גליון 1936 מתאריך 9 באוקטובר 1974

והגורד והמייסד חראסזן:
ד׳׳ר מלכיאל זוארץ ז׳׳ל
ממשיכי דרכו יבל״א: ב .מיכאל, קובי ניב,
אפרים סידון. מעטר: גבי קלזמר
כתובת המערבת: רחוב זיארץ 1

חרת: נוותר על שטחית תמורת התיישבות
נלך לבחירות בטרם נחליט • נלך להחליט בטרם בחירות • אי־לוחמה
תמורת שלום • שטחים תמורת התיישבות • עדיף עומק!מוכר
על גבול איסטרטגי • הבעייה הפלסטינית תמצא פתרונה במסגרת •
בראיון שהעניק ראש־הממשלה לרשת הטלביזיה האמריקאית
״ס.טי.פי.״ ,אמר מר רבץ שהגיעה השעה להכרעות. אם זאת הדגיש
שבטרם ההכרעות יש ללכת אל העם ולשאול את דעתו.
״נהייה מוכנים לוותר על שטחים
ביהודה ושומרון תמורת התיישבות
בבקעת־הירדן וברמת־הגולך, אמר
ראש־הממשלה ,״אך יש להבין שה
מלחמה
האחרונה הוכיחה חשיבותם
של גבולות בטוחים ומוכרים, ולכן אין
להעלות על הדעת שניסוג לגבולות
,67 אלא תמורת הסכם אי־לוחמה

קח כותרת:

חינוך לער כי ם

במסגרת מדורנו הפופולארי ״קח כותרת״ ,נגיש לכם הפעם צמד פנינים :

נ חי בו ר)
היום למדנו בכיתתנו על הערכים והמורה ביקשה
מכל תלמיד להביא מהבית לפחות שני ערכים שונים.
הלכתי הביתה והתחלתי לחפש, אבל מכיוון
שאנחנו בית עני, לא מצאתי שום ערכים. שאלתי את
אבי והוא אמר לי שהיו לו ערכים כשהיה צעיר,
אבל הוא לא זוכר איפה הם עכשיו.
ניגשתי לילדים אחרים ואומנם מצאתי כמה ערכים.
בביתו של עוזי, הבן של הקבלן, מצאתי את
הערך בניין ואהבת המולדת. בווילה של חגית התבלטו
הערכים אסט טיק ה ויופי וכמובן שורשיות.
ואצל אודי וחיים, שהאבאים שלהם שותפים, גיליתי תכף
ומיד את הערכים שיתוף, אחווה ואהבת הזולת.
לכן, אני חושבת, בניגוד לסופר יזהר ס. ש כן צריך
לחנך לערכים ואני בעצמי התחלתי לק ח ת חינוך
לערכים בשיעורי ערב. אני אוהבת את כל הערכים ומקווה
להגיע אליהם, חוץ מהערך שיתוף, כי אני רוצה
להיות עצמאי או רופא.
אני קוראת לכל הילדים ללכת בעיקבותי.
ג. בהן,

ילדה

מושב עין־ערכים, ליד סביון.

שיבוא בשלבים אשר כל אחד מהם
ייבחן ויבחון את מדינות ערב, אם
אכן הם מתכוונים לשלום אמת יציב
ובר־קיימא שיבסס את ביטחונן של
ההתיישבויות במסגרת הסכם כולל
ללא תנאים מוקדמים מבלי לפגוע
בזכויות״.
מייד עם שובו ארצה נשא מר רבין

נאום בקריית־שמונה, בו אמר כי התיישבות
נרחבת מתוכננת ברמת־הגולן
ועמק־הירדן, התיישבויות שתהווינה
עוד שלב ומבחן לכוונותיהם הרציניות
של מדינות־ערב בדרכן אל הש לום
הנכסף.
מר רבין שב והדגיש שהצעותיו
מיועדות לרציניים בלבד.

להקת גאז גרמנית-לישראל
״הארץ״ 3.10.74
אם זכרוני אינו מטעני, שמעתי כבר על התכנית שלהם. כנראה שידור-
חוזר עפ״י בקשת הקהל, לאחר ההצלחה המסחררת.
לקהילות שלמות הנחה.

הפנינה השנייה יכולה לשמש עיסוק לשעות הפנאי:

ירידת עולי
בריה״מ ־ בעליה
״מעריב״ 3.10.74
ניתן להחליף את המלים וליצור שילובים משעשעים, כמו :״עליית עולי
בריה״מ — בירידה״ ,או — ״בריה״מ בעלייה — העולים בירידה״ וכד.,
אפשר גם לשאול חידות: ירידת העולים בעלייה. ומכיוון שכל מי שב־עלייה
מגיע ארצה, מתי תגיע ירידת העולים ארצה, מי פקיד העלייה ומי
פקיד הירידה?
חידה מעניינת אחרת היא: האם יורד בעלייה שווה עולה בירידה י פרט
ונמק.
בילוי נעים.

— ממישנתו של מייסדו —
ממשה עד משה —
אף אחד לא קם.
ד״ר זוארץ

בישיבה, תרפ״ד)

נוער לאחרהמלחמה (א)

׳הנוער מפחד למות
לאחר מלחמת יום־הכיפורים חל שינוי מהותי ביחס הנוער למוות. עתה,
יותר מתמיה מפחד הנוער למות.
אומר יגאל, שמיניסט הרצליאני, העומד להתגייס לצבא :״עתה, יותר
מתמיד, אני מפחד למות״.
אכן, מלחמה וזעזועיה, דור חדש וזוועותיו.

(כתבה ראשונה בסידרה)

נוער לאחרהמלחמה (ב)

הנוער ציוני יותר
לאחר מלחמת יום־הכיפורים נעשה הנוער ציוני יותר. עתה, סוף סוף,
הובהרה להם מהי הציונות הלוחמת והנלחמת על חייה.
אומרת דורית, שביעיסטית טבריינית, העומדת בפתח ביתה הצנוע :״עתה,
סוף סוף, הובהרה לי מהות הציונות. הציונות היא אומה הלוחמת ונלחמת על
חיי התנועה. אני ציונית יותר מאשר הייתי אשתקד״.
אכן, אין קללה ללא ברכה, אך גם כאן טמון זרע הפורענות מחד ונבט
התקווה מאידך.

(כתבה שניה בסידררו)

נוער לאחרהמלחמה (ג)

הנוער נוטש השמאל
לאחר מלחמת יום־הכיפורים ניכרת התעניינות יתר של הנוער בפוליטיקה
בכלל ובהקשרים מדיניים בני־חלוף בפרט. הנוער נוטש את השמאל הקיצוני
ובגלותו בגרות מפתיעה הוא פונה לעשייה, להגשמה ולחלוציות פוליטית,
שתיקנה לה בוודאי אחוזת נצח בחיים המונחים לפניהם.
אומר איציק, אדם צעיר רחובותי היושב במכוניתו לפני הרמזור ועומד
לפנות ימינה בהידלק האור הירוק :״כן, בדיוק, כל מה שאמרת.״
אכן, הולך ונובט נבט התקווה הטובה. הולך וצומח נוער המביט קדימה
נכוחה.

(כתבה שלישית בסידרה)

נוער לאחרהמלחמה (ד)

הנוער חומרני מתמיד
לאחר מלחמת יום־הכיפורים געשה הנוער חומרני יותר מתמיד. כסף, כסף
זה כל מה שמעניין אותם.
אומר מרדכי כספי, אב לבן תלמיד־תיכון :״כסף, כסף, זה כל מה שמעניין
אותם״ .ומחרה מחזיק אחריו שמדליק כספי, תלמיד־תיכון בן לאב :״כסף, כסף,
זה כל מה שמעניין אותם״.
אכן, פליאתני — איככה גידלנו אנו, דור חלוצי־החלוצים, מייבשי־כבישים
זסוללי־ביצות ; איככה גידלנו אנו מין מפלצות רודפות־בצע ותאוות־ממון כמו
אלו.

(כתבה רביעית בסידרה)

למה כובע?
אני, בניגוד לבמה, מידידי הטובים
כיותר, חובש ביפה.
אלא שלמרות העובדה הסרוגה
הזאת, אני חש מעט תלוש משאר
החבושים. אולי בגלל העובדה העגומה
שמעולם לא הייתי כואדוז,
(בירת ליכטנשטיין, אוכלוסייה —
82 נפש 14,619 ,חברות 384 ,בנקים,
פקיד-מס אחד שהוא גם האינסטלטור
ותנועת תיירים ערה).
או שמא מחמת המחסור החמור
בקשרים עם ה־״מפיה״.
יתבן גם שתלישותי המעיקה
מציבור המאמינים נובעת מכד
שמעולם לא השתמטתי מצה״ל,
אין לי דרבון־שרות ישראלי, בא־האמי,
הונדוראסי, ניקאראגואי,
או אחר.
במו-בן גיליתי שיצחק רפאל לא
משתין בכיוון שלי ובלל לא עולה
כדעתו להשתדל עבורי אצל הפרנסים.
אני
בהחלט מרגיש לא שייף.
מדוע הם לא יכולים להשיל את
הירמולקה ברגעים הנכונים? מה
יש להם נגדי? כמה בבר יבול לעלות
להם להוריד את הכיפה ברגע
שהשערוריה מתפוצצת, הבנק מת
מוטט,
המשטרה חוקרת? אני מוכן
לשאת כהוצאות.
בזאת אני דורש שיעכרו לגילוי־

להפליל אותי.
בתודה

במחל7ן ת
חולי־ הלב ,
בבי׳ח רוטשילד
איו הימורים.
כאן אין הי מורי ם,
כאן הכל במזומן
או בצ׳קים עצמיים.
והכל למען אחת
ה מ טרו ת הנעלות
ביותר שהציבה
לעצמה האנו שות
— חיי אד ם.
זכור

נוער לאחרהמלחמה (ה)

הנוער נוטה לאשליות
לאחר מלחמת יום־הביפורים נוטה הנוער, יותר מבבל תקופה פוסט־מלחנד
תית קודמת, להיגררות מסוכנת לאשליית. מין, מין, מין וגם סמים הם המעסי קים
אותם.
אומרת לאה פ ,.שישיסטית בודימית, העומדת להתפשט :״מין, רק מין.
מין ושמאל — רק מין ומין״.
אכן, גמרתי.
(כתבה אחרונה בסידרה)

אין הי מורי ם.
רק אלה ששילמו
בכסף טוב י—

הם זכו!
מפעל הכיש-לשיפור איכות החיים

קרים על התפקיד שמילא דיניץ במילחמת יום־הכי־פורים,
ועל השפעתו של קיסינג׳ר עליו. רק משום
שדיניץ נחשב לבן־חסותה של גולדה מאיר, שמינתה
אותו אישית לתפקיד זה בניגוד לכל העצות והדי־עות,
נדחתה הדחתו למועד מאוחר יותר. לדעת רבים
חסרים לדיגיץ הכישורים והתכונות האישיות׳ להם
נזקק שגריר ישראל בוושינגטון.

אחד המועמדים לרשת את מקומו של
דיניץ הוא אלוה (מיל ).צכי זמיר, לשעכר
ראש המוסד למודיעין, שהוא ידידו הקרוכ
של יצחק רכין, ושטרם נמצא לו תפקיד
ממלכתי הולם.
ככיקורו הנוכחי כארץ ינסה דיניץ להפעיל
את גולדה לשם השארתו על כנו. גיוס
כמה מראשי היהדות האמריקאית, להכעת
תמיכה כו, היה צעד נואש כמיסגרת מאמציו
של דיניץ למנוע את הדחתו.
לעומת זאת, מגיעים לאחרונה לארץ מכתבים
ממנהיגים אחרים של יהדות ארצות־הברית, המגדירים
את פעילותו של דיניץ כ״קאטסטרופה״.

אי ס טר טגי החדשה
ד ה 1ו סיוגירז
סיבוב השיחות הנוכחי, בו החל שר־החוץ האמרי קאי
הנרי קיסינג׳ר השבוע במזרח־התיכון, עשוי
להיות מבוסס על יעדים ומטרות של אינטרסים אמרי קאיים
שונים לחלוטין מאלה שהינחו את קיסינג׳ר
בסיבובי השיחות הקודמים שלו, שהביאו להסכמי הם־
רדת־הכוחות בין ישראל לבין מצריים וסוריה.

לדעת משקיפים אמריקאיים מסויימים
עלול הד״ר קיסינג׳ר שלא לפעול דווקא
לקידום המשא-ומתן כין ישדאל ומדינות-
ערם, ולא ללחוץ להישגים מיידיים ככל
מחיר.
משקיפים אלה מבססים את השקפתם על כך שבעוד
שבעבר היה קיסינג׳ר מעוניין להביא לרגיעה באיזור
במטרה להרחיב את תחום ההשפעה האמריקאית ב־מדינות־ערב,
הרי המטרה הנוכחית של ביקורו היא
בראש וראשונה הדאגה לאינטרסים של אספקת הנפט
לארצות־הברית.
הוזלת מחירי הדלק ואבטחת אספקתו השוטפת
לארצות־הברית היא אחד התנאים המוקדמים שהציב
לעצמו הנשיא פורד במיסגדת מאמציו למילחמה
באינפלאציה.

לא מן הנמנע, על כן, שקיסינג׳ר ינסה
הפעם ללחוץ על מדינות ערכ כנושא הנפט
לא כעזרת הכטחת ויתורים נוספים מצד
ישראל, אלא דווקא כאיום של חידוש ה־מילחמה,
תוף הכהרת ההשלכות החמורות
העלולות להיות לה על מדינות־ערכ, ועל
תגוכותיהן של המדינות המתועשות כמערכ
כמיקרה שהערכים יפעילו שוכ את חרם־
הנפט שלהם.

על מעמדו
למרות ההכחשות התקיפות מצד כל
הגורמים הממלכתיים, כי אין כל כוונה
להדיח את שגריר ישראל כוואשינגטון שימ חה דיניץ מכהונתו, וכי לא נערכו דיונים
על כך, ספק אם כהונתו של דיניץ כשגרירתימשך זמן רכ.
ההסתייגות בצמרת הנוכחית של ממשלת־ישראל
מהצורה בה ממלא דיניץ את תפקידו כשגריר, החלה
עוד זמן רב לפני שפורסמו בארצות־הברית המח־

1ייי| * א

81*1

טכס האכל

שני סגני־ שרים
אם תצטרף המפד״ל לקואליציה ותקבל ארבעה
שרים בממשלה, תתבע מפ״ם לעצמה, מילבד מישרת
שר נוספת, גם שתי מישרות של סגני־שרים. החלטה
על כך התקבלה בריכוז מפ״ם, המורכב טח׳׳כי המיס־לגה
ומשני מנהיגיה, יעקב חזן ומאיר יערי.

חדשות למיקרים כאלה׳

רשת ״שופרסל״ החלה כייכוא רסק עגבניות,
כגלל המחסור החמור כו כישראל.
הרסק המייובא הוא מתוצרת החברה האמריקאית
הידועה, היינץ.

בו? בריטניה:
הכרעה בלונדון
ביום החמישי ייפגשו בלונדון גגיד בנק ישראל,
משה זנבר, עם המשקיע העתיד לקנות את בנק ארץ־
ישראל־בריטניה, מוריי גולדמן, לסיכום עיסקת ה רכישה.
נציגיו של גולדמן אמרו, כי העיכובים היחי דים
הם מצד בנק ישראל, וכי אין כל אי־הבנות עם
בנק אוף אינגלנד.

למרות הפגישה הצפוייה, הודיע נציג
״בנק ישראל״ כיום הראשץ ככית־המישפט
בתל־אכיב שקיכל הוראות לכקש פירוק
מיידי של ״בנק בריטניה״.

המי ש טרה נגד
ה דו ל רי ם
מישטרת ישראל מכינה פעולה גדולה

במיקרה שמיפלגת העבודה לא תיענה לתביעה
להעניק לרונן את תפקיד סגן שר־האוצר, הוחלט
לתבוע עבור רונן, שהיה בזמנו מנהל הרשות לתיב־נון
כלכלי, את תפקיד סגן שר־המיסחר־והתעשייה.

רביו מילא

הברון
וג ד ס בי ר
הכרון אדמונד דה־רוטשילד ,־־עשוי
.לצאת לביקורו הנוכחי כארץ כהאשמות
חמורות כיותר כנגד פנחס ספיר, כו הוא
רואה את האחראי להסתככות ״החכרה
לישראל״ ,למרות שספיר ככר אינו מכהן
כשר־האוצר.

במההכ בי ד
בן־עמי*
להתמוטטותו של הבנק הבינלאומי לאשראי של
טיבור רוזנבאום, עלולות להיות השלכות גם על
עסקיו של איש העסקים עובד ברעמי, לשעבר ראש
עיריית נתניה. בן־עמי, אחד מגדולי עשירי ישראל,
היה קשור בכמה עיסקות בעבר עם טיבור רוזנבאום.
בשעתו הם היו שותפים בבנק קופת־עס וגם בעסקי
קרקעות באשדוד.

מאז נודע על הסתבכותו של הכנק טס
כן־עמי לז׳נכה לפחות פעם אחת, יש האומרים
כי טיסתו הכהולה של כן־עמי לשווייץ
היתה קשורה כניסיון לכרר את גורל הש
ן ןן ותיו כחכרות ההשקעה של טיבור רוזנ•

$אי-שידזר ההיט מפידרת אייהזני
* נ**ד, כגלל מותז של זלמן שזר, שירד
י החך&ו* כללית-מניכור —
פגע כאכד עצמז
\ הציפור התמרמר מל אי״השידוך.,
פיז^ונים•
כשעה ש&רריז המשיך

ר ם? עגבניו ת

שני המועמדים לסגני־שרים הם אהרון
אפרת, המוצע לתפקיד סגן שר-החקלאות,
ואליעזר רונן, עכורו תוכעת מפ״ם את
תפקיד סגן שר־האוצר.

לברון רוטשילד היו מזה שנים רבות השגות חמו רות
וביקורת כלפי מדיניותו הכלכלית של ספיר.
מאחורי הקלעים הוא לא הסתיר דיעות אלה. עתה
עשוי הברון להשמיע את ביקורתו על ספיר בפומבי.

דיניץ נלחם

מביים תתבעג

מייבאים

המי שטרה ע צר ה
ל ח קי ר ה בנו של שופט
כנו, כן ה־ 16 וחצי של שופט כית־המיש־פט
המחוזי כתל-אכיב נעצר לחקירה על•
ידי מישטרת מחוז תל-אכיב.
הצעיר נעצר על־ידי המישטרה׳ כשנתגלה שנסע
על טילון ללא רישיון וביטוח. אחרי שנחקר, שוחרר
הנער, והמישטרה הגישה נגדו כתב־תביעה.
לפגי מיספר חודשים, נחקר גם האב, השופט המחר
זי, על־ידי המישטרה בעניין ׳תלונה שהוגשה נגדו.

ה ת חייבו ת
ל קי סינג׳ר
הצהרתו המרעישה של יצחק רכין
בטלוויזיה האמריקאית, שהוא מוכן
לתת ״משהו״ לירדן כגדה המערבית
תמורת אי-לוחמה, היתה מילוי התחייבות
שנתן לקיסינג׳ר כעת ביקורו
כאמריקה.
קיסינג׳ר דרש תזוזה כולטת כעמדה
הישראלית, לקראת ביקורו הקרוב
כמרחב, כדי להוכיח לערכים שיש
חידוש. הניסוח של רבץ היה המינימום
שסיפק את האמריקאים.
נגד סוחרי הדולרים השחורים.
פעולת המישטרה תהיה מושתתת על מידע שנאסף
בחקירות של מישרדי־נסיעות רבים, ששלחו לחו״ל
נוסעים לטיולים שעלו יותר מן ההקצבה הרישמית
( 450 דולר).

ויקטור קארטר
בי שראל
ויקטור קארטר, מראשי הפעילים למען
ישראל כארה״ב ויושכ-ראש המגבית בקליפורניה,
הגיע ארצה כקשר עם פרשיות
״החכרה לישראל״.
קארטר התפטר בזמנו מן החברה לישראל כמחאה
על מדעיות מיכאל צור והמשקיעים הגרמניים, והוא
מתנגד חריף של סם רוטברג, שותפו של מאיר
לנסקי, התומך במיכאל צור.

שערי ה ריבי ת ירדו
שערי הריכית החופשית ירדו כ־* 5כשבוע
האחרון, והן עתה * .28 לפני כן שילמו
הלווים * 33 ומעלה עכור הלוואות באמצעות
בנקים.
ירידת שערי הריבית מוסברת במיתון החריף בבנייה,
המשחרר כספים שקודם שימשו קבלנים וקד
ני־מיגרשים.

.המיני ^ר׳יאי 1ס 0י
נסיעה במבונית פרסית
עולה פחות
מנסיעה בתחבורה ציבורית עשיח חשבון כמה עולה לך הנסיעה גהח בו ר ה
הצבורית מדי חודש?

אז למה לד כל זה? ־
רכוש מיני-סוב ארו 4 /דלתות ותיוכח שהוצאות
אחזקתה כמעט מקבילות ל הו צ או תיו עבור
נסיעותיך ה שגרתיות אל העבודה ובחזרה
הביתה.
המיני -סובארו צורכת ליטר דלק לבל 28ק״מ
נסיעה; הרישוי ה שנתי 400ל״י וההוצאות
ה שוטפות כמעט אפסיות.

למה דווקא מיגי -סוג א רו 4 /דלתות?

לא תמצא מכונית עם כל כך הרבה אביזרי נוחות,
פ אר, בטיחות, הוצאות אחזקה שוטפת זולה
והתאמה לתנ אי הנסיעה והכבי שים בארץ כמו
ה מיני -סו ב א רו 4/דלתות. מחירה רק 24,990ל״י.
בוא, הראה, תנס ה ו ס ע!

הטולם הזה 1936

ת״א, רה, יצחק שדה .28 טל 33184 ,31051 .
סניף באר־שבע; רה׳ הדסה• ,52 טל 72572 ,

״העולם הזה / ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תדאגי?
/רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 טעו מברהי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״דפום החדש״ כע״מ, תל־אביב. רחוב
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי בע״מ .
העורף הראשי: אורי אכנרי. המוציא?יאור: העולם הזה בע״מ.

*** תי השערוריות הכלכליות האח-
\4/רונות, המסעירות עתה את המדינה,
קשורות בשמותיהם של שני אישים: הבנ קאי
טינור רוזנבאום והפקיד הממלכתי
הבכיר מיכאל צור.
התמוטטותו של הבנק הבינלאומי לאש ראי
שבשווייץ, בבעלותו של טיבור רוזג־באום,
וההסתבכות הכספית שנגרמה עקב
כך לחברה לישראל, שהמנכ״ל שלה היה
מיכאל צור, גרמו לזעזוע לא רק משום
שהם נגעו לכיסו של כל אזרח בישראל.
היתד. זו חוליה נוספת בשרשרת ההתמו-
טטויות של בניין־הקלפים של הכלכלה ה ישראלית,
שהבהירה כי אין מדובר כאן
עוד בפרשת־שחיתות נוספת או בשערו-
ריה ספקולטיבית, אלא בדברים הנוגעים
לכל המיבנה הרעוע, המסולף והרקוב של
השיטה הכלכלית הקיימת בישראל.
היה ברור כי אין זו החוליה האחרונה
בשרשרת, אלא קריסת אגף נוסף שיש
בה כדי לבשר התמוטטויות ופיצוץ שערו ריות
נוספות.
עם היוודע מימדי השערוריה והיקפה,
נסחפה דעת־הקהל בישראל בהיסטריה ב נוסח
״תפסו את הגנב!״ לא היה כימעט
איש־ציבור המכבד את עצמו או בעל טור
מצטנע, שלא ראה חובה לעצמו לגנות,
להתריע, לתבוע, להאשים, להוקיע ולהר עיש
עולמות נוכח מה שנחשף בפרשיות
אלה. אחידות־הדיעות שהתגבשה בנושא
זה, מהאופוזיציה הצעקנית ביותר ועד
לאנשי המימסד האחראים־כביכול, לא יכ לה
שלא לעורר התפעלות.
היתה רק שאלה אחת׳ שכל המרימים
עתה קול־זעקה בראש־חוצוח לא השיבו
עליה: איפה היו כל אלה קודם?

ן• יתן למצוא היום רבים, בעיקר בין
^ האחראים הישירים למפולת הפינאג־סית
שקיצצה מקופודהמדינה עשרות מיל יוני
דולארים, הרוחצים כיום בנקיודכפיהם
והמעידים על עצמם ברמה: אמרנו, הז הרנו,
התרינו!
אבל אם קיים גורם אחד במדינת־ישראל
היכול להציג תעודות וקבלות על התראה
מוקדמת ואזהרה מפני הצפוי למה שיינתן
לשליטתם של האדונים רוזנבאום וצור,
הרי זה, עם כל הענווה, עיתון זה.
שמותיהם של טיבור רוזנבאום ומיכאל
צור אינם שמות אלמוניים גם לקוראי
העולם הזה, שאינם מתעניינים בנושאים
כלכליים דווקא. הם קישטו בדמויותיהם,
ובמעלליהם רבים מגיליונות העולם הזה
במרוצת שנות קיומו. עקבנו במשך שנים
אחר מעשיהם ותעלוליהם, והתרענו בכת-
בות־ענק ובמילים בוטות שאינן משתמעות
לשתי פנים, על הצפוי מהם.
אף אחד מאלה הצועקים כיום חמם,
לא דק שלא הצטרף לאזעקה בעת שהיה
בה כדי להועיל. רבים מאלה פשוט אטמו
את אוזניהם, טמנו ראשיהם בקרקע, הח רישו
ועברו לסדר-היום על גילויים והא שמות
העולם הזה.
את כל מה שמעזים כיום אמצעי־התיק-
שורת של ישראל לכתוב ו״לחשוף״ על
טיבור רוזנבאום ומיכאל צור, אפשר למצוא
בגיליונות ישנים של העולם הזה, מלפני
הרבה הרבה שנים טובות ושמנות.

גידול ממאיר כזה בעוזו באיבו ...בישראל
נהוג כימעט ההיפך. לא זו בלבד שפקידים
גבוהים נשארים שותפים לעיסקיהם הקודמים,
אלא שפקיד הזוכה למישרה הנכונה
בממשלה, ממהר לא פעם להקים לו חברה
מיסחרית משלו — אס בשמו ואס בשם
קרוביו — ומתחיל לתת לעצמו את ההזדמנות
והרישיונות המובילים אל העושר.
אנשים כאלה נמצאים בצמרת הימישטרה,
מישרד־הביטחון ומישרד ראש־הממשלה,
ואלפי אנשים יודעים על כך מבלי להיחרד.
השבוע נתגלה כי בצמרת מישרד ה־מיסחר־והתעשייה
נמצא אדם, שהפך שיטה
זו לאמנות שלימה.
...במרכז השערורייה עמד לא פחות ולא
יותר מאשר מיכאל צור, מנהל החטיבה
לסחר־חוץ במישרד־המיסחר־והתעשייה. בינו
לבין חברת זורו (חברה פרטית ששותפה
בחברה ממשלתית חדשה שהוקמה
לצורך סחר עם גאנה) ,סיבך סבך של קש רים
מיסחריים ומישפחתיים מוזרים ביותר.

אלא שאז יהיה קולו של העולם הזה כקול
קורא במידבר. איש לא היה מוכן לריב
עם פינחס ספיר הכל-יכול,
העולם הזה, מטיבעו׳ אינו עיתון המתרכז
כולו בבעיות כלכלה ומשק, ואינו
מתיימר להיות עיתון מיקצועי בתחום
זה. אולם מאלף כיום לראות, במבט לאחור,
עד כימה התגשמו — למרבה הדאבה —
לא רק התחזיות הפוליטיות והחברתיות
שהועלו על דפי עיתון זה, אלא גם הנבו אות
הכלכליות. לא היה צורך באשף־כס־פים,
או בגאון־כלכלי תורן, כדי לנבא את
חקירת.העולסהזה־גלהאתהרקעהנלאשלשערורייתהבווסקציוזבסחר־התוץ

מעוז צור=רח 3כרא

רוזנכאום כשער ״העולם הזה״**
קשר עם אוגוני־הפשע

כל אלה. ההיגיון הפשוט, השכל הישר
והניתוח חסר־הפניות, הם שהובילו עיתון
זה להשמיע את מה שניראה בזמנו בעיני
רבים כנבואות־זעם של שבועון רודף-
סנסציות.

ך* מיכאל צור, אבטיפוס אופייני ל *
מוצרי השיטה הכלכלית המסולפת ו־המשחיתה
הקיימת בישראל, החל העולם
הזה מטפל עוד לפני 17 שנה. אני מרשה
לעצמי לצטט להלן באריכות, מתוך כתבה
שפורסמה בגיליון העולם ׳הזה ( )1039 שהו פיע
ב 4-בספטמבר ,1957 ושנשאה את
הכותרת מעוז צור־ויוזנבוג. הדברים מדב רים
בעד עצמם. אין צורך להוסיף עליהם
דברי ביאור והסבר. אין גם צורך לשאול
את השאלות המתבקשות. כל קורא, שעי ניו
בראשו, יוכל לעשות זאת באותה מידה
של כישרון.
הנה מה שנכתב באותה כתבה, שהציגה
בפני הציבור הישראלי, לפני 17 שניט,
את הטיפוס מיכאל צור :
ההשקעה המיסחרית הטובה ביותר היא
קרוב־מישפחה במקום הנכון בממשלה.
אומנם, משכורתו דלה, אך ידו נמצאת
על הברז המזרים את מקורות העושר לס־עוניינים
— רישיונות יבוא וייצוא, הנחות־מכס
והטבות־מטבע.
יהבעייה אינה ישראלית דווקא. אולם במדינות
אחרות מקפיד מציבור לשרש כל

צור עצמו הוא בן למישפחת סוחרים
ורבנים מגאליציה, עלה לארץ בעודו ילד,
נכנס ללמוד בבית־הספר העממי הדתי
ביל״ו, והתבלט שם עד־מהרה בכישרונו־תיו.
במיוחד גילה צור הצעיר כישרון מוסיקלי,
ניצח על מקהלת בית־הספר. אך
המוסיקה לא היתה כר מתאים לכישרונותיו
של צור הצעיר, שחיבב צלילים אחרים.
עד־מהרה הפך הנער המתבגר לעסקן
מיפלגתי צעיר, עמד בראש אירגון נוער
המיזרחי בו קנה לעצמו השפעה בלתי־מצוייה.
עד־כדי־כך שעל קירות מועדוני־התנועה
נכתבו סיסמות בלשון זו :״כה
אמר מיכאל: עלה נעלה אם רצה נרצה !׳׳
מיכאל רצה בהחלט לעלות. אירגון הנוער
לא היה המקום המתאים לכך. הוא
החל עוסק בעניינים פחות רעיוניים, יותר
חומריים.
בשנת ,1947 היה בן ה־ 25 שותף בחברת
נעלי־מגן. במהרה נוספו לרשימה המיסקית
שמות חדשים ...אולם גס זה לא סיפק את
צור. הוא שאף לגדולות ולנצורות יותר.
הוא נזכר בקשרים רעיוניים ישנים: איש
המיזרחי, הרמן הולנדר, סוחר מצליח שהתמנה
למנהל מישרד־המיסחר־והתעשיה, זכר
לטובה את העסקן המיפלגתי הצעיר, החליט
לקרבו אל הקערה. צור, הפקיד הממשלתי
החדש, לא התפטר אף לא מאחת החברות
הפרטיות שהיה קשור עימן.
אך כשם שצור עצמו נהנה מקשרים
מיפלגתיים, הגיעה גם שעתו לגמול טובות
לחברים מיפלגתיים חדשים. במיקרה זה
היה פינחס רוזנברג, ידיד ותיק מהמיש־מרת
הצעירה של המיזרחי...
וכן הלאה וכן הלאה, וכן הלאה, רשימה
ארוכה של פגמים אסתטיים, מעשים שלא
ייעשו, פרוטקציוניזם, אי-הבחגה בין מותר
ואסור, בין רכוש הפרט וכריש הכלל.
אילו היה מישהו טורח לקצץ אז את
היבלית שצמחה כטפילה בגינת הכלכלה
הישראלית, היו ודאי נחסכות לקופת המ דינה
מיליוני לירות רבות, שירדו לטימיון
בשערוריות כלכליות נוספות בהן היה. צור
מעורב בשנים שלאחר־מכן.
מאז חזר העולם הזה שוב ושוב אל
השערוריות של מיכאל צור, גילה, חשף,
האשים.

* גיליון , 1039 מיום .4.9.57

** גיליון , 1580 מיום .13.12.57

צור כפתבת ״העולם הזה״*
קש וים עם אנשי צמרת

אבל דברים אלד, היו בבחינת דבר אל
הקיר.

ך* לקו של העולם הזה בחשיפת המס!
| ווה מעל עסקיו האמיתיים של איש־העסקים
טיבור רוזנבאום, כבנקאי של איר-
גוני־הפשע האמריקאיים, כבר פורט בהר חבה
לפני שבועיים (העולם הזה .)1934 כאן
כבר הצטמצם תפקידו של העיתון בפירסום
בלבד. חברותו של אורי אבנרי בכנסת
איפשרד. ליו להעלות את הנושא בפורום
פרלמנטרי, להציג שאילתות מביכות לשרי-
הממשלה, שנענו בהתחמקויות. גם אז היה
זד. מאבק דון־קישוטי, שלא זכה לתמיכה
מקרב מיפלגות האופוזיציה האחרות, היוצ אות
עתה מגידרן כדי לנגח את השילטון
בשל אחריותו לפרשה. שתיקתם אז הופכת
אותם כיום לשותפות מלאות לאחריות.
גם בעת הקמתה של ההברה לישראל,
היד. קולו של העולם הזה אחד הקולות
הבודדים, שניסו לעורר את דעת־הקהל באמצעות
עיתון זה ,׳ונאומים חוזרים וניש־נים
בכנסת, נגד ההרפתקה המסוכנת והנד
אלת שבהקמת חברה טיפיליית זו, שהיתה
הזמנה לספסרות.
כאשר הובא חוק החברה לישראל ל אישורה
של הכנסת השישית בשנת , 1969
היה קולה האחד של סיעת העולם הזה־כוח
חדש, אחד משלושה הקולות שהצבי עו
נגד קבלת החוק, בשל ההקלות ה מפליגות
שניתנו בו למשקיעים הזרים.
כדאי להזכיר בהזדמנות זאת, כי כאשר
הוגש החוק לקריאה ראשונה בכנסת נכחו
באולם עשרה חברי כנסת בלבד. איש
מאנשי הסיעות האופוזיציוניות של גח״ל
ורק״ח לא טרח כלל להופיע לדיון. בכל
הגילגולים של החוק תמכו שתי חטיבות
גח״ל בהצעת הממשלה והצביעו עמד. יחד
בעד אישור החוק.
כעבור יומיים התקבל החוק בהרמת־יד
של 12 חברי־כנסת בלבד 9 .הצביעו בעד
— שלושה נגד: אורי אבנרי, שמואל מי־קוניס
ואמיל חביבי.
בנאומו על החוק בעת שהונח על שול חן
הכנסת לקריאה ראשונה, במאי , 1969
אמר אורי אבנרי, בין השאר :״חוק זה,
שאנו מציעים להחזירו לממשלה, מקפל
בתוכו את כל התכונות הכלכליות של
המימסד הקיים בישראל ...זהו חוק פרוטק־ציונרי
מובהק, הקובע שמי שקרוב ל־מימסד
הוא הזוכה, ומי שאיננו קרוב ל-
מימסד איננו זוכה.״
אורי אבנרי היה גם הנואם היחיד בכנ סת
שהזכיר בעת הויכוח את אישיותו
של מיכאל צור, שהיתמנה עוד לפני ש אושר
חוק החברוז לישראל, כמנכ״ל ה חברה׳
זמן קצר אחרי שהיה מעורב ב-
שערוריה בינלאומית במדינה אפריקאית.
אמר אז אבנרי :״לא פלא הוא, שמנכ״ל
החברה הזאת הוא ...האיש האחראי ל סקנדל
הבינלאומי של סיירה־ליאונה. עכ שיו
אנחנו מעתיקים את פעילותו, הברו כה׳
לענייני־פנים. אולי דבר זה יימנע
מאיתנו בושות בחוץ. ואולי היה דווקא
כדאי להעדיף את פעילותו בסיירה־ליאונה
על זו אצלנו.״
באותו נאום עצמו מתח אבנרי ביקורת
גם על העובדה שהחברה לישראל שילמה
סכום של מאה אלף ל״י לעורך הדין
גדעון האוזנר, כיום שר-ללא־תיק בממש לה׳
על רישום החברה .״אומרים לנו ש עלינו
לפטור את החברה מעול הביטחון,
מעול ההגנה, על המדינה ומהשתתפות
בתקציב המדינה והנד ).אין מטילים את
רישום החברה על עורו־דיו ממשלתי, אלא
שוכרים לשם כך עורו־דין פרטי ומשל מים
לו סכום ענק כדי שירשום את ה חברה.
״זהו
חוק המודה בפשיטת הרגל של ה ציונות,״
סיכם אז אבנרי את אחד מ נאומיו
בחוק החברה׳ לישראל. בימים ה אחרונים
הסתבר כי החוק סימל לא רק
את פשיטת הרגל של הציונות, אלא
את פישיטת הרגל של השיטה הכלכלית
הקיימת בישראל.
במשך שנים רבות ורצופות, במאבק עי קש
שניראה לרבים טורדני, הפעלנו מער כות
אזעקה ואזהרה מפני הפקדת חתולים
מסוגם של רוזנבאום׳ צור, ואחרים —
שגם תורם יגיע ודאי בקרוב — על שמי רת
השמנת של המדינה.
אין זה תענוג גדול להיווכח שצדקנו.
כשזעקנו והכל אטמו אזניהם משמוע. בסו פו
של דבר, הרי גם אנחנו משלמים
את החשבון.

העולם הזה 1936

הוד טהראן ב או א ל !בחרת
י שראל וביקשו.! :אנא, הפסידו!״
! 8מנהיג הליכוד ח״כ
מנ חםכנץ נפגש עם עמיתו,
שמחה אדליד מהליברלים,
וניסה לשכנע אותו כי אכן יש
למתנגדי הנסיגה מהגדה המע רבית
רוב בעם ובכנסת. אר ליך
ביקש מבגין למנות את
מיספר הקולות בכנסת, אשר
לדעתו יצביעו עם הליכוד בענ יין
זה, ובגין החל למנות :״אני
יוצא מההנחה שמשה דיין ילך
עם הליכוד,״ אמר. ארליך קטע
אותו בשאלו, כשהוא מטעים
את ההברות :״דיין ילך עם הליכוד
— או אם הליכוד?״
ח״ כ. מטילדה גז (ה מערך
— רפי״) ,נראתה בשבוע
שעבר כשהיא שקועה בוויכוח
פוליטי חריף׳ בבית־קפה קטן
בשכונת מגוריה רמת־אביב, כ שנושא
הוויכוח הוא מזכ״ל ה הסתדרות
לשעבר, יצחק 5ן
אהרון, והצהרותיו האחרונות
בגנות המישטר במדינה. גז
טענה כנגד בן־אהרון, ואמרה :
״מרוב הסוציאליזם שלו, אני
אף פעם לא ראיתי אותו נוסע
איתי ביחד באוטובוס. הוא תמיד
נוסע במכונית. איזה מין
סוציאליסט־קיבוצניק זה?״

להמתין עד שיהיו נשואים שנה
שלמה ורק אז להירשם, כדי
לזכות בנקודות רבות יותר בתור.
8באותה
תוכנית הופיע
אף הזמר בועז שרעבי, אשר
הוצג על־ידי מנחה התכנית
מני פאר בתואר :״בוגר סחוג
דרמטי.״ 81 חסידי,
בחיפה,
עיריית

בערב פסטיבל הזמר השנערך
בשבוע שעבר
היו אורחי-הכבוד ראש-
חיפה יוסף אלמוני,

וגרם לרעמי־צחוק בקהל.
8באותו פסטיבל זכה במקום
הראשון עוזי מאירי,
זמר בלתי-ידוע, בעל משק ל גידול
תרנגולי הודו במושב
רם־און אשר בעמק יזרעאל.
מאירי, שחזר אחר חצות במונית
למושב, נבהל כאשר התנפלו
בכניסה למושב כעשרה
אנשים על המונית, משום שח שב
שאלה הם מחבלים. רק
כאשר נשמעו צעקות :״איזה
מקום? איזה מקום?״ הבין מאירי
כי אלה הם חברי המושב,

א!נ!וי ם
אין לו תוכנית. אורח קבוע
בתכנית, מנכ״ל רשות־השידור
יצחק ליפני, גם הוא שכח
לבוא באותו יום חמישי — אולם
הוא לא היה צריך למסור
הסברים על כך.
׳ 8הטלפון צילצל בשעה
שתיים לפנות־בוקר בביתו של
מנהל ביודהחולים ע״ש שיבא
בתל־השומר, ד״ר אברהם
שני. מעבר לקו היתה אחת
היולדות במחלקת היולדות ב־בית־החולים
אותו הוא מנהל,
ששאלה אותו :״ד״ר שני,

השיב להם :״אז מתי אתם
רוצים שאני אעשה קניות?״
8:במסיבה שנערכה בש בוע
שעבר על-ידי ועד עובדי
התברואה של תל-אביב> היה
אח.ד הנואמים ראש אגף ה־אישפוז
של העיריה דויד יד
טן. בבירכתו לעובדי התברו אה,
אמר יוטן :״אני מאחל
לכם שתהיו בריאים. היום זה
לא משתלם להיות חולה, כי
אין מקום בבתי־חולים.״
׳ 8הצעה לפיתרון בעיית
הבנקים בישראל העלה השבוע

8חתול שחור עבר, כפי
הנראה, בין שני ראשי־הערים
הפרובלמטיים של המיפלגה הליברלית,
ראש־עיריית תל-
אביב שלמה (״צ׳יץ׳״) להט
וראש-עיריית רמת־גן, הד״ר
ישראל פלד. כשבפגישה
סגורה של חברי המיפלגה, בה
לא נכח צ׳יצ׳ ,אמרו לפלד:
״אתה וצ׳יצ התפרץ זה ואמר
:״לא צריך להזכיר את
שנינו באותו מישפט.״
8בתכנית הרדיו ממני
מני שתשודר בשבוע הבא,
הדריך שר-השיכון, אברהם
עופר, את המאזינים כיצד
להסתדר יותר טוב כדי לקבל
שיכון, וכיצד לסדר את פקידי

נ תו של מנהל ט.וו.איי. נ־
1 * 1 1 1 1 1 * 1 1 *1 1 1ל 11
ישראל (בתמונה האמצעית,

משמאל, בחברת הדוגמנית קיטי) אדוארד פרנקפורט, ערכה בשבוע
שעבר תצוגת״אופנה ראשונה לדגמים פרי־תיכנונה. דורין בת ה״23
שהיא בעלת בוטיק מיצומצום שבפל״בו שלום, ידועה יותר בציירת־כרזות.
היא זו שציירה את הפוסטרים הישראליים הראשונים שהופ־שהמתינו
לו כדי לדעת אם
זכה במקום הראשון. אחרי ש התברר
כי כן, ערכו מסיבה
ספונטאנית שנמשכה עד אור
הבוקר.

