גליון 1930 מתאריך 28 באוגוסט 1974

ה בו חשת בת ^־אביב
גזאי/ו זזשינוד גונו!! :הכסף
נ> 1111מ 7 0ן די1
11111 צרפתי

אין חכם
כבעל ניסיון

שיו •דדים
צ׳ילבה, צ׳ילבה, צ׳ילבוני
לא רוצה לדבר איתי
א ם פתאום הוא ידבר
נחפש צ׳ילבה אחר
צ׳ילבה מדבר
זה דבר איום
צ׳ילבה מדבר
עלול לרצות שלום
צ׳ילבה, צ׳ילבה, צ׳ילבתי
רק אל תדברי איתי
אין לי ראש לדיבורים
שיביאו הסדרים
צ׳ילבה ששותק
לא צריך שיחות
צ׳ילבה ששותק
אפשר מייד לשחוט

עם ירדן לא צריך הפרדת־כוחות כי
שקט שם ולא יורים.
כך משננים לנו מבוקר עד ערב וגם
חוסיין שומע.
אמנם חוסיין הוא ערבי (חה !) וטט־בל
(חד, ג חה!) ונמוך (חה! חה!
חה!) ,אבל בסוף הוא הרי יתפוס את
הבשורה.
״עם ירדן לא צריך הפרדת־כוחות״
הוא ישונן וישנן ״כי שקט שם ולא
יורים; ולכן, מה שאני צריך עכשיו
זה לירות קצת ולהפגין״ הוא ישנן
בחזרה.
אנחנו, כמובן לא נתפוס את הבשו רה
שלו, כי אנחנו חזקים, ונמשיך
להגיד ששקט שם ולא צריך.
עד שהוא יתעצבן, הערבי הטמבל
הנמוך הזה, ויתחיל לירות.
ואז, סוף־סוף וברוך־השם, הכל יס תדר
— תהיה מלחמת התשה, המון
מילואים, מוקשים, פצועים זועקים,

פעולות תגמול, טיפטוף של הרוג־שניים
ביום, פשיטות נועזות וכל ה חומר
שאנחנו כה מתורגלים בו, כה
מורגלים אליו וכה אוהבים אותו.
ופתאום יקום איזה חכם אחד ויגיד
שצריך הפרדת־כוחות עם ירדן כי
רעש שם ויורים.
תהיה התנגדות וסערה, אבל בסוף
נשיג הפרדת־כוחות וניזכד, סוף־סוף
בשקט המיוחל.
כי רק כוח הם מבינים, הערבים
האלה.

קת כותרת :
4 1ילדים מתו בבית־לחם 7
כתוצאה מאכילת קמח מורעל

מסתמן פיתרון
לבעיה הפלסתינאית
ועדת שלושה תחפש דרך
לפטר את השוחט מפ״ת

ועדת חמישה
תחפש דרד לפטר
את החונק. מבוסטון

קו ר אי ם כו ת בי ם
כותב לנו הקורא ד. כן־עמוס מתל־אביב:
שלום לעבדי ההומור.
לפעמים קורה (ובדרך כלל ברגע האחרון) שחסר איזה קטע קצר לסתום חור
שנוצר במדור. נכון?
אז זהו זה.
לרשותכם שלושה פקקים קטנים מתוך ״קריעה תמה״ היזצא לאזר בחגים.
אפשר לציין בשולי אחד או שלושת הקטעים — מתוך עזבונו של ה בן־אמוץ
היוצא לאור בימים אלה בכרך א׳ של ״כל כתבי״ הנושא את השם ״קריעה תמה״
(ספרותק) הוצאת ״ביתן׳ 320 עם׳ 26ל״י.
מותר לכס גם להצדיע איכשהו להומוריסטים ותיקים שסללו לכם את הדרך
להרס המדינה.
אס תפרסמו אז תודה רבה
ובכבוד רב
ואס לא אז שלום לכם
חתיכות חרא שכמוכם
-דן בן״אמוץ

אז הנה אנחנו מצדיעים :

אל ת א מין ל ש מו עו ת!

הבילוי ה אידי אלי לשעות הפנאי

אל תאמר — ניסית1
עד שלא עיסית

• אני תמיד קורא בעיון את המדורים השונים המוקדשים לחיפוש קדובים,
ואני תמיד מתפלא מחדש כשאינני מוצא במדורים האלה מודעה בזו הלשון בערד :
״מי שמכיר את אסתר שווארץ, שנולדה ב־ 1928 בפלויישטי אשר בבסארביה,
והגיעה ארצה בשנת ,1954 בעלת שיער שהוד, עינים חומות ופה גדול — שיבוא
ויקה אותה ממני!״
• בסקר שנערך לפני חודשיים על־ידי ארגון־מגדלי־הבקר, התברר ש־,־720/
מהבהמות תומכות בעמדת הארגון, ומתנגדות מסיבות היסטוריות ומיסטיות
להחזרת שטחי האספסת והתלתן לגמלים שנטשו אותם .״ 157 מהבהמות אמת
שהן מוכנות להחזיר את השטחים תמורת שלום. החמורים ושאר הבהמות נמנעו
מלנקוט עמדה, בטענה שהן לא עוסקות בפוליטיקה.
השבוע, לאחר שמנהל ארגון־מגדלי הבקר קיבל הבהתת מניקסון, לפיהן
תובטח לבהמות הספקה סדירה של אספסת אמריקאית, במחיר שהוא זול
בהרבה מהמחיר אותו אנו משלמים עבור החזקת השטחים, הסבים הארגון
לאמץ לעצמו את הצעת רוג׳רם, לפיה יסוגו הבהמות מהשטחים! ,תמורת
הכרה בזכות קיומן על־ידי הגמלים.
כתוצאה מהחלטה גורלית זו עזבו נציגי התיישים את ארגון־מגדלי־הבקר.
אך בסקר־דעת־הבהמות, שנערך השבוע ברחבי הארץ, התבדר ש־״ 727 מהבהמות
תומכות בהחלטת הארגון ומחרבנות על השטחים ודק !־ 157 מתעדות להחלטה
מסיבות היסטוריות ומיסטיות. הבהמות אמרו: אנחנו לא יודעים מכלום. תמשיכו
לחלוב אותנו. אנחנו את שלנו עשינו.
• מתכון כשר :״אין לוקחים ארנבת שמנה, ולאחר ששחטו אותה אץ מגירין
את דמה כנהוג במטבחי הגויים. אין מטגנים את בשר הארנבת בחמאה, אין
מוסיפין לו חס ווהלילה רצועות דק־דקות של בייקן ואין מערבבין את דם
הארנבת ביין פורטו שהורתח עד כדי מחצית כמותו. לרוטב שלא נתקבל
מהבישול עד כה אין פוסיפין במחצית הליטר שמנת טריה ומתוקה ואין מרביבץ
בסוף פעולת הבישול בחמאה וקמה. יצירת פאר זו אין מגישין לאורחי בלוויית
יין בורדו משובח כמו,שטו לאפייט׳ ,למשל, ובמקום זה נותנים להם געפילטע־פיש
מאויד במרק קרופניק העשוי על טהרת הגלאטע־פלייש׳׳.

— מ מי שנ תו של מיי סדו —
הזורעים בדינה —
ברינה יקצורו
ד ״ ר זו ארץ
(בין חג הקציר לחג האסיף)

הכו בערבים
— תן לי תיבף־ומייד 10,000ל״י, או שאני מכניס מכו ת לערבי
שלר י
— אני בהחלט מבין את השיקולים שלך, בני, אבל תביך גם או תי
־— הערבי שלי הרבה יותר זול ממר, אתה מבין?
— זה לא מעניין אותי. או שא תה משלם או שהערבי שלך הולך
קאקעו.
— בלי איומים, בן ! עוד מילה אחת מניר ואני קונה לי עוד ערבי.
— אם א תה קונה עוד ערבי, אתה תשלם לי 20,000ל״י, או שאני
מפוצץ לר א ת שני הערבים שלר !
5000ל״י ונגמור עניין?

— מה אתה חושב, שעשו אותי באצבע? אני יודע בדיוק איר
לטפל באנשים כמור. בעיטה אח ת בערבים והם גמורים 8000 .ל״י?
6000 מחיר אחרון. ושלא תעיז לגעת בערבי שלי. הוא עלה לי

הרבה כסן ז.
— לזה א תה קורא הרבה כסף
— בשביל ערבי? !

רחל המרכלת שלי

משייקספיר
לא קם

מאת

פרשננו שניצ-אל וינאי

האם יש סחת בעמדותיה המדיניות
של ארה״ב?
ובכן, אין להניח שההתבטאויות ה אחרונות
של המימשל האמריקאי מצ ביעות
על סחף מהותי בעמדותיה
הידועות של ארה״ב לכיוון העמדה ה ערבית,
העויינת כידוע את עמדותיה
המסורתיות של ישראל. אם כי אין
להתעלם מן העובדה שסימנים כלשהם
ואיתותים מסויימים מעוררים את ה חשד
שמא ייתכן בכל־זאת שאין כל
חשש להימנעות אמריקאית מהיגררות
כלשהי לכיוון היווצרותו של מעין סחף
העלול להסב לישראל נזק בל־ישוער,
וזאת באם לא תיעצר המגמה המסוכ נת
שאין להפריז בחשיבותה.

שאלה טובה. ובכן, ראשית אין לר אות
בהיצטננות משום פגיעה קשה.
לעומת־זאת יש לקחת בחשבון שה נשיא
החדש עדיין חדש בתפקידו,
ולכן שש לכל הזדמנות לנצל את מעמ
כבן־שלולית

אני
לא יודע איך, אבל בסוף הצלחתי
להגיע הביתה׳ ״חנטריש״ אמרתי
לעצמי ״חנטריש מארנגו״ ,בלעתי
שלושה אספירינים והלכתי לי
לישון.
וככה הייתי ישן לי בשקט עד עצם
היום הזה, אלא שבוקר אחד אני
רואה באיזה עיתון תמונת ענק של
הנ״ל תחת הכותרת המרשימה ״הסמים
עוזרים לי ביצירתי האומנותית״
.טראח ! לא פחות ולא יותר.
הא, אמרתי לעצמי, אתה רואה —

סחף בעמדות
האמריקאיות?-

נכון. והאם אין לראות בעובדה שה נשיא
האמריקאי רקד שני ריקודים
עם המלבה עלייה, משום הצטננות
כיחס החם ששרר כין גולדה לבין ה נשיא
הקודם?

עד מוצארט

יש בני אדם שאתה תיכף רואה
שיש בהם משהו, אבל יש גם בני
אדם שאתה תיכף רואה שאין בהם
כלום.
הקיצור, לילה אחד, לפני כמה
שנים, אני נושע במונית ובחור אחד
מצויד בשיער ארון׳ זקן שרשרות
ושאר הציוד המודרני ההכרחי, מקשקש
כל הדרך ללא הפסק ולא נותן
לישון; ותון כדי כך גם מנפח לנהג
את הראש, עד שרק בדרן נס
אני לא מוצא את עצמי ישן באיזה
ואדי בצד הדרך.
אבל זה עוד כלום — באמצע הדרך
מבצע האיש את ״אפתעת חייו״.
הוא שואל
״נגלגל איזה סיגריה
את המאזינים ושולף מייד חומר ולבנים,
מערבב, מגלגל ומצית את הסיגריה
הממולאת, וכמובן שצ׳יק-
צ׳אק הוא מתמסטל ומגביר קישקו-
שיו ואני כבר רואה שראשו הנפוח
של הנהג בדרך להתפוצץ ולזנוח את
כולנו מתדרדרים לאיזשהו מקום
אפל.

פרשננו המדיני שניצ־אל וינאי שואל ומשיב :

דו הרם. יש להניח שלו היה מר יצחק
רבין המדינאי הבכיר הראשון שמבקר
בוושינגטון, היה הנשיא רוקד איתו
שני ריקודים. מאיז־ד, יש לראות ב עובדה
שהנשיא רקד ריקוד אחד גם עם
המלך חוסיין משום התמכרות מסויימת
לנטייה מסוכנת.
נראה שההזמנה המחוצפת שקיבל
מר רבין מידי מזכיר המדינה האמרי קאי
(הנרי קיסינג׳ר) ,מצביעה על
כוונה אמריקאית להגביר את הלחץ
עלינו. ה א מנם?
מה היתה השאלה?
שאלתי כעניין ההזמנה של קיסיג־ג׳ר.

גם אותך הזמינו?
אותי לא. ו או תך?
גם אותי לא, ואכן יש לראות בכך
החמרה רצינית ביחסים ביני לבין
ארה״ב.
תודה לך מר שניצ-אל וינאי.
על־לא־דבר. ותודה גם לך.
לא, באמת, רוב תודות לך.
עזוב, בין כה־וכה הייתי בבית.

השלו מביא למלחמה
טעית. האיש בחור רציני .״יצירה
אומנותית״ .לא פחות.
אני קורא את הכתבה וכתוב בה
משהו כמו ״הזמר הצעיר והעולה, בן-
שלולית, שהצליח להחדיר את שירו
״יבחוש״ למיצעד הפיזמונים העברי
של גלי צה״ל והצועד כרגע במקום
ה״ 17 במיצעד של ״הגל הקל״ הצהיר
בפני כתבנו, ללא מורא וללא משוא
פנים, כי עישון חשיש ושימוש בסמים
אחרים עוזר לו מאוד ביכולתו
היצירתית ובדרכו האומנותית וכו׳
וכו׳ וכו׳.״
עובדה. החדיר את שירו למיצעד העברי
של גלי צה״ל.
ועוד מעט גם יקום הבן של המ כולת׳
שקיבל ,׳כמעט טוב״ על החיבור
״מה עשינו בחופש הגדול״
ויצהיר שליקוק ארטיקים עוזר לו ביצירתו
האומנותית.
ואני מבטיח לכם שיימצא גם עיתון
שיפרסם את זה. תחיו ותיראו.

ן .*.וו1/

בבל מ קו ם ב עול ם בו פרצה מלחמה — הי ה לפני
זה שלום.
תמיד היה בן ותמיד יהיה.

מ עול ם לא פרצה מלחמהבמ קו ם ש הי ת ה בו מל־ח

רק ב מ קו ם שיש בו שלום פורצת מלחמה.
אחים לנשק !
מי כמונו רוצה, יותר מכל, בשקט ובשלווה 1

אך שקר הדבר!
אחרי שלום באה מלחמה !
רק כשיש מלחמה אין סכנה שתפרוץ מל חמה!

מנע אתהמלחמה הב א ה — שמור על ה מל ח
מ ה הז א ת!

קוני ־ דמל
קזגינים ונוער יהודי — לוחמים למען מלחמה

הרשמי גם בממשלת רבין, מצביע על האפשרות
שאם יוקם גוף של פלסטינים, שלא יהיה מורכב מ נציגי
אירגוני הטירור, תהיה ממשלת־ישדאל מוכנה
לשתפו בוועידת ז׳נבה, ואף לנהל עימו משא־ומתן
ישיר.

ק א 3ו צ>׳ גורש ־
בל מי שפט?

קבלת ־ 13י ח גי גי ת
מצפהדר 3ין
ראש־ד,ממשלה, יצחק רבץ, עשוי להתקבל בבי־קורי
בארצות־הברית, בחודש הבא, בקבלת־פנים
יוצאת־דופן, בה יובלטו כל גינוני־הטכם החיצוניים.

הממונים על הפנת קכלת־הפנים לרבץ,
פבר קיבלו הוראות לשוות למאורע אופי
של ״פסטיבל״ .שיהיה מעל ומעבר למה
שזבו לו ראשי־ממשלות קודמים של ישראל.
צעד זה ננקט על מנת לשכך את חמת הישראלים,
שייחסו משמעויות נירחבות לחביבות ולהתלה בות
בה התקבלו לאחרונה נציגי מדינות־ערב ב־ארצות־הברית.
פקידי־מימשל אמריקאים לעגו באופן
בלתי־רישמי להשפעה השלילית שהיתה לגינונים
אלה בישראל.

לדעת מארחיו של רכין עשויה קבלת־פנים
יוצאת-דופן, שתזכה לכיסוי מיידי כ־אמצעי־התיקשורת
הישראליים, להשפיע על
דעת־הקהל כישראל, המושפעת לדעתם יותר
מהצורה מאשר מן התוכן.

מ בו ק ש -
ראש מי פדגה !
הפעילות הפנימית במיפלגת העבודה, שתתחדש
לאחר בחירתו של מאיר זרמי במזכ״ל המיפלגה,
עשוייה להתרכז בחיפושים אחרי מנהיג למיפלגה
שיוכל להוביל אותה לבחירות אשר תיערכנה, על פי
כל התחזיות של ראשי מיפלגת העבודה, בין ה חודשים
ינואר—מאי .1975
גם אלה מקרב עסקני מפא״י לשעבר, התומכים
ביצחק רביו, מכירים בעובדה כי הוא אינו מתאים
לתפקיד של ראש־המיפלגה. שר־החוץ, יגאל אלון,
חיסל את סיכוייו לתפקיד זה בהתנהגותו בפרשת
הדחתו של אבא אבן. גם לשרים החדשים, כמו *שר־האוצר
יהושע רביניוביץ׳ או שר־השיכון אברהם עו פר,
אין עדיין הכישורים והתמיכה הדרושה לתפקיד.

במצב זה נראה כי ייעשו מאמצים מחודשים
לחזור ללחוץ ולשכנע את יו״ר הסוכנות,
פינחס ספיר, לקבל עליו את תפקיד
דאש-המיפלגה ואולי גם את תפקיד ראש־הממשלה.
אלה התומכים כרעיון זה משתעשעים
בתיקווה שספיר, שעמד עד הסוף
בסירובו לרשת את גולדה, יהיה פחות סרבן
כלפי ההצעה לרשת את יצחק רכין.

ג לי לי מוכן

למרות ההצהרות החוזרות ונישנות מצד דוברים
רישמיים, כי הארכיבישוף היווני־קאתולי של ירושלים,
הילאריון קאפוצ׳י, יועמד למישפט על הע בירות
המיוחסות לו בסיוע למחבלים, וכי לא תיתכן
אפשרות בי הוא יגורש מישראל ללא מישפט —
עלולה עמדה זו להישתנות.
לחצים כבדים מופעלים על ממשלת־ישראל מצד
הוואתיקאן ומצד נציגי ממשלות של מדינות קאתו־לידת
בישראל, להימנע מלשפוט את קאפוצ׳י בפומבי,
כדי לא להחריף את היחסים בין ישראל לבין העולם
הנוצרי. כין השאר הועלתה הטענה, בי ה־

מישפט עלול להעניק קלף לתעמולה האג־טי-ישראלית
של אירגוני־הטירור הערכיים
כעולם, ולגרום להסתה על רקע דתי. לא מן

הנמנע שבסופו של דבר אומנם תיכנע ממשלת־יש־ראל
ללחצים אלה, וקאפוצ׳י יגורש מהארץ ללא
מישפט.

אין פ סי כו לוגי
לני צולי עלו ת!
עשרות מתלמידי בית־הספר הדתי בצפת, שניצלו
מהטבח בבית־הספר במעלות, שרויים במצבים קשים
של חרדה והלם, מבלי שיזכו בטיפול פסיכולוגי מתאים.
מסתבר כי הממשלה, שהעמידה לרשות מישפ־חות
הניצולים את כל הכספים הדרושים לשיקום,
אינה מצליחה לטפל כראר בצד הסוציולוגי־פסיכו־לוגי
של האסון. הפסיכולוגים הבודדים הנמצאים בצפת
אונם מסוגלים לפתור את שפע הבעיות ה נוצרות,
המחייבות טיפול דחוף.

קריאה פומבית שהופנתה לפסיכולוגים
כבל רחבי הארץ להתנדב לעזרת הילדים,
לא נענתה. אף פסיכולוג אחד בארץ לא היה
מוכן להתנדב למשימה.

צ ה״ל עו מד
ל ה קי ם תי א טרון
תיאטרון רפרטוארי המיועד להציג
כפני חיילי צה״ל מחזות־תיאטרון
קלאסיים ומקוריים, יוקם על-ידי צה״ל
כתחילת שנת .1975 בכר נעשות כל
ההבנות, במיסגרת מיפקדת קצין חינוך
ראשי לצה״ל, להכין את השחקנים,
הבמאים והרפרטואר הדרוש לתיאטרון.
כניגוד
ללהקות־הבידור הקיימות
ליד החיילות והפיקודים השונים,
יהיה תיאטרון צה״ל כפוף למיפקדת
קצין-חינוך, והצגותיו ייערכו כפני
חיילים כלבד. הצורך כהקמת תיאטרון
עצמאי לצה ״ל נולד, כעיקכות הקשיים
בהכאת הצגות תיאטראות האזרחיים
ליחידות קידמיות, ומשום
שלא תמיד הולם הרפרטואר שלהם
את הצרכים והרמה של החיילים.
התמרמרו באוזניו על מיעוט הסיוע שהם מקבלים,
ובין השאר קבלו על כך שישראל אינה מסייעת
להם.

תרגיל גיוס
מילואי נו ס ך
אם אתה חש את עצמך מקופח, על כך
שלא נקראת להתייצב ביחידתך הצבאית
בתרגיל גיוס־המילואים שנערך השבוע, אין
לך מה לחשוש. תוך מיספר חודשים עשוי
צה״ל לערוך תרגיל גיוס־מילואים נוסף. כל
הסיכויים הם שבתרגיל זה ייקראו להתייצב
אלה שיחידותיהם לא נקראו כתרגיל הנוכחי.

אםצ פוי ה

ה מו ר די ם ה כו ר די ם:

מי לחמתהתשה

ויישראל מתנכרת ידנוויי

מצד ירדן

כניגוד לידיעות שהופצו ביוזמת ממשלת
עיראק, כי המורדים הכורדיים נהנים מסיוע
ישראלי, הושמעו לאחרונה תלונותיהם
של המודדים הכורדים על כך שישראל אינה
מסייעת להם כמילחמתם נגד העיראקים.
כתב השבועון הצרפתי ל׳אכספרס, אמיל גיקוואטי,
שערך ביקור אצל לוחמי ה״פש־מרגה״ של הגנראל
מוסטאפה בראזאני, ושפירסם כתבה נרחבת על ביקורו
זה בעיתונו, טען כי מנהיגי המורדים הכורדים

פנייה להחזרת

בתוצאה מסירובה של ממשלת־ישראל להיענות
לתביעה הירדנית להפרדת־כזחות עוד לפני התחלת
משא־ומתן בין ישראל ׳וירח, העלו גורמים אמרי קאיים
את האפשרות כי התעקשותה של ישראל ב נושא
זה עלולה לגרור את המלך וזוסיין לחימום
מחודש של הגבול בביקעת־הירדן.

ספק רב הוא אם חוסיין יסתכן בפתיחת
מיתקפה על ישראל, בדי לאלץ אותה להפ
רדת-כוחות, אפילו כמחיר תכוסה לצבאו.
אולם כעיקכות ביקורו של חוסיין כארצות־הכרית,
מעריכים שם כי המלך הירדני
עלול להיגרר לפתיחת מילחמת־התשה מוגבלת
כביקעה.

קצינים ׳.מוקכאים״

לדברעפלס טי ] ,

רום ברמח־הגולן׳ הצהרה העשויה להתפרש כהכרה
ביישות הפלסטינית. גלילי טען כאותו ראיון

כי ״היינו מדברים עם גוף ציבורי שהיה
בעד מדינה פלסטינית בדדקיום עם ישאל,
ובלבד שלא יהיה טירוריסטי, אך לא
קיים גוף כזה.״
הצהרה זו, למרות העירפול שבה, ולמרות שלא
מצויץ בה אם הכוונה לגוף ישראלי או ערבי, נר אית
כנסיגה לעומת דיעיותיז הישנות של גלילי, שהיה
האב הרוחני של מדיניות אי־ההכרה בפלסטינים.

נראה כי הצהרה זו של גלילי באה בדי
לאפשר לממשלת־ישראל פתח נסיגה, כאשר
יכפו עליה השתתפות נציגים פלסטיניים
בוועידת ז׳נבה. ניסוחו של גלילי, המנסח

מיספר גורמים פנו לאחרונה אל
ראש־הממשלה ואל שר־־הכיטחון, ב
כקשה לעיץ מחדש כאפשרות לשלב
במערך צה״ל קצינים ש״הוקפאו״
מאז מילחטת יופ-הביפורים. זדי
מדובר הוא כעשרות קצינים בדרגות
שונות, בהם כאלה שהצטיינו כפעולות
קרביות ובמהלך המילחמה, ש•
נוטרלו כשל סיבות שונות, כתוכן
מריבות על רקע אישי, הועברו מתפקידיהם.

רקע המסע להגברת ההתנדבות
לשירות-קבע בצה״ל, טענו הפונים ל•
ראש-הממשלה ושר-ד,ביטחון, כי לא
ייתכן מצב בו מגייסים קצינים ש־השתחררו
מצה״ל לפגי שנים, כעוד
אין מנצלים עשרות קצינים העשויים
ל^ץאן ןן^ ןןן ^ 8ת ח.

שו חרר
מלי ל ד מן
מלי לרמן, שהורשע עם קבוצת רמי לכנה
בעכירות ביטחוניות, שוחרר השבוע
ממאסרו. לדמן ישב בכלא שמונה חודשים,
שוחרר לאחר ניכוי שליש העונש בגלל התנהגותו
הטובה.
תחילה נידון לרמן לתקופת מאסר ארוכה יותר,
אך בית־המישפט העליון הקטין את עונשו ועונש יתר
המורשעים.
הוועדה המיוחדת של בתי־הסוהר החליטה לשחררו
בניכוי שליש הזמן, למרות התנגדות גורמים מסויימים.

^ ו ם 5ו _ 1ם ו ^ ז

שעות

של רעננות
בנחות פרחים
מעניק לגופך
הדאודורגט ספריי
של מיסיז

א סגיוז ס ^

ת מ תקי ׳מוסוך -המפגש ב>ן מיב ל>ופ>

העולם הזה 1930

מכתבים
איש השנה
עם התקרב ראש־השנה, אני רוצה להיות
הראשון להציע לכם את איש השנה
תשל״ד: מוטי אשכנזי, סמל תנועת״המחאה
שהתעוררה בעקבות מילחמת יום־הכיפו־דים.
אמנון
גור, תל־אביב
...ראש־הממשלה יצחק רבין, האיש המסמל
את סוף תקופת גולדה־דיין.
י. יצחק, נתניה
...החייל האלמוני שמסר את נפשו ב־מילחמת
יום־הכיפורים בגלל המחדל.
אליהו נבאי, רמלה

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת: יהמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״דפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב, רחוב כן•
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״ם. גלופות :״צינקוגרפיה בספי כע״ם .
העורף הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.
פסטיבל הצביעות נחוג השבוע במלוא הדרו.
אי־אפשר היה השבוע שלא להתמוגג משפע המאמרים,
שפורסמו בעיתונות הישראלית סביב פרשת
החריגים של ראש אמ״ן לשעבר, האלוף אלי זעירא,
שספג נזיפה מהרמטכ״ל על ״ניצול חיילים ושימוש־לרעה ברכוש צבאי.״ לפתע התגלה
לנו מי הם שומרי המוסר האמיתיים שבתוכנו. היו אלה שכניו של האלוף זעירא בשכונת
הקצינים צהלה, בהם קצינים בשירות ובדימוס ובני-מישפחותיהם, שלא מצאו
מנוחה למצפונם עד שהביאו למינוי ועדת-חקירה לחקר האשמותיהם. היו אלה
גם שומרי הגחלת המוסרית שבעיתונות הישראלית, החל ביוסף (״טומי״) לפיד,
איש מעריב, אשר קבע כי ״פגמים אסתטיים — ולו גם בעלי אופי מוסרי ולא
וכלה בשבתאי (״סבי״)
פלילי — בחלונות הגבוהים, הם דוגמה רעה להמונים
טבת, הביוגראף הרשמי של משה ליין׳ איש הארץ, שלא הסתפק בנזיפה שנזף
הרמטכ״ל באלוף זעירא, וקבע :״החלטת הרמטכ״ל עשוייה רק להגביר את
הציניות שמשהו בכלל מסוגל להיתקן אצלנו. הרגשת התיסכול ושום־דבר־לא-שווה
לא ייוותרו אצל אותם שכנים בלבד.״ נוגע ללב ממש.
אלא שההתפעטות נפגמה במיקצת נוכח
החשש שהתגנב ללב, שהתעוררות המצפון
והמוסר הציבורי היא סלקטיבית,
אם לנקוט לשון־המעטה.
כבר היו דברים מעולם. אין זו הפעם
הראשונה בה מתפרסמות האשמות מפורשות
על ניצול חיילים במדים ורכוש
צבאי לצרכים פרטיים של בעלי שררה
בצה״ל. רק לשם תיזסירת: בשילהי שנת
,1971 פתח העולם הזה במערכה ציבורית
נגד עיסקי העתיקות של מי שהיה אז
שר״הביטחון, משה דיין. בין שאר העבירות
שייחסו אז העולנו הזה, אורי אבנרי,
ודן בן־אמוץ, למשה דיין, היו גם האשמות
מפורשות על ניצול חיילים במדים ורכוש
צבאי לצורך גילוי העתיקות, חפירתו והעברתן
לביתו של משה דיין בצהלה.
דיין הואשם אז, שחור״על־גבי-לבן, כי
השתמש בציוד צבאי כבד, בכלי״תובלה
ובמסוקים של צה״ל לצורך חפירת העתיקות
והעברתן לביונו ; שחיילי צה״ל
בשירות פעיל הופקדו לאבטח את המקומות
בהם נהג דיין לחפור, ונשארו לשמור
על הציוד הכבד שהובא לצורכי הח פירות,
גם כשדיין חזו לביתו ; שקצינים
בכירים של צה״ל הועסקו כסבלים כדי
לסחוב את מימצאי ועתיקות של דיין,
ושקציו״מימשל של צה״ל, סרן בשם יוסף
יפת, הועלה בדרגה תוך זמן קצר וקיבל
תפקיד של ״קצין הלכי-רוח״ ,משום שהיה
מודיע לשר־הביטחון על עתיקות
שהתגלו בעזה וברצועודסיני.
כתוצאה מכך הוגשו תלונות מפורטות
למישטרה, הוגשו שאילתות בכנסת לכל
דיין יוצא לחפור בלויית חיילים *
השרים הנוגעים בדבר, והעניין הגיע עד
מצפון סלקטיבי —
ליועץ־המישפטי לממשלה. שום דבר לא
קרה. המימסד כולו התגייס כאיש אחד כדי להגן על דיין. שום ועדת-חקירה לא
מונתה לחקור בהאשמות. איש לא העז לנזוף במשה דיין. מגנ״ו של אלי זעירא
היום התגלו אז כמגיניו הנלהבים ביותר של שר״הביטחון. העיתונות הישראלית,
במידה שהעזה להתייחס לפרשה, הגנה על זכותו של דיין לחרוג מעל ומעבר לחוק,
״בגלל תרומתו לביטחון המדינה.״
גם למשה דיין היו שכנים בצהלה, אנשי״צבא בפועל ובדימוס. והנה, ראה
זה פלא: איש מהם לא ראה משאיות צבאיות וחיילים במדים המעבירים לביתו
מימצאי עתיקות. איש מהם לא שמע את רעש המנופים הכבדים שאותם היה צורך
לגייס להרמת העתיקות אל תוך החצר. מצפונם לא הוטרד. שנתם לא נדדה בלילות.
באחד ממאמריו על הפרשה (העולם הזה ,)1787 כתב אז דן בן־אמוץ :״בעניין
זה, כמו בשטח,:.השחיתויות האחרות הפורחות במדינה, קיימות שתי אפשרויות:
או שכולנו נכבד׳אך נ החוק, א׳ו שיותר לכולנו לעבור עליו.״
החברה הישראלית בחרת באפשרות השנייה.
נכוו׳ מילחמת יוס-הכיפורים שינתה את יחסה של החברה הישראלית לנורמות
הפסולות, שהיא עצמה הנהיגה -אותן והשלימה עימן. זוהי תופעה חיובית ומעודדת.
אבל צורם את האוזן שדווקא מקהלת הצבועים, שתרמו יותר מכל האחרים
להשלמה עם ״פגמים אסתטיים״ פליליים ומוסריים היא המנסה כיום לתת את
הטון בהטפת-המוסר לאומה, תוך התכסות במסיכה של צדקנות
:דקנות מתחסדת. ונאמר כבר
כון למוד :״אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן
פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן
כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס.״
):מדים, בתקופה בה כיהן עוד כרמטכ״ל.

פרשת זעירא
חשבתי שאינכם יכולים להפתיע אותי
יותר, וכי אוכל לנחש מראש את עמדתכם
בכל עניין, גם מבלי לקרוא את העולם
הזה מדי שבוע. כתבתכם על פרשת האלוף
זעירא (העולם הזה )1929 הצליחה להפתיע
גם אותי. עכשיו אני חוזר להיות שרוי
במתח...
יהודה הנרד, חל־אביב
...נאמנים למדיגיותכם להגן תמיד על ה-
§<10ז£(6ת.11
•0לוי, חולון
...כשכולם אומרים לבן אתם אומרים
שחור. וכשכולם אומרים שחור — אתם
אומרים לבן !
דני שיטרית, חיפה
אכזבה. לקרוא דווקא בה עולם הזה מאמר
הגנה על חריגים ומחדלים. יש מספיק
עיתונים שעושים זאת במדינה גם בל עדיכם.
לא לשם כך אתם קיימים.
חנה גי תל־אביב

קשקשת 1930
הפעל את דמיונך ונסה למצוא כו תרת
מתאימה לציור שלמטה, שתסביר
מד. אתה רואה בו. הצעות לכו תרות
יש לשלוח לפי הכתובת: ת.ד.
, 136 תל־אביב, עבור ״קשקשת״ .ההג דרות
הקולעות ביותר תפורסמנה.
לא בשם החוק
נראה שהטענה בדבר הפרת החוק מצד
מתנחלי סבסטיה אינה טענה היכולה לע מוד
במיבחן ההיגיון. החוק אינו מקודש,
וכאשר אתה !בטוח שהחוק הוא רע ויש
לשנותו — זכותו וחובתו של כל איש
מצפון, לצאת ולהפגין ולנסות 1להסיט את
דעת־הקהל על מנת שהחוק ישונה. ה־ארגומנט
החזק והאמיתי בענין סבסטיה
צריך להיאמר בגלוי, מתוך יושר אינטלק טואלי.
אנו רוצים בשלום. כל התנחלות
ביהודה ושומרון !מרחיקה את השלום וסותמת
את האופציות לקראת הסדר, וזאת
משום שאין כל סיכוי לשלום אמת, תוך
התנחלות וסיפוח.
אמנון שגיב, ירושלים

ממשלה לא מוסרית
עם כל הקרדיט והרצון הטוב שנתתי
יחד עם אחרים לממשלת־ישראל החדשה
בראשותו של יצחק ירבץ, יש לומר בכל
הצער שהיא התחילה לאכזב כבר בראשית
דרכה. יותר מזאת: קשה להבין את מדיניותה
בשאלה החשובה ביותר המעסיקה
אותנו כיום: הדרך לשלום עם הערבים.
זה־עתה אמר יצחק רבץ בנאום ל חיילים:
ממשלה השולחת חיילים למילחמה,
!מבלי לעשות כל מאמץ אפשרי להימנע
ממילחמה, היא בלתי־מוסדית. ירבץ מצפה
להתקדמות לקראת שלום באמצעות ועידת
דגבד; ,בה צריכה להשתתף גם סוריה.
אולם כיצד יכולה סוריה להשתתף ׳בוועי דה׳
אם כבר עכשיו חוזר רבץ ומודיע
במפורש שגם במיסגרת הסכם־שלום כתוב
וחיתום לא תוחזר רמת־הגו׳לן לידי הסורים,
כי אם תהייה חלק בליתי־נפדד ממדינת־ישראל.
מכאן יוצא שדווקא ממשלת רבין
עלולה להיות הממשלה אשר ׳תשלח, חס-
וחלילה, חיילים למילחמה, מבלי לעשות
כל מאמץ אפשרי להימנע ממילחמה —
והרי רבץ עצמו הגדיר ממשלה כזו כבלתי-
מוסרית.
עמנואל פמילגסקי, גבעתיים
מתווכחים אצלנו על ״ישות פלסטינית״
על ״עם פלסטיני״ וכר, אולם מתעלמים
משאלה יסודית ששואלים בכל העולם,
ואישר אניו כיהודים לאומיים וציונים צריכים
להבין אותה ולתת תשובה עליה: ב שטח
יהודה ושומרון יושבים מאות אלפי
בני־אדם ערבים תחת שילטון־כיבוש צבאי
ישראלי, שהוא זר להם. איך ייתכן שילטון־
כיבוש צבאי היום — כימעט היחידי בעולם
— שהוקם על־ידי מדינה יהודיית שהשתח ררה
בעצמה מעול כיבוש זר ,׳ודוגלת ב דמוקרטיה
׳וחופש עמיסז
ד״ר גבריאל א. דויד, ירושלים

מחומה סביב
פנינה

קשקשת 1928

!• ביאליק כותב את ״מאחרי הגדר״.
• זוג ׳תושבים ׳ותיקים ממתינים ל הזדמנות
לתפוס דירה במעון־עולים.

