גליון 1946 מתאריך 18 בדצמבר 1974

הסיפור
מאחור•

0י האלמתי
שזכה בטוטו
(סק 1פ 1בלע די
ל־ 200 הארץ)

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז׳׳ל
ממשיכי דרכו יבל׳׳א :
ב. מיכאל, חנון מרמרי, אפרים סידון.
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

עם שובו ולסיור 3או־ה״ 3מסר השר לעי סווווו:

חוגים נצבא אוהי ב ובצנות־החיחשר
מבטיחים החשו תחינתם
״על־אף הלחצים המופעלים על־ידי מדינות ערב ותומביהן, שמחתי
למצוא כארצות־הכרית ידידי־אמת אשר לא הושפעו מן הסחטנות.״ כף
אמר אמש השר (כלי תיק) עם שובו ממסע מרתק ברחבי ארה״ם.
חש ר קיים במשך סיורו שיחות מקי פות
עם אישים שונים בנוגע למצב
באזורנו, והוא מגדיר שיחות אלו כ־
״׳קונסטרוקטיביות ומועילות.״ בין ה שאר
נפגש עם מ״כ מן הדיביזיה ה־מוצנחת
,238 אשר אמר כי ״אין לד־

ה 111 זהו הזוכה המאושר אליעזר בן
\ 111י יעקב ומרים אורנשטל (המבקש
לשמור על עילום שמו) ת.ז *,317918 .בעל
קונדיטוריה בוטיק העוגה ברח׳ העמק ,17
כניסה ב׳ .רגיש במיוחד לחניקות, סכין
בגב, אקדח בקליבר ,0.45 סלעים מתדרדרים
ונשיכות בולדוגיס משתוללים. אוהב
את אישתו, ילדיו, דירתו ומכוניתו.

( 1111111 זוהי אישתו המאושרת של
\ י 111 *1י הזוכה המאושר אליעזר
אורנשטל (המבקש לשמור על עילוס שמו).
בעלה אוהב אותה מאוד ואס תעלם לפתע,
הוא ממש לא ירגיש טוב. נסו ותיווכחו.

אות בדבריו של הגנרל בראוו סוף־
פסוק !״
הממ־כף, קורפוראל סטיב רוביג-
שטעיין, הודיע בשמו ובשם כל הצבא
האמריקאי כי ארה׳׳ב לא תראה בעין
יפה את המשך הסחטנות הערבית.

בנוסף לכך קיים השר סידרת־פגי־שות
עם שרברבים בכירים בצנרת־המימשל
האמריקאי ואף הם הביעו את
תמיכתם בעמדתנו :״מי כמונו יודע,״
הסביר הובר השרברבים ,״כי פאקונג
רעוע אחד עלול לגרום לשיטפון עצום.
אל תוותרו להם!״
השר הודיע שלמרות המצב הפסימי
הוא אופטימי במידת־מה.

במעלה־האדומיס
למה לעשות במעלה-האדומים
איזור תעשייה ז
זה הרי רחוק ושומם. אתם
יודעים מה זה לנסוע כל בוקר
באוטובוס עשרים דקות באמצע
המדבר, רק בשביל תעשייה• ובכלל,
איזור תעשייה כבר יש, על
יד הבית.
אוקיי, צריך איזו סיבה הגיונית
בשביל לספח את השטח
לעיריית פרוזדור ירושלים.
אז ק חו סיבה :
אתר-תיירות. יופי של רעיון.
אין שלג, אין גלים כמו בהוואי —
אבל יש מדרון נפלא ולמטה שוכן
ים המלח הקריר והרענן.
נבנה מגלצ׳ה. מגלצ׳ה ע-נ-קית!
מגלצ׳ה נ-ה-דרת !
כל קייטני ישראל יוכלו לבוא
בשבתות ובחגים למעלה-האדו-
מים, לשבת על הטוסיק ולהת-
גלץ׳ עד למטה.
נפתח גם קיוסק, אכסניית מ
קבוצת
מתגלצ׳ים שהגיעה בשלום לים־חמלח
מימין: גדוד האבטחה

ער ובית ספר למתגלצ׳ים.
נביא שתיים־שלוש חטיבות לאבטחה
מפני ערבים זידונים.

להתגלץ׳

ערב /ובוקר
ונוכל וערב.
יהיה נחמד. אתם תיראו.

משות! של מ״סדו:

זהו ביתו של הזוכה המאו־ך
1111
שר אליעזר אורנטשל
1 1 1 -1
(המבקש לשמור על עילום שמו) ברחוב זו־כי־הטוטו
27 קומה ,7דירה שלישית מימין.
קוקרא .1 :סלון האורחים. עשוי עץ ודליק
להפליא .2 .מסדרונות וחדרי מדרגות המוליכים
אל כל חלקי הדירה. ניתנים לחסימה
בעשן ומהווים שטח הריגה נפלא
לכלואים בדירה .3 .חדר הילדים. בצי־דס
האחורי פתח ליציאת חירום.
מהירות. לחטיפות במיוחד
נוח
(ד.משך בעמוד 3טור )4

יום ד18.12 /
אזרחות ג״ד׳ :ביטחון ישראל
(המורה: מ .דיין)

ארכיאולוגיה ב: ,

איד לחפור כדים עתיקים.
(המורה: מ .דיין)
חקלאות א׳ ז העגבניד, וזניה.
(המורה: מ .דיין)

יום ח 19.12 /
עברית ולשץ ז באנגלית)
״כיצד נדבר בלי שגיאות.״
(המורה: א .אבן)

— מ מי שנ תו של מיי סדו —

(מי האלמוני

-המשך)

כל ציון לגלולה.׳
מר״ן זוארץ זצוקל״ל
(מתוך ספרו ״פרייה ללא רבייה״)

דוגמא אישית
.הלחץ הציבורי עזר.
ראש־הממשלה, מר יצחק רבין, החליט לנסוע יום אחד
באוטובוס ציבורי לעבודתו. יום שלישי נבחר כיום ח־שין,
ובשעה 7.54 עמד יצחק בתחנה והמתין לאוטובוס מס׳ 9
שיובילו למישרד־ראש־הממשלה, כי שם הוא עובד.
הרחוב היה שומם. רק פה ושם נראו קבוצות ילדים
על מורותיהם, מנפנפים דגלי כחול־לבן וצועקים ״רבין,
רביו.״ מחסומי המישטרה הרחיקו את הסקרנים שהתגודדו
בכניסות־הבתים ועל המרפסות, ורק מוכר־תירס, שעל דשו
התנוססה התווית ״מעבר־חופשי — מטה המיבצע,״ התרוצץ
סביב התחנה וניסה להתפרנס.
יצחק (רבין) עמד והמתין. כאחד־העם בשעתו. מידי

מיכצע ״אוטובוס״ בעיצומו
במושב האחורי (קם לזקנה) י. רבין

פעם הציץ בשעונו בתנועה קצרת־רוח, וחייך אל מצלמות
הטלוויזיה.
טרטורו המתקרב של מנוע בישר את בואו של
האוטובוס.
ראשונים הגיעו האופנועים. ארבע שלשות של אופ־נועי־מישטרה,
מבחירי הרוכבים, שנסעו במיבנה מושלם,
תוך הפעלת פנסים מהבהבים וצופרים. המראה היה מרגש.
ומייד אחריהם — האוטובוס. אותו ענק חסכוני עם השסגור,
המסמל יותר מכל את מצבנו הכלכלי.
היה זה אוטובוס רגיל בתכלית, שנצבע בצבעי הדגל
הלאומי, כסאותיו הורחקו ופינו מקום לכורסא נוחה, מע רכת
מיזוג־אוויר, בר צנוע ומקרר שהכיל מנות-ברזל של
דיאטת־רבין.
האוטובוס, בו נהג נהגו האישי של ראש־הממשלה,
עצר בתחנה, הדלת נפתחה בחריקה המקובלת במיקרים
באלה, ומר רבין עלה במדרגות לקול תשואות ההמונים.
הוא ניגש כבקיא ומנוסה לנהג, וחתם על החשבון שהלה
הגיש לו. הנהג קרא :״לא לעלות יותר״ ו־״להיכנס פנימה
בבקשה,״ ונסע.
בתוך האוטובוס כבר המתינו שני פרחחים שעברו בדי קות
ביטחוניות קפדניות, ומייד עם כניסת רה״מ, החלו לש רוק,
לפצח גרעינים, להידחק, לשרוף בסיגריותיהם את הרי פוד
ולחרוט את שמותיהם על הפורמייקה. ב־נ.צ. שתואם
מראש הם הגיחו ליצחק לנזוף בהם קשות, ולאחר שניים־
שלושה — ״יאללה, יאללה, טיליגנט,״ התיישבו בשקט והמ תינו
להוראות מגבוה.
בתחנת של אוסישקין עלה מבקר המדינה, הד״ר נבנ־צאל,
נטל את כרטיסו של מר רבין ושיבחו על שלא הד
ציא ראש וידיים מן החלון. משהגיע האוטובוס לבנין ראש
הממשלה צילצל מר רבין והנהג עצר בדיוק בתחנה.
היה זה יום גדול לדמוקרטיה. יום גדול.
וגם ד״ר רובינשטיין הצטרף לקואליציה.

לא ימים יפים לישראל כימי חגים. ויפים שבהם הם ימי חגים שזכר הם למילחמות. שיוצאים תלמידי חכמים ועומדים על
ראשם להשוות, להקיש ולקשקש, כי כאז — כן עתה, ומאום לא השתנה, וסדנא דארעא חד הם (מה זה י).
ובכלל, מצבנו היום הוא העתק מדוייק של מצבנו בימי החשמונאים. והראייה: היוונים — קומוניסטים, פד־השמן — משבר
הנפט, אנטיוכוס — פייסל, חנה ושבעת־בניה — משל לאונסק״ו.
הכל כשר ופתוח למישחק. אז בואו נשחק :

ר ב ־ שיחדחגה או ר׳ :

האם אנו יורשי החשמונאים?
מנחה: חג החנוכה — חג החרות,
חרותו של עם המתנער מכובשיו,
זוקף, קומתו וקונה בדם ואש את
עצמאותו. האם אתה, ההיסטוריון
שבצוות, רואה את המשותף
בין הימים ההם לזמן הזה?
היסטוריון: בוודאי. ודומני שממי־

כות־הפרשיות לימינו־אנו מדהימה
ממש. עם קטן, שארצו נכבשת בידי
זרים, שליטים ליבראלים אמנם,
הזוכים לתמיכת המנהיגות המסורתית
המשתפת איתם פעולה —
אך למרות הכל כוב שים...
סוציולוג אולם רוח החרות

הקדחת תבשילך
י ל בי ת ך!
יעקב פודל, עורד־דין.
מקבל בל מיני תיקונים (תיקוני״חוק, פיצויים, משפטים באחריות).
שעות הקבלה: ימים א׳ — ה׳ .08.30—16.30

חזקה מכל. בחשאי מוקמים תאי
מחתרת המבקשים להגיע ליישות
לאומית. קרבות קטנים. פיגועים...
אסטרטג בהחלט, אנו שמים
לב כי הם נמנעים מהתכתשות עם
כוחות צבא גדולים. הפעילות היא
פעילות גרילה בתוך מרכזי האוייב,
בשיטת פגע וברח. הם מתבצרים
ב הרי ם...
ארכיאולוג מאבקם זה זוכה
לתמיכה גוברת מצד המעצמות.
רומי האדירה תמכה אז ביהודה
המכבי והיום ברית־המועצות תומכת
בנו. הסיוע הבינלאומי גובר,
והאוייב אינו מצליח לחסל את
תנועת ה ה תנג דו ת...
הומאניסט ובתוך החושך בוקע
אור קטן. אור קטון שיהפוך ללהבה
גדולה. להבת הנפט שתאיר עולם
ומלואו ...י
נו, באמת מה הם מקשקשים ה־פלסטינאים

להתראות בפורים (המן — סאדאת).

אלו הם שלושת ילדיו ה*

מאושרים של הזוכה המאו״

שר אליעזר אורנטשל (המבקש לשמור על
עילום שמו) .מימין לשמאל: פזית — בת
שמונה. יוצאת כל יום מהבית בשעה 7.50
והולכת לביוד׳ס טשרניחובסקי, המצוי במעלה
רחוב זוכי״הטוטו. חחרת הביתה באותו
מסלול בשעה .12.05 יעקב — עונה לשם
״קובי״ .לומד כנ״ל באותו מסלול. שעת
יציאה — .7.55 שעת חזרה — .13.45
חבית — לומדת בגנון תמר ברחוב פרסי־הלוטו
.52 מוסעת לשם מדי יום על־ידי
אימה בשעה 8.15 בדיוק ומוחזרת באותו
מסלול בשעה .11.50

מכווית!

זוהי מכוניתו המאושרת
של הזוכה המאושר
אליעזר אורנשטל (המבקש השמור על עילום
שמו) .מיספר המכונית .361 — 747
רגישה להצתות ולניתוק ברקסים.

למוסדות צדקה, בלות עניות, יתומים,
חולים, ישיבות׳ תיבת״הדואר של הזוכה
האלמוני היא 7174ת״א וניתן לפוגשו
בביתו בל יום בין השעות 1—3אחה״צ.

נזדהה כולנו

עם ישובי־הספר

במאבקם

בפעם הכאה

כ״נור־דוד
בתר אביב
להידוק הקשר
עם החשופים לטרור
איגוד אמרגני ואומני ישראל.

,,ההתנדבותי
עסק מ שתלם גובר והולך מיספר המועסקים בשפר
בשורות המישמר־האזרחי, שאמור היה
להיות גוף וולונטארי.

ת ו גונן • ך

אזרחים רבים מועסקים עתה במשכורת במיליציה
המתנפחת והולכת, כשהם רואים בכך מקור־הכנסה
נוסף, מילבד עבודתם הרגילה. ככל הנראה יינתנו
הקלות־מס למקבלים שכר מהמישמר־האזרחי, כך ש־התעסוקה־בשכר
בשורותיו תהיה לעסק משתלם.

דו״ח סנסציוני שהוגש למזב״ל ההסתדרות,
ירוחם משל, עורר זעזוע ומבוכה בקרב
צמרת ההסתדרות, שאינה יודעת ביצד
להתייחס למשמעויות הנובעות ממנו.
הדו״ח הוא מחקר מדוקדק ומקיף, המשתרע על
פני כמאה עמודים, והעוסק בהעלמות המיסים בישראל.

מסקנת המחקר, המסתמך על נתונים
חשאיים של שילטונות מס-ההבנסה, היא
שהיקף העלמות מם־ההכנסה• בישראל מגיע
ל 15-מיליארד ל״י, ובי במקום 20 מיליארד
ל״י, שיבלו שילטונות מס־ההבנסה לגבות
בשנת המס ,73/74 הם גבו למעשה רק 5
מיליארד ל״י בשל ההקלות, הפטורים והזכויות
המיוחדות שהוענקו בעיקר לשיבבות
העשירות והאמירות בישראל.
המחקר בוצע בידי העיתונאי ברוך נאדל, ביוזמתו
הפרטית, והוא מהווה כתב־אישום חריף נגד שיטת
המיסוי הנהוגה בארץ ונגד מישרד־האוצר. העתקי
הדו״ח נמסרו לשמואל בהט, חבר הוועדה המרכזת של
ההסתדרות, לעדי אמוראי, חבר ועדת־הכספים של
הכנסת ולמיכה חריש, חבר ועדת־הכלכלה, וכן לווע־דת־המיסוי
של ההסתדרות, שבראשה עומד יהושע
וושצ׳ינה.

בדיקות שערבו כלכלני ההסתדרות ב
מימצאי הדו״ח הביאו למסקנה שלמרות ניסוחו
החריף — חלק ניכר מהעובדות והמסקנות
שבו נכון ומבוסס.
המבוכה כיצד לנהוג במחקר נובעת מהעובדה
שפירסומו עלול להיות בבחינת חומר־נפץ שיסעיר את
המדינה על־ידי הוכחת העיוות, הרשלנות וההפלייה,
שעליהם היתה מבוססת עד כה שיטת המיסוי.

ספיר *מתן
מסעות! ד חוייל
פינחס ספיר עומד לקצץ בתוכנית מסעותיו
סביב העולם ולשהות בחודשים הקרובים
תקופות-זמן ממושכות בארץ, בדי לארגן
מסע תעמולתי נרחב לשיפור תדמיתו,
שנפגעה בתוצאה מהמפולת הכלכלית ופרשיות
השחיתות.
ספיר יקיים בזמן הקרוב מגע רצוף ועקבי עם אמ-
צעי־התיקשורת, יעניק ראיונות בשפע לעיתונות
ולרדיו, וינסה לתקן את מעמדו, הוא גם עורך עשרות
פגישות עם חבריו למיפלגה, כדי לשקם את עמדות־הכוח
שלו שם.

בינתיים טרם אוחה הקרע בין ספיר
לבין שר־האוצר יהושע רבינוביץ /כהתייצ
בותו של זה לצד נגיד בנק-ישראל, משה
זנכר, רואה ספיר בגידה.

סוכמה בי שראל*
הסכם לאספקת צינורות עמידים כפני
הפרשי טמפרטורות גבוהות, עבור שדות
הנפט של עיראק, סוכם לא מכבר על-ידי
מתווכים שנפגשו וביצעו את העיסקה כישראל.
באמצעות
סוכן ישראלי, המייצג מיפעל אוסטרי
שהוא מן הבודדים בעולם המייצר צינורות מסוג זה
סוכמה, על-ידי מתווכים זרים, עיסקה שלפיה יספק
המיפעל האוסטרי לעיראק מאות קילומטרים של צינורות
אלה.

• מונ המסקיי
בדל לאה ״ ל /
הו מ ת ומתגבשת ד>צעה למנוי*
;|מעקמ כללי לצה ״ל, שימלא לגבי־ צה׳׳ל
|:תפקיד דומה מ ה של מבקר״המריגת
־.:במנגנון האזרחי.
עדיין לא ברור אם המפקח.יהיה
• משולב במטמ׳ל, או במישרד-הבימהון
?(כפי שהציע בשעתו: שר-ה # 5הון
| פינ ה פ לבוך< או שיפעל כגדן? עצמאי
מטעם הכנסת( :כפי שהציע; כשעמך׳

אירי אבניי).

סערה מי שפח תי ת
בביתהרםהרא שי
הרב הראשי שלמה גורן נאלץ לתמוך
במועמדותו של גיסו, הרב שאר־ישוב כהן,
כרב הראשי של חיפה.
החלטה זו נפלה לפני כשלושה שבועות, אחרי
שהרב גורן נלחץ לקיר על־ידי רעייתו, אחותה של
הרב כהן. לפני כן הבטיח הרב גורן את תמיכתו לרב
יעקב רוזנטל, אב בית־דין הרבני בחיפה, שחתם
בשעתו על מיסמך שטיהר את ״זוג הממזרים״ לפי
בקשתו של גורן. הרב רוזנטל עבר למחנה של הרב
עובדיה יוסף, כדי למנוע, בדרך זו, את בחירת גיסו
של גורן כרב הראשי בחיפה.

מ ה חו ש בי ח ״ לים
על מבל די ה ם
בימים אלה סיימה קבוצת פסיכולוגים מאוניברסיטת
ירושלים סקר על מידת ההערכה שרוחשים
חיילי צה״ל כלפי מפקדיהם.

תוצאות הסקר קובעות בי אמינות מפקדים,
עד דרג מג״דים, דומה לזו שהיתה קיימת
לפני מילחמת יום־הביפורים. מפקדים
גבוהים יותר אינם מוכרים דיים בשמותיהם,
בכינוייהם וברצף פעולותיהם, עד הגיעם
לתפקידם הנוכחי.
הוחלט כי בחודשים הקרובים ירבו מפקדים בכירים
לסייר ביחידות ולקיים שיחות חופשיות עם
החיילים, כדי שדמות המפקדים הבכירים תצטייר
אצל החיילים בצורה יותר ברורה.

מנ ה ל־ עי ר
ל חי
ראש־עיריית חיפה, יוסף אלמוגי, עומד לקבל את
התפטרות מזכיר העיר, הוותיק, משה רופא.

כמקומו יתמנה ״מנהל עיר.״ המועמד:
אלי פז, מי שהיה עוזרו של אלמוגי כמיש־רד־העבודה,
והנמצא עתה בארצות־הברית
בשליח הסוכנות-.

העל מו ת־ המס
15מיליארדל״י!

אולם אחדים מחברי מועצת-העיר טוענים,
בי ההוצאה העצומה היתה ראוותנית
ולא-במקומה, ודורשים מאלמוני הסברים
על בך.

ש ע רו ריי החדשה
ב עי ר יי תחיפה
שערורייה חדשה, הקשורה בראש־עיריית חיפה,
עומדת להתפוצץ בימים הקרובים. המדובר הוא בהוצאה
של למעלה מרבע מיליון לירות, אשר נעש תה
על־פי הוראתו הישירה של אלמוגי לצורכי שיפוץ
אולם מועצת עיריית חיפה.
אחד הצעדים הראשונים שעשה אלמוגי כאשר
נכנס לתפקידו כראש עיר היה לשפץ את אולם המועצה,
להחליף את הריהוט, התאורה והשילוט בריהוט
יקר ביותר. עם תום השיפוצים אמר אלמוגי
כי אולם־המועצה של העירייה יפה יותר מאולם
מליאת הכנסת.

טוני ק ״ בחר שו ב
בנ שי אהלישבה
המועמד העיקרי בבחירות הקרובות
בלישבת עורכי־הדין, בחודש פברואר, הוא
שוב עורך־הדין יצחק טוניק, הנשיא הנוכחי
שלה. המועמד הנגדי העיקרי הוא אריה
פינצ׳וק.
שמו של יצחק טוניק הוזכר בהכנות שנעשות
מאחורי הקלעים על־ידי הגוש הימני, השולט בליש-
כה. פלג של עורכי־דין צעירים יתמוך שוב בטוניק,
בתנאי שאחרי בחירתו לתקופה נוספת יתוקן התקנון,
ועורך־הדין אמנון גולדנברג יכהן כממלא־מקום הנשיא׳
מתוך הנחה שטוניק יתפטר אחרי זמן־מה וימסור
את הנשיאות לידי גולדנברג.

גו לןא ״ םלהסריט
ב ד רו ס־ א פ רי ק ה
המפיק והבמאי מנחם גולן איים לבטל את הסרטת
סיכמו הבינלאומי המתוכנן בישראל, ולהעתיק
את הצילומים לדרום־אפריקה, המעניקה הקלות ניכרות
למפיקי סרטים זרים. זאת, אם לא יתמלאו
כמה מהתביעות שתבע ממישרד המיסחר והתעשייה.

נראה בי האיום השפיע, ובי במה מההקלות
שתבע גולן אבן ניתנו לו, שבן בשבוע
שעבר חזר בו גולן מכוונתו והוא מתכנן את
תחילת צילומי פירטו לחודש ינואר הקרוב.

חי סו ל ובני ה ביון
עוד סרט שיצולם בישראל: החיסול, בהפקת יצחק
שני ויוסף דיאמנט מאולפני ברקי פאטה האמפריס,
בשותפות עם חברת האחים וורנר מהוליווד, בהש תתפות
אנתוני קווין ובבימויו של ג׳ון (הג׳וב האיטלקי)
קולינם. את הסרט יעבד ג׳ון קימברג, מרצה
לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב.

הנושא: הסכם בין האמריקאים והרוסים
על חיסול 35 סוכנים כשירות־הביון
של כל צד, במיסגרת הדיטאנט.

מ ח סו ר בנ ש ק
הביקוש הגואה והולך לאקדחים
אישיים מצד אזרחים, במיוחד מיישובי
הספר ועיירות הפיתוח, גרם לחיסול
בל המלאי שהצטבר במחסני סו
חרי־הנשק האזרחיים. בעוד המונים
צובאים על פתחי בתי־המיסחר לנשק
ומבקשים לרכוש אקדחים, מובטחת
אספקתם של אלה רק בעוד ארבעה
חמישה חודשים.
מחירי האקדחים עלו לאחרונה פי
ארבעה, הן בגלל התייקרותם בשוק
העולמי, הן בגלל הפיחות והן בעירך
בות מם נוסף שהטילה הממשלה על
רכישתם. אקדחים שעלו בשעתו כ־
300ל ״י, עולים עתה 1200ל ״י, ואהדה
משובח מסוג ״סמית אנד וופזץ,״
למשל, עולה כיום 1700ל ״י.

ענשי1
עכשיו הזמו והשתמש
בתחבורה הציבורית !

ן ~ ב סי י ט!נ 7ת*

שמלות הריון
מפנ סי הריון
טוני קו ת הריון
חלי פו ת הריון

כ הן

מודל

תל־אביב, רח׳ נמית בנימין ,4
קומה ב /דרך מחצר
מתזח עד 7בערב
(סגור בשעות 0 —4
יהזפנות ע״י סוכן: טי >30344 .ת״א

העולם הזה 1946

עשה לך חשבון פשוט:
השימוש במכוניתך הפרטית
הנו ״תענוג״ יקר מדי.
מחיר הדלק, מחיר החלפים,
הצפיפות והטיכונים בכבישים,
כל אלה נחטכים ממך
בתחבורה הציבורית.
אגד מעמיד לרשותך
אוטובוסים במשך כל שעות
היום לכל מקום בארץ.

חשך נסך, עצבים חסן

באגד -י

בכמה תקופות •— כמו זו שבין ששת־הימים
ליום־הכיפורים — אף הפך המאמץ
של מניעת כל ביקורת למלאכת־קודש
ממש.

קרב רפיח של אוגדת טל הוא גן-
עדן למנתחי קרבות.
ראשית, החומר המכסה אותו רב, כמדומני,
משל כל הקרבות האחרים בששת־הימים.
שנית, הקרב עצמו מלא בהתפתחויות
בלתי־צפויות ובשינויים בלתי־חזויים
מראש — אך בכל זאת השיג במלואו
את תכליתו המוצהרת־מראש .״ניגוד״
זה הוא פרובוקטיבי ביותר.
שלישית, מפקדה של אוגדה זו היה מפקד
חיל־השיריון;

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תל
אביב, רחוב גורמן ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר - 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״דפוס החדש״ כע״ס, תל־אביב. רחוב בן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה בספי בע״מ .
העורף הראשי: אורי אבנרי המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

באשר התחלנו בפירסום סידרת
מאמרי־ד,פרשנות של בנימין עמידרור,
היינו בטוחים שהם יופיעו בהמשכים שבועיים,
עמי,דרור התפנה מכל עיסוקיו האחרים,
התמסר כולו לכתיבת סידרה זו
— ובוודאי יכול היה לספק כתבה שבועית.
כך היה נדמה.
אולם ככל שהתקדמה הסידרה, בן ״הסתבך״
עמידדור. עלה בידו להגיע למקורות
של חומר אותנטי חדש, שלא פור סם
מעולם. הוא שוחח עם המצביאים ד
עמד על שיקוליהם בשעת־קרב. נתגלו לו
רבדים חדשים של מחשבה ועשייה. ומכיוון
שלא היה קיים עד כה שום דגם
של פרשנות צבאית ישראלית, מוכרח היה
לעצב לעצמו את הכלים והשיטות.
נדמה שכל הבעיות האלה הגיעו לשיאן
לקראת הפרק, המתחיל להתפרסם בגליון
זה: קרב־ההבקעה של האלוף ישראל טל
ברפיח בששת־הימים. הוא מבוסס בעיק רו
על חומר שעדיין לא ראה אור מעולם.

ביקשתי מעמידרור להסביר -ל את
מען
הקוראים המעוניינים בכך
השיטות שעל פיהן הוא שופט קרבות
בכלל, ואת הקרב הזה בפרט.

להלן דבריו:

ניתוח קרב צריך שייעשה על-ידי שי מוש
בשלושה מיבחנים נפרדים.
בראשון, שניתן לכנותו ״ מיבחןהא
וייבהאידיאלי ״ ,אנו מתייחסים
אל האוייב לא כפי שהיה ופעל במציאות,
אלא כאילו הרכב־כוחותיו וכל פעולותיו
נמצאו בהתאמה גמורה לכל צרכיו ול־תנאי־הקרב.
עתה, מול אוייב דימיוני כזה,
שאין בו מום, עלינו לבחון את כוחותינו,
תוכניותינו ומעשינו במעין ״מישחק מיל־חמה״
,שכל נתוניו — מילבד האוייב,
כאמור — מתאימים למה שקרה בקרב
עצמו. כך אפשר בהחלט כי ניצחון גדול
שנחלנו בשטח, ייהפך על שולחן־החול
תבוסה ניצחת. כך — ורק כך — נוכל
ללמוד וגם להמחיש לעצמנו כל שגיאה
או ליקוי, שיש בם משום סטייה או הפרה
של עקרונות־ומלחמה• וכללי־הלחימה
אשר ב״ספר״ (ירק אז נוכל לדעת אם
ניצחנו — או שהאוייב הוא שהפסיד,
הפעם).
אחר כך צריך להעמיד את הקרב ואי-
רועיו למיבחן ״ החכמהשלאחר
מעשה ״ .במיבחן זה, איננו משנים
עובדות כלשהן, אלא מתייחסים לכל ה עובדות
בדיוק כפי שהיו. בלומר, לא כפי
שנראו או הובנו על-ידי הלוחמים בשעתם,
אלא כמו שהתבררו לנו לאחר הקרב,
כתוצאה מחקירות ואיסופים מפורטים, על
מה שאירע משני צידי החזית. עתה
ניטול את מעשי כוחותינו כפי שהיו ונבחן
את נכונותם ואת התאמתם לתנאי־הקרב,
להתפתחויותיו ולתגובות האוייב,
כאשר אנו — אבל לא ״הנבחנים״ — רואים
את הקרב כאילו ממעוף־הציפור. מכך
נוכל ללמוד כמה ועד כמה התאימו הידי עות
שהיו בידי המפקדים, הערכותיהם
ופקודותיהם למה שאכן אירע במציאות,
ועד כמה הוטעו והופרעו על־ידי ״ערפל
הקרב״.
במיבחן השלישי ״ המפקדבערפל
הקרב ״ ,נבחן את המפקד כשאנו נמ

צאים
במקומו •ובוחנים את כל שלבי המחשב,
התיכנון והביצוע אך ורק על פי
מה שהיה ידוע למפקד בשעת מעשה,
״כאן ועכשיו״ .אז נראה את המפקד פועל
כשהוא אפוף ערפל הקרב, ונבחן את
אורח פעולת מנגנון־קבלת-ההחלטות שלו.
מיבחן זח הוא גם היחיד, שלפיו מותר
לנו לשפוט את כישוריו האישיים של המפקד,
ואת אחריותו האישית למעשים או
למחדלים שונים שבמהלך הקרב. נאמר
״אל תשפוט חברך״ וגד; ״למקומו״ —
משמע בהיותו נתון בערפל הקרב.
עתה עלינו לערוך השוואות בין המיב־חנים
השונים. אם נשווה את מימצאי
מיבחן ״ערפל הקרב״ לאלה של ״החכמה
שלאחר מעשה,״ נוכל לעמוד על הפרובלמטיקה
של המפקד, בנסותו להבקיע את
הערפל — וכן עד כמה ומדוע הוא מצליח
או נכשל בכך. לקחי השוואה זו צריך
ליישם בחינוך מפקדים ובאימונם.
השוואות בין־מיבחניות אחרות יראו
איפה טעינו בתפיסותינו, בתורותינו או
במעשינו, מה שורש הטעות — האם
התפיסות עצמן, או שמא אי־הבנתן על-
ידי המפקד המסויים? — ואיך לתקנם.
או — בחפעילנו את הטכניקה של ״האד
ייב האידיאלי,״ נוכל לתחלף אותו באו-
ייב כפי שהוא ידוע לנו כעת, אחרי שחל פו
כמה שנים (או חודשים) מן המילחמה
האחרונה, ובמהלכם התעצם צבאו וגם
השתכלל. עתה נוכל ״להילחם״ נגדו כפי
שלחמנו בטילחמה האחרונה וכך נוכל
לברר מה אצלנו יכול להישאר בעינו,
ומה צריך שינוי ועידכון.
בניתוח קרב רפיח של טל ניסיתי להפעיל
את כל קני־המידה האלה, ככל שיכולתי
במיסגרת זו. לצורך זה נכנסתי
לפירוט רב מזה שהופיע בניתוחי הקרבות
עד כאן, אבל על הקורא לדעת שאין
הדבר נעשה כתרגיל אקדמי בלבד.
כימעט כל הנושאים המטופלים הם אק טואליים
בתכלית, והלקחים העיקריים
מאותו קרב עדיין לא נס ליחם.
י קרב זההש פי ע יותר מכל קרב בודד
אחר על האורח בו נבנו, אורגנו ואומנו
כוחות היבשה של צה״ל, כמו על
מושגי ותפיסות־הלחימה שהנחו אותם.
הקרב עצמו היה, ללא ספק, מוצלח ביותר
והשיג את יעדיו כפי שתוכננו, למרות שהיו
נועזים ביותר, ואולי אף יומרניים. אבל ניתן
למתוח קו ישר בין הצלחות הקרב הזה, ובין
כמה מן הליקויים היותר־בסיסיים והרי-
התוצאות של יום־הכיפורים. כלומר, דווקא
מוצלחותו הבלתי־מעורערת של הקרב
הזה היא שתרמה לאותם הכישלונות
ביום הכיפורים.
חסיבה פשוטה: צה״ל לא ניתח אף פעם
כראוי את קרב־רפיח ,׳67 וממילא אי-
אפשר היה •לו להסיק ממנו את המסקנות
הנכונות ולמצות מאירועיו את הלקחים
האמיתיים. מפני חוסר תשתית אינטלק-
טואלית־מיקצועית מספקת, ומפני הבורות
בהיסטוריה צבאית — שלימודה שהוא
התנאי העיקרי והמכשיר הראשי לקיומה
של תשתית כזו — לקוי כל תהליך לי מוד
הלקחים בצה״ל. מיסודו. מראשיתו
ועד עצם היום הזה, חסר צה״ל את המנגנון,
הנוחלים ובעיקר המסורת ללימוד-
אמת של לקחי-אמת.
האשם העיקרי בכך הוא בצמרת הצ בא;
ובנסיבות צה״ל, משמע ברמט״כלים.
לפחות עד מילחמת יום־הכיפורים לא עודד
צה״ל ביקורת, בשורותיו ומחוצה להן.

לכן בתוכה נתגלמו ולמושגים של
״שיריון״ ו״לוחמת שיריון״ ,כהתיישמותם
המעשית בצה״ל של אז, בו כבר ב־1967
שימש השיריון כאלמנט המרכזי וה״בכיר״
של עוצמת־הייבשה.
ורביעית, כקרב הבודד הגדול והחשוב
ביותר של ששת־חימים, וכזה שפתח אותה
ביבשה — והרבה שעות לפני כל
האחרים — מן ההכרח שיימצאו בו אספקטים
מוראליים ומיבצעיים, שנעדרו מכל
הקרבות שבאו אחריו.
אך כמסתבר גם בכל אלה לא היה די,
בכל שצה״ל נוגע. במקום לחדור לעומק
המחשבות, השיקולים, או ההתפתחויות,
אשר קבעו את תיכנונו, ניהולו והתנהלותו,
מצאו ״הרשויות״ להפיק רק אותם
לקחים־כביכול שנראו על פני השטח וכפי
שנראו וליישמם כך, באורח מיכני
ביותר, לצורך המילחמה הבאה.
אבל טוב מאוחר מבכלל לא. צריך כי
לפחות מעתה ואילך — בלומר, מיום-
הכיפורים והלאה — ירכוש צה״ל לעצמו
את המינהג הרווח, כמובן־מאליו חיוני
וראשוני, בכל צבא מתוקן. צריך שצה״ל
יוציא לא רק ״היסטוריה׳ רשמית״ מוסמכת
וגם מפורטת (ככל שמרשים סייגי
הביטחון, והם מגבילים הרבה פחות מש־חונכנו
לחשוב) ; וחשוב עוד יותר — ש יחל
ליזום ניתוחי־קרבות של ממש, במקום
אותן קבצי־עובדות־גרידא, שהם לבל
היותר חומר־גלם היסטורי, הנצבר, לליא
שימוש אפקטיבי, מאז מילחמת־העצמאות,
אי-שם בארכיונים.

מכת בי ם
מיסמבי ברן
עם כל הכבוד לנכונותכם להגן על המקופחים
והחלשים, אני חושב שאתם נוקטים
עמדות קיצוניות במילחמת־ההגנה
שלכם, בדיוק כפי שאתם עושים כשאתם
בהתקפה. מדוע הכל נראה בעיניכם תמיד
בצבעי שחור ולבן, בלי גווני־ביגיים?
מדוע הרעים והטובים הם בעיניכם תמיד
מוגדרים ומוחלטים? האם לא ייתכן שהאמת,
בפרשת היעלמם של מיסמכי ברן,
למשל, נמצאת באיזה שהוא מקום באמצע?
חיים כובנר, פתח־תיקווה
31 הכתבו^שהוזפרסמו בשבוע האחרון בעיתונות
הישראלית בפרשת האלוף אדן
ייגעו אותי כל־כך, עד שפיתחתי בעצמי
התנגדות להמשיך לקרוא אפילו מילה
אחת נוספת בנושא זה. ממש באי־רצון
ניגשתי לקרוא מה שהיה לכם לומר בנושא
זה (העולם הזה .)1945 להפתעתי גי ליתי
שרק אחרי שקראתי את כתבותיכם
התברר לי בעצם במה המדובר.
אליעזר רזניק, תל־אביב
האם, בעיקבות כל מה שקרה, אין זה
מוצדק שוועדת אגרנט תתפטר מתפקידה?
הרי ממילא. הציבור כבר איבד בל אימון
במסקנותיה. הרבה אנשים כבר מחכים
שהם יסיקו את המסקנות.
שושנה מטעמי, חולון
אם לא יחקרו מייד את כל מה שאירע
סביב העלמת המיסמכים של אוגדת ברן,
עלולה הפרשה להפוך לנושא חקירה ל־וועדות־חקירה,
שימונו בעוד עשר או עשרים
שנה.
כ. לחמי, ראשון־לציון

חשבון הוצאות
הובאה לתשומת-לבי כתבה שהופיעה ב־העולם
הזה ( )1942 תחת הכותרת ״מה הן
ההכנסות האמיתיות של מחוקקי ישראל,״
ובה פיסקה וזו לשונה:
״...וזרח ורהפטיג הגישו חשבונות הוצאות
לקרנות השונות והמשונות של ה־מפד״ל.״
פיסקה
שכוונתה המעליבה שקופה
וברורה.
הדברים הנ״ל בשקר יסודם. לא הגשתי
כל חשבון הוצאות לקרנות השונות והמשונות
של המפד״ל.
ח״ב זרח ורהפטיג, הכנסת, ירושלים

המילחמהבצביעות ־ תפקידס אניט רי
מו בזעם: לך דבר איתו, עם הגוי,
כשהוא מסוגל נכלל להשוות צלב למזוזה

דומה כי ביחד עם קוצר-המשיג הפוליטי,
שהוליך למילחמת יום־הכי-
פורים והשלכותיה, וביחד עם הריקבון
המבאיש ההולך ומתגלה באחרו נה
בתחומי הכלכלה והצמרת המג-
גנונית — הרי המילחמה בצביעות וב-
התחסדות רבות-הפנים, ההולכות ומזדקרות
בתחומים רבים כאין ״בניין-
על״ של ישראל שסטתה מדרכה —
תפקיד סאניטארי ממדרגה ראשונה
היא.
יש להוסיף ולטפל בכך ללא ליאות,
וללא פזילה אל אלה שנגדם
מכוון מאבק זח. רשימותיכם הענייניות
והשקולות בנושאים אלה חשי אהרון
בחן
בותו מרובה.
עצת ידידים
דומני, כי באחרונה הינכם מרבים
יותר להטות אוזן לעצת ידידים, ליישר
כוחכם על הרשימה ״צניעות
צמצם עד למינימום אותו סוג של
גכתג ובעל־פה״ (העולם הזה ,)1944
חומר בשבועונכם, בתמונה ובטכסט,
על היחס לבחישה נעניינים אישיים-
שלא אחת טענתם כי ״זחו מחיר הדאינטימיים
של רמי״דרג, זרים וביפסתו
של החומר הפוליטי הרציני ותיים.
יחסם של כלי-התיקשורת ושל
החשוב שנשבועון.״
דעת-הקהל הישראלית בעניינים שייתכן
שבתקופה זו של משבר פוהגדרתם
כצביעות והתחסדות, מזכי חתת
התפוצה בשל הקשיים הכלכרים
לעיתים קרונות בדיחות על ויליים
(עלייתו התלולה של מחיר הכוח
נין יהודי ונוצרי :
שבועון, כמחיר כל-העיתונים) .אך על
: הנוצרי עמיתו
שואל יהודי את
סמך הניתן לשמוע מקוראי ״העולם ינשקו נני-ימינו שאנשים כיצד ייתכן
הזה״ ,מותר להניח שתמורה זו בלחתיכת״עץ
בצורת צלב ז משיב ה שבועון אינה פוגעת בתפקיד שהוא
ממלא, כי-אם מגבירה אותו.

אהרון בהן, שער־העמקים

העזל ם הזה 1945

תמרורים
הוענקה על־ידי מועצת עיריית
פתח־תיקווח, אזרחות הכבוד של
העיר, לראש עיריית פתח־תיקווה לשעבר
פינ חסר שי ש, על תרומתו לעיר במשך
50 שנה, רשיש, שנולד בקוניב, הצטרף
בגיל 13 לתנועת צעירי־ציון, למד באוניברסיטה
האודיסאית בפקולטה ההומניט-
רית־ציבורית, עבר ב־ 1922 לוארשה ועמד
בראש החלוץ בפולין. בסוף 1924 עלה
לארץ והצטרף לפלוגת עידחרוד. שימש
במשך מיספר שנים מזכיר המרכז העולמי
של החלוץ, ועם פרוץ מילחמת העולם
השנייה הפך פעיל במועצת פועלי פתח-
תיקווה, ניבחר ב* 1950 כראש העירייה.
זכה בתואר אלוף ישראל בשח מט
לעיוורים, בתחרות שנערכה במרכז
לשיקום עיוורים מיגדל אור בקריית־חיים,
בהשתתפות 11 מיתחרים ומתחרה אחת,
הפסיכולוג התל־אביבי ארז ביטון, שעסק
בעבר בעבודה סוציאלית בקרב עיוורים,
השלים את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה
באוניברסיטת תל־אביב, זוכה
בתואר זו הפעם השלישית.
מונה. על-ידי מנהל הרדיו משה
חובב, לתפקיד האחראי לרצף השידור
ברשות השידור ליאור טל, קריין אחראי
באולפן הרדיו בתל-אביב. עיקר תפקידו
החדש יהיה לעקוב אחר השידורים
ברדיו, לדווח על טעויות ותקלות של
קריינים ועורכים ולהמליץ על שיפורים,
מונה לתפקיד סגן המנהל הכללי
במישרד־החוץ, ממונה על המערך
הכלכלי ושיתוף הפעולה הבינלאומי ויועץ
לענייני כלכלה •לשר־החוץ, משה אלון,
אשר כיהן עד עתה כשגריר ישראל בבל גיה
וכראש מישלחת ישראל ליד הקהי ליות
האירופיות.
כלו נ ה לתפקיד מחזיק התיק היהודי
בבית הלבן, במקומו של ליאונארד
גארמנד היהודי הניו־יורקי שריכז בימי
הנשיא ריצ׳ארד ניכסון את הטיפול בנושא
המיעוטים בארצות־הברית, ויליאם
כארודי, אמריקאי ממוצא ערבי, קרובו
של נציג סעודיה באדם ג׳אמיל בארודי.
נולדה לכוכב סידרת הטלווי-
זיה ניקוי ראש, טוביה צפיר, המחקה

ט בן טלית מציגים

הארוע הבידורי הגדול בתולדות המדינה

היכל החלומות!
חלום של מו פ ע
תאורה ססגונית פעלולים מרהיבים
תפאורה ענקית ומפוארת
70 משתתפים מחו״ל
35 -¥אמני קרקס בינלאומיים ^ 30 בובות ענקיות מסרטי הילדים -¥מצעדי ראווה של
להקת המז׳ורט מפאריס בתנועה, קצב וצליל

ב ״ הי כ ל

ה ס פו ר ט ״ ת״א

־ 4ימים אחרונים!

היום, יום ג ,17.12 :בשעות 4אחה״צ ; 7.30 בערב
יום ד׳ 18.12
בשעות 4אחה״צ ;
7.30 בערב

יום ה׳ 19.12
בשעות 4אחה״צ ;
7.30 בערב

מוצ״ש 21.12
בשעה 8.30 בערב
נעילה חגיגית

כרטיסים במכירה מוקדמת ב״רוקוקו״ וביתר המשרדים בארץ.
תחבורה להצגות ואחרי ההצגות מובטחת.
תקליט ״היכל החלומות״ ותוכנית נושאת פרסים להשיג ב״היכל הספורט״ לפני המופעים.

ילדי היכל החלומות אוהבים מסטיק ״ צפיד

לא ב האשם !
נו ס ע נכבד
טוביה צפיר
בת חדשה
את ראש-הממשלה רבין יותר טוב מהמקור׳
בת: שולמית. לצפיר יש בן, נוסף.
נפטר בפריז, משבץ־לב, בגיל
,52 העיתונאי הוותיק פרד גולדשטיין,
ששימש בזמנו כתב בכיר של תחנת הר
דיו אירופה מיספו ו, עבר להיות כתב
הל׳אורור הצרפתי והג׳ואיש אובזרוור הלונדוני
בירושלים.
נפטר. ברומא, בגיל ,69 מסרטן
הכבד, הבמאי האיטלקי פייטרו ג׳רמי,
שזכה ב־ 1961 בפרס האוסקר עבור סירטו
גירושין נוסח איטליה.
נפטר. בחיפה, בגיל ,84׳ראובן
בוניאק, שעלה לארץ מוילנה ב״,1923
מונה לתפקיד מנהל קופת־חולים ההסתדרותית
בחיפה, עבר ב 1934-לנהל את
אגף כוח אדם בחברת החשמל וב 1945-
החל לנהל את ועד הדר הכרמל. היה
בזמנו הבר מועצת עיריית חיפה וניבחר
לפני מיספר שנים לאזרודכבוד של העיר.
נפטר בירושלים, בגיל ,85 הרב
מאיר יהודה קראום, שהיה רב הקהילה
היהודית בבלאז׳ שבטרנסילבניה.

יש לך שאלה י
או טענה ז
לא הנהג אשם
אחריות עצומה רובצת עליו.
פנה ישירות ל״דף׳
בניני הדר דפנה
רחוב שאול המלך ,39 תל-אביב
בתודה המחלקה ליחסי צבור

ווו

מכתבים
כרכה מהפמיניסטיות
התנועה הפמיניסטית (שיחדור האשד).
בישראל, שלחה לפרנסואד דירו, השרה
לענייני נשים בממשלת צרפת, מיברק־ברכה
על סירובה להשתתף בפגישה בנושא
״תפקיד האשד. בעולם העתיד,״ שאורגנה
על־ידי אונסק״ו.
אשר לעמדתה האוהדת של פרנסואז
דירו כלפי ישראל, מציינות הפמיניסטיות
הישראליות כי, ככלל, אין עויינות כלפי
ישראל בתנועות הפמיניסטיות בעולם.
מצב־עניינים זה חשוב במייוחד, מאחר

פרייר

פרנסואז ז׳ירו־כוח
פוליטי מולה
שהתנועות לשיוויון־האשה הינן כוח פוליטי
עולה בכל ארצות העולם. בתנועות
הפמיניסטיות אין כל השפעה לגוש ה-
מיזרחי, או למדינות־הנפט הערביות.
ש.מ.ג.ר החברה הגדולה ביותר בארץ למתן שירות• גרידה. מציעה לן־ ה>הג, ו/בגית
משולבת במלאת 3 -שנים לפעילותה.
תמורת דמי מינו• שנת״ תעניק לן־ חבר תשמגר מכלול שירותי שלא דתן ל קבל ם
ב חברו ת אחרות!
• ג רי רתרכבמכלמ קו ולכל מקום ללא
הגבלהוללאתש לו ם.
• ג רי רהלאחד תאונות.
• מו ק די קרי א ה ארציים לנו חו ת המנויי ם.
• שירות חשמלוה תנ ע ה עי״ החשמל אי שלד
או כלחשמל אי מו רשהמ תור 2 8 0חשמל אי ם
ברח בי הארץ.

0ב די קתמערכתהחשמלומערכתההצתה
חנםאחתלשנהבכל 2 6 0ה מו ס כי ם
ה מו ר שי םלחשמל או תרכב.
״ 2 0הנ חהעל מנו׳ שנת לעחודהתח בו ר ה
בארץ.
• ״ סו הנ חהעלא ביז רי רכבב רו ב חנויות
א ביז רי הרכבבארץ.
• ״יסו הנ חהבב די קתרכבבכרהמ כוני םבארץ

• ב טו ח תאונו ת אי שיו תבסר 1 0 ,0 0 0 -לי״ לכל
מנוי ־ ללאתש לו ם.

• ה שי רו ת ה בינ ל או מי -ג רי רתרכבבכרה עו ל ם.

• ״ 12 הנ חהבכל סוגי ב טו חהרכב. וזאת
בנו סףל הנ חו תמהעדרת בי עו ת

• ב די קתמצבר חנם ומערכתהט עינ הבכר
ה מו סכי םלחשמלה מו ר שי םבארץ.

התנועה הפמיניסטית כישראל,
תל־ אביב

חיים של שייכים

למיקרא ולמישמע התוכניות בקשר ל-
צימצומים וחסכנות במישרדי־הממשלה, וכן
בקשר לקימוצים וחסכנות באורודחייהם
של השרים, סגני־השרים, המנכ״לים וכל
שאר נושאי התפקידים הממשלתיים, מתקבלת
תמונה קשה ועגומה בקשר לאורח־חייהם.
התמונה המתקבלת היא שאותם
נושאי תפקידים ניהלו ומנהלים אורח-
חיים שלא נופל מזה של השייכים בדובאי
ובסעודיה. איו ד על חשבון מיז מניין
הם לוקחים את הכסף לנהל אורח־חיים
מפואר כזד,י
כל היהודים הטובים בארה״ב, התורמים

• ״ סו הנח הבש כי רתרכב.

דרגו ת

ת כני ת מ שו לבת ומגוונת זו ת מו ר ת * 9 3ל״יבלבדלשנה!
נהג נכבד, רקחברתשמגר נו תנ תלךת מו רהמלאה

לכל אגור המכספך!
ועוד פרטשח שו בלךלדעת -רקלחברתש.מ. ג .ר
יש ׳׳כיסו־״ מלאלפ עי לו ת ה, כ־ רקחברתש. מ .ג. ר
פו עלתב אי שו ר! ו ב פי קו חו ש ל איגוד ה מו ס כי ם בי שראל.

״*75 +י ד מי הרשמהחד ־ פ ע מיי ם

פרט, והרשמה ;
שמגר ־ ש־רות* מכוניות גרר ע״ מ רח־ •צחק שד ה 36ת־־א. טר.3 0 **13 .3 0 0 .
3 6 9 3 6ובכל תחנות ההר שמה ברחב־ הארץ ובכל המוסכים המור ש, דחשמל או תרכב

.,אדם ה מו ע ד לי פלבפח. המנעדל הונ א ה״
לפי מילין עו ל מי לעב רי ת מ דנ ב רוז
עבודה יורשה לי להתייחם למידע של כתבכם
הצבאי, המדבר על הקשיים בשיבוץ קצינים
רבים למישרות־פיקוד מעטות. כל
זאת, עקב אי־התאמת הדרגות, כאשר אין
כימעט איש הכופר בכישורים. אם־כי יש
צורך להבהיר שמי שנכשל, ואפילו יצא
שלם, כתוצאה מיחסי־ציבור משופרים, ספק
אם החזרתו תהיה לתועלת.
מצד שני, יש בעייה של פיקוד חדש
שאולי יכתיב שיטות־לוחמה טובות יותר
מאלו שהיו במילחמת יום־הכיפורים, ואשר
נכשלו כליל ! קיימת סכנה רצינית שמפק דים
בכירים החוזרים לשירות — ינסו בכל
כוחם ; השפעתם ואמצעיהם — לנסות ל הוכיח
את כשירות תורותיהם הישנות, ו מזה
— יש להיזהר בכל מחיר!
כי המחיר עלול להיות חמור מאד. לחזור
לשירות יכול וזכאי רק מי שנשאר עם
ראש פתוח ונכונות ללמוד וליישם את כל
הלקחים, ואלה רבים מאד !
מצד שני פורסמה בעיתונים קריאתו
של ראש אכ״א במטכ״ל אל נכי־מילחמד,
להתנדב ולתרום מניסיונם. במיסגרת זו

ה עו ל ח הזר 1046 ,

מלנה היוני הובאה
רתהוות בארגז

תשובה לדי״ד
אמנון רובינשטיין
כיוון שאין כנראה בישראל מי שמעז
לענות על מאמרו הטוטאליטרי של מר
אמנון רובינשטיין אודות ״פרשת שחק״
בהארץ יורשה לי לציין :
)1פרופסור שחק דיבר באמסטרדם
בפני אסיפה של אגודת הולנד־פלסטין,
שאינה לא חלק ולא סניף של אש״ף.
עת דיבר, תקף הפרופסור שחק לא
רק את עיוותי הכיבוש הישראלי ברצועת
עזה ובגדה המערבית אלא גם את
גישת אש״ף למדינה פלסטינית שתבוא,
כרצונם, במקום מדינת־ישראל.
במילים אחרות — אף בפורום פרו־פלסטיני
זה הביא היו״ר של הליגה
לזכויות האדם והאזרח בישראל את
דבר דו־הקיום בין שתי המדינות ושני
העמים.
)2ד״ר שחק הביא לפירסום בינלאומי
עובדות רבות, שהוכחו בתריסר
דו״חות של אירגונים בינלאומיים, הם
האוהדים את ממשלת ישראל הנוכחית.
שעובדות אלו פוגעות בתעמולת־ישר־אל
— אין ספק. אם מר רובינשטיין ואנשים
מסוגו אינם רוצים שעובדות
כעינויי־חשודים ומעצר אדמיניסטרא-
טיבי במשך שנים, הריסת בתים ו־הגליית
אגשים מבתיהם יזיקו לשמה הטוב
של מדינתנו — אין להם אלא
להילחם נגד העובדות, לא נגד מפר־סמיהן,
ככל
שירבו הישראלים הנלחמים נגד
עובדות מרות אלו, יפחת ערכה של
תעמולת־ההרם האמיתית, זו היוצאת
מפיהם של מתנחלים ושוללי זכויות־הזולת
— וכך מספקים עילה חוקית
לאנטי־רובינשטיינים שמעבר לגבולות,
הטוענים אף הם ״כולה שלי.״
מכספם לארץ, לא תמיד הם עשירים
מופלגים. ואם יש רבים כאלה התורמים,
הם עושים זאת מחסכונות אישיים שהם
גוזרים על עצמם, ולעיתים לוקחים את
הכסף גם מחיי היום־יום שלהם.
וכאן באים כל הגראפים והגראפינות של
המדינה, ובעזות־מצח תופרים לעצמם
סטנדארד של חיים עשירים ומנקרי-
עיניים. אפשר לחשוב שהמדינה כבר יושבת
וקיימת בשלווה ובביטחה ואין מאיימת
עלינו סכנת מילחמה, והדאגה העיקרית
של אותם ״שייכים״ ישראליים היא
איך לחיות יותר טוב, ואיך לקיים נכון
את האימרה ״חייה חיים טובים, עשה
חיים משוגעים.״
ציפורה יוליאן, חולון
שיגרתי לראש אכ״א במטכ״ל את הצעתי :
דרגות־פיקוד זמניות — ככלי-עבודה!
משמע — כל מפקד, ותהיה דרגתו הקבועה
אשר תהיה בקבע, במילואים או בדימוס,
יוכל להשתבץ בכל תפקיד פיקודי —
עם דרגה זמנית — אותה יחזיר ל״מחסן
כלי־העבודה״ עם מיום הג׳וב הקונקרטי
אשר לשמו קיבל אותה. המדובר —
בדרגות זמניות כלפי מעלה.
מפקדים־זוטרים המתגלים כבעלי יכולת
מיוחדת תוך קרבות — יקבלו דרגות
בכירות ביותר בהתאם לכישורים שגילו —
עד לסיום המיבצעים. לאחר־מכן יחזירו את
.דרגותיהם הזמניות, כפי שמחזירים כלי־עבודה
לאחר השימוש.
מאידך תפתור הצעתי את בעיותיהם של
אלפי קצינים בדרגות בכירות ובינוניות,
המצטופפים בעת חירום במיפקדות — ורק
מפריעים. יחד-עם־זאת, הרגשתם האישית
היא שלילית ביותר, כי הם רוצים למלא
תפקיד מועיל יותר, והסיבה היחידה לאי-
הפעלתם היא דרגתם הבכירה מדי.
לכן, גם כאלה יוכלו — אם יתנדבו לכך
(כשם שמבקשים את התנדבותם של נכי
צה״ל לתרום מיכולתם) לקבל דרגות־פיקוד
זמניות ונמוכות יותר מדרגות־הקבע
שלהם. אלפי קצינים אלה יופלו לצוות
יחידות מובחרות רבות ובעלות ניסיון
עשיר, אשר ישולבו אורגנית ביחד עם
החיילים הצעירים וחסרי־הניסיון, שקשייהם
בקרבות הראשונים ידועים היטב וגם נתגלו
במילחמה האחרונה.
עמי ליבנה (נכה מילחנזוז־העצנזאות),
עין־חרוד מאוחד

העולם הזה 1946

הקהל הריע ממו שכו ת ל מלכ ה הבל תי שיגרתית.
הפתעה גדולה נכונה רצופי תחרות
מלכת היופי, כאשר לפתע,
ממש ברגעי השיא של טכס הבחירה,
הובאה מלכת היופי להיכל
בתוך ...ארגז.
מקסים גילן
שחק תקף
)3לשיא מגיע מר רובינשטיין, האקדמאי
ההגון, בתביעתו הפחדנית
שאוניבריטת ירושלים תשלול מד״ר
שחק את הזכות להרצות. אינני יודע
אס ברור למר רובינשטיין שלד״ר
ישחק זכויות מדעיות, אישיות ולאומיות
החורגות — לאין שיעור — מאלו של
מרצים־מטעם מסוגו שלו.
ד״ר שחק הוא ילד־השואה וגדל
בגיטו ורשה ; ד״ר שחק לחם בשורות
צה״ל, ככל אזרח ! ד״ר שחק הוא מדען
טוב ומרצה מחונן בתחום המדעי שלו
— שאין לו ולא כלום לפוליטיקה ;
ד״ר שחק הוא גיבור אזרחי, שהרי
הקריב את בריאותו וסיכן את חייו כדי
להציל חברים לעבודה בתאונת־מעבדה,
לפני שנים. בקיצור, מופת אישי ומוסרי.
ואיש כזה תעיזו לכנות בפרהסיא
בוגד ודמאגוג י

המנחה כבר החל לקרוא לבמה את
המועמדות הסופיות, כאשר ניגש אליו
מנהל הטכס ולחש דבר מה על אוזנו.
לרגע עבר רחש של הפתעה בקהל, והמנחה
פנה למיקרופון ואמר :״נמסר לי ברגע
זה כי מלכת היופי תגיע ברגעים אלה
לבמה.״ הקהל החל למחוא כפיים ואל
הבמה הועלה ארגז עץ מסתורי שהעלה
לשיא את המתח בקהל. המנחה נתן אות
ושני גברים הסירו במהירות את מחסה
הקרשים ואז נתגלתה לעיני כולם ליידי
קריסטל במלוא יופיה. מחיאות כפיים
וקריאות סוערות ליוו את המנחה כאשר

ביקש לערוך את ההצבעה ואמנם לא היה
ספק בדבר. ליידי קריסטל נבחרה למלכת
היופי — פה אחד.
בקול נרגש הציג המנחה את המלכה
החדשה: ליידי קריסטל, עולה מצרפת עוסקת
בשטח הכביסה מזה שנים רבות
ובעלת נסיון ומוניטין רב. מידותיה אידיאליות
.X40X6080
תוכניותיה — כל תוכניות הכביסה האפשריות•
למחרת
הטכס פורסמו בכל העיתונים
פרטים נוספים על מלכת היופי החדשה.
מכונת הכביסה ליידי קריסטל היא בעלת
כל היתרונות: הרתחה עד 100 מעלות,
ציפוי אמאייל משובח ועיצוב מרהיב עין.
אוטומטית לחלוטין ונוחה בהפעלה. אין
יתרון שאינו נמצא בליידי קריסטל —
מכונת הכביסה הטובה והחסכונית מכולן —
שנבחרה פה אחד גם למלכת היופי.

מקפים גילן,
עורך ישראל ופלסטין, פאריס

הליכוד והמשבר
מבחינה כלכלית, הפיחות כשלעצמו אינו
אלא מעשה חסר־תועלת. אם רצון הממשלה
הוא להבריא את המשק, עליה לנקוט
צעדים משמעותיים יותר.
כידוע לכל, עלייה זו פוגעת בשכבות
הנחשלות מבחינה כלכלית, וכאשר ל מישהו
כואב משהו, הוא מאבד לעיתים
את ה״אזימוט.״ חששי היה שמחנה־הימין,
כלומר הליכוד, ינהל תעמולה כנגד הממשלה,
ואז הופיעה לנגד עיני מיפלגה
אחרת, במדינה אחרת, שעלתה לפני 41
שנה לשילטון.
מיפלגה זו ניצלה את המצב הפוליטי
והכלכלי המעורער בארצה ואת חולשת
השמאל, והביאה למילחמה בת שש שנים,
שבמהלכה נרצחו מיליוני אנשים. ייתכן
שאצלנו זוהי ראייה פסימית קיצונית ביותר,
אבל על מחנה־השמאל שלנו לקחת
בחשבון גם אפשרות זאת.
כולנו יודעים היטב מה יעלה בגורלה
של מדינת ישראל בהנהגת הליכוד, מה
יעלה בגורל העם הפלסטיני, ומה יעלה
בגורל מחנה־השמאל בכלל ואלה שאינם
ציונים בפרט.
ליאור גורפיגקל, ראשון־לציון

--חינם--ספר דניאל עם פירושים והסברים
בשפות: ערבית, רוסית, אנגלית.
ספר התנ״ר בשפות רבות
לימוד תנ״ך בהתכתבות — 44 קורסים בשפות:
עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית, יוונית,
צרפתית, רומנית וגרמנית.

טעות לעולם צוררת

כתוב מייד ל:
ת.ד ,568 .ירושלים.

הלידזת, שנמשכו 46 דקות, אירעו לאחו ?
חודשי הריון. המועד המשוער ללידת בעיתון
חל ב־ 13 במארס . 1975

ידיעות אחרונות9.12 ,
חנה רותם, תל־אביב

שירת הברבור לאו״ם ז״ל
עם ענף של זית ואקדח על הצד /
הוא נושא בגאון נאומו בעצרת /ומפעם
לפעם קוראים לו הידד /בעוצמה רגשנית
שהולכת וגוברת / .הבולם נתעוורו או
כבדה שמיעתם /שהבדל לא יוכלו בין
רוצח צמא־דם /לגיבור הלוחם לחירות
של העם / ,בין אמת כה פשוטה לדברי
להד״ם ן
ועל כן, ידידי, אם עודכם אנשים /
שעינכם לא כבתה לא כבדו אוזניכם /
ושריח הנפט לא היכהה החושים /ושצלם־
אנוש עוד מצוי אצלכם / .אם כאלה
(המשך בעמוד )12

מיבצע מיוחד לחיילים
כל חייל שיחתום בחודש דצמבר מנוי על

!.ה עול הדה״
יקבר הזחה של 40 אחוז
השבועון יישלח רק לדואר צבאי

אריק וטליק אינם שונים רק באופיים -ב־ 6ביוני עמדו
בפניהם בעיות שונות, והם פתרו אותן בדרכים שונות

החיווץ ואנ-ש״ש

ך* שה להעלות על הדעת שתי דמויות שמות יותר
| /מאשר האלופים ישראל טל ואריק שרון. סליק הוא
נמוך־קומה וצנום, אריק הוא מאסיבי. טליק הוא אינטלקטואל,
ואריק הוא איש האינטואיציה. הם שונים בדיבורם,
בתנועותיהם, ביסיגניונם.
ערב מילחמת ששת־הימים, עמדו השניים גם מול
בעיות שמות לחלוטין. גיזרת רפיה היתה שמה לחלוטין
מגיזרת אבו־עגיילה — לא רק מבחינה טופוגראפית, אלא
גם מבחינת הייעדים, המרחקים, לוח־הזמנים ום דר־סגודל
של הכוחות.

כל אחד מן השניים התייצב מול הבעייה
שלו — ומצא לה פיתרון משלו.

אריק שרון העדיף לתקוף את מערך אבדעגיילה
בקרב ״׳סדור וערוך״ ,מתוכנן מראש בדקדקנות לכל פרטיו,
כאשר מהלומות החי״ר פותחות את הדרך בפני
השייר״ון הפורץ חזיתית להתחבר עם כוח-יטנקים אחר
שבא מהעורף, תוך שהם מוחצים ביניהם את מיתחם
אום־כתף (העולם הזה .)1943
תוכנית זו נתפרה בהתאמה מלאה לנסיבות שדה־הקרב
ההוא שהיה מוגבל, מוגדר מיתן ל״בידוד״ כמעט
הרמטי מכל צדדיו. שרון גם הבחין — ומיצה עד תום —
את השגיאה החמורה שבהיערכות המיצרית, שאגפיה היו
חשופים למעשה, משום שאיזור החולות שמצפון לאום-
כתף — הוא ד,״גרעין״ של המערך כולו — היווה אולי
מחסום בפני תנועה ישירה של רכב, אבל לא של רגלים.
כך יכול היה להחדיר את כל חטיבת-הרגלים של
קותי לתוך התעלות הראשיות, ובזאת חיסל את האלמנט
המרכזי של ההגנה.

מוגבלות שדה-הקרב וידע מתייק ועדכני
של כל פרטי היערכותו של האוייב, הם שאים
שרו לשרון להכין תוכנית כזו, שמלכתחילה
חרצה את גורל הקרב ולא נותר אלא להבטיח
שלא תופרע — על־ידי ״עצות״ של הרמט־ב״ל
משה דיין, למשל — וכן שהפיקוד יימצא
כידי מפקד מן הקליכר של שרון.

..תחחוו תמודיע!1״
ך=< אלוף ישראל טל חייב היה לנקוט דרך טאקטית
1 1שונה לחלוטין. הסיבה העיקרית לכך היתה, שבניגוד
לשרון לא עמדו לרשותו ידיעות מלאות ועדכניות
בדבר האוייב שממולו !והיערכותו. גורם זה, של ידיעת

בסידרה זו משתדל הפרשן הצבאי בנימין
עמידרור לחשוף את השורשים העמוקים יותר
להתמוטטות מערכת התפיסות והמושגים של
צה״ל ביום־חכיפורים.
בהקדמה קבע עמידרור כי ה״מחדל״ המפורסם
של יום־הכיפורים מילא רק תפקיד קטן
באסון שאירע באותו יום, וכי למעשה היו סיבותיו
עמוקות חרבה יותר: אי-הנכונות להבחין
בכישלונות, מיסוד השגיאות שגרמו לכישלונות
אלה, וקידוש תורות״לחימה פסולות ומוטעות
לחלוטין, שהפכו לניכסי-צאן-ברזל.
כמו כל המאמרים החתומים ב״חעולם הזה,״
משקף גם מאמר זה את דעתו הבלתי-מצונזרת
של הכותב. מובן שהוא לבדו אחראי לה.

״א״ וימין ע מי ד רו ר -כוח האדיב ומצבו, חשיבותו גדולה׳ עד-כדי-כך שאי-
אפשר כלל להפריז בה. בלא שניקחנו בחשבון, לא נוכל
כלל להבין את אורח ניהולו את הקרב לכל שלביו,׳
׳מתחילת התיכנון ועד גמד הביצוע.
.מבחינת למידת בעיות הפיקוד בשדה־הקרב, ניתן
להפיק הרבה מניתוח קרב רפיח, משום שבדרך־כלל
יפעל כל מפקד במצב כזה בדומה לישראל טל, אשר
״ערפל הקרב״ החל אופף את לחימתו עוד קודם שנורה
הכדור הראשון.

הסיכה הישירה ל״מחדד מודיעיני״ זה הי־תה
הצורך לשמור עד גורם ההפתעה וכהכרה
לוותר, למען שמירתו, עד סיורים קרקעיים
ובמיוחד על סיורי־אוויר.
בניגוד לגיזרת אבו־עגיילה, שבה הכינו המיצרים
מערך חפור ושלם עוד הרבה קודם המילחמה, הרי ב-
גחרת רפיח—אל-עריש נמצא, קודם לכניסת הכוחות המצריים
לסיני, ב״המתנה״ ,מערך מוכן מצומצם בלבד.
בלא סיורי-אוויר וצילומי-אוויר עדכניים, מדי-יום-
ביומו ממש, לא ניתן היה לקבל, ולו,בקירוב סביר, את
כל נתוני היערכותם והתבצרותם של הכוחות החדשים
שזרמו לשם. ביצוע צילומי־אוויר, ולו בתכיפות המיז-
ערית ביותר, עלול היה להגביר את עירנות המיצרים
לסכנת מהלומה ישראלית פותחת ומפתעת. דבר זה אסור

היה שיקרה, בעיקר מפני שהיה עלול למנוע או לצמצם
את סיכוייה של ׳מכת־המוות שתיכנון חיל-האוויר ושהי״
תה. מבוססת כולה על ״הורים״ בכוננות המיצרית.

הסיכון שבהתקפה על מיתחמים מבוצרים
ובהם כוחות שעוצמתם והיערכותם אינם ידועים
כראוי, היה ברור מלכתחילה. אכל כל הנוגעים
קיבלוהו, לאחר שהאלוף טל הסביר כי
לדעתו הסיבון סביר, וכי יוכל למלא את המשימה,
אס-בי לא כקרב לילה ״סדור וערוך״
— כגון זה של אריק שרון או של חיים לסקוב
כ״קדש״ — אלא כקרכ-יום נייד, שבמרכזו הטנק.

..הסחעווח
בנו ויחיו״
ך וסף ל״מחדל המתוכנן״ המודיעיני, הושפעה
4לחימתו של טל מכך, שגיזרתו הייתה רחבה ועמוקה
מזו של שרון, ו״בידודה״ השלם עוד קודם לתחילת
השלב המכריע — כדרך שעשה שדון בוחס למיתחם
אום־כתף — לא בא בחשבון, מפני שאז היתד, מתעכבת
ההתקפה העיקרית הרבה מעבר למותר, וגם נדרשו לכך
כוחות ניידים ומשוריינים נוספים, שלא ניתן לצד,״ל
להעמידם לרשותו של טל. אופי הגיזרה, כשלעצמו, הוסיף
הרבה לאי־הוודאות, או ל״ערפל״ שבתוכו פעל טל
כבר בשלב התיכנון.
.גורם שלישי, סובייקטיבי, שהשפיע !מאוד על תפישת
הקרב ועל גיהולו, היה הגורם המודאלי. בניתוח
לחימת שרון באבדעגיילה לא הזכרנו כמעט את המיכ־שול
הפסיכולוגי שעליו היה צריך שרון להתגבר. לאחר
הכישלון החרוץ ב״קדש״ נוצרה בצה״ל ביחס לאבד
עגיילה גישה טראומטית שאמרה כי זהו, כביכול, מיבצר
שאין להבקיעו. אין ספק כי המחשבות להימנע מהבקעה
שם הושפעו מאוד! ,ואולי בעיקר, מטראומה זו.
בעייתו של טל היתד, שונה, אך לא פחות חריפה.

אם ביום-הביפורים יצא צה״ל ללחימה בתחושה
של עליונות, הרי לששת־הימים נבנם
בחשש עמוק שבין ״קדש״ ליוני 67׳ קטן הפער
שכינו לבין המצרים לטובתם, וכי המיל
חמה הפעם תהיה קשה, איטית ומרוכת־אבי
רות כיותר.
התקפתו של טל היתד, המנה הראשונה שעמד צה״ל
להנחית ביבשה, ובדור היה כי מידת הצלחתה תתנה לא

במעט את המוראל ואו? יכולת־הביצוע של צד.״ל בכללו,
לא רק של גייסות האוגדה עצמם — משום שלמיבחן
זה היו נשואות עיני הכל ,׳משני צירי החזית. ההתקפה
הרצינית השנייה, של שרון באום־כתף, נועדה להיפתח
בדירוג 12 ,שעות אחרי טל.
להבקעה ברפיח היקצה צה״ל את שתי החטיבות שנחשבו
-אז עילית הצבא הסדיר — חטיבת־השיריון ה וותיקה
שבע, בפיקודו של שמואל גונן (גורודיש) ,וח-
טיבת־הצנחנים הסדירה בפיקוד רפול, שאלה סופח גדוד
טנקי פטון שנחשב גם הוא גדוד מובחר.

סופו הבלתי־מכובד של ״כוח שאזלי״ היה, שב!
ערוב ד 6-,ביוני נטש: את כל ציודו הכבד, פנה צפונה
אל קסיימה ונסוג, בצורה מסודרת יחסית אך ללא קרב,
יחד עם חלקה הדרומי של דיוויזיד ,2 ,שעליו ״דילג״
שרון בהבקיעו היישר אל אבדעגיילה ואחר-כך איים
לנתקו, על־ידי תנועותיו לכיוון נח׳ל)•
מבחינת הגנת סיני בכלל תרמה הורדת שאזלי לפיזור
רב עוד יותר של הכוחות המצריים, שממילא היו כבר
מפוצלים מדי. אבל להגנת ד,פיתחה נגדם -מבחינת ה־מיצרים,
נזק חמור יותר, כיוון שבהיותו בשייח׳־זואידהיה שאזלי, עם כוחו הנייד והמשוריין- ,ממוקם אידיאלית
לשם הקניית עומק למערך העיקרי של רפיח, ל-

הקצאת העוצרות הניכחרות הללו רק החריפה
את הרעייה המוראלית, כי ברור היה

בגלל מחדל מודיעיני
מתומן ־ גישש
ישראל טל בערפל סמיך
שאם וכמידה שייכשלו אלו, ודאי שבל כוח
אחר בצה״ל אף הוא צפוי לכישלון.

תיגב-ורו ולהנחתת -מכות־נגד, ישירות ואגפיות, כלפי כל
חדירה ישראלית דרכו.
המיצרים היו גט הם מודעים, ככל הנראה, ל״חור״
שנבע בהיערכותם, ולכן ייעדו חטיבת־תגבורת מכוויית
ובה גם טנקים, שתתמקם בערך באותו מקום
(חטיבה זו אכן החלה לנוע לגיזרתה ב־ 5בי-וני. בליל
ד,־6־ 5ביוני נתקלה חטיבה 7בחלוץ הכווייתי והשמי-
דתהו מייד להגיעו, לאחר שאחד מאנשיו פנה לברר את
מקומו עם אנשי שבע).

טל היה מודע -מאוד לבעייה זו, והדגיש בתוקף את
חשיבותה בכל שיחותיו ותדריכיו קודם הקרב. בה נמצא
גם את ההסבר — והצידוק — לפקודת ה״הסתערות בכל
מחיר״ שלו אשר, בנסיבות אחרות, אסור לתת כמותה.
ז-והי רק אחת הדוגמאות לצורך, שיעלה בכמה הזדמנויות
נוספות במהלך ניתוחה של לחימת אוגדת טל, בדבר
ההכרח לדון כל קרב וכל אירוע שבו על־פי שלושה
קני־המידה הנפרדים והשונים (ראה מיכתב לקורא).

שרון, אפילו רצה, לא יכול היה להזדקק
להנחייה כללית דומה, מפני שמיכצעו היה
מכוסס על כיצוע המתאים כמדוייק לתיבנון
מפורט מראש, כעוד שפקודה של ״הסתערות
ככל מחיר״ מניחה מראש מצר של עירפול וניתוק
אפשרי מן השליטה המיידית והישירה
מלמעלה, ותכליתה לספק לכל מפקדי־המישנה,
כולל הזוטרים כיותר, את ההנחייה הנחוצה
גם כמיקרה כזה.

שאודי נעלם
ך* היערכות המיצרית בפיתחת רפיח היתה ידועה,
ן | כאמור, רק בקוויה הכלליים. מובן כי עתה, לאחר
מעשה, היא ידועה לנו לכל סרטיה, וכמותה גם אורח
הערכתם של המצרים את דרכי־הפעולה האפשריות של
צה״ל, ואת התפתחות המערכה בכללה, עם הלחימה ב־פיתחת-רפיח
בתוכה. נביא כאן את הנתונים המדוייקים
הללו, אבל בעת תיאור הקרב עצמו נצטרך לשוב ולהזכיר
לקורא כי תמונת האדיב, כפי שנצטיירה בשעת

מצויס!נרססיניס
עזה, ואילו הכוח המצרי העיקרי מרוכז בדרום, בציפייה
מוטעית להתקפת צה״ל שם 3 .אוגדות צה״ל — במקומן.

מעשה לעיני טל ומ-פקדי-׳ד,מישנה שלו, לכל דרגיהם היתד, שונה במעט או ברב.

ולם, כאמרנו שהמעדכים המיצריים באמור ה-
פיתחה היו בוודאי חזקים יותר אילו רק -הזו שהמאמץ
העיקרי של צה״ל ייפול על רפיח, אין הכוונה
לקבוע כי העוצמה המיצרית שנמצאה במקום היתד, מעטה•
-גם בלא כל קשר ישיר לשאלה אם המאמץ הצד,״לי
שם יהיה ראשי או -מישני, ראו המיצרים צורך להחזיק
את פינתו הצפונית־מיזרחית של חצי״האי בכוח ניכר,
ומכמה סיבות.

דפי האורח שבו חזו המיצרים את המיל
חמה שלאחר־מכן היתה ״מילחמת ששת־הי
מים״ היה צה״ד אמור לחזור באן, כניואנם
שונה, על תוכנית ״קדש״ ,שכה נעשה המאמץ
העיקרי בגיזרת המרכז, כאכו-עגיילה, עם
מאמץ נוסף, שייעשה דרומית יותר.

איזור אד־עריש היה לגביהם איזור־מפתח,
הן לצורך הגנת סיני וחסימת הדרך הישירה
והנוחה כיותר אד התעלה וממנה, והן כבסיס
העורפי שעליו יישען כד מאמץ התקפי שרצו
לפתח מאיזור רפיח — הוא הכפים האידיאלי
להתקפה אל תוך ישראל.

בגיזרה הצפונית, גיזרת רפיח, חזו רק מאמץ מישני.
ובמקום שיבקש צה״ל לחדור מאל־עריש דרומה, אל
ג׳בל־־ליבני שבעורף אבדעגיילה, חישבו המצרים כי כיבוש
אל-עריש יסתייע בכוח שיישלח מאבו־עגיילה, לאחר
הבקעתה, צפונה.

איזור רפיח — וממילא גם אל־עריש, מישענתו ההכרחית
— גידאו כיעדים שיש להחזיק בם בכל מחיר
גם מסיבות -מדיניות מובהקות, משום שבהם היתח מות-
נית אחיזת מצרים ברצועת עזה. הוויתור עליה, מסיבות
(המשך בעמוד )26

ביצוע המאמץ המערכתי העיקרי בחזית
הדרום דווקא כגיזרת רפיח הפתיע את המיצ
רים.

הפעתה-בתוך־יהפפעד, זומנה להם גם למראה עוצמתה
של אוגדת טל, אשר היתד, כבדה מאוד בטנקים. הפיר־סומים
השונים נוקבים במי׳ספר של למעלה -מ־ 250 טנקים,
אשר שני שליש מהם היו דגמי פסון (עדיין עם
התותח האמריקאי של 90מ״מ) וסנטוריון, בעל התותח
הבריטי המעולה בן 105מ׳^מ, המשמש -מאז תותח-ד,טנ
קים
הסטנדרטי של צד,״ל (ושל כל צבאות המערב, להוציא
הצרפתי).
־ בהתאם להערכתם זו — שעליה ביססו את תוכנית
ההגנה בסיני שנקראה, במקורה, תוכנית קאוזר — ביצעו
המיצרים דילול רציני של עוצמתם במרחב פיתחת
רפיח, ממש ערב המילחמה: המג׳מועה, או ״הכוח המיוחד״
של ליווא שאזלי (רמטכ״ל -מיצרים ביום־ד,כיפורים)
,שהיתר, בסדר גודל של דיביזיה קטנה ועם יותר
מ־ 50 טנקים! ,נמצאה מאז תחילת הזרמת הכוחות לסיני
באיזור שיח׳־-זדאיד, שעל כביש רפיח—אל־עריש. מחוץ
לה, ויחד עימד״ הועלתה לשם גם חטיבת טנקים חדישים,

התחזית המצרית

מיתקפת צה״ל )1( :מאמץ עיקרי — גגיזרת המרכז,
באמצעות הבקעה משולבת, חזיתית ואגפית (מקסיימה)
על מערך אבו״עגיילה, המלווה בהבקעת שריון )2( .מול
ממד, אל ״ציר הדרום 3מאמץ מישני, שתכליתו
גם הסחת כוחות והטעייה — בצפון )4( .כיבוש אל״עריש
ייעשה אחרי הצלחת ההבקעה של המאמץ העיקרי,
ובסיוע כוח שיתקוף מדרום. הערכה זו, אשר לפיה
נערכו המיצרים בסיני, קלעה לתוכנית שהיתח אקטואלית,
עד שחיסל אותה דיין עם התמנותו לשר־חביטחון.

ט 4כימים האחרונים שד חודש מאי — כשכוע
לפני פרוץ המילחמה — הורדה המג׳מועה בחיפזון
רב הרחק דרומה, אד איזור מישורי
ואדי-קוריה שמול מכתש דמון, שם נועדה לכלום
את חדירתו הצפוייה של צה״ל, וכן להיכון
לפרוץ לכיוון ירדן, כמגמה לנתק את הנגכ
הדרומי׳ מישראל, זמן־מה לאחר־מכן הורדה
חטיבת הטי־ 54 אד כיר־חסנה*.
* תנועותיו של שאזלי הן ששימשו מוקד לפולמוס
שהתעורר אחרי המילחמה, כאשר נטען כי אלופי צה״ל
רימו את ראש־הממשלה והעלימו ממנו שהמצרי הגיב
על טכסיס צה״לי, והעמידו פנים שהוא עומד לתקוף.

רפיח—אל־עריש. משם, ירידה אל ג׳בל״ליבני )2( .מאמץ
מישני — באבו״עגיילה <3( .מאמץ מאבטח ו״מגודד״
הדדית — של חטיבת טנקים מאוגדת יפה )4( .בעוד
שמצפון יורדות אוגדת טל וחטיבת ישכח מאוגדת
יפה, תחדורנה למרחב ג׳בל־ליבני״ביר־חסנה גם אוגדת
שרון והחטיבה השנייה של יפה. כך יתנקז כל חשיריון
הישראלי, שמלכתחילה רוכז בגיזרה צרח של 50ק״מ
בילבד, במרחב בו רצו המיצרים לייצב את ״חקו
השני״ שלחם )5( .בכונתילה — מאמץ הסחה והטעייה.

מכת בי ם
(המשך מעמוד )9
בכם, ורצוי להאמין /אז מדוע תשבו שם
חרשים גם אילמים? /כי עם מר ערא־פאת
או גם אידי אמין /הן יבאש גם
ריחו של הטוב בשומים.
כי נניח שזו ישראל תימכר /ונניח
שאין זה אסון כה גדול / ,אך מחר יהיה
עוד אחר ואחר /כי עם כל נגיסה גם
יגדל תיאבון / .ולכן קריאתי היא אינה
ללבבכם / ,אם־כי אף בימינו זה לא
מיותר / .היא דווקא אל השכל הטוב
שבכם /והיום ! פן מחר כבר יהיה מאוחר.

רחל פנען־קיפן, ניו־יורק

עירום סמוי
גיליתי, שבימים טרופים אלה, כאשר
היוקר גואה, מצא העולם הזה דרך איך
לא לשלם לדוגמניות־עירום. פשוט חוד

חדר־ההלבשה
בהיחבא?

רים
בהיחבא לחדר־ההלבשה של בנות
מכבי תל־אביב (העולם הזה ,)1942 ומייד
יש תמונת־עירום.
לעניות דעתי, יש רק שם אחד למעשה
כזה, והוא :״מעילה באמון.״
שגיא סימן־טוב, חולון
• העולם הזה לא חדר בהיחבא, אלא
סקר מישחק ניבחרות הבנות במיגרש
ומאחרי הקלעים.

תיקוכיס בתיקשורת

פר סו ם ד׳יר יעקב סון

״המיספר שחייגת איננו מחובר ״,נהגנו
לשמוע פעמים רבות למדי.
והנה, בימים אלה חל שינוי דראסטי
בגישת מישרד־התיקשורת לנושא הלי־קויים־בתיקשורת:
הנוסח שונה ל״המיספר
שאליו הגעת איננו מחובר.״
נראה שגם במישרד־התיקשורת תפסו
סוף־סוף, שלעיתים קרובות כל דימיון* בין
המיספר שמחייגים, לבין זה שמגיעים אליו,
הוא מיקרי בהחלט.
עפר יונגמן, חיפה

£א111

תוצרת ד!בק, הסיגריה המובחרת הצועדת בראע,1הרוזק לסב• כל סיגריה אחרת

עגיין של תאריף
בתשובתה למיכתבו של מרדכי שלם
מקופנהאגן (העולם הזה )1945 כתבתם
דברים שאינם מתיישבים עם הלוח.
נאמר בו כי אורי אבנרי כתב את מיב־תבו
המפורסם ללוי אשכול, בו תבע לה ציע
לפלסטינים מייד את הקמתה של מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה, נכתב
בתוך המילחמה (הדגשה במקור) ,והו-
ספתם בסוגריים: יום .14.6.67 אם זיכרוני
אינו מטעני, ששה הימים התחילו ביום
,5.6.67 ונסתיימו ביום . 10.6.67
חנן גבריהו, ירושלים
• בתשובה הקודמת חל שיבוש. הגזיב־תב
נשלח ללוי אשכול ביום ,9 6.67 ופורסם
באותו יום בעיתון־הערב דף, שהוצא
זמנית לאור מטעם העולם הזה. העולם ה זה
עצמו פירסם את המיכתב במלואו בגיליון
שנשא את התאריך .14.6.67

העו ל ם הזה 1946

יימיי

אילו ה תיי ח סו הטייסים לעבודתם כנוו רוב
הח״כים, היו המטוסים נופלים מה שמיים כזבובים שיכורים

הונ ח 1ח 1ש ה
ץ* זמן לא שמעתי דברים כה משכנעים, בוטים,
*• /נחרצים והחלטיים, כה חדורים תחושה של צדק
ואמת.
ארבעה חברי־כנסת נכבדים עלו על הדוכן, בזח אחר
זה, ולעיני מצלמות הטלוויזיה גינו את החבורה הנפשעת
של טייסי אל־על, המנצלים עמדה מונופוליסטית כדי
לסחוט טובות־הנאה, תוך זילזול בעבודתם ובתפקידם.
ארבעה נציגים נכבדים של ארבע סיעות חשובות —
הילל זיידל מל״ע, מיכה חריש מן המערך, אהוד אולמרט
מן הליכוד -ושולמית אלוני משולמית אלוני — כולם
המטירו אש ונפדית על ציוותי־האוויר המופקרים.

ואז, לפתע, גלשה המצלמה אל תוך האולם.

היא עפרה והסתכלה ׳ממעוף הציפור על המושבים
הריקים. שורות־שורות של שולחנות מסודרים, אשר יד
אדם לא נגעה בהם באותו יום. המליאה הריקה של בית-
המחוקקים.
אם לא טעיתי בספירה, הקשיבו פחות מעשדה חברי-
כנסת לדברים על מוסר־העבודה והנאמנות־לתפקיד.
היכן היו שאר 110 נבחרי־העסז אף אחד מהם לא
ישב בוועדה של הכנסת, כי באותה שעה לא נתקיימה
שום ישיבה של ועדה כלשהי. הם עסקו בעיסקיהם הפרטיים,
אחדים מהם טיילו בחו״ל על חשבון הציבור, אחרים
סעדו את ליבם במיזנון־הכנסת.

הטייסים, אלא על עיוותי השכר

מוסר־העבודה
שלהם.
איני בא כאן להגן על מיבנה־השכר של ציוותי־הא-
וויר. זהו נושא מורכב, זד,וויכוח עליו — במידה שהוא
רציני וענייני — הוא לגיטימי בהחלט.

כתנאי שהמתווכחים על כך אינם חברי
הכנסת.

דיון של ח״כים על עיוותי־שכר הוא פארסה.
חברי־הכנסת הנכבדים מתנגדים לחקיקת חוק אשר
יעניק גושפנקה מישפטית לעיוותי־השכר של ציוותי־האוויר.
הם מתנגדים לסידורים מייוחדים לתשלומי אש״ל.
הם מתנגדים, על אחת כמה וכמה, לתשלום שכר־נטו מתחת
לשולחן.
יפה, יפה.

אכל אולי כדאי להתחיל כספונג׳יה בכית?

וכולם קיפלו מעם־־ישראל שכר־עכודה עכור
אותו יום. יושכי־־המיזנון גם כבו דמי-אש״ל,
משוחרר־ממס, כעד המאמץ.

כלומר: לבוא לעבודה כשמתחשק לנו, להעדר ממנה
אם לא מתחשק לנו.
לקבל חלק משברנו כתשלום נטו, משוחרר־ממס, בצורת
דמי אש״ל פיקטיביים עבור ימים שבהם איננו
עובדים.
לעסוק בעבודה פרטית במקום אחר, בימים שבהם
היינו צריכים לטוס.
לקחת את מישפחותינו לטיולים בחו״ל, לא בתוספת
סמוייה לשכר (זה הרי עיוות ,׳טפו־טפרטפו )1אלא במתנת
עם־ישראל והתנועה הציונית.

מכל הבחינות •האלה — הנאמנות־לעכודה,
הדיוק בהופעה, האחריות במילוי התפקיד —
יבול בל טייס זוטר של ״אל־על״ להטיף מוסר
לכמה מראשי ציבור חברי-הכנסת.

בבש מ טו ס: היבן להתחיל בספונג׳ה!
חברי־הכנסת הם הציבור היחידי במדינה הקובע בעצמו
את השכר שלו( .בשנות כהונתי בכנסת מחיתי לא

פעם על עיוות מוזר זה).
תנאי־השכר של חברי־הכנסת מעוגנים בחוקים מייו-
חדים, שחברי־הכנסת חוקקו אותם לעצמם. חוקים אלה
כוללים סידורים שהם בלתי־חוקיים בהחלט לכל שאר
האזרחים במדינה, הכפופים לחוקים הרגילים.

חכרי-הכנסת משלמים לעצמם, מקופת הציבור,
דמי אש״ל על פי סידור מייוחד, שהוא
בלתי־חוקי לכל עובד אחר.
לגבי עשרות חברי־כנסת, דמי אש״ל אלה אינם אלא
תשלום משכודת־נטו מתחת לשולחן, בצורה המהווה רמ אות
אישית והערמה על החוק, מאחר שדמי־האש״ל האמיתיים
של אותם ח״כים נכבדים משולמים מקופות
אחרות (גם הן ציבוריות, כמובן).

ארבעת חברי־הכנסת הנכבדים ייצגו ארבע סיעות
שאף אחת מהן לא ביצעה אפילו מלאכה פרלמנטרית
חשובה אחת בכנסת הנוכחית. בפדשות־השחיתות הגדולות
האחרונות, כל הארבע הצטיינו בחוסר־יכולת ובאפס-
מעשה הזועקים לשמיים.
אם כן, מי מטיף כאן מוסר למי?

אם ארבעת הח״בים ׳הנכבדים להוטים בל־כף
לחסל עיוותים — אולי יתחילו כמילחמה
בעיוותים כשכר חכרי־הבנסת?

הרי זה מצלצל בבדיחה: החבורה המת
פרעת כיותר כמדינה מבחינת מוסר־העבודה
והרמה המיקצועית מטיפה כקולי-קולות לקבו
צת־עוכדים שהיא מן האחראיות והמוכשרות
כיותר כארץ, ואולי כעולם.

* ש עוד נקודה קטנה אחת, הידועה היטב לכל אד,בעת
חברי־הכנסת הנכבדים.
הלהט המוסרי של מאבקים נגד השכר וטובות-ההנאה
של הטייסים מקורו, בלי ספק, ברגישותם למצבה הכלכלי
של המדינה, הכורעת תחת עול תקציבי־ד,ביטחון,
מצוקת שכבות־העוני, קליטת־ד,עלייה, יוכו׳ וסו׳.

יתכן

שארבעת

הנכבדים לא חשבו כל־כך על

הרחק מן המליאה הריקה, החשופה למצלמות הטלוויזיה,
באחד מחדרי־ד,וועדות במרתף, החליטו סיעות הכנסת
להגדיל ב את המימון הממלכתי, שהן מעניקות
לעצמן מכספי משלכדהמי׳סים.
״ייחידת־המימון״ לכל הבר-כנסת הועלתה מ־ 200ל־300
אלף לירות.

פירוש הדבר, שבל סיעה מקבלת עבור בל
אחד מחבריה, בכל חודש 15 ,אלף ל״י נ טו.

הכסף הזה אינו נתון לביקורת ממלכתית, ואין הסיעה
מוגבלת בהוצאתו. היא יכולה, למשל, להשתמש
בכסף זה כדי לשלם דמי אש״ל נוספים להברי-הכנסת,
לממן את טיוליהם לחו״ל, להחזיק להם מכוניות ונהגים
צמודים, ולשלם להם תשלומים מכל הסוגים מתחת לשולחן
— למשל עבור הרצאות, ישיבות ועוד.

האם היתה העלאה זו כאמת חיונית?

לסיעתה של שולמית אלוני נותר, מן הבחירות, דווח
נקי של 400 אלף ליריות נטו. עכשיו היא מקבלת כחצי
מיליון לירות לשנה (כן, נטו!) מן המימון הממלכתי. על
מה מוצא הכסף הזה? האם אין זכויזת-האזרח כוללות
את זכות האזרח לדעת יגם זאת?
מה עושה הליכוד בשבעה׳מיליון לירות לשנה, שהוא
מקבל ממקור זה? מה עושים הל׳׳ע ב־ 700 אלף לירות,
שהם מקבלים, נוסף על כל ההנאות וההטבות והתשלומים
מעל ומתחת לשולחן *שהם מקבלים כשותף קואליציוני
זריז וממולח?
יחבל שכל ארבעת הנפלאים — זיידל, יחריש, אולמרט
ואלוני — לא דיברו על כך. שהרי זה קשור לנושא.

ימים אלה מדברים בכנסת שוב על הצורך לעשות
* משהו כדי לשפר את עבודת הבית, להגביר את
הנוכחות של הח״כים, להכניס תוכן לדיונים, וכר.
העיתוי הוא מיקרי לגמרי. אין הוא קשור בפולמוס
הטייסים.
יזה קורה פעם בשנה, בדייקנות של שעון. יו״ר הכנסת
— פעם היה זה קדיש לוז, אחר־כך ראובן ברקת,
ועכשיו ישראל ישעיהו — מתנער לפעולה ,׳מותח ביקורת
על שערוריית ההעדרות של חברי־הכנסת, מכנס התייעצויות
של נציגי-סיעות וישיבות של ועדות. נערך דיון
רציני, ישבו אומדים כל הנציגים שהשערורייה צריכה ל היפסק,
שזה לא יכול להימשך, שחייבים לעשות משהו.

אם אינכם מסכימים לסידור זה, אז, אנא,
במטותא מכם, במחילה מכבודכם כנבחרי הציפור,
כלשון פרלמנטרית עדינה — בלמו את
פיכם.

אילו התייחסו טייסי אל־ על לעבודתם כשם שחבר־הכנסת
הממוצע מתייחם לעבודתו שלו — היו נופלים
מטוסי אל־ על מן השמיים כמו זבובים שיכורים.
אילו היו טייסי הג׳מבו מיטיבים את ליבם בבאר,
תחת לשבת יליד ההגה, לא היתד, חברת אל־על שומרת
על מעמדה כחברת־תעופה שמעולם לא אירעה בה תאונה
אווירית.

אלא מה?

הנה מסתבר כי לאחרונה, נעשה בכנסת
מעשה שאינו מסתדר בל-כך עם הפאתוס הזה.

אולי יתחילו עסקני המיפלגות להדק את חגורותיהם
שלהם, תחת להדק את החגורות במטוסים, כשהם טסים
על־חשביון הציבור?
(ויש אומרים שזוהי הדרך היחידה שבה הם מסוגלים
ללמוד את בעיות אל־על בצורה בלתי־אמצעית).

אנחנו נוותר על כמה ״עיוותים״ שהתגנבו
לשכרנו, כתנאי שתתנו לנו את הזכות לעבוד
כמוכם.

פיעים לעבודה בתכיפות של חכרי-הכנסת, היו
תשע עשיריות מטיסות החכרה מתבטלות.

כל הכבוד.

אם מותר להוריד משהו מתנאי־השכר ה
מעוותים של הצוותים כאוויר, מדוע אסור להתחיל
ככד על הקרקע, ככנסת עצמה ז

^ ילו הייתי טייס אל־על, הייתי ימבק-ש מוועד ציוו^
תי־האוויר לכתוב מיכתב לארבעת חברי־הכנסת הנכבדים,
ולהציע עיסקה לסיעותיהם:

ך 1כל חבר״בנסת הקם בכנסת הריקה כדי לנאום
/על מוסר־העבודה של הזולת דרוש מצח נחושה.
אילו היו ציוו תי־ ה אווי ר של ״ אד־ עד״ מו

אחד מן הארבעה נאם על כך הרבה, ובפאתוס רב.

* * 7 3ייי׳

כסופו של דבר מסתיים בל העניין כלא
כלום, הכל חוזרים לשיגרה הרגילה באנחת
הקלה, הנוכחות יורדת קצת, עד לשנה הבאה.

במשך שמונה שנים הייתי עד לקומדייה חוזרת זו.
עכשיו היא נערכת שוב.
האמת הפשוטה היא, שכל כנסת גרועה מקודמתה,
והכנסת השמינית היא הגרועה -שבכולן עד כה. הנוכחות
בדיונים מתקרבת לנקודת־האפס. מאות אלפי צופי־טל-
וויזיה ראו, בעת הדיון על זוועת בית־שאן, שבאולם נכחו
ארבעה או חמישה ח״כים.
גרוע עוד יותר: בכנסת זו אין אפילו ימי שיתריע
על כך ברצינות. בכנסת הקודמת, שהיתר, שותפה מלאה
לאסון יום־ד,כיפורים, היו לפחות כמה קולות שהטרידו
את מנוחת הכנסת והתיסיסו את החיים הפרלמנטריים.

ככנסת הנוכחית אין אפילו קולות בודדים
באלה. הבל שקע בבוץ של שיגרה ולא-איב-
פתיות, תעלולי-פירסומת ודיוני־בבל״ת.

קשה להאשים בכך את הח״כים. בייום־ד,בחידות האחרון,
התברר כי אין שכר לעבודה פרלמנטרית טובה.
המאמץ אינו כדאי. לציבור פ-שוט לא איכפת. למה להם
לח״כים החדשים להתאמץ, להתמחות, לחקור בעיות לפני
שהם נואמים עליהן, לגלות יוזמה רצינית ורצופה? יום
לפני הבחירות כל זה יישכח בבליל של פיתפותי־ביצים.

כסופו של דבר, זוכה הציבור כפרלמנט שהוא
ראוי לו. אין לציבור בל זכות להתמרמר
על בך. הוא עצמו כהר בכנסת זד.
השאלה היא רק זאת: איך מעז פרלמנט כזה למתוח
ביקורת על ציבורי־עובדים אחרים?

מי שיושב בביתן של זכוכית, האם בדאי
לו לזרוק אבנים ז

*יי כ גי ״ *

ך* יום השישי האחרון, בשעות הבו־
4קר, הוזמן ח״כ אריאל שרון לפגישה
עם הרמטכ״ל, שנקבעה עוד לאותו יום,
בשעות הצהריים.
כאשר הלך אריק לפגישה שנקבעה לו,
הוא לא ידע אם ייצא ממנה כחבר־כנסת
או כחייל־מילואים בצה״ל. התקנה שהתקינה
הממשלה שבועיים קודם־לכן לפי
מידותיו, שקבעה כי חבר־כנסת מדרגת
אלוף־מישנה ומעלה לא יוכל לשרת שי״
רות־מילואים בצה״ל, לא הותירה לו את
האפשרות לחיות בשני העולמות — זה של
צה״ל והעולם הפוליטי.
אריק הלך לפגישה מתוך ידיעה ברורה,
כי אם יציעו לו בה תפקיד פיקודי
בכיר בשדה בשירות־המילואים של צה״ל,
כמינוי לשעת־חירום, הוא יזרוק מאחרי
גבו את חברותו בכנסת. זאת היתר. הדרך
היחידה שהותירו בפניו. בשיחות מוקדמות
שנערכו עימו, לגבי סוג מינוי־החי־רום
שיקבל, הוסכם על התפקיד שלמענו
מוכן היה אריק לוותר על מקומו בכנסת.
אולם עוד באותו יום נעשה מאמץ אחרון,
למנוע את חזרתו של אריק שרת
לצה״ל. אחרי שהסתבר כי כל המהלומות־מתחת־לחגורה
שהונחתו עליו לא הפילו
אותו על ריצפת הזירה, נעשה הניסיון
האחרון לדחוף אותו אל הפינה, כדי שירים
את ידיו וייכנע.
באותו בוקר הוענק מינוי־חירום לאלוף
(מיל ).ישראל טל. הידיעה על כך פורסמה
כבר בעיתוני הצהריים. לאריק הסתבר
כי המינוי שניתן לטל הוא המינוי
שהובטח לו־עצמו. אלה שיזמו מהלך זה,
בקוותם כי זה יהיה הנוק-אאוט שימוטט
את אריק, ציפו כי לכשיוודע לו הדבר
יחזור בו, אולי, מכוונתו. אלא שאריק הלך
עד הסוף, ודחף את מתנגדיו לפינה.
״זה מה שנשאר בשבילי 1״ שאל בלגלוג,
אחרי שהוצע לו מינוי־חירום שונה לחלוטין
מזה שהובטח לו חגיגית ,״זה מה
שאפשר לקבל?״
הוא היה במצבו של מהמר, שהותירו
לו הימור על קלף אחד בלבד — פתוח.
אריק החליט להמר גם על הקלף שאיש
לא האמין שהוא יסתכן בו. הוא הסכים
לקבל את המינוי.
והרבה אנשים בצמרת המדינה נדהמו,
כאשר השיב אריק על ההצעה שהוצעה
לו במילה אחת :״בסדר.״

* 1ישחק העוקץ שנוהל נגד אריק
* ) ואשר הגיע לשיאו השבוע, נמשך זה
שנד. וחצי. ביולי 1973 נאלץ אריק לפרוש
מצה״ל, אחרי שהסתבר לו כי המשך ה־קאריירה
הצבאית שלו נחסם בפניו וכי
הוא לא ייכלל ברשימת המועמדים לתפ־

מאח --

אלי ח בו ר
קיד הרמטכ״ל הבא. שלושה חודשים אחר-
כך הוא מצא את עצמו שוב במדים, כמפקד
אוגדה במילחמת יום־הכיפורים. הוא
האמין אז ששירותו במילואים בתקופת
המילחמד. ישמש לו קרש־קפיצה לחזרה
לשירות בצד,״ל. אבל התנגדותו של ה־רמטכ״ל
דאז, רב־אלוף דויד אלעזר, בתמיכת
שר־הביטחון משה דיין, שרצה את
אריק כשותף פוליטי ולא במיסגרת הצבא,
אילצה אותו לפשוט את המדים.
כעבור כמד, שבועות, כאשר הפך אריק
אחד המבקרים החריפים ביותר של צורת
ניהול המילחמה, בוטל גם מינוי-החירום
שלו במילואים. אריק, שהצליח בהימור
הפוליטי שלו ללכד את מיפלגות הימין
במיסגרת הליכוד, הפך חבר־כנסת. נראה
היה כי נסתם הגולל על הקאריירה הצבאית
שלו.
אלא שבינתיים התחוללו שינויים רבים
בשני תחומים: הפוליטי והצבאי.
בתחום הפוליטי, כפרלמנטר, לא מצא
אריק את מקולו. איש דינאמי וביצועי מסו־

ר3.1111 331

גו, לא היה מסוגל להיות מרותק לכסאו
בכנסת, לשמוע שטף של הבלים שהיו באוזניו
בירבורים־בעלמא. לו־עצמו חסר
כושר־הביטוי הפרלמנטרי. כל עוד נשקף
סיכוי לך!קמת ממשלת ליכוד לאומי, שב-
מיסגרתה ודאי היה מוענק לאריק תיק של
שר, קרצה לו אולי האפשרות לפעולה ביצועית
במיסגרת מיניסטריאלית. לא היה
זה מיקרה בילבד שאריק החליט להתפטר
מהכנסת כדי לחזור לצדי״ל, באותו שבוע
בו התברר סופית כי אפסו הסיכויים להק מת
ממשלת ליכוד.
גם בתחום הפעילות המיפלגתית הגיע
אריק למבוי סתום. כאשר יזם את הקמת

הדון־ לומטכ׳ליות
נכתחה שוב
הליכוד, היו לו תוכניות מרחיקות־לכת
לגבי הפעילות המפלגתית, גם אם הליכוד
יישאר באופוזיציה. הוא האמין שניתן לנהל
מיפלגה כמו שמנהלים אוגדה, רצה
להתמסר לתיכנון תוכניות־פעולה בכל השטחים,
כדי להבהיר מה תעשה האופוזיציה
כאשר תגיע לשילטון. שותפיו למיס-
לגד, צחקו לתמימותו, מאחרי גבו.
במיפלגתדשלו, המיפלגה הליברלית,
הפך אריק מיטרד. ניסיונותיו לבטל את
מישטר־ד,חטיבות בליכוד עלו בתוהו. הסתבר
לו כי לא יוכל לערער את מנהיגותו
של מנחם בגין. ואילו כמה מהשותפים
האחרים לליכוד, כמו שמואל תמיר, תיעב
אריק בצורה קיצונית.
במצב זה, נוכח חילופי־המישמרות שנערכו
בצה״ל ונוכח סכנת המילחמה המחודשת,
שהתקרבה והלכה, קרצה לו מחדש
הקאריירה הצבאית. נוצר מצב שבו היה
צד,״ל זקוק לאריק ואריק מצידו היד, זקוק
לחזרתו לצה״ל.
בתחילת חודש יולי השנה, בדיוק שנה
אחרי שפרש מתפקיד אלוף־פיקוד־הדרום,
נערכו הגישושים הראשונים בדבר האפשרות
להחזיר את אריק לצד,״ל. תחילה
דובר על אפשרות להתגייסותו מחדש לצבא
הקבע. אולם אפשרות זו נקטעה
באיבה, נוכח התנגדותה ואיומיה של גולדה
מאיר, שיצחק רבין נכנע לה.
אבל הנושא לא נשכח. בעקשנות האופיינית
לו, לא הניח אריק לעניין להעלם.
הוא לחץ וחזר ולחץ בכל הזדמנות,
כדי שיחזירוהו לשורות צה״ל. בדרכו ל השגת
מטרה זו עמדו שלושה מיכשולים:
הרמטכ״ל מרדכי גור, שריו־,ביטחון שמעון
פרס וראש־ד,ממשלה יצחק רבץ, שכל אחד
מהם בתורו צידד או התנגד להחזרתו של
אריק לצד,״ל, בכל פעם בנימוק אחר.
ך* תדירות של אחת לגמה שבועות
צפד, הבעיה ועלתה. תחילה היה מיקוח
על שאלת התפקיד שייועד לאריק
כאשר יחזור לצבא. אריק רצה בתפקיד
אחד, ואילו הרמטכ״ל הציע לו אחר.
כאשר היה כבר אריק מוכן לקבל את
התפקיד שהוצע לו, הוסרה ההצעה מעל
הפרק. אריק הודיע כי הוא מוכן לחזור
לצה״ל בכל תנאי, ואז הציג מוטה גור
וטו־ על הרעיון .״שובו של׳שרון לשירות
סדיר עלול לשבש את העבודה ד,האדמונית
של הפיקוד הבכיר החדש,״ טען מוטה
גור. היחסים הפנימיים בין רבץ, פרס
וגור, הם שהכריעו מדי־פעם את כפות
המאזניים לזכותו של אריק או לחובתו.
כמה וכמה פעמים הבטיח יצחק רבץ
להסדיר את החזרתו של אריק לצבא, אלא
שבכל פעם לא יכול לעמוד בהבטחתו.
פעם היה זה בגלל התנגדות הרמטכ״ל,
ופעם אחרת בגלל הלחצים שהפעילו עליו
שרי-הממשלה האחרים, ובראשם חיים
בר־לב, שראו באריק מוקצה־מחמת־מיאוס.
לבסוף לא נותרה בפני אריק אלא דרך
אחת לחזור לצד,״ל: באמצעות מינוי-
חירום במילואים. רבין נטה להעניק לו
מינוי כזה, לא רק משום שהעריך את
חיוניותו,של אריק לצה״ל. במשך תקופה
ארוכה השתעשע רבין ברעיון להעניק מי־נוי־חירום
גם לרמטכ״ל לשעבר, רב־אלוף
דויד (״דדו״) אלעזר, שהתפוטר אחרי
פירסום מסקנות דו״ח־הביניים של ועדת
אגרנט. רבין ידע שהענקת מינוי-חירום
ל״דדו״ ,שהוא ידידו האישי, עלולה להיתקל
בתגובה נזעמת מצד חלק מן הציבור,
אותה בהענקת מינוי-
ורצה לרכך
חירום דומה, בו־זמני, לאריק ולדדו.
אלא שאז גברו הלחצים על רבץ, והוא
נאלץ להסכים לתכתיב שכפו עליו חברי

במדינה העם ד8ועדה, במדו־ג1ת הו ר דו ת

כאשר ישראל דורכת
כמקום, היא יורדת
גמהירות

ההימור הגדוד: בדיחה מן המידבר הטריט׳ בכנסת ־

־ חזרה אל המידבר הצבאי כמפקד בכיר בשדה
מיפלגתו בממשלה: להתנות את הענקת
מינוי־החירום לאריק בפרישתו מהכנסת.
התקנה, שזכתה בשם ״גזירת שרון,״ נועדה
לצורך אחד בלבד: למנוע מאריק
חזרה לצה״ל ולו גם לשירות־מילואים.
״גזירת שרון״ היתד. אמורה, לדעת מתנגדיו,
לתבוע ממנו תמורת החזרתו ל-
צה״ל מחיר שהוא לא יוכל לעמוד בו,
לפי אמות־המידה שלהנדעצמם. אותם שיזמו
את התקנה ואישרוה לא היו משלמים
תמורת מינוי־חירום במילואים את מחיר
הפרישה מהכנסת ומהחיים הפוליטיים. הם
האמינו שגם אריק לא ישלם את המחיר
שנתבע ממנו. במצב זה אפילו התגרו בו.
פורסמה ידיעה שבה נאמר כי הרמטכ״ל
מצפה עכשיו להחלטתו של אריק בהתאם
לנסיבות החדשות שנוצרו. אריק הימר
שוב, והפתיע אותם. הוא הודיע לראש־הממשלה
שהוא מוכן לשלם את המחיר.
אז שלפו מולו, ביום השישי האחרון,
את הקלף האחרון, הציעו לו מינוי שונה
לחלוטין מזה שהובטח לו. אריק הימר שוב.
על פי כל הסימנים הוא עתיד לזכות
גם בהימור זה, כמו ברוב ההימורים הקודמים
שלו, הצבאיים והפוליטיים.

ך ראה שכחושיו הבריאים תפס אריק
^ מה שלא תפסו מתנגדיו: שהחזרתו
לשירות־המילואים לא תותיר לממשלה ד
צה״ל ברירה אלא לגייסו לקבע.
הוא קיבל אומנם בסדהכל מיגוי-חירום
במילואים, שפירושו הוא קבלת תפקיד
פיקודי כאשר !תפרוץ מילחמה.
אולם זוהי רק הגדרה תיאורטית של
התפקיד. באופן מעשי מחייב המינוי ש קיבל
אריק עבודת הכנה ממושכת לקראת
מילחמה. לצורך זה ילבש אריק בימים
הקרובים את מדי-המילואים שלו וייכנס

לשירות העשוי להימשך, עם הפסקות קצרות,
תקופה ממושכת.
כל זמן שילבש מדים, תהיה הפעילות
הפוליטית אסורה עליו. אולם כאשר יסיר
את מדיו, בהפסקות שבין תקופת־שירות
אחת לשנייה, הוא יהיה אזרח ככל אזרח

מאקיאווד׳
או גיבוו לאומי?
אחר, הרשאי לפעול פעילות פוליטית ולהשמיע
הצהרות בכל נושא, ככל העולה
על רוחו. אין כל מניעה שבאותם ימים
שבהם לא ילבש אריק מדים הוא יצהיר
הצהרות ביקורתיות כלפי הממשלה ומ דיניותה,
בדיוק כשם שעשה השבוע, כ אשר
הודיע כי נאלץ לפרוש מהכנסת
כדי שיוכל להתגייס למילואים. בגלל
״מדיניותה הכושלת״ של הממשלה.
מצב זה לא יוכל להימשך לאורך זמן.
לא הממשלה וגם לא צה״ל יוכלו לשאת
מצב שבו מפקד בכיר, המזוהה עם צה״ל
למרות שירותו במילואים בלבד, תוקף את
הממשלה ומדיניותה הבטחונית. המוצא ה יחיד
ממצב זה יכול להיות רק גיוסו של
אריק לצבא-הקבע, מצב שיכפה עליו שתי-
קה מתמדת בפומבי.
ברגע שבו יתקבל אריק מחדש לשורות
צבא־הקבע, הוא עשוי להפוך באופן טבעי
מועמד לתפקיד הרמטכ״ל הבא, אחרי מוטה
גור, התפקיד שאליו הוא חותר מזה
שנים. למרות שאריק נמצא עתה בשנת
ה* 46 לחייו קשה להאמין שבמצב הנוכחי,
אחרי שמוטה יסיים את תפקידו, יעדיפו

קצין מנוסה פחות מאריק לתפקיד הרמט-
כ״ל. למעשה נוצר מצב שאחרי מוטה עשוי
אריק להיות המועמד הריאלי היחיד לתפקיד
הרמטכ״ל, אחרי שכל מתחריו בעבר
לתפקיד זה סולקו או הסתלקו מצה״ל.
אם אומנם תפרוץ בחודשים הקרובים
פילחמה חדשה, אין זה משנה אם אריק
לחיה אז בתפקיד כאלוף במילואים או
אלוף בקבע, עצם התפקיד הפיקודי עשוי
להחזיר לו את הילת המצביא. אם ירצה
הגורל ואריק יצא ממילחמה צפוייה כזאת
כגיבור־מילחמה מנצח, הוא עשוי להחזיר
לעצמו את כל האופציות, הן בתחום ה צבאי
והן בתחום הפוליטי.
הוא יוכל אז לבחור להמשיך בקאריירה
צבאית לקראת תפקיד הרמטכ״ל, או לחזור
לחיים הפוליטיים ולהכתיב לשותפיו
המיפלגתיים את התנאים שלו להמשך השותפות
עימם. באותה מידה תהיה פתוחה
בפניו האופציה׳של הקמת גוף פוליטי
חדש, שלא יהיה כפוף לליכוד.
כך או כך, במבט לאחור נראה כי מבחי נתו
האישית, למרות ההימור הנועז שבו,
היה צעדו האחרון של אריק שרון נבון
ומחוכם ביותר. אריק, שהפתיע את שותפיו
לליכוד בהחלטתו, שעליה למדו לראשונה
מפירסום בעתון, החזיר לעצמו את
הדימוי של פטריוט, שאינו כפוף ל״דין
התנועה.״ האריה בסוגר־הכנסת חזר להיות
״אריאל המידבר,״ כפי שכינה אותו העיתונאי
אורי ח, המלווהו זה 20 שנה.
אילו היה מדובר רק בתועלתו׳ באינטרסים
ובשאיפות של אריק עצמו, ניתן היה
לראות בהחלטתו השבוע לפרוש מהכנסת
מעשה מאקיאוולי. העובדה שבסופו של
חשבון גם צה״ל והמדינה כולה נשכרים
מכך — שלא לדבר על שותפיו למיפלגל,
ולליכוד הששים להיפטר מחברותו — הפכה
את מעשהו לצעד שהכל שיבחוהו.

במשך כמה דקות של צחוק, ראו אזרחי
ישראל השבוע על המסכים הקטנים את
אחת הסצינות הגדולות של צ׳אדלי צ׳אפ־לין:
הוא ניסה לרדת במדרגות חשמליות,
שנעו למעלה. כאשר המוקיון העצוב רץ
בכל כוחו, נשאר במקום. כאשר עצר, עלה
שוב לקומה השנייה, שם המתינו לו אויביו.
מצבה של ישראל הפוך. היא צריכה
לעלות במדרגות אל השלום, שיבטיח את
ביטחונה ועתידה. אולם המדרגות נעות ל מטה.
כשישראל אינה מתאמצת די צורכה.
היא נשארת במקום. כשהיא נעצרת,
היא חוזרת אל התחתית.
ממכסימום למינימום. במשך שש
״השנים השמנות״ שבין מילחמת ששת־הימים
ומילחמת יום־הכיפורים, יכלה ישראל
להשיג בקלות שלום רשמי ויציב, אילו
היתד. מוכנה להחזיר את השטחים שכבשה.
הובטחו לה גם שינויי־גבול קטנים,
״בלתי מהותיים,״ לטובתה.
אילו הכריזה ישראל על הסכמתה לכך,
בתוספת פיתרון לבעייה הפלסטינית העולה
בקנה אחד עם ביטחון ישראל, היתד.
מתאפשרת תזוזה דרמאתית לקראת חוזה-
השלום ההיסטורי.
שר־החוץ האמריקאי, ויליאם רוג׳רס,
הפציר בה להסכים לכך. גוגאר יארינג
ביקש ממנה להסכים לכך רק בדרום. נשי אי
מצרים י -גמאל עבד־אל־נאצר ואחריו
אנוואר אל־!סאדאת — הכריזו פעם אחר
פעם, בצורה חד־משמעית, כי זהו שיא
דרישותיהם.
ישראל לא הסכימה לכך. השבוע נסתבר
לה כי הדרישות, שהיו אתמול המכסימום
של הערבים, הפכו עתה למינימום.
דרישות מגוחכות. בהצהרה יוצאת-
דופן הכריז שר־החוץ המצרי, אוסמעאיל
פאהמי, כי הערבים יציגו כמד. תנאים חדשים
לשלום, ביניהם שניים שלא נשמעו
מזה שנים רבות:
• 1שישראל ״תקפיא״ את אוכלוסייתה
למשך 50 שנה — כלומר, תצמצם את העלייה
או תפסיק אותה לגמרי.
!• שישראל תבחר בין קיום עצמאי
בגבולות תומית-החלוקה של ,1947 ובין
הצטרפות ל״מדינה הדמוקרטית הרב־עד-
תית״ לפי גיריסתו הרשמית של יאסר ערא־פאת.
שתי
הדרישות הן מגוחכות. אין אף
גורם משמעותי אחד בישראל המסוגל להעלות
על דעתו לקבל דרישות אלה. אפי-

שר־החוץ פאהמי כז׳נכה (משמאל)
מצחיק, אבל
לו ברית־המועצות דוגלת בגבולות ד.־4
ביוני .1967 כל שלום בין מדינות ריבוניות
כולל את ההכרה בריבונותו — וענייני
העליה וההגירה הן בתחום הריבונות
של כל מדינה.
סיגנץ מוגגשא. אין ספק שפאהמי
יודע כל זאת היטב. מה, אם כן, המריץ
אותו להשמיע ז1צהרה כזאת 1
ההצהרה עצמה לא נשאה אופי עקרוני,
ופורסמה על־ידי סוכנות־ידיעות ערבית.
(המשך בעמוד )18

נשי בישראל:

ב 23 -בדצמבר •יסיע,
לראשונה בעברית,
ש בו ש! צ ב עווי
למלאכת •ד !
״ידי זהב״ הי א ה חו ברתהרא שונ ה מ סוג הבארץ בעברית,
שתצאב או ר ח סדיר עי י הו צאתמסדה, במת בוג ת של שבועון
ו תו קד שאך ורק ל ת חו מי ם שונים של מלאכת היד.
ה שבועון יו פי ע מ די יום ד׳ ב שבוע, כ ש הו א מו דפס
בצ בעי ם חיים ו מ אי רי עיניים, ע ל נייר לושובח.
״ידי זהב״ הוא, למע שה, המה דו רההעב רי ת ל חו ברת
זהה ה מו פי ע ה בבל העול םבש פו ת שונו ת (איטלקית,
אנג לי ת, ג ר מני תוצרפ תי ת) .ב חו״ ל נו דעתל חו ברת
ה צל חהע צו מ ה, מ שום ש הי א מ עני קהל מליוני נ שים
אפ שרויו תנפל או ת לניצול ש עו ת ה פנ אי ולחסכון.

111(90 הפלו! ש לן לסלחסה ביוקר ו 0 .ו 4ר
היום, יו תר מ ת מי ד, ע שויו ת ה הו ר או תלמלאכתידשמ כי ל ״ידי
זהב״ ,ל שמ שלךלא רק אמצ עי מ הנ ה לבילוי ש עו ת הפנ אי, אלא
בעיקר: מפתח לחסכון.
ה שבועון ה צבעוני והמ פו א ר, ה מו דפס על נייר מ שובח,
יביא י לך באמצ עו ת מדו ריו הרבים ו ה מגווני ם, הו ר או ת
בגזירה, תפירה, רקימה, סריגה, קליעה, שזירה והתאמת

אפליקציו ת,
״ידי זהב״ יסייע לך• ל ע מו דבכ בוד בנטל הק שה והמעיק
של המחירים. ב עז ר תו וב הדרכ תו, תחס בי הרב ה ב תקציב
הביגוד ה מ שפ ח תי, ב הו צ או ת על טיפו ח הדי ר ה וב תקציב
ה מיו עדלמ תנו ת.

מהאתע שוי הלמ צו א ב דג מי ם ה מו צ עי ם ב״ידי זהב״>
— מ עי ל סרוג לפעוט, מ פיו ת רקו מו ת, בו בו ת בד, בריות
דקורטיביות וכי סויי מי ט ה מקסימי ם, אהילים, סוו ד ר חגיגי
לגבר שלר, מ פו ת ע שירות ג דו לו ת ו עו ד דג מי םור עיונו ת
אין־ ספור.

להשיג בקיוסקינו ובחנויות הונתוניס
סאתהש בועון תוכלי ל ה שיג בכל הקיוסקים ו חנויו ת
ה ע תוני ם ו הספרים ה ס מו כו ת לביתך, או ל ם תו כ לי ג ם

לקבלו באמצ עו ת הדואר, אםת היי מנוי ה עליו.
שלחי — 57.60.ל ״ י ( מגוילגו חו ב רו ת) ,ל הו צאתמסדהר״ג,
דרך ז׳בוטינסקי 21ואחתל חו ד ש יביא אלייך ה דו ארמעטפה
ובה ארבע חו ב רו ת ׳ ידי זהב״.

אנציקלופדיה למלאכת •?*
או ס ך של כ ל חו ב רו ת ״ידי זהב״ מעני ק לך, ב סו פו של דבר,
אנ צי ק לו פ די ה ע שירה למלאכת יד. מ סי ב ה זו, בל חו ברת

היא המשך ״ציר ל חו ברת קו דמת

(ו הד בר ב א לביטוי ב מי ס פו ר
ה שוטף של ה ע מו די ם)

העו ל ם הז ה 1946

המרכז החופשי -
1מתח לקראת ישיבת הוועדה המן
\ דינית •של המרכז החופשי, שנערכה
ביום הראשון השבוע, היה אדיר. לשתי
הכיתות היריבות בתנועה קיקיונית זו, הכיתה
של ח״כ שמואל תמיר ועקיבא נוף
מצד אחד, והכיתה של ח״כ אליעזר שום־
טק, ואהוד אולמרט מהצד האחר, היה
בדור כי ישיבה זו, בה משתתפים כ־20

וסי 1א
מחברי הוועדה המדינית של התנועה.
תהיה גורלית לעתידו של המרכז החופשי.
מצב היחסים בין ארבעת חברי הכנסת
הגיע לכדי סוף מתיחת החבל ורבים היו
!מוכנים להמר כי שויסטק או: תמיר ינצלו
את הישיבה כדי להביא לקרע הסופי במרכז
החופשי ולפילוג המוחלט.
אולם גם יריביו של שמואל תמיר, הטוענים
כי החוכמה הפוליטית היא ממנו
ואילך, מודים בפה ימלא כי הכשרונות הטקטיים
והתכססניים של תמיר, עדיין ב
נורית
עמו בירושלים. כאשר תמיר בתל־אביב,
היא נמצאת איתו במישרד עורכי-
הדין שלו, בשדרות רוטשילד. תמיר מסיע
את נורית לירושלים וחזרה במכוניתו
הפרטית, בעוד המזכירה האחרת של המרכז
החופשי, אנה דסה! ,נאלצת לחפש
בכל פעם טרמפ.
כשמופיע תמיר במיזנון הכנסת, הוא
ממעט בדרך־כלל ל-שבת עם חברי סיעתו,
או עם העובדים תחתיו. הוא יושב עם
נורית בשולחן לחוד. אפילו כאשר מגיעה
בתו הסטודנטית של תמיר ליאורה למזנון
הכנסת, כדי לאכול עם אביה ארוחת ערב,
היא מצטרפת לשולחנם של אביה ושל
נורית.
מטבע הדברים שתמיד היה מטיל על נורית
למסור הודעות שונות לשאר חבריו
לסיעה. אולם למרות יופיה, לא מצאה השליחה
חן בעיני חבריו של תמיר. הם
ניסו לבדוק מהיכן היא מקבלת את משכורתה,
מהמרכז החופשי או ממישרדו הפרטי
•של תמיר, וכשלא עלה הדבר בידיהם
הודיעו לתמיד, דרכה, כי אינם מכירים
בה כבמזכירת הסיעה, וכי את ההודעות
חייב תמיר לשלוח דרך אנה דסה.
שלושת הח״כים האחרים של המרכז
החופשי קבעו את יחסם אל המזכירה ה־

כז החופשי. באותה ישיבה לא נכח תמיר
והוא שלח כנציגו את עקיבא נוף. כש-
הובאה הצעת חבר סיעתו של נוף, אול־מרם,
לדיון, הסכימו שיבעה מהנוכחים כי
ההצעה במקומה, וכי יש לדרוש להעלותה
באופן דחוף על שולחן הכנסת.
לפתע קם נוף ואמר :״אני מתנגד
שתדונו בכלל בהצעתו של אולמרט. היאלא עברה את אישורו המוקדם של ה״כ
תמיר.״ הנוכחים נדהמו. אפילו בגין, השולט
ביד רמה שנים רבות במפלגתו, לא

תתף גם הוא בישיבה, כי ההצעה עומדת
ליפול בגלל התנגדותו של נוף, הוא העלה
אותה כהצעתו־שלו, ושם ללעג את תמיר
ואת שליחו, נוף.
כשיצא אולמרט מהישיבה, מיהר לחפש
את ח״כ שוסטק. שוסטק נדהם למישמע
הסיפור, והתפרץ :״הדיקטטור הזה ממשיך
להשתולל! אנחנו נשים לזה סוף.
די נמאס לי ממנו.״
בתקרית הבאה לקח תמיר חלק פעיל.
בהסכם הליכוד הוחלט כי תמיר וח״כ ע״מ,

אליעזו שוסטק מהותו, אהוד אולמות גבים בו, שעה שעקינא גוו תולה את עיניו בשמואד חגיו
מלוא אונם. ותמיר, אשר פילוג בשעה זו
אינו נוח לו, הוכיח שוב עד כמה הוא אמן
בתכססנות פוליטית. כבר בפתיחת הישיבה
הביע את דעתו כי הפורום של הוועדה
המדינית אינו פורום מתאים לליבון היחסים
האישיים והסברת תקריות העבר, וכפה
על הישיבה לדון דיון אקדמי על יחסי
התנועה עם ועדת הכלכלה של הכנסת.
כך הצליח תמיר לדחות בעוד שבועות
או חודשים מייספר את הפילוג המאיים בקול
רם ממש על המרכז החופשי, תנועה
אשר למרות שחברים בה רק ארבעה חב רי
כנסת, מצליחה לספק לטורי הרכילות
הפוליטית בעיתונות חומר רב, בו מטיחים
הארבעה עלבונות זה בזה, חוטפים מיקרופונים,
נועלים ופורצים ארונות ומשמים
זה בזה פקידות יפהפיות.
ואמנם, אחת הפקידות של המרכז החופשי,
מזכירתו האישית של מנהיג המפלגה
שמואל תמיר, נורית ׳חפץ, מסמלת —
ביחס שאותו רוחש לה כל אחד מהארבעה
— את מצב־היחסים הרעוע.

שולחנות נפרדים
ב כנ ס ת
*< ורית! היא צעירה תמירת קומה
4בעלת גוף חטוב, המיטיבה להתלבש.
הגדרת תפקידה: מזכירתו האישית של
שמואל ׳תמיר. היא מלווה את תמיר לכל
אשד ילך• ביימים בהם הוא בכנסת, נמצאת

יפהפיה בהתאם ליחסם לשמואל תמיר עצמו.
שוסטק מתייחס אל נורית כמו אל נערה
צעירה ״החושבת שהיא משהו,״ בזילזול
מוחלט. אולמרט מתעלם ממנה כמעט לחלוטין
ומשיב על פניותיה בנענועי ראש
של הן ולאו. כשנוף מתבונן בה, יש לעיתים
הדגשה שהוא מסתכל באלה יוונית,
וגם אם הוא עסוק עם ידידים או ידידות
הבאים לבקרו באותה עת בכנסת, הוא מייד
מתפנה אליה.
פרשת נורית חפץ היא אומנם צבעונית
ומשעשעת בהתחשב בגילם ובמעמדם של
המעורבים בה, אך היא ללא ספק בטלה
לעומת שתי פרשות שהסעירו בשבוע שעבר
את הנהלת הליסוד, והקשורות בתמיד.
׳חברי
הכנסת מנחם בגין, מנהיג חרות
ואלימלך רימלט, מנהיגה של המפלגה הליברלית,
קיבלו בשבוע שעבר מתמיד
שני שיעורים טובים כיצד יש לנהל ממד
לגה, אפילו אם היא זעירה כזו של המרכז
החופשי.
השיעור הראשון היה בישיבת הנהלת
!סיעת הליכוד בכנסת, שהתקיימה ללא
תמיר, אולם צילו של זה ריחף מעליה.
ח״כ אהוד אולמרט הגיש לאישור הנהלת
הליכוד, כפי שנהוג בגוש זה, הצעה דחופה
שלו לסדר יומה של הכנסת, בנושא
,העלאת דמי־הביטוח לרכב.
בהנהלת הסיעה של הליכוד יושבים
שמונה חברים. שלושה מחרות, שלושה
מהליברלים, אחד מע״מ ואחד מהמר

אינה
מתאימה לו :״אני לא מבין בשביל
מה יש צורך באישורו של תמיד לדבר הזה.
כולנו מסכימים שהרעיון הוא טוב.״ אך
נוף עמד על דעתו ועל כבוד המנהיג שלו:
״הצעות שלא עברו את תמיר לא יועלו,״
ובפנותו אל מנהיגי הליכוד אמר :״אני
מבקש מכם לא להתערב בנוהלים של החטיבה
שלנו.״

״חוצפה
ממדרגה רא שונה״
ך כאי הישיכה קשה היה להאמין שזהו
/אומנם הנוהג. אולמרט, אשר שהה
בבניין הכנסת, כשהוא משתתף בישיבת
ועדת החוקה־חוק־ומישפט, הוזעק כדי לברר
עימו את העניין. אולמרט הסביר כי
ניסה, לשווא, למצוא את תמיר בטלפון,
ומשום חשיבותה של ההצעה, לדעתו, הגיש
אותה למרות זאת.
כאשר נודע לו כי נוף דורש לדחות
את ההצעה על הסף, התפרץ אולמרט :
״זו חוצפה ממדרגה ראשונה!״ רימלט,
שהיה יושב־ראש הישיבה, דרש למחוק
ביטוי זה מהפרוטוקול, אולם גם לאחר
שהוא !נמחק חזר /ליו אולמרט בעידוד
מבט עיניו המחייכות של בגין. כאשר
נוכח ח״כ משה גיסים מהליברלים, שהש־

וגאל הורביץ, יתחלקו ביניהם בראשות
]ועדת-הכלכלה של הכנסת, כשלכל אחד
1מהם שתי קדנציות בנות שנה כל אחת,
לסירוגין. עם כינונה של הכנסת הטילו
השניים ביניהם מטבע, ותמיר זכה בכהונה
לשנה הראשונה, לפני כשישה שבועות תם
מועד הכהונה של תמיר, ולהורוביץ היה
ברור כי עתה עומד הוא להתמנות כיושב־ראש
הוועדה. חלפו שבועות, אך תמיר לא
פינה את מקומו. בכל פעם שהורביץ פנה
אליו, היה מתחמק ממנו ומבטיח בי יתפטר
למחרת היום•
להורביץ לקח למעלה מחודש להבין כי
תמיר משטה בו, והוא פנה לעזרת הנהלת
סיעת הליכוד. ההנהלה הזמינה את תמיר
לישיבה שבה היו אמורים לדון בעניין, אך
תמיר לא הגיע. בינתיים פעל תמיר מאחרי
הקלעים כדי להסיר את רוע הגזירה.
הוא ביקש. משוסטק, המקובל על חטיבות
הליכוד האחרות הרבה יותר ממנו,
לפעול לכך -שאחד מחברי חרות או הליברלים
בוועדה יתפטר למעניו, כדי שהוא
יוכל להמשיך להיות לפחות חבר בוועדה.
שוסטק סירב .״לא מגיע לך. מה פתאום
נזכרת אחרי שנה, כאשר אתה צריך להתפטר?״
תמיר ניסה נימוק אחר .״הוד־ביץ
לא היה חבר ועדת הכלכלה, לכן הוא
לא יכול להכנס לנעלי יושב־הראש שלה
בלא הכנה מוקדמת.״ תשובתו של שוסטק
היתד, דומה לקודמת :״כל זה היה נכון
גם לפני שנה, כאשר אתה נבחרת.״
(המשך בעמוד )19

במדינה
(המשך מעמוד )15
אין ד.יא נראית כשינוי־קו שממשלת מצרים
החליטה עליה בפובד־ראש.
דוברים ערבים אף רמזו כי היתד, זאת
תגובה ספונטאנית על ראיון עם יצחק
רבין שפורסם בעיתון בריטי, שסיגנונו השחצני
והמתנשא פגע ברגשות הערבים.
אד נם אם היתה זאת פליטת-פה ביל-
בד, יש בה כדי להזהיר בפני שינוי ה אקלים
ומצב־הרוח במרחב. שיטפון ההצהרות
הנוקשות האופנתיות של ראש־הממשלה
ושרש*,ביטחון מביא לשיטפון דומה
בצד השני. ואילו יחסי־הכוחות, המש תנים
במהרה לטובת הערבים (ראה להלן),
עלולים להביא בעתיד הלא-רחוק לשינוי
העמדות שנקבעו בין שתי המילחמות.
הזמן אינו פועל לטובת השלום, או ל טובת
ישראל.
מדיניות הקרב השלישי
על המי תלה

במיבצע קדש ובששת-הימים
לחמה ישראל ע?
המיתלה. עכשיו התלקח
סביבו קרב חדש
אט־אט מתבהרת העמדה האמריקאית העדכנית:
נסיגה ישראלית משמעותית בסיני,
תמורת ״רווח זמך של שנה־שנה־וח־צי.
המחיר הנקוב: החזרת אבו־רודס ו־מיצרי
המיתלה והג׳ידי.
זוהי הצעה כפולה:
!• למצרים ׳מבטיחים האמריקאים
החזרת־שטחים רבת־ממדים זו, שתחזיר לה
את הנפט ואת השליטה במבואות סיני,
בתנאי שלא תתקשר מהדש לברית־המוע-
צות, בשעת ביקורו של ליאוניד ברז׳נייב
בקאהיר בחודש הבא. וכמובן: בתנאי שתימשך
אספקת הנפט הערבי לארצוודה־ברית
ולפנזת־בריתה.
!• לישראל מבטיחים האמריקאים
המשך האספקה הצבאית המאסיבית בתנ אים
כלכליים סבירים, וגם אספקת־נפט ממקורות
אחרים. כאשר מטוס־קרב הדיש

רבין, פאהמי ואלון, כדי להרוויח את הזמן
הדרוש לאמריקאים לחיפוש מקורות אלטרנטיביים
לאנרגיה, וכדי למנוע את שיבת
ברית־המועצות למרכז העולם הערבי.
השאלה היא: האם זה טוב לישראל י
האם תמורת רווח של זמן כדאי לבצע
נסיגה שתהיה הפעם בעלת משמעות צבאית
וכלכלית ראשונודבמעלה? האם כדאי
במחיר זה להפקיר שטחים, שאין להם
תחליף כקלפי־מיקוח במשא־וימתן להשגת
השלום עצמו? האם כדאי לישראל ״להרוויח
זמן״ ,כשברור מראש שבמשך הזמן
הזה ישתנו יחסי-הכוחות הכלכליים והפוליטיים,
וממילא גם, מאזן־החימוש, עוד
יותר לטובת הערבים? איזו יציבות תהיה
להסדר הזמני, כאשר ברית־המועצות, סוריה
ואש״ף יעשו את הכל כדי להביא ל שבירתו
או לסיומו המהיר?
הצרה היא שאין לממשלת ישראל שום
מדיניות אלטרנטיבית. בי האלטרנטיבה הסבירה
היחידה היא חתירה נמרצת להסדר־שלום
כולל לאלתר, שיכלול גם את הסורים
והפלסטינים. הסדר כזה יצטרך להתבסס
בהכרח על העיקרון של החזרת בל
השטחים המוחזקים, והקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל. לכך אין ממשלת יש ראל
מסוגלת — לא מבחינה פוליטית־פנימית,
לא מבחינת הרכבה שלה עצמה.
לתוך המבוי הסתום. ישנה עוד אל טרנטיבה: סיבוב חמישי במילחמת יש־ראל־ערב,
שיהיה הרסני מכל קודמיו, ושגם
ניצחון צבאי בו יכניס את ישראל רק
עמוק יותר למבוי הסתום בו היא נתונה
עתה.
השבוע היו אנשים מרכזיים בישראל, וביניהם
אריק שרון (ראה עמודים 15־)14
מופנים להמר על אלטרנטיבה זו.

השטחים המוחזקים
ימית ברמת־הגזלן

מה עשו אברהם עופר
ורובה אליאב בתערוכת
עיר הסיפוח ז
מה לכהן בבית־הקברות?
מה ליונה בקן של ניצים?
השבוע התעוררה השאלה — ולא לגבי

כ״ אי ש־ ש ל־ או־ אחד״ הצליח ואש

המחרל

חהרחלין
ך* אגדה הגרמנית מספרת על המחלל
! 1מהמלין, צעיר עני שהבטיח לתושבי
העיירה המלין לשחררם ממכת העכברים
שפקדה את עיירתם, תמורת פיצוי כספי
גבוה. אחרי שהבטיחו לשלם לו את הסכום
שדרש, יצא הצעיר לרחובות העיירה,
שלף את חלילו והפליא מנעימותיו עד שכל
העכברים יצאו מחוריהם והלכו בעיקבו־תיו
בתהלוכה עד לנהר, שם הטביעם במים.
כשחזר המחלל לקבל את שכרו מתושבי
העיירה, סירבו לשלם לו. שלף
הצעיר שוב את חלילו, פסע ברחובות
העיירה וחילל, עד שכל הילדים יצאו
והלכו בעיקבותיו עד לנהר, שם טיבע
גם אותם כמו את העכברים לפניהם.
יוסק׳ה הרמלין, שצילצול שמו העלה
תמיד אסוציאציה מיידית לדמות שמתוך
האגדה, לא היה עושה לעולם מה שעשה
המחלל מהמלין. האיש, שרק השבוע הותר
לפירסום כי עמד במשך 11 השנים
האחרונות בראש שירות־הביטחון-הכללי
של ישראל, עסק אומנם בפעולה דומה
לזו של המחלל הנודע: טיהור מדינת־ישראל
ממכת עכברי הריגול, החתרנות
והחבלה. אולם הוא לא נקם מעולם את
העובדה שהמדינה שבשירות ביטחונה עבד,
לא שילמה לו שכר הולם עבור הוצאת
העכברים מחוריהם, דבר שעשה בשיטות
מתקדמות ומתוחכמות יותר מאשר נגינה
בחליל,

100 דולר
ממכ סי קו
ך• תבונה המאפיינת, אולי, ביותר,
ז 1את אישיותו של מי שהיה איש־המיס־תורין
מיספר 1של מדינת־ישראל בעשור
האחרון, היא העדר־העניין שלו בכסף,
ובכל הכרוך בו, והנובע ממנו. במדינה
שבה המשכורת השמנה, ההטבות מתחת
לשולחן וטובות־ההנאה הגלויות והסמויות
של הפקידות הבכירה הם סימלי־מעמד הקשורים
קשר בל-יינתק לתפקיד, זוהי
בהחלט תכונה יוצאת־דופן, הראוייה לציון
מיוחד.
יוסק׳ה הרמלין היה אחד מעובדי־המדי-
נד, הבכירים הבודדים שיכול היה להתקיים
על המשכורת הממשלתית הזעומה
שלו, משום שהוא סגפן מטיבעו, מסתפק
במועט, מתרחק מגינוני־ראווה ואיש־בית
המסתגר בתוך ביתו.
אבל גם עם תכונות אלה הוא מסוגל

שר עופר ואדריכל גודוכיץ׳
מה לכוהן בבית־הקברות?
אחד עולה כמאה מיליון לירות — זוהי
כימעט ״הצעה שאי־אפשר לסרב לד,״.
אותה שעה משמיעים האמריקאים איומים
מרוכזים בשני הכיוונים:
!• למצרים: אם לא יושג הסכם
לפי דרישת האמריקאים, עלול צה״ל לפתוח
במילחמה באביב הקרוב, בעזרת הסיוע
האמריקאי המאסיבי.
!• לישראל: אם לא תנהג על פי
דרישות ארצות־הברית, לא יהיה הסיוע
האמריקאי מובטח לה. ישראל, המבודדת
כליל בעולם, תישאר במצב המסכן את
קיומה.
זמן -לשם מה? מבחינה אמריקאית׳
זהו מישחק מחוכם. השפעתו האישית
של הנרי קיסינג׳ר מופעלת על סאדאת ו

יונה
אחת, אלא שתיים.
לא ככל מקום. ישראל גודוביץ׳ הוא
אדריכל במישרד־השיכון, אשר בראשו עומדת
יונה מדופלמת — השר אברהם עופר.
חלום־חייו של גודויביץ׳ התמיר, בעל השיער
המקורזל, הוא לתכנן עיר ברמת-
הגולן. לשם כך הכין תוכנית מעניינת, שונה
מן המקובל, שאותה הציג עתה בגאווה
בתערוכה ביפו.
אחרי שהשקיע מאמץ כה רב בתוכנית
ובתערוכה, השקיע מאמץ נוסף בהבאת
אישים אליה. הצלהתו היתד, בלתי־צפוייה :
לא רק ח״כ לובה אליאב הגיע למקום, אלא
;גם השר עופר, שעישן בנחת סיגאר וחת-
ווכח עם האדריכל.
האם התגיירו השניים לרעיון שיש לה־

קים עיר ישראלית ברמת־הגולן, מעין
ימית צפונית לרגלי החרמון?
השניים לא התחייבו. לדבריהם, יכולה
העיר לקום גם !בכל מקום אחר. אולם לגבי
גודוביץ /המתעקש על מיקום עירו
בגולן, היה בעצם הופעתן של שתי היונים
בתערוכתו משום הפגנה פוליטית.

ה סב ר ה
איד מסבירים ׳מד״נה י

,,יאסי ערפאת הוא התועמלן
הגזוב ביותר ש7
ישראל,״ סבור הממונה עד
החסברח בצח״?
האם מי שיודע איד למכור סבון צריך

היה לקיים את מישפחתו רק בעזרת מש כורתה
הנוספת של אשתו (השנייה, שאותה
נשא אחרי שאשתו הראשונה נפטרה)
ובעזרת תמיכה קבועה ששלחו לו הוריו
ממכסיקו. לאביו של יוסק׳ה הרמלין היה
במכסיקו, לשם היגר מווינה ערב מיל-
חמת־העולם השנייה, בית־חרושת למיב־רשות.
מדי־חודש היה שולח לבנו בישראל
קיצבה בסך של 100 דולר, להשלמת
משכורתו של בנו.

מ שרת־הציבוי
מיספר 1
ך 1יוסק׳ה, שנולד בווינה, לשם היג-
/רו הוריו מפולין לפני 52 שנה, היו
תכונות חיוביות נוספות, שעיצבו את תדמיתו
של שירות־הביטחוך הכללי בעשור
האחרון.
אם הש.ב( .או השב״כ, כפי שהוא מכונה
בלשון עובדיו) היה בתקופה זו גוף
א־פוליטי באופן מובהק, יש לייחס זאת
לא במעט לזכותו. לבני הדור שאינם זוכ רים
מה היו דימויו ופעילותו האמיתית
של הש.ב. ב־ 15 השנים הראשונות לקיום
המדינה, תחת פיקודו של איסר הראל,
ויורשו עמום מנור, יקשה להבין את הייחוד
שבציון עובדה זו, הנראית כיום כ־מובנת־מאליה.
אבל
יוסק׳ה הרמלין הוצב בראש שי-
רות-ביטחון, שכאשר קיבל אותו לידיו
היה גוף פוליטי מובהק אשר שירת, במשך
שנים ארוכות, את מיפלגת השילטון
ואת הצמרת ^,דיקטטורית שמסביב לדוד
בן־גוריון יותר מאשר את ביטחון המדינה.
למעשה ירש הרמלין את שירות־הבי-
טחון מאיסר הראל, אשר אירגן אותו
בתום מילחמת העצמאות והפכו לגוף,
שלא רק פעולותיו היו חסויות, אלא גם
עצם קיומו, ושכונה אז בפי כל רק בשם-
התואר ״מנגנון החושך,״ שאותו הדביק
לו העולם הזה.
איסר הראל, שהפך את הש.ב. למכשיר
פוליטי ולא הבחין בין טובת המדינה
לטובת המיפלגה, עמד הן בראש המוסד
למודיעין וביטחון, המופקד בעיקר על
פעילות מודיעין מחוץ לגבולות המדינה,
והן בראש שירות־הביטחון הכללי ה מופקד
על סיכול פעילות חתרנית של ריגול
וחבלה בתוך גבולות המדינה. כאשר

לדעת, בהכרח, גם איך למכור רעיונות
של מדינה?
בנושא זה פעורה תהום עמוקה בין פיר-
סומאי ישראל לבין הממשלה. בעוד ש-
מדינות־ערב מוציאות מאות מיליוני דו־לאדים
לשכירת מישרדי־פירסום ׳מפורסמים
בעולם, שינהלו את מסעי־התעמולה שלהן,
סומכת ממשלת־ישראל במאבק על דעת-
הקהל העולמית על דובריה, על שליחיה
ועל הרצון הטוב של היהודים וידידי המדינה
הנמצאים בעמדות־מפתח בכלי־ה-
תיקשורת הבינלאומיים.
בכל מערך־ההסברה של ישראל אין בנמצא
אף איש־תעמולה או פירסומאי מיק-
צועי אחד. מול תותחי התעמולה הערביים
מציגה ישראל רוגאטקות. כל ניסיונותיהם
של אנשי-המיקצוע בתחום זח בישראל ל הציע
את שירותיהם המיקצועיים לממשלה,
נידהו.
העו ל ס הז ה 1946

המרכז הח 31 שי

שירות־הביטחון להפכו למוסד א־פוליטי

פרש איסר מתפקידו מונה סגנו, עמום
מנור, לעמוד בראש הש.ב. אולם מנור
רצה בתפקיד ראש־המוסד, התפטר מהשירות
והתפקיד נמסר להרמלין, שעד אז
הספיק כבר לעבור בכל המיסגרות הטכניות
של השירות.
למרות שעבד שנים רבות במחיצתו של
איסר הקטן וספג מהשראתו, נשאר יוסק׳ה
הרמלין הטיפוס הקלאסי של ר״סיביל סר־בנט׳
(משרת הציבור ,).הוא י׳.א היה קשור
בשום נותן־חסות, הוא לא היה חבר של
איש ולא היה משרת של איש, עסק
כל השנים בבניין הפעולה המיבצעית, ה,אפורה,
השיגרתית והמסועפת של שירותי-
הביטחון — והפך את הש.ב. לגוף מיק-
צועי מובהק.
הדברים הגיעו לידי כך שב־ , 1970 כאשר

בכפר־הנוער בן־שמן, דרך הכשרה בקבוצת
דגניה בי, ייסוד קיבוץ נווה־ים ושירות
בגדודים הארץ־ישראליים בצבא הבריטי
במילחמת־העולם השנייה, הצליח אולי בתפקידו
פשוט משום שהוא אדם חסר אמביציות
אישיות.
מטיבעו הוא ״ייקח״ טוב־לב, רגשן ומסוגר
בעצמו. על רקע השאפתנות וההש־תחצנות
שאיפיינה אנשים אחרים במעמדו,
ראו בו רבים טיפוס ״מרובע.״ ייתכן ש דווקא
בגלל המרובעות שלו ובשל היותו
איש רוטינה חסר-ברק, לא יכול היד. הר־מלין
לתרום לפעילות שירותי־הביטחון את
הדימיון, ההעזה וההמצאה, המאפיינים ב־דרך־כלל
ראשי שירותים חשאיים. אולם
כשמדובר בשירות חשאי שניתן להפכו ל מכשיר
פוליטי מסוכן בידי המישטר, עדיפים
ללא־ספק הדרך והסיגנון שבהם הנהיג
הרמלין את שירותי־הביטחון שלו.
אם נשאר יוסק׳ה הרמלין דמות חסוייה
במשך כל שנות פיקודו על שירותי-הבי-
טחון, ושמו ותוארו הותרו לפירסום רק
אחרי שפרש מן השירות השבוע, יש לייחס
זאת במידה רבה לירושה שהותיר אחריו
איסר הראל -חולה־החשאיות עוד מתקופת
המדינה־שבדרך.

לפרסס
אתה שם!

ראש שג״כ הרמדץ
כסף לא חשוב
רתחה ראש־הממשלה גולדה מאיר על מכת
ההדלפות מישיבות הממשלה והורתה לשירותי
הביטחון לצותת לשיחותיהם של
שרים ועיתונאים, סירב הרמלין לבצע את
ההוראה.
על רקע דומה פרצה בארצות־הברית
פרשת ווטרגייט.
ייתכן שיותר מכל ההישגים הביטחוניים
שהשיג שירות־הביטחון הכללי בתקופתו
של הרמלין, ואלה רבים, חשובה העובדה
שאנשיו לא עסקו בהמצאת מחתרות,
בהאזנות לצרכים פוליטיים או ב־מילחמה
ביריבים פוליטיים, כשם שהיה
בתקופתו של איסר הקטן.

יי ק ה רגשן
וטוב־לב
ך* רמרין, שהקאריירה שלו עד ל!
1שירותי-הביטחון מובילה דרך חניכות

ך* רב המדינות הדמוקרטיות בעולם
1הגיעו למסקנה שיש לפרסם את שמות
מפקדי השירותים־החשאיים שלהם, כדי
להעמידם לביקורת ציבורית ולמנוע פעילות
אנטי־דמוקרטית מסוכנת. אבל בישראל
נמשכת מסורת הסודיות.
אין להשלים עם מצב זה במדינה דמוקרטית.
קיום שרות־הביטחון ללא פיקוח
ציבורי מספיק, ובראשו איש אדיר־כוח,
מהווה סכנה מתמדת. באיטליה נאסר לא
מכבר ראש־המודיעין בעוון השתתפות בקשר
להפלת המישטר. שמו של ראש ה־אף־בי־איי,
הממלא בארצות־הברית את
תפקיד השביב, אמנם מפורסם — אך בכל
זאת הגיע אדגאר הובר לעמדות־כוח כזאת,
ששום נשיא לא העז להחליפו. אחרי מותו
של הובר נודע שהפעיל כלפי הנשיאים
סחיטה פשוטה. הוא ידע יותר מדי.
יוסק׳ה הרמלין הוחלף השבוע בתפקידו

ככל
הנראה סומכים ראשי השילטון בארץ
על יושרו המיקצועי של אדם זה,

למרות זאת אין הצבת אדם חדש בתפקיד
כה רגיש וחיוני, שהוא למעשה אחד
ממוקדי הכוח של המדינה, יכולה להיעשות
בסודיות ובמחתרת. כדי למנוע הסתמכות
על המזל בלבד, שהאיר פניו
במיקרה של יוסק׳ה הרמלין ויעשה זאת
אולי גם לגבי יורשו! כדי למנוע בעתיד
כל גיסונות להפוך מחדש את שירותי-
הביטחון למכשיר פוליטי — חובה היא
ששמו של האיש המופקד על שירותי־הבי־טחון
יפורסם ויהיה ידוע לכל.

.גילה השבוע יו״ר האיגוד הישראלי ל־פירסום,
חיים פלד, בטכס הסיום של קורם
פירסומאים חדש שנערך על-ידי האיגוד :
״הוגשה לשר־ר,הסברה הצעה להקים ציור
תי־חשיבה מיקצועיים, להיעזר בשירותיהם
של בעלי-מיקצוע בתחומי ההסברה והתעמולה,
לצערנו לא נענינו, וזאת כאשר מנהיגי
ארצות־עירב מפעילים מאות בעלי־מיקצוע
בתחומי התיקשוות, להבאת עניינם
בפני אומות העולם.״
הסגרה לשעת־חירום. הסביר פלד
את הצעת פירסומאי ישראל :״הערבים
חונקים את העולם בצורה שיטתית ומהירה,
והעולם הולך ונכנע. צריך שאנשי־מיקצוע
יסבירו זאת להמונים ברחבי העולם,
אותם המונים ששובתים ומובטלים
ורוצים לפרוק את זעמם. בהעדר מוטיבאציה
אחרת הם יפרקו את זעמם על מדי־נת־ישדאל.
אצלנו מתעלמים מבעלי המיק־העול
ה הזה 1946

צוע אשר יש צורך !משווע להיעזר בהם.
נזכרים בהם דק לפני בחירות, כאשר דד
האינטרס האישי של הפוליטיקאים מונח על
כפות המאזניים.״
את הצד שכנגד ייצג בוויכוח זה סגן-
אלוף ביסים !סלומון, ראש ענף־ההסברה של
צה״ל. הוא גילה, כי לאחרונה נעשו ניס יונות
להקים גוף אקדמי לדיון בהסברה
לשעת־חירום ,״אבל העשייה היא התחליף
הטוב ביותר להסברה. ההסברה הטובה
ביותר צריכה להיעשות על-ידי המנהיגות
!ולא על-ידי מוכרי מוצרים ...יאסר ערא-
פאת הוא התועמלן הטוב ביותר שיש ל־מדינת־ישראל
עד היום.״
נשארה פתוחה שאלה אחת, שהיא מהותית
לוויכוח כולו: האם מומחיות בתעמולה
מיסחרית מקנה בהכרח גם מומחיות בתעמולה
פוליטית — או שזהו מיקצוע שונה
לחלוטין, המחייב כישורים אחרים?

(המשך נזעמורד )17
כשנואש תמיר מחבר סיעתו שלו,
הוא החליט לנקוט בדרך הפשוטה וסירב
להתפטר. אז שלחה לו הנהלת סיעת
הליכוד הודעה, לאחר התייעצות עם שום-
טק ואולמרט, בד. הודיעך. לו כי אם לא
יתפטר עד למחרת הישיבה שאליה לא
הופיע תמיר, תשלח ההנהלה עצמה הודעה
ליושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הליכודחשבו כי תמיר לא ירצה להעמיד עצמו
במצב לא נעים, ויתפטר, אולם הם לא
הכירו אותו. תמיר פשוט התעלם מההודעה.
רימלט ובגין שלחו את ההודעה שפיטרה
את תמיר, שהגיב כדרכו: הוא הוציא הודעה
לעיתונות, בה מחה על כך שמדיחים
אותו.
הפתעת הדובר החדש

ך* תנה גו ת זו של תמיר שמה קץ אפילו
1 1לסבלנותו המפורסמת של מנהיג הליכוד
בגין, הידוע כאיש נעיכדהליכות ומנומס.
הוא נקט בפני המקורבים אליו בביטויים
אנטי־תמיריים אשר שכמותם אינם זכורים
אפילו מתקופת פרישת תמיר מחרות.
בין יאלה שעימם שוחח בגין היו אף
שוסטק ואולמרט, והם נתנו לבגיו להבין
כי גם הם־עצימם לא יסכימו לסבול מצב

בישיבה שנערכה ביום הראשון, אשר
עסקה בנושא זה, העלה תמיר, להפתעת
כל חברי הוועדה המדינית, דרישה מתונה
לתמיכה במילחמתו לחזור לוועדת־הכלכלה.
המתינות שבדרישה הפתיעה את שאר מש תתפי
הפגישה עד-כדי-כך, שהם הסכימו
כולם להצעת־ההחלטה של תמיר, שקראה
לליכוד לדאוג לכך שתימצא דרך לתמיר
לחזור לוועדת־הכלכלה.
אולם כבר השבוע מצפה לחברי המרכז
החופשי הפתעה נוספת מצד תמיר. אחד
!מאנשי המנגנון של הסיעה, לה יש ד!.מגנ-
גנון המנופח ביותר בכנסת יחסית לגודלה,
הוא עורך־דין צעיר, שמעון דגן, אשר שימש
כמזכיר הסיעה ודוברה. דגן היה ידוע
כאחד מאנשי תמיר, ושירת אותו נאמנה
תקופה ארוכה, .אולם לפתע סר חינו של
דגן מפני תמיר. נדמה היה לתמיר כי דגן
מתרועע מדי עם שוסטק ואולמרט, דבר
שהיה חסר כל-יסוד. יראתו הרבה של דגן
הצעיר מפני תמיר, ידועה לכל.
לדגן נרמז כי כדאי שיתפטר. במקומו
עומד תמיר להציג כעובדה מוגמרת, מזכיר־סיעה
ודובר חדש, איתן לווינשטיין.
לווינשטיין, צעיר חיפאי, בנו של מי
שהיה אחד מבעלי סוכנות פורד בארץ, הוא
חסיד נלהב של תמיר. לווינשטיין היד. שותף
בחברת יחסי־ציבור גדולה בתל־אביב,
אולם לא הסתדר עם שותפיו בחברה והתפטר
ממנה. הוא הקים לו חברה משלו ליח־סי-ציבור,
אך הזמנים עתה אינם מתאימים
לפתוח משרדים חדשים, בעיקר בשטח זה.
תמיר הציע לו, מבלי להיוועץ באיש,
לקבל את המישרה הפנויה של דגן. אין
ספק שצעד זד, יעורר את התנגדותם הנמרצת
של שוסטק ואולמרט, הטוענים כי
מזכיר ודובר סיעה צריך לשרת את כל
הסיעה ולא להיות שופרו האישי של תמיר
וקבוצתו.

מ סי רו ת
סגפנית

** ך שוסטלן ואולמרט אינם סובלים
מחוסר עזרה רק בנושא הדוברות,
אלא גם בנושאי המזכירות. מזכירת הסיעה,
אנה דסה, אומצה על־ידי עקיבא נוף
כמזכירה פרטית משלו. השירותים ש אותם
מעניקה אנה לשוסטק ואולמרט הם
אלמנטריים, ולולא יוזמתה של אנה, החרדה
מקרע גלוי בין הבוסים שלה, לא
היו ניתנים גם שרותים אלה.
גם המצב במישרד המרכז החופשי בתל־אביב
אינ׳ו הרבה יותר י טוב. במישרד שו לטת
מזכירתו האישית־לשעבר של תמיר,
עליזה מסילתי, אשר נדחקה ממעמדה עם
בואה של נורית. אולם דחיקת רגליה של
עליזה לא גרעה מהערצתד. לתמיד, והיא
שומרת על האינטרסים שלו במישרד עד
כדי כך ששוסטק האשים אותה לפני כחודשיים
כי פרצה ארונות סגורים כדי להשיג
חומר עבור תמיר.
למרות שהם אינם מפסיקים להאשים
את תמיר בקרעים בתוך המיפלגה, דווקא
שוסטק ואולמרט היו אלה שיצרו אותם
בתחילה. משך שנים ארוכות חיו חשניים
תחת שילטונו המוחלט של תמיר, כשהם
מקבלים באהבה סגפנית כל אותן תופעות

מוכנים

תמידיות טיפוסיות, להן אינם
להסכים היום.
סיגנון ניהול המיפלגה על-ידי תמיר,
כאילו היתד. אחוזתו הפרטית, היד. סיג-
נונו מאז הוקם המרכז החופשי. או כיום
תמיר מאופק קצת יותר, וזהיר יותר ביחסיו
עם חבריו־לסיעה.
הקרע הראשון בין שוסטק לתמיר נתגלע
כאשר פוצץ תמיר את הניסיון הראשון
להקים את הליכוד. על מדרגות בית
דבוטינסקי בתל־אביב, התפרץ, לראשונה
בחייו, שוסטק על תמיר בהאשמות חריפות
ובמילים בוטות. העזתו שלדעצמו
ותגובתו המתונה של תמיר הפתיעו את
שוסטק, שגילה רק אז כי אפשר בהחלט
לצאת נגד המנהיג הבלתי־מעורער גם
מבלי שיכה ברק משמיים.
אולמרט היה ממעריצי תמיר, עוד כששניהם
היו בחרות, זה כאחד המנהי גים
המרכזיים וזד. כעסקדסטודנטים.

מזכירה עליזה מסילתי
ארונות פרוצים?
כאשר מונה אולמרט כמזכיר סיעת המרכז
החופשי בכנסת, לא היה גבול לתודה
שרחש לתמיר.
אולם כאשר החל תמיר לקרב אליו את
עקיבא נוף נפגע אולמרט, ופגיעה זו
היתה הרקע לקואליציה שלו עם שוסטק
נגד תמיר.
בעוד תמיר מחזר עתה באופן גלוי אחר
המערך ומצהיר הצהרות יוניות אשר אפילו
לא כל אנשי המערך היו מוכנים לחתום
עליהן, נדחקים שוסטק ואולמרט יותר
ויותר לעבר מיפלגת־האם שלהם, חרות.
במיסגרת התחומים הצרים של המרכז
החופשי אפשר, עם נימה של ליגלוג, להגדיר
את תמיר ונוף כיונים — ואת שום-
טק ואולמרט כניצים.
כאשר אכן יתרחש הפילוג במיפלגה זו,
ייערך מאבק חריף ביותר בין שני הגושים,
השווים בכוחם לפחות מבחינת המנדטים
שלהם בכנסת, על התואר: ממשיכי
המרכז החופשי.

נוף בלתי־מתפ שר
^ ודם כעוד שלגבי תמיר חשובה
המיפלגה על שמה, מוסדותיה, תק־ציביה
ואירגונד, כחמצן לאדם גווע, כדי
שיוכל להמשיך לפעול כגורם פוליטי, הרי
דרכם של שוסטק ־ואולמרט, במידה שאלה
יהיו בחזקת פורשים, תהיה קלה ביותר — :
חזרה לזרועות חרות.
מבחינה זו קשה מצבו של תמיר הרבה
יותר. בחרות הוא מוקצה מחמת מיאוס.
ניסיונותיו ליצור איחוד בין הליברלים,
ע״מ והמרכז החופשי הצליחו במידה
מסויימת, אולם דווקא המרכז החופשי נשאר
בחוץ, והמגעים לאיחוד הם רק בין
הליברלים לע״מ. לאחר פרשת ועדת־הכל־כלה
שרוף תמיר אצל אנשי ע״מ, וגם
הליברלים אינם מתלהבים ממנו.
קריצותיו לעבר מיפלגת השילטון מעד
ררות גיחוך, יותר בקרב המערך מאשך
אצל חבריו לליכוד, וגס אופציה זו סגורה
בפניו.
עתה ייאלץ תמיר להבליג רבות, לרסן
עצמו ולמצוא דרכים שונות לניהול המרכז
החופשי, כדי לא לתת תירוץ בידי
שוסטק להביא לפילוג.
אופיו של עקיבא נוף, אותו מעריך תמיר
ביותר, שהוא בעניינים אלד, בלתי־מת־פשר,
יקשה עליו את העניין. נוף בטוח
כי דרכו של תמיר היא שליחות אלוהית
ומפריז אף למורת־רוחו של תמיר עצ*ו.

כה אמד ד״ן: א שד והתיידד עם נשים שנותבו

ניאופים בח1ג

רחל איתן, שהרומן
החדש שלה שידה
ושידות אשר הופיע לאחרונה, הפך שיחת־היום
בחוגי החברה התל־אביבית, שרבים
מאנשיה גילו בו את דמויותיהם וניאופיהם.

אשר מתה בינתיים מיתה טיבעית, יכלו
למצוא את עצמם, את סודותיהם הכמוסים
ביותר ואת הרפתקות-האהבים שלהם, בין
דפיו של רומן ישראלי חדש שראה אור.
היה זה סיפרה של רחל איתן שידה ושידות
* ,שתוך זמן קצר מיום הופעתו הפך
רב־מכר ונושא מרכזי לשיחה, לוויכוחים
וניחושים במיפגשי החברה הישראלית. לא
היה זה כל־כך בזכות ערכו הסיפרותי.
כמו בשל אופיו הרכילאי.
כי רחל איתן, שרומן־הביכורים שלה
ברקיע השביעי — שראה אור לפני 12
שנה בהיותה בת — 29 זיכה אותה בשיב־חי
הביקורת והפך להיט מבוקש, לא כתבה
גם הפעם רומן דימיוני. כשם שסיפרה הראשון
היה ׳מעין אוטוביוגראפיה על תקופת
ילדותה והתבגרותה, כך גם נישאה עליה
יצירתה החדשה את חותם האותנטיות.
הסיפור שאותו היא מגוללת ברומן זה,
אשר גיבורתו היא אחת אביבה ש״ץ, אינו
אלא סיפורה שלה, סיפור משבר־נישואין
שפקד אותה, וחיפושי האהבה שלה המתרחשים
על רקע דמויות מוגדרות ומוכרות
שאיכלסו את ״החוג הנוצץ״ הישראלי בתחילת
שנות ה־60׳.
רק לעיתים רחוקות מופיעות דמויות
אלו, ברומן, בשמותיהן האמיתיים, כמו
אייבי נתן, בעל מיזללת קליפורנירר או
הכנר איזאק שטרן. לכל שאר הדמויות
הפועלות ברומן וימאכלסות אותו יש שמות
בדויים. כדי להקשות על הזיהוי שונו ל עיתים
גם מיקצועותיהן ותולדותיהן. אולם
כל מי שהיה קרוב לאותו חוג, יכול לנחש
למי מתכוונת הסופרת.
מישחק הניחושים, שהתפתח במהירות
בין קוראי הרומן, לא היה מסובך במייוחד.
כי היתד. זו רחל איתן עצמה שהגדירה
בשעתו את אופי כתיבתה :״אני לא בו-

יה זה ׳משה דיין שטבע בשעתו את
• 1האימרה :״אסור להתיידד עם נשים
שכותבות. מה שנותנים להן בחושך הן
מוציאות לאור.״
דיין הגיע לאמת־חיים זו בכוחות עצמו,
אחרי שהתנסה, בה על גופו. בשנת 1963
עשתה צעידה ישראלית בשם הדסה מור
את צעדיה הראשונים בעולם הסיפרות
הישראלית, כאשר פיר־סמה רומן זעיר בשם
דרכים לוהטות, שלא היה אלא סיכום
הרפתקת־האהבים שהיתה לה עם משה דיין.
בשבועות האחרונים נופחו גברים יש ראליים
נוספים בצידקת אימרתו של משה
דיין. כמה מהם, בצירוף מיספר לא־מבו־טל
של נשים, שהשתייכו ל״חוג הנוצץ״
של החברה הישראלית של שנות ה־60׳

מיס סוליבאו ב —

ידי מפיק־הסרטיס האמריקאי פינקלסטיין
נועדה לייצג את דמותה של זיווה שפיר־רודן,
הישראלית שהפכה כוכבת הוליבודית.

חיים יקיר

שבסיפרה של רחל
איתן הוא הבוס של
בעלה במישרד־החקלאות, הוא בן־דמותו
של האדריכל יצחק ישר, מי שהיה
שותפו למישרד־האדריכליס של דן איתן.
תבת בעצמי את הרומנים שלי. אני מחכה
עד שאלוהים יעשה זאת. אני רק מע תיקה.״

אמנון
ואוסנת ״א1י,״נ;

דן איתן, מי שהיה בעלה של הסופרת
והמשוררת רינה שני, שבגלל רומן־האהבים
שלהם עזב דן את ביתו והתגרש מרחל.
דח וי 11

עיתונאית היא ראתה אור כבר לפני עשר
שנים, כאשר פירסם העולם הזה ( )1404 את
סיפור הפירוד בין רחל ובעלה.
בעת שהמדינה כולה התמוגגה מנחת ל-
מיקרא סיפרה של החל איתן והיא יכלה
לנוח על זרי־הדפנה הסיפרותיים שלה,
נטש האדריכל דן איתן את הווילה המשפחתית
שלו באפקה, בה התגוררו שני הם
יחד עם ילדיהם עומרי וחמוטל, עבר
לגור עם ידידתו, המשוררת הצעירה רינה
שני (המכונה ברומן החדש בשם אוסנת).
שנתיים ימים נמשכה הדראמה המישפח־תית,
עד שהבעל החליט לנטוש את ידידתו,
לחזור אל אשתו ולנסות לבנות את חייו
עימד. מחדש. אלא שאז גמלה לו רחל איתן
באותה מטבע.
בשערי ש ח שהה בסיור עסקים בארצות-
הברית, יצאה רחל איתן לצרפת בחברת
פייר דל-ווסקובו, נגן־הקרן הראשי של ה־תיזמורת
הפילהרמונית הישראלית, צרפתי

זוגות הצמרת האינטלקטואלית והחברתית של
ישראל, בעיקר בשל הצלחתו של דן כאדריכל.
ההצלחה נראתה מושלמת כאשר גם רחל זכתה
לתהילה בזכות עצמה. הם ניראו כזוג הולם להפליא:
הוא — גבר גבה״קומה, שחרחר, יפהפה
וצנום ! היא — צעירה עגלגלת ובלונדית שעיני
התכלת שלה מחייכות תמיד. כאשר היו מופיעים
בצוותא, עררו תמיד לחשושי התפעלות.
אולם מאחרי האידילייה המישפחתית ניבעו
כבר הסדקים הראשונים. דן ניראה תכופות
בחברת נשים אחרות. ידידים הסבירו זאת בניגוד
שבין אופיו הפתוח והעליז של דן לאופייה

ס ד קי ם ב חו מ ת
האושר המ שפחתי

ך* עלילה, המרכזית שאותה מגולל
ן 1הרומן — סיפור משבר־הנישואיז של
רחל איתן, שהיתה נשואה לאדריכל דן איתן
— גם היא אינה חדשה. בגירסתה ה*
שידה ושידות, מאת רחל איתן, בהוצאת
״עס עובד״ הספריה לעס 298 ,ע׳,
ד^ו 7.50ל״י.

ממוצא אריסטוקראטי שהיה מאהבה במשך
תקופה ממושכת.
בגירסה הסיפרותית של הפרשה הופך
פייר דל־ווסקובו למישל דה־יסנסון, בגן
צ׳לו בתיזמורת. אולם הסיפור נשאר כפי
שהיה, כשהוא מוביל לפירוד הבלתי־נמנע
בין רחל לבין אלוף נעוריה, דן איתן, הלא
הוא אמנון ש״ץ, שמיקצועו הוחלף מאד-
ריכל לאגרונום.
את ח הכירה רחל כבר בכיתה א׳ של
בית־הספר העממי. היה זה אחרי שהוריה,
זוג שמאלני קיצוני, שליווה את המיפלגה
הקומוניסטית בארץ מיום היווסדה, התגרשו•
האב לקח לשתי בנותיו, רחל ודליה,
אם חורגת שהפכה את חייהן בבית ל גיהינום.
אז הוחלט לשלוח את שתי האחיות
למוסד דתי בבני־ברק. שנות שהותה
במוסד זה סיפקו לרחל איתן את החומר
לרומן הראשון שלה.
רק בגיל -15 שבו רחל ודן ונפגשו. הפעם
היה זה במ״סגרת תנועת השומר-הצעיר.
הם הפכו זוג קבוע. רחל הספיקה עוד ללמוד
בסמינר למורות לווינסקי ולשהות שנד,
בהכשרה של השומר־הצעיר בקיבוץ אילון,
לפני שנישאה לח, בהיותה בת ,19 כשהוא
עדיין סטודנט לארכיטקטורה בטכניון בחיפה.
אחרי
נישואיהם היו הם מהבולטים שב-

אנינה שיץ בדמותה של חסו

ת. מה שנותנים דהן בחו שו, הן מוציאות לאור

החצץ 71
המסתגר של אשתו, ובצורך שלה לחישאר בבית
אחרי שנולדו בנם ובתם. אולם ידידים קרובים
יותר כבר ידעו על רומן שניהל דן עם
אדריכלית צרפתיה צעירה שעבדה במישרדו
(ג׳רלדין, בספר) .הרומן, שהחל בכך שדן החל
להיעדר מביתו בלילות, הסתיים אחרי נסיעה
משותפת של השניים לחו״ל, שם הסתבר לצר-
פתיה כי הגבר המושך עדיין אינו מוכן לוותר
על אשת־נעוריו.
על שנתיים אלו בחייהם של רחל ודן איתן,
נסבה עלילת שידה ושידות — החל בימים בהם
מגלה רחל לראשונה את בגידותיה של בעלה,

וסיים בפירודם הסופי.
בסופו של הרומן עדיין נמצאת אביבה-
חחל עם מישל-פייר. אולם במציאות בא
הסוף גם לרומן־אהבים זה. רחל איתן ניש אה
לכימאי אמריקאי צעיר, ניצול השואה,
והיא וחיה עימו בניו־יורק מזה מיספר
שנים. היא ׳משמשת כמרצה לסיפרות ישראלית
וסיפרו ת אידיש באוניברסיטת הופ־סטרה
שבלונג־איילנד, ומכינה את עבודת
הדוקטוראט שלה בסיפרות. באוניברסיטת
גיו־יורק. בינתיים הספיק גם דן איתן להיפרד
מהמשוררת רינה שני, אשר עברה גם
היא להתגורר בארצות־הברית.

ד מויו ת מזו הו ת
ורבילות-ל שמה
* 6לרקע זה נראה הרומן החדש של
י ע רחל איתן כניתוח שלאחר־המוות של
נישואיה הראשונים. ערכיו הסיפרותיים,

בטיבי בלונג־איילנד, במשכורת של חמישים
דולאר בשבוע. אחרי הניתוח (הפלאסטי)
הכנסתי אותה ישר למרב גרי-
פן שו ...דוגמנית מצויינת! ,זימרת נהדרת,
מראיינת כישדונית בתוכניות ליל־שבת
בבתי־מלון וגם נערתו הנבחרת של חבר-
כניסת מיסויים ימן הציונים הכלליים...״
• 1גדעונה בר-ניסן — ניסנזון היא, ברומן
אשת־חברה שבביתה נערכות מסיבות
החברה הישראלית הנוצצת, בהן מתבלטים
קציני־צה״ל בכירים ואנשי הסגל
הדיפלומטי. רחל איתן מתארת אותה כ״בת
של איזה ירקן משוק הכרמל, התחתנה עם
איזה פרדסן עשיר מהחובות ...אקס מלכת-
היופי של הבי״לויים ...סקארלט אוהרה
של דרום ישראל...״
בוויכוחים שנערכו בשבועות האחרונים
לגבי דמות זו היתד, המסקנה, כי הדמות
שאליה התכוונה כנראה רחל איתן היא זו
של רינה וייס־יעקובסון, מי שהיתר, בשעתו
דוגמנית־צמרת ומלכת־יופי, ונישאה
לבן מישפחת פרדסנים עשירה ברחובות.
!• אוסנת, אהובתו של אמנון ש״ץ —
הוא בעלד,־לשעבר, דן איתן, בספר —
היא, ללא כל טעות, רינה שני .״אוסנת
מספרת לכולם שאת מלבישה את הילדים
בסמרטוטים ׳כדי לסחוט כסף מאמנון.״ —
״יש לה רגליים שמנות אוסנת מפיצה
שאמנון עזב אותך משום שאת פרי-
ג׳ידית אוסנת הסבירה לי בדיוק את
העסק: שהיית בודקת את הקפיצים במיטות
של כל החברה אוסנת מתמרמרת
על כך שאילצת אותו להוציא את
פח־האשפה לחצר, בלי להתחשב באישיותו...״
אני לא מבין אותו ! את הרבה
יותר יפה ממנה!״

שכבי על המיזדון
— ו שיתקי י
ך* צד ׳החיצים העוקצניים, המורעלים
לפעמים, ששולחת רחל איתן כלפי
״החוג הנוצץ,״ אותו היא מאשימה בעקיפין
בחרם נישואיה, היא מנסה לתאר
בכנות, ברגישות ׳וללא הצטעצעות, גם
כמה מהרפתקות־האהבים שהיו לד,־עצמה
בתקופת המשבר בחיי־ד,נישואין שלה.
הרפתקת״ד,אהבים המסקרנת ביותר שברומן
היא זו שאותה מנהלת אביבה ש״ץ
— רחל איתן, עם בנימין רמרז ״אלוף פי-

1ך 1 1111ן ניסנזון, אשת־החברה
11,111 * 161 הרחובותית שעליה מותחת
רחל איתן ביקורת עוקצנית, היא,
הדמות המייצגת של רינה וייס־יעקובסון,
מי שהיונה בשעתו מלכת־יופי ודוגמנית.
במידה שהמבקרים ימצאו כאלה, עומדים
בצילם של סיפורים בעלי אופי רכילותי
שאינם !סובלים מעודף טוב-לב דווקא.
כמה וכמה מהדמויות הבולטות של ״החוג
הנוצץ״ הישראלי זוכות לתיאורים ש אינם
נלבבים ביותר. הנה כמה !מתיאוריה
של רחל איתן:
<• חיים יקיר, הבוס של בעלה בספר
— שהוא בן־דמותו של האדריכל יצחק
ישר, שותפו של דן איתן במישרד האדריכלים
:״גבר ׳שתמיד מחזיקות בו שבע
נשים, בנעלי מידבר ובבלייזר יקר, שיופיו
המוזר, החשמלי, הדליק מיד את כולם...״
• דפנה זולת, כלתו של חיים יקיר —
הלא היא תמר רפפורט, אשתו של יצחק
ישיר, שחופתד, עימו מתוארת בנוסח הבא
:״יפהפייה וכבר שמנמנה במקצת,
אבל הריונה עדיין אינו ניכר, בחליפה
חגיגית כחולה, צח ת עין ושיניים ושערה
השחור (תמר היא בלונדית) המבריק גזור
בקו איירודינאמי נהדר במחצית צווארה...״
• 1מיס סוליבאן, עליה מדבר מפיק־הסרטים
ההוליוודי שאותו פוגשת אביבה
ש״ץ בהצגת־תיאטרון צריכה להיות, על
פי הניחושים, למרות השיבושים הקלים
בתולדותיה, זיווה דודן :״היה לה אף
של מלפפון חמוץ בשר-למהדרין, והיא
היתד, מורה לעברית באיזה סיניגוג קונסר

לא הואי

מתארת רחל איתן הרפתקת־אהבים עם
״אלוף פיקוד הדרוס.״ על פי התיאור
החיצוני של האיש נטו רבים לחשוב שהמדובר
הוא באלוף אברהם יפה, שכיהן
כאלוף פיקוד־הדרום בתקופה בה מתרחשת
עלילת הרומן. אולם כל קשר בין יפה
לבין בנימין רמרז המתואר ברומן, הוא
מיקרי בהחלט. סביר יותר להניח שרמרז
דמות המורכבת מדמויות גבריות שונות.
לבנה, נתכנסה אז אביבה בפינה חשוכה,
מתוחה, מגורה ומפוחדת מחיזורי־השיכ־רות
המסורבלים של הגברים הגדולים מהם
עשר שנים, הנשואים, שנפשם יוצאת משוס
מה ״להתפקר ולהתפרק.״ מהתמכרו־יותיהן
הבוטות של הפאם־פאטאל הנדל־גאריות,
נשותיהם או נערותיהם, והכל ניר־או
לה מפחים ומכרכרים ומתמזמזים נואשות,
בני־קוהלת מכריסים, כסילים בבית־שימחה,
כולל בעלה...
(.המשך בעמוד )23

|| 1 1ל ״הדפקן של התיזמורת ה־הישראלית״ פילהרמונית הוא
פייר דל־ווסקובו, צרפתי שהיה נגן
קרן ראשי בתיזמורת, שעימו ניהלה רחל
איתן רומן ממושך אחרי שבעלה נטשה.
קוד הדרום בצד,״ל.״
רחל איתן מתארת את האיש כך :״מפקד
חיל-השיריון היה גדל מידות, בבד
וממשל; ,ועיניו הרווחות גיכווצות בבידוח
או ברישעות. היא העלתה על ליבה את
אפו הגדול ואת עודו המחוספס משתיות
ארוכות בשדה. בנעוריו, בימי מילחמת־ד,שיחדור,
פידסם זה הגבד־רב־ד,נפלאות
סיפורי־מילחמד, בילקוט הרעיס !ובאורלו־גין...״
מתארת
רחל את פגישתה הראשונה של
אביבה ש״ץ עימו :״בתחילת פרשת גירל־דין
הוזמנו אמנון ש״ץ ואשתו, לראשונה
בחייהם, לאחת ממסיבות הסילבסטר, של
״החברה הטובים.״ בשמלה לא־אופנתית,

פתח חדר־המישכב שלו הוא, על־פי הני־חושים,
המנצח ההודי זובין מהאטה, שבעת 1
שהותו בישראל קצר הצלחה רומנטית.

1 . 21

* החוג הנוצץ

מה קרה לר׳
אימן

(מיל
1 1זה עלול לקרות גם לך...

של ארנון הדר

האלוף
ה סינ ת טי

קרא על כ ך ברומן המרתק:
ש ] י יי

-ספרו החד ש

בהוצאת ״ספרית מעריב״

הספר עוסק בעימות בין אדם
לחברה, בין אדם לחברו ובין אדם
לאויבו — על רקע המלחמה האח רונה.

זוהי
מלחמתו הפרטית של רב״ט
(מיל ).איתן כספי וההתרחשויות
המוזרות הקורות לו במדבר.
הצצה חושפנית לנפשו של אדם
שסוע, הנקרע בין שני עולמות
והעימות הסופי שלו עם חייל אויב.

הספרשאתה חיי ב לעצמך !
המחיר הקטלוגי 20.— :ל״י.
מחיר מיוחד לתקופה מוגבלת 16.— :ל״י.

(המשך מעמוד )21
״בשיבתה שם, זעומת נפש ועפעפייס
על שאינה יכולה ן נתק את עצמה מבעלה,
מאהבתה הטרופה ׳אליו, מג׳רלדין שבעברו
השני של קו הטלפון; על שאינה יכולה,
כאחרים, לשבור את קליפתה ולקפוץ ל״
חביתה, על שלעולם אין אמנון נותן את
דעתו על בדלותה הבלעדית, על נאמנותה
הברה, על היותה מעיין חתום לזולתו —
רכן עליה פתאום גופו הגדול של בנימין
רמרז. היא זכרה את קולו המאנפף־מה,
המוכר לה משידורי גלי־צה״ל ...הקפידה
שלא יגע גופה בגופו, וידה מוטלת היתר!
נוקשה בתוך כפו הגדולה, העבה, היא לא
אהבה אנשי־צבא...
״כשתהיינה לשאת עיניה אל עיניו הרווחות,
שלובנן בהק מוזר וגבת אחת מהן
קשוחה, גחן עד שליחכו שפתיו את אוזניה :
״איך שהייתי צולה אותך עכשיו על שיפודי...״

בגידתה הראשונה בבעלה, עם בנימין
רמרז, מתארת רחל איתן כך:
״הוא הוליכה עתה לחדר אחר, מואפל
גם הוא, וחסר־רהיטיס. מיזרן חשוף היה
מוטל על הארץ ועליו מתגוללת שמיכה,
כאילו שכבו עליו לא מכבר. עדיין בבגדיהם
התחיל מגפפה ללא אומר, והיא השיבה
על גיפופיו, התחילה נוגעת בפניו, באבריו
הכבדים, מנשקת לעיניו. אך כש־לחשה
לו דברי־ליבוב, קפא מיד והביט
בחומרה אל פניה , :
״הגידי, למה את חותרת? למה את
מצפה? למשק כנפי יונים? לקול הכינורות?״

ושתגיד כי מעיו נחמת ברשפי
האהבה,״ הוסיפה ונישקה לעצמות לחייו.
הוא נרתע מעליה :״את משונה, נברוטית

״הנברוטיס הם חלוצי התקופה !״ דיק־למה
בנשימה אחת, כמעט בפינוק, לטשטש
את מורת־ רוחה•
״הורידי כבר את הסמרטוטים, שכבי על
המיזרן, ושיתק
היא תהתה כיצד נצטייר לה בדימיונה
האיש העתיד להיות מאהבה הראשון —
נדיב, סוער וטרוף־תשוקה, אשר יציפנה
במפל של דברי אהבים, ותחת זאת הוא
מכניס לחייה סצינה שאין בה יופי, סיג־נון,
אף לא ״הצהרות שיפודיות.״ אבל
משום שהגיעה עד כאן, גמרה אומר להיסחף
אל תוך המעשה.

211 עמוד.
להשיג בחנויות הספרים וב״ספריית מעריב״.

ך• המשך הרומן שלה עם אלוף־הפי-
^ קוד נוסעת אביבה ש״ץ לבקרו בירושלים,
שם הוא מסתגר בבית ערבי
הרוס, שחציו שוחזר. הוא מתפעל באוזניה
:״תשמעי, זה נשמע פאנטאסטי ! לנסוע
כל כך רחוק בשביל דפיקה...״
אין תמה בכך שדמותו של אלוף־הפי־קוד
וסיפור הרפתקת־האהבים שלו עם בת-
דמותה של הסופרת, עמדו במרכז ההתעניינות
של קוראי הספר. מישחק הניחושים
מתמקד בעיקר על ניחוש זהותו של
האיש המסתתר תחת שם־העט ״בנימין
דימרז.״
דווקא בנושא זר. לא הקלה רחל איתן
על קוראיה את מלאכת הזיהוי. בפרק אחר
בסיפרה היא מספרת מה עלה בגורלו של
רמרז :
האלוף בנימין רמרז נתמנה ניספח צבאי
בשגרירותנו בלונדון, למדה אביבה מן
העיתונות. בין החבר׳ה היה ידוע כי מאז
התנגדותו למילחמת סיני נחסמה דרכו אל
הרמטכ״לות.
גווייתו הוטסה ארצה בעבור כמה חודשים
ונקברה בקריית־׳שאול בטקס צבאי
מלא, ובמטכ״ל הורד הדגל למחצית התורן,
על אף מותו מסרטן־הקיבה. באחד מ־עיתוני־הערב
כתב מישהו כי החמיץ את
מותו במילחמת־סיני, שכן אז היה ראוי
לסאגה.
נתונים אלה אינם מאפשרים את יישומה
של דמות מוגדרת על־גבי רמותיו של בנימין
רמרז. על פי תיאורו החיצוני מזכיר
רמרז את אברהם יפה. העובדה שהתמנה
אחר-כך לנספח צבאי בלונדון, מתאימה
לביוגראפיה של האלוף צבי זמיר. הנתון
על מותו, בתחילת מילחמת סיני ב־/ 56
לקוח מגורלו של האלוף -אסף שימחוני
ז״ל^שנהרג בתאונת־מטוס בתחילת מיב־צע
קדש. סייגנודהדיבור של רמרז, ומעורבותו
בחיי ״החוג הנוצץ״ של החברה ה-
תל־אביבית, לקוחים ממשה דיין. כל אחד
מהארבעה כיהן, בתקופתו, כאלוף־פיקוד
הדרום.

ככל הנראה בנתה רחל איתן את דמותו
של אלוף־פיקוד-הדרום בנימין רמרז תוך
עירבוב כמה דמויות, במטרה ליצור דמות
עצמאית, שלא היתד. קיימת במציאות, כדי
שתייצג את טיפוס הקצין הבכיר של אותם
ימים.
מי היה באמת האלוף שעימו בגדה
אביבה־רחל לראשונה בבעלה?
זה יישאר, כנראה, סודה הכמוס של המספרת.
שרביט המנצח

מות אחרת מתוך סיפרה של רחל
| איתן, שאימצה את מוחותיהם ודינד
יונם של מפענחי צופני הרומן, היא דמות
אפיזודית, שאין לה כל תפקיר בהתפוררות
חיי נישואיה של גיבורת העלילה.
זוהי דמותו של מנצח תיזמורת זר, הנושא
את שם ן.צופן זאוואטיני. וכך הוא
מוצג ברומן:
אלכס הטוב לא ידע כי פגשה, שנתיים
קודם לכן, את זאוואטיני בבית־ההארחה
של התיזמורת הפילהרמונית. היא החליטה
אז לוותר על שירות־ההסעה של ארדיטי.
מכוון הפסנתרים. אמרו עליו, על ארדי־טי,
כי ניחן בשמיעה מוחלטת, העשוייה
לקבוע את טון הפתיחה של כותרת הוורד.
אשתו, דרורה, כתבה טור־רכילות בשבועון
נפוץ•
״דרורה ארדיטי,״ אמרה אביבה .״ציפור
קטנה ציפצפה לי כי צעיר המערך.
הצעיר והמוצלח, המפורסם בכך שאינו
טומן ידו בצלחת, מצא במיטתו האישית,
בשובו מאמסטרדם, מנצח צעיר במצב
של צליחה, אשר בעזרת כמה צלחות מעופפות..״
אלכס
תלה עיניו בתיקרה :״את מיקרה
אבוד. היינטה ההיא היתה מוכנה לתת
את כל הביציות שלה בעד נשיקת־אוויר
של זאוואטיני!״
...לפני שנתיים, בחיפושיה הנואשים
אחר המאהב האולימפי (אמנון היה אז באחת
מנסיעותיו) ,ניאותה אביבה ל״שי־דוכיו״
של אלכס, אך ויתרה על שירותיו
של מכוון־הפסנתריס ארדיטי. תומאסו זא־וואטיני
— שהגיע אז מספולטו לסידרת
קונצרטים בפסטיבאל הקיץ הישראלי —
היה אימלקי־אמריקאי ואחד המבוקשים ב־מנצחי
האופרה ב״פסטיבל שני העולמות.״
את שמו כנוך קונפורמיסט עשה לו בשי־קאגו,
חמש שנים קודס־לכן...
...איש־הקבלה גילגל עיניו, הקפיא פניו
הוורודות, חרושות אלפי הקמטוטים, ושפתיו
נתקמצו באדיקות כשפתח לה את הדלת.
תיא ידעה כי תקופה חדשה נפתחה
עתה בחייה ובחיי תומאסו זאוואטיני, הוא
עדיין לא זכה להכירה פנים, אך מעתה
יערוך ספירת שנותיו לפי הסימון: לפני
ש״ץ ואחרי ש״ץ.
...כאשר הגיעה אליו, החזיק המאסטרו
בידה, ולפני ש פצתה פיה, פיתח מהר את
חגורת חלוקו והבריכה בכוח אל המיטה.
היא ראתה כי דודה זה היה דגול בשליטה־ממרחק
עוד לפני שהכיר את אישיותה הנדירה.
היא
ביקשה לצחוק תחילה, לשוות לדבר
אופי של מהתלה, לקרב פניה אל פניו
ולנשקו, אך כאשר ראתה את עיניו המזרחיות
עטויות־הדוק, את קוצר־רוחו הדר־דקי,
את שערו שאור המנורה גילה את
קלישותו, את אברו היפה, המגוייד, המתחכך
כנגד פניה, הבינה כי נפלה אל תוך
מארטיריות מגוחכת.
לאחר שנאבקה עמו מאבק מאוס, נשנקת
ומתייפחת (ובו־בזמן מהרהרת בחטף מה
יארע לעולם המוסיקה אם לא תהסס לנשכו)
,שמעה לבסוף את ציפצופי זעמו.
יושבת למרגלות המיטה כבשה ראשה
בריצפה, חוששת להביט אליו משוס העלבון
שנגרם, כך חשה, לשניהם ומשוס
סיבה אחרת: משום שהוא גרוע מבעלה.
...״תומאסו, הולכים לעבודה !״ היא הכירה
את האיש מייד, אף שראתה רק את
צלליתו .״תומאסו, לעבודה !״ קרא שוב,
עברית. איזאק שטרן, כבד־גוף, בטוקסידו
ובחפתיס מבהיקים, עמד בפתח.
למרות הניסיון לטשטש את פרטי זהותו
האמיתית של זאוואטיני הנ״ל, הגיעו
יודעי־דבר למסקנה כי רחל איתן התכוונה
ודאי לזובין מריטה, המנצח האמריקאי יליד
הורו, שבעת שהותו בישראל קצר הצלחה
בלתי־מבוטלת בקרב בנות המין הי&ה
כאן.
•אין ספק שההתמקדות על נושאי הרכילות
והקטעים האירוטיים בספר, ערשה
עוול ליצירה וליוצרת. אבל כל השאר הוא
כבר מעניינם של המבקרים הסיפורתיים.
העולם הז ה 1946

ספורט

ש־אנאח
נגו חוס״!
נר־^ה
הלאומית

כ דו רג ל
עו 31 טים צעירים ורכים
״זוהי שערורייה!״ נזעקו דאשי קבוצת־הכדורגל
של מכבי תל־אביב, מייד לאחר
׳סיום מישחקם בשבת האחרונה 1 ,גד קבו־צת
שימשון תל־אביב, בה הפסידו המכבים
בתוצאה ,2:1
היה זה הפסדם החמישי של שחקני מכבי
מל־אביב ב־ 11 מישחקי הליגה העונה. דבר
כזה עדייו לא קרה לקבוצה התל־אביבית
הזוהרת, שעד לפני שנה נחשבה כקבוצה
הטובה ביותר בארץ.
אך תחת -שיחפשו את הסיבות להידרדרות
!בביתם ,׳מעדיפים המכבים לחפשו אצל
שופטי־הכדורגל. יחסם של השופטים הנשלחים
לשפוט אותם במישחקיהם הוא,
לדבריהם, שערורייה. הם טוענים כי ל-
מישחקיה של מכבי תל־אביב נשלחים
שופטים צעירים ובלתי־מנוסים, שאינם
מסוגלים להשתלט על שחקני היריב, המפגינים
מישחק ברוטאלי, מפריעים להם בכוח
לפתח את מישחקם הרגיל.
השופטים מקפחים. המכבים מאשימים
גם את ראשי איגוד השופטים,
בטענה שאלה מעודדים שופטים • צעירים
״על גבה״ של הקבוצה. דוגמה מוחשית
לכך הביאו ממישחק השבת האחרונה נגד
שימשון. לדבריהם קיפח אותם שופט ה-
מישחק, יצחק אורגד, בכך שלא פסק בעיטת
11 מטרים לטובתם, כאשר ישלושה
•שחקנים של שימשון תל־אביב — שמעון
צ׳רנוחה, גיורא פוס והשוער ציון דגמי
— הפילו את שחקן מכבי, ירון עוז, על
הארץ, ומנעו ממנו בכוח את הבקעת
שערם (בתמונה) .כמו־כן טענו בי פוס,
השימשוני, פגע נ/ים פר פעמים ללא כדור

עראפאת תורק
מעצר מינהלי —
מדי-פעם, כאשר מתרחש מעשה־חבלה
באיזור תל־אביב, משתדל שחקו הפועל
תל־אביב, בך ד,מיעוטים עראפאת׳ תורק,
להסתנר בביתו. בהזדמנויות כאלו הוא
משתדל לא להסתבך עם החוק, ולא ליפול
לידיהם של ביריונים המבקשים לפרוע את
החשבון עם כל ערבי הנקלע בדרכם —
גם אם הוא ערבי־ישראלי, המשחק בליגה
הלאומית.
עראפאת תורק או, כפי •שהוא מכונה,
״ראפאת,״ כבר הספיק לבלות בחדר־המע־צר
באבו־כביר, בראש־השנה היהודי האחרון.
אז הסתובב ליד כיכר-המושבות
בתל־אביב, ללא תעודת־זהות, בערך בשעה
שבה התפוצץ מיטען חומר-נפץ בסופרמרקט
של יד־אליהו.
ניידת־מישטרה שעברה במקום עצרה
אותו. תורק ניסה להתגונן, בטענה •שהוא
•שחקן הפועל תל־אביב, ואף ניפנף בתעו־דת־החבר
שלו באגודה זו אולם השוטרים,

עלי חוסיין עותמן
— עד אור הבוקר

בעזרת אנשי הג״א שהיו במקום ,״השליכו״
אותו לתוך הניידת ועצרוהו.
אוהדי כדורגל שעברו במיקרה בסביבה
ונעתרו לבקשתו של תורק לערוב לו, ניד-
חו על־ידי השוטרים. רק מאוחר יותר,
כאשר זיהה אותו אחד מסוחרי בית־ה-
מעצר שהגיע לעבודה, שוחרר לביתו, כדי
לחוג את ראש־השנה היהודי יחד עם
חבריו היהודיים.
תורק בן ד ,19-,יליד יפו החי ומתגורר
בה עד היום, מעיד על עצמו, כי למרות
שהיקדה לו גורלו להיוולד להורים ערביים
— הריהו רואה עצמו יהודי לכל
דבר. הוא אינו חיש כל אפלייה מצד מנהלי
קבוצתו או חבריו בגלל מוצאו ולאומיותו.
בדעתו להגיש עתה בקשה לשרת ב-
צה״ל, למרות שהוא פטור מחובה זו• הוא
מוכן לכל, ובילבד שלא ייחשב יוצא-
דופן בקבוצת־הכדורגל היהודית שבה הוא
משחק.

דכקוח למרוח העלכוו!וח

מ׳ 1כה במיליון?

בין דוכני הירקות, חנויות דגים ואיטליזי העופות של שוק־הכרמל
בתל־אביב, המשיכו הרוכלים השבוע לטעון בתוקף, כי האיש שזכה בפרס
הגדול של כל הזמנים בטוטו הישראלי, אינו אלא אלי הוכברג, בעל חנות העופות
ברחוב יום־טוב בשוק. היה זה למרות שאברהם טבק, כתב הספורט של מעריב,
הצליח לחדור מבעד למסך, האיפול שהטילה מועצת־ההימורים על זהותו של
הזוכה בפרס הגדול של הטוטו לפני שלושה שבועות, שגרף זכייה בת 1.12
מיליון לירות.
טבק הגיע אל טופס הזכייה המקורי, שהיה טופס של שמונה ניחושים כפולים
בסכום של 204.80ל״י, ולא של שישה ניחושים כפולים בסכום של 51.20
ל״י כפי שטענה הנהלת הטוטו תחילה. ממלא הטופס, ששמו היה רשום עליו,
היה אלעזר ארווץ, אב לשלושה ילדים, העובד בחנות דגים בשוק הכרמל,
הנמצאת במרחק לא ־רב מחנותו של הוכברג.
אולם גם כאשר נחשפה זהותו של בעל הטופס הזוכה, לא הוסרה התעלומה
מעל הזכייה הגדולה. ארווץ, למרות שהפך למיליונר, המשיך לעבוד בחנות
הדגים בשוק, סרב להתראיין או לומר מילה לאיש על זכייתו. הוא גם לא הלך
לקבל את זכייתו, שלח הוראה למישרדי הטוטו להעביר את הצ׳ק לחשבון
הבנק שלו. השמועות, שקשה היה למצוא להן אימות וביסוס, המשיכו לפרוח
בכל רחבי השוק.
היו שטענו כי השמועה שהוכברג הוא בעל הזכייה הגדולה הופצה במיתכוון,
משום שהוכברג עמד לקנות מארווץ את זכייתו. להוכברג בן ה־ ,52 שהוא
איש אמיד מאוד, שעשה את כספו בסחר תרנגולי־הודו, היובעבר סיכסוכים
ומחלוקות עם שילטונות מס־ההכנסה. פעם אפילו סגר את חנותו ופיטר את
עובדיו למשך כמה חודשים כדי שלא יהיו לו הכנסות. בהזדמנות אחרת פגע
הוכברג בסכין באצבעות ידו של שוטר שבא לחנותו. החנינה שניתנה בשנת
1967 בעיקבות מילחמת ששת־הימים ביטלה גם את תיק האישום שהוגש נגד
הוכברג בגין מעשה זה והתיק נסגר.
המחזיקים בגירסה זו טענו כי רק אחרי שפורסם שמו של בעל טופס הזכייה
נפלה תוכניתו של הוכברג לקנות את הזכייה הגדולה.
שמועות אחרות טענו כי הזכייה לא נפלה בחלקו של אדם אחד, וכי אוורץ
זכה בה ב״פול.״ כלומר: קבוצה של אנשים מאנשי שוק-הכרמל וכרם־התימנים
ל״י,כשהוסכם מראש
עשרות אלפי
ה מיספר רב של ניחושים בסכומים של
ביניהם כי זה שהזכייה תיפול בחלקו, יתחלק בה עם כל שאר השותפים בפול.
זאת, לדברי השמועה, היתד, הסיבה שאוורץ ביקש להישאר אלמוני.
בינתיים הלכו והתחזקו החשדות כי תוצאות כמה וכמה משחקים, שנכללו
באותו שבוע בטופס הניחושים של הטוטו, נקבעו מראש, אם על־ידי שיחוד
כדורגלנים ואם על-ידי איומים על כדורגלנים אחרים. חוקרי מישרד החקירות
מודיעין אזרחי, הבודק עבור ההתאחדות לכדורגל ניסיונות להטיית תוצאות
מישחקים, עוסקים עתה במרץ בחקירה לבירור שמועות אלה.
הפרס המצטבר של מיליון ומאה אלף ל״י, שקסם למנחשי המחזור ה־12
של ניחושי הטוטו, גרם ככל הנראה לכמה אנשים לפעול בדרכים בלתי כשרות
כדי ללכת ״על בטוח״ לגבי תוצאות חלק ממשחקי מחזור זה. החשד נופל על
קבוצת בעלי אגרוף, המכונה בתואר כנופיית הכרם, שאנשיה הימרו אותו
שבוע בסכומים ניכרים מאוד, בניסיון לזכות בפרס הגדול. אלא שמעשים מסוג
זה קשים מאוד להוכחה, מה עוד שמדובר באנשים בעלי ניסיון רב בתחום זה,
שכבר התבלטו בעבר בתופעות של הטיית תוצאות מישחקים, שיחוד כדורגלנים
ואיומי אלימות.
אם היה קשר כלשהו בין אלה שניסו ״לקנות״ מישחקים לבין אלה שזכו בפרס
המיליון — זאת ניתן יהיה לגלות, אם בכלל, רק בתום חקירה נמרצת ומסועפת.

שחקן הפועל ירושלים, בן־המיעוטים
עלי עותמאן־חוסיין בן ר,־ ,21 יכול היה
לעשות היסטוריה בכדורגל הישראלי —
להיות הערבי הראשון שילבש מדים לאו־ב״מלך
השערים״ התל־אביבי דרור בר־נור
(בתמונה: קיצוני משמאל) ,ובכך מנע
ממנו בכוח את הבקעת -שער שימשון, ללא
תגובה הולמת של השופט.
טענתם העיקרית של אנשי מכבי היא,
כי מאז עברה ההגמוניה באיגוד שופטי-
הכדורגל מתל-אביב לירושלים ירדה רמת
השיפוט פלאים, ושוב לא קיומת החמרה
לגבי קבוצות שמישחקן נוקשה. כראייה
לכך הם מביאים דוגמות ממישחקי השבת
האחרונה, המוכיחות כי השופטים מאבדים
את עשתונותיהם במישדוקים, וכי הם
״רכים״ מדי.
במישחיק מוקדם למישחקם נגד שימשון
תל־אביב, בין קבוצות בית״ר ירושלים והפועל
תל־אביב, הופסק המישחק לחמש
דקות, כאשר השחקנים התל-אביביים ביקשו
לאלץ את השופט יצחק בן־יצחק (שאף
הוא נחשב צעיר, ולמעשה חגג במישחק
זה הופעת־בכורה בליגה הלאומית) לבטל
בעיטת 11 מטר שפסק לחובתם.
תפוס כפי יכולתך. השופט !בן־יצחק
הצליח לחדש את המישחק רק תודות ל התערבותם
של עסקני הפועל תל־אביב,

מיים במיפגשי־כדורגל בינלאומיים.
הוא היה אמור לנסוע עם ניבחרת־הנו-
ער למישחקי אליפות אסיה בטהרן, אך
לרוע מזלו התבטלה נסיעה זו, בגלל סירובם
של האיראנים להזמין את ישראל
לאליפות, שנערכה לפני שנתיים. כך נבצר
מעלי ללכת בדרכיהם של מרים־המיש־קולות
עדנאן חודרוג והמתאגרף יוסוף
בדיוסוף, שייצגו כבר את ישראל במים-
גשים בינלאומיים, בעבר הלא-דחוק.
אך עלי, שהוא בן למישפחה ענפה מאד
ומכובדת, מתנחם בעובדה כי מזה ארבע
שנים הוא מתמיד בהרכב הראשון של
קבוצת הפועל ירושלים, ולמעשה הפך
השחקן מיספר אחד בהגנתה, ובלמה הקבוע.
למרות היותו ערבי, מודה עלי, אין
הדבר משפיע ישירות על יחסיו הטובים
עם כל שאר השחקנים בקבוצתו,
שהם יהודים. אך לא פעם הוא שומע,
מצד אוהדי הקבוצה היריבה, צעקות המזכירות
לו בפירוש את מוצאו.
צעקות כמו :״עותמן, לך למצרים !״
״ערבי מלוכלך!״ ודומיהן הן לחם־חוקו, והפכו
שיגרה כימעט. אך הוא מתגבר ומב-
ליג, כיאה לספורטאי שכל שאיפתו היא
לסייע לקבוצתו במאבקה, להמשיך להת קדם
בליגה הלאומית.

.שהרחיקו את שחקניהם בכוח מעל השופט.
המישחק היה רצוף פגיעות גופניות. בעיקר
בין שחקן הפועל ירושלים בן־המיעו־טים
עלי חוסיין עותמן, לבין השחקנים
התל־אביביים — ובעיקר יעקב רחמינוביץ׳.
שופט צעיר נוסף בשם יאיריטילנגר,
איפשר לשחקני קבוצות הכוח רמת־גן
ומכבי פתח־תיקווה ( )2:2להפוך את מיש-
חק־ד,כדורגל -שהתנהל ביניהן לזירה חופשית
בסיגנון ״תפוס כפי יכולתך.״ השופט
לא הגיב בחומרה על המישחק הפרוע, ושני
שחקני מכבי, אורי פלד ודורון רוזנטל,
הובהלו לבית־החולים.
טילנגר אף לא מצא לנכון להרחיק את
שחקני הכוח, חיים יחיאל וגדעון שרר,
שפגעו בהם, אלא הסתפק באזהרות על-
ידי כרטיסים צהובים לשלושה משחקני
מכבי, דורון רוזנטל, דני ספוקויני וחיים
פיינברג, ולשחקן הכוח שאול כהן.
ב-של כל אלה מתכוונת קבוצת מכבי
תל־אביב להפעיל את השפעתה בהתאחדות
לכדורגל, ולגייס לעזרתה קבוצות נוספות
שנפגעו משיפוטם של שופטים צעירים,
ולהוציאם ממעגל שופטי הליגה הלאומית.

שחקני ״מכבי״ ת״א בהתקפה על שער ״שימשוך׳
האם זה פנדל?

העולם הזה 1946

במדינה

קולנוע

מישפט

סרטים

אי־אפשר דהסג׳ר

הם כם־ההסגרה אינו חוקי
וחולי־הרוח סובלים

לצי בו ר הנו ס עי ם ברבבה התל מיום ה־ 5 . 12.1*74 יכנס רת 1ק פ1

כאשר הגיש סגן-פרקליט־ד,מדינה, עלי
נתן, את בקשתו לבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, לא ידע איזו מהפיכה תיגרם.
שבוע לאחר הגשת הבקשה נאלץ סגן־
פרקליט המדינה לבטל את הבקשה.
שכן פרקליטיו של המבוקש, פרקליט-
המדינה לשעבר ארווין שימרון ואבנר
מנוסביץ /גילו כי הסכם־ההסגרה בין יש ראל
לדרום־אפריקה סותר את חוק־ההס־גרה
בישראל.
בית־המישפט העליון קיבל את טענותיהם,
וכיום לא קיים עוד הסכם־ההסגרה
בין שתי המדינות.
העבריץ חפף מנהל. בית-החולים
לחולי־נפש תל־אסא, שברמת־גן, נוהל ונשלט
שנים רבות על־ידי מישפחת יפה.
צביר, יפר, נישאה לרופא־הנפש ד״ר זאב
רפאלי, שניהל את וזל־אסא שנים רבות.
לפני כמה שנים נישאה י אחותה של צביה,
רחל, לסלווין אושרי, עבריין־נמלט מ־דרום־אפריקה.
תוך שנה־שנתיים הפך
אושרי מנהל המוסד( .העולם הזה .)1904
אושרי, המבוקש על־ידי מישטרת דרום-
אפריקה על שורר, ארוכה של עבירות
גניבה ומירמה, היה עורך־דין בעיר דר־באן,
והואשם שם בגניבת כספים שנתנו
לו לקוחות בנאמנות. נוסף לכך הואשם
בנאטאל בהשגת כספים במירמה, על־ידי
הוצאת צ׳קים כוזבים. בחודש ספטמבר
1973 הוצא נגדו צו־מעצר בדרבאן, אך
הוא היה כבר בישראל.
כאשר הוגשה לבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב הבקשה להסגרתו, טען אושרי,
כי למעשה, הסכם־ההסגרד, שנחתם ב־1961
בין ישראל לדרוט-אפריקה אינו חוקי.
הסכם חסר־תוקף. חוק־ההסגרה קובע.
כי הסכם־הסגרה ימנע את העברת
המוסגר למדינה שלישית, מן המדינה ש אליה
מסגירים את העבריין. כן דורש חוק ר,הסגרה,
כי בהסכם ייאמר במפורש שניתן
להעמיד את המוסגר לדין רק על העבירות
שעליהן ביקשו את הסגרתו.
והנד״ התברר כי בהסכם־ההסגרה הקיים

תעריפון חדשלש רו ת הנוסעים ברנבת.
פרטים מלאים אפשר לקבל בכל תחנות הרכבת.
להלן דמי הנסיעה החדשים בקווי רכבות הנוסעים
העיקריים :
הלון !וחזור
בכוון: אחד
12.60
24.30

1 6 .19.30

6.90ל״י
13.30ל״י
— 9.ל״י
8.70ל״י
10.40ל״י
16.40ל״י
— 18.ל״י
— 3.ל״י
ילדים עד גיל — 10 חצי מחיר,
חיילים במדים נוסעים חינם.

בקו ירושליס/תל־אביב
בקו ירושליס/חיפה
בקו תל־אביב/חיפה
בקו תל-אביב/באר-שבע
בקו-תל-אביב/דימונה
בקו חיפה/באר-שבע
בקו חיפה/דימונה
בקו חיפה/נהריה
ילדים מגיל — 4חופשיים.
סטודנטים _ 3/4מחיר.
תוספת ל מקום שמור — :
70 אג׳
בקו ירושליס/תל-אביב
1.20ל״י
בקו ירושליס/חיפה
1.20ל״י
בקו תל-אביב/חיפה
70 אג׳
בקו תל-אביב/באר-שבע
דמי חנייה למכונית — ליממה או חלק ממנה
1.60ל״י
בתל־אביב
2.70ל״י בחיפה לנכה: בתל־אביב — 35 אג׳ ,בחיפה — 50 אג׳
מינוי חודשי: בתל־אביב — 39.ל״י, בחיפה — 65.ל״י
כרטיסיות ( 11 נסיעות):
בקו חיפה—עכו 21ל״י בקו תל-אביב—לוד או רמלה 22ל״י
על כרטיסים שנרכשו לפני מועד ההעלאה יש להוסיף את
ההפרשים אצל מבקר הכרטיסים בתוך הרכבת.
בברכת דרך צלחה

מ הו תרעת ישראל

מועמד־להסגרה אושרי
פירצה לגנב
בין ישראל לדרום־אפריקה לא נאמרו דברים
אלה, ולכן קבע בית־המישפט העליון
כי להסכם זד, אין תוקף.
מבחינה מעשית עתידים אושרי, ועימו
עוד 30 עבריינים אחרים הממתינים להסגרה,
לנשום לרווחה. עד שיתוקן ההסכם,
הם יוכלו להישאר בישראל.
אולם פרשה זו מעניינת מבחינה נוספת.
אושרי הוא עבריין נמלט, לכל הריעות.
אך אדם זה מנהל בישראל, כיום, מוסד
סגור לחולי־נפש. בתל־אסא יש 40 מיטות,
ועבור אישפוז בבית־חולים זה משלמים
כ־ 200 לירות ליום. מצוקת־האישפוז הק יימת
כיום במדינה גורמת, שגם בית־חולים
זה יהיה מלא כל העת. מישפחו־תיהם
של החולים מוכנות לכל מחיר.
מישרד־הבריאות יודע זאת שהעבריין-
הנמלט מנהל את בית־ד,חולים הזה, אך
בכל־זאת אינו מונע את הדבר.

התאי האבודים שיצילו
אח התעשייה הבריטית
היום, כשהעולם שוב במשבר, ואת ה בתים
כבר אי-אפשר להסיק בגלל מחיר
הנפט, כשערך המטבע יורד והאבטלה
עולה, הקולנוע שב להיות המיפלט היחידי
מן המציאות. סוחרי־הסרטים, שעיקר
מלאכתם היה, מאז ומתמיד, לנחש מה
רוצה ההמון ולספק לו זאת ברגע הנכון,
חשו כנראה בכך, אם באינטואיציה או
בהיגיון. מכל מקום, סידרה של סרטים
ענקי־מימדים משופעים בכוכבים וביוקרה
מצפים לעלות על הבד, כל אחד בתורו,
בעתיד הקרוב.
נושא הדגל הוא תוצר־מופת אנגלי ש הספיק,
בשבועות האחרונים, לסחוט ממבק-
רי־הקולנוע בכל העולם גל של שבחים,
שבהם מורגשת היטב הנוסטאלגיה לסרטים
של ממתיקים־מלאכותיים וערפל מתו-

אלברט פיניי כתפקיד פוארו
מיבטא צרפתי בעזרת האישה
צרת־האולפן. יש להניח כי כאשר יוצג
הסרט בישראל, בעוד כשבועיים, יקצור
תגובות דומות.
המדובר ברצח באוריינט אכספרס, מו־צר־היוקרה
של אנגליה, שעלה יותר מכל
סרט בריטי אחר בשנים האחרונות (יותר
מ־ 4.5מיליון דולר) והיווה את ההימור
הגדול ביותר של התעשייה הבריטית הגוססת
; התוהים שהובטחו לו כבר, עשויים
להיות זריקת־העידוד החיונית זד,מלבבת
ביותר שקיבלה תעשייה זו מזה
זמן רב.
נט כהן, המנהל היהודי של אי.אמ.איי,.
העומד מאחרי שיגעון זה (כך, לפחות,
התייחסו בהתחלה לרעיון) ,ראוי בהחלט
להימנות עם שורת המפיקים הממולחים
שהיו, מאז ומעולם, עמוד־השדרה של עולם
הקולנוע. השיטה שבה בחר בנושא,
בבמאי, בשחקנים ובכל הצוות הטכני. וה תקציב
שהעמיד לרשות ההפקה, הם דוג מה
לתיאוריה הגורסת כי מי שאינו מש קיע
כסף, אינו יכול לצפות לרווחים, ושהדבר
החשוב ביותר בסרט יקר הוא שה צופים
יבחינו בכל דולר שהושקע בו.
הרכבת מתקרבת. קודם כל, הנושא.
אגאתה כריסטי היא הסופרת השנייה
בפופולאריותה בבריטניה, בכל הזמנים
(הראשון הוא וויליאם שייקספיר) .ספריה
הוכיחו, במכירותיהם, שהם פועלים באותה
יעילות עצמה על אנשים בני כל הגילים,
מכל הגזעים ומכל הדתות. מכל כתביה,
כך סוברים מומחים רבים לסיפרות
בלשית, ה״רצח באוריינט אכספוס״ נחשב
כאחת העלילות המושלמות והמשוכללות
ביותר.
הסיפור, שאווירתו מבוססת על זכרונו-
תיה של הסופרת עצמה, שהירבתה לנסוע
עם בעלה הארכיאולוג למיזרח־התיכון, ב־רכבות־פאר
המורכבות מקרונות־שינה ומ־מיסעדות
מעולות, נסוב על רצח של אמריקאי
מיסתורי וחקירת שנים־עשר החשודים
במעשה. את החקירה מנהל, כמובן,
הרקול פוארו, הבלש הפרטי המפורסם
ביותר אחרי שרלוק הולמם, יציר דימיונה
של הגברת כריסטי וגיבור מרבית ספריה.
העולם הז ה 1946

אינגריד ברגמן ולורן כאקאל כ״אוריינט אכספרס

שוב ממתיקים מלאכותיים

כל זה מתרחש עוד בשנות השלושים,
כשנסיעה ברכבת מלונדון לאיסטנבול היתד.
הרפתקה בת שלושה ימים, אפופת
מיסתורין וזוהר (מי שקרא את מסעותי
עם דודתי של גראהם גרץ יכול, אולי,
להבין את הנוסטאלגיה למוסד זה).
חברה לקרונוודשינה. כלומר, בחירת
המקום לבדד, מעבירה את הצופה ל-
״ארץ הנדמה־לי.״ התפאורן טוני וואלטון
(בעלדדלשעבר של ג׳ולי אנדריוז) חקר
את כל הדגמים של ״החברה הבינלאומית
לקרונות־שינה״ אותה רשות שפיקחה על
רכבת זו במסעה על־פני כל מדינות אירופה,
והתרסק על זיכרונות של מפות־מל־מלה,
סכו״ם מוכסף ושאר תשמישי־חמדה
שהיו נחלתם של העשירים־באמת, אלה
שהירשו לעצמם מסעות במיסגרת כזו.
מלאכתו, כפי שדורש תפקידו של תם-
אורן בסוג כזה של סרטים, לא היתד,
דווקא לשחזר במדוייק מה שהיה, אלא
להלביש את הזיכרון בהילה, להנאת הצופים
המבקשים לראות על המסד דברים
שאינם רואים בבית. אחרת, בשביל מה
ללכת לקולנוע?

אנאתה כריסטי מול המלכה אליזכת
ראשונה מאז שייקספיר

ואכן ,״יש אמת בסיפרי אגאתה כריסטי,
אבל לא ריאליזם. יש כאן מעין אגדה
משנות השלושים. ניסיתי אפילו לשחזר
את צורת עשיית הסרטים של אותה תקופה,״
אומר סידני לומט, ילד־הפלא של
התיאטרון האידישי, שהיה לבמאי־טלוויזיה
פורה (למעלה מ־ 300 מחזות שודרו בבימוי,
בשידור חי) ומאז 12 המושבעים נחשב
כאחד היוצרים המגוונים, החריפים והמעניינים
של הקולנוע האנגלי.
הופעות מהגינות. רצח באוריינט
אכספרס הוא, אפילו לגביו, ניסיון יוצא-
דופן. לעומת כמיהתו הניצחית לריאליזם,
הוא מפליג כאן, כדבריו, לעולם האגדה.
שלא כמו בסרטיו הקודמים, הוא זוכה
כאן לצוות השחקנים הבינלאומי הגדול
והזוהר ביותר שהועמד לרשות במאי מזה
שנים רבות מאד. אלברט פיניי, לורן
באקאל, מרטין בלזם, אינגריד ברגמן,
ז׳אקלין ביסט, ז׳אן־פייר קאסל, שון קו־נרי׳
ג׳ון גילגוד, ונדי הילר, אנתוני פר-
קינם, ואנסה רדגרייב, רחל רוברטס, רי־צ׳ארד
וידמארק ומייקל יורק אינם חולפים
בסרט בהופעות־אורח, אלא נוכחים

לכל אורכו, בתפקידים שכל אחד הוא בעל
מישקל בפני עצמו.
כמה מן הסקיצות שהם מציירים על
הבד הן בפירוש מרנינות: אינגריד ברגמן
כאומנת שוודית נחבאת אל ד,כלים, רי־צ׳ארד
וידמארק כאמריקאי עתיר־נכסים
בעל עבר ועתיד מפוקפקים, ג׳ון גילגוד,
כשרת (באטלר) הבריטי המושלם, היכול
ללמד אפילו את המלכה איד לדבר אנגלית.
כמה הופעות אחרות פשוט מחממות את
הלב. לורן באקאל ,״נערת המבט,״ בת־זוגו
של בוגארם בחיים ועל הבד, שבאה
לסרט אחרי סידרה של הצלחות־במה
מסחררות והוכיחה עד כמה חזקה אישיותה
לפני המצלמה, גם בגיל — 50 או
שון קונרי, כהיפוך המוחלט של בונד,
כשהוא מחופש לקולונל סקוטי שמרני,
ובעל מיושן, מאוהב־בסתר ואביר־הליכות.
בריות במכנסיים. מעל לכל בולטת,
כמובן, דמותו של אלברט פיניי, במידה
שמישהו אכן יצליח לזהותו בבלש הבלגי
קטן־הקומה, עב־הכרס, בעל ראש דמוי
ביצה ושערות המודבקות לקרקפתו בקפדנות
רבה. קשה להכיר כאן את דמותו
ייסורי צירצייל הצעיר
רו חו של א רי ה (דקל, תל-
אביב, אנגליה) — סרט זה, המבוסס
על החלק הראשון באוטוביוגרפיה
של וינסטון צ׳רצ׳יל, מהווה תופעה מוזרה למדי.
מצד אחד, אין ספק שבהשוואה לרמה הממוצעת של הסרטים
ההיסטוריים, הוא מצטיין בפיקחות ובחריפות שאותם
יש, כנראה, לזקוף לזכות נסיונו הקולנועי הממושך של
המפיק-תסריטאי קארל פורמן, ולזכות בימוי עידני של
השחקו־שהפך־במאי ריצ׳ארד אטנבורו.
תוך כדי שיחזור נעוריו של המדינאי המפורסם, מצליחים
השניים להעלות מן האוב אווירה אופיינית לתחילת
המאה, לשלוח חיצי סאטירה אל המימשל הבריטי ואל
הצביעות המיפלגתית, להרעיף ניתוח של חינוך בריטי
קפדני נוסח הימים ההם, ולצייר את החלק הפחות סימפטי,
היותר שאפתני ורודף התהילה, שבדמותו של וינסטון
הצעיר. שיחזור במה מעמדי־קרב בהודו ובדרום־אפריקה
עשוי במיקצועיות ובהומור, ובסך הכל ראוי להתפעל מעצב
העובדה שפורמן ואטנבורו אינם שוקעים בהערצה העיוורת,
המתקתקה והמסנוורת, המאפיינת את רוב הביוגרפיות
של אנשים מפורסמים.
מצד שני נרתע הסרט, בצורה משונה, מלהראות דווקא
את מרביבי גדולתו של צ׳רצ׳יל. את השתתפותו במילחמת
הבורים מראים בפרוטרוט, את תגובותיו מעוררות-הסערה,
הקשורות דווקא למילחמה זו, מעלימים מן העין. את
האמביציה שלו להוכיח שלמרות חוסר־האמון של אביו
דזוא מסוגל להצליח, מבליט הסרט בהרחבה. את ניצני
הגדולה שאיחדו את בריטניה כולה מאחוריו במילחמת
העולם השנייה, אי-אפשר לראות כאן. ואם להוסיף לכך
את קולו של המספר (סיימון ווארד, המגלם גם את
התפקיד הראשי) הנשמע יותר לחיקוי פארודי לקולו של

החיונית, התוססת, של מי שהיה תום ג׳ונס.
פיניי, הנחשב כאחד מגדולי השחקנים של
אנגליה היום, בילד, מדי־בוקר שעתיים בחדרה,איפור,
עד שמשחו את שערותיו
בצבע השחור המתאים, הדביקו את שפמו
החד המשוח היטב בשעווה, דחסו כרים
מתחת לגופייתו ובתוך מכנסיו (כדי להרחיבו
להסתיר את גובהו הטבעי) ,וניפחו
את ליסתותיו כדי שהראש יקבל את
הצורה הנכונה.
מדי־ערב, נאלץ לעבור את התהליך ההפוך,
קודם שרץ להופיע על הבמה, ב־גירסה
קצת יותר מבוגרת של עצמו, בשה

״אשתי, אנוק אמד״״ אומר פיניי ,״טוענת
שאני תמיד מביא הביתה משהו מן
התפקידים שאני מגלם. אני לא מקנא בה
על הימים שעבדתי בסרט, למרות שאני
חב לה הרבה על השיעורים במיבטא צרפתי
שקיבלתי ממנה, ואשר עזרו לי לדבר
כמו פוארו הבלגי.״
אין כמובן כל סיכוי שהקהל יזדהה עם
הדמויות בסרט. הצופה מוזמן רק לצפות
במעין ״חיי-לילה של אלילים.״ וכשד,חיים
הללו מוצגים בליטוש כמו ברצח באוריינט
אכספרם, כשכל צילום (הצלם הוא ג׳פרי
\נסוורת, האחראי לקאבארט ולאודימיאה
בחלל) מזכיר את קיסמו של העולם הבל־תי־מציאותי
שעל הבד, וכל דמות כמו
נתלשה מאלבום של מעריצי־הזוהר, אין
פלא שהכל מדברים על נוסטאלגיה, על
סרטים שהיו ואינם, ועל ימים שהיו ואינם.
ואם קר בבית, אפשר להתחמם לאור
הזיכרונות בקולנוע.

תדרי ך
תל-אביב

סיימון ווארד בתפקיד וינסטון צ׳רצ׳יל
צ׳רצ׳יל מאשר כמחווה לצורת-הדיבור שלו, הרי בסך־הכל
משאיר הסרט רגשות מעורבים מאוד בצופה. האם עד כדי
בך פשטה באופנה מסורת ההשמצות נוסח ריצ׳רד ברטון
על הדמות שהוא גילם בסידרה הטלוויזיונית ז
צריך, אומנם, עוד לציין סידרה מרשימה של שחקנים,
ובראשם ווארד עצמו, רוברט שאו, כאביו ומקור השראתו,
אן באנקרופט באמו האמריקאית, וצללים במו ג׳ון מילס,
פאטריק מאגי, לורנס נייסמית, אנתוני הופקינס ן אחרים,
החולפים ונעלמים מן המסך במהירות מסחררת, אבל מעניקים
לסרט מימד יוקרתי כלשהו. ובסופו של דבר, חובה
להדגיש שהמדובר באן בגירסה שהגיעה לארץ מווינסטון
הצעיר. באנגליה היה הסרט ארוך יותר, בכחצי שעה. אולי
היה זה לטובה, אולי לרעה, אצלנו לא יידעו זאת לעולם.

אהבה

אחרי־הצהרים

(פריז, צרפת) — ניתוח מרתק של הבור גנות
הצרפתית, עשוי באמצעים קולנועיים
מופתיים בפשטותם. חובה לכל מי
שמתעניין בקולנוע תרבותי, שהבמאי
אריק רומר הוא אחד מנציגיו הבולטים.
פרשת סטאוויסקי (צפון,
צרפת) — השערורייה הכלכלית שזיעזעה
את צרפת בשנות השלושים, כתוצאה בל-
תי־נמנעת של הקאפיטליזם. שיחזור מבריק
של התקופה, בימוי ועריכה כיאה
לבמאי אלן רנה. עם בלמונדו בתפקיד
הנוכל סטאוויסקי.

ירושלים
ישנוני (ארנון, ארצות־הברית)
— וודי אלן משקיף בפסימיות אל עתיד
טוטאליטרי, מנוון וסטרילי, בקומדיה עתידנית
שבסופה מסתבר כי המין והמוות
לא ימצאו להם פיתרון גם בעוד 200 שנה.
חיפה הנסיכה

כעור

החמור

(חן, צרפת) — אגדה ציבעונית מבויימת
בחן ובעידון רב על ידי ז׳אן דמי, עם
מוסיקה של מישל לגראן. קתרין דנב ודל*
פין סייריג בתפקידים הראשיים.
* באמצע: המפיק נט כהן.

העולם הזה 1946

אסאתהושיו והצח לחשו
גוא שוז
זנחואימו

י המין־ן ץ לאל־־ער״עז 1
(המשך מעמוד )11
של נוחיות מיבצעית וללא קרב שיד,יד! —
וגם ייראה — קרב איתנים, היד. למיצרים
בבחינת דבר שאין להעלותו על הדעת.
ניתן גם להניח, כי המיצרים היו ערים
לאפשרות שאם ישראל תרצה להנחית מכה
מוגבלת, יעדה הטבעי ביותר יהיה כיבוש
איזור הרצועה והפיתחה (אומנם זו היתד.
האופציה שנראתה סבירה ביותר גם לישראל,
אילו החליטה אז להסתפק ביעד
מוגבל בלבד).

לנמל אילת דרושים עוברים עד גיל . 35
אחרי שירות צבאי
ובעלי כושר גופני טוב

מפני טיבעה הטופוגרפי ותנו
התה הגיאוגרפית־המדינית, חייבה
פיתחת רפיח — אם רצו להגן עליה
— כוח ניכר ומערכים נרחבים. לא
היה זה אחד מאותם איזורים שבהם
״יכול גדוד אחד לעצור
דיוויזיה.״ לכן, אפילו העריכו שבין
רפיח לאל־עריש יאיים •עליהם מאמץ
מישני כלבד, ראו המיצרים
עצמם נאלצים להשקיע במקום כוחות
ניכרים.

למקצנע הסחארות.

בעבודה זז תוכל להגיע
למשכורת ממוצעת של 1,500.-ל״י
נטו לחודש.
ישנה אפשרות להכנסה נוספת
על ידי עבורה בששת נוספות.

הכוח המצרי העיקרי בגמרה הצפונית
היה דיוויזיית חי״ר מס׳ 7המיצרית, עם
שלוש חטיבות ועוד חטיבה פלסטינית ברפיח
וחטיבה חמישית, של ״מישמר לאומי״
מקומי, באל־עריש — אל אלו נוספה
חטיבה שישית פלסטינית, שהגנה על
חן־יונס, ודרכה החליט טל להחדיר את
שבע. עוצבות תי״ר מיצריות אלו נסתייעו
בכ־ 90 טנקים מסוגים שונים ובכי
150 קני-ארטילריה (תותחים כבדים, בינוניים
ומרגמות כבדות) ,בתוספת כמויות
גדולות של תותחים נ״ט ומרגמות
בינוניות, שהיו נשק אורגאני ביחידות ה־חי״ר.
מיפקדת הדיוויזיה נמצאה בשייח׳־
זואיד, ושם נמצא גם המערך הלוגיסטי
שלה.
בחשבנו את משמעותה הממשית של עוצמה
מיצרית זו, עלינו לערוך בה פיחות —
ואחר־כך, ייסוף.

מגורים וארוחות יינתנו לך
בבית הנמלן(מלון) במחיר מינימלי
כך שתוכל לחסוך את מרבית משכורתך.
לבעלי משפחות
תינתן עזרה בדיור לאחר תקופת נסיון.

כמן כן רחשים מחסנאים בעלי ידיעה בעברית ובחשבון.

המעונינים לעבוד בנמל אילת
יפנו בכל יום שישי
בין הששת 12.00-9.00
למשרד הראשי -רשות הנמלים
בית משא, דרך פתח־תקוה 74 תל־אביב.
קומה , 11 חדר . 1121
נא להביא תעודת זהות
ופנקס מילואים.
ניתן גם לפנות בכתב
למחר כח־אדם
נמל אי ל ת -ת. ד , 37 .אילת.

גורפ-החולשה העיקרי של המצרים,
ככל הנוגע לפריסרנם, נכע
מן ההכרח לפזר את הבוהות על
פני מרחב גדול כשלושה מערבים
נפרדים, מרוחקים זה מזה, מעכר
לטווחו של סיוע ישיר הדדי.

ל שנ ת הפרסום הממ של תי ת

מעונת בטיחות אוטומטית נותחה ע״׳ טרק שוגן
האפשרות שתוטל חובת חגירת חגורת בטיחות
על כל נהג הביאה את חב׳ ״פולקסווגף׳ לפיתוח
וייצור דגם חדש של מערכת בטיחות לנהג המורכבת
מבלם בירכיים ומחגורה השונה מן החגורה הרגילה
בכך שהיא אינה נתונה לשליטתו של הנהג, כי אם
,מתלבשת׳ עליו באופן אוטומטי בכל פעם שהוא
מתיישב בכסאו. החגורה גם פותרת בעייה פסיכולוגית
של ההתנגדות התת־הכרתית שיש לנהג מפני
נהיגה במצב בו הוא, קשור׳ לחגורה הקונביציונלית.
המערכת של ״פולקסווגן״ כוללת חגורת כתף
(מס׳ 1בתמונה) ואזור סופג זעזועים המורכבת
במכונית מול ברכי הנהג ומונע ממנו להתחלק
מתחת לחגורה בעת התנגשות (מס׳ .)2

חגורת הבטיחות מתוחה אלכסונית מעל למושב
הקדמי. קציה האחד מחובר לכסא הנהג בעזרת
מיתקן התכווצות אינרטי וקציח השני מחובר לעמוד
הדלת. החגורה אינה מ פ רי עהכ מו ב ן לכניסה וליציאה
מן הרכב, כי היא נמתחת אוטומטית ומוסטת
הצידה עם פתיחת הדלת וחוזרת למקומה על חזה
הנהג עם סגירת הדלת.
בתנאים רגילים יכול הנהג לנוע על מקומו ללא
כל הפרעה, רק במיקרה של עצירה פתאומית או
חבטה חזקה תמנע החגורה את הנהג מליפול
קדימה. ניתוק החגורה במצב חירום, כאשר יש
צורך להוציא את הנהג נעשה כבחגורה רגילה ע״י
התרת אבזם חרום.

המערך הראשון שבו עתידה היתד, להתקל
אוגדת טל היה זה שהגן על הרצועה עצמה
ואשר דרך מיתחמו הדרומי, זה של חן־
יונס, נועדה להגיע אל רפיח. מיתחם זה
הוחזק על־ידי 2גדודים פלסטינים, גדוד
ארטילריה וכמה טנקים שומן מן המודל
העתיק ביותר.
לאחר ״מנה ראשונה״ זו עמדה אוגדת טל
לפנות ולטפל במערך המיצרי העיקרי, שבו
רוכזו כשני שלישי הכוח המיצרי שבגיז־רה
ואשר מרכזו נמצא ב״צומת רפיח״ —
יעדן של חטיבת הפלמ״ח הראל במיבצע
חורב שבשילהי מילחמת־העצמאות ושל
אוגדת לסקוב, בקדש. מערך רפיח הורכב
מארבעה מיתחמים ניפרדים. הצפוני ביותר
נמצא סביב לעיירה רפיח עצמה, וכלל חטיבה
פלסטינית עם תיגבור של ״קומנדו״
מיצרי ושל גדוד תותחים. אבל, שלא
כחן־יונס, נמצא מיתחם זה בתוך ״קשתות״
הטווח היעיל של חלק מן הארטילריה
הרבה, אשר נמצאה סמוך ל״צומת״
ודרומה ממנה.
נושקים את מיתחם רפיח ועד 15ק״מ
דרומה לו, השתרעו מיתחמי שתי חטי־בות־החי״ר
של דיוויזיה .7האחד עיקרו
מצפון ל״צומת״ (ובו חטיבה 16 עם גדוד-
הטנקים של הדיוויזיה יחד עם 18 טנקים
טי )34-שמוקמו באיזור ״הצומת״ עצמו).
מדרום נקבע מיתחמה של חטיבה ,11
אשר שני גדודי-הרגלים שלה התחפרו לאורך
הכביש הישן (וההרוס) לניצנה 21 .הטנקים
של גדוד הסטלין 3של חטיבה זו
חולקו לשני כוחות, שנפרסו בעורף גדו־די־החי״ר.
שמונה
ק״מ ממערב לצומת רפיח, סמוך
לקיבוץ קטן של מיבנים הקרוי כפר־שן,
ערכה דיוויזיה 17 7טנקים טי 34-נוספים
ב״מיגנן נ״ט״ ,כמיצוות הדוקטרינה הסובייטית.
מאחרי מיתחמי חטיבות 16ו־ 11 ובינן
לבין ה״מיגנן״ ,נערכו ארבעה גדודי-
ארטילריה ועוד יחידת מרגמות כבדות —
כ־ 90 קנים בסך־הכל.
,כ־ 20ק״מ ממערב לשייח׳־זואיד החל
המערך השלישי, שמרכזו אל-עריש. המית-
חם המזרחי — והחזק—ביותר בו נמצא ב מעבר
הג׳יראדי הארוך והצר. מייד אחריו,
סמוך למבואות אל-עריש, מצוי ״מיצר״
דיונות נוסף, הקרוי א־ריסה .״נקניק״ ה־ג׳יראדי
— א־ריסה, שאורכו כ־ 11ק״מ,
היה מאורגן במיתחם חטיבתי בן 3גדו-
די־רגלים, גדוד־תותחים ו־ 20 טנקים (כולם
בני־כלאיים עלובים ביותר של צריח אמכם
העול ם הז ה 1946

,13 המורכב על־גבי תובת שרמן. למעשה
מוטב לראותם כולם בתותחים סטטיים
גרידא, כי מוקמו בתוך עמדות — חלקם
נגררו לתוכן — ולא משו מהן עוד)- .
״בירת סיני״ עצמה הוחזקה על־ידי חטיבה
מקומית של ״מישמר לאומי,״ שהסתייעה
בכמה מאותם ״טנקי־כלאיים.״ מדרום
לאל־עריש, סמוך לצומת החיוני של
ביר־לחפן, נמצא מיתחם נוסף, ובו גדוד-
חי״ר וגדוד־תותחים.

שיוו החור המויס
ך* יערנות זו איפשרה לאוגדת ׳טל
1 1להכות את שלושת המערכים בנים־
רד, בזה אחר זה, בלא שמן האחד יסייעו
המיצרים לאחרים. בנוסף, מדובר בכוחות
שהיו סטאטיים בעיקרם. כטנקים יעילים
בצד המצרי ניתן לראות רק את אלה
שמדגמי טי־ 34 וסטלין — 56 במיספר —
וגם הללו היו כולם טנקים מיושנים. כל
הטנקים הישראליים היו חדישים מהם,
ולפחות ביצועי הפטונים והסנטוויוניס
היו גם טובים בהרבה.
עד כאן הפיחות שיש לערוך בעוצמה
המיצרית. לפיו עשוי הקורא להתרשם, כי
מפני שאוגדת טל היתר. ממונעת ומשוריי־נת
בשלמות וגם היוזמה נמצאה בידה,
היה בידה לרכז מול כל אחד משלושת
חלקי ההיערכות המיצרית עוצמה עדיפה
במידה מכרעת כל־כך, עד שניצחונה המיידי
והקל היה מובטח בכל אחד משלבי
ההתקפה. ולא היא.

בל מגן, היושב כמיתחם מחופר
ומבוצר מוגן במוקשים, ככמויות
גדולות של נשק אוטומטי, בתותחים
נ״ט ומרגמות >,שק נגד־טג-
קי אישי (בל אלה לא נכללו כמניין
הארטילריה המיצרית שפורטה
קודם, אכל כחשבון סופי הם
קטלניים. לגבי הגייסות התוקפים,
לא פחות מן הארטילריה וכדרך
כלל אף יותר) ,יש לו יתרונות הת
חליים ניכרים כיותר על התוקף.
כמיוחד כף כשטח שטוח וחשוף
כמו פיתחת רפיח, שכה מתגלה
התוקף ממרחק רב וקשות עליו
התנועה והגישה כהסתר.
מה־גם שהיה ברור כי ככל שלא יתמרן
התוקף הישראלי ויטכסס, שומה עליו ל השתלט
בהקדם על הכביש היחידי שבגיז־רה
— הוא זה המוליך מרפיח לאל־עריש—
פן יהפכו כוחותיו הנעים בחולות מציידים
לטרף קל( .נזכור כי כל אותם שיב-
לולים בפטון ובסנטוריון אשר, בין השאר
הגדילו ביותר את כמות ״שעות המנוע״
שמאפשרים מיכליהם, נעשו כולם אחרי
ששת־הימים. ביוניי־ 1967 עדיין נזקקו ד,טנ־

ראלי אחר, ראה עצמו מתמודד עם גר גיריו
הניגרים בקצב לא פחות מאשר עם
האוייב ולכן לא התיר לעצמו אותה מידה
של השתהות ופיתוח הדרגתי של הקרב,
כפי שלעיתים הכתיב, בנסיבותיו, הסדר
הצבאי הנכון, הטוב למילחמה ״נורמלית״.

לחץ זה, כתופעת־קכע המאלצת
את מפקדי צה״ל לחשוב על השגת
הכרעה טוטאלית כמונחים של
שעות ולבל היותר של ימים בודדים,
הינו אחד מייחודיהן החשוכים
— והמפריעים — כיותר של
מילחמותינו .״החיפזון — מן השטן,׳׳
וכתחום הצכאי-המיכצעי אולי
יותר מאשר כבל תחום אחר.
בהמשך לא גחסוך ביקורתנו מגילוייו
היותר־קיצוניים, אך ודאי שכל מפקד יש ראלי
מועד, הכרחית, ללקות בכך וקודם
שנקרא לחיסול התופעה, צריך שנבחן היטב
אם, במצבנו המייוחד, לא יהיו ניזקי
התרופה גדולים מאלה של החולי; והרי,
שוב, מדוע אין לבחור את הקרב במע רכת
אחת בלבד של אמות־מידה.

כחשכון סופי, אין כשום פנים
לומר בי הישגיה של אוגדת טל,
שהיו כפועל מרשימים כיותר לפי
כל קנה־מידה שהוא, יש לראותם
כמוגשים על טס מראש. לשם כד
נדרשה לחימה קשה ועיקשת, אשר
ככמה מקטעיה לא נפלה, לגבי
משתתפיה, מן הקרבות הקשים
של יום־הביפורים. ראוייה עוכדה
זו להיזכר, היטב, מפני שדומני כי
כתודעה הציבורית מצטיירת עתה
מילחמת ששת-הימים בפיקניק.

יר1זנוע קו שני
#ץ ובניתו של טל הושפעה, כאמור,
1 1מהעדר ידיעות מלאות ומדוייקות בדבר
עוצמת האוייב, ובמייוחד בנוגע ל פרטי
מיתחמיו, מיקום אמצעי הנ״ט שלו
ושדות־המוקשים. טל אומנם ידע כי ״כוח
שאזלי״ ירד דרומה, אך מצב העתודות
של דיווחיה 7לא היה ברור, ובעיקר
יכולתה והיערכותה להנחית מכות־גגד מאחור
שייח׳־זואייד אל כיוון מיתחמי חטי בות
16ו־ 11 המיצריות; או מאל־עריש,
דרך הג׳יראדי, כלפי שייח׳-זואייד וצומת
רפיח! .מכת־נגד זו אפשר היה שתיעשה
על־ידי כוחות של דיווחיה ,7אך אפשר
היה גם שמייד לתחילת ההתקפה ברפיח
ישלחו המיצרים תיגבורת מכיוון ג׳בל־ליבני
ואולי אף מן התעלה.

בתוך במה שעות היתה תיגכו
רת זו מגיעה דאל־עריש. ממנה, לאחר
זמן־מה היתה נעה אז קדימה,

הניגודים ; אריק וסליק, עם גביש וינה
קים הללו לתידלוקים תכופים, בתכיפות
כפולה, או יותר, מאשר כיום).

יעילותם היחסית •טל בלי-הנשק
השונים עולה מאוד בהיותם ערוכים
לירות מעמדות מוכנות מראש
אל מטרות וכיוונים צפויים מראש.
12 תותחים איננו מיספר מרשים
כמיוחד, אך באשר בל אלה
מטווחים על הדרך היחידה וההכרחית
שעליה חייב לנוע כל כוח
תוקף יש כיבולתם, בתנאים מסויי-
מים, לעכב, לשכש או אף לכלום
בוהות גדולים.
כך גם הטנקים הרוסים המיושנים, אשר
בהיותם ממוקמים למארב בעורף המית־חמים
המצריים, עמד להם לא אחת יתרון
מכת־ההפתעה, שבכמה מיקרים היה יותר
משקל ליתרונם הטכני של הטנקים היש ראליים
אשד נקלעו למלכודת.
על כל אלה יש להוסיף את העקת שעוד
החול המדיני אשר טל, ככל מפקד יש העולם
הזה 1946

לעבר ההתקפה הישראלית. חששות
אלה היו מכופפים כיותר, בפי
שהראתה אחר-כך המציאות.
אנו רגילים לבחון את מיליחמת ששת־הימים
לאור הצלחתו ההתחלתית של חיל־האוויר.
ואכן ודאי שהיא, יותר מכל מעשה
אחד, הכריעה את המילחמה. אך יש לזכור
כי בנסיבותינו המיוחדות אין אפילו הכרעה
כזו מבטיחה ניצחון שלם וודאי, אלא-
אם־כן מצליחים כוחות־הקרקע לנצלה במהירות
לשם כיבוש שטחים ולהכרעה
מהירה ונחרצת של כל עוצמת־היבשה של
האוייב; מה-גם שאוגדת טל פתחה בהת־קפתה
יחד עם חיל־האוויר, ותוצאות המהלומה
האווירית עדיין לא היו ידועות לה
ובוודאי שלא השפיעו — לא עליה ולא
על האוייב. יתרה מזאת, בתיכגוניו אסור
היה על טל להסתמך על הצלחה טוטאלית
ומוקדמת כל-כך באוויר, אלא להיכון למלא
את משימתו גם במיקרה שחיל־הא־וויר
ייכשל או שהצלחת מהלומתו לא

תהיה שלמה כל-כך.

״מיפקדת החזית המיזרחית״ המיצרית.

נקודה זו תסייע להכין את הדגשת
הגורם המודאלי אצל טד, ש־היתה
יוצאת־דופן אז. כל המפקדים
האחרים תקפו אחריו. לכן הם
ידעו ככר מה אירע כאוויר ומה
קרה כרפיח, כבר לא נצטרבו לדאוג
יתר על המידה למוראל גייסו
תיהם, ובוודאי שלא היה עליהם
לחרוד בל־כך לגבי סיכויי הצלחתם,
או מהשפעות אי־הצלחתם על
מוראל צה״ל ככללו.

לצורך זה מן ההברה היה דו,
שאוגדת טל לא רק תחסל במהירות
את כד דיוויזיה 7המיצרית
על בל מערכיה, אלא שגם תגיע
תוך פחות מיומיים, כמלוא עוצמתה,
למרחבים שכין ג׳כל־דיכני
וכיר-חסנה, שאדיהם נחזתה זרימת
שיריון מצרי ושם תוכנן ״ש.
כ.ש.״ רכתי, של כל שלוש אוגדות
הפיקוד, תחת שליטתו של אלוף הפיקוד
שייקה גביש.

לחץ הזמן המדיני היה ״מכר ותיק״ של
טל עוד הרבה קודם למילחמה. במאמרים
קודמים בסידרה ראינו כי הוא טען לבי-
:ציוע המאמץ העיקרי בניזרת רפיח מנימוקים
שהיו מדיניים בעיקרם, מפני של דעתו
צריכה היתד. ישראל להתכונן לכך
שכל מיבצע צבאי שלה עלול להיות מופסק
ממש מייד לתחילתו. לכן על צה״ל
לדאוג לכך שגם במצב זה יספיק בכל-
זאת לכבוש שטחים בעלי משמעות מדי נית.
כאלה ראה טל ברצועה ובאל־עריש.
תחושת דחיפות זו היא אחד ההסברים
לא רק ל״דחיפה קדימה״ שאיפיינה את
הקרב כולו, אלא גם לשאיפתו של טל
להגיע לאל־עריש במהירות האפשרית. מובן
שהיה לכך מחיר, בעיקר במשמעות של
גודל הסיכונים שנלקחו.
אבל אפילו אילמלא צילה המאיים של
התערבות המעצמות, היה על טל להאיץ
בכל כוח את גיייסותיו, וזאת ;מסיבות
מיביצעיות מובהקות.

עצם הגעתן המהירה של האוגדות לשם
היתד. ממוטטת, בעודו באיבו, כל ניסיון
מיצרי לייצב את ״הקו השני״ .הנחלת תבו־סד,
ניצחת לשיריון המיצרי במרחב ההוא,
או המשך מיידי של התנועה ממנו אל התעלה,
היו מחסלים על הסף כל סיכויי
היערכות משמעותית ב״קו השלישי,״ העורפי
(הוא הידוע כיום כ״קו המיצרים״:
מיתלד — .ג׳ידי — גפגפה — נחל־ים).

ביוון שהמיצרים תיבננד הגנת
סיני באמצעות שלושה ״קווים״,
שתפשו את כל עומק חצי-האי,
אכל רק ״הקו הראשון״ היה תפוס
כמלואו, הרי השמדת צכאם יבלה
להתבצע במלואה רק באשר יתייצב
צה״ל על התעלה, או סמוך לה,
יקדים את המיצרים הנסוגים מ
קידמת סיני כהגיעו שמה, וימנע
את תפיסת שני הקווים העורפיים
ככוחות גדולים. לצורך זה הכרח
תיה לבצע את החדירה עמוק ככל
הניתן, תוך זמן קצר ככל האפשר,
מתחילת המילחמה.
כלומר: גם אילו עמד לרשותו של צה״ל
כל הזמן שבעולם, בכל-זאת חייב היה
לעשות ככל יכולתו שקצב הלחימה וההתקדמות
יהיו מירביים, לא פחיות מב־קדש.
רק כך היה בכוחו להבטיח
כי השפעת ההלם והשיבו*שים שגרמה מכת!
הראשונה לא תתנדף קודם שינחית
את המהלומה הבאה, אלא שהמפולת הראשונית
של האוייב תגבר ככדור-שלג.
אריק -שרון קבע כי שהות של 24 שעות־מנוחה
למיצרים, אחרי 24״שעות ההלם״,
היתד, מאפשרת להם להתנער מהשפעת
ההלם הראשוני. בכך הביע את ההשקפה
הרווחת — והנכונה .״פיקוד הדרום״ היה
חייב, לכן, לדאוג לכך שלמן ההתחלה
יקדים לפחות בצעד אופרטיבי אחד את

חני ₪ו, ה 3הונה
ך* מצביאות בשדה־הקרב מתמצית,
( \ כידוע, ביישום עקרון ״׳ריכוז הכוח.״
בקרב נייד כרוך הדבר בפרובלמטיקה האופיינית,
של היחס הנכון בין המהירות
לבין העוצמה. היטיב להגדיר זאת גנרל-
פרשים אמריקאי, נתן בדפורד פורסט,
אשר במילחמת־האזרחים ביצע כמה פשיטות
מוצלחות ביותר ובשל כך נחשב כאחד
ממצביאי ד,״בליץ״ המובהקים והמעולים
בהיסטוריה :״להיות שם, הכי מהר,
עם הכי הרבה.״ פסוק זה, באנגלית העילגת*
של פוריסט — האיש היה אגאלפבית
למחצה — מופיע בכל ספר צבאי שנושאו
תורת מילחמת־התנועה.
בכל הנוגע לאל־עריש ועד לכיבושה
העדיף טל, ביודעין, את ״הכי 5מהר״ על
״עם הכי הרבה.״ למירב הצער, נמצאו
כאלה שפירשו מעשה זה — אשד במציאות
עלה יפה מאוד וסיכוניו לא התממשו
— כאילו ״שויב״ עלה בידי צד,״ל ״להוכיח״
את אי-נכונותן של התפיסות המקובלות
בעולם הצבאי.

זוהי, כמובן, איוולת מוחלטת:
היתה באן הפרה כרודה שד כלל
נכון ותופס, אלא שהנסיבות הקונקרטיות
המייוחדות הצדיקו חריג
זה ואף חייבוהו, וגם, בפי שעוד
נראה, נמצאו לטל עוד בטחונות
אחרים, שנכללו בתוכנית ־הבל־פי־קודית
ושעליהם רשאי היה להסתמך.
מי שאין לו סיכה מיוחדת
וגם ביטחונות דומים, אוי לו ולגיי־פותיו
אס ילמד את לקח ״המירוץ
לאל-עריש״ כמות שהוא ויישם אותו
כאורח מיכניסטי.

* ״0611111§ 111016 1116 !׳1181681 1^1111.
1116 14051651״.

טלוויזיה צליש עיוור בחג 1כה

לכתב הטלוויזיה אורי גולדשטיין
עבור כתבתו (השבוע יום ד .)13.12 על
הצעיר העיוור רפי פלח. גולדשטיין הצליח
להביא בפני הצופים כתבה עדינה,
מרגשת ולא סאכארינית למרות הפיתוי לנהוג
כך בנושא מסוג זה. מבלי שיישמע

כתב גולדשטיין
אור מעיוור
קולו ״המסביר״ של הכתב או הקריין, כשהדובר
היחיד הוא פלח עצמו, הצליח
גולדשטיין לפרוש יריעה מקיפה — כשהוא
מוכיח ידע רב במדיום הטלוויזיה — של
ניצחון האדם על אסונו.

מאחרי המסך
מ •ש 1*1ר על החדשות
צר,״ל צריך את טוראי דן ׳טילון שישרת
את המולדת באופן דחוף. שבועיים לפני
שהיה צריך להיכנס לתפקידו כמנהל מח לקת
החדשות של הטלוויזיה, יצא שילון
למילואים למשך 40 יום תמימים, כשהוא
נאלץ לדחות את כניסתו לתפקיד החדש
בשלושה שבועות.
המילואים של שילון הם, ללא ספק,
עוד מהלומה נוספת לחולה ששמה מחלקת
החדשות. מאז נודע על החלפת ה־מנהל
הנוכחי של המחלקה, צפי גיל,
בדן שילון, מתנדנדת המחלקה כולה על
חבל דק, כאשר אי־הבהירות לגבי השינויים
שאותם יכניס שילון הן במיבנה
המחלקה, הן בתפיסה הרעיונית של הבאת
והגשת החדשות והן במישור האישי, גר־

המילחמה שו מישפחת בועם
אחת הדמויות המרכזיות בטלוויזיה
הישראלית היתד, צעירה מלאת־גוף,
מרכיבה משקפיים וחומת-שיער, דרו״
רה כרעם. תפקידה הרישמי של ברעם
היה: רכזת־ההפקות של מחלקת
החדשות. היא היתד, אחראית על תיאום
בין צוותי־הכתבים היוצאים לשידור,
על הזמנת המוניות עבור הצוותים,
על הכנת האביזרים השונים
— ידה היתד, בכל.
אולם לדרורה היה יתרון נוסף,
שאותו החשיבו מנהליה הפורשים של
המחלקה, צבי גיל ואלי ניסן, אפילו
יותר מתפקידה הרישמי: היא בתו
של שר־העבודה משה ברעם ואחותו
של עוזי ברעם.
ואומנם, התקדמותה של דרורה ברשות
היתד, מטאורית. מפקידה סתמית
היא הפכה פקידתו האישית של אלי
ניסן, ומפקידה אישית היא הפכה אחראית
על האירגון. י
כשהיו באים אל גיל או ניסן בטענות
כי צריך לארגן את ברעם או
לפטרה, משום שהיא נכשלה כמעט
בכל אשר נגעה, היו משיבים הללו:
״אין מה לעשות — היא נשארת.״
אחת המשימות הראשונות שנטל
עליו מנהלה החדש של מחלקת החדשות,
דן שילון, היתד, להרחיק את
ברעם. הוא הודיע למנהל הטלוויזיה
ארנון צול,רמו, כי לא יסכים בשום
פנים ואופן להמשך עבודתה, ונתן
לו להבין כי זהו תנאי שיקבל עליו
את התפקיד. צוקרמן הסכים, ושילון
הודיע למחלקת המנגנון כי עליהם למצוא
עבור ברעם תפקיד אחר בטלוויזיה
— הרחק ממחלקת־החדשות.
מאותו רגע ואילך הפד שילון אישיות
מבוקשת אצל מישפחת ברעם.
מו למתח רב, ולציפיות רבות עוד יותר.
אולם צד,״ל החליט כי כל זה לא
מעניין אותו. למרות שדן שילון הוא טוראי,
ולמרות העובדה שתפקידו במילואים
הוא לשמור באחד מקיבוצי הצפון, לא
הסכימו שילטונות הצבא, בגלל התעקשותו
של קצין זוטר האחראי על כך,
לדחות את המילואים של שילון בכמה
שבועות כדי שיוכל לבצע את השינויים
המיידיים שעליהם החליט כבר, וליצור
תשתית למערכת חדשות טובה יותר.
בינתיים הודיע כבר צבי גיל למנהל
הטלוויזיה ארנון צוקרמן, כי הוא עוזב
בדיוק ב־ 1בינואר, וכי לא ימתין עד
שובו של שילון ממילואים.
יחד עם שילון גוייסו למילואים עוד
שני אנשי טלוויזיה, שמעץ טסלר ויגאל
לוסץ, אשר ישמרו עם שילון על
אותו יישוב עצמו, שעד, שאין מי שישמור
על חדשות הטלוויזיה.

א1דט־נ 7טומ
ד,,חברה לישראל״

טוראי שילון
שומר ישראל

מה שלא הצליח לעשות מיכאל צור
לחברה לישראל, הצליחו לעשות ראשי
מחלקות החדשות ברדיו ובטלוויזיה בשבוע
שעבר. לאחר מסע של שיכנוע, איומים
ומריבות, הצליחו אנשי התיקשורת
להסיר את רוע גזירת פירסום החצות
שאותה הטילו ראשי החברה לישראל על
פירסום הדו״ח שלהם.
דו״ח ועדת החקירה של החברה לישראל
על צור הגיע לארץ ביום השישי האחרון,
כשהוא כתוב אנגלית. הוא נשלח
למערכות העיתונים, לרדיו ולטלוויזיה,
כשמלווה אותו איסור פירסום עד לשעת
חצות במוצאי־השבת.
הרדיו והטלוויזיה פנו אל ראשי החברה
לישראל דרך אנשי יחסי־הציבור שלה,
משה תאומים ודויד (״דובז׳ד,״) גולדברג
בבקשה להסיר את רוע הגזירה.
לגבי הטלוויזיה היה פירוש האיסור איחור
ביום שלם לגבי העיתונים היומיים של
יום ראשון, ולגבי הרדיו — פירסום בשתי
מהדורות־חדשות של חצות ושל השעה
אחת אחר חצות במוצאי־השבת,
להן ההאזנה מועטה.
רק לאחר שהוסבר לראשי החברה לישראל
כי רשות השידור תראה את האיסור
כצעד נגדה, ותגיב בהתאם, ד,ירשו
ראשי החברה לישראל לשני גופים אלה
לפרסם את הדו״ח כבר מהשעה שבע בערב,
במוצאי־השבת.

1*10

לפני הסוף ־ אולפן חד ש
דוגמה משוועת לביזבוז ולחוסר המח שבה
והתכנון בטלוויזיה היא חנוכתו של
אולפן חדש־ישן, בקומה החמישית של
בניין הטלוויזיה.
בעוד מנכ״ל הטלוויזיה, ארנון צוקר״
מן, מכריז על מגמה להפסיק את קריינות
הרצף ומיספר דקות השידור ביום של
קרייני הרצף אומנם הוקטן, הוכשר בשבוע
שעבר אולפן מיוחד, המיועד לקרייני-
הרצף בילבד. האולפן, הנקרא אולפן ״סי,״
אינו בשימוש כבר מיספר שנים, אולם היה
מי שהחליט להפעיל אותו מחדש, לקנות
שטיח בגוון צהוב שעלה למעלה מ־3,000
לירות ולהביא את בשורת קרייניוודחרצף
מתוך אולפן פרטי משלהן.

שידור שיר מ!מוסד!1,ה

מארגנת כרעם
• המישפחה התערבה
לפתע החלו מגיעות אליו הזמנות ל אירועים
שעורך שר העבודה ולפגישות
עם עוזי ברעם, הנחשב כאיש-
סודו של ראש־הממשלה יצחק רבץ.
שילון לא נענה להזמנות, והרמז ל-
מישפחת ברעם היה ברור. למשה ברעם
לא נותרה ברירה. הוא טילפן למנכ״ל
רשות השידור, יצחק ליכני, מייד
עם שובו של האחרון מסיור בדרום-
אפריקה, וביקש ממנו לבדוק את האפשרות
להשאיר את בתו בחדשות.
ליבני לא התחייב, אולם גם לאחר
שיחת המנכ״ל עם דן שילון עדיין נחושה
החלטתו של שילון להיפטר מ־ברעם.

יתכן
כי דווקא הטלוויזיה תביא לקשירת
יחסים בין ישראל לברית־המועצות.
במישחקי גביע אירופה בכדורסל הוגרלה
מכבי תל־אביב באותו בית עם צ׳.ם.ק.א.
מוסקווה. המישחק הראשון בין שתי הנב חרות
ייערך ב־ 13 בפברואר בתל־אביב,
ומישחק־הגומלין — ב־ 20 באותו חודש,
במוסקווה.
הטלוויזיה פנתה לפי.אס.אם ,.הטלוויזיה
הרוסית, דרך איגוד השידור האירופאי

ריב רוצה אס התקציב
שר־ההסברה אהרון יריב, הממונה
על רשות השידור, עומד לדרוש באחת
מישיבות הממשלה הקרובות לשנות את
חוק רשות השידור, ולהפוך אותו גם
ממונה על תקציב הרשות.
כיום ניזונה רשות־השידור משני מקורות
כספיים. האחד: הכספים שאותם גובה
המערכת הכלכלית של הרשות מאגרת
הרדיו והטלוויזיה, והשנייה: תקציב
המגיע ישירות מהחשב הכללי במישרד-
האוצר. יריב טוען כי אינו יכול להיות
אחראי על הרשות בפני הממשלה והכנסת
מבלי להיות שותף גם לנושא הכספי, ודורש
להעביר למישרדו את שתי המערכות
התקציביות של הרשות.

דא רוצים את בגין
מפיק מוקד אלי ניסן החליט להגיש,
ערב פרישתו מהפקת תוכנית זו, מהדורת
מוקד שבה יופיעו אישים מרכזיים.
ניסן החליט להציב את מנהיג האופוזיציה
מנחם בגין מול אישיות ממ שלתית
בכירה. הוא פנה לראש־הממשלה
יצחק רכין והציע לו להופיע כנגד
בגין, אולם נתקל בסירוב מוחלט. אחר־כך
פנה אל סגן־ראש־ד,ממשלה ושר־החוץ
יגאל אלץ, ונתקל גם שם בסירוב. בעוד
שני אלה מסרבים להתמודד עם בגין בטלוויזיה,
הביע בגין עצמו הסכמה להתייצב
מולם.
בינתיים מחפש עדיין אלי ניסן אישיות
בכירה שתופיע למול בגין במוקד.

לדבר בל• לראות
פרשת מקלט־ד,טלוויזיה של אשת יחסי־הציבור
של הטלוויזיה, עדנה חפץ,
עדיין לא הגיעה לסיומה. לאחר שכמה
פעמים לא ידעה עדנה מה להשיב על
שאלות עיתונאים לגבי תוכניות ששודרו,
רק משום שאין לה מקלט־טלוויזיה בבית
והיא כלל אינה רואה תוכניות טלוויזיה,
החליטו לתת לה את אחד המקלטים המס תובבים
בין מישרדי הטלוויזיה.
מחלקת ההסברה של הרשות מיהרה
לבשר על כך לכל עיתונאי הטלוויזיה,
אולם בכך לא הסתיימה הפרשה. לעדנה
חפץ עדיין אין מקלט בבית ואילו בחדריהם
של מנהלי המחלקות מוצבים מקלטים
אשר אין להם שימוש, מאחר שבדרך־כלל
אין הטלוויזיה משדרת בשעות שהם יוש בים
במישרדיהם.

דוברת חפץ
מדברת ולא רואה
איי.בי.יו ,.וביקשה לאפשר לה לצלם
ולשדר את המישחק בשידור ישיר ממום־
קווה. תשובה עדיין לא התקבלה, אולם
בירושלים ממתינים עתה באופטימיות רבה,
מתוך מחשבה שהרוסים יאפשרו לצוות
הישראלי להיכנס לברית־ד,מועצות, כדי
להוכיח לעולם כולו כי הבטחת חופש
העיתונות שלהם לגבי המישחקים האולימפיים
ב־ 1980 אומנם כנה.

שרתי לר ג ל -צ ה׳ ל
מי שהיה שותפו של דן אלמגור לתוכנית
שרתי לך ארצי, ושותף מלא להצלחת
התוכנית, אליהו הכהן הסתכסך עם
רשות השידור בנושא התשלום, וברשות
החליטו להטיל עליו חרם מוחלט, הן ברדיו
והן בטלוויזיה.
הכהן טען כי התשלום עבור עבודת
המחקר, איסוף החומר ועריכתו, שאותה
עשה לתוכנית שרתי לך ארצי, בסך של
500 לירות בילבד, הוא אפסי ואינו מכסה
אפילו את הוצאות הדלק של מכוניתו.
הרשות סירבה לשלם לו יותר, וכאשר
פרש הכהן מהתוכנית, החליטה להטיל
עליו חרם מוחלט, כעונש.
כאשר שמעו על כך בתחנה הצבאית
מיהרו לחטוף את הכהן, העומד להגיש
בגלי צה״ל תוכנית קבועה בשם אהבת
ציון, אשר תהיה דומה באופייה לשרתי
לך ארצי, ובה הוא יגיש שירים ישנים
מתקופות שונות בהיסטוריה של ארץ-
ישראל.
העולם הז ה 1946

במדינה שפה הקרב > 1ד הכתב

ז1ויובץ

ןקשקשת 1946

הווונ! 0

הצעה חדשה?כיתרון
בעיית כתיב חשפה
העברית -מסווגת?יצור
כתיב חד-משמעי המש?ב
אותיות וביקור

ן הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת ;
״קשקשת,״ ת ,136 .7.תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

מרגע שהחל לומד לפענח את הסימנים
השחורים הקטנים המרכיבים את שפתו,
הופך תלמיד כיתה א׳ חלק במערכה הגדולה
על השפה העברית.
רבים־רבים הקוראים עיתונים, ספרים
ושלטים, הכותבים מיכתבים ושירים ומעלים
מחשבותיהם על הכתב, אף אינם מעלים
בדעתם כי אותם צירופי־סימנים הקרויים
מילים, ואשר צורתם קבועה וידועה
ועומדת כאילו מקידמת־דנא, בצורתה ה

גלגל־השיניים המניע את כלכלת
המדינה.

דוד פוטשניקוב,

רח׳ סמילנסקי ,23 פתח־תיקווה
י• מסלול הפגישה האמריקאית״רו־סית
בחלל למציאת פיתרון לבעיית ה־מיזרח־התיכון.

עודד
ג?אור,

בלשן כ?צאן

רח׳ ששת־הימים ,3ירושלים
• ה״שיניים״ של הלירה הישראלית
פוחתות מפיחות לפיחות.
!• ״בורג קטן״ שדפקו אותו.

כתיב שווה לכל נפש
נוכחית — שנויים במחלוקת מזה שנים
רבות.
את הפיתרון ניסתה למצוא העיתונות הישראלית,
שבמאמציה לשפר את קלות ההבנה
של הכתיב הבלתי־מנוקד, המציאה
את הכתיב המלא. הקרב בין חסידי הכתיב
החסר והמלא ממושך ומייגע, ועדיין לא
הוכרע.
האקדמיה ללשון העברית, שמתפקידה
למצוא שווי־ערך עברי־ם למונחים לועזיים
ולאשר חידושי־לשון המתבקשים
מתוך הצרכים, אינה מדביקה את העומס
המוטל עליה. הקרב על הכתיב, שאף הוא
מעיסוקיך ,,אינו מקל כלל על מלאכתה.
70 הצעות. מאז 1848 עסקו גדולי
הבלשנים והסופרים של התרבות העברית
בניסיונות למצוא פיתרון הולם לבעייה
זו — פיתרון שיאפשר כתיבה ללא־ניקוד
בצורה שלא תכביד על ההבנה, שתמנע
כיפלי־משמעות ותאיר את העניין כבר
בקריאה ראשונה, ללא צורך להתעכב על־מנת
להחליט בדבר משמעותה של מילה
זו או אחרת על־פי הקשרה הענייני.
הכתיב המלא, נתגלה, אף הוא לא תמיד
מדייק, ופעמים הוא מחייב לתופעות שרירותיות
ואף מגוחכות, כמו בדוגמה :״אכל
ושתה כי מחר נמות,״ המבקש להיכתב
.״אכול ושתוה...״
עד היום הוצעו בבר למעלה מ־ 70 פית־רונות
אפשריים לבעייה זו, אך כולם נפסלו
מסיבה זו א;ו אחרת. לאחרונה הצטרפה
אל שורה ארוכה זו הצעה נוספת.
בחוברת דקה וצנועה המוכתרת בשם
״הצעה לכתיב עברי מחודש פוניטי וחד-
משמעי״ מביא הבלשן חיים בלצן, עורכה
ומייסדה של סוכנות־הידיעות עתי״ס, את
גירסתדשלו לגבי הבעייה, אשר אליה הגיע
לאחר מחקר ועמל של 34 שנים.
במחקרו הציב בלצן לנגד עיניו ארבעה
כללי-יסוד המונחים ביסודה של השיטה
החדשה: כתיב שלא יכלול אלמנטים זרים
לכתיב הא״ב המקובל או שינויים מהפב־
(המשך בעמוד )30
העולם הזה 1946

ז?מן זוהר >?יכט),

קיבוץ שדה־יואב, ד.נ. שדה־גת
י• חישוק בוער על חבית נפט. לפי
החלטת האדם יחוייבו נציגי המדינות
לקפוץ דרך החישוק כתנאי לקבלתן
לאדם.

שאו? יהישלום,

רח׳ אורלנסקי ,7פתח־תיקווה

מאונך :

מאוזן :

.1מחבר ״כוכבים מציצים מרום (ש״מ) ;
.2קטיפה סינתטית; .3ברזל מחושל;
.4כן, באנגלית ; .6נישא ; .7החומר הרך
בגוף החי ; .8ביטחון גמור ; .9תקופה
בחיי אדם; .11 אלסטי; .12 מחכים לו
במחזה; .21 נוח ונעים; .22 שמא; .23
חברת־נפט בינלאומית; .24 בודדה ומופרשת;
.26 אליל־השבט; .28 משמש לחיזוק
; .31 יציקת נוזלים ; .33 אץ ; .34 אבן
יקרה ; .35 פיטפוט ; .37 מתנוססת על ראש
הגבר ; .39 קידומת הולנדית ; .40 כיצד?
.42 מתקופות האשה; .45 מיסדרון, ב־לע״ז;
.47 בתוכי; .48 עשב פרא; .49
יוגב; .50 חומר־ציפוי; .51 מן המגילות;
.52 בהשאלה: לב .53 :קינה (הפוך) ;
.54 הפרש ; .57 שתול ! .60 בלתי־מסווג
(ר״ת 61 מטבע בינלאומי ; .63 עמק
בארץ ; .65 מתוצרת החלב ; .68 דרשות ;
.70 מתקיים ; .71 זכר בבקר ; .72 עיר
בבקעת הירדן ; .74 מוזאיקה ; .76 בירה
אירופית; .77 קיבוץ בהרי-אפרים; .79
חברת־תמרוקים גדולה ; .84 מין תת־מיקלע;
.87 חיצוניותו; .89 בתוכו! .91
.70+100

יונק מסידרת
.1סכין לקיצוץ בשר;
המכרסמים ; .10 מחציתה של מכונית-
פאר ; .11 מקרה את הבית ; .13 מפציר
ומפגיע ; .14 עובר שיצא לאוויר־העולם ;
.15 שיעור של מיספר או גודל ! .16
הביטו; .17 מילת־זירוז; .18 מציבת־זיכרון
; .19 בסיומו של יום ; .20 חודש !
.22 ציפור־שיר זעירה; .24 ילדתי; .25
כרם ; .27 צמר כבוש ; .29 יפעה ! .30 משב
אוויר ; .32 בוודאות ; .34 רעיה ; .36
מושח בשמן ; .38 אבוקה בראשי הרים !
.41 אד; .43 מישתה; .44 טודדיבור!
.46 גיבעה קטנה; .47 מילת־בקשה; .49
מחזמר נודע; .52 שיבולת שהבשילה;
.55 מגילגולי הארבה ; .56 מישחק־קלפים ;
.58 דיאלקט; .59 קבוצה דתית; .60 כינוי
ישן לאוצר־ספרים ; .62 מידה ; .63 בכניסה
לבית; .64 דידוחשבון (ר״ת); .66 חלב
חמוץ; .67 בהשאלה; תם וטיפש; .69
תרגילי־סדר חמושים (ר״ת); .71 חמור-
הבר; .73 ארטיסט; .75 גלאדיאטור; .78
מילת זירוז ורמז ! .80 סופה של ארץ כוש !
.81 מנעול פטנטי ; .82 ילדה ; .83 מין מס ;
.85 חומר הנותן טעם לעראק; .87 שוטר-
חרש ; .88 ייעשה יותר טוב ; .90 קריאת־צער;
.91 מוזמן; .92 דורונות; .93 מגיד
עתידות על־פי העננים.

היכן אתה
עו מ ד ונרו
ב חו ר ף *
בחדר אמבטיה כמובן. חדר
אמבטיה שהוא קריר ולח עלול
לגרום להצטננויות מה עוד שבמקום
זה נוהגים בני״המשפחה להתפשט.
הפתרון: תנור תליה לחדרי
אמבטיה מתוצרת זק״ש —
.5 ^,0115 תוך שניות ספורות הוא
מחמם את המקום וביח״ר זק״ש
מעניק 10 שנים אחריות לתנור
כנגד חלודה. להשיג ב״ 3דגמים
עם אפשרות להרכבה עצמית.

במדינה
(המשך מעמוד )29
ניים; כתיב שיהיה קל לסידור בדפוס, ל-
כתיבת־יד שוטפת ולכתיבה !במכונת־כתי־בה
רגילה >תוך ביטול האותיות הגדולות,
שהעברית אינה זקוקה להן כלל) ; כתיב
קל לקריאה ובעל כללים מועטים, מדויי־קים
ונוחים לזכירה ; כתיב חד־משמעי
(כלומד: כל מילה בכתיב המחודש, כשם
שיש לה מובן השונה מזה של כל מילה
אחרת, תהיה תמונתה הגראפית — המצטרפת
מאותיות יחד עם סימני־ניקוד או
בלעדיהם — שונה מאחרות).
אותיות וניקוד. הכתיב המחודש ש מציע
בלצן מבוסס על עשרה כללים פשוטים,
שכל אחד מהם ניתן ללמידה אף
על-ידי מי שאינו יודע עברית בתנאי,
כמובן, שלמד קודם־לכן את אותיות הא״ב.
המייוחד בהצעה חדשה זו הוא, שהיא
משלבת בה אותיות וניקוד גם־יחד, המונחים
על־ידי אותם עשרה כללים עצמם.
לדוגמה :

״אין איפוא לטעון נגד ניקוד־עזר
הבא לשכלל את זה כי פוגע הוא
בכללים של ניקוד המשמש כתיב אחר,
אשר ימשיך להתקום בניפרד.״

ומאחר שכתיבה הנוכחי של השפה העברית,
כפי שהוא בא לידי ביטוי בכתיבה
של יום־יום, בעיתונים ובכיתבי-עת, בספרים
ובהתבטאויות הרשומות השונות
של האיש הישראלי הגיעה למצב של
״השתוללות״ ,היינו כל אחד הישר בעיניו
יכתוב — אולי באמת הגיעה השעה לנסות
משהו חדש, אשר יוכל לצאת רק בשכרו.
אנשי האקדמייה עדיין לא הגיעו להסכמה
בעניין זה, והם סבורים כי עדיין אין
הכותב והקורא הישראלי בשלים לכתיב
פוניטי חד־משמעי. כך שללו ממנו אפילו
את הניסיון.

תל־אביב
איר הורגים תרביות

הזנחה פושעת שר פרנסי העיר
נרמה לחיסול סוקר
התרפות התוסס ביותר

אנו מוכרים במחירים הישנים ללא כל העלאה

כאשר טובת הפרט מתנגשת באינטרס
ציבורי, מה עדיף?
שאלה זו ניצבה בשבוע שעבר בפני
שני בתי־מישפט בישראל. בחדרה, הגישו
חמש משפחות מתושבי קריית־טבעון
תביעה לבית־המישפט, ביקשו ממנו הוצאת
צו שיאסור את הפעלתה של תחנת־דלק
שהוקמה בקירבת בתיהם, שהריחות,
הרעש וזיהום האוויר שנגרמו בגללה, הפכו
את חייהם לסיוט.
שופט בית-המישפט בחדרה, מלכיאל
סלוצקי, דחה את התביעה בפסקו :״כאשר
החיים מביאים בני אדם לפעול ולחיות
יחדיו, לקיים עסקיהם ומגוריהם בכפיפה
אחת, מפעיל החוק את העיקרון של איזון
אינטרסים. המיבחן הוא הסבירות מ־נקודת־הראות
של אדם ושכנו. סבירות זו
נבחנת לא רק מהשקפה של נוחיות האחד,
אלא היא חייבת לקחת בחשבון באותה
מידה את האינטרס של השכן.״
באותו שבוע עצמו גינה ביודהמישפט
העליון, בשבתו כבית־דין גבוה לצדק את
עירית תל־אביב, על שעשתה את החוק
פלסתר במצח נחושה והתירה את הפעלת
הסינמטק התל־אביבי בבית עובדי־העיריה
ברחוב פומפדיתא, חרף התלונות החוזרות
ונישנות של הדיירים בסביבה אשר טע נו
כי הפעלת מועדון הקולנוע הופכת את
חייהם בבתיהם לבלתי נסבלים.
• אלא שבית־המישפט העליון כלל לא
פסק, כפי שנראה היה לרבים, כי מנוחת
ושלוות השכנים עדיפה על ערכו התרבותי
והחברתי של הסינמטק. עיריית תל-
אביב סגרה את המקום אשר הפד לביתם
השני של שוחרי הקולנוע הטוב בתל-
אביב, עוד לפני הבירור המישפטי והשאירה
לבית־המישפט רק אפשרות לנזוף בה על
שהפעילה את המקום ללא רישיון מוועדת-
בנין־הערים המחוזית.
״הפרברים המפונקים׳׳ .לא היו
אלה שכני הסינמטק, נגדם יצאה השבוע
חמתה של דעת״הקהל, שגרמו לסגירת
אחד ממרכזי התרבות החשובים והתוססים
של העיר. היתה זו רשלנותה וחוסר
התייחסותה של הנהלת העיר החדשה בראשותם
של ראש־העיר, שלמה >״צ׳יצ״׳)
להט ושל הממונה על תיק התרבות, יצחק
ארצי, שהביאו לכך.
בית־עובדי-העיריה, על אף האולם ההעו
ל ם הז ה 1946

מפואר שלו, לא נועד מלכתחילה להוות
בית לסינמטק. אולמו, שקירותיו החיצוניים
הם במרחק של ארבעה מטרים בלבד
מקירות בתי המגורים הסמוכים, יועד לאסיפות
עובדים. הוא לא היה אטום די
הצורך כדי שהקרנות הסרטים שנערכו בו
לא יפריעו למנוחת השכנים. גם באזורי
מגורים אחרים בתל-אביב קיימים בתי-
קולנוע, אולם חט נבנו מראש בצורה
שלא תיגרום למיטרד.
הנהלת העיר הקודמת הצליחה, למרות
מיגבלותיו של הבנין, להוציא עבורו רי-
שיונות הפעלה כמועדון הקולנוע המרכזי,
׳שהפך תוך זמן קצר לאחד ממוקדי הבידור
והתרבות שעדיין נותרו לניוער התל-
אביבי. אולם הנהלת־העיר החדשה הזניחה
את הדאגה לפעילות הסדירה של המוסד
שפעל בחסותה. היא לא דאגה לחידוש
הרישיון מוויעדת בניין־הערים־המחוזית,
אחרי שתוקף הרישיון הקודם פג.
רק כאשר התעוררו השכנים לפעולה
משפטית, ניסתה העיריה לסתום את טענותיהם.
כ־ 120 אלף ל״י הושקעו בהכשרת
מיגרש חניה לסינמטק ובאטימת ארובות
הבניין. אולם השכנים המשיכו לסבול.
סיפרה רימונה גבעון, פזמונאית, שהי-
תה הרוח החיה בהתנגדות שכני הסינמטק:
״רואים אותנו כברברים המתנכלים לתר בות׳
כמפונקים של צפון תל־אביב. אבל
ילדי היו מתעוררים בלילות מסיוטים כתוצאה
מפס הקול של הסרטים, שכל מילה
בהם היתד. נשמעת אצלנו בבית. הילד
היה צועק, :מי יורה עליז׳ בשביל מה
אני צריכה תרבות אם היא הורגת לי את
הילדים שליי״
כמו לסגור בית־ספר. בגלל הזנחת
העיריה סירבה ועדת־המישנה של ועדת-
בנין־הערים המחוזית לחדש את רישיון
הסינמטק. צ׳יצ׳ ערך אז ביקור אצל
השכנים המתלוננים, דיבר על איכות החיים׳
הצדיק את טענותיהם והבטיח להם
תשובה תוך שלושה שבועות. עברו חמי שה
חודשים ואיש מהעיריה לא התקשר
עמם. רק כאשר פנו השכנים לבג״ץ, נו־

מכוש חדשה
מעשה בתחנת־דלק

ויליאם שטרן
מתנה מחרה
כאשר קיבל קונצרן ״פלל״ לידיו את
חברת״הבנייח הכושלת ״פאן״לון״ /ידע
כי הוא קונה חתול בשק, אולם לא תיאר
לעצמו כי עוד לפני שיקבל את ״פאן־
לון״ לידיו ייעשו מעשים מוזרים שי
כאלה.
״פאן״לון״
הקימה ליד בית״החולים
״ביילינסו!״ תחנת־דלק גדולה, ובה אולם
לבריתות-מילה ועוד שירותים שונים למען
החולים. הנכס כולו הוערך, בתחילת

של״סה
ל 3ההשקעה

מפגינה עם שלט

ח״פ אברהם מלמד הגיש לכנסת
הצעת״תיקון לחוק ניכסי המדינה, ה באה
להבטיח כי המדינה תקבל לידיה
תמיד זכויות דיעה והצבעה בחברות שבהן
היא משקיעה — ביחס ישר לגודל
ההשקעה.
כיום יש למדינה השקעות גדולות בחברות
שונות, בעוד שזכויות הצבעה יש
לה פחות ממה שהשקיעה. בחברות כמו
״מקורות״ או ״הבנק לפיתוח התעשייה,״
או בנק ״טפחות״ נתנה המדינה את מר
במקום
הסטייק
עד עימם צ׳יצ׳ שוב. השכנים לא רצו
בסגירת המקום לפעולות הטינטמק. הם
היו מוכנים להגיע לפשרה ללא פעולה
משפ טי ת. הוא הבטיח לשלוח שניים מאנשי
העיריה כדי שיגיעו להסדר עם השכנים.
אבל השכנים לא שמעו יותר מראש-
העיר דבר.
רק ערב מתן ההחלפזה של בית־חדין
הגבוה לצדק הורה צ׳יצ׳ על סגירת המ קום׳
מבלי שהכין כל מקום אלטרנטיבי
מתאים לפעילות המוסד. כך נותרו 3500
חברי הסינמטק ואנשי החוג לקולנוע של
אוניברסיטת תל־אביב ללא בית. כאשר
יצאו השבוע להפגין מול בנין העיריה
לא היו מאחריהם קבוצות-לחץ והשפעה
שיאלצו את הנהלת־העיר לתקן את המח דל
החמור ביותר בפעילותה מאז נבחרה.
אמר הבמאי אורי זוהר בהפגנה השקטה
:״לסגור את הסינמטק זה כמו לסגור
ביודספר. איך אפשר לחשוב בכלל על
סגירת בית־ספר? נראה מה היה קורה
אילו ניסתה העיריה לסגור, למשל, בית-
כנסת אחד למשך יום אחד בלבדי״
השבוע ניסו פרנסי העיר למצוא פתרונות
מאולתרים באמצעות השגת אולמות
ציבוריים בהם יימשכו הקרנות הסינמטק.
אף אחד מפתרונות אלה לא היה בו כדי
לענות על הצרכים של המוסד. אדישותה
של הנהלת העיר וחוסר־האונים שלה הד
סיפו עוד מסמר אחד לארון המתים אליו
הוכנסו חיי התרבות והחברה של תל-אביב.
העולם הז ה 1946

, 1973 בסכום של 3מיליון לירות.
כאשר עברו רואי״החשבון של ״כלל״
על ניכסי ״פאן־לון״ ,גילו לפתע הסכם,
שלפיו נמכרה תחנת״הדלק בסכום של
מיליון ורבע לירות בלבד, כאשר הכסף
ישולם תוך שנים רבות, בריבית אפסית.
ההסכם היה, למעשה, מסירת הנכסים
שערכם 3מיליון לירות — במתנה. הנכס
היה רשום על שם חברה ששמח
״תחנת דש״ .עד תחילת מאי השנה, ה מועד
שבו עברה הבעלות על ״פאו־לון״
ל״כלל״ ,היתה הבעלות על החברה בידי
״פאו־לוו״ .ב 7-במאי הוקצו מרבית המניות
השולטות בחברה בשם ״תחנת
דש״ לחברה בשם ״ביילסול״ ,הרשומה
במישרדו של עורך־הדיו של ויליאם
שטרן ו״פאן־לון״ -שרגא בירן.
פנייה לרשס״החברות, כדי לברר מי חם
בעלי חברת ״ביילסול״ שזכו במתנה גדולה
זו, העלתה גילוי מפתיע: מרבית
מניות ״ביילסול״ רשומות על שם חברה
בשם ״שיבג״ ,שכתובתה היא ברחוב
בן־יהודה 13 בירושלים. גם מישרדו של
עורן־הדין שרגא בירן מצוי בכתובת זו.
רשם החברות התבקש לגלות מי הם
בעלי חברת ״שיבג״ ,שהם בעלי ״בייל-
סול״ שזכתה כאמור בתחנה ממש מן
ההפקר. התשובה הלא-מפתיעה: בעלי-
חמניות הם עורן־הדין שרגא בירן, אשתו
וילדיהם.
כך העביר עורך״הדין של ״פאן-לון״,
שרגא בירן, לעצמו נכס שערכו 3מיליון
לירות, זמן קצר לפני מכירת ״פאן-לון״
ל״כלל״ .היועצים המישפטיים של ״כלל״
בודקים עתה, אם ניתן לבטל מכירה מוזרה

נסו בטדהאשפה
לפני שאתה עומד לזרוק ניירות פסולים
לפח-האשפה, חשוב פעמיים. ב״מיפ-
עלי נייר חדרה״ למדו מזמן, כי ממה
שמוצאים בזבל מרוויחים יותר מאשר
מייצור נייר חדש.
אחד הלהיטים של ״מיפעלי נייר חדרה״
עתה הוא מפיות ומפות לשולחן מנייר
עבה, המעוטרות בציורים מודרניים
מקסימים, הנראים כאילו עשה אותם
אמן במחשב. המוצרים נחטפים על-ידי
הלקוחות, ואלה משלמים כסף טוב תמורת
המפות המקסימות החדישות.
הקונים סבורים בוודאי כי בייצור המפות
הושקע עמל רב על-ידי גרפיקאים,
אמנים ועוד מתכננים למיניהם. הם טועים.
המפות נלקחות מפחי־האשפה. פשוטו
כמשמעו .״מיפעלי נייר חדרה״ קונים
הרבה פסולת נייר.
פעם היו לוקחים את כל פסולת ה נייר
שקנו, מייצרים ממנה נייר מחדש.
כיום הם בודקים בשבע עיניים כל מיש-
לוח של פסולת. התברר, למשל, כי חב-

ח ״כ מלמד
יחס ישר
בית האמצעים ההוניים, ואילו הניהול
והשליטה נמצאים בידי משקיעים אח רים,
שהשקיעו פחות ממנה.
הצעת־התיקון קובעת, כי כל השקעהחדשה של המדינה בחברות או מתן הלוואות
או ערבויות יש להביא לאישור
ועדת-חכספים של הכנסת, וזו תמנע השקעה
שאין עימח קבלת זכות דעה מקבילה.

ברית־המועצות
פיתחה מכשיר מהפכני,
בלתי-ידוע בתעשיית היהלומים במערב:
מכונה למדידת צבע היהלום. המכונה, ש הוצגה
לא־ימכבר, עם פתיהת סניף הדש
של חברת היהלומים הסובייטית ״גלוב״
בשטוקהולם, מראה, בדיוק מדעי את כמות
וטיב הצבע של כל יהלום מלוטש.
1כיום !נקבע הצבע לפי העין, כאשר ׳מדי-

המכונה למדידת צבע היהלום
חידוש מהפכני
יפעם מתעוררים ויכוחים מרים על קביעתם
של המומחים, מאחר שלפי הצביע ׳נקבע
גם מחירו של היהלום המלוטש.
כמה יהלומנים ישראליים מנסים להשיג
עתה את המכשיר החדש מברית־המועצות,
ולהכניסו לשימוש ׳בישראל.

ריבית על מס
בעוד ועדת-הכספים של הכנסת נחפזת
לאשר כל קיצוץ ועיקור בתו׳ספת־היוקר,
או כל מיסוי חדש על השכירים, היא מעכבת
מזה שמונה חודשים את האישור ש ביקשה
נציבות מס־הכגסה להעלאת שיעד
רי־הריבית על המפגרים בתשלום מס.
׳נציב מס-הכניסה, יעקב תמיר, אמר
כי הבקשה הוגשה לוועדת־הכיססים ליפני
שמונה חודשים. כיום מטיל בית־המישפט,
על פיגורי מס, ריבית, מגוחכת של 150/0
לערך. הנציבות רוצח כי תיקבע ריבות
של שיני אחוזים לחודש כדי להרתיע מפגרים
בתשלום. כיום כדאי לכל אחד לא
לשלם, ולסחוב את הפרשה בדיונים ׳מיש־פטיים
ארוכים, כדוגמת עובד כן־עמי,
שכן כאשר מחייבים את הנישום לשלם
כעבור שנים, יורד שווי הסכום המשולם
בהרבה, בגלל ירידת ערך הכסף.

רות לעיבוד נתונים משליכות את ניירות
הפלט לפח. מניירות אלה, כאשר חותכים
אותם למרובעים, נוצרות מפות״שול-
חן מקסימות, כאשר רישומי המחשבים
נראים בהן כעיטור אמנותי.
או, דוגמה אחרת: גייר״עיתונים. כיום
כדאי יותר לחתוך נייר עיתונים המגיע
למיפעלים לשם ייצור מחדש, למכרו
ל אי טליזי ם

ול חנויו ת

כנייר״עטיפה. כך

מקבלים עליו יותר כסף.

לאומי״ נידיורק ג

מאזן ״בנק לאומי״ בגיו״יורק לחודש יוני השנה מראה, כי חיקף המאזן גדל
ל 468-מיליון דולר, לעומת 373 מיליון דולר ביוני שנה שעברה. הבנק הכפיל את
קרנות־ההון שלו, והן עתה 19.5מיליון דולר. סך הפיקדונות גדל בצורה מרשימה,
והגיע ל״ 404.6מיליון דולר, כאשר מחד יש ירידה ניכרת בפיקדונות לפי דרישה,
ומאידך גידול של יותר מ״ס7י 50 בפיקדונות לזמן ארוך.
מנהל הבנק הוא אליעזר לרנד, שהיה שנים רבות אחראי לעיסקי היהלומים
של קבוצת ״בנק לאומי״ בישראל. עם מנהלי הבנק נימנים וולוורת בארגור,
השגריר הקודם של ארה״ב בישראל; היועץ הכלכלי אוסקר גאס; מורטימר
גליסון, סגן־הנשיא לשעבר של ״מורגן גאראנטי טראסט״; יעקב היאט מחברת
״ראנד־וויטני״ ,ו 1יליאם מייזר ט״מיפעלי האדסון״ לנייר.

וגם ״דיסקונט״ צומח
גם בנק ״דיסקונט״ (אוברסיז) ,שמרכזו בשווייץ, מראה במאזנו כי הגיע לסך
מאזן של 1.5מיליארד פרנק שווייציים, מזח הון ורזרבות 136 מיליון פרנק. סך
הפיקדונות מגיע ל 1.3-מיליארד פרנקים. המאזן הוא לסוף יוני השנה. ניכסי קבוצת
״דיסקונט״ כולה לתאריך המאזן הם 4מיליארד דולר.

היהודית
ך* שבוע חזרה ארצה, ממסע בן עשן
1רד. ימים י ללאם־ווגאם שבנוואדה, אר־צות־הברית,
מישלחת ובד. שיבער. עובדי
חברת־התעופה כימאוויר, אשר כללה אף
את אשתו של הטייס הראשי ואשתו של
קצין־המיבצעים של החברה.
״גילינו שלפחות מבחינה אחת דומה
ישראל ללאס־ווגאס,״ התלוצצו החוזרים.

״גלבוע הוא כלב־השמירה שלנו בכינז־אוויר,״
מתגאים אנשי המרכז־החקלאי. ואכן,
גלבוע מרבה לתבוע הנהגת קימוצים
וייעול בעבודת החברה.
למרבית הפלא, לא הצליח איש מבין
ראשי המרכז־החקלאי לברר מה, בעצם,
עושה משד. גלבוע עצמו במישלחת ללאס־ווגאס.

— מאת

זאב יפת
״בארץ, לאחר הנהגת המדיניות הכלכלית
החדשה, חייבים לחשוב פעמיים לפני שמחליטים
על כל הוצאה כספית. גם בלאס־ווגאס,
נוכח שפע הפיתויים, חייבים לחשוב
פעמיים לפני שמחליטים איך להוציא
את הכסף.״
רישמית נסעה המישלחת ללאס־ווגאס

מבקר

״משה אוהב למנוע ביזבוזים, ייתכן שהצטרף
למישלחת כדי להשגיח על החב־ר׳ה
שלא ישתוללו בחו״ל,״ התבדח דובר
המרכז־החקלאי, צבי מגן.
כימאוויר היא חברה פרטית לא
עש נוהגות
עוד כמוה גדולה.
רות חברות פרטיות אחרות, שמנהליהן

הו 1ו ב 0תוה

גולדה מאיר, ראש־הממשלה לשעבר, ש היא
כשלעצמה היתד. סמל היושר האישי —
אם־כי בימיה פרחה השחיתות בחצרה והגיעה
למימדים דמיוניים — לא העלתה
כלל בדעתה כי ייתכן ששר המבקש, בישיבת
הממשלה, אישור נסיעה לחו״ל בענייני
מישרדו, מסלף את האמת.
בקשות השרים היו מאושרות אוטומ טית.
אך גולדה היתד, מסרבת, בכל תוקף,
לאשר צירופה של אשת השר לנסיעותיו.
בניגוד לשרי־ממשלד, אחרים היה שר ד,קליטה
לשעבר, נתן פלד, מעוניין לצרף
את אשתו, מניה, למסעותיו, כדי שיוכלו
לבקר אצל בניהם הלומדים בחו״ל. הוא
היה מרבה לשדל את גולדה ולהפציר בה
כי תאשר את נסיעות אשתו, ולא היה מרפה
עד שהשיג את האישור המבוקש.
חודשים ארוכים חלפו עד שהשר פלד
גילה כי שרי הממשלה נוסעים במיסגרת
ענייני מישרדיהם רק כאשר אין הם מעוג־יינים,
מסיבות שונות, לצרף אליהם את
נשותיהם.
כאשר רוצים השרים כי נשותיהם תת־

כנגד השתוללותו האישית של מנכ״ל קרן־
היסוד.
קרויטנר הוא רב-אמן בהתעופפויות ל־חו״ל,
והיד, יכול להתקבל כחבר־כבוד בכל
חוג־סילון בינלאומי המכבד את עצמו.
קרויטנר טס לחו״ל, עשרות פעמים בשנה,
תמיד במחלקה הראשונה, תמיד הוא
מגיע במיסגרת סיוריו גם לשווייץ. מובן
שאדם כמו קרויטנר אינו יכול להרשות
לעצמו להתגורר אלא בבתי־המלון המפוארים
ביותר. במובן זה אין כל הבדל בינו
לבין שייכים ערביים עתירי־הון מנסיכויות
הנפט. ואחרי שחיים בחו״ל כמו לורד, אי-
אפשר שלא להמשיך לחיות על אותה רמה
גם בארץ.

כאשר המשכורת אינה מספיקה
לו, דואג קרויטנר לארגן לעצמו
שעות נוספות כיד המלך, ומופיה
אליהן גם חשכון־הוצאות מנופח.
כל זה אינו מפריע למנכ״ל קרן־היסוד
להטיף לעובדיו לצנע ולצימצום. העובדים
בדרגים הבינוניים והנמוכים סובלים, כמו

ח וקר את השיטותשבעזרתן

נוסעים עסקני־ציבור לחו״ל על חשבון משלם־וזמיסי
כדי להשתתף שם בקונגרס בינלאומי ל-
מטוסי־ריסוס.
יעקב טוביה, מנכ״ל החברה, היה חייב
לבחון אם מיספר חברי המישלחת אינו
מוגזם. לאיש לא ברור מדוע, למשל, צורף
לקבוצת היוצאים ישראל הראל, מנהל
המוסך, הנוסע ממילא לחדל ארבע פעמים
בשנה, בקשר לחלקי־חילוף למטוסים,
דבר שלא עסקו בו בקונגרס זה— .

ייתכן גם שהמנכ״ל לא הירבה
לחקור כנושא, פשוט משום ש־הוא־עצמו
היה אהד מחכרי המיש•
לחת, למרות שהוא עומד לסיים
את תפקידו בקרוב ולכן לא היתה
כל תכלית לנסיעתו.
למרכדד,חקלאי שבהסתדרות העובדים,
מניות בחברת כימאוויר. המרכז־החקלאי
מורכב משלוש חטיבות. המושבניק אורי
גלבוע, איש כפר־יחזקאל, הוא נציג חטיבת
תנועת־ד,מושבים במועצת־המנהלים של
חברת כימאוויר.

32 —1

אחוזי בולמוס של טיסות לחדל. כאשר
האנשים האמורים להקפיד על נוהלי־עבד
דה תקינים, דווקא הם מן הראשונים המזנקים
על כל הזדמנות של טיסה, ברור
שקריאותיהם לייעול ולחיסכון מאבדות מערכן.
ואם
הארזים מתהוללים, מדוע יצטנעו
אזובי־הקיר? מה שמתרחש בקנה־מידה
קטן בחברות פרטיות, קורה בקנה־מידה
אדיר במוקדי־הכוח בישראל: בממשלה,
בסוכנות, בקרן־היסוד ובהסתדרות.
שרי ישראל מרבים להתעופף לחדל.
ההסבר הרישמי לכל נסיעה הוא :״נסיעה
בענייני המישרד,״ או ״נסיעה כדי ל השתתף
באסיפות־ד,התרמה של המגבית.״

אזרחי ישראל התמימים מתקשים
להאמין כי, לא פעם, ההסבר
הרישמי אינו אלא שקר גס. הסיכה
האמיתית לנסיעה, היא כי לכבוד
השר פשוט מתחשק לכלות
ולהתענג בחו״ל.

לוונה אליהם הם פונים, ללא היסום, לקרן-
היסוד, ונוסעים במיסגרת השתתפות בא-
סיפות־התרמה.

המגכ״ל מטיף
לצכע -ומתעופף
*** משון יעקב קרויטנר, מנכ״ל
קרן־היסוד, מעדיף לפעול מאחרי הקלעים.
הוא ממעיט להשתתף באירועים
ציבוריים בארץ, מתחמק מפני צלמים, שמו
אינו מוכר לציבור הרחב.
נוסף לתפקידו כמנכ״ל קרן-היסוד, בנה
לעצמו קרויטנר עמדת כוח, כאדם המארגן
לשרי־ד,ממשלה ולנשותיהם את מיב־צעי
ההתעופפות לחדל, להרצאות, כביכול.
מובן
שלא יימצא שר, אשר זכה לטובות
אישיות מקרויטנר, שיקום ויתריע

תמיד, אך הפקידות הבכירה, העוקבת מקרוב
אחר השתוללותו של המנכ״ל, אינה
מתרשמת מדבריו.
נאמנים לעקרון הדוגמא האישית, מרבים
גם הם להתעופף לחדל, לארגן לעצמם
שעות נוספות פיקטיביות. החזקת הרכב
של הפקידות הבכירה בלבד עולה לקרן-
היסוד 90 אלף לירות בשנה, שלא לדבר
על התחבולה שבעזרתה הצליחו מיספר
פקידים בכירים לרכוש, ללא תשלום •,מכוניות
חדשות.

קרויטנר, הנימנה ביום עד חוג־הסילון,
החל דרכו כניתמד־סעד.
בשנת 1934 פתחה לו המחלקה
הסוציאלית כוועד-הלאומי, תיק
תמיכה. כאותן שנים היה חולה-
שחפת. בשהחלים, החל עובד בפקיד
מתחיל כ״קרן־היסוד.״
כאשר שרי ישראל, דוגמת שר־ד,תיירות
משה קול, מופיעים על מסכי הטלוויזיה

התנועה הציונית נמצאת בתנועה מתמדת ־ ותמיד במחלקה ראשונה

4 X 0 /י ד אריה דולצ׳ י ן, ממלא־מקום
יושב־ראש הנהלת הסוכנות

וניזכר^ ,המכונה ״נער־השעשועים של הסוכנות,״ מבלה
כמחצית מימות השנה בנסיעות ובסיורים בחוץ־לארץ.
בטיכסי קבלות־פנים לאורחים מחו״ל, אי-
אפשר שלא לגחך למישמע נאומיהם המרוסקים
הנישאים באנגלית עילגת.
מייד נשאלת השאלה מה להם, אשר
רבים מהם נעדרים השכלה תיכונית פורמאלית
ולנאומים באנגלית בחו״ל.

טו בו ת -הנ א ה
לשרים
ך* שבוע שעבר, נפתרה החידה. ל-
^ ראשונה מאז קום המדינה הרהיבו עוז
פעילי המגבית בחו״ל, והחליטו לצמצם עד
למינימום את הופעתם של שרי-ישראל באסיפות
התרמה של המגבית. לראשונה
נטען בפומבי כי נאומיהם, באנגלית משובשת,
עלובים ומציגים תמונה כוזבת של
הנעשה בישראל.
פעילי המגבית טוענים כי שרי-ישראל
תלושים מהמציאות, מתארים את ישראל
כגן־עדן עלי אדמות, אינם מודים בעובדה
— הידועה לכל יהודי בארצות־הברית
— כי החברה בישראל, ככל חברה אחרת
בעולם, לוקה בחסרונות, וכי החלטות ממשלתה
לא תמיד נכונות הן.

פעילי המגבית הפריכו את השקר
הגם שד אחדים משרי הממשלה,
הטוענים בי הוזמנו לחו״ל
על-ידי המגבית. לטענתם, לא פעם
הזמינו עצמם שרי ופקידי הרשות
דהשתתף! באסיפות המגבית, ביוזמתם
האישית.
ואולם — לא אלמן ישראל. אין כל
חשש שאלה מבין שרי־ישראל שאינם הרדים
לכיסאותיהם לא ימשיכו להתעופף
בחדווה לחו״ל. הרי לשם כך קיימת הסוכנות
היהודית.
הסוכנות היהודית משגרת לחו״ל שרי
ממשלה ואישי־ציבור במיסגרת מסעי־הר־צאות
לעידוד העלייה.
בישראל, קשה לשחד שר או ראש־ממ־שלה,
אבל אפשר לדאוג לכך שהוא ואשתו
יתארחו כמלכים בחו״ל על חשבון
הסוכנות. אפשר לארגן לנשות השרים הכבודות
קניות מתאימות על חשבון הסוכנות.
הדוגמה הבולטת — מרים אש כול,
שזכתה בתשורות נאות.
אותו תהליך הפועל בקרן־היסוד, בסוכנות
היהודית פועל אף ביתר אינטנסיביות.
שרי־הממשלה הזוכים לנסיעות־בילוי ב־חו״ל
על חשבון הסוכנות, יהיו האחרונים
שיעזו להתריע על מעשי־השחיתות׳ בה.
ראשי הסוכנות מודעים היטב למצב זה,
ומנצלים אותו ללא כל בושה.
תיאורטית, כל איש־סוכנות, אפילו יהיה
זה יו״ר ההנהלה או המנהל־הכללי שלה,
אינו יכול לנסוע לחו״ל על דעת עצמו.
קיימת ועדת־חברים, בראשות המנכ״ל
משה ריבלין, המאשרת נסיעות לחו״ל לבכירי
עובדי הסוכנות.
לרוב, ועדה זו אינה מתכנסת כלל. לא
פעם שוהים יו״ר הוועדה ושלושת חבריה
— עזרא שפירא, יוסף קלארמן ואריה דול-
צ׳ין בחו״ל, אך עובדה זו אינה מפריעה
לבכירי הסוכנות להתעופף לחו״ל להנא

| 1 111 0 1 11 1משה ריבלין, המנהל־הכל־
״ * 14״ י* י י * לי של הסוכנות היהודית,
הוא המושך בחוטים מאחרי־הקלעיס. הוא המארגן לשרי־הממשלה
נסיעות־בילוי לחו״ל, במיסגרת מסעי־הרצאות.

תם. במיקרה הטוב, הם מסדרים את ה עניין
טלפונית.

לא מתנהל רישום מתי ולאיזה
צורר אושרה הנסיעה. אם אי־פעם
תפרוץ שערורייה ציבורית בנושא
זה ומתעופפי הסוכנות יתבקשו ל הציג
אישורי-נפיעה מתאימים, או-
אז תחל המפולת, באשר נותני האישורים
הטלפוניים יתכחשו ל*
אישוריהם, ויתחילו להטיח האשמות
הדדיות איש ברעהו.
ימים ספורים לאחר הנהגת המדיניות
הכלכלית החדשה, כאשר הציבור
הרחב נקרא בתוקף להדק את החגורה,
נודע כי כל ראשי הסוכנות היהודית עומדים
להמריא לארצות־הברית. תחילה טען
המנכ״ל ריבלין, כי אנשי הסוכנות יוצאים
לארצות־הברית בענייני מחלקותיהם, וכדי
להשתתף בישיבת המליאה הציונית. כאשר
נוכח לדעת כי הציבור שוב אינו קונה
סיפורי־מעשיות, שבינן לבין האמת
אין ולא-כלום, דחה את ישיבת המליאה
הציונית שהיתר. צריכה להתקיים בניו־יורק,
וקבע כי היא תתקיים בישראל. מייד
לאחר־מכן יצא בהכרזה לעיתונות, כי בשל
הדחייה לא יסעו לחו״ל שיבעה פקידים
מראשי הסוכנות.

__ הפקידי ם
התעופפו בח שאי

^ 0 7ך 1 0

ליית־הנוער בסוכנות,
מימות השנה. לא פעם

במלונות־פאר ובמיסעדות אכסקלוסיביות
למיליונרים. אי־שם, לאורך מסעותיהם,
מתחיל ערכו של הכסף הציבורי לאבד כל
משמעות בעיניהם.

בר־און
צריך להתפטר
ך* פקידים הכבירים בסוכנות לומדים
ן 1היטב — ובמהירות — כיצד להתאים
עצמם לאורח־חייהם של ראשי הסוכנות.
מדוע ייגרע חלקו של יוסף קלארמן מזה
של מורו ורבו דולצ׳ין ו
בדיקה מגלה כי קלארמן הוא תלמיד
כה חרוץ, עד שהצליח להגיע לשיא סוכנות,
חדש — הוא מצליח לשהות בחו״ל
/0י׳ 65 מימות השנה, בתוקף תפקידו כראש
מחלקת עליית־הנוער. ככל שפוחת מיספר
הנערים שמחלקתו מצליחה להעלות ארצה,
ביחס ישר גדל משך שוטטותו בחו״ל.
לרוב, אין הוא מדווח לאיש על מעשיו.
לא פעם הוא נעלם לשבועות ארוכים, מבלי
שאיש מהנהלת הסוכנות ידע באיזו
ארץ הוא מסתובב.
אלוף־מישנה (מיל ).מרדכי (״מורל׳ה״)
בר־און, ראש מחלקת הנוער והחלוץ, מצליח
להגיע לפעמים ארצה. הוא מרבה ל הופיע
בחו״ל בהרצאות, וכמובן אף מק דיש
זמן לענייני מחלקתו.

האמת ניתנת להיאמר בי עיקר

י ל יוסף קלארמן ,״אלוף המעופפים,״
ראש־מחלקת ע־

מבלה בחוץ־לארץ כשני־שלישיס
אין איש בסוכנות יודע היכן הוא.

עבודתו של מורל׳ה היא בחו״ל,
אך אילו היה שלם עם עצמו —
היה חייב להתפטר מתפקידו, א-
לוה־מישנה כר-און יודע היטב כי
אינטרסים מיפלגתיים משחיתים
כל חלקה טובה במחלקתו, המונה
מאות שליחים ככל רחבי העולם.
אין הוא יכול לצמצם ולייעל את חבר
השליחים, משום שכל מחלקתו בנוייה על פי
מפתח מיפלגתי. כל מיפלגה מגינה על
ה״מדריכים״ שלה, רומזת לו כי יואיל
לפנות ולבדוק את הנעשה אצל שליחי
המיפלגות האחרות, היושבים במקומותיהם
כשהם בטלים מעבודה.
התככים על רקע מיפלגתי ואווירת החשדנות
ההדדית, מאלצים אותו להימצא
בחו״ל תקופה ארוכה מזו הנדרשת על-
ידי כל איש־סוכנות בכיר אחר, המבלה
לו בנעימים בחו״ל.
כך מתנהלים החיים בסוכנות ובקרן־ה־יסוד
על שני מישורים שונים. הצמרת,
החיה בעולם של חשבון־הוצאות פתוח,
של נסיעות חסרות־תכלית לחו״ל — והמוני
הפקידים הקטנים שמהם דורשים ל הדק
את החגורה.
כדי לשמר מצב־דברים זה מחלקת צמרת
הסוכנות, בין השאר, גם טובות־הנאה
של בילויים בחו״ל לאישי־צמרת במדינה.
בכך היא משתקת כל ביקורת אפשרית
מצידם כלפי הסוכנות, והשחיתות ממשיכה
לחגוג בראש־חוצות.

**ץ כוע אחרי הכרזתו המפוצצת של
מנכ״ל הסוכנות, התעופפו חרש
אליהו לחובסקי, היועץ המישפטי וגלעד,
מנהל הגזברות, שניים מבין אותם שיבעה
פקידים שאמורים היו להישאר בארץ.
כמקובל במוסדות־ציבור אחרים, קוראים
גם ראשי הסוכנות לצימצומים ולהידוק
החגורה. ועדת השליחים, שמתפקידה
להחליט ולאשר יציאות לחו״ל של פקידי
הסוכנות ושליחיה בדרג הבינוני והנמוך,
החליטה לקצץ בנסיעות ב״&ל .25 ההנהלה
הוציאה הוראה כי יש להקפיד על נוכחות
העובדים במישרדים בכל שעות העבודה.

כמקובל בחברות מושחתות, כן גם
בסוכנות — ראשיה חיים על מעין כוכב־לכת
אחר. הם ממשיכים בחייהם הראוותניים
כבימים־עברו, מטיפים לאחרים להדק
את החגורה. להם־עצמם אין חגורה כלל,
וממילא אינם מהדקים דבר.

ממדא-מקום יו״ר הנהלת הסוכנות
היהודית וגיזברה, אריה דוד־צ׳ין,
המכונה בחוגי הסוכנות :
״נער־שעשועים״ ,משוטט בחו״ל
כ־/0י< 45 מימות השנה.
תוך כדי אחת משליחויותיו הבלתי־פוס־קות,
עוד הספיק דולצ׳ין לאשר למפד״ל
הלוואה בסך 600,000 דולר, וזאת נוסף למיליון
הדולר, מענק שנתי, שמקבלת ה.מפ-
ד״ל מהסוכנות.
למעשה, אישור ההלוואה היה צעד הגיוני
מאוד לגבי אנשים המבלים את עיקר:
זמנם בטיסות במחלקות ראשונות, בבילוי

> 50$בחרל
גיע ארצה.

בתמונה

אלוף־מישנה (מיל ).מרדכי (״מורל׳ה״) בר־און, ראש מחלקת
הנוער והחלוץ של המוכנות, מצליח לפעמים גס לה־הוא
נראה בנמל־התעופה לוד, עס בתו ובנו הקטן.

היש, ב ה לקימוצים ולקיצוצים
הוזמנה למיסעדה היקרה ביותר
זו החתיכה שנכנסה לישיבה?״

9רב המושבים, ח״כ מני
חם הכהן, התבקש להביע

י לחווייד. מסעירה זכו בשבוע
שעבר ילדי נופלי הצנחנים,
שהיו אורחי רעיית נשיא
המדינה ניכה קציר. לכל
ילד שביקר אצלה במישכנה,
נתנה קציר ספר של נעמי
ש,מר, ולכל אם תמונת שמן.
כאשר עמד הביקור להסתיים,
ביקשה נינה מהילדים להמתין
כמה דקות, יצאה מהחדר וחז־רה
עם הנשיא, אפריים
קציר, שלחץ את ידו של כל
אחד מהילדים.
לאנשים הנכונים
777
בהנדי בינלאומי

! 9כשהגיע שר־המישטרה
שלמה מילל, בסוף השבוע
שעבר, לביודחולים איכילוב
כדי לבקר את פצועי אסון
קולנוע חן, הבחינו מלוויו
בצלם גופן! לאור העומד ליד
פתח בית־החולים, אך אינו
מצלם את השר. אחד מהרופאים,
שליוו את השר, שאל את
הצלם :״מדוע אינך מצלם את
הילל?״ ונענה על ידו :״אני
מצלם רק את ראש־העיר,
צ׳יצ׳!״ מסתבר כי הצלם הוזמן
במייוחד על־ידי ראש־עי-
ריית תל-אביב, שלמה להט,
כדי לצלם את הביקור. מאוחר
יותר אומנם הגיע צ׳יצ׳ לבית־החולים,
אולם עימו הגיע גם
שר-הבריאות זיקטור שם*
טום, ולצלם לא נותרה ברירה
אלא לצלם בכל זאת איזה שר.
! 8עוד סיפור שנפוץ לכבוד
יובלו של דויד גן־גוריון.
פעם נאם הזקן בבאר־שבע,
והזהיר את הקהל שברית-
המועצות מזיינת את הערבים,
ושגם על ישראל להזדיין. הק הל
פרץ בצחוק רם, להפתעת
בן־גוריון. אחרי ההרצאה שאל
בן־גוריון את מזכירו, יצחק
נכון, מה הצחיק את הקהל בקטע
על החימוש. נבון נוכח
שאין לו ברירה, וגילה לבד
גוריון את פירושה העממי של
המילה. הדבר מצא חן בעיני
הזקן, והוא החל מייד מטה
את הפועל בכל הצורות האפשריות.
בסוף שאל את נבון:
״אתה חושב ש(לוי) א שכו ר
יודע 1״

את דעתו בוויכוח בין הרבנים
הראשיים בעניין הגלולה. כזכור
התיר הרב הראשי הרב
שלמה גורן שימוש בגלולה
לאשר, שיש לה ככר בן ובת
ואילו הרב הראשי השני, הרב
עובדיה ידסף, אסר זאת.
תגובתו של הכהן לריב הרבנים
היתה :״אני לא מוכן להסתובב
בין טיפות סרוחות.״
8אגב, הכהן החליט להשתלב
במערכת הידוק החגורה.
תנועת המושבים העמידה לרשות
הכהן מכונית ונהג צמודים,
אולם הכהן החליט להש תמש
בהם רק בסיוריו במוש בים,
בעוד שאת נסיעותיו לכנסת
וממנה הוא עורך באוטובוס.
9בראיון
שנתן השבוע
שדמה מיידנצ׳יק, נהג-
קטר ברכבת ישראל, מחסידי
חב״ד, המשמש כאחד משלושת
שליחיו של הרבי מלובאביץ׳
בארץ־הקודש, לעיתונאי לוי
יצחק הירושלמי, גילה מה
היתד, ההודעה האחרונה ש ביקש
להעביר נשיא מדינת־ישראל
לשעבר, זלמן שזר,
ערב מותו, לרבם של חסידי
חב״ד. סיפר השליח :״בימיו
האחרונים הבאתי לשזר מיכתב
של הרבי. ידי שזר כבר רעדו,
אבל הוא דיבר. הוא אמר:
״תגיד לרבי שאני מאמין בו.
כי כתוב: ויאמינו בה׳ ובמשה
עבדו. הרבי שליט״א הוא כמשה
בזמנו.״

9מגיפת המיספרים הכפולים
למכוניות הגיעה גם ל-
צה״ל. בדרך־כלל היו רק השרים
מחזיקים שתי סדרות של
לוחיות מיספר המכונית. האחת,
מיספר השר, ואילו האחרת,
עם מיספר אזרחי רגיל,
כאשר הם נוסעים בנסיעות
פרטיות. בעיקבות השרים הלך
גם שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, המחזיק
בנוסף למיספר .300000
שהוא המיספר הרישמי של
מכונית ראש-העיר, מיספר נוסף,
בעל ספרות רגילות. אולם
לצ׳יצ׳ יש סיבה טובה לכך:
״אני לא רוצה שהדתיים יראו
שראש־העיר שלהם נוסע בשבת
ברכב של העירייה.״ בעקבות
צ׳יצ׳ הלך גם ה- מרדכי רמטכ״ל, רב־אלוף
(״מוטה״) גור המחזיק עתה
בנוסף למיספר של מכונית
הרמטכ״ל, גם לוחיות הנושאות
מיספר צבאי רגיל, שאותן הוא
מרכיב כשהוא נוסע עם מיש-
פחתו.
! 9בקשה מייוחדת היתד,
בשבוע שעבר לשר־המיסחר־וחתעשיד,
חיים כר־לב, לראש
עיריית רמת-גן, הד״ר
ישראל פלד. בר־לב ׳,הרוכב
על סוסים מדי־שבת עם פלד
בפארק הלאומי של רמת־גן,
ביקש מפלד לתת לו כרטיס־כניסה
קבוע לסאפאוי הרמת־גני
.״אני הולך לשם לפחות
פעמיים בשבוע,״ אמר בר־לב,
״וזה עולה לי המון כסף.״

׳ 9ראש עיריית חיפה יוסף*
אלמוגי הזמין לפגישה, שבה
השתתפו כל ראשי העיריות ו־
1* - 10י

מיקג׳ ואעזו! לציח
וזכדון יעקב

[ 9אלימלך רימלט אף הגיב
השבוע על הטענה שהשמיעו
כמה מחבריו לליכוד, שטענו
כי הם מרגישים עצמם כעניים
בפתח, בגלל הבקשות החוזרות
ונישנות של ראשי הליכוד
להצטרף לממשלה .״מי שמרגיש
כך,״ טען רימלט ,״זקוק
לתראפיה פוליטית.״
׳ 9בישיבת סיעת הליכוד
בכנסת, נסבה השיחה על תוכנית
ניקוי ראש האחרונה, בה
הושם ללעג ח״כ חרות חיים
לנדאו. לנדאו סיפר באותה
ישיבה כי הוא לא תמיד רעש ני
וצעקני בכנסת :״תאמינו
לי, שגם אני מרסן את עצמי
לפעמים,״ הצהיר. שאל אותו,
בקריאת־ביניים, ח״כ יגאל
חורוכיץ :״לנדאו, מתי הי־תה
הפעם האחרונה שריסנת
את עצמך?״

8 :מד, היה עושה חיים
גכתי, בעשר השנים שבהן
כיהן כשר־חחקלאות בממשלת-
ישראל, כאשר היה נסגר ב-
לישכתו בשעות הבוקר, ולא
מניח לאיש להפריעו? התעלומה
נפתרה רק השבוע. הסתבר
כי לגבתי בן ד,־ ,74 חבר קיבוץ
גבת, יש תחביב שלא היה ידוע
עד כה — לחפש שגיאות־דפוס
בעיתונים. הוא היה מקבל מדי-
בוקר בלישכתו את כל העיתונים
המופיעים במדינה, עובר
עליהם בקפדנות, וגוזר מתוכם
כל שגיאות־דפום שמצא. את
שגיאות־הדפוס, וביניהן שגי אות
משעשעות ומגוחכות, הדביק
ואסף בשקידה, וכיום נמצא
ברשותו האוסף הגדול ביותר
של תעלולי הבחור־הזעצער
בעיתונות הישראלית.

9 :שר־הביטחוו שימעון

, כרמל מזרחי

8יושב־ראש ־המיפלגה הליבראלית,
הד״ראלי׳מל ך
הימלט, נדהם השבוע לשמוע
את טענתו של ח״כ (המרכז החופשי)
שמואל תמיר, כאילו
הודח מתפקיד יושנדראש
ועדת־הכספים של הכנסת.
הגיב על כך רימלט :״אם לסיעה,
שיש לה רק ארבעה חב־רי־כנסת
נתנו מקום בוועדת-
הכספים ובוועדת־החוץ־והביט־חון,
וכן מחצית קדנציה כ־יושב־ראש
ועדת־ד,כלכלה, אז
זו באמת הדחה, אבל הדחה
דה־לוקס.״

! 9אפילו שר־הביטחון לש עבר,
ח״כ:משה דיין, מוריד
בימים אלה מרמת־החיים שלו.
בעוד שדיין נהג לאכול בשבתות
במיסעדת־היוקרה קפריצ־יו,
ניראה בשבת האחרונה בחברת
אשתו רחל ובנו אחוד
כשהוא אוכל במיסעדת או־לימפיה,
שהיא קצת יותר זולה.

9את הישיבה בין אנשי
מישרד״ד,תיירות לבין אנשי-
האוצר, שהיו צריכים לדון בקיצוץ
תקציב מישרד-התיירות,
זימן שר־התיירות !מש,ה קהל
למיסעדת מישכנות שאננים בירושלים,
הידועה כיקרה ביותר
בעיר. איש מישרד־האוצר,
ארנון גפני, שהוזמן גם הוא
לישיבה, סירב לבוא, באומרו:
״ישיבה של ריסון וקיצוץ תקציב
לא צריכה להיות במיסע-
דת־פאר,״ ואמנם, לקול לא
נותרה ברירה, והוא ערף את
הישיבה במישרדו.
פקס היה אורחה של סיעת המעיד
בכנסת, בשבוע שעבר,
ונתן לסיעה סקירה ביטחונית
מקיפה. אולם לפני נאומו של
השר דנה הסיעה בכמה ענייני
נוהל, ששיעממו את השר. לפתע
נכנסה לחדר־הישיבות אחת
המזכירות החדשות של סיעת
המערך בכנסת, יעל. השר
התבונן בה שעה ארוכה, ואחר
לא יכול עוד להתאפק ושאל
את היועץ הכלכלי של סיעת
המערך, חיים קמחי :״מי

המועצות המקומיות שבסביבת
חיפה, את סגן שר־התיקשורת
ג׳אכר מועדי. כל אחד מראשי
העיריות התלונן על
קשיי הטלפונים והדואר בשטח
שיפוטו. מועדי קם להשיב על
השאלות ואמר :״אני לא יודע
מה לומר לכם, אתם תצטרכו
לפנות לשר־התיקשורת, כאשר
יהיה לנו שר־תיקשורת.״ כיום
מכהן בתפקיד זה יצחק רבין.

לינדה בלייו

הכוכבת הצעירה של סרט״חזוועות
מגרש השדים, היא נערה בת , 15
הידועה כעלייה וחברותית. אולם נראה כי דרכה על הבד של לינדה
היא דרך של זוועה ואכזריות הגובלת בפורנוגרפיה. לאחר שאוננה
בעזרת צלב במגרש השדים, סיימה בימים אלה שרט־טלוויזיה
בשם נולדה חפה מפשע, בו היא אסירה במוסד לצעירות, וחברותיה
אונסות אותה, בעזרת ידית של מטאטא, תחת המיקלחת.
באביב יוסרט חלק שני, בו תשחק תפקיד של ילדה אלכוהוליסטית,

׳ 9לראש עיריית חיפה, יו־ם!?
אלמוגי יש דיעות מוזרות
במיקצת, באשר לפירוש המילה
״עוני.״ השבוע, כאשר רואיין
בשידורי-ישראל, סיפר אלמוגי
על הרקע המישפחתי שלו:
״באתי מבית עני — מהמעמד
הבינוני הגבוה...״
המול ח

הזה

1946

*11*11111
! 0מסתבר כי ממשלת־ישראל
דואגת לא רק לחברי-
הכנסת המתעופפים שלה, אלא
גם לאנשי הקונגרס האמריקאי,
בעל הטור האמריקאי הידוע,
ג׳אק אגדרפון, מספר
כי איש־הקונגרס האמריקאי,
בנימין גיל,מן ביקש, בצינורות
הדיפלומטיים של ארצו,
מממשלת־ישראל לארגן את
הבר־מיצווה של הבן שלו ליד
הכותל המערבי, ונענה בחיוב,
1נראה כי המילואים רודפים
את דוברי השרים וראשי-
העיריות. מייד לאחר שקיבל

נאווה לשלומה :״מה לעשות,
אלה הסיכונים של המיקצוע.״
ז 2במרס -
20באפ רי ל

תערוכה מעניינת נפתחה
השבוע בבית יד לבנים בפתח-
תקווה. מוצג בד, אוסף הציורים
של אדיה דוגרון. דוברון
אינו צייר, אלא מגדל פרחים
מיוחדים במשתלות שלו ב-
פתח־תקווה. רבים מאמני ישראל,
ביניהם שמואל גר ,,יו
תווו

יהירותך
הטבעית, הכרוכה בחוסר־ביטחוו משווע, תוריד אותך שאולה,
אם לא תדעי לרסן את שניהם ולהוסיף להם מידה אמיצה של חוש
הומור, שהוא אחת מתכונותייך היפות ביותר. זה לא שהוא לא רוצה
אותך: זה שהוא בטוח שאת לא רוצה אותו. אז — קדימה ! גלי לו את
האמת. כוח־ההרתעה של מתנגד חזק עשוי לבלום את התקדמותך.

המצב מעורפל ביותר ; אל תמשיך לגשש באפלה — אלא דרוש הסברים,
ותבע ביצוע החלטות שיעזרו לך ולסובבים אותך לצאת מן הסבך. אם
אתה ממונה על אחרים — מוטב שהשבוע תהיה פחות קשוח, ויותר
נוח, גם צעד מסוג זה יגרנם לתזנזה מנעילה לעניינך. בת שור —
הזנחת לאחרונה את נושא הופעתך. את ודאי אינך יודעת, שהופעתך
החיצונית היא כרטיס־הביקור שלך. אס את יפה — נצלי זאת היטב !
8ז,וי.וי.ו,ו.נ]*,ז

פל ב תג ר, אהרון: מם ג,
נפתלי בזם ונחום גוטמן,

פנו בשנים האחרונות אל דוב־רון
בבקשה שירשה להם להש תמש
בפרחיו המיוחדים כמודל
1 1אוחי0

החודש מתחיל עם זינוק קדימה — אן השבוע אינו, בהכרח, חיוני
לתוכניותיו• ביחוד יום ב׳ :אם אתה מתכוון לבצע תובניות ביום
זה, מוטב שתיזהר. נסיעה קצרה תסתיים בסיבוכים ואולי באסון.
אל תתן לילדים לצאת לטיולים, דווקא השבוע. בת תאומים: הפני
את מרצך לשיפוצים והיזהרי מרכילות של ידידתך הטובה במיוחד.

ו 2ב מ אי
20 ביוג>

העבודה בוערת ויש אפילו תוצאות די מפתיעות לעבודתך, אבל החמולה
שאתה מקים סביבו מחשידה אותך שאתה מדבר יותר על העבודה מאשר
מבצע אותה. הדבר היחידי שבולם ומרסן אותך היא בעצם שותפתך המצביעה
בפניך כל הזמן על נקודות התורפה שלך. יש הגיון בדבריה.

סוס1

זן; בי וני -
נ) 2בי ו לי

השבוע צפוייה לך פעילות קשה מן הרגיל, וגם בלתי־שיגרתית, ממש
כמו בשבוע שעבר יהיה עליו לאסוף את כל כוחותיך, הפיזיים והנפשיים,
כדי לעמוד במשימות שיוטל עליך לבצען. אם תדע להתגבר על
חולשות קטנות שלו — תצליח. נסה השבוע לאנוס עצמך לא לבזבז כסף.

קטטה או מריבה עם אשה, יעבירו את מצב רוחך, ואם אתה נשוי,
היזהר מלבגוד. השבוע הוא בסימן כשלונות עבורך. אתה בהחלט
יכול לנצל את השבוע הזה למטרות מועילות ופוריות יותר. את
יבולה להיכנס לתקופה של חוסר פעילות, אם תבואי בקשר עם האדם
הלא נכון. עבורך חוסר פעילות הינו אסון. הישמר השבוע מגניבה.

אורי 1ו!הר

במאי״הקולנוע הישראלי, שהצטרף השגוע
להפגנה שנערכה מול בניין עירייה תל״
אביב נגד סגירת הסינמטק, זוהה רק על־ידי מעטים מבין חובבי־הקולנוע
שהשתתפו בהפגנה. אורי, כפי שהוא נראה בתמונה, אינו
מחופש. כן הוא נראה אחרי שהוריד ממישקלו כמות ניכרת של
קילוגרמים בדייאטת־מים, כשהתקיים על מים בילבד במשך 20
יום. נראה שהדייאטה החמורה השפיעה עליו, שכן אורי דיבר
נגד ראש״העיר יהושע רבינוביץ׳ ונגד סגן ראש״העיר אליהו שפייזר,
שכח כי רבינוביץ׳ הוא שר־האוצר, וכי שפייזר נמצא באופוזיציה.

את תפקיד דובר מישרד־ד,ביטחון
נקרא אילן כהן, מי ששימש
קודם לכן ככתב ידיעות
אחרונות, ל* 40 ימי-מילואים,
והיד, צריו לדחות את כניסתו
לתפקיד. רק סיים את המילואים,
ודוברו של ראש עיריית
ירושלים, יוגה יהב, נקרא
אף הוא לתהופת־מילואים ארוכה.
אולם ט די קולל! אינו
מוטרד מיציאתו של יד,ב למילואים,
מאחר שיש לו בעירייה
עוד שני דוברים צמודים.
! 0לעודדה,דין ומי שהיה
חבר־כנסת דב מילמן, ש מונה
בשבוע שעבר ככונס־הנכסים
של מלון מלכת שבא
באילת, היתד, בקשה אחת מה שופט
שלמה הלמוט לווג
כ דג, אשר מינה אותו :״אני
מוכן להיות כונס נכסים, עורך־
דין, כל דבר. אני בשום אופן
לא מוכן להיות ראש עיריית
אילת.״
! 0תקרית בלתי-נעימה איר

בשבוע שעבר למנחה מגי
פאד, בעת שאירח בתוכניתו

ממני מני את המהפנט אכי
שלום דרורי. דרורי היפנט
את אחת הבחורות בקהל, נערה
בשם גאווה, כך שבצל
פעם שמני ישאל אותה מה
שלומה, היא תיפול על צווארו
ותחבק אותו. אשתו של
מני, קרגי פאר, אשר נכחה
אף היא באולם, הגיבה, אחרי
הפעם החמישית שמני שאל את
העולם הזה 1946

לציוריהם. דוברון הסכים, אך
דרש בתמורה תמונה. עתה,
לאחר שאסף בדרך זו כמה
עשרות תמונות, עורך דוברון
את התערוכה.

0איש-העסקים עזריאל
עינג, המרבה בנסיעות חו״ל,
נהג בדרד־כלל, כאשר היה
נשאל במכס בנמל התעופה בן-
גוריון ״מה יש לד להצהיר?״
להשיב :״טוב לחזור לארץ.״
החוכמה הזו של עינב היתד,
ידועה לכל המוכסים, שהכירו
אותו היטב. בשבוע שעבר חזר
עינב לארץ ולהפתעת המוכס,
ששאל את השאלה הרגילה,
השיב עינב :״היום כבר אי-
אפשר להגיד טוב לחזור ל ארץ.״

0השחקן יאיר (״קויה״)
רוגין משתתף בימים אלה באחד
התפקידים הראשיים ברט
יהיה טוב סלמוניקו המוס-
רט בארץ. אולם בלילות שבוע
החנוכה הוא אירגן את מופעי-
חנוכה שנערכו בנצרת עילית.
באחד הלילות, בדרכו לנצרת,
הוא היה מעורב בתאונה, נפצע
קלות ופניו נחבלו. כשהופיע
למחרת לבימת-ד,-צילומים שלד,סרט,
היה חבול בולו, ולא
היתד, אפשרות לצלמו. בלית-
ברירה הוכנסה התאונה, ש היתר,
ל״קויה״ בחיים, לסיפור
הסרט, כדי להסביר לצופים
מדוע הוא ייראה בחלקו ד,שנישל
הסרט מוכה ופצוע.

גתונו1
22 באוו־זסט -
12 בס וי טמבו

נראה שעזרתו תידרש יותר מאשר בעבר, כדי לסייע לאחרים. כמה
דברים, חסרי-חשיבות, לא יעלו יפה. צפויות דאגות הקשורות במקום
העבודה. נראה שהשאלה :״האם אני עושה את הדבר הנכון?״ היא
שתטריד אותכם במיוחד. תיאלצו להיעזר בתכונות האופייניות לבני
מזל מאזניים: סבלנות, יושר וריכוז. היזהרו מתרופות לא־מוכרות.

} 2בספטמבר ז

* 22ב או ק טו ב ר

גם לך בת מזל עקרב יש יום אהבים — אבל הרבה יותר רציני. דעי
להפיק ממנו את המכסימום. צרות בעבודה. ליקוי בריאותי קל שבקלים.
יהיה זה שבוע מלווה התפרצויות עצבים בעניינים שונים, אך בסופו יהיה
מתוק. בקנותך תכשיטים או דברי ערך, קחי איתך בעל מיקצוע מהימן.

דיי

עשע

עון ו1

בעייתך העיקרית השבוע, תחיה איך לשמור על שלוות נפשך, נוכח
התקריות הפוליטיות האחרונות. לא יהיה זה עבורך השבוע חטוב
ביותר. הרבה לכתוב ובמיוחד ענה על מכתבים. תוכנית אותה תיבננת
לבצע מזמן — אין סיכוי שתתגשם. אך אל ייאוש, החיים לפניך.
היזהר בנהיגה בשעות החשיכה ובגשם. הדרכים מלאות מלכודות.
32321031 המצב הביטחוני אינו צריך להשפיע על תוכניות העבודה היומית שלך.
אל תדיר שינה מעיניך בגלל סיבות הקשורות בניהול המדינה. השתדל
להתייחם יותר בכובד ראש למתרחש סביבך. משהו לא נעים יקרה בחוג
המשפחה שלך. דווקא לקראת סוף השבוע תזכה במעט נחת רוח —
זכייה כספית קטנה, מתנה יקרה, או משהו דומה. גבר עימו היית
קשורה ינתק יחסיו איתך, אל תתייאשי, הוא יחזור, כעבור זמן קצר.
ו 2בדצמבר ־
סו בינואר

20 בינואר ־
$ו בפברואר

אינך יודעת לא להיות פטפטנית? הלשון שלך עשוייה לסכן את מעמדך,
בין הימים ד׳ ועד ב׳ ובכלל. לכן גם מוטב שלא תריבי. אם אתה אדם
יוצר, אין זה הזמן המתאים לעסוק ביחסי ציבור. מוטב שתשב בבית
ותדנור. קניות לא רצויות, כפי שלא רצוי לנקוט באיזשהו צעד וימהר,
עד ליום ג׳ הבא, בו בא הירח החדש בחצי הסהר. לבשי כהה.

את נמצאת — ברגיל — על פרשת־דרבים. אלא שהפעם לא תוכלי
לשכת בחיכוק־ידיים. הוא ידרוש ממך צעדים נימרצים, ועצם הדרישה
הזאת תדרבן אותך לעשות דברים שישנו את בל חייך. בת דגים:
אל תסתבכי דווקא עכשיו. את זקוקה לבל חושיך. זה שבוע קשה,
אם כי לא מסוכן במיוחד, לא תהיה כל״כך עצמאית בהחלטותיך.
9ובפב רו א ר
20במרס

מ יכיר
למי אח מי?*

אורית ירקוני ואמא
לא מכירה

איכפת לי להכיר לה אותו? ובכן, יגאל
שוחט הוא בן ,28 גרוש ואב לילדה בת
ארבע. הוא נפצע במילחמת־ההתשה, היה
בשבי המצרי והוחזר לישראל במצב גופני
קשה, ואת חייו הציל אז, בעצם,
פרופסור שיכא המנוח.
בעצם אני רוצה להגיד לכם שקצת
קשה לי להבין איך אפשר לא להכיר בן-
אדם שנפגשים איתו תחת קורת־גג אחת
יום־יום, מזה תקופה ארוכה. אבל מה אני
יודעת, אולי יש כאלה שמסוגלים להת ראות
עם בן־אדם יום־יום ובכל־זאת לא
להכיר אותו? ככלות הכל, אנחנו חיים
בתקופה מוזרה מאד.
אבל בעצם, מה שרציתי לספר לצם על
אורית היה דבר אחר לגמרי. סתם סיפור
קטן ונחמד. השבוע יהיה לכולנו הכבוד
והעונג לראות את פניה היפים מעל מסך
קולנוע פריס בתל־אביב, שם מוקרן הסרט
הצרפתי אהבה אחר־הצהויים.
ומעשה שהיה — כך היה. אורית, שהיא
יפהפייה לא־קטנה, לכל הדיעות, יצאה
לה, באחת הימים בהיותה בפרים, מתוך
מספרה פריסאית! ,והנה היא רואה מולה
צוות־קולנוע בעיצומם של צילומים.
הסתבר שהיה זה. צוות־ההסרטה של
אהבה אחר־הצהריים, הדן בבחור שמקדיש
את מיטב זמנו לחיפוש אחר בחורות. כך
קלטה המצלמה את פניה של אורית,
והם שולבו לבסוף בסרט.
זה מה שרציתי לספר לכם. אגב, אי-ך•
בכלל הגיע יגאל לסיפור הזה? על השניים
האלה יחד אוכל לספר לכם בהרחבה,
בקרוב. כך אני מקווה, לפחות.

קישוט עם!רא ש ל עס קי ם
חברת אל־על הפסידה דיילת יפהפייה
אבל שוק הבידור, לעומת זאת, הרוויח
אמרגנית שכבר מזמן לא נראתה כמוה.
כזאת חתיכה לא־נורמלית, בלונדית עם
מלכודהיופי מתזזתנת

עיניים כחולות, מתלבשת טיפ־טום על־פי
האופנה האחרונה, מתכוונת הדיילת מירי
עינבר לקחת בכל הרצינות את הקריירה
של החבר שלה, הזמר ג בי שו שן, ול קדם
אותה.
כי ככה זה. כיום, כשמרבית הזמרים
טוענים שהפכו להיות עבדים לאמרגנים
שלהם, החליט גבי לקום ולעשות מעשה
— ולנסות להצליח לבד. אבל מירי, שהיא
חברה נאמנה לכל הדיעות ושכבר היום
היא בפוטנצייה של גברת שושן, החליטה

מלכת־היופי לשעבר, אתי אורגד, לא
רק נעשית יפה מיום ליום, אלא היא
עומדת אפילו להתחתן.
אחרי שפוטרה בזמנו מעבודתה כדיילת
באל־על, בגלל שהביאה לחבר שלה דאז
מחוץ־לארץ כנף אמיתית של מכונית
מוסטאנג ולא הצהירה עליה במכם, עומדת
אתי להתחתן, בקרוב מאד, עם הטייס ו-
איש־העסקים אלי ככמן, בן ה־.31
אלי עצמו התפרסם, בזמנו, כשניהל
מסכת־קשרים ענפה והדוקה עם רונית
אור, המתמחה של השופט מרדכי קנת.
אלא שהעניין ההוא היה לצורכי עסקים
בלבד. אז, כזכור, בין חיזור לחיזור,
הקליט אלי את שיחותיה של המתמחה,
כדי להוכיח שמתנכלים לידידו, המיליונר

ראובן פסחוכיץ/

ובכן, מאז זרמו המון מים בנהר, וגם
אלי וגם אתי הספיקו כבר לשכוח את
מעשיהם הלא־כל-כך יפים. עובדה, הם
מתכוננים לחגוג את זה מתחת לחופה.
ומאותו רגע ואילך אני מבטיחה לספר
עליהם רק טובות, בתנאי שיגיע להם.

מירי עינבר
זה שכל הארץ מדברת כבר חצי שנה
על כך שאורית ירקוני, בתה העיתונאית
של הזמרת יפה ירקוני, הולכת
להתחתן עם הטייס יגאל שוחט — לא
היה ידוע לאודית עצמה כלל, עד לאחרונה.
כך, לפחות, היא טוענת.
ולא רק זאת. היא טוענת, ובתוקף,
שהיא בכלל לא מכירה את האיש. אז מה

מייחמות וווסניו
בתחנת־הודיו

הכל בגלל פסטיבל הזמר המיזרחי, אומר
צדוק. כבר שנים שהוא מנסה, לדבריו,
להתקבל כזמר לפסטיבל הזה, אבל תמיד
הוא נידחה בלו״ושוב על־ידי עורך ומפיק
הפסטיבל, יוסף בן־ישראל.
מה יש, שואל צדוק, בשביל צה״ל אני
טוב בתור בדרן וזמר מיזרחי, ובשביל
.הפסטיבל לא? והוא אפילו ניסה לסדר
שהדוד שלו, שר-המישטרה שלמה הילל,
יפגיש אותו עם שר-החינוך-והתרבות
אהרון ידלין, כדי לעורר את תשומת-
ליבו של זה לשחיתות שהולכת מאחרי
הקלעים של פסטיבל הזמר המיזרזזי.
מה שהכי מרגיז את צדוק סביר זה
שלמרות שהוא-עצמו נולד ברשות־השידור,
זאת אומרת שם גילו אותו, דווקא רשות־השידור
משתדלת להוריד אותו מהבמה
באופן סופי. הוא מרגיש את זה טוב מאד,
וזה מרגיז אותו.
למרות שגם השנה לא השתתף בפסטיבל
הזמר המיזרחי, שנערך בשבוע
שעבר בירושלים, לא איש כצדוק סביר
יוותר. המחלקה המיזרחית של הרדיו עוד
תשמע ממנו — כך הוא מבטיח.

לא בצחוק

נתפרדה
ה ח ביל ה

שהיא לא תיתן לשאהבה נפשה לשחות
בים לבדו, אלא תצטרף אליו.
וכך, בימים אלה, היא עומדת לקחת
על עצמה את ניהול כל ענייניו של גבי.

היא — שחקנית פופולארית, אבל
המישחק הוא לא סקור־הפרנסה היחידי
שלה.
הוא — איש־ספורט, פופולארי גם-
הוא, וגם אצלו — הספורט איננו מקור-
הפרנסה היחידי.
היא גרושה ואם לילד, הוא — לא־כל-בך
גרוש, אבל גם אב לילדים.
איך בדיוק נפגשו הספורט והמישחק
אני לא יודעת, אבל אני כן ־יודעת מתי
זה קרה. לפני כשלוש שנים. מאז היו
ביניהם יחסי ידידות הדוקים מאד, והאיש
אפילו החזיק דירה מייוחדת, לצורך הפגישות
המשותפות הרחק מעיני ההמון.
אבל ההמון עינו פקוחה, כידוע, והנה
לא חלפו ימים רבים והסוד נתגלה. גל

חוץ מזה, מירי ביחד עם גבי מקשטת
את כל המסיבות בתל־אביב.
תאמינו לי, בכל מסיבה שבה היא מש תתפת,
מירי היא הקישוט היפה ביותר.
שמועות שטף את חוגי אוהדי הספורט
והמישחק בארץ, וכיוון שאין עשן בלי
אש, הסיקו הכל את המסקנות המתבקשות.
אבל לאחרונה, כך לחשה לי הציפור
הקטנה שלי, הפסיק איש־הספורט את תש לומיו
החודשיים עבור דמי־השכירות של
הדירה. פשוט, היחסים ביניהם נותקו.
ציפורי הוסיפה גם, שיש לשער כי
מסע הרפתקני שזכה לפירסום אשר ערכה
השחקנית לא־מכבר, ולא לבדה, הוא ש היה
הסיבה הישירה לפירוד זה.

צ מד־ח מד
צמד־חמד אני יודעת. שניים יפים ונחמדים כאלה, עליה-
כיפאק, כשרואים אותם הולכים ברחוב יד־ביד, חושבים שהם
זוג גימנזיסטים מאוהבים, בשום פנים ואופן לא בעל ואשה.
אבל למרות המראה הצעיר שלהם ביחד ולחוד, הספיקו כבר
ירדנה (ארזי) ועמוס טל״שיר להשתפשף במוסד הנישואין
כבר איזה שנתיים ימים.
ירדנה, השוקולד של המנטה והמסטיק ועמוס, הבן הסורר
של ראובן בר״יותם בהצגה היידה יפו, הכירו זה את זו עוד
כששניהם היו בלהקה הצבאית. אחרי השיחריור לא התמהמהו
אפילו רגע אחד מייותר, ומייד נכנסו בעול חופה וקידושין.

צדוק סביר
לא אוותר
אם למישהו מכם היו אי־אלו ספיקות
והירהורים שניים ביחס למה שקורה עם
חזמר־שחקו־חקיין־בדרן צדוק סביר —
אז הנה יש לי חדשות בשבילו.
צדוק חי וקיים ומתגורר בשיכון בבלי
בתל־אביב עם אשתו ושני ילדיו. אבל
חוץ מכל זה, הוא גם ממורמר. ויש לו גם
כמה סיבות טובות לכך.

אז ככה. עמוס, חוץ מזה שהוא שחקן צעיר, מבטיח וכיש־רוני,
הוא גם סטודנט בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב
ואילו ירדנה, נוסף לכך שהיא זמרת בלהקה מבוקשת, היא גם
עקרת־בית, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם.
כשהיא נסעה לברזיל עם הלהקה, לסיבוב־הופעות, היה הוא
טרוד בחזרות על ההצגה. והוא כל־כך התגעגע אליה, עד שכעת
הוא מנצל כל רגע פנוי כדי להיות במחיצתה. כך קרה שהוא
אפילו בא במייוחד לבנייני־האומה בירושלים בערב בו נערך
הפסטיבל המיזרחי, כדי להחזיק ביד אשתו היפה ברגע שהודיעו
לה כי שוקולד־מנטה־מסטיק זכתה במקום השני בפסטיבל.
לזכותם של השניים ייאמר, שאף אחד מהם לא התרגש
במייוחד מעצם הזכייה. מה יש, כל החיים עוד לפניהם.

עמום טד־שיר וירדנה ארזי
לא מתרגשים

או ל א?
!אם אתם חושבים שפרשת הממזרים
באה על פיתרונה בעזרתו האדיבה של
הרב גורן, אינכם אלא טועים.
עובדה, הפרשה עדיין גורמת צרות ל אנשים
הנוגעים בה ומובילה אותם עד
לבתי־המישפם בתהלוכה׳ .
ומעשה שהיה, כך היה. איש־הקולנוע
שיש קולר החליט, יום אחד, להפיק סרט
על פרשת הממזרים. ,והטיל את כתיבת התקציר
לתסריט על העיתונאית מידית
שם־אור, שהיא גם אשתו של הזמר צבי־קה
פיק ובתה של העיתונאית אורה

שם־אור.

לפי ההסכם שנחתם בין השניים התחיי-
בה מירית להשלים את כתיבת התקציר

יהיה כזה בכלל, בסופו של דבר.
שיש סירב לבקשה, המחוצפת לדעתו,
וכעת הוא תובע את העיתונאית לדין באמצעות
עורך־הדין שלו דויד ׳אלתר
מירית, מצידה, אינה מתרגשת ביותר מעצם
התביעה. בקול אדיש ומשועמם היא
מספרת שאין לה כוח להתעסק בשטויות,
דגם לא זמן, ובכלל כל העסק הזה משעמם
אותה עד מוות.
היא בסך־הכל רצתה להרוויח 750ל״י
ביום, אבל אחר-כך הסתבר לה פיתאום
שהיא חיסרת־נייסיון בעניינים כאלה, ושמר־טב
לה לחתום חוזה שבו יובטחו לה אחוזים
מדיווחי הסרט. כי איך אפשר לדעת
מראש •שהסרט לא יעשה מיליונים, למשל י
איד שלא יהיה, את ההמשך תוכלו לשמוע,
אם תרצו, בבית-מישפט השלום חל-
אביב—יפו, שם תישמע התביעה בקרוב.
מדי־שנה כעשרה תלמידים בלבד.
דורין, כמו כל אשה טובה ואוהבת —
למרות ההצלחה הפנטסטית השאירה את
הקאריירה מאחוריה, ולפני מיספר שבועות
הצטרפה אל ידידה בניו־יורק.
מה שבטוח הוא שבעוד במה חודשים
נראה אותם פה שוב. כי לדורין, כידוע,
בתוקף היותה בתו של מנהל חברת־תעופה
אין בעיות של כרטיסי-טייסה וגם ג׳פרי,
תודה לאל, מסודר מהבחינה הזו.

הפנתר השחור

נחמן פרקש
פנתר מאומץ

מידית שם־אור
רווחים קלים
תוך שבועיים, ובתמורה לקבל 750ל״י.
כשבא שיש, כתום השבועיים, לקבל את
התקציר אמרה לו מידית, לדבריו, שכתבה
תסריט ״גאוני,״ ושהיא דורשת לשנות את
ההסכם ׳ולחתום על הסכם חדש, שבו יובטחו
לה אחוזים מרווחיו של הסרט, אם

האנשים היבים
שאיו להם בעיות

לא בני-אדם? ואם הוא פנתר, אז אין לו
כבר זכות לחיות במדינה הזאת? בחירוף־
נפש רצה הגברת מ׳לכין בכיוון המערה,
במטרה להציל את חיי הפנתר שבתוכה.
לפתע ,׳כמו מתוך האגדות, הגיח גבר
מגודל שזקן־פדא עוטה את פניו כשהוא
נושא בידיו פנתר ינוקא, וחלף על־פניה.
לא היה זה אלא מיודענו נחמן פרקש
שלחופש יולד, אשר גנב פנתר מגן־החיות
הת׳נ״כי הסמור ואימץ לו אותו אל ליבו
כידיד.
.גברת מלכין נרגעה. הפנתר היה פנתר
שחור אמיתי, לא. מאלה שרואים בהפגנות
בכיכר הנזשביר בירושלים.
נחמן פרקש לעומת זאת, כך מספרים
יודעי־דבר, ניראה לאחרונה במונית היורדת
לבאר־שבע, כשבידיו הפנתר. אז אם
תיתקלו בו במידבריות הנגב, אז רצוי שתבדקו
טוב־טוב איזה פנתר צועד לצידו,
שלא יהיו אי־הבנות.
אשתו־לשעבר של פריקש, ניאולח, נמצאת
כעת באמריקה ביחד עם בנם בן השנתיים,
יפו. פרקש רצה, כזכור, לגדל את
בנו־יחידו כילד־טבע, ואילו האם גאולה,
המכונה גם סאפ פו על שם האלה סאפפו
מל׳סבוס התנגדה ,׳כזכור, ונאלצה לברוח
מאימת בעלה אל הציוויליזציה של המערב.
הייתי !מתה לדעת איך פדקש חושב לגדל
עכשיו את הפנתר.

השעה היתד. שעת־צהריים. גברת מל*
כין* ,שאחד מילדיה הוא תלמיד בית-הספר
התיכון הפתוח שבשכונת ליפתא תחתית ]שהוא יהודי או משהו, אלא פשוט בגלל
בירושלים, עמדה על מישמרתד. במיסגרת )שהוא אוהב את הארץ סתם, בלי ציונות.
אז אונו זה, שהוא בעליו של פיאנדבר
תורנות שהונהגה בין הורי תלמידי בית-
הספר. מתפקידה היה להקיף את הגדר ול |אחד בתלזאביב ושל, מיסעדה סינית ופיא־השגיח
כי זר לא יבוא בשערי בית־הספר׳ .נד בר נוספים בהרצליה־פיתוח, הלד ועשה
לפתע, ללא אזהרה ׳מוקדמת, שמעה צע ) תרגיל לא־נורמלי לחברה הגרמניה שלו
קות מכיוון הוואדי הקרוב ׳וראתה את אחד ״אנג׳ליקה, שהיא חתיכה וצעירה וכל מה
המורים רץ, כשנישקו דרוך, לכיוון מע וכשאתם רוצים ועוד יותר.
אונו, כך נודע לי ממקור מוסמך ומהי-
רה קרובה ׳כשהוא צועק :״הפנתר, להרוג
]מן, רצה כבר מזמן לסיים את יחסיו עם
את הפנתר!״
גברת. מלכיו, אשד. נאורה לכל הדיעות, יאנג׳ליקה. הוא ניסה כל מיני תכי
לא־כל־כך הבינה איך בכלל מעלה מישהו ;סיסים ורמזים ׳כשרים למהדרין, היא לא
בדעתו להרוג פנתר. ימה יש, פנתרים זה ן הבינה. מה עשה ההולנדי החצוף והמיר־אש
ן הוא חיזר בלהט אחרי גברת ידועה
״אחת שבאה להתארח אצלו בפיאנו־בר.
ולא רק זה, אלא אחרי שכבו האורות
ואחרון אורחי המקום הלך כבר לישון,
ליווה אונו במלוא אונו את הגברת הידועה
לביתו שבהרצליה־פיתוח, כשברור לו כים־
עט לגמרי שאנג׳ליקה עשוייה להגיע הביתה:
בכל רגע.
ואכן, אנג׳ליקה הקטנה הגיעה. מה קרה
שם בין השלושה אינני יודעת, אבל מה
להיות גם צעיר, גם חתיך וגם מבוקש, שאני כן יודעת הוא שהפעם תפשה אני
זה קצת קשה בארצנו הקטנטונת. אני מכי ג׳ליקה את הרמז השיקוף, ארזה והסתלקה
רה כמה בחורים שטוענים שזה אפילו קשה ויותר לא רואים אותה בסביבה.
מה שמפליא אותי בכל העסק הוא למה
מאוד, כשיש כל־כך הרבה חתיכות.
ואם אתה כמו שאמרתי כבר קודם גם ד,בן-אדם בחר דווקא באותה גברת ידועה,
ותסלחו לי על הביטוי קצת־קשישה, כשיש
חתיך ,״גם צעיר וגם יש לד איזו מכונית
לעניין שמוכיחה שיש לד חשבון לא־רע כל-כך הרבה יפות וצעירות בשטח. מה־גם
שהוא ממשיך להתראות איתה עד עצם
בבנק, הרי על־אחת־כמה-וכמה.
אז אולי מישהו מוכן להסביר לי למה היום הזה ועד בכלל.
הוא עשה את ז הי וכשאני אומרת הוא,
אני מתכוונת לד ודולף! אונו יאנס, שכולם
!מכירים אותו בשם אונו ושהוא הולנדי,
אחד כזה שחי בתוכנו לא בגלל

מעלילות

אונו הפלסטי

אחד הזוגות היפים ביותר שהיו לעיר
הזו נעלם לאחרונה מן הארץ. אני מדברת
על התסריטאי האמריקאי ג׳פרי גדין
ועל בעלת־הבוטיק זימתכננת־האופנה דיו*
דין פרנקפורט, שהיא בתו של מנהל
ם י.״.איי. בישראל, אדדארד פרנק
פורט.

דורין
וג׳פרי, הנמצאים זה עם זו כבר
המש שנים, הספיקו לחיות יחד במשך
שנות חברותם בחלקים שונים של העולם.
בתחילה חיו ברובע צ׳לסי שבלונדון במשך
כשנה, כשג׳פרי כותב תסריטים ודו־דין
מציירת פלאקאטים. אחר־כך הם עברו
לגור ברובע הלאטיני של פדים, כשג׳פרי
ממשיך לעסוק בתסריטיו ואילו דורין לומדת
אמנות באקול דח־בוזאר.
אם בלונדון היו ידידיהם הקרובים יש ראליים
כמו שלום הניד ואשתו דיהיא,
הרי בבירת האורות היו חבריהם האמנים
הבוהמיים של הרובע הלאטיני.
אחרי שהייה בת שנה בפריס שבו השניים
ארצה, וג׳פרי אף עמד סוף־סוף ל הביא
לידי מימוש את אחד מתסריטיו, אלא
שהעסק הסתבך ויגיע כפי הנראה בקרוב
לערכאות. דורין, לעומת זאת, אחרי ש רכשה
דירה נחמדה ברמת־גן פתחד. בכל־
^וטיק בשם מיצומצום, שהוא גם
מילדותה, והתחילה לר.פ־
3ים מטורפים ויפהפיים.
״למישפחה יהודית
ף ליט שהוא
נע ונסע

0111111

דורץ פרנקפורט
כרטיסי־טיסה בשפע

חינוך ואהבה
הוא — קצין בכיר בצה״ל, מפקד אחד
החיילות אשר התגלו פתאום במילהמת
יום־הכייסורים, זפו לפופולאריות רבה וב-
עיקבות זאת — עלתה גם הפופולאריות
של המפקד.
היא -פותבת פיזמונים, עיתונאית
לעת־מצוא ובת למישפחת עיתונאים ידועה.
הם נפגשו ׳כאשר הוא הזמין אותה לכתוב
חומר ללהקה שאותה רצה להקים בחיל
שלו. נפגשו והתאהבו• הוא — שכח את
אשתו וילדיו, היא — את החבר שלה, ושניהם
יחד שכחו את הלהקה והחליטו,
במקום, לזכור זה את זו עשרים וארבע
שעות ביממה.

להתגבר על האשד, והחבר אפשר היה
בקלות, בעזרת כמה שקרים קטנים -אך
להתגבר על צה״ל, זה קשה אפילו לאוהבים.
קשה, ,אך לא בלתי-אפשרי. הקצין מכר
לפתע שבעצם אין לו קצידחינוך בחיל,
ולמה שלא תהיה קצינת-׳חינוך, אם כבר?
הוא הסביר לה שצה״ל משווע עתה ל־כוודאדם,
ושכותבת־פיזמונים חיונית בו.
אחר־׳כך הוא היה צריך לשכנע את השלישות
הראשית שדווקא הפיזמונאית
תהיה זו שתביא את אור החינוך לחיילים
שלו. ואם היא על תקן של מושיעה —
היא צריכה גם לענוד דרגות סח.
לא ברור איך הוא התגבר על בעיות
יהמו קורים קצינות, פז״מ ׳וותק. מה שכן
בדור הוא, שהפי׳זמונאית שלנו מפזמת עתה
באחד ממחנות צה״ל, כשהיא לבושה מדים
וענודה דרגות סרן.

רודולף אונו יאנם
מי שמבין רמזים

ג׳ודי בונם, בת למישנחה מדונה
ילדים מטריפולי התיידדה עם נכדו
של מלו לוב המודה ועם שחקן
הקולנוע המצד׳ עומר שויו
הוא גר בשיכון טוניס שבבאר־יעקב, סמוך
למעברת נצר־סירני. זה היה רומן אפל טוני
ויפהפה, שהופסק כשנשלחתי לקיב
ה שובל כדי להשלים את חזק לימודיו.

גפן והאהבה
ה א מי תי ת

ני כנראה נראית לא רע, כי מחז־
\ 1דים, ברוך השם, אף פעם לא חסרו

קפה קליפורניה של אייבי נתן קלט אותי
באהבה. הסתובבתי בחברת כל אנשי
הבמה והקולנוע. כולם היו ידידי, כל המפורסמים
למיניהם. היו מסיבות נהדרות
שנמשכו כל הלילה. קצת קשה להאמין,
כשרואים את השיעמום הגדול של העיר
הזאת היום, אבל אז היה מה לעשות
בתל־אביב.
באותה תקופה פגשתי את יהונתן גפן.
אז הוא רק הגיע העירה והתחיל להתפרסם.
לא ידעתי מיהו, ולא הכרתי את
הייחוס המשפחתי שלו. הוא ניראה לי
סתם ילד נחמד שהסתובב תמיד עם רשימת
שירים ביד. לא לקח לי הרבה כדי
לגלות שהדוד שלו הוא משה דיין. כמה
פעמים גם נסענו לנהלל. היתה בינינו
אהבה אמיתית. היינו רבים בשירים. הוא
היד, כותב לי שירים, ואני הייתי עונה
לו בשירים — להבדיל.

13 המלך וה מלי ה
היא תמיד לבושה בבגדים יקרים, על
פי מיטב האופנה האחרונה. פניה היפות
מאופרות בקפידה, וגם ארנקה ונעליה
עשויים עור משובח.
בארץ מגירים אותה כנערת״זוהר, בת־לווייתם
הקבועה של האנשים היפים.
היא גם דוגמנית צילום מבוקשת ומנהלת
בוטיק.
לאיש מבין הרואים אותה קשה להעלות
על הדעת בי הנערה, הנראית כל כך
מעוגנת בנוף הדיזנגופי, גדלה בעצם, ביחד
עם שמונה ילדים נוספים בבית, במעברת
נצר סידני.
עוד בילדותה החליטה ג׳ודי שחייה
יהיו קלים מאלה של הוריה, ומאז היא
נמצאת במירוץ אל צמרת החברה הגבוהה.
אחרי
שהצליחה בארץ והיתח ידידתו
האישית של המשורר יהונתן גפן, נסעה
לאיטליה והסתופפה בחברתם של בל
המי״ומי האיטלקיים. בין השאר היתה,
לדבריה, ידידתם האישית של כוכב-
הקולנוע המצרי עומר שריף, ושל שריף
סנוסי, נכדו של אידריס, מלכה המודח
של לוב.

מספרת ג׳ודי ברנס:
ך ולדתי שביעית מתוך תישעה יל־
4דים, למישפחה ממוצא לובי. שנות
ילדותי עברו עלי במעברת נצר־סירני,
שליד הקיבוץ. במשך שמונה שגים למדתי
בבית־הספר הדתי המחמיר בית־יעקב, והייתי
אדוקה מאד. את מרבית זמני ביליתי
באמירת תפילות. מישפחתי, שהיא
מסורתית אם כי לא מחמירה, כינתה אותי
בבדיחות הדעת ״הדתייה,״ כינוי שדבק
בי עד היום.
את תקופת האדיקות שלי סיים הזמר
דודו אלהרר, שהיה החבר הראשון שלי.

- 36ו 1 1

הרומן עם יהונתן נגמר כשהוא נסע
ללמוד בלונדון. הוא חשב שהוא נוסע
לשנתיים, ואני לא הייתי מוכנה להתחמם
ליד התנור במשך כל הזמן הזה. אחרי
שהוא נסע, המשכתי להסתובב עם החברים
שלו, רזי ברקאי כתב שידווי־ישראל
וקובי עופר, הבן של אברהם עופר שרד,שיכון.

הזמן המשכתי לדגמן ולהצטלם. כל
שנה היו מטרידים אותי בהצעות להש תתף
בתחרויות־יופי, אבל לי זה נראה
ריק מכדי שאתעסק בזה.
אחר־כך הכרתי בחור צרפתי בשם גור־ברט,
יהודי, חתיך לא־נורמלי שהסתובב
בארץ. ארבעה ימים אחרי שהכרתי אותו,
הציע לי נישואין. למרות שנורברט
היה רופא צעיר ממישפחה יהודית אצילה,
נראתה לי ההצעה פזיזה, אז דחיתי אותה.
בפריס נפגשתי עם הוריו, ואחרי שלד
שה שבועות התארסנו. אבל שבועיים לפני
החתונה ארזתי את המזוודות וחזרתי
ארצה. הסתבר לי, שלמרות הייחוס, נור־ברט
הוא מהמר מכור, שבילה יותר זמן
ליד שולחן־הרולטה מאשר לידי.

אומץ וחוצפה
צברית
ך• שחזרתי ארצה, עבדתי כדוגמא
נית־בית בבתי־חרזשת. ואז קיבלתי
הצעה מחברה לדוגמנות במילאנו. מסתבר
שאנשי החברה ראו צילומים
צלם ידיד. החברה שלחה
ואני מצאתי את
זרה מאד, כי
ערב ראש-ה
בדעתי

בשם קלאודיו קאפלי. אחר־כך הסתבר לי
שאביו הוא נשיא הבורסה לניירות־ערך
של מילאנו. מה הוא עשה בביודהכנסת
אני לא יודעת עד היום, אולי בא לחפש
חתיכות.
הוא היה נורא נחמד, לקח אותי לקאס־טלו,
המיסעדה היקרה ביותר במילאנו.
אחר־כך הלכנו לדיסקוטק צ׳ארלי מקט.
יומיים אחר־כך מלאו לי ,23 והוא ערך
לי מסיבת יום־הולדת לא־נורמלית בדיסקוטק
גוד נווד. אחר־כך הוא נסע לשווייץ,
ושוב נשארתי לבד.
טילפנתי לדיסקוטק צ׳ארלי מקם ואמרתי
שאני ישראלית, שיש לי יום־הולדת
ואני לבד. שאלתי אם מותר לבחורה לבוא
לשם ללא ליווי, כי זה מקום מאד מכובד.
ביקשו שאמתין על הקו, והעבירו לי את
הבוס, קארלו מאסימום אזנאגי, שאחר-
כך הסתבר לי שהוא צייר ידוע ומפורסם
מאד בעולם.
שוב הסברתי לו שאני ישראלית, ולבד.
הוא אמר לי לבוא מייד •לבשתי שימלה
לבנה עם טורבן על הראש, ואת מעיל
הברייטשוואנץ שלי. כשהגעתי לצ׳רלי
מקס חיכתה לי הפתעה גדולה. חיכיתי
לאיזה זקן מגעיל מהמאפייה, ולהפתעתי
התבר לי שקארלו מאסימום הוא גבר
חתיך ממישפחה איטלקית אצילה.
בדיסקוטק חיכתה לי חבורה של עשרה
אנשים, שישבו מסביב לשולחן ערוך עם
פרחים, נרות ומפה לבנה. קארלו סיפר
לכולם שיש לי יום־הולדת ושהוא לא
עושה את המסיבה רק לכבודי, כי אם
גם לכבוד מדינת ישראל. אני מוכרחה
לספר שלפני שהגעתי הוא שאל אותי איראני
נראית והסברתי לו בדיוק. כך שאני
לא־כל־כך בטוחה שאם הייתי נראית כמו
גולדה מאיר, למשל, היה טורח בכלל.
מאז הפכו החיים שלי במילאנו לחגיגה
אחת גדולה של מסיבות אינסופיות, בהן
פגשתי נסיכים ונסיכות ורוזנים ורוזנות.
יזם אחד יצאתי עם מיספר אנשים מהחברה
הזו לבילוי ערב שיגרתי בין צ׳ארלי
מקט, גוד מוד ונפטנה, שהם שלושת המ קומות
בה״א־הידיעה של מילאנו. כשישבנו
בגוד מוד, הצביעה חברתי לשולחן,
דניאלה זוסמן, שהיא אשת יהסי־הציבור
של הארי ווינסטון, מעצב התכשיטים הגדול
בעולם על השולחן ממול ואמרה:
״תראי מי יושב שם.״ זה היה עומר שריף,
שחקן־הקולנוע המצרי.
השתמשתי שוב באומץ הפנטסטי
שלי ובחוצפה הצברית, ובעידודם של
ידידי ניגשתי לשולחנו של עומר. הפעלתי
את כל קסמי הנשיים ואמרתי בעברית
:״שלום.״ להפתעתי הוא ענה לי בעברית
:״שלום, מה שלומך?״ אחר כך
המשיך באנגלית ושאל אם אני מישראל.
עניתי שכן, אז הוא לחץ את ידי והזמין
אותי להצטרף אליו. הוא היה מאד נחמד
וחברותי, והמשכנו ביחד את הערב עד
למחרת בבוקר. לארוחת־בוקר אכלנו קא־וויאר,
ותפוחי־אדמה אפויים בחמאה
שחורה.
עומר שהה במילאנו לרגל טורניר הברית׳.
.קזנמיוו שם, מאז היינו נפגשים
לדרי ערב. זה היה קצת אחרי מילחמתיום־הכיפורים. דיברנו המון על ישראל,
והוא אמר שהוא נורא אוהב את הארץ
והיה רוצה לבקר בה, אלא שהוא פוחד
שאם יבקר, יתנכלו לבנו בן ה־ 17 הלומד
בלונדון. אז הסתבר לי גם שלא רק שעומר
אינו מצרי במוצאו, כי אם הוא יליד
לבנון. הוא גם אינו מוסלמי אלא נוצרי,
שהתאסלם עם נישואיו לשחקנית המצ רייה
פאטן חממה, אם בנו.
שכחתי לספר שעומר שריף היה כל־כך
משוגע לברידג׳ ,עד שהיה יושב ב־בבית־השימוש
שעות לפעמים. יום אחד
גיליתי שמתחת לכיור של בית־השימוש
הוא החזיק שרפרף לקלפים. הוא פשוט
לא ביזבז את זמנו במקום החשוב, וניצל
אותו למישחק ברידג׳.
כשמילאנו נגמרה לי, נסעתי לרומא
ושכרתי דירה משגעת ברובע העתיק. ברומא
הכרתי בחורה בשם סילבאנה, ש היא
רופאת-שיניים המעורה בחברה הגבוהה
הרומאית.

גכדו של
אידריס

* דם אחד באה אלי סילבאנה. היא
7צילצלה בטלפון הפנימי, וכשעניתי
שמעתי קול בערבית. נבהלתי נורא. סיל־באנה
צחקה ואמרה שזו רק היא. פתחתי
את הדלת. היה איתה בחור צעיר, שחר חר,
גבוה ומתולתל כבן .23 הוא היה
מנומס, וסילבאנה הציגה אותו

שריף. מייד אחר־כך הסתבר לי, לפי מיב־טאו,
שהוא ערבי. כעסתי עליה מאד, ואז
היא סיפרה לי שהוא נכדו של המלך
אידריס ובנו של עבדאללה סנוסי, מלך
לוב המודח.
הוא ישב אצלי עם סילבאנד, בערך שעה,
ולפני שהלך, הזמין אותי לארוחת־ערב.
הייתי נורא עסוקה ברומא ולא היה לי
זמן, אז דחיתי את ההצעה. לא שמעתי
ממנו שבועיים, עד שהשיג את הטלפון
שלי מסילבנה והתחיל לצלצל אלי. ככה
באו כמה הזמנות שלהן סירבתי, עד שלב סוף
הסכמתי לצאת איתו, אבל רק בחברת
אנשים נוספים.
הוא הזמין אותנו לטקאקו מאטו, שהוא
מקום נורא ידוע ברומא, ומאז התחלתי
לצאת איתו.
יום אחד הוא בא אף הביתה והחליט
שהוא מאוהב בי. לא פחות ולא יותר,
הבן־אדם רוצה להתחתן עם ישראלית.
הוא התחיל לשלוח לי פרחים פעמיים
ביום, ולהפגיז אותי בטלפונים ובחיזורים.
אני קיבלתי את זה כרעם ביום בהיר.
התייחסתי אליו בעדינות כי פחדתי, וני סיתי
להסביר לו שלא רק שאני יהודייה,
אני גם ישראלית, ושלא ישכח את זה.
הוא אמר לי שזה בכלל לא מפריע לו,
להיפך — זה מה שמושך אותו.
יום אחד הוא הזמין אותי לפגוש את
הוריו, שגרים בעיירה לביניו, מרחק 60
ק״מ מרומא. הלכתי לשם בביטחון, כי
הצטרף אלינו זוג ידידים.
לביניו היא עיירה שקטה, ומשפחת
סנוסי חיה בה בשני בתים גדולים. לסנו-
סי היו ארבעה נשים, שתיים נשארו בלוב
והשתיים הנמצאות איתו גרות בשתי די רות
נפרדות, וגם לילדים דירות נפרדות.
סנוסי האב מחלק זמנו בין זו לזו.

הלובי מעריץ
א ת שרון
** ישפחת סנוסי לא עושה שום דבר.
יש להם שלוש מכוניות עם מספר
דיפלומאטי. בחצר הבית יש לול שבו הם
מגדלים עופות, כי כמוסלמים הם לא אוכ לים
חזיר ויש להם אפילו רב יהודי ש ממונה
על שחיטת העופות. סנוסי האב
מסתובב עדיין בבגדים ערביים, והוא הסמכות
העליונה בבית. הוא לא ידע שאני
ישראלית. שריף החליט לגלות לו זאת
רק אם אסכים להינשא לו, אבל אמו ידעה
שאני ישראלית ומאד כיבדה אותי.
על הסבא אידריס, היושב בגלות במצרים
לא סיפר לי שריף הרבה, הוא רק
ידע להגיד שכולם נורא אהבו אותו בלוב.
על אביו אמר שהוא יעשה את כל
צים לחזור לכס-המלוכ״^דב, ושד,ו*
מאמין ש ^ ד ^ -י -מ אפי יילך.
.,שבעצמו הוא בוגר אוניברסיטה ב־ולמדה
איתו בת־אחיו של השאח
הפרסי, שהיתר, גם ארוסתו לזמן־מה. הוא
הראה לי מכתבים ממנה, עם חותמת בית-
המלוכה הפרסי.
כולם בבית סנוסי, חוץ מהאבא, ידעו
שאני ישראלית. היו בינינו ויכוחים פולי טיים,
אבל בסדהכל הם מכבדים את ישראל,
ובעיקר את הצבא שלנו. שריף סיפר
לי שהוא נורא מעריץ את אריק שרת
ומחזיק תמונות גזורות מעיתון שלו ושל
דדו וברלב במגירה שלו. חלומו של שריף
הוא לעשות קאריירה צבאית, במידה שאביו
יחזור לשילטון בלוב.
אחרי שבילינו כמה ימים בלביניו, חזרנו
לרומא. שריף התחיל להידבק אלי יותר
מדי ולקחת את העסק באמת ברצינות.
התחלתי להתחמק ממנו, אבל בכל
פעם שהחלפתי דירה בגללו הוא מצא
אותי.
אני יודעת שזה גיזעני, אבל האמת היא
שהכל בסדר גמור עם שריף׳ חוץ מזה
שהוא ערבי — וזוהי גם הסיבה 3י3
בגללה לא רציתי להיות איח
לבסוף הצלחתי להתחמק^
טחתי לו שאני נוסעו^
בהורי. מובן ש£ן
לרגע לספר
מאז עברו ן
מחכה לתשומן
ביום ראשו
נורא אוהבת ז|
אני אוהבת יו
להתקדם בחרב
להיות בחבר
יותר מעשיות
חנות־ירקות נ |
חושב שהוא 1

! 1ם! 1א! 11 011.1)1.1א 111)012
י_1ושע 11.ש א ^ ש 0)21. 0)0X11)1