גליון 1939 מתאריך 30 באוקטובר 1974

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א: נ .מיכאל, אפרים סידון.
מעטר: גבי קלזמר
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

שי רו
שי ר
כל הצרפתים, זונו ת!
כל הצרפתים זונות, זה ידוע.
וגם שר החוץ בן זונה.
ודיסטאן כבר מודיע
״לפלשתינאים יש זכות למדינה.״

דוברצה ״ ל: י חי דתצה ״ לפשטה
על הבי ת בו! פג שו ער אפ ת וסובאניירג
צל צל הבדלת 1ברחה. ע רפ אתה תעצבן
11ר א. הי ה כי ף. אץנ פג עי ם ל בו חז תיוז
כמסיבת־עיתוכאים שנערכה אמש, מסר דובר־צה״ל פרטים על פעולה
נועזת שערכו כוחותינו נגד כוחות־השחור.
במסגרת הפעולה פשטו חיילי יחי־דת־עילית
של צה״ל על הבית בו
נערכה פגישת עראפת ושר החוץ הצרפתי.
למרות המידע המדזייק שהיה
בידי כוחותינו, נאלצו אלה לשוב ול בוא
מיספר פעמים, מכיוון שבשלוש
הפעמים הראשונות לא היה אף־אחד
בבית.
לאחר שהתברר מעל לכל ספק שאכן
נמצאים עראפת ואורחו בבית, פשטו
חיילינו על הדלת, ואחד הקצינים,
(סגן פג, מתולתל וצנוע שנכח במסי־בת־העיתונאים)
צילצל שני צילצולים
ארוכים בדלת, צעק — ״אחרי!״ וה־

כל הצרפתים זונות, זה ידוע.
תמורת נפט הם מוכרים א ת כבודם.
לא אכפ ת להם כלל לפגו ש ברוצח
העיקר שיהיה להם חם.

משקיפים מוסרים שרק ברגע האחרון
נדחתה הצעה להזמין את הוריו של
שר־ החוץ הצרפתי לשיחה עם שר־החינוך.
נראה, שההצעה נדחתה, על־מנת
לא להעכיר את האדרה בין פריז
וירושלים, ולאפשר את עלייתו של מר
וסובאניירג לכתה ב׳.
עוד אמר הדובר שנשקלת האפשרות
להגיח מוקשי־מים ליד הכניסה לבית,
הנחת קפצונים מתחת לכסאות, ומריחת
קאקי על ידיות הדלת.
״אנחנו נשגע אותם לגמרי״ — הב טיח
הדובר.
אין נפגעים לכוחותינו.

בדי קו ת המחיות לגידו
נושא• המחלה התורשתית

כל הצרפתים זונות, זה ידוע.
ידוע וגם מקובל.
ונשבע לי חבר שהיה שם שבוע,
שהמון מסתובבות מול ״פיגאל״.
כל הצרפתים זונות, זה ידוע.
מוכרים א ת עצמם שם בזול.
החבר שלי לדפוק שם הצליח,
אז למה אני לא יכול?

יחידה נעלמה מן המקום והתחבאה מ אחורי
הגדר.
מדיווחי החיילים התברר שעראפת
בעצמו פתח את הדלת, הסתכל מסביב
בזעם, צעק בעצבנות :״מן־הדא?״
וטרק את הדלת ברוגז.
היחידה שבה וביצעה את המעשה
כארבע פעמים נוספות, למרות שעפ״י
התיכנון היה עליהם להתפנות כבר
לאחר הפעם השנייה.
מספר סגן מ( .מתולתל וצנוע):
״איך שיגענו אותו ...הוא התעצבן ל גמרי!
כל פעם הוא יצא וצעק כמו
משוגע.״
נמסר שגם שד־החוץ הצרפתי הת רגז
מאוד ואיים בניתוק היחסים בין
ארצו לבין אש״פ.

דובר־צה״ל מסר שעל ביצוע הפעו לה
הוחלט לאחר שד,־״בומים״ שביצ עו
מטוסי חיל-האודר לא הספיקו על־מנת
לשבש את היחסים בין עראפת
לאורחו.

אף־שעל
שר־החוץ הצרפתי בתום הפעולה.
שימו לב לפניו המכורכמות מזעם.
ניכר שהאיש הזדקן להפליא בעקבות
הצלצולים.

לנועז י הו דהו שוסרון
וביטחון ה או מ ה

סעב>ום רב>ע> וחמ>ע\> זה
במע\ך כל העם ברוורס תומכי ההתנחלות
כיהודה ושומרון
ברוורס

אף־שעל זו מחלה תורשתית הגורמת למותם של ילדים
בגיל הרך.
היא פוגעת בעיקר במשפחות יהודיות ממוצא אשכנזי
וספרדי. רק אם שני ההורים הינם נושאי אף־שעל קיים
סיכון של 25$שהילד שיוולד יהיה נגוע במחלה.
בעזרת בדיקת-דם פשוטה, ניתן לגלות אם אדם נושא
בתוכו את התכונה (הגאן) למחלה.
כדי למנוע לידת ילדים נגועים במחלת אף־שעל, מוזמנים
לבוא ולהיבדק צעירים ממוצא אשכנזי וספרדי.
מבין זוגות העומדים להינשא, מוזמנת לבדיקה הכלה.

במקום הבדיקה ינתן הסבר מקיף על מהו ת
המחלה ודרכי ההתגוננות בפניה.

הבדיקות מתבצוהח
ודי הגנון חציסוגנס׳

ממישנתו של מייסדו״ —אבות אכלו
בוסר ושיני בנים
ד״ר זוארץ
(אחרי שן־בינה)

נגזר עלינו
שוב השאלה הזהה השכם בבוקר קם צדיק־ורע־לו, וה ציץ
לעבר שכנו רשע־וטוב־לו, שישב
בגינת ביתו וזלל קרייקרם עם חמאת־בוטנים
והרינג.
״מדוע דרך רשעים צלחה?״ התעניין
הצדיק.
אבל כיוון שאיש לא ענה, התייאש
והלך לעבודה.
צדיק ורע־לו עבד כל אותו יום וקילל
את יומו ואת גורלו ואת הממשלה
ובכלל. בערב, כשחזר לביתו היה שכנו
ישוב, וניכר היה שטוב לו. ואפילו טוב
מאוד.

נגזר עלינו. מן השמיים
נלחמים בנו. כוח עליון רוצה
שנמשיך ככה. אצבע אלו הים
לוחצת לנו על כובע הפלדה.
כי נגזר עלינו לחיות על החרב. כי
לעד יעמדו עלינו לכלותינו. איו-ברי-
רה. מוכרחים. לא רוצים ללמוד — רוצים
להשתגע. רוצים עוד מלחמה• עוד אחת לפחות.
לפני-כן, נא לא לבלבל את המוח ! אחר-
כך, נראה. אולי נלמד אחר-כך. לא מבטיחים, אבל
אולי. אולי רק בעוד שתי מלחמות. אולי רק בעוד
תבוסה. כי אנחנו לומדים לאט. נורא לאט. אפילו
בירידה אנחנו לומדים לאט. ואנחנו הרי לא יודעים
בכלל שאנחנו בירידה. אנחנו ז ! בירידה ! י אתה בטח
מתלוצץ...
בכלל, הכל מהשמיים, הכל בשמיים. השם נתן —
השם לקח. אז מה אני א שם! העיקר שעם־ישראל-
חי. בינתיים. עד שהוא לא ימות קצת, לא נפקח את
העיניים. העיקר — תהיה עוד מלחמה וזה מה שקובע.
נא להתעצם. נגזר עלינו להתעצם. לעצום עיניים
ולהתעצם. ובינתיים עזוב אותנו.
בטח שנחזיר. יודעים שנחזיר. כל סנטימטר נחזיר.
אבל קודם רוצים עוד מלחמה. בלי עוד מלחמה לא
מחזירים.
ואתה — תשתוק בכלל !
בצבא היית!

אל ת א מר ־ מ ה יכולה א מרי ק ה לע שות למעני
אמור ־ מ ה אני יכול לע שות למען א מריק ה

זה כבר הרגיז את הצדיק והוא ניגש
אל הרשע, שלגם מרק פטריות עם
שקדים וטפח על שכמו.
״תסלח לי,״ אמר הצדיק ,״אפשר
אולי להתעניין מדוע דרך רשעים צליחה?״
״מדוע
דרך רשעים מה?״ גירגר
הנשאל.
״צליחה !״
״אהה,״ אמר הרשע.
״בכל־זאת התעקש הצדיק.
״אני יודע?״ אמר הרשע ,״אתה חושב
שנוח לי שכולם מצביעים עלי באצבע
ושואלים שאלות וחוקרים ומתעניינים?
ושאתם יוצאים לעבודה ולשדה
ולמשרד, אני יושב לבדי כמו פוץ
וזולל ושותה ולועס ושומע סטריאו.
מה אתה חושב, אין לי לב? אני עשוי
מעץ? אני לא שומט את זעקתכם
ועלבונכם ושיברונכם וענותכם? לי
לא חורה שצדיק ורע לו?״
״אז באמת, למה?״ שאל הצדיק.
״טוב,״ אמר הרשע ,״צריך להתפרנס
ממשהו.״

מי ית 11י עור
ציפור כ 1ך קטנה

האחרות. האינפלציה הדוהרת במדינות אלה, איום
המשבר הכלכלי והמחסור באשראי, הקטינו במידה
ניכרת את. נכונות יהודי מדינות המערב לתרום ל־מגבית
אותם סכומים שתרמו בשנות השפע שלהם.

אומדן ההכנסות הנוכחי של ראשי המגבית
נופל בב-ס/״ 30 מהתחזית המוקדמת
לגבי שנת הכספים השוטפת. לירידה כהכנסות
המגבית תהיה השפעה ישירה ומיידית
הן על תקציב מדינת־ישראל, והן על
מלאי המטבע הזר שלה.

י * נ ג 11ויך

גו לדה הולכ ת
ל מי שרד

צה״ד מ תג ב ר בי צו רי

הלישבה החדשה שמקימה לעצמה ראש־הממשלה
לשעבר, גולדה מאיר, תמוקם כאחד
מבנייני המישרדים בתל־אביב.

בגבולי רד!

מלישכתה החדשה מתכננת גולדה מאיר את שיבתה
לפעילות פוליטית, בעיקר במיסגרת מיפלגת
העבודה, גולדה חוששת כי היא עלולה להידחק
הצידה למרות הפופולאריות ממנה היא עדיין !נהגית
בין חברי מיפלגתה, במייוחד לאור הניסיונות והלחצים
על פנחס ספיר לארגן מחדש את כוחה של מפא״י
לשעבר.
לאחרונה הביעה גולדה את מורת רוחה מפעילותו
המדינית של יגאל אלון, לאור התבטאויותיו
בנושא הפלסטיני, הגיראות בעיניה כניסיון לנגח
אותה.

צה״ל מתגבר את קרהביצורים לאורך קו הם־
סקת־האש עם ירדן.

קו כיצורים זה נועד לקדם אפשרות של
חידוש הקרבות כגבול עם ירדן.
בעיקר מושלמות בעבודות הביצורים בשטח זה חפירת
תעלות אנטי־טנקיות מהסוג שהוכיח את עצמו
במילחמת יום־הכיפורים ברמת־הגולן.

ה״ניו־יורק ט״מס״

המ תנחל׳ דא

פסל מאמר

י 1(1מ דו ל דיו

שנרכ ש מדיין
העיתון האמריקאי החשוב ניו־יורק טיימס פנה
לאחרונה לשר־הביטחון לשעבר, משה דיין, בבקשה
שיכתוב עבורו מאמר מדיני על המצב במזרח־התיכון,
לאור ההתפתחויות האחרונות, דיין קיבל את ההצעה,
אולם דרש תמורת המאמר סכום של אלף
דולאר. מערכת הניו־יורק טיינזס הסכימה לעיסקה.

זמן קצר אחר-כך התקשר אחד ממקורבי
דיין עם אנשי מערכת העיתון האמריקאי,
והסביר להם כי דיין טעה כסכום שנקב
תמורת כתיבת המאמר, וכי למעשה הוא
דורש סכום של 1500 דולאר ( 6300ל״י עפ״י

השער הרשמי)• מערכת העיתון הסכימה גם לסכום
החדש שתבע דיין.
רק אז שלח דיין למערכת הניו־יורק טייטס את
המאמר שהתבקש לכתוב, וקיבל מייד את שכרו.
כא־שר חלפו מיספר שבועות והמאמר לא פורסם,
ביקשו אנשי דיין לברר את סיבת אי־הפירסום.

נאמר להם, בי למרות התשלום ששולם
לדיין לא מצאה מערבת העיתון לנכון לפרסם
את המאמר, ביוון שאין בו אף מילה
חדשה אחת אותה לא אמר דיין בפומבי
בכר כעבר.

שר־ ה חוץ הצרפתי
ירון בי רו ש לי ם
משרד-החוץ רואה כניצחון מדיני חשוב
את העובדה ששר־החוץ הצרפתי, ז׳אן סו־כאניירג,
ילון כעת סיורו בארץ השבוע לילה
אחד כירושלים, וזאת אחרי שגורמים
צרפתיים מחרימים מאז מלחמת ששת־הי־מים
כל אירוע ממלכתי או עירוני הנעדר ככירה.
שר־החוץ
הצרפתי מגיע לארץ בלוויית 12 עיתונאים
צרפתיים בכירים ושיבעה עוזרים. בתדריך
שהתקבל ממישרד־החוץ הצרפתי נאמר כי השר הוא
חובב אמנות מודרנית, ובהתאם לכך אף נקנתה
עבורו מתנה בארץ. נוסף ללילה בירושלים ילון סו־באניירג
לילה אחד בתל־אביב ולילה אחד בקיבוץ
ג ע וסר, באורחו הפרטי של שר־החוץ יגאל אלון.

צופים י ריד ה ניכרת
בהכנ סו ת המגבי ת
ראשי המגבית היהודית המאוחדת הביעו לאחרונה
דיעות פסימיות ביותר לגבי תחזיות איסוף
הכספים. הן בארצות־הברית והן במדינות המערב

הרב משה לווינגר וחנן פורת, ממנהיגי גוש אמונים,
אשר נעצרו על־ידי המישטרד. לאחר מיבצע
ההתנחלות האחרון בשומרון — לא יועמדו לדין.
החלטה על כך נפלה במישרד־המישפטים בשבוע האחרון.
כמו־כן הוחלט שלא להעמיד לדין אף מתנחל
אחר.

שר־המישפטים חיים צדוק, אשר שהה
בחו״ד כאשר נעצרו השניים, הביע תרעומת
על המעצר כפני היועץ־המישפטי-לממשלה.
הוא טען כי היתד, זו שגיאה חמורה מבחינה ציבורית.
מאיר שמגר מצידו טען כי ההוראה לעצור
את השניים באה ישירות מראש־ד,ממשלה יצחק רבין.

הפגנות ההתנחלות
״ פ ש בו
בשבועות הקרובים צפוי מיבצע־התנחלות נוסף.
אנשי גוש אמונים החליטו לא להסתפק בהתנחלויות
בגדה שהובטחו על־ידי ראש־הממשלה יצחק רבין
למפד״ל, אלא לערוך מסע נוסף של הפגנת כוח הת־נחלותית.

בינתיים
נודע בי ראשי המפד״ל הצליחו
לקבל מרכין הבטחה להקמת עוד התנחלות
מאושרת אחת, נוסף לשלוש שככר

הפת
קם לתחיה
כאסיפה כללית של רופאי בית־ה־חולים
ע״ש ״שיבא״ בתל־השומר, שנערכה
בשבוע שעבר לדיון כפרשיות
•הציבורית שהתעוררו לאחרונה כתחום
הרפואה כישראל, אירע מקרה
נדיר.
אחד מראשי המחלקות של בית•
החולים דיבר בלהט על המצב כמיק
צוע הרפואה כארץ, סיים את דבריו,
צנח ומת כמקום טחתקף־לב. מומחה
לניתוחי-לב של כית־החולים שנכח
כאסיפה, הד״ר דני גור, מיהר לעברו
של הרופא שמת מוות קליני, התחיל
מייד כטיפול נמרץ להפעלת הלב מהדש,
הצליח להקים את הרופא שמת
לתחייה, תוך כדי* מהלך האסיפה.

הובטחו להם, תמורת הסכמתם להצטרף לממשלתו.

טל ה הופעת שר
הבריאות בחדרה
שר־ד,בריאות, ויקטזר שם־טוב, עמד לבקר ד,שבוע
בבית־החולים הלל יפה בחדרה, כדי להופיע
בפני סגל עובדי בית־החולים ולהודיע להם, כי למרות
התפטרותו של מנב״ל מישרד־הבריאות, לא
יוחזר מנהלו המודח של בית־ד,חולים, הד״ר רוברט
חיימוב, לתפקידו.

הופעתו של השר התבטלה אחרי שמערכת
״העולם הזה״ מסרה לדוברת מישרד-
הבריאות את מימצאי החקירה כפרשת הדחתו
של הד׳׳ר חיימוב. כתוצאה מכך החליט
שר־הכריאות לבדוק מחדש את כל פרשת
הדחתו של מנהל כית-החולים.

קרע בין
הי לדלר בי!
הקרע כין ראש־הממשלה יצחק רכין ל•
כין שר-המישטרה שלמה הילל התרחב עד•

*; ידיזדת ה שר

עוררה מרד

•?:ידידתו האישיות שד אחד משרי
::גממשלת-ישדאל, כימעט שמולדה חש-
::::כוע מרד באחת ממניגויות ישראל כ־חו״ד<
ידידת השד התמנתה עי-ידו ד-לתפ קי ד בכיר כאותה שגרירות, תפקיד
:שלא היה קיים עד כה בתקן. עובדי
השגרירות מהו על המינוי.וכמה מהם
:אף איימו כפיטורים׳.
כתוצאה מכך גאלץ השר למיתר על
המינוי שהעניק לידידתו, והיא הועברה
לתפקיד אחר, גם הוא כהו״ל. רק
;:,אז •נרגעו הרוחות: בשגרירות׳.והעוטל
ג דים וזזרו לעכודתם הסדירה.
כדי-בך, שהשניים אינם מדברים עוד זה
עם זה.
הילל כינס ביום החמישי האחרון בלישכתו חברי-
כנסת של המערך מעדות המחרה, וכן פעילים מ־מיפלגת
העבודה מעדות־המזרח. בתום הישיבה נשלח
מיברק חתום על־ידי דויד פתל, בשם בל הנוכחים,
לראש־הממשלה, הדורש ממנו למנות שר־תיקשורח
מקרב עדות המיזרח. כוונת הילל אינה למועמד הבכיר
לתפקיד זה, משה שחל, אלא לפעיל העדות אלי
מויאל, ממקורבי הילל.
הילל עדיין דורש לעצמו תיק חשד לענייני רווחה׳
דרישה שנדחתה על הסף על־ידי דאש־הממשלח,
אישר התבטא לפני ימים מיספר :״אני לא יודע מה
חילל רוצחו אפילו את תפקידו כשר־המישטרה הוא
לא מצליח למלא כראוי, ואני צריך לשבת פעמיים
בשבוע עם מפכ״ל המישטרה כדי לגמור איתו עניינים׳
אז עכשיו הוא רוצח עוד תפקידים ד׳

ליו ה מינלי
תופיע ב ארץ
כובכת־הזמר הנודעת ליזה מינלי, בתה
של כוככת-הקולנוע ג׳ודי גארלנד, תגיע לישראל
לסיבוכ-הופעות לקראת סוף חודש
נוכמכר השנה.
ליזד, תערוך בישראל שתי הופעות בלבד, שיתקיימו
בהיכל הספורט ביד־אליהו בתל־אביב.
היא תגיע לארץ, בלוויית אמרגנזדבעלה. ,דקי
גדין, ותביא עמה תיזמורת של ! 16 מנים, אליהם
יצורפו עוד 16 נגנים ישראליים שילווה בעת הופעתה.

מחיר הכרטיס להופעותיה של ליזה מי־גלי
ינוע כין 30ל־ 50ל ״י.

מערכת תכשירי ־ הטיפול המדעית -״ מי רשם ־ ל חו ת ״ מותאם לכל סוג־ עור

״ע;ל-לסי•

לה שלמת המערכת -תכשירים מיוחדים לעיניים, לשפתיים, לידיים
׳ /£5י £ס ס 0£41\/1 )7ס <1-£וא 1 81ז א 16

קרם־הזנה ליילי לאיזור העיניים. היפואלרגי, עדין בהרכבו, מ חלי קאת העור
ומונע ק מ טי ם. מת אי ם לכל סוגי־העור. מומלץ להשתמש בו מגיל צעיר.

׳ £5ץ 101< ^08 £ז 1<1£ 5א 81ש־1־ך אג7

מקלון־מ שיחה רווי״לחות, עשיר בוי ט מיני ם, לטיפול סביב העיניים —
ביום ובלילה. מ ת אי ם לשימוש גם כ ב סי ס־ איפור. א לגנ טי ונח לנשיאה בארנק.

׳ ס א סוזו סאסנ ) ק ע׳

שפתידלחות להגנה על השפתיים מפני קרה, יובש והתבקעות — לטיפול ביום
ובלילה. שומר על גוון השפתיים ומעניק להן מראה לח. לשימוש בכל הגילים.
׳ 0 0 0 ^ 1^1א 6א 0או 3ט ז ^ ז 3£ -י
תחליב־ידיים עשיר בלחות ובשומנים עדינים — יוצר כעין ״כפפת־מגן״ ענוגה.
מרווה ומחליק א ת העור. מ ת אי ם לשימוש במיוחד לפני ואחרי עבודת־הבית.

היובש, הוא האוייב הגדול של היופי־הנשיי. הלחות -המרכיב החיוני לשמירת נעורי־העור. עור־הפנים

זקוק

למנודלחות

לפי

מידה.

״רבלוך׳ מציעה ארבעה מירשמי־לחות: לעור רגיל,לעור שמן,לעור יבש, ולעור יבש מ או הלכל סוג־עור סידרה בת חמי שה תכשירי־טיפול :
סוד תכשירי ״עור־לח״ הוא ה״פק טין״— מרכיב נגד־יובש, המצוי בפירות טריים. ה״פקטין״
לניקוי, לייצוב, להרוויה, להזנה ו לעיצוב.
הטבעי בתכשירי ״עור־לח״ מגביר א ת כושרו של העור לשמור על לחותו, רעננותו וגמישותו. תכשירי מערכה ״עור־לח״ משלימים זה אתזה
בפעולתם. התאימי א ת הסידרה המת אי מ ה לסוג־עורך, ממערכת תכשירי ״עור־לח׳׳.
לעור-רגיל

ל עוו -ש מו

ל עו ד -ע ש

ל עזו־יג ש מ אד

3£0א* 0 01£א 81£71 טק

ח51\/£ 01£*^3£א1^1£
סואסז 0אוו^£1£ח

5£0א*2!^0 01£וחטז5ו^ 0
£0א 0ז £חטז3ו7£ ^ 0ח*0

£ 8 *$£חטז 7£ 0 * 7 ^ 0 !3ח £0ז 0חק

£ 8 * 5£חטז 5ו 0 * 7 ^ 0וז 01£0חק
^ 8£ 8 * 1טז 11 ^ 013־^1101

מ 3£א* ^0 01£ו 2וחטז 3ו ^ 0
וז 0 ^1£ז 8£טז 5ו 7£ ^ 0וז * 0
£ 8 *$£חטז 5ו 7£ 0 * 7 ^ 0וז £0ז 0חק ח£קט 5
1לז*£ח 0£ 0טז 5ו ^ 0ז0£1ווא ס0£1£וח^£

^*£ 00£חטז5ו ^10ז^סו^ ^ט1ען וא*1ע1

£5ט 1* 5 0ע> 7ז ט *-1£ £1£* 11£1 £ 0 0 0 8£וד

7 500£5ז ט * 8£סססז 0ז*£ 0£ * 1ז

1£0א 0ז 0£0וא*8*1
£ 8*1^1חטז5ו ^ 0זז־סו^ז

0£ 08£ *^1טז 5ו ^ 0 * 7 ^ 0ט^וץ*^1

ה חו דשבלבד !
מתנת־היכרות עם מערבת תכשירי

(במחיר — 15 לי• במ קו ם

בקנותך סי דרה של מהמתכ שי רי ״ עור־לח״ תקב לי
ב ח צי־ ה מ חי ר, אחדמ תכ שי רי ״ עור־לח״ ה מו ב ח רי ם
לייצוב העור, כ תו ספתכ לי -ח ר סינ ה מ קו רי ל שולחן
ה טו אלט שלך.

דוגמת־ה׳כרות עם מערכת תכשירי

(דוגמת חינם — תכשיר נוסף נ סידר ה)
נקמתך תכשיר כל שהו ממערכת תכ שירי .,עור-כח־׳
ומה סי דרההמת אי מ ה לסוג־עורך — תקב לי חינ ם
דוג מ ה של תכשיר נו סףמ או תהה סיד ר ה.

אנו מזמינים אותך ללא תשלום — לצוות לימוד אשר בו תינתן הדרכה אישית כיצד לטפל ולטפח את יופייך — בביתך. ההרצאות תימשכנה 3שעות
ותתקיימנה בתל״אביב; ב״בית רבלון״ ,רה׳ חוכבי ציון ,65 בימים ראשון ושלישי מ־ 3.00 עד 6.00 אחה״צ ; בימי ששי מ־ 9.00 עד 12.00 בצהריים.

רבלון

י 1 6 8ת 8 6

מ 1 1 0מ 6 8 0 1 *1ת?

א 8£¥1_0

והנה, בשבוע שעבר, קילקלה המישטרה
לרוע המזל׳ את קביעתו הפסקנית וההחל־טית
של אותו בעל־טור. המישטרה עצרה
את שני עורני־הדין ששמותיהם הוזכרו
בכתבת העולם הזה, כחשודים בקבלת ובמתן
שוחד לקבלת רישיונות למספרי מוניות
חדשים.

קורא קנוע. וזה מה שהעלה בדו״ח המסנם
שלו:
״במשך השנה ד< 38-לפעילותו של העולם
הזה, ראו אור 51 גיליונות שבועיים של
של העתון. בכרך מהודר זה, הכולל את
כל המאורעות החשובים והפחות חשובים,
בשטח הצבאי, המדיני, הפוליטי הפנימי,
החברתי, התרבותי וכד, שעברו על למדינתנו
במשך שנת תשל״ד׳ מצויים*1784
עמודים, שהורכבו מ* 27 גיליונות של 36
עמודים; 15 גיליונות של 32 עמוד! 5
גיליונות של 40 עמוד; גיליון אחד של
44 עמוד, אחד של 56 עמוד ואחד קטן
וצנוע — זה מהשבוע הראשון למילחמת
יום־הכיפורים — בן 8עמודים.
״תכולתו של הכרך שאתה מחזיק בידך
(באם שמרת את כל החוברות למזכרת)
כוללת 4043 תמונות, המעטרות את
הכתבות השונות — מיספר מרשים לכל
הדיעות, כשלמולן 584 מודעות פירסומת.
״חלקם של הקוראים בעתון — מדור
מכתבים — כלל בשנה זו 703 מכתבים,
כשאל 44 מהם צורפו תמונות הכותבים.
ובאם נציץ לרגע ונראה מה תרמו מספר
מדורים קבועים של העולס הזה לכרך
השנתי, נגלה כי במדור דף תשקיף, לדוגמה,
פורסמו 587 ידיעות; במדור במדינה
פורסמו 355 כתבות ואילו במדור אנשים,
העוסק בסיפורים קטנים על אנשים חשובים
ופחות חשובים, פורסמו 809 סיפורים.
״בסה״ב, מילבד המיספרים היבשים, עלי
לציין בסיפוק כי היה הרבה מה לקרוא
בשנה שחלפה בעתון הנושא את השם
העולם הזה — וגם זו לטובה.״
לא בדקנו את הסיכום הסטאטיסטי של
דני גספר. אבל אין מה לומר: הוא היה
מרשים מאוד, גם לגבינו.

פעולת המישטרה הביאה את בעל-
הטור המכובד למחשבה שניה בנושא די־רישיונות
למוניות. הוא החליט להקדיש
לפרשה מדור שלם. הוא עשה זאת על פני
עמוד שלם בטור שלי שהתפרסם במוסף
הארץ ביום השישי האחרון, תחת הכותרת
הסחר השחור במספר הירוק. והנה, ראו זה
פלא: אותו בעל־טור, שכח כי רק לפני
שבועות מיספר העניק זר שבחים למשרד־התחבורה
על דרך טיפולו הצודקת וההוגנת
^ בנושא חלוקת המספרים הירוקים באמצעות
הוועדה הציבורית, פסל ברינונים את כל
הידיעות והחקירות שנעשו בנושא זה.
״חטולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל הפעם, באותו נושא עצמו, הוא תקף בחריאביב,
רחוב גורדץ ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברמי: פות את משרד-התחבורה, וציטט מדברי
״עולמסרס״ .מודפס כ״דפום החדש״ כע״מ, תל־אביב, רחוב בד השופט העליון צבי ברנזון, שאמר :״אם
״גד״ בע״מ. גלוסות :״צינקוגרפיה כספי בע״מ. אין כוונה להנציח את המצב השורר בענף
אביגדור. הפצה :״גו
אכנרי י המוציא לאור: העולם הזה בע״מ. המוניות על מיגבלותיו וקלקלותיו, לא
העירך הראשי: אורי
יהיה מנוס מלעשות ניתוח, ויפה שעה אחת
קודם.״
דקת של התקנת טלפונים חדשים, נושא
בהמשך אותה כתבה האשים הכותב את
כאוב ומעיק לכל הדיעות. כדוגמא לווע משרד־התחבורה בהעלאת הצעות שתגרונד
דה ציבורית מסוג זה הפועלת בהצלחה1 ,ה לביזבוז כספי הציבור. בכך לא הסתיים
ציין בעל הטור את זו הקיימת ליד משרד־ טיפולו של הכותב בפרשה. בניגוד גמור
התחבורה והאחראית להקצבת רישיונות לכל אשר כתב ברשימתו הקודמת, הוא
אחת התוכניות הפופולאריות ב (מספרים ירוקים) לבעלי מוניות.
הבטיח לקהל קוראיו להמשיך לטפל בנושא
בבקיאות מעוררת התפעלות, ציין הכותב החשוב במדורו, גם בשבוע הבא.
יותר של תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל,
היא ללא ספק תוכניתו האישית של העתו־ כי הקמת הוועדה הציבורית ליד משרד-
טעות לעולם חוזרת, היינו אומרים לוא
נאי נתן דונביץ /בוא נדבר! בשיטת קו התחבורה בנושא זה, פתרה את בעיית הצלחנו לקבל קו אל מנחה התוכנית בוא
הטלפון הפתוח בשידור ישיר, נותן דונביץ׳ הלחצים להשגת רישיונות למוניות, שהופ נדבר, ואין זו בושה להודות בטעויות.
בתוכניתו זו פיתחון פה לאזרחים, השופ עלו על משרד־התחבורה. אחר הקמתה הודאה בטעות רק מוכיחה שאדם הוא חכם
כים בפניו בעיות חולין מחיי יום־יום של ועדה זו, פסק הכותב, נפסקו הרינונים כיום יותר מאשר בעבר. והיינו שואלים
ולענין אחר• 703 מכתבי הקוראים
המעיקות עליהם ומטרידות אותם. בחושו והלחישות בדבר פרוטקציה ושוחד בקבלת גם את מר דונביץ׳ :האם אין זה פיזור דעת שפורסמו במרוצת השנה החולפת במדור
העתונאי המפותח ובידע המופלג שלו בתמכתבים
בעתון זה, הם רק חלק זעיר מחומים
רבים, משוחח דונביץ׳ מעל גלי
כמות המכתבים הנערמת מדי שבוע בתי־האתר
עם מאזיניו, יועץ להם עצות, מדריך
בת־הדואר של המערכת. בשל קוצר האותם
בנבכי הביורוקרטיה ומברר עמם
יריעה אין אפשרות לפרסם את כל המכבפומבי
בעיות שונות הצצות בנוף החיים
תבים׳ או אפילו קטעים נבחרים מהם. אנו
משתדלים לבחור לפירסום את המכתבים
הישראלי.
המעניינים ביותר, המעוררים נושאים ל בשעת
שידור תוכניתו של דונביץ׳ עמווויכוח
או הכוללים תגובות בעלות גישה
סים קווי הטלפון של התחנה הצבאית,
מקורית.
ולא כל אלה המבקשים לגול את הלוחץ
נושא חוזר ונשנה במכתבי הקוראים
עליהם מצליחים לדבר עמו בשידור החי.
למערכת, הוא הנושא הנקרא בפינו ״ביכיוון
שלא הצלחנו לתפוס קו אל דונביץ/
קורת העולם הזה.״ לא חסרים בהם מכ אנחנו
מנצלים הזדמנות זו כדי לעקוף
תבי שבח. אולם דווקא אלה המציבים
את •תור המאזינים ולקפוץ על העגלה של
סימני שאלה מעל דרכו של העולם הזה,
בוא נדבר עם נתן דונביץ׳.
הם הזוכים לתשומת הלב המירבית.
ובכן, מה שמטריד אותנו, הוא אחד
הנה, למשל, מכתבו של הקורא בנימין
המדורים החשובים המתפרסמים בעתונות
ירושלמי מתל־אביב:
העברית, מדור שבועי קבוע בשם הטור
שמחתי מאוד לקרוא את מכתבה החביב-
שלי, המתפרסם בקביעות במוסף השבועי
והצודק של לוסיאן ברדוגו מקרית־חיים
של היומון הארץ. בעל הטור, עתונאי ותיק
(העולם הזה )1936 כי תוכנו כאילו נכתב
ומהימן, מטפל במדורו זה, מנקודת־מבט
על ידי כותב שורות אלה ורבים רבים
אישית, בנושאים הבוערים בחיי החברה
אחרים. למה לכם פוליטיקה וסעמדיות
הישראלית.
בעתונכם? נדמה לי שאתם בעצמכם אינוהנה,
ב 13-בספטמבר השנה, גילה לפתע
כם שלמים עם זה. המדינה זקוקה לעתו!
בעל הטור הנ״ל לקהל קוראיו הנאמן, כי
אשר יגלה באמת מעשי שחיתות כלכליים
במשרד־הרישוי בחולון, פועלים ״מאכע-
וחברותיים, והם רבים מאוד לצערנו. תפרים״
המעבירים, תמורת תשלום שוחד,
קיד עתונכם הוא גלות מעשים כאלה ללא
מיבחן שנתי למכוניות פסולות לנהיגה.
משוא פנים ולהילחם נגדם עד חורמה והכתבה
הנירגשת בטור השתרעה על פני
ללא הפסק. למה לא תתמידו רק בשטח
עמוד שלם, וחשפה את הנעשה מאחורי־עיתונאי
דונביץ׳(משמאל) ורעייתו
זה ותיווכחו כמה יעלה ערכו של עתונכם
הקלעים של אותה צומת מיפגש בין האזרח
בוא נדבר
יותר ויותר. פוליטיקה, שמאלניות, אנטי־לשילטונות.
מימסדיות,
כל הדברים האלה נמאסו כבר
אולם, משום מה, נעלמה מעיני אותו
מצד עתונאי לסמור על זכרונו הקצר של לקהל הרחב. מה שדרוש למדינתנו כיוס
בעל טור, ידיעה שיגרתית, שהופיעה שבוע ״המיספר הירוק״.
היא יד חזקה להנהגת סדר, למילחמה נגד
ימים קודם לכן ופורסמה בכל עתוני ישראל.
״מי שממשיך לרנן בנושא זה, אינו יודע קהל הקוראים שלו?
ההתדרדרות, נגד המעילות, הביזבוזים אי
סופד בה כי המישטרה עצרה שני ״מאכע- מוצא היה
דונביץ׳ שנתן משוכנע אני החלטית. הטור בעל
קבע

הוא

את התשובה. סוף סוף הוא בעל המדור ההשגחה על המתעשרים ומעלימי המי־רים״
שפעלו ליד משרז״הרישוי בחולון,
אולי לא התכוון הכותב הנכבד לכך, אבל
סים. לא המילחמה נגד הדת, למשל, מוכחשודים
בהעברת טסטים למכוניות תמורת אנחנו קיבלנו זאת כפגיעה אישית. שכן, הטור שלי המתפרסם במוסף הארץ.
שכת את הקהל הרחב, אלא נגד המיפל־

תשלום שוחד לבוחנים מטעם משרד הרי כמה שבועות קודם לכן, ב־ 28 באוגוסט,
גות המנצלות את הדת. כמה צדקה לוסיאן
שוי.
במה מוציא קורא ממוצע של העולם מקריית־חיים: פחות פוליטיקה והשמצות
פירסם העולם הזה ( )1930 כתבה מקיפה
תל- במישטרת הרמאויות מדור נציג גיל רכישת תמורת אחת שנה במשך הזה שנשאה
את הכותרת ג׳ונגל המספרים הירואישיות
והרבה גילויי שחיתויות ומילחמה
אביב, פקד ז׳אק גרינברג, דיווח לשופט
קים, בה נחשפה, לראשונה בעתונות היש יונות העולם הזה?
נגדם.
בעת בקשת פקודת־המעצר, כי המעצרים
אילו היה מחיר העתונים בארץ קבוע
ראלית, פרשת תשלומי השוחד עבור קבלת
איננו מסכימים לדיעה המובעת במכתנעשו
בעקבות מידע ותצלומים שפירסם הנייר ובמחירי המדד בעליית
ובלתי-תלוי מחברי אחד באמצעות למוניות,
רישיונות
בו של הקורא ירושלמי. השחיתות אינה
העולם הזה בשתי כתבות־חקירה, שהאח הוועדה הציבורית.
הניידים׳ ניתן היה לחשב זאת בקלות. כיוון תופעה העומדת בפני עצמה. היא אינה
רונה שבהן(רישוי לרצח, העולם הזה )1931
באותה כתבה אף צויינו במפורש שמות שמחירי עתון זה, כמו מחירי שאר עתוני נגרמת על־ידי וירוס שהובא ממדינה זרה.
התפרסמה ב־ 4לספטמבר.
המעורבים בפרשת תשלומי השוחד: חבר ישראל, משתנים מעת לעת, החישוב הוא היא אחד הסימפטומים של המישטר ה!

הוועדה, עו״ד צבי סתי, והמתווך, עו״ד מסובך יותר. אבל הקורא דני גספר, מרחוב חברתי והפוליטי בארץ ותפקידו של עתון
אפשר היה להניח שהתעלמות זו זלמן אליקים.
רישפון שבנאות־אפקה, טרח ומצא כי כל הוא ללחום במקורות הנגע ולא רק בגינבעה
אולי מפיזור דעתו של הכותב. סוף
הטענה כי ״מי שממשיך לרנן בנושא זה מי שרכש את כל גיליונות העולם הזה לוייו החיצוניים. יחד עם זאת, נשמח אם
סוף הוא אדם עסוק ואין חובה עליו אינו יודע מה הוא שח,״ למרות שלא באר, בתשל״ד הוציא — או ״השקיע״ כדברי דני גם קוראים אחרים יצטרפו לדיון על תפלקרוא
את כל הנכתב בעתונים. ההתעל בכל הקשר לגילויי ׳העולם הזה, יכלה — סכום של 151ל״י ו־ 25 אגורות. כל קידו של העולם הזה בתנאים החברתיים
מות היתד נראית כתקלה מקרית, לולא להתפרש ע״י אותם מקוראי הארץ הקוראים זה כמובן בתנאי שרכש את גיליונות והפוליטיים החדשים שנוצרו בארץ.
חזרה על עצמה כעבור פחות מחודש ימים. גם את העולם הזה (והם רבים, עפ״י סק העולם הזה בקיוסק או אצל מוכרי העתר־רים
ומחקרים שנערכו בנושא זה) שכל נים.
ב* 7באוקטובר שנה זו, פירסם בעל
המדור הטור שלי במוסף הארץ, כתבה, מה שנכתב בהעולם הזה בנושא זה אינו
בעקבות גיליון ראש־השנה של העולם
יה יעץ למישרד־התיקשורת להקים ועדה אלא רינונים, שנכתבו על־ידי אנשים שאין הזה, בו סוכמו מאורעות השנה החולפת,
ציבורית, שתעסוק בנושא החלוקה הצו להם מושג על מה הם שחים.
עשה דני גספר סיכום משלו, סיכומו של

ה עו ל ם הז ה 1939

סמל
היוי

בסיללנת

העולם הז ה 1939

מכתבים

קוצר ראיית

י כאשר יצרנו
את מכונות
הגילוח $קטמ<ו
היינו רגישים לעור הרגיש שלר
מכונת 9/<₪₪

; 4 הגילוח

הח שמלי
קרוס ¥
| מצו״דת ברשת נוספת ׳
הניתנת להחלפה בהתאם
לרגישות עור הפני

הפצה ו שתת:
סלבו -יבוא ושיווק. טלפונים 845849 ,859191,859292:

דרושה

כי רה

ילנ־מ־זוץ 6־ 0וםמ־ס

עצמאי ות

לעבודה כ מזכירה של ראש אגף
בשעות אחה ״ צ מ־ 13.15 עד 17.30
ידיע ת אנגלי ת ועברית — הכ ר חי ת
נא לפנות בכתב יד לת.ד 7154 .ת״ א.
סו דיו ת מו בטחת !

החורף אינו סוף
עונת הצלום! !

לבופעל גדול באזור ת״א

^מוצויס־ י
שעונס עו ל ה/
ו 1ו מחירם •

בעזרת פלש אפשר לצלם גם
בחדר וגם בחושך מוחלט ! !
מכשירי הקרנה, מסכי הקרנה
במבחר גדול.
פיתוח צבעוני ע״י המעבדות
המשוכללות בארץ ! !
צלומי פספורט — בן־רגע !!
העתקת מסמכים, במקום !
בימי שלישי סגור בל היום

פו טו ב תו
חיפה, וחובהחל 1ק

מקבליםהזמ 11ח
לארונות מיטבח — חדרי שינה — חדרי ילדים —
וציפוי קירות ותיקרות ועבודות נגרות מיוחדות.

ג ל בו ע

חב׳ לעבודות נגרות ושיפ 1צים בע־ם

רחוב יצחק שרה . 32 תל אניב. טל3 9 5 6 1 .

כתבתו של אורי אבנרי ״יריקה בפרצוף״
(העולם הזה )1937 התדרדרה מבחינה עיתונאית
וערכית לכתבת השמצה. אינני
תומך בשום התנחלות מעבר לקוו הידוק׳
וודאי שלא בחינוך הדתי, אלא שליגלוג
על מחנה ארץ־ישראל השלמה והטענה ש המתנחלים
האמיתיים הם ספסרי קרקעות
ונוכלים, היא הכללה גסה מסוכנת.
משה גולדבלט, ירושלים
במאמרו ״יריקה בפרצוף״ כותב אורי
אבנרי, כי ״לא הופעלו המשאבים האנושיים
הגדולים של חרות, מקריית-שמונה
עד דימונה, לא גוייסו המוני החסידים
המשולהבים של מנחם בגין.״ ידיעותיו
של מר אבנרי, עם כל הכבוד, אינו מעודכנות
דיין. ישראל השנייה אינה עוד הדחליל
המרופט משנות ה־ ,50 אנשי המעברות,
הלומפן פרולטריון אשר האידיאל
שלו כחיים היה זכייה כרישיון כלשהו כדי
לעסוק במיסחר זעיר. הם היו פרולטריון
של ממש. אני הי שישה ימים בשבוע
בקרייח־שמונה, אוכל לחם עם אנשי המקום
ומבקר בבתיהם. אפילו יעשה הימין
מ פ דנ ב

110 נגד נוח

לאחר ההתנחלויות, לאחר עצומות
שלמות הארץ המטורפות של הליכוד,
לאחר הגילויים המובהקים של אימי
פוטנטיות וקו חסר קו של רמטכ׳׳ל
הניצחון 67׳ — אני סבור כי כל מי
שנחר ך מעט במישחק המרשים של
אוקטובר שעבר, ושאיננו חפץ ובמיש־חק
גומלין — חייב לעשות את חשבון
הנפש המהיר זהמפוחד שעשיתי אני.
הנחת היסוד שלי היא כי ביריוני
הימין יתחזקו מהתנחלות לעצומה ונד
חולצה חומה לחולצה שחורה ולמגפיים
בצבע הולם. לעומתם תהיה ערוכה
הממשלה העלובה ביותר שזכה לה עם
בלשהוא, ממשלה שאין ביכולתה אפילו
לדעת אילו צעדים ננקטים נגדה
מצד אוייבי הדמוקרטיה, שלא לדבר
על שליטה במצב מקיפה בצעדי נגד.
הנחה יסודית שנייה: מצב של ממשלה
גרועה לעם מטומטם הניזון מאמוציות
ומיסטיקה המסופקות לו בשפע
ע״י אנשי אגרוף פאשיסטיים מהסוג
הדלוח — מצב שבזה לעולם לא יביא
אלינו את השלום. הדגשה מיוחדת על
לעולם.
מסקנות( :אפילו לאחר הנחות שטחיות
אלו) אם אין שלום יש מיל-
חמה. אם יש מילחמה, ואולי אפילו
אחת נוספת, יגיע הדילדול הכמותי,
הרוחני, הכלכלי והצבאי למצב שבו
הכרזה על התקפלות כוללת של המדינה
היהודית, פלוס הרעיון הציוני ,׳תהיה
מתבקשת מאוד.
מסקנה מעשית: ממשלה רעה, ש כוונותיה
הכלליות מעורפלות ולא נבונות
במידה קיצונית, עדיין טובה מתוהו
ובוהו, עדיין טובה משילטון אימים
של הימין הדתי־פאשיסטי. משום
כך יש לתמיד בממשלה — אך יש
לנהוג בה כפי שנוהגים בילד לא כלבד
מבריק — יש לעזור לה בדיוק
באופן שחוסר הזיקפה הרעיוני שלה
יתנגד לו בכל עוצמת חוסר נפשו.
נעמיד, לכן׳ כוח כנגד כוח! בניגוד
לדרבנו הדבר׳ בניגוד לטוהר המידות
האמיתי שיני — אד בהחלט הכרחי!
נייסד, אם כך, את המיליציה
שלנו — כנגד אלפי פראי האדם, ה־פאנאטים,
אכולי אורגזמת הכיבוש.
נפנה מעתה אנו, אנשי השלום והש מאל,
את פיקניקאי חירחור-המילחמד,
מן הפסיבדו־התנחלויות שלהם — נתחב
מעתה אנחנו אותם אל האוטובוסים
העולים בחזרה לתחומי הקווים מכל הצבעים,
ותהיה זו סוף־סוף תחיבה מש מעותית

לכל אזרח החש כי עומדים ליטול
ממנו, באופן מרושע ומטומטם, את
זכותו לשלום ואושר — שמורה הזכות
המובהקת לעמוד על נפשו! נממש
כעת את כוחו האמיתי של מחנה
חשלום — כי בנפש מחנה השלום
הוא!
יורם ינוכר, רמת־גז
התחייבות העוד ם הז ה 1939

שמיניות באוויר, לא יצליח היום להריץ
את ישראל השנייה לנהור אחרי ״חזון באח ריות
הימין.״ אדרבא, ינסה•
מאיר בהן, חיפה

עם רע;

עבודה
39.3

שמרנים ליברלים לאומנים
35.7

ובחירות

אז מה זאת ״פרחה״ ?
כל מד, שנכתב על ידכם בנושא הפרחה
(העולם הזה )1936 זה פצ״בצ (פיצפוצי
ביצים) .פרחה זו אחת שחושבת שיש לה
שיק, מתלבשת ומתאפרת בהתאם לאופנה
והתוצאה הפוכה בכל מקרה. אין שום
קשר עם ״מתרוממת״ ״קלת־דעת״ ״מוצא״
או יופי. יתכן ובגלל ״הפרחיות״ היא נראית
זולה (להבדיל ממוזנחת מודעת).
בן שמואל, כרמיאל
תלמדונו מה מבדיל בין בנות טיפוחיכם,
מלכות־היופי למיניהן לבין סתם ״פרחה״?
מחיר העכוז? זו ששמה מופיע מדי שבוע
במדור רחל המרחלת מותר לה וזו שאינה,
אסורין עליה זימבורין בחדרין או בפרהסיה,
וכל ההמרה יוקע שמה לדיראון עולם
בהעולם הזה. אמן.
א. קופל, אנטוורפן. ,בלגיה
...אין לי ספק שהעולם וזזה, נוסף על
העולם הזה 1939

קשקשת 1939
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב״אין בתל״אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

עבודה
50.2

שמרנים ליברלים לאומנים

34.5

טבלת התפלגות המצביעים והנבחרים בבחירות בבריטניה
עיוות, סילוף

במאמרכם ״שוד לאור היום״ (העולם
הזה )1937 בו ניתחתם את תוצאות הבחירות
האחרונות בבריטניה, טענתם כי שיטת
הבחירות האזוריות, אותה מנסים להנ היג
בישראל, הוכיחה בבריטניה כי אינה
אלא עיוות מיפלצתי.
אני סבור בי הניתוח המיספרי של
תוצאות הבחירות עדיין אין בו כדי להב היר
עד כמה גדול הסילוף של רצון הבוחר
בשיטת בחירות מעין זו. אנשים אינם
נוטים להתעמק במיספרים ובמשמעותם,
אם אינם חובבי סטטיסטיקה מושבעים. מן
הראוי להמחיש את הפער בין ההצבעה
לבין הרכב בית־הנבחרים באמצעים מוחשיים
שיובנו לכל הדיוט.
מרדבי אוריון, תל־אביב
• כמו, למשל, באמצעות הדיאגרמה
הבאה (ראה בעמוד זה) בה ניתן ביטוי
גראפי להתפלגות הכוחות השונים בעת
ההצבעה ובייצוג בפרלמנט.

18.3

בפרלמנט:
מברנב לשר־הביטחון
אני כותב אליך בשמי הפרטי בלבד, אך
אתה יבול לראות זאת בהחלט כהמשך
להתכתבות שהחילותי בה עם חברי הוועד
של האגודה הבינלאומית לסרבני־מלחמה.
נדהמתי לקבל בדואר ״צו־התייצבות לרישום,״
בו קורא לי יצחק רוזן, פוקדך,
להתייצב בלי׳שכת הגיוס הארצית. כידוע
לך, ניתנה לי.״תעודת פטור״ בשנת ,1968
כשאני בגיל 29 שנים, לאחר 11 שנים של
״לא פטור ולא גיוס.״ במשך תקופה זו
ניסו שילטונות הגיוס לשכנעני להתגייס.
תעודת־הפטור הוענקה לי ע״פ סעיף 28ג,,
ולחיזוק נרשם ״מסיבות־אי־התאמה״ —
דהיינו, מטבעי איני מתאים למלאכת ההרג.
אינני
בא כאן להתווכח עם הקונצפציה,
הפסולה בעיני, של ״קריאה זו נעשית בהתחשב
בצרכים הדחופים של המדינה ו־צה״ל.״
עם זאת אינני יכול לציין שאינני
״מקבל בהבנה קריאה זו.״
הצרכים הדחופים של התושבים בשטחי
מדינת־ישראל והשטחים הכבושים בידי
צבאה הם שלום. השלום יושג רק על־ידי
אהבה, אמת ומעשים טובים, פיוס ועזרה
לזולת. אין ביטחון אלא בשלום בלבד.
שלום וביטחון מבוססים על שכנות טובה,
לא על שטח ולא על גבולות.
ישעיהו תוטא־ש״יק, אלוני יצחק

היותו רציני ומעניין, הוא גם עתון מוזר
ומעורר ספקות (לא אצלי) מאחר ומדי פעם
מופיעים בו לצד כתבות מעניינות וחשובות,
דברים שהם זבל עתונאי פשוטו
כמשמעו. קשה לפעמים להבין איך עתון
העוסק בנושאים רציניים וחשובים כמו
השלום, צדק חברתי ועוד, כותב ברצינות,
תוך יכולת ניתוח נדירה כתבה מהסוג
״מה זאת פרחה?״ כתבה זו מהווה לדעתי
לעג לאינטליגנציה של הקורא. הכוונה
אינה רק לכתבה זו אלא לעוד רבות אחרות
מסוגה, שתמיד מצליחות להשתרבב
אל חומר מעניין וחשוב.
ה. צ ,.גבעתיים

זהירות צבועים ;

סבורני כי מן הראוי לפרסם את הדברים
הבאים, שכן גם מדור הומוריסטי —
טוב שאסמכתאותיו ההיסטוריות תהיינה
מדוייקות :״אל תפחדי לא מן הפרושים
ולא מן הצדוקים — היזהרי מן הצבועים!״
עצה מלאת חוכמת־היים זו, שצוטטה
במדור ״זו הארץ״ (העולם הזה ,)1937
לא מפי חז״ל נאמרה, להיפר! בעל הד
אימרה הוא המלך החשמונאי אלכסנדר
ינאי, והיתה זו עצתו לאשתו שלומציון,
לה מסר כירושה, על ערש מותו, את
הממלכה וגם צרור עצות טובות.
ינאי נתכנה בפי חז״ל ״ינאי הרשע,״
שכן דיכא את מיפלגתם, המיפלגה העממית
(״הפרושים״) ואף הוציא להורג מאות -ממנהיגיה,
ביניהם חכמי תורה, בצליבה על
חומות ירושלים.
מיכאל מנר, תל-אביב

רווחים מהצד

ברשימתו(הנדון: רפואה מתחת לשולחן,
העולם הזה )1935 כתב אורי אבנרי כי הוא
מכיר רופאים המרוויחים מן הצד כ־ 50 אלף
ל״י לחודש. מבלי לחטט במקורות המידע
של העורך, אני מוכן להסתכן ולהתערב
עימו שקביעתו הנ״ל היא הגזמה והפרזה

קשקשת 1937

ביודעין. הסכום נשמע מופרז גם מכדי
שעיתון כמו העולם הזה יאמין לו. אם אכן
יודע העורך על ״המידע״ הנ״ל — ומעלימו
ביודעין — הרי נמצא לא נאמן למקצועו
ולקוראים. לאור כל הנ״ל אני מרשה לעצמי
להצטרף לסופר יורם קניוק ולכל
אותם אלה הסבורים שהעולם הזה ניזון
מגוזמאות וניפוח עובדות, שאין להם שום
יחס למציאות.
נפתלי גרטנר, גדרה
#בידי המערכת מידע בדוק על כמה
מקרים מסוג זה. מטעמים של אתיקה אין
אפשרות לזהות את האנשים בשמם.

לדהון ס משהו
לידיים !
זה זמן רב שעיתונכם, העולם הזה, יוצא
לאור. האם לא הגיעה השעה שתחלו להציע
הצעות מעשיות זקונקרטיות ולא דק
תתקפו את המתרחש סביבכם ובעצם סביב
כולנו? !
עד נקודה מסויימת חייב עיתון לעורר
את הציבור לחבחין במתרחש סביבו. אך
יחד עם אותן התקפות, אתם צריכים גם
להציע הצעות לתיקון, לשיפור — הצעות
של ממש. שהרי אתם בעצם מערערים את
אמון הציבור בדברים שהאמין בהם. ברגע
שאתם לוקחים לבן־אדם דבר־מה מהידיים,
אתם צריכים לדחוף לו דבר־מה אחר.
אני סוברת שאכן צריכים להעיר את
הציבור מתרדמתו ומהאפאטיות שלו, לגבי
רברים שהוא צריך להתקומם נגדם.
כ. עמיר, חיפה

איפה המזכירות?
בעתונכם (העולם הזה )1935 נאמר כי
ועד־העובדים של מוזיאון-ישראל דרש מהמנהל
שלפני שיתחיל בפיטורי עובדים,
יקדים ויפטר את צוות המזכירות המנופח

י• מחזור המתנחלים בטבע: מח
סום צה״ל, התנחלות למיספר שעות,
פינוי לתחנת־מישטרה. וחוזר חלילה,..
דגי גספר, נאות אפקה
#,הטבעת בה קידש פינחס ספיר
את ריבקה אשתו.
ציונה שרעבי, יפתח ,7תל־אביב
< #לוויינים מסתובבים סביב כדור
הארץ.
גירית דניאלי, חובבי־ציון 12 ,
ירושלים
י #מה שנותר מזר עלי־הדפנה של
משה דיין.
חיים גבעולי, חיפה
9000

השבוע כ״דרייכיאין״
הצגה ראשונה ,7.15

,,סקנדל בכית־החולים״
הצגה שניה 9.45

״השוחד״

ססססס סס סי

הנני תיושב הארץ מאז .1948 שירתתי
בצבא הקבע והשתתפתי בארבע מי׳לחמוית.
יש לי שלושה בנים׳ מהם שניים חיילים.
ככל יהודי המכבד את עמו, יהדותו ואת
עצמו, הלכתי גם אני להתפלל: ביום-
הכיפורים בבית־כנסת קרוב למקום מגורי.
להפתעתי הרבה, כאשר נכנסתי לבית־הכנסת,
הסתכלו עלי באילו נפלתי מהשמיים.
הנוכחים שם החלו לשוחח ביניהם
ברוגז, שאלו :״מי זה?״ כאשר רציתי
לשבת, בגלל כאבי גב ורגליים, נאמר לי :
״אין לד מקום פה!״ ניגשתי למקום אחר,
גם שם נאמר לי :״קום ! לא שילמת בש ביל
מקום !״
שאלתי: כיצד אנו רוצים שבעולם יאהבו
אותנו ו האם אנחנו יותר טובים מאחרים ן
תשובתי: אנו עם רע ואגואיסטי.
אפריים בר, חולון

המשרת אותו. זוהי ידיעה שאין בה קורטוב
של אמת. לדני גלמונד — על אף
היותו מנהל של מוסד גדול ( 206 עובדים
ותקציב של 9מיליון ל״י בשנה) — אין
מזכירה וממילא אין לדרוש ממנו דרישה
כזו.
אם את הידיעה על גלמונד קראתי בחיוך,
הרי את הכתבה על יגאל ידין באותו
גיליון קראתי מתוך צער ורוגז. זוהי כתבה
מלאה כזב. ניתן להוכיח שהכתבה משובשת,
אך לא במיסגרת של מכתב, מאחר
וצריך לדון בשפע של טענות, שרובן הן
בגדר חצאי אמיתות.
מגן ברושי, מוזיאון ישראל, ירושלים
• מנהל מוזיאון־ישראל, ד ד גלמונד,
אומנם אינו מעסיק מזכירה אישית, אולם
הוא המעסיק של המזכירות והכתבניות היושבת
בחדר לידו ונקראות ״מזכירות ההנהלה״
.לגבי אותן מזכירות הועלתה דרישת
ועד עובדי המוזיאון, כפי שנמסרה
על ידי חבר הועד לכתב העולם הזה.
החומר בכתבה על הפרופסור ידין נמסר
על ידי ארכיאולוגים בעלי־שס, ועובדת
הגשת החוק אושרה אף על ידי מנהל
אגף־העתיקות. העולם הזה ישמח לכל
דיון עניני בפרשת ״חוק ידין״.

בג ל ל הברקותיו של מ שה דיין הוקד שו למאמץ העיקרי ב סי בצע
״ קדש־ כו חו ת ד לי ם מדי. והםהופעלומ או חרמ די -או ל ם
ה תי כנון ה ש קו לשל חיי םלס קו ב ה בי אלהצלח תו שלהקרב

ך• כל שניסיונו של צה״ל דל ובלתי־מספיק, מבורך
^ הוא בדוגמות של אי־למידה אף ממה שיש בו. הבקעת
אוגדה — 77 בפיקוד חיים לסקוב — את מערכי פיתחת־רפיח
במיבצע קדש, היא אחת מהן.
קרב זה לא היה חסר •שגיאות או תקלות. אך אורח-
תיכנונו וגם עיקרי ביצועו היו בהחלט שווים בלימוד.
אבל נגזר על קרב זה, שיישכח כיימעט לחלוטין.

כעיקר חכל שלא הושם כלל לב לאורך
הנכץ — אם־בי הפחות־מרשים — של הפעלת
השיריון כמיסגרת ההפקעה עצמה, ואחר־בך
כניצולה לעבר אל־עריש, וכמייוחד להיבט של
שיתוף־הסעולה המוצלח של הרגלים והשיריון.

מעללי !חטיבה 7בקדש היו נאים כשלעצמם, אך
מסוכנים מאוד כמקור ללקחים, משום שלצורך זה נדרשה
הבנה מיקצועית כזו, שחרגה במידה ניכרת מן הממוצע
הצה״לי של אז. בתור צבא ״*מתחיל״ בכל הנוגע להפעלת
שירמן, מוטב היה לצה״ל אילו הלך בעיקבות חטיבת-
השיריון ,27 שלחמה בפיתחת־רפיח, ולא בעיקבות .7
לקח חשוב אחר צריך היה שיילמד מהשוואת תוצאות
התרגילים המקוריים השונים שנעשו באבו־עגיילה לגישה
הסכימטית, המבוססת על כללים בדוקים ומוכחים, אשר
איפיינה את תיכנון וביצוע התקפת אוגדת לסקוב.

בלט ביותר גם ההבדל אשר נגרם מכוח

דדים — והמכונה המסתערת בשלמותה.
זוהי הבתבה החמישית של הפרשן הצבאי
בנימין עמידרור בסידרה שנועדה לחשוף את
השורשים העמוקים יותר להתמוטטות מערכת
התפיסות והמושגים של צה״ל ביום־הכיפורים.
בהקדמה קבע עמידרור כי ה״מחדל״ המפורסם
של יום־חכיפורים מילא רק תפקיד קטן
באסון שאירע באותו יום, וכי למעשה היו סיבותיו
עמוקות הרבה יותר: אי־הנכונות להבחין
בכישלונות, מיסוד השגיאות שגרמו לכישלונות
אלה, וקידוש תורות״לחיטה פסולות ומוטעות
לחלוטין, שהפכו לניכסי״צאן-ברזל.
כמו כל המאמרים החתומים ב״העולם הזה״,
משקף גם מאמר זה את דעתו הבלתי־מצונזרת
של הכותב, והוא לבדו אחראי לה .״העולם הזה״
יפרסם ברצון דיעות סותרות, ברמה דומה, ומזמין
את האישים המעורבים במאורעות המתוארים
להגיב בצורה הולמת מעל עמודי עיתון זח.

*— מאח

בנימין עמידרור־ ־

ביותר — וגם אלה לא נלמדו: מכל מקום, אין רואים
שהשפיעו בלחימת אוגדת טל באותה גיזרה עצמה בששת-
הימים, וחיסרון זה היה כולו לרעה.

ביוון שקרוב מאוד לוודאי כי בל מידחמה
עתידה, אם תפרוץ, תאופיין על־ידי קרבות־הבקעה
יותר מאשר בל מילחמה עד־עתה,
מוטב אולי להרחיב מעט כהסכרם.

העובדה שבקרב רפיח היה קיים מעל לחטיבות
מפקד־האגודה לבדו, בעוד שבלחימתה
של אוגדה 38 האומללה כאכו־עגיילה כחשו
כדזמנית שלושה מפקדים שונים: מפקדה
הנומינלי של האגודה, אלוף־הפיקוד והרמטכ״ל.

רק לכו ס ס צי בו רו״ ם
^ כד מלקחים כללים אלה, טמונים היו בקרב רפיח
1956 /גם כמה לקחים טאקטיים־קונקרטיים חשובים

״קרב־הבקעה״ הוא קרב בו *מוטל עליך לפרוץ
מערכי־אוייב מבוצרים ומוכנים היטב, כאשר התקפתו
מבוצעת מן החזית — כלומר, מן הכיוון הכללי בו מצפה
לה האוייב ושאליו ממונים נישקו ואישו. מובן שסוג-
קרב זה הוא קשה ותובעני ׳מאוד, משום שקל מאוד
לשגות בו וקשה מאוד — אם אפשרי בכלל — לתקן
את השגיאות.

לצבא כצה׳׳ל, הסוגד לאליל־השווא של
האילתור, קשה קרב כזה כמייוחד, בי בשלביו
המכריעים קטן כיותר מרחב האילתורים,
וכימעט הכל תלוי במיומנות המיקצועית של
החייל ושל המפקד הנמוך, וכמידת הקפדנות
והיסודיות שכהן הובן מראש למשימותיו
הספציפיות כל אחד ואחד מן הלוחמים הבו־

זהו קרב של הפרטים הקטנים, של הטכניקות המדוק דקות
והסכימטיות ושל הביצוע הדבק מירבית בתיכניון.
הפיקוד הגבוה יכול להשפיע רק בשלבים המקדימים:
לתכנן הטעיות, לחשב מראש התפתחויות שונות ולהתכונן
לקראתן, להפעיל מלכתחילה מיספר מספיק של חדירות,
כדי שאם האחת תיסתם או תשתבש יינתן להמשיך
בביצוע המשימה באמצעות אחרות. לבד מהכנות מוקדמות
אלו, יכול הפיקוד הגבוה להשפיע באורח ישיר וממשי
על ניהול הקרב ועל תוצאותיו רק באמצעות הפעלת
עתודותיו — במידה שיכול או דאג להכינן — וברגע
שהחליט מה ייעשה בן, מתי והיכן, לא נותר לו אלא
לשבת ולכוסם ציפורניו — או, כמונטגומרי בליל פתיחת
הבקעתו באל־עלמיין, ללכת לישון.
אולם קרב כזה, ככל שאיננו סימפטי, איננו בהכרח
גם מרובה אבידות. הכל תלוי באיכות התיכנון והביצוע.
ראוי, בהקשר זה, גם להפריד את המוסכמה־כביכול,
הרווחת מדי אצלנו, לפיה מן ההכרח שכל מילחמה תהיה
רבת־קורבנות מקודמתה. העובדה שהאוייב מצוייד טוב
יותר מבעבר, אפשר שתנוטרל — ויותר מכך, על־ידי
שיפור הציוד שבידינו. אבל ודאי שניתן להתגבר על
כך בפטנט הפשוט ועתיק־היומין, של גילוי יכולת עדיפה.

המיבצעיס שו..קוש־נוהלו
נננוו כאילו ועונו
על כוכבים שונים
לעניין זה, נשווה בין ארבעה קרבות־הבקעה הראשיים
של קדש וששת־הימים: הבקעת פיתחת־רפיח ב*1956
>עד כיבוש אל־עדיש) דרשה 36 שעות, מתחילת תנועת־הכוחות
ועד להתקפה, ונעשתה במחיר 31 חללים ; זו של
1967 נעשתה תוך 18 שעות, אבל נפלו בה 106 לוחמים !
הבקעת המערך הפרובלמטי של אבו־עגיילה נכשלה
בקדש והמיתחם העיקרי של אום־כתף נתפס רק כעבור
ארבע יממות, ולאחר שהמצרים קיבלו פקודת־נסיגה
ונטשוהו. כישלון זה תבע חיי 61 לוחמים> בששת־הימים
תקף שרון מערך זה ביחסי־כוחות גרועים בהרבה מאלה

שנמצאו לנו שם בקדש, אבל שבר לחלו טין
את אום־כתף והשלים את משימתו ב־כ־
20 שעות ובמחיר 32 חללים בלבד —
מחצית ממיספר קורבנותיה של אוגדה
,38 קודמתו.

*שנעה מן התעלה לכיוון אבו־עגיילה.
אילמלא כן, היתד, התיגבורת המייועדת
מגיעה למרחב אל־עריש כבר ב־ 30באוקטובר
— למעלה מיממה קודם תחילת
הסתערותנו ברפיח.
סכנתן של כל העתודות המצריות הללו,
מן התעלה או המקומיות, אינה נזכרת
כלל — ולוא ברמז — ביונזן נזעוכת־סיני
של דיין, או בכל פירסום אחר. גם
אין כל סימן שאפשרות הופעתן נשקלה
בכלל על־ידי הדרג המתכנן (המטכ״ל),

אין טעם להוסיף ולערוך פאן
חשבונות רכים מדי מסוג זה אכל
ניתן להראות, בוודאות נחרצת,
כי קרב־הכקעה איננו כהכרח יפר
יותר כחיי־אדם מסדגי-קרב אחרים,
אם דק דואגים שיתוכנן כראוי
ויבוצע בהתאם לתוכנית.

זהו מחדל מוזר ביותר שאין בל
אפשרות להצדיקו, אף אם יתב•

במאמר הקודם וכן בזה, מופיע בתכיניר
יצחק

רק שתי חטיבות
הוקצו למאמץ העיקו
של מילחמה 11

תיאוו תולדות האוגדה
בצה ־ל הוא סיפורו של
נויון ממדרגה ואשתה

פות המונח ״׳אוגדה״ ,והדבר עלול להטעות•
כמיסגרות על־חטיבתיות, היו שתי
האוגדות שלחמו בקדש גופים רופפים ביותר•
בשום פנים אין לומר שכבר בקדש
ידע צה״ל והבין את דרג האוגדה (דיווי־זיה)
,אף שהצורך בקיומו של דרג כזה
בלט ביותר כבר בשלבי־הסיום של מיל-
חמת־העצמאות.

רר שגם באותה שנה סבלנו מאיזשהו
״מחדל מודיעיני״ קדמון.

שכן, מן המפורסמות היה גם אז, שלרשות
המצרים עומדים הכוחות והאמצעים
הנחוצים לעשות כן, וכל תיכנת
צבאי חייב להתבסס תמיד על האפשרות
הגרועה ביותר, לא על ההערכות הוורומפה
בללית של קרב ההבקעה ברפיח, שצורפה לתיאורו של דות ביותר. 11 למען האמת, גם בששת־הימים
בהנחה שלא ניתן היה להפריש לדרום,
משה דיין. השטחים האפורים הם המוצבים המצריים, ואילו
עדיין לא ״אכל״ צה״ל בראוי את * ״
עד סמוך לסיום קדש, כל כוח צד,״לי נו החיצים
השחורים מסמנים את תנועת הכוחות של צה״ל שחתרו לצומת רפיח.
האוגדה, ורק כאבו־עגיילה ראינו
סף מאלה שעמדו מול ירדן וסוריה, היה
את הקרב האוגדתי הממשי ההרמטכ״ל
חייב קודם לכל לרכז כוח
יחידי של יוני 67׳ .האוגדה הפכה מיסגרת באורח יעיל עד־כדי-כך שעלה בידו להשמיד את העתודה
מירבי באיותה גיזרה שלהערכתו היתח העיקרית (כלומר,
מסודרת וממוסדת בהלכה כצה״ל רק אחרי של האוגדה המצרית (דיווחיה ,)3אשר החזיקה את כל
מול רפיח) ,כדי להבטיח כי האקט שנחשב בעיניו מכריע
ששת-הימים, ולחימה אוגדתית בתופעה כל קידמת־סיני ואשר הורכבה מגדוד־טנקים וגדוד-חי״ר.
(הבקעת מערך פיתחת־רפיח) אונעם יבוצע בהצלחה,
לית וקבועה ראינו לראשונה רק ביום־הביפו־בכל
הנסיבות — ובהקדם האפשרי.
אילו היו המצרים מספיקים להציב כוח זה, או אף
רים (אלא שאז השתלטו בכר המצרים על
את חציו, ממחרת לאל־עריש, אפשר שהיה בכוחם לעכב
הרמה העל־אוגדתית והפעילו כיעילות קוראת
כיבוש העיר עד מעבר לתקופת הזמן שאיפשרו
פוסים או ״ארמיות״ -כמונחים השאולים
הנסיבות המדיניות. אין גם להוציא מכלל אפשרות
מן הסובייטים). שיימנע העליון המצרי לפיקוד גורמת היתד, כזו שהצלחה
* דאי בי הדבר הראשון לעשותו ככיוון זה עלה המשוריינת
האוגדה
״נושא כי לסקוב מספר,
(כל זו בגיזרה לפחות לכוחותיו,
׳פקודת־נסיגה
ממתן
| היה לוותר מיידית והחלטית על ביזכוז הלדיון
כמהלילות לפני יום ודע׳ (הוא יום פתיחת
עוד הכוחות המצריים בסיני קיבלו הוראת-נסיגה ב־ 1בנובמ צנחנים כמיתלה ואחר-כך להוסיף להקצות לרהמערכה)
של קדש.״ האוגדה הרגלית הי,תה מוכרת
כרעי־תרנגולת, בר, עקב תחילת פלישת האנגלים והצרפתים לאחור פיח את הכוח הגדול כיותר האפשרי — אף על
קודם־לכן, אבל כל הנושא עמד אז על
בעיית הפעלתן של הפואץ, אבל לישראל לא היתה כל ודאות שמיבצע זה חשבון אכו-עגיילה — וכעיקר שיריון רב כבל
מבחינה תורתית ומעשית כאחת. ליממה מעבר אל תידחה לא שפתיחתו או יתקיים, אומנם הניתן. את בל הכוח הניכר (יחסית) הזה, מעבר 1956
ב־היתד,
עוצבות
טאקטיות שימעל לחטיבה
בפועל).
נידחה בה צריך היה להטיל למערכה מייד עם פתיחתה,
ליכולתו הרגילה של צה״ל.
כבר הזכרנו קודם, כי תוכנית־ההגנה המצרית כללה כדי שיפרוץ את המערך העיקרי ברפיח ויגיע
אוגדת לסקוב יכולה היתה לפעול כאוגדה ולא סבלה
אלוף -העתקת כוחות מן התעלה לתוך סיני, זכי הכוח שהיה לאל-עריש עוד לפני כל תיגבורת מצרית —
מבחישה מתמדת וישירה בניהול ענייניה מצד
שנחשב כבר מייועד לאל־עריש — חטיבודהחי״ר הממוכנת מם׳ 1או לפחות סמוך כיותר להגיעה.
הפיקוד והרמטכ״ל, בעיקר תודות למפקדה,
(״הגרמנית״ — משום שאומנה על־ידי היועץ הגרמני
ריכוז הכוחות ברפיח לא היה כרוך בביטול המאמץ
אז מבכירי אלופי צד,״ל (וב־ 1958 החליף את דיין
פרנבכר) ,קיבלה פקודוודתזוזה כבר בלילה הראשון.
באבו־עגיילה, משום שמייד לאחר הבקעת מיתחמי רפיח
כרמטכ״ל) .עם זאת, השכיל לסקוב לתכנן את לחימת
עיכובה של זו נגרם גם הוא אך־ורק על-ידי חיל-
ניתן היה להניע כל כוח דרומה, דרך צומת רפיח, על
אוגדתו וגם לבצעה במידת שיתוף ושילוב בין־חטיבתי,
האוויר הישראלי — אשר, כזכור, לזכותו בלבד אפשר
כביש רפיח-ניצנה, כשם שלחליפין ניתן היה לשלוח
אשר עוד בששת־הימים נמצאה מעל לממוצע הצה״לי
לזקוף גם את עיכובה של חטיבת-השיריון המצרית כוחות מניצנה צפונה, לסייע בכיבוש מיתחמי רפיח —
הרגיל.
ובייחוד אלה המגינים על הצומת החיוני (כביש זה נהרס
אכן, תיאור תולדות האוגדה כצה״ל הוא
על־ידי צד,״ל עם הנסיגה מסיני לאחר קדש, ומאז לא
סיפורו של ביזיון מיקצועי ממדרגה ראשונה,
שוקם. אבל ב־ 1956 היה עדיין קיים ותקין, ואי־גיצולו
ויש לקוות רק כי לא יימצא לו המשך.
על־ידי צה״ל הוא מחדל תמוה נוסף של המטכ״ל ב־מילחמת
קדש).

^ רו דלנ9ודיע*נ״*

מעט מדי

דברים אלה עולים בקנה אחד עם תיבנון
שני המהלכים המרכזיים של המערכה — של
אוגדות — 38-1 77 כאילו בל אחד מן השניים
נעשה על כוכב אחר, למרות שמבחינה אופרטיבית
(בל־מערבתית) אין הם אלא שני
מאמצי-מישנה של אותו מאמץ ראשי, ומידת
השפעתם ההדדית רבה מאוד. זהו אחד מסימני
ההיכר של ״קדש״.

ך* תוכנית הכללית של קדש נחשבה הבקעת
06 פיתחת־רפיח המאמץ המרכזי והמכריע של המערכה.
ניתן, אולי, לערער על נכונותה של תפיסה זיו, אבל
עומדים לזכותה נומוקים סבירים בשיעור מספיק, ולכן
נקבלה כאן כמות־שהיא. אבל, כיוון שכך, מתעוררות
כמה שאלות — ואת כולן יש, ככל הנראה, לראות
כהיפותטיות, משום שברור כי מקורן בשגיאות או בהבנה
מיקצועית בלתי-מספקת.

המצרים ראו, וגם הכינו את שתי הגזרות כשני
מרכיבים בשלמות אופרטיבית אחת ותחת מיפקדה אחת
(דיווחיה .)3ההתקפה ברפיח בוצעה לא רק באיחור
שהיה רב מדי לגבי ייעודה במיסגרת קדש, וביחס
לסכנת התקדמותן והתערבותו של עתודות מצריות —
אלא גם לגבי ההתקפה באבו-עגיילה. איחור כזה יוצר,
אוטומטית, את האפשרות להבים את שתי ההתקפות
בזו אחר זו.

ראשית, אי-אפשר להכין כיצד זה הוקצה
למאמץ העיקרי כוח של שתי חטיבות כלבד.

השתיים: חטיבת־החי״ר הסדירה מס׳ ,1גולני,
שמפקדה אל׳^מ בנימין ג׳יבלי עבר אליה לאחר ״העסק

דיין ואלון הפיקוד
לא הפריעו ללסקוב
לנהל את הקוב

כישלון הפעלת הארטילריה
שייר לרשימה הארוכה
של מיומו ״קדש״

הביש״ הידוע, וחטיבת־שיריון מילואים ,27 בפיקודו של
חיים בר־לב. לאבדעגיילד, הוקצה כבר בתוכנית כוח
גדול כפליים, ותוך הלחימה גדל הפער עוד יותר.

לא מצאתי כל נימוק, או אפילו ניסיון
לתרץ, מה היה ההיגיון — או הבורח — אשר
הסתתרו מאחרי תיבנון הבקעת לסקוב יומיים
תמימים לאהד תחילת המילחמה, כציר ה
מיכצעי. לפחות מבחינה מיכצעית, כרי שהיתה
זו שטות גמורה.

התמונה היתה מאוזנת יותר לפי התוכנית
שנקראה קדש ,1ואשר בה נחזתה הנחתת
הטיבת-הצנחנים באיזור אל־עריש, אכל זו
נלקחה משם לביצוע ״הברקתו״ של דיין
כמיתלה, וחסרונה לא נתמלא.
׳מבחינת יחסי־ד,כוחות על הקרקע היה כוחה של
אוגדה 77 דל מכפי משימותיה, במייוחד כאשר ציפו
ממנה כי תבקיע מרפיח יועד אל-עריש בתנופה מהירה
אחת. דלות־כוח זו היתד, באה לידי ביטוי אילו נלחמו
כוחוודהיבשה לבדם. אך למרבה המזל — המזל, לא
התיכנון המטכ״לי מראש התערב חיל-האוויר בלחימה

חיים

לסקוב

בקרב

ר פי ח

ניתן היה אולי לייחס מידת־מה של שנינות להבדל
הזמנים, אילו היתד, כוונתו המוצהרת למשוך את תשומת־ליבה
ואת עתודותיה של דיווחיה 3המצרית מן הגיזרה
העיקרית אל הגיזרה המישנית. אבל לא רק שאין כל
(המשך בעמוד )28

פודיסו בעירייה
פעם היה בתל-אביב מלון בשם ״גת-
רימון.״ את המלון הישן קנו משקיעים
גרמניים שהחליטו להקים במקום מלון

כי בשח־ הרש של
מיידם ש דו ב ר
קים: עורכי-הדין אפרים פוקס ו טיבה
כגן. הם מצאו כי החברה נשארה
חייבת 1.3מיליון לירות, בעיקר לקב־לני״מישנה,
קרן־ביטוח פועלי״בניין ועוד.
המפרקים מצאו כי ״קיראון״ נשארה
חייבת ל״עוזדר״ כסף, הגישו נגדה תביעה
על סך 50 אלף לירות. אך תוך
מהלך המישפט התגלו עובדות מדהימות:
״קיראון״ קיבלה מן הבנק כספים על

לפני כשנה רעשה הארץ נוכח פסק־דין
שניתן נגד כנק ״ארץ־ישראל־ברי־סניה״
על שהפר נאמנות כלפי לקוח,
ונקבע כי אינו ראוי שיהיה בנק.
והנה, בימים אלה נתן הנשיא התורן
של בית־המישפט המחוזי בתל״אביב,
מקס קנת, פסק״דין בענייו בנק אחר,
״הבנק לטחר-חוץ״ (כיום ״הבנק הבינלאומי
הראשון״) ,ונגד איל־ההון מיילס
מייני

לבקמכם

אלף ומסיםוספינה
שלו קים ומבע
מהונאתם

לגעניר אל*

ג 1ד 0ז. זסני

לירות ) ר-כחווה סחניתהסן

סבוססל 1 8 , 0 6 8 . -ליי
2 6 , 1 3 7 . -ליי

לירות שןבלת ^ ז ם ^ ו ^ זזזרחםקירא להמקעות בע מפבקמר

ומרעתםל^ק שת עוזדר

בנין

ופתוח

הו נ או ת ות שלומי ם

קרן

ריבי ת

אני

לע ר בויו ת

בע״ם.

מ נ ״ ל ב*ר

ריני ת

א מרי ם,

פתהייגלההזידלכם עם דרישתכםהראשונהכלסכוםשהוא

והונאותותמלופיםאחרים ) שאתם

תזיינו

(ל ר בו ת

כ מ חני ת ה סכו ם ה מו חז רכא מו ר

ההתחייבות שד שדובר להחזרת הכסף
הכספים חולקו
שרובר וחברה מכובדת בשם ״קיראון
להשקעות.״
בפסק־דין זה נאמרו מילים חריפות
לא פחות מאשר נגד ״בנק בריטניה״
בזמנו. כמו, למשל, ש״הבנק לסחר-חוץ״
חילק כספים ״לפי משב רוח ״,או שחברת
״קיראון״ הפרח נאמנות והעבירה
כספים לבנק מחברה-בפירוק, ללא ידיעת
המפרקים והמוטבים, והבנק חילקם בינו
לבין שרובר. יש בכך משום העדפת־נו־שים
מובהקת, וקיפוח נושים כמו פועלי-
הבניין של ״קיראון.״ אבל יש לתאר את
העובדות מתחילתן.
״הבנק לסחר־חוץ״ היה בשעתו בעל
חברת ״קיראון להשקעות,״ שבנתה את
שכונת־המגורים קיראון .״קיראוף׳ חתמה
חוזה עם חברה בשם ״עוזדר,״ חברה
לבניין ופיתוח, שבעליה הם מיילס
שרובר מירושלים ופיני ה בלסון .״עוז־דר״
ביצעה עבור ״קיראון״ עבודות בשלושה
מיליון ל״י. בין שלושה הגופים היו
חילופי ערבויות וכספים לצרכי עבודה.
כאשר הסתיימה בניית שכונת קיראון,
פורקה ״עוזדר,״ והתמנו לה שני מפר־

סמך חוזה לשנת אחריות, לביצוע תי קונים
בבתים. כאשר הסתיימו העבודות,
נשארו בידי ״קיראון״ 36 אלף לירות.
זאת עשתה, למרות, כפי שקובע השופט
:״חברת, קיראון׳ החזיקה בכסף לא
בעבור הבנק, אלא בעבור החברה־בפי-
רוק או המפרקים. הכסף עמד לזכות
החברה, וכל יתרה שייכת למפרקים.״
והבנק אכן לקח את הכסף. וכפי שקובע
השופט בסרקאזם :״וזה, מטעמי, יושר
מיסחרי,׳ חילק את הכסף שהגיע
אליו לפי משב־רוח, בינו לבין שרובר
בחלקים שווים״.
יש לשער שהבנק ושרובר ידעו כי
מה שהם עושים אינו כשר. שכן, קודם
שלקחו את הכסף מ״קיראוף׳ וחילקוהו
ביניהם, נתן הבנק התחייבות ל״קיראון״
להחזיר לה את הסכום אם ייאלץ לשלמו
למפרקים, וגם שרובר התחייב להח זיר
את חלקו בנסיבות דומות.
סופו של דבר: השופט ציווה על הבנק
ועל שרובר להחזיר את הכסף למפרקים,
כדי שיחלקוהו בצורה הוגנת
בין בעלי״החוב.

ה״צמפיוך שנפל
בסוף חודש זה יתן שופט בית״המיש-
פט המחוזי בת״א, שלמה לובגברג,
את החלטתו בנושא שיעורר רגשות בלב
כל תל־אביבי ותיק: האחים רובננקו,מי
שהחלו למכור מיצים וגזוזים בשנות ה-
20 בתל־אביב הקטנה, הגיעו לסוף הדרך.
החברה מבקשת פירוק.
הקיוסק של רובננקו ברחוב הרצל פינת
שדרות-רוטשילד היה הוותיק בתל-
אביב. בני״העיר זוכרים היטב את מו־דעות״הפרסומת
של רובננקו על המיצים
הטבעיים שלו.
מישפחת רובננקו החלה בייצור משקאות
קלים ב 1921-בשם המיסחרי
״צ׳מפיון,״ ושנים רבות היה מיפעלה
המוביל והעיקרי בשוק. כאשר קמה המדינה,
ייסדה המישפחח מיפעל גדול
יותר, במיבצה שכור בבת-ים, וב 1956-אף
הקימה חברה בע״מ לתיפעול העסק.

ן 12

ם גן־ראש־עיר בסול!
קרקע בפרוטה

והואילואתםעלוליםלהידרשלהחזיר את ה 3 6 . 1 3 7 ליי

לכן

( מסונ זו עמר

( * ל ו * יםוסזאלן ומ* 0

המישפחה שמרה בקנאות על שליטתה
הבילעדית במיפעל, ולכן לא היה בידיה
ההון הדרוש להתרחבות, דבר שאיפשר
לאחרים לכבוש את השוק מידיה.
ב 1965-עשתה מישפחת רובננקו הסכם
עם מינהל מקרקעי ישראל, לפיו רכשה
שטח שעליו יוקם מיפעל גדול וחדיש.
אולם אז פרצו מריבות בתוך המישפחה,
והעיסקה עם המינהל לא יצאה לפועל.
בשנת 1973 ביטל המינהל את העיסקה.
המכה האחרונה היתה מילחמת יום-
הכיפורים, שגרמה הורדת המכירות למינימום.
החברה החלה לצבור הפסדים של
עשרות אלפי לירות, ולא היה לה עוד
מנוס מבקשת פירוק.
את הפירוק מבקש יצחק רובננקו,
ממייסדי המיפעל, המחזיק ב״/0״ 15 מן
המניות. שאר המניות מחולקות בידי
בני״חמישפחה.

גדול בשם ״פרדיסו.״ אבל לשם כך היו
זקוקים לשטח״קרקע גדול יותר. אך מה
לעשות, וכל החלקות סביב ״גת-רימון״
הן בבעלות עיריית תל־אביב.י מילא, לא
צריך להתייאש.
עם עורך־דין טוב אפשר לפתור כל
בעייה. ומי טוב יותר למשא־ומתן על
כך עם העירייה מאשר עורך־הדין חיים
בסוק, שהוא במיקרה גם סגן־ראש-
העיר י
כפי שאפשר לתאר, לא היו לבסוק,
סגן־ראש-העיר, בעיות מיוחדות לשכנע
את עיריית תל-אביב למכור למשקיעים
שלו קרקעות עירוניות יקרות אלו. שהרי
כידוע, חסרים בתי״מלון ברחוב הירקון,
ואילו לעירייה יש שם עודף של שטחים
לגני״ילדים, גנים ציבוריים ועוד דברים
חסרי־חשיבות מעין אלה
וכך החליטה ועדת-הנכסים של עיריית
תל-אביב, בה חבר גם עורך־הדין בסוק,
למכור למשקיעיו חלקות בשטח של 337
מטר במחיר של 750 אלף לירות, או
2225 לירות המטר — מחיר שהוא בדיחה
עצובה ביותר.

חיסל ה..בנק
דסחרחוץ״ באורוגוואי
מי שסבור כי רק בנקים בשווייץ מת-
חסלים — טועה. חנה בנק יהודי נוסף
ששינה בעלות, והפעם באורוגוואי אשר
באמריקה הדרומית.
כאשר בנק ״סוויס״ישראל״ היה בבעלות
״החברה המרכזית,״ הוא הקים לעצמו
רשת בנקים ברחבי העולם. אחד
מהם היה ״הבנק לסחר־חוץ״ במונטווי-
דיאו. אגב ,״הבנק לסחר־חוץ״ בישראל
היה אף הוא פעם בבעלות ״החברה
המרכזית.״
לאחר שבנק ״סוויס״ישראל״ נמכר לחוזה
קליין, איל-הנחושת מצ׳ילי (שהונו
נאמד ב 300-מיליון דולר) ו״החב-
רה המרכזית״ נמכרה לקונצרן ״כלל,״
שינה קליין את שם הבנק השווייצי מ-
״סוויס״ישראל״ ל״בנק-פור־לה-קומרס-
קונטיננטאל״.
בזאת בא הקץ לבצק שנוסד בשנות
ה 50-על-ידי ראובן שילוח וגרשון
פרס, כמכשיר לשירותים ממלכתיים של
ישראל.
לפני זמן־מה מכר קליין את ״הבנק
לסחר־חוץ״ במונטיבידיאו להרי רק־נאטי,
אחיו של דניאל רקנאטי,
מבעלי ״בנק דיסקונט״ בישראל ו״דיס-
קונט אוברסיז״ בשווייץ.
הרי רקנאטי נפרד מעיסקי אחיו, והוא
בעל ״דיסקונט בנק״ בפריס. אולם גם
הוא החזיק ב״בנק לסחר־חוץ״ זמן מועט,
ואז מכרו ל״בנק ריאל״ בברזיל.

תמרורים
להינשא. רחל
עומדים פיטלר 61 דודתה המיליונרית של אש תו
•של נלסון רוקפלר למייקל דוילסון
( ,)29 בנו של כורה פחם וולשי. השניים
נפגשו לפני כשנה בפאלם ביץ׳ ,פלורידה
ארה״ב׳ ומאז אינם נפרדים.
עומדיםלהינשא. השתהו
הבריטי ריצ׳ארד ברטון והנסיכה אלי׳
זבת מיוגוסלביה, קרובתה של מלכת
בריטניה, מייד לאחר שהנסיכה תתגרש
מבעלה ניל בלפור ( )32 סוחר בנקאי,
איתו היא חייה בנפרד. בלפור, שנכשל
בבחירות לפרלמנט הבריטי כמועמד השמרנים,
התפטר מכל תפקידיו בגלל שע רוריית
הרומן בין אשתו וברטון. לנסי כה
בת בת 4מנישואיה לבלפור ושני
בנים מנישואים קודמים למיליונר האמריקני
הוורד אובנסנברג, ייצרן בגדים.
ברטון התגרש לפני כ־ 4חודשים מכוכבת
הקולנוע אליזכת טיילור.
נחוג. בבית־הלבן בוושינגטון, יום
נישואיהם ה־ 26 של
הנשיא ג׳ראלד
פורר ואשתו אדי־זבת
(בטי) .הנשיא
פורד נתן לאשתו
במתנה שרשרת יהלומים
ואירגן את
תזמורתו של טנ

ארני פורר

ולהקת הגונד אולי
אופרה לנגן ולשיר
לה סרנדות. הגברת
פורד ׳נתנה לבעלה
שיחזור של כדורגל
אמריקאי עשוי
מכסף טהור, בו זכה
הנשיא בשנות ה־30
אליזכת פורר כחלוץ כששיחק
מרכזי בנבחרתה של אוניברסיטת מישיגן.
הוענק בטקס שנערך בירושלים
פרס איש-השנה-הצעיר לתמר בר־ששת
( ,)15 שביקרה במשך שנה תמימה מידי
יום ביומו במחלקת הסרטן של בית־החד
לים הדסה בירושלים וסייעה לחולים המאושפזים
שם• הפרם נוסד על־ידי ויקד
ודני אנג׳ל מירושלים לזכרו של בנם,
אריאל, שנפל בסיגי בקרב עם כוחות
שיריון מצריים.
נדונהל־ 5שנות מאסר במונטריי
שבארצות־הברית, אינז גארסייה ()30
שהפכה לגיבורה בעיני פעילות התנועה
לשיחרור האשה, כשהרגה ביריות את אחד
מבין שני האנשים שאנסו אותה. אינז
הכריזה מעל דוכן העדים כי הרגה את
האיש שאנס אותה והיתד, שמחה לו הצליחה
להרוג גם את השני.
הוכהונשדד. על״ידי חמישה
כושים בעת שרכב על אופניו בסנטרל
פארק בניז־יורק בדרכו מבית־הספר הביתה,
גילעד תקוע 15 בנו של נציג
ישראל באו״ם יוסף תקוע, שהופל ארצה
על־ידי חמשת הצעירים ששדדו ממנו
28 דולר וניירות אישיים. סירב לקבל
טיפול רפואי.
התפטרמתפקידו. כשר־הכלכלה
של ארגנטינה חוזה גדגארד
היהודי, תעשיין שהנהיג את כלכלת אר גנטינה
מאז שובו של הנשיא פתן לשיל־טון.
יחד עימו התפטרו גם מיספר פקידי
צמרת במישרדו. רשם לזכותו הישגים
מרשימים בפיתוח כלכלתה של ארגנטינה,
עידוד הייצוא וקשירת קשרים חשובים עם
ארצות חוץ.
התמנה כיו״ר הנהלת שימן עובדים,
מי שהיה מנכ״ל משותף של בנק
הפועלים, יורם רוץ. היה חשב כללי
באוצר ומנהל חברה כלכלית הקשורה בהון
בינלאומי.
נפטר. לאחר מחלה קצרה בביתו
שבדרום־אפריקה, העיתונאי היהודי הידוע
אדגר ברנשטיין ( )73 שהחל את עבודתו
העיתונאית בזיוניסט רקורד, נתמנה
כסגן עורך ג׳ואיש טייטס ולאחר־מכן בעורך
העיתון. נולד ב־ 1921 בגרינסטון,
דרום־אפריקה, להורים שהיגרו מלונדון.
נפטר באורח פתאומי, באמסטר־דאם,
בעת שהיה במסע קונצרטים ברחבי
הולנד, הכנר היהודי סובייטי הידוע דוד
אוייסטראף 66 יליד אודסה, החל לנגן
בגיל ,6בגיל 22 התפרסם בעולם. ב־1966
ביקר בישראל וניצח על התזמורת הפיל-
האדמונית. יחד עם בנו איגוד היו ה שניים
הצמד המוזיקלי המפורסם בעולם.
העו ל ם הזה 1939

אס ד״ו. :זלמדינאיס
ל א צריכה להיוח כאריזמה!״
8לאחר תקרית המיקרופון
השבור, שאירעה בשבוע
שעבר בישיבת הנחלת המרכז
החופשי, מיהר ח״כ עקיבא
נוף לטלפן לעיתונאי מעריב
דני דגן, אשר לא נכח בישיבה.
אל דגן הגיע הסיפור על
כך שנוף סירב לאפשר לח״כ
הצעיר האחר של המרכז החופשי,
אהוד אודמרט, לדבר
בישיבה, חטף מידיו את
המיקרופון ושבר אותו. כאשר
חקר אותו דגן לאמיתות הסיפור,
הכחיש אותו נוף מכל-
וכל. אולם כאשר דגן הוסיף
וציין כי במקום נכחו גם כתב
ידיעות אחרונות שלמה (״נק די״)
נקדימון וכתבת שידורי

ישראל שרה פרנקל, המאמתים
את סיפור המיקרופון,
השיב לו נוף :״זד, היד, אתמול
ואני כבר לא זוכר מה
בדיוק היד.,״
> 8בישיבת מרכז המפד״ל
שנערכה בשבוע שעבר באולם
אהל שם בתל־אביב, הגיע שר־הפנים
המיועד של המפד״ל,
הד״ר יוסף כורג קצת באיחור׳
ופנה לשבת בשורה השלישית,
כשהוא נאלץ להקים
ממקומותיהם מיספר אנשים
כדי להגיע אל הכיסא הפנוי.
אחד מצירי המרכז קרא לעבר
ציר אחר, שהתמהמה להניח
לבורג לעבור :״תן לו כבר
לעבור, הוא גליציאנר.״

יענקליה גינצבווג כ? ,

צות״הברית, הפך לאחרונה לסוחר־אמנות. הוא פתח גלריה חדשה
בוושינגטון הנושאת את השם ״ג׳נס״ ,בה מוצגים תמונותיהם של
ציירים ישראליים ידועי־שם. הגלריה חפכח למקום־מיפגש חברתי.
בין הבאים בשערי הגלריה החדשה של גינצבורג היה לאחרונה גם
שר״חחוץ האמריקאי, חנרי קיסינג׳ר, שבין דילוגיו בבירות העולם,
מצא פנאי גם להתבונן באמנות ישראלית ואף הבטיח לרכוש
כמה ציורים. בתמונה נראה קיטינג׳ר בחברתו של הצייר גינצבורג.

וניוית גפני

דוגמנית צעירה מחולון, חיא הכוכב ח•
עולה בשמי הדוגמנות הישראלית. עירית
היפה הופיעה השבוע בתצוגת״אופנח שערך מתכנן־תאופנח הישראלי,
לורנס איש-יהודה, במלון ״דן״ בחיפה .״גם בעיר־חפועלים
צריכים לדעת להתלבש,״ אמר לורנס איש־יחודה, בסוף התצוגה.

קונסטנטין גיוואדנוב

׳ 8באותה ישיבה נקראה
מתוך הקהל לעבר הנואם הראשון,
ח״כ יצחק רפאל,
קריאת־ביניים שממנה אפשר
היה להבין שהרב סולוביי
צ׳יק מתנגד לכניסת המפד״ל
לממשלה. רפאל התרגז וקרא
לעבר הקהל :״אל תישאו את
שמו של הרב סולובייצ׳יק
לשווא.״ הגיב על כך אחד
ממנהיגי הצעירים במפד״ל.
ד״ר יהודה כן־מאיר :״מה
זד? ,הרב סולובייצ׳יק הוא
כבר אלוקים?״
81 על העובדה שאביו אינו
עוד חבר*ממשלה הגיב השבוע
אסי דיין, בנו של ח״כ

(שני משמאל) שרתח בירח ישראלית במועדון־התיאטרון גתל-אניג, נ חנ ר ת שני
עיתונאים סונייטיים נוספים, אלכסנדר וישניאקוב (ראשון מימין) וסמיון אינדורסקי.
שלושה העיתונאים מסובים בחברתו של המפיק יעקב אגמון (ראשון משמאל).
העולם הזה 1939

משה דיין, בראיון עיתונאי.
אמר אסי :״אי־אפשר לומר
שאבי יצא מהממשלה מרצונו.
גם כשאינו בממשלה, חשוב לו
מאד מהי מדיניות הממשלה
ואיך המדינה מתנהלת.״ במקום
אחר באותו ראיון הביע
אסי את דעתו האישית על ה־כאריזמה,
באומרו :״לבמאי-
קולנוע צריכה להיות כאריזמה
מסויימת, למדינאים — אולי

! 8אשתו של דיין, רחל
כורם, הכחישה השבוע, ערב
נסיעתה עם דייו למ0ע-ד,רצ-
אות בארצות הברית, את הסיפור
שפירסמה עליה העיתונות

בארץ, לאחר נסיעתה הקודמת
עם בעלה לדרום־אסריקה, על
כך שעברה שם ניתוח פלסטי.
כאשר נשאלה, לאחר ההכחשה,
לשם מה אם כן נסעה
לדרום־אפריקה שבוע לפני בעלה,
סירבה להגיב.
י ״מה שמה?״ ״מה
שמה?״ התענינו לדעת ה־ח״כים
במיזנון הכנסת, כאשר
הגיעה לאוזניהם הידיעה כי
פינחס ספיר, יו״ר הנהלת
הסוכנות ושר־האוצר לשעבר,
נשא אשד, במפתיע. איש עדיין
לא ידע במי המדובר. אבל
אחד הנוכחים זרק לחלל שם
שוודאי יהפוך לכינוייה של
אשת ספיר :״מה שמה? —
אירמה ואדוז !״
8באחת מהופעותיו הציבוריות
בשבוע שעבר נשאל
שר־התחבורה, גד יער,וכי,
אם הוא מסכים עם צעדו של
משה דיין בחתימתו על עצומת
הליכוד נגד החזרת שטחים
מיהודה ושומרון. יעקובי הגיב,
באומרו :״לי יש דרכים אחרות
להביע את דעתי בעניין.״
מן האולם נשמעה קריאת־בי-
ניים :״איזה דרכים אחרות?
אתה מתכוון לפתוח קו־אוטו-
בום ליריחו?״
8מרוב התבוננוודמקרוב
בפניהם של האישים שעליהם
היא כותבת נחלשה ראייתה
של בעלת־הטור מי ר ח אב*
רך• בעת נסיעתה האחרונה
בחו״ל היא הגיעה למצב של
עיוורון בעין אחת. אולם מי
שסבר כי מעתה יוכל לחמוק
מעיניה של מירד״ עלול להתאכזב.
אחרי טיפול יסודי הצליחו
הרופאים בפאריס, שטיפלו
בה, ושקבעו כי לעיוורון גרם
מתח נפשי, להבריאה.
8מסתבר כי ראש-המכד
שלה, יצחק רכץ, הופך
לאט־לאט ירושלמי לכל דבר.
בשבוע שעבר, כאשר רבין ב קושי
מצא זמן בין ישיבות
בענייני הקואליציה לבין ישיבות
בנושאי מדיניות־חוץ, הוא
התפנה לשלוש שעות תמימות
והגיע עם כמה מיועציו למועדון
הגלריה הקטנה בירושלים.
את השעה הראשונה בילה
רבין בשתייה ושיחה עם המלווים
הצעירים שהיו עמו, את
השעה השנייה בילה בהתבוננות
בחתיכות שהצטופפו סביבו,
ובשעה השלישית בלם את
תחינות עוזריו העייפים, שביקשו
לעזוב וללכת לישון.

אויק שוון

לא איבד את התיאבון למרות הסירוב להחזירו לצה״ל.
בתמונה נראה האלוף־בדימוס כשלידו השחקנית גילה אל־מגור
ובעלה יעקב אגמון, בתום ראיון עבור תוכנית הרדיו ״בירה ומצב־רוח״ .,מה
שאריק לא יכול היה לשכוח ולסלוח את הפירסומים בתום המילחמה, באילו
נהג לאכול בקרונו צדפות מעושנות .״מאיפה חם לקחו את זה ז״ התמרמר אריק.

במדינה העם עורום לי די ד ה^וחר1ן
החלמות ועידת ראבאט
הבהירו כי השלימה
בהתפתחות המדינית
יצאה מידי ישראל
במשך ארבעה ימים, בהם התכנסו 22
מדינות ערב לוועידת הפיסגה שלהם ב־

ראבאט, בירת מרוקו, המשיכו מנהיגי ישראל
לקוות ולהאמין כי כמו בעבר יעשו
גם הפעם הערבים את המלאכה עבור
ישראל. פער העמדות בין המלך חוסיין
לבין שאר מדינות ערב שתמכו באש״ם
כמייצג הבלעדי של ערביי פלסטין, נראה
בלתי ניתן לגישור. פרשנים ראו מהיר־הורי
ליבם כשהניחו שהוועידה תסתיים
בלא כלום.
ואז בא המיפנה. חוסיין נכנע. וועידת
הפיסגה של מדינות־ערב החליטה פה אחד
על זכותו של האירגון לשיחרור פלסטין

להקים מדינה פלסטינית בכל שטחי הגדה
המערבית ורצועת עזה.
כך איבדה ישראל את התומך היחיד
שעוד נותר לה בסירובה העקשני להכיר
בפלסטינים ובזכותם להגדרה ולמדינה משלהם
— המלך חוסיין. מנהיגי ישראל
הגיבו במרירות ותקיפות. טענו כי החלטת
ועידת ראבאט פוסלת את האפשרות להמשך
שיחות השלום בז׳נבה, שכן ישראל
לא תסכים לעולם לשבת עם נציגי אש״ם.
מנהיגי ישראל לא למדו שום דבר ממה
שאירע בשנה האחרונה. הם, ורבים מאז־

,.פשלח־התגמול׳ של שמעון נו ס נגד יצחק ובין חשפה שסווו׳ה מחרידה:

ף* ים השערוריות הכלכליות, שרדפו
^ זו את זו בשבועות האחרונים ואיימו
להטביע את המדינה וכלכלתה, דומה היה
שלא ניתן עוד להמציא שערוריה נוראה
ומחרידה מכל אלה שנחשפו עד כה.
אולם כאשד אירע הדבר השבוע, הוצנעה
הגדולה שבשערוריות בין טורי הכרוניקה
היבשה. עיתוני ישראל, הששים תמיד להכתיר
כותרות באותיות של קידוש־לבנה
לכל סוכן־ביטוח נמלט או מתווך שהסתבך,
התייחסו אל השערורייה החדשה כאל דבר
של מה־בכך, מבלי להקדיש לה אפילו
מאמרי פרשנות.
הגילוי המזעזע, העולה בחומרתו אפילו
על שערוריית החברה לישראל, נודע ב־מיקרה,
כבדרך אגב:

רבוצה רטנה של אנשים מיוחסים
ומקורבים לצלחת כמדינה, גורפת
אל ביפה מיליונים רבים, דמי
קומיסיון תמורת הנשק שקונה
צה״ל לביטחון המדינה. ממחיר כל
מטוס •קרב, המסתכם במיליוני דו־לאריס,
שרוכשת מדינת ישראל בכספי
המיסים של אזרחיה ובכספי
תרומות יהודי העולם, מופרש אחוז
מסויים להעשרתה של קבוצת
מיוחסים. חלק לא-מבוטל ממילווה•
הרכש החדש שהטילה המדינה על
אזרחיה, מייועד למעשה לא דרכי•

בגלוי כנגד הווטו שהטיל הרמטכ״ל, רב-
אלוף מרדכי גור, בנושא זה. סירובו של
פרס להתייצב לימין רבין, גרם לכך שהוא
הפך בדיעבד לאחראי הישיר לכך שאריק
שרון נשאר בשורות הליכוד בכנסת ולא
לבש מחדש את מדי צה״ל. מחוגי הליכוד
וגם מקרב הקצונה הבכירה בצה״ל. הופנו
כלפי פרס טענות חמורות על עמדתו
בפרשה זו.
* ראה כי פרס נפגע עמוקות מכך
4ואיבד את עשתונותיו. אחרת, קשה
להבין את מניעיו כאשר יזם את אחת
ההצעות הנואלות ביותר, שאינן תואמות
איש מפוכח ומעשי כמוהו.

כסודי-סודות וכחשאי הכין פרס
מיכצע, שנראה היה כפעולת-תג-
מול נגד יצחק רכין.
הוא ניהל, משא־זמתן חשאי עם האלוף
(מיל ).עזר וייצמן, לשם מינויו לתפקיד
עוזר שר־הביטחון, במקומו של האלוף
(מיל:).מרדכי (״׳מוטי״) הוד, העומד לפרוש
בקרוב מתפקיד זה.
פרס צריך היה להיות טיפש מופלג או
תככן מאקיאבלי כדי להעלות בכלל בדעתו
רעיון מעיז זה. שכן עזר וייצמן עמד בראש
מסע הצלב נגד יצחק רבין ערב מינויו
כראש־הממשלה במקומה של גולדה מאיר.

להעלות הצעה מעין זו, היה זה
רק בדי להבהיר לרבץ, כי הוא
מסוגל לענות לו על ״תרגיל שרון״
כתרגיל משלו. אלא שתור בדי כד
אירע משהו.
עזר וייצמן ראה כנראה את אפשרות
מינויו כעוזר שר־הביטחון סבירה ביותר
ומתקבלת על הדעת. הוא אף החל נוקט
כמה צעדים מעשיים שיאפשרו לו לקבל
את התפקיד.
מאז פרש מצד,״ל ומהממשלה, קיבל עזר
נציגויות של כמה חברות אמריקאיות
המספקות נשק, מטוסים וציוד לחימה אחר
לצה״ל. הוא מונה כיושב ראש מועצת-
המנהלים של חברת אלול, שריכזה בידיה
את נציגות חברות־הנשק, והחזיק בידיו
באופן אישי 20 אחוז ממניות החברה. שאר
המניות חולקו בין חמישה אנשים נוספים,
ביניהם יצחק אלמוג, מי שהיה בעבר ראש
מינהל הרכש במשרד־הביטחון, ודויד קל-
ליץ׳ עתרו של עזר וייצמן. מאחר שצד,״ל
מנהל את מגעיו בדבר הרכש שלו ישירות
עם היצרנים, ללא צורך בתיווך של סוכנים,
הרי כל פעולתם של הסוכנים, אם
היתד, כזו בכלל, התבטאה בפעילות טכנית
שתמורתה זכו בדמי־תיווך שמנים עבור
כל עיסקה שעשו צד,״ל או מערכת-
הביטחון.

היה ברור לעזר וייצמן שהוא לא
יובל לבקש לעצמו אפילו את תפקיד
עוזר שר־הכיטחון, בל עוד הוא
נהנה מהכנסות ניכרות בנציג של
הכרות ייצור נשק אמריקאיות כישראל.
משום
כך מיהר בשבוע שעבר להיפטר
ממרבית מניותיו בחברת אלול, תמורת
סכומים שלא ניתן היה לגלות את שיעורם.

רחי ישראל עדיין האמינו כי בידי יש ראל
יש שליטה על התפתחות המאורעות
במרחב. בעקביות של טרגדיה יוונית הובילו
האטימות, הקשיחות והעדר המחשבה
המדינית הפכוחה אצל מדינאי ישראל לקראת
פתיחת סיבוב נוסף של מילחמה.
הצרה היתד, רק בכך שאחרי מילחמה
נוספת שוב יישאר מצבה של ישראל כפי
•שהוא עתה•

הממשלה
•ל ד טו ב •רועולים
גוויתה של ממשלת
גולדה מאיר
קמה לתחיה השבוע
שנה אחרי מילחמת יום־ד,כיפורים, לאחר
כל הזעזועים, מכות ההלם והתביעות
לחילופי מישטר, הוכיחה ממשלת יש ראל
בראשותו של יצחק רבץ כי המעשה
המופלא היחיד שהיא מסוגלת לחולל הוא
להחזיר אחורנית את מחוגי הזמן. כאילו
שום דבר לא קרה ולא ד,ישתנה הלביש
השבוע יצחק רבץ את ממשלתו, שנועדה
להיות ממשלת שינוי, בבגדים הדהויים
שהבהירו כי זו אינה אלא ממשלת המשך
לממשלת המחדלים •של גולדה דיין ואבן.
להטוטים מיפלגתיים. אחרי מיל-
חמת עצבים שנמשכה שלושה חודשים,
בהם הופעלו איומים בפוטש שהציגו את
ממשלת רבץ כחסרת כל כושר מימשל,
נכנע יצחק רבין ללא תנאי לתביעות ה־מפד״ל
לחזרתה לקואליציה, תביעות ש אפילו
אנשי המפד״ל שיערו:שיקצצו בהן.
בצל הסיוט המופיע בדמותו של משה
דיין, המרחף מעל יצחק רבץ כמו חרבו
של דמוקלס, היתגלה ראש־ד,ממשלה כאיש
חשבונות ולא כאיש עקרונות. תמורת הוספת
חמישה קולות בטוחים לתומכי ממשלתו,
דבר שיאפשר לו להתחמק מהתייצבות
בפני הבוחר, היה רבץ מוכן לשלם
כל מחיר•
המחיר הברור ביותר היה הקרבתה של
השרה ללא־תיק שולמית אלוני. אלוני,
שהיא לאמיתו של דבר בת שברחה מהבית
ושכרה חדר בודד בכל הנוגע ליחסיה
עם מיפלגת העבודה, נאלצה השבוע
בלחץ חברי מיפלגתה לאיים בפרישה.
אלוני לא רצתה לעזוב את הממשלה.
אולם לפתע התבהר לה כי אין לה דרך
חזרה מהצהרותיה בשבועות האחרונים,
באמצעותם ניסתה למנוע את הכניעה ל־מפד״ל.
היא בנתה גולם ממנו לא יכלה
להיפטר עוד. רבץ, שלקח בחשבון את
אפשרות פרישתה של אלוני, עשה שיקול
קר על פיו שקולים שמונה הקולות הבטוחים
של המפד״ל כנגד שלושת הקולות
של אלוני. הוא האמין גם כי אחרי
שירת ״שובי, שובי השולמית״ ניתן יהיה
כעבור זמן לשכנע את שולמית אלוני ו־מיפלגתה
לחזור לקואליציה.

גולדה חיה ונמצאת כממשלת

עזר וייצמן מול שמעץ פרס
מחיר דמים לסרסורים

שת מנועי מטוסים או מערבות
אלקטרוניות מתוחכמות, אלא לחשבון
הבנק התופח של במה
מתווכים.
הגילוי נחשף רק במיקרה, כתוצאה
מפעולת־תגמול שהכין שר־ד,ביטחון שמעון
פרס ושהיתד! מכוונת כנגד דאש־הטמשלה
יצחק רביו.
פרס נפגע מההשלכות שהיו לפרשת
הסירוב להחזרתו של אלוף (מיל ).אריק
שרון סצה״ל. למרות שהוא, אישית, תמך
בשיחות פרטיות בהחזרת שרון נאלץ פרם,
בגלל חששותיו -מפני משה דיין, לא לצאת

היה זה וייצמן שהאשים את רבץ בהתמוטטות
בימי ההמתנה של ערב מילחמח
ששת־הימים, ושטען בפומבי כי מבחינת
אישיותו ותכונותיו אין רבץ יכול לכהן
כראש־ממשלה.
ההצעה למנות את וייצמן לתפקיד כה
בכיר, המחייב את אישור הממשלה. היתד,
התגרות אישית חם דת-נ)אקט ברבין. כסוד,
כמו להציע בשעתו לגולדה מאיר להכליל
את שולמית אלוני בממשלה, או לתבוע
מאבא אבן שישמש יועץ מדיני ליגאל
אלון.

אם ככר-זאת ניסה שמעון פרס

ך • י ה זה רק צ פוי ומובן מאליו, שרבץ
ן | יציג וטו מוחלט וסופי לגבי מינויו
של וייצמן כעוזר שר־הביטחון. אבל בינתיים
יצא כבר המרצע מהשק: הסתבר
שעזר וייצמן אינו איזה נציג של חברת-
נשק קטנה, אלא סוכן ייבוא לגשק הגנה
חיוני לצד,״ל בסכומים של מיליונים רבים,
שמהם הוא מקבל את עמלתו.
כמוהו קיימים עוד מייוחסים, מאנשי
מערכת־הביטחון לשעבר, שקיבלו במתנה
סוכנויות ונציגויות של מפעלי תעשיות
נשק, והמייצגים אותן כעת כאזרחים בפני
מערכת־ו־,ביטחון.
אזרחי ישראל, הנסחטים עד לשדם כדו
לממן את צרכי ביטחונה של המדינה״•
זכאים לדעת:
• מי הם סרסורי הנשק של ישראל?
• מדוע נזקקת מעדכת-ד,ביטחון לשירותם
ואינה מקימה חברות מיוחדות
שדווחיהם יזרמו חזרה לקופת המדינה?

בזכות מה זכו המיוחסים מאנשי
מערכת־הביטחון לשעבר במתנות
מיליונים אלה?
• איזה אחוז מהוצאות הרכש של
מדינת-ישראל זורם לכיסיהם של
סרסורי הנשק ו

בד עוד לא תינתנה תשובות
מוסמכות עד שאלות ארו, יהיו האזרחים
רשאים להטיל ספק, ובצדק,
במוסריותו של מחיר-הדמים
הנתבע מהם תמורת מאמץ-הרבש
שד המדינה.

רבץ. הימורו של יצחק רבין הצליח יפה
יותר כאשר הימר על הליברלים העצמאיים
ומפ״ם, שניסו אף הם במרוצת החודשים
האחרונים להעמיד פנים של מיפ־לגות
עצמאיות עם עקרונות ותנאים של
״ייהרג ובל יעבור.״ הסתבר כי אפילו אם
היה רבץ מצרף לממשלתו את הליגה
להגנה יהודית של הרב כהנא, לא היה
בכך כדי למנוע את הצמדותם של שרי
הל״ע ומפ״ם לכסאותיהם.
תוך כדי מהלך המשא ומתן הסודי בין
ראשי המפד״ל מצד אחד, לבין רבין ושר־המישפטים
חיים צדוק, שניהלו את המגעים
הקואליציוניים בשם המערך, כמעט
ונשכחה הסיבה המוצהרת לאי כניסת ה-
מפד״ל לממשלה עם הקמתה: פרשת ה גיור
כהלכה ומיהו יהודי? במידה רבה
של צדק, הניחו העסקנים המפלגתיים הציניים
כי עוילם־גוילם וכי ניתן להתל בציבור
הבוחרים הישראלי בצורה הנלעגת
ביותר. הפיתרון שנמצא לבעיה׳ בדמות
הקמת ועדת שרים לענייני גיור שנועדה
להיות פאסאדה לאחיזת עיני הציבור.
כאשר יציג יצחק רבץ את ממשלתו
המורחבת בפני העם, לא יהיו לו הרבה
סיבות להתגאות במעשיו. הוא הצליח, בתמרונים
נואשים, לחזור בדיוק לנקודה
ממנה יצא בתחילת השגה. הישגו היחיד
הוא הקמתה לתחייה של קואליציית גולדה
מאיר. עם כל הנובע מכך לגבי מציאת
מוצא מהמבוך המדיני והכלכלי אליו נק לעה
ישראל.
כך, תמורת שאיפתו להאריך בכל מחיר
את תקופת כהונתו כראש־ממשלה, הח מיץ
רבין הזדמנות היסטורית, בלתי חוזרת
אולי, לחולל תמורה בהנהגת המדינה.

במר בזי־ הכס פי ם בעול מצטיירת
מ מ של ת י שראל כיור שת הנוכל היהודי

ס ט אווי ס ח׳

ך* ארץ יוקרן בקרוב סרט צרפתי׳ ד.־
מוקדש לאישיותו של אחת הדמויות
האפלות של המאה: סטאוויסקי.
בדמותו של ז׳אן־פול בלמונדו, כובש
סטאוויסקי את לב הצופה. הוא רמאי סימפאטי.
אין הוא מתכוון להרע לאיש. בסך־
הכל הוא רוצה לחיות בצמרת ולהשתייך
לחוג הנוצץ של פאריס ומונטה־קארלו.
אבל אויביו אינם מניחים לו. אלה הם
טיפוסים חשוכים, אנטי־שמים, סחטנים,
עיתונאים. בקיצור — חלאת המין האנושי.
איכשהו מתקבל הרושם שסטאוויסקי הוא
יהודי גאה, לוחם בגזענות ובמימסד ה בורגני,
מעין טרוצקי של עולם־הכספים.
טרוצקי עצמו ׳נגרר לסרט, כדי להגביר
אסוסיאציה זו.
כאשר שם כדור־אקדח קץ לחייו (לא
ברור אם התאבד או נרצח) ואשתו נודדת
לבית־הסוהר, מתמלא הצופה זעם ׳נגד עוולה
נואלת זו.

לאחרונה, לכמה בנקים בארצות שונות.
גם המעשים הפליליים שנתלוו לפרשה היו
שיגרתיים.

אמנם, פרשת ״ארץ־ישראל ברי־טניה״
צופנה כהוכה שערורייה
רכתי: זריקת המיליונים של
משלם־המסים הישראלי לתוך כור־שופכין
זה. אכל זוהי שערורייה
ישראלית פנימית.

(נזכיר רק דרך־אגב שגילוי שערורייה
זו לא הביא לשום מסקנה. האיש האחראי
לה, נגיד בנק ישראל, לא סולק מתפקידו.
אף שר אחד בממשלה, משולמית אלוני
ועד ויקטור שם־טוב, לא דרש זאת. זכו־יות־האזרח
׳אינן כוללות, כנראה, את זכות

גיבור המיתום האנטי־שמי החדש הוא
הגוף שמאחורי הבנק: ממשלת ישראל.

הממשלה שעמדה מאחורי כנק
כזה. שהשתמשה כמכשיר כזה
כתור המכשיר המרכזי לעסקיה.

ך* כה נתכונן לרגע בפרשה בעיני
ן ן איש־כספים בסיטי של לונדון, או ב־
•בורסה של פראנקפורט.
חברות ממשלתיות ישראליות נתנו מיל יונים
לטיבור. טיבור נתן את המיליונים
לקבוצה גרמנית. הקבוצה הגרמנית השתמשה
במיליונים כדי לרכוש מניות ב־.
חברות הישראליות.

^ מותו האמיתית של אלכסנדר
1סטאוויסקי, בעולם של , 1934 היתד,
אפלה הרבה יותר•
האיש, שבנה אימפריה כלכלית מסחררת
על תשתית של כזב והונאה, רימה אלפי
אנשים שנתנו בו אימון. הרבה אנשים
קטנים בצרפת איבדו בתרמית זו את
חסכונות חייהם.
גילוי שערוריית סטאוויסקי, שגרם ל-
שפיכת־דמים ברחובות פאריס, היכה גלים
בעולם כולו. השילטון הנאצי, שקם בגרמניה
שנה לפני כן, ניצל את הפרשה
במלוא יכולתו האדירה.

השם סטאוויסקי הפך מושג כחמישים
שפות — שם־נרדה ליהודי
הנוכל, אשת-הבורסה, פושט-עורם
של הגויים, עושק האלמנות.
כעזרת סטאוויסקי, קרם מיתוס
אנטי־שמי עתיק שוכ עור וגידים,
וקם לתחייה כלכוש מודרני.
כמה מיהודי צרפת, שנמסרו כעבור שנים
מעטות על-ידי שכניהם הגויים לידי
הקלגסים של וישי והגסטאפו, חבו את
גורלם לפושע זה ן באיזו מידה עזר סטא־וויסקי
להכשיר את האווירה באירופה כולה
להשתלטות האנטי־שמיות המטורפת, ל סלילת
הדרך בפני הנאצים — הדרך ש הובילה
לאחר מכן מפארים לאושוויץ?

** אמר זה אינו ביקורת קולנוע. גם
לא מסכת הגיגים על דמותו ופועלו
של סטאוויסקי ז״ל.

הוא מוקדש לתיזה :״דור דור
וסטאוויסקי יטלו.״

כי ברגע זה קורם המיתום האנטי־שמי
שוב עור וגידים, ושוב קמה לתחייה דמותו
של היהודי הנוכל, אשף־הבורסה, פושט
עורם של גויים, עושק אלמנות והיתומים.
וגם הפעם זה קורה בתקופה קריטית ל גורל
העם היהודי.
אלא שהפעם אין זה ברור כל״כך אם
העולם מצביע באצבעו על יהודי אחד —
או על יהודי קולקטיבי, מדינת היהודים.

כז׳נכה, כפראנקפורט, בפאריס,
כלונדון, מתחילה מדינת־ישראל ל4
היראות כסטאוויסקי ממלכתי.

ך א גרמה לכך פרשת בנק אוץ־
/ישראל בריטניה.
בחוגי הכספים הבינלאומיים׳ איו^החמד
טטותו של בנק זה מעוררת התו/שות
מייוחדת. זהו בנק אחד מני רבים שהתמוטטו
בגלל ניהול כושל, השקעות מוסעירז
וחוסר-האחריות של המנהלים. זה קרה,

גם זהו דכר המוכן כחו״ל.

בארץ ידוע ש״משקיעים״ אלה נהנים
מהטבות מופלגות, שמותר להם לצבור הון־
עתק במדינה, מבלי שיצטרכו לשלם אף
אגורה שחוקה אחת עבור קיום המדינה,
ביטחונה ותיפקודה הסוציאלי. מותר להם
להתחרות במיפעלים מקומיים המקיאים דם
כדי לשלם את המיסים.
זהו אחד הסממנים של השיטה ה־קפיטל־סוציאליסטית
השולטת בישראל:
הרווחים שייכים לבודדים, בני־ד,תפנוקים
של השילטון, וביניהם ״משקיעים״ זרים
שאינם משקיעים דבר, ואילו עול החזקת
המדינה מוטל על כל השאר.

קאפיטדיזם של זכויות, סוציאליזם
שד חוכות.
כך זה נראה בארץ. אבל בחו״ל יש לזה
משמעות נוספת, אפלה יותר.

עד פי הנוסח הישראלי, הרשמי,
הרי משקיע הפטור מתשלום מסים
״;דדטכ כאילו שילם את המס.״ לנוסח
זה יש השלכות חשוכות.
לפי הסכמים בינלאומיים, אין ״מיסוי
כפול״ .איש־עסקים זר ששילם מס בישראל,
אינו חייב לשלם מס על אותה הכנסה
בארץ מולדתו. הוא הדין של אדם ש,.נחשב
כאילו״ שילם מס בישראל.
כלומר: הודות לכך שחברה זרה מסויימת
ל א שילמה בישראל את המס שהיה מגיע
ממנה, לולא קיבלה פטור ממנו, היא מקבלת
שיחרור מקביל ממס גם בארץ־מולדתה.

שם הסרט צריך היה להיות :
״הוי, איזה נוכל ;חמד:״

החברה לישראל א׳ וב /בעזרת כל סיעות
המימסד (הקואליציה והאופוזיציה כאחת) 1

פטור כזה הוא נכס עוכר-לסוחר.
אפשר למכור אותו ככסף מזומן
להכרה עתירת־רווחיס, הרוצה להתחמק
מתשלום מסיה כצורה לי
גלית כלשהי.

בכל מרכזי־הכספים בעולם מתנהל מיס־חר
ער בנכסי־פטור פיקטיביים כאלה מטעם
ממשלת ישראל, שהפכה בכך לגו־עדן
של ספסרי כל העולם. אנשי־עסקים
שאין להם כל קשר לישראל, שמעולם
לא השקיעה בה גרוש ואף אינם יודעים
היכן בדיוק היא נמצאת על המפה —
קונים פטור ישראלי כדי לרמות את שיל־טונות־המס
בארצותיהם•

ס ט אווי ס קי בסרט (ז׳אן-פול בלמונדו, במרכז)
האזרח להיפטר מפקיד שהיה אחראי לזריקת
מאות מיליונים לירות.
זה אפשרי רק בישראל: השבוע שוב
הופיע משה זנבר בטלוויזיה, והטיף להידוק
חגורתנו, לצימצום ישרותים סוציאליים
חיוניים ולוויתור על מותרות.

קשה לי להעלות עד דעתי מותרות
מיותרות יותר מאשר המשך
כהונת מר זנכר עצמו. איננו יכד
דים להרשות לעצמנו לוקסוס כזה).

* ורשו האמיתי של סטאוויסקי הוא
י טיבור רוזנבאום, הנסיך היהודי מוואדוץ.
(מי ישחק אותו בעוד דור 1דוד שטייגר
חדש? יורשו של פול ניומן ן)
טיבור האשף. האיש ד,מרקיד באוויר
חברות ואדוזיות כמו כדורים ציבעוניים
של לוליין בקירקס• הספסר הבינלאומי המהמר
על עסקים מפוקפקים בכמה יבשות.
האשף המגלגל כספים שחורים שהוברחו
מתריסר ארצות. האיש שנחשד כסוכן הכספי
של סינדיקט הפשע המאורגן. גיבור
אידיאלי למיתוס אנטי־שמי.

אכל טיכור רוזנכאום אינוה
גיכור המרכזי שד המיתוס החדש.

הפרשה האחרונה לא הפתיעה איש במרכזי
הכספים בעולם. טיבור לא היה
מסוגל להפתיע, מפני שהכל הכירוהו. היה
ידוע שהבנק שלו לא נתקבל לאיחוד הבנקים
השווייציים, למרות שבנקים הרבה
יותר קטנים נתקבלו בו בלי קושי. הבנק
שלו היה ידוע בדיוק בתור מה שהוא.

מעגל שלם. לשם מה ץ
גרמניה העשירה חוקקה חוק שנועד לעזור
לארצות מתפתחות עניות. גרמני המשקיע
בהן כסף, מקבל הנחה במיסים.
ממשלת ישראל השתמשה בזכר ששת
המיליונים, והכריחה את ממשלת גרמניה
לצרף גם אותה לרשימת המדינות המתפתחות•
מי שמשקיע בישראל, מקבל הנחה
במיסים בגרמניה.
זהו מרכז המעגל. העברת המיליונים מישראל
לישראל, דרך טיבור והקבוצה הגרמנית,
נועדה להשיג שיחרור־ממס בשווי
של מיליונים לקבוצה ד,יהודית־ד,גרמנית,
שלמעשה לא השקיעה שום כסף בישראל.
זהו נכס כלכלי העובר־לסוחר — אפשר
למכור אותו בכסף מזומן לכל חברה עתי־רודרווחים
בגרמניה, הרוצה להתחמק בדרך
חוקית -מתשלום מס־יאמת.

כמילים פשוטות: חלהטוט כולו
אינו אלא פעודת-רמייה נגד האוצר
הגרמני. אידו שלחה ממשלת ישראל
את ״כנופיית כת־ים״ לגרמניה
כדי לפרוץ את קופת הכנק הממלכתי
הגרמני — לא היתד! לדבר
משמעות כלכלית ומוסרית שונה.

** יבצעי-רמאות בינלאומיים כאלה,
בחסותה של ממשלת ישראל׳ אינם
חיזיון יוצא-דופן.
בשביל מוז ניתנו ל״משקיעים״ זרים
פטור מופלג מתשלום מיפים בישראל ז
לשם מה חקקה הכנסת את החוקים של

אין זה פלא שאנשי־הכספים כמרכזים
העולמיים מייחסים שיטה
זו דווקא לעמיתיהם היהודיים —
וכי מדינת־ישראל מתחילה להיראות
להם כמרכז עולמי של נוכלות
יהודית, סטאוויסקי ממלכתי.

ך* טאוויסקי הופיע על הבמה כאילו
^ על פי הזמנה, כאשר היטלר תיכנן •את
״הפיתרון הסופי״ .פרשות טיבור־צור מופיעות
בשעה קריטית לא־פחות.

כל מרכזי-הכספים כעולם המערבי
אחוזים פאניקה. משכר-הנפט
מכשר, לדעתם, מהפכה עולמית,
שכה עלול המישטר הקפיטליסטי
המערכי כולו להתמוטט ולהיעלם
מן העולם. נוח מאד להאשים כצרה
זו את ישראל, שגרמה דחרם-הנפט.
העוצמה הכלכלית הערבית מטילה עתה
את צילה על כל מרכזי־הכספים. כל הגור מים
הכלכליים רוצים לעשות עסקים עם
הערבים. חברות יהודיות נדחקות הצידה.
חברות בינלאומיות מסתירות את מנהליהם
ונציגיהם היהודיים .״שום איש־כספים בריטי
אינו רוצה להיראות בציבור עם אדם
ששמו רבינוביץ,״ אמר לי בימים אלה ידיד
אנגלי, הפעיל בסיטי של לונדון.
הגילויים האחרונים על שיטותיהם המפוקפקות
של #משלת ישראל, ועל קשריה
עם העולם התחתון הכלכלי בארצות רבות,
באים כאילו על פי הזמנה׳ כדי לתת צידוק
להחרמת ישראל במרכזי־ד,כספים — בדיוק
בשעה שהכוח הערבי קונה בהם אחיזה
גוברת והולכת.

זהו פשע היסטורי נגד מדינת
ישראל. פשע שהאחריות דו רובצת
על ממשלת ישראל, הכנסת וכל הי
מיפלגות המימסדיות, שגדדו ושמנו
כמיסגרת שיטה זו.

מנהל ובאל

מי שמועמד להיות שר־הדתות, היה מנהל הקירקס הגדול
של מרכז הספד״ל. מימין נראה רפאל מלא־סיפוק בעת
ההפרעות של אוהדיו לנאומו של ח״כ הצעירים יהודה בן־מאיר, ולמעלה הוא נראה ליד
הבמה, משוחח עם מזכיר המפד״ל צבי ברנשטיין, אשר ניסה לשמור על הסדר.

ך* וא דא משלנו, אל מתן לו
״ 1 1לעלות,״ קרא אחד מאנשי ח״כ
יצחק רפאל לעבר ג׳ו׳ כאשר אחד מצירי
מרכז חמפד״ל ניסח לעלות לקומה הש ניה
של בניין אוהל ש ס בתל־אביב, שם
הוצבו קלפיות ההצבעה.
ואומנם, היה זה רק אחד הגילויים של
״דמוקרטיה נוסח המפד״ל,״ אשר בהם
אפשר היה להבחין ביום החמישי האחרון,
עת התכנס מרכז מיפלגה זו כדי להחליט
בשאלה שהעסיקה ב־שבועות האתרוגים את
המדינה כולה :״המפד״ל בתוך הממשלה
— או מחוצה לה.״
הסיעות היריבות, זו של ד״ר יצחק רפאל
וזו של ד״ר יוסף בורג התאחדו בברית
משונה ביותר, כדי להביא להכרעה למען
הצטרפות המפד״ל לממשלה. הברית
התארגנה כנגד תופעה חריגה בפוליטיקה
הישראלית: גוש •של אנשים צעירים,
מיעוט בן 20 אחוז בלבד, הזוכה

• 01 ינאי
לאהדה בקרב חברי המיפלנה על כל שורותיה,
ומאיים על שילטון הזקנים•
ואכן, בורג ורפאל היו חרדים מאוד
ערב ישיבת המרכז. במרכז הקודם זכו
צעירי המיפלגה, בראשותם של ח״כ זבו לון
וח״כ יהודה בן־מאיר, לרוב של ס,330/
כימעט כפולה -של כוחם הרישמי. עתה,
לאחר מסע־ההתנחלות הגדול שאורגן על-
ידי חברי גוש אמונים, עימם נימנים הצעירים,
חששו בורג ורפאל כי הצעירים
ישיגו רוב כנגד כניסת המפד״ל לממשלה
וירחיקו מהם את הכסאות הנכספים.
שמיניות באוויר

לא רואה

אחד מסרתי אוהל
שם׳ אשר ראה כבר
בחייו מאות• הצגות, מכסה אוז פניו כמסרב
לראות את ההצגה של מרכז המפד״ל,
שהתכנס ביום חמישי האחרון בתל־אביב.

ת זאת הם. החליטו למנוע בכל
מחיך. קבוצה של סדרנים. היחידים
באולם שלא חבשו כיפות, הוזמנה לשמור
על הסדר. הצעירים הגברתנים היו חגיכי
מועדון קאראטה תל־אביבי, מכון ג׳ו, אשר
הסבירו לכל מי שהיד, מוכן לשמוע כי
הם משרתים רק את מי ששילם להם.
״אותנו לא מעניין בחירות,״ הסביר אחד
מהם ,״אמרו לנו להכניס לאולם הקלפי רק

ך ן! 1ן \ 1ך 1 11ז גס ליד הקלפי עצמה, עדיין נמשכו המריבות בין המתנגדים
מהגושים השונים. בעיית זכות ההצבעה התעוררה בכל פעם

שמנהלי ההצגה הגדולה חשדו בציר שהוא אינו מתכוון להצביע עבורם, רמזו לו להסתלק
ולוותר על זכות ההצבעה שלו עבור סגן־ציר, אשר מהימנותו להם לא היתה בספק.

את אלה שמצביעים א׳ ולא להכניס את
אלה שמצביעים ב /אז אנחנו שואלים כל
אחד׳ ונותנים רק ל״אל״ם ים״ להיכנס״.
על מי שרצה להצביע עבור ההצעה המאשרת
את ההצטרפות לממשלה היה להטיל
את האות א׳ לקלפי׳ ולמי שרצה
להצביע נגד, להטיל את האות בי.
אולם בכך לא היה ל״גיוש הזקנים״ ,כפי
שמכונה הגוש החדש של בורג ורפאל,
ביטחון מספיק. הם גילו עוד תרגיל אחד.
מרכז המפד״ל מורכב מ־ 501 צירים,
שלהם 126 סגני-צירים. סגני־הצירים נטולים
זכות הצבעה, אלא־אם־כן אחד הצירים
אינו מצביע.
כאשר חשדו אנשי רפאל כי אחד הצירים
שלהם הושפע על ידי הצעירים ועומד
להצביע בעדם, הם רמזו לו בעדינות להסתלק
ולא להצביע, והכניסו במקומו ילהצ-
בעה את אחד הסגנים, הידוע כמהימן.
לאחר שהסתיימה ההצבעה למעשה, בשער׳
4.30 אחרי־הצהריים, עדיין לא היו
בטוחים אנשי ״גוש הזקנים״ כי הניצחון
עימם. לשם כך הם המציאו תרגיל נוסף.
כשהאולם התרוקן ,׳ומרבית הצירים הלכו
כבר הביתה, הם הודיעו כי הקלפיות תישארנה
פתוחות עד השעה 7.30 בערב.
הגיב על כך מאוחר יותר ציר מגוש אמונים
:״מי יודע מה הם עשו בקלפיות כאשר
כולנו היינו בבית ולא היה מי שישמור.״
תוצאות ההצבעה: הרוב הקלאסי בפוליטיקה
הישראלית 40 ,אחוז מול .60
ישיבת מרכז המפד״ל נפתחה במתח
רב. משך כשעתיים התגודדו מאות צירים
בכניסה לאולם אוהל שם, כשהספק כוסם
את ליבם :״האם תתקיים הישיבהז״
היה זה בגלל צו כנגד קיום ישיבת
המרכז, שהוציא השופט שלמה הלמוט

המהומה

אחד מתומכי רפאל, מהצעקנייס ביותר
(עס עניבה) ,מעורר מהומה גדולה במת
נאומו של נציג הצעירים בן־מאיר, כאשר צעיר (חבוש כיפה

סרוגה) מנסה להרגיע אותו• כאילו על־פי הוראה מגבוה החלו
בבת־אחת מהומות בקצוות שונים של האולם, כאשר נאם נציג
הצעירים. מהומות אלו פסקו אחר כך רק טל־פי הוראת רפאל.

וועדה לענייני גיור — ליותר מכך, שום
פוליטיקאי לא יכול היה לקוות.
למרות שכולם ציפו להפרעות מצד הצעירים,
ואפילו לניסיון לפוצץ את הישיבה,
נמשך נאומו של רפאל בשקט, כשרק
מחיאות־הכפיים של חסידיו נשמעות פתום
מישפטים שאותם סיים רפאל בנימה מסויי־מת.
אך לא כך היה הדבר בעת נאומו
של ח״כ הצעירים, יהודה בן־מאיר, ש נאם
בעיקבותיו. הנאום הופרע ושוסע.
צעקות, קריאות־ביניים ומוקדי־התפרעות
מאורגנים־מראש צצו בכל קצוות האולם.
את יצחק רפאל; שישב בקצהו השמאלי
של האולם׳ לא הטרידו ההפרעות המאורגנות
של אוהדיו, ואילו יוסף בורג
שישב בצידו הימני של האולם, היה שקוע
בכתיבת נאומו, כאילו שד,מהומה אינה
מעניינו כלל. רק כעבור רבע שעה של
קירקס, בעל זירות רפות, כשהיה כבר
ברור כי נאומו של בן־מאיר קטוע ום־
חוסל, עלה רפאל על הבמה, ביקש שקט,
והשקט אמנם השתרר מייד.
הצבעה בכוח־הזרוע

סו ג נואם

בעת נאומו של מנהיג המפד״ל יוסף בורג, היו רוב הצירים
מחוץ לאולם, כשהם מצביעים או אוכלים כריכים ואילו
הקהל של בורג הסתכם בשתי מזכירות, מיספר עיתונאים וציר אחד שישן שינה עמוקה,
מבלי שהנואם, האנשים הרעשניים מסביב, ואפילו זרקורי.הטלוויזיה יפריעו לו במנוחתו.

לפתע פשטה באולם השמועה כי הקלפיות
נפתחו, וכי הגיעו כריכים המחולקים
חינם. האולם התרוקן לגמרי, הצירים
מיהרו, מי לקלפיות ומי אל הכריכים,
כשוורהפטיג נואם בפני אולם ריק.
כך גם מצא עצמו מנהיג המפד״ל, יוסף
בורג שהיה הנואם הבא ודיבר מול אולם
בו ישבו כמה עיתונאים, שתי מזכירות וציר
אחד אשר נרדם בכיסאו.
עוד הוא נואם בתוך האולם, עשתה
את מלאכתו החבורה של גץ, מחוץ לאולם.
אי־אפשר היה לשכנע, על־ידי שרירים
תפוחים ומבט מאיים, את הצעירים,
לא להצביע נגד ההצטרפות לממשלה. אולם
אותם צירים אשר עדיין חככו בדעתם,
עבור איזו ׳משתי ההחלטות להצביע, החליטו
בסופו של דבר כי לא צריך להסתבך
עם יצחק רפאל או עם ג׳ו, והצביעו
בקו־התלם.
אין ספק כי בזכות אותו צעיר, מנהל
מכון־קאראטה באחד *מפרברי תל-אביב,
יזכה עם ישראל לשרים חדישים בממשל תו,
שרים אשר ניתן יהיה להגיד עליהם
בלב שלם כי הגיעו לתפקידם בכוח־הזרוע.

** וד שני נואמים, בלתי מוכרים,
? ונאום ׳מגומגם של מי שמיועד להרות
שד־בילי־תיק, זרח ורהפטיג, יאשר בצורה
ששיכנעה כמעט את ההיפך, ביקש מהצירים
להצביע כנגד ההצטרפות לממשלה.

לובנברג, על פי בקשת אחד הצירים, גגד
קיום הישיבה. משהגיע הצו לבית הקסטל,
בית מלכז המפד״ל, על־ידי שליח בית
המשפט, החלה ההתרוצצות הגדולה.
עיו״ד משד, בסוק נשלח לבית המשפט
כדי לשכנע את לובנברג לבטל את הצו.
לאחר מאבק מישפטי, החליט לובנברג
לבטל את הצו שאותו נתן הוא עצמו שעות
אחדות קודם־לכן.

ה חברוני ם
לא הגיעו
ך* שהחלה הישיבה, המתינו מלם
למשאיות שאמורות היו להגיע ׳מחברון.
סיעת רפאל דאגה להדליף, קודם-
לכן, כי צפויה הפגנה אלימה של מתיישבי
חברון, התומכים בצעירי המיפלגה.
לשם כך, כביכול, הוזמנו אף הביריונים
ממכון ג׳ו. אולם גוש אמונים החליט כי
הישיבה תתנהל בשקט.
את הישיבה פתח יצחק רפאל, אשר בנאום
נלהב הסביר כיצד !תציל המפד״ל
את המולדת אם היא תצטרף לממשלה.
רפאל התייצב בפני מרכז מיפלגתו,
כאשד בכיסו הבטחות אותן קיבל מראש־הממשלה
יצחק רבין, הבטחות אשר זד
מפד״ל מעולם לא חלמה שיתקבל: ארבעה
שרים, סגדשר-החינוך, שלוש התנחלויות
חדשות, הוצאתה של שולמית אלוני מה־

החברה של גיו

היו כוכבי הקירקס. ביריוניס, ממכון רזקאראטה
של ג׳ו (באמצע) ,נשכרו על־ידי המארגנים לשמור
מפני ניסיון־התפרעות של מתנחלי חברון, שלא הגיעו כלל, אך עסקו בהשפעה
ישירה על הנעשה באולם הראשי ובעיקר על הנעשה באולמות בהן תיו קופסאות הקלפי.

המננ״ל

דויד גלס, מנכ״ל מיש
וד-וודתות, מתווכח בדרכו
אל הקלפי. תשר של גלס יחיח, עס
ננסית חמפד׳׳ל לממשלת, יצחק רפאל.

מיבצע שלא הונן נוא

הסתבכותו שד נוונסוו תמים וישו שאינו את העשתונות

ך* יסטריה אחזה באלפי נ־שים צעי־
1 1רות, בחודשי הריונן האחרונים. הן
הזדעזעו כאשר קראו בעתונים את מוד־עות־הענק
מטעם מישרד־הבריאות שהזעיקו
את ציבור הנשים לעבור בדיקות
לגילוי מחלת הטיי־זקם (הקרוייה על שם
שגי רופאים).
נאמר :
מישרד־הבריאות
במודעות
״טיי־זקס זו מחלה תורשתית הגורמת

מאח

ואב בת
למותם של ילדים בגיל רך. רק אם שני
ההורים הינם נושאי מחלת טיי־זקס, קיים
סיכון של 0׳ 259 שהילד שייוולד יהיה נגוע
במחלה.״
הפחד הפך היסטריה המונית, בעיקבות
הודעות הזימון הבהולות לבדיקות. כבר
למחרת פירסום המודעות גיפתחו תחנות־בדיקה
מאולתרות, אך הציבור עדיין לא
שמע מימיו על מחלה מיסתורית זו שלפתע,
בעיקבות הפירסום הפיתאומי, נצטיירה
בעיניו כמראה אפילו מן הדבר.
ב״תדריך־לעיתונות״ הוסבר, כי מדע הרפואה
טרם מצא תרופה להצלה ממוות
של תינוקות הנולדים כשהם -נגועים במחלה
זו. כמו־כן צויין, כי קודם מותם
מתייסרים הפעוטות בעינויים נוראים,
מתעוורים ונתקפים שיתוק.

מת המחלות הגורמות מקרי־מוות
לאחר הלידה.
אולם למישרד־ד,בריאות לא היה פנאי
כדי לתכנן את מיבצע־ד,הסברה, כהלכה.
הפרופסור ברוך פדה, מנכ״ל המישרד,
החליט להפעיל את ״מיבצע טיי־זקס״
ללא דיחוי, יומיים בלבד לאחר שהובאה
לראשונה לידיעת הציבור הרחב העובדה
שהוא עומד בראש המכון הציטוגנטי, הנהנה
ממשאבים גדולים. העולם הזה .)1938
הפרופסור פדה, שהיה שרוי במתח
נפשי כבד בעיקבות הסערה הציבורית
שהתעוררה בנושא השחיתות בתחום הרפואה
בארץ, חשש כי הביקורת הציבורית
תתקוף אותו בנושא המכון הציטוגנטי,
(ציטו־גנטי: הגנטיקה של התא) .וב רגע
של מבוכה החליט להפוך את מחקרי
המכון במחלת טיי־זקס למוקד ההתעניינות
הציבורית.
אף בבר כיום פתיחת המיכצע

הכין פרופסור פדה כי החטיא את
המטרה. הפאניקה הציבורית שיצר,
על-ידי תיפנון חפוז, ברגע של
חרדה לתדמיתו כמנב״ל מישרד־הבריאות,
מוטטה אותו סופית.
היתד, זו נקודת השיא בשורה של הסתבכויות
שגרמו לפרופסור פדה להחליט
לפרוש מתפקידו.

מנכ״ל ביה״ ח
כהדרה נ אב ק
ך* סתבבותו של פרופסור פדה
} ן החלה עוד בשנת .1972 באותה שנד,
גילה ד״ר רוברט חיימוב, ששימש אז
כמנהל בית־ד,חולים הממשלתי הלל יפה
בחדרה, כי מיספר מנהלי־מחלקות ב־בית־החולים
שלו עושים מעשי־שחיתות במחלקותיהם.
ככל שהעמיק לחקור בדבר

מבחינה סטטיסטית, מדורגת
מחלת ח״טיייזקס״ בתחתית רשי־

״מיקרי־חירום.״
בצר לו, פנה מנהל בית־החולים הלל
יפה לעזרתו של מנכ״ל מישרד־הבריאות,
הפרופסור ברוך פדה. מנהלי־ד,מחלקות
לא טמנו ידם בצלחת. הם גייסו לעזרתם
את ד״ר גדעון מנליס, יו״ר אירגון מנהלי־המחלקות
של בתי־החולים בארץ, אחר
נפגשו עם פרופסור פדה וטענו באוזניו
כי מנהל בית־ר,חולים מתנכל להם ללא
כל סיבה, וכי אם יפגע במעמדם, ישבית
אירגון מנהלי־המחלקות בארץ את כל
בתי־החולים.
ד״ר חיימוב, מצידו, הציג בפני המנכ״ל
שורה ארוכה •של מיסמכים, שהוכיחו למעלה
מכל ספק את שחיתותם של שלושה
מנהלי־מחלקות בבית־ד,חולים שלו.

פרופסור פדה מצא עצמו כמצב
מסיד. עיקר דאגתו היה פן יגיעו
חילוקי־־הדיעות כין מנהל כית־ה•
חולים ״הלל־יפה״ לכין מנחלי־ה־מחלקות
שלו לידיעת העיתונות.
במנב׳׳ל מישרד־הבריאות, חשוב
היה לו לשמור על תדמיתו החיובית
של המישרד כעיני הציבור.
הסיוט, שפרשת הסכסוכים הפנימיים
עלולים להגיע לידיעת הציבור
העכיר את הפרופסור הטוב
על.דעתו,
פרופסור פדה נרתע מלהיאבק במנהלי-
המחלקות ובאירגון רב־ד,עוצמה שניצב
מאחוריהם. הוא רצה לפתור את הבעיות
בשקט, להחליק. נושא שהוא בעל חשיבות
עקרונית — שיעור תמיכתו של מישרד־הבריאות
במנהל בית־חולים המנסה לרסן
מנהלי־מחלקות שלו.

סכנ ה
ל א־ מ הו תי ת
ך* פאניקה הציבורית היתד, נמנו
| עת, אילו היד, מישרד־הבריאות מכין
את הציבור לקראת מיבצע הבדיקות המפתיע,
מפיץ חומר הסברתי מתאים,
מציין כי תינוקות ספורים בלבד נפגעים,
מדי שניה, במחלה זו.

כן גילה* ,לתדהמתו, עד כממ מרחיקה
לכת שחיתותם של שלושה מניהלי־מחלקות
כאלה, שהפכו סיפסרי־אישפוז ממש, וגרפו
לכיסיהם הון רב מידי חולים פרטיים
שאושפזו בבית־החולים הממשלתי.
אותם מנהלי־מחלקות אף הקימו אגודה
עותומנית שגבתה מעין תרומות מהחולים
המאושפזים, גם אחרי שאותם חולים שילמו
כסף באופן פרטי למנהלי־ר,מחלקות,
כדי להתקבל לבית־ד,חולים.
כל זאת, בשעה שליד בית־החולים פעלה
בד־בבד ״קרן אגודת שוחרי בית־החולים
הלל יפה,״ שהעבירה לבית־החולים כספי־תרומות
ועמדה תחת פיקוח ציבורי.
באגודה העותומנית שיל מנהלי־המחל־קות
הצטברו למעלה ממאה אלף לירות.
כספים אלה הוצאו כאוות־נפשם של מנה־לי־המחלקות.

למשל, נסע ד״ר ארווין יעקב תוך
שנה אחת ארבע פעמים לחוץ־לארץ, לבילוי
עם אשתו, ואילו חשבונות הנסיעות
נשלחו מחברת תזמן נסיעות שבראשון־
לציון לאותה קרן, שמטרותיה המוצהרות
היו ״מחקר ומיכשור רפואי.״
ד״ר חיימוב ,׳ מנהל בית־החולים, לא
הסכים לעצום עין, לא השלים עם התנהגותם
של אותם מנהלי־מחלקות שעשו בבית
החולים כבתוך שלהם והפכו אותו
למיכרה־זהב פרטי.
ד״ר חיימוב ניסה להצר את צעדיהם
של מנהלי-המחלקות. הוא קבע כי לא
יתקבל לבית־החולים חולה, ללא אישורו
האישי. בדרך זו ניסה למנוע קבלת חולים
פרטיים. אולם, הוא העלה חרס בידו.
מנהלי־המחלקות הערימו עליו. הם אישם־
זו את חוליהם הפרטיים בשעות הלילה,
כאשר מנהל בית־החולים לא נכח במקום,
קבעו למחרת כי אותם חולים היו בגדר

הד ח ה
שרירותית

פרופסור מן
התנגד להדחה

ף אולי לא האמין פרופסור פדה, אדם
1ישר ונקי־כפיים, או לא רצה להאמין,
למרות המיסמכים שהוצגו בפניו, כי אכן
מנהלי־ד,מחלקות עושים בבית־החולים כטוב
בעיניהם.
פרופסור פדה ערך פגישת־פיום יבין
מנהל בית־ד,חולים לבין מנהלי־המחלקות
המתמרדים. בתמימותו קיווה כי בכך ים־

ישבשו את העבודה התקינה בו.״

ודים העניין׳ והכל יבוא על מקומו בשלום.
אך תיקוותו של מנכ״ל מישרד-חבריאות
להביא שלום־בית אל ביודהחולים לא
התממשה. מנהלי-המחלקות הוסיפו לגרוף
לכיסיהם סמוכי־כסף גדולים מחולים פרטיים
שזכו בעדיפות באישפוז, ואילו ד״ר
חיימוב, המנהל, נתגלה כאגוז קשה לפיצוח.
הוא לא הסכים להשלים עם המצב.
פרופסור פדה מצא עצמו במצב קשה.
ליכאורה, דייה עליו לתמוך במנהל בית-
החולים. אולם הוא ידע כי אם יעשה
כן יסתכן בשביתה כללית של מנהלי־המחלקות
בכל בתי־החולים בארץ, וזה
הדבר האחרון שרצה יבו.

על רקע מיסמך זה מתגלית טענתו של
פרופסור פדה בדבר יחסי־אנוש מעורערים,
כביכול, ששררו בבית־חחולים,
כבלתי־נכונה.
אי־הדיוקים בדברי פרופסור פדה בפרשת
ד״ר חיימוב שימשו דוגמה טובה
למנהלי־ד,מחלקות שפגעו בסדרים הטובים
של בית־ד,חולים. הם שיכללו את הטכניקה.
במדור תשקיף (העולם הזה )1937 דווח
על הפעלת טרור כנגד רופאים צעירים
בבית־ד,חולים הדל יפה ועל זימונם, במסווה
של שיעורי התמחות, למחלקתו של ד״ר
ארווין יעקב ואילוצם לחתום על הצהרה
המביעה תמיכה במנהלי־המחלקות.

כדי לפתור את הכעייה, הרכה
יותר פשוט היה להדיח את מנהל
כית־החולים, שאינו נהנה מתמיכת
גון? אינטרסנטי רב-עוצמה.
תרגיל ביחסי־ציבור

ההחלטה נפלה. ב־ 11 בדצמבר 1972
שיגר פרופסור פדה מיכתב, מאד בלתי-
אדיב, אל ד״ר חיימוב, אשר מוען אל :
״ד״ר חיימוב, חדרה.״ הפרופסור פדה
לא טרח לציין במיכתבו כי המיכתב מופנה
אל אדם שאותה עת היה עדיין מנהל
בית־החולים.
במישפטים קצרים הודיעו המינכ״ל כי
על דעת שר-הבריאות הוחלט להעבירו מתפקידו
לתפקיד גריאטר (מומחה למחלות-
זיקנה) מחוזי בחדרה.
כפיתוי, מודיעו המנכ״ל :״בהעברתך
לא יחול שינוי בשכרך. תוקף העברתך
מיום קבלת מיכתב זה.״

ן* ידי מערכת העולם הזה מצויים
שמות מיספר רופאים שחתמו על
ההצהרה והעידו בפנינו כי חתימתם נסחטה
מהם תחת לחץ. הובהר להם היטב, כי מי
שלא יחתום, יחול עיכוב בקידומו הרפואי
ולא יקבל תורנויות במחלקות.
דיווחנו למישרד־הבריאות על ״טיב״
ההצהרות הנסחטות בבית-ד,חולים הלל יפה.
והנה, למרבה הפלא לא היסס מישרד־הבריאות,
להשתמש בהצהרה מפוברקת זו
כדי להוכיח את התנגדותם של הרופאים
למנהל המודח.

פרופסור פדה שהחליט, כרגע
של חולשה, לתמוך כמנהלי־המח־דקות
ובכך ״להשתיק״ את הפרשה
כדי למנוע חיטוט העיתונות
כנושא, הסתבך כה יותר ויותר.

אי רגי ך ה מג ה לי ם

}ן 0קבלת המיכתב חרב עולמו של
׳ ע ד״ר חיימוב עליו. הוא נקלע למצב קפקאי.
ממאשים, הפך למודה. איש לא טרח
להסביר לו מדוע הודח. הפיתוי של ה־מנכ״ל
כי ״לא יחול שינוי בשכרך,״ לא
ניחם אותו כלל. אילו היה רודף־בצע,
יבול היה לנהוג מכבר כמינהג מנהלי-
המחלקות שאותם האשים בשחיתות, ולגרוף
הון בלא להסתכסך עם איש.
בצר לו פנה ד״ר חיימוב לעזרת אירגון
מנהלי בתי־ד,חולים. ב־ 21.12.72 התאספו
חברי האירגון, והיתה זו הפעם הראשונה
בה דנו המשתתפים בבעייה אישית ולא
בבעיות מינהליות או רפואיות כלליות.
מנהלי בתי־החולים שהשתתפו בפגישה
הזדעזעו מתוכנו ונוסח מכתבו של המנכ״ל.
ד״ר פנחס קורן, שהיה מנכ״ל בית־החולים
ביילינסון, מחה בתוקף כנגד ההדחה השרירותית,
דרש לנקוט אמצעים נגדה.
פרופסור קלמן מן, מנכ״ל בית־החולים
הדסה בירושלים, ציין, כי אסור שד״ר
חיימוב ייענש רק משום שראה בעבודתו
שליחות ציבורית ממדרגה ראשונה.
סוכם שחברי האירגון ייפגשו עם שר-
הבריאות ועם הסנכ״ל, ויודיעום כי האירגון
מתנגד לשיטת ההדחה המוזרה•
כיוון שניתקל בתגובה קשוחה, החליט
פרופסור פדה לסגת. בסוף חודש דצמבר,
אותה שנה, הפיץ חוזר בין כל מנהלי בתי־החולים
בארץ, בו ציין כי עד לבירור
נוסף של העניין, יוחזר המצב לקדמותו.
ד״ר חיימוב חזר לנהל את בית־החולים
אלא שעתה מצא עצמו מותש. מנחלי־המחלקות
סירבו לשתף עימו פעולה, התעלמו
ממנו, המשיכו לנהוג במחלקותיהם
כנסיכים פיאודליים.

מנכ״ל־מתפטר פדה נפדה שובך לתפקיד מנהל בית-החולים הזה אינו
בא כלל בחשבון, הואיל וזה יפגע פגיעה
חמורה בתיפעולו.״

כמיכתב זה הפר פרופסור פדה
את החלטת כית־המישפט, הצהיר
כבירור כי אינו מתכוון לבצעה.

המגכ״ל הפר
א ת הפשרה
ך* מורה לא פחות העובדה כי במיכתב
( | זה, ממשיך הפרופסור, בעיקביות, לטעון
כאילו כל צוות העובדים היה מסוכסך
עם המנהל. לאמיתו של דבר היה הסיכסוך
בין המנהל לבין מיספר מנהלי־מחלקות
בלבד, אלה שהפכו את מחלקותיהם לעסק
פרטי משגשג.
בכתבה הסרטן המתפשט (העולם הזה
)1936 צויין, כי מיספר מנהלי בתי־חולים
בארץ היפנו את תשומת-ליבנו לעוול
הציבורי שנעשה למנהל בית־החולים הלל
יפה. הבאנו מיקרה זה כדוגמא לכירסום
מעמד מנהלי בתי־החולים בארץ החוששים,
לאתר תקדים הלל יפה, להסתכסך עם
מנהלי־המחלקות על רקע פרקטיקה פרטית.
ציינו כי קודם שאיתרנו את ד״ר חיימוב
ושוחחנו עימו, ביקרנו שלוש פעמים בבית־

החולים ושוחחנו עם רבים מבין אנשי
הצוות המינהלי והרפואי. התמונה הברורה
שנצטיירה לנגד עינינו היתה, כי לבד
מאותם מנהלי־מחלקות מורדים, תומכים
שאר העובדים במנהלו המודח.
בתגובה על כתבה זו שיגרה אלינו דוברת
מישרד־הבריאות את תשובת מישרדה, כפי
שנוסחה על־ידי הפרופסור פדה.
בסעיף 2בתגובה זו נאמר :״על העברתו
(של ד״ר חיימוב) מתפקידו כמנהל בית־החולים
הוחלט לאור יחסי-אנוש מעורערים
ואי־התאמה לתפקידו בכל נושא אירגון
עובדים וניהול אדמיניסטרטיבי. מישרד־הבריאות
נקט צעד זה כדי למנוע הידרדרות
מוחלטת במצב בית-ד,חולים אותו ניהל.״
תגובה זו הועברה אף לידיעת עובדי
בית־ד,חולים. העובדים שיגרו להעולס הזה
העתק מיכתב ועד־ד,עובדים לפדה מה־ 1בדצמבר
.1972 במיכתב נאמר :

״לידיעתך — נמצאות בידינו
פניות מסקטורים שונים ככית־ה־חודים
הדורשות מאיתנו לא לקבל
העברה זו, לא להסכים לה, לנקוט
כבד האמצעים בדי לבטלה. כשם
כד העובדים אנו פונים אליך לבטל
את החלטתך, על-מנת שלא נא־אלץ
לנקוט כאמצעים דרסטיים
.אשר יפרו את שלוות מוסדנו ו
ההפקרות
בכתי־החולים, שעתידה
היתה להתגלות לעיני הציכור
הישראלי הנדהם רק כשכועות האחרונים.
חגגה את ניצחונה הראשון
ככית־החולים הממשלתי אז.
ב 13-באפריל 73׳ ,החלה בישיבותיה
ועדה פריטטית שנתמנתה על-ידי נציבות
שירות־המדינה כדי לחקור בפרשה, ובסמוך
לאותו תאריך אף נפתח תיק בבית־הדין
לעבודה באותו נושא.
ב־ 21 בספטמבר 73׳ הושגה בביודהדין
פשרה, בחתימת נציגי מישרד־הבריאות
וד״ר חיימוב. בפשרה, שניתן לה תוקף
של פסק־דין מחייב ואשר קטעה את כל
הבירורים, נקבע :״ד״ר חיימוב יעבור
לתפקיד של גריאטר מחוזי למשך שנה ואז
יחזור לתפקידו כמנהל בית־החולים.״
ד״ר חיימוב שכוחו כשל מן המאבקים
הבלתי־פוסקים עם מנהלי-המחלקות, המתין
בסבלנות שנה תמימה, ועם סיומה שיגר
למנכ״ל מישרד־הבריאות מיכתב שבו דרש
להחזירו לתפקידו כמנהל בית־החולים.
ב־ 11 בספטמבר 1974 גתקבלה תשובתו
של פרופסור פדה, בה נאמר :
״עלי לציין כי בשנה האחרונה נרגעו
הרוחות בביודהחולים בחדרה, ותפעולו
השתפר לאין־ערוך, מכל הבחינות.

פרופסור פדה פרש, לראשונה מתפקידו
בחודש אוגוסט השנה, בעיץ בות כתבה
בטלוויזיה על חולי-כליות. אז, נענה לבקשת
שר־הבריאות להמשיך בתפקידו.
כאשר התפטר בשנית, הודיעה דוברת
המישרד כי דימנכ״ל פורש מתפקידו עקב
״השמצות בעיתונים שונים (העולס הזה,
הארץ) .בעיקבות סיכסוו עם מנהל בית-
חולים מסויים. באותו מיקרה,״ ציינה הדוברת
,״פעל פדה לפי מיטב מצפונו.״
ב־ 23 באוקטובר העניק פרופסור פדה
ראיון מיוחד לעיתון־הערב ידיעות־אחרו־נות.
כותרת הלאיון היתד הטענות נגדי
אינן ביקורת לשמה — זוהי ירידה לחיי.״
בכתבה נטען :״השבוע התווסף הקש
ששבר את גב הגמל בצורת השאלה שהוצ גה
בפני הפרופסור פדה: מה בדבר
המעבדה הפרטית של המנכ״לן״
״אני מקבל משכורת אחת בלבד —
משכורתי כמנכ״ל מישרד־הבריאות,״ השיב.
היתה זו תשובה לשאלה, שבמציאות
הישראלית המעוותת טרם נמצא לה פיתרון.
המנייה היא אם מנהל-כללי של מישרד-
הבריאות הרשאי, באישור השר, לעסוק
יום אחד בשבוע במחקר רפואי במכונו,
רשאי גם לממן חלק גדול ממחקרי המכון
מכספי תרומות, אשר לפחות באופן תאורטי
נתקבלו משום שהעומד בראש המכון הוא
מנכ״ל מישרד־ד,בריאות. מאידך, בלא כספי
התרומות נאלץ היה פרופסור פדה לקצץ
ב־־ 507 בעבודת המכון והמעבדה.

הקש ששבר
א ת גב הגמל
ף* ־ 17 באוקטובר פנה העולם הזה
^ אל דוברת מישרד־ד,בריאות, דבורה
גנני, וביקש הסבר לפשר האגודה העותומנית
הפועלת ליד המעבדה שבראשה ניצב
הפרופסור פדה.

שאלנו אם המעבדה שבראשה
עומד הפרופסור אכן נהנית מסכומי
כסך •טאינם עומדים כשום פרופורציה
לחשיבותה. זאת, כשעה
שמחלקות רכות ככתי-החולים כארץ,
באלו שמבחינת האינטרס הציבורי
יש הכרח דוחק לפתחן ול־הרחיבן,
סובלות ממחנק כספי.

מעבדת הפרוס׳ פדה בתל־חשומר (קומה שניה)
היסטריה המונית

שאלות העולם הזה הובאו לתשומת•
ליבו של פרופסור פדה. המנכ״ל, בהיותו
נתון בלחץ לאחד הסתבכותו בפרשת מנהל
בית־ד,חולים הלל יפה, פירש שלא כהלכה
את שאלות העולם הזה, סבר כי מנסים
להטיל ספק ביושרו האישי.
טעותו זו היתה, לדבריו, הקש האחרון
ששבר את גב הגמל — גרמה לפרישתו.
למעשה לא הטיל איש ספק ביושרו וב־הגינותו
של פדה, הידוע כאידיאליסט מובהק.
אולם התעוררו ספקות לגבי טיב ה־נוהלים
הציבוריים הקשורים בכפילות תפקידיו
(כמנכ״ל וכאיש־מחקר).
דבר אחד ברור מעבר לכל ספק: תפקיד
המנכ״ל היה מסובך מדי לפרופסור הטוב —
וטוב שהוא ניפדה ממנו.

״נתנו שטנה מהבסיס!״ טוענים הוויה שר והר הרו, הח
משקים בחצר של הבית כמו צמד גורים קטנים
נראה כי הרומן בין השניים היה עמוק ו
מאד לרחל. יורם הוא נכה צה״ל ממילחמת
הכיפורים, שרגלו האחת נקטעה והשנייה נו
עתה הוא לומד באוניברסיטה, היסטוריה של
ישראל. ממישרד-הביטחון קיבל מכונית אופל ח
ודירה ברסת־גן. לרחל היה מפתח של הדירה.
הזדמנות היא היתה באה אלי, מבשלת לי, מ
את הכלים, מנקה את הבית,״ הוא נזכר בעצב.
מייד לאחר הטירונות עברה רחל למוסד י
בן־שמן, שם עזרה לתלמידים נחשלים בלימו׳
במיסגרת הצבא. כעבור שבועיים היא נשלחה ל
קצר, בבית רוטנברג בחי*״ קורס אישר יועד לנ
בבתי־ספר חקלאיים. בשבוע הבא אמורה היתה י
לבן־שמן, כדי להמשיך ללמד שם.
לקראת סיום הקורס, החליטו החיילות־הח
להכין מסיבת־פרידה. רחל, אשר היתה רקדניח
והצטיינה בקול סופראן נעים, התנדבה לארגן
המסיבה.
לאמיתו של דבר נחר, כל תוכנית המסיבה

1ן!ר 1ך ך יורם ביכונסקי משוכנע כי
1 ^ 1111 רחל היתה בדרכה ׳אליו,
וכי נרצחה על־ידי זה שהציע לה טרמפ.
ך* כית רוטכרג יש 20
״ 4חיילות, כמד. מ״כיות.

חניכות

יורם ביכונסקי, חברה של
רחל (רוחה) הלר, החיילת שגופתה העירומה
והמהוללת נמצאה בחולות קיסריה
ביום החמישי האחרון.
״רוחה ׳נחטפה, פשוט ׳נחטפה,״ אומרת
אמה של רחל, דינה .״היא הלכה מהמקום
•ששם יש להם הרצאות עד לחדר
שלה, איזה מאה מטרים, בלילה, לבד,
ואז בא מישהו.
חטף אותה והרג אותה אחר־כך.״
״הבת שלי היתד. קטנה, רק מטר וחצי.
היא הלכה עם חולצת־גופייה, מכנסיים
שלושת־רבעי וכפכפים. ואז מישהו רע בא
ולקח אותה,״ ממלמל אביה השכול של
רחל, יעקב.
ואמנם הרצח האכזרי, אשר כסי הניראה
אירע לאחר ניסיון־אונם• ,של החיילת
רחל הלר, זיעזע בסוף השבוע כל מישס־חה
בישראל, כל זוג הורים לבת. חוקרי-
המישטרה, בעזרת בני־מישפחתה •של רחל,
מנסים לשחזר עתה את כל מעשיה קודם
הרצח, אולם עד כה עדיין נותרו כמה
•שעות לוטות בערפל, השעות שלפני ה רצח.
לגבי מעשיה של רחל באותן שעות,
חלוקות הריעות.

להכיר אגשים
חד שים
ך* חל חיתה הבת האמצעית מבין
ן שלוש בנות של מישפחה צנועה ודלה
בבת־ים. אביה יעקב, יליד רוסיה, עובד
כפועל מסגרות בחברת תרמאויל. ואילו
אמה, דינה, ילידת טריפולי •שבלוב, מאזנת
את התקציב המישפחתי מהכסף אותו היא
מרוויחה כעחרת־בית ״בבתים של עשירים,״
לדבריה.
המיזוג של מיזרחית ומערב הביא למשי־פחת
הלר שלוש בינות יפהפיות: אילנה
בת ה־ ,24 רחל שהיתר. בת ,19 ודליה
בת ה־.16
נראה כי בעוד אילנה היא היפה בין
הבנות ודליה הנעימה שבהן, היתד. רחל
הילדה חכישרונית של המישפחה. למרות
קומתה הנמוכה ומיבנה־גופה העגלגל,
היתד. רחל מושכת תשומת־לב בכל מקום
אליו הגיעה בזכות שערה הבהיר הגולש,
עיניה הגדולות הכחולות, והמלבושים הקצרצרים
אותם נהגה ללבוש. אד בעיקר
היו אלה חיוניותה הרבה, מירצה האדיב
וכישרונח לרכוש בכל מקום ובכל תנאי
עוד העוד מכדים, עוד ועוד ידידים, להכיר
2 0 - 1

מאוהביס

רחל וחברה יורם בתמונה הלקוחה מאלבומה הפרטי. הם יצאו
יחד שלוש שנים, ולרחל היה מפתח לדירתו של יורם והיא היתה
באה לשם, מבשלת לו ומנקה אח הדירה. בעוד יורם טוען כי רחל נרצחה בטרמפ, טוענים
הוריה כי היא נחטפה מבסיסה, בגדל העובדה שלא היתה במקום שמירה.
אנשים חדשים רבים ככל האפשר.
כשהיתה רחל בת ,16 תלמידת בית־הס־פר
התיכון שלווה בתל־אביב, התוודעה
אל יורם ביכונסקי, שהיה אז בן ,19 עדיין
תלמיד שמינית באותו בית־ספר. השניים
התאהבו והחלו לצאת יחד באופן קבוע,
ומאז ועד ליום מותה היו יחד.
יורם גאד, בכך שהוא היה זח שעיצב
את רוחה של רחל :״אני לימדתי אותה
לאהוב ספרים, לקרוא הרבה, לעסוק בספורט,
אפילו הכרחתי אותה להתמיד
בשיעורי־הבלט שאותם היא כל־כך אהבה.
בגיל חזה קל לעצב אופי של בן־אדם,
ואני עיצבתי את רחל, עשיתי ממנה

בחורה נהדרת,״ הוא מספר.
אולם למרות זאת, היו לרחל בעיות
רבות. היחסים בינה לבין הוריה, הם בני
הדור הישן והיא צברית עירנית ומודרנית,
גרמו לה סבל. בטירונות לא הסתדרה
חיטב עט חיי הצבא, ומפקדותיה בבסיס
הטירוניות ציינו כי היא ״אינה מסתגלת
למיסגרת החברתית.״
באותה תקופה אירע אף משבר בחיי-
האהבה שלה, והיא נפרדה לזמן־מה מיורם
.״זה קורה אפילו אצל זוגות נשואים,״
הסביר השבוע יורם לכתב העולם
הזה .״חיינו לפעמים רבים לאיזה שבוע,
אבל אחר־כד מתפייסים, מתחבקים ומת-

ילת היפהפיה שנרצחה באורח מיסתווי
זוב

כתפיה ׳ של רחל. היה עליה להגיש בה
שני קיטעי־בלט סולו, ולשיר שני שירים.
אולם לרחל היתד, בעייה. היא התרגלה
לרקוד את ריקודי הבלט שלה לצלילי
הפסנתר של מורתה, ואילו בקרב חברותיה
לקורס לא נמצאה אף אחת שידעה לנגן
בפסנתר. היא פנתה אל מפקדת הקורם,
רס״ן אלכסה, וביקשה ממנה חופשה, כדי
להקליט את המוסיקה על רשם־קול בתל-
אביב.
ואמנם, ביום השלישי בשבוע שעבר
היא הגיעה לתל־אביב. למחרת ניצלה את
יום החופשה שניתן לה לסידורים שונים,
לביקור אצל רופא־השיניים, וכן לאימונים
לקראת הופעת הבלט שלה למחרת
היום, בסטודיו לבלט שבו למדה. שם גם
הקליטה על סרט של טייפ את המוסיקה
להופעה.
משך כל אותו יום התלווה אליה
חברה יורם, כשהוא מסיע אותה ב
מכוניתו.
רחל אמנם צריכה היתד, להתייצב
חזרה בבסיסה בשעה 7.00 בערב,
אולם היא יצאה מתל־אביב רק בשעה
.7.30
יורם לקח אותה לטרמפיאדה אשר בקרן
הרחובות ׳ארלוזורוב ודרך חיפה, ומשם
היא נסעה בטרמפ לחיפה.

חוויו תמס עירו ת
ב טר מפי ם
ך* א חיו לה בעיות בעניין הטרמפים,״
סיפר השבוע יורם. .״היא למדה
קאראטה, וחיתה מומחית בעניין הזה,
כך שלא פחדתי. חוץ מזה, היתד, לה גישה
לאנשים. פעם דיברנו על העניין הזה של
טרמפים וסכנת האונס. היא הסבירה לי
שמייד כאשר היא נכנסת למכונית היא
מתחילה לדבר עם הנהג ונעשית ידידה
שלו. כאשר היה נדמה לה לפעמים שעוד
מעט מנסים להתחיל איתה, היא היתה

הונעה

רחל הכינה לקראת
מסיבת סיום הקורס,
שנערכה ביוס מותה, הופעת סולו של בלט.
את הסנדלים בכפכפים ויצאה את החדר.
על הוצאותיה מאותו רגע ועד השעה
חמש בבוקר יום המחרת, השעה שנקבעה
כשעת־הרצח לפי הבדיקות שלאחר המוות
שנעשו בה, חלוקות הדיעות.
הוריה טוענים בתוקף :״רחל נחשפה
בדרך, בין בית רוטנברג לכביש, מרחק
של כ־ 100 מטר, על־ידי מישהו שאחר־כך
רצח אותה.״
(המשך בעמוד )22

השיחזור והניצחת

למעלה, תמונתה של רחל בעת שהיתה טירונית.
מימין, גילה שושני, אחת המ״כיות
של רחל בטירונות, משחזרת עס העולם הזה את מסעה של רחל, ושוכבת בתנוחה בה
נמצאה רחל, בדיוק במקום בו נמצאה הגווייה, על אם־הדרך על כביש קיסריה.

פונה אל הנהג בחריפות רבה, ואז הוא
היה מוותר על הרעיונות שלו.
״׳אף פעם לא ניסו להתעסק איתה ממש.
היא תמיד היתד, חוזרת מהטרמפים עם
חוויות: פעם גסעה עם פיסיקאי חשוב,
פעם עם פרופסור באוניברסיטה, פעם
עם קצין גבוה בצבא שסיפר לה על כל
מיני מחדלים. היא תמיד רגשה ידידים
חדשים בנסיעות האלה שלה.״
״היא אפילו לא היתה צריכה את המדים
בשביל טרמפים. היא היתד, כל־כך
יפה, שאפילו בלי מדים היו עוצרים לה,״
הסביר יורם את העובדה שרחל נסעה,
כנראה בטרמפ, בבגדיה האזרחיים.
כשגמעה לחיפה, ביום הרביעי האחרון,
נשאה עימה רחל את תיק־היד התיקני
של חיילות צה״ל, חיק נוסף שבו היו

בגדים שונים וביניהם בגד־בלט עשוי
מלמלה שאותו הביאה במיוחד עבור ההופעה,
רשם־קול וכן שקית־גיילון ותוף.
כשהגיעה רחל, כניראה בסביבות השעה
תשע בלילה, לבית רוטנברג, היא מצאה
את דלתות הבית פתוחות, אולם במקום
לא היה איש. כל חניכות הקורם ומפקדו-
תיו קיבלו ברגע האחרון חופשה קצרה,
עד למחרת בבוקר. אך רחל לא ידעה על

אולם על מיטתה היא מצאה פתק מרונית,
חיילת חיפאית משכונת נווה־שאנן
אשר השתתפה בקורם, והיתד, הברחה־לחדר.
בפתק הזמינה רונית את רחל לישון
אצלה באותו לילה, כדי שלא תצטרך
לישון לבדה. רהל נטלה את הפתק, עליו
היתה רשומה כתובתה של רונית, החליפה

החוקר

אחד מטובי החוקרים
של המישטרה, חנא
חדד, אחראי על צוות בן סשרווז חוקרים
מנפת השרון וחיפח, אשר מונח לחקור
את פרשת רצח חחיילת רחל הלר.

ראח או ח טי פ ה

תשבץ

העול מ ה

[ <939

(המשך מעמוד )21
ואילו חברה, יורם, טוען :״רחל החליטה
לנצל את השעות הקטנות האלו כדי
להיות איתי, כמו שתמיד עשתה. היא
החליטה לצאת חזרה לתל־אביב בטרמפים,
כדי להיות איתי עד למחרת היום,
ולהגיע איתי במכונית לטקס סיום הקורם
ולמסיבה. זה שלקח אותה טרמפ, הוא
שרצח אותה.״
גירסת המישטרה אינה מבטלת את אלו
של המישפחה והחבר, אם כי המישטרה
בודקת גם בכיוונים אחרים. בראש צוות
החקירה עומד אחד החוקרים המעולים ביותר
של מישטרת ישראל סגך ניצב תנא
חדד, כשלידו מסייעים עשרות בלשים
ממרכז השרון וכן תיגבורת מחיפה.
המישטרה היודעת כבר ני רחל היתד,
נערה חברותית, בעלת מרץ רב, אוהבת
אנשים ובילויים, ניסתה לבדוק במועדוני־הלילה
של חיפה ובבתי־הקפה, אם לא
נראתה בהם רחל במיקרה, באותו לילה.
המישטרה גם אינה מבטלת את האפשרות
שרחל יצאה באותו לילה עם מישהו שהכירה
עוד קודם־לכן. ידוע כי היו לה
לפחות שני ידידים ותיקים באיזור הצפון !
יוסי מגיבעת־נשר, ומשה מכרמיאל. לא
ידועים שמות של חברים חדשים איתם
התיידדה בעת שהותה בחיפה.
בשעה 10 באותו ערב נראתה רחל על-
ידי מיספר אנשים, כשהיא מטיילת על הכרמל
אולם איש מן המזהים לא זכר אם
היתד, לבדה, או עם מלווה.

מהי הגיי ס ה
הנכונה

מאוזן :
.1ד,עתק, נוסח; .5דון שלחם במחנות־רוח!
.10 חסוד־בר; .11 מגיע 13
אסמינו בר״! .14 גיס! .15 מן חמולות!
.16 הקרום חמכסה את ממעיים! .17 בש בילי!
.18 קידומת הולנדית! .19 בנ״ל!
.20 משך־הזמן שאדם עובד בעבודה מסו-
יומת! .22 היה ראש שירותי־הביטחון
(ש״ימ)! .24 ואז! .25 יוצר האופרה הרד
מנטית! .27 בליטה קטנה בעץ! .29 מגי בוריו
של ג׳ק לונדון! .30 חבר מיפלגת
הסוחרים והתעשיינים באנגליה! .32 מש מש
להבנת קטורת ובושם! .34 מש!מש
למגורים! .36 מש! .38 שר־צבא! .41
חמם! .43 המלאך (ש״מ)! .44 סוגר! .46
נהר באפריקה! .47 שם! .49 חייב להיות
בכל בית יהודי! .52 עורך ומתקין ספר ישן
לדפוס חדש! .55 שן המפתח! .56 קיבוץ
בגליל העליון! .58 מעונות השנה! .59מכינויי
האלוהות! .60 שאינם יונקים עוד!
.62 מילת־זירוז! .63 קיבוץ בעמק! .64
כרוב! .66 רמטכ״ל צה״ל (ש״מ)! .67
נידוי! .69 ממלחי הנתרן! .71״קטילה״
מוחלטת! .73׳ממוצרי החלב! .75 מיקצועו
של הנביא עמום! .78״שוק״! .80 יבשה
מוקפת מים! .81 גדול בתורה! .82 מילת־הפצרה!
.83 גשם קפוא! .85 מן הצבעים!
.87 יום ושילם! .88 מן האבות! .90

מציבת־זיכרון! .91 מלחין צרפתי! .92 בחת־מרדותם!
.93 שן־סלע בים.

מאוגד :
.Iאקטיביות! .2גידול מלאכותי של חיידקים!
.3תבלין! .4מזל! .6מיקווה־מים ענק!
.7נותר לאחר הקציר! .8עיר אירופאית,
כעת בחדשות! .9סיבוב בענף-ספורט!
.IIבסים קליטה ומיון (ר״ת)! .12 שמו
האמצעי של זמר־עם אמריקאי נודע! .21
שבועה חמודה! .22 נוכרי! .23 ירש! .24
אכסיומה! .26 אלמנתו של אגא־חאן! .28
ערל! .31 עדי לאף! .33 מן הסיעות!
.34 הגיעו! .35 חם! .37 כפר דרוזי בהרי
הכרמל! .39 מלחין גרמני! .40 מגילגולי
הארבה! .42 שליט ערבי! .45 שדה בלתי-
מעובד! .47 אחוריים! .48 עוף לילי! .49
מיצירותיו של ביאליק! .50 שר! .51 דומה
ל .52 !-קורה גדולה! .53 לא עבה! .54
חשק! 1 .57 מנעול פטנטי! .60 אשתו של
האדון! .61 חומל! .63 קיבוץ בגליל העליון!
.65 מקום שאינו מוקף חומה! .68
עיר לחוף הים־התיכון! .70 די! .11 מחוספס!
.72 נעימות, אינטימיות! .74 כפר ערבי עתיק
בגליל! .76 מחבר־אופרות איטלקי! .77
מחובר ומודבק! .79 אלבינו! .84 צולל:ת
ישראלית שאבדה! .87 דג! .89 בתוכי!
.91 גוף.

ך את גירסתה זו של המישטרה
מבטלים יורם והוריה של רחל במחי־יד,
ואפילו בזעם :״רחל לא היתד, בחורה
שיוצאת לבלות עם כל אחד,״ אומרת
אמה .״רחל היתד, כל-כך עייפה לאחר
שעה וחצי של אימוני בלט, שהיא לא
היתה מסוגלת לצאת לבלות,״ טוען החבר
יורם .״אני לא חושבת שרחל היתר, בוגדת
ביורם,״ מוסיפה אחותה הבכירה, אילנה.
גופתה
של רחל נמצאה על כביש קיט
ושיט בקיסריה, מטרים ספורים ממחלף
כביש חיפה—תל־אביב.
על צווארה נמצא חוט ניילון לבן. אולם
המישטרה טוענת כי היא לא נחנקה בחוט
זה, אם כי כמר כי היא אכן נחנקה.
נראה כי רחל נלחמה קשה עם תוקפה,
מאחר שבגבה ובגולגלתה נתגלו שני
פצעים, ומפיה זב דם שקרש .״אני לא
יודע אם היא נאנסה לפני מותה או לא,״
אומר יורם ״אבל גם אם היא נאנסה, היא
נלחמה קשה לפני-כן.״
משום־מה היא לקחה עימה לטיול האחרון
חפצים מסויימים, אשר המישטרה
מסרבת לגלות אילו הם, כדי למנוע הפרעה
למד,לד החקירה. אך ברור שאת
רשם-ד,קול והסנדלים השאירה בחדרה שבבית
רוטנברג.
אור ליום שלישי השבוע נתגלו, מתחת
לגישרון, כל החפצים שלקחה איתר, רחל
מחדרה.
היעלמה של רחל לא הדאיג את חברותיה
ומפקדתה עד לשעה אחת בצהרי של
יום החמישי, עת היה על כל הבנות מהקורס
לחזור לבסיס.
אז התעוררה בהן תמיהה, מאחר שלכולן
היד, ידוע עד כמה חשובה ההופעה
לרחל באותו אחר־צהריים, ואיש לא שיער
כי דווקא היא תאחר ״סתם ככה.״
רס״ן אלכסה וחניכותיה אשר דאגו באותה
עת לגורל המסיבה, אם רחל לא תגיע,
החליטו כי היא בוודאי תבוא עם חברה
יורם, ממש לקראת הטקס.
בשעה שלוש ושלושים הגיע יורם,
ובניפרד, גם אחיותיה של רחל, אמה
ודודתה. למרות שביקשה מאביה, בפתק
שהשאירה׳ לו לפני שעזבה את תל-אביב,
כי ישתדל לבוא גם הוא, לא יכול.
המפקדת חשדה רא שונה
ף* אותו רגע התעורר בלב המפקדת
^ החשד, כי קרה משהו .״גם אז, עדיין
לא הלכו למישטרה, המפקדת אלכסד, לא
ידעה מה לעשות. היא שאלה אותנו מד,
לעשות,״ סיפרה אילנה.

יורם מיהר לחדרה של רחל ומצא שם
חפצים שאותם לקחה עימד, בנסיעה לחיפה.
היה ברור כי היא אכן הגיעה לחיפה,
ורק אחר-כך נעלמה. המישפחה מיהרה
לתחנת־המישטרה בחיפה.
באותה עת כבר היה בידי מישטרת
חיפה, כמו בידי כל תחנות־המישטרה בארץ,
תיאורה של צעירה אשר גווייתה
נתגלתה באותו בוקר בחולות קיסריה.
התיאור היה דומה מדי לזה של רחל,
כפי שנמסר על־ידי בני מישסחתה, מכפי
שיעברו עליו לסדר־היום.
אולם למישפחה עדיין לא נאמר מאומה.
יורם ואחותה של רחל, אילנה, התבקשו
לנסוע למישטרת חדרה, בעוד האם, הדודה
והאחות הקטנה דליה, חזרו לתל־אביב.
באותה עת קיבל האב יעקב, בביתו,
טלפון והודעה כי רחל נעלמה.
הוא מיהר לנסוע לחיפה.
האב התרוצץ בין תחנות המישטרד, הצבאית
והאזרחית, קצין העיר ובית רוטד
ברג משך -שעות ארוכות, עד שנודע לו
כי בתו אכן נעלמה. יורם זיהה את תמונת
הגווייה שהוצגה בפניו בתחנת חדרה,
בתמונתה של רחל. אילנה נשארה באותה
עת במכונית.
החוקר בי,קש מיורם כי הוא יהיה זה
שיודיע למישפחה על האסון, אולם יורם
סירב. הוא סירב אף לזהות את הגופה.
חוקר המישטרה ירד למכונית וביקש
מאילנה להתקשר עם בעלה, פליכס, כדי
שהוא יגיש למכון הפאתולוגי ויזהה את
הגופה.
מספר פליכם :״באותו יום הייתי בריב
עם אשתי, ונשארתי בבית הורי. פתאום
היא טילפנה אלי ואמרה לי שקרה משהו
והיא צריכה את עזרתי. חשבתי כי היא
רוצה להתפייס, הייתי עייף מאוד ולא
הסכמתי. פתאום לקח את הטלפון איזה
גבר ואמר לי שהוא מהמישטרה, וכי באמת
קרה משהו, והם באים אלי הביתה.
גם אז לא האמנתי. חשבתי שזה איזה
הבר של אילנה, ושהיא עושה לי תרגיל
איתו, והלכתי לישון. אולם כעבור זמן
מה דפקו בדלת וזו באמת היתד, המישט-
רה עם אילנה, ולקחו אותי כדי לזהות את
הגופה של רחל.״
בשעה אחת אחר חצות. ישבו כבר כל
בני-המישפחה יחדיו בביתם שברחוב
הרצל בבת־ים. האם והבת הצעירה דליה
הגיעו מחיפה. יורם ואילנה הגיעו מחדרה,
יעקב, האב, חזר מיואש מכיתזת־רגליים
ברחובות חיפה. האחרון שהגיע היה
פליכס, בעלה של אילנה, אשר חזר מן
המכון הפאתולוגי ובפיו בשורת־איוב :
רחל נרצחה.

״לנהג יש
כבוד ל מדי ם״
ף* תחילת השכוע, לאחר שבעיתונים
1השונים כבר הופיעו כתבות גדולות
על מיקרה הרצח, ערך צוות של העולם
הזה סיור בטרמפיאדות שלאורו הכביש
חיפה—תל-אביב. למרות ־שלא נמצאה אף
חיילת שלא שמעה על האסון של רחל,
הרימו כולן ידיהן בשאננות, לכל רכב
עובר, בבקשת טרמפ.
אמרה סימי, חיילת :״לי לא יכול לקרות
כזה מיקרה. אני מסתכלת טוב־טוב
על הפרצוף של הנהג לפני שאני עולה
למכונית.״
על דריה, חיילת המתגוררת בהרצליה־פיתוח,
אסרו ההורים, לאחר שקראו על
ד,מיקרה של רחל, לנסוע בטרמפים. אבל:
״אני מצפצפת,״ היא אומרת .״כל־כך
הרבה בחורות נוסעות כל יום בטרמפים,
ורק פעם אחת קרה מיקרה, אז בגלל זה
צריך להפסיק לנסוע?״
מינה, חיילת מנתניה המשרתת בסביבות
חיפה, אומרת :״אני רק מרימה את היד
וכבר עוצרים לי. אז מה אני צריכה ייע־שות,
לנסוע שעות באוטובוס מסריח או
להמתין עד שאיזו רכבת תעבור?״
גילה שושני, מי שהיתה אחת המ״ביות
של רחל בבסיס הטירונות, צעירה בלונדית
מקיבוץ גיבעת-חיים מאוחד, התנדבה
לשחזר את מסעה המשוער של רחל, מה-
טרמפיאדה בתל־אביב לחיפה, ומשם בחז־רה,
עד למקום בו נמצאה גווייתה בחולות
קיסריה. לאחר השיחזור סיכמה גילה :
״תלוי מי הבחורה שנוסעת. צריך גם
לנסוע תמיד עם מדים. לנהג יש כבוד
והעריכה בפני המדים. הוא מרגיש חובה
לקחת חיילת, ולכן הוא לא יעשה לה
שום דבר.״
העו ל ם הז ה 1939

גירויים חו שים בפרשת הסתבכותו שר
קברו הבניין התר־ אביב׳ אברהם גונן
** המטוס שנחת ביום החמישי בשבוע שעבר בנמל-
!4התעופה בך־גוריוו בלוד, ואשר הגיע מגרמניה המערבית,
ירדו הקבלן אברהם (רמי) גונן ואשתו קלרה.
אך בשל התדהמה שנפלה עקב חזרתו לארץ, ואחרי שגורע
בי יצא לחדל לפני בשבועיים כשחובותיו נאמדים
בחמישה מיליון לירות, לא שם איש •לב לשני הגברים
שעקבו אחריו ללא־הרף.
אחד מהם היה קרח, בעל שפמפם דק, בשנות ה־50
לחייו, והשני נמוך־קומה, בעל שיער מתולתל. שני הגברים
הללו ירדו מאותו המטוס אשיר הביא את הקבלן ואשתו
מגרמניה; תחנת־ביניים בדרכם מבוקרשט, בירת רומניה,
לתל־אייב.
בהגיעו לנמל־התעופד. בלוד, הצהיר אברהם (רמי)
גונן־גולדברג :״לא ברחתי לחוץ־לארץ׳ אינני פושע או

מאיר סימון, שנשלח לבית־הסוהר באשמת זיוף) ,הסתבך
קשות בחודש האחרון, כאשר חובותיו לבנק לאומי הגיעו
ל־ 2.8מיליון לירות. הוא טען שמסכום זה, מיליון אחד הוא
הריבית על ההלוואה שקיבל בזמנו מהבנק.

הדייריס הפריזו
בדרישות
** ל,כ התמוטטותו הכספית של הקבלן גונן נשארו
> שני בניינים שלו, אחד ברח׳ פינסקר 41 בתל־אביב,
ובניין נוסף׳ ברחוב סוקולוב, בלתי גמורים.
גונן קי׳בל מדוכשי הדירות בשני הבניינים האלה,
חלק מן המחיר עליו הוסכם איתם, אך לאחר שהבנייה

1ה | ץ 1ן י 4הגבר המיסתורי, המסתיר
את פניו בעזרת התיק שלו,
1 1111 1111111
בפתח המדון קומודור בת״א, הוא הנושה משה הורוביץ.
לידו, אחד מחבורת הבחורים שמבלים איתו את הזמן.
בתמונה מימין ; הקבלן גונן שהגיע בסוף השבוע מגרמניה.

פושט־רגל. חזרתי כדי להמשיך בהקמת הבניינים שלא
השלמתי• ,ולהחזיר את החובות. מהכספים שאקבל תמורת
הדירות. אני מקווה שאצליח להחזיר הכל.״

הנושים יצאו
בעקבות הקבלן
*** ני הגברים שליוו את הקבלן גונן בדרכו מבר
* /קרשט ללוד, דרך גרמניה, אישרו הצהרה זו בחיוך
רחב. הקרח, משה הורוביץ, סוחר מגרמניה, וחברו*
למשימה, וילי שוורץ, גם הוא סוחר יהודי מערב־גרמני

מאת

מרסל 1והר
ניגשו למחרת היום. ה־ 25 באוקטובר, יחד עם גונן אל
עורך־הדין שלו, ושם התחייב הקבלן כי תוך עישרה
ימים, יחזיר לשוורץ 100 אלף מרקים גרמניים שקיבל
ממנו לצורך עסקים משותפים.
וילי שוורץ הוזעק, מביתו שבפרנקפורט, על־ידי מנהל*
המניחות של גונן:בחברת גון־לי, מירציה אהרונוביץ אשר
הודיעו על יציאתו של הקבלן מהארץ, עקב הקשיים
הכספיים בהם הסתבך. אהרונוביץ עצמו היה מודאג מן
המשבר החמור שפגע בעיסקות־הבניין של הבוס שלו.
וילי שוורץ התקשר מייד עם משה הורוביץ, ושני
הנושים יצאו יחדיו בעיקבות גונן. הם •קיבלו מידע שהקבלן
הגיע לגרמניה אחרי שעזב בחשאי את ישראל,
אך כעבור ימים אחדים המשיך בדרכו לרומניה.
הקבלן אברהם גולדברג (שהחליף את שמו לגונן
אחרי שהורשע לפני כשש שנים, בבית־המישפט, על
הגשת תביעות פיקטיביות לקבלת פיצויים מגרמניה,
ונידון לתקופת מאסר של שנתיים. גונן היה שותף עם

הופסקה והוא ברח לחדל, פנו הרוכשים לבית־המישפט
וביקשו למנות בונס-נכסים לרכושו.
גונן הוא בעל החברות לבנייה גודלי ותרגא. בבעלותו
היתה גם חברה שלישית, בה היה שותף עם בעל רשת
מועדוני־לילה בגרמניה, אשר הגיע לארץ בתקופת 71׳־70׳.
אך השותפות הזו התפרקה לפני כשנה, כאשר השותף
החליט להיפרד מגונן בשל אי־הסנמתו לשיטת הניהול
של החברה.
מה ששבר סופות את הקבלן אברהם גונן, וזירז את
התמוטטותו הכספית, היה עיסקה שעשה בהרצליה. כאשר
קנה מיגרש לבנייה- ,שילם עבורו 850 אלף ליחות, אך
זילזל בעובדה שעדיין היו במקום שישה דיירים.
דיירים אלה העלו דרישות כספיות מעבר לציפיותיו
של הקבלן, עבור פינוי דורותיהם. המיגחש הוקפא 850 .
אלף הלירות שהשקיע בקניית המיגרש הוצאו, או הבנייה
שתוכננה לא החלה. באותו רגע החלה ההידרדרות.
כאשר חש הקבלן כי מעגל חובותיו הולך ומתהדק
ונוכח שאין לו עוד תיקווה להתגבר על הקשיים, החליט
לנסוע לחדל כדי להיחלץ__ .

דופא-ה שיגיים
הכזיב
ך* חילה יצא לגרמניה, בניסיון לגייס סכום־כסף. אך
1 1לאחר שהתברר לו כי אינו יכול לסמוך על האיש
שלו שם, דופא-שיניים ידוע מן העיר הגרמנית ברמן,
המשיך מייד לרומניה. אשתו• ,אשד עזבה את ישראל
מאוחר יותר, הצטרפה אליו. ההחלטה נפלה על -רומניה,
כיוון שבין ישראל לבין ארץ זו אין הסכם הסגרה, אלא
רק הסכם על החזרת גופות.
ברומניה התקבל גונן אצל קרובי משפחתו, ואחר־כך
עבר להתגורר במלון. הוא הופתע מאד
כאשר כעבור יפים ספורט גילו אותו נושיו, דלי שוורץ
ומשה הורוביץ.
(המשך בעמוד )26

נושה מסי 2

וילי. שוורץ( ,בין שני מלווים)
בכניסה לבית המלון
קומודור, משפיל את ראשו נדי להסתיר את פניו מפני
מצלמת העולם הזה. אחד המלווים הכריז :״אם זה היה
קורה לנו בחוץ־לארץ, הייתי שובר לך את המצלמה.״

במדינה

י 31ז ח
מישפט הזג!־? כ ב די ח ה גרוונה

ג ס ענייו
שר צנ ע

מרי קוואנט, ה-אופנאית חכינ־לאומית
המכתיבה ימה נדגיש
וכיצד ;תאפר.

עיניים הן כרטיס הביקור שלנו. עיניים מגלות שמחה, עצב או כעס.
עיניים מבטאות תום, ערגה או פיתוי. את יכולה לעזור לעינייד להבליט
ולהעשיר את המבע. איפור נכון מקרב עיניים רחוקות ומרחיק קרובות, מגדיל
עיניים קטנות וכו׳.
קיימים כללי יסוד לאיפור עיניים. לימדי אותם וחתאפרי לפיהם. כשתר־גישי
שאת מתאפרת ביד אמונה, ואת מסוגלת לשפוט ולבקר את איפורך,
את יכולה להתחיל לחרוג מן הכללים. כי כמו כל הכללים באיפור, כללי
איפור עיניים אינם תורה מסיני כפי שיועצות רבות נוהגות להדגיש, ומותר
לך להוסיף כמה כללים משלך — בתנאי שאת יודעת באמת מה טוב ומה
מתאים לך.

על צלליות ועיניים
ראשית המלאכה — העלי צללית
בסיס 6 01055׳ל £מקו הריסים עד הגבה
בהתאם למבנה העפעף. גמרי אותה
בקו אלכסוני מהקצה החיצוני של
הגבה עד פינת העין החיצונית. בדרך
כלל, אין לשים צללית בסיס על העפעף
התחתון. אך אפשר להשתמש בה
בתור בוהק (־:61ז )£11£1111£11 כדי ל הדגיש
לחיים גבוהות או ליצור אפקט
כזה, מעל לסומק.
לאחר ששמת את צללית הבסיס מגיע
חור הצללית העליונה. ראשית יש ל־

מרילין מונרו, השחקנית הנודעת
מאופרת באיפור אופייני של שנות ה־
: 50 שפתיים מודגשות בשפתון אדום
עי, עיניים ״מצועפות״ בריסים !מלאכותיים
סמיכים, ושיער בלונדי.

ל שאלות

* ת שובות

לאסיה תמיר ג רצוי לא להשתמש
באלכוהול בלבד לניקוי. הניקוי היעיל
ביותר בשבילך חייב לכלול חלב
פנים 001116 016311 או מי פנים המכילים
מעט אלכוהול וחומרי חיטוי
המופיעים בצורת ג׳לי 061
.£!•6511 הלחות הממולצת לסוג עורך
היא 111118 ^ £01511116ז ^ £0המבוססת
על צמחים ודבש. לניקוי עמוק במרכז
הפנים (אף, סנטר וסביב הפה)
השתמשי פעמיים בשבוע ב־ז50£
801:1111 הסבון הקוסמטי המצויד במברשת,
כמו כן, אני רואה בטיפול
באדים ובמסכה פתרון יעיל ל״
בעיתך. השתמשי איפוא ב31-נ£611£

התאים את הצללית לפנים. עד התקופה
האחרונה לא העיזה בחורה בעלת
עיניים כחולות לשים צללית ירוקה כי
היה מקובל לחשוב שירוק וכחול אינם
תואמים זה לזה. עד שקמה בחורה !ו עזת
והחליטה שהמוסכמה הזו איננה
׳נכונה. איפרה את עינייה הכחולות בירוק
ויראו כולן כי טוב. זכרי, לדוגמא,
כמה יפה משתלבים בים הידוק
והכחול. זכרון זה יסיר מלבך את שרידי
הספק כי ירוק וכחול הולכים יחד.

סו דו ת ב חו לי ם
וירו קי ם
למרי קוואנט יש סט של צלליות
מעורבות של ירוק, טורקיז ותכלת
( .)0 0 016611 נסי ותיווכחי.
יתר על כן, הידעת כי צללית ירוקה
מדגישה את הכחול בעיניים וההיפך.
אם עינייך כחולות וקרובות אפרי
אותן בצללית ירקרקה מגשר האף עד
אמצע העין ובחלק החיצוני של העין
צללית כחולה. כיוון שהצבע הכחול
הוא צבע שליט, תיווצר אשלייה אופטית
של עיניים רחוקות. אם עינייך
רחוקות מדי זו מזו, אפרי בצורה הפוכה
— ירוק כלפי חוץ וכחול ממחצית
העין עד גשר האף.
לשזופות וחומות־העין מתאימות צל ליות
סגולות וורודות כגון 116)1 :ס 0ז?^13
ז־1011)1מ 81111831:601 ^. 1ואילו לבהירות
העור חומות־העין מתאימות צל ליות
כחולות בגון 12־131ץ.812
צבע עיניים, המאפיין את רוב האוב־לוסיה
הוא חום־ירוק. אם ניחנת בעי ניים
כאלה התאפרי בצלליות בגווני
השקיעה — חום־בהיר, כתום־אפרסק
כגון: ת 111ז 661ק .8ובערב, היי מקורית
ותני דרור לדמיון היוצר שלך.
בעזרת 6 01055ץ £ומכחול תוכלי לצייר
נקודות ופרחים קטנים על האיזור
מתחת לגבה כלפי חוץ.
במדור הבא נמשיך ונגלה את סודות
איפור העיניים.

ל שאלות

השעה היתד, חמש ילפנות־נוקר, באחד
מימי השבוע שעבר. שלושה השוטרים
נכנסו בריצה לתוך הדירה הצנועה שב-
שכונת התיקווה בתל-אביב, וניגשו ישר
אל מיטתו של יצחק (סעיד) הר־ציון. מי שהו
אחר היה מנסה׳ אולי לברוח, אך יצחק
לא יכול דיה, אפילו הספיק. כי יצחק הרצית
איגו מסוגל אפילו לעמוד על רגליו.
הוא ׳משותק במחצית גופו, רתוק לכיסא־גלגלים
עד סוף ימיו.
השוטרים לפתו אותו, הרימוהו מן המיטה
וגררו אותו עד לניידת. הוא הושלך
פנימה, ובעיקבותיו כיסא־הגלגלים שלו.
כך נשלח יצחק, הרוכל הנכה בן ה־,32
לכלא רמלה לחמש שנים תמימות, כש כל
פישעו הוא הצטברות של דו״חות על
רוכלות ללא־רישיון, שנרשמו לו. חמש
השנים הבאות בכלא ׳נפסקו לו בבית-
המישפט העירוני בתל־אביב על כ־260
דו׳׳־חות כאלה, המסתכמים בכ־ 49 אלף
לירות, ואילו מזכיר בית־המישפט מציין
שתלויים כנגדו 100 דו״חות נוספים מסוג
זה, עליהם עדיין לא נתן את הדין.
רוכלות היא פשע. כי יצחק הר-
צ״ון מסרב להיות ׳תלוי באחרים. כך
סירב, למשל, להישאר בבית־ד,חולים לחולים
כרוניים, על חשבון משלם־המיסים.
הוא יצא משם, הקים מישפחד, ובוקר־מקר
היד ,׳נוסע לתחנה המרכזית בתל־אביב,
למכור שם פרחים, או קישוטי-עץ שייצר
בעצמו. הוא לא יכול לפרנס את מישפחתו
מ־ 550 הלירות, קיצבת מישרד־הסעד, וביקש
רישיון־רוכלות. אך גם כאשר לא

משותק הר־ציון
לנכה אסור להתפרנס

* ת שובות

* £306 ? 3012ז 17.6ז 0ק 3ע פעם ב״10
ימים.
רחל מורד: עור שמן זקוק לניקוי
רב כיוון שהוא מטבעו מושך
אליו אבק. עור שמן מאופיין ע״י נקבוביות
פעורות ומובן שהאבק והלכלוך
שוקעים לתוך הנקבוביות. הקפידי
על ניקוי מדוקדק. השתשמי בלחות
קלה המיועדת לעור שמן כגון 812.111
.01:1012 אשר לשימוש בלחות לפני
השיזוף — בוודאי.
בלה, קיבוץ זיקים: איננו מטפלים
בבעיות מסוג זו שמטרידה אותך.
בימים אלה תקבלי מכתב הפנייה למומחה
בנושא זה.

מרכז ההדרכה של מרי קוואנט פתוח לשירותך ול־הנאתד
בואי לעדכן עצמך בחידושי האפנה האחרונים של
לונדון. בואי לקבל ייעוץ אישי בטיפול ואיפור פנים. בואי
ותהיי אורחת שלנו.
מרכז ההדרכה של מרי קוואנט, ת״א רה׳ רחל ,6פתוח
כימים ג׳ דה׳ כשעות 6—4אחה״צ.
להתראות.
אל תתעצלו לכתוב למדור על געיות היופי שלכן, כל פנייה תיענה
חן באופן אישי וחן בכתב. כתבו אל ״מרי קוואנט״ ,ת.ד 40020 .ת״א.

^ 214

נכה רתוק לכימא-נלנלים
ומשותק במחצית גופו
נכלא ל 5-שנים על
רוכלות ללא־רישיון

ויצחק יצא לעבוד. הוא חשב, בתמימותו,
שיברכו על יוזמתו ועל ׳תשוקתו להרוויח
את לחמו בכבוד .׳אך הדו״חות נערמו והלכו
בתיקו, והוא נכלא.
האסירים מתעללים .״נודע לי שהשוטרים
השתמשו נגד יצחק בגז מדמיע,״
סיפרה השבוע אשתו, סיגלית,
אשד, חולנית גם היא .״זה היה כשהביאו
אותו לכלא. הוא הפיל את עצמו על ה־ריצפה,
ואז ד,ם פתחו לו את מכשיר־הגז
ישר בפנים.

הר־ציון וסיגלית בחתונתם
האס ישוב חי מהכלא?
קיבל כזה, לא ריפה הדבר את ידיו. הוא
החליט לעסוק ברוכלות על דעת עצמו,
כיוון שמצבו הגופני לא איפשר לו להש תכר
למיחייתו בשום דרך אחרת. אך לחוק
היו ריעות אחרות בנדון, ועל חוק יש
לשמור.
יצחק עלה לישראל מפרס, בשנת .1951
בגיל 18 חלה בשיתוק, עבר שישה ני-
חוחים קשים, ונותר רתוק לכיסא-גלגלים
ללא תיקווה להחלים. הוא אושפז במוסד
לחולים כרוניים שליד בית־החולים תל־השומר,
ושם הכיר את האחות סיגלית.
כעבור ארבע שנים החליטו השניים ל התחתן.
לפני שנה וחצי עזבו שניהם את
המוסד ועברו להתגורר בשכונת־התיקווה.
הקיצבה החודשית הזעומה שקיבלו הספיקה•
להם לשכר־דירה ( 250 לירות) ,ולכלכלה
ותרופות בדוחק. לא היתד׳ 1ברירה,

״הלכתי למישטרה להתלונן נגד השוטרים
האלה, ואז אמר לי השוטר ש סירב
לקבל את התלונה שלי, :גם אני
שם לעצמי גז מדמיע.׳
״האסירים מרביצים ליצחק בכלא, בגלל
שהוא לא יכול ללכת לשירותים כמו כל
אחד, והוא מלכלך את הדיצפה. הם בועטים
.בו, ולכן הוא מפחד לאכול, כדי שלא
יצטרך ללכת לשירותים. יש לו גם חור
עמוק בגב, בגלל המיטה במוסד, שלא
היתד, מתאימה, ויוצא לו דם. אני לא
יודעת אם הוא ייצא משם בחיים.״
יצחק הר־ציון יזכה לראות שוב את
ביתו בסוף שנת ,1979 אם יישאר בחיים
עד אז. ואם יועד,ג יפה — יפחיתו מעונשו
את השליש המקובל. אך אז ימתינו לו 100
הדו״חות הנוספים, התלויים ועומדים נגדו.
העו ל ם הז ה 1939

ץ ה חחל במעצר רגיל. בפני שופט(
השלום בתל־אביב הביאה המישטרה
ארבעה חשודים: שני גברים ושתי נשים,
שנעצרו על ניהול מכון־יעיסוי בלתי־כשר,
שנפתח לפני חודש ימים. אלא שההליכים
היו שונים מן הרגיל.
איש־המישטרה שהתייצב בפני השופט,
על־מנת להציג את עמדת המישטרד, בעניין,
לא היה תובע מישטרתי בדרגת רב־סמל,
כנהוג. היה זה קצין בכיר ממישטרת
מחוז תל-אביב׳ סגן־ניצב שלמה רוזנבאום,
ראש מדור התביעות והיועץ המישפטי של
מישטרת מחוז תל־אביב בכבודדובעצמו.
רוזנבאום נשא את ידו והצביע לעבר
העצירים, הגברים •שלמה תעיזי ושלמה
סינוגי, והבחורות שולה דרעי והלנה סוויסה
.״כבוד השופט,״ אמר ,״מדובר כאן
בניהול והחזקת מקום לעיסוק בזנות, שידול
למעשה־זנות, סרסרות למעשה־זנות
ושידול למטרות בלתי־מוסריות.
״החקירה טרם הושלמה. יש לנו ידיעות
שבמקום מתנהל ב״ת־בושת, ועלינו לבדוק

לפני שנים, מילחמת־חורמה על יצר
אניות־הרחוב, קרה דבר מפתיע. היצאניות
שסולקו מן הרחוב׳ הפכו בן־לילה ל-
מסאדיסטיות. הן, מכריזות על שירותיהן
באמצעות מודעות קטנות, בחלונות־ראווה
של חנויות המיועדות לכך. התואר החדש
הזה אינו מרמה איש, אבל האנגלים מאושרים•
הם מצאו את חפ״תרון האידיאלי.

ג עיה מי שסטית
סבוכ ה
ך • אםה פי תרץ האנגלי אינו די טוב גם
1ולישראל? האם מתכוונת מישטרת יש ראל
להחזיר את היצאניות אל הרחוב, אל
חצדות־הבתים וחדרי־המדרגות?
שרף טוען שאין לראות בשתי הפלי שות
למכוני־העיסוי, אשר נעשו עד־כה,
משום תוכנית מוגדרת שכוונתה להחזיר
את הזנות לרחוב .״לפעמים עורכים תצפיות,
אבל לא כדי לבדוק כל מכון ומכון,

״המישטוה דוחפת אותן חזרה אד הרחוב ר טוען נוקדים פריד׳ *ווע

יצאניות חחסאן
ולברר זאת. ייתכן שהמדובר במכון־לעי-
סוי שאינו קיים כלל.״
הקצין ביקש להאריך את מעצרם של
שני הגברים ב־ 15 יום, והוסיף כי אין
למישטרה התנגדות לשחרר את הנשים
בערבות.
לשאלת סניגוריהם של העצורים גילה
סגן־ניצב רוזנבאום :״יש בידינו דיו״ח־מעקב
של אנשים שנכנסו ויצאו במקום.
בידי המישטרה עדויות מפי אנשים שבאו
שם במגע־מיני בזמן הטיפול. אנו יודעים
שהבחורות נשארו לבושות, ואחד הלקוחות
טען שעשו לו מעשה־אוננות.״
עד כאן טענותיה של המישטרה, בעניין
סגירת מכון־העיסויים שברחוב אילת
ברמת־גן, והארבעה שנמצאו בתוכו בעת
ביצוע המעצר• הגברים, בעלי־העסק, פרצופים
חדשים ב״בראנז׳ה.״ אחד מהם התגלה
כעובד חברת סיפולוקס ואילו האחר הוא
נהג־משאית שעבד לאחרונה בסיני.

רק כשיש תלונות,״ הוא טוען.
והנה, למרות הכחשתו הנמרצת של הדובר,
נסגרו ביום השני השבוע שני מכוני־עיסוי
נוספים.
אל ההיבט המישפטי של הבעייה, ש התעוררה
עם סגירתם של שני מכוני-
העיסוי הללו על־ידי המישטרה, התייחס
עורך־הדין אליהו קדר.
״השאלה שמתעוררת היא, למעשה, באיזו
מידה ניתן לראות באותם מכוני-
עיסוי בתי־זנות, כפי שקובע החוק,״ אמר
עורך־הדין קדר. כאן מתעוררת השאלה
.מהי, למעשה, זנות. ככל שהדבר נראה
מוזר, הרי למרות שקיים חוק ספציפי הדן
בעבירות זנות, הנה המחוקק לא טרח כלל
להגדיר מהי זנות.
״דבר אחד ברור. על המישטרה או התביעה
להוכיח בבית־המישפט שכל הנושא
הזה של מכוני־עיסוי הוא רק פיקציה,
כיסוי לבתי־זנות. אך אם יוכח שאלה
הם באמת מכוני־עיסוי, ואילו רק
מפעם־לפעם נוצרים שם קשרים מיניים
בין הלקוחות לבין העובדות, תמורת תש לום,
אז יצטרך בית־המישפט להביע את
דעתו.
״אם יוכיחו שהמיקרים של מגע-מיני
במכוני־העיסוי הם נדירים, יחסית ל שיעור
הטיפולים הממשיים הניתנים שם,
הרי אני סבור שהתביעה !תתקשה מאוד
להשיג הרשעה. השאלה שתעמוד בפני
בית-המישפט תהיה, מהו השימוש הדומי ננטי
במקום הזה.״
אין ספק שכבר בעתיד הקרוב צפויים
מאבק עז ודיון מישפטי מעמיק בפי־תוליה
של בעייה מישפטית סבוכה זו,
הנוגעת במישרין לציבור הרחב בולו.

קצין מחפש
מ ס אז׳י ס טי ת
ך * יתה זו המיתקפה השנייה במיספר
| | של מישטרת מחוז תל־אביב על האופנה
החדשה והלוהטת ביותר של הרחוב
הישראלי — מכוני־העיסוי למיניהם.
כזכור, במיבצע הראשון, לפני שבועות
ספורים, עצרה המישטרה את אברהם לוי
ושלוש מתוך חמש העובדות בשני המכונים
שלו, ברחוב רופין וברחוב טשרני-
חובסקי והחשידה אותו בשידול לזנות.
תוך זמן קצר נערכה פשיטה שנייה
בסידרה, הפעם על מכונם של תעיזי ו-

המסאדיסטיות

שולה דרעי (משמאל) והלנה סוויסה, בביוז״מישפט
השלום בתל־אביב, לאחר שנעצרו על־ידי המישטרה
בממן־העיסוי שברחוב אילת, כחשודות בשידול למטרות בלתי־מוסריות. שני הגברים
שנעצרו איתן, בעלי־המקום, חשודים בניהול והחזקת מקום ששימש לעיסוק בזנות.

הדובר

רב־פקד משה שרף, דובר
מישטרת מחוז תל־אביב,
טוען כי המישטרה מעוניינת לסגור
רק את המקומות המפוקפקים בלבד.

סינוני, שנסגר אף הוא ובעליו נעצרו על
חשד זהה.
האם יש לראות בכך מיקריות גרידא,
או שמא תוכנית-פעולה מוגדרת? האם יש
בדעת מישטרת תל-אביב לפלוש לתוך
כל המפונים הללו ולהפסיק את פעילותם?
על כך השיב רב־פקד משה שרף, דוברה
החדש של מישטרת מחוז תל-אביב, בשלילה
.״מה פתאום?״ אמר .״אני בעצמי
מחפש מסאז׳יסטית טובה. זה דבר נחוץ
;מאוד. אין לנו כל כוונה לסגור את מכוני-
העיסוי. אנו רק מקיימים מעקב אחר ה
מתרחש
במקומות מפוקפקים.״
על השאלה׳ מה מפנה את בלשי־המיש־טרה
להחל במעקב אחר המתרחש במכון-
עיסוי כלשהו, השיב רב־פקד שדף :״או
שיש בידינו תלונה של השכנים, הטוע נים
שאינם יכולים לסבול את המיטרד
שבפעילותו של מכון־העיסוי בבניין שלהם,
או שמודעות של •מכונים מסויימים מוש כות
את תשומת־ליבה של המישטרה, בעיקר
כשהמדובר בארבע, שש !ושמונה
ידיים וכן הלאה.״
כאשר הכריזה מישטרת אנגליה,

עווו־הדין אליהו
קדר מטיל ספק
בכך שסגירת המכונים והחזרת הזנות לרחוב
תשרת במשהו את האינטרס הציבורי

הנושים נעלו

ריקן

ו-ו 00 ומ

5000
ה מ צל מ ה
הנמכרת ביותר
בצורגן !

(המשך מעמוד )23
שני הנושים נעלו את גונן בביודהגד
לון והורוביץ שיחק שם את תפקיד שוטר
ישראלי. מאוחר יותר ידע גונן לספר
למכריו בארץ, כי מרוב פחד מפני שוורץ
והורוביץ, ממש ״עשה במכנסיים,״ ונכנע
להם.
הוא גילה להם שתיקוותו האחרונה להשיג
כספים הוא רופא־השיניים מברמן,
אשר ביקר פעם בארץ והירצה באוניברסיטה
על שיטת״ההשתלה שלו והוא יש ראלי,
תושב־לשעבר של כפר־סבא.
הורוביץ ושוורץ אילצו את גונן ואת
אישתו לחזור מרומניה לגרמניה.
אך רופא־השיניים לא פתר את הבעייה
של המשולש גונן-שוורץ־הורוביץ. לא נותרה
ברירה, ושלושת הגברים ואשת הקבלן
עלו על מטוס, והמריאו חזרה לישראל.
הנושים החליטו שרק בארץ יצליחו
להוציא מגונן את החוב של 100
אלף מרקים גרמניים.
שמירה לוחצ ת

ההצלחה היחידה נחהיו זו! בעלתשפעאפשוטתנהע סרט 35מ״מרגיל
אוטומטית מלאה
ל 36-תמונות
או לא אוטומטית
אחריות לשנה עם
מדמרחק אוטומטי
בשיטת הדמות הכפולה שרות בינלאומי •

צילום עצמי
אפשרות חיבור לכל
מחלקת שרות ותיקונים
סוגי מבזקים
עם מלאי של חלקי
מהירות חשיפה
חילוף מקוריים
עד 8+500
ת־־א, רחיאלנבי 112
טל 615343.
*נז חי רנזונז לץלצד כן.
לה שיג ב ה מיו ת הצילום

סוכנים בלע דיי ם בי שראל:

* הדר סונגויות לוודני *לים בע״יו
ה מו ב ח רו ת ת.ד 0 3 .ח. 2תלאביב

•עלון חסנו מטוס נעמית ישלח מלחוש .

*** וורץ והורוכיץ מתגוררים בעת
במלון קומודור בכיכר-דיזנגוף ב־תל־אביב.
הם קיבלו מגונן הבטחה שביום
שני, השבוע, בערב הוא יביא לחדרו של
הורוביץ, חדר ,407 את 100 אלף המרקים.
אך גונן לא הצליח לעמוד בהתחייבותו ולאסוף
את הכסף, ושוורץ לא קיבל את
כספו.
אם תוך עשרה ימים מאז הגיעו חזרה
לארץ, עם שני המלווים, לא יסלק הקבלן
את החוב כלפי שוורץ, יפסיד את הדירה
הרשומה על שם אשתו, ששוויה 200 אלף
לירות — כפי שהתחייב בפני עורך־דין
בבואו ללוד.
כאשר נשאל השבוע משה הורוביץ, על־ידי
כתב העולם הזה, מה היו מעשיו ברומניה,
השיב האיש שאינו יכול לענות.
אך אחרי שניה, תיקן את עצמו והצהיר:
״ביקרתי את דודה שלי.״ על שאלה אחרת
של הכתב ,״האם נכון שחטפת את הקבלן
אברהם גונן מרומניה, והחזרת אותו ארצה
דרך גרמניה״ — השיב הורוביץ:
״אינני מכיר שום גונן.״
הקבלן אברהכדרמי גונך גולדברג התחמק
תחילה מתגובה, ומסר שעד ה־ 10 בנובמבר
יהיה עסוק מאוד ולא יוכל להתפנות.
לשאלת כתב העולם הזה, הגיב וילי
שוורץ :״נכון, אני ישראלי ותושב־חוץ
ואני גר בגרמניה. הייתי ברומניה וניפגשתי
עם גונן, אך אני לא יכול לדבר יותר.
אני צריך לדבר עם עורך-הדין שלי. אני
לא יכול לענות לך.״
פרקליטו של שוורץ, עורך־הדין דוד
סרנגה אמר, אחרי ששמע את גירסת
הכתב על הפרשה ועל חלקו של שוורץ :
״נכון, יש הרבה דברים נכונים בזה, רק
מעניין לדעת מניין יש לך אינפורמציה
כל־כך מדוייקת. אנו פועלים לעזרתו של
הקבלן גונן. איננו רוצים בהתמוטטותה
מפני שאנו מעוניינים לקבל כספים ממנו.״
בבוקר יום שלישי השבוע החליט גונן
לדבר. הוא סיפר לכתב העולם הזה :״נכון,
נסעתי מפרנקפורט לקרובים שלי ברומניה.
וילי שוורץ והורוביץ באו אחרי. אני חייב
לשוורץ כספים. מאיפה הם ידעו שאני
נסעתי לרומניה, אינני יודע, אבל הייתי
חופשי שם.
״נכון, שוורץ והורוביץ שאלו אותי ברומניה
מי יכול לתת לי כספים׳ ועניתי
להם. אז נסענו לפרנקפורט. התקשרתי עם
ד״ר היינריך, רופא־שיניים שם, אבל לא
קיבלתי ממנו כסף. מגרמניה, נסענו ליש ראל.
שוורץ והורוביץ באו איתי.
״אני עושה כעת מאמצים להתגבר על
הקשיים. אני אעשה הכל, כדי להמשיך
לבנות ולחסל את החובות.״
הקבלן הסביר שהוא מתרוצץ בימים אלה
בין המישטרה לבית־המישפט כדי לסדר
את ענייניו. הסיפורים שהופיעו בעיתונים
בקשר לפרשת נסיעתו לחו״ל וחזרתו משם,
גרמו נזק לעסקיו. אך למרות זאת, הוא
טוען שהעיתונות בישראל התייחסה אליו
בהבנה, והשאירה לו פתח להתאושש.
הוא ביקש לא להצר את צעדיו, ולקחת
בחשבון את רצונו לקום שוב על רגליו.
לגבי החוב כלפי שוורץ, בסך 100 אלף
מרקים, טען אברהם גונן שאינו יכול ל הבטיח
לנושה זה את החזרת כספו תוך
10 ימים׳ כפי שנודע תחילה לכתב העולם
הזה, מפני שנתמנה כבר כונס־נכסים.
מהתצפית שלהם שבמלת קומודור ליד
כיכר־דיזנגוף, עוקבים שוורץ והורוביץ
אחר המתרחש. .לצערם, גילו שאינם הנושים
היחידים של הקבלן. מי יזכה במירוץ 1
במדינה מיפלגות
משחיל אחשחל
האם ייצגזרף אלמוגי
לחותרים תחת
ממשלת יצחק רכין?
השתייכותו הגושית של ראש־עיריית
חיפה, יוסף אלמוגי, בתוך מפלגת העבודה,
אינה ברורה כלל וכלל. בעיקר היא אינה
ברורה לראש־הממשלה יצחק רבץ. אלמוגי,
ממקימי רפ״י ומחסידי העבר של דויד
בן־גוריון ומשה דיין, נמנע בשנים האח רונות
מלנקוט עמדה בסיכסוכים הגלויים
שנפלו בין מפא״י ורפ״י בתוך מפלגת
העבודה. אנשי רפ״י במפלגה, מחקו כבר
מזמן את שמו מרשימותיהם, אולם אנשי
מפא״י מהססים להוסיפו לרשימתם.
פה ושם, עדיין צצים לפתע קשריו היש נים
של אלמוגי. כשעלה שמו כמועמד
לתפקיד מזכ״ל ההסתדרות, תפקיד אותו
רצה אלמוגי ביותר, שם הגוש של מפא״י
וטו על הרעיון. כשנבחר לראש־עיריית
חיפה, היה משה דיין הראשון לברך אותו.
לפני כחודש, הטיל אלמוגי את כל קלפיו
במלחמתו באיש הגוש, ח״כ משה שחל,
אשר רץ לתפקיד מזכיר מחוז חיפה של
מפלגת העבודה, כנגד מועמדו של אלמוגי,
אודי אגמי, איש דפ״י לשעבר גם הוא.

ראש־עיר אלמוגי
הבוס הפו ליריב
לפני כשבועיים, החליט אלמוגי כי הוכחת
נאמנות לראש־הממשלה תקדם את הקאר־יירה
הפוליטית שלו. הוא ביקש מעוזי
ברעם, מראשי צעירי העבודה, הידוע
ככוכב עולה אצל רבין וכיועץ בלתי רשמי
של דאש־הממשלה, ללחוש על אוזנו של
ראש-הממשלה, כי הוא, אלמוגי, מגנה את
חתימת משה דיין על עצומת הליכוד.
לא ללחוץ ידיים׳ אולם בתחילת השבוע
החליף אלמוגי, פעם נוספת את
דעתו. בחיפה ידוע כי מאז הבחירות לתפקיד
מזכיר המחוז, חולה אלמוגי במחלה
המכונה בעיר הנמל ״מחלת שחל״ .השינאה
אותה פותח אלמוגי אל שחל הפכה לבדיחה
בחיפה. אלמוגי אינו מדבר עם שחל, אינו
מזכיר את שמו, אינו מוכן להופיע באירועים
אליהם מוזמן גם חבר־הכנסת הצעיר,
ומפיץ מערכת הסתה משומנת היטב כנגד
שחל. כאשר רצה שחל לברך את אורי
אגמי על בחירתו לתפקיד מזכיר מחוז
מפלגת העבודה בחיפה׳ צעק אלמוגי לעבר
אגמי :״אל תלחץ לו את היד!״
שמו של שחל הוזכר, מאז מונה רבין
לראש־ממשלה, כמועמד לתפקיד שר־התיקשורת,
תיק אותו נושא עד היום ראש־הממשלה
עצמו. עם סיום המשא־ומתן
הקואליציוני עם המפד״ל, התעוררה שוב
שאלת איוש תיק התיקשורת ונראה כי
סיכוייו של שחל לקבל אותו גדולים.
אלמוגי לא יכול היה להסכים לכך.
החליט להשחיל את שחל על שיפוד שיימנע
את מינויו כשר. הוא דאג להבהיר כי אם
אומנם יקבל שחל את תפקיד השר, הוא
ידאה בכך פגיעה אישית בו, יצטרף לקואליציה
של משה דייו ואבא אבן, ויילחם
כדי להפיל את ממשלת רבין, בכל הכוח
העומד לישותו.
הו וו לחהזה 10 * 0

טלוויז־ח .
צ ל יש
ראיון ה ש 3ונו
צל״ש לכתב הטלוויזיה בגרמניה רון
(״רוני״) כן־ישי, עבור הראיון שערך
עם טיכור רוזנכאום (יומן השבוע, יום
ו׳ .)25.10 רון ערך היכרות לציבור היש*

שנכאום וכותבי החומר הגיעו למסקנה,
כי יש להוריד תוכנית מסוג זה בעודה
בשיאה, לפני שהם יגיעו לעייפות.

צחי שמעוני פו ר ש
מנהל התוכנית בעברית של הטלוויזיה,
יצחק (״צחי״) •טמעוני, עומד לפרוש
מתפקידו. בסיכום בין שמעוני לבין מנכ״ל
רשות השידור יצחק ליבני נקבע, כי
שמעוני יפרוש ברגע בו ימצא לו מחליף.
השם היחיד שעלה עד־כה היה שמו
של מפיק ניקוי ראש מרדכי קירשג
באום, ואם לא יעלה מועמד אחר, יפרוש
שמעוני בחודש אפריל, עם סגירת תוכנית
ניקוי ראש.
שמעוני עומד להקים בטלוויזיה מחלקה
חדשה אשר תעסוק בתיכנון, ובעיקר
תיכנודלטווח-ארוך. הכוונה ליצור מחל קה
שבה יהיו מלבד אנשי טלוויזיה גם
סוציולוגים, פסיכולוגים וחוקרי דעת קהל,
.אשר תתכנן את מערכות שידורי הטלוויזיה
הישראלית.

וסיעת מז כי רתה מנ ה ל
כתב כן־ישי
סקופ מגרמניה
ראלי עם רוזנבאום בו מדברים כה רבות
בשבועות האחרונים, וזאת מבלי להפריע
לשטף הראיון.
צל״ש קבוע כימעט לתוכניתו של דן
אלמגור, שרתי לך ארצי ביום השישי
שלפני־כן. שוב הוכיח אלמגור כי אפשר
להגיש בטלוויזיה הישראלית תוכניות העשויות
בכישרון רב ובטעם טוב.

מאחרי המסך
נ ,1? ,־דא ש -ה סו ד
התוכנית הפופולארית ביותר בטלוויזיה
הישראלית, ניקוי ראש, עומדת לרדת מה־מסך,
באחד באפריל בשנה הבאה. למרות
ההתקפות של חוגים ימניים בארץ, לא
תורד התוכנית בגלל לחצים כלשהם אלא
משום שמפיקה, מרדכי (״מוטי״) קיר״

סערה פרצה בבניין חוטי ירושלים, הבניין
בו שוכנת הנהלת רשות־השידור,
בעקבות נסיעתה של מזכירת מנהל הרשות
יצחק ליכני, רוחמה איילון,
לגרמניה.
רוחמה נסעה במקומו של ליבני עצמו,
אשר סירב לנסוע, משום שלא מכבר חזר
מסיור בחו׳׳ל, לשבוע ישראל שנערך ב רדיו
באדן באדן הגרמני ושהחל בשלשה
לחודש.
יחד עם איילון נסעו גם חנה ליכליין,
מנהלת שירות־ההקלטות של הרשות, ו-
עורך־התוכניות אפריים דייל. בעוד שאיש
לא טען כנגד נסיעתם של שני ה אחרונים,
קמו טענות כנגד נסיעתה של
מזכירת המנהל, החסרה כל ידע מיקצועי
בנושאי רדיו.

רז לוקח אתהקר די ט
מיכתב חריף במיוחד שלח בשבוע ש
פתב
אורן (משמאל) עם מאיר הר־ציון בהתנחלות
למי מגיע הקרדיט
עבר כתב מערכת תל־אביב של הטלוויזיה,
איתן אורן; לעורך יומן השבוע מיכה
לימור, כנגד השדרן מנשה רז אורן
היה הכתב שכיסה, מטעם הטלוויזיה, את
ההתנחלות בשומרון, והכתבה שהוקרנה
בערב ההתנחלות, זכתה לשבחים מרובים.
ביום השישי שלאחר ההתנחלות ערך
מנשה רז כתבה מסכמת ליומן השבוע על
ההתנחלות. לדעת רבים בטלוויזיה היתד,
הכתבה גרועה, אולם רז שילב בה קטעים
מהכתבה שאותה הכין אורן. במיכתבו
לא טען אורן כנגד איכותה של הכתבה,
אלא כנגד העובדה שרז ״שכח״ להזכיר
כי חלק שצולם בשטח, היה זה של אורן,
לקח את כל הקרדיט לעצמו.
מיכה לימור השיב לאורן תשובה
מפורטת ואוהדת על מיכתבו, והצליח
להשכין שלום בין אורן לרז, לפני שהתפתח
סיכסוך אשר עלול היה להביא את
מערכת החדשות, המעורערת מבחינת
יחסי־העבודה, לידי משפר חריף.

טלוויזיה ארנון צוקרמן, הוא מינוייה
של היפהפייה הירושלמית מירי חלוי,

כעוזרת־הפקה במחלקת־החדשות.
מירי היתד, מזכירת־הפקה במחלקת עניי-
ני-היום ברדיו, עברה קורם עוזרי־הפקה
בטלוויזיה, ועיסוקה עתה בתקופת-התמ-
חות במחלקת החדשות של הטלוויזיה,
אשר בסיומה מובטחת לה עבודה קבועה.

מינו מסנייס
מינוי חדש שאושר על־ידי מנכ״ל ה
עידן
חד ש בחד שות
בחודש הבא יוצא ברשות־השידור
מיכרז פנימי לתפקיד מנהל מחלקת־החדשות
בטלוויזיה, בו ייבחר מי שימלא
את מקומו של מנהל־המחלקה
הנוכחי, צכי גיל, העוזב בינואר.
מאז נודע, לפני חודשים מיספר,
בעקבות גילויי העולם הזה, על התפטרותו
של גיל, עלו מיספר שמות כ מועמדים
לתפקיד, שהוא בין החשו בים
בטלוויזיה הישראלית. השם הראשון
שהועלה היה זה של הכתב ורכז*
הכתבים אלי ניסן, אולם מנכ״ל הרשות
יצחק ליכני הודיע לניסן כי
אין לו כל סיכוי להיבחר. גיסן לא
את מועמדותו, ויעזוב כפי יגיש הניראה את המחלקה.
שם אחר שהועלה היה זה של חיים
יכין, אולם יבין כבר הודיע כי אין
הוא מתכוון להציג את מועמדותו. כן
עשה מוטי רירשנכאום, העומד
לרשת את יצחק שמעוני כמנהל
התוכנית בעברית.
למרות שהודיע כי אינו רוצה בתפקיד,
נראה כי האיש שיהיה מנהל
מחלקת-ד,חדשות, החל מחודש ינואר,
הוא דן שילון. דן ערך כבר היכרות
עם תפקיד זה כאשר היה מנהל-הסח־לקה,
משך חצי שנה, בשנת ,1970 אולם
פרש אז בגלל חילוקי-דיעות מיק־צועיים
עם מי שהיה מנהל הרשות,
שמואל אלמוג. שילון ( )34 יליד
תל-אביב, נשוי לשרה ואב לשני ילדים,
הוא פנים מוכרות לצופה הישר אלי.
הוא החל את הקריירה שלו ככתב
יומן החדשות ברדיו, תפקיד
אשר העסיקו יגעת שלמד סוציולוגיה
בשלוחה התל-אביבית של האוניברסי טה
העברית. בשנת 1964 עקר לחיפה
והפך דוברו של ראש-העיר דאז, אכא
חושי המנוח.

העול ם הזה 1939

שדרן שילון
מטאטא חדש
בהיותו במילואים במילחמת ששת
הימים, הביא שילון את כתבת הרדיו
המפורסמת על כיבוש תל אל-פאחר,
שהביאה לו פירסום רב.
עם הקמת הטלוויזיה הישראלית,
הפך שילון לעובדה, עבד את הקורס
הראשון של עובדי הטלוויזיה והצטרף
לשורת עורכי־החדשות. מאוחר יותר
הקים את מדור הספורט, שהפך אחת
התוכניות הפופולאריות ביותר בטל
וויזיה,
תוך כדי שהוא ממשיך לערוך
מהדורוודחדשות.
לאחר שעזב את הנהלת מחלקת החדשות,
חזר דן למדור הספורט שלו,
כאשר הצופים זוכרים לטובה כמה
מיבצעי שידורים עליהם היה אחראי,
כמו כיסוי אולימפיידת מינכן, הגביע
העולמי בכדורגל בגרמניה, מישחקי־הכדורסל
בברצלונה, ומיבצע־ההפקה
הגדול שנערך אי־פעם בטלוויזיה הישראלית,
כיסוי המכביוז האחרונה.
לעובדי מחלקת החדשות ברור כי
חייהם לא יהיו קלים, כאשר שילון
יקבל שוב לידיו את תפקיד מנהל״
המחלקה. שילון הביע בעבר פעמים
מיספר את דעתו, כי רבים מעובדי
המחלקה הם אנשי־מיקצוע טובים,
אולם רבים אחרים הם גרועים ביותר,
ואותם יש לנפות מהמחלקה.
גם להנהלת הטלוויזיה לא יהיו חיים
קלים במיוחד. לשילון יש דיעות ברורות
ביותר, שעליהן אין הוא מוכן
לוותר, לגבי הצורה בה יש לנהל את
המחלקה. לדעתו יש להביא אנשים
מבחוץ, עיתונאים מיקצועיים, אשר
יפיקו ויערכו כתבות בנושאים בהם
הם בקיאים, כתבות בסטנדרט גבוה
ולא-חובבני, בניגוד למה שנעשה פע מים
רבות כיום.
אך גם לאחר שיקבל את המינוי,
אין שילון מתכוון לנטוש את אהבתו
הישנה, הספורט. מדור הספורט כפוף
למחלקת-החדישות, אולם כיוון שצבי
גיל לא מצא בספורט עניין רב עומד
שילון, בתפקידו כמנהל מדור הספורט,
בקשר ישיר עם מנכ״ל הטלוויזיה. כמנהל
מדור-הספורט ימונה אלכם
גילעדי, אשר יהיה כפוף לשילון
ויעבוד עימו בקשר הדוק.

עוזרת־הפקה הלוי
לחדשות מהרדיו
עוזרת־הפקה נוספת, לאה זהכי, באה
גם היא מהרדיו והשתלבה בינתיים בהפקת
ניקוי־ראש.

פ א די ד עם הקט דיו ח
לחובבי הסרט הערבי המוקרן בטלוויזיה
הישראלית מדי יום שישי, צפויה
ביום השישי הקרוב ( 1.11.74 שעה )17.30
חווייר, מיוחדת במינה הבטחת אהבה, בכיכובו
של פריד אל־אטרש. הסרט,
אשר עלילתו מבוססת על תגברת עם הקמליות,
מספר על רומן בין צעיר, בן
למשפחה שמרנית ואב רודני לבין יצאנית-
צמרת. בסיומו של הסרט מתה היצאנית
ממחלת הישחפת, כאשר ליד מיטתה נמצא
כמובן אהובה. ליד פריד אל־אטרש משח קם
גם מדים פח׳ר א־׳דין ויופה

ווהכי.

; תוכנית מעניינת אשר תשודר ביום
השני הקרוב ( 4.11 שעה )21.00 היא החזקת
ילד, מסידרה שורת הדין. בית־דין
בראשותו של הרב איפר פרנקל כשלידו
יושבים על המדוכה הרב יחיאל תם
ודויד שפירא, דן במיקרה הנוגע למאות
משפחות בארץ. אם גרושה עומדת להינשא
ליהודי אמריקאי ולקחת עימה את בנה
לארצות־הברית. אבי מילד מגיש תביעה
לבית-דין רבני, שיאסור עליה להוציא
את הילד.
התוכנית היא ההפקה האחרונה שעשה
כנימין צכיאלי, הממונה על המחלקה
הדתית בטלוויזיה, מי שהיה אחראי בין
השאר גם לפסוקו של יום. צביאלי יצא
לשליחות מטעם מישרד-החינוך לדרום-
אמריקה למשך שנתיים, ואת מקומו תפס
המפיק־במאי אדיר זיק.

(המשך מעמוד )11
מקום בו נטען הדבר, אלא שגודל הסער נין גורמים כמו
אודה תיכנון וניהול הקרב, מבטלים בתכלית אפשרות זו.

שגיאתו ש ל ורסיס
ך* שגיאה זו ניתן, ככל הנראה, גם למצוא את
ההסבר להופעת חטיבת השיריון 37 בליל ח31-
באוקטובר — ה־ 1בנובמבר באבו־עגיילה, במקום ברפיח.
כזכור, שלח אז ראש מחלקת המיבצעים במטכ״ל, עוזי
נרקיס, את חטיבת 37 ממרכז הארץ לדרומה. צעד זה,
כשלעצמו, היה בגדר סיכון סביר, משום שברור היה
כי זמננו דוחק וגם לא גיראו כל סימנים להתקפות מצד
סוריה או ירדן. אבל קרב אבדעגיילה היה באותה עת
כבר בגדר כישלון מוכח, וככל הנוגע לצה״ל — כלומר,
אם נתעלם מן הסיוע שצמח (אבל בהחלט אפשר שלא
היה צומח) ממיבצע הבריטי-צרפתי מוסקטיר, הרי הסיכוי
הטוב ביותר להצלחה היה טמון ברפיח.

מוסכמה צבאית עתיקה היא, ש״אין מתגברים
את הכישלון, אלא את ההצלחה — או
את סיכויי ההצלחה.״ כלומר, למקום בו כושלים
המיכצעים — ולא מחמת מחסור ככוחות
כמו עקב פיקוד גדוע ומפני שהכל צולע —
אין טעם או מקום להטיל יחידות נוספות.
אילו היתד. חטיבת 37 מצליחה לפעול כיאות באבד
עגיילה, היה הדבר מפתיע ביותר. כישלונה, שהתמצה
בהסתערות הקאמיקאזה של מפקדה על אום־כתף, תאם
בהחלט את רוח הנסיבות.
לעומת זאת, היה ניצול יעיל של החטיבה מובטח
דווקא ברפיח, וגם אם נועדה במפורש לפתוח באורח
מיידי ציר־כביש נוח לתיספוק חטיבות 7ור,צנחנים,
ניתן היה הדבר להיעשות באמצעות כיבוש אל־עריש
לא פחות מאשר דרד אבדעגיילה, וזאת דרך ׳כביש
אל־עריש — ביר־לחסן — !ג׳בל־ליבני. מאל-עריש אפשר

היעד החיוני המובן־מאליו שעליו הגן המערך היה
הכביש, ובמייוחד הצומת — יעדיו של צה״ל ב,1948-
ב־ 1956 וב־ •1967 המאמץ העיקרי של אוגדת לסקוב
תוכנן כלפי החלק הצפוני, שהיה חסר הגנת מיקוש,
אך בו רוכז רוב הכוח המצרי. הופעלו שם שלושה
גדודים: הצפוני שבהם היה ״גדוד הרגלים הממונע״
(חרמ״ג) של חטיבה ,27 ומדרומו שני גדודים של גולני.
בגיזרה הדרומית הופעל מאמץ מישני. במיסגרתו
תוכנן גדוד־חי״ר מילואים (מסופח) להיכנס דרך שדות-
המוקשים ולתפוס את המוצבים שמעבר להם, כדי שדרכם
יחדור לעומק גדודה השלישי של גומי, עם פלוגת טנקי
שדמן מחטיבה ,27 ויחתור לתפיסת ״הצומת״ בעורף.
מפקדו של גדוד זה היה סא״ל מאיר פילבסקי, כיום
ח״כ מאיר פעיל.

אם מבחינת עיקרי תפיסתו ותיכנונו היה
קרב רפיח מיכצע נאה, הרי כדרג הביצוע
התגלו תקלות, שחלקן היה חמור ומסוכן.

המקומות. כמה מוצבים ניטשו כימעט ללא ירייה, אחרים
גילו התנגדות ובכמה מיקרים היתד׳ הלחימה עיקשת.

הסתערויות-המצח של זחל״מים וטנקים על
המוצבים, תוך דריסת הגדירות וחציית חגו־רות-המוקשים,
הוכתרו ככל המיקרים בהצלחה,
וגם ניתן לשבחם כמיקרה זה כמעשים
נועזים — היפים לנסיכותיהם ולשעתם. הכעייה
היתה, כמוכן, שסייג הכרחי זה נעלם מעיני
הללו שחייבים היו להכינו ולזכרו.

עיכוב מסושך יותר נגרם אצל מאיר פעיל, אשר
נתקע בשדות־ר,מוקשים, בעיקר מפני שחגורת־ד,מוקשים
השלישית נעלמה מידיעת הפיקוד ולא נפרצה מראש,
בניגוד לשתי קודמותיה. החילוץ נמשך שעות אחדות
והתבצע תחת אש ארטילרית.
ממש ערב יום־ד,כיפורים (בגיליון מעריב, ד)5.10.74-,
הובאו, לרגל ״יום־השנה״ למיבצע קדש, גירסות שונות
על מהלכו של קרב זה, שחלקן גרסו כי פעיל רצה

ראשונה בהן נגעה לסיוע. הצרפתים, שהיו אז בעלי־בריתנו,
הבטיחו הרעשה כבדה ביותר מצד הים וכמו
שכותב דיין ,״הלווייתן הוליד דג־רקק.״ אחר־כך בא
חיל־האוויר לסייע ונשלח מייד כלעומת־שבא, מפני
שסיועו היה עלוב ביותר — וכימעט כולו כוון על
כוחותינו־שלנו. אבל לרשות האוגדה עמדו שיבעה גדודי-
ארטילריה, והללו כימעט שלא באו לידי ביטוי בשעה
שהארטילריה המצרית — אשר מנתה כחמישית אחת
בלבד מזו שלנו — היתד, פעילה ויעילה ביותר וגרמה
את רובן המכריע של אבידותינו.

כישלון הפעלת הארטילריה כמערכת סיני,
שחזר גם באכו-עגיילה, שייך גם הוא לרשימה
הארובה של ביזיונות ״קדש״ — ולאלה מהם,
אשר לא באו על תיקונם המלא עד יום־
הכיפורים ועד ככלל.
מחמת קוצר הזמן •שעמד לרשות היחידות המסתערות
— יומיים בלבד — כתוצאה מתרגילי בילבול־האוייב

ושבוי מצוי בפוזה עזובה
לסגת, אחרות אח ד,חיפו. ענייני מי־אחראי־למה אפופים
עד היום השרת־סודיות עבה, גם כאשר מדובר בקרבות
עתיקים כאלה, אך הלקח העיקרי הוא שאילו היו האח ראים
— יהיו אשד יהיו — טורחים לקרוא כהלכה ספר
אלמנטרי כלשהו בהילכות פריצת שדות־מוקשים וניהול
תנועה דרכם, היה מובטח מראש שלא תארע כל תקלה,
ומשאידעה — תתוקן במהרה.
לאחר שנחלץ, ניהל פעיל את יחידתו משם ועד
לצומת רפיח, כשהוא כובש את המוצבים שבדרכו, בזה
אחר זה.
זמן־מה לאחר כיבוש הצומת הגיעו אליו כוחות-
השיריון אשר פרצו בגיזרד, הצפונית — בליווי דיין,
שהצטרף אליהם. מכאן ועד תעלת סואץ פעלה חטיבה
27 ככוח עצמאי, תחת מפקדה.

הפעלת הטנקים שד חטיבה 7צ יחד עם
החי״ר — כשייעודו, כעת ההבקעה, הוא לסייע
לחי״ר ולא לפעול ככזה העיקרי — היתה אחד
מלקחיו החיוניים אך הנשכחים של רפיח .15*56

לא רק לחדור לעומק סיני על ציר נוח ותוך עקיפת אבו־עגיילה,
אלא גם להפנות כוחות אל צומת אבו־עגיילה,
שמשם יוכלו לתקוף בעוצמה את חמיתחם העיקש שבאום-
כתף גם מעורפו.

על כך יש להוסיף, כי ניצול הצלחת ההבקעה
ברפיח על-ידי חטיכת כר-לב לכדה לא
היה שלם, מפני ששיריונו כולו הוטל לקרב
כדי לסייע לחכקעה-גופא, ולא נמצאה ללסקוב
עתודת-שיריון חופשית לחלוטין, להכניסה
ללחימה רק לאחר סיום כיכוש מיתחמי רפיח.

החותחיס לא הומפדו
ן* רכ״ההכקעח של רפיח ב־ 1956 היה קרב-לילה
\ /שנמשך לתוך בוקר־המחרת וחסר התפתחויות דדא-
מתיות בולטות. במהלכיו הכלליים היה זה קרב ״לפי
הספר״ — דבר האמור כולו לשבח. בהתאם למקובלות
הנכונות, תוכננה הבקעת מערך רפיח בכסה מקומות,
כדי להשיג התפוררות מירבית בהקדם האפשרי ולשם
הבטחת החדירה מעורפו, גם־אם במקום כלשהו יסתמו
המצרים את הפירצה.
השיטה שננקטה הלמה את אופי המערך המצרי, אשר
היה בנוי ממוצבים הממוקמים על הרכסים השטוחים,
אשר מגובה של כמה עשרות מטרים שולטים על המישור
שמסביבם וערוכים להגנה היקפית על עצמם ולחיפוי
הדדי ביניהם. הסיוע הארטילרי שלרשותם כלל כ*16
כלים, פלוגה של תותחי נ״ט מתנייעים מדגם ארצ׳ר וכן
כמות תותחי נ״ט קלים יותר, בריטיים ורוסיים, בני 57
ימ״מ. בחלקו הדרומי הוגן המערך בשדות מוקשים
עמוקים, ערוכים בשלוש חגורות.

של דיין (שכזכור לא הועילו, מפני אופי ההגנה המצרית,
ורק שיבשו ביותר את מיבצעי כל כוחותינו, בכל המקומות)
,לא יכלו החיילים והמפקדים לתרגל כיאות.
מיגבלה זו הפריעה מאוד, כי 3000 החיילים שהבקיעו
התפצלו להמון יחידות, שגם־אם נעו במרוכז עד סמוך
למוצבים, הרי לקראת הלחימה הממשית פנו ללחום כל
יחידה לעברה, ורבות מהן תעו בשטח הנעדר תוואים
בולטים, הסתבכו בין הצברים והכרמים. המוצבים עצמם
היו, כאמור, מחופרים היטב׳ וגם־אם בחלק הצפוני לא
חיפו עליהם שדות־מוקשים, הרי כל מוצב ומוצב כשל עצמו
היה מגודר כהלכה ומוקף חגורת־מיקוש ״פרטית.״
על אלה נוספו שני זרקורים מצריים, שסרקו את השטח
השטוח בלא-הרף ואלומותיהם, אשר נפלו על הכוחות
הנעים במסע־הגישה הארוך אל היעדים, גרמו להם
שיחושו כי נתגלו, גם כאשר מפני הטווח לא נתגלו.

ה סיוב סו חו ש ל 3עי ד
** פני האיחורים, אשר נגרמו עקב המתנת־השווא
לסיוע מן הים ומן האוויר, וכן בגלל התעיות בדרך
אל היעדים. החלו רוב הכוחות תוקפים בשעה מאוחרת
מן המתוכנן ובסמיכות רבה מדי לעלות השחר. עובדה
זו, ובו קשיים שנתגלו בעת הלחימה, הניעו את הפיקוד
לחטיל ללחימה את הטנקים של חטיבה .27
היה זה צעד־בעיתו, בעיקר משום שהמצרים לא היו
עדיין רגילים ללחום נגד טנקים, והפתעות מסוג זה
הניסו גם חיילים מעולים מהם (התקסת־נגד של טנקים
מצריים גרמה, בדצמבר ,1948 למנוסת גדוד מחטיבת
הראל, אשר החזיק בסביבת ״הצומת,״ שאליה הגיע
במהלך מיבצע חורב) .הלחימה לא היתד. אחידה בכל

מובן שלא על לחימה מסוג זה תפארת הטנקים,
ופעולה אפורה וזהירד,־יחסית אין בה הרבה ״הלם
שיריון.״ אבל יש לומר בבירור, כי ככל שנוגע הדבר
לניצולו הנכון של השיריון, הרי תפיסתו והפעלתו ברפיח
כחלק מצוות אורגני יחד עם חיל־חרגלים — וחסרה רק
הארטילריה — היו נבונים וראויים־לחיקוי חרבה יותר
מן האורח שבו נוצלה חטיבה 7באבו־עגיילה.
במהלך לחימתה בדרך לאל-עדיש נתנה חטיבה 27
שיעור נוסף בהפעלה נכונה של שיריון, בדרך המושכלת
והמחושבת שבה ביצעה את קרב־ההבקעד, הקטן והנאה-
מאוד שלה באל־ג׳יראדי. לא אפרט קרב זה כאן, כי
מקומו הנכון יימצא בניתוח משווה להבקעה הקשה
והעקובה,־מדם שערכה באותו מקום, בששת־הימים,
חטיבה .7

אכל ייאמר, בי העובדה שביוני 15*67 נוהל
קרב הג׳יראדי כפי שנוהל, למרות שהקרב
הקודם של כר-לכ היה מוכר היטב לבל —
זוהי אולי הדוגמה הבולטת ביותר לאי-לימוד
מן הניסיון — ולמחירו.

צה״ד לא למד
41 הו גם הסיכום היאה ביותר לסקירה חטופה וכללית
1זו אשר ערכנו על מיבצע קדש. לקחים רבים יכול
היה צד,״ל להפיק ממיבצע זה, הראשון לכל מערכותיו
כצבא מודרני.

הלקח העיקרי היה — ונשאר — כי אין
חדש תחת השמש, ובי אין צה״ד יבול ובוודאי
אינו חייב, ללכת וללמוד על כשרו בל מה
שלמדו אחרים קודם לו, וגם כתבו, פירטו
ונימקו כספרים.
לקח־אב ז ה׳ חל על הכל — יעל מושגי־היסוד, על
אורחי האירגון והלחימה ועל הטכניקות.

במאמריו הבאים בסידרה זו ינתח
בנימין עמידרור את קרבות ששת-הימים.
ככתבה הכאה: מיכצע טליק.

עוביל הזהב
להש קיע
ש בי ל הז ה ב של
המשקיע בניירות ערך
מוביל אל קרנות הנאמנות
של בנק לאומי. מ דו ע?
כי עקרון ההשקעה בקרנות
נאמנות בנוי על פיזור הסיכון.

המש קי עי ם

כ ס פי

מנוהלים

בידי מומחי ־פיא״ העוקבים יום יום
בעזרת המחשב אחרי התנודות והתשואות
שלניירותערךבבורסה. כי בבנק
לאומי תמצא את מישן הקרנות הנדול ביותר־
6קרנות נאמנות -המאפשרות לך קשת רחבה
־ של אפשרויות ה שקעה:
למשקיע

המבק ש

חסכונותיו

אמיד ־ מתאימה

לשמור

לאורך

זמן

כפולה: למדד המחירים ולשער

הערך

הטמשי

ממושך, על ירי הצמדה

המטבע. גביע!־

למשקיע שמטרתו שמירה על ערך השקעתו בנוסף לאדם
נוערה והמעונין

לכך גם ברווחים תוך סיכון קטן בלבד. בדולח
המחפש

השקעה אשר חלק ממנה ישמור על ערך

הכסף ע״י הצמדה למרד וחלק אשר מושקע במניות בעלות סיכויי
גידול טובים 11111.י 1־קרן שנועדה בעיקר למשקיע הרוצה בהבטחת
ערך כספו. על ידי הצמדתו למדד

המחירים. יא

־ קרן המאזנת

סיכונים וסיכויים לטווח ארוך ע־י ה שקעה שווה במניות, ארח צמודות
מדד וארח צמודות למטבע חוץ.
בשוק המניות ומאמין

בגידול

ינד ל

־ נועדה למשקיע המעונין

רווחיות

המשק

הישראלי.

אחת מקרנות אלו או כל שילוב ביניהן, יתאימו בוודאי גם לך.
בדבר פרטים פנה לסניף הקרוב של בנק לאומי, בנק איגוד ובנק קו פ ת ׳.01

המנהל:

חברה ישראלית לנהול קרנות נאמנות בע״ס
הנאמן:

ב1ק§לאוח
ל י 1/ו ד * ולבע ״ מ ג
הבגקה צו עדע הז מן

העולם הזה 1939

טופס מ6ז
רב שבועי
ל 5-הגרלות
רצופות

בסיטונות 0

• שמלות הדיון 0 0מיבצע מיוחד לחיילים
כל חייל שיחתום בחודש אוקטובר מנוי על
0מפנ סי הריון
הריון 0 0
# 0 טוניפוקותת הריון 0
חלי

כ הן מודל 0 0 00 יקבר השה שד 40 אחוז
0 0 השבועון יישלח רק לדואר צבאי
ן0 0

תל־אביב׳ רה׳ נחלת מימיו ,4
קומה ב /דרך מחצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות 0 —4
להזמנות ע״י סוכן: טל 50344 .׳ ת״א

במדינה
ם יסעד1ת
המ שיח שלהפלצ ״נקה
בתוככי איזור״השעשועים
הסואן — מסתתרת
מיסעדוכת חמימה ואינטימית

כאשר פתחו זיזי ובטי ׳משיח את ר-,
הפלינצ׳י שלהם, ידעו שאם יצליחו —
מייד יקומו בעיקב׳ותיהם ׳מחקים רבים,
שינסו לרכב אף חם על הסוס.
שכן, זיזי ובטי אוהבים את דימיסעדח
הקטנה והאינטימית שלהם באמת־׳ובתמים,
השקיעו בה אח כל מירצם ומבלים בה את
מיטב שעותיהם. במשך הזמן הקצר מאז
פתחו את שעריהם, רכשו להם קחל־סוע-
דים -נאמן, אשר לא ימיר אותם באחרים.
מאחרי הדלפק ניצבת! ,ומנצחת על המלאכה
בעלת המקום, זיזי משיח, המכינה
במו־ידיה את הספציאליטה דה־לר. מייזון
והמאכל היחידי בו — הפלצ׳ינקה, הוא
הקרפ הצרפתי הנודע.
< זיזי ובטי הם זוג ממוצא בולגרי הנראה
צעיר, יחסית לעובדה שהם הורים ל אדלר״
דיילת באל־ על, ולשלמה, תלמיד
שביעית ׳תיכון.
משוגעים לדבר .״אני מוסיקאי, בעצם׳״
מספר הבעל .״אני מנגן על אורגן

״!עדת הלובי׳ של ה
ך ט ׳טבוע חוגגת ליזה ממן היפהפייה
1 1את יום־השנה הרביעי לנישואיה עם
בעלה, ניסים. אך בדירתם הנאה של בני-
הזוג, בשכונת שבזי בתל־אביב, תיאלץ
ליזה לחגוג לבדה.
כי גיסים, הבעל והאב, יושב בכלא.
מזה זמן הוא נכלא ומשוחרר, נכלא ומשוחרר,
אך הפעם אין יודעים מתי ישתח-

50 אלף ל״י
ביצו״ס -תבע
בעלה של צעידה
זו, דע שימוש
בה בעת מעצרו
רר. הפעם הסתבך ניסים עם החוק בגלל
יופייה של אשתו. ליזה, בת ד 21-.היום,
היא אשה מושכת, בעלת עיניים ירוקות
מצודדות, פה קטן ועדין ופני-בובה, ועורה
בהיר וחלק. ניסים נאשם בכך שתבע
מ״ידידה״ של אשתו 50 אלף ל״י פיצויים,
על ש״השתמש״ בה כאשר ישב הוא בכלא.
הוריה של ליזה, היא עליזה, עלו ליש ראל
מעיירה שעל גבול צרפת־ספרד, וליזה

הקרב ונל 7י 1ה
פלינצ׳קאית זיזי
בדיוק כמו בבית
:חתונות. אבל מאז מילחמת יום־הכיפו־
־ים, עיסקי־החתונות עובדים חלש, לאג־
!זים אין מצב־רוח להתחתן עם הרבה רעש.
וץ מזה, אני כבר לא צעיר, ואם מזמינים
יום תיזמורת לחתונה, מעדיפים בדרך-
לל בחורים צעירים ארוכי־שיער.
״חתחלתי לחישוב על העתיד. ראיתי כבר
;רבה טרגדיות של מוסיקאים שהזדקנו,
א קיבלו יותר עבודה ונשארו מחוסרי-
!רנסה. חשבתי, לי זה לא יקרה. אשתי,
יזי, היתד, מכיגה בבית את הפלצ׳יגקה ל-
וינוח, ואנחנו כולנו משוגעים על המעדן

״אמרתי לה, לימה שלא נגסה ׳למכור
ת זה לאנשים. בהתחלה צחקה, אבל
אט־לאט, בעידודם של הילדים, התגבש
צלנו הרעיון למצוא מקום קטן ואיג-
ימי, ולנסות למכור לקהל הישראלי את
פלצ׳ינקה, שאנחנו כינינו אותה בחיבה
לינצ׳י.״
המקום נמצא, לאחר חיפושים, והם התנו
אותו לייעודו במו״ידיהם. זיזי תיב־ה
ובטי, המעיד על עצמו שהוא ״חסר-
מיון,״ שימש לה כפועל.
״בגלל שאני אוהבת להיות במיטבה ולא
נד,״ היא מספרת ,״הקמתי את הדלפק
מש בתוך המקום, על חשבון כמה שול-
:ות שיכולנו להוסיף. אבל זה לא היה
כפת לי. רציתי שהאורחים יראו איך אני
נינה את הפלינצ׳י, ושיוכלו לבחור להם
נצמם את הטעמים.״
ואומנם, משני סוגים בודדים של פליג־י
הגיעה זיזי, תוך זמן קצר, ל 15-סוגים
עמים שונים. הבעל — הוא הקובע מה
:נס לתפריט־הקבע, ומה לא. משקאות
׳יפים אי־אפשר לקפל שם, אפילו לא
דה. אבל לעומת זאת אפשר לשתות שם
,החל בקינמון וכלה ביסמין.
״אפילו אם יקומו עוד מאה פלינצ׳י,״
מר בטי ,״אף אחד לא יוכל להכין את
לינצ׳קה כמו שמכינה אותו אשתי.״

נולדה בטבריה. כאשר מלאו לה 14 שנה
הכירה את ניסים׳ ואז החל הרומן שלהם.
ניסים הביא אותה לדימונה, עיר־ר,ולדתו,
וכשמלאו לנערה 17 וחודשיים, הציע לה
נישואין.
ניסים לא ליקק דבש בדימונה, גם לא
בתל־אביב, לשם גורש בעיקבות צו שהוציא
בית-׳מישפט השלום בבאר־שבע בשנת
,1972 באשמת חיים על דיווחי פרוצה.
הוא נידון לשלוש שנות־מאסר. סניגורו,
עורך־הדין ישעיהו לוויט, הגיש עירעור
לבי׳ת־המישפט העליון. ניסים זוכה, וצו-
הגירוש בוטל לאחר זמן.
אך בדימונה מוכר ניסים ממן בן ה־
,25 לא רק כאדם שהמישטרה רודפת אותו,
אלא גם כמי שהוא בעל ידי־זהב. הוא
פתח סטייקיה שהצליחה מאד, ובין השאר

גם עיטר בפסיפס את חזיתו של קולנוע
רון בעיר. ואם לא תמיד הצליח במעשי-
ידיו, מרי היה זה מפני שהמישטרה היתה
נזכרת בשמו בכל פעם שבוצעה פריצה
כלשהי.

חשבוגות
פ תו חי ם בשפע
** וד כהיותו בתל־אביב פתח בוטיק
2לבגדים, אך החנות נתחסלה לאחר ש־ניסים
נילקח מיספר פעמים לחקירה במיש־טרה.
בעצם, היה נעצר בכל פעם שמישהו
גנב חולצות ומכנסיים במרחב תל־אביב.
כך, למשל, אחרי מירדף של שוטרים בעיק־בות
גניבה גדולה של מכנסיים יקרים, נע-

צר ניסים כשעל גופו זוג־מכנסיים מן הסוג
שנגנב. ההוכחה לא היתה, אומנם, חותכת,
אד צרות בכל־זאת היו.
כאשר שב ניסים לחפש שלווה בבאר־שבע,
אחרי חייו הסוערים בתל-אביב, נעצר
כחשוד בפריצת קופה של תנובה בבירת-
הנגב• היו לו דאגות משלו: הוא אוהב
מאוד את החופש, ויש קו אשד, יפהפייה
בבית, אך השוטרים לא רצו לשמוע דבר.
״אתה חשוד בפריצה, ותישאר במעצר,״
אמרו לו.
ניסים ממן לא יכול לשאת עוד. הוא
ניסה להתאבד, פעמיים. פעם אחת בתלייה,
ובשנייה בלע מדליון־ז׳הב במישקל כ־150
גרם. התוצאה הישירה והיחידה: הוא אוש פז
בבית־חולים בירושלים, בשל מצבו
הנפשי. התיק שנפתח במישטרה על החשד
(המשך בעמוד )34

״הידיד׳

אברהם אברג׳יל, אותו
הכירה ליזה שעה שבעלה
ישב בכלא ואשר, לטענתה, אילץ אותה
לעבוד כיצאנית ולמסור לו את רווחיה.

האשד!

ליזה ממן היפהפייה בת
ה־ ,21 נשואה זה ארבע
שנים .״הוא היה מביא לי שניים־שלושה
גברים ליום,״ היא מעידה על ״הידיד.״

הנעל

ניסים ממן בן ה־ ,25 התובע
מאברהם אברג׳יל 50
אלף לירות פיצויים, על שהשתמש באשתו־שלו
שעה שהוא ישב בכלא במעצר.

1. 31

במדינה
מיסיס

הידועה־בציבור של המיליונר קורט לוי חשבה שיש
^ ושרם היה מושלם. כימעט. חברת
המי־ומי הישראלית, שבקירבה הסתובבו,
ראתה בהם זוג מאושר, שליו, שלם
עם עצמו ועם אורח־חייו, טובע בשפע
וברווחה.
היתה להם וילה מפוארת על שניים ורבע
דונם, באחד האיזורים היפים ביותר ב־הרצליה־פיתוח,
ובה כל השיכלולים שניתן
להעלות על הדעת. בווילה הזו, שנהנתה
בין השאר גם משירותיהם הצמודים של
שתי מכוניות ונהג, אירחו בני-הזוג המקובל
והמפורסם עשרות ומאות מוזמנים,
בקבלות־פנים ומסיבות כיד השפע הטובה
עליהם.
זה היה, לכאורה, מושלם. אבל, כאמור,
רק כימעט. כי אף שבהזמנות הרישמיות
שנשלחו אל מוזמני הזוג היה רשום: מר
ומרת לוי, ידעו הכל כי חסר כאן פרט
קטן אחד. הם לא היו ׳נשואים.

הי הו די! המח עו
גם כשהמס הגדרש על־פי
ההכגסות הוא אפס —
;דרש הגישוס לש7מ
קגפ-פיגורים
קם לו יהודי זקן ופשוט, בן ,72 בבוקר
— ומגלה שמס־ההכנסד. דולק אחריו.
באשר הגיש את דו״ח ההכנסות שלו
לשנת ,1968 לא שייער כלל בנפשו בי
מעבר לפינה אורב לו קפקא בכבודו.
בדו״ח־ההכנסות לאותה שנה, רשם סכום
עגול 2500 :לירות, טבידותקילין, כלומר,

קו רטהתאהב
מעל לראש

קנם־פיגורים על חוב של 0ל ״י
טינוטוס או טעות?
מעט יותר מ־ 200 לירות לחודש — סכום
זעום, לכל הדיעות, גם ב־.1968
ואומנם, פקיד־השוימה הסכים עימו בהח לט.
כעבור זמן קצר מיום הגשת הדו״ח,
קיבל את טופס השומה הירקרק־לבן, המוכר
ובו, על-פי סעיף 145־א׳־ ,3אישור על
שיעור הכנסתו כפי ׳שהוצהר על־ידו.
עיין היהודי בטורי הספרות, וגילה פרט
מעניין: בעוד שהכנסתו ׳נרשמה כ־2500
ל״י, הנה סד־כל הפטורים שהגיעו לו הס-
תכם ב־ 3290 לירות. כלומר, גם אילו הר וויח
באותה שנה 790 לירות יותר, לא
היה נדרש לשלם מס.
השפיל עיניו מעט, אל מישבצת המס
הנדרש, וגילה את סיפרת-הפלאים: אפס
עגול. ורחב בו לבבו.
אך לפתע קלטה עינו נימה צורמת. שם,
במישבצת היתרה־לתשלום, התנוסס מיס-
פר עגול עוד יותר 68— :ל״י: קנס־פי-
גורים. כלומר, לא שילם 0לירות למס-
ההכנסה — ישלם קנס, למען יראו וייראו.
ינד היהודי בראשו בפליאה, ישב והמתין.
חלפה שנה.
בפרוס 1969 קם והגיש דו״ח חדש, לאותה
שנה, על אותו סכום עצמו 2500 :
לירות. לא חלפו ימים אחדים, ונתקבל
האישור המיוחל ,׳על־פי סעיף־הפלאים
המאשר בי הצהרתו ׳אושרה.
שב האיש ועיין בטורי הספרות, וגם
הפעם נכונו לו הפתעות. לעומת סך 2500
הלירות, שאותו אישר פקיד־השומה, הגיע
לו הפעם פטור בסך 3406ל״י.
השפיל עיניו, כהרגלו, אל מיבצת המס
הנדרש, וגילה את האפס העגול. הוסיף
והשפיל עיניו, והנה, במישבצת היתרה־לתשלום
15,— :ל״י, קנם־פיגורים.
יושב יהודי ישיש ומניד ראשו בתמיהה
למראה פילאי הטכניקה.

הידועה־בציבוד

ג׳קי לוי לשעבר ראסטין, חיתה לצידו של איל־הכספים
והמלונות קורט לוי משו 11 שנים,
שבמהלכן שינתה את שמה לשמו באופן וישמי. כך נראית ג׳קי כיום, לאחר ניתוח פלסטי.

המארחים

ג׳קי וקורט לוי, זוג שנימנה עם העילית
החברתית וההמונית במדינה, הו־פיע
בכל מקום, גס באירועים רישמייס, כזוג נשוי לכל־דבר.

* ,קי (לשעבר ראסטין) הגיעה ל-
^ ישראל בשנת ,1963 לביקור, בהיותה
בת 20 בלבד. במשך הביקור, שהתארך
מז^ל למשוער, עבדה במלון אילת, באילת.
המלון היה שייך אז למלונאי ואיש־העס־קים
ממוצא גרמני, קורט לוי בן דד.38
לא עבר זמן רב׳ ובעל־המלון התאהב בצעירה
האנגליד, בכל ליבו ונפשו, החל
מחזר אחריה בלהט, העתיר עליה שפע
מתנות והבטחות.
אך ג׳קי חזרה לאנגליה, שם המתין לה
הבנקאי השווייצי, ארוסה, לו עמדה להינשא.
קורט לא ויתר. הוא הפך נוסע
קבוע בקו לוד — לונדון. מדי-חודש היה
מופיע אצל ג׳קי, באנגליה, מצהיר בפניה
על אהבתו העזה, ומאיים שינקוט צעדים
קיצוניים, אם היא לא תבוא אליו. כך
חלפו תישעה חודשים.
לבסוף ניצחה האהבה. ג׳קי באה לישראל,
עברה לגור עם אהובה, קורט,
בדירה שכורה, שהשתייכה לח״כ־לשעבר,
יונה כסה. שם התגוררו עד פרוץ מילחמת
ששודהימים.
אחרי המילחמה עברה ג׳קי לגור במלון
השרון, שאותו ניהל קורט בעבר. להוריו,
המחזיקים בחלק ממלון השרון עד היום,
יש וילה בדיוק ממול, וקורט הוא בנם־
יחידם.
זמן קצר לאחר־מכן גילתה ג׳קי את
המיגרש בן שניים ורבע הדונמים בהרצליה
פיתוח, והם קנו אותו ב 35-אלף לירות.
כיום שוויו של המיגרש — יחד עם הבית

ג׳קי, אשת־החברה הזוהרת, ניצבה תמיד לצידו של קורט וקיבלה,
יחד עימו, את פניהם של אורחים חשובים מחו״ל, בהם שגרירים
ודיפלומטים בכירים. בווילה שלהם נערכו קבלות־פנים רבות.

רה הנר ־ ואחו׳ 11 שנים נסתבר שאין דה כרום
בן שיבעת החדרים שעליו, ששיטחם כ־
300 מטר מרובע — בין מיליון וחצי לשני
מיליוני לירות, טביו־ותקילץ.
ג׳קי מילאה את הבית בכלים ומכשירים
שהביאה איתה, בתוקף מעמדה כעולה
חדשה, ודומה היה שסוף־סוף הגיעו יחדיו
אל המנוחה ואל הנחלה.
היא עבדה אז במלון קיסריה, כמנהלת
האירועים של המלון, וזכתה להצלחה גדולה
בעבודתה. ה״בעל״ פינק אותה במתנות׳
קנה לה שלושה מעילי־מינק ומכונית׳
העניק לה סך 1000 לירות מדי חו־

תוקף חוקי לחייהם המשותפים, ולשמם
המשותף. לפני שש שנים שינתה ג׳קי את
שמה רישמית במירשם־התושבים ל־
״לוי,״ ונקראה מאז, הגברת לוי.׳ אלא
שגם העובדה שהוא קרא לו! ״אשתי,״ והיא
לו ״בעלי,״ לא היה בכוחה לשנות את
המצב ההוקי, והוא — שקורט היה עדיין
נשוי לאשה אחרת.
המאבק על הגט היה ממושך. בתחילה
סירבה האשה החוקית לתת אותו, מאחר
שהתרת־נישואין היתה עדייו אסורה באיטליה.
אך גם אחרי שהסכימה לכך, לפני

הפתעה
בד מו ת יורשת
י* י א נוכחה שכל ההבטחות, מהן ניזונה
1 1כל השנים, לא היו אלא בעלמא. היא
הגיעה למסקנה הבלתי־גמנעת — קורט
אינו מתכוון לממש אף אחת מהן. והיא
קמה ועשתה מעשה.
לפני כחצי שנה הודיעה לקורט כי היא
עוזבת אותו, ונוסעת ללונדון. על־מנת
שלא תישאר בלא־כלום, אחרי כל השנים
הללו, הבטיח לה קורט למסור לה, כמתנות־פרידה,
את הדירה שלו באילת, את המכו־בית
שלה, וסך 1000 לירות לחודש, למשך
השנתיים הבאות.
מצויידת בסידרת הבטחות חדשה זו,
שהתה ג׳קי בלונדון חצי שנה. ב־ 1בספטמבר
חזרה ארצה. כאן המתינו לה כמה
הפתעות.
תחילה הודיע לה קורט כי הוא חוזר בו
מכל הבטחותיו. את הדירה באילת לא
תקבל, גם לא את המכונית — וב־15
בנובמבר יופסקו התשלומים החודשיים
בהם התחייב, לדבריה. ההבטחה היתד. ובעל-
פה בלבד, ולא היה בידיה כל מיסמך לתמוך
בו את טענותיה.
אלא שההפתעה הגדולה ביותר המתינה
לה דווקא בווילה, בה בילתה את מיטב
שנותיה. היא מצא שם יורשת, בדמותה

את האשה החדשה בחייו בשפע של מינקים ויהלומים, ניהל יחד איתה חיים חברתיים
נוצצים, ובית מפואר ומלא כל סוב, שלא חסר בו דבר, לבד מכתובת־נישואין.

נתקלה בתגובה חד־משמעית: ברגע שתיכנס
להריון — תעוף מהבית.
ג׳קי המעודנת, הליידי מלידה, מקסימה
ותרבותית, אשת־חברה ומארחת ממדרגה
ראשונה, שהפכה יפהפייה ממש לאחר ש ביצעה
ניתוח פלסטי באפה, לפני שנה
וחצי — ואשר ליוותה את קורט לוי בנאמנות
משך 11 שנה תמימות — נשברה.

דש, להוצאות הבית, קנה לה יהלומים,
ודאג שלא יחסר לה דבר. שלוש־ארבע
פעמים בשנה הייתה נוסעת לחו״ל.
למעשה, לא היה מקום לדאגה רבה.
בהיותו בעל תעשיות־הימזון לוי, שבידיו
המונופול על אספקת ארוחות מוכנות ל מטוסים
בארץ, ובעליהן של כל המיסעדות
בנמל־התעופה על־שם בן־גוריון בלוד —
היה מעמדו הכלכלי והחברתי איתן. אם
להוסיף לכך אי-אילו מלונות בטנזאניה —
הרי הכסף מעולם לא היווה כל בעייה.
גם ההבטחות לא היוו בעייה. מדי-פעם,
כאשר נוכח שסבלנותה של ג׳קי מתחילה
לפקוע, והיא שבה ושואלת מה יהיה הסוף,
היה חוזר ומבטיח שהנישואין בוא-יבואו.
הוא הבטיח לרשום חלק מהבית על שמה,
אך גם זאת ״שכח״ .ג׳קי הוסיפה לקוות,

11 שנה עם גבר נשוי, כזוג נשוי לכל
דבר, אינה מעניקה לה שום זכויות שהן.
אלא שג׳קי אינה מתאבלת. הפרק הזה
בחייה נסגר. ג׳קי מצאה את ג׳קי סיטון
בן ה־ ,38 רווק נאה המשמש כמנהל־עסקיו
של חבר־הכנסת יעקוב מרידוד באירופה.
ג׳קי, שניראה עד לאחרונה בחברתה
הצמודה של זמרת ידועה׳ לא מש עתה
מצידה של ג׳קי, שפתחה דף חדש.

אבל לא לאורך זמן.

אשה חו קי ת
ב אי טלי ה
ך* י רעייתו החוקית של קורט ואם שני
^ בניו הגדולים, רפאלה, עמדה בין ג׳קי
לבין התגשמות ציפיותיה.
קורט הכיר את רפאלה כאשר שירת
בצבא הבריטי, באיטליה. בעיר הקטנה
פרידה, שבצפון־איטליה, התוודע אל ה-
איטלקיה היפה, ונשא אותה לאשה. הוא
הביאה לישראל, וכאן נולדו בניו, גבי —
שהוא כיום בן ,26 וכבר גרוש ואב לילדה
בת ארבע וחצי, ומיקי — בן ה־ ,23 הלומד
כיום מלונאות בלוזאן.
אך המישפחה התפרקה אחרי שקורט
החליט כי הוא מאוהב ביג׳קי וממשיך את
חייו איתר. הרעייה, רפאלה, ארזה את
חפציה וחזרה לאיטליה, והיא מתגוררת
במילאנו מזה תשע שנים.
רק הבנים, ששירתו בצה״ל, הוסיפו להתגורר
בביתו של האב, עימו ועם ״אש תו״
החדשה, משך תקופות מסויימות, מ פעם
לפעם.
ברור היה, כי ברגע שיקבל את הגט ה־מייוחל,
יוכלו הוא וג׳קי להעשא, ולתת

ישנה מפני חדשה תוציא 2 ^ 2

ג׳קי, שמיתה לצידו 11 שנה. את מקומה תפסה יהודית רוזן (עימו בתמונה) ,מזכירתו
של איש־הנוסקים הארולד סטאטסן, שבאה לשכון בליבו ובביתו, שאותו בנה יחד עס ג׳קי.
שנים אחדות, ובייחוד לאחרונה, משהותרו
הגירושין באיטליה — לא היה הדבר
פשוט
כי רפאלה, אשתו של קורט, דרשה תמורת
הגט סכום עגול — 40 אלף דולר.
קורט לא הסכים לתת את הכסף. הוא
אומנם היה עשיר מאד, אבל מלון אחד
שלו בטנזאניה הולאם על-ידי המדינה, ואחר
הסתבך בקשיים כספיים בשל המשבר־בתיירות
שם. וכך, קישר, היה להיפרד
בבת־אחת מסכום כה גדול.
ואולי, בעצם, הוא לא השתוקק כלל
להביא את נישואיו הבאיס־בתור לכלל
מימוש.
ג׳קי השתוקקה לילד, והשנים חלפו
מהר. אך בכל פעם שהזכירד, זאת,

של יהודית רוזן, מזכירתו של המיליונר,
איש־העסקים הארולד סטאטסן. היה זה
ימים אחדים לאחר שקורט ויהודית חזרו
מטיול משותף בגרמניה.

ג׳קי מ צ אה
אתג׳קי
*י• דכרים היחידים שהסכים קורט לתת
ן | לג׳קי היה רהיטים וחפצים אחדים,
מאלה שהביאה איתר. מאנגליה, ואשר
נמצאו בווילה. פרט למתנות שקיבלה משך
השנים, לא נותר בידיה דבר. בירור קצר
שערבה, הבהיר לה גם כי העובדה שהיתה

1ד 11ך 171111 מן התמונות ה
י י 1י 1ייי משותפות ז11ל
ג׳קי וקורט לוי, עזצולמו לפני שנים, ניכר
היה כי אף לא עלה בזמתם שיום אחד יבוא
הקץ לחיים המשותפים, שנתמכו בהבטחות.

מה ששנוא עליך —
אל תעשה לחגרך. אם
לא לימדו אותך זאת
בילדותך, מוטב שתיז־בור
זאת עכשיו, ותשנן
זאת היטב. מלבד השינון,
עליך ליישם אמת
חיים זו בבל הקשור
21במרס ־
ליחסיך עם חברך ה 20ב
אפ רי ל
בעיר התולה בך תיק ווה,
והמעריצך הערצת
עיוורת ממש. אל תתייחס אליו במו
לנחות-דרגה וחדל בבר מעבשיו להציק לו.

110 ן ן

11 ווו

11א1נ״ו1

הדרן בה נקטת היא

בהחלט לרוחו ועל־אף
הפחים הזרועים על
פניה — היא אשר תוביל
אותו למה שאתה
רוצה להשיג ולמה שצריך
לעשות.
•י* אתה
זכור כי עליך לסמוך
לפני כל דבר אחר, ב־
! 2באפדיל -
__ ראש ובראשונה על עצ20ב
מ אי
מך. נסה גם להתחשב
באחרים, עד כמה שרק אפשר. היה מתון
בתגובותיו, ובינתיים אל תגלה דבר.

ביום ג׳ ייפתרו כמה בעיות עסקים ומוטב
שתימנע מכל הימור, או
סיכון־יתר עד סוף השבוע.
כדאי גם שתשמור
היטב על בריאותך,
ושתנהג בזהירות. גילוי
לב עשוי ליישב אי הבנה
חמורה שהתעוררה
שלא באשמתך. יהירותו
של חבר לעבודה מרגי}
2בספטמבר -
זה אותך, בן מאזניים* 2 ב או ק טו ב ר

האתגרים שאתה מעמיס
על עצמן מבחינה
רוחנית עלולים לעייף
אותך ולגרום לן בא-
בי״ראש. תיוובח לדעת
שעיבוב רציני בעבודה,
שפגע ביוקרתך, נגרם
בעקיפין בגלל אשח
נאה. המרגיז הוא שזה
בבלל לא היה בדאי.
אל תאשימי את עצמן
בבן שידידך קר ואדיש כלפיך.
היי סבלנית ואל תדחקי את הקץ.

תאשיס

שב בשקט, בייחוד ביום א׳ זה לא בדאי
להסתבך בגלל רצונך
הטיבעי לבלוט. גם ת-
פירסומים האחרונים
לא עשו לך דווקא טובה.
מוטב שתתרכז ב-
ובענייני-
ענייני״הלב
בספיך. במישור היצירה
— אתה ממשיך
לחוש בבצורת מסויי-
נשפעפמו מת, אן השינוי תלוי
בן. אם את רוצח בהי שגים,
דחי זאת עד שתראי מצב ברזוגן.

עון ת

יום ה׳ הוא יום של התנגשויות ובעיות
כספיות. הקפד, איפוא,
לא לקבל בו כל החלטה
מרחיקת־לכת ולא להסתבך•
בכלל, נסה לנצל
את השבועיים הבאים
לריכוז מחדש, לעבודה
שוטפת, ולחידוש קשריו
עם האהובים עליך.
בת קשת: אל תזניחי
( 2ג.נו במבר -
70ב ד ^ חיר
אותו. גם לאחרים יש
בעיות. לבשי צבע בהיר.

1ש0

היזהר מפיטפוט יתר,
שמור בסודי־סודות את
פירטי המיבצע עליו
אתה עובד כרגע. כדאי
שתיזהר דווקא מזה שאתה
חושב שהוא ידידך
הטוב — הוא ולא אחר
אורב לכל רמז שייצא
21 ביוני -
מפיך, לכל טעות מיק־
20 ביולי
רית, או לכל מישגה
שתעשה, אתה בודד,
לכן, יהיה עליך לעמוד באתגר הזה לבדך,
ללא גיבוי של איש• אס תצליח — זרי
הדפנה שיעטרו את קודקודו יהיו חלק
ממה שיבוא אחר־כך. תימנעי מבילויים.

הוצאות כספיות בלתי
צפויות עומדים לגרום
לך לעמוד בפני מצב
מביך. אל דאגה: אומנם
המצב קשה, אן
אתה תיחלץ ממנו בכבוד.
בעתיד היותר
רחוק צפוייה לן צעי דה
ניכרת קדימה במי 21
ביולי -
21באוגוסט
שור הכלכלי. יחד עם
הזאת, ההתפתחות תבוא התפתחות ניכרת בבל הקשור להצלחתך
בקרב בנות המין היפה. המיבתב
שקיבלת — מפתה ומרגיז. עני לו
בקרירות, ותיווכחי שזה יעזור לן.

פרשה מסויימת שאתה
שומר בסוד תיוודע השבוע
לאדם הלא נכון,
ועלולה לגרום לך לעוג־מת
נפש גדולה. אין
טעם שתכחיש את העובדות
כאשר האדם 1111111 יטיח אותן בפניו. השתדל
להיות אוהד אליו,
כי אחרי הכל, הוא זה
שסבל מכל העניין. השתדל
לכלכל את מעשיך בייתר זהירות.

גאוותן הרבה מונעת ממן לבקש טובות
או להסתבן בקנוניות. זכור כי השבוע
מילת־הקסם היא טי-
פוח־קשרים. לכן, גם
אם תתקשה להתגבר
על גאוותן, למד לפחות
להחזיק את פין נעול.
אם חם רוצים להיטיב
עימן — תן לחם לעשות
זאת׳ ועל תידחה
הצעות העשויות לחיות
מכריעות עבורן ועבור
שאר בני ביתן.

במרכזו של השבוע יעמדו שינויים מכריעים
ביחמד לבעיות המישפחה. אתה מלול
למצוא את עצמו נבוך
ומהסס, מאחר שהשינויים
הצפויים יהיו חריפים
ויסודיים הרבה יותר
מכפי ששיערת. בת
דלי: הרישעות שלך
עלולה להיות בעוכרייך.

הפסיקי להסתכל רק מסביב
לפופיק שלך והשלימי
עם העובדה
שגס אנשים נוספים בעולם
הם בעלי זכות קיום. חדלי להציק
להם ותבואי על שכרך. המהמר
— שבוע זה טוב לאדום העקול.

השבוע עליו לשים קץ לבטלנות ! במה
זמן תוכל עוד לשבת ולחלום בהקיץ,
מבלי לעשות אפילו את
אותם דברים המוגשים
לן על מגש הכסף ן
זהו שבוע מצויין ל-
תיכנון לטווח קצר ו בינוני
; בעוד שבועיים
שלושה, תובל לעבור
למעשים, ובקצב נמרץ
ובלתי־רגיל. הקפד על
9ו בפברואר
20במרס
סילוק מיכשולים מן
הדרן, ושלם חובות
קטנים וטורדניים. אן היזהר, בן דגים :
מתחרה מסובן עלול לצוץ בשטח אם לא
תדע לשמור עליה. לבן הימנע ממסעות.

הקוב טל ד חו• —
(המשך מפוחד )31
בפריצת קופת תנובה, נסגר מחוסר״הוכחות.
ניסים שב לתל־אביב, אן לא מיהר
לסגור חשבונות. תוך זמן קצר נעצר
כחשוד באיום על עדים שהעידו כנגדו
במישפט הקודם שנערך בבאר־שבע, אותו
מישפט בו נידון לשלוש שנות מאסר
וזוכה על־ידי בית־המישפט העליון.
המישטרה הביאה בפני השופט את גיל*
יון־ההרשעות הקודם של ניסים. סניגורו,
עורדהדין לוויט, גילה כי ההאשמות ש מייחסת
לו המישטרה אינן מדוייקות. שוב
נערך בירור, הגליוין נבדק מחדש, ואז
נתגלה שבמיספר תיקים חסרות כליל טבי־עות־ד,אצבעות
של המורשע. זה טען שה״
תיקים אינם שלו, השופט: נזף במישט־רה,
אך ניסים קיבל את שלו: שישה חוד*
שי־מאסר.

האס סי רסר
״הידיד״ ז
1פני ארבעה חודשים שוחרר ניסים
׳ /ממעצרו, וחזר הביתה. כאן ציפתה לו
המהלומה הקשה מכל. למה היפהפייה שלו
מיהרה אליו, חיבקה אותו, פרצה בבכי
וסיפרה לו שבשמונה חודשים קודם־לכן,
כאשר ישב עדיין בכלא, הכירה גבר גבה*
קומה ויפה־תואר, בשנות השלושים לחייו :
אברהם אברג׳יל.
היא סיפרה לבעלה שאברג׳יל ״התלבש״
עליה, ואילץ אותה לעבוד בשבילו כיצא-
נית, ואת הרווחים היה לוקח ממנה. חמתו
של ניסים בערה בו, והוא יצא לחפש את
המדיח, מצאו ואפילו נפגש איתו. כתוצאה
מכן הגיש אברהם אברג׳יל תלונה נגד
גיסים.
ניסים ממן נעצר על-ידי המישטרה ונחקר.
נפתח נגדו תיק על איומים, על שדרש
מאברג׳יל סך 50 אלף לירות, כמעין פיצוי
עבור התקופה שעליזה עבדה עבורו.
אך ליזה ובעלה לא ויתרו. הם הגישו
למישטרה תלונה נגדית, בה טענו בי
בתקופה בה ישב ניסים בכלא, אילץ אותה
אברג׳יל לעבוד ביצאניות, וגזל את כספה.
סיפר אברהם אברג׳יל השבוע :״נכון,
הכרתי את ליזה. אבל בשניסים חזר׳ זה
נגמר בינינו. אז ניסים תפס את אחת
החברות שלי, והרביץ לה, וגם לי הוא
שלח שדר שהוא רוצה לראות אותי. הלכתי
לפגישה איתו, יחד עם עוד שני חברים.
ליזה היתד, נוכחת.
״ביקשתי מניסים לשאול אותה אם יש
לה תלונות נגדי, והיא הכחישה. אז סיימנו
את הפגישה. היה ברור שזה שקר, שמעולם
לא היה דבר כזה. אבל כעבור במה ימים
הזר, הרביץ לחברה שלי ומסר לי, דרכה,
שהוא רוצה 50 אלף ליתת, כפיצויים.
״הלכתי למישטרה והגשתי תלונה. נאמר
לי שם שאלך לפגוש את גיסים והם, הבלשים,
יבואו גם הם למקום. קבענו פגישה,
אבל ניסים לא הופיע. אז הבלשים
הלכו ועצרו אותו. הוא פשוט רוצה להוציא
ממני 50 אלף לירות.״ עד כאן, גירסתו של
אברהם אברג׳יל.
״הכרתי את אברהם כשניסים היה עצור,״
גילתה ליזה לפני ימים אחדים .״הוא התקרב
אלי, הביא אותי למלון הילטון ואחר־כך
למלון פלאזה, שם הוא אילץ אותי
לעבוד בשבילו. היה מביא לי שניים־שלושה
גברים בגיל-העמידה ליום.

ק?1נת1 סרטים שברו אתהכ די ם
אם הקולנוע הוא בבואתה של החברה
נתוכה הוא צומח, ואם ההצלחות הקופתיות
של הקולנוע משקפות את טעמו של הקהל
ואת הלכי-הרוח שבו, הרי שמסירטי-הקד
פה האחרונים באמריקה ניתן להסיק, ללא
היסום, כי לאזרחי ארצות־הברית נשבר
מן החוק והסדר השוררים אצלם. שניים
מגל הסרטים האחרון הזה, מישאלת מוות
ובראש מורס יוצגו בישראל בעוד כמה
שבועות.
בעידן שבו שולחים את הבנים ליהרג
בווייט־נאם, ונשיא המדינה מתחבר עם
עבריינים ומשתמש בשיטות של עולם־
תחתון כדי לשמור על מושבו הרם, מה
אפשר כבר לדרוש מסתם נציגי־חוק רגילים?
הם נוטלים שוחד מכל המרבה בתש לום,
ושומרים את החברה בעיקר מפני
אלה שעלולים לחשוף בפניה את האמת.
וכך קורה שסרטים, בהם משליך קצין-
מישטרה את הסמל שלו לים (הארי המזוהם)
.ובהם מתנכלים למי שחוקר את הקשר־הצרפתי,
או רודפים את מגלי־השחיתות
(סרפיקו) הופכים לרבי־מכר מבוקשים ביותר,
שהקהל כולו מזדהה עם גיבוריהם.
שני סרטים של השנה האחרונה, הזוכים
להכנסות גבוהות במיוחד, למרות שנעשו
באמצעים צנועים יחסית, מגדישים את
הסאה.
לקחת את הדוור, כידיים. הסרט
האחד, שמו מישאלת מוות נועד, בתחילה,
להיות פרק נוסף בעלילותיו של הסופר־גיבור,
צ׳ארלם ברונסון, הרומס בגאון
כל מה שנקלע בדרכו. אלא שנושא הסרט
הפך אותו, לפתע פתאום, לנושא לווי כוחים
ציבוריים ולהערצה החורגת מגבול
פולחך הכוכבים הרגיל. וזאת משום ש-
ברונסון מגלם באן בעל-משפחה רגיל בהחלט,
היוצא לבלות עם מישפחתו באיי
הוואי. בשובו לנידיורק, נופלת אשתו
קורבן לביריון המתעלל בה, ולבסוף הורג
אותה.
הבעל, צמא-נקמה והסר כל אמונה ביכולת
המישטרה למלא תפקידה כראוי, מכריז
מילחמה על כל הביריונים למיניהם. הוא
יוצא לנדוד בלילות, בסימטאות האפלות
והמפוקפקות ביותר של הכרד, וממש מזמין
התקפות מצד הביריונים. לאיש יש פשוט
מישאלודמוות — ממבט ראשון.
אלא שהאיש הוא צ׳ארלם ברונסון, וכל
ביריון המתנפל עליו בתיקווה לפרנסה ן
קלה, מחוסל באכזריות, במהירות וביעילות
מירבית. העיתונים מפליגים בסיפוריהם על
מעלליו של איש-המיסתורין שמשליט סדר
ברחובות, והוא הופך גיבור ההמונים, ש רואים
בו מושיע ממצב שבו כוחות החוק
והסדר חסרי־אונים.
האנארכיח מוזמנת. בראיונות זב-

המי שטרה
לא חקרה
ני הייתי לוקחת כדורים ורודים,
כדי שלא אדע מה אני עושה. הייתי
מרוויחה ליום בין 600ל־ססד לירות, ול עצמי
הייתי משאירה 50 או ,100 ולפעמים
,200 אם הייתי צריכה לקנות משהו בשביל
הבית.
״הגשתי נגד אברהם תלונה למישטרה,
אבל אני לא מבינה למה לא חקרו אותו.
הוא לא נעצר, ולא קיבלו את התלונה שלי,
אני לא מבינה מדוע.״
ליזה התאוששה כבר. אך בינתיים הוכ נס
ניסים שוב לכלא, הפעם על חשד של
החזקת רכוש גנוב. בדירתו נמצאו סחורות
גנובות, רשמי-קול ועוד, מחנות לצרכי*
חשמל. גיסים, מצידו, טוען שהסחורות
הוסתרו בביתו ללא ידיעתו.
המישטרה חוקרת. ניסים יושב. ליזה
מחכה לו. אברהם אברג׳יל משקיף מן הצד
וממתין.

ברונסון כ״מישארת מוות״
לקחת את החוק —
העול ם הז ה 1939

וויכוחים שבאו בעיקבות הסרט, הסתבר
שרבים מן הצופים נו מתפללים שיימצא
פעם איזה מטורף בעל מישאלת־מוות כמו
זה שבסרט, ויטיל חיתיתו על הפשע המתהלך
ברחובות, ורק מיעוט העז לצייץ,
ולדבר על פאשיזם ועל סכנה שכאשר אדם
עושה דין לעצמו, מוזמנת האנארכיה אל
השילטון.
עוד יותר קיצוני המצב בסרט בשם
בראש מורם, המבוסס על קורותיו של
שריף דרומי בשם ביופורד פוסר. מבוסס —
זו אולי אינה מילה מדוייקת, משום שעושי
הסרט ציינו בכוונה כי הם שאבו רק
השראה מחייו של פוסר, אשר נפטר לפני
זמן קצר, בגיל ,36 אך לא שיחזרו בדיוק
אף אחד ממעלליו. זאת, כניראה, כדי
להימנע מתביעות מישפטיות למיניהן.
עם נבוט כיד. פוסר האמיתי, ברנש
גדול־מידות וקשוח מאין־סמותו, השליט
סדר ברחובות עיירה דרומית, בה נבחר
לשריף, בעזרת נבוט ואגרופים בלבד. ה-
קאריירה שלו היתה רצופה קטטות והתנגשויות,
בהן חילק מכות לרוב אבל חטף
גם הוא מנות הגונות.
גופו היה מכוסה צלקות מכף רגל ועד
ראש, אשתו נרצחה על־ידי ביריונים, והוא

ה סו פ ר והספר מישחקי בילוש (פאר, תל־אביג,
ארצות־הברית) — רק לעיתים
רחוקות אפשר להיתקל בסרט
שהוא מקור״הנאה צרוף בל-כך. למרות שהוא
מבוסס על מחזה־לשניים, שמחייב פביבול לתיאטרליות
מוגזמת. למרות דיאלוגים ארוכים ומורכבים, שבדרך בלל
כובלים את הסרט למקום אחד והופכים אותו מונוטוני׳
מבחינה חזותית, ולמרות מיעוט השחקנים המפחית, כאילו,
מן הזוהר והגיוון, זהו סרט במלוא מובן המילה, שימלא
את דרישות כל אלה שאינם הולכים לקולנוע רק
כדי לראות מכות, אונס ודם.
זהו סיפורו של לורד אנדריו ווייק, מחבר סיפרי־בל־שים
(״שעשועי המוחות האציליים,״ כפי שהוא קורא
להם) המזמין את מיילו טינדל, ספר־האופנה שמתעסק
עם אשתו, לבלות עימו כמה שעות בטירתו הכפרית,
ל״החלפת דיעות״ על הנושא המעניין את שניהם. הפגישה
בין השניים הופכת מישחק בין חתול ועכבר, כשכל
אחד מהם הוא לפי התור חתול, ואחר-כך עכבר ; והית-
נצחותם יכולה להיות, אם רוצים בכך, עימות בין גבר
מזדקן לתרנגול צעיר, בין האצולה לבורגנות החדשה, בין
עורמת בעל הניסיון לחוצפת השאפתן, ועוד כהנה וכהנה.
אבל מעל לכל, זוהי פגישה בין שני מוחות מבריקים,
כתובה בליטוש בלתי־רגיל — פגישה מרתקת ומלאת־הפ-
תעות עד לרגע האחרון.
כך זה היה על כל בימות העולם (המחזה הוצג ומוצג
עדיין כמעט בכל בירה גדולה, כולל תל-אביב) ,לסרט,
נוסף עוד מימד. הבמאי ג׳ו מאנקייביץ׳ ,אחד היוצרים
האמיתיים של הקולנוע האמריקאי, נטל את מישחקי
בילוש כאילו בתור אתגר, על״מנת להוכיח מה ניתן לעשות
מן החומר הבימתי ביותר בעולם.

מיי קל קיין ולורנ ם או לי ביי ה — ח תו ל ועכבר
ואומנם, הוא משתמש בכל שיכלולי הקולנוע, מערי כה
מדוקדקת שבה כל צילום מקביל להלך־רוח מסויים,
דרך צילום הממחיש בדייקנות את היחסים בין שני ה גיבורים,
ותפאורה (של קן אדם, תעאורן סידרת בונד)
שכל אחד מן החפצים בה הופך לאיכות חיה תחת טיפולו
היחיד-במינו של מאנקייביץ׳ .ובתוך כל אלה. מיבצע מיש-
חק וירטואוזי של לורנס אוליבייה ומייקל קיין, המנגנים
על כל גווני אישיותם במומחיות עילאית.
וכל מה שנותר לצופה הוא להישען בכיסאו, ולהנות.
אולי אין זו אבן־דרך בתולדות הקולנוע, אבל זוהי הוכחה
ניצחת לכל מה שאפשר לעשות באמצעותו.

פיקולי, מאסטרויאני, טוניאצי ונוארה בתפקידים
הראשיים.
כוכב פרא (תכלת, צרפת)
— מדע־בידיוני מצוייר, על עימות בעתיד
בין יצורים מתוחכמים מתנוונים, לבין
יצורים פרימיטיוויים שאפתנים. מוסר-
השכל תמים למדי, אבל האיורים של רולאן
טופור, שעיצב את הסרט, עוצרי־נשימה.

ביופורד פוסר המקורי
אגדה מהלכת
עצמו הרג לא מעט מהם. הוא היה אלים
עד כדי כך, שנכשל בבחירות האחרונות
למישרת השריף, כשמתחרהו יצא בסיסמא:
״איך אתם רוצים שיחקרו את בניכם —
בקת של אקדח או בשאלות?״ אלא שפוסר
הפך בינתיים אגדה מהלכת על שתיים,
כתב אוטוביוגרפיה והפך ליועץ־לפירסום,
כשתרומתו לפירסום היא חלוקת נבוטים
בחתימת־ידו.
צלעות שכורות ועורף נקוע• עד
כאן, המקור להשראה. אלא שכפי שהוא

השפעת קרני גאמה על

בייל,ר כשריף המציל יצאנית מסיפוריה
צלעות שבורות, חזה מצולק, עורף נקוע

ג׳ו דון בייקר ב״בראש מורם״
— בנבוס מורם
העולם הזה 1939

מוצג בבראש מורס הופך הוא נושא דיגלם
של כל האזרחים הממורמרים, שרומו על
ידי פוליטיקאאים, נסחטו על־ידי אנשי־עס־קים
והפכו קורבנות למערכת מישפטית
משוחדת.
פוסר, אותו מגלם שחקן לא פחות מוצק
מן המקור (ג׳ו דון בייקר) ,נוטל בידיו
מוט עץ עבה, לאחר שהחוק הקיים אינו
שומר על זכויותיו, ומוחץ בריאליזם משכנע
את כל כוחות האופל.
ומאחר שהוא הקטיגור, השופט והמוציא
לפועל של פסק־הדין, אין מ כל בעיות.
העיירה אסירת־התודה בוחרת בו לשריף,
אקדח גדול מתווסף אל המוט, ואוי להם
לרועי־הזונות, יצרני־השיכר בהסתר, וכל
השאר. אומנם הם רוצחים את אשתו,
מטביעים את ידידיו, ומאשפזים אותו שוב
ושוב עם צלעות שבורות, חזה מצולק
ועורף נקוע, אבל כאחד מנפילי המיתולוגיה
היוונית, הוא קם שוב ושוב ומכה
בהם עד שלא נותר עוד איש.
הצלחת בראש מורס היוותה הפתעה מוחלטת
לכל הנוגעים בדבר. כי הסרט נושא
את כל סממני ההפקות מסוג ב׳ :ללא

כוכבים׳ידועים, ללא זוהר ופאר או פיר-
סומת, סרט המיועד בעיקר לבני אותן
סביבות שבהן מתרחשת העלילה, ותו־לא.
אבל הנה, מסתבר שאמריקה כולה מזהה
את עצמה על המסך, ומתפללת בצימאון
שיקום איזה במפורד פוסר שכזה, ויטאטא
את כל הזוהמה של וושינגטון. והעובדה
שתחת מישטרו של פוסר האמיתי נענשו
בעיקר שיכורים ויצאניות, אבל בתי־ההי-
מורים והפשע המאורגן.לא הוטרדו במיוחד,
אינה מדאיגה אלא מיעוט קטן.,
נראה, ששאט־הנפש מפני הקיים גדולה
מן הפחד העלול לבוא.

תדריך
תל-אגיב
הזלילה הגדולה (סטודיו,
צרפת) — סאטירה פראית על חברת-
השפע, הדוחסת לתוכה יותר מכפי שהיא
מסוגלת לעכל. סרט המשתמש בכל האמצעים
כדי להגעיל את הבורגני המצוי
מן המעשים שהוא עושה מדי יום. עם

ציפורני החתול (פריז, ארצות־הברית)
— החלום האמריקאי של הקבצן ההופך
למיליונר, מוצג כאוסף הבלים חסרי־שחר.
תסריט המשפר את המחזה המקורי, בימוי
(של פול ניומן) רגיש ומלא הבנה לדמויות,
ומישחק מעולה של גץ ן ודווארד,
ושתי הילדות שלצידה.
אמריקן גראפיטי ( ג ת, אר-
צות־הברית) — מבט נוסטאלגי אל עבר
העיירה האמריקאית בתחילת שנות ה־,60
ונוער־הזהב דאז. קצת שיטחי במסקנותיו
החברתיות, אבל עשוי בחוש קולנועי בולט,
ובהרבה ליטוש.
מרגלים (אורלי, אנגליה) —
מצחיקון על סירטי־הריגול, המלגלג במי-
במידה שווה על כל המחנות ועל כל
המרגלים. זה לא בדיוק מאש, אותו הוא
מנסה לחקות( ,עם מרגלים במקום רופאים)
,אבל תודות לסאתרלנד וגולד —
משעשע מאוד.

ירושלים
חמים וטעים (ארנון, אר־צות־הברית)
— הגנגסטרים של שנות
השלושים בראי העקום של בילי וויילדר,
השולח לתוכם שני מוסיקאים בתחפושת
(ג׳ק למון וטוני קורטיס) ובלונדית משגעת
(מרילין מונרו) .מבריק.
שנה טובה לאוהבים (אור־גיל,
צרפת) — קלוד ללוש, באחד מסרטיו
היותר־טובים, משלב בהצלחה רומנטיקה
עם שוד ומתח, בסרט מלא רעיונות קולנועיים
קטנים ויפים, ועם שלישיית שחקנים
(לינו ונטורה, פרנסואז פאביאן ושארל
זראר) מצויינים.
הבלש ונערת־־הטלפון (אורח,
ארצות־הברית) — סרט־מתח ספוג
אווירה על רחובות ניו־יורק וכל חידלי
האנוש שבה. ג׳יין פונדה היא יצאנית־צמרת
צינית (ליבאורה) ,זדונאלד סאתרלנד
הוא הבלש הפרטי המסתבך איתה.

הכלבישל לי או ר ה
כל מי שרואה חתיכה לא־נורמלית מסתובבת ברחוב דיזנגוף בתל־אביב בחברת
עמד כלבי־רועים אנגליים משגעים, אפגניים, כלומר, שיידע שעסק לו עם ליאורה

אבינר.

וליאורה אבינר, כדאי לדעת, היא לא סתם בחורה עם כלבים, אלא היא שח קנית
של ממש, שמאחוריה תארים אקדמאיים שלא היו מביישים אף אחד —
חהיפך הוא הנכון.
ליאורה נולדה לפני בך־וכן שנים בתל־אביב, אבל במשן עשרים השנים האחרונות
בילתה באירופה ובאמריקה.
כי עוד כשהיתה ילדה קטנה החליטו האבא שלה והאמא שלה, מסיבות הידועות
להם בלבד, לעזוב את הארץ, וכמובן שלקחו את ליאורה איתם. כשגדלה קצת,
והתייצבה ברשות עצמה, עזבה את אירופה ונסעה לארצות־הברית, שם התמקמה
לה במערב-התיכון ולמדה בימוי סרטים דוקומנטריים לטלוויזיה ותיקשורת״המונים,
באוניברסיטה של וויסקונסין.
כשסיימה את הבי.איי. והאמ.איי. שלה החלה לעבוד עבור הטלוויזיה הלימודית
האמריקאית בבימוי סרטים דוקומנטריים, וגם — ובעיקר — במישחק.
לפני ארבעה שבועות, הגיעה ליאורה ארצה, והתמקמה לה בחברת ארבעת
האפגנים היפהפיים שלה, הזכר ווינדפילד איאו מק׳דוגלס והנקבה ווינפמוד
ליאורס מונה־ליזה ושני גוריהם — שעדיין אין להם שמות, אך ליאורה מציעה
אותם כבר למכירה במחיר 800 דולר האחד — במלון גראנד־גיץ׳ בתל-אביב.
וכך מתגוררים להם הכלבים בחדר אחד של הסוויטה המפוארת ששברה במלון,
ואילו ליאורה עצמה וידידה הבמאי יוסף (״פפו״) מילוא מתגוררים בחדר השני.
גולת־הכותרת של ביקורה בארץ, עד היום, היא ללא־ספק זכייתו של איאן
מק׳דוגלס בכל המקומות הראשונים בתחרות-חבלבים שנערכה בשבוע שעבר באשקלון.

ליוה
לב־הזהב
היה לה לב־זהב שלא מהעולם הזה, ובבית
הערבי שלה במושבה הגרמנית בירושלים
נערכו המוני מסיבות, וכל יתו־מי־הבוהימה
הסבו על שולחנה מדי פסח
בפסחו, כדי לקיים סדר כהילכתו.
מי שהפרוטה היתר, נדירה בכיסו, תמיד
יכול היה להיות סמוך-׳ובטוח שליזה ככר,
בעלת בוטיק ליזה ששכן מול קפה מעמון,
מעוז הבוהימה בבירה, לא תניח לו ללכת
לאיבוד. היא אף פעם לא אמרה לא למי
שדפק על דלתה וביקש מקום ללון.
הבוטיק שלה התחרה לא־פעם בקפה
מעמון הסמוך, ואני מכירה המון אנשים
שעד היום מסתובבים עם בגדים שהיא
תיכננה עבורם׳ ואשר תמורתם לא שדילמה
מעולם.
אבל כמו בכל הסיפורים — אנשים עם
לב־זהב בדרך־כלל לא יוצאים כשידם
על העליונה, וגם לליזה היו כל מיני
חברים לא-עלינו. נדמה שעליה המציאו את
הפסוק: עם חברים כאלה, לא צריך אויבים.
ובכן, אין לי מושג אם זה בגלל החברים
האלה, או בגלל שסתם נמאס לה,
אבל יום אחד קמה ליזה, ארזה את הפק-
לאות, מכרה את הבוטיק ונסעה לה ל לונדון.
לא עבר יום, והיא פגשה שם,
בקפה הנגב הישראלי שבפינשלי־רוד, בצעיר
ישראלי בשם רמי אליהו.
לא חלפו ׳שבועיים־ימים מיום הפגישה,
וליזה נישאה לרמי בנישואין אזרחיים,
באולם־העיר שבהאמפסטד, לתדהמת ידידיה
ובני-מישפחתה. אבל ליזה באד, מ-
מישפחה מסורתית, לכן טסה מייד ארצה,
וכאן ערכה חופה מיספר שתיים, הפעם
כדת משה וישראל, למען ההורים.
אחר־כך חזרה ללונדון עם בעלה, שהוא
מנהל חנותיהאופנה הנודעת לורד ג׳והן
הדוגמנית מיספר אחת
ליאורה ופפו והאפגנים
גור ב־ 800 דולר

היא היתד, סטודנטית צעירה ושק דנית.
לא־כל־כד יפה, אבל גם לא־כל־כך
מכוערת. ליבאורה נדמה היה, כאילו מעייניה
נתונים ללימודיה האקדמאיים, לספריה
עבי־הכרס, למחברותיה העמוסות
לעייפה ובעיקר לצבירת תארים.
אבל הסטודנטית הצעירה, שלימים הפכה
לעיתונאית־מתהילה, הסתירה את סו דה
מפני כל -׳אותם שניסו בתוקף לברר מה

והנה, לא אחת קרה שמרואיין צילצל
אל העיתונאית כדי להודות לה על כתבה
שלה אודותיו, ולפתע מצא עצמו מוזמן
על ידה לבילוי של ערב, ואם רצה או
לא רצה — אז בסוף הערב הוא מצא את
עצמו אתם יודעים איפה.
ישמר, של העיתונאית-המתחילה. שהפכה
עם הזמן ללא־כל־כו מתחילה, דבק
בה תרתי־משמע. היא החלה להתפרסם

בחיי שאני לא יודעת איך פיספסנו אותה,
את זיגי כקר, הדוגמנית הגרמנייה המשגעת•
בת ה־.19
כי זיגי, בעלת פני המלאך התמימים,
סיימה זד,־עתה סידרת־צילומים בכמה מארצות
הים־התיכון, ביניהן מרוקו׳ ספרד,
יוון, וגם בארצנו הקטנטונת היתה.
זיגי, שנולדה בצפון־גרמניה בלידת־מלקחיים
שנמשכה שמונד ,׳שעות, היתד,
ילדה מכוערת מאוד, עם עין אחת ב־אוף־סייד.
עד־כדי־כך
מכוערת היתה, שהאמא שלה
אמרה שכל העסק לא היה כדאי.
אבל הברווזון המכוער הזה גדל, והיה
לברבור יפהפה כפי שאתם יכולים לראות
במו־עיניכם. לזיגי, שעד לפני כ־11

שבקארנבי-סריט, ועל ההצלחה הפנטסטית
שלד, אני הולכת לספר לכם.
כי ליזד, הפסה המתכננת של הלונדון
מוב, שהוא יצרן־בגדים ידוע המספק סחורה
לקארנבי־סטריט ולקינגס־רוד. הבגדים
שהיא תיכננה גם הולבשו על דוגמניות
וצולמו לעיתוני־אופנה כמו סוונטץ ונובה,
וזה לא צחוק, תאמינו לי.
אבל כל זה עוד כלום לעומת מה שבא
מייד. כי השבוע הוציאה ליזה לאור את
גולת־הכותרת של יצירתה: בן־זכר, שנולד
במזל טוב בבית־החולים האוניברסיטאי
שביוסטון לונדון. וכמו שאני וכל
שאר החברים שלה מכירים אותה, היא
תהיה אידישע־מאמע אמיתית, מכל הלב.
המרוויח העיקרי מכל העסק הזד, יהיה
התינוק שלה, בזה אני בטוחה.

יש ביטחון ־
\יש ביטחון
הוא כן לאחת ממשפחות התעשיינים
בארץ• בהתחלה הוא היה סתם הבן של אבא
שלו, אחר כך הוא התחיל לעבוד במיפעל
עם האבא, עלה במהירות בסולם הדרגות,
עד שהגיע להיות מנהל המיפעל הגדול.
בינתיים הוא התחתן, גולדו לאבא שלו
שתי נכדות, והכל ניראה כאילו לקוח היה
מהסיפורים הידועים על הילדים הטובים
מהמישפחות הטובות.
עד שבאה מילחמת־יום־הכיפורים. אחריה
החליט הבחור, כי לכסף אין ערך,
לעסק של האבא אין ערך, לתעשייה אין
ערך — צריך רק להגן על המולדת.
אשתו היתד, גאה מאוד, כאשר חזר
הביתה וסיפר לה שחתם קבע, והשליך
את העסקים מאחוריו. סופית. היא המשיכה
להיות גאה בו מאוד, עד שלפתע החלו
מגיעים אליה הסיפורים.
לאט־לאט התברר, כי הוא באמת חיתם
קבע, אבל לא בגלל המדים שלו כמו בגלל
מדים של חיילת צעירה ויפהפייה, שאותה
הכיר במילחמה, ושהפכה להיות מזכירתו.
לאשה היתד, סבלנות. היא המתינה שנד,
שלמה, מבלי לפתוח את הפה. אבל ביום־
הכיפורים, עם סיומה של שנת־הקבע פשט
הקצין את המדים.
גם למפקדים שלו, וגם לחיילת, הוא
הסביר כי, פשוט, אשתו הגיעה למסקנה
שהתעשייה קצת יותר חשובה מהביטחון.
וביטחון המישפחה יותר חשוב מכל ביטחון
אחר שהוא
חודש היתה אחות רחמניה, נמאס בשלב
מסויים להציע מיטות ולהחליף סירים,
והיא החליטה להמיר את החלוק הלבן בלבוש
חווה.
מה שיצא מזה היה פירסום מפתיע לא-
נורמלי ברחבי גרמניה, וזיגי הפכד, בן״
לילה לדוגמנית מיספר אחת.
לא רק זד — ,אלא שהיא גם הוזמנה
על־ידי סוכנות-הדוגמניות הידועה של האמריקנית
איילין כרד לארצוודהביית,
ובדיוק כמו פנינה רהנכלום שלנו, היא
מקווה לכיבוש שם את השוק.
תתכונני, פנינה, מחכה לך תחרות קשה.

הדרך ל עי תונ או ת
סוג ה בג ב רי ם
מסתתר מאחרי המשקפיים כבדי־המיסגרת
שחבשה לעיניה.
שכן הסטודנטית -שלנו, אתם מבינים
אהבה בנוסף ללימודים גם נכרים. לא
אחד־אחד חלילה, אלא הרבה, ובכמויות.
וכל המרבה — הרי זה משובח.
כדי לספק את יצריה הגואים היתה
העיתונאית־המתחילה מראיינת צעירים
שיד להם וחלק בעולם הבידור או הכתיבה,
או כל הקשור בזה, ומה שיצא לה
מזה היה המון שמאלץ מתחנחן ומתלקלק,
שעורר לא-פעם גלי־צחוק אמיתיים מתגלגלים
אצל המרואיינים עצמם.

כרודפת־מכנסיים מסוכנת והזכרים החלו
נמנעים מלהתראיין על־ידה.
עד־כדי־כו׳ שכמעט ניותרה מחוסרת־עבודה,
ונאלצה לפנות לענף כתיבה אחר.
בימים אלה החלה אשה מסויימת ומיס־תורית
להסתובב ברחבי הארץ ולהתחזות
כעיתונאית ידועה. אני, אישית, מכירה
כמה אנשים שאינם מסתירים את חשדותיהם,
וטוענים כי המתחזה אינה אלא
אותה עיתונאית־מתחילה בכבודה־ובעצמה,
היודעת כבר היטב כי שמה־שלה אינו ערובה
למהימנות, ולכן היא משתמשת בשמה
של העיתונאית הידועה.

זיני כקד
ברווזדן מכוער

ח״ט־עידיזו
בגיס

מה להגיד לכם — כמה שאני אספר

ואוסיף ואספר מנפלאותיו של רפי
נלסון מלך אילת, לא אתעייף, ואני
מוכנה להתערב שגם אתם לא תתעייפו
לקרוא.
האיש הזה פשוט לא יודע גבול. אצלו
הדימיון עובד נון־סטופ שעות נוספות,
וממציא כל שעה מיני המצאות השד
יודע מאייו. שימעו, למשל את החוכמה
האחרונה של נלסון הנ״ל.
כולם יודעים שלנלסון יש כפר״נופש
באילת, ושכל מי שהוא משהו או רוצה
להיות פעם משהו או בכלל, כא לשם

1ו 1 1

ע( מ!7ע0(/

חווו

ותיקו אותה,כסעוזר לידו בנאמנות
הביולוג האילתי ד״ר ליאון רז.
את המכונה המשופעת הרכיב על
סירת-מירוץ, והגרפיקאי חובב כרובי
צייר שלט שבו נכתב לאמור :״נאלסען
אונד צווערן — שניידערס — הוייזן
— 1000 זלוטאס, א ראקעל 3500
זלוטאס — ארטט קלאס י״
כשהגיע צוורן מתל־אביב הושיבו אותו
ליד המכונה, וכל מי שהיה זקוק לתיקון
כלשהו במלתחתו טיפט, במ חילה,
אל טירת״המירוץ.
בין המטפסים כדי לקצר את הג׳ינס

ד,פיאנו באר והמיסעדד, הסינית קארטייה,
לא יפול שלא לחוש באושר האופף את
הבן־אדם בחצי השנה האחרונה.
כי צעלה ואשתו ציפי עומדים להפוך,
אם ירצה השם, בעוד בשלושה חודשים
להורים מאושרים.
עד שפגש בציפי, דיילת אל־על, היה
ציגלה כבר נשוי פעם, ואף ניהל פרשת
ידידות ארוכה עם השחקנית גאולה נדני,
ידידות אשר נשאה פרי. אבל מאז שהתחתן
עם ציפי, בחתונה מפוארת ורטובה בבריכת

תינווק סיני
כל מי שמכיר מקרוב, או מרחוק את
מרדכי ציגלד, הלא הוא ציגדה שהיה
פעם בעליו של אליבי באר וכעת הוא בעל

בקול דממה דקה, מבלי לחפות אפילו

לבכורת סירטה אדם, הסתפרה אירים
דווידסקז היפהפייה קצוץ־קצוץ, בקושי

אמרה שלום לחברים, לקחה את המטוס
וטסה ללונדון. שם היא התמקמה לה
בדורסט־סקורייר, שהיא כיכר שקטה בקיר־בת
רחוב בייקר, הידוע יותר כמקום־
מגוריו של קיסר בבלשים שרלוק הולמס. י״
מה היא עושה שם? שום דבר מיוחד.
מרביצה מדי־פעם איזה צילום או שניים
עבור ירחון־האופנה ווג, וחיה בכבוד מזה
חודש ימים. חוץ מזה יש לה חבר חדש
בשם ׳מייק קופר, שהוא זמר מפורסם
למדי והוציא כבר שבעה אלבומי תקליטים.
המייק הזה מנגן בשיטת צוואר־הבקבוק
שהמציא ע דילן. מה זאת אומרת?
זאת אומרת שבמקום שהאצבעות יילכו
בשבילך על מיתרי הגיטארה, הולך בשבילך
צינור-ימתכת חלול הדומה לצוואר־בקבוק,
ומה שיוצא מזה אלה צלילים המדהימים
ביופיים. אירים גם התחילה לצייר, ובכלל\ ,
כמו שאומר אחיה עדי, היא מנקה לעצמה /

את הראש.
עדי, שהוא, בן 24 וחתיך רציני בזכות 1

צוורן ונלסון כמים
תיקונים לכל דורש
כדי

להשתזף,

להשתטות

לסופי־שבוע
ולכייף.
והנה, ביו אלה שהודיעו לנלסון -על
בואם לכפר-הנופש היה גס חייט־העילית
ישראל צוורן. ומה עשה רפי נלסון
לכבוד המאורע?
פישפש האיש במחסו־העתיקות שלו,
ובין כל שאר האלטע-זאכען גילה גם
מכונת־תפירה נושנה שהורישה לו אמו.
הוא הביא את המכונה לחוף, שיפץ

שלהם או לתפור כפתורים בחולצות
ניראו, בין השאר, גם חברי להקת
כוורת, הזמר טריפונאס, הקבלו ה־אילתי
דקס, אל״מ (מיל ).עמוס
בניו ואשתו היפה ציפי, שאולי
ומיכל וייצמן שהם בניו של עזר,
וצביקה, בנו של ראש אג״ם הרצל

שפיר.

ציגל׳ה וציפי

נלסון המבסוט השגיח על התור, שלא
ידחפו. אצלו — יש סדר.

ילד חדש
גורדון בתל־אביב — מאז אותו יום הפך
ציגלה בן־אדם חדש.
ועכשיו, עם התוספת המשפחתית הצפוייהבכלל אין כבר מה לדבר.

נעלי־וז שבת של >וס>
אתם עוד לא יודעים לאיזו צרה נקלע יוסי סיני בעליו הצעיר והחתיך של מלון
ביקעת־הירח באילת.
יוסי, שהוא לא רק בעל המלון אלא גם המנהל־בפועל שלו, רגיל להסתובב בשטח
המלון יחף ולבוש מכנסי ג׳ינס, כשחלק־גופו העליון הבנוי לתלפיות גלוי לעין השמש
ולעין כל. קשה לומר שאורחי המלון התלוננו אי־פעם על הופעתו של המנהל, ובטח
שלא האורחות. נהפוך הוא. אני מכירה כמה כאלו שבאו להתאכסן במלון ביקעת־הירח
שוב ושוב, אך־ורק בזכות מנהלו.
המנהל, לעומת זאת, לבל מי שלא יודעת עדיין, הוא בן־אדם נשוי ובעל מישפחה,
וזה שהילדים והאשה נמצאים במשך כל ימות השבוע בבת־ים שבצפון, עדיין לא אומר
שהם לא באים לסופי-שבוע. הם באים ועוד איך, ויוסי בהחלט משוגע לגמרי על
המישפחד, שלו. אבל לא את זה רציתי לספר לכם•
מה שרציתי לספר הוא על הצרה שנפלה על ראשו של יוסי בשבוע שעבר, כש־מישרד־התיירות
הזמין אל המלון שלו קבוצת שגרירים, ועל המלון הוטל להכין עבורם
מסיבת־קוקטייל כדת־וכדין.
והנה, בעיצומן, של ההכנות ניגש איש מישרד־החוץ אל יוסי, ולחש באוזנו כי
יהיה עליו לבוא למסיבה לבוש בגדי־ערב רשמיים. אבל יוסי לא היה מוכן אפילו
לשמוע מהעניין הזה. שגרירים או לא שגרירים — אותו עוד לא ראו וגם לא יראו
בבגדי־ערב אמר.
לבסוף הסכים איש מישרד־החוץ לוותר לו על העניבה, אבל על נעליים לא הסכים
לוותר בשום פנים ואופן. לא עזרו לו ליוסי כל טענותיו ומעגותיו. הוא נאלץ לקנות
לו נעליים בחנות אילתית ולכלוא את בהונותיו אוהבות־החופש בתוכן למשך שעתיים
תמימות.
איך שנסתיימה מסיבת־הקוקטייל, רץ יוסי אל חדרו והסיר את נעליו במהירות
הבזק. אך ברגע בו עמד להשליך ;אותן ממנו והלאה, אל תוך מימיו הצלולים של
ים־סוף, עצר בעדו ההיגיון הקר. שהסביר לו כי עלולה להיות פעם מסיבת־שגרירים
נוספת. אז אולי כדאי, אם כך, לשמור את הנעליים בארון.
יוסי שהוא בחור נבון לכל הדיעות — נכנע ללחצים הפנימיים, וכעת שמורות
הנעליים בארונו, על כל מיקרה־חירום.

אירים דווידסקו
ניקוי־ראש
עצמו, מתגורר בקנדה ועוסק בסחר־מכר
של מכוניות רולס־רויס ישנות, שהן כעת
הצעקה האחרונה באנגליה. כרגע הוא נמצא
בארץ, בחופשה של שלושה חודשים, ותאמינו
לי, הוא לא מבייש את פירסמת היופי
הנודעת של מישפחת דווידסקו.

נו רואים חשבון
גם אני לא ידעתי, עד ליום הששי האחרון,
שרואי־החשבון הם לא בדיוק כאלה

עם משקפיים ופצעי־בגרות על הפנים, אלא
חבר׳ה צעירים, ממש נערי־שעשועים.
יפי שגרם לי לגלות תגלית מסעירה זו
היה יעקם קופרברג אשר סיים עתה את
לימודיו בראיית־חשבון, ושכר לו דירת
רווקים בה התקין גם משרד, שאפשר
יהיה לתלות את הדיפלומה על הקיר.
וכדי שכל רואי-החשבון האחרים והחתי כות
שלהם, ותדעו לכם שחתיכות של
רואי־חשבון זה גזע מיוחד במינו, יוכלו
לראות את הדירה ולמשש את הדיפלומה
שעל הקיר, ערך את מסיבת חנוכת־המשרד.
מי לא היה שם. רואי־חשבון מכל הגילים
ומכל המינים. הבן של מלמד, לא זה
חבר־הכנסת אלא יצרן־הגבינות העשיר,
ואפילו תמי גנפין, לא זה הסופר, אלא
הרואה־החשבון הגדול, שהוא האלוהים של
כל רואי־החשבון הקטנים.
׳כולם באו והתפעלו מהשולחן החדש,
׳מהשטיח כימעט-ימקיר־אל־קיר, מהטלוויזיה
ליד המיטה הכפולה — בחדר־השינה, לא
במישרד — ואפילו מהשמפנייה החמה.
כשגמרו להתפעל כבר לא היה מה לעשות.
אז שלף את הפתעת הערב, מערבת-
רולטה אמיתית, בה שיחקו כל הלילה.
וכשרואי־חשסון משחקים רולטה, כל
מיספר זוכה.

;?חדים התבדחו
מן חבית,
אחדים באו עם
אמא וסבתא
ודבורם קוצו
אורותהבמה
^ מת כימעט־־מזכחת היא, כי מ-
אחורי כל ילד המצד, או נדחף להיות
שחקן, חבויה אם ׳שהשתוקקה פעם להיות
שחקנית.
הנחה זו אומתה שוב, בשבוע שעבר,
בעת שחברת סירטי־נח ערכה מיבחני־מישחק
לשחקנים קטנים, עמר ההצגה

שעת המימון

התיחות רבה ניכרת בפניה של
חנה לוי בת ה־ 11 משיכון
בבלי, שבאה להיבחן לבדה, כי האוטו של אמא שלה היה

111111 1*1 ״1 ¥בעיניו של מנהל־ההצגה, דן שמר, כשהוא רושם את אחד
1ו 1 \ 1111 הילדים שבא להיבחן. משמאל מציץ בהם בסקרנות השוסד,
שנשכר כדי לשמור טל הסדר. ברקע מחייכת סופיה דואק שבאה ללוות את שני ילדיה.

במוסך. חנה התבקשה על־יז־י הבמאי לקרוא קטן מתוך ספר
ולשיר בליוויו של הפסנתרן, הצטדקה ואמרה שהיא יודעת יותר
לשחק מאשר לשיר. עברה את המיבחן הראשון בכל זאת.

הציפור הכחולה למטרלינק, העומדת לעלות
על ד,במר״ בעיבודו של סופר־ד,ילדים
אוריאל אופק. הבמה תהיה זו של תי-
אטרון־הילדים תילון, שהושבת בשנים האחרונות
והעומד כעת בפני חידושו.
בהצגה, בבימויו של ניקוי ניתאי, עתידים
להשתתף שלושים איש — עשרה
שחקנים מבוגרים ו* 20 ילדים. כדי לגלות
את הכישרונות הרעננים הללו פירסמה
החברה מודעה בעיתונים, בהם קראה לילדים
גילאי 14־ 9לבוא להיבחן. ואכן,
כמצופה, הציפו בבוא היום המיועד מאות
ילדים ואימותיהם את מיסדרונות בית־ליגת־
נשים בתל־אביב.
בתוך האולם ישבו הבמאי, עוזרו ופסנתרן,
וכל ילד התבקש לקרוא קטע
מתוך ספר־ילדים, ולשיר• כאן חזרו על
עצמם המראות, הרגילים גם במיבחנים
לשחקנים מבוגרים יותר. היו ביישנים,
שגימגמו או קפאו במקומותיהם. היו גם
ה״כוכבים״ ,מלכי־הכיתה הבטזחים־בעצ־מם,
שראו את התפקיד הניכסף בכיסם.
וממש כמו אצל המבוגרים, גם כאן היו
כאלה שחשו מעצמם אם ייקראו לשוב.
ילדה כבת עשר התחננה בפני הבמאי
להעניק לה הזדמנות נוספת, עוד קודם
שאמר לה לרדת מעל הבמה. ואילו המאושרים
שהובטח להם כי ייקראו למיבחן
הנוסף לא הצליחו להתגבר על עליצותם,

יפות יפות

אל״מ (מיל ).עמוס בנין ואשתו ציפי.

ספש אס ₪נ1
פרצו מהאולם בקריאות־גיל ״התקבלתי!״
אימהות שילדיהן המתינו לתורם, צו־דדו
אותם במילים !רכות ובלטיפות. אחרות,
שילדיהן נשלחו ללא הזמנה נוספת,
ליטפו את שערם החפוף והמסורק של
פעוטים מייבבים.
.סד. מניע אם לדחוף את ילדה לתיאטרון?
מה מסתתר מאחרי ההצגה
הגדולה ביותר — המיבחנים? רוב ה־אימהות,
שנשאלו על בך, התגלו בנשים
שתשוקתן לבמה ולזוהר נבלמה, אם בגלל

הוריהן או עקב נסיבות שונות, ועתה
הן מבקשות לטעום מעט מן הזוהר האבוד
דרך הדלת האחורית — דרך ה*
פירסומת שתיעשה לילדיהן.
אך היו גם מיקרים הפוכים. אימהות
שילדיהן צריכים היו לעמול שעות ארו בות
עד ששיכנעו אותן כי יילמדו יפה גם
אם ישתתפו בהצגה. כאן — הילדים הם
שדחפו. והיו נם ילדים וילדות שהגיעו
באופן עצמאי, לבדם, מבלי להיוועץ בהוריהם
וללא ליווי.

^ייי

בא לכי־

*1אורון דן, בנם בן
י ה־ 10 של העיתונאי
אורי דן ואשתו הדוגמנית ורדה, לא

אצבע בפה ^ 2

בר בן התשע וחצי, שלא יודע אס הוא
רוצה להיות שחקן הרעיון לבוא למיבחן
היה של אמו. הוא הסכים. מה איכפת לו.

מנוסה היא גראצייה חכמה

11 1 #11 בת ה־ 13 שבאה למיבחן שמאחוריה
הופעה בפסטיבל שירי־הילדיס.

מתוך המאות שהגיעו למיבחנים, ייבח רו
רק עשרים. אך לא כל המאוכזבים
יידעו להגיב כמו חברם, שיצא את האולם
מבלי שיוזמן למיבחן נוסף :״חבל, זה
היה יכול להיות כיף לא־נורמלי.״

רוצה אירים דרמון בת השבע וחצי, שפרצה בבכי
כשנאמר לה שהיא צעירה מדי מכדי להיבחן. אמה,
מזל, ניסתה להרגיע אותה. למטה מימין מתכוננים למייבחן שני ילדים שבאו בליווית
אסם. משמאל: סמדר צעירי בת ה־ 10 שניכר בה, כי יפהפיה היא עוד תהיה.

מישפחה שכזאת

משפחת בונים מאשדוד הגיעה בהרכב כים
עם־מלא על ארבעת ילדיה, כשבראשה האם
הגננת המרחק מאשדוד לתל־אביב לא הפחיד את האם, שהכריזה כי היא מוכנה לכל.

בתנו!