גד גיסים, רמת•גן

!• בלש בשעת איתור מפירי צו־
׳הקפאת-הבגיה.
הלל גזית, ראשון־לציון
!• אב ובנו מציצים למחנה נודיסטים.

דבורה זאבי, רמת־השחן

>• יצחק רפאל וזבולון המר מחכים
לתורם להיכנס לממשלה.
מ. פינקלשטיין, תל-אביב

התבוננתי בגיזרתה החטובה של הדוגמנית
פנינה דוזנבלום שהופיעה במדור
קורא יקר (העולם הזה )1928 וניסיתי
להיזכר מה כל־כך מופר לי בתמונה זו.
טיילתי מיספר שנים לאחור וראיתי את
עצמי מבקרת בתערוכת הציורים של יורם
קנ״וק במוזיאון תל־אביב הישן. התבוננתי
אז בציור רקדינת אכסוטית שחומה, ש-
נוצות על ידיה׳ רגליה וראשה. אני זוכרת
ששאלתי את עצמי: מה לתמונה, פרימי טיבית׳
זו בין תמונות־הנוף הענקיות שהיו
תלויות סביב? אך לא בזה העניין. היה
משהו בתנוחתה של אותה רקדנית, שדמה
כימעם בדיוק לתמונת הדוגמנית שכה
הוציאה את יורם קניוק מכליו. ומתעורר
בי הרצון לשאול: דחילק, על מה כל
המהומה? האם משום שפנינה רוזנבלום
מזכירה ליורם קנ״וק את ימי נעוריו,
כשעוד היה מסוגל להינות ממשהו יפה?
כושר־הראייה שלי מורה לי כי יש לפנינה
גוף של אפרודיטה צעירה .׳וחוש האבחנה
שלי, למיקרא שיריה, לוחש לי כי צעירה
יזו התברכה בשפע של תמימות ונפש
טהורה. אם איזו קבוצת סטודנטים לא
!תאכל את מותה בטרם עת, ואם אנשים
טובים כמו יורם קניוק לא רק יתעטפו
באיצטלה של תרבות ולא רק ידברו על
רוחב־לב ונדיבות אלא יממשו אותם הלכה
למעשה, הרי בעזרת ההשכלה ׳וההכוונה,
שיינתנו לפנינה, עוד תצמח ממנה משוררת
טובה.

ליאורה ׳תורן,

תל-אביב

הטולח הזה ת*40

יהלום נוצץ

בעיקבות המאמר ״השוד הנוצץ״(העולם
הזה )1927 על הקלות מם־ההכנסה הניווונות
ליהלומ׳נים, רוצה אני למסור במיספר !מי לים
על מצבנו כעובדי ענף ׳תעשיית היה־לומים.
העבודה בענף זה היא קשה ו מעצבנת.
הלק גדול ממשכורתנו מנוכה
למס־ההכנסה, ואילו היחס האנושי של ה מעבידים
אלינו הוא מתחת לכל ביקורת,
ומוראל העובדים ירוד מאוד. ההסתדרות
לא עושה דייה כדי להיטיב את מצבם
של עובדי ענף זה, ומצד שני מתעשרים
היהלומנים על גבם של העמלים, ומשלמים
׳את מס־ההבנסה הנמוך ביותר. איפה הצדק?

חפץ, בני־ברק

מי תיכגן
את רצח קיסיגכץ״?

בעיתונכם (העולם הזה )1923 הופיע
מאמר שבו מצוטטים דברים, שנאמרו כב יכול
על־ידי אחת מחברות תנועתנו ל פעלה,
כשדברים אלה !משמשים ראייה ב התדיינות
בין בני הזוג. בין הדברים המצוטטים
מפיה, יש סיפורים על קשר
לרצוח את ד״ר וערי קיסינג׳ר, ולהחלף

6100

_ .חם <6ח 0ודו
01X00

ס6ן

>ז#וץ ן0

דרו שי מיד
.4מרא״וים ומראיינות
.2מדגימות
בכל חלקי הארץ
ג בישוב׳ קטוים
נסו * 9 0 9ח 611י 1ז 3ו 11ז 0ז ח1

את כל אלה
תוכל למצוא במחר

דרושי

לעבודה קבלנית בשעות היום והערב
מקומות התעסוקה בהתאם לבחירה
ממוצע שעות העבודה בחודש — 50 שעות

החרש עול

קשר טלפוני נוח — תנאי
גיל 40—21
השכלה תיכונית

11־^* 11

לפנות טלפונית 03—255947 כימים א׳—ה׳
בשעות 8.00—13.00 או בכ תב לת.ד 33439 .ת״א,
עבור ״מראיינים״ או ״מדגימות״.
(הצעה זו בתוקף עד פסח תשל״ה)

— לשמור מל הסדר הטוב!

שיתחיל להופיע
אחרי ואעדהשנה

״אלכס אוריגינל״

את השילטון בישראל בכוח, שנקשר —
כך מסופר — בין פעילי התנועה למען
ארץ־ישראל השלמה. אין ברצוננו להתערב
בהליכים בין בני הזוג הנ״ל, אולם מכיוון
שקוראיהם עלולים לפרש את הדברים
שלא כהלכה ,׳ולייחס לתנועתנו ולפעיליד,
׳מעשים או כוונות שלא היו ולא נבראו,
הדי למען הסדר הטוב הריני בא להודיעכם
כי מעולם לא הועלתה ולא נדונה, בכל
פורום ומיפגש של תנועתנו או של פעי־ליה,
כל הצעה או תוכנית מהסוג האמור,
וכל מי שמכיר את תנועתנו ואת פעיליה,
יידע לבטח כי מחשבה כזו גם לא היותה
עולה בקירבנו.
אמר ארליך, מזכיר כללי, התנועה
ולמען ארץ־ישראל השלמה, תל־׳אביב

העולם הזה 1930

1 -ד 1 1ד1

למיזוג אווי!־ מושלם
ב מ כוני תו -סע עם

פעילת א״י חשלמה גרנות

• התוכנת לרצח קיסינג׳ר נחשפה בזיון
בבית־הדין הרבני בפתח־׳תיקווה, שם
טען הסופר יהושע (״יוש״) גרנות, כי שמע
אודותיה מפי אשתו, צביה גרנות, מהפעילות
המרכזיות של התנועה למען ארץ־
ישראל השלמה. העולם הזה הקפיד לציין
בכתבה, כי התוכנית הועלתה על־ידי חסידי
ארץ־ישראל השלמה ולא על־ידי פעילי
התנועה. יחד עם זאת, נעים להיווכח ש אנשי
תנועת ארץ־ישראל השלמה, שתמכו
במעשה סבסטיה, מודעים לצורך בשמירה
על הסדר הטוב.
צעירים אקדמאיים עצמאיים טכנאים
משוחררי צבא

המזגן המקורי והיחיד המתוכנן
1מי 1צר לכל ס 1ג מכונית בכסרד
מ תקן אוריגינל, נוסף של
חב׳ ״אלכס״ מנתק את המזגן
בזמן שהמנוע מתאמץ,
אחד מכל שלושה מזגני
אוריגינל״ מיועד לך
האח רי ם-ליי צו א.
ון,ייצור,התקנה
הכל תחת גג אחד.
מ־ 50 מיגים של מזגני ״אלכס אוריגינל״
המכוניות למיניהן

• חב׳ אלכס בע*מ -מזגנים לרכב
רדו .,היצירה ,18

רנזת־גו,

טל 5 .ג 4ג72

באדשבע,

באיזור וזדחם להשיג אצל :־קירור בני־איייר,התעשיה,
דו ד הנגרים, טל 74812 .־057

זה יבולה יה להיות ״ פרלמנט

גדול״

אבל

בת זם

המושב השנתי הראשון של הכנסת השמינית ברור שזוהי הכנסת
הירודה ביותר שהיתה עד בה

יי ה ניראה כמו קטע אבסורדי במיוחד במדור
1הארץ, או במישדר ניקוי ראש.
זעדת־הכנסת התכנסה לישיבת־חירום, באווירה של
משבר. על הפרק: שרה אמנו.
המאורעות שאירעו — אם אומנם אירעו — לפני קרוב
ל־ 4000 שנה, עמדו לגרום למשבר פרלמנטרי ראשון־
במעלה.
שורש המשבר בכנס נשים, שבו נאמו חברת־הכנסת
גאולה כהן והשרה שולמית אלוני. בהן, הרואה
את עצמה כיורשת דבורה הנביאה, קבעה בנאומה ששרה
אמנו היתד ,״האשה הגדולה שראתה את העתיד, ואשר
אסרה על בנה יצחק לשחק ולהתרועע עם ישמעאל.״
על הטפה קנאית זו הגיבה אלוני בהיסטוריוסופיה
משלה :״שרה, הגבירה המירשעת, אשר התעמרה בהגר
בהיותה בהריון, ואחר־כך גירשה אותה עם ילדה למיד-

הדברים פורסמו לפני שבועיים בידיעות אחרונות.
מייד הזדעקו חברי־הכנסת הדתיים כנגד התבטאות נוראה
זו של שרת־ממשלה בישראל. הם הגישו הצעה דחופה
לסדר־היום: דברי השרה על שרה.
נשיאות הכנסת סברה, משום־מה, שאין דחיפות מיוחדת
בניתוח המאורעות שאירעו, לפני 160 דורות בערך, בבית
אברהם אבינו. מה גם שקשה לתקנם עתה. אבל הדתיים
לא. נחו. הם עירערו על ההחלטה בוועדת־הכנסת. היה
צורך בגיוס טוטאלי של חברי הוועדה מכל המיפלגות,
ואז נדחתה ההצעה על חודו של קול — 9נגד .8

הוותיקים בחבריה קוראים לה:
אנסים ובביקורת־עצמית !נדירה, אמר :״אבו־רביעה ואני הם
שני חברי־הכנסת היחידים שעדיין מסתובבים במיסדרונות
ולא יודעים מה הם עושים כאן.״ כוונתו היתה לח״כ
חמאד אבו״רביעה, נציג רשימת הבדווים של המערך.
זר, כימעט נכון. יפה, איש שמורות הטבע, עדיין תמה
איך הגיע לכנסת, ולשם מה. חיי הכנסת אינם מעניינים
אותו, הדיונים משעממים אותו עד דמעות, וכל המתרחש
בבניין נראה לו כבדיחה תפלה. אפילו בשטח שבו יכול
היה להביא לכנסת תועלת רבה — אקולוגיה, הגנת
הסביבה — תרומתו היא אפסית. כחייל ממושמע הוא בא
לבניין, מצביע כשהוא נדרש להצביע, ומתעלם מכל השאר.

200

יפה, לפחות, מודה במצב זה. כמה וכמה
חברי־כנסת אחרים אף אינם מסוגלים לכך.
הם מסתובבים בבניין כרוחות־רפאים, ואיש
אינו יודע לשם מה נבחרו, ואיך, ומדוע.

ח״כי ר״צ מואב, פרידמן ואלוני
״הגבירה הנוירשעוז...״

קומדיה זו, שאירעה כשבוע האחרון של
המושב הראשון של הכנסת השמינית, מסמלת
את אופייה של כנסת זו כולה.

מיסוד 13 ,רין ן, רא עוותו

גם לא הציבור. מבחינה זו, ייתכן שלא
היה עדיין תקדים למצב הנוכחי. בתום מושב
שנתי שלם, עדיין יש עשרות חברי־כנסת שהציבור
פשוט אינו יודע את שמותיהם, לא כל
שכן את מראה פניהם.

** מבחינה מסויימת, היה לכנסת זו מזל. בימיה
* ) הראשונים נפלה המישמרת הוותיקה וקמה ממשלה
בעלת הרכב חדש. לממשלה זו יש רוב זעיר, ועל כן נערכו
׳בכנסת הצבעות רבות על יחודו של קול. הדבר חייב את
נוכחותם של כל חברי־הכנסת בבניין. על סדר־היום של
המדינה עמדו בעיות גורליות של מילחמה ושלום. שחייבו
הכרעות.
אתגרים אלה יכלו להעלות את הכנסת השמינית לרמה
הרבה יותר גבוהה מקודמותיה, להפכה ל״פרלמנט גדול״.
אבל זה לא קרה.

קרה משהו אחר לגמרי: הנסיבות רק חיפו
על מצבה העלוב של הכנסת, וסיפקו אליבי לסיעות
חסרות-כושר ונחותות-רמה.

הנוכחות ההמונית של ״ח״כים בכוננות״ במיזנון, חיפתה
על העדרות חברי-הכנסת במליאה. ריבוי הוויכוחים
ה״סוערים״ על התנחלות ושלום חיפה על מיעוט הדיונים
על רפורמות בחוק ובסדרי־שילטון. הסערות התכופות
בתוך הסיעות עצמן חיפו על הרכבן העלוב.

ר צ: הסיעה שנעלמה
ך* מצב אינו שווה בכל הסיעות, כמובן. יש גרועות
1 1יותר, ויש גרועות פחות.
ייתכן שההבדל הבולט ביותר בין הכנסת הזאת לבין
קודמתה הוא במעמדן של הסיעות הקטנות.

ח״כ מאיר פעיל
״הצבע והחן של קודמו,.

בסוף המושב כבר היה ברוד שהירידה המתמדת
של בית־הניבחריס, מכנסת לכנסת, לא
׳נעצרה, אלא להיפך. הכנסת השמינית עלובה
מקודמתה. הממשלה ראתה בה מיטרד, ולפעמים
גם קוריוז — אך לא שותף שיש להתייחס
אליו ברצינות.

בכנסת השביעית והשמינית נתנו הסיעות
הקטנות ביותר את הטון, חלשו על החיים הפרלמנטריים,
הפכו גם דיונים מישניים לאירועים
מרתקים. הן התמחו בהעלאת נושאים שעניינו
את הציבור. ושהסיעות הגדולות לא היו מעוג־יינות
להעלותם. הן הפרו את כל מערכות הכנסת
כרעיונות חדשים והצעות מעשיות.

התחילה בזאת סיעת העולם הזה—כוח חדש, בראשית
הכנסת השישית. המרכז החופשי הצטרף לפעילות זו עם
גירושו מגח״ל, שתי סיעות אלה הפכו את הכנסת השביעית
למה שד,יתד״ עד שהסיעות הגדולות התאחדו נגדן והעבירו
את חוק בדר־עופר.
לכל זה אין זכר בכנסת השמינית. סיעת העולם ר,זה—
כוח חדש הוצאה מן הכנסת ביום הבחירות, והמרכז
החופשי איבד את ייחודו עם הצטרפותו לליכוד, הסיעות
החדשות לא מילאו את החלל הריק.
מפתיע ביותר הכישלון המדהים של סיעת ר״צ.
לכאורה, היתד, זו צריכה להיות הסיעה הפעילה והמר שימה
ביותר בכנסת. היא חדשה ורעננה. אין לה התחיי בויות
קודמות. בראשה עומדת שולמית אלוני, שהיתה
פעילה למדי בכנסת השישית, כח״כ המערך (מפא״י) .בהיו תה
בשולי הקואליציה, היא יכולה עכשיו ליהנות משני
העולמות. ואכן, רבים היו בטוחים שאחרי ניצחונה המפ תיע
בבחירות, ,תהפוך סיעה זו למוקד ההתעניינות בכנסת.

נשמות טועות במיסדהן
ף* מה ימים לפני סוף־המושב ישבו חברי־כנסת אחדים
במיזנון, ודנו — כדרכם של חברי־בנסת — בבעייה
מרתקת: איזה חבר־כנסת השפיע פחות מכל אחר על
פעולת הכנסת השמינית?
ההכרעה היתד, קשה מאד. כי יש ח״כים שלא עלו על
הדוכן אפילו פעם אחת בכל שמונה חודשי קיומה
של כנסת זו, שלא תרמו דבר לדיוני הוועדות, שהם
מעין ״נוכחים נפקדים.״
מישהו הזכיר את אימרתו של ח״ב אברהם יפה,
האלוף (מיל ).גדול־ד,מידות׳ המייצג של ״התנועה למען
ארץ־ישראל השלמה״ בליכוד. יפה, המחונן בחוש־הומור

באותה התייעצות היתולית־למחצה הוזכרו שמות רבים.
מה עושים בסיעת המערך אורה נמיר, למשל, או
בן־־ציון חלפון, מי שהיה סגן שר־ד,חקלאות בכנסת
הקודמת, או אברהם גבלבר, סגן־מזכיר המיפלגה?
לשם מה בא למוסד זה איש מפ״ם, מאיר (״יודקס״)
תלמי? מי ומה זה אליעזר אבתכי במפד״ל -אדם
שהעיתונות טועה באופן קבוע באיות שמו? מה עושים
הח״כים ׳מטעם חרות — מתי דרובלס, שתפקידו היחידי,
הוא לצעוק על פי פקודה בסערות מפוברקות, או מאיר
כהן, אל פסח גרופר? מי הם, בעצם, אלי מויאל
וליאו דיציאן? מה עם יצחק פרץ מע״מ?
כך התמשכה הרשימה, ולבסוף הגיע הדיון למבוי סתום.
פשוט אי־אפשר לבחור. תרומתם של כל אלה לכנסת
ך,יא אפס — אך האפסים רבים הרבה יותר. יש בכנסת
השמינית לפחות ארבעים אנשים, שאילו בלעה אותם
האדמה לא היה איש מרגיש בהיעלמם.

ח״כ אהוד אולמרט
יורשו של מורו ויריבו

שום דבר כזה לא קרה. ר״צ לא הטביעה
חותם על הכנסת אף ליום אחד. היא כאילו
נעלמה, ודא ידעה הכנסת שבאה אד קירבה.
מה גרם לכך? תחילה הסתבכה שולמית אלוני

בתכסיסים שונים, לעיתים תמוהים (ההצבעה בעד ישראל
ישעיהו כיו״ר הכנסת, ההימנעות בהצבעה על ביטול
הסובסידיות, הצעת אלמוגי לראשות הממשלה, וכיוצא
באלה) .לאחר־מכן הצטרפה לממשלה, ואיבדה כליל את
הלהט האופוזיציוני.
נותרו שני חבריה. השני ברשימה, ח״ב בועז מואס,
הוא אחת הנשמות האבודות של הכנסת. אין הוא מוצא
את מקומו בה, אין הוא מפתח בה פעילות כלשהי, וכאילו
אינו קיים בה כלל. הנושא היחידי שעניין אותו — שינוי
שיטת־הבחירות — נשמט מידיו,׳ כאשר התברר שהמערך
מנצל את הסיסמות התמימות של תובעי־השינוי כדי להע ביר
אחוז־חסימה ענקי, שיחסל את ר״צ ול״ע.
השלישית ברשימה, ח״ב מרשה פרידמן, היתה
יכולה לבלוט יותר, לולא תכסיסיה של מנהיגת מיפלגתה.
אבל גם היא נשארה בצל. אפילו בנושא המעניין אותה —
זכויות האשד — .לא נעשה כימעט דבר במשך כל מושב
הכנסת. בסך־הכל הוגשה הצעה להתרת ההפלות, שעוררה
בציבור פחות עניין מיוזמתו החדשנית של אורי אבנרי
על נושא זה בכנסת הקודמת.
למעשה השתתקה סיעת ר״צ לגמרי בכל הנושאים
ששימשו לה דגל במערכת־הבחיריות — סידרי שילטון,
זכויות האזרח, הצורך הדחוף ברפורמות מרחיקות־לכת.

מוסד: לא 1נוקד
ך* העדר פעילות כלשהי מצד סיעת ר״צ, יכלה
סיעת מוקד למלא את החלל. היא נותרה כסיעת־היחיד
היחידה בכנסת — מצב דומה לזה שבו הטביעה
סיעת העולם הזה את חותמה על חיי הכנסת במשך שנים.
על פעילותה של סיעה זו חרץ השבוע אחד המומחים
לחיי הכנסת, העיתונאי דניאל בלוך, דין אכזרי. הפרשן
הפרלמנטרי המבריק כתב בעיתונו, דבר :״מאיר פעיל
במוקד ודאי שאינו יורש לאישיות כמשה סנה המנוח,
אך הוא חסר אף את הצבע והחן המיוחד של קודמו —
שמואל מיקונים.״
ייתכן שזהו פסק־דין קיצוני מדי, אך אין ספק שסיעת
מוקד לא מילאה את החלל הריק שנפער בכנסת זו. פעיל
מייצג בנאמנות את עמדות סיעתו, הנמצאת עתה בשולי
המערך, אך אין באפשרותו להעלות נושאים שירתקו את
הכנסת והציבור, למלא את הדיונים בשלל רעיונות חדשים
לרפורמות בכל תחומי החיים, או לכפות על הכנסת להת חשב
בדיעות של מיעוט קטן אך בעל מישקל סגולי.
סיעות רק״ח דל״ע נשארו אפורות ושיגרתיות. הן
פועלות בעיקר כיחידות־עזר של המערך, תוך הסברת
עמדותיהן בנאומים משעממים.
נשכחו הסערות המפוברקות של ״הצעת האוזנר״ מאז
שגדעון האוזנר עצמו הפך שר. אפילו הופעות רק״ח
מעוררות רק סערות שיגרתיות. הכל רגילים לנאומי רק״ח,
החוזרים על עצמם בדייקנות של שעון, ואיש אינו יכול
לשכוח שזו הפעם הראשונה שיש מישקל לקולות רק״ח,
הדרושים מדי פעם להצלת הממשלה.

ח״בים אריק שרון ובגין
משועמם עד דמעות

כך עדה הכנסת לתופעה תמוהה: סיעה
אופוזיציונית בעלת מימדים שלא היה להם
תקדים, המקימה הרכה רעש עקר, כעוד שאי־כות
ויעילות עבודתה הפרלמנטרית קרובות
לקד האפס.

סליחת, טעות במאה
ף* כנסת זו, כמו כקודמותיה, אי־אפשר כימעט לעקוב
* 0אחרי נוכחותו ופעילותו של הח״כ הבודד.

גם כשטח זה אירע קוריוז פוקח־עיניים.

מכיוון שרוב הח״כים נאלצים לשהות כל העת בבניין,
אך אינם נמצאים כימעט לעולם באולם המליאה, הותקן
חידוש בבניין: לוחות אלקטרוניים, המראים לסדרנים
מי נמצא במישכן. הדבר דרוש כדי לכוון שיחות־טלפון
ומבקרים.

לחידוש זה נמצא מימון. לעומת זאת לא
נמצא מימון לחידוש שלמענו לחם אכנרי במשך
שנים: התקנת מיתקן־הצבעה אלקטרוני במליאה.

כן־ציון חלפון
מה הוא עושה?

מבחינה פוליטית, גורם המצכ לשיתוק
כימעט מוחלט של מדוגה־השלום כמחנה עצמאי,
המסוגל לאזן את מחנה־הסיפוח. איזון כזה
נוצר, אס כי כאופן מלאכותי, ככנסת הקודמת,
כאשר סיעות־השלום הקטנות חיפו על חולשתן
המיספרית כשלל יוזמות ובכושר פרלמנטרי,
והכיאו לכף שמול כל יוזמה של אניטי־הסיפוח
תעמוד יוזמה של אנשי־שלום.

מבחינה פרלמנטרית, רוקנה העלמות הסיעות
הקטנות, היוזמות והלוהטות, את הכנסת
מרוב תוכנה.

שויו ובדים: החיכיס היוזמים

ח״כיות אורה נמיר (למעלה) ונוזהת קצב
מה היא אמרה?

מזכירי הכנסת טועים לעיתים קרובות, למרות רצונם
הטוב, כי קשה מאד לסכם בדיוק הצבעתם של מאה איש,
מה־גם שתוך כדי ההצבעה הח״כים מדברים, קוראים עיתו נים׳
צועקים זה על זה או מבקשים להצניע את הצבעתם
בעד עניין הנוגד את מצפונם.
בשבוע האחרון של המושב אירעה שוב תקלה כזאת.
הצעת הליכוד למישאל־עם על גורל השטחים המוחזקים
נדחתה, כך קבע היו״ר, ב־ 53 קולות נגד .42 אולם
מצליפי המערך, שספרו אף הם את הידיים, נשבעים
שהתוצאה האמיתית היתה 56 נגד .42

האודם נשאו ויק
ף* *טבוע אחרון זה קרה עוד מיקרה סימלי. על סדר-
£היום עמד מיסמך־יוקרה פרלמנטרי — החוק לזכויות
האדם, הצריך להוות את היהלום בעטרת החוקה העתידה
של המדינה.
כאשר נפתח הדיון, קרא היו״ר בשמות הנואמים, בזה
אחר זה, אך איש מהם לא נכח במליאה, שהיתר. ריקה
כימעט לגמרי. הנואמים היטיבו את ליבם במיזנון, נרדמו
בחדרי־המנוחה או חיפשו את שמותיהם בעיתונים. בהעדר
נואמים, נאלץ היו״ר לנקוט צעד בלתי־רגיל מאד: לנעול
את הישיבה באמצע.
מה יכול להיות סמלי יותר ץ חוק שאין שני

^ העדר סיעות קטנות, המסוגלות לפתח פעילות
לעצמ אית דינאמית, נתפס לפחות חלק מן החלל על־ידי
כמה חברי־כנסת העולים על הממוצע הנמוך.
בולטים ביניהם שניים — יוסי שריד ממיפלגת־הע־בודה,
שירש לפחות חלק מסויים מפעילותו של אבנרי,
זאהוד אולמרט, איש המרכז החופשי, שירש חלק
מפעילותו של שמואל תמיר, אף שהפך בינתיים ליריבו.

המעוך והליכוד: שיממון
^ שתי הסיעות הגדולות, המצב הכללי הוא עגום.
^ עם חדירתם של עסקני־מנגנון במיספר גדל והולך,
הולך ופוחת הכושר הפרלמנטרי.
סיעת המערך היא מידבר־שממה, אין בה כימעט
מישפטנים. המסוגלים להשתתף בדיונים המיקצועיים על
הצעות חוק. העסקנות האפורה שולטת בכיפה. לפעמים
יש רגע של עניין, כשעולים על הדוכן משה דיין או
אבא אבן — אך גם עניין זה נובע בעיקר, ממריבות
פנימיות. לובה אליאב ויצחק בן־אהרון, המבודדים
כליל בסיעתם, נראים עתה בשוליים שיגרתיים, ואינם מסו גלים
לפתח פעילות עצמאית משמעותית.
המצב בליכוד אינו טוב יותר. אמנם, בחטיבה הליברלית
ניכרת פעולתם של קומץ חדשים העולים על הממוצע

מיתקן כזה, הקיים זה מכבר ברוב הפרלמנטים המת קדמים׳
רושם תוך חלקיק של שנייה את הצבעתו של
כל ח״כ המשתתף בהצבעה. יש לכך יתרונות רבים: התו-
צאות נקבעות במדוייק, נוכחות חברי־הכנסת נרשמת
בפרוטוקול, וגם כעבור שנים ניתן לבדוק בעד ונגד מה
הצביע כל ח״כ.
(באמריקה יש מוסדות הדואגים לפירסום סיכום מעודכן
של הצבעות חברי הקונגרס, לפני כל בהירות, כדי שחבו־חר
יידע וישפוט. בארץ לא ניתן אפילו לקבוע כיצד
הצביעו סיעות שלמות — למשל: ל״ע — בענייני דת,
או התנחלות. הדבר אינו רשום בפרוטוקול.
למרות מאבקו הרצוף של אבנרי על מודרניזציה זו,
נדחתה ההצעה שוב ושוב. היא לא הועלתה כלל בכנסת
השמינית. הפרלמנט בשאר במאה ה־. 19

אהת התוצאות: כימעט שאי-אפשר לקבל
תוצאות מרוייקות של הצבעה, גם כשהיא נח
תכת על חודו של קול.

בכנסת הנוכחית שונה המצב, נשמעים בה רק שני
קולות: קול הקואליציה ועוזריה, הרחוקים מאד מתוכנית-
שלום ברורה ועיקבית, וקול האופוזיציה הלאומנית־דתית.
כל אגף הרפורמה והקידמה כאילו נמחק מן החיים הפרל מנטריים.

אין
בה יוזמות חדשניות לרפורמה בחוקים ובסידרי־השילטון,
אין בה ויכוח חי על רעיונות חדשים, וממילא
אין בה פעולה קונסטרוקטיבית לשינוי איכות החיים של
האזרח. יש בה רק ״סערות מדיניות״ מבויימות וקנוניות
פנים־סיעתיות של עסקנים.

הירוד -יחזקאל פלומין, ידידיה כארי ויצחק
מודעי. אך לעומת זאת בולט השיממון המוחלט בחטיבת
חרות, שבה נותר ח״כ מנחם בגין ככוכב-עליון יחיד.
אולי מצער ביותר חלקו הזעום של ח״כ אריק שרון.
כאשר נבחר, קיוו רבים שיטביע את רישומו על עבודת
ועדת־החוץ־והביטחון, יחקור שם שתי־וערב את אנשי
מערכת־הביטהון על מחדלים וביזבוזים, ויכניס לכנסת
נימה שחסרה בה תמיד — ביקורת משמעותית על הזרוע
הביטחונית.
אולם נראה שאריק אינו מוצא את מקומו בכנסת
ובעבודה הפרלמנטרית המיקצועית. הוא מעורר עניין
כשהוא עולה לנאום על אירועים ביטחוניים, כמישקל נגד
למשה דיין — וזזו הוא גונב את הכותרת משמואל תמיר
המתוסכל, ואפילו מבגין. אך זוהי תרומתו היחידה כימעט.
שטחי־התעניינותו מצומצמים. כמו חברו בצה״ל לשעבר,
אברהם יפה, החיים הפרלמנטריים משעממים אותו. וצורת
הוויכוח בכנסת, על בירבוריה האינסופיים, דוחה אותו.
כוכבו של שמואל תמיר לא זרח מחדש בכנסת זו,
הוא משולב בסיעה גדולה המצרה את צעדיו, פוזל לעבר
הממשלה, מנמיך את הטון, משתדל להיות מימסדי, ובדרך-
כלל אינו יודע בדיוק מה הוא רוצה. ד,ח״כ היחידי של
קבוצתו שנשאר נאמן לו, המלחין המזוקן עקיבא נון?,
הוא אדם סימפאטי, אך איש אינו מתייחס אליו כאל כוח
פרלמנטרי.

לו בחשיבותו, נושא המחייב עבודה רצינית
ואחראית, דיון המאפשר לחברי-כנסת להבליט
את מלוא מיטענם האינטלקטואלי והמוסרי —
והנואמים אינם טורחים כלל לבוא למליאה.

ח״כים אכתכי ואכו־חצירה (למטה)
איך מאייתים את השם?

אלה היו שני הסמלים לסיכום המושב: המליאה הריקה
בעת הדיון בזכויות האזרח, והסערה סביב פרשת שרה
והגר.
״הכנסת מסוגלת להתרגש רק מדברים השייכים לעבר,״
אמר אחד הצעירים, בליגלוג מר .״אפילו אלטלינה ואר־לתותב
כבר לא מספיקים. אלטלינה הוטבעה לפני 26
שנים בילבד, וארלוזורוב נרצח לפני 43 שנים. אבל מה
שקרה באוהלו של אברהם אבינו, לפני 4000 שנה — זה
באמת הצליח להסעיר את הכנסת. איזה בבל״ת!״

נ חי ס

ואש הממשלה מודה ביומנו הסוו׳
כי חיבל בנסיונות ונבד־אדנאצר
להיפגש ענ 1מנהיגי :11 דינוז יו שואל
מפל רבבות המלים ביומנו, קטע קצר זה, שנכתב ככדיד אגב,
הוא אולי המחריד כיותר.

״היטלו שני״
ן* משך דור שלם הוחדר לראשו של כל ילד בישראל כלל אחד, שהפך לעיקר ה
האמונה של הציבור הישראלי:

ידי ישראל היו תמיד מושטות לשלום. מנהיגי ישראל היו מובנים
כבל עת להיפגש עם מנהיגי ערב, בגלוי או בסתר, בדי לדבר על שלום.
אולם הערבים דחו את בל הפניות, מפני שהם רצו לזרוק אותנו לים.
זה היה ברור כמו השמש ביום־קיץ — אמת מובנת מאליה, שאי־אפשר היה להרהר
אחריה.
בחוגים מתוחכמים, נוספה על כך נימה של ידיעת־דבר :״אהה, אילו אך ידע הציבור
מה מתרקש מאחורי הקלעים, היה נדהם מריבוי יוזמות־השלום שלנו• קיימנו מגעים
ללא־ספור כדי להביא את הערבים למיפגש־שלום, והם סירבו. חבל שאין ביכולתנו
לפרסם את הדברים החשאיים.״ (רק בשבוע שעבר חזר אבא אבן על מילים אלה, כימעט
בדיוק מילולי).

ך* אש שרותי־הכיטחץ של המדינה — האיש הממונה על הבולשת הפוליטית —
ן השתתף באופן קבוע בישיבות הלישכה הפוליטית של המיפלגה השלטת.

כברית־המועצות? בדמוקרטיה עממית? בספרד הפאשיסטית
לאו דווקא. במדינת־ישראל.

ידיעת עובדה זו דרושה כדי להבין את הקטע הבא ביומן שרת. הוא מתייחס
לישיבת הוועדה המדינית של מפא״י, שנתקיימה בשעה 8.30 בערב, ביום א׳ ,ה־17
בינואר . 1955 היא דנה בעיקר בשאלה שהסעירה אז את המרחב — חלוקת מימי הירדן.
וכך רשם שרת ביומנו באותו ערב :
״במהלך הישיבה קיבלתי פתק מאיסר (הראל, המכונה ״איס־ הקטן״ ,הממונה על
שרותי־הביטחון) :המפגש בקאהיר — מה יהיה עליו? עניתי כי כמובן הוא בטל ומבוטל.
לא ניוועד בצילו של גרדום.״

יומני שרת מגלים שהיה זה שקר חצוף, בבר למן היום הראשון
של המדינה.
מנהיגי ישראל לא רצו להיפגש עם מנהיגי ערב, מחשש פן יצטרכו לעשות ויתורים
שאין ברצונם לעשותם. פעמים רבות הציעו הערבים מיפגשים כאלה, ואילו מנהיגי
ישראל הם שסירבו. וראש מציעי המיפגשים היה דווקא האדם שהתעמולה הרשמית תיארה
אותו כהיטלר שני, פושע הזומם יומם ולילה להשמיד את ישראל, שטן עלי אדמות :
גמאל עבד־אל־נאצר.
בימים ההם השתמשו כל מנהיגי ישראל, ומשה שרת ביניהם, בהגדרה קבועה אחת
לקצין הצעיר שהשתלט בקאהיר :״הרודן המצרי״ .היתר, פקודת־קבע לקול ישראל לקרוא
לו כך בכל השידורים, ועיתוני־ישראל הלכו אחרי התעמולה הרשמית כעדת כלבלבים
צייתניים אחרי האדון.

מהי האמת עד ״׳הרודן המצרי״ ,כפי שמשה שרת תיאר אותה,
בדפים הסודיים של יומנו, כעצם הימים ההם?

..צילו של גרדום
* ומיים לפני אותה ישיבה של הוועדה המדינית, בנוכחות איש הש״ב, קיבל שרת
לראיון שליח־מיצווה אמריקאי, שהגיע לישראל אחרי פגישה עם גמאל עבד־אל־נאצר.
שרת רשם ביומנו :
״נאצר פתח איתו בשיחה על ישראל. אין חלקו, אמר, עם אלה המבקשים להטביע
את ישראל בים התיכון. הוא מאמין בקיוס־משותף עם ישראל, ויודע כי סוף המשא־ומתן
לבוא.״
באותו זמן כבר היו ההכנות למשא־ומתן זה בעיצומן. יום לפני כן נשלח טדי קולק

מאח

אור א ס רי

יגאל ידיו ומשה שרת ( ור גל י

המצדה)

לשדה־בוקר׳ כדי לקבל את אישורו של בן־גוריון הגולה. כפי שרשם שרת :״גס לעניין
הפגישה עם נאצר בעזרת הביון האמריקאי, היתה תגובתו (של בן־גוריון) חיובית,
והוא סמך ידיו על מועמדותו של יגאל ידין.״
מדוע נבחר דווקא יגאל ידין, הרמטכ״ל השני של צה״ל, שלא היה אז בעל תפקיד
ממלכתי, לשליחות זו? כתב שרת, בתארו פגישה עם גידעון רפאל ב־ 25 בינואר:
״...לבסוף הגענו לבעיית הפגישה בקאהיר, וכאן הגשתי לגירעון גלולה מרה :
הודעתי לו כי לא הוא יהיה השליח. נתכרכמו פניו והחל תובע עלבון עצמו. טען כי
חשב להציע לי לשלוח את אבא אבן, בלוויתו. דחיתי את ההצעה על אבן כדימיונית
לחלוטין, ואמרתי כי אני מחפש מישהו בעל שם שיעשה רושם על המצרים.״
וכעבור יום :״מסרתי לטדי (קולק) את מיכתבי ליגאל ידין, למישלוח על־ידי איסר
(הראל) .במישרד־החוץ דגרתי עס המנכ״ל על טיוטת גידעון (רפאל) להגדרת יעדי
השיחות בקאהיר, לשס הגשתה לשושבינים1האמריקאיים של הרפתקה מדינית זו. במדור
ההצעות החיוביות, נוסף על הצעת גידעון לדון בתחבורה בין־ארצית — קרי :
מעבר בין מצריים וירדן דרך טריז אילת — כללתי גם כוונות לתרום להוצאות קליטתם
של פליטי עזה, על חשבון הפיצויים המגיעים להם.״
ובכן, הכל היה מוכן. עבד־אל־נאצר הסכים לארח שליח ישראלי רם־דרג בקאהיר,
כדי להכין פגישה פנים־אל־פנים בינו ובין ראש ממשלת־ישראל. ואז, ב־ 17 בינואר, גודע
כי על שניים מנדוני קאהיר נגזר עונש־מוות.
באותו יום העביר שרת, באמצע ישיבה שהיתה מוקדשת לנושא אחר, את הפתק
לאיסר, ובו הודיע על החלטתו לבטל את הפגישה.

