרר ואינו נותן לו מנוחה.
שרשרת של אסונות מכבידה עוד יותר על הפורץ״לשעבר,
והלחץ הבלתי־פוסק של המישטרה גורם, בסופו של דבר,
להתפרצות״זעם המביאה אותו אל הגיליוטינה.
באמור, בל מה שיש לסרט זה לומר הוא חשוב, וצריך
להיאמר שוב ושוב. אולם, שלא ברגיל, מתפתה באן ג׳יו-

גאבן ודלון: שני המלכים
באני ליצור דמויות רדודות, שהן מתחילתן ועד סופן או
טובות — או רעות. הוא בוחר מיקרה קיצוני, שבו האסונות
הקורים לגיבור הסרט הם חריגים בהחלט ובסופו
של דבר הופן את הסרט, במקום לחווייה דרמאטית
המדברת בעד עצמה, להטפת״מוסר נוסח אנדרה קאיאט.

ה גנ ב
הרומנג\>
ראמפלינג בדוגמנית
היהודיה נאנסה בנוחנה־ריכוז —

שנה טובה לאוהבים (פאר,
תל־אביב, צרפת) — זהו קלוד
ללוש בשיאו, בסיפור״אהבה בין
פורץ נוצץ לבין בעלת חנות־עתיקות אופנתית, או, נבון
יותר לומר, זהו סיפור תיבנון וביצוע של שוד מתוחכם,
שבמהלכו מתאהב הפורץ בשכנה של הקורבן.
מכל מקום, מעלתו העיקרית של הסרט היא בבן
שאינו מתיימר להיות יותר מכפי שהוא ניראה, אין בו
מינשרים רבי-היקף, מסוג אלה המפריעים בסרטיו היוקרתיים
יותר של ללוש, ומשום בן מתעוררת הזדהות רבת
יותר עם הדמויות, ואהדה גלוייה לבל מעשיהם.
לינו ונטורה, בגנב הקשוח, המפוקח והמאוהב, מגיש
את אחת הדמויות החמות ביותר בקאריירה שלו. פרנסואז
פאביאן מגלמת באן את האידיאל הנשי של גברים רבים :
יפה, חכמה, די חופשיה במינהגיה בדי לא לשחק את
תפקיד המצטנעת, ונאמנה למדי גם במצבים קשים. ואילו
שארל ז׳ראר, שותפו־לפשע של ונטורה, מספק אוסף עצום

פאביאן וונטורה: ההבנה שבלב
של רגעי״הרפייח קומיים ומוכיח, במו בסרטים קודמים
של ללוש (הרפתקה היא הרפתקה) בי הוא אחד הנתונים
הנחוצים ביותר בסרטים אלה.
בקצרה, זהו אחד מאותם סרטים שאולי לא ירשמו
פרק בתולדות הקולנוע, אן ההנאה מהם רבה, בין אם
חצופים הם מן הסוג המתחכם, או הם מחפשי בידור לשמו.

המא פי ה
המס כנ ה

ראמפדינג כחיים
— ואנסה את מאהבה בעולם החופשי
כנות. כמה קטעים רגישים וכמה קטעים
קומיים בלתי־נישכחים במישחק טיבעי של
אורי, רעייתו אליה, אריק איינשטיין וטליה
שפירא.

**האחים מרקם כדרך מערבה
(תכלת, ארצות־הבוית) :סיפור עליז מימי
הבהלה־לזהב ומסילות־הברזל הראשונות,
מתובל בכל התכסיסים הידועים של שלושת
הניצחיים. רכבת מפורקת לצורכי
הסקה, מכנסיים נגזרים כדי לכייס מהם
כסף, והארפו מלמד אינדיאני לפרוט עלי
נבל.
שלושת המוסקטרים (תל-
אוביב, אנגליה) :הבמאי דיק לסטר נטל את
ד,באלט והרומנטיקה, שהיו עד היום בחלת
שלושת המוסקטרים בנוסטלגיה הקולנועית,
והפך אותם לסידרת השתוללויות
מכוכבות בזריזות ועם רשימה נוצצת :
צ׳ארלטון הסטון, ג׳רלדין צ׳אפלין, פיי
דאנאוואי, ראקל וולש, ז׳אן פייר קאסל,

הסינדיקט ישלם (אופיר, תל־אביב,
ארצות־סברית) — פורץ-
בנקים המשתחרר מן הכלא, מגלה
שרוצחי המאפייה רודפים עכשיו אחריו, ביוון שלפני מא סרו
פרץ לבנק השיין לאירגון הפשע, והרי על מעשים
באלה אין האירגון עובר בשתיקה. אן תחת שיברח בל
עוד נפשו בו, מחליט הפורץ להשיב מילחמה שערה,
ומאחר שזהו סרט, ולא מציאות, הוא עושה זאת בהצלחה
ניכרת.
רוברט דובאל, היועץ של הסנדק, מגלם באן את
התפקיד הראשי, וג׳ו״דון בייקר, הרוצח-השביר מצ׳ארלי
ואריק, הוא שותפו ועוזרו של דובאל במיבצע. ואם בל
זה מזכיר את צ׳ארלי ואריק של דון סיגל, אין זה מיקרה
בלל. פרט לבייקר מופיעה באן גם שירי נורת, הדימיון
בסיפור בולט לעין, ואפילו במה סצינות-מפתח, במו זו
של נערה המגלה יוזמה בלתי״שיגרתית ליד ההגה, בשעת
משבר, הן ירושות מן הסרט של סיגל.
אלא שג׳ון (תיק ירושלים) פלין חסר אותה וירטואוזיות
ההופכת בל סצינה לחווייה בפני עצמה, ובל
סוף־סצינה לתפנית עוצרת-נשימה. תחת זאת, הוא מנסה
להתייחס אל הסיפור שלו במציאותיות, אן מאחר ש-

