גליון 1934 מתאריך 23 בספטמבר 1974

סידרה חדשה שר פרשן צבאי בלתי־תלו
חושפת את הליקו״ם האמיתיים בצה״ל

העורך והמייסד הראסון:
ד״ר מלכיאל זוארץ י״ל
ממשיכי דרכו יגל״א: ב .מיכאל, קובי ניב,
אפרים סידין. מעטר: גבי קלזמר
כתובת המערכת: רחוב ווארץ 1

את זה

את זה
תקרא ביום ששי בעיתונים

בברכת ״לשנה הבאה״ קרבות עזים
הסתיים צום הכיטדים בגולן, בביקעה
ובמרחב סיני

מעגלי חו מי ם ליד הכו תל • תנועה מע טה בכבי שים
#נרגמו מ כוניו ת בבני-ברק • מגך דוד־ אדו ם
טיפל ב־ 34מ ק רי ה ת עלפויו ת • שלישיה בבלומ-
פילד • עולים חד שים שהגיעו ערב החג, נאלצו
לצום במכס • הפס קו ת ח שמל בכל רחבי הארץ
שיבשו א ת שי מחת ה חג • שרב ב מ קו מו ת שונים.
מאת כתבינו ברחבי הארץ

ירושלים
!רחבת הכותל המתה אמש מרבבות מתפללים
שחגגו בשירה ובריקודים את סיומו
של צום יזם הכיפורים. מעגלי הרוקדים
סחפו לתוכם חיילים, שוטרים, פקחי הג״א
וסתם ״עמד״ שנהרו היישר פבתילהפנסת
שבסביבה. בין החוגגים התבלטה קבוצת
נערים בני 13 שזה להם צומם הראשזן.
סיכם אחד מהם, יוסי ק״ בחור צעיר וחסון
בן ,17 תלמיד כיתה ג׳ בראש העין:
״בהתחלה נורא סבלתי מהצום, עד שהגיעו
הסנדוויצ׳ים״ .כן בלט ישיש אוסטרי
בן ,89 עטור ;מדליות, אלוף אוסטריה בצום,
שזה לו צומו ה־! 90

באר־שבע
הכיכר המרכזית המתה אמש מרבבות
זכר זכר וסו׳ יוסי ק. זפר זכר הישיש
האוסטרי בלט כמז תמיד.

מעגלי מ קונני ם ליד הכו תל • תנועת שיריון בכבי שים
• אש מרג מו ת בבני-ברק • מגן־דוד־אדום
מטפל ב 34-אלף מ ק רי ם • שלישית ׳סק אדי ם ב-
בלומפילד • עולים חד שים שהגיעו ערב החג, גויי-
סו ונשלחו ל חזי ת • הבזקי ח שמל בכל רחבי ה ארץ
שיבשו א ת שימחת ההאפלה #שרב בארץ.
;מאת כתבינו בכל החזיתות
ירושלים רחבת הכותל המתה אמש מרבבות מקונ נים
שחגגו בקיגה ובריקודים את תחילת
המלחמה. בין החוגגים התבלטה קבוצת
נערים בני ,13 שזה להם צומם האחרון.
סיכם אחד מהם, יוסי ק ,.בחור צעיר !וח סון
בן : 17״בהתחלה נורא סבלתי מה־צום.
עד שהתחילו ההפצצות״ ולא יסף. כן
יסף ישיש אוסטרי, עטור מדליות, אלוף
אוסטריה במלחמות, שזו לו מלחמתו ה־! 90
ת ל ־ א בי ב

תל־אביב

רחבת העיריה המתה אמש מרבבות
מקוננים שחגגו בקינה ובריקודים את תחילת
המלחמה. בין המקוננים התבלטה קבוצת
נערים שהעלתה את זיכרו של יוסי ק.
(יראה ידיעה קודמת) .כן בלט ישיש אוסטרי.

רחבת העיריה המתה אמש מרבבות מתפללים
שנהרו היישר מבתי״הכנסת שבסביבה.
בין החוגגים התבלטה קבוצת נערים
בני ,14 שזה להם צומם השני. טיבם
אחד מהם, יוסי ק ,.שהגיע עם כתבנו מירושלים
(ראה ידיעה קודמת) :״בהתחלה
נורא טבלתי מהצום, עד שהגיעו הסנד־וויצ׳ים
מירושלים.״ כן בלט ישיש אוסטרי.

באר־שבע
הכיכר המרכזית המתה אמש מרבבות
מצרים ופו׳ ופו׳ ובו׳ יוסי ק. וסו׳ ובו׳
הישיש האוסטרי בלט בסו תמיד.
כ ת מו נ ה 1בסערת הקרב לא שכחו
חיילי צוז״ל את דתם ומולדתם וקיימו
נויצוות תפילה תחת אש. ונשבור להם
ת׳עצמות.

כ ת מו נ ה 1בתפילה, בביטחה ובגאון
חגגו אמש חיילי צה״ל במוצבים את צום
יום הכיפורים. וישראל לבטח ישכון לעד.
פולקלור בראש״השנה יכתבו! ,וביום צום כיפורים ייחתמון.
שיושב לו הקב״ה, מלאכי־שרת מאחוריו ושלושה ספרים לפניו, אחד של
צדיקים גמורים, אחד של רשעים גמורים ואחד של בינוניים. והוא ברחמיו גוזר
דינם של צדיקים לחיים, של רשעים למיתה, ובינוניים — נראה אחר־כך. שיבואו
אחרי החגים.
וכשהיה השם־יתברך יושב השתא על כסא כבודו, ראה לפניו פנקס של
צדיקים גמורים, מחברת של רשעים גמורים, וריבוא־רבבות של כרכים, ספרים,
גווילים ומגילות של בעוניים גמורים שבגמורים. קש וגבבה.
והיה קונה־עולם מצטער הרבה, עד שיצאה בת־קול ואמרה :״קיביגי־מט !

למה כולם בעוניים? מוכן להחליף 100 בינוניים ברשע אחד גזעי. שיהיה קצת
מעניין גם״.
ואין מושיע. בכל אשר תפן — בינוניים ! פרים ורבים ומשריצים וממלאים
את הארץ. עד שילשים וריבעים — כולם בינוני.
קצף המקום על שלא מצא אף מקום אחד שאין ׳בו בעוניים ואמר לגזור
מיתה על כולם, עד שבא מיכאל, מלאכם של בינוניים, מלאך בעוני מאוד,
והשיב רוחו ושככה חמתו.
והבינוני אז מולך בארץ. כמו תמיד.

— מ מי שנ תו של מיי סדו —
טוב שבר אחז* בענן
משני שברים באשכים.
מ. זוארץ
(לאחר תקיעת ״שברים״ בשופר גדול)

רב־שיח של אנשי רוח־פרצים בבית ״ 200 האר׳ן׳

מה קרה לנו? מה פתאום? מה זה פה? מי ומי
ברב־שיח
מימיו לשמ אל: פרופסור פרץ רוח, הרב יהודה הכהו שיח, ת ת -אלו ף (מיל ).תת (תתק׳ה) מקלע והמשורר א. בי ת -אבו ת

מ. זוארץ: מהקרה לנוי
כבוד הרב שיח :
נראה כי העם הידיו־די אשר מקר
רות תרבותו ינקו אלפי שנים ממקד
רות עמוקים שחרצו חריצים עזים בנשמתו
הרכה של העם. ולפתע התחלנו
להבין שגם ולמרות כל אלה אין מקום
לשום יסוד של חשש או ספק כי משהו
קרה לנו.
פרופ׳ פרץ רוח :
בהחלט. נראה לי שרוח של חולשה
תקפתנו. סוף־סוף המצרים רק חצו את
התעלה ושולטים בה, והסורים קיבלו
לידיהם חלקים מרמת־הגולן, ובכל־זאת
יש בארץ אנשים המדברים בגלוי על
ניצחון ערבי.
המשורר א. ב .אבות :
שטויות!
לא יכול להיות!

ככלות שנה רבת תל אות, שנת מלח מ ה והלם, שנת עירעור
והירהור, שנת שיקשוק ופיקפוק, שנה שבה היטלטלנו בין ייאוש
לבין חו סר -תי קוו ה, תיקוו ת מל חמה וחרדת שלום, זימן ״ 200
הארץ״ ארבעה אנשי רוח-פרצים לדיון בבעיות-יסוד של האו מה׳
העם, החברה ו ה מוסר שלנו, במשבר שהמוראל נמצא בו,
מה קרה לנו, מה פת או ם ומה זה פה בכלל.

מ. זוארץ: מ ה זה פה י
תת־אלוף (מיל).
תת (תתק׳ה) מקלע :

למה הקינות?
הרי לנו הניצחונות!
טרה לה לה לה לה?

אנחנו ניצחנו!

פה זה רב־שיח של אנשי רוח־פר־צים
בבית ״200־הארץ״.

מ. זוארץ: מהפת או מי

מ. זוארץ :
אהה !

תת-אלוף (מיל).
תת (תתק׳ה) מקלע :

פרופ׳ פרץ רוח :

שימו לב אלי חבר׳ד״ בקיצור —
אנחנו ניצחנו וזהו. דותר טוב שהעם
ידע את זה. ברור?

לא פתאום. תמיד ! חם יורים — ואנחנו
מנצחים. הם יורים גם בסוסים
— ואנחנו מנצחים.

כבוד חרב שיח :

המשורר א. ב .עבו ת:
מה פתאום, מה פתאום,

אנחנו! רק אנחנו ניצחנו! תמיד

איחולים
אז שיהיה לן כל-טוב, חביבי,
כל-טוב.
שיתגשם לן כל מה שאתה
מ א חל לעצמן, אתה שומע.
בא מ ת תודה רבה. אני כבר
יודע בדיוק מה אני מ א חל לעצמי
השנה. אני מ א חל לעצמי, בעצם
גם לן ולכל בית-ישראל ש נכניס
להם השנה באבי-אביהם,
כמו שלא הכנסנו להם כל השנים.
אתה יודע, כשאני חושב על
זה, עולה לי הדם לראש ; באים
עלינו בפוקס, מ א חור ה, מכניסים
מכה עם עיו-עקומה ואח״כ באים
להשתחצן !
נראה או ת ם בפייר-פייט. הלא

הערבים לא יודעים ללחום
לא אתמול ולא היום
אך פנינו לשלום
טרי לי לי לי לי...

אנחנו קורעים להםאת הנשמה
אם הםב אי ם עלינו כמו בני-
אדם !
שוונצים כאלה ! מס תובבים
עכשיו עם האף בעננים, עושים
חזיונות אור-קוליים בקו בר-לב,
מ ס תכלי ם עלינו מלמעלה ומרגישים
פייטרים גדולים.
הק אק ערים ! הלא זה הכל ה ערמומיות
הערבית המלוכלכת
שעשתה בשבילם א ת העבודה.
או-קיי, אז ה ם הצליחו לעשות
לנו תרגיל פעם אחת. אבל זה רק
פעם אחת, חביבי. עכשיו נגמרו
ה ט רי קי ם! הלכו! אין יו ת ר!
און, אין שאני מת להר או ת

להם מה ה ם שווים באמת. שלא
יתנפחו כל-כן, הקנדונים האלה.
זה מה שאני מ א חל לעצמי :
מלח מהאחת לפי הכללים שלנו.
תנו לי עוד צ׳אנס !
אני רוצה גומלין !
אצלנו שיהיה ליגה, לא נוק-
א או ט!
רק תביא לי מלח מ ה ואני תו קע
או ת ם בחזרה לתוך החור ש ממנו
ה ם יצאו.
זהו, חביבי. שתהיה השנה ה-
בעל״ט השנה בה נ מח האת חר-
פת-אוקטובר !
ושתהיה בריא.

המשורר א. ב .עבוט :
באנו חושך לגרש
נקשקש ונחנטרש
משורר עם גנראל
מרימים את המוראל
טרה לה לה לה לל!
(המשך ברב־ שיח בבית ״ידיעות״,
בבית ״מעריב״ ובבית תמחוי)

ילדי ם!
מי שיכתוב שיר, סיפור,
ציור, או בדיחה שתנציח
באופן חד וממצא א ת נצחון
ישראל, הוא הוא יהיה

מרים המורל
של ״ 2 0 0הארץ״ .בין ה פותרים
נכונה יוגרלו צוי
גיוס.

מורל הרמת -
לנצחון תרמתי

חברי ועדת־הכספים סיירו ברמת־הגולן, ונפגשו
עם נציג הצבא בהיאחזות אל־רום. כאשר שאלו את
הנציג לתרומת ההיאחזויות לביטחון, הופתעו לשמוע
מפיו עד־כמה שמח הוא שהנושא פועלה, כיוון שד,היאחזויות
גורמות לצבא רק טירדה. הוא קבל על כך
שבהיאחזויות יש עודף כוח־אדם, שאינו מנוצל, בעוד
שמכוח־האדם המוגבל של צד,״ל צריך להקציב גם
לכל פעולה של ד,היאחזויות.

ת וגזל;ף
לא יוטל מס
על מ שכור ת הושיא

בעיקבות גילויי העולס וזזה 1928 בדבר מתן
זיכיונות־נפט על־ידי הממשלה לגורמים זרים, לפני
שאלה גייסו את הכסף לחיפושים — שינתה הממשלה
את מדיניותה•

השפל בענף ד,תיירות נתן אותותיו במלונות־חפאר
ובמלונות בני ארבעה כוכבים, אולם בעת שמלונות
אלה נלחמים על כל אורח, אין להשיג חדר פנוי
בגראנד ביץ׳.
בעלי בתי־מלון אחרים בתל־אביב החליטו לתבוע
נקיטת אמצעים מהתאחדות בעלי בתי־המלון וממש־רד־התיירות.

מד לקח

הממונה על חיפושי הנפט, ישראל ליאור,
מסר כי לגבי קבוצת החיפושים החדשה,
שמארגן איל-המלונות יקותיאל פדרמן
עם מוטי פרידמן, לא תחתום הממשלה כל
הסבם לפני שיגוייס הבס?,בולו מראש.

בחוגי ועדת־הכספים, הצריכה לאשר שינוי מחוק
בענייו זה, הובעה הדיעה שרצונו של נשיא המדינה
בא בעיקר לצרכי יחסי־ציבור, ואין בו ממש .״אם
נחליט להטיל מם־הכנסה על משכורת הנשיא, נצטרך
להעלותה בשיעור כפול משיעור המס,״ אמר
אחד מחברי הוועדה ,״ואז יווצר מצב שאותה יד נוטלת
מכים אחד ומכניסה לכיס השני.״

גח׳יל רוצה
לצרף אח המערך

דו׳׳ח אגרנט ־

לקואליציה בתייא

הוועדה החליטה שלא למצות את כתב־ד,מינוי שלה,
שהטיל עליה לחקור את מהלך המילחמה עד גמר שלב־הבלימה
( 15 באוקטובר) ,והתרכזה ביום אחד בילבד
מימי־הקרבות ( 8באוקטובר) .ביום זה נכשלה הת־קפת־הנגד
של האלוף אברהם ( .ב ה׳) אח, וזהו
גם היום היחידי שבו ל א היה משה דייו מעורב
באירועים.
לעומת זאת לא חקרה הוועדה כלל את יום־המחרת
( 9באוקטובר) ,שבו נכשלה התקפת־הנגד של אריק
שרון, ושלגביו הטיח האלוף שמואל (״גורודיש״)
גונן האשמות בפני אריק.

הדו׳׳ח הסופי יאשר את מימצאי הוועדה
שהיו כלולים כדו׳׳ח־הכיניים הראשון שלה,
שעוררו ויכוח ציבורי סוער, בגלל המגמה
לטהר את הדרג המדיני דאז מכל אחריות,
ולהטילה על במה קצינים בכירים.
יתכן מאוד שבעיקבות הדו״ח הסופי
יתלקח מאבק מישפטי מחודש.

ספרי על אלופי
יום הכיפורים

גח״ל פנתה בגישושים לצירוף המערך
לקואליציה כתל־אביב.
הפנייה באה לאחר שגח״ל נקלעה למצב ללא-
מוצא כמעט, בגלל הצגת הסרטים בלילות שבת. סיעת
ל״ע תובעת את המשך ההקרנות, בעוד המפד״ל
מאיימת לפרוש מן הקואליציה, אם ההקרנות לא
תיפסקנה. אם יפרוש המפד״ל, תישאר גח״ל תלוייה
בקולו של נציג ע״מ, חיים ליפקין, בילבד. כדי למנוע
זאת, הוחל בגישושים על צירוף המערך להנהלת
העיר.

יוסף סטיב* החליט
לא ״ערפו מופע
אמנות בחל־ א בי ב
אמרגני הארץ עומדים לפתוח במילחמה גלוייד,
נגד ראש עיריית תל־אביב, שלמד, להט, בדרישה
להוריד את ההיטל המוטל על המופעים הנערכים
בתל־אביב. לטענתם, היטל של 3570 על מופעי אמנות
ובידור, בעיקבות העלאות המיסים האחרונות, הורם
את האפשרות לערוך מופעים בעיר הגדולה.

סטיבי טען, בעדותו במישטרה, שכמויות עצומות
של ציוד וחוטי־נחושת נעלמו מסיני, נימכרו בגרוטאות
והובאו למיזרח הרחוק. אחרי שהמישטרד, הח ליטה
לסגור את התיק, בטענה שלא מצאה הוכחות
לטענותיו, החל סטיבי מתכונן לנסיעה חזרה לצרפת.
הוא כבר הודיע על מכירת רכושו, למימון דמי-
הנסיעה.

האמרגנים אינם מתכוונים להסתפק כצעד
של אי־הצגה כתחום השיפוט של תל־אביב,
אלא לפתוח כמאבק ציבורי חריף
בנגד העירייה וראש העיר אישית.

כקרוב יופיעו כמה ספרים, שיהיו מוקדשים
לאלופי מילחמת יום־הביסורים.
עיתונאי אחד עומד לסיים ספר על מאורעות חזית
הדרום, שבמרכזו יעמוד האלוף שמואל גונן.
שגי עיתונאים אחרים — שייקה בן־פורת ואורי
דן — עומדים לסיים ספר שיהיה מוקדש לאריק
שרון, וישקף את טענותיו.

העולס ה1ה

צה״ל: ההיאח!ויות

יופיע במועדוי הרגיל, למרות החגים.
הגיליון יהיה מצוי למכירה ברחבי
הארץ כיום ד׳ כבוקר, וכרחובות תל־אביב
במוצאי חג*הם ובזת, כיום ג׳
כערב.

מעמסה ביטחונית

הוא הדין לגבי הגיליון שלאחר־מכן,
שיופיע כמוצאי חג שימחת־תורה,
כיום ג׳ כערב, ויהיה מצוי למכירה
ברחבי הארץ כיום ד׳ כבוקר.

בגו לן -
חברי ועדת־הבספים של הכנסת נדהמו
לשמוע מנציג מטה פיקוד הצפון, כי ההי•
אחזויות החדשות ברמת־הגולן מהוות מעמסה
קשה על צה״ל, ואינן תורמות לביטחון.

ל עוו ב את הארץ
יוסף סטיכי, המכונאי של ״נתיכי־נפט״,
שטען כחודש יולי השנה, בי גילה גניבות
של ציוד יקר כסיני, עומד לעזוב את הארץ.

הגיליון הבאשל

רק כשלב יותר מאוחר יכתבו האלופים
עצמם ספרים על המילחמה, ועל חלקם בה.

.ש בי רתה שו?״

י שר א ל ליאור

למרות הצהרתו שד נשיא המדינה, אפריים
קציר, טל רצונו שממשכורת הנשיא
ינוכה מם־הכנסה, תחליט ועדת־הבספים שד
הכנסת נגד הצעתו של הנשיא.

הדו״ח הסופי של ועדת־אגרנט יפורסם
כחודש נוכמכר.
נגד מיספר כתי מלון בתל-אכיב, בדרגת ארבעה
וחמישה כוכבים, עומדים להתארגן
כנגד מלון ״גראנד גיץ׳״ ,השוכר לדבריהם
את השוק על-ידי הורדת מחירים, וגוזל
בכך קבוצות ותיירים בודדים מהמלונות

רק לאחר־מכן, אמר ליאור, ייחתמו ההסכמים, ואז
גם יוקצו הרשיונות והזיכיוגות. ליאור גם הבטיח
כי כל פרטי ההסכמים עם פדרמן־פרידמן, יפורסמו.

בנו במבר

בתי־המלון

קו ל? מעוו״ן
ב שבי ת ה במוזיאון
הנהלת מוזיאון ישראל ומועצת המנהלים
של המוזיאון מעוניינים במגירתו, ולכן אין
הם עומדים להיכנע לדרישת ועד העובדים
לבטל פיטורי 20 עובדים ביגלל מצבו הכספי
הרעוע, .
.יו״ר מועצת המנהלים של המוזיאון, טדי קולק,
אף עומד להציע להגדיל את מיספר המפוטרים ל־,30
כדי להביא לשביתה כללית במוזיאון. ההנהלה רוצה
להביא להתעוררות במישרדי החינוך־והתרבות והאוצר,
כדי שאלה יגדילו את תמיכתם הכספית במוזיאון.
שביתה כללית, אם תפרוץ, תשרת מגמה זו.

חאייד ג ב עו לי -
להנהלת, ודבריי

תת־אלוף שאול גיכעולי, קצין־חינוך ראשי,
עומד להתמנות, עם פרישתו מצה״ל,
כמנהל האדמיניסטרטיבי של יומודההס־תדרות

־אופנזג־איפוד־ון וה־
..רבלון

לאשההאמיתית -לכלאירוע -לס תיו 1 9 7 4
לפנים * ללחיים * לעיניים * ל שפ תיי * לציפורניים

חדש! *

״מייק-אפ-קרמי״
״סומק-קרמי״
״צללית-הפלוס״
״סופר־מסקרה״
״שפתון־לחות״
״סופר־לאקה״

008888
!׳8803180 08881
^\< 880 \/ו 48ס
<11א1ק 0 /\3180־1
<ואו 8ס 8ז 0£5ז

* ״מייק־אפ׳קרמי״
* ״סומק-קרמי״
* ״צללית־הפלוס״
* ״סופר־מסקרה״
* ״שפתון־לחווס׳
* ״סופר־לאקה״

^1 8035 זט 81
^1ט7043780 81
8ט_ו 8ץ ו-ו3
<!או1 8ע!ט1ק
<ואוק ^זט_וק

״מייק־אפ-קרמי״
״סו מק־ קר מי״
״צללית־הפלוס״
״סופר-מסקרה״
״שפתון־לחות״
״סופר־לאקה״

נה תאם לגוון העור

בהתאם לגוון העור

^ 8058ט1.ק
108888 ?8031
<! 8140חדש!
1043180 708888
^ 1377 708888

מדאה הנשף
* ״מייק־אפ-קרמי״

+״סומק-קרמי״
* ״צללית־הפלוס״
חדש סופר־מסקרה״
* ״שפתון־לחות״
* ״סופר־לאקה״

בהתאם לגוון העור

בהתאם לגוון העור

008888
8¥ 88031א 0א
אעע 880חדש!
ץ18א 0א 8803180
׳ו׳!£וז 8803180 8!0

פרסום ארמון בע־מ

אנו מזמינים אותך ללא תשלום — לצוות לימוד אשר בו תינתן הדרכת
אישית כיצד לטפל ולטפח את יופיין — בביתך. ההרצאות תימשכנה
3שעות ותתקיימנה נתל אגיב. ב״בית רבלון״ ,רה׳ חובבי ציון ,65
בימים ראשון ושלישי מ־ 3.00 עד 6.00אחה״ צ; בימי ששי מ־9.00
עד 12.00 בצהריים. בחיפה, ב״בית ויצו׳ /שד׳ מוריה ,50 בימי רביעי
מ־ 9.00 עד 12.00 בצהריים.

העולם הזה 1934

מדור

החד ש שד

ה עו &ססר
יתחיל להופיע אחרי החגים

העולפ הזה״׳ שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל•

אביב, רהוב גורדון ,3טלפון .03*243386 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״דפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב בן
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״ם. גלופות :״צינקוגרפיה כספי כע״ם .
העורף הראשי: אורי אבנרי המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

פרסם בז ותזכה לתגובה מיידית
של העולם הזוז את: מה
ההתחכמויות ׳וההמצאות
באותיות המרכיבות את
עיתוני ישראל כדי לא

חשבץ

} 9 4ו

זוהי חידה חשבוגית. כל ריבוע מ ס מל סיפרה. לאותן הספרות
יש או ת ם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין כל ס מל של ריבוע.

371 +1

לפעמים נדמה כי לגבי רוב עיתוני ישראל מהוויה שסו
שהשם המפורש מהווה לגבי יהודים חרדים. ההתפתלויות,
שמוצאים יהודים דתיים כדי לא לנקוב בתואר האלוהות או
השם המפורש, הם כאידוכאפס לעומת הפאטנטים שמגלים
להזכיר את שם העולם הזה.
ערב ראש־השנה נשאה אחת החקירות של העולם הזה פירוית ממשיים. מדור הרמאויות
של מישטרת תל־אביב עצר שני מאכערים (מתווכים) הפועלים ליד משרד הרישוי
לרכב בחולון, ביקש לעצור אותם לחקירה כחשודים בהעברת מיבחני־רישוי לרכב פגום
ולקוי, תמורת חשלום. הפרשה בה היו מעורבים ישני העצורים, מאיר הררי ומשה נגר,
פורסמה בדיוק לפני שניה, ב־ 19 בספטמבר ( 1973 העולם הזה .)1881
מבקר העולם הזה, זאב יפת, חקר את
פעולות המאכעוים ליד משרד הרישוי. את
תוצאות חקירתו, מלוות המיסמכים והצילומים,
פירסם בכתבת־ענק מאשימה, ש נשאה
הכותרת ״רישוי לרצח״ .בכתבה
האשים יפת גלויות ומפורשות שניים מה־מאכעוים,
אותם זיהה בשמות ׳ובצילומים,
כי הצליחו להשיג עבורו, תמורת תשלום,
אישור רשמי כי רכבו עבר ״טסט״ והוא
כשיר לתנועה, בעוד שמיבחני־רכב שנ ערכו
למכוניתו אחר־כך הוכיחו, כי הרכב
לקוי ומהווה סכנה בכביש.
גם המישטרה וגם משרד התחבורה פתחו
בחקירה בעיקבות פידסום הכתבה. לפני
שלושה שבועות — כאשר הגיע מועד
מיבחן רישוי נוסף למכוניתו של יפת —
הוא ביקש לבדוק מה עלה בגורל אותן
חקירות. הסתבר כי המישטרה לא הצליחה
לאתר את המאכעוים, ותיק־יההקירה
נגדם נשאר פתוח.
׳רק אחרי שיפת דיווח למישטרה כי ה־גזאכעריס
אותם היא מחפשת, ממשיכים
לפעול ליד משרד־הרישוי בחולון, ורק
אחרי שפירסם לפני שלושה שבועות כתבת־המשך
לפרשה :״רישוי לרצח 2״ (העולם
הזה ,)1931 עצרה המישטרה את השניים
לחקירה. שופט־שלום הורה לעצרם לשלושה
ימים.
המעצר והעבירות שיוחסו לשניים זכו
לכותרות בעיתונות היומית של ישראל. כתב יפת עם ״מאכרים״ הררי ׳ונגר
היה משעשע לקרוא את נוסח הידיעות.
״אזרח, עיתונאי במיקצועו״
אשף־ניסוח סיגנן אותן בצורה להטוטנית
כדי שהקוראים לא יידעו כי מדובר במעצרים שנעשו כתוצאה מחקירה יזומה של
העולם הזה .״מדור הרמאויות במישטרת תל־אביב חשף מעשי־תרמית של השגת אישורי־רישוי
לרכב לקוי,״ סיפרו הידיעות.
אולם כיוון שנציג מדור הרמאויות של מישטרת תל־אביב, פקד ז׳ק גרינברג, גילה
בבית־המישפט כי המעצרים נעשו בעקבות המידע שפירסם כתב העולם הזה, גילתה
העיתונות כי החוקר ציין ש״אזרח, עיתונאי במקצועו״ עקב אחרי פעולות המאכערים
והתלונן במישטרה. מי שניסח ידיעה זו היה ודאי אזרח, נחש במקצועו.
כעבור שלושה ימים בדיוק זכתה חקירה נוספת של העולם הזה להגיע אל כותרות
העיתונות. הפעם היה מדובר בשערוריית תשלומי האש״ל של מנכ״ל הטלוויזיה הלימודית
יעקב לורברבוים.
גם פרשה זו זכתה לשתי כתבות מעל עמודי העון לס הזה. תחילה פורסם עצם
הגילוי על ההוצאות המנופחות של המנכ״ל. בעיקבות הפירסום הוגשה שאילתה בענין
זה לשר־החינוך־והתרבות על־ידי ח״ב יוסי שריד.
התשובה בה זוכתה השאילתה היתד, מבוססת על הטעייה. לפני -שבועיים (העולם
הזה )1932 הוכיח העולם הזה, באמצעות צילומי תלושי המשכורת של לורברבוים, את
התרמית שנעשתה בניסיון לחפות על הוצאות מנכ״ל הטלוויזיה הלימודית.
אז נקראה המישטדה לחקור בפרשה. אבל לא, חלילה׳ כדי לבדוק את האשמות
׳העולם הזה. ס&נכ״ל ׳מישדד־החינוך-והתרבות, דוד רחמן, התלונן במישטרה וביקש
להקור כיצד הגיעו תלושי המשכורת של לורברבוים אל העולם הזה.
הפעם מיהרה העיתונות לאזכר את שם העולם הזה בהקשר לפרשה, כשסיפרה
בהרחבה על פרשת התלונה והחקירה. מדוע 7היה נדמה כנראה למנסחי הידיעה, שמ דובר
בעבירה או מעשה שלילי אחר המיוחסים להעולם הזה. לעצם פרשת ההוצאות
המנופחות למנכ״ל, לא התייחסו עיתוני ישראל כלל.

תמרורים
םונה לתפקיד סגן מנכ״ל המועצה
לפירות, כותנה והלב, במקומו של חבר
קיבוץ שפיים אברהם ברום שנבחר ל מזכיר
ברית התנועה הקיבוצית, חבר קיבוץ
אורים שבנגב חיים מולכו, שימלא
גם את תפקיד יו״ר חברת המים מקורות,
במקומה של סנטה יוספטל מקיבוץ גלעד.

מונה. לתפקיד מנהל מחלקת הבידור
בטלוויזיה, חנוך חסון, מנהל המחלקה
למוסיקה עממית ישראלית בשידורי ישראל.
במקומו של חסון ברדיו, מונה המלחין-
מעבד-מנצח גיל אל דמע.
מונה. למפקד כוחות נאט״ו באירופה,
במקומו של גנרל אנדרו גודפאסטר
שכיהן בתפקיד משך חמש שנים, גנרל
אלכסנדר חייג, שהיה ראש המטה של
צוות הבית הלבן בתקופת הנשיא ריצ׳ארד
ניכסון.
׳ מונתה. על־פי המלצתו של הנשיא
ג׳ראלד פורד, לתפקיד היו״ר הארצי
של המיפלגה הרפובליקאית בארצות־הב־רית,
במקומו של ג׳ורג׳ בוש שנתמנה
לראש מישלחת המישלחת הדיפלומטית האמריקאית
בסין, מארי לואיז סמית
( ,)59 האשד, הראשונה בהיסטוריה של
ארד,״ב הממלאת תפקיד זה.
מונה. למנכ׳׳ל המוסד לביטוח לאומי,
מי שכיהן עד כה כסגן הממונה על
התקציבים במישרד האוצר עמירם סיוון
( ,)36 יליד הארץ, השתלם באגף התקציבים
האמריקאי בוושינגטון והתמחה ב־תיכנון
שירותים סוציאליים.

מה טוב להינות מהטעם המרענן של

נתמנה לתפקיד היועץ המשפטי
של מערכת הביטחון, במקומו של יוסף
צ׳חנובר שיצא לארצות־הברית כדי לכהן
כראש מישלחית הקניות של מישרד־הביט־חון
בניו־ייורק, עו״ד אוריאל גורני,
ששימש בין 1955־ 1950 פרקליט מחוז
תל־אביב וסגן פרקליט המדינה, היה עד
לאחרונה שותף באחד ממשרדי עורכי־הדין
הגדולים בארץ.
נישאו בבית העירייה של העיירה
סוביצ׳ילה באיטליה, נכדו של. איל־הנפט
האמריקאי פול גטי, פול גטי הנכד
( ,)18׳ששוחרר בסוף השינה שעברה מידי
חוטפיו תמורת כופר ־של מיליוני דולרים,
והגרמניה מארטין צאכר 25 גרושה,
אם לתינוק בן שנה וחצי, הנמצאת בחודש
החמישי להריונה.
ניצל על-ידי סיור משטרתי בלב
הכינרת, ראש עיריית תל־אביב שלמה
(צ׳יצ׳״) להט, שנתקע
יחד עם חברים
בסירת מירוץ
שמנועה שותק במרכז
סערת רוחות.
ספינת הסיור הבחי נה
בסירה התקועה,
חשה לעזרתה וגררה
אותה לחוף.
מניצלו

וות. כוכבי
ניבחרת גרמניה בפרנץ
כדורגל

קופסא
קשה, קינג־סייז, באורך 100מ״מ ובטעם מנטול

כקנכאואר ()29
וגרד מילר (,)28

עת ׳נסעו במכונית באוטוסטראדה משטוטגרט
למינכן, התנגשו בעוצמה רבה במכונית
שבאה מולם, הרסו לחלוטין את שתי
המכוניות, ניצלו בנס.
נפטר. בחיפה, בגיל ,66 מנהל מחלקת
העלייה של הסוכנות היהודית בחיפה,
יעקב רכס, ששימש עד לפני שנתיים
חבר מועצת עיריית חיפה כנציג הליברלים
העצמאים. היה ממייסדי השוטר הלאומי
בפולין, יזם את האיחוד עם הנוער העברי
בגליציה לשם הקמת תנועת הנוער הציוני
בפולין בסוף שנות ה־ ,20 עלה לארץ ב־
,1932 הצטרף בי 1947 לסוכנות היהודית.
נפטר בתל-אביב, מנהלו הראשון
של מוסד ביאליק מיטה גורדון, שהיה
פעיל בהקמת רשת בתי־הספר תרבות בפולין,
בנו של המשורר שמואל לייב
גורדון, של״ג, שהתפרסם בפירושו ל־תנ״ך,
היה ממייסדי בית־ההוצאה של ההסתדרות
הציונית•
העולם הזה 1934

ד* ל מ כי רהב הז ד מנו ת

מיסגרות לגובלניס * אקורדיון * נרגילה
עתיקה מחורזת עט חזונים * שטיה פרסי *
מיקסר לגזר * גיטרה ב־ 50 די
לפנו ת לציון, טלפון , 33437 איזור חיוג ת״א

שנה טובה לכל בית ישראל

ל ־ לדמש ־ י׳ י׳
ז ״ ואייי י י׳ י י

לטיפוחיי׳ 3

מכת בי ם
שגה טובה
אני מברך את המערכת ועובדיה בשנה
טובה.
אלכם שפיצי, קיבוץ דורות
שנה בה יקבל הציבור את דבריכם,
ולא יצטרך לחכות 20 שנה לפירסום יומני
רביו כדי לראות שצדקתם.
משה גלעדי, רמת־גן
גמר חתימה טובה על הסכם שלום במרחב.
רות
ודן שמיר, חיפה
מי יתן ובשנה הבאה עלינו לטובה יצליחו
לסתום לכם סוף־סוף את הפה!
ש. ל,ליגר, בני־ברק
מי יתן ותהיה זאת שנת קיבוץ גלויות,
ביטחון ושלום. פשרה טריטוריאלית •ביהודה
ושומרון — קורבו עולה על מיזבח
השלום, למען אופייה היהודי של המדינה,
בגבולות ביטחון בני הגנה.
ואסיים בדברי רש׳׳י בפרשת בחוקות:
ונתת שלום: שמא תאמרו, הרי מאכל, הרי
מישתה אם אין שלום אין כלום, תלמוד
לומר אחר כל זאת — ונתת שלום בארץ.
מלמד שהשלום שקול כנגד הכל וכן הוא
אומר, עושה שלום ובורא את הכל.
מרדכי פרקש, ירושלים

גיש את עצמנו כאן כזרים, כאילו נכ־בשנו
על־ידי מדינה אחרת ומבקשים ממנה
דישיונות. אפילו הערבים תושבי השטחים
נהנים מרשיונות שאנחנו לא נוכל
להשיגם. אנחנו סוברים שזה כבר מספיק.
אנחנו זוכרים עוד מיקרים כמו זה
שביים־העצמאות, כשחוגגים את עצמאות
המדינה, אנחנו צריכים רשיונות כדי שנוכל
להשתתף בחגיגות על עצמאותנו; ואוי
לו למי שייתפס בלי רשיון. כולנו תיקווה
כי הבעייה תיפתר וכי השמיעו את הקול
שלנו, שכבר הרבה פעמים פלח את האוויר
ואין מענה.
קבוצת תושבים, ערב אד עראמשה,
הגליל המערבי

בשבח יה הבילות
שבועות מיספר אחרי פירסום הוויכוחעם הסופר יורם קניוק (העולם הזה ,)1928
אני רוצה לומד לכם מיססר דברים באופן
כללי, על המדור שלכם, רחל הנזרחלת,
לדעתי יורם קניוק כתב שטויות. נערי־זוהר

צו קריאה דשגת תשד״ה
אוזן קשבת.
אורה וישועה.
אחוות עמים.
גורי אריות.
זריחת השחר.
חביבות נפש.
החזרה למוטב.
ושכל גיוס בשנת תשל״ה יהיה תרגיל.
אריה גדכלוס, תל־אביב

בקשה מיוחדת
אני מבקשת מהקוראים לשלוח אלי את
גיליונות העולם הזה, אחרי שהם גומרים
לקרוא אותם.
אני בת ,28 משותקת חצי גוף, ומאוד
קשה לי לקנות כל שבוע את העולם הזה.
חנה זק, ח.ד ,485 .חיפה

קשקשת 1934

מאת ל. בנימין

חקירת המשטרה הופסקה באופן מפתיע לאחר
שהליידי נתגלתה

מלטה יוק
במדור קורא יקר (העולם הזה )1920
כתבתם על האדמירל התורכי שלא מצא
את האי מלטה, ומאז נפוצה האימרה ״מלטה
יוק״.
שכחתם רק להוסיף שהמפות היו פרוסות
לפניו, אולם בגלל החשיכה הוא נאלץ
להדליק נר, אותו הוא העמיד בדיוק על
הנקודה שבה מסומנת מלטה במפה. כך
קרה שהוא לא מצא את מלטה.
אילן אהרונסון, רמת־גן

אני מצטער
אני מצטער שהאשמתי ללא הוכחה.
אני מצטער שהעללתי על חמישה ה סטודנטים
לרפואה.
אני מצטער שעטי שפך שינאה.
אני מצטער יעל דברי נאצה.
אני מצטער על מאמרים של הבלים.
אני מצטער שאמרתי: קאניבלים•
אני מצטער שהלבנתי פני אדם.
אני מצטער על עלילת הדם.
אני מצטער צער עמוק — בשם דגי
רקק מחרישים שאחזם אמוק.
אילן נשיא, ירושלים

לחוש את
האזרחות:
אנו החתומים מטה, תושבי ערב־אל־עראמשה
השוכנים בגליל המערבי. לאחר
קריאת שבועונכם הנכבד ולאור חופשיד
תו, החלטנו לכתוב לכם מפני שאנחנו
נותנים את התיקווה האחרונה בכם, להע־בדתה
לממשלה ולפיתרונן של בעיותינו.
אנחנו תושבי המדינה מאז הקמתה. אנחנו
חושבים שהשילטון הצבאי עבר מזמן
בקרב בני המיעוטים במדינה. אבל למעשה
אנחנו עוד נתונים תחת שילטרן צבאי.
כל איזורי המדינה הם עדיין שטחים סגורים
בפנינו ואנחנו צריכים לקבל רישיון
לבקר בהם. אנחנו אזרחי ישראל ורוצים
לחוש את האזרחות שלנו במו ידינו ולא
כתופעה שלילית, זאת אומרת, שלא נרהעולם.
הזה 1934

הליידי עבדה בלילות
מזה ימים אחדים מגיעות ידיעות למוקד המשטרה שכשבונת תל־אביבים,
על הליידי שכבשה את השכונה השקטה והסולידית.
ידיעות נוספות אמרו בי אין בית בשכונה שבו לא עובדת הליידי
כמשך בל שעות היום ואפילו כשעות הלילה.