״ההרפתקה המדינית״ שיכלה דשנות את ההיסטוריה של המרחב,
ואת כד עתידה של מדינת ישראל לדורות, בוטלה במחי־יד.
מדוע ן בגלל ״צילו של גרדום״ .לכאורה, זהו הסבר משכנע וצודק. איד אפשר
לדון עם שליט העומד להוציא להורג קורבנות חפים־מפשע, אחרי עלילה שפלה?

> 1מןשרת 24.1.55

אלא ששרת ידע כי הקורבנות אינם חפיפ-מפשע, והאמיד שהטלת
עונש־המוות אינה כלתי־סכירה, על רקע המצב בקאהיר.
כי באותויום עצמו רשם שרת גם את הירהוריו על דין־המוות, כלהלן:
״לדעתו (של גירעון רפאל) רימה אותנו נאצר ...לא קיבלתי סברה זו. נאצר עושה על
כל רואיו רושם של איש ישר ...שמא סבור נאצר כי שני דיני־מוות מתוך עשרה —
כששניים זוכו — הס בגדר פסקי־דין מתוניס?״
היה ברור לשרת שעבד־אל־נאצר לא יכול היה לחום על כל הסוכנים הישראליים,
שהורשעו בעוון הנחת פצצות בבתי־קולנוע מצריים ובמוסדות אמריקאיים בקאהיר
ובאלכסנדריה, אחרי שזה עתה הוצאו להורג בקאהיר ראשי האחים המוסלמים, שזממו
להרגו. מעשי החבלה בקאהיר, שבוצעו בפקודת אגף־המודיעין של צה״ל, ניראו גם לשרת
כמעשי־זוועה המעוררים פלצות.

אולם לא היה לו אומץ־־הלב להגיד זאת לציבור הישראלי, אחרי
שנאמר לציבור ככל פלי-התקשורת שמישפט־קאהיר הוא עלילה אנטישמית,
בנוסח עלילות־הדם נגד היהודים באירופה.
כתב שרת בנימה מיואשת ב־ 17 בינואר :״לך והסבר לכל אדם ברחוב כי מישפט־קאהיר
הוא מעשה ידינו !״

״זא היה ודא נבוא״
1ככן, שרת ל א האמין כי עבד־אל־נאצר עשה כאן עוול משווע או נהג באכזריות
| שאין לה כפרה.

אם בן, מדוע ביטל את הפגישה עימו — פגישה שעמדה להיערך־

> 1מן שרת 271.55
התרכז כולו בנושא האחרון-- .
במהלך הישיבה קיבלתי פתק מאיסר ]הראל[:ן
כמובזו
|ד.ם גש מ הי ר מה יהא עליו ז עניתי י
כי כמוב
גלו שק
*יו הוא בטל ומבוטלת לא נוועד בצי
|גרודם. אם יוכלו אנשיו נארה״ב להושיע —[
|אדיבה!

העולם הזה . 2.59 וו
:רעה בא בראשית ,1955 שלוש שנים אחרי הסהסכד״ כאשר צד-,ל התקיף את עזה.
״עבד אל־נאצר קיים מגע עם שרת *,גילה לי,השגריר .״השניים יכלו לה פגש. הית
ואת הצעה מעשית מצד עבד אל־נאצר, בסוף שנתי .1954 אולם כשהועברה ההצעה לשרו
י היא סירב״:הוא אמר שידיו כבולות, בגלל תליית שני היהודים שהורשעו כמרגלים לסע
ישראל *.פאניקאר לא הסתיר את, דעתו שהיה זה תירוץ, וכי בן־גוריון הוא שאסר ע
שרת להיענות. שרת היה אז ראש־הממשלה, וביג׳י היה על סף שיבתו למשרד־הבסחו׳

: 1954 שדת ואשתו צימוח בקבדת פנים ממדכתית
במילא בחשאי, כלי ידיעת הציבור ז
ושאלה נוקבת נוספת: מדוע שיקר לציבור על עניין זה גם כעבור
שנים, כשככר לא היה בתפקיד ז
כעבור חמש שנים דיווחתי על פגישתי בפאריס עם ידידי המנוח, סירדאר ק.מ.
פאניקאר, ההיסטוריון ההודי הדגול, שכיהן בשנים ההן כשגריר הודו בקאהיר. פאניקאר
היה שליחו האישי של ג׳והארלאל נהרו אצל עבד־אל־נאצר, בשיא הידידות המצרית־הודית,
בעידן ועידת־באנדונג. הוא גם היה ידידו של משה שרת. ב־ 1954/5היה מתווך קבוע
בין עבד־אל־נאצר ושרת, ופעל ללא לאות להפגיש את השניים.
פאניקאר, שהעביר לי מידע חיוני להבנת יחסי ישראל־מצרים בתקופה המכרעת,
מסר לי ידיעה מרעישה ביותר. דיווחתי עליה בהעולס הזה ( )1115 כלהלן:
״,עבד־אל־נאצר, קייס מגע עם שרת ,,גילה לי השגריר, .השניים יכלו להיפגש.
היתה זאת הצעה מעשית מצד עבד־אל־נאצר, בסוף שנת .1954 אולם כשהועברה ההצעה
לשרת, הוא סירב. הוא אמר שידיו כבולות, בגלל תליית שני היהודים שהורשעו כמרגלים
למען ישראל ,.פאניקאר לא הסתיר את דעתו שהיה זה תירוץ, וכי בן־גוריון הוא שאסר
על שרת להיענות. שרת היה אז ראש־הממשלה, ובן־גוריון היה אז על סף שיבתו
למישרד־הבימחון׳.
מלים אלה פורסמו בהעולס הזה ביום ה־ 11 בפברואר . 1959 למחרת היום, ה־12
בפברואר, פורסמה הידיעה הבאה בהארץ, תחת הכותרת ״מ. שרת מגיב: לא היה ולא
נברא״ .הנד, הידיעה כלשונה ובמלואה :
״,לא היה ולא נברא — ,זו היתה תגובת ח״כ משה שרת, בשיחה עס סופר הארץ
בתל־אביב אתמול, על כתבה שפורסמה בד,עולם הזה, כי שגריר הודו בצרפת, מר סירדאר
פאניקאר, טען שעבדול נאצר קיים, כשנתיים לפני מיבצע סיני, מגע עם מר משה שרת,
וכי לשרת אף הוצע — פעמיים — להיפגש עם נאצר, אלא שהוא סירב.
״מר שרת הוסיף בשיחה עם סופרנו הערה זו , :אינני זוכר כימעט מיקרה אחד
שהעיתון הזה ימסור עלי, או בקשר איתי, עובדות כל שהן שלא תהיינה מסולפות
בתכלית או כוזבות לחלוטין ,.״

לא יפה להגיד על אדם, אחרי מותו, שהוא היה שקרן במצח נחושה
— אולם השוואת הקטעים מדברת כעד עצמה.
חשוב לזכור כי את האמת ביומנו כתב שרת בסודי־סודות בעודו בתפקיד. את הכחשתו
בהארץ מסר שרת ארבע שנים אחרי שכבר פרש מתפקידו, כשלא היה חייב דבר לאיש,
כשאפילו לא היה לו ׳תירוץ שחלה עליו ״חובה ממלכתית״ לפרסם שקר.

כזה היה האיש.

יוזמותיו שר..הוודו״

האר׳ו 12.2.59
סבו .?,ישוב־ מוספת ו־בית״ .בדי 5ה־סיר
את איים הבכירה בפימבית•*

מ. שרת מגיב:
לא היה ולא גברא* !,לא היד. ולא נברא״ — וו היתד
תגו־סת ח״ב משי• טרד״ בשיחה עם
סופר *הארץ׳ בתל־אכיב אתמול. על
כתבה שפורסמה ב״העולס הזד ,-.ני
שגריר הווי בצרפת, פר סרדד פא־ניקאר,
סען שעבדול גאצר קיים״ כשנתיים
לפני מבצע פיני. פגע עם פו
פשרי שרת, וכי לשרת אף הוצע —
פעפיים — לדיפגש עם נאצר. אלא ש.י.
היא
סרב; -
׳ פו שרת הוסיף בשיחה עם סופרנו
הערה וו :״אינני נובר כפעם פקיד,
אחו סהעתון הזה ימסור עלי או בקשר
אתי עובדות כל שד,ן שלא תהיינה
מסולפות בתכלית או כוזבות לחלי1-
מין״.

כר הזכרתי בפרק הקודם ששרת כתב ביומנו שעבד־אל־נאצר גילה את דבר
הפגישה המתוכננת עם שרת גם לאלוף־מישנה גוהר, המומחה המצרי לענייני ישראל.
(המשך בעמוד )28

תמרורים
נולד בבית־הזזולים אסותא בתל-
אביב, למנהל ׳חברת הפירסום מוקד, יהודה
כותן, ולאשתו דפנה (אוסטשינסקי
לשעבר) ,בן: אריאל• לירוודה, שחיה סגן
עורך שבועון־צה״ל במחנה, למד היסטור יה,
מדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטה,

דפנה ויהודה כותן
המשותף הראשון
שני ילדים מנישואים קודמים, ולדפנה,
ילידת הארץ׳ בתו של ד״ר אליקום אוסט־שינסקי
מנהל יקבי כרמל מזרחי, גם שני
ילדים מנישואים קודמים. אריאל, ששקל
בלידתו ארבעה קילו, הוא בנם המשותף
הראשון, כן ירבו.
מונה לתפקיד מנכ״ל תישלובת
מיפעלי הבירה בישראל (כביר, אביר, מג־דל־העמק
ומיצפה־רמון) ,שמואל (״בוגדי״)
דרור שכיהן בחמש השנים האח רונות
כמנהל מישלחת מישרד־הביטחון
בארצות־הברית. בשנים 1961—1957 היה
דרור מנהל מישלחת הקניות של מישרד־הביטחון
ברומא ואחר היה מנהל שירותי
הבינוי במישרד־הביטחון. בין 1969—1965
שימש כראש אגף הבינוי והנכסים במיש־רד־הביטחון.

בחר לתפקיד מזכ״ל הסתדרות
הנוער העובד והלומד, במקומו של חבר
קיבוץ דגניה ב׳ אסף אגין שמילא את
התפקיד במשך שלוש שנים, חבר קיבוץ
כפר־הנשיא ישראל אכידור.
נבחר לתפקיד הנשיא החמישי של
הודו, פאחרודין עלי אחמד 69ש הוא
נשיאה המוסלמי השני של הודו,
נחשב לצעיר הנשיאים שנבחרו בארץ זו.
מונתה לשגרירת ארצות־הברית
בגאנה, מי שמיתה ״ילדת הפלא בעלת
התלתלים הזהובים״ של הקולנוע האמרי קאי,
שירלי ממפל בת ה.46-
נישאו בפריז, מלכת היופי לשעבר
של ישראל לימור שריר, המתכוננת
ללמוד רפואה בפריז או ברומא, מצטלמת
בינתיים עבור עיתונים אירופיים ואמרי-
קאיים, והרופא איש־העסקים ד״ ר שאול

פרס 1ם ד״ר >עקבסון

אלנצווייג.

תוצרת ד!בק,הסיגריה המובחרת הצוערת בראש, הרחק לסג׳ כל סיגריה אחרת

הוכתרה בתואר מים אמריקה
העירומה, בטקס חגיגי שנערך בעיירה
פרילטון, בהשתתפות מאות צופים, ג׳ודי
וואלדן, מזכירה בכירה מקליפורניה חובבת
שחייה.
נפצע בהפצצה טורקית בגיקוסיה,
העיתונאי האמריקאי סרג׳ פליגרם (,)53
שכיסה עבור העיתונות האמריקאית את
רוב המילחמות שפרצו בעולם מאז מיל-
חמת העולם השנייה, נפצע גם בפריצה לע זה
במילחמת ששת הימים, עת עזר לפנות
מחסום ממולכד שהתפוצץ בכניסה לעיר.
נרצח ביוסטון, טקסאם, בעת ריב
על חסדיה של אשה, ויליאם דניאל
ג ׳ונס 60 האיש האחרון שנשאר בחיים
מחבורת בוני וקלייד האגדית, שכונה ״די-
קוו״ ,היה הנהג הפרטי של ראשי חבורת
הפשע, נידון ב־ 1934 לשש שנות מאסר
על השתתפות ברצח סגן שריף בעיר פורט
וורת, הגיש לפני שש שנים תביעת נזיקין
בסך 175 אלף דולר נגד חברת הסרטים
האחים וורנר שהפיקה את הסרט בוני
וקלייד, טען אז כי בסרט היו עובדות לא-
נכונות עליו שפגעו בשמו. תביעתו נדחתה.
נפטר מהתקף־לב, בגיל ,56 שופט
הכדורגל הבינלאומי אברהם דודאי
(דודקביץ)׳ שהיה מוותיקי איגוד שופטי
הכדורגל בארץ, בעל תג השיפוט של
פיפ״א, ניהל במשך למעלה מ־ 30 שנים
משחקים בארץ ובחו״ל.
נפטר בארצות־הברית שם ערך
ביקור אצל ילדיו, הרב חיים דואלו,
שהיה הרב הראשי של יהודי מצרים, עלה
לארץ לפני שנתיים.
המולם הזה 1930

0 1 1־ 1 1

ערכאה מישפטיוו חדשה 1ולדה בישראל
בית־מישפט שד שכני

צהלה פל״ס

א גדע מצרות: שכנים התוחבים
את האף שלהם לענייני הזולת, המ ציצים
דרך ׳סדקים בתרים, העוקבים אחרי
הנעשה מעבר לגדר.
שלא נדע מצרות: ידידים המתחנפים
לאדם כשהוא משגשג ומצילות, והנועצים
את הסכין בגבו שנדמה להם שהוא גמור.

שלא נדע מצרות: לחיות כמקום
הדומה לפייטון פלייס.

^ יגי מתכוון להיכנס שוב לפרטי
פרשת אלי זעירא. העולם הזה !מסר
על כך דו״ח בשבוע שעבר, ואין להוסיף.
בקיצור נמרץ אפשר לסכם את העניין
כלהלן: הועלו נגד זעירא טענות, הן נחי
קרו, ונמצא שאפשר לחלקן לשלושה סו גים(
.א) טענות שהופרבו מעיקרן. זה
היה הסוג העיקרי( .ב) טענות שנמצאו
נכונות, אך המתייחסות לדברים שהונהגו
בקרב יכל הקצונה הבכירה של צה״ל, וש הפכו
על כן ל״נורמה״ .זהו הסוג השני
בחשיבותו בין מכלול הטענות( .ג) טענות
שנמצאו נכונות והמתייחסות למיקרים
בהם חרג זעירא (לדעת האלוף ישראל
טל, אשר חקר את הפרשה) ,מן הנורמות
המקובלות. סוג זה טלל חלק קטן !מהטענות
שהועלו.

מילחמה שערה .׳מאבא חושי ועד מוטי
פרידמן, מצמרת המישטרה של יחזקאל
סהר ועד משה דיין — עיתון זה כיוון את
חיציו אל אנשים גדולים וחזקים.
תמיד בזתי מעומק לבי ללוחמי-מוסו
מסוג אחר: אותם הלוחמים באנשים שיר דו
מגדולתם, שאיבדו את הכוח להגיב
בחוזקה, שהיו כבר מוטלים על הארץ.

לוחמים אלה הזכירו לי תמיד
את העופות הדורסים העטים על
גופת אדם, התנים והצכדעים המוכנים
לקרוע לגזרים חיה שבשלה.

שלא נדע משומרי־ מוסר שכאלה.
בפרשת זעירא בולטת תכונה זו בצורה
חותכת במיוחד. יכל עוד נמנה האיש עם
גדולי צה״ל, כל עוד נחשב לקצין מעולה
ומזהיר שהדרך סלולה לטיו, לא עלה על
דעת מישהו מן השטים לבלוש אחרי
הנעשה טינתו, כשם שלא בלשו אחרי כל

בני ישראל ואת כל פישעיהם לכל חטאתם.
ונתן אותם על ראש השעיר ושילח ביד
איש עיתי המידברה. ונשא השעיר עליו
את כל עוונותם אל ארץ גזרה. ושילח את
השעיר במידבר.״

לדכרי חז״ל, לא היו משלחים
את השעיר האומלל סתם לארץ
ישימון, אלא היו מוכילים אותו
לראש צוק ודוחפים אותו לאחוריו,
והיה מתגלגל ומתרסק אכרים-אכ1
ריס.
אחרי יוס־הכיפורים החליטה ועדת־אג־רנט
להטיל את כל פישעי ההנהגה המדינית
ואת כל חטאי הציבור, שבחר בהנהגה
זו, על קבוצה קטנה של קציני צה״ל.
קצינים אלה נשלחו אל הישימון, והובלו
אל ראש הצוק.

עכשיו כאים אזרחים מוכים —
שכנים ושכנות — לדחוף את אחד

כסך הכל: ההר הוליד כמה עכ
כרים זעירים.

אך לא זה העיקר. מעניינת הרבה יותר
התמונה של שטנת־צמרת ישראלית, כפי
שהיא מצטיירת מדברי הגרים בה.

** הלה, זז שה״שכנים״ מתגאים בה,
היא מעין מזיגה של פייטון פלייים
ושטנה בפרברי מוסקבה.
השטים נפגשים ומחליטים בחשאי לבלוש
אחרי שטם. הם: מציצים מבעד לתלו־גות
המוגפים ורושמים כל תנועה בחצרו.
הם רושמים את מיספרי המכוניות של האנשים
המבקרים אצלו. הם מתבוננים מבעד
לגדר. כשאינם רואים היטב, הם עוק פים
את הבניין ומציצים בחצר מאחור.

רק קו דק מכדיל דין אזרחים
כעלי הרגשת־חוכה, המסכנים עצמם
כדי לחשוף שחיתות שהגיעה
לידיעתם -אנשים מסוגו של
דויד ניכ, העוזרים לנו כתפקידנו
— וכץ חכורת-שכנים שכזאת.

חבורה המחליטה לקבור מישהו, ומק-
בצת אחר־כך דברי רכילות, קטעי־מידע
וסתם פרטים המעוררים קינאה, לנתב-
אישום מפוצץ דמוי־באלון.

זוהי ערכאה מישפטית חדשה
כארץ — כית־מישפט של שכנים.

* ש עוד צד אנושי מלבב לעניין זה.
העיתון הזה פתח בחצי־יובל שנים במאבקים
ללא־ספוד לביעור שחיתות. הוא
מתגאה בכך שכל המאבקים האלה היו
מכוונים נגד אנשים בעלי שררה וכוח,
שהיו בשיא אונם והונם, ושיכלו להשיב

שלא נדע.

ך* ל זה הוא ״אנושי, אנושי מדי,״ כפי
שאמר ניטשה המנוח.
אבל יש גם צד עמוק יותר, חשוב יותר.
הוא שייך למיטה החברתי של המדינה
כולה.

צהלה היא שכונת־צמרת של ה•
מימסד. היא שופעת וילות יקרות,
מכני-פאר פרטים, גינות מטופחות.

אין ספק שרבים־רבים מתושבי צהלה
הם אנשים הגונים, שהרוויחו את לחמם
ואת וילתם בזיעת־אפיהם, שלא רימו איש,
וששילמו כל אגורה שהגיעה מהם למס־ההכנסה.
אבל
יש בצהלה גם כל התופעות ה אופייניות
לצמרת ישראל.
רופאים ועורכי־דין ומהנדסים, המרוויחים
רבבות לירות לחודש ומבקשים ״תרשום
את הצ׳ק על שם עצמך.״
מנהיגי-ציבור המקבלים משכורות צנועות
— והחיים על קרנות של ״ייצוג״ ו־אש״ל,
שהן סודיות ומשוחררות ממס.
אנשי־עסקים המנצחים על עסקות בינ לאומיות
מסובכות, שמטרתם העיקרית היא
להימנע מתשלום מיסיס, בעזרת חברות
מוואדוז וודשבונות־בנק בשווייץ.
יהלומנים וקבלני־צה״ל וסתם מיליונרים
למיניהם, המשוחררים כחוק מתשלום מם-
אמת.
צה״ל שלאחר מילחמת ששודהימים, ב תקופת
תקציבי-הביטחון המסחררים, דוגמתו
האישית של משה דיין וערימות־ה־עפר
של קו בר״לב, השתלב היטב בתמונה
חברתית כללית זו. כך נוצרו ה״נורמות״,
שעליהן מדבר ישראל טל בדו״ח שלו.
נורמות אלה — משרת מישפחתי הנקרא
״נהג״ ,רכב צבאי השייך למעשה למיש־פחה,
נסיעות־לימודים לחו״ל — אינן אלא
העתק ה״נורמה״ הכללית של המישטר במהדורה
צבאית.

טטרתן היא לספק לקצינים הכנסה
נוספת, סמוייה, המשווה את
מעמדם הכלכלי-החכרתי לזה של
שכניהם, הנהנים מהכנסה סמוייה,
איש-איש לפי טיכ מיקצועו ואפשרויות
ההעלמה הטמונות כו.

ף* ל תושכי פייטון פלייס הישראלית
^ יודעים זאת. אין הם מתקיפים את ה־מישטר
המבוסם על רמאות כללית זו.
להיפך, הם מרגישים בו טוב מאוד.

הם מכלים ימים ולילות כתה־כיכ
מרתק זה. אין ספק שדיכרו
עליו הרכה מאוד שעות.

מניין יש לאיש כסף? מהיכן הביא את
הרהיטים שלו? בוודאי מקבל שוחד, אלא
מה! בכלל, למה שיהיה לו בית יותר יפה
משלנו?
הנשים פעילות במיוחד. הן גם מתפארות
בכך. אחרי חקירתו של האלוף טל, הן
מתלוננות פומבית שהוא יגבה עדויות רק
מהגברים, שהיה להם גם עיסוק אחר בחיים,
בעוד שהן, הנשים, שהיו כנראה
פנויות 24 שעות ביממה לבילוש אחרי
השכן, יכלו למסור עדות הרבה יותר מלאה.
שלא נדע משכנים כאלה.

והרי זהו, כדיוק, תפקידו של
שעיר לעזאזל.

הרכה יותר נוח להתנפל על
איש אחד, הנוהג כמו כולם, ולהוכיח
שהוא־הוא סמל השחיתות.

גדולי המדינה וצד,״ל המתגוררים בצהלה.
הם היו מוכנים בהחלט להיעזר בו, לחסות
בצילו ולבקש ממנו טובות.

אד כרגע שהונחתה עליו מכה,
כרגע שהקאריירה שלו כצה״ל
נראתה כגמורה, והוא נראה חסר־אונים
— כאיזו מהירות התקכצה
החכורה כדי לעשות כו שפטים:

זוהי הנאתם האמיתית של עלובי-נפש:
בנפול איש שהיה גדול הם יכולים לקרוע
אותו לגזרים, ולהתנקם בו על כל הימים
שבהם היו נאלצים — בשל פחדנותם —
להתרפס בפניו.
ץ האספקט האנושי השלישי, זה ה!
לשיח ישר מן המסורת של אבותינו.
.״ולקח את שני השעירים והעמיד אותם
ל טי ה ,,פתח אוהל-מועד. ונתן אהרון
על שני השעירים גורלות. גודל אחד לה׳
וגורל אחד לעזאזל. והקריב אהרון את
השעיר, אשר עלה עליו הגורל לה /ועשהו
חטאת. והשעיר אשר עלה עליו הגודל
לעזאזל — יועמד חי לפני י׳׳ להפר עליו,
לשלח אותו לעזאזל המידבריה.
״...וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש
השעיר החי, והתוודה עליו את כל עוונות

השעירים למטה, כדי לרסק את
עצמותיו.
אין הם מסתירים כלל כוונה זו. אמר
אחד השכנים לכתב הארץ: השכנים התרגזו
מפני שגם אחרי ועדת-אגרנט לא
הוריד זעירא את הראש ולא התהלך בין
שכניו בהכנעה ובהשפלה עצמית. הוא
העז להלך במו קודם לכן, כאשר נחשב
לאיש יהיר.

יתכן שז ה היה, כעצם, החטא
העיקרי שד אלי זעירא. כשככר
עמד כראש הצוק, הוא העז עדיין
להרים ראש. על כך החליטו להענישו.

אחד מהשכנים האלה הוא איש מ־אנשי־המימסד
בה״א הידיעה, אותם האנשים
שהעלו את גולדה מאיר על כן גבוה,
ושהפכו את משה דיין לאליל עטוף־הילה.
יתכן שבסתר־ליבם הרגישו הרגשת־אשמה
כלשהי, כאשר נסתבר כי יקיריהם גרמו
לאסון לאומי כה מחריד. אבל הם לא רצו
להאשים את עצמם. הם רצו להאשים
מישהו אחר, שניתן להעמיס עליו את
חטאיהם שלהם.
* המיבנה הבולט למעלה: עליית־גג ל־איחסון
חפצים דמויית מיגדל.

לא הנורמות הכלליות אשמה. לא ה נורמה
של צה״ל אשמה. אשם אותו איש
מושחת ורקוב, אלי זעירא, שנהגו הפרטי
הביא כמה חיילים לגינתו כדי ליישר עץ
שעמד ליפול על חוטי־חשמל.
בוז לשחיתות! יחי ביודהמישפט של
השכנים — הטובים כל־כך, הצדקנים בל-
כך, שאף אחד מהם לא קיבל מעולם תש לום
ללא קבלה, ואיש מהם לא רימה מעולם
את מס־ההכנסה.

שלא נדע מאנשים טוכים כאלה.

ך* מישטר הזה הוא אבי-אבות השחי!
| חות• ה״נורמה״ היא הגורמת להש חתה
כללית של המדינה.

דרוש מטאטא-כרזל, כדי לסלק
את הזוהמה המצטכרת של דור,
ולהקים מישטר חדש המכוסס על
חלוקה צודקת של העול, יושר צי־כורי
והגינות אישית, ושכר הוגן
תמורת עכודח הוגנת.

במישטר כזה יוכל גם צה״ל לחזור ל אווירה
המוסרית הדרושה לגוף חיוני זה,
המופקד על הגנת המדינה והגנת חיינו.
איני בטוח א 0כל השכנים הטובים ב־פייטון
פלייס״מוכנים לתת יד ליחיסול ה־מישטר
הקיים ולהקמת מישטר חדש בזה.

הרבה׳ -יותר פשוט להתנקם כשכן.

השר קול רצה לעזוב קונצרט
באמצע -אבל אשתו התנגדה
9שר המישפטים והדתות,
חיים צדוק, מנצל את
פגרת הכנסת כדי לבלות במלון
דן־קיסריה. אולם, השר הפסיק
את חופשתו.ונסע במיוחד מקי סריה
לתל־אביב וחזרה, כשהוא
נוהג בעצמו במכוניתו, כדי ל הצביע
בבחירות לימזכ״ל מיפ־לגת
העבודה. השר לא סיפר
אם הצביע עבור מאיר זרמי
או ישראל גדגית, אך,ניגש
בהפגנתיות אל גרנית, ולחץ
את ידו.

הג יותר להתגורר במלונות־הפאר
התל־אביביים. ביום הוא
קובע את מישכנו במלון בן
ארבעה. מכבים בלבד ,׳מלון
אוויה בלוד.
׳ 9בשל תרגיל גיוס־המי־לואים
שנערך בשבוע האחרון,
הירבו כלי־התיקשורת להשמיע

את הודעותיו של ,״דובר
צה״ל.״ אבל דובר צה״ל עצמו,
הת־אלוף דב שיאון, לא היה
כלל בארץ. שיאון יצא, עוד
לפני תרגיל הגיוס, בשליחות
הקרן־הקיימת, למסע-הרצאות
בקנדה. לנמל־התעופה בלוד
הוא בא בלוויית אשתו, יעל
דיין. אלא שיעל לא באה כדי

תונות, אלא רק על ישיבות
סגורות.״

הגשם, בביצוע כרמלה קורן.

שיריו של ברט בכרך, טיפות

91 בעלת הסלון לטיפול
בכלבים ברחוב אבדגבירול ב־תל־אביב,
הילה לסמן, זכתה,
לראשונה מאז החלה עוסקת ב־טיפול
בכלבים, בנשיכה של
כלב. הילה, אשר טיפלה יכבד

שירי האהבה של בכרך כנראה
עשו משהו לשניים, שהמשיכו
משם בבילוי בפאב, בלוויית
כמה מעובדי גלי־צה״ל שהח זיקו
להם אצבעות. בסוף הערב
ליווה גדעון את יהודית לביתה,
נפרד ממנה בפתח הבניין,

9המזכ״ל היוצא של
מיפלגת העבודה, שר-החינוך-
והתרבות אחרון ידלין, אשר
ניהל את ישיבת בחירת המז־כ״ל
החדש של המיפלגה ביום
החמישי האחרון, קיצר שלא
כדרכו בנאומו, ומיהר לנעול
את ישיבת מרכז המיפלגה.
חברי המרכז תמהו מדוע אין
ידלין מנצל, כדרכו, את ההז דמנות
לשאת נאום ארוך, אך
מאוחר יותר הסתבר כי השר
מיהר למופע האופרה משה
ואהרון, שנערך באותו ערב
במי,סגרת הפסטיבל הישראלי,־
באמפיתיאטרון הרומי בקיסריה.
,משה
׳ 9שר-התיירות
קול, היה אורח־הכבוד באותו
מופע של האופרה משה ואהרון.
היושבים סביבו שמעו
אותו מתווכח בשעת ההפסקה
עם רעייתו, אטה קול. השר
טען בי המופע משעמם אותו
וכי הוא רוצה לנסוע ׳משם כבר
בהפסקה, ואילו אשתו עמדה
על כך שיישארו, בטענה כי
אין זה נאה שהכל יראו בי השר
אינו מבין באופרה.
! 9איש מישרד־,התיירות
אחד, מנכ״ל המישרד חנוך
גיכתון, מי שהואשם בביזבוז
כספים: ולינה במליונות־פאר,
החליט לחסוך. גיבתון אינו נו

עמי גירעדי

הרופא המנתח האחראי לא•
פים חדשים רבים, נזדמן עם
אשתו רותי (מימיו) בכפר־הנופש של רפי נלסון באילת, כאשר נזכר
שזהו יום־השנה לנישואיו. בו במקום ערך נלסון (במרכז) מסיבה
ללוותו. באותו יום עצמו יצאה
אף היא, בשליחות המגבית,
למסע־הרצאות בארצות־הברית.

על מאבק בינו

לבין

הדמטכ״ל רב-אלוף מרדכי
(״מוטה״) גור, סיפר השבוע
מנכ״ל רשות השידור, יצחק
ליבני ליבני סיפר, כי בעת
שירותו בצבא סדיר, בדרגת
טוראי, היה שומר במחנה שנדר
בירושלים. באחד הלילות נערך
תרגיל לבדיקת עירנותם
של השומרים, ובמהלך תרגיל
זה התנפל לפתע !מישהו על
ליבני, וחטף את הרובה הצ׳בי
שלו מידו. ליבני לא התבלבל,
חטף מן החוטף את האקדח ש היה
בידו של זה, איים עליו
באקדח ,׳ואמר :״אם לא תחזיר
לי את הצ׳כי — אירה בך !״
החוטף החזיר לליבני את הרו בה.
רק אחר־כך התברר כי
היה זה רב־סרן (דאז) מוטה
גור, ששם־מישפחתו היה אז
עדיין גורבן.

בעל מיפעל הגלידה והגבינות נר|
1| 1¥י111 ״11 *1 1| | 1
1ו 1ע 11111 1אה מנשק נערה צעירה ויפה על

חוף אילת. לאכזבת הרכלנים שהסתובבו בשטח היתה זו בתו
4ובילתה חופשה עם הוריה, ערב התחלת שנת־הלימודים,

ערב
91 במסיבת־רעים,
נסיעתו של הכתב הפרלמנטרי
של הצופה, ש אול (״בובי״)
שיך, הזכירו לשיף את כיש לונו
המפורסם בדיווח מישיבת
סיעת המערך בכנסת. הצופה
יצא אז בכותרת לא־נכונה, מאחר
ששיף עזב את הישיבה,
שהיתה פתוחה לעיתונות, עוד
לפני שהסתיימה, והעריך לא-
נכונה את תוצאותיה. שיף,
א ה רון
אשר שר־ההסברה
(״אהרל׳ה״) ירי 3הגדיר אותו
פעם כקצין־אמ״ן של הכנסת
משום המידע הפנימי הרב ש ריכז
בידיו, הגיב על כך :״זה
רק מוכיח שאני לא מסוגל לדווח
על ישיבות פתוחות לעי-

סביב הפסנתר, העומד בחול. הזמר מעולי״רוסיה, מארק חצקביץ
(לייד גילעדי) שבא למקום עם בנו (על ברכי נלסון) הפך את הח גיגה
להאפנינג רוסי — ובמשך שעות ארוכות התמוגגו המסובים
בתישפוכת״נפש רוסית, כשרפי דואג להשקות ולהאכיל את הקהל.
במאות ואלפי כלבים, סיפרה
בשבוע שעבר כלב פודל, ש הובא
לסלון שלה יחד עם ידידתו,
כלבת פודל. הכלב המס תפר
היה דווקא שקט, אך
חברתו לא היתד, מרוצה מן
התיסרוקת החדשה שהעניקה
הילה לחבר הקבוע שלה, התנפלה
עליה ונשכה אותה.
9שר־הפנים לשעבר, ח״כ
ד״ר יוסף כורג, פנה השבוע
אל חברו למפד״ל, ראש סיעת
אמונים ח״כ זבולון (״סוסו״)
המר, בבקשה מיוחדת־במיגה:
״לא איכפת לי שאתם משמי צים
אותי,״ אמר בורג להמר,
״אבל תפסיקו להמציא עלי בדיחות
גסות.״
׳ 9הזמר כהה־העור מטרי נידד,
ג׳ימי דויד, נכנם בש בת
האחרונה למיסעדה שבמלון
הילטון, כאשר אחד מידידיו,
ששהה אותה עת במיסעדה,
קרא לעברו בקול רם :״ליהו דים
ולכלבים הכניסה אסורה!״
למישמע האתגר החל ג׳ימי נו בח
בקול רם, ויצא את המים־
עדה לקול צחוקם הרם של
הסועדים.
9תוכנית השידוכים של
גלי־צה״ל, זוכה למיספר רב
של מאזינים. במרכז התוכנית
האחרונה, למשל, עמדה יהודית
לוי, עובדת דפי זהב.
׳מעשרות ההצעות הטלפוניות
שקיבלה מרווקים, בחרה־ כאד ריכל
גדעון אופנהיימר. השניים
קבעו להיפגש בבית-
קפה להיכרות יותר קרובה,
הלכו אחר־כך לחזות בערב

הבטיח להתקשר בדי להמשיך
בפגישות.
׳ 9הנוהג המסורתי לפיו
מבקש הבעל את יד אשתו מ אביה
עבר, כנראה, מהעולם.
יכך על־כל־פנים התברר בשבוע
שעבר למנחה שמואל שי.
היה זה בעת הקלטת תוכנית
הרדיו דירה לשניים, בה מת חרים
שישה זוגות נשואים יעל
פרם שיל 90 אלף ל״י לרכישת
דירה, מתנת בנק הפועלים. כל
שש הנשים המשתתפות בתוכנית,
הודו בפומבי כי הן אשד
הציעו נישואין לבעליהן. הבע לים,
אשר לא שמעו את תשו בת
נשותיהן ונשאלו על־ידי
שי אותה שאלה, גילו ג׳נטל-
מניות וטענו שהצעת הנישואין
עלתה ביניהם באופן הדדי.
9הצגת המחזה בחופשה
ממוסר סגור, בפני חיילים פצו עים
המחלימים בבית קיי בנה־דיה,
כמעט שנסתיימה בכי־דע.
בקטע מסויים בהצגה חייב אחד
המשתתפים, בתוקף תפקידו,
לירות באקדח. בהצגות רגילות
,מגיב קהל־הצופים בדרך־כלל .
בתדהמה למישמע היריות. אבל
הפעם לא הסתפק בכך. לשמע
קול היריות הפתאומי מתוך או-
לם־ההצגות, הגיעו למקום במ רוצה
חיילים המופקדים על
השמירה במקום, ובנשק דרוך
בידיהם פרצו לעבר הבמה. מנהל
ההצגה, יוסי סרוסי, רץ
אליהם מייד, ורק בקושי רב
הצליח לשכנעם כי היריות הן
חלק ימן ההצגה, וכי אין.מדובר
בהתקפת־מחבלים על בית־ה־החלמה.
העולם
הזה 1930

במדינה הע מחשבת השבוע!
התרגיל הגדול נסתיים.
טוב שהיה זה תרגיל.
זה יכול להיות גם אחרת.
זה תלוי גם בנו.