מייקל יורק, אוליבר ריד וריצ׳ארד צ׳מבר־ליין.
מישחק מצויין של פרנק פינליי,
המוסקיטר המכוער ביותר.
* אבו־אל־בנאת ( :אורלי, יגמראל) :
סיפור קטן ואנושי של שייקה אופיר הפך
לסרט בינוני למדי, שעיקר מעלותיו
מישחקם של שייקה אופיר ההדירה חרי-
פאי.
*,ן אוונטי (גת, ארצות־הבוית) :
מבריק, פיקנטי, אסתטי ומצליף — כמובן,
לא אחר מאשר בילי ווילדר. שוב לועג

דוך בייקר ודובאל: רוכבים שוב
קשה מאוד להאמין בקיום אירגון־פשע שלומיאלי ומבולבל
עד-בדי-בן ששני אנשים בעלי רצון טוב וחוצפה מסוגלים
להוציא אותו משיווי־מישקלו, הרי הריאליזם הוא
בלתי-משבנע מתחילתו ועד סופו.

לאמריקאים, אך הפעם מתייחס בהבנה ואהבה
רבות יותר לדמויותיו הראשיות,
המשוחקות נפלא בידי ג׳ולייט מיילס וג׳ק
למת.

ירו שלים

ה עו ק ץ (עדן, ארצות־הברית,
אלנבי תל־אביב, ארנוון חיפה) :בידור
קולנועי בה״א הידיעה. עולמם של ד־גאנגסטרים
בראי עקום ובבימוי מלא הפתעות
של דורג׳ רוי היל. שלושה שחקנים

אמיתיים במלוא המובן הקולנועי של המילה:
רוברט רדפורד, פול ניומן ורוברט
שאו. שלושתם מבצעים טיפוסים מהוקצעים,
בפוטוגנייות ובידענות מובהקת. מוסיקה
ותפאורות שקשה לשכוח.
נשיא על הכוונת (סמדר,
אוצות־הברית) :הגירסה המיקצועית של
פרד זינמן (בצהרי יום) לרב־המפר יום־
התן, על ניסיון־התנקשות דימיוני בחייו
של הנשיא דדדגול. מותח כאילו התרחש

במציאות.

— ה קנ אי המתון — —יי
(המשך מעמוד )26
נושא הקשור בפשעי־מילחמה נאציים. הסקרנות היתד, כללית,
והכל הבינו שזוהי הבחינה הראשונה.
הלוי עלה על הדוכן, שלף ניירות והחל קורא בקול חדגוני
נאום מוכן, מבלי להרים את העיניים. ההגשה היתד, משעממת,
התוכן היה שיגרתי. כעבור דקה־דקתיים החלו הח״כים להחליף
ביניהם מבטים רבי־אוומר.

כשירד מן הדוכן. ככר היה פסק-הדין מוכן: אכזבה
טוטאלית.

רושם ראשון זה לא השתנה במשך ארבע שנות הכנסת
הקודמת. הלוי נחשב לפרלמנטר בלתי־,מוצלח, נטול הכישורים
המיוחדים הדרושים לפעולה בזירה ססויימת זו. הוא לא הוסיף
תרומה משמעותית אפילו בנושא האחד שבו ציפו לרבות ממנו:
הנושא המשפטי המיקצועי. הוא לא בלט בשום שטח! ,מילבד
אחד: התפרצויותיו בענייני ארץ־ישראל השלמה.
היו אלה התפרצויות תרבותיות בסיגנונן. לעומת הוולגאריות
של סורקים וההיסטריה של רזיאל־נאור, היו קריאותיו של הלזי
מאופקות. אבל הן גילו קנאות בלתי־׳מתפשרת.

די היה להזכיר מעד הדוכן את המילה ,,פלסטי
גיס״ ,כדי שהלוי יסתער בחימה שפוכה, כמו שור
שראה את הכד האדום המתנופף.

אבל אפילו קנאות זו לא הנחילה לד,לוי מעמד מייוחד. היא
לא עוררה תשומת־לב מחוץ לבניין הכנסת. היא לא יכלה
להתחרות עם הדמגוגיה המחושבת של שמואל, תמיר, אמן הפיר־ומת,
או עם ההוד התיאטרלי האמנותי של נאומי בגין.
אם התעכב הלוי לעשות את חשבונו בסוף הכנסת השביעית,
לא יכול היה להצביע על מאזן חיובי. הוא ויתר על הכם הרם
בבית־המישפט- ,מבלי לבלוט בפרלמנט. הוא לא הפך שר, ועם
הקמת הליכוד הגדול נעלם הסיכוי האחרון שלו להיות לשר
אף בממשלת ליכוד לאומי, אילו קמה. המועמדים היו רבים מדי.

יתר על כן, אי־אפשר היה להעלות עד הדעת
שהמערך יפקיר אי־פעם את תיק־המישפטיט החיוני,
ולא כד שכן לאדם קנאי קיצוני, שאינו נהנה מאימון
הקהילה המישפטית.

שאול הונך לפאול

^— 81י 1^11111

*ץ יסכולו של הלוי בתנועת־החרות, בגח״ל ובליכוד, הלך
4 1וגבר. כמו עזר וייצמן!ואריק שרון, הרגיזה אותו יותר ויותר
ההגמוניה המוחלטת של !מנחם בגין במחנה זה.
הכל חשו שמשהו מתבשל באיש בעל העיניים הקנאיות.

עימם בשיחות. הוא מצא אוזן קשבת אצל לובה אליאב. לובה
הוא בעל אופי שונה לגמרי, אך הוא מוצא את עצמו במיפלגתו
בעמדה דומה מאוד לזו של הלוי בליכוד — מבודד לגמרי,
יוצא־דופן, מוחרם מבחינה פוליטית־מעשית.
החודש פירסמו השניים את המינשר הסנסציוני, יחד עם
שני ח״כים מתוסכלים אחרים — שלום לוין מן המערך, שקופח
בעת הרכבת הממשלה, ושניאור זלמן אברמוב מד,ליברלים,
שחבריו זממו כבר פעמיים לסלקו מן הרשימה לכנסת. המינשר
קרא להקמת ממשלת ליכוד לאומי — דבר שאליאב התנגד לו
בלהט עד לאותו רגע. ד,לוי הצטרף לדרישה ל״יפשרה עם
שכנינו־אוייבינו״ — דבר שפירושו ״חלוקתה מחדש של ארץ-
ישראל״.

הציניקאים בכנסת ראו כיוזמה כולה מעשה של
פוליטיקאים ממורמרים, שקופחו כמיפלגותיהם והמת־נקמים
עתה כמנהיגים שהדיחו אותם למעשה.

בעיני עסקנים מיקצועיים, העניין ברור לגמרי. לובה הודיע
בשעתו שהוא רוצה להיות שר, על סמך הדיעות שהובעו בספרו
ארץ הצבי. אך הוא נדחק הצידה, בשעה שאנשים צוערים ממנו,
ובעלי דיעות דומות (כגון אברהם עופר) הוכנסו לממשלה.
ד,לוי כועס על שלא הוכנס לימנדשלת הליכוד, ורוצה לפלס לעצמו
דרך לממשלה בלי בגין. בקיצור אינטרסים אנוכיים, באיצטלה
של מהפכה רעיונית בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים. לפי תיאור
זה, קרה לו בימי המילחמה מה שקרה לרב בשם שאול בדרך
לדמשק, שם עמד להטיף נגד תורתו של ישוע הצלוב. באורח
פיתאומי נתגלה לו כי ישוע צדק. שאול הפך לפאול, ונשא
מאז את דגל הנוצרי מארץ לארץ.
דוברי חרות הצביעו על כמה עובדות שפגמו בתמונה זו.
ד,לוי התייצב בבחירות לכנסת השמינית תחת דגל ארץ־ישראל
השלמה אחרי המילחמה, ונבחר חודשיים אחרי שוך הקרבות.
במדינה דיקדזק
הוושוזידו ה שו ת ת
תיקון-טעות של
עורך־כיתוב
שימש פתה למילחמתו
של אכן על השפה העברית
לא הולך לו בזמן האחרון׳ לאבא אבן.
גם לאחר הכישלונות הפוליטיים שלו, הניחו
הכל כי מתנגדיו לא יצליחו לגזול ממנו
לפחות תואר אחד: ראש־בקי בשפה העברית.
אך נראה כי גם תוארו זה של אבן
עומד בפני סכנה חמורה.
לאחר שהיה עליו להיפרד מתיק שרד,חוץ
ומהממשלה, נסע אבן ללונדון, שם
הוא שוהה כיום. לפני נסיעתו, מסר לצד,רון
מעריב מאמר בשם ״בעד המשך של שינוי״.
אך כאשר פתח את העיתון בלונדון, חשכו
עיניו. באחד המקומות במאמרו כתב אבן

מרוע לא פרש מן הרשימה ״הבלתי־שפוייה״ דפני
הכחירות, אם הגיע אז לידי ״שפיות מדינית״?
מדוע המשיך לקרוא לבוחרים לעכור בהמוניהם למהנה
הליכוד, למען ממשלה כראשות בגין?

ישו, נבון וגגם ווו
ני כשלעצמי איני מאמין בסברות ציניות אלה. אני מוכן
בהחלט להאמין בכנותו של בנימין ד,לוי.
כל עברו של ד,לוי מעיד עליו שהוא !מסוגל לשינויי־השקפה
קיצוניים ופיתאומיים — כשהוא עובר מקצה אחד לשני, מבלי
לחדול אף לרגע להיות קיצוני. איש כזה יכול לדבר בקיצוניות
על הצורך במתינות ובשביל־הזהב, לדבר בעיניים בוהקות על
הצורך בשפיות־דעת. רובספייר העלה אלפים על הגיליוטינה
כדי לד,שלי!ט ׳מישטר של תבונה והיגיון.

הלוי מזכיר די פסוק בו נתקלתי לאחרונה, אימרה
שאמד בנימין פראנקלין עד אחד מאכות המהפכה
האמריקאית :״הוא תמיד ישר, לעיתים קרוכדת נכון,
לפעמים מטורף לחלוטין.״

אם הפך ד,לוי מנץ ליונה, מאביר־הסיפוה למטיף־לפשרה,
מחובש־כיפה דתי־לאומני למי שמגנה עכשיו במינשרו ״קנאות
לאומנית ודתית״ — הרי זה המשך טבעי של דרך־חיייו עד כה.
בוודאי אפשר לברך על כך בכל־פה׳.
(רק׳אדם קטנוני היה שואל כאן: אם מדיניות של פשרה
עם הערבים נכונה אחרי מילחמת יום־הכיפורים, כדברי ד,לוי,
הרי היתד, נכונה שבעתיים לפני מילחמה זו. אם כן, האם
לא מגיעה מילה של התנצלות לאותם אנשים שאמרו זאת אז,
כשזה לא היה פופולרי, ושהלוי רדף אותם בחימר, שפוכה
כתבוסנים, ניהיליסטים ועוכרי־ישראל?)
העובדה שדיעותיו החדשות של המי תואמות איכשהו גם
את האינטרס הפוליטי האישי שלו, אינה גורעת מכניותן. הרי
זוהי אחת התכונות המאפיינות פוליטיקאי אמיתי — היכולת
למצוא !מכנו־,־משותף להשקפותיו ולקידומו האישי. לרוב זהו
תהליך בלתי־מודע.

בכל עט יכול גם נער למנות את מיספרם שד
הפוליטיקאים המוכנים לחטיף דדיעות הנוגדות את
האינטרט האנוכי שדהט, ולהילחם למענן.

