גליון 1933 מתאריך 15 בספטמבר 1974

המחיר

: 9.10.73 המילחמה פרצה בצפון ובדרום,
זוכה מייד בשם ״מילחמת יום־הכיפורים״.

: 31.10.73״העולם הזה״ פותח בוויכוח
על ״המחדל״ ,המסעיר את השנה.

: 28.11.73״העולם הזה״ מסיק לקח
ראשון מן המילחמה וקובע יעד.

: 5.12.73 העם מתייחד עם זיכרו
של דויד בן־גוריון, שהלן לעולמו.

בימיםהאחרונים העתתפתי בהעברת עציותיהם סל טניחל לי ה מי להמה:

הבר מפרכתהעולםהזה, ואחדהקוראים .
הלפריןז ״ להיהכימפסדגםאידיאלישלחבר -סערכת ; צעירש שו חרר .

ר מי

לוחס -פלום מסחר נעוריו, שנ מסך אל הסליחותהעיתונאיו

ז ה עתה מ ס רו ת -ה תו ב ה,

כאלאבז -שואבת, שדבק ב מ שי מו תבכלה תנ אי ס ^ כאסרפ רצה ה מי לחמה לא ה מ תי ך
לצו -הקריאהש לא ב א, נטל את הציודהצבאי

והמצלמה, הצי ^ ףליחידתוה קוד מ ת

כלוחםוכצלס, הש ת תף בקרבותונפלבחווההסינית .
אביהואילןז ״ להיה חבר קיבוץמגן, אי ס -הספרמ אז שי צא ל ״ הגססה ״ ,
מו טבע של העיתון, לוחם ־ סלוםפעיל .

היי תי

וגם

עי מו ב ה פגנו ת ר בו ת,

ב ר שי מ ת -מו ע מ די ם ^ ב ב חי רו ת. הו אנפלב חזי תהד רו ם.

: 19.12.73 פעילותו האישית של הנרי
ג׳נבה. לוועידת מביאה
קיסינג׳ר

בעינימסמליםשניהםביחד את מיטפחתהעולםהזך .

0 * 1 1 1 :1

הי ה

גזילנוזוה על
גב של
לדי

: 272.2.74 דיין מסתלק מן הממשלה,
חוזר אליה ונאלץ להסתלק שנית.

ב מי לחמתיוס -הכיפוריםנקש רו יחסיםהדו קי םבין המערכת ובין

ציבו ר

חדש סלצעירים. נדמהשהעולםהזהביטא את רוחהיחידותהלוחמותיותר
סכלכלי -תקשורתאחר. אלפיםביקשו } וקיבלה את העיתוןליחידותיהם .
כאשר פרצההסילחמה, גויסוכלחבריהמערכת, מילבדלושה. גםאלה
בילו את רובזמנםבגיחותלחזיתות, כדי לה תרש םמדעתהחייליםוהמפקדים .
כך י צא

הגליון 1864טמונהעמודים .

החלטנולהוציא את

ז קו קי ם ל בי ט וי.

ה עי תון,

ויהימה, כדילפרסם את הדבריםשהיו

איןזהמיקרהסהעולםהזההוא ׳ ספתח זעוויבוחהגדול

ע ל * המחרל. שע רהעולםהזה 1 6 8 7כלמהשרציתלדעתעלהמילחסהולא
ה ע זו לספר ל ך ״,

הי ה תמרור ר א שון בדרך אל הוויכוחהל או מי

ה הי ס טו רי.

כסהפעמיםמילאנוהסנהתפקידהטובזה: לסבור את קשר -החתיקהסביב
ענייני ם

היוניים, למעןהאמתוהצדק. מאסרנועל ״ פרסתדרייסוס ״ ,שחשף

את פרסתגורודיס ,
הנ או ר

כו לו,

ודבריגועלדו ״ חועדת -אגרנט, שביטאו את דעתהציבור

הי ו ד הג מו ת בו ל טו ת.

ב שליש האחרוןסלהשנהקיבלנו

: 22.5.74 טבח מעלות. ההימור האחרון
של משה דיין מסתיים בטרגדיה.

ולאח ריו תהער כו תינו.

אי סו ר מוז רלנכונותגילויינו

״ יומןסרת ״ אישר את כ ל אשר אמר ״ הטבועוןהססויים ״

לפני 20סבה. מ י שמפקפק
היומניםבעוד 20סגה .

בגילויינו 83היום, ימתין ־ נ א פד לפירמום

: 29.5.74 אחרי סילוק גולדה ודיין,
בוחרת מיפלגת״העבודה ביצחק רבק.

אתהאינךזק.ו קלכך .

0 5 1 x 1 :1

השבה איבדנועמדהחשובה .
לפני תשע שניםהקמנו ,

ב כו חו ת מ שו ת פי ם, סכ טי רפוליטיח סר -ת קדי ם ^

שנועדלהגביר את קולנו, להשמיע את דיעותינו

וגי לויינו

מעלדוכןהכנסת. הוא עשה זאתבססושמונהשגיס ^ /בהצלהה. אךדווקאכאסר

כ1ד

1דרכאתיתוטראגית, נמנעמאיתנו המ שך

ואזהרותינו התאמתו ב צו רו

הער כו תינו
מי לוי

ה ת פקיד הז ה ב כנ ס ת.
עכ שיו

חיי ב ה שבו עון

רמות ה מ די נהוגורלה ,

המסויים לסאת שוב ב עו לזהלבדו. במאב קי םעל

הצפוייםעתה,

אין לו ה חלי ף -כ מ סי ףלס פיו ת -הדעת,

:חו ס ף הנ סתר, כ לו חםלחייםטו בי םיותר, ל כ בו ד האדם, לצדק, ל ש לו ם.
^ נעשה זאת טו בביחד, ב עז רתך.
ב לי

: 24.7.74 הפיכת קפריסין גורמת אסון
באי. מה חלקה של ישראל בה !

מו ר א, ב לי

מ טו א ^ פני ס.

: 14.8.74 פרשת ״ווטרגייט״ הארוכה
מסתיימת בסילוק הנשיא ריצ׳רד ניכסון.

צורך להצטדק ולבקש סליחת הציבור —
אלא להיפך הוא תוקף את השוטר ואת
האזרח המתלונן — אמנם האזרח במקרה
זר, היה סגן ראש־העיריה — אולם אני
מזמין את כל אזרחי העיר לעזור לעיריה
ולמשטרה ולהתריע על עבירות ובעיקר
להגיב עליהן.
וכוונתי היתד, ברורה — להשתמש במקרה
זה, ולהציג אותו כדוגמא לציבור. אין כל
הצדקה להפוך את רחובות תל־אביב־יפו —
למגרש חניה, במקום לרחובות מובילי תנו עה.
אם אכן מר קובי תבור חינו קצין
בצה״ל — ישמש דוגמא לציבור כיצד
נוהגים בעיר מתקדמת וכיצד אין חונים
ברחוב סואן ומפריעים לציבור.
דוד שיפמן, סגן ראש־העיר, ת״א
בלי הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תד־
#ביב, רחוב גורדה ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״דפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה בספי בע״מ
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
מכתבים ברבות
שנד, טובה, שנת בריאות, צדק ושלום.
דג עציוני( ,נכה צה׳׳ל ,)7070 צפת
שנה של הרבה התנחלויות בשטחי ארץ־
ישראל השלמר, זד,משוחררת, על אפכם ועל
חמתכם !
מאיר ועקנין, ירושלים
דוגמא לציבור
מר קובי תבור, במכתבו לעיתונכם
(העולם הזה )1931 מספר לקוראי העיתון
— ספור מסולף ושחציני. בתאריך 26.8.74
עברתי במכוניתי בשדרות רוטשילד בקטע
שבין רח׳ הרצל לרח׳ נחלת בנימין, מול

...מי יתן ותהיה זו שנה בה ייערכו בחירות
חדשות ואורי אבנרי יחזור לכנסת.
רחל רז, בת־ים
...מאחל לכם שנת ״סקופים״ רבים.
מ. אונרייך, אמסטרדם, הולנד
שתהיה מילחמה וצד,״ל יחזיר לעם
ישראל את כל השטחים שמנהיגינו המת רפסים
כבר ויתרו עליהם.
גלעד כן־עמי, תל־אביב

פה לרוב הדומם
כד,־לחי לאורי אבנרי על מאמרו (העולם
הזה ,1931 הנדון: דויד וגוליית, על שביתת
עובדי התחזוקה באל־על) ,ששיקף נכונה
את יחסי־ד,עבודה הקיימים בארץ. כמדומני

גלעדי
פה לרוב הדוסס
שימש אבנרי כפה של הרוב הדומם של
פועלי המדינה.

מטי גלעדי,

יו״ר ועד כללי, מכרות הנחושת, תמנע
צב צמאה
בשבת, השביעי לחודש זה, שידר הרדיו
וחזר ושידר כי התושבים בקומות העליונות
בכל בתיה של באר־שבע, נשארו ללא
מים במשך כל היום. כידוע, בבלוקים בשיכונים
הבנויים על עמודים, יש רק קו מות
עליונות ואין קומות תחתונות. הפסקת
המים היתה עקב תיקונים שהיו מתוכננים,
אבל לא הודיעו עליהם מראש לתושבים,
מפחד פן יאגרו כמויות גדולות של מים.
זה יכול לקרות רק אצלנו .״שתוק ותהיה
שבע־רצון שזה לא קרה אצלך,״ יגיד הישראלי
המצוי. אני לא כזה. לכן אני
כותב: צריך לדרוש לשלוח את הגאון,
הוגה הרעיון להצמאת עיר שלמה, לטיפול
פסיכיאטרי שכל הוצאותיו יחולו עליו.
משה דהן, צור־,שלום

שיפמן להתריע על עבירות
בנק א״י בריטניה. השעה היתד 11.30. .לפני
הצהרים. בקטע זה, בשעה זו — יש עומס
תנועה כבד. בצדו הימני של הרחוב חונים
בצפיפות זה ליד זה עשרות כלי רכב.
נהג המכונית, השאיר את מכוניתו ב אמצע
הכביש בחנייה כפולה, כאשר המעבד
בין מכוניתו לבין שפת השדרה היה צר
מלאפשר מעבר ברכב אחר, אלא בנסיעה
איטית ובזהירות רבה. עצרתי את מכוניתי,
ירדתי לשניה אחת ושאלתי את האיש ש ישב
במכונית (לא במושב הנהג!) מדוע
המכונית עומדת במקום זה ובמצב זה,
ובקשתי להזיז את המכונית. האיש ענה לי
— נהג המכונית הביא כסף רב לבנק —
והוא נמצא בבנק. אמרתי לו: אם אכן
הבאתם כסף — מדוע לא תזיז אתה את
המכונית מאמצע ה כ בי שייז
כאשר חזרתי למכוניתי ועברתי את הרחוב
בא לקראתי שוטר סיירת־בטיחות,
רכוב על אופנוע, קראתי לו, הצגתי את
עצמי והסברתי לו — במה מדובר ובקשתי
ממנו לגשת למכונית החונה ולרשום נגדה
דו״׳ח תנועה. תוך כדי שיחתי עם השוטר
החלה המכונית לנוע לכיוון שלנו ואז עצר
השוטר את המכונית וצווה על הנהג לעמוד
בצד הרחוב. כאשר נגש השוטר אל הנהג
— ובקש ממנו את המיסמכים — ענה לו
הכותב בחוצפה רבה, כשהוא מערער על
זכותו של השוטר לטפל בחברו הנהג. שוטר
התנועה בקש ממני — להשאר במקום ע״מ
שאחתום כעד על הדו״ח שהוא עומד לרשום
נגד הנהג. גם על זכות זו שלי כעד, ושל
השוטר לבקש את עדותי — ערער הכותב
בחוצפה רבה.
אני טורח לענות על המכתב ביתר פרוט
משום שמכתבו של מר קובי תבור והמקרה
שהוא מספר עליו הוא תופעה מדאיגה.
אדם מודה ברבים שהוא העמיד את מכוניתו
באמצע רחוב סואן בשעות-שיא. הוא קובע
לעצמו חוק — לפיו הבאת כסף לבנק מהווה
עילה לחנות באמצע הרחוב, הוא קובע
ברבים, שאמנם הוא חנה היכן שחנה —
אולם ״השאיר״ מעבר בצד גם לאחרים,
מתעלם מן העובדה, שהוא גוזל נתיב
תנועה. כאשר תופסים אותו בקלקלתו ומ עירים
לו על כך, אין הוא רואה כלל וכלל

קשקשת 1933
הפעל את דמיונך ונסה למצוא כו תרת
מתאימה לציור שלמטה, שתסביר
מה אתה רואה גו. הצעות לכו תרות
יש לשלוח לפי הכתובת: ת.ד.
, 136 תל־אביב, עבור ״קשקשת״ .ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה.
קבורה מוקדמת מדי
לא איכפת לנו שאתם כותבים (העולם
הזה — 1929״דוד זר ומיכל טי עדיין
אוהבים ומחוסרי עבודה״) שאנחנו גרים
בניו־ג׳רסי, כשד,נכון הוא שאנו כבר חמי שה
חודשים במנהטן, נידיורק. לא איכפת
לנו שאתם כותבים שאנחנו מאוהבים. מה
שנכון — נכון. אבל כשאיזה עתונאית
אטומת־מוח ומתוסכלת אומרת לכם שאנחנו
מחוסרי־עבודה ואתם גם מפרסמים את זה
— זה מרגיז. חבל לי לקלקל לכל אלה
שכבר שמחו על שאנו גוועים ברעב, אבל
— מיכל נוי מופיעה בהצלחה רבה כבר
חודשיים וחצי במועדון־הלילד, המפואר של
אריס סאן שניקרא סירוקו. מיכל חתומה
על חוזר, עד סוף נובמבר וזאת יוכל לספר
לכם גם אריס סאן הנמצא בארץ או כל
מי שהיד, בניו־יורק בחודשים האחרונים,
אני הופעתי באותו מועדון שהופיע בו בע לה
של אותה ״עתונאית״ וכרגע אני מופיע
בשורה של מלונות מפוארים בהרים של
ניו־יורק.
ולעניין ההצעות שלכם: בחייאת דינאק י.
אני כל כך אוהב את העתון שלכם, ולפע מים
ברגעים שהלב דופק חזק והראש עובד
על טורים גבוהים, כשאני חושב על הבית
ועל הארץ, אז העולם הזה הוא הגשר שלי
לכל הדברים שאני אוהב. אז אל תלכלכו
ואל תספרו לי על בנין הארץ. ברגע ש נגמור
את שתיכננו לעשות פה נחזור
הביתה, ותאמינו לי שלעומת ״התענוג״ של
הופעות בפני האמריקאים יהיה בניין־הארץ
בילוי. אז טייק איט איזי, כמו שאומרים
פה בגולה, ושיירגעו כל אלה שכבר עשו
מועצות ומסיבות וקברו אותנו בשמחה
רבה. אני מבטיח להביא לכל אחד מהם כמה
נוי בחזרה עם הרבה דולרים
דולרים, רק שיסתמו את הפה ויתעסקו
בענינים שלהם. דולר זה עוד הרבה כסף
בארץ, לא ן !
דודו זר, ניו־יורק, ארצות־תברית
• העולם הזה משתתף בשמחת הצלחתם
של הזמרת מיכל נוי והזמר דודו זר, בנו
של מרדכי זר, מי שהיה ח״ב הכנסת השביעית,
ומאחל להם שיבת מהירה עם
הרבה דולרים.

פרשת צרפתי
נהניתי מאד מכתבתו של אורי אבנרי
(העולם הזה )1930 הדגה בתלונה נגד האלוף
זעירא, אני מזדהה עם תוכן הדברים שכתב
ובמיוחד מצאו חן בעיני המשפטים הבאים :
״...רק קו דק מבדיל בין אזרחים בעלי
הרגשת־חובה, המסכנים עצמם כדי לחשוף
שחיתות שהגיעה לידיעתם — אנשים מסוגו
של דויד ניב, העוזרים לנו בתפקידנו ובין
חבורת שכנים כשזאת. תמיד בזתי מעומק
ליבי ללוחמי מוסר מסוג אחר: אותם לוח מים
באנשים שירדו מגדלותם שאיבדו את
הכוח להגיב בחוזקה, שהיו כבר מוטלים
על הארץ.״
כאמור לעיל, הנני מסכים עם כל מילה
שכתב אבנרי, ברם, כתבה אחרת באותו

קשקשת 1931

• פיל־לוסף.

א. קופלביץ׳,

ירושלים

>• פיל שוכב על הגב.
הלל גזית, ראשון־לציזן
• כד־שמן עתיק שחפר מתזה דיין
והוסיף לו זנב להסוותו כסיל, כדי שלא
יגידו שהוא גונב עתיקות׳
חיים לב, תל־אביב
!•ארבעה אסטרונאוטים משחקים
פוקר בספינת־חלל.
איה שוורץ, הוד השרון
• לוח־המטרה של קלע ישראלי
במשחקי אסיה •בטהרן, אחרי ארבעה
פיספוסים.
משה ורדי, תל־אביב
גליון הרתיחה את דמי, כוונתי לכתבה:
״שוחד במשטרת תל-אביב?״ בקשר לכך
יורשה לי להעיר כדלקמן:
!• החקירה לא נערכה ע״י חבריו ומפק דיו
של הנאשם, אלא ע״י קצין בכיר שמונה
במיוחד לחקור מקרה זה. קצין זה משמש
ראש־לישכת־ד,חקירות באחד המרחבים של
מחוז ת״ א ולא עובד במדור המרכזי.
>• הווילה של הנאשם הוא מקרה יוצא
דופן במדור המרכזי, רוב חבריו ומפקדיו
של הנאשם גרים בדיור משטרתי (אשר
חייבים לפנותו בעת פרישתם).
• ניתן בקלות לבדוק את המצב הכל כלי
של חבריו ומפקדיו של הנאשם ודבר
זה יענה במידה מסויימת על השאלה ״שוחד
במשטרת תל-אביב?״
• מקרהו של הנאשם הינו מקרה חריג
במדור המרכזי (אם כי לא יחיד מסוגו).
• הנאשם אינו איש המדור ״מבטן ומלידה״
,אלא הועבר לשם לפני מספר שנים
ממרחב אחר שם הועסק כחוקר בתחנה
כפרית.
נראה כי פרסום הכתבה, וההבלטה בשער
הגליון הופכת אותה מרצון ללחום בשחיתות
לרכילות של ״חבורת השכנים״ עליה כתב
מר אבנרי בכתבה שצויינה לעיל. אני מציע
לערוד תחקיר על מצבם הכלכלי של מפק דיו
וחבריו של הנאשם שבמשך שנים רבות
סיכנו את עצמם ולחמו בפשע ביושר וב הגינות.
תחקיר כזה יזביל אותכם למסקנה
כי פרשת ״סרפיקו״ אינה רלבנטית לגבי
מישטרת תל-אביב.
יעקב כן־ כםט, תל־אביב
• לדעת העולם הזה אין כל דימיון בין
פרשת זעירא לפרשת צרפתי. רב־סמל
צרפתי הועמד לדין על ניסיון לקבל שוחד
ולא על שימוש ברכב משטרתי. הכתבה
הנדונה לא התכוונה להטיל דופי ביושרם
והגינותם של כל חוקרי ובלשי משטרת
ת״א, שיעקב בן־בסט נמנה עמם בעבר.
העולם הזה 1933

פרסום ד״ר יעק׳נסון

האהבה

עיצוב

גדעון אוברזון

סריג האיכות

0101611

1111

יום הכיפורים תשל״ד :
חייל מצרי, שסצת

מטר־ז

את המעלה, מריע

מאת

אורי אבנר

ופי־הרחצה ה מו מהמוני־אדם. עם ישראל חגג יום־ההולדת ד>־ 5734 של העולם.
בחוף אכזיב בצפון, ובחוף אילת בדרום, בקעו הצלילים ממכשירי־טראנזיסטור 11 ללא־ספור. זוגות צעירים רקדו על החול, ישנו בלילה באוהלים. רעש המסיבות בקע
מאלפי בתים בערים הגדולות, בשכונות־הצמרת ובפרברי־עוני.

ראש־השנה, תשל״ד.

בין רבבות הצעירים הרוננים, העולזים, שחגגו בבתים, שהשתעשעו יבהיק הטבע,
שנדדו בכבישי הארץ, שהקשיבו לשירי אמנים במוצבי צה״ל, היו אלפיים וחמש מאות
צעירים מסויימים. הם לא היו שונים מכל האחרים. הם לא ידעו, בהסתכלם בכוכבים
הנוצצים בשמי ראש־השנה, שזהו ראש־החודש האחרון בחייהם.
עם ישראל חגג. מצלמת העולם הזה הנציחה אנשים רבים ביום החג. היא צילמה
גבר בבגד־ים יוצא מן המיזנון בכפר־הנופש של רפי נלסון ליד אילת, כשהוא נושא
בידיו בקבוקי משקה קד לבני מישפחתו: אלוף פיקוד־הדרום, שמואל גונן. היאוזנציחה
שני קצינים במדים במועדון־לילה תל־אביבי, במסיבה לכבוד האמנים שהתנדבו להופיע
בחג בפני חיילי צה״ל: הרמטכ״ל, רב־אלוף דויד אלעזר, ומפקד חיל־האוויר, האלוף
בנימין פלד.

מעולם לא היה ראש־שנה כה חסר־דאגות. השמיים היו בהירים.
אף הענן הקטן כיותר לא העיב על שמחת החוגגים.

בשבוע, מבגדאד עו אוג״ו
ך* .עוצמה הצבאית של ישראל היתד, בלתי־מעורערת.
1 8מן המעוזים הבלתי־בקיעים של קו בר־לב בדרום, ועד לפיסגה אפופת־ההוד של
מוצב־החרמון השגיא בצפון, ידע כל חייל שלא נותר עוד לצד,״ל יריב הראוי־לשמו.

ערב ראש־השנה הכריז איש־־השנה של תשר ״ג, האלוף־־במילואים
אריאל שרון, שצה״ל יכול לככוש תוך שכוע את כל המיזרח התיכון
מכגדאד עד אלג׳יר. לא היה כימעט קצין ככיר או פוליטיקאי, שחלק
על הערכה זו אף כפתר ליכו.

של הרצליה וקיסריה .״הכל בסדר, הכל נמשך,״ אמר בראש־השנה יצחק בן־אהרון,
שהתפטר זה עתה מתפקיד מזכ״ל ההסתדרות, בסיגנונו הנרגן הרגיל ,״הפיקוח נמשך,
ד,התייקרויות נמשכות, וההתעשרות נמשכת.״

רוב הישראלים היו משוכנעים שזהו מצב אידיאלי.
הבחירות עמדו בשער, ונערכו באווירה של קארניבל. ניתן היה לבחור בין גולדה
ודיין, שהחליטו להקים עיר אחת בחוף סיני ועיר שניה ברמת־הגולן, ובין הליכוד
הימני, שרצה לספח את כל השטחים רישמית.
היו סיכויים טובים לליכוד* ,שקם זה עתה בעיקבות מאמציו של אריק *שרון, אשר
זכה בשל כך בתואר איש־השנה תשל״ג. תורת הליכוד הוכיחה את עצמה. גבולות־הביטחון
האידיאליים, בתעלודסואץ וברמת־הגולן, הרתיעו כל התקפה ערבית. הכל
הבינו שכל עוד מחזיקה ישראל בגבולות אלה, אין ערבי שפוי־בדעתו יכול אף להעלות
על דעתו לפתוח במילחמה.
עליית הליכוד היתד״ על כן, מובטחת. מנהיגיו חייכו בסלחנות כאשר אמר עזר
זייצמן המרוגז, בראש־זזשנה, על הקמת הליכוד :״כל האנשים שווים, אבל יש השווים
לתחת.״
גיסו־לשעבר של וייצמן׳ משה דיין, היה שבע רצון. הוא הגיע לשיא חדש בעלייתו.
בשבועות האחרונים של תשל״ג ד,צליח לכפות על מיפלגתו את ״מיסמו גלילי,״ שפתח
את השטחים המוחזקים בפני התנחלות. מדינות־ערב זד,מעצמות הגיבו רק במילים
חסרות־אונים.

מלכות ישראל השלישית, מקנטרה כדרום ועד קונייטרה כצפון,
שכנה לכטח. לנצח.
מאחרי חומת הצנטוריונים של אימפריה זו, יכול היה עם ישראל
לחגוג כלב שלם.

ורק בעמדות הקדמיות ביותר, על גדת התעלה ולרגלי החרמון, שמעו חיילים בלילות
חסרי־הירח של ראש־השנה תשל״ד קולות עמומים — רעש זחלים, טירטור מנועים.
הם משכו בכתפיהם. הם ידעו שהערבים משחקים שוב באיזשהו תרגיל צבאי מגוחך.

נגינת הטראנזיסטורים כלעה גם רעש רחוק זה.

הנשיא ריצ׳ארד ניכסון היה עסוק בפרשה מוזרה, שנקראה של שם בניין ווס וגייס.
נשכחה תוכנית שר־החוץ ויליאם רוג׳רס, להחזיר את ישראל לגבולה הקודם. נשכחה
דמותו ההיתולית־למחצה של השגריר הנודד, גונאר יארינג. איש לא לחץ עוד על
ישראל לסגת מן השטחים שכבשה שש ורבע שנים לפגי־כן.

ארצות־הכרית לא היתה רק כעלודהברית האיתנה של ישראל.
לרבים נראתה כמושכה ישראלית, הפועלת על פי הוראותיו של הנציב
העליון הישראלי — השגריר בוושינגטון, הנותן הוראות לקונגרס ולבית
הלבן. מינוייו של שר־חוין יהודי במקום רוג׳רם אף השלים את התמונה.

ברית־המועצות נעלמה כימעט מן המיסגרת המרחבית. המנהיג המצרי, שירש את
תפקידו של גמאל עבד־אל־נאצר: ,ושנראה לרבים ככסיל קטן ורברבן, סילק את היועצים
הסובייטיים מארצו. אם עוד חשש עד אז מישהו בישראל מפני התערבות צבאית רוסית
במרחב, הרי נעלם גם פחד סתום זה.

הכל היה ברור. המדיניות הנבונה של מנהיגי ישראל — גולדה
מאיר החכמה ומשה דיין המזהיר — הצליחה מעל לכל המשוער. ישראל
נותרה כמעצמה יחידה במרחב. ואולי הפכה, בעצם, מעצמה עולמית ץ

היו, כמובן, מיטרדים. מדי פעם הצליחו ״המחבלים״ לבצע מעשה־זוועה. הנה, זה
עתה, הצליחו לגרום לסנסציה עולמית בשעה שחטפו עולים יהודיים באוסטריה.
התנהגותו הפחדנית של ראש־ממשלת אוסטריה, ברונו קרייסקי היהודי, עודרה סלידה.
גולדה מאיר נסעד, בעצמה לווינה כדי להגיד לו בפניו מה חושבים הישראלים הגאים
על יהודון כמוהו.

אבל ״המחבלים״ היו, בסד הכל, גורם מבוטל. הם יכלו לעקוץ
פח ושם, כשם שייתוש עוקץ את עורו של אריה. אבל לא היה ספק
מיהו האריה בג׳ונגל המרחבי.

לנצח, מקנטרה עד קונ״טדה
ך* שהיא פטורה מבעיות חיצוניות, יכלה ישראל להתמסר לעניינים פנימיים.
הגאות הכלכלית הטביעה את חותמה על הכל. מי שהיה לו כיש דון, ולא היו
לו מעצורים, יכול היה להתעשר במהירות. מאות מיליונים זרמו מקו בר־לב אל הווילות

חוו וגע, מהתעזה וגורן
** שרת הומים

הראשונים של תשל״ד — בין כסה לעשור — קבעו את גורל

( נ השנה כולה.

היה זה כאילו עצרה ההיסטוריה את נשימתה.

אזרחי ישראל המשיכו בחייהם. אווירת החגים הטביעה את חותמה׳ על הכל. מילבד
קומץ המגוייסים, חשבו הכל על חופשות וטיולים.
ואז הוא בא. המאורע שהוציא יום אחד מכל ימי תשל״ד, והפך אותו לתאריך
היסטורי, סמל לדורות.

יום הכיפורים תשל״ד 1> .באוקטובר .1973
חייל בתצפית בגולן שיפשף את עיניו בתימהון. במהירות הבזק ירדו רשתות
ההסוואה ממאות טנקים וקני־תותחים מולו. בתנועה הססנית הושיט את ידו אל טלפון־
השדה. ולא הספיק.
רגע אחד שררה הלאות של יום קייצי במעוז־המזח שעל גדת תעלת־סואץ. כעבור
רגע הפך המרחב כולו לגיהינום של עשן ואבק, אש ורסיסים.
איש לא יידע לעולם כמד, צעירים נקטלו ברגעים הראשונים של מילחמת יוס ד,כיפורים׳
מבלי שיתפסו מה מתרחש. אך באותם רגעים, לפני השעה ,14.00 מתו לא
רק הם.

עולם שלם של דפוסים לאומיים ובינלאומיים, אמונות ומושגים,
אשליות ותשוקות, נתונים מדיניים וחברתיים, דוקטרינות צבאיות
ואזרחיות, קרסו ומתו בענני ההתפוצצויות של רגעים אלה.
עמודיי־התווד, שעליהם כנה הציבור הישראלי את כניין חלומותיו
מאז מילחמת ששת־הימים, התמוטטו והתפוררו לעפר.
כאשר שככו ענני המילחמה, כעבור 17 ימים ולילות נוראים, היתה הבמה ריקה.
האלילים הכזיבו. הגיבורים נפלו. האשליות התנדפו.
על הבמה הזאת עלתה דמות יוצאת־דופן עד להדהים, איש כה מוזר עד שנדמה
היה כאילו נשלף מתוך דמיונו של מחזאי:

איש־השנה תשל״ד.

ת־ א -מכשירי תנועה בעיים דרך פתדו־תקוה , 74 טלי 41 15נ. חיפה -דרך העצמאות , 104 טלי • .04-52 44 75ר 1שלים -שייקביץ, דוד המלך 1ו,
טל׳ .02-22 24 40 רסת־גן -לונסקי את מרדכי, ארלחורוב , 12 טלי .72 72 41 נתניה -לוינקופף, הרצל ,44 טל׳ .055-2 53 07 בארישבע -דני כרמלי,
דרך חברון, טל׳ .057 - 20 21 ראשון •לצינן -בנדרי אליהו, מוסך חן, טל׳ .94 51 48 רמתיים -אלעזר לב, רח׳ השקמים .54 הוד השרון, טל׳ .92 42 18
נהליה -ח. ב .ב. נהריה בע״מ הרצל ,47 טל׳ .04- 22022 עפולה -רכב העמק בע־מ, הרב נחום לוי. טלי .045 - 2 24 44 נצרת האחים סרוגיי מרכז
התעשיה החדש .4טל־ .045-5 40 53

הנוזלת הזה 10.3.5

**ץ ום תצלום בתולדות המדינה לא גרם לטראומה
\1 /כה עמוקה בנשמה הלאומית כמו זד. שהראה עשרות
שבויים ישראליים בסוריה, יושבים על הארץ, כאשר
ידיהם הכפותות על ראשם. הם לא היו חיילים שעברו
את הגבול בטעות או במשימת־מודיעץ, ולא גחטפו ב־פעולת־פתע.
הם היו לוחמים, שנפלו בידי האוייב, בקרב
•שבו נוצח צה״ל.
תצלום זה פעל כמו מכת־אגמף לתוך העיין. הוא שבר
את עמודי־התווך של התודעה הלאומית: המיתוס של
הסופר־מן הישראלי ושל צה״ל הבלתי־מנוצח, האמונה
בנחיתות המוחלטת והניצחית של הערבים.

הטראומה הזאת יצרה את המיסגרת הרוחנית
של המדינה כתשל״ד. היא הולידה גם את
המילה שהטילה את צילה על השנה כולה:
המחדל.

האגדה שר המחדל
ך* שעות הראשונות של מילחמת יום־הכיפורים פרץ
4הצבא הסורי בצפון, שטף את ״גבול הביטחון האי דיאלי״
בגולן, והגיע במהלומה אחת עד לירדן.
באותה שעה פרצו הכוחות המצריים את ״גבול הבי טחון
האידיאלי״ בדרום, מחסום־המים המהולל של תעלת־סואץ,
ופיצחו את קו בר־לב עטור־ההילה.
שום דבר שקדה לאחר מכן — התקפת־הנגד המפוארת,
שהביאה את השיריון עד למבואות דמשק, צליחת־הנגד
של התעלה מערבה עד לכיתור הארמיה המצרית השלי שית
— לא יכול היה למחוק את הזעזוע הראשון.

כפעם הראשונה כתולדותיה, פפגה מדינת־

של תשל״ד — ביטוי לאי־הרצון הכללי לגעת בשרשי
השן הכואבת, ולרצון לסתום רק את חוריה הגלויים. היא
הנחילה לליכוד הימני הצלחה בבחירות, בשעה שנכשל
כל מי שהצביע על הסיבות היותר־עמוקות של המפלה.

היא הולידה את התופעה הישראלית העיקרית
של השנה: המחאה הזועמת, שלא הכיאה
לשינוי אמיתי.

המחדל חוא בצל
ף מרוצת השנה נסתבר שהמחדל דומה לבצל. מתחת
לקליפה החיצונית של אי־מתן פקודת הגיוס נתגלתה
קליפה נוספת — וכך הלאה, קליפה אחרי קליפה, עד
שנתגלו ליקויים יסודיים בכל מערכת המחשבה הצבאית,
מיבנה הכוחות, שיטת הפיקוד, יישום לקחים — כמעט
בכל מישורי הפעילות הצבאית.
התאבנות זו של המערכת במשך שש שנים ומעלה —
שיתוק המחשבה, קיפאון המיסגרות, התרופפות הברגים —
לא היתד. נחלת צה״ל בילבד. היא אירעה בחברה היש ראלית
כולה. אולם רק כאשר נתגלתה בצה״ל, בשעת
מיבחן עליון, היא גרמה לזעזוע הדרוש.
פרט אחד בילבד עמד במיבחן בצורה עילאית, והוא
שהציל את המערכה — הפרט עצמו. האדם. החייל הבודד
שספג את המהלומה, שהחזיק מעמד כאשר הכל הכזיב
סביבו, שנשאר עומד כאשר התמוטטו דוקטרינות, שר־שרות־פיקוד
ומערכות־נשק.

כמידה שמידחמת יום-הכיפורים נסתיימה
כהצלחה צכאית, היה זה ניצחונו הכידעדי של
החייל האלמוני.
משום כך היתד. תשל״ד השנה הראשונה בתולדות
ישראל שבמרכזה עמדה ׳מילחמה, מבלי שאישיות ביטחונית
הפכה לאיש־השנה. איש־השנה של תשי״ז, שנת

הטר או מ ה: ווו! צ ה״ל ב סו רי ה
וחבריו, שכל נבואותיהם והנחותיהם התנפצו במילחמה,
ודחה בזעם את אותם שכל נבואותיהם והנחותיהם התאמתו.
הוא רצה לסלק את משה דיין, ומסר לו עמדת־מפתח
במאזן־הכוחות החדש. התופעה המעניינת היחידה
ביום הבחירות היתד. עלייתה של שולמית אלוני. אך
המשך השנה הראה שהיה זה רק קוריוז, ושהשפעתה על
מהלך הדברים היא אפסית.

אך אם הכחירות היו אפורות, והולידו כנסת
עלוכה, הרי מייד אחריהן צצה אחת התופעות

לא אל. ל א

א לו ףבמח לו ק ת: א ריק באפ רי ק ה
ישראל מפלה צכאית כשדה-הקרם.
שום עם, הנוחל מפלה בקרב, אינו מסוגל להשלים
עימד. בנקל. הציבור. הישראלי, שהרבה מכבודו־העצמי
מבוסס על המיתוס הצבאי, מסוגל לכך עוד פחות•
עמים פרימיטיביים מנסים להיחלץ מן המצוקה הנפשית
הזאת על־ידי הקריאה :״מנהיגינו מכרו אותנו!״
הגרמנים, במצב דומה, המציאו את אגדת ״נעיצת ה סכין
בגב.״ הציבור הישראלי מצא תרופה נפשית במילה
״מחדל.״

המושג ״מחדל״ הוא מחוכם ומתוחכם. זוהי
תרופת־פאטנט נגד באכ לאומי, מכשיר-פלא
למניעת הצורך להתמודד עם כעיות־היסוד שנחשפו
כיום־הדין. הוא מפנה את תשומת־הלכ
אל הסימפטומים, ומונע את הצורך לטפל כמחלה
עצמה.

״מחדל״ הוא עניין טכני. מישהו החליט החלטה בלתי-
נכונה. קריאתו הפאתטית של מנחם בגין :״מדוע לא גוייסו
המילואים, מדוע לא הוזזו הכלים?״ הפכה לאם כל חטאת

מיבצע־סיני, היה הרמטכ״ל משה דיין. איש־השנה של
תשכ״ז, שנית מילחמת ששת־הימים, היה שר־הביטחון
משה דיין. לא שר ולא אלוף יכול היה להיות איש־השנה
של תשל״ד.
התמוטטותו האישית של משה דיין בראשית המיל־חמה
שיקפה את התמוטטות כל מערכת המושגים והער כים
שאותה הוא ייצג. לפתע הבין הציבור כולו דבר
שבו הבחינו עד אז רק מעטים יוצאי־דופן: האליל עמד
על כרעי־תרנגולת.
אריק שרון, איש־השנה תשל״ג, עמד במשך כל
תשל״ד במרכז של אירועים ומחלוקות. במשך המילחמה
הסתבך עם מפקדיו, הפר פקודות, ניצח על הצליחה המוצ לחת,
הואשם במחדלים, ערך קטטות פומביות עם אלופים
ורבי־אלופים, בנה אגדה־עצמית ועזר להרוס אותה.
הוא לא חזר להיות איש־השנה בשנית.
הרמטב״ל, דויד אלעזר, היה דמות טראגית: שותף
למחדלים החמורים לפני המילחמה, מפקד תקיף ומאוזן
בימי המילחמה עצמה, ולבסוף שעיר־לעזאזל של המימסד.
במצב דומה היה האלוף שמואל גונן, ראשון השעירים-
לעזאזל שלאחר המילחמה. יוקרתו הצבאית של חיים
כר״לכ, איש־השנה תשכ״ט, התמוטטה יחד עם הקו
שהנחיל לו את התואר.
גורלו של ישראל טל היה פחות אכזרי. המילחמה
הצדיקה הרבה מטענותיו, אולם הוא עצמו נדחק לפינה,
וסולק כאשר הפר פקודה בלתי־חוקית של משה דיין
ליזום תקריות־אש אחרי הפסקת־האש.

איש־השנה של תשל״ד לא לכש מדים.

ליל סילווסטר האפור
* ם הכחירות, שבאו מייד אחרי המילחמה ובטרם
^ חלף ההלם, לא סיפקו לתשל״ד את איש־השנה שלה.
אחרי יום־הכיפורים השחור בא ליל־הסילווסטר האפור,
הלילה בו נימנו הקולות.
העם רצה בשלום, והנחיל הישג גדול לרשימה המפ ריעה
לשלום יותר מכל אחרת. הוא חיזק את מנחם כגין

המרתקות של השנה, יצור אופייני של תשל״ד :
תנועות המחאה.
התחיל בה איש אחד: מוטי אשכנזי, אשר מיק־ריות
המילחמה הפכה אותו למפקד המעוז האחד שלא
נפל בידי המצרים• הוא פתח במחאה אישית נגד המשך
כהונתו של משה דיין. התנועה התגברה במהרה, דמויות
חדשות נוספות הצטרפו למעגל הקוראים למחאה. היה זה
הקש ששבר את גב הגמל. גולדה מאיר ומשה דיין,
שסירבו להסתלק מהשילטון אף שאשמתם לכל מה שקדם
למילחמה הייתה גלוייה לאור השמש, נאלצו להתפטר
זמן קצר אחרי שהעזו להקים ממשלה חדשה.

כאותו רגע היה נדמה שמוטי אשכנזי יהיה
איש־השנה של תשל״ד. אך תנועת־המחאה
מתה כיום שכו השיגה את הישגה הגדול. היא
היתה תנועה חד־פעמית.
מדוע ו היא התמקדה כולה בנקודה אחת: האחריות
המיניסטריאלית של הפוליטיקאים לאסון שאירע. אבל
היא נכשלה במה שהיתה צריכה להיות משימתה העיקרית.
היא פחדה להתמודד עם הסיבות האמיתיות למילחמה
עצמה ולאסון. היא חששה לקבוע עמדה לגבי הבעיות
המכריעות של מילחמה ושלום. ההשתמטות נראתה לה
בטכסיס, כדי לשמור על אחדות המוחים. אך למעשה
לא הייתה אלא ביטוי להתחמקות הכללית של הציבור
הישראלי מן החובה להתמודד עם בעיות קיומו.

תוך שכועות מעטים הפכה תנועת־המחאה
המפוארת למעין תנועת-צופים למכוגרים,
ושקעה.
הגדיר זאת היטב הפרופסור ישעיהו לייבוביץ :״לא
היתה שום מחאה. הציבור הישראלי רק רגז על הכישלון
במילחמה, כמו שהציבור. הבראזילי רוגז כאשר 11 החוליגאנים
שלו מפסידים במישחק כדורגל נגד 11 חוליגאנים
של מדינה אחרת.״

שינוי א חיקוי?

ותו גורל נפל בחלקם של העסקנים, שניסו להפיק
תועלת פוליטית מאותו מצב־רוח.

(״צ׳יצ להט
(המשך מעמוד )9
ראשונה בשדה היתד. שולמית אלוני, שהקימה את
רשימתה לפני המילחמה, ושזכתה במפתיע מן ההפקר
שנוצר בעיקבותיה• במשך זמן־מה ניסתה לרכב על גלי
המחאה והכמיהה למישטר חדש. אבל שאיפותיה האישיות
לא התאימו לכיוון זה. חיש מהר התבונה לתוך הימישטר
הקיים, הכניסה את הישג־הבחירות שלה לקופת־המיש־חק
של המימסד, וזכתה בכהונת שרה.
ניסיון מסוג אחר יזם אמנון רובינשטיין, פרו־פסור־למישפטים,
עיתונאי שוחר־רפורמות ומנחה ויכוחים
בטלוויזיה. הוא ביקש להקים את האגף הפוליטי של
תנועת־המחאה׳ יצר גוף מיפלגתי וקרא אותו על שם
הכמיהה הכללית של הרגע :״שינוי הוא מצא הד בין
פרופסורים באוניברסיטאות וסביבתם המיידית.

אולם אחרי הצעד הראשון, נעצר רובינשטיין
במו אלוני. הוא לא העז להתמודד עם הבעיות
האמיתיות והיסודיות שנחשפו במילחמה. הוא
נרתע מהקמת גוף פוליטי חדש באמת, שיכריז
מילחמה על המימסד הקיים ויחתור לשינוי של
ממש.

בתל־אביב, ואלה לא קיבלו את מרות

צמרת הליכוד.
אך הסיבות היותר־עמוקות להתרופפות החישוקים של
הליכוד היו נעוצות במציאות החדשה שנוצרה בעיקבות
המילחמה. הדוקטרינה היסודית של הליכוד — ארץ־יש־ראל
השלמה — נראתה פחות ופחות מציאותית, גם בעיני
חלק ניכר מן המחנה הימני. היה ברור שהיא מוכרחה
להוביל להתנגשות חזיתית עם ארצות־הברית, ולמצדה
חדשה. זד, לא הרתיע את המוני ישראל השנייה, המרכיב
האחד של הימין החדש, אך העביר חלחלה בעצמות
השיכבות האמידות של ישראל הראשונה והראשונה־אכסטרה,
המהוות את המרכיב השני.

כניגוד לשנה הקודמת, שוס איש מאנשי
הימין לא יבול היה להיות איש־השנה של
תשל״ד.

ויסקי !וושינגטון
ך* איש שנשר מהנהגת הימין, עזר וייצמן, אמן
ן ן ההגדרות הזדוניות הקולעות, אמר על המצב שלאחר

תוך שבועות מעטים התחברו ״זכויות האזרח״ של
אלוני וה״שינוי״ של רובינשטיין במאמץ משותף להשיג
את אחת המטרות העלובות ביותר שניתן להעלותן על
הדעת בזירה הציבורית בי־שראל: השתלבות במיפלגת
ל״ע, מיפלגת־מימסד קטנה, זקנה, עייפה וקונפורמיסטית,
שהיא שותפה בכל ליבה ואבריה לשחיתות היסודית של
המימסד הקיים.

הכל היה מוכן. העם ראה בו את נציג הדור הצברי
החדש שתפס את השילטון, אחרי סילוק המישמרת המיז־רח־אירופית
הזקנה. הוא ציפה למעשים גדולים, לשינויים
מפליגים, לסימון חדש.
רבים קיוו שרבין יכריז מייד על עצמאותו, יחולל תוך
כמד, שבועות רפורמות מפליגות בסידרי־השילטון ובמיבנה־המימשל,
יציב את עצמו בראש ניבחרת לאומית מרשימה,
ויכריז על בחירות חדשות שיתנו לו מנדאט חדש משלו.

אולי בגלל סיכות אלה, אולי בגלל אופיו של
רבץ עצמו, לא פיתח ראש־הממשלה ההדש
תנופה גדולה. בעלותו לשילטון דיבר על ״ממשלת
המשך ושינוי.״ ההמשך בלט, אך השינוי
כמעט לא ניכר.

לתור החדל תריק
האיש ש ה פי ל: א שכנזי מפגין

המיבחן הגדול לכל אלה בא כאחד מימי
השיא של השנה: ההתנחלות ההמונית של
שוחרי ארץ־ישראל־השלמה בשומרון. מול התקוממות
המונית זו, שגבלה בניסיון לחולל הפיכה,
עמד בל המחנה הפרוגרסיבי חסר־אונים,
אכול תסביכים ואחוז שינאות הדדיות. שום
פעולה נגדית לא היתה אפשרית.

ך* ארצות״הברית נמדד נשיא חדיש על פי פעלו
4במשך ״מאה הימים הראשונים.״ אין מצפים ממנו
שיחולל ניסים בתקופה קצרה זו. אך מצפים ממנו שיגלה
בה שלל של יוזמות חדשות, פרי ההשקפות והתוכניות
שביטא במערכת־ד,בחירות.

מאה הימים הראיטונים של יצחק רבץ נסתיימו
בשבוע האחרון •טל תשל״ד.
הם לא איפשרו חריצת דין לזכות או לשבט. הם לא
יכלו לזכותו בתואר איש־השנה של תשל״ד. המיבחן
האמיתי של יצחק רבץ צפון בנבכי העתיד של שנת
תשל״ה.
ממשלת רבין לא היתד, ממשלה רעה. היא לא נפלה
מקודמתה. ממשלת גולדה היתה אמנם עטורת הילה של
כאריזמה, אך מאחרי זוהר כוזב זה היתר, ממשלה של התאבנות
המחשבה והתרופפות המעשה בכל התחומים.
ממשלת רבץ גילתה סימנים של התאוששות קלה, אם
לא יותר מזה. היא ניגשה לבצע ״מדיניות כלכלית חדשה,״
שהיתר, כרוכה בסיכונים ובמעשים בלתי־פופולריים. פה
ושם ניגשה לפעולה נמרצת יותר.
אך בסך הכל לא נוצרה לממשלה זו תדמית ברורה.
בשטחים הגורליים של הפער החברתי בישראל, השחיתות
המתרחבת, האינפלציה הדוהרת, יחסי הדת־והמדינה, סדרי־השילטון
והחיים הפנים־מיפלגתיים, היא לא אמרה דברים
חדשים, ולא עשתה מעשים חדשים.

איש מכל השייכים למחנה זה אף לא התקרב לתואר
איש־השנה של תשל״ד.

המידנוד שר הריכוז
וזרה עוד יותר היתה ההתרחשות בגוש הגדול
שקם בשנה שעברה בקצה השני של הזירה, פרי
המיבצע המדיני אשר הנחיל לאריק שרון את תואר
איש־השנה תשל״ג.
הליכוד הימני הגיע בבחירות עד לסף השילטון. אילו
זכה בכמה מנדאטים נוספים, יכול היה להרכיב קואליציה
ימנית־דתית. אילו היה משה דיין מעוניין בכך, יכלה קואליציה
כזאת לקום כבר באחד בינואר . 1974
גם באופוזיציה היה הימין החדש מעצמה מיפלגתית,
בעלת יכולת פוטנציאלית רבה׳ מועמדת לשילטון אחרי
סיבוב־בחירות נוסף.
מה קרה ן הסיבות השיטחידת היו אישיות. בשק של
הליכוד נלכדו חתולים רבים, שהיו מוכנים לטרוף זה את
זה. אריק שרון עצמו התקוטט במהרה עם רוב עמיתיו.
התאוות האישיות של שמואל תמיר התנגשו עם צורכי
הגוש. האינטרסים הכלכליים הכבירים, המקובצים במים־
לגה הליברלית, שאפו אל קערת השילטון, ולא רצו
להתמיד באופוזיציה. מנחם בגין נראה לרבים כמיכשול
בדרך להפיכת הליכוד למיפלגת־מימסד קואליציונית, אד
בלי בגין לא יכול היה הליכוד למשוך את מאות אלפי
בני שכונות־העוני, שעליהם מבוסס כוחו. במקומות שונים
נוצרו מוקדי־כוח עצמאיים, בהנהגת ראשי־ערים חדשים,
שהוכיחו יכולת לייד הקלפי העירונית, כמו שלמה

באותו רגע יכול היה יצחק רבץ להפוך
בנקל איש-השנה תשל״ד.

הוא הרכיב ממשלה שהיתר, רחוקה מאוד מלהיות נב חרת
של אנשי מחשבה ומעשה. אף שרבו בה השרים
החדשים, וגם רוב הוותיקים שנשארו בה החליפו את
תיקיהם, היה זד, בסך הכל אוסף בלתי־מרשים של עסקני
מיפלגות. שום רפורמה מרשימה לא בוצעה.
לרבין היו כמה סיבות טובות לנהוג ־בזהירות. הוא
חש שגולדה מאיר, משה דיין, אבא אבן ופינחס ספיר,
שהורחקו מן הממשלה, מציצים מעל לכתפיו ומוכנים
להפילו ברגע שימעד. הוא פחד מפני בחירות חדשות.
הרוב הפרלמנטרי שלו היד, זעום. האיום של קואליציה
דיין־בגין־דתיים לא מש מן האופק.
פירסום ״מיסמך־וייצמן״ על מצבו הנפשי ערב מיל־חמת
ששת־היסים, והפירסומים על השכר האגדי שגבה
עבור הרצאות באמריקה בשעה שכיהן שם כשגריר,
העיבו על ימיו הראשונים.

שרום וביזיון

אולם במהלך תשל״ד נתגלו בו בקיעים
לאורכו ולרוחבו, סימנים של תיסכול ומרירות.

בראש־השנה תשל״ד היה עתידו הפוליטי של רביו
לוטה ערפל סמיך. רק בקושי הצליח להיכנס לרשימת־המועמדים
של המערך. חסידיו האופטימיים ביותר קיוו,
לכל היותר, שייכלל בממשלה הבאה בתפקיד צוער, יהווה
בה מעין מהדורה שנייה של חיים בר״לב. אפילו
סיכוייו של אהרון יריב נראו ורודים יותר.
מה שקרה לאחר־מכן היה, במידה רבה מאוד, פרי
ד,מיקרה הפוליטי הכימעט־עיוור. ממשבר הגדול של המח דל
והמחאה נבלעו גולדה מאיר ומשה דיין, אחרי שהקימו
ממשלה חדשה. מועמדים חדשים צפו וירדו, זרמים תת־מימיים
חיסרי־שליטה טילטלו את הספינה אנה ואנה,
ולבסוף נפל הפור על רבין. לאפתעתו הגמורה, הוא מצא
את עצמו בתפקיד ראש־הממשלה החמישי של ישראל.

רבץ לא עשה אף אחד מהדברים האלה.

נדמה שעוד לפני שקמו תנועות השינוי על
רגליהן, הן התעייפו, נכספו לכיבודים ולהנאות
של המישטר הקיים, והשתדלו להתברג בתוכו.

הרי התמוטטות המחאה והפיכת השינוי למליצה
אופנתית ריקה, קמה התיקווה להקים לפחות מחנה־שלום
מאוחד ויעיל. כמה אישים הקדישו את מיטב מרצם
למשימה זו, והעלו חרס בידיהם. המאמץ מת עוד לפני שהעז
להתגלות לעיני הציבור.
במקום ״תנועת שלום״ נותר אוסף רבגוני של קבו צות,
תנועות ופלגי־מיפלגות, שלא הצליחו להתגבר על
מריבותיהם ההדדיות, להתעלות מעל לאינטרסים קטנוניים
ועלובים.
לשעה קלה, אחרי המילחמה, עלה כוכבו של לובה
אליאב במיפלגת־ד,עבודה, אך כעבור ימים מעטים בילבד
נותר מבודד לחלוטין, כמו איש־השנה תשל״א יצחק
בן־אהרון, כשהוא אינו מעז לתת יד למישהו שמחוץ
למימסד, ודבק בשארית כוחותיו בהשתייכותו המימיסדית.
במצב דומה נמצאו שאר האנשים והפלגים של מחנה־השלום,
בתוך המיפלגות השונות, שהשפעתם בתוך מיס־לגותיהם
היתד, אפסית, אך שעצם הרעיון של שותפות עם
כוחות שמחוץ למימסד מילאה אותם בחלחלה. ההישתיי־כות
למיפלגה היתר, חשובה להם יותר מהמטרה בה דגלו.

יכלו לזכות בתפקידיהם הרמים תודות לעובדה
•טלא היו קשורים, בתודעת הציבור, ב״מחדל.״

חמור עוד יותר היה ריפיונה שד ממשלה זד.
המיגזר הגורלי של החיים הלאומיים — בעיית
המידחמה והשלום, השטחים המוחזקים וההתנחלות,
השאלה הפלסטינית ויחסי-החוץ.

האיש ש הופל: דיין מצטדק
המילחמה :״כדי להצליח עכשיו, דרושה רק תכונה אחת :
העובדה ששתית ויסקי בוושינגטון ביום־ד,כיפורים.״
כוונתו הייתה לשני אישים: הרמטכ״ל החדש, מרדכי
(״מוטה״) גור, שהיה ניספח צבאי בארצות־הברית כשפר צה
המילחמה, ויצחק רבץ, שכיהן לפני כן כשגריר
ישראל בבירה האמריקאית•
ההגדרה היתד״ כמובן, מוגזמת. היו לשני אישים אלה
תכונות רבות נוספות, שבגללן זכו בתפקידיהם.

אך היה בה גם גרעין חשוב של אמת. הם

אפשר היה לצפות מאיש חדש, בראש צוות חדש,
שיפתח יוזמות מהפכניות חדשות בשטחים אלה, ויפרוץ
מתוך מעגל־הקסמים המקולל שהביא על המדינה את
אסון יום־הכיפורים. אך שום דבר כזה לא קרה. באחת
הבעיות המכריעות — היחס לעם הפלסטיני — אישרה
הממשלה אף להלכה את הקו הקודם של גולדה־דיין.
בשאר הבעיות עשתה זאת למעשה. יגאל אלץ במקום
אבא אבן, ושימעץ פרס במקום משה דיין, חוללו אך
שינויים מעטים.
הממשלה התפטרה מן האחריות לביצוע השינוי הגדול
הדרוש. לא ראשה ולא אחד משריה יכול היה להיות
איש־השנה•
לתוך הפירצה הזאת נכנס הגבר שהיה בלי כל ספק
איש־השינה של תשל״ד:

הנריקי סי נ ג׳ ר.

כלבד: דהכיא שלום לעולם כולו, ולישראל
כפרט.
ך* תדהמה הראשונה שחשתררח אחרי
₪1יום־הכיפורים, יצרו כמה וכמה ישראלים
עולם של שדים וזדים. השד הראשי היה חנרי
לפי אחד התסריטים הדימיוניים, מה שהיה
מילחמת בדימיונם
קיסינג׳ר.
כך היה:

מוחו המעוות ׳טל קיפינג׳ר הגה רעיון שמני.
הוא החליט לחזור על התרגיל הסובייטי שד
,1967 כצורה הפוכה.
במאי 1967 גרמה ברית־המועצות למשבר במרחב,
הסיתה את גמאל עבד־אל־נאצר לאיים על קיום ישראל,
והכריחה את ישראל להתקיף. במילחמה נחלו הערבים תבוסה
מוחצת. בעיקבות מפלה זו, הפכו מצריים וסוריה תלו-

אחרי שקיבל את פרס־נובל לשלום עבור חלקו בריש־כנת
השלום בוויאט־נאם, ואחרי שהשכין שלום בין אר־צוודהברית
לבין סין מצד אחד וברית־ד,מועצות מצד
שני, הוא מבקש להכתיר את מיפעל־חייו בד,שכנת השלום
בין ישראל.והעולם הערבי.
עם פרוץ המילחמה שיגר קיסינג׳ר לישראל את
הכמויות העצומות ־של נשק וציוד, שהצילו את קיומה.
הוא השיג למענה הפסקת־אש, ועידת־שלום והפרדת־כד
חות. הוא הולך בעיקבותיהם של גדולי היהודים בכל
הדורות, שניצלו את מעמדם בממלכות הגויים כדי להביא
שלום והצלה ליהודים.
משום כך, אין עוד צורך שממשלת־ישראל תעשה

שני הנסיכים — מטרניך האוסטרי וביסמארק הפרוסי
— היו רחוקים מלהיות פאציפיסטים. הם השתמשו ללא־רחם
בנשק המילחמד, כאמצעי להשגת מטרותיהם. יעדם
העיקרי היה השגת שלום יציב, המעניק למדינותיהם ענד
דת־כוח מרכזית.

יתכן שמול עיניו שד קיסינג׳ר עומד עוד
נסיך אהד, אן! שאין הוא מוזכר כשום ספר
המוקדש לו. הנסיד השלישי הזה הוא פרי הדמיון
— דמיונו הפורה של מדינאי כן־פירנצה,
הנחשב כטעות לאבי הציניות הכלתי-מוסרית.
בספרו הנסיך, שנועד לשמש מדריך לשליטים, יעץ
ניקולי מאקיאוולי למדינאים לראות את המציאות כמו
שהיא, תחת לתעות בעולם של הזיות, סנטימנטים ואי-

הכלב חהבשנס!
יות לחלוטין בנשק, בכסף ובתמיכה המדינית של ברית-
המועצות. האימפריה הסובייטית השתלטה על מרבית המרחב,
והגשימה את החלום הנושן של הצארים.

קיסינג׳ר למד את הלקח.

הוא עודד את ישראל לנקוט עמדה בלתי־מתפשרת,
להתנחל בשטחים המוחזקים ולייאש את הערבים סופית.
אחר־כך רמז לערבים שכדאי להם לתקוף את ישראל.
למחרת ההתקפה, הפכה ישראל תלוייה לחלוטין ברכבת
האווירית האמריקאית. קיסינג׳ר עיכב אותה במשך כמה
ימים גורליים, כדי שישראל תבין את מצבה היטב. כאשר
החל צה״ל מנצח, בעזרת הנשק החדש, כפה עליו קי-
סינג׳ר הפסקת־אש, לפני שהכוחות הגיעו לדמשק ולקא־היר,
ולפני שהושלמה השמדת הארמייה המצרית השלישית.

הוא
גזל מצה ״ל את הניצחון, ורכש את
אהדת הערכים.

כך הפכו גם ישראל וגם הערבים תלויים באמריקה.

דבר למען השלום. אין טעם שתפתח יוזמה כלשהי משלה.
גם פעולת כוחות־השלום בישראל הפכה מיותרת.

קיסינג׳ר הוא טוב. קיסינג׳ר הוא כד־יכול.
הוא יעשה שלום במרומים ועלי אדמה. צריכים
רק לסמוך עליו, והוא יעשה את המלאכה לבדו.

החב גנשנש בנדב
***תי האגדות מופרכות כמעט במידק שווה. אבל
(6/יש להן מכנה משותף אחד: הן מבטאות את השינוי
הקיצוני שחל, בדלילה ממש, בתמונת היחסים בין וושינגטון
וירושלים.
לעין בלתי־מזוייגת, המתבוננת בכלב מתנועע, נדמה
לפעמים שלא הכלב מכשכש בזנב, אלא שהזנב ־הוא
המכשכש בכלב. זוהי אשלייה חזותית משעשעת.

כראש־השנה תשל״ד היתה אשלייה חזותית
זו הדוקטרינה השלטת כישראל. לא רק
חלק הארי של הציבור, אלא גם במה מראשי
המדינה האמינו כה.

דיאלים. הוא הדריך אותם לבסס את המדיניות על הערכה
אובייקטיבית של נתוני־כוח. באלימות ובעורמה ראה שני
מרריבים קבועים של החיים הפוליטיים.

נרי סוסיגנסיס
ף* יפינג׳ר יישם כללים אלה, תחילה בספריו ולאחר)/,,מכן,
עם הגיעו לשילטון, גם במעשיו.

שיטתו הגיעה לידי גילוי מובהק כמילחמת
ויאט-נאם — פרק שאינו מוכן לרוב מעריציו
ושונאיו.

קיסינג׳ר לא יצא להשכין שלום באותה ארץ רחוקה
ואומללה. מטרתו הבילעדית היתד, להוציא את ארצות-
הברית מתוך מילחמה בלתי־כדאית, יקרה וחסרת־תכלית.
כדי להשיג תנאים נאותים לכך, הגביר את המילחמה פי
כמה, זרע חורבן ומוות בצפון. בשעה שמאות אלפים גק-

על פי אמונה זו, היתד, ישראל אימפריה אדירה ומת פשטת.
לאימפריה היו מושבות ברחבי תבל — תפוצות
העם היהודי. אלה קיבלו פקודות מידי נציבים־עליונים
ישראליים: השגרירים ושליחי הסוכנות. הקיבוץ היהודי
החזק ביותר שכן בארצות־הברית, והוא שלט בקונגרס,
בדעת־הקהל ובבית הלבן. אם לא הספיק כוחם של היהודים
לתת פקודות ממש למימשל האמריקאי, הרי הספיק
בהחלט כדי למנוע. מעשים שאינם רצויים לישראל.
ולראייה: סופד, של תוכנית רוג׳רם, שהנשיא ניכסון עצ מו
יזם אותה.

במידה מסויימת דמתה תמונה זו לתיאור
הניתן בפרוטוקולים של זיקני ציון. ובמו אותו
מיסמך אנטי־שמי, היתה גם היא מזוייפת.

בסוף תשל״ד שלטה בתודעה הישראלית תמונה שונה
לגמרי. ישראל הצטמקה לממדים של מדינת־חסות אמרי קאית,
הנאלצת לקבל תכתיב, טוב או רע, מידי המדינה
הכבירה שנותרה כמישענת האחרונה של ישראל בעולם.
הרגשה זו של תלות טוטאלית, של קטנות ישראל
לעומת הענק האמריקאי, נוצרה בזמן המילחמה, ולא
פחתה במרוצת השנה. להיפך, היא הלכה והעמיקה.

וכאותה מידה הלבה וגדלה, כעיני יש־דאל,
דמותו של האיש המפעיל את העוצמה
האמריקאית כמיזרח התיכון. בהתאם לנקודת
ההשקפה של המסתכל, הוא נראה כמלאך
או כשד.

שלושה נסיניס
״דם ו ב רז ל״ :הקאנצלר־ בי סמארק
הסובייטים סולקו כמעט לגמרי מן המרחב. בין וושינגטון
וקאהיר נוצרה ברית־אחים. עכשיו, כדי לקיים את
הברית החדשה ואת שליטת אמריקה באוצרות־הטבע
הערביים, מוכר קיסינג׳ר את ישראל לערבים, נתח אח רי
נתח•

מוכן שזוהי אגדה. אולם לגבי אנשים פרימיטיביים
רבים היא מהווה את ההסבר היחידי
למה שאירע.
היו אלה אותם אנשים שהפגינו נגד קיסינג׳ר וצעקו
לעברו 8 0 ¥ן״ (״יהודון״) ,שדיברו בחדרי־חדרים
על הצורך לרצחו נפש כמו את הרוזן ברנאדוט בשעתו,
או שהחליטו לשגר לארצות־הברית מישלחת־הסברה כדי
להפילו.

עושה שלום מנחמיס

ול האגדה של קיסינג׳ר הרע, עוכר י־שראל, עלתה
ופרחה האגדה של קיסינג׳ר הטוב, מלאך־השלום.

לפי אגדה זו, קיסינג׳ר הוא אידיאליסט
דגול, וכל מאוויי נפשו נתונים למשימה אחת

ף•* נרי קיסינג׳ר אינו שליח אלוהים, וגם לא שליח
נ \ השטן. הוא שליחה של מעצמה אדירה, החובקת את
כדור־הארץ, והשולחת את זרועה אל גרמי־שמיים רחוקים.

כאשר הפך לראשונה לדמות השובה כמע־רבת־השילטון
האמריקאית, קראו לו מאחרי
גבו כשם ״כיסמארק״.

היה בכך רמז למוצאו הגרמני של קיסינג׳ר (אם כי
נולד בבאוואריה, חבל־ארץ שביסמארק הפרוסי התייחס
אליו בזילזול עוקצני, ואמר עליו :״באווארי הוא חצי
בן־אדם וחצי אוסטרי.״)
קיסינג׳ר ראה בכינוי זה מחמאה. הוא מעריץ את
״קאנצלר הברזל״ ,שטען כי את ההיסטוריה עושים
״ברזל ודם״ .הנסיך אוטו פון־ביסמארק יזם שתי מיל-
חמות גדולות, הקים את הרייך הגרמני השני בשדה-
הקרב, ויצר מאזן־כוחות יציב שהבטיח את השלום באירופה
במשך דור וחצי.

גיבורו המוצהר של קיסינג׳ך הוא אציל
אחר: הנסיך קלמנם פון־מטרניך, שר־החוץ
האוסטרי, ממנהיגי המילחמה נגד נפוליון, מדכא
מילחמות־השיחרור הלאומיות והסוציאליות,
שהפך את הממלכה האוסטרית-הונגרית למעצמה
המרכזית באירופה, ויצר מאזן־כוחות יציב
חדש.

״בריח קדו שה״ :שר־חו׳ן מטרניך
טלו ונפגעו, ישב בידידות עם עמיתו הקומוניסטי ליד
שולחן המשא־והמתן, והשיג לבסוף הסדר שניראה לו.
הצבא האמריקאי יצא מוויאט־נאם, הנשיא ניכסון הכריז
על ״שלום בכבוד״ ,קיסינג׳ר זכה במחצית פרס־נובל
לשלום. אולם המילחמה הוויאט־נאמית עצמה נמשכה
במלוא המרץ בין הפלגים היריבים — מבלי להפריע
עוד לאמריקאים.

דוגמה נוספת לשיטה הקיסינג׳רית ניתנה
במהלך תשל״ד עצמה, באי קפריסין.
עם התקרב המועד לפתיחת תעלת־סואץ מחדש, גדלה
חשיבותו של האי. שליטה, הארכי־בישוף מאקאריום,
דגל באי־הזדהות, פלירטט עם מוסקבה, אם כי היה רחוק
מאוד מלהיות גרור או אף בן־חסות סובייטי. תוך כדי כך
שמר על האיזון העדין בין הרוב היווני והמיעוט התורכי
באי, ששינאת־הדורות ביניהם ריחפה עליו כצל אימתני.
קיסינג׳ר ועמיתיו בוושינגטון החליטו להקים באי
שילטון פרדאמריקאי מובהק, בטרם היפתח תעלת־סואץ
מחדש. באמצעות הרודנות המגואלת־בדם של ר,קולונלים
באתונה, שהוקמה על־ידי האמריקאים ערב מילחמת ששת־הימים,
הם חוללו הפיכה בקפריסין. ביריון פרימיטיבי

תששתשר דו
(המשך מעמוד )11
בשם ניקום סאמפסון ניסה להרוג את מאקאריום, והש תלט
על האי.
אולם ההישג לא החזיק מעמד. התורכים ניצלו את
ההזדמנות כדי לפלוש לאי. הם כבשו כמעט את מחציתו.
תוך כדי כך נערכו מעשי־טבח הדדיים מסמרי־שיער,
ושליש מתושבי האי הפכו פליטים.

המחיר באומללות אנושית היה נורא, אף
למרות התהפוכות הושגה המטרה: צפון האי
נשאר כידי התורכים, כבסים אמריקאי בטוח,
ואילו בדרום האי, אשר נותר כידי היוונים,
נשארו הבסיסים הבריטיים. לסובייטים לא נותרה
כאי דריסת־רגל.
שני מוסרית. אמצעים שנקבעו

הפרקים לא ישמשו שיעורים־לדוגמה למדיניות
אולם שניהם מהווים שיעורים מאלפים בהפעלת
מדיניים וצבאיים להבטחת אינטרסים מעצמתיים
בקור־רוח, ללא מוסר ורגשות.

ישראל: המקל והגיד
* תכן כי מיבצעו המדיני הגדול של הנרי קיסינג׳ר
י בממרח התיכון ישמש, בבוא היום, שיעור־חובה בכל
קורם לתורת המדיניות.
קיסיגג׳ר הגיע לזירה זו באיחור. את שנותיו הראשונות
בצמרת השילטון, עת הסתפק בתואר ״עוזר הנשיא
לענייני הביטחון הלאומי,״ הקדיש לשלושה מיבצעים היס טוריים
דחופים יותר: הוצאת האמריק אים
מן הבוץ הוויאט־נאמי, סלילת דרך
יבין וושינגטון ופקין, וכריתת הברית ה־או
(״ההפשרה״
אמריקאית־סובייטית
״דטאנט״).
הוא
התפנה לענייני הממרח התיכון רק
אחרי שקיבל גם את תפקיד שר־החוץ.
אין ספק שקודם כל הגדיר לעצמו את היעדים
הלאומיים של ארצות־הברית בחלק
זה של העולם. הם היו לפי סדר חשי בותם

התקפת יום־הביפורים. קיסינג׳ר הופתע ממו־עדה
לא פחות מאשר גולדה מאיר או משה
דיין. אולם אין ספק שציפה לה, מכיוון שהיתה
תוצאה כלתי־נמנעת מן המצב שנוצר על־ידי
המדיניות הישראלית והאמריקאית.
אנוואר אל־סאדאת הכריז, אחרי המילחמה, שהחליט
לפתוח בה כאשר קיבלה ממשלת־ישראל את ״מיסמך
גלילי״ — תוכניתו של משה דיין להתנחלות בשטחים.
מיסמך זה שיכנע אותו סופית שפני ישראל לסיפוח
השטחים. גולדה ודיין לא היו מאמצים לעצמם תוכנית
זו, לולא היו משוכנעים — כמו סאדאת עצמו — שהיא
זכתה בתמיכה מלאה מצד ארצות־הברית.

כף פרצה מילחמת יום-הכיפורים תשל״ד.
היא היתה כתרועת־החצוצרה שבישרה את
בניסתו של הנרי קיסינג׳ר לזירה הישראלית־ערבית.

תפקידו של קיסינג׳ר במילחמה נטוש עדיין הווי כוח•
האם עיכב את העזרה החיונית לישראל, כפי שטו ענים
המקטרגים? האם החיש אותה, מול פני ההתנגדות
או חוסר־היעילות של מישרד־הביטחון האמריקאי, כפי
שטוענים חסידיו?

רק דבר אחד ברור: קים ינגז ר התערב במיל
חמה בדייקנות מחושבת, כקור־הרוח הבלתי-
רגשני של רופא־מנתח.
הוא דאג שישראל תקבל את העזרה המאסיבית שהיתה
דרושה לה להצלת קיומה. אך עזרה זו הוגשה לה במינון
מדוייק, בזמנים ובכמויות שאיפשרו לה לבלום את ההס־

של חתול-צייד. באשר הגיע הרגע, הוא זינק
במהירות הבזק.
הרגע בא כאשר נוצר המצב האידיאלי מבחינה אמריקאית.
בצפון ובדרום עבר צה״ל להתקפתרנגד מוצלחת,
אך עדיין לא הגיע להשמדת הצבאות של סוריה ומצריים.
קיסינג׳ר הפעיל בפעם הראשונה במרחב את השיטה
שהפכה לסימן־ההיכר שלו במשך השנה. הוא זינק למוס קבה,
השיג תוך כמה שעות את הסכמת הסובייטים לר,פ־סקת־אש
בתנאים שקבע. כשההסכם בכיסו, קפץ לירושלים
ולקאהיר, והציע לשליטים המקומיים ״הצעה שאי־אפשר
היה לסרב לה.״
גולדה מאיר לא יכלה לסרב, מפני שצה״ל לא היה
מסוגל להילחם בלי המשכו היומיומי של הסיוע האמרי קאי.
לפי אחד הדיווחים אמר קיסינג׳ר לגולדה, כאשר
התמרדה תחילה נגד התכתיב :״גבירתי, איני מכריח
אותך. את יכולה להמשיך להילחם, אם רצונך בכך. אבל
דעי־נא שתצטרכו להילחם לבדכם.״

די היה כרמז פשוט זה, כדי לשים קץ לסרבנות
הישראלית. היה זה אות לבאות.
אנוואר אל־סאדאת, ועמיתו הסורי, לא יכלו לסרב,
מפני שאיימה עליהם שואה צבאית.

אי־אפשר היה לסרב. אי-אפשר היה גם
לדחות, מפני שקיסינג׳ר נבח כגופו. הוא עצמו
היה אולטימטום מהלד על שתיים — או מעופן?
ככנפיים.
דיין ניסה להפעיל טכסיס, שישראל השתמשה בו
לעיתים קרובות במילחמותיה, מאז . 1948 הוא הסכים להם־
סקת־אש, אך הפר אותה במיבצע־בזק.
הפעם, גם זה לא עזר. אמנם, צה״ל הספיק
בדרך זו לכתר את הארמיה המצרית
השלישית. אולם הוא לא הספיק להכני-
עה. אזעקה בינלאומית גרמה לגיוס צב אות
ברית־המויעצות וארצות־הברית, וה עולם
המבוהל כפה על ישראל הפסקת־אש
מוחלטת. ממשלת גולדה אף נאלצה
להסכים, בחריקת שיניים, לאפשר אספקת
מזון לארמיה המכותרת.

כשעה שנדם התותח האחרון
עמדו הצבאות בדיוק במקום המתאים
כיותר לתוכניתו של קיסינג׳ר.

• למנוע מצב שבו תובל התנגשות
מקומית במרחב לגרום ל־מילחמת-עולם
אטומית בין המעצמות,
או לסכן את עצם קיומה
של מדיניות־ההפשרה כין ארה״ב
וכריה ״מ.
• לדחוק את רגלי הסוכייטים
מן העולם הערבי, ולהחזיר אותו
למעגל ההשפעה האמריקאית.
• להבטיח לארצות־הכרית ולמערב
בולו זרם כלתי-מופרע של
הנפט הערכי, שהוא חיוני לביטחונו
וכלכלתו של העולם המערבי.
• לשמור על קיומה של מדינת־ישראל
כבסים מערבי, בגבולותיה
שמלפני מילחמת ששת־הימיס.

צה״ל איים על דמשק וקאהיר. אך ״ה קורפוס
האפריקאי״ של ישראל נמצא ב מצב
בלתי־נסבל לאורך ימים, כשהצבא
המצרי מאיים על עורפו• מישראל נמנע
הניצחון, שיכול היה להקשיח מחדש את
ליבה.

גם המצרים וגם הישראלים היו
זקוקים לגואל, שיוציא אותם מ
מצב־כיש זה. הגואל יבול היה
להיות רק אמריקאי. הוא עמד לפניהם
פנים אל פנים, כשר ודם, כדמותו
של הנרי קיסינג׳ר.

חקיוקס הנודד

כמו תמיד, וכמו כל מדיגאי ראוי־לשמו
לפניו, השתמש קיסינג׳ר בשיטת ״ה גזר
והמקל״ ,הפיתוי והלחץ, הפרס וה ענישה.

השכן
היה משתבש, אילו נקטה
1ממשלת־ישראל יוזמה מהפכנית, וה ציעה
לערבים תוכנית ׳נועזת לכריתת
שלום בשדה־הקרב. אילו יכלו האדיבים
לדבר איש אל רעהו, היה קיסינג׳ר נשאר
בחוץ.

העוצמה הצבאית של ישראל
מהווה את מקל-החובלים שבידי
האמריקאים בלפי הערבים. ההבטחה
לסלק את ישראל מן השטחים
שכבשה מהווה את הגזר.

אכל לא היה לו מפני מה לחשוש.
ממשלת-ישראל לא היתה
מסוגלת לכד אחרי האכזבה של
יום־הכיפורים, כשם שלא היתה
מסוגלת לכד אחרי הניצחון של
ששת־הימים.

קיסינג׳ר לא המציא שיטה זו ׳,ולא היה
הראשון שהפעיל אותה• עוד קודם שהו פיע
כגורם מרכזי בזירה, נהגו קודמיו
על פי כלל זה. במשך שש שנים הכריזו
שהם דוגלים בנסיגת ישראל מכל השטחים
שכבשה, עם ״שינויי־גבול בלתי־מהותיים״
(״תוכנית רוג׳רם אך לא עשו דבר

האדיבים נפגשו באוהל בקילומטר ה־
101 בכביש קאהיר־סואץ. אבל הם לא יכ לו
לדבר זה אל זה כשני גורמים עצ מאיים.
אלופי שני הצדדים דמו לדמויות
יונה ץ מפציצי ם: שיטתו ש ל קיסינגיד סוי א ט־נ א
כדי לכפות ׳03ג״ זי על יש יאל• להיפד :
בתיאטרון־בובות, אשר יד נעלמת מכוונת
הם עודדו את ממשלת־ישראל לנקוט בקו
אותן ומדברת במקומן.
הבלתי־פשרני ביותר, הזרימו לה נשק ר
תערות הערבית ולהשיב מילחמה שערה — מבלי לאפשר
ועידת־ג׳נפה היתה המשכו של אותו מישחק. השם
כסף, חלקו כבוד־מלכות לגולדה מאיר, סמל הנוקשות.
היה גראנדיוזי :״ועידת־השלום למיזרח התיכון״ .זה
לה להנחיל לערבים תבוסה ניצחת נוספת.
הרמז הגלוי לערבים: ברית־המועצות אינה יכולה
אזרחי ישראל וחייליה נשמו לרווחה, כאשר שמעו את
יכול היה להיות מאורע היסטורי, ראשית ההידברות
להביא את ישראל לנסיגה. רק האמריקאים מסוגלים לכ הנהם
העמוק של מטוסי הגאלאכסי הכבדים, שהביאו את הישירה בין האוייבים הגדולים במרחב השמי. אולם
פות זאת על ישראל. אבל הם לא יעשו זאת אלא אחרי
הנשק המתוחכם.
הצדדים היו מסוגלים רק לקלל איש את רעהו. הסובייטים
שהערבים יפנו עורף לסובייטים, ויתקשרו בקשרים הדו ישבו
בצד, כאורחים נסבלים. לאיש מן הנוכחים לא היד.
הם לא תפסו בי קול זה מכשר את ראשיתה
קים לארצות־הברת.
ספק שזוהי הצגתו של איש אחד, המפיק, הבמאי והשחקן
כשעה שהיה נדמה שהזנב מכשכש ככלב, של תקופה חדשה בתולדות ישראל.
עם נחיתת הגאלאכסי הראשון נסתיימה סופית האש־ הראשי — קיסינג׳ר.
ושארצות־הכרית משרתת את האינטרסים של
אחרי הצגה זו, יצא ״הקירקס הנודד״ של קיסינג׳ר,
ישראל המתפשטת והמתחזקת, היתה ישראל
לייה שישראל יכולה להילחם לבדה, בלא עזרה אמ כפי
שהחל להיקרא בהערצה מהולה בליגלוג, לסיבוביו
למעשה מכשיר להשגת היעדים האמריקאיים
ריקאית יומיומית. מבחינת הכמות, האיכות, התיחכום
הבאים. תחילה באה הפרדת־הכוחות בדרום — הנסיגה
כעולם הערבי.
והמחיר של מערכות־הנשק, הגיעה המילחמה לשלב שאיהישראלית
הראשונה מזה 17 שנה, לאחר־מכן באה ההפנו
מאפשר עוד לחלום על עצמאות מדינית, צבאית או
רדה בצפון, שהחזירה את קונייטרה לידי הסורים.
כלכלית.

תוועת החצוצרה

ך* ערבים ניסו בכל כוחותיהם להיחלץ מן המילכוד.
ן 1במשך שנים הטיפו גגד ״האימפריאליזם האמריקאי״,
תיארו את האמריקאים במאמרים ובקאריקטורות כבעלי־הברית
של הציונים, אוייבת העמים שוחרי־החופש. קרי־את־התגר
של עבד־אל־נאצר כלפי האמריקאים (״תיחנקו!״)
לא נשכחה. קשה היה למצריים ליפול לזרועות האמרי קאים.
אך היא לא יכלה להשיג הסדר עם ישראל בלי
הלחץ האמריקאי.

לכסוף, כשיא התיסכול, פתחו הערכים כ־

האולטימטום הוזעונו
ף• יטעה שהמטוסים נחתו על אדמת ישראל, עמדו
4כוכבי־לכת זעירים בשמיים. היו אלה לווייני׳׳הריגול,
שבעזרתם עקבו האמריקאים והסובייטים אחר כל רוד
שוש בשדה־הקרב.

קיסינג׳ר המתין לרגע המכריע בסבלנות
* קאריקטורה של הרבלוק בניו־יורק טיימס.

שתי הנסיגות בוצעו עד־ידי ממשלת־יש־ראל,
מכלי לקבל תמורה.

בשני המיקרים נסוגה לא רק מן השטחים שכבשה
במילחמת יום־הכיפורים, אלא גם מן ״הקו הסגול״ ,שבו
׳החזיקה מאז מילחמת ששת־הימים.

שתי הנסיגות נגדו לחלוטין את שאיפות
ממשלת גולדה-דיין, שביצעה אותן. כשני המיק־רים
היא פעלה תחת לחץ חזק וגס, משוס שלא
היתה לה ברירה.
בשני המיקרים גבה קיסינג׳ר עצמו את המחיר עבור
הנסיגה הישראלית. הוא הנחיל לנשיא ניכסון את הניצחון

האחרון גקאריירה העגומה שלו — קבלת־הפנים
המלכותית שנערכה לו בקאהיר.
מצרים הפכה ידידתה הגלוייה של ארצות־הברית,
וחיסלה כמעט כליל כל אחיזה
סובייטית בה• סוריה הצטרפה לקו המצרי,
אם כי בצורה פחות חותכת. עמוד־התווך
של המערך האמריקאי במרחב, פייצל מלך
סעודיה, תפס מקום במרכז השורה הרא שונה
של מנהיגי ערב. מכשיר אמריקאי
אחר, המלך חוסיין, יצא מן הנידוי ונת קבל
שזב במישפחה הערבית הלאומנית. ה דגל
האמריקאי התנופף שוב מעל לשגרירויות
אמריקאיות בקאהיר ובדמשק, אח רי
שנים ארוכות של ניתוק־יחסים רשמי.
וחשוב מכל: הנפט הערבי, שזרימתו
אל מכונות המערב הואטה ביום־הכיפורים,
זרם שוב במלוא הקצב.

בכם בכוחות משותפים, ולמחוץ אתכם
ביניהם. במיקרה זה לא יעזרו לכם גם
מצרים וסעודיה, השייכים למחנה שלנו.
תקום חטיבה פלסטינית פיקטיבית תחת
שילטון ירדני.״
עמדה אמריקאית זו היא, למעשה, קרי אה
ליסודות המתונים בקרב אירגוני הפי־דאיון
לפנות עורף למטרותיהם י המוצהרות,
ולהסתדר עם האמריקאים. בסוף
תשל״ד כבר היה תהליך זה בעיצומו.
יאסר עראפאת פירסם, לראשונה, קריאה
פומבית להידברות גלוייה עם קיסינג׳ר.
בקרב אירגוני הפידאיון התגבשו ניגודים
ברורים. באופק מסתמנת מילחמת־אחים
בין המתונים והקיצוניים שבקרב הפידאיון.
בוועידה הפלסטינית שנערכה בקאהיר בחודש
יוני, נתקבלה עמדה בזכות הקמת
״שילטון״ פלסטיני בכל חלק של הארץ
שיפונה על־ידי ישראל.
זה אינו מספיק לקיסינג׳ר. אך הוא יכול
היה לקוות בי המשך הלחץ האמריקאי
יישא פרי.

ברית־המועצות סולקה כמעט כליל, מבלי
שהדבר גרם למשבר כלשהו ביחסי
מוסקבה־וושינגטון. ארצות־הברית חזרה ל כל
העמדות שמהן סולקה בעיקבות איוול תו
של שר־חוץ אמריקאי גדול אחר, ג׳ון
פוסטר דאלם.

הרעיון של הקמת המדינה הפלסטינית
העצמאית, בתמיכת האמריקאים,
שימש כגזר. הכוח הצבאי
המשולב של המלך חוסיין
ויצחק רבץ שימש במקל.

לא היה לקיסינג׳ר במה להתבייש.
תוך כמה חודשים, כמאמץ
אישי על-אנושי וניצול גאוני של
המצב, שינה לחלוטין את מעמדה
של ארצות־הכרית כאיזור הכלב-
לי״האיפטראטגי הגורלי ביותר בעולם.

קיסינג׳ר
ממתין בסבלנות עד שהפרי
יבשיל.

לשווומז-לחזות-להיננע

הזמנה אר השריף

י • ף יויסינג־ר ידע, נסיו תשל״ו.
שזוהי רק ראשית הדרך. הוא השיג
הישגים גדולים מאוד, תמורת נסיגה יש ראלית
קטנה מאוד. אך הוא לא יצר מצב
יציב חדש.
כדי להחזיק בהישגים אלה, להעמיקם
ולהבטיחם, עליו לשמור על תנופת ההתקדמות
לקראת הסדר — כלומר, על תנו פת
הנסיגה הישראלית.

פעולתו המזהירה בתשל״ד, יותר
משהיתה הישג כפני עצמה, הי־תה
הבטחה לקראת העתיד לבוא.

הימה ה מ עו פפתמעל לניוגים: שיטת קיסינג׳ר

היעדים הערביים לא נשתנו, והם נשמרו בקפדנות
עילאית מאז נקבעו על־ידי גמאל עבד־אל־נאצר. הם היו
שניים: החזרת האדמות שכבשה ישראל במילחמת ששת־הימים׳
והחזרת ״הזכויות החוקיות״ של העם הפלסטיני.
במהלך השנה התגבשו פרטי היעדים הערביים יותר
מאשר אי־פעם, בעיקר בהשפעתו של אנוואר אל־סאדאת.
הוא מתכוון לשלום רשמי עם ישראל (״סלאם״ ,להבדיל
מהתפייסות גמורה, ששמה ״סולח״) ,תמורת שיבת יש ראל
לגבול ה־ 4ביוני .1967 אף שהדבר לא נאמר מעולם
בפירוש, נראה כי הערבים מוכנים להשלים עם שינויים
קלים בקו הגבול, בנקודות־תורפה. אך אין הם מוכנים
לוותר לחלוטין על ירושלים.
גם בעיית ״הזכויות״ הפלסטיניות התבהרה במשך השנה.
ברור לחלוטין כי המצרים שואפים להקמת יחידה מדי נית
פלסטינית, שהקמתה תשחרר אותם סוף־סוף מן ההתחייבות
ההיסטורית כלפי העם הפלסטיני. במישהק הפנים־
ערבי לא הושגה הכרעה סופית בין מדינה פלסטינית עצמאית
ונפרדת בגדה המערבית וברצועת־עזה, ובין חטיבה
פלסטינית המשולבת איכשהו בירדן.

ישראל אמרה לאו לייעד בפול זה, אך לא
הציגה שום תובנית-שלום ישראלית נגדית. פה
ושם הציעה הצעות חלקיות, שהיו כמעט כלתי-
רלוונטיות, כגלל מרחקם העצום מן המינימום
הערכי. המדיניות האמיתית, אם בי הבלתי•
רישמית, של ממשלת-ישראל היא: להיכנע
ללחץ האמריקאי כשאין כדירה, לדחות את הלחץ
עד במה שאפשר.
העמדה האמריקאית לטווח־ארוך לא השתנתה מאז
תוכנית־רוג׳רם, שהיתה כמעט זהה לעמדה הערבית. אין
ספק שבביקוריו בקאהיר ובדמשק הבהיר קיסינג׳ר עמדה
זו לערבים. אולם אין לאמריקאים כל עניין להכריח את
ישראל, לקבל את העמדה הערבית במכה אחת.
למעשה אומרת ארצות־הברית לעולם הערבי כולו:
״אתם צודקים בדרישותיכם, אבל ישראל היא חזקה ועקשנית•
אינכם יכולים לכפות עליה את רצונכם. אתם
זקוקים לנו.
״זוהי עבודה קשה מאוד, והיא תיקח הרבה זמן. עלינו
לכפות על ישראל את הנסיגה, צעד אחרי צעד, שלב
אחרי שלב.
״ראיתם איך הצלחנו בכך בשעה שכפינו על ישראל
את הפסקת־האש ואת הפרדודהכוחות. אנו מוכנים
להמשיך בדרך זו• אבל יש לנו תנאים.

״אנו רוצים להיות המעצמה הזרה מס׳ 1
כעולם הערבי. אנו רוצים שתפנו עורף לסובייטים.
אנו רוצים שזרם הנפט אלינו ואל
בעלות-כריתנו יימשך בקצב סביר, ובמחיר
נסכל.
״אנו רוצים להבטיח את האינטרסים היסודיים של
ישראל, כפי שאנו מבינים אותם, וכפי שאנו נקבע אותם.

במרחב *

ף* שבוע האחרון של תשל״ד הוזמן
יצחק רבין לוושינגטון. לפניו עברה
שם סידרה מגוונת של מנהיגים ערביים.
שינוי־המיקום אינו מיקרי. קיסינג׳ר
השיג את שלו בסיבובים הראשונים. שוב
אין הוא חייב להתרוצץ בכל פעם בעצמו
מבירה לבירה, לדחוף, להמם, ללחוץ על
בני־שיחו עד שהם נופלים מן הרגליים
מרוב עייפות גופנית ונפשית.

״אנו רוצים שייווצר כסופו של התהליך
מצב יצים של שלום, המבוסס על הגמוניה
אמריקאית ויכלול הסדר ערבי־ישראלי.

עכשיו הוא מזמין אותם אליו, ולא תמיד
בצורה המנומסת כיותר. קריאתו לרבץ דמתה
להזמנה אל השריף.

״אנו מוכנים לשלב גם את הפלסטינים במצב לגי טימי
חדש זה.״

ראש ממשלת־ישראל בא לשמוע מהי הסצינה הבאה
של התסריט האמריקאי, ומהו התפקיד שנקבע לו בה.
הוא יוכל להתווכח, לנסות להשפיע, לבקש ארכה. הוא
לא יוכל לשנות את התסריט עצמו.

מנור וגזר בנדסמין
ך* עניין הפלסטיני הוא, אולי, המרכיב המסובך
( | ביותר בתוכניתו של קיסינג׳ר. אולם גם לגביו הוא
פועל בקור־רוח, בלי סנטימנטים.
קיסינג׳ר מודע היטב לחשיבותו המכרעת של העניין
הפלסטיני כחומר־נפץ, המסוגל לפוצץ כל הסדר שייווצר
במרחב. הוא מבין את הצורך לשלב את הפלסטינים בסדר
החדש, כדי להבטיח את יציבותו.

מבחינתו, הבעייה אינה איך להחזיר לפלסטינים
את ״זכויותיהם הלגיטימיות״ ,אלא איך
לתת גושפנקה פלסטינית ללגיטימיות של השלום
אשר ייווצר ביוזמת האמריקאים.
בהתאם לכך פעל מן הרגע הראשון. בשעה שנשא
עדיין רק בתואר ״היועץ לענייני ביטחון לאומי״ ,נפער
פער בולט בין מישרדו ששכן ליד הבית הלבן, לבין מיש־רד־החוץ,
השוכן בפינה אחרת של וושינגטון. בעוד שרו־ג׳רם,
ג׳חף סיסקו וחבריהם סירבו להעלות על דעתם
פיתרון פלסטיני, והעניקו תמיכה ללא־סייג למלך חוסיין,
פיתחו אנשי ׳קיסינג׳ר קשרים עדינים ראשונים עם
אירגוני הפידאיון.

כמהלך תשל״ד הפעיל קיסינג׳ר כלפי הפלסטינים
אותה שיטה שנקט כלפי העולם הערכי
כולו: שיטת המקל והגזר.
למעשה אמר לפלסטינים, במעשיו ובמגעים הסודיים
של אנשיו:
״אנחנו מוכנים לעזור לכם להקים מדינה משלכם ב גדה
המערבית וברצועת עזה.
״לא נעזור לכם להשמיד את ישראל. אם תדבקו במטרה
זו, נמשיך לפעול נגדכם בכל כוחנו.
״גם לא נעזור לכם להקים מדינה שתהיה, קובה של
המיזרח התיכון׳ ,בסיס סובייטי, סיני, או סתם אנטי-
אמריקאי.

״אם אתם מוכנים להקים מדינה פך ו־אמ־ריקאית,
תחת שילטון פרו-אמריקאי יציב,
אנחנו נעזור לבם בכך, ונכריח את ישראל
והמלך חוסיין להסתדר איתכם.
״אם לא, נמשיך לעזור למלך חוסיין ולישראל להלום

קאויקטווה של מולדין בשיקאגו טריביון.

ממדיניותה של ישראל ניטל, בשנת תשל״ד,
השריד האחרון של עצמאות מעשית. .אף
כימים השחורים כיותר של המנדאט הבריטי,
היתה הסוכנות היהודית לארץ־ישראל עצמאית
יותר מאשר ממשלת־ישדאל בשעה זו.
הטבע שולט בבעלי־חיים באמצעות מערכות כפולות.
הוא צייד את הגוף בגורם המדרבן את ריבוי התאים,
ובגורם שני העוצר את הריבוי. הוא נטע בחיות רבות
יצר תוקפני, יחד עם עכבות חזקות המגבילות את פעו לתו.
מערכת כפולה זו מבטיחה ויסות מדוייק, יעיל,
הדרוש להצלחת הגזע.
ישראל נמצאת כעת במערכת כפולה כזאת. הענק האמ ריקאי
מעניק לה ביד רחבה נשק, כסף, תמיכה מדינית.
אולם הענקה זו עצמה הופכת את ישראל תלוייה באמריקה
תלות מוחלטת. הנשק אינו בא בזרם חופשי. הזרם מבוקר
עד לפרטי פרטיו. מישלוחי־הנשק באים או מתעכבים
על פי תוכנית מדוקדקת. כל נשק נוסף יוצר תלות חדשה
בזרם של ידע וחלפים. אפילו מערכות המיוצרות על־ידי
ישראל עצמה ממשיכות להיות תלויות לגמרי בזרם
של ידע אמריקאי מעודכן.

הכוח המצטבר כישראל מספיק בדי להוות
שוט מאיים על הערבים, אך אין הוא מספיק
כדי שישראל תערוך מילחמה על דעת עצמה.
בעזרת התלות הזאת, דוחפת ארצות־הברית את יש ראל
בדרך שהיא מתווה אותה — לא מהר מדי, לא לאט
מדי, בדיוק על פי הקצב הנקבע בוושינגטון• ישראל נאלצת
למסור את אשר מוכנים האמריקאים לתת לערבים
בכל שלב, תמורת הגברת מעמדם במרחב. אבל אמריקה
גם מוכנה להשיג לישראל את אשר מגיע לה, לדעת
וושינגטון: הברה בקיומה, התקדמות לקראת הסדר רשמי,
מינימום סביר של ביטחון.

זהו מישחק מסוכך מאוד. רק אדם האוהב
את המישחק, המאוהב ככוח השילטון, הבוטח
לחלוטין כיכולתו, יכול לשחק אותו בקצב ובביטחון.
אדם המאחד כקירכו את כוח-ההחלטה
של ביסמארק, קור-הרוח של מטרניך, ועורמת
הנסיך של מאקיאוולי.
בלוח־השחמת של המי-שחק הזה ממלא הצריח היש ראלי
תפקיד ׳חיוני. הוא כלי חשוב ביותר. יתכן מאוד
שקיסינג׳ר מחבב את הכלי הזה, ורוצה בטובתו.

אך אין ספק מיהו המשחק, ומיהו כלי כ־מישחק.

200000

דרושים

ונדרשים

צעירים מצליחים ועושי צעדיהם הראשונים בדרך
מבטיחה, הם מחשבים את דרכם בצורה הגיונית
ומפוקחת, הם רכ שו בטוח חיים מיוחד להם
הסנה 2 0 0הם בדקו את הנתונים אחר לאחד.
בדוק אותם גם אתה:
* סכום בטו ח חיים 200,000ל״י צמוד ל מדד
יוקר המחיה
* חשוב מאוד: פרמיה נמוכה
* בטוח מלא מפני סיכוני מלחמה
* אפשרות צרוף האשה לפוליסה
סוכן הבטוח שלך ישמח לסייע לך בבנית חכנית
בטוח חיים^** 200 ^!:להגנתך ולהגנת משפחתך.

200

תכני ת ב טו ח חיי םלצ עי רי ם ־ ד ר 1שי מ !נד ר שי ם

ך* מורה התיכוני לואיס קיסינגר, שתלמידותיו בי
1גימנסיה־לבנות קראו לו ״קיסוס,״ הסתלק מגרמניה
רק באוגוסט ,1938 חמש וחצי שנים אחרי שאדולף היטלר
הגיע לשילטון.

כפני יהודי כמוהו. הפרידה היתה: פלשתינה
או ארצות־הכרית. הוא כהר כאמריקה.
היתד. זו בחירה גורלית — לשתי הארצות.

פחפי חיים קיסוי
ך{ עמים רכות במהלך תשל״ד נשאלה השאלה: מה
היה קורה ״׳אילו״ — אילו היה לואיס קיסינגר, האב,
מהגר לפלשתינה (א״י) ,ומגדל בה את שני בניו, היינץ־
אלפרד וואלטר-ברנהארד ן
התשובה מתבקשת כאילו מאליה. היינץ־אלפרד היה
כיום פרופסור באחת האוניברסיטות בארץ. שמו היה, מן
הסתם, חיים כיסלו או קיסרי. מדי־פעם היה שם זה
מופיע, בין רבים אחרים, תחת עצומה של אנשי־רוח למען
-כלום וביטחון.

חיה נור-חהיתוך שר ההגנה (או אצ״ל) וצה״ל
משפיע על מוחו ודרך־מחשכתו של ״חיים קי
סרי״ז איך היה חניך האוניכרסיטה העכרית
נכדל מחניך הארווארד?
אחת השאלות האופייניות שצצו במהלך תשל״ד, שנת
המחדל וחשבון־הינפש, היתד מה קרה למוח היהודי?
מדוע הוא נעלם בישראל?״ עיתונאי הציג את השאלה,
אנשי ציבור ורוח ניסו להשיב עליה. הכל הסכימו שיש
משהו באווירה של ארץ־ישראל המשנה יאת דמותו המייוח־דת
של האינטלקט היהודי, כפי שהתגבש במשך מאות
בשנים, והופכת אותו למשהו אחר.
האיש הנרי קיסינג׳ר שריתק, הלהיב, הרגיז, משך
ודחה את הישראלי המצוי בשנה זו, היה נושא להערכות
שונות ומנוגדות. אבל לגבי דבר אחד הסכימו שונאיווחסידיו כאחד:

הוא היה יהודי אופייני, כעל מוח יהודי
אופייני, ממשיך ישיר של מסורת אינטלקטואלית
ארוכה ומזהירה.

שונאיו הניפו מולו כרזות שנשאו מילת־גידוף אנטישמית
:״ 1 8 0 חסידיו ראו בו גילוי מובהק של
הגאון היהודי.

יריכיו היו מגדירים אותו כתכוסתן, או
כאינטלקטואל תלוש, או כמי שחולה כשינאה־עצמית
יהודית.

איש לא העלה על דעתו שאדם כזה יכול
לגדול בארץ-ישראל.

אילו היה רוצה להיכנס לפוליטיקה, היה נוכח חיש־מהר
לדעת שאין בה מקום לאיש כמוהו. עליונותו האינ טלקטואלית
היתר. מקנה לו את איבתם האינסטינקטיבית
של כל עסקני־המיפלגות. מיבטאו הייקי היה מוציאו מחוג
בני־העילית של ״דור ההמשך״ .אילו התייצב לבחירות
בראש רשימה של אנשים החושבים כמוהו, היה זוכה
באלפיים קולות.

היהודים הנודדים

לאיש כמוהו אין מקום כפוליטיקה של ישראל.
הוא היה נפלט אוטומטית כמהלך תהליך
הסלקציה, המכטיח כי שום אדם כעל מה

ימים האחרונים של תשל״ד נפגשו ראש־ממשלת
* ישראל דשר־החוץ האמריקאי בוושינגטון. תצלומי
הפגישה שודרו מייד לכל פינות העולם.
מי שהסתכל בתמונה, לא היה יכול להעלות על הדעת
כי הנרי קיסינג׳ר צעיר מיצחק רבין בשנה. רבין, בעל
החזות הצברית, נראה צעיר בהרבה מאשר הפרופסור
היהודי הממושקף והמגושם.

ס בו ש ל רביו: י צ חק כ הן
נעוריה השקיעה בנסיונות למצוא דרך אל לב הפועלים
הרוסיים. רק אחרי שהתייאשה מן המישטר הסובייטי גטשה
את רוסיה, הגיעה לארץ-ישראל לביקור קרובים, והתכוונה
להמשיך בדרכה, אולי לאמריקה. אולם בארץ פגשה בנחמיה
רוביצ׳וב, התאהבה בו, ונשארה פה.

חי חוד׳ וחצבר
שכה מקורית, אינטלקט מכריק או אישיות
יוצאת-דופן לא יגיע לעמדת-מפתח כמימסד.
אין זה תהליך ישראלי־מקורי. גם בארצות־הברית לא
היה לאיש כמוהו שמץ של סיכוי להגיע לעמדה שילטונית
בדרך של עסקנות מיפלגתית ובחירות דמוקרטיות. אבל
המיבנה המייוחד של השילטון האמריקאי מאפשר לנשיא
למסור כהונת שר לאדם שלא נבחר מעולם לתפקיד כלשהו.
בדרך זו הגיע איש זד. אל התפקיד שאיפשר לו להשפיע
על גורל העולם, ועל גורל ישראל בפרט.

זהו הפאראדוכס המושלם: הנרי קיסינג׳ר
כנו של העוליה-מגרמניה לואיס קיסינגר, יכול
חיה להפוך לאיש־השנה של ישראל רק מפני
שאכיו ל א עלה לישראל.

מה קדה למוח היהודי?
ץ וחי תשוכה קלה לשאלה שיטחית, שאלה של גיאו (
גרפיה ומעמד. מרתקת הרבה יותר שאלה עמוקה
יותר :

מה חיה קורה לאישיותו של היינץ קיסיג־גר,
אילו חכיאו אותו הוריו לישראל? איך

נדמה שאין זו רק חזות חיצונית. כדמותם
של יצחק רבץ, הצכר בן ה־ ,52 והנרי קיסיג-
ג׳ר, היהודי כן ה־ ,51 הפגיש הגורל שני טיפוסים
המאפיינים להפליא את שני פלגי העם
היהודי כדור זה.
כל אחד משניהם הוא יציר של ההווי בו גדל, של
נסיונות ילדותו ונעוריו, בית־ההורים ובית־הספר, הצבא
והמיכללה. קשה לתאר ניסיון צברי יותר מזה של יצחק
רבין, כשם שקשה לתאר ניסיון יהודי יותר מזה של ד,׳נרי
קיסינג׳ר.
שלושה דורות לאחור, לא היה ניגוד כזה קיים. סבו
של רבין וסבו של קיסינג׳ר היו יכולים להתחלף. שניהם
היו יהודים אירופיים, ורק המיקרה קבע מי הגיע לאן.
סבו של יצחק רבין מצד אמו, יצחק כהן, שעל שמו
הוא נקרא, היה סוחר-עצים ביערות רוסיה, יהודי דתי.
סבו של קיסינג׳ר היה מורה בעיר הגרמנית פירת, גם
הוא יהודי דתי. שניהם לא היו ציוניים, ולא חלמו על
ארץ-י,שראל.
אמו של רבץ, רוזה, הגיעה ארצה כימעט במיקרה.
היא היתד, סוציאליסטית. מהפכנית, האמינה באוטונומיה
יהודית ברוסיה, לפי השקפת הבונד האנטי־ציוגי. את מרץ

הור קיסינג׳ר: לו איס ו ב או ל ה

יייייייייי ^ייייייי איייי ^ו ^יי צ
הנדודים היהודיים של נחמיה רוביצ׳וב נראים לא פחות
מיקריים. הוא נולד באוקראינה, בסביבות קייב, עסק בפעילות
סוציאליסטית מהפכנית, ברח בצעירותו לארצות״
הברית. נראה שהגיע לאחר מכן לציונות, כי במילחמת־העולם
הראשונה התנדב לגדוד העברי -שהתגייס בארצות־הברית,
ושינה את שמו לרבץ. הדבר בא כדי ״לרמות״ את
לישכת־הגיוס, שפסלה אותו תחילה בגלל ליקוי ברגליים.
הוא הגיע לארץ עם הגדוד.

נדודיה של מישפחת קיסינגר התחילו הרכה
יותר מאוחר .״היועץ החינוכי״ לואים קי•
סינגר היה יהודי גרמני אמיתי, מתכולל אך
אדוק ,״גרמני כן דת משה,״ מאותם יהודים
שהוסיפו נימה הומאניסטית לתרכות הגרמנית.
אין ספק שזוהי הסיבה לכך שהסתלק מגרמניה כימעט
ברגע האחרון, שלושה חודשים לפני ״ליל הבדולח״ הנורא,
שבו עלו בלהבות בתי-הכנסת בגרמניה כולה, ובהם גם
בית־הכנסת העתיק והנהדר של העיר פירת• שנה אחר־כך
פרצה מילחמת־העולם, והשערים נסגרו לנצח מאחרי יהודי
גרמניה, שנידונו להשמדה.
היהודים הגרמניים• ,שהבינו את המתרחש, ובראשם
בעלי ההכרה הציונית, מיהרו להסתלק מגרמניה עוד

הורי רביו: נחמי הודחהבאחד במא 1* 37

ב־ 1933 וב־ ,1934 למחרת עלייתו של הנאציזם לשילטון.
לואים קיסינגר המתין, אולי מתוך תיקווה שהתרבות
הגרמנית תתגבר על הטירוף הנאצי. כאשר הבין שכלו כל

הקיצין, עבר לארצוודהברית — לא לארץ־ישראל.
המיקריות היהודית השפיעה על יעדי־ד,הגירה של
שתי המישפחות. אולם שני האישים עצמם עוצבו על־ידי
גסיונות־ילדות שונים לגמרי.

ילד בממלכת ״דר שטירמר׳

כגיל פעילותם הציבורית: הדמות החזקה
של האם; ומות האם כעורו כגיל צעיר.
קיסעג׳ר, לעומת רבץ, מסתיר את אופייו האינטרוורטי
בהצגה של פעלתנות ובדיחות־הדעת. במשך שנים העמיד
פנים של נער־שעשועים בגיל העמידה, הסתובב לראווה

ך* ירת היא עיר־שדה, הסמוכה לנירנברג. מסילת־הרכ־בת
הראשונה שהונחה בגרמניה, במאה שעברה, חיברה
שתי ערים אלה. נירנברג היתד, כבר בשנות ה־ ׳20 בירת ה אנטישמיות
הגרמנית. שם ישב הגאדלייטר (מנהל־מחוז)
הניתעב ביותר של המיפלגה הנאצית, יוליום שטרייכר,
ושם פירסם את עלונו, שהפך לשם־דבר בעולם כולו:
דר שטירסר (״המסתער״).
כבר בימים שבהם נולד היי׳נץ קיסינגר, ב־ ,1923 היו
פלוגות־הסער של נירנברג נוהגות לעלות לרכבת, לנסוע
לפירת ולערוך שם שפטים בקהילה היהודית — אחת
המבוססות והמפורסמות בגרמניה כולה. קהילה זו נולדה,
לפני מאות בשנים, אחרי שיהודי נירנברג גורשו ממנה
ועברו לעיירה הסובלנית הסמוכה, ששיגשגה תודות להם.
חודשים מעטים אחרי לידתו של היינץ, ערך היטלר
במינכן הקרובה את ה״פוטש״ הראשון שלו, שנכשל. כל
ילדותו של הילד עמדה בסימן הנאציזם העולה. הוא ראה
את ההמונים, בעלי המדים החומים, שעלו ברגל ל״כינוסי
המיפלגה״ הארציים בנירנברג. הוא היה בן שבע כאשר
השתלטו הנאצים על עיריית פירת — שלוש שנים לפני
עליית היטלר עצמו לשילטון בגרמניה כולה.
היינץ גורש מן הגימנסיה, כמו כל היהודים, והועבר
לבית־ספר יהודי. הוא חי בפחד מתמיד מפני הנוער ה־היטלראי,
שחבריו התנכלו ליהודים בכל הזדמנות. אביו
סולק מתפקידו האהוב בגימנסיה לבנות.

כאשד עזב את גרמניה, היה היינץ כן 15
— גיל שבו כבר ספג אדם את מרבית החוויות
המעצבות סופית את אופיו.
רביו ואמו בתל ־ א ב ־ ב

אחרי •שהיה יהודי בגרמניה הנאצית ^,הפך פליט
בארצות־הברית. קיסינגר הפך קיסינג׳ר. הוא סבל מכל
היסורים של מהגר: הירידה התלולה ברמת־החיים של
המישפחה, הורדת מעמדו החברתי של האב ממחנך בכיר
לפקיד קטן, לבטי־ד,פרנסה היומיומיים, ההסתגלות הקשה
ללימודים בשפה זרה, הרגשת הזרות בין חברים שגדלו
באווירה אחרת, הצורך האכזרי לעזוב את בית־הספר כדי
להתפרנס בגיל רך, הלימודים הקשים בערב. שיא־החלום
היה להיות לרואה־חשבון.
לאחר מכן באה חודיה קשה עוד יותר: להיות יהודי
וטוראי בצבא ארצות־הברית, שלא התייחס ביד רכה לא אל
הטוראים ולא אל היהודים. לבסוף ניצל דווקא הודות
למוצאו הגרמני — הוא הפך מתרגם, פקיד המימשל־הצבאי
בגרמניה הכבושה — ומשם החלה עלייתו המסחררת.
בצבא גם בשר השם היינץ, ובמקומו בא הנרי*.

ה״נץ אלמרד קיס־נגר 1928 ,

בסך הבל: ילדות קשה, נעורים קשים,
כית־ספר אבזרי לחישול האופי.

אץ קיסינג׳ר אוהב לדבר על נעוריו בתופת הנאצית.
הוא מעמיד פנים, המצח נחושה, כאילו הפרק העיקרי של
חייו נמחק כליל מזיכרונו .״לא קרה אז כלום,״ הוא
מתעקש. אילו היתד, זאת אמת, היה צריך להיות אדם
בלתי־נורמלי מאד.

ילד באי י העובדת
יצחק רכין אין כל סיבה לשכוח את עברו. להיפך,
/הוא מתגאה בו ונזכר בו באהבה.

כהשוואה למה שעכר על קיפינג׳ר הצעיר,
חי רכין הצעיר את חייו כאידיליה. הוא גם
רגיל לתאר אותם בצכעים אידיליים.
ל ביו בגבעת ־ ה ש לו ש ה<9 3 7 ,

הילדות בתל־אביב, עם •שני הורים אוהבים, שניהם
עסקני־ציבור שנעדרו הרבה מן הבית. האבא, מפעילי
ההגנה, האם, רוזה האגדתית, אישיות חזקה, יוצאת־דופן,
עצמאית, פעלתנית ללא גבול, בעלת כוח־רצון נחוש
ואופי של ברזל, שהיתר, הכוח הדומיננטי בבית, אך מתה
בנעוריו.
בית־הספר היסודי — ״בית החינוך״ המפורסם, שבו
התרכזו כל בני העילית של ״ארץ־ישראל העובדת״ ,שנתנה
אז את הטון ביישוב. לאחר־מכן — בית־הספר התיכון
בגיבעת־השלושה, גם הוא מרכז לבני־טובים מתנועת־הפועלים.
לאחר מכן: בית־הספר החקלאי כדורי, ליד
כפר־תבור, בו למד גם יגאל אלץ. רבין היה שם התלמיד
המצטיין ביותר, מאז ועד היום, וזכה בלחיצת־ידו של
הנציב העליון השנוא של אותם הימים, הארולד מק־מייכל.
אחר־כך התכוון ללמוד הנדסת־מים והתכונן להשתלם
בארצות־הברית. קשה לדעת איך היו נמשכים חייו של
רבץ, אילו אכן הגיע אז לאמריקה. אבל פתאום פרצה
המילחמה, רבץ וחבריו התגלגלו בקיבוצים, סיימו את
לימודיהם, ועברו כ־מעט אוטומטית לפלמ״ח.
בשעה שהטוראי הנרי קיסינג׳ר, טירון בחיל־הרגלים
של צבא ארצות־הברית, זחל בין הקוצים בקארוליינה,
עבר איש־הפלמ״ח יצחק רבץ את אימוני־הפרט בין קוצי
העמק, והשתתף במיבצע הצבא הבריטי נגד הצרפתים
בסוריה ולבנון.
בסך הכל — נעורים שעברו במסלול ישר. אם היו
בהם זעזועים, הרי דמו לאלה העוברים על ילד החי בסביבה
נורמלית בכל ארץ אחרת. הם לא היו אופייניים לחווייה
היהודית דווקא.

קיסינגר כנ ע ר בג ר מני ה הנ א צי ת

אף אם כפל זאת הפד יצחק רבץ לאיש
אינטרוורטי, סגור ומכונס כתוך עצמו, הרי
זה מן הסתם בגלל הרקע המישפחתי האישי :
העובדה שההורים נעדרו דרך קבע מן הכית

ר! כרמטכ׳׳ ל המילחמוק 1967 ,

*) היינץ הוא גירסה מקוצרת של השם
שגירסתו האנגלית היא הנרי ובצרפתית אנרי.

קיסינגיר כ פ רו פ סו רבהא רו ו אד ד1967 ,

בחברת מיטב החתיכות המיקצועניות של ארצות־הברית.
גם בפעולתו הדיפלומאטית הוא אוהב להציג את עצמו
כאדם שופע חביבות, נוח לבריות, פתוח לבני-שיחו. אולם
מתחת למעטה מעושה זה, קיסינג׳ר הוא אינטרוורט מוחלט,
סגור בתוך עצמו, ללא ידידים אמיתיים — אדם המקשיב
לזולת, אך מחליט בעצמו.

מבחינה זו דומים קיסינג׳ר ויכין מאוד —
למרות ההכדל העצום כסיגנון.

בני הרוב והמישט
ך* כין, כמו קיסינג׳ר, הוא אינטלקטואל. בצ׳ז״ל
( !נחשב למוח אינטלקטואלי של המטכ״ל. כמו ייגאל ידין
לפניו, היה רמטכ״ל אינטלקטואלי — תופעה נדירה בכל
הצבאות, וגם בצה״ל. אין הוא דומה לטיפוס הצברי
ה״מעשי״ ,האנטי־אינטלקטואלי, שאינו קורא ספרים, ה מתפאר
בגישה ״פרגמטית״ שאינה אלא כיסוי לחוסר יכולת
מחשבתית שיטתית — נוסח משה דיין.

אולם דווקא מפני שרבץ הוא דגם בה טוב•
הק של אינטלקטואל צכרי — בולט ההכדל
המהותי כינו וכין קיסינג׳ר האינטלקטואל היהודי
המובהק.

״המוח היהודי״ היה נשק־מגן של בן המיעוט — אדם
המרגיש במיקרה הטוב ביותר שהוא ״שונה״ מאחרים
ומושך חשומת־לב מתמדת, אדם הסובל במיקרה הרע
ביותר מרדיפות, וזקוק לתחבולות מוחו כדי להתגונן
ולהתקדם.
בן המיעוט נמצא בתחרות מתמדת עם בני הרוב. הוא
צריך להתאמץ כפליים, כדי להגיע לאותו הישג חברתי.
הוא גדל עם תמריץ מתמיד, המדרבן אותו למאמץ־יתר.
כזה היה קיסינג׳ר, בן הקהילה היהודית בעיר־שדה
בגרמניה הטרום־נאצית והנאצית. כזה הוא היה לאחר מכן,
כבן־פליטים בחברה התחרותית האכזרית בארצות־הברית,
כשנאלץ להתחיל בתחתיודהתחתית של הסולם.
שום תמריץ חברתי כזה לא ליווה את רבץ הצעיר.
דרכו היתד. סלולה. אמו העניקה לו תמריץ אישי. הוא
הגיע להישגים בזכות כישרונו הטבעי. אך מעולם לא
היה זקוק למאמץ קדחתני כדי להשיג את מבוקשו. הכל —
אפילו ראשות־הממשלה, כאילו נפל לחיקו.

מבחינה חיצונית, קיסינג׳ר הוא פעלתן
מוכהק, מהיר־מחשכה ומהיר־דיכור. כני״שי־הו
מתרשמים קודם כל מעיניו, הנמצאות בתנועה
מתמדת. רכין, לעומת זאת, שומר עד
שלווה חיצונית קיצונית, והוא מפורסם כדיבורו
האיטי.

נדמה שהבדל זה משתקף גם בסיגנון האינטלקטואלי.

הוג ה־ ה ד עו חהמ עו פ ף: קיס נגיר עו בדב עו עתה טי ס ה
הקושרות אותו גם מבחינה רוחנית לתחום צר.

הלאומן הישראלי הדכק במולדתו, כא כמקום
ה״קוסמופוליט״ היהודי — ״אזרח היקום״,
האיש הרואה כעולם כולו את מולדתו. כשעה
שקיסינג׳ר התעמק כמהליבי מטרניך וכים
מארק, למד רכין את קורות בר-כובכא.

הרוו שלא מרד
* ש עוד הכדל,

הנובע מן הרקע האישי של בני

צימרים שונים.

כבל ארץ־הגירה יש שכר כין הדורות.

איש מושוש ומוח טעונו
** עכר לסיגנון האישי, קובעות ההשפעות התרבות^
/יות היסודיות. אדם קולט השפעות אינטלקטואליות
ביפי ילדותו ונעוריו, וקשה לו מאד לחרוג מתחום ההשפעות
האלה לאחר מכן.

מבחינה זו, קיסינג׳ר הוא יהודי אופייני.

בילדותו קלט בביתו את כל העושר העצום של התרבות
הגרמנית הקלאסית, המושלבת בתרבות האירופית הכללית.
הוא מרגיש בבית בעולמם של גתה ושקספיר, כמו בעולמם
של מטרניך וביסמארק.
לאחר מכן, בארצות־הברית, נפל לידיה של דמות
אינטלקטואלית ססגונית — בן־אצילים בשם פריץ קרמר,
גרמני נוצרי שברח ממולדתו והפך מדריך פוליטי בצבא
ארצות־הברית, אדם מזהיר שעלה במהלך המילחמה מדרגת
טוראי לדרגת אלוף־מישנה, והמרכיב עד היום מונוקל.
היה זה קימר הטוראי שגילה את הטוראי קיסינג׳ר, התפעל
מייד מכושרו השיכלי, דאג להעברתו לתפקידים פוליטיים
במימשל הצבאי, העלה אותו בסולם הקידום, ולאחר־מכן
דחף אותו להירשם (בעזרת מילגה) כסטודנט במיכללת
הארווארד. כיום הוא מכהן כיועץ מייוחד לעניינים מדי־נים־צבאיים
בפנטאגון.
בהארווארד עמדו לרשות הסטודנט המזהיר מיטב
המקורות. במרכז אינטלקטואלי שופע זה של העילית
האמריקאית, הדירבון הוא עצום. הסטודנט הפך לפרו פסור,
שמו כחוגרדדיעות אקטואלי וכהיסטוריון הלך לפניו
עוד לפני שהגיע לפעולה מדינית מעשית.

לעומת שפע אינטלקטואלי זה, כולט העוני
האינטלקטואלי של הסביכה שכה גדל רכין.

״בילדותי קראתי בעיקר את הספרים שיצאו אז בהוצאת
אמנות,״ נזכר רבץ עצמו ,״את כל סיפורי ז׳ול ורן,
הנריק סנקביץ ,,מיין ריד — סיפורי דימיון.ומסעות, ועמם
את זיכרונות בית דויד, ד׳ישראלי, מן ההיסטוריה של
העם היהודי, אחר-בך ביקשתי וקיבלתי ליום־הולדתי
העשירי או האחד־עשר, את כתבי גרץ.״
מיבחר הספרים העבריים שעמד לרשות נער מבני
היישוב, בשנות ד ,30-.שקרא רק עברית, היה דל. האווירה
האינטלקטואלית היתד. דלה עוד יותר. היא התרכזה בעיקר
בהיסטוריה היהודית, במה שנקרא לאחר מכן ״תודעה
יהודית״.

הערכים הלאומיים הקיפו את הנער כחומה
— חומה שהגנה על החווייה הלאומית החדשה,
אף שמנעה גם את כניסתם של השפעות
אינטלקטואליות רבגוניות מכל כנפי העולם.
ייתכן
שזהו המחיר הכרוך ביצירה מיסגרת לאומית
חדשה. היהודי הנודד, שאין לו שורש עמוק בכיברת־ארץ
כלשהי, נייד הרבה יותר גם במוחו. הוא יכול לחבק
במחשבתו עולם ומלואו. ואילו הישראלי החדש, שהיכה
שרשים בארץ קטנה, מוגבל הרבה יותר על־ידי הנסיבות

בני המהגרים, המשתדלים בכל כוחם להתבולל במהירות
בתרבות הארץ החדשה ובלשונה, כדי להידמות לבני
המקום, מתרחקים מן ההורים, הכבולים בתרבות ובלשון
של ארץ־האם.

כן־המהגר הוא מרדן מטבעו, אדם משוחרר
מסמכות ההורים, והנוטה לפסול מוסכמות.
תהליך ההגירה מגביר פי כמה את התהליך
הטכעי של מרד-הנעורים ופער-הדורות.
זה קרה לקיסינג׳ר. כשנכנס למיכללת הארווארד, היתר.
רוחו משוחררת מכל הכבלים. הוא היה חופשי לעצב לעצמו
השקפת־עולם משלו, תפיסה היסטורית משלו, תוך עיבוד
כל ההשפעות שקלט.

החווייה הצכרית היתה בימעט הפוכה.
דורו של יצחק רבץ גדל בצילם של הורים חזקים. אצל
רבין זה בולט, במיקרה, גם ברקע האישי: האם החזקה,
אשר, שהתעסקה כל ימיה בענייני ציבור, ושהיתד. בעלת
דיעות תקיפות ביותר 1והאב, פעיל בהגנה ובציבור העובדים,
שהיה חדור בכל נימי נפשו בהשקפות ששלטו ביישוב.
בדור צברי ראשון זה, כמו בדור שלאחריו, לא היה
זכר למרד־נעורים. דיעות ההורים בכל התחומים נתקבלו
כתורה מסיני, כאמת צרופה שאין להרהר אחריה. ההשקפה
הציונית הקלאסית׳ כפי שהתגבשה בצמרת היישוב, היתר.
דוקטרינה נוקשה לחלוטין, שלא סבלה כל ביקורת.

ממילא לא עלה על דעתו שד צעיר במו
רשאי, לבדוק מחדש
רכין שהוא חייב, או
את המוסכמות. כמו יגאל אלון, משה דיין,
ייגאל ידין והאחרים, היה מובן לו מאליו שהמטרות
נתונות, המיסגרת קבועה, ועליו למצוא
דרכים לבצע את הטעון ביצוע.
מכאן שהאינטלקט של רבץ היה רתום, מתחילתו, לא
למלאכה ספקנית של בדיקת היסודות, פסילת המייושן
ויצירת החדש, אלא למלאכת הביצוע, לפיתרון בעייות
מעשיות. ה״פרגמטיזם״ הישראלי המפורסם מבוסס על
קבלה־ללא־עירעור של מוסכמות ההורים, ואילתור בחיפוש
הדרכים חטובות והיעילות ביותר ליישומם בכל מצב.

..שרוס, רא שסחיס״
*י• ל זה בולט היטב במיפגש ההיסטורי בין קיסינג׳ר
ורבין, כמו בין קיסינג׳ר ואלון. בהלצה נאמר ש בפגישה
קיסינג׳ר־אלון השתתף רק שר־חוץ יהודי אחד
— קיסינג׳ר. וזה לא היה הישראלי.

מאז עלותו לשילטון, לא השמיע רכין רעיונות
חדשים. הוא גם לא סכר, בנראה, שיש
כהם צורך. הוא לא ניגש לרוויזיה יסודית של
הנחות-היסוד של המדיניות הקודמת. הוא לא
חולל רפורמציה של הגישות היסודיות.
יתכן שבהמשך כהונתו יבצע רבץ שינויים חשובים
בדרכי־הביצוע בשטחים שונים, יבחן מחדש כלים שהת־

יישנו, יפסול שיטות שהשתרשו בתקופת־האבן של גולדה
מאיר. אולם הגישה היסודית לבעייה הערבית בכלל ול־בעייה
הפלסטינית בפרט, לבעייה הביטחונית של המדינה,
לבעיית יחסיה עם מעצמות זרות, לבעיית מקומה במרחב
ובהיסטוריה — לא תשתנתה. כי לרבץ אין לגבי כל
אלה גישה אחרת מזו שהיתר. לגולדה או לבן־גוריון.
קיסינג׳ר, לעומת זאת, חולל, בהגיעו לצמרת, כימעט
מייד מהפכה בתפיסות המדיניות והביטחוניות היסודיות של
ארצות־יהברית. הוא חולל שינוי היסטורי בגישת אמריקה
לגריודהמועצות ולסין, להיערכותה הביטחונית.

גישתו לכעיות המרחב הן חלק מן המהפכה
המחשבתית הזאת.
בפוריותו השופעת, מוכן קיסינג׳ר לתרום גם רעיונות
לשינוי התפיסה הישראלית עצמה. רעיונות אלה נעוצים
בכל גישתו ההיסטורית, והוא ניסח אותם זמן רב לפני
שהגיע למגע כלשהו עם הבעיות של ישראל.
רעיונות אלה הם כימעט ניגוד מוחלט לתפיסה המקובלת
במדינה, מאז ימי בן־גוריון ועד ימי רבץ. אילו רצה
להתווכח עם בן־גוריון, גולדה או רבץ, לא יכול היה
קיסינג׳ר לנסח את הדברים אחרת מכפי שניסחם בספרו
עולם שהוחזר על כנו, אגב ׳תיאור אירופה במאה שעברה :

״הביטחון (האמיתי) מבוסם על היחסים
כין המדינות, ולא על גודל השטחים.״

״שאיפתה של מדינה אחת לביטחון מוחלט, פירושה
חוסר-ביטחון מוחלט לכל שאר המדינות.״
״עצם חנסיון להבטיח את חולשתו המתמדת של האוייב
עשוי לשפר את מעמדו היחסי של אוייב זה. כי הסדר
שאינו מקובל על דעת הכל, ושאינו מתקבל על-ידי
האוייב־לשעבר מרצון חופשי, יוצר עיוות פסיכולוגי.״

״הצעד הקשה כיותר בדרך להשגת מצב
יציב הוא ליצור סדר שהבל יקבלוהו בדבר
מוכן מאליו.״

״את ההכרה בקיום חוקי ניתן להשיג רק בדרך של
הסכם, ולא בדרך של כפייה. זהו עניין של הסכמה, לא
של תכתיב.״
״הזיכרונות (של מדינה מסויימת) הרסו אותר. לא
פחות מאשר הנוקשות שלה.״
״אחד התנאים ליציבות הוא שכל הצדדים יהיו בלתי-
מרוצים מן ההסדר. שהרי אם מדינה אחת תהיה מרוצה
לחלוטין, משמע שכל השאר יהיו בלתי־מרוצות לחלוטין.״
וכאילו רצה לתת עצה לאיש שביקר אותו בסוף תשל״ד,
כתב קיסינג׳ר לפני שנים על מדינאי מן המאה שעברה :

״גורל המדינאים הוא לעיתים קרובות בגורל
הנביאים — אין מדינאי בעירו. הם מתקשים
תמיד להשיג את תמיכת דעת־הקהל כ•
תוכניותיהם. גדולתם מתגלה רק אחרי זמן,
כאשר הדברים שהם חזו מראש באינטואיציה
שלהם בכר הפכו לנחלת העבר.״

אינטואיציה -רסובס מי?
^ כל האינטואיציה של המדינאי קיסינג׳ר אינה
\ £מופעלת בשרותה של ישראל. זהו תפקידם של רבץ
ועמיתיו — שלא גילו אינטואיציה חדשה, וההולכים בתלם
שנקבע על־ידי קודמיהם.
האינטואיציה של קיסינג׳ר מופעלת בשירות ארצות־הברית.
ממילא היא מובילה לכיוון שונה מזה שחיה צריו
להנחות את האינטואיציה של מנהיגי ישראל, אילו ניסו
ליישם את רעיונותיו של קיסינג׳ר לטובת ישראל.

המיקריות של הגירות היהודים בדורות האחרונים
מנעה מקיסינג׳ר לעשות זאת כעצמו.
היינץ־הנרי קיסינגר, הנער היהודי מהעיר
פירת, הוא שר-החוץ של ארצות-הכרית —
לא של ישראל.

011זיסקתט (׳ שואל • 011 בו ק לי ס די ס ק תוו ״

צילום איתמר

אתםשואליםאתילדכם, במו כל ההורים, בכלהעולם. הוא רו צהל היו ת שו ט ר,
כבא ׳ או טייס. אתםודאי רו צי םשהוא יהיה. מדעו דגו ל. עו רךד יו או מהנדס
או אישעסקיםמצליח .
בלי הבדלמהי הי המקצועובעתיד, אתםי כו לי ם ל עזו ר לו לעשותוטוב יו ת ר
אםתתחילולחסוךבע בו רו כבד היו ם.
בנקדיסקונטמעמידלר שו תכםאתתבניתהחסכון יתרון ״10000 בה תו כ לו
להפקידסכומיםחדפעמייםהחלבססו׳ ל י׳ ועד 10.000 ליי, לזכותבמענק
מיידי* של 6״ 0ו ו לי הנו תמהצמדהמלאה, וביתמצטברתופ טו רממס. תו כ לו
ל ב חו רגםבאפשרות של הפקדותחודשיותקבועות של 50ל״ילחודש .
״יתרון 10000״ -התכניתשתאפשרלכסלהגשיםגםאתשאיפותיכםשלכם .
פרטיםמלאיםוחוברתהסברה תו כ לו לקבל בכל אחדמ־ 195סניפי נו .

היילכו שניים יחדו,
בלתי אם נועדו !
(עמוס)
ן* ומוריססז אמריקאי מפורסם הגדיר את טיבה של
\ 1ברית מדינית כך: שני שודדים מחזיקים כל אחד
את ידו בכים רעהו׳ ועל כן אינם יכולים לשדוד אדם
שלישי אלא ביחד.
הברית המדעית בין ארצות־הברית וישראל היא פחות
צינית. אולם כמו כל ברית בין מדעות ריבוניות, היא מבו ססת
על אינטרסים.

לשתי מדינות יכול להיות אינטרס משותף
מסויים. אכל אינטרס משותף בזה הוא תמיד
זמני, ותמיד מוגכד. כי אין שתי מדינות הנמצאות
כאותו מצכ, וממילא לא יתכן כלל שלשתי
מדינות שונות יהיו אינטרסים כסיסיים זהים.

משום כך כל ברית מדינית היא מוגבלת בזמן ובמקום.
כפי שלימד מאקיאוולי, וכפי שידעו מטרניך וביסמארק —
בעל־הברית של היום הוא האוייב של מחר, האוייב של
היום הוא בעל־הברית של מחר. האינטרסים משתנים בלי
הרף, כמו החיים עצמם. וכאשר משתנים האינטרסים,
משתנות גם הבריתות.

הדגשות העוזוסים של ססארין
ן* היסטוריה הקצרה

של מדינת־ישראל

גדושה

\ 1דוגמות לכך.
באחד בנובמבר 1954 פרצה מילחמת־ד,שיחדור האל־ג׳ירית.
היא נתמכה על־ידי מצריים, בהנהגת גמאל עבד-
אל־נאצר• ממשלת צרפת סברה, בטעות, שאם תנטרל את

כעיני קיסינג׳ר המפוכח, זהו מושכל ראשון.
כעיני רכין ומדכית הציכור הישראלי,
הדכר כדור פחות.

ך* יעד המשותף של ארצות־הברית וישראל, בשלב
| 1הנוכחי, הוא להשיג הסדר־שלום בסיכסוך הישראלי־ערבי.
אינטרס
משותף זה הוא די מוצק ודי חשוב כדי
לאפשר פעולה משותפת מרחיקה־לכת. אולם האינטרסים
המובילים את שתי המדינות ליעד משותף זה, שונים
כמעט מכל הבחינות.

כשכיל ישראל, השלום הוא צורן• של קיום.
כיפוס המדינה כעוכדה קיימת כלכ העולם
הערכי מחייכ התפייסות עמוקה כין העמים.
כשכיל ארצות־הכרית, הסדר־השלום הוא
אמצעי למניעת התנגשות גרעינית עולמית,
אמצעי לדחיקת רגלי הסוכייטים מן העולם
הערכי ומכשיר לחכטחת זרם הנפט לגוש ה
מערכי.

בשביל ישראל, השגת השלום הוא היעד הלאומי המר כזי
בדור זה, מאחר שכל שאר יעדיה הלאומיים תלויים
בכי.
בשביל אמריקה זהו יעד חשוב, אך רחוק מלהיות
מרכזי. הוא רק אחד ממערכת־יעדים רחבה ומסועפת,
החובקת את העולם כולו.
הבדלים יסודיים אלה היו צריכים להוביל לשוני ניכר
בגישות ובשיטות. שוני זה אינו בא לידי גילוי, מפני
שבניגוד לקיסינג׳ר ועמיתיו, אין מנהיגי ישראל רגילים
לנסח בבירור יעדים לאומיים, לקבוע סולם קדימיות
וליישם אותן בתוכנית־פעולה ברורה.

ידיד ־ יריב: שארלדה ־ גו ל
להיות פער עצום בין תפיסות־הזמן בין שתי המדינות.

ארצות־הכרית רוצה כהסדר, אכל אין לה
כד עניין כהסדר מהיר מדי. ישראל צריכה
להיות מעוניינת כהסדר שיושג כמהירות מי־

שלש של סלאח•

עבד־אל־נאצר, יתמוטט המרד האלג׳ירי. ממשלת בן־גור־יון
סברה, בטעות, שהפלת עבד־אל־נאצר תחסל את תנופת
הלאומנות הערבית.
כך נוצרה ברית מדינית, שהגיעה לשיאה במיבצע־קדש,
שהיה בעיקרו נסיון להפיל את השילטון הנאצרי
במצריים. המיבצע נכשל, וכעבור כמה שנים נאלצה צרפת
להעניק עצמאות לאלג׳יריה.

אנשים תמימים, כמו שימעון פרס, הכריזו
אז שהכרית הישראלית-צרפתית אינה מכוססת
על אינטרסים, אלא ״על רגשות עמוקים״ .אכל
שארד דה־גול לא היה איש רגשני. מייד עם
גמר ההרפתקה האלג׳ירית הוא ניסה להתקשר
עם העולם הערכי, והפר יריכ מסוכן לישראל.

משום כך, ארצות־הברית היא הגוררת. ישראל
היא הנגררת. אין הנגרר יכול להכתים
דגורר את הכיוון והקצב. הגורר הוא המכתיכ
אותם לנגרר.

ג״־ן כל־יכול
ילו היתה צמרת ישראל מסוגלת לחשוב על הבעיות
הלאומיות היסודיות, היא היתר. מבינה שמוכרח

עוד לפני כן ניתן לישראל לקח חמור עוד יותר.
בסתיו 1947 נדהם היישוב העברי בארץ, יחד עם
העולם כולו׳ כאשר הנציג הסובייטי באדם, אנדריי גרו־מיקו,
השמיע לפתע נאום ציוני מובהק, בו תמך בהקמתה
של מדינה יהודית בארץ.
׳עד לאותו רגע, במשך שני דורות, היה הבולשביזם
אוייב מושבע של הציונות. ברית־ד,מועצות לחמה בציונות
מאז יומה הראשון, בגבולותיה ובעולם כולו. מנהיגי
הציונות, רובם יוצאי־רוסיה, השיבו לה שינאה עזה.
לפתע השתנה הכל. העריץ הסובייטי המגואל־בדם,
אנטי־שמי מבטן ומלידה, הניח את מלוא מישקלו העצום
על כף המאזניים של המדינה היהודית. סטאלין סיפק את
הנשק החיוני לצר,״ל במילחמת־העצמאות, היה הראשון
שהעניק למדינה הכרה דה־יורה מייד עם הקמתה, ותמך
בה באדם ללא סייג.

במרוצת תשל״ד, הועלה מחיר הנפט פי ארבעה. בסוף
השנה דובר על העלאה נוספת.
כתוצאה מכך, כבר מצויות בידי המדינות המפיקות־נפט
4ל 36 מכל יתרות־המטבע הקיימות בעולם. עד סוף
העשור, הן יחזיקו בידיהן שני שלישים מכל העוצמה
הכספית העולמית.

לפי הערכה מוסמכת של הכנק העולמי,
יגיעו השקעות מדינות-ערב כעולם תוך עשר
שנים לטריליון דולאר — מיספר אגדתי של
— 1,000,000,000,000 הגדול כהרכה מכל ההשקעות
של הענק הכלכלי האמריקאי כעולם.
אין זה מצב זמני. יתכן שתוך 10 או 20 שנה יפתח
העולם מקורות־אנרגיה, שיחלישו את תלותו בנפט הערבי
בתור דלק. אולם הנפט משמש כבר כיום לייצור 1200
מוצרים אחרים — החל בחומר פלאסטי וכלה במזון לאדם
ולבהמה. זהו מקור לעושר לא־אכזב.

עברו פחות משלוש שנים, והמצב השתנה. ישראל
קמה והצטרפה לגוש המערבי• סטאלין פתח במסע אנטי שמי
ואנטי־ציוני קיצוני, המציא את עלילת־הרופאים הנת עבת,
וחיסל את היהודים בצמרת הקומוניסטית במיזרח
אירופה בטענה שהם סוכני הריגול הישראלי. יורשיו
החליטו להשליך את יהבם על המהפכה הלאומנית הער בית,
לנקוט קו אנטי־ישראלי קיצוני ולחדור, בדרך זו,
אל תוככי העולם הערבי.
הברית בין ישראל וארצות־הברית הדוקה ועמוקה הר בה
יותר. אבל איוולת היא להתייחם אליה כאל נשואין
קאתוליים ,״לטוב ולרע, בימי בריאות ומחלה, עד אשר
יפריד בינינו המוות.״

ההשלכות של עושר זה על המאזן היש
ראלי־ערכי הן עצומות, והדימיון מתקשה
לתפסן.

חשוכ להכין חיטכ לא רק מהד האינטרס
המשותף המשמש כסיס לכרית זו — אלא
גם כמה נ כ דל י פ האינטרסים של שתי המדינות.

מכל
לקחי יום־הכיפורים תישל״ד, זהו הלקח החשוב
והמוחץ ביותר.
ההתמוטטות ההתחלתית בשתי החזיתות, הסכנה למר כז
המדינה, כמות האבידות, החידושים במערכות־הנשק
ובכושר־הלחימה של הערבים — כל אלה היו עובדות
חשובות, המחייבות הפקת לקחים. אולם בטווח הארוך
חשובה הרבה יותר זירה שנראתה צדדית: חרם־הנפט
הערבי.
כאשר החליטו המנהיגים הערביים להאט את זרם הנפט
אל מדינות המערב, כסיוע מדיני לצבאות הערביים הלוחמים,
בוודאי לא היו רבים מהם מודעים לעוצמת המכ שיר
הזה. עברו שבועות וחודשים, עד: שהתחילו הם
עצמם לתפוס מה קורה.

כמו כאגדה המיזרחית העתיקה, שיפשף
הערכי את מנורת־הנפט — וג׳ין כל-יכול התייצב
לפקודתו.

מדוע ץ מפני שמכחינת האינטרס הסוכייטי,
היתח מדינה יהודית כארץ עדיפה על כסיס
כריטי, שיכול היה להפוך חדק ממערד־הטילים
האמריקאי שהקיף אז את כרית-המועצות.

כאשר. נפגשים הנרי קיסינג׳ר ויצחק רבין, הם יכולים
לדבר בשפה דומה, להשמיע מליצות זהות. אבל הם מייצ גים
שתי מדינות שאין כל דימיון ביניהן מבחינת המי קום
הגיאוגרפי, הגודל, העוצמה, הבעיות הביטחוניות
והיעדים המדיניים.

דכית, כגלל עובדה מרכזית ואכזרית: הזמן
פועל נגד המדינה.

אוייב -ידיד -א 1ייב: ס ט אלין

למשל :
#הנחשלות החברתית והטכנולוגית של העולם הערבי,
שנראתה עד כה בעיני ישראלים רבים כתופעח־טבע
בלתי־משתנה ואף גוברת׳ הופכת במהירות לנחלת העבר.
בתשל״ד היתד. ההכנסה השנתית לנפש בישראל 3000
דולאר, בארצות־הברית 9000 דולאר, בסעודיה 12,000 דו־לאר,
בכוויית 18,000 דולאר, ובנמיכות אבדדבי שבמיפרץ
הפרסי 40,000 דולאר!
תחת מטר״זהב זה, משתנים גם המישטרים. סעודיה
חדלה להיות אחוזה של נסיכים חמסניים, המחנים את
הקאדילאקים שלהם בין הגמלים. היא הופכת במהירות
למדינת־רווחה, המשקיעה אמצעים עצומים בהשכלה ובשי רותים
סוציאליים. כוויית הגיעה מזמן לשיא עולמי בשטח

!• לא פחות חשוב: מי שיש לו אוצרות כאלה, אינו

(המשך מעמוד )19
זקוק כלל לגידול טכנולוגים מקומיים. בכסף אפשר לק נות
את כל היידע שבעולם, החל בפצצה גרעינית וכלה
בתעשיות המפותחות ביותר.
!• איראן, שאינה מדינה ערבית, רכשה השנה רבע
ממיפעל״הפלדה הגרמני קוו ,3יצרן־הנשק האגדי של
הרייך השני והשלישי.

מדינות־ערב יכולות עתה לקכות את מיטב
מיפעלי־הנשק בעולם המערכי, כדי להכטיח
אספקה לעצמן, ולשללה מישראל. תהליך זה
ככר התחיל כשקט.

+במקומות שונים בעולם החלו הערבים קונים את
כלי־ד,תקשורת המקומיים. המשכו של תהליך זה עלול
לערער את השליטה המסורתית של היהודים בשטח חיוני
זה, לשנות את דעת־הקהל.
#היכולת להעביר סכומי־כסף אדירים מארץ אחת
לשנייה, להעניק השקעות לארץ אחת ולשללן מרעותה,
היא עובדה מדינית ראשונה במעלה. אין עוד מדינה בעולם
המוכנה בנקל להסתכן בסיכסוך עם העולם הערבי,
מחשש פן יערער הדבר את מעמדה הכלכלי.
מצב זה כבר השפיע בצורה בולטת על ארצות־אי-
רופה, ששלטו עוד אתמול בנתחים גדולים של העולם
הערבי. .

אומון־זהב מעונך
עומת ממדיו של ג׳ין כלכלי זה, המתחיל להאפיל
/אף על ענקי־הכלכלה העולמיים, מתגמדים מימדי ה כלכלה
הישראלית.
גם בלי זה, התחיל המאמץ הביטחוני הנדרש מישראל
לחרוג בהרבה מיכולת המדינה.
הטכנולוגיה של הנשק משתנה במהירות עצומה. יש־.
ראל נאלצת לעמוד בהתחרות עם אויבותיה, המזדרזות
לרכוש את הציוד המודרני והיקר ביותר. בתשל״ד התעניינו
שליחי־רכש ישראליים בקניית מטוסי־קרב אמרי קאיים
חדשים, שמחיר כל אחד מהם הוא כתקציב
השנתי של עיר ישראלית. טיל זול יחסית יכול להפיל
ארמודזהיב מעופף כזה.

כתשל״ד הוציאה ישראל על ביטחונה ״/״34
מן התוצר הלאומי הגולמי שלה — כמעט פי
שלושה יותר מארצות־הכרית, לפחות פי שניים
יותר מברית-המועצות, ופי ארכעה או חמישה
יותר ממדינה אירופית מפותחת.

יפונו על־ידי המימשל הישראלי? כמה שלבים להסדר
הבעייה הפלסטינית?
לפי הקצב של תשל״ד, יכול כלאחד מן השלבים
האלה להעסיק את כל הצדדים במשך חצי שנה ואף שנה.
המאמץ כולו יכול להימשך שנים רבות, מבלי שאי־הסב־לנוח
תגיע לממדים העלולים לגרום למילחמה.
במשך כל אותו זמן יהיו הערבים זקוקים ללחץ אמריקאי
על ישראל, ואילו ישראל תהיה תלוייה כל־כולה בנשק
ובכסף של ארצות־הברית.

תורת־השדבים תפורה, איפוא, על־פי האינטרסים
האמריקאיים, ונוגדת את האינטרס
הישראלי.

אם כן, מדוע תומכת בה ממשלת־ישראל בהתלהבות
כה רבה? מדוע מצאה תורה זו נביא בדמותו של יצחק
רבין?
ההסבר נעוץ באי־רצונה הקיצוני של ממשלת־ישראל
לסגת מן השטחים המוחזקים, ולהתמודד עם הבעייה הפלסטינית.
יש לה אינטרס פנימי מובהק לדחות את ההכ רעה,
ויחד עימד, גם את המשבר הפנימי הצפוי, ואת
הצורך בבחירות.

מבחינה פנימית גרידא, מעוניינת הממשלה
להסכים לשלבים, לסגת כהדרגה, לרכך את
ההלם, ולחלק את התרופה המרה כמנות קטנות.

זוהי אחת ההדגמות החותכות ביותר לכלל האומר:
אינטרס לאומי עליון נוגד לעיתים קרובות את האינטרס
המיידי של השילטון, המשועבד למצבי־הרוח של הציבור
ולשיקולים מיפלגתיים.
הנסיך של מאקיאוולי לא היה נאלץ להתחשב בדעת-
קהל. מדינאי גדול מסוגו של ביסמארק מסוגל להנחיל
לציבור את הבנת האינטרס העליון שלו.

כראש ישראל לא עמד כתשל״ד עריץ, אך
גם לא מדינאי כעל מעוך היסטורי.

הדגם של קיס־נגיו
* זרתלהשלבים של קיסינג׳ד שונה מתורת־השלום
4הדרושה לישראל — ולא רק בתפיסת גורם־הזמן.

היא שונה מבחינת הדגם היסודי.

הדגם הקיסינג׳רי פועל כך:
כל כמה חודשים נערך סיבוב נוסף של מאמצי־שלום.
הסיבוב הוא באמצעות משא־ומתן ערבי־אמריקאי וישראלי-

מבחינת האמריקאים, אין כל ספק כעניין
זה: הגבול הסופי יהיה הגבול של ה־ 4ביוני
,1967 עם ״שינויים בלתי־מהותייס״ כגזרות
מקומיות בגון לטרון, קלקיליה, ירושלים, הגולן,
רפיח ואילת.

הדגם שר ובין
משלת ישראל קיבלה, למעשה, את הדגם הזה
;**1עוד בגילגול גולדה־דיין. אך יש לה הסתייגויות לגבי
התאוצה ׳והקו הסופי.
אחד מאישי מיפלגת־ד,עבודה, המכהן כעת כשר חשוב
בממשלת רביו, הסביר לפני שנים את הקו של מיפלגתו
כך :״גולדה אומרת לאו מוחלט בעניין השטחים. אם
נוכל להחזיק בכולם, נחזיק בהם. אם יהיה לחץ אמריקאי
חזק, נסכים להחזיר כמה שטחים. אם הלחץ יהיה יותר
חזק, נחזיר הרבה שטחים. אם יהיה הלחץ כזה שאי-אפשר
לעמוד בו, נחזיר את כל השטחים.״
ממשלת רבין פועלת על פי שיטה זו. היא תומכת
בתורת״השלבים, מתוך תיקווה שכל שלב יהיה האחרון,
ואז ייעצר תהליך הנסיגה. אולי ניתן להשפיע על הנשיא
החדש, ג׳דאלד פורה שיהיה זקוק לקולות יהודיים כדי
להיבחר מחדש בעוד שנתיים. אולי יהיו חילופים אחרים
בצמרת.

בינתיים יש לעכב בל שלב, למשוך אותו עד
כמה שאפשר, להתווכח בעקשנות בדי שכל
נסיגה תהיה קטנה בכל האפשר.
ד,תיקווה הסופית: שתהליך השלבים ייעצר לפני שיגיע
אל גבול ד,־ 4ביוני, אותו הגדיר יצחק רביו בסוף תשל״ד
כ״התחלת הסוף של המדינה״ ,ולפני שתקום מדינה פלס טינית,
שרבץ מתנגד לה בלהט.

אולם עקרונית אין הדגם של רכין אלא
הדגם של קיסינג׳ר כצורה מסוייגת. אין לממשלת
ישראל דגם אחר.

הדגם שד בגין
** ול הדגם הזה מופיע הדגם של הימין הישראלי,
**3ן שדוברו העיקרי והעיקבי ביותר הוא מנחם בגין.

דגם זה אומר, בפשטות: להתנגד לארצות
הכרית ולהחזיק כבל השטחים, בבל מחיר, ויהי

ניתוח קר של נתונים אלה מוכרח להכיא
למסקנה פשוטה וחותכת: מאזן־הכוחות כין
ישראל והעולם הערבי ישתנה לרעה משנה
לשנה. מכיוון שישראל מעוניינת לשאת ולתת
על הסדר־־שלום מעמדת־כוח חזקה ככל האפשר,
כדאי לה למהר ולהחיש את מהלכי השלום.

לבעליו אין תשובה לשאלה, איך יכולה ישראל ל הילחם
בלי אמריקה. עצירת מהלכי־השלום תביא, בהכרח
בלתי־נמנע, למילחמה חדשה. הימין החדש, בהנהגת בגין
ואריק שרון, רוצים לנחול ניצחון מכריע במילחמה זו,
ולשבור את העוצמה הערבית. איך עושים זאת בלי עזרה
מאסיבית, בכסף ובנשק, מצד ארצות־הברית?
התשובה המוצעת: צריכים להפיל את הנרי קיסינג׳ר
על־ידי חתירה תחתיו בדעת־הקהל האמריקאית והעלאת
טיפוסים כמו אביר המילחמה הקרה הניצחית, ד,נרי ג׳קסון.
זוהי גישה נאיבית למדי. אם יפול קיסינג׳ר, עלול
לבוא במקומו אדם בעל גישה שלילית יותר כלפי ישראל.
בניגוד להגיון התהליכים העולמיים, מאמינים בעלי
דגם זה שהד,פשרה הבינגושית תסתיים, שהעם האמריקאי
עצמו יתקומם נגדה• לצורך זה הם מוכנים להתקשר עם
היסודות הקיצוניים ביותר בציבור האמריקאי, שהם
אנטי־שמיים מסורתיים, נגד שריד,חוץ היהודי.
איך מתיישבת תפיסה זו עם הערכת עוצמתו הכבירה
של נשק־חנפט הערבי? גם לכך יש תשובה הדומה ל חזייה:
סבלנות המערב תתפקע, והוא יכבוש את מדינות-
הנפט במיבצע צבאי.

מה בועד?

חלום זה חוזר, למעשה, אל מיכצע־סואץ
כיש־המזל שד ,1956 שסיים את תקופת ה-
קולוניאליזם המערבי בעולם. במציאות של
תשד״ה נראית החזרה עליו, בממדים הגדולים
פי_מאה, כחלום כאספמי

זהו מאמץ עילאי, ואין הוא מספיק. כל סיבוב נוסף
של בורג המחיר הביטחוני הופך את ישראל תלוייה עוד
יותר בחסדי האמריקאים.
השנה העסיק המאמץ הביטחוני, בכל צורותיו, כ־/0״28
מכל כוודהעבודה הישראלי. עובדה זו יצרה אינפלציה דוהרת
— כי פירושה שכל ישראלי רביעי צורך סחורות
ושרותיו׳ ומוסיף לביקוש, מבלי לייצר ולהוסיף דבר להיצע.

אילו נקטה ישראל ביוזמת־שלום מייד למחרת מיל-
חמת ששת־הימים, כאשר היתד, בשיא כוחה ויוקרתה,
היתד, יכולה להשיג תנאים הרבה יותר טובים מאשר היום,
אחרי יונדהכיפורים תשל״ד וחשיפת המציאות הכלכלית
החדשה. בעוד חמש שנים, יהיו התנאים קשים עוד הרבה
יותר.

מכאן המסקנה המיכצעית: ישראל מעוג
יינת בהסדר כולל וסופי, בהקדם האפשרי.

ך א כן האמריקאים. לקברניט של אוניית־פאר
/שלווה יש מושגי־זמן שונים מאשר לרב־חובל של
ספינה בוערת.
חשוב מאוד לארצות־הברית שתנופת מאמצי־השלום
האמריקאיים במרחב לא תיעצר. עצירה כזו עלולה לג רום
לאסון, להביא למילחמה נוספת, לעימות עולמי ואולי
לחדירה מחודשת של ברית־המועצות לארצות־ערב.
אולם כל עוד נמשכת התנופה, אין לארצות־הברית
כל עניין שתגיע במהרה לייעדה הסופי.
להפך.

אלא שלפי שעה נראה שהרוב הגדול של אזרחי
המדינה תומך בדגם של ממשלת רביו, ברוח של פאטא־ליזם
פאסיבי נוסח ״אין ברירה״.

כל עוד נמשכים מאמצי־השלום, וכל עוד
ל א השיגו הערבים את כל יעדיהם המוצהרים,
הם נשארים זקוקים לאמריקאים.

תוננ-ת קיסינג״ד הישראלי

מבחינה אמריקאית, יהיה זה כמעט אידיאלי אם מא-
מצי־השלום יימשכו במשך 10—15 שנים, כל עוד נמ שכת
התלות הקיצונית של המערב במונופול־הנפט הערבי.

״ מכאן תורתו המיוחדת של הנרי קיסינג׳ר,
תורת השלבים.
במשך 11 החודשים של תשל״ד, אחרי גמד המילחמה,
ינמשכו מאמצי־השלום האמריקאיים במרץ עוצר־נשימה.
התוצאה: ישראל נסוגה כמה עשרות קילומטרים בצפון
ובדרום.
כמה שלבים יהיו דרושים, במיקרה הטוב ביותר, עד
שהאמריקאים ישיגו הסדר־ביניים ישראלי־מצרי על נסי גה
עד אל־עריש? כמה שלבים עד שייקבע הקו הסופי
בגולן? כמה שלבים עד שיריחו, חברון, שכם ורמאללה

׳*בסוף תשל״ד״״לא״נראה כאילו יש סיכוי לקו של בגין
להתגבר בישראל. אך הדבר אינו בלתי־אפשרי לגמרי.

אם ינצח, עד רקע של משבר פנימי, הוא
עלול להביא לחורבן בית שלישי — מצדה תיפול
שנית.

מ ח כי םלאמ רי ק אי ם: אלו! והרבי!*
אמריקאי. הפגישות הישירות בין הצדדים הלוחמים יהיו
פורמליות גרידא, ללא הידברות הדדית ממשית.

כתום כד סיבוב יבוא ״חסדר־כינייס״ ,שייקבע
על-ידי האמריקאים, ושעד פיו תבצע
ישראל נסיגה נוספת כאהת הגזרות.
האמריקאים ירוויחו בקומיסיון את העמקת השפעתם
המדינית והכלכלית במרחב• -הישראלים ירוויחו תקופה
של הרגעה, ללא מילחמה. הערבים ירוויחו את החזרת
שטחיהם, והתקדמות בענייו הפלסטיני.
השאלה המכרעת היא: היכן ייגמר תהליך זה? מה
יהיה הגבול הסופי?

ף* סוף ת•טל״ד לא היה קיים בישראל גורם מדיני
* 6יעיל, שהיה מסוגל להציג דגם אחר, המבוסס על
האינטרס העצמאי של ישראל. היסודות הפזורים של
מחנה השלום, המפוצלים והמסוכסכים, נסחבו אחרי
ממשלת רבץ, הן מתוך שיקולים אינטרסנטיים, הן מתוך
עייפות וחולשת־הדעת.

כגלל עריקה זו, לא היה קיים כישראל
כוח ממשי, שהיה מסוגל להציג דגם אלטרנטיבי,
שלישי, מול הדגם שד קיסינג׳ר והדגם של
בגין.
אחת השאלות ההיפותטיות המרתקות ביותר, שאפשר
להעלותן, היא:

איזה דגם היה קיסינג׳ר עצמו ממציא, אילו
היה שר־החוץ של ישראל, ולא שר־החוץ שד
ארצות-הכרית?
איד היה מיישם במציאות הישראלית את העקרונות
וההשקפות, שאותם פירט בספריו העיוניים׳ לפני שנקרא
להצטרף לצמרת האמריקאית?
אין ספק שתחילה היה מגבש את השיקולים הישראליים
העצמאיים :
•,הזמן פועל עתר, לרעת ישראל. משום כך, ככל
שיקדים השלום לבוא, כן יגבר הסיכוי של ישראל להב טיח
בו את אינטרסים שלה.

• הכיטחון־לטווח־ארוד של ישראל חייב ל*
התבסס על ״לגיטימיות חדשה״ ,בלומר על בינון
מצב מדיני חדש שכל העמים במרחב יקבלוהו
מרצון, וישלימו עימו ללא אונס.
<• אין ערך ממשי ל״גבולז׳ת־ביטחוך דימיוניים. תחת
לחתור לצירוף שטחים, המעניקים אשליית של ביטחון,
אך גורמים רק למילחמות נוספות, יש לחתור להתפייסות
עם העמים, ובראש וראשונה עם העם הפלסטיני, כדי
לעקר ׳מראש כל כוח העלול להפריע לשלום שיושג.

• משום כף עדיפה פנייה ישראלית ישירה
על העמים הערכיים, שתשנה את המציאות ה פוליטית
והפסיכולוגית בינם וכין ישראל, על כל
הסדר שיושג באמצעות האמריקאים.
• מאחר שגם לפי הדגם האמריקאי אין בל
סיכוי שישראל תחזיק לאורך ימים כשטחים שכבשה
במידחמת ששת-הימים, מוטב לישראל
לתפוס את השור בקרניו ולנצל את החזרת
השטחים כמכשיר להתפייסות.
י• הוא הדין לגבי הקמתה של מדינה פלסטינית, שגם
היא הפכה בלתי־נמנעת. מוטב שישראל עצמה תציע
אותה, במקום לקבלה בכפייה מבחוץ.
הדגם שהיה מוצע על־ידי קיסינג׳ר, אילו היה ישראלי,
היה נראה, על כן, כך :
0ישראל תכריז מייד, באופן עצמאי וחד־צדדי, כי
היא מוכנה במיסגרת השלום לחזור לגבולותיה הקודמים
(או לקירבתם) ,ולעזור בהקמת מדינה פלסטינית בחלקים
הערביים של הארץ.

• ישראל תפנה כמחווה דרמאתית אד
מדינות ערב ואל העם הפלסטיני, כהצעה לפתוח
מייד במשא־ומתן ישיר ומזורז להשגת
השלום על בסים זה.
י• ישראל תחתור, במהלך מהיר, להשגת הסכם־שלום
כולל וסופי, שיפתור בדזמנית את כל השאלות התלויות
ועומדות בינה ובין העולם הערבי, ולכינון מציאות־שלום
שתהיה מקובלת על הכל.

• כמידה שיהיו דרושים שלבי-ביניים כמעבר
אד השלום, הם לא יהיו לפני השגת
ההסכם, אלא בביצועו, ויהוו חלק ממנו.

נווסות של נקניק
הבדל העצום בין דגם זה של ״קיסינג׳ר ישראלי״
1 1ובין הדגם של קיסינג׳ר האמריקאי, בולט בצורה
חותכת כשמביטים בשניהם בעיניים ערביות.
הדגם הישראלי יאמר לערבים :

• אתם יבולים להשיג את שני יעדיבם ה־העיקריים
— החזרת השטחים וחיסול הכעייה
הפלסטינית — במישרין מידי ישראל, מבלי
לשדם קומיסיון מדיני וכלכלי מופקע למעצמה
זרה.
!• בדרך זו יימנע מכם הצורך ליצור תלות ערבית
באמריקה, וזה מבלי להחזיר את התלות שלכם בברית־המועצות.

ייקבע מראש, כעוכדת-יסוד פסיכולוגית
ופוליטית, שהגבול הסופי שד הנסיגה הוא כ־קירבת
הקו הירוק — ותודעת העמים תתרגל
לבך לפני שתבוצע הנסיגה עצמה.
י• התעקשות ישראלית על פרטי ההסדר אינה נובעת
מרצונה המוסווה להמשיך ולהחזיק בשטחים שכבשה, אלא
מעמידה כנה על הצרכים הנראים לישראל כחיוניים:
סידורי־ביטחון, גבול פתוח וריקמת־יחסים חדשה.
ובעיקר :

הסכמת ישראל לוויתורים אינה נובעת מחולשה,
ואינה באה כעיקכות לחץ מבחוץ,
אלא היא פרי הכרעה ישראלית עצמאית, המעדיפה
שלום על פני שטחים והרוצה להשתלב
במציאות מרחבית חדשה.
גם אם הנסיגה תבוצע בשלבים, תוך הגשמת
חוזה-השלום, היא לא תיראה בפירוק הדרגתי
של ישראל חלשה, אלא בהגשמה הדרגתית
של תוכנית ישראלית עצמאית.
לעומת זאת, הדגם האמריקאי ייראה לערבים באור
שונה לגמרי — אור המבשר סכנות חמורות לעצם קיומה
של ישראל בטווח הארוך.
הערבים יראו שאחרי בל כמה חודשים נאלצת ישראל,
תחת לחץ אמריקאי, לסגת בעל-כורחה משטח כלשהו.

שום נסיגה בזאת לא תיראה בפשרה כין

׳ הברי תהחדשה: קיסינגיר ב פ גי ש תו הרא שונ ה עם אנוואר א ל ־ סאדאת
ישראל והערכים (״פשרה טריטוריאלית״ ,ב-
סלאנג האווילי שנוצר בישראל כשנת תשל״ד)
אלא בכניעה ישראלית לאמריקאים. עד כניעה
בזאת אין לערכים בל צורך לגמול לישראל
ברצון טוב.
הלחץ האמריקאי, המכריח את ישראל לסגת, ייראה
לערבים כפרי הכוח הערבי, תוצאת הניצול הנכון של
המשאבים המדיניים והכלכליים של העולם הערבי, המופעלים
כלפי ארצות־הברית.

לשרשרת בזאת של נסיגו אין גבול
טבעי. המכניזם שד לחץ ערבי עד אמריקה,
ולחץ אמריקאי על ישראל, יבול להימשך כלי
סוף.

תורת־השלכים עלולה לחזק אמונה מסובנת
זאת. התגשמותה תיווצר תמונה שד ישראל
המצטמקת כעל־כורחה, מפאת חולשתה, שלב
אחרי שלב, כמו כימי צלאח־אל-דין ויורשיו.
אדם בעל חוש היסטורי כמו קיסינג׳ר, היה מבחין
בסכנה זו — אילו היה ישראלי. כמנהיג ישראלי, היה
עושה את הכל כדי לקדם את פניה על־ידי יצירת תמונה
אחרת לגמרי: תמונה של ישראל היודעת היכן גבולה
הלגיטימי, והמחזיקה בשטחים נוספים רק זמנית, כפיק דון
לקראת השלום, והמוכנה להחזירם בכל עת במיסגרת
של שלום והתפייסות.

חינו סיסינגיו הישואריז

אם ישתכנעו הערבים שישראל פועלת תחת לחץ ביל־בד,
ושיש בכוחם להגביר את הלחץ, יגברו בעולם הערבי
הקולות שיטענו שאין כל צורך להיעצר בקו הירוק.
כך משתלב הדגם האמריקאי עם רעיון ״נקניק הסא-
לאמי,״ הרווח בחוגים רחבים — רעיון המשווה את
ישראל לנקניק, שאי־אפשר לבלעו בבת אחת, אך שאפשר
לחתוך אותו פדוסות-פרוסות, עד כלותו.

ך־־ יסינגיר האמריקאי, המפעיל את המוח היהודי
\ /שלו לטובת מולדתו החדשה, מציע למרחב ״שלום
אמריקאי ז 1ז4£1110 ון י.? 7
אילו היה ישראלי, והיה מפעיל את מוחו למען המ דינה,
היה מציע שלום ישראלי־ערבי ,״שלום שמי״,

אין רעיון מסובן יותר לעתיד ישראל, מאשר
זה. דגם הנראה כאילו הוא מאשר אותו, וה־מחזק
אותו עוד יותר תוך כדי הגשמתו, צופן
בחובו סכנה נוראה.

הוא לא היה מסתפק כהצעות מעשיות
שד קווי־גבול ופיתרון בעיות, אלא היה מציג
לעמי המרחב תמונה חדשה, שבכוחה לרתק
את דימיונם.

הצרננים החדשים

גיבורו של קיסינג׳ר, מטרניך, עשה זאת. הוא עיצב
את ״הברית הקדושה״ לא רק כמציאות פוליטית אלא
גם כחזון רוחני — ברית של קיסרים ומלכים, הקשורים
זה בזה בהתחייבות הדדית לשמור ביחד על השלום
והסדר, כדי להבטיח שלווה וביטחון.
כך עשה גם ביסמארק. הוא הציג כאידיאל את חיסול
הפילוג שפיצל את גרמניה בין עשרות נסיכויות, ואת
איחוד גרמניה כמדינה חזקה השומרת על השלום, יחד
עם הקיסדויות של רוסיה ואוסטרו־ד,ונגדיה.
בפני המרחב נפתחו בשנת תשל״ד אופקים חדשים
לגמרי. מה שנראה עד כה כאיזור נחשל ומפגר, הנדון
לשיעבוד ולעוני, הפך לשטח בעל פוטנציאל כלכלי וטכנולוגי
תוסס.
בגלל הסיכסוך הישראלי־ערבי מתעכבת התפתחות
זו. מיליארדים נזרקים לתוך ביב־השופכין של המילחמה.
המעצמות הזרות שומרות על יכולתן לנצל ולהפיק
זכויות־יתר, בגלל התפקיד שהן ממלאות כמתווכות,
כמשכינות־שלום או כספקוודנשק.

תודעה של כל עם מושפעת במידה רבה מאד
ו \ על־ידי נסיונותיו ההיסטוריים, כפי שהם נלמדים
בבית־הספר ומתוארים בספרים.

אחת החוויות הלאומיות המרכזיות כהיסטוריה
הערכית היא פרשת הכיבוש הצלבני.

בעיני הערבים, הלומדים פרשה זו בהרחבה בבית-
הספר, נראית חווייר. זו כך :
הצלבנים נהנו תחילה מעליונות צבאית, וניצלו את
פיצול העולם הערבי. הם קנו אחיזה בארץ, ולאחד מכן,
בשרשרת של מילחמות, הרחיבו אחיזה זו עד שהתבססו
בעבר־הירדן, חדרו ללב מצריים, הגיעו למבואות דמשק
והשיקו צי בים־סוף.
במשך שלושה דורות התגונן העולם הערבי בפני ה צלבנים
תוך נסיגה מתמדת.
בהדרגה גבר הכוח הערבי. יחסי־הכוחות התאזנו.
נוצר מצב של קיפאון, כשקווי־הגבול זזים הלוך וחזור.
בזד, אחר זה בנו הצלבנים ״קווי בר־לב״ של מיבצרים,
שלא היו תחליף לכוח־המחץ של הצבא הצלבני הנייד
בראשית הממלכה.
אולם התגברות הכוח הערבי נמשכה, והקערה החלה
מתהפכת על פיה. בהדרגה כבשו הערבים בחזרה את
השטחים שאיבדו. בשרשרת של מילחמות הצטמקה הממ לכה
הצלבנית.

הם גורשו ממצריים ומסוריה, הושלכו אד
ממערב לירדן, סולקו מירושלים ומהרי יהודה
ושומרון, עד שלא נותר אלא ראש־גשר כחוף
הים. לכסוף סולקו גם משם, והושלכו לים, פשוטו
במשמעו.
בדור האחרון רואים ערבים רבים את מדינת-ישראל
כמהדורה חדשה של הממלכה הצלבנית. ממילא הם מתפ תים
לאמונה שגורל ישראל יחזור על תולדות הצלבנים.

התפייסות ישראלית-ערבית, שתביא לשילוב
אוצרות הטבע והרוח, הבישרון והטכנולוגיה
שד ישראל ועמי-ערב, יבולה להפוך את
בד המרחב, תוך דור אחד, למעצמה עולמית
בלתי-תלוייה, המתחרה באירופה המערבית,
כגוש הקומוניסטי וביפאן.
פעם היה זה חלום הנראה רחוק מן המציאות. בסוף
תשל״ד זוהי אפשרות פוטנציאלית.
העושר קיים. היכולת קיימת. הנתונים הבינלאומיים
הדרושים קיי,מים.
אולם חסר רוח של אקטיביזם מדיני ורוחני בישראל,
שישים קץ לדיכאון הפאטאליסטי שהשתרר במדינה,
שיזרוק לחלל רעיון חדש ושיפעל על פיו באומץ־לב.
בקיצור: קיסינג׳ד ישראלי.

הוא לא קם בתשל״ד. האיש שד שנה זו
היה קיסינג׳ר האמריקאי.

.פו ששוב

1 7 1 1 3

המחיר

בקר בציפעץ.
* ואל תטעו ח דלה. מהכר בלוחות עץ אורן**
*:סל * טבעי לציפוי דקורטיבי. לוחות עץ לציפוי

קירות ותקרות בדוגמאות חריטה, לוחות

^ ק § 1סיבית מצופים פורמיקה משני הצדדים, וכס
• י ייחתיכת עץ שחרצה, בכל הגדלים הס טורר^-
ל ׳ ט״ם אחה מתכוון לצפות את קירות ביתך?*1י*!
או לבנות במו ידיך מוסך? ארון למרפסת?**£
מדפים? קולבים? מטה זוגית? ״עשה ב מו ^1
ירך״ בעורת ציפעץ
וחסוך למעלה
מ־סי׳.200
בציפעץ תמצאו גם
כלי עבורה, צבעים
ואביזרי קישוט
לביתך.

ע י 1יעי \

הפ טי ש 4פינ ת הר צל 128ת א. ט ל821795 .

השלנו הזה 1>33

ימי

אנשים אלה סימלו בשנת תשל״ד את הישגיהם וכישלונותיהם של ישראל והעולם
הם נבחרו על־ידי ״העולם הזה״ תוך בחינת כל מאורעות תשל״ד

ה עו ל ם

ויציוד ניכשו: טרגדיה

באחד השבועות האחרונים של תשל״ג נכנס איש־השנה

הגרי קיסינג׳ר לחדרו של הנשיא ריצ׳ארד ניכסון,
האיש ששלף אותו משורות האקדמאים והפך אותו לשר-
החוץ של המדינה החזקה ביותר בעולם.
שליחותו של קיסינג׳ד לא נגעה למדיניות־החוץ. החברים
הבכירים בצמרת השילטזן בחרו בו, מפני שהיה האיש
האחרון בממשלה שעוד נהנה מאמונו של ניכסון.
קיסינג׳ר הודיע לניכסון כי המישחק נגמר. אם לא
יתפטר מייד מתפקידו, מובטח שיועמד לדין פלילי בסנאט
ויורשע שם במעשי־פשע. באותו יום, ה־ 8באוגוסט, עשה
הנשיא ה־ 37 של ארצות־הברית דבר שלא עשו 36
קודמיו. הוא התפטר.
כך, תוך שנתיים קצרות, הגיע מאיגרא רמה לבירא
עמיקתא — איוב מודרני, שהיה אשם בעצמו בכל אשר
קרה לו.
הטרגדיה האישית של ריצ׳ארד ניכסון האפילה על
כל מאורעות השנה בעולם. השתלבו בה בעיות אישיות,
לאומיות ובינלאומיות, האופי של האיש וטיב המישטר.
יותר מכל בלט בה האבסורד השולט בחיים הפוליטיים,
והקובע גורלות של עמים.
בראשית תשל״ג נבחר ניכסון לתקופת־כהונה שניה
ברוב עצום, חסר־תקדים. שום דבר לא יכול היה לערער
רוב זה. גם לולא עשה דבר בבחירות, היה זוכה בניצחון
כביר. המעשים שהמיטו עליו את האסון היו מייותרים
לגמרי.
במהלך תשל״ד ירדה על ניכסון מהלומה אחרי מהלומה.
טפח אחרי טפח נחשף. הנשיא, שחולל מיפנה היסטורי
ביחסי ארצות־הברית עם בריודה,מועצות, סין והעולם
הערבי, נתגלה כרודן קטנוני, שקרן ורמאי. שפע העוונות
שהוכחו נגדו כללו את כל הפשעים האפשריים: גניבת
כספים למטרות פרטיות, רמאות של מס־ההכנסה, גניבת
תכשיטים, הונאה שיטתית של הציבור, חיפוי על פריצות,
תשלום דמי־סחיטה ודמי לא־יחרץ, ביצוע פעולות בילוש
בלתי־חוקיות, הפעלת שילטונות המס נגד יריבים.

כלכלה

יהושע נן־ציון: המעמד

״מה נשאר מקו בר־לב 1הווילות של הקבלנים בהרצליה
פיתוח!״ איפרה זו, אחת הבדיחות המרות ששטפו את
הארץ אחרי מילחמת יום־הכיפורים, ביטאה את המציאות
הכלכלית והחברתית של המדינה.
יותר ויותר התברר, במהלך השנה, שיש בארץ שני
מעמדות: הרוב העצום של ישראלים עובדים, שכירים
ועצמאיים, הכורעים תחת נטל בלתי״ינסבל של מאמץ
ביטחוני, והמעמד המייזחס.
האינפלציה הדוהרת, העובדה מס׳ 1בכלכלת ישראל,
טחנה את המעמד הראשון כמו אבני־הריחיים. מי שלא
רימה את המם בצורה חוקית או בלתי־חוקית, לא יכול
היה להתקיים.
המעמד השני בולל שיכבה דקה, המשוחררת מתשלום
מם־אמת. היא משגשגת באינפלציה ונהנית מן המאמץ
הביטחוני.
לא היה נציג טוב יותר לשיכבה זו, מאשר יהושוע
כן־ציון, מנהיג תנועת ארץ־ישראל השלמה, תובע נלהב
של סיפוח השטחים וניצולם, שופט־צבאי בשעות־הפנאי
שדן פידאיון למוות בניגוד לרצון צה״ל — והאחראי
לשערורייה הכלכלית הגדולה ביותר של השנה, התמוטטות
בנק ארץ־ישראל בריטניה.
רק בית־המישפט יובל לקבוע אם בן־ציון הוא רמאי,
שהעביר לצרכים פרטיים את המיליונים שהפקידו אזרחים
תמימים בבנק שלו — או הרפתקן, ששיחק במיליונים
והפסיד. כך או כך, הוא הכניס את ישראל לליגה בינלאומית
של הבנקים המתמוטטים, שהטביעה השנה את חותמה
על חיי־הכלכלה בעולם כולו.
בתשל״ג פרש פינחס ספיר מהנהגת הכלכלה, ומאחר
שאיש לא רצה לקחת לידיו את ירושתו, נפל הפור על
יהושוע רכינוכיץ. הוא עשה כמה צעדים חיוביים
לבלימת האסון הכלכלי, אך הפיתרון היה עדיין רחוק.
האיש שיכול היה להתחרות בו, משה זנבר, נגיד הבנק
הממלכתי, נפגע ללא תקנה בפרשת בן־ציון, ונראה היה
שימיו בתפקידו ספורים.

המרחב

א שו אדסאדאת: בואש

בראש־השנה תשל״ג שררה בעולם ובמרחב דיעה
אחידה על מוחמד אנוואר אל־סאדאת: הוא לא־יוצלח
גמור.
כאשר ירש את כסאו של גמאל עכד־אל־נאצר
האגדי, נתקבל בספקנות כללית. הוא נראה כאיש קטנטן,
טיפוס מוגבל מעיר־שדה נידחת. מעשיו לאחר מכן רק
חיזקו רושם זה. הוא דיבר ללא־הרף על ״שנת ההכרעה״
ונתן לה לחלוף ללא הכרעה. איומי־המילחמה שלו הפכו
בדיחה. לבסוף נחרץ עליו הדין: אין הוא מסוגל לפתוח
במילחסה, ואין הוא מסוגל לכרות שלום. סופו ליפול.
ביום העשירי של השנה הפתיע אל־סאדאת את העולם
כולו — כשם שחייליו הפתיעו את מעחי קו בר־לב. נסתבר
כי אל־סאדאת היה מסוגל להחליט, לתכנן ולבצע.
במשך כל השנה לאחר מכן גדל שיעור־קומתו של
נשיא מצריים בעיני העולם. הוא עצר את צבאותיו אחרי
המכה הראשונה, ולא הסתבך בהרפתקה שיכלה להיגמר
בשואה. הוא ביצע שינוי־חזית פוליטי מכריע, וכרת ברית
עם ארצות־הברית. הוא יצר איזון עדין ויעיל ביותר בין
אמצעים צבאיים ויוזמה מדינית. הוא איחד מאחריו את
מרבית העולם הערבי, על פלגיו היריבים והמסוכסכים,
בצורה שנתנה לו את האופציה בין מילחמה נוספת והסדר
מדיני.
בכושר־ההחלטה ובראייה מפוכחת הוא עלה בהרבה
על האיש היחידי שיכול היה להתחרות עימד על תואר
איש־המרחב של תשל״ד: יאמר עראפאת, ראש ה־אירגון
לשיחרור פלסטין. במשך כל תשל״ד עלה קרנו של
אירגון זה. בסוף השנה יכול היה להצביע על הכרה
בינלאומית כימעט כללית באש״ף. קרוב ל־ 100 מדינות
הושיטו לו הכרה בצורה זו או אחרת.
תוך כדי כך התקרב גם עראפאת, בהשפעת אל־סאדאת,
לתמיכה ברעיון ההסדר המדיני, כשהוא מהדק את יחסיו
עם ברית־המועצות ופותח פתח לארצות־הברית. היה ברור
לגמרי שלא ייתכן שלום במרחב מבלי לשתף את העם
הפלסטיני — ושיתוף אש״ף במו״מ נראה מובטח.

מ שפ\7

שיגעון אגרנט: הנפילה

באשר הפילו הגלים הסוערים של מילחמת יום־הכיפורים
בזה אחר זה את מוקדי הקדושה וההערצה בישראל, נותר
בית־המישפט העליון כמיגדלור בודד בים הסוער. בדינד
דומי־האלים, הוא החזיק מעמד. על נשיאו הוטל להרכיב
את ועדת־החקירה לטיהור האווירה, והוא העמיד על
עצמו בראשה.
עלייתה וידידתה של ועדת שימעון אגרנט היו אחד
הסיפורים הגדולים, והעצובים, של תשל״ג. סיבות כישלונה
נשארו בגדר תעלומה גם בסוף השנה. נראה כי אגרנט
וחבריו התפתו לעשות דבר שאסור דווקא לשופט לעשותו :
להעדיף ״אינטרס לאומי,״ הנתפס בצורה מסולפת, על
ההיגיון המישפטי האובייקטיבי.
הדו״ח הראשון של הוועדה טיהר לחלוטין את המימסד
המדיני, הטיל את כל האשמה למחדל על הדרג הצבאי.
תגובת הציבור היתד, כה ספונטאנית ומוחצת, עד שהדו״ח
השיג בדיוק את ההיפך. הציבור קם וניפץ את הממשלה,
שבה מצא מיקלט משה דיין. תוך כדי כך התנפץ גם
שילטונה של גולדה מאיר.
אחרי שבר זה, איבד הציבור את האימון בוועדה. היא
המשיכה במלאכתה׳ בצינעה ובסוד, אך לציבור כבר לא
היה איכפת. לא רק מסקנותיה, אלא גם שיטותיה עוררו
ביקורת כללית, שכוונה בעיקר נגד שלילת זכות הנאשמים
להגן על עצמם כראוי.
הנזק שנגרם תוך כדי כך למוסד השיפוטי העליון היה
חמור ביותר. מילבד אגרנט כיהן בוועדה גם שופט בכיר
שני, משה לנדוי, שנהנה מהערכה כללית, כמישפטן
וכאדם. הפרשה כולה עוררה בלב רבים את המחשבה
שאסור לשתף להבא שופטים בוועדות י בעלות משמעות
פוליטית.
מערכת השיפוט עצמה היתד, מטרה לביקורת כללית.
בפעם הראשונה נאלצו ד•,שופטים עצמם להתגונן בפני
טענות על נוהלי עבודתם, כששר־המישפטים החדש, חיים
צדוק, מנצח על ההתקפה. הסחבת המישפטית, הפוגעת
ביסודות הצדק, הפכה נושא ממדרגה ראשונה.

מ דיניו ת

זבולון המו: שבוי?

בראשית השנה היה נדמה ששולמית אלוני תהיה
הדמות הבולטת החדשה ממפה המדינית של ישראל. אולם
אחרי הצלחתה המפתיעה בבחירות מיהרה להשתלב במימסד
הישן — ושוב לא הטביעה כל חותם על המאורעות. גם
אריק שדון, שנראה כבעל עמדת־מפתח, לא השפיע על
המהלכים, והליכוד שהקים דרך במקום באי־ביטחון גובר.
לעומת זאת השפיע על מדיניוודהפנים של השנה, יותר
מכל עסקו אחר, הצעיר־המיקצועגי של המפד״ל, זבולון
המר. אחרי שעלה כבר קודם לכן על גל דתי־לאומני,
סחף ונסחף קדימה, בקצב גובר.
המר, הוא שמנע את כניסת המפד״ל לממשלת רבין,
גרם לפחות זמנית לשידוד־מערכות כללי בתוך המימסד,
עמד בראש ההתנחלות ההמונית בסבסטיה — אחד המאור עות
הפנימיים הגדולים של השנה. תוך כדי כך נתגלה
שבניגוד למנהיגי הליכוד, יש לו גייסות למיבצעים.
בסוף השנה היה המר מוכן, כמו כל קוביוסטוס טוב.
להמיר את האסימונים הפוליטיים ־שהצטברו בידיו במטבע
הקשה של כהונת־שר. הוא יכול היה להכתיב את תנאיו.
אך לשם כך היה עליו להשיב על שאלה שליוותה את
כל דרכו: האם הוא שולט בגל הלאומני שהעלה אותו,
או •שהגל שולט בו ז האם נשאר פוליטיקאי חופשי, המסוגל
לקפוץ — או שהפך •שבוי בידי הכוחות שהוא עצמו
שיחררם ז

עי תונו ת

שלמה נקדימון: החושפים

באחד מימי -תשל״ד התכנסו כמה מומחים לכלי-
התקשורת, כדי לדון בשאלה •שריחפה על העיתונות הישראלית
כולה: באיזו מידה שותפים כלי־התקשורת באסון של
יום־הכיפורים 1באיזו מידה שיתפו מרצון פעולה עם
המימסד הפוליטי לשטיפת מוח הציבור, ותרמו לשיכרון
הכללי — ־שנסתיים בהתפכחות הנוראה •של יום־הדין?
הקונסנזוס של המשתתפים היה שלילי ביותר. אולם
במהלך השנה לא טיהרה העיתונות הישראלית את עצמה.
הפרשנים, שדבריהם נתגלו ביום־הכיפורים כדברי־הבל
הרי־אסון, המשיכו להתפרשן, כאילו לא קרה כלום. אחדים
היכו פומבית על חטא, ניחמו את עצמם וחזרו לסודם.
לא הפרשנים יכלו להתחרות על תואר איש־העיתונות,
אלא הרפורטרים. העיתונות תרמה רק מעט להסקת הלקחים
האמיתיים של מילחמת יום־הכיפורים. אבל חבורה עקשנית
של כתבים חשפה הרבה מליקויי המדינה, דאגה לזרם של
מידע חיוני לאזרחים.
רבים מהם הצטיינו בעיתונות היומית, בטלוויזיה, ברדיו
ובשמעון המסויים. כנציגם המצטיין זכה בתואר איש-
העיתונות הכתב הפוליטי של ידיעות אחרונות שלמה
גקדימץ, בעל סקופים רבים בדיווח על חיי המיפלגות,
שעזר לציבור לעקוב מקרוב אחרי הנעשה בחדרי־חדרים

של מוקדי־הכוח המיפלגתיים.
המיסמך המרתק ביותר שפורסם השנה בעיתונות הופיע
בצהרון היריב: מעריב. היה זה יומנו של משה שרת
המנוח — אוסף־גילויים שכימעט לא ייאמן, שלא רבים
כמוהו פורסמו אי־פעם בעיתונות העולמית.
העולם כולו למד בתשל״ד מחדש מה עצומה חשיבותה
של עיתונות חופשית במישטר הדמוקרטי. היה זה צמד
של עיתונאים לא-בכירים, שחקרו את הפריצה לבניין
ווטרגייט בוושינגטון, שיצרו את כדור־השלג אשר קיבל
במהלך השנה את ממדיו האדירים, עד שקבר תחתיו את
כל צמרת השילטון בארצות־הברית.

עץ ידור

יצחק לבני: רפורמה

ב ט חון

משה ד״ן: המחדלטוו

אחרי המכה הראשונה שהנחיתו צבאות מצרים וסוריה
ביום־הכיפורים, התאושש צה״ל ועבר להתקפת־נגד מוצל חת.
אולם הוא לא התאושש מן המכה המוסרית. פולחן-
האלילים הצבאי נשבר. במקומו באה גישה,מפוכחת,
ביקורתית ועיניינית יותר.
כל האלילים של 1967 עברו ביקורת ציבורית חדשה.
במהלך החקירות הממלכתיות, המילחמות הפנימיות וההאשמות
ההדדיות, השתנתה דמות כולם. דויד אלעזר,

חיים בר-דב, ישראל טל, אריק שרון, אלי
זעידא, שמואל גונן -כולם הונחו על כף המאזניים

להערכה חדשה, שתימשך בוודאי עוד זמן רב.
האיש ־שדמותו הצבאית נהרסה סופית, וללא תקנה,
היה משה דיין, שר־הביטחון שהיה אחראי להכנת צה״ל
במשך שש ורבע שנים, ולכוננות ערב המילחמה. נסתבר
לא רק •שבעיקבות דוגמתו האישית חדרה לצד,״ל אווירה
של פוליטיזציה, מילחמת־קבוצות, התפרקות והתרופפו ת
המידות, אלא •שגם בשטח המיקצועי לא היה מסוגל להכ שיר
את הצבא, לעדכן את הדוקטרינות והמיבנה האיר־גוני.
הוא היה, פשוט, חייל גרוע.
בשביל צה״ל, היתה תשל״ד שנת ההיפטרות מתקופת
משה דיין — שנה •של התחלה חדשה כימעט בכל השטחים.
תהליך זה יצריך תקופה ארוכה. הוא מעמיד במיבחן
את הרמטכ״ל החדש, מרדכי גור, ואת עוזריו הבכירים
— ורק תשל״ה תראה באיזו מידה הצליחו לעמוד בו.

י ה דו ת

ילווה זרמנסון: האמיצים

גם השנה עמד המאבק של יהודי ברית־המועצות שוחרי-
העלוה במרכז החיים היהודיים בעולם.
מאבק זה הגיע למיפנה, כאשר הוכח כי הסנאטור הגרי
כ׳קסון צדק בהערכותיו. ג׳קסון, פוליטיקאי ממולח, שקשר
את עגלתו הפוליטית לסוסי המילחמה הקרה. עלה על העניין
היהודי כימעט במיקרה. ייתכן שגם הוא הופתע כאשר עניין
זה הפך אותו לאישיות בינלאומית, לכוח פוליטי במולדתו,
ולמשתתף רציני במירוץ אל כס הנשיאות.
ברית־המועצות היתה זקוקה לעזרה כלכלית אמריקאית.
עזרה זו טעונה אישור הקונגרס. הקונגרס רגיש מאד ללחץ
יהודי. על־ידי צירוף נתונים אלה יחד, הכריח ג׳קסון את
ליאוגיד כרז׳גייכ וחבריו להתמקח עם וושינגטון על
מדיניות־ההגירה של מדינתם — דבר שאין לו תקדים.
בסוף תשל״ד התקרבו הדברים להסכם, שיפתח את
השער להגירה המונית.
כל זה לא היה קורה, בלא מאבקם האמיץ של מאות
בני־אדם בתוך ברית־המועצות עצמה, תוך הסתכנות
ברדיפות, במאסר ממושך, בכליאה בבית־חולים לחולי־רוח,
באובדן פרנסה ובכל האמצעים האחרים אשר ביורוקרטיה
שתלטנית יכולה להפעילם נגד אזרח במישטר הסובייטי.
מאבק זה העניק הילה לזוג פאנוכ, שהגיע לישראל,
ולהרבה אחרים. אך מעל לכולם בלטה שילווה זלמנסון,
שהגיעה לישראל בשבוע האחרון של תשל״ד. בואה סימל
את ניצחון האדם על הביורוקרטיה, ניצחון החופש על
כל המיכשולים.

ה כנ ס ת

גאולה כהן: בברת

למערכת־השידור היתה זאת שנה שהתחילה בתיסכול.
מדיניות מוטעית של צה״ל אילצה אותה להעלים את האמת
בימי הראשית של המילחמה, לפגוע קשה באמינותה. אולם
כתבי הרדיו והטלוויזיה נערכה במהרה לסיקור המילחמה.
ירמיהו יוכל ואחרים פעלו למען גילוי האמת, רון כן*
ישי ואחרים סיכנו את חייהם למען סיקור קרבי נאמן.
על אירגון החדשות שקד יצחק לכני, אז מפקד גלי
צת״ל, שהצליח באילתור מהיר להתאים את המכשירים
לצרכים.
עם מינוי ליבני למנכ״ל רשות־השידור, החלה ריפורמה
ברדיו ובטלוויזיה. בסוף השנה שינו חדשות־הרדיו את
דמותן השיגרתית האפורה, קיבלו ציביון חי. חוקיות-
המלל הפכו תוקפניות ואמיצות יותר. קשה יותר לחולל
רפורמה בטלוויזיה, שבה יש שפע ־של כוחות מעולים,
בעלי־רצון טוב, אך מתוסכלים וכבולים.
תוכנית־הטלוויזיה המצטיינת היתד, סידרת שרתי לך
ארצי, שהוכנה בטעם עדין על-ידי דן אלמגור ואליהו
כהן, וניקוי ראש, בעריכת מרדכי קירשנכוים וקבוצת
200 הארץ. אך יוקרת הטלוויזיה היתד, תלוייה בהעזתה
של קבוצת כתביס-חו־שפים ,־שרצו להפוך את הטלוויזיה
למכשיר לוחם וחופשי, מול ההתנגדות הנמרצת של קנאי
המימסד הפוליטי. הצלחת מגמה זו, הרחבתה והעמקתה,
יהיו תלויות בגיבוי שיתקבל מצד המטכ״ל החדש.

לכנסת השמינית היה מזל — :איזון הכוחות המיקרי
— והזמני — בין קואליציה ואופוזיציה יצר מתח מלאכותי,
שהסתיר את רמתה הנמוכה.
מבחינת היכולת האישית והסיעתית, היתה הכנסת
השמינית הגרועה ביותר שנבחרה אי־פעם. מלאכת החקיקה
כימעט •ש־שבתה בה. הביקורת הפרלמנטרית המיקצועית
היתד, בשפל. אף אחת מסיעותיה הגדולות או הקטנות לא
היתה מצויידת באותו שילוב ־של כישרון פרלמנטרי, חדוות־פעולה
ודבקות־במשימה, היוצר כוח פרלמנטרי מצטיין.
במקום הפעולה התכליתית והוויכוח הענייני, חדר לכנ סת
סיגנון של סערות מפוברקות, פעולות־סרק לצורך
יהסי-ציבור, וויכוחים לוהטים על שום־דבר.
עשרות ח״כים חדשים, עסקנים בעלי כשירות נמוכה,
איפיינו תכונות אלה. עלתה על כולם הח״כית הקנאית
של חרות, גאולה כהן, שגילתה כישרון מייוחד להעלות
נושאים של בבל״ת. לדוגמה: הצדקת פעולתה של שרה
אימנו כלפי הגר השיפחה — נושא שאכן הועלה על-ידה
כהצעה דחוסה לסדר־היום בכנסת השמינית.

צע>ר

החייל האלמוני: מוכר וידוע

במילחמות ישראל כימעט שאין חיילים אלמונים. לא
היו כאלה גם במילחמת יום־הכיפורים. חללי המילחמה
שגופותיהם נמצאו, זוהו עד האחרון שבהם. לא היה במעט
בית בישראל שהשכול לא נגע בו: בנים, אבות, ידידים
ומכרים. כל אזרח כאב את כאבה של מישפחה ששכלה
אחד או שניים מבניה. ולמרות שכל אחד מ־ס 270 הנופלים
נשא שם ותואר ודרגה וזהות של מקום ומישפחה, ואלפים
ידעו לספר את סיפור לחימתו ונסיבות נפילתו, חבה האומה
כולה חוב כבד דווקא לאלה ששמם לא אמר דבר מלבד
למישפחותיהם.
האיש הצעיר של שנת תשל״ד היד. פבלו סקרבינסקיס
מקיבוץ החותרים, או עמום בוקובזה מקרית־שמונה או
חיים שחר מחיפה, מזוהה ואלמוני גם יחד, ששירת ביום־
הכיפורים בשירות סדיר או בצבא הקבע, או גויים אותו
יום למילואים; שלחם מילחמה נואשת כדי לבלום את
פלישח־הפתע של צבאות ערב בתנאים נחותים, או שיצא
להדוף אותם ולהעביר את המילחמה הרחק מהבית, אל
שיטחם שלהם — החייל האלמוני הכל־כך מוכר וידוע,
שנאלץ שוב לשלם את מחיר מחדלי מנהיגידבחייו.

שלוש פעמים תוך שנה אחת התעטפו אלפי בתים ב ישראל
שחורים. תחילה, כאשר הגיעו אליהם בשורות
האיוב על נפילת יקיריהם. בשנית, כאשר הובילו את
גופותיהם לקבורה זמנית בבתי־קברות ארעיים. ובשלישית
— כאשר הוטמנו למנוחודעולמים בבתי־הקברות הצב איים.
שלוש מהלומות של שכול, ויגון וכאב שאין לו
מרפא. ואין זה הסוף. ביום־השנה ובימי־ד,זיכרון ובכל אחד
מהימים שביניהם יעיב זיכרם של הנופלים על החיים.
דור חדש של: אלמנות, דור חדש של יתומים, שגם אם
ימצאו ניחומים במרוצת השנים בשיקום חייהם ובבנייתם
מהדש, יהיו צלקות עמוקות חרותות בנפשותיהם. ורק
אצל אחת יישאר תמיד הפצע פתוח, מבלי שיגליד ויעלה
ארוכה: האס השכולה שלקורבנה אין תחליף. דמותה
לבושת השחורים, אדומת העיניים שידיה מליטות את פניה
כדי לכסות על יגונה, היתה בתשל״ד נציגת גורל האשד,
הישראלית.

הוב קוק: הסתה

הוכתם בתשל״ד לא אחת בישראל. עלילת הסטודנטים
לרפואה באוניברסיטת ירושלים. פרשת מומחה הסרטן
העולמי, הפרופסור אברהם ארנסט הופמן, שנחשד
בניצול מישפחות חשוכי־מרפא לצבירת רווחים, לא היה
בהם כדי להרים את קרנו של מעמד הרופאים בישראל.
אולם פרשות חריגות אלה גרמו עוול לאלפי רופאים ביש ראל
הממלאים את יעודם במסירות, בקדושה ובהקרבה.
נציגם של אלה האחרונים היה הד״ר אורי פראנד,
רופא צעיר שהקדיש את עצמו לפיתוח הרפואה בשטחים
המוחזקים על־ידי ישראל. אורי פראנד נשא את אות
המופת של צה״ל בזכות מעשי הגבורה שלו במילחמת
ששת־הימיס, באשר שירת כרופא ביחידת הצנחנים שהס תערה
על גיבעת התחמושת. בין שתי המילחמות הקים
את בית־החולים באל־עריש, הפך לסמנכ״ל משרד־ד,בריאות
לענייני השטחים.
כאשר פרצה מילחמת יום־ד,כיפורים הוא שירת כרופא
קרבי בחזית הדרום, אחד מאלפי רופאים שעשו נפלאות
במהלך המילחמה להצלת חיי אדם, חיילים ישראליים ומצרים
כאחד. ב־ 24 באוקטובר ,1973 יום הפסקת־האש,
יצא במסוק האחרון שטם לחלץ פצועים מהדר־ סואץ.
המסוק הופל ונוסעיו נהרגו. ביניהם גם הד״ר אורי פראנד.

זן בונו: זהב

במאורע הספורט המרכזי של השנה, מישחקי הגביע
העולמי בכדורגל שנערכו השנה בגרמניה, לא נטלה
ישראל חלק. נבחרתה נשרה עוד בשלב המישחקים המוקד מים•
למרות זאת הצליחו מישחקים אלה לרתק כמעט
את כל אזרחי המדינה, שרובם הזדהו עם הנבחרת ההולנדית׳
הפכו את כוכבה, יוהאן קרויף ז, לאלילם.
את רמתו ויכולתו היחסית יכול היה הספורט הישראלי
על כל ענפיו לבחון במיישחקי אסיה, שנערכו בסוף השנה
בטהראן. היו -שם כישלונות וביזיונות, אך היו גם
הישגים. חלק מהם הושגו בגלל סירובם של ספורטאים
ערבים, סינים וצפון־קוריאניים להתמודד עם ישראל. אולם
כמה הישגים, כמו אלה של נבחרות הכדורגל והכדורסל,
ומדליות-הזהב של האתלטיות אסתר רוט־שחמדרוב
ואורית אכדמוביץ /היוו קציר מרשים בהתחשב
בעובדה שהם גברו על נציגי מעצמות בנות מאות מיליוני
תרשבים• אולם ההישג האישי הבולט ביותר עד כה היה
זד, של השחיין החיפאי דן גרגר, שהפתיע ובאופן בלתי-
צפוי זכה במדליית־הזהב במישחה למרחק 100 מטרים ב־סיגנון
חתירה.

א מנו ת

יהונתן

ספק תיאטרון, ספק ספרות, ספק שירה. ובכל זאת היה
ערב המונולוגים והדו־שיח של יהונתן גפן ודני
ליטאני, שנשא את השם זה הכל בינתיים (בינתיים זה
הכל) בבחינת תופעה יוצאת־דופן בחיי האמנות של הארץ.
אם ניתן להכלילו בקטיגוריה של האמנות דווקא, הרי זה
משום שבערב זה מביא יהונתן גפן, משורר, סטיריקאי
ומחבר ספרי ילדים, לידי מיצוי מלא אמנות שהוזנחה
לחלוטין בארץ: האמנות לדבר. לדבר אל האנשים, בשפתם
שלהם ולא בפראזולוגיה נבובה ; לדבר אליהם על נושאים
הכואבים להם וד,משמחים אותם ; לדבר אליהם כדי לעודדם
ולהרגיזם גם יחד ; לדבר ללא הצטעצעות וללא התחנחנות,
עם כל הלב. יהונתן גפן עשה זאת, ובהצלחה בלתי מבוטלת.
במדינה בה הניכור, ההתבדלות והאטימות הם סימפטומים
ראשונים של מחלה חברתית מסוכנת, זהו הישג. וכאשר
מסתבר כי אפשר לא רק לדבר, אלא שהאנשים מוכנים
לשמוע, זהו הישג גדול פי כמה.

רפואה

דיו אווי פואנד: הקובה

אחד ההומאניים שבעיסוקי האדם, מיקצוע הרפואה,

בתשל״ד, יותר מבכל שנה אחרת לפניה, התגלתה
הקנאות הדתית בישראל כגורם מדיני בעל השלכות
מרחיקות לכת לגבי דמותה של החברה הישראלית. לקראת
סוף השנה, כאשר עצרו זרועות הביטחון את הארכיבישוף
היווני־אורתוך וכסי הילאריון קאפוצ׳י, כחשוד בסיוע
לאירגוני הטירור הערביים, בהברחת נשק ובמתן יד
למעשי חבלה ורצח, תמהו צדקנים רבים בישראל כיצד
משתלבת פעילות טירור עם כהונה דתית כה רמה. הם
התעלמו מכך כי מהצד השני של המיתרס, בקרב אלה
שרוממות הדת היהודית בפיהם, הפך השנה המושג ״דת״
לשם נירדף ללאומנות חשוכה.
הרב הראשי שלמה גורן היה הגורם הישיר למשבר
ממשלתי ולפרישת המפד״ל מהממשלה, בשל פסק הלכה
שנתן בשאלת מיהו יהודי. רבנים אחרים, היושבים מעבר-
לים, רחוק מישראל, ניסו להשפיע על מדיניותה של
הממשלה ועל החיים הפוליטיים במדינה אולם יותר מכולם
התבלט כסמל הריאקציה הרב יהודה צכי הכהן קוק,
מנהיגה המוסרי לשעבר ישל המפד״ל, שניער את חוצנו
ממנה, הטיף בגלוי למעישים שמהותם האמיתית היא מרד
בסמכות הממשלה, עמד מאחרי ניסיונות ההתנחלות
הפרטיזניים בשטחים הכבושים שנועדו להכשיל כל
אפשרות להסדר שלום בין ישראל ומדינות־ערב.

ס פו ר ט

האם השמלה: פצע פתוח

ת >אסרון

הילד מיטלפונקט: תיקווה

גסיסתו של התיאטרון בישראל כאחת הפונקציות של
תרבות החברה הי־שראלית, התמשכה גם על פני תשל״ד.
על קיברו הפתוח של התיאטרון הקלאסי או האוואנ־גארדי,
שסירב עדיין להיקבר, החלו לפרוח פרחי היצירה
המקורית. אם בשנים קודמות היו נציגי פריחה זו חנוך
לוין !עמוס קינן, הרי השנה, בעיקר בזכות מדיניותו
של התיאטרון החיפאי בהנהלתו של עודד קוטלר, נוספו
שמות חדשים כמו יהושע סוגול, יעקב שכתאי
והילל מיטלפונקט. יצירתם היתד, עדיין בחזקת ניסויי״
בוסר, אולם הם נסכו תיקווה לפריחת עידן חדש בתיאטרון
הישראלי. הבולט בהם היה הילל מיטלפונקט ,25 ,יליד
תל־אביב והעורך הסיפרותי של עיתון הסטודנטים באוני ברסיטת
ת״א, יתוש. מחזהו של מיטלפונקט, וזיקוותו
האחרונה של רחוב נחמני- ,שעסק בבעיותיהם ובתחושות־האשמה
של אנשים קטנים בתל־אביב הקטנה, הוכיח כי
יש סיכוי לדראמה הישראלית המקורית הקשורה לבעיות,
לאנישים ולמציאות האמיתית של הארץ הזו.

לדבר

ס פ רו ת

יוזם קניוק: שתיקה

כשרועמים התותחים — שותקות המוזות. ההוכחה —
ישראל. שום מילחמה מילבד מילחמת העצמאות, לא הולידה
בישראל יצירה ספרותית בעלת חשיבות. מילחמת
ששת־הימים הולידה את סיפרות האלבומים. מילחמת יום-
הכיפורים את מחקרי ההלקאה העצמית, דוגמת המחדל
שהיה רב המכר של השנה. בין המילחמות פורחת הספרות
התעודתית. שתי היצירות הבולטות בתחום זה השנה היו
סיפורי מאבקיהם של נכים, שהמחישו את עליונות הרוח
על הגוף. ספריהם של יעקכ העליון, רגל של בובה, רשל
תהילה עופר, אלי מייזלנז, סיפקו בתחום הספרות את
מה שעושה איירוגסייד בטלוויזיה.
רק יצירה אחת בתחום הרומן הספרותי התעלתה השנה
מעל לבינוניות. היה זה הרומן האוטוביוגרפי של יורם
קגידק, סוסעץ, שזיכה אותו בתואר איש השנה. חשיבות
חברתית־פוליטית, מעבר לספרות או ל-שירה הצרופה, היתד,
לפעילותו של המישורר יגי. הקובץ גשר בין חופים, ש בעריכתו,
בו נכללו יחד יצירות סופרים ומשוררים יהודים
וערבים, היה בו בדי לתרום להבנה והתקרבות בין שני
העמים.

215

ראיתם את
חדר האנובטיה
ו ! 1ל י?
ארווות חדר חאטבטיה ״אליברט״ חם
עקרת בית ב עול ם...
לרשותך מבחר של 17 דגמים בעיצוב מהתר המותאם
לכל גיס ולכל טעם. לארונות אליברט יתרונות בכעדייס
בגוו :
שקע חשמל למלוח ולמיבש שערות,תאורה רכה,ואחידה,
מנעול לארון התרופות! .המדפים והמגירותהפנימיות ני תנים
לשינוי גובה, בתוך הארון מראה. מגדילה לאיפור
ולמלוח, מגירות טלסקופיות הנשלפות בקלות עד לסוף,
סגר מגנטי לדלתות, חיסון אנטיסטטי בלעדי כנגד קליטת
אבק ולכלוך. גימור מושלם ללא מתחרים.
לרשותך נם מבחר עשיר של אביזרי עור לחדר האמבטיה,
התואמים.את העיצוב והצבע של הארון.
נושא לגאות כל

אגיבוט

8 £ 61ו 811

גזמ היצרנים7מ1צרי אמבטיה נע0(1

סוכנים בלעדיים בישראל

1110

ח . .ן (ט ן נעח -סוננויות ושיווק
שביל המפעל נ-לויית המלאכה •ת״א • טלי ויגיג• *75

להשיג אך ורק בחנויות המובחרנת לאביזרי אמבטיה • קטלוג צבעוני מהודר יישלח חינם לבל דורש.

״ ועת העשנות על סוס המתח הישואל•

״ראיתי א ת הסר ט הישראלי החדש
של יונה דאי
אז קר ה לי משהו בלתי רגיל...

״יונה דאי החליט להדהים א ת
־ •¥הצופים הישראליים...

עוד לא קרה לי משהו מעין זה
בקולנוע הישראלי״...
מגקר חסרטים

זאב רב־נוף,

סצינת אהבה נועזת ביותר
שצולמה אי פעם בסרט
ישראלי ...תמונות עדינות ביופין...

מה מם, מיוחד, ומותח להפליא

במצלמתו הרגישה הצליח
לקלו ט אהבה בין צמד סו סי ם
העולה ביופיו על...״

, 26.8.74 עוניו ״דגר״

״העולם הזה״10.9.74 ,

״יונה דאי פתח פרק חדש
בקולנוע הישראלי
ומשאיר אותנו בתדהמה״...

מבקר הסרטים זאב רב־נוף,
,8.9.74 עתון ״דבר״

ח ל ־ אביב ״הוד

״אורה׳

1ח 1י ה ״סטודיו׳

העולם הזה 1933

צ״ד המנשבות עד הקצינים
הנניוים בצורר הפן
י. למישחק החנוה הישראלית
האלוף טמיר• ״עומדים לשלוח אותי ל21-
ימי מאסר,״ סיפר לו. כששאל אותו האלוף
טמיר אם תבע להישפט בפני שופט־צבאי
אחר, הודיע לו ג׳קי ני אכן עשה זאת,
אלא שהשופט סירב לכך.

ץ /קי לא דייק ביותר בדבריו, אם ל-
השתמש בלשון המעטה. כאשר צילצל
לראשונה לאלוף טמיר, היה זה כבר אחרי
שהופיע בפני השופט והסכים להישפט
בפניו. הוא ניצל הפסקה שעשה השופט
במהלך המישפט כדי להחליט על גזר־הדין,
ולבקש עצה מטמיד. כשחזר אל השופט,
נמסר לו כי גזר־דינו הוא הפעלת עונש
21 ימי המאסר־על־תנאי שהיו תלויים
נגדו. אבל האלוף טמיר לא ידע על כך.
הוא הבין, על־פי דבריו של ג׳קי, כאילו
נמנעה ממנו זכותו לדרוש מישפט בערכאה

האלוף טמיר קיבל את הרב־סרן של הג״א
בטלפון•
״האם פעלת לפי חוקת השיפוט?״ שאל
אותו לגבי ׳מישפטו של ג׳קי.
״כן,״ השיב הרס״ג.
״האם העמדת אותו על זכותו לבקש לא
להישפט בפניך?״
״כן,״ .השיב הרס״נ ,״הוא לא ביקש
זאת !״
״אם כך, העניין גמור,״ פסק האלוף
טמיר ,׳וסיים את השיחה.
ייתכן שהפרשה היתה מסתיימת בכך,
לפחות לגבי האלוף טמיר. שנן ג׳קי סרב
להשלים עם עונש־המאסר של 21 יום ש הופעל
נגדו, לדעתו שלא בצדק. הוא ביקש
את התערבותו של מפקד־היחידה, שהוא ב־מיקרה
ראש עיריית גבעתיים, קובה קרייז־מן.
בעזרת ידיד מישפטן, שבא לעזרתו,
ניסה ג׳קי להוכיח כי העונש הוטל עליו
שלא כדין. אחרי התרוצצויות רבות, הגיע
ג׳קי עד לנשיאו החדש של בית־הדין לעיר-
עורים של צה״ל, תת-אלוף דני מט. זה

גבוהה יותר• זה ניראה לו כחריגה מחוקת־השיפוט
הצבאית, והוא ביקש להעמיד את
השופט הצבאי על ההליכים המקובלים.

היפנה אותו ליועץ המישפטי של פרקליטות
מחוז המרכז, כדי שיבדוק את טענותיו
(המשך בעמוד )35

ה ט עויו ת גררו
מישפטים־בשרשרת

ה א לו ףאברשהט מיר

ך* אלוף אברהם >״אברשה״) טמיר,
ן 1ראש אגף־התיכנון במטה־הכללי, הוא
מהאלופים הפחות־מפורסמים בצה״ל. תפקידו
הפיקודי האחרון בצה״ל היה לפני 21
שנה, ומאז הוא משמש בתפקידי מטה
בכירים, שהפעילות בהם רחוקה מזרקורי
הפירסומת. גם בתפקידו הנוכחי, אליו
הגיע אחרי מילחמת יום־הכיפורים, עוסק
האלוף טמיר בן ה־ ,50 מהמבוגרים ש־בקציני
צה״ל, בנושאים שהצינעה והאיפול
יפים להם. ניתן להגדיר את תפקידו רק
כ׳מוח המתכנן שמאחרי הקלעים של צה״ל.
הישגיו בתחום זה, תרומתו החשובה לעה״ל
והשפעתו, אינם ניתנים להערכה גלוייה.
מטבע הדברים הוא, שמי שהוגדר על-ידי
רבים כ״מוח המבריק ביותר של צה״ל,״
הוא לגבי רבים בבחינת אלוף אלמוני.
השבוע זכה האלוף טמיר להתפרסם.
ערימה של בוץ הוטחה לעברו על־ידי אחד
העיתונים שפירסם ידיעת־שקר, כאילו ניסה
האלוף טמיר להתערב ולהשפיע על מהלך
משפטו של חייל־מילואים שהועמד למיש־פט
צבאי• למחרת היום תיקן אותו עיתון
את הידיעה. אלא שבינתיים כבר הוכתם
שמו של האלוף, ובתודעת הציבור, שאינו
יודע על פעילויותיו האחרות, נקשר שמו
עם מעשה שלילי.
מעבר למשמעות שיש לפרשה זו לגבי
האלוף טמיר עצמו ומעמדו, היא מהווה
סימפטום מדאיג ל״ציד המכשפות״ שהפך
אופנה בחברה הישראלית. אחרי פרשת ה שכנים
של האלוף אלי זעירא, מצביעה
פרשה זו כי האופנה של חיפוש פגמים,
חריגים ושחיתויות אצל הקצינים הבכי רים
של צה״ל, הפכה למישחק החבדתו
הפופולארי ביותר בישראל.

האלוף התבק ש
__לעוץ עצה
ף* 5צ באוגוסט ישב האלוף טמיר
בלישכתו, כאשר צילצל הטלפון. מ4
צירו
האחר של הקו נשמע קול נרגש
ומבוהל. היה זה קולו של ג׳קי רונן, בעל
המיזללה בשדרות ח״נ בתל-אביב, המשמ שת
כאחד ממקומות-חמיפגש החברתיים של
העיר.
ג׳קי רונן אינו בעל דרגה צבאית. אחרי
שבגיל 31 קיבל את התקף־־הלב הראשון

שלו, הוא הועבר בשירות־המילואים מיחידה
קרבית ליחידת הג״א. בתחילת החו דש
קיבל ג׳קי צדקריאה להתייצבות מי לואים
במישרדי יחידתו, הנמצאים בלב
תל-אביב. לא היתה זו קריאה לשירות
מילואים, אלא להתייעבות קצרה, שנועדה
לעדכן פירטי־רישום וליטול טביעת-
אצבעות מחיילי היחידה, בהתאם למדיניות
החדשה שהונהגה בצה״ל.
ג׳קי רונן לא התייצב כנדרש ביחידתו.
הוא קיבל זימון גוסף להתייצבות. כשהגיע
למישרדי הי,חדה, הסתבר לו כי הוא נקרא
למישפט על אי־התייצבות. ג׳קי היד, מבוהל,
והיו לו סיבות טובות לכך. בתיקו
האישי היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר
על תנאי ל־ 21 יום, אחרי שהורשע באשמת
אי־התייצבות ליחידתו ב־ 7באוקטובר, היום
השני למילחמת יום־הכיפורים. לטענתו,
הוא אכן התייצב ביחידה, אך שכח להיר שם.
היה ברור לו כי אם יורשע גם הפעם,
ניתן יהיה להפעיל נגדו את עונש המאסר-
על־תנאי .׳סיבה נוספת להתרגשותו היתד,
העובדה, שהקצין בפניו עמד להישפט,
רב־סרן במילאוים, לא נראה לו כמי שיכול
לשפוט אותו. אותו קצין הוא שותף במוע-
דון־לילה, ולטענתו של ג׳קי, יש ביניהם
מחלוקת בעניין אישי שאינו נוגע לצה״ל.
ג׳קי חיפש אחר מישהו שאליו יוכל
לפנות כדי לקבל עצה כיצד לנהוג. הוא
התקשר עם האלוף טמיר, וסיפר לו את
בעייתו. האלוף טמיר אינו חבר של ג׳קי.
הוא גם אינו נימנה עם אותם קציני צה״ל
הנוהגים לסעוד במיסעדתו• היכרותם היא
היכרות שיטחית, באמצעות ידידים משותפים.
ייתכן
שמישהו אחר, במקומו של האלוף
טמיר, היה טורק את האפרכסת בפניו של
ג׳קי. אבל אלה המכירים את האלוף טמיר,
יודעים להעיד על אורך־רוחו ועל נכונותו
לעזור תמיד. כששמע את בעייתו של ג׳קי,
שטען בפניו כי הוא חושש מהמישפט,
יעץ לו עצה ידידותית. כל חייל בצה״ל,
המועמד למישפט, רשאי לסרב להישפט
בפני השופט שנקבע לו, ולדרוש ערכאה
שיפוטית גבוהה יותר. זוהי זכותו הטבעית
של כל חייל, וכל שופט צבאי חייב להז כירה
לנאשם. האלוף טמיר יעץ לג׳קי
(השתמש בזכותו זו, אם הוא חושש ל-
הטיית־דין, ולבקש שופט: אחר.
כעבור כחצי שעה צילצל ג׳קי שוב אל

ג׳ק• רו 1ןואש תו

1ו 1111״ 1

במומן ל\1

העולם שה חושך לראשונה
אח] הפר שיו ת 1תנעלמות
ב עניון פרופסור הו פ מן
* 6פון! כל חודש הייתי מבקרת בביתו
של פרופסור אברהם הוכמן,

ואחרי שיחה על מצבו של בעלי, הייתי
משאירה על שולחנו -מעטפה ובה כמה
מאות לירות. הפרופסור מעולם לא דרש
את הכסף בפירוש. מעולם לא דובר על
שוחד. הכל התנהל בצורה ג׳נטלמנית.
בתום השיחה הייתי משאירה -את המעטפה
על השולחן! ,ויוצאת•
״נהגתי כך, משום שזמן קצר אחרי ש בעלי
חולה־הסרטן אושפז במחלקתו של
פרופסור הוכמן, בבית־החולים הדסה ב ירושלים,
נודע לי משיחות עם נשים אח רות,
שבעליהן היו מאושפזים באותה מחלקה,
כי זוהי הדרך היחידה לזכות בתשומת-
ליבו המיוחדת של הפרופסור.

״מי שלא שילם, יכול היה לש־

כב כמחלקה חודשים ארוכים מכלי
שהפרופסור יגש אליו אפילו
פעם אהת. רק האסיסטנטים היו
מטפלים כו.״
הדוברת, אלמנתו של איש־ציבור, יושב־ראש
סניף -מקומי של תנועה פוליטית
במושבה בה התגורר, השתדלה לשווא למ שול
ברוחה, כאשר שיחזרה את המאורעות
שחלפו עליה במשך שנה וחצי.
״עכשיו אני יודעת,״ המשיכה האלמנה
וסיפרה. ,״כי כבר בשלב מוקדם של ה־אישפוז
פשטו שלוחות סרטניות בכל אברי
גופו של בעלי. הוא היה אבוד. אבל אז
עוד קיוויתי לנס. כל לילה התפללתי שאולי
למחרת תימצא התרופה הגואלת.

״את כד תיקוותי תליתי כפרופסור
הוכמן, אולי הוא יצליח להציל
אותו. הייתי מוכנה לגייס כד
סכום כסה אפשרי, וכלכד שיכדוק
את כעדי מדי־יום, ודא יתעלם ממנו,
כפי שהתעלם מחולים אחרים,
מחוסרי־אמצעים.

__ המי שפחה
התרוששה כליל

ר^חרי שכעלי אושפז, עברתי ל/
/ר! 1התגורר בירושלים, כדי שאוכל לש בת
לידו, בחברתו, במשך כל שעות היום.
את ילדינו השארתי אצל הורי, כדי לא
לשבש, עד כמה שאפשר, את מהלך חייהם
התקין. הוצאות המגורים בירושלים, ה כסף
ששילמתי לפרופסור והעובדה שבעלי

בל את הכסף, היה הפרופסור מעניק לבעלי
את הטיפול הניסיוני שעליו דיבר.
״בחדר שבו שכב בעלי, היו מאושפזים
עוד שני חולי־סרטן. האחד, פרדסן עשיר
ששי-מש במשל שנים אחדות כיושב־ראש
מועצה מקומית במרכז הארץ. גם אשתו
היתד- .משלמת לפרופסור הוכמן סכום כסף
נכבד כל -חודש. לא היתה לה כל בעייה
לגייס את הכסף, משום שכפי שציינתי,
בעלה היה עשיר מופלג.

״החולה השלישי כחדר ההוא
היה עולה-חדש מתורכיה. הוא
שכב שם שישה חודשים, עד שמת.
כמשך כל אותו זמן לא בדק אותו
הפרופסור הוכמן אפילו פעם אהת.
רק עוזריו של הפרופסור טיפלו כו.
העולה החדש היה מחוסר־אמצ־

עים, ולא שילם לו.
״בבעלי ובשכנו־לחדר, היה הפרופסור
מטפל אישית, מלווה אותם בעצמו לחדר-
ההקרנות, מגיש להם תרופות, ומדי־פעם
גם מתלוצץ איתם״.

הא שמות
ח מורו ת ביותר
ך{ רופסור אכרהם הוכמן, ראש ה-
מחלקה האונקולוגית בבית־הח-ולים ה אוניברסיטאי הדסה בירושלים, נחשב כ מומחה
הישראלי הדאשון-במעלה לטיפול
במחלות ממאירות. פרופסור הופמן ייצג
את ישראל במי-ספר רב של קונגרסים בינ לאומיים,
נחשב כאחד מבחירי הרפואה
השבוע פורסם, כי ועדת-
הישראלית.
אתיקה בביודהחזלים הדסה המליצה ל הרחיק
את הפרופסור לשנה מעבודתו, ל אחד
שהורשע על־ידי עובדים וחדלים גם-
יחד בניצול לרעה של מעמדו, בהתנהגות
בלתי־אנושית, ובגביית כספים ללא מתן
קבלות.
במיסגרת איסוף החומר לצורך סידרת-
׳כתבות זו, ועוד קודם שהתפוצצה ״פרשת
הוכמך, נפגשנו לפני כשבועיים עם האלמנה,
שסיפורה הובא בראשית הכתבה.

סיפורה היה כה מדהים, עד
שקשה היה להאמין לדבריה. כדי
לאמת את האשמותיה, שוחחנו גם
עם אשתו וכנו שד הפרדסן המנוח,
שכנו־דחדר של כעדה, יושכ-ראש
המועצה המקומית ולהפתעתנו

אינו רוצה לשנב ב מי סו חן(נ מו אלה
מימי!) עליו לשלם למנהל ־המחלנן ה
לא עבד, רוששו אותי לגמרי. נאלצתי ל היעזר
בקרובי־מישפחה, כדי להמשיך ל שלם
לפרופסור מדי־חודש.

״לא תמיד היו קרוכי-המישפחח
שדי מעכירים אדי את הכסה כדיוק
באחד כחודש. כמיקרים כאלה,
היה קורה דכר מוזר. הפרופסור
היה ניגש אליו ואומר, :את יודעת,
הגיעו כדורים חדשים מ•
שווייץ , :או, :יש זריקה ניסיונית
חדשה, אני אנסה אותה עד
בעלו׳•

״הייתי מתמלאת תיקווה. אבל להפתעתי
המרה, בעלי לא היה מקבל את הטיפול
המובטח. ידעתי זאת- ,מפני שהייתי יוש?ת
לידו במשך כל שעות היום• רק אחרי שקיי

היה סיפורם כימעט זהה לזה שד
האלמנה.
נפגשנו לשיחות ארוכות עם חמשת
גיסיה של האלמנה, כולם אנשים ידועים
בתחומי־עיסוקיהם• סיפורם תאם את דברי
האלמנה. שלושה חודשים אחרי שבעלה,
אחיהם, אושפז, נקלעה אשתו לקשיים כס פיים
והם, לפי תור, במשך שנה וחודשיים,
היו מוסרים לה מדי־חודש את התישלום
הקבוע עבור הפרופסור.
כיוון שהיו קשורים מאוד לאחיהם והיד-
בו לבקרו בבית־החולים, הבחינו גם הם
בתמורה־לרעה ביחסו של הפרופסור, באותן
פעמים בהם איחרו בימים אחדים בגיוס
הכסף. היחס הפך לבבי, מייד אחרי שהתשלום
הועבר לידיו.

המעגל
המרושע סביב שיטות־עבודתו של
פרופסור הונמן נסגר: ,מבחינתנו, לאחר
שהגיע לידינו מידע פני,מי על תוצאות
מחקר המכון לחקר העבודה והמלאכה של
האוניברסיטה העיברית בירושלים.
אנשי המנון חקרו את דרכי ושיטות
העבודה של מיספר מחלקות בבית־ד,חולים.
היה זה פרוייקט שתוכנן לפרק־,זמן בן
חמש שנים. אנשי המכון התכוונו לחקור
ביסודיות, את הנעשה במחלקות השונות
ובשירותי־העזר של בית־החולים•

תשלום כספי גבוה, ורק אז תיפתח בפניו
דרך מהירה להתקבל לבית־החוליס.

סדי להישאר ככית־החולים עד
לגמר הטיפול, כדי לא להישלח הכיתה
להמשך הטיפול כמירפאה
מקומית, חייכ החולה לשלשל סכומי
כסף לכיסו של מנהל־המחלקה.

רופאים צעיריס
מהגרים

משך שנה תמימה חקרו אנשי
הצוות את הנעשה כחדרי־המיון,
כשרותי המיטכח והמככסה של
כית־החולים. תחילה נתקלו כהסתייגות
העובדים, שלא נטו לשתף
עימם פעולה. אך בעבור חודשים
ספורים החלו מתפתחים יחסי ידידות
ואמון כין החוקרים לכין ה־עוכרים.
הללו נפתחו לקראתם, גילו
את כל אשר העיק על ליכם והחלו
משתפים פעולה.

והחנו על כך עם רופאים צעירים.
14/כולם יודעים על קיומה של תופעה
זו, אך ידם קצרה מלהושיע. בסלנג המק צועי
מכנים הרופאים הצעירים תופעה זו
בשם ״עדיפות באישפוז.״
מעשית, פירוש הדבר הוא שחולה משחד
את מנהל־המחלקה כדי להישאר בבית־החולים,
ועל־ידי כך גוזל את מקומו של
חולה אחר, שמצבו חמור יותר, שאין בידיו
האמצעים הכספיים כדי להתקבל לאישפוז.
זאת, כאשר שני החולים חברים באותה
קופת־,חולים וזכאים, תיאורטית, לאותם
שירותים רפואיים.
בעתיד הקרוב לא נראה כל פיתרון
לחיסול נגע השחיתות בבתי־החולים.
מצוקת האישפוז תלך ותחריף. קצב בניית
בתי־החולים אינו עונה על הצרכים המיני מליים
של האוכלוסייה. עשרות בוגרי

אז נחשפו בפני אנשי צוות־החקירה
תופעות מזעזעות.
כאשר בית־החולים הדסה משמש כ־בית־חולים
תורן, מופנים אל חדרי־המיון
שלו חולים הזקוקים לטיפול רפואי
דחוף. אלה מבין החולים שלאחר בדיקה
בחדרי המיון נקבע כי יש לאשפזם, חייבים
להישלח למחלקה המתאימה בבית־החולים.

1 11 1

לאנשי המכון לחקר העבודה והמלאכה
של האוניברסיטה התברר, כי מיספר ימנה־לי־מחלקות
פועלים בניגוד לתקנות בית־החולים,
מקבלים למחלקותיהם חולים רק
לפי אישורם האישי. אחד מאותם מנהלי־מחלקות
הוא פרופסור הוכמן.
אנשי חדרי־המיון גילו שורה ארוכה של
מיקרים, בהם נאלצו לנקוט בתכסיסי־עור־מה
כדי לשלוח למחלקתו של פרופסור
הוכמן חולי־סרטן מחוסרי־אמצעים, אשר
אילו נשלחו חזרה לבתיהם, היה הדבר
מוסיף סבל על סיבלם הנורא, והורס את
חיי בני־מישפחותיהם.
באחד המיקרים הללו אושפז בחדר־המיון,
למשך שבועיים תמימים, חולה בסרטן־
הראש, אדם מחוסר־אמצעים, וזאת — רק
משום שהפרופסור סירב לקבלו למחלקתו
ואילו ליבם של אנשי־המיון לא מלאם
לשלחו חזרה לביתו.
באותו יום בו סירב הפרופסור לקבל
למחלקתו מיקרה קשה זה, ,נתקבלו אליה
שני חולים אחרים, אנשים שיכלו להרשות
זאת לעצמם.

בתי־הספר לרפואה מהגרים מדי־שנה ל־ארצות־הברית.
הם אינם מוצאים מקומות־עבודה
פנויים עבורם בבתי־החולים.
התקנים הרפואיים בבתי־החולים בארץ
מיושנים. רופאים מעטים מדי ממלאים
פונקציות רפואיות רבות מדי, בתנאי־שכר
ירודים.

מצכ זה יוצר תנאי-עבודה כל*
תי-נסכדים, והעדר מעקב רפואי
מספיק אחר החולים. התוצאה :
רוגז והתמרמרות כקרכ החולים,
ריגשות־תיסכול כקרכ הרופאים הצעירים,
המהווים את עמוד־השד־רה
הרפואי של כל כית־חולים. כל
זאת, כאשר כעת־זכעונה־אחת,

מגכ״ל בית•
חולי ם ידע

ברמישפחתד חודה אנוש ־ אתה רוצה
מסות רהצידו ערן־ ;1־שרם נ סו
1זה נו שיקבר <חתו רמתרקתו
לאיע

ן* ימים אלה, לאחר שנפתחה החקירה
נגד פרופסור הוכמן, טען קלמן ימן,
מנהל בית־ד,חולים הדסה, כי תלונות קודמות
כנגד פרופסור מוכמן הוגשו בפניו
כאשר היה בחוץ־לארץ ולכן לא יכול היה
לחקור אותן.

האמת היא, כי מנכ״ל כית-החו-
לים ידע את המצב לאשורו. הוא
שמע את הדכרים לפחות מפיהם
של עובדי חדרי־המיון, אך הוא
היה חסר-אוניס, חשש להסתכסך
עם פרופסור חוכמן. פרופסור מן
ידע, כי ההאשמות הן כה חמורות,
עד שטיפול כהן עלול לערער את
יסודות המוסד הרפואי שבראשו
הוא ;יצב.
מצוקת האישפוז החריפה בישראל, הפכה
את מנהלי־המחלקות בבתי־החולים ל-
רודנים כל־יכולים. הם הקובעים מי יתקבל
לבית־החולים, כימה זמן ישהה בו ומה יהיו
תנאי אישפוזו.
אין ספק שמיקרהו של פרופסור מוכמן
הוא, מיקרה חריג, חמור במיוחד בהתחשב
בעובדה שהמדובר בחולי־סרטן. ואולם, לא
מעטים מבין מנהלי־המחלקות, מנצלים את
מעמדם לרעה, ממוטטים ־את מוסר השירות
הרפואי בישראל.
בבתי־החולים בארץ יש מנהלי־ומחלוקת,
שכדי להתקבל אצלם לאישפוז, חייב החולה
להזמין תחילה את, מנהל־המחלקה ליסידרה
של ביקורי־בית פרטיים, להפקיד בידיו

פדוכי הונמן
מנצלים רכים מכין הרופאים הכבירים
ומנהלי-המחלקות את ה•
מצכ, וגורפים לכיסיהם הון רב על
חשבון מצוקת האישפוז.
בימים אלה מבקר בארץ ד״ר יעקב
בלומשטיין, נאודוכירורג מניו־יורק. הוא
מעורה היטב בנעשה בחוגי הרפואה בישראל.

בלומשטיין מסביר בפשטות את הרקע
להשתלטות מנהלי־המחלקות בבתי־החולים
בישראל על המערך הרפואי כולו.
״מנהל־מחלקה בבית־חולים בישראל,
שיתבקש אחרי עשרים שנות עבודה
לפנות את מקומו לרופא צעיר, ירגיש
כאילו חרב עליו עולמו. הוא נאחז בג׳וב
שלו בציפורניו• הוא יודע היטב כי חלק

הארי של החולים בהם טיפל באופן פרטי,
יעזוב אותו ברגע שיפרוש מעבודתו בבית־החולים.
הם שוב לא יזדקקו לשירותיו
הטובים כדי להתקבל לאישפוז ללא תור.
״בארצות־הברית, לעומת זאת, כל;מנחל-
מחלקה מטפח במשך ישנים, באופן חוקי
וגלוי, פרקטיקה פרטית. החולים שלו
מאמינים בו, ויישארו נאמנים לו בין
,אם ישמש כמנהל־מחלקה בבית־׳חולים, ובין
אם יעסוק אך־׳ורק בפרקטיקה פרטית.
״בארצות־הברית מוגבלת כהונת מנהל־מחלקה
בבית־החולים למיספר שנים
מצומצם. הרופאים מסכימים לשמש בתפקיד
זה, כאשר הם רוצים לעסוק גם בעבודת*
מחקר, או כדי להגביר את המוניטין הרפואי
שלהם.

״כארץ, כרגע שרופא כלשהו
מתמנה לתפקיד מנהל־מחלקה,
איש לא יוכל עוד לפטרו. במו שופט.
הוא יובל לעולל בבל העולה
על רוחו, ואפילו להתגלות ככישלון
כתפקידו, אך מקומו משוריין לו

לשנים רכות.
״מנהלי־המחלקות יוצרים סתימה
קשה כמערכת הקידום הרפואי
כי׳טראל כולה. הרופאים הצעירים
והכישרוניים מרימים ידיים, מהגרים
לארצות אחרות, ביודעם בי
אין להם כל סיכוי להגיע אי-פעס
לתפקיד זה בארץ. זאת, באשר
ידוע להם שעמיתיהם כחוץ־לארץ
מתמנים לתפקיד האמור בכר כעבור
חמש־שש שנות עבודה.״
מי״שרד־ד,בריאות מודע היטב לבעייה זו,
אך ראשיו אינם מוכנים להתמודד עימה.
העסקנים הפוליטיים המנהלים את המישרד
מעדיפים לטייח את הבעיות, במקום לפתור
אותן. לשחיתות בנושא ה״העדפה באיש־פוז״
לא נותר אלא להידרדר הלאה.

ואב יפ ת

(כתובה ראשונה בסירוס)

זה שמו את
ה שי ם-ז ה עומו
להגיע גם לארץ: שניו ארז״

כי ך
שהד לפה:
וכנו!

ה״חוטיני־ החוגג

בריוויירר! הצרפתית, כבר קנה לו מקום של
כבוד, אצל כל מי שאין לה מה להסתיר. נערות
אירופה מכסות טפח ומגלות שלושה, בתחרות על: מי תתחשף יותר. למטה :
החוטיני המקורי כפי שהובא לאירופה מחופי ריו דה־זנירו, רצוי עם יהלום בקשר.

ן 1י | 1ן 11ך ך 1| 1ץ על חוף ישראלי טיפוסי מדגימה הדוגמנית פנינה
1י ׳ י 0רוזנבלוס, את החוטיני. פנינה צולמה עבור עיתוני־
1 1 4 <1 _ 1
אופנה אירופאיים, גדולים, על־ידי מיטב צלמיהם, שנשלחו לישראל במיוחד לשם כך.

האי

של כ?

יפי ריו דה־־ז׳נירו שבברזיל הגיעה אופנת ה״חוטיני,״ הבלי־בד ביותר
מעולם על כל חוף שהוא, אל הריוויירה הצרפתית. הוא כבש כסערה
אירופה, התנחל על כל חלקה טובה בסן־טרופז. זוהי תשובתן המוחצת
:פיות חובבוחרהעירום למדיניות הרישמית, המטילה קנסות כבדים על
:ה מופרזת. חסידי האופנה הנועזת החדישה טוענים כי ה״חוטיני״ אינו
ניעות, אך יחד עם זאת מאפשר שיזון? מושלם של כל חלקי־הגוף
עד כה. אף היזהרי בקשירה: קשר רופף עלול לעלות באי־נעימות
נופנה זו הקדימה כניראה את קודמותיה, תגיע לארץ כבר בקיץ הקרוב,
יראל הכשרות תסתובכנה קשורות בחוטים דקיקים, למשוש כל עין.
מים הישראליים כתמונות עוצבו על־ידי ורדה דשא־לוי.

11ך 1ה הרחצה אסורה במקום זה, כמו במקומות אחרים לאורך החוף. אך השי־
* • 1זוף שמאפשר החוטיני מפצה את רונית (מימין) ,שלי (שמאל) ושרון
(יושבת) .שלוש הנערות הגיעו לחוף־היס בשעת בוקר מוקדמת כדי לתפוס את שמש
הבוקר, ותפסו מקום על החוף. למרות שהן נשארו רק בלבוש החוטיני הדקיק, המתרחץ
היוגיסט אינו מתרגש, למטה: שיזוף מושלם בחוטיני בעל תחרה נועזת.

זדיאנית

זזוטיני נזרו. כאן :

בכיסוי שניתן לאופנת הביקיני החדשה בעיתוני אירופה, הושם
הדגש על אביזרי־קישוט אכסוטייס ההולמים את המוטיב המיוחד
נערה ממוצא אינדיאני, שהסטרינג הלבן מדגיש את שחימותה.

הגליון הכא שד

הדוגמנית חישואוית

נדנה ווזננווס, ב״חוסינ׳״
וזבזסנס מוכיחה כ׳ אין
נל תחליף למראה הטיבע׳

: 1וווו ! £13 0
יוקדם כיום אחד, לרגל
יום־הכיפורים.
הגליון יופיע כרחכי הארץ
כיום השלישי שד השכוע הבא
24 ,כספטמכר. כרחוכות
תל־אכים יהיה הגליון מצוי
למכירה פכר כיום השני,
ה 23-כחודש, כערב.
במדינה העם

מ סוג לי ם

ל ל מו ד מהאסון ל
שידורי חדשות כיום
הכיפורים הם
חיוניים, אף הממשלה
פוחדת להפעילם
האם למדה המדינה משהו מן האסון
שפקד אותה ביום המר שהפך את תשל״ד
לשנה היסטורית — יום־הכיפורים ן
ביום־הכיפורים, ה־ 6באוקטובר, היו מרו כזים
המוני האזרחים המסורתיים, בבתי־הכנסת.
האחרים טיילו עם גישותיהם וילדיהם
ברחובות הסרי־התנועה, או ישבו
בבתים חסרי הרדיו והטלוויזיה, מנותקים
מכל דאגות העולם.
תוך 24 שעות מצאו את עצמם אותם
האזרחים בתופת של קרב־השיריון הגדול
ביותר בהיסטוריה.
לא עיירה. אין ספק שעיתוי ההתקפה
המצרית—הסורית נבע במידה רבה מן השיקול
שניתוק כלי־התקשורת בישראל מקשה
על גיוס יעיל של צבא־המילואים שלה.
אין גם ספק שניתוק זה הגביר את ההלם
במדינה והיקשה על ההתארגנות.
הלקח המובן־מאליו: פשוט לא ייתכן
בעידן המודרני לנתק מדינה שלמה מכל
צורות התקשורת במשך יממה שלמה. ני-

״ 1 1 1 1 1המחזה שיכבוש את חופי
111( 11 1 1ישראל בשנה הבאה; חוטים
דקיקים על כל חלקה טובה פנוייה.

מבט מאחור

החוטיני מתבקש ממש מאליו, תחת השמש הישראלית
המשזפת. מימין ; שילוב החוטיני עם קשירת צעיף.

שר־ההסכרה
ניתוק מוחלט
תוק זה היה אפשרי בעיירה יהודית ב-
מיזרח־אירופה במאה שעברה. בישראל —
זוהי הזמנה לפורענות מכל הסוגים.
לקח זה לא נעלם. שר־ההסברה החדש,
.אהרון יריב, הנושא על פי החוק באחריות
להפעלת חוק רשות השידור ,־כינס את
יועציו לדון בבעייה. הוא רמז שהוא דוגל
בהפעלת הרדיו ביום־כיפור. אולם !מרבית
היועצים פסלו את הרעיון, כנראה מחשש
סן יקיימו העסקנים הדתיים ׳שערורייה.
מליאת הממשלה. יריב נהג בזהירות,
החליט להביא את העניין להכרעה
סוסית בפני מליאת הממשלה• ביום ראשון,
יומיים לפני ראש־השנה, יהיה על
הממשלה להחליט.
לכאורה, זוהי הכרעה בעניין שולי, אך
יש לו ערך סמלי, בצד חשיבותו המעשית.
כי עניין זה מסמל את השאלה העיקרית
שריחפה על כל שנת תשל״ד: שאלת ה יכולת
של הממשלה, והמדינה כולה, ל הפיק
לקחים יממה שאירע בשנה ההיסטו רית
המסתיימת השבוע.

אחרי שסיור את המישטוות בשלוש נשות, ס״ר בעורם
בדי 3ר טיס״ ם ונרי דובון, ונו ח גם ממעצו בישראל,
הו סג ר ל מי ש טו ת ישראל והונהמכותנאמנות

ך שופט ביקש מן השוטרים לד,ביא
1 1בפניו את העצור, שנית. השוטרים
נבהלו. הם ידעו דבר שהשופט עדיין לא
ידע. הם ׳מיהרו לחדר־העציורים, למרות
שכבר בבדיקה קודמת השתכנעו: הנער
חיים גדבאן בן ה־ 16 נעלם מן החדר, כאילו
בלעה אותו האדמה.
השוטרים רצו החוצה, לרחוב, יפתחו במ הירות
את דלתות הניידת שממנה ירדו
מחצית השעה קודם־לכן, והורידו עימם
את העצורים שהובאו להארכת מעצרם
בבית-מישפט השלום בחיפה.
גם בתוך הניידת הוא לא היה. פשוט
נעלם. היה זה דבר חסר-תקדים.
בדבר אחד היו משוכנעים, למעלה מכל
ספק: חיים גדבאן היה עם ה״שלל״ שהעלו
בחכתם אותו לילה, ביו העצורים שהביאו
איתם.

מאותו יום ׳ואילך, ניתנה הוראה מפורשת
לבדוק היטב את תוכה של מכונית־העצי־דים,
בכל פעם שהביאה עימד, אנשים ל-
בית־הימשפט, לוודא שאיש לא יחזור על
מיבצעו של גדבאן.

עזרת ׳אומץ־לב, זריזות ותושייה האופייניים
לו, עלה על מטוס, הגיע לאירופה.
היום, בגיל ,16 כבר יכול חיים גדבאן
לכתוב ספר ׳מרתק על השיטות שפיתח
לו, להתחמקות מפני שוטרים, לעקיפת
מישמרות אנשי־ביטחון המופקדים על נמלי-
התעופה ברחבי התבל, כשהם חמושים
ומצויירים במכשירים משוכללים ביותר.
בנוסף, הוא יודע, כפי שהתברר, גם
כיצד להיעלם מעיניהם של דיילים ודיילות
,׳ואנשי־הביטחון הנמצאים במטוסים,
ואשר עיקר תפקידם למנוע חדירתם של
נוסעים סמויים או בלתי־רצויים למטוסים.
עם הנער, שעלה לאחרונה לכותרות
באורח כה מפתיע, אי־אפשר לדבר כעת.
הוא יושב מאחרי הסורגים.
אך אביו ,׳משה גדבאן ,)35(,שומר ב־מיפעל־הכותנה
בקריית־גת, מוכן בהחלט
לדבר על העניין, הנוגע ליו!אישית ומכאיב
לו עמוקות.
משה־נאג׳י, אביו של חיים, הוא דרוזי
יליד הכפר דליית־אל־כרמל. לפני 17 שנה
התחתן עם עליזה 38 יהודיה שהיתה אז

בית־מישפט השלום בחיפה, נסע מייד ל-
תל־אביב. וזאת, כאמור, שעה שחיפושי
המישטרה התרכזו באיזור הנמל.
הוא הגיע לנמל־התעופה על־שם בן-
גוריון בלוד. כאן, ללא כרטיס־טיסה או
סידורים נאותים אחרים, כמובן -אך ב
עולה
חדשה מתונים. המישפחה מתגוררת
בצריף־אסבסטון באחת מסימטאותיה של
קריית״גת.
לחיים שלושה אחים: אברהם (,)15
הרצל ( )14 וישראל 12 ושתי אחיות:
דליה ( )9ושלומית (.)8

לפרוע
א ת החשב ון
*** וטרי מישטרת ישראל נשבעו ל-
יישב את החשבון עם חיים גדבאן,
הנער ששם אותם לצחוק. ואכן, הם פרעו
את החוב עד הסוף.
כאשר נתפס בשבוע שעבר שוב, על־ידי
שוטרי מישטרת ישראל, היה זה לאחרשנפל לידי מישטרת לונדון, וזו הסגירה
אותו לשגרירות ישראל בבריטניה, ששלחה
אותו חזרה במטוס.
מ״קבלת־הפנים״ שערכה לו המישטרה ב ישראל,
נותרו לגדבאן סימנים ברורים על
הגב.
וכיצד הגיע ללונדון ז פשוט מאוד. כאשר
נמלט ממכונית־המישטרה ליד בניין

חיים וחברתו האמריקאית
חיים, כך מספר האב, הוא ילד פיקח
מאוד. אחרי שסיים את לימודיו בבית-
הספר העממי, המשיך ללמוד בבית־ספר
תיכון מקיף עד גיל ,14 ואחר־כך נשלח
ללמוד בבית-יספר בעל מגמה ימית בניצנים.
אחרי שסיים את לימודיו בבית־ספר
זה, עלה על ספינה שהפליגה לנמלי יפאן
ואיראן.
מהפלגה זו הוחזר ארצה במטוס, לאחר

ההרפתח!

1יי *

מ ס עו ת
בר חבי -ה עול ס

ח״ם גדבאן

ך* אס מספר כי חיים נהג להתלונן
ן 1בבית על שהילדים בבית־הספר ובכל
מקום צוחקים מימנו, ולא נותנים לו מנוחה,
בגלל שאביו ערבי, למרות שהוא נחשב
יהודי לכל דבר. הוא זכה גם בטכס בר-
מיצווה, ובחגיגה מסורתית ליד הכותל ה מערבי.
האב ניסה להרגיעו תמיד, אך
ללא הצלחה.
״כאשר היה משוחח איתי,״ סיפר ׳משה
גדבאן ,״היה יודע תמיד מה אני עומד
להשיב לו, והיה !מקדים אותי. אחרי שיחזר
לארץ מיפאן ומפריס, אמר לי ׳שהוא נוסע

רק הוא נעלם — !מתחת לאפם של טובי
החוקרים של מישטרת חיפה. כיצד — זאת
לא ידע איש להסביר.
בלילה הקודם, היה זה ב־ 28 באוגוסט,
שלחו אותו אליהם ממישטרת נמל־התעופה
בלוד, שם נעצר ברידתו ממטוס. והנה,
לא חלפו שעות אחדות — ושוב לא היה
ליו זכר.
מאוחר יותר, כאשר החלו שומרי־החוק
החיפאיים לבדוק מה אירע, הסתבר להם
כי חיים גדבאן נשאר אחרון בתוך הניידת,
כאשר הורידו מתוכה את העצורים, אך

־ אמר הנער ש א מו

״כל הזמן שו א לי ם

יהודיה ואביו דרתי .

אות׳ למה יש

העובדבקרית ־ ג דו

לי אבא ערב!״
הוא לא ירד ממנה כלל. הם הניחו כי
הסתתר מתחת לאחד הספסלים, והמתין
עד שהשוטרים יורידו את כל העצירים
האחרים. כמה דקות אחר־יכך, כאשר נוכח
כי אין מחפשים אותו, פתח את הדלת
והסתלק.
מישטרת חיפה הועמדה על רגליה. היכן
לא חיפשו אותו? הפכו כל אבן בנמל,
תיכננז מארב אפילו ליד ביתו שבעיירה
קריית־גת. אך ללא־־הועיל.
הוא שוב סידר את השוטרים, בקלות
ובכישרון, בדיוק כפי שסידר אחר־כד
.את שוטרי צרפת, ארצות־הבירית ובמייוחד
׳ניו־יורק. גם ישם יצא ובא כרצובו! ,מבלי
שאיש יגלה אותו.
תחילה יסברו קציגי־יהמישטרה כי!מישהו
״׳מבפנים״ שיתף פעולה עם ההרפתקן
הקטן, איפשד לו להימלט מידיהם. אך
במהרה הסתבר להם, לתדהמתם, כי גדבאן
הצעיר ניחן ׳ביכישדון־התחמקות שאין שני

שנתגלתה פרשה של סחר בדוליארים ,׳והילד
נחשד כי לקח חלק בה.
אביו ביקש ממנו שילמד ויהיה טייס. אך
,חיים השיב לו :״אין לי שום סיכויים
להיות טייס. יתחילו שוב להתעניין ולחקור
ולשאול אותי, ,איך זה שיש לך אבא
ערבי?׳״

עם אבא ואמא

חיים בטכס הבר־מיצווה שלו בבית־הכנסת בקרית־גת.
משה, האב הדרוזי, דאג שלבנו הבכור ביום בו מלאו
לו 13 שנה, ייערך טכס יהוד דתי מסורתי. חיים נחשב תמיד כילד יהודי לכל דבר.

לעבוד באשדוד. שם, הוא עלה על אוניה
והפליג.
״לפני שנסע, אמר לי שהוא לא יכול
כבר לסבול יותר, ושהוא רוצה לראות
את העולם. באחת הנסיעות שלו לאירופה,
נתגלה על סיפון האוניה פל־ים, כנוסע
סמוי. רב־החובל החליט להסגיר אותו ו להטים
אותו חזרה לארץ. אבל בשהאוניה
התקרבה לחופי נמל מרסיי, הוא קפץ לים,
דרך צוהר תא־הכלא שביו הוחזק, ושחה
עד החוף.״
חיים הצעיר הסתובב בימרסיי, טייל ב רחבי
צרפת, צבר לו סכום־כסף, והחליט
לנסוע לניו-יורק, לבקר שם את חברתו
ג׳ני ,׳*שלמדה יאיתו יחד בבית־הספר ב-
קריית־גת.
כאן החילה הרפתקה נוטפת. הוא התגנב
למטוס וחצה את האוקיינוס ׳כנוסע סמוי,
במטוס, מבלי שיגלו אותו.
בניו־יורק החל לחפש את ג׳ני, ומצא
אותה, אביה, בעל מיפעל למכשירים עדי־
(המשך בעמוד )36

זו ח 0ו 1ו 01 וו 0 0

מתקן אוריגינלי נוסף של
^ חב׳ ״אלכס׳ מנתק את המזגן
בזמן שהמנוע מתאמץ.
רק אחד מבל שלושה מזגני
^ ״אלכס אוריגינל״ מיועד לך
י השניים האחרים־ לייצוא .
ה מזגן ה מ קו רי! הי חי ד
המתוכנן ומקצר לבל סוג מכונית בכפר

פיתוח,תכנון,ייצור. התקנה
ושרות־ הבל תחת גג אחד.

אחד מתוך יותר מ־ 50 סוגים של מזגני ״אלכס אוריגינל״ המותאמים במיוחד לדגמי המכוניות למיניהן

חב׳ אלכ ס בע״כו -מזגני ם לרכב
ר ח׳ היצירה $ו, רמת ־ גן, טל 625 .ג 7 2

ב איזו רהד רו םלה שיג אצל :־ קי רו רבנייבאר־ שב ע,
א י זו רהתעשיה, דרךהנגרים, טל 76812 .־ 057

המחאת דואר של יבוק החאר׳ רזינה שיק בנקאי אשר
המוטב יוכל לקבל תמורתו בכל ביח־חאר בארץ
לנוחיותך ולבטחון כספך וצל את האפשרויות העומדות
לרשותך בשימוש בהמחאות הוזואר.

השתמש בהמחאות דואר
למשלוח דמי כיס לילדיך
הנמצאים מחוץ לבית:
בצה״ ל, במחנה נופש,
בפגימיה ובכל מקום בארץ.
המחאת דואר המשוכה על
שמם מבטיחה* את כספך
גם במקרה של גניבה
ואבירה.
רשת בתי הדואר מבטיחה לך את שרות §151131*11
ב־ 050 נקודות ישוב ברחבי הארץ.

לרשותך המחאות תאר בערכים • .1נ,25120,18 10 ,5 .
100-1 .50ל.׳ ,
* ע•׳ הצוח שובל ההמחאה חובל לקבל אח כספך חזרה
בסקרה של אבדן או נדבה וכפוף להקנותו.

העולם הזה 1953

ת בו סאתהא לו ף

יז*ו<>1ז>

*זזייז ייי>

רזזיזיר רזיל,זיל-

*-.זז י *זיז יי* י

^ גבי ה א לו ף טמיר הסתיימה הפרשה.
/אבל לא לגבי ג׳קי רונו•
הוא נקרא למישפט בפעם השלישית,
נשפט על־ידי קצין בדרגת רב־סרן, המשמש
כקצין אפסנאות של הג״א במחוז
תל־אביב. הפעם נוהל ד׳מישפט ללא טעו יות.
על ג׳קי רונן, שנמצא אשם באי־הת־ייצבות
למסירת טביעת־אצבעות, הוטל
עונש מאסר של שיבער׳ ימים בתוספת 21
ימי המאסר-על־תנאי שהיו תלויים נגדו.
ג׳קי נשלח לכלא. כאשר הגיע לשם,
חש ברע. הסמל התורן, שהבחין בכך, סירב
לקבל אותו בלי תעודה רפואית. הוא התקשר
ליחידתו של רונן, טען כי -אינו רשאי
לו לכלוא את ג׳קי. הסמל התורן פנה אל
הממונה עליו, וזה תבע שקצין־העיר יבדוק
את ג׳קי ויקבע אם !מצב בריאותו מאפשר
לכלוא אותו.
בליווי שוטרים צבאיים נלקח ג׳קי אל
הרופא, שקבע כי יש לאשפזו מייד בחדר-
בידוד, מחשש של אבחנת התקף־לב.
במקום אל הכלא הגיע ג׳קי לבית־חולים
תל־השונזר, על חשבון צה״ל.
ג׳קי אושפז. שמו של האלוף טמיר הוכ תם,
וכל רודפי־הצדק משפשפים את ידיהם

גי ת־ חו לי ם
כ מ קו ס כלא

מערכותוקרחסנוריאופועות

(וימשך מעמוד )27
של ג׳קי. ואומנם, נמצא פגם מישפטי ב-
מישפט שנערך לרונן.
על־פי חזקת השיפוט הצבאית, כמו בחוק
האזרחי, ניתן להפעיל עונש מאסר־על־תנאי
רק אחרי שהנאשם הורשע בעבירה דומה,
ומוטל עליו עונש בגינה. כלומר, השופט
הצבאי היה צריך קודם כל להרשיע את
ג׳קי באשמת אי־התייצבות, להטיל עליו
עונש כלשהו, אפילו קנס של לירה אחת,
ורק אז להפעיל את המאסר־על־תנאי• השופט
הצבאי לא עשה זאת. הוא הפעיל
את המאסר־על־תנאי אוטומטית.
על־פי הוראות היועץ המישפטי של פיקוד
המרכז1 ,ערך לג׳קי רונן מישפט חדש,
הפעם היה השופט קובה קרייזמן עצמו.
הוא !מצא את ג׳קי חייב בדין, והטיל עליו
עונש של שיבעה ימי מאסר. אבל מסתבר
כי גם הוא לא נהג על־פי חוקת השיפוט,
שכן לא הפעיל את עונש המאסר־על־תנאי
שהיה חייב להפעילו במקרה זה.
שוב עירער ג׳קי על העונש שהוטל עליו,
ושוב היה צורך לקבוע לו מועד למישפט
חדש, ב 10-בספטמבר•
בכל הגילגולים האלה לא היה האלוף
טמיר מעורב, והוא גם לא התבקש להתערב.
הקשר היחיד שלו לפרשה היה השיחה
הטלפונית הקצרה במישפט הראשון שנערך
לג׳קי, בו לא ניסה כלל להתערב במהלך
המישפט. אבל מסתבר שהיו מי שדאגו
לשרבב את שמו של אברשה לפרשה.
היו אלה כמה מחיילי יחידת-המילואים,
שזומנו גם -הם למישפט ב* 25 באוגוסט,
יחד עם ג׳קי רונן, באשמת אי־התייצבות.
רובם נשפטו, בקנסו בקנסות קלים של
עשרים או חמישים ל״י. אולם כמה מהם,
שהמתינו למישפטם, האזינו לשיחת־הטל-
פון של ג׳קי עם האלוף טמיר. זו ניראתה
להם כניסיון מצד ג׳קי להפעיל אלוף ל טובתו•
חיילי המילאוים של הג״א התמרמרו,
על מה שהיה נדמה להם ששמעו. בו־במקום
החליט אחד מהם :״אני הולך לספר
הכל לח״ב יוסי שריד.״
לא ברור אם אומנם הוא שעשה זאת,
אבל היו חיילים אחרים שדאגו להעביר את
סיפור הפרשה לעיתונות .״במו־אוזנינו
שמענו כיצד האלוף טמיר מנסה להציל
את ג׳קי ממאסר,״ סיפרו. זה היה בדיוק
סוג הסיפורים שהעיתונות הישראלית ממתינה
להם. סטייה של אלוף ממה שמקובל
כ״נורמות המקובלות״ בצה״ל, היא סחורה
מבוקשת מאוד בעיתונות הישראלית כיום.
כך אירע, שפרשה שולית וחסרת־חשי־בות,
שמקורה בעבירה של אזרח רגיל, נ ר
פחה והפכה לקייז נגד אלוף. המאמצים ש עשה
דובר צה״ל להסביר לעיתונאים שאלי הם
הגיע הסיפור, כי מה ששמעו הוא מסולף
וחסד ביסוס, לא הועילו. ידיעות אחרונות
פוצץ את הפרשה, מפי כתבו האשדודי
דווקא, טען כי ״האלוף טמיר התקשר עם
השופט שנתן את גזר־הדין, אך לא הצליח
לשכנעו לבטל את גזר־הדין.״
מה שהשתמע מכך היה, כאילו ניסה
האלוף טמיר להשפיע על מהלך המישפט
או לשנות את גזר־הדין; בעוד שכל מה
שעשה למעשה, אחרי שכבר נגמר המישפט,
היה לברר אם השופט אכן נהג לפי חזקת-
השיפוט הצבאית.
למחרת היום תיקן ידיעות אחרונות את
הגירסה. אולם כמו בפרשת הסטודנטים
״אוכלי המוח,״ שהתגלתה כמעשה שלא
היה ולא גברא, אין עוד בהכחשות ובתיקונים
למנוע את אווירת ההיסטריה ש נוצרה
עם הפירסום הראשוני.

הטמ פון ה ק טן * 11133111ת ה עו ל ס
( 1,400,000,000 טמ&וגי 0.1!.נמכרו בשנה שעברה ב־ 0$ן ארצות)

ההרפת קן 1

(המשך מעמוד )33
נים, קיבל אותו לעבודה במיפעלו. כאשר
חזר הנער ארצה, סיפר לאביו כי קיבל שם
שכר חודשי של 440 דולאר, צבר סכום של
כ־ 1500 דולאר.
בשובי ארצה. הביא עימו שפע של מת נות
ובגדים לאחיו ולאחיותיו שבבית, ב-
קריית־גת. לבנות הביא מעילי דובון, לאח
הגדול אברהם הביא רכבת־חשמלית. לאביו
הביא טייס, ועוד.
מניו־יורק נסע לטכסס. שם הכיר נע רה,
שאת תמונתה שלח הביתה, ועל גבה
כתוב ,:״זאת החברה השלישית שלי
ג׳אנט, והיא רוצה להכיר את דליה (אחותו
של חיים).״
ממסעו בארצות־הברית הביא חיים הביתה
את 1500 הדולאר שהרוויח אצל אביה
של ג׳ני.
סיפר מישר. גדבאן, האב :״׳כשחיים נע צר,
הוא אמר לי, :קח את הכסף בשביל
המישפחה. אל תיקח לי עורד־דין. אין לך
כסף לבזבז. אני אדאג שהמדינה תיתן
לי עורך־דין, שיגן עלי.׳
״אני רוצה עורך־דין שיגן עליו,״ אמר
האב בכאב .״למי אני יכול לפנות? מי
יהיה מוכן לעזור לי? חיים הוא ילד
טוב. הוא שובב, אבל לא רע. המישטרה

ג׳אנט מטבסאס
החברה השלישית
היתה רודפת אותו, לא גותנת לו מנוחה,
עוד לפני שכל זה קרה.
״אם השוטרים היו רואים איזה שעון
ביד שלו, היו תיכף מתחילים לחקור ולשאול.

ח לו ם הגדול —
בית

ה•• תוס שיה 011 או-בה

טמפון.נ 0:1הטמפוו הקטן, הנוח׳ והבטוח ביותר בעולה נותן לר הרגשה משוחררת
וחופשית. תוכלי ללבוש מכנסיים קצרים והדוקים או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטחון מלא.
ג ו שו ספיג ה ה סוג בעול ם סבוויח א סי ח ה תותלוו ת

לטמפון 0,15.העשוי צמר גפן כבוש כושר ספיגה שאין לאן!
טמפון. לעומת טמפונים אתרים המתארכים עם הספיגה,
טמפון 0.15.מתרחב עם הספיגה ולכן, ככל שהוא סופג יותר
כן הוא סוגר טוב יותר את פתח הנרתיק ומונע כל תזוזה
או דליפה( .טבלי טמפון בכוס מים ותיווכחי בכושר הספיגה
המצויין שלו).
0.1. 11900 חו סן • 01בסה זו ו ומונע ד*מוע

טמפון 0.15.סופג את הדם מיד עם צאתו מן הרחם לכן, הוא חוסר לר יום במחזור
החודשי כיוון שבאופן טבעי, עושה הדם את דרכו החוצה במשר 24 שעות.
האטימה המוחלטת של הטמפון 0.15,מונעת היווצרות ריח רע הנגרם כתוצאה
ממגע המד עם האויר.
0מ 9ון 0110.11.ביותר ל ש מו ש

טמפון 0.15.קטן משפתון ולכן קל ונוח לשאתו בארנק. טמפון !
0.15.נכנס לתור גופר בקלות תור שגיות בעזרת אצבע — י
הנשארת נקיה׳! ללא כל אביזרי עזר שיש צורר להפטר מהם ן
לאחר השמוש.
0ה 9ון 0.11.ה מ איס ל ה בו ה האנטומי ח 9ויתי

טמפון 0.15.תוכנן ופותח ע״י צוות גיניקולוגים מומחים, בר
שיכנס עמוק לתור הנרתיק לאיזור בו אין עצבים רגישים
הגורמים לכאב, או אי נוחות.
הכנסח נכונה הכנסת לא גנמה לת מטם יק עמייז.

0.11.1ה<• •1לבתולות ולנערו ת צעירות

| החידוש הבלעדי האחרון של 0.15.הוא טמפון מיני המיועד
ן לבתולות ולנערות צעירות. עם 0.15.מיני אין כל חשש לפגיעה
ן בקרום הבתולים, כיוון שהוא כה קטן ונכנס בדיוק לפתח
1בקרום דרכו עובר הדם.
:-1במקרה של כאב קל בשמוש הראשון, יש לדחות השמוש
י ב־ 4—3חודשים),
0.11.

ב 3 -דרגות ס פינ ה

נורמל — למרבית הנשים.
מיני — לנערות, לבתולות ולנשים עם דימום מועט — בעיקר בימים האחרונים
של המחזור אצל נשים המשתמשות בגלולה למניעת הריון.
אקסטרה — לנשים עם דימום רב בעיקר ביומיים הראשונים של המחזור.

ך* התחלה, אחרי שהוא חזר, אחרי
ראה איך אנשים חיים במקומות אח רים,
אמר לי שהוא מתבייש להזמין חברים
שלו הביתה, בגלל שאנחנו גרים באזבסטון
שמתמלא במים כשיורד גשם, ושורף כמו
תנור בקיץ.״
משה גדבאו עובד כשומר במיפעל־הכד
נה מזה 17 שנה. הוא עובד שעות רבות
ביממה, הרבה מעל לאפשרי, וגם בחגים
ובשבתות, ובלבד שיוכל לפרנס את מיש-
פחתו.
אחיו של משה, ראמז, נפטר עקב תאונת-
עבודה באותו מיפעל-כותנה. משה שולף
מכיסו את תלוש־המשכורת החודשי שלו
ומראה הנה, אחרי חודש שעבדתי יצא
לי 2,063ל״י. למרות שיש לי שישה ילדים,
נשארו לי רק 1,620ל״י.
״אבל החלום הכי גדול שלי זה בית.
האזבסטון הזה, זה לא בית לבני־אדם.
אבל לי אין מי שיעזור לי, כי אני דרוזי.
אני לא פוחד להגיד את זה, כי אומרים
שיש פה דמוקראטיה•
״מישטרת ישראל התלבשה על חיים
חזק. אבל אני אומר, שאם הוא עדיין
,ניתן־לתיקון,׳ אז לא צריך לזרוק אותו ל מוסד
לעבריינים בגלל ההרפתקאות שלו,
אלא לעזור לו לחזור למיקצוע האהוב עליו,
על האוניה.
״אם המישטרה תנקום בו, בגלל הבושות
שגרם לה, זו תהיה רק הדגשה של קוצר-
הבנה שלה כלפי הילד הזה.״
חיים שולט, פרט לעברית, גם בערבית
ואנגלית. הוא נראה כילד טוב, נקי ומסודר,
כלל לא כמי שהחדירה לנמלי ים או מעופה
מתבצעת אצלו בקלות שכזו.
גילה קצין־מישטרה בדרגת פקד, מיהי-
דת־המישטרה בנמל־התעופה על־שם בך
גוריון בלוד, לכתב לעולם הזה :
״הוא כל-כך נחמד ולא מעורר חשד,
שלעולם לא הייתי חושד בו, אם לא הייתי
מקבל הוראה ממישטרת חלפה, לעצור אותו
בגלל שהם מחפשים אותו.״

מבקר עיריית תל־בעיריית

ראש־עיריה צ׳יצ׳
לבדוק בציציות?
— אם פרוטקציה מיפלגתית היא

י 1עבירה פלילית? האם רשאית מיפ־לגד.
לשגר אנשים המקורבים לה עם פית־קי־פרוטקציה
לעירייה שהיא שלטת בה,
להעניק להם טובות־הנאה שאזרח סתמי
אינו יכול ליהנות מהן?
אפילו היועץ המישפטי של עיריית תל-
אביב, עורך־הדין מרדכי וירשובסקי, לא
יכול היה להשיב בפסקנות על שאלות אלו.
ומי אם לא הוא צריו היה לדעת את
התשובה?
שכן בעירייה של צ׳יצ׳ התגלתה פרשת
פיתקי־פרוטקציה שכמוה לא נודעה עדיין
בתולדות המדינה.
כבר היו מיקרים של פרוטקציה באמצעות
שיחות בעל־פה, אבל שמיפלגה תיי צר
בסיטונות פתקים כאלה, הנושאים את
שמה המפורש של המיפלגה, ומכוונים
להעניק טובות־הנאה — דבר זה התגלה
בישראל לראשונה בעירייה הגדולה בארץ,
בימים הראשונים לשילטונו של

אם העובדות המתוארות להלן מהוות
עבירה פלילית אם לאו, על כך יחליט,
קרוב לוודאי, היועץ המישפטי לממשלה,
אליו יישלח העתק החומר המופיע כאן.
אולם גם עוה״ד וירשובסקי מסכים, כי
פיתקי־פרוטקציד, הם דבר פסול ואסור ל חלוטין.

24 באפריל השנה פורסם (העולם הזה
) 1912 לראשונה פתק־פרוטקציה שלם אמי תי,
שנכתב על־ידי יושב־ראש המחלקה
המוניציפלית במיפלגה הליברלית בתל-
אביב, ואשר הופנה, עם בקשת פרוטקציה,
אל חברת הנהלת עיריית תל־אביב שרה
דורון. הפתק, שהיה כתוב על טופם ריש־מי
של המיפלגה הליברלית, הדגיש כי
הפרוטקציד, הנ״ל מבוקשת עבור עובד־עירייה
אוהד המיפלגה.

צ׳יצ׳ כראש־עיר
בלבד
ך*ירסופ הכתבה, שכללה הצהרה
של כותב הפתק, אליעזר סורוקה, גרר
אחריו תגובות מהירות של ראש־עיריית
תל״אביב, שלמה >״צ׳יצ׳״) להט• בהודעה
שפורסמה. בכל העיתונים 2.5.74 מסר

אביב אישר את גילויי

:היה מישטר של פיתקי־פרוטקציה

ה ש & ס

צ׳יצ׳ קיים הבטחתו למסור את הפרשה לביקורת של המבקר -אך לא
צ׳יצ /כי תבע ממיפלגתו להפסיק את הנוהל
הפסול של שיגור פיתקי־המלצה ל עירייה,
או בקשות לטיפול בנושאים עירוניים
דרך צינורות מפלגתיים.
צ׳יצ ׳ גם כיבס את הנהלת סיעת הליכוד
בעירייה, תבע אולטימטיבית לשים קץ ל-
נוהלים אלה, אחרת יחרים את מוסדות ה־מיפלגה
הליברלית בתחום המוניציפלי.
לאחר־מכן, בבקרו בשכונות העיר היה
מסרב להופיע כנציג מיפלגה, הקפיד להו פיע
רק כראש־העירייה. הוא עשה עוד
דבר יוצא־דופן: שלח מיכתב גלוי ל־העולם
הזה 1913 בו הודה על פירסום
המאמר, הזמין את העולם הזה להצליף בו
בכל פעם שמגיע לו -אך גם ללחוץ את
ידו כשמגיע לו.
זמן קצר לאחר פירסום הכתבה, פנה
צ׳יצ׳ למבקר־העירייה, אלוף (מיל ).צבי
איילון, וביקש ממנו לחקור את הפרשה.
מימצאיו של איילון, המובאים בהמשך ה דברים
כאן, קבעו:
״מתברר שיש מיקרים שה״ה הוברמן
וסורוקה (ראשי המיפלגה הליברלית בתל-
אביב) ,מפנים אזרחים עם פתקים לאי שים
ומישרדים שונים בעירייה, לקבלת
שירותים.״ המבקר גם בדק פרשה 1שהו עלתה
בכתבה אגב־אורחא, ואשר בה היפ נה
מאיר הוברמן הליברלי את כתב העולם
הזה אל חבר־המיפלגה במחלקת ההנ־

מסר אותו למישטרה לחקירת הצדדים הפליליים

מזיז?/

מ**יזה
הכ תוב ת
ם?ו 0הז כי ר ה
היינ ה ן ־י

הסגיה

ם 1ורפים
סיג ד ר

להט תובע ממפלגות
הליכוד להימנע משליחת
פתקי המלצה!>2///

המ*רד

מאת סופרת,,הארץ״ בתל־אכים

פתר,ן סורוקה
הר־פתקאות

בתביעה אל זזטז/לקות המזניצי־טליות
של מפלגות ״הליכוד* להמסיק
את הנוהג של שיגור פתקי המלצה
לעיריה או בקשה לסיפול בנושאים
עירוניים הנוגעים לפרט בצינורות
מפלגתיים, פגה ראש עירית תל־אביב
שלמה להט, בעקבות כתבתו של יגאל
לביב בהעולם הזה, בה נקסרו
פרטים על שיגור פתקים והמלצות
על-ידי המפלגה הליברלית (מפלגתו
של מר להט) א׳ל מהלקות מסויימות

דסה העירונית, אברהם הרמן, לקבלת
עזרה בהשגת רישיון לסגירת מרססת. ה כתבה
ציינה כי הרמן ביקש תמורת העז רה
300 לירות.
המבקר קובע, כי למרות שהרמן הכ חיש
את הדברים, הוא סירב לחתום על
דבריו, ועובדה זו אומרת דרשני. המבקר
מעיר, כי הגשת כתב־אישום נגד הרמן
תיתכן רק אם כתב העולם הזה ימציא
עדים שיאשרו כי הרמן הכין שירטוטים
תמורת כסף לפונים אליו- ,שלא במיסגדת
עבודתו.
מימצאים אלה של המבקר הונחו על
שולחנו של צ׳יצ׳ ב־ 6במאי .1974 הוא
פנה אל היועץ המישפטי של עיריית תל-
אביב, ביקש את חוות-דעתו לגבי פרשת
המהנדס אברהם הרמן• צ׳יצ׳ לא ביקש
את חוות־דעת היועץ המישפטי שלו, מרדכי
וירשובסקי, לגבי פיתקי־הפרוטקציה.
דובר העירייה, עמיקם שפירא, טוען כי
לא היה צורך בחוות־דעת זז, כיוון שברור
כי אסור לסדר פרוטקציה בעזרת פתקים.
אולם לדעתו, אין המעשה פלילי, וברור
גם כי אין מקום לחקירה מישטרתית.

* יועץ המישפטי עצמו מסר גירסה

) 1שונה. לדבריו, לא נשאל כלל לגבי
מישלוח הפתקאות, ודבר זה לא הפליאו,
מאחר שברור כי שיטה זו פסולה ונלוזה
מבחינה ציבורית.

לגבי חוות־הדעת שהגיש וירשובסקי
אמר הדובר, כי תחילה המליץ היועץ ה־מישפטי
למסור את פרשת הרמן למיש*
טרה, אך לאחר ששוחח עם מבקר־העירייה
חזר בו מהמלצתו, הצטרף לחוות־דעתו של

האם מהווה הדבר עבירה פלילית? ויר־שובסקי
הירהר, והשיב :״אם מוכח כי
כתוצאה מפיתקה, מישהו מקבל משהו —
אז זה עניין אחר. אם, נניח, ניתנה בפתק
הוראה לתת למישהו רישיון, מפני

התגובה שר צ׳יצ׳
ניתוק־מגע?
המבקר, כי אין בסיס מספיק למסירת ה עניין
למישטרה. הדובר הדגיש, כי צ׳יצ׳
מילא את מסקנות המבקר בנאמנות, מסרב
מאז להזמין את משגר הפתק, סורוקה,
לישיבות הליכוד.

המי שטרה
חייבת להתערב

הפתק שפורסם על־ידי ״העולם הזה״
היה או לא היה?
שהוא מקורב, אז צריך לבדוק אם יש
כאן אלמנט פלילי.״ וירשובסקי הוסיף והסביר,
כי מישלוח הפתקים, כשלעצמו,
אינו בסדר מבחינה ציבורית, אולם אם
כתוצאה מן הפתק נעשתה העדפה — רק
אז יש לבדוק את הגורם הפלילי בדבר.
במילים אחרות: יש לבדוק מה בדיוק
קיבלו מומלצי הפתקים. יש לבדוק זאת,
שכן סביר שמישהו קיבל משהו תמורת
הפתק. ברור כי קיים כאן חשד למעשים
פליליים, ולפי החוק — כל אזרח היודע
או חושד במעשה פלילי, חייב לדווח
עליו למישטרה•
המסקנה המתבקשת: באותו רגע ש־ראש־העירייה
ומבקר־העירייה מצאו כי
אכן היו מיקרים שונים של פיתקי־פרוטק־ציה,
חייבים היו למסור את העניין ל־מישטרה.
אך צ׳יצ׳ לא עשה זאת, ויש
מקום להמתין ולראות אם היועץ המיש־פטי
לממשלה יתערב. פרשה בתוצאה מ־פירסום

אבל לווירשובסקי.גם גירסה שונה לגבי
המלצתו על פרשת הרמן. לדבריו, הוא
המליץ להעביר את החומר למישטרה, שכן
למבקר־העירייה אין הכלים הדרושים ל חקירת
עדים והעמדתם זה מול זה. המב קר
גם לא יכול לגבות עדויות. לאחר שכתב
חוות־דעת זו, התקיימה שיחה בינו
לבין המבקר, והמבקר התנגד בכל תוקף

להעברת הפרשה לחקירה מישטרתית. אומר
וירשובסקי :״השארתי זאת לשיקול״
דעתו של המבקר, המכיר את העניין.״
ברור, אם כן, כי גם בנושא זה, נעשים
מאמצים לכסות ולטשטש את העובדות,
ולמנוע כל חקירה רצינית בנושא.
כאשר אזרחים מסויימים מועדפים בק בלת
שירותים מן העירייה, בגלל היותם
חברי מיפלגה מסויימת, וגומלים לה בהצבעה
בבחירות, זהו בהחלט נושא ה ראוי
לחקירה מישטרתית. עד כמה מאמתים
מימצאי המבקר עצמו את גילויי העולם
הזה בשעתו, ניתן לראות ממימצאיו
המובאים להלן במלואם, וללא כל שינוי:
״ — 6.5.74ס־78/74
ראש העירית, מר ש. לחט — מבקר
חעיריה.
הכתנה נ״חעולם חזח״ מ״24.4.74
תחת הפותרת ״השחיתות החדשה בעיריית
ציץ דו״ח בדיקה.
אדוני ראש העיריה,
בהתאם לפנייתך אלי נבדקו הנושאים
המוזכרים בפתבה.
״ 1־ .ב״ 24.4.74 פורסמה ב״העולם ה־
(המשך בעמוד )38

וני זח
גם ענ״ן
של צנע

האםפ רו ט ק צי ה היא עבירד. פ לי לי ת?־

מרי קוואנט, האופנאית הבינלאומית
המכתיבה מה נלבש
וכיצד נתאפר.

במדור זה נתחיל בסידרת רשימות אשר תהווינה קורס לטיפול עצמי
בעור הפנים, באופן שיטתי. עיקוב מתמיד אחר מדור זה יקנה לקוראות ידע
נירחב לשיפור הטיפול בעור. הפרק הראשון עוסק באיבחון סוגי העור
השונים, ובתופעות שונות האופייניות לכל סוג וסוג.

מוצרים טבעיים
לחידו ש נעורים
חידוש הנעורים בעזרת מוצרים קוס מטיים
המבוססים על חומרים מהטבע
היה אחד הנושאים בהם עסקו עשרות
קומטיקאיות ורופאי עור, אשר התכנסו
בקונגרס הבינלאומי לקוסמטיקאיות
סידסקו; שהתקיים באחרונה בישראל.
הקוסמטולוג האיטלקי מ. בושסקנדל,
גילה למאזינות ולמאזינים כי מתחילים
בייצור של חמרים קוסמטיים המופקים
מהחי ומהצומח, מפירות, ירקות, שמני
מאכל זשומנים. ההנחה היא, לדברי

הקוסמטולוג האיטלקי, שייצור המרים
אלה לא יביא בעקבות השימוש בהם
תופעות לוואי כמו אלרגיה ורגישויזת
אחרות. גילויים אלה מעניינים מאד,
ובמיוחד את אלה המתעניינים בחברת
מרי קוונט. זו היתד חברת הקוסמטי קה
הראשונה אשר הטילה על מעבת־יתיר,
להפיק מהתמרים המצויים בטבע
את המתאימים לשמש בתעשיית הקוס מטיקה,
והחידוש שלה הוא בכך שלבד
מתכשירי, טיפוח, היא הוציאה לשוק
סידרה שיומה של תכשירי איפור. מו צרים
אלה זכו להצלחה רבה בקרב
הנשים, גם משום שלצבעים השונים
של הסידרה ספיישל רספיס איכות
מיוחדת במינה של רעננות, המחזירה
לפנים את הצבעים הטבעיים.

איבחון העור
הקוסמטיקה מבחינה בשלושה סוגי
עור עיקריים: עור יבש, עור שמן,
ועור מעורב (רגיל) .העור היבש
מאופיין על-ידי פעילות איטית של
בלוטת החלב, או חוסר פעילות מוחלט
של מיספר בלוטות. מראהו דק, חיוור
וחסר ברק ,׳והוא אופייני לנשים מבו גרות.
גם לנערות צעירות יש לעיתים
עור יבש, ומכיוון שהוא נוטה להת קמט
עליהן להקדים ולטפל בו.
העור השמן מאופיין על־ידי פעי לות
נמרצת של בלוטות החלב, ומראהו
מבריק ועבה. נקבוביות העור השמן
פעורות, ורבות בו הנקודות השחורות,
ולעתים קרובות פצעוני האקנה.
העור המעורב הוא הנפוץ ביותר,
הוא מחולק לאזורים שמנים יותר
ושמנים פחות. במרכז הפנים העור
שמן יותר, ובצידי הפנים מרוכז העור
היבש.
העור היבש, הוא עור חסר לחות,
והוא נפוץ ביותר בארצות בהן יו קדת
השמש, כמו ישראל. עור זה דו רש
הזנה חוזרת ונשנית של העור
באמצעות קרם־לחות, וכן יש להימנע
מלחשוף אותו לקרני השמש, על־ידי
חבישת כובע רחב שוליים והימנעות
משיזוף מרובה.
בעלות העור השמן סובלות לעיתים
קרובות מנקודות שחורות. הן נו צרות
כאשר החלב המופרש מעומק
העור נקרש כתוצאה מהתחמצנות. בעיקר
כאשר אין מקפידים לנקות את
העור כראוי.
ד,בקטריות המתהוות בנקבוביות העור
מתחת לנקודות השחורות עלולות
להתפתח לאקנה, שהיא דלקת בבלוטות
החלב. ניתן למנוע היווצרות אק נה
על־ידי ניקוי וחיטוי יסודי.
תופעה המצריכה פנייה מיידית ל רופא
עור היא האקנה וולנריס,
הנראית כגבשושית אדומה ובולטת
מעל העור. גבשושית זו עלולה להת פתח
לדלקת קשה ומסובכת.
תופעה אשר אינה קשורה בשמירה
על נקיון העור היא הקופרוז, והיא
נגרמת על־ידי לחץ דם גבוה, עישון
מופרז, מזון חריף, עצבנות, נימי הדם
מתפוצצים עקב כך, ויוצרים כתמים
אדומים וזעירים. מכיוון שקשה
לגרום להסתלקות התופעה, יש להס תייע
באיפור.

תשובות לשאלות שנ ת קבלו במערכת

מירי קלוש, כדי לטפל בפצעונים,
עלייך לבדוק האם הם מכסים את כל
פנייך ומכאיבים לך אם כן עלייך לפנות
לרופא עור לטיפול אנטיביוטי יעוץ אינדיוידואלי חינם
מפני שבמצב זה העור מודלק. לאחר
אסתר מ — .צלקת על הפנים, מצמכן
החלי בטיפול עקבי שראשיתו וריכה
יעוץ אינדיבידואלי. בימים אלו
עיקרו — ניקוי יסודי. ויום יומי של
תקבלי הזמנה אישית לייעוץ חינם בהעור.
נקי פעמיים ביום בוקר וערב
מרכז ההדרכה.
חלב פנים .051110 01030 באצבעות
לאה סנל — כשיש פנים רזות,
נקיות (ותרי על צמר גפן) מרחי על
כדאי לשים את הדגש על העיניים.
כל פנייך והורידי בעזרת ממחטת נייר
אפרי את עינייך ממרכז העפעף והלחה.
לאחר מכן השתמשי במי הפנים חוצה לכיוון הרקות. הקפידי על שי*
10511 סס, הורידי את מי הפנים מוש בגוונים מושכים ומיוחדים. מהפיבעזרת
ממחטת נייר ושימי מעט לחות.
נה החיצונית של העין לכיוון הרקה
3פעמים בשבוע ספלי ב־ז 80£השתמשי בצללית בגוון לבן כסוף מ־
1115־ ,801 סבון קוסמטי חומצי המצוייר
סידרת ה־ 0 01055ע .£את אותו גוון
במברשת בטלת סיבים נוקשיס. הק־משחי
גס מעל עצם הלחי קרוב לעין
ציפי על הפנים בתנועה סיבובית וממו ולכיוון
הרקה• את הלחי משחי ב־שכת,
שטפי ושימי לחות. ביום •הטי ץ 8111511 838 בגוון 1111155 מתחת
פול ב-נ1ג1־נ 80ז 80£ותרי על הטיפול
לעצם הלחי בצורת קשת כלפי מטה.
הרגיל.
צירוף זה יבליט את עצמות הלחיים.
פעם בשבוע העניקי לעורך מנת
אפרי את שפתייך בגוונים בולטים ומבריקים.
אדים
ומסיכה מסידרת ספיישל רספיס
אל תתעצלו לכתוג למדור על געיות היופי שלכן, כל פנייה תיענח חן
גאופן אישי והן בכתב. כתגו אל ״מרי קוואנט״ ת.ד 40020 .ת״א.
הנקראת 311)1־1531 ¥ 3 )5011501־£101
.? 300 ? 3010 לאבקת המסיכה הוסיפי
כמה טיפות לימון ומעט מים.

(המשך מעמוד )37
זה״ כתגח מאת יגאל לגיב תחת הכותרת
״השחיתות החדשה נעירית ציץ״.
הכתבה מעלה מיספר דגרים :
— מר הוברמן ומר א. סורוקח מה־מיפלגה
הליברלית מפנים אזרחים לאישים
ופקידים בעיריה לקבלת שירותים.
— מר הוברמן היפנה את הכתב יגאל
לביב למר אברהם הרמן במינהל הנדסה
שיטפל עבורו בהכנת שירטוט וקבלת
רשיון לסגירת מירפסת.
— מר א. סורוקה נתן לעובד עיריה
פתק הפניה לחברת מועצת העיריח הגב׳
שרה דורון בעניין שיכון לזוגות צעירים.
. 2הביקורת קיימה ברורים עם ה גורמים
הבאים: הגב׳ שרה דורון; מר
א. סורוקה; מר מ. הוברמן; הכתב
יגאל לביב ; הגב׳ יוכבד פיק, המזכירה
של הגב׳ שרה דורון; מר כהן מרדכי,
עובד העירייה באגף התברואה; מר וייץ
זלמן; הגב׳ נורית גורא, המזכירה של
מר ז. וייץ.
.3מימצאי הבדיקה :
3.1מדבריהם של האדונים הוברמן
וסורוקה מתברר שישנם מקרים שהשניים
מפנים אזרחים עם פתקים לאישים
ולמשרדים שונים בעיריה לקבלת
שירותים.
3.2גם נכונה העובדה שמר מ. הו-
ברמן היפנה את הכתב יגאל לביב למר
הרמן אברהם במינהל הנדסה לקבלת
עזרה בעניין רשיון לסגירת מירפסת. אמנם
קיימת סתירה בגירסאות שלהם. לפי
הגירסה של הכתב נפגש אישית עם מר
הוברמן ולפי גירסתו של מר הוברמן ה שיחה
היתה בטלפון אולם הסתירה הנ״ל

מקרח זח. עם הפתק הופיע מר מרדכי
כהן אצל המזכירה של חגב׳ שרה דורון
הפקידה יוכבד פיק. לדבריה של גב׳ יו כבד
פיק נטלה ממנו את הפתק והיפנתה
אותו לפקידה נורית גורא, מזכירה של
זלמן וייץ, המטפל במפעל שיכון לזוגות
צעירים, והשמידה את הפתק.
3.8יש לציין שבפתק הנ״ל למרות
המחיקות ניתן לפענח כי תחת חתימתו
של מר סורוקה כתוב ״לטיפולו של מר
זלמן וייץ חתום ע״י יוכבד פיק ותאריך

3.9מר זלמן וייץ טוען שלא ידוע
לו דבר לגבי פנייתו של מר מרדכי כהן.
מזכירתו הגב׳ נורית גורא מוסרת שמר
מרדכי כהן הופיע אצלה בסוף חודש אפריל
לקבל מידע לגבי הטיפול בבקשת בנו
שהוגשה בקיץ .73
3.10 הכתב מר יגאל לביב מפגישה
מסר שבידו נמצא הפתק המקורי והמחיקות
בצילום געשו במערכת ״העולם
הזה״.
הערות הביקורת 4.1 :הנוהג של

שליחת פתקים ע״י מיפלגה לאישים ופקידים
בעיריה — נראה לביקורת כנוהג
פסול. יש בו הפליה והעדפת המופנים
על פני אחרים. שונה לגמרי קיום לשכות
ייעוץ ע״י המיפלגות לתושבי העיר בבעיות
מוניציפליות, ונראה לביקורת כ•
ליגיטימי.
באשר לפרשה של המהנדס אב4.2
רהם
חרמן: העובדה שסירב לחתום על
דבריו שלא הכין כל שרטוטים לאנשים
תמורת כסף ולא שוחח עם מר יגאל לביב
על הכנת שרטוט תמורת 300ל״י, אומרת
דרשני. הסירוב לחתום על הכחשת

צ׳יצ׳ ופעילות הדיכוי
״נדנו״נו ו אינה
גורעת מהעובדה שחיתה הפניה למר
אברהם הרמן.
3.3מר אברהם הרמן טוען להד״ם
הוא כופר בעיקר. לא נפגש עם הכתב
יגאל לביב ולא קיים איתו שיחה בטלפון.
לא היתה הצעה לתשלום להכנת
שירטוט, לא דובר על 300ל״י ולאף בן
אדם לא הכין שירטוטים תמורת כסף.
לעומתו הכתב יגאל לביב בעת מתן הסבריו
חזר על טיעוניו וחיזק אותם באומרו
שאם מר אברהם הרמן בשנייה יעמוד
בכפירתו יהיה מוכן להמציא עדים
שעבורם הכין שרטוטים תמורת כסף.
3.4מר אברהם הרמן הוזמן שנית.
הובאו בפניו הסבריו של מר י. לביב,
והוא המשיך בהכחשת הדברים. כשנתבקש
לחתום על דבריו, סירב.
3.5הפרשה האחרונה היא תצלום
ההפניה בעיתון ״העולם הזה״ הנושא
חתימתו של מר סורוקה. קורותיה של
ההפניה הנ״ל הן כדלקמן:
3.6עובד העיריה מר כהן מרדכי חיפש
קשר לעיריה בעניין שיכון לזוגות
צעירים עבור בנו ראובן שהשתחרר משירות
מילואים מיוחד במילחמת יום-הכי-
פורים. חברו בתחנת יפו של אגף התברואה
מר סלימן היפנה אותו למיפלגה
הליברלית ברח׳ אבן גבירול .68 מר מרדכי
כהן הופיע בפני מר סורוקה וקיבל
ממנו פתק הפניה (המצולם ב״תעולם
הזה״) ,לגב׳ שרה דורון.
3.7גב׳ שרה דורון מ&רה שהיא לא
טיפלה אף פעם ב״פתקים״ וגם לא ב-

הגירסה של יגאל לביב גורעת מגירסתו
להד״ם, מכיוון שלפי ההיגיון הבריא אדם
חף מכל לא יהסס לחתום. הביקורת
ביקשה ממר יגאל לביב וזאת בהתאם
להבטחתו של האחרון, להמציא עדים
בנדון( .רצ״ב הפנייה בכתב למר לביב).
4.3תמוהה בעיני הביקורת הסתירה
בין דבריה של גב׳ יוכבד פיק הטוענת
שהפנתה את מר מרדכי כהן בהתאם לצינורות
המקובלים והשמידה את הפתק
לבין העובדה שהפתק חתום על ידה נמצא
במערכת ״העולם הזה״.
הקורא ישים לב, כי בסעיף 3.3אומר
המבקר, כי יגאל לביב הבטיח להמציא
עדים אם הרמן יעמוד בכפירתו בשנייה.
בסעיף הבא קובע המבקר, כי הרמז סירב
לאחר מבן לחתום על דבריו, היינו לכפור
בדיברי לביב׳ ולכן לא היה כל צורך בהמצאת
עדים.
מכאן — שהודעת המבקר בסיום חוות־דעתו,
סעיף ,4.2כי ניתן להגיש כתב-
אישום רק כאשר לביב ימציא עדים, ב הבטחתו,
היא בבחינת התחמקות וסילוף
העובדות.
מד,־גם שאין כל עניין בכתב־אישום פני מי
של העירייה. כתב־האישום חייב להיות
מוגש על־ידי הפרקליטות, לאחר חקירה
מישטרתית של פרשת הרמן — אבל בעיקר
של פרשת הפרוטקציה המיפלגתית
של המיפלגד, הליברלית בעיריית תל־אביב.
סירובו של צ׳יצ׳ למסור את הפרשה כולה
לחקירת המישטרה היא כתם על ממ שלו,
וייתכן שגם עבירה על החוק.
העולם הזה 1933

כשאתה שומע את דייב איבגי מדבר על עיצוב תסרוקת, נדמה לן כי אתה
שומע אמן המדבר על אמנותו.
כי ספר־הצמרת דייב, מתייחס לעיצוב תיסרוקת כאל אומנות לשמה. בשביל
דייב — לקחת ראש ולעצב לו מראה אחר, שונה לגמרי, זוהי התגשמות כל חלומותיו.
שכן מאז שהוא מכיר את עצמו, שאף דייב להיות ספר.
את חלומו החל להגשים בהיותו נער בפאריס, שם למד בבית הספר הידוע
לעיצוב תסרוקות ״לוריאל.״ לאחר־מכן עבד תחת שרביטם של הספר הפריסאי
הידוע, פייר שרביט, וספרים ידועים אחרים.
מאוחר יותר נסע דייב לבלגיה. התמזל מזלו והוא התקבל לעבודה אצל הספרית
הידועה לורקה, שהיא בעלת המספרה הידועה הנושאת את שמה. לורקה היא
אותה אשה, אשר המציאה, כידוע, את העבודה עם מייבש־שיער המופעל ביד (פן).
היום כמעט שאין ספר שאינו משתמש בשיטה זו בעבודתו.
אצל לורקה החל דייב להתפרסם׳ חוג הלקוחות שחיזר אחריו התרחב, והתור
אצלו התארך עד מעבר לצפוי.
ראה דייב כי טוב, וביחד עם עוד ספר, חבר, החליט לפתוח מספרה משלו.
את המספרה הראשונה פתח בקנוק־לה־זוט, שבריוויירה הבלגית. על חוג
לקוחותיו נמנו אנשי אצולת הממון האירופאית שבאו אל הריוויירה לנפוש.
המספרה, שעבדה במלוא המרץ, איפשרה לדייב לפתוח מספרה נוספת, והפעם

חו לי החדשהבשושותהצל חו תיו
עול ספרהצמרת: מספדת ״יוניסקס״
נטלי כשיער קצר מעשה ידיו שד
דייב איכגי, שהוא הצעקה האחרונה
כעיצוב השיער בעודם כיום.

איריס דווידסקו בעלת השיער הארוך,
אחרי תספורת קצרה פרי
עיצובו של הספר דייג איבגי.

בבריסל עצמה. הפעם נימנו עם לקוחותיו אמנים ידועים, כפטולה קלרק וסאשה
דיסטל, שהיו באים למספרה כל אימת שהופיעו בבלגיה.
שמו של דייב כמעצב״תיסרוקות החל מתפרסם ברחבי אירופה. חברה ידועה
לייצור צבעים ביקשה ממנו להיות הנציג האישי שלה בבלגיה, ודייב מצא עצמו
נוסע ממקום למקום ומלמד שיטות חדשות בצביעת שיער.
ואז פרצה מילחמת ששת הימים. ככל יהודי טוב, בא גם דייב ארצה, לראות
את הכותל ואת ירושלים העתיקה. ראה — ונתפש.
המספרה שפתח ברחוב בן־יהודה זכתה לפירסום רב. מעולם קודם לכן לא
העז איש לחשוף את הנעשה ברשות היחיד, כפי שעשה זאת דייב. חלון־הראווה
הענק, שולחך חטיפול העגול והמוסיקה שהושמעה דרך הרמקולים הסטריאופוניים,
חיו חידוש ממדרגה ראשונה.
המספרה קנתה לה שם והתפרסמה כמספרת־צמרת, שמיטב המי־ומי בארץ
נמנים עם לקוחותיה. דייב עצמו, בהעזתו ובסימון עבודתו, קנה לו גם הוא שם
כמעצב־שיער מן המעלה הראשונה.
אבל עם הזמן החל דייב חש כי הוא דורך על המקום .״ספר שאין לו מה
לחדש מוטב לו שיפרוש,״ אמר לטכריו. אמר — ופרש. הוא פנה לעסקי אופנה.
אבל השיער המשיך למשוך אותו. אז החליט לוותר על עסקי האופנה ולחזור אל
שאהבה נפשו. וכאן שוב נתקל בקשיים.
קשה היה לו למצוא דוגמניות שייאותו להסתפר ולהדגים את עיצוב השיער
הקצר של דייב, שהוא הצעקה האחרונה בעיצוב השיער בעולם כיום.
דייב נסע לאנגליה. שם לא התקשה כלל במציאת דוגמניות. הוא עיצב על
שיערן את התיספורות בהן חשקה נפשו, צילם אותן, ואת התמונות הביא ארצה.
כיום עומד דייב בפני פתיחה של מספרה נוספת, הפעם בכיכר מלכי־ישראל
בתל־אביב. תהיה זו ;מספרת ״יוניסקס״ לגברים ולנשים, עם מוסיקה ודקורציה
מתאימה, כמיטב המסורת של דייב.
דייב מתכנן גם כינוסו של קונגרס בינלאומי לספרים בתל״אביב. בקונגרס זה
ידגימו מיטב ספרי העולם עיצוב תיסרוקות ותיספורות על ראשיהן של דוגמניות,
כל ספר יביא את דוגמניתו״שלו.
גם דייב מעוניין להביא דוגמניות אישיות משלו והפעם, לשם שינוי, דוגמניות
ישראליות גיזעיות. אז אם את מעוניינת, דעי לך — דייב מחפש אותך. התקשרי אליו.

דיים הספר מתחיל את עבודתו ער
ראשה של נטלי שהופיעה במספרה
כשיער ארוך, יצאה כשהוא קצוץ.

נטלי בוחנת בראי את יצירתו
המוגמרת של ספר הצמרת דייס
איבגי: תספורת בעיצוב קצר.

ץ ח דו

גידנו

דגם מקורי מפריז

שבוע שקט יחסית, שיאפשר
לך לנוח מבחינה
רגשית ולאגור כוח
לקראת אתגרים גדולים
שיוצבו לפניך בעתיד
הקרוב ביותר.
אתה יכול, אמנם, לפ11111ו!
תוח
במאמצים ולקצור
ז :1 2מרס ־
הישגים נאים כבר
1 20נאפריל
עתה, אך מאחר שכושר
שיפוטך רחוק מ שיאו,
והאינטואיציה שלך בוגדת בך לעיתים
קרובות, טוב תעשה אם תימנע
מלנקוט יוזמה בשלב הנוכחי. כדאי שתנצלי
השבוע את נטייתך הדרמתית.

שבוע מצויין אם תדעי
לנצל אותו ואס לא
תננורלי את עצמך, מתוך
דווקאיזם. הכוכבים
מבשרים על פגישות־לב
ופגישות־כיט, ובשני
המישורים — על
הצלחות קטנות וגדולות
אתה יכול למצוא
עצמך, לפתע, במצב
חדש בו לא רצית.
בדוק אותו מחדש. אתה עלול לגלות משהו.

אתה נמצא שוב בנקו דה
שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק
כדי לפעול כמו בו־אדם:
בקו-הגנה. תוק פים
אותך חזק, וחז קה
שתדע כיצד לפעול
כדי להשיב מלחמה-
21 במאי ־
שערה, או למנוע את
20 ביוני
פני הרעה. בת תאומים:
חברה קנאית
עלולה לקחת אותו ממך. אך אם הוא
חשוב לך באמת — או אם חשוב לך לס־דר
אותה — תזכי לברנש מתוק.

תאומי0

״צ1ר:
מזט בע״מ
ררז׳
עיוגנים 8

911)11116
לכל לקוחו תינו וידידינו

ברכת

עונה

טובה

ממוגוט וז׳אן
רוזנ

העולם נראה השבוע,
יותר מתמיד, כשטוח
ולא עגול: כאילו ושום
דבר לא יכול להשתנות.
זוהי טעות. כל מה
שחסר לך זה היכרויות
חדשות, או עצתם של
ידידים ותיקים אשר
זנחת, כי הם הרפתקנים
מדי לטעמך. עיס־קה
טובה תסתיים במסיבה,
בימי שבת או שישי הבאים. בכלל,
הרבי מסיבות: הן פותחות בפניך דלתות.

הענן הכבד שהיה מונח
על זכרונך ועל תק־וותיך
מוסר, השבוע
על־ידי חווייה פשוטה,
תמימה, ובלתי-צפוייה.
את מוצאת עצמך בחברתם
של אנשים מ סוג
אחר לגמרי, והם
מטהרים את מצב-רו-
חך ואת מסוגלת, שוב,
להלך בגנים ובשבילי-
החיים כאילו וניתן לך להתחיל הכל מחדש.
אותו אריה שעליו עברה חווייה
קודרת, ימצא, לעומת זאת, פיצוי באושר
אישי גדול, עם סוף השבוע.

אם חשבת לנסוע ביום
א׳ ייתכן ש תתאכזב.
אבל גס אם עלה הדבר
בידך, זכור שדווקא ימי
ד׳ עד שבת הם קשים
ומסוכנים במיוחד. על־כן
מוטב שתרכז בהם
דברים הקשורים בביתך•
ואם אתה חייב
לנסוע, נהג בעצמך.
פגישה מיקרית הופכת
לרומאן של קבע. הצלחה, בה זכית לאחרונה
מתגלה כעלי׳יה. אל תאכל במסעדות.

זכית בהצלחה, ואתה
עתיד לזכות בעוד כמה.
זכו כי הדימיון והמקוריות
חייבים לשמש נר
לרגליך, הרבה יותר מן
הזהירות וחתיכנון הקפדני.
אס זאת, אל
תתעלס מדרישות הרגע
ודאג לא לריב לחינם
עם ידידיך ומתחריך.
רכישות ציוד, או דברים
הדרושים לעבודתך, כדאיים מאוד,
השבוע. בת מאזניים: העדיפי הכהה על
הבהיר והג׳ינג׳י. לבשי בהתאם לאופייך.

מאזניים

בתחילת השבוע שב
בשקט. השתדל לצבור
מנוחה. בשבוע הבא
תזדקק לכל כוחותיך
הפיזיים והנפשיים. גם
לך, בת עקרב כדאי
השבוע להפסיק להתאמץ.
בין כה וכה לא 111111 תראי עמל בטירחתך.

יחד עם זאת כדאי
לכם, בני עקרב, להתחיל
לחסוך לשעת מצוקה. לעומת הבשורות
הרעות, עתידכם צופן בחובו אושר.

זה לא יהיה נוח במיוחד,
אבל אם אתה רוצה,
אתה יכול להסתכן.
כאב־הראש הריגעי, הצרות
בטווח־קצר, הפגישות
עם שונאיך —
כל אלה שקולים, אם
רק תדע להתמיד על־ידי
ההישגים הרציניים
וכוח־הרצון שתפתח על
ידי עצם התפנית. מיקרה
נעים ובלתי־צפוי עלול להתגלות, אם
לא תיזהר, כתגלית של איבה אישית או
של קינאה מיקצועית. אל תראי לו שאת
נפגעת ממנו. העמידי פנים של לא־איכפת.

יהיה זה אחד השבועות
הנעימים והמרתקים
ביותר שידעת זה
שנים. קשריך עם בן
זוגך יתהדקו במהירות
בגלל נסיעה משותפת,
או בילוי משותף, שבסופם
תמצאו את עצמכם
מאושרים וקרובים
זה אל זה יותר
משהייתם אי-פעם. בקרב
המישפחה, יהיו ימי אמצע השבוע
נעימים ומאושרים מאוד. לבשי בהיר.

רצונך העז והכנה לשמור
בסוד את המתרחש
בחייך ובחיי זולתך, בעיקר
בתחום האישי,
אינו צריך להביא לכך
שתנתקי את עצמך לחלוטין
מן המחשבות

על העבר. היזהרי כמוכן
גס מנטייה מוגזמת
להשמעת שקרים קטנים,
אשר כידוע, סופם
להתגלות. חיי את ההווה במלואו• מבלי
להגות בדברים לא נעימים שקרו בעבר.

אל תהיה שיטחי, אל
תתלהב ואל תסתנוור
מברק חיצוני. אל תא מין
להבטחות של א דם
הקשור בעבודתך,
ובדוק היטב את העובדות.
השבוע יוסר
המיכשול שמנע את
התפתחותם של יחסיך
1$בפברואר -
עם אדם קרוב מאוד.
20 במרס
נצל את זח, ותתקרב
לאותו אדם. השבוע אינו מתאים לפגישות
רומנטיות עם אנשים שאינך מכיר
היטב, וזמן רב. בת דגים — החברה שלך
מסדרת אותך. במקום לדאוג לעניינים
שלה. ה שלך,
היאדואגת לעניינים
סתיו בשער, חדשי טלאי מלתחתך.

זניס

קריווה תמה ״איי דן כן־אמוץ

דייו אמר פעם שהמלחמה היא המשחק המרתק ביותר
בדיוני תארו לא אחת את המתרחש בחדרי החדרים של
בעולם. וזה נכון.
משחק המלחמה ורק בזכות דמיונם הפורה ניתן לשער מה
המלחמה זה יופי של משחק אם אתה יוצא ממנו הי
קורה שם.
ובלי אינפוזיה.
תארו לעצמכם: מפיקי המשחק עומדים בבונקר ה המלחמה
היא, אולי, משחק המבוגרים העתיק, המסובך,
משוכלל, הממוזג והמוגן נגד התקפות מהאויר וגאזים
המורכב והמשוכלל ביותר שהמוח האנושי המציא. הוא גם,
מרעילים כשהם מוקפים יועצים ומומחים, מכשירי קשר
כפי הנראה, הפופולרי ביותר משום שאין עם בעולם שאינו
מתוחכמים ומחשבים אלקטרוניים יקרים והם מזיזים על
מתמכר לו, מדי פעם, עד כדי אובדן החושים. אם הדת
פני מפת מגרש המשחקים להקות מפציצים ומטוסי קרב,
היא האופיום של ההמונים הרי משחק המלחמה הוא
עוצבות שריון, אוניות קרב וצוללות, אלפי קני־תותחים
ה״הירואיך של שליטיהם ונציגיהם.
וסוללות טילים, הליקופטרים ומטוסי תובלת, שרותים חש איים
ורשתות־ריגול ועשרות אלפי סטאטיסטים במדי חיל־נכון,
מחיר המשחק הזה הוא די יקר, אבל אולי דווקא
רגלים וצנחנים.
משום כך הוא מרתק יותר ממשחקי כדורגל, בורסה, קלפים,
מלחמת שוורים ורוליטה. המחיר הגבוה ביותר שאדם
האוירה מחושמלת. הטלפונים לא מפסיקים לצלצל,
נתבע לשלם כדמי־השתתפות במשחק הגאוני הזה, הוא
דיווחים שוטפים מגיעים מחזית המגרש, מראש אמ״ן,
החיים שלו, אבל זהו גם הפרס הגבוה ביותר — נוסף
ממרגלים ונספחיהם ומדפלומטים בבירות העולם. הטלפון
למדליות ולעיטורים — שבו הוא עשוי לזכות אם וכאשר
האדום קשור ישירות למפיקים הגלובאליים וראשי ה הוא
יוצא ממנו בשלום. דמי־ההשתתפות במשחק המרתק
מאפייה השולטים באופן בלעדי על כל משחקי־ההימור
אינם שווים לכל נפש. יישנם שחקנים היוצאים ממנו על
בעולם. מברקים נכנסים ומברקים יוצאים. שליחים באים
קביים ואילו אחרים יוצאים ממנו צרודים בסך הכל. שלא
ושליחים יוצאים. מומחים מנתחים את המידע השוטף
כמו במשחקים אחרים, ככל שאתה מהמר יותר במשחק
ומזינים בו את המחשבים. יועצים מגישים הערכות־מצב
והמלצות לפעולה. רגע קריטי. דממה מוחלטת. מתח מורט
הזה, סיכוייך לזכות בו הולכים ופוחתים. מידת ההנאה
עצבים. הרמטכ״ל מביט בשר־הבטחון ושר־הבטחון מביט
.והסיפוק שהשחקן עשוי להפיק ממנו תלויים קודם כל
במעמדו ובדרגתו.
בראש הממשלה. הנשימה נעצרת. אפשר לחתוך את האויר
בסכין. צריך להחליט. צריך להחליט מיד. כל רגע יקר.
טוראי פשוט, למשל, משחק, בסך הכל, בחייו. יש
עיני כולם נעוצות בראש הממשלה. ניד קל של עפעף
לו עוזי, דמון, תודעה־משחקית־מפותחת, תחבושת אישית,
והרמטכ״ל ושר־הבטחון מקרבים את ראשיהם ושלושתם
תגית־זהוי וזהו זה. מ״מ כבר יכול להמר בחייהם של
מתחילים להסתודד.
שלושים אנשים, נוסף לחיי עצמו. צעצועיו כוללים מכונות
יריה, מרגמות, ררנ״טים, ג׳יפים, ונגמ״שים ולפעמים
חם מנסים עכשיו להכנם לתוך ראשי יריביהם — היוש בים.
כמוהם, בבונקר מוקפים יועצים, מחשבים, טלפונים
אפילו שנים שלושה טנקים. המ״מ משחק תפקיד חשוב
וכך הלאה — ולנחש איך יגיב האויב על המהלך הבא.
בהימור המלחמה של הפלוגה בדיוק כפי שהמ״פ מבצע
התיעצות מתוחה( .חיילת־צמרת לוחשת מאחור ״מה
תפקיד חישוב במשחק הגדוד והמג״ד במשחק החטיבה.
קורהו״ וחוטפת סטירת לחי מצלצלת מהרמב״ץ ׳.סגן
המח״ט, כמובן, כבר נימנה על השחקנים הראשיים במשחק
הרמטכ״ל שולח מבט נזיפה ברמב״ץ. הרמב״ץ מתאבד, אך
האוגדה, החיל והצבא כולו. הרמטכ״ל הוא הבמאי ומפקדי
איש לא נוגע בגופתו. כולם מביטים במפיקי המשחק).
החזיתות הם כוכבי המשחק שמפיקיו העיקריים הם שר
הם עדיין מתלחשים ומסתודדים. הם מנסים להערים על
הבטחון וראש הממשלה העומדים בראש מועצת־מנהלים
האויב, להסיח את דעתו, לפתות אותו, להקריב לו פלוגה
מצומצמת שכל חבר בה זוכה בתואר הכבוד הנכסף ׳״שר״.
אחת או שתים (אין ברירה!) ,לסגת מכמה עמדות שכיבושן
דבר נוסף מעניין ואופייני למשחק המלחמה: ככל
עלה במחיר יקר. לתת לו לתקוף כדי להכניס אותו למלכו ששחקן
עולה בדרגה, מעמידים לרשותו יותר ויותר ניצבים
דת׳ למרוט את עצביו, למשוך אותו קדימה ואז לבוא
ומבחר מגוון יותר של צעצועים קטלניים וכלי רכב
וראש הממשלה המשחק המורכב שלנו הופך למשחק מלכים עליו פתאום מאחור ולחכות בבטנו הרכה בכל הכח !
משוכללים, אך עם כל עליה בסולם הדרגות — וכאן
ממש. להם אין אפילו סיכוי לקבל כדור בתחת (סליחה בחיילים נועזים — אשר לפי כללי המשחק, מוכנים להיהרג
הנקודה המעניינת — ׳הולכת ופוחתת הסכנה לחייו.
הקריאה ״אחרי!״ למשל, היא סיסמה יפה ומקובלת על הבטוי) .וזה לא רק משום שהוא צמוד חזק לכסא למען המשחק — במרגמות, תותחים, טנקים, טילים,
מאד אבל מקסימום עד דרגת מג״ד. מח״ט שמסתער בראש משוריין. הסיבה היא הרבה יותר הגיונית והרבה יותר נפל״ם, מפציצים, אינטריגות דיפלומטיות ולחצים כלכליים
החטיבה שלו נחשב לארטיסט חסר־אחריות ובדרך כלל פשוטה: חייהם של ניצבים ושחקנים רבים כל כך נתונים ומדיניים עד שהאויב המובס ירים את ידיו, יניף דגל
צפוייה לו נזיפה חמורה מפי הבמאי ואפילו — במקרים בידיהם שהעם, הצופה במשחק, פשוט לא מרשה להם לבן ויתחנן על חייו לקול שאגות נצחון ניחרות וקריאות
חמורים מאד — הורדה בדרגה. וזה כמובן הגיוני. אם הוא לצאת מהבונקר כל עוד יריביהם האישיים מהצד השבי התלהבות היסטריות של צופי הטלוויזיה והמוני העם
המרותקים בביתם למשחק הגאוני הזה.
דווקא רוצה לההרג — שילך להיות מג״ד.
מפגיזים ומפציצים את המגרש( .ככה הם טוענים בכל אופן
ואז, בתום המלחמה, כאשר מפיקי הצגה הגלובאלית —
אבל מה יכול לעשות סטאטיסט פשוט שאינו מוכן וטענה זו אין כל אפשרות להפריך כיוון שיש להם רשיון
לשלם בחייו עבור הזכות להשתתף במשחק גם אם מציעים רשמי לדבר בשם העם והם מנפנפים בו בטלוויזיה ברגע שכל מפיק איזורי קשור אליהם בחוטים סמויים — מחלי טים
סוף־סוף בתיאטרון הבובות של עצרת האו״ם על
לו תהילודנצח לאחר מותו >.הרבה אפשרויות אין לו. הוא שמישהו מעז לפצות פה).
הפסקת־אש גואלת, יוצאים גבורי המשחק העייפים מהבונ יכול
להתנדב ללימודי־ישיבה ולמצוא מקלט בחיקו של
העם היושב בבית וכוסם צפורניים כשהוא עוקב באמצ קרים וניגשים למלאכה האפורה והקשה.
אלוהים המוכר רשמית כ״אל־יחיד־ובלעדי״ על ידי מועצת־עות
הטלוויזיה, העתונים והרדיו אחר המשחק המותח אינו
עכשיו הגיע תורם לשלם עבור התענוג והספוק העמוק
המנהלים. הוא יכול להרים את הידים ולצעוק ״פוס. לא
משחק!״ ואז, או שהוא משתחרר על תקן של מופרע — רואה, כמובן, את התמונה כולה. הוא רואה רק טנקים
שהמשחק הגאוני הזה גדם להם. השחקנים הנהדרים האלה
וזה, כמובן סביר, מפני שרק משוגע יוותר על הזכות דוהרים במדבר, מטוסים חולפים בשמים, סוללה של מרעידים סנטר ומזילים דמעה בלוויות ממלכתיות וטקסים
ההיסטורית לההרג במשחק הנהדר הזה — או שמושיבים תותחים בשעת פעולה, חיילים מתקלחים במדבר, שחקן
צבאיים; הם מתחבקים עם בניהם החוזרים מהשבי; הם
אותו בבית כלא על סרבנותו. וגם זה לא כל כך נירא. מניח תפילין עם שחר והוא שומע או קורא קוריוזים
לוחצים את ידי הפצועים ומלטפים את ראשיהם של המשות מבית
סוהר איש עוד לא יצא בלי רגליים ולפי החוק פיקאנטים מעוללות משחק המלחמה. את התמונה המעורפ קים בבתי-החולים! הם מנופפים יד ומחייכים בעייפות
הסוהרים אינם רשאים עדיין לירות באסירים או להפגיז לת בכללותה הוא מקבל מפי מבקרי ההצגה המכנים את
ובצער לעבר המוני המעריצים: הם מנשקים את היתומים
עצמם ״פרשנים צבאיים״ או ״פרשנים מדיניים״ — כרצונם.
ונושאים אותם על כפיים לעיני המצלמות! הם חותמים
אותם בקטיושות.
קיימת עוד אפשרות לצאת בשלום מהמשחק והיא גם מקור נוסף לאינפורמציה מעורפלת על מהלך המשחק על מכתבים משוכפלים כדי להביע את השתתפותם בצער
חסיגהחחחיווהנווווהה החחוק ביותוב0ו(0
המקובלת ביותר: הסטאטיסט מבצע את תפקידו כמיטב
יכולתו, חותם כשחקדקבע והופך את הצבא לקריירה
של חייו. אם הוא מצטיין במשחק, אם יש לו קשרים טובים
ואם הוא מצליח לצוד את עינו של הממונה עליו, הוא
מתחיל לאט־לאט לטפס בסולם הדרגות עד שהוא מגיע
לדרגת אלוף ואז יש לו כל הסיכויים לצאת מהמשחק עם
כמה עיטורים דקוראטיביים ומכונית צמודה, עם פנסייה
לא־רעה וג׳וב בטוח כמנכ״ל חברה ממשלתית או כחבר״
כנסת בעל עבר צבאי מפואר. סיכוייו לצאת מהמשחק
הקטלני בצורה כזאת אינם קטנים בהרבה מסיכוייו, נאמר,
למלא שלושה־עשר ניחושים נכונים בטוטו כדורגל. כל
אחד רשאי לחלום ולקוות. עובדה: רוב הסטאטיסטים
משחקים טוטו.
אך נחזור למשחק המרתק שלנו. כאמור, מי שרוצה
להשתתף בו צריך להיות מוכן לשלם בחייו או לפחות
בחייהם של אחרים. השחקנים הראשיים — ממח״ט ומעלה
— נהרגים במשחק הזח רק במקרה. או בתאונה או מפגז
תועה. בשביל ראש המטה הכללי, בשביל שר הבטחון

מושמעת באוזני הצופים והמאזינים מעל גבי תקליטים
המתחילים תמיד במשפט ״דובר צה״ל מודיע״ .את הקריין
עצמו רק מעטים ראו במו עיניהם. יש טוענים שהוא תוכי
אינטליגנטי מאד אבל זו כנראה סתם שמועה.
את התמונה האמיתית כולה רואים רק מפיקי המשחק
המתמכרים לו בחדרי־מלחמה חבויים, מוקפים גדרות תיל,
סידורי בטחון מעולים ושומרים אשר תפקידם למנוע בכל
מחיר כניסתם של סקרנים ושל אנשים אשר אינם מצויירים
ברשיון מיוחד שרק מעטים מאד זוכים לו. משקיפים
מאושרים אלה חייבים להשבע שלעולם לא יגלו לאיש —
אפילו לא לבני משפחותיהם — את אשר ראו עיניהם
בחדרי הבקרה של משחק המלחמה. עונשים חמורים ביותר
— החל ממאסר עולם במדינות מתקדמות וגמור בהוצאה
להורג במדינות פחות נאורות — צפויים לבעלי רשיונות
כניסה המגלים למישהו מתוך קהל הצופים את המתרחש
בפנים. מסירת מידע בטחוני כזה למישהו מבחוץ, שאינו
מורשה לדעת את האמת, נחשבת לבגידה גם אם המידע
לא נמסר לידי שחקן יריב מקבוצת האויב. כותבי מדע-

המשפחות השכולות והם נושאים נאומים יפים ומרגשים
ברדיו ובטלוויזיה על המחיר הכבד שכולנו שילמנו במשחק
הזה שנגזר עלינו לשחק נגד אויב אכזר המאיים להשמידנו
וכך הלאה וכך הלאה.
אחר כך הם יוצאים לפגרה קצרה ועוסקים במשך חמש,
שש שנים בתחביבים האהובים עליהם. הם משתעשעים
בכלכלה, מדעי המדינה, יחסים בינלאומיים, דת וחברה,
טיפה סוציאליזם, מעט תרבות, הרבה הסברה וחינוך
אינטנסיבי במנות גדושות.
שני התחביבים האחרונים חשובים בעיניהם מכולם כיוון
שרק באמצעותם הם מצליחים להחדיר בלב העם ובניו
היקרים את תודעת־המשחק־וכלליו, את סיפורי המופת
על מצדה והשואה, את הסיסמאות המלהיבות ״אין ברירה!״
״נגזר עלינו!״ ו״איכות עדיפה על כמות!״ כדי
ללכד את העם הממושמע ולהכין אותו למשחק הגומלין
הבא שיערך בשדה הקרב.
המלחמה זה יופי של משחק אם אתה יוצא ממנו חי
ובלי אינפוזיה.

777 ברנדי בינלאומי

המשקה הישראלי היחידי
המיוצא ל 96-ארצות ומדינות
ברחבי תבל.
-777 למבינים מאז ומתמיה

-777 ברנדי האקספורט
של ישראל.

כרמל

מזרחי

מ־קגי ר א שון לציין וזכוין יעקג

לכל מטרה בכל מקום, בכל זמן־ דן
ברכת שנה טובה לכל בית שראל

במדינה בולאות
גס ה1א נוני אי ס
איד זכו ישעיהו; ירמיהו
ויחזר,א?
ב הנצחה ביגלאומית גסאן־מריגוז
כאלפיים וחמש: מאות שנד. אחרי פעילו תם
הציבורית, עשויים שלושה ׳מגדולי ה נביאים
של ישראל, ישעיהו, ירמיהו ו יחזקאל,
לזכות בפרש בינלאומי שלא זכו
לו בחייהם. כאשר תתכנס ב* 6באוקטובר
הוועדה הפילאליסטית הבינלאומית במדינת
הננס סאן־מארינו שבאיטליה, קרוב לוודאי
שהיא תעניק את הפרס הבינלאומי שהיא
מחלקת מדי שנה, לשלושה נביאים אלה.
ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל לא יקבלו את
הפרס עבור נבואות התוכחה והזעם, או
בזכות הטפות המוסר האוניברסאלי שלהם.
את הפרס הבינלאומי עבור סידרת הבולים
היפה ביותר שהוצא לאור בעולם בשנת
,1973 יקבל השירות הבולאי הישראלי בז כות
סידרת בולי מועדים־לשימחה שהופיעה
ערב הימים הנוראים תשל״ד, כשעליה
דיוקנותיהם המצויירים של שלושה הנבי אים.
אין
זו הפעם הראשונה שישראל תזכה
בפרס זה. בשנת 1970 העניק נשיא איטליה
דאז, סאראגאט, את הפרם הראשון עבור
סידרת הבולים היפה ביותר, מטעם ה אגודה
הבולאית הבינלאומית, לסידדת

שנים, בטרם עלה גרבו מרומניה לישראל,
הלך שמו לפניו כאחד הציירים, המעטרים,
הגרפיקאים ובוני התפאורה המעולים שב רומניה.
בגיל
23 הוא נחשב כילד!-פלא של הציור
הרומני, צורף לאגודת הציירים שהקפידה
לקבל לשורותיה רק ציירים ותיקים ש מאחריהם
רשימה ארוכה של תערוכות.
אבל הוא נשאר ילד־פלא רק שנה אחת.
כעבור שנה נזרק מהאגודה ״בגלל ההשק פות
מודרניות, סימובליזם וכל מיני איזמים
אחרים שמצאו בציורים שלי,״ כפי שהוא
מסביר. ציוריו הוגדרו כמשקפי מוסר בור גני
וקפיטאאליסטי, ובכך, גזר־דין המהווה
סתימת גולל לגבי צייר במדינה קומוניסטית.
גרבו
הבין שלא יוכל עוד להתבטא
בציור, עבר לתחום הגראפיקה והפך תוך
זמן קצר לאחד הגרפיקאים הנודעים ב רומניה.
בתחום עיטורי חוברות הילדים
היה לו מונופול מוחלט על עיצוב ועיטור
שלושה שמעוני הילדים, לגילאים שונים,
שהוצאו בחסות ׳ממלכתית. עבודותיו ה גראפיות
האחרות ייצגו את רומניה בתע רוכות
בינלאומיות. עד שיום אחד גילה
מישהו שעוד בשנת 1956 הגישו הוריו,
בשמו, בקשה לעלות לישראל. מוצאו ה יהודי
נחשף והוא הוגדר כבלתי־רצוי.
חזרה מדרך־ הפשע .״מעולם לא היי תי
ציוני ולא היתד. לי תודעה יהודית,״
מודה צייר הנביאים. כשהתירו לו לצאת
מרומניה הוא קפץ על המציאה, מבלי

השיער תצב
הוא ז קו ק לתזונה מ אוזנ ת של
.פ11ו0־*1וו 3א ח11ח13ו6 ¥ח)6ח|>3
לשיער תפקיד חשוב.
הוא שומר על החלק הרגיש ביותר של ראשך ...הוא חשוף
לפגעי מזג האויר ...הוא נתקף באבק ובלכלוך. אין פלא
איפוא שהשיער רעב ומתחיל לנשור. הוא זקוק להזנה
מתאימה שתחזיר לו.את המראה הבריא והיפה.
פנטין — ויטמין לשיער עושה בדיוק את זאת. מרכיב
הויטמין המיוחד בפנטין — פנטיל — נספג בקרקפת, מזין
את השורשים, מחזק את השיער ומונע קשקשים.
אם שערך רעב — הזן אותו ב פנטין — ויטמין לשיער.
זה כל מה שדרוש לך כדי לשמור על
שיער בריא. פנטין — מוצר האיכות
המוכר בעולם כולו — עתה גם
בישראל. להשיג בבתי מרקחת
ובחנויות מובחרות.

סו א סז &ו & א

המפיצים :
חב׳ נורית בע״מ

*61^1014׳8,

הבולים שזבו בפרס: נביאי ישראל
בלי ציונות
מועדים־לשימחה שהופיעה ב־ .1969 חמכנד,
המשותף בין שני הפרסים: שתי הסידרות
צויירו על-ידי איותו גרפיקאי עצמו, גרבו
דייוויס 41 אחד הגרפיקאים הפעילים
ביותר בישראל ועם זאת אחד הפחות-
מפורסמים שבהם.
ציור כורנאני. ב־ 1969 לא הופיע שמו
של ערבו על הסידרה שצייר ושזכתה בפרס.
הדבר היה אסור לפי התקנות. לו־עצמו
נודע, כי סידרת הבולים שצייר זכתה בפרס,
ממכתב צנוע שקיבל מהשירות ה בולאי.
את המדליות שבהן זכו הבולים
שלו ראה רק בתמונות בעיתונים.
גורל דומה היה כימעט גם לגבי סידרת
בולי הנביאים שהוצאה לפני שנה. חתימתו
אומנם הופיעה עליהם, אבל השירות הבולאי
לא הקדיש להם חשיבות יתר, ולא
פירסם אותן בפלאקאט מיוחד שבו זוכה
כל סידרת בולים חדשה היוצאת לאור.
אבל לא היה צורך בכך כדי למשוך את
תשומת־ליבם ישל שופטי האגודה הבולאית
הבינלאומית. ציורי הנביאים בשחור־לבן
על רקע ציבעוגי כשמעליהם: מתנוססים
׳ממראות החורבן, שיכנעה אותם להעניק
את הפרס לישראל ,׳מבלי שידעו כי הם
מזכים בכך פעם שנייה את יצירתו שיל
אותו צייר.
המדליות יוענקו אומנם לשירות הבולאי,
אבל לגבי גרבו דייוויס!* ,מזוקן, נשוי ואב
לבן ובת, יהיה בכך משום פריצת דרך
לעולם הגראפיקה הבינלאומי .׳והוא לא
יעשה זאת בפעם הראשונה. עוד לפני עישר

שיהיה בטוח שדרכו תסתיים בישראל. את
אשתו וילדיו שלח לארץ בעוד הוא מחפש
אפשרויות להשתקע באיטליה, למשל.
כאשר הגיע לבסוף למשפחתו בארץ, גמלה
ההחלטה בליבו סופית .״קדה לי משהו
׳מעניין,״ סיפר ,״׳התאהבתי מיד בארץ ו הפכתי
להיות לאומני במובן הטוב של
המילה. הגעתי לאהבת הארץ באופן ספונטאני,
בלי הקדמה וחינוך ציוני.״
בעשר השנים שחלפו מאז עלייתו התבסס
נדבו דייוויס וזכה להכרה בעולם די-
גראפיקה של ישראל• הוא עבד כמטורף,
ייצר מאות פלאקאטים, מודעות מסחריות,
עטיפות לתקליטים, עיצב תערוכות ואף
בנה את הביתן הישראלי ביריד הבינלאומי
בבוקראשט ב־ .1970 הוא הפך לעורך ה גראפי
של הירחון הישראלי בשפה האנג לית,
ישראל מאגאזין. גיליון הפסח האחרון
של ירחון זה, שמחציתו הכילה הגדה מודר נית
לפסח בשפה האנגלית, זכה להדים
בינלאומיים. גרבו צייר את ההגדה בשיטת
הקומיקס, כשתמליל ההגדה יוצא מפי גי בוריה
בציורים.
השבוע חיסל גרבו דייוויס את עסקיו,
אחרי שחיסל את הסטודיו שלו, התכונן
לנסיעה ממושכת בחו״ל. הוא לא היה
מאוכזב. להיפך :״נכנסתי בארץ למעגל
סגור כשאני רץ מהצלחה להצלחה, מבלי
יכולת להשתחרר. כתוצאה מכך הזנחתי
לגמרי את הציור.״ את מישפחתו הוא
משאיר כאן, והוא עצמו יוצא לחפש את
(המשך בעמוד )46

י קוסנוטיקה לנעל?

* אפ שר, בהחלט !
עם התכשירים המקוריים תן צרת אנגליה לצביעה,צחצוח,
חרוש ונקוי נעלי עור וזמש. ואבזרי שמירה לנעל
שיווק: אירי סקה בע״מ, החשמל ,19ת״א, טל 624865 .

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלביאל ווארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל׳׳א: ב .מיכאל, קובי ניב,
אפרים סידון. מעטר: גבי קלזמר
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

את הי ת ה היישג ה ט הי תהצ
* זאת היתד. השגה שהיתר. צריכה להיות

זאת הי

ראיון חגיגי עם שר הבטחון משה דיין
בפרוס השנה החדשה, הלכנו אל שר
הביטחון, מר משה דיין, לשמוע מה בפיו
אל העם. הערכות, השגות, מסקנות, ואולי
אף שמץ קצהו של סיפור התעצמותו המופלאה
של צה״ל.
השר, לבוש מיקטורן צבאי, לראשו כובע
המצחייה החביב עליו, נינוח, לעיתים
מחייך, רק עינו הבוהקת מעידה על המתח
העצום בו חי ופועל האיש
שאלה: כבוד השר, חלפו שבע שנים
של שקט יחסי בגבולות, שבע שנים של
התבססות בקוים החדשים, שבע שנים של
שיגשוג. האם אין זד, שקט המנבא סערה ן

אין סכנ ת מלח מ ה
בתשע השנים הבאות
השר ( .בביטחון, יורה את מילותיו
בקצב, אך כל מילה שקולה ומחושבת).

אינני סבור שאנו עומדים בפני סכנת מלחמה
בתשע השנים הבאות, הקוים הנוכחיים
הוכיחו עצמם כמרתיעים, ומדינות ערב
יודעות בבירור שאין להן כל סיכוי לזכות
בהישגים משמעותיים, הן בגלל עוצמתו
הערוכה של צה״ל, והן בגלל אופיים המר תיע
של הקווים בסואץ ובגולן.

שום טנק מצרי
לא יחצה התעלה
שאלה: ובכל־זאת, אם יתחילו המצרים
במלחמה, מה תהיה תשובתו של צה״ל 1
שר נ (מחייך) צר,״ל לא ביזם את זמנו
בשבע השנים שחלפו מאז ששת־הימים. אם
המצרים יתפתו לתקוף, צפויות להם הפת עות
בלתי־נעימות ביותר, בהחלט בלתי-
נעימות. מלבד מערכות־נשק מתוחכמות ו איכות
הלוחם הישראלי, אסור לשבור! ש בפני
המצרים עומד מבשול־המים האנטי-
טנקי הגדול והמשוכלל בתבל — תעלת-
סואץ. הטנק המצרי היחידי העשוי לעבור
אל הצר הישראלי של התעלה — הוא

ס יפ ת ח
הברה סיפתח למס בות ראש״השנה היה בינם
ה׳ השבוע בווילה של קבלן העפר יחיאל
(חולי) ביצור, ש ס פתחה רות סער, אשתו
של מפקד החייל — אלוף מרדכי (מוטי)
סער, את תערובת ציורי השמן של הצייר
האופנתי צבי (צביקה) חצר, שאשתו דליה
היא אחותו של האלוף סער.
בפתיחת התערובת, המוצגת. באולם
קוטת־הקרקע של הווילה, נערכה תצוגת
אופנה בהשתתפות דוגמניות הצמרת רינה
דוג וטליה (טלי) איפור, שהצטרפו לאחר
מכן לחוגגים במסיבת הגן, והזמר יהויהו
בגיוס הנעים לנאספים בקולו הערב.
את כמויות האוכל האדירות הכין למען
האורחים מסעדן הצמרת בקי(ג׳ק) המרטש
ששחט לכבוד המאורע 12 כבשים תמימים
כמניין שבטי ישראל והן הוגשו על מגשי
כסף בידיהן החינניות של חיילות עטויות
לבן המשרתות בלשכתו של אלוף פיקוד
צפון־מזרח נוריאל (בירון) קיסר הנשוי
לאחותה של המשוררת ורדה בן־פור, אשתו
היפהפיה של העתונאי הבכיר יוסף (יוסק׳ה)
בן־פור.
בן־פור עצמו ניראה מסתובב כל הזמן
ליד שר הבטחון וצמרת הצבא שהתגודדו
באחת מפינות הגן, ביחד עם כמה קצינות
ודוגמניות והאזינו יחדיו לאימרות שפר
מפי המשורר, כותב מקאמות התהילה, חיים
(חיימון) חרוז, שזכה לטפיחות שכס מידיו
השריריות של התעשיין שבתאי (שאבי)
בום, שמפעלו מייצר בשותפות עם אלוף

חאלוף מוטי
טער ורעייתו
רות בפי
שחם נראים
בציורו של
צביקה חצר.
(מיל ).מוטק׳ה טראח חלקי חילוף עבור
מערכת הבטחון.
ראש הצבא הגנרל אלעזר בן־חור, מוקף
בשתי יפהפיות נורדיות, שוחח בלהט עס
איש החברה הגבוהה אדון (דון) ליאון,
עליו היתה תלויה כושית ענקית מן הדרום
שהגיעה בתחילת הערב עם הסופר מרדכי
(מוטה) גורי, שנעלם לאחר מכן עס פורטוגלית
קטנה לתוך אחד החדרים.
תוך כמה שעות נעלמו כל המוזמנים, בזוגות
בשלשות ובחבורות, אל בין חדרי
הווילה כשהם שרים בקול שירי מולדת ורק
רות מער נשארה בקומת הקרקע לחזות
שוב ושוב בציור הנפלא של צביקה חצר,
שצייר אותה ואת בעלה האלוף בפוזה מלכותית
כיאה להם.

טנק־שלל...
שאלה: האם אתה צופה הגברת פעולות
הטירור נגד אזרחים בארץ ובחו״ל?
שר נ (חמור־סבר, יותר משמץ זעס
בקולו) אני רוצה לחזור להדגיש שלא
ננהל משא־ומתן עם קבוצות־טרור, לא ני כנע
לסחטנות ונכה במחבלים בכל מקום
ובכל שעה. לגופו של עניין — למדנו לטפל
במכת הטירור. למדנו לנטרל אותם, להע רים
עליהם, להשיב להם באותה מטבע,
ופרשת ״סבנה״ תוכיח. אנ 1הם רוצים
עוד ״סבנות״ ,הם יקבלו אותן!

שאלה נ ולסיום, כבוד השר, מה בפיך
להמוני בית־ישראל?

א ם המצרים רוצים
מלחמ ה — אהלן וסהלן
שר נ (בשביעות־רצון) קורם-בל, שנה־טובה
כמובן. ושנית — יידע כל בית־ישראל
שצה״ל ערוך, מוכן, מצוייר, ומאומן לשמור
על העם ועל המדינה. וברשותך אוסיף
גם מלה אחת למדינות־ערב: אתם רוצים
מלחמה — אהלן וסהלן...
שאלה: תודה לך כבוד השר.

ציונות

בחמש עיני ע

מתנחלי קנרית
עינים. וקודם כל עינים. עינים מכל הצגעים ומכל הגוונים המביטות בך במין
תום שבזה, במין להט שבזה, עד שאינך יבול שלא להשפיל מבטן אל מול חטוב
הזה שהן מרעיפות עליך. עינים. ואחריהם שפתיים. אדומות. סמוקות. לחות משהו.
כוססות קנה קש או נקמצות בהחלטה נחושה של נוער זהב פשוטו כמשמעו. ללא
פאתוס. שפתיים חיוורות וחשוקות. שפתיים נישאות אל מול ציניזם משתולל
וניהיליזם מתפרע. ולבסוף סנטר. הר והלק, גס ושעיר גם יחד.
באתי לראיין את מתנחלי קנרית במלאת חצי שנח להתיישבותם בחורבות
העיר הטורית קונייטרה. באתי לשאול, לתהות, להתלבט עימם יחדיו ן וסופי
שחזרתי טהורה יותר, זבה יותר, בוטחת יותר. ואולי, ואין זו מליצה, ישראלית
יותר, טובה יותר.
היינו מכונסים בתוך חדרון קטן צופה אל מול דמשק. אחמד רעה את הבקר
ומוטטפה הבין קפה ריחני לכולנו( .את היחסים שבינם לבין התושבים ניתן
להגדיר רק במילה אחת — נפלאים) .הם דיברו ואני הקשיתי. תם ענו ואני רשמתי.
ויותר משרשמתי — שמעתי.
יעקב: לגבינו קנרית היא תחילתה של עיר בת רבבות תושבים, עם נמל עמוק
מים וכל המשתמע מכך. ברגע שתפסנו את מקומם של הסורים שוב לא יחזרו חנה
לעולם.
דורית: לא ייתכן הסכם שלא ישאיר את קונייטרת (קנרית) בידינו.
לאה: נקודה כמו שלנו היא עמדה קדמית שתעצור את האויב עד לבואו
של הצבא.

ישראל היא כיום מעצמה הנופלת בכוחה רק מארה״ב וברה״מ
(מתוך הקדמת אלוף עזר וויצמן)

חדש בשוק בפור מאטמ הודר
אלבום שבע שנות שלווה
בהוצאת ש.ש.ש
תמונות, מאמרים, ציורים וראיונות מהווי ארץ ישראל השלווה
אם נרצה נובל תוך שעה לכבוש את חארטום
(אלוף אריאל שרון בדברי הסיוס)

הנחות לוועדי עום דים ויתומים

משפחת המתנחלים המאושרת בקנרית
מימין: יעקב.,איציק, דורית, לאה, מוטי, דליה ואני (עומדת)
איציק: אני רואה את חמש השנים הקרובות כשנות ביסוס לקנרית והפיכתה
לנווה־מדבר ואבן שואבת לאלפי צעירים וצעירות. יש לנו הבטחה של השר גלילי
ושל הממשלה ששום הסבם לא יחזיר את קנרית לסורים. ואם חלילה יבוא הסבם
כזה על גופנו — אנו נישאר. ואיך אומרים, מפח לא יזיזו אותנו גם בבולדוזר
(צחוק כללי) ,גם בבולדוזר.
(המשך בעמוד )73

1111111

להיות,

— מ מי שנ תו של מיי סדו —

וישראל לבטח ישכול

ד״ר זוארץ
(בין כסה לעשור)

כ רי כ ה להיות
זאתהיתה הש

זאת היתה הטינה שהיתה צריכה׳ להיות

רואי השחורות

1ס די די ת!

(על פי משלי פל א טפוס)

לקראת סוף השנה עלתה שוב לכותרות הצעת ההסדר החלקי בתעלת סואץ.
לאחר שהודלפו ידיעות מוושינגטון לפיהן לוחצת ארד,״ב על ישראל ללכת לקראת
הסדר חלקי עם המצרים, בא נאומו האחרון של שר־הביטחון, בז תמך ברעיון
ההסדר, והדליק נורה שחורה משיחור בחיינו המדיניים.
על־פי מקורות חוץ מדובר בהסדר לפיו תיסוג ישראל כ־ 3—5ק״מ מקו המים
ותאפשר למצרים להכשיר ולפתוח את התעלה לשיט• תמורת זאת לא תקבל ישראל
דבר וחצי דבר. אדרבא, נשיא מצרים אנואר סאדאת, חוזר ואומר שלא יראה בהסדר
כזה משום הסדר סופי ומוחלט.
קל מאוד להבין מדוע מעוניינת מצרים בהסדר כזה, אך מה לנו, הישראלים,
ולו? מצבנו בתעלה יציב ואיתן. אנו שולטים לכל אורכה ושיבשנו את החיים
הסדירים בעריה. הבסנו את המצרים במלחמת ההתשה והם נשתתקו כליל ללא כל
אפשרות להתאושש. מן הסתם הבינו המצרים כי אין ביכולתם לחצות את התעלה,
למרות הצהרות הרהב המגוחכות של סאדאת, ולכן הם באים עלינו בעורמה ומנסים
להסיגנו מן התעלה בדרכים דיפלומטיות.
מה גם שישיבתנו על גדות התעלה עושה אותנו לגורם אדיר כוח באיזור הלוהט
הזה, כשכל המעצמות הגדולות חייבות להתחשב בו. הרוסים, מצד אחד, מעוניינים
מאוד בפתיחת התעלה, דבר שיביא אותם תוך זמן קצר לחיזורים נמרצים אחרינו,
ואילו האמריקאים מעוניינים כמובן בסגירתה וחובה עלינו לשרת את האינטרס
האמריקאי המובהק.
עלינו להבין בעצמנו ולשנן לאחרים כי שליטתנו בתעלה היא המפתח לביטחון
ולשלום. עלינו להבהיר לכל המעוניין כי נסכים להסדר רק תמורת חוזה שלום
סופי ומוחלט. ואם באמת כל כד מעוניינים המצרים בפתיחתה של התעלה אין שום
צורך בנסיגת צה״ל — יחתמו המצרים על חוזה שלום מחייב ותמורת זאת נאפשר
להם, מבלי לסגת מטר אחד, לפתוח את התעלה לשיט ככל שירצו.
עובדה היא שעיקשותנו עד כה נשאה פרי. התעקשנו ונאחזנו בתעלה והבאנו
להפסקת האש. נמשיך ונתעקש ונאחז בתעלה והמצרים יסכימו גם לשלום. הן מבינים
רק כוח ועלינו להראות להם את כוחנו. נחזיק בתעלה עד שיתפכחו המצרים
מחלומותיהם ויראו את המציאות נכוחה. נחזיק בתעלה עד שיחתמו המצרים על
חוזה שלום סופי• וגם אחר־כך נחזיק בה.

בלוף משבר האנרגיה
כריכייה
ג׳ראלד ה. ג׳ראלד (אנגליה) נוסע זה
למעלה מחודשיים במכונית המונעת בדלק
שהופק מגלליה של אשתו (ג׳ראלדה
ו. ג׳ראלדה).
בארה״ב נעות עשרות מכוניות על
דלק ״ניצולו״ ,המופק ממכרות בצלים־
מאויידים באיידהו.
איכר בורמזי נע ממקום למקום באמצעות
גזים טבעיים המופקים משעועית
ועמילנים אחרים.
!בהולנד תופשות טחנות־הרוח מקום
חשוב יותר ויותר במשיכת תיירים.
תופעות אלו ואחרות, מסמנות אולי
יותר מכל את סיומו של פרק חשוב
בתולדות האדם — עידן הנפט כמקור
אנרגיה עיקרי.
נראה שבכך נסתם הגולל גם על חלומם
של הערבים להשתמש בנפט כנשק
פוליטי, למטרות סחיטה ועושק. מיליארדי
חביות ״הזהב השחור,״ שאמורות
היו לשמש אמצעי סחיטה נגד אירופה,
יפן, וארה״ב, יהפכו תוך זמן קצר לנוזל

שחור ומעופש, חסר כל חשיבות ותועלת.
נשק
הנפט קם על יוצרו ! ארצות־ערב
שכה טיפחוהו וניפחוהו ייאלצו בקרוב
לשתות את הנוזל המצחין, או להשקות
בו את אדמתם מוכת השחין והגרענת.

העכבר: אם לא תחזיר שטחים הם יכו אותך.

כמרהב

אחדות ניגודים?
בגליונו האחרון מביא ביטאון הכת השלטת המצרית -אל־גונזולייה, מאמר פרי
עיטו של ד״ו פאזיק אל־נפתוחי, מגדולי הפרשנים המדיניים בבירה המצרית, הנושא
את הכותרת ״אחדות — המפתח לפלשטין״ .במאמרו, טוען אל נפתוחי כי רק שיתוף
פעולה צבאי ומדיני יכול להוביל את מדינות־ערב לניצחון בשדה־הקרב•
רעיון האחדות הצבאית נגד ישראל, עתיק כימיו של הסיכסוך באזורנו ואולי אף
עתיק ממנו. אך, דא־עקא, רודני המדינות הערביות לא הצליחו להתאחד אף לצורך
עריכת סעודה רצינית, שלא לדבר על תיכנון פעולה צבאית משולבת, הדורשת תיאום
ודיוק מירבי בכל שלביה.
מצריים שקועה, ראשה ורובה, בנסיון נואש לשמור על שילטון יציב׳ מה עוד
שבראשה ניצב עתה מנהיג רעוע וחיוור כסאדאת.
עיתוני סוריה, ובראשם ה־נזבת־אל־חלאטאמאת הקיצוני, תובעים אמנם השכם
והערב מילחמה נגד ישראל, אך השילטון הסורי הפרוע אינו מסוגל לבצע יותר מאשר
פעולות הטרדה מרושעות שתכליתן מועטה.
יתר הארצות הערביות, על כל יעשרו ומשאביהן, אף אינן שוות איזכור בכל מחקר
רציני.
ומעל לכל, אין לשכוח את פטישו הכבד של הדוב הרוסי המונח כעול על צווארם
של הערבים ומונע מהם כל פעילות הרפתקנית שסופה תבוסה בטוחה.
נראה שאין מנוס ממסקנתו המעמיקה של המזרחן הידוע פרופ׳ פאריק אל־טאמסני,
כפי שהובעה במחקרו על הפאן־ערביזם בימינו :״איתיחאד בוקרא פיל מישמיש!״
ובעברית: אחדות ניגודים לעולם לא !

סאדאתמ איי ם ו אנ חנו צו ח קי ם
בעקבות ההצלחה של השנה שעברה ולפי דרישת הקהל
ס טי קיי ת ״לא איכפת״ חוזרת אליכם ב

טימס ב״סאגדיי־טדפון״

מעולם לא היה מצבנו
טוב יותר

עגוגה ־ גולה

נשף איומי סאדאת 2
בתוכנית :

מעוז צור ישועתי
ב מלכו ת ה חר מון
מדרו ם תי פתחה טוג ה
קו ס ם, הגרלות, הפ ת עו ת, פ ר סי ם,

מ מ די נ ה ־

(המשך מעמוד )43
עתידו בעולם הגדול .״אנחנו רחוקים מד׳־
עולם בו רותחת האמנות הגראפית,״ הסביר
,״קשה מכאן להגיע. לא יודעים בכלל
בעולם שאתה קיים. אבל אם אתה עובד
בעולם שומעים עליך.״
בביקוריו בחו״ל נשנים האחרונות ראו
את עבודותיו כמה מגדולי המו״לים בעולם.
אחד מהם אמר לו :״אתה ממש פושע —
שלא יידעו עליך?״
איך אתה מרשה
גרבו דייוויס החליט לחזור למוטב ולחדול
מהפשע הזה .״אולי זה יאפשר לי לחיות.
כי כדי לחיות אני צריך לחיות חיים של
צייר.״

השבוע בלוטו
הסכום

בסרט הראשון

(בולל העברה)

עסקים
*3ר 0ו 1לת -בבל ולח*!־
הזמר צביק׳ה פיק תובע
הוצאודספרים אמריקאית
ע? שימוש כתצלומו?עיטור
עטיפתו שד דגדמכד

450,000

0ףןי ערע 1ר, ם

לרגל החגההגרלהתתקיים ביו ם שני 16/9
יוםרא שון המועדהאחרוןלמסירתטפסיהלוטו

?< 0 1וזז 01101

הח״גן האוטומטי
ח ס בו ן בז מ ן,י עי לו תבע בו ד ה
חיוג נגד ל 4 0 -תנו״ם בלחיצת כפתור
בעל זכרון משוכלל ופשוט
בלחיצת כפתזר וחיוג המספר הרצוי, נרשם תמנו׳
בלחיצת כפתור וחיוג המספר החדש, נרשם המנוי החדש
יצור המוני בארה״ב מוזיל את מחירו
1 4 95 לי״ בלבד
10סודז £ .רוסו ^ ן
המזכירה האלקטרונית מסי 1בישראל
מוסרת ומקבלת הודעות עבורך
במחיר ללא תקדים
1995ל י
עכשי 1גם הפעלה מרחוק
עי״ חיוג מכל טלפון
תקבל את כל ההודעות שנרשמו עבורך
ובל זאת במחיר 1795ל

חריותמלאה וו! 1רוחמעולה

סוף לגירו שיו ולפירוד ח ב רו ת!
היא תישאר שלך ותשיב

אהבה

בחוברת הסברה שהוצאה לאור ע״י פרופסור הוצאה והפצת סגרי מידע
בע״מ׳ יש פתרון לבעיה המטרידה הרבה גברים בריאים ובהחלט בלתי
מאושרים כתוצאה מיחסי מין בלתי מספקים ומאכובים (המסיימים
מהר מדי ואינם מהנים את בת זוגם).
חוברת ההסברה חושפת בעיה זו ומלמדת את הקורא כיצד להתגבר
עליה ולקיים חיי מין מספקים. לקוראי החוברת יתווסף מידע חשוב.
הכל אודות משחק אהבה ארוך ככל שתרצה ומספק, מלווה בתמונות
תנוחה.
המחיר — 20ל״י, הכתובת לרכישה אצל המפיץ הבלעדי, ד״ר ש. גרונימן
מס׳ 8רמת אביב. או שלח/י צ׳ק המחאת דואר לת.ד 17100 .תל־אביב,

ותקבל/י את החוברת לביתך. נא לצרף את המודעה.

הזמר הישראלי צבי (״צביק׳ה״) פיק
הביט בעטיפת הספר, ונדהם. נדמה היה לו
שהוא מתבונן נתמונת־עצמו. הוא נשא
עיניו אל הפוסטר הענק הנושא את דמו תו,
שהתנוסס על הקיר ;ממולו, וביטחונו
בתחושתו התחזק. לא נותר בו כל ספק :
תמונתו המעטרת את הפוסטר, וזו שעל
עטיפת הספר — אחת־הן.
לפני שיצא למסעו הנוכחי בארצות־הברית,
במטרה לבנות לעצמו קריירה
במבורתם של זמדי־הפום, הוציאה חכרת-
התקליטים הישראלים סי. בי. אס. פוסטר־ענק
של צביק׳ה, בגוונים הומים, בו הוא
נראה בהחזיקו יונה בידו.
דימוי עם איפור. עם הפוסטר ביד,
ועם תקליטיו במיזוודה, נסע צביק׳ה ל אמריקה,
לראות !מה ניתן לעשות שם למען
עצמו. משם החלו מגיעות ארצה תמונות־הפירמומת
החדשות שלו, בהן בנה לעצמו
דימר א־לה דייוויד בואי, זמר־הפום האמריקאי
הנחשב שם יוצא־דופן אפילו
בעיני אלה שכבר אי־אפשר להפתיע אותם,
בכך, לפחות, הצליח צביק׳ה. בתצלומים
החדשים, כשהוא מצוייר ברעמת־שיער
שופעת, באיפור ובבגדים משוגעים —
ניראה שוגה לחלוטין מכפי שהכירוהו
בארץ.
ואז, יום אחד, נפל לידו הספר סיביל.
זהו ספר פסיכולוגי, הדן בבחורה בעלת
שש־עשרה נשמות, לא פחות, ברוח ה מגמה
העכשווית של חרושת־הלהיטים ה אמריקאית.
אלא
שזהו ספר שאין לבטלו כלאחד-יד.
כתבה אותו סופרת אמריקאית נודעת, פלו רה
ריטה שדייבר, שמאחריה כבר שלושה
ספרים אחרים וכאדבעהמאות מאמרים ומסות,
והמכהנת כפרופסור לאנגלית ב־מיכללה
ניו־יורקית למישפט פלילי. סיביל
הוא ביום הלהיט הלוהט ביותר בשוק-
הספרים האמריקאי, נחטף בלחמנייה חמה.
והנה, גילה צביק׳ה, את בריכתו הקשה
של הספר, שיצא בהוצאת הנוי וינ׳נוי
שבשיקאגו, מעטרת תמונת ספק-נער ספק-
נערה, בעל/ת דעמת-שיעו שופעת, הדומה
להפליא לתמונת הפוסטר-העצמי שלו ואף
גווניה חומים.
כאן ראה צביק׳ה מייד את ד׳זרמנות-הפז
שלו, האחת שאין שנייה לה. מיהר אל
הסוכן האמריקאי שלו, דייוויד זוננברג,
וסיפר לו את הסיפור. זונברג שלח מיכתב
אל הוצאת-הספרים, ביקש לרעת מה, ובאיזו
רשות, עושה תמונתו של צביק׳ה
על עטיפת הספר.
רווח בטוח. ההוצאה השיבה ׳מייד, כי
האיור שעל עטיפת סיביל הוא רישום
מקורי של אמן עצמאי• ,והצהירה כי, מ בחינתה,
כל קשר ו/או דמיון בין תמונתו
של פיק לבין ציור-העטיפה, הוא מיקרי
בהחלט.
אבל צביק׳ה פיק והסוכן שלו, שכדרכם
של סוכני־אסנים הוא בחור ממולח המחפש
הזדמנויות בדיוק מהסוג הזה, החליטו שכל
פירסומת היא טובה — במיטב המסורת האמריקאית
— ובייחוד אם •מצטרפת אליה
איזו שערורייה קטנה• לכן החליטו לא
לוותר, לתבוע את הוצאודהספרים ל-
מישפט•
אם יזכו במישפט או לא — לא חשוב.
כך או כד הרווח יהיה בולו שלהם.
השלם הזה 1933

ש ביו ה1הב
והש קי ע

פרסום א. סל.

ש בי ל הז הב של
המשקיע בניירות ערך
מוביל אל קרעת הנאמנות
של בנק לאומי. מדוע?
כי עקרון ההשקעה בקהות
נאמנות בנוי על פיזור הסיכון,
כי כספי המשקיעים מנוהלים
בידי מומחי ־פיא״ העוקבים יום יום
בעזרת המחשב אחרי התנודות והתשואות
של ניי רו ת ערך ב בו רסה. כי בבנק
לאומי תמצא אח מעוון הקרנות הגדול ביותר-
6קרנות נאמנות -המאפשרות לך קשת רחבה
־ של אפשרויות השקעה: צ 1־ ־ מתאימה
למשקיע המבקש לשמור על הערך הממשי
של חסכונותיו לאורך זמן ממושך, על ידי הצמדה
כפולה: למדד המחירים ולשער המטבע. ג בי ע ! -נועדה
למשקיע שמטרתו שמירה על ערך השקעתו והמעונין
בנוסף לכך גם ברווחים תוך סיכון קטן בלבד0 ^ 1 7 1 .
לאדם המחפש השקעה אשר חלק ממנה ישמור על ערך
הכסף נרי הצמדה למרד וחלק אשר מושקע במניות בעלות סיכויי
גידול טובים.ע 1מי ר -ק רן שנועדה בעיקר למשקיע הרוצה בהבטחת
ערך כספו. על ידי הצמדתו למדד המחירים. י א ־ קרן המאזנת
סיכונים וסיכויים לטווח ארוך ע״י השקעה שווה במניות, ארח צמודות
נדל ־ נועדה למשקיע המעונין
מדד וארח צמודות למטבע חוץ.
בשוק המניות ומאמין בגידול רווחיות המשקהישראלי .
אחת מקרנות אלו או כל שילוב ביניהן, יתאימו בוודאי גם לך.
בדבר פרסים פנה לסניף הקרוב של בנק לאומי, בנק איגוד ובנק קו פ ת עם.

המנהל:

חברה ישראלית לנהול קרנות נאמנות בע״מ
הנאמן:

בע״נץ ו 9 1
ב />*7781 1ו$1ר אלל א
ה בג ק ה צו עדע הגחן

** שר דקות נסיעה מתל־אביב. הכביש
> הראשי לכיוון אשדוד הומה מכוניות.
מאד. מטרים אחרי צומת המכון המטרו־לוגי,
פנייה לשביל־עפר. לאורכו, עצים
מטופלים ביד אוהבת. מאות מטרים נוספים
פנימה — מעבר לעולם אחר, עולם שכאילו
הולך וניכחד מנופה של ארץ־ישראל, אותה
ארץ־ישראל ישנה ואהובה של דור
הנפילים.
ואכן, לדור זה שייך ד״ר אליקום אום*
טשינסקי 65 מנהל יקבי כרמל מזרחי,
ראש עיריית ראשון־לציון לשעבר, דור
שלישי בארץ, חקלאי בן בנו של חקלאי
שעלה מרוסיה. יליד פתח־תיקווה, בוגר
גימנסיה הרצליה, היה איכר בראשון־לציון,
נשיאה הראשון של המועצה המקומית ב־כפר־סבא.
הוא
ניצב בשער הבית החבוי בין העצים.
מכנסי חאקי, חולצה לבנה, סנדלים, שיער
לבן מתנופף ברוח.
״הדוקטור,״ כך הוא מכונה בפי כל,
מקבל ב״אהלך את האורחים הרבים שבאו
1 41111 בתה של דפנה, במכנסיים קצי
רים וגופייה, מנסה עם מקל
111״
לדוג פירות מתוך בריכת־המים המלאה.

)ווסטשיוסה׳
א חד מה תיק׳
החקלאות של
היי שוב רוצה

ממי

בנה בן ה־ 11 של דפנה, מרגיש
במטעי סבא אוסטשינסקי כדג
במים, אבל רק בשבתות ובחגים.

להחזיר את
נכדיו העירוניים
לחיק ה טבע

1 1 1 1 1 1 1בתו המנומשת בת השבע,
\ י ע * 1 1של יהודה מ תן, מראה בגאווה
את מקום שן החלב שנפלה.

הדוו השני

דפנה ויהודה כותן. היא בתו של ד״ר אליקום אוסטשינסקי,
הנא מנהל חברת פירסוס. לה שני ילדים מנישואים קודמים,
רו שני ילדים מנישואים קודמים. המיפגש בחיק הטבע נערך לרגל הולדת בנם המשנתף,
אריאל. בתמונה למעלה: ד״ר אליקום אוסטשינסקי. במרכז למעלה :־בריכה מלאה פירות.

לחגוג ׳איתו את הולדת נכדו אריאל, בנם
של בתו דפנה ובעלה יהודה כותן, מנהל
חברת פירסום. בנים של חברים, נכדים
של אותם חברים. הדוקטור מחבק, מנשק,
מניף אל־על את הזאטוטים, מוחה דימעה
בסתר.
כי אחת החולשות של ד״ר אוסטשינסקי,
היא ילדים. אותם ילדים הגורמים לו כאב
עמוק, בראותו כיצד הם נוטשים את מסורת
ההורים החקלאים.
אך לילדים אין זמן לנוסטלגיה. הם רצים
פנימה, לבריכה. אותה בריכה של מי־באר
קרים כקרח, המשמשת בימים כתיקונם

\ 1 |[ 7 1־ בן החמש, בנו של יהודה,
התרוצץ הלוך ושוב. כיבד
י 1י 1י 1
ז חבריו בדברי מתיקה ופירות מהעץ.

ילדי
גן עדן
גם להשקאת מטעי התפוז והמנגו, הבננה
והשזיפים, הגפן והרימונים, המשתרעים
על־פני מאות דונמים.
דוקטור אוסטשינסקי, מוותיקי היישוב,
למד חקלאות באוניברסיטאות בצרפת וב איטליה.
את תואר האגרונום קיבל על־סמך
חיבורו על גידול הדרים בארץ־ישראל.
ב־ 1946 נבחר כנשיא המועצה המקומית
בראשון־לציון. מלבד ניהול היקב, הוא
משמש כיום נחבר הוועדה המייעצת של
בנק־ישואל וחבר מועצת המנהלים של
בנק־לאומי, פעיל בהתאחדות האיכרים.
נחשב לאחד מקברניטי החקלאות בארץ,
לצידם של אליהו איזקסזן ויצחק זיו־אב.

ב חזי ה
ל חי ק הטבע
** סכיב לגריכה, גן טרופי ענק, ש *
/במרכזו מיבנה עתיק גדול המשמש
במישרד המטעים שמסביב. בני המישפחה
נתנו למקום שם :״הפנינה.״ ואכן, כזהו
המקום. במשך שנים טיפח אוסטשינסקי את
הסביבה. כרי דשא, צמחים נדירים, הכל
כדי למשוך את הילדים והנכדים חזרה
לחיק הטבע. בני הדורות הבאים אמנם
מגיעים למקום, אבל רק בשבתות ובחגים.
בשאר הימים, הם בעיר. ההודים בעסקי הם,
והנכדים בגן ובבית־הספר.
עד־מהרה משתלטים הילדים המוזמנים
על המקום. ילדים אלה, שאת שמות סביהם
ניתן למצוא בכל אנציקלופדיה על תולדות
הישוב ובוניו, מארגנים מישחקי־כדור בבריכה,
תחרות פינג־פונג סביב השולחן

זלינגו

דניאל זלינגר, בן ארבעה חודשים,
בנס של המהנדס השותף
בחברה להנדסת תחבורה עדי זלינגר,
בן מישפחת פרדסנים מכפר־סבא ואשתו אביגיל.
הירוק. בצד, בריכה נוספת, לתינוקות.
אלה מנצלים אותה — עושים פיפי במים.
שולחנות עמוסי משקאות קלים ויינות,
בוטנים וגרעיני חומוס. חתן השימחה,
אריאל הפעוט, נשאר עם הסבתא בבית
שבתל־אביב. בתל־אביב נמצא עתה גם
ביתו של הדוקטור. הוא מתגורר בו מזה
13 השנים האחרונות, אך מרבה לצאת
ממנו כדי לשהות בקירבת העצים שלו.
דוקטור אוסטשינסקי אינו אוהב את
העיר. הוא מרגיש בה כזר. לדעתו רעד,
השפעתה גם על הנכדים. הם לא תופסים
בה את היופי שבחיים .״הנכדים שלי אינם
מבדילים בין סוס לחמור.״ הוא מתלונן.
״ובכלל איך אפשר להשוות את אוויר ה שדה
לרעל שבעיר י״
שעת הצהריים מתקרבת במהירות. מודי עים
לאורחים כי עליהם ללכת רגלי לאורו
השביל בפרדס, לחצות את הכביש הראשי,
להיכנס לחלקו השני של המטע.
השיירה מתחילה לנוע, כשבראש מובי לים
שני ילדיה של דפנה, ממי ותמי, ושני
ילדיו של יהודה, אסנת ואהוד.
הדוקטור צועד מעט מאחריהם. כשהוא
מגיע לכביש, הוא מתמלא זעם. פעם היה
הפרדס שלם. אך הארץ גדלה, ונוספו
כבישים. היה צורך להפקיע חלק מהפרדס,
ואז חצו את המטע לשניים.
״כאילו חתכו חתיכה מבשרי,״ אומר
דוקטור אוסטשינסקי. בעתיד מתוכנן ב

15)1 1 1בנם של צבי ואלישבע פרומן,
י רם פרומן, לא רצה לצאת מהבריכה,
ניצח במירוץ־שליחים. האב, צבי, נימנה
על הפקידים הבכירים בחברת הענק כור.

מטרון

ג׳ינג׳ית בת חמש,
בתם של
ניסו ורותי ממלון, נצר למש פחת
ממלון, הוותיקה והידועה.

מקום מחלף־כבישים וקרוב לוודאי שיופקע
שטח נוסף.
לפתע מתגלים עצי אורן ענקיים,
בני למעלה ממאה שנים. המראה מה מם.
בין העצים, שולחנות עמוסים חו מוס,
טחינה, מיני סלטים. במרכז, בריכת־מים
קטנה מלאת אבטיחים, מילונים, ענ בים,
תפוחים, אפרסקים. כולם מגידולי
המטע. הילדים, ר,רגילים לראות פירות רק
בחנות הירקות ועל השולחן, מסתערים
על הבריכה, מארגנים תחרות דיג אבטיחים.

ס טיי ק קבב
בצל

ך* מכוגרים מתיישבים סביב שולחנות
\ 1העץ הכבדים• השהייה בטבע וההליכה
ברגל, אותם תיכנן עבורם הדוקטור, עושים
את שלהם. ערימות המזון הולכות ומת־חסלות.
בצד, על גריל פחמים, רוחשים
סטייקים, קאבאב ופילחי־בצל. מצב־הרוח
מרומם. טירדות היום־יום נשכחות.
״הלוואי שהייתי נשארת כאן כל החיים
שלי,״ אומרת ילדה בת שבע לאביה .״גם
אני מוכן,״ משיב האב ,״אבל הביזנס...״
הרוח נושבת קרירה והדוקטור מסתובב
בין השולחנות, מלטף ראש ילד, מנשק
לחי ילדה. הוא הצליח. הוא הצליח להח זיר,
ולו רק ליום אחד, את צאצאיו וצאצאי
ידידיו הוותיקים לחיק הטבע.

1 *1ך 111 דניה לוריא בת החמש, בתה
#י י 11 של רני פילוסוף, בת מישפחת
התעשיינים, שהיחה נשואה לעודד אחיו של
הקאריקטוריסט רענן לוריא, החי בארצות־הברית.

וביב

בתם של מנהל ארדי צבי
רביב ואשתו אילנה לבית
בדונו, בעלי עסיס. בתחתית הצילום: צפי,
בתו של אברהם סיוון, יבואן אוסטין בארץ.

¥ך 1ך ך בתם בת הארבע של האוכי־
# • 4 - 1 1 1 1טקט אורי זרובבל ואשתו נירה,
גלי זרובבל. הבת התגלתה כאוהדת שחיינים
ושחייה מלידה. רוב הזמן שהתה במים.

ד,סיירת ככוח־עזר למישטרה, שתפקידו לפקח
על התנועה. אך למעשה, הסיירים
אינם מורגשים כלל בשטח. ג׳ונגל התנו עה
גואה, ונסיעה ברחובות העיר הגדולה
בישראל הפכה לסיוט.

ף• מדינה הזאת חוסכים כסף לדכי־שת
כליות מלאכותיות כדי להציל
חיי בני־אדם, ובאותו זמן מבזבזים ללא
היסוס סכומי־כסף גדולים, כדי לחחזיק
בחיים את סיירת־הבטיחות הגוססת,״ אמר
סמל־מישטרה ממורמר.
בעיני קציני־מישטרה מענף־התנועה ב־תל-אביב,
סיירת־ד,בטיחות, המכונה סיי רת
״תפוז״ ,אינה אלא בדיחה מקאברית.
אילו היה הדבר נתון לשיקול דעתם, היו
ממהרים לפרק את הסיירת, כיוון שהיא
חררה כל תועלת מעשית.
כאשר התבטא שלמה (״צ׳יצ להט, ראש
עיריית תל־אביב :״המישטרה בתל-אביב
פשטה את הרגל,״ התכוון בראש־וראשונה
למתרחש בג׳ונגל התנועה בכרך, לאי-
אכיפת החוק בצירי־ד,תנועה המהירים,
להעדר פיקוח מספיק על הכוונת התנו עה
בעורקי-העיר הסתומים.
לצורך ביצוע תפקידים אלה, הוקמה
סיירת־ד,בטיחות, הנמצאת תחת שליטתו ה־בילעדית
של מישרד־התחבורה. זעמו של
ראש־העיר, וההתמרמרות הציבורית, מופנים
כלפי המישטרה. זו סופגת עלבונות,
אשר לפחות בחלקם צריכים להיות מופנים
לעבר מישרד־התחבורה.
בשנת 1971 הקים גד יעקובי, שכיהן אז
כסגן שר־התחבורה, את סיירת הבטיחות.
הרעיון היה ״לכסות״ את תל-אביב במאות
בחורים צעירים, סיירי־בטיחות, שיתגברו
את כוח־האדם המצומצם של המישטרה,
ישליטו סדר ברחובות הכרך.
מעל מסך־הטלוויזיה ובראיונות לעיתו נות,
הצהיר אז סגן־חשר בחשיבות, כי
תוך פרק-זמן קצר תמנה הסיירת 500
צעירים, וכי סיירות־בטיחות נוספות תוקמ נה
גם בירושלים, חיפה ובאר־שבע.

הדג מ ס רי ח
מהרא ש

** ד לפני חודש ימים שימש כמפקד
> הסיירת יעקב גור. הוא לא מצא שפד,
משותפת עם פיקודיו הסטודנטים, ועד־מהרה
הסתכסך עם רבים מהם. האווירה
הפכה עכורה. הסיירים החלו מתלוננים
כי גור, נוסף על תפקידו כמפקד הסיירת,
עוסק גם בייבוא מיספר מוצרי־צריכה מגרמניה.
לא פעם נעדר מעבודתו משום
שעסק בענייניו הפרטיים.
עדינה חמוי, מי שהיתה עוזרת־לענייני־עובדים,
התפטרה מעבודתה בסיירת בחודש
מאי ,1973 כיוון שלא הסכימה לרשום
שעות נוספות פיקטיביות למקורביו ה מעטים
של יעקב גור.
אחד הסיירים, מיכאל קריגר, שלח מיב־תב-תלונה
לשר התחבורה, בו ציין כי רכב
הסיירת, שנועד לפיזור הסיירים למישמרות
בחלקי־העיר השונים, מנוצל לצרכיו הפרטיים
של מפקד היחידה. בין השאר
מועמסים על הטנדר מוצרי־יבוא המשוחר רים
מהמכס, כלי-הרכב משמש להבאת מזון
מגן־החיות לכלבו של מפקד הסיירת,
ולהסעות פרטיות של בני־מישפחתו.
כמו־כן התלונן הסייר קריגר כי חופשו תיו
השנתיות של יעקב גור לא נרשמו
בכרטיסו האישי, וזאת לפי הוראותיו ה מפורשות.
תלונותיו
של הסייר מיכאל קריגר לא
נבדקו. אולם, כאשר נודע, דרך מיקרה,
למפקד הסיירת כי אחד מאנשיו התלונן
עליו, מייד הישעה אותו מעבודתו לחודש
•מיס.
מישמעת העבודה בסיירת התפוררה. ה־סטודנטים־הסיירים
פיתחו לעצמם תחביב
מוזר — הם החליטו להשתמש בכל תחבו לה
ותכסיס אפשריים כדי לא לעבוד, רק
כדי להכשיל את מפקדם. מדי־יום, בתום

אג טו מי ה
של כישלון

* ד יעקוכי החליט כי בסיירת־הבטי־
^ חות ישרתו רק סטודנטים. עד־מהרה
גרמה החלטה זו לתוצאות קשות. הסטודנ טים
העליזים שנתקבלו לעבודה בסיירת,
ראו בג׳וב מקום-עבודד, זמני שאפשר ל

חתפופוח

מבקר

05x11:1 3ו ג

בורק את הנע שה בסיירת הבטיחות וקובע:

רעיון נפל. ביצוע כו של. יחסים פנימיים עבורי והתפטרות המונית
הרוויח בו בקלות כמה מאות לירות לחודש,
כדי לשלם את שכר הלימוד ולעשות
חיים. הם נעדרו כל מוטיבציה להצטיין
בעבודתם. הגורם התחרותי, של עלייה
בדרגה וקידום, אינו יקיים בסיירת. את
הסטודנטים עיניין רק דבר אחד — איך
לצאת למישמרת מאוחר ככל האפשר, ל חזור
ממנה מוקדם ככל האפשר, לבלות את
שעות העבודה המעטות בחוסר־מעש מוח לט
ככל האפשר.
הטענות אינן מופנות כלפי הסטודנטים
העליזים, אלא כלפי שר־התחבורה דהיום,
אותו גד יעקובי עצמו, האיש שהחליט
בזמנו כי סיירת־הבטיחות תהייה מורכבת

קדם בסולם הדרגות, להגיע להישגים ממ שיים.

הצעותיהם של סמלי־התנועה הושבו

ריקם. שר התחבורה מתעקש לקיים את
סיירת תפוז כיחידה עצמאית. התוצאה:
בסטטיסטיקה המישטרתית מופיעים אנשי

זאב יפת
מסטודנטים בלבד. אך כאשר חבורת סטודנטים
נאספת יחד לצרכי, עבודה׳ זמנית,
בתנאים כאלה, התוצאה ברורה מאליה.
סמלי־תנועה ממישטדת תל־אביב, המתא מים
יאת צירי־המסלול של סיירי־הבטיחות,
אובדי עצות. לעולם אין הם יודעים מראש
כמה סיירים יתייצבו למישמרת. הם יודעים
כי הישגי הסיירים בפיקוח על התנועה וב הכוונתה,
קרובים לאפס. לא פעם הציעו
להצמיד לכל סייר שוטר או שוטרת-תנועה.
הללו עושים מלאכתם נאמנה, משום שהם
תלויים בעבודה לפרנסתם, מעוניינים להת־

ג 50

תידרוו ויק

סיירי־בטיחות בודדים בלבד יושבים באולם התידרוך קודם
צאתם לסיור. גום הקמת הסיירת קיוו ראשיה, כי
׳כל מישמרת־עבודה תמנה עשרות סיירים. במציאות — המצב שונה. בין חמישה
לעשרה סיירים נוטלים חלק במישמרת־עבודה שהיא בדרך כלל, בת ארבע שעות בלבד.

המישמרת, היו הסיירים נאספים ומתלוצ צים
בצוותא על מפקדם השנוא.
בחודש האחרון, אחרי שפרש יעקב גור
מתפקידו ונסע לחוץ־לארץ, משמש כמפקד-
הסיירת בפועל סגנו, הרי רוזין.
ממבט ראשון נראה הרי רוזין כאדם
בלתי־סימפטי. ממבט נוסף מתגלה, כי ממש
אי־אפשר להימצא במחיצתו. הרי רוזין מתנהג
עם אנשיו לפי כלל־זהב: כל אחד
מכם הוא רמאי ונוכל, אלא־אם־כן יוכיח
לי את ההיפך. הוא מסוכסך קשות עם
רבים מאנשיו.
בשיחה קצרה שקיימתי עימו, נדהמתי
לגלות עד כמה נכונות הטענות המושמעות
נגדו. ממלא־מקום מפקד הסיירת ניתגלה
כאדם גס־רוח, שחצן, חסר לחלוטין כל
חוש ליחסי־ציבור.
הייתי עד־ראייה, כיצד הצליח תוך חמש
דקות לסבך ללא צורך דברים פשוטים
לחלוטין. הוא עשה את עבודתו היעילה
של דובר מישרד התחבורה לבלתי־אפש־רית.
הסיירים
טוענים, כי הרי רוזין אינו תורם
דבר לעבודתה של הסיירת, מתנער מכל
אחריות, נהנה להסתכסך עם העובדים על
עניינים שוליים, חסרי כל חשיבות.
לא פעם מחזיק הרי רוזין את כרטיס ה עבודה
•שלו בתיקו הפרטי, ולא על לוח־העידכון.
באותן פעמים, אין איש מלבדו
היכול לדעת מהן שעות העבודה שנרשמו
בכרטיסו.
אנשי סיירת הבטיחות, שנשמו לרווחה
עם התפטרותו של יעקב גור, ואשר האמי נו
כי המפקד החדש שייבחר לתפקיד

35 קטנועייס״וים עומדים במיגוש החנייה נ׳ אין סיירים שישתמשו בהם
כך קורה, למשל, שכאשר סייר־בטיהות
מבקש להחליף נעלים קרועות, עליו ל המתין
שבועיים. לבסוף, הוא מקבל זוג
חדש רק אחרי שעבר תחקיר ארוך ומש פיל.
בדיקת
שיטות־העבודה של הסיירים מגלה
עובדות מוזרות. לסיירת הבטיחות שלוש
מישמרות־עבודה קבועות ליום. כל מישמ־רת
בת חמש שעות, מהן מוקדשת שעה
אחת לסידורים לפני תחילת העבודה ואחרי
סיומה, וארבע שעות בהן חייב הסייר להימצא
בשטח.
־אך בפועל, המצב שונה. נוכחתי בזאת
במשך שלוש פעמים, בהן הייתי עד ל-
חילופי־מישמרות בשעות של לפני ואחרי
הצהריים.

ה סיירי ם
הבלתי״נראיט
11 11111
8 313881

ללא 1 1 1 1 1ה צלס־המעוכת עקב אחר עבודתו של סייר־הבטיחות המופיע
בתמונה. במשך כל שעות עבודתו ניצב הסייר ללא נוע ליד

מיספר רמזורים, לא נקף אצבע כדי לפקח על התנועה ולמנוע התהוות פקקי־תנועה.

ן* מישמרת הראשונה מסתיימת ב•
1עשר וחצי בבוקר. בשעה זו צריכים
להגיע למישרדי־הסיירת עובדי המישמרת
השנייה, החייבים לצאת לעבודתם בשעה
אחת-עשרה. למעשה, ראשוני סיירי ה־מישמרת
הראשונה מגיעים למישדדים
כבר בעשר עד עשר ורבע, ואילו אנשי
המישמרת השנייה מגיעים דקות ספורות
לפני השעה אחת־עשרה, ויוצאים לעבודתם
באחת־עשרה וחצי,
הם צריכים לחזור למישרדים בשעה

שלוש, אך במציאות, הם מתחילים לנוע
הזרה כבר בשתיים, שתיים ורבע. כלומר,
במקום ארבע שעות עבודה בשטח, הם
מסתובבים בכבישים שעתיים וחצי בלבד.
כיוון שגם משך מרבית הזמן המצומצם
הזה הם מחפשים לעצמם מיסתור בצל,
או תופסים, עמדות׳ נוחות בבתי־קפה ומדווחים
במכשירי־הקשר כי הם עומדים
על מישמרתם, ברור מדוע נוכחותם ב־מוקדי־התנועה
אינה מורגשת כלל.
אנשי מישטרת התנועה מחזיקים, דרך־
קבע, מיספר שוטרים או שוטרות באותם
צמתים הנימצאים תחת שליטתם. כאשר
מסתיימת מישמרת־העבודה של השוטר,
מגיעה אליו ניידת מישטרה, מורידה את
המחליף שלו ולוקחת עימה את השוטר
שסיים את תפקידו. באופן זה נוצר רצף-
נוכחות באותו צומת סואן.
אצל סיירי-הבטיחות, המצב שונה. אפי לו
היו עובדים בנאמנות לפי תוכניות-
העבודה, היו מתהוות ״שעות מתות,״ בין
חילופי-המישמרות. אולם, כיוון שהסיי-
רים הרגליים חוזרים למישרדיהם בכוחות
עצמם ואף מגיעים לצמתים באיחור רב,
הרי צמתי־תנועה רגישים נשארים ללא
פיקוח כלל — משך שעות ארוכות.
אולם, למרות הכל ממשיכה הסיירת ל התנהל
בצורה הנוכחית זו השנה השלישית•
אישי־ציבור שמלאכתם בכך ימשיכו
לפזם על ייעול העבודה ופיתרון בעיות
בוערות, אך במציאות — דבר לא ישת נה•
סיירת־הבטיחות היא עדות לכך.

יטהר את האווירה העכורה ששררה בסיי־רת־הבטיחות,
נוכחו עד־מהרה לדעת, כי
נפלו מן הפח אל הפחת.
הסטודנטים הצעירים אינם טומנים ידם
בצלחת — הם משיבים מידה כנגד מידה.
הסובלים העיקריים ממסכת־יחסים עלובה
זו, הם בעלי הרכב במרחב תל־אביב, המרגישים
על בשרם כיצד, מדי חודש ב חודשו,
נעשית התנועה בעיר איטית ומייגעת
יותר ויותר.

מינ הלת־ ה סיי ר ת
תופ ח ת
* חסי־העכודה העכורים בסיירת, גור מים
לנשירה גדולה של עובדים. למ רות
העבודה הקלה, קיימת תחלופה גבוהה.
כיום מונה מצבת כוח־האדם •של הסיירת
160 סטודנטים.
להלכה, עובדים בסיירת בין 50ל־60
סיירים. כשלושים וספות ציבעוניות של
סיירת־הבטיחות חונות דרך־קבע, בשעות
היום, מול מישרדי הסיירת, מבלי שיימצאו
די סיירים שישתמשו בהן.
למישמרת־עבודה אחת יוצאים בין חמי שה
לשיבעה סיירים־רכובים וכארבעה־חמי־שה
סיירים רגליים.
המכונית ״שהיתה מיועדת לפזר את ה סיירים
הרגליים ליד הצמתים הסואנים
שבעיר, מושבתת מזה מיספר שבועות. בשל
מיספרם הזעום של הסיירים הרגליים היוצאים
לעבודה בכל מישמרת, הם נישל-
חים ברגל לשני צמתים קבועים, הסמוכים
למישרדי הסיירת.
המוזר הוא, שבעוד שמיספר הסיירים
הולך וקטן, הנה מיספר בעלי התפקידים
המינהליים הולך ותופח. עד לפני שנה
וחצי הצליחו שני עובדים, אברהם גרוס
״שהושאל מאגד ופקידתו, לטפל בלמעלה
ממאה עובדים. כיום, כאשר מיספר אנשי
הסיירת הצטמק כדי מחצית, ממלאים שמו נה
עובדים(!) יאת תפקידו של אברהם
גדום.
אנישי המינהלה מחליפים ביניהם תזכי רים
פנימיים, תיקיהם המישרדיים תופחים
מניירת מיותרת; כל פעולה מינהלית פשו טה
ביותר, מסתבכת בין גלגלי המנגנון
הקפקאי של סיירת־הבטיחות.

עמידה בצל

שתיים אחר־הצהרים. למרות שהתנועה
בשדרות שאול המלך התנהלה
בכבדות, המוני מכוניות שבעליהן סיימו את עבודתם ניסו
לצאת מהעיר העדיף הסייר למצוא. לעצמו מקום מוצל.

פגישת־ועים

סם צאתם לעבודה, קובעים לעצמם
הסיירים נקודות־מיפגש ומבלים
את הזמן בשיזזות־רעים. במכשירי־הקשר הס מדווחים :״הכל
כשורה,״ בעוד שבמציאות — הכבישים נסתמים, מחוסר פיקוח.

־ אלתסתכ לי בקנקן -
ובמה שי ש ם
הלן קרטיס מגישה לך:
האיפור המלטף בפודריה אלגנטית.
וגיצוב חדיש ושימושי
(ב ם ראי גדול ונוח לאיפור).
גווני איפור אפנת״ והמחיר סביר.

סורו יחסי *נגור

ס ע בקוים המהירים
שד אגד
קום ללא עצירה

! בסיטונות

שמלות הריון
מכנ סי הריון
טוני קו ת הריון
חלי פו ת הריון

כ הן

מודל

4תל־אביב, רה׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב */דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
״ להזמנות ע״י סובו: טל ,50344 .ת״א

נרבים
תל אביג־חיפה־תל אביג ק901 1
תל אביג־ירושלים־תלאביב ק 4051
תל אביב־באר שבע־תל אביב ק3 6 9 1

ח ס 1ךבכסף חסוך בז מן ס ע

ו0יות־שע₪וו*0
כלבים בעלי תעודות־יוחסין
יכל סוגי כלבים וגורים ברי אים,
חתולי־בית וחתלתולים,
טיפול וטרינרי יומיומי פנסיון
לכלבים וחתולים, אמבטיות
נגד טפילים.
אגודת צער-בעלי-חיים, תל-
אביב, רח׳ סלמה , 30 יפו.
טל•03-827621 .

מאחן:
.1בה נקבר יהושוע בן־נון ; ,9יע לה
לעולה . 13 :המצטיין בתכונת הבטלנות;
.17 בהמת־בית, והקול שהיא
משמיעה (בסדר הפוך) .25 :אחת היבשות :
.27 מדינה באמריקה הדרומית; .30 דג
טורף ממישפחת השפמנוניים; .32 הגיוני;
.34 הכרה רישמית .35 :נשיאה החדש של
ארצות־הברית .37 :כלי־נשק ״קר״.38 :
יורה רימונים .40 :עונג, סיפוק; .41 סך־
כל המיכתבים ; .42 חברת־תמרוקים ישראלית
; .43 תבלין לקפה .45 :גוף שלישי
רבים; .47 יוצר דימויים; .49 תן! .50
בשתיהן עבד יעקב; .52 ריקבון; .54 בן
ארץ מואב; .56 כשם; .57 עידוד.59 :
ביגדי־צבא ; .60 מחוז ; .61 שניתן להמשי*
לה .63 :חלום־בלהה! .65 נעים ונחמד;
.67 מצב־רוח חגיגי במיוחד ; .70 בו נישאו
הדליים מן הבאר ; .72 בלתי־מסווג(ד״ת) ;
.73 היכנסי למחסה 74 פנים ; .76 הסיר
את שער הפנים .78 :שם כולל לזחלי-
חרקים ; .79 יאה, נאות :8 1 :הקדש מוסלמי ;
.83 סופה של תודה .84 :עיר בקפריסין,
קורא בכף־היד; .88 מיספד .89 :מינהג
פולחני, והחג בו הוא מתבצע; .92 אי
באוקיינוס השקט .93 :גוף שלישי יחידה ;
.94 רימה .96 :כוס לניסוך ; .97 יויו בלי
ראש! .98ח״כ יוני (ש״מ) .100 :מכלי-
התיזמורת .101 :יספק, בלשון הצבא;
.103 עיר קדומה בסוריה, והנהר שבינו לבין
דמשק היא שוכנת .106 :השחת, פגם ;.107
שתה די־צורכו; . 108 צעיר .110 :לאומנ יות;
. 113 שנגרם על־ידי וירום; . 114
מישפחה יהודית שהקימה תלמידי־חכמים ;
.116 מכינויי האל ; .117 מין רקיק מתוק :
. 119 חיבור חשמלי נייד; . 120 בעל־מחש־בות;
.122 תופס־ההגה בספינה או במטוס:
.123 קולט נוזלים .124 :פי כמה וכמה
(הפוך 125 סוף . 126 :שמו של מלון
באילת .128 :פלדה מחושלת... 130 :
מוסטל, קומיקאי אמריקאי; .132 אמונה;
. 133 בה נערכים מישחקי אסיה .134 :הציל:
. 135 אונו; .136 נגיד בנק ישראל. 138 :
תן אור 140 לא היו דברים מעולם
(ר״ת) . 142 :מן הגששים ; .143 חלק מארו חה
שלמה; .144 הר בגליל .145 :מוכר:
.146 שקד! . 147 תערוכת בולי ישראל
(ד״ת) . 148 :כתמומי ; .149 יופי, חן ; .150
תהליך הייהוד ! .151 מלבר 152 האומנם י
.153 לורד אנגלי, מקים הברית המשולשת
עם צרפת ורוסיה (ש״מ) .154 :יבשה מוק פת
ים (הפוך) . 156 :נישא קולנו בשיר ;
.158 תמימות .160 :חוזה עתידות. 162 :
בירת אוסטריה ללא סוף; .163 מעשה־רשת
. 164 :עקמימות; . 165 כינוי להר־סיני;
,167 של יין .169 :חברה להשכרת
מכוניות . 171 :מידת־לח קדומה . 172 :
ישן ! .173 ביישניות .175 :בן כת האצילים
בהודו; . 177 שתי נשותיו הראשונות של
׳המלך חוסיין (ש״פ) .180 :נקים אוהלנו;
.181 החוץ שלו .182 :פירנס, זן. 183 :
קיבוץ בעמק יזרעאל; .185 אמבוש! .186
מפחד; . 188 מוביל ; •190 ראש־עיריית תל־אביב
(ש״מ 191 מעוגות השנה 192
ישות .194 :באבי אתר נודע לשימצה ;
.195 היה רבה הראשי של תל־אביב —1936
.197 . 1945 מנביאי ישראל .200 :עבר;
.202 עיר בגליל, כינוי לעיר דויד; .205
שם התגלה נפט לראשונה בארץ.206 :
גדוש .207 :נפוץ ; .208 יוגב .210 :שנף ;
.211 חידלון .212 :מטח־יריות! .214 קיבוץ
בגליל־העליון ; .216 כרם ! .217 שתי $רים
בלבנון .220 :משכורת; .222 תכולתו של
דבר .223 :היפופוטם .224 :קריינית־חדשות;
בטלוויזיה (ש״פ 225 גן־נוי .226 :הורד 5
.228 חריץ זעיר ; .229 כך כונה בית־הכלא
בעכו .230 :בילה את הלילה ; .232 מדינה
קטנה בפירנאים; .234 הזרוע או הרגל;
.236 מלבוש יפני מסורתי; .239 מתנה;
.240 יחידה מן התפר ; .241 משמש לחיזוק
הבורג; .243 מין מס-חובה .244 :שם
מחסום לפיו ; .246 בן־ישי ! .247 תקופה של
30 שנה .249 :דגל; .251 דלקת־הסימפו־נות
.254 :עיר־נמל ביוון ; .255 סרט
שחולל סערה ושבר קופות! .260״...
,...מרעה ברוח 262 חיל-תותחגים ;
.264 ביטוי הלקוח מספר דברים ט״ז, ט״ו,
.266 אהובת־ליבו של דון־קישוט.267 :
גיבעה נודעת בירושלים .268 :כתבים;
.269 קוצים שונים (ישעיהו ה׳ ד),

מאונך:
. 1ג׳מום .2 :מטבע יפנית; .3חי פוי
אווירי אינטנסיבי .4 :בבקשה +א;
.5לא..״ הדיבר החמישי; .6תישאול:

ענ ק

את הפיתרונות נא לשלוח עד יום 25.9.74 לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על 1המעטפה :״תשבץ עגה״
כין הפותרים נבונה יוגרלו חמישים כרטיסים לקולנוע ״דרייב־איך בתל־אביב.

.7לח ; .8מעצמה אדירד, במיזרח ! .71 .9דדוקציה ; .74 חוזק, עת ; .75 כך נאמר
על המן, לאות ולדוגמה, אסור .77 :כוהן־
אבן יקרה; .10 בלבד; .11 אלמתכת;
. 12 סיוט ; .13 חמת־זעם ! .14 מידבר ; דת טיבטי; .80 מקל־חובלים 81
.15 מתווי־הנגינה ; .16 כינויו של יעקב מעולם״ — שירה של חנה סנש ;
. 17 מקום־עגינה לחוף ים או נהר; .82 .18 מחלקי הפנים, לא קצר ; .85 זנוח ;
הורם ומחריב 19 בעלי־כנף ; .20 שירה ; .86 שעיסוקו ביין ; .87 בשניים ; .89 מחוד.21
רגש! .22 אתר לחוף ים־המלח, הפך שי השנה ; .90 שאין בו מאום ; .91 ציירת
סמל לגבורת ישראל ; .23 קרס ; .24 ואקום: ישראלית (ש״מ); .92 חבל־ארץ באלפים;
.26 תיאור גראפי של פעולות הלב! .95 .28 אבנט ; .96 פיאה נוכרית .99 :שר־צבא
בירה אירופית! .29 מקום־הולדתו של 54 של דויד ושלמה, בן־יהוידע .102 :פיצוי ;
מאוזן ; .31 עוסק בפאראפסיכולוגיה 104 .33 גוון של אדום; .105 ראייה; .106
יאחד הצדדים; .35 כינוי לשוטה גמור; משוגע לקלפים .109 :יישוב בגליל .111 :
.39 התייפיפות; .41 רתיעה, היתר! .44 שבר ; .112 מן המגילות ; .114 בני קוריאה ;
קרוקודיל! .46 סקירת־עין! .47 תפנה; . 115 כזה הוא הניאגרה; .116 ראש־ממשלת
.48 בהרת־קיץ; .50 מכ״ם; .51 שר ב ישראל; . 118 בירה אירופית; .121 אתר
ממשלת ישראל (ש״מ); .52 נשיבת רוח ד קדוש ליהודים בירושלים 123 חולה־ירח ;
.53 בירת טיבט ; .5 5נהר בפולין ; .58ח״כ .125 צורה של חיי־שיתוף; .127 לבירינת;
מטעם המפד״ל (ש״מ 59 נפחה את .129 בן־דמוית ; .131 ברור .133 :עוף השוכן
נישמתה! ( 35 .62 באותיות); .64 צרה; כל חייו בקירבת מים; . 134 מושב ליד
.66 עליכם לחיות! .68 מידת־לח קדומה: דמלה 135 ממצעי־המיטה ; .137 עמית ;
.69 מיקווה־מים גדול; .70 קריאת-יגון; .139 סוד; .141 מילת־שאלה לזיהוי; .142

ספר־כריתות; .143 אותו אכלו אבותינו
במידבר .144 :כובע הבית; .151 במאי־תיאטרון
ישראלי (ש״מ 152 הלא. 153 :
שגזלו ממנו; .154 מלחין גרמני נודע
(ש׳פ); .155 אובד אבי.״ .157 :נישן;
. 159 התקוממות . 161 :אהובה של נטאשה
ב״מילחמה ושלום״; .163 צחוקים רכים;
.164 מדינה אירופית קטנה, שיח קוצני;
. 165 עץ־פרי ירוק כל השנה, ממישפחת
הקיטניות; . 166 מישגל; .168 כינויה של
המלכה שלומציון, ושם בעלה (בסדר הפוך);
. 170 טוהר־המידות ; .173 שמן מסוג משו בח;
.174 אחוז התלהבות; .175 מיתקפת־בזק
; .176 מבולבל . 178 :קיבוץ בפרוזדור
ירושלים 179 השגיחה (הפוך 181 שמו
של מלך קדום, ושם מלכותו; . 183 רב
ספרדי ידוע בישראל (ש״מ 184 הצ׳יף
של מוצאי־שבת; . 187 מטוס רוסי, גע
ביסודיות ; .189 עיר בפולין .191 :הורתי ;
. 193 מצוררי היהודים; .196 פקיד גבוה;
. 198 שוק ; .199 אומנם כן .200 :כינויו של

ראש־עיריית תל־אביב; .201 איוושה חרישית;
.203 יין־שרף .204 :תנועת־אוויר;
.206 לוהט בתוכה .208 :אסף דבש.209 :
אסף דבש ; .213 יעמוד בראש הניהול ;
.215 ממון רב; .216 יצר יש מאין; .218
יונה ערופת־ראש; .219 סופר אמריקאי
(ש״מ 221 אספו דבש ; .222 זכר בעי־זים
; .225 שוחק לפתיתים ; .227 אינו יודע
את נפשו .231 :משורר ישראלי (ש״מ);
.223 הדגים שלהם; .234 משורר ישראלי
>ש״מ); .235 שרוך דק ; .237 אוהל אינ דיאני
238 :ונכלמתי; .241 ייתכן;
.242 בן למישפחת החשמונאים ; .244 מזרו עות
החוק ; .245 חרשף; .247 בלויים ו־ממורטטים!
.248 מכ״ם; .250 שמנונית;
.252 לך מהר! .253 :יחריב .254 :עיר
גדולה ; .255 תיעשה יפה .257 :מין מחצב
•קשה .258 :יחבטו .259 :שלווה, מנוחה;
.261 קריאת־חתפעלות .262 :מחודשי ה שנה
.263 :תלולית נישאה .265 :מיקווה־מים
גדול (הפוך);

קולנוע
ב מזל

ס ר טי ם
בו לו אלמש תו ל ל שוב
לואיס בוניואל, האיש הדורך בהנאה רבה
על יבלותיהם של צידקנים, מתחסדים ו־בורגנים,
מזה 45 שנה, מרבה לאיים בזמן
האחרון, לפגי כל סרט חדש שלו, שזו
הפעם האחרונה שהוא מבקר באולפן־סר־טים.

טען לפני יצאנית הצמרת, כך חזר
וטען גם לפני שביל החלב; הוא הודיע
״סופית״ על פרישתו תוך כדי צילומי
טריסטנה, וכינה את סוד הקסם הבורגני
כ״סרט האחרון בהחלט״.
והנה, נפתחה העונה הקולנועית החדשה
בפרים לפני ימים אחדים, לקול תרועות
הביקורת, המקבלת בשירי־הלל את סירטו
החדש של לואיס בוניואל, רוח הרפאים
של החופש.
בעל השימחה עצמו מתבודד, כדרכו,
בחווילתו׳שבפרברי מכסיקדסיטי, שבה הוא
מתגורר בכל ימות השנה. לשם מגיע, בכל
פעם, ידידו־מפיקו היהודי סרג׳ זילברמן,
כדי לשכנע אותו להתחיל בסרט חדש,
ולשם מגיע גם התסריטאי שלו, דאו קלוד
קרי׳אר, כאשר רעיון הסרט התבשל כבר
במוחו של בוניואל, וכל מה שנותר לעשות
שחקנית זונות מעמידות פני בתולות

ב תו ל ה
תל־אביב,
(אורלי, פאמלה אנגליה) — אחד מאותס מצחי־קוני־מין
העולים על הממוצע,
פשוט משום שנעשו ללא הגסות הרגילה. יש בו תפאורות
נאות, והסרט מטופח בהחלט מבחינה טפנית.
הסיפור אינו מזעזע במקוריותו. בת־כפר, שבאה לעבוד
בטירתו של אציל מקומי, מוצאת עצמה תחת מיתקפותיו
הבלתי־פוסקות של הלורד התאוותן, אבל היא מסרבת
להתמסר לו בעקשנות ראוייה־לשבח, פמעט לאורך פל
הסרט.
אונמם, אין זה מונע ממנה להתפשט לעיתים מזומנות,
וליפול שבי בכל מיני מלכודות שטומן לה פחול״הדם,
בעזרת משרתים נואפים לא פחות ממנו. אבל המזל והצניעות
מצילים אותה מדי־פעם, עד שאפילו שרידי המצפון
שמתחת לשכבות־החשק של בן־האצילים, מתעוררים ומדברים
בזכותה.
אן מישל, המופיעה בתפקיד ראשי בסרט זה, ניחנה
בפנים המעידים על נסיון והתמצאות ברזי־החיים, מעל
ומעבר למצופה מנערת״כפר תמימה. אבל יש לה, חוץ
מזה, גוף חטוב. ומאחר שזהו הנתון החשוב ביותר לגבי
סרט זה, האסון אינו נורא כל-כך. כל שאר השחקנים
צועדים בסך, אל תפקידיהם, באומץ לב, והופעתם — ספק

הוא להעלות אותו על־גבי הנייר.
בוניואל עצמו עולה למטוס רק אחרי
שהכל כבר כתוב, וזילברמן מודיע שכל
ההכנות להסרטה נערכו כבר בפרים. אז
מגיע האשף הזקן ( )75 לפריס, מזדרז
לצלם במהירות מסחררת, עורך את התוצ אות
במהירות גדולה עוד יותר, ובורח
מהר חזרה למכסיקו.
הצעיר הספרדי הסורר, שגרם לשערורייה
רבתי בסוף שנות ה־ 20 בפריס, עם הכלב
האנדלוזי ותור הזהב, ואשר מילא באותה
עת את-כיסיו באבנים, אותן התכוון לד,ש־ליך
בקהל, אם יותקף על־ידו, הפך כבר
מזמן לאחד היוצרים החשובים ביותר ש ידע
הקולנוע.
כוניואל פורע חשבונות. חשבונו תיו
הארוכים עם הכנסייה הקאתולית, שעל
ברכיה התחנך בהיותו ילד, ניפרעים שוב
ושוב בכל סרט, בין אם מדובר באנס זקן
המתנפל על טורפו לצלילי הללויה, על
יחפנים רצחניים העורכים מישתה דמוי
הסעודה האחרונה, או על פיגיונות בצורת
צלב.
המרדן שבז למוסכמות החברה, המשיך
ללעוג לערכיה משך כל השנים, כשהפך
את גבריה לצבועים חמדניים, ואת נשותיה
לזונות המעמידות פני בתולות.
זזסוריאליסט, אשר היה שותף עם סלווא־דור
דאלי בסירטו הראשון, ואשר במשך
שנים נדמה כאילו היצטנע בפינה בגלל
דרישות המפיקים, חוזר לעת־זיקנה ומש תולל
במישנה מרץ, כאשר הוא מטשטש
לחלוטין כל גבול בין עולם הדימיון ו עולם
המציאות, כשהאנשים חיים בסרטיו
בחלומות ללא־יקיצה.
וכך מגיעים לרוח־הרפאיס של החופש,

מישל ובונם: כניעה לאביר
רצינית ספק פארודית — מצילה את הצופה ממבוכה.
כי בסופו של דבר מדובר במהתלה קלת־מישקל עד
מאוד, מין דבר שנשכח ברגע היציאה מאולם הקולנוע• ,
אבל כל עוד הצופה בתוך האולם, בהחלט לא נורא.

16 מערכונים חדים־כתער, בחם מביע
בוניואל את השקפותיו על העולם הסובב
אותו. הראשון בהם מראה כיצד לאומנים
ספרדיים נופלים מול צבא נפוליון הכובש,
ועל שפתותיהם הקריאה :״יחי משלשל־אות!״
ובהזדמנות הראשונה מחזירים אותם
לאומניים עצמם, שנותרו בחיים, את
המלך המושחת והבזוי לשילטון, משום שהם
אוהבים את רודנותו האכזרית. ודי לחכימא
ברמיזא.
זה, כמובן, אינו נושא הסרט, אלא, כפי
שמתברר עד־מהרה, סיפור שמספרת אומ נת,
היום. הילד, בו היא מטפלת, מקבל
כמה תמונות מזקן מלוקק, והוריו המודא־

מקבל לפתע שיחת־טלפון ממנה.
פשוט בתפלית הפשטות. בקיצור,
גלישות מן החלום למציאות וחזרה לחלום
ושוב למציאות. לעולם אין הצופה יודע
היכן הוא נמצא. כמו בסוד הקסם הבורגני
בחזקה עשירית. ליכאורה מסובך, מורכב,
מופשט• למעשה, עשוי בתכלית הפשטות.
״הטכניקה היא דבר טוב מאד, בתנאי
שאין מרגי-שים בה,״ אמר בוניואל פעמים
רבות. ולכן נראים סרטיו כה קלים לביצוע.
כל זאת, כמובן בתנאי שיש רעיונות
כמו לבוניואל, ויודעים בדיוק כמוהו מה
צריך להיות לפני המצלמה, ואיך להפתיע
תמיד, בצורה הנכונה, ולומר מד, שיש לו

שחקן השבוע

פייר סאלינג׳ר, מעשן הסיגר משמאל לאנתוני קווין,
היה דובר הבית הלבן, וידידו האישי של הנשיא ג׳ון
קנדי, שניסה לאחר מכן להיבחר כסנטור — אך ניכשל. הוא פנה לקאריירה קולנועית,
ומיתגלה בתפקידו הראשון כראש הביון האמריקאי בפרים, בסרט חוזה במרסיי —
המספר על שוטר אמריקאי( ,אנתוני קווין) השוכר רוצח מיקצועי (מייקל קיין) כדי
לחסל סוחר־סמים צרפתי (ג׳יימם מייסון) .הסרט יוצג בישראל בשבוע הבא.

כוניואל מביים את דלפץ סריג
סוד הקסם של הזקן

גים זועקים חמם, בי המדובר בתמונות
פורנוגרפיות. אבל בעצם אין אלו אלא
גלויות ציבעוניות של פריס.
וכך זה נמשך. האב רואה בחדר־השינד!
שלו חיות צועדות בסד (תיזכורת לקרני
פיס) ,והרופאים אעם יכולים להושיע.
ארבעה נזירים משחקים פוקר עם מטבעות
מקודשות, וזוג מלקה זה את זה, לידם,
בשוטים ובעקרבים, באין־מפריע. אדם מח פש
את בתו שנעלמה, לדבריו. זו ניצבת
לידו ומנסה לשכנע אותו כי היא חיה
וקיימת, אבל ללא-הועיל. אדם עולה על
גגו של מגרד־שחקים בפריס וצולף על
עוברים־ושבים, המשטרה עוצרת אותו, אך
הוא נדשתחרר בצורה לא־ברורה, מטייל
כבן־חורין ברחובות ומעניק חתימות ל מעריצים
הסובבים אותו. מפקח־מישטרה
מאוהב בזכר אחותו המנוחה, דאז הוא

להגיד על החברה, בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים.
המבקרים, כאמור, כבר משתפכים מרוב
הנאה. למרות שזוהי התחלת העונה בלבד,
היו כבר שכינו אותה ״עונת רוח־הרפאים.״
בוניזאל, בביתו שבמכסיקו, שומע את ה הדים
ומשהו בכל־זאת קורה לו. הפעם אינו
מאיים עוד שלא ישוב לעשות סרטים.
״בסך הכל, אני אוהב לעשות סרטים,
ככה, בפשטות, בלי להתחייב. כך שאם
נשכח ממני משהו בסרט אחד, אכניס או תו
לסרט הבא.״ זילברמן וקריאר עומדים,
כמובן, הכן. שחקנים כמו פיקולי ובריאלי,
מוניקה ויטי ופישל לונסדאל (שהשתתפו
בסרט זה) ,ממתינים רק לרמז מצידו, כדי
שיפנו עצמם מכל מלאכה אחרת ויעמדו
לרשותו, כאשר יבקש.
ולזאת קוראים סוד־הקסם של בוניואל.
הוו רדת

הזה פוס 107

לבחירתכם עטים נובעים, עטים כדוריים ועפרונות מכניים מסדרת ״הנקודה הלבנה״־ סמל האיכות של שסר.

רולקס בע״ם• ,רושל״ם, רווו ח ה, ר ח אהליאב ,18ס ל׳ .02-523655 ,02-524821 סניפים: ת״ א, רח׳ •הודה הלו׳ . 44 חיפ ה, דרן •פו ,19 טל•04-538483 .

חסרים זה
חשוב

אחרי שהוא גמר לבלבל את כל השובתים
ברדיו ובטלוויזיה, החל מנכ״ל רשות
השידור, יצחק ליכני, לבלבל גם את
הבחורות.
ליבני, בן ה־ ,39 ידוע מזה שנים אחדות
כגרושה של המשוררת דליה רכיקוכיץ.
כמה שנים קודם־לכן, לפני שהתגרשו כלו מר,
ידוע היה ליבני, שהיה אז דק עורך
במחנה, עוד לפני שקיבל גם את גלי צה״ל,
כפרוד של דליה רביקוביץ.
בתקופה ההיא הם היו מתגוררים, לפעמים
ביחד, לפעמים כל אחד לחוד, בחווילה
של ליבני ברמת־חן, והשכנים היו
מוכנים להישבע שאף פעם לא !נשמעו משם
צעקות או ניפוצי צלחות. זה היה זוג סולידי
בכל מצב.
הסידור של פעם־ביחד פעם־לחוד הס תיים,
כאשר הכיר ליבני את עורכת־הדין
אתי פיירשטיין. מאז, פתאום נדמה היד
לכולם שהסיפור עם דליה, הגדושה־המשו־ררת,
הסתיים סופית•
אבל בשבועות האחרונים יש הפתעות
גם בעניין זה. אומנם, אתי, שהתואר שלה
אצל ליבני ובפיו הוא ״החברה שלי״ ממ־

(1 1 1 1

} בא הסוף דשימחה
מי שחושב שמצבה המדיני והכללי של מדינת־ישראל בקרב
אומות העולם הוא שפיר — שיקום!
אבל למרות שלכל שגרירי ישראל בבירות העולם יש מספיק
סיבות טובות להיכנס לדיפרסיה, יש שנדיר אחד שהוא עליז
ושמח תמיד, ללא שום קשר עם מצבה של המדינה. דופקים את
ישראל או לא דופקים — הוא ממשיל בשלו.
מסיבות מובנות, וכדי לא לחולל תקריות דיפלומטיות, אי-
אפשר לפרסם ברבים את שמו. כל מה שאני יכולה להגיד לכם
הוא רק זה ששימחת כל בו.
אז בבה — אותו שגריר עליז הוא עליז לא מהיום. במו
שאומרים, הוא פעיל בשטח כבר הרבה הרבה שנים• ,עוד
הרבה לפני שהתמנה למשרתו החשובה. אילו ידעה זאת בזמנה
גולדה מאיר, מי שהקפידה בשבע >ניניים על חיי המישפחה
והמוסר האישי של עובדי הממשלה שלה, ייתכן שהיתר. מעוללת
לו מה שעוללה בשעתה ליוסף תקוע, כיום שגריר ישראל
באו״ם, שנאלץ לפרוש ממישדת שגריר באחת ממדינות דרום־
אמריקה מפני שגולדה, שהיתר, אז שרת־החוץ, האזינה לסיפורי-
רכילות מכוערים שסופרו עליו מפה לאוזן.
וכאן אנחנו מגיעים סוף־סוף לסיפורו של השגריר העליז.
ובכן, מסתבר שלאותו שגריר היתד, במשך שש שנים רצופות

מאהבת, שהיתר, לא פחות ולא יותר מאשר אשתו של שגריר
ישראלי אחר. היא אומנם שהתה עם כעלה מרחק אלפי מילין
ממקום מגוריו של השגריר העליז, אבל זה כבר לא סוד שהאהבה
אינה יודעת גבולות.
היא היתד, טסה לפעמים חצי עולם, כדי לפגוש באהובה. ומי
שהיה בודק את הדואר הדיפלומטי שיצא מהמדינה בה כיהן בעלה
כשגריר, היה מוצא שם, בין השאר, גם מיכתבי-אהבה לוהטים
שייעודו לשגריר-האהבה.
את הימים המאושרים ביותר שלהם הם ידעו דווקא על אדמת
הקודש, בתקופות חופשות המולדת, ולא בפגישותיהם החטופות
במקומות־מיפגש שונים בעולם. כאן, בישראל, היתד, להם דירת-
סתרים שהועמדה לרשותם על־ידי אחד מעובדי מישרד־החוץ,
ובה הם היו מהדקים את הקשרים הדיפלומטיים ביניהם.
לא להאמין, אבל על אף בל הסערות והמשברים, העסק הזה
החזיק מעמד שש שנים תמימות. השגריר העליז הועלה אז בדרגה
ונשלח למישרה רמה יותר. כאמן־התיאום, הוא ידע לתאם
שבמיקרה, בעת ביקוריו בארץ, תגיע לכאן גם אשת עמיתו.
אך כמו לכל הדברים הטובים והשמחים, הגיע גם סוף לרומן
הזה. לאחרונה הודיע השגריר העליז לאשת עמיתו המקורנן,
שהוא מצטער, אבל הוא נאלץ לנתק את היחסים עימה.
עצוב מאוד לחשוב שנושאי דבר ישראל בעמים מפסיקים,
לאט־לאט, לאהוב. כי אם מפסיקים לעשות אהבה, מתחילים
לעשות מילחמה, כידוע. ואז בא סוף לשימחה.

חתיך השבוע
לירושלים של יום־יום יש ראש־עיד,

שכולם מכירים אותו בשמו, טדי קולק.
אבל יש לה גם ראש־עיר של לילה, וגם
אותו כולם מכין רים, אבל רק בשמו הפרטי:

דודו.

ליכני זרכיקוכיץ

איזה דודו? מה דודו? מאיפה דודו? אל
תשאלו. אף אחד לא יגיד לכם, מפני שאף
אחד פשוט לא יודע.
אפילו בטלוויזיה, שם הוא עובד כעוזר-
מפיק/עוזר־במאי/מזכירת-הפקה (מחק את
המיותר, כרצונך, גם זה לא ידוע) ,לא יודעים
מה שם־מישפחתו, או איפה הוא גד.
ושלא לדבר על החתיכות שלו. יש להניח
שגם הן לא יודעות, אבל מה שברור הוא
שהן ידועות. כי לבחור יש חתיכות, ואיזה!
החל בהלנה טרכלוס, בתו של מי שהיה
המיסעדן הירושלמי הנודע יהודה טרב־לוס.
והמשך, אבל לא כלה, בירידתו הטו בה
יעל אדלר, מי שהיתה ידידתו הקרו בה
של יענקל׳ה רוטבליט לפני שזה
הכיר את רינה שני והתאהב עד מעל
לראש. אבל זה, במובן, סיפור אחר.
אז כמו שאנחנו לא יודעים שום דבר
על דודו, הרי הוא, לעומתנו, יודע עלינו
הכל. מספיק להזכיר באוזניו שם פרטי,
והוא כבר מוכן למסור את כל שאר הפר טים.
הוא יודע מי אכל צהריים ואיפה, מי
הלך לסרט ואם לראשונה או שנייה, והכי
חשוב — מי הלך בכלל לישון, ועם מי.
בקיצור, כמו שאומרים בירושלים, דודו
הוא כל־יודע, בל־יכול, מכיר את כולם
וכולם מכירים אותו. אם סוראמללו הוא
מלך חיי־הלילה והסיפורים של ירושלים, אז

דודו הוא הסגן הלא־מוכתר שלו.
מה אגיד עוד ומה אספר — ירושלמי
גיזעי כזה• כזה שאף פעם לא הולך הביתו!
לפני שהוא סוגר עניין בטעמון, בבית־האמנים
ובגלריה הקטנה.

כן לא כן לא כן לא — נו, מסתבר שכן.
לכל מעריצותיו של שדרן־הטלוויזיה הפופולארי
מנשה (״משנק׳ה״) רז, הרי ה חדשות
האחרונות: הוא החליט בסוף להתגרש
מאשתו היפהפייה רינת.
משך חודשים רבים שטפו השמועות את
ירושלים, ובישרו כי חתול שחור עבר
בין השניים. הם אומנם המשיכו להופיע
ביחד בבל מיני מסיבות רישמיות, אבל
הלשונות הרעות ידעו לספר, כי אחרי
המסיבות הם תמיד רבים ושונאים.

מה שהופך אותו, כמובן, גם למלך המ סיבות
של החבר׳ה ומקומות־הבידור בעיר
העתיקה, ומכאן — חביבם של נהגי־המו־ניות
הירושלמיים ומקור־פרנסתם העיקרי.
שעל כך נאמר — טוב שם טוב משם.

כשנשאל על כך מנשק׳ה, הוא היה משיב:
״משהו לא בסדר, אבל לא מתגרשים.״
וכשהייתה רינת נשאלת היתד. היא משיבה:
״זה חוסר־טאקט לשאול דבר כזה.״
השמועות גברו והלכו כאשר רינת חזרה
לעבוד כקריינית, בעיקר בשעות שמחצות
הלילה ואילך, בתחנה דימתחרה לרשות־השידור,
גלי צה״ל.
כעת החליטו השניים להתגרש סופית,
אלא אם כן, כמובן הם יתחילו שוב בכן
לא כן לא כן לא.

כן ול א

למצוא גם בחודה ישראלית, כשרה וטובה,
שיכה להתגורר איתו, אבל מדי פעם בפעם
שתסכים להינשא לו. כתמורה, הוא מוכן
הוא מופיע בפומבי עם דליה, באירועים
לקחת אותה איתו מישראל ״?לתת לה חיים
שונים, בעיקר באלה שנערכים בשעות
כמו מלכה.״
הקטנות של הלילה.
כל הדיילות החליטו, על המקום, שגם הן
״מה אתם רוצים,״ אומר ליבני ,״למרות
יכולות להציל, לפחות את ידידותיהן הטושהתגרשנו,
נשארנו חברים טובים.״
בות ביותר• כל אחת שלפה את פינקם־
ותשמעו ממגי, חברים זה אחד הדברים
הטלפונים הפרטי שלה, והכתיבה לבחור את
הטובים ביותר שיש לבן־אדם בחיים.
השמות ומספרי־הטלפון של חברותיה הטובות
ביותר — רווקות׳ גרושות ואלמנות —
בגיל שיתאים למיליונר שכיוחו־במותניו.
אבל הדיילת הראשית של הטיסה,
אשר אינה דווקא מצעירות הדיילות של
אל־ על, חשבה אחרת. היא החליטה כי היא
המתאימה ביותר לתכלית זו, וכי אפשר
דיילות טיסת אל־על מפרנקפורט לתל-
בהחלט לגמור את העיסקה על המקום.
אביב ישבו כמוקסמות. זה שהקסים אותן
כצעד ראשון, התנפלה על •המיליונר והיה
נוסע צעיר יחסית, כבן 45 שהציג
חטפה ממנו בחמת־זעם את הרשימה של
עצמו כאיש־עסקים עשיר.
מתחרותיה-בפוטנציה, שעל כתיבתה עמל
הנוסע, שישב במחלקה הראשונה, לא
כל-כך הרבה.
ביזבז זמן. הוא סיפר לדיילות, שהתרכזו
אך מסתבר שהמיליונר שלנו לא־כל־כך
סביבו, שהוא בא לארץ כדי להציל את
אוהב בחורות תוקפניות. הוא דחה את
בנק ארץ־ישראל בריטניה המתמוטט, את
הדיילת הראשית והצעותיה מכל־וכל.
כלכלת המדינה, ובכלל, להציל כל מה
כעת הוא יושב, ללא הדיילת הראשית
שאפשר, כולל במה נשמות אבודות.
וגם ללא הרשימות במלון הילטון בתל־רק
אחרי שיצר את הרושם הרב הזה,
אביב. סיפרו לו, שבלובי של המלון הזה
גילה להן, מפה־לאוזן, שהוא בא גם לנד
שימת־הצלד. פרטית משלו. כלומר, רוצה אפשר למצוא שפע של כלות מכל הסוגים.

מיליונר במצב טוב

מנשה ורינת רז
כן או לא

ארה הפסוקים נטר שנת תשר״ ד:
הי שגיה. מחדליה. אכזבותיה. ז זיק חתיה
תשרי

;• רב-אלוף דויד איעזר
:״:נשבור להם את העצ מות.״

+עזר
וייצמן, על מק־ימת
הליכוד :״בל האנשים
שווים, אבל יש אנשים ש שווים
ל תה ת.״
• ח״כ יצחקבן־אהרץ:
״הכל בסדר, הכל נמשך: דד

שר־החוץ האמריקאי הנרי קי־סינג׳ר
במשא־ומתן עם הש רים
שלנו, הוא שלפעמים הם
נהגו כאילו שהם האדונים
כאן.״
י• סגן שד־התיידות ח״כ
יהודה שערי על ממשלת
גולדה מאיר :״הממשלה פוע לת
לפי דפוסי המאה השבע־עשרה.״
#עיתונאית
ידיעות אח־רינות
יואלה (״יולה״) !תר־שפי
:״אין ספק שאלוהים
אוהב את הארץ הזאת. כבר
אלפיים שנה הוא דופק אותה.״

שבט
#ח״כ ושר־התיירות לש עבר
עקיבא גיוברין על שר-
האוצר דאז פנחס ספיר :״הוא
חושב שהוא הרוטשילד היש ראלי.״

העיתונאי־פיזמונאי י הו נתן
גפן, בן־אחויתו של משה
דיין :״מי הוא ממזרי ממזר
זה אחד ששואל כל הזמן ימי
הוא יהודי.״
#אלוף (מיל ).אריאל
(׳״אריק״) שרון, אחרי ש הותקף
על כי עישן סיגרים

אלעזר
״נישבור״
פיקוח נמשך, ההתייקרות נמשכת,
ההתעשרות נמשכת.״
• יו״ר ועד פועלי נמל
אשדוד יהושע פרץ :״בו־אהרון
הוא האלוהים השני
שלי.״

חשוון
!• הרב הראשי לישראל ה רב
שלמה גיורן, לאחר שנש אל
מדוע הסתכן כל־כך בעת
המילחמה :״אני מחוסן. בי לא
יפגע שום דבר. עלי שומרית
ההשגחה העליונה.״
• שדרן־הטלוויזיה דן שילון
לאחר שהתבקש להציע
את סיסמת מילחמת יום־הכיפו־רים
:״לא יצום ולא יישן שו מר
ישראל.״

כסלו

משה

י• שר־הביטחון דאז
ידיין :״דויד בן־גוריון לא
התנגד להחזרת •שטחים. הוא
התנגד לקחת אותם מלכתחי לה.״

פרוס׳ ישעיהו לייכו
בי ץ על, ממשלת גולדה
מאיד :״׳ממשלית רשע וכסל.״

טבת

• 1ח״כ אורה נמיר בשידור
בקול ישראל :״ראש־ה־ממשלה
גולדה מאיר היא לא
על תקן של אשה.״
• עיתונאי מעריב שלום
רוזנפלד :״מה שהרגיז את

וייצמן
״לתחת״

גורן
״מחוסן״

רון אוץ, לאחר שהתבקש על־ידי
ראש הממשלה גולדה מאיר
לקבל עליו תפקיד זה :״תיק־שורתו
מה אני מבין בתיק־שורת?״

איש יחסי־ד,ציבור אורי
ם לע :״בדיחות פוליטיות הן
דבר משעשע, אבל לא כשהן
בשילטון.״
• ד,רכי מלובאביץ על
מנהיגי המפד״ל יוסף בורג,
זרח ורהפטיג ומיכאל חזני
:״עבדים נרצעים מדרגה
שלישית.״

מאיר דאז בוועידת, מועצת
הפועלות :״נדמה לי שאני
יכולה לשייך את עצמי לנשים
פמיניסטיות.״
• ח״כ לשעבר מרדכי
פורקים (מערך) :״הדבר היחידי
הטוב שאפשר לעשות

ניסן

< #ח״כ ארוה (״ליובה״)
א לי א ב :״מיפלגת העבודה
היא מיפלגה שהחמצן הולך ו כלה
מגופה.״
• עיתונאי מעריב שלום
רוזנפלד :״סיעת העבודה בכנסת
החליטה לא להוציא את
ח״ב ליובה אליאב ויצחק בן-
אהרון משורותיה. שניהם עומ דים
להגיש עירעור על העונש.״

יו״ר רעדת־החוץ־זהביט־חון
של הכנסת ח״כ יצחק
נבון :״רפ״י עשתה שתי
שגיאות בחייה: האחת שד,ת־פלגה
ממפא״י והשניה שחזרה
אליה.״
• אל״מ (מיל ).יששכר
(:״איסקה״) שדמי אשר ׳נפצע
קשה במילחמת יום־הכיפורים :
״אני לא •שמתי לב לשילוט ש הציב
צה״ל במילחמה, הלכתי
בכיוון ההפוך וכך נשארתי ב חיים.״

בדחן הבוהמה ראובן
צליק :״מדינת ישראל היא
אור לגויים אבל חושך ליהו דים.״

נחום שריג, ממפקדי
היפלמ״ח וחבר קיבוץ בית־השיטה
:״אפילו את דבר אני
לא קורא וצלילות דעתי מש תפרת
מיום ליום.״
!• משה דיין, שר-הביט-
חון דאז על הממשלה בה היה

יקרים בעת היותו מפקד־אוג־דה
בזמן המילחמה :״מעכשיו
אני מעשן רק עשב־מיזרונים
עטוף בדפי על המינסמר.
• ראש־הממשלה דאז גולדה
מאיר לשר־החוץ האמ ריקאי
הנדי קיסינג׳ר :״אילו
הייתי ערבי׳ הייתי מנשקת
אותך.״

אדר
• שר־ד,ביטחון דאז משה
היין, על ישיבת מרכז מיפל־גת
העבודה :״תוכנית כבקש־יתך.״

מזכ״ל ההסתדרות לשע בר
ח״כ יצחק בן־אהרון על
ישיבת מרכז מיפלגת העבודה:
״חצר ביזנטית.״
• דאש־ד,ממשלה דיאז גול דה,
מאיר על רשימתה של
שולמית אלוני, לאחר הבחירות
לכנסת :״רשימה שזוכה ב־פייס,
עדיין איננה תנועה״.
• סגן שר־התחבורה דאז,
גד יעקבי, על שר־הביטחון
דאז משה דיין :״משה דיין
הוא ׳כמו צוללת. איפה שהוא
לא יעלה, תמיד יייתלו עליו כו לם.״

מנהיג האופוזיציה מנחם
בגין, על הניסיונות להרכבת
הקואליציה הממשלתית :
״כך מרקיבים ממשלה.״
• צעיר חברי הכנסת, ח״כ
הליכוד אהוד אולימרט :
״אינני אורי גלר.״
• שר־התיקשורת דאז אה
אנ^שינז

״לנשק״
לנשק

במיפלגת
העבודה זה
בחורות.״
#ח״כ לשעבד (מפא״י)
דויד הכהן :״כל בחור צעיר
הוא כמו יוסי שריד — ולא
שווה שום דבר.״

יצחק

• ראש־הממשלה
רכין :״אני ראש־ממשלה ו אני
לא גברת.״
#הנ ״ל על הטענות כי
נאום־ההכתריה שלו היה חי וור
:״בעד משכורת של 3000
לירות לחודש אתם עוד רוצים
נאום מבריק?״
• ח״כ המפד״ל יוסף בז״
,רג על אויתו נאום :״בשביל
נאומים כאלה שילמו לרבין ה יהודים
באמריקה כסף?״
• הפיזמונאי־חמשירן דידי
;מנוסי על פרשת ההרצאות
בשכר של יצחק רבין בעת
כהונת האחרון כשגריר ישראל
בארצות־הברית :״על ה פנטהאוז
של רביו בנווה־אבי־ •י
בים צריך לתלות שלט, :אם
תרצו — אין יזו אגדה.״׳
י• הרמטכ״ל רב־אלוף מרדכי
(״מוטה״) גויר, על ה מהומות
זאי־הסדר ששרר ב־נמל־היתעיופה
לוד בעת שיבתם
של שבויינו מסוריה :״כמו כל
מיבצע אצלנו, גם כאן, התיב-
נון נכשל, אבל בכוחה של ה אהבה
אנחנו ננצח.״
#סגן ראש־הממשלה ושר־החוץ
יגאל אלץ :״מבחינה
אמוציונאלית, אני רוצה לח זור
לשדות, למשק ולמירעה.״

גוברין

תיק שר החוץ בממשלת רבין:
״אילו היה, אבא׳ תואר •ולא
שם, היו לוקחים גם אותו ממ ני,
ונותנים אותו למפ״ם.״
י• רבקה בורג, רעיית
שד־הפנים לשעבר יוסף בורג:
״בעיתונים כתוב שהאנשים
בורחים מהלידות. אצלי הלי־
•רות בורחות ממני.״
• ח״כ (הליכוד) אלוף
(מיל ).אברהם יפה :״יש
שני חבדי־כנסת שאינם יוד-
יעים מה הם עושים בכנסת. ה אחד
זה חבר־הכנסת הבידואי
מחמד אבו־רביע, והשני זה
אני.״
• שר־החוץ האמריקאי ז ע-
רי קיסינג׳ר למנכ״ל רשות
ד,־שידור יצחק ליבני :״אם
אתה רוצה שיהיה שלום, תדאג
שהרדיו והטלוויזיה אצל כם
יפסיקו לשדר ליומיים.״
לאחר ששר־החוץ יגאל אלון
דחה פגישה עימו וביכר על
פניו את ראש עיריית חברון:
״אני יותר חשוב ׳מראש עי ריית
חברון שייך מוחמר אל-
ג׳עברי.״

אהרון

י• שר־ההסברה
(״אד,דלה״) יריב :״השעון,
זה הדבר היחיד שהממשלה ה זו
הצליחה להעביר קדימה.״
י• יח״כ אברהם יפה ל מנהיג
הליכוד ח״ב מנחם בגין
לאחר הצבעה בכנסת, בה נכשל
הליכוד ברוב קטן, שהוגדרה
על־ידי בגין כניצחון היס טורי
:״בעוד חמש־עשרה שנה
יהיו לנו הרבה ניצחונות היסטוריים
וארץ־ישראל קטנה
מאוד.״
• הנ ״ל על מיתנחלי סבם־

להט
״עני׳

אלול

חבר :״נמאס לי מכל הממש לה
הזאת.״
י• ח״כ אריה (״ליובה״)
אלייאב על ראש־ד,׳ממשלה
דאז גולדה מאייר :״אני יכול
לכתוב דוקטורט מה קורה כש גולדה
מעקמת את האף.״
• איש יחסי הציבור אורי
סלע אחרי אסון מעלות :
״אסון מעלות שיכנע אותי להיות
בעד עונש־מוות בישראל,
אבל לא למחבלים אלא לשרי-
הממשלה.״

אייר

תמוז

• שר־החוץ לשעבר אבא
אבן, אחדי שלא קיבל את

טיה :״ערוד אחד חשוב לי יו תר
מכל המתנחלים.״

״רוטשילד״

• ראש־הממשלה

י• ח״כ אברהם גיבלבר

סורקים

סיוון

גולדה

בורג
״משלמים?׳

•,ראש עיריית תל־אביב
שלמה (״צ׳יצ״׳) להט :״אני
אמנם ראש־העיר, אבל ראש־עיר
עני.״
י• ח״כ ד״ר יוסף בורג,
לאחר שנלקחה סמנז מכונית־השרד
ונאלץ לנסוע לראשונה
בחייו באוטובוס :״לכל יש ראלי
הנוסע באוטובוס מגיע

• עיתונאי מעריב או רי
דן :״רצוי שהמילחמה הבאה
תפרוץ מהר, כל עוד ועדת
אגרנט יושבת, כדי שהיא תו כל
לחקור גם את מחדלי ה־מילחמה
הבאה.״
העולם הזה 1933