צה״ל
ההפגנה הגדולח

ה 5כיכו7וכימ שציפו 7מחר!רים
בעקבות תרכיז הגיוס —
גשארו מחוסרי עכורה
הרבה סימני־שאילה ריחפו השבוע מעל
תרגיל גיוס־המילואים הפומבי שביצע
צה״ל: האם לא יגרור אחריו התרגיל
פאניקה בציבורי האם לא יעביר את
׳מדינות־ערב מעבר לגבול החשדנות שלהן
שלהן לנקיטת תגובות יזומות? באיזו
מידה יפגע הגיוס ההמוני של כלי־רכב
ציבוריים בחיים התקינים? והאם יעמדו
המגוייסים בלוח־הזמנים שנקבע להם
מראש?
את התשובות על שאלות אלה ניתן
היה לנחש, במידה רבה של סבירות, עוד
קודם שהחל התרגיל. אולם השאלה ה גדולה
מכולן, שהתשובה עליה, נותרה
סתומה עד תחילת התרגיל היתה: האם
השתנתה המוטיבאציה של חיילי המילואים
של צה״ל בהיענותם לגיוס?
כל הנתונים המוקדמים הצביעו על כך
שהתז צריך להתחולל שינוי כזה. קודם
כל, העובדה שכל המגוייסים ידעו הפעם
שמדובר בתרגיל וקיבלו על כך אתרעה
מראש.
היו גם סיבות עמוקות יותר, שסיוציולו־גים
יכלו לספקן בשפע: עדיין לא נרגעו
לגמרי גלי־המחאה שגעשו בעקבות מיל-
חמת יום־הכיפורים ; ההתמרמרות והניר־
׳גנות שגברו בחודשים האחרונים בחוגים
רחבים, בעיקבות החמרת המצב הכלכלי,
!תופעות השחיתות בצמרת והתחושה ששום
דבר לא השתנה ואינו יכול להשתנות.
עצם התחושה המוחדרת לציבור הישר אלי
כי מילחמה נוספת היא בלתי־נמנעת,
כשהיא מלווה בידיעה שמילחמה חדשה
לא תפתור שום בעייה, יצרה כבר תופעות
של היסכול הסוני, המקבלות ביטוי בתחומים
שונים. גם העובדה שרבים מהם־
גיוייסים שירתו כבר חודשים רבים במילו אים
מאז המילחמה, לא היתה עשוייה לתרום
למוטיבאציה שלהם.
כל אלה יכלו להשתקף במידת ההיענות
לתרגיל־הגיוס. הם יכלו להתבטא גם ב־מצב־דוחם
של המגוייסים ובתגובותיהם.
ה,מוטיבאציה לא השתנתה. כאשר
הסתיים התרגיל, ביום השני השבוע, נגולה
אבן כבדה גם מעל ליבם של הספקנים
ביותר. שיעור ההיענות היה מעל ומעבר
לצפוי ולחיזוי מראש. גם המהירות בה
מיהרו להתייצב אנשי המידגם המייצג,
שגוייסו בתרגיל, הצביעה על כך ששום
דבר לא הישתנה במוטיבאציה של האזרח־חייל
הישראלי כשהוא נקרא אל הדגל.
שיעורי הפירסום. וד,תהודה שנתן צה״ל
לתרגיל גיוס המילואים, נקבעו תוך התייעצות
בפסיכולוגים. אלה ציפו בוודאי
לתעסוקה גם בתום התרגיל, כדי לנתח
את המניעים הפסיכולוגיים של הכישלון,
במיקירה •של שיעור היענות נמוך. הם
נותרו מחוסרי-עבודה.
היה זה גילוי מעודד לגבי הישראלי
הרוטן, המתמרמר והמתחמק. כמו *שסיפר
איש־מילואים מגויים, בן ,38 אב לשלושה
ילדים, עצמאי, שנעל את בית־המלאפה
שלו מייד עם הישמע סיסמת היחידה ישלו
ברדיו :״לא הלכתי למילואים. הלכתי
להפגנה. להפגין למדינות־ערב, שאם יש
להן תוכניות לגבי ירידת המוראל בישראל
— שישכחו מזה!״
מדיניות הזמנה לחדר המנהל

ין יסינלר נוהג כמכונית —
וזממשזת ישיא? אין
ברירה אזא 7ת8ו0
בה טרמפ
קשה היה לטשטש את הרושם: הזמנתו
הבהולה של יצחק דבין לוושינגטון, במחצית
הראשונה שיל חודש ספטמבר,
(המשך בעמוד )18

ה גו ה ני ם
ס ר חי

פני שלוש שנים הם הגיעו הנה
/בהמונים. עדרים־עדרים, עם חבילות
כסף בידיהם, מכוניות מרצדס מפוארות,
סיגרים עבים וידיים פשוטות. יד ימין מח לקת
מתנות, יד שמאל לוקחת מכל הבא
ליד.
הם החלו קונים ברעבתנות, תרים אחר
עסקים נוצצים שיעלו אותם לכותרות. הם
גילו את הדרך בה הופכים בעלי בתי-
בושת והימורים מגרמניה למשקיעים מכו בדים
במדינת ישראל.
הם, היהודים שנשארו בגרמניה אחרי
השואה ולא בחלו בשום מיקצוע כדי לע שות
כסף. הם, שרידי מחנות-הריכוז, ש למדו
כי למען הקיום — הכל מותר. הם,
שעשו את עריסות הכסף שלהם בין ה גרמנים
שנואי־נפשם, באו למדינת־היהו־דים
לקנות לעצמם •שם טוב.
ומדינת־היהודים מכרה עצמה בזול. בעלי
מיגרשים עמדו בתור כדי להימכר לגרמנים.
מיגרש אחרי מיגרש, מלון אחרי

שיקנו את הקרקעות של הגרמנים שלו.
ברוך ישראלוביץ /שקנה לפני מיילחמת
אוקטובר את שיטחי אדם הכהן פינת אר־לווזרוב
בתל־אביב, בסכום של 6.5מיליון
לירות, שילם דמי־קדימה בסך מיליון וחצי.
לפני כמה חודשים ביטל את העיסקה, לקח
בחזרה את דמי־הקדימה.
בירושלים מכרה קבוצה גרמנית אחרת
שטח של 42 דונם במחיר זול להפליא.
הקונים היו חברות שיבון עובדים ופאן־
לון. ברמת־גן מנסה עתה קבוצה גרמנית
אחרת למכור בכל מחיר 40 דונם ברוטו,
שאותם קנתה לפני שלוש שנים.
כל מי שרוצה כיום לקנות שטחים ש קנו
הגרמנים לפני שלוש שנים, יכול לע שות
זאת בקלות. הגרמנים בורחים מ ישראל,
ומוציאים מכאן את השקעותיהם.
אפילו החברה הבינלאומית לפיתוח ש הקים
פינחס ספיר בשעתו, במייוחד עבור
משקיעים גרמניים, אשר קיבלה הטבות
מפליגות במיסים (פטור ל* 30 שנה ממס-

איל־ההון כוכים
לא בובע־מיישעם

שלו ש שנים אחרי שיהודי פראנקפורט הציפו
את רחוב הירקון ־ הם מוציאים את כספיהם מהארץ
מלון, כאשר הגרמנים מתחרים ברכישת
מלונות רבים ככל היותר ברחוב הירקון
בתל־אביב לאורך חוף־הים, ותוך שנה הח זיק
כבר במרבית המלונות במקום, מ־הילטון
ועד למיגרשי כיכר לונדון. הש ליטה
הגרמנית ברחוב הירקון, רחוב ה מלונות
והטיילת, הפכה את שמו בפי העם
לפרנקפורט־שטו־אסה.
ובעיקבות בעלי בתי-הבושת וההימורים
באו הרמאים. חלאת העם היהודי שהונו
ורימו את הגרמנים בתכסיסים, שלעומתם
ייראה הסרט העוקץ כמישחק־ילדים. הם
באו לישראל כיוון שזו, המסרבת לחתום
על הסכם־הסגרה עם גרמניה, הפכה למקום־
מיקלט בטוח לכל נוכל מגרמניה.
הגיע ג׳ורג׳ וינטנר, אשף ההונאות, ש יחד
עם ברון הונגרי אמיתי ועם זייפו־תמונות
חכר טירה בפרוסיה, שם חי והת־חזה
כברון הונגרי, ומכר תמונות מאוסף
מישפחתו לגרמנים — בסודי״סודות כמובן
— שכן המכירות היו בכספים •שחורים.
וינטגר עשה תוך חצי שנה למעלה מ־20
מיליון מרק גרמניים — ומשהרגיש כי
הקרקע החלה בוערת תחת רגליו, נתן
לשותפיו את חלקם ובא לישראל.
כאן עשה מה •שעושים שאר הנוכלים.
הוא ישב כמה חודשים במלונות הילטון
ושרתון, הלך לקפה רוול בדיזנגוף לבחון
את החתיכות הישראליות, התקשר עם
גורמים פרטיים המספקים שמירה אישית,
והבטיח את בטחונו על כל צרה.
אחר־כך השקיע שיבעה מיליון לירות
בקניית תחנת סונול בפינת דיזנגוף־גור־דון,
כדי להקים שם בית־מישרדים. כן
״קנה״ את קלארייסה, צעירה בשנות ה־,30
פתח למענה בוטיק מול תחנת־הדלק ומכו־נית־ספורט,
ועשה חיים משך שנתיים.
לאחרונה הוא נעלם. איננו. ואיש אינו
יודע היכן הוא. כמוהו כך גם ישראלים-
גרמניים או יהודים־גרמניים אחרים, שנה רו
לכאן עד מילחמת אוקטובר, השקיעו
את כספם במיגרשים ובמלונות.

?:שקיעים פו חדי ם
מ מי לחמה
ך* 7מי שמסתובב בין המתווכים שם
^ לב לתפנית החדה, הפתאומית. עד
מילחמת אוקטובר היה כל מתווך הגון
מספר כי הוא מחפש קרקעות לקנייה עבור
הגרמנים שלו. עכשיו הוא מחפש קונים

הכנסה עצרה את פעולותיה ומתקשה
מעבירים את השקעותיהם מישראל לאיראן.
לגייס את הכספים שלהם היא זקוקה.
אחד הראשונים שעברו לאיראן, המביע
המשוחח עם הגרמנים המוכרים כעת צער על שנכנס להשקעות בישראל, הוא
את רכושם בישראל, יכול לשמוע מפיהם איגנאץ בוביס, מי •שהקים את רישת המלוכמה
סיבות לכך. הם יספרו על קשיי ה נות
החדישה בישראל של קבוצת בוביס.
אשראי בגרמניה, ועל הצורך הדוחק שלהם
בובים מספר כי מכר למשקיעים בגרמניה
שלהם במזומנים. חלק מהם יספר כי עליו מראש ארבעה מלונות בישראל (אותם
לממן השקעות אחרות •שלו הנמצאות ב הוא מקים עכשיו) ,בסכום כולל של
משבר, כמו בענף הטכסטיל, למשל. או 173 מיליון מרק גרמניים.
לם הרקע לבריחה, המבצבץ מבין השורות,
מלון אחד, באילת, ושמו לרום, כבר
הוא החשש מפני מילחמה נוספת, והמצב
נפתח, ויש בו 312 חדרים. מלון שני,
הכלכלי המידרדר.
ברחוב הירקון, בתל־אביב, במקום בו היה
פעם הבית האדום, ייחנך במאי הקרוב
ויהיה בן 400 חדרים. מלון שלישי, במנשיה,
ארץ העתיד אמור להסתיים בספטמבר הקרוב. בבנייתו

של מלון רביעי, בירושלים, טרם הוחל.
עד כה השקיעה קבוצת מביס 65 מיליון
ך• חשש ממילחמה נוספת אינו דווקא
מרקים במלונות. בוביס עצמו השקיע
) 1חשש אישי לעורם• כמו כל משקיע מסוג
זה, פנה הכסף הגרמני לתעשיית התיי־ •שמונה מיליון מרקים מסכום זה. בחלק
רות־מלונות, מועדוגי-לילה ומיסעדות. ב מן המלונות שותפת חברת אל־עד, באמתחומים
אלה אין פיקוח הדוק על הכסף. צעות חברת לרום.
והנה, לפתע פרצה מילחמת אוקטובר,
לא לשווא אלה הם גם הענפים החביבים
על כספי הפשע המאורגן בעולם כולו. אולם וגרמה לפיגורים של חצי שנה בבנייה.
ענף התיירות רגיש מאד למתיחות ביט עוד לא הספיקו להתגבר על כך, והוצא
חונית. בישראל, כל ירייה מבריחה תיי צו הקפאת הבנייה, שהפסיק את הקמת
רים. כל מילחמה פירושה משבר בענף המלון במנשיה באמצע השלד. אומר בו־בים

לחודשים ארוכים.
״התחייבנו למסור מלון גמור בספטמבר
אחרי מילחמת ששת הימים דומה היה
כי הגיעו ימות המשיח. שקט בגבולות, הבא. כל פיגור פירושו ייקור הוצאות
ירושלים של זהב, סיורים בשטחים הכבו הבנייה. כיוון שמכרנו את המלונות מראש,
במחיר קבוע, אין לנו כל אפשרות להע שים.
מילחמת
אוקטובר ניפצה אמיתה זו. כ לות מחירים, ואם הבנייה תוקפא, נפשוט
יום יודעים הכל כי בכל רגע צפויה מיל־ את הרגל. קרוב ל־ 600 משקיעים שהשקיעו
במלון זה עד כה 48 מיליון מרקים, יפסידו
חמה חדשה. ואין כל היגיון להשקיע כס פים
בארץ בה פורצות מילחמות בלתי -את כספם.
״הייתי מוכן להשקיע בישראל יותר.
פוסקות. ייתכן גם כי חלק ממשקיעים
אלה, הדואג לכיסו־שלו יותר מכל, יודע לעשות כאן יותר. היום איני יכול לייעץ
כי מפלת ישראל פירושה גם אובדן הש־ לאיש להשקיע בישראל, לאור ניסיוני כאן.
קעותיו-שלו כיהודי, ולכן עדיף להוציא להשקיע בישראל צריך רק מי שלא מוכן
את הכסף כל עוד לא מאוחר מדי, ולהפ לקבל תמורה להשקעתו. אולי בעוד 20
שנה, כשיהיה שלום. אולי אז. אני מנדשיך
נותו למדינות בטוחות יותר.
בגרמניה באירגון השקעות. באיראן אני
כך, שלוש שנים לאחר שזרם אדיר
של מרקים הושקעו בארץ בענפי המלו עובד כקבלן כללי.״
אלה הם דבריו •של איש־עסקים רציני
נות והפיתוח, תוך ניצול הקלות מם־
בגרמניה ובישראל. על המצב לאמיתו
הכנסה בגרמניה, מופנה עתה אותו זרם
כספים, על־ידי אותם אנשים עצמם, למ אולי תעיד העובדה כי גם יד-ימינו של
מאיר לנסקי, ג׳ו סטאשר, שמאז מילחמת
דינה אחרת, איראן.
•שם אין סכנת השמדה. שם יש מדיניות ששת הימים התגורר בתל-אביב באורח
של פיתוח נמרץ והקלות-מס כמו בישראל קבע, עבר לפני כמה חודשים לאיטליה,
— אבל אין ערבים המאיימים ללא־הרף לאיזור הווילות שליד רומא. מה •שבטוח
במילחמה. רב והולך מיספר הגרמנים ה — בטוח.

אייאו -

שוחד ,״בישול״ תיקים, הערמת מיסמכים, פיברוק תצהיוים

ך* רגשתי שמשהו מוזר מתרחש
1 1 //במישרדי. הלקוחות החילו עוזבים
אותי,״ סיפר עורך־דיו תל-אביבי, שהת־מחר,
בייצוג נהגי־מונ״ות שכירים. נהגים
אלה הגישו בקשות לוועדה הציבורית ש ליד
מישרד־ר,תחבורה, לקבלת רישיון למונית.
״תחילה
לא ייחסתי לעניין חשיבות,״
המשיך עורך-הדין .״זכותו של כל אדם
להחליף עורך־דין. יאבל כשהדבר נישנה
פעם אחר פעם, התחיל להתעורר בליבי
חשד. שכר־טירחה עבור טיפול בבקשה
לקבלת רישוון־מונית 1ע בין 3,000ל-
4,000 לירות. כאשר קבוצה לא־מבוטלת
של לקוחות עוזבת אותך תוך פרק־זמן
קצר, אתה מפסיד הכנפות בסדר גודל של
עשרות אלפי לירות׳.
בתחילה, ניאות אותו עורך־דין להפסיק
את הטיפול בתיק כבר לפי בקשתו הרא־שוגה
של לקוח. רק בשלב מאוחר וותר,
החל מברר אצל לקוחותיו מדוע הם מבק שים
לעזבו.
התשובות היו מגומגמות — מלם הודו
כי הוא מטפל בענייניהם במרץ ובכישרון.
עם־זאת רמזו לעורך־הדין כי החליטו לא
להסתכן. לעולם אין לדעת אם הוועדה
תאשר את בקשתם, ואילו הם מצאו דרך
בטוחה לקצר את הליכי הדיון ולקבל תשובה
חיובית לבקשתם בכל מיקרה.

המפקח
חקר בעצמו
אא ד־מחרה ;ודע לאותו עורך-דין, כי
21 לא רק אצלו נתגלתה התופעה המוזרה
של בריחת לקוחות. גילו אותה חמישה
עורכי־דין נוספים.
כל שישה עורכי־הדין הללו, אנשים
נכבדים ורציניים, נועדו יחדיו, ובתום ה פגישה
החליטו לגלות את חשדנותם ליעקב
מלכא, המפקח־על־התעבורה במישרד-
התחבורה.
באפריל שנה זו נפגשה קבוצת עורכי-
הדין עם המפקח על התעבורה, ציינה
בפניו כי לדעתה קשר עורך־חדין צבי

סתי (האיש המרכזי בוועדה הציבורית׳ הקובעת
מי מבין הנהגים השכירים שהגישו
לוועדה בקשות יקבלו רישיון למונית)
קשר פלילי עם עורך-׳דין ממרחב תל־אביב.
שניהם חברו יחדיו כדי להטעות את שאר
חברי הוועדה, להביאם לאשר בקשות ל אנשים
שאינם זכאים לקבל דישיונות, ל קצר
טיפול בתיקים מסויימים, להימנע
להזמין נהגים לחקירה בעל־פר.,
יעקב מלכא נדהם. היו אלה האשמות
חמודות ביותר. הוא ביקש מעורכי־הדין
שלא יסתפקו בהשמעת האשמות כלליות,
אלא עקבו בשם נהג־סונית כלשהו שלא
היה זכאי לרישיון מונית, ותמורת שוחד
אכן קיבל את הרשיון.
עורכי־הדין השיבו, כי אותם נהגי־מוניות
ששילמו 12,000 לירות שוחד כדי לקבל
רישיון, השווה בשוק למעלה מ־ססס 120,
לירות, לא יגלו סודם לזרים, כדי לא להס
שילמו
דמי־שוחד כדי שהוועדה !תאשר את
בקשתם.
אחרי התלבטות ממושכת החליט יעקב
מלכא לא לפנות למישטרה. הוא לא שוכנע
כי יש ממש בטענות עודכי־הדין, וידע כי
פנייה למישטרה, תהרוס את צבי סתי,
אפילו יתברר במהלך החקירה כי אין אמת
בהאשמות.
אחרי אותה שיחד, החליט המפקח־על־התעבורה
להקדיש זימן רב, כדי לעקוב
מקרוב אחר תהליך הגשת הבקשות ל וועדה.

ק שי
העיראקי

ך< חודש מאי חשנח שוב הועלה שמן
1של צבי סתי, חבר הוועדה. הפעם

ו אב יפת
תכן בשלילת רישיונם. יתר־על־כן, קבלת
רישיון שווה לנהג שכיד כל הון שבעולם.
כבעל רישיון למונית, הוא יוכל להפסיק
לעבוד בלילות ובחגים, שוב לא ייאלץ
להסיע אנשי עולם-תחתון בשעות הקטנות
של הלילה, לא ייאלץ להתעסק עם שיכר
רים וביריונים. את כל העבודה ה״מלוב־לכת״
יעביר לנהג שכיר, ואילו הוא־עצמו
ינהג את מוניתו בשעות העבודה הרגילות
ביום.
עורכי־הדין ביקשו שהמפקח-על־התעבו־רה
עצמו יחקור בעניין, ואף יפנה למיש־טרד,
כדי שחוקריה יעזרו לו בנושא זה.
לדעתם, רק חוקרי־מישטרה מנוסים יוכלו
לעבור על כל התיקים החשודים, לדובב את
הנהגים החשודים, או להבטיח להם ש־רישיונם
לא ייפסל אם יעזרו לגלות למי

היה זד, בבית־הדין הגבוה לצדק, בראשותו
של השופט העליון חיים כהן
(בג״צ 74/74 נגד מישרד־ד,תחבורה) .בתצהירו,
ביקש נהג־מונית לפסול את צבי
סתי מלשבת בוועדה, נוכח הרינונים נגדו.
בעיקבות הבג״צ החליטה הלישכה ה־מישפטית
של מישרד־התחבורד, לפתוח בבדיקה
אודות השמועות העיקשות על התנהגותו
של צבי סתי, חבר הוועדה. משום-
סד. החליטה הלישכה המישפטית לנהל את
הבדיקה בחשאי. דן חירם, המנהל הכללי
של מישרד־ד,תחבורה ויחיאל אמיתי, דובר
המישדד, לא ידעו דבר על החומר שרוכז
בלישכה המישפטית.
כדי לשמור על סודיות מוחלטת נאסף
החומר כשהוא כתוב ביד, כדי שהמזכירות

בלישכה לא תדפסנה אותו במכונת־כתיבה.
למרבה הפלא — גם יעקב מלכא, המפקח-
על־התעבורה עצמו, לא הובא בסוד מעשי
הלישכד, המישפטית. כך נוצר מצב מוזר,
,בו שני גופים שונים במישרד־התחבורה
בדקו בנפרד נושא משותף, ובמקום לרכז
את המאמץ, פיצלוהו — עובדה שפגעה,
׳כמובן, ביעילות העבודה.
שמו של צבי סתי החל נלחש מפה-
לאוזן במיסדרונות מישרד־התתפורה. מזכי־רותיהם
של הפקידים הבכירים היו סופנות
לספר לכל שומע על, הקשר העיראקי׳
שבין צבי סתי, חבר־ד,וועדה יוצא עי׳רק,
לבין עורך־דין ממרחב תל־אביב, בן אותה
עדה, ה״סוחב״ לקוחות מעודכי־דין אחרים,
מבטיח להם כי בקשתם לרישיון, ,תאושר.
האווירה העכירה במהירויות
״מדוע לא עושים משחו?״ התאוננה
מזכירה בכירה בפני מבקר העולם הזה.
״בגלל כל השמועות האלו נוצר אצלנו
מצב בלתי־נסבל. כל נהג־מונית שכיר,
שבקשתו ניפסלת, מגיע הנה ומקים מהומות,
צועק שפסלו אותו מפני שלא שילם
שוחד״.
לפני שבועיים החליטה הלישכה המיש־פטית
של מישרד־ר,תחבורה לפעול. היא
צילמה את החומר שנאסף ושלחה אותו,
להערות ולחוות־דעת, לשופטת המחוזית
מרים בן־פורת, יושבת־ראש הוועדה הציבורית.
׳אומרת
השופטת בן־פורת :״הוועדה ה מחליטה
בעניין אישור בקשות לרישיון ל מונית,
חייבת לעשות צדק ולפעול לפי
מיטב הבנתה. גם אלי הגיעו שמועות
בעניין אחד מחברי הוועדה. השמועות
פוגעות באמינות הוועדה, וזה אסון.
״השבוע קיבלתי חומר מהלישכד, ה-
מישפטית של מישדד־התחבורה. קראתי
חצי עמוד׳ והפסקתי לעיין בחומר. איני
יכולה לנהוג כיהוחז-איש־קריות. בבוקר
לשבת בוועדה אחת יחד עם צבי סתי,
להחליף עיסו שלום, ואחרי־הצהריים לק רוא
חומר נגדו. מרוע היפנו את החומר
אלי? אני לא הכתובת הנכונה. מוכרחים
להפסיק את מסע השמועות, לקבוע אם

ד,איש זכאי או אשם, ובכך לסיים את
העניין. באמת, הגיעה רשעה שתשאל את
אנשי הלישכה המישפטית מדוע הם היפנו
את החומר אלי, ולא אל המישטרה.״

כשר, יקבל מגיש הבקשה את רישיון ה מונית.

מיפתב־ההל
שגה
לא הגיע

נסיגה
של כבוד
ויד־הדין יהודה זילבדברג, מה*
לישנה המישפטית של מישרד־התח־בורה,
סירב תחילה להתייחס לעניין. רק
אחרי ששוכנע כי נודעו לי פרטים מדויי־קים
בנושא החקירה החשאית שקיימה ה־לישנה,
אישר כי אכן קיבלה השופטת בן*
פורת חומר בעניין חבר־הוועדה צבי סתי.
עורך־הדין זילברברג טען כי החומד טרם
הוחזר לידיו, אמר כי ייתכן שנשלח חזרה
לעורך־דין אחר, הנמצא בימים אלה בחופשה.
הוא
אף סירב להגיב על שאלת השופטת
מדוע לא פנתה הלישכה למישטדה. כן
סירב להשיב אם אכן הועלה בלישנה
הרעיה להציע לצבי סתי נסיגה של בבוז—
התפטרות מתפקידו כתמורה לאי־פנייר,
למישטרה, כדי למנוע סערה ציבורית בנו שא
המוניות, שהוא נושא רגיש• ביותר.
במקביל לבדיקת הלישכה המשפטית
המשיך יעקב מלכא, המפקח־על־התעבורה,
לנהל חקירה משלו. עד מהרה צדה עינו
תיק, שניראה בעיניו חשוד. באותו תיק
ייצג עורך־הדין זלמן אליקים נהג־מונית
שכיר.
עורו־הדין אליקים, ממוצא עיראקי,
הגיע ארצה עם גלי העלייה הראשונים של
יהדות עיראק. בשער העלייה החליט פקיד
מישרד־הפנים כי השם סלמן אינו יהודי
דיו, ורשם בתעודת־הזהות שלו את השם
זלמן...
זלמן אליקים הוא אזרח עובד צה״ל,
המשרת בבסיס בית־אל במיפקדת יהודה
ושומרון. הוא אחראי על צוות מתרגמים,
שעיסוקם בתירגום הקודקס הפלילי הירדני
לעברית. כעובד צד,״ל, אסור עליו לעבוד
בעבודה נוספת ללא אישור מיוחד.

מפקח מדכא

חבר־ועדה שוורץ

הוראה לחקור

הסכמה לאשר

לזלמן אליקים אין מ שדד עורכי־דין,
אך למרבה הפלא אין עובדה זו מפריעה
לו לייצג מיספר לא־מבוטל של נהגי-
מוניות שכירים, בפני הוועדה הציבורית
הקובעת מי מבין מגישי הבקשות זכאי
לדישיון־מונית.

שורים היה עקרוני. בעוד שלפי האישור
הראשון שוכנעה הוועדה כי המבקש עבד
במשך שמונה שנים כנהג־מונית שכיר, הרי
האישור השני, אילו הוגש לוועדה, לא
היה משכנע אותה, והוועדה היתה דורשת
אז שורת מיסמכים נוספים.
המפקח־על־התעבורה פנה למישרדי מס-
ההכנסה ברמלה, וביקש לפתוח בחקירה.
הוא נענה כי מפקחי המישדד כבר פתחו
בחקירה יסודית, וכי ייתכן מאוד שהפקיד
אכן קיבל שוחד כדי לספק לאותו נהג
מונית, ולנהגי מוניות גוססים, אישורים
לפי בקשתם.
התלוגוית המושמעות על־ידי עורכי־דין
רבים הן, כי בפני הוועדה מובאים תיקים
״מבושלים״ ,כלומר — מנים ׳תיק הנראה
כלפי חוץ כאילו הוא עוגה על כל דרישות
הוועדה, בעוד שלמעשה חלק מהמיסמכים
המופיעים מ אינו כשר.
תיקים ״מבושלים״ ,מהם נעלם מיפתב-
הלשנה, למשל. נהגי־מוניות־ממורמרים,
שהוועדה פסלה את בקשתם, שולחים לא-
פעם מיבתבי־הלשנה לוועדה, ומציינים כי
נודע להם שחבריהם לתחנה, נהגים שכירים
אף הם, שילמו שוחד כדי שיבנו עבו רם
תיק מושלם.

כך ״מב שלים״
__ תי קי ם
ץ* גחינה חוקית, המגיש בקשה לווע-
דה, אינו חייב להיעזר בעורך־דין.
אך באופן מעשי, מרבית הפונים לוועדה
מייוצגים על־ידי עורכי־דין המסייעים להם
לנסח את בקשותיהם, ומכינים אותם לק ראת
הופעתם האישית בפני הוועדה. ה־מפקח־על-התעבורה
הבחין בתופעה משונה.
רבים מאלה שהופיעו בפני הוועדה ללא
עורך־דין, ניסחו בקשותיהם בצורה זהה.
כמדכן ניכר בהם היטב כי הוכנו מראש,
ובצורה מיקצועית, לקראת ישיבת הוועדה.
עד־מהרה גילה יעקב מלכא כי עורך־הדין
זלמן אליקים מעדיף, משום־מה, לייצג את
לקוחותיו לא בדרך ישירה, אלא כנוכחות
סמוייה מאחרי הקלעים.

ך* ,מהילד השיחות עם שורה ארוכה
4של עורכי־דין ונהגים שבירים, הצליח
׳מבקר העולם חזה לגלות דוגמה קלאסיית
של תיק ״מבושל״.
ניהג־מונית שכיר מאור־יהודה (שם הנהג
ומיספר המונית ׳רשומים במערכת) קנה,
בשוק החופשי, בשותפות עם חבת, רישיון
למונית. כידוע, ניתן לסחור באופן חוקי
בירישיון למונית, ומחית הוא כ־120.000
לירות.
כעבור זמן קציר הסתכסכו שני השותפים,
והחלו למרר איש את חיי רעת. כאשר
נוכחו לדעת כי חיי שניהם הפכו לגהינום,
החליטו למכור את רשיון דימונית. מייד
לאחר־מכן הג ש אחד מהם לוועדה הציבורית
בקשה לקבלת רישיון למונית. שות־פר־לשעבר
ידע מיספר עובדות, שהיה די
בהן כדי לפסול את מג ש הבקשה מלקבל
רשיון. הוא שיגר מיכתב־הלשנה לוועדה.
העתק המיכתב הרשום וחותמת התאר
ברשות.
להפתעת בעל המיכתב, קיבל מגיש ה בקשה
כעבור סיספר תדשים רשיון ל מונית.
חקירה
יסודית העלתה, כי המכתב שמוען
לחבת הוועדה כלל לא הגיע לידיעתם.
מישהו טרח להעלימו מתוך התיק. עובדה
תשובה נוספת: את מג ש הבקשה הדריך
וייצג עורך־דץ מסויים, המוזכר ׳תכופות
במישרד־התחבורה בחריקת־שיניים. תיק
הבקשה, שהיה בנוי לכאורה ללא־רבב,
אשר על-ידי הוועדה, ומגש הבקשה זכה
ברישיון־מונית.
אם יימצא גורם ציבורי שייאות לפתוח
בחקירה מקיפה בשחיתות שבנושא קבלת
רשיונות למוניות ש לשער שיצליח ל פענח
את הרשת הסבוכה החותרת תחת
הוועדה הציבורית.