השותו הרדום
עכר לשאלת המוטיבציה האישית המסובכת של בנימין
ו /ד,לוי, וגם מעבר לניחושים המרתקים על המשך דרכו,
מתעוררת שאלה מדינית רחבה יותר.
הוא התנגש עם בגין פעם אחר פעם, כשהוא מייצג בכל פעם
דיעה שהיתר, יוצאת־דופן בחרות.

כציכור נוצר הרושם שזהו אדם שקול, העומד
מעל לאינטרסים מיפלגתיים קטנים, המעמיד את טובת
הכלל מעל לדיעות קדומות ועמדות קנאיות —
תדמית רחוקה למדי מהמציאות.

הוא דחף להקמת הליכוד, גם כשראשי חרות פירפרו כמו
דגים ברשת שפרש ׳אריק שרון. כששמואל תמיר רצה לברוח
ברגע האחרון, נפתחה תהום בין ד,לוי ובינו.
לאהד מכן, כאשר זרק אריק שרון את הרעיון של ׳איחוד
הליכוד ובוטול מיפלגותיו, התייצב ד,לוי לימינו — שוב בניגוד
לבגין ולתמיד.
היה זה אך טבעי שאיש כזה יצביע בעד שינוי שיטת־הבחירות
— אחד הרעיונות המסוכנים ביותר במדינה. זהו שינוי
פופולרי בקרב חצי־משכילים, וגם בקרב כמה משכילים תמי׳מים
— אבל אין כמוהו כדי לפלס את הדרך לדיקטטורה טוטאליטדית
במדינה. הלוי הצביע בעד — ובקולו היחידי הכריע את הכף,
לתדהמתם של ראשי מיפלגתו.

אכל אלה היו רק סימפטומים. בתוך לכו כלא
הלוי רעיון הרכה יותר גדול. הוא נועד לפוצץ את
מיפלגתו, את הליכוד, את כל הרעיונות שדגל בהם
עד לאותו יום.
•כבר לפני כמה חודשים פנה ׳בחשאי לאנשי המערך, פתח

האם מבטא גיורו הפיתאומי של הלוי תפנית
כמחנה הימין? האם יכיא לשידוד־מעדכות יסודי
במדינה ץ

להלוי עצמו אין השפעה רבה בליכוד, וקריאתו לא תצית
אש בלבבות. אך כשם שפנייתו בפרשת ״האדם השלישי״ הדליקה
פתיל שגרם להתפוצצות אדירה, כך יבולה יוזמתו הקטנה להאיץ
תהליבים הקיימים ממילא, והמבקשים להם אפיק אל יעדם.
תהליכים אלה אינם נוגעים לתנועודהחרות, אלא דווקא
למיפלגת־האחות הליברלית. זוהי פיפלגת־סוחרים — סוחרים
פרטיים וסוחרים פוליטיים. היא נכנסה לשותפות מיסחרית עם
תנועת־חרות, ונוכחת עתה לדעת שהיה זה !מקח־׳טעות. הרווחים
היו אפסיים. עם חרות אי־אפשר להגיע לממשלה וליהנות מפירו־תיה.
גרוע מזה, בשותפות זו הפכה חרות את הליברלים ל״שותף
רדום״.
בקרב המיפלגה גובר הלחץ לפרק את השותפות, כדי לחזור
ולהיות שותף סביר לקואליציה עם המערך. ההזדמנות נראית
טובה. הקריאה לפשרה עם הערבים( ,שיכולה לשמש גם הסוואה
לכניעה לאמריקאים) היא דגל נוח, שמתחתיו אפשר לבצע את
העיסקה.

כל זה זר לגמרי לרוחו של אדם כמו הלוי. אכל
אם יכולים הליכרלים המפוכחים, כעלי מכונת־החש־כון,
להיאחז כדמותו של איש-חרות קנאי כמו חכר-
הכנסת השופט־לשעכר הדוקטור-למישפטים כנימין
הלוי — מדוע לא יעשו זאת?־

ח ״כ אכן
הוא או היא?
את הביטוי ״תשתית אידיאולוגי,״ ואילו
עורך־ד,כיתוב של הצד,רון שינה זאת ל״תש־תית
אידיאולוגית.״
אבן רתח מזעם, התיישב וכתב למעריב
מיכתב, שפורסם במדור מיכתבים למערכת
של אותו עיתון, בו שפך קיתונות של זעם
על ה״סדר״ ,שהעז לתקן את העברית שלו.
השר לשעבר טען, כי ״תשתית הוא לשון
זכר משורש שתת, ולא נקבה משורש שתה.
״העובדה שכל העם חוטא,״ כתב אבן,
״אינה הופכת חטא למעלה טובה. לא־כל־שכן
אין להעביר אדם מדיוק לשיבוש, נגד
רצונו.״
נראה היה כי הפרשה, אשר עוררה חיוכים
רבים בין הפוליטיקאים בארץ, תסתיים
בזה. אך יומיים אחרי פרסום המיכתב בא
עיתונו של אבן, דבר, וזרה מלח נוסף על
פצעיו של שר־החוץ לשעבר.
במאמר של אחד הפובליציסטים הוותיקים
של דבר, חיים איזק, תחת הכותרת
״אבא אבן הבלשן״ ,הוכיח איזק, על פי
מילון אבן־שושן, כי ״תשתית״ בא מן
השורש שתה, וכי הטעות היא כולה של
אבן, ולא של הסדר של מעריב.
אולם איזק אינו מניח לעניין בתיקון
הטעות, אלא הוסיף מכה לאבן, דווקא
בנקודות־ד,תורפה של חסיד השפה העברית.

״אין אני חושד בכשרים,״ כתב איזק,
״שדיבורו המלוטש והמדוקדק (של אבן)
הוא שהיה עילה להרחקתו מממשלת ישראל.״
סיכם
איזק את רשימתו בחץ מורעל:
״אני יודע שבקביעת תיזות מדיניות היה
אבא אבן זהיר יותר, ולא נחפז לפסוק
הלכות ולקבול על, שיבושים׳ קודם שבדק
את העניין מן היסוד.״
העזלם הזה 1925

במדינה
שירותים
מ ד 3וו־ 0־8ו 18 ות
בוחרארכ סגו־ ר
איד לסכן את החיים
תמורת 7 12״י —
ולהינצל בגס
בזה אחר זד, צעדו הילדים לקראת
מלכודת־המוות. הם פסעו בזהירות על
הגשר המורכב משלושה־ארבעה קרשים, במצב
של התפוררות. צעד קטן ימינה —
והמים הירוקים המזוהמים יבלעו את הילד.
בזה אחר זה נכנסו לסירות.
סצינה זו• ,שנלקחה כאילו מתוך סרט־מתח,
מתרחשת דבר יום־ביומו על נחל

ילדים על הגשר
דרכון אל המוות

אדם הנופל למים, ספק אם היה מצליח
בכך. הצמחים הסבוכים, שברי־העצים
והברזלים שבתוך המים הופכים אותם ל-
מלכודת־מוות בטוחה.
די שאחד הילדים ידחף את חברו שעה
שהם עוברים על הגשר הבלתי־מוגן, בדרכם
אל הסירות, והרי מיקרה־אסון בטוח.
לאחר שמסירות מפליגות לדרכן, אורבות
לנוסעיהן סכנות נוספות. במרחק של
ב־ 50 מטרים מ״נמל הבוטקה״ ,אורבת ל־מפליגים־ה,מטיילים
ביצה טובענית ששיט־חה
כחצי דונם. הביצה מוקפת ירק ופרחים.
רק בנס עדיין לא אירע שם אסון
נורא, כיוון שילדים מסתובבים בקירבתה
באין־מפריע.
ליד הביצה עוגנת סירת־מנוע גדולה.
ילדים המגיעים לנחל־אלכסנדר בטיול
מאורגן, באוטובוסים, מוכנסים לסירת־מנוע
זו. אין במקום כל שלט־אזהרה לגבי
הביצה המוקפת פרחים צבעוניים, ששיט־חד,
מתחיל במרחק צעדים ספורים ממקום־
עגינתה של הסירה.
צו־סגירה על הנייר. את הקואופרטיב
של נחל אלכסנדר מנהלים ארבעה
ארשים: בנימין וייס, שלמה זמיר, ניסים
מחבובי ויוסף מלינג׳ .ארבעה אלה ניהלו
עד לפני כחודשיים גם את המיסעדה
שבמקום.
מפקח מישרד־הבריאות מצא לנכון
לבקש צו בית־המישפט, כדי לסגור את
המיסעדה בשל עבירות תברואתיות חמורות.
לפני חודשיים העבירו ארבעה ה מנהלים
הללו את הזיכיון על המיסעדה
לישעיהו זכריש, תושב חולון. אשר שילם
להם כבר סכום של 165 אלף לירות תמורת
הזיכיון לשלוש שנים.
בעוד •שנה, כך סוכם, יקבלו מנהלי הקואופרטיב
עוד 173 אלף לירות, עבור
שלוש שנים נוספות של זיכיון. זאת, למרות
העובדה שהוצא צו לסגירת המיסעדה.
כיצד קרה שבמשך 15 שנים בהם מפעיל
המקום את שירותיו, לא ראו אנ-שי
מישרד־הבריאות ואנשי המועצה האחו רית
עמק־חפר, שבתחומה הוא נמצא, את
המתרחש בו?
אף אחד לא אחראי. התברואן היה
מבקר במיסעדת הקואופרטיב מדי־שבוע,
והיה מתיישב לשתות בירה על המירפסת
שלה. כיצד ייתכן שלא ראה את המתרחש
במיטבח, את החלודה המכסה את
הגריל המשמש לטיגון הדגים, את הכלים
המזוהמים ואת הטינופת הדביקה המכסה
את קירות המיטבח בשיכבה עבה?
כאשר נשאל השבוע חיים בן־צבי, ראש

הליידי עבדה בלילות
מאת ל. בנימץ

חקירת המשטרה הופסקה באופן מפתיע לאחר
שהליידי נתגלתה
מזה ימים אחדים מגיעות ידיעות למוקד המשטרה שבשכונת תל
אביבים, על הליידי שכבשה את השכונה השקטה והבודידית.
ידיעות נוספות אמרו בי אין בית בשכונה שבו לא עובדת הליידי
כמשד כל שעות היום ואפילו כשעות הלילה.
המפקח ד. שמונה לחקור את הנושא
העלה כל מיני אפשרויו* בראשו ואף החל
להתכונן לאפשרות ששכונה זו הידועה
כשקטה תגרום לבעיות באיזור כולו. המפקח
ד. לא הפסיד זמן, ושלח את בלשיו
לגלות את הליידי.
הם הסתובבו ברחובות כדי לעצרה, אך
לא מצאו אותה ואז הגיעו למסקנה כי
הליידי עובדת כנראה דק בבתים.
לילה אחד הגיעו השוטרים לאיזור, הם
עברו מבית לבית ולא שמעו דבר, עד אשר
החליט המפקח ך. לפרוץ לאחת הדירות.
הפקודה ניתנה והשוטרים הסתערו לעבר
הדלת, הם פרצו לדירה ואמנם הם ראו
את הליידי בפעולה...

כעת יודעים גם המפקח ד. וגם הבר

עוזריו כי מכונות הכביסה ליידי ולורד
קריסטל עובדות בשקט רב עד כדי כך

שאי אפשר לשמוע אותן ובנוסף יש להן
כל היתרונות האפשריים במכונות הכביסה;
כל תכניות הכביסה לכל סוגי הכביסה,
הרתחה עד 100 מעלות, חסכון מירבי
במים, חשמל וחומרי כביסה, ציפוי אמאיל
ובקיצור אין יתרון שאינו נמצא בהן.

קחי גם את את הליידי או הלורד
לשבועיים נסיון חיגם בביתך — ללא התחייבות.
תני לה לעבוד ביום או בלילה —
אליך המשטרה כבר לא תבוא...

ייעוץ מ ק צו עי
לבעיות שיער

חברת ״וו ל ה ״ בי שר אל
שמחהל הו די עלקהלהרחב, כי מ ר

אסף קו סטץ
יועץ מ ק צו עי של ״וו ל ה ״
י ע מוד לר שו תהל קו חות בייעוץ
בענייני ט פו ל וב עיו ת שיער
בי מי רא שון ורביעי
ב שעות 12 —10 לפנ ה״ צ
ב ס טו דיו ״וו ל ה׳ /ב ר חו ב בני־ ברק , 19
(ליד התחנההמר כזי ת) ת ל־ א בי ב

1/17££1/1
הביצה הטובענית
המוות אורב מעבר לפרחים
אלכסנדר, על כביש חיפה—תל־אביב.
הנחל ממתין לקורבנותיו. ההרפתקה
מתחילה כבר מד,״בוטקה״ של הקופאי.
בתוכה יושב שלמה זמיר, אחד מארבעה
בעלי העסק. תמורת סכום של
12ל״י יכול כל אחד לנסות את מזלו
בהתמודדות עם המוות, למשך •שעה
תמימה.
הנחל ממתין לקורבנותיו. יש לו זמן
וסבלנות. זה יקרה. אם לא היום, מחר או
מחרתיים. לפני שנה בלעה המלכודת אל
קירבה את חייל צד,״ל, מורים אלקובי.
מורים עלה לסירה, נפל מתוכה ושקע
במים.
גם אילו היה במקום מי שתפקידו להציל
העולמי הזה 1925

המועצה האחורית עמק־חפר, אם ידוע לו
על המתרחש ב״נמל״ נחל אלכסנדר, השיב:
״זה לא ענייני, תשאל במישרד־התחבד
רה. הם יודעים אם לאנשי הקואופרטיב יש
רישיון־שייט.״
הגיבו על כך מלישכתו של דובר מיש־רד־ר,תחבורה
:,״במקום צריכה להיות
רשימה של כלי־שייט.״ לגבי רישיון לניהול
עסק הסירות, ולגבי פיקוח מישרד־התחבורה,
הבטיחו לחקור בעניין. כן נמסר
באותה הזדמנות שמנסים עתה לאתר
את הפקיד המטפל בעניין זה.
יש לקוות רק שתוצאות החקירה המובטחת
ייושמו עוד קודם שיגבה הנחל המאיים
מס-דמים חדש.

״וולד.״ חוני ע ץ בינלאומי ד 0 ?/7מ17יקתה שי ע ר

ל מכיר ה דירה
ברמת־גן

בת חדר וחצי
כרחוב הרימון ( 10 ליד קולנוע ״רמה״)
לפנות למשפחת חן בין השעות 12.00—20.00

ריקייץ של 1*$ובענני, צעיר, תו ס ס !
בואו לראות א ת דגמי*1לחו>׳שה ולקייץ-
שורטס׳ לימז,מכנסי סריג,חנלצורוסד*נוחולצותטריק!
לצעירים וצעירות,בשלל צבעים ודוגמאות.

1 € €עו ש ה ^נ ע 1י ם ״ו״ימ

ה ערל ם הזה 1925

האחת
ושאר במישפחה

ש מצליחה

עובדה ידועד. היא שד״ר אריה שמחה,
ראש מחלקת הילדים בבית־החולים

האוניברסיטאי הדסה בירושלים, מתגרש
מאשתו, הדוגמנית־לשעבר ובעלת־הבוטיק
נחמה מובאי׳וף. אבל לא בולם יודעים
שבהדסה אין רק גירושים אלא גם נישואים.
עובדה. קחו, למשל, את המוחה־לתזונה
עדנה שלומאיוף, שהיתר, נשואה לגינקולוג
שערי־צדק ד״ר שייע אכולעפ־ייה,
אחר־כך התגרשה ממנו, והנה ממש
בימים אלה היא מתחתנת עם גינקולוג
הדסה, ד״ר אלי רוזן. את מסיבת החתונה
הם יחגגו בדראג־סטור הירושלמי.
איך אמר מי שאמר? הדסה, שערי־צדק,
מה יזה חשוב, העיקר שיש !רופא במישפחה.
להסתדר בחיי שאני לא יודעת איך היא עושה את זה,
השחקנית היפה רחל רביד.
בזמן שכולן בוכות שנגמרו להן החתיכים, הס פיקה
רחל לנהל ידידות סוערת עם מנהל-החברה
יורם שיממן, ידידות קצרה יותר עם הצייר גידי
לוי, עוד חברות עם דני הוניג, סגנו של בני גאון,
מנהל המכירוך נ של תדיראן, וכעת פגשתי אותה
בגלרייה הקטנה בירושלים, כשהיא עליזה ושמחה
בחברתו של המשורר ומורה-הנהיגה לעת-מצוא,
הירושלמי חנן בן-חורין. בינינו, מה רע לה ככה י

חינה והמסטיק
חנן כן־חורין ורחל רביד

מי שמחליפו!

י קי ־ ת חי ל ת
הדדד
זד, שהסרט שלו(שלום — תפילת הדרך)
התנגש עם פרוץ המילחמה ולא הצליח
מבחינה מיסחרית, לא ריפד, את ידיו של
הבמאי הצעיר יקי יושע, מי שהיה בזמנו
החבר של אורנה בנאי, אחרי שהיא הוד
גרשה מבעלה הראשון, הגשש נברי, ועכשיו
היא נהייתה לה אדוקה וגרה בבני־ברק
עם בעלה החדש.
אז, כמו שאמרתי, זה בפירוש לא ריפה
את ידיו. יקי לקח את אשתו היפה, דורית,
ונסע איתר, לבלגיה. שם הוא קנה מיניבוס
וחרש, יחד עם האשד״ את כל פסטיבלי-
הסרטים של אירופה, בניסיון להציג את
הסרט שלו מחת למיסגרת התחרויות.
שלא כבמאי־סרטים אחרים, שהשתכנו
להם במלונות־פאר, בילו יקי ודורית את
לילותיהם במיניבוס שלהם, בו הותקנו מיטה,
ומיטבח עם כל השיכלולים. את הטל-

יקי יושע
חיי צוענים
פונים העיסקיים שלו עשה יקי, וגם קיבל,
בתאי־טלפון ציבוריים.
הבמאים והמפיקים המפורסמים עימהם
נפגש ובחברתם הסתובב יקי בפסטיבלים
השונים, לא העלו אפילו בדעתם שהבחור
י שבא להציג את סידטו והתנהג כאחד מהם,
היה חתר בתום הערב אל מיניבוס ואל
אשר, קטנה אחת.
אם תשאלו אותי — אז על ההרפתקאה
י הזו לבד אפשר לעשות סרט שלם.

איפ ה נ סי כ ת
ים־ס 1ף

חנה ריי
חיים עצובים

חיים משוגעים

זוכרים את חנה ריי הירושלמית, מי
שהי תה נסיכת ים־סוף ב־ ? 1964 אז חנה,
לידיעתכם, נסעה לפני כמה שנים לאמרי קה,
ושם התחתנה עם הארכיטקט רפי
אלקין, ואפילו ילדה לו בן.
לפני זמן קצר ביקרה חנה ריי בארץ,
ושלא כבביקוריד, הקודמים, היתד, הפעם
עצובה מאוד. היא סיפרה שבאה להתגרש
מבעלה הארכיטקט, וכי מייד אחרי הגי רושים
היא מתכוננת לשוב לוושינגטון,
שם היא עובדת כמזכירת־מחלקה במפעל
גדול.
אבל, למרות שחנה באמת נסעה לוושינ גטון,
לחשה לי ציפור קטנה שבקרוב היא
חוזרת אלינו, והפעם סופית. אני באמת
שמחה. היא בחורה נחמדה מאוד, חנה ריי.

עוד שחקנית אחת שאני רוצה לספר
לכם עליה השבוע, היא שחקנית תיאטרון
בימות ז״ל יעל שטרן.
יעל נסעה לפני שנה ביחד עם בעלה
רובי, ללמוד תיאטרון בלונדון.
הזוג התמקם לו במה שנקרא באנגליה
״בד־סיטר״ בגולדרס גרין, ונרשם ללימודים
בלונדון דראמה סנטר.
בזמן שיעל הפיצה כרוזים בהם סיפרה
ליהודי גולדרם גרין העשירים שהיא זמרת,
שחקנית מישראל ומופנה להופיע באידיש
ובעברית בחתונות ובבר־מצוות, ועוד
כהנה וכהנה חגיגות, מצא לו דובי עבודה
במיסעדת ג׳יליס, המעסיקה סטודנטים ישראליים
רבים. כי ללמוד, שתדעו לכם, עולה
הרבה כסף בלונדון, ולחיות על אחת כמה
וכמה — ולהתפרנס צריך? צריך.
מפה־לשם היתד. יעל באה לבקר את
בעלה במקום־העבודה שלו, ולפעמים היתד,
אפילו מחכה לו עד השעות הקטנות של
הלילה: .אז באחת הפעמים האלו ניגש אליה
גבר כבן ארבעים, בעל מיבטא אירי בולט,
והם החלו מגלגלים שיחה. הסתבר שהאירי
הוא מחזאי, וכותב תסכיתים לבי.בי.סי.
ומכיוון שיעל היא שחקנית, הרי מייד גילו
נושאי-שיחה משותפים רבים.
וכך ישוחחו להם יעל והאירי פעם אחת,
פעמיים, שלוש וכן הלאה.
ותראו מד. קרה. הם עדיין משוחחים,
עד עצם היום הזה, אבל הפעם לא על
תיאטרון אלא על נישואיהם הקרובים. ש־יתאפשרו
כאשר תקבל יעל את הגט מבעלה
הישראלי רובי.

אתם מכירים את שלישיית חבנות שוקו־לד־מנטה־מסטיק?
אני לא.
אבל דבר אחד אני יודעת על־בטוח :
הן חתיכות לא־נורמליות, ממש תענוג.
אבל את מי שאני כן מכירה, זד. את
אילן. איזה אילן, מה אילן, אל תשאלו.
שם־המישפחה שלו הוא סוד שמור ביותר.
או, לפחות, כך זה נראה. אילן ״היפה.״
ככה מכירים אותו, וזהו.
ואיד הוא מתקשר עם השלישיה שוקולד־מנטה־מסטיק
1או. את זה בדיוק אני הולכת
לספר לכם.
שלא כרבים אחרים, אילן היפה הוא
באמת יפה אמיתי, והעיניים הכחולות שלו
הפילו כבר רשימה ארוכה של חתיכות.
החל באשתו הראשונה, חווה, שהיתר.
בעבר הלא־רחוק חברתו הצמודה של יהד
רם נא ץ במשך תקופה ארוכה — דרך
הדוגמנית־השחקנית אן טובמאייר, מי
שהיום אשתו של הבמאי ז׳אק קתמור.
בדרך היו לו גם רינה רימון, מי שהתחתנה
לא־מזמן, ועוד אחת בשם פטפאני,
מאילת, גם היא משום־מה בלי שם־מיש־פחה.
זה כנראה מידבק אצלם.
אחר־כך היתד. לו גם אשד. שנייה, גם
היא חתיכה רצינית, כפי שמספרים.
וכעת, לידיעתכם, אילן הוא החבר הצמוד
של רותי הולצמן. וכאן אנחנו סוגרים
את המעגל, כי רותי היא המסטיק של הש לישייה
המזמרת העליזה, והרווקה היחידה
(עדיין) בטריו העליז.

