גליון 1935 מתאריך 2 באוקטובר 1974

העורך והמייסד הראשון :

ד״ר מלביאל זוארץ ז׳׳ל
ממשיכי דרפו יבל״א: ב .מיכאל, קובי ניב,
אפרים טירון. מעטר: גבי קלזמר
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

שעשועון נושא פרסים
בוקר טוב ילדים,
לפניכם חמישה אותות של המילחמות
הבאות. שתיים מהן — נצדוונות, שתיים —
תיקו ואחת (האחרונה) — הפסד. עליכם,
ילדים יקרים, לצבוע את אותות־המילחמה

חז \ 7ז ח

המילחמה (אדום) ויופיה של הארץ (כחול).
צבעתם? יפה. עכשיו לא נותר לנו אלא

לחכות לבוא המילחמה.
עם פרוץ המילחמה, בחרו את האות המת אים
וענדו אותו על החזה, מול הלב. במיקרה

הצורר אפשר גם לבקש מחבר לענוד לבם
אותו, או להוריכם.
ילדים שיצליחו לענוד את כל חמשת האו-

בצבעים יפים ולתלות אותם על החזה לפי
הסדר הבא: נצחון, תיקו, תיקו, נצחון, הפסד.
השתדלו, ילדים חמודים, להשתמש בצבעים
המביעים את עוצמתנו הצבאית (ירוק) ,חוס-
גנו הרוחני (בד) ,זקיפות קומתנו (לבן) ,זוועות

איו להכין ונו שגחת־וזווה
ביום שמחת־תורה נצא כולנו
הרחובותה עולזים ובידינו הדגל,
דגל שמחודתורה, הקרוי על שמו
של ממציא השמחת־תורה, הרב דוב
גימפל לייבוש, הידוע יותר בכינויו
הדג״ל מלובלין.
לפיכך נלמד היום כיצד יש
להכין דגל שמחת־תורה מקורי
ויפהפה, שישמח לב כל רואיו
באשר הם, בים, באוויר וביבשה.

דוד. השאר אותו דבר.
.3ארון־קודש שמור — בנה
ארון קודש רגיל, אך הוסף מסביבו
שמירה חזקה, המשמשת גם כקי שוט.
ניתן להשתמש בחיילים, טנ קים,
ספינות, מטוסים, טילים ואף
בגדר אלקטרונית מחושמלת היטב.
.4ארון־קודש פאנטום — כאן
משמשים כנפי הפאנטום בכנפות
המיזבח. עשה את כנפי הפאנטום

(אפשר גם לאורך הקו הנטוי המרוסק)
.את הארון־קודש (אופן
הכנתו — ראה להלן) שים במרכז
הנייר הבריסטול הגזור והכנס
לתנור לכמה דקות, או טגן באש
קטנה. שטוף את שאר המצרכים
בזלפיף דקיק של מים, יבשם והוסיפם
בעדינות למרקחת. לבסוף,
גרד, בעזרת פומפיה, את הכותל
על גבי הנייר בריסטול המרוסק
חשבון נפש
בשבועות האחרונים עושים לי כל
מיני אנשים את חשבון הנפש שלי.
אני לא יודע למה הם עושים את זה,
אבל יכול להיות שזה מין מסורת או
משהו כזה.
הם באים אלי בעשרות, מתנפלים
עלי מכל אמצעי־תיקשורת מצד ומודיעים
לי ששגינו, טעינו, חטאנו וכל
מיני אנדאנו אחרים.
וזה, הם אומרים, מצריך חשבון-
נפש. חשבון־נפש ומייד. חשבון נפש
מהר, חזק ובאופן אלגנטי.
חשבון־נפש למה? כי שגינו. ובמה
שגינו? בזה שלא הלכנו בדרכם, ש הלכנו
רק מעט בדרכם, שלא הלכנו
מספיק בדרכם ושלא הלכנו בדרכם
עד הסוף.

מצעד יום העצמאות של שמחת־תורה
״אלפי דגלי שמחת־תורה מונפים כאות ומופת לחוסננו הרוחני׳

המצרכים הדרו שים:

נייר בריסטול לבן.
ארון־קודש.
תפוח (עץ או אדמה, לפי הטעם).

כי מציון תצא תורה.
כותל.
רבי +שופר.
פופאיי.
אלוהינו.

אופן ה ה כנ ה:
קח 200 גרם קו (אפשר גם קו
נטוי) ורסק אותו. טול נייר הבריסטול
וגזור לאורך הקו המרוסק

ותקבל קישוטים מוזהבים המוסיפים
חן למראה וחן לטעם.
ארוף קודש. להכנת הארון־קו־דש,
שהוא החלק הבשרי העיקרי
שבדגל, קיימות שיטות מיספר ואף
ניתן לתמרן ביניהן כיד הדימיון
הטובה עליך.
.1אתן־קודש רגיל — משתי
פיסות עודפי נייר בנה דלתות, הדבק
בצידיהן, כך שבהיפתחן יתגלו
לעיני כל עשרת הדיברות (ראה
״איך לעשות עשרת דיברות״ גיליון
.)1856
.2ארוך קודש מגן־דוד — הפעם
בנה את הדלתות כשני חצאי מגן-

לדלתות הארון־קן לש, המגינים ברוחם
על עשרת הדיברות. לבד מ־פאנטום
ניתן להשתמש בכל מטוס
סילוני אחר המשמש יהודים (מי-
ראז׳ ,סקייהוק וכדומה) .מטוס שאינו
בשירות היהודים (למשל מיג
,15 מיג ,17 מיג , 19 מיג 21 ומיג •
)23 ייפסל לעדות כארון־קודש.

אופן ההג שה:
להגיש את הדגל תלד בקצהו של
מוט עץ ולקנח בתפוח בוער ובנר.
במיקרה של אזעקת אמת יש להד
ריד את הדגל לחצי התורן ולקחת
את התפוח והנר למקלט.

הם כולם על חטאם מכים היום. הם,
כרגיל, תמיד צדקו ואילו אנחנו, כרגיל,
תמיד טעינו.
אני, הם אומרים, טעיתי וזהו, הם
אומרים, חשבון הנפש שלי.
ובאמת תודה־רבה להם.

פ חי קטני
( פ חיו ת) מן
ה עול הגדוד
ירושלים (ישראל) זכה הלוטו.

ברבע

מיליון

אב לארבעהל״י בהגרלת

בומכיי (הודו) -אב לרבע־מיליוו
זכה בארבע ל״י בהגרלת הלוטו.

עד כאן.

מ מי שנ תו שע מ יי ס דו —ובסוכות תשב שבעה
ד״ר זדארץ
(במלאת עשור לכסה)

בירבור חג מאת כתבנו הצבאי —
איתן הברברן
ושוב עומד העם, עטו!? ברדידי
טליתות, ויוצר! להט תפילתו בפני
בורא־עולם.
ושוב מרטיטה נשמתו ברסיסי
אלם, עטויי כאב מקצין? ופלחי
שכול ואשכוליות.

ה ק פו ת

שמיני־עצרת

(בייזבול) מישחק שנוהגים חסידים לשחק
ערב-שמחת-תורה סביב התיבה. וזה חוקיו וסד ריו:
שחובט החזן באתרוג ומייד הוא רץ סביב
התורה, מהלו־ ארבע תחנות. ואילו המתנגדים
חייבים להחזיר ולקלוע את האתרוג לארון קודם
שיחזור החזן. וכל המקדים הרי זה משובח.

קרוי גם שמיני-עצירות והוא חולי מעיים שבא
על האדם אחרי שבעה ימים של חג.

אף אין זה אותו עם. זהו עם
אחר. שונה. מבוגר יותר. אחראי.
למוד סבל. קישח יותר. זרי,ו!?.
גרוש שלא באשמתו. קמטים של
מרירות מסתתרים בחיוכו. דוק
של עצבות מכסה את ריסיו הארוכים,
המפרפרים כציפורי-ליל מבעוד
אשמורת ראשונה.

סו כו ת
שנאמר ״כי בסוכות תשבו שבעה ימים,״ ויש
בישראל 200,000 מהדרין בני-עדות-המזרח שיוש בים
בסוכות כבר 25 שנה, ועוד ידם נטויה.

חול המועד
עשוי ברובו חול. ורצוי לטאטאו מייד עם צאת
החג שמא יהפוך בחורף לבוץ־המועד.

הושענה רבא
ובין הספרדים היא נקראת — שושנה ראבק !
אשה שמטרידה את מנוחתם של השכנים בערב
שמחת-תורה.

זהו עם שחלפה עליו שנה.
שנה ארוכה. שלוש-מאות-שי-
שים־וחמישה ימים, חמישים ושתיים
שבועות, שנים־עשר חודשים.
שנה.
רבים־רבים הזדקנו. אחרים נולדו.
יש שאינם עוד איתנו. יש
שהתחתנו. מעטים התגרשו. מעטים
מול רבים. בולם בולם עומדים
ביום הקדוש ועיניהם מספרות
את הסיפור בולו.
אף העם יודע. שנה חדשה. שנה
ארובה. שלוש מאות ושישים
וחמישה ימים, חמישים ושתיים
שבועות. שנייפ-עשר חודשים.
שנה.
והעם מוצק. יודע את אשר
לפניו וחורק שיניו באון. בליבו
תיקווה. ידו איתנה. רגליו מאוששות.
בתיסיו משובות אחורנית.
ברביים ישרות. ידיים לצדדים
ולמעלה, לצדדים ולמעלה, אחת
ו-שתיים, אחת ו-שתיים, מספיק
ודי.
רק הקיבה. הקיבה מתהפבת
ומעלה את הסעודה-המפסקת לכיוון
הוושט ומשם החוצה, בזרם
אדירים, על עיתוני יופ-הביפור,
גדושי הכירכורים על עם, שעמון?
ברדידי טליתות, ויוצק להט תפילתו
ובו׳ ובד, וביוצ״ב.
(מוגש כשי לקוראי ידיעוודאדורוגות.
גזור והדבק במקומות הנכונים).

הרב הראשי משתתף בהקפות
ומנער קולב בידו
אושפיזין שבעה מאושפזין שנוהגים לשוטט ברחובות
בליל סוכות ולהיכנס לסוכותיהם של ישראל. ולא
די בכך אלא שאף חושבים את עצמם לאברהם,
יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, דוד ונפוליאון.
ואין אדם מישראל מסלקם מן הסוכה, שהרי זה
לא חוכמה בכלל להתעסק עם מאושפזים.

ח בי ט ת ערבות
(ולא חביתת ערבות) שהיו נוהגים בגולה לחבוט
הערבות, ואילו בארצנו שערבות יקרות בה, חוב טים
בערביות שנמצאות למכביר ומחירן שווה
לכל נפש. ויקפיד אדם ליטול ערבייה זקנה וחלשה,
או אפילו ילד ערבי, שמא תחבוט בו הערבייה
בחזרה, או תנטול לולבו הימנו רחמנא-ליצלן.

ארבעת ה מיני ם
שנשתבחה בהם ארצנו והם: חיטה ושעורה
וגפן וזכר ונקבה ותאנה ותמר ואתרוגינוס ועץ-
הזית.

שושנה רכאק
מראשונות שמחת־תורה בקהילת בבל

מדברי ח כ מי ם
מעשה בארבעה קאניבאלים שהיו מכרסמין
אדם מישראל, כל אותו הלילה, עד שבאו תל מידיהם
ואמרו להם: רבותי, הגיע זמן קריעת
מסיונר של שחרית.
אמר צ׳יף גוגו-גוגו: משולים ישראל לאתרוג
שיש בהם טעם ויש בהם ריח. לשטוף היטב.
אמר צ׳יף בלולו-בלולו: משולים ישראל ללו לב
שיש בהם טעם, אבל אין בהם ריח. להוסיף
קינמון.
אמר צ׳יף פאקו-פאקו: משולים ישראל להדס
שיש להם ריח, אבל אין להם טעם. להגיש קר.
אמר צ׳יף איירוגסייד: משולים ישראל לערבה
שאין בהם טעם ואין בהם ריח. מניסיון.

להכיר באחריות מיניסטריאלית, ובה־בשעה לא להחיל
אחריות דומה על עצמה.

בוא בשר מג ר מני ה

דולצ׳ין מואשם ככד כי בגיזכר הסוכנות
היהודית הוא נושא כאחריות לשערו־ריית
חברת ״ורד״ .וכן לשערורייה האחרונה
של ״החכרה לישראל׳ /שהסוכנות שותפה
כה כשליש ממניותיה. כמה מראשי
הליברלים, טוענים בי הם לא יובלו לתקוף
את הממשלה על מחדליה בשערוריות אלה
כה כשעה שאחד מראשיהם שותף לאחריות.

יבואן־הבשר
אפריים אילין׳ מתכונן לייבא בשד
קפוא מגרמניה, ולהתחרות ביבואן מצרפת. מצרפת
מייבאים כיום כ־ 5000 טון בשר קפוא, שניקנה ב־מחיר
של 1400 דולר הטון. אילין הוא, כיום, גדול
יבואני הכבד הקפוא מארה״ב לישראל, מייבא כ־200
טון כבד לחודש.

סכנת טי ר פו ד ל אי חו ד

ביו הליברלים
דיין מבין
״ כתב ־ ה גנ ה ״
ע בו ר ה הי ס טו רי ה
שר־הביטחון המודח, משה דיין, נרתם מאז חזר-
!תו ממסעו בדרום־אפריקה למלאכת כתיבת זיכרונותיו,
שעבוד הזכויות לפירסומם כבר קיבל סכום
עתק.

זיכרונותיו של דיין, שבתיכתם תסתיים
רק כעוד מיספר חודשים, יהיו מלווים כ
מיסמבים שנטל עימו דיין ממישרד-הכיט-
חון, ושיראו אור בסיפרו לראשונה.
ככל הנראה יהיו זכרונותיו של דיין ניסיון להכין
לעצמו כתב־הגנה כלפי מישפטה של ההיסטוריה,
בכל הנוגע למחדליו ולשואה שהמיט על האינטרסים
הביטחוניים החיוניים של המדינה.

רביו מתייעץ
עם גולדה
לגולדה מאיר יש עדיין השפעה רבה על מהלכיה
והחלטותיה של ממשלת ישראל למרות שהיא פרשה
כביכול מכל פעילות.

מסתבר כי ראש־הממשלה יצחק רבץ,
נפגש לפחות אחת לשבוע עם גולדה, שהיא
שכנתו כשבונת רמת־אביב.
רבין נוהג לדווח לגולדה בקביעות על התפת חויות
מדיניות ודו עימד, בענייני מדינה שונים.
נראה כי רבין דואג לשמור על יחסיו הטובים עם
גולדה לא רק במיסגרת הנימוסים הממלכתיים אלא
מתוך הכרה בסמכותה של גולדה כמנהיגת מיפלגת־העבודה.

קםה טו עצה
לבט חון ל או מי
נראה כי מייד אחרי שוועדת אגרנט תסיים את
חקירתה, יודיע ראש־הממשלה על הקמת מועצה ל ביטחון
לאומי. הוויכוח העיקרי יהיה כנראה סביב
השאלה מי תהייה האישיות שתעמוד בראש המועצה
ותרכז את פעילותה.

בין המועמדים העיקריים המתמודדים
על התפקיד: ראש המוסד לשעבר האלוף
צבי זמיר: האלוף ישראל טל וחבר ועדת
אגרנט, הפרופסור ייגאל ידין.

והר שי מההממלכתית
המשא-ומתן על איחוד אפשרי בין שתיים
מהחטיבות המרכיבות את הליכוד — ה•
מיפלגה הליברלית והרשימה הממלכתית,
עלול לעלות על שירטון.
שניים מראשי הרשימה הממלכתית כמעט שטיר־

נחקרתפר שת
ש חי תו ת
מוני צי פ א לי ת
מישרד־חקירות פרטי עוסק עתה
באיסוף עדויות וחומר מרשיע נגד
ראש-עיר לשעבר, הנחשד כפרשת
שחיתות כקנה-מידה גדול.
ראש-העיר, שהודח מתפקידו אחרי
שהובס בבחירות, נחשד בי בתקופת
כהונתו הקים קרן פרטית שהוא וח־בר־סיעתו
שלטו בבספיה. בל קבלן
שביקש רישיון־בנייה בעירו, נדרש
לתרום לקרן הפרטית, וכף הצטברו
כה מיליונים שהוצאו ללא כל פיקוח.
אם יימצאו הוכחות לחשדות שהועלו
נגד ראש־העיר בדימוס על-ידי
יורשיו בעירייה, עלולה הפרשה להתפוצץ
ולהפוך אחת השערוריות הגדולות
של החיייס המוניציפליים במדינה.

״דבר״ עתיד לעכור כקרוב הפיכה כל לית.
הבעלות
על העיתון תוצא מידי הוועד־הפועל של
ההסתדרות, ותועבר לקונצרן תיעוש. במקביל יצומ צם
מיספר העובדים, בעיקר העיתונאים, וייעשו
שינויים בדרג הבכיר בעיתון.
כוונתם של האחראים לשינויים היא להפוך את
דבר לעיתון־הבוקר הראשון־במעלה במדינה, לנצל
את הירידה ברמת הארץ, בעיקר בתחום החדשות
המדיניות והכלכליות.

הו פעת
ה״רוי אל שייקספיו־־׳י
בי שראל
ב־ 12 באפריל תיערך כתיאטרון ירושלים
הצגתה הראשונה כארץ של להקת ״הרוי־אל
שייקספיר״ מסטראספורד.
הלהקה עתידה להגיע לארץ בע־קבות הזמנתו של
תיאטרון ירושלים, וכל הצגותיה ייערכו בו בלבד.
במיסגרת ביקורה בישראל תעלה הלהקה שתי הצגות:
כתר חלול ועינוגיס וחזרה־בתשובה, שניהם
מחרוזות של קטעים ממחזות שונים.
בראש הלהקה האורחת יעמוד מר מייקל רדגרייב,
מחשובי השחקנים בבריטניה ואביהן של שחקניות־הקולנוע
ואנסה ולין רדגרייב•

נכשל נסיון ל ה פווי ד
אתב תי ־ ה מי שפט
ב ש עו ת אחהייצ

פדו את האיחוד המוצע, בניסיון לשכנע חוגים ב־מיפלגה
הליברלית המתנגדים לאיחוד.
ח״כ זלמן שובל, ואיש הרשימה הממלכתית מדימונה
יצחק פרץ, הופיעו בפני דור־ההמשך של ה־מיפלגה
הליברלית כדי לשכנע, ובמקום זאת עוררו
התנגדות לאיחוד. שובל טען באותו מעמד כי אחרי
האיחוד ״לא נסכים כי הכספים הבאים מהמס הפוליטי
של ההסתדרות ילכו לאיגוד העובדים, אלא
רק למיפלגה המאוחדת.״

בכך קומם שובל נגד רעיון האיחוד את
האיגוד המיקצועי, אחד החוגים רבי-ההש-
פעה במיפלגה הליברלית, אשר בראשו עומד
שמואל רבטמן, ראש עיריית רחובות,
שיתייצב כראש שוללי האיחוד.

כ ס פי סו כנו תבסכנה
אם יחליט הבנק המחוזי של הסן לא להציל את
הבנק של טיבור רוזנבאום, צפויים הפסדים ניכרים
לעוד מוסדות ישראלים גדולים, כמו הסוכנות ה יהודית.
גם לישראלים רבים, שהפקידו את כספיהם
בבנק של טיבור. צפוי אובדן מוחלט של כספם,
אבל הם ייאלצו לשתוק, כיוון שמדובר בכסף שחור.

ת סי סהבדיברליס

מנעו ח קי ר ה

וגד דו ל צ ״ן

טי שטר תי ת

בקרב אנשי המיפלגה הליברלית הושמעו השבוע
תביעות כלפי אחד מראשי המיפלגה, אריה דולצ׳ין,
להסיק מסקנות מאחריותו המיניסטריאלית ולהתפטר
מתפקידו כגיזבר הסוכנות היהודית.
תוקפיו של דולצ׳ין, ביניהם כמה מראשי צמרת
הליברלים טוענים, כי לא ייתכן שמיפלגת האופוזיציה
הראשית תתבע ממיפלגת השילטון ומהממשלה

צפוי ההביכהב!ידבר״

למרות ההיבטים הפליליים בפרשת מיכאל צור
והחברה לישראל, יעשו ראשי החברה הכל, כדי
למנוע חקירה של המישטרה בפרשה. הסיבה: מניעת
גילוי פרטים ליהדות העולם, המתבקשת לתרום כספים
להשקעות בישראל, עלולה לאבד את האמון
כליל, כאשר ייוודע לה כיצד נוהגים בכספי ההש קעות
שלה.

ניסיון של מישרד-המישפטים להפעיל
מישמרת שנייה בבתי־־המישפט המחוזיים,
לא עלה יפה.
עקב עומס התיקים שהצטברו בבתי־המישפט בארץ
החליט מישרד־המישפטים לעשות את ההכנות
בקיץ השנה, לקראת פתיחת מישמרת שנייה בשעות
אחר־ד,צהרים, בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
המאורע נועד להתקיים אחרי הפגרה. אך עד
עתה, לא התגבשה התוכנית, עקב התנגדותם של
גורמים שונים המעורבים בעניין. רוני ברודצקי,
דובר הנהלת בתי־המישפט, הסביר שאפשר לממש
את התוכנית של המישמרת השנייה, רק עם בואם
של השופטים החדשים שימונו.

רגי עהב עי ס בו ת

1(1 1ן־ן| 11 1ויוון!1!71711 11

מינויו עול ״גאנדי״
מינויו של אלוף (מיל ).דחכעם (גאנ•
די) זאבי. כיועץ דאש-הממשלה למיל-
המה בטירור — עליו נמסר השבוע —
הביא: לרגיעה כקהיי־ת המודיעין כיש־ראל.
זאת, נוכח הא פשרות שהועלתה
בזמנו, כי גאנדי יב ונה ביועץ מיוהד
לראש״הממשלה לענייני מודיעין, מינוי
לו התנגדו רכים מאנשי המודיעין.
המינוי החדש נעשה בעקבות הלחצים
הרכים שהופעלו על ראש־ה* .
ממשלה יצחק רבין להגביל את עיסוקו
של האלוף זאבי כתחום המילחמה
כטירור. הלבטים בנושא זה נמשכו
זמן רה וההברעה נפלה רק: אחרי שכמה
כעלי תפקידים בכירים איימו פי
יתפטרו מתפקידיהם אם ימונה גאנדי
לתפקיד היועץ למודיעץ — דבר שהם
ראו בו פגיעה בסמכויותיהם.

מ ח בו תלךב ־ ס סו ו ת פי סו ת
שלס כיני גי לווו ״ די פ לו מ ט ״

גווה פע מי ם אתה בול?
בסב!הגילוח
״דיפלומה
אתה •בול
ל ה תגלח
חוב ה פעמים

מכתבים
שגה טובח
לאורי אבנרי ולכל מישפחת העולם הזה:
שנה טובה, שנת שלום והצלחה.
וידה ולוטפי משעור, בית־לחם
שנת שלום, יצירה והגשמת שאיפות.
רב״ט מיקי סואלי, צה״ל
שנה טובה למערכת ולמדור המכתבים.
יוחנן דוגר, קרייוז־עמל, חיפה

פרשת הרופאים
״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורמן ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״דסום החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כך
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״ט. גלופות :״צינקוגרפיה בספי כע״ט .
העורף הראשי: אורי אכגרי המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.
חד האסונות המיקצועיים העלולים לקרות

^ לעיתונאי הוא התפוצצותו של סקופ בטרם עת.
צוות עיתונאי עוסק בחקירה, מתקדם צעד־צעד,

חושף פרטים סנסציוניים, מאמת אותם בעבודה סב *

לנית,
מגבש קו לפירסומם. והנה, ערב הפירסום
הגדול, הוא פותח עיתון אחר ומוצא שם שהעניין התפוצץ.
זה קורה לעיתים, וזה תמיד מתקבל כטרגדיה.
לפני שבועיים זה קרה לנו — ואנחנו דווקא שמחנו.

״שוק שחור י בחלוק לבן
ף* משך במה ובמה שבועות עבדנו על נושא שעורר בנו רגשות מרים. הגדרנו
^ אותו, באחת מישיבות המערכת, בשם :״שוק שחור בחלוק לבן.״
תחילה היו רינונים שהגיעו אל חברי־המערכת, מיכתבים אנונימיים שנתקבלו אצלנו,
וסיפורים אישיים ששמענו מפי פרופסורים נכבדים ביותר.
לא היו אלה סיפורים חדשים. מזה זמן רב ידענו שמשהו יסודי אינו כשורה במיקצוע
הרפואה. אבל לנושא עיתונאי, כמו לכל נושא אחר, קורה שהוא נמצא אי־שם בתודעה,
אך לפתע מגיע הרגע שהכל מרגישים שהעניין בשל.
הדחיפה האחרונה ניתנה על־ידי סיפור מזעזע שהגיע אלינו, ושנגע לפרופסור שאז
כמעט ולא ידענו את שמו — אברהם הוכמן.
איני זוכר נושא שדיברנו עליו פעמים כה רבות בישיבות המערכת, ושסביבו התנהלו
במערכת עצמה ויכוחים כה נרגשים וממושכים. נדמה שבמשך למעלה מחודש לא
היתד. לנו אף ישיבת־מערכת יומית אחת מבלי שהנושא עלה בו. נמסר דו״ח על
התקדמות החקירה, דובר על האספקטים הציבוריים, ועל הקו שיש לנקוט אותו.
כיום, בדיעבד, נדמה שבגלל הוויכוחים הממושכים האלה הפסדנו סקופ ממדרגה
ראשונה. יכולנו לפוצץ את העניין לפני כל שאר כלי־התקשורת, ולפני שנודע על
פעולת ועדת בית־החולים בעניין זה. כל החומר שפורסם לאחר מכן, והרבה יותר
מזה, כבר היה בידינו. מדוע היססנו?

סחורה ששמה חיים
ך* ודם כל, בגלל מהות הדברים שייוחסו להוכמן, ולפרופסורים האחרים שטיפלנו בהם.
| /נדמה שאין דברים שפלים ונתעבים יותר מאשר השוק השחור בסחורה ששמה
חיים, המיסחר במכאובים, או הסססרות בתיקווה לחיי־יקירים.
דווקא משום כך, הרגשנו שאסור לפרסם את הדברים, עד שסולק הספק הסביר
האחרון, עד שנעשה כל דבר אפשרי כדי לוודא כל פרט ופרט. וכך נשלח הצוות
שוב ושוב להוסיף, לברר, לאמת, לאשר. היה עוד שיקול.
מזה שנים מתנהלת בארץ הסתה פרועה נגד מיקצוע הרפואה בכלל, ונגד הרופאים
בפרט. עסקנים דתיים החליטו להפוך אמונות טפלות חשוכות לסחורה בשוק הפוליטי.
המונים מוסתים תקפו רופאים, וקנאים מטורפים שלחו להם מיכתבי־איום בתוספת כדורי־אקדחים.
בכנסת הושמעו נאומים שתיארו את הרופאים כעדת בני־שטן, אוייבי־הציבור.
העולם הזה התייצב נגד מערכה זו בכל כוחו. אורי אבנרי היה בכנסת הדובר
העיקרי במערכת ההגנה על הרופאים, אף כששרי־הבריאות גימגמו. נקשרו קשרים עקרוניים
הדוקים בין העוסקים ברפואה ובינינו, במאבק משותף למען חברה מתקדמת.
והנה באו הגילויים המחפירים על תופעות של התנוונות ובגידה בייעוד האנושי של
הרפואה. ידענו שאם נפרסם אותם, אנו עלולים למצוא את עצמנו, בעל כורחנו, במחנה
אחד עם אוייבי־הרפואה, ולספק להם תחמושת להסתה חדשה.
ברור •שלא עלה על דעתנו לגנוז את הפירסום בגלל שיקול זה. אבל היינו מודעים
לסיכון המיוחד הכרוך בפירסום, ועל כן שקלנו שוב ושוב את גישתנו אליו, את צורת
הפירסום ואת הלקחים שיש להסיק.

מסקנות מרחיקות־לכת
1פי התובגית, היה פירסום הסידרה צריך להתחיל בגיליון זה.
/וכוון לכך.
ואז, בעודנו עסוקים עד מעל לראש בהכנת גיליון־החג המוגדל של ראש־השנה
(ואני מקווה שהוא מצא חן בעיניך בתוכנו ובגודלו) התפוצצה הפצצה. העיתונות
הכללית דיווחה על מסקנות ועדת־האתיקה של בית־החולים נגד הפרופסור הוכמן.
מאותו רגע לא היה עוד טעם בדחייה. החלטנו להתחיל מייד בפירסום הידוע לנו,
וכך נכללה הכתבה הראשונה של הסידרה עוד בגיליון ראש־השנה, מבלי להופיע על
השער שכבר היה מודפס.
מי שעילעל בגיליון סתם, יכול היה לקבל את הרושם שהכתבה אינה אלא חזרה על
הפירסומים בעיתונים. אך רושם זה קיפח קשה את חברי־המערכת שעסקו בנושא. כי
הכתבה היתד. בלתי־תלוייה לגמרי בפירסומים האחרים. היא הכילה חומר אותנטי חדש
לנמרי, שנאסף בעבודה קשה• מי שקרא את הדברים, בוודאי התרשם מכך.
אמרתי בהתחלה שהפעם שמחנו דווקא על אובדן הסקופ. אנו מאמינים שההתפזרות
הרחבה של החומר, וכניסת המוסדות הרפואיים והממ לכתיים
לעניין בשלב מוקדם, יוסיפו ליעילות הגילויים,
ימנעו את טישטושם ויכריחו את המוסדות האחראיים
להסיק מסקנות מרחיקות־לכת — ולאו דווקא לגבי המיקרה
המיוחד של הפרופסור הוכמן בילבד.
כדי להבטיח זאת, אנחנו ממשיכים בפירסום הסיד־הכל
הוכן

״העולם הזה״ ,1933״המיסחר
במוות,״ חשיפת פרשיות נעלמות
בענייו פרופסור הופמן.
סוף־סוף הורד המסווה מעל פני אותם
הרופאים המבזים את מיקצוע הרפואה
וגורמים לאנשים להיות ספקניים לגבי
יושרם המיקצועי של כל האוחזים במיק־צוע
חשוב זה.
המשיכו לטפל בבעייה כאובה זו.
רותי גולדמן, תל־אביב
הזדהיתי עם כל מילה שהופיעה בשתי
הכתבות ״שוק שחור בחלוק לבן״ .רק מי
־שעבר על בשח ממש, ציפייה מתוחה בת
חמישה חודשים לאישפוז, יוכל להבין עד
כמה מזעזע הדבר לדעת כי יש כאלה
המתקבלים, למעשה על חשבוני ועל חש בון
דומים לי׳ לאישפוז ללא תור תמורת
תשלום כסף למנהל המחלקה.
לוא ראשוני וחלוצי הרפואה בארץ ה״ו
קמים מקבריהם ומגלים מה מתרחש כיום
בשטח זה היו מיתפלצים.
דני אביב, תל-אביב
קראתי את הכתבה בעניין רב, אבל
אני חושבת שהגזמתם.
אתם עושים מישפט לרופא מפורסם
שטרם הוכחה אשמתו. וכידוע, כל עוד
לא הוכחה אשמתו של אדם, הוא זכאי.
אינני מכירה את פרופסור הוכמן ולשמ חתי
הרבה אף אחד מבני מישפחתי לא
נזקק לשירותי המחלקה שלו בהדסה. אבל
אין ספק שתרומתו של פרופסור הוכמן
לקידום הרפואה היא רבה, ואין צורך ללכלך
אדם בבוץ כה רב טרם הוכחה אשמתו.
דרורה כר־עם, ירושלים
• העולם הזה לא הוציא פסק־דין. הוא
הביא את מינזצאי העובדות שגילה :
א) עדותן של שתי אלמנות שבעליהן
היו במחלקתו של פרופסור הוכמן במשך
שנה וחצי, וכל אותו הזמן הן נאלצו לשלס
כסף לפרופסור.
ב) תלונות עובדי חדרי המיון כלפי
פרופסור הוכמן, שסופרו לצוות אנשי האוניברסיטה
שעסקו בחקר יחסייעבודה ב־בית־החולים
הדסה.

ג׳וגגל חמיססרים הירודים
הכתבה ג׳ונגל המיספרים הירוקים
(העולם הזה )1930 היתד. מאה אחוז. אבל
חייבים להמשיך.
אני עצמי נהג שכיר והתייצבתי בירושלים
בפני הוועדה, אחרי פירסום הכת־בה,
ולהפתעתי ישב עדייו עורך־הדין צבי
סתי בדיון, כאילו כלום לא אירע.

בהפסקת הדיון, חברי ואני חשבנו •שאולי
הוא לא קרא את מה שנכתב עליו
בהעולם הזה, לכן1שמנו גיליון על השולחן.
כשחזרו חברי הוועדה לאולם, מר סתי
נחפז ושם את הגיליון על מושבו והת יישב
עליו. לפי תגובתו, ידע היטב מה
נכתב עליו. כל מה שכתבתם — אמת.
המשיכו, עד שלא תהיה לו ברירה אלא
להתפטר.
א. כדרודני, תל־אביב
לכתבה שלכם על חלוקת הרישיונות
לנהגי מוניות, השלכה ציבורית חשובה.
אני עצמי נהג מונית שכיר בעל ותק
של 25 שנות נהיגה, וביקשתי חזור ובקוש
רישיון וטרם הצלחתי לקבל. באותו זמן,
נהגים אחרים, שנעזרו בדרכי שוחד ומיד־מה,
זכו לרישיון כעבור זמן קצר.
המשיכו ללחום לטוהר־כפיים בנושא זה.
אכרהס בויהויזר, חיפה

האם השר שיקר?
בגיליון העולם הזה ( )1932 הופיעה כתבה
תחת הכותרת ״האם השר שיקר לח״כים?״
שעסקה בעניין משכורתו של מנהל הטל וויזיה
הלימודית מר לזרברבוים.
ברצוננו לציין כי הכותרת היטעתה את
הקוראים, כיוון ששר־החינוך והתרבות מר
אהרון ידלין לא היה מעורב בעניין ואף
לא, נתבקש למסור מידע בנושא זה לכנסת
או לאחת מוועדותיה. אגב, גם תוכן

שר־חינוך אהרון ידדין
מי מחזיק בהגה?
הכתבה עצמו אינו מניח מקום לספק
שהשר לא היה מעורב בצורה כלשהי בפרשה
וכותרת הרשימה כפי שהיא, גרמה
עוול לא מוצדק לשר.
ישראל בהן, דובר מישרד־החינוך־
והתרבות, ירושלים
• ח״כ יוסי שריד פנה אל מנכ״ל
מישרד״החינוך־והתרבות, וקיבל את התשובה
הכוזבת מממלא־מקוס המנכ״ל, מיש־נה־המנכ״ל
מר שוחט. העולם הזה הניח
שהמישנה־למנכ״ל פועל על דעת השר,
ומצטער אס טעה בכד.

בשיבוא שלום
על הארץ
כשיבוא שלום על הארץ ונרקוד עלי

שנה מפו צצת
לכל ידידינו, לעומדים אתנו בקשרי־מסחר,
לעובדים ולכל גית פור

שנה שובה, שנת שלום, שנה של נחת רוח
מאחלים

חרו שת חכורי נפץ בע׳־מ
איו צורך להוסיף מילים למודעה שהופיעה בגיליון ערב ראש השנה של מעריב.
הקשר האירוני בין נחת־רוח ובין חומרי נפץ, מדבר בעד עצמו.
יעקב שדר, רעננה

מכתבים
טפט / ,ת׳סרבל נזרוק לפח ונצעד בתוך
דקם / ,כשיבוא שלום לארץ את זוארץ
לא נקרא / ,ונחזק באוטובוס שתי רגליה
של זקנה,
את העוזי והקלצ׳ ואת יוסקה היהיר/ ,
אז נחליף בתוך ביתנו בשטיחים מקיר אל
קיר / ,כשיבוא שלום לארץ ונגיע לשלווה
/ ,בגלויות מחדל נזכר ברמה וערבה.
כשיבוא שלום, לארץ, כי תדוס בלי קרב
בלי אש / ,בכבישים נשפך דמנו מי יודע
אולי פי שש / ,בשמחה ורננה נלכלך כל
יער וגינה / ,ולפני שנבקש מאלוהינו מתנה
/נבדוק אם מסוגלים אנו לנהל פה
מדינה.
אילן שאולי, רמת־אביב

אות מילהמת
יום״חכיפורים
אות מילחמת יום־ד,כיפורים חולק לחיילי
צד,״ל.
אני, חייל צד,״ל בשירות סדיר, מחזיר
בזאת את אות המילחמה!
מילחמת יזם־הכיפודיס וכל מילחמה אח רת
בתבל, בד, אין מנצחים אלא מנוצחים
בלבד — בני־חאדם אשר משלמים
יאת קרבן המילחמה בנפשם — אינה נושא
לחלוקת אותות יופירסום למשתתפים
בה. אות אותו ישאו בגאווה על ״!הזכות״
שנפלה בחלקם להשתתף במילחמה.

לו היד, צורך בחלוקת אות מילחמה,
היה חייב אות זה לשמש אות קלון, שכל
המסתכל בו יזכור את השלילי שמסמלת
המילחמה ואת 2700 החללים העומדים
מאחריה, למען יעשה כל שביכולתו כדי
למנוע מילחמה נוספת.
למעונינים, שרתתי ביחידה מובהרת והשתתפתי
בקרבות ברמת־הגולן ובטוב־לעת.
עודד
גלאור, ירושלים

התשבץ הענק

תודה
״העולם חזה״ ,1932״במדינה —
לחוק אין לב,״ על נכה המילחמה
שלקה בהתקף־לב, הסתבך בניהול
עסקיו, מכונית השיקום שלו
הוחרמה על־ידי ההוצאה לפועל
ומטה־לחמו נכרת.

הפרס, זוג כ ר טי סי ם ל קו לנו ע ,,דרייב־אין
״ בי מי חול, י שלח לזו כי ם בדואר.

תודה לכם על הפירסום בעיתונכם המכובד,
ותבוא על כולכם הברכה החמה.
המשיכו לפרסם את אמיתות הדברים

קשקשת 1935
הפעל את דמיונך ונסה למצוא כותרת
מתאימה לציור שלמטה, שתסביר
מה אתה רואה בו. הצעות לכותרות
יש לשלוח לפי הכתובת: ת.ד.
,136 תל־אביב, עבור ״קשקשת״ .ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה.
1 נבה דב עציוני
מה יעודד את אנשי היושר?

ושימת הזוכים בהגרלה
שנערכה בין פותו׳

דויד שלזינגר, להבות חביבה

שמירה וייס, רמת-גן

מרדכי דן, תל-אביב

דו ראובני, חדרה

דב דנציגר, חולון

דפנה גן־מור, יפו

עו״ד עמירם הדלף, חיפה

משה גרינברג, תל־אביב

ציפורה בפרי, תל־אב-יב

דויד רובין, צה״ל

מאירה לנאל, בת־ים

שאול גרוסמן, נתניה

יחיאל כן־עמי, רמת־גו

רפאל שרייבר, תל־אביב

סיגל גרינברג, רטת־גו

יעל בנימיני, רמת־גן

גיורא פרי, רמת־אביב

יעקב תדמור, תל־אביב

שלמה גוי, ירושלים

ד״י מ. עופר, כפר־ורבורג

רני שוימר, הרצליה

מאיר חרמון, פתח־תיקווה

יוסי לב, תל-אביב

ראובן דוידוב, חולון

אבישי גריגכרג, צה״ל

הנעשים בארץ, שלהרבה מהציבור במדינה
אין להם ידע מעודכן בהם.
רק אמת וצדק יעודדו את אנשי היושר.
דב עציוני, צפת

יפסקו ההתקפות ע 7ישובי לבנון1

קשקשת 1933

• לאחר פרוץ השלום — פנינה
רוזנבלום משתזפת עם חוטיני ליד פירמידה
מיצרית.
ראובן תמרי, ת,ד ,2366 .ירושלים
• בתולה — כפי שהעלה במיב־חולו
צייר צרפתי.
דני נספר, רח׳ רישפון 240ב׳,
נאות־אפקה, תל־אביב
• סמל העיירה מיצפד,־רימון: גג
על חולות.
ראובן שמשון, רח׳ מירון ,73
טירת־הכרמל, חיפה
י• אשתו של תות־אנד־אמון צופה
בפירמידה שממול.
ירחמיאל זורקין, ירושלים
• פירמידה מועברת לביתו של
משה דיין.
הלל גזית, הרציון ,11 ראשון־לציון
בעלי התשובות שתפורסמנה יזכו בכרטיס
כניסה זוגי לקולנוע דרייב־אין
תל־אביב, קולנוע המכוניות היחיד
בישראל.

על שוחרי-השלום בישראל להיאבק נגד
ההתקפות על ישובי לבנון — הנמשכות
גם אחרי הפסקה ממושכת של מעשי הזוועה
של הטרוריסטים הפלסטינאיים שחדרו
מגבול זה.
מסופקני אם סיפוק רגשי־הנקם של
האוכלוסייה בארץ, תואיל למערך בהת־חרותו
עם הליכוד על אהדת העם, וכמו
כן מסופקני, אם למשך זמן רב תישאר
מילחמה זעירה זו נגד לבנון, חד־צדדית,
ולא תענה בהתקפות דומות על ישובינו.
ברורה גם חוסר התוחלת בהתקפות אלו
לבער את הטרוריסטים מעל אדמת לבנון.
נדמה לי שלהיפך — קרובי קורבנות הת־קפותינו
עלולים להצטרף לאש״ף. בכל
אופן, ברור שעל־ידי שפיכת דלק על
מדורת המילחמה, אנו מקרבים את פרוץ
המילחמה הבאה שתהיה איומה פי־כמה
ממילחמת יום־ד,כיפורים.
חנה לוין, תל-אביב

אולפן גרג (כר־־קמא)
פותח ביום ג15.10.74 /
קורס ערב של חודש

השבוע כ״דרייב״אין״

י־קצרנורו

הצגה ראשונה ,7.15
הסרט הצבעוני מוסיקלי

עברית ו/או אנגלית
הצלחה מובטחת! פרטים:
ת״א: גורדו! ,5טל.224532 .
חיפה: בי״ם ״במעלה״.

״אצכעוני״

הצגה שניה 9.45

״רקיע אדום עם שחר״
סססססס 0 0 0 0 0 ) 0 0 (0סס ס

השומרים
לא יותר מוכים
קראתי בהתענינות את מאמרכם ״הסיירת
מתפדפרת״ (העולם הזה )1933 ומסכים
עם תכנו פרט לאותו המשפט האומר
״...להצמיד לכל סייר שוטר או שוטרת״
תנועה. הללו עושים מלאכתם נאמנה...
כל מי שנע ברחובות •תל-אביב יכול
להעיד על כך שבמיקרים הנדירים שבכלל
מוצבים שוטרים או שוטרות על־יד צמתים,
הם נמצאים בשיחה ערה איש עם
רעהו ושמים מעט מאד לב לתנועה ומ מילא
לעברייני התנועה.
הנני מציע לכם לבדוק את הבעיה הזו
ואני בטוח שיהיה לכם נושא מעניין ל־סידרה
נוספת.
יורם אריאלי, תל־גניס

1.10 תל־אביב ,״האוהל״
(בית ארלוזורוג)
2.10 תל־אביב ,״אוהל שם״
3.10 תל־אגיב ,״בית החייל״
4.10 כפר־סבא ,״עמל״
הפצה ראשית ״עתיד״ .31688 המשרד 296351/2

צום הצמות
אלבום התמונות שצולמו ערירי חבר־הכנסת יוחנן בדד

^ שוטרי מישמר־הכנסת יש הוראות
/חמורות ביותר לא לאפשר לצלמים
להיכנס עם מצלמותיהם למיזנוני הכנסת,
ובוודאי שלא לאולמות הישיבות ואולם
המליאה. רק באישור מיוחד מותר לצלמי־עיתונות
לצלם מיציע העיתונאים.

הולדתו קראקוב שבפולין .״היתר, לי אז
אחת המצלמות הראשונות שהוציאה לייקר!
לשוק,״ הוא מספר .״אז הייתי גט מפתח
את הפילם ומגדיל את התמונות במעבדה
שהתקנתי בבית.״
אולם מילחמת־העולם סיימה את הקריי רה
של הצלם בדר, ומשך שנים רבות, עד
לפני עשר שנים, לא אחז כלל במצלמה.
בשנת ,1964 כשהיה כבר איש־ציבור

גוריון לחרות (זכור בוודאי האופן שבו
היה מתייחס בן־גוריון אל בגין, ידידו של
בדר ושותפו־לדיעות ולמיפלגה, כאשר לא
היה רוצה לנקוב בשמו של מנחם בגין:
״זה שיושב ליד ח״כ בדר.״)

ארכיונו הפרטי, המונה עשרות אלפי תמונות,
של בדר. את פולה בן־גוריון ובו־גוריון
עצמו, הנציח מאות פעמים בתמונות
אשר ניכרה בהן אהבתו של הצלם למצולמים,
וזאת למרות היריבות העזה בן בן-

הטיוד העונתי: בדר עס ונדוק. א>־ 1וו־־מלס
אולם בפני מצלמתו של צלם אחד, אין
שומרי מישמר־הכנסת יכולים לעמוד. זהו
אחד מחברי־הכנסת הוותיקים ביותר, אחד
מאחרוני הפרלמנטרים האמיתיים, ד״ר
יוחנן בדר.
המצלמה המלווה את בדר לכל ישיבה,
לכל כינוס, לכל טיול בארץ ולכל אתר,
חדלה כבר לעורר תשומת־לב מיוחדת בין
באי הבית. הבזקות ה,פלש׳ שלו, הדחיפות
שהוא דוחף את גדולי המדינה, כדי לתפוס
עמדת צילום נוחה, הפכו כבר לחלק בלתי-
ניפרד מההווי של הכנסת וועדותיה.
בדר החל לצלם עוד כשהיה בן ,9בעיר־

ידוע, החל הרומן בין בדר למצלמות מת חדש
.״אני לא יודע מה פתאום׳ אבל
נעשה לי חשק לחזור לצלם.״ מאז הפכה
המצלמה לבת־לווייה שלו לכל פעולות
הכנסת, לפעילות ועדת־הכספים בה חבר
בדר מזה שנים רבות, ולמישלחות הפרל מנטריות
הרבוח לחו״ל, בהן הוא משתתף.
״יש אנשים שאני אוהב לצלם,״ מספר
בדר. אנשים אלה הם לא בהכרח חברי
מיפלגתו־שלו, חרות, אלא טיפוסים אותם
רואה חבר-הכנסת, דרך עדשת מצלמתו,
באור חיובי. תמונותיהם של פינחס ספיר,
משה ברעם וישראל קרגמן, ממלאות את

הי רי ב־ הידי ד:

פינחס

המישלחת העליזה שלג: קרגמן. סרדינס, ברעם. ד ר וצימרמן

ספיר

בונת

ויכוח

גיחותיו של בדר לחדרי־הישיבות —
הנעולים בפני קהל ועיתונות — של ועדת
הכספים, בעת שהיא דנה בתקציב הבטחון,
או למיזנון חברי-הכנסת, בעת שהח״כים
הנכבדים יושבים שם נינוחים ללא אימת
הציבור והדאגה לרושם הטוב, מתבטאת
יפה בתמונותיו האותנטיות של בדר.
יש*אף חברייכנסת המנצלים את כיש-
של עמיתם. ח״כ עדיאל
רון־הצילום
(״עדי״) אמוראי, איש אחדות־העבודה, ש צולם
פעם על-ידי בדר במיזנון, ביקש
מבדר לצלם אותו עוד פעמים רבות, כדי
שיוכל להשתמש בתמונות .״לקחתי אותו
לחדר -שלי בכנסת, עשינו מהחדר ממש
סטודיו וצילמתי אותו,״ מספר בדר.
בדר בן זד ,75 מתרוצץ כשעל כתפיו
מצלמות לעייפה, כשרעמתו הלבנה מתנופפת
ברוח, בכל אירוע ציבורי אליו הוא
מוזמן. בין אם זה חנוכת משכן הכנסת,
מצעד יום העצמאות, או קבלת־פנים חגיגית
אצל נשיא המדינה.
אומר חבר־כנסת ותיק על צילומיו של
בדר :״היסטוריון שיחקור פעם את המדיניות
הישראלית -יוכל להשתמש בתמונות
של בדר, כדי לקבוע מי מהמדינאים היש ראליים
היה חיובי ומי לא. למרות דיעותיו
הפוליטיות של בדר, הרי מצלמתו היא׳
אובייקטיבית, ויריבים גם ידידים מופיעים
בתמונותיו בדמותם האמיתית.״

בול ה בן־גוד״ון יוצאת מבנ״ד״הכנסת הישן

מתווכח

ברחוב,

לי דו

סורקים

עקב שמשון שפירא ב מי צעד ׳ 1העצמאות

בן־גוריון

גאל אלון מקיים ישיבה ע עוזריו במיזנון

יצחק בן־־אהרון מתווכת ב עז רתמזלג שלוף

תמרורים
מונה. לתפקיד מנכ״ל מכון היצוא
הישראלי, במקומו של אברהם דר שמילא
את התפקיד במשך שלוש שנים ופרש
עתה לעסקים פרטיים, ד״ר גדעון נאור
( ,)45 שהיה ממייסדי קבוצת גבים בנגב,
שימש בין 1958—1955 כראש המועצה
האיזורית שער הנגב ומ־ ,1958 במשך שמונה
שנים, ראש המועצה המקומית קריית*
גת. רכש בארצות־הברית השכלה אקדמאית
במינהל ציבורי והיה לאחרונה מרצה
בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה
העיברית, מישנה למנכ״ל מישרד־העבודה
וסגן מנכ״ל חברת שיכון עובדים.
מונה. לתפקיד הממונה הראשי על

יחסי־עבודה במישרד־העבודה, עו״ד נחמן
אור 43 מוסמך הפקולטה למישפטים

של האוניברסיטה העיברית, עובד מ*1959
במישרד־העבודה. תחילה כממונה איזורי
על יחסי עבודה בירושלים ומזה שלוש
שנים כסגן הממונה הראשי על יחסי־עבודה.

ונה. לראש היחידה לספורט וחינוך
גופני באוניברסיטת תל־אביב, במקומו
של אלי קושניר שהיה ממקימי היחידה,
אריה רוזנצווינ 33 לשעבר מורה
בביודהספר שבח, היה המזכ״ל של
המכביה האחרונה.
מונה. לתפקיד שגריר הרפובליקה
הפדרלית הגרמנית בישראל, במקומו של
יאסקו פון פוטקאמר שנתמנה לשגריר
גרמניה בבלגראד, פר פישר, ששירת
במשך שנים כפקיד בכיר במישרד־החוץ
המערב־גרמני בתקופת כהונתו של וילי
בראנד.

לנמל אילת דרושים עובדים עד גיל 32
אחרי שירות צבאי ובעלי כושר גופני
מעולת למקצוע הסווארות.
נמל אילת מציע לך # :עבודח קבועח
ומסודרת במפעל דינמי עם סיכויי קידום
בעתיד #בתקופת הנסיון מגורים בבית
נמלו (מלון) עם ארוחות, תמורת תשלום
מינימלי #בשנה הראשונה זכות של 8
טיסות לתל־אביב וחזרה, על חשבון הנטל
?.ג.עזרו! כספית ברכישת דירה בתוספת
הלויאת ל־ 10 שנים ( #יש צורך להמתין
בתור לקבלת דירה באמצעות חברת עמידר
באילת) .הנחה במס הכנסה ומס אחיד.
למחוסרי נסיון בעבודת נמלים, תינתן
הכשרה מתאימה והדרכה בנטל אילת.
הטעונייניכז לעבוד בנטל אילת ולחשתקע בעיר,
יפנו למשרד הראשי: רשנת הנמלים, בית מעיא
דרך פתח.תקוה ,74 תל־אביב, קומה ,11 חדר 1121
בכל יום שישי, ביו השעות 12.00—7.00 ויביאו
עמם תעודת חזות ופנקס טלואים! ניתן נם
לפנות בכתב למדור כוז אדע נטל אילת, וב ד,37 .

אי??; הקסומה קוראתלך!
מחיר העיתון

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל
הוצאות משלוח

13 + 127
127ו 24

עול בשטח העיתונות
הפריודית בארץ
ובחו״ל.
הוצאות משלוח

— 65 140ו 72 = 7
= 65 151ו 78 = 13

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארה״ב ולקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,

ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
למקסיקו ופנמה
לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו-זילנד

127ו 54
38 + 127
127ו 90 127 127 127 127
127

ו 80
ו 105
120 -160 +
155 +

= 181
= 165

28 + 65
20 + 65
46 + 65 217

207 232 247 287
282

נהוג. יום-
הולדתו ה־ 68 של
ברוניסלב לוין, הממשיך לפ

!/2שנה מחיר העיתון

נבחר. במיכרז פנימי. לתפקיד המהנדס
הראשי של מישרד המיסחר והתע שייה,
מרדפי אכיאור, מעובדיו הבכירים
של המישרד, היה סגן המהנדס הראשי,
מנהל אגף החשמל והאלקטרוניקה
ומנהל רשות ההשקעות באירופה.

תעריפון המנויים של
החל מ־1.7.1974
לשנה בלירות

נבחר. ליו״ר איגוד המפרסמים בישראל,
מנהל חברת חדיראן שיווק ושירותים
כנימין גאון, אחיו של הזמר־שחקן
יהורם גאון. באותו מעמד נבחר
מיכאל שטראוס, סמנכ״ל מחלבות
נהריה שטואוס, לסגן היו״ר ולגיזבר האיגוד
נבחר חבר הנהלת הבנק הבינלאומי
הראשון, שמעון שפירא.

93 85 111

105 _ 40 + 65
118
53 + 65
126 — 61 + 65
146 = 81 4* 65
143 = 78 + 65

זכתה. ב-
לום־אנג׳לם, במיש־פט
שניהלה נגד מי
שהיה בעבר פרקליטה
ויועצה לענייני
השקעות ג׳רום הכוכבת רוזנטל,
האמריקאית המנומשת
דוריס דיי 50 שהגישה לפני חמש
שנים תביעה נגד הפרקליט, אחרי שגילתה
אי־סדרים בהשקעות שעשה -בכספה.
השופט פסק שעל הניתבע לשלם לשח קנית
22 מיליון דולר.
נפטרה בניו־יורק, מסרטן, בגיל
,53 הסופרת האמריקאית ז׳אקלין סוזאן,
שהרומנים שלה עמק הבובות, וממנת
האהבה זכו להצלחה עולמית.
נפטר. בלונדון, בגיל ,68 מי שהיה
בזמנו מנכ״ל מישרד־הבריאות ד״ר ש מעון
בטיש, שעבד במישרד־הבריאות
בשנים 1959—1953 ומ־ 1960 היה מנהל
האגף לתיאום והערכה באירגון הבריאות
העולמי בז׳נבה ויועץ למנהל הכללי
של האירגון, נסע לפני כשנה ללונדון
כדי להיות תחת השגחתו של מומחה למחלות

נפטר בצרפת, המחזאי מרם?
אשאר, מחשובי המחזאים בצרפת שמח־

זותיו הומחזו במרבית הארצות בעולם,
זזיבר בין השאר את האידיוטית.

ע1נה טובה לכל בית •ע1ראל

? לאניי׳ ״ י׳

>2 5 ,1עוני

שיער׳

נגלר.ג״ נ׳ ם

!.גם אם תז כ ה, א ל תתן לשחד
ד,״ א מר אלמוגי ל אג מי
9שר־המישפטים־והדתות.
חיים צדוק, מתכנן עתה את
דירת־השרד שלו בירושלים ומתכונן
לעבור לגור בבירה יחד
עם מישפחתו, משכונת הווילות
אפקה שבתל־אביב. השר אינו
מתערב בתיכנון הדירה, אולם
נתן למתכנניה הוראה שכל האביזרים
וחלקי־הריהוט, חייבים
להיות מתוצרת הארץ.
9דו״ח הוועדה לביקורת
המדינה, על נושא ההרצאות-
בשכר של פקידי ממשלה ב־חו״ל,
אשר התייחס בעיקר,
מבלי לנקוב בשם, להרצאות-
בשכר שנתן ראש־הממשלה
יצחק רבץ, בעת היותו שג־ריר
ישראל בארה״ב׳ פורסם
יום אחד מאוחר יותר, על־פי
בקשתו האישית של רבין. רבין
פנה אל יושב־ראש הוועדה לביקורת
המדינה, ח״כ ד״ר יוחנן
בדר, וביקש ממנו לקרוא
את הדו״ח, לפני פירסומו. למרות
שבדר היה יוזם הדו״ח ונד
מיפלגת האופוזיציה, הוא הסכים
למסור את הדו״ח לראש־הממשלה
לעיין בו ולדחות את
פירסומו ביום אחד.
י 9אחד הדברים הראשונים
שעשתה הנהלת חברת צי״ס,
עוד לפני כניסתו לעבודה של
יושב־ראש מועצת־המנהלים החדש
שלה, רב-אלוף דויד
(״דדו״) אילעזר, היה לתת לו
מכונית ציטרואן די.אס. מפו ארת,
אשר שירתה את מנהל
צי״ס המנוח משח קשתי.
דדו החליט שאין הוא רוצה
לנסוע במכונית כה מפוארת
ומגקרת־עיניים, וביקש מהחברה
להחליף אותה במכונית סולידית
יותר אם כי, עד שייערכו
החליפין, הוא מוסיף לנהוג
במכונית־הפאר.
׳ 9שני המיתחרים על תפקיד
מזכיר מיפלגת העבודה במחוז
חיפה, ח״כ משה שחל
ואורי אגמי, הודיעו (כל
אחד מהם) לפני הבחירות, בהן
ניצח אגמי ברוב זעום :״אם
אני אפסיד, אגש אל יריבי
ואלחץ את ידו.״ לאחר שנודעו
תוצאות הבחירות, ביקש שחל
לגשת אל אגמי כדי ללחוץ את
ידו ולברכו, אולם ידידים מנעו
זאת ממנו, לאחר ששמעו את
ראש עיריית חיפה, יוסף אל מוגי,
אומר לאגמי, דקות אח
דאה
שוק׳

טר־המיסחר־והתעטייה
דיר ד ר 1 *1י \ 11ד •
חיים בר-לב עם בת(
111111 1 - 1 1 1 1.1
זוהר, ביקר בסרט ״מגרש השדים״ ,והשפעת הסרט ניכרת היטב
על פניו. בתמונה מימין נראים בר״לב ובתו כשהם נכנסים לאולם
דות לפני שהתפרסמו תוצאות
הבחירות :״גם אם תזכה, אל
תתן לשחל יד.״

הנהלת הרדיו צינזרה

את אחת הבדיחות של מני
פאר, בתוכניתו ממני מני, שהוקלטה
בשבוע שעבר. באותה
תוכנית ערך מני חידון, ושאל:
״מה זה קטן, שעיר ואם לא
נוקטים נגדו אמצעי־מניעה, יש
התפוצצות אוכלוסין ז״ התשובה
:״הארכיבישוף קאפוצ׳י.״
עילה

ל צינזו ר

הבדיח ה

היתד,

שמאחר שקאפוצ׳י עומד עתר,

למישפט, הנושא כולו הוא סוביודיצה.
9מנהל
מוזיאון ישראל,
השרוי עתה בקשיים כספיים,
דניאל (״דני״) גלמונד, היה
אבי הרעיון לערוך פיטורי קי-
מוצים במוזיאון. בפגישה ש־היתר,
לגלמונד עם ועד העובדים,
המתנגד לפיטורין, הסכים
הוועד לפיטורין במידה שיחלו
קודם כל לפטר את צוות המז כירות
המנופח, המשרת את
גלמונד ושאר הפקידים הבכירים
במוזיאון. גלמונד התנגד,

הסגנית הראשונה של מלכת המים ונסיבת ים־סוף, בת עיירת״הפיתוח ירוחם,
חוגגת את ניצחונה במסיבה שנערכה לכבודה על־ידי בני־מישפחתה, בירוחם.
בני״מישפחתה של לאה והעיירה כולה, גאים בזבייתה של בתם, ובטוחים כי תגיע רחוק בעולם הווהר.

הקולנוע, מחליפים שצפה אף
״אני לא

ואילו בתמונה משמאל, נראה המתח על פניהם, כשהם
חוויות מהסרט. נהגו של בר־לב, חיים (״בונצ׳יק״) בוננו,
הוא בסרט עם הבוס שלו, סירב אחר״כך לנהוג, באומרו :
מסוגל לנהוג.״ השר ובתו היו חייבים לחכות עד שירגע.

כמובן, והוועד ממשיך בהתנגדותו
לפיטורין.
! 9בפני מצב לא־נעים עומד
סמנכ״ל תדיראן וראש מור
לקת־המכירות של המפעל, ה־המהנדס
אברהם דשב. לשם
נענה לבקשת אשתו, האדריכלית
ציונה לשם, לאפשר
לידידה משותפת שלהם
לערוך מסיבה בביתם, הבית
המיוחד הבנוי מכיפות עגולות,
בהרצליה־פיתוח. המסיבה כה
הצליחה׳ עד שמאז מוצפים
בני־הזוג בבקשות של ידידים
אחרים לאפשר גם להם עריכת
מסיבות בביתם.
י מפיקת התוכנית הפופולארית
גבר ואשיח בגלי צה״ל,
אוני פולאק, הזמינה לתוכנית,
העומדת להיות משודרת
ביום החמישי השבוע, אשה בת
,42 גרושה, אם לשני ילדים
העוסקת בהוראת מדעי הטבע.
בתוכנית גבר ואשה, מחפשת
המרואיינת חתן מבין המטלפ־נים
הרבים לתחנה בעת התוכנית.
אולם אתי, היודעת כי בשעות
בהן משודרת התוכנית
בשידור חי, בין חצות לשלוש
לפנות־בוקר, האזנת הגילאים
המבוגרים יותר היא אפסית,
ביקשה ממפקד התחנה, מרדכי
(״מוטקה״) נאור לסרסם מודעה
בעיתונים, אשר תקרא לחתנים
פוטנציאליים בגיל 42
ומעלה להאזין לתוכנית. את
המודעה התכוונה אתי לפרסם
במדורי השידוכים בעיתונים.
אולם נאור דחה את בקשתה,
מחוסר תקציב.
9 :המהנדס יורם לייבו־כיץ,
בעלה של השחקנית
רבקה מיכאלי, ידוע בתאוותו
הרבה לגלידות. יורם מסוגל
לחסל מנות רבות של גלידה

ביום. כדי להפוך את
אכילת הגלידה לעסק
פתח יורם ברמת־אביב
לגלידה, בו הוא מוכר
ויכול לאכול חינם.
תחביב מכניס, קיוסק בעצמו

9מסיבה מיוחדת־במינה
ערכו ידידים לקריין־הטלוויזיה
אורי פירסט. אורי, אשר
נכנס בשבוע שעבר לניתוח
דיסקוס בבית־החולים הדסה בירושלים,
הוזמן על-ידי חברים
למועדון־לילר, ירושלמי׳ למסי-
בת־אבל. הידידים ורעייתו של
אורי, דפנה, אחותה של קריי-
נית-הטלוויזיה דליה מזור־לווין,
דנו עם אורי בכובד-
ראש על צורת המצבה שהיה
רוצה בה, אם חס־וחלילה יתגבר
עליו הדיסקוס בבית־החו־לים.
אורי הודיע כי הוא מבקש
מצבה עם ברגים, כדי שאם
יימאס עליו בעומק ד׳ אמות
באדמה, יוכל לברג אותם ולצאת
החוצה.
9איש האביזרים של הטלוויזיה
יהודה ביטון, נכנם
בשבוע שעבר לחנות במאה
שערים בירושלים בליוויית כמה
מעובדי המחלקה הדתית
בטלוויזיה, כדי לרכוש קישוטים
לסוכה, לתוכנית אותה הם
עומדים להכין לקראת החג. המוכר׳
יהודי דתי מזוקן ובעל-
פיאות, הראה לביטון אחת מ־זז״שנות
טובות״ אותן הוא מוכר,
וסיפר לו כי ברכת שנה
טובה זו הופיעה יום קודם־לכן
בתוכנית ניקוי ראש. לפליאתו
של ביטון, על כך שיהודי דתי
צופה בתוכנית ניקוי ראש,
השיב המוכר :״אני מסתכל בכל
תוכנית. הצרה של ניקוי
ראש היא שהם לא תוקפים
מספיק את המפד״ל.״

זאב חוח

הוא השחקן היחיד בהצגה הסאטירית
״אסיר 00״ המועלית עתה בתל-אביב. רווח,
המשחק בהצגה שהיא במקורה ברזילאית בתפקיד עורך״דין צעיר,
עומד משך שעתיים לבדו על הבמה, באחד התפקידים הקשים
שלו. אולם רווח מתנחם :״הביקורת תהיה מוכרחה לכתוב
שאני השחקן הכי טוב בהצגה. הפעם זה לא יעזור להם״.
0 :עובדי מיישדד־ד,תיירות
היו עדים בשבוע שעבר להתפרצות
ד,שר שלהם, משה
קול, על מנכ״ל המישרד חנוף
גיכחץ, למרות שגיבתון לא
נכח במקום כלל. קול חיפש
משך ימים מיספר את גיבתון,
שלא הגיע לעבודה, ומזכירותיו
של גיבתון לא יכלו לאמר לשר
היכן המנכ״ל שלו. בייאושו
ביקש קול ממזכירתו לטלפן

עיקבות בחירתו של מועמדו,
אורי אגמי, לתפקיד מזכיר
מחוז מיפלגת העבודה בחיפה,
עד שבמסיבה שנערכה לאחר
הבחירה השתכר אלמוגי, התנדנד
מצד אל צד ולא הדל לצעוק
בפני כל מי שהיה מוכן
לשמוע :״אני עכשיו דיקטטור
של 55 אחוז.״ כידוע, זכה אגמי
ברוב של 55 אחוזים על־פני
יריבו ח״כ משה שחל. למחרת
בבוקר טילפנו מלישכתו
של אלמוגי אל כל באי המסיבה,
וראש־העיריה התנצל אישית
על התנהגותו באותו ערב.

רק עתה, לאחר שהת
פוצצה
פרשת פרופסור אפר־הם
ארנסט הוכמן, נזכרו

כמה מידידיו הרופאים בצורה
בה היה נוהג הוכמן לבקש
שכר עבור ביקורי־בית• כש היה
ד,וכמו מוזמן לביקור־בית
בתל־אביב, היה מבקש תשלום
בן מאות לירות עבור הביקור,
וכן סכום נוסף של 200 לירות
״עבור הנהג שהסיע אותי.״
פעם אחת הוא לווה על-ידי
אחד החולים שלו החוצה״ והפציינט
ראה כי הוכמן נכנס
למכוניתו ונוהג בעצמו, למרות
שדקות אחדות קודם־לכן גבה

200 לירות עבור הנהג. כשנש אל
הוכמן על כך, השיב לאיש:
״ולי לא מגיע כסף שאני נוהג1״
0כשנשאל יו״ר הנהלת
הסוכנות, מי שהיה שר־האוצר
ח״ב פינחס ספיר, איך היחסים
שלו עם מישרד־הקליטה,
לא יכול להסתיר את סלידתו
משר-הקליטה שלמה רוזן
(מפ״ם) ,ואמר :״אני מעדיף
שלא להטריח את השר הנכבד
בדברים הקטנים והלא־חשובים
שבהם אני עוסק׳ אז אני פונה
ישר למנהל המישרד.״
! 0כשנשאל פינחס ספיר
בתוכנית בירה ומצב רוח, על־ידי
המראיין יעקג (״יענק-
ל׳ה״) אגמון, כיצד הגיע ל־מיספר
של מיליון עולים, שספיר
טען כי אנו מסוגלים לקלוט,
הסביר ספיר :״אני לא
התכוונתי שיבואו מיליון עולים.
אני אמרתי כי אנחנו, העם היושב
בציון, צריכים כוחות נפשיים
בשביל מיליון עולים.״
! 0תוכנית קודמת של
בירה ומצב רודו עוררה סערה
דווקא בקרב הרופאים בבתי-
החולים לחולי־נפש ברחבי הארץ.
אל רשות השידור ואל
אגמון עצמו, הגיעו עשרות
מכתבים, בעקבות שידור הראיון
עם הזמר שמואליק
קראום. באותה תוכנית, סיפר
קראוס על בית־חולים לחו־לי־נפש
בו שהה, כשהוא לועג
לרופאים ולמוסד כולו. הרופאים
הנכבדים טענו בפני רשות
השידור כי תוכניות מסוג זה
מחבלות בטיפול הנאמן שהם
מעניקים לחולים שלהם, המגלים
כלפי הרופאים חוסר־יחס
מאז שידור התוכנית.
! 9היחסים המעורערים
בין מנהיג חרות מנחם בגין,
לבין ח״כ ממיפלגתו עו״ד יו״
רם ארידור, הם פרשה עוד
מתקופת הקרע עם עזר וייצ־מן.
אולם בשבוע שעבר התברר
לפתע לארידור, כי בגין
החריף את היחסים. ארידור,
שפגש את בגין במצודת זאב,
בירך אותו לשלום, אולם בגין
התעלם ממנו ולא השיב. ארי-
דור שחשב כי בגין לא שמע,
דלק אחריו ובירכו בשנית לשלום׳
אולם גם אז לא ענה
בגין, וארידור חדל מניסיונותיו
לברך את מנהיגו.

!׳קורה פוויד
היא לי רק הנינה של זיגמונד
פרויד הידוע, אלא גם בת של
אבא ידוע מאוד בלונדון, חבר
הפרלמנט הבריטי מהסיעה הליברלית,
קלמנט פרויד. למרות
שאביה, המכהן בנוסף לתפקידו
כחבר־פרלמנט גם במנהל
מועדון ״פלייבוי״ בלונדון,
הוא בעם מאוד כאשר גילה
את תמונות־העירום של
בתו בירחון־עירום נפוץ ביותר.
לביתו של גיבתון, ורק אז נודע
לו, מפי אשתו של המנכ״ל,
כי גיבתון יצא לשיט־חופים
על אנייה, מבלי שטרח כלל
להודיע לשר או למישהו אחר
במישרד. כאשר נודע הדבר לקול,
הוא התפרץ וצעק :״תמ צאו
לי את השמוק הזד, בטלפון׳
אפילו אם הוא בלב-ים
עכשיו.״

9ראש עיריית חיפה יו״
סק אלמוגי, שמח כל-כך ב־העולם
הזה 1935

עובדיה חזי

מי שנודע בשם רס״ר חזי (באמצע) שחיה
עד לפרישתו מצה״ל רס״ר הטירונים,
היה אורח־הכבוד בפתיחת תערוכת״ציורי״תנ״ך מאתיופיה, שנערכה
בגלריה ״עשר אצבעות״ השייכת לרות חפר (מימין) ,אשתו של
הפיזמונאי חיים חפר. אורח-כבוד נוסף היה שר-חאוצר יהושוע
רבינוביץ׳ (משמאל) .חזי ידוע במילחמתו העקשנית למען הפאלא־שים,
היהודים מאתיופיה, ערך כבר מיספר מסעות לגילוי פאלא־שים
באתיופיה, הוא עומד לצאת לשם שוב בימים הקרובים.

אנויקו מסיאס

הזמר הצפון־אפריקאי הפופולארי׳
שהגיע בימים אלה לארץ, זבה להפתעה
נעימה כאשר הזדמן למיסעדה התל-אגיבית ״ההבדל ה־ק
טף /כדי לאכול קוסקוס. מי שהגיש לו את הקוסקוס היה דודנו
כריסטיאן (מימין) ,שהוא בעל המיסעדה. למרות הפגישה הנרגשת
בין השניים, נאלץ היה כריסטיאן לבקש את סליחתו של דודנו,
ולשרת את האורחים האחרים שישבו באותה עת במיסעדה, ואשר
גילו חוסר־סבלנות בגלל הטיפול המיוחד שקיבל אנריקו מסיאס.
0 :מנכ״ל מישרד־המישפ־טים
צכי טרלו, נדהם כאשר
קיבל ממישרד־האוצר את תק ציב
מישרד־המישפטים לאחר
הקיצוצים, אותם עורכים עתה
בכל המישרדים. את דעתו של
טרלו על פקידי מישרד־האוצר
אשר עסקו בקיצוצים, הוא ביטא
באמת :״מי שקיצץ לגו
את התקציב היה מוהל פוזל
עם סכין קהה.״
0באסיפה של מיפלגת
העבודה ברמת־גן, שהוקדשה
לנושא כניסת המפד״ל לממשלה,
טעה מזכיר סניף המיפלגה
ברמת-גן ד״ר משה אוס•
ט ריז ץ, ואמר :״אנו דנים
היום בכניסת המפד״ל לממד
לגד.,״ אורי גורמן, ממנהיגי
המישמרת הצעירה של ד,מיפ־לגה,
קרא לעברו :״זה רעיון
שבהחלט צריך לשים אליו לב,״
אולם מזכ״ל המיפלגה מאיר
זרמי, שנכח באותו כנס, מיהר
להסתייג מכך, בקראו :״לא,
תודה רבה, יש לנו מספיק צרות
מהמישמרת הצעירה שלנו, אנחנו
לא צריכים צרות נוספות.״
0באותו יום בו יצא שר־המישפטים־והדתות
חיים צ*
דולן לוועידה הפרלמנטרית בטוקיו,
יצא אף עוזרו האישי
ודוברו יחיאל (״חיליק״) גוטמן,
ללונדון. חיליק מנצל את
החופשה שלו בעיקבות העדרו־תו
של השר שלו מהארץ, ונסע
להיפגש עם ידידו דגי קורן,
מצעירי מפא״י, השוהה עתה
בלונדון בשנת לימודים. מס תבר,
כי בשבוע הבא יתקיים
כנס של צעירים ישראליים ר בים
העוסקים בפוליטיקה, דוו קא
בבירה האנגלית. יונ ה
יהט, דוברו של ראש עיריית-
ירושלים, טדי קולק, הבטיח
לגוטמן, כי בדרכו חזרה מאר-
צות־הברית הוא יתעכב בלונ דון.
אליו יצטרף חיים גר־און,
עוזרו של שר-החוץ וסגן-
ראש־הממשלה יגאל אלץ, ש כאשר
ילווה את הבוס שלו
חזרה מעצרת האו״ם, יתעכב
אף הוא בלונדון. כל אלה יהיו

אורחיהם של דני קורן ו שאול
(״בוני״) שיק, מי שהיה הכתב
הפרלמנטרי של הצופה, השוהה
עתה בלונדון כשליח הסוכנות.
0 :עד־כמה מסוכן להיות
אזרח הגון ולהתלונן במיש־טרה׳
חש על בשרו הסופר והעיתונאי
•טבתאי טבת, ש הגיש
לפני שנתיים תלונה נגד
נהג־ שחסם את רכבו בכביש.
בעיקבות התלונה חקרה המיש-
טרה גם את הצד השני, הגישה
כתבי־אישום גם נגד טבת המתלונן
(העולם הזה .)1934 מאז
הוזמן טבת לבית־המישפט כבר
כשמונה פעמים, ובכל פעם נידחה
מועד המישפט. בעיקבות
פרשה זו החליט טבת לא להתלונן
במישטרה עוד לעולם.
9 :העיתון היחיד שתהיה
לו כתבת מדור־נשים קבועה
בארצוודהברית יהיה דווקא עי-
תון־ההסתדרות דבר. אחת מכת-
בות־הנשים של עיתון זה, נא״
וה אייזן, הצטרפה לבעלה
שנסע ללימודים בארצות־הב־רית,
והגישה את התפטרותה
לעיתון. היא נקראה אל עורכת
דבר חנה זמר, אשר ביקשה
ממנה לא להתפטר, אלא לשמש
ככתבת מדור־הנשים של העיתון
בארצות־הברית.
0לשר־האוצר י הו ש ע
ר כינו כי ץ׳ ברור בהחלט מ־דוע
מופיע פרופסור אלברט
איינשטיין על השטר בן חמש
הלירות. הסביר השבוע רבינו־ביץ׳
לידידים :״רק איינשטיין
יכול אולי לדעת מה אפשר
היום לעשות עם חמש לירות.״
! 9מנכ״ל מישרד־הקליטה,
מנחם שימן, היה אורח מועצת
עיריית אשדוד, ודן עם
המועצה בבעיות הגרוזינים בעיר.
אחד מחברי מועצודהעיר,
יצחק פוטון /אשר אשתו
תמר היא ממוצא גרוזיני, סיכם
את הדיון על הגרוזינים באמרו
לשרמן :״לאור ניסיוני עם הגרוזינים,
אצלם דמוקרטיה זה
חוסר חוק והתפרקות.״

במדינה
ה עס
לאח רוג ח !

נמים

השבוע פתיחת משחקי
הליגה הלאומית ודיגות א׳

וחיחחומושועיס

פסקלהזבה ש 7חרב
הצבאי הראשי 7צה״7
האלוף מרדכי פירון:
אסור להרוג אזרחים!

מינימום תנוס הראשון

350.000י

כלבים בעלי תעודות-יוחסין
וכל סוגי כלבים וגורים ברי אים,
חתולי-בית וחתלתולים,
טיפול וטרינרי יומיומי, פנסיון
לכלבים וחתולים, אמבטיות
נגד טפילים.

(בולל העברה)

מינימום כלל הפרסים

500.000 לי*
(בולל העברה)

אגודת צער-בעלי-חיים, תל*
אביב, רח׳ סלמה ,30 יפו.
טל•03-827621 .

יום חמישי — המועד האחרון
למסירת הטפסים
עשה ל ר מנ הג ק בן ע-
מלא טוטו בכל שבוע!
!הכחעצוז להסדר ההימורים בספורט ^

ח ש בץ

״ימה ששוטה אחד מקלקל — לא יתקנו
עשרה חכמים,״ אומר הפיתגם.
בשבוע שעבר גוייסז חבמי־ההלכה של
צה״ל כדי לתקן את שקילקל השוטה־התורן.
היה
זה הרב הצבאי הראשי של פיקוד
המרכז, סגן־אלוף אברהם אבידן (זמל),
שהעמיד לפני חמישה חודשים את צה״ל
במצב מביך. זמל הצליח לקבל מעיריית
ירושלים מענק לשם הדפסת חוברת, שהוצאה
על־ידי הרבנות הצבאית של מיפ־קדח
פיקוד־המרכז. החוברת התמימה, ש נשאה
את הכותרת בעיקבזת מילחמת יוס־הכיפורים
— פרקי הגות, הלנה ומחקר,
נראתה כד׳ חסרת־עניין, עד שאף אחד לא
טרח לבדוק את מה שנכתב בה קודם
שהתפרסמה.
רק נאשר הופצה החוברת ברבים, חולקה
למישפחות השמלות של היילי פיקוד־

5ג9ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין בל סמל של ריבוע.

5153

+217

מהחופש חזות
את סרטיו סדרת, עתה הגיע
הזמן ליהנות מסרטיך בעזרת
מקרן משוכלל מ״פוטו ברנר״
* לחגים קנה פלש והנצח את ימי
חגיך ומשפחתן.
* צילומי פספורט — בן־רגע !

פ שנ ב רג ר
חיפה,רחוב ה ח לו ק 31
תיאטרון סולן
מיקי פלד

רכ-צכאי זמל •
השוטה התורן

ההוד החסידי
תל־אביב:

״היכל התרבות״ בחג הפוכות
יום ד׳ ,2.10 יום ה׳ ,3.10 מוצ״ש 5.10כ־8.30

ירו שלים:

״בניני האומה״ הערב 1.10כ*8.45

כרטיסים: תל-אביב יוקי ובמשרדים, ירושלים ״כהנא״ ,״בן־נעים״.

שיפוט ודרוג הלחנים ע״י הקהל בכל המופעים!

ב שעת מיון ה קו לו ת תוגש תו כני תאמ נו תי ת ע שירה.
נתיבי אויר לישראל
תטיס את משתתפי הפסטיבל החסידי היוצא
למסע הופעות ברחבי ארצות-הברית וקנדה.
משרדי ההפקה: תל-אביב, בלוך , 24 מפיק: נחום בייטל

ברסום בלק׳!

המרכז שנפלו במילחמה, הסתבר כי היא
משולה לחבית של חומר־נפץ, העלולה לגרום
פיצוץ שירעיש את העולם.
החוברת כללה כתב־פלסתר גיזעני מרו שע׳
שדסתתד מאחרי הכותרת :״טוהר־הנשק
לאור ההלכה.״ את המאמר כתב
הרב זמל עצמו, עורך החוברת. ונאמר בו
— לא פחות ולא יותר — כי מיצווה על
חיילי צה״ל להרוג אזרחים של האדיב
בימי מילחסה.
הדברים פורסמו אומנם במיסגרת של
מחקר הלכתי, שהתיימר לפסוק מה דעת
ההלכה היהודית בנושא טוהר הנשק. אבל
כיוון שהדברים פורסמו בחוברת רישמית
של צה״ל, ניתן היה לראות בבחינת ״כזה
ראה וקדש.״
פעייה מופשטת. וכה אמר הרב זמל.
בין השאר, במחקר ההלכתי המזעזע שלו :
• כאשר כוחותינו נתקלים באזרחים
במילחמה או נמיירדף או בפשיטה, כל עוד
אין הערכה ודאית שאין בכוחם של אותם
אזרחים לגרום נזק לכוחותינו, מותר ואף
חייבים על פי ההלכה להורגם.
• אין׳ בכל מיקרה, לתת אימון בערבי,
(המשך בעמוד )19
* ליד הרב הראשי שלמה גורן.
העולם הזה 1935

8־318־ 8־ 1 1

מצץ! צאר תורה, יצאה מ ב לי לו מר
שלום, וב מקו מהבא מוסר האסקימוסים

רפואה מתחת לשולחו
ך* אשר ראיתי את הווילה, עצרתי את המכונית
<*4מרוב אפתעה. היא בלטה אפילו ברובע־העשידים
המפורסם ישבו שכנה.
ידידה אמריקאית הציעה לי להתארח באותה עיר אצל
״גיסה הדוקטור״ .ידעתי שגדלה במישפחה עניה, ושגם
הדוקטור בא מרקע צנוע.
הבניין שכן בין מידשאות פרטיות נרחבות. היו לו
שתי קומות, ולפחות עשרים חדרים. גרה בו ׳מישפחח בת
שלוש נפשות. שאר החדרים נועדו לאורחים, כשכל חדר־אורחים
מעוצב בצבע אחר, ולכל אחד מהם חדרי־שירות
משלו עם אריחים, שטיחים ונייר־טואלט באותו צבע.
בחדרי־המגורים לא היה אף רהיט אחד שלא היה חפץ
עתיק ויקר. הנכס כולו •שווה מיליונים. בדולרים.
מניין הכסף 1הידידה הספירה לי שגיסה

החברה דואגת לחלשים. בשעה שהפרט אינו מסוגל לדאוג
לעצמו, החברה דואגת לו.

כאן התמזג המוסר היהודי (״כל ישראל
ערכים זה לזה״) עם המוסר הכלל־אנושי המודרני.
החזק דואג לחדש. הרכים דואגים
ליחיד.

איננו עדר של חיות־פרא, המשאיר בדרך חולים וחל שים,
לחסדי הטבע והטורפים. איננו אסקימוסים, המפקירים
את זקניהם בלב מידבר הקרח, כמאכל לדובים.
אצלנו נדרש כל אחד לתרום כמיטב יכולתו לחברה,
ביודעו שהחברה תדאג לו אם ייכשל שלא באשמתו. אם
נבצר ממנו לעבוד, בעיתות משבר, יקבל עבודה יזומה

הוא מנתח־מוח ידוע־שם. הוא מקדיש את כד
מאמציו לעשירים, המובנים לשלם הון־עתק
עכור ניתוח המציל את חייהם. הוא רגיל לקחת
150 אלף דודאר עכור ניתוח מסוכך־.

נדמה שזהו העיוות הסופי, זה שאין למעלה
ממנו: החכרה כולה נדטדמת עכור כתי־החולים,
חדרי-הניתוח והמכשירים שכהם זוכים
כעלי המעמד המייוחס כטיפול מייוחס.

אין בארץ בתי־חולים פרטיים, בעלי ציוד רפואי
משוכלל• ,שניבנו בכספי עשירים כדי לטפל בעשירים.
העשירים שלנו מקבלים את טיפולם בבתי־חולים ציבוריים,
שהוקמו בכספי משלם־המיסים. אזרחים טובים,
שכירים ועצמאיים, שילמו מס-אמת מיגיע־כפיהם, כדי
להקים מיתקנים מפוארים אלה, שבהם מקבלים המייוח־יסיט
טיפול מייוחס, בעוד שמשלם־מסים סתם ממתין חודשים
כדי להתקבל.

אצלנו, כרוך השם, זה לא כך. יש עשירים
ויש עניים, אך הכד שווים כפני הרופא. עני
הדוקה כגידול כמוה זוכה לטיפולו שד גדוד
המנתחים. ממש כמו ספסר־קרקעות שהצליח.

כאשר אזרח מן המניין משלם מתחת לשולחן
למישהו, כדי להיכנס לבית־החולים
שנכנה ככספו, או כדי לקבל מרופא קופת-
חולים טיפול נאות — הרי הוא משלם פע מ
יים, ואולי אף כפעם השלישית — פעם
כמשלם־מסים, פעם כחבר קופת־חודים, ופעם
שלישית כצרכן כשוק השחור הרפואי.

הדוקטור המפורסם השיב לי בלהט. ההברה הקפיטליסטית
מבוססת על התחרות ותמריץ. אחד התמריצים
הוא, שהעשיר יכול לרכוש לעצמו טיפול רפואי טוב
יותר. הרופא הוא קפיטליסט כמו כל אדם אחד. הכיש־רון
שלו הוא ההון שלו. מותר לו למכור את כישדונו
לכל המרבה במחיר. זה טוב לחברה, טוב למשק, וטוב
לפיתוח הרפואה.
כד התנהל הוויכוח, ללא ׳סיכום מוסכם, באדיבות
תרבותית רוויית שנינות ואלכוהול.
כשעליתי לחדרי המפואר, המעוצב בצבע ורוד עדין,
עדיין הייתי חדור בהכרת צידקתי הישראלית.

אצלנו זה אחרת. הגענו לשדם גכוה יותר
של מוסר אנושי. יש דנו רפואה מתקדמת, המוכה
ביותר כעולם, המבוססת עד ערכים סוציאליים
מוצקים.

ך) א הייתי זקוק לפירסומי השבועון המסדים ושאר
/העיתונים, כדי לדעת שישראל התקדמה מאז בצע־די״ענק
אחורה, לקראת הדגם הרפואי האמריקאי.

או סעד. אם יפגע בתאונה, מובטח קיום מישפחתו. אם
יחלה, ישתדלו מיטב הרופאים להציל את חייו.
בניגוד לבני עמים פחות מאושרים, אין הישראלי
צריך לדאוג, חלילה, שמא יפול קורבן למחלה, שתמחוק
פיתאום את כל חסכונותיו, תורידו שאולה ותותיר את
ילדיו בחוסר־כל. אין הקשיש צריך לחיות בסיוט המתמיד
— שהוא נחלת בני גילו במדינות רבות — שמא
יחלה ויגמור את שנותיו האחרונות בעוני ומחסור.

אני מכיר רופאים, המרוויחים מן הצד כ־ 50 אלף לירות
לחודש — למעלה מחצי מיליון לירות בשנה. כל
הכסף הזה משולם מתחת לשולחן. הוא נטו. כדי להרוויח
סכום כזה בדרך הישרה, אחרי ניכוי מס־אמת, יש
צורך להרוויח כשלושה מיליון לירות ברוטו.
אפשר לקנא ברופאים אלה. אפשר לשנוא אותם. אפשר
לשלח בהם את פקידי מם־ההכנסה ואת המישטרה.
אבל לא זה העיקר.

האנגלים למדו ממנה. היא הוגשמה לאור הנפט בכוויית.
מדינות קרובות ורחוקות אימצו אותה לעצמן.

העיקר הוא שנשאל את עצמנו, כגידוי-לכ :
מה קרה לנו ז
מה קרה לאידיאלים הסוציאליים, שדגלנו בהם?

מה קרה להכרה שהתפארנו כה, שכזכותה
נשאנו את ראשינו בגאווה כין הגויים, שנטעה
כליכנו את האמונה כעליונתנו המוסדית ץ
ץ ה לא היה שקר. הסוציאליזציה של הרפואה, ש ן
הונהגה בימי המדינה־בדרד, היתר. באמת הישג חברתי
ומוסרי, אחת היצירות הגדולות של האומה היש ראלית
החדשה.
היא הייתה מבוססת על הכרעה מוסרית אנושית:

* ש אומרים שזוהי אמריקניזציה. נטישת הדגם היש־ראלי־המקורי,
התרחקות מן הדגם הבריטי המפואר,
ואימוץ הדגם האמריקאי.
אבל אין זה נכון. הדגם שנוצר לאחרונה בישראל
נחות ומכוער לאין שיעור מזה שא־פשר לידידי האמריקאי
לבנות ארמון על גידולי-המוח של חוליו.

אצלנו, משלמים אנשי־הצמרת עבור טיפול רפואי —
אם בכסף, אם בפרוטקציה. אבל השירות הרפואי מוגש
להם, במידה רבה מאד, על חשבון הציבור כולו•

** ערכ, אחרי ארוחה מצויינת, על קוניאק צרפתי
4בכוסות־באלון ענקיות, ניהלנו ויכוח נירגש.
רוחי היתר, מרוממת. לא רק הסרטן הטעים והיין שנבחר
בקפדנות גרמו להרגשה זו, אלא גם הצדקנות הישראלית,
שהעבירה בי תחושה נעימה של עליונות מוסרית.
איך יכול עם תרבותי לנהוג כד בשטח הרפואה? —
שאלתי את מארחי. הרי זה מוסר של קאניבלים! עשיר
יכול להציל את חייו ולהאריך את ימיו, ואילו העני נדון
למוות בגלל עוניו!

הפרופסור אברהם הוכמן אינו הרופא ה ישראלי
היחידי שיכול היה להרשות לעצמו
לרכוש את ארמונו של מארחי האמריקאי.

זוהי הדה-סוציאליזציה שד הרפואה. אפשר
גם דומד: הקאניכאדיזציה.

כאמריקה אין צביעות. הכוחות הלוחמים
שם כסוציאדיזציה של הרפואה קוראים לילד
כשמו. מי שקונה טיפול רפואי, משלם כעדו.

הארמון נבנה על־ידי חולים שהקיאו דם, פשוטו
כמשמעו.

כמה טוב היה להיות ישראלי!

יכול לעבור ניתוח. אבל כל אזרח יודע שאם יתחוב כמה
לירות לידיו של רופא קופת־חולים, באמתלה של ביקור
פרטי, יזכה בטיפול טוב יותר, לריפוי מהיר יותר.
ומכיוון שאין מישפחה נורמלית מפקירה את יקיריה
לייסורים ולמוות מבלי לעשות את כל האפשר למענו,
פירוש הדבר שגם בישראל יכולה מחלה לגזור על מיש־פחה
הרס כלכלי.

לא, זה לא יכול לקרות אצלנו. כי אכן
הקמנו חכרה אחרת, מתקדמת, מוסרית, מודרנית,
יהודית, הומאניסטית, אור לגויים.

מציון יצאה התורה. יצאה מבלי לומר
שלום.
ה יטקרה כיייטראל בשנים האחרונות בשטח זה
(*! ראוי לתואר ״דה־סוציאליזציה״ .חיסול הערכים החברתיים,
וירידה לשלב מוסרי וחברתי פרימיטיבי יותר.

לא נותר עוד שמץ של אמת כאמונה שבישראל
הכל שווים כפני המוות, כפני המכ־אוכ,
כפני הסכל הגופני.

העשיר יכול לרכוש לעצמו טיפול רפואי טוב יותר,
ניתוח מהיד יותר ובתנאים המבטיחים הצלחה רבה יותר.
תצפית־החיים של אדם עשיר טובה יותר מזו של עני.

ככסף אפשר לקנות חיים.

נותרה לנו רפואה סוציאלית כלשהי. עני זוכה בטיפול
רפואי כלשהו. עני יבול לקוות לאישפוז. גם עני

ך* דה־סוציאליזציה של הרפואה הישראלית אינה
1 1תופעה בפני עצמה. זהו רק חלק מבעית במייוחד
של תופעה כללית — הדה־סוציאליזציה של החיים בישראל,
ההתפרקות הכללית מערכים חברתיים ואנושיים,
ליברליים וסוציאליים בימישטר הקיים.
התופעה פולה עטופה במעסה עבה של צביעות. היתד.
דרושה השערורייה המחרידה של פרשת הויכמן, הגובלת
בסאדיזם, כדי שידובר בגלוי במצב שהיה ידוע לרבים
מזה זמן רב, וששר־הבריאות הסוציאליסטי העלים אותו,
בדיוק כמו קודמיו.
צביעות זז היא אחד מאבות החטאת. אילו דובר בגלוי
על מצב הרופאים ועל אי-יכולתם להגיע לרמת־מחייה
הנראית להם, בוודאי.היה נמצא פיתרון גלוי,
מוסרי ומעשי. אבל הצביעות השלטת מנעה זאת.

היה צורך להעמיד פנים כאילו עדיין קיימת
כישראל רפואה סוציאלית מפוארת. תחת
מעטה זה פשטה השחיתות, כמו סרטן כגוף.

מצב דומה שורר בכל רחבי החברה הישראלית. אין
הבדל בין פרשת הוכמן ופרשת מיכאל צור. החברה
הסוחטת כסף ממשלם־המסים כדי לבנות בית־חולים מפואר,
שבו יכול רופא חסר-מצפון לסחוט כסף מן הנדו־נים־למוות,
היא אותה החברה המשחררת מתשלום־מס
בעלי־הוז ״משקיעים״ ,המשתמשים בכסף לניהול ספס רות
פרועה ברחבי העולם.
ברפואה, כמו במשק, שולט אצלנו ״קפיטל-סוציא-
ליזם״ .במשק, הרווח הוא קפיטליסטי ושייד לבעל־ההון,
ואילו ההפסד הוא סוציאלי, דשייד לחברה. ברפואה,
המיתקן הוא סוציאלי, ונבנה מכספי הציבור, ואילו השימוש
בו הוא קפיטליסטי, לטובת חברי המעמד המייוחס.

אין שוויון כפני המוות, כשם שאין שוויון
כפני החוק. גנב קטן נשלח לכלא, גנב גדול
נשלח למלון־פאר. מי שידו משגת לשכור עו
רך־דין יקר כדי להצילו מאימת החוק, יכול
לשכור גם רופא יקר, שיצירו מאימת המוות.
הדיאגנוזה: החכרה הזאת חולה. אם לא
תזכה כטיפול כעוד מועד, היא תתנוון ותרקב.

במשך 17 שנים נחשבה מילחמת־סיני למיבצע צבאי מזהיר ־ אך
למעשה היה מיבצע בושל ביותר ששניאותיו טושטשו !הועלמו

קדט: הניוונלוו ווו1ו!נ1יוו
ך• שישה באוקטובר 1973 התייצבה למיבחבה ה־
^ אחרון מערכת התפיסות והמושגים המיקצועיים, אשר
עליה ולפיה ניבנה צה״ל, אורגן ואומן למילחמה משך
שנים.

התמוטטותה היתה מהירה ונחרצת בל־כך,
עד שהגייסות נאלצו לאלתר תחליפים כתוף
הלחימה, כדי שיוכלו להתמודד ולנצח בנסיכות
שכן נתקלו, ואשר לקראתן לא הוכנו.

בעמודים אלה פותח הפרשן הצבאי בנימין
עמידרור בשידרת כתבותיו, שנועדה לחשוף ולפרט
את השורשים העמוקים יותר להתמוטטות מערכת
התפיסות והמושגים של צה״ל ביום־הכיפו־רים.

בהקדמה
שפורסמה בשבוע שעבר, קבע עמי״
דרור כי ה״מחדל״ המפורסם של יום־הכיפורים
מילא רק תפקיד קטן באסון שאירע באותו יום,
וכי למעשה היו סיבותיו עמוקות הרבה יותר :
אי״הנכונות להבחין בכישלונות, מיסוד השגיאות
שגרמו לכישלונות אלה, וקידוש תורות-לחי-
מה פסולות ומוטעות לחלוטין, שהפכו לניכסי-
צאן־ברזל.
כמו כל המאמרים החתומים ב״העולם הזה״,
משקף גם מאמר זה את דעתו הבלתי־מצונזרת
של הכותב, והוא לבדו אחראי לה .״העולם הזה״
יפרסם ברצון דיעות סותרות, ברמה דומה, ומזמין
את האישים המעורבים במאורעות המתוארים
להגיב בצורה הולמת מעל עמודי עיתון זה.

בשלביה הראשונים של המילחמה אומנם ניסה צה״ל
ללחום בשנית את מילחמת ששת־הימים. אבל המערכת
שהתמוטטה נוצרה לא ביוני 67׳ ,אלא עוד קודם־לכן.
הניצחון המרשים ההוא רק חיזק ואישר, כביכול, את
התפיסות אשר גובשו והונהגו בצה״ל כליקחי ״מערכת*
סיני > 1956 היא־מיבצע קדש.
מערכת־סיני סימנה את קיצו •של השלב הראשון בהתפתחותו
של צה״ל, שלב תש״ח. אי־שם בחודש אוקטובר
73׳ הסתיים השלב השני• ,שלב ״קדש־כיפורים״.
אולם אם ברצוננו להבין היטב את צר,״ל של כיפורים,
אין די לנו שנשוב נחזור לערב ה־ 29 באוקטובר
,1956 בו נפתח מיבצע קדש, אלא עלינו לפנות אל
האדם — רב־אלוף משה דיין, הרמטכ״ל הרביעי של
צד,״ל, אשר חותמו האישי טבוע לא רק בקדש, אלא גם
בצבא אשר יצא אז למילחמה.
— מאח

דייו ה טו ב ו הר ע
** ה״ל של תש״ח היה, בעיקרו, אירגון ״ההגנה״
*0בגילגול כעין־צבאי. צה״ל של קדש כבר קנה לעצמו
והטמיע בתוכו הרבה ממאפייניו של צבא רגיל,

השואף לחשוב, להיבנות ולפעול על־פי שיקולים ומושגים
מיקצועיים מובהקים.
ההשפעות הפוליטיות והחברתיות שאיפיינו את צה״ל
הישן נעלמו מיורשו, והופיעו בו מרכיבי״עוצמה חדשים,
אשר בילעדיהם לא יתואר צבא מודרני — חיל־אוויר,
טנקים, ארטילריה, צנחנים. הללו הופעלו עתה במיסג־רות
יחידתיות ועוצבתיות — עד אוגדה — ועל פי תורות
ותפיסות עדכניות, ילידות מילחמת־העולם השנייה:
״שיתוף פעולה בין־חילי ובין־זרועי,״ ״ציוותי־קרב,״ ו-

עוד.

מבחינה מעשית, לא נצטרפו בל השינויים
הללו למהפכה אמיתית, היורדת עד לשורשים.

נימין
ע מי ד רו ר -

לכך נדרשה, כתנאי מוקדם, החלפת המנטאליות הבסיסית
של צה״ל, מורשת ההגנה והפלמ״ח, במנטאליות
מיקצועית אמיתית׳ הנוגדת אותה בתכלית. אבל המחדשים
עצמם היו כנראה ספוגים מדי במורשת מוצאם,
וכל שעלה בידם הצטמצם להקהיית אופייה הבלתי־מיק־צועי
— ביודעין, לא יותר. לכן, כל השינויים החשובים
אשר דמנו קודם בוצעו, בפועל, באורח חלקי, ובתקופת
קדש עדיין לא יצאו מרביתם מגדר התחלות שיטחיות.
נגזר איפוא על צה״ל שישפר את עצמו בתהליך איטי,
ממושך ויקר של ״ניסיון וכישלון.״

תופעה זו נתגלמה כבל הרמטכ״לים •טל
צה״ל עד יום־הביפודים — אכל כמיטה דיין
אולי יותר מבאהרים. כרמטכ״ל, הציב דיין
את צה״ל על הדדף העקרונית הנכונה, וגם
דחף אותו עליה במה צעדים. ליותר מזאת לא
היה, כמסתבר, מסוגל.
תרומתו הראשית של דיין לצה״ל היא העלאתה המהותית
של רמת ה״דבקות במטרה״ והחלטיות הביצוע אצל
החייל הפרט, כמו אצל היחידה והעוצבה בשלמותן, בכל
צורות הקרב ובעיקר בהתקפה.
כפי שהראה קדש, התפתח חיל־האוויר בכיוון זה
בכוחות עצמו. אך לגבי הצבא בכללו ולצורך התפיסות
האיסטרטגיות והאופרטיביות המנחות אותו. קובע יותר
אופיים של כוחות היבשה. עליהם, ולא על חיל־האוויר
(או חיל־הים) ,מוטל לתקוף כדי לכבוש יעדים שבשטח
האוייב — או להימנע מכך ולהסתפק בהתגוננות בלבד.
מכשיר הביצוע, ההדגמה וההטמעה של התקנים ה
חדשים
— שלראשונה בתולדות צה״ל התאימו למקובל
בכל צבאות המכבדים את עצמם — היו יחידה 101 ואחר-
כך הצנחנים, אשר יוצרם ומפקדם, אריק שרון, קבע אז
כי ״לא חוזרים אם אין מבצעים.״ תקנים אלה היו גבוהים
בהרבה מאלה -שנהגו לא רק בצה״ל של תחילת
שנות החמישים, אלא גם ביחידות ובעוצבות של תש״ח.
היתד, זו תרומה בעיתה.
ב־ 1948/9יכו׳לנו לנהל מילחמה בת שמונה חודשים
עם צבאות־ערב. אבל מייד לאחר־מכן נשתנו הנסיבות.
ברור היה בי מכאן ואילך עלינו להשיג כל יעד צבאי
הנראה לנו נחוץ או חיוני, תוך כמה ימים, ואם נאחר —
נחמיץ. אילמלא שינוי הערכין, אשר דיין היה מחוללו
הראשי, לא היה צד,״ל מסוגל למלא את יעודו במיג-
בלות שנוצרו.
מישקלו של שינוי זה כה מכריע, עד שניתן להשוותו
רק לפירוק הפלמ׳׳ח על־ידי בן־גוריון ולבניית צד,״ל
כצבא־מילואים מהיר־גיוס, על־ידי ייגאל ידין.
את העלאת התקנים השלים דיין בשני צעדים נוספים.
הראשון: הוצאת בעלי התפקידים הוותיקים והקשישים,
והחלפתם בקצינים צעירים ורעננים יותר. השני:
העברת בסיסה של לוחמת היבשה בצה״ל מן הרגלי
והנשק האישי, אל הרק״מ — רכב־הקרב־המשוריין
— המסתייע במטוס• בפועל אומנם לא תרם דיין עצמו
הרבה לעניין האחרון, ואף הפריע לעיתים את העושים
במלאכה זו. אך בכל זאת היתד, התרומה תרומתו, כי האחריות
הסופית להנהגת השינוי נחה עליו — והוא היה
הנושא בנטל הכישלון, אילו נגרם.

דיין הרמטב״ד הוא •טהציב ב״הדש״ צה״ל
חדש ומשופר, בעד תבונות ׳טהפכו נבסי־צאן

ברזל. משה דיין המצביא הוא שתיבנן את
המיכצע וניהל אותו. הכרחי הדבר שנבחין
כין השניים, משום שהרמטכ׳׳ל הטוב התגלה
במצביא גרוע.

המצ בי א ה 3ו<נול*
ך* תכונות שגילה דיין כמפקד־גדוד וכרטמכ״ל היו,
1 1כשלעצמן, חיוביות, והן חיוניות למצביא — בתנאי
שהן מופעלות בכפיפות ל״עקרונות המילחמה״ ,ואינן
גורמות הפרת כללי־הלחימה הרלוונטיים.

מתכננו ומנהלו של מיכצע ״הדש״ לא מילא
אחד הדרישות הללו. להיפר. הוא חש חי•

גה אז עדיין משלב הבנת התשתית הלוגים•
טית.

רות מפליגה מציווייהס, עד שאפשר לייחסה
רק לאי־ידיעתם או לחוסר־הכנתס.
הפרובלמטיקה של הצבת הכוחות בשדה־הקרב, הוגדרה
בנוסחים שונים. אבל כולם ממצים, בלשון שונה,
את העקרון הנקרא ״ריכוז הכוח והמאמץ״ וקובעים את
טיב המצביאות והצלחתה ביחס ישר למוצלחות יישומו.
בקדש הפר דיין עיקרון זה בכוונה תחילה, עוד בשלב
התיכנון, בעיקר על־ידי ההצנחה במיתלה.

פו לי טי ק אי, לאגנרל
** טרות מיכצע קדש, כאקט צבאי, הוגדרו על־ידי
דיין בפקודת המיבצע :
״א. ליצור איום צבאי על תעלת־סואץ, על־ידי תפיסת
יעדים סמוכים לה ;
.ה. לכבוש את מיצרי מיפרץ אילת ;
ג. לשבש את מערך הכוחות המצריים בחצי־האי
סיני, ולהביא להתמוטטותם.״

תוך כף הפגין דיין גם שאיננו מכין כראוי
את תכונותיהם של מרביכי-העוצמה החדשים
של צה״ל — חיל־־האוויר, שדיון, צנחנים — וכי
איננו יודע את כללי הפעלתם הנכונה ואיננו

״הברקוד של ד״ 1גרמה
לשינוי התוכנית חטובה ולביצוע
מעשה־שטות משנן במיתלה

חוסו הגישה הביקורתית שו
מומחים זרים לצהיל גום
ואשרות מסוכנות ביותו

מכיר את אופייה של מילחמת התנועה הממונעת.
בסיפרו
משה דיין כתב הביוגרף שלו, שבתאי טבת :
״בשלב זה נראה דיין כאילו נוהג הוא בגדוד 89 בלוד.
אלא שבמקום ג׳יפים וזחל״מים עמדו עתה לרשותו תשע
חטיבות וחיל־האוויר, ובמקום לוד — כל מרכז סיני.״

רק נשמיט את ״כשלם זה״ ,ולפנינו הגדרה
מדוייקת של רוחב, עומק וטיב הכפים ה־מיקצועי,
עליו תוכנן ״קדש״ ,וגם נוהל כפועל.
אד בטרם נבחן את התוכנית עצמה, צריך שנכיר את
ריקעה ואת תנאיה.

צ 3א ה גו הלס (,

שאום : 1956ד״ן במיסדו הניצחון

ץ* כל ה״פיכוכים״ שבין ישראל לצבאות ערב, מיו-
ק*) חד קדש בכך, שבו ישראל היא שפעלה בשיתוף עם
צבאות אחרים — במיקרה זה, הכוחות האנגלו־צרפתיים
שפלשו לאחור התעלה במיבצע מוסקטיר, לאחר הלא-
מתה על־ידי גמאל עבד־אל־נאצר — בעוד מצריים ניצבת
לבדה. מערכת־סיני, שהחלה ב־ ,29.10 נסתיימה ב־
5.11 בכיבוש כל חצי האי על־ידי צה״ל. כידוע, נסוג
צה״ל כעבור כמה שבועות מכל כיבושיו, אבל רק עקב
לחצים מדיניים, ולא מפני סיבות צבאיות.
חצי־האי סיני מוכר בוודאי לקוראים, אולם תמונתו
הצבאית כיום שונה מאוד מזו של •1956 מערכת־הדרכים
שבמרחבו היתה דלה בהרבה, וגם איכותן היתד, גרועה
יותר. האחור החשוב, בו התנהלה הלחימה, נמצא סמוך
לגבולו המיזרחי — ב״קידמת סיני״ — ולא בשוליו ה מערביים.
מלבד צירי האורך (מיזרח־מערב) הראשיים
וכביש התעלה, היה כל מערב סיני ריק מדרכים. טסה,
בלחה, ביר־תמדה או הג׳ידי היו בקדש ציונים חסרי
חשיבות במפות — אם אכן נזכרו בן. שדה־התעופה ה ממשי
היחידי שבכל חצי־האי נמצא אז באל-עריש, כ ירושה
בריטית. מלבדו נמצאו שדות קטנים בביר־גפגפה,
ביר־חמה ושארם־אל־שייך. אף אחד משדות סיני לא
שימש אז בסיס פעיל למטוטי־לחימה מצריים.
בסוף 1956 היה הצבא המצרי שקוע בעיצומו של
תהליך התעצמות מאסיבי ביותר, לפי מושגי הימים ההם
.״עיסקת־הנשק הצ׳כית״ ,שהיתה למעשה סיוע צבאי
רוסי, וכן רכישות במערב, בעיקר מבריטניה, הזרימו למצריים
אמצעי־לחימה שונים: מטוסי־סילוו, טנקים, ארטילריה
ושאר סוגי ציוד, כולם מתקדמים מכל מה שנמצא
אז בידי צה״ל. לאחר עיכולם יכלו להפוך את הצבא המצרי
לצבא בעל יכולת התקפית, הנהנה מעליונות כמותית
מכרעת על צה״ל.

לשירות פעיל. מצד שני קיכלה ישראל, ממש
ערב המיבצע, במות נככדה של אמצעי-להימה
מצרפת. צה״ל, שלא באוייכו, יבול היה ל-
השמיש מייד את בולם, להוציא חלק מן המטוסים
החדשים.

כעת המערכה עצמה, לא הגיע איום זה
לכלל מימוש. לא בל האמצעים שהוזמנו בכר
הגיעו למצריים, וממה שהגיע, הופנם רק חלק

הניצחון שי קדש:

סיבות אלו, וכן הצורך המצרי להקצות כוחות מול
מוסקטיר, היטו את מאזן יהסי־הכוחות הכמותיים בחזית
סיני לטובת צד,״ל, אם כי לא במידה שהיתה מכרעת
כשלעצמה. באוויר נמצא צד,״ל בנחיתות כוללת, שמקורה
לא במיספר המטוסים, אלא בהיות רובם מטוסי-
בוכנה, מול חיל־האוויר המצרי, שהיה על טהדת הסילונים.
אבל בטווחי המטוסים דאז, נודעה חשיבות מכרעת
גם לאיזור ההתנגשות.
באיזור המיתלה, למשל, הסמוך מאוד לבסיסי האוויר
של התעלה, נהנה חיל־ד,אוויר המצרי מייתרון י מכריע,

חידהאוויר שי צהי־ל
והאימפוטנטיות המצויה הצילו
אח הצנחנים במיתלה
כי מטוסינו פעלו שם בקצה רדיוס היעילות שלהם ; ואילו
בקידמת סיני התהפכו היוצרות לטובת ישראל.
זרועות הים של שני הצדדים היו חלשות ביותר,
ומלכתחילה לא יכלו להשפיע משמעותית על התפתחות
המערכה.

כנסיבות אלו — ובניגוד בולט לכד המיל־חמות
שקודם ל״קדש״ ואחריו — היה כ1956-
הצכא המצרי כסיני מאורגן וערוך להגנה
כלכד. התארגנותו למילחמת-התקפה לא חר
לשם
כך תוכננו שלושה שלבים.
כיצלכ הראשון (ליל 30.10־ ,)29 יוצנח גדוד אחד
מחטיבת 202 בצידו המערבי של מעבר המיתלה (אשר
אורכו הכללי ב־ 20ק״מ) .זאת — כדי להפתיע ולבלבל
את הפיקוד המצרי, לחסום את ציר הדרום בפני תיג־בורות
ולאפשר תנועה דרומה, אל שארם.
מבחינה מדינית נתכוונה ד,הצנחה לקבוע את עובדת
נוכחות צד,״ל בקירבת התעלה כבר בשלב ההתחלה, ולהמציא
לבריטים מעין־עילה לפלישה. ובהתאם לתנאי
החוזה עם מצריים, שנחתם עם עזיבתם את איזור התעלה
ב־ ,1954 היו הבריטים רשאים להתערב במיקרה של איום
צבאי על התעלה, שאז שימשה עדיין ״עורך החיים״ לאימפריה
המצטמקת שלהם).
באותה שה תחצה את הגבול ליד כונתילה שאר החטיבה
— 2גדודים עש טנקים, ארטילריה, תחת המח״ט
אריאל שרון — ויחתור להתחבר עם הצונחים. בגיזרת
המרכז תתפוס אוגדה 38 את קסיימה, כמהלך פתיחה לכיבוש
אבו־עגיילה ולחדירה לעומק סיגי: וליד אילת
הכבוש חטיבה 9את ראסיא־נקב, כראש דרכה לשארם.
השלב ה*טני נועד לשמש שלב ביניים, שמיישכו
כ־ 24 שעות (עד ליל 1.11־ .)31.10מ־לבד כמה שיפורים
קטנים בשטח, והתחברות החטיבה לגדוי המוצנח ב־מיתלה,
הושעו המיבצעים. בכך התכוון דיין, לדבריו,
לשמור על האופציה של הצגת הצניחה כפעולת־תגמול־רבתי
גרידא (כפי שאומנם תוארה בהודעתו הראשונה של
דובר צד,״ל) ,מה שהיה מאפשר הפסקת הפעולות —
אילו הכתיבו זאת הנסיבות המדיניות — בטרם נסתבכו
הכיחות בקרב.
במישור הצבאי, התכוונה ההפוגה להמשך הטעיית המצרים
ביחס להיקף המיבצע ומהלכיו. סיבה שלישית
שאין דיין מזכירה היתד״ שלצרכי יצירת ההטעייה וההפתעה
עוכב גיוס־ד,מילואים עד הרגע האחרון והיה
מובן מלכתחילה שהמילואים לא יסיימו התארגנותם בזמן,
כפי שאמנם אירע בפיעל. מן הפי-ס״מים השונים, אין
לומר בוודאות שהעילה המדינית אומים היתה אותנטית, או
ששימשה רק תירוץ.

כבד מיקרה היו ההפוגה וההצנחה שגיאות
חמורות כיותר. אם אומנם עשה אותן
דיין מסיכות מדיניות, ודאי שהיה בכר אז פוליטיקאי
הרכה יותר מאשר גנרל.

השגת מטרותיו המוצהרות של המיבצע — פריצת
מערכי רפיח ואבדעגיילה, כיבוש כל סיני, הרצועה ושארם
— תיכננזת להתחיל רק בשלב השלישי והמסיים.
אשר מליל 31.10—1.11 ואילך.
מה שמכנה שבתאי טבת ״הברקתו״ של דיין במימד
היבשתי — היא ההצנחה במיתלה, שבאמצעותה ״החל
את המילחמד, מס־פה״ — חל גם במימד האווירי. בסדר
הקדימויות שהכתיב לחיל האוויר, קבע דיין: ראשית,

המנופץ במיצר טיראן, והמיסגד (שנהרס עדיי׳ צה״י) בשארם אי־ש׳ין

(המשך מעמוד )17
סיוע לכוחות־הקרקע ; שנית, הגנת שמי המדינה ; שלישית,
השגת העליונות באוויר׳ על־ידי השמדת חיל־ה־אוויר
המצרי.

זהו כדיוק היפוכו המושלם שר סדר הר,די־מויות
הנכון וההכרחי להפעלת עוצמת האוויר.

אף כי גם כך חיל־האוויר הוא ש״עשה״ את ניצחון
קדש, בכל־זאת לא הגיע אז לכלל מיצוייו המלא והמשכנע.

כעבור 48 שעות השמידו האנגלים והצרפתים
את חיל־האוויר המצרי, ונוצר רושם —
מוטעה — כאילו הישגי זרוע האוויר שלנו
נובעים, כמידה מסויימת, מסיוע זה.

וככוחות כלתי־מספיקים, כין מעבר המיתלה
ממערב, שיריון מצפון וחיל-אוויר מצרי ממעל.
אפשרות בלתי־סימפטית זו לא הועלתה כראוי בעת
תיכנון ה״הברקה.״ אולם כשהחלו בביצוע, נוכחו האנ שים
בשטח בקיומה, המאיים להתממש בצורת הזדמנות
מצרית להפוך את המבצע כולו לכישלון ישראלי גמור.

הישועה צמחה מן הצירוף הרגיל של חיל
האוויר הישראלי עם אימפוטנציה מצרית.
אבל גם כך בגרמו שיבושים למהלך הכל־מערכתי,

ללא. תלות באחרים ...על יחידותינו לכלול בתוכן את
האפסניה הדרושה להן עד ליעדן הסופי, ולא להיות
תלויות באספקה שוטפת בעת תנועתן ...כמו־כן על כוחות
הרגלים(!) והשריון שלנו להשתדל לעקוף את !מוצ בי
האוייב, להשאירם בעורף ולהמשיך בהתקדמות...״

עצם הרעיון, שבמערבה מסוג ״קדש״ ניתן
להפעיל בל אחד מן הבוהות ומן המאמצים
העיקריים ללא תלות באחרים, וללא אפשרות
של העברת יהירות ועוצכות ושינויי משימות,
יש כו משום הודאה כרודה — אם־גם אולי לא
מודעת — כהעדר יכולת מספקת לשלוט כיעילות
על כוחות גדולים כקרב מורכב ונזיל.

ה איוו לתשלהמיסלה

אי-יכולת זו גם הוכחה בפועל במהלך המיבצע. כתוצאה
ממנה עמדה ניצולת הכוחות על רמה ירודה ביותר,
על־אף שהלחץ המדיני להפסקת הלחימה הלך וגבר.

** הלכו המקורי כיותר של דיין בקדש היה הצ־
10 נחת הגדוד במיתלה.

מח שבה מחרה מאד

כו ובהקשרו נתגלו ונתגלמו כל שאר מומיה
הראשיים שד התוכנית ובן שגיאות נוס פות,
שנגרמו כמהלך• הביצוע.

ץ* •טונה עוד יותר היא המחשבה, שכוחות לוחמים
10 ממונעים מודרניים יכולים לשאת עימם את כל הלוגיסטיקה
הנחוצה להם מראשית המערכה ועד סיומה,
לצורך לחימה ותנועה בחדירה של מאות קילומטרים. אם
יעשו כן, יסרבלו עצמם עד־מוות. לכן, תלותם בקווי-
אספקה טובים ומאובטחים היו בגדר מושכל ראשון. אספקה
מן האוויר הינה התחליף היחידי, ואף היא יפה
רק למישכי־זמן קצרים, ובתנאי שהלחימה איננה כבדה.
ב״קדש״ ירדה אלטרנטיבה זו, כנראה מעל הפרק, משום
שכל מטוסי־התובלה הועסקו בתיספוק חטיבה .202
כך, כבר ביום השני של הלחימה, נאלץ דיין עצמו
לכתוב ביומנו, כי ״בעיית האספקה עתידה להחמיר ביותר
לכשתאזל מנת המזון, התחמושת והדלק שהיחידות
נושאות עימן, ויש להבטיח בהקדם צירי־תנועה להובלה
שוטפת של אספקה וציוד.״

בפקודת־המיבצע ״קדש נ״ ,א־שר שונתה על־ידי דיין,
ייעד אג״ם — אשר בראשו עמד אז מאיר עמית —
את חטיבת הצנחנים לכבוש, בהצנחה ובהנחתה את אל־עריש.
מהלך זה עמד בהתאמה מלאה להיגיון המיבצעי
הממשי, וגם ללקחיה החד־משמעיים של מילחמת־העולם
השניה, בכל הנוגע למיבצעים מוצנחים•
מבחינה מיבצעית, הובטח כך כי חטיבה 202 אכן
תופעל במיסגרת המאמץ החשוב ביותר, המכוון לתפיסת
פיתחת רפיח — אל־עריש, השטח החיוני של קידמת-
סיני. מפני הטווח הקצר ניתן היה להנחית שם במהירות
את כל החטיבה, ולא גדוד בודד ממנה, וגם לתגברה
במהירות וללא קשיים מיוחדים בכלי־נשק כבדים וברכב.
אומנם, שלא כבמיתלה, היו הצנחנים צפויים באל־עריש
להיתקל בכוחות ניכרים של האוייב, ובכללם טנקים
וארטילריה. אולם היתרונות היו מאפשרים להם
לעמוד בכך, בעיקר כאשר באמור זה יכול היה חיל־האוויר
להגיש להם סיוע בעל עוצמה רבה, העולה לאין־
שיעור על זו שהיה מסוגל לה במיתלה, בעוד המטוסים
המצריים מנועים כמעט לחלוטין, מחמת הטווח הרחוק,
מהתערבות יעילה. בהיותו מבוצע בתיאום עם התקפותיהם
*של שני.הכוחות העיקריים — אוגדות 77ו־38
— ועם חדירות שריון קצרות־טווח, היה מהלך זה גורם
מייד לשיבוש של ממש במערך המצרי כולו.

הכעייה התעוררה כמציאות, אכל את
התיבנון הינחה חלום.

לא אסתכן מדי כהערכה, שבכד היתה ההגנה
המצרית כבד קידמת-סיני מתמוטטת
תוך יממה אחת, או יממה ומחצה.

נוסף על כך, גם אילו נקלעו באל־עריש לצרות, לא
היו הצנחנים גורמים. כפי שגרמה ההצנחה במיתלה,
להסחת כוחות או מאמצים, משום שהדרך אליהם עברה
דרך יעדיהם המתוכננים של הכוחות העיקריים.
נסיון מילחמת־העולם השנייה מורה כי פעולות מוצ־נחות
נגד צבא סדיר, בתנאי־שטח כשל אירופה המערבית
או המרחב, יכולות להועיל ואינן מסכנות מדי את
הצונחים, רק בהיותן מבוצעות במרחק ובאופן שיאפשרו
לפעול מייד בתיאום טקטי עם מאמץ עיקרי המבקיע
לכיוונם מתוך השטח הידידותי ובנסיבות של יתרון אווירי
ללא עוררין, המנוצל למתן סיוע אווירי מתמיד.

שינוי משימת הצנחנים, כפי שנקבע על
ידי דיין, סתר את הכללים הללו, ביטל כאחת
ומראש את כל היתרונות המכריעים המתוארים
וגרם, כרמה האופרטיבית, לפיזור הכוחות
ולפיצול המאמצים.
בקדש היתד׳ חטיבת הצנחנים עוצבת החי״ר היחידה
בצה״ל בעלת כושר ביצוע התקפי של ממש.

בשלחו אותה לכיוון המיתלה, שלל דיין
את מחצה מן הגזרות כן הוכרעה המערכה,

1ן * 1ך ! 1י זירת סיני בתקופת קדש. שלושת החיצים
• ייייי מסנזניס את שלושת הצירים העיקריים.
הקרבות העיקריים התנהלו לפריצת מערכות־האוייב
שבראש הצירים האלה, ולאחר־מכן לחדירה לאורכם.
המיצנח מסמן את מקום הצנחת גדוד הצנחנים במיתלה.
שתרמו בעיקר לכישלון באבדעגיילה. על הקרקע נעשה
רק מהלך אחד שהיה בו משוט תיקון כלשהו של חוסר־האחריות
המתוכנן, בעת שאלוף פיקוד הדרום הכביס את
חטיבת־השיריון 7אל עורפה של אבו־עגיילה מייד עם
פתיחת המערכה, ו־ 48 שעות לפני המועד המתוכנן.

אופייני הדבר, שמעשה נכון והכרחי זה
נעשה תוף הפרה מפורשת של פקודות דיין.

התפע לו תיל דו תי ת
ך* היסטוריון הצבאי האמריקאי ס.ל.א( .״סלאם״)
1 1מרשל, הוא ממעריציו הוותיקים של צה״ל.

אי־הבנת מציאות המיבצעים מונחת גם ביסוד ד,הנ־חייה
לעקיפת המוצבים, תוך הפריצה לעומק. הביטוי עצ מו
שאול מן המינוח הקלאסי של הבליץ, אלא שהיישום
איננו מתאים. דברים אלה יפים, ככלל, לרמה האופר
טיבית ויש להבינם בערך כך: לפניך ׳שלושה צירים
אלטרנטיביים, המובילים לאותו יעד מערכתי. על שניים
צפוייה ההתנגדות. לכן הרהר-נא, שמא מוטב כי תנוע
על השלישי, תוך שאתה עוקף את ההתנגדות — ותפילה
בליבך, שלאחר החדירה לא ינצל האוייב את העזתך,
ויעלה לנתקך מן העורף, ולאחר־מכן ישמידך בנחת.
עקיפה כזו איננה אפשרית, בדרך־כלל, ברמה ה ט
קטית (היא רמת הביצוע הפיזי בשטח).

כלומר, אם עליך לנוע כציר מסויים, ואין
לך ציר אחר, תאלץ לתקוף ולפרוץ כל מוצב
או מיתחם אוייב הממוקם על הציר לפניך
ושולט עליו. אחרת לא תובל להשתמש כציר.
כך אירע כסיני. שוס מוצב או מיתחם־אוייב
לא נעקף ולא הושאר כעורף. תמיד נדרש להביסו
בהסתערות, כדי לפתוח את הציר עליו
ישכ.
הניסיון היחידי לעקיפה, במובנה הנכון, נעשה בעת
שחטיבה 7חדרה לעומק ׳סיני, ולא על הכביש, החסום
על־ידי מערך אבו־עגיילה, אלא מדרך־עפר צדדית, ה־יוצאית
מקסיימה. אבל במהרה נטחנה דרך זו לאבק,
ושיירות האספקה הגלגליות אל חטיבות 7ד 202 לא
יכלו לעבור עליה. כתוצאה, ראה דיין שוב להתערב אישית
למען זירוז פריצת ציר הכביש, באמצעות התקפות
חפוזות וחזיתיות־למעשה על המוצבים החזקים של אום־
כתף ואום־שיחאן. בלחצו הונחתו שלוש התקפות־מצח,

התוכנית היתה גרועה ^ האפתעה לא הועילה
אוויליים

הצנחנים נשלחו למשימה מסוכנת

והסיחה אל יעד שולי לחלוטין, כו היה עליה
לשכת כחיכוק ידיים, או לבצע לחימת־הגנה.
ביזכוז טוטאלי זה היה כשלעצמו חטא, מה-גם
שהשלכותיו היו גרועות ומזיקות כיותר.

סכוהד צו חוי ס
ף* פי שנראה בניתוח קרב המיתלה, גרמה ״הברק תי
תו״ ,של דיין להסחת חלק מכריע מעוצמת הסילונים
של צה״ל — ובמיוחד — רוב מטוסי המיסטו 4
העל-קוליים — בתוספת כל נפח התובלה האווירית, למתן
חיפוי ותיספוק מאמץ משני, אשר בגלל מיקומו, היקגה
יתרונות ראשוניים מכריעים לחיל־האוויר המצרי והגביל
ביותר את יעילות מטוסינו. לפחות מצד ההיבט האווירי,
ניתן היה להבין איכשהו מעשה ממין זה, אילו רק קדמה
לכך השמדת חיל־האוויר המצרי. אבל מסיבות שונות,
אשר קשה להבחין אם מקורן האמיתי, טמון בבורות
מיקצועית או בחישובים מדיניים, הוחלט שהדבר לא
ייעשה. כתחליף, סמכו על התקפת, האוויר האנגלו־צרפ־תית,
שיועדה ל־( 31.10 ואשר בפועל בוצעה רק .)1.11-1

כתוצאה מן המצב האווירי וממהלכי-נגד
מצריים על הקרקע, עמדה חטיכת-הצנחנים
כפני סכנה מוחשית של הילחצות, כשטח נחות

דוגמת רבים וטובים כין הקולגות שלו,
מלידל-הארט ומטה, אין גם מרשל מפעיל לגבי
צה״ל את שיטות-החקר הקפדניות ואת קני
המידה הכלתי-מתפשרים שכולם רגילים לדון
בהם את צכאותיהם־שלהם. התפעלותם הכל
תי־מכוקרת — ובמידה רכה מדי, גם הבלתי-
מבוססת — של גדולי המיקצוע הללו, תרמה
רבות לאמונתם הבנה של קצינים כצה״ל, כי
צבאנו הינו כאמת הטוב כצבאות אשד כעולם.
גם כיום עוד מצויים בצה״ל מפקדים מן הדור הישן,
שאינם מבינים גדולים בלוגיסטיקה, ואינם מודעים היטב
לקשייה.

אולם אלה שואלים לפחות כעצתם של קצי־ני-המטה
הנוגעים כדבר ומתחשכים כה, ואינם
הופכים את ״בורותם בלוגיסטיקה״ תשתית
מיבצעיהם.
כבך שונים הם ממשה דיין, כעת שגיבש
את ״קדש״.
באחדו הפרה מכוונת של עיקרון ״ריכוז הכוח״ עם
ראייה בלתי־ריאלית של תמונת המיבצעים ושל צידם
הלוגיסטי, כתב דיין :״אנו נבנה כוחות נפרדים למשימות
העיקריות, ועל כל כוח יהיה להגיע בקרב אחד, בנשימה
אחת, ליעדו הסופי ...יש לתכנן פעולת כל כוח

^ רעיונות דיץ היו
חיל־האוויר היציל

אשר נהדפו באבירות כבדות. מפני סיבה זו ועוד אחרות,
יצא מבחינת מערכת קדש שכר עקיפתה של 7בהפסדה.

האפ תגו השלא הי ח ה
^ כל •טלכי גיבוש קדש, תיכנונו וביצועו, התאמץ
4דיין מאד ליצור ולקיים הפתעה מירבית, שתגרום
להתערערות. הפיקוד וההגנה המצריים. לשם כך איחר
ושיבש את גיוס המילואים; הצניח את הגדוד במיתלה;
נטל ביודעין סיכונים אוויריים, אשר בעיניו נראו נוראיים,
השהה את כל המיבצעים, מיד לאחר תנופת הפתיחה,
למשך 24 שעות: וטילטל את חטיבת הצנחנים אל
חצבה, להרשים את הירדנים ומישם לסיני, בדרך משובשת
בה איבדו — בתוך שטח ישראל — יותר כלי-רכב
קרביים ותובלתיים מאשר בכל נתיב הקרבות שבסיני.

אף בל המאמץ היה לשווא, בל הסיכונים —
לחינם. המצרים אומנם הופתעו כליל, אד רק
מבחינה אקדמאית. כשטח, לא שיבשה האפתעה
דכר, מילבד אצל כוחותינו.

ההסבר לכישלון פשוט בתכלית. תוכנית ההגנה המצרית,
ככל שהיתה רחוקה משלימות או משנינות, הצטיינה
כשלעצמה ביסודיות רבה. כל הכוחות המייעודים לתפוס
(המשך בעמוד )22

במדינה

(המשך מעמוד )14
גם כאשר הוא עושר רושם של בן־תרבות.
!• דינו של סייען לאוייב או למחבל,
כדין האוייב או המחבל עצמו.
הדברים שגרמו לזעזוע בקרב קציני
צה״ל שלידיהם נפלה החוברת, הובאו לידיעת
הרמטכ״ל. מייד ניתנה הוראה להחרים
את כל טפסי החוברת־ ולהשמידם.
אלא שהיה זה מאוחר !מדי. הדברים התגלגלו
ופורסמו ברבים. היה זה רק טבעי
שהתעמולה הערבית תנצל את לאומנותו
וקנאותו הדתית של רב־צבאי חסר־אחריות
כנגד ישראל, היהדות וצה״ל.
כאשר התבקש הממונה על הרב זמל,
הרב הצבאי הראשי האלוף מרדכי סימן,
להגיב על הפרשה, הוא התחמק מאחריות.
הוא טען אז כי מאמרו של זמל עוסק
בבעייה הלכתית מופשטת, שאין לה השלכה
מעשית לחיי יום־יום, ואין בכוונת
איש ליישם אותה כעיקרון להתנהגות
חיילי צה״ל בעיתות מילחמה או בעיתות
רגיעה ושלום.
אלא שהתגובה החמקנית לא הספיקה.
השבוע נאלץ הרב הצבאי הראשי לצה״ל
לסרסם בביטאון צה״ל, במחנה, מחקר
הלכתי משלו, שעסק בין השאר גם בסוגיית
טוהר־הנשק על־פי ההלכה. מימצאיו של
הרב פירון היו הפוכים לחלוטין מאלה
של זמל.
קבע הרב פירון :״השקפת עולמה של
היהדות גורסת הדגשת הרמה המוסרית —
שעיקרה הסלידה משפימות־דמים וראיית
כל אדם, ללא הבדלי לאום, גזע ואמונה,
כיצור אלוהי. תפיסות אלה תורגמו בתקופתנו
למינוח המודרני של טוהר־הנשק
של צבאנו. עיקרו של זה הוא הצו המוחלט
למנוע כל שפיכות־דמים מחוץ
לשדה־הקרב ולהקפיד הקפדה מוחלטת, באיסור
חמור, על אי־פגיעה באוכלוסייה
אזרחית בלתי־לוחמת ובכל אדם בלתי-
מזויין באשר הוא. בגישה זו תיפארת המוסר
של צה״ל, ובה כוחנו ועוזבו כלוחמים,
כבודנו וייחודנו כיהודים.״
ספק אם מישהו בעולם יצטט פסק-
הלכה זה של הרב הצבאי הראשי לצה״ל
כדי לסתור את ההסתה הגזענית שפירסם
הרב זמל. קשה יהיה לתקן את הנזק שגרם
זמל לתדמיתו של צה״ל. אולם טוב ש חיילי
צה״ל יהיו מודעים מעתה גם לתוקף
ההלכתי שיש למושג טוהר־הנשק בצה״ל.
מישטרה פסטיבל
קיבוצים יפעל ׳הדומי 1סגרי
המשבר החמור באירופה נותן אותותיו בענף היהלומים בישראל. מיפעלים
שייצאו בעיקר לאירופה, מתחילים לסגור את שעריהם ולפטר את הפועלים. בשבוע
שעבר נודע על כמה מיפעלים כאלה. הידוע בהט הוא מיפעל היהלומים של
אפרים חוצ׳נר, מן הוותיקים והגדולים בענף. כן נסגר עוד מיפעל גדול וידוע,
בפתח־תיקווה.
המשבר הוא בעיקר באיטליה וגרמניה, שהיו קונות קודם מדי״חודש בסכומים
נכבדים. יש לצפות לסגירת מיפעלים נוספים בחודשים הקרובים.
תפיסתו של היהלומן הישראלי יצחק נתנאל, כחשוד בהברחת יהלומים
לאיטליה, גורמת למבוכה רבה בבורסת״היהלומים ברמת־גן, שבה היה חבר. נתנאל
חייב סכומי־כסף ניכרים ליהלומנים כאן, החוששים כי החרמת הסחורה שנתפסה
אצלו תגרום לחוסר-יכולת לפרוע להם את החובות. בין הנושים של נתנאל גם
חתנו של נשיא בורסת־היהלומים משה שניצר, היהלומן אשר גרטלר.
שניצר עצמו שרוי במבוכה, כיוון שרק לפני ימיט אחדים הצהיר על התנגדותו
להקמת בורסת־יהלומים חדשה, בגלל חששו כי אלמנטים לא־סולידיים ייכנסו
אליה, ואילו עתה נתפס כחשוד בעבירה פלילית, דווקא חבר־הבורסה שהוא משמש
כנשיאה.
שוב שמועות
פיחות בחוגים כלכליים פשטו שוב שמועות
על פיחות קרוב של הלירה, עם שובו של
שר־האוצר יהושוע רבינוביץ מחו״ל.
מקור השמועות הוא מצבן הכלכלי
הקשה של תעשיות הייצוא, המקבלות
כבר היום כ״ 2לירות תמריץ לכל דולר
יצוא, אולם התוספת אינה מספיקה
לכיסוי ההוצאות. יצרנים שיצטרכו להעלות
את השכר בקרוב שוב בגלל תוספת־היוקר,
ולשלם יותר על כלל השירותים

עיריית תל־אביב מגייסת בשנת־התק-
ציב הנוכחית כ 70-מיליון לירות בשוק
החופשי, כדי לכסות את הגירעון בתקציבה
— כך מסר גיזבר עיריית תל-
אביב, יוסי שטיינמן.
שטיינמן, מסר, כי התקציב הרגיל של
העיריה הוא 480 מיליון לירות, מזה יש
כיסוי ל־ 450 מיליון לירות בצורות שונות.
תקציב הפיתוח הוא בן 80 מיליון,
מזה יש כיסוי ל״ 40 מיליון לירות.
את 70 מיליון הלירות החסרות
מגייסת העירייה בצורת מילוות צמודים,
בריבית מוצעת צמודה של ־ ,97 ויחד עם
העמלות עולים המילוות לעירייה כ-
־.107
שטיינמן מתח ביקורת חריפה על
מדיניות הממשלה, המלווה כספים להקמת
בתי-מלון בריבית לא־צמודה של
־ ,67 בעוד העירייה צריכה לתת את התשתית
למלונות ומשלמת ריבית צמודה
של ־.97

ח״כ גרשוני
דיקט־טווים
נת תעשיית הלבידים, עלולים קיבוצים
לפשוט רגל, לראשונה בישראל.
כמה קיבוצים בעמק־הירדן מבוססים
על מיפעל הלבידים ״קלת״ ,וכן גם קיבוץ
מישמרות המבוסס על מיפעל
״תע״ל״ .אט יימשך המשבר בענף, בגלל
הייבוא במחירי דמפינג, ייסגרו המיפע-
לים, והקיבוצים בעליהם יהיו צפויים
לפשיטת רגל.
חברי המישלחת היו מאוכזבים ביותר
מגישתו של בר״לב לנושא, ומדחיית הפתרון
עד שישוב מנסיעתו המתוכננת לרומניה.
המיפעל
הנמצא במצב הקשה ביותר
הוא ״ליר״ ברמלה, השייך למשקיעים
דרום־אפדיקאיים. המיפעל מוצע למכירה
בימים אלה, על־ידי בעליו.

עוד סרקבק שיי ם
המפיקים הבריטיים של הסרט הישראלי ״איש רחל״ נשארו חייבים כאן סכום
של כמה מאות אלפי לירות. המפיקים עזבו את הארץ בכעס, ועתה הם מפיצים
בכל העולם סיפורי־זוועה על המתחולל בתחום הפקת הסרטים בישראל, וגורמים
להרתעת מפיקים זרים מפני הפקות בישראל.
המפיק הבריטי מייקל קלינגר, יחד עם הבמאי משה מזרחי, הפיקו
בישראל את הסרט ״איש רחל״ .הם עזבו לפני שישה שבועות, עם גמר הצילומים,
לא ערכו את הסרט כאן, נותרו חייבים סכומים ניכרים, וסירבו לשלמם. נציגי
ממשלת ישראל בלונדון החלו לפעול, כדי להביא לתשלום החובות.
יש לציין כי המפיקים דאגו לקבל ממישרד״המיסחר־והתעשייה את מלוא
התמריצים על הפקת הסרט בישראל (התמריץ להפקת סרט הוא 1.84 לירות, לכל
דולר המועבר לישראל להפקה).
גורמי סרטים בישראל אישרו, כי המפיק הבריטי מספר בלונדון כי גורמים
פליליים השתלטו על הפקות הסרטים בישראל, ומונעים מן המפיקים לעשות
כרצונם. מאחר שקלינגר הוא בעל שם בינלאומי, גורמים דבריו נזקים חמורים
ביותר לישראל.
הם טענו כי שורש כל רע הוא בכך שהתמריצים ניתנים גם למפיק זר, בעוד
שבשאר ענפי המשק ניתנים תמריצי־הייצוא רק לגורמים מקומיים.

10 שומרים נשכרו
לשמור על הסרר
בפסטיבל ראש־השנה בעיך הוד,
אף כשפרצה התפרעות
הם סירבו להתערב

העולם הזה 1935

טישלחת של חברי־כנסת החברים ב- בראשותו איחוד־הקבוצות״והקיבוצים,
של ח״ב צבי גרשוני, נפגשה עם שר־המיסחר״והתעשייה
חיים בר״לב, ומסרה
לו כי אם לא יינקטו צעדים להג־

תדאניב ₪נש*1
70 מיליון ל־״

המתפרעים

״שילמתי בתחנת־המישטרה בזיכרון־
יעקב 1050 ליחות עבור שירותיהם של 10
שוטרים 10 .וחצי לירות לשעה, עבור כל
שוטר. שכרתי אותם פשוט כדי לשמור
על הסדר.
״אבל כשהתחילה התפרעות המונית, והמתפרעים
רדפו אחרי לאיים להתג אותי
כדי לשדוד אותי, אף אחד מהשוטרים
האלה אפילו לא ניסה להתערב.
״עשרות מתפרעים רדפו אחדי, דחפו
אותי עד למרחק של כמה קילומטרים, עד
שנאלצתי לחלק להם כ־ 8000 לירות שהיו
בכיסי במיקרה, כדי להרגיע אותם. זה
היה דבר נוראי.״
הסיפור דא שודר. כך סיפר בשבוע
שעבר לכתב העולם הזה האמרגן התל־אביבי
יצחק גמרי 29 אשר אירגן השנה
את פסטיבל ראש־השנה בכפד־האמנים
עין־הוד, אשר הסתיים בהתפרעות המונית
של הקהל.
״סיפרתי את הסיפור הזה בדיוק קודם,
לכתב־ד,טלוויזיה,״ סיפר גיזרי ,״על התנהגותם
של אנשי־המישטרה שעבודם שילמתי
כדי שישמרו על הסדר. אבל הדברים שלי
לא שודרו. לא קשה לנחש למה. לכן, אני
(המשך בעמוד )27

יפשטו רגל

שו־יהאוצר רבינוביץ
ראש באדמה
שהם קונים, יתבעו תמריצים נוספים
לייצוא.
גם מישלחת קרן״המטבע הבינלאומית,
שחיתה בישראל, ביקרה קשות את
השערים השונים של הלירה, הנובעים
מן התמריצים הגדולים לייצוא.

במאי מיזרחי ומיכל בת־אדם
איש רחל השאיר חומת

וינוח שעו סביב מוזיאון השעווה: האם 1

הוצל -התצלום המקובל

בנימיו זאב הוצל עד הגשו: במוזיאון
ץ* וזיאון־יהשעווה במיגדל־שלום בתל-
אביב, מכריז על תצוגתו כעל הגדולה
בהצגות ישראל.
מדי יום ביומו ממלאים עשרות אגשים
את מיסדרונותיו החשוכים והמפחידים של
המוזיאון.
אחת המבקרות עלומות־השם במוזיאון־
השעווה היתד, העיתונאית והמבקרת של
עיתון הארץ, הדה בושם.

״בתחילה פחדתי,״ מתוודה הדה בושם.
״-נדמה היה לי שאני נכנסת לרכבת־שדים
בקירקס.״ היא חזרה הביתה, מזועזעת מ־מראה־עיניה
.״לדעתי ״,אמרה ,״המוזיאון
לא רק שאינו מחנך, אלא הוא ממש אנטי־חינוך.״
עוד
באותו ערב צפתה העיתונאית במהדורת
מבט בטלוויזיה, ושם ראתה כיצד
מסירה רעייתו של ראש־הממשלה, הגברת

יהוו גאון בסרט ״הפריצה הגדולה״ ונש

החיווו: ש״קה, נול׳ וגבו׳ בנאי בתצלום(מימין) ובמוזיאוו״השעווהלמשמא

כובות דומות לאישים?

שוון טייט בתצלום עוב־הוצח

04717611

הזדמנות. אבל כשהם הופיעו אחר־כך למסיבה
לכבוד הוצאת ספר־השיחז החדש
של עמוס אטינגר, לא יכולתי להתאפק, וכתבתי
מאמר בשם בובותישעווה בשירה.״
באותו מאמר כתבה הדה בושם כי ביקרה
במוזיאון־השעווה, וכי כל הדמויות שראתה
שם, לא רק שאינן דומות לאלו המציאותיות,
אלא ניראות כפוחלצים וכגמדים
רשעים. כמו־כן כתבה, כי מה שמוזיאון־

:לאן במוזיאון־השעתיה
לאה רבץ, את הלוט מעל קיסינג׳ר, כשהיא
מביעה את התפעלותה מן הדימיון המפתיע
שבין הבובה לבין המקור.
״לא רציתי לעלות על הרבינים מד,ו ת חלה,״
סיפרה הדה בושם .״רציתי לתת להם

וביו וזיין בשעווה ובתצלום (למטה)
קיסינגיו בחיים ונעווגווה
השעווה הוא לגבי האמנות, עמום אטינגר
הוא לגבי השירה.
מאמר־הביקורת עורר תגובות חלוקות.
אחד הנזעמים היה שי מאייר, מנהלו
של מוזיאון־השעווה, שהשיב להרה בושם
במיכתב־למערכת.
הוא כתב בו כי לדעתו, הגברת בושם
כלל לא ביקרה במוזיאון, כיוון שאילו היתה
מבקרת בו, היתר, מתפעלת ממראה־עיניה.
כן טען מאייר שהגברת בושם אינה
מבינה דבר, והציע לה לבקר במוזיאון
בליוויו, ישעה שהוא יספק את ההסברים.
הדה בושם השיבה במישפט אחד:
״לצערי הרב ביקרתי במוזיאון־השעווה,
אני מודה למר מאייר על הזמנתו, אבל לא
אוכל לעמוד בחווייה זו שנית.״
על מידת הצדק שבטענות ובטענות־הנגד
יוכל הקורא לשפוט במו־עיניו.

קדש: הכישלון שהצל־חי
(המשך מעמוד )18
את כל המוצבים שבקידמת־סיני חיו והתאמנו
בסמוך. כל תזוזה קלה, בגבול היתד.
משלחת אותם אותומטית לעמדות. הכלל
״זאב, זאב״ לא תפס.

כד, גם כשעה שתשומת־ליבו שד
המטכ״ל המצרי אכן הוסחה כודה
לגכוד ירדן, לא שינה הדכר מאום
לגכי המפקדים שכמקום. הללו
הכחיד כמהומה זעירה כלשהי —
ומייד לעמדות. כף אמנם השיג
צה״ל הפתעה מוחלטת — אכל
מיתחמי רפיח ואל-עריש נתפסו במלוא
עוצמתם יומיים תמימים בטרם
נורתה היריה הראשונה כ
מילחמה.
בעיקר בולט ומכאיב כישלונה הטוטאלי,
גם כתרגיל הונאה והפתעה, של ההצנחה
במיתלה• אכן, יש להניח, כי צדק דיין
בהערכתו כי המפקדים המצריים לא ״יעלו
על דעתם אפשרות של פתיחת מערכה
לכיבוש סיני שאיננה מתחילה בנסיון להשתלט
על הצירים הצפוניים.״ אכן, מי
היה מעלה כזאת על דעתו? אבל תוך
שתמהו מה נשתטה צה״ל להצניח במיתלה,
הפעילו מיידית את השלב השני של תוכנית
ההגנה — לאחר שמיתחמי קידמת־סיני
כבר אויישו — והניעו אותומטית את עתו־דותיהם,
המוכנות והמתורגלות, מן התעלה
אל סיני: חטיבת חי״ר 1לתגבור מרחב
אל־עריש! חטיבת חי״ר 2להשתלטות על
מעבר המיתלה וחסימתו ! וצוות־הקרב־המשוריין
1על ציר המרכז, שם יוכל להתחבר
עם ג׳בל־ליבני או אבו־עגיילה, או
לרדת על הצנחנים החשופים בנועו מביר־גפגפה
ודרומה.
באיחור מה — תוכנית היא תוכנית —
המריאו מטוסיהם, ובבוקר הראשון של ה־מילחמה
תקפו את חטיבת הצנחנים, אשר
נדחקה בכוח לתוך טווחם היעיל, ואל
גבול הטווח של הסילונים הישראליים. גם
מפציץ איל־ 28 בודד נשלח להפציץ שדה־תעופה
בישראל (פצצותיו נפלו על הר
שמם בפרוזדור ירושלים).
אין דיין מזכיר ביומנו את התוכנית המבצעית
של ההגנה המצרית, אם כי יש
להניח — או לקוות — שבפועל אכן הת ייחס
אליה• אולם נראה שלא ידע את פרטיה,
או שידע ולא הבין, או שטעה בהערכותיו.

מכל
מקום, כל הצעדים אשר
עשה ותיכנן, כולל כל מהלכי ה־הטעייה
וההפתעה, נפלו כולם, כלא
יוצא אחד מן הכלל, כתוך־ תחומי
תשובתם המוכנה מראש של המהלכים
המצריים המתוכננים.

ה שגי א ה הו עי ל ה
ך * הצלחה במיבצע קדש הושגה
ןולמרות התוכנית ועלאף הניהול
האופרטיבי הכושל. המצרים, כמאמרו
של דיין, אינם הגרמנים ובשמיים היה
חיל־האוויר. אין כמובן לבטל מערכן של
פריצות השריון והסתערויותיו. להיפך.

אף כמערכת סיני, עוצמת
האוויר היא שמוטטה את האוייב
כאורח כה מוחץ ומהיר, עד שאף
הכישלונות והשגיאות שעל הקרקע
נידמו כהצלחות.
אירוניה של הגורל היא, שבחשבון סופי
הועילה תוכנית קדש מאד דווקא מפני
שהיתה משונה וכושלת. הנסיבות האופרטיביות
של סף ששת־הימים היו זהות
בעיקרן לאלה של קדש• ,ובהן היתד. סבירה
תוכנית מיבצעית אחת — זו שהתוותה
בקדש 1המבוטל. כהרגלם התכוננו המצרים,
ביוני ,1967 למילחמה הקודמת,
ומישהו שנון בצה״ל דאג לחזק את האוריינטציה
שלהם על קדש באמצעות
ביום חדירות מכוון כונתילה ואל־קסיימה.

כף, רק מפני שלא נתכצעה כ־
,1956 יכול היה צה״ל להפעיל כששת
הימים את ״קדש 1״ ,לכל
פרטיה, בולל פתיחה באמצעות
מכת־אוויר משמידה והצנחה והנחתה
כאל־עריש (על-ידי חטיכת
הצנחנים של מוטה גור. הפעולה
לא יצאה לפועל מפני מהירות התקדמותה
של אוגדת טל).
מובן שאין להמליץ שנשוב ביודעין על
תרגיל זה, כי לא לעולם חוסן.

(בשבוע הבא :
הקרב על המיתלה)

ך) פני כשלושה שבועות, ב 8-ב/ספטמבר,
התכנסו במיגזזל־שלוס בתל־אביב,
במישרדי החברה לישראל, כל
בעלי־המניות שלה, לאסיפה הכללית השנתית
הרגילה. הם שמעו את דיברי־הפתיחה
של יושב־ראש האסיפה, יעקב
ברין, נשיא שופרסל בישראל, ואחר־כך
הקשיבו לדין־וחשבון של המנהל־הכללי
מיכאל צור, על מצב ההברה. אחרי שצור
הציג את המאזן לאישור, הסתיימה האסיפה
ללא כל ויכוח — כימעט.
כימעט, שכן אחד מבעלי המניות בחברה
— ולפי התקניות כל בעל־מניות חייב להשקיע
לפחות מיליון דולר — איל־הבנייה
אהרון רובינשטיין, שאל את צור אם אינו
חושש מהמצב הכלכלי בעולם בכלל, השפל

את ההשקעות ממדינות אלו.
אס להוסיף לכך כי גם הבנק של ידידו
ההרפתקן של צור, טיבור רוזנבאום, עלול
ליפול תוך שבוע, הרי התמונה המצטיירת
לעיני יהדות העולם וישראל, היא עגומה
ביותר.
בניגוד למתפרסם בעיתונות, הבנק המחוזי
של מדינת הסן בגרמניה, המחזיק
בשלישי המניות בבנק הבינלאומי של
טיבור רוזנבאום, טרם החליט אם יכניס
עוד 70 מיליון דולר כדי להציל את הבנק.
הבנק שרוי עתה בבדיקה של העסקים,
ודק אם ישתכנע כי בהקשעה של 30 עד 70
מיליון דולר בלבד ניתן להציל את הבנק
בז׳נווה, הוא יישקיע. אם יראה כי העסקים
אינם מנוהלים בצורה סולידית — יעדיף

601;3 1969.מ0131 51;31:61ת8מ0 01 ?׳1ס 1:31:1ת636 מק) 8650181:1003

8£80 £ 0 0 .ן*1;. £1,31
8 0 11110 £00011111:301:8

061-1 ; 1 1 1 6 )1

>1006 30,1974
1; 30)1־ 1סק 06י£05031; 7 ,1 9 7 4 , 10 1-680601: 01 0.1:1161• 301111:005
״668־>10 קת £1ז>6א ־ 100601:11)6 31131*63 £01״
1ד ד זהו האישור שנתן רואה החשבון
עוזי שטיינברג ב־ 8באו׳

גוסט למאזן החברה לישראל. המאזן אינו כולל אפילו רמז להפקדות
בבנק של טיבור רוזנבאוס. פקודת החברות, חוק ניירות־בבנקאות
בפרט ׳והפיחות הצפוי בישראל.
רובינשטיין התעניין לדעת כיצד ישפיע
הדבר על ריווחיות החברה. צור הקשיב לו
בחיוך של עליונות, כדרכו, והתחמק מכל
תשובה עניינית, בטענו כי קשה לדעת מה
יהיה המצב בעולם.
כל בעלי־המניות של החברה, שקיבלו
את המאזן שאושר על-ידי רואה־החשבון
עוזי שטיינברג — לשעבר נציב מס־ההכנסה
— לא יכלו לקבל אף ממנו שמץ של מושג
על מה שעושה צור בכספי החברה. לכן,
כאשר הופיע בשבוע שעבר גיליון העולם
הזה עם הסיפור המדהים על טיבור רוזג־באום
שהסתבך בבנק שלו, הבנק הבינלאומי
לאשראי, קיבלו בעלי־המניות הלם.
העולם הזה גילה לבעלי־המניות לראשונה,
כי צור הפקיד כ־ 40 מיליון דולר
מכספי החברה לישראל וחברות־בת שלה
בחברות זאדוזיות של טיבור רוזנבאום,
וכי הכספים, כניראה, אבודים( .ג׳רוזלס
פוסט פידסם את הסיפור כעבור יומיים,
ואילו הארץ העתיק את הסיפור מן הפוסט,
וללא כל בושה הגישו כ״סקופ״ שלו).

הערך בישראל וארה״ב, מחייבים לציין, בהערות למאזן, כל
אירוע שקרה אחרי תאריך המאזן, ושיש בו השלכות לגבי
החברות. הפקדות של עשרות מיליוני דולרים ודאי שיש בהם
חשיבות הראוייה לציון במאזן. בכל זאת, אין על כך מאוס במאזן.

ויקטור קארטר
עזב במחאה

__ מי שחק
בכ ס פי־ ה או מ ה
^ עליחתמיגיוית נדהמו, כיוון שכאשר
1הביטו במאזן שקיבלו, גילו כי הסעיף
ששמו ״הפקדות במוסדות פיננסיים״ ,אומר
כי ההפקדות הן רק בסו 13.7מיליון לירות
ישראליות.
:לפי המאזן (סוף דצמבר ,)1973 כל
האמצעים הנזילים של החברה מגיעים ל-
40.8מיליון לירות. והנה, התברר כי צור
לקח מכספי החברה לישראל בלבד, תישעה
מיליון דולר, היינו 37.8מיליון לירות יש ראליות,
והפקידו במוסד כספי אחד מפוקפק
של רוזנבאום בלוכסמבורג!
הפקדה זו היתה בסכום גדול יותר ממה
שמראה המאזן ככספים שבידי החברה, ופי-
שלושה מן הסכום שמראה המאזן כהפק דות
במוסדות כספיים. משהו כאן לא
התאים.
או שהמאזן אינו נכון, ואז יש להעמיד
לדין את מגישי המאזן ורו׳אי־החשבוו שחתמו
עליו, אם ידעו כי אינו נכון, או
שמישהו משחק בכספי החברות שצור
אחראי עליהן, בצורה פלילית.
מי שמכיר את מיכאל צור, ידע כי
מישחקים במיליונים של האומה אהובים
עליו. ראש־הממשלה המנוח לוי אשכול
אמר פעם לצור, באחת הישיבות, לאחר
שצור הסביר תכנית מסובכת ביותר לעידוד
היצוא :״צור, אל תטוס אף פעם
במטוס אלקטרה. אני חושש שאם נפסיד
אותך, תתמוטט כל המדינה...״
מדינת ישראל לא התמוטטה כאשר ציור
פרש מניהולה ועבר לנהל את החברה

למשוך את ידיו מן העסק.
טיבור רוזנבאום ומיכאל צור צמחו,
שניהם, על ברכ״ו של שר־המיסחד־והתע־שייה־והאוצר
פנחס ספיר. אולם בעוד רר
זנבאום ערק מצה״ל לשווייץ לפני מיל-
חמת־השחרור, שימש נציג מישרד־העלייה
של יצחק רפאל בשווייץ, הקים בנק בכספי
הבריחות ועולם־הפשע האמריקני,׳ העדיף
מיכאל צור להישאר בישראל ולגדול בצילו
של פינחס ספיר. תוך 16 שנה בשירות
המדינה, הוא הפך לאישיות המרכזית והקובעת
בכל, המעורבת כמעט בכל שחיתות
והרפתקה כלכלית, כאשר מכישלון לכישלון
כוחה עולה.
מיכאל צור 52 נולד למשפחת ליברמן
בגליציה, עלה ארצה בעודו ילד ולמד
בבתי־ספר דתיים. הוא היה פעיל באירגון-
הנוער וזמיזרחי, הפך אחד מראשיו תודות
לכישרון הדיבור ויכולת־הניתוח השכלית
שלו. בן 25 שנה בלבד, כבר היה
סוחר צעיר ומצליח השותף בחברת נעלי
מגן, חברת פלד למקררים חשמליים, חברת
יד־אמן לעבודות בצלאל, ועוד.
כאשר התמנה הרמז הולנדד, סוחר פרטי
עשיר ומראשי המיזרחי, כמנכ״ל מישרד־המיסחר-והתעשייה
עם קום המדינה, הוא
הביא עימו את מיכאל צור ומינהו כעוזרו.
מונופול בדרך העדפה

ארנסט יפת
לא עזב
לישראל. אבל נראה כי ראשי חברה זו
הגיעו למסקנה, כי אם לא יפסידו את צור,
הם עלולים להפסיד את החברה כולה...
וכך, אחרי 20 שנות קאריירה מזהירה, פוטר
מיכאל צור על־ידי חברי מועצת־מניהלים
זועפת, הרואה עצמה מרומה על־ידי הרפתקן
חסר־מעצורים.
אגב, להתמוטטות זו של כספי החברה
לישראל תהיה השפעה הרסנית על נכונותה
של יהדות העולם להשקיע בישראל.

הי ה דו ת
לא ת ת רו ם
** דר גייס בשנה האחרונה 20 מיליון
^ דולר מדרום־אפריקה ואיראן, שני המרכזים
היחידים בעולם (פרט לונצואלה
ומכסיקו) ,מחם ניתן לגייס כספים להשקעה
בישראל. הפסדיו של צור עלולים לחסל

ך* כר כתפקידו הממלכתי הראשון
גילה צור את יכולתו לדאוג לעצמו
ולמשפחתו. היה ליו חבר במיזרחי, בשם
פינחס רוזנברג. כאשר היה צור סגן
גיזבר־המיפלגה, היה רוזנברג מזכיר קרן
ארץ־ישראול. לצור היה אח בשם יוסף
צור, וחיש־קל חיבר מיכאל צור את אחיו
עם רוזנברג, והוקמה חברה בשם זורו
(צור־רוזנברג) .מנהלה הכללי של זורו
היה מרדכי אוורבוך, בן־דודו של צור
ושותפו של רוזנברג לעסקים קודם־לכן.
והנה, למרות שחרו רק נולדה, נתן
לה צור מונופול על עיסקות־יבוא שונות.
התעוררה שערורייה כללית ,׳והדבר הובא
להכרעת מנכ״ל מישרד־האוצר דאז, פינחס
ספיר. זה הורה להפסיק את המונופול, לתת
רישיונות־יבוא לכולם. צור שמע, והמ שיך
להעדיף את זורו. לאחר זמן־מה נתן
לזורו רישיודיבוא למלט לבן, שעליו היה
מכס גבוה. כאשר האנייה הגיעה עם ה מלט,
ביטל צור לפתע את המכסים על
המלט הלבן.
אחיו של צור, יוסף צור, הקים חברת
סרטים בשם סקזפוס פילם. באורח מוזר
קיבלה חברה זו חוזה לייצור־סרטים עבור
מישדד־המיסחר והתעשייה.
אחרי פרשתו של היולנדר עבר צור
למישרד־האוצר, אל פינחס ספיר, ומאז

קצין־דת בצה״ל * סמ״ר ממולח בגיל * 25 ילדיהם לא של
ספיר * אבי שיגעון הטכסטיל הכושל * מחלק רישיונות־ייבוא
לקרובי מישפחה * האיש שקבר את ההון של ״החברה לישראל״
המסוו הוא עימו לכל אורך הדרך. ב־ 1955 התמנה
ספיר כשר־יהמיסחר־והתעשייה! ,וצור עבר
להסות מנהל חטיבת סחר־החוץ שלו׳ ׳ואחרי
שנה התמנה כמנהל־כללי של מישרד־המיסחר־והתעשייה.
תפקיד זה הוא מילא
עד 1966׳ עת פרש.
ב־ 11 השנים •שבהן היה מנכ״ל מישרד־המיסחר־והתעשייה,
היה מעורב כימעט
בנל פרשה של הפסדים ושחיתות. הוא
עמד מאחרי הקמת תעשייות־הטכסטיל הכושלות
פעיירות־הפיתוח, הביא ארצה את
ג׳ימי לוי, סיבי דימונה ועוד מיפעלים,
שהמדינה הפסידה בגללם מיליוני לירות.
הוא עמד מאחרי הקמת תעשסות־הרכב
הכושלות, שעלו לאוצר מאות מיליוני
לירות! מאחרי הקמת תעשיית היהלומים
על בסים של הברחות ומיסחר בשוק־שחוד,
התנגש על רקע זה עם מי שהיה המפקח-
על־היהלומים, יונה חצור, שנאלץ להתפטר
מתפקידו מאחר שסירב למלא את הוראות
המלאך מיכאל — כינויו של צור.
כאשר פרש ב 1966-מן הממשלה, היה
זה בגלל מינויו של חיים צדוק כשר-
המיסחר־והיתעשייה. ספיר פרש אז להיות
מזכיר מפא״י, וכל אנשיו הלכו עימו. נאמן
אחר שלו ,׳משה זנבר, פרש אף הוא אל
הבנק לפיתוח התעשייה. צור פרש כדי
להיות יושב־ראש מועצת־המנהלים של
צי׳׳ם. הוא התפרסם במיכתב גלוי שפיר־סם
אז נגד המנכ״ל הקודם של צי״ם,
ד״ר ברוך וידרא, האשימו בו בניהול
כושל ובהפסד של מאות מיליוני לירות
בצי״ם. מיכתבו של צור גרם לסערודרוחות
ללא־תקדים בארץ, גם מאחר שמאזני צי״ם
עד אז הראו רווחים.
כאשר היה מנכ״ל מישרד־המיסחר־
!והתעשייה, היה היזם ישל חברות־הייצוא
לאפריקה. בעניין זה החל עוד כשנכנס
לעבודה בממשלה, עת נתן לחברת זורו
חלק בחברת־ייצוא ממשלתית שהקים, לסחר
עם גאנה. לאחר־מכן היה מעדיף באופן
בולט חברה ששמה דיזנגוף מערב־אפריקה,
שנוהלה על־ידי אלכסנדר הכהן. עיסקות
החברה באפריקה מומנו על-ידי הבנק של
טיבוד רוזנבאום. כעבור שנים אחדות הוכרח
אלכם הכהן להתפטר ומבקר־המדיגה
גילה כי ניהל את החברה לתועלתו האישית.

ק מיוחד
להט בו ת

ך* פערה. הציבורית הביאה לחיסול
ז 1פעולות החברה כמות שהיא, והקמת
מיסגדת־גג חדשה לסחר עם אפריקה.
יושב־ראש מיועצת־המנהלים של דיזנ־גוף
מערב־אפריקה היה מנכ״ל מישרד־הפיתוח
ישראל גלעד.
לא ייפלא, לכן, שגם צור וגם גלעד
נמנו עם היועצים־בשכר של בנק בדקלים
בישראל בשנות ה־ ,60 ויחד עימם גם
עיורך-הדין משה פורת, הידוע בקשריו האמיצים
עם גורמים ממלכתיים ישראליים
מסויימים, הקשורים עם הבנק של טיבור
רוזנבאום.
אגב, כאשר רוזנבאום התשלט על מיפי
עלי הטכסטיל של אתא, הוא לא שכח
למנות את צור כחבר מועצת־המנהלים.
בשנת 1969 ביקש ספיר כי צור, נאמנו,
יקח על עצמו את ניהול החברה לישראל.
החברה הוקמה ב־ 1968 על־ידי פינחס ספיר,
במטרה לגייס השקעות מיהדות העולם בסך
100 מיליון דולר. עברה שנה! ,והחברה
הצליחה רק בקושי לגייס 15 מיליון דולר,
ואף זאת תוך מריבות בלתי-פוסקות בין
סגן יושב־ראש מועצת־המנהים משה
זנבר, לבין סד זיגמונד וארבורג, מראשי
הבנקאים היהודיים במערב.
צור נכנס לתפקידו במרץ, גילה במהרה
כי היהודים לא יתנו כסף לחברה, וזאת

מינאל

למרות שהכנסת חוקקה חוק מיוחד הנותן
לחברה הטבות מפליגות, כמו פטור מלא
ממס־הכנסה ל־ 28 שנים. צור, באמצעות
יועצים, מצא חור בתקנות מס-ההכנסה
בגרמניה, ובעזרת אותם סעיפים שהביאו
גרמנים להשקעות בבתי־ימלון בישראל,
התקשר עם קבוצת ריגד, שהבטיחה לגייס
את ההון הדרוש לחברה לישראל.

החברה לישראל דאגה לתת ערבות בנקאית
לבנק של טיבור רוזנבאום נגד ההלוואה
שנתן לקבוצת ריגר. ואילו לאחר־מכן,
החברה לישראל והחברות שקנתה, הפקידו
חזרה כספים אצל טיבור רוזנבאום.
תרגיל פיננסי מזהיר זה הציל את
החברה לישראל. הוא נחשף לראשונה כאן,
והוא הסיבה להפקדות המשונות של צור
אצל טיבור, הפקדות שהביאו להפסדי-
ענק. אין ספק כי בדיקה עניינית של פרשת
ההפקדות המשונה הזאת, תעלה כי ספק
אט הן נעשו לפי החוק, בין אם זו פקודת
החברות, או תקנות הפיקוח על מטבע זר
של האוצר, או תקנות ניירות־הערך ב-
אדר,״ב. אבל צור רצה להשיג גיוס־הון
בכל מחיר, גם במחיר שיל !תרגיל פיקטיבי.
התרגיל עורר מורת־רוח אצל משקיעים
רבים. ויקטור קארטר, ממייסדי החברה
לישראל ומראשי יהדות ארה״ב, עזב את
החברה. אבל יריבו ושותפו של מאיד
לנסקי, סם ריוטברג, הודיע על תמיכתו
בצור. במקביל השקיע בחברה שותף נוסף
של לנסקי ממיאמי, לו פולר.

לתאריך מסויים. אולם התברר כי גם
קבוצת ריגר אינה יכולה למלא את הבטחתה וזאת מאחר שממשלת גרמניה המערבית
סירבה לאפשר השקעות בחברה
לישראל, שעמדה להיכנס כשותפת לבתי-
הזיקוק. הממשלה הגרמנית לא רצתה כי
כסף גרמני יהיה מעורב בעיסקי־נפט במזרח
התיכון.

יצר-הרס
דו״סיטרי
ף* עי ק בו תקאדטר פרש גם אייב
פיינברג, מראשי יהדות ניו־יורק. גם
מנכ״ל קונצרן כלל, אהרון דוברת, פרש
מן החברה. סר זיגמונד וארבורג תבע להחזיר
את קארטר, ומשלא הצליח, פרש
מכל פעילות בחברה.
צור לא התרגש, מינה מועצת־מנהלים
מאנשיו, בה ישבו בעיקר הברון רוטשילד,
יעקב ברין (נציגו של סם ברונפמן, שעשה
כספים עם לנסקי מהברחות ויסקי לקנדה),
משה־בנו גיטר, ארנסט יפת, מרדכי
(״מוקה״) לימון (נציגיו של רוטשילד),
אשר ידלין, שאול אייזנברג (המיליונר מ אסיה)!
,וכן סם רוטברג וטיבור רוזנבאום
ועוד ארבעה גרמנים. ממועד זה, פברואר
,1972 עשה צור בחברה כבתוך שלו.
צור עשה בכספי החברה את ההיפך
ממה שהתכוונו מייסדיה. במקום להקים
תעשיות חדשות, הוא קנה בתי־מלון,
חברות־ביטוח, הקים חברות־בנייה, הש קיע
בספסרות בבורסה. כאשר קנה את
בתי הזיקוק, היה זה אחרי שמעריכים
הקשורים בו קבעו כי שווי כל בתי
הזיקוק 85 מיליון לירות, בעוד שהאוצר
העריכם ב־ 250 מיליון לירות.
הוא קנה רבע מבתי־הזיקוק במחיר אפסי.
הוא קנה את מחצית חברת האניות
הענקית צי״ם ב־ 60 מיליון לירות. כך,
למשל, הוא קנה גם מיל׳ון־דיר׳ות בירושלים,
מלון פלאדה, ב־ 58 מיליון לירות, מזה
שני־שליש הלוואות ישל הממשלה בריבית
של 6ובנוסף קיבל ביטוח נגד פיחות
על קנייה זו.
כאשר נשאל מיכאל צור האם אינו
נפגע מכך שאינו מכהן בממשלה, השיב כי
באמצעיות שליטה על עמדות־כוח כלכליות,
יצבור לעצמו יותר השפעה במשק, וב־עיקבות
כך גם במדינה כולה. כל חייו
חלם על תפקידי־מפתח בממשלה, תוך ש טיפס
לצמרת כשדרכו שזורה הרפתקאות
כלכליות מסמרות־שיער.
קשה לאמוד את שיעור מאות המיליונים
ששילמו אזרהי־המדינה בגלל השגיאות
של ׳מיכאל צור ו׳טודרורפו פינחס ספיר.
אך השגיאה האחרונה היתה גדולה מדי.
40 מיליון דולר הפסדים בעיסקי חברות
אנונימיות הרשומות בלוכסמבורג, זהו
סכום גדול מדי אפילו לגבי ספיר.
ככל שצויר התקדם בתפקידיו, שלט על
סכומים גדולים יותר, כן גדל הסיפון
כי השגיאות יעלו למדינה יותר. כך, באורח
פראדוכסלי, ככל שאץ קדימה הוא
התקדם לקראת סופו־שלו.

הגרון אדמונד דה־רוטשילד וידיד
היו״ר לא ידע

סם רוטברג וידיד
היו״ר אינו רוצה לדעת
הבטחה זו כמוה היה כהצלת החברה.
שכן, החברה לישראל נרשמה כחברה ב-
ארה״ב כדי שתוכל לגייס כספים שם, ולפי
תקנות הוועדה לניירות-ערך בארד,״ב, היה
עליה לגייס סכום מינימלי של כסף עד

צור היה נואש,
אם כי לא לגמרי
רוזנבאום הילווה
זו השקיעה את
כאילו היתה זיו

וכאן הגה תרגיל מזהיר,
חוקי: הבנק של טיבור
כספים לקבוצת ריגר.
הכסף בחברה לישראל
השקעה מכספיה שלה.

1111111111111ך
; 1) 1 1 1 1ל ב \ 1

רופא סירב לשחור חולה ממחלקת!
משום שהוא שי1נ1 11[1לו פדה חולב! 1־
וחסוי־אמצו1ינ 1מחנים שנה נ־אישנו!
** ולה חדש מדרום־אפריקה (השם
׳ ג שמור במערכת) שהשתקע בארץ, התגלה
כחולה־נפש. הוא אושפז בבית־החולים
ההסתדרותי לחולי־נפש שלוותה.
שנתיים לאחר־מכן הועבר החולה לבית־חולים
פרטי. הורי הצעיר, אשר להם קרובי־מישפחה
בארץ, באו לבקרו והזדעזעו מ־תנאי־האישפוז
שבהם הוחזק בנם. אך עד־מהרה
למדו את השיטה הנהוגה בישראל,
והחלו משלמים 2.500 לירות לחודש לפסיכיאטר
של בית־החולים, המשמש גם
כבעליו של בית־החולים, כדי -שיעניק לבנם
תנאי־חיים אנושיים.
כעבור שנה החלה המישפחה להתרושש,
החליטה להעביר את הצעיר לבית־חולים
אחר, בו הובטח לה כי תמורת 500 לירות
לחודש ״בלבד,״ יזכה הבן ביחס של
מועדף.
הפסיכיאטר של בית־החולים לא מיהר
להסכים להיפרד מהחולה, ששימש לו
מיכרה־זהב. הוא כתב חוות־דעת רפואית,
בה ניקבע כי אסור להעביר את החולה לכל
בית־חולים אחר.
ההורים פנו בייאושם לד״ר זיגפריד
פליגלמן, ששימש בשעתו כפסיכיאטר המחוזי
של מחוז הצפון, והלה צייו בחוות*
דעת רפואית מנומקת כי איו כל מניעה
להעביר את החולה לבית־חולים אחר.
למרות חוות־דעת ברורה זו של הממונה,

לה על שנתיים) ,או חולה שסיכויי־החלמתו
קלושים, מועבר באישור הפסיכיאטר המחוזי
לבית־חולים פרטי לחולי־נפש. זאת,
כדי לפנות מיטות לקבלת חולים חדשים.
מישרד־הבריאות נושא בכל הוצאות
אישפוזם של חולי־הנפש בבתי־החולים הפרטיים,
במיסגרת התקציב ל״אישפוז חוץ.״
בבתי־החולים הפרטיים בישראל מאושפזים
כיום כארבעת אלפים חולי־נפש. בין
כותליהם של בתי־החולים האלה מתרחשים
דברים מזעזעים.
בני מישפחתו •של חולה־הנפש נותרים,
בביקוריהם הראשונים בבית־החולים, המומים.
הם מגלים כי בן־המישפחה החולה
מארשפז בתנאי זוהמה, מסתובב בבגדים
בלויים, סובל מתת־תזונה, והחמור מכל —
חלה הרעה ניכרת במצבו הנפשי.
הס חורקים שיניים, אך אינם מעזים
להתלונן בפני איש. הם יודעים כי אם
יתלוננו בפני מנהל בית־החולים, הוא
ישיב :״קחו מפה את החולה, עשרה אנשים
אחרים ממתינים בקוצר־רוח כדי
לתפוס את מקומו.״
אם יתלוננו בפני מישרד־הבריאות, דבר
לא ישתנה, זעם־־זאת ייחשף בן־המישפחה
האומלל להתעללות ולגקמה מצד מנהל
בית־החולים.
מצב מעוות זה משאיר בפני מישפחות
רבות אפשרות לברירה אחת בלבד — הן

71ד1נ*א
לא שוחרר החולה מבית־החולים. להורים
נרמז, כי מוטב להם •שיפסיקו את ניסיונות
ההעברה, ולא — תינקט פעולה נגדית העלולה
לפגוע במצבו הבלתי־מאוזן של בנם.
ההורים לא ויתרו. הם פנו בתביעה מיש־פטית
לבית־המישפט המחוזי, ורק לאחר
שניתן צו בחתימת השופט המחוזי יצחק
שילה, שוחרר החולה והועבר לבית־חולים
אחר.

חייבות להעניק מתגות־כסף, או במילים
בוטות יותר — שוחד, למנהל בית-החולים
ולפסיכיאטר המטפל בחולה. וזאת, רק
כדי שהללו יקדישו לו לפחות תשומת־לב
מינימלית, ימנעו ממנו חרפת־רעב ויעניקו
לו טיפול רפואי חיוני.
אותן מישפחות שידן אינה משגת לעמוד
בתשלומי־שוחד חודשיים, קבועים, חיות
בידיעה ברורה כי הסיכויים שבן־המישפחה
המאושפז יזכה בטיפול הוגן ויחלים ממחלתו,
שווים לאפס. חולים אלה נידונים
להישאר כלואים עד סוף ימיהם בתנאי
זוועה בלתי־אנושיים.

^ ומר ד״ר מאיר מאייר ששימש,
בטרם פרש לגימלאות, כפסיכיאטר
המחוזי של מחוז המרכז :״רמת התרבות
של עם נמדדת לפי רמת השירותים הניתנים
לחולי-הנפש שלו. בכל מדינה מתוקנת
היו השילטונות סוגרים מייד את כל

הפלות
כ עסק מכני ס

אישפוז
ת מור ת שוחד

1א ב יפת

בתי־החולים הפרטיים לחולי־נפש, אילו
הם היו במצב כזה כמו אצלנו.״
מצוקת האישפוז, שהיא תופעה חמורה
כלל־ארצית, געשית בלתי־נסבלת ממש, כאשר
מדובר בחולי־נפש ובחולים כרוניים.
חולדדנפש, לפעמים אלים, החייב אישפוז
במקום סגור והנשאר בביתו מחוסר מקום־
אישפוז בבית־חולים, יאמלל תוך זמן קצר
את חיי כל בגי־מישפחתו. חולי־נפש ממתינים
לא פעם שנה, ואף למעלה מזה, כדי
לזכות במקום־אישפוז.
בתי־החולים הממשלתיים וההסתדרותיים
לחולי־נפש כורעים תחת עומס של תפוסת-
יתר, והלחץ העצום על בתי־החולים מלווה
לא־פעם בהצעות־שוחד• ,שתכליתן להקדים
את תור האישפוז.
כל חולדדנפש אשר הטיפול בו חייב
להימשך שנים (בבתי־החולים •של ההסתדרות
אין מאשפזים חולה־נפש לתקופה הער־

**ץ טח״הפקר נוסף בתחום הרפואה,
בו מוצאים עצמם מבקשי־הטיפול
נפגעים, הוא רפואת הג־שים.
עקב הסכמים קואליציוניים, מתבצעות
מרבית ההפלות המלאכותיות במחתרת. התשלומים
עבור ביצוע הפלות מרקיעים
שחקים, והרופאים העוסקים בכך כבעבודה
צדדית, לאחר תום יום עבודתם בבתי-
החולים הממשלתיים וההסתדרותיים, גורפים
הון־תועפות.
בעיית ההפלות המלאכותיות ידועה וכאובה.
רבות נכתב אודותיה. היא משמשת
זרז להידרדרות ענף הגינקולוגיה כולו.
לרבים מבין רופאי הנשים העובדים
בבתי־ההולים הציבוריים אסור לעסוק בפרקטיקה
פרטית. עם־זאת, המציאות מוכיחה
כי רובם עוסקים בטיפולים שונים
בחולים פרטיים, בחשאי. טיבם של יחסים
אלו אינו מאפשר, במרבית המיקרים, קיום
ופיתוח יחסי אמון• וידידות בין הרופא
לבין המטופלת.
רופא־הנשים העוסק בפרקטיקה פרטית
הופך, לא-פעם, למעין ספק־שירותים בלבד,
המעוייין לסיים את הטיפול מהר ככל
האפשר, בלא שישקיע במעשיו מחשבה
ואחריות מתאימה.
כדוגמה אופיינית למצב־דברים זה יוכל
לשמש המיקרה הבא:
אצל סטודנטית צעירה (השם שמור ב־

מערכת) איחר המחזור החודשי. היא נועצה
בידידותיה, והן היפנו אותה לגינקולוג,
ד״ר איזק דז׳אלושיצקי.
הרופא נתן לה זריקה לזירוז המחזור,
גבה סכום סביר של שיבעים לירות, ויעץ
לסטודנטית להשתמש בטבעת־תוך־רחמית,
כאמצעי־מניעה.
הבחורה הירהרה בהצעה, והסכימה לה.
שבוע לאחר הופעת המחזור חזרה אל
הרופא. היא שילמה לו 270 לירות (בשיק
עצמי, שמיספרו רשום במערכת) ,והרופא

התקין לה את הטבעת. נאמר לה שהטבעת
תשמש אותה שנתיים ימים. בימים הראשונים
תחוש כאבים, שאחר־כך יחלפו.
יומיים לאחר התקנת הטבעת נתקפה הסטודנטית
בכאבים עזים באיזור הבטן.
הכאבים הלכו והחריפו, עד שנותרה ב־אפיסת־כוחות.
היא
התאוננה בפני הרופא, והלה קבע:
״זה שום דבר. יש קצת קשיים בקליטה.״
התרופה היחידה שקיבלה היו גלולות נגד
כאבים.

בשבוע השני החמיר המצב עוד יותר.
הסטודנטית חשה מעין שיתוק באיזור
הבטן והרגלים. היא לא יכלה לעמוד או
לשבת. באחד הבקרים, כאשר התעלפה,
כשל כוח־סיבלה והיא חזרה אל הרופא
וביקשה לסלק את הטבעת. הרופא מילא
אחר בקשתה.
סיפרה הסטודנטית :״הגעתי אליו חיוורת,
כולי רועדת מכאבים. הרופא לא טרח
לשאול אותי איך אני מרגישה, לתת לי כוס
מים, לעודד אותי במילה טובה. ההתנהגות
זה סגול זה חגיוקווו* העובד נאונן
נוסו ער עבודתו

דייר דזיאלו שיצק

נניסיחתוויס 8ש 8ש
נושא יתרונה -ועורו
מ 1ה ר8תרסה המסב?
חיות גם בחורים
שעזבו אח מחיסתו

דייר רו1י1

האטומה יצרה בי את ההרגשה שמטפל בי
רובוט ולא בן־אדם, רופא.״
גם לאחר סילוק הטבעת לא חדלו הכאבים,
ועימם הופיע עתה דימום קשה.
הסטודנטית התקשרה עם הרופא, והלה
יעץ לה להמשיך לקחת את גלולות-
ההרגעה.

הזנ ח ה פושעת
הר ת־ א סון
**< עכור יום וחצי של כאבי־תופת פנתה
הסטודנטית לרופא־נשים אחר, ד״ר
טיגר• זה שמע את סיפורה ונידהם. לאחר
בדיקה יסודית קבע :״עוד יומיים, והיית
מגיעה לבית־חולים. את סובלת מדלקת
חמורה ברחם. הזנחת המצב היתד, עלולה
לגרום לעקרות.
״ובאשר לטבעת — מעולם לא שמעתי
שלבחורה צעירה, שעוד לא עברה שתי
לידות לפחות, מתקינים טבעת תוו־רחמית
מהסוג שזיהית כאן. רק לנשים לאחר
לידה, ששרירי־הרחם -שלהן יותר רפויים,
אפשר להתקין טבעת מסוג זה. לדעתי, חל
איסור מוחלט להתקין טבעת כזו לבחורה
שלא ילדה.״
אחרי ששילמה 50 לירות דמי־ביקור,
ועד מאה לירות עבור תרופות אותן קנתה
בבית־המירקחת, והתאוששה, חזרה הבחורה
כעבור שבועיים לביתו של ד״ר דז׳אלו־שיצקי.
היא טענה כי לדעתה, כיוון שהטיפול
לא הצליח, והיא נאלצה להפסיק
את עבודתה ולימודיה למשך שלושה שבועות
ואף ביזמה מאה וחמישים לירות
נוספות דמי־טיפול ותרופנת, ההיגיון מחייב
כי יוחזרו לה מחצית מה־ 270 לירות ש שילמה
עבור התקנת הטבעת.
ב־שומעו זאת, אחז הרופא בזרועה וגירשה
מביתו.
ייתכן שלגבי עצם התקנת הטבעת, חוות*
דעתו של רופא אחד שונה מזו של חברו,
ואולם מיקרה זה של חוסר־איכפתיות וטיפול
שיטתי, מאפיין שיכבה רחבה של
רופאים, ההופכים את מיקצועם מייעוד ל-
(המשך בעמוד )26

1. 25

שוד, שחור בחד1י! לבז

גס עניין
שר צנ ע

מרי קוואנט. האופנאית הבינלאומית
המכתיבה מה נלבש
דביצד נתאפר.

במדור הקודם דנו בעיקר בחלוקת העור לסוגיו, ובאיבחונו -באמצעות
סימני־היכר אפייניים. הפעם נרחיב את הדיון בתופעות השונות בסוגי העור
השונים :
עור שמן, יבש ומעורב כאחד. פשוט,
תופעות העור
מכיוון שאין קשר בין הלחות (הנוזלים)
הצד הקוסמטי של עור הפנים מב
מבלי שבעור לבין החלב שלו.
חין ב־ 4תופעות בהן -ניתן לטפל
הטיפול המומלץ — שימוש רב ביותר
להיכנס לתחום הרפואי:
בלחות כבדה להחזרת אזון הנוזלים
א) עור חסר לחות,
בעור. לחות בכמות מעטה פעמים רבות
ב) נקודות שחורות,
במשך היום. על בעלות עור חסר לחות
ג) אקנה רגיל,
להמנע מהשמש ע״י חבישת כובע רחב
ד) אקנה וולגריס -לטפולו של
שוליים והמנעות מ״פולחך השזוף.

רופא עור,

ה) קופרוז.

עור חסרל חו ת
תופעה של חוסר לחות בעור נפוצה
בעיקר בארצות השמש וזה כמובן כולל
אותנו. השמש ״יונקת״ מהעור את הנוזלים
המצויים בו וכך גורעת מה

קו דו ת שחורות
תופעה נפוצה אצל בעלות העור
השמן. החלב שמופרש לפתח היציאה
שלו על פני העור — כאשר אין מצד
בעלת העור גישה נאותה לניקויים —
מתחמצן במגעו עם האוויר, מתקשה
ומשחיר וכמובן מהווה ״פקק״ לנקבו־בית
וחממה לבקטריות. הבקטריות גורמות
לדלקת שממנה אנו מגיעים לתופעה
הבאה :

א קנ ה

כאמור אקנה זוהי דלקת בבלוטת
החלב• היא נראית בפצעון המכיל מוגלה
וכידוע התפוצצות שקית המוגלה
והתפזרותה מדביקה ו״מעניקה״ מה־בקטריות
שבה לשאר אזורי העור שבסביבתה.
הטיפול
הנאות הוא כמובן מניעת
הווצרות אקנה ע״י נקוי וחטוי העור• .

א קנ ה וולגריס

זוהי תופעה שכאשר את נתקלת בה
עליך להפנות את הלקוחה מיד לרופא
עור•
האקנה וולגריס נראה כגבשושיות
אדומות מאד ובולטות מאד מעל פני
העור, ללא ראש צהוב. דבר המוכיח
כי המוגלה מרוכזת מתחת לפני העור,
והמוגלה יכולה להתפשט ולגרום לדל קות
קשות ביותר. אך כאמור, פני לרופא
עור לטפול אנטיביוטי אינטנסיבי.

קופרוז

תסיסה שלו ומחיותו. התוצאה — עור
נבול, חרוש קמטים דקים מסועפים
בכוונים שונים (ע״י כך גם נאבחן
אותו).
מכיוון שהמדובר הוא בעור חסר
לחות זוהי תופעה העלולה לפגוע ב
תופעה
זו נגרמת כתוצאה מהתפוצצויות
של נימי דם עקב עישון רב,
לחץ דם גבוה, מזון חריף מאד, עצבנות.
מכאן שהיא עלולה לפגוע בעור
שמן כיבש אלא שמכיוון שהעור היבש
דק מאד אפשר לראות את התופעה
ככתמים זעירים אדומים.
בעזרת האיפור יש אפשרות להסרת
הפגם.

תשובות לשא לו ת שנתקב לו במערכת

לעדה הולצמן: הקמטים שהזכרת
במכתבך הם קמטי הבעה, ואלה
קיימים בפנים כמעט ללא כל קשר לגיל.
אלה הם הקמטים מתחת לעינים
ובזוויות העין, קמטי החיוך משני צירי
הפה, מעל גשר האף ובמצח. קמטים
אלה מתעמקים במשך השנים, וטיפול
נכון מגיל צעיר, אפילו מגיל ,15—14
יאיט את התעמקותם. קמטים אחרים
הם אלה הנובעים מהתרופפות שרירי
הפנים, ולאלה יעזרו תרגילי התעמלות
לפנים. קמטים נוספים נובעים מהתייבשות
העור, בשל התנדפות נוזלים
והאטת הבלוטות המייצרות חלב שומני.
לקמטים אלה, כמו לקמטי ההבטה,
יאה טיפול מתמיד של החדרת לחות
וויטמינים, וכן מעט שומן. יש למרוח
את הפנים ב״שזתד^ס^ן 1118 תז\ ! 0
בלילה.
ביום, וב־ 1מ3שז 0
לדורית אשחר: נערות בגילו
ובמצב עורך זקוקות לתכשירי הניקוי
שקראת עליהם לא פחות מאשר לבגדים
אפנתייס. ההוצאה על תכשירי ניקוי
אינה כה גבוהה, אם ניקח בחשבון
שהם מספיקים לתקופה של חדשיים
ואף שלושה חדשים• לעתים אף למעלה

מזה, כשמדובר בסבון הקוסמטי ז50£
נ111 זו< 5המיועד לטיפול בפצעוניס ובנקודות
שחורות. כיוון שמראה פניך
בוודאי חשוב לך, נסי לוותר על קניית
חולצה אחת לחודש, וכך תשיגי את
הסכום הדרוש לרכישת התכשירים.
לאילנה |5אשי 1היווצרות כתמים
על עור הפנים בזמן ההריון או לאחר
הלידה, היא תופעה נפוצה למדי. כתוצאה
מתהליכים פנימיים נוצרת ״מושבה״
צפופה של פיגמנטים, המהווה
כתם. הדרך היחידה להעלים כתמים
זמניים אלה היא על־ידי שימוש באיפור
נכון. השתמשי במייק־אפ בגוון
זז 08£מסדרת ה־יתס&ססדמצ שצבעו
כמעט לבן. כסי את הכתמים בתכשיר
הזה, ולאחר מכן השתמשי במייק־אפ
בגוון עורו לאיפור כל הפנים. השלימי
בפודרה בגוון עורך, והדגישי את הלחיים
בסומק בלתי שגרתי כגון סומק
ה־ז0ץ010111 !<01180/0001 010
אפרי בתשומת לב את העפעף העליון
של העין, כדי שחלק זה של העין יבלוט
מאד. במרכז ההדרכה שלנו תקבלי
יעוץ ואיפור חינם. המתיני להזמנה
שתגיע אליו בימים אלה•

אל תתעעלו לבתוב למדור על בעיות היופי שלכן, בל פנייה תיענה חן
באופן אישי וחן בכתב. כתבו אל ״מרי קוואנט״ ת.ד 40020 .ת״א.

׳והמשך מעמוד )25
לעסק מיסחרי קשוח, חסר רגשות ונימה
אישית. ואגב־כך גורפים אל כיסיהם סכומי
כסף ענקיים.
ד״ר איזק דדאלושיצקי זוכר את המיק־רה.
לגני עצם הטיפול הרפואי הוא נימנע
מלהגיב משום שלדבריו, כללי האתיקה הרפואית
אוסרים עליו לגלות פרטי טיפול
בחולה.
כללית, דוחה הרופא את האשמות, טוען
שהסטודנטית ניפחה את העניין .״זד. מצב
אופייני לצייד המכשפות נוסח משפטי
מוסקבה הנערך כעת על הרופאים,״ טוען
ד״ר דז׳אלושיצקי.
כותב שורות אלה חייב לציין כי דברי
הסטודנטית נשמעו מהימנים, נסתייעו בעדויות
של שתי סטודנטיות נוספות שטיפלו
במתלוננת כל אותם שבועות בהם
התייסרה בכאבי תופת.

__ רופא
מגניב חו לי ם
רשת הפרופסור הוכמן הציגה בפני
^ 2הציבור את הרופא הישראלי המכוער.
נתגלה כי רופאים ידועי־שם מנצלים את
המחסור הכרוני במיטות בבתי־חולים, כדי
לאשפז ללא־תור חולים המוכנים לשלשל
כסף רב לכיסו הפרטי של הרופא, הפוסק
מי יאושפז במחלקה.
ואולם, צריך להדגיש כי אין להיתפס
לקיצוניות הפוכה, ולראות בכל רופא בכיר
אדם, אשר השיקול היחיד המניע את מעשיו
הוא בצע־כסף. כנגד פרופסור הוכמן, מנהל
המחלקה האונקולוגית בהדסה ירושלים,
אפשר להציג את הפרופסור יוסף שטיין,
מנהל המחלקה האונקולוגית בבית־החולים
העירוני הדסה בתל־אביב, אשר חוליו ובני־מישפחותיהם
מדברים אך בשבחו, מגדירים
אותו כאחד מל״ו צדיקים.
כדוגמה נוספת של מופת אישי יכול
לשמש, ללא ספק, ד״ר רפאל רוזין הממלא
עתה את מקומו של פרופסור ספירה, ב־בית־החולים
על־שם שיבא תל־השומר,
אחרי שפרופסור ספירה פרש לגימלאות.
כמנהל-מחלקה, רשאי ד״ר רוזין לעסוק
בפרקטיקה פרטית, אך אין הוא מנצל זכות
זו. הוא מוסיף לשמור על קשר עם החולים
שהיו בטיפולו, מרבה לבקרם בבתיהם כדי
לעקוב אחר המשך שיקומם, אינו מסכים
לקבל אפילו אגורה אחת עבור הביקורים
הפרטיים הללו.
ואולי, ד״ר אורי חסיס, סגן המנהל הכללי
של בית החולים הדסה בירושלים
יכול לשמש כדוגמא הטובה ביותר לרופא־בכיר
הגון.
כפי שדווח בשתי הכתבות הקודמות
(העולם הזה )1933 ,1934 סירב פרופסור
הוכמן לקבל למחלקתו חולי סרטן חסרי
אמצעים כספיים. עתה הגיע הזמן לגלות כי
ד״ר הסיס. בשיתוף פעולה עם רופאי חדר
המיון, חיו ״מגניבים״ חולי־סרטן מחדר המיון
למחלקתו של פרופסור הוכמן בשעות
שהפרופסור לא נוכח בבית־החולים ובכך
יצרו עובדה מוגמרת. פרטים מדוייקים בנושא
זה רשומים בדו״ח פנימי, סודי, של
צוות המחקר האוניברסיטאי שטיפל בנושא.
זו היתה הדרך היחידה, מדהימה ככל
שתישמע, בה יכול היה ד״ר חסים לפעול.
פרופסור הוכמן, כמנהלי מחלקות אחרים
בבתי־חולים, ניתמנה לתפקידו לכל ימי
חייו. כל זמן שלא נימצא אזרח בעל מצפון
שהעז להתלונן נגדו, יכול חיה לעולל במחלקתו
ככל העולה על רוחו.
אלא שאפילו רופאים יחידי־סגולה אלה,
אינם יכולים להקל מן המצוקה, כאשר
מדובר בשירותים חיוניים ובכוח־אדם. לדוגמה,
הסיפור הבא :

סיו ט
חדרי-המיון
ף ערב יום־הכיפורים האחרון, בשעה
4עשר ורבע בבוקר, הובאה לבית־החולים
התורן, בית־חולים ביילינסון, אשה
בת 74 שלקחה בשטף־דם בראשה. היה זה
התקף שני, לאחר התקף קודם שאירע לה
לפני כשנה, והותירה משותקת חלקית במחצית
הימנית של גופה.
לאחר רבע־שעה של המתנה בתור, נרשמה
האשד. והוכנסה לחדר־המיון. שם,
בכניסה, המתינה עשרים דקות נוספות עד
שתתפנה עבורה מיטה באולם־המיון הצר,
שהיה מלא על גדותיו.
כאשר זכתה האישה סוף־סוף למיטה,
המתינה חמש שעות תמימות עד ששני

רופאים־מומחים ניפנו לבדקה. לאחר סידרת
תצלומים, הם קבעו כי יש לאשפזה במחלקה
פנימית ה׳.
כל אותה עת עבדו הרופאים והאחיות
בחדר־המיון ללא מנוחה, כשהם נתונים
תחת לחץ כבד •של קהל חולים, מהם
חולים קשה, שהובאו למקום באמבולנסים
ונותרו שעות ארוכות ללא כל בדיקה.
בפרק זמך זה התמלא גם מסדרון חדר
המיון בחולים שהוחשו למקום. לא פעם
נידמה היה כי האחות הראשית, המפקחת
על חדר המיון, עומדת לאבד את השליטה
על המתרחש סביבה. נוצר מצב שחדר המיון
והמסדרון שלידו ניסתמו מעודף חולים
וכל המערכת התיפקודית כרעה תחת
לחץ שלא איפשר עבודה יעילה ושיטתית.
ביליתי ליד אותה אשה כל אותן שעות
ארוכות, עד לאישפוזה. תוך כדי שיחה
נתגלה לי מעמד שונה של חולים בישראל
— חלוצים ואנשי העלייה השנייה והשלישית,
אשר עד לפני הפירסומים האחרונים
בעיתונות, כלל לא העלו על דעתם כי
ניתן לשלם לרופאים, מתחת לשולחן,׳
כדי לזכות באישפוז מהיר. הם חונכו
מילדותם לראות ברופא את סמל האדם
נקי־הכפיים -ולא תיארו לעצמם כי אדם
כזה יהיה ניתן לשיחוד.
וכאשר אין מעלים על הדעת שאפשר
לשלם לרופא, ואף לא משלמים לו —
התוצאה ברורה.
מישפחתה של אותה אשד — ,נהרסה.
אחרי שניתקפה בשיתוק־חלקי, לפני שנה,
החלה אט־אט להתאושש, אך הוחזרה לביתה
מוקדם מדי. לא עלה בדעתה להפעיל פרו־

לינסון, לאדם אחד, שבו שוכבים מייוחסיס.
טקציה, או לשלם כסף כדי להתקבל לאחד
מבתי־החולים למשותקים, בהם ניתנים תרגילי
פיסיותראפיה נמרצים, שתכליתם להחזיר
לגוף חלק מתיפקודיו.
הטיפול הנדרש בה היה למעלה מכוחו
של בעלה הישייש. אחרי חצי-שנה של
טיפול התמוטט הבעל, קיבל התקף־לב,
והובהל לאישפוז בבית־החולים הדסה ב־תל־אביב.
שם הוסבר לו, כי הטיפול באשתו
המשותקת קשה מדי עבורו, וכי הוא
עלול ללקות בהתקף־לב חוזר.
הגברת ד״ר פרוכטמן, רופאה כללית, מ־קופת־חולים
של ההסתדרות סניף רסקו, רח׳
אריסטובול ,2אומרת ״אדם עם לחץ־
דם נמוך ודופק ,47 כאשר האלקטרוקרדיו-
גראמה שלו אינה בסדר, אסור לו לטפל
באשתו המשותקת. זו מעמסה קשה מדי,
ממש סכנודחיים. הסברתי לאיש את המצב.
חייבים לאשפז את האשד, בבית
ריבקה, או בבית לווינשטיין, עד שהוא
יתאושש.״
אבל בתי־חולים אלה, ודומיהם. מלאים
עד אפס מקום. חולים רבים ממתינים בתור
להתקבל אליהם. כל חולה וסיפור־סיבלו
וסבל בני-מישפחתו.
אנשים שעד לזיקנתם לא הורגלו לשחד
רופאים, או שידם אינה משגת, אינם יכולים
להתחיל עתה לנהוג אחרת. מצבם רק
יילד ויחמיר.

(כתבת שלישית בסידרה)

העול ם הזה 1935

במדינה
(המשך מעמוד )19
רוצה לספר שוב מה בדיוק קרה באותו
לילה׳ כדי שכולם יידעו את האמת.״
לקראת קיום הפסטיבל סיכם יצחק גיזרי
עם מפקד מישטרת זיכרון־יעקב, הקצין
מיגדל, כי זה ישלח * 10 שוטרים לשמור
על הסדר בכפר־האמנים עידהוד בערב
הפסטיבל, מהשעה 6.30 לפנות־ערב ועד
אור־הבוקר.
שני השוטרים שהיו אמורים להימצא
בכניסה לכפר עם מחסומים, גדרות של
המישטרה, לא הביאו עימם את הציוד.
רק מאוחר יותר גילה קצין־מישטרה ל-
גיזדי, כי נקלע בדרך לפקק־תנועה, ומשום
כך לא הגיע בזמן...
לכן, מאחר שבכניסה לכפר לא הוצבו
מחסומים, כנדרש, אלא רק שני שוטרים
מצויירים בפנסים, נכנסו לשטח האירוע כ־
4000 איש, בעוד שרק 1200 קנו כרטיסים.
שני השוטרים לא עצרו את האורחים ל-
ביקורת־כרטיסים, ליד הקופות, ובשל הלחץ
הצליח להיכנס לשם כל מי שליבו חפץ
בכך.
״גם השוטרים שהיו במקומות אחרים בשטח
לא הצליחו להשתלט על המתרחש,״
סיפר גמרי .״אני ציפיתי ל־ 2000 מבקרים
בערך, ולכן הכנתי מראש 18 שומרים
פרטיים, אבל אי-אפשד להשוות אותם עם
אנשי־מישטרה חמושים.
התפרעות היתה מתדכנבת* ״לפי
הפירסומים, ההתפרעות נגרמה כאילו בגלל
שהתוכנית האמנותית לא התחילה בשעה
8.30 בערב. אבל בעצם, היא לא היתד,
צריכה בכלל להתחיל בשעה הזו. אני

שרים, ח־־ניס ואלונים ]והמו באשו נודע
שנתנסו מיליונים בכספת של הזוג נתנאל
ך • שוטרים האיטלקיים שהתדפקו
1 1על דלת החדר מיספר 226 במלון
פרזידנט המפואר ברומא, היו מנומסים
וחביבים. הם ערכו חיפוש בחדר, שבו
התגורר היהלומן הישראלי יצחק נתנאל
ורעייתו הצעירה חנה, אך מצאו בו רק
אותם דברים שאפשר למצוא אצל כל
זוג־תיירים רגיל אחר: כסף בסכום סביר,
מיזוודות־נוסעים, בגדים וכלי־רחצה.
לאחר שיצאו, נשמו יצחק נתנאל ואשתו
לרווחה, אולם לא לזמן רב. השוטרים פנו
היישר אל הכספת של המלון, והוציאו משם
את פיקדונות הזוג הישראלי. השלל ש נפל
לידיהם יכול היה לעורר התרגשות
אפילו בקרב שוטרים מנוסים. המחאות
ומזומנים בסכום שעלה על שישה מיליון
לירות ישראליות, וכן 400 קאראט של יהלומים,
סנפירים, אבני ג׳ייד (ירקן) ואבנים
יקרות אחרות, בשווי של מיליונים נוספים.

מעצרם של יצחק וחנה !נתנאל שימש
לעיתונים האיטלקיים חומר סנסציוני ממדרגה
ראשונה, אולם בארץ הוא גרם ל תדהמה
גמורה בקרב יהלומנים, אישי-
ממשל, שרים, חברי־כנסת ואנשים אשר
זוהו עם העולם־התחתון הישראלי.

אמרגן גמרי
״שדדו אותי!״
הזמנתי את האמנים לשעה 11.30 בלילה,
ועד אז היו המבקרים צריכים לבלות בגלריות,
בבית־הקפה ובמיסעדה.
״אני חושב שהגיעה למקום כנופייה של
צעירים שתיכננו להשתולל ולפרוץ במקום,
ושכל ההתפרעות הזאת היתר, מתוכננת.
ראיתי את הראשונים עולים על הבמה
ומבקשים שיחזירו להם את הכסף ששילמו
עבור הכרטיסים.
״אז הם התחילו לרדוף אחרי, כדי להוציא
ממני את הכסף שהיה בכיסי. כדי
שלא יהרגו אותי, התחלתי לשלם להם —
200ו־ 300 לירות לכל אחד שאמר שקנה
שמונה או עשרה כרטיסים. אני בטוח
שהאנשים האלה לא קנו אפילו כרטיס
אחד, אבל פשוט לא היתה לי ברירה.
״כשברחתי משם והם רדפו אחרי, צעקתי
אל אחד השוטרים שעמד שם, להתערב
ולעשות משהו. הוא ענה לי, :זה לא
עניין שלי. אני לא מקבל הוראות מאזרחים.׳

אבל מן הממונים עליו הוא כן מקבל
הוראות. מה קדה להן?
העולם הזה 1935

נכה מי לחמת
השיחרור
^ ת דרכיו בחיים הציבוריים החל
\ * נתנאל בן ה־ 47 דווקא בחטיבת
גיבעתי. בימים הראשונים של מילחמת
השיחרור נפצע הצעיר, והפך נכה צה״ל.
אירגון נכי צה״ל היה, בשביל נתנאל,
קרש־קפיצה אל השמות הזוהרים. הוא
ניסה להשתלב במוסדות הניבחרים של
האירגון, אולם הקבוצה שהשתלטה על
האירגון, עוד עם הקמתו, דחתה אותו.
אך שני יתרונות נפלו בחלקו של נתנאל
בעיקבות מילחמתו בתוך אירגון נכי צה״ל.
האחד: הוא הכיר מקרוב את מי שמכהן
היום כשר-הביטחון, שמעון פרס, הפך
ידיד אישי שלו ,׳והיתרון הנוסף: הוא קיבל
מיספר-ירוק למונית.
במהרה הפך ראש קבוצת הנכים בעלי
הימיספרים הירוקים, ודמות חשובה באייר-
גון בעלי־המוניות, בעוד הוא־עצמו נוהג
מונית כחבר תחנת המרכז בתל־אביב. כל
אותה עת המשיך להילחם בתוך אידגון
נכי צה״ל, והצליח סוף־סוף להיבחר למועצת
האירגון.
בעידודו של שמעון פרס, הצטרף אז
נתנאל למפא״י והחל להיות פעיל בקרב
השכונות, למרות שהתגורר בצפון תל-
אביב. אז הוא נפגש עם מרדכי(״מנטש״)
צרפתי, מלך השכונות באותם ימים, אף

הוא ידידו של שמעון פרס.

ידידו של
מנטש

שותף. באחת הפעמים שנסע לטבריה,
הכיר שם את חנה בלטנר, אחות צעירה
בת .22 למרות הפרש הגילים בי-ן השניים
הם התאהבו, ונישאו כעבור חודשים מיס-
פר, תחת בירכתו של הפטרון, מנטש.

__ מסע
להצלת כסף

1פני בתשע שנים התחולל הפילוג /במפא״י. דויד בן־גוריון המנוח, שמעון
פרס !ומשה דיין עזבו את המיפלגה־האם,
והקימו יאת רפ״י.
נתנאל נקרע אז בין נאמנותו לשמעון
פרם, ממקימי רפ״י, לבין ידידותו הגדולה
עם מנטש, אשר נשאר נאמן למפא״י והמשיך
לבצע עבור מיפלגה זו עבודות
״סדרנות״ למיניהן. אולם רמז ממנטש,
הוכיח לנתנאל כי בפוליטיקה לא הכל הוא
כפי שנראה על־פני השטח. מנטש רמז לו
ללכת לרפ״י.
שמעון פרס, שהיה אז המזכיר האירגוני

ך* תונתם נערכה במלון דן בתל!
ן אביב, וערך אותה מי ש,מכהן כיום
כרב הראשי לישראל, הראשון־לציון הרב
עובדיה יוסף. שושביניהם היו משה דיין,
שמעון פרס, מנטש, מספר אלופי צה״ל,
יהלומנים ועיתונאים.
כעבור שנה נולדה לזוג הטרי בת, מצבם
הכלכלי השתפר פלאים, והם עברו להתגורר
בשיכון בבלי בתל־אביב.

של המיפלגה החדשה, הטיל על ידידו
נתנאל את הטיפול בשכונות. ואומנם,
נתנאל הצליח לקבל לרשותו את מיטב
הנואמים, ביניהם משה דיין ובן־גוריון,
להרצאות בשכונות, עבד ימים ולילות ב־שיכנוע
צאן־מרעיתו להצביע עבור רפ״י.
כמו לרבים אחרים שהצטרפו בהתלהבות
כה רבה לרעיונות ה״מ׳מלכתיות״ של הרשימה
החדשה, כן גם לנתנאל היה ליל־הבחירות
לילה יקודד, ביו התנפצו רבים
מחלומותיו. ירפ״י קיבלה יאז ירק עשרה
מושבים בכנסת, התפרקה, חזרה למיפלגת־האם,
אך אנשיה ופעיליה הוסיפו להיות
נרדפים על־ידי המימסד המפא״יי.
נתנאל חש זאת היטב על בשרו. מעמדו,
כמזכיר־בפועל של אירגון נהגי־המוניות,
החל מתערער. באותה עת ניסה נתנאל
לערוך עיסקה עם חברת האוטובוסים דן,
לפיה יקבלו בעלי־המוניות בקווי השירות
4ו־ 5פיצויים גבוהים מחברת־האוטובוסים,
ויבטלו את השירות. מי שהיה אז שד־התחבורה,
איש אחדות-העבודה משה כרמל,
פוצץ את העיסקה, והאווירה שנוצרה
אז בקרב נהגי־המוניות היתד, כאילו ניסה
נתנאל ״למכור״ אותם.
ליצחק נתנאל* לא נותרה ברירה. הוא
מכר את המיספר הירוק שלו, קיבל עבורו
100.000 לירות ונכנס לעיסקי היהלומים
עם אחיו, נתן נתנאל, שיהיה ותיק בבורסת-
היהלומים כבר אז.
כוכבו של נתנאל דרך בקרב היהלומנים.
מירצו הרב, סושד־השיכנוע שלו, העובדה
שהוא מכיר כל־כך הרבה אנשים חשובים,
הפכו אותו לאחד מנערי־הזוהר, תרתי־משמע,
של עולם היהלומנים הישראלי.
נתנאל נהג לנסוע מדי סוף־שבוע לטבריה,
להתגורר שם במלוגות־פאר, ל השתעשע
בסקי־מים בסירת־מירוץ בה היה

למרות שוויתר על מילחמותיו להשגת
מעמד אישי באירגון נכי צה״ל, לא שכח
נתנאל את חבריו הנכים, והיה תורם בהסתר
סכומי־ענק לטובת פצועי ונכי צה״ל.
כל אותה עת היה אף נדבן רציגי במסיבות
השונות אותן היה עורך מנטש
עבור בית־החולים תל־השומר ואיירגוגים
פילאנטרופיים אחרים. במהלך המכירות הפומביות
וההגרלות, הצליח נתנאל גם
לשוב ולהיפגש עם ידידיו מצמרת ה־שילטון
והצבא, וגם להודות כך למיטיבו,
סנטש.
לפני חודשים מיספד ערך נתנאל עיסקת-
יהלומים עם יהלומן ישראלי שירד ל איטליה,
בשם גול. גול פשט את הרגל,
ונשאר חייב סכומים עצומים לנתנאל ול-
יהלומנים אחרים בארץ. נסיעתו האחרונה
של נתנאל לאיטליה נעשתה, בין השאר,
בניסיון להציל עד־כמה שאפשר מכספו
ומכספי ידידיו היהלומנים, אצל גול.
מישטדת איטליה טוענת, כי נתנאל נתפס
בהברחת־יהלומים לאיטליה ומכירתם בארץ
זו, עבירה חמורה ביותר על פי החוק
האיטלקי, הגוררת אחריה עונשי־מאסר
כבדים. ידידיו היהלומנים של נתנאל, בארץ,
טוענים כי הוא היה בשליחות להצלת
הכסף מהיהלומן־היורד גול.
נתנאל עצמו, הזוכה, על־פי הוראות
מהארץ, לשיתוף־פעולה מלא מצד השגרירות
של ישראל ברומא, טוען כי היהלומים
והאבנים שנמצאו ברשותו, לא יועדו כלל
לשוק האיטלקי אלא לארצות אחרות, והם
היו בכליו רק מפני שהוא החליט לטייל
קצת באיטליה, קודם לעסקים.
אם אומנם יאמין בית־המיפשט האיטלקי
לגירסה זו של נתנאל, ייצא זה בעונש
קל ויחזור במהרה לישראל, אל ידידיו הרבים
ואל עיסקי־היהלומים שלו.

1. 27

קולנוע
נעורים על
גלי האתר
אמריקן גראפיטי (גת, תל-
אביב, ארצות־הברית) — כל מה
שתקופת ניבסון הצליחה להוליד
באמריקה, הם געגועים חזקים למה שהיה לפניה. אפילו
שנות ה״ 30 המרודות הפכו לחלום ורוד (ראה ירח של נייר),
והנוסטאלגיה היא צוו־השעה.
בין המירדפים הרבים שעורכת אמריקה אחרי הזמן
שחלף, ראוי סירטו של ג׳ורג׳ לו קאס אמריקו גראפיטי
למקום של כבוד. הזמן שבחר לעצמו — תחילת שנות
ה־ , 60 ערב ויאט־נאם. המקום — עיירת־שדה קטנה, אמ ריקה
הממוצעת בהתגלמותה. הגיבורים — בוגרי תיכון
העומדים על סף החיים וחייבים להחליט לאן לפנות. ה סרט
מתחיל עם שקיעת החמה, במוצאי־שבת, ומסתיים
עם זריחתה המחודשת, למחרת היום.
הנערים יוצאים אל הרחובות, במעט בולם ממונעים,
מי במכונית של אבא, מי בטראנטע פרטית ומי בטראנטע
משופצת הקורעת כבישים. הם אוכלים גלידה עם החתי-
בה, או שותים קפה עם החבר׳ה, ומתכננים כיצד לצוד
חתיכה ; הם מודדים את הרחוב הראשי מקצה אל קצה,
במכוניות. ומקלט־הרדיו, הפתוח תמיד, משמיע את קול
הדור בולו, אוסף של להיטי התקופה בליווי הנחייתו של
קריין המבטא את בל ריגשותיהם הכמוסים של מאזיניו.
לוק אס חומק בזריזות בין גיבוריו הרבים, החל בזוג
הגימנזיסטים המאוהב, דרך ה״מישקפופר״ הנבוך והירוק
בענייני-מין ; מ״מלך המכוניות״ ,משומן־השיער עד לטי פוס
החולמני המחפש כל הלילה א ת יפהפית חייו ; ובתוך
בל אלה משחזר הבמאי בנאמנות מופלאה תקופה
שלמה על המכוניות, ההרגלים, צורות הדיבור ומושגי ה-
בעולם למידתה של יצאניח

הכל הולך עם קוקה־קולה בערב ויאט־נאם
חיים ששררו בה. האהדה הגלוייה שהוא רוחש לבל דמו יותיו
הופכת את הסרט למצבה לתמימות ולפשטות אשר,
לדברי הכתובת החותמת את הסרט, נפחה את נשמתה.
אלא שנוסטאלגיה היא מישקפת המעניקה לבל אשר
חלף־עבר לו — הילת זוהר. ברור שמוצאי״שבת אחת, בעיירה
אחת, בין בני 18 בלבד, אינה משקפת את אמריקה
כולה, וחיטוט עמוק יותר היה מגלה שהגעגועים לימים
ההם, אינם חיוניים בל־כך. אבל לוק אס מעדיף את תחילת
ה״( 60 בהם היה בגיל גיבוריו) על תחילת ה־ ,70 ולזכותו
אפשר לומר, שהוא יודע כיצד לחלוק הרגשה זו עם צופיו.

בת־השבן
רוכבת ע\וב
הכל למען פיט (מוגרבי; תל־אביב,
ארצות־הגרית) — פעם הי-
תה זו דוריס דיי, ההתגלמות ה מושלמת
של בת (או אשת השכן, זו החמודה וה מ תוקה
(כי יפה ממש לא היתה מעולם) ,שהיתה דוגמה לפל
בנות אמריקה.
היום יש תופעה ושמה ברברה סטרייסנד. שוב, זו
זמרת שהפכה לשחקנית. במקום נמשים, יש ליורשת אף
גדול. במקום קול חליל — קול חצוצרה ; במקום שימלה
פירחונית׳ ג׳ינש — ובמקום מכונית, אופנוע. היא מנבלת
את פיה, בקולי־קולות, היא מודרנית לפי כל כללי הטכש
וסמל מובהק לשנות ה־ .70 אלא שמתחת למעטה הקשוח
מבחינים הכל באותה העמדת־פנים נושנה. כי זיועלמה
סטרייסנד הי א בסופו של דבר ״יידישע מאמע״ הגונה
ופוריטנית, ושכל מעייניה גידול ילדים.
ומאחר שבעלים הם, בסך־הבל, ילדים ״קצת יותר גדו לים״
בשביל ה״מאמע״ ,אין כל פלא שפיט, למענו מוכנה
הברברה לעשות הכל (אבל אינה עושה מאומה)׳ הוא בעלה
הטרי והלא־יוצלח. במשך שעה וחצי מתנסה ברברה
כיצאנית שלא יוצאת ולא חוזרת, טרוריסטית שלא מפוצצת,
נהגת המאבדת את מיטענה, לוחמת במישפחה ובמאפיית,
שאינה מאבדת את מוסריותה אף לרגע. והכל —
כדי להציל את השקעותיו של פיט, נהג-המונית, שהטביעו
במניות מפוקפקות.

מי היה מאמין שאשר, תיאבק אי־פעם
על זכותה להיות יצאנית ותאשים,
יריבה שלה בפלגיאט? ובבן,
זה בדיוק מה שקורה בניריורק. לפני
זמן לא רב יצא לאור ספר בשם היצאנית
המאושרת שנחתם בשם־העט: קסאוויירה
הולנדר. זה היה סיפור־חייה רב־המעללים
של יצאנית־צמרת. ההצלחה הקופתית היתד,
מובטחת. אחר־כך, יצא לאור סרט בשם
עידנה של קסאוויירה הולנדר, שהדגים
בפירוט רב את מלוא מלאכתה של יצאנית
מאושרת, ושוב שבר שיאי קופה. אלא
•שקסאוויירה המקורית זועמת מאוד• .את
הקאריירה שלה הנציח מיתחרה, בדיוק
כאשר היא התכוננה להופיע על המסך
באופן אישי גופא, בסרט הפורנוגרפי הראשון
שלה. עתה מתנהל קרב־מישפטי
בין שתי ההפקות הפורנוגראפיות, והוא
מלווה בהכרזות רמות המשרתות, בינתיים,
היטב, את מסע הפירסומת של שני הצדדים
גם־יחד.

הנץ שברח
הנץ ממאלטה, פיסלון בצורת ציפור,
שבשמו נקרא אחד הסרטים ה־בלשיים
המפורסמים ביותר שנעשו אי־פעם,
נעלם מתוך מוזיאון בקליפורניה, שם
הוצג לראווה בפני הקהל במיסגרת תערוכה
על סרטיו של המפיק האל וואליס (שב־קאריירה
הארוכה ישלו הספיק לעשות סרטים
מכל הסוגים, מקזבלנקה ועד אן של
1000 הימים, מסירטי ג׳רי לואיס ודין
מארטין ועד בקט) .עיתוני קליפורניה מציעים,
בהיתול, לקרוא להאמפרי בוגארט,
גיבור הנץ ממאלטה המקורי, לשוב לחיים
כדי למצוא את הציפור האבודה. אלא ש בינתיים
פשטה שמועה, כאילו מדובר
בסך־הכול בתעלול לפירסום גירסה חדשה
של אותו סרט, הפעם בשם הציפור השחורה.

מלכת הכנוב**ה

סטרייסנד על פר — הצדקת מברוקלין
פיטר (בוליט) ייטס, שניסה לשוות לסרט קצב מטורף,
נוסח תור״הזחב של הוליווד, נכשל במה שהצליח פיטר
בוגדאנוביץ׳ במה נשמע דוק. התוצאה מתאימה למי שנוהג
למהול יין בהרבה מים.

אורסולה אנדרם תוכל סוף־כול־סוף
להשתמש בכל מה שלמדה משון קו־נרי
בדוקטור נו. בסירטה החדש, מותחן
איטלקי בשם האקדח הטעון, היא
מכהנת כראש כנופיית שודדים, ומשליטה
סדר בין בריוניה הפורעים ביד
רמה ובזרוע נטוייה. הסרט הוא אחת מאותן
הפקות איטלקיות זולות — אפילו
לדברי מפיקיו — המשתדלת להתקשט
בשניים או שלושה כוכבים בינלאומיים
(במקרה זה, לצד אורסולה מופיע השחקן
הכושי הענק וודי סטרוד, הפופולרי מאוד
באיטליה) ,ולטשטש כל ליקוי אחר בהרבה
מאוד פעילות מתובלת במין ובעירום. מה
מניע את אורסולה אנדרם להופיע בסרט
כזה? התיקווה לשוב לצמרת. למשל, כבר
היום מציעים לה להופיע כיצאנית המאושרת
בגירסה מנומסת לספר של קסאוויירה
הולנדר הנ״ל.

תל-אביב

אוכפים

לוהטים

( דקל,

ארצות־הברית) — פארודיה מטורפת על
מערבונים, הלועגת לסוסים ולאנשים, לכושים,
לאדומי־עור וללבנים, למסורות־קולנוע
ולכל מה שניקרה בדרכה. בדיחות
למכביר שיגרמו הנאה, בעיקר למי שמרבה
לבקר בקולנוע ותופס מהר מתי עוקצים
סרטים אחרים.

המין והמוות
בידי הליצן
ישנוני (סינמה , 1תל-אביב,
ארצות־הברית) — וודי אלן מפליג
200 שנה קדימה, אל העתיד,
על מנת לירות משם את חיצי בדיחותיו אל אותן מטרות
שבחן בעט גם בסרטיו הקודמים.
אומנם, כשמתעורר אלו מתרדמת 200 שנה, אי-שם
בסוף המאה ח , 22-הוא מגלה סביבו עולם החייב את צורתו,
במידה שווה, לאודיסיאה בחלל, פארנהייט 451 ולעוד
במה סיפורי מדע־בידיוני קלאסיים. התפאורות וה תלבושות
עתידניות בהחלט, ורק האנשים אינם משתנים.
אלן, במובן, מציג את הבל בראי עקום מאוד. בין
אם מדובר בתיבת האורגזמה (ירושת וילהלם רייך) שאינו
אוהב, משום שהוא מעדיף ״עבודת בפיים״ ,או בפירוק
והתקנת רובוטים לעזרה בבית, שהם כפארודיח על האל
9000 של קובריק. בעיותיו הפרטיות מאוד של אלן,
מאבקו עם סוגיות מיניות ועם צלליות אגדיות של הוליווד,
נמשך גם באן, וחברקות־חלשוו הרבות שלו, תולדה של
קאריירה ארוכה של בדרן במועדוני-לילה, ישמחו לבבם
של בל דוברי האנגלית (או האמריקאית).

תדריך

ירושליס
חלף עם ה רו ח (ירושלים,
ארצות־הברית) — סרט־היוקרה של הוליווד
בכל הזמנים. תיאור יחסי־האנוש והמצב
הפוליטי במילחמת הצפון נגד הדרום
התיישנו, כמובן, אבל הזוהר של הכוכבים
ועוצמתם של מעמדים כמו שריפת אטלנטה
עדיין לא עומעמו. חובה למי שעדיין לא
ראה.

חיפה

קיטון ואלן: לעשות מין במכונה
בסך הבל, זהו אולי הסרט המגובש ביותר עד היום
של אלו, הסובל בדרך בלל מפיצול עלילותיו לבדיחות
קצרות התפורות זו לזו בחוט לבן.

צכא הצללי ם (בית רוטשילד,
צרפת) — סירטו המעולה של מלוויל על
המחתרת הצרפתית, ספוג-אווירה של ימי־מילחמה,
ותחושה של טרגדיה שאין ממנה
מנוס. סידרה מרשימה של שחקנים מעולים,
ובראשם לינו ונטורה וסימון סיניורה.
העולם הזה 1935

בפסק־דין יוצא־דופן מנתח שופט
מחוזי מיקרה־אתס השופך
אור על אחת מפינות ההח*
הישראלי שאינה מוברח לרבים

^ ילך נכתב סיפור זה כרומן, אץ
כינזעט ספק שלא היה מתקבל על
דעתו של הקורא אותו. אך הוא אירע,
במציאות הישראלית של היום.
ב־ 5במאי 1974 יצאה נערה צעירה,
בת פחות מ־ 18 לבילוי של ערב. באותו
ערב עברו עליה דברים בכמות המספיקה
ולערבים רבים מאוד. היא נמלטה מבית
חברים לאחר שאחד הבחורים ניסה לשכב

על הנאשם השני, ושדי, שנסכב בעת
האונס באותה מיטה יחד עס הנאנסת והאנס,
הוטלו שישה חודשי מאסר בפועל
ושישה חודשים על־תנאי. הנאשם השלישי,
העיקרי, חוזה, נידון לחמש שנות מאסר.

את סיפור מיקרה־־האונס מביא
השופט אליהו מני בגוף! פסק־הדין,
על־פי עדות הנערה, כלהלן:
בשעות הערב של יום 5.5.74 בילתה
המתלוננת עם חבר אחד בבית בכפר־שלם.
חבר זה ניסה ״להתעסק״ איתה כדבריה,
בהוציאו אותה מהחדר אשר בו ישבו השניים
בחברת בחורים שהזו בטלוויזיה,
לחדר סמוך. לפני כן הישאירה המתלוננת
את ארנקה אצל חבר אחר, ולאחר שעמדה
על כוונת חברה, היינו לשכב עימד, ולא
הסכימה, יצאה את הבית בהשאירה את
ארנקה עם החברי השני.

השופט אליהו מני
איתה, עלתה למכונית ובה בחורים שהציעו
לה הסעה, נגררה מתוך המכונית על־ידי
קבוצת־בחורים שלישית, נעשה בה מעשה
מגונה, היא נדקרה במותנה בסכין,
נלקחה לדירה ושס נאנסה, שוחררה ב־אישון־לילה
והגיעה לבית־החוליס בשתי
משאיות שעצרו לה בדרך, ואשר גם
נהגיהן ניסו ״להתחיל״ איתה.
ראשון הנאשמים, אריה דרחי 23 נעצר
10 ימים אחרי ביצוע הפשע; השני, מאיר
ושדי 23 נעצר 15 ימים אחר־כך, והשלישי,
חיים חוזה 21 נעצר 20 יום
אחרי ביצוע האונס.
בכתב־האישום, שהוגש ב־ 9ביולי 1974
לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב, על־ידי
עורך־הדין דן מור, עוזר ראשי לפרקליט
מחוז תל־אביב, הואשמו השלושה במעשה
מגונה בכוח, ניסיון לאונס ואינוס בנסיבות
מחמירות.
על הנאשמים ושדי וחוזה הגן עורך־הדין
צבי לידסקי, ואילו הנאשם דרחי הגן על
עצמו. המישפט התנהל בפני הנשיא התורן,
מרדכי קנת, השופט אליהו מני והשופט
אלישע שיינבוים.
בגזר־הדין! ,שניתן ב־ 8בספטמבר ,1974
זוכה הנאשם הראשון, דרחי, מכל אשמה,
וצויין כי התנהגותו היתה ״אבירית״ ממש.

היא התכוונה ללכת לבית חברתה הנמצא
באותו כפר, אולם בדרכה נזדמנה
לה מכונית סוסיתא שבה נסעו שני בחורים,
ולאחר שיחה בעניינים של מה־בכך נישאלה
המתלוננת למחודחפצה וענתה כי ברצונה
להגיע הביתה. אז הציעו לה הבחורים שתעלה
על המכונית ותילווה אליהם בנסיעתם
תחילה לרמת־גן, כדי להניח בבית
אחד מהם תמונה שהיתר, עימם, ולאחר־מכן
יסיעוה לביתה.
המתלוננת נענתה להצעתם, נסעה עימם
לרמת־גן שם ירד אחד הבחורים במקום
שירד, עם התמונה בידו על מנת להניחה
בביתו, ולאחר שחזר התחילו לנסוע בכיוון
כפר־סבא. לאחר שעשו כיברת־דרו קצרה
והגיעו למקום מסויים מול קיוסק, נתקלו
בחבורת צעירים שקראו להם לעצור. נהג
הסוסיחא עצר וכל השלושה ירדו. נראה
שהחבורה היתד, מוכרת לבחורים נוסעי
הסוסיתא. לאחר שיחה קצרה ביניהם
ניגש אל המתלוננת אחד מהחבורה, ונתברר
שזה היה הנאשם מספר ; 1הוא הזהיר
אותה שהיא נקלעה לחבורת פושעים, ואם
תרצה הוא מוכן ״להקפיץ״ אותה הביתה.
אף־על-פי־כן הוא החזיק בזרועה והוביל
אותה לתוך שביל. שני נוסעי הסוסיתא
השיגו אותם במכוניתם ושאלו את המתלוננת
אם ברצונה לעלות ולהמשיך איתם
על מנת שיביאוה הביתה.
היא התכוונה לעלות למכונית, אולם
אז תפס אותה הנאשם מם׳ 1ויעץ לה
לסרב לעלות, וחזר ואמר שאלה חבורת
פושעים. נאשם מס׳ 1פנה לנהג הסוסיתא
ואמר לו לנסוע וכי הוא, הנאשם, יקה
אותה הביתה. הסוסיתא נסעה מן המקום,
והמתלוננת נשארה עם הנאשם מספר .1
הנאשם הוביל אותה לגן סמוך ונראה

שהיא הלכה מבלי שהנאשם השתמש בכח
פיזי כלשהו. בעודם הולכים בכיוון לגן
נשמע קולו של הנא־שם מס׳ 3באמרו
לנאשם מס׳ 1שהוא זקוק לו לסידור עניין
מסויים עם כמה אנשים. על כך ענה לו
הנאשם מס׳ 1שיחכה לו באיזה מקום והוא
יבוא לפגוש אותו כעבור חצי שעה.
השנים המשיכו ללכת לגן. נאשם מם׳
1אמר למתלוננת •שהיא תחבק אותו כדי
•שיחשבו האחרים שהיא חברה שלו ולא
יעשו לה שום דבר. בהגיעם לגן הושיבה
הנאשם מס׳ 1על ספסל והתחיל ״להתעסק״
איתר .,הוא גם השכיב אותה על הספסל
ונצמד אליה בגופו. המתלוננת התנגדה,
אמרה לנאשם מס׳ 1שהיא רוצה ללכת
הביתה וביקשה שיעזבנה לנפשה. אך
הנאשם עמד על שלו והעמיד אותה בפני
הברירה לבחור בין שלש אפשרויות
שלאף אחת מהן לא היתד, מוכנה להסכים.
לבסוף קם וניסה לפתוח את כפתורי מכנסיה,
לאחר שאיים שאם לא תענה לו
באחת משלש הברירות הוא יקרא לכל
החבורה והם כולם ישכבו איתה.

סיגריה
על הל חי
ך* רגע זה הופיע הנאשם מם׳ 3ואמר
לנאשם מס׳ : 1״או שאתה מביא לי
את הבחורה או •שאתה תחטוף מכות.״
הנאשם מס׳ 3אמר גם למתלוננת שתבוא
אליו, אולם היא פחדה והסתתרה מאחורי
הנאשם מם׳ .1פרץ ויכוח בין שני הנאשמים
כשהמתלוננת מסתתרת מאחורי הנאשם
מם׳ 1והנאשם מם׳ 3דורש ממנה
לגשת אליו ולעמוד על ידו. משלא נענתה

לו ניגש הנאשם מס׳ 3וכיבה את הסיגריה
•שהיתה בידו על לחייה מתחת לעין ונתן
לה סטירה. המתלוננת הראתה לבית־המשסט
סימן כווייה שנשאר על לחייה עד היום.
לאחר־מכן נטל הנאשם מס׳ 3סכין או
אולר מידי בחור ערבי שעמד בסמוך, פרצה
קטטה בין שני הנאשמים כשהנאשם מם׳ 1
מנסה להוציא את הסכין מידי נאשם מס׳
.3תוך כדי היאבקות נשרט נאשם מם׳ 1
בידו מן הסכין ואז תפס אותה הנאשם
מס׳ 3ודרש ממנה לבוא איתו. משאמרה
לו שהיא רוצה ללכת הביתה, דקר אותה
בסכין בצד השמאלי של גבה מעל למותן.
ירד לה דם. נאשם מס׳ 1הסתלק מן המקום
ואז ביקשה המתלוננת מנאשם מס׳ 3שיקח
אותה הביתה. נאשם זה ענה לה כי לא
יוכל לעשות זאת כל עוד זב דם מפצעה.
לאחר דין ודברים הציע הנאשם למתלוננת
לבוא עימו לחבר שלו על מנת
לטפל בפצע, שכן המתלוננת המשיכה להתלונן
על כאבים. בדרך נכנסו השנים
לגן זהתישבו. הנאשם התחיל לשפוך את
ליבו לפניה, אמר לה שלא מרצונו עשה
מה שעשה, סיפר לה כי היתד, לו בחורה
•שבגללה הוא נכנס לכלא ומאז הוא
התחיל ל״התפרפר״ וכו׳.
השניים המשיכו ללכת ובינתיים חיתה
השעה 11.00 בערב. בסופו של דבר הוביל
הנאשם את המתלוננת לדירתו של הנאשם
מס׳ 2ובדרך לשם הוריד פיז׳מה מחבל
כביסה וחבש בה את פיצעה. דירתו של
הנאשם מם׳ 2נמצאת בבית בן שתי
קומות. בהגיע השנים לדירה דפק הנאשם
מס׳ 3על הדלת. נאשם מם׳ 2פתח והכנים
את השנים. המתלוננת ישבה במטבח וצעקה
מכאב. הנאשם מס׳ 3רחץ את הפצע
ושוב חבש אותו בפיז׳מה ולאחר מכן

השתדל לא להציק ל חבריך
לעבודה. פי
בעתיד הקרוב מאוד
תזדקק לבל רצונם ה טוב.
היחסים המתו חים
עם בן זוגן ישתפרו
בעיקבות פגישה
בלתי צפוייה עם ידיד
קרוב, אותו לא פגשת
זמן רב. אל תיקח על
עצמך סיכונים מיו כספים, בענייני תרים נפל להרפתקאות
כנס

תי- ואל פיננסיות.

היזהר מתאונות ! בייחוד
בימי שבת ושישי,
אם אתה יכול, התנהג
השבוע הזה כאל
תקופה של חופשה ורגיעה.
אל תנסה לכפות
על עצמך מאמצי יתר
ואל תעשה שטויות. בת
ינ *1ר 3זז מימ 8שור: פגישה עם אדם
הנראה לך, ממבט ראשון,
כחשוד במיקצת,
תגביר את המתח, תוסיף לחוג־מכריך
רובד חדש לגמרי. לבשי סגול או ורוד.

אחרי שנה רצופה אכזבות
ומרורים, סוף־
סוף זה הגיע: תוך
שבועיים אתה מועלה
בדרגה, וזוכה לשכר
ויחס בהתאם. אם רק
תיזהר מלהפוך ל״עבד
כי ימלוך״ — כי אז
ודאי שהעלייה בדרגה
הבאה תהיה הרבה
יותר קרובה, ובעלת
אפקט הרבה יותר משכנע. שיחת טלפון
שקיימת בשבוע שעבר עם מישהו מעיר
אחרת, תישא פרי בשבוע הבא. כדי שלפרי
יהיה ערך ממשי, עליך לפתוח בפעולה.

מ]אומים

החודש מתחיל עם זינוק
קדימה — אך השבוע
אינו, בהכרח, חיוני
לתוכניותיך. בייחוד יום
א׳ :אם אתה מתכוון
לבצע תוכניות ביום זה,
מוטב שתיזהר. נסיעת
קצרה תסתיים בסיבוכים
ואולי באסון. אל
תתן לילדים לצאת לטיולים,
דווקא השבוע.
בת סרטן: הפני את מרצך לשיפוצים.

חבעיית העומדת במר כז
השבוע, בן אריה,
היא בריאותך. כל אשר
תעשה לשיפורה —
מצויין. כל אשר תעשה
העלול לפגוע בה —
מסוכן מן הרגיל. גש
לרופא /לבדיקה שיג״
רתית. ואל תזניח את
21 ביו לי ־
21באוגוסט
פוליסת הביטוח בגלל
הצלחתך העיסקית זה־אמנותית.
נכונו לך הפתעות גם במישור
הפינאנסי — אך מס הכנסה

בת־זוגך נמצאת במבוכה
נוראה, ואולי אפילו
במשבר. ממש מוזר שלא
הצלחת להבחין בכך
עד כה• כדי לנסות
לחלצה ממצבה הקשה,
אותו היא מתאמצת
להסתיר ממך, אל תסתער
עליה חזיתית, כי
אם בחר באיגוף ממושך,
תוך ביצוע פעולות
הטעייה והסחה ; כך תגיע אל היעד
בעזרתה ממש, ויחד תלבנו את המצב. אם
לא תפעל למען זוגתך, המשבר עלול לפרוץ
החוצה כבר השבוע ביום א׳ או ביום ב׳.

111101

אונס על הסכין

אכזבה גדולה בידידות אחד היא קרזבה הדברים הפחות נעימים
העשויים לקרות לך
השבוע, בן מאזניים.
בת מאזניים: אם את
חושבת שקשר עם ידיד
הוא חיוני — שימי לפחות
עין מל מה שהוא
עושה. ובכלל, הגיע הזמן
שתשקלי את מעשייך
בזהירות יתרה.

בכוח האינרציה מוטב לזוז קדימה מאשר
תוך־כדי הפעלת כל ה שרירים,
כל הזמן. זוהי
תקופה בה מוטב לח שוב,
הרבה, לפני כל
צעד. ואומנם, אם כן
תעשה ולא תירתע מן
המסקנו ת המפתיעות
שתסיק — תגיע רחוק
השבוע. יש סיכויים ל-
$8218*911
העלאת־שכר או להכ נסה
גדולה יותר. צפוי
לך שבוע רומאנטי.

מצפה לך שבוע נפלא
מבחינה רומנטית.
סוף־סוף תפוצה על עוג־מת־הנפש
והכאב שנגרמו
לך בפרשת האהבה
הגדולה שנסתיימה לא
מזמן. נסה לכבוש את
נטייתך לנקום בבן־הזוג
החדש על מה שהישן
עולל לך, והתנהג אליו
כמו שמגיע לו. נסיעה
קצרה תגלה לך הפתעה.

1ש11
; 1 23 נו בטבר ־
20 בדצכזבר

תקופה עדינה, רגישה ורבת־התפתחויות.
מוטב לשקוע לגמרי בתוך המאורעות,
מאשר לעמוד מן הצד.
עם זאת, תיכנון קצר-
טווח ובהיר״עיניים ביום
ה׳ יאפשר לך לק צור
פירות זמן ממושך.
בת גדי: את מסו גלת
להשפיע עליהם
השבוע, כמה שרק תר צי,
בתנאי שתהיי אדי בה,
מסבירת פנים,מכו נסת
בתוך עצמך, אך
לא גלויה מדי. הרבי בטיולים בחיק
הטבע, על אף העייפות שאת חשה
בזמן האחרון, אל דאגה, זוהי רק
תוצאה של הסתיו. לבשי צבע סגול.

אל תשקיע את כספך
מפוקפקות. בעיסקות ובכלל, חכה עוד קצת
לפני שאתה מחליט מה
לעשות בו. היחסים
המתוחים עם אדם קרוב
מטרידים אותו יותר
מדי — כדאי שתוותר
קצת כדי שהיחסים יש זינוומס !
תפרו ושמוחך יתפנה !119?81*8זז
לדברים חשובים יותר.
בריאותך היא נכס יקר, אל תזלזלי בה.

ווי

שמע לעצת זקנים וחכמים ממך. בדרך
זו תצליח להתגבר על קשיים רבים,
ולהימנע מעשיית טעו יות.
זכור כי הטיפש
לומד משגיאותיו״הוא,
ואילו חכם משגיאותי-
האחרים.
של חם אמת־חיים זו נכונה גם
לגבי חייך הרומנטיים.
וגם א ם נראה לך שספגת
אצלה מפלה —
19בפב רו א ר
20במרס
אל תתייאש, נסה שוב.
כוכביך מורים כי דוו קא
בסוף־חשבוע קיימים כל הסיכויים
שתזכה להצלחה. הקפידי על נקיון וסדר.

(המשך מעמוד )29
דיברו ביניהם •שני הנאשמים בחדר הסמוך
למטבח. המתלוננת טוענת שהיא רצתה
לברוח, אך בכל פעם היו השניים מציצים
לתוך המטבח כדי לשמור עליה ולמנוע
את בריחתה.
נאשם מס׳ 3אמר לה לפשוט את הבגדים
ולשטוף אותם, בהסבירו כי בבגדים כאלה
אי אפשר לצאת, שכן במצבם כשהם מגואלים
בדם הם יעלו מייד חשד. לבסוף
פשטה את החולצה והמכנסיים אשר בהם
היתה לבושה, שטפה אותם והניחה אותם
להתייבש על הפריז׳ידר במטבח ונשארה
בתחתונים ובחזיה. בינתיים הבחינה המתלוננת
-שהשנים פתחו את הספה הכפולה
בחדר הסמוך, וזאת לאחר שקודם לכן,
הופיע אביו של הנאשם מם׳ 2בדלת הדירה
וצעק על בנו שלא יעשה דיסקוטק בביתו
כי אין הוא, האב, רוצה בעיות עם ה־מישטרה,
וכד.
לאחר שהנאשמים פתחו את הספה ופרשו
עליה סדין לבן, אמר הנאשם מס׳ 3למתלוננת
לעלות על הספה ולהתכסות בשמיכה.
נא-שם מם׳ 2ישן ליד הקיר, המתלוננת
באמצע, ונאשם מס׳ 3בצד השני.

__ישר
לבי ת־ ה חולי ם
* *-מתלוננת ממכירה את שכיבתה
{ 1על הספה בפחדה שיתנו לה שוב מכות
או ידקרו אותה- ,שכן בידי הנאשם מס׳ 3
נשאר האולר כל הזמן. המתלוננת התחילה
לבכות והנאשם מס׳ 3אמר לה :״אל
תבכי, הכל יעבור. אחר כך ניקח מכונית
וניסע.״ לבקשת המתלוננת ללכת לבדה
הביתה לא הסכים הנאשם, ולאחר ששכבה
המתלוננת על הספה כעשר דקות או
יותר הוריד לה הנאשם מס׳ 3את תחתוניה
ובא במגע מיני איתה חרף התנגדותה ודחי-
פתו מעליה. היא טוענת שהיא היתה בתולה
באותו זמן ולכן המגע הכאיב לה. היא
ביקשה מנאשם מם׳ 2לומר לנאשם מם׳ 3
שיפסיק, אך הלה ענה לה :״תני לו לגמור.״
לאחר שנאשם מס׳ 3בא במגע עם
המתלוננת הוא נרדם כ-שהוא תופס את
צוואר המתלוננת בידו ובכל פעם שניסתה
לקום או להסתובב התעורר ומנע ממנה
לצאת. את האולר הוא הניח תחת הכר
וכעבור שעתיים -שוב בא הנאשם מס׳ 3
לשכב איתה. היא פנתה לנאשם מס׳ 2
וביקשה ממנו שישפיע על נאשם מס׳ 3
להניח לה, אולם נאשם מס׳ 2אמר לה :
״תירגעי, תיכף הוא גומר. אל תצעקי
כי אבא שלי עלול לשמוע.״ המתלוננת
צעקה בקול רם שכואב לה. לאחר שנאשם
מם׳ 3בא שנית במגע עימה אמר לה
שתשטוף את עצמה, וכשעשתה זאת הבחינה
על הסמרטוט שבו השתמשה לשם כך ב־כתמי־דם,
ונוכחה לדעת שאיננה בתולה
יותר. היא התלבשה לאחר שבגדיה היו
כמעט יבשים. נאשם מס׳ 3לקח סמרטוט
רטוב וקשר את עיניה ואמר לה שאם
תדבר הם, היינו הנאשמים, ירדפו אותה
במשך כל ימי חייה.

״שניהם איימו עלי שלא אדבר,״ סיפרה
המתלוננת .״גם חיים וגם מאיר• הוא אמר
שממילא הם יישבו 3-4שנים,״ לאחר מכן
יצאו המתלוננת ונאשם מס׳ ,3הלכו
כרבע שעה עד הגיעם לכביש הראשי. שם
הוריד זה האחרון את הסמרטוט מעל עיניה
ונפרד ממנה, בהועידו לה פגישה בפונדק
רעננה למחרת ב־ 8בערב.
לאחר שהמתלוננת עברה כברת־דרך בשתי
משאיות שעצרה *,היא הגיעה עד
לכפר הירוק ושם אסף אותה עד־התביעה
אליהו משיח למכוניתו הפרטית. השעה
היתר, כבר סמוך לעלות השחר. העד שאל
אותה למעשיה בשעה כזו והיא סיפרה
לו שהיתה אצל חברה. בראות העד את
הסמרטוט שבו היה חבוש פיצעה התיר
אותו, ובהבחינו בפצע אמר לה שייקחנה
לבית־חולים. היא סירבה תחילה כי רצתה
להגיע הביתה אולם לבסוף שיכנע אותה
והיא חתקבלה בחדר המיון של בית־החולים.
משם הועברה מייד לחדר הניתוח, כי נגלתה
בגופה דקירה במותן השמאלי שחדרה
לחלל הבטן. יצויין, שלפי עדות ד״ר קוזקוב
היתד, התובעת במצב חמור והיא נשארה
מאושפזת בבית־ד,חולים מ־ 6.5.74 עד
.14.5.74

כהמשד פסק־הדין ניתח השופט
אליהו מני את העדות הזו כעזרת
העדויות האחרות, וכתכ ג
השופט אינו מזכיר כאן שגם נהג:שני המשאיות ניסו ״להתחיל״ עם הנערה,
וזאת על־פי החקירה המישטרתית.

עדותה של המתלוננת נראית לנו עדות
מהימנה בדרך־כלל, ואס החלטנו לזכות
את הנא-שם מם׳ ,1אנו עושים זאת לא
משום -שאנו דוחים את עדותה לגבי נאשם
זה, אלא משום שלאור העובדות הבאות
אנו סבורים שיש מקום להטיל ספק־מה
בחלק מסויים של עדותה.
בהודעתה למשטרה, מוצג ג ,18/אמרה
המתלוננת כי כאשר הציע לד, נאשם זה
לקחתה הביתה ונלוותה אליו ברגל, עשתה
זאת בהסכמה. אולם היא מספרת כי בדרך
רצה נא-שם זה לחבק אותה אולם היא
לא הסכימה, אך בכל הודעתה אין שום
רמז לשלש הברירות -שהעמיד בפניה הנאשם
והאיום שאיים עליה ושאם לא תענה
לאחת מהן הוא יקרא לחבריו על מנת
שכולם ישכבו איתה.
לסי הודעתה היתה התנהגותו של נאשם
זד, כשהופיע הנאשם השלישי ודרש ממנו
לוותר עליה, התנהגות אבירית ממש. הוא
ניסה להגן עליה נגד נסיונו של הנאשם מם׳
3להגיע אליה או לפגוע בה. יתר־על־כן,
כל האפיזודה עם הנאשם הראשון אירעה
בשעת לילה מוקדמת יחסית ! חלקה ברחוב,
וחלקה בגן ציבורי, מקום שבו מן,.הסתם
נמצאו גם אנשים אחרים ולא היתה עדיין
כל מניעה אובייקטיבית או סובייקטיבית
למתלוננת לקרוא לעזרה.

__ כשאת
או מרת ״לא״

^ כן, נאשם מס׳ 1הודה בהודעתו
מספסל הנאשמים כי בנסיונו להתנות
אהבים איתה היא התנגדה ״להלכה אך לא
למעשה״ אולם מתגובתה להתעלסותו ל־אחר־מכן
נראה היה לו שהדבר נעם לה.
אם יש בדברי הנאשם אלה הודאה במקצת
באי־הסכמה מצד המתלוננת הרי יש מקום
גם להטיל ספק אם התנגדותה היתה התנגדות
מהותית או טקטית בלבד. וכדברי
זמר עממי ידוע יכול היה גם הנאשם
לשאול :״כשאת אומרת לא — למה את
מתכוונת?״
לבסוף, מן הראוי להעיר שגם לפי עדות
אליהו משיח שאסף את המתלוננת במכוניתו,
בסופו של ליל המקרים, ספרה לו
המתלוננת, בין השאר, בד,תכוונה כנראה

פרקליט לידסקי
הגנה על שניים
לשלב הראשון, שהיו רק שני בחורים
ואחד משניהם הגן עליה ולא נתן לשני
לדקור אותה.

כהנמקתו לפסק־הדין לנכי הנאשם
מס׳ ,3כתכ השופט מני :
אין חולקין -שנאשם מס 3 ,נמצא במקום

שבו נפגשו נוסעי הסוסיתא עם החבורה
והיה בין המשתתפים בשיחה בין נוסעי
הסוסיתא שהובילו את המתלוננת, לבין
החבורה שעצרה אותם בנסיעתם, ואין צורך
לפרט את העדויות בנושא זה כי גם הנאשם
בעצמו סיפר על כך, וכן סיפר
שראה בחורה שהיתר. עימם אם כי טען
שלא יכול להכירה.
זיהוי הנאשם ע״י המתלוננת. לפי עדות
עד התביעה רס״ר יוסף טוטו ודו״ח הפעולה
שערך נעשה זיהוי הנאשם בהיסח הדעת,
•שכן מטרת הפעולה אשר לשמה הוצאה
המתלוננת מבית־החולים בתאריך 14.5.74
היתר. שתזהה את הבית ״בו נאנסה והמקום
בו נדקרה על־ידי בחור בשם חיים.״
השם חיים היה ידוע לחוקרי המישטדה מפי
המתלוננת לפני זיהוי הנאשם, שכן היא
מזכירה שם זה בהודעתה מתאריך 6.5.74
בהיותה בבית החולים כ־ 12 שעות לאחר
שנסתיים ליל החרדות שעבר עליה. יש
לזכור שעם חיים זה בילתה המתלוננת
במשך שעות, כך שדמותו נחקקה בזכרונה
לא מפגישת רגע.
רס״ר טוטו הנ״ל ממשיך לספר בדו״ח
הפעולה, שכאשר הובילה המתלוננת את
חוקרי המשטרה עד לרח׳ אצ״ל פינת מבצע
עין, הרחוב שבו נמצאת דירת הנאשם מס׳
,2תוך חיפוש אחרי הבית הנ״ל, נתקלו
הנ״ל ב־ 3בחורים במרחק כ־ 20מ /והוא
ממשיך :

ששהתה עם הנאשם מם׳ 3בדירת הנאשם
מם׳ 2ומחוצה לה, לקרוא לעזרה ומדוע
נשארה שעה כה ארוכה בדירה גם לאחר
שהנאשם בעל אותה בפעם הראשונה.
ברם, לשאלה זו תשובות שונות וקולעות:
חרדתה של המתלוננת מאיומיו של
הנאשם לאחר שדקרה ופצעה בסכין או
באולר שנשאר עדיין ברשותו, גילה הצעיר
וחופר נסיונה, הצורך לחכות עד שיתייבשו
בגדיה והמבוכה הגדולה שנפלה עליה
כשנאלצה להישאר שעה ארוכה בלאו הכי
בחברתו של הנאשם, שהעיד על עצמו
בפניה כבעל עבר פלילי ואף הוכיח לה
את טיבו בפועל ממש בדקרה בסכין, וב־איימו
בו גם לאחר מכן וזאת כדי לאלצה
ללכת עימו ולהתמסר לו. אך למעלה מכל
אלה מצבה של המתלוננת בזמן היותה
בהדר הנאשם מס׳ ,2והבעילות שבעלה
הנאשם מם׳ .3
וכי יעלה על הדעת שלאחר כל המוצאות

״היא
שאנס או תי י״
ך* יקשנו ממנה להתבונן בהם ומייד
״ 4אחרי כן אמרה , :הבחור עם החולצה
החומה הוא חיים שאנס אותי׳ ! נגשתי אליהם,
הזדהיתי כאיש מישטרה וביקשתי

שופט שייגבוים
— ניתן במהירות
אותה באותו ערב ובהיותה שותתת דם
וסובלת מכאבים חזקים, תרצה המתלוננת,
שהיא עלמה •שלא מלאו לה עדיין 18 שנה,
לשכב עם הנאשם מס 3שאותו לא הכירה
עד אותו ערב ושפצע אותה בצורה נפשעת
כזאת, וכל זאת בנוכחות נאשם מם׳ 2ן
הדעת מתקוממת נגד סברה כזאת.

גזר-הדין
קל מדי

שופט קנת
פסק־הדין —
מהם להזדהות. אותו בחור שהצביעה עליו
זוהה בשם חיים בן־יום ף חוזה.״
אנו סומכים על זיהוי המתלוננת ומאמינים
לעדות רס״ר טוטו בדבר נסיבות הזיהוי
וסדר אירועו ואיננו מאמינים לגירסת הנאשם
בנושא זה, כשם •שאיננו נותנים כל
אמון בו ובכמה משאר טענותיו שכולן שקר.
בריחתו המבוהלת והמחפירה של הנאשם
לאחר זיהויו ועצירתו ע״י רס״ר טוטו תוך
כדי פריקת סנדליו והעלמו במשך חודש
וחצי, אינה מותירה בלבנו ספק שזו לא
היתה בריחה ״שגרתית״ כפי שניסה הנאשם
לטעון בעדותו ללא ביסוס כלשהו, שכן ברי
לנו שהוא הכיר היטב ומייד את המתלוננת
והבין את הצפוי לו כתוצאה מזיהויו על
ידה.
כתמי הדם והזרע שנתגלו על הספה
הנ״ל, שהם כשלעצמם ייתכן שהיו נטולי
ערך הוכחתי משמעותי, אולם בשרשרת הנסיבות
ובמישקל המצטבר של הראיות נגד
הנאשם, יש להתחשב גם בהם.

את תגובותיה שר המתלוננת
לצודד ביסוס פסק־הדין, ניתח השופט

הנאשם התכחש לכל קשר עם המתלוננת
בליל המקרה, וכך נשארה עדות המתלוננת
ביחס למעשיו של הנאשם ואי־הסכמתה
להם, ללא סתירה. בסקירה ראישונה יש אולי
מקום לשאול מדוע לא ניצלה המתלוננת
את ההזדמנויות שהיו לה במשך הזמן הרב

ף* אשר דגא׳טם מם׳ .2אף הוא הובא
לדין באשמה זהה לזו •של הנאשם
מס׳ ,3אלא שגם לפי סיפורה של המתלוננת
בעדותה לפנינו, סבורים אנו כי אשמה זו
לא הוכחד, כדבעי. לפי ם־פור זה ברור שביקור
הנאשם מס׳ 3בדירת נאשם זה היה
ביקור פתע, והנאשם מס׳ 2לא ידע על
כל מה שקרה לפני הופעתם של חברו והמתלוננת
בדירתו. המתלוננת מספרת אומנם
שבזמן שחיכתה במיטבח בשלב מוקדם,
•שוחחו השניים בחדר, ואף הציצו לעברה.
מכאן אין עדיין להסיק בבטחה שהנאשם
מס׳ 2ידע אל נכון על זממו של הנאשם
מס׳ 3או שיתף עצמו בביצועו. אומנם
סמוך לבעילה הראשונה צריך היה כבר
לדעת כי המתלוננת מתנגדת, אולם כל מה
שעשה במשך קרות המיקרה היה שנשאר
אדיש והרגיע את המתלוננת שהשלים עם
מעשיו של חברו וחכה עד שיבצע את
זממו.
כאמור, יש לנו ספק אם אמנם חבר
נאשם מס׳ 3יחד עם נאשם מס׳ 2בביצוע
המעשה, או •שנאשם מס׳ 2נשאר כאמור
פסיבי והרשה לעניינים להתפתח כרצונו
של הנאשם מס׳ 3מבלי שהתערב. גם
המצב שבו נמצא הנאשם מס׳ 2באותו
ערב• ,שתואר כ״מסטול״ ע״י המתלוננת
עשוי לסייע למסקנה החילופית האחרונה.
לאור כל האמור לעיל הוחלט לזכות
את הנאשם מם׳ 1אריה דרחי. כמו כן
הוחלט לזכות את הנאשם מאיר ושדי מ אשמה
לפי סעיף )1(152 או בצירוף סעיף
154א׳( )2לפה״ם אך להרשיעו בעבירה
לפי סעיף 33 לפה״פ.
ואילו הנאשם מס׳ ,3חיים חוזה נמצא
אשם בגרימת חבלה חמורה וכן באינוס.
עד כאן פסק־תדין במישפט־האונס.
בימים אלה פנה היועץ המישפטי לממשלה
אל פרקליטות מחוז תל־אביב, הביע
את תימהונו על קלות העונש שנפסק
לנאשמים, וביקש פרטים נוספים, לצורך
הגשת עירעור.

מאוזן :
.1רמאות ; .5מהלך ! .10 שם כולל
לזחלי־חרקים! . 11 כרת את הערלה! .13
וירום! .14 ציון־לשבח (ר״ת)! .15 חתיכת
בצק חמוץ ! .16 מחל על זכותך 17
מבלה את הלילה ! .18 בתוכו (הפוך) !
.19 מילת־ברירה (הפוך)! .20 יתן מאורו!
.22 טשולנט ! .24 עיר גדולה ! .25 עיר-
הקונגרסים ! .27 כלי־פריטה מיזרחי ! .29
עוד פעם ! .30 עוף־טרף ! .32 מין אריג
מיקראי עדין ויקר! .34 יריעת־עור! .36
מונח בתורת החשמל ! .38 סבון ! .41 רוצחו
של קין! .43 עם רב! .44 היה ראש־עיריית
תל־אביב (ש״מ 46 תבלין לקפה!
.47 אריג יקר! .49 כינוי לעיר־הבירה של
ישראל ! .52 כלי למדידת נוזלים ! .55 איבר
בפנים! .56 שנף! .58 מדינה אפריקאית!
.59 מיקווה־מים ענק! .60 אדריכל-מיל־חמה
לשעבר ! .62 מסייר ! .63 מציוד
השוטרים ! .64 נחל רחב־ידיים 66 :׳ מפחד!
.67 אפר חם ! .69 מקום ! .71 חקרו לשורשו
של דבר ! .73 שחקן־קולנוע נודע (ש״פ) ,
.75 כלי־עבודה ביתי! .78 בהמת־משא!
•80 כלל הדברים! .81 קיים, הווה! .82
מילת-שלילה! .83 שרוך רחב! .85 מקים
שאון ! .87 גוי ! .88 מלחין שיריו של

ברכט! .90 קונה! .91 מי הוא .92 ! 7
ליליפוט מלאה בהם! .93 מחוללת.

מאוגד :
.1עיר בקירבת תל־אביב ! .2עיר בפולין!
.3בהרת־קיץ! .4מילת־קריאה! .6
מטבע יפנית ! .7מישחק־ילדים נפוץ ! .8
מחילה; .9עיר בקירבת חיפה! .11 משהו!
.12 אולם־כניסה ; .21 עיר בפולין ! .22
מתרחש, מתקיים! .23 מש! .24 פעולתו
של המקדח! .26 חרק טורדני! .28 ודי
למבין (ר״ת 31 דין ; .33 פקודה ! .34
מחוטי הארג; .35 שר הפנים והמישטרה
(ש״מ); .37 נקיים מרבב; .39 שר! .40
ייעשה מר; .42 שקיפות! .45 זוחל!
.47 שמח ! .48ג׳ זכרים ; .49 ספר של
מרדכי טביב! .50 קידומת הולנדית; .51
חלק מן הארוחה! .52״מקטר״; .53 נהר
באפריקה ; .54 חלק המילה ; .57 מצבת־זיכרון!
.60 בריכת־מים! .61 אור גדול!
.63 כרוב, שרף; .65 מישורים גבוהים;
.68 נשיא־מעצמה שהודח! .70 נישא! .71
סימן; .72 פירחחות; .74 משמש לחיזוק
הלב ! .76 ריגול־נגדי ! .77 שהרשות נתו-.
נד, לו; .79 מן האבות! .84 נהג המטוס;
•87 חמור רך ! .89 בשבילי ! .91 קול הפרה.

• • הטצליחבים

• • המצליתגים

^ פני ארבעים שנה, כשנולד טוביה
/נדב ביד-אליהו בתל־אביב, לא שיער
כי כעבור 15 שנה יהיה הוא המגדים
מצעיר ביותר בהגנה, וכעבור 40 שנה
יהיה בין המצליחנים הצעירים בישראל,
העושה מדי חודש מחזור של כ־ 2מיליון
ל״י, וזאת לאחר שהתחיל בכספיו המועטים
שלו, ללא עזרת המדינה, תודות לרעיון
נכון שבא לו בעיתו.
טוביה נדב הוא מנהלה הכללי ויוזמה
של רשת חנויות מוצרי-החשמל סלון־
מרכזי, המוכרת מוצרי־חשמל ב־ 20 מיליון
לירות לשנה — ענף שגם מם־ההבנסה קובע
כי הריווחיות בו היא עשרות אחוזים
ממחיר המוצר.
כך, למשל, הלהיט החדש בישראל, הטל וויזיה
הצבעונית, נמכר לצרכן ב־ 10 אלפים
לירות, בעוד שמחירה לצרכן למעשר. צריך
להיות 5000 לירות בלבד. ההפרש הוא
ריווחי הסוכנים למיניהם.
אבל כשטוביה היה ילד, והתחנך בהכשרה
של השומר הצמיר בקיבוץ מישמר־העמק,
הוא עדיין לא ידע מה יהיה עתידו.
כיום הוא מספר כי מפיק הסרט אדם, יונה
דאי, היה עימו בהכשרה בקיבוץ. עם סיום
הלימודים עברה ההכשרה להשלמה לקיבוץ
קדמה, וכאשר פרצה מילחמת־השיח־רור
גוייסה ההכשרה, וטוביה עימה למרות
שהיה אז רק בן 15 שנה.
את מילחמת השיחרור עבר בגדוד הרביעי
של הפלמ״ח, גדוד הפורצים, שמפקדו
היה דויד (״דדו״) אלעזר.

הימור על
קלף אחד
וכיה נדם השתחרר ב־ 1950׳ והת־קבל
לעבודה בחברת אל־על, שהיתר,
אז בחיתוליה. משך 15 שנה, עד שנת
,1965 עבד במחלקה המיסחרית באל־ על,
כאשר בתקופה זו עברו עליו רק שני
מאורעות הראויים לציון. האחד, ב־1958
הכיר, במהלך עבודתו, פקידה בחברה ל־יצוא־ויבוא
בשם יעל. הקשרים הפכו מ-
קישרי עבודה לקישרי־אהבה, וכעבור שנ

• המצל

תיים נערכה חתונה. התוצאות מאירוע
זה הן ארבע בנות, דבר שהביא על טוביה
את הכינוי אבו אל־בנאת: ענת ודורית
התאומות בנות ,12 מירית בת 9ואורנה
בת .3
המאורע השני: כאשר עברה אל־על
למישרדיה בבית אל־על ברחוב בן־יד,ודה
בתל־אביב, רכש טוביה מחסכונותיו וחסכונות
אריה, אחיו הגדול ממנו, חנות בשטח
60 מטר בקומת־הכניסד, של הבניין, הש כירה
ללקוחות שונים.
ב־ 1964 פעל בבית אל־על עסק למכירת
מוצרי־חשמל שנקרא סלון ,32 ובעליו היד,
הפירסומאי מאיר נוביק. זה היה חלוץ
השיטה של ריכוז כל המוצרים החשמליים
במקום אחד, שם יוכל הלקוח לבחור מהם
כרצונו במקום להתרוצץ מחנות לחנות.
בישראל פועלת עד היום השיטה בה כל
חנות למוצרי-חשמל מוכרת רק מוצרים
של חברות מסויימות, נמנעת מלקנות מוצרים
של חברות מיתחרות. ככל בעל רעיון
חלוצי׳ ידע גם נוביק לממש את רעיונו
בצורה יעילה ומקיפה, אך הסתבך בהוצאות
מופרזות ופשט את הרגל.
כשנה לפני סגירת סלון ,32 באמצע
שנת ,1965 החליט טוביה נדב להמר על
קלף: הוא עזב את אל־על אחרי 15 שנות
עבודה, השקיע את כל הפיצויים שקיבל
בחנות שרכש בשעתו ׳מול סלון ,32 פתח
שם את סלון־מרכזי, בו הציג מיבחר של
כל מוצרי־החשמל הניתנים להשגה בישראל.
המעשה
היה מסוכן גם מאחר שאז כבר
החל המיתון של ,1965 ורבים חשבו כי
המיתון, והמשבר בבנייה, יגרמו גם למשבר
במכירות מוצרי־החשמל. אך טוביה
נדב לא קיבל דיעות אלו, האמין כי
מוצרי־חשמל יימכרו גם במיתון, ובכל
משבר, והזמן הוכיח כי צדק.
בשנה הראשונה לאחר שפתח את סלון־
מרכזי, מכר מוצרים בחצי־מיליון לירות.
כאשר נסגר סלון 32 חלה קפיצה במכירו-
תיו, ובשנת 1967 מכר כבר ב־ 3מיליון
לירות. השנה, וכן אשתקד, הוא מכר ב־20
מיליון לירות כל שנה.
עם הרחבת העסקים נכנס גם אחיו אריה

יותר חשמל ־ כתות עמוד אמו לעצמו טוביה נוב, התפטר מעבודתו והתעשו

| לעבודה, להנשוה, לקיבוץ, להגנה: טוביה במשמר־העמק ובגדוד ה־ 4בפלמי־ח

־חניס

• • המצליחניס

במדינה

לעסק, והוא אחראי על כל חברות־הבת
והסניפים. לסלון־ מרכזי יש כיום 20 סניפים
(האחרון נפתח בשבוע שעבר בראשון־
לציון) ,והוא מעסיק 150 איש. לטוביה עוד
ארבעה אחים ושתי אחיות, שאינם קשורים
בסלון־מרכזי.
נוסף לעיסקי־המכירות הישירים הקים
נדב חברה בשם פנאל, המייבאת מוצרים
עבור סלון־מרכזי. נדב מספר כיצד מוכרות
כמה חברות בארץ מוצרים של אותה פירמה
איטלקית — איגניס — בשמות שונים.
איעיס היא החברה הגדולה ביותר באיטל יה
למוצרי־צריכה חשמליים, ומוכרת מו צריה
בישראל תחת שמות חברות כפי־ליפס,
תדיראן ועוד.
סלון־מרכזי מוכר אותה בשמה המקורי.
הוא קונה כמויות גדולות ומוריד כד את
המחירים. עכשיו קנה מוצרי א.אי.ג׳י. ב־
2.5מיליון לירות. הוא קיבל גם בילעדיות
על ייבוא ושיווק מקררי וסטינגהאוז, בני
15ו־ 16 קוב, ייבא בבת־אחת 1500 מקררים
הנמכרים ב־ 6000 לירות בממוצע (מזה

שירותים
די ר ה״סזרים של הצו־כ!

מיכל־הגז דלף והיווה
ספגה חמורה — אך
הצרכנית ;שזחה מכתובת
א 7כתובת

הנוף על הקיר

יעל נדב יושבת בביתה על רקע אחת התמונות הרבות
בביתה. יעל גאה במיטבחה החדיש, הכולל את כל
השיכלולים. בתצלום מימין למעלה נראה בעלה טוביה, כשהוא מחזיק את בתם מירית.
הוא גם מבקר את ההפקרות במכירות לעולים,
הנופלים בפח בחנויות לא־מהימנות.
ההצלחה לא סיחררה את ראשו של נדב,
אך הוא הצטייד בסממנים החיצוניים של
המצליחן, נוסע בפונטיאק מהודרת בעלת
גג נפתח, ועבר לגור בדירה מפוארת ומרו הטת
בהדר בנוה־אביבים. הוא קם כל בוקר
ב־ ,6שוחה כמה בריכות בקאונטרי־קלאב,
וממהר למישרדיו בבית אל־על. עם הרחבת
העסקים קנה נדב חצי־קומה בבניין אל־על,
למישרדיו, ורוכש מיבנה הגובל בבית אל־על,
ומתכונן להפכו לבית סלון־מרכזי.
טוביה -מוכן להודות כי החנויות למוצרי־חשמל
עושות 4־ 3אחוזים נטו לחודש על

טיול בחיל

המחזור, וגאה בעיקר על פיתוח מוצרים
מקוריים, כמו תנור־חימום למישפחות
דתיות, המצוייד בשעון השומר את חום
התנור בעצמו כל השבת. הוא מזמין עבור
הסלון כמויות גדולות של מוצרים, שאותם
הוא מתכנן עבור הטעם והצורך הישראלי
המיוחד, בעיקר במכונות־כביסה ותנורים.
פעמי המיתון הנשמעים באופק אינם מפחידים
אותו.
לדעתו, ימשיכו הישראלים לקנות מקררים
ומכונות־כביסה, והטלוויזיות הצבעוניות
יביאו שוב לגל קניות, כמו בולמוס
הטלוויזיות בשחור לבן. עתידו של נדב
נראה לו ציבעוני ומבטיח מאד.

הו לנ די ב שנ ת , 1955ב טיו ל שנ תי של עו ב די

אל־׳על. הוא לבש בגדים מוסלמיים
ממושבות הולנד, לצורך ביצוע הצילום. 4000ל״י מיסים) ,לעומת מקרר מקביל
של אמקור העולה 4200 לידות.

ההסתדרות

בי קו ר ת חריפה פיו של נדה דברי־ביקורת חריפים
1על ההפקרות השוררת בייבוא מוצרי־חשמל.
בגלל הביקוש הגובר בשנתיים האחרונות
מייבא כל אחד מוצרים של חברות
קטנות באירופה, והקונה עלול ליפול
בפח, כיוון שהמוכר אינו ערב לשירות
ולחלקים. נדב טוען כי על מישרד־המים־
חר-והתעשייה להנהיג את החוקים שהחיל
לגבי ייבוא רכב: לחייב כל יבואן לתת
ערבות לשירות למשך מיספר שנים למוצרים
שהוא מוכר, וכן להחזיק מלאי של
הלקים בישראל.
כיום נמכרים לצרכן מאות סוגים של
מכונות־כביסה, תנורים וטלוויזיות, והקונה
אינו יכול לדעת מה לקנות והיכן. נדב
טוען כי הוא נותן לקונה אחריות כפולה
לגבי המוצר: נוסף לאחריות היצרן׳ שהוא
ערב לה, הוא מוסיף אחריות של סלון־
מרכזי לתיקונים ושירותים.

ריח נורא של גז החל מתפשט בבית.
תוך שניות גילתה רינה צורף את מקור-
הסכנה. ממיכל־הגז החדש שאותו הביא
המחלק של חברת סופרגז, דקות ספורות
קודם־לכן, פרץ סילון של גז. המיכל הזה
היה ביש־מזל מלכתחילה. קודם־לכן הביא
המחלק למעלה, עד לדירה, מיכל ריק
בטעות. רק אחר־כך נאלץ לרדת שוב
לרחוב, להעלות מיכל חדש, מלא.
רינה, שגילתה את הדליפה במהירות,
הבינה מייד כי סכנה חמורה מרחפת עליה,
על תינוקה ועל הוריה הקשישים שהיו
איתה בדירתה. אם היה מישהו מתקרב ב־מיקרה
עם סיגריה מוצתת אל המיכל, שהותקן
במעבר ליד הדירה, היתה מתחוללת
התפוצצות מיידית.
היא מיהרה אל הטלפון וטילפנה לסניף
המרכזי של חברת סופרגז, בבניין אל־על
שברחוב בן־יהודה בתל־אביב. מעברו האחר
של הקו השיבה לה עובדת החברה בשאלה :
״היכן הדליפה?״
״ברחוב הרב פרידמן 42 בתל־אביב,״
השיבה לה רינה ,״ישם הצרכן: אריה צורף.״
״מצטערת,״ אמרה העובדת ,״אנחנו כבר
לא עובדים.״
רינה המבוהלת ניסתה להסביר :״אני
בבית רק עם תינוק ועם הורי הזקנים.
אני לא יכולה אפילו להזיז אותם מהבית,
והמיכל עלול להתפוצץ בכל רגע.״
הפיזמון החוזר .״מצטערת,״ חזרה
עובדת סופרגז על הפיזמון ,״אנחנו כבר
לא עובדים. אם זה מסוכן, תפני למישטרה.
•שלום1״
רינה צורף טילפנה מייד למישטרה —
היה זה ביום השלישי בשבוע, לפני שבועיים
— ומסרה כי קיומת סכנה חמורה
להתפוצצות בביתה, כתוצאה מדליפה של
מיכל־גז חדש, אותו הביאו אל ביתה שעה
קלה קודם־לכן.
מן המישטרה קיבלה רינה עצת־חינם:
להזעיק את מכבי־האש.
הכבאים לא התעצלו. הם הגיעו תוך זמן
קצר במכוניתם, הפסיקו את הנזילה וביק שו
סך 30ל״י עבור עבודתם. קיבלו את
הכסף, ומסרו תמורתו קבלה.
כאשר פנתה רינה לחברת סופדגז,
בבקשה שיחזירו לה את 30 הלירות ש שילמה
למכבי־האש, נתקבלה בסירוב נחרץ.
לשאלת כתב העולם הזה, הגיב יצחק
לבב, המזכיר הכללי של חברת סופרגז:
״אנחנו נחזיר מייד את הסכום של 30
ל״י •שישולם למכבי־האש. קיים סידור עם
המישטרה, שבמידה שמבקשים עזרה עבור
הלקוחות שלנו, עליה למסור הודעה לטכ נאים
של החברה, שכתובותיהם נמצאות ב־
׳מישטרה.
״נראה שלשוטרים היה יותר נוח להעביר
את ההודעה למכבי־האש, מאשר לטלפן
לטכנאי החברה שלנו. אך כדי למנוע היש נות
מיקרים כאלה, אנו ממליצים ללקוחות
לסגור במיקרה כזה את המיכל, עד ש הטכנאי
יוכל להגיע.״

משל והמציצ ,

מש? החליט לנקוט
צעדים נגד המציצים
בוועד־חפועל — ו? 7כת
עד הסוף

אבו אדבנאת

שתי בנותיו התאומות של טוביה, ענת ודורית בנות
ה־ ,12 פורטות טל פסנתר שעליו הן לומדות לנגן.
לטוביה ולאשתו יעל עוד שתי בנות: מידית בת התשע, ואורנה בת השלוש.

מזכיר ההסתדרות ירוחם משל היה זועם
וניסער. מולו יישבו חברי ועד עובדי הוועד-
הפועל ישל ההסתדרות הכללית, והעלו
כלפיו טענות מרות. אפילו יושב־ראש הוועד,
צבי ארצי, לא חסך שיבטו מן ה־מזכ״ל.
העובדים,
וארצי בראשם, טענו כי הם
מקופחים לעומת עובדים במוסדות הסתדרותיים
אחרים. הם הביאו דוגמאות של
עובדים באותו תפקיד בוועד הפועל ובמוסדות
אחרים, והורו על הפרשי-דרגות
ניכרים ביניהם.
כאשר קם משל, להשיב לטענות, טען
(המשך בעמוד )34

1 ^ 8 1 1כוליט, הקשר הצרפתי ועתה בולשת ניו-יורנו ^ 7
המדור המיוחד לטפול בראשי הסע! ע המאורגן £
אפילו שוטרים חששו ממנו ! !

118

הצגת בכורה ארצית בקולנוע

תל־אביב

תל־אביב, שלוש הצגות ביום 4.30 ,7.30 ,9.30 :

הספר ייצא כל,רוכ כהוצאת ״יכנה״.

מיבצע מיוחד

כל חייל שיחתום
בחודש אוקטובר
מנוי על

0911113

אחוז

השבועון יישלח
רק לדואר צבאי

בעיות ולבטים
בחיי המין

כי המתלוננים למדו מדוגמת המציצים של
האלוף זעירא. במקום לעבוד, אמר משל,
עוסקים עובדי הוועד הפועל בהצצה מה
קורה במוסדות אחרים. כן אמר שלא יתפלא
אם העובדים גם יקימו להם איגוד של
מציצים.
אם חשבו העובדים כי משל אינו מתכוון
ברצינות, הרי באו העובדות וטפחו על
פניהם. כעבור ימים אחדים ניראה פועל
מחליף את כל המנעולים בלישכתו החדשה
של משל, כאשר לישכתו הקודמת, קומה
אחת מתחת, נשארת סגורה ומסוגרת ואסור
לאיש להציץ אליה.
גם התמונות התלויות על קירות הוועד
הפועל קיבלו טיפול נגד מציצים: הן הוצמדו
לקירות בברגים חזקים.
שיגעון המילחמה במציצים ובגנבים
הגיע גם למיזנון הוועד הפועל, בו הוחלפו
כל כלי־האוכל העשויים מתכת בכלים מפלסטיק,
שלא כדאי לגנבם.
משל ידוע כאדם עקבי ויסודי. אם להילחם
במכת ההצצות והגניבות — אז
עד הסוף.

עסקים

בימים אלה הופיע קובץ חדש של פיסקי-
דין של בית־המישפט המחוזי בתל-אביב,
המגלה לראשונה את פרשת כימעט־מכירתו
של קפה כסיוז הנודע בתל־אביב.
מסתבר, כי באפריל 1972 הגיע חצקל
איש־כסית, בעל הקפה מראשיתו כימעט,
לנוחיותך טופס לוטו
רב־שבועי
לחמש הגרלות רצופות סמן פעם אחת את המספרים והסופס
יטתתף בחמס הגרלות רצופות*.
הזונ ה בפרס הו א טון, ה טני או הטליטי,
יובל לקבל את הזכיה
עוד לפני תום המט ההגרלות.
סכום הזכיו ת הכולל
טל טופס רב -טבועי
יפורסם בתום ההגרלה החמיטית
*מחיר טופס לוטו רב־טבועי
לחמט הגרלות רצופות 20ל ״י.

נחט נכונ ה ותזכה גם א תה-לוטו ז ו הטיסה

0א ת

״ דמוס 11ה ־ שאנן ״

חד״ר מרדכי זידמן

עבודות דפוס מעולות
בלט * מולטיליט

הוצאת רשפים

(המשך מעמוד )33

איך לא נמכרה ״כסיח,,
57 ני שגתייס כימעט נמכר
ר!8ה ״בכית״ ,אף המכורה
;מגעה כרגע האהרון
ממש

לחיילים

במדינה

מסחריות משרדיות
•הזמנות חתונה ¥בר-מצווה וברית מילה

תל־אביב׳ רחוב. נווה שאנן ( 7קומה ב /מול קולנוע מרכז) טלפון 33975 :

מוכר איש־כסית
ברגע האחרון
להסכם עם איש־העסקים אברהם שולי.
שולי הסכים לקנות את הקפה תמורת 300
אלף לירות טבין ותקילין. זהו סכום
נכבד, בהתחשב בכך שהמדובר היה בדמי-
מפתח, שכן הקפה שייך לבעל הבניין כולו.
עד 12 כצהריים. פסק־הדין מספר,
כי חצקל היתנה את המכירה בהסכמתו של
בעל־הבית, ומשזו ניתנה, מסר לשולי כי
עליו להודיע על הסכמתו הסופית עד
ליום מסויים בשעה 12 בצהריים.
מדוע דווקא בשעה זו 1פשוט: חתנו של
חצקל צריך היה לנסוע לסיני בשעה 13.00
בצהריים, וחצקל תבע את השתתפותו ב־משא-והמתן.
השעה
הנקובה חלפה. ורק בשעה 16.00
אחרי־הצהריים הודיע שולי על הסכמתו.
אד עתה נסוג חצקל, הודיע לשולי כי
איחר את המועד, חתנו נסע כבר ולא יוכל
להשתתף.
שולי פנה לבית־המישפט, ביקש לאכוף
על חצקל את המכירה. אולם בית־המישסט
לא נענה לשולי, וכד ממשיך חצקל לנהל
את קפה כסית עד היום.

עמיתיו של ייגאל ידיו 1יווצאי!7 1־מילחמות 1גד - 1טוענים
שהוא מעדים את תוצאות חפירותיו ־ ויוזמים חקיקת

** ודם הארכיאולוגיה הישראלי ידה, יפגע בראש־ובראשונה בארכיאולוג
י ע שרוי בימים אלה בקלחת של חיכו־ הישראלי המפורסם ביותר, רב־אלוף (מיל).
כים בין ארכיאולוגים מכובדים וידועי־שם, פרופסור ייגאל ידי!.
ידיו, הנודע בעולם כולו כאחד מבכירי
המגיעים לעיתים קרובות עד לידי מרי־בות
אישיות ועלבונות חריפים ביו האד־ הארכיאולוגים, לא פידסם עדייו דו״חות־כיאולוגים,
בנוכחות הסטודנטים שלהם. ה־ חפירה על שתי החפירות הגדולות והמ־עילה
למתיחות הרבה היא חוק העומד פורסמות ביותר שלו. האחת היא זו ש להיות
מוגש לכנסת והנמצא עתה על שיל־ נערכה במצדה, לפני כעשר שנים, וחש־חן
הממשלה, המכונה בפי הארכיאולוגים נייד היא חפירת הרי יהודה, הידועה יותר
בשמה: חפירת מגילות בר־כוכבא.
,חוק ידיר•
מתנגדיו של ידין, בראשותו של ראש
לפי אותו חוק, אשר הוכן על־ידי אגף
העתיקות השייך למישרד־החינוך־והתר־ החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-
בות, יהיה חייב כל ארכיאולוג שביצע הפי־ אביב, הפרופסור יוחנן אהרוני, טענו כרה
בארץ, לכתוב דו״ח מדעי על חפירה נגד שיטתו זו של ידין שלא לפרסם
זו, ולהגיש אותו לאגף־העתיקות תוך חמש דו״חות •חפירה שלו. הם פנו אל ספר
שנים. החוק אף קובע סנקציות כנגד ה־ החוקים, ולהפתעתם הרבה התברר להם
מסר אותו, ובהן קנס, מאסר ואיסור לע־ כי בישראל אין בנמצא כל חוק, כפי שיש
סוק בארכיאולוגיה. ואומנם, חוק זה, אם בכל ארץ אחרת כימעט, המחייב את ה־אכן
גיוגש כלשונו לכנסת ויתקבל על־ ארכיאולוג להגיש דו״ח חפירה לממשלת

ארצו. החוק היחיד הקיים הוא כזה המחייב
את הארכיאולוג, במידה שהוא אכן
•כותב דו״ח, לשלוח עותק אחד מהדו״ח
שלו, ללא תשלום, לאגף־העתיקות.

ץ ץ תנגדי ידין פנו אל ד״ר אברהם
בירן, הידוע דווקא כאחד מחסידיו של
ידיו והמשמש כראש אגף־העתיקות ב־מישדד־החינוך,
בדרישה לחוקק חוק אשר.
יחייב את ידין, וכל ארכיאולוג אחר, להגיש
דו״ח על. כל חפירה שלו. הם טענו
כי עצם העובדה שחוק כזה אינו מוגש,
מהווה פתח לפורענות ארכיאולוגית.
בין השאר טענו אותם ארכיאולוגים, כי
שיטת החפירה של ידין היא כזו שאחריו

ידיו יא פירסם ד חו
ווי חפירות מצדה
ומיתר יהודה
לא יכול לבוא אף ארכיאולוג אחר ולח פור
שנית באותו אתר, משום שידין חופר
את האתר בצורה המחבלת בהמשך החפירות.
״בעולם
•כולו,״ טען השבוע ארכיאולוג
ידוע בפני כתב העולם הזה ״נהוגה שיטת־חפירה,
או יותר •נכון מיספר שיטות־חפי-
רה, המבטיחות כי אפילו כעבור עשרות
או מאות שנים, יוכל ארכיאולוג אחר לבוא
ולחפור באותו אתר.
״שיטת־התפירה של ידין מביאה על האתר
חורבן, ואם ידין לא מוצא שם שום
דבר, או אינו מגלה את כל המימצאים
שניתן לגלות שם, וכימעט תמיד לא ניתן
לגלות את כל המימצאים, לעולם לא יוכל
ארכיאולוג אחר לבוא ולחפור באותו אתר.״
ידין סירב להגיב על האשמות אלו,
אולם ארכיאולוגים מחסידיו טוענים, כי
כל עניין החוק החדש •מקורו בנקמנות
אישית, חסרת כל ביסוס •מדעי, הקשורה
ביריבות האישית ביו הארכיאולוגים של
אוניברסיטת תל־אביב לבין אלה של הפקולטה
לארכיאולוגיה באוניברסיטת ירושלים,
אשר בראשה עומד ידין.
ידין פירסם שני ספרים על המימצאים
שלו ממדבר יהודה, וספר אחד על הח פירות
במצדה. חסידיו טוענים כי ספרים
אלה הם במקום־דו״חות, וכי העובדה שהם
יצאו בצורת ספר פופולארי, אינה מבטלת
את משמעותם המדעית. מתנגדי ידין, לעו מתם,
טוענים כי ספרים אלה הם ארכי־אולוגיה־להמונים,
כתובים בצורה שתהיה
•מובנת לכל קורא, גם הדיוט, ואינם עונים
על הדרישות המדעיות שדו״חות
חקירה אמיתיים אמורים לענות עליהן.
למחלקת העתיקות הממשלתית אין
דיעה ברורה בעניין זה, לפחות לא באופן
רישמי. מחלקה זו היא האחראית על •מתן
רישיונות לארכיאולוגים לחפירה בארץ.
המחלקה בודקת את כישוריו המדעיים של
הארכיאולוג, המגיש בקשה לערוך חפירה,
ומעניקה לו רישיון לשנה. מנהל המחלקה,
הד״ר אברהם בירן, יודע לספר כי עדיין
לא קרה שבקשת ארכיאולוג נתקלה בסירוב.

ס ר דין 9 3עו ד ה

עיתים יש בעיות,״ אומד בידן,
כמו כאשר הגיעה מישלחת ארכיאולוגיה
מיפן כדי לחפור בתל־זרוד שליד
חדרה, ואז ביקשנו מהם לצרף למיש־לחת
גם ארכיאולוג ישראלי.״
במידה שאומנם יאושר חוק ידין על־ידי
הכנסת, והסנקציות המוטלות על הארכיאולוגים
אכן תמומשנה, יהיה חייב
ייגאל ידין להגיש דו״חות־חפירה על ה
חפירות
שערך, ולא להסתפק בספריו בלבד.
החוק אמנם לא מופעל רטרואקטיבית, אולם
ידין ייאלץ, תוך חמש שנים מיום העברת
החוק, להגיש את הדו״חות שלו על
החפירות שביצע בעבר.
״על מצדה, מכל מקום, ידין לא יוכל
להגיש דו״ח,״ אמר השבוע ארכיאולוג
ישראלי .״פתאום יגלה כל העולם שהחפי רות
במצדה היו אומנם הצלחה גדולה בכל
מה שקשור ליחסי־ציבור •הפירסום עולמי,
אבל כישלון מוחלט מהבחינה המדעית־ארכיאולוגית,
וידין לא יכול להרשות לעצי
•מיו דבר כזה.״
אין יזה משנה אם אכן החוק יוזם במיוחד
בגלל ידין, אך ברור לחלוטין כי זהו דבר

העדר חוק המחייב
הגשת דדו! גוום
לגיוווגל ולהפקרות
בעיתו, בג׳ונגל הארכיאולוגי המשתולל
היום בארץ. ארכיאולוגים רבים, ביניהם
מהידועים ביותר• ,מכוונים במעשיהם על־ידי
שיקולי יוקרה ׳אישית על חשבון שיקולים
מדעיים טהורים, כאשר היריבות
בינם לבין עצמם משמשת חומר־בעירה
למצב זה.
העובדה שיתקיים חוק אשר יכריח כל
ארכיאולוג לדווח באופן מפורט ומדעי על
כל פעולה מדעית שהוא מבצע, תביא ללא
ספק ברכה רבה לארכיאולוגיה בארץ.
החוק החדש עדיין לא אושר. בממשלה
הובעה אפילו דיעה, בעיקבות דיעה דומה
שהושמעה במחלקת העתיקות, כי יש להק טין
את סשך־הזמן •שבין החפירה לבין הגשת
הדו״ח, לשנתיים. נשמעה גם הצעה,
הנשקלת עתה על־ידי השרים, להטיל קנ סות
כבדים ועונשי-מאסר על ארכיאולוגים
שלא יצייתו לחוק, ולא להסתפק בשלילתזכות החפירות מהם.
אולם, עד שיוגש החוק לכנסת, לאחר ש השרים
יסכמו את השגותיהם עליו, ועד
שהוא יעבור את הקריאה וההסתייגויות השונות,
יוסיפו הארכיאולוגים בישראל לעשות
בעתיקותיה ההיסטוריות ככל העולה
על רוחם.

נערת השבוע תחייה שמ 1אלי. ב 1כב עזלה ב״וזבימה״

ה עופו״ ת

ה חגי ם
יש לנו אורחת בארץ. לא לנו, בעצם,
כי היא לא באה לבקר אותנו ואין סיכוי
שנראה אותה בדיזנגוף או בשאר מקומות
הבילוי המוכרים.
הפעם לא יהיה לנו גם הכבוד והעונג
להאזין לקולה הזמירי מעל בימת היכל
התרבות.
הפעם היא באה בעילום־שם, לבקר את
המישפחה לכבוד החגים, ונסעה ישר לצפת.
כן, ניחשתם. אסתר ;}ופרים בארץ.
בגרמניה, בביתה שליד פרנקפורט, היא
השאירה את החבר שלה, איש־הים רוני
ב רג ר שנמצא אצלה כעת בביקור. רוני
עבד קשה כדי לממן את הנסיעה שלו אל
אסתר. אבל היא, כמינהגה, מבקרת אצל
הוריה מדי־שנה בחגים, ולמרות שדוני,
שאותו היא אוהבת, נמצא אצלה בבית,
לא סטתה ממינהגה.
אבל אל תדאגו. מיד אחרי החגים היא
חוזרת אליו.

משגעת דסנס!,,
שיער אדמוני שופע, עיניים ירוקות,
גוף מלא ודשן, טמפרמנט סוער, חוסר־מנוחה,
סיגריות בשרשרת, הידיים מתנוע עות
בעצבנות. שחקנית מכף־רגל ועד ראש.
בוגרת אליאנס ובית־צבי. רקדנית ששינתה
את מיקצועה. עונה שנייה בהבימה,
שורה של תפקידים בלתי־חשובים וכעת,
בגיל ,23 ההזדמנות הגדולה: ליידי מקבת,
במחזה מקבת לידבסקד. למול שחקנים
כמו גיסים עזיקרי וגדעון זיננר.
אומרים שהיא הכוכבת הבאה של התיאטרון,
אומרים שהיא היורשת של דליה
פדידלנד, מי שהיתר, עד לאחרונה בעלת
המונופול הבלעדי על כל תפקידי הצעירות
בהבינזה.
מה שנכון הוא שי־ש לה גם כישרון,
ושהיא גם פצצת־מין. כי כשתהיה שמד־א
לי נכנסת לחדר, מייד מתמגנטים אליה
מבטי הגברים• העלמה הזאת הולכת וצועקת
סכם בין אם היא רוצה בכד ובין
אם לאו. היא עצמה מודעת לדבר, ולא

אחת מסתבכת בצרות ללא כוונה.
״אני חושבת שהחיים קשים מאוד,״
דבר תחיה לפעמים הם ממש מעייפים
אותי ויש לי חשק להשאיר את הכל וללכת
לישון. בעצם רציתי להיות רקדנית, אבל
היום אני שחקנית, וזה הדבר הכי חשוב
בחיי.
״בעוד חודש אני עומדת להתחתן, עם
החבר שלי אורי אכרהמי, גם הוא
שחקן. השם שלו, או שלי לא אומר
עכשיו כלום, אבל הוא עוד יגיד. אני לא
אוהבת לפאר את עצמי, אבל התקבלתי
להביסה מיד אחרי שגמרתי את בית־הספר.
זה שהחבר שלי שחקן כמוני, זה נורא
טבעי ונורא ברור. פשוט, למדנו באותו
בית־ספר והתאהבנו.
״אני שמחה שהוא שחקן. וזה שהוא
ישחק בחאן בירושלים ואני אשחק בתל־אביב
ונתראה רק פעמיים בשבוע, יש בזה
הרבה מן החיוב. בצורה כזאת לכל אחד
ניתנת האפשרות לעשות בדיוק את מה
שהוא רוצה, בלי כפייה ובלי לחץ. אני
יודעת שיהיו בעיות ושיש כל מיני זאבים
שאורבים, אבל כשאת שחקנית את צריכה
להביא את כל זה בחשבון. אחרי הכל,
כל אחד אוהב סכם אבל צריך לדעת מה
עדיף, להסתכסך עם הבעל או.
״אני בחורה טובה, יש לי לב טוב, אבל
האופי שלי הוא להיות עצבנית. אני נורא
אוהבת לאכול, מעלה ומורידה 20 קילו
בקלות. אני לא מתעניינת בפוליטיקה,
קוראת עיתונים רק כדי להיות מעודכנת,
אבל אין לי נטיות — לא ימניות ולא
שמאליות. אני נורא מפוזרת, חסרת שלווה
וחסרודמנוחה.
״בהבימה אני מרוויחה 1,300 נסו לחודש,
וזה מספיק לי עד הגרוש, כמו שאומרים.
אבל אין לי תלונות. אני *שמחה בחלקי
ולוקחת את העבודה בכל הרצינות.
״כמובן שאני פוחדת שיפטרו אותי.

הצעירים בהבימה נמצאים במתח נוראי,
לא יודעים מתי תבוא הודעת הפיטורין.
אין סיכוי לקבל קביעות. קביעות יש רק
לוותיקים, ובקואופרטיב אין שחקנים
צעירים.
״יש שחקניות שאני לא מסתדרת איתן.
אני לא רוצה להגיד שמות, אבל יש כאלו
שאני מפריעה להן כפי הניראה. לצערי זה
פוגע בי, כי אני רגישה מאוד ונעלבת
מאוד. קשה להאמין עלי, אבל אני גם
קצת ביישנית.
״אני חושבת שאני בחורה כישרונית.
אני מרגישה את הבמה, מרגישה את התפקיד.
לא עשיתי שום חיינדלאך למישהו
כדי לקבל את ליידי מקבת, לא קיבלתי אותו
בגלל העיניים הירוקות שלי. פשוט יש לי
הכוח לבטא את החומר כשחקנית.
״אני פוחדת מסמים. כמובן שבתיאטרון
אתה פוגש אנשים שמשתמשים בהם אבל
אותי זה לא מושך. אני ספונטאנית מאוד,
עושה כל מה שמפתה אותי. אם סמים
היו מפתים אותי, הייתי לוקחת.
״יש דבר אחד שאותו אני אוהבת, וזה
המין. המין תופש מקום מרכזי בחיים,
אני משוגעת על סכס. אני בחורה חומרית
וגשמית, אוהבת שני דברים: אוכל ומין.
״נורא איכפת לי מה ־ יגידו עלי. אני
שונאת להסתובב בכסית, כי אני מרגישה
שם כמו בשוק. כל אחד מנסה למכור
את עצמו.
״אני מרגישה שעוד אין לי די כיסוי
כדי להתראיין. אני עדיין צעירה מאד, ואין
לי מספיק ניסיון. לא שהתחתנתי ו־התגרשתי
ונסעתי לחוץ־לארץ ולקחתי
אל.אס.די. והייתי בטיפול פסיכיאטרי. לא.
אני בחורה פשוטה שרוצה להצליח, ורק
מקווה שאת כל הדברים האלו שעדיין
לא עברתי, אני לא אעבור, ושאם כן
אעבור — אקח את זה לאט.״
דבר הדור שלא ידע את סטניסלבסקי.

אסתר עופרים ורוני
ציפייה נעימה

חדעו ע 1עו
כקדם
יש אנשים שהשנים עוברות על ידם
וכאילו בכלל לא נוגעות בהם. יש כאלה
שלעולם לא גס ליהם. אחד כזה הוא
צדוק קראום, אחיו הצעיר של שמוליד,
הגדול.
מה שהבחור הזה עבר בשלושים־וחמש
השנים שלו, לא עובר בן־אדם נורמלי
רגיל במשך כל ימי־חייו. חוץ מזה שהוא
היה נשוי איזה שלוש פעמים, היו לו
כבר ידידויות עם מיטב חתיכות הארץ, והוא
גם ישב בבית־סוהר באשמת הברחת
סמים. ובזמן שהותו בבית־הסוהר היה
ידיד טוב מאד של קני סמו, אחותה של
גיסתו ג׳וזי כץ.
הסיפור שלהם נמשך גם אחרי שצדוק
השתחרר, ונגמר כ-שהוא הכיר את הדיילת
התימנייה כחולת־העיניים רחל טרי, שהיא
מצידה היתר. קשורה עם הזמר ליאו*
נרד כהן• אבל את כל זה אתם הרי
יודעים כבר, נכון? אתם גם יודעים שצדוק
המפרפר לו לחו״ל, כשהוא מנתק
את היחסים עם רחל. היא, מצידה, עזבה
את הדירה שלו ברחוב בוגרשוב ועברה

נחמה זה
מיצרו מבוקש
נשבעת לכס, הקצב ההיסטרי הדה הדרג
אותי. ברצינות הכי גמורה. אני לא מספיקה
ולספר שההיא וההוא נפרדיס, וכבר
להיא יש הוא חדש, ולהוא יש היא חדשה,
והסיפורים מסתבכים והולכים.
מה יהיה הסוף, בחיי שאני לא יודעת.
קחו, למשל, את יצחק ג׳יכלי (הקטן)
ורעייתו עידית לבית לוין, שרק בשבוע
שעבר סיפרתי לכס
שהם עומדים להתגרש
ולערוך מסי־בת״גירושין,
ולהזמין
למסיבה את כל
מאות האורחים שחגגו
איתם את נישואיהם
ולהחזיר
להם את המתנות
שקיבלו מהם פעס.
סיפור טרי לגמרי,
ממש חם.
אבל מה, עוד לא עידית הספיק סיפורנו להתקרר,
וכבר חיממו אותו עוד פעם, וממקור
מוסמך ביותר, אתם יכולים להאמין.
את אילן ״היפה״ אתס זוכרים? כמובן.
גס זה סיפור שהספיק להתקרר רק
בקושי. לפני כמה שבועות סיפרתי לכם
עליו, ועל ח תי !ה׳ולצמן משלישיית
שוקולד־מנטה־מסטיק. ועל זה שהוא יפה
אמיתי שהולך רק עם חתיכות ידועות.
טוב, אז עכשיו יש לי שני פרטים חדשים.
ראשית, אחרי חקירה־ובדיקה התברר
ישבכל־זאת יש לאילן ״היפה״ שם־
מישפחה, לכל המעוניינות. שמו המלא
הוא אילן חורש.
העובדה השנייה מרתקת לא־פחות. הידידות
שלו עס רותי הולצמן הסתיימה סופית,
וכעת הוא מנחם את — כמובן, מוכרחים
לסגור מעגל — אח עידית לווין,
רעייתו־בנפרד ועוד־מעם גרושתו של
ג׳יבלי.
שלא תגידו עלי שאני משאירה דברים
פתוחים.

לא חשוב הגיל ־
העיקו הנחת
אני יכולה להגיד לפחות ישני דברים
על הזמרת־מלחינה דרורה חבקין.
קודם־כל, שהיא לא אוהבת להישאר
לבד. ובזה אני לא יכולה להאשים אותה.
ושנית, היא מתיידדת בעיקר עם צעירים,
וגם בזה אני לא יכולה להאשים. אותה.
דרורה שהיתר. נשואה,
בזמנו לדב
;ישרי מי שהיה
׳מנהל החברה לפיתוח
חוף אילת, והתגרשה
ממנו זמן
רב לפני שנפטר,
ניהלה בזמנו יחסי
ארוכים- ידידות ארוכים עם הזמר־מלחין
ידני ליטני,
שאף התגורר איתור
בדירתה שבר־חוג
בן־יהודה ב־חכקין
תל־אביב.
דני ודרורה נחשבו מוג נשוי

לדירה מקסימה משלה, ברחוב הירקון.
בחו״ל פגש צדוק, כידוע, את הדוגמנית
עדית קמחי, ניהל איתר, רומן קצר
וסוער מאוד. אבל גם זה נגמר, ועדית
מצאה לה ניחומים בזרועותיו הקצרות
והצעירות של איש להקת כוורת, דני

סנדרסון.

אך ראה זה פלא, גם צדוק לא נשאר
לבד. הוא חזר ארצה, ישר אל רחל טרי,
ידידתו הוותיקה, וכעת הם שוב ביחד
בדירה של רחל ברחוב הירקון.
ותאמינו לי, הוא אוהב אותה והיא
אוהבת אותו, וכל הסקנדלים שהיו ואלה
שאולי עוד יהיו זה שום דבר. הם עוד
יתחתנו בסוף, הזוג הזה, אתם עוד תראו.

7ז מ מווו 111₪מ 0111111
היה היו שני חברי
הפעם אני רוצה לספר לכם על שני
חברים ׳ותיקים. שני חברים שהם היום
כבר לא-כל־כך צעירים, אבל לעומת זה
הם גם עוד לא־כל־כך זקנים.
אני רוצה לספר לכם על הצייר איקה
ישראלי ועל המשורר יוסי כדגל.
כן, היו ימים -ששני החברים האלה לא
היו זזים מדיזנגוף, ואם הייתם עוברים
שם ולא רואים אותם יושבים ברוול או
בכסית, זה היה כאילו לקחו לו לרחוב
דיזנגוף את רוול ואח כסית, והרי דיזנ־גוף
בלי רוול וכסית זה לא דיזנגוף, נכון י
בקיצור, שני החברים הנ״ל היו ״ושבים
להם באחד משני בתי־הקפה, ובייחוד ב־כסית,
הנ״ל, ימים שלמים, ועוסקים ב־מלאכת־קודש
׳אחת־ויחידה: ליקוט חתי-
כות והוספתו לאוסף הפרטי שלהם. וככל
שהחתיכונת יותר צעירה — הרי זה משובח.
גימנזיסטיוח בכלל היו משאת־נפשם
של השניים וחלומם הגדול. ואילו לזכותם
ייאמר, שלא נזקקו למאמץ מיוחד כדי
בעיני כולם, אך לא בעיני הרבנות כמובן.
ואז נסע דני למסע־חופעו׳ת בארצות־הברית,
עם פסטיבל הזמר החסידי, שם
הכיר את הזמרת-שחקנית יהודית (״ג׳ו*
די״) דוזנכרג, ששיחקה בזמנו בשיער,
ובארצות״הברית, היתד, אחת ממשתתפות
המחזמר הישראלי לחיות עוד חורף למות
עוד קייץ. אחדי פרישה קצרצרה שבו השניים
ארצה, וכאן העמידו לעצמם חופה
וקידושין כדת ׳משה וישראל.
אבל דרורה המופתעת לא נשארה בודדה
לאורך זמן. היא מצאה ניחומים בזרועותיו
של השחקן יוסי ורז׳נפקי, גם
איתו ניהלה ידידות ארוכה למדי, וגם הוא
התגורר איתה בדירתה אבל יוסי פגש
במלחינה שיימרית אור, וכך באה אל
סיומה פרשת חברותו עם דרורה.
שוב לא נשארה דרורה בודדה זמן רב.
העכשווי שלה הוא צעיר העונה לשם
ויקי, ששיחק בזמנו במחזמרים שיער
וקפוץ, וגם היה דוגמן לעת־מצוא. עיסוקו
הנוכחי הוא הציור, והוא מה שנקרא
צייר. גם הוא מתגורר איתר, בדירתה.
כל השלושה האלה, לפי הסדר, היו קצת
קצרים עליה בגיל. אבל בינינו, מה מש נה
הגיל, העיקר שיש מזה נחת.

יוסי בן־גל
משנה מקוס — משנה מיקצוע
לצוד אותן. הקטנות היו נופלות במלכודת
אימרי־השפר שלהם כפירו׳ודבוסר בשלים.
אבל מה שהגימנזיסטיות לא ידעו הוא,
שאת האיש -שהן מבלות איתו את הערב,
הן לומדות בבוקר בבית־הספר.
כי יוסי בדגל הוא אחד מאותם משוררים
ישראליים, שיצירתם נבחרה על־ידי
מישרד החי׳נוך-והתרבות, ללימוד בבתי־הספר
התיכוניים.
בינתיים אומנם לא לקחו מדיזנגוף את
כסיה או את רוול, אבל כבר הרבה זמן,
כלומד יבמה שנים טובות, שלא רואים שם
את שני החברים איקא •ויוסי.
אז למה נזכרתי בהם פתאום, תשאלו.
מייד, מייד אגיד לכם. פשוט מאד, לאה״
חונה נזדמנתי לעיר־הקודש, ואיך שאני
מהלכת לי לתומי ברחובה של עיר, ניגש
אלי בן־אדם מבוגר, ירא־שמיים, לבוש

ההרגל עושה
את שלו
הוא, תעשיין בעל חברה בע״מ.
היא, אשתו הנאווה, אשת״חברה ידועה וזוהרת.
הם נישאו, בימים אלה ממש, זה לזו — בפעם השלישית ! לא פחות.
בפעם הראשונה, נפרדו כשהאשה התאהבה ביחלוטן ידוע. בפעם השנייה,
כשהתאהבה באיש־עסקים. בפעם השלישית, התאהבה הגברת באיש״עסקים
נוסף, ידוע יותר במעלליו ובתעלוליו, מאשר בעסקיו.
הצמד־וזמד, כלומר האשה והשלישי שלה, נסע לאירן ןה ובילה שם
ירח־דבש חלומי.
בסוף, החובות המישפחתיות קראו לשניהם לשוב למולדת, אבל הזוג
לא ויתר והמשיך להיפגש גם בתל״אביב.
אולם איש״העסקים התעלול! התעייף במהרה מגבירת״לבבו המתבגרת,
וניתק את הי חסים איתה.
וכך לא נותר לח לגברת אלא לחזור הביתה, אל החוקי שלה׳ בשלישית.
אבל הפעם, נוסף לעצמה (וזה כבר משהו) ,הביאה איתה הגבירה גם חשבון
תפוח בבנק, מערכת־סטיריאו משוכללת, ליבני״מיטה וכלי־בית, כיאה לכלה
ראוייה. עם נדונייה, והכל.
כרגע מבלה הזוג המאושר והמחודש ירח-דבש שלישי באירופה.
אני מקווה שגם את ירחי־חדבש הבאים כולם, הם יבלו אחד עם השנייה.

בגדים לבנים, פניו עטורים זקן יוהוא חבוש
מיגבעת־קש לבנה, ומברך אותי לשלום.
מה אגיד לכם, לקח לי כמד, רגעים
טובים עד שזיהיתי בו את איקא ישראלי.
התלתלים המפורסמים שלו נעלמו כלא־היז,
וגם הילוך־הפנתר המפורסם שלו התחלף
בהילוך של איש מיושב. נכון שאתם
כבר יודעים שהוא שינה את דרך־חי״ו והפך
ליהודי מאמין וכל זה, אבל זה עוד
לא הכל.
איקא, שהיה נשוי בעבר הרחוק לבחורה
בשם אילנה, עשה את זה שוב. אבל הפעם
הוא נשא לו לאישה חסידה כשרה ויראת־שמיים
גם היא׳ בת שלושים־ושמונה,׳ בדיוק
כמוהו, ואיתה הוא מקיים ת׳רי״ג
מיצוות בשכונת שערי־חסד שבירושלים.
והנה, כמו שאני נפרדת מאיקא לשלום,
אני מושיטה לו את ידי ללחיצת־יד, כמקובל
ביישוב. אבל איקא התעלם לחלוטין
מהאקט הידידותי שלי. האמת היא
שנעלבתי קצת. אבל מילא, אם התורה
אוסרת עליו — מי אני שאגיד מילה.
וכך המשכתי לי, כמו -שנאמר, ברחובה
של עיר, מבלי לדעת שמעבר לפינה מצ פה
לי הפתעה נוספת, לפי אותו עיקרון.
צעדתי לי במעלה ׳רחוב בן־יהודה, ואת
מי רואות לפתע עיני אם לא את המשורר
יוסי בן־גל, ידידו משכבר־הימים של
איקא.
רגע, רגע, אל תקפצו למסקנות. יוסי
לא נעשה אדוק או משהו כזה, והוא אפילו
לא השתנה.
אבל בכל־זאת קרו לו כמה דברים.
משוררנו, שהעתיק את מקום־מגודיו לעיר-
הבירה, התמסד גם הוא, ואפשר לומר
שהוא כבר לא עושה לחתיכות הבירה
מה שנהג לעשות לחתיכות תל־אביב.
כי את יוסי כבר לא רואים היום במסי בות
או ב-שאר מקומות־המיפגש המקובלים.
לעומת זאת הוא עוסק, לא תאמינו,
במלאכת־כפיים, ככל האדם. ואפילו במלאכה
ממוסדת, כעובד־ממשלה.
יוסי בועל, המשורר שיצירותיו נלמדות
בבתי־הספר, עובד היום כעובד מישרד־התיקשורת,
או יותר נכון, כדוור. מכאן
שהוא הדוור היחיד בארץ (ככל הידוע לי)
הנלמד בבתי־הספר התיכוניים.
אבל החשוב מכל הוא, שבימים אלה
התבשר יוסי כי שמו עומד להפוך לערך
באנציקלופדיה העברית, ובכך להפוך ל־נכס־צאן־ברזל
של האומה.
ולפי מה שקורה להם לאחרונה, לא אתפלא
אם גם יוסי יחליט באחד הימים,
שתריע מיצוות זה מה שרשם הרופא
גם לו.

מה שעושה הזמן
מה אני אגיד לכם, התימניות האלו נולדות
עם פלפל. שום דבר לא יעזור־ינגד.
הפעם יש לי סיפור קטן על תיימנייה
קטנה. לא אשת-חברה זוהרת, לא שחק נית
ואפילו לא דוגמנית. סתם פקידה בבנק
ישראלי לתעשייה, ושמה מגי.
אז למגי — זו שהיא תי׳מנייה גיזעיית
לכל הדיעות, היה חבר שקראו לו א לי
׳כרדינגר, ואלי הנ״ל היה לא פחות ולא
תותר מאשר בעל חנות הכל־בו סטיריאו
פיליפס, זה שמכר מערכות־סטיריאו לכל
המי־ומי.
אז כשמגי הכירה את אלי, הוא היה
בכלל החבר של נורית היפה, שהיתר, קודם
לכך חברתו של יהודה ברקן.
ותאמינו לי, לקחת את אלי מזרועותיה
של נורית, ניראה בימים ההם כמשימה
בלתי־אפשריח כימעט. אבל מגי לא רק
שעשתה את זה, אלא היא גם הפכה לה״ות
החברה הקבועה של אלי ברלינגר.
אבל זה לא הספיק לה. יום אחד היא
קמה, ארזה את המיזוודות והודיעה לש־אהבה־נפשה
שהיא נוסעת לנידיורק, ואם
היא תחזור משם בכלל, אז זה יהיה אך־
ורק כאשד, נשואה. טראח.
אלי, שנשאר בארץ עם לב שבור, לא
החזיק מעמד זמן רב בלי הסחוג והחילבה.
קם הגבר ונסע אחריה.
והנה, בימים אלה הם חוזרים ארצה כש על
אצבעותיהם נוצצות בגאווה שתי שייכות,
אחת לכל. אחד. למען יראו ויידעון.

בענות
*דומי: אילנה בן־ א רי

הק שר הגר מני: תמונה אופנה פול ה שבו עון ״שטרן׳

הקשו הזעיר

גשי אל הארון, פיתחי את הדלתות לרווחת, שלחי זרועותייך
פנימה, אל ירכתי המגירות והתאים. ודאי מצויים שם צעיפים
ומיטפחות, ששכחת את דבר קיומם, ולא מצאת להם שימוש.
ובכן, בתמונות הפרושות לפנייך בעמודים אלה תמצאי שפע
של רעיונות, ומקורות״השראה לשימושים רבים ושונים, פשוטים
ומסובכים, לצעיפים ומיטפחות אלה. לאחר תירגול קצר
תגלי, כי הקשרים אינם קשים לביצוע, וכי יש בהם משום
מישחק ושעשוע, שבאמצעותם תוכלי לשוות לעצמך דמויות שו נות•
תוכלי להיות מיסתורית, מגרה, אשת״העולם־הגדול, הילדה
הקטנה התמימה, אשה רומנטית — בעזרת קשר קטן אחד.

ל״ו״ מ. י ו

קשו מאטה־האוי

הקשר הנזירי

הקשו האמצעי

הקשר הפרפר׳

הקשו הבלתי־אמצעי

טפסר 1935

שנה 39

המחיר 3.50 :ל״י

ט״ז תשרי תשל״ה2.10.74 ,
ותו1 צחק נתנאל
ואשתו חנה