!• מאמצי הנחש לחלוב את הפרה
דויד גור, ירושלים
< 0אסטרונאוט מחלל לנח־ש.
ש. רובין, תל־אביב
י• הירח ביום חמסין.
יהושפט זוסקין, ירושלים
בעלי התשובות שתפורסמנה יזכו בכרטיס
כניסה זוגי לקולנוע דרייב
אין תל־אביב, קולנוע המכוניות היחיד
בישראל.

השבוע בדרייג אין
הצגה ראשונה ,7.15 סרטו
של וולט דיסני
הקאובוי האחרון
הצגה שנייה 9.45
רקיע אדום עם שחר
0 00 000 0 0 0 0 0 ( 0 0 0 0 0 00

מקרטון ופורמאייקה, לדבריו, הם נערי־זוהר
מכסף ישראלי אמיתי ולפעמים מכסף
אמריקאי. אותם אגשים שלכאורה מייצגים
את האמנות והתרבות בארץ, ואשר אתם
מתעקשים שוב ושוב לספר עליהם, בטענה
שאתם רוצים להיות אובייקטיבים בתיאור
צידו השני של המטבע — מופיעים גם
בעיתונים אחרים.
את מדור רחל אפשר למצוא בכל עיתון,
(המשך בעמוד )12

המפקח ד. שמונה לחקור את הנושא
העלה כל מיני אפשרויות בראשו ואף החל
להתכונן לאפשרות ששכונה זו הידועה
כשקטה תגרום לבעיות באיזור כולו. המפקח
ד. לא הפסיד זמן, ושלח את בלשיו
לגלות את הליידי.
הם הסתובבו ברחובות כדי לעצרה, אך
לא מצאו אותה ואז הגיעו למסקנה כי
הליידי עובדת כנראה רק בבתים.
לילה אחד הגיעו השוטרים לאיזור, הם
עברו מבית לבית ולא שמעו דבר, עד אשר
החליט המפקח ד. לפרוץ לאחת הדירות.
הפקודה ניתנה והשוטרים הסתערו לעבר
הדלת, הם פרצו לדירה ואמנם הם ראו
את הליידי בפעולה...

כעת יודעים גם המפקח ד. וגם חבר
עוזריו כי מכונות הכביסה ליידי ולורד
קריסטל עובדות בשקט רב עד כדי כך
שאי אפשר לשמוע אותן ובנוסף יש להן
כל היתרונות האפ-שריים במכונות הכביסה!
כל תכניות הכביסה לכל סוגי הכביסה,
הרתחה עד 100 מעלות, חסכון מירבי
במים, חשמל וחומרי כביסה, ציפוי אמאיל
ובקיצור אין יתרון שאינו נמצא בהן.
קחי גם את את הליידי או הלורד
לשבועיים נסיון חינם בביתך — ללא התחייבות.
תגי לה לעבוד ביום או בלילה —
אליך המשטרה כבר לא תבוא

סוף לגירושיו ולפירוד חברות!
היא תישאר שלד ותשיב לך אהבה
בחוברת הסברה שהוצאה לאור ע״י פרופסור הוצאה והפצת ספרי מידע
בע״מ, יש פתרון לבעיה המטרידה הרבה גברים בריאים ובהחלט בלתי
מאושרים כתוצאה מיחסי מין בלתי מספקים ומאכזבים (המסיימים
מהר מדי ואינם מהנים את בת זוגם).
חוברת ההסברה חושפת בעיה זו ומלמדת את הקורא כיצד להתגבר
עלייה ולקיים חיי מין מספקים. לקוראי החוברת יתווסף מידע חשוב.
הכל אודות משחק אהבה אייר ככל שתרצה ומספק, מלווה בתמונות
תנוחה.
המחיר — 20.ל״י, הכתובת לרכישה אצל המפיץ הבלעדי, ד״ר ש. גרונימן
מס׳ 8רמת אגיב. או שלח/י צ׳ק המחאת דואר לת.ד 17100 .תל״אביב,

ותקבל/י את החוברת לביתן. נא לצרף את המודעה.

ר3 .ג־ב * 111אבאא 3ן היה 3 *1־וכל־ך
ועל בן סו1י סי רבהלקב לו
! 1תעשיית־הבדיחות החלה
לעבוד במלוא הקצב עם ביקורו
של ראש הממשלה יצחק
רבץ בארצות־הברית. אחת
הבדיחות באה בעיקבות הצהרתו
של רביו בטלוויזיה ערב הנסיעה,
כי יש לו בעייה אחת
שעליה אין הוא יודע אם הוא
יוכל להתגבר :״הריקוד בבית
הלבן, משום שאני לא יודע

גלי צה׳׳ל. בתוכנית גבר ואישה,
בה משדך מני פאר רווק ל רווקה
על גלי האתר׳ מבטיחה
התחנה זוג כרטיסים למופע אותו
יבחרו המשתדכים. אורח הד,תוכנית
שנערכה ביום החמישי
האחרון היה צעיר שענה לשם
משה, אשר החליט יחד עם אחת
הנערות שטילפנה לו, כי הם
אוהבים נגינת פסנתר, ורוצים

אהרון ידלין

שר־החינוך־והתרבות נפגש השבוע עם
המשורר יבי, שאמר לו :״אני רוצה
להעניק לך את ספרי תמורת עשר לירות. אמור לי אס לכתוב
בהקדשה, לחבר אהרון׳ או, לשר אהרון.׳״ ידלין ביקש את התואר
חבר, אולם סירב !לשלם עבור הספר, והיה הראשון שזכה בו חינם.

לרקוד.״ הבדיחה אומרת, כי
ברשימת הקניות ־של רבין היה
גם חליל, כדי שילמד בעזרתו
לרקוד.
0בדיחה אחרת מספרת
כי שומרי־הראש של רבין תודרכו
עוד לפני הנסיעה לשמור
על ראש־המסשלר, היטב, כדי
שלא יסתלק מחדרו בבית-
המלון, כדי ללכת לאיזה בר־מיצווה,
להרביץ שם דרשה
ולהרוויח קצת כסף בהזדמנות
חגיגית זו.

לשמוע את ערב הסיום של
התחרות. בשעה שלוש לפנות
בוקר, השעה בה מסתיימת
התוכנית, טילפן מני פאר לכתב
יומן גלי צה״ל בירושלים, רפי
מן, וביקש ממנו לצאת מוקדם
בבוקר למישרד כרטיסים ולהשיג
בכל מחיר צמד כרטיסים

למופע. רק לאחר מאמצים רבים
הצליח מן להשיג שני כרטיסים,
במחיר של 80 לירות, ולהודיע
למני בי הכל בסדר.
0אגב, מני פאר נראה
השבוע כשהוא מתאמץ להסביר
לשניים ממנהיגי המגבית היהודית
המבקרים עתה בארץ, מה
ההבדל בין העלייה לישראל
לפני מייספר ישנים לבין העלייה
כיום. טען מני :״פעם יהודים
היו משאירים את ממונם בחו״ל
ועולים להיקבר בישראל. היום
היהודים נשארים בחו״ל ושול חים
את ממונם להיקבר בישראל.״

0מיברקים בהולים יצאו
ממישרד־החוץ בירושלים לשגרירויות
ישראל בלונדון ובניו־יורק,
ערב צאתו של שר־החוץ
יגאל אלון לעצרת האומות
המאוחדות השבוע. אלון דרש
בתוקף מהשגרירויות לא להזמין
לו חדרים באחד ממלונות
הפאר, אלא במלון פשוט וזול.
ואמנם, אלון יתגורר, בערב
היחיד אותו יבלה בלונדון, ואילו במלון
בניו־יורק עדיין מחפשים בשבילו
מלון ״זול, טוב ונקי.״
אגב, שני המלווים היחידים
של אלון בנסיעה זו יהיו רעייתו
רות, ועוזרו האישי חיים
0המישלחת הפרלמנטרית
היוצאת השבוע למסע ביפן
ובמיזרח הרחוק, גדלה ברגע
האחרון בעוד חבר־כנסת אחד.
אל חברי המשלחת, ביניהם
שר־המישפטים־וד,דתיות חיים
צדוק, ח״כ משה ורטמן,
ח״כ ד״ר יוחנן כדר, ומזכיר
הכנסת נתנאל לור!־ ,הצטרף
אף ח״כ(אחדות העבודה) משה
כרמל. כרמל ביקש להצטרף

$£הצעד, מפתה הגיעה בשבוע
שעבר ללישכתו של שר־התיירות
ששה קול. בעלת
ההצעה היא מורה תל־אביבית
לאנגלית, מרים קצנלסון,
אשר כתבה לקול כי ראתה
אותו מדבר באנגלית בטלוויזיה,
בעת קבלת־הפנים שנערכה ל
האגורים

אלכם
אגור, צלם צעיר, בנו של אחד
הוותיקים בארץ, יעקב אגור, בפתיחת
מצילומיו במועדון התיאטרון בתל־אביב. אגור הצעיר נראה
יחד עם הוריו. הוא מוכר כל אחד מצילומיו ב־200

ריימונד כר (איירונסייד) בשבוע
הקולנוע בצפת .״האנגלית
שלך יכולה להיות יותר טובה,״
כתבה קצנלסון ,״ואני מוכנה
לתת לך שיעורים פרטיים, בחצי
מחיר.״

מארגני ערב הסיום של

תחרות הפסנתרנים על״שם א יתור
רוניינשטיין, נדהמו
לראות את נשיא המדינה,
אפריים קציר, כשהוא מגיע
לאירוע עשרים דקות לפני
השעה הנקובה בהזמנה. אחד
ממלווי הנשיא סיפר למארגנים,
שמיהרו לארח חברה לנשיא,
כי מאז התקלה שהיתר, לנשיא
בפסטיבל הישראלי בקיסריה,
הוא מקדים לכל מקום אליו
הוא מוזמן. כזכור הואשם הנשיא,
שבגלל איחורו לקונצרט
הפתיחה של פסטיבל קיסריה,
היה צריך קהל בן 3000 איש
להמתין כשעה עד לתחילת
הקונצרט.
! 0אותו ערב של תחרות
ארתור רובינשטיין, גרם לבעיות
לא רק לנשיא המדינה, אלא
אף לתחנת השידור הצבאית

למישלחת, אולם נענה בשלילה
והוסבר לו כי אין רוצים לנפח
בשעה זו את ההוצאות. אולם
כרמל הביא נימוק משכנע,
באומרו :״בשביל כרטים־הטיסה
שלי אתם לא צריכים לשלם.״
ואומנם, כרמל משמש כיושב־ראש
חבר המנהלים של אל־על,
ואינו משלם עבור כרטיסי-
הטיסה שלו.

חנה פר

בסוף השבוע בין שני מועמדי
מיפלגת העבודה לתפקיד מזכיר
המחוז בחיפה, ח״כ משה שחל
והמועמד האחר, אורי אגמי.
השניים ערכו מאות שיחות
טלפוניות בין חברי מרכז המחוז,
כדי לבקשם להצביע
״עבורי,״ והצטרדו עד שבימעט
לא יכלו לדבר יותר. עניין
הצרידות הפך להיות לבדיחה
של,ממש בחיפה, כאשר הסתבר
כי עוד שני אנשים הפכו צרודים
בגלל הבחירות, שנערכו
ביום הראשון האחרון. האחד
הוא יו״ר הקואליציה ח״כ משה
ורטמן, מתומכי שחל, והאחר
הוא ראש עיריית חיפה יוסך*
אלמוגי, מי שהטיל את כל
מישקלו עבור אגמי. מסתבר כי

כראון.

0שר־החוץ לשעבר, ה״כ
אבא אבן, נתקל בבעייה
בלתי־רגילה. כלב־ד,שעשועים
ישלו נשך ילד, ומישרד־ד,בריאות
דרש כי הכלב יוכנס להסגר
משך עשרה ימים, כדי להיות
בטוח שאין הוא חולה בכלבת.
הכלב הועבר אחר־כבוד למחנה
הסגר לכלבים, ליד העיר רמלה.
כעבור עשרה ימים הגיעה אשתו
של אבן, סדזי אבן למחנה-
ההסגר כדי לקבל חזרה את
כלבה, אולם כשראתה כמה הוא
מלוכלך ומוזנח לאחר עשרה
הימים במיכלאה, ויתרה עליו,
סירבה לקחת אותו חזרה.

הדוגנזנית הישראלית היפהפייה, הגיעה בש1
שעבר לארץ אולם נקראה כעבור שלושה ים
בטלפון דחוף, לחזור לארצות־הברית כדי לחתום על חוזה לסרט
היא תשחק. כזכור החלה חני את דרכה בעולם הזוהר, כשחקנ
סטטיסטית לפני שעברה לעולם הדוגמנות והתפרסמה בעו?
הצלמים תערוכה בתמונה לירות.

גם שני אלה ערכו טלפונים
רבים עבור המועמדים שלהם,
והצטרדו.
0מיקרה בלתי-׳נעים אירע

ליועץ המישפטי לממשלה מאיר
שמגר, דווקא בגלל עבירה

0לאחר שסיים את תפקידו
כראש המוסד, תיכנן אלוף
(מיל ).צבי (״צביקה״) זמיר
לצאת לחופשה ארוכה באחד
מבתי־המלון בארץ. אולם כש הציע
זאת לאשתו רנה, היא
הגיבה :״אנחנו יכולים לסגור
את אחד החדרים בבית, לפתוח
את •מזגן־האוויר, לא לצאת
מהחדר, ואז זה יהיה כמו בית־
׳מלון.״ משפחת זמיר לא יצאה
בסופו של דבר לחופשה.

על החוק. שמגר החנה את
מכוניתו במקום אסור באחד
מרחובות תל־אביב, ועלה ל־מיש
רד ממשלתי מסויים להשתתף
בישיבה. לפתע הוא נקרא
בבהילות על-ידי פקידות המי׳ש־רד,
שהבחינו בעד החלון כי
גרר !משמרתי עומד לגרור את
מכונית היועץ המישפטי .׳שמגר
מיהר למטה, הודיע לשוטר כי
הוא היועץ המישפטי לממשלה,
ומנע בכך גרירה ודו״ה תנועה.

₪בתוכנית בירה ומצב
רוח, שנערכה בשבוע שעבר
במועדון התיאטרון בתל־אביב,
שאל מנחה התוכנית יעקב
(״יענקל׳ה״) אגמון את האורח
המרכזי באותה תוכנית, שר־החינוך־והתרבות
אחרון יד*
לין :״מדוע, כאשר עושים
תוכנית סטירית ומערסלים בה
את הממשלה והמימסד, כמו
בתוכנית שלי, משלמים על
הכרטיסים מס עינוגים ,׳וכאשר
בחורה עושה סטריפטיז במוע־דון־לילה,
משלמים על הכרטיס
היטל סעד?״ שר־החיגוך השיב
לאגמון :״אני לא יודע, אבל
זו בעיה מוניציפאלית.״

01מ׳סתבר כי התפוח אינו
נופל רחוק מהעץ. בנו של ראש
הממשלה המנוח מיטה שרת,
איש־ד,עסקים חיים שרת,
מנהל המיפעל ליצור מיפרשיות
סנפיר, החליט אף הוא לחדש
מילים בשפה העברית, כפי
שאביו המנוח היה עושה. שרת,
אשר מיפעלו החל במיבצע
החלפת מיפרשיות ישנות בחדשות
תמורת תוספת מחיר,
תירגם את המונח הידוע בשפה
האנגלית לחליפין אלה, טרייר־אין,
למילה העברית: שחליפין.

0באותה תוכנית בירך
יעקב אגמון את הנוכחים בשנת
איחוד :״שתהיה זו שנת איחוד
בין הבנק של איצ׳לה לבין
בנק ישראל, ואז מצבנו יהיה
הרבה יותר טוב.״

תחרות צרידות נערכה

0המאבק אותו מנהל יו״ר
הכנסת ישראל ישעיהו ב-
שר-האוצר יחושוע רכיגו־ביץ,
על קיצוץ בתקציב הכנסת,
עומד כפי הנראה לפגוע
דווקא במישמר־הכנסת. ישעיהו
החליט לערוך קיצוצים, דווקא
בקניית מדים חדשים לשוטרי
מישמר־הכנסת, ולא לפגוע דרך
העולם הזה 1934

1 (| 11¥1י *1X1*711 1111ו|¥׳ 1י 1י חגגה ביום השישי האחרון את בר־המיצוודז
נוזל אלון. מלי היא אדריכלית־הפנים הירוש
^111111 11 שלמית עדנה לנגוצקי, בעלת מישרד אדריכלות משגשג. בין עיצוב בית־מלון בנתניה
ודירת־פאר בירושלים, הספיקה מלי לערוך לבנה מסיבת בר־מיצווה שהיתה -מסיבת השנה
של כל הייפים והיפות בארץ. בתמונה מימין ,׳מלי עס חתן הבר־מיצווה אלון ובתה דלית,
קיצוצים אלה בחברי-הכנסת,
או בעובדים האדמיניסטרטיביים
של הבית.
01 עד היום סוערת הארץ
בעיקבות ביקורם של כוכבי
איירונסייד דייימונד בר ודון
גאלאיווי, בישראל. השניים,
אשר כי.קך ו בחיפה ביום הראשון
לביקורם בארץ, כאורחי
ראש־העירייה יוסף אלמוגי,
ודאי אינם יודעים על המאבק

העז שהתחולל בין אלמוגי
לשר־התיירות משה קול, על
הזכות של. חיפה לארח אותם.
לפני בואם לארץ, שיגר עורך-
הדין החיפאי עמי רנד מיכתב-
מחאה לאלמוגי, בו טען כנגד
העובדה שהאיירונסיידים לא
יבקרו בחיפה, ואף ציין יכי
אי־ביקורם הוא בבחינת ד,משד
להתנכלותו של שר־התיירות
לעיר הנמל. אלמוגי אומנם
טיפל בפנייתו של רנד, הפעיל

בת ה־ 5ו, אשר למרות אוסף מלכות היופי ונערות הזוהר שהיו במסיבה, היתה שס הנערה
היפה ביותר. באמצע: זמר וזמרת אורחים במסיבתה ש!ל מלי, הזמר עקיבא (ח״כ) נוף, עס
הזמרת שולה חן. אולם לא רק זמרים היו במסיבה של מלי. בין למעלה מ־ 400 האורחים
שנשארו במסיבה עד השעות הקטנות של הלילה, בלטה הדוגמנית ומלכת־החן לשעבר
דניאלה הוד־סלומון, שנראת בחברתה של הזמרת שולה חן, בתמונה משמאל.

לחץ על קול, וחיפה זכתה
בביקור הממלכתי__ .
0במצב ביש נמצא בימים
,אלה אל״מ (מיל ).אליעזר
(״צ׳יטה״) כ הן, מנהל גימל־התעופה
בך גודיון בלוד. כהן,
המתגורר בשכונת נוה־רום ב־רמת־השרון,
הצליח להסתכסך
עם שכניו אשר הטילו עליו
חרם של מימש. הסיכסוך החל
כאשר כהן סטר לנער שבא
לבקר את אחת מבנות השכנים,
כשהוא רכוב על אופנוע מרעיש.
ימים מיספד אחר-יכך, התפרץ
יכהן על ילדי שכנים אחרים,
אשר שיחקו בשעת הצהריים
והפריעו לו במנוחתו. עתה
המצב הוא כזה שמעטים הם
השכנים המברכים אותו לשלום.
0בין האמנים שירדו לסיני
נדי לבדר את החיילים
בראש השנה, היה יגם אורי
זוהר• הנהג הצבאי, שהוביל
את זוהר וחבריו, נהג במהירות
שיגעונית, כשהוא כולו נלהב
מהכבוד להוביל אמנים כה
מפורסמים. זוהר, הידוע כפחדן
בכל הנוגע לנסיעה מהירה, לא
יכול היה להתאפק וציווה על
הנהג :״שזר אפרוריות בנהיגתה״
0במצב
בלתי־נעים, מצא
את עצמו השבוע עיתונאי
הארץ, שבתאי מכת. אל
ביתו של טבת הגיעה הזמנה
לדין, בגלל נהיגה פרועה אותה,
לפי כתב־האישום, ביצע טבת
לפני כחצי שנה. טבת מואשם
כי ערך תחרות עם נהג של
מכונית פיאט, כאשר זה עוקף
את זה עד שלבסוף אירעה
תאונה. אומנם בתאונה זו לא
היו פצועים, ,אך טבת בכל־זאת
הואשם על־ידי המישטרה בנהיגה
פרועה.

דליה מזור

קריינית־הרצף הוותיקה של הטלוויזיה, ב־כל־זאת
בהריון. כאשר פרחו השמועות על
הריונה של דליה, לפני מיספר חודשים, הכחישה זאת דליה מגל וכל,
אולס עתה אין היא יכולה עוד להסתיר זאת אלא כאשר היא יושבת
בתוך המסך הקטן, שס רואיס רק את פניה וכתפיה וכל השאר מוסתר.
העולם הזה 1934

0מאבק התיירת מגרמניה
בכרייש בים אילת שיימש בכל
ימי החג נושא כימעט־בילעדי
לשיחות בעיר הדרומית, והוליד
גם בדיחות רבות• אחת מאלה
נגעה לדמות אילתית שאיש
אינו מכיר את שמה האמיתי
(עזרא קדם) ,והכל מכירים
אותו בכינוייו — כריש. כריש,

ציפי שביט
השחקנית גבר על
ציפי חזרה לבמה, ואף החלה לצאת
כתמיד. בתמונה היא נראית עם ידיד,

שהיה מפקד בחיל־הים, מכהן
כעת כמנהל החברה לפיתוח
אילת. לפי הסיפור, התקיימה
ישיבה של עיריית אילת כאשר
מישהו פרץ לחדר וצעק :״שמעתם?
כריש תקף תיירת בחוף
אילת!״ השיב אחד הנוכחים:
״ימה? הוא השתגעו״

כריש עצמו, שהבדיחה

המצחיקנית החלה אט־אט להתאבלה,
לאחר מותו של בעלה.
ולבלות במסיבות, כשהיא עליזה
רווק ופליי־בוי, העונה לשס מלי.

הזאת רדפה אחריו, טען כי
אינה חדשה. לפני כמה שנים,
כשהיה מפקד חיל־הים בשארם-
אל־שייך, אירע שם המיקרה
.המפורסם שביו ׳כריש נשך חייל.
הידיעה הובאה לקבוצת מפקדים
במקום, ומישהו תמה :״מוזר
מאוד! ראיתי את כריש לפני
שעה, ואז הוא עוד נראה
נורמלי !״

מכתבים
(המשך מעמוד )9
בשמות אחרים. ועוד דבר: איש מבין
אותם אנשים לא הגיע למעמדו בזכות כיש־רון,
מרץ או רצון כביר. הם הגיעו למעמדם
בזכות הכסף, הפרוטקציה או הסכם. זהו
העולם של הוליווד, עצי״סרק אישר צומחים
ונובלים ואיש אינו זוכר אותם יותר. וכאן
טעותכם. כאן הסטייה מהדרך אשר העיתון
הולך בה. אתם מציגים אנשים הרחוקים
מהכישרון, מן האמנות ובוודאי מן האומץ
הפוליטי. אפילו הם לא יעזרו למי שלחם
למען עתיד טוב יותר כשהמדינה היתד,
במצבים קשים.
א 5רי הורוביץ, ומת־השוון

מכתב גלוי לאריה ניר
מספר שנים ביליתי בבתי־כלא. הרבה
פעמים הייתי מעורב בגזירותיך, ולא תמיד
השלמתי עימן, אלא מחוסר ברירה. במשך
הזמן התרבו האסירים שחשו כלפיד טינה
עזה ובוז.
אני מתייחס לאותם אנשים הזוכים לגישה
מרושעת ומשפילה בזדון בבתי־הכלא
רמלה ושאטה• אותם אנשים אשר איבדו
השבוע, בתוקף גזירתך, אחיזה נוספת בקשר
עם הבית. כוונתי לאיסור להכניס
מצרכים מן החוץ. כל החלטה מעין, אפי-

גונדר אריה ניר
גישה מרושעת
לו מסיבות ביטחוניות, אינה צודקת. אם
היית מבין אך מעט לנפשו של האסיר,
היית מונע זאת.
האם ניסית פעם, גונדר אריה ניר. להיכנס
לנפשו של האסיר, להביט מעיניו שלו
על הסובב אותו? אותם אנשים הנמקים
בצינוקות — משום שאינם מוכנים להיכנע

צלם אנושיותם וזכויותיהם כבני״אדם
חשובים להם. מעל הכל הקשר עם הבית
שהוא פתח התיקווה היחידי לעצם קיומם
באותו עולם חרב• האם יודע אתה מה
באמת חבוי בין אותם עוגות או תפוחים
שהובאו מן הבית? האם תארת בנפשך
שבלילות נודדת שנתם בלי מנוח? כל
ימיהם אפורים. כדי להחזיק מעמד בשיגרה
מדכאת זו. משהו חייב לתמוך בהם. צודקים
אלה הרואים באותה חפיסת שוקולד
או תפוח מן הבית את נקודת האור
בעולמם האפל.
גונדר נכבד, האם כל הבטיחות הארורה
שלך חשובה יותר מאותו סעד רוחני?
ש. צ ,.רחובות

החלטנו?עזוב
אנחנו מישפחה ישראלית בת ארבעה
נפשות, החלטנו להגר מן המדינה. הגענו
למסקנה שההנהגה הנוכחית של ישראל
חסרה שמץ של הגינות מוסרית, יכולת אינטלקטואלית
וכושר מינימלי להתמודד ולפתור
את הבעיות החברתיות והביטחוניות
העומדות בפני המדינה.
היות ואיננו רואים כל סיכוי לשינוי
משמעותי, בעתיד הקרוב, בהנהגה זו, ש נבחרה
על בסיס תככים מיפלגתיים וסיפוק
אמביציות אישיות המנוגדות לטובת
המדינה, החלטנו שמוטב לחזות בחורבן
המדינה מעל המסך הקטן מעבר לים.
מיכאל אלדור, תל־אביב

העולס חזה 1934

יצחק ובין גילה את השקפת עולמו -
נמה היא שונה מזו של גולדה?
ף• יאחד מסיפוריו, מתאר אוסקאר וויילד אשה, שהיתה נעלמת מדי פעם מביתה
וי המהודר. היא היחד, אפופה אווירה של סוד ומיסתורין.
לבסוף החליט המספר לעקוב אחריה, כדי לפענח את התעלומה המרתקת. הוא גילה
שהאשה נוהגת להיכנס לדירה אלמונית בשכונה מסוכנת. דירה זו הכילה את הסוד הגדול.
האיש פרץ לדירה. היא היתה ריקה. לא היה בה מאום. האשה לא נפגשה שם
עם איש, לא עסקה בכל דבר מיסתורי. היא היתה פשוט הולכת לשם כדי להעניק
לעצמה חיים עם נופר של מיסתורץ.

סיפור זה נושא את השם ״ספינכם לדא סוד.״

נזכרתי בסיפור זה, שאותו קראתי בילדותי, בהאזיני לראיון הארוך שהעניק יצחק
רבין לאנשי הטלוויזיה.
עולמו הרוחני של יצחק רבין הוא עדיין בגדר תעלומה. מאחר שהוקפץ אל כס
ראש־הממשלה במפתיע, מבלי לעבור דרך פוליטית ארוכה ומפרכת, לא היתה לו
ההזדמנות לגלות את מיכמני רוחו בפומבי. גם בתום 100 הימים הראשונים של שילטונו,
בהם נאם 100 נאומים, נשאר האיש בגדר ספינכס.
עכשיו, במשך שעה, אמר הספינכס את אשר בלבו.

ולא היה בו סוד.

ך* מחשכה הראשונה שחלפה במוחי, בתום הראיון, היתה :״הרי הוא לא אמר
1 1אף מילה אחת שלא יכלה להיאמר על־ידי גולדה מאיר.״

מחשכה נוראה.

אומנם, יצחק רבין הוא סימפאטי לאין ערוך מקודמתו. פשוט נעים לראות ולשמוע
ראש־ממשלה אינטליגנטי, שאינו מדבר בסיגנון גלותי, המסוגל לנסח מחשבה בבהירות,
ולבטאה בשפה ישראלית( .ובכלל זה עיוותי־לשון כגון ״יש לי את ו״אין לי את
מבחינת הסיגנון האישי, זהו שיפור ניכר.

אכל כשעוכרים מן הסיגנון אל התוכן, מן ה״איך׳ אל ה״מה,״ נעלם
השוני במהירות.

ולא סוד
האיש דיבר בגילוי־לב על בעיות רבות. אך לא היה לו מה לגלות. .
המחשבות היו שגורות. הגישות — ישנוודנושנות. במשך שעה שלמה לא אמר דבר
שלא יכול היה להופיע במאמר ראשי של עיתון־ערב. הוא לא השמיע אף מחשבה
חדשה אחת, אף לא רמז דק שבדקים שיש עימו בשורה חדשה כלשהי לגבי בעייה כלשהי.
בענייני־פנים, היו הדברים רדודים. בענייני חוץ — מקובלים ומיושנים. בענייני
רוח — שיטחיים.

לספינכס אין סוד. ליצחק רכין אין מה להסתיר. כל סבתה טובה
יכולה להסכים לדיעותיו.

אף אם הכעייה היא רק שד מירשם־התושכים, כפי שנדמה ירכין
כטעות — מדוע לא יסכים לביטול רישום פריטי הדת והלאום במירשם־
התושבים וכתעודות־הזהות ז
הצעתי זאת בכנסת פעמים רבות. ביתיהמישפט העליון של המדינה הצטרף פה״אחד
להמלצה זו. היהודים בכל העולם תבעו (והשיגו) את הדבר בארצות מגוריהם. זוהי
דרישות־יסוד של כל אדם ליברלי מודרני.

אודם רבין דחה את הדבר מכד ובד. מוכרחים לרשום. למה?

מפני שמדינת ישראל צריכה לשמור על יהדותם של יהודים בחו״ל. על־כן צריך
כל יהודי בחו״ל לדעת מה ההגדרה של יהודי במדינת־ישראל.

גישה זו מדהימה ממש בפשטותה, כשהיא באה מפי ישראלי נאור.

* י5ן ח, לדוגמה, בעייה שהיא אבן־בוחן לגישה מודרנית בעולם של ימינו: בעיית
^ הילודה.
•בשביל רבין אין בעייה: צריכים להגדיל את הילודה. דרושים יותר יהודים במדינת
ישראל.

דרושה יהירות ישראלית רבה, כדי להאמין שאיזושהי קנונייה פוליטית של 120
עסקני־מיפלגות ישראליים, בעלי רמה ממוצעת ופחות מזו, תקבע בעיני יהודי העולם
מיהו יהודי ומי לא!
לגבי ישראלי מודרני, ליברלי, חילוני, התשובה לשאלה יכולה להיות רק אחת :

בינתיים למד העולם, ולמדנו בארץ, כ־ הילודה יכולה להיות קללה — לא רק
בארצות של ״התפוצצות האוכלוסין,״ אלא אף בארצות מפותחות ביותר. רק מיששחה

אבל רבין אינו רואה את הדבר כך. אין הוא חולם אפילו על האפשרות להפריד
בין לאום ודת — ולא־כל־ישכן בין מדינה ודת.
ושוב — נדמה לי שאמר את הדברים בכנות. ולא כתכסיס של פוליטיקאי. השקפתו
זהה עם זו של גולדה.

אורי אסרי

** כאן רק קפיצה קטנה לנושא אחר, המגלה את השקפת־עולמו של אדם: נישואיי
) תערובת.
האזנתי פעם לנאום של גולדה מאיר בכנסת, שגילה לי את כל אפסותה המחשבתית
של אישה פרימיטיבית זו. בראשית הנאום העלתה על נס את גבורת היהודים בכל
הדורות, אשר מתו על קידוש־השם ולא המירו את דתם כדי להציל את חייהם. בסוף
הנאום תמהה מדוע אין אשה נוצריה, הנישאת ליהודי, מוכנה להביא את הקורבן הפעוט
של המרת דתה.
נזכרתי בנאום זה לשמע הראיון עם רבין.
הוא נגד נישואי־תערובת. הוא רוצה שצעיר יהודי יישא את אהובת־ליבו רק
אחרי שתתגייר.
מסופקני אם יש ב* 1974 עוד מנהיג לאומי אחד בעולם, מילבד מועמר קדאפי או
המלך פייצל, המוכן להשמיע הכרזה כזאת.

כל צרפתי היה מסכים עם גישה כזאת ללא הסתייגות — לפני
50 שגה.

עשירה מאד יכולה להבטיח מיחייה, חינוך והתפתחות נאותים לילד חמישי. ילד הגדל
במישפחה ענייה ״ברוכת ילדים,״ נידון מראש לחיי ביריד׳ מרייי״ יפשע

גם •טוחרי־הריבוי הנאורים מכינים כיום כי יש לחתור למישפחה
מאוזנת, וכי ההטפה לריכוי־ילודה צריבה להיעצר ליד גבול הגודל
האופטמלי של המישפהה הרצוייה. עם קטן, בעל רמה טכנולוגית
גבוהה, איזון חברתי, בושר חינוכי ומוראל גבוה מסוגל לעמוד כמילח־מת־הקיום
יותר מאשר עם פחות קטן, בעל סער חברתי מתרחב והולך,
רמה חינוכית מידרדרת והתפרקות חברתית כללית.
ו־ 40 מיליון מצרים יוכיחו.
לכל זה לא היה זכר בדברי רבין. הוא חזר על המליצות הישנות מימי סבתה.
אם היה זה תכסיס של פוליטיקאי, החושש להשמיע דברים השנויים־במחלוקת,
אין זה נאה לאיש. אם הוא מאמין במליצות אלה באמת — וכך היה נדמה לי — כי
אז מוטב שיחשוב על הדברים מחדש.
ן״* וא הדין לגבי בעייה מסוג אחר — בעיית ״מיהו יהודי.״
1 1בתשובה לשאלה אמר רבין, במפתיע, שאין זו בעייה של חוקיהשבות, אלא של
מירשם־התושבים בילבד.

נראה כי אין הוא מתמצא בגעייה כראוי.
את רישום.הדת והלאום במירשם־התושבים אפשר לבטל. אך אי־אפשר להשתמט מן
החובה להגדיר ״מיהו יהודי״ בחוק־השבות — מבלי לבטל את חוק־השבות כליל.
האם אדם שהתגייר אצל רב רפורמי בברוקלין זכאי לעלות לישראל על פי חוק־השבות
— כן או לא?

יהודי הוא מי שרוצה להיות יהודי. בד אדם יכול להיות יהודי
על פי דרכו. זוהי החלטה פנימית שד הפרט. אין זה מעניינה שד המדינה.

האהבה היא חופשית. זכותו שד אדם להתחתן עד פי צו־ליכו היא
מוחלטת. השקפה המשעבדת זכות זו לכפייה דתית או דאומית, דא
יכירנה מקומה בסו!? המאה ה*20׳.

אין לכפות על אדם דתי להמיר את דתו כדי להתחתן (דבר שהדת היהודית, אגב,
פוסלת מעיקרו) ,ואין לכפות על אדם אתאיסטי לעבור טכס שקרני (הפסול אף הוא
מבחינה דתית).
אם רוצים לשמור על ״יהדותם של היהודים,״ כשמיליונים נישאיס בנישואיי
תערובת, יש פיתרון: להכיר בקיומם של עם יהודי חילוני ומדינת־ישראל חילונית. .
אמריקאי הנושא יהודיה, או רוסיה שנישא ליהודי, רוצים לא פעם להצטרף לעם היהודי
או לעלות למדינת־ישראל. זוהי הצטרפות חילונית, לאומית, אזרחית. היא יכולה להעשיר
את עמנו ואת מדינתנו.

לצורד זה יש דשכור את ככדי הכפייה הדתית ודהפריד את הדת
מן המדינה — דבר שאן! מיפדגה ישראדית אחת, מאגודת־ישראד וחרות
ועד ל״ע ור״צ, אינה דוגלת בו.
(המשך בעמוד )28

יצא ביום החמישי האחרון יושב־ראש הנהלת
בנק הפועלים, יעקב לווינסון, לשווייץ,
להציל את הבנק.
לווינסון, שסירב לפני כמה חודשים
לקבל עליו את תפקיד שר־האוצר, עלה
לכותרות עת הכשיל נגיד בנק ישראל,
משה זנבר, את ניסיונו לרכוש בשקט את
בנק ארץ־ישראל בריטניה, ולמנוע הפסדי־עתק
של המדינה כתוצאה מפשיטת־רגל
פומבית.
עתה שלחו ספיר, כדי לעשות מה שזנבר
הכשיל בארץ: העברת הבעלות של הבנק
בשווייץ, בשקט, מידי טיבור לידיים אחרות,
והבטחת קיום הבנק כנגד קבלת נכסיו
בישראל, בעיקר המיפעלים אתא, לודדיה,
השקעות בחברה לישראל וכן בבנק לפיתוח
התעשייה.
אם חשב ספיר, כי הפעם יצליח להציל
את טיבור בשקט, דאג זנבר למנוע זאת.
יום אחד לאחר יציאתו של לווינסון את
הארץ, פירסם כתבו. הכלכלי של הארץ,
הנאמן לזנבר אישית, את פרשת הסתבכותו
של טיבור, תוך הדגשת הקשרים הקרובים
בין ספיר לטיבור.
פיצוץ הפרשה בעיתונות הישראלית חולל
סערה ציבורית, המקבילה למה שקורה
עתה בגרמניה, שם הסתבך הבנק המחוזי
של הסן, המחזיק ב־ 340/0.ממניות הבנק
של טיבור, בהפסדים של 600 מיליון מרק.

הגיבורים: טינוו רוינבאום, משה זנבו ופינחס ספיר*

כגרמניה מאשימים, כי טיכור
הוא שגרם לחלק ניכר מן ההפסדים
שד הכנק הגרמני, כסככו
אותו כעיסקי־המקרקעין שלו, כעיקר
כפרשת קרקעות כית המלוכה
כרומא. אופייני דשווייץ הוא,
כי הפרשה הוזכרה רק כידיעה
קטנה כעיתון כציריד. כגרמניה
היא חוללה סערה כגלל מערכת־

טיבור: ה חנו ט!
ק 1פ אי של הפשע המאורגן באמריקה £ו

שותף מפא״׳ בעסקים

השחנרים £ו מממן ענלמי של ה מפד״ל £־ האי ש שמינה א ת רא ש
ה ש. ב .כנציג!

^ מ שתמט מצה־־ל ש קיבל דרכון־שירות ישר אלי

יו־־ר ועד ת הכספי ם של הקונגרס היהודי העולמי ^ חבר מרכז מזרחי
ך 1פני עשרה ימים בדיוק ישב ד״ר
/טיבור רוזנבאום, איל־חכספים ד,ידוע
משווייץ, יחד עם מנהל־עסקיו בישראל,
עמוס מנור — מי שהיה ראש וזש.ב— .
אצל פינחס ספיר, בלישכתו בסוכנות היהודית
בתל־אביב. פניהם של טיבור, ובעיקר
של עמוס מנור היו, לדברי עדי־ראייה,
מודאגים ביותר.
היתד, להם סיבה לכך: האימפריה הפיננסית
שבנה טיבור ב־ 20 השנים האחרונות
עמדה להתמוטט, והם באו אל ספיר —
מעשיר המיליונרים — כדי שיציל את
טיבור.
על-מנת לשכנעו, הביאו עימם תקדים:
לפני שלוש שנים הורה ספיר להציל את
אסטוריו מאייר, איל-הנייר האיטלקי, מראשי
מיפעלי נייר חדרה, שעמד לפשוט
את הרגל בגלל משבר עולמי בתעשיית
הנייר. ספיר זכר למאייר את חסדי היחל־צותו
לעזרת לעזרת המדינה שבדרך, כולל
עזרתה בהברחות־נשק עבור ההגנה, הורה
להלוות לו 20 מיליון דולר כדי להצילו.
מאז החלה מהפיכה בתעשיית הנייר, שהוא
כיום יקר כימעט כמו זהב, ומאייר ניצב
כיום על רגליו, איתן ומבוסם.
הס יכלו להביא עוד דוגמה: לפני חודשיים
הורה ספיר להציל את סם רוטברג,
יושב ראש הבונדס בארה״ב, ידיד אישי
שלו ויוזם של השקעות רבות — בכספי
אחרים — בישראל. רוטברג שרוי בקשיים
כספיים בארצות־הברית, ועל-ידי שורת
עיסקות מסובכת־ נתנה לו מדינת ישראל
מילדון דולר, מכספי משלם המיסים. ל־רוטברג
וטיבור רוזנבאום היה נושא משו

תף: רוטברג עשה את כספו בשותפותו ובסיועו
של מאיר לנסקי, לפני עשרות שנים.
כך גם עשה רוזנבאום.
גם בינו לבין מאייר יש להבדיל אלפי
הבדלות. מאייר מעולם לא היה ישראלי,
דיינו אזרח איטלקי שעזר למדינה ללא
קבלת גמול, עד שנקלע לצרות. רוזנבאום
היה בארץ, ברח ממנה, השתמט מצה״ל
וסירב להתגייס למרות שורה של צווי-
גיוס שקיבל, כימעט שלא השקיע בארץ
מכספדשלו, והגיע למה שהגיע על־ידי
קשרים עם העולם התחתון הבינלאומי.

דברים אלה מציירים את ההי-
פף הגמור מדמותו •טל טיבור המצטיירת
כיום בעיתונות הישראלית
נ גכיר שהשקיע כישראל 50
מיליון לירות, רב וד״ר ותלמיד-
חכם ואחד מל״ו צדיקי שווייץ,
דימוי זה הוא כלוף גדול, מעין
כלון נפוח של יחסי-ציכור, המתנפץ
כימים אלה כרעש אדיר, ככל
כלון המתרוקן מתוכן.
תעלומת 40ה מיליוני ם
** אשר ביקשו רוזנבאום ומנור את
העזרה מספיר, ברור שספיר ידע את
כל זאת, אולם החלטתו להציל את הבנק
היתד, מחוייבודהמציאות: אחרי התמוטטות
בנק ארץ־ישראל בריטניה היתד, מפולת
של בנק יהודי נוסף פוגעת ללא-תקנה
במדינה, וביכולתה לגייס כספים. כבר היום

מתקשה ישראל לקבל מילוות בחו״ל.
התמוטטותו של בנק חצי־ישראלי בשווייץ
היתה מנחיתה מהלומה עזה על כלכלת
ישראל.
ייתכן גם כי ספיר חשש שמפולת של
בנק כזה תגרום לגילוי מערכת העסקים
המסועפת של הבנק הבינלאומי לאשראי
של טיבור, הבנק השותף מחד עם מאיר
לנסקי ומאידך עם מפא״י — הבנק שמוסדות
ממלכתיים מסויימים עובדים עימו בקביעות.
ואולי חשש ספיר גם מתגובת שרשרת:
בבנק זה הפקיד נאמנו של ספיר, מיכאל
צור, כ־ 40 מיליון דולר מכספי החברה
לישראל, בתי־הזיקוק וצי״ס. התמוטטות
הבנק היתה מביאה לאובדן ההפקדות,
ומסכנת את קיום החברות, שהן מאבני־התשתית
של המשק הישראלי.
את החשבון עם מיכאל צור, ידידו האישי
של טיבור ושותפו בעבר לעיסקות חשאיות,
עוד מימי היות צור מנכ״ל מישרד־המסחר־והתעשייה,
יעשו לאחר־מכן. שהרי מזה
שלושה חודשים מרננים בז׳נווה על קשיים
בבנק של טיבור. רק לפני חודשיים מכר
טיבור את חלקו בחברת אשדוד של עובד
בן־עמי, לקונצרן כלל ולבנק דיסקונט.

מדוע, אס-כן, המשיד צוד להחזיק
כ 40-מיליון דולר מכספי הכרות
ממשלתיות ככנק קטן כזה,
האשון ז שמועות כאלו?
מכל מקום, לאחר סידרת פגישות נוספות
בין ספיר לטיבור, במשך חג ראש־השנה,
* בנשיאות הוועדה הכלכלית ב־.1973
שני מימין: אליהו סורסקי, בנקאי ממכסיקו.

הכחירות הנערכת עתה כמחוז
הסן — כישראל כגלל המילחמה
כין ספיר לזנכר.
השערוריה האדירה שפרצה בגרמניה גורמת
שם עכשיו לתסיסה אנטי־שמית מחודשת.
שוב מופיע היהודי כרמאי.

הרכבת
של אייכ מן
ף* וזנכאום 51 הוא יליד הונגריה,
ן כמוהו כנגיד בנק ישראל, זנבר. הוא
ניצל מהשמדה תודות לרכבת־המייוחסים
של ד״ר ישראל קסטנר, שיצאה באישורו
של אדולף אייכמן. צחוק הגורל: אותו
עורך־הדין שמואל תמיר, שקנה את עולמו
בתקפו את קסטנר על קשריו עם הנאצים,
הוא שהגן לפני שש שנים על רוזנבאום,
ניצול הרכבת של קסטנר, בהצליחו למנוע
מכל העיתונות הישראלית את פירסום
כתבת הלייף, על קשריו עם עולם הפשע
האמריקאי. כל העיתונות שתקה — מילבד
העולם הזה, שהביא את הסיפור המלא וגרם
גם להעלאת הנושא בכנסת, על-ידי ח״כ
אורי אבנרי.
מייד לאחר תום מילחמת־העולם עלה
רוזנבאום ארצה, הצטרף לקיבוץ משואות־יצחק
של הפועל־המזרחי. אך חיי הקיבוץ
לא היו לרוחו, ושנה לאחר־מכן היה כבר
בשווייץ, כנציג מחלקת העלייה של הסוכנות
היהודית. ראש מחלקת העלייה היה
אז יצחק רפאל, ידידו ופטרונו של רוזנ־באום
כל ה־שנים, שנעזר לאחרונה בתרו־

מותיו במערכות זזבחירות הפנימיות ב־מפד״

שווייץ היתר. באותה תקופה מרכז פיננסי,
אליו הגיע לעיתים תכופות מי שהיה לאחר
קום המדינה מגכ״ל מישרד־הבטחון —
פנחס ספיר. ספיר למד להכיר את האיש
של רפאל בז׳נווה, נעזר בו בעיסקות שונות
שהותירו לטיבור הכנסה נאה ושמנה.
באותה תקופה פעל בשווייץ ישראלי-
לשעבר נוסף, שירד מן הארץ יחד עש
רתנבאום: ויליאם רובינסון, בעל תעשיות
הבירה ויצרן הטלוויזיה זניט בישראל.
טיבור ורובינסון סייעו לספיר בעסקיו,
התיידדו עם הנציג של ספיר בשווייץ, ד״ר
צבי דינשטיין, שלמד שם מישפטים.

קלות תנועה בנסיעותיו, בשליחות מחלקת
העליה.״
כעבור ארבעה ימים בלבד כבר שלח
טיבור לרפאל מיברק, בו הודה לו על
קבלת הדרכון. באוקטובר 1953 דרש
מישרד־חחוץ את הדרכון חזרה. רפאל התערב
שוב. הוא שלח לטיבור מיברק בו
הודיעו :״מישרד־החוץ התחייב להודיע
לקונסוליה לא לבקש חזרה את דרכון־
השירות.״
אולם ב־ 1954 נבחר רפאל לכנסת, חדל
לכהן כראש מחלקת־העלייה, ושוב היה
הדרכון בסכנה.
רפאל ניסה לעזור, אך לשווא. דרכון־
השירות נלקח. טיבור ניאלץ להמתין עשר
שנים, עד שהצליח להתמנות כקונסול
של מדינת ליבריה באירגון האומות המאוחדות
בדנווה, לקבל דרכון דיפלומטי.
חשיבותו של דרכון זה התבררה, כאשר
בסוף שנות ה־ 60 נחשפה רשת עובדיו, ש העבירו
כספי-פשע אמריקאיים לבנק שלו
בשווייץ.

דיפון אי־שירות
בצה׳׳ל
בנק לשימוש פרטי

מילחמת השיחרור עברה על רו
זנכאום כשהוא יושב כשווייץ
ומטפל כעלייה. כידוע, מיספר העודים
משווייץ לישראל ככל השנים
מאז לא הגיע אח ד ,500-כד
שנותר דו זמן פנוי רכ, לעניינים
אחרים.

ף ינו א ר 1951 החליט מישרד־הביטחון,
* כי הגיעה השעה ששליח מחלקת העלייה,
טיבור רוזנבאום, יתן לצה״ל את
שירותו ככל אזרח אחר. אבל טיבור לא
חלם כלל לבזבז כמה שנים טובות מחייו
למען צה״ל. בפברואר 1951 כתב ליצחק
רפאל :
״הנני מצרף לך את העתק בקשתי בנוגע
לדיחוי (הגיוס) .אני תיקווה כי הקונסוליה
קיימה את הבטחתה והעבירה זאת באורח
טלגרפי למר ניב. במיקרה שלא, הרי לך
הבקשה, ונא תמציא זאת לידיו. קשה לי
למצוא מילים כדי להודות לד על מסירותך
הרבה בעניין, ואשתדל להיות באותה מידה
תמיד לרשותך. ברכות לבביות לגאולה,
לבנך הנחמד, לרב מיימון שליט״א, בתיקווה
כי העניין סוף כל סוף יסודר.״

ך* אותן שגים 1955־ ,1954 עשה טיבור
*את הזינוק הנחשוני של חייו.
הוא התוודע אל יחזקאל דגן, איש מיש-
לחת־השילומים הישראלית בגרמניה, שהיה

..לייו׳ מאשים

זהו צילום אחד מעמודי שבועון הלייף האמריקאי,
שהצליח להוכיח כי מנהלים של הבנק של טיבור רוזנ־באום
עוסקים בהעברת כספים שחורים, שהושגו בתעשיית הפשע האמריקאית.
בבת־ים, יחד עם מישפחת מי שהיה ראש־העיר,
מנחם בן־ארי. בשנות ה־ 60 קנתה
הקבוצה את טכסטיל בית־שאן, ומייד ל־אהר־מכן
את לודדיה.
ב־ 1962 גילה רובינסון כי דגן ורוזנבאום
מרמים אותו, וקיבל בבית־המישפט ב־ז׳נווה
צו לגילוי כל מיסמכיו של דגן,
שהיו שמורים בבנק של טיבור. גילוי ה־מיסמכים
עלול היה להביא לחיסולו של
דגן בישראל, ודגן נכנע. הוא קיבל מרו-
בינסון חצי מיליון דולר — שהיו מופקדים
בבנק של טיבור — וכן את מיפעל לודדיה,
בעוד רובינסון נשאר עם הבירה והטכסטיל.

ואכן, רפאל הסדיר את העניין,
ומישרד-הכיטחון ויתר על שירותו
הצבאי שד טיכור. ויתור זה היה
מוזר כיותר, כיוון שאותה עת
ניהל טיכור, כעזרת רפאל, מאבק
להכלת דרכון ישראלי — ולא סתם
דרכון, אלא דרכון־שירות.

רוזנבאום החזיק בדרכון ישראלי רגיל,
שתוקפו הוארך מדי־פעם בהוראה אישית
של שר־הפנים המפד״לי, משה־חיים שפירא.
הארכה מיוחדת זו ניתנה בגלל אי־בואו של
טיבור לארץ, לצורך הארכה נורמלית של
השהות בחו״ל. אולי מחשש מפני גיוסו
לצה״ל. מכל מקום, ב־ 8בפברואר כתב
רפאל למשה צ׳רבינסקי, במישרד־החוץ הישראלי

״בהתאם לשיחתנו אתמול, הריני לבקשך
בכתב לדאוג להוצאת דרכון־שירות למר
טיבור רוזנבאום, מנהל מישרד ארץ-
ישראלי בשווייץ. הדרכון נחוץ לו לשם

העולם ה1ה מאשים

זהו שער של העולם הזה, בו הובא בשנת
1968 סיפור ההשקעות הזורמות• מראשי
הפשע המאורגן בארה״ב לישראל.

הפרשה לימדה את רוזנכאום
דכר חשוב: כי דגן וכספו נתונים
כידיו, לשבט או לחסד. מעתה ואילך
עתיד היה דגן להמשיך להופיע
כנציגו של רוזנכאום, אכל זה
האחרון היה בעל-הכית, ותוך
שנה־שנתיים הוא זרק את דגן
לחלוטין מן העסקים, והשתלט לכדו
על הכל, כולל הבנק.

אחראי לחתימת שורה ארוכה של עיסקות
בדבר רכישת ציוד לישראל. אחת ה־עיסקות
היתד, רכישת אלפי צריפים בשוודיה,
עבור שיכון עולים, שעמדו לבסוף
ריקים שנים רבות.
כאשר התוודע ראש מחלקת־העלייה ב־ ף• וזנכאום קיבל בינתיים תיגבורת,
ז׳נווה, טיבור רוזגבאום, אל יחזקאל דגן, ן מכמה כיוונים. האחד, מישפחתו הב־
חדשה. הוא התחתן עם סטפניה שטרן, אחוהיה
כבר דגן בעל הון ניכר, שנאמד
שניים־שלושה מיליון דולר. השניים החלי תו של ויליאם שטרן, איש־העסקים היהודי־טו
כי במקום לעשות עסקים בשביל מדינת־ בריטי שנכנס לעולם-העסקים בבריטניה בישראל
באמצעות בנקים אחרים, מוטב סערה, תודות לנישואיו עם בתו של ה־מולטי־מיליונר
יהושוע פראשווטאר. הנישולהיות
בעלי
בנק.עם שמואל שפם, אזרח אים העבירו לבנק של טיבור עסקים רבים
הם התקשרו
שווייצי, ויחד איתו הקימו את הבנק ה -של מישפחות -שטרן ופראשווטאר.
תיגבורת נוספת: רוזנבאום מכר חלק
בינלאומי לאשראי. דגן היה כבר אז
אדם בעל עבר מעורפל. לפני שיצא לעבוד מן הבנק שלו לאיל־העסקים היהודי־קנדי
במישלחת־השילומים היה איש־אמזנו של ליאו בלומפילד, נכנס באותו זמן לעסקים
לוי אשכול, שיכנע את הנוגעים בדבר עם עולם־הפשע האמריקאי. הקשר הזה
להקים חברה בשם מתום, בה השקיעו כס נוצר באמצעות סילוואנו פראדמן, בנו של
פים הממשלה, בנק לאומי ומשקיעים זרים. דוד פראדמן, מלווה־בריבית לסוכנות היהומטרת
החברה היה להלוות כסף למשקיעים דית ונציג רסקו ב-שווייץ.
סילוואנו שידך כין טיכור לאנזרים,
אולם תוך זמן
קצר התברר כי דגן שי לנסקי, ומייד נפתח פניך של
הילווה את כפפי החברה
לקרוב־מישפחה הכנק באיי בהאמה, דרכו הוברחו
שלו, שרכש את מפעל
הרגל. האמאייל של פלא־ עשרות מיליוני דולרים לבנק ש־לום
שפשט את
לעבוד בחו״ל היתה מעין גלות, כשווייץ. ההפקדות האדירות של יציאתו הגלות איפשרה לדגן לצבור את כספי הפשע של אירגונו של מאיל אולם לנפקי, דירבנו את הבנק לגידול
ההון, שבאמצעותו ייסד טיבור את הבנק כלתי-רגיל. הוא פתח סניפים בשלו.
מקומות
שונים, מאזנו גדל במהימישך
שבע שנים ניהל רוזנבאום
בנק רות, ועבר את מחצית המיליארד
צנוע וסולידי, שהיה קשור בעיקר בישראל.
עסקים פרנקים שווייציים.
רובינסון ודגן החלו עושים בארץ
באותה תקופה החל בפעילות בשווייץ
רבים, בהשתמשם בבנק של טיבור ככיסוי.
בשנת 1955 רכ-שה הקבוצה את תעשיות ובישראל אדם נוסף, הרפתקן ונוכל בינהבירה,
באמצעות חברה בשם כרמל טראסט לאומי, שהיה אחד הגורמים להסתבכותו
של רוזנבאום כיום: דורג׳ מגדל, או מג*
הרשומה בוואדוז, בירת-ליכטנשטיין.
ההסכם שבין רובינסון לדגן הופקד בבנק טאלו.
ן | 1ך 1 ¥ 1י וילהלם הא4קל, יושב־מנטאלו,
שעלילות ההונאה שלו באירופה
1 #1 11111 ראש הבנק המחוזי של של טיבור, בסודיות מוחלטת, כיוון שלדגן,
הסן, שסיבך את הבנק שלו בהשקעות כוש כאזרח ישראלי, אסור היה להחזיק כספים אחרי המילחמה יכולות לשמש עלילה ללות,
היה מעורב בעיסקות גס עם רוזנבאום. בחו״ל. אחר־כך עשו יחד עיסקות־קרקע סרטים שיגרמו להעוקץ להסמיק מבושה,

נישואין וסיג־די
קאט הפשע

החל בסוף שנות ה־ 50 לפעול בישראל, כמו
כמה וכמה נוכלים בינלאומיים. בין השאר
רימה את כור, מכר להם ציוד משומש
ובלה של מיפעל לייצור נורות, וכור
הקימה מיפעל בשם ישתם, שהפסיד ללא׳
הרף.
בישראל נכנס מנדל כשותף, עם הקבלן
יעקב ארמרניק, לחברת אריאב, שבנתה
בין השאר את בית מעיא בדרך פתח־תיקווה
בתל־אביב.
אריאב ומנטאלו יזמו את רעיון בניית
רמת-החייל, כשיכון נכי מילחמת־השיחרור,
שהזרים לשניים רווחים נאים. בתחילת
שנות ה־ 60 הכיר מנטאלו את רוזגבאום,
ועודד אותו ועוד בנקאי סולידי והגון
מבאזל, בשם מקס זליגמאן (בעל בנק
זליגנואן לשעבר, כיום בנק רובינסון) ,ל היכנס
להרפתקת קרקעות בית־המלוכה ברומא.

ר ק עו ת
מי שפחת המלך
1מישפחת סכויה האיטלקית היו
/עשרת אלפי דונם ליד אוסטיה, פרבר
של רומא, ונמל התעופה ליאונרדו דה״
וינצ׳י. המקום נקרא ,׳מרינה ריאלי״ —
אחוזת הים — וכולו יערות אורן עתיקים
ונפלאים.
השטח הוחרם על-ידי ממשלת איטליה
אחרי מילחמודהעולם השנייה בגלל שיתוף־
הפעולה של המלך עם הגרמנים. מנטאלו
קנה את השטח כולו במחיר של 10 סנט
המטר, הכניס שותפים במגמה להפשיר את
החרמה ולפתח את השטח. אחרי שמנטאלו
ורוזנבאום קנו את השטח, הם הכניסו את
זליגמאן לעיסקה, תמורת שישה מיליון
דולר שהשקיע בפיתוח המקום.
זליגמאן הביא אחריו את סר זיגמונד
וארבורג, מראשי עולם הפיננסים היהודי
באירופה. וארבורג נכנס אף הוא כשותף.
כעבור זמן נוכח זליגמאן כי רימו אותו,
החליט לצאת מן השותפות בכל מחיר.
הוא קיבל 2500 דונם תמורת הוספת 2.5
מיליון דולר על השישה שהשקיע. חישבו
לו את ערך הקרקע לפי 750 דולר המטר,
כאשר ה־ 6מיליון היו הפסד. עיסקה זאת
גרמה כעבור שנים אחדות לחיסולו של
זליגמאן, ולמכירת הבנק לרוזנבאום, והיא
כיום אחד הגורמים שחיסלו את טיבור.
השטח שנותר חולק בין מנטאלו ל־ווארבורג
מחד, לבין רוזנבאום מחד. מאז
שוררת איבה עזה בין רוזנבאום לווארבורג׳
וזה האחרון נלחם בטיבור בכל האמצעים,
כאשר טיבור, למשל, מסייע למנכ״ל החברה
לישראל, מיכאל צור, להמשיך בתפקידו,
כנגד וארבורג המבקש לסלקו. ההשקעה
האדירה של טיבור בקרקעות הביאה, לפני
כמה שנים, את הפיקוח על הבנקים בשווייץ
לידי דרישה כי יפריד בין עיסקי הבנק
(המשך בעמוד )23

.מירחמת יום הכיפורים היווה ׳שועה־בהלס -אילו אחרה בכמה שניס* ,יוכן שצנדד היה מובס )מתפורר־

במלאת שנה למילחמת יום־הביפורים, פותח ״העולם הזה״ גכתבח זו
את הוויכוח הפומבי המיקצועי על חלקו של צה״ל במילחמה זו, ועל הסיבות
היותר־עמוקות לכישלונות שחיו.
יותר מזה: גסידרה זו חונך ״העולם הזח״ למעשה ענף חדש בעיתונות
הישראלית — ענף שחסרונו היה כשלעצמו מחדל לא־ייסלח ובלתי״מובן :
הפרשנות הצבאית.
יש בארץ כתבים צבאיים מוכשרים, המוסרים לציבור מידע על הנעשה
בצח״ל, עד במה שהדבר ניתן. יש קצינים־בכירים לשעבר, המהווים מדי פעם
דיעח על מאורעות פוליטיים, או המשמשים דוברים ומתרצים בלתי״רשמיים
למערבת־הביטחון.
אולם חסרו בעיתונות לחלוטין פרשנים צבאיים אמיתיים — אנשים
שתפקידם הוא לנתח ולפרש את ההתפתחויות הצבאיות, את הדוקטרינות של
צה״ל ואת מהלכי המילחמות — בדי לחשוף את הטעון תיקון, לטפח את
הטעון שמירה ולאפשר לציבור הנאור לעצב לעצמו דיעה עצמאית על המוסד
החשוב ביותר במדינה.
בארצות אחרות מילאו פרשנים צבאיים לא פעם תפקיד חיוני בשינוי

פני הצבא. הדוגמה הבולטת ביותר לבן ניתנה, אולי, על״ידי הפרשן הצבאי
הבריטי המניח, סרן (מיל ).לידל הארט.
בנימין עמידרור, סרן (מיל ).בצה״ל ואיש חיל״השיריון, משן את
תשומת־לב הציבור לראשונה, זמן־מה לפני מילחמת יום־הביפורים, באשר
פירסם מאמר בו מתח ביקורת קטלנית על מיבנה כוחות״הייבשה של צה״ל.
ביקורת זו התאמתה בצורה טראגית במילחמה האחרונה.
לפי בקשת ״העולם הזה״ ,הסבים בנימין עמידרור עתה לכתוב סידרת־מאמרים,
שנועדה לבחון את בל היסודות הצבאיים־המיקצועיים של צה״ל,
לאור לקחי המילחמה. אין ספק שסידרה זו תגרום לוויכוחים ערים ביותר,
בייחוד בחוגים מיקצועיים .״העולם חזה״ מקווה שוויכוח זח יתרום תרומה
ייחודית לבניינו מחדש של הגוף המופקד על הגנת המדינה.
במו בל המאמרים החתומים ב״העולם הזה״ ,משקף גם מאמר זה את
דעתו הבלתי״מצונזרת של הכותב, והוא לבדו אחראי לה .״העולם הזה״
יפרסם ברצון דיעות סותרות, ברמה דומה.
כתבת השבוע היא הקדמה כללית לסידרה. החל בשבוע הבא ינתח
בנימין עמידרור את קרבות צה״ל בשלוש חמילחמות האחרונות, בדי לאבחן
את גורמי הכישלונות של יוס״חביפורים.

מאח סי מין ע מידרור
ץ ץ נקודת !הראות. הצבאית המיקצועית היתד, מילחמת
יום־הכיפורים בגדר ישועה־בהלם.
באוקטובר 73׳ נמצא צה״ל בשלב מתקדם ביותר של
בניית כוחותיו, אירגונם והכנתם — ללחימה על פי מוש גים
מוטעים בתכלית, ובהתאם לתפיסות מוגדרות היטב —
אד מעוותות והרות־תאסון.

אילו איחרה המילחמה ככמה שנים, יתכן
שצח״ל היה נעשה מכונת־־לחימה מקולקלת
כד-כו, שבשדה־הקרב היה מתפורר ומובס מיד,
ללא תקומה.
מפני סיבות שונות, ובעיקר עקב הבורות הנפוצה מדי,
בכל החוגים, בכל הנוגע לענייני צבא, מיהר הציבור
הישראלי לתלות את קולר כישלונותיו היחסיים של צד,״ל
ביום־הכיפורים בשורת ״!למחדלים״ הידועים, המדיניים
והמודיעיניים.

איוולת זו, מוטב שתחלוף מיד מן העולם.
כבר מן ההתחלה היתד, השפעתם המעשית של כל
המחדלים הללו מועטת, ואחרי 12 או 24 שעות התאפסה
לחלוטין, לפחות עד כמה שהלחימה בפועל נוגעת. צה״ל
פעל בשדה־הקרב לא מפני ״המחדלים״ ,אלא בדיוק כפי
שנבנה, אורגן, חונך ואומן ללחום. גם אין ספק כי החל
מן הירייה הראשונה עשו כל המפקדים !והחיילים כמיטב
יכולתם. הלחימה לא עלתה יפה, רק משום הטעויות
והשגיאות הבלתי־נסלחות שעשה צה״ל עצמו בתהום
הצבאי־המיקצועי המובהק.

ז הו המחדל האמיתי והחשוב כאמת של
מילחמת יום־הביפורים.
איך קרה הדבר?

המלמ״ח אש
ך) היסטוריה הקצרה, אך האינטנסיבית, של העוצמה
1 1הצבאית הישראלית מתחלקת לשלושה שלבים: שלב
״ההגנה״׳ שלב ״קדש־כיפורים״ •ושלב ״אחר כיפורים״.
שלב ״ההגנה״ החל עוד טרם קום המדינה, והסתיים
בראשית שנות החמישים.

הפרק החשוב בו היה, כמובן, מילחמת־העצמאות. בעיצומה
נוסד צה״ל, כהמשך ישיר ורצוף של אירגון ״ההגנה״
,אשר נתגלגל בכעיו־צבא־סדיר. מגלמה האופייני
ביותר של תקופה זו הוא הפלמ״ח, אשר שימש גם מעיין־
ההשראה נשוא־החיקוי והמקור הראשי למפקדים עבור
כל צה״ל.

אכל כגוף צבאי, היה הפלמ״ח כלתי־מיק־צועי
— אם לא אנטי־מיקצועי — ועוד ביודעין
וככוונה. כפירוק הפלמ״ח תרם דויד כן־גוריון
את תרומתו הישירה החשוכה כיותר לביטחון
ישראל.
אבל פירוק הפלמ״ח לא הועיל לתקן אלא חלקית את
הנזק הבסיסי אשר נגרם קודם לכן, בעת שהוחלט להש״

..בגידחמת יום הכירורים גילה
צה ל עקרונות שנכתבו בספרים
ושהוגשה! בשדדוהקרב בגשך
עשרוה וגאות בשנים״
תיית את צה״ל־המתהווה על ״ההגנה״ ,ולא על האסכולה
הסדירה ־צל הצבא הבריטי. כך, גם אחרי שנעקרו השפעותיו
הפוליטיות, וחלק ממושג״ו החברתיים והמיקצועיים
היותר״משונים של הפלמ״ח, בכל זאת נשארה המנטליות
המיקצועית — כלומר, הבלתי־מיקצועית — שלו שוררת
בצה״ל. בכך הסיבה וההסבר לרוב הליקויים והעיוותים הבסיסיים,
המפריעים עד היום את התפתחותו של צה״ל כ־מכונת״לחימה
תקינה ויעילה.

חיל-האוויר לכדו נמלט מ״מורשת ה־פלמ״ח״
.הוא: כנה על־ידי יוצאי חילות-האוויר
האנגלוסכסיים, והתפתח כצכא נפרד־למעשה,
בעל תודעה מיקצועית ומושגי־איכות שונים —

ועדיפים — על אלה המקובלים כצה״ל ״הכל

עקומת העל״חות
ך• שלג מראשי השני נהיססוריו. של שו-.ל במשך
1 1מסוף השלב הקודם, דרך מיבצע ״קדש״ ,ששת הימים,
מילחמת ההתשה 1970—1967 ועד השעות הראשונות של
מילחמת יום־הכיפורים.
ב״קדש״ לחם צה״ל לראשונה כצבא, שאופייו ומושגיו
הבסיסיים קרובים לאלה של הצבאות המקובלים מאשר
להללו של אירגונים מעין־צבאיים, נוסח ״ההגנה״.

כעכרו לעולם החדש אשר נפתח כפניו,
נכנס צה״ל צה״ל לתקופת ״תגליות״ :ב״קדש״
גילה את השריון ואת ההתקפיות: כששת הימים
— את האוגדה ואת חיל־האוויר: בהתשה
— את הלוגיסטיקה ואת הארטילריה: כיום-
הכיפורים — את חיל-הרגלים, הנ״מ, הנ״ט,
ההנדסה ועוד אי־אלה מקובלות, עקרונות וכללים,
אשר כולם מפורטים ככתוכיס וגם נוסו
והומחשו כשדות־הקרב, מזה עשרות, מאות
או אלפים כשנים.
עצם המעבר לשלב השני היה בו משום התקדמות
מהותית, ובמרוצת התקופה חלו שיפורים רצופים בכושר
הביצוע של צה״ל, אשר בין ״קדש״ לששת הימים גרמו
להתרחבותו המתמדת של פער האיפות בינו ובין צבאות־ערב.
הדיבורים
על פער האיכות החלו עוד בתש״ח, אבל
בשדהיהקרב לא תמיד נמצא להם אז כיסוי הולם. צבאות
סוריה ועיראק לא הוכו עד סוף המילחמה, ומאזן ההתנגשויות
בינם ובין צה״ל לא נטה כלל לרעתם. הלגיון של
עבדאללה עוד היטיב לעשות: עדיפותו המיקצועית על
החטיבות הרגילות ועל יחידות הפלמ״ח שמולו בלטה
במיקרים רבים מדי. בדרך-קבע ריתק הלגיון — ולעתים
גם הביס — כוחות עדיפים של צה״ל.

כמערכת סיני 1956 פעל צה׳׳ד במכונה יעילה
מזו המצרית. אכל יש לדעת בי כבל הקרבות
של מילחמה זו נהנה צח״ל מעדיפות כמותית
משמעותית־מכדעת, ואילו המצרים השקיעו
אז את מירב כוחם כהתגוננות מול הנחיתות
הכריטיות-צרפתיות כאיזור הסואץ.

החי״ר ,׳ובוודאי שלא אילצום ולא עודדום לכך ׳מלמעלה.

כל הפרובלמטיקה של הבנת בוחות-הייכשה
למלחמה הצטמצמה, פחות או יותר, למאמץ
טיפוחו של עדר־טאנקים גדול ומשוכלל בכל
האפשר ; וכמילחמה עצמה — לשילוחו כגושים
צפופים היישר קדימה, תוך גרימת ״הלם שריון״
נורא כל-כך, שכל התנגדות תנופנה לפניו
ותתפורר מיד, כאכידות עצומות לאוייב.

מילחמת ששת־הימים הראתה כי פער האיכות שבין
צה״ל לאוייביו הערביים לא הצטמצם מאז ״קדש״ ,אלא
הלך והתרחב. לעומת זאת, נוכחנו ביום־הכיפורים כי
שב הפער האיכותי וקטן.

חיל־האוויר, הגם שהמשיך ושמר על איכות אמיתית
והקפיד על סטנדרטים גבוהים — ולא יחסית לרימה הערבית׳
אלא לרמת טייסי ארצות־הבירית — איבד גם הוא
את הפרופורציות ויצר את הרושם, שיוכל לחזור תמיד
וללא קושי מיוחד על מעלליו בששת הימים.

שררה תחושה מאוד לא־נעימה, שסגירת
הפער איננה רק אפשרית, אלא אולי א!? קרובה.
״מישחק״ זה ״של הפערים האיכותיים הוא התופעה

״בששת הימים לא ניצח ומדל,
אלא הובסו הערבים -גם
ערידי עצמם״

..אחדי ששת הימים ניגש צה״ד,
שיננו הניצחון, למסד את
בו שגיאותיו וטעויותיו׳•

המדאיגה ביותר בתחום היחסים הצבאיים שבינינו ובין
מדינות־ערב, ולכן יש להבינו לאשורו.

יתד עד כן, נרבע בו דוקטרינרית, כי חיל•
האוויר הינו אחד ״החידות המסתערים״ בקרב
היבשה, לצד הרגדי והטנק !

חיל־האוויר ניצח

איוולת ב ר ־ ל ב

ימונה ״פער איכותי״ מתייחם לשני מושגים
1 1שונים ונפרדים. קיים פער איכותי ״בסיסי״ ,או ״ראשוני״
,בין הצבאות, שמקורו בתכונותיה של החברה !ממנה
צמח כל אחד מהם, ובאופי השפעתן של התכונות הללו
על יכולתו של הצבא להתאים עצמו לדרישותיה של מיל־חמה,
המבוססת על טכנולוגיות מתקדמות ועל רמה גבוהה
של אירגון ויוזמה חברתיים.

אכל כשדה־הקרב לא משפיע ״הפער הב־סיסי״
,אלא אופן התבטאותו כפועל, כצורת
הפער ״המיושם״ או ״המעשי״.
בין קדש לששת הימים, כמו בין זו ובין יום הכיפורים,
לא חל כל *שינוי של ממש במימדיו ובאופייו של ״הפער
הבסיסי״ ,המפריד את החברה הערבית ימן הישראלית
ואת צה״ל מצבאות מצריים, סוריה או ירדן. שינוי כזה
יתכן רק כתוצאה מצטברת מתהליכים חברתיים־תרביותיים
ממושכים ויסודיים מאוד, אשר יידרש להם פרק זמן ממושך
נוסף, עד שיוכלו להתבטא משמעותית גם במישור הצבאי.
לא כן במישור של הפער המעשי. שם התחוללו שינויים
גדולים. בין קדש לששת הימים בלע צר,״ל ועיכל
את ״תגליותיו״ ממערכת סיני׳ איתר ותיקן שגיאות שונות
אשר נחשפו במהלכה — כמו אירגונן והפעלתן של מסגרות
אוגדיות (דיביזיוניות) — ובעיקר העמיק, בכל השטחים,
את ההתמחות המיקצועית־הטכנית (אבל ל א את החשיבה
הצבאית, את הכשרת המפקדים, או את איכות הפיקוד
והמצביאות).

קו ברלב היתה תרומתו האותנטית
של עם ישראל לרש״מת מונשי־האיוולת
הצבאיים בהיסטוריה
הופיחה־כביכול את נכונותם, על אה שפתרו
כפירוש את הכתוב ב״ספרים״ הבדוקים והמקובלים.
הטאנקידימאניה
הגיעה לשיא, שדומה לו לא יימצא גם
בתקופות הזוהר של ״אסכולת־הטאנק״ בגרמניה ובברי טניה.
אנשי שריון רבים וטובים טענו במאמרים מפורטים
ני הטאנק עובר בכל, עושה הכל, שולט בכל וכל שאר
חילות־הייבשה יועילו רק אם ובמידה •שישרתו את הטאנק.
ה״שקפות אלו אמנם הופיעו בצה״ל כקביעות תורתיות עוד
לפגי ששת הימים, אבל רק אחריה הפכו לתורת־חיים בלתי־מעורערת.
מעמדו
•וחשיבותו של חיל־הרגלים פחתו וחלבו במהירות.
חימושו, ציודו והטקטיקות שלו הוזנחו. קצין רגלים
או צנחנים ששאף להתקדם, התאמץ לעבור ״הסבה״ לשריון.
אבל קציני הטאנקים לא חשו כל צורך ללמוד את תזרח

רק באווירה זו, יבול היה להיווצר ״קו כר
לב״ — תרומתו האותנטית של עם ישראל
לרשימת מעשי-האיוולת הצבאיים הגדולים שבהיסטוריה;
ורק בנסיכות אלו יכולנו כולנו
להאמין, כעקבות עמדתם המוצהרת של צה״ל
ושל הממשלה, כי מלחמת־ההתשה אבן נסתיימה
בניצחוננו הגדול, כשעה שלאמיתו של דבר
היו תוצאותיה הסופיות כבירור לטובת מצריים.
היחיד בכל צמרת המדינה שטען זאת במפורש היח עזר
וייצמן, אבל כל שאר אנשי־הצבא הכחישוהו ,׳וכך הוצגו
טענותיו כניגוח לא־רציני ולא־אחראי מצד אופוזיציונר
פוליטי.
חיל־האוויר ״הרשמי״ עצמו התעלם ביודעין מהסקת
מסקנות אמת מן ההתשה. כבר במילחמת־העולם השניה
הוכח כי מערך נ״מ קרקעי, בהיותו משוכלל וצפוף דיו,
יכול להשיג ״שליטה בשמיים שמעליו, גם כאשר העליונות
האווירית הכללית בזירה שייכת, ללא עוררין, לעוצמת־האוויר
העויינת.

כסופה שד ההתיטה, שבו המצרים והרוסים
והוכיחו זאת כצורה שאיננה מניחה מקום לספק•
אך חיד־האוויר וצה״ד כולו בירכו לקרוא
את הכתובת שעד הקיר.

גורם הניצחון כששת הימים היה עוצמת
האוויר.
כבר צויין קודם כי זרוע־האוויר הוקמה כיוצאת דופן,
על פי המקובלות הבדוקות שבעולם הצבאי. ממילא ד,יתזז,
מרא-שיתה, יעילה ומעולה יותר מן הממוצע הצה״לי הכולל;
וחשוב יותר — היה ביכולתה למצות מיירבית
בפועל,את היתרונות החברתיים של ישראל לצרכי יצירת
עוצמה צבאית. לכן, בעוד שהפער ״הבסיסי״ שלטובת צה״ל
היה שווה לגבי כל מרכיביו, חיל־ד,אוויר לבדו הצליח
ליישמו ולבטאו מירבית גם במישור של הפער ״המעשי״.

כך, בין ההתשה לכיפור, שב הפער ״המעשי״ שבין
צה״ל לאויביו על עקבותיו.

צה״ל פעל ככד כוחו להפוך את עצמו לצכא
גרוע יותר, ואילו צכאות ערב אזרו אומץ
להבחין כמיגכדותיהם.
הצבא המצרי של אוקטובר לא היד, טוב יותר באורח
מתותי, וגורמי הנחיתות הצבאית הבסיסית שלו יחסית
לצה״ל לא נשתנו במאום. הוא רק לא חרג מתחומי
מיגבלותיו — מיגבלותיו נשארו כולן. הצבא אשר צלח
את התעלה ב־ 6לאוקטובר היה בנוי, מאורגן ומוכן ללחימה
באורח גרוע ביותר.

טירוף הטאולוינו

מעולם לא צדה צבא גדוד כד-כך, אחרי הבנות
ממושכות כד־כך, מול כוחות נחותים בל•
כך והשיג הישגים אפסיים כל־כך, שרק התער־

ערכים ,׳מצידם, תרימו באורח מכריע להרחבת
| | הפער המעשי לרעתם. הם לא היו נכונים להודות
בנחיתותם הצבאית המהותית, והישלו את עצמם, שב־

..במילה מת ששת הימים הגיעה
הסאנקו־מאניה לשיא עולמי -
| עדר ם א1קים שולחו!!דימה״

..לפני יום חכ׳טדס פ עז
צדרל בנל נוחו לחפון אח
עצמו לצבא גווע ינתר

מות מבחוץ עמדה כינו וגץ גליונו המוחלט.

יכולתם לתכנן ולבצע לוחמה מודרנית, ככל צבא בעל
בסיס ׳תרבותי וטכנולוגי אירופי.
ביצועיהם בשטח, בעיקר בנושאי הנ״מ והנ״ט, היו
עלובים כל כך, שבמרבית המקומות לא שימשו כלל .״אוייב
סביר״ :אף כאשר לחם צה״ל בצורה גרועה ביותר ועשה
שגיאות נוראות, התפוררו הנוחות שמולו במימדים ובקצב
כאלה, אשר בנסיבות האירוע חייו בלתי־סבירים.

כששת הימים לא ניצח צה״ל, אלא הערבים
הובסו — ועל-ידי עצמם לא פחות מאשר מכוחו
של צה״ל. אכל צה״ל לא הבחין כלל כאמת זו.
שיכור מעצם עובדת ההצלחה, הספקטקולרית,
פנה במרץ רב למסד, להטמיע ולחזק את כל
השגיאות, הטעויות והעיוותים אשר המילחמה

ץ ץ ילחמת ההתשה ״הגדולה 1967—70 חייבת
שו היתח לשמש הזהרה ואתרעה. אבל צד,״ל של הימים
החם האמין באמת ובתמים -שהוא חטוב בצבאות אשד
חיו מעולם, וצמרתו דאז הרחיקה ׳מאוד לכת במאמציה
למנוע העברת האידיליה על־ידי •ויכוח או ביקורת, פנימיים
או חיצוניים. אבל בלעדי אלה לא יתכן לאבחן שגיאות
ולתקנן.

אין לומר שהצבא המצרי או הסורי שבסילחימד, האחרונה
היה טו ב יותר מקודמו, שהובס בששת הימים.
הוא היה רק שו נ ה, וכיוון שצד,״ל חי עדיין את תהילת
יוני 67׳׳ די היה בשינוי זה כדי להוציאו בן־רגע משיווי־מישקלו.

..במילחמת
ההתשה גילה צה״ל
את האזטילרהי

הלם יום הכיפורים ההזיר אותו אל נקודת
התחלה של ודטלב השני בהתפתחותו — אל
;הילת הדרך הנכונה עליה עלה ב״קדש״,
אשר ממנה סטה ככר במסעף הראשון. כנקודה
ו, במבצע קדש ,1956 ראוי לפתוח ולבחון מה
איך קרה כיום הכיפורים — ומה ואיך יש
עשות בדי שהדבר לא יקרה שנית.

במדינה
העם
אדמרא היה המחדד
השבוע לא יתקיים מחזור הימורים
בגדל יום־הביפורים.
המחזור הבא של משחקי הליגה
הלאומית וליגות א׳ יתקיים
בשבוע הבא — .5.10*0

מינימום הבוס הואשון

350.000 יי
(כולל העברה)

מינימום כלל הפרסים

500.000י
(כולל העברה)
עשה לך־מנוזג !7ב1ג- 1
מלא טו ט 1בכל שב 1ע!

המועצה להסדר ההימורים בספורט

חסוט וגעיוים. ורצעירים 1ווח!0

הביקורת ודעת הקהל העולמית מ מליצי ם

״מלהיב

מרתק ו מל א

נוס טלגיה••

הצגת בכורה ארצית מניוצ״ש 28 9

כקולנוע ״גת״ ת״א

סרט — 0 1 0בצבעים
המוסיקה מהסרט על תקליטי ^ 1.0 .ל

הסקת הלקחים מאסון
יום־הכיפורים גמצאת
עדיין בשלב הראשון —
אס החלה בכלל
כל אדם שקרה לו אסון, משייך אסון זד.
אינסטינקטיבית למקום ולזמן שבו אירע.
בעברו שוב באותו מקום בנסיבות דומות,
תהיה לו הרגשה כמוסה שהאסון יתרחש
שם שנית.
ביום־הכיפורים 1974 לא יהיה אף אדם
אהד בישראל שלא תהיה לו ההרגשה כי
הנה עומד לקרות שנית מה שקרה ביום-
הכיפורים : 1974 המילחמה תתחדש במפתיע.
להרגשה
זו אין כל יסוד הגיוני. כשם
שכל חייל מאמין שהמקום הבטוח ביותר
בשדה־הקרב הוא מכתש של פגז, מכיוון
ש״אין שני פגזים נופלים באותו מקום,״
כן אין להניח שצבאות־ערב יחזרו על תכסיס
שהצליח פעם.
הלם ללא תקדים. אולם יום־הכיפורים
יעמוד כולו, בכל בית בישראל, בסימן
המאורעות של השיה שעברה.
במרכז התודעה תעמוד החווייה האישית,
שלא היה לה תקדים בהיסטוריה של העמים.
ביום־הכיפורים, תוך שעות מעטות, עברו
אלפי ישראלים במכה אחת ממצב־שלום
קיצוני בבית אל קרב־השיריון הגדול ביותר
בהיסטוריה. מי שעבר חווייה זו בעצמו,
או מי שאחד מיקיריו עבר אותה, לא
יוכל שלא להיזכר שוב בהלם.
אך מעל לחווייה האישית, תתעוררנה
שאלות כלליות, שגם הן נוגעות לכל אדם
בישראל.
השאלה מס׳ : 1האם הוסקו כל הלקחים
ממילחמת יום־הכיפורים? האם נמצאים
עתה המדינה כולה, וצה״ל בפרט, בדרך
לתיקון הליקויים שנתגלו ביום־הכיפורים 1
מחדל או אליבי? התשובה השיטחית
היא חיובית. אך התהליך האמיתי של
הסקת הלקחים נמצא עדיין בתחילתו —
אם התחיל בכלל.
ההלם הראשון שלאחר המילחמה עמד
בסימן ״המחדל,״ שהעסיק את הארץ במשך
חודשים ארוכים. רק עתה מתחילים אנשים
רציניים להבין כי המחדל, עם כל חומרתו,
מילא רק תפקיד קטדיחסית באסון של
יום־הכיפורים. יתר על כן: מפני שקל היה
לאתר את המחדל, הוא הסיח את הדעת
מן הבעיות הרציניות והעמוקות יותר, שהרבה
יותר קשה לאתרן, אפילו בתחום
הצבאי הרציני.
האומנם היה משתנה משהו מהותי במהלך
מילחמת יום־הכיפורים, אילו אכן
נצפתה הסכנה מראש, אילו גוייסו המילואים
בזמן והוזזו כלי־הנשק בעוד מועד
אל שדה־הקרבי עתה, שנה אחרי המאורעות,
החלו מומחים רציניים לנתח
שאלה זו, ואחדים אף העזו להשיב עליה
בשלילה (ראה עמודים 17־.)16
דבר אחד ברור: הסקת הלקחים ממיל״
חמת יום־הכיפורים אינה פרק אשר תם
ונשלם בין יום־הכיפורים 1973 ובין יום־
הכיפורים .1974 החשבון הגדול — בתחום
הצבאי הצר ובתחום הלאומי הרחב— עדיין
פתוח לרווחה.
פשעים שפע ה דו ל רי ם ח מוו ״פי ם
דולרים מזוייפים שנתפסו בארץ
שייכים?סידרה שנמצאה אצ7
מחבלים יפניים שנתפסו באירופה
מעולם לא הופעלו זרקורי־הפירסומת
על־ידי מישטדת ישראל כפי שהופעלו ב־מיקרה
של יצחק צויגנבוים המכונה איצ׳־
לה, שנעצר על־ידי אנשי המדור המרכזי
של מישטרת תל־,אביב בביתו, ברחוב
שלמה המלך, כחשוד במכירת דולרים בלי
רישיון.
.מכונת ההדלפות ניפחה את האירוע כיד
הדימיון הטובה על הדוברים, שנעזרו בעיתונאים,
וסוחר־הדולרים הפך חיש־קל ל־בנקאי,
ודירתו לבנק בו בוצעו המרות־
׳מטבע בקנה־מידה של בנק לאומי לישראל
לפחות.
ב־9.00
29.9תל־אביב ,״אוהל שם״
ב־9.30
30.9באר״שבע ,״קרן״
הפצה ראשית ״עתיד״ .31688 המשרד 296351/2

בחינה עניינית של המתרחש עד היום
באיזור רחוב לילינבלום, מראה כי מכירות
וקניות הדולרים השחורים נמשכות כרגיל,
ללא הפרעה כלשהי מצד המישטרה. מקורות
מהימנים אף יודעים לומר כי המיש־טרה
אינה מעוניינת כלל לפעול נגד די-
כוזי־פעילות יאלה של דולרים שחורים,
שכן עיסקי הדולרים השחורים שלובים
והדוקים בשני ענפי־תעשייה: מרכזיים בישראל:
היהלומים והטכסטיל.
כל הפסקה של מכירות וקניות של דולרים
שחורים, תפגע קשות בשני הענפים
הללו, תגרום להקטנה מיידית של הייצוא
האדיר של היהלומים והטכסטיל, דבר ש המדינה
אינה מעוניינת בו.
פעולת־הסחה. מה מסתתר, אם־כן,
מאחרי מסע מעצרו של סוהר הדולרים
הבינוני, שהפך בפי המישטרה לבנקאי ו־איל״כספים?
הסיפור
האמיתי הוא כי מעצר זה אינו
אלא הסחה, שתכליתה להסתיר את פעילותה
הנמרצת של המחלקה לתפקידים
מיוחדים בירושלים, הכפופה ישירות למטה
הארצי, והחוקרת את עיסקי הדולרים
המזוייפים הזורמים ארצה בכמויות אדירות.
חקירה
זו מסתייעת בידע ועזרה ממשיים
של האם.בי.איי. וכן האינטרפול, ולה מגויי-
סים מיטב הכוחות של המישטרה. היא נעשית
בחשאי, נעצרו כבר אנשים רבים
במהלכה, ונתפסו כמויות גדולות של דו לרים
מזוייפים. הפעילות בתחום שוק ה-

סוחרי דולרים סרח׳ אלגכי
קצהו של הקרחון
דולרים השחורים כולו אינה -אלא אפס
קצהו של הקרחון של ההתחקות הסודית
על עיקבות הדולרים המזוייפים.
רמזים ראשונים על קיום של מקור או
מקורות דולרים מזוייפים, ניתנו למישטרה
לפני כחודשיים, עת התלונן מנהל חברת
טי.וו.איי בישריאל, כי לקוח קנה בנמל-
התעופה לוד כרטיס לחו״ל, ישילם בדולרים
שהתגלו לאחר־מכן כמזוייפים.
שבוע לאחר־מכן אירע דבר דומה ב־חברת־תעופה
זרה אחרת. המישטרה הורתה
מייד, כי בכל מיקרה בו מבקש לקוח לשלם
בדולרים, יתבקש לגשת, עם ליווי, ל סניף
בנק סמוך, שם ייבדקו הדולרים.
במקביל החלה המחלקה לתפקידים מיוחדים
לחפש את מקורות הזיופים באזורי
המיסחר המקובלים: רחובות לילינבלום,
אלנבי ושדרות רוטשילד בתל־אביב.
חוקדי־מישטרה התחפשו דשהו ימים ושבועות
באזורי המיסחד, ארבו לאיתור
לקוח שיביא סחורה מזוייפת.
אך המאמצים הרבים עלו בתוהו. ראשית,
אין כסוחרי הדולרים השחורים מהירים
להבחין בסחורה מזוייפת, לסרב לקבלה.
שנית, המיסחר במקומות אלה היה
בכמויות קטנות בלבד. חיש־קל למדו הבלשים
לדעת, כי עיסקות החלפת דולרים
בסכומים ניכרים נעשות בדירות־-מגורים
בצפון תל-אביב, הרחק מעין הבריות. רד
(המשך בעמוד )27
העולם הזה 1934

לקרא ת

א ד חוגי ס ט אן < ד אוו7וג א״ם דהתנטו • ההסתה
העדתית השתוללה • אגות הגוש
נופצה • מיבצו חיפה ח 1ו לקדמותו
בודה בארץ אך מתבלטת במיוחד בחיפה,
היה ברור כי צריך לחפש, ובמהירות,
מועמד אחר.
הראשון שיצא בדרישת החלפתו של ורט-
מן היה אליעזר מולק, מזכיר מועצת פועלי
חיפה. מולק, עסקן קטן־קומה ונטול כל
קסם אישי, העלה את הרעיון לבחור מזכיר
במקום ורטמן, ודווקא בבחירות חשאיות,
ללא תכתיבים מראש.
אחד המועמדים הטבעיים היה המזכיר
הארגוני של המחוז, אורי אגמי. אגמי
פרש ממפא״י יחד עם אלמוגי בעת ״הפרשה״
,היה ממקימי רפ״י וצעיריה, ומיהר
להיות בין הראשונים ששכחו את ״הרעיד

אך לפגי כשבועיים חשך עולמם של
אלמוגי־אגמי. הח״כ הצעיר משה שחל הודיע,
כי הוא מציג את מועמדותו מול
אגמי. לשחל, כך נדמה היה, היו סיכויים
טובים לזכות. התקדמותו המטאורית של
שחל בפוליטיקה הישראלית, יכולה היתה
לעזור לו גם בתחרות זו. שחל, צעיר מבני
עדות המזרח, נודע לאחרונה כאחד המועמדים
הבטוחים ביותר לתפקיד הפנוי של
שר־התיקשורת, כשראש־הממשלה עצמו
מבטיח למישלחות שונות שביקרו אצלו,
כי התיק אכן יימסר לו.
בניתוח שיטחי, היו סיכוייו של שחל
טובים במיוחד בגלל שתי סיבות. האחת,

ה ^ 11 \ 1 11 הח״כ הצעיר משה שחל,
11 ^ 1 1 /1 1 1מועמד הגוש לתפקיד
מזכיר העבודה בחיפה, הסכים לוותר על
מישרת שר־התיקשורת למען תפקיד.המזכיר.
אורי אגמי לא ייבחר, אני
/ /י אתפטר מתפקידי כראש עיריית חיפה״
הצהרה מדהימה זו השמיע יוסף
אלמוגי בפני כמה עשרות אנשים, כולם
חברי מרכז מיפלגת העבודה בחיפה, עימם
נפגש לשיחות אישיות, כדי להשפיע עלי הם
לבחור באורי אגמי, לתפקיד מזכיר
המחוז.
שומעי ההצהרה נדהמו. לפתע התברר
להם, כמו לרבים אחרים מאוחר יותר,
כי לבחירות לתפקיד מזכיר מיפלגת העבודה
בחיפה, יש השלכות עמוקות ורחוקות
הרבה יותר מאשר החיים הפוליטיים הצ רים
של המיפלגה השלטת בעיר הנמל.
ואומנם, אורי אגמי, צעיר השוקל למעלה
מ־ 130 קילוגרמים, עסקן מיפלגתי-עי-
רוני טיפוסי, נבחר ביום הראשון האחרון,
ברוב של 55.6אחוזים, לתפקיד מזכיר
המחוז, כשניצחון דחוק זה פותח תקופה
הדשה־ישנה בחיפה: תקופת אלמוגיסטאן,
אשר האופטימיסטים מקווים שתהיה רק
מושחתת ושחורה כתקופת אבא חושי,
חושיסטאן, ולא גרועה יותר.

מזכיר ה מ חוז
חשוב יותר משר
יזתפתחות המאכק על תפקיד מזן
| כיר המחוז, תפקיד אשר עד לפני
חודשים מיספר היה כמעט נטול־חשיבזת,
ראוי שיילמד בכל בית־ספר לעסקנים־
פוליטיקאיים.
ההתחלה היתה, כאשר התברר למעלה
מכל ספק כי המזכיר הקודם, ח״כ משה
ורטמן, לא יוכל למלא את תפקידו, משום
העומס המוטל עליו כיו״ר הנהלת הקואליציה
ומצליף־המיפלגה בכנסת. כשאל
עובדה זו הצטרפו אף מצבו הכספי הרעוע
של סניף המיפלגה בחיפה, וההתפוררות
הפנימית שלו, האופיינית לכל סניפי הע
ימים
עברו £££

עיריית חיפה דאז, אבא חושי, עס ראש
עיריית חיפה היום יוסף אלמוגי, מממציאי
ומנהיגי חושיסטאן ושליטי חיפה המוחלטים.

עד שגם לשחל עצמו היה ברור כי המערכה
אבודה.
הסימן הראשון לכך היה מה שנקרא
בקרב תומכי שחל :״בגידתו של מולק.״
תוך תירוץ חיוור ומגומגם שלא התקבל
על דעת איש, הודיע מולק כי הוא תומך
דווקא באגמי. לכולם בחיפה היו ברורים
המניעים האמיתיים של מולק. הוא ידע
כי אם יתמוך באגמי, וזה אומנם ייבחר,
יהיה יוסף אלמוגי חייב לו הרבה. וחובות
כאלה הם סחורה עוברת לסוחר בפוליטיקה
הישראלית.
אולם המכבש של אלמוגי לא חדל בכך.
אנשיו קראו לחברי המרכז, בעלי זכות
הבחירה, מקרב העדה הספרדית, וטענו
בפניהם :״לא כדאי לכם להצביע עבור
שחל. אם הוא ייבחר, תפסידו נציגות נאמנה
בכנסת.״ לחברי המרכז מקרב האשכנזים,
הוכן סיפור אחר :״אם שחל ייבחר
לתפקיד המזכיר, הוא יכניס אנשים שלו
לתפקידים הבכירים במחוז, וכל האנשים
שלו הם, פרנקים.׳ זה מה שאתם רוצים?״

ה ת מו ט טו ת הקי־ס
רו ת הגדולה

111)0 \ 8 1 71 יוסף אלמוגי(מימין) ,אשר הודיע כי יתפטר מתפקיד ראש העירייה
במידה שמועמדו לתפקיד, מזכיר העבודה בחיפה, אורי אגמי

(משמאל) לא ייבחר. אלמוגי הפעיל מכבש משומן היטיב, כדי להבטיח את בחירתו של אגמי.
נות הממלכתיים״ של דויד בן־גוריון וחזרו
לזרועות מפא״י, מיד לאחר כשלון רפ״י
בבחירות של .1965 גם כאן הוא ליווה את
מורו ורבו יוסף אלמוגי, אשר למרות נאמנותו
הידועה לבן־גוריון, לא היסס לבגוד
במנהיג הקשיש, ולחזור למפא״י לאחר
האיתות הראשון מצד מיפלגת האם.
אולם אצל חברי מפא״י ההיסטורית קשה
למחוק את הכתם. ששמו רפ״י, ויחד עם
אלמוגי היה אגמי נאלץ להילחם בגוש של
ימפא״י׳ אשר נציגו המובהק בחיפה היה
משה ורטמן.
כשהציב אגמי את מועמדותו, היה ברור
כי מפא״י תציב מועמד משלה ואלה, כך
נדמה היה, לא חסרים. בין אלה שהציגו
את מועמדותם, בעידודו של הגוש, היו
ראש עיריית כפר־אתא משה הלר, וראש
המועצה המקומית קריית־ביאליק בנימין
אפרת. אולם למועמדים אלה ואחרים, הספיקה
שיחה אחת עם אלמוגי כדי שימהרו
להסיר את מועמדותם, ונדמה היה כי הדרך
למזכ״לותו של אגמי בטוחה.

תמיכת הגוש ומשה ורטמן בראשו היתה
מובטחת לו. התיקווה השנייה היתה תמיכתו
של אליעזר מולק. משך שנים רבות
שירת שחל בנאמנות את מולק, בתכסיסים
של יחסי ציבור ובעבודה שיטתית בנה את
הדמות האנטי-כאריזמאטית ביותר שאפשר
למצוא בחיפה, למנהיג פועלים בעל השפעה
וכוח. היה ברור כי מולק יעמוד מאחרי
שחל, לפחות כאות של הכרת־תודה.

ב חיד ת שחל
פגישת הפרנקי ם
^ ולס ש חל צעיר מדי, כפי הנראה, כדי
לזכור את המכונה הפוליטית המשומנת
וד,דורסת אותה הקים בזמנו אבא חושי
המנוח, בתקופת חושיסטאן. אלמוגי, אז
יד־ימינו של חושי, מכיר את כל רזיה
של מכונה זו, ותוך שבועות מיספר הצליח
לבנות מערכת לחצים וכבישה כה איתנה,

***יכנועים מסוג זה נראו אוויליים גם
בעיני התמימים שבין חברי המרכז
הבוחרים, אולם העובדה שהיתה ברורה
להם, כי מאחרי שיבנועים אלה מסתתרים
אלמוגי ומולק, הספיקה•
243 הצביעו עבור מועמדו של אלמוגי,
193 הצביעו עבור ח״כ משה שחל. אילו
היו 25 חברי מרכז, מתוך 446 המצביעים,
מטילים פתק אחר לקלפי, היה אלמוגי
מובס.
אלמוגי המנצח מחזיר את חיפה לתקופה
אותה מבקשים ותיקי חיפה לשכוח. תקופת
השילטון הבלתי־מעורער, קבוצות הלחץ
והאגרוף, תקופת הטרור הפוליטי והאחר
אשר איפיינו את מישטרו של אבא חושי,
מישטר החושיסטאן.
אולם האלמוגיסטאן מסמל אף את תבוסתו
המוחצת של הגוש המפא״יי. לראשונה
בתולדותיו הפסיד הגוש בהצבעה
(אם כי היו לאחרונה מספר הצבעות בהן
הוא זכה רק בקושי) .נראה כי עם פרישתו
של. פנחס ספיר מעיסקי הגוש, הסתיימה
תקופת הקיסרות הגדולה בממלכת מפא״י,
ועתה מוקמות דוכסויות קטנות, המרכזות
סביבן כוח מקומי רב־עזצמה המוכן לצאת
לקרב הגדול במישור הארצי.
יוסף אלמוגי הוא בעל נתונים טבעיים
מוצקים גיותר לסוג זה של חיים מדיניים
ועסקנות פוליטית.

מרגלית אנקורי

מאשימה:
הבוהימה בארץ
הוסת לי את

הקאר״רה
ואהבתי ליוום
לנדסבוגו הרסה
לי את

החיים
ך* מיד חייתי באה לראיון באווירר.
1 1שמחה, כי תמיד הייתי מדברת על
הצלחות.
הפעם אני באה באווירה שונה, הפעם
אני לא באה כדי להפיק תועלת אישית.
המצב שלי גרוע. אבל החלטתי לא לספר
את מה שקורה לי, כדי שלמחרת לא ירימו
אלי כל מיני אמרגנים טלפון ויגידו לי :
״לא ידענו שאת כל־כך מסכנה.״ אני לא

.אני צוינה
..הזמנה חורבה,־־

אנקורי, והיא נסעה מייד לארצות־הברית1 ,

רוצה שירחמו עלי, אני רק רוצה להזהיר.
לא רק זמרות, אלא כל אמן במצב שלי.
אסור בארץ להיות אמן אמיתי! אמן
אמיתי מפחיד את האמרגנים, שהם בדרך־
כלל אנשים שיטחיים. כשאמן הוא אמיתי,
הם פוחדים מפניו, ואז הם מתחילים להגיד
שהוא לא־נורמלי ומתחילים להפיץ שמועות,
ואז הבן־אדם מגיע למצב שאני נמצאת
בו כעת.
עדיף לי להיות מחוסרת־עבודה מאשר
להתפשר על משהו כמו מוישה ונטילטור.
עדיף לי לחכות לעוד משהו כמו שיער,
משהו עם בשורה. אבל בארץ פוחדים
מדברים כאלה, ואז מחליטים שאם אני לא
עובדת, זה בגלל שמשהו לא בסדר איתי.
וככה, יום אחד קמתי בבוקר, ואחרי
15 שנה במיקצוע איבדתי את הביטחון,
וחשבתי לעצמי: אולי אני לא זמרת,
אולי אני בכלל לא שייכת לבמה.
התקופה הראשונה של הקאריירה שלי,
לא נראית לי מעניינת במיוחד. לא ידעתי
מה בדיוק אני רוצה. רציתי רק להיות
מפורסמת, ובזה הצלחתי.

הבמה וה סם,

אומרת מרגלית אנקורי, הזמרת והשחקנית, שניסיי
יידי • י י • יייי
תה כבר אח ידיה גס בעבודות אחרות, בבוטיק
למשל, אך משד חמש־עשרה שנה לא מצאה את עצמה בשום מיקצוע אחר לא בארץ ולא
בארצות־הברית .״אני מכורת לעיסקי־השעשועיס, לבמה ולזרקורים,״ היא אומרת.

י 20

״ה>יתי
מ פו רסמת ,׳
ך* תחלוד עם רביעיית הבנות של
1 1מועדון־התיאטרון החיפני: זוהר אוריין,
רבקה מיכאלי, גאולה נוני ואני. ה־

.הילד שלי,

אומרת מרגלית ,׳י1
נורא בגלל כל מה
קורה אתי.״ היא ניסתה לסדרו בקיבוץ ולא הצליז

הרשל ברנרדי ומרייה קרזולובה, שניים
מהגדולים שבשחקני ברודוויי.
בעלי, שבדיוק אז הייתי ב־שלבי פירוד
ממנו, היה קנאי נורא. הפירסומת סביבי
הרגה אותו, והוא לא הירשה לי להופיע.
זוהי לא הפרעה פיזית, כמו הפרעה נפשית,
ולא יכולתי להסביר את זה לבן־אדם כמו
הארולד פרינס.

בישראל״

ך! אידע תי איד להסביר לו, כשאיתרתי
/לחזרה הגנרלית והוא פיטר אותי, ולקה

הוא שרט עלי,

תיארתי לי שאני מתאימה לעניין הזה.
חזרתי ארצה כדי להירגע מהנפילה של
זורבה. הוצעו לי כל מיני הצעות להופיע
בהפקות שיטחיות, ואז שמעתי שהולכים
להפיק כאן את שיער. הלכתי לבחינות כמו
כולם, והייתי אחת מהשבט. שבוע לפני
הפרמיירה החליט אוליבר טוביאס, שהוא
שחקן ידוע באנגליה והיה הכוריאוגרף של
ההצגה, שהשחקנית ששיחקה את התפקיד
הנשי הראשי לא מתאימה. והגיש לבמאי
ולמפיק אולטימטום :״או שמרגלית אנקורי
תשחק את שילה, או שאני הולך הביתה.״
אז הוחלט שאני אשחק את שילה. כשנכנסתי
להפקה של שיער, הרגשתי שזה
העולם שכל הזמן חיפשתי -,העולם שלי.

הוא — יורם לנדסברגר, אהובה של מרגלית.
בגלל יחסיה עם יורם סירבו האמרגנים לחת
לה עבודה, יחסים מיוחדים־במינם התפתחו בין יורם לבין אדם, בנה של מרגלית.

ול בימת תיאטרון
בו עבדה מרגלית
־יורק, שם הופיעה

במחזמר לצידם של שחקנים אמריקאיים מפורסמים מן השורה הראשונה.
עם מרגלית (מימין) בתמונה, השחקנית ויוויאן בליין (במרכז) ושחקנית
צעירה בשם וילמה, אחת המשתתפות במחזמר ״חרבה״ בברודוויי.

רביעייה היתד, הדבר הראשון מסוגו בישראל,
וזו היתה תקופה נהדרת גם בחיי
הפרטיים, הייתי עם שמוליק קראום, והייתי
מאושרת.
בתקופה ההיא, חלום־חיי היה להגיע לאמריקה,
למזלי הוחתמתי על חוזה־הופעות
במועדון צברה בניריורק. שם התחלתי
לרכוש לי שם כזמרת. הופעתי במיספר רב
של תוכניות־טלוויזיה, אבל ההצלחה שלי
היתד, הצלחה כ״ישראלית״ ,וזה לא בדיוק
מה שחיפשתי באמריקה.
באחת מההופעות שלי בבתי־המלון שבהרים,
היכרתי את מי שעתיד היה להיות
בעלי ואבי בני, ביל דזידריו, בעל מספרת־נשים
משגשגת. לא כל־כך אהבתי אותו,
כמו שהחניף לי שהוא הציע לי נישואין.
ב־ 1968 התחתנתי איתו, בנישואים אזרחיים
בנידיורק. בני, אדם, נולד כעבור שנה.
אחרי שאדם נולד, הכרתי את הזמר
ליאונרד כהן. שלושה חודשים נמשך הרומן
בינינו׳ ואז הבנתי סופית שבעלי הוא
בכלל לא לעניין. היה לי קשה, אבל
נפרדתי ממנו.
בתקופה הזו בדיוק קיבלתי מיברק מאחד
המפיקים הגדולים של ברודוויי,
הארולד פרינס, שבין השאר הפיק הצגות
כמו סיפור הפרברים, גבירתי הנאווה,
קברט ועוד. הוא תיכנן אז לביים ולהפיק
את זורבה היווני כמחזמר.
התקבלתי להצגה, לתפקיד שנכתב במיוחד
למעני, ראש המקהלה, לצידם של

..התשתי בבית,

במקומי את השחקנית צ׳יטה ריברה, זאת
ששיחקה את אניטה בסיפור הפרברים. אי
אפשר להסביר איך הרגשתי אז. הרגשתי
שאין לי בשביל מה לחיות, שזה סוף הדרך
שלי. לא רציתי לצאת מהבית והיו לי
התמוטטויות־עצבים. זה היה אומנם מאוחר
מדי אבל אז כבר נפרדתי מבעלי ממש,
לקחתי את הילד ואת המיזוודות וחזרתי
ארצה.
עוד כשהייתי בניו־יורק ראיתי את המחזמר
שיער ונשארתי בהלם• בכלל לא

מספרת מרגלית על השתתפותה
במחזמר ״שימר״ ,״שס השתח־ררתי
ממעצורים בימתיים ונפשיים, וגיליתי את העולם שלי החופשי.״

ההצגה שיחררה אותי מכל מיני מעצורים
בימתיים ופרטיים. הרגשתי כל־כך נוח
בתפקיד, כאילו הוא ממש גתפר עלי.
תרגילי היוגה, והאימונים שקדמו ל חזרות
עצמן, הכניסו אותנו לאווירה
של מישפחה אחת גדולה: אנגלים, כושים,
אמריקאים, ישראלים, תערובת שלמה. פית-
אום הרגשתי גם שאני נקשרת אל גבי
שושן.
אני לא יודעת מה זה היה עם גבי.
(המשך בעמוד )24

,הצלחתי,

היא !מספרת .״בברודוויי אהבו
אותי.״ בתפקיד ראש־המקהלה
במחזמר ״זורבה״ היא זכתה לביקורות נלהבות מהמבקרים.

1מיוחד

מי בצע

לחייל!
כל חייל שיחתום
בחודש אוקטובר
מנוי על

05111171 הוה
יקבל הנח השל

410

אחו!

השבועון יישלח רק לדואר צבאי

רכוש טופס לוטו
רב־ שבועי.

לתלמידותי

תמי ברע מי
ממת המיס 1974

הודית גולדשטיין
סגנית ממת המיס
אי חו לי ם לבביי ם
מ מו רתכםל טי פו ח ה חן ו ה דוג מנו ת

דאה פלט שר
המחאת דואר של ־בנק הדואר׳ חינה שיק בנקאי אשר
המוטב יוכל לקבל תמורתו בכל בית־חאר בארץ.
לעחיותך ולבטחו! כספך נצל את האפשרויות העומדות
לרשותך בשימוש בהמחאות הרואה

השתמש בהמחאות דואר
למשלוח דמי כיס לילדיך
הנמצאים מחוץ לבית:
בצה״ל, במחנה נופש,
בפנימיה ובכל מקום בארץ.
המחאת דואר המשוכה על
שמם מבטיחה* את כספך
גם במקרה של גניבה
ואבירה.
10ו אי

רשח בת הדואר מבטיחה לך את שרות ^ ד | 0 3־§
ב* 650 נקודות ישוב ברחבי הארץ.

לרשותך המחאות דואר בערכים • .25.20.10 . 10 .5 .3 .1
.50ו-ססו די.
* ע•׳ האות שזכל ההסחאה חוכל לקבל את כספך חורה
בסקרה של אבדן א! (לבה וכפוף לתקנות).

לשכת הפרסום הממשלתית

העולם הזה 1934

₪הממזלת
(המשך מעמוד )15
לבן השקעותידשלו בשטחים אלה.

דרישה זו היא אחד הגורמים
העיקריים לקשיים שד מיגור, כיוון
שאין ביכולתו לעמוד כהשקעה
גדולה שכזו. כל ניסיונותיו למכור
את אלפי הדונמים של כית סבויה
נכשלו.

נוה

חאיסל

במקביל לפיתוח קשריו עם עולם
הפשע האמריקאי, והיותו בנקאי של
מאיר לנסקי, הידק טיבור את קשריו עם
מפא״י. אחרי שהשתלט בשנות ה־ 60 על
מיפעל אתא בחינם, תודות לספיר (טיבור
קנה מניות בבנק לפיתוח התעשייה במיליון
דולר, כנגד זאת נתן לו הבנק הלוואה
בסכום מקביל בריבית של , 670,ואת ההלוואה
נתן לאתא שהיה בקשיים. תודות
לכך השתלט על אתא, סילק את דגן מכל
העסקים, השתלט על לודז׳יה, והחזיק באימפריית
טכסטיל ללא השקעה כימעט).

כאשר נובח טיבור בי בישראל
ספיר הוא הבל־יכול, נבנם לשורה
של עסקים משותפים עם מפא״י.
המיפלגה הקימה חברה להשקעות בשם
אי׳לן־כוח, ורשמה כבעלי מניותיה ומנהליה
את גיזבר מפא״י אז, צבי רכיטר, כיום
מנכ״ל סולל־בונה, אילן־כוח, יחד עם טיביור
וחברות שהקים, רכשו רשת חנויות פטו־רות־ממכס
בשם רמתם ; יחדיו הקימו מ יפ־על
לייצור שפופרות־אלומיניום ; יחדיו
הקימו חברה להשכרת־רכב בשם פרבנד
טוו־ס, ויהדיו הקימו חברה לייצוא תרופות
לליבריה, בשם אוניון־ישראל־שווייץ.
עיסקי התרופות לא היו דבר חדש ל־טיבור,
שכן עוד ב־ ,1963 עת היה יצחק
רפאל סגן שר־הבריאות, הורה להעניק
לחברה של טיבור בשווייץ מונופול מוחלט
על כל יבוא התרופות למישרד־הבריאות
הממשלתי. על כך העיר מבקר המדינה,
במילים חריפות, בדו״ח שלו לשנת .1964
תודות לקשריו הענפים עם מפא״י הרחיב
טיבור את השקעותיו. הוא קנה;ס/ס 20 בחברת
אשדוד שיסד עובד בן־עמי, הוא רכש עם
משקיעים של בן־עמי מחו״ל את מחצית
מניות בנק קופת עס (עכשיו הבנק בידי
בנק לאומי לישראל)( .אגב, כאשר שהה
לנסקי בישראל, היה מקבל מחו״ל הכנסה
של 5000 דולר לחודש דרך בנק קופת עם).

שערת ערווה

המרטיני שלי ! קורא הבמאי השיכור בסרט.

הבהלה הגדולה

טיבור גם תרם למפא״י ושימש
צינור להברחות הכספים של
מפא״י. רף למשל, כאשר קיבל
המפיק רם בן־אפרים מימון כסך
2מיליד לירות להפקת סרטו ״תיק
ירושלים׳ /דרשה החברה שהיל־וותה
לו כספים (חברה כת ש?
״בור״) כי יעכיר קומיסיון מיוחד
של 7$להכרה בשם ״מיכון וציוד
התעשיה״ השייכת לטיכור רוזג־באום
בשווייץ. בדיקה העלתה בי
הכסך הגיע לגופים של מפא״י.

.מגוש חשו,1
שטנה אה העולם
והגיעה טור־סוף
לישראל

הגלגל
ה ת הפך
^ פני שנה היה נדמה כי טיבור נמצא
/בפיסגה. הוא מכר 34 ממניות הבנק
שלו לבנק המחוזי של הסן• ,שהחליף את
בלומפילד בבעלות על חלק מן המניות.
בנק זה הוא אחד הגדולים בגרמניה. בישראל
ניהל מגעים לרכישת חלק בעיתון
יומי, הודות לבן־עמי הובטח לו אהדת
מעריב. הוא נכנס לכמה עיסקות נועזות,
כמו מימון עסקי עורך־הדין דויטש, שייצג
את הרוזן ההונגרי האטאוואני, שקיבל מעל
30 מיליון מרק פיצויים מממשלת גרמניה
על אוסף תמונות משפחתו שנעלם.

לפתע, תוך כמה חודשים. הגלגל
התהפך.

עם התמוטטות האימפריה של ויליאם
שטרן, גיסו, נכנס גם הוא לצרות. הוא
הילווה סכומים ניכרים לשטרן, תמורת
ביטחונות אשר שוויים ירד פלאים. ההשקעות
ברומא לא ניתנו למימוש.
בישראל תבעו נכסיו — בעיקר אתא
ולדוז׳יה — השקעות ומימון. בנק בריטניה,
עימו עבד רבות, התמוטט. השקעותיו במטבעות
שונות לא עלו יפה. והחמור מכל :
הפיקוח ההדוק של הבנקים בשווייץ שמנע
מן הבנק לממן את עסקיו הפרטיים.
תוך זמן קצר התברר כי הפסדיו האישיים
מגיעים ל־ 30 מיליון מרקים גרמניים לערך,
הפסד שספק אם חלקו במניות הבנק יכול
לכסותו. אם מוסיפים לכך שגם האימפריה
של לנסקי היתד, בצרות בארצות־הברית,
הרי שטיבור מצא עצמו בבוץ.

אולם כיוון שהוא חכר המוסדות
העליונים של הקונגרס היהודי(יו־שכ-ראש
ועדת הכספים שלו) וכן
חבר המוסדות העליונים של ה*
מפד״ל, בעודו קשור בקשרים איתנים
עם מפא״י. אין לחניה כי
יישאר בבוץ זמן רב.

^ אמבולנס שניצב על המידרכה, מול
1 1הכניסה לקולנוע אסתר בתל־אביב ביום
השישי האחרון, גסע לדרכו, ללא צופר
מרעיש, בתום הקרנת־הבכורה של הסרט
מגרש השדים בישראל.
אומנם, איש מבין 500 המוזמנים להקרנה
לא התעלף, רק בודדים עזבו את הסרט
באמצע משוס שלא יכלו לעמוד ב זוועה
ובפחדים, אולם כשנדלקו שוב האורות
באולם, היו פניהם של מרבית הצופים
מתוחים וקשים, או מחייכים במבוכה
שכיסתה על המתח.
הבמאי, וויליאם פרידקין, מאיים לעשות
לציבור הישראלי, את אשר עשה לציבור
צופי־הקולנוע בכל העולם. בסרט מבויים
היטב, בעל סצינות קצרות ומעברים חדים,
הוא הביא לאופנה העולמית את ההתפעלות
וההערצה למפחיד, לנורא ולמב־חיל,
כשהוא מותח, בסצינות רבות, את
כוח־הסבל ההסתכלותי של הצופה, עד לנ־קודת־השבירה
שלו כמעט.
דרך סצינה של ילדה צעירה המאוננת
בעזרת צלב׳ ועדי לתמיהתו של שיכור על
שמצא בכוס המרטיני שלו שערת־ערווה
בלתי־מוכרת, עורך פרידקין הסתערות

לקקי ליו

קוראת הנערה הצעירה
בסרט לעבר
אימה, בעת שזו נכנסת לחדר־השינה שלה.

חזיתית: ממש על הכנסייה הקאתולית; על
טיפשותו וטמטומו של הציבור, אשר חתך
שלו הוא אותו קהל הצופה בסרט, על ה־איסטניסטים
הנהנים מפליני, ועל הצעירות
הבוכות בסיפור אהבה.
משך כימעט הצי סרט מביא פרידקין,
בעזרת עלילה רגילה ושחקנים למעלה
מבינוניים אך לא יותר ׳מכך, את הקהל,
המוכן כבר לפחדים וזוועות, לאור הפיר-
סומת — לידי שאננות מסויימת. אולם
לפתע, משנה הסרט את קיצבו ופחד רודף
זוועה, אלימות רודפת גסות, כשפדידקין
מאלץ את הצופה להיות שותף מלא לכל
אחת מהדמויות ולכל אחת מהסצינות.
מגרש השדים הוא תופעה באמנות הקולנוע,
אולם הוא תופעה גדולה עוד יותר
בציבוריות העולמית. ארצות המערב נרעשו
מהסרט, אשר הביא לדרגת פולחן של
!ממש, אותו פולחן לו הוא לועג, את המראה
הנורא.
והמראה הנורא עומד לכבוש אף את
ישראל. כמו במיקרים ׳רבים קורמים, הציבור
הישראלי לומד בשקידה את תופי
עוודהלוואי לאירועים ומאורעות המיובאים
אליו, ואף מגזים בהם.
השטן שנכנס בילדה האמריקאית והפך
אותה ליצור בלתי,-אנושי, הוא ׳מהדורה
מודרנית חדה ואכזרית של המחזה הנצחי
של התיאטרון הישראלי, הדיבוק. כל אלה
שסגרו לדיבוק, יצטרפו לאלה הסוגדים
לשד המודרני, וייצרו ביחד, ללא יספיק, את
מגיפת מגרש השדים בישראל.
מחיאות־ד,כפיים שנשמעו עם תום ההק רנה,
ויקריאות־ההתרגשות הכפויות של ה צופים
באותה הקרנה בודדת שנערכה ב שבוע
שעבר, יעידו על כך כאלף עדים.

0ן [ ן ן מעניקה הילדה ה
יי• * עדינה, בסרט, שבגופה
נכנס השד, לכל אחד מהרופאים.

1. 23

ו ה בי ר ה

עוד מלחמה 01

במה

ל ק חי י 1ם ־וז בי פ 1רים
של סינדיקט היהלומים
נראה כי מילחטת אוקטובר עשתה משהו לגורמים
כלכליים בעולם, הקשורים כלכלית עם ישראל. למשל,
סינדיקט היהלומים הלונדוני, בעל המונופול הכלל־עולמי
על שיווק יהלומי״הגלם.
בעשרים השנים האחרונות היתה ישראל הלקוח מיספר
אחד של הסינדיקט, קנתה מדי שנה יותר יהלומי״גלם מאשר
בלגיה והולנד. למעשה, היה הסכם בלתי״כתוב בין ישראל
לסינדיקט, לפיו הוא מוכר לישראל * 90 מכל היהלומים
מסוג ה,מלאס׳ .זהו סוג האבנים הבינוניות שישראל התמחתה
בייצורן באופן בילעדי, ושלטת בשוק העולמי בסוג זה.
כאשר ישראל היא המייצרת מדי־שנה יהלומים ביותר
מ״ 300 מיליון דולאר, הרי אם קורה משהו ללקוח נכבד
כזה, עלול הדבר לזעזע גם אימפריה ענקית כסינדיקט ה יהלומים
הלונדוני. הסינדיקט, השייך למישפחת א 1פנ-
היימר מדרוס״אפריקה, מהווה מעצמה אדירה העוסקת
גם בזהב ותעשיות אחרות, אולם התשתית שלו היא
ייצור ושיווק יהלומי-גלם.
מילחמת אוקטובר הוכיחה לראשי הסינדיקט, בי ישראל
אינה קונה בטוחה. אן ביוון שהיא קונה כה גדולה,
הרוכשת כימעט שליש מן הייצור השנתי של הסינדיקט, הרי
יש לנקוט צעדים למיקרה שישראל תחדל לקנות, מכל
מיני סיבות.
לפני חצי שנה החל הסינדיקט להקים בבלגיה תעשיית
יהלומי, מלאס׳ ,בהשקעה אדירה. תוך שנה תקום שם תעשיית
יהלומים בהיקף של 3000 פועל. בישראל יש כיום כ-
9000 פועלים. תוך שנה תקום לישראל אלטרנטיבה שתחל
בייצור אותם יהלומים עצמם בהיקף של כימעט שליש מכל
התעשייה הישראלית.
בכך מבטיח הסינדיקט את עצמו למקרה של תקלה
לקונה הגדול. הדבר גם יעניק לסינדיקט עמדת-מיקוח
נוחה יותר כלפי ישראל, במשא־ומתן על המחירים של
יהלומי״הגלם.
האם יודע על בך מנב״ל התאחדות יצרני היהלומים,
חיים דניאלי, והאם הוא מעורר את הגורמים המתאימים
האמורים לטפל בנושא ן
דניאולי נפילה

ביטים טרופים אלה, קשה לסמוך
על הממשלה בנוגע למדד. האם תצליח
להחזיקו נמוך עוד חודש-חודשיים, או
לאו ן לגבי המשקיע — התשובה על בך
שווה כסף רב, שבן אם המדד לא יעלה
בצורה נחשונית בחודשים הקרובים, לא
יהיה בדאי לו לקנות איגרות-חוב צמודות
למדד.
נראה בי על המשקיע לעשות את
החישוב הבא: לטווח של ארבעה־ששה
החודשים הקרובים, לא סביר שהממשלה
תצליח למנוע את עליית המדד בעוד 15$
לפחות, אם לא יותר. אולם ספק אם
המדד יעלה בשיעורים של סוף שנת , 1973
היינו ב 40$-ומעלה.
השקעה באיגרות-חוב צמודות לטווח
של כמה חודשים היא, איפוא ספקולטיבית
במידת-טה, אולם ברור בי היא
עדיפה על השקעות סתם.
למי שמבקש להרוויח על השקעתו כ־
30$ומעלה תוך חצי שנה, כדאי לקנות
עכשיו מניות בנק לאומי. מניות אלו
ירדו לסביבות שער של 220-200 נקודות.

אתה: ומטבע בן־גור־ו!
והרי שני קיטעי עיתונים מאותו תאריך עצמו, על אותו נושא: הנפקת מטבע
בן״גוריון. בל אחד מהם אומר החיפך הגמור מן השני. למי להאמין ז
בדיקה בשוק מראה כי ״ידיעות אחרונות״ צודק ומהימן יותר. שני סוחרי-
המטבעות הגדולים, עובדיה ושאשא, מחזיקים אך בקושי מעמד מול שטף
המכירות, מנסים לבלמו על־ידי הדלפת ידיעות ומחירים לא-נבונים לעיתונות.
כאשר בא אליהם מוכר ומבקש את המחיר המופיע בעיתון, הוא נשלח לעיתון,
למכור את המטבע שם.

מנב״ל החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות:

הנפקת בן־גוריון -נמכרה למעשה כולה
הכותרת כ״הארץ״

ובים איש
מנצלים זנותם
לונוש את
מם נעבך גורון
הכותרת כ״ידיעזת״
— והיפוכו

..ג דוב״ נמכר מישרד״תנסיעות ״גלוב״ מהגדולים בארץ,
החליף בעלים לאחרונה. למישרד
סניפים בירושלים ובחיפה. הקונים הח דשים
הם קבוצה, בראשות העיתונאי

נתן גרון.

גולז מפ>ק מחזמר מפיק״הסרטים מנ ח ם גילו, שהסתבך
בהפקת הסרט ״לפקה״״ שהפצתו
עוכבה בגלל סיבסוך עם אירגוני-העוב-
דים בארה״ב, מנצל את זמנו הפנוי לה פקת
מחזמר.
שותפו להפקה הוא אברהם דשא
(פשנל) ,בהשקעה כוללת של רבע מיליון
לירות. המחזמר מבוסס על הסרט הידוע
״רק אתמול נולדה״ ,בו כיכבה בזמנו
כילי חאלידיי. כוכבת המחזמר תהיה

יונה עטרי.

עונו וונייזג,
מנש־ויס המ״הנס
שר־השיבון אברהם עופר נפגש עם
ראש-עיריית תל־אביב שלמה (״צ׳יצ״׳)
להט ועם ראשי הקבלנים. מטרת הפגישה:
הקבלנים תבעו בי תמורת תדי-

,בנקאי יפת

(המשך מעטוד )21
זו לא היתד, אהבה בוגרת, זו היתד. אולי
אהבה שהיתר. שייכת להצגה. האהבה עברה
לילד שלי ,׳והיינו שלושתנו באותו ראש.
זו היתד, התקופה הכי מאושרת בחיים שלי.
ואז, באחת ההצגות הגיע לתיאטרון
אואזיס, שם הצגנו את שיער, מיברק שהזמין
אותי לחזור מייד לניו־יורק, לקבל
על עצמי שוב את תפקיד ראש־המקהלה בזורבה עמדתי בדילמה. לא רציתי להפסיד את
שיער ואת גבי, לא־כל־בך רציתי לנסוע.
אבל הרגשתי שאני חייבת משהו ל־הארולד
פרינס ולעצמי, והרגשתי שאם
שולחים לי מיברק אני פשוט חשובה להם.
יותר כדאי היה לי לנקות את השם ב־ארה״ב,
עם מפיק גדול כזה, מאשר להמשיך
להופיע בשיער כאן.
כשהגעתי לנידיורק הכנים אותי המפיק
מייד לאיגוד השחקנים, שהוא איגוד שדי
קשה להתקבל אליו, בעיקר אם אתה ישראלי•
האיגוד הזה דואג לשחקן שאינו
מועסק, הוא דואג שאף שהקן משורותיו
לא יגיע למצב שבו אני נמצאת כיום. זאת
אומרת, הוא משלם מדי-שבוע כסף, כדי
שהשחקן המובטל לא יגווע ברעב. אלא
שבניו-יורק לא נזקקתי לשירותי האיגוד,
כי הייתי מועסקת רוב הזמן.
ההצלחה שלי כראש המקהלה בזוובה הי־תה
פנטסטית, והביקורות שקיבלתי יוכיחו :
״גב׳ אנקורי היא מסמר ההצגה, משמיעה
את שיריה כמו ארית פיאף יווניה.״ —
״קול נפלא ומרגש, חושניות חודרת המוש גת
לפעמים בעזרת, תנועה קלה בלבד.״ —
״היא יכולה להיות דוגמה לאותו סוג
של חשמל פסיכולוגי, החייב להיות נחלת
התיאטרון כולו.״
אבל למרות כל זאת הראש שלי נשאר
עם גבי ועם שיער, מה־גם שקיבלתי מיברק
מידיעות אחרונות, שסיפר לי כי זכיתי בכינו
ר־דוד כשחקנית־המחזמר של השנה.
הרגשתי לא־גורמלי. בל ההצלחות שלי
בחרבה, לא הזיזו לי כמו הזכייה שלי ב־כינור־דוד
בארץ.
בדיוק באותו זמן הציע לי יונתן כרמון,
בניריורק, לבוא ארצה, כי הוא מתכונן
להפיק לברודוויי מחזמר ישראלי לחיות
עוד חורף למות עוד קייץ. לא ידעתי מה
להחליט. אבל הוא שיבנע אותי שמוטב
לעשות תפקיר ראשי במחזמר ישראלי
בברודוויי, מאשר תפקיד קטן בישו.
חזרתי ארצה לעשות חזרות, וגררתי גם
את גבי שושן להצגה. אבל באותה תקופה
כבר הרגשתי שהאהבה שלנו נגמרה.
בזמן החזרות גבי אמר לי שזה לא
בשבילנו, וגם אני ראיתי שזה יהודי מרי,
והתביישתי לבוא עם חומר כזה לברודוויי.
עזבתי את ההפקה ונשארתי בארץ.
פטריוטיזם מדי שנה, לקראת פירשום המאזן של ה בנק,
עולים שערי המניות ל״ 300 נקודות.
הדבר ודאי גם, בי הבנק הנפיק שיטרי-
חוב ניתנים להמרה בשער של . 280 כך
שמי שקונה כיום מניות בל״ל יכול לעשות
ב־ 80 נקודות עלייה על שער של
,220 ועוד לקבל דיבידנד ומגיות־הטבה
בשיעור המקובל בבנק זה, של לפחות

למשקיע המבקש להמר במידה מסויי-
מת, בדאי להעיף מבט על שוק המניות
בארה״ב. עכשיו נמצא שם שוק זה בשפל
נורא, אולם כל הסימנים מורים על שיפור
לקראת דצמבר.
ראשית, הבנק הפדרלי המרכזי יעשה
הבל להורדת שערי הריבית הבנקאית ב-
ארה״ב, דבר הגורם מייד להפניית כסף
למניות. שנית, ועדת הסנאט האמריקני
המליצה ני הרווחים ממכירת מניות בבורסה
יישאו טס ריווחי״הון, ולא מס־הכנסה
רגיל.
פירוש הדבר יהיה הפיכת רכישת ומכירת
מניות לדבר בדאי יותר בארה״ב
— כמו בישראל.
יש כמה מניות בבורסה האמריקנית
שממש מיצווה לקנותן. מניות בנק
״צ׳ייס מנהטן״ ,שהיו לפני כמה חודשים
60 דולר המניה, ירדו כיום ל־30
דולר לערך. הפטריוט יקנה מניות בל״ל,
ואילו רואה-השחורות יקנה מניות צ׳ייט.

רות האסורות לבנייה לפי הצו החדש,
בגלל גודלן, יורשה להם לבנות דירות
קטנות יותר באותו שטח בנייה בולל.
עופר תמך נמרצות בתביעות הקבלנים,
בעוד צ׳יצ׳ הסתייג יותר. לבסוף אמר
צ׳יצ׳ כי יסכים, בתנאי שחלק מן חדירות
החדשות ייבנה בדרום העיר.

״ני י י

או תי! ״

ף אז התחילה תקופה איומה בחיי.
| התחלתי לעשות חלטורות בשביל לפרנס
את הילד ואותי׳ וזה החליא אותי. ידעתי
שיום אחד זה ייגמר, כי אם אני לא הולכת
על דברים גדולים אני לא מצליחה. ראיתי
שלקהל יש נטייה רק ליוונית, ולי לא היה
מה להציע.
המשכתי להופיע בלי ברירה. אני לא
יודעת לעשות שום דבר אחר שאפשר ל התפרנס
ממנו. מה שעודד אותי בתקופת
החלטורות היו ההיכרויות שלי. היה לי
סיפור קטן עם הצייר יורם לוקוב, וסיפור
אפלטוני עם הפיזמונאי יענק׳לה רוטבליט.
יענקלה היה נהדר אלי. הוא הסתובב אתי
מאמרנו לאמרגן, והציע לעשוית תוכנית־יחיד
שלי שתהיה מורכבת רק משירים
שלו. משום מד, אף אחד לא האמין בי,
והעניין ירד מהפרק.
אני אשד, חזקה, והדיכאונות שלי הבהילו
אותי.
התחלתי להיגרר לכסית, שבינתיים שינתה
׳תדמית, ושם הכרחתי את עצמי לא
לשחק את הכוכבת שמתחזקת מאנשים
פשוטים. ידעתי שאנשי־במה הם לא החברים
הכי נאמנים, והרגשתי!גם שאם אפול
מבחינת הקאריירה, כדאי שיהיו לי חברים.
סתם אנשים פשוטים.
אבל זה היה בעוכרי. אחד האנשים
שחיברתי בכסית היה יורם לנדסברגר. הרומן
שלי איתיו הרם לי את החיים בתור
אמן, בתור אשה ובתור אמא. ואני חושבת
שזאת חוצפה שזה צריך היה להרוס לי.
כי אם בנייו־יורק היתר, זמרת כמוני מכירה
מישהו כמו יורם לינדסברגר, אז איגוד השחקנים
היה חייב לספק לה עבודה אפילו
אם במאי היה מחליט שבגלל חייה הפרטיים
הוא לא רוצה אותה. אבל כנראה שבארץ
הקטנה שלנו זה אחרת.
(המשך !בעמוד )28

תמונה זו היא פוטו־מונטאז׳ .בחזיתה ניתן
לראות את תשתיתו של המרכז הרפואי על-שם
אליהו סורסקי, שבנייתו הוקפאה על-פי צו הקפ•
את-הכנייה החדש, שתחולתו למן ה 3-ביוני שנה
זו. כרקע המיכנה המוקפא מתנוססת שורה של
בתי-מלון מפוארים, שבנייתם נמשכת כרגיל.
כבתי־המלון האלה, כאשר תסתיים בנייתם,
יהיה שפע של מיטות — אלפים, למען הדיוק.
אלא שמיטות אלו ישמשו לאיכסונם של התיירים.
אך אהת ממיטות אלו לא תועמד לרשותם
של מי שהמטבע הזר, האמור להיכנס לארץ מכיסיהם
של תיירים אלה, מכוון למעשה גם למענם.
החולים האלה, ואותם שעוד יזדקקו לאישפוז בעתיד,
רואים כיצד הופכת תיקוותם לזכות כמיטה
ובטיפול בכית-חולים, לכתי-מלון חדשים.
יחס זה של איפה־ואיפה מצד מקפיאי בנייתם
של כתי־החולים החדשים, הוא אבי כל חטאת.
אלה הזקוקים לאישפוז, והיודעים כי לא יוכלו —
או ייאלצו להמתין חודשים ארוכים — להשיגו,
מוכנים לשלם כל מחיר לשם הקלת מכאוביהם.
הם נכונים להתרושש, ובלבד שיותן להם להשתמש
כמכשירים הרפואיים הדרושים להם.
כמצב זה נוצר, כאורח טיכעי, שוק שחור של
מיטות-אישפוז, בו המחיר הוא חיי-אדם וסכל
נורא. כשוק זה, הקונים המצליחים כיותר הם
כעלי-המאה, וספקי-הסחורה הס אלה שבידם ה אפשרות
להכריע מי יזכה כאישפוז ומי יידחה.
כך נוצר כישראל הרקע לשוק שחור כתחום
שאין שני לשיפלותו, תחום ההתעשרות מ
מיטהר כחיי־אדם וכסיבלו.

1ש 1ן ש חזו ־ז
1 ! 10111ג\ ^

מבקר

! 1111:1ם

ש ח 1ש ף

פרשות!וספות של שחיתות
בקבלת חולים לבתי־חולים
215

מאת

זאב יפת
ך* שהתברר כי מצבו של אבי לא
חר־ייאוש, ולא ניתן עוד להצילו,
ניהלתי עם פרופסור הוכמן, מנהל המחלקה
האונקולוגית בהדסה, שיחה ארוכה.
הוא הסביר לי כי אין כל הצדקה להוסיף
ולהחזיק את אבי בבית־החולים. דבריו
נשמעו לי הגיוניים.
״אספתי את אבי לביתי. הוא שהה אצ לנו
שבועיים ימים, סבל מכאובי־תופת בכל
שעות היום והלילה. מחלתו היתה קשורה
בתופעוודלוואי קשות.
״תוך שבועיים הגענו, אשתי ואני, לא-
פיסת־כוחות. שני בני הצעירים נעשו מבוהלים
ועצבניים. ידעתי כי רק בבית־החד
לים ניתן להגדיל את מספר השעות היומיות
בהן יימצא אבי תחת השפעת זריקות-
הרגעה. ידעתי כי כל יום נוסף שאותו הוא
מבלה בביתי, מגביר את ייסוריו, שהיו
נמנעים ממנו אילו היה בבית־החולים.
״נסעתי לירושלים, וקיימתי התייעצות
פרטית עם פרופסור הוכמן. שילמתי לפרופסור
150 לירות שכר התייעצות, והוחלט
כי אחזיר את אבי לבית־החולים לבדיקות.
״מאז, ובמשך חמישה חודשים עד ליום־
פטירתו של אבי, הייתי מוסר לפרופסור,
בכל יום ראשון בשבוע, מאה וחמישים
לירות, טבין ותקילין.
״אני מנהל חברה להנדסת־בניין. לפעמים׳
בגלל עבודתי, לא הייתי מצליח להגיע
לבית־החולים ביום ראשון בשעות
הבוקר. כבר בצהרי אותו יום היתה מזכירתו
של פרופסור הופמן מצלצלת אל מז כירתי.
לא דובר בפירוש על כסף, רק
נאמר שהפרופסור רוצה לראות אותי. זאת,
למרות שהייתי מבקר אצל אבי לפחות
ארבע פעמים בשבוע, והפרופסור כבר
ידע כי אם לא הגעתי ביום ראשון
בבוקר, בוודאי אגיע בשעות אחר־הצהרים.
בכל-זאת, כאמור, כבר בצחרי היום היתה
המזכירה מצלצלת למישרדי כדי ״להזכיר״

הופמן יורד מן הניידת

לאחר שנחשד על־ידי אגף־החקיתת של מס־ההכנסה בהעלמת
שייאות לחקור בפרשה.
תלונה מזעזעת נוספת שהגיעה לידיעתנו
נוגעת למיקרד, שאירע בבית החולים תל־השומר.
זמן
קצר לפני מלחמת ששת הימים
נתגלה אצל נער צעיר גידול לא־סרטני.
ליתר ביטחון, המליץ רופא בית־החולים
לסלק את הגידול בהקדם. על הנער היה
להמתין שלושה וחצי חודשים עד שיגיע
תורו לעבור את הניתוח. כאשר אימו של

הכנסות. אחרי המעצר החלו מתגלים פרטים מסמרי־שיער על
מכירת מקומות אישפוז במחלקתו, תמורת תשלום דמי־שוחד.
מעצרו של פרופסור הוכמן חיכה בהלם את חוגי הרפואה בארץ.

הרופא נטל את האשד, בזרועה והדפה
מן החדר.
בבדיקת. מיקרה זה נסתבר לנו כי הרופא
שבו מדובר נפטר בינתיים, ולכן מצאנו
לנכון לא לפרסם את שמו.
כאשר חולים רבים מדי מתדפקים על
שערי בתי־חולים מעטים מדי, הכורעים
תחת נטל המעמסה, מתפתח בנושא זה,
לפי הוקי ההיצע והביקוש היסודיים, שוק
שחור באישפוז. מנהלי־מחלקות מסויימים,

או לפחות להקל, את מצוקת האישפוז,
להקים שורה ארוכה של בתי-חולים חדי שים.
הדבר לא נעשה, וההזדמנות הוחמצה.

בתי מלון
ב מ קו ם בתי״ח
^ חרי מילחמת ששת־הימים, כאשר
התפתח בארץ שיגשוג כלכלי חסר־תק-

דוגמאותשלת רו פו ת הנ ש ל חו תחינםל רו פ אי ם
ע ל ־י די הי צ רני ם -וסב רו תלחו לי םבמ חי רמלא
״אין לי כל טינה כלפי פרופסור הוכמן.
הייתי מוכן לשלם אפילו סכום כפול, ובלבד
שאבי יזכה בתנאים הרפואיים שיקלו על
סיבלו. אבל, מציקה לי המחשבה מה עולה
בגורלם של אותם המוני אזרחים שאינם
יכולים להרשות לעצמם לשלם מתחת לשולחן•
הרי חייהם וחיי בני מישפחותיהם
ממש נהרסים.

הנער, שליוותה אותו, שאלה את הרופא
אם לא ניתן להקדים את מועד הניתוח,
השיב הלה בשלילה, אך רמז כי תמורת
אלף לירות יוכל הנער לעבור את הניתוח
כבר למחרת היום.
״״אבל אני חברה בקופת־חולים של ההסתדרות!״
נדהמה ,״מדוע עלי לשלם?״

ת שלוס חודשי
פרטי לפרופ׳
כי נפטר לפני שמונה שנים. כבר
/ /י אז היתד, קיימת מצוקת אישפוז
קשח, ושילמתי מאות לירות לחודש, שזה
היה הרבה כסף במושגים של אותם זמנים,
כדי שאבי יועדף על פני מישהו אחר.
מאז ועד היום, שום דבר לא השתנה.
״בשיחות עם ידידים הנזקקים לאישפוז,
אני שומע שוב ושוב כיצד הם מקצרים
את הדרך לביודהחולים. הם מתחילים את
הטיפול באופן פרטי אצל מנהל המחלקה,
עוברים בדיקות רפואיות במכונים רפואיים
פרטיים, משלמים מאות ולפעמים אלפי לי רות
לרופאים המתאימים, ורק אז זוכים
לאישפוז מהיר.
״יש לי חבר שאביו חלה בסרטן. עלה
לו שמונת אלפים לירות כדי להחזיק את
אביו בבית־חולים ממשלתי בצפון הארץ,
במשך ארבעה חודשים בלבד׳ עד לפטירתו
של האב.״
במישרדי מערכת העולם הזה שמורים
שמותיהם וכתובותיהם של האזרח שדבריו
צוטטו בתחילת כתבה זו, ושל שתי
האלמנות ששילמו כסף לפרופסור הוכמן
במשך קרוב לשנה וחצי, כאשר בעליהן
היו מאושפזים במחלקתו, עד לפטירתם.
(העולם הזה .)1933
בהסכמתם, יהיה העולם הזה מוכן למסור
את שמותיהם לוועדת האתיקה של בית־החולים
הדסה, או לכל גורם ציבורי אחר

אשר בידיהם הקביעה מי יוכנס לבית-החו-
לים, הופכים לספסרי־אישפוז, פשוטו כמשמעו,
כשהסחורה שבידיהם היא הסבל
האנושי, ומצוקה גופנית.
בשנות המיתון נרשמו בלשכות־העבודה
בארץ עשרות־אלפי פועלי־בניין מחוסרי-
עבודה. באותן שנים ניתן היה לפתור,

דים, הוקמה ועדה בינמישרדית לוויסות הבנייה.
הוועדה הקפיאה הקמת מיבנים ציבוריים
חדשים, ביניהם בתי-חולים, ריכזה את
מאמץ הבנייה בהקמת עשרות בתי־מלון
ענקיים, שניבנו בעזרת מענקים נדיבים של
ממשלת ישראל.
ב־ 3ביולי שנה זו, הופעל צו הפיקוח-
על־הבנייה. שוב נפלו לו בתי־החולים קורבן.
הצו אינו מבחין בין מיבנה ציבורי
למטרות חינוך או בריאות, לבין בנייה
פרטית של דירות מעל לגודל הסטנדרטי.
בכל המיקרים נאסרה הקמת בתי־חולים
חדשים, כשם שנאסרה הקמת וילות מפוא רות
— כאילו קיים דמיון כלשהו בין שני
המיקרים הללו.

מצוקת־האישפוז קשה והרסנית
כמיוחד באשר מדובר בחודי־נפש
וכחולים כמחלות פרוניות. חולה־נפש
אלים, שלא נמצא לו מקום
אישפוז, יהרוס תוף זמן קצר חיי
מישפחה שלמה.

עמו מחנה בחוד

אלה שידם אינה •משגת לשלם סכומי, כסף
גדולים כדי לקצר את התור לאיש פחם, ממתינים
שעות בתורים מייגעים, מתבשרים לבסוף כי יזכו באישפוז המקווה בעוד חודשים.

מדי־פעם מתפרסמות בעיתונים ידיעות
קצרות על טרגדיות שאירעו למישפחות,
אשר במשך שנים לא הצליחו למצוא איש־פוז
לאחד מבני המשפחה שלקה בנפשו.
כיוון שהמצוקה בשטח זה חריפה עד מאד,
נמצאו מנהלי־מחלקות ומנהלי בתי־חולים,
שניצלו מצב בלתי־נסבל זה לשם התעש רות
שלא־כדין. דוגמה לאוזלת־ידו של
מישרד־הבריאות בנושא זה משמש פסק-
דין (חיפה, תיק אזרחי ,)882 אשר למרות
המלצת השופט לא ננקטה בו כל פעולה.
הדבר נתגלה בשעת בירור תביעת־פי-
צויים בסך 125.000 לירות על ידי התובע
(קטין) ,באמצעות אביו, נגד נהג צר,״ל
ונגד מדינת ישראל.
טענת התביעה היתה, שהתובע נפגע
על-ידי מכונית צבאית שנהגה התרשל בכך
שנסע במהירות מופרזת ולא הבחין בתובע.
התובע נחבל בראשו ונתקבל לבית־חולים
לחולי־נפש, לזמן מסויים.
טענת התביעה היתה כי התאונה, שאיר־

עה לפני שלוש שנים מיום הגשת התביעה,
גרמה למחלתו של התובע, וכתוצאה ממנה
אין הוא מסוגל לעבוד ולהשתכר למיחייתו.
התביעה נדחתה. בפסק־דינו אמר השופט
המחוזי :״חוות־הדעת שניתנה על ידי ד״ר
מ( .נאסר לפרסם את השם) ניתנה׳ לאחר
שהוא עצמו קיבל את התובע להסתכלות
לבית־החולים הממשלתי. הוא עשה זאת
בנסיבות המעוררות תמיהה רבה.
״ברור שהכנסת התובע לבית־החולים
לא נעשתה במטרה לרפאו, אלא ביוזמת
עורך־הדין, על־מנת לאפשר לתובע לקבל
תעודה רפואית לצורך קבלת פיצויים.

״כשנשאל ד״ר מ. בבית־יהמיש
פט, מהם המיכחנים לפיהם מלוכדים
חודים דבתי־חולים לחולי־נפש
לאור העובדה שישנם רכים כאלה
המחכים לתורם ונשארים מחוץ
לכותלי כית־החוליס מחוסר מרום,
ענה שיש שלושה מיכחנים להם־
דת חודה. הוכרר שאף אחד מ
חמיכחנים האלה לא התהיים כלפי
התוכע.
״זאת ועוד, ד״ר מ. הודה בפני שאת
חוות־דעתו לבית־המישפט נתן באופן פרטי,
וכי קיבל עבור חוות דעתו שכר־טירחה.״

בהמשך•
פסל,־הדין קכע השופט :
״אין ספק שיש כמיכלוד הנסיכות
פגם שמן הראוי לתת עליו את

מכון ל 0.
אל המינבזד ,׳

יאנין ננוזאסנפיעוניד,

זןומ *1ו ויון £י # 0 £ס 8 £

פרופ.דר. מ.שם ו״פלו
קבלה ביסים א נ וז ~ לפי קביעה סי 9ז

.ולסן 6561 נב״ץ״

התחרות

בתמונה למעלה :
המכון של ביתי
החולים איכילוב בהנהלת פרופסור שטריי־פלר.
למטה: המכון הפרטי של הפרופסור.

הדעת. יש לעשות חקירה מקיפה
כנדון עד־ידי מוסדות מוסמכים,
כגון מישרד־הכריאות או ההסתדרות
הרפואית.״

חסר מיכשור
רפואי
ץ* רשה עגומה בפני עצמה היא בעיית
* 5המיכשור הרפואי בבתי־החולים. הארץ
כולה מזדעזעת כאשר מתגלה לפתע כי
בבתי־החולים אין די מכשירים לצורך טיפול
בחולי־כליות, וכי חולים עלולים למות
מחוסר טיפול.
ואולם לא רק כליות מלאכותיות מתוחכמות
חסרות. בבתי-חולים רבים חסר מיב־שור
רפואי אלמנטרי ממש. לא תמיד עולה
מיכשור כזה כסף רב. לפעמים המיכשור
חסר, פשוט כתוצאה מהזנחה או משום
אי־מציאת פינה פנוייה כדי להציבו בבית־החולים,
הדחוס חולים עד אפס־מקום.
העדר מיכשור רפואי פוגע לא רק באזרחים,
אלא גם בחיילים.
במערכת העולם הזה שמור שמו של
חייל, שנפגע במילחמודההתשה ואושפז
במחלקת השיקום בתל־השומר. החייל נפגע
בעמוד-השדרה והפך משותק מחזהו
ומטה. בין השאר קבעה האבחנה הרפואית,
כי שלפוחית־השתן שלו אינה פועלת. נקבע
כי יהיה עליו להיעזר בצנתר (קטטר —
מיתקן להרקת שתן) ,עד סוף ימיו.
קביעה זו נעשתה על־סמך צילומי רנטגן

סטטיים, משום שבמחלקה האורולוגית אליה
הועבר לבדיקות, אין קיימת טלוויזיה במעגל
סגור, המיועדת לבדיקת פעילות
שלפוחית השתן.
החייל הפצוע לא ויתר. בעזרת הוריו
מימן נסיעה לשווייץ, נתקבל שם לבדיקה
במכוך השיקום המפורסם של פרופסור רוסייה.
שם, בעזרת מערכת טלוויזיה במעגל
סגור, נקבע מייד כי שלפוחית־השתן של
החייל פועלת כתיקנה. אילו היה החייל
משתמש בצנתר, כפי שנקבע בתל־השומר,
היה מנוון את פעולת השלפוחית, ולטווח
ארוך אף פוגע בפעולתן הסדירה של
הכליות.

החייל חזר ארצה מצוייד כמיס־מכים
רפואיים, המעידים כי נק־כעה
לו אכחנה רפואית מוטעית.
הוסכר לו כי האכחנה היתה מוטעית,
משום המחסור כמיכשור
רפואי מתאים.

מנהלי־מחלקות בבתי־חולים, רוכשים בכספם
הפרטי מיכשור רפואי שאינו מצוי
במחלקותיהם, או כזה שחולים רבים נזק קים
לו. הם משתמשים בציוד רפואי זה
לצורך בדיקת חולים באופן פרטי.
כדי להמחיש את הדבר, הרי לדוגמה
מקרה קונקרטי.
פרופסור מכם שטרייפלר, רופא־עצבים,
הוא מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית־החולים
איכילוב בתל־אביב.
המכשיר הרפואי שפרופסור שטרייפלר
וחבר עוזריו נעזרים בו בבדיקת חולי
הוא האלקטרדאנציפלוגרף
המחלקה,
0 .הבודק את גלי-המוח.
הלחץ להתקבל לבדיקה במכשיר זה הוא
רב. נוסף לחולים המאושפזים במחלקה,
מופנים לבדיקה ב 0 .חולי בית-החו־לים
הדסה בתל־אביב, שהמכשיר אינו נמצא
ברשותו, כמו־כן מופנים לבדיקה חולים
מקופות־חולים שונות. על כל אלה נוספים
אנשים המתאוננים על כאבי ראש קשים
והממתינים לתורם להתקבל לבדיקה.
פרופסור שטרייפלר רכש מיתקן 0 .
פרטי, המופעל על-ידי אשתו, ומוצב בדירה
הסמוכה לדירת־מגוריו, מול בית־החו־לים
איכילוב.
פרופסור שטרייפלר׳ לדברי ד״ר הראל,
מנהל בית־החולים, רשאי לעסוק בפרקטיקה
פרטית, ואולם :״יהיה זה חמור
מאד אם יתברר לנו כי במיסגרת הפרקטיקה
הפרטית זכו חולים אלה לעדיפות
באישפוז בבית־החולים.״

במדינה
(המשך מעמוד 08
מישטדה הבינה, כי המקור המזרים את הדולרים
המזוייפים לשוק הישראלי עושה
זאת בכמויות גדולות בבודאחת, העתיקה
את המעקבים לדירות בהן נעשות העיסקות
הגדולות.
מארבים מישטרתיים. מידע חשאי
העלה חשד, כי אחד ממקבלי הדולרים
המזוייפים קנה אותם אצל צויגנבייום. ה־מישטרה
השתלטה על דירתו, ארבה שם
למוכרים ולקונים משך ימים אחדים, שמה
יד על עשרות מוכרי וקוני דולרים, בעיקר
כאלה הקשורים בענף התיירות. המישטרה
העדיפה להתרכז בסוחרי-הדולרים הקשורים
בתיירות, כיוון שעד כה התגלו דול רים
מזוייפים בעיקר אצל חברות התעופה
שמוכרות כרטיסי־טיסה.
בעיקבות המידע שהופק מנעצרי דירתו
של צויגנבוים, הוצב מארב מישטרתי
במלון דיפלומט בירושלים, ונתפסו שם
גבר ואשר׳ שנעצרו מייד, ומוחזקים מאז
במעצר חשאי ׳ובבידוד ׳מוחלט. כל מה
שנודע הוא ששם הגבר יום־טוב, ושם האשד׳
עליזה. המקורות המישטדתיים טוענים
כי ברשותם היו 47.7אלף דולרים מזויי-
פים.
בא״כוח המישטרה טוען, כי הדולרים
שנתפסו במלון דיפלומט היו מאותה סידרת
מייספרים של דולרים מזוייפים שנתפסו
אצל מחבלים יפניים באירופה. לכן
עדיין מוחזקים השניים במעצר, מאחר ש־האינטרפול
חושד שהדולרים שייכים לכסף

למרות המעצר, טוענים מקורבים כי סמי
אינו מסוגל ולא היה לו כל צורך לסחור
בדולרים מזוייפים, אם כי ייתכן שעברו
תחת ידיו כמה כאלה מבלי שיידע כי הם
מזוייפים. מעצרו היכה בתדהמה את עיר-
המכוניות, למרות שבגו ממשיך לנהל את
העסק כאילו לא קרה דבר.
טוען הבן, אשר דורון :״עליזה שבה
מדובר, נתנה את שמו של אבי ׳כנקמה,
בגלל שהוא לא הירשה לה להיכנס ל־מיגרש־המכוניות
שלנו.״

תיירות
הח שב נ שבר
ובר ש
7אחר לחץ ממושך•
מצד הממונים עדיו, ביחס
לנילוייס עליהם, נשבר
חשב מישרד-התיירות
ויצא לגימלאות
אחת מפרשות אומץ־הלב האזרחי הרב
ביותר של השנה שעברה, הגיעה השבוע
לידי סיומה המצער. חשב מישרד־התיירות,
אביגדור פרנס, אשר חולל סערה בספרו על
פרשת ההוצאות המופרזות של מנכ״ל ה־מישרד,
חנוך גיבתון (העולם הזה ,)1906
הוצא סופית לגימלאות.

ל חו לי ם פר טיים
זכויות־יתר

ך• דר,נו את הנושא ומצאנו, כי
^ מנהלי בתי־חולים ממשלתיים ועירוניים
אינם עורכים כל מעקב על
קשר אפשרי בין חולים שהתחילו
בפרקטיקה הפרטית של מנהל־המחלקה,
לבין חולים המאושפזים בבית־החולים, באותה
מחלקה של הרופא. שיחות קצרות
עם החולים המאושפזים, יכולות היו לגלות
תופעות מדהימות.
בחרנו לציין את שמו של פרופסור
שטרייפלר, משום שהופנתה נגדו תלונה יו־צאודדופן
בחומרתה.
יהודיה, אזרחית צרפתית, הגיעה לארץ
לביקור והתגוררה אצל קרוב־מישפחה, עו־רו־דין
במיקצועו. בעלה של התיירת, שנשאר
בצרפת, סובל ממחלת פרקינסון.
התיירת החליטה להיוועץ בעניין מחלתו
של בעלה עם נוירולוג בעל־שם, והבחירה
נפלה על פרופסור שטרייפלר.
הפרופסור קיבל אותה כפציינטית פר טית,
והתיירת סיפרה לו באופן כללי את
סיפור מחלת בעלה. בין השאר ציינה,
כי בעלה עבר ניתוח גולגולת, ואכן לאחר
הניתוח נעלמו תופעות הרעידה, אולם
הבעל עדיין מתקשה בהליכה.
הפרופסור ציין כי יש עימו גלולות,
דוגמות רפואיות מארצות־הברית, שעדיין
אינן מיובאות לצרפת. לדעתו גלולות אלו
עשויות לעזור.
עבור שיחת־הייעוץ גבה הפרופסור מן
התיירת סך מאה לירות, ועבור התרופות,
שהיו דוגמות רפואיות בלבד, אותן שול חים
בתי־חרושת שונים חינם לרופאים,
גבה 400 לירות נוספות.
שמענו את הסיפור מעורדהדין, וליתר־ביטחון
וידאנו אותו על־ידי שיחה טלפונית
ארוכה לצרפת.
כך הפך המחסור במיטות-אישפוז וב־מיכשור
רפואי לגורם המחטיא את הרופאים,
גורם להם לעשות מן הרפואה ומש-
בועתה המקודשת קרדום לחפור בו, מקור
להתעשרות קלה על חשבון ייסוריו של
החולה.

מבקר פרנס
הלחץ היה כבד מדי
שמימן פעולות־חבלה שונות הן בישראל
והן באירופה.
חקירה נימרצת של עליזה הביאה למעצרו
של אחת הדמויות הססגוניות ביותר
במיסחר הרכב בתל־אביב, אדם שנשא
לא־מכבר תעודת שוטר — סמי דורון,
בעל מיגרש המכוניות רכב לאס־וגאס, ב־עיר־המכוניות
שבין הרצליה לתל-אביב.
סמי. נעצר ביום השישי לפני שבועיים,
הובא לבית־מישפט בירושלים, שם הוצא
נגדו צו־מעצר — למרות שהוא תל־אביבי,
והועבר למעצר במישטרת אופקים המ בודדת.
סמי
היה בשעתו נהג בשגרירות קונגו
בישראל, ואחר־כך התגייס למישטרה והיה
נהגו של אלי דקל, מי שהיה הסמנכ״ל
במישטרת ישראל. לפני כמה ישנים פרש
מן המישטרה. הוא החל עוסק בסחר מכוניות
׳משומשות ברחוב סלמה, בדרום ה עיר,
וכשנוסדה עיר־המכוניות מחוץ לתל־אביב
לקח בה סמי מיגרש.
העיקר להרוויח זמן. סמי הוא טיפוס
ראוותני, שקיים דמת־חיים גבוהה של
10-15 אלף לירות לחודש, הוא ניסה לגייס
לעזרתו גם את ידידיו מבין אלופי צה״ל,
עימם הרבה להצטלם ולצאת בחברה.
אחד האלופים הנודעים ביותר, הנושא
כיום בתפקיד רם־דרג במטכ״ל, הסכים
לחתום כערב להלוואות שסמי לקח. האלוף
היה משתמש בדירה שסמי העמיד לרשותו,
לצורך בילויים. אלוף אחר, שסמי טען
כי הוא ידידו וחברו הטוב, סירב לקשור
את שמו בעסקיו, למרות שתמונתו עם
סמי מתנוססת במישרדיו של סמי דורון
בעיר־המכוניות.

מיד אחרי פירסום פרטי ההוצאות המוגזמות
של גיבתון בבתי-מלון ומיסעדות״
פאר, בחודש של המילחמה, נקרא פרנס
אל מנכ״ל מישרד־התיירות ואל השר
משה קול.
קול, שהיה ידוע באי־שביעות רצונו מ־המנכ״ל
שלו, בירר איתו באופן ענייני את
האשמותיו, אולם הודיע לו כי אינו מוכן
להסיק מסקנות כנגד גיבתון ,״בגלל שיקולים
פוליטיים פנימיים של המישרד.״
גיבתון עצמו קרא לפרנס, שוחח עמו
בעדינות וביקש ממנו לצאת לפנסיה. כן
ביקש גיבתון מפרנס מיסמך, בו יכתוב כי
אין הוא יוצא לפנסיה בגלל פרשת הגילויים
על גיבתון, אלא בגלל סיבות רפואיות.
משכורת ליושב בבית. פרנס סירב
לחתום על מיסמך כזה ולצאת לגימלאות.
כל אותה עת, מחודש מארס אשתקד ועד
היום, נאסר על פרנס לבוא למישרד־התיירות,
והוא ישב בביתו והמשיך לקבל
משכורת, כרגיל.
החשב הכללי חיים שטסל, אשר עמד
מאחורי גיבתון בפרשת ההוצאות, מינה
באופן זמני את חשב מישרד־ראש־הממשלה,
אברהם צפרוני, להיות גם חשב מישרד־התיירות,
כדי שאפשר יהיה להמשיך בעבודה
התקציבית התקינה של המישרד
גם כשפרנם יושב בבית.
השבוע נשבר פרנס סוף־סוף. מחלת־הלב
בה לקה, הביאה אותו להסכים
להצעת הפרישה.
הוא פרש, ובמקומו התמנה אברהם דרורי
פקיד מישרד-האוצר, שלא היה לו קודם
כל מגע עם ענייני תיירות.

(כתבה שניה בסידרה)

פ־נכם ל לא סוד
(הנושך מעמוד )13
נדמה שכל זה זר לגמרי לעולמו של
יצחק רבין.
^ י־אפשר לדרוש מיצחק רבץ, מי
שהיה כל ימיו חייל מיקצועי, רמטכ״ל
ושגריר; ,שיגלה בקיאות עמוקה בענייני
כלכלה וחברה. אילו נמנע מלהשיב על
שאלות מסוג זה, הייתי מבין לנפשו. הוא
יכול היה לומר שלא הספיק עדיין להתעמק
בהן, אך ישתדל לעשות זאת בעתיד.

ע 1ד מי לחמה

כל איש־מיקצוע יודע שדרוש במדינה
״מישרד בינוי,״ שירכז בידיו את כל
הסמכויות האלה. לחמנו על כך בכנסת.
שר־השיכון הקודם (ובוודאי גם הנוכחי)
דורשים זאת. אבל רבץ לא אמר על כך
מילה, ונראה שאפילו בנושא מוגבל זה
הוא מרוצה בהחלט מן הסטאטום־קוו.
חבל.

למרבה הצער, לא עשה זאת.
תחת זאת השמיע דברים רדודים,
שיגרתיים, ואף מסוכנים.

אמור, יתכן שאין זה הוגן לשפוט
את דיעותיו של רבין בענייני פנים.
מומחיותו היא בשטח הקרוי אצלנו ״חוץ־
וביטחון.״ לכן ציפיתי בקוצר־רוח לגילוי
הסוד: מהי הבשורה החדשה אשר בפיו
בשטח זה, הזקוק יותר מכל שטח אחר
לרוח רעננה של ביקורת, שינוי וחידוש?

זהו מירשם בטוח לאינפלציה
דוהרת. נמר הכימוש בולע את
כבש ההיצע.

תשובתו של רבין היתר. שזוהי בעייה
שבין העולם ״התרבותי המפותח״ לבין
המדינות המפיקות־נפט. אין היא נוגעת
במיוחד לישראל.

למשל: קביעתו שיש להפנות כוח־אדם
רב יותר למערכת־הביטחון.
בשעה זו מעסיקה מערכת־הביטחון ביט־עט
ס/ס 30 מכל כוח־העבודה הישראלי. אין
לאחוז זה אח ורע בעולם כולו. פירושו,
ששלושה מכל עשרה מפרנסים ישראליים
מקבלים שכר ומוציאים אותו בשוק הסחורות
והשרותים, מבלי לתרום לשוק זה.

עכשיו בא רבין ותובע להעביר כוח-
אדם רב עוד יותר למיגזר הביטחוני —
ובאותה נשימה עצמה הוא מטיף נגד
האינפלציה.
זאת ועוד:
רבין דורש להעביר עובדים מן השירותים
אל הייצור( .גם זוהי מליצה שיגרתית,
הטעונה בדיקה. המשק המודרני שואף

הנה, למשל, השאלה החדשה
יותר בעולמנו: מהי תשובתנו
התעצמות הכבירה של העולם
ערכי, בעיקכות מהפכת-הנפט
עולמית?
בלהה ריבונו
של עולם ן

אירופה העשירה פנתה לנו עורף, מפני
שהיא תלוייה בנפט הערבי. הרכש הערבי
במערב שווה עתה לזה של ישראל, למרות
שישראל מוציאה למעלה משליש מכל
התוצר הלאומי שלה על ביטחון, בעוד
שהעולם הערבי מוציא השנה על צבאותיו
רק עשירית מהתוצר הלאומי שלו. תוך

הוא מוכן לומר היכן יהיה הגבול בסיסגרת
של שלום מוחלט, אם הערבים ירצו בכך.
הוא מוכן ל״פשרה טריטוריאלית״ (מילת־הקסם
של יונים ללא עמוד־שדרה) ,אבל
לא לגבול ה־ 4ביוני, כמובן.
בקיצור — שום דבר חדש.

ומכיוון שמדינות-ערב אינן מוכנות
לרכל נישה זו, לא נותרה
ברירה אלא ללכת לפי תורת השלבים,
בחסות ארצות-הכרית.
וזהו העוקץ של כל העניין.

הו יחסו של יצחק רבץ לארצותי
ו הברית?
אחד המראיינים שאל אותו שאלה ברוטאלית:
מה דעתו על התלות הגוברת של
ישראל בידידה יחידה זו?
רבץ ענה שאינו אוהב את המילה
״תלות״( .ואכן, מי אוהב אותה?)
בכלל, אין בעולם מדינה ״בלתי תלו-
ייה.״ גם ארצות־הברית עצמה תלוייה בידידות.
זהו.
אם אין אי־תלות, הרי תלותה של
ישראל אינה יוצאת־דופן . .בעולם של
תלויים, עץ־התלייה אינו מפחיד.

זוהי תשובה של התחכמות, התחמקות
מן הבעייה היסודית של
קיומנו הלאומי כרגע זה.

אין הרבה מדינות בעולם התלויות בזולתן
כמו ישראל בארצות־הברית. יתכן
שגם צרפת תלוייה. אבל צרפת יכולה
להתקיים יום־יומיים בלי עזרה אמריקאית.
ישראל אינה יכולה להתקיים בלעדיה אפי־

(המשך מעמוד )24
מהיום הראשון שפגשתי אותו, הוא עבר
לגור בדירה שלי. לא היו לו חפצים ל העביר,
כי כל חפציו היו פזורים בבתי-
הסוהר. חשבתי שבתור אמנית לא רק שזה
לא יזיק לי, אלא ייראה כחריג. כמו ששיער
היה חריג בתיאטרון, ככה הרומן שלי עם
יורם יהיה חריג.
אני המשכתי להופיע, פחות או יותר,
התקשרתי לתיאטרון סולן, למסיק מיקי
פלד, וניסיתי להתקבל למשרד. מיקי נתן
לי הופעה, שאחר־כך הבנתי שהיתר, הופעת
ניסיון• הוא בא לראות אותי, והתפעל.
הוא אמר שהחליט להשקיע בי, להפיק לי
תקליטים, לסדר הופעות ליום העצמאות.
רציתי לבלות את יום־העצמאות עם יורם,
מה־גם שנראה לי טבעי להביא את החבר
שלי. הרבה אמנים מביאים איתם אורחים
להופעות. פתאום מיקי נתן בי מבט
איום, שאני לא אשכח אותו, ושאל אותי :
״מי זה?״׳ אמרתי שזה החבר שלי. הוא
לא ענה, אבל הרגשתי שקרה משהו.
למחרת יום העצמאות ניסיתי להתקשר
למיקי. כרגיל, לשאול אותו על המשך
התוכניות בינינו, ובכל פעם הפקידה הש־תמטה
בטענות שונות. עד שהחלטתי, אחרי
שבוע של טלפונים, לבוא בעצמי למישרד.
נכנסתי אל מיקי לחדר ושאלתי אותו
מה העניינים. הוא לא ענה. אמרתי :״מיקי,
אני פשוט לא מבינה. קודם רצת אחרי, מה
קרה? הפסקתי להיות זמרת טובה?״ הוא
ענה לי :״כדאי שתמצאי לך תעסוקה
אחרת, כי אמנים מסויימים אמרו לי שהבחור
שהבאת איתך להופעה ביום־העצמאות
היה יורם לנדסברגר.״ עניתי :״בטח שאני
יודעת, אז מה?״ ,אז הוא אמר :״זה לא
הולך ביחד, אני לא צריך שתגיעי להופעה
ושתהיה סכנה שלנדסברגר יזיק לקהל.״

״יוי ם
שלט עלי״

היורשים: יצחק רביו וגיראלד מרד במיסדו ליד הבית הלבן
לייצר יותר ולהעסיק בכך פחות
עובדים, זהו סוד הייעול והגברת הפיריון,
תוך שימוש במחקר ובטכנולוגיה).

אכל אם מתייחסים למליצה זו
ברצינות — אפשר היה לדרוש מ־ראשי־ממשלה
צעיר ונימרץ ש*
יילד ובראש ויכריז על מיבצע־חי־רום
של העברת 25</0מפקידי הממשלה
אל ענפי-ייצור, תוך תהליך
מזורז של הסבה ושמירת־זכו־יות.
אבל
רבץ הסתפק במליצה. אותה מליצה
ששמענו אלפי פעמים מפי פינחס ספיר.

^ ין יצחק רבץ נוטה לרפורמה ממ־שלתית.

נראה
שהוא מוכן בהחלט להמשיך
בחלוקה המיקרית של תפקידי
הממשלה בין המישרדיס הקיימים,
שנוצרו ללא מחשבה והיגיון,
כתוצאה מקנוניות קואליציוניות,
נשכחות. והפכו אחוזות מיפלג־תיות
טפיליות.
הוא השתמש בדוגמה אחת. אי-אפשר
למזג את מישרד־ד,שיכון במישרד גדול
לרווחה חברתית, מפני שהשיכון דוא נושא
חשוב, וזקוק לשר משלו.
טוב ויפה. יתכן שזה נכון, עקרונית.
אך האם לא שמע יצחק רבין מעולם כי
מישרד־השיכון הוא חסר סמכויות ויכולת,
שבר־כלי עלוב, מפגי שאין לו שליטה
על הקרקעות לבנייה (מישרד-החקלאות),
חומרי-ו־,בנייה (מישרד־המיסחר-והתעשייה)
והמכס עליהם (מישרד־האוצר) ?

שנתיים־שלוש יעלה תקציב־הרכש הערבי
לאידשיעור על תקציבנו.

האם זוהי בעייה צדדית? האם
אין לראש ממשלת ישראל שום
דבר לומר על אתגר היסטורי זה?

ך א העזנו לקוות למילה חדשה על
/הבעייה הפלסטינית, ולא התאכזבנו.
אחד המראיינים הצביע על העובדה שמובטח
באו״ם רוב גדול להכרה באירגון
לשיחרור פלסטין, וכי גוף זה כבר זכה
בהכרה מידי הרוב העצום של מדינות־העולם.
המראיין אף העז לשאול אם אין
הדבר מעורר לראשונה את הסכנה של
גירוש ישראל מן האדם (כפי שגורשה זה
עתה מן הכדורגל האסיאתי).

האם מחייב הדבר גישה ישראלית
חדשה, מהפכנית, לבעייה הפלסטינית?
האם כדאי לנו להפוך
את הגלגל על-ידי נקיטת יוזמה
ישראלית עצמאית? האם נקדם
את פני הרעה?

לא. בשביל רבין, המילחמה היא בינינו
ובין מדינות־ערב. הפלסטינים אינם חשובים
כלל. אמנם, יש בעייה פלסטינית, אבל
היא תיפתר אם יהיה הסדר בינינו ובין
מדינות-ערב. קרי: בירדן.

גולדה מאיר, במיכטא צברי.

ואשר למדינוודערב — גם כאן איו
מקום ליוזמה מצידנו. אין לנו דבר חדש
לומר, כדי להביאן למשא-ומתן ישיר עי-
מנו. רבץ, כמו גולדה, כמו אבן, כמו
אשכול, כמו שרת׳ כמו בן־גוריון, מוכן
ל״משא-ומתן בלי תנאים מוקדמים.״ אין

לו דקה אחת — לא מבחינה מדינית, לא
מבחינה צבאית, לא מבחינה כלכלית.
הדבר אינו מפחיד את רבץ, מפני שהוא
רואה את אמריקה כמדינה נדיבת־לב מטיב-
עה. ולראייה: מתוך נדיבות-לב מסורתית
זו היא שיקמה את אירופה ויפאן אחרי
מילחמת־העולם. כד אמר רבץ.

חיפשתי בעיניו קריצה של אירוניה,
זיק של ליצנות, ולא מצאתי.

נראה כי הוא מאמין באמת, בשנת ,1974
אחרי ויאט־נאם, אחרי מבול הגילויים,
בתמונה נאיבית זו של אמריקה — תמונה
שאף אמריקאי נורמלי אחד אינו שותף
לה זדדמכבר.

אחרון המוהיקאנים.
איננו חייבים לקבל תכתיב אמריקאי,
כי אמריקה היא טובה. אנחנו מקבלים
ממנה את האוויר לנשימה, אבל היא לא
תגיד לנו מה לעשות.

איזו מדינה נהדרת: מאז בריאת
העולם לא היתה כזאת.

פעם אמר שימעון פרם׳ שידידות צרפת
לישראל אינה תלוייה באינטרסים, אלא
נובעת מסנטימנטים עמוקים. חבל רק ש דד,־גול
לא ידע זאת.
עכשיו אומר רבץ שידידותה של אר־צות־הברית
אינה מבוססת רק על אינטרסים,
אלא גם על — (על מה? שכחתי
את הניסוח המדוייק) .משמע: המישחק
האכזרי של האינטרסים אינו קובע כאן.

אם יצהק רבץ מאמין כזאת באמת
ובתמים, הרי יש לכבד אותו
על תמימותו ואצילות-ליבו. אכל
זה גם קצת מפחיד.

א האמנתי, ואמרתי שאני מתפלאת,
/שאחרי שהוא הסתובב כל־כך הרבה
זמן בעולם, מסוגל לחשוב כך .״כמו שלך
יש ילדים גם לי יש ילד, אני צריכה
להתקיים, וזה המיקצוע שלי,״ אמרתי. הוא
לא ענה• עזבתי את המישרד בובה, ורצתי
ליורם. הוא הרגיש שיש לו שליטה עלי.
בתקופה של יורם הרגשתי נרדפת על־ידי
הבולשת ועל־ידי העולם התחתון, ופשוט
לא ידעתי מה לעשות. אז הופיע מושיע
בדמותו של המפיק מנחם נוביק, שחיפש
מחליפה לריקי גל במחזמר אל תקרא די
שחור. הוא היה האמרגן היחיד שהרכילות
עלי בכלל לא עניינה אותו.
למזלי פרצה מילחמה. כל המילחמה הייתי
עסוקה, עבדתי כמו חמור, השארתי את
הילד ונסעתי לכל מיני מקומות שסיכנו
אותי, אבל לא היה איכפת לי. רציתי
להיפגש עם כל אנשי הבמה ועם האמרגנים.
חשבתי שדווקא זמן המילחמה יקרב
את האנשים, וישנה להם את הגישה לחיים.
לגבי, חבל שהמילחמה נגמרה, כי יום אחרי
המלחמה חזרתי להיות סתם חברה של
יורם לנדסברגר, שמסוכן להתעסק אתה.
כל המצב הזד, שיגע אותי והרגשתי ש הילד
סובל מהשגעונות שלי• מסופו של
דבר הפרשה עם יורם נגמרה אחרי שנה,
ואני מרגישה שהפרשה שלי כזמרת נגמרה
גם היא, לפחות בארץ.
ניסיתי לעבוד בבוטיק בשביל להתקיים,
אבל זה הרס אותי עוד יותר.
כעת אני רוצה לחזור לניו־יורק.
כמעט שהיתה לי עבודה במועדון אל
אבוס השייך לישראלי שהיה חבר טוב
שלי עוד מתקופת ניו־יורק. אבל הוא דיבר
עם מיקי פלד, וזה אמר לו שאני לא אחראית
ולוקחת סמים, והוא שינה את דעתו.
אני לא יודעת מה קורה איתי. קשה לי
להאמין שאפילו אם אקבל הצעה בארץ
אוכל שוב לחייך על הבמה. אני פשוט
צריכה לחיות בארץ שיש בה קצת יותר
צדק והתחשבות, ארץ שבה לא שופטים את
האמן על־פי החברים שלו אלא על-פי הכשרון
שלו.
הכי מרגיז זה שאני גם אמא, פשוט לא
מגיע לילד לעבור את כל מה שעובר עליו.
ניסיתי להציל אותו והשתמשתי בכל הקשרים
של החברים ה״חשובים״ שלי,
ביקשתי מהם שיעזרו לי לסדר או, הילד
בקיבוץ. שום תגובה לא שמעתי. אני לא
מבינה את העניין הזה. הרי ביקשתי רק
שיעזרו לי להציל את הילד
בדרך־כלל, כשבן־אדם נמצא במצב של
דיכאון נפשי, ובפרט אם הוא אמן, הוא
מנסה להאשים מישהו. קשה לי להאשים
את עצמי, אם כי אולי גם אני לא הייתי
בסדר. אז מה בעצם נשאר לי לעשות פה?
לחכות לעוד מילחמה? לא, אני פשוט אמצא
דרך לברוח מפה כמה שיותר מהר, כי רע
לי כאן, זיפת לי.

במדינה
ם יפלג1ת
זרמי שנחה נגד הז ר ם
ימיס 50 ורי0
אחרי גחירתו 2מזכ״?
המיסזגה, הודיע
זרמי כי יתפטר
הפסטיבל שהתרחש ׳סביב המאמצים ל שכנע
את מאיר זרמי להסכים להתחרות
על ׳מישרת מזכ״ל ׳מיפלגת העבודה: ,נמשך
חודשים אחדים. רק אחרי יסאמצי־ישיכנוע
רבים, נעתר לבסוף זרמי לצו המיפלגה,
׳ניאות לצאת מאחרי הטרקטורים של קיבוצו,
מעיין־צבי, ולהיכנס לחליפת מזכ״ל
המיפלגה הגדולה בארץ.
ימי שעמד מאחרי מינויו של זרמי, הפעיל
עליו את הלחצים הכבדים ביותר, והוא
שהצליח לבסוף לשכנעו לקבל עליו את
המינוי היה ידיד ותיה שלו. יעקב לווינסון,

מזכ״ד זרמי
מוכן לחזור לקיבוץ
דמות המופיעה לאחרונה פעמים רבות בכותרות,
מנכ״ל בנק הפועלים וידידו הקרוב
של שר־האוצר לשעבר פינחס ספיר.
יחסי־הידידות ההדוקים בין זרמי לבין
ספיר אינם בגדר סוד. הם ידועים לכל.
ודווקא משום כך עוררה ההצהרה הראשונה
שמסר זרמי, תימהון ׳גדול בקרב ראשי
מיפלגתו.
בהודעה לעיתונות, בדבר האופן שבו
הוא רואה את תפקידו כמזכ״ל המיפלגה,
אמר זרמי לבנות גב וגיבוי חזקים
לראש־הממשלה יצחק רביו.״
תקיעת סכין לספיר. הצהרה חותכת
זו אינה עולה בקנה אחד עם שאיפותיו
הפוליטית של פינחס ספיר. הוא ראה בה
תקיעת־סכין בגב מצד האיש, שאותו ימינה
למישרתו הרמה באמצעות לווינסון.
מייד יצאו שליחים בהולים מאצל ספיר
אל זרמי, כדי להעמידו על המישגה שעשה.
הם גייסו להסביר ליו, בעדינות כמובן, כי
לדעתם ולדעת שולחם, ספיר, תפקידו של
מזכ״ל המיפליגה אינו בדיוק לבנות גיבוי
ליצחק רביו.
אד כאן הוכיח זרמי עיקביות מופלגת.
״כך אני רואה את תפקידי,״ הודיע לשליחיו
של ספיר ,״ואם זה לא מוצא חן בעיניכם,
אני תמיד יכול לחזור למעיין־צבי.״
ולא חיה זה איוכדבעלמא. הוא מסוגל
בהחלט לעשות זאת.

עורכי־־דץ
כ ך עוקפים ;מילכוד
הראש ש? עורך הדץ
הישראלי ממציא פטנטים —
לעקוף! את גזירת
איסוריחפירסומת
״עד שגידלתי אויתך,״ מקוננת האם הישראלית
המצוייה השכם־והערג באוזני
ילד־הפלא הפרטי שלה ,״ואתה לומד לי
•ילוסופיהז ...למה אתה לא יכול לעשות

כסף וקאריירה, להתפרסם, להיות עורך־דין,
כמו כולם?״
והיא יודעת יפה מאוד ימה היא אומרת.
שכן, עריכת־הדין נחשבה מאז־ומתמיד כמקצוע
מכובד ביותר בקרב עמד ישראל.
אלא שהאם הנ״ל אינה מכירה, כניראה,
את המילכוד האורב לכל עורך־דין בישראל
שהוסמך לעסוק במיקצועו, והשואף
להצליח בו ולהרחיב את חוג־לקוחותיו.
זכות הפירסדמת־־העצמית. סעיף
55 לחוק לישכת עורכי־הדין, תשכ״א־,1961
מגדיר את המילכוד הזה כך :״עורך־דין
לא יעשה לעצמו פירסומת כעוסק במיקצוע
עריכת־דין ; המיקרים והצורות שבהם רש אי,
או יחייב עורך־דין לציין את שמו ו־מיקצועו,
יפורטו בכללים.״
והכללים, אומנם, מגדירים (בערך) את
הפעולות שבעשייתן חוטא עורך־הדין ב־פירסימת־עצמית.
אלא שעדיין לא נבראו
הכללים שעורך־דין ממולח לא יצליח לעקוף
אותם. וכד. אחת התחרויות הפופולאריות
ביותר בין עורכי־הדין בישראל עוסקת
בנושא: מי יצליח לגלות דרכים חדשות
לעקוף את החוק.
חלק מן השיטות שהומצאו כבר, ואשר
באמצעותן מצליח עורך־הדין הישראלי לנצל
את זכות הפירסומת־העצמית העומדת
לכל אזרח במדינה שכלכלתה בנוייה על
יסודות ׳־של יוזמה חופשית, נימנו בגיליונו
האחרון שיל השבועון מישפט וכלכלה.
גזירת איסור הפירסומת, אותה הט־לה
לישכת עורכי-הדין על חבריה, תכליתה
נאה בהחלט: כך, אמרו, יצליחו אלה המוכשרים
באמת, הראויים לכך באמת בוכות
כישוריהם, ולא אלה שאמצעיהם מאפשרים
להם פירסום גירחב יותר, או אלה
שידיעתם ביחיסי-ציבוד עולה על ידיעתם
את החוק•
אך תכלית לחוד — ומציאות להוד. הראש
היהודי ממציא פטנטים למכביר.
כך, למשל, רשאי כל עורך־דין המועמד
לבחירות לגוף רישמי כלשהו — רשות
מקומית, כנסת, איגוד מיקצועי ועוד —
להופיע ברשימת המועמדים בצירוף תוארו
החוקי, ובתוספת תארים מפליגים כגון
״מעולה,״ ה״ נודע,״ ״מבטיח״ ועוד כהנה וכהנה.
וזאת — בפירסומים בכל כלי־התיק-
שורת, וכל דרך אפשרית.
גם אם לא זכה עורך־הדין המועמד בכהונה
הנכספת, לא נורא. הפירסום המוקדם
רק הועיל לו. ואם זכה — מה טוב. יוכל
לכדו במישרתו הציבורית הרמה, ובצידה
לנהל את עסקיו הפרטיים (,אם יש לו כאלה)
בעזרת פירסום חוזר ונישנח של שמו בתוספת
תוארו׳ תוך גיבוי מלא מצד החוק,
המתיר פירסום כזה במיקרים כגון אלה.
העו־״ד לא אשם. או, למשל, הזכרת
שמותיהם של עורכי־דין אלה ואחרים בעיתונים,
שעה שמדובר בתיקים בהם הם
עוסקים. אין זה פירסום מכוון, כמובן, אך
מה אשם עורך־הדיו הנ״ל שהזכירו את
ישמו בעיתון? הוא לא ידע על כך ולאכלוס.
ואולי כן?
פטנט נוסף? בבקשה. ואין טיוב ממנו.
עורך־דין בעל הקשרים המתאימים יוכל
לארגן לעצמו השתתפות בדיון טלוויזיוני,
וכך להביא תועלת גדולה לציבור —
ואחת קטנה, לעצמו. כאן ערך מישפט וכלכלה
הבחנה דקה. אם אומרים ״מישפטן״,
זה. בסדר. לא היתד, חריגה מכללי האתיקה׳
והעו״ד קיבל את הפירסום המגיע לו,
לדעתו. אך התואר ״עורך־דין״ — הס מלהזכיר.
העובדה ששני תארים אלה יחד־הם,
אין לה כל חשיבות, כניראה.
והרי כמה דרכים נוספות, בדוקות לא
פחות. האחת — מיכתבים למערכת. כל
אזרח במדינת־ישראל רשאי להגיב, על כל
נושא שהוא, בימיכתב כזה. וכי מה מעכב
בעד עורך־דין הפתוח להתרחשויות, ליטול
עט בידו ולהגיב במרץ, במיכתבים אל כל
עיתון שהוא, בכל נושא שהוא, החתומים
יבשמו ובתוארו המכובד המלא? עם־הספר,
שהפך לעם־העיתון, קורא כל מילה, והשמות
נקלטים בזיכרונו. וההמשך בירור.
אפשר גם, כמובן, להגיב על פיריסום
שבו הוזכר ישמו של עורך־הדין, כמייצג
של מישהו. ואם נולד ויכוח סוער, שהתגובות
בו רציות הלוך-ושוב — מה טיוב.
שייטה שאין בה אפם היא לעיקור לימישרד
חדש. כל מה שצריך לעשות אז הוא לארגן
עמוד של מודעות־ברכה בעיתונים. וכך
יתפרסם השם באותיות קידוש־לבנה, עש רות
פעמים. כל שיש לעשות לשם כך הוא
לנער קצת את הכיס. כל השאר יבוא מ עצמו,
וגם הכיס לא יימצא חסר.
ולבסוף, סיפור קטן. עורכת־הדין דליה
ברקול, שהעניקה ראיון בצירוף תמונות
לשבועון לאשה, הוזמנה מניה־וביה להופיע
בפני בית־הדין המישמעתי של לישכת
עורכי-הדין•
צריך גם לדעת איך לעשות מה,

למרות האהדה וההגנה
שהאנשים הקרובים
אליך מגלים כלפיך,
תיאלץ לפתור את הבעיה
המציקה לך בכוחות
עצמך. נסיונותי-
הם לעזור לך ייכשלו,
ויוסיפו מתח מיותר ל:
1 21מ רס -
מצב שהוא גרוע ב1
20נ אפ רי ל
לאו הכי. הפתעה נעימה
צפויה לך לקראת
סוף השבוע, וכן אפשרות לגמול טובה
תחת טובה לידיד שעזר לך הרבה.

1ו1

אט־אט, מתחילים מאמציך
המהוססים לשאת
פרי. דאג שלא יקלקלו
לך את העניינים, ועוד
יותר — שאתה עצמך
לא תקלקל לעצמך, מתוך
הזנחה או מתוך
שינאה עצמית. זכור
שלא רק אתה אדם עם
כבוד עצמי. בת שור:
הוא אוהב אותך, אבל
אם תלכי בדרך שהחלטת, כלפיו, את
עשוייה להפסיד אותו. כסף ממקור סמוי
יגיע לידיך, היזהר! זה כרוך בהתחייבויות.

בת־זוגתך נמצאת במבוכה
נוראה, ואולי
אפילו במשבר. ממש
מוזר שלא הצלחת להבחין
בכך עד כה. כדי
לנסות לחלצה ממצבה
הקשה, אותו היא מתאמצת
להסתיר ממך,
אל תסתער עליה חזיתית,
כי אם בחר באי גוף
ממושך, תוך ביצוע
פעולות הטעייה והסחה ; כך תגיע
אל היעד בעזרתה ממש, ויחד תלבנו את
המצב. אם לא תפעל למען זוגתך, המשבר
עלול לפרוץ החוצה באמצע השבוע.

סאומיס

חוב ישן, וגדול, אשר
זמן רב העיק עליך,
ייעלם השבוע. אותו נושה,
שבעבר ידע להיות
כה תוקפני, יוותר לך
עליז במפתיע. דבר זה
ייתן לך מישנה מרץ,
ויסייע לך להגשים את
שאיפתך העיקרית בעתיד
הקרוב ביותר. יחד
עם זאת, גם חיי האהבה
שלך, עם בת־זוגך הקבועה, יפרחו
ויגיעו לשיאים חדשים. משימות שיוטלו
עליך במיסגרת חוג חברי, יפיקו במיקצת.

אם את מתעקשת —
יש כל הסיכויים שהעניין
יעלה כפי שאת
מקווה. אם לא — את
יכולה לשכוח ממנו.
אל תחכה, השבוע, לרומנים
גדולים או סוערים
במיוחד: מוטב
שתתרבז בתיקון קש-
ריך עם הידידות הוותיקות
שלך. כסף מועט
זורם לקופה: אל תחמיץ נסיעה
דרומה. היא תהיה כדאית באופן מיוחד.

אם ׳אין אני לי — מי
לי? שאל בזמנו חכם
עתיק, ודבריו עדיין
יפים מתמיד, במיוחד
בכל הנוגע לך, אתה
באמת מאמין, שמישהו
יעשה את עבודתך למענך?
רק יוזמה מ־צידך,
בצירוף מאמץ
לא־קטן אך כדאי, יביאו
את הפרשה המתמשכת,
בגללך, לידי גמר. עבורך — בתולה —
זיהו השבוע בלבן. הרבי לטייל ליד הים.

משונה מאוד. אתה
מגלה הבנה נהדרת לבני
אדם השבוע. גם
האחת שפגשת שפכה
את ליבה בפניך מהר
מדי בהתייחס לזמן ה קצר
שאתם מכירים. ובמקביל
אתה מגלה
חוסר הבנה לנציגים
הרשמיים של החוק והסדר
ומוצא עצמך
מסתבך איתם בדברים שהתחילו במה
בכך. אל תניחי למתחרה הסמויה להפר
את מנוחתך. את מייחסת לה יותר ממה
שמגיע לה. עוד תגיעי למסקנה שלא חיה
לך מה לדאוג. הרבי לצאת אחר־הצהרים.

חאץ נ״ס

מתנה בלתי־צפוייה מקרוב
משפחה או מידיד
קרוב. קבלי אותה והחזירי
לו כגמולו. לך
בת עקרב, מצפה שבוע
מלא חוויות. פעולה אותה
אתה מתכנן כבר
כמה חודשים, תתבצע
השבוע לשביעות רצונך.
סוף השבוע מתאים לנסיעות
ארוכות. זה גם
יפיג את המתח שהצטבר בך. היזהר באופן
מיוחד מן הנסיעות לטווח רחוק. לא
שנשקפת לך סכנה פיזית או משהו דומה,
אלא שהתפתחות דברים שתבוא בעקבות
נסיעה כזו — תפריע לד די הרבה בעתיד.

עון ו1

השבוע יעמדו בפניך
אתגרים חדשים, ועליך
יהיה להתאמץ כדי להוכיח
את כשרונך ו יכולתך.
בת קשת —
הזהרי שלא להסתבך
בסערות רגשיות העלולות
לגרום לך לאכזבה
ודיכאון. אם תנ23ב
נובמבר ־
;20בדצמבר
הגי בקור רוח, תפיקי
מהרפתקאותיך הרומנטיות
הנאה, במקום הסבל שהיה מנת
חלקך עד כה. ירוק הוא הצבע שלך.

( 1שוו1

הזעזוע שעברת בתחילת
החודש מוסיף לתת
את אותותיו. אולם לא
די לחשוב לך — אתה
חייב גם לעשות משהו
כדי לשנות אותו מצב.
זכרי שאת יכולה ליפול
בפח, בייחוד עם בן מזל
דגים או אריה. אל תהססי
לנתק את הקשר
לפני שיהיה מאוחר מדי.
בגד בצבע כחול ירומם מצב רוחך הגרוע.

אל תחשוש להציג את
דיעותיך ולעמוד על
שלך, אפילו מול אדם
חשוב ורם מעלה. הסבר
את עמדתך וסמוך
על הבנתם של האחרים.
בת דלי _ אל
תחשבי שאת יכולה לסדר
את כל העולם,
בסופו״של-דבר יגלו האנשים
הקרובים אלייך
את מה שאת עושה —
חמורים. כדאי שתעשי
ותחליטי מה חשוב לך
הוא טוב מאוד לאלה

20בינואר -
18בפברואר

וינקטו באמצעים
קצת חשבון־נפש
באמת. שבוע זה
מכם המהמרים.

אחת מתוכניותיך לשבוע
תתקלקל, אך לא
נורא, מפני שבמקומה
תבוא אחרת, מוצלחת
לא פחות, ידיד ותיק,
אותו לא פגשת זמן רב,
יביא עמו הפתעה נעימה•
בת דגים — השבוע
תפגשי אותו, סוף
9ו בפברואר
20במרס
סוף. אם תתנהגי כשורה,
תכבשי את ליבו,
חשבי היטב על כל מה שאת עושה או
אומרת, זה ישתלם לך בעתיד הקרו 3

ניצחון התקווה על הניסיון
תמיד אני מספרת לכם על כל מיני
רווקים מבוקשים שנעלמים מן השטח,
ומוותרים על התענוג לטובת מוסד הנישואין.

הפעם אני רוצה לספר לכם על רווקה
אחת מבוקשת, מבוקשת מאוד אפילו, שהולכת
לעשות את זה, ב־ 10 באוקטובר,

כן, חברים רחל רביד עוזבת את השטח.
כעת בטח יהיה לנו, הנותרות, קצת
יותר קל איתכם. כי רחל, שהיא גם שחקנית
וגם חתיכה לא־נורמלית. ותודו שזה
די נדיר, מתחתנת: עם המשורר־בשביל־והמורה־לנהיגה־בשביל־הפרנסה
הנשמה

חנן
בן־חורין.

רחל דביר וחנן כך חזרין
המון תקווה ואהבה
והיא תעשה את זד, לא פעם אחת אלא
פעמיים — פעם בשביל המשפחה ובשביל
חברים שחקנים ביתל־אביב, ופעם ׳שנייד,
בירושלים, בשביל החברים של החתן ואו־יועד,
שהוא מהבוהימה המקומית.

ק שה להיות
יהלומן -
אבל כ ד אי

רק אל תזכירו לי. אני יודעת שכבר
סיפרתי לכם על הרומן שלהם, אלא שאז
עוד לא ידעתי שהם יקהו את עצמם כל־כך
ברצינות.
כי גם לרחל וגם לחנן זוהי הפעם השנייה,
ושניהם הורים — כל אחד לחוד —
לשתי בנות לא־כל־כד קטנות.
רחל היתד, נשואה פעם לקיבוצניק בשם
יוג ב שהוא מרכז קיבוץ יפעת. וחנן לירושלמית
בשם מינה, שהאבא שלה הוא
מבעלי מאפיות אנג׳ל המפורסמות.
אז אחרי המון חתיכות והמון חתיכים,
המון מסיבות והרבה עייפות, עם המון
אהבה בלב וראש פתוח, הם עושים את
זה שוב.
כמו שנאמר — ד,תיקווה מנצחת את הניסיון.

הזהב
הבטוח
הפך דבסף
היא היתד, המועמדת הכימעט־בטויחה־ביותר
לזכות במדליית־הזהב באסיאדה האחרונה
שנערכה בטהראן.
היא היתד, תיקוות הספורט העברי ב־ארץ־ישראל.
כל כתבי־ד,ספורט- ,שלא לדבר
כבר יעל הספורטאים עצמם ועל מאמניהם,
ובייחוד מאמן אחד מסמים מאוד, הימרו
עליה על־בטוח.
היא שהתה בחו״ל, בעצם, והיה קצת
ספק אם בכלל תגיע למישחקי אסיה. אבל
כולם קיוו שזר, ינזתדר• כי היא היתד,
התיקווד, הגדולה, כפי שאמרתי.
בסוף, אחרי מאמצים גדולים ומשותפים
שלה, ושל כל מיני גורמים אחראיים אלד,
ואחרים, היא הגיעה. כולם שמחו נורא.
ואז, ערב קורם התחרות הגורלית שלה,

שרה גורן
המון כסף
אני ממש מרחמת על היהלומנים האלה.
המצב שלהם קשה, לא עלינו. מזל שיש
להם תקלות במס־ההכנסה, אחרת מי יודע
לאן הס היו מתגלגלים.
קחו, למשל, יאת היהלומן עלי גורני

שטיין, שהוא לא יהלומן גדול במיוחד,
בסך־הכל יש לו איזו מלטשה קטנה שנשדדה
רק פעמיים
אז עלי גורנשטיין זה תיתן, ביום החמישי
שעבר ובמזל טוב, את הבז שלו
רוני, עס הדוגמנית ומי שהיתה סגנית
מלכת־המיס, שרה גורן* וכדי שתוכלו
ללמוד על מצבם האמיתי של היהלומנים
בארץ שלנו, אני רוצה לספר לכס כמה
עלתה החתונה.
אלפיים איש הוזמנו לחתונה? הוזמנו.
מאה לירות עלתה כל מנה? עלתה. רבע
מיליון(!) לירות עלה הכיבוד עם האולם?
עלה. איזה חמישים אלף לירות מסביב —
מוניות לאורחים, פרחים, שתי תזמורות

הצניעות חגגה בכפרשמויחו
ביום ראשון, ערב ראש־השנה תשל״וז שבא עלינו לטובה, קרה בכפר־שמריהו שליד
תל־אביב, מאורע לא־כל־כך פוליטי, יאבל דווקא ;משמח.
השרה־בלי־תיק שולמית אלוני ובעלה ראובן, ראש המינהל האזרחי במרחב
שלמה, השיאו את בנם־בכורם דרור, איש חיל־הים.
דרור בן רד 21 נשא לאשה, במזל טוב׳ את קצינת יחידתו, רותי ששון בת ה־,20
בת למישפחה עיראקית, שאביה סמל במישטרת רמת־גן ואמה עקרת־בית.
דרור ורותי הכירו זד, את זו בשירותם הצבאי, ואחרי היכרות קצרה החליטו לתת
לזה הוקף דיש מי. לשם כך צריך היה להמתין עד שהאמא של החתן תחזור ממסעה
ברומניה, ואז, כמו שאמרתי, ביום ראשון האחרון, הם ערכו את החופה — בחצר הווילה
המישפחתית של מישפהת אלוני בכפר־שמד״הו.
את החופה ערך הרב של כפר־שמדיהו, הרב שמואל הכהן אביתר, בטכס צנוע
שאחריו בא נשף צנוע עוד יותר. הדבר היחידי שהיה שם הרבה היה האורחים. כמה
מאות, זאת אוסרת.
כולם היו שם. וכשאני אומרת כולם, אז זה כולם. את הממשלה, ייצגו, למשל, שר־התיירות
משה קול, שר־החקלאות אהיץ אוזן, שר־ד,תחבורה גד יעקוכי, שד-
הדתות, והפנים חייט צדוק, והקולגה־בלי־תיק גדעון תאוזנר.
את האלופים, למשל, ייצג רחבעם (״גאנדי״) זאבי, ואת הסגל האקדמאי פרופסור
אמנון רובינשטיין.
מי שלא היה שם, זה דווקא חברת־הכנסת !מרשה פרידמן, שנמצאת כעת בחו״ל,
וחבר־כנסת נוסף של סיעת ר״צ, בועז,מואב.
האמא המאושרת, שולמית אלוני, לבשה שימלה שחורה קיצרת־שדוולים, והיא
התרגשה מאד. כשעמדה מתחת לחופה, חבשה לראשה מטפחת, אבל אז כבר התקשתה
מאד להסתיר את התרגשותה.
גם בני מישפחת הכלה היו שם, כמובן, בייצוג מלא, אכיל הם, לעומת זאת, בלטו
בפשטותם לעומת המחותנים שלהם.
הנוכחות הבולטת ביותר היתד, שם, כפי שבוודאי כבר תיארתם לעצמכם, לחברים
ולחברות של דרור יורות ,,מחיל־הים, שעשו שם שמח אמיתי.
וזה לא פלא. לא יתמיד יש הזדמנות לדווח בלב שלם כל־כך על• שיתוף־יפעולה
מלא בין הממשלה למישטרה.

להחזיר
את ה מ תנו ת

שונים, נישא אז במזל טוב את עידית
לוין, וכל מאות האורחים שבאו עמוסי
מתנות לאחל לזוג חיים מאושרים, שמחו
בשימחתו.
אבל יצחק ועידית ג׳יבלי היו מאושרים
רק ישנה אחת. וגם זה בקושי.

זד, קרר, בחודש יולי בשנה שעברה.
מסיבת־ד,כלולות שנערכה בווילה הסביו־נית
של הד״ר אלק לרנד ורעייתו, שחק־נית־הקולנוע
לשעבר, דליה פן, היתד,
אחת מאותן חגיגות של ששת־השנים, יש־איפיינו
את ישראל לפני מילחמת-יום־ד,כיפורים•

ארבעה דונאם דשא, עם מדורה מפלסטיק,
חבורת האש המשוחזרת וכיבוד
כיד המלך של מרדכי }״מנטש״) צרפתי,
חגגה השמנת של החברה הישראלית ש צמחה
מהפלמ״ח ויחידת קומנדו ,101 את
נישואיו של יצחק (״הקטן״) נ׳יכלי.
ג׳יבלי הקטן (להבדיל מכנימין ג׳יכלי,
שכונה ״הגדול״ ,מי שהיה ראש אמ״ן וכיום
מנכ״ל שמן ומכון הייצוא) ,שהוא כבר אב
לילד המתקרב לגיל גיוס, מנישואיו הרא-
התערב מאמן־כושר של אחת הניבחרות
הישראליות עם חבריו. ההתערבות היתד,
פשוטה. הוא הימר 1נגד ,10 שהספורטאית
הנ״ל לא תזכה בזהב המקווה שלה. חבריו
צחקו לו. כי היא היתד, תיקווה גדולה,
והזהב דיר, לה כבר ממש בכיס.
אבל המאמן הזה ידע על מד, הוא שם את
הכסף שלו.
את ערב התחרות ואת הלילה שלאחריו
בילתה הספורטאית שלנו במקום מוגדר
מאוד — במיטתו, כלומר — וזאת. למרות
האיסור החמור על דברים כאלה ודומיהם.
וכעת, נחשו מי זכר, בהתערבות! המאמן,
כמובן. כי הגברת הצעירה הגיעה למחרת
לשטח התחרות בעיניים אדומות, ובעייפות
גוברת והולכת.
היא לא זכתה בזהב שלה. אבל המאמן
זכה בכסף שלו.
וכך ניצחה האהבה את הספורט• וזד,
שמדינת ישראל איבדה נקודה בטוחה ב־מירוץ
שלד, על יוקרתה הספורטיבית באסיה,
זד, באמת לא־כל־כך חשוב.
שמתחלפות ביניהן ועוד זוטות היו? היו.
סך־הכל שלוש־מאות אלף לירות ישראליות
טבין ותקילין. שמעתם טוב.
אז זהו. שתדעו לכם: לא קל לחתן היום
בן בישראל. שלא לדבר כבר על הדירה
שאבא שלו יצטרך לקנות לו, ועל האוטו,
ואולי עוד איזה ירח־דבש מצומצם מסביב
לעולם.
לא רבותי, זה לא צחוק. ואס אתם שואלים
אותי, אז הממשלה בהחלט צריכה
להתחשב במצבם הקשה של היהלומנים,
ובצרכים המיוחדים שלהם, ולהגדיל להם
את התמריץ לייצוא שהם מבקשים כל־כך
יפה, וגם הקלות נוספות במס־ההכנסה ועוד
דברים. שיחנו להם, מה יש?

יצחק ועידית ג׳יבלי
המון: מתנות
עכשיו עומדים הנישואים האלה בפני
פירוק, ונותרה עוד בעייד, אחת. חבריו
הרבים של ג׳יבלי אינם מוכנים שהוא יהתל
בהם .״מד, זה? כל שנה חתונה?״ הם אומרים.
לא שאיכפת להם לבוא לחגוג איתו.
אבל בקצב הזד, יהפוך סעיף קניית המתנות
לנישואיו של ג׳יבלי לסעיף־קבע בכל מאזן
שנתי של משפחה ישראלית המכבדת את
עצמה.
אז ג׳יבלי חושב על פיתרון מקורי. מכיוון
שהוא ועידית טרם הספיקו להשתמש במרבית
המתנות שהורעפו עליהם, הוא מתכנן
מסיבה חדשה. יוזמנו אליה כל אלה שרצו
לאורך הדרכים המוארות באבוקות לחגיגת
חתונתו האחרונה. יהיה אוכל, ותהיה מו סיקה
ואולי גם מדורה מפלסטיק. ובוודאי
שיהיה שמח.
רק דבר אחד יהיה שונה ,׳:אף אחד
לא יצטרך להביא לו מתנות. במקום זד,
הוא יעניק מתנה לכל אחד מהאורחים —
את אותה מתנה שקיבל ממנו לפני שנה.

לאהבה יש
המון מני׳

(07 מווו (0₪מ ש0(//

מה אני אגיד לבם ועוד לא אמרתי
— חברת״התעופה הלאומית שלנו לא
היתה מביישת סופר במו הארולד רו״
בינס, אפילו החליט לבתוג עליה ספר.
האמינו לי. אם חייתי מספרת לבם
רק חצי מיבול הסיפורים שמגיעים אלי
על מה שהילד בין דיילים ונוסעות ובין
קברניטים לדיילות, הייתי צריכה לבתוב
אפילו מתוך שינה.
אבל אני החלטתי לקחת את זה לאט,
בדי לא לעייף אתכם, ולספר לבם כל
פעם סיפור אחד. זה מספיק, אתם יבולים
להאמין לי.
זוכרים שפעם סיפרתי לכם על קפ־טיק
אל־על ראובן נרונסקי, שהוא
לא סתם קפטיין אלא קפטיין של בואינג
747 הלוא הוא הג׳מבו המהולל !
זוכרים שסיפרתי לבם שהחוקית שלו
עזבה אותו עם שלושה ילדים, ובמקומה
הוא הביא דיילת נחמדה אחת
שאיתה הוא ניהל יחסים ארוכים על
שמונה שנים ן אבל זה לא עיר לה,
בי הילדים שלו לא רצו אותה. אז היא
נאלצה להסתפק בחתן אחר, פחות
חשוב, אבל בבל זאת חתן. ואני, בתור
מתנה לחתונה שלה, החלטתי לא להזכיר
את שמה הפעם, מה־גם שהיא לא-
בל־כך שייכת לסיפור.
מה שבעצם רציתי לספר לכם הוא,
שנרונסקי בנראה לא הסיק את המסקנות
המתבקשות. הדיילת הנוכחית שלו
היא לא אחרת מאשר שרה מרמיגט-
קי, שכולם מכירים אותה גם בכינוי
פיצי, בי כשמה כן היא.
אז נרונסקי ופיצי הם ידידים טובים־
טובים כבר שנתיים ימים, אבל רק
בימים אלה הם החליטו לעבור לדירה
משותפת, והם מחפשים אחת כזאת,
בשיכון בבלי, אם אפשר.
יש איזה הצעות ן

המלכות הגדולות
שר המוות
שמתם לב, שהם אוהבים אותן קצת
גדולות עליהם, חברי להקת כוורת?
אולי זה בגלל שהם קטנים, אני לא
יודעת• אבל נדמה לי שבמקרה של עיינה
וצ׳רצ׳יל, זה בהחלט בגלל שהיא גדולה.
עיינה אילון, שדרנית גלי צה״ל לשעבר
והבת של השחקנית ליה דוליצקיה, ש הפסיקה
משום־מה לעבוד בזמן האחרון,
אולי בגלל שהיא עסוקה כל כך בצ׳רצ׳יל.
זהו, לדבריה, פול־טייס־ג׳וב. היא הכירה

דן והכוריאוגרף ׳משה אפרתי, היתה אם לבן הקטן דני וכל
המישפחה הזאת גרה בדירת גג, מקסימה ברחוב בזל בתל-אביב.
אביבה באה ממה שנקרא בית־טוב בחיפה, הורים אמידים,
אח חתיך, שיעורי ריקוד מגיל אפס. עם עיניים ירוקות כמו שלה,
גוף משגע והמון חן, לא פלא שהצליחה כל-כך גם בתיאטרון
וגם בקולנוע.
אל שיער הגיעה דרך ידידת הטוב הבמאי־שחקן צדי צרפת
שבזמנו גר איתר, ועם משה בדירה אחת. צדי, כזכור,
שיחק גם הוא בשיער.
שוקי,־ לעומת זאת, בא מרקע שונה לגמרי. בן למישפחד,
ממוצעת ולמטה מזה׳ בקושי סיים בית־ססר עממי, ומגיל צעיר
מאוד היה חבר להקות־קצב מאלו שמופיעות בדיסקוטקים.
הוא היה נשוי לספרית ואב לבת, ובליברפול הרחוקה חיכתה
לו חברתו הסטריפטיזאית בחבית בנם הקטן.
אביבה ושוקי התאהבו על הבמה, מעל ומעבר לתפקיד. מייד
כשירדה ההצגה, עזבה אביבה את בעלה ואת ביתה, ויחד עם
שוקי נסעה ללונדון כשהיא לוקחת איתר, את בנה דני ואת
המטפלת הצמודה שלו.
היא השאירה בשוק רציני לא רק את בני מישפחתה ואת
בעלה, אלא גם את חבריה השחקנים, הפכה לד,יפית ושינתה
לחלוטין, את אורח חייה.
דרכם של שוקי ואביבה בלונדון לא. היתה סוגה בשושנים,
לפחות לא בהתחלה.
הם התגוררו בדירה קטנה, היו חתומים על חוזה עם הברת־אמרגנות
בשם רד בס, הופיעו במועדוני־לילה. למזלם היו להם
יחסי ציבור לא־דעים, והשירים החדשים שלהם הושמעו בתח נת
הרדיו בי.בי.סי 1 .הפופולארית, על־ידי השדרן הידוע טוני

פדקכדן.

שוקי ולווי זאביכה פז
המון ציפייה
הם מתחתנים, סוף־סוף. החליטו לתת גושפנקה חוקית ליחסים
הארוכים ביניהם. איך שהאנשים נכנעים למוסכמות, איך
שהם מתברגנים — לך תאמין.
אני, מכל מקום, קצת מופתעת. למה כבר אפשר היה לצפות
מסוקי, סליחה, שוקי לוי ואכיפה פזז־הם
הכירו, כזכור, על בימת המחזמר שיער. אביבה, שנחשבה
אז לאחת השחקניות הכי יפות שיש לנו, החליפה את
מרגלית אנקורי בתפקיד שילה, והיתד, נשואה באושר לרקפיעה
באופן קבוע לכל הופעה של אחרית
הימים, היתד, מגיעה לבדה לכל מסיבה
שיבה היה צ׳רצ׳יל עם הגימנזיסטית שלו.
ומי שאומר שההתמדה אינה משתלמת,
טועה.
כי לאחר כמה חודשי התמדה והסתפקות
במועט מצד עיינה, שד,יתד, אז שמנה וגדולה
וקצת מוזנחת, עבר צ׳רצ׳יל אל דירתה
של עיינה ברחוב שלומציון המלכה

עיינה אילץ ויצחק (״צ׳רצ׳יל״) קלפטר
המון מסירות
את יצחק קלפטר, הלא הוא צ׳רצ׳יל,
לפני כשלוש שנים. אי אפשר להגיד שהיה
לה קל איתו, מההתחלה.
צ׳רצ׳יל היה עסוק אז רובו־ככולו לא
רק עם להקת אחרית הימיס, אלא ובעיקר
עם גימנזיסטית יפהפייד״ לא, נותר לעיינה
אלא להסתפק בחצאי־לילות, אחרי שצ׳ר־צ׳יל
היה מלווה את הגימנזיסטית הביתה
ובחצאי־ימים, כשהיא היתד, בגימנסיה.
אבל לא אשד, כעיינד, תוותר. היא הו־

בתל־אביב, שהיתר, שייכת לאמא שלה,
השחקנית ליה דולצקיה ששהתה באותה
תקופה בגרמניה.
אבל זה לא הכל. עיינה הפכה להיות
היועצת, המלבישה, המאכילה, המכבסת
והדואגת לכל דבר של צ׳רצ׳יל. ולתדהמת
חבריו, שידעו את שיגעונו לחתיכות דווקא,
החל צ׳רצ׳יל מחזיר לעיינה כגמולה,
ומה שיצא מזה היתד, אהבה לא־נורמלית.
כשנוסדה להקת כוורת, לא נעדרה עיינה

אבל זה לא עזר להם. הם לא נכנסו למיצעד־הפיזמונים,
והם הופיעו מדי״פעם בתוכניות חסרות״חשיבות בטלוויזיה.
המזל האיר להם פנים דווקא בארץ השמש העולה. שם,
ביפן זכו להצלחה רבה. תקליטיהם נמכרו, והם אף זכו במקום
ראשון בפסטיבל כלשהו. גם בגרמניה אפשר היה לשמוע לפעמים
ברדיו את סוקי ואביבה.
אביבה קיבלה גט ממשה אפרתי והזוג עבר לבית גדול
יותר, באיסט פינשלי.
והנה, בימים אלה, אני מתבשדת שהם מתחתנים. אז לא
נותר לי אלא להצטרף אל כולם ולאחל להם, מזל טוב, למדות
שיש כאלה שאומרים לי שאני מאחלת יותר מדי מזלים־טוב
לכל מיני אנשים שלא מגיע להם.
אבל במקרה הזה, של שוקי ואביבה, אני מאחלת מכל הלב,
כי הם באמת צריכים את יזה.

כל הארץ בחיפושים, האמרגן שלח מחפש׳
החברים ״שלה מחפשים, אומרים שגם
החבר שלה לשעבר מחפש, שלא לדבר
על המחזרים ששמעו שהסיפור בינה לבין
רפי שאודי הסתיים.
אבל עדנה לב נעלמה. זאת עובדה.
אומרים שהיא בפריס, שם ביקשה לשכור
את דירתו של אמרגן ידוע היושב בפאריס
ונמצא כיום בחופשה בארץ. אומרים שהיא
ביוון, מסתתרת לה באחד האיים, ושאפילו
נפגשה עם ליאונרד כהן, אותו היא מכירה
מביקוריו בישראל. אומרים גם שהיא
נמצאת עם אחיה רני בלונדון.
אז אני, שתדעו לכם, יודעת עליה דבר
אחד לפחות. אני יודעת שהיא לא באסיה,
ולא באירופה, לא באפריקה, ואפילו לא
באוסטרליה. מה נשאר? נכון, אמריקה.
כן, עדנה לב בארצות־הברית של אמריקה.
איך שנגמר הסיפור בינה לבין רפי
שאולי, שאותו היא אהבה מאוד כמו שכולנו
יודעים, ואחרי שהיא לא זכתה
מאף חזרה, וכשד,חלו ההופעות לא נעדרה,
כהרגלה, מאף הופעה. היא לא נתנה לאף
חתיכה צ׳אנם להגיע אל צ׳רצ׳יל, כך שאפילו
אם היה רוצה, לא היה יכול.
אני לא יודעת אם זה בגלל אהבתה
לצ׳רצ׳יל, או בגלל שהיא שרוייה בפחד
גדול כל־כך מפני החתיכות השוחרות לטרף,
המחכות להזדמנות הראשונה כדי להניח
את ידן על הגיטריסט בעל פני התינוק.
מכל מקום, עיינה הורידה מעליה כמה
קילוגרמים טובים ומיותרים מאוד. היא
אפילו הסתפרה וסילסלה לה את השערות
ונראית על-הכיפאק.
אני רק פוחדת שאם היא תמשיך לשמור
עליו בקצב הזה, בסוף לא יראו אותה
בכלל.

בתפקיד המיוחל של הדם בסרט דודי ורעי
של הבמאי עמק פרי, לקחה עדנה את
הרגליים ועזבה את הארץ.
אני מקווה רק שהיא תחזור במהרה. כי
רפי, לכל מי שלא יודעת עדיין, הוא לא
הדג היחידי בים. יש כאן, ברוך השם, עוד
כמה דגים מתקבלים על הדעת.

עדנה לב
המון השערות

.1הזלילה הגדולה (צרפת)

***גת תשל״ד היתד. שנה רעד מאוד,
/א למדינה כולה, ומשום כך גם לחובבי
הקולנוע שבתוכה. אלא שכאשר נמצא כבר
מישהו, כעבור זמן, שהיה מוכן לשו!
ולראות סרט כלשהו, הרי מה שהוצע לו
היו סירטי קאראטה, מין וסוסרמנים כושיים.
בעלי
בתי־הקולנוע סברו׳ באותה תקופה,
שהצופה הישראלי הממוצע, המתוח והם־
דופרס מן המציאות סביבו, אינו מסוגל
לעכל דבר יותר מסובך מזה.
הסטייה היחידה מן הדיאטה החמורה הזו
היו המצחיקונים למיניהם שהשתדלו, בצורות
שונות ומשונות, להחליק קצת את
המתח.
קומדיות רומנטיות כמו אהבת החיים,
סאטירות על ריגול (הבלונדיני עם הנעל
השחורה) ,קומדיות־מין (איזה מין עוזרת),
פארודיה על מערבונים (קוראים לי אף
אחד) ,ואפילו מצחיקון־בכייני(פיט וטילי),
כל אלה שברו השנה שיאי־קופה, סירבו
לרדת מבדי הקולנוע משך חודשים ארוכים,
לא נתנו צ׳אנם גם לסרטים אחרים,
על כולם, כמובן, משקיף מלמעלה, בביטחון
של שובר־קופות מיקצועי, העוקץ
הכל־יכול, ששילב בתוכו את כל

. 2אוונטי (ארצות־הברית)

היסודות שהקהל הישראלי השתוקק כל־כך
למצוא בסרטים. מתח, בדיחות, הפתעות,
כוכבים זוהרים שנעים להזדהות איתם,
הבל בתוך עולם סינתטי, פרי־דימיונם של
תסריטאי, תפאורן ובמאי מבריקים, ש הציגו
את שיקאגו של שנות ה־ 30כ־פארק־שעשועים
אחד גדול, מלווה בקצב
ה״ראג״ של מלחין שחי, בעצם 30 ,שנה
לפני־כן•

מיקצועיות
א מ רי ק אי ת

שחק ן הש גה :

שחקנית

השגה

רוברט רדפורד

גולדי האון

״העוקץ״ ,״ג׳רמיה ג׳ונסון״ ,״כן היינו״

״שוגרלנד אקספרס״

^ צידו של העוקץ היו כמה להיטים אח/רים,
גדולים פחות, אבל כמוהו מעוררי
הדים בינלאומיים. הכוונה היא לאותם סרטים
הנעשים בראש־וראשונה משום שהם
עסק טוב, הבנויים כך שיגיעו למיספר הצופים
הרב ביותר, ולעזאזל האמנות והביקורת.
למשל:
חיה ותן למות, האחרון בסידרת־ההרפתקאות
ג׳יימס בונד, עם פנים חדשות
במרגל-הוד־מלכותה — רוג׳ר מור —
ועם בדיחות גדולות־מימדים, שתפסו כל
חלקת־מתח טובה. למשל: פרפר, המבוסס

הסרט הרע תשל׳׳ד * הסרב

. 1האופק האבוד (ארצות־הברית)

. 2רבי יעקב (צרפת)

.3הלילה האמריקאי (צרפת)

על רב־המכר של הנרי שארייר, ממנו נותר
אך מעט על הבד. העיקר היה שסטיב
מקווין הופיע בתפקיד הראשי(וגם כשותף
שמן בהפקה) .וכל המעריצות באו לראות
איך הוא סובל בגבורה אבל רוחו אינה
נשברת.
או כך היינו, שפרש יריעה שיטתית
ביותר של חיי אמריקה בשנות ה־ 40 התיימר
לתאר את תקופת מק׳ארתי, אבל
לא היה בעצם אלא פרק נוסף בעבודת־האלילים
של הוליווד, בו הגשימה ברברה
סטרייסנד את חלומה של כל בת יהודיה
אמריקנית כשרה — לזכות באמריקאי
פרוטסטנטי, בהיר־שיער, כישרוני, ומצליח,
לאלף אותו, ובסופו של דבר להראות
לו שבעצם אינה זקוקה לו כלל.
הפסיכיאטרים, כשהם מדברים על ״האשה
המסרסרת,״ מתכוונים כניראה למשהו נוסח
התופעה הזאת.
ולבסוף, עוד דוגמא אחת למיקצועיות
אמריקאית עילאית בעשיית סרטים —
נשיא נ1ל הכוונת. סיפור דימיוני על ניסיון־
התנקשות בחייו של דה־גול, שהפך תודות
לבימוי ועריכה מעולים לעוצר־נשימה,
למרות שהכל הרי יודעים מראש, כי דה־גול
לא נרצח אלא מת בשיבה טובה.

.4צ׳ארלי וואריק (ארצות־הברית)

זאת היתד, גם שנה של
זבות בעיקר מצידם של
לסירטיהם הולכים בדרך
עצומות, מתוך הנחה שזו
חודיה.

אכזבות. אכ יוצרים,
אשר
כלל בעיניים
חייבת להיות

אכזבו ת קולנו עיו ת
בשפע

שחקגית-מישגה

השגה

קלייב רביל

וולנטינה קורטזה

״אוונטי״

״הלילה האמריקאי״

ך! דיני, למרות היופי האסתטי המסנוור
וההברקות הקולנועיות המדהימות שלו
באמארקורד, ניראה כמי שמסתגר יותר
יותר ויותר בתוך זיכרונות עצמו ומאבד
את העניין בעולם הסובב אותו היום. סם
פקינפה חזר שוב לספר יעל דעיכת ה מערב,
ועל חיסול גיבוריו האינדיווידוא-
ליסטיים בידי המימסד המושחת, זה שניראה
ראשוני ומדהים בחבורת הפראים.
אולם פט גארס ובילי הנער, לא היה
אלא טחינה חוזרת של אותם נושאים, בעזרת
אותם סממנים (אלימות מפורטת עד
לתנועה הקטנה ביותר וכיוצא בזה) ,ללא
התנועה, הדמיון או הברק של העבר. אולי
הקיצוצים שנעשו בסרט, באמריקה, קודם
(המשך בעמוד )34

קרע תשד״ד * הסרט הרע 1
חקסזח־ור־ו־־־ו 1

— 111111 11־ 1 11 ווו וי

יון

.3הנחש (צרפת)

— יו! ו

—ווו

.4לודיייג (איטליה)

סרטי השנה

גורי ס*א 91״ ם
למסירה
ת מו ר ת 140ל״י.

(המשך מעמוד )33
הפצתו, הם האשמים במידה רבה׳ בתוצאה
המבולבלת והשיטתית.
ועוד אכזבות. דון סיגל, שיצא ל-
ראשינה מן העולם ׳המוכר לו היטב,
רחובות ארצות־הברית ואזרחיה. התאקלם
אך בקושי באנגליה של טחנת־הרוח השחורה,
בנסיעותיו להפוך את הסרט לפא־רודיה
על מינהגים בריטיים, תוך שמירת
החיוניות בכל סצינה וסצינה לחוד, מאבד
הסיפור את המיבנה המוצק המאפיין את
עבודתו של סיגל, והסבירות שלו הופכת
מוטלת בספק.
ואילו ריצ׳ארד ברוקס. מי שעשה את
זרע הפורענות ואת בדם קר, ונחשב בזמנו
כאחד הכוחות הנמרצים הזועמים של הוליווד,
התמסמס כמלודרמה רדודה, שבאה
לשרת בעיקר את אשתו, ג׳יין סימונס.
הסוף המאושר שלו, נושא בקושי במה
סימני עיקבות של מה שהיה ברוקס פעם.
אולם האכזבה הגדולה ביותר של השנה
היה לודוויג. כי לוקינו ויסקונטי
נימנה עם היוצרים הגדולים ביותר שהיו
לקולנוע אי־פעם׳ ולודוויג השני מלך בא־וואריה,
ספק איש־רוח אנין־טעם ספק מטורף,
פטרון אמנויות שנרצח בצורה מסתורית.
לודוויג זה נוצר כאילו במיוחד על־מנת
לשמש לויסקונטי נושא.
והנה, מה שיצא מן השידוך בין השניים,
היו מיסגרות מפוארות של ארמונות היסטוריים,
שבהם הדבר היחידי שהעסיק את

לפנו תלטל פון

, 244553 בין ה שעו ת 14— 15 בי מי חול.

ס״ ק ל קיין *ו ע1וני קווין
ג׳יימם מיי ם י1
״חחה״בסדסיי ן הצגת כפורה ארצית
21.9.74 כקולנוע
ממוצ״ש

/\07מ 7ו\ו 0נ< .£בו8£1א7 ^1£ 1¥14

״ פאר ׳ תל-אכיב

סרטמתחאלגנ טי מלאהפתעות 1 . .

בסיטונות

שמלות הריון
מפנ סי הריון
טוני קו ת הריון
חלי פו ת הריון

כהן

מודל

תל־אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב /דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן: טל 50344 .׳ ת״א

4.3 0 — 7.3 0 — 9.30
ל מ בוג רי ם בל ב ד
ניבים ווויו1חם עש1עים
כלבים בעלי תעודות־יוחסין
וכל סוגי כלבים ומרים ברי אים,
חתולי-בית וחתלתולים,
טיפול וטרינרי יומיומי, פנסיון
לכלבים וחתולים, אמב טיות
נגד טפילים.
אגודת צער-בעלי-חיים, תל־אביב,
רח׳ סל מ ה ,30 יפו.
טל•03-827621 .

מסך רחב, פיזמוני־זוועה (הגרן עים ביותר
שכתב ברט בכראך אי־פעם) ,וכוכבים נבוכים
שאינם מבינים מה רוצים מהם, זה
כבר עובר כל גבול. העובדה שסרט זה
נכשל בקופה (לא רק בישראל אלא כמעט
בכל מקום) ,מעידה כשלעצמה שיש בכל
זאת תיקווה כלשהי להציל את הטעם הטוב
של המין האנושי.
ואילו הנחש, היווה דוגמא לאותם סרטים
המאמינים כי הם יוצאים ידי חובתם על־ידי
הרכבת רשימת כוכבים גדולים (הנרי
פונדה, יול ברינר, דירק בוגארד, פיליפ
מארה ועוד)• ,שכל אחד מהם מופיע על
הבד למשך דקות מעטות בלבד, ונעלמים,
וחוץ מזה אין שם כלום. הסיפור יכול
היה אולי להזכיר בצורה כלשהי את פרשת
פילבי, אילו היה מישהו מתייחם ברצינות
להנחה שפרט לכוכבים בסרט צריך להיות
גם סרט.

שובע
עד־להמפקע
עומת הכישלונות, הסרטים הבול/בולטים
של השנה. ובראש הרשימה,
יש לציין את הזלילה הגדולה. לא משום
שהוא פתח אופקים חדשים בפני אמנות
הקולנוע או שיכלל את אמצעי־הביטוי
הטכניים שלה, ואפילו לא ב־של התיחכום
הדרמאתי של התסריט• חשיבותו של הסרט
בכך שהוא משתמש בשפה קולנועית
קיימת, כדי לומר משהו חשוב, והוא עושה
זאת כך, שאנשים אינם יכולים להישאר
אדישים למוצג בפניהם.
טירוף הזלילה שלמעלה מכוח־העיכול.
והאגירה שלמעלה מן הצורך, זוהי אחת
המכות החמורות של העולם המערבי השבע
עד־להתפקע, ומארקו פרדי מציג טירוף
זה בדרך הנוקבת ביותר. ארבעה גיבורי
הסרט הם נציגי הבורגנות הרגילה
ביותר, ותהליך התאבדותם, תוך אכילה
ומישגלים, הוא סמל לעולם שלם הקובר

ונטויה כ״שנה טובה״
איזה מין מיקצוען !
ויסקונטי, הוא הידרדרותו האישית של
לודוויג, בשל ההומוסכסואליות, אל זרועות
הטירוף. ואפילו בזאת לא טרח ויס־קונטי
להתעמק, באשר לכל אורך הסרט
נדמה כי לודוויג הפך סוטה, רק משום ש־דודניתו
סירבה לקיים איתו יחסים.
מה שנוגע לאפוטרופסות האמנותית, ה יחיד
שנהנה ממנה, ב מיסגרת הסרט, היה
ואגנר, המוצג כמוקיון תככן, שכישדונותיו
מוסתרים היטב. שוב, גם בקשר לסרט זה
דובר על קיצוצים, אלא שאלה נעשו על־ידי
ויסקונטי עצמו. ואם זה מה שהשאיר,
אז ממש כואב הלב•
לרשימת הסרטים המרגיזים ביותר של
השנה, מצטרף גם רבי יעקב של ז׳ראר
אורי, שהיה דוגמא ומופת לטעם רע,
ולא רק בתיאור יהודי צרפת, אלא בכל
ההלצות שלו, החל מן הנפילה לתוך אמ בט
של מסטיק ירוק, שאיפשרה ללואי
דה־ם ינס להוציא מכל מיני נקבים בגופו
בלונים צבעוניים לרוב, ועד לחתונה ליד
קבר נפוליאון, עם המישמר הרפובליקני
המצדיע בהכנעה.
הכישלון השמן ביותר של שנה זו,
ושל עוד שנים רבות, היה ללא־ספק ניסיון-
הנפל להחיות את האופק האבוד של ג׳יימס
הילטון, ועוד בצורת מחזמר. הרעיון התמים
של הילטון — שניסה לתאר חבל-
ארץ נפלא בשם שאנגרי־לה, המוסתר אי
שם במעמקי ההימלייה, שם משמרים אנשים
מושלמים במיזגם ובחינוכם את כל
ערכי התרבות האנושית — הפד בזמנו
לסרט תמים ומצליח לא־פהות מן הספר.
זה היה ב־ ,1937 והבמאי דאז היה פרנק
קאפרה, מגדולי הכישרונות של הוליווד
בכל הזמנים. אלא שמאז חלפו שנים רבות,
מילחמת־עולם, שואה, ויאט־נאם, ביאפרה,
ועוד. בני־האדם מתקשים כבר לבלוע את
הגלולה המתקתקה הזאת ברצינות, וכאשר
מטביעים אותה בתוך קנקן ענק של צבעים,

צ׳פלין כ,,הדיקטטור הנדוד״
איזה מין גאון !
את עצמו משום שאינו מסוגל להעריך
אלא את מה שביכולתו למשש, לשגל או
לזלול. ואם זה נראה מגעיל ודוחה, אין
זו אשמתו של פררי, אלא של אלה ש שימשו
לו ה-שראה, והמהווים רוב בעולם
החופשי. בהחלט נוגע לכולם, המתייפחים
ללא הרף על ערכי החלוציות שהלכו לעולמם.

שאוהב קולנוע בתור שכזה, לא יכול
היה שלא ליהנות השנה מן הלילה האמריקאי,
המחווה היפה ביותר שנעשתה אי־פעם
לאמנות השביעית. פרנסואה טריפו, איש
המאוהב במיקצוע שלו, הראה כיצד הוא
מביים סרט, ומה מניע את כל האנשים
העובדים איתו. הסרט נעשה בהומור, ברגישות
ובהבנה ובאהבה רבה לבגי־האדם,
על מעלותיהם וחסרונותיהם•
חסידי סירטי הפשע והפעילות המבריקים
יכלו למצוא בצ׳ארלי ואריק של
דון סיגל, את כל מבוקשם. שלא כבטחנוז־הרוח
השחורה, עמד סיגל בסרט זה על
קרקע מוכרת לו היטב, ובתיאור חוויותיו
והרפתקאותיו של העצמאי האחרון בחברה
ממוסדת, העמיד את החוק ואירגון הפשע
על אותו מישור עצמו. בסצינה קצרה אחת
(מישחק פינג־פונג בין אמריקאי לסיני)
רמז, שלדבר יש השלכות רחבות הרבה
העולם הזה 1934

ו1ו!ובץ

העולם הו ר

1933

אנטוגדי ב״איזה מין עוזרת״
איזה מין כיש רון !
יותר• קיצבו המסחרר של הסרט, השליטה
המוחלטת של הבמאי בכל אחד משלביו
ומישזוק מבריק של וואלטר טתיאו, מצדיקים
את בחירתו כאחד מסירטי השנה.
ולאוהבי הקומדיה לשמה ׳,אוונטי של
בילי ויילדר. במסווה של סיפור רומנטי
על זבנית בריטית ומיליונר אמריקאי, זורק
ויילדר עקיצות לכל הכיוונים, יוצר מצבים
קומיים שרק הוא מסוגל להמציא,
ומוציא את האוויר, בהצלחה רבה, מן הבלון
הנפוח המכונה הצלחה־נוסח־אמריקה.
אי־אפשר יהיה לעבור לסדר־היום בלי
להזכיר עוד כמה סרטים בולטים. המבט,
סרט מיסתורי ומטאפיזי, היפה ביותר מבחינה
ויזואלית שנעשה השנה( ,אולי משום
שהבמאי, ניקולס רג, היה צלם במקורו);
סרפיקו של סידני לומט, שהציג בצורה
דרמאתית את השחיתות במישטרת ניו־יורק;
כוכב פרא המוצג עדיין, בו קרא
דמיונו של מאייר־גאון, רולאן טופור, דרור
לעצמו; דואל ואכספרס לשוגרלנד שני
סרטים של במאי צעיר, סטיבן שפילברג,
אשר נוסף לאהבתו הרבה למכוניות הדוהרות
בכבישים צדדיים, מתחיל להסתמן
כאחד הכוחות המבטיחים באמריקה,
או שנה טובה לאוהבים, בו הצליח קלוד
ללוש למהול סיפור־אהבה מתקתק בהומור
(שחלקו בא על חשבון הבמאי עצמו) ו־מעשה־שוד
מתוחכם.

הזו ה ר הו שב
על כנו
^ יטר לשחקנים, הרי התופעה הבו־לטת
ביותר של השנה, השחקן שפרט
לכישרונותיו, הצליח באישיותו להחזיר
לכהונת הכוכבות את זוהרה האמיתי,
היה רוברט רדפורד. ג׳רמיה ג׳ונסון, כך
היינו והעוקץ הספיקו על מנת לשכנע סופית׳
שהמדובר הוא באישיות הקולנועית
החזקה של השנה• אשר למישחק, היו לו
מיתחרים לא-מעטים, כמו ליבו ונטורה
(שנה טובה לאוהבים, נודניק עם רשיון),
אל פאצ׳ינו (סרפיקו והדחליל) ,ג׳ין הקמן
(הדחליל) ,והדמות המפתיעה והמרשימה ב יותר
של השנה, זו של מייקל זאקס, הכוכב
הצעיר בשני סרטים מעניינים, בית־מיטבחייס
מס׳ 5ואכספרס לשוגרלנד.

סרט אחרון זה סיפק גם את מיבצע ה־מישחק
הנשי הבולט של השנה. גולדי האון,
שבמשך השנים האחרונות זוהתה כבלוגדית
המטומטמת התורנית של הוליווד, הפכה
פתאום עורה וחשפה מעמקי רגש, הומור
וכוח׳ מתחת לדימוי הרדוד שיצרו עבורה.
שחקניות אחרות קשה לציין השנה, פרט
אולי לאנדריאה פראול, זו שקוברת את
כל הגברים והזוללים של פררי, גלנדה
ג׳קסון שעשתה כמיטב יכולתה באהבת
החיים למרות שלדבריה, לא אהבה במיוחד
את הסרט ולאורה אנטונלי באיזה מין
עוזרת שנחנה בכישרון מישחק, בהופעה
טבעית ופוטוגנית וביופי נדיר.
מיבצע אחד ראוי לשבח, בסרט שלא
הצטיין במיוחד, היה הופעתה של קאתרין
דנב בזה קורה רק לאחרים, כאם שתינוקה
נפטר מסיבות בלתי־ברורות. הבלונדית הקפואה
של הבד הצרפתי התגלתה כאשד,
רגישה וסוערת, ולוואי שיותן לה להמשיך
בדרך זו.
בין שחקני־המישנה, בלטו שני ותיקים•
קלייב רוויל, למרות היותו אנגלי,
הצליח למצות את כל הקסם והשלילה
שבבעל־המלון האיטלקי באוונטי, בכשרון
עיתוי והומור בלתי־רגיל. ואילו ולנטינה
קורטזה, שגילמה במידה רבה את עצמה
בהלילה האמריקאי (כשהופיעה כשחקנית
מזדקנת) ,הצליחה לצעוד בהצלחה על החבל
הדק שבין הפאתום לפארודיה, בהצגת
דמות אנושית המסתירה, מאחרי גינונים
חיצוניים, מבוכה וחוסר־ביטחון של
מי שקרוב לסוף דרכו.
לסיום — יש לברך על הנטייה המתעוררת
בארץ לחזור להציג סרטים ישנים,
ולא רק לשקוע בנוסטאלגיה מפוברקת שהפכה
היום לאופנה (ירח של נייר הוא
דוגמה טובה לכך) .הצגתם החוזרת של
סירטי צ׳אפלין, היא הוכחה מוחצת לניצחון
החומר על הצורה.
כשיש לאדם מה לומר, אין צורך להר קיד
את המצלמה בשחקים ולקבור אותה
באדמה. יש לקוות שבעיקבות זמנים מודרניים,
אורות הכרך והדיקטטור הגדול
אפשר יהיה לראות גם את שאר סרטיו.
עצם השמועה שבקרוב נוכל לראות
גם את קזבלנקה, תצדיק ביקור באולמות-
הקולנוע׳ למרות הפיסטוקים, הבקבוקים
והבדיחות התפלות שהפכו חלק בלתי-
נפרד מענף־בידור המוני זה.
העולם הזה 1934

מאוזן:
.1הפכה לסמל הכניעה• .5מדינה ב־ארצות־הברית
.10 .צרתה של אסתר.11 .
מאחר ש־ .13 .אחד הרמטכ״לים של צה״ל
>ש״מ) .14 .מכ״ם .15 .היפכו חניתותיכם
למזמרות! .16 זה הוא (הפוך) .17 .יוד
בלי סוף .18 .גור ללא ראש .19 .מילת
חיוב• .20 מצורות זחלי החרקים .22 .בעל
תבונה .24 .ערימה של גרגרי־תבואה.25 .
ערוץ .27 .משמש למירעה .29 .צאצאית
שלי .30 .באיזה מועד .32 7אולם.34 .
נתח לנתחים ! .36 בה דורכים את היין.
.38 ההימנון הלאומי .41 .לאלתר• .43
ספר •44 .פעולתו של הבנאי .46 .שמא.
.47 מגיע .49 .שניים מחלקי הרגל.52 .
המסוגלת להימס .55 .תרנגול .56 .כשפים
אפריקאיים .58 .אבן יקרה .59 .קריאת־שימחה
•60 .כפר בגליל המערבי..62 .חודש
בשנה .63 .נשף־חשק •64 .מעוברת.66 .
מין מס .67 .שגר החיה .69 ברר היטב.
.71 פיס .73 .בליטה בקרש, משמשת לחיבור•
.75 ההיפך מגבוה .78 .פריט־מזון
חשוב .80 .קול הפרה .81 .קידומת הולנ דית
.82 .סוג ללא ראש .83 .מין ריקוד.
.85 משמש זמן רב באותו תפקיד.87 .
צלו לחם על האש .88 .בירת ערב הסעו
דית
.90 .רוצה לומר (ר״ת) .91 .בהמת־בית•
.92 השתאות .93 .תירוץ.

מאונן :
.1מילחמת־שוורים .2 .אמוניאק .3 .אל
תתעקש ! .4״כן,״ בספרדית .6 .מצבת-
זיכרון .7 .כאבו .8 .עליו ניתנה תורה
לישראל .9 .אחד האדמו״רים הידועים
בא משם . 11 .רשום על נייד .12 .חותנו
של משה• .21 כדור מאיר .22 .קינה.23 .
בבקשה .24 .מתנוססת בראש מאמר.26 .
משמשת למגורים .28 .כלי־קיבול לנוזלים
.31 .ממלכי עמלק .33 .נפח את ניש־מתו
.34 .בתוכן .35 .רעב נורא .37 .מידבר,
ציה .39 .משמש לתמיכה .40 .כו־כבת־קולנוע
אמריקאית (ש״מ) .42 .עיר
בארץ .45 .מוסס! .47 אנא .48 .מקוללת.
.49 רהוט .50 .לא חם .51 .ממלכה קדומה
.52 .מביע מחאה• .53 הווה .54 .הולך !
.57 רב לד! .60 כף־מבשלים .61 .תיבה
מלבנית או מרובעת .63 .משהו .65 .פיר־חח
.68 .שליש הלילה .70 .לאן? .71
עלוב, מסכן .72 .אסם לאגירת תבואה.
•74 הלכו בגולה .76 .מה שנותר .77 .שנף.
.79 עיר ליד תל־אביב .84 .ממידות היבש
והלח 85 .־סוטרא .89 .מתווי־הנגי־נה
.91 .חס־וחלילה (ר״ת).

בייוודדו אינטתשיונל לא הנל קר...
אבל הבל באימת מעולה ובעיצוב1הדד
להלן חלק קטן מהמבחר העצום
5י . 620א.א
שאגו מציעים.
פינת אוכל בעיצוב מיוחד. שולחן כורסת טלויזיה עם ריפוד קנוואס
4 +כסאות בלק לבן, אדום או במבחר גוונים. הבסיס עשוי כרומ־

צהוב —1,990.
ניקל. המחיר רק —750.
פינת ישיבה מקסימה עם ריפוד אספקה מיידית. המלאי מוגבל!
קנוואס צהוב, שחור, ירוק או חום.
9א££ט 0
כורסה נוחה מאד עם ריפוד במבחר
הרכב של ספת 3־מושבים, ספת
$0£0£ . 6ג 0
חדר שינה קומפלט. עיצוב מיוחד אריגים. המחיר כולל שרפרף
נ־מושבים וכורסה, רק —5,700.
במינו. צבוע שלייפלק במבחר צבעים —2,020.
נהדרים. פרטים רבים לבחירה.
2 1ו 0א 1£* 1א
: לדוגמא בסיסי
צעיר. בסגנון פינת ישיבה

כרומניקל או מתכת צבועה וריפוד ארון קיר 2.40א 2.28
עם 6שידות שונות במבחר צבעים עליזים
עשיר במבחר אריגים שוודיים. ספת דלתות זדקה (תריס) .מיטה כפולה החל מ־—460.
3־מושבים ושתי כורסות — 7,390.עם מזרון, שני ארונות לילה עם
מגירות ומדף תחתון וארון טואלט
. 1סא£אז־ו*ו 0ס
עם ראי. כל הסידור רק — 13,000.סידור־קיר בעיצוב יפה, בלק במבחר
0510 3
ספה זוגית פטנטית, הנפתחת למיטה
צבעים, או בעץ טיק. לדוגמא :
סידור בגודל 1.80א 2.60 הכולל
כפולה במבחר של בדי ריפוד . 7סאוז־סז&סק
נהדרים —4,400.
סידור קיר יוצא דופן. יחידות בלק ספריה גדולה, בר, מקום מיוחד
לבן במסגרות פוליסנדר או אגוז לטלויזיה, ארונות תחתונים עם
לדוגמה: סידור בגודל 2.00 + 1.90 דלתות הזזה, רק —5,600.
4א£7£א
מערכת קלאסית נהדרת. שילוב של כולל מדפים, בר, ויטרינה ו־4
בסיסי עץ מכופף וריפוד קורדורוי דלתות —7,000,
4111£ . 141ז5£08£
שידה־מכתבה מעץ מהגוני נהדר
שוודי. ספת 3־מושבים וספת 2־
רהיט מיוחד לחדר עבודה —1,800.
מושבים — 8,050.ניתן להזמין גם
כורסות בודדות.

0 3אוז$

(ראה תמונה)

. 1 3א¥16£
כורסות —8,100 .

מחלקת שטיחים מיוחדת עם שטיחים
סקנדינביים בדוגמאות מרהיבות
ובגדלים שונים. המחיר למ״ר
החל מ־—330.

אספקה מיידית מהמלאי.

חוב ה עליך לב קר

>\1עו 0ח £א 7£8ו\וו ט 0ס 8
וורדו• אינטרנ שיונל

אולם תצוגה: ר״ג, ז׳בוטינסקי .22
פתוח מ־ 9.00 בבקר עד 9.00 בערב.

ך* שנה עמדה ׳תחרות בחירת מלכתי
1המים, בסימן המים .׳נסיכת הים־התיכון
נבחרה בנשף הראשון בנתניה׳ על חוף־
הים. נסיכת ים־סוף נבחרה באילת.
ואילו הנשף המרכזי, שבשנים עברו
היה נערך על־פי המסורת בהיכל־התרבות
בתל־אביב, נערך הפעם על רקע מימיה
של גלית, הבריכה הגדולה בארץ, הבריכה
האולימפית שביד־אליהו בתל־אביב,
לבריכת גלית עוד תכונה חשובה: יש בה
אמפיתיאטרון ענק המשקיף עליה, והמכיל
אלפי מקומות. את אלפי המקומות הללו יתפסו
צופיו של טכס־הבחירה, בו נבחרו המל כה
של ,1974 תמר בן־עמי, מתל־אביב,
סגניתה הראשונה לאה שוקי מירוחם, והסגנית
השנייה יהודית גולדשטיין, מחדרה.
האמפיתיאטרון רחב־הידיים הואר בתאורה
ציבעונית מיוחדת, אשר הותקנה כך ש תאיר
היטב את אלפי הפרחים שכיסו את
פגי הבריכה, מעל שיבעה גלגלים צפים מיוחדים
למאורע, ואשר סודרו על־ידי פרחי

מול הבריכה, כך שלא תסתיר את המים,

טונית פיקנטית תושבת ירוחם, בעלת שיער
שחור ארוך, והסגנית השנייה יהודית גולדשטיין,
צברית טיפוסית, ג׳דע בעלת מענה־לשון,
עגלגלה ובעלת שיער שטני ארוך.
הקהל עצמו, שהורכב בעיקר מצעירים,
היווה חתך אופייני של הנוער הישראלי.
היו בו חיילים רבים, בחופשה ובמדים,
עם נערותיהם: סתם צעירים שבאו ליהנות
מתוכנית אמגותית ולהזיז את עיניהם בשפע
של זוהר ויופי ! מישפחותיהן של המועמדות,
שבאו לתרום מנוכחותו ומעי-
דודן לבנותיהן היפות! בקהל עצמו בלטו
יפהפיות שהיוו תחרות בלתי־מבוטלת למה
שהתחולל על הבמה המרהיבה.
יין היפהפיות שבאו לחזות במאורע היו
גם שלוש מלכות־מים לשעבר, שהפגישה
ביניהן הייתה חמימה ומרגשת. היו אלו
טלי פרידמן, עקרת־בית כיום, הוקי הוניג־מן
וחני פרי, שתיהן דוגמניות שזכו ל-
פירסום דב.
את תחרות בחירת מלכת־המים, שהגיעה
לשיאה בהכתרת המלכה עצמה, ליוו תצר
גות־אופנה חגיגיות. בין השאר הוצגו שימי
לות־חופה, בעיצובו של סלון אסבר, וכן

מלכ ת המים 74׳ ובחרה על־ידי אלפי המ שתתפים בנ שף הבחירה.
שהתקבצנסביבבריכהאשר מי מי ה הי 1מכנ סי םבפרחים
נבנתה במה נמוכה, על־ידי שירותי במה,
ועל השלוחה שבתוך הבריכה הוצב מסך-
ענק. על מסך זה הוקרנו שקופיות ציבער
ניות של דמויות המועמדות, לפי מיספריהן,
כאשר המראיין ומנחה־הערב, דודו טופז,
שוחח עם כל אחת מהן.

ראלית הצעירה.
תמר בן־עמי, המלכה, היא חיילת. נמרה
גיזעית תמירה ( 1.76מ׳) ,שחומה כל־

כולה, קצוצת־שיער (לראשונה בכל תח־רויות
מלכת־המים) ,בעלת עיני־שקד חו*
מות. הסגנית הראשונה, לאה שוקי, קטנ־

שימלות ערב ויום משל בוטיק ביבה,
בעיצובה של האופנאית רחל ברזין.

ך* גדי־הים בהם הופיעו המועמדות,
^ עוצבו במיוחד עבור אירוע זה.
שיאו של הערב היה הכתרת המלכה,
בכתר מעשר,־ידיו של המעצב לורנס איש־יהודה•
את הכתר, שהיה רטוב לאחר שהוסתר
בינות לאלפי הפרחים שבמימי הבריכה,
ענדה לראשה קצוץ־השיער של המלכה
מלכת־המים ,1973 רונית בלנק.
את הסרט ענד למלכה מנהל העולם הזה,
אברהם סימון, לקול תשואות הקהל, שבחר
במלכה ברוב־קולות, בקלפי, בבחירות
דמוקרטיות למהדרין, כמיטב מסורת
תחרויות בחירת מלכת־המים.
נשף־הבחירה הזד, היה גולית־כותרת לנשפים
מרהיבים שקדמו לו, והיווה ציוך
דרך נוסף במסורת המלבבת הארוכה.
עד השנה הבאה.

ן*־ מו ע מ דו ת 14 ,במיספר, כבשו את
! 1לימת הקהל בנעוריהן, ביופיץ וב־רעננותן•
והשנה — היה מה לראות 14 .
נערות — כה שוניות זו מזו באופיין, במוצאן,
בכל. היו שם עולות חדשות וילידות־הארץ,
בלונדיניות, ערמוניות ושחורות־שיער,
גבוהות ונמוכות, עגלגלות וצנז־מות.
הבחירה
עצמה, של המלכה ושלוש סג־ניותיה,
העידה יותר מכל על עובדת היות
הנבחרות התך אופייני של היפהפייה היש
גרבה
ער הגובה

מלכת־המים ,1973 רונית בלנק (מימין) !מכתירה
את המלכה !החדשה, תמר בן־עמי, התל׳
אביבית. באמצע: מלכת־המים תמר עם הסגנית הראשונה, לאה שוקי מירוחם, והסגנית
השנייה יהודית גולדשטיין מחדרה. שלוש הנבחרות לבושות שמלות־חופה בעיצוב מלון
״אמבר ״.משמאל: מנהל ״העולם הזה ׳,סר אברהם סיטון עונד את הסרט למלכה.

משד השלוש שעות ישבו אלפי צופים
צעירים ומבוגרים באמפיתיאטרון הענק
המשקיף על בריכת ״גלית״ וחזו במופע
]המרהיב של בחירת מלכת המים ,1974
שכלל תצוגות אופנה ססגוניות, תוכנית
!אמנותית ושורה של מועמדות יפהפיות.

1111111

1 1 1 1 1 1_| 1 1 1 1 1

הו ר או ת

א ח רונו ת

מ עני ק ה

מד ריכ ת־ הוזן

הגברת לאה פלטשר, שעה?*לה לפני הת״

חיות׳ לתלמידותיה, הלבושות בשמלות מבד ערבי, העשויות מפיסות בד שניתנות לקשירה.
למטה: אברהם בורנשטיין מ״יהלומי עינבר ׳,מעניק טבעת ששוויה 7000ל׳י למלכה.

מייד לאחר הכתרתה יצאה המלכה הטרייה,
| 111ן | ןךן | ך
תמר בן־עמי, להפלגת־ ניצחון על־פני בריכת

נ 1111
במיפרשית משל מועדון ״מרינה״ שבחוף ה״לטון בת״א, שהובאה במייוחד למקום.

רוס׳י הלן דב את
0 1 1 1 1 1 0 0
הקהל בן האלפים משך שעה ארוכה, בלהי־טיו
הצועדים בראש מיצעז־־הפיזמונים.

ומלכת־המיס, עמדו השזה בסימן המים, היוני, האור והזוהר
בגדי הקסם
האופנאית רחל ב חין,
בעלת בוטיק ״ביבה,״ הלבישה את המועמדות
בבגדים מרהיבים בעיצובה הבילעדי.

נשיקה

אוננה ושיר

הפגין הזמר צביק׳ה פיק, שהיתה זו לו הופעתו הראשונה
בארץ מאז חזר מחו״ל. תוך כדי הופעתו נערכה על הבמה
תצוגת שמלות־ערב סכסיות בעיצובה של האופנאית רחל ב חין על־ידי המועמדות.

מעניק מרדכי הורביץ
מ״הלנה רויבינשטיין.״

אלפי הצעירים הצופים,
8 5 11111
בהם חיילים רבים, בחי

רו במלכה ובסגניותיה בשיטת הקלפי,
המציינת כרגיל, את תחרויות מלכת־המיס.

נשיקת שיער

חברת ״וולה״ לתכשירי־שיער, מר בראון.

בתו וטוב

לאחר שנבחרה המלכה, ברוב קולות הקהל, קפץ המנחה, דודו
טופז, למים, ואמודאי קפץ מולו, ושניהם יחד מצאו את כתר־ההכתרה,
בדמות נימפה מוזהבת, שהוסתר בין אלפי הפרחים שצפו על־פני המים, ואשר
סודרו על גלגלי־ים על־ידי ״פרחי כץ.״ את הכתר הרטוב, אותו עיצב לורנם איש־יהודה,
מסר האמודאי לידי נזלכת המים דאשתקד, רונית בלנק, שהכתירה בו את המלכה.

[)!11>:א 11111)1 0 ) )111:1111ו).א 11111