מנקו 3ש ל ₪ 3חושו את המתרחש
מאחו הקרעים שר המוסד
המאשר רשיונות למוניות חושות

עורד־דין סתי
דרישה לפטר

ואולם, כאמור, דווקא בתיק שעורר את
חשדו של המפקח על התעבורה,׳ הופיע
זלמן אליקים כעורך־הדין של המבקש.
אותו תיק כבר התברר לפני הוועדה הצי בורית,
ואושר. הנוהג הוא, כי תוך חודש־חודשיים
מיום אישור התיק על־ידי הוועדה,
נשלח הרשיון לביתו של המבקש. הפעם
השתמש המפקח־על־התעבודה בסמכותו,
המאפשרת לו לעכב מתן הרישיון לשנה,
החליט לנצל את הזמן הזה לבדיקה יסד
דית.
אחת הדרישות המרכזיות, כתנאי לקבלת
רישיון, היא כי המבקש חייב להוכיח ש שימש
כנהג שכיר במשך שמונה שנים
לפחות. לשם כך עליו להצטייד באישורי
מס־ההכנסה, המעידים כי הגיש דדחות
שנתיים, בהם ציין כי עבד כנהג שכיר.
ואומנם, בתיקו של החשוד נמצאו אישורי
מס־ההכנסה האלה•
אך משום מה עורר האישור את חשדו
של המפקח. הוא שלח מיכתב למישרדי
מס״ההכנסה ברמלה, וביקש אישור נוסף.
כאשד נתקבל האישור הנוסף פקח המפקח
עיניו בתימהון. צויין בו כי זמן קצר
בלבד קודם־לכן התייצב נהג המונית ב-
מישרדי מס־ההכנסה, והגיש למפרע, עבור
שמונה שנים, דו״חות בהם ציין כי עבד
כנהג־מונית שכיר. ההבדל בין שני האי
כאשר
יד־נעלמת כלשהי מסלקת את
מיכתב־יההלשנה מתוך התיק, הוועדה אינה
יבולה לפתוח בחקירה מקיפה באותו מיק רה,
ומאשרת את הבקשה, הנראית, לכאורה׳
כשרה. בצורה זו מופשלים י שבת-
ראש הוועדה, השופטת המחוזית בן־פורת,
וחבר־הוועדה עו״ד צבי שוורץ.
מיקרה אחר של תיק ״מבושל״ הוא,
כאשר נהג־מיונית שכיר מביא ׳תצהיר מ-
בעל־מונית כי עבד אצלו, חלקית, משך
שמונה שנים. הוועדה אינה מוצאת את
המבקש זכאי לקבל רישיון, ודוחה את
בקשתו. אותו גהג־מונית פונה לעורך־דין
ססויים אחר, המצייד אותו בתצהיר חדש,
מבעל־מונית אחר הנימנה עם ה״מאפייה״
של בעלי־מונ״ות המספקים אישורים פיקטיביים
תמורת כסף.
באותו תצהיר נאמר׳ כי הנהג השכיר
עבד אצל בעל־המונית במשך שמונה שנים.
ברור שאחד משני התצהירים אינו אמת.
אולם, אם אין מביאים את שני התיקים
בפני השופטת ומצביעים בפניה על שני
התצהירים המנוגדים לפיהם מסתבר כי
מגיש הבקשה עבד בעת-ובעונה־אחת אצל
שני בעלי־מוניות שונים, היא לעולם לא
תוכל לדעת כי בתיק שהובא בפניה, ובו
׳תצהיר אחד בלבד, משהו אינו כשורה.
וכיוון שהתיק ״המבושל״ נראה, לכאורה,

מזכיר שמיע
נכונות לציית

במדינה
(המשך מעמוד )15
דמתה להזמנת יילד סורר לחדר־המנהל.
רביו עצמו מיהר לתרץ את העניין. הרי
הוא הסכים לבוא לפני סוף הקייץ. אצל
האמריקאים נגמר הקייץ באמצע ספטמבר.
אין זו בעייה פוליטית, אלא של מזג־אוויר.
אולם גם הסבר דחוק זה לא היה יכול
לשנות את התמונה.
אין סכלנות. הדמות המרכזית בתמונה
היא חגרי קיסינג׳ר. מנוי וגמור עימו ל השיג
במהרה הסדר שיבטיח את האינטר סים
האמריקאיים במרחב, ימנע זעזועים
חדשים למשך שנים רבות.
אין לקיסינג׳ר זמן רב. לפי שעה זקוק
לו הנשיא ג׳ראלד מורד, ויש לו חופש־פעולה
רב. אך ושינגטון מלאה אינטריגות,
נוצרים בה ריכוזי־כוח חדשים, ואין קי־סינג׳ר
יכול להיות בטוה שימשיך בתפקידו
לאורך ימים, ובוודאי לא אחרי הבחירות ה באות
לנשיאות, בעוד שנתיים ורבע•
לכן יש לו לוח־זמנים. הסבלנות שלו
לתכסיסי ישראל הולכת ופוחתת, וסיגנוגו
כלפיה נעשה נוקשה יותר. למעשה הוא
אומר לממשלה: אתם יכולים להיאבק על
דיעותיכם במשיא־ומתן, אך אינכם יכולים
לעצור את המכונה. ובסופו ישל דבר, אני
אקבע, כבורר, מה עליכם לתת, ומה לא.
,כאלונים• מכונת־ההסברה הישראלית
הפריחו השבוע כמה באלונים, לניסיון.
אחד מהם: ישראל תסכים לנסיגה לאורך
הירדן, אך הנסיגה לא •תבוצע אלא כעבור
זמן ניכר, בו־זמנית עם הנסיגה הבאה
בסיני, שעליה יש לנהל שוב משא־ומתן.
בינתיים לא יהיה צורך בבחירות. באלון
אחר: בכל זאת יוקדם העניין המצרי, ו אילו
המשא־והמתן עם ירדן יתחיל, אך לא
יסתיים.
נראה שקיסינג׳ר עצמו התייחס לכל
הטכסיסים האלה בביטול. הוא נוהג במכו נית,
ולישראל אין ברירה אלא לתפוס
בה טרמפ. מצב זה נעוץ ביחסי־הכוחות
— ואין לקיסינג׳ר אמת־מידה אחרת לניהול
מדיניות.
תלמידים מופרעים. למראית-עין,
החלה דמותו של שר־החוץ האמריקאי מש תנה
בדעת-הקהל הישראליח. הקאריקטו־רות
תיארו אותו כסוכן ערבי. המאמרים
תקפוהו. תנועת־החרות החליטה לשגר
מישלחת לארצות־הברית כדי לחתור תחתיו.
סקרי״דעת קהל הראו שפופולריותו ביש-
ראה ירדה.
אך מאחורי התנודות האלה נשארה עובדה
פסיכולוגית מכרעת: האזרח הישראלי
עדיין רואה בו את האיש אשר ימנע את
המילחמה הבאה, ואשד יעלה את ישראל
והערבים על הדרך לשלום שאין הם מסו גלים
להגיע אליו לבדם.
הדימויי של מנהל בית־ספר, המזמין אליו
תלמידים מופרעים, אינו מופרך לגמרי.
פשע ר8גח בדם קר

שני הישישים נחנקו כאפזדיות
שאין שנייה 7ה, כרצח
שניראה מתוכנן הימכ אף
הסר מניע
האחים דאק ( )18 וגבריאל ( )24 ביטון,
ניסו לבצע את הפשע המושלם• רצח בני-
הזוג הישישים שמואל בן ה־ ,80 ואשתו
דגינה בת ה־ ,72 הוריה של הגברת רעיה
יגלום, נשיאת ויצ״ו העולמית, הוגדר על-
ידי חוקרי המישטרה כאחד ממעשי־הרצח
האכזריים ביותר שאירעו אי־פעם בישראל.
אך לא היתה זו הפעם הראשונה ששני
האחים עברו על החוק. קדמה לה שורה
של מעשי־תרמית ערמומיים וחסרי־מצפון.
אך גם הפעם, כבפעמים הקודמות, לא עלה
בידי האחים •להערים על המישטרה.
כבר למחרת הרצח עלו חוקרי־המישטרה
על עקבותיהם, עצרו אותם כחשודים ב ביצוע
הפשע המחריד.
מעשי מידמה והונאה. בחודש נו במבר
אשתקד נעצר האח הבכור, גבריאל
(״גבי״) ביטון, כחשוד באירגון מיבצע־התרמה
כוזב למערכת־הביטחון. בבית-
המישפט טען נציג המישטרה, כי ביטון
הזמין 5000 פנקסי־התרמה, שהכילו קבלות
על שם מישרד־הביטחון, בעוד שההתרמה
נועדה לצרכי התעשרותו האישית של האח.
שנתיים קודם־לכן עבדו האחים ביטון
כמפיצי תקליטים ללימוד השפה האנגלית.
עד־מהרה החלו לזרום למישטרה ולמועצה-
להגנת־הצרכן תלונות׳ מעולים חדשים, ש טענו
כי הוחתמו במירמה על תקליטים

חשוד־כרצח נכי כיטון
האח הצעיר עזר
בשווי של מאות לירות.
בתלונות נאמר, כי האחים ביטון הציגו
עצמם בפני העולים כנציגי מישרד־החינזך-
והתרבות, ואמרו להם כי הם מקבלים את
התקליטים ללא כל תשלום. אך למרבה
הפתעתם, הסתבר לחותמים התמימים כי
הוחתמו על שטרזת־חוב, לא על טפסי־קבלה
כפי שנאמר להם.
סירסור כמישרדי־היכרויות. בחו־דשיוני
1974 גילה העולם הזה 1920 כי
האחים ביטון מנהלים שני מישרדי שידוכין
והיכרויות. בפעילותם במישרדים אלה גבו
האחים מאות לירות מגברים נשואים, תמורת
הבטחות למסור להם כתובת של נשים
בודדות, המעוניינות בבילויים אינטימיים.
הגברים הנשואים מבין הפונים אליהם
למטרה זו היו משלמים 250ל״י לשנה,
עבור אספקה של מיספרי־טלפון של הנשים
המעוניינות ב״היכרויות בלתי־שיגרתיות.״
הגברים היו מתקשרים אליהן, לפי מיס-
פרי־הטלפון שסופקו להם על־ידי האחים
ביטון, היו קובעים פגישות, ומצפים לבילוי־חינם,
כמובטח• אלא שאז ציפתה להם
הפתעה. למרבית אכזבתם, כאשר עמדו כבר
לממש את הבילוי המובטח, היו הנערות
מציגות בפניהם דרישה מפורשת 100 :לי רות
עבור המעשה.
חקירת העולם הזה גילתה אז, כי במרבית
המיקרים לא היו אותן ״נשים בודדות
מעוניינות״ אלא יצאניות, שעבדו בשיתוף
פעולה ורווחים עם האחים ביטון, ודרשו
כסף מן הגברים הנשואים המרומים.
בעיקבות פירסום אותה כתבה, לפני
כחודש, נעצר גבי ביטון על־ידי המישטרה,
ונאשם בהונאת לקוחותיו. אחרי חקירה,
שוחרר בערבות של 8000 לירות.
פשע מתוכנן לפרטיו. ביום השני
השבוע נעצרו האחים ביטון שוב. הפעם
הועלה כנגדם חשד ברצח — מן הפשעים
המחרידים ביותר שידעה המדינה מימיה.
בבוקר יום שלישי גילתה המישטרה את
גופות זוג הישישים, שמואל ורגינה חורש.
גופתו של הישיש נתגלתה בדירת הזוג
שברחוב רמברנדט 4בתל־אביב. גופתה של
אשתו, רגינה, נמצאה בדירה אחרת השייכת
לבני־הזוג, ברחוב שילה ,3בקירבת־מקום.
דירה זו הוחזקה בשכירות על-ידי
האחים ביטון.
ערב קודם־לכן הלכה רגינה חורש לדירה
שברחוב שילה, לשוחח עם דייריה, להו דיעם
כי אינה מוכנה להמתין עוד עד
שיפרעו את שכר־הדירה שהיו חייבים עבור
החודשים האחרונים, בסך 2,000 לירות.
עובדה זו נודעה למישטרה לאור שיחת־טלפון
שניהלה הנרצחת באותו ערב עצמו
עם בת־אחותה. היא סיפרה לאחייניתה כי
בכוונתה לגשת לסדר עניינים עם דייריה.

חוזה־השכירות של האחים ביטון, ב דירתה
של רגינה חורש, עמד להסתיים
בחודש אוקטובר• בין השאר ביקשה ה ישישה
למסור להם, כי לאור עיכוב תש לומיהם,
אין בכוונתה להאריך את החוזה
לתקופה נוספת.
הטלפון היה גזר־דין מוות. אך
רגינה חורש לא באה לדירה המושכרת
בהפתעה. קודם־לכן טילפנה אל דייריה,
להודיע על בואה. שיחה זו עלתה לה בחייה.
בהגיעה אל הדירה היו האחים מוכנים
לקראתה. הם חנקו אותה, הלמו בראשה,
ואחר־כך כיסוד, בסדין והשאירוה באחד
החדרים למשך הלילה.
מייד אחר־כך יצאו את הדירה, הלכו
היישר היישר אל דירתם של בני־הזוג ב רחוב
רמברנדט, שם ישב שמואל חורש
הישיש בכרסה וצפה בטלוויזיה. הם פתחו
את הדלת באמצעות מפתח אותו נטלו מן
הנרצחת, חמקו, חנקו אדרנו והלמו בראשו.
גופות הישישים נחו בדירות השונות כל
הלילה. האחים סברו, כנראה, כי הרצח
הכפול לא יתגלה במהירות, לכן יצאו בבוקר
לעבודתם במישרד־ההיברויות, כהר גלם,
בהשאירם את גופתה של הישישה בדירה,
מאחוריהם.
שני האחים נעצרו מייד, כחשודים בביצוע
הפשע המזעזע באכזריותו, ובקור־הרוח
שבו תוכנן.
החשודים נשכרו מייד. בחקירת
המיישטרה נשברו האחים. הם מיהרו להוביל
את החוקרים למקומות־הפשע, והש תתפו
בשיחזור הפרטים השונים.
ממבט ראשון נראה היה, שאת הרציחות
עצמן ביצע האח הבכור, גבריאל, שעה
שהצעיר, ז׳אק, רק עזר לו.
נראה גם, שהאחים ביטון הסתבכו ב כספים
עד כדי כך, שלא ראו מוצא מן
ולהעלימן, לטשטש כל קשר ביניהם־עצמם

מיפלגות
כך נבחר המזכ״ל

ראש־הממשלח יצחק
רבץ אינו חכר מדכז
חמיפזנה — ובכל זאת
הצכיע ככחירות דמזכ״ל
יעקב (״יענקל׳ה״) ויסמונסקי, מאנשי
הסבך אלא בדרך של רצח כפול• ייתכן
גם, שהניחו כי יצליחו להיפטר מן הגופות
לבין המעשה, ולהינקות מאשמה.
המישטרה, מצידה תבקש כניראה, כצעד
ראשון, להביא את החשודים־ברצח לבדיקה
פסיכיאטרית.

רפ״י במיפלגת העבודה, קפץ כנשוך־נחש :
״מה פתאום הוא מצביע?״ קרא בקול,
״הוא לא חבר־מרכז!״
קריאתו של ויסמונסקי כוונה לעבר ראש־הממשלה
יצחק רבין, אשר ניגש לאחת
הקלפיות, בעת ישיבת מרכז מיפלגת ה עבודה,
ביום החמישי האחרון, והטיל
לתוכה מעטפה ובה פתק-ד,הצבעה.
ההצבעה היתד, על בחירת מזכיר מיס־לגת
העבודה, והתחרו על תפקיד זה שני
מועמדים עיקריים: מאיר זרמי וישראל
גרנית. אליהם הצטרף מועמד שלישי,
מאיר אוהד, אולם אפילו שלושה הקולות
הבודדים להם זכה אוהד בהצבעה (ביניהם
אחד של• עצמו) ,עוררו הפתעה רבה
באולם.
רכין לא חכר. לוויסמונסקי וחבריו
היה ברור לחלוטין עבור מי הצביע ראש־הממשלה.
רבין הודיע קודם־לכן כי הוא
תומך בחבר קיבוץ מעיין־צבי, מאיר זרמי,
מועמד הגוש של מפא״י, לעומת חבר
מפא״י אחר, אל״מ (מיל ).ישראל גרנית,
אשר בעיקבות תמיכתו בוחדשים האחרונים
במשה דיין ושימעון פרס, זכה באהדת
אנשי רפ״י.
עד כמה שנשמע הדבר משתה באותו
רגע, הרי ראש־הממשלה אינו חבר מרכז
מיפלגתו שלו. רבץ היה משך שנים רבות
איש־צבא, ומייד אחרי פרישתו מצה״ל
נסע לוושינגטון, שם ישירת כשגריר ישראל.

אותה עת לא היה רבץ מעורה ב חיים
הדיפלומאטיים במדינה, למרות ש שלח
מדי־פעם מוושינגטון ״איומים״ על
רצונו להיות שר בממשלה. הוא אף לא
שוייך באופן רישמי לאף אחת מהחטיבות
המרכיבות את מיפלגת העבודה.
נטיותיו, ההיסטוריות כמעט, לאחדות־העבודה,
היו ידועות לרבים, אולם עם
הצטרפותו למערך הוא התקבל דווקא על
חשבון המיכסה של מפא״י.
חברי מרכז מיפלגת העבודה נבחרים
על־ידי ועידת המיפלגה, ויצחק רבין אפילו
לא היד, מועמד למרכז מעולם.
מבט ברישומי ועדת-הקלפי הראה, כי
שמו של יצחק רבין נוסף לרשימה המודפסת
בכתב־יד. מישהו במיפלגה חישב כי
לא יהיה יפה אם מזכיר המיפלגה לא
ייבחר גם על-ידי ראש המיפלגה, ו״תיקן״
את הרשימה במו־ידיו.
הכחירות לא נפסלו. השמועה על
הבחירה הבלתי־חוקית שנעשתה על־ידי
ראש־הממשלה, נפוצה עד־מהרה באולם
בית ארלוזורוב (תיאטרון האוהל לשעבר),
בו נערכה ישיבת המרכז. השמועה הגיעה
אף אל המועמד שלא נבחר, ישראל גר־נית,
וחסידי הגוש במפא״י חששו -שמא
יפנה גרנית, אחרי תבוסתו, אל מוסדות
הביקורת של המיפלגד, ואפילו לביתר,מישפט
העליון, וידררש לפסול את הב חירות
בגלל הצבעתו הבלתי״חוקית של
ראש־הממשלה.
פרשת רבץ היתה האירוע המעניין ה יחיד
בישיבה זו •של מרכז המיפלגה.
בעוד שישיבות מוסד זה הן בדרך־כלל
סוערות, ואווירתן מזכירה קירקס כפרי
ציבעוני, הרי מיעוט המשתתפים בישיבה
האחרונה, והתוצאות הברורות־מראש של
בחירת המזכ״ל, גרעו מהמתח.
בעוד שעם פתיחת הישיבה נכחו בה
כ־ 400 צירים (מתוך למעלה מ־ ,)600 הרי
מייד אחרי הבחירה, שעוד לפני פירסום
התוצאות, ירד מיספרם לפחות ממאה.
חריג אחר היה הופעתו של מאיר אוהד,
המועמד השלישי למישרת המזכ״ל. אוהד,
איש יחסי־ציבור מגבעתיים, חילק לחברי
המרכז חוברת ובה צילומי קיטעי־עיתוגוית
ומיכתבים המזכירים את שמו. בין השאר
המכונה פעלה היטם. אם לאוהד
לא היה כל סיכוי להיבחר, גם לגרנית כך.
גרנית, איש מפא״י, מי שכיהן באחד התפקידים
הבכירים של המיפלגה, תפקיד
המזכיר האירגוני, החליט להתמיד במי-
רוץ, למרות שהיד, ברור לו, ולכל תומכיו,
שהפעם זה לא יילך.
הגוש ומפא״י ההיסטורית, יחד עם אנשי
ההתיישבות וחברי אחדות־העבודה, החליטו
למנוע חרדה של הרגע האחרון, בפי ש היה
הדבר בהתמודדות בין יצחק רבין
לשימעון פרס, על תפקיד ראש הממשלה,
והפעילו את המכונה המוכרת והמשוכנת
היטב, למען בחירתו של מאיר זרמי.
אנשי מפא״י רואים בתוצאות אלה את
התגבשותם המחודשת, ואיחוי מסרים של
הקרע בינם לבין אחדות העבודה. ואילו
אנשי רפ״י, שעמדו מאחורי גרנית, טוענים
כי ההפסד אינו נורא כל־כך, משום
שאחרי הכל, גם גרנית הוא ממועמדי
מפא״י, ולא משלהם.
העולס הזה 1930

הדוג מה: סרם י7ן1
^ כבות צופי־הקולנוע ברחבי הארץ חזו בשבועות
האחרונים בסרט המתאר את מאבקו של שוטר מיש־ 1 טרת ניו־יורק, פראנק סרפיקו, במכת השוחד, שאכלה כל
חלקה טובה ביו עמיתיו ומפקדיו.
סרפיקו האידיאליסט, אשר חרט על דיגלו את סיס מאות
המילחמה בשחיתות באשר היא, לא נסוג מאמונתו
בהן, גם באשר גילה כי קשה להיות שוטר במישטרת ניו־יורק
מבלי לקבל •שוחד.
הסרט מתאר בצורה דרמאטית כיצד חושף סרפיקו
את העובדה שעמיתיו הבלשים מקבלים שוחד ממבריחי-
סמים, כדי להעלים עין מפעילותם. כא-שר מציעים גם
לו לקחת חלק כהתעשרות הקלה, הוא מסרב בתוקף.
אחרי לבטים הוא מחליט להאשים את עמיתיו, ופונה
לממונים עליו במישטרה עם הסיפור בולו.
אך לתדהמתו הגדולה, הוא מגלה כי הממונים עושים
את כל המאמצים להשתיקו, ומסרבים לנקוט כל צעד.
לא רק זאת — הם פותחים גם במסע להצרת צעדיו
והגבלת פעילותו. כאשר נמשך הדבר, מגיע סרפיקו
למסקנה הבלתי־נמנעת כי מפקדיו הבכירים ביותר, ראשי
המישטרה עצמם, שותפים אף הם לקשר השוחד.
לאחר שלא נותרה בפניו כל דרך אחרת, מחליט
סרפיקו לפנות לעיתונות עם כל הסיפור, מפוצץ את העניין
באמצעות הניו־יורק טיימס. בעיקבות הפירסוס
מקים ראש עיריית ניו־יורק, הממונה על המישטרה, ועדת-
חקירה, לבדיקת האשמותיו של סרפיקו. במסקנותיה נמ נעת
הוועדה מלגעת בתותחים הגדולים, מאשימה שוטרים
זוטרים בלבד. סרפיקו מרים ידיים, ועוקר לשווייץ.
סיפורו של סרפיקו היה סיפור אמיתי, לכל פרטיו,
אשר אירע בניו־יורק לפני כארבע -שנים.

__ מה קדה
לעדותו של גורג׳י?
* 4פני כשלושה שבועות נעצר רב־סמל שלמה
/צרפתי, חוקר בכיר במדור המרכזי, הוא הבולשת,
של מי׳שטרת מחוז תל־אביב, המתגורר בווילה נאה בנס-
ציונה. הוא נעצר על-ידי חבריו ומפקדיו, ומייד לאחר-
מכן הוגש נגדו כתב־אישום חמור, שגילה סיפור שלא
היה לו תקדים בתולדות מישטרת ישראל.
בתב-האישום קבע :״שלמה צרפתי עמד בחודש יוני
שנה זו, בראש צוות חוקרים שחקר פרשת גניבת מישלוח
יהלומים בשווי של מאות אלפי דולר. במיסגרת החקירה
נעצרו ב־ 4ביוני , 1974 כחשודים בפרשה, שני בעלי-
מלטשות, יעקב גורג׳י ויוסף לוי.
״בתאריך ה־ 18 ביוני 1974 חקר הנא־שם את גורג׳י
על חלקו בפרשה. במהלך החקירה ביקש הנאשם מגורג׳י
סך 5000 דולר כשוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו.
בתמורה לסכום השוחד שיקבל מגורג׳י, הבטיח הנאשם
לעזור לו במישפט שיתנהל נגדו על חלקו בפרשה, ויסדר
בבית־המישפט משהו לטובתו של גורג׳י. גורג׳י לא
יהיה במעצר בזמן המישפט, וצרפתי יעיד לטובתו ״.סוכם
ביין גורג׳י לבין צרפתי, שהוא יעזור גם ליוסף לוי.

הנא שם: צרפ תי

הנזילה
״בתאריך 19 ביוני 1974 חקר צרפתי את לוי. במהלך
החקירה הזו ביקש לוי שיעזור גם לו. צרפתי ביקש
8000 דולר משני החשודים. בחקירה שהתקיימה בתאריך
19 ביוני 1974 ביקש צרפתי שיביאו לו את הכסף.
״בין ה־ 23 ודד 24 ביוני התנהלו שיחות טלפוניות בין
צרפתי לבין ה״לקוחות״ שלו, כדי שהם יביא לו את
הכסף. בפגישה שהתקיימה בתאריך 24 ביוני במחוז
תל־אביב של המישטרה, ביקש צרפתי את הכסף בדחי פות.״
למעצרו
של צרפתי קדמה עדותו של יעקב גורג׳י,
שהתייצב במישטרת תל־אביב, סיפר את סיפור בקשת־השוחד.
על סמך עדות זו עצרה המישטרה את צרפתי.
לאחר־מכן סיפר גורג׳י (העולם הזה :) 1925
״העדתי במישטרה כי צרפתי ביקש 5000 דולר בשביל
הבוס, לסתום לו את הפה, ואחרי זה שאוסיף משהו גם
בשבילו, שאזרוק לו משהו.״
בעלי־המלטשות יעקב גורג׳י ויוסף לוי, הניזכרים
בכתב־האישום שהגישה -המישטרה נגד שלמה צרפתי,
אינם אלא חולייה קטנה בשרשרת. חקירות המישטרה,
שנוהלו על-ידי צרפתי עד למעצרו, חשפו רשת שהעלימה
יהלומים בשווי של 12 מיליון דולר, באמצעות יהלומנים
מכובדים העומדים בראש בורסת היהלומים בתל־אביב
(העולם הזה .)1925
גודלו של סכום זה 12 ,מיליון דולר, מסביר את
גובהם של הסכומים שנתבקשו כשלמוני־שוחד בפרשה
זו. למעורבים בה כדאי היה לשלם אף סכומים גבוהים
יותר, כדי לנסות להעלים את זהותם של היהלומנים
הגדולים.

צרפתי נחקר
ע״י חבריו
ך* אשר נעצר רב־סמל צרפתי על-סמך עדותו של
^ יעקב גורג׳י, קרה עוד דבר מוזר. כל הליכי החקירה
וגביית העדויות מפיו נעשו על־ידי חבריו למדור המרכזי
של מישטרת תל־אביב.
לפני שנים אחדות, כאשר נחשפה פרשת קבלת

שוחד על־ידי קצינים בכירים במישטרת פתח־תקווה,
מינה מייד מפכ״ל המישטרה דאז חוקר בכיר מיוחד
מטעם המטה הארצי, לניהול החקירה בפרשה. מינוי זה
היה טיבעי בהחלט, והתבקש מן הנסיבות, כיוון שאין
זה בהתאם לנוהג ולאתיקה ששוטרים, שהם חבריו־לעבודה
של שוטר הנאשם באשמה כה חמורה, ינהלו בעצמם
את החקירה נגדו.
והנה, ההיפך הגמור קרה במיקרהו של רב־סמל שלמה
צרפתי. חמור עוד יותר — דווקא בפרשת צרפתי התבקש
מינוי חוקר מיוחד מן החוץ באורח תקיף עוד יותר,
ולו רק משום שעדותו של יעקב גורג׳י הטילה צל כבד,
לפחות על חלק מאותם חברים־לעבודה ומפקדים של
צרפתי — אשר ניהלו את החקירה נגדו — ביחס לאפש רות
היותם מעורבים בפרשת השוחד באופן ישיר.
פרקליטות מחוז תל־אביב, לעומת זאת, נהגה כפי
׳שנהוג במיקרים מסוג זה. כאישר נודע לאנשיה דבר
מעצרו של רב-סמל צרפתי, מי שקיים עימהם קישרי־עבודה
הדוקים בבית־המישפט משך 20 ישנות שירותו
במישטרה — נקטו את הצעד הטיבעי ביותר.
אנשי פרקליטות מחוז תל־אביב ביקשו להעביר את
הטיפול במישפטו של צרפתי לפרקליטות מחוז המרכז,
לה אין קשרים ישירים עם צרפתי — למען לא תיחשד
ביחס של איפה־ואיפה במישפט.
המיישטחת, שייחסה רצינות כה רבה לחלק אחד
מעדותו ישל גורג׳י, אותו הלק עליו הסתמך כתב־האישום
שהוגיש נגד צרפתי, לא התייחסה כניראה כלל לחלק
האחר של עדותו, זה שעלול היה להחשיד את הממונים
עליו באותו עניין עצמו.
ולא רק זאת — המישטרה אף לא טרחה כלל להחל
בחקירה נגד אותם יהלומנים גדולים ומכובדים אותם
חשף צרפתי בחקירותיו שקדמו למעצרו, ואשר שמותיהם
היו ידועים לה. חקירתם של יהלומנים אלה יכלה אף
היא, מצידה, לחשוף את זהותם של אותם מפקדים של
צרפתי — אם אמנם היו כאלה — שהיו אמורים להתחלק
עימו בשוחד, לפי עדותו של גורג׳י.

האם ייענשו
דלן דגי־ הרק קו
ף* פרשת סרפיקו הי״שראלית, על כל ההבדלים
^ בינה לבין הפרשה המקורית האמריקאית, יש בכל־זאת
כמה קווים מקבילים ודומים בהחלט.
פרשת רב־סמל צרפתי רק החלה להתגלגל. ודאי
צפויים עוד גילויים רבים במהלכה.
בפרשה האמריקאית המקורית הגיעה ועדת־החקירה
שמונתה במיוחד למטרה זו למסקנות, שהובילו ישירות
להרשעתם בדין של •שוטרים־זוטרים, והתעלמו לחלוטין
וביודעין מתפקידם של הממונים עליהם באותה פרשה.
נראה כי קצה החוט נתון כיום בידיו של רב-סמל
שלמה צרפתי. לאן הוא יוביל ז

111 ¥11171ך: ברכב אמפיבי זה הוסעו המועמדות ברחבי העיר ולאורו חופה,
ובו הובאו גם אל תוך האמפיתיאטרון העירוני של אילת היישר

אל הבמה. חברת ״נאות־הכיכר׳׳ העמידה את הרכב לרשות הנערות ומארגני המיבצע.

הצוללניות

שיעור צלילו!
קיבלו הנערות
במועדון הצלילה שבמלון ״בקעת־הירח׳,
שם זכו המשתתפים באירוח מפואר.

שושן והנדות

בשמלות־חופה יצירת סלון ״אמבר״,
את התיסרוקות, הקיפו המועמדות
שושן, ששר ״ילדה קטנה״ ,בהופעתו את שמלות־הערב שבהן הופיעו
רחל ברזיז, בעלת בוטיק ״ביבה׳ .לנערות היה הנשף מאורע

הנימפות

על הרכב האמפיבי יושבות המועמדות.
שטיפלו בשערן בתכשירי
חברת ״וולה״ .משמאל: שוטרי העיר נושאים אותן על
כפיים מן הרכב אל הבמה, לעיני הקהל הרב שנכח במקום.

אשר עיצב גם
את הזמר גבי
הנערות עיצבה
מיוחד בחייהן.

מול פני האלפים ״

תיאטרון העירוני של אילת, באירוע־תיופי
אילת ואגודת גורמי־התיירות של אילת. הנם

היה זה יום שלא־יישכח. בשבת ה אחרונה
כבשו את אילת 12 נערות יפה פיות
/שבאו להתחרות בה על התואר
״נסיכת ים־סוף.״ הנערות הוצגו בפני
אלפי תושבי אילת המריעים בבוקר ה שבת
/בהפלגה ברכב אמפיבי לאורן ה חוף
/ואחרי״הצהריים השתתפו בקוקטייל
חגיגי שנערך לכבודן במלון ״ביקעת-
הירח״ בנוכחות ראש־העיר ונכבדיה. ב־9
בערב נכנס הרכב האמפיבי היישר לתוך
האמפיתיאטרון הענק הפתוח של העיר,
והמיצעד הצבעוני רב־הרושם התחיל.

ואש העיר ״;נ״ץ ־ד,ן

מנחה המופעים בים וביבשה, דודו טופז.

11 המועמדות לתח נ ת. יס״סוף, באמפי־ערך
בחסות עיריית
ז לבושות בבגדי־ים

תוצרת חברת ״גוטקס״ .את הבנות הדריכה לקראת המופע, המורה
לטיפוח־החן לאה פלטשר. חברת ״ארקיע״ הטיסה למקום את המשתתפות
והתפאורה המרהיבה, שכללה אלפי פרחים טריים ואורות ססגוניים,
כתפאורה מקומית שימש בהצלחה הלילה האילתי שזור הכוכבים.

;111י י׳ ? 1הנסיכה לאה שוקי מירוחם, סגניתה הראשונה אתי אלגרבלי
מעכו והסגנית השנייה רמה דפני תושבת אילת, ברגע־השיא ש 11ש #
של הערב הגדול בחייהן, שהחל בהפלגת־בוקר חגיגית נמשך בקוקטייל מפואר במלון
״בקעת הירח״ והסתיים במופע הענק. כתר הנסיכה הוא מעשה ידי לורנס איש, יהודה.

אנש ווח ואישי ציבור
מוחים בשאלת דימונה

״אגו מ מי ס ב חו מרה דג האת המעשים
ה א לי מי ם בי ח ס לעובדים הערבים בדי מונה
בל נהפוך א ת הארץ לגיסו של לאומנות* א ם
נשקע ב תוכו י מו ת גם צביון חיינו האנו שי״

החתומים

אורי אבנרי
משה אונא
יצחק אורפז
פרוס׳ קלמן אלטמן
ד״ר שמעון בלס
פרום׳ יעקב טלמון
פרום׳ יוסי יהב יבי נתן ילין מור

פרום׳ אורי מאור
אלכם מסיס
פרופ׳ אוריאל סלמון
בועז עברון
עמוס עוז
פרום׳ שאול פוגל
ח״ב מאיר פעיל
ח״ב מרשה פרידמן
ד״ר אורי רפ
פרום, בן עמי שרפשטיין

אם אתה רוצה שכרטיסי הברכה
לשנה החדשה יגיעו ליעדם

אל תשלח
כרטיסים או מעטפות שמידותיהם קטנות מ 9x14-ס״מ

איפה ה א לו הי ם י!
ה׳ (משל בכתבי הקודש לרועה) ה׳ רועי (תהילים: כ״ג) 1:
ואנהנו ...לצאן מרעיתו (תהילים: צ״ה.) 7:
האם ניתן להסביר לכבשים את העניינים של בני אדם י ! היכול
העז ללמוד גננות ! י היכולה הפרה להבין את ההבדל המהותי שבין
החליל ובין הטרנזיסטור שביד נער הרועים?!
פשוט אין לייצור הפחות היכולת להבין את עניינו של היצורים.
חוץ מזה ההבדל בין ה׳ ובין האדם הוא הרבה יותר גדול מזה שבין
בני אדם ובין בני צאן׳ כי שני הבריות האלה חיים מתחתי לשלטון
התוחלט של הזמן, החומר והמקום. אבל ה׳ הוא מעל ומעבר ליסודות
היסוד האלה של עולמינו.
הכבשה אמנם לא מסוגלת להבין את הרועה. אך היא אכן מסוגלת
לאהוב אותו, לציית לו, ולשתף איתו פעולה. ואכן אנו בני אנוש
גם כן מסוגלים לעשות זאת עם ה׳ .״אבל אין לי חוש לה׳ כי. אני לא
דתי״ משיבים רבים.
והרי התנאי הראשון לחויה דתית ולנסיון עם ה׳ :ציות לקול
מצפונך למידה הטובה שלך.
דוגמאות מכתבי הקודש( :בראשית: פרק י״ח) .בצהרים של יום
חם הבחין אברהם (בשלושה הולכי רגל עייפים. בכל הרצינות הזמין
אותם להנפש אצלו — והנה התברר לו שהזרים האלה הם מלאכי ה׳
בדמות ב שר,ודם.
(לוקס פרק ב׳ ) 1—20 עקב מיפקד האוכלוסין היתה העיירה בית
לחם הומה מבני אדם וחמולת דויד המלך המפורסמת ולא היה מקום
לבני הזוג מהגליל. אבל רועים מחוץ לחומה הרגישו איתם מצפונם
אמר להם ״גם לבעל חיי יש זכות ללדת במקום מוגן ...ובנך נ תנו להם
לגור בדיר שהיה ברשותם. אך בחצות כשהרועים האלה היו בשדה
עם צאנם, הופיעו ברקיע מקהלות של מלאכים עם שירה אדירה. אבל
אנשי בית לחם, האדישים והעייפים ״מעשקות התירות בעזרת הקיסר״
החמיצו את המחזה העצום וההסטורי הזה.
לאלוהים הכבוד והתפארת לעולמי עולמים.

בשל גורמים
שבתיפעול שרותי הדואר,

לא יקבל
משרד התקשורת
כרטיסי ברכה ומעטפות
קטנים ממידות אלה

אם רצונך שברכותיך יגיעו ליקיריך בזמן

הקדם ושלח אותן
אם יצטברו כל עשרות מליוני הברכות במתקני הדואר
בשבוע האחרון שלקראת החג, קשה יהיה להבטיח שהעומס הגדול לא ישבש
את חלוקת הדואר הרגילה ושכרטיסי ברכה רבים יגיעו לאחר החג.

ה 7׳ 1רדר.ת ,7׳^ 1ר ת /הנז ה 7 7ן ה לי ח סי ציבור

בברכת שנה טובה
משרד התקשורת
לשכתהסר סו םהממשלתית

בן מנהל מהיאון ת״א חיים גמזו מסרב
לשלם מזונות לבתו של
בטענה

יניי ד

הכנסת -

שהוציאה בסף על יד י ד קבדע

בלש
ץץנ הל מוזיאון תל־אביב, ד״ר חיים
*•׳ גמזו, היד. השבוע מוטרד מאוד. ב מוזיאון
שלו התגלה, כי מיספר תמונות
יקרות־ערך נעלמו כאילו בלעה אותן האדמה.
אולם
בדיוק באותו יום, סיפק בנו של
המבקר המפורסם, יוסי גמזו, הפיזמונאי
והחמשירן הידוע, תמונות מסוג אחר לגמרי.
היו אלה צילומים, שהוגשו לבית
המישפט המחוזי בתל־אביב, של אשתו של

כבוד החזקת ילדתו, גם את כל הוצאות־הבית
של נעמה. הוא אף סולק מדירתם
המשותפת, על־פי דרישתה של נעמה, ש התקבלה
ע״י בית־המישפט, ועבר לגוד ב־דירת־חדר
של רווקים.
לפני מיספר חודשים הוזמן יוסי להרצות
באחת האוניברסיטאות בארצות־הברית,
ולדבריו שמח לקבל את ההצעה,
משום שנעמה המשיכה להתעלל בו גם
אחרי הפירוד ביניהם.