ב רי ס ל שד 1ה ב
אתם בוודאי זוכרים את רותי ספרוני,
הזמרת שנודעה בעיקר בגלל השימלה האדומה
שלה. דנתי נסעה לנו מהארץ לפני
שלושה חודשים, כשהיא מבטיחה לחזור
כעבור שבוע, ומאז נעלמו עקבותיה.
היום אני יכולה לגלות לכם את הסוד
הגדול• רותי נסעה להופיע משך שבוע
אחד בילבד במועדון בעל שני השמות
סברה וירושלים של זהב, בבריסל.
מה שיכול לעשות שבוע, לא תאמינו.
בחור בלגי העונה לשם ל׳אן התאהב בה.
כשבחור מתאהב — זה רגיל, אבל כשבחור
קונה לאהבה שלו מועדון־לילה
שלם, זה כבר סיפור מיוחד. אז כדי
שתהיה לרוחי סיבה טובה להישאר בברי־
׳סל, קנה לה דאן את המועדון, ועתה היא
מופיעה בו לילה־לילה, כשאת המשכורת
היא מקבלת מהחבר שלה.

רותי הולצמן(משמאל)
החיים זה היופי

י 1עץ 1

יחיאל (״חיליק״) גוטמן, ראש לי׳שכתו ודוברו של שר
המישפטים והדתות חיים צדוק, מי שהיה אחד ממלכי
המסיבות בנות לימודיו באוניברסיטה בירושלים, היה
האחראי מבין השלושה על ההזמנות למסיבת היועצים.

בפני אזרחי ירושלים התמימים, אשר
באו לחזות בסרט־הקולנוע המוצג מדי יום
שישי ב״חאן״ הירושלמי נמנעה ביום השישי
האחרון הכניסה על־ידי שומר שעמד
מאחרי השער הנעול של החאן. רק בפני
אלה שידעו את מילת הצופן ״למסיבה״,
נפתח השער והם הורשו להיכנס.

כאלה היו שם למעלה משש־מאות. כל
ידידיהם וחבריהם של שלושה זזתני־הנד
סיבה, ובעיקר כל ידידותיהם וחברותיהם
של החתנים הנ״ל — שלושה היועצים.
יונה יהב, יועצו של טדי קולק — רווק
מבוקש; חיים בראוו, עוזרו של יגאל אלון
— רווק מבוקש עוד יותר, וחיליק גוטמן,

אשת הצלם

אודטה רחנבלום,
רעייתו של צלם־
הטלוויזיה אריה, היתה היפה מבין מאות האורחים;

—וווו

מונשיינית

סילבי ודויד מונשיין, מעמודי התווך
של מסיבות ירושלים זמן הדמויות הססגוניות
ביותר בה, הוזמנו אף הם אחר־כבוד לחגיגת היועצים.

המזכירה של טדי
ליאורה, אשר כל אחד מהשלושה

קולק, ראש
עיריית ירושלים
דאג להזמינה.

וויזיה. והיו שם מירי הלוי, ליאורה בן־
עמי, ואפילו הפסלת אילנה גור.
רק בשעת־בוקר מוקדמת סיכמו השלושה
את המסיבה בפני עצמם :״הצלחנו להוכיח
שאפשר לאחד את שלוש החטיבות של
מפא״י, לפחות בכל מד. שנוגע ליועצים.
נציגיהם של צדוק (מפא״י) ,קולק (רפ״י)
ואלון (אחדות־העבודה) הצליחו, ולו לערב
אחד׳ לארגן אירוע שעלה בעליצותו אפילו
על ישיבת מרכז מיפלגת העבודה״.

השדון החוגג
מימין: שוש, אשת תעשיין תל־אביבי ידוע.

חיים בראון, יועצו ועוזרו של סגן־ראש־הסמשלה ושר־החוץ
יגאל אלון, אשר כל אורחיו הביאו לו מתנות,
החליט לבלות באותו ערב בדיוק כמו אורחיו, והניח לשני
שותפיו שלו לעריכת המסיבה לנהל אותה, ולדאוג לקרואים.
עוזרו של השר חיים צדוק — נשוי מבוקש.
כל אלה הגיעו בשעה טובה לשנת השלושים
לחייהם, ולכבוד מאורע זה שילמו
אלפיים לירות ל״חאך הירושלמי, וקראו
אל הדגל את כל חבריהם.
החתיכות הטובות ביותר בירושלים׳ חל־אביב
וחיפה, הצטרפו בהזדמנות זז אל ה
יועצים,
שחגגו את ביל השלושים. היה
שם היועץ המישפטי לממשלה, מאיר שמגר,
והיתד. שם הדוגמנית בתיה דיסנצ׳יק,
רעייתו של עידו. היה ח״כ אליעזר רונן
והיתד. אודסה רוזנפלד, יפהפייה ירושלמית
חדשה. היו שם גם יורם רונן, מיכה לימוד,
נחמן שי ועוד המונים משדרני הטל
נציגת
תדאביב
דהות :״אני אף פעם לא מזדהה כשאני יוצאת עם נשואים.״

11י 1

הח־נ העליז

נציג חברי הכנסת היה ח״כ מפ״ס אליעזר רונן, אשר
לא חדל לבלוע בעיניו את החתיכות הרבות שהיו במסיבה,
רקד, שתה, בילה ונאנח לאחר־סכן :״איזה מזל שבאתי למסיבה עם אשתי החוקית.״

111*1 *1111 | 0חיה, אשתו של עלי לבון,
׳ — י כלכלן צעיר ובנו של זליג

לבון, אחיינו של פנחס לבון, רקדה צמודה לבעלה כל הערב.

עוזרת ההפקה -

הלוי, מ מועדוני הלילה של ירושלים ב־ 15 השנים האחרונות

הרב גור! מתנגד לנשוא
בתו עם רופא צעיר