גליון 1947 מתאריך 25 בדצמבר 1974

דע את זהד 1ת ך
מנ הגי רא ש ה שנ ה
״ויקם העם כל היום ההוא וכל
הלילה וכל יום המחרת ויאספו את
הצלב. הממעיט אסף עשרה חמריס...״
(במדבר י״א)32 ,

בורא פרי העץ
מברכיו על עץ ברוש או עץ אשוח. זכר
ליושף הנגר שבנה את תיבת-נוח ושם
פורמייקה על ארון הברית.

ברכת המזון
שאומרין לפני סעודת החג, בשני קולות
ובניב ספרדי :״צור מיסה לו אכלנו״.

ננס קלאוס כפעולה
אכילת תורכי
נהוגה אכילת תורכי, זכר לתרנגול״הודו
שאכלנו בגולה. לחמם ולהגיש מקושט
בנורות צבעוניות. באין תורכי יסתפק
בבורדי.

כוס לאליהו
משאירים כוס יין אחת על השולחן בשביל
גמד אדום עם זקן לבן ושק־אלטע׳
זאכען, הקרוי סנטה (אליהו) קלאוס.

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל?וארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, אפרים סידון.
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

מיהו נאפוליון?
השבוע היתה בכל העיתונים ידיעה מאוד מעודדת. משהו
כמו ״( 75 ואולי אפילו יותר) אחוז מהישראלים סבורים שאש״ף
אינו מייצג את הפלסתינאים.״
עובדה.
זה הכל התחיל בתקופת גולדה, שהיתה אייזן ושהיה לה
היגיון ברזל שהלך בערך ככה :
״אין עם פלסתינאי, ואם יש, אז אין לו מנהיגים, ואם
יש לו מנהיגים — הם לא מייצגים אף אחד, ואם הם לא
מייצגים אף אחד, אז אין עם פלסתינאי, אז מה אתם רוצים,
אני לא מבינה ז ! ״
אבל למרות הברזל שבהיגיון המשיכו כל מיני אנשים לטעון
שכן יש פלסתינאים. אז תיכף ומייד, כרגיל, הקימו ועדה
שתחקור ותחליט אחת ולתמיד ״מיהו פלסתינאי והוועדה
חקרה :
איש א: שלום, אני פלסתינאי !
ועדה: ומה דעתך על ישראל ן
איש א: אני חושב שצריך להקים מדינה פלסתינאית
ליד ישראל בגבולות .67
ועדה: החוצה ! לרשום בטופס ״אינו פלסתינאי.״
וככה נכנסו עוד אנשים מ־ב׳ עד י״ג, וכולם אמרו בערך
אותו דבר, רק שזה דיבר על גבולות ,47 זה על גבולות ,47.5
זה על ,67.2זה על 70 מינוס וכן הלאה.
״לא פלסתינאים,״ החליטה הוועדה. ואז נכנס איש י״ד.
איש י״ד: שלום, אני פלסתינאי !
ועדה: ומה דעתך על ישראל ז
איש י״ד: לישראל אין זכות קיום. צריך לחסל אותה
ולהקים במקומה מדינה פלסתינאית.
ועדה: יפה מאוד ! לרשום בטופס ״פלסתינאי לאללה.״
ואנו פונים ואומרים לעולם — הנה תיראו, זהו פלסתינאי,
זהו נציגם האמיתי של הפלסתינאים. הוא רוצה להשמיד אותנו,
רבותי, אתם רואים — אין עם מי לדבר. הישיבה נעולה.
זה אומנם לקח כמה שנים, אבל בסוף העולם תפס את
המסג׳ .״או.קיי, בסדר,״ אמר העולם ,״הוא הנציג של הפלס־תינאים״
והעלו אותו על במת האו׳׳ם והכירו בו ופנו לוועדה
ואמרו :״הנה, זה נציג של הפלסתינאים. ועכשיו תדברו איתו!״
״לא רוצים.״
למה ז
״כי אתם אנטישמים והם רוצחים וכובע,״ ענתה הוועדה
תשובה הגיונית ומייד ישבה ונתכנסה לדיון. ואחרי כמה שעות

יצאה הוועדה עם תשובה לעולם :
״אש״ף אינו מייצג את הפלסתינאים כי א. הוא לא ניבחר
כחוק ו־ב 75 .אחוז מהישראלים אומרים שאש״ף אינו מייצג
את הפלסתינאים. עובדות.״
אז אם ככה, מי כן מייצג את הפלסתינאיסו
ישבה הוועדה וחיפשה מי כן ניבחר כחוק וגם עשתה
מישאל דעת־קהל. וכך נימצא :
א. רביו ניבחר כחוק.
ב .״ 75 אחוז מהישראלים סבורים שרבין מייצג את
הפלסתינאים.״
ועכשיו לא נותר אלא להיכנס למשא־ומתן ישיר ללא
תנאים מוקדמים. ואכן חיש־קל אורגנה פגישה בין רבין, ראש
ממשלת ישראל ובין רביו בחליפת ייצוג פלסתינאית. להלן
הפרוטוקול :
ר״מ ישראל: יש לכם ארבע־עשרה מדינות. למה לא
תלכו מפה ז
הנציג הפלסתינאי: נכון, יא סידי, נקומה ונלכה י
ר״מ ישראל: למה שלא תלכו לסוריה, לכווית, לאפגניסטן

נציג הפלסתינאים: נלך, יא סידי, נלך. אבל לאוגנדה.
זאת מכורתנו !
ר״מ ישראל: נעזור לכם !
נציג הפלסתינאים: תודה, יא סידי, תודה.
ר״מ ישראל: ומה אם אלה שלא ירצו ללכת ז
נציג הפלשתינאים: אין לא ירצו, יא סידי, אין. מי שלא
ירצה — אזי ידבר דינמיט.
ר״מ ישראל: נעזור לכם גם בכך !
נציג הפלסתינאים: אני בטוח, יא סידי, אני בטוח.
ר״מ ישראל: תודה לך !
נציג הפלסתינאים: תודה לך, יא סידי !
נכון. יכול להיות שגם הפעם, כרגיל, בגדו המנהיגים
הפלסתינאים באינטרסים של בני עמם. אבל זה באמת כבר
בעייה שלהם ולא שלנו.
וחוץ מזה רציתי להגיד שגם נפוליון, למשל, לא ניבחר
כחוק ולא ייצג אף אחד. הוא היה בסך הכל משוגע אחד
שקם, חבש כובע מצחיק, תקע ידו במעילו, הכריז שהוא
נפוליון ועוד הלך לכבוש ארצות.
עובדה.

הסחד רו חהס סו ד נ מי ם י רו ש לי ם

רכז

הנידון:

ממעדני החג
הודי (מימין) ותורכי

המעונות
רשימת

להלן רשימת

שמירה

הסטודנטיםה שו מרי ם לאבטחת

המעונות:

משלוח ממת

א בו ס בו ל צ בי
ד רוי א נו באה רון
+ד רוי׳ ש חו פי ק

מביאין ישראל מתנות איש לרעהו. תולים
המתנות על עץ האשוח. נהוג להביא
מיני מאפה שקוראים ״אוזני פאולוס״,
זכר לנוצרים הרשעים.

זי לבר יו ס ף
+חמדאללה ר אגב
לוי אברהם
+עבד א ל = ע׳ א ני קאסם
רוזנצוייג מנ ח ם
הערות:
השומרים ששמם מודגש

תיקון חצות

מ הי מני ם.

אינם

הללו לא ישאונשק .

חשבון-נפש

מצוות חשבון־נפש חלה על כל מוסף
שבועי. ב-א׳ דראש השנה יעלה לתיבה
מצעד הפזמונים הלועזי.

יתלווהב עת השמירהמבוגראחראי .

תיקון חצות
לתקן היחסים ביו אדם לחברו. יכבו
בחצות ליל-חג כל הנרות, ישימו פ<ל-
אנקה על הפטיפון ויבצעו התיקון, על
השפתיים, בכוונה ובלהט.

לדאוגכיאלכל אמד מהנ ״ ל

במידהומישהומהנ ״ ל לא יתייצב
לשמירה, יש להעמידו

קובי ניב

דבר המערכת

מעשה בי ד ע
כמר בילעם בן־בעור (ברקוביץ׳),
היד. י .רבין. בא לקלל — ונמצא
מברך. ביקש להכפיש שמו של ^
מ. בגין כ״מוצג ארכיאולוגי״ וסופו
שטפחו מילותיו על פניו.
שהרי אין כמדע הארכיאולוגיה 1
יחשוב ומכובד. והראייה: שניים מבחירי
שרי־צבאנו מטריחים עצמם ל פשפש
בעתיקות, ולא בכדי.
ועל מ. בגין להיות גאה משנה-
גאווה על היותו מוצג שכ זה. כמוהו
כפסלי השיש בקיסריה, באורוות שלמה
המלך, ברצפות הפסיפס ושאר מיני
גלוסקמאות המפארות דברי-ימינו.
ראוי הוא מ. בגין, שינהגו בו כביין
משומר. שיישמר בכלי־חרש באחסון
הולם, במידת לחות קבועה
ובטמפרטורה מתאימה. ויש בכד
מן הרשלנות שלא נקבע מקומו בפג-
תיאון הלאומי שלנו והרי הוא נאלץ
לכתת רגליו ולהתדפק על דלתותיו
של רה״מ שיקחהו לו לשר.
כמאמר הפתגם היהודי :״דער אר־בעם
גייט ניט מיט די וואנט״
ופירושו — אין האפונה זקוקה למחמאות
מן הקיר. לא כל שכן מן בגין.

ללינ ץ*.

על מה

— מ מי שנ תו של מייסדו —
ה ת אנה חנק ה פגיה 1

ה ם רבו?

ד״ר זוארץ
(בסיפרו ״וצח מתוך וחמים״)

ממשל* ג רי ל ־ עו ף:
השרב הצווחו

עורב אמיץ וגם מוכשר
הוזמן ביום בהיר,
להיות לשר בממשלה
על תקן של זמיר.

הקי מו לו מישרד נחמד
בראש אילן תמיר,
נתנו לו ספר של תווים,
אמרו לו: נא לשיר !
אך הו א הי ה די שאפתן :
חרה לו, גם חרה,
שלו נותנים תפקיד ק טן
— לשיר על הסברה.
והוא אמר: אני עורב
אמרו לו: אין ברירה !
ואז עמד על ראש העץ,
פצח פיו בזימרה.
סילסל בדו, במי, ברה,
הקפיד על כל שורה.
אך כל מי שהקשיב היטב
שמע רק קרע-קרע-קרע.
וכל השועלים סביב
חשבו אזי בלי־קול :
״גם בלי עורמה ובלי שנינה
ברור לכל כי הגבינה
מפי השר תיפול.״

מילון א בן־ חארץ:

״השיחה הנזעמת־־-לא
על ענייני המזה״ת

- 1974 סיכו ם

— מיג׳ ,סאת נסים?זיתי,

״השיחה הזועמת״ ביו שר החוץ האמריקני ד״ר
מ רי קיפינג׳ר. ופיו שגריר: ישראל גוושיננטון,
שטחה ריניץ, עליה רווח אתמול, דיא היתה קשורה
ניחסיס האמריקנייטיישראליים ולא נגעה כלל
למזרח התיכון — מתברר מעל פל צל של ספק.

ח חז

תי.נוי ץ
לו חי

דיי ת ״
מנ ע
מילל חח ממ הה הה בר אא הה ההיי אא רב ל
54,000,000
״לא ניכנ ע ללחצים״
43,000,000
— ״לסח טנו ת״
16,000,000
— ״לטרור״
8,000,000
״להדק ח גו רות נ הי ת ת אונם)
6,800,000
״לא ני שא וני תן עם ה שו ב תי ם לפני שי שובו לעבודה !״ 3,500,000
״י חד עם נ כונו תנו — נ מ שיך בהתעצ מו תנו ! ״
1,568,000
״אפ שר לבקש עוד כ פי ת סו כ ר?״
345,000
״זאתהשעהלממ של ת חירום ל או מי ת ! ״
344,000 שינוי 220,000
שך המ 220,000 ת ציו
פ או 198,000
קונ ספציו ת
198,000
הוא א שם
145,000
ם מי כולנו א ש

ס ה״ כ

כתבנו גארד״.נ -

(ידיעות )20.12.74

1,768,742,063,869,000,001

האמת היא שדמיץ הציע להנרי לשחק
״סוס־ארוך,״ אבל הנרי חשב שדיניץ מתכוון
לנאנסי — והתעצבן, ואמר שהוא לא
רוצה. אז דיניץ אמר בוא באלוריות
(ג׳ולות) ,והנרי השכים. אבל הוא היה
כבר עצבני, אז תיכף שהתחיל המישחק
הוא עשה ״מירא.״ דיניץ אמר לו שהיה
״מידא״ והנרי אמר ״מה פתאום!״ אז
דינוץ אמר לו ״הפסדת — תשיב באל-1
רה״ והנרי אמר ״אבין ישיב.״ אז דיניץ
אמר לו ״נראה אותך גבר — בוא החוצה
תחטוף מכות,״ אבל הנרי אמר לו
״השתגעת — בחוץ מחכים העיתונאים.״
וכך הם החליטו להישאר בבית ולדון בעניין
המזרח התיכון.