חדווה ואני, ניראה גם הוא בתצוגת־האופנה שערכה דוריו פרנק פורט
בבית-ויצ״ו בתל־אביב. זילברמן, שלמד קולנוע בלוס־אנג׳לס
וברומא, שב ארצח, והוא מביים עתה סירטונים לתוכנית־הטלוויזיה
ר סרד־השיכון. עופר יזנץ לזו גות
צעירים, אשר הבעל מהם
עומד לצאת למילואים, להמ תין
עד המילואים, ורק אז להירשם
לשיכון׳ כיוון שלחיילים
במילואים יש זכות־קדימה גבו הה
יותר. לזוגות הנשואים מזה
10 עד 11 חודשים, יעץ עופר
!־,וודלוז

הז ה

;£ל 1 0

ומזכיר מיפלגת העבודה החדש
בעיר, אורי אנמי. אגמי, השוקל
למעלה מ־ 130 קילוגר מים,
היה מאושר כאשר עזב
אלמוגי את האולם מיספר דקות
אחרי תחילת הערב. הוא התיישב
בניחותא על שני כסאות,
גם זה של אלמוגי וגם שלו,

8חבר הנהלת הסוכנות
היהודית, משה גלבוע, עו״ד
עמרם בלום ממישרד המיש־פטים
וליטמן מור ממישרד
הבריאות הופיעו כאיש אחד
ביום החמישי האחרון בתוכ ניתו
של יוסף (״טומי״) ל״
פיד בגלי צה״ל, כמראוייניו.
אולם לא היתד, זו הפעם הרא שונה
ששלושה אלה הגיעו ל אולפני
גלי צה״ל כדי להתראיין
אצל לפיד. הפעם הקו דמת
היתד, ביום החמישי ש לפני
כן, מוצאי יום־כיפור. הם
הוזמנו להתראיין בתוכנית, או לם
המראיין, לפיד עצמו, לא
הגיע. כיוון שלפיד עבר דירה
לא מזמן, עדיין לא חובר לדי רתו
החדשה טלפון, ומפיקי ה תוכנית
לא יכלו להתקשר אי-
תו ולברר מדוע לא הגיע. ב־ייאושם
כי רב, שידרו מוסי קה
משך שעה תמימה, כשהם
מבטיחים למאזינים :״מייד
תתחיל תוכניתנו הערב עם יו סף
לפיד.״ רק כעבור שעה
נקרא צבי (״צביק׳ה״) שפירא
למלא את מקומו של לפיד,
והינחה משך שעה אחת, מתוך
השעתיים של התכנית. למחרת
טען לפיד בפני מפקד גלי צה״ל
מרדכי (״מוטק׳ה״) נאור, כי
החגים בילבלו אותו והוא היה
בטוח כי יום החמישי היה בעצם
מוצאי-שבת, שכן במוצאי-שבת

צו גם בחו״ל. נתצוגת־האופנה, שנערכה בבית-ויצ״ו נתל־אביב, הופיעו
הדוגמניות פנינה רוזנבלום (מימין) קיטי (משמאל) ,ליאורה לפידות
ונילי. הדגמים לסתיו חורף 1975 חיו בסיגנון שנות השלושים, ובהשפעת
הסרט גאטסני הגדול. הקהל,המגוון, של נשים מכל הגילים
וחשיכבות, קיבל את הדגמים בתשואות סוערות, ובעיקר זכתה להצלחה
חצאית״השפיצים, שהיא הלהיט של דורין.
הערתי אותך?״ כשנענתה ב חיוב,
אמרה לו :״עכשיו תר גיש
מד, שאנחנו כולנו מרגי שות
בגלל הטלפון הנייד במרכז
היולדות, שמצלצל כל
הלילה ומעיר את כולנו.״ למח רת
נתן שני הוראה לסלק את
מכשיר־הטלפון הנייד ממחלקת
׳ 8עיתונאי הספורט גד״
עדן חוד, שליווה את ניבחרת
ישראל למשחקי אסיה שנערכו
בטהרן׳ גילה בשבוע שעבר
מדוע הפסידה ניבחרת ישראל
בכדורגל, במישחק־הגמר בינה
לבין ניבחרת איראן. סיפר הוד:
״לפני המישחק באו אל חברי
המישלחת הישראלית יהודים
נכבדים מהקהילה בטהרן, וביק שו
מאיתנו, :תשחקו טוב, אבל
תפסידו.׳ החבר׳ה של הנבחרת
שמעו רק לחלק השני של ה בקשה,
ואומנם הפסידו במיש-
חק, אבל שכחו את החלק הרא שון,
ושיחקו רע מאד.״
81 סקר מיוחד־במינו ער כו
ביום השישי האחרון עוזרו
האישי של ראש עיריית תל-
אביב שלמה (״צ׳יצ׳״) להט,
ישראל גררינסקי ומנהל
מחלקת המנגנון בעיריד, מר*
דבי שליין. השניים עמדו,
בבוקר, בפתח בניין העיריה,
ובדקו כמה עובדים עוזבים את
העבודה כדי לערוך קניות פרטיות.
הם נדהמו לראות עשרות
עובדים עוזבים את הבניין בש עות
העבודה. כשנשאל אחד מ העובדים,
מדוע הוא עורך
קניות על חשבון זמן העבודה,

חבר מועצת עיריית תל-אביב,
הכלכלן יצחק מוריץ, בעיק-
בות ההצעה שהושמעה׳ להפוך
בתי־מלון כושלים לבתי-חולים.
הציע מוריץ :״גם הבנקים זה
עסק כושל היום, אז בואו נפ תור
את המדיה ונהפוך אותם
לבתי־חולים.״
8 :מנהל מלון חילטון תל-
אביב, אדי פלוריין, נדהם
כאשר נודע לו כי בגלל קילקול
במרכזיית־הטלפונים של המ לון,
יכול כל אורח לחייג מחדרו
לחדל מבלי שחשבונו
יחוייב אפילו בשיחה מקומית
אחת, ולשוחח ככל העולה על
רוחו. הוא אסף את כל העובדים
הבכירים של המלון, הש ביע
אותם לא לגלות זאת ל איש,
והורה מייד להזמין מרכ זייה
חדשה, אשר תעלה למלון
למעלה מ־ 300 אלף דולר.
בלתי־נעימה
׳ 8תקרית
אירעה לאיש מלונות הילטון
אחר, יעקב אכנרי, מנהל-
המכירות של מלון הילטון הח דש
בירושלים, אחיו של העיתונאי
אריה אבנרי. יעקוב,
אשר עבר להתגורר בירוש לים,
קיבל יום אחד טלפון מ בחורה,
אשר הציגה עצמה כ שכנה
מלמעלה והזמינה אותו
לשתות קפה. הוא נענה בשימ-
חח, עלה לקומה שמעליו וציל-
צל בדלת. את הדלת פתח גבר
גדול־מימדים, אשר גירש את
אבנרי בבושת פנים. כעבור
מיספר דקות צילצלה אותה
בחורה, ואמרה לו :״סידרתי
אותך, הא?״

המחאת חאר *101׳בוק הדזאר־ הינה שיק מקא, אשר
הם1טב יוכל לקבל חמורחו בכל בית-חאר בארץ.
זלבטחון כספך 1צל את האפשרויות העומדות
לרשותו בשימוש בהמחאות ההואר.

השתמש בהמחאות דואר
למשלוח דמי כיס לילדיך
הנמצאים מחוץ לבית:
בצה״ל, במחנה נופש,
בפנימיה ובכל מקום בארץ.
המחאת דואר המשוכה על
שמם מבטיחה* את כספך
גם במקרה של גניבה
ואבירה.
לרשוחן־ המחא1ת דואר בעוניס 5 .30 . 11.10.5.3.1

רשת בתי הדואר מבטיחה לך את שתת ק 1 )^ 1 1 1 1
ב־1 <50 קזדזח •שזב ברחבי הארץ.

•א ע-י האוח שובל ההמחאה תוכל לקבל את כספך חורה
בנוקרה של אבדן או נויבת זכפיף לחין1ות).

^ ת 1ו3ר;סו 0הממשלתית

העול ם חזה 1936

מכתבים מילחמח ושלום הופתעתי מכך שההיסטריה המיליטריס טית
המחודשת שהציפה את כלי־התיקשורת
ביום השנה למילחמת יום־יהכיפורים, הד ביקה
גם אתכם. קצת מדהים ומרגיז לק רוא
בעיתון הלוחם לשלום, מאמרי פרשנות
צבאיים, מהסוג שכותב בנימין עמידרור,
שמקומם בעתונים צבאיים מקצועיים ולא
בעתון כשלכם. האם באמת אתם סבורים
שזהו תפקידו של מחנה השלום כיום,
״לתרום לפיתוח המחשבה הצבאית״ בישראל
של היומן
• ״הרוצה בשלום — יכון למלחמה.״
פיתגם סיני עתיק,
הפרשן הצבאי החדש שלכם איבד אותי
ברגע שטען כי צה״ל היה צריך ללמוד
מצבאות המערב. שרתתי בצבא הבריטי
בעצמי׳ כך שראיתי את הממזרים במו עיני
מקרוב. יחד עם זאת אני קורא עכשיו את
ספרו של לידל הארס על ההיסטוריה של
׳מלחמת העולם השניה. אי אפשר לקרוא
יספר זה מבלי להיווכח יכי כמעט כל דבר
שעשו צבאות המערב במילחמה זו היה
מוטעה. זה היה לפני 30 שנה. גם לנו— ,
וגם לערבים — יש יותר ניסיון מעודכן.
יש גם הבדלים במצבים ובטמפרמ׳נט.
המערב ניצח במילחמה מפני שבכל פעם
שהוא איבד מאה טנקים, עדיין נותרו
דטרויט ופיטסבורג שייצרו בינתיים 300
טנקים. שום דבר לא יכול להיות מסוכן
יותר עבורנו מאשר להיכנס לשיגרת ההרגל.
פ*הס
כהן׳ ,בנימינה
...מאמריו של בנימין עמידרור (העולם
הזה )1934 ,1935 ,הם בבחינת משב־רוח
רענן, נוכח כל מה שמקובל בתחום הפרש נות
הצבאית בישראל. אינני מוסמכת לש פוט
אם הוא צודק או לא, אבל עצם המח שבה
המקורית והכפירה במוסכמות היא
תופעה מרגשת.
נעמי מילוא, ירושלים
...אילו היה צה״ל מעוניין בפיתוח כושר
החשיבה של לוחמיו, היה צריך להדפיס
את רשימתו של עמידרור על מיבצע קדש
(העולם הזה )1935 ולהפיצה בין כל חיילי
צה״ל מדרג מ״כ ומעלה.
אבישי ג ,.צה״ל
אידיא? דורש ז־פיצול
האישיות שלכם מגיע מדי פעם
1לשיאים חדשים. אתם מעריצים את משה
דיין ומחרפים אותו ! חושפים שחיתויות
ומגנים את אלה העושים זאת בלעדיכם
(פרשת אלי זעירא)! מתימדים להגן על
חופש הפרט ובעצמכם מפירים אותו(מדור
׳רחל ה׳מרחלת) .אבל ד,סידרה החדשה ש לכם
על ״ה׳מצליחנים״ ׳כבר עוברת כל
גבול. איך ייתכן להציג את עצמכם כדיוברי
השמאל בארץ ובנציגי העובדים וד,עמלים
ובאותה שעה להלל ולשבח את מעמד
המתעשרים ולהציגם כאידיאל ׳בפני הנוער?
רו ת מידן, תל־אביב
׳• הקוראת מידן מייחסת וכסידרת
המצליחנים כוונה בלתי נכונה. העולם
הזה רואה כתפקידו ל׳מסור מידע מקסימלי
על י כל חלקי ׳החברה הישראלית, מבלי
התחייבות לנקוט בכל מקרה עמדה, לחיוב
או לשלילה. סיפורי ההצלחה המובאים ב־מיסגרת
סידרה זו הס חלק בלתי נפרד
של המציאות הישראלית.

שלוש מילים
לרגל יום השנה לימילחמת יום־ד,כיפורים
״הברתי שיר בנידון. המדובר באב המקבל
בשורת איוב על מות בנו ומסרב להאמין.
זה היה׳ בחג סוכות /שנת שבעים ושלוש
מוחי סירב, מיאן לקלוט /אותן
מילים — שלוש.
מה פתאום, בוודאי טעות / ,זה לא יכול
להיות / .הן חיילי נער פעוט /הוא עוד
צריך לחיות !
איך יכול קצין חוצפן / ,פשוט להתעקש
/ ,שקר גס, לא יאומן /שטויות הוא
מקשקש.
שלוש מילים, ודאי טעות /״בנך החייל
נפל!״ /מדוע בני צריך למות /מדוע,
זה לא חבל?
שלוש ׳מילים נחרטו עמוק בתוך גופי
הפצוע / .שלוש מילים נאמרו דווקא לי,
אינני ׳שואל מדוע / .כי חיילי ידע היטב
על מה נדמה נילחם /למען נוכל לבטח
לחיות בתוך ביתנו החם.
שמואל אימן, תל־אביב

:מיבחבהש בו ע

אוטי־עמידדוד
עם קריאת ״ישועה בהלם״ (העולם הזה )1934 מתעוררים
כמה חששות כבדים ביחס לדרכי־החשיבה של הפרשן הצבאי,
בנימין עמידרור. נדמה לי שיש במאמר הרבה מן הפסקנות של
״זבנג וגמרנו,״ אשר אותה הוא כביכול ניגש לקעקע.
אינני מתיימר להיות חייל מיקצזעי או דוקטור להיסטוריה,
אך בכל־׳זאת הייתי רוצה לבדוק מיס׳פר נקודות במאמר.
(א) האם הקביעה בהקדמה ש״צה״ל פעל בשדה־הקרב ל א
מפני ה,מחדלים /אלא בדיוק כפי שניבנה, אורגן, חונך ואומן
ללחום,״ אינה נמהרת? האם אין מקום להניח, ואפילו כספק
חייב־בדיקה, שצד,״ל נתפס במצב שבו בדיוק ל א אומן ואורגן
ללחום? למשל החזקת קו סטאטי מול כוחות ניידים ן למשל
להתקיים עצמאית בשטח, ללא דרגים? לשבת בקצה קו־אספקה
ארוך כאורך הגלות, בניגוד לכל שיקול צבאי שהיה קיים גם
בסוף? 1967
(ב) הטיפול בנושא ״המנטאליות הפלמ״חיית״ שיטחי עד כדי
רשלנות, בדיקה קצרה תעלה את הנקודות ההיסטוריות הבאות :
.1הפלמ״ה הקים, ביוזמה מקומית, יחידות מודיעין (המח לקה
הגרמנית והערבים) ,ימיות (הפלי״ם) ואווירית (פלמ״ח
אוויר) ,עדות לחשיבה קצת יותר מיקצועית, או מתקדמת לפחות,
מאשר הרובה והרימון. כדאי גם לבדוק אם חטיבה 8המשוריינת
לא הוקמה על בסיס של ניסיון בשטח של גד׳ 9דווקא.

חנומאניה,״ ״סיידת־מאניה״ ושאר ירקות, כל אחת בתקופתה היא.
עכשיו בטח נכנס לפאזד, של ״מחשבומאניה״ ו״תיחכומא-
ניר.,״ אין העריות?
(ו) אכן, קבעו חכמים מאיתנו, ולאחר-מע-שה, שקו בר־לב
היה איוולת. קבעת :״צה״ל של הימים ההם האמין באמת-
ובתמים ...וצמרתו דאז הרחיקה לכת במאמציה למנוע העברת
האידיליה, וכו/״

האיוולת של 10 ברלב
האם נבדק והוכח שצמרת צה״ל דאז, כאיש אחד, האמינה
בדוקטרינת קו בר־לב? אם כן, מדוע נעלמו אישים מסויימים
מנוף צמרת צד,״ל באותם ימים? האם צורת הרחקתם מעמדות
קובעות במערכת־הביטחון לא היתד. בעלת אופי פוליטי בעיקרו?
האם אין מקום לחשוב שכל התרגיל של בניית קו בר־לב
היה, מתחילתו ועד סופו, מאמץ־ייאוש של המוחות הצבאיים
לפתור, לפחות חלקית, בעייה צבאית שלא ניתנה לפיתתן בתנ אים
הסובייקטיביים של עם ישראל, ושהבעייה היתד,
תוצאה ישירה של תכתיב מהדרג המדיני דווקא? שכאן,
פשוט השיקול הפוליטי ביטל לחלוטין את כל השיקולים הצבאיים?

פלמ״ ח והצבא הבויט׳

.2בעניין ה״התגוששות״ בין אסכולת הצבא הבריטי ואס כולת
הפלמ״ח, כבר נאמר אי-אלו פעמים שבאותו זמן לא היתר.
אפשרות לארגן כאן ״צבא אירופי,״ מסיבה פשוטה: חוסר נשק.
אחרי מילחמת־השיחרור, כאשר כבר היו כמויות מתקבלות על
הדעת של נשק ורק״ם ברמה של חי״ר מסתייע, אז היתד. יד
חופשית לאסכולת הצבא הבריטי שנשארה בצבא ולא התפטרה.
מדוע, אם כן, למדנו שצה״ל היה צבא כושל בשנים 1950
עד? 1953
כמו־כן, מבלי להזכיר שמות, היו יחידות במילחמת־השיחרור
שאורגנו, אומנו ונלחמו על בסים של ״מישסעת אירופית.״ אינני
זוכר שהן בלטו בשטח בביצועי-לחימה•
.3נכון שבשנות החמישים והשישים המוקדמות, אפשר היה
לומר -שהשיטה של צה״ל היתד. חוסר״השיטה. אולי לזאת היתד.
הכוונה בפסוק ״המנטאליות המיקצועית, כלומר הבלתי-מיקצועית,
שלו (הפלמ״ח) ,שוררת בצה״ל.״ לצד,״ל של שנות השישים ה מוקדמות
לא היו דוקטרינות מוגדרות, אך לשיריון היו, אפשר
לומר עוד מ־! 1948

חוסר^ן!שבה בדת המדיג*
(ג) יש מן הלעג לרש בכל הפיסקה על ד,״תגליות,״ כמו
״בקדש גילה (צד,״ל) את השיריון ואת ההתקפיוית״ וכד. אפשר
לומר שכל ״תגלית״ שפורטה היא יותר תגלית של ״מה הכי
כואב שאין לנו.״ מצב ה״אין לנו״ אולי היה, חלקית, תוצאה
של חשיבה צבאית, אך חלק נכבד במצב זה היה לתכתיב מדייני־כספי
שכפה את רצונותיו על הצבא!
כך, למשל, לא שוכנע הדרג המדיני בצורך במטוסים ארוכי-
טווח, עד שהוכח ב״67׳ ׳-מה אפשר להשיג עם הטווח !
(ד) אופן הטיפול בנושא פער־ד,איכות מעורר תמיהה. האם
ניתן להסיק שצבא המאומן כמו ד,לעיון, ש״עדיפותו המיקצו־עית
...בלטה במיקרים רבים מדי״ הוא התשובה? מהו פער־האיכות
בין בדווי חסר-השכלה המשרת כחייל שכיר שנים ארו־כות,
במישטר של מישמעת בריטית עיוורת — לבין צעיר בי־גר־תיכון,
שעבר אימון בסיסי חפוז אך הכנה נפשית ארוכה
למדי, עם הכרה בנתון ה״אין־ברירה״ ?
אמת, הפער בקרב מתכווץ קצת כאשר אותו בחור עומד מול
בדווי הנהוג שיריונית עם תותח 2ליטראות, כאשר התשובה
שצר,״ל נותן בידי אותו בחור היא מטוס נ״ט פיאס עם שלושה
טילים — גם אני הייתי מתכווץ.
ובכן, אם הליגיון הוא מודל לבניית צבא יעיל ומודרני,
האם לא כדאי לוותר על כל ההיבט של חינוך הלוחם למישמעת
מתוך הכרה? האם לא כדאי להשליט שיטת חינוך ומישטר
המטפחת את הציות העיוור לפקודה, והמדכאת את כושר-ה-
א לנראה שלא, מפני שתכונות אלו הן מד,מציינות את מצדדי
״עדר הטנקים.״ וכאן, חומר למחשבה: האם לא ייתכן שהסי־בות
לכישלון מילחמת־ההתשד, ומילחמת יום־הכיפורים נעוצות
דווקא בצירוף מוזר של חוסר״מחשבד, בדרג המדיני, וזילזול-
בתפקיד של הדרג המינהלתי והמטות העורפיים בצבא, שהוא
פונקציה בלתי -נ פר ד ת מההווי ברחוב האזרחי?

חירות נגוווחו, חאזישוח 11711118
אולי המחלה היא זאת :״כל זמן שהאוגדונר חושב מהר, כל
השאר יסתדר מאליו ! לנו, מאחור, יש זמן״ ? האם אין זו
שאלד, של חינוך שלא היה קיים. מדרג קצירו־,אספקה ועד ועדת־השרים
לעגייני־ביטחון?
עוד מ*67׳ אני נושא את המחשבה הכבדה הזאת: במקום
שנגמרות היריות, מתחילה האדישות ומאחור שולט חזילזול.
נדמה לי שמחלה זאת אופיינית לצבאות ״מקובלים״ :בדוק,
בבקשה, אח צורת התידלוק של הקורפוס האפריקאי ה״יעיל״
של רוימל !
(ד ).דרך־ד,טיפול בבעיית ה״טאנקו-מאניה״ ,ולעומתה הזנחת
הרגלי, למרות שאני מסכים עקרונית עם הדיעה, היא שיטתית.
זוהי רק דוגמה לשרשרת של גידולים דיספרופורציוינליים
בכל פיני זרועות של צח״ל, ובכל מיני תקופות. צח״ל עבר
תקופות של ״אווירומאניה,״ ״טילומאניה,״ ״נח״׳לומאניח,״ ״צג־

מילחמת יום־הכיפורים נ ציר עכביש
״כמה חוליגאנים הפסידו במישחק״ל
גם כך, במצב של שגיאה, שבע שנות תרדמה יחסית ביחס
חאוייב לקו זה, עוררו את התיקווד, שאולי בכל־זאת לא יקרה
משהו, בעיקר בגלל שטיפת־מוח מצד הדרג המדיני? הטיעון
שווייצמן היד, היחידי שהצביע על כישלון מילחמת־ההתשה,
פשוט אינו. נכון. זוהי תוצאה של התעלמות מקולות אחרים
בשטח — ומצביעה אולי על הערצה אישית.
(ז) מכיל מה שנכתב על מיליחמת־העולם השנייה, החליט
עמידרור ש״הוכח כי מערך נ״מ קרקעי ...יכול להשיג שליטה
בשמיים מעליו.״ מיז איפה? מתי? האם ה״הוכחה״ מתייחסת
לאסון שוויינפורט? או פלויישט? או להפצצוודהלילה על
לונדון?
האם נכון להוציא מצב מבודד מכל הקונטקסט של התפתחות
מסויימת, ולהציג אותו כאופייני? כמו, למשל, יתרון של נ״מ
מצוייד בראדאר כאשר האוייב מפציץ במטוסים איטיים, במיב־נים
צפופים, בחשבו שהוא מוגן דיו שמתחתיו יש רובד עננים?
כמה זמן החזיק יתרון זד, מעמד? שבועיים? האם זה מייצג
מצב שנמשך שש שנים?

עוד תחגוג אווד?
בסיכום — מאמר מדכא מאוד. התמונה הכללית שצייר עמי-
דרור חסרה את המימד האובייקטיבי. נוסף לבך, התעלם לח לוטין
משיקולים מדיניים שהשפיעו על מחשבה צבאית! והרי
צבא אינו ציבור שחי בוואקום, היכול לחשוב ולבצע ככל שיעלה
על דעתו( .אוי לנו אם יהיה כך ).או אולי הביע הירהור־שבלב?
אולי הוא פשוט שותף לכעס על ״כמה הוליגאנים שהפסידו
מישחק־כדורגל נגד כמה חוליגאנים של מדינה אחרת?״
אל יהיה לנו עור הרצוג אחד, בבקשה !
;כ* לין, מילואימניק משומש וקצת עייף, תל־איביב
#בנימין עמידתו ישיב על חנוענות במיכתב זח בהזדמנות
מתאימה. העולם חזה יפרסס ברצון מכתבי־ויכוח נוספים, בתיק־ווה
לפתח דיון רציני מל חבעיות שעורר פמידוור.

נחלש הביקוש

היהלומים ושוק
הדולרים השחורים
כל מי שהיה זקוק להוכחה כי עצף־היהלומים בישראל מושתת על קנייה ומכירה
של דולרים שחורים, יכול לקבל אותה בימים אלה. היהלומנים מקבלים תמריץ על
ייבוא יהלומים, בשיטה משונה ביותר: כאשר יהלומי הגלם מיובאים לישראל,
קובעים כמה יחיה העיד המוסף שיתווסף ליהלום כתוצאה מן העיבוד בישראל.
היהלום יימכר בחו״ל במחיר היבוא לישראל, בתוספת הערן המוסף. על היבואן
להכניס לאוצר, עם המכירה, את מחיר הייבוא בתוספת הערך המוסף שנקבע בעת
היבוא. בממוצע, הערך־חמוסף ביהלומים הוא * .20 פירוש הדבר הוא, כי כשיבואן
מייבא יהלום גלמי שמחירו 100 דולר, והיהלום עובר ליטוש בארץ ונמכר בחו״ל,
על היבואן להפקיד 120 דולר באוצר גם אם היהלום נמכר ב״ 150 דולר, או
110 דולר בלבד.
זהו החוק המיוחד לענף זה, שעיקרו כי אין כל קשר בין התמורה האמיתית
ממכירת יהלומים, לבין הסכום שמכניסים לאוצר.
לרוב, התמורה של הילומנים גדולה בהרבה
מן הערך־המוסף שקובע האוצר. אם מחברים
את סך כל התשלומים ששילמו היהלומנים
בעד הייבוא מאז קום המדינה, ואת כל
ההכנסות של היהלומנים מייצוא, הרי שההפרש
בין שני הסכומים מגיע לממוצע של *— 35
הרבה יותר מהערך־המוסף הפיקטיבי שקבעה
המדינה, ואשר רק אותו יש לתת לאוצר. מה
שמאושר ליהלומן מעל לערך־המוסף הפיקטיבי,
הוא שלו, ולרוב נמכר לשוק השחור או מופקד
בשווייץ.
כאשר מחיר הדולר השחור גבוה מן התמורה
שמקבל היהלומן בעד דולר ערך־מוסף
(כולל תמריץ־ייצוא) ,מעוניין היהלומן כי הערך-
המוסף יהיה קטן ככל האפשר, כדי שיישארו קגטרונדץ בידו כמה שיותר דולרים שאינו חייב להפקידם
באוצר.
כאשר מחיר הדולר השחור נמוך מהתמורה שיכול היהלומן לקבל באוצר
תמורת דולר-ייצוא, מעוניין היהלומן להגדיל את אחוזי הערך־המוסף, כדי שיוכל
למכור לאוצר יותר דולרים. בדיקה מראה, כי זהו כלל ברזל: כאשר מחיר הדולר
השחור גבוה. הממשלה מורידה את גובה הערך-המוסף, ומאפשרת ליהלומנים
למכור יותר דולרים לשוק השחור, ולחיפך.
הוכחה לכך בימים אלו: עתה קיים משבר כלל-עולמי ביהלומים, המחירים
יורדים וקשה למכור סחורה. והנה דווקא השבוע החליטה הממשלה על העלאת
שיעורי הערך־המוסף ב־*( 15 היינו, הגדלת הערך״המוסף הממוצע של * ,20ב״*,15
מ״* 20 שהם *. 3
הסיבה: מחיר הדולר השחור כיום נמוך, יחסית, סביב 4.70 לירות. התמריץ
ליהלומן הוא 1.1לירה לכל דולר-ייצוא, היינו תמורת כל דולר ייצוא מקבל היהלומן
5.3לירות. ברור, כי היהלומן מעוניין כיום למכור לממשלה כמה שיותר דולרים
כייצוא. אבל לשם כך עליו להגדיל את שיעורי הערך*חמוסף הפיקטיבי, המאפשרים
לו להצהיר על ייצוא.
עכשיו נעשה הדבר, וכל יהלומן יוכל עתה לקנות דולרים בשוק השחור, ולמכרם
לאוצר כדי לקבל תמריצים גבוהים.
יש לצפות בבירור להעלאת מחירי הדולרים השחורים כתוצאה מכך.

ביסווים המוניים ברבידים מיפעלי הלבידים יחלו לפטר מאות
עובדים אחרי החגים, בגלל המשבר במ כירות.
עיקר הפיטורים יחיו של עולים

עקוד על 3 0 3׳
מנחם גולן
בית״המשפט המחוזי בתל־אביב הוציא
צו-עיקול על כספי חברת ״סירטי נח״,
השייכת למפיקי״הסרטים מגחם גולן
ויורם גלובוס. העיקול ניתן לבקשת
״בנק ישראלי לתעשייה״ ,הטוען כי חברת
״סירטי נח״ חייבת לו אשראי של
150 אלף לירות, נוסף לערבויות שונות
שנתן הבנק לחברה.
העיקול היא על.ה.כספים_.שייכנסו..ל-ד
חברה ממקורות שונים.

לאלפא־סוד
הביקוש ל״אלפא-סוד״ ,המכונית הקטנה
של ״אלפא רומיאו״ ,נחלש במקצת
בחודש האחרון, והדבר מוסבר בעיקר
בגלל החגים. מדגם 1975 נמכרו כבר 181
מכוניות — ממוצע של 80 מכוניות לחודש.
מכירות-השיא
היו בחודש מאי השנה,
כאשר מכרו בו 230 מכוניות, בעיקר בגלל
הבהלה מפני מיסים ופיחות.

ויקטור אינו צגי
נראה לי שח״כ צבי גרשוני השתנה
מאוד מאז ראיתיו לאחרונה. בהעולס הזה
( ) 1935 הוא דומה יותר לאיל־הון מאשר
לנציג מפלגת העבודה.
דויד דיפון, ירושלים
• בשגגה התחלפו בגיליון הנ״ול תמונותיהם
של ח״כ גרשוני ושל איל־ההון
ויקטוד קארטר, המעורב בפרשת ויקטור
רוזנבאוס (דאה גלופות) .לא היתה כוונה
להפוך את גרשוני לאיל־הון, באותה מידה
שלא היתה כוונה להציג את ויקטור קארטר
כנציג העמלים.

הקטנים נערמים
החל מחודש יוני שונו תקנות המכס,
והן מתירות לעולים חדשים לקנות מוצרים
ללא-מיסים רק אם הם מתוצרת
הארץ ממנה עלו. קודם יכול היה כל
עולה לקנות מוצרים מחו״ל כרצונו. כיוון
שבמקביל חלה גם ירידה גדולה בעלייה
מארצות המערב, ואין יבוא מוצרים מ-
מיזרח־אירופה, הביאו התקנות החדשות
לירידה של כ־* 80 במכירות לעולים.
כמה חנויות, שמכרו בעיקר לעולים,
נאלצות עתה לעבור למכירות לישראלים,
או להיסגר. כך, למשל, רשת ״דניש איג-
טריורס״ ,שמכרה בעיקר לעולים. עתה
היא עוברת שינוי מוחלט. דבר דומה
עושה מזח כמה שנים ״רהיטי מרס״ .אך
בעוד חברה ותיקה כ״דניש״ יכולה להתאים
עצמה לשינויים, הרי חנויות אחרות
מודיעות על מכירות חיסול.
כך, למשל חנות ״ורסאי״ של דו ד
שיף, שברח מישראל אחרי שנאשם בהברחות
רהיטים, מנוהלת כעת על-ידי
אשתו סמדר, פתחה במכירות״חיסול.
בחיפה, חנות-ענק בשם ״רהיטי הדר״
שתפסה בית בן חמש קומות, הודיעה על

בגיליון עיתונכם של ערב יום הכיפורים
(ה שולם הזה )1934 הובאה ידיעה הקושרת
את שמי בהתניית מפונית שלא כדין וב ביטול
דו״ח. הנני מבקש להעמידכם על
כל, שאין כל אמת בידיעה האמורה, מתחי לתה
ועד סופה.

מאיר שמגר,

היועץ־המישפטי לממשלה, ירושלים
י• העולם הזה מצטער על הפירסוס
המוטעה, שהסתמך על פירסום בעיתון
אחר.

שחור ולבן
ברפואה

לפני חצי שנה הוריד מישרד״חמיסחר־והתעשייה
את המכס על לבידים מיובאים,
מ״* 30ל־* .10 הדבר הביא להצפת
השוק בלבידים מטייוואן וקוריאה, שמנעו
מן המיפעלים המקומיים למכור.
המיפעלים כאן נפגעו קשות גם בייצוא
לאנגליה, שהוצפה על-ידי המקורות מן
המזרח הרחוק. מישרד-חמיסחר-וחתע-
שייה החליט להעלות שוב את המכס על
הייבוא ל , 27.5*-בתנאי שהמ״יפעלים המקומיים
יורידו את המחירים ב״* 8בממוצע.

המיפעלים
בישראל הם קונצרן ״עץ-
לבוד — לבידי אשקלון״ ,מיפעל ״תעל״
של קיבוץ מישמרות, ומיפעל ״קלת״ ,ה שייך.
לקיבוץ אפיקים בלבד. מיפעל נוסף,
״ליר״ ,ברמלה, מייצר בהיקפים קטנים.

;המשך מעמוד )9

משבו ברהיטים:

חדשים, בעיקר מגרוזיה. הפיטורים ייערכו
גם אם תתקבלנה תביעות המיפעלים להעלאת
המכס על יבוא לבידים, במחירי
דמפינג. הייבוא הגדול של לבידים מן
חמיזרח הרחוק, הורס את הענף הישראלי.

המיפעלים
טוענים כי אחרי הורדה כזו
הם יעבדו ללא כל רווח, ובקושי יכסו את
ההוצאות. מה-גם שמחסני המיפעלים
מלאים בסחורה, בגלל המשבר בבנייה בישראל.

מכתבים

הודח
שיף חיסול מכירות-חיסול. ברמת השרון הודיעה
חנות ״אירודיזיין״ על מכירות-חיסול.
עתה מתחרות על הבכורה בשוק ״דניש
אינטריורס״ ,״רהיטי מרס״ ,העובדת ב-
שיתוף־פעולה הדוק עם נגריית קיבוץ
גיבעת-במר, וכן רהיטי ״וורדו אינטר-
נשיונל״ ,שנכנסו לשוק לפני שנתיים במ כירות
של ריהוט שוודי ידני לישראלים.

ברצוני להגיב על המאמר מיסחר במוות
(העולם הזה .)1933 הכתבה מזעזעת ו גורמת
לבחילה רק מעצם המחשבה שישנם
בישראל ׳רופאים מסוגו של הפרופסור
מוכמן. אבל מה שמרגיז אותי היה הקטע
האחרון בכתבה שלא נגע ישירות למקרהו
של הפרופסור. אינני חושב שכל מנהלי
המחלקות בכל בתי־החולים בארץ לוקחים
שוחד, ולכן הרושם שאפשר לקבל מן
הכתבה שמי שלא משלם שוחד, ואפילו
הוא. חולה קשה׳ לא יתקבל לבית״חולים
ללא חסדי מנהל המחלקה, הוא חושם ב-
החלט בלתי נכון על מצב הרפואה בארץ.
הגירת הרופאים הצעירים מהארץ אין
לה ולא כלום עם הבעייה שהועלתה ב כתבה.
צודק הכותב שמנהלי-המחלקות נצ מדים
לכסאותיהם. אך מי בארץ אינו
נתפס לכסאו? די להזכיר בהקשר זח את
שרי הממשלה, שרבות דובר בהם מעל
(המשך בעמוד 2־)1
^יייייי׳ -1זי־ ־׳י*׳

בצילה וביוון קנה המוסד המרכזי לביון של
ארצות־הברית אישים פוליטיים וצבאיים

וחה

אצלח?

א, ל א, זה לא נוגע לישראל. זר, קורה במקומות
/אחרים.
זה לא יבול לקרות כאן. בהחלט לא.
אצלנו זה אחרת.

1 1 1
ץ ר, לרה כצ׳ילה. הפרטים דלפו אל עמודי העיתונים
( האמריקאיים. הם מסעירים עכשיו את ארצות־הברית
מחוף אל הוף.
בצ׳ילה נבחר, בדרבים דמוקרטיות, נשיא מארכסיסטי.
סלוואדויר איינדה איים על האינטרסים הכלכליים של
החברות האמריקאיות הגדולות. אילו התבצר שילטונו,
היה מהווה דוגמה !ומופת לשאר מדינות אמריקה הלאטינית.
הוא עשוי היה להצליח במקום שנכשל פידל קאסטרו:
לחולל מהפיכה חברתית ברחבי היבשת כולה.

תוך ברי בך נתגלו במה פרטים מאלפים
כיותר.
לא היתד, אפתעה רבה בגילוי שהפיכת הקולונלים ב-
,1967 ערב מילתמת ששת־הימים, היתד, פרי תיבנון וביצוע
של הסי־איי־אי. המוסד האמריקאי הוא שבחר בקולונלים
הנכונים, ועזר להם לתפוס את השילטון. זה היה ידוע
מזמן.

הגילויים המעניינים והחדשים נגעו לשיטה
שהופעלה כיוון, במו כצ׳ילה: שיחוד האישים.

מסתבר
כי כמה מראשי הצבא היווני קיבלו שכר
קבוע מידי מוסד־הביון האמריקאי — זמן רב לפני שקיבלו

איך זה קרה?

ך* פרטים שנודעו עתה מציירים תמונה ברורה.
! \ ראש המוסד המרכזי לגיון של ארצות־הברית
(סי־איי־אי) מסר אותם בעדות סודית בפני וערה של
ביתיר,גיבחרים האמריקאי. אחר מחברי הוועדה הפר את
התקנון והדליף את הדברים. בתשובה לשאלה, אישר נשיא
ארצות־הברית, ג׳דאלד פורר, את כל הפרטים, והצדיק
אותם.
על המיבצע ניצחה ״ועדת הארבעים״ — גוף המורכב
מארבעים אישים בכירים בוושינגטון, בראשות יועץ הנשיא
לענייני. ביטחון לאומי: הנדי קיסינג׳ר. גוף זה מהווה
את המיפקדה המדינית הראשית של ״קהיליית המודיעין״
האמריקאית.

בימינו שיחקה ישראל לא פעם כמישחק זה.

אין ספק שמלאנו תפקיד חשוב בהשלטת אידי אמין
באוגנדה, ושהתערבנו באופן פעיל להצלת שילטונו של
היילה סלאסי באתיופיה, לפני כמה שנים. העסק־הביש
המפורסם של 1954 היה התערבות גסה בעניינים הפנימיים
של מצריים, וביחסיה עם מדינות זרות (ארצות־הברית
ובריטניה) .ביומנו מודה משה שרת שישראל השתתפה
בקנונייה בינלאומית להפלת שילטונו של גמאל עבד-
אל־נאצר, במגמה להשליט במקומו קבוצה של גולים
מצריים. אין שמץ של ספק בכך שזאת בדיוק היתד,
גם המטרה העיקרית של ההתקפה הישראלית־צרם תית-
בריטית על מצריים ב־( 1956 מיבצעי קדש ומוסקטיר).
לפיכך, אין לנו זכות מוסרית להתרגש ממעשי ארה״ב.

ועדת-הארבעים נתנה לסי־איי־אי את ההוראה
לקעקע את מישטרו של איינדה, והעניקה
לו לצורר זה תקציב של מיליץ דולר.

זהו סכום זעיר, כימעט מגוחך. טיבור !רוזנבאום ומיכאל
צור גומרים אותו בארוחת־בוקר. אך בצ׳ילה דאז, שבה
השתוללה אינפלציה דוהרת, הדולר היה מטבע קשה
מאוד. המוסד המיר את הדולרים שלו בשוק השחור,
׳וכך הגיע לסכום השווה לשמונה מיליון דולר.

אכל יש לנו החובה המדינית להסיק לקה
ממה שנודע עכשיו.

* וון היא מדינה חשובה מאוד במערך המדיני והצבאי
של ארצות־הברית. הוא הדין לגבי צ׳ילה•.

מה עשה כבסה זה ¥איר מפעילים שמונה
מיליון דולר כדי להפיל מישטר שנבחר בחוק
כמדינה זרח?

כמילה פשוטה אחת :

הו א

חלק הצריך

שוחד.

תחילה ניקנו כמה עורכי־עיתונים, כדי שיטיפו בעיתוניהם
נגד ממשלתם.
!אחר־בך׳ ניקנו מנהיגים של אירגוני־ר,עובדים. לפי
הוראות ׳המוסד חוללו, במועד הנכון, שורה של שביתות
בענפי־ימפתח, ושיתקו את החיים במדינה. כך נוצרה
אנארכיה מפוברקת, מין תוהו־ובוהו מאורגן, שנתן את
העילה להפיכה הנגדית.
ראשי הצבא ניקנו, במובן, כבר מזמן. הם רק המתינו
לאות, כדי לפתוח בטבח• .־

ובעיקר — במשד בד הזמן חזה שילם המוסד
המרכזי לביון תשלומי-שוחד קבועים
לשורה של פוליטיקאים כעלי־השפעה.

כמה אנשים אפשר לקנות בשמונה מיליון דולר י
רבים, כפי שמסתבר. כשמחלקים את הכסף בתבונה, תוך
בחירה קפדנית של האנשים הנכונים, די בסכום זה כדי
להפיל ממשלה, להקים ממשלה אחרת, ולהפוך מדינה
גדולה וגאה לסוכנות־מישנה של הסי-איי-אי.

ץ מן קצר לפני שהתפוצצו הגילויים על צ׳ילה, נודעו
! פרטים דומים על יוון.
הקולונלים ששלטו ביוון במשך שבע שנים נפלו, ב-
עיקבות י כישלון־ הדפתקאחם המטורפת בקפריסין. אנשים
חדשים הגיעו לשילטון, וחשפו את שהתרחש בימי קודמיהם.

כל העובדות האלה לא פורסמו על־ידי התעמולה
הסובייטית. הם הופיעו בעיתונים המכובדים בוותר של
ארצות־הברית, ואושרו למעשה על-ידי המוסד עצמו.

ין טעם להתרגש יתר על המידה נוכח גילויים

אין הבדל עקרוני בין השיטות האמריקאיות לבין
השיטות הסובייטיות. ההבדל הוא רק במכשירים. ה סובייטים
פועלים בעיקר באמצעות המיפלגות הקומוניס טיות,
דבר המעניק לפעולותיהם גושפנקה ״מקומית״
אותנטית.
בחלוקת העולם, שעליה הוסכם לפני 30 שנד, ביאלטה
בין צ׳רצ׳יל, רוזבלט וסטאלין, נמסרו יוון וצ׳ילה לגוש
המערבי. בעוד שהונגריה וצ׳כוסלובקיה נמסרו לגרש
המיזרחי. האמריקאים הפעילו בסנטיאגו ובאתונה את
״דוקטרינת ברז׳נייב,״ שהופעלה על־ידי הסובייטים בפראג.
לפי דוקטרינה זו, יש למוסקבה הזכות להתערב
בכוח גס בענייניה של כל מדינה באירופה המיזרחית,
אם הדבר נראה לה דרוש לשמירת המישטר הפרו־סובייטי

מאז בריאת־העולם, נהגו כל המעצמות הגדולות על
פי דוקטרינה מעין זו. אי־ההתערבות ״של המדינות הגדולות
!בענייני ומדינות קטנות היא אגדה, ותמיד היתד ,׳כזאת.
מי שטורח לעיין בתנ״ך בעיניים פקוחות, יגלה בו כמה
וכמה דוגמות של התערבות המדינות הגדולות — מצריים
ובבל — .בעניינים הפנימיים של ישראל ויהודה.

ואנו, שלוש שנים אחרי שעלה לשילטון, התמוטט
לפתע מישטרו של איינדה. גל של שביתות שיתק את
המדינה. בשיא המשבר הלמו ראשי הצבא. הם הסתערו
על ארמונו של איינדה, תפסו והרגו אותו. השתלטו
במדינה ועורכים מאז — זה למעלה משנה — טבח ממושך
באוהדיו.

זהו החלק המעניין של
לעניין גם אותנו.

ך * כדים ןב לא הושקע במוסדות־ההסברה של ארצות!
1הברית, ולא נועד להרחבת הסיפרייה האמריקאית.
הוא שימש לקניית אנשי־מפתח, פשוטו כמשמעו.

גם פוליטיקאים אלה היו מבורים בלב-וב-
נפש. גילוי קשריהם עם מוסד־הכיון וחשבונו-
תיחם כבנקים שווייציים היה מחסל, כמבה
אחת, את מעמדם הפוליטי.

אולם המטרה היא זחה: להפיל ממשלות
עויינות, ולהשליט ממיטלות ידידותיות.

רק אדם נאיבי מאד יכול היה להעלות על
הדעת שמבשירי־הבוח של ארצות-הכרית ישבתו
למראה סבנה זו.

הסיפור —

כך נוצר מצב כפול: בשילטון ישבו ד,קולונלים, שהיו
מפורים בלב־ובנפש למוסד-הביון. המוסד יכול היה לחסל
כל אהד מהם, בכל עת, על־ידי הדלפת ידיעות על קשריו
עימו. ואילו באופוזיציה ישבו כמה וכמה עסקנים פוליטיים,
אנשי המרכז והזמין המתון, שקיבלו אף הם תשלומי-
שוחד קבועים, והמתינו להזדמנות להפיל את הקולונלים
— לפי הוראת אותו מוסד־ביון.

ראשי ה ה פי כהה צב אי ת בצ׳ילה*
את האות לחולל את ההפיכה. הם הוחזקו במקרר, לבוא
העת.

כדאי להרהר לרגע על משמעות גילוי זה.
יוון היתה גם אז ידידה וכעלת־כרית רשמית
של ארצות־הברית. היא היותה שייכת לברית
נאט״ו, שבראשות האמריקאים. הדבר לא הפריע
לראשי הביון האמריקאי להשחית את
חברי צמרת המטכ״ל היווני, לשלם להם תש־לומי־שוחד,
להפוך אותם לסוכנים (וממילא גם
למרגלים) של ארצות-הכרית.

ך א פחות — ואולי אף יותר חשובים הגילויים ה/נוגעים
למנהיגים האזרחיים.

מסתבר שכבל אותה תקופה שילם מוסד־הביון
תשלומי-שוחד קבועים לבמה פוליטיקאים
מרכזיים, ראשי מיפלגות שונות, ביניהם
דמגוג שהתיימר להיות אנטי־אמריקאי.

תשלומים אלה נמשכו אחרי שהקולונלים כבר ביצעו
את ההפיכה, בחסות הסי-איי-אי. נראה שהמוסד התייחס
אל התשלומים לפוליטיקאים כאל תשלומי־ביטוח.
* ראש מועצת ההפיכה אוגוסטו פינוחה, ושלישו.

הדין

לגבי

ישראל.

** שיתי כאן אתנחתה, כדי לתת לנו שהות ליהרחיר
> במשמעות ארבע המילים האלה.

ן-י !מוסד המרכזי לביון של ארצות־הברית קנר, פולי !
1טיקאים, קצינים בכירים, עיתונאים ואנשי־מפתח
אחרים בצ׳ילה. ההשקעה היתד, קטנה, במימדים אמריק איים,
אך הספיקה כדי לשבש לחלוטין את התהליכים
הדמוקרטיים באותה מארץ, שהיא גדולה פי 20 מישראל
בשיטחה, ופי שניים מישראל במיספר אוכלוסייה.
המוסד עשה את אותו הדבר ביוון הסמוכה.

אין ספק שזוהי השיטה בבל הארצות
שבהן יש לאדצות-הברית אינטרס חשוב —
מדיני, צבאי או בלבלי.

אין מדינות רבות בעולם המשפיעות על האינטרסים
האמריקאיים יותר מישראל, היא שוכנת בלב אחד
המרחבים החשובים ביותר בעולם. כל מעשיה משפיעים,
לטובה או לדעה, על מעמדה של ארצות־הברית במרחב
זה, יחסיה עט העולם הערבי ושליטתה על אוצרות־הנפט
החיוניים. מרחב זה הוא אחת מזידות־ההתגוששות העי קריות
בין ארצות־הברית וברית־ר,מועצות, והוא משפיע
במישרין על מאזן־ד,כוחות הגלובלי.

משופ-בך יש לארצות-הברית עניין חיוני
בהכרעות המדיניות והצבאיות המתקבלות
כישראל.

לא פחות מאשר בצ׳ילה. לא פחות מאשר ביוון. לא
פחות מאשר באיראן, בקונגו, באינדונסיה, בגואטמלה,
בקאמבודיה ובשאר הארצות, שבהן חולל המוסד המרכזי
לביון של ארצות־ד,בריית ניסים ונפלאות.

זהו מזון למחשבה.

מכתבים
(המשך מענזוד )10
עמודי עתונכם. בניגוד לשרים׳ מנהל*
מחלקה בבית־׳חולים היוצא לפנסיה אינו
יכול להמשיך אפילו בעבודות מחקר ב-
בית־חולים, למדות שעובדת היותו בן 65
אינה גורמת בהכרח לירידת משת השכלי.
בכמה
מקרים, שאני יודע עליהם אישית,
יצאו מנהלי־מחלקות לפנסיה, ובמקומם
הביאו רופאים 1מארצות־הברית או דרום־
אפריקה. נגד תופעה זו צריכים להתריע.
לא ייתכן שרופא צעיר, העובד עשר
שנים במחלקה ומגיע לרגע בו מגיע תורו
לקבל את ניהול המחלקה, ייתקל בעובדה
שמביאים מחו״ל רופא בן גילו, וממנים
אותו מעליו. ברור שבמצב כזה כדאי לרדת
לארצוודהבדית. זה הסיכוי היחיד לחזור
לארץ בתור מנהל מחלקה.
אם להוסיף לכך את משכורותיהם ה מגוחכות
של הרופאים הצעירים אפשר ל הבין
את הסיבות לירידה. הייתי נוכח בשיחה
שניהל פנחס ספיר בתפקידו הקודם
כשר־האוצר עם נציגי הרופאים, שבמהלכה
התלוננו הרופאים על משכורותיהם הנמו כות.
אמר ספיר :״לכם הרופאים אין מה
להתלונן, הרי כולכם !מקבלים גם באופן
פרטי בבית.״ המסקנה: המדינה מודה
שהיא יודעת שבל הרופאים מרמים אך
לא עושה כלום בנדון.
עמום כ ר, סטודנט, לחאן, שוויץ
הסידרה שוק שחור בחלוק לבן (העולם
הזה )1935 , 1934 , 1933 מדהימה. איפוא היו
כל השנים הללו שרי הבריאות שלנו?
האם לא ידעו !מה מתרחש? האם אין כל
הגילויים האחרונים בבחינת מחדל חמור
ששד־הבריאות חייב לתת עליו את הדין ן
שר־הבריאות ודאי יצא ידי חובתו במי נוי
ועדת־חקירה, שתמצא בפרופסור הוכמן
שעיר לעזאזל. אבל השיטה של תשלומים
מתחת לשולחן עבור אישפוז לא תשתנה.
אכי דויזמן, תל־אביב

מוישח גדוים
עתה בחור כשמש ־שספיר ידע מה הוא
1מר משה גרוס בעל מלון קרלטון מקבל או
תעודת ״תיירן מוכר״ מידי שר התיירוו
מר משה קול

מוישה גרוים
(מעריב)19.9.74 ,
שח באמרו :״משה קול הוא לא פזישה
גרויס...״
יוחנן קופלוביץ׳ ,תל־אביב

כיקזרת
״חעודם חזה״

הרבה מהכתבות שאתם כותבים אני
קוראת והרבה חומד שאתם מפרסמים לא
מעניין בכלל.
קחו לדוגמה את גליון .1934 נתחיל מ עמודי
זו הארץ. לפי דעתי כל החומד
שבמדור הזה לא שווה את הנייד עליו
הוא מודפס. מדוד קורא יקר לעומת זה
מלא חומר אמיתי.בשתי הידיעות המוזכרות
בו,המישטרה כעת חוקרת.
קשקשת: חומד
טוב לדימיון ולמח שבה,
רק חבל ש הפרסים
שאתם מע ניקים
הם לקולנוע
התל־אביבי דרייב־אין.
מה יעשה ה זוכה
חגר בחיפה?
אני מציעה שתתנו
פרס כספי.
מדור אנשים: נ סדר
גמור, אבל ה שאלה
היא מה ה הבדל
בינו לבין כידוגו תמרורים 7
רוב המאמרים של אוריאבנרי אני
לא קוראת, יש לי דיעה עליז: הוא דו-
פרצופי. פעם הוא נותב שרבץ הוא האישיות
המתאימה להיות ראש־ממשלה ו*
אותו.אם הייתי
.אחרי זח הוא תוקף
בטוחה ש תפרסמו את מכתבי זה, הייתי
מפרטת מיקרים נוספים.
הכתבה על חשוק-השחור ברפואה: מגיע
לכם ציון לשבח. אתם הראשונים שגיליתם
את השערורייה.
בקיצור, עיתונכם צריך לעבור הרבה
ליטוש. פחות פוליטיקה והרבה גילויים.
לו סי אן ה ד דוגו, קריית חיים

1111111!11111

ג ח סון ל בן!

הנושה המושתקת בביה־־ח בחורה:
מנהוו׳ המחלקות הדיחו את מנהל
בית־החוליו , 1שניסה למנוע ו כעוס
להפוך אן 1המוסד לעסק 1פרטי

ן */עדתו של ד״ר רוברט חיימוב ש־
^ שימש, עד לפני כשנה, כמנהל הכללי
של בית־החולים הממשלתי הדל יפה ב חדרה,
היתה קריטית וקבעה את גורלו.
ד״ר חיימוב התייחס במלוא הרצינות
להנחיות של מישרד־הבריאות, המורות
למנהלים הכלליים של בתי-החולים ה ממשלתיים
בארץ, לפקח על מנהלי־המחל־קות
בבתי־החולים, לחסל כל תופעות חרי גות
העלולות להתגלות בבתי־החולים ב עניין
העדפה באישפוז.

נות, אסור לי לשוחח עם עיתונאים,״ אמר.
״נלחמתי למען משהו עקרוני. הנושא
נמצא עדיין בבירור.״

גם דוברת מישרד־הבריאות
דבורה גנני סירבה למסור מידע
כנדון .״העניין חסוי כפני העיתונות,״
אמרה ,״יש לי הוראות לא
למסור •מום אינפורמציה כנושא

ואולם, מנהלי בתי-חולים שעימם שוחח תי,
התייחסו שוב ושוב, בזעם ובצער,
למיקרהו של ד״ר חיימוב, המהווה דוגמה
מרה וקשה למה שקורה למנהל בית-
חולים, המנסה לפעול לפי צו מצפונו,
ולפי הנחיות מישרד־הבריאות, בלי ל התחשב
במציאות השוררת בבתי־החולים
בארץ. זוהי מציאות שבה כל מנהל בית־חולים
הוא שבוי בידי מנהלי-המחלקות
שלו, המתמנים לתפקידם לכל ימי חייהם,
והעושים במחלקותיהם ככל העולה על
רוחם.

ד״ר חיימוב נפל, למעשה, בפח.
הוא לא ידע, מה שידעו מנהלי
כתי-חולים אחרים, כי אנשי מיש—

זאב יפת

כדור־השלג
מתגלגל

רד-הבריאות עצמם אינם מתייחסים
ברצינות להנחיות שהם מפיצים.
הנחיות אלו נועדו לשמש
אליבי לשר-הבריאות, למימרה שתתעורר
סערה ציבורית בנושא
השוחד והפרוטקציוניזם באישפוז.

* רופסור קלמן מן, מנהל בית-החו-
לים האוניברסיטאי הדסה בירושלים,
משמש גם כיושב־ראש של איגוד מנהלי
בתי־החולים. הוא התריע לא פעם, מעל
דפי ביטאון אגודת הרופאים, בשיחות עם
שר־הבריאות ובישיבות שקיים עם עמיתיו
מנהלי בתי״החולים, על נגע התופעה ה מכוערת,
ההולכת ומתפשטת, של העדפה
ן באישפוז מצד מנהלי־המחלקות בבתי־החולים.
לדבריו
של פרופסור קלמן מן, לא היו
השילטונות נכונים להתמודד ישירות עם

ההנחיות נועדות להוכיח שמישרד־הבריאות
היה ״בסדר,״ ושר־הבריאות יוכל
לגלגל אח הנושא ממישרדו לעבר ועדת־חקירה
שיקים, בכל מיקרה של תלונה
ספציפית, כפי שאכן אירע במיקרהו של
פרופסור הוכמן.
כאשר ניסה ד״ר חיימוב, מנהל הלל
יפה, לפעול לפי הנחיות מישרד הברי אות
האמורות, ולמנוע ממיספר מנהלי-

מחלקות שלו להציף את מחלקותיהם בחולים
פרטיים ולהפוך את בית־החולים הממשלתי
לעסק סרטי, התארגנו נגדו אותם
מנהלי־מתלקות עצמם והחלו ממררים את
חייו.
מנהלי-המחלקות הללו לא היו מוכנים
לוותר על מיכרה־הזהב שלהם, על הרווחים
הקלים שעליהם לא שילמו מם, בסדר־גודל
של מאות אלפי לירות לשנה, אשר
קיבלו מחולים פרטיים תמורת העדפה ב־אישפוז.

בעיית
משכורתם הרישמית, הירודה, של
מנהלי־המחלקות.

כמקום לפתור את הכעייה באורח
ישיר, וחותך, העדיפו להגיע
להסדרים של ״מתחת לשולחן״.
באותו רגע נפרצה הפירצה הראשונה
בבל מהלך הניהול התקין של
כתי־החולים כארץ.

כאשר מקצים למנהל מהלקה אחד מיטה
אחת ״פרטית״ (עבור חולה פרטי שלו),
כפיצוי על שכרו הרישמי, הירוד, ולמנהל-
מחלקה אחר מקצים שתי מיטות ״פרט יות״!
כאשר מתירים למנהלי־מחלקות ל עסוק
בפרקטיקה פרטית לאחר שעות ה עבודה
שלהם — אין להתפלא שתוך זמן
קצר הופכות שתי המיטות הפרטיות לעשר
מיטות פרטיות, והחולים הפרטיים של
מנהל-המהלקה, כולם, זוכים בעדיפות ב־אישפוז.
מנהל
בית־חולים באיזור המרכז, אשר
ביקש להישאר בעילום־שם, אמר:

ד״ד חיי מוב
הדים ידיים

ך* צר לו, פנה ד״ר היימוב למישרד־
! הבריאות, אך משם לא נעזר. הנהלת
המישרד חששה מפני עימות עם האיגוד
רב־העוצמה של מנהלי־המחלקות בבתי־החולים,
הותירה אותו בודד במאבקו עם
מנהלי־המחלקות שלו, שלא הסכימו ב שום
אופן לוותר על דיווחיהם הצדדיים.
ד״ר חיימוב, שכבר לפני שנה וחצי ני סה,
ללא הצלחה, ללחום בנגע השוחד ב־אישפוז,
נגע אשר רק לאחרונה התגלה
בציבור עד־כמה השחית את בתי־החולים
בארץ, ועורר סערה ציבורית עזה —
הובס במילחמתו, נלץ לפרוש מראשות
בית־החולים.
ד״ר חיימוב לא הסכים לשוחח עם
מבקר העולם הזה .״אני עדיין רופא של
מישרד־הבריאות, ובתור שכזה, לפי התק־

אופוזיציה בלבן

הרופאים הצעירים, המהווים את עמזד־השדרה
של בית־החולים הממשלתי הילל יפה בחדרה,
מתוסכלים. מיספר מנהלי־מחלקות, המאשפזים חולים פרטיים, מוציאים שם רע למקום.

״אתה באמת חושב שמישהו
מבין מנהלי בתי-החולים בארץ,
לא ידע שפרופסור הובמן ממלא
את מחלקתו, כבר עשרים שנה
רצופות, כחולים פרטיים 1שהוא
גובה כסה מנידוניפ-למוות? אתה
כאמת הושב שהמיקרה של פרופסור
הובמן הוא חריג, בפי שחוגים
מסויימים מנסים להציג זאת
כציבור ץ

(המשך בעמוד )23

לנוחיותך
טופס לוטו
רב-שבועי
לחמש הגרלות
רצופות

המונים עוברים על פני ארונו שר שזר
ההמונים באו

סמן פעם אחת את המספרים והטופס
ישתתף בחמס הגרלות רצופות*.

במדינה ;

הזוכה בפרס הראשון,השני או השלישי,
יו כל לקבל את הזכיה
עוד לפני תום חמש ההגרלות.

הע ם
האי שסודההדר

סכום הזכיות הכולל
של טופס רב -שבועי
יפורסם בתום ההגרלה החמישית

מאז השתחרר זלמן שזר
מכהונת הנשיא, הרכה
ונברח ההערכה?אופן
שבו מירא את תפקידו

*מחיר טופס לוטו רב-שבועי
לחמש הגרלות רצופות 20 -ל ״י.

נחש נ כונ ה ותזכה גס אתה-לו טו ז ו השיטה

בית ספו גבוה לציור בתדאביב
רה׳ קלישר ,5טל 57348 .׳ ת.ד29191 .

נמשכת ההרשמה לשנה״ל תשל״ה
למחלקות ציור חפשי ומונומנטלי
תכנית מתודית ופרטים במשרד ביד,״ם בימים א־ד. בשעות 1—9לפנה״צ
ובימים ב׳ ו־־ד׳ בשעות 4—6אחה״צ
ליד בית הספר קיים חוג לציור

ההנהלה

עכ שיו

ס ו! 1נ י !

מיבצע מיוחד לחיילים
כל חייל שיחתום בחודש אוקטובר מנוי על
0911119

הו ד

יקבל השה של 40 אחוז
השבועון יישלח רק לדואר ׳צבאי

אין תפקיד קל !מזה של נשיא המדינה
במישטר הקיים בישראל. אך אין בם
תפקיד קשה יותר.
׳סמכויותיו *של הנשיא מעטות. אך דווקא
מפני שתפקידו אינו מתמצה בסמכויות
פורמליות, אלא נמצא בעולם הרגשות
והסמלים, הוא קשור כל כולו באופי בעליו.
הנשיא מסמל את אחדות המדינה. הוא
צריך להוות דמות־אב, להעניק התשת־ביטחון.
עליו לגלם בדמותו את הדברים
המוסכמים על כל האזרחים ,׳מבלי להזדהות
אף עם דבר אחד השנוי ביניהם כמחלוקת.

קל, א צל זלמן שזר היה, מכל
הבחינות האלה, נשיא לדוגמה. הוא עמד
במיבחן האכזרי ביותר: דווקא אחרי עוז בו
את התפקיד גברה והלנה ההערכה ל אופן
שבו מילא אותו.
היה לו הדר טבעי, שקשה להגדירו.
צניעותו החומרית, סיגנודהנאום המיוהד
שלו, וענום הכימעט־ילידותי שציין אותו —
כל אלה היו רק חלק מהדר זה. בכל
תקופת ׳כהונתו, לא דבק אף רבב אחד
בשמו, לא היה אף שמץ של שערורייה
ב׳בית־הנשיא, לא יצר כל ׳מחלוקת פוליטית.
החריג היחידי היה התערבותו למען
בריונים דתיים ששרפו חנות־׳מין — התערבות
תמימה שנבעה ׳מהשקפתו הדתית,
ושלא היווה במקומה. גם זה נסלח לו במהרה.

נראה קל. אך כפי שהוכיח יורשו
בתפקיד, אין זה קל נלל. אפשר לשגות
בתפק-ד זה, אפשר לתפוס גיסה בלתי-
נכונה, אפישר לעורר מחלוקת גם במישכן
הנשיא — אותו מישכן מפואר אשר זלמן
שזר התנגד לו בכל נימי נפשו וסירב זמן
רב להיכנס אליו.
אהדה וחיוך. דור שלם של ישראלים,
שראוהו רק בתפקידו האחרון, לא יכלו
לתאר לעצמם את זלמן שזר בתפקיד קודם.
הם לא הכירו את זלמן רובשוב.
רובשוב היה אגדה חייה זמן רב לפני
קום המדינה. בדור הצעיר דאז עורר אהדה
!מהולה בחיוך.
היה זה רובשוב שעמד מול המפגינים
בימי עצרת ומחאה, נאם נאומים חוצבי־להבות
נגד השילטון הבריטי, וביקש לבסוף
לקפל את הדגלים ולהתפזר בשקט.
ראשי ״היישוב המאורגן״ גייסוהו ׳תמיד
כשהיה צורך לנאום בהתלהבות, מבלי ל עשות
דבר.
על התלהבותו בשעת נאומיו סופרו סי פורים
משעשעים רבים. פעם, בשיא נאום
משלהב, פסע קדימה ונפל ׳מן הבמה. פעם אחרת חיפש בעת נאום, מיטפחת, טעה
ושלף את כותנתו מתוך מיכנסיו.
אמנותו האמיתית של שזר, בתקופה
ההיא, היתד, בשטה נאומי־הה׳ספד, הוא

הצטיין בשטח זה עד כדי כך, שלדברי
ההלצה ׳ממש המתין להזדמנות.
אחרוני המייסדים. כשנפטר, השבועלווה זלמן שזר על־ידי אהדת הציבור
כולו. לא היו לו אויבים. האלפים שעברו
על פני ארונו, בצער-אמת, באו מכל שכבות
העם, ובעיקר מן הציבור המסורתי.
׳כמו על רבים ׳מבני האבות־ד,מייסדים
של המיסס׳ד הקיים, אפשר לומר על שזר:
אין לו המשך. לא יהיה שזר שני. הוא
שייך לדור שהיה בן תקופתו, מוצאו ומקומו
— והוא היה בין אחרוני הדור הזה
שהלך לעולמו.

ה פגנו ת
הגפ רו רשלאה צי תלהב! ־

מומי אשכנזי הפגין
שוב — ונבח?דעת
שהעולם השתנה
עשרות עיתונאים, צוותי טלוויזיה ו־אנשי־רדיו
צבאו על המפגין הבודד, בעל
הפנים התמימות והממושקפות, שעמד מול
מישדד ראש־הממשלה. עשרות סקרנים
נמשכו אל המולת העיתונאים. בין אלה
כימעט נעלמו האוהדים המעטים, שבאו

אשכנזי (כמרכז) כהפגנה
ההמונים לא באו
להפגין יחד עם מוטי אשכנזי.
המאורע היה עצוב. אשכנזי לא השתנה
— אבל הנסיבות שהעלו בשעתו את מנד
קד־המעוז למעמד של עושי-מאורעות, הש תנו
לחלוטין.
באווירה המחושמלת שלאחר מילח׳מת
יום־ד,כיפורים שימש אשכנזי בתפקיד הגפרור
שהצית להבה. פעולת־היחיד שלו
תאמר, את מצב־הרוח של הרגע, והוא —
יותר מכל אדם אתר — חולל את הפלא
של תנועודהסחאה, שסילקה מן השילטון
את גולדה מאיר ומשר, דיין.
אוזניים ער?ות. תנוער, מאת לא
(המשך בעמוד )23
העולם הזה 1936

רנני 12 שנים האשים נקיו בניו אח
(!(נאד צוו בלקיחת שוחד ־ אשבול הווה רחחוד -
או ההוראה לא בוצעה

אשר הופיע ממלא־מקום שר-האו-
ע צר׳ חיים בר-לב, בפני ועדת־והכספים
של הכנסת ביום הראשון האחרון, ד״יחה
בפיו רק בקשה אחת: כי הדיון יישמר
בסוד. ואכן, הדיווח שמסר השר, ראוי היה
כי ייגנז, אבל רק כדי שלא יספיקו פני
הציבור מאוזלת־היד והטימטום של ה אחראים
לפרשיות הכשל של החברה לישראל
והבנק של טיבור רהנבאום.
למרות שבר״לב פתח את דבריו בהודעה
כי יוצא צו־עיכוב־יציאה־מהארץ
נגד מיכאל צור, וכי הטיל על הפרקליטות
לחקור את הפרשה, לא נרגעו חברי
הוועדה. אהרון אפרת תבע לדעת, האם
קיבל מיכאל צור עמלות על ההפקדות
של כ־ 25 מיליון דולר בחברות הוואדוזיות
של רוזנבאום•
בר-לב לא יכול היה להשיב על כך,
אבל לעומת זאת ״בישר״ לחברי הוועדה,
כי הסכומים שהופקדו על־ידי החברות
הקשורות בחברה לישראל אינם רק 23.4
מיליון דולר כפי שדווח עד כה ;פרט ל־השלם
הזה, שמסר עוד לפני שבועיים
כי סך ההפקדות של חבתת ישראליות
בחברות הוואדוזיות מגיע ל־ 40 מיליון דולר).
מסתבר,
כי נוסף ל־ 8.7מיליון דולר
הפקדות של החברה לישראל 11.7 ,מיליון
דולר של צי״ם ועוד שלושה מיליון דולר
של בתי הזיקוק — התגלו עכשיו ל ממשלה
עוד שישה מיליון דולר, שהופקדו
בידי חברה הקשורה בבתי־הזיקוק.
אם להוסיף לכך את חמישה מיליון הדולר
הסתבכות של סולל בונה, הרי ש היום
יודעת כבר הממשלה עד 35,4מיל יון
דולר — וזוהי רק ההתחלה.
שכן בר־לב בישר, כי הממשלה תהיה
מוכנה להשקיע בהצלת הבנק של רוזנ־באום
עד 20 מיליון דולר, כדי למנוע
שואה מ־ 14 אלף המפקידים היהודיים
שלו. הח״כ היחידי שתמך בשר בעניין,
היה שלמה לורנץ מאגר׳י.

שוחד
ב סי אי ה ״ לאתה
** אחר שאין הסבר כלכלי להפקדות
* 1המטורפות של 35 מיליון דולר ב חברות
ללא ביטחונות -וזאת לאחר שיו״ר
מועצת־המנהלים של החברה לישראל,
הברון רוטשילד, הורה למיכאל צור לחסל
כל פיקדון אצל טיבור רוזנבאום, הרי
ההסבר היחידי הוא שמישהו נהנה וקיבל
שוחד בגין הפקדות אלו.
יש די הוכחות כי בעבר, ולאורך כל
הקריירה שלו, כבן־טיפוחיו של ספיר ו־ילד־הפלא
של הכלכלה הישראלית, הועלו
נגד מיכאל צור האשמות בדבר לקיחת
שוחד.
המיקרה האחרון הידוע הוא משנת
.1968 מיכאל צור היה אז יו״ר מועצת״
המנהלים של בתי-הזיקוק. אלה יזמו הקמת
בתי־זיקוק בסיארה-ליאונה, ולשם קבלת
העבודה ביקש צור אישור לשיחוד שרים
באותה מדינה, בסכום של כמה מיליוני
דולרים. האישור ניתן, על־ידי האחראים
באוצר לשיחוד באפריקה (באוצר היתד,
ועדה קבועה לשם כך, בה ישבו מנהל
רשות החברות הממשלתיות, המפקח על
מטבע זר והחשב הכללי) .זמן קצר לאחר׳
מכן היתד, הפיכה בסיארה־ליאונה, וה־מימשל
החדש חשף את פרשת השוחד.
כאשר פורסמה הפרישה ברבים, התגלה
בי סכום השוחד שניתן היה קטן בהרבה
מן הסכום שצור לקח לשם השיחוד. מבקר

המדינה חקר את הפרשה כולה, ומסר את
מימצאיו לוועדת־הכספים של הכנסת, ש החליטה
על גניזת המימצאים.

המפקח שפתח
פה — סו ל ק

ך} קירה זו, והמעט שהתגלה בה, לא
\ | הפריעו לממשלה למנות את מיכאל
צור, באותה תקופה בדיוק, כמנכ״ל החברה
לישראל.
פרשת בתי־ד,זיקוק ישל סיארה ליאונה

הארורא-ם

חוק ההכרות קובע כי חברי
מועצת המנהלים נושאים
כאחריות למעשי המנהלים
שהם מינו. ההברה לישראל
מינתה תשעה חכרים למיג־הלה
מצומצמת, הנושאים
כאחריות הישירה לבל מעשי
החכרה. מתפקידם היה
לחקור ולשאול את מיכאל
צור למעשיו, וכעיקר כשידעו
כי החכרה לישראל גייסה
כ־ט 6מיליון דולר, מהם
המחצית לא נוצלה.
מכין התשעה, שלושה
אינם מתגוררים כישראל
דרך קכע: היו״ר, הברון אד־מונד
דה־רוטשילד, פם רוט-
כרג ויופה דומכרגר. במקומם
מכהנים (לפי הסדר) מרדכי
לימון, דויד גולן —
מנכ״ל הכנק הבינלאומי הראשון
וד״ר וולף צגלה.
חמשת הישראלים הם :
יעקוב כרין (נציג הקבוצה
הקנדית בעלת רשת ״שופר-
סל״) ,משה בנו גיטר (מראשי
״כנק דיסקונט״ ,מונה
עתה לחקור את פרשת
צור) ,מיכאל צור, אשר יד־לין
(לשעבר מזכיר ״חברת
העובדים ברוך יקותיאלי,
נציג ״בנק לאומי״ .יקותי•
אלי החליף את מנכ״ל כל״ל,
ארנסט יפת, עליו נמסר שפרש
מכיוון שניהול החברה
לא היה לרוחו. אם נכון
הדבר, אחריותו רכה, שכן
ידע כי משהו אינו כשורה —
וככל זאת מינה כמקומו
נציג אחר של בנק לאומי.
לא נחקרד, חקירד, מישטרתית, וועדת־הכספים
של הכנסת עשתד, ד,כל כדי ל־טשטשה.
אולם פרשה זו מחווירה, לעומת
פרשת עיסקות השוחד של צור בענף
היהלומים, שחלקים ממנה פורסמו ברעש
גדול בעיתונות בשנת ,1962 עת התפטר
המפקח על היהלומים דאז יונה חצור.
האשמותיו של יונה חצור, סגן־אלוף
(מיל ).ואחד מאנשי המימסד, מתפרסמות
כאן לראשונה.
יונה הצור היה קצין הכנסת עת״נלקח
משם להיות המפקח־על-היד,לומים.
מינויו בא לאחר רינונים בלתי־פוסקים
על שחיתות במישרד המפקח על היהלו מים.
ספיר הציג את הצור לפני מקורביו
בגאווה, בציינו כי סוף־סוף נמצא אדם
טהור ונקי־כפיים, לתפקיד המשחית.
הבקע הראשון חל בפברואר ,1962

על רקע הפיחות. חצור סיכם, מייד אחרי
הפיחות, עם היהלומנים על הסדרי המרת
מלאי היהלומים שברשותם לפי השער ה חדש.
יום לאחר הסיכום נודע לו כי מיכאל
צור זימן את היהלומנים אליו, נזף בהם
על שהסכימו להסדריו של חצור, והודיעם
כי הוא יתן להם הרבה יותר ממה ש־חצור
מוכן לתת.
נדיבות־ליבו של צור באה בשל רצונו
להעביר הטבות לחברת היהלומים הממשלתית
פיתוח. כיוון שהחברה הפסידה
כל הזמן, ביקש באמצעות הפיחות
לתת סיוע כספי לפיתוח, תוך ידיעה כי
לשם כך יהא עליו לחלק מיליונים לכל
היהלומנים.

מיכאל צור
אשת המיסתווין חתמה

ספיר
א מו אמין
ין צור החל מהרהר בדברים שראה
ן 1וידע, החל רואה הכל באור עגום.
מדי יום ראשון, אחת לשבועיים, היה
חצור לוקח את ספיר מביתו שבכפר־סבא
לירושלים, ונהגו של השר, במכונית־השר
(המיסחר־והתעשייה) היד, נוסע מאחור.
תוך כדי הנסיעה היה חצור מגולל באוזני
ספיר מה קורה ביהלומים, וכן את חשדותיו
כלפי מיכאל צור.
אחרי שצור שינה את הסדרי פיצויי
היהלומנים בפיחות, אמר חצור לספיר כי
בדעתו להתפטר, אבל ביקשו לא לגלות
זאת לאיש, גם לא לצור, כדי שיוכל ל סיים
את הסדרי הפיחות עם סמכות מלאה.
ספיר הבטיחו לא לדבר עם איש, ובאותו
יום שלח לו חצור מיכתב־התפטרות בכתביה
ובו חזר על הבטחת הסודיות.
יומיים לאחר־מכן טילפן צור לחצור,
ושאלו מדוע הוא מתפטר, ואמר כי שמע
זאת מספיר. כשהביע חצור תמיהה על
הפרת־האמון מצד ספיר, אמר לו צור כי
ספיר אינו אמין.
כעבור ימים אחדים ביקר אצל חצור
שגריר ישראל בחוף השנהב, אפרים בך
חיים, מראשי הקיבוץ המאוחד ושגריר
ותיק באפריקה. הוא בא אל המפקח על
היהלומים לשיחה בגלל פעילות חברת
פיתוח הממשלתית באפריקה. בן־חיים שאל
את חצור מה דעתו על יהלומן מסויים
הפועל באפריקה, וחצור השיב כי הוא
נוכל. השגריר תמה, ואמר כי צור המליץ
עליו בכל פה. חצור השיב כי גם צור
נוכל.
השגריר משכו בלשונו, וחצור סיפר ל שגריר
מקצת ממה שראה בעיסקי השחי תות
והשוחד של צור בין יהלומנים. השגריר
נסע לארץ בה היה מואמן, ושלח
משם דו״ח מפורט על השיחה עם חצור,
לשרת־החוץ דאז גולדה מאיר. גולדה
הזדעזעה, ותבעה משר האוצר לוי אשכול
חקירה מלאה.
ב־ 2באפריל 1962 נקרא יונה חצור
בפני לוי אשכול -פינחס ספיר, מנכ״ל
מישרד־האוצר ד״ר יעקב ארנון ומיכאל
צור. חצור סיפר על מיקרים בהם נוסע
צור לחו״ל וזוכה באירוח מלכותי על
חשבון חברות שמטרותיה! נוגדות את
מטרות המדינה; על מיקרים רבים של
חשדות לשוחד שקיבל צור; על הפרשה
בה ניסה צור להכריחו למחוק חוב של
חצי מיליון דולר של יהלומן שישקע ב חובות
וירד לבלגיה.
הוא סיפר על הידידות המוזרה בין
צור וספיר לבין יהלומן בשם פסח
ברמן׳ שהוצא מן הבורסה בגלל חובות,
(המשך בעמוד )26

יונה הצור
המפקח האשים

צבי רכטר
המנכ״ל עזר

המיתות: מנטות חאש
לפני פרשת המיתלה: סא״ל אריק שוון ע1נד את ננכי־הצניחה לרמטנ״ל משה ד״ן

משה דיין הגיש למצרים על מו.ש של כסף הזדמנות
לניצחון ־ ורק במיקרה הם לא ניצלוה ת מנע אסון

ן* דג המיתלה היה אחד הקרבות המפורסמים ביותר
[ /בתולדות צה״ל. הוא נכנם לתודעה נקרב מזהיר,
כמהלך מיבצעי מזהיר של משה דיין, וכדוגמה •מצריך
לחקותה בהזדמנות מתאימה.
אך למעשה היה קרב המיתלה מהלך שאיים להפוך
את מיבצע־קדש לכישלון. הוא הגיש למצרים, על מגש
של כסף, הזדמנות להנחיל תבוסה מקומית לצה״ל, ולהנחית
מכה ניצחת על חטיבת הצנחנים, שבחשבה אז
לחטיבה המפוארת ביותר של צה״ל.

אם היה מיכצע-קדש כולו מיבצע כושל,
שהוכיח את בורותו הצבאית של משה דיין.
הרי קרכ-המיתלה היה הדוגמה המובהקת כיותר
לבד•

מהלך המיתלה הפך מיבצע מישני וטפל למרכז המערכה.
הוא איים להעתיק את מרכז הכובד של המערכה למקום
ולמועד המתאימים ביותר למצריים, והפחות מתאימים ונוחים
לצה״ל.

רק בדרך מיקרה לא הצליחו המצרים בכד,
ורק כפסע הפריד בינם ובין ההצלחה. גם כף
עיוות, שיביט וקילקל קרב־חמיתלה את המערכה
כולה.

קרב זה היה המיבחן הרציני הראישון של אריק
שרון, מוטה גור ואחרים. הם עשו בו שגיאות למכ ביר,
אחדות מהן חמורות ביותר. אך מכיוון שקציני

אם היה המיבצע נודו
עדות למרות דייו -
זאת היתה הדוגמה המובהקת
צה״ל אינם לומדים מניסיון הזולת, אלא רק מנסיונם
האישי, שימש כישלון המיתלה לאחדים מהם כבסים
להצלחות במילחמות הבאות.

הצנחנים נמלנוות

יממה ומחצה לאחר תחילת מערכת סיני — 1956
בשחר ד,־ 31 באוקטובר, היום השני ללחימה — הגיע

זוהי הבתגה השלישית של הפרשו הצגאי
בנימין עמידרור בסידרה שנועדה לחשוף את
השורשים העמוקים יותר להתמוטטות מערכת
התפיסות והמושגים של צה״ל ביום־הכיפורים.
בהקדמה שפורסמה לפני שבועיים, קבע עמי־דרור
בי ה״מחדל״ המפורסם של יום־הכיפורים
מילא רק תפקיד קטן באסון שאירע באותו יום,
וכי למעשה היו סיבותיו עמוקות חרבה יותר:
אי־חנכונות להבחין בכישלונות, מיסוד השגיאות
שגרמו לכישלונות אלה, וקידוש תורות־לחי-
מה פסולות ומוטעות לחלוטין, שהפכו לניכסי־צאן־ברזל.
במו
כל המאמרים החתומים ב״העולם הזח״,
משקף גם מאמר זה את דעתו הבלתי־מצונזרת
של הכותב, והוא לבדו אחראי לה .״העולם הזה״
יפרסם ברצון דיעות סותרות, ברמה דומה, ומזמין
את האישים המעורבים במאורעות המתוארים
להגיב בצורה הולמת מעל עמודי עיתון זה.

מאח בנימין עמידרור -המיבצע לנקודת־המשבר שלו: חטיבת הצנחנים נמצאה
עתה בשטח שבין ״מצבת פרקר״ ובין מזלג־הדרכים
אשר ממיזרח למעבר המיתלה, כשהיא ערוכה להגנה
בשטח חשוף, על תוואים נמוכים וקטנים מדי, הנשלטים
מרכס הגבעות שממערבם (אותו חוצה מעבר המיתלה),
עם נשק מסייע מועט ובלתי־מספיק, מרוחקת מכל כוח
יבשתי ידידותי, ותלוייה לחלוטין, לחיפוי עליה ולאס-
פקתה, בחיל־האוויר.

באותה שעה, היו מיצרי המיתרה תפוסים
עד-ידי חטיבה מצרית, וחיר׳־האוויר המצרי,
שבסיסיו נמצאו בסמוך, יבול היה לתקוף ביעילות
את הצנחנים, גם באשר עשה חיל-האוויר
הישראלי כבל יכולתו להגנתם.
גרוע מכל, חטיבת שיריון מצרית — הכוח המצרי —
עם 100—70 טנקים ט( 34-המיספר המדוייק איננו ברור,
לפחות מן הפירסומים הגלויים) היתד, מרוכזת בביר־גפגפה,
מאיימת לרדת דרומה בביקעת המלייז, היישר אל
חטיבה ,202 שכל עוצמת הנ״ט שלה הסתכמה אז בשלו־

שה טנקים אמכס 13 וב־ 4תול״רים 106מ״מ.
במצב זה צריך היה הפיקוד הגבוה — קרי, דיין —
להבטיח את חטיבת הצנחנים בכמה דרכים. ברור היה
שאין להשאיר את החטיבה במקומה, אלא יש להסיגה
לכיוון נחל — או להורות אותה שתיטוש מייד את מית־חמה
המסוכן והנחות, ותחוש במהירות לתפוס את הגבעות
שמשני צידי פיתחו המיזרחי של מעבר המיתלה, כדי
שתוכל לקדם את השיריון המצרי בהיותה בשטח שולט,
בו אין השיריון יעיל ביותר. במקביל, נחוץ היה לשלוח
את חיל־האוויר, שישמיד את בסיסי־המצריים הסמוכים,
מה שהיה מצמצם ביותר את האיום •של תקיפות האוייב,
ומאפשר להגביר את הסיוע האווירי לצנחנים על-ידי
הכנסת מטוסי בוכנה (דבר שלא ניתן להיעשות כל עוד
לא נוטרלה או הושמדה עוצמודהאוויר המצרית, הכל-
סילונית).

אכל צעד זה ככר לא בא בחשבון, משום
שמזה יממה נמסר לשני הצדדים האולטימטום
האנגלו־צרפתי, שייסוגו 15ק״מ משני עברי
הסואץ.
אולטימטום זה היה, כמובן, התירוץ לפתיחת מיבצע
״מוסקטיר״ האנגלי־צרפתי. ישראל, כחלק מן המישחק,
נענתה לו ולא יכלה להפירו על־ידי הפעלת כוחות בתוך

השריון המצוי ינ1ד היה
לעלות על הצנחנים -ודהווס
את מיבצע־קדש נולן
האיזור הכלול בו. המצרים, שלא נענו לאולטימטום,
הגבירו את פעילותם האווירית, הן כמותית — מ־40
גיחות ב־ ,30.10ל־ 90ב־ — 31.10 והן איכותית.
בבוקר זה היו הבריטים אמורים לתקוף את בסיסי-
האוויר המצריים ולנטרל או להשמיד את עוצמת־ד,אוויר
של מצרים, אך שירכו רגליהם ולא תקפו (גם לא היה
בידי ישראל לכפותם שיתקפו, אילו החליטו להשהות
את מכתם האווירית יום או יומיים גוספים) .נקודת האור

היחידה היתד. סידרת התקיפות שערך חיל־האוויר על
כוח־השיריון המצרי. אבל ככל שהיו אלו יעילות, עדיין
נשארה לשיריון המצרי עוצמתו כמעט בשלמותה.
ניתן היה להבטיח היטב את הצנחנים רק על־ידי
שליחת כוח שיריון ניכר, שיירד אליהם דרך ביר*
חסנה, ובכך ימנע מן השיריון המצרי את האפשרות
לנתק דרך זו, שרק באמצעותה. יכלו הצנחנים לקבל
תגבורת ואספקה בקנה־מידה ממשי, וגם יתייצב במרחק
כזה מן המציבה, שיוכל לחוש במהירות לעזרת הצנ חנים,
אם יתקיפם הכוח המצרי.

בעת שהשתולל הקרב בתוך המעבר, הותקפו הצנחנים
על־ידי ארבעה מיטיאורים מצריים• שני המיסטריס
שבפטרול פנו ליירטם, אך במהרה הפכו נירדפים בעצ מם׳
כי הותקפו על־ידי ישישה מיגים, שנמצאו בחיפוי
גבוה. כעבור כמה דקות נאלצו המיסטרים לשוב לבסיסם.

כתקיפה זו נגרמו לנו 10 הרוגים — מתוך
34 שנהרגו בכל קרב המיתדה — 20 איש
נפצעו ושמונה משאיות הושמדו.
עוצמתו הכוללת של חיל־האוויר בקדש הגיעה ל־123
מטוסים, ומתוכם 53 סילוניים. חיל־האוויר המצרי מנה

נימעט ברוגע וותנווו
הטור הגושו״ן שד המחנים
וחדד מהיות •חיוה אחה
רק 99 מטוסי־לחימה׳ אך כולם סילוניים. אי־אפשר היה
לשלוח מטוסי־בוכנה אל המיתלה, ולכן הוצמדו אליו
בקביעות לפחות 20־ 30 אחוזים מעוצמת הסילונים של
חיל־האוויר.

ואמנם נשלח גדוד הטנקים הקלים של החטיבה שבע
(שעוצמתו היתד. פלוגה שלמה, ועוד פלוגה מוקטנת) אל
ביר־חסנה ותפס אותה בצהרי אותו יום 31.10 אבל
במהרה הושב צפונה, כי חששו שהכח המצרי ינוע מיז־רחה,
ומח״ט ״שבע״ הכין לו מארב ליד ג׳בל ליבני.

כנוסה למטוסי־להימה, הוקצו למיתלה כל
מטוסי התובלה של צה״ל. בכך חוסלה מראש
ולחלוטין כל אפשרות לתספק מן האוויר חדירות
עמוקות של שריון או של בוהות אחרים.

אידו וויו חמצויס...
ך* ל אותו יום קריטי, לא היה השיריון הישראלי
מסוגל להגיש סיוע מספיק ובזמן לחטיבה ,202
אילו הותקפה.
אפשרות זו לא היתה רחוקה ממימוש. עוד בליל
30*31.10 שקלו המצרים להוריד את השיריון דרומה, על
הצנחנים, אבל לבסוף חזרו בהם והוא נע מיזרחה,
מן המציבה והלאה, לתוך רדיוס־הפעולה היעיל של חיל-
האוויר, שלא איחר לנצל הזדמנות זו.

בכך עדיין לא פולק האיום; כי בכל רגע
יכול היה המפקד המצרי להחליט שמוטב בי
ישוב על עקבותיו וינוע דרומה, אל הטרך הנוח
יותר, ולתחום בו תרד יעילות חיל־האוויר הישראלי
ותגבר זו של המטוסים המצריים.
ודאי הדבר, שאילו רק היה השיריון מתחיל לנוע
ברצינות אל המציבה, היה כל צה״ל נזעק. חטיבה ״שבע״
היתד. מוצאת כולה מאבדעגיילה ודוהרת אל ביר־חסנה,
ומשם לכיוון המיתלה וחיל־האוויר היה מופסק תיכף מכל
משימותיו האחרות ומופנה כולו למטריה אווירית מעל
למיתלה ולתקיפת השיריון המצרי.
מאמץ משולב זה היה, קרוב לוודאי, לא רק מושיע
את ,202 אלא אף מחסל את כוח השיריון — אבל במחיר
כישלונו האפשרי של מיבצע קדש. זאת, משום שבנסיבות
האוויריות אשר תיארנו לא היתד. מלאכתו של חיל־האוויר
פשוטה או קלה, והוא היה נזקק למאמץ קשה,
ממושך וגם מרובה יחסית באבידות, עד שהיה ממלא
כהלכה את משימתו. חטיבה ״־שבע״ ,גם אם יכ לה
להגיע ללא קושי מיוחד עד למציבה, היתה
סובלת ביותר מקשיי אספקה ותחזוקה, שלא ניתן היה לה,
בשום פנים, להתגבר עליהם במידה הנחוצה, משום שציר
האספקה היחידי שיכול היה לשרתה כהלכה נ־שלט ונחסם
לחלוטין על־ידי הפקק המצרי באבדעגיילה.

הסחת־בוחות דרסטית וכלתי־מתוכננת זו,
כתנאים הבלתי-נוחים בם היתה מבוצעת, די
היה בה לעכב את מהלכו המחושב של קדש
ביממה, ואולי בשתיים.
במיגבלות המדיניות שחלו על המיבצע, היה עיכוב
כזה מונע ביצוע כמה מן המשימות החיוניות, או מפ ריע
את השלמתן. במיוחד מדובר בכיבוש הרצועה ושא־רם״אל־שייך.
בכך היה המיבצע כולו הופך כי־שלון ובי
זיון
חרוצים. אילו היה עבד־אל־נאצר הצעיר של 1956
מבין את היחס הישיר שבין אי־הצלחה צבאית מוחלטת
של ישראל ובין מעמדה המדיני, יש להניח שהיה מורה
לשלוח את כוח השיריון דרומה. אבל גם כך היה מהלך זה
קרוב להתממש, מפני שיקולים אלה או אחרים של
הפיקוד המצרי.

זו היתה ההזדמנות אשר יצר דיין במו
ידיו עבור המצרים להכשיל באמצעותה את
מיכצע קדש.

בינוז חידחאוויו
^ ך גם בלא שניצלו המצרים את האופציה הבלתי־צפוייה
שהכין דיין בשבילם, ולא היפנו את השיר־יון
אל המציבה, במקום לכיוון אבו־עגיילה, די היה ב־
״מהלך המיתלה״ ,כפי שתוכנן ובוצע, לגרום שיבושים
וקשיים חמורים לקדש ביכללו, ולרוב הכוחות והמא מצים
העיקריים שהופעלו במיסגרתו.
כבר הזכרנו כי עוצמת־האוויר שלנו ״נשאבה״ במידה
מוגזמת אל המיתלה. איזור זה נמצא במרחק 20 דקות
טיסה ויותר של סילונינו אז, ולכן יכלו אלד. לשהות

נדון אנו־עג־לה
ך סהת עוצטת־האוויר, נכי שהפרי* ,בכי זאת
\ 1ניתן היה, אילו החליטו כך, להטותה בן־רגע מן
המיתלד, ליעדים אחרים.

לא בן בוהות הקרקע. הסהתם על-ידי מהלך
המיתליה, או בגללו, לא ניתנה לתיקון במיג
בלות הזמן של קדש.

חנים) חותרת להתחבר עם הגדוד שהוצנח ליד מזלג־הדרכים,
ממיזרח למעבר המיתלה (נוסונזן במיצנח).
( )2חטיבת חי״ר 2המצרית נעה ותופסת, כמתוכנן מראש,
את מעבר המיתלה )3( .חטיבת השיריון המצרית (צח״ם•
)1חוצה את התעלה ונעה על ציר המרכז, ממנו )4( .היא
יכולה להמשיך לכיוון אבו־עגיילה או לרדת מצפון על
הצנחנים החשופים )5( .חטיבת שיריון 7של צה״ל
מוחדרת לעומק סיני 48 ,שעות לפני המועד המתוכנן.
מעל לצנחנים 10 דקות בילבד. השדות המצריים נמצאו
במרחק 2־ 5דקות טיסה בלבד.
כך, בעוד שמבחינה כמותית יכולנו להעמיד מול 30
מטוסי מיג־ 15 של המצרים 16 מיסטריס (שאר סילונינו
היו תת־קוליים, ולא יכלו להתמודד עם המיגיס) ,הרי
היחס הכמותי המציאותי הגיע לכדי 1:5או יותר לטו בת
המיגיס. בנתונים אלה, נקל לחשב כי גם אם הוצ מדו
כל המיסטרים רק למיתלה, לא היה ביכולתם לקיים
בקביעות אלא צמד אחד של מטוסים שם. אבל גם כא־שר
נמצאו מיסטרים בשמיים לא יכלו תמיד לעצור את
מטוסי האוייב.

חטיבת הצנחנים היתד. אז עוצבת החי״ר היחידה
בצה״ל, אשר היתד. אז בעלת רמת־ביצוע ומחץ־התקפי
ראויים לשמם.

לבן עצם שלילתה מן ה״אמצים הראשיים,
אל יעד שולי וחסר־חשיכות, היה כה בבר
כשלעצמה חטא שאין להכינו. בגזרות החיוניות
ובעיקר באבו-עגיילה נזקקו לחטיבה זו
כאוויר לנשימה, אכל הוטל עליה לשבת בחי
בוק-ידיים ולהתבזבז כתפקיד הגנתי מובהק,
הרחק מן המקומות שבהם הוכרע גורל המיב־צע
כולו.
בראש רשימת הגורמים אשר תרמו לכישלון שנחלנו
בעת קדש באבו״עגיילה, יימצא ״מהלו המיתלה״ .על
כך נרחיב במאמר הבא, וכאן רק נציין כי מחצית מעוצ־מת
הטנקים של חטיבה ״שבע״ הוסחה, ישירות או
בעקיפין, אל המיתלה. בכך נמנע מ״ישבע״ היכולת ליצור
ולקיים לחץ -ממושך ורציני על עורפו של מערך אבו־עגיילה,
ומסיבה זו לא נפרצו מתחמיו העיקריים ולא
נכבשו.
השפעה עקיפה אחרת של המיתלה לקילקול קרב אבו־
(המשך בעמוד )26

ואח תהיה המילחמה הבאה ישראל. בעוד שרבין
מדינות ערב את איו־טילי
הסקאד שלדים,
טען ויקטור שם־טוב
של הרפואה בישראל
הסכנות הכרוכות ב
לגבי
ביטחונה של
איים כי אם יממשו
מיהם להפעיל את
ייפגעו גם הם —
כי שירותי החירום
נערכים כבר לגבי
טילי הסקאד.
אולם לגבי האזרח הממוצע בישראל
גותרו הסקאדיס בבחינת שם מופשט, ש־כימעט
ואינו אומר דבר לגבי מהות הסכנה
הגלומה בהם. העורף הישראלי, שבשלוש
המילחמות האחרונות היה בלתי פגיע ומו גן
מפני אפשרות של פגיעה במטרות
אזרחיות, ניצב אדיש מול סכנת הסקא־דים.
איש לא טרח להסביר לאזרחי ישראל
מדוע מסכנים אותם כל כך טילי הסקאד.
חשיפה גלויה של הסכנה הגלומה ב-
סקאדיס יש בה אולי כדי ליצור אימה
וחרדה. עתונים זרים בחו״ל טענו לאח רונה
כי אם ישתמשו הערבים בטילי

** זה כמה חודשים מטילה סכנה חד־
־#ו שה את צילה האימתני על פני יש ראל.
זוהי
הסכנה של טילי הסקאד.
כשם שטילי המאגר האנטי־טאנקים הסובייטיים
הפכו לסימלה של מילחמת יום-
הייסורים. כד עלולים טילי הסקאד :2 1

פוך לסימלה של המילחטה הבאה. לא עובר
כמעט יום ששמותיהם של הטילים הטאק טיים
ארוכי הטווח, שסופקו על ידי הרוסים
לצבאות מצריים וסוריה, אינם
מוחדרים לתודעתו של האזרח הישראלי.
אפשר למצוא את שמותיהם, נתוניהם,
תיאורם ותיאור כושר ההרס שלהם, ב
ידיעות
ובמאמרי פרשנות המתפרסמים ב־עתונים.
הם הפכו לנושא העיקרי בהצהרותיהם
הפומביות של שרי ממשלת־יש-
ראל.
רק בשבוע האחרון עסקו גם ראש-
הממשלה, יצחק רבין, וגם שר־הבריאות
בנושא טילי הסקאד, ובסכנה שהם מהווים

טילי ה״פרוג״ ודממה ומימין)
קצרי הטווח, אותם הפעילו הסורים
כמילחמת יום־הפיפורים, לעומת
טילי ה״סקאד״ (למעלה ומשמאל)
שמספקת כרית־יהמועצות לסוריה
ומצריים, שהם בעלי מנגנץ הנחייה
מדוייק לטווחים עד 700 קילומטר.
ה״סקאד״ כמו ה״פרוג״ הוא נייד.

הסקאד שבידם כנגד מטרות אזרחיות בישראל,
עלולה ישראל לנצל את האופציה
הגרעינית שלה. הזוועה הכרוכה באפשרות
כזו, הופכת אותה לבלתי נתפ סת.
אולם דווקא משום כך חשוב להתמו דד
עמה׳ ולוא רק כדי להבהיר שהסיבוב
הבא של המילחמה לא יהיה בבחינת מה־

לומה מהירה, קצרה ואלגנטית שינחיל
צה״ל לאוייביו, בדי להחזיר לעצמו את
יוקרתו שנפגעה במילחמת יום־הכיפורים.

דור חדש
של הרס
^ הו ה״סקאד״?
!4ו זהו טיל טאקטי סובייטי בינוני,
שאורכו ב־ 13 מטר, משקלו כארבעה וחצי
טון ומהירות מעופו המירבית היא פי חמש
ממהירות הקול. הטווח האפקטיבי של הטיל,
המצוייר במערכת הנחייה מדוייקת
והנישא על גבי משגרים ניידיים, הוא כ־
700 קילומטר.
אם ירצו, יוכלו המצרים והסורים, להמטיר
טילי סקאד לעבר מטרות כמו תל־אביב,
חיפה, ירושלים וכל ישוב אחר ב ישראל.
עוצמת ההרס שיכול טיל כזה
לחולל במקום פגיעתו, בעיקר בריכוזים
עירוניים צפופים, עולה על כל פצצה
אווירית קונבנציונאלית אחרת שהשתמשו
בה אי־פעם במילחמה.
מבחינה צבאית טהורה מיועד הסקאד
לאו־דווקא כאמצעי להפצצת מטרות אז רחיות
בעורף, אלא כאמצעי פגיעה ברי כוזי
צבא, שארטילריה או מטוסים אינם
יכולים להגיע אליהם.
על פי נתוני מודיעין של הצבא האמריקאי,
היו כבר במילחמת יום־ה,כיפורים
מספר טילי סקאד במצריים. אולם הם
נמצאו שם בכמות מצומצמת מאוד וה פיקוח
על הפעלתם היה נתון בידי מומ חים
סובייטיים. על פי אחת הגירסות,
הפעילו המצרים את טילי הטקאד שבידם
פעם אחת בלבד במהלך המילחמה, כאשר
שני טילי סקאד נורו לעבר ראש־הגשר
שהקים צה״ל על פני תעלת־סואץ. אולם
עד היום אין כל הוכחה ברורה שאמנם
היו אלה טילי סקאד.
במילחמת יוכדהכיפורים ניסו צבאות
מצריים וסוריה להפעיל טילים טאקטיים
אחרים שהיו בידם. הסורים השתמשו ב טילי
הפרוג הבלתי מדוייקים •,שטווחס
כ־ 70 קילומטר. המצרים הפעילו בימים
הראשונים של המילחמה טילי קלט ש נורו
ממפציצים מגביהי־טוס.
אולם אין שום מקום להשוואה בין טילי
הפרוג והקלם, לבין טילי הסקאד. ה־סקאדים
שייכים לדור שונה לחלוטין של
טילים והסכנה שבהם עולה לאין שיעור
על זו שבטילי הפרוג.
כוח ההרס של כמות מרוכזת של טילי
סקאד המשולחים לעבר ריכוז עירוני,
שווה בעוצמתו להפצצה מאסיבית ביותר
של מפציצים כבדים, מהסוג שהחריבו
ערים שלימות באירופה במילחמת־העולם-
השנייה. ההבדל הוא רק בכך שנגד ה מפציצים
ניתן להתגונן, באמצעות מטוסי
יירוט או הגנה אנטי-אווירית. נגד טילי ה-
סקאד, הטסים במהירות של 5מאך, אין
כימעט מה לעשות.
אין כל ספק טילי הסקאד הם הנשק
המשמעותי ביותר שסיפקו הסובייטים ל צבאות
מצריים וסוריה מאז מילחמת יום-
הכיפורים. והם סיפקו אותם בכמויות ה מצביעות
על הכוונה להשתמש בהם ב-
מילחמה הבאה ולא להחזיקם כאמצעי איום
והרתעה בלבד.
נוכח אספקה מוגברת זו של טילים
אלה, נשאלת השאלה: למה הם מיועדים ן

לשבש א ת
גיוס ה מי לו אי ם •
ף• תנאים הקיימים בחזיתות שבין
^ ישראל למדינות־ערב, אין שום מש מעות
ממשית לטילי הסקאד כאמצעי
טאקטי צבאי. אין בכוחם של טילי ה־סקאד,
אפילו בכמות גדולה, להכריע קרב
או מערכה.
משום כך סביר יותר, שהם רוצים לנצל
את טילי הסקאד לשם פגיעה בעורף האזרחי
שבעומק ישראל. הפצצת מטרות
אזרחיות בעורף עלולה להיות מהלומה
מוראלית ופסיכולוגית, ולגרום גם לאבי רות
רבות בקרב האוכלוסיה האזרחית.
אבל שוב, ספק אם מפקדי צבאות ערב
מאמינים בעצמם שמהלומות מסוג זה עשויות
להכריע את גורל המילחמה.
ברור להם שאם ינסו לפגוע באמצעות
טילי סקאד במטרות אזרחיות, הם חוש פים
גם את עריהם ואת אוכלוסייתם האז רחית
לפגיעות נגדיות מצד ישראל, הע לולות
לשבור באותה מידה את מוראל
העורף האזרחי במדינותיהם.
קשה להניח, שרק לצורך ניסיון של
שבירת מוראל העורף האזרחי, יחשפו

מיוחמת העול ה־ :2העיר האומנית האנובו אחר ההפצצות
מצריים וסוריה את עצמם לתגובות העלולות
להיות מכאיבות להם פי כמה.
אם בכל זאת משליכים צבאות מצריים
וסוריה את יהבם במילחמה הבאה על טילי
הטקאד, המסופקים להם ביד נדיבה, ניתן
להסביר זאת על סמך הלקחים שראשי
צבאות אלה הפיקו ממילחמת יוכדהכיפו־רים.

ניסו המצרים והסורים לנצל את
גורם ההפתעה במילחמה עד הסוף, ולהפכו
לגורם המכריע, היה זה רק משום שהיה
ברור להם כי הם חייבים להשיג הישגים
לפני שיגויים מערך המילואים של צה״ל.
רק טבעי הוא שלאור לקחי מילחמת
יום־הכיפורים, יחפשו המצרים והסורים
דרכים חדשות ואמצעים חדישים, על מנת
׳להתמודד עם הבעיה העיקרית שלהם:
כוחו העיקרי של צה״ל — המילואים.
נראה שלפתרון בעייה זו הם מנסים
להשתמש בטילי הסקאד.

סכנ ה ו שמה:
גזים
ךאצ רי ף להיות מומחה צבאי על
/מנת להבין שבמילחמה הבאה שתים־
רוץ, תהיה המשימה העיקרית של צב־אות־ערב,
לשבש ככל היותר את גיוס
מערך המילואים הישראלי. סביר להניח,
שבמקום לרכז את המאמץ העיקרי שלהם
על פריצת קווי החזית ועל כיבוש שטחים
בשלבים הראשונים של המילחמה, יפנו
המצרים והסורים את עיקר מאמציהם ב־מילחמה
הבאה למנוע את גיוס המילואים
ואת גיבוש הכוחות בעורף.
מטרה מעין זו ניתן להשיג בכמה צורות.
כך, למשל. יכולים המצרים והסורים
לנסות ולפתוח את המילחמה באמצעות
התקפה אווירית מאסיבית לא על כוחות
צה״ל בחזיתות, אלא דווקא על העורף.
תקיפת עורקי-תחבורה, אמצעי תיקשורת,
מרכזי ערים ומקומות ריכוז אפשריים של

כוחות המילואים, אפילו במחיר של אבירות
כבדות לחילות־האוויר שלהם, עלולה
להיראות להם ככדאית על מנת לשבש את
גיוס המילואים.
מבחינה תיאורטית יש בידי המצרים וה סורים
אפשרות לנצל למטרה זו גם כלי-
נשק לא קונבנציונאליים. אין זף סוד ש עוד
לפני מילחמת ששת־הימים היו בידם
האמצעים שיכלו לאפשר להם, למשל,
לוחמת־גזים בהיקף נרחב.
ואומנם, בשלב מסויים במילחמת ששת־הימים,
נראתה אפשרות השימוש בגזים
על־ידי הצבא המצרי, כאפשרות ריאלית
ביותר. לצורך זה הוחשו אז בבהילות ל ארץ
מחו״ל אמצעי התגוננות אלמנטריים
מפני התקפות גז.
למרות שבמילחמה האחרונה, על אף
כל החששות, לא השתמשו הערבים בנשק
הגז שבידם — וזאת על אף העובדה ש-
במילחמת תימן לא היסס הצבא המצרי
להשתמש בגזים — נערך צה״ל גם לקראת
סכנה מעין זו. איום הגז לא מומש ב־מילחמת
יום־הכיפורים, אולם אין כל ערו בה
שלא ישתמשו בו במילחמה הבאה.
האיום ששימוש בנשק זה עלול להיות דד
סיטרי, וכי אם ישמשו ערי ישראל מטרה
להתקפות גזים עלולה גם ישראל להש תמש
בלוחמה מסוג זה, אין בו כדי להר תיע
את הערבים. לגביהם אין שימוש
נגדי בגזים עלול לסכן את הפוטנציאל
הצבאי.
אולם בעוד שקיימת סבירות נמוכה למדי
שהערבים ישתמשו בכלי־נשק בלתי
קונבנציונאליים כמו לוחמה כימית או
בקטריולוגית, הרי שימוש בטילים טאק טיים
נושאי ראשי־נפץ קונבנציונאליים,
עלול להיראות בעיניהם סביר ביותר.
זוהי למעשה המשמעות האמיתית של
הדיבורים החוזרים ונשנים מצד מנהיגי
ישראל על סכנת טילי הסקאד. כולם
יוצאים מתוך ההנחה כי מטרת ארסנל
הטילים החדש המצטבר והולך בידי מצ ריים
וסוריה היא לפתוח את המילחמה ה
באה
במהלומה מוחצת של העורף, מה לומה
על הבית ממנו עתיד לצאת חייל-
המילואים אל החזית.
נכון שכל כמות של טילי סקאד שתהיה
בידי צבאות ערב, אין בה כדי למנוע את
גיוס המילואים של צה״ל. הם יבולים רק
לשבש את הגיוס׳ להקשות עליו, וגם לפגוע
במיספר ניכר של חיילים פוטנציאליים.
כאן נכנס לתמונה גם הגורם הפסיכולוגי.
לגבי החייל הלוחם בחזית יבולה עצם
הידיעה שהעורף חשוף לפגיעה, לפגוע
במוטיבאציית הלחימה. לגבי חייל המילואים,
הנמצא עדיין בעורף, והרואה מס ביבו
בתים קורסים, רחובות בוערים ואל פי
נפגעים, עלולה להיות לכך השלכה
חמורה יותר. רק טבעי שאיש מילואים
כזה, הנקרא להתייצב ליחידתו, ידאג קודם
לגורל משפחתו אותה הוא משאיר בעורף,
בטרם יצא אל החזית. מנהיגי מדי-
נות־ערב עלולים לכן לצאת מתוך הנחה,
שפגיעה מאסיבית בעורף האזרחי עם
פתיחת המילחמה, יש בה כדי להשהות
במידה ניכרת את גיוס מערך המילואים.
איום זה עלול להיות בבחינת חרב פי פיות.
רק לפני שבועות מיספר טען ה פרשן
הצבאי של העתון הלבנוני אל־דוסתור,
שלנוכח האיום שמהווים טילי
הסקאד על ישראל, עלולה ישראל ליזום
מיתקפה ׳מונעת תוך ניסיון להלום במהלומה
הראשונה על מקומות הריכוז של
טילי הסקאד, כדי להוציאם מכלל פעולה
עוד לפני שהערבים ינסו להשתמש בהם.
גם אם תצליח מיתקפה מונעת מעץ זו
ביוזמת ישראל, ספק אם היא תוכל לחסל
את כל טילי הטקאד שבידי צבאות־ערב
ולמנוע אספקה מחודשת ומהירה של טי לים
כאלה מצד ברית״המועצות.
מי שחושב על כן, לגבי המילחמה הבאה׳
במונחים של ״זבנג וגמרנו״ ,נצחון
צבאי מוחץ, או השמדת צבאות־ערב, חייב
לראות גם את הצד השני של המטבע,
זהו הצד של ערים עשנות, הרם וחורבן
ופגיעה קטלנית באוכלוסיה האזרחית.

עלבון גיזע!? ה גו ר ה שר אוני? שם־חיבה?
סיגנוו רבוש? סיגנון דינוו? סיגנון התנהגות?

ך* יא לבושה טיפ־טופ, על־פי מיטב
( ן האופנה האחרונה. לא זו של הבורדא.
אלא זו של הרחוב. ומה שהיא עוד לא
יודעת על אופנה, היא מעתיקה מהחב רות.
היא
מוציאה את מרבית משכורתה החודשית
— אם לא את כולה — על קניית
בגדים, וקונה אותם בעיקר בחנויות ה מובחרות,
ולבן גם היקרות ביותר. היא
תמיד מאופרת — בחום הקיץ ובצינת
החורף. אך למי שמיטיב לראות, ברור
כי לא פעם בא האיפור להסתיר פגמי־עור
בלבד, ולא פעם הוא מופרז ומרושל.
היא התיכה — בכך אין כל ספק. אינך
יכול שלא לנעוץ מבט עורג במחשופים
הנדיבים, במה שמעל ומעבר להם, וב עיקר
במה שבתוכם.
ובכל, מהו הדבר המייחד אותה משאר
החתיכות ברחוב, מהי אותה תכונה מיוח דת
ומסויימת, הגורמת לך להפנות אחריה
את הראש ולהפטיר, בגיחוך ובזילזול :
״איזו פרחה!״?

לשם־גנאי לספרדים, פרח של בחורה ; הגיר-
סה הישראלית למושג האמריקאי ״פריק,״
בפירושו בעגה אמריקאית ״יוצא־דוסך או,
פשוט, מושג הלקוח מן׳השפה הערבית
(פרגית, בערבית, פרחה).
״זה מונח מערבית, אני חושבת,״ אומ רת
השחקנית חנה מילאת .״אני עצמי לא
משתמשת במונח הזה.״
או, כפי שאומר עורך־הדין גבי :״זה

ח תיכ ה פ חו ת
או יותר

ך* מונח, השגור כיום בפי כל כימעט,
ן 1הוא חדש, יחסית, בשפת־הרחוב ה ישראלית.
יש שהוא חדש להם לחלוטין,

1גם אשכנזייה ;55

ד ל 1ד ד הוא טוב בשביל פרחה.
1-114 היא שוכבת סם גברים
ללא אהבה• בחורה שעומדת עם שורטס
ברחוב ועוצרת טרמפ, זאת פרחה,״ אומרת
רונית רוזנטל, תלמידת שמינית.

1פרחה, וגס אשכנזי יכול להיות פרך,״
1אומר דן בן אמוץ ,״אס הוא חבר
בליגה להגנת זכויות האשה וחרותה.״

בפעם הואשונה

שאני שומע את המילה הזו,״ אומר
מרסל, המלצר הוותיק של קפה כסית.

1מתפופות

| שקופצת ממקום אחד לשני ובכל פעס
אפשר לראות אותה במקום אחר,״ אודיזנגוף. מרחוב עמוס
סחה

יש המכירים אותו שנים אחדות, אך אף
אחד מאלה שנשאלו אינו מכיר אותו יותר
משבע שנים.
גם מקורו של המושג אינו ברור, ולכן
קיימות כמה־וכמה סברות וגירסות בקשר
אליו. האחת טוענת כי, פרחה׳ הוא שם־
התואר בו מכנים אסירים בבתי־הכלא את
החתיכות, ומקורו מהמילה ״פרח.״
אחרת טוענת, כי מקורו של המושג
בצבא, משפת החיילים, אשר מתוכה נולדות
מרבית המילים החדשות בשפת־הרתוב
של ישראל. כאן, גורסים, מקורו של ה מושג
בשם המרוקאי פרחה (פא דגושה),
והוא מתייחם במישרין לבנות עדות־הממרח,
ובייחוד *מרוקאיות שבהן.
גירסות נוספות? בבקשה. צודת־נקבה

מתייחס לבחורה שהמוצא שלה מעדות
הממרח, חתיכה פחות או יותר.״
״ אני,״ או מר יו סי סעיד. עובד־סטייקיד,
תושב אים־אל-פאחם ,״שמעתי שפרחה
זה בחורה טובה, בחורה נחמדה. זה כמו
פרח פתוח, שהגבר מסתכל על הפרח אז
הוא מקבל מצב־רוח מזה, והוא רוצה
לתפוס את זה ולנשום מזה, למה שיש לזה
ריח טוב.״
בסך הכל, מסתבר, מיספר הדיעות או דות
המושג ״פרחה״ ,מקורו ותוכנו, הוא
בערך כמיספר האנשים העוברים ברחוב
הישראלי. לכל אחד מהם יש מה לומר,
הסתירות בין הדברים אף הן רבות, אך
בכל־זאת עולה מתוך הדברים השונים
תמונה, שיש בה מכיים־משותפיס רבים.
האופנה הפרחאית, למשל. זו מתבטאת
היום, בעוד קיץ, בנעלי־פלטפורמה גבוהות,
מכנסי־ג׳ינס מתרחבים, וחולצות-
טריקו חשופות גב, רצוי ללא חזיה, ה חושפות
לעיתים גם נתח נכבד מן החזה
עצמו, לעין השמש והמעריצים.
ויש גם דיבור פרחאי, שהוא דיבור
מתמשך, כשהדגש בו הוא מלרע, כלומר
על סופה של המילה. והדיבן ר כולו מלווה
בתנועות־ידיים מוגזמות.

ז רו ק ה
ומת רו ממת
ף יש פרחה אשכנזיה ופרחה ספר !
דייה, אך גם בעניין זה חלוקות הרי עות,
כמובן. הרוב טוענים כי פרחה יכולה
להיות רק בחורה שמוצאה מעדות המיזרח.
אחרים, חיילים בעיקר, טוענים כי באו־

בל א חד והפר
המסקנה של מיש!

ך711141 1
11-1111/ - 1י
ספרדי, שאפשר
אומרת תהילה,

בחורה שלא סושה שוס
דבר, ושהנזוצא שלה הוא
לראות עליה תיכף מה היא,״
שלא עובדת ולא לומדת.

ך 1מאמינה לכל דבר, הו־
1ן׳ ל | 1
1111 1 1 1 / 1 /לכת עם כל מי שמציע
לה. כל מה שמעניין אותה זה בילויים, בגדים
ולעשות רושם,״ אומרת הספרית איב לוי.
ביטוי מרוקאי
לאחת שהוא פרחה,״ אומרת סס,
שהיא אחות בבית־החולים הדסה,

תה מידה שיש פרחה ספרדייה, יש גם
פרחה אשכנזייה, וכי ההבדל ביניהן מת בטא
רק• בצבע העור ובמיבטא.
במילון לעברית מדוברת מוגדר המושג
פרחה, כד :״תואר לנקבה, כינוי־זילזול
לעלובת־נפש מכוערת.״
אפילו באיות המילה פרחה קיימות גיר-
סות שונות. יש הכותבים פ־ר־ח־ה, אח רים
מעדיפים בכ׳ (פרכה) ,ואילו המהדרין
כותבים ״פרעכה,״ בלשון האידיש.

מסתובבת

פשוטה שלא עושה רושם הכי
י י /י טוב, שאם מסתכלים עליה אז
יודעים מי היא,״ אומרת משוטרת מלי.

בדרך־כלל להצעות לא
סתם פרפרית,״ אומרת

לא קלאסה
דע שזה לא זה. יחסים עם פרחה
זה עניין זמני,״ אומר אילן טופר, קבלן.

ה ש לו ־ זזהי
ל ברחוב דיזנגוף
דעת, קל להסתדר איתה,״ אומר דני ברכה.

״פרחה זאת בחורה שנראית בסדר
גמור,״ אומר רוסי פרישברג, כתב לענייני
כלכלה של שידורי־ישראל ,״עד שהיא
פותחת את הפה...״
או, כדברי השחקן והזמר שמעון ישר אלי
:״פרחה זה בערך כמו צ׳פצ׳ולה, אבל
הרבה יותר דומה.״
וגם לתלמידות השמיניות יש מה לומר.
״זאת בחורה עם דיבור זול, נראית זרוקה,
מתרוממת,״ אומרת אורלי פנחס .״היא
מוכנה לשכב עם כל אחד, עם כל מי שבא
לה,״ אומרת אירית קפח.
ואולי קלע לעניין דווקא בעל-הסטייקיה
שמואל רוסו, שטען :״פרחה זה פרחחית.
פרחה זו אחת כמו שעומדת בכביש. היא
צריכה להיראות קצת רזה, חיוורת, עצבנית
בידיים. לבושה מיני או מכנסיים. יש פר־חות
מכל המינים, אשכנזיות וספרדיות.
״המילה פרחה זה כמו אופנה. זה הכל
מילים של שבת. היום נכנסת המילה פר חה,
מחר היא יוצאת ובא משהו אחר.״

ספרדייה

פרחה, מילת־גנא
שהודבקה לבחורה
מעיירות־חפיתוח,״ אומר יוסי שילוח, שחקן.

שוק ש חור בחלוקלבז
כחולה פרטי, והוכנס למחלקה.
טיפולו תרמו כסף לאגודות עותומניות
״יחד עם זה, אישפוזם של חולים יותר
קשים נידחה בחודשים ארוכים, משום
שאין עבורם די מיטות״.
תוצאות החקירה הזו מהוות כתב־אישום
חמור כנגד שר־הבריאות וחבר־עוזריו,
המגלים אוזלת־יד מדהימה ומוחלטת בני הול
ענייני משרדם.

שימוש פרטי
בכספי ה אגודו ת
פני למעלה משנה, הגיע לבית/החולים
הלל יפה מבקר פנימי של
מישרד־הבריאות. הוא גילה שמיספר מנה־לי-ימחלקות
הקימו אגודה עותומנית, ש-
נירשמה בחוק. מטרותיה המוצהרות היו
׳תמיכה כספית בהשתלמויות רפואיות, וכל
פעולותיה הכספיות בוקרו על-ידי רואה-
חשבון.
המבקר דיווח על־כד למננ״ל מישרד-
הבריאות, הפרופסור ברוך פדה, וציין ב
שונות
שהוא עמד בראשן וכי הוא, אי שית,
לא קיבל כסף — רק אז התעורר
פרופסור פדה לפעולה.
הוא הקים ועדה מיוחדת, שעליה הוטל
לברר אם יש מקום לקיום אגודות עותו מניות
של מנהלי־מחלקות בבתי־חולים,
ואילה סייגים חמורים יש להטיל עליהן,
כדי שהמנהלים לא יוכלו לעשות בכספי
האגודות שימוש לרעה.

תו רי -ה חו לי ס
נו שאים רווח
ך* קידת העולם הזה גילחה, כי החפ־
| 1תנה הממושכת לניתוחים, לפעמים
כדי שישה חודשים ויותר, משרתת אינטרסים
של מספר רופאים־מנתחים.
שינוי נוהלי רישום התור לניתוחים,
עשוי לצמצם בצורה דרסטית את פרקי-
הזמן שאותו נאלצים להמתץ אלה הניד
קקים לניתוחים

מנהל ד״ר פלבניק

ד״ר יעקוב

לא יודע כלום

יודע יותר מדי

(?המשך מעמוד )13
״אני בטוח שגם פרופסור מן יודע זאת״,
המשיך מנהל בית־החולים .״אבל מה יכול
היה לעשות? המצב העובדתי הוא, שמנהל
מחלקה ״חזק״ יכול להורות לציוותו לא
לשתף פעולה עם מנהל בית־החולים שלהם.
הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. וה־מסוכנים
ביותר ביניהם, הם אלה שמכהנים
בתפקידיהם כבר שנים רבות ברציפות.
הללו מקדישים את מלוא מירצם וזמנם
לפרקטיקה פרטית, בעוד שאין להם פנאי
לעקוב אחר חידושים בתחום הרפואה. ה מומחיות
היחידה שלהם היא מציאת ש טות
כיצד למרר את חייו של מנהל בית-
החולים.״

אנו מציעים למישרד-הבריאות לבדוק
את כל רשימות החולים שאושפזו השנה
במחלקות כירורגית ב /אורטופדית, ילדים
ונשים, ולברר אצל אותם חולים אם היה
קשר כספי כלשהו ביניהם לבין מנהל-
המחלקה בה אושפזו.

מחל קו ת ב תי ה ״ ח,
מ מל כו ת פר טיו ת
ךםד״ר פינחס קורן שהיה, עד
^ לפרישתו לגימלאות, מנכ״ל בית-
החולים ביילעסון, ניסה ללחום בתופעה
זו, אך ניכשל.
בחוג ידידים, התבטא ד״ר קורן :״בעיני,
מנהל־מחלקה בביודחולים, המציף את
מחלקתו בחולים פרטיים, ולצורך הטיפול
בהם נעזר •בצוות של ביודהחולים וב־מיכשור
היקר של בית־החולים, דומה ל קברניט
מטוס. כזה, הלוקח מנוסע שממהר
לדרכו סכום נוסף כדי להעדיפו, ומשלשל
את הכסף לכיסו, ומשאיר מאחור, בגמל־התעופה,
נוסע אחר שהיה אמור לטוס
עימו, אך לא היה לו די כסף לשחדו.
״כשם שכל הברד, מתוקנת לא תסבול
התנהגות כזו של טייס, כך אין לסבול
התנהגות דומה מצד מנהלי מחלקות בבתי־חולים,
הנוהגים במחלקותיהם כאילו היו
רכושם הפרטי, ואף מגדילים את רכושם
הפרטי בד־בבד.״
החלטנו לבדוק ביסודיות מה מתרחש
כיום בין כותלי בית־החולים הלל יפה.
בחרנו בבית־חולים זה מאחר שרצינו לב רר
אם אחרי שמנהלו הקודם, ד״ר חיימוב,
אולץ לפרוש, החל מישרד-הבריאות עוקב
אחר הנעשה במוסד רפואי זה.
בשבוע שעבר ביקרנו בבית־החולים
שלוש פעמים. ניהלנו שיחות ארוכות עם
הרופאים הצעירים, עם צוות האחיות ועם
אנשי המנגנון.
כבר בביקור הראשון נדהמנו, מעוצמת
ריגשות המרירות האוכלים כל חלקה טו בה
בקרב עובדי בית־החולים הזה.
אמר אהד הרופאים הצעירים (שמו
שמור במערכת) :״כואב לנו שהציבור
אינו מבין אותנו. אנו עובדים קשה, ב תנאים
כימעט בלתי־אפשריים, ומקבלים
משכורת מגוחכת. בציבור חושבים שכל
הרופאים ״עושים זהב.״ צריך למקד את
הבעייה על הנושא המרכזי — מנהלי-
המחלקות.

״לי כואס לא פחות מאשר לכל אזרח
יאחר, כאשר עלי לטפל בחולה
מפונק, ואני יודע שהתור לאיש•
פוז הוקדם. ברור לי שהוא שילם
למנהל המחלקה אלפיים לירות
2 2י

רופאים ואחיות אחדים מסריו
כידינו רשימה של חולים פרטיים
שהועדפו באישפוז.

המחלקה הכירורגית כ׳ של ״הילל יפה״
רשימת מועדפים־באישפוז
הערותיו כי אין כל הוראת־חוק או נוהל
פנימי, האוסרים על מנהלי־מהלקות להקים
אגודה עותומנית ולאסוף תרומות.
המנכ״ל פירק את האגודה, משום שלא
ראה טעם בפעולתה כאשר כבר קיימת
באותו בית־חולים עצמו, אגודה ותיקה
ומכובדת בשם ״שוחרי בית־החולים הלל
יפה.״
בזה נסתיים העניין. אך אילו התייחס
המבקר הפנימי לתפקידו ביתר רצינות,
אילולא הסתפק בביקורת שיטחית, היה
מגלה בוודאי מיספר עובדות תמוהות.
רבים מבין החולים שתרמו כספים ל אגודה׳
אולצו לתרום סכומים בסדר גודל

לא תמיד מעוניינים רופאים•
מנתחים שהתור לניתוחים יקטן,
ויש להם סיכות טובות לכף.
לפעמים, אי־ביצדעו המיידי של ניתוח,
אין בו כדי לסכן חיי חולה. החולה יכול
״לחיות״ עם בעייתו עוד חודשים רבים.
כאלה הם למשל ניתוחי בקע (שבר),
פרוסטטה, עיניים וכדומה. הבעייה היא,
כמובן, בכך שעד למועד הניתוח יתייסר
החולה בכאבים קשים.
כעבור חודשיוזודשיים של המתנה, מגיע
החולה למסקנה שיש ביכולתו לקצר את
תקופת סיבלו. אחר ייעוץ רפואי סרטי,
תמורת תשלום מתאים, יוקדם תו ת ו-

וא תמיד מעונ״ניס הנאים מנתחים
שהתוו לניתוחים יקטן. יש להם
סיבות טובות מ ן .
של אלפי לירות. זאת, נוסף לסכומי־הכסף
ששילמו למנהלי המחלקות באופן פרטי.

רישומים תמימים של נסיעות
להשתלמות בחוץ־לארץ, היו למעשה
נסיעות בילוי של מנהלי-מחל-
קות בליוויית נשותיהם, אשר עשו
בכספי האגודה כאילו היה זה כספם
הפרטי.

ואולם, לא רק המבקר הפנימי התרשל
בתפקידו. אשמתו של פרופסור פדה חמו רה
לא פחות. לאחר שדווח לו כי מבחינה
חוקית אין מניעה להקים אגודה כזו, וגם
לאחר שהגיעו לאוזניו ידיעות כי אגודות
דומות של מנהלי־מחלקות צצות כפטריות
אחר הגשם בבתי־חולים שונים נוספים,
הוא לא נקף אצבע כדי לחסל תופעה זו.
רק בשבועות האחרונים, אחרי שפרופסור
הוכמן יניסה לטעון כי החולים שב
בעייתו
תיפתר בהקדם. לכן יובן, מדוע.
תור מתמשך לניתוחים, לא תמיד מזיק
לאינטרסים של מנתחים מסויימים.
חולים שאין ביכולתם לשלם לרופא,
או שאינם מעלים על דעתם כי ניתן לשחד
תפא, ממתינים לתורם חודשים ארוכים.
אותם חולים נדחים, לא־פעם, גם בהגיע
תאריך הניתוח. כך אירע גם לציון מנטין
ולנתן עזר. שניהם, בתאריכים שונים,
התייצבו בבית-החולים בהגיע תורם לד,מ-
תה, אך שם נאמד להם כי עוד בבוקר
אותו יום, נשלחו לבתיהם מברקים ובהם
ניקבע להם תאריך חדש, מאוחר יותר.
אם מישרד־הבדיאות אינו מתפוץ להוליד
שולל את הציבור הרחב ולחפות על
מעללי רופאים בכירים — חובה עליו לנהל
חקירה יסודית ומקיפה במיספר מחל קות
בבית־ההולים הלל יפה.

כיוון שהמדובר הוא בתחום כה רגיש
כתחום הרפואה, חייב מישרד־הבריאות לברר,
כיצד הצליח אחד ממנהלי־המחלקות,
ד״ר יעקב ארווין, לצבור תוך שנים מוע טות
רכוש רב ונכסים. במשכורתו בלבד
אץ, לכל הדעות, כדי להסביר את שיגשוגו
הפיננסי המדהים.
במיספר מחלקות בבית-החולים נערכו
ניתוחים שאינם בתחום ההתמחות המוגדר
של אותה מחלקה. מנהלי־המחלקות ביצ$
אותם לחולים פרטיים. אחרי הניתוח אוש פזו
החולים, באופן פרטי, במחלקתו של
מנהל־המחלקה.

ידי מגהל
ביה״ ח כבולו ת
ך* ״ר פלכניק, מנהלו בפועל של בית ן
החולים, לא יכול היה לשוחח עימנו.
היו לו הוראות שלא לשוחח׳ אלא בהסכמת
דובר המישרד, אך הסכמה כזו לא ניתנה.
ד״ר פלבניק, חבר קיבוץ רמת־השופט
אמו מסוגל, למרות רצונו הטוב, לפקח
ביעילות על מנהלי-המחלקות. הוא זוכר
היטב מה אירע לקודמו, ד״ר חיימוב, שני סה
לחסל את נגע ההעדפה באישפוז ואולץ
לבסוף לפרוש.
הוא גם אינו יודע כל מה שיודעים
הרופאים הצעירים, בדבר נוהלי קבלת
חולים פרטיים על־ידי מנהלי־המחלקות.
הגוף היחידי שיכול היד, להיות לו לעזר
בכך, הוא כמובן מישרד־הבריאות. אילו
שיגר לבית־החולים מבקרים פנימיים מדי
סרק־זמן סביר, היתד, נוכחותם מורגשת
היטב במחלקות.

אכל מישרד-הכריאות מקיץ מתרדמתו
העמוקה, בבהלה, רק כאשר
מתעוררת זעקה ציבורית.
וגם אז מנסים ראשיו למצוא להם
שעיר-לעזאזל, בדי שהם יישארו
תמיד טהורים.
הפעם, שיטה זו לא ״תעבוד.״
נושא השחיתות־ברפואה בישראל הוא
חמור עד מאד, אפילו בקנה־מידה ישראלי.
לא נרפה מנושא זה. כל אותם אינטרסנטים
הנאלצים עתה להרכין ראש, המקווים
כי הזעם הציבורי יפוג וישכך, משתעשעים
בתיקוות-שווא.
אנו נחזור ונטפל בנושא זה שוב ושוב,
עד שיבוא על תיקונו, כמקווה.

(כתבה אחרונה בסידרה)

במדינה
(המשך מעמוד )14
יכלה לחולל שינוי של אמת. מוטי אשכנזי
צדק לגמרי כאשר קבע שחוץ ׳מכמה הי*
לוטים אישיים, לא ׳נשתנה דבר.
אולם הפעם נפלו דבריו על אוזניים
ערלות. הצעירים, עקרות־הבית, החיילים
המשוחררים, שנהרו להפגנותיו לפני עש רה
חודשים, ושהטילו את מוראם על רא שי
השילטון, נשארו השבוע בבית. ממשלת
רביו לא הזדעזעה.
כדי לשנות באמת את יסודות החברה
הישראלית, דרוש כיום יותר מאשר הפ-
גנת־יחיד של איש תמים.

נראה כי מה שהרגיז את שמיר לא
היה השיר אלא העובדה שהרדיו הממלכתי
מניח לאדם כמו יעקב אגמון, שדיעותיו
שונות משל שימיר, להפיק תוכנית־רדיו
בלתי שיגרתית. אמר השבוע אגמון, מפיק
ומנהל תיאטרון :״זוהי מילחמה אישית
מצד שמיר, הקשורה אולי בעובדה שב היותי
מנהל התיאטרון הקאמרי סרבתי
לעלות שם מחזות שהוגשו לי על־ידו.
״שום דבר לא השתנה בהשקפת עולמו

די עו ת
הא־גקוו־זיטזר עוד התרסוו
קגאת-המופדיס
ש 7משח שמיד
מרמה גיחוך
שתי משמעויות יש למילה ״שמיר״
בשפה העברית. זהו שמה של אבן יקדה,
שקופה וזוהרת וגם שמו של קוץ חד,
יבש ודוקרני.
בשעתו נחשב משה שמיר ליהלום של
הספרות העברית החדשה. אולם מאז הח ליף
את הספרות בעסקנות פוליטית שו ביניסטית,
שינה את עורו הפוליטי ומאיש

חשודה פני לנדס
300 לירות
הבולשביקית של שימיר. המטרה אולי היש-
תנתה אבל לא האמצעים. אם הייתי מנהיג
ערבי ומשה שמיר היה מושיט לי את ידו
לשלום — הייתי סופר אחד־כך כימה אצ בעות
נותרו לי ביד.״

מי שפ ט
רקלגבריםמעל 60 אחרי עצרה ואישתו בניהול
חשוד שלמה מדם
היא בהריון!״
השומר הצעיר הפך לאחד מנביאי־השקר
שי ארץ־ישיראל השלימה, הוא דומה יותר
לדרדר.
׳מחקרים פסיכולוגיים הוכיחו כבר שכל
מיליטאנטיות, שמאלנית או ימנית, כרוכה
בחוסר-יסיובלנות, בדיעות קדומות ובאמו נות
טפלות. זה מה שאירע גם למחבר
מלך בשר ודם ופרקי אליק. מרגע שהציב
את עצמו בקצה הימני של הקשת הפו ליטית
בישראל, הוא הכתיר את עצמו>.ם
בתואר האינקוויזייטור הראשי של התרבות
בישראל. כל מה שאינו תואם את דיעותיו
הוא פסול בהשפעה, ומי שמשמיע אותו
ראוי לסקילה ולשריפה.
לפני שבוע יצאה חמתו של הסופר, ש אבד
לו מקור היצירה, על תוכנית הרדיו
הפופולארית בירה ומצב־רוח. השבוע
דן ברותחין, במאמר שפירסם במעריב,
את תוכנית הרדיו, על פי קטע מפממון
שהיגיע לאוזניו, על פי הודאתו, ושנשימע
לו כמטיף לשנאת העליה, רחמנא ליצלן.
שיטות בולשביקיות. שמיר לא היה
צריך יותר. מיד תבע ״להסיר את איצ־טלת
הממלכתיות מן ׳הבירה ומצב־רוח׳ז״
ולהפקיד על תוכניות הרדיו־ד,ממלכתי
״אנשים שיש להם קצת יותר הבנה, קצת
יותר כישרון, קצת יותר השכלה וקצת
יותר אחריות.״
הבדיחה בכל הפרשה היתד. שהשיר, ש נכתב
בידי דן אלמגור, לא היה כלל נגד
העליה, אלא נגד יחס הציבור בישראל
כלפי העולים החדשים• הוא בוצע לראשונה
במופע של עובדי מישרד־הקליטד.
בנוכחות שר־הקליטה הקודם, נתן פלד.
הוא נראה מתאים כל-יכך למטרות קליטה
עד שעובדי מישרד־הקליטה המליצו להש מיעו
בכל הארץ•
העולם הזה 1936

מעקב של 4חודשים,
הימישטרה נבר ()34
( ,)23 שהיו שותפים
בית־בושת לקשישים

פני לנדס הרימה את שפופרת הטלפון,
שצילצל ברגע שבלשי מחלק-המוסר יפרצו
לתור דירתה. יפני, נערה נאה, מלאה ו תמירה,
השיבה :״תבוא מייד, ישנם פה
שוטרים...״
שלמד( .׳מעי) לנדם 34 מיהר לביתו
שברחוב פרופסור שור מיספר 3בתל־אביב,
ואז נעצר במקום, ייחד עם אישתו,
בחשד לניהול ביודבושת בביתם.
נכרים למעלה מ־ .60 השוטרים ארבו,
כניראה, ארבעה חודשים בשל החשיד שבדירה
זו מתרחשים דברים מרתקים ביותר.
הם חיכו למישהו, זמן רב, ורק בסוף
השבוע שעבר החליטו סוף־סוף לפרוץ
פנימה, לתוך הדירה, לאחר שפגה סבל נותם.
בתוך
הדירה מצאו גבר איחד, שמסר
עדות על בית־ד,פגישות שבתוכו נתפס.
חוקרי־המישטרה טוענים כי פני לנדס,
אישתו של שלמה, היתד, מזמינה לדיר תה
גברים, מעל לגיל ,60 ותמורת קיום
יחסי־מין איתם, היתד, מקבלת סכום של
300 לירוית מכל אחד. את לקוחותיה היתה
מביאה ומבית־קפה ׳מיסויים, טוענים אנשי-
המישטרה.
התובע המישטרתי, רב־סמל־ראשון יחז קאל
נחום, ביקש מבית־מישפט השלום ב־תל-אביב,
להאריך את מעצרם של בני
הזוג לנדס ל־ 15 יום, לצורך חקירתם.
השופט התורן עמיקם פיאלקוב, ציווה
לעצרם לשיבעה יימים נוספים.
כאשר שמע הבעל את דברי השופט,
בדבר הארכת מעצרם, החל משתולל, צעק
והלם באגרופיו בספסלי האולם.
״היא •בהריון !״ צעק שלימה לבדם ,״היא
זקוקה לרופא! אותי שיעצרו כמה שהם
רוצים, אבל אותה שישחררו!״ רק אחרי
שעודך־הדין אהרון בנימין, סניגורה של
פני, עמל קשה ׳כדי להרגיעו, הסכים הבעל
לצאת את אולם בית-המישפט.

הקהל הריע ממו שכו ת ל מלכ ה הבלתי שיגרתית.
הפתעה גדולה נבונה לצופי תחרות
מלפת היופי, באשר לפתע.
ממש ברגעי השיא של טבס הבחירה,
הובאה מלכת היופי להיכל
בתור ...ארגז.
המנחה כבר החל לקרוא לבמה את
המועמדות הסופיות׳ כאשר ניגש אליו
מנהל הטכס ולחש דבר מד, על אוזנו.
לרגע עבר רחש של הפתעה בקהל, והמנחה
פנה למיקרופון ואמר :״נמסר לי ברגע
זה כי מלכת היופי תגיע ברגעים אלה
לבמה״ .הקהל החל למחוא כפיים ואל
הבמה הועלה ארגז עץ מסתורי שהעלה
לשיא את המתח בקהל. המנחה נתן אות
ושני גברים הסירו במהירות את מכסה
הקרשים ואז נתגלתה לעיני כולם ליידי
קריסטל במלוא יופיה. מחיאות כפיים
וקריאות סוערות ליוו את המנחה כאשר

בעיות ולבטים
בחיי המין

ביקש לערוך את ההצבעה ואמנם לא היה
ספק בדבר. ליידי קריסטל נבחרה למלכת
היופי — פה אחד.
בקול נרגש הציג המנחה את המלכה
החדשה: ליידי קריסטל, עולה מצרפת עו סקת
בשטח הכביסה מזה שנים רבות
ובעלת נסיון ומוניטין רב. מידותיה אי דיאליות
.X40 X6080
תכניותיה — כל תוכניות הכביסה האפשריות.
למחרת
הטכס פורסמו בכל העיתונים
פרטים נוספים על מלכת היופי החדשה.
מכונת הכביסה ליידי קריסטל היא בעלת
כל היתרונות: הרתחה עד 100 מעלות,
ציפוי אמאייל משובח ועיצוב מרהיב עין.
אוטומטית לחלוטין ונוחה בהפעלה. אין
יתרון שאינו נמצא בליידי קריסטל —
מכונת הכביסה הטובה והחסכונית מכולן —
שנבחרה פד, אחד גם למלכת היופי.

אולפן גרג (כר-קמא)
פותח ביום ג׳15.10.74 ,
קורס ערב של חודש

ל־קצרנוח
חד״ר

מרדכי זידמן

עברית ו/או אנגלית
הצלחה מובטחת! פרטים:
ת״א: גורדון ,5טל.224532 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״.

הוצאת רשפים

ח תי ך העובוע

זוכרים שבשבוע שעבר סיפרתי לכם על
המשורר יוסי בן״גל, שירד ירושליימה
והפך לדוור של גדשרד־התיקשורת ן
אז ידידי, ממישרד־התיקשורת עצמו
עידכנו אותי. לא דק משורר עובד אצלם,
כך סיפרו לי, אלא גם בתם המשותפת של
לוחם־שלום ידוע, ואשת־חברה ידועה עוד

יותר.
כן, עם צוות הדוורים של דואר ירוש לים
נמנית גם *טרונה נתן, בתם היפה
של אייכי נתן ו ד חי. גם האבא שלה
וגם האמא שלה, שהתגרשו כידוע עוד
לפני המון שנים, נמצאים כיום פחו״ל,
כל אחד בעניין אחר במקום אחר.
שחנה הקטנה, בוגרת הכפר הירוק, גרה
לה בכיף בירושלים. וגם חבר יש לה,
לקטנה. הוא לא אחר מאשר איש־הטל־וויזיה,
התפאורן של תוכניות רבות וטובות
איציק אלכלק, שמספרים עליו ש כשהוא
עובר ברחובות ירושלים, צוע קים
לו הילדים :״פנאי לי ז פנאי לי !״
זהו, כידוע, שמה של תוכנית־טלוויזיה פו פולרית
לילדים, בה הוא משתתף, והעוסקת
ביצירת דברים שימושיים.
אבל מסתבר שבין פנאי לי לפנאי לי,
יש פנאי לו גם עבור שרונה ,׳מחלקת-
המיכתבים.
ומישרד־ויתיקשורת סניף ירושלים מתברך
בייחוסיו.

סמל של מעמד קזנובה המהולל היה ודאי משפיל את עיניו בבושה ופורש
לפינה עם רשימת הכיבושים שלו, אילו הפגישו אותו עם איציק
מוסטאנג הישראלי. את הכינוי איציק מדסטאנג הדביקו ליצחק
דנין בן ה־ ,38 מהרצליה־פיתוח, עוד בימים שהוא הוביל בדהרה,
בכבישי ישראל, את ידידותיו במכונית מוסטאנג הדורה ונוצצת.
בינתיים הוא כבר עושה אותו דבר בדיוק ובקצב עוד יותר
מסחרר, במכונית ג׳בלין יקרה, כחולד-,כסופה. אבל אם מישהו
יקרא לו איציק ג׳בליו, ספק אם מישהו יידע למי הכוונה.
איציק, בעל הגיזרה הנערית והשיער הגולש, הוא כיום אחד
מסימלי הסטאטוס של נערות־ישראל. רק מישהי היכולה להעיד
על עצמה, עם קבלות ועדים, שיצאה, ולו ערב אחד בלבד, עם
איציק דנין, זכאית למעמד של מישהי ש״הגיעה.״.
רק בודדות יכולות להתפאר כי בילו עם איציק יומיים־שלושה,
אבל בוודאי לא ברציפות. ואם יש מישהי שזוכה לתפוס איתו
טרמפ עד לאילת, שם הוא מחזיק את סירת־המירוץ שלו וחותך
כימעט מדי־שבת את המיפרץ מאילת ועד נואיבה, על גבי מיגלש
סקי־מים, אז זה כבר סימן שהיא ״משהו.״
עכשיו, אם מישהו סבור שנערות־החברה של תל־אביב וה סביבה
עומדות בתור עד שיתפנה עמוד אחד ביומן־הפגישות
העמוס של איציק, משום שהוא הפלייבוי התורן של תל־אביב,
הריהו עושה את הטעות של חייו.
קודם כל, מפני שאיציק הוא בן־אדם עובד, ועובד קשה,
מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד לשעות הערב. ואם נערות-
הזוהר מתרוצצות סביבו כמו בחיל דבורים סביב יערת הדבש,
אסור שזה ייצור פתח לתדמית מסולפת של האיש.
כי איציק דנין, יליד בולגריה, הוא סמל של הסלף־מייד־מן
הישראלי, ויחד עם זה הוא אינטליגנטי, איש־שיחה, עדין הלי כות
ובעל לב־של-זהב — תכונות ההופכות אותו ליוצא־דופן
ועוד איך במיבחר המוצע לשוק החתיכות הישראלי.
אם הוא לא מתקשר חזק לבנות־ליוויתו המתחלפות בקצב
מסחרר, זה לא משום שהוא רוצה להציב שיא חדש בתחום הזה.
השיא הוא שלו כבר מזמן. הוא פשוט בררן, ואנין־טעם.
בחגים ובשבתות ובשאר מועדי ישראל, מעתיק איציק את

איציק מוסטנג
עושים חיים
הבסיס שלו מתל־אביב — לאילת. פעם הוא היה חורש את המים
בכינרת. יש הטוענים כי מאז נטש אותה, ירדה עקומת התיירות
בטבריה. ואם בעלי בתי־המלון באילת לא מתלוננים כל כך בזמן
האחרון, ודאי יש גם לאיציק חלק בכך.
יש כמה חופים לאורך מיפרץ אילת, שהם כימעט בלעדיים
שלו, כיוון שהגישה אליהם אפשרית רק דרך הים, והוא עורך
לשם טיולים מודרכים לנערות הרוצות להתנסות בנודיזם, אבל
בתנאי שיהיה באופן פרטי לחלוטין.
מה שלא ברור הוא, מתי האיש הזה מספיק לישון בכלל.
אם מישהי תצליח לגלות את זה, אני מבטיחה לסדר לה סיבוב
אצלו.

יופי הולד אל יופי
אלה מכם שראו את חני פרי, מלכתי
המים לשעבר, בטכס בחירת מלכת המיס
השנה, וחשבו •שהעלמה באה אל המקום
מטעמי נוסטלגיה גרידא, הוכיחו בזה מייד
כי לא ניחנו בטביעת־עין חדה. אני, למ של,
ידעתי תיכף ומייד שיש דברים בגו.

הספיק לי להעיף מבט אחד אל הבמה,
כדי להבין שיפהפייד. ,׳מיקצועית כמו חני
יכולה לבוא לשם, אך־ורק בשביל יפה
מיקצועי כמו דודו טופז, שהיה כידוע
מנחה הערב. כי יופי נמשך ליופי. בדרך-
כלל.

והנה מסתבר, חברים, שזה לא חדת
הסיפור הזה, בין חני ודודו.
זהו סיפור ארוך מאד, המשתרע על פגי
חמש שנים לפחות, עוד מהזמן שחני היתד,
ילדה יפה ודודו היה ילד יפה ולשניהם
היה סיפור אהבה יפה עוד יותר.
אלא מה, במשך השנים הספיקה חני
לא דק להיבחר למלכת־המים ולהפוך ל דוגמנית
בינלאומית מבוקשת המרוויחה
500 דולאר ליום־עבודה ומעטרת את שע ריהם
של מיטב שבועוני וירחוני־האופ־נר,
בעולם, אלא גם להתחתן ואחרי שנה
להתגרש מאחד יגאד רוזנברג.
אבל בין הנישואין לגירושין, ובין הגירושין
ועד שבאה לחופשת־מולדת, היו
הטלפונים בין דודו לחני רצים במרץ,
והמרכזנים במרכזייה הבינלאומית יעידו.
הפעם באה חני ארצה כדי להשיא את
אחיה, ובאותה הזדמנות גם נפגשה עם
דודו, ידידה משכבר הימים.
דודו, שהוא חתיך ורווק ידוע ומבוקש
לכל הדיעות, מוצף בחתיכות עד מעל ל ראש.
אבל כשחני מגיעה ארצה הוא דואג
תמיד לשריין לה זמן• ,וכל זמן שהיא פה,
הוא מבלה איתה.
הפעם הביאה איתר, חני גם חברה, דוגמנית
גרמנייה בשם גכריאלה ואתם רק
יכולים לתאר לעצמכם איזו דיעה הביעה
הגרמניה על דודו. כי יופי זה מושג בינ לאומי,
כידוע.
בינתיים חזרה לה חני לאמריקה, שם
מחכה לה מיבחן בד חשוב אותו עורכת
למענה חברת פאראמונט, ומי יודע —
אולי בקרוב־בקרוב נתבשר על הולדתה
של כוכבת ישראלית בינלאומית חדשה.
דודו, מצידו, יוצא בעוד כארבעה חודשים
לסיבוב־הופעות בארצות־הברית, ו אני
לא אתפלא אם במקום לטוס מגיד
יורק לתל־אביב כדי לראות אותו, תקצר
חני את הדרך, ותטוס מהחוף המיזרחי
לחוף המערבי.

דודו טופז וחני פרי
מתאהבים

בשביל אחד כמו דודו הייתי אני טסה
אפילו יותר רחוק.

מוגוט קלאוזנו
הגברת מרנוט קלאוזנר, נשיאת
אולפני הסרטה לישראל אשר בהרצלייה,
ידועה כאשד. שאוהבת לטפח אנשים צעירים
וכישרוניים, שלפי דעתה עוד יגיעו
רחוק ויקנו להם שסי
אחד מאלה שהגברת קלאוזנר טיפחה
וגידלה, הוא המפיק העצמאי יורם כן״
עמי. אבי לא יודעת אם הוא הגיע רחוק,
אבל עד ז׳ואן־לה-פן שבריוויירה הצרפתית
הוא כבר הגיע.
בן־עמי, שהוא בן־טיפוחים ידוע של
הגברת קלאוזנר, הוא בן־קיבוץ וחבר לה קת
דינזז״ל לשעבר. כשהשתחרר מהצבא,
החל לעבוד באולפני הסרטה, ובעידודה
של הגברת קלאוזנר — וגם בתמיכתה,
אני מוכרחה לציין — נטע ללמוד טל וויזיה
בקנדה. קודם־לבן התגורר יורם ב-
דירת־הגג שמחזיקה הגברת קלאוזנר מעל
לדירתזדשלה, בשדרות הקרן־הקיימת ל ישראל
בתל־אביב.
כשחזר יורם !מקנדה, עבד כמנהל-אולפן
באולפני הסרטה. אחר-כד החל לעבוד
כמפיק עצמאי בסרטים. הוא התחיל ב נורית,
עבר לקוראים לי שמיל, המשכנע,
החייל האמיץ שוורץ ועוד כהנה וכהנה
סרטים לא־מי־יודע-מה, ואחר־כך היה ה*
מפיק־בפועל ש ל סירטן של אורז זוהר
עיניים גדולות.
ההתחככות עם אבק־הכוכבים שדבק בו
קסמה לו ליורם, מסתבר, וכשהגיע אוטו
פרמינג׳ר לארץ, כדי להשלים פה את
צילומי סירטו רוזבאד, נבחר יורם לנהל את
ההפקה בישראל.
אז מה לכל זה ולז׳ואן־לה־פן, אתם
בטח שואלים ז או, אז את זה בדיוק אני

הולכת לספר לכם.
פרמינג׳ד, הידוע ביחסו הגם והנוקשה
לעובדי צוות־ההסרטה, נהג ביורם ברעמי
לפנים משורת הדין. הוא היה כל-כך מרוצה
מהאופן בו התנהלו צילומי הסרט בישראל,
עד שכאשר ערך מסיבה לכל משתתפי
הסרט, בז׳ואן־לה־פן שבריוויירה,
שלח ליורם בן־עמי ולאשתו, התסריטאית
אני נדיכי (המשכנע) ,הזמנה־זוגית ל שהייה
בת עשרים־וארבע שעות בריוויירה
הצרפתית.
יורם בן־עמי ואשתו היו היחידים מבין
אנשי הצוות הישראליים שהוזמנו על-ידי
הבמאי למסיבה הזו. במסיבה, שנערכה
במלון הידוע ביותר בריוויירה, הלא הוא
העדן רוק המפורסם, נכחו כוכבים כמו

פיטר או׳טול, ריצ׳ארד אטנפורו,
ראן? ואלונה, וכמובן כל

החתיכות

(ואיזה !) שהשתתפו בסרט.
אחרי המסיבה המשיכו רבים מהאור חים
לחגוג בדיסקוטק מקומי מפואר.
יורם ואני ברעמי התעייפו כל־כך מ אותן
עשרים וארבע שעות ממושכות, עד
שלקח להם איזה שבועיים להתאושש מהן.
הם התאוששו — בריוויירה כמובן.

ן חופשה
| באיי־הבתולה

חגיגה בכוורת

תראו, תראו, לאט-לאט הם חודרים לי
חוגי־ד,׳סילון האמיתי, הישראלים האלה.
ומי חודר? לא כאלה שיש להם איזה
מטוס קטנטן שחונה בשדר,־ד,תעופה בהרצ ליה,
אפילו לא כאלה שיש להם חשבון
תפוח בבנק, וילה בהרצליה־פיתוח, או
כאלה שמקפידים כל חורף לנסוע לסך
מוריץ להתחכך עם האנשים שבעניינים.
סיפרתי לכם כבר, לא מזמן, על הסטד
דנטית היפהפייה יעל אלני־וי, שהיא
חברתו של כותב־הפיזמונים דייוויד גור־דון
שהוא גם אחיו של קט פטיענם.
אז יעל, למישל, מסתובבת בחברתם של
אנשים הנמצאים בצמרת עולם הפופ.

ג׳יין פונדה מתבתלים אבל הפעם אני רוצה לספר לכם על
עוד ישראלי שהגיע לצמרת בלי להתאמץ.
שמו יובל סיקולזם והוא בן עש*
רים־ושש, תל־אביבי שנולד יפעם בנתניה.
אז יובל זה, שהוא ספר שעבד בזמנו
במספרה של גבי ואסתר ברחוב ריינס
בתל־אביב, נסע אחר־כך ללונדון, ושם
עבד במספרות ידועות, כמו קרימפרס ו־ליאונרד.
אבל
זה עוד לא הכל. יובל הנ״ל סיפר
באופן אישי את שערן של דוגמניות־הצ־מרת
טוויני וג׳׳ין שרימפטון, והפך
להיות גם ידידן האישי של הנ״ל. קשריו

זו היתד, חגיגה צנועה מאוד, בחיי. לא
היו שם כל המי־ומי, ולא דוגמניות־צמרת
או שחקני־צמרת, ואפילו לא אלופי־מיל׳.
כי חברי להקת כוורת, שהיא לכל הרי עות
אחת הלהקות הכי פופולריות בארץ
חגגו את ההצגה האחרונה של תוכניתם
סיפורי פוגי בשקט־בשקט, בביתו של דני
פנדרסון, שהוא מה שנקרא מנהיג ה להקה
והרוח ד,חייה ישלה.
מה שכן היה שם, זד, המון מצנדרוח
ונוסטלגיה, והעלאת זיכרונות, כשבמשך
כל המסיבה מקליטים החבר׳ה את עצמם,
ומשמיעים מייד אחר־כך את ההקלטות.
מי שעוד היה שם, זה כמובן האמרגן
שלהם והאיש שנתן להם את ההזדמנות
הראשונה, אברהם דשא הלא הוא פשה
הגדול. והיו שם גם סועלי-הבמה שהם
חלק בלתי־נפרד של כל הופעה, אם כי
לא תמיד של כל מסיבה.
והיה שם דורי בן־זאב, שהקטעים ה ראשונים
של האופרה פוגי הושמעו אצלו
בתוכנית גלי צה״ל ממנו אלייך.
מנחם זילברמן, י מי שליווה את ה־להקה
במילחמת יום הכיפורים, ושחלק
עם צמרת עולם־הקולנוע ול,דוגמנות ב״
לונדון עזרו לו גם להיכנס לעבודה בסר טים,
ובמשך תקופה מיסיוייימת עבד בסר טים
שהוסרטו בספרד.
אחר-כך נסע הספר הנתנייתי לניד
יורק, וגם שם עבד אצל ליאונרד כנ״ל.
והנה, יום אחד נפתחת דלת המספרה,
ונכנסת לא אחרת מאשר הלוחמת האמי צה
לזכויות האשד, ולחירות האדם באשר
הוא׳ כוכבת־הקולנוע ג׳ין פו;דה.
ליובל, שראה כבר הרבה כוכבת בחייו,
נפלו המספריים מהיד מרוב התרגשות, מה׳
גם שהכוכבת פנתה ישר אליו. יובל טי פל
בה, וכמו שסיפר אחר־כך לידידיו
בטלפון, מעולם לא עיצב תייספורת כל בך
מקסימה. אבל גם זה עוד לא הכל.
בימים אלה ממש טילפנתי למספדתיו
של ליאונדד בניו-יורק, כדי להחליף
חוויות עם הספר מנתניה, והתבשדתי כי
יובל סיקולוס נסע לחופשה באיי־ד,בתולה.
ועם מי? עם הכוכבת־הלוחמת ג׳ין פונדה.
מעניין מה יש לבעלה החדש של הלו חמת
להגיד על כך.

מהסיפורים שלו הם הרפרטואר הקבוע של
כוורת, דווקא לא היה. לא ברור למה.
בין השאר, כטוב ליבם ביין ובמטעמים,
החלו צ׳ר צ׳יל ודני סנדרסון להתחרות

ניניהם מי ינגן ייותר מהר בגיטרה. חת־חדות
הסתייומה בתיקו, כששני המוסיקאים
מגיעים למהירות עצומה אבל זהה בדיוק.
אבל מסמר־הערב היתה, ללא ספק, ארו-
חת־הערב המשגעת שאכלו החבר׳ה, מע-
שה־ידיז להתפאר של ׳פשנל, שבא לחגי גה
בבגדי־השבת שלו, כלומר חולצה פתו חה
ומכנסיים קצרים.
וכך קרה שתוכנית א׳ נסתיימה, וכעת
מחכים לתוכנית ב׳.

להקת כוורת כפעולה
חוגגים ומתכוננים

יצירה שר

׳ורש־העצר

ילדים ומוסיקה

לבית ל1ק 1ב
לא קל להודות על האמת, אבל הולך
ופוחת דור ד,יפים. הם מתבגרים, מתחת נים,
נעלמים מן השטח ומעל המפה, וכדרך
כל האדם עושים ילדים וימתברגנים.
זה מה שקרה גם לידידנו־לשעבד, יורם
(״היפה״) לוקוב. כן, גבון, צייר־החתיסות
המפורסם.
זוכרים שסיפרתי לכם שיורם נשא לאשה
עלמה צעירה בשם נאווה לבית זלו־

טופולסקי ץ

שחקנית 11
ברכת־־השם
היא היתה בת-ישראל בשרה וצנועה, כשהגיעה לראשונה לבית־הספר
למישחק. לבושה בשמלות ארוכות ששרווליהן כיסו אה מרפקיה. שיער קצוץ ומגש
של איילה נפחדת.
מייד עם תחילת הלימודים התבלטה ככישרון אמיתי ויוצא דופן. בביתה
שבפרבר תל־אביבי, הידוע בריבוי תושביו החרדיים, חיכו לה תמיד אביה ואמה
שומרי־המיצוות, ולא״אחת נאלצה לטפס על המרזב אל חדרה שבקומה הראשונה,
משהתאחרה השעה והיא לא רצתה להעיר את הוריה, שהיו בטוחים כי בתם
ישנה לה בשקט ובשלווה בחדרה.
עם השנים גילתה אמה את הסוד הנורא, כי הבת לומדת לחיות שחקנית.
אך ככל אם יהודייה שמרה על הסוד והסתירה אותו ביחד עם הבת מפני האב.
בת־ישראל הכשרה סיימה את בית־הספר למישחק בהצטיינות, ומייד נקלטה
בשוק״העבודה המקומי. אולם היעדרויותיה מן הבית ופישרן נודעו לאביה
הקפדן, והוא גירש אותה מהבית.
העלמה הצעירה מצאה לה מקום־לינה, באחד ממועדוני״התיאטרון שצצו
בעיר כפיטריות אחר הגשם. באותה תקופה גם הכירה את ידידה הראשון, צעיר
היפי לא״ישראלי. אך יש לציין שמשך זמן רב לא נעתרה עלמתנו גם לחיזוריהם
של היפים והטובים במחזרים.
בהמשך הזמן, משחשתפר מצבה הכלכלי, עברה לדירת חדר במרכז תל״אביב.
היא המשיכה לשחק בתיאטרון, ולאחרונה גמרה עליה הביקורת את ההלל,
ונראה חיה כי עלתה על הדרך הנכונה. אלא שהשחקנית המוכשרת נאלצה לפרוש
מן ההצגה, בשל הסוד השמור ביותר בתיאטרון.
השחקנית היתה בהריון, ובחודש מתקדם, אבל אל דאגה.
ידידה הוותיק, ששהה תקופה ארוכה בחו״ל, שם ארצה בזמן, ונשא את
השחקנית לאשה. ובך, ברוך השם, בא הכל סוף־סוף על מקומו בשלום.

דרורה חכקין יוצרים איך להגיד, לפעמים משתרבבת אל תוך
המדור שלי נימה לא מתאימה, שלא היתד,
בדיוק צריכה להיות בו. זה מה שקרה לי,
למשל, בשבוע •שעבר עם הסיפור שסיפר תי
לכם על היזמרת־מלחיגה דרורה חב־קין
ועל ידיד שלה.
אז הנה מסתבר לי, שהגיע לידי מידע
לא־כל-כך מדוייק, ושהיחסים בין הידיד
לדרורה הם באמת ידידותיים בלבד, והוא
גר אפילו בבית משלו, לא אצלה.
לדרורה, שהיא ז׳מרת־מלחינה רצינית
כמו שכולנו יודעים, ושערכה וליקטה בז מנו
את שירי הרחוב הישראליים, אין
פשוט זמן לשטויות. את זמנה היא מק דישה
כרגע להרצת תוכניתה החדשה בפ ני
קהל בקיבוצים, ולפני חיילי צה״ל.
דרורה ׳מגדלת את שני ילדיה במסירות,
והם והמוסיקה שהיא כותבת מהווים את
כל עולמה.
ואני יכולה להגיד לכם שזה מספיק בש ביל
למלא חיים שלמים של כל אחד.

זוכרים שסיפרתי לכם שהוא ניתק את
קשריו עם ידידיו הטובים מד,בור,ימה וחי
לו בשקט ובאושר עם אשתו הטרייה וש הם
עומדים או־טדטו להיהפך לחודים
מאושרים?
זד,ו. זח קרה, בצפוי, בשבוע שעבר,
ואנחנו התבשרנו על כך מעל גבי מודעה
צנועד, בעיתונים, שבישרה כי יורם ונאווה
לוקוב שמחים על הולדת בנם בכורם.
׳ואני בטוחד, שעם אבא כמו יורם ואמא
כמו נאווה, התינוק שלהם יהיה משגע.

יורם מקוב
מתבועיס

המיחלה: מלכודת האש
נהמשך מעמוד )17
עגיילה נבעה מנך, שכבר ביום השני
נוכח דיין כי התבססותו על כוחות עצמאיים,
שינועו מהחל ועד כלה בלא להזדקק
לאספקה שוטפת, אין לה כל אחיזה במציאות,
וכי אם לא ייפתח במהרה כביש
אבו־־עגיילה, עלול מצבן של החטיבות
״שבע״ ו־ 202 להיות בכי רע.

מוווו צורוופל

קדימה, כאשר אנשיהם יורים לכל הכיוונים.

היה זה מעשה-טירוף. כמקום
לעצור במקומם, לחלץ את עצמם
ואחר-כך את חבריהם, זינקו הצנחנים
אל תוך המעבר ההולך וצר.
רק מחדל מצרי כלתי־מוסכר לא
הפך את המיצר מלכודת מוות לכולם.

לכן,
הפעיל דיין לפתע לחצים
כבדים לפתוח מייד את חציר וגרם
לסידרת חתהפות אשר בוצעו
ללא תיכנון מספיק, בחיפזון וכרש*
לנות. כולן נהדפו באבירות כבדות,
הכביש נשאר סגור, וקרב אבו־עגיילה
כולו שובש ללא תיקווה.

לאתר הקרב נמצאו במקום 12 תותחים
ג״ט, כמה עשרות תול״רים, ומרגמות קלות
ובינוניות. בל אלה לא הוצבו ולא הופעלו
על-ידי המצרים.

לתוו ווע האד׳

^ ל הריצה קדימה הצטרפו גם שניים
משלושת הטנקים, וכל הזחלמים העור*
פיים, עם הסמח״ט. עוד רגע ושיירת ה משאיות
תיכנס גם היא לתוך התופת.
ממש ברגע האחרון, בפתח המיצר, עצר
אותה רס״ן דוידי 10 .דקות לאחר שנפתחה
האש, היה הטור מפוצל לשלושה: מעבר
למיצר נמצאו שני טנקים ושני זחלמים,
ועימם הסמח״ט. במיצר עצמו נמצאו כמה
זחלמים תקועים, הטנק השלישי ומפקד ה טור.
בפתח המיצר נמצאו שאר היחידות
וכלי־הרכב.

ך* לקחים החשוכים ביותר של ״מהו
1לד המיתלה״ מצויים ברמה האופרטי בית,
ונוגעים לאיכות מצביאותו של דיין,
לתוצאותיה ולהשלכותיה. אבל לפירסום
זכה ״קרב המיתלה״ עצמו, אותו ניהלה
חטיבת הצנחנים בתוך המעבר, אולי מפני
שהיד, זה קרב־גבורה — כלומר, עקוב מדם
— אשר גם לווה בוויכוח פומבי (ראשון
בסוגו) בין שרון לדיין. קרב זה היה
גם כשלעצמו מאורע חשוב למדי, אבל לא
מפגי הגבורה והאבירות, כמו כדוגמה ל־אורח־ליחימה
שוגה ומוטעה בתכלית.

כיום ה־ ,31.10 שעה 12.00 נערך
ליציאה, ממזלג־הדרכים לכיוון
מעכר־המיתלה טור ממונע, אשר
אריאל שרון הציגו ב״סיור״ ,אכל
יעדרו האמיתי היה תפיסת המית־לה,
ולבך גם היה כנוי.
בראש הטור ניצבו תריסר זחלמים, ובהם
שתי פלוגות של נח״ל מוצנח. ביניהם נמ צאו
שלושת טנקי האמכס, שהגיעו עד
למי תלה. מאחריהם הסתדר טור משאיות,
שכלל שתי פלוגות נוספות, מרגמות 120
מ״מ, סוללת תותחים 25 ליטראות, ומש איות
אספקה.

מפקד הטור היה רס״ן מרדכי
(מוטה) גור, אשר נמצא כזחלם
השלישי. כאחד הזחלמים שמאחריו
נמצאו כ״אורחים״ סגן מפקד החטיבה,
סא״ל יצחק (חקה) חופי,
ועימו רס״ן אהרון דוידי.

במיתתם נשארו הגדוד המוצנח, בפיקוד
רפאל (רפול) איתן, והמח״ט, סא״ל אריאל
שרון.
מצב־הרוח היה מרומם. הכל סברו בי
המעבר ריק, וכי אם. אפילו יימצאו בו
מצרים, די בהסתערות עליהם היישר קדי מה,
ומייד יפוצו לכל רוח.
אולם מיצרי המיתלה היו תפוסים ובכוח
ניכר, על־ידי שני גדודים מצריים מחטיבת
חי״ר .2כבר בליל הצניחה קיבלה החטיבה
הוראת תזוזה, ונעה מייד ממחנותיה ב־שלופה,
שליד התעלה, אל יעדה המתוכנן
והמתורגל מראש — מעבר המיתלה. כמו
בכל מקום אחר בסיני, עלה בידי דיין
להפתיע לחלוטין את הפיקוד המצרי —
אבל לא את תוכגיות־ההגנה של האוייב.
עוד טרם עלה השחר הראשון של קדש,
נמצאה פלוגת החוד של גדוד 5המצרי
ממערב למציבת פרקר, כאשר שאר הגדוד
מצטבר אליה, ונערך להגנה במיצר המז רחי
של המעבר, הקרוי מיצר חיטאו. במרחק
של ב־ 20ק״מ מערבה, נערך גדוד
6במיצר המערבי, הוא מיצר המיתלד( ,אשר
על שמו נוהגים אנו לכנות את כל המעבר).
בצהרי היום הראשון ,30.10 ,פתחו המצרים
בהתקפות דגלים ומרגמות על הגדוד ה מוצנח
ואז הופעל נגדם חיל־האוויר, אשר
השמיד את רכבם וגם שיבש את הבאת
הנשק הכבד!ואת הצבתו. בעיקבות התקפות
אלה נוצר הרושם המוטעה שהמצרים נסוגו
ושהמיצר ריק.

כשעה 12.30 סימן גור למ״ם
המוביל, אריה כספי, שיתחיל כתנועה.
בעבור 20 דקות הגיע כספי
למיצר חיטאן, ונפתחה עליו אש.
כספי לא נעצר, לפי ההוראות, המשיך
לנוע הלאה, אל תוך המיצר
ואל האש הכבדה והולכת. דקות
מעטות לאחר-מבן היה הזחלם המוביל
תקוע כצד, ורוב אנשיו הרוגים
או פצועים.

מפקד הכוח עצר לרגע במקומו, הורה
לטנקים שלידו לירות לרכסים שבצדדים
יואץ לחלץ את כספי. הדבר לא עלה בידו
והוא המשיך לנוע בתוך המיצר המוכה ב אש,
עד. שנעצר על־ידי משאית מצרית
פגועה, וכ> יושביו קפצו ממנו, להימלט
מן האש אשר -נורתה מן הצדדים ומלמעלה.
ברגע זה אבדה כליל השליטה על השדרה.
מודרכים על־ידי הרפלכסים ש ניטעו
בם, הדהירו הצנחנים את כלי-רכבם

כך, כמעט בן־רגע, התפורר הטור
וחדל מהיות יחידה לוחמת אחת.
מכאן ואילך, עד רדת החשיכה הגואלת
— אז עדיין היו המצרים ״חיילי יום״ מובהקים,
והלילה היה שייך לצה״ל — נמשך
מאמץ של יחידים ושל יחידות, כאשר
כל מפקד עושה כמיטב יכולתו ופועל לפי
מיטב הבנתו — בלא תיאום מספיק עם
האחרים, ולעיתים אף בניגוד להם. היה
זה ״קרב של חיילים״ מלווה הרבה אומץ
והקרבה, אך בלא הכוונה מרכזיית אחת.
על כך נוספה עוד אי־הבנתם המוחלטת
של כל המפקדים במקום בכל הנוגע ל הפעלת
שיריוין וללחימה רכובה וממונעת.
ליקוי זה התבטא, בין השאר, באי־הבחנחם
בכך, שמפני היעדר נשק נ״ט מספיק בידי
המצרים, יכלו הטנקים לנוע בחופשיות ב תוך
המיצר• כמה לוחמים אמיצים גם חצו
את איזור המארב הלוך ושוב עם זחלמים.
גם את תכונות הארטילריה לא הכירו, ולא
ידעו להפעילה בקרב. לכן, הניסיון להסתייע
בה נכשל וגם גורם זה, אשר עמד לרשות
הצנחנים וחסר לאוייביהם, לא נוצל. על
בל אלה אירעה, בשעה ,16.00 התקפת־האוויר
הקטלנית שתוארה כאן קודם.

רק טיבם המעולה שד הצנחנים
כלוחמים עמד להם כאותו קרב
עקר, המלווה בהתקפת-סרק אחת
אחרי השנייה.

הצדקה ממשית אחת ויחידה תימצא לכל
המפקדים, אשר השתתפו בקרב המיתלה:
כולם היו אז מפקדים צעירים מאוד, חסרי
נסיון בלחימה ממש. מימיהם לא אומנו ל לחימה
סדורה במיסגרות שלמעלה מפלוגה,
ובשיתוף שיריון וארטילריה — וכולם היו
מוצרים אופניים לצה״ל: היסטוריה צבאית
לא למדו, ולכן מד. שלא נתנסו בו בניסיון
אישי, לא הכיח ולא ידעו.
מפקדים בצה״ל נזקקו לקרב זה כדי
ללמוד אמיתויות עתיקות יומין וראשונה
להן, שלחימה סכמטית, לפי הספר, תמיד
משתלמת — אם רק בחרת את הספר
הנבון ועידכנת את הסכימות הכלליות ב התאמה
לתנאיך המיוחדים.

לחימה ״מקורית״ ,תוך זילזול
כ״ספר״ או הפרתו, תמיד תגרור
כישלונות, או תשלום מחיר מיותר.

היה חית או1ק?
* * טכניקה הבסיסית של תנועה אל
1 1מיצר הררי או בתוכו, קיימת עוד מימי
הקדמונים, ומיסודה לא נשתנתה מאז. בניגוד
ללחימה במישור פתוח, למשל, לא
שינו אמצעי־הלחימה המודרניים את הפרובלמטיקה
הטקטית של התנועה במיצי
באורח מהותי.
במיקרה הספציפי של המיתלה, היתד. הי ערכות
האוייב במציאות עלובה כל־כך, עד
שנקיטת הטכניקה האלמנטרית ביותר די
היה בה לפתור את הבעייה מייד, וללא
קשיים. אבל רק למחרת, מששבו הצנחנים
ונכנסו למיצר נעו כבד לפי כל הכללים :
סיורים על הרכסים בצדדים. סיור רגלי
בערוץ, הרבב מאחור ובחיפוי. אבל הפעם
היה המיצר ריק לחלוטין.

דברים דומים יש לומר גם לגבי
הנטייה להסתערות־פרא, שאחר־כך
הפכה כשיריון לאידיאולוגיה,
והחזיקה מעמד עד חמילחמה האחרונה.
מותר החייל המיקצועי מן
הלא־מיקצועי כשיקול-חדעת. בהי
תקלות,
יש קודם בל להיחלץ. אחר־כך
יש להכין את התגובה בנחת
וביסודיות, ורק אז, כעבור ההבנות,
להסתער על האוייב.
כל ניסיון רלבנטי של צה״ל, לפגי קדש
ואחריו, מוכיח שה״איטיות״ תמיד משתלמת.

לקח חשוב נוסך, שחזר והמחיש
קרב המיתלה, נוגע למקומו שד
המפקד.

הקרב היה מפורק ומפורר בכל שלביו,
מפני שלא נמצא במקום מפקד אחד לכל
הכוחות. מוטה גור נמצא קדימה מדי, ולכן
הסתבך בתוך המארב ולא יכול היה, טכנית,
לפקד על כל היחידות ולנהל את כל
הקרב. בל המג״דים של החטיבה נמצאו גם
הם באיזור המיצר (רפול, שנשאר מאחור,
נשלח על־ידי שרון גם הוא קדימה,
״לייעץ״) אבל, כעובדה, איש מהם לא
השתלט על הקרב כולו. רוב כוחה של
החטיבה — כלומר, בניכוי הכוחות ש הושמטו
בתטד ובנחל — נשלח לקרב או
נסחף לתוכו.

הצורך ההכרחי בנוכחותו של
המה״ט, וכנטילת הפיקוד עד ידיו
היה כה ברור ובולט, שאין להכין
למה העדיף שרון להישאר לכדו
מאחור ולתת הוראות או עצות באמצעות
רצים או באלחוט.
קשה להטיל ספק בכך, שאילו היה שרון
נע לפנים ומנהל אישית את הקרב, היה
ביכולתו — ובנסיבות ההן, ביכולתו שלו
בילבד — להפוך את המהומה המבולבלת
והעקובה מדם לקרב מסודר ומאורגן. בכמה
פירסומים מוסברת הישארותו ;של שרון
מאחור בחשש מפני השריון המצרי, ה מאיים
מצפון. זהו נימוק רציני, אבל בהחלט
לא מספיק. יכולתו של שרון להתייצב
בפני השיריון המצרי היתד. מותנית בכך
שיהיה ערוך על הגבעות ובמיצר, ולא
בשטח הפתוח שליד מזלג־הדרכים ; וה כוח
העיקרי שלו — כולל שלושת הטנקים
היחידים שלרשותו — היה מסובך בקרב
שבמיצר.
בקרב המיתלה מיקם שחן את עצמו
יותר מדי אחורה ובכך שגה חמורות. שרון
עצמו למד׳ ככל הנראה, היטב את לקחו,
אבל לו היד. הוא עצמו מציג בך את
לקחיו מן הקרב הזה, ייתכן שכמה שגיאות
דומות שעשו מפקדים אחרים במילחמות
מאוחרות יותר היו נחסכות מעמנו.

דיי! נגו ארינן
לק נכבד מפירסומה של פרשת ה ן
1מיתלה בא בעיקבות הוויכוח שבין
דיין ושרון, בעניין עצם הכרחיותו של ה קרב.
דיין
טען כי שרון הפר את פקודתו ה מפורשת
שלא ינוע לתפוס את המיתלה, וכי
בנסיבות ההן היה הדבר מיותר לחלוטין.
די היה לצנחנים שיישבו במקומם, ליד
המיתחם המקורי שלהם ליד מזלג־הדרכים,
ואחר־כך ינועו דרומה, לעבר ראס־סודר
ושארם־אל־שייך, תוך עקיפת מעבר־המיתלה•
שרון
טען, לעומת זאת, כי מצפון איים
עליו השיחון המצרי, וכי המיתחם ליד
מזלג־הדרבים לא התאים לגודל של חטיבה,
נשלט על-ידי הגבעות שבפתח מעבר-
המיתלה, והשטח הפתוח והחשוף בו נמצא
היה נוח במיוחד להתקפת שיחון. להתגוננות
נגד השיחון לא היו לשרון הכלים
המתאימים.

הסיכון שכהישארות במיתחם זח
היה גדול כל-כך, שהצדיק כל סיכון
הכרוך בניסיון לתפוס את מעבר•
המיתלה.

אחרי המילחמה נתמנה האלוף חיים לס־קוב
כחוקר, ומימצאיו הובאו לידיעת בן־
גוריון. בן־גוריון קיבל למעשה את דעתו
של אריק שרון( .הדבר העכיר את היחסים
בין אריק ודיין למשך זמן רב).
אין ספק שבוויכוח זד. צדק אריק. מהלך
המיתלד. כולו היה׳ אמנם, מיותר ומזיק —
אך מכיוון שנעשה, לא היה מנוס מתפיסת
מעבחהמיתלה, לשם הבטחת החטיבה.

פרשה זו עוררה את הכעייה העקרונית
של הפרת־פקודה. מצד
אריק שרון — כצורה הדומה במידה
רכה למאורעות מילחמת יום־
הכיפורים. כמיכצע קדש לא היתה
זאת הפרת הפקודה היחידה, וכפי
שעוד יסתבר לנו בהמשך, היה
מפר־הפקודה העיקרי אלוף פיקוד
הדרום, אסף שימחוני, שהפר את
תוכניתו ואת הוראותיו של ה-
רמטכ״ל משה דיין.
(הפרק הבא־־55 ידרה :
קרב אכו-עגיילח —
הביזיון החמור כיותר).

(המשך מעמוד )15
ושחיד. מארח את צור וספיר בארה״ב,
לשם ירד. ברמן היד. היחיד שקנה יהלומים
מלוטשים מחברת פיתוח, בניגוד להנח יות
מבקר־המדינה.

ספיר הפעיל
א ת השפעתו

ץ* שך ארבע שעות רצופות העלה חצור
₪1ו חומר שדי היה בו לחקירה מקיפה מצד
המישטרה, וכל העת ישב ספיר וראשו
על ידיו, ועשה עצמו מנמנם. משסיים
חצור, אמר ספיר מישפט אחד: כבר חצי
שנד. אני חושב שחצור לא מתאים לתפקיד
(שבוע קודם־לכן שיבח ספיר את
חצור בפני ראשי־מישרדו בכל פה, וניסה
לשכנעו לא להתפטר).
שחהאוצר לוי אשכול קטע את דברי
ספיר, אמר כי הוא מכיר את חצור היטב,
וביקש כי חצור יכין דו״ח וימסרנו ל אשכול,
ואז תיבדקנה האשמותיו.
ביום המחרת, ניסה חצור לבוא למישרד
המפקח על היהלומים ולגשת לכתיבת ה-
דו״ח שביקשה ועדת־השרים. הוא גילה
כי מונעים ממנו כניסה למישרדו, ולא
נותנים לו גישה לתיקים להם היה זקוק
להכנת הדו״ח.
כאשר נלחץ צור אל הקיר לסיבת ההפקדות,
מעלים מקורביו את הטענה כי
למד מנגיד בנק ישראל משה זנבר, ש הפקיד
30 מיליון מרק מיתרות־המטבע
של ישראל בבנק ארץ־ישראל־בריסניה.
מה שמותר לזנבר — מותר גם לצור. ההבדל
הוא, כי זנבר הוא שליט כל־יכול
על כספי בנק ישראל, ואילו צור לא יכול
היה להעביר לבדו כספים בסכומים כאלה.
כאשר הצהיר צור בי אחרי המלחמה
היה עסוק ולא התפנה לעקוב אחר העברות
הכספים, היה הדבר בבחינת תקיעת-
סכין בגבו של אחד מנאמניו האחרונים,
אשה אשר שירתה אותו משך 20 שנה בכל
ליבה ומוחה — ועתה בגד בה צור: לובה
טיגנד, קודם סגן־המנכ״ל של צור במיש-
רד־המיסחר-והתעשייה, ועתה החשבת הכללית
שלו בחברה לישראל.
לובה היתד. ידידה אישית של צור שנים
רבות, הלכה עמו בכל, והוא גמל לה
בהעלאות־בתפקיד. הוא לקחה עמו לחברה
לישראל. והנה, בחברות מקובל כי על כל
שיק מופיעות שתי חתימות: של המנכ״ל
ושל החשב. כאשר מודיע צור בי היה
טרוד מכדי לעקוב אחר ההעברות לטיבור
רוזנבאום, פירוש הדבר כי החשבת ה כללית
לובה טיגנר אחראית לכך • .זוהי
שיפלות, מצד אדם שעבר כה הרבה עם
החשבת הכללית בתפקיד הקודם ומחוצה
לו, והמקיים עמו ידידות עזה בחיים ה פרטיים.

חו ק רי םהס
גם ה א שמים
ובה טיגנר, שהיתה פעם האשה
היפה ביותר במישרד־המיסחר-והתע־שייה,
פיקחית דייה כדי לצאת מן המלכו דת
שטמן לה צור.
אולם האחראים להשקעות בישראל, חיי בים
לתמוה למראה הרכב המבקרים וה חוקרים
את פרשת צור: מועצת המנהלים
של החברה לישראל מינתה שלושה אנ שים
לחקירת המעשה: משה בנו גיטר,
גיבור אישורי־הדירה לנגיד בנק ישראל;
יעקב ברין, מנכ״ל השופרסל, וברוך יקו־תיאלי
מבנק לאומי. שלושתם היו כל העת
חברי ההנהלה המצומצמת של החברה לישראל,
והאחריות לכל מעשה ומעשה
נופלת בראש־ובראשונה עליהם. הם מן
האשמים, ואילו עליהם הוטל גם לחקור
מי אשם!
פרשת הסתבכותם של טיבור רוזנבאום
ומיכאל צור היא רק התחלה של חשיפה
כללית במשק. עובדה שנודעה רק עתה
היא, כי סוילל בונת הסתבכה בחברות
הוואדוזיות של רוזנבאום בחמישה מיליון
דולר לערך. מנכ״ל סולל־בונה צבי רכטר
היה שותפו של רוזנבאום מטעם מפד״ל
בחברות רבות שהקימה מפא״י עם הבנק
של טיבור.
ברור כי צבי רכטר יעשה הכל —
על חשבון חברת סולל בונה — כדי לעזור
לטיבור, וישקיע בו כחמישה מיליון דולר,
שרובם אבודים. אם על כספי החברה
לישראל נאמר כי אלה הם כספי משקי עים
פרטיים, הרי כספי סולל בונת הם
כספי חברי ההסתדרות.
סולל בונת טרם פירסמה את מאזנה
לשנת ,1973 אולי מפני שאינה יודעת כיצד
להסביר את ההשקעות בחברות הוואדוזיות.
העולם הזה 1936

אהבה ראשונה

ויי

רק אתמול היו ילדים ושיחקו
בארגז החול. היום הם כבר
רוקמים רומן של אוהבים
צעירים. עוד מספר שנים ירצו
להנשא.
האם הבטחתם את עתידם?
תוכלו לאפשר לילדיכם להתחיל
בחיים חד שי ם ברגל ימין,
ובמאמע לא גדול -עם תכנית
החסכוו ״יתרון דירה־.
תכנית ׳יתרה דירה״ של בנק
די ס קונ ט ובנ קבר קלי סדי ס קונ ט
מעניקה משכנתא כפולה

מסכום החסכון 1ע ד 40,000ל׳־י!
ללא הצמדה ובריבית של $$
בלבד. תקופת החזרת ההלוואה
ארוכה מאד.
בתכנית ־י ת רון דירה ־ נירון
להפקיד סכומים חוד שיי ם
נמוכים או הפקדות חד־פעמיות
והכסף שו מר על ערכו הודותלהצמדה למדד.
הסכום שתחסכו ב־יתרון דירה־גדל
וגדל ־ וכבד בעוד 5שני ם
תוכלו להעמידו לרשות ילדיכם.

(*)בנק דיסקננט לישראל״ בנק בוקליס דיסקננט״!!
הטולס הזה 1936

קשקשת 1936
הפעל את דמיונך ונסר, למצוא כו תרת
מתאימה לציור שלמטה, שתסביר
מה אתה רואה בו. הצעות לכו תרות
יש לשלוח לפי הכתובת: ת.ד.
, 136 תל-אביב, עבור ״קשקשת״ .ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה.

קשקשת 1934

עירנות רוחנית תאפשר
לך להתגבר על
כל מיני התנגדויות
צפויות ובלתי צפויות.
רעיון מבריק, אם יבוסס
על-ידי תיכנון לעומק׳
עשוי לעצב את
עמדתך הציבורית בצורה
ובמידה בהן טרם
נתנסית. זהו שבוע
טוב לביקור אצל התופרת
או בתצוגות אופנה. אל תסמוך על
ידידים. עשה את הכל בכוחות עצמך.
41 41 4
צורת הדיבור הברורה

והמרשימה שלן בימים
אלה, תזכה אותך ביתרון
ובכושר לשכנע אחרים
לרעיונותיו הבאים
עכשיו לידי ביטוי מעשי,
בתנאי שאתה מאמין
בהם בלב שלם. ידי!*וייד-ה־**
דה ממזל תאומים שתפגוש
עשוייה להיות לך
אשת שיחה מעניינת.
אתה עלול להיסחף בשיתותיך על דת ומוסר וליצור בה את הרושם של מטיף דתי,
המנסה לחנך את כל הסובבים אותו לערכים
נעלים. זהן הזמן להיערכות לקראת העתיד.
41 4׳ ׳ 4
צפוי לכם שבוע מעניין
וסוער, הן מבחינה פי נאנסית
והן מבחינה
רומנטית. אפשר שתעשו
כסף בעזרת או
כתוצאת מביקור רומנטי
ואפשר שהרפת-
קאח רומנטית תעלה
לכם בכסף רב. השתדל
לא לחמר ולא
לסכן כספך שלא לצו כספיות.

כי תיגרר להוצאות

תאומיס

הצגה ראשונה ,7.15
האגדה המוסיקלית

״הקוסם מארץ עוץ״
הצגה שניה 9.45

״חכר מרעים״

0 0 0 0 (0 0 0 6 0 0 0סססססס

! בסיטונות

שמלות הריון
מכנ סי הריון
טוני קו ת הריון
חלי פו ת הריון

ן כ הן

מודל

תל־אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכו: טל ,50344 .ת״א

עודד בן־עמי 23 לאורנה יער,

4׳ 4׳4
אם תפקח עין ותתבונן היטב באנשים
ובאירועים הסובבים אותן, צפויים סיכויים
לרומן נעים, או
לקידום חקאריירה והמעמד
החברתי. משא-
ומתן שהתחלת בו לפני
זמן מה, ושנראה לן
בשלביו הראשונים כ-
הרפתקאה פזיזה, עשוי
להתגלות השבוע כצעד
נבון מאוד, מלהיב ומרתק.
מה שחשוב עוד
יותר — הוא יישא
רווחים גדולים בעתיד. נסה לפתור עכשיו
את הבעייה המישפחתית המציקה לך.

אל תעשה צעדיס דראסטיים. חכה עוד
קצת לפני שתבצע את
החלטתך. בת קשת —
לא תפגשי השבוע את
נסיך החלומות, למרות
שבסוף השבוע יהיה
נדמה לך שפגשת. כדאי
שתנצלי את השבוע
כדי לשפר את הופעתך.
התחילי בדיאטה,
23ג;נובלזבר ־
1 20ד 2ימבר
שני את התיסרוקת,
והיי יפה ככל שתוכלי .׳

עוזרת־הפקה בשידורי־ישראל. טכס־החתו־נה,
שהתקיים באולם בית החייל בתל־אביב,
זימן למקום את מנהלי שתי תח־נות־השידור,
שדרנים, מפיקים ועורכי־תוכניות.

ומדתלהתגרש. שחקנית־הקולנוע
ובת־זוגו של רוג׳ר מור ל סרט
חייה ותן למות ג׳ין סיימור, ש נפרדה
מבעלה המפיק מייקל אטנכורו,
בנו של שחקן־הקולנוע והבמאי ריצ׳ארד
אטנבורו. עברה להתגורר בדירה נפרדת.

ולד. לקונסול״הכבוד של שבדיה
והולנד בישראל ומנהל מלון מלכת שבא
באילת, ג׳קי פריאל 41 נכד ראשון.
פריאל שהוא אב לשני בנים, ואשר בכורו
דודו ורעייתו זיוה הם -שהפכו אותו
לסב מאושר, הניף את דגלי שבדיה והולנד
אל ראש התורן ברגע היוודע לו
על הולדת הנכד.
תוענקה מדליית־זהב על הישגיו
בתחום ניתוחי־הלב והקארדיולוגיה לפרופסור
מורים לוי, מבית־החולים בילינסון
בפתח־תקווה. את המדלייה, שהוענקה ל־

4- 4. 4

עצבים חזקים! זה מה
שאתה צריו השבוע.
שב על אחוריך וחכה.
השתדל לא לקפוץ מעל
לקורקבן. השתמש במה
שיש לך, אחרת תגיע
למצב ממנו לא תצא

בקלות. חסוך לשעת
ך~~זז; ביוני -
צרה, כי היא עומדת
ג) 2ביולי
בפתח. ומי הו א ה חכ ם
אס לא זה הרואה את
הנולד 7בת סרטן, לו מראים הכוכבים
שבוע של אהבה ובילויים רבים. אך המונח
״אהבה״ איננו בהכרח אותו מושג
שאת מתכוונת אליו. בת סרטן, היזהרי!
41 !41 4
זהו שגוע הממזג את
חמיסתורין של חייך
הרוחניים עם כמה וכמה
הישגים מוחשיים
ביותר. שבוע טוב, במה
שנוגע להימורי־טוטו
לעיסקי-מניות
ופיס,
או להימורי״אהבה. זהו
השבוע בו מוטב להי21
ביולי -
21נ או גגחט
פגש עם זרות מאשר
עם ידידות מוכרות, בו
כדאי ללכת בשבילים לא ידועים, ולטייל
במקומות לא כל-כך מוכרים. אלה הפגי עים
בליבם: יזהרו נא במיוחד׳ השבוע.
מצב מצויין שורר בקרב המישפחח.
41 4׳ 4
העננה הגדולה שעלתה
והוסרה מעליך, עדיין
מאפשרת לך לזוז במלוא
החופשיות הרצוייה
לבני מזל בתולה אופייניים•
על כן דע לקחת
את הכל בקוקט, בשלווה
יחסית, וללא חיפזרן.
זהו שבוע של תיכנון
ושל זיכרון, שבוע של
עבודת־בית ולא של
ביצוע־חוץ ידידים רבים יפקדו את ביתך.

סוסן

השכוע כ״דרייב־איו״

חאזנ״ס

נישאה שחקניודהקולנוע והבדר־נית
לייזה מינלי 28 למפיק ג׳לו
היילי הבן 41 שהיה איש־הפח בסרט
הקוסם מארץ עוץ. אלו הם נישואיו ה ראשונים
של היילי, השניים של לייזר,
מינלי, שהתגרשה לא־מכבר מבעלה, המלחין
האוסטרלי פיטר אלאן. טכס־הנישואין
התקיים בכנסייה פרסביטריאנית
בסנטה־ברברה, קליפורניה.
נישא שדרן גלי צה״ל ומגיש ה תוכנית
לנוער בטלוויזיה עלס ועלמה

1ן ש1ו

#גבול הביטחון.
יצחק שביט, אסף שמחוני ,5נתניה
#שרידיו של מהלך על חבל.
דני !:ספר, רח׳ רישפון 240ב׳,
נאות־אפקה
#אחד מחבלי הלידה של כניסת
חמפד״ל לממשלה•
י. זדרקיך, ירושלים
#צילום מקרוב של חבל הרטייה
של משה דיין על קרחתו.
ניסן אלרואי, תל-אביב
+ההוכחה לאקסיומה: דרך שתי
נקודות עובר גם קו עקום אחד.
מיכל אלפנדרי, בת־י ם
בעלי התשובות ש תפורסמנה יזכו בכרטיס
כניסה זוגי לקולנוע דרייב־אין
תל־אביב, קולנוע המכוניות היחיד
בישראל.

את נמצאת — כרגיל — על פרשת־דרכים.
אלא שהפעם לא תוכלי
לשבת בחיבוק ידיים.
הוא ידרוש ממך צעדים
נימרצים, ועצם הדרישה
הזאת תדרבן אותך
לעשות דברים שישנו
את כל חייך. בן מאזניים:
אל תסתבך, דווקא
עכשיו. אתה זקוק
לכל חושיך. זהו שבוע ו 89ייי 8י
קשה, אם כי לא מסוכן
ולא תהיה כל־כך עצמאי. היה זהיר׳

תמרורים

3(1111

תקופת האושר בה את מצוייח נמשכת
— אם כי ענני״סערה קטנים מופיעים
באופק, בצורת התחיי בויות
עבודה, פגישות
עם נושים או מריבות
עם ידידות שובות במיוחד.
אך אל דאגה,
עם רצון עז את עשוייה
לצאת מכל זה בשלום.
אם את עוסקת בשני
רומנים מקבילים —
דעי לגמור עם אחד
מהם׳ או לפחות להסוות
אותו, כך שלא יגרום להתפוררות
כל החבילה ולא תצאי קרחת מכאן
מסובך ומוטב
ומכאן. זהו חודש
שתתחילי אותו ברגל ימין. לבשי אדום !
4 ! 41 4
הוויכוחים נהמריבות שאתה שותף
לא יעזרו להפגת המתח,
אלא רק יגרמו לך
לדפרסיה. במיוחד הימנע
מאי־נעימויות עד
יום ראשון. אז תתחיל
להרגיש בהפגת המתח.
התאזר בהרבה סבלנות.
לך לראות סרט טוב,
רציני, לבד, או עם
20 בינו א ר -
*ז בפברואר
חברה, ותיווכח שצפוייה
לו הנאה בלתי רגילה.

להם

4׳ 41 4
הגירעון הכספי לא מוצא השבוע פיתרון.
ובכלל, יהיה זח שבוע איטי, חסר־קצב,
וקצת משעמם. זה לטובה:
נצל אותו לאגירת
כוח לקראת הבאות,
מאחר והחודש ידרוש
את כל כושר הניתוח
האינטלקטואלי שלן,
בתוספת למידה לא
מבוטלת של אומץ־לב.
עד?מה שתוכל, הת9ו
בפברואר
20ב מר ס
רחק מאלימות והתרכז
בצד העיוני של החיים.
בת דגים: אהבה גדולה — תתחיל
בסוף שבוע זה להאירך את דרכך.

רוגינא

לוי

יוס הולדת

מדלייה

פרופסור לוי ולעוד שישה רופאים מכל
העולם, קיבל הפרופסור בקונגרס בינלאומי
לקארדיולוגיה, שהתקיים בראשית החודש
בבואנוס־איירס בירת ארגנטינה.
נחוג יום־הולדתה ה־ 40 של כוכבת-
הקולנוע הצרפתיה כריז׳יט פרדו, ש החלה
את הקאריירה שלה בשנת ,1952
ומאז הופיעה ביותר מחמישים סרטים. את
יום־הולדתה בילתה השחקנית היפהפייה
בחברת ידידה הנוכחי, הסטודנט לרפואה
דורן ורג׳ס בן ה.28-
נחוג יום־הולדתה ה 85-של הגברת
הראשונה של התיאטרון העברי, חנה
רוכינא. הגברת רובינא סירבה להיענות
להצעת מוקיריה לחגוג את יום־הולדתה
באירוע פומבי, הסתפקה בהרמת כוסית
על בימת החזרות על מחזהו החדש של
ניסיס אלוני, אדיפוס, בו היא משתתפת.
נחוג יום הולדתו ה־ 80 של כנו
כהן, שנימנה בזמנו עם מנהיגי תנועת
הנוער הציוני בגרמניה, בלאז־ווייס. בין
השנים 1939—1933 היה הכוח הדינאמי
שהפך את ההסתדרות הציונית בגרמניה
לגורם רב־עוצמה. עם עלייתו ארצה היה
פעיל במיפלגה הפרוגרסיבית, ועם איחודה
של זו עם הציונים הכלליים במיפלגה
הליברלית, נבחר מטעמה כחבר הכנסת ה חמישית
1961—1965 כמישפטן שימש
מראשית שנות ה־ ׳50 כיושב־ראש ביוד
הדין המישמעתי שליד נציבות שירות־המדינה,
והירצה שנים רבות בבית־הספר
למישפט וכלכלה בתל־אביב. היה עד ב־מישפט
אייכמן.
מונה כדובר וקצין יחסי־הציבור
של מישטרת מחוז תל-אביב, רב־פקד
מיטה *טרף, במקומו של סגן־ניצב עמום
אריכא, אשר יצא לחופשה ממושכת.
שרף, מוותיקי הקצינים במי-שטרת מחוז
תל-אביב, שירת עד לעת האחרונה כקצין
בכיר באגף החקירות של מישטרת המחוז,
ולפני-כן במטה הארצי.
העולם הור 1936 .

במדינה
פ ש עי ם
בציפורני הסר סו רוהפ רו צ ה
אשה גשואה שרבה עם פעלה,
סיפרה שנפלה לידיהם ש?
סרסור ופרוצה /שפיתו
אותה לעסוק בזנות
הלקוח שילם לבעלי־הבית כפי שנדרש
ממנו, ונכנס לחדרה של היצאנית, לגבות
את התמורה. אך כאשר נסגרה הדלת מ אחוריו,
גילה האיש בתוך החדר אשד,
אומללה, שפרצה בבכי למראהו.
היא סיפרה לו שהיא אשד, נשואה,
שרבה עם בעלה ועזבה את ביתה. היא
סיפרה כי הסתובבה ברחובות, וכאשר
גברה עליה עייפותה נענתה להצעתה של
אשד, צעירה, שפנתה אליה והבטיחה ל העניק
לה מקום־לינה.
פרוצה בעל־בורחה. אך במהרה
גילתה כי לאותו בית היו באים גברים,
לקבל אהבה תמורת כסף. האשד, הצעירה
בעלת הדירה, רוחמה כהן, הביאה גם אל
ה״דיירת״ החדשה שלה לקוחות כאלה,
ואילצה אותה לשכב איתם. לרוחמה היה
גם שותף. גבר צעיר, שחרחר.
לאחר שסיפרה את כל זאת לאיש, ביקשה
ה״יצאנית״ המאולצת מן הלקוח שלה, ש
ימים
! 1ואחר־כך אתם עוד מתפלאים
שהמישטדה דוחפת את האנשים להיות
עבריינים !״
כל הנוכחים באולם, עצורים כשוטרים,
פרצו בצחוק מתגלגל.

מי שפ ט
המעדב־־׳הפרוע בדמת־ אילן
קרבות־ירידת, חיפו?-
חשבונות, נשק חם
ומצבורי־תחמושת —
?יד אוניברסיטת בר־אילן
שני אנשי המישמר האזרחי, שפסעו
להם לתומם, בעיניים פקוחות ובאוזניים
כרויות, ברחובותיה של שכונת רמת־אילן,
קפאו על מקומם. מעבר לעיקול הכביש
הגיחה לפתע מכונית, וקרבה לעברם ב מהירות
עצומה.
״עצור !״ קרא אחד מאנשי חוליית-
המישמר לשעבר הנהג׳ אד זה אפילו לא
האט. המכונית חלפה על־פניהם כאילו לא
היו שם כלל. אנשי המישמר האזרחי דרכו
את נישקם מייד, וידו בעיקבות המכונית
הנמלטת.
היה זה בשעות הבוקר של יום השישי
לפני שבועיים, המכונית נעלמה במהירות

דויד עזרא, משה הלפרץ, וניסים הלפרץ (עומדים) גכיהמ״ש
יריות ליד האוניברסיטה
ייגש למישטרח ויבקש שיבואו לשחרר
אותה מידי הסרסור וחפרוצד, שבציפור־ניד,ם
נפלה. היא אמרר, לו שהשניים שומ רים
עליה, והיא אינה יכולה לצאת מן
הבית.
הלקוח רץ למישטרד, וסיפר את סיפורה
של האשה. מייד יצאו שוטרים אל הבית,
פרצו לתוכו, שיחררו את האשה הנשואה
ועצרו בו־במקום את רוחמה כהן ואת
שותפה, נחמיה מדואר.
שותפה של רוחמה נאבק קשות עם
השוטרים, וכתוצאה מכך נותרו על גופו
סימנים ברורים. לאחר מעשה ניסה לשכנע
את שופט־השלום אריה אבן־ארי, כי נפל
קורבן לניקמתם של השוטרים, כי הוא חף
מפשע, כי מעולם לא שידל את האשד,
הנשואה לעסוק בזנות, ובכלל — אין לו
מושג מה רוצים ממנו. סתם נטפלו אליו,
וסתם חיכו אותו.
רוחמה כהן סיפרה לבית־המישפט, כי
פגשה את האשח הצעירה ברחוב, כשזו
מחכה ל,טרמם.׳ ״לקחתי אותה אלי הביתה,
ואז היא גילתה לי שיש לה בבית שלה
שני ילדים,״ סיפרה רוחמה .״אז לקחתי
אותה אצלי. כדי שתעבוד בבית.״
כולם פרצו בצחוק. אלא שהיא לא
פירטה, לאיזו עבודה בדיוק היתד, הכוונה.
המישטרח ביקשה להאריך את מעצרם
של שני החשודים ב־ 15 יום, והשופט
העניק לה 10 ימים להשלמת החקירה.
בשמעה את הפסק, הטיחה רוחמה כהן
גזעם לעבר השופט :״בשביל מה 10

ברחובותיה המפותלים של השכונה, ה סמוכה
לאוניברסיטת בר־אילן.
לפני כחודש, ירו אנשי כנופיית מקומית
על מתחריהם, אנשי כנופיית מקומית ירי בה,
ומאז היתה המישטרה מחפשת אחר
דני דדון, שהפך חשוד בהחזקת ובשימוש
בנשק חם לצורך חיסול־חשבונות.
אלא שהפעם, האיר המזל פנים לאנשי-
החוק. מייד אחרי שאזרחים דיווחו ל־מישטרה
על תקרית היריות של אנשי
המישמר־האזרחי, גילו החוקרים בתוך
פרדס, הסמוך לאוניברסיטה, מכונית נטושה.
היתד, זו המכונית שבעיקבותיה נורו
היריות.
בתוך המכונית נתגלה שלל רב: תת־מיקלע
עוזי, ומחסניוודתחמושת. מאותו
מקום הוביל גשש מישטרתי את החוקרים
אל מיצבור־נשק ממשי, לא הרחק מן
המכונית. במיצבור נמצאו תת־מיקלעים
עוזי 16 ,מחסניות, רובה קארל־גוסטב
דובזדסעד מסוג קלאצ׳ניקוב 500 ,כדורים
ועוד, מכל טוב•
צעירים ניסים הלפרין, משה חלפרין והרד
בתהילת השבוע שעבר הובאו בפני שופט
חשלום בתל-אביב, אריה אבן־ארי, ח־עזרא,
כשזה האחרון מוכר גם כידידו של
דני הדון, אותו מחפשת המישטרה כבר
מזמן.
חוקרי-המישטרה טענו בפני השופט, כי
שניים מן העצורים מתגוררים בקירבת־מקום
לנקודה בה נתגלה מיצבור־הנשק.
(המשך בעמוד )36
11ב

קולנוע

חו ק
מחוץ ל חו ק
בולשת ניו-יורק ( 7תל-אביב,
ונל־אביב, ארצות־הברית) — עוד
אחד מסידרת הסרטים על שוטרים
עצמאיים הלוקחים את היוזמה בידיים, ונלחמים בפשע
בדרכים שאינן כתובות בחוק. הפעם, מאחר שהבמאי הוא
פיל ד׳אנתוני (המפיק של בוליט והקשר הצרפתי) ,מסמר
הסרט הוא מירדף מכוניות מטורף לחלוטין, המסתיים באורח
עוצר־נשימה. אלא שזה גם הקטע המרתק היחידי בסרט,
אשר בשאר חלקיו חוזר על שיגרות ודפוסים מקובלים,
בכל מה שקשור ליחסים בין המישטרה לעולם התחתון,
או ליחסים בין כנופיות שונות של אירגוני הפשע.
העלילה מתרכזת סביב פרשת סחיטה מכמה סנדקים
שטנים בניו־יורק, סחיטה הנעשית על־ידי פושעים המתחזים
בבלשים. העולם התחתון מגיב כדרכו, ואחד מבחורי יחידת
מישטרח מיוחדת־במינה (בולשת ,)7נהרג כתוצאה מכך.
חבריו־ליחידה הופכים את המשך החקירה לנקמה אישית,
וההמשך הוא סידרה של פעולות אלימות וקשוחות, המשתדלות
כמיטב יכולתן להאפיל עוד קצת, על מה שנעשה
עד היום על הבד.
אלא שהעניין כולו נראה מיכני לחלוטין. הדמויות אינן
מעוררות כל רושם שהוא, כולן גם־יחד מכונות״הרג משומנות.

ס ר טי ם
מותו ש ד עול תמחר

רוי שיידר והבלש: שוטרים עצמאיים
הניסיונות הקלושים לעורר חשתתפות״בצער, או הזדהות,
נכשלים לכל אורך הסרט, ובסופו של דבר, זה לא הרבה
יותר מכל פרק בסידרת״פשע בטלוויזיה (פרט למירדף
שהוזכר) .וגם זאת, רק תודות לעריכה דינמית של ג׳רי
גרינברג, שזכה בזמנו לפרס אוסקר עבור הקשר הצרפתי.

בשנת 1990 פושטת ההברה התעשייתית
הקאפיטליסטית את הדגל, סופית, אחרי
שנות גסיסה ארוכות. קומץ מדענים ואנשי-
רוח 1מובחרים ׳מקימים לעצמם קומונה מו גנת
!מפני כל השפעות חיצוניות. הם
משתמשים בשיכלולים המדעיים המתקדמים
ביותר, לנוחותם.
הקומונה, המפונה נורטקס (צ 1 £׳ 011ז\
— כינוי בלטינית למרפדשל,-מערבולת),
ממוקמת על שפת אגם, בעמק מוריק ויפהפה,
ואמורה לשמש מחסן לכל הידע
האנושי 1באשר הוא. תושביה אינם מיז־דקנים
לעולם, הם גילו את סוד היי־הנצח,
וכולם: בשנות ה־ 20 לחייהם. כולם חוץ
מן ה״פופרים,״ אותם עבריינים קבועים
על חוקי הוורטקס, שעונשם הוא — ה־זיקנה.
ככל
שמעשיהם המורים יותר, כך עולה
מיספר השנים המתווסף לגילם. הם מהווים
בוורטקס קהילה ממורמרת של ישישים
חמוצי-פנים, שנידונו לחיי-נצח כזקנים.
כזה הוא הבסיס לסרט חדש בתחום
המדע־הבידיוני, המכה עתה גלים רבים
בעולם, סרט שיוצג בקרוב גם בארץ. שמו
זארדוז והוא, כולו, יציר־דימיונו של ג׳ון

המגע>ל
ו /או המצ חי ק
מגרש השדים (אסתר ולימור,
תל־אביב, ארצות״הברית) — אחרי
כל המהומה שקמה סביב סרט
זה, אין הרבה מה להוסיף על הנושא או הסצינות המרעישות
שלו. מי שמאמין בשדים ורוחות, ומחפש בעולם הניסתר
פיתרונות למה שלא מובן לו בעולם הנראה״לעין, אולי
ייבהל עד צאת נשמתו. בעיני אחרים עשוי הסרט לעורר
תגובה שבין חיוך לגיחוך, מה״עוד שגלגול מאוחר זה של
״הדיבוק״ טובל במיסטיקה קאתולית, וקשה לו לצופה
הישראלי להתרגש, שעה ששני ישועים מצווים על השטן
שייטוש גופה של נערה ״בשם ישו הנוצרי.״
המעשה בבתה של שחקנית, שהשטן נכנס לגופה,
ומאמציהם של שני אנשי הכנסייה לגרשו משם, לקוחים
כידוע מתוך רב״מכר שהופיע גם בעברית, ורב-מכר זה מבוסס
על מיקרה שאירע לפני כ 25-שנים במדינת מרילנד. הספר,
כמו הסרט, נמכר בעיקר תודות למשיכה הקיימת באדם
אל דברים שהם למעלה מבינתו.
אולם, למען האמת, מת שהיה מעניין בספר יותר מן
האוננות עם הצלב, מניבול-הפה ומצריחות־האימים היה
דווקא תיאור חייהם ומינהגיחם של הישועים המכונים
לא־פעם, בשל התנהגותם החופשית, ,הגייס החמישי של
הכנסייה׳ .מזה לא נותר בסרט מאומה. ואם הרבדים
השונים הנוצרים בתוך תת־ההכרה של הילדה אכן עוררו
עניין כלשהו במקור, בספר, הרי על הבד הם נרמזים

בורשטיין ובלייר: על רמת הקהל
רק בקושי.
אשר לטכניקה הקולנועית, אם מתבוננים בסרט בעיני
כופר (בשדים ורוחות) ניראים אפקטים רבים מלאכותיים.
הפרולוג, בחפירות הארכיאולוגיות בעיראק, הוא ארוך
ומייגע, כאילו רצה פרידקין, שהצטיין עד חיום כבמאי
דינמי חריף, להוכיח שגם הוא יכול להיות ברגמן קטן
בסמלים ובסיוטים.

א ק דו חנ ען
ב חי תולי ם
חבר מרעים (דרייב-אין, תל־אביב,
ארצות־הברית) — מערבון
יוצא־דופן זה אינו מתרחש בעצם
במערב, אלא בדרך אליו ממדינות החוף המזרחי, בהן
משתוללת מילחמת הצפון נגד הדרום. גיבורי הסרט אינם
מבוגרים הנלחמים על עקרונות, אלא קבוצת נערים, תוצר־שוליים
של כל מילחמה, החיים מכל הבא ליד ומסווים את
תמימותם הרבה מאחרי חזית נוקשה.
לכאורה, עוד כנופייה של פושעים צעירים. למעשה,
אלה עדיין ילדים, המנפנפים באקדחים, אבל נגעלים עד-
מוות למראה פשיטת עורה של ארנבת, ורועדים מפחד
למראה ביריון אמיתי אחד. הם כולם בורחים מן היישוב
המסודר, מסימסמאות המילחמה ומן העולם הממוסד, אל
המערב הנראה בעיניהם כחלום ורוד של אושר, ובעיקר
עושר.
העולם בתוכו חם נעים הוא קשוח ואכזרי, חסר אמון
ואמות-מידה מוסריות, עולם רחוק מכל האידיאלים והמי תוסים
הנפלאים שאופפים מארבונים בדרך-כלל. חייו של
אדם אינם נחשבים אף כקליפת השום, וקיטעי הפעילות
בסרט הם מדכאים או מגוחכים, אבל לעולם-לא-מרוממים,
כפי שמקובל במסורת המערבונית הטובה והישנה.־ תחושת
אמינות זו יש לזקוף לזכות התסריט של רוברט בנטון
ודיוויד ניומן (מחברי בוני וקלייד) ,שהזריקו לכל-הסיפור
הומור מר ואנושי, שהוא מצחיק בעצם רק ממבט ראשון.
בנטון, שא ף;,ביים את הסרט, הביא-אהר שחקניד־הצעד-
רים, ובראשם ג׳ף (הצגת הקולנוע האחרונה) בריג׳ס ובארי

ברידג׳ס ובראון: רחוקים מאגדה
בדאון, לדרגת הזדהות בלתי-רגילה עם דמויותיהם, הוא ניצל
את גווני החוס״אדום של הסתיו. ואת קדרות המרחבים
בעונה זו, כתוספת לאווירת הסרט, ונמנע בכוונה מאמירת
דבדים מפורשים. אבל כשיוצאים מן הסרט, אי״אפשר שלא
להרהר בפני העולם, שלא השתנו כל כך בנופם האנושי,
המוריש מסורת של אלימות וחלומות על ממון מדור לדור,
ועל התהום הנצחית המפרידה בין אלה שיש להם, והם
מגינים על רכושם בכל מחיר, לבין אלה שאין להם ורודפים
אחרי רכוש בכל מחיר. בקיצור — סרט שכדאי לראותו.

] ן| 1ן׳׳ שון קונרי בתפקיד המחסל
״זד״ ,חריג הפורץ אל עו׳יו

לם הוורטקס המשוכלל, ומביא לשם משב
רוח אנושי. תכונותיו החיצוניות, מוצאו
העממי ורגישותו הרבה התאימו לתפקידו.
(גברים במלכודת) בזרמן: ,שכתב את ה תסריט,
ביים והפיק את הסרט.
על יסוד ׳רעיון הוורטקס, המשיך בורמן
ובנה סיפור שלם, שככל סיפור מדע-
בידיוני מתרחש בעתיד, אבל ליקחו מתאים
להווה.
חיסל סדר מין. עלילת הסרט מתחילה
בשנת .2293 הוורטקס הוא בן 300 שנים.
תושביו, שאינם צריכים עוד לדאוג לקיום
המין האנושי, מאבדים כל עניין במין. הם
קשורים, בעזרת גבישים המושתלים במוחם,
למחשב מרכזי אחד, ודרכו מצביעים
על כל החלטה העומדת לדיון לגבי ניהול
הוורטקס.
המכונות מספקות להם את כל רצונם,
הם חסרי־תוחלת ורכרוכיים. חלקם שקעו
באפאתיה מוחלטת, אדישים לכל הקורה
סביבם, קיומם מובטח על־ידי שאר חברי
הוורטקס. הדמוקרטיה מושלמת, אין בתי-
סוהר (העונש הוא הזיקנה) ,והבילוי היחידי
הוא מדיטציות, שקיעה בתוך בעיות
רוחניות אבסטרקטיות.
המולת אינו מהווה כל סכנה. הוא בפירוש
אסור על תושבי הוורטקס, ואם קורה
שאחד מהם מת בטעות, הרי כל אישיותו,
הרשומה במחשב, וכל אברי גופו.,ניתנים
לשיחזור ולהחזרה־לחיים בשלמותם.
זאדדוז -האל הפיקטיבי. מחוץ
לונרטקס, שוכנות האדמות החיצוניות. שם
שוכנים הפראים, השתדים האח תנים של
העולם שניצחה, החיים בסביבה מזוהמת
ובתנאים פרימיטיביים. עליהם שולטים המחסלים׳
גזע אנושי־ קצת וותר משופד,

עולס המחר: מלילת הסרט ״זארדח״ מתחילה בשנת 2293

ומיתרחשת בעולם ״הוורטקס״ שהוא קומונה שהוקמה על ידי
״ 11 1 1 1\ 1
מדענים ניבחריס לבני אדם. עליונים השומרים על נעורי נצח. אין בה אלימות ואין
הדואג להעביד את הפראים ולהעביר את
תוצרתם לוורטקס. הם גם •ממונים על
הגבלת התרבותם של הפראים, ומחסלים
מייד כל נטייה לילודד. מוגברת, העלולה
להוביל להתפוצצות אוכלוסין.
״כדור־אקדח טוב מזרע,״ !מטיפים המחסלים
לפראים לפי תורתו של זארדוז,
האל הפיקטיבי שהמציאו בני הוורטקס
על־מנת להפחיד את תושבי האדמות החיצוניות.
זוהי מסיכה כפולה המקשטת
את פני המחסלים, ובדגם גדול יותר היא
מעופפת מעל האדמות ואף מובילה תוצרת
מהם אל הוווטקס.

המין ׳החזק: תנשים. אל תור עולם

!מסודר זה מופיע חריג. שמו זד, הוא אחד

כוחם של הגברים. אשה אחת מצילה את
זד מפני הכחדה כשהוא פורץ לוורטקס;
אשר. שנייה עוזרת לו במילחמתו, ושלישית
הופכת בסופו של דבר להיות בת-זוגו,
לקראת עולם שונה שייוולד: מהתנגשות זו
בין שני הקצוות.

תוצאת השובע -ניוון ^עולם.
אומנם, כל זה מתרחש בעתיד, אבל קל
מאד להבחין מה יש לו לומר בהווה.
חברות מתוחכמות הסוגרות את עצמן מפני
השפעות זרות קיימות כבר היום. הניוון,
שהוא תוצאה של שובע־יתר, מעסיק כבר
היום סוציולוגים בכל העולם, ולחלוקות
החברתיות שב״זארדוז״ יש הקבלות ממשיות
גם בעולמנו.
השיכלולים הקיימים בוווטקם, הם כולם
בתחום השגתו של האדם כבר עתה. מדענים
טוענים כי מי שיחיה עד שנת ,2000
טובים סיכויו להגיע לחיי״-נצח. השליטה
במזג־האוויר (בוורטקם — תמיד אביב)
ופיתוח המחשבים, גם אלה אינם נראים
היום דימיוניים במיוחד. והמסקנה שעתידו
של העולם יכול להיות רק במיזוג שבין
מעמדות שונים, ובשיתוף-ם עולה ביניהם,
הפך מסקנת־קבע של מרבית הפוטורולוגים
(מדעני העתיד).
בורמן, שהוא חסיד גדול של סיפרי
המדע־הבידיוני שאב, אומנם, השראה מ רבים
אחרים. אפשר למצוא כאן עיקבות
של האכסלי(עולם חדש אמיץ) ,בראדסורי,
וונגאט ורבים אחרים, בתוספת העוצמה
החזותית שאיפיינה כבר את סרטיו הקודמים.
בעזרתו של ג׳ופרי אנסוורת, הצלם
של קברט ואודיסיאה בחלד, השיג אפקטים
מרשימים, בתקציב קטן יחסית, כשהוא
משתמש בעדשות מיוחדות בפריזמות, ב מראות
ומראות כפולות, כדי להדגיש את
ההבדלים שבין הוווטקס לבין האדמות
החיצוניות.

אפלייה .״זארדח״ הוא האל הפיקטיבי שהמציאו בני עולם סגור זה. זד, הגיבור שנולד
מזיווג של בן עולם זה עם בת גזע המחסלים, מיתקומם נגדו כשהוא מקרין בפני מאמיניו
חזיונות׳ארוטיים המנמרריס בס יצרים מיניים שאבדו מן העולם מזה 300 שנה ויותר.
בסרט, בזרמן: מודה היום שהיד. בר־מזל.
״פעמים רבות אתה כותב ׳תסריט! ,ורואה
בדמיונך דמות מוגדרת מאוד של שחקן,
לתפקיד הראשי. אבל כשאתר. מגיע לשלבי
הצילום מסתבר פתאום, שהשחקן קשור
בחוזים קודמים, שהסיפור אולי אינו מוצא
חן בעיניו, ואז מתחילות הפשרות, כשאתה
צריך להסתפק במי שמתאים בערך.״
בסרט זר ,.לא קרו תקריות כאלו. בשון
קונרי מצא פורמן בדיוק את משאת*
נפשו, איש שבחיצוניותו מתאים לתפקיד
המחסל זד! שמוצאו, ממישפחת פועלים
אירית־סקוטית, מעניק לו את הרקע העממי
הדרוש, ויחד עם זאת הוא ניחן ב רגישות
שנידרשה כדי להבין את כל כוונות
התסריט.
שארלוט ראמפלינג, יריבתו בתחילת ה סרט
ופת־זוגו בסופו, היא כיום אחת ה שחקניות
והמבוקשות בעולם, ושרה קם-
טלפן, המדענית שמצילה את חייו של
זד, היא שחקנית־במה מפורסמת מאוד באנגליה.

שאוהב להדביק תוויות על סרטים
ולהיפטר בנקל מכל חובה לרדת לעומקם,
יכנה ודאי את זארדוז סיפור מדע־בידיוני
נוסף, וזהו( .שמו של הסרט, אגב, הוא

וריאציה על הקוסם מארץ עוץ, באנגלית
— ויזארד. אוף אוז).
מי שיתעמק יותר, יוכל למצוא משל
רב-השלכות על ימינו, שאחד מלקחיו הלא-
מבוטלים ה א, כדברי פורמן :״כאשר בני-
אדם שוכחים את טעם המוות, הם מאבדים
את טעם החיים.״

תדריך
תל -אביב
הזלילה הגדולה (סטודיו,
צרפת) י -חברת השובע מתפקעת, הלכה
למעשה, ממין ואוכל בכמויות גדולות מכפי
שהיא יכולה לעכל. סאטירה חברתית פרו עה
!ואכזרית של מארקו פרדי, עם כמה
מהשחקנים הגדולים של אירופה (מאסטרו-
יאני, טוניאצי, נוארה ופיקולי).
כוכב הפרא (תכלת, צרפת)
— סרט מצוייר למבוגרים, סיפור מדע-
בידיוני על עימות בין הברה מתוחכמת
לחברה שאפתנית. הסיום תמים בהומניזם
שבו, אבל האיורים של רולאן טופור הם
הווי״ה חד־פעמית.
•*ייייייי

מדינה אוטופית ופירושה , :מוות.

ך 171י ך 1 1השחקנית הבריטית
ומפלינג,
*1 ^1 1 1שרלוט
יריבתו של זד, בתחילת,הסרט ובת זוגו
בסופו. היום, אחת השחקניות המבוקשות.
המחסלים, תוצאה משופרת של ניסיונות־הזדווגות
שעשה אחד מבני הוורטקס. הוא
ניחן בכישורים שיכליים וגופניים שהם
מעל הממוצע. בסופו של דבר, הוא יפרוץ
אל הוורטקס, ויביא לשם משב־רוח אנושי
שניטל מתושביו. זיכרונותיו האירוטיים של
זד, המוקרנים: בפניהם על מסכים, מעוררים
יצרים ישנים שנעלמו מהם.
הכמיהה למוות, מיתפרצת בלב כמד, מן
התושבים. הצורך ליצור ולהחזיר את מעגל
החיים למתכונתו הטבעית, לידה, חיים ו מוות,
מתעורר שוב בוורטקס, ובעיקר בנשים
שפו, אשד הפכו למין החזק, בהתנוון

״אם יש לקח כלשהו בסרט זה,״ אומר
בורמן ,״הוא שעולם־העתיד המתוכנן עבו רנו
עשוי לכלול בתוכו השלכות בלתי-
צפויות.״ הוורטקס, מדינה אוטופית מוש למת
שאין בה אלימות, אין בה אפליה,
כולם בד. צימחוניים, קשורים רוחנית זה
לזה (בעזרת מחשב) ,וכולם שווים לגמרי,
הוא בכל זאת הברה מתה, שאיש אינו נולד
ואיש אינו מת בה. שום דבר לא נוצר
ודבר אינו הולך לאיבוד. הברה בזו, סופה
שתיכחד.״
זארדוז הוא גם תיאור פשיטת־הרגל
של דת אוטוקרטית. בורמן, חניך הישו עים,
מקומם את גיבורו, זד, נגד האל
זארדוו, סמל הסמכות שנוצרה כדי לרדות
!ולהטיל אימה .״אבל אין זה סרט אנטי-
דתי,״ אומר בורמן ,״משום שבסופו של
דבר, זהו סרט על העימות בין מהיגיון
והאינסטינקט, בין הרוח לגוף, והרי כל
דת אמיתית מנסה למצוא פיתרון לעימות

המחסל[ ?וזן קונרי.

אשר לשחקנים

תושבי עולם המחר, הוורטקם, חיים באפאתיה מוחלטת,
כשמחוץ למדינתם מתקיימים הפראים, שרידי האנושות
שניכחדה ובהם שולטים המחסלים, שהם גזע אנושי קצת יותר משופר שתפקידו להעביד
את הפראים ולהעביר את תוצרתם לוורטקס. המחסלים עוטים מסיכות של האל זארדוז.

האשים מאחורי התדמית
כתבה ו ני עי ת ב סיוו ת דיוקנות פוליטיים מנקודת מבט אישית

! 7111

וחלאח׳
פיתגם אנגלי ישן אומר :״הפוליטיקה, כמו האהבה, יוצרת זיווגים מוזרים.״
אינך יכול לבחור לך את האנשים הצועדים לידך בהפגנה פוליטית. שותפות של
השקפות או אינטרסים מקבצת יחד, לעיתים קרובות, אנשים שאינם אוהדים איש את
רעהו, ולפעמים גם אנשים המתעבים זה את זה.

קוריוז בגלימה שחווה
<6זדמן לי בתקופות שונות, לשתף פעולה עם אנשים שעוררו בי אנטיפאטיה אישית
!4עזה• לעומת זאת נאלצתי לא פעם לצאת למערכה פוליטית חריפה עד אנשים
שדווקא מצאו חן בעיני מבחינה אישית, אף שדיעותיהם מסכנות את עתיד המדינה.
על כן למדתי להוקיר שבעתיים יחסים עם אנשים שעוררו בי סימפטיה פוליטית ואישית
כאחת.
כזה היה הוד קדושתו, יופוף ריא, הארכי־הגמון של עכו, חיפה, נצרת וכל הגליל.

אורי אסרי
כיכדתי אותו כמנהיג פוליטי. מצאתי עניין בהשקפותיו הדתיות.
למדתי להעריכו יותר ויותר ככן־אדם.
תחילה נראה לי כקוריוז. כימעט ואי־אפשר היה לסווגו. ערבי שנולד בלבנון,
שחונך בפלשתינה >א״י ,),שגדל באמריקה, שהיד. שותפו של מארטין לותר קינג
במאבקים לזכויות הכושים באלאבאמה. אדם בגלימה שחורה, בעל ניצוץ של הומור
בעיניו הממושקפות ותמונה של מדים הקדושה על חזהו. אדם שדיבר בסיגנון של דרשה
קאתולית ונאום ציוני.

איך אוכלים דכר כזה ז
קודמו בתפקיד, הארכיבישוף חכים, היה ציניקן גמור. הוא היד. פוליטיקאי ערבי
מהסוג הגרוע ביותר: פיקח, גמיש, משתף פעולה עם השילטון תמורת רווח אישי,
טיפוס מובהק של קוויזלינג כנסייתי. לא האמנתי ביושרו, ולא בזיקתו לצאן מרעיתו.
נוכחתי לדעת שהוא משרת את השילטון בארץ, ומשמיץ את המדינה בחו״ל. בקיצור —
פוליטיקאי ממולח ואיש־עסקים זריז בגלימה של איש־דת. אחרי כמה שיחות, ניתקתי
כל מגע עימו.

איני אוהב אנשים כאלה כשהם יהודים. איני רואה כל צורו לאהוב

אותם כשהם ערכים.
כשעבד חכים לביירות, הפך פטריארך וראש הכנסיה היוונית־קאתולית, ואימץ

בחגיגת חצייובל הכנסת: ויא 1נג ש עם ראש, חמדינה
ף* עם, כראשית היכרותנו, שאלתי את יוסוף ריא היכן נולד.
5 4״בעיירה קטנה שלא שמעת את שמה,״ השיב .״קוראים לה זחלה.״
״זחלה!״ קראתי ,״מולדת הערק?״

הסכרתי לו שכשכיל כני דורי כארץ, השם זחלה מסמל את גן־עדן
האבוד.
״ערק זחאלווי״ ,תוצרת העיירה הלבנונית, הוא מלו־מלכי הערק. כל ישראלי,
הזוכר את השם מלפני קום המדינה, רגיל לבטא אותו באנחה של געגועים, כאחד
הדברים חבלתי־מושגים — עד בוא השלום.
כעבור כמה שבועות, הזמין אותי הבישוף לארוחודערב, עם שובו מביקור שיגרתי
בלבנון. לפתע שם בקבוק־ענק על השולחן. קראתי את התווית הערבית :״ערק ערום
לבנוני, חברת ע׳נטוס ואבו־רעד, טלפון ,820561 זחלה, לבנון.״
״זוהי מתנה מזחלה,״ אמר ריא בחיוך.
שתינו יחד מן המשקה החריף והזך.
מאז, בכל פעם שנסע לביקוריו התכופים בלבנון, הביא לי ערק זחלאווי. רק בעת
הביקור האחרון חרג מכלל זה. כשיצא לפני חודש לביירות, כבר היתח בליבו החלטה
נטושה להתפטר מתפקידו. בכנס הבישופים נאלץ להתגונן בלחט על עמדותיו. סביבו
סערו הדוחות.

לא חיח לו זמן לכקר כעיירת מולדתו, או לחשו־כ על ערק.

ההפגנה ביוושדים: ויא צועד בשורה הראשונה

מיכתב ־ המדידה עול•

כולן משל האל. בני־האדם, כל בני-האדם, קדושים הם,
מקודשים וטובים. אך בני״האדם, כל בני־האדם, בני
כל התרבויות וכל הדתות, זקוקים תמיד ל״הערבת.״
ה״העברה,״ או ה״המרה,״ היא פתיחות, הבנה, כבוד,
ואפילו יראת־כבוד בנוכחותם ההדדית, ומחילה ! זוהי
ה״המרה״ אשר לה מטיפה הברית-החדשה. הבשורה
העליונה חייבת להיות נר לרגלי האדם, ועמוד-העשן
ההולך לפניו. ה״העברה״ ! ה״המרה״ !
וכן השתדלתי להזדהות עם היהודים ועם הערבים.
זה אפשרי ! סיבלותיהם ופחדיהם שלי היו אכז-
בותיהם, וגם ניצחונותיהם ותיקוותיהם ושימחותיהם
— גם שלי היו. כל הפותח ליבו לקראתם יוכל לראות,
בפניו של כל אחד מהם, את פני האל. היהודים והערבים
רבגוניים הם, נדיבים ונכונים לאהוב ולתת.
מחוננים הם בחמימותו של רחם־האם. הם חולקים
עימן בנכונות גדולה את בתיהם, ואת ריגשותיהם הסמויים
ביותר. אילו רק יכולנו ליצור הבנה גדולה
יותר. ההבנה מוחה את החשד. כי-אז היתה האהבה
מלבלבת ופורחת. אני ניסיתי זאת!
אהבתי גם את ארץ־הקודש. השתדלתי להביאכם
לידי כך שתראוה, אתם, ידידי האהובים, אשר באתם
לבקרני, אם בביתי או בדרכים ובנתיבות.
התעוררנו יחדיו /לא נוכח אבנים ומציבות, אלא
נוכח האל. הוא הילך עימנו, שוחח עימנו, פקח את
עינינו. כתלמידיו היינו :״הלא בוער היה לבבנו ב-
קירבנו בדברו אלינו בדרך ויפתר לנו את הכתובים.״
(לוקס )32-24 שום מצבת״זיכרון או אתר ארכיאולוגי
לא יוכלו להחיותו כך. ומה יוכל להחיותו ! האווירה
בה אפף עצמו ושאב והשיב עלינו. אותה אווירה היא !

ו ס וף ריאלידידיו
יקירי האהובים,
העובדה שאינני פונה אליכם במיבתב זה בשמו-
תיכם, מהווה אות דווקא למידה גדולה יותר של
אסירות״תודה. הבה נשמור בליבותינו את בושמת של
הקירבה.
חב אני לכם ולידידי הגליל תודה מיוחדת, והסבר•
ויתרתי על תהילתי בהווה. מסרתי את כתב״הת־פטרותי
מכהונת הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת
והגליל כולו. אן בכן נסתיימה רק צורה מסויימת של
כהונה. צורה חדשה החלה כעת. אני חש בעימקי״ליבי,
כי האל קורא לי להתייחדות ולתפילה.
איו בי חרטה. עליצות ממלאת את ליבי. תחושה
של אושר אמיתי מרננת בי. מיזטור של שבח והערצה
מבשם את חזוני החדש.
לפני שש שנים, כאשר בחר בי הסינוד של הבישופים
המלכיתים* ,נעניתי לקריאה ולאמון שנתנו בי
בתחושות מעורבות של פחד, חוסר״ביטחון וחולשה.
האחריות הכבדת עוררה בי חלחלה. היכולת לשרת את
בני־האלוהים, ערבים ויהודים גם־יחד, היתח אתגר
עצום שהביאני לידי התעלות-הנפש.
אותה התעלות חיתה בי במשך כל תקופת שש
השנים של שירותי בכהונתי. מתוכה ליבלב חלום צנוע,

באתילתת, וקיבלתי...

החלום לחיות באורח שלם ומלא יותר את הברית
אשר לה הקדשתי את כל מאודי.
באתי אל ארץ־הקודש כדי לתת. והנה ! נדהמתי
משפע הדברים שקיבלתי. באתי להעשיר ולטהר. והנה!
אני הוא זה שהועשר וטוהר. אהבתי את מישפחת
האל. היהודים והערבים גם־יחד — מישפחתו הם.
אספתי אל ליבי את המוסלמי, הדרוזי, היהודי והנוצרי•
כל מאמין ובלתי-מאמיו, באותו חיבוק עצמו.
כמהתי לרחוץ את רגלי כולם ולאמצם אל ליבי,
ולנסות להתיכם יחדיו, ללב אחד ונשמה אחת; ולהר-
אות לכולם כיצד יוכלו לחיות יחדיו, לאהוב יחדיו
ולראות את נוגה האל איש בפני רעהו.
האם לא זה היה חזונו של ישו בספר״הבשורה שלו!
והנה, בייעודי זה גם הצלחתי להפליא, וגם נב־שלתי
נוראות ! אך התיקווה היתה תמיד בהירה ועזה.
החזון גבר בי עם כל מגע אנושי, חן עם יהודים והן
עם ערבים. החזון התחזק עם כל קושי וכל כישלון,
הוכפל עם כל הצלחה שנקרתה בדרכנו. נתברר כי קי׳
״מלכיתים״׳ הוא הכינוי שניתז בימי־הקדס לנוצרים
האורתודוכסים, שנשארו נאמנים לכנסייה של המלך
(הכוונה לקיסר הביזנטי) ,בניגוד לכיתות שפרשו מן
הכנסייה הרישמית של הקיסרות.

רוב־הלבבות — אפשרי.
היהודים אינם חסרי־לב וקשי־עורף. הערבים אינם
אכזריים ומבקשי״נקם. הערבי איננו עצל, מפגר או מטומטם.
היהודי אינו חסר״מוסר וחסר-עקרונות. מה יפים
חם כולם, במציאות, בנדיבותם ובטוב־ליבם ! להכירם
— משמע לאהבם. מי יתן וגל״השינאה יבוא אל קיצו.
ולוואי וייבש גל ה״תעמולה״ מבשר-הרע.
היפעה האלוהית שבכל אחד מן הגזעים זקוקה רק
להזדמנות הנאותה על-טנת שיתערבו זה בזה, יתחבקו
ויחוללו. רבות היו ההזדמנויות לכן במשך שש השנים
הללו ! צלילי־אחווה רבים מילאו את חלל האוויר,
מילאו את בתי״כנסיותינו ופעמו בליבות כולנו. צריכים
היינו רק להכפיל את מיספרן של ההזדמנויות
הללו, על״מנת לה׳פכן לתופעה של קבע. ישוע לא שגת :
״אם תאהבו כאשר אהבתי,״ יהיה העולם לגו״עדן. יום
אחד תהפוך ארץ־ישראל הקדושה לגן־עדו אשר כזה.
כבישוף, כדרשן של הברית״החדשה /מעולם לא ני סיתי
״להעביר״ יהודי או ערבי-מוסלמי אל הנצרות.
ניסיתי רק ״להעבירם״ לכן שיהיו יהודים טובים יותר,
מוסלמים טובים יותר, דרוזים טובים יותר. רואה אני
את ייעודו של בישוף קתולי בהזדהות עם קהילתו,
עם קהילת״האדם כולה.
כל התרבויות, היהודית והנוצרית והמוסלמית —

לעצמו את השם מכסימום, לא הצטערתי. בשבא במקומו ערבי מאמריקה, והשמיע עם
בואו סיסמות ציוניות חסודות, לא השתי צורך להתוודע אליו.

משיג נולד
ך־* וזחלתי לשים ל-

לריא כאשר התחדש המאבק להחזרת העקורים לאיקרית

ן | ולבירעם.
מאבק זה מתעורר ודועך
ערי דבוטינסקי המנוח הביא
העילאית של העקורים הדבקים
חמורים, ובילבד שלא להסכים

לסירוגין. עקבתי אחריו מראשית שנות ה־50׳ ,כאשר
אותי לעקורי בירעם. למדתי להעריץ את עקשנותם
באדמת אבותיהם, המוכנים להינמק עשרות־שנים בתנאים
לפשרה שיש עימה ויתור על זיקתם.

הפטם התחדש המאבק כימעט במימרה. צה״ל ביטל את ההגבלות
הצבאיות באיזור, והתושבים החלו להסתנן חזרה לכפרים. רבים מאי־י
תנו כישראל, אשר פרשה זו מטרידה את מצפוננו, נחלצנו לעזרתם.
החלטנו לארגן הפגנה בבירעם הנטושה. ולחפור חפירה סמלית באדמתה. נאמר
לנו שגם הבישוף ריא יבוא. לא האמנתי. חכים לא בא מעולם להפגנה למען זכויות
בני קהילתו. מדוע יעשה זאת יורשו? הרי גם הוא מעוניין, מן הסתם, לעשות עסקים
עם הממשלה ולמצוא חן בעיניה.
ריא בא. התחבקנו בטכסיות רבה, נישקנו איש את לחיי רעהו, כדרכם של מנהיגי
המרחב, וריא עלה על מעקה־אבנים לנאום.

הנאום מצא חן בעיני. הוא היה תקיף וחכם. ריא תבע ללא רתיעה
את החזרת העקורים ותיקון העוול, אף גם עמד עד הצורן• באחווה
ישראלית־ערבית ובשלום של התפייסות. הוא תקף את מדיניות הממשלה,
אך הגן על קיום המדינה. הוא העתיק את הוויכוח מן השטח
הפוליטי לשטח האנושי־המוסרי. הלהט של דבריו חוצבי־הלהבות היה
משולב בחוש־מידה מפוכח.
התרשמתי, אך לא שוכנעתי. אמרתי בליבי: הנה אדם פיקח. הוא מנגן על רגשות
בני עדתו כדי למצוא חן בעיניהם. אחרי שייצא בדי חובה, ימשוך את ידו מן המאבק.
הכנסייה היא ביזנס גדול, והוא לא ירצה לריב באמת עם השילטונות, המסוגלים
לקלקל את העסקים.
היה זה יום ארוך. מבירעם עברנו לאיקרית, שתושבירהעקודים שייכים לעדתו של
ריא (עקורי בירעם הם מאמנים, עדה נוצרית אחרת, הקשורה גם היא בכנסייה הקא־תולית
).דיברנו שנינו, בכנסייה הנטושה, ודבריו שיכנעו אותי יותר ויותר.

בסוף חיום הייתי משוכנע שנולד מנהיג חדש לערביי ישראל.

אותה נשימה ! נשימתו היא שהעניקה לנו חיים ואה בה.
אהבנו אותן אבנים עצמן שעליהן דרך הוא ברגליו,
ואת אבק הדרכים ששאב אל קירבו. אימרו לי,
״הלא בוער היה לבבנו ! ״
עתה, כאשר עוזב אני ארץ זו, עדיין יש בה אכזבות
רבות וחוסר״ביטחון, אך גם תיקווה רבה בה.
מבין ההריסות עולה חזון — מעיין של שלום ואהבה —
אשר יפכה, נדיב ומלא״חיים דיו לכסות את הארץ
כולה. בינות לאפלה השוררת בה כיום נחה העוצמה
אשר תנץ ותאיר את העולם בנוכחותו של האל.
לא אטיל על כתשיכם, ידידי, את כל סתירות ה כנסייה
שלי. יש בי פצע מכאיב אותו השתדלתי לרפא
בכל כנות לבבי, בד״בבד עם שמירת הכבוד והנאמנות
שחב אני לרשויותיה הגבוהות של הכנסייה. אך מצפוני
לא הניחני להכחיש קיומם של אי-צדק ואפליה.
תופעות אלו העיקו על בני-קהילתי. לא נותרה לי
אלא ברירה אחת: לקטרג עליהם ובכך לעורר שמאה׳,
פילוג ומבוכה, או לשים מחסום לפי ולהשלים עם המצב
הקיים.
מעדיף אני לוותר על מעמדי רב האחריות והכבוד,
ולישון במצפון נקי, אשר יקרבני אל האל.

•וסוף מ. ריא

ערביי ישראל הם שבט אומלל. במשך דור שלם הם נשחקים בין אבגי־הריחיים
של טרגדיה גדולה.
במילחמת תש״ח, ברחה כל העילית החברתית והאינטלקטואלית של הציבור הערבי
שנותר בישראל. רק הפלחים ודלת־העם נדבקו לאדמה, למרות האימה הגדולה שנפלה
על בל הערבים בהתקרב יחידות צה״ל לעריהם ולכפריהם•
אילו נקלטו הערבים במיבנה המדיני־החברתי של ישראל, בוודאי היו במשך
הזמן מצמיחים עילית חדשה. אבל קליטה זו לא היתד .,מצבם הכלכלי השיתפר, מערכת־החינוך
גדלה מבחינה כמותית — אך ערביי ישראל נשארו שבט תלוש. כל ערביי
ישראל הם, מבחינה מסויימת, עקורים רוחניים במולדתם.

בעיני הישראלים, הערבים הם גייס חמישי פוטנציאלי, ובמיקרח
הטוב כיותר אזרחים נחותים. כעיני העולם הערבי, ערביי ישראל חשודים
כקוויזלינגים. הפלסטינים רואים בהם חדק מנוכר של עמם. הם
עצמם אינם יודעים לאן הם שייכים, כעצם.

בין אבני הריח״ם
ף ם מבחינה פוליטית, נשחקים ערביי ישראל בין שתי אבנים גדולות. הממשלה
£מקיימת כלפיהם מנגנון קולוניאלי מוסווה אך יעיל, התומך בראשי־חמולות ובשאר
השרידים של החבדה הפיאודלית הנחשלת, מטפחת טיפוסים מושחתים כמנהיגי־ציבור
ומחניקה בעודו באיבו כל גילוי של עצמאות מחשבתית ופוליטית, יהיה כיוונו כאשר
יהיה.
בקצה השני, משגשגת המיפלגה הקומוניסטית, שהיא חלק ממושמע של מחנה
בינלאומי גדול. רק״ח מקבצת בקירבה את כל המרירות והתיסכול של ערביי ישראל,
יוצקת אותם לתוך מיבנה מפלגתי אייתן בעל ציביון לאומי, ומעמיד אותו לר׳טות

המדיניות הסובייטית, תהיה אשר תהיה.

כל מה שנולד בין שני הקצוות העקרים האלהינדרס, נחנק, או נערף.
אחד ממכשירי־החנק היעילים ביותר היתד, מפ״ם. היא דיברה על אחוות־עמים,
משכה אליה ערבים לאומיים, וסירסה אותם. ערבי גא, שבא אל מפ״ם מפני שהבטיחה
לו מאבק למען ישראל אחרת, מצא את עצמו בתפקיד -סוכן של מיפלגה שהשתתפה
כאנוסה־מרצון בכל ההרפתקות האנטי־ערביות של ממשלות בן־גוריון, אשכול וגולדה.
ראיתי במה פעמים איך נשברים אנשים טובים תחת נטל זה. רוסטום בסטוני,
ח״ב מטעם מפ״ם, היה ערבי לאומני, האמין בשותפות לאומית ישראלית־ערבית ובמדינה
פלסטינית הקשורה בישראל. הוא נהרסונדרס במפ״ם, וסיים את דרכו כסוכן
עלוב של המימשל הצבאי ועבד של מפא״י.

להתמודד, בפעם הראשונה, עם השאלה המוסרית היסודית של הווייתנו הלאומית:
זכותנו בארץ, גישת הציונות לעם*ד.ארץ, היחס בין הצדק הישראלי והצדק הפלסטיני.

התמודדות זו היא ראשיתו של תהליך מבריא, החיוני לעתיד המדינה;.

מאכק זה הפך — יותר מכל מאבק במדינה עד אז ומאז — למיפקד
האנשים ההגונים, וממילא גם למיפקד האנשים הכלתי־הגונים. שני
המיפקדים חצו את קווי רוב המיפלגות. כמה ממטיפי־המוסר המיקצו־עיים
נתגלו כסמרטוטים מוסריים, ואילו כמה מן הלאומנים הקיצוניים
נאבקו עם מצפונם ויצאו מטוהרים.

כל זה לא היה אפשרי לולא דמותו של ריא, שהפך סמל המאבק ומנהיגו הרוחני.
הוא לא התערב מעולם בתיכנון המאבק לפרטיו. כל הישיבות התקיימו בחדר־האזרחים
הגדול של בניין המוטראן (בישוף) ,המשקיף על הנוף הנהדר של חיפה, כשתמונות
קודמיו מביטות בנו מן הקירות. אבל כשעסקנו בתיכנון מדוייק של הפגנות ועצומות,
עזב בדרך־כלל את החדר. יתכן שהייתי היחיד שידע בי הוא סובל ממחלת־לב, וכי
הוא שוכב ונח בחדר סמוך.
אבל גם בהעדרו, הוא נכח בדיון. כאשר השתתף בו, נהג כרועה. בצורה עדינה
מאד, בשפת רמזים׳ ידע לרסן קיצוניים וחמומי־מוח, לדרבן את המהססים וד,פחדנים.
(הוא ידע כי השילטונות קנו כמה מן העקורים. אחד מאלה, דמות נאלתת במייוחד,
ניגש אליו פעם ונטע נשיקה מצלצלת על לחיו .״הנה יהודה איש־קריות,״ לחשתי
לו, והוא השיב בחיוך ללא־אומר)*.
גם כאשר גברה מרירות המערכה, לא איבד את חוש־המידה. רק פעם אחת נסחף
בעצמו בלהט מאבק, והכריז שהוא מתכונן לצאת למסע־התעוררות ברחבי אירופה,
כשעל גבו צלב־עץ. אחרי שמסר הצהרה זו, קרא לי ושאלנו לדעתי. אמרתי לו שזהו
רעיון פסול, מפני שהוא יגרום למילחמת־דת. בצד אחד תעורר רגשות אגטי־שמיים
עמוקים ובצד שני תגובה אינסטינקטיבית של התלכדות יהודית דתית-לאומנית. הבעייה
היא שאלה מצפונית־פנימית של העם הישראלי — ובזירה זו לבדה עליה לבוא לידי הכרעה.

כשסיימתי, תלה כי את עיניו המלנכוליות ואמר כשקט :״אתה
צודק. אחזור בי רישמית מדכרי.״ ובך עשה, כלי כחל ושרק.

ום יבוא!

דו־שיח בשעת הפגנה: ויא מתייעץ סם אבנו׳
(המשך מעמוד )33

צעיר מבטיח אחר, ידידי עבד־אל-עזיז זועכי, התחיל כאותה צורה,
התנוון כעסקן שיגרתי ואפור, ומת מתוסכל (ואולי מתיסכול).

בעיני, אין זו רק טרגדיה אישית, או טרגדיה של שבט זנרבי. זוהי טרגדיה ישראלית.
האמנתי תמיד שערביי ישראל הם נכם פוטנציאלי שאין שגי לו, חשוב יותר מכל
אוצרות המדינה.

אילו נקלטו כישראל, אילו הפכו כאמת ישראלים בעלי־הכרה, מכלי
לאכד את גאוותם הלאומית הפלסטינית־הערבית, יפלו למלא תפקיד
ראשון־כמעלה, כחוליית־־הקשר כין שני העולמות העוינים.
ההשתלבות הישראלית־ערבית, שבילעדיה אין עתיד למדינתנו, יכלה להתגשם
קודם כל בהם. אילו קרה הדבר, היה כל ערבי ישראלי הופך מיסיונר אוטומטי של
רעיון השלום, דגם חי של המציאות המבוקשת.
חלום זה נגוז. המדינה לא ראתה בערביי ישראל מעולם יותר מאשר מיטרד או
סכנה פוטנציאלית, מיעוט נלתי־רצוי אך נסבל, מחוץ למחנה. ערביי ישראל עצמם
הגיבו בהכנעה או במרירות. בשתי הדרכים גזרו על עצמם ניכור ואי־השתתפות בעי צוב
פני המדינה.
בשנותי בכנסת ראיתי את התוצאה, בדמות הח״כים הערביים.
הת״כים של הרשימות הערביות היו ״נפקדים נוכחים״ ,עלובי־חיים שנעדרו ב־ס90<7
של הישיבות, והצביעו אוטומטית על פי פקודת האדונים בשאר הימים, לא פעם נגד
עצמם, נגד אחיהם ונגד עמם, מכל התופעות המעוררות-סלידה בכנסת, היתה זאת
התופעה המבחילה ביותר.
בקצה השני היו הח״כים הערביים של רק״ח, שהשמיעו את התלונות והזעמים של
ערביי ישראל׳ מבלי שאיש הקשיב להם.

כמה פעמים שאלתי את עצמי: מתי יקום סות־סון ע מנהיג ערבי•
ישראלי אמיתי, אדם כעל זהות לאומית ערבית משכנעת, שיאמין כלכ
שלם כשלום ישראלי־ערכי, שיעורר כבוד כישראל וכעולם הערכי 1

מדי פעם ראיתי צעיר מבטיח׳ תליתי בו תיקוות, והשתדלתי לעזור לו. הוצאנו
מהדורה ערבית של העולם הזה, כדי לעודדם. ניסינו לדרבן כוחות פוליטיים חדשים.
אך בכל פעם באה האכזבה. באווירה שנוצרה, שום צמח חי לא יכול היה לנבוט.
קמו משוררים מוכשרים, אך כולם הפכו נוכריים בישראל. כמה מן הטובים שבהם
היגרו מן הארץ, הפכו תועמלנים של אידגוני הפידאיון. הרגישות המיוחדת של המשורר
לא יכלה לעמוד במצוקה הכרוכה במעמדו של ערבי ישראלי במישטר הקיים. אחרים,
שפנו לפוליטיקה, מכרו את עצמם, או נכנסו למבוי הסתום של רק״ח. מי שהתנגד,
נמעך על־ידי ״יועץ ראש הממשלה לעניינים הערביים״ ,שאינו אלא קצידמתוז קולו ניאלי
במהדורה יותר מתוחכמת.
לכן, כאשר דאיתי את ריא — קפץ ליבי.

הנח נמצא איש. אדם שאי-אפשר היה למחוץ אותו, כגלל עוצמת
הכנסייה שמאחוריו, אדם שלא ניתן לקנות אותו. אדם שלאומיותו ה ערכית
השתלבה בערכים כלל-אנושיים מושרשים. אדם שאהכ את
ישראל. אדם עדין. אדם לוחם. אדם בלככי.

נשיקת איש־קויות
^ כין כל המאבקים שהיתר. לי הזכות להשתתף בהם מאז קום המדינה, נדמה לי
)1שהמערכה להחזרת עקורי איקרית ובירעם היתד. היפה ביותר.

קודם כל, מפני שהוא התנהל למען עניין אשר צידקתו חד־משמעית
ומוחלטת. המתנגדים חמושכעים כיותר לא יכלו למצוא אה נימוק
צודק אחד נגדו. גולדה נאלצה להסתמר על הטענה השדופה שעשיית
הצדק, כמיקרה זה, תיצור תקדים מסובן לאחרים.

דבקותם של בני שני הכפרים באדמתם הפכה לאגדה. סילוקם היה פשע — מעשה
בלתי־אחראי של כמה קצינים ממילחמת תש״ח, שפעלו בניגוד להוראות. אי־החזרת
העקורים היתד. סטירת־לחי לבית־המישפט העליון, פגיעה במילת־הכבוד של צה״ל, יריקה
בפני המצפון הלאומי.
יותר מזה: היתד׳ זאת איוולת פוליטית מזעזעת, דחיפת הנוצרים הערביים לידי
הלאומנות האנטי-ישראלית הקיצונית, בעיטה בכת המאמנים שנחשבה תמיד כבעלת־ברית
סמוייה של ישראל, ועלבון לכנסייה היוונית־קאתולית. אילו ניצח יוסוף ריא,
לא היתד. אפשרית הפרשה של הילאריון קאפוצ׳י.
אבל היו למאבק זה רבדים עמוקים יותר. הוא גרם לדור צעיר של ישראלים

ן * עכודה הפוליטית היא כימעט תמיד מתסכלת, ולעיתים קרובות היא מהפכת
1 1את הקיבה. כמה פעמים השתתפתי בישיבות שבהן נדונה פעולה למען עניין נשגב —
ואילו הנוכחים הקדישו את כל מרצם לקטטות אישיות וכיתתיות עלובות ז
מה שקרוי ״מחנה השלום״ מקולל במייוחד בגידול ממאיר זה. כל ישיבה שלו, על כל
נושא שהוא — ויהיה קדוש כמניעת־מילחמה והצלת־המדינה — עומדת בסימן של ״אני
לא אלך על פלוני,״ או ״אני לא אלך בלי אלמוני.״ שינאות, קינאות, החרמות ופחדים
מתחילים להשתולל ברגע בו מתקבצים שלושה אנשי־שלום ישראליים.

בל זה נמנע כמערכת-בירעם־איקרית — בזכות הכישוף. אולי מפני
שלא היה ישראלי. אצלו לא היו חוכמות: מי שתומך כעניין כתום־לב,
הוא שותה רצוי. מי שמחרים מישהו — פוסל את עצמו. שוללי קיום
המדינה לא הוזמנו. כפני בל השאר היתה הדלת פתוחה.

לפעמים אף הפריז בגישה זו. כאשר קיים את מסיבת־ד,עיתונאים הגדולה בשיא
המערכה, לעיני מצלמות־ו!טלוויזיה של הארץ והעולם, ראה אותי יושב בין העיתונאים.
הוא קרא לי לשבת לידו, בראש השולחן, וביקשני לתרגם את דבריו (הוא למד עברית,
אך לא ־שלט בה במידה מספקת כדי לנאום בה ).אמרתי לו שאין הדבר רצוי, שמא נעזור
ליריבים המבקשים לזהות את המאבק עם פלג ישראלי מסויים. למה לו להפגין פומבית
ידידות הדוקה עם אדם שאינו פופולרי בחוגי המימסד הישראלי?
ריא דחה את הדברים מכל וכל .״אתה מכיר את מחשבותי, ועל כן תיטיב לתרגמן,״
אמר .״השאר אינו חשוב.״ ניהלתי את המסיבה׳ תירגמתי את דבריו, ואכן מיהרו כמה
מכתלבי המימסד להדגיש עובדה זו בדיווחם, בבחינת :״אבנר השתלט על העסק.״

ריא לא היה נאיבי. לגמרי לא. הוא הבין היטב את אווירת התככים
העכורים השלטת כזירה הציבורית כישראל. אכל הוא האמין שרק
מי שמתעלם ממנה בליל יכול להישאר דבק כמשימה מוסרית. ההתפשרות
הקטנה כיותר עם הזוהמה תלכלך את העניין כולו ללא־תקנה.

משום כך היו כל הישיבות עימו בימי המאבק תענוג טהור. יכולנו להקדיש את
כל מירצנו לתיכנון ולניהול המערכה עצמה.
האם נכשלנו? המאבק עצמו הגיע לסיום פיתאומי, כאשר נרצחו הספורטאים
במינכן. ההתרגשות המובנת אחרי הטבח ריפתה את ידי מרבית הלוחמים. ריא, שפירסם
מייד הצהרת־גינוי חד־משמעית, הבין זאת. הפידאיון במינכן הצילו את גולדה מאיר.
אני משוכנע היום, כמו אז, שעקורי בירעם ואיקרית יחזרו לכפריהם. אני מאמין
שממשלה ישראלית תצווה על כך, אפילו אם הממשלה הנוכחית, הפוחדת מפני צילה
של גולדה, עדיין לא עשתה זאת.

היום יבוא, והוא יהיה יום גדול לישראל. אני מקווה שיהיה זה
יום גדול גם לריא — כמקום שיימצא כו אז. אמונתו כישראל תימצא
צודקת.

עדיה עי המוקד
ך* כים, גם מבין תומכיו של ריא, האמינו בסתר ליבם שהצהרותיו הבלתי-פוסקות
1על אהדתו לישראל הן בבחינת תכסיס נבון, סוכריה הניתנת לילד בדי שייקל
לו לבלוע את הגלולה המרה של החזרת העקורים.
גם אני סברתי כך. תחילה.
אנו, הישראלים, איננו אוהבים הצהרות פטריוטיות מוגזמות. אנו נוטים לחשוד
באדם המדבר יותר מדי על אהבתו לישראל. כשהדובר הוא ערבי, הוא חשוד שבעתיים.
עבר זמן עד שהבינותי כי ריא מדבר באמת בקרב־לב, וכי הוא מאמין לכל מילה.
הוא חזר על הדברים, גם בשיחות הפרטיות, כשכבר שררו בינינו יחסי־אמון מוחלטים.

השקפתו על ישראל היא דתית ביסודה. היא היתה קיימת אצלו
לפני שקיכל את המינוי לכהונתו כארץ, והיא מעוגנת במעמקי עולמו
הנפשי. דווקא משום־בך יכול היה ריא להיות נכם למדינה, למרחב ולשלום
— לולא קדה מה שקרה.

קשה לדעת איך בדיוק הופל, ומי הפיל אותו. אדם בעל חוש-ריח מפותח למזימות
יכול היה להתפתות להאמין שהיתה פה קנונייה בין ממשלת ישראל ובין הפטריארך
מכסימום, האנטי־ישראלי. מכסימום — אותו חכים לשעבר — השתמש בארץ בנכסים
העצומים של הכנסייה לטובת עצמו. ריא רצה להשתמש בהם לטובת העדה. כמה מגבירי
העדה, בשיתוף עם מכסימום, השתדלו לסלק את ריא, אחרי שחשף טפח ממה שהתרחש
בניכסי הכנסייה לפני תקופת כהונתו. איני יודע את הפרטים, כי ריא מעולם לא גילה
לי אותם אף ברמז.
כעילה להתפוצצות שימשו הכרזותיו של ריא על ירושלים. הוא הוזמן אל הסינוד
(כגם ראשי הכנסיה) בעיו־טראזה בלבנון, כמו שהוזמנו בימי־ד,ביניים המהפכנים הדתיים
הגדולים להתייצב בוועידות־ד,כנסייה׳ לפני שהועלו על המוקד.
השבוע שלח לי ריא את תמצית דבריו על ״ירושלים והנצרות,״ כפי שנשא אותם
באותו כנם. זהו מיסמך מרתק.

ריא השמיע תורה שבוודאי סימרה את שערות שומעיו. הוא טען
כי לירושלים יש משמעות ליהודים ולמוסלמים — אך לא לנוצרים.

בשביל היהודים, ירושלים היא הגורם המלכד. יהודים דתיים וחילוניים מאמינים
*) לפי האגדה של הברית החדשה, מסר יהודה, אחד מתריסר תלמידיו של יש1ע,
את מורו בידי אנשי השילטון. כדי לזהותו, ניגש אליו ונישק אותו לעיני השוטרים.

כי ירושלים היא מרכז העולם .״ליד הכותל המערבי מאוחדים כל היהודים באהבת
אלוהים ...כל חילוקי־הדיעות ביניהם, נמסים ונעלמים.״ אלוהים שוכן בקירבם.״
הוא הדין לגבי המוסלמים׳ העולים למיסגד אל־אקצה .״מי שראה פעם את ההמונים
מתאספים במיסגד וסביבו, ולייד כיפת־הסלע, די לו בכד כדי לחוש שלמען המוסלמים
זהו הרגע של כניסה לתוך, יראת־אללה .,המתפללים מתמזגים יחד באחדות של הלל
לאדוני. עצם נוכחותם במקום קדוש זה ממלאת את ליבם בייראה ובתחושת נוכחותו
של אלוהים, אשר תחת כנפיו מוצאים כולם מחסה שווה, ושיוויון של אדם עם רעהו.״

ו1ו>ובץ

העול הו ה

1935

ה קנו הוא ויק
א כן לגכי הנוצרים. לנצרות אין בית־מיקדש. כאשר גירש ישוע את הסוחרים
/וחלפני־הכסף מבית־המיקדש, נדרש להציב הוכחה לסמכותו. הוא השיב :״הרסו
את המישכן הזה, ותוך שלושה ימים אקימו מחדש.״ לדברי חברית־החדשה, התכוון ישוע
לומר שגופו שלו, אשר קם לתחייה, הוא המישכן החדש. בו שוכנת השכינה.
ישוע נמצא בכל מקום• לאשה השומרונית, ששאלה אותו היכן המקום הנכון לתפילה,
השיב :״האמיני לי, אשה, בוא תבוא השעה כאשר תתפללי לאב לא בהר זה ולא
בירושלים. אלוהים הוא רוח, ומי שמתפלל צריו להתפלל ברוח ובאמת.״

טען ריא: כניינים מפוארים ובגדים מהודרים אד מסיחים את דעת
הנוצרי מאמונתו, וגם מן הכבוד שהוא חיים לאמונות אחיו. המוסלמי
והיהודי.

לפני קרוב לאלף שנה יצאו אלפי נוצרים מאירופה כדי ״לשחרר את הקבר הקדוש
מידי הכופרים.״ סיסמתם היתה ״אלוהים רוצה בזאת!״
ריא אינו מדבר על מסעי־הצלב העקובים־מדם, או כל אחד משומעיו היה מודע
להם, כאשר הזכיר להם כי ישוע קם מקיברו בתום היום השלישי — וכי־על־כן אין
כל קדושה בקבר.

״הרי מוקד אמונתנו הוא שהיכר ריק: מדוע אנו לוחמים עליוז״
קרא בלהט טיעונו.

לדבריו, אין הנצרות יכולה להפוך מקום כלשהו לעניין של פולחן. יצירת פולחן
זה היא עיוות האמונה הנוצרית, ובאה בעיקבות חדירת יסודות פגניים־מאגיים לתוכה
בתקופת הקיסרות הרומית.
בסוף דבריו התקומם ריא נגד האפוטרופסות של הכנסיה המערבית העשירה על
הנוצרים בארץ, זנגד חלוקת כספי־השנור של בני־אירופה כנדבה לנוצרים המקומיים.
״להעשיר אדם במחיר כבודו, פירושו לעשותו עני מכפי שהיה קודם לכן.״
כל הטיעון חתר תחת עמדת הוואתיקאן בעניין ירושלים, הוא לא הצדיק שילטון
יהודי בילעדי בירושלים, כפי שנדמה היה לרבים — אלא פסל בל תביעה נוצרית
לחלק בשילטון על העיר, ותבע להשאירה ליהודים ולמוסלמים.

כימי הכיניים, נשרפו כמרים כעוון דכרי־כפירה פחותים מאדה.

מרילין 71ו 1רו הקדושה
** רם צאתו לכנס בלבנון, הזמין אותי ריא לארוחודערב. לייד השולחן התפתח
> בינינו ויכוח על מהותה של הדת, ולפתע פיתח באוזני תורה דתית שלמה.
לא היה לי מושג על המתרחש מאחורי הקלעים, ולא ידעתי שתהיה זו פגישתנו
האחרונה, לזמן רב• אחרת הייתי, אולי ,׳רושם את הדברים מייד בחוזרי הביתה. עכשיו
אני יכול לצטט רק מתוך הזיכרון.

אלוהים, אמר, הוא כבל שדמות. בל מי שחותר לשלמותו, בל מי
שמשתדל להגשים את מירב היכולת הגנוזה בו, מתקרב לאלוהים.

מה ביחס לפושע, החותר אל הפשע המושלם ו — שאלה אשתי, בנימה ספקנית.
ריא לא נרתע. ייתכן שאפילו הפושע הזה חש בתוכו כמיהה אל הקדושה, וחותר
אליה בעיניים עיוורות. החתירה לשלמות היא זיק של קדושה.
זמר הפופ, היוצר שיר המרומם את לב שומעיו, הצייר, המלחין, המשורר, כל מי
שנכסף אל ההתעלות — הריהו מתקרב לקדושה .״טרילין מונרו היתד. קדושה, כי היא
נתנה לנו יופי מושלם ! היופי הזה הוא קדוש קרא.

התלהבותו דבקה כנו .״אינני יודע איזו מין דת זו:״ הפלטתי,
״אכל היא מוצאת חן כעיני :״

תוך כדי מהלך אותו ערב שמעתי רמזים סתומים. הרגשתי שריא מאותת לי משהו,
מבלי שיובל לומר זאת בגלוי. איכשהו, לפני סוף הערב, הרגשתי שזוהי סעודת־פרידה.
בתום הארוחה ניגש ריא למיטבח, והביא ילד כבן שמונה• ״אנא, שיר לנו,״ ביקש.
הילד ניפח את ריאותיו ופתח בשיר כנסייתי. קולו הילדותי בקע מתוכו בזרם איתן,
והנעימה המתוקה מילאה את החדר. ישבנו רתוקים. לפנינו עמד זמר גדול.
״זה אחד מנערי־המקהלה שלנו,״ אמר ריא, אחרי שהודה לנער בכובד־ראש.

חשתי שהבישוף! מכטא משחו. עכשיו אני יודע שנפרד מעדתו.

לא ראיתיו עוד בחוזרו מלבנון. הוא לא רצה עוד להיפגש עם איש. אולי לא רצה
להתחלק בריגשותיו. גם בקבוק ערק לא הביא לי.
משום־מה אני נזכר בערק. משקה חריף, אך צח ונקי. משקה השייך לחבל־ארץ זה.
אולי הוא מסמל, איכשהו, גם את רוחו של יוסוף ריא.
באותה פיתאומיות בה הופיע בשמי הארץ, נעלם. עסקנצ׳יקים ערביים, פקידונים
ישראליים, הנוכלים והצבועים מכל הסוגים, בוודאי נשמו לרווחה עם לבתו.

ותו המסת: ריא שזבח רעב בפרשת בידע ואיקוית

מ אוזן )1 :אותם טווה העכביש)5 .
מביע חוקרה )10 .יישן 11 ארבעים־ואחד.
)13 המן בדה )14 ...התחשק לו )18 .מילת-
בקשה )19 .מחצית הידייו )20 .זה הוא
(הפוך) )22 .חד )24 .קש מפורר )25 .מיספר
האברים בגוף )27 .מישחק־הרכבה פופו לרי
)29 .חתיכה גדולה מוצקה )30 .זאת
עשה האריה )32 .זכר בעייזים )34 .אגף-
מודיעין (ר״ת) )36 .מכסה את הבית.
)38 פרוייקט־דיור גדול )41 .יתנו! )43
הביט )44 .כלל הכלים והמכשירים)46 .
ראשי־תיבות (ר״ית) )47 .אבל ,׳אולם)49 .
נסיכות דנית )52 .רסיס )55 .מחלקי ה יממה
)56 .זוהר )58 .תעלת-שפכים)59 .
ממלא־מקום (ר״ת) )60 .מטבע שחוקה.
)62 אותו אכלו אבותינו פמיבדר)63 .
מחבר ״החיים במשל״ (ש״מ) )64 .מונרך.
)66 אבן יקרה )67 .ערוץ )69 .יהיה)71 .
יתיזו )73 .באר, בערבית )75 .עונת
חרישת־האדמה )78 .זמן קצר בלתי־מוגדר.
)80 הבל )81 .בוא החוצה ! )82 קריאת-יגון.
)83 זיהום )85 .הגז העוטף את האדמה.
)87 אורך אופנתי. מאד )88 .דוכן גבוה.
)90 מאור קטין )91 .תוכניתה הראשונה של
להקת כוורת )92 - .גמדים )93 .פדות.

£אוג ד: שכונה ליד אוניברסיטת בר-
אילן )2 .עיר־מים באיטליה )3 .שתה מים
די־צורכו )4 .מיקווה־מים ענק )6 .קול
הפריה (הפוך) )7 .נקב חור )8 .עיר קדומה
במצריים )9 .מיספר סודר ליחידה)11 .
מחסן לשמירת תבן )12 .האבא שלו)21 .
יציאה מן הכלל )22 .אומר, מספר)23 .
נזכר לעיל (יר״ת). )24 .תירוץ )26 .בר־מימוש
)28 .יבוא עם הסתיו )31 .אסף, צבר.
)33 מתנה )34 .אנחנו )35 .סימן )37 .מושב
בארץ )39 .כהן־צדק (ר״ת) )40 .נוגה
(הפוך) )42 .ברושים )45 .נתיבה )47 .מילת-
ברירה )48 .רחצה את בגדיה )49 .היד,
החכם מכל אדם )50 .זכרונו־לברכה (ד״ית).
)51 עם )52 אתר )53 .עיר קדומה ב מצריים
)54 .עץ חום־שחור קשה וכבד.
)57 גוף שלישי רבים )60 .תנועית־גלים קלה.
)61 סוטה מן הדרך הישרה )63 .בר-שבירה.
)65 כלי-ימישחק פופולרי )68 .שר־החוץ
ל־שעבר )70 .מבני־המישפחה )71 .קיים.
)72 ישוב ערבי בגליל )74 .שר־ד,חינוך
(ש״מ) )76 .חשק )77 .זאת יעשה 90 מאוזן.
)79 יער־עד )84 .עוול, רשע )87 .היו שווים
ל )89 ..-מילודקריאה )91 .האות דד.17

במדינה
הטמבון הק טן 11113111א ת העולם
( 1/400,000,000 טמבוני >,ז 0,גמכדו בשנה שעברה ב־ 10$ארצות)

(המשד מעמוד )29
את החשודים ייצג עורך־הדיו יואל לוי,
אך הם העמידוהו במצב מגוחך.
כאשר דיווח התובע המישטרתי על המרחק
מבתיהם ועד למיצבור־הגשק, מחו
על דבריו. שני ההלפרינים טענו מייד, ב אוזני
השופט, כי המרחק הוא גדול עוד
יותר, ולא כפי שמסר איש־המישטרה.
״מניין לכם?״ שאל השופט מניה־זביה.
״מניין לכם היכן היה מיצבור־הנשק, אם
אתם כופרים באשמה י ואם באמת אין
לכם כל קשר למיצבור־הנשק שבו מדובר,
אולי תואילו לגלות למישטרה היכן נמצא
מיצבור־הנשק שעליו אתם מדברים 1״
״לא !״ השיבו השלושה במקהלה.
תוקרי־המישטרה טוענים, כי אנשי הכנופיות
שפעלו לאחרונה באיזור שכונת
רמת־אילן, הפחידו את תושבי המקום,
ולבן יקשה על המישטרה לגבות עדויות
מן הדיירים, אם אכן ישוחררו העצורים.
השופט השתכנע. הוא ציין כי שלושה
החשודים נראים לו כמעורבים, במידה זיו
או אחרת, בעריכת נסיונות לחיסול־חשבונות
באמצעות נשק חם. הוא ציווה
לעצור אותם לתישעה ימים, להמשך ה חקירה.

עיתונות

הישראלית
מישחקי־ספורט ברחבי המדינה.
:בנוסף, היה משדר בגל ב׳ ,בתוכנית בחצי
היום.
יום אחד החליט לקום ולעשות מעשה,
להפוך למעביד של עצמו. כסף לא היה
לו, אך חברים, עיתונאים־מקומיים, היו לו.
הם עזרו לו, כתבו כתבות ללא תשלום,
ומסרו הדשות שוטפות למערכת ידיעות
באר־שבע.
העיתון החל מופיע פעם אחת בחודש,
אחר־כך פעמיים בחודש, וחולק לתושבי
העיר ללא כל תשלום. עיתונו של שתיל
חי מן המודעות שנמסרו לפירסום מ, ובשלב
מאוחר יותר החל מופיע אחת לשבוע
(ב־ 5000 עותקים).
בוקר אחד קם יצחק שתיל, וגילה בי
מפיצי העיתונים בנגב החליטו לא לחלק
יותר את ה״בייבי״ שלו. כל סיבה לא נמ סרה
לו. פשוט, החליטו לסרב להפיצו,
וזהו. עד אז חולק ידיעות באר־שבע
במצורף לעיתוני־הצהריים. המצב הגיע
לידי כך שאם אזל, במקרה, עיתונו של
שתיל, היה הקונה מוותר על עיתון-
הצהריים ופונה לחפש במקום אחר, ובלבד
שיקבל יחד עם עיתון־הצהריים שלו גם
את העיתון המקומי. משום כך הגיעו המפיצים
לאותה החלטה שלהם.
אך בכך רק החלו צרותיו של יצחק
שתיל, הידוע כמי שאינו נכנע בנקל.

ה ש תי לשצמח לעיתון
כתב־הספורט ברדיו
ובטלוויזיה הקים עיתון מקומי
בלתי־תלוי — והכגסותיו
מתקרבות למיליון 7״י
״אם הכתבה הזו תופיע בעיתונך, אני
מבטל את המודעה שאתה מקבל באופן
קבוע,״ הזהיר הפקיד הבכיר של אחד

יהודית שתיל
עזר־כנגדו

ה>• חופשיה 011 או־בה

טמפון •נ <?.1הטמפון הקטן, הנוח׳ והבטוח ביותר בעולת נוחו לר הרגשה משוחררת
וחופשית. תוכלי ללבוש מכנסיים קצרים והדוקים או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטחון מלא.
בוועד סביגה הטוב בעולם מבטיה אטיחח הוחלטה

לטמפון >,ז 0.העשוי צמר גפן כבוש כושר ספיגח שאיו לאן*
טמפון. לעומת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
טמפון,ס 0.׳מתרחב עם הספיגה ולכן, ככל שהוא סופג יותר
כן הוא סוגר טוב יותר את פתח הנרתיק ומונע כל תזוזה
או דליפה( .טבלי טמפון בכוס מים ותיווכחי בכושר הספיגה
המצויין שלו).
טמסון 0.11.מוסך • 01 במחווד ומונע דיח דע

טמפון.ק 0.סופג את הדם מיד עם צאתו מן הרחם לכן, הוא חוסר לר יום במחזור
החודשי כיוון שבאופן טבעי, עושה הדם את דרכו החוצה במשר 24 שעות.
האטימה המוחלטת של הטמפון. פ 0,מונעת היווצרות ריח רע הנגרם כתוצאה
ממגע חסד עם האויר.
טמפון 0110.0.ביותר לשמווע

טמפון.פ 0,קטן משפתון ולכן קל ונוח לשאתו בארנק. טמפון1
.ס 0.נכנס לתור גופר בקלות תור שגיות בעזרת אצבע —
הנשארת נקיה{ ללא כל אביזרי עזר שיש צייר לחפטר מהם

לאחר השמוש.
טמפון 0.11.ממאיס למבנה האנטומי הפנימי

טמפון. נ 0.1תוכנן ופותח ע״י צוות גיניקולוגים מומחים, בר
שיכנס נימוק לתור הנרתיק לאיזור בו אץ עצבים רגישים
הגורמים לכאב, או אי נוחות.
זזגנסה ננ ת ח חצגסזז לא נבונת לא מספיק עמיק.

0.11.1מיני-לבתולות ולנערות אעידות

ן החידוש הבלעדי האחרץ של. נ 0.1הוא טמפון מיני המיתר
ן לבתולות ולנערות צעירות. עם. ס 0.מיני אין כל חשש לפגיעה
ן בקרום הבתולים, כיוון שהוא כד! קטן ונכנס בדיוק לפתח
§ בקרום דרכו עובר הדם׳.
>-1במקרה של באב קל בשמוש הראשון, יש לדחות השמוש
ב־ 4—3חודשים).

0.0.ב 3 -דרגות ספינה
נורמל — למרבית הנשים.
מיני — לגערות, לבתולות ולנשים עם דימום מועט — בעיקר בימים האחרונים
של המחזור אצל נשים המשתמשות בגלולה למנתת הריון.
אקסטרה — לנשים עם דימום רב בעיקר ביומיים הראשונים של המחזור.

כעל־עיתון שתיל •
עזר־לעצמו
המוסדות החשובים בבאר־שבע, בירת ה נגב,
את יצחק שתיל.
שתיל לא נבהל. הכתבה הופיעה, והמו־דעה
בוטלה. אך כעבור מיספר שבועות
התבקש יצחק שתיל, העורך ובעל העיתון
המקומי ידיעות בא ר־ שבע, לשוב ולפרסם
את מ׳ודעותיו של המוסד החשוב. הרוגז
חלף, העסקים גברו על כל החישובים האחרים.
המעביד
של עצמו. לפני ארבע שנים
החליט יצחק שתיל 33 יליד תל־אביב,
ג׳יגג׳י ואב לשני ילדים, עיתונאי במיק־ציועו,
להקים עיתון מקומי, בלתי־תלוי.
שתיל עבד אז ככתב של העיתונים חרות,
היום וידיעות אחרונות, ובשנים חאחתנוית
היה מופיע על המסך הקטן במוצאי־שבתות,
כשהוא מסקר עבור הטלוויזיה
• ליד שלם ועליו שלושה כיוונים:
איסמאעיליה, קאהיר ואבו־סולסאז.

לפני שנים אחדות גילו הרופאים ברגלו
מחלה חמורה, שלעיתים אינה נרפאת גם
לאחר שקוטעים את הרגל. שתיל ידע זאת.
אך הוא נאבק על רגלו ועל חייו, ובעזרת
הרופאים ניצח.
שקופים בבאר־שבע. גם כאשד נודע
לו, באותו בוקר, בי ידיעות בא ר־ שבע
שלו ״חוסל״ בקיוסקים ובדוכני־המכירה
בעיר, לא הרים ידיים.
העורך הג׳ינג׳י הפך עולמות, והציל
את העיתון. היום כבר אין ידיעות באו־שבע
מחולק חינם. הוא נמכר, גם מחוץ
לעיר, ברחובות תל־אגיב, לתושבי באר־שבע
העושים לרגל עסקיהם בעיר הגדולה.
כיום
מגיעות הכנסותיו של העיתון מן
המודעות שהוא מפרסם, ל־ 750 אלף לירות,
,ועוד ידו של בעליו הנימרץ נטוייה.
העיתון מרמז על פרשיות־שחיתות מקו מיות,
ועל המתרחש מאחרי הקלעים ב־רשויותיה
של באר־שבע. שתיל, הבר
תנועת החרות, אינו מערב פוליטיקה ב עסקים,
ומשתדל בכל יכולתו שעיתונו
אכן יהיה בלתי־תלוי מכל הבחינות, כפי
שהוא מכריז על עצמו.
האשה נשאח כעוד. אך את המיבחן
הגדול ביותר שלו עבר ידיעות באר־שבע
בימי מילחמת יום־הכיפורים ואחריה.
שתיל, העורך הראשי, היה מגויים. להמשך
עבודתו הרגילה של העיתון נרתמה אז
יהודית שתיל 32 רעייתו של יצחק, ש היא
גם מנהלת העיתון, אשר דאגה לערי כתו
זלהדפסתו הסדירה עד שחזר בעלה
משימת־המילואים שלו.
על רעייתו, יהודית, מספר עורך ידיעות
באר־שבע, כי היא יודעת אפילו כמה דמי*
כיס הוא נוטל לעצמו. וזהו, כנראה, אחד
מסודות הצלחתו של העיתון המקומי —
האשד, שמאחרי הסיפור.

^ פני כארבע שנים פתח צעיר תל /אביבי
במלון טיראן שבהרצליה־פי-
תות, מועדון־לילה. המועדון הפך בטהרה
למקום־מיפגש פופולארי, ולמרבית הפלא
הטריחו־ אנשים עצמם מתל־אביב, ובאו
לבלות בו.
מועדון טיראן ננעל עם פרוץ מילחמת
יום־הכיפורים. אבל בהרצליזדפיתוח, בכי-

ביום ווהי ביבר ריקה ושוממה
חיים

בלילה היא הומה ומלאה

מקום הריכוז החדש של נוער הוהב של גו ש דן

כר משה דה־שליט, הידועה יותר ככיכר
השרון תפסו את מקום מועדון טיראן,
מקומות־בילוי חדשים, שצצו כפטריות
אחר־הגשם.
כיכר דה־שליט, הנראית שוממה לחלוטין
במשך היום, שוכנת מול מלון השרון,
בלב הרצליה־פיחוח. רק עם רדת הלילה
לובשת הכיכר חיים. עשרות מכוניות חו נות
בשוליה, אנשים רבים ממלאים את
שלושה מקומות־הבילוי ואת הווימפי, הנמצאים
בה. הם דוחסים את מירפטות בתי־הקפה,
וכל המקום כולו הופך איזור-בילוי
הומה וסואן.
שלושה מקומות־הבילוי בכיכר, עד היום,
הם: הפאב הנרי השמיד, שהוא לבד מפאב
גם מיסעדה, וכרגע מופיע בו ישראל גורית
בערב השירים הגסים שלו ,״עומד לי על
קצה הלשון״! מיסעדה איטלקית בשם
אטסורייה דה אנטוניו, ופיאנו־בר ומיסעדה
סינית בשם בני — אונו. עבור הצעירים
יותר, ולאלה שאין בכיסם ממון לבילויים
יקרים, קיים הווינזפי.
בעליהם של שלושה המקומות הם אנשים
מעניינים, כל אחד בפני עצמו.
עמי בלכמן בן ה־ ,33 שהוא בעליו של
פאב הנרי השמיני, היה האיש ששם
עינו על הרצלייה־פיתוח, לראשונה. הוא-

הוא שפתח שם, לפני כארבע שנים את
מועדון טיראן.
עמי היה האיש ש״גילה״ את כיכר דה־שליט
,׳מרחק כחצי קילומטר מכיכר־טיראן.
המקום עמד בשיממונו, כאשד הוא החליט
לפתוח בו מועדון. אומנם, מאז רכש את
מקום הפאב ועד שפתח אותו, עבר זמן,
ואנטוניו הספיק להקדים אותו בפתיחת ה־מיסעדה
שלו, אך ניתן לומר שעמי בלכמן
הוא הנחשון של איזוד־הבילוי בהרצליה.
עמי הנשוי לבחורה בשם יהודית, עשה
שש שנים בלום־אנג׳לם, שם היה לו בית-
דפוס. משחזר ארצה, החל עוסק בעיסקי-
יבוא של אביזרים לחדרי־אמבטייה, ומתכות
לתעשייה.
את רעיון פאב הנרי השמיני הגתה אש תו,
יהודית, וביחד עם דיילת אל־על שרה
רמון, שהיא שותפה ״שקטה״ בפאב, החל
מתגבש רעיון הקמת פאב שכונתי, בו אפשר
יהיה לשתות ולשוחח, לצלילי מוסיקת-
רקע ש תושמע מעל גבי תקליטים, או לצ
לילי
הפסנתר הניצב במרכזו של הפאב.

כפי טריו ת
לאחר הגשם
^ יש מהם לא שיער כמה עלול לעלות
פאב כזה. ומפאב שכונתי לא־יקד, ש אותו
הם תיבננו בתחילה, הפך הנרי חש מיני
למקום יקר למדי, מה־גם שהבעלים החליטו
להפוך את המקום למיסעדה. כי היש ראלי,
כידוע, אינו מן השתיינים הגדולים.
ובכל־זאת, תושבי הרצלייה־פיתוח המסוגרים
בבתיהם בדרך־כלל, החלו לבוא
אל הפאב ואף להישאר בו עד לשעות הקט נות
של הלילה. אורחים רבים מגיעים אל
המקום באופן מיוחד מתל-אביב, ומרביתם
הם אנשי המעמד הבינוני העשיר.
ממש ליד פאב הנרי השמיני שוכן
לו כבוד הפיאנו־בר בני — אונו,
שתפש את מקומו של קפה צמרת הידוע

(המשך מעמוד )37
והוותיק. קפה צמרת שכן בכיכר דה־שליט
זמן רב לפני שהיא הפכה פופולרית כל-כך,
והיה מקובל מאד על תושבי האיזור כולו.
אך ברבות הזמן החל המקום הולד מדחי־אל־דחי,
ובעליו השכירו אותו לישראלי
בניברגר ולהולנדי רודולף אונו יאנס,
שהם גם בעליו של פיאנו־בר בתל-אביב.
בני — אונו הוא, נוסף לפיאנו־בד, גם
בית־קפה ומיסעדה סינית. הבעלים ההולנדי,
ממוצא אינדונזי, הוא צעיר הנמצא
בישראל מזה כשנה. בהולנד מולדתו היה
מהנדס, ולאחר־מכן עבר לעיסקי מועדונים
והיה בעליהם של מועדוני־לילה בגרמניה,
הולנד וארצות־הברית.
אונו ובני, שהוא פסנתרן במיקצועו, שכ רו
את המקום לחמש שנים. אונו סבור
שכיכר משה דה־שליט היא כיכר אידיאלית
לעיסקי־שעשועים. עובדה — העסקים פורחים,
למרות שהישראלים הם, לדבריו, אב־לנים
טובים ושתיינים גרועים.
המקום מלא מדי־ערב, אך־ורק עד הש עה
אחת בלילה, ואחר־כף הולך הישראלי
לישון. אחרי ככל הכל, למחרת מחכה לו
יום־עבודה.

1בעל הפאב הנדי השמיני והאיש הטוען כי גילה את הכיכר.

1עמי, שהיה יבואן לפני שפתח את מועדון טיראן ולאחר־מכן

את הפאב, מרוצה מאוד מעסקיו, טוען שהקהל המבקר שם הוא מעולה, מהמעמד הבינוני.

אנטעיו

בעליה של המיסעדה
אסטודייה דה־אנטוניו,
פליי ׳בוי בינלאומי ואיש העולם הגדול,
בהרצלייה־פיתוח. מקומו מצא את

זהו מקו לאנ שי שיש ל ה מכונית,
ושג מאת״ ל״׳ לערבלא מזיזות ל ה
אונו מאמין, שאם ייפתחו פיאנו־באריס
.נוספים בסביבה, זה יהיה רק לטובה, שכן
עסקים מביאים עסקים. ותל־אביבי שבא
לבלות בהרצליה, יעדיף מיבחר של אפש רויות
על־פני אפשרות אחת בלבד. הרצי
ליה־פיתוח, לדעתו׳ היא אחד המקומות
הטובים ביותר בישראל, לעיסקי־שעשועים.
שיבעים אחוז מהלקוחות של בני — אונו
באים באופן מיוחד מתל־אביב, ואילו הנו תרים
הם תושבי הרצליה־פיתוח ואורחי
המלונות הרבים שבסביבה.
מעבר לרחוב, מקום שם שכסה פעם
מיסעדת דג הזהב, שוכנת לה היום המיסע-
דה האיטלקית אסטוריה דה אנטוניו. המקום
גדול ומרווח. בחוץ מירפסת גדולה. מפות
משובצות מכסות את השולחנות, בצלים

מבסוט לאודה

| ¥ץ| ך 71 לידיד נערה צעירה זו,
1 1 ^ 1 1 /1אחת מעשרות הבאות לאי־זור־הבילוי
החדש עם מחזריהן או בעליהן
העשירים. הכיכר הפכה לאבן־שואבת המרכזת
את הנוער מגוש דן, בני כל השכבות.

הבאהמן של מלון השרון, שיובא על־ידי המלון
מרפיח שברצועת עזה. הבארמן, ששמו האמיתי
הוא חמיד, מכונה על־ידי אנשי המלון בשם דני, וכרטיס־ביקור מיוחד הודפס למענו.

השותה הבודד?ז?

עות הקטנות של הלילה, ניתן לראות אורחים
מועטים בלבד המאחרים בנשף.

,תלויים על הקירות בצד תמונות, ומכתבי-
תודה של טייסות חיל־האוויר.
בעל המקום, אנטוניו קסטלדי מרומא,
גבר מקסים הלבוש חליפה בהירה, מסתובב
בין האורחים, מחלק מחמאות מלוות
בתנועותי־דיים רחבות, משעשע את האור חים
ומצטרף אל הזמר שלו בשירה איטל קית
אדירה מכל הלב.

יותר מדי
י הודי ם

אתו החומד

1השותף הדינמי של תפיאנו־בר החדש והמיסעדה הסינית,
בני־אונו, עשה בו את כל עבודות הנגרות והדקורצייה
בעצמו. אונו, שהוא בעליו של פיאנו־בר נוסף בתל־אבייב, מרוצה מאוד מהעסקים בכיכר.

^ נטוניו נמצא בארץ מזה שנתיים
ימים. לדבריו, הוא בא הנה, כי הוא
חצי יהודי, וציוני טוב. בחו״ל היה בעל
רשת מיסעדות בברלין, צרפת ואיטליה.
הוא בא לישראל כיוון שנמאס לו מאירופה.

האמריקאית המלצת

שלהווימסי

בכיכר השרון עמוסת עבודה. המקום הומה,
בעיקר בסופי״השבוע, והישיבה בו
זולה. עיקר האורחים: חיילים ונערותיהם.

בתחילה פתח את מיסעדת קזה מיה
בתל־אביב, אך היו לו בעיות עם !המקום,
לכן נאלץ לסגור. אז קנה את מיסעז־ת
דג הזהב.
״הרצליה־פיתוח היא בשבילי כמו חוף
התכלת, כמו קאן וניצה, כמו הריוויירה
הצרפתית. רציתי לפתוח מול אכדייה מקום
שייקרא ״הכפר האיטלקי״ .כולם אמרו לי
שאני משוגע, שזה לא יילד, אבל זה לא
עניין אותי. ראותי את הפוטנציאל שגלום
במקום. אבל אחר־כך, העיריזז לא נתנה
לי רישיון, אז העניין ירד מהפרק.״ מספר

אנשים לא באים לפה כדי לאכול, אלא
כדי ״לתפוס אווירה,״ אווורה,״ הוא אומר.
כרגע עוסק אנטוניו בכתיבת ספר ש ייקרא
״ארץ זבת חלב ופיצה,״ שיספר
על שתי שנותיו בישראל וכן על חיי־המין
שלו בארץ. לדעתו, הישראליות הן הנשים
היפות בעולם. אבל בכל מה שקשור בסכס,
ישראל היא ארץ פרימיטיבית. בישראל,
הוא אומר, ניגשים ישר לעניין. הוא עצמו
מעדיף לחזר אחרי בחורה, כנהוג, ורק
אחר־כך לגשת אל מה שהוא מכנה ״ה עניין״.

*11ד 1ך { ״1בפיאנו־בר בני—אונו מעשה־ידיו להתפאר של השותף ההולנדי
של המקום, אונו. האורחים הבאים אל הפיאנו־בר
״ 11י * 11י
מסתופפים בחלקם מסביב לבר, ועסוקים בשיחה לבבית עם הבארמנית האתיופית החביבה.
אנטוניו.
לדעתו, הרצליה יכולה בהחלט להיות
מרכז לאנשים היפים ולאנשי חוג־הם ילון.
אבל יש לו תלונות נגד הממשלה, שאינה
עושה דבר לפיתוח האיזור. הבעייה היא,
לדעתו, בכך שהישראלים בונים על תיירות
יהודית. ישראל צריכה להיות פתוחה לתיי רות
מכל העולם.
״בישראל יש חוף שמשתרע מלבנון שבצפון
עד מצריים שבדרום, יש שמש 12
אילוד.יומפתחים אתהחוף שלהרצ וס ול ס,ח
חודשים בשנה. אילת היתה יכולה להיות

אנטוניו היה נשוי שלוש פעמים ויש לו
שלושה ילדים. אשתו הראשונה היתה תור כית,
השנייה צ׳כית ואילו השלישית צר פתייה.

אוויר
ת סנו ב ה
שלטת
ך* ש הי ה צעיר, הסתובב ברומא בחברתם
^ של קרלו פונטי וסופיה לורן. על יחסיו
עם סופיה לורן הוא אינו מרחיב את הדי-

זזוג הגוזר

על רקע שלוש הגראציות העירומות שבפוסטר, בחר לו
צמד זה לאכול ארוחת־ערב איטלקית, במיסעדה של אנ
זדרררז
ר־תירד רטגיח גגל הרולזוח ר די

!׳מפי לתפונים

במרחק מה ממיסעדת־היוקרה של אנטוניו אפשר
לאכול ״ויימפי״ ולשתות מילק־שייק בכמה לירות.
המקום הומה בני טיפש־עשרה, מתושבי המקום וצעירים תל־אביביים, חיילים ברובם,
הבאים עם חברותיהם לבילוי זול בכיכר היקרה, ומתקנאיס במבליס בעלי־האמצעיס.
גדעת. אילו היו מפתחים את החוף של
הרצליה־פיתוח, היתד. רצועת החוף יכולה
להפוך לריוויירה,״ אומר אונטוניו.
״הבעייה העיקרית היא שיש פה יותר
מדי יהודים. צריך לייבא קצת גויים מ-
חו״ל,״ הוא מסכם.
ההצלחה של המיסעדה שלו, לדעתו, נ ד
בעת מהאווירה האיטלקית שהוא משרה
עליה .״אין פה אוכל כל־כך טוב׳ אבל

בור .״הבעייה בישראל היא שמדברים יותר
מדי,״ הוא אומר .״ג׳נטלמן לעולם אינו
מדבר על ידידותיו.״ הוא היה חבר קרוב
גם של בריז׳יט בארדו האגדית, ושל שח־קנית-הקולנוע
מרילו טולו וליזה גאסטוני.
על פרשת ידידותו עם קריסטדלה פונטי,
בתו של קרלו, יש לו דוקומנטים בצורת
קיטעי־עיתונות, הממוסגרים במיסגרת וה תלויים
במיסעדה לתפארת. .

ל ר לו ח

עם לקוחות המיסעדה שלו נימנים
אנשים כמו ״משה דיין, יצחק רבין
ודדו אלעזר,״ כעדותו. גם מוטי הוד הוא
אורח קבוע שלו. אנטוניו גם אימץ טייסות
של חיל־האוויר וצנחנים, והוא מאכיל ומש קה
אותם חינם־אץ־כסף.
מרחק כמה בתים מאנטוניו שוכן לו ה־ווימפי,
שהוא מרכז הבידור של בני־ה־תישחורת.
לכאן באים בעיקר חבר׳ה צעי רים
שאין להם כסף לבזבזו במקומות היק רים
האחרים שבסביבה. אורחים נוספים
בווימפי הם עולים חדשים, ממעון־עולים
שרונית הנמצא בסמוך.
הכיכר, הקתייה על שמו של משה דה־שליט
שהיה ממייסדי הרצליה, והידועה יו

בכינוייה כיכר השרון, הולכת ותופסת
את מקומה של יפו העתיקה על מפת
הבידור בארץ. איזור צפון תל־אביב מלא
עד אפס־מקום, ותל־אביבים רבים מעדי פים
לנסוע מרחק חצי שעה, למצוא חנייה
כימעט־בטוחה ולשחות באווירה של רווחה,
עושר ופאר, מאשר להצטופף ביפו או
בצפון ולהתחכך בסתם ׳עמך.,
שכן כיכר השרון בהרצליה־פיתוח היא
איזור־בילוי אומנם, אך איזור יקר מאד, של
המעמדי הבינוני ולמעלה מזה — .ולא עוד.
לא כל אחד יכול להרשות לעצמו את
המותרות שבבילוי ערב בכיכר־הבילויים,
וספק אם ירגיש בנוח בתוך האווירה הסנובית
האופפת את המקום.

1. 39

מספר 1936

׳המחיר

3.50ל״י

ב״ג תשרי תשל״ה9.10.74 ,