סרטים, התמזמזו בפומבי — ממש כמו
בעל ואשתו.
החוקר הפרטי אף ידע לספר, מפיה של
אחת משכנות אותו בית, כי בעת המילחמה
ירדו נעמה וידידה אמיצי למיקלט, כש שניהם
לבושים בפיג׳מות.
* <-טעים מהדו״ח הבלשי הוגשו כ-
1/ראייה לבית־המישפט המחוזי ומשימ־

סיפק עילה לגמזו להגיש את בקשותיו
לבתי־המישפט.
בבקשתו המפורטת לבית־הדין אומר בשמו
עורך־הדין: הנתבעת (נעמה) הונתה את
בית־המישפט בכל הנוגע לנימוקי הרחקתו
של התובע מביתו, ופל תכליתה של פעילותה
המישפטית היתד, לפנות מקום ל אחד
בשם דני אמיצי, אשד רבים הם עדי
הכיעור ליחסיה עימו על־כן דורש גמזו
מבתי־המישפט לבטל את כל ההתחייבויות

שתי תמונות שצולמו עדיד׳ הבלשים:

נעמה ישעיהו ־גמזו בחברת ידידה המציל ברחוב ובמכונית
גמזו, נעמה, יחד עם ידידה דני אמיצי,
עובד בריכת־ד,שחייה הניצחון בבת־ים.
התמונות פיקנטיות במיוחד, משום שתי
סיבות. האחת — זה של האשה! ,והשנייה
— האפילוג שקדם לפנייה זו לבתי־הדין.
האשד, היא נעמה גמזדשרעבי־ישעיהו, בתו
של ידה הכנסת ישראל ישעיהו.
המישפט בין בנו של המבקר ומנהל-
המוזיאון לבין בתו של יו״ר הכנסת, ש־
•נערך לפני כשנתיים, עורר אז סערה רבה,
הן בגלל זהותם של המתדיינים! ,והן בגלל
הצבעוניות הרבה שלו (העולם הזה .)1827

ך* ני־הזוג הטיחו האשמות הדדיות על
6מכות, התעללות ואכזריות, באשר יוסי
גמזו הציג עדויות כחולצה קרועה, משק פיים
שבודים ומכונת־פתיבה מנותצת, ומאשים
את אשתו בחיי הוללות בתוך
דירתם — ואילו נעמד, טענה כי יוסי
היה מפד, אותה, מקים רעשים כדי שלא
תוכל לישון, ונועל בפניה את חדר־השינה
המשותף שלהם.
לפני כשנתיים קבע בית־המישפט כי
על יוסי לשלם, נוסף לדמי־מזונות

יוסי הקפיד לשלוח מארצות־ד,בירית את
דמי־המזונות שהגיעו לנעמה על־פי הח לטת
בית״המישפט, אולם אט־אט החלו
מגיעים לאוזניו סיפורים, מהם הסתבר לו
כי הוא מפרנס, בעצם, לא דק את אשתו,
אלא גם בחוד צעיר, הצעיר גם מנעמה,
אשר עבר להתגורר עימד, בדירה שהיתר,
בזמנו גם דירתו של יוסי.
גמזו לא היסס, שלח ייפוי־כוח מלא
לעורך־הדין הישראלי שלו, יעקב אריאלי,
לפעול בכל האמצעים האפשריים כדי לבטל
את חובת דמי־המזונות שעליו לשלם.
אריאלי מיהר לשכור שיחותי מישרד־בלשים
פרטי בשם ברק שיוווזי־חקירות,
אשר הציב בלשים סביב ביתה של נעמה,
ואחרי עיקוב הגיש תצהיר בשבועה, אשר
ממנו משתמע אומנם כי נעמה מנהלת
חיי מישפחה עם אותו צעיר, דני אמיצי,
בעוד שרישמית היא עדיין נשואה ליוסי
גמזו.
דו״ח הבלשים הפרטיים נתן לפרשה את
הברק הסופי. הבלשים הפרטיים הצליחו
לגלות כי אמיצי אכן לן בדירת גמזו,
באותם לילות בהם היה בבית, ברחוב
התהייה 28 בחולון, תחת מעקב; כי ה שניים
יצאו לבילויים משותפים, הלכו ל
שים
חומר־קריאה מרתק :
״יום ד!־ ,15.2.74 שעה 6.00 בערב: המכונית
(של אמיצי) כבר חנתה ליד הבית.
אותה שעה היתד, הפסקת־חשמל באיזור
תל־אביב רבתי, והדירה חשוכה. עלינו
מייד למעלה כדי לוודא שנמצאים בדירה,
ומבעד לדלת שמענו קולות גבר ואשה.
׳״שעה 6.30 בערב: חודשה אספקת החשמל
ומרבית הדירות בבניין הוארו, אך דירת
גמזו נשארה חשוכה עד שעה .19.25״
״יום ,20.45 : 25.2.74 יצאו בני־הזוג מן
הבניין בבגדי-יערב, נכנסו למכונית (מכו נית
הדה־שבו של אמיצי) ,ואנו אחריהם
עד לקולנוע דקל בשיכון בבלי. הסרט:
קאט באלו. סמוך לאולם־הקולנוע הם יצאו
מהמכונית כשהם מחובקים ומתנשקים מ פעם
לפעם, זאת אף תוך כדי עלייתם
במדרגות. נשארנו בתצפית לקראת יציאתם,
ועם צאתם מהקולנוע ביצענו את התצלומים
המצורפים בזה, והמדברים בעד
עצמם — ולולא נבהלו מהבזקות־התאורה
של המצלמה, היינו משיגים את צלומם כפי
שנהגו בכניסתם לקולנוע. אך גם מה
שצולם, למרות הכול, נותן תיאור משכנע
בהחלט.״
החומר שהגיש מישרד־החקירות הפרטי

שהוטלו עליו בגלל קשר־הנישואין שלו עם
נעמה.
ך* ונצהיר נגדי, אותו הגישה נעמה
^ גמזו לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
היא מכחישה כי היא מתגוררת עם
גבר זר, שגבר זר לן אי־פעם בדירתה
או שהתייחדה בדירתה עם גבר זר. היא
מכחישה אף את סיפור הפיג׳מה, אך מודה
שביקרה בקולנוע דקל עם ידיד, אם כי
״כמובן. לא התחבקתי ולא התנשקתי עם
אותו ידיד, לא בצינעה וכמובן שלא ב מקום
ציבורי בפני אנשים.
״נכון הוא שאני יוצאת לפעמים בלוויית
חברים וחברות למקומות בידור, אך פרט
לכך לא היו לי קשרים עם שום אדם ולא
היו לי יחסים עם אדם אחר.״
פרשת המאבקים המישפטיים בין בני
שתי המישפחות המפורסמות, מאבקים ה־ניחנים
בכל הסממנים של סרט הוליבודי
— צלע שלישית, בלשים פרטיים! ,מכות
והשמצות הדדיות — תמשיך בוודאי ל העסיק
עוד זמן רב את בתי־המישפט ואת
חוג ידידיהם של יו״ר הכנסת ומנהל־המוזיאון.

ו הגי ד ה

בפר ־ווי לו ת

בעקבות גילוי במדור ז ה:

העיסקה
עוכבה
״הבנק לפיתוח התעשייה״ הודיע לרשות
ניירות״הערך של האוצר על דחיית
הנפקת אמיסיה של 15 מיליון לירות,
שנועדה לחודש זה. הדחייה באה בגלל
דרישת הרשות למטור את כל הפרטים
על עיסקת רכישת המניות שהיתה לק בוצת
רוטברג בבנק, לממשלה ולבנקים
פרטיים.

יו״ר דינשטיץ
ידיים כבולות

אריאל מ קי ס

״הבנק לפיתוח התעשייה״ הגיש לפני
שבועיים לפקידי הרשות לניירות-חערך
את התשקיף, המודיע על האמיסיה ה חדשה
הצפוייה. לפי החוק חייב הבנק
לגלות בתשקיף את כל הפרטים על שינויים
שחלו בהרכב בעלי״המניות שלו וה מנהלים.
פקידי״הרשות
מצאו, כי התשקיף מוסר
על חילופי״מנהלים מטעם קבוצת
רוטברג בבנק, כתוצאה ממכירת מחצית
מניות הקבוצה, אולם אין כל דיווח על
מכירת המניות עצמן. פקידי הרשות הר או
לנציגי ״הבנק לפיתוח התעשייה״ את
גיליון ״העולם־הזה 1918 שבו נחשפה
עיסקת המכר במדור הכלכלי, וביקשו
לדעת האם הדיווח מדוייק. יו״ר
הבנק, ד״ר צבי דינשטיין, סירב להשיב,
והודיע על דחיית הגשת התשקיף.
הממשלה הסתבכה בעיסקה זו, כיוון
שלפי החוק היה עליה לקבל את אישור
השרים הכלכליים לרכישת מניות קבוצת
רוטברג ב״בנק לפיתוח התעשייה״.
אולם האוצר לא עשה זאת, והוא חושש
לגלות עתה בתשקיף כי הוא קנה את
המניות במחיר גבוה, ומכר אותן לאחר-
מכן לגורמים פרטיים במחיר נמוך יותר.
האוצר עשה עיסקה זו כדי לחלץ את
סם רוטברג ומשקיעי ישראל ממצוקה
כספית, על חשבון משלמ-המיסים. תודות
לעיסקה זאת הרוויחו בסופו של
דבר סם רוטברג, ושותפו לו בויאר,
מיליון דולר על חשבון ממשלת״ישראל.

הממונה על הכנסות המדינה לשעבר,
אל אריאלי, הקים קבוצה היוזמת
בניית כפר-ווילות ליד כפר-הנוער מאיר-
שפייה שבהרי הכרמל.
קבוצת אריאלי קיבלה ממינהל מקרקעי
ישראל שיטחי-קרקע, ועתה היא
מציעה להחליפם בשטחים של מאיר-
שפייה. על שטחים שתקבל מכפר-הנוער
תקים שכונת-ווילות יקרה.

ונינוביץ: היתרות
2.3מיליארד
שר-האוצר יהושוע וגינוביץ׳,
יצא בישיבת ועדת־הכספים של הכנסת
בהתקפה חריפה ביותר על בנק ישראל,
ופירסומיו על הירידה ביתרות מטבע-
החוץ של המדינה. רבינוביץ קבע כי הנתונים
שהפיץ בנק ישראל אינם נכונים,
ויוצרים פניקה.
בנק ישראל הודיע כי יתרות המטבע
של המדינה הגיעו ל 1.2-מיליארד דולר,
סכום המכסה רק כשני חודשי יבוא.
רבינוביץ׳ אמר לחברי ועדת־חכספים
כי נוסף לסכום בו נקב בנק ישראל יש
עוד 300 מיליון דולר בחשבון שוטף של
החשב הכללי. כן יש להביא בחשבון עוד
800 מיליון דולר בחשבונות של תושבי
חוץ (פת״ח) ,וכן פיקדונות לזמן ארון
(פז״ק) .חשבונות אלה לא קטנו בשלוש
המילחמות האחרונות, טען רבינוביץ׳ ,ולכן
יש לראותם כחלק ממלאי־המטבע
של המדינה.
במדינה עיריות
המאבד, על הבכורה

המאבד! בין צ׳יצ׳ דכין
יכאד גריפד ע? רישיוגות•
הכגייה, הוא
מאכר! עד עיקרון
מילחמד, סמוייה !מתנהלת בכל עוזו! בין
חברי הנהלת עיריית תל־אביב. היריבים
הם ראש־העירייה שלמה (״צ׳יצ״׳) להט׳ ר
ממלא־מקומו יגאל גריפל. המטרה: מי
ישלוט בתחום הוצאת רישיונות־הבינוי של
תל־אביב.
למרות שגריפל וצ׳יצ׳ חברים להנהלת
אותה עיר, הרי העובדה שגריפל הוא בא־כוח
תנועת החרות, ממריצה אותו להציג
את תביעותיו. לפי החוק, יושב ראש ועדת
בניין העיר, בדרג הסופי, הוא ראש ה־עיריקז.
לאחרונה
הוצא תיקון לפקודת העיריות
וחוק התיכנון והבנייה, לפיו ניתנות סמכויות
גירחבות לראש העיר ,׳כיושב ראש
ועדת בניין העיר! או למהנדס העיר, ל
ההסתדרות
תזחש
3070 תוספת־יוקו

כנף״ תרכוש חלק מ״כימאחיר־מנהל
חברת התעופה ״כנף״ ,דו ד
בורוביא /מנהל משא״ומתן שקט לרכישת
חלק בחברת״הריסוס האווירית
״כימאוויר״ .הבעלות על ״כימאוויר״
היא בידי התנועה ההתיישבותית .״כנף״
שייכת במחציתה לחברת ״ארקיע״ ,ובמחציתה
לקבוצת בעלי-מניות פרטיים.
״כנף״ כבר מפעילה כיום מיספר מטוסים
של ״כימאוויר״ ,בהובלות אזרחיות,
והיא למעשה השלטת בתחום התעופה
האזרחית של מטוסים קלים. בימים אלה
רכשה ״כנף״ שלושה מטוסי-נוסעים נוספים
מדגם ״איירלנדר״ ,העומדים להגיע
ארצה.

ההסתדרות הכללית מתכוננת לדרוש
מן האוצר תוספת״יוקר של 307 החל
מחודש אוקטובר. לדעת כלכלני ההסתדרות,
מראים החישובים על התייקרות
בשיעור כזה כבר עכשיו. הכלכלנים
סבורים, כי גם אם תסכים ההסתדרות
לדחיית התשלום עד ינואר, הרי אין
ספק כי לא יהיה מנוס מתוספת־יוקר
בשיעור של ־ 307 לפחות. תוספת־יוקר
זו היא נוסף לתוספת-היוקר של ־207
הניתנת מחודש יולי השנה.

עם רכישת חלק ב״כימאוויר״ ,תהיה
ל״כנף״ אחיזה גם בתחום הריסוסים
הריווחי, בו פועלות, פרט ל״כימאוויר״,
רק החברה הפרטית ״מרום״.

מנכ״ד בורוביץ
עסקי אוויר

אריק מציע

ת אילנד מב ה
א ת ישראל
יצוא הלבידים של ישראל נפגע באורח
חמור על־ידי הצפת השוק האנגלי בסחו רה
זולה מן המיזרח הרחוק, בעיקר מתאילנד.
ההצפה גרמה להקטנת היצוא
ג־־ .907 התאילנדים מוכרים לבידים באנגליה
ב־ 140 דולר הקוב, לעומת מחירי
ישראל שהם 380 דולר הקוב. המחיר
התאילנדי הוזל החל מחודש זה׳ לאחר
שעד-כה מכרו קוב ב 250-דולר לערך.
היתרון היחידי של ישראל הוא באיכות
הגבוהה יותר של הלבידים מתוצרתה,
לעומת האיכות התאילנדית.

קיצוץ בתקציב
הבטחו!
יושב-ראש ועדת־המישנה המשותפת ל-
וועדת־הכספים של הכנסת ולוועדת״החוץ
והביטחון, ח״כ אריאל שרו! /תבע
לקצץ את תקציב הבינוי של צה״ל ב300-
מיליון לירות.
ח״כ שרון אמר בוועדה, כי לא נחוץ
שקציני צח״ל יגורו במעונות-פאר, והגיע
הזמן שצה״ל יחזור לזמנים בחם ישנו
חייליו באוהלים.

מזכ״ל משד
תיק ריק

עסקן גריפד
נוי יתן את הרשיון?
הוציא רישיוגות בנייה מבלי להביא את
הנושאים לאישור מליאת הוועדה. זאת,
כאשר הרישיון אינו חורג מהמותר בחוק.
מטרת התיקון היא לזרז את הדיונים ב וועדות
בניין ערים.
בעיריית תל־אביב׳ נקבע בהסכם בין
חרות לליברלים, כי נושא ועדת בניין
ערים יהיה נתון בידי גריפל. גריפל חותר
למצב בו יהיה הוא המוציא והמביא בכל
שאלות הבנייה. כיום, כיוון שמבחינה פור־מלית
ראש־העיר הוא עדיין יושב־ראש
הוועדה, נוהגים היזמים לבוא קודם־כל
לסכם עניין עם צ׳יצ /ורק אחר-כך לגשת
אל יגאל גריפל.
והנה, גריפל תובע כי הוא יהיה המוסמך
להוציא רישיונות בהתאם לתיקון בחוק
האחרון. אך מה לעשות, והחוק קובע כי
רק ראש העיר או מהנדס העיר יהיו מוס מכים
לכך?
צ׳יצ׳ הבטיח לגריפל כי יפנה לשר-
הפנים בבקשה, להכניס תיקון שיאפשר גם
לממלא־מקום ראש העיר להוציא רישיונות
בנייה.
אולם גריפל דורש גם את !תפקיד יושב-
ראש ועדת־המישנה לבינוי, תפקיד שנמסר
על-ידי צ׳יצ׳ לנציג ל״ע׳ פרץ אוניקובסקי.
אך נציגי חרות טוענים, כי הם קופחו
בחלוקת תפקידים בעירייה לעומת סיעת
ל״ע, שקיבלה יותר מהמגיע לה.
לתלונה זו של חרות מצטרפים נציגי ה-
מפד״ל, המבקשים להחליש את השפעת
ל״ע בהנהלה, ובחרו בנושא הצגת הסרטים
בלילות־שבת כשדה־קרב נוח למילחמה
נגד ל״ע.
כל הסיעות גם־יחד טוענות, כי הליברלים
קיבלו יותר מחרות, שזח! שההסכם המקורי
גדם חלוקת־תאומים. היינו, חרות והליבר לים
יהיו כתאומים המקבלים אותו דבר.
גריפל תובע עתה סמכויות כשל צ׳יצ/
שהרי הוא תאומו. אולם צ׳יצ׳ משיב, כי
הוא נציג גח״ל כולה ולא של הליברלים,
ולכן אין להביא אותו כפרט בחשבון ההסכמים
הכוללים.

^ צלנו גמלץ תקבל הכל,״ כך מצ־הירד!
כרזת־הפירסומת שאומצה על־ידי
רשת ;מלונות הילטון העולמית. כוונת
הכרזה היא שבכל מלון השייך לרשת
הילטון, יכול אדם להתגורר, לסעוד, לערוך
קניות, להסתפר, לבלות בבריכות־השהייה,
במיגדשי-הספורט — הכל בהידור רב,
ותמורת שפע של ממון.
אולם במלון הילטון בתל־אביב, אפשר
היה לקבל גם שירותים נוספים מחוץ
לחשבון. בהילטון תל־אביב יכול התייר
הניכבד לקבל, נוסף לשירותי־ימלון רגילים,
גם את שירותיה של יצאנית־צמרת ישרא לית. היצאניות׳ ולידן ״החובבות״ ,כפי
שמכנים מנהלי המלון סוג אחר של בחורות,
הפכו לחלק בלתי־נפרד מהנוף של
הילטון הישראלי.״ אפשר למצוא אותן
בכל מקום: במשך הבוקר בבריכת־השחייה
ההדורה כשהן משתכשכות במים ליד
התיירים עבי הכרם והכיס, ולצד גערות-
זוהר ישראליות.
אחרי־הצהריים ולפנות־ערב, יכול כל
חד־עין להבחין בהן, כשהן יושבות
זוגות־זוגות, או בשלישיות, בלובי רחב־הידיים
של המלון, מצחקקות, מפלרטטות
בעיניהן עם האורחים.

\ ד א\ ד 1גדר חיי רי ס
הן מגיעות לפנוודערב לטועדון־הלילה
האלגנטי שבמלון, מועדון תאלמוג, כדי
לתפוס מקום טוב. ,מתיישבות ארבע־חמש
מהן, ליד שולחן אחד, אולם בסוף הערב
כבר אפשר למצוא אותן שפוזרו ת בין
שולחנות האורחים.
קציני-הביטחון של המלון דיווחו להנ הלה
על התופעה ההמונית של יצאניות־הצמרת
בהילטון, אולם ידיה היו כבולות.
״איננו יודעים איך להבחין בין יצאנית
של ממש לבין החובבת, זאת שסתם מחפשת
תייר אמריקאי עשיר. אי־ אפשר לגשת
אל כל בחודה שיושבת לבד! ,ולדרוש
ממנה לעזוב את שטח המלון,״ הסבירה
!מנהלת !מחלקת יחסי־הציבור של המלון,
רות בך.

אולם השמועות שהחלו מגיעות אל הנ הלת
המלון, לפני חודשים מיספר, היו
!מדאיגות ביותר. לפי אותן שמועות, קבעה
את מושבה במלון הילטון רשת !מאורגנת
של יצאניות־עילית, היוצרת את היכרויו-
ודה עם אורחי המלון באמצעות אחד ממנ הלי
המחלקות של המלון.
מנהל המלון, ההולנדי אדי פלוריין, הורה
לפתוח בחקירה חשאית. עשרות עובדים,
ובעיקר עובדות המילון, מנהלי־מהלקות,
מלצריות וחדדניות, גחקרו.
אט־אט נתקבלה תמונה כימעט־מושלמ׳ת.
הסימנים הצביעו על כך שאחד ממנהלי׳
המחלקות, הבא במגע עם ציבור רחב:
של אורחים בתוקף תפקידו, ואשר היה
ידוע כאחד האנשים החביבים ביותר במלון,
משמש כמקשר בין אורחי המלון, לבין
היצאניות.
אולם, הנהלת המלון לא הצליחה לתפוס
* מצב דומה שורר גם במלונות־פאר אחרים
בישראל. ניתן לפגוש את יצאניות־התיירים
גם באכסדרות של מלונות כמו
ח ושרתה בתל־אביב.

אותו בשעת מעשה, כיוון שהשיחות עם
האורחים היו חלק מתפקידו של אותו
עובד, ואף לא הצליחה להוכיח כי קיבל
טובות־הנאה עבור שירותיו.
העיקוב שהוטל, על-ידי קציני־הביטחון
של המלון, על כל מהלכיו של העובד,
לא הצליח להוכיח קיום קשר ישיר בינו
לבין היצאניות שבמלון, אם כי העובדה

בתי־המלון. בפני הוועדה יכולה היתד.
הנהלת המלון, בראשות מנהלו הכללי, רק
לדווח מעדויות־שמיעה על החשדות והש־טועות,
ולהצביע על העובדה הבלתי־
!מעורערת שעשרות יצאניות ׳מבלות במלון
הילטון שעות ארובות. אד הם לא יבלו
להוכיח את הקשר ביניהן לבין אותו עובד.
הילטון נאלץ לבטל את מיכתבי־הפיטו
2נשים
ממתינות לעסקים בלוב שד..הידטון״ בתי׳א
שרבים מידידיו, מקרב אורחי המלון, הז מינו
אחר־כך נערות ישראליות ללינת־לילה
בחדריהם דיברה בעד עצמה.
אולם על שמועות בילבד מסוג יה
לא יכלה הנהלת המלון לעשות מאומה.
ואז הגיעה שמועה נוספת, כי אותו עובד
מעניק גם למין הנשי שבמלון משירותיו
הפרטיים. אחת החדרניות סיפרה כי ראתה
את אותו עובד עצמו כשהוא יוצא מחדרה
של אחת מאורחות המלון הבודדות.
ההנהלה מיהרה לשלוח אליו מכתב־פי־טוריו.
העובד התנגד לפיטוריו, והוקמה
ועדה ׳משותפת להסתדרות !ולאירגון עובדי

רין. כאן הפתיע העובד. הוא הגיש בעצמו
מיכתב־התפטדות, בטענה שבמצב היחסים
שנוצר במלון אין הוא יכול למלא את
תפקידיו כהלכה.
אם אמנם היו השמועות, שלא הוכחו,
בדבר מעשיו של אותו עובד, הרי היצא ניות
הממלאות את אגפי מלון הילטון
נותרו מיותמות וחסרות יד מכוונת. עתה
הן נאלצות לצוד את הלקוחות בעצמן.
עד לפני חודשים אחדים יכולות היו
נערות אלו, במרבית המיקרים, להיכנס
לברייכת־השחייה של המלון, שכניסה חד-
פעמית אליה עולה עד 30ל״י — ללא

תשלום. בריבת־השחייה היא אחד המקו מות
הבדוקים ביותר לצוד לקוחות. ב־
,לובי׳ של המלון ובמועדון האלמוג, שם
מופיע זמר איטלקי, ואשר למרות מחיריו
הגבוהים הוא מלא עד־אפם מקום מדי-
ערב, היו המלצרים סובלניים כלפיהן, ולא
דרשו מהן להזמין משקה עד שתפסו לקוח.
אפילו העלייה לתדרים היתד. מאור גנת.
הנערות היו יורדות ברגל מהאו לם
הראשי לקומת־הקרקע של המלון, ו משם,
הרחק מעיני אנשי ההנהלה וקציני-
הביטחון היו עולות במעלית היישר לקו מת
יעדן. גם מחיריהן היו גבוהים —
בין 100ל־ 150 דולר ללילה.

עתה השתנה המצב לחלוטין. במידה שהן
מבקשות להיכנס לבריכה, הן חייבות בתש לום!
,ולעיתים אף נאמר ׳להן כי הבריכה
מלאה, ואין בה ׳מקום. כעת, ברגע שהן
מתיישבות ליד שולחן, עט עליהן מלצר
ושואל בקרירות רבה מה אתן מזמינות?״
שמע התופעה ששמה יצאניות־צימרת
במלונות-פאר, הגיע אף לידיעתם של ה ישראלים
העשירים. רבים מהישראלים ה גרים
מחוץ לתל־אביב, אשר ינהגו קודם-
לכן להתגורר בעת שחותם בתל-אביב במלון
שרתון דווקא, שהיה ידוע כמלון היש ראלים,
עברו להילטון, למרות מחיריו
הגבוהים יותר של מיליון זה.
מנהל המלון, אדי פלוריין, סירב להת ייחס,
לנושא, כאשד פנה אליו השבוע כתב
העולם הזה. אולם נודע, כי ההנהלה הכפי לה
בשבועות האחרונים את מאמציה להי פטר
מנגע זה, והחלה שוקלת פנייה למיש־טרה,
בבקשה כי תשלח למלון שוטרים
בבגדים אזרחיים, כדי להטריד ולעצור את
היצאניות, ולהמאיס עליהן את הילטון,
גן־העדן האבוד.

זנויוב ץ

קולנוע
ה 11ו ל 0ומה

1930

סרטים מאהבת מפדסטיק
מישל פיקולי, המאהב כסוף־הרקות של
הבד הצרפתי נופל, בסרטו האחרון, קורבן
ליצור המושלם והמיסתורי ביותר שהכיר
אי־פעם באחד מסרטיו. היצור, אם אפשר
לכנותו כך, הוא בובה יפנית משוכללת
בדמות אשה, התואמת בכל פרטיה את
הדגם החי, ומצויידת -בלשון, שיכולה לנוע
בתוך הפה ואפילו לצאת החוצה. גוון עורה

הקיץ בפרים.
הרעיון של בובה, כנושא־חלומותיו של
גבר, אינו חדש ; סרט שוודי של ארנה
מאטסון עסק באריכות בסיפור־אהבה בין
פר אוסקרסון לבובה של חלון־ראווה, ואך
לפני חודשים מעטים דאתה פריס סרט
אחר, בשם פולט הגדולה, שבו אומצה
בובת פלסטיק, כבתו של זוג חשוך-ילדיס.
פילגש מוכה סבוכה. אולם ברלנגה,
מחשובי הבמאים של ספרד, מצליח להפיח
בסיפורו משמעויות רבות נוספות, לבד
מעצם הזרות, יציאת־הדופן. כך, למשל,

פיקודי והבובה היפנית
האשה עשויית־הפלסטיק

מאוזן :

מאונך :

)1חלק בעין )4 .אתר עתיקות ונופש
בצפון )7 .כסף )10 .קידומת הולנדית.
)11 קיבוץ בדרום )12 .כיוון )14 .המתכחש
לעיקר )16 .התעוררות )19 .הוא מוטט את
חומות יריחו )22 .הגיע לנקודת־הרתיחה.
)23 בוא הלום! )25 טמפרמנט )26 .רבים.
כאלה במסילה )27 .אילוסטרציה )29 .נהר
ברוסיה )31 .נהי, מיספד )32 .בן־אדם.
)33 רוח )35 .שר )36 .תשלום בו חייב כל
אזרח )27 .שוקל, דן )38 .ידית )40 .נע-
וגד )42 .חש, אץ )44 .באיזה זמן? )46 בן,
באנגלית )47 .מילת־קריאה )48 .תעלת־מגן
)49 .אותו אכלו אבותינו במדבר)50 .
בצורה זו )52 .רחמנא ליצלז (ר״ת))54 .
מחלת־ילדות שמקורה בחוסר־סידן)56 .
מש )58 .מי הוא? )60 דיאלקט )62 .חצי
דף )64 .שמא )65 .בעל־חיים מפריס־פרסר,
ומעלדדגרה )67 .ממהר )69 .ריקבון)71 .
מורגל )73 .גוף )74 .משקה אלכוהולי מק ציף
)76 .מבלה את הלילה )77 .יושב ב-
אמבוש )79 .מעלה אד )81 .קפריסאי, ולא
יווני )82 .כשפים אפריקאיים )85 .מונח
בתורת־החשמל )86 .ישוב בדרום)87 .
מילת־בריה )89 .הטלת אבנים או כידונים.
)91 עיר בצורה בגליל בימי בית שני)92 .
צמיחה.

)1ארכיבישוף שנתפס בקלקלתו )2 .נרו
יאיר (ר׳׳׳ת) )3 .סיוע, סעד.. )4 דויד,
זמרת לוכסמבורגית )5 .מפרנס )6 .רע
מאוד )8 .שבקו חיים )9 .הקדש מוסלמי.
)13 בית קטן )15 .שבשקר יסודו)17 .
צמח־בר ממישפחת המורכבים )18 .זך)20 .
גוף שלישי רבים )21 .רגיל, רהוט)23 .
סופר צרפתי נודע (ש״פ) )24 .חתול, ב ארמית
)26 .עוף נאה החי ליד המים)27 .
מארבעה היסודות )28 .משמש לקפיצה-
לגובה )30 .כינויו של אלוף נודע בצה״ל.
)32 דגל )34 .כלי־קיבול גדול עשוי יוטה.
)36 מין מם )37 .חצי תוף אפריקאי)39 .
תמימה וברה )41 .שיח־נוי נשיר ממישפחת
הדתיים )42 .מדרידנועיר (ר״ת) )43 .סוס
מהיר )45 .יש בה חמישה חומשים)48 .
קינרס )49 .מפתח אסורים )51 .נובל)53 .
מארבעה המינים )55 .תושבת )57 .נע
מעט )59 .מצבת־זיכדון )61 .ממנה שואבים
מים )63 .סלח 64 .א) בעל־חיים לילי טורף.
)66 משמש לקציר )68 .נחל בארץ)70 .
מועלה לעולה )72 .מטבע יפנית)73 .
אלמנט )74 .תחתי )75 .מילודקריאה)77 .
כמו 87 מאוזן )78 .מין משקפיים)80 .
צמח־בר ממישפחת חלופיים )81 .פיקניק.
)83 ורד )84 .עליכם לדעת ! )88 חריף)90 .
בלוטת־הנקה.

הבוכה ניצחה את האשה החיה
יכול היה לעורר קינאתן של יפהפיות חיות
רבות.
שמו של הסרט בו מופיע הצמד המוזר,
פיקולי ובובת הפלסטיק, הוא גודל טבעי.
הבמאי, הוא הספרדי לואיס ברלגגה, וזהו
אחד הסרטים הפחות־שיגרתיים המוצגים

מגלם פיקולי רופא־שיניים נשוי, המסתיר
את הבובה במירפאה שלו. אשתו, החושדת
בקיומה של ׳מאהבת, תופסת אותו בקלקלתו
שעה שהוא מחבק את הבובה,
הלבושה־למחצה, ונבהלת סן התחרות ה פלסטית
עוד יותר מאשר מתחרות חיה.
העולם הזה 1930

היא מנסה לחקות את הבובה, אבל בעלה
משליך אותה למזווה, בציינו ש״הבובה
לעולם אינה מתלוננת כשעושים לה זאת.״
הסרט מתאר, למעשה, את תהליך ה השתלטות
הפאסיבית של הבובה על רופא־השיניים,
ההופך להיות עבדה הנרצע, בורח
עימה מן הבית, אפילו מתחתן איתר
בטכס פארודי, והסיים את חייו, יחד
עימד! ,על קרקעית הסיינה, לשם הושלך
על־ידי פועלים ספרדיים שאנסו את הבובה
קודם־לכן. אלא שבשעה שהגבר שוקע ל מטה,
עולה הבובה הפלסטית וצפה על
פני המים, בלתי־ניתנת להשמדה.
פירושים כשפע. הסרט יכול להתפרש
בצורות שונות ומשונות. היו שראו בו
תיאור יחסו של גבר אל אשה כאל חפץ
(כלומר, קול נוסף במקהלת שיחדור־האשה)
; היו שדיברו על בדידות וחוסר
קומוניקציה, והיו שנזכרו בפטישיזם, ובשאר
הסטיות של הטבע האנושי, המע סיקים
במאי ספרדי גדול אחר, לואיס
בונואל.
מאחר שהנושא יוצא־דופן במידה מס פקת,
והבובה (שמחירה כ־ 150 אלף דולר)
מופיעה ברוב חלקי הסרט בלא בגדים,
יש סיכוי שהסרט יגיע במוקדם או במאוחר
גם לארץ. ואז, כדי למסור אותו טוב יותר,
יקראו לו בוודאי ״אונס הבובה בצמרת.״

מדריך

עבר>ע>בו
מ מונ עים
אבספרס לשוגרמד נהוד,
תל־אביב, ארצות־הברית) — המסע
הממונע החדש של סטיבן
(דואל) שפילברג מוביל הפעם, בצורה מוגדרת מאוד, מכלא
פתוח, משם נמלט אסיר יחד עם אשתו, שבאה לבקר אצלו,
אל העיר שוגרלנד׳ שם, נימסר תינוקם לאימוץ בגלל
עברם הפלילי, למרות התנגדותם. בדרך הם משתלטים
על מכונית מישטרה ועל השוטר הנוהג בה, ומשתמשים
ברכב כדי להגיע במהירות ליעדם.
השוטרים נזעקים לעזרה, אולם יחד עם רצונם ללכוד
את השניים, הם דואגים שלא יאונה כל רע לחברם השבוי.
לכן הם עוקבים אחר המכונית החטופה בשיירה
ההולכת ומתארכת בדרך לשוגרלנד, מבלי לנקוט כל פעולה
ממשית.
שפילברג סוחט מן המכוניות ומן הכבישים הצדדיים
של המערב-התיכון של ארצות־הברית כל קורטוב של
דראמה וגולדי האון, בתפקיד האם, נמלטת מתדמית הבלונדית
בעלת הראש החלול, ומשלבת פאתוס בהומור,
בהצלחה רבה.
אם הסרט אינו הצלחה מלאה, יש לכן כמה סיבות.
קודם כל, באמצעיתו, ניסתם במיקצת מעיין ההמצאות
הדרמטיות של שפילברג, והופעת ״מיליציה״ מתנדבת קנאית
המבקשת לקחת את החוק לידיים, מדיפה ריח של

האון, אתרתון ואסקס: בעקבות התינוק
שאבלונות״מחאה שחוקות. המישפחה המאמצת מתוארת
באור חד״צדדי לגמרי, ואפילוג צידקני, המסביר כי בסופו
של דבר כל העניינים באו על מקומם בשלום, מעמיד בספק
את זכות הקיום של הסרט. אך למרות ההסתייגויות,
מעניין הסרט ברוב חלקיו ויוצא דופן דיו כדי לראותו.

תל־ אביג
ן * הזלילה הגדולה (סטודיו,
צרפת הבמאי מרקו פרדי מטיח בפני
הבורגנות האירופית את האמת הלא־
.נעימה: אתם מתאבדים בזלילה. הוא עדשה
זאת בשפה קולנועיות מהממת, עם צוות־שחקנים
המזדהה עם תפקידיו ועם ה רעיונות
שמאחרי הדמויות, עד כדי שימוש
בשמות האמיתיים: מישל (פיקולי) ,יאונו
(טוניאצי) ,מרצ׳לו (מאסטרויאני) ופילים
(נוארה) .חובה לראות.
** שני גכרים בעיר (צפון, צרפת)
— למרות חד־צדדיות בתיאור בדמו יות,
כדאי לראות סרט זה המוקיע עיוותים
בטיפול באסירים, לפני ואחרי שיחרורם,
עיוותים שגורמים היום להתקוממויות ב־בתי־הסוהר
בצרפת, אבל אינם אופיינים
דווקא לארץ זו בלבד. עם דילון וגאבן
בתפקידים הראשיים.
העוקץ (אלנבי, ארצות־הברית)
:בידור קולנועי מבריק עם פול
ניומן ודוברט רדפורד, כגאנגסטרים ה מותחים
יחדיו את רוברט שו, הגאנגסטר
השלישי! ,ושלושתם ביחד את הקהל.
אוונטי (גת, ארצות־הברית) :
בילי ויילדר מצליף באורח־החיים האמריקני
באסתטיות רבה, דרך גץ לייט מילס
וג׳ק למון, הבאים לקבור את יקיריהם ב־איסקיה,
ומגלים שם כי אפשר גם ליהנות
מן החיים.
ירח של נייר (חן, ארצות־הברית)
:בתו של ראיין אדניל, טאטום,
גונבת את ההצגה מאביה, כשהיא מסייעת
לו לרמות בעליזות, אבל עד גבול מסויים.
שנות המשבר הכלכלי של אמריקה מקב לות
מימדים פוטוגניים ביותר.

ירו שלים
הדיקטטור הגדוד (אורנס,
ארצות־הברית) :כיצד משתלט אפס על
עולם שלם, מראה צ׳רלי ציפלין בסרט, ש נעשה
בתחילת מילחמת העולם והמכיל
יסודות נבואיים של ממש, ורעיונות גאוניים
על כל צעד של צלולואיד.

חיפ ה
ט.א.ש (אורדן, ארצות־הברית)
:סאטירה מאקאברית־להחריד על
בית־חולים שדה ועל פילוסופיית המיל־חמה,
המיוחדת לאנשים שנאלצים לוותר
על אנושיות בשל !תנאים לא-אנושיים.
מבדר עד כדי פוטוגניות, ואין ספק כי
לא זו היתה הכוונה.
חלף* עם הרוח (רון, ארצות־הברית)
— למרות 35 השנים שחלפו מאז
הפקתו, והמושגים על כבוד, צדק חברתי
ומוסר־ שהשתנו מאז, יש עדיין בסרט יוקרתי
זה של הוליווד מעמדים רבים שהם
בבחינת חובה לחובב הקולנוע.
העולם הזה 1930

א>ךלה רו ס סופרמן הרפתקאות במקסיקו (אסתר,
תל־אביב, צרפת) — מהתלה
קולנועית זו של פיליפ (האיש
מריו) דה״בורקה, חייבת הרבה לסיפורו הקצר המפורסם
של ג׳יימס תארבר, חייו הפרטיים של ואלתר מיטי. הפעם,
מיתי הוא צרפתי, מחבר רומנים זולים בקבלנות, גר בדירה
מרופטת, ושוקע בהזיות שבהן הוא עצמו גיבור ה מעשיות
שהוא ממציא מדי שבוע עבור המו״ל החמסן
שלו. אל חייו האפרוריים נכנסת סטודנטית אמריקאית,
הכותבת מחקר על רוטנים מותחים בהמשכים, והיא רואה
בשכנה מלמטה נושא יוצא מן הכלל לעבודת ה״מאסטר״
שלה. עם קצת תבלינים רומנטיים, קצת עקיצות על חשבון
תעשיית הספרים, וקצת בילבולים בין מציאות ודמיון,
מתבשלת קומדיה עליזה ורומנטית, שזכתה בכמה מארצות
אירופה להצלחה קופתית עצומה, כניראה בזכות ז׳אן-
פול בלמונדו וז׳אקלין ביסט, המופיעים בשני התפקידים
הראשיים.
דה-ברוקה מנצל את הקפיצות הרבות שבין המציאות
בה חי הסופר לדימיונות שבתוכם הוא שט, כדי להעלות
פארודיה ציבעונית מאוד על ג׳יימס בונד ושאר הסוכנים
החשאיים למיניהם (הסרט נקרא תחילה כיצד להרוס
את תהילתו של סוכן חשאי גדול) .התפאורות, האביזרים,
הצבעים, ח״פוזות״ אליהם קופץ בלמונדו בשובבות רבה,
המוסיקה, ואפילו זוויות־הצילום לובשים אופי פארודי.

ביסט ובלמונדו: עבודת ה״מאסטר״
אחרי פרק־זמן מסויים, העניין מתחיל להפוך לשיגרח,
ההקבלות בין האנשים החיים לדמויות שבהזיות שקופות
וצפויות מדי׳ וההזיות עצמן חדלות להפתיע.
אך בסך הכל, זהו שעשוע ציבעוני בלתי״מחייב, עם שני
כוכבים מאוד סימפטיים, ובהדרכת במאי שניחן בחוש
אסתטי מפותח.

ג\רור>סג\>ם
מכל הצגע׳ ם
טחנת-הרוח השחורה (אופיר,
תל־אביב, אנגליה — בנו של
סוכן־חשאי בריטי (מייקל קיין)
נחטף על״ידי טרוריסטים, הדורשים תמורתו מישלוח של
יהלומים גולמיים בשווי מאות אלפי שטרלינג. כזה הוא
נושא סרטו הראשון של דון (הארי המזוהם) סיגל שנעשה
מחוץ לאמריקה.
המרכיבים העיקריים הולמים בהחלט את רוחו של
סיגל: האדם הבודד, שגם אוייביו וגם ידידיו נמצאים
בצידו האחר של המיתרס, המימסד והאנטי-מימסד הרקובים
עד היסוד (רב״מרגלים מופרע, מהפכנים המפעי לים
פושעים) ,וסימון קולנועי מבריק, המצטיין בהתפרצויות
אלימות מדהימות ובמעמדים מרתקים המסתיימים
בצורה בלתי-צפוייה ביותר.
לדוגמה, הפתיחה, שני ילדים מיתגנבים לשדה־תעופה
עזוב, שומם ומטיל אימה במיקצת. חיילים מתנפלים עלי הם,
מובילים אותם למחסן עזוב, ושם מטיפים להם מוסר
על הסגת״גבול. לכאורה, מדובר ״רק״ בבסיס צבאי
סודי. וכשנדמה לצופה שהבין את המצב, מחליקה המצלמה
אל רגלי החיילים. נעליהם׳ אזרחיות לגמרי.
אחר-כן, נכבלים הילדים ההמומים, מועמסים על מכונית,
החיילים הם כבר אזרחים, מכונית אחת דוהרת על אוטוסטרדה,
מכונית אחרת עולה באש — וכל זה, לפני
נכון שאין זה אחד הסרטים הטובים ביותר של סיגל.

סייריג׳ וורנון: המצלמה המרגלת
מחוץ לאמריקה ניראים גיבוריו טיבעיים פחות. כמה חורים
בהמשכיות העלילה מיזדקרים מפעם לפעם לעין, אבל בסיכומו
של דבר, הסיפור קופץ במהירות מסחררת כל־כן
מלונדון, אל פרברי-המגורים שבה, לפאריס וחזרה אל חוף-
הים בברייטון, עד שאין כימעט זמן להתעכב על פרטים. זוג
הנבלים, ג׳ון ורנון ודלפין סייריג׳ ,יוצאים מן הכלל, וקיין
נימרץ ופעלתני כרגיל.

מיסמכי שרת
(המשך מעמוד )11
גוהר סיפר ליוסף תקוע, כעבור כמה ימים, שהשליט המצרי תיכנן פגישה עם שרוו, אך
ביטל אותה למחרת ההתקפה של צה׳׳ל על מחנה צבאי עורפי ברצועת־עזה. הפעולה
בוצעה באישורו של שרת. הוא נתן את האישור בידעו כי מצד מצריים יש הנכונות לפגישה.

מדוע היה גמאל עכד־אל־נאצר ,״הרודן המצרי״ הנוראי, מוכן
להיפגש עם ראש־ממשדת ישראל?

השבוע משחקים
של הליגות האנגליות

מינימום הפרס הראשון
1 0 0 .0 0 0י י
(כוכב העברה)

מינימום כלל הפרסים

200.000 די
(בולל העברה)
מחזור מם׳ 44 הוא האחרון
לעונת 1973/74
וכל הפרסים יחולקו
עשה לך מנהג קב 1ע -
מלאטוטנבכל שב 1ע!
המועצה להסדר ההימורים בספורט

סוף לגירושין ולפירוד חברות!
היא תי שאר שלן ותשיב לך אהבה
בחוברת הסגרה שהוצאה לאור ע״י פרופסור הוצאה והפצת ספרי מידע
3ע״מ׳ יש פתרון לבעיה המטרידה הרבה גברים בריאים ובהחלט בלתי
מאושרים כתוצאה מיחסי מין בלתי מספקים ומאכזבים (המסיימים
מהר מדי ואינם מהנים את בת זוגם).
חוברת ההסברה חושפת בעיה זו ומלמדת את הקורא כיצד להתגבר
עליה ולקיים חיי מין מספקים. לקוראי החוברת יתווסף מידע חשוב.
הכל אודות משחק אהבה ארוך ככל שתרצה ומספק, מלווה בתמונות
תנוחה.
המחיר — 20.ל״י, הכתובת לרכישה אצל המפיץ הבלעדי, ד״ר ש. גרונימן,
מס׳ 8רמת אביב. או שלח/י צ׳ק המחאת דואר לת.ד 17100 .תל־אביב,

ותקבל/י את החוברת לביתן. נא לצרף את המודעה.

קורס לדוגמניות ;
כרבים וחיחדשעשועים

בחינה

קורס מי ק צו עי ל דוג מנו ת

וכל סוגי כ ל בי ם וגורי ם ברי
וטיפוח
החן

אים, חתולי-בית וחתלתולים,
טיפול וטרינרי יומיומי, פנסיון
לכלבים וחתולים, אמבטיות
נגד טפילים.

מחלקה מיוחדת להרזייה ^
הכוונה לעבודה בגמר הקורס^
ת.ד ,856 .חיפה

כלבים בעלי תעודות־יוחסין

אגודת צער-בעלי-חיים, תל־אביב,
רח׳ סלמה ,30 יפו.
טל•03-827621 .

הצגתי שאלה זו לפאניקאר, באותה פגישה בשנת . 1959 כפי שדיווחתי אז :
״שאלתיו, כאדם שהכיר את ההתפתחות מקדוב, אם נכונה הדיעה ...ני בשנים
הראשונות של שילטונו רצה עבד־אל־נאצר בהסדר (עס ישראל) ,וכי רק מאוחר יותר
השתנתה עמדתו.
״פאניקאר, עד ראייה מס׳ 1לאותה תקופה, אישר זאת ללא הסתייגות. לדבריו, רצה
עבד־אל־נאצר ליצור בהדרגה שלום עם ישראל, ואף עשה מעשים בכיוון זה. חמיפנה
הגדול לרעה בא בראשית ,1955 שלוש שנים אחרי המהפכה (המצרית) ,כאשר צה״ל
התקיף את עזה.״
אולי כדאי להזכיר כאן שגיליתי אז כמה נסיונות אחרים של עבד־אל־נאצר להיפגש
עם שרת, ובעיקר את הפרשה הבאה:
כמה חודשים לפני מיבצע־סיני, זמן קצר אחרי שמשה שרת גורש על־ידי בן־גוריון
ממישרד החוץ, שלח השליט המצרי שליח דיפלומטי בכיר לפאריס, כדי להכין פגישה
גינו ובין שרת. ההצעה הועברה לשגריר ישראל, יעקוב צור, וזה העבירה ארצה.

שרת סירב.

על כל פנים: כשהגיע לשילטון, היה עבד־אל־נאצר מוכן למגעים עם ישראל, כאהד
ממעשיו הראשונים, הזמין אליו לקאהיר את ידידו הישראלי׳ ירוחם כהן, שלישו של יגאל
אלון, עימו קשר יחסים אישיים הדוקים בתקופת מילהמת־העצמאות.

משה שרת סירב להתיר פגישה זו, והיא לא יצאה לפועל.

שבועיים לפני מיבצע סיני עשה עבד־אל־נאצר מאמץ נואש לארגן פגישה דחופה,
כדי למנוע את ההתקפה. ממשלת ישראל השיבה בשלילה.
יוזמה מצרית נוספת לפגישה באה מייד אחרי איחוד מצריים—וסוריה. גם הפעם לא
נענתה ישראל.
הנסיון האחרון — הזמנת נחום גולדמן לפגישה עם עבד־אל־נאצד בקאהיר — נודע
לציבור, וסירובה של גולדה מאיר להתיר את הפגישה גרמה אז להתפוצצות רבתי.

אולם הנסיונות הרציניים כיותר מצד עכד־אל־נאצר נועדו להביא
לפגישה כינו וכין שרת דווקא. מדוע?

היתה לערבים משיכה מיוחדת לאיש זה. הוא נראה כמו נכבד ערבי. הוא דיבר ערבית,
וגם צורת־דיבורו נעמה לאוזן ערבית. הערבים זכרו את פגישתו !(היסטורית עם מזכיר
הליגה הערבית, עבד־אל־רחמן, לפני מילחמת־השיחחר. יתר על כן, בגלל מריבותיו
עם בן־גוריון, אשר הדים מהן הגיעו לארצות־ערב, נוצר הרושם כאילו הוא חולק על
המדיניות האנטי־ערבית של בן־גוריון, וכי הוא מייצג מדיניות אחרת. בקיצור: שהוא
בעד מדיניות פרו־ערבית.

יומן שרת מוכיח בעליל שהיתה זאת אשלייה.
הוא לא רצה להיפגש עם ערכים, מפני שלא היה לו מה להציע
להם, בייחוד כשאלה העיקרית שעמדה אז כמחסום בל־יעכור כדרך
לבל הסדר עם העולם הערכי: בעיית הפליטים.

בדיחה ער הגבול
* מן רב לפני שעלתה על הפרק פגישת שרת־נאצר, אירעה פרשה הגובלת בפארסה,
( והמטילה אור על יחס ממשלת־ישראל בכלל, ומישרד־החוץ בפרט, לפגישות עם ערבים.
ושוב: אי־אפשר לקרוא עליה מגלי לזכור את ההכרזות ללא־ספור של מנהיגי ישראל
על תשוקתם להיפגש עם מנהיגי ערב בכל עת, כלי תנאים מוקדמים, כדי להשכין שלום.
המעשה, ששרת עצמו מתאר אותו בהרחבה רבה מאוד, היה כך :
באפריל 1954 הורע מצבה הבינלאומי של ישראל. מעשי־התגמול התכופים של
לבון ודיין. עוררו את זעם המעצמות נגדה. אז עלה על דעת מישרד־החוץ להרגיע
את וושינגטון על־ידי מסירת שת־ לאמריקאים, שבו הועלתה׳ האפשרות של ״פגישת
דחופה בדרג רם (עם המיצרים) להסדרת העניינים.״
שרת עצמו מודה ביומנו ש״לאמיתו של דבר לא קיווינו לתוצאה של ממש, וחשבנו
ני על בל פנים יועיל לנו צעד זה לניקוי מעמדנו כלפי המעצמות בסופו של חשבון.״
כלומר: ראשי מישרד־החוץ היו בטוחים ׳שהמצרים יסרבו, ובזה ייגמר העניין.

והנה קרה אסון נורא: המצרים הסכימו לפגישה.

גרוע מזה: ראש השגרירות האמריקאית בתל־אביב הודיע שממשלת מצריים
עומדת לשגר לפגישה זו אדם שהיה איש־מפתח במישטר המצרי: אלזף־מישנה מחמוד
ריאד, כיום מזכיר הליגה הערבית, פי שהיה אז האחראי גמטכ״ל המצרי לענייני יש ראל,
ולאחר מכן היה שר־החוץ המצרי.
אפשר היה לחשוב שתשובה זו תמלא את לב הממשלה כשימחה — סוף־סוף
הפגישה הישירה עם המצרים, שאותה דרשה ישראל פעמים כה רבות!

אך במישרד־החוץ קמה כחלה נוראה.

תהילה החלה חקירה גדולה: מי בכלל הודיע לשגרירות ארצוודהברית בישראל
על כל העניין? נתברר שהיתה זאת יוזמה פרטית של ראובן שילוח, שהיה ציר
בוושינגטון, שבלל לא ידע על השדר לוושינגטון, הוא השמיע את ההצעה באופן מיקרי
בשיחה שיגרתיח.
״קמה שערוריה במישרד־החוץ,״ מדווח שרת ,״כיצד מלאו לבו של ראובן (שילוח)
לפעול בעניין בה רציני ודק על דעת עצמו?*
נוסף על הזעם על יוזמתו הפרטית של פקיד בכיר, עלה וצף חשש נורא עוד
יותר: שמא ירגיז הדבר את מישרד־הביטתון (בראשות לבון) והמטכ״ל (בראשות דיין).
רשם שרת בחרדה :״השערוריה הקיפה מייד את מישרד־הביטחון והמטכ״ל. שם אין
חסרים אנשים המובנים לישיש לביזיון מישרד־החוץ ולהתכבד בקלונו.״

נא לזכור: הכזיון הוא השגת פגישה פנים־אל־פנים עם קצין מצרי
מדרג עליון. זהו ״קלון״.

ה 1מן כבר עכ שיו
הקו ל הו ד עו ת
בגיליון ראש ־ ה שנ השל

העוו&ס דוה

החלה סידרה קדחתנית של התייעצויות מבוהלות. באד. לידי גילוי ברור השאיפה
הכללית לחבל בפגישה, ואם אפשר למנוע אותה בכלל. אבל האמריקאים החלו לוחצים,
וביקשו תשובה: מה יהיה סדד־היום של הפגישה, מי יבוא בשם ישראל, היכן יש
לערכה• אי־אפשר היה להתחמק.
דיין תבע שלא לדבר בפגישה על הסדר קבוע של פגישות המפקדים היש ראליים
והמצריים בגבול, מפני שהסדר כזה ״רק נובל ידינו מלהגיב (על תקריות).״
כלומר: התגובה היתה השובה לו יותר ממניעת התקריות עצמן. שנית, לא רצה דיין
שידובר על ההסגר בתעלת-סואץ, מפני שהוא התכונן אז לפרוץ את ההסגר בכוח.
שרת עצמו הציע טכסים מחוכם — שיטה שעמדה לממשלת ישראל פעמים רבות,
כשרצתה לחבל במאמצי־הסדר, עד שהערבים ״נפלו על השכל״ בשנים האחרונות.
הטכסים: להציג מראש נושאים כה מופלגים, שהערבים יחששו לבוא בכלל לפגישה.
הוא הציע על כן ״לחתור להרחבת המימגרת, למען תכלול את הבעייה המדינית של
הפסקת פעולות־האיבה בכלל, כולל חרס והסגר ותעמולה.״
כלומר: במקום לדבר על הבעייה הבוערת של מניעת הקטל ההדדי לאורך הגבול,
הדבר שהמצרים הסכימו לו, לדבר על כל בעיית ישראל־ערב, כולל החרם הערבי,
התעמולה העויינת וסגירת תעלת־סואץ.

מוכן מאליו שלכך לא היה כד סיכוי, וכך ניתן היה לקכוד את
הפרשה הבלתי־נעימה, מבלי שישראל תיראה בעיני דעודהקהל כמי
שמחבלת בהפגת המתיחות. ואכן, המצרים חזרו כהם, והפגישה בוטלה.

העולם הזה 1930

מה יותר קל מלה שתתף בהגרלת הלוטו.
תמורת לירה אח ת תוכל לסמן 6מספרים בכל אחת
משתי טבלאות שבטופס.
עשה חישוב פשוט,פעולה בת שניות ספורות
מביאה לך סיכויי השתתפות בפרס הראשון,
בסך 150,000 לירות מינימום,
ובאלפי לירות ביתר הפרסים
* פרס ראשון מצטבר עד חצי מליון לירות
זה כל כך פשוט...
7וז ריק /צל1ם,7 :ידרזן

העולם הזה 1930

)161

לוווכוז הפרסום המנזשרח־ת

ש ניו הזהב
ומש קי ע
ש בי להזהב של
המשקיע בניירות ערך
מוביל אל קרנות הנאמנות
של בנק לאומי. מ דו ע?
כי עקרון ההשקעה בקרנות
נאמנות בנוי על פיזור הסיכון,
כ ס פי

המש קי עי ם

מנוהלים

בידי מומחי ״פיא״ העוקבים יום יום
בעזרת המח שב אחרי התנודות והתשואות
כי בבנק

ש ל ניירות ערךבבורסה .

לאומי תמצא את מיגוון הקרנות הגדול ביותר־
6קרנות נאמנות ־ המאפשרות לך קשת רחבה
־ של אפשרויות ה שקעה: זגמ ״ ד -מתאימה
למשקיע

המבקש

חסכונותיו

לשמור

לאורך

זמן

כפולה: למדד המחירים ולשער

הערך

הממשי

ממושך, על ידי הצמדה

המטבע גביעו־

למשקיע שמטרתו שמירה על ערך השקעתו בנוסף לאדם
נועחק והמעונין

לכך גם ברווחים תוך סיכון קטן בלבד. בדולח
המחפש

ה שקעה אשר חלק ממנה ישמור על ערך

הכסף ע״י הצמדה למרד וחלק אשר מושקע במניות בעלות סיכויי
גידול טובים 111,מיד־ ק רן שנועדה בעיקר למשקיע הרוצה בהבטחת
ערך כספו. על ידי הצמדתו למדד המחירים 3 .י א ־ קרן המאזנת
סיכונים וסיכויים לטווח ארוך ע״י ה שקעה שווה במניות, אג״ח צמודות
מדר ואג״ח צמודות למטבע חוץ.
בשוק המניות ומאמין

בגידול

נדל

־ נועדה למשקיע המעונין

רווחיות

המשק

הישראלי.

אחת מקרנות אלו או כל שילוב ביניהן, יתאימו בוודאי גם לך.
בדבר פרטים פנה לסניף הקרוב של בנק לאומי, בנק איגוד וברק קופת עם.

המנהל: ן חברה ישראלית לנהול קרנות נאמנות בע״מ

הנאמן :

ב 1ק $ל א¥] 1
׳ליע 1ר א *7בע״מג
הבנקה צו עדע הומן

העולם הזה 1930

במדינה
תל־אביב
צ׳׳צ׳ !הסרטים

כמטרה להרגיע את
הספד״?; המאיימת
לפרוש מן הקואליציה —
כמצא פיתרון: אוגי
?בעיית סירטי ערבי־שבת
יש סיפור ידוע ומוכר, על האיש שצריך
היה להעביר בסירה אתת עז, כרוב וזאב,
ומלבדו היה בה מקום רק לעוד אהד
ימן השלושה. ובכן, זהו בדיוק ׳מצבו שיל

ח צו ת ץ

ךסרסי

רח׳ יונה הנביא 2
ע״י האופרה, שפת הים
הלילה 3־10.00

במי וקליין*

הלילה בחצות

הערב בי 10.00
סרט ה מתח

״רוצח לעונת
הקיץ ,׳
רח׳ דיזנגוף !! 06( 10׳)
טלפון 226226

חצות!
הלילה ב־12— 10
הירקון ,106 מול מלון ״דן״

* גרגורי פק
בסרט הדרמטי

״מות הזמיר״
הערב 16.8
בשעות 10— 12

יו צג הסרט
עדוח גורלית

* לינו ונ טירה
* מ ר לן ז׳ובר
בבניין ״נאות אביב״
ת״א, אבן־גבירול 30ע״י
אולמי ״צוותא״ ״בת־דור״
טל 255209 , 260773 .
המודעות בעיתונות
איפה זה מציג?
ראש עיריית ת״א, שלמה (״צ׳יצ׳״) להט,
בנושא ׳הסרטים המוצגים־או־לא־מוצגים ב־ערבי־שבתות
בעיר, נושא המוסיף להתגלגל
ואינו מיוצא לו מנוח ופיתרהן.
לפני הבחירות הבטיח צ׳יצ׳ לציבור,
כי אצלו לא יהיו הסכמים ׳מתחית־לשולחן.
הכול יהיה גלוי. אצלו לא תהיה כפייה
דתית.
העולם הזה 1930

איד מרגיעים מפד״ל. והנה, עשה
קואליציה עם הליברלים העצמאיים ועם
המפד״ל גם־יחד. נציג ל״ע, יצחק ארצי,
קיבל את תיק התרבות בעירייה, והכריז
כי אצלו ימשיכו בתי־הקולנוע להציג גם
בערבי־שבתות. אפל אם תפרוש המפד״ל
ימן הקואליציה, תהפוך את צ׳יצ׳ תלוי ב נציג
ע״ם ,׳חיים ליפקין, שכבר פרש פעם
ברוגז.
המפד״ל תובעת בתוקף לחדול לחלל
את השבת, ולא להקרין סרטים בבתי־הקולנוע
בערבי־שבתות.
צ׳יצ׳ ניסה לקנות את בתי־הקיולינוע בהטבות
שונות, הציע להם החזרי־מס עי רוניים
גבוהים יותיר ובלבד שלא יציינו
בערבי־שבית. העניין לא עבד. במקביל
חיסל צ׳יצ׳ את מועדוני־ההקרנה הפרטיים,
כדוגמת זה של ג׳סי נחייסי.
אך מה לעשיות לבתי־הקולנוע הממשיכים
להציג סרטים בערבי־שבתות, וגם מפרס מים
זאת בעיתונים ז הרי המפד״ל מאיימת
לפרוש !
והנה, בימים אלה ממש נימצא הפיתרון
הגאוני. המודעות על סירטי ערבי־שבת
שהופיעו בעיתונות ביום השישי האחרון
הכילו הכל-בכל־מכל־כל. הכל, כלומר, פרט
לשמותיהם המפורשים של בתי־הקולנוע.
הפיתיון ׳הגאוני. כך ,׳למשל, מסיחה
מודעה אחת כי קולנוע אלמוני ברחוב
יונה הנביא 2מציג אותו ערב סרט. רק
במיקרה שוכן במקום קולנוע ירון לשעבר,
וכיום סינמה .1
מודעה שנייה סיפרה על סרט שיוצג
באותו ערב ברחוב הירקון ,106 ימול מלון
דן. רק במיקרה, כמובן, שוכן בדיוק
באותה כתובת קולנוע פריז.
מודעה שלישית סיפרה על סרט שיוצג
באותו עירב בפיסז׳ דיזנגיוף. גם שם, לגמרי
במיקריה, שוכן קולנוע הוד. וכן הלאה וכן
הלאה.
האם יבלעו הדתיים את הגלולה המרה
בצורתה זו, או יממשו יאת איומם, ישאירו
את צ׳יצ׳ במיעוט בישיבות הקרובות 1
מישפט דלק דלק תרדוף

החשודים שאבו
6ג׳ריקגים ממיבזית דלק —
בגזל חור במיכל המכונית
הניידת נעצרה בחריקת צמיגים. בפינת
הרחובות המלך ג׳דרג׳—דיזבגרף ב׳תל-
אביב עמדה מיכליית דלק. לידה חנתה
מכונית ׳פרטית. השוטרים יצאו מין הניידת
במהירות, והפתיעו את שלושה הגבירים
שנמצאו במקום.
בתוך ׳המכונית הפרטית ישב בניימין לוי.
נהג המיכלית, מרדכי לנגר, ובעל המכונית
הפרטית אפריים שוורץ, עבדו קשה. הם
מילאו ג׳ריקנים בדלק, במלוא המרץ, ו העבירו
אותם אל הרכב הפרטי.
כשאלו השוטרים מה קורה, השיב שוורץ
כי נתקע ללא דלק באמצע הלילה, פגש
במיקרה את יחברו, בעל המיכליית, וביקש
את עזרתו. השעה הייתה שלוש וחצי לפנות־בוקר.
השוטרים הזמינו את הגבירים לסיים
את הלילה תחת גג אחד. בבוקר, הובאו
השלושה בפני שופט בית־ימישפט השלום
בתל־אביב.
בך ממלאים מיכל נקוב. התובע ה-
מישטרתי, רב־סמיל ׳ראשון יחזקאל נחום,
מטובי החוקרים של ׳מישטרת ׳מחוז ׳תיל־אביב,
סיפר לשופט כי שוורץ ולנגד שאבו
מהמיכלית דלק בנפח של שלושה ג׳ריקנים
גדולים, ועוד שלושה ג׳דייקנים קטנים.
ק׳ודם־ילכן ׳מילאו בבנזין את ׳מיכל־הדלק
של המכונית הפרטית. בסך-יהכל כמה מאות
ליטרים.
כששאל השופט את שוורץ, מדוע היה
צריך לשאוב כל־כך הרבה ג׳׳ריקנים דלק
כדי להתניע את מכוניתו, השיב החשוד:
״היה לי חור במיכל־הדלק. נעצרתי כש לא
נשארה לי אף טיפה אהת של בנזין.
לקחתי כמד. ג׳יריקנים, כדי שאוכל להגיע
לתחנת־דלק פתוחה באותה שעה, ומשם
להמשיך הביתה.״
עד לאן אפשר להגיע עם שישה ג׳ריק-
נים מלאים דלק, אישר נלקח במשיכה —
על כך יחליט בית־המישפט בשבועות ה קרובים.

לאחר
הפסקה ממושכת,
חזרת להיות עצמך.
כצל את השלווה
היחסית ממנה אתה
נהנה כדי לקדם את
מעמדך בעבודה לשפר
את היחסים במישפ-
חה. פקח עין על שותפיך
ועל הכפויפים לך
21 במרס -
20 באפריל
ואל תתרשם מדברי-
חנופה. בת טלה —
אם תניחי לו לרכב עלייך תגרמי לך סבל.

חשדות מכוערים שהשמיעו
באוזנייך שכניך
הצעירים, אינם מבוססים,
ומצוי בהם גרעין
עלוב מאוד של אמת.
אך הנזק כבר נגרם.
עשה מאמץ עליון להמצב
תקנו,
בטרם
יהיה אבוד לחלוטין. זה
ילמד אותך להבא לקח,
שלא להאמין לכל בדותה
המושמעת באוזניך, ולטרוח לאמת דברים,
בטרם אתה פועל על־פיהם. בפרט
אם מקור האינפורמציה הוא כה מפוקפק.
בת שור: סכנה צפוייה לך השבוע.

כדאי שתרבה קצת יותר
לעסוק בספורט,
ושתפסיק להתהולל בלילות.
אתה מפזר את
מאמציך ליותר מדי
שטחים במקום להתרכז
במה שחשוב לך
באמת. קרוב משפחה
21 במאי -
הגורם לך לדאגה מזה
20 ביוני
זמן רב יפסיק להדאיג
אותך. אתה עלול להסתכסך
עם אדם שדעותיו מנוגדות לך.

]1אוחיס

תתפלא על שכל-כך
הרבה אנשים מתקשים
להבינך. הצרה איתך,
שאתה נמנה על ה־
״זאבים הבודדים״ ואינך
מרבה לשתף לאחרונה
את הקרובים
לך בבעיות המעיקות
עליך באמת. צפוייה
לן השבוע פעילות ה קשורה
בעבודת־בפיים.
מעשהו של אדם יקר לך יכאיב לך למרות
שלא התכוון לכך. תצטרכי לעודד
את בן זוגך בפעילות, שבסופו של דבר
תביא אושר ושמחה לשניכם גם יחד.

מאזנ״ס

עקת

ן!שו1

הימים הקרובים יתנו
לך אפשרות נדירה להתקדם
מבחינה מיק־צועית,
חברתית וכספית
גס יחד. ימי אמצע
השבוע יזמנו לך
סיכויים רבים ליזום
מיפנה חיובי גס במישור
המשפחתי. ואם
תחמיץ את ההזדמנות,
תעשה בכך עוול גדול
לנפשות הקרובות מאוד ללבך. היומיים
האחרונים של השבוע צופנים סיכוי להתעוררות
רומנטית מהירה ומלהיבה, שתוצאותיה
יורגשו היטב לטווח רחוק.

תבזבז יותר מכפי שאתה יכול להרשות
לעצמך. אורחים בלתי־צפויים יפתיעו אותך.
אלה עשויים להיות
בני משפחה שישהו בביתך
יותר מכפי שתרצה.
יש איום כלשהו
בנזק לפריט מסויים ב־רכושך
העלול לגרום
לך צער משהו הקשור
בביגוד יגזול מזמנך ו־ממחשבותיך.
בסוף השבוע
תיתכן לך הפתעה
הכרוכה בהימור.
תצטרך להיות מעורב בתיכנון נסיעה של
מישהו מבני־משפחתך או הקרובים אליך.

בסך הכל, נכנסת לתקופה טובה מאלו
שקדמו לה. אם את
רווקה — אין הרבה
סיכויים שתישארי בודדה,
השבוע או שתהיי
רווקה, בעוד חובן
דשים
מועטים.
עקרב: הישמר מהוצאות
ניכרות, העלווז>:>.זבג1ון
0 >.לות להיגרם על״ידי
0531X18 צעד פזיז או על-ידי
ליאות-מחשבה. מצד
שני, מעולם לא היית כל״כן אקטיבי.

אם תסמוך השבוע על האינטואיציה ׳שלך,
ולא תהסס לקבל החלטות
חשובות במישור
הכספי, עומדים לרשותך
סיכויים רבים לעשות
עימקה מצויינת ולהבטיח
את עתידך לאורך
ימים. אס ההחלטה
אינה בידך, הפעל
את מלוא השפעתן על
: 1 23 נוב מבר ־
20בדצמבר
בר הסמכא, והשתדל לשכנע
אותו לקבל את
עמדתך, שהיא באמת טובה — ואז תצליח.

אס תשקיע את כל המרץ
שלך בעבודה^ אז
אולי תצליח בעבודתך,
אך תיכשל בדברים אחרים.
חלק את תשו־מת־ליבך
בצורה הוגנת
בין הקריירה ובין ה(!1110
אנשים
הקרובים אליך,
מפני שבקרוב תצטרך
0את עזרתם ואת עידו8

יריבים, עליהם
תשפיע במעשה חסויים — יתייחסו אליך
בחוסר אהדה אבל בכבוד. בת בתולה —
את נמצאת על הדרך הנכונה. אם תמשיכי
בדרך זו — כי אז קופידון יעזור לך.

הבעיות המרכזיות שלך סובבות, השבוע,
מסביב לשתי החלטות
מרות שיהיה עליך לקבל:
בענייני־כטפים
ובעניינים אירגוניים.
זכור שאינך יכול לעשות
את הבל בעצמך,
ושמור על כוחותיך.
זכור גם שמוטב שתידחה
את ההכרעה
הפינאנסית לשבוע הבא,
לבל המוקדם. בת
גדי, פגישה בלתי שכיחה מטרידה את
מנוחתך. זוהי התחלה של מיפנה בחייך.

אם כי יש כל הסיכויים שתרצה לנצל את
החופש החדש שלך, אל
תעשה זאת: לא הש בוע!
גם הנסיעות מסוכנות,
לבני־דלי וגס
שינויי־הפתע טומנים בחובם
כל מיני סכנות
פסיכולוגיות. כדאי, לעומת
זאת, להכיר אנ20
ביגו א ר -
שים חדשים, ולהתעניין
18בפב רו א ר
בתחומים חדשים. בזהירות.
עיסקה טובה
מזדמנת בדרך לפתע — קחה בידיך.

זני

הרגע שאתה מצפה לו יגיע השבוע, ותהיה
לן הזדמנות לנצל
אותו לטובתך. בתנאי
שתשמור על
צלילות דעתך ועל כושר
הניתוח שלן. בת
״דגים״ — הפסיקי להתלהב
מכל בחור
חדש שאת פוגשת, ולהדביק
לו את כל ה 19
בפברואר
20 במרס
תבונות הטובות שאת
רוצה למצוא. בדאי
שתקבלי את הגבר שתפגשי השבוע כמות
שהוא, ותחסכי לעצמך שברון לב וציני.

•ד 3171ץ
טו בחי71
רותיו של אחד החדרים בבית יהיו מכוסים
בתעודות־הצטיינות למכביר.
יכי חיה נולדה כתינוקת נכה — רגלה
האחת היתה קצרה מן האחרת בשיבעה
סנטימטרים שלמים. בהיותה בת שנה
הוכנסו רגליה לגבס, כדי לרפא את הנבות
במידת האפשר. שנים רבות של סבל ותקווה
עברו עליה ועל הוריה.
השנים חלפו. הרופאים המליצו לחיה
לעסוק בספורט, על־מנת לסייע בריפוייה.
היא הקדישה חלק רב מזמנה לאתלטיקה
קלה, שיחקה כדורגל עם הבנים, ורצה
מדי־בוקר קילומטרים רבים.
״לפני ארבע שנים,״ סיפרה חיה ,״הציעה
לי החברה שלי, אורית עברון, ללכת ללמוד
ג׳ודו במכון פרטי שנפתח בראשודלציון.
המדריך שם היה בחור צעיר, הולנדי. תיכף
נתפסתי לספורט הזה, והחלטתי לעסוק בו
ברצינות.״

מוקפת גברים ״״
קפה בראשון־לציון, ושותה את המילק־שייק
שלה. היא מנהלת חיים רגילים.
ך* גבר הצעיר ויפה־התואר פנה
ן 1לפתע אל הנערה הבלונדית הדקיקה,
והניף את זרועו באיום, כשברק !מתכתי
בעיניו .״בואי הנה, מותק,״ אמר בחיוך
•קשוח ,״:אני אלמד אותך...״
הצעירה זהובת־השיער, בעלת פני המדונה,
קפצה צעד אחד לאחור. הבחור
חשב שהיא נסוגה בפחד, ואז הושיט לעברה
את זרועו השנייה, כאילו •כדי לחבקה.
אך היא לא חדלה לחייך, היוד של
ביטחון־עצמי. הוא לא ידע מה מחכה לו.

נערה עדינה מחייכת
ונחווים נניח־הסנה
אן היא מסוגלת
להשכיב את כולם
היא רק היתרתה בו פעם אחת .״היזהר !״
צעקה.
אחר־כך התגלגל הכל כמו בסרט. הנע־רונת
נעה לפתע, במהירות הבזק, ולפני
שהבין מה מתרחש התעופף הבחור באוויר.
למרות שניסתה לבצע את התרגיל בעדי נות
רבה ככל האפשר, ראו הצופים במחזה
כיצד ביצע הגברתן נחיתת־אונס בלתי-
׳מוצלחת. לא היה לו שום סיכוי.
ההתנגשות עם האדמה הקשה לא היתד,
ידידותית !כלל. ואחרי שהצליח ׳סוף־סוף
לקום על רגליו, גילה הבחור דבר בלתי־נעים
נוסף: מכנסיו נקרעו מאחור, גילו
האחיות משתוקקת

את תחתוניו. תקרית זו גרימה לפרץ של
צחוק מפיות הצופים הצעירים, עשרות
בערים ונערות שהקיפו את שני גיבורי
מאבק־האיתנים. הבחור הסתלק במהירות.
התיאור היה דיימיוני במיקצת, אך
ההתרחשויות אכן אירעו.
המקום והאירוע: מחנה של הגדנ״ן ע,
בשעת הדגמת תרגילי־ג׳ודו.

מנכו ת —
ל אליפו ת

הנכות

חיה נולדה כשרגלה האחת
קצרה בשיבעה סנטימטרים
האחרת. כיוס היא אלופת־ג׳דדו.

^ א היתד! זד הפעם הראשונה שחיה
/אוסטר בת ה־ 16 הצליחה להעיף גבר
באוויר, בקלות רבה כל־בך. הג׳ודאית הצעי רה,
בניגוד לרושם העלול להתעורר מן
הסיפור, איננה יפאנית כלל־וכלל. היא אחת
משלוש בנותיו של נהג מראשון־לציון,
אשר למרות עדינותה ונשיותה הבולטות,
שולטת באמנות הג׳ודו כגבר בין גברים.
חיה והוריה לא חלמו מעוי^ם שבביתם
תגדל פעם אלוסודג׳ודו אמיתית, ושקי-

ישראלה, אחותה של
חיה, היא בת 12 וחצי.
היא לעסוק בג׳ודו.

במדינה

גלפנדפילם מציגים
תעופה המנכי׳ד עומד ע ד עולו
ס1טו השערוריתי של
מ ר קו פרדי

מגב״? ״כימאוויר ,,מפטר
טייסים־ראשיים ב סי טוגו ת־אף
הטייש־הראשי הגוגחי
ואיכוד־הטייסיס החליטו
ללכת בגדו עד הסוף

על השאלה !מדוע נתפסה ליג׳׳ודו, האם
׳מפני שבאמצעותו יכולה היתר. לגבור על
בנים ולמשוך תשומת־לב, לא השיבה !חיה.
היא חייכה חיוך ילדותי דיפלומטי. ולפתע
נראתה כמו הילדה הטובה שיל אבא־אמא,
כלל לא כאיפודהשיכונה.
בהיותה בת 13 וחצי ׳כבר היתר. חיה
אוסטר אלופת ישראל בג׳ודו לילדים. שנה
אחר־כך, ב־ , 1972 תפסה חיה, בת זד 14

ב^צ׳לו מסטרוייני
^ מישל פיק ולי
? 4פילים נוארה
הוגו טוגנא־צי
אנדראה פארול

חברת כימאוויר לריסוס יודעת בימים
אלה סערות משלה. אלא שסעדות אלו אינן
בשמיים, אלא דווקא על האדמה.
חברה זו, השייכת למושבים ולקיבוצים,
׳מפעילה 22 טייסי־רייסוס קבועים ,׳מהם אחד
קיבוצניק והשאר עירוניים. בראשה עומד
המנהל־הכללי יעקב טוביה, חבר קיבוץ
המדיה. לפי דרישות איגוד הטייסים ומיש־רד־התחבורה,
יש בחברה זו טייס ראשי,
הנקבע במשותף על־ידי איגוד הטייסים
והנהלת החברה. הטייס הראשי הוא בר־הסמכא
המיקצועי, שבסמכותו ובתפקידו
לאשר קבלת טייסים חדשים לחברה,
וחלוקת התפקידים ביניהם.
יעקב טוביה, המנכ״ל, הוא טיפוס שתל טני,
המנסה ללא־הרף לאכוף את דעתו.
בין השאר מנסה טוביה לקבוע בעצמו
,אילו תפקידים ימלאו הטייסים — דבר
המצוי בתחום שליטתו של הטייס הראשי.
על רקע זה פורצים ׳מדי-פעם סיכסו׳כים
בינו לבין הטייס הראשי.

הצגת בכורה ארצית ממוצ״ש 24.8.74 סטודיו ית״א 4.30 ,7.00 ,9.30
שימו לב לשעות ההצגות

* הכירה ירושלים

׳משום כך גם פוטר מתפקידו ישראל
יצחקי, הטייס הראשי הקודם של חברת
כימאוויר.
לפני חצי שנה מינה טוביה את הטייס
יואב ליבנה, עובד החברה, לטייס ראשי
בה, מאחר שראה בו טיפוס שנוח ״להם־
וזדר״ איתו ,׳מש׳מע לשכנע אותו לקבל
את דעתו־שלו. באמצעותו ביקש לשלוט
יגם בעניינים שאינם בסמכותו מבחינת
חלוקת העבודה והאחריות.
לפני כשלושה שבועות הודיע המנכ״ל
לליבנה, כי ברצונו להכניס לחברה, כטייס-
ריסוס, את אבנר הכהן, איש בית־אלפא.
אבנר הוא בנו של אברהם הכהן, מי שהיה
טייס־ניסוי ראשי של התעשייה האווירית
והתרסק עם מטוס הערבה, אשר פותח על־ידי
התעשייה האווירית, בטיסת-ניסוי בהרי
חברון, יחד עם עוד שלושה אנשים, לפני
כשנתיים.
טוביה הסביר לליבנה את בקשתו, בכך
שהבטיח זאת אישית לאמו של הכהן, ואמר
כי הוא מתכוון לקיים את הבטחתו זיו.

1=111 /

ע 1ונו _ 1ו 1.4

מחבריה, תרגיל בג׳ודו של חניקה קלאסית.
וחצי אז, מקום שלישי באליפות הג׳ודו
הארצית לבוגרות. בדרכה להעמיק לחדור
אל סודות אמנות־הלחימה היפאנית העתי קה,
עברה גם קורס למדריכי־ג׳ודו, שנערך
במכון ויגגייט.
כיום היא כבר בעלת ״חגורה כחולה״.
קודם־לכן עברה את שלבי החגורה הלבנה,
הצהובה, הכתומה והירוקה. הישג נאה
ביותר לבת 16 וחצי בלבד.
גם אחותה הצעירה של חיה, ישראלה בת
ה־ 12 וחצי, הנראית כהעתק בלונדי יפהפה
׳מדוייק של שתי אחיותיה ׳הגדולות, רוצה
לעסוק סג׳ודו. אך נראה שבמישפחית אום־
טר, כל ההתחלות קשיות.
ישראלה הקטנה, נפגעה לא־ימיכבר בתאו-
נת־דרכים והרופאים המטפלים בה עדיין
אינם ממליצים על מאמץ אימוני־הג׳ודו. עד
שיתאפשר הדבר, עוקבת ישראלה בדריכות
אחר כל מעשיה של אחותה.
הוריה של חיה עומדים מאחוריה בכל,
ומעודדים אותה להמשיך ולהגיע להישגים.
אמה אוהבת לספר, כי יש לה שלוש בנות,
אך חיה היא הבו היחידי שלה.
ח״יפאנית״ הבלונדית ׳מראשון־לציון ח ד
לימת, שיום אחד תיקרה לה ההזדמנות
לנסוע ליפאן, מולדת הג׳ודו, לחדור ל חיו
האמיתיים של הג׳ודו, ולהגיע אל הפיסגה.

ליבנה ניגש מייד לבדוק את העניין.
לאחר התייעצות עם איגוד הטייסים, הודיע
ליבנה לטוביה כי בשל הכשרתו בעבר, לא
יוכל הכהן לעבור ישר לטיסות-ריסוים,
והציע להכניסו לחברה לתקופת־יניסיון של
שנד. בלבד.
סיבה נוספת: כעת עונת השיא בריסוס־הכותנה,
וקשה למצוא מטוס וטייס פנויים
להדרכתו של הכהן בסוג טיסה מיוחד
ומסוכן זה.
כאשר שמע זאת טוביה, הודיע לליבנה
כי הוא מפטר אותו מתפקידו כטייס הראשי
של החברה, כיאה למורד.
איגוד הטייסים, מצידו, כתגובה על צעד
זה של טוביה, השבית את החברה מייד.
הטענה הייתה כי היעדר טייס ראשי בחברת־ריסוס
נוגדת את תקנות הבטיחות, וכי
במקרים כאלה מתבטל הביטוח באורח
אוטומטי. חברת־הביטוח אינה מוכנה ליטול
על עצימה את הסיכון הכרוך בהיעדרו של
אדם ׳כזה, המופקד על ביצוע הודאות־הבטיחות
הנדרשות.
השביתה, שארכה יום אחד בלבד, הם־
תייימה בפשרה.
לפי-שעה ימונה הטייס יוסף יובל כטייס־ראשי
זמני, ותוך שבועיים חייבים ההנהלה
ואיגוד הטייסים להחליט, מי יהיה טייסה
הראשי של חברת כינזאוויו.
איגוד הטייסים דורש שליבנה ימשיך
בתפקידו, אך יעקב טוביה מתנגד לכך בכל
תוקף. כל המעורבים בפרשה מצפים בסק רנות
לתוצאות המאבק.

מזל טוב, מזל טוב...
ה ח תונ ה חלפה, ה מהו מ ה עברה ואתם
זוג נשוי ו׳׳טרי׳ ,,יוצ אי ם לדרככם
ה מ שו תפ ת -צאו לדרד ברגל ימיו !
עשו ז את בבילוי ירח־דבש בל תי נ שכ ח
ב״מלוו ק אונ טרי קלוב׳•,
היחיד מקוגו בי שראל, ה מ ציע לכם
ימים ולילות בלתי נ שכ חי ם
של בילוי, ספור ט ו מנוח ה.

מ חי רי ם מיו ח די ם -
ו חווי ה מיו חדת עוד יותר!

ליל כלולות

ב חד ר זוגי 90 - .ל״י,
בדירה * 4 0 -ל״י
לפרטים מלאים פנו

ל״נולוו קאונעויקלוב ־ טלפו 52*!׳1ו4״ג0
!במשרדי

און -אירוח ונוסויו בע ל!
ת ־א : 248304 ,412547 חי פ ה : 04-445404 -

נתניה : 22947 -ירושלים ; 02-224424 -רחונזת ־ .951155

^ מלון קאונטרי קלוב

ע״ יהונתן גפן ודני ליטאני

1 1יל 1היינו קרימינאלי. או משהו כזה...
יי יורדים
״מסתכלים בשינאה על הידיים שלהם. שמחאו לנו כף 1־
ערב השירים והחברים שמגישים יהונתן גפן, סופר, משורר ועכשיו
גם שחקן: ודני ליטאני, זמר ומלחין — הוא הצעקה האחרונה כתיאטרון
הישראלי. לגכי רכים זוהי גם הצעקה הראשונה. המופע, הנושא את השם
״זה הבל בינתיים (בינתיים זה הכל״) ,מורכב משירים שכתם ותירגם
נמכוב דילן) יהונתן גפן, מנגינות של דני ליטאני וקטעי קישור בהגשתם
של השניים, והוא נוחל הצלחה שקשה היה לצפות אותה מראש: אולמות
מלאים ,״בל הכרטיסים נמכרו״ ,קהל של ארץ־ישראל האבודה, הרבה
צחוקים סוערים, קצת קריאות־כיניים, וגם מעט חשבון נפש.

יהונתן גפן( 21 ,״נולד תחת אש, גדל בנהלל ובן־אחותו של משה
דיין־ן ועד היום כשהוא עוצר כסביבה הוא עוצר שם כי הוא חושב שזה
תחנת־דלק,״) ודני ליטאני (״זמר עם גרוזיני, חבר של בוב דילן, אוכל
מפוחיות־־פה, חי עם אשה ועם כלב בפרברי תל־אכיב״) ,מגישים מופע
של מחאה. זה אולי לא כל כך ברור לכל אלה הבאים לראות ולשמוע
אותם ומתלהבים מכלי לדעת שבעצם הם צוחקים על עצמם. באיפוק,
ככישרון, בשמץ של ביישנות מהולה כתום מצליחים השניים להפוך את
המופע לתופעה יוצאת־דופן. עם גפן וליטאני שוחח אלי תבור.

שלו, ולעשות לנו עיניים.״ אבל אלתרמן לא התפשט.
אני מתפשט. פתאום היא מרגישה לא נוח. זה לא אלתרמן.
וזה קצת מאכזב. אחר־כך הם אומרים לעצמם :״שני אלה
שעל הבמה הם איתנו. יצחיקו אותנו. יעשו לנו טוב.״
ואז הם אומרים :״בסדר, אחרי שהם הצחיקו אותנו, מה
הם רוצים בעצם להגיד לנו?״
אז הם שומעים כל מה שיש לנו להגיד נגד, נגד
הכפייה הדתית, נגד המילחמות, נגד חוסר־הסובלנות,
וכאן באה השאלה של כל קיבוצניק מתחיל: ומה יש לך
להגיד בעד ז דן בן־אמוץ טוען שהוא נמצא כאן רק
כמשקיף חברתי. אני לא. המישקפת שלי מלאה אבק.
אני מסתכל בעיניים. אני רוצה להכיר את האנשים שאני
מדבר אליהם.
דני: זאת לא הצגה שקיבלנו את הטכסט שלה
ושאמרו לנו מה לעשות ואיד לעשות אותה. זוהי הצגה
שאנחנו עשינו. אנחנו בחרנו את החומר ישלה...
יהונתן: זאת אפילו לא הצגה.

+אתם שוב משקיפים עד ההצגה מנקודת
מבטכם. נסו לשים עצמכם כצופים ולנסות
לראות איך הם רואים אתכם.
יהונתן: הייתי נותן הרבה כסף כדי לשבת בקהל
ולראות אותי.
דני: גם אני הייתי מעדיף לשבת בקהל ולראות
׳את •>צמי. אולי אז הייתי;׳רואה:משהו אחר ממה שאני
רואף עכשיו, יאולי יכולה היתד, להיות-לי ביקורתו* אפל״
)•*ב&כ שלנו, ,זה קשה. אנחנו־־ לא׳רק ׳מעורבים, כלי־ז^יד
ר זלגמיך -של אחרים׳אל־הקהל. הזנחנו עשינו

׳ אבל אני ייבול ־להרגיש, מה ־חושב־׳,
ומת /שלו. יש כל מיני סוגים של קהל. י י
ישנם,־למשל הקיבוצניקים, קהל מוזר ומייוחד״צני-וו..:

,.יהונתן : :פאטאליסטי...
דני : :נורא* מצחיק מה שקורה איתם׳ .במשך ,$צגן
התגובות׳ שלהם נירא נלהבות. אבל בסוף ההצגה הם י י

ג פו

לי ט אני

ב שביד
מביני!״

4״^!כ^,זלפון :״זאת אני הגברת שאמרה לכם חרא•״
• שניכם הייתם נובחים, אודי יותר. מכל, שונאים *ו$ע 2ם ם על שנהנו.״•
אדם אחר כארץ, בהצגות ״זה הבל כיכ׳תייים
יהונתן ה,ם מסתכלים גשגן על״היגי ש| מ ב)1י^לה :״נעים מאוד, אני החרא.״ ואז היא אמרה
דני: היתד, לנו ברירה ן
,יודע שאני כבר בת 45 ולא קיבלתי אף פעם

• משום כך אתם יבולים, אולי:,,להיטיב ז 1 /־ו|זך י שי ״ דיון ן, צויו 3ז #עליצו סמו י #ו • י ^ ז ^ מ י 1ז״ אמרתי לה :״אז בואי לצוותא׳.״
>>די׳ 1דני :״ לא יכול להיות...

לבקר את המופע יותר מכל אחד אחר. אידו ץ ןדימינאליים יסב משהו כזא,:.
י הו נתןג;*צריך לזכ$ר׳ ־של^זזד^־־ ווו?ן ;>.דזח(1יי> ^ ד>ד חמ נתן: בחיי הילד הקטן שלי ששוכב חולה ב־הייתם
צריכים למתוח ביקורת על ההצגזז,־י׳אין*י׳י -
באמת משעשע ,.יש בקיבוצים ׳היר&רכיה של־״אסיפות. זה ־,#ת

הייתם עושים זאת ץ
יהונתן: הייתי מבקש לראות מה אמיתי׳ומזל לא•י. הולך כבה!..ונמנו גומרים הצגה, ואז אומר* לנו: כואו דני באחת ההופעות בקיבוצים היה גם אחד עם
אמיתי בהצגה. זוהי הצגה, שברגע שאתה משמיע בה. תשתו קפהיאצי^מיסהו בהדר. ואנחנו אומרים בסדר-.קפה אקדח; שקם ואמר :״ליכלכתם את האוויר ואתם עוד
זיוף קטן אחד, זה נשמע כמו רעם של תותחים׳ .וי־ש כמה זח-׳׳ן בר 1 $ .ז *!וקיאיס אותנו לחדר־התרבות, לא
רוצים, כפף בשביל זה ז״
יהונתן: אמרתי לו :״לא, אנחנו על אחוזים.״
זיופים בהצגה. אבל בהתחלה היו יותר. הייתי.,אומר. ש מתוך
ניסיון להצחיק ולשעשע כדי שהקהל יקבל את
• כמה יש בהצגה שלבם שמרגיז אותם
זה, הזנחתי בהתחלה כמה מהדברים שרציתי להגיד. אבל
בל־כך
הקהל מרגיש בזיופים. זה שווה־ערך לספר־ילדיכו. אי־דני:
הפגיעה בפרות הקדושות. מספיק שאתה אומר
אפשר לרמות אותם כל הזמן. אחרי שאתה מצחיק יל בקיבוצים
•את המילה, גלילי׳ ,ויותר אין לד מה לדבר.
דים, הם מחכים שתגיד להם משהו. דני, אתה לא מסכים ז
אתה כבר ן לא חלק מהעדר.
דני: עד עכשיו אתה בסדר.
יהונתן: מילים גסות מרגיזות אותם נורא. כל
יהונתן: אמרת את זה כבר פעם. במופע הזה אנחנו
התייחסות לנושאים של מין, בגידות והומוסכסאלים, מר רוצים
להחזיר למילים את הכוח שלהן. אין טעם שרק
חלילה לחדר של חבר. חוסמים לנו את היציאה, ומתחיל
תיעה אותם...
נאומי־בחירות יהיו מילים. הצגה זה דיבור אל אנשים. דיון. בהתחלה עוד משתפים אותנו. אבל לאט־לאט אנחנו
דני: אבל זה לא הרוב. אלה הם רק הדברנים, שתמיד
פירושה להיות־בראש עם אנשים אחרים. אין שום הצגה
נעשים מיותרים. אנחנו יוצאים, והם אפילו לא מרגישים יש להם מה להגיד. מוכרחים להגיד שהיו לנו בקיבוצים
שיכולה להבטיח תיאטרון בלי מילים. תפתחו את הדלת
שאנחנו כבר נוסעים תל־אביבה.
גם הופעות טובות.
אצל השכן — תמצאו שם את הפינטר הכי טוב.
דני: אבל הצעירים של הקיבוץ רצים אחרינו ואומ•
איך מגיב הקהל כמקומות אחרים ז
רים :״אל תשימו־לב למה שאמרו עליכם.״
• אתה מדבר מנקודת־המכט של הבמה.
דני: יש לנו אחוז מסויים של קהל שהוא. פחות
אבל איך היית מקבל את המופע הזה שלבם
* מה הם אומרים עליכם?
אינטליגנטי. הופענו למשל, בהופעה צבאית, בפני חיי כתור
צופה ץ
יהונתן: דברים קשים. בגיניגר, למשל, קמה אחת, לים, אבל זה יכול ה?.ה להיות גם במקום אחר. האנשים
יהונתן: אני יכול לראות את זה דרך העיניים
כבת 42״ שדני אמר עליה שהיא בטח לא מגניגר אלא פשוט לא הבינו מה,מדברים איתם. היה להם קומפלכס.
של הצופה היושבת בשורה הראשונה. היא יושבת, משריד, ואמרה :״ראיתי הרבה חרא בחיים, אבל זה מצד אחד הם ידעו שיהונתן גפן הוא אדם רציני, שכותב
מסתכלת עלי ואומרת לעצמה :״זה אלתרמן, איש רוח. החדא הכי גדול שראיתי.״ אתה יודע מה, דני, שכחתי בעיתון, מחבר שירים וכותב ספרים...
לספר לך: היא טילפנה אלי הביתה בשבת. היא אמרה
הנד, הוא הולד לקרוא לנו שירי אהבה עם התלתל הזה
י הונ תן: הם פשוט לא ידעו איד לאכול את זח...

״תפתחו את חדלת אצל חשבן -
שם נמצא התיאטרון חני טוב!״

דני: הם ידעו שאנחנו מדברים אליהם דברים השו גים,
אבל לא הבינו אף מילה.
יהונתן ז אי־אפשר להאשים אותם. כי מה שראו זה
חריג. הם רגילים רק למה שמגיע אליהם. ומד. שמגיע
אליהם זה אמנות לעם. אמנות לעם מציגה להם את אמי
הגנראלית. וצריך לזכור שאמנות לעם זה עניין של
הרבה כסף. זה הופעות בכל מה שקרוי עיירות־פיתוח,
יישובי־ספר. רצינו ללכת אליהם. קיבלנו מהם מיכתב
שהוועדה ישבה והחליטה שהם לא מעוניינים שאנחנו
נופיע במיסגרת אמנות לעם.
טוב, אז יש דברים שהם שיא הצביעות. אתמול, למשל,
היו בהצגה קצין חינוך ראשי של צה״ל, סגנו והשליש
שלו, כדי להחליט אם ההצגה מספיק טובה לצבא. הס
התגלגלו מצחוק כל ההצגה ונהנו. אבל אחר־כך הם
החליטו שלחיילים אסור לראות את זה• אני לא
מבין: האם גיבעולי וכאליפה הם יותר חכמים מהטייסים,
השיריונאים והצנחנים של צה״ל, שלהם מותר
ליהנות מההצגה ולחיילים לא? זוהי צביעות איומה.
הרי כל מה שאנחנו עושים זה מאהבת הארץ. אם לא
היינו אוהבים את הארץ, לא היינו מופיעים בארץ.

דני ז אני רואה את זה קצת אחרת. אני לא יכול
להאשים את האנשים האלה אישית. אם אדם מוכן לחיות
כל חייו במיסגרת של מדים ופקודות, ולעשות משום
כך דברים שהוא לא רוצה לעשות, ברור שהוא יתנגד
להצגה כזאת...
יהונתן 5אני לא חושב שהמתייוונים למיניהם עושים
שירות גדול לאומה יותר ממני. ולהם נותנים להופיע
בפני הצבא כל לילה. אז בסדר, אני לא מדבר על יפה
ירקוני, שהיא באופן אישי אחראית לשמונה המילחמות
האחרונות מאז מילחמת קרים״.
דני ז לי יש דיעה אחרת. חשבתי על זה הרבה. ניסיתי
להיות עיקבי עם עצמי מתחילת דרכי. לגבי עצמי אני
מצליח לא רע. אבל לא לגבי הקהל. הגעתי למסקנה שאני
לא יכול לקחת קהל, שהתחנך כל חייו על מוסיקה
מיזרחית ויוונית, ולהגיד לו, בסדר, עכשיו תשכח הכל
ובוא תשמע פופ מתקדם ובוב דילן• זה עניין של חינוך.
אי־אפשר לחנך אנשים בני שלושים. אם אדם אוהב לשמוע
את טריפונאס או את אום־כולתום, לא אני אגיד לו
מה לשמוע. אני יכול להבין אותו. לכן אני די מרוצה
שאמנות לעם לא לקחה אותנו...
יהונתן ז ואני מסתכל על זה כעל שטיפת־מוח.
אינני מתייחס לעניין הכדאיות, אם אני איהנה מזה, אלא

יהונתן: אלה הם הזיופים שיש בהצגה. תראה, אתה
מוכרח להגיע אל הקהל דרך כל הקטליזטורים שאתה
מכיר. לפעמים אתה אומר: אני מוכן להתפשט כדי
שיהיו מוכנים לשמוע את מה שאני רוצה להגיד. כדי
שקודם־כל אהיה אהוד עליהם ויהיו מוכנים לקבל אותי.
זו, דרך־אגב, היתר. ההצעה של אורי זוהר, שעזר לנו
בהכנת המופע.
הוא אמר לנו מההתחלה: כדי להגיד דברים רציניים
אתם צריכים קודם־כל לקחת את הקהל לצד שלכם.
בסדר, אז צוחקים קודם. מה זה צחוק? צחוק זאת
קריאת־ביניים. כמו שיש אדם שצועק באמצע :״חרא!״
כך זה שצוחק באמצע אומר :״אני מסכים איתכם !״
דני: זאת פשוט דרך לא־משעממת להגיד דברים.
להגיד את זר, כמו תנועת־המהאה של מוטי אשכנזי,
זה היה משעמם.

• השאלה היא: אם אחרי זה אתם אומרים
לקהל כאמת את כל הדכרים שאתם רוצים
להגיד ץ האם כאיזה מקום לא נכנעתם
למה שהוא רוצה ומוכן לשמוע?
דני: מהתחלת המופע לא עשינו שום שינוי לטובת

הקהל. להיפך, הורדנו צחוקים.
יהונתן: אני חושב שאחרי שאנחנו צוחקים ומשתעשעים,
אני יכול לעמוד בשקט מאחרי שיר־מחאה רציני
וכבד, כמו אדוני המילחמה של בוב דילן, או השיר
שדני שר: גשם כבד עומד ליפול. זה כמו בסרט תדיק־סטור
הגדול של צ׳אפלין. לקראת הסוף, כשצ׳אפלין
עומד שם במדים של הפיהרר ונושא נאום פאציפיסטי
והומאני, אז מה שאני שמעתי מהנאום הזה זד — ,מה
שראיתם עד עכישיו בסרט זה זבל. זה לא מצחיק. זה
נכון. ולכן זה עצוב.
אני לא גאון כמו צ׳אפלין. אני נר לרגליו. אבל אני
חושב שאנחנו משיגים את אותה המטרה. אחרי שאנחנו

• מה יש כהצגה שלכם שמפחיד אותם
בל־כך?
יהונתן: אמרתי כבר, זה הניסיון להחזיר למילים את
הכוח שלהם. מה זאת ההצגה הזאת: זה להסתכל לאנשים
בעיניים אחרי הרבה שנים שאני מתחבא מאחרי
העיתונים. אני חושב שזז מטרה נישגבת. זה הרבה
יותר מאשר הגדרה של סתם הצגה. יש כל מיני דברים
שיש לנו לומר, ואנחנו אומרים אותם, אבל המכנה
המשותף שלהם זה שהם נאמרים מהלב, מבלי לשקר.

• האם אתה כאמת אומר כהצגה כד מה
שאתה רוצה להגיד, כל מה שאתה חושכץ
יהונתן: אני משוכנע, שאני עושה את זה. תראה.

כשתיכננו את העסק חשבנו להופיע פעמיים בשבוע
בערב שירה. מה שיצא מזה זאת הצלחה מיסחרית
כבירה, משהו כמו סיפורי פוני...
דני: אל תשתחצן !
יהונתן: ולמה זה? זה בגלל שאנחנו לא משקרים.

• כן, אכל האם לא נכנעתם גם אתם
לטעמו שד הקהל, ככך שאתם נותנים לו יותר
הצחקה וכידור מאשר את הדכרים שאתם רוצים
להגיד לו ץ

• האם אתה, יהונתן גפן, שלם עם זה
שאתה מגיש את החומר של עצמף לקהל שלף?
יהונתן: זה הדבר הכי שלם שעשיתי בעולם. אני

..אנחנו ואתם זמצאיס
בתור החרא -מ \1טלם ר
מודע לזה שתמיד רציתי להציג. גם כשכתבתי בעיתון
ממוסד כמו מעריב רציתי לא להתחבא מאחרי העיתון.
זה לקח לי כמה ׳חודשים, כשהתרגשתי וגימגמתי עד
שיכולתי לעשות את זה. סוף סוף אני לא אסי דיין.
אבל עכשיו אני מרגיש את עצמי אמיץ.
דני: בקשר לשאלה שהתעוררה קודם, אם אנחנו
יכולים ליישם את מד, שאנחנו אמרים על עצמנו, זד, לא
תמיד ככה. אני יודע שיש דברים שאני מדבר עליהם
ולא יכול להגיע אליהם. אז אני ככה. זה אנחנו. אני
חושב שאם היינו הולכים על משהו יותר חריף ויותר
פרובוקטיבי לגבי הקהל...
יהונתן: מה איתך? זה בורא חריף. אף אחד עוד
לא אמר, למשל, על הדתיים את מה שאנחנו אומרים,
שהסיבה שהרבה אגשים עוזבים את הדת וחחרים לאלו הים
זה משום שהדתיים מסתירים את אלוהים עם
הזקנים שלהם...

• השאלה היא, שוכ, אם זה כל מה
שאתה רוצה להגיד, וכל מה שמעיק עליך ולד
חץ עליך?־
יהונתן: ברור שאני רוצה להגיד הרבה יותר. אבל
תפסתי קצה של חוט. אני מתחיל לחפור בתוך הבור,
אני מתחיל לפקוח לאנשים את העיניים...
דני: בצורה הזו אנחנו יכולים להגיע לפי-ארבע

יהונתן: אני לא רוצה להרגיז אותם, את אלה
שאבי מדבר אליהם. אני רוצה לעשות להם טוב. אני
מתכוון להגיד להם את האמת. אפשר לומר אמת במיליון
צורות, אבל האמת היא רק אחת.
דני: מצאנו שביל־ביגיים, דק מאוד, איך להגיע
לקהל שגם ייהנה, וגם יקלוט את הבשורה שאנחנו רוצים
להביא לו...
יהונתן: אני לא חושב שאיזה שחקן בתיאטרון
יכול היה להגיד למוטי פרידמן שיושב באולם ,״אני
מריח משם איזה סירחון של נפט עשינו את זה, וזה לא
גרר תגובה שלילית.
דני: באחת ההצגות היה שר הבריאות ויקטור שם-
טוב. שר בממשלה שלנו. אחרי זה הוא בא להגיד לנו
שהוא נהנה, אבל נעלב מזה שלא הזכרנו אותו...
יהונתן: היתה גם אשתו של ראש־הממשלה...
• אי ד הי א הגיג ה?־
יהונתן: המילים שלה היו :״מאוד נהניתי, אבל אני
מוכרחה לרוץ!״

״זה שמביאים לצבא וק את
יפה ירקוני ואת טויטנאס ־
זאת שטיפת־מוחר
על כך שיש אפשרות לחנך קהל. זאת שטיפת־מוח להביא
את יפה ירקוני כל מילחמה, שתשיר...
דני: העסק פשוט מאוד ...במקומות האלה, אם לא
אוהבים אותך הם זורקים אבנים, כמו שעשו לדודו
דותן ...אבל פה, בהצגה שלנו, הם הרגישו שזה משהו
חשוב. רק לא יכלו לתפוס מה. הם לא הפריעו. התביישו
לצחוק. ולעומת זאת ישבו ביניהם ארבעה קצינים,
ארבעה כתמים בלונדיניים בים של שחור, וצחקו אל
תוך החולצות שלהם, שלא יראו.
יהונתן: זה עוד אבסורד אחד. כשאנו מציגים בצוותא,
באות קבוצות מאורגנות של טייסים ושל צנחנים,
וקונות כרטיסים במזומנים. זד. בסדר. זה מותר להם.
אבל לבוא ולהופיע בפניהם בחינם, זה אסור לנו.
דני: עשינו הופעה ניסיונית בחיל־האוויר. אחד המפקדים
לקח את העניין על אחריותו, אחרי שהזהיר אותנו
כי אם זה לא יהיה טוב, יזרקו אותנו לבריכה. הם
נורא נהנו. אבל קרו דברים מוזרים בצבא. ראיתי את
המבט של החיילים אל המפקד: אם הוא צוחק, אז גם הם
צוחקים.
יהונתן: זה נכון ...זה המערב־הפרוע.
דני: הסגן של קצידחינוו ראשי, כאליפה, אמר לי:
״מה אני אעשה אם איזה חייל ישלח שאילתה לכנסת
איך נותנים להציג הצגה כזו בצה״ל? אני יכול לקחת
אחריות על זה?״ השאלה היא, מי יכול כן לקחת אחר יות?

לבעייה של ״אנחנו״ ו״הם.״ בכל ערב בצוותא, יש בקהל
איזה מאה זוגות נשואים 20 .מביניהם, לפחות, בוג דים
זה בזה. אז כשאני מדבר על בעלים הבוגדים
בנשותיהם ועל נשים הסוגדות בבעליהן, אבי לא יודע
אם זד, מרגיז אותם, אבל אני חושב שאם הם מספיק
חכמים, הם מבינים שזה מכוון אליהם. זד, מוריד להם
איזו מסיכה מהפנים.

כולם נהנים ...גם הקורכנות?־

י הו נתן: רק עקיבא נוף לא אהב אותנו. הוא בא
להצגה הראשונה ויצא באמצע. מאז הוא מלכלך את
ההצגה בכל העיר ...יש כמובן גם כאלה שמשמיצים
אותנו, במיכתבים. אחד כתב לי שאם הבן שלו ימות
במילחמה, הוא יבוא להרוג אותי. אחת כתבה לי שהיא
רוצה להתחתן איתי אבל לא יודעת מתי נוח לי...

יהונתן גפן: לחיילים אסור לראות
מצחיקים, אנחנו יכולים לבוא לאנשים ולומר להם :
מה שראיתם עד עכשיו זה לא מצחיק. זאת המציאות.
זאת האמת. שאנשים אוכלים מוח זה לא מצחיק. זה
נכון. יש רגע באולם שארבעה צ׳חצ׳חים קמים ועוזבים
את ההצגה באמצע. אבל כל מי שמסכים איתנו, נשאר.

• יהונתן, האם כעקכות מה שקרה לף
כהצגה הזו, תעדיף להופיע מאשר לכתום?־
יהונתן: אני כל הזמן כותב. זה ההבדל ביני לבין

״קח־ודני א1י -א1ז ר
כך הוגי והמדיזהר

• אין לכם הרגשה שאתם עושים עכודה
קלה מדי ץ
יהונתן: עבודה קלה? אתה יודע כמה קשה להצ חיק?

הכוונה היא שעשיתם עכודה קלה ככף
שכשאתם מדכרים נגד, זה נגד משהו שלישי,
אכסטרקטי כמעט״ ,משהו כנוסח: הנה,
אנחנו ואתם יכולים לצחוק עליהם.״ כאילו
אתם נמנעים מלתקוף את הקהל היושם אית־כס
כאולם, כאילו הוא כסדר״.
יהונתן: לא. אנחנו אומרים ״אנחנו,״ והכוונה היא
אנחנו ואתם, שנמצאים בתוך החרא כמו כולם. ר,״אנחנו״
זה !האחד שיש לו כבר תולעים.
דני: בדיוק. המילה זה לא ״הם״ ולא ״אתם.״ המילה
זה ״אנחנו.״
יהונתן: זה ״אנחנו״ שרוצים שהילד שלנו, כשיגדל,
יהי כמו איירונסייד, בכיסא־גלגלים. אבל הבעייה היא
לגמרי אחרת. הבעייה היא אם אני, יהונתן גפן, עומד
מאחרי המילים שלי. האם אני מתנהג על פיהן. אני לא
יודע מי יושב בקהל ומה אני יכול לדרוש ממנו. השאלה
היא אם אני יכול לחיות לפי השירים שלי.

• ואתה סכור שאתה יכול לחיות על-פי
השירים שלך ץ
יהונתן: עובדה. אם הייתי יכול לעזוב את מעריב
ולעמוד כאן על הבמה כדי להגיע לאמת ...אבל נחזור

שחקנים אחרים. אם אני רוצה לדבר, אז אני צריך לכתוב
את זה קודם. זו הכתיבה הכי טובה. עד עכשיו הייתי
ד,מצחיקן של יום שישי בעיתון מימסדי. כאן אני יכול
להצחיק ולהעציב גם יחד. אין סוף לאפשרויות של
מה שאני יכול לעשות, עד שארגיש שאין לי מה להגיד.

• ומה אתה, כעצם, רוצה להגיד ז
יהונתן: את האמת שלי. שעלינו להתרכז יותר

בעצמנו לפני שמתקנים את העולם. להודות שאנחנו אולי
לא האנשים הכי טובים בעולם. קודם אני, ואחר־כך גם
הדגל והמדינה! להודות שמוסד־הנישואין הוא מוסד
סגור! שכל מיני דברים כמו הומואים וסמים הם לא
זרים לי, כי הם אנושיים. זה מה שאנחנו אומרים בשיר
רוק־אנד־רול: שהאהבה זה החומר שזורק אותך הכי
הרבה. בקיצור: לא ללכת למות בשביל מילים שאני
לא מבין אותן.

אגכ, כנהלל הופעתם ככר?־

יהונתן: עוד לא. אבל אנחנו נורא רוצים להגיע
גם לשם. אולי נוכל עכשיו להקים גם שלישייה של בני
נהלל: שולה חן, אני ומשה דיין.
דני: גם מפקד גייסות־השיריון, אלוף מוסד, פלד,
הוא מנהלל, לא?!
יהונתן: טוב, אז הוא יהיה המתופף.

י רביו מוסיקלי * לילה בהרל * 28 משתתפים!

נשו בחיות
מלכת המי
<974

דודו טופז

ב היכל הספורט ביד־ אלי הו
במוצאיישבת ,7.9.74 נשעה 8.30 בעוב

מופע ענק

כוכבי בינלאומיים * גיו דולן ולהקתו * 28 זמרי ורקדני
להקת הרלם * צביקה פיק * מנחה: דודו טופז
במאי: צדוק צופתי

• תפאווה: ארק סמיח

• קישוט נוחים: פרחי כץ

בנ ש פי םתצע דנ ההמועמדותבתחרותמלכתהמים, כ ש הן מדגימות :

צביקה פיק

תצוגת נגדי ים שר ..גו טקס ״ תצוגה של ..בוטיק בי ב ה ״
שמלות תונה ותסרוקות של סלון ..אמבר איפור של ״ ה לנ ה
רובינשטיין״ טינול בשיער ק״י ..וו ל ה ״