ה סי פו ר הרו טנט:-

״אינך יכול למנוע את האביב
להבקיע את הקרח שבליבך
(המשך מעמוד )27

כל אותו פוקר הייתי בערפל.
סוף־סוף הגיעה שעת הצד,דיים.
כיליתי אותה ברחמים עצמיים.
לפתע חשתי עצמי דהויה ופחדסה.
״זה אינו הוגן,״ לחשתי לעצמי.
קינאתי בקליר ושנאתי את הארולד.
קינאתי ושנאתי חליפות.
למלצר שניגש אלי היה חיוך
מסויים מאוד ,״מישהו שואל עליך
למטה,״ קרץ .״מוטב שתמהרי.״
טסתי במדרגות. מעולם לא חשבתי
שאוכל לרדת ארבע מדרגות
בקפיצה. שם, למטה, המתין לי
הארולד. הוא חייך אלי. חיוך נזוף,
מבוייש משהו.

שלד־טנב
ירושלים

״צר לי שגערתי בך בנוכחות
זרים,״ אמרתי כשסומק בלחיי ,״לא
הייתי צריכה לעשות זאת. לא
אעשה זאת עוד. אני מצטערת.״
היישרתי מבטי אל עיניו ,׳והוא הש־פילן,
מעט.
״אני אינני מצטער,״ אמר ואחז
בידי .״לא הייתי מאושר כבר שבועות
רבים. חשבתי שהאשם בי,
אבל אני רואה עכ שיו...״
עמדתי שם, מביטה בו, מאושרת
כשוטה, כנערה קטנה שנתפסה בקלקלתה.
אני, שגברים רבים קראו
אחרי ״אל תלכי, אל תעזבי...״

״שמעי,״ לחש הארולד לפתע,
״לא אזמין את קליד לארוחת הערב.
האם אוכל להזמינך במקומה?״
״בשימחה,״ צעקתי.

״ג׳ראלד,״ חשבתי בליבי ,״ג׳רי
המיסכן. מה יאמר כשישמע על

(המשך בעמוד )93

עירעור בי ח סי ם

את חיסולו, ושמעוני נכנע כששמע בי ראש
הממשלה עצמו התערב כעניין.

בין אדון ודיניץ

דיין מ ש לי םאת

היחסים בין שר-החוץ יגאל אלץ ושמחה דיניץ
נעשו מתוחים לאחרונה. המחלוקוז האחרונה ביניהם
פרצה סביב שאלת הארכת כהונתו של יוסף תקוע
כשגריר ישראל באו״ם.

ספר !׳ כ רונו תיו
משה דיין השלים בכר בתיבת כמה פר•

דיניץ העדיה מינוי נציג חדש כאו״ם.
וע ורואה
יחסיו עם תקוע מעורערים, שכן תקוע
איון, יעוובציר
עצמו
ותיק וב־מידיניץ**

־יותר--
--מתו, מבקש להאריך את תקופת כהונתו
של תקוע כשגריר כאו״ס, למשך שנה
נוספת.

תיירי

ראשהמג בי ת

נ צי ב מ סי־ ה בנ סוז

א ס קי פו ס ״ ם

הי הו די ת

בדלתהא חו רי ת

יגיעו לארץ

ו נו! *1־ 1י ך

הו חלדבטרםעת
פול צוקרמן, נשיא היו־ג׳י־איי — המגבית היהודית
המאוחדת בארצות־הברית — הוחלף בתפקידו עוד
קודם שנסתיימה תקופת הנשיאות שלו. צוקרמן, איש־עסקים
יהודי בעל־שם, הוחלף לפני שבועיים ובמקומו
התמנה לתפקיד סם לאוטנברג.

החלפתו המוקדמת של צוקרמן נעשתה
אחרי שהסתבך בעסקים פרטיים, וקבוצת
המשקיעים שאותה ייצג הפסידה עשרות
מיליוני דולרים בכמה עיסקות. יש המעריכים
בי היקה ההפסדים של הקבוצה מגיע
ל־ 100 מיליון דולר.
מאחר שרוב האנשים הקשורים בקבוצה חם מגדולי
התורמים למגבית, עלולות להיות לפרשה זו הש לכות
על הכנסות המגבית השנה. אחרי שערוריית
מנהיג המיזרחי הרב יששכר ברגמן, החשוד בהונאת
שילטונות ארצות־הברית במיליוני דולרים, פוגעת
פרשה זו קשות בדימוייה של המגבית.

בינתיים נערבות בדיקות במישרדי המגבית
כארצות־הברית, בדי לוודא אם לא
הושקעו גם כספי המגבית כאותם עסקים
שעשתה קבוצת צוקרמן.

למרות התנגדות ועד עובדי נציבות מם־ההכנסה
למינויו של נציב יחדש למנדההכנסה, שלא מבין עובדי
הנציבות, ייעשה ניסיון למנות את עורך־הדין יעקב
יוליום לתפקיד זה, בדרך עקיפה.

עובדי מם־ההבנסה התנגדו למינויו של
יוליוס במקומו של הנציב האהוד, יעקב
תמיר, הפורש מתפקידו באחד בינואר הקרוב.
הממונה על הכנסות המדינה, משה
נוידרפר, החליט לעקוה את התנגדות העובדים
על-ידי השארת מישרת הנציב פנוייה.
בינתיים ימונה יוליוס לתפקיד יועץ שר־האוצר
לענייני מיפים.
כעבור חודשים אחדים, סבור נוידרפר, לא יוכלו
עוד העובדים להתנגד למינויו של יוליום, שהוא
ידידו האישי, כיוון שאז הוא כבר יהיה אחד מעובדי
המישרד.

מו כ רו תהמקל טי ם
מו ס רו ת ש מו ת
הקוני םלר שו ת

עדמהר גזו דיניץ

כמה הכרות המשווקות מקלטי-טלוויזיה
כארץ, נענו לבקשת רשות השידור ו״מלשי־נות׳׳
על רובשי המקלטים, בדי שהרשות
תובל לדרוש מבעלי־המקלטים את אגרת
הרדיו והטלוויזיה.

למרות ההכחשות המפורשות, מצד גורמים ישראליים
ואמריקאיים כאחד, ביחס לחילופי־הדברים החריפים
והנרגזים שהיו בפגישה שנערכה לפני שבוע
בין שר־החוץ הגרי קיסינג׳ר ושגריר ישראל בוושינגטון
שימחה דיניץ, מצביעים הדיווחים שהגיעו לארץ,
כי אומנם התרחשה תקרית כזו.

בימים אלה החלה רשות השידור להוציא הודעות
לתשלום, המבוססות על מידע שהתקבל מהחברות,
כפי שמצויין בהודעה בפירוש.

ולויסינגירז

קיסינג׳ר רגז על העמדות הפומביות של
ראש־הממשלה יצחק רבץ, שהיו כניגוד
לסיכומים עם שר־החוץ יגאל אלון בעת ביקורו
בוושינגטון, ושלדעת קיסינג׳ר היכלו
במשא־ומתן על הסבפ-הפרדה נוסה עם
מיצרים.

כן ניסה קיסינג׳ר ללחוץ על דיניץ לשכנע את
ממשלת־ישראל לנקוט יוזמה לפני ביקורו של בר־ז׳נייב
במצרים.

רביו 1ושא

נאומי ליו
עיתון־הערב הבריטי הנפוץ ״איב־נינג
סטנדארד״ פירסם תוצאות מחקר
סטאטיסטי שערך כתבו בישראל,
תדי לוויטה, לגבי תכיפות נאומיהם
של שרי ממשלת-ישראל. החישובים,
שנעשו באמצעות מחשב, מצביעים
על בך שבחודשיים האחרונים
מחזיק יצחק רבץ כשיא העולמי
במיספר הנאומים שהוא נושא1.28 :
נאומים ליום כממוצע. במקום השני
צועד שר-הכיטחון שימעון פרס, הנושא
0.95 נאומים ליום. אגב, העיתץ
הבריטי משתמש בדיווחיו על סכנת
המילחמה בישראל כמילה ״מילחמה״
העברית, המאוייתת באותיות לאטי
ניות, בשם שנהגו עד בה להשתמש
במילה העיכרית ״שלום.״

טים היאדדין ב א
כתחילת ינואר עומד להגיע למסע קונצרטים
כארץ, הזמר האמריקאי הנודע טים
הארדין.
הזמר ילווה בתזמורתו הקבועה ויופיע באולמות
קטנים, בבתי־ספר ובאוניברסיטות, כפי שהוא נוהג
בארצות־הברית.

או למרט ־ ל לי ב ר לי ם?
ח״ב אהוד אולמרט מהמרכז החופשי
מנהל מגעים עם ראשי המיפלגה הליברלית
על הצטרפות למיפלגתם.
למרות שבהסכם הליכוד כתוב במפורש כי אסור
יהיה לחבר־כנסת של אחת מחטיבות הליכוד לפרוש
ולהצטרף לחטיבה אחרת, נדונה אפשרות זו בשיחות
שאותן ניהל לאחרונה אולמרט עם ד״ר אלימלך רי־מלט.
דיעותיו המוצהרות של אולמרט קרובות יותר
לחרות מאשר לליברלים, אך אולמרט מגשש דווקא
אצל הליברלים, משום ידיעתו שלמרות היחסים הגרועים
בין בגין לראש המרכז החופשי שמואל תמיר,
לא יסכים בגין להפרת הסכם הליכוד.

חוג ה ע דו תהתפרק
חוג חברי-הכנסת מכל סיעות הבית, יוצאי עדות
המיזרח, שהוקם לפני שבועות מיספר על־ידי ח״כ
חביב שמעוני מהמערך, ביוזמת שר־המישטרה שלמה
הלל, יתפרק.

ראש-הממשרה יצחק רכין רגז כששמע
ער הקמת החוג, ובשיחות שהתקיימו בהנהלת
סיעת המערך ככנסת הוחלט לדרוש

כפעם הראשונה כתולדות המדינה
...מאורגנת קבוצה עומדת להגיע לארץ י מ ״ ;
עממו.וסיים מאלאסקה
אסקי:
תיירים

הקבוצה תניע לארץ בבחודש י!
הקרוב, ועשוייה להוות אטרקציה תנועת לארץ. י
תנועתי התיירות לאוקן;
ביקורם הצפוי של האסקימוסים
ככר עורר התרגשות בקרב כמה ממארחיהם,
כמיוחד נובה האגדות על
המסורת המיוחדת והמינהגים של גזע
צפוני זה לגבי •הכנסת־אורחים.

קים מספר הזיכרונות שלו על תקופת כהונתו
כשר-הכיטחץ, שהוזמן אצלו על־ידי הד
צאות ספרים זרות תמורת שבר-סופרים של
בחצי מיליון דולר. הפרקים שכתיכתם הסתיימה,
נמסרו בכר לביקורת הצנזורה.
אנשים שעיינו בפרקי הזיכרונות טוענים, שאינם
מכילים גילויים מסעירים במיוחד.

הי ס ר בו ה רו סי ם
ל ל חו ץ יד דיין?
מאמן קבוצת צסק״א הרוסית יצטרך
להחליט אם ללחוץ את ידו של משה דיין,
או לגרום לתקרית.
דיין, שחתלבש על קבוצת מכבי תל־אביב, יוזמן גם
הפעם. לרדת למיגרש וללחוץ ידיים.

עחר הרב
יי שאר בבית
הרב הראשי עובדיה יוסף יצטרך לנסוע לחו״ל
בלי מלווהו, עוזרו הנאמן עו״ד יוסף דוויק. בארבעת
הנסיעות שלו בשנה זו יצא הרב עם דוויק ועם
איש־ביטחון. הוצאות אלה הסתכמו בסך 24 אלף ל״י.

למרות טענותיו של הרב עובדיה, שהוא
זקוק בחו״ל לעוזרו מכיוון שאינו מדבר
שפות זרות, החליט מישרד-הדתות לא
לממן בעתיד את נסיעות העוזר.

בלאט׳ יסרי טבארץ
המפיק והסופר ויליאם (״מגרש השדים״)
בלאטי, עומד להסריט כארץ כחודשים
מארם ואפריל סרט, על פי תסריט חדש
שכתב.
עלילת הסרט, שעדיין לא נקבע לו שם סופי,
מתרחשת בארמון מיסתורי. הצילומים ייערכו בסבי בות
עכו, וארמון־המיסתורין יצולם בסביבות קי בוץ
געש.
ביום ה׳ , 26.12.74 ,בשעת , 21.05 ישדר
הגל הקל של ״שידורי ישראל״ בשידור חוזר
את שיחתו של

אורי אבנר
בתוכנית ״זה קרוב לליבי,״ על תופעות של
לאומיות ׳,אהבת״מולדת, אימון צבאי, תוק פנות,
אהבה ונישואין בעולם החיות.

חברת נקה מציעה לך
תמורת סיסמה קולעת
ושני פרסי עידוד בני 1000ו־ 500ל׳׳י לסיסמאות נבחרות

וזאת עליך לדעת
בכדי לחבר סיסמה קולעת :
חברת נקה החלה דרכה בא״י. בשנת , 1938
כאשר יסד המהנדס הכימאי, דרר. חזן
מפעל לייצור־ חמרי עזר חימיים לתעשיית
הטקסטיל. כעבור זמן קצר פנה המפעל לתחום
המרי הנקוי הביתיים וקצר הצלחה רבה בייצור
״טקסטיל שמפו״ לכביסת אריגים עדינים.
מוצר זה היווה חידוש עולמי והפך עד מהרה
לשם דבר. דומה כי מאז הופעת ״טקסטיל שמפו״
הציבה לה חברת נקה למטרה להוציא לשוק
מוצרים ״שלא היו כמותם״.
תחילה באה שורה של מוצרי שמפו לשיער
בשפופרות. מאחר ונקה היתה הראשונה גם
במוצר זה, דבק בזמנו השם ״נקה״ בכל שמפו
בשפופרת.
בשנת , 1954 התפרסמה נקה בתוצר בכורה נוסף:
סינטבון — דטרגנט מוצק, אשר הוכיח עצמו
כיעיל וחסכוני בכל עבודות משק הבית.
אחיו הצעיר של סינטבון ,״ניקי״ לא אחר
לבוא אחריו והיה למקלון הנמס הפופולרי ביותר
לרחיצת כלים.
במקביל למוצרי בית מעולים אלה, החלה נקה
בייצור אלכוהולים מסולפנים (חמרי גלם
לתעשיית שמפו וחומר מקציף למשחות שיניים).

״נקה 7״ — הפופולרי שבמוצרי נקה — הוצג
בשנת •1964 אל־סבון (ללא אלקאלי) נקה ! 7
זכה להענית מייך ית, ומזה שנים שהוא הסבון 1
המבוקש והאהוד ביותר בישראל.
ואם חסרה לרשימה מרשימה זו אבקת כביסה
למכונה, השלימה חברת נקה את החסר
ב־״אסטרו״ ,שהתפרסמה כמוצר באיכות גבוהה.
לאחרונה פיתחה נקה 3מוצרי איכות נוספים :
נקה 7בשפופרת (אל־סבון נוזלי) ,קרם לידיים,
וסבון המיועד לנבחנים הידידותיים — ״קניקס״.
במשך שנות פעילותה הרבות והמגוונות
התבלטה חברת נקה כחברה טובה והגונה,
הנותנת לצרכן תמורה מלאה לכספו.
זהו למעשה סיפורה של חברה טובה, חברת
נקה. עתה משהתוודעת אליו הנך מוז מן /ת
לחבר סיסמה הולמת.
הסיסמה הקולעת ושתי סיסמאות נבחרות
תקבענה ע״י נציגי חב׳ נקה ונציגי פרסום או.קי.
את הסיסמה ופרסים אישיים יש לרשום בכתב
ברור על גבי התלוש שבמודעה ולשלוח
ל*ת.ד 4496 .תל־אביב עד .28.2.75
חברת נקה רואה לעצמה זכות להשתמש
בסיסמאות שתתקבלנה לכל מסרה שהיא.

י :*;311

הסיסמה המוצעת

כתובת

העולם הזה 1947

מכתבים
פלסטין ומגהס בגין

״העולם הזה״ ,שכועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהרה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מכרמי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״דפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור * הפצה :״גד״ כע״מ י גלופות :״צינקוגרפיה כספי בע״מ
העירך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.
אחת השאלות המנקרות בוודאי בתת־החכרד.
0של כל עיתונאי היא: למי אני עמל? רק לעיתים
רחוקות יכול עיתונאי להצביע על קשר ישיר בץ
*0 0 עבודתו העיתונאית לבין תיקון מעשה או מחדל,

ולראות תוצאות ממשיות הנובעות מכתיבתו. ציבור הקוראים הוא ציבור אלמוני, ואפילו
תגובות קוראים או מיכתבים־למערכת בעיקבות כתבה או מאמר מסויימים, אץ בהם כדי
לספק את הדחף לקשר בלתי־אמצעי בין הכותב והקורא.
אבל לא מכבר מצאנו בתיבת־הדואר של המערכת מיכחב, שגרם לנו התרגשות רבה.
היה זה מכתבה של טליה יריב, שם אלמוני לגבינו, שכתבה לנו מניו־ג׳רסי שבארצות-
הברית בעיקבות מכתבי קוראים שהתפרסמו במדור זה בנושא ״ביקורת העולם הזה״
(העולם הזה .)1939 אני מפרסם בזה את מיכתבה של טליה במלואו דווקא במדור זה
ולא במדור המיכתבים, משום שלגבינו, אנשי העולם הזה, היה בו הרבה יותר מאשר
מה שנהוג לכנות ״שכר עמלנו.״
כותבת טליה:
מה שנעלם מעיני הקוראים שכתבו בנושא ״ביקורת העולם הזה״ הוא שהשבועון
אינו מיועד ל״קהל הרחב.״ הקהל הרחב הוא הציבור הישראלי אשר יצר את פרצופה
של המדינה; הוא זה שהצביע בבחירות האחרונות בעד השחיתות ובעד איכות החיים
הקלוקלת. העולם חזה הוא ביטאונם של המיוחדים — אלה שאיכפת להם, שאינם נכנעים
לתכתיבים פוליטיים וחברתיים ויודעים להגן בגאווה על דיעותיהם.
גס אם לעיתים קרובות איני מסכימה כלל עם דיעות בנושאי חברה ומדינה המתפרסמות
בעיתונכם, אני עדיין מעוניינת לקרוא את השקפותיהם של אלה שאיני מזדהה
איתם, ולנסות להבין תופעות בצורה אובייקטיבית
גס אם אינן ״מוצאות־חן״ בעיני.
ואילו ״הקהל הרחב״ הוא זה שאינו פתוח
וסובלני לדיעות המנוגדות לשלו, או הכופות
עליו דרישות מוסריות שקשה לו לעמוד
בהן.
אז בבקשה מכם, אל תתנו להעולם הזה
להיות שבועונו של הקהל הרחב, והמשיכו
להיות מיוחדים. אני מבינה את ציפוי
השוקולד שאתם חייבים לאלה שאותם אתם
מעונייניס למשוך לקהל קוראיכם ולו רק
כדי להחזיק מעמד. רק אל תגזימו ואל
תהפכו את אלילי הלבנטיניות לאליליהם
של אלה המחפשים אצלכם מה שלא יוכלו
למצוא בעיתונים אחרים.
ושוב, תודה לכם על שעמדתם בפיתוי
למעלה מ־ 26 שנה, ולא הפכתם פילגשח של
הממשלה.
טליה יריס, ארצות־הברית
אני אישית סבור שבמיקרה זה אנו
אלה החייבים תודה לטליה.

הצדקכ בדי ח ה
מיבתב אחר שהניע למערכת מאר־ברכה
לוי־נאמן
צוודהברית היה מיכתבה של הקוראת
רק לא פילגש
ברכה לוי, מסאן פרנציסקו. ברכה, המוכרת
בארץ יותר כברכה נאמן לשעבר,
מי שהיתה בשעתו שחקנית תיאטרון באהל ובקאמרי, מתייחסת לכתבה שפורסמה לפני
שבועות מיספר (העולם הזה )1939 על הרוכל הנכה יצחק הר־ציון, שנידון לחמש שנות
מאסר על שעסק ברוכלות ללא רישיון.
כותבת ברכה :״אני לא יכולה להירגע. זה כל־כך מדהים, שלא ברור לי איך שופט
בעל לב אנושי יכול לחרוץ מישפט כזה. בכל מקום בעולם מתחוללים מיקרים מזעזעים,
אבל בכל מדינה דמוקרטית יש קבוצות מחאה המנסות למנוע מעשים מסוג זה. מה
שאני שואלת את עצמי באופן אישי זה, מה אפשר לעשות כדי להוציא איש כזה
מבית־הסוהר ולפעול כדי שיוענק לו רישיון לעסוק ברוכלות. אחרי הכל הוא לא פושע.
ייתכן שהצדק הוא בדיחה גרועה, כפי שכתבתם, אבל כאן לא עומדת שאלת הבדיחה.
זה ממש מזעזע אותי.
״אני אישית, לצערי, לא יכולה לעשות הרבה במיקרה הזה. אבל האם אי־אפשר
להפעיל בארץ אישים או גופים שיעשו משהו עבור אותו נכה אומלל? הרי מדובר
פה באדם מוכה גורל, חסר־כל, בלי שום כוח וללא שום השפעה. לא ייתכן שפרשה כזו
תעבור מבלי שאף אחד יתעורר לעשות משהו ולטפל באיש.
״זו איגה סתם ידיעה עיתונאית שאפשר לעבור עליה לסדר-היום. צריך לעשות משהו
כדי להוציא את האיש מבית־הסוהר. לא ייתכן שבשם החוק והצדק תתאפשר התאכזרות
והתעללות כזו בבן־אדם. זה מרגיז וצובט את ליבי.״

התנגדותו של ח״כ בגין לשילטון עצמי
של ערביי יהודה ושומרון במיסגרת מדינה
פלסטינית, היא כל־כך קיצונית ומסונוורת,
שהוא נאחז בכל נימוק ולו המגוחך ביותר,
כמו :״מה פתאום התחילו להשתמש בשם
הזה פלסטין, והרי אפילו עצרת האו״ם
שהחליטה על חלוקת ארץ־ישראל, דיברה
רק על מדינה ערבית ולא פלסטינית״ —

כפי שאמר לאחרונה.
חייבים להזכיר למר בגין שאותה עצרת
או״ם החליטה על מדינה יהודית, והיא
לא קבעה ששמה יהיה ישראל דווקא. גם
אותי, אישית, מרגיז השם פלסטין מפני
שהוא מזכיר לי את נפילת שימשון ואת
מפלת ישראל ביד פלישתים. אבל איך אפשר
בכלל להשתמש בנימוקים כאלה?
אם ערביי יהודה, שומרון ועזה מוכנים
להגשים ביחד איתנו פיתרון ריאלי זה,
הרי למנחם בגין אץ כל סיבה שבעולם
להתנגד, גם אם הערבים יקראו למדינתם
בשם המרגיז פלסטין. מצידי הם יכולים
לקרוא לה גם בשם ישמעאל, אדום או
עמלק ואפילו עראפאת — כולם ירגיזו את
הישראלים באותה מידה.
אבירם כן־נר, ירושלים

ריבדין דבל עת

האם מנכ״ל הסוכנות, משה ריבלין, שינה

הופיעה בעיתון היא של דויד ריבלין,
קונסול ישראל בניו־יורק.

בנקיריס של העולם
בכתבה סופר־רמטכ״ל (העולם הזח )1944
נאמר :״כי רכישות רבות חנערכות ב־חו״ל
חן בבחינת ביזבוז...״
רצוני להדגיש, כי מכה זו אינה בילעדית
למישרד־הגיטחדן, אלא לכל המישרדים,
שאינם מעוניינים בתעשייה ובתוצרת הארץ
על בסים חומרי־הגלם והאוצרות
הרדומים האינסופיים שלנו, כי אז הרי
יקטנו כל טובוח־ההנאה שמקבלים העוסקים
בכל אלה.
אם יש בכוחו של אריק שרון לגרום
לעירעור שיטת המדיניות הכלכלית, תבוא
עליו הברכה. עצמאות כלכלית חשובה
מהצלחות במילחמה, כי על עצמאות כלכלית
תתקיים המדינה. הראייה: מיספר
מצומצם של שליטי המידבר מטיל אימה
על כל העולם. וכך לימדונו חז״ל :״אימת
החלש על הגיבור, אימת מפגיע על ארי,
אימת יתוש על הפיל, אימת סממית על
עקרב, אימת סנונית על הנשר״ (שבת

ארצנו הקטנה כל-כך, עשירה באוצרות,
שאם נרצה לקיים מצוות יישוב הארץ
נקבל סיעתא דשמיא, ותוך שנים ספורות
ניהפך מפושטי־יד לבנקירים של העולם
ותקויים ההבטחה :״והלוית גויים רבים
ואתה לא תלוה״ (דברים כ״ח) ,ויתחשב
העולם בנו יותר מבשליטי המידבר (אוצרו־תינו
יותר חשובים מנפט, שיש לו תחליף).
אלכסנדר זרחץ, תל־אביב

כ? כתבה — ברד
לדעתי, כיוץ שהשבועון שלכם לא גדול
ביותר ומחירו גבוה, יש לנפות ממנו כמה
דברים. לגבי מאמריו של אורי אבנרי,
כלכלה ומבקר העולם הזה אין לי טענות —
הכתבות מרתקות בהחלט, וכנ״ל האופנה.
אבל מדור הספורט גדול ומשעמם, מדור
הקולנוע מיושן וארוך מדי. כל הכתבות
על דיילות וארכיטקטיות אץ בהן כל חידוש.
הן טובות רק לשבועון־נשים.
מהעולם הזה אפשר לדמש שכל כתבה
תהיה בו בול — מיוחדת-במינה וחושפנית.

דויד ריבלץ
ריבלינים למכביר
כל־כך את פרצופו? כשראיתיו לאחרונה,
ניראה שונה מאד מן התמונה שפירסמתם
בהעולם הזה (.)1946
א. ירושלמי, ירושלים
• סליחה, טעות בריבלין. התמונה ש

״ש מיקצועי

יעל חנין, וזל־אביב

אני רוצה להביע את התפעלותי מסיד-
רת־המאמרים של בנימין עמידרור — הן
מבחינת כושר־הניתוח והרמה המיקצועית,
והן מבחינת בהירות העריכה והגשת החומר.
זוהי מלאכת־מחשבת.
(המשך בעמוד )9

מיכתב גרו׳ לשר המישפטיס
לפני כחודשיים דיבר שר״חמיש־פטים,
מר חיים יוסף צדוק, גבוהה־נבוהח
על עניינים של יושר אינטלקטואלי.
כוונתו של חשר צדוק חיוזה
לומר כי אם יש לך דיעח מסויימת,
אתח חייב לחביא אותח בפני הצי בור,
ולא להסוותה או להעלימה
(ידיעה בעיתונות.)15.9.74 ,
הבה נראה מה מידת יושרו האינטלקטואלי
של השר צדוק, לפי
הקריטריון שהוא עצמו קבע.
ביום ו /ח״ ,1.11.74 הופיע השר
צדוק בפני ציבור עורכי״דין בתל־אביב,
כדי להשיב על שאלותיהם, באמצעות
יו״ר האירוע הגשתי לשר שאלה בכתב
ברוח זו :
(א) האם ידוע לכבוד השר כי
קיימים שופטים אשר אינם מסוגלים
להתמודד עם הטיעונים שמעלים בפניהם,
וכדי, בכל־זאת, להציג פסק-
דין ״נכון״ חם מסלפים את הטיעון
(כדי שיתאים לתוצאה שאליה הם
רוצים להגיע) ,או מתעלמים ממנו
לגמרי, ובמקום זח מטיחים דברי עלבון
במתדיינים !
(ב) האם התנהגות כאמור לעיל
אינה, לדעת כבוד השר ,״התנהגות
שלא כהלכה במילוי תפקידו״ של ה שופט,
דהיינו, עבירה לפי סעיף
(22א)( )1לחוק השופטים !
(הכוונה היתח, כמובן, בראש ורא שונה
לשופט מסויים אשר דיבר לאח
רונה
על ״קשר של שתיקה בין השופטים
ובין עורכי״חדין,״ ראה ידיעה
בעיתונות .)15.5.74
מידי יו״ר האירוע, חעו״ד אריה
פינצ׳וק, הועבר הפתק עם שאלתי אל
השר אך זה, לאחר שעיין בשאלה,
השליך את הפתק חזרה אל היו״ר,
בתנועה של בוז מופגן.
בדברי הפתיחה לאירוע אמר חיו״ר
כי השר ישיב על כל השאלות, פרט
לשאלות שאין לו תשובה עליהן. בתגובה
על דברים אלה קמתי ואמרתי
לשר צדוק שיחיה לו אומץ לומר
מהן השאלות שאין לו תשובה עלי הן.
תשובת השר, בטון של אדם
שמצפונו אינו נקי, היתה כי הוא
יענה על כל השאלות שהועברו אליו
ע״י חיו״ר. כוונתו של השר היתה
לומר שלא ישיב על שאלתי משום
שלא הועברה אליו, דבר אשר בפירוש
לא היה נכון !
בהתנהגותו זו הוכיח השר צדוק
לא רק שהוא נעדר יושר אינטלקטואלי,
כחגדרתו-חוא (הנכונה !) אלא
שגם בינו לבין השופטים קיים
קשר של שתיקה. שר-מישפטים כזה
עשוי להביא אותנו תוך זמן קצר
מ יש פטי (ראה
ליו ם־ כי פו ר
דו״ח ועדת אגרנט על ״מחיקת שא לות
נוקבות״ וכו׳) ,ולכן עליו להסיק
את המסקנות ולפנות את מקומו
לפני שיתרחש האסון.

שמחה ניר, עו״ד, ירושלים

העו ל ם הז ה 1947

**6נכטי,
זיייס
חדדוז פסיס

׳ מרכזית
,פו״ו>ו**ז: יג? כדיין

בקיאות מירבית בנפתולי הבורסות
בארץ ובעולם הגדול. נסיון מקיף.
ידע מעמיק וכושר שיפוט קולע -
אלה כישוריהם של בני שוורץ.
יוסף ניצד.יצחק שרם. ד״ר רוברט
אלדגם. גד פלאוט. אלה הם
הדים קונטאים הדואגים לעסק י ך.
כאילו היו עסקיהם הפרטיים.
הדיסקונטאים שלך במחלקה
לניירות ערך הם המספקים מידע
מעודכן ועצה נבונה לבל אנשי
דיסקונט העוסקים בניירות ערך.
גם לאיש נעלך ־ בסניף שלך

הדיסקונ ט איס־צוות
הבנ ק אי ם שלד בדיסקונ ט
דוזף0עין יואוו ליזם זייחחו

העולם הזה 1947

בצאתך לחו״ל או לחופשה
מלא טופס לוטו רב־שבועי
והבטח השתתפותך
ב־ 5הגרלות רצופות

\יי׳י

ח ש בץ 947ו

§ קרנית •

זוהי חידה חשבונית. פל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מעיין כל סמל של ריבוע.

לעדשות מגע

• עדשות •
5ר כו תוק שו ת

גורדון 31ת״א
טלפון 238642

9 9 9 9 9 9 9
קרא

,,חמישירי זימה׳,
1 1 ^ 1 1

עד ש תג מו ר
כתוב ל״תמוז״
ת. ד 6302 .תל-אביב
או צלצל 03-293131
העו ל ם הז ה 1947

מכתבים
(המשך מעמוד )6
אני מקווה שכל קצין בקבע ובמילואים
יקרא ויחזור ויקרא חומר זה.

אונס הם י 5רות

קצין בכיר (מיל).

כדי שלא יגידו עלי שאני סנובית,
רצתי גם אני מהר לקנות את הרב־רכל
החדש של רחל איתן, שידה ושידות. אני,
שהערצתי את הסופרת מאז הפנינה הקודמת
שלה, ברקיע החמישי, קיבלתי את
שוק^חיי. מה־גם שהכתבה שלכם על זיהוי
דמויות הספר (העולם הזה )1946 עזרה
להאיר את עיני.
לא נותר לי אלא לומר שמאז דרכים
לוהטות של הדסה מור, לא היה כאונס
הזה של הסיפרות העברית, אלא שמור
אפילו לא התיימרה לכתוב סיפרות צרד

יתרונות גדולים לנרשמים בעת המבצע
ו עד וג בדצמבר 1974
70 אלף חוסכים נהנים משכר-לעוודיהם ע״ח הקופות.
הורים, הב טי חו א ת עתיד ילדיכם
על־ידי חסכון לחינוך תיכון ולחינוך גבוה,
באמצעות קופות החסכון לחינוך בארץ.
בתקופת המבצע יקבלו הנרשמים:

שי נאה לילדיהם בעת ההרשמה
וישתתפו בהגרלת ע4ו מלגות־פרסים
בסך כולל של ־ 75,000.ל״י
שכר הלימוד בכיתות י,י א,י ב הוא
ג 7,05ל י. האפשרות שיורחב הפטור
משכר לימוד בתיכון מעבר
לכתה ט התרחקה.

החסכון לחשו• המפתח לעתיד

רחל איתן

בואו והירשמו גם אתם:

חשבונות אישיים

״ ח ס מן ל תי מן ״ המשותפת לבנק הפועלים ומרכז
השלעון המקומי-בבל סניפי בנק הפועלים בארץ.

פה, ואילו איתן חשבה, כנראה, שבזכות
עלזדהדפנה הקודם שלה ייסלח לה הכל.
אין לי ספק שהחיצים המושחזים היטב,
המוסווים במומחיות מאחרי דיאלוגים מתפגעו
חכמים
-פסוודדאינטלקטואליים,
היישר במי שאליו כוונו. אבל פריעת־חש-
בונות אישית, מתוחכמת ככל שתהיה,
עדיין אינה עילה לכנותה ״סיפרות,״ ורק
חבל שהוצאה מכובדת כעם־ עובד נפלה
בפח גלוי כזה.
עפרה רשף, תל־אביב

״ מ סן ״ חיפה, רחוב החלוץ .38
״גחלת״ תל אגיב,רה׳ מונעיפיור׳ ,25 ובכל לשכות
המודיעין העירוניות.

״הוגלית״ רמת גן, בנק קופת עם, רח־ ירושלים 50
רח׳ צומת לבב׳ .4

ה מו עצה הלאומית לחס מן

יופי של מישטרח...
ביום 15.12.74 נתגלו שני פועלים מהשטחים,
העובדים באיזור־מגורי, כחשודים
בפח״ע. קמה בהלה רצינית בקרב
התושבים. לכן צילצלתי לנקודת־המישטרה
בטבעון, ודיווחתי על המיקרה, וביקשתי
שיגיעו למקום. לתומי חשבתי וקיוויתי
שהמישטרה תגיע תוך דקות.
שעת הדיווח למישטרה היתה, לפי הרשום
אצל היומנאי שם .14.30 ,אבל השוטרים
בוששו לבוא, ואז נאלצנו, אני
וחברי, להוביל את החשודים עד לנקודת-
המישטרה שבקצה השני של העיר, כשההמון
המשולהב רודף אחרינו משך מרבית
הדרך.
ניידת־המישטרה הגיעה למקום האירוע
מאוחר יותר אחרי הדיווח, כאשר אנחנו
כבר היינו עם החשודים במישטרה.
אולי פח־אן, טבעון

מקבל

כס אחרים עוזרים
בטאוננו הוא ירחון פנימי, המופיע ב־בית־החולים
לחולי־נפש בבאר־יעקב. הוא
נועד לאפשר לחולים
להתבטא בחופשיות,
לעדכנם בכל
הנעשה סביבם והרחק
מהם, ולהדריכם
לקראת הבראה
ועזיבת המוסד.
חברי
המערכת, עומדת שבראשם
רופאה, רובם עובדים
מחוץ למוסד
ומכינים את הירחון דורון בזמנם החופשי ד
בהתנדבות. העורך
מתקן שגיאות־כתיב (אבל לא סיגנון),
כותב בעיתון, מדפיסו ומפיצו בעצמו. העיתון
נמכר בזול או מחולק חינם לכל מי
(המשך בעמוד )12
העולם הז ה 1947

הזמנות

גלבוע ;״י
חב־ לעמדות נגרות 1שיפ1צים בע־מ

* ב סי טונו ת

שמלות הריון
מכנסי הריון
טוניקות הריון
חליפות הריון

מודל

תל-אביב, רזו׳ נחלת נגיפיז 4
קופה ב /ז רז החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
למזפנות זרי סוכן: טל ,50344 .ת״א

לומה־

החורף אינו סוף

לארונות מיטבח — חדרי שינח — חדרי ילדים —
ציפוי קירות ותיקרות ועבודות מרות מיוחדות.

רחוב יצחק שדר, ד .3תליאניב. סל 3956 1 .

לעדוד היסב וו

עונת ד,צלום!!
בעזרת פלש אפשר לצלם גם בחדר
וגם בחושך מוחלט!!
* מכשירי הקרנה, מסכי הקרנה
במבחר גדול.
* פיתוח צבעוני ע״י המעבדות
המשוכללות בארץ!!
* צלומי פספורט — בן־רגע!!
+העתקת מסמכים, במקום!

כי מי שלי שי סגור כל היום.

פ נ טו בתר

ה ת חיי בו ת

חי כ ה,ו תו ךהח לוזן !3

--חינם --ספר דניאל עם פירושים והסברים
בשפות: ערבית, רוסית, אנגלית.
ספר התנ״ו בשפות רבות
לימוד תנ״ך בהתכתבות 44 -קורסים בשפות:
עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית, יוונית,
צרפתית, רומנית וגרמנית.
כתוב מייד ל:
ת.ד ,568 .ירושלים.

חבר ועדת־השירותים החאמגוו בקריעת
בתק׳ בקובל׳ לתור כוסות קבה
לאנשים הנכונים
777
בתנדי בינלאומי
כרמל מזרחי

דיקני ו א עגון לעיון
וזכרו! יעקב

פינחס ספיר היה, ל-
לא״ספק, הכוכב הראשי בישיבה
הסוערת של הלישכה וסיעת
המערך בכנסת, שנערכה בשבוע
שעבר, לדיון על ממשלת־ליכוד
לאומי. ספיר, שישב בין
העיתונאים, שאל את כתב
ידיעות אחרונות שלמה (״נקדי״)
נקדימץ 5״מה אתה עושה
כאן?״ נקדי השיב לו:
״משלמים לי בשביל זה נם
לי,״ ענה ספיד ,״בסוכנות לא
משלמים לי גרוש, אז אני
צריך לבוא הנה״.
₪כשהשיב שר־הביטהון
שימעון פרס לטענתו ׳ של
ספיר, כי נעשתה עיסקה עם
אריק שרון ,.לא מצאו חן
בעיני ספיר התשובות של פרס,
וכדי להביע זאת הוא החל,
באמצע נאומו של פרם, לשיר
ולתופף בידיו על מיסעד כסאו.
באותה ישיבה דיברה
ח״כ שושנה ארכלי־אלמו
זלינו בשעת נאומו של ראש־הממשלה
יצחק רבץ. כשהי־סו
אותה, היא התרגזה ואמרה
:״אז מה אם הוא ראש*
הממשלה, אסור להפריע לוז״
י עד כמה עיניינה הישיבה
את שר־התחבורה ג ד יע־
׳קובי אפשר היה לראות לפי
התנהגותו באותו ערב. יעקובי
ישב ליד פרופסור?}מרם כר״
מון, מהאוניברסיטה העברית
בירושלים. כרמזן מסתייע בהליכתו
במקל־הליכה. יעקובי
ביקש את המקל שלו, השעין
עליו את ידיו וראשו, ונרדם.
0כשתגיעו להצבעה באותה
ישיבה, ראה שר-האוצר
יהושע רכינדביץ את גד
יעקובי מצביע נגד הצעידה-
החלטה של ראש-הממשלה, עבורה
הצביע קודם רבינוביץ
עצמו. הוא פנה אל יעקובי
ואמר לו :״גד, אתה לא יודע
בשביל מה אתה מצביע, אבל
גם אני לא ידעתי בשביל מה
הצבעתי.״
:באותה הצבעה לא ידע

שר־המישטרה שלמה חילל

בדיוק כיצד עליו להצביע, והוא
קרא לעבר יושב-ראש הישיבה,
מזכיר מישלגת העבודה
מאיר זרמי :״כמה פעמים
מותר להצביע?״ כשלא קיבל
תשובה, החליט להימנע.
׳ 9ח״ב ז׳אל, אמיר מדימונה
אמר בישיבה זו כי ״יש
שרים, שחושבים שהם לא עושים
כלום( אבל הם עושים
הרבה.״ קרא לעבת ח״נ עדי
אל (״עדי״) אמוראי :״תגלה
מי הם אולם אמיר סירב.
מייד לאחר שסיים לדבר, ניגש
לאמיר שר-המייסחר-והתעשייד,
חיים נד*לב, ודיבר איתו באופן
!מופגן ואילו במעלית, לאחר
סיום הישיבה, עלה אמיר
עם שר-השיכץ אברהם עופר
ואמר לו בנוכחות עיתונאים
:״אתה אחד השרים, אבל
התביישתי להגיד.״
9איך השתכנע ח״כ ז׳אק
אמיר כי הנוער הישראלי הוא
נוער טוב? סיפר השבוע אמיר
עצמו :״הופעתי בפני חניכי
הנוער העובד והלומד. אלה הם
.באמת ילדים נחמדים. הם שתו
בצמא כל מה שאמרתי להם.״
91 בישיבת ועדת־המישנה
לתקציב־הביטחון, שהיתה גם
מסיבת־פדידה מאולתרת מאריק
שרת עם התפטרותו מהכנסת
ומתפקיד יושב־ראש הוועדה,
חיה גם שי,מעץ פרם.
פרם סיפר על אותו קצין אנגלי,
שהחליט בזמן המנדט לל
מוד
ערבית, ורצה להראות את
ידיעותיו בפני מפקדיו. הוא
קרא בערבית למשרת הערבי,
שעמד בפתח חדרו, לבוא אליו,
באמרו ״תעל הון!״ ואמנם, המשרת
הבין ובא. כשאמרו לאותו
קצין מפקדיו :״נראה
.איו אתה אומר לו עכשיו לחזור
למקומו,״ לא ידע הקצין
את המילים בערבית. לכן קם
ממקומו, יצא מחוץ לחדר וקרא
למשרת שוב :״תעל הון.״

שלף קופסת קרמבו (מין ממתק
לילדים) וחילק ממנה בין כל
חברי הוועדה. לדרישתו של
ח״כ מיכה חריש, הבטיח
הורביץ כי הקרמבו יהפוך לאורח
קבוע בישיבות הוועדה,
הורביץ הוא מנהל מחלבות
טנא־נוגה, המייצרות את הממתק.

9בשבוע שעבר אפשר
היה להבחין במחזה משעשע

] 9בפני פרשת חיפושים
מסובכת, עמד, בשבוע שעבר,
שד־ההסברה אהרון (״אהר־לה״)
יריב. יריב נסע עם אש תו
להתארח אצל אחוהו בנה-
ריה, והשניים לקחו עימם גם
את חתולם האהוב. למחרת
נסע יריב לבקר בראש-הניק-
רה, וגם לשם לקח איתו את
החתול, אך החתול, כנראה, לא
אהב גבהים וברח. משך שעות
חיפשו יריב ואשתו את החתול

בכפרים נידחים כשבאחד מחם הוזמנה, יחד עם מיסיונרית לבנת״עור שהשתתפת בסיור, להשתתף בטכס
הוודו ולרקוד לקצב תופי הטאם־טאם. בימים אלה מתקיימת תערוכת התמונות מהאיטי, אותן הביאה.

המשרת יצא, כמובן, מהחדר.
״כך זה היה עם אריק בכניסתו
וביציאתו מהצבא,״ סיכם פרס
את הפרשה.
! 9אגב, לאריק יש דרך
.משלו להימנע מלהגיב על ה־גירסות
המתפרסמות בעיתונים
על מהלכיו .״כשאני קורא את
העיתונים, אני מבין מה עשי תי
ומדוע,״ אמר.
9על הגיליון האחרון של
העולם הזה התלוצץ אריק :
״חשבתי שסוף־סוף זכיתי בכך
ששני השערים יהיו מוקדשים
לי.״ כוונתו היתה לשער ח-
קידמי, שמוקדש ל״התפטרותו
של אריק שרון,״ בעוד שהשער
האחורי הוקדש לווידוי
הסופרת רחל איתן ,״הייתי אהובתו
של אלוף פיקוד הדרום.״
אולם, קבע אריק, הרומן של
רחל התרחש, כניראה, לפני
שהוא הגיע לפיקוד הדרום.
אחרת
׳ 9מסיבת־פרידה
היתה בישיבה האחרונה של
ועדת־הכלכלה של הכנסת׳,בה
נפרדו חברי־חוועדה מהיושב־ראש
היוצא, ח״כ שמואל
תמיר (המרכז החופשי) .יו-
שב־ראש הכנסת ישראל
ישעיהו ציין את עבודתו המסורה
של תמיר, ואף הביע
תיקווה שתמיר אכן יחזור לוועדה.
גם ח״כ (מערך) אם
רחם זילכרכרג ציין לשבח
את עבודתו של תמיר, וגם הוא
הביע תיקווה שתמיר יחזור.
יושב-הראש הנכנס, יגאל
חורביץ (ע״מ) ,הרגיש, כפי
הנראה מוזנח בכל התישסחות
שחלקו הנוכחים לקודמו, וכדי
למשוך את תשומת־ליבם הוא

פמיזנון הכנסת. שר־האוצר
יהושע רבינוביץ ישב בגפו ליד
אחד השולחנות, כשהוא מביט
בשיעמום לכל עבר. בשולחן
סמוך ישב שר-האוצר לשעבר,
ח״כ פינחס ספיר, כשסביבו כל
צמרת משרד האוצר, ביניהם
מנכ״ל המשרד אכרה ם אג-
מ ץ, הממונה על התקציבים
ארנון גפני, סגן שד־האוצר
לשעבר ד״ר צכי דינשטיין,
ופקידים נוספים.
יצחק
׳ 9ראש־הממשלה
רביו נענה חן לבקשות רופאיו,
הדואגים לבריאותו, והן לבקשות
רעייתו לאה רפץ, הדואגת
לבריאותו וגם לתקציב ה-
מישפחח, וחדל לעשן. רבין נהג
לעשן מדי יום ארבע חפיסות
קנט, מתוצרת אמריקה, שהעיקו
על תקציב המישפחה בסכום
של כ־ 600 לידות לחודש. אולם
מאותו רגע בו הפסיק רבין לעשן,
הוא החל משתעל בצורה
חולנית ממש.
! 9בתו של ראש־חממשלה
יצחק רבץ, דליה, מתגוררת
בדירה ישבה אין טלפץ. דליה,
אשר בעלה משרת בצה״ל ומגיע
הביתה רק אחת לשבועיים,
בהשאירו אותה לבד עם תינוק
בן חודש, לא פנתה אל אביה,
שהוא גם שר־התיקשורת, כדי
שיעזור לה בהשגת טלפון. אולם
רעייתו של שר־התיקשורת,
לאה רבץ, ביקשה מבעלה ש יסדיר
לבתם טלפון ונתקלה
בסירוב :״אחר־כך יגידו שאני
ניצלתי קשרים אישיים
שלי בשביל הבת שלי,״ טען
רבץ. כשקראה דליה כי אביה
מתגאה בפני עיתונאים כי לא
סידר לה טלפון, התרגזה.

בסביבה, ולא הצליחו למצוא
אותו. רק לאחר שהתייאשו מהחיפושים
וחזרו לבית אחות
השר בנהריה, מצאו שם להפתעתם
את החתול, שרץ כל
הדרך מראש-הניקרה אל הבית,
שכימעט לא חיה מוכר. לו,
בנהריה.
9 :למחרת היום בו השמיץ
ראש־הממשלה יצחק רבץ, את
מנהיג האופוזיציה מנחם
בגין, ניראה משה דיץ ב-
מיזנון הכנסת, כשהוא יושב
עם בגין ליד אוחו שולחן.
ליצני הכנסת לא יכלו שלא
להעיר כי דיין מתעניין בבגין
מאותו רגע שראש־חממשלה
הכריז עליו כעל ״*וצג ארכיאולוגי.,״

9לצחוק רב גרם בשבוע
שעבר ח״כ (ליכוד) ליאון די-
ציאן בוועדת־השירותים של
הכנסת. דיציאן התבקש 5ח״כ
אורה נמיר (מערך) להעביר
פתק לה״כ מריטה פרידמן
(ר״צ) .כדי לחסוך לעצמו טיר־חה,
העיף דיציאן את חפתק,
שמיה מקופל היטב, לעבר
פרידמן. אולם הפתק נפל לתוך
כוס־הקפח שעמדה מול פרידמן,
והתיז קפח על כל הסבי בה.
חברי־ד,וועדה פרצו בצחוק
והישיבה הופסקה לחמש דקות,
שבחן ניסו שאר חברי-חוועדה
את כוחם בקליעה אל תוך כוסות
הקפה של עמיתיהם.
בלתי-געימה 9תקרית אירעה ביום־השבת האחרון ל ראש
עיריית תל-אביב שלמה
(״צ׳יצ״׳) להט. להט נסע ל־בית-חחולים
איכילוב בדי לבקר
ידיד שלו, הבאושפז בבית־ה־

א 1שי ם
חולים• בשער בית־ד,חולים סירב
השומר לתת ללהט להיכנס
עם מכוניתו לשטח ביודהחד
לים, דרש ממנו להעמיד את
המכונית במיגרש־החנייה ״כמו
כל המבקרים.״ להט התרגז וצעק
על השומר :״אבל אני
ראש־העירייה, לי מותר!״ השומר
ענה לו בשקט רב :״דוד
קא משום שאתה ראש־ד,עירייה,
אתה צריך לשמש דוגמה לאזרחי
העיר.״

תעודותיו. לבסוף מצא את ת־עודת־הקצין
שלו, אולם גם
היא לא שיכנעה את איש הג״א
להניח לו לצאת .״אתה צריך
להשאיר לי ערבון שתחזור להצגה,״
תבע השומר מדובר
צה״ל, שכבר יצא מכליו. לבסוף׳
בהתערבותם של סדרני
האולם, שערבו אישית לחתנו
של משה דיין, ד,ירשה ליו איש
הג״א לצאת לקנות בקבוק בחוץ.

אשת החברה רינה
י ע קו כסץ עמדה השבוע במרכז
ההתעניינות של ״החוג
הנוצץ,״ אחרי שהתברר להם
כי היא הפכה אחת מגיבורות
סיפרה של הסופרת רחל אי״
תן, שידה ושידות, שם היא
מכונה בשם גדעונה ניסנזון
(העולם הזה .)1946 באחת המסיבות
ניגש אליה איש יחסיר,ציבור
מיי ק ס טדלוכי צ קי,
ופנה אליה בתואר שהדביקה
לה הסופרת :״מלכת־היופי של
הבילו״יים.״ השיבה לו רינה :
״מה יש? אני באמת אוהבת
לבלות !״

! בפרשת ריגול הסתבכה
לפני שבועיים בעלת הגלריה
עשר״אצבעות,
התל־אביבית
רות חפר• חפר, אשר פתחה
השבוע תערוכת פסלי עץ שחור
מטנזניה, סיפרה בפתיחת התערוכה
על מיקרה שאירע לה
באתיופיה, בה ביקרה בעת ש שבה
מטנזניה עם הפסלים לתערוכתה
החדשה .״זוג ידידים
שלי ניגשו לשגרירות התימנית
באדיס־אבבה וביקשו אשרה ל-
׳תימן. השגריר סירב לתת להם
אשרה, וטען , :דאינו אתכם
מסתובבים עם המרגלת היהודייה
רות חפר. אנחנו גם הודענו
עליה לשלטונות׳.״ כששמעו!
זאת חפר, מיהרה להס תלק
מאתיופיה.

דובר צה״ל תת־אלוף
דג שיאון, נפל השבוע קורבן
לתקנות החמורות שקיבלו
אנשי הג״א, המופקדים על ש מירת
מקומות ציבוריים. הוא
הלך עם אשתו, יעל דייל,
ועם חמותו, דות דיין, לחזות
בהצגת הגשש החיוור שנערכה
באולם אלהמברה ביפו.
בהפסקה ביקש שיאוו לקנות
בקבוק שתייה. כיוץ שלא יכול
להגיע למיזנון שבתוך האולם,
ביקש לצאת החוצה, אולם איש
הג״א הקפיד על התקנה שלפיה
אסור להניח לאיש לעזוב את
הבניין עד תום ההצגה. גם
המדים והדרגות של שיאון לא
עשו עליו רושם .״אבל אני
דובר צה״ל!״ ניסה שיאון לשכנע
אותו .״אני לא מכיר
אותך,״ השיב לו איש חג״א,
״ואף אחד לא ייצא מכאן!״
שיאון ניסה לזהות את עצמו
בעזרת תעודות, אולם לרוע
המזל לא הצליח למצוא את

חגיו מור

! נאמנות בלתי־רגילה לבום
שלו הוכיח הנהג של שר־המישפטים
חיים צדוק, אכי
גירדח. הוא ירד מבית השר
בירושלים והבחין בצלם־עיתו-
נות, הממתץ כדי לצלם את
השר במפתיע. הוא מיהר לעלות
אל צדוק, סיפר לו על
המארב ואמר לו :״צדוק, כדאי
שתסתרק היטב, עומדים
לצלם אותך.״ ואומנם צדוק
הסתרק, וירד עם נהגו למכונית.
גיבור
אחת הישיבות האחרונות
־של המערך, שנערכו
בשבוע שעבר, היה דוברו של
השר ישראל גלילי, פינחס
יורשן. את עין מ־שתתפי הישיבה
עניינה קצרנית בלונדית
חדשה, א*שר לפי החיוכים ש עפו
בינה לבין יורמן היה
ברור כי הם מכירים כבר. יוד-

מופיע בפרצוף חדש בסירטו האחרון,
״האיש בעל אקדח הזהב.״ אחרי שהטרט
הקודם שלו, מסידרת ג׳יימס בונד׳ ״חייה ותן למות״ הכניס 12
מיליון דולר פחות מן הסרט שלפניו, עשו את הכל כדי להגדיל
את ההכנסות. בין השאר מילאו את הסרט בקטעי פירסומת
מיסחרית, כשעל הבד מופיעים בבירור שמות הפירמות
של סבון, עט נובע (שמתוכו הוא יורה) ,מצית ומצלמה.
העולם הז ה 1947

מן הפך מבוקש ביותר באותה
ישיבה, כאשר רבים מהנוכחים
שואלים אותו :״מי זאת החברה
החדשה שלך?״
מזכירת ׳סיעת המערך
בכנסת עלמה מלינוכיץ
נהנית מיתרון ההנחה במיזגון-
הכנסת, כמו חברי־כנסת. כשפנה
אליה הדובר החדש של
הסיעה בכנסת, ליאון הדד,
וביקש ממנה להסדיר גם עבורו
הנחה במיזנון, היא דחתה
את בקשתו ויעצה לו :״אתה
צריך לבוא לעבודה כשאתה
כבר אכול.״
תגלית מרעישה היתד,
בשבוע שעבר לרב ישראל
לאו, אשר רואיין על־ידי המנחה
כמי פאר בתוכנית הרדיו
ממני מני. בעיקבות ריב
הרבנים הראשיים על נושא הגלולה,
הצטרף לאו להיתר של
הרב שלמה גורן לגלולה, וסיפר
כי גם בתקופת־המישנה
היו הנשים משתמשות באמי
צעי־מניעה, כשהיו נעזרות במוך,
הוא צמר־הגפן, כדי להימנע
מהיכנס להריון. הרב לאו
אף הביא לטענתו זו ראיות
מהמישנה.
! מני פאר עצמו סיפר
על שיטה שאותה המציא כדי
לחסוך דלק .״נניח שאני נוסע
לחיפה וצריך לחזור באותו
יום,״ סיפר מני ,״אז כשאני
מגיע לחיפה אני מוציא איזה
בורג מהמנוע, מתקשר מייד
לחברת מגור והם גוררים אותי
חזרה לתל-אביב, בלי לבזבז
אפילו טיפה אחת של דלק.״
! סוחר המכוניות אלכרט
יכיני היה בשעתו אחת
הדמויות הבולטות בחיי־הלילה
של תל-אביב. לא היו כימעט
מסיבה או אירוע חברתי אחר,
בהם לא נטל חלק. מזה כשנה
נעלם אלברט, ובין ידידיו הרבים
היו שאף סברו, כי עזב
את הארץ. השבוע פוענחה תעלומת
היעלמו. אלברט הזמין
.את ידידיו ומכריו לביתו לפתיחת
תערוכת־ציורים, שבה
הציג כמה תמונות־שמן *שצייר
במשך שנה שלמה, בה הסתגר
בביתו. אמר אלברם למבקרים,
שהתפעלו למראה ציוריו הרגישים
:״ציור זה יותר גרוע
מחשיש. כשמתמכרים לו, שוכחים
את כל העולם.״
סיכסוך פרץ השבוע
בין מנהל לישכת־העיתונות הממשלתית,
דוד לנדור, לבין
הטלפונאיות של הלישכה. אלו
האחרונות פנו אליו בעצומה,
תבעו להפקיד עליהן שמירה
מזויינת. לנדור דחה את העצומה
ואף הזהיר את החותמות•:
אם מישהי תדליף את עניין ה עצומה
לעיתונות, היא תפוטר
מעבודתה.
! במה עוסק עתה כ ד גי
דויטש, איל־ד,בורסה האמריקאי
שמימן את תנועות הימין
הקיצוני בישראל, ושירד לאחרונה
מנכסיו? המיליונר הממושקף,
שפיזר את כספו ביד
נדיבה, עובד עתה בעסקי-
ייבוא צנועים של בגדים מן
המיזרח הרחוק לניז־יורק .׳מכל
עשרות האנשים, שקיבלו ממנו
״הלוואות,״ לא היה כימעט
איש שהחזיר לו את הכסף
כשזה מצא עצמו בצרה.
מנהל סוכנות עתי״ם,
הבלשן חיים כלצאן, מקבל
בביתו זזומר-הסברה רב מטעם
מישרד־החוץ. לצורך זה הוד
קץ תיבת־דואר גדולה בביתו.
אולם הדוור שוכח זאת מדי־יפעם,
ובמקום להביא לו את
החומר הוא שם בתיבתו פתק
בו מתבקש הנמען לסור למיש־רד־הדואר
ולקבל את החור.
עכשיו מציע בלצאן לדואר סי-
תדון: שבעלי תיבות גדולות
יוסיפו לשמותיהם את התואר
ת״ג, ויבקשו את המוענים ל ציץ
זאת על המעטפות הנשל-

* 1 *1 0 * 1אשת הכתב לענייני״מיפלגות של ״הארץ,״
^ 1 # 1 1ערכה את ברית״המילה של בנה בנוכחות

קהל מגוון של ראשי־מיפלגות. שם־המישפחה, שאותו אימץ לעצמו
רן כיסלו כשעבד ככתב ״העולם הזה״ (במקור וכסלר) הוכיח
את עצמו: הבן האחרון של כיסלו נולד ביום האחרון של חודש
ביסלו. ציפי, אשתו, שאותה הביר במיסגרת עבודתו בשבועון,
ושגם היא הפכה לאחר מכן כתבת ״העולם הזה,״ היתה קורנת
מאושר. בחגיגה ניהלו שיחה ממושכת השותפים המיפלגתיים
החדשים: ח״כ שולמית אלוני והפרופסור אמנון רובינשטיין.
השניים נטשו את האולם ברגע שהתחיל הטכס הדתי, חזרו אליו
ברגע שנסתיים. בתמונה למטה: כיסלו עם שרה (,)12
אירית ( )24 ויורם 18 ילדיו מנישואין קודמים של רן.

חות אליהם. ת״ג פירושו: תיבה
גדולה׳
צורח מיוחדת־במינה להעביר
בד, את שנת־ד,נישואין
הראשונה שלה, גילתה יהודית
רקנטי, בתו של דני
רקנטי, מבעלי בנק דיחקונט.
למרות שרק לפני שבועות אח דים
נישאה, החליטה יהודית
להתגייס לשנת־קבע בצה״ל,
קיבלה דרגת סגן.
למרות שהיא כבר לא
ראש ממשלה, דלתות רבות
עדיין פתוחות בפני גולדה
מאיר. אבל ברגע שהיא הח ליטה
להוסיף חדר לדירתה
הפרטית ברמת־אביב, התברר
לה שהיא כאחד האדם. בנה של
גולדה, מנחם שניאורסון
מתרוצץ בימים אלה במיסדרו־נות
אגף הבנייה בעיריית תל-
אביב, כדי להשיג רישיון להוספת
חדר בביתה של אמו.
! 8לתשומת־ליבם של כל
הפושעים המתכוונים בימים
אלה לפרוץ לביתם של יורם
שדה ואשתו, עיתונאית ידיעות
אחרונות זיווה ירים, ה גרים
בביתו של יצחק שדה
המנוח ביפו. לא כדאי להם.
בקרוב יגיע לשם כלב זאב

ענק, שיקבל את השמירה.
1איש יחסי־ד,ציבור דם
קול גילה את מכוניתו במגרש
החנייה של אוניברסיטת בו־אילן,
ארבעה ימים אחרי ש נגנבה
ממנו. למרות שהמכונית
נגנבה שלא היה בה דלק,
היא נמצאה כשהמיכל שלה
מלא. כמו כן השאיר הגנב האלמוני
במכונית ספר בתורת
הכלכלה אשר מחירו 150 לירות.
קול מחפש עתה את הגנב
האלמוני כדי שיגנוב ממנו את
מכוניתו בשנית.
8מיפגש בלתי נעים היה
בשבוע שעבר לצמד הבדרנים,
חומה ומגדל, צחי נוי ואלי
גורנשטיץ. השניים נסעו
במכונית ברחובות יפו, כשד,תבקשו
על-ידי נוסעי מכונית
לארק שנתקעה לעזור לדחוף
את ד,לארק. הם סרבו וארבעת
נוסעי ד,לארק התנפלו עליהם
וחבטו בהם מכות נאמנות. צחי
ואלי חיפשו ניידת מישטרה
וכשמצאו אותה, ביקשו להתלונן
כנגד הצעירים המכים.
כשסיפרו לסמל המישטרה על
השתלשלות המיקרו! ,סרב ל קבל
את התלונה ואמר :״מגיע
לכם ! אם לא הייתם עוזרים לי,
גם אני הייתי מכה אתכם.״

מכתבים
(המשך מעמוד )9
שמגלה עניין ברפואת־הנפש ובגורלם של
החולים.
גם רס״ר חזי תורם חרבה לירחון ולחולים,
בדרכים שונות. חבר אחר במערכת
מעתיק ספרים בכתב־בראייל, עבור עיוורים,
חבר אחר דואג שהחולים יקבלו עיתונים
מהחוץ.
גם אחרים עוזרים, כל אהד בדרכו.
רמי אילן דורון, באר־יעקב

אתה צוד ק יי
אם אתה חושבסעמ״ס
לסו שאתה טס בימים אדה דחו״ד
אבל אם אתה בבר טס-
אתה ראו
לתמורה הטובה ביותר לכספך.

העוני הישראלי — ושוודיה אני יליד הארץ, ומניסיוני האישי כאשר
חייתי בישראל, באיזור מעברות ועוני, אני
יודע שאחוז גדול עדיין חי בתנאי מצוקה
כלכלית ודיור.
לכן, לדעתי, העולם הזה, המתיימר לייצג
את הבעיות של הפער החברתי בארץ, צריך
לבטל את המדור רחל המוחלת. כי במדור
הזה מוזכר כל הזמן המיעוט הישראלי.
העשיר, החי לו חיי־מותרות, על חשבון
הפועל שעובד קשה וזה בקושי מספיק
למחייתו.
אני מציע שתפרסמו מאמרים על בעיות
העוני והפער החברתי, שהם מנת־חלקו של
הרוב הישראלי הפשוט.
ציון עובדיה, מאלמו, שוודיה

זה עוד קיים?
בחיי, חשבתי שבחורות מהסוג של ג׳ודי
ברנס כבר לא קיימות בתוכנו. אבל הכת בה
בן־המלך והענייה (העולם הזה )1946
ניפצה את אשליותי.
לולא הסיפור על השחקן עומר שריף
ועל נכדו של המלך אידרים, שאני מקווה
כי הם מבוססים ונכונים, ולו רק למעני

יי^יי

חברת התשפוז שלשוו״ץ

דוגמנית דרנס

בינג דיניאלכרסד

ענייה עם פרווה

חעריפון המנויים ש ל
החל

ד עו ל ס הו ה

0־ 1 .1 2 .1 9 7 4
ל־ !/2שנה

לשנה בלירות
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

• דמי המנוי בארץ
• לכל ארצות תבל בדואר רגיל

כם, הייתי מוכן להישבע שהרדיפה אחר
הזוהר עברה מן העולם יחד עם כוכי
בניות הוליווד.
אגב, מניין לבחורה ענייה (כפי שאתם
טוענים) פרוות ברייטשוואנץ, למשל?
יחיאל רז, ירושלים
• גם בחורות עניות עובדות וחוסכות,
לפעמים.

דמי ה מנוי לאר צו ת חוץ בדו אר אווי ר
לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארח״ב ולקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד למקסיקו לדרומ-אפריקה, זמביה, רודזיה, ונצואלה,
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה
פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו-זילנד

16 + 164
32 + 164
164 164 164 164

כאשר חח״כים שותקים

מתיר הוצאות
העיתון משלוח

= 180
196

234

220 — 56 + 284 120 +
276 — 112 +

281 = 117 + 164
320 — 156 + 164
164־364 = 200 4 360 196 + 164
_17,1 _1_ 1,?1
891

8 + 84
16 + 84

= 100

60 + 84
80 + 84
120 113 146 142

= 144
= 164

186 = 102 + 84
184 = 100 + 84

71 87 81ד

קראתי בתדהמה את שתי הכתבות שלכם
על ההכנסות של חברי־הכנסת מתחת ל שולחן
(העולם הזה .)1943 ,1942
הייתי בטוח שמייד לאחר־מכן אקרא
מבול של מיכתבי־הכחשה של הח״כים,
בצירוף הוכחות לכך שהטענות נגדם אינן
נכונות.
מסתבר שרק ח״כ אחד (זרח ורהפטיג)
הכחיש את הדברים שאמרתם עליו, וח״כ
שני (יצחק בן־אהרון) העמיד על דיוקו
פרט אחד.
לגבי כל עשרות הח״כים האחרים, ש הוזכרו
בשמותיהם בכתבות אלה, אין מנוס
מאשר להסיק את המסקנה :״שתיקה
כהודאה.״
יחיאל ברמן טבריה
• מילבד שני המיכתביס שהוזכרו על־ידי
הקורא ברמן, לא נתקבל במערכת כל
מיכתב בנושא זה.
העולם הזה 1947

¥1171־־ 1־ 1

* <111 • 3 1 0

טוב שסת מו א ת הגולל על תקוו תו לחזור ־׳
א ך רע שסת מו לו אתהפה
בה כפרופסור (לכימיה אורגאנית) וללמד את
תלמידיו.

תוו לו ידבד !

ך* עצם, הייתי צייד לשמוח מאוד למראה המחזר,
הזה: משה דיין מתגנב מבניין האוניברסיטה, אחרי
שההורים השכולים מנעו ממנו לשאת את דבריו בפומבי.
אני זוכר את דיין בשיא שחצנותו, כשעלה על דוכן
הכנסת ופטר טענות כבדות־מישקל בבדיחה תפלה או
בפסוק של זילזול.
אני זוכר את הח״כים של כל המיפלגות מתפלשים
לפניו בעפר, ומשתדלים ללקק את האבק מנעליו.
אני זוכר אותו מתעלם, בהתנשאות עילאית, מן הגילויים
שחשפו את מעשי השחיתות שהיה מעורב בהם.

הנה, סוף־סוה, נמצאו אנשים הגונים, אנשים
פשוטים שהקריכו למען המדינה את היקר להם
מכל, וכאים לסתום לו את הפה.
הייתי צריו להיות מאושר.

לצערי, איני יכול לשמוח על כך.
אני נאלץ לקום ולהגן על זכות־הדיכור של
האיש הזה.

הדור, ולהטיל על כל העולם את האחריות לאסונותיו.
יכול אדם לדבר על שגיאותיו. אדם בעל ענווה כלשהי,
שלמד לקח משגיאותיו וממחדליו, שהתעלה לדרגה
של ראייה אובייקטיבית, יכול בוודאי ללמד הרבה ולהאיר
עיני רבים.

אבל משה דיין אינו כזה. מעולם לא השמיע
אך מילה אחת של ביקורת עצמית, ותהיה
קלושה וסלחנית ככל שתהיה. כשהוא מכה על
דוטא, הוא מכה על חזה הזולת.

הזמנת דיין לאוניברסיטת בר־אילן היתה אקט פוליטי
מובהק, שנועד להכשיר את הקרקע לשיקומו האישי והציבורי
של דיין כדי שיוכל לחזור לשילטון, בראש קוא ליציה
ימנית־דתנית־ריאקציונית.

יש בכך מידה רבה של חוצפה, רצון רע

התנגדתי בחריפות לגישה זו. לא רק בשם החרות
האקדמאית, אלא גם בשם חופש־הדיבור הכללי.
אני מתנגד מאוד למעשיו של שחק. אבל יושרו של
דמוקרט אמיתי נבחן על פי נכונותו להילחם בעד זכותו
של אדם להשמיע דברים שהוא מתנגד להם. קל מאוד
ונוח מאוד להילחם בעד זכות־הדיבור של אדם האומר
דברים פופולריים, המקובלים על הכל. זוהי דמוקרטיה
דה־לוכס, דמוקרטיה על־תנאי שגם פאשיסט יכול להסכים

אס מותר לשלול את זכות-הדיבור מ״כוגד,״
מי קובע מיהו בוגד ץ שחק הוא בוגד בעיני
אמנון רובינשטיין. רובינשטיין הוא בוגד כעיני
יצחק רפאל. רפאל הוא בוגד בעיני מנחם
פרוש. פרוש הוא בוגד בעיני נטורי־קרתא.
הוא הדין לגבי משה דיין. בין ההורים שהפגינו השבוע
נגדו, בוודאי היו כמה וכמה שחשבו עוד לפני שנה
וחצי שמשה דיין הוא גאון הדור, יורשו של ביסמארק
בשטח המדיני ושל נפוליון בשטח הצבאי. מי יודע, אולי
היה מישהו מהם מוכן אז לעלות על הבאריקדות כדי

מי היה מאמין שנגיע לזה?
פשר בהחלט להבין לרוחם של ההורים השכולים.
איך אפשר לשכוח שביום־הכיפורים הגורלי, כאשר
כבר היה בטוח לגמרי שעומדת לפרוץ מילחמה תוך כמה
שעות, היה זה משה דיין שעיכב את הגיוס המלא של

כוחות המילואים?

איך אפשר לשכוח שבמש ד שש שנים גורליות,
כשר־הביטהון הכל־יכול של ישראל, היה
זה משה דיין שהיה אחראי לכל ה״קונצפציות,״
הפוליטיות והצבאיות, שהובילו לאסון יומה
כיפורים ז
מי ששילם את המחיר העליון עבור פרי־באושים
זה של חוסר־אחריות וחוסר־כישרון — איך לא יתכווץ
ליבו בקירבו למראהו של משה דיין, הנוהג כאילו לא
קרה דברן

אפשר להבין לרוחם. אך האם אפשר להצדיק
את מעשם זו

^ ילו הי ה למשה דיין קורטוב של טאקט, בוודאי
היה נמנע מלעלות על דוכן של פרופסור, כדי ללמד
את קורות מילחמת יום־הכיפורים.
במיקרה הטוב ביותר, אחראי האיש לכישלון שעלה
בחייהם של הרבה־הרבה בחורים יקרים.
במיקרה הרע ביותר, נהג בתפקידו בהפקרות פלילית,
מעל באימון ההמונים שסגדו לו כמו לאליל, וגרם למיס־נה
היסטורי הרה־אסון בתולדות המדינה.

כך או כך, היה נאה לו להתפטר למחרת•
היום, למשוך את ידו מכל עיסוק מדיני או
צבאי, להצניע לכת ולהביע חרטה.
הוא לא עשה זאת.

הוא נהג כאדם שהתחלק על קליפה של
בננה, מעד, והמשיך בדרכו כאילו לא קרה כלום.
ועכשיו הוא בא ללמד את הדור הבא מה אירע במיל־חמה
זו, כאילו היה מצביא עטור־תהילה, החוזר משדה־הקרב
כשעלי־הדפנה לראשו.

אין ספק, זוהי חוצפה תחומית.

חוצפה מרגיזה, מקוממת, המרתיחה את הדם.

אכל אין חוק נגד חוצפה. ואין שופט המסוגל
לכפות על אדם כבוד לרגשות הזולת, הכנעה
עצמית בפני קורבנות מעשיו, רגישות מוסרית
ומידה של טאקט.

^ ם מעשיו של דיין מרגיזים, הרי מעשה המזמינים
^ מרגיז שבעתיים.
הנה מוסד, המתיימר להיות אוניברסיטה.
כולנו יודעים שאין זה מוסד אוניברסיטאי אמיתי.
זהו מוסד מיפלגתי־תעמולתי, באיצטלה אקדמית, חממה
למגמות פאשיסטיות שונות, אולפן לשטיפת־מוח תלמידיו.

אבל גם ממוסד כזה אפשר היה לדרוש
מינימום של יחס-כבוד לרגשות הציבור, אם לא
לטעם הטוב.
איני זוכר שאי-פעם הוזמן למוסד זה איש־ציבור שאינו
לאומן־דתי קיצוני, לתת בו סידרת־הרצאות לימודית על
עניינים שהוא מבין בהם יותר מאשר המצביא הכושל על
המילחמה האחרונה.
להעמיד פנים כאילו מסוגל משה דיין לדבר באובייק טיביות
כלשהי על מילחמה זו, הרי זו בדיחה. אין הוא
מסוגל אלא להשמיע דברי-רהב, להציג את עצמו כגאון

גי.וי1!.גו?1י,.ן1

§ו וי

וקהות מוסרית. המזמין בוודאי אשם יותר מן
המוזמן.
אבל גם נגד חוצפה כזאת אין חוק.

כן, היתה להורים השכולים הצדקה מלאה להם*
/גנה רצינית ומכובדת.
אילו הלכו אל שערי האולם, התייצבו שם בשורה
ארוכה ודוממת, מביעים בדרך זו את סלידתם המוסרית —
הייתי מצדיע להם.

אך כאשר הם באו ומנעו — בכוונה או
שלא בכוונה — מדיין את זכות-הדיבור, נדלק
אור אדום שד אזהרה.

לכל אדם הזכות לדבר. גם לאדם כושל. גם למחדלטור
עתיר־אסונות. גם לאדם אשר דוכדהנואמים שלו מורכב
ממצבות.
אם מוגנים הסטודנטים של בר־אילן לשתוח דברי־תורה
מפי אדם שכל תחזיותיו הפוליטיות והצבאיות התבדו
— יבושם להם. אם רוצים השליטים של בר־אילן
להשליך את יהבם האקדמי על אליל שנפל והתרסק
לרסיסים — הרי זו זכותם.

לשום אדם, לשום קבוצה, גם לא לקבוצה
של הורים שכולים, מותר לשלול זכות זו. אחרת
פותחים אנחנו כתהליך, שאת סוסו מי ישורנו.

ף! פני כמה שבועות דרש הפרופסור אמנון רוביג־
/שטיין לגרש מן האוניברסיטה העברית את הפרופסור
ד״ר יין וראל שחק.
שחק׳הופיע בחו״ל באסיפות מטעם אירגונים התומכים
באש״ף, ומתח בהן ביקורת קיצונית על מעשיה
(האמיתיים או המדומים) של ממשלת ישראל.

לדעת רובינשטיין, זה מצדיק את ביטול
אזרחותו, שלילת דרכונו, ועל אחת כמה וכמה
גירושו מן האוניברסיטה ושלילת זכותו לכהן

לסתום את פי המעטים שאמרו כבר אז שדיין הוא אינפנטיל
פוליטי ובור צבאי.

כשם שהיתה אז הזכות המלאה למבקרי־דיין
לומר מה שאמרו(והלוואי והיו מקשיבים
לדבריהם — יתכן שזה היה מציל את חייהם
של כמה מבני ההורים האלה) — כן מותר עתה
לדיין עצמו לנאום, להצטדק, לצעוק מהגגות.
אם מישהו מוכן להאמין לו אחרי כל מה שקרה — זו
בעייתו. אם הטלוויזיה מזמינה אותו ברוב כבוד להשמיע
את דעתו על בעיות פוליטיות ואת תחזיותיו לגבי עיתוי
המילחמה הבאה — זה בוודאי מגוחך, אבל בהחלט מותר.

הדבר מצלצל כפאראדוכם, אבל הוא הגיוני
לגמרי: אנחנו, שלחמנו כדיין מפני שראינו
בו סכנה לדמוקרטיה הישראלית, חייבים עתה
להילחם למען זכותו הדמוקרטית לדבר.
^ ם התכוונו ההורים השכולים לקבור סופית את ה-
קאריירה הפוליטית של משה דיין — יתכן שהצליחו.
משה דיין היה בטוח שהציבור ממהר לשכוח, והוא
ביקש לנצל את השיכחה כדי לחזור לזיחז. ההורים השכולים
הציגו לעיני המדינה כולה תזכורת הכתובה באותיות
של דם.
דיין היה מחוסן בפני ביקורתם של שוחרי-השלום. אין
הוא מחוסר מדברי-הזעם של מישפחות קורבנות המילחמה.

אבל ההורים יכלו להשיג זאת גם בהפגנה
אילמת.
חבל שלא הסתפקו בכך.

יש והשתיקה מהדהדת יותר מדכרייהקיט
רוג הרמים כיותר.
אם סתמו ההורים את הגולל על תיקוותיו של דייו
לשוב לשילטון — הרי זה טוב.

הבל רק שתוך כדי כך היה נראה כאילו הם
סותמים לו גם את הפה.

הליכוד

הקים

זה שנים רכות לא היו אנשי חרות
מאושרים כמו בימים האחרונים. כשמתבוננים
בחם פמיסדרונות הכנסת הם נראים
כאילו חזרו לימים הטובים שלהם, מתקופת
המחתרת. ממתיקים, סוד, שולחים
חיוך מרמז, קריצה קלה, מתגודדים בפינות
ומשמיעים חצאי־מישפטים מבטיחים.
לאווירה זו של חרות נתפסו גם חברי
,הכנסת של הליברלים וע״מ, המתונים
יותר מהחרותניקים ואשר הצליחו להשתחרר
כבר, בניגוד למנהיגי חרות, ממורשת
תקופת האצ״ל או דילח״י.
הליכוד שרוי עתה בהכנת מערכה פרלמנטרית
וציבורית נגד ראש-הממשלה יצחק
רבין. זו תהיה מערכה אשר לא תבחל
באמצעים, לא תתחשב בנוהגים פרלמנטריים,
ותהיה, לדברי מארגניה, חסרת־רחמים.
בשכינה
יצחק רבין בשבוע שעבר את
מנהיג הליכוד, מנחם בגין, בתארים ״מוצג
ארכיאולוגי״ ו״נסס למערך״ חשב, בתמימותו
הפוליטית, יכי בזה חיסל חשבון
עם ביטוי שהשמיע נגדו בגין בשבוע
הקודם, ובו האשימו כ״חסר־תבונה״.
רבץ בחד לערוך את התקפתו האישית
על בגין דווקא בישיבה של מיפלגת העבודה,
שבה לא היה סיכוי שמישהו יקרא
לעברו קריאת-ביניים או יפריע לו.
אולם הידיעה הגיעה אל בגין עוד באותו
לילה !והוא החליט לקבוע בעצמו את שדדי־המערכה
נגד דאש־הממשלה, ובעיקר לקבוע
את כלי־הנשק.

מטה מיוחד

למידחמה

ציאו. ואומנם, דבין לא היה שותף לניהול
המלחמה, אלא מונה לתפקיד מינהלי של
איסוף כספים למען המאמץ המלחמתי.
הליכוד עומד לטעון כי אדם שהתמוטט
כבר שלוש פעמים, בעת שעמד במצבים
קשים, אם־כי בדרגות קושי שונות, אינו
מסוגל לעמוד בראש מדינה, ויהווה סכנה
של !ממש אם תיקלע המדינה למילחמה.
חלוקת תפקידיס
אך לא רק בנושאי יציבותו הנפשית
ובושר-עמידחו של ראש־הממשלה עומד
הליכוד לתקוף את רבין, אלא גם בעניין
הרצאותיו בארצות־הברית, בעת שכיהן שם
כשגריר.
משימת חשיפת הפרטים וההיבטים הנוספים
לפרשה זו הוטלה על שני חברי-
כנסת ד עורך־הדין יורם ארידור מחרות,
ויחזקאל פלומין מהליבדלים•
באמנת ג׳נבה קיים סעיף הקובע כי לש ליח
רישמי של מדינה למדינה אחרת,
אסור לעבוד באופן פרטי במדינה שאליה

האות:
הפסקת העישון

עד היום היה בגין מטיל וטו על כל
רעיון, בעיקר של ח״כ חיים לנדאו ומצ־

אישית

על הוצאותיו הכספיות של ראש !?ממשלה
בימים האחרונים. לידי הצוות הגיע
מידע על נגרייה ביפו, שבד. עוסקים עתה
בהכנת ריהוט חדש ויקר לחדר־השיבה של
ראש־הממשלה. בעניין זה נעזר הצוות
בכתבי־החדשות של קול ישראל, היודעים
לספר על כתבה שהכין אחד מהם בנושא
זה, ואשר נפסלה לשידור על־פי הודאה
מגבוה.
שתי מערכות־ריהוט
לדברי העוסקים באיסוף החומר,
משונה העובדה, שדאש־המטשלה משקיע
כסף ציבורי רב בריהוט דירת־השרד שלו,
מאחר שידוע כי קיבל מתנה מערכת־רהי-
טים מושלמת העולה עשרות אלפי לירות,
מיהודי אמריקאי שאותו הוא לא
הכיר כלל.
לטענת הליכוד — מתנה זו, אשר ביתנה
לרבין בעת שמונה כדאש־סמשלה, שייכת
למדינה, ואין כל צורך להשקיע עתה
כספים בריהוט חדש•
בתגובותיו של בגין על דברי רבין עליו,
אפשר היה להבחין ברמזים לקו החדש
שנוקט הליכוד כנגד ראש־הממשלה .״ל־רבין
לא היה כדאי לבחור דווקא בשמו
של עזר וייצמן כדי לנגח אותנו,״ טען
אז בגין, והרמז — ברור: וייצמן ומיסמך-
וייצמן הם חומר־נפץ מתמיד נגד ראש־הממשלה
.״בעוד שרבין טוען שאני נכס
למערך, אני לא יכול לטעון אותו דבר
כלפיו, שגם הוא נכס למערך,״ אמר בגין.
״הבעיה היא שהוא גם אינו נכס למדינה.״
ראש-הממשלה

נקלע

כבר

בכנסת

במדינה
הע ם
סגן קולומבו אינו עוגה

הברש גמוך־חקימה
נכש? בפעם הראשונה
במשימה חשובה
מה יכול לגרום למדיפכה במדינת־ישראל?
שאלה זו מטרידה את המומחים מזמן.
בדרך של אלימינציה (חילוץ) ,ועל פי
הנסיון המעשי, כבר נקבע מה אינו
מביא את האדם הישראלי להתקוממות.
ל א כישלון בהכנה למילחמה. זדי גורם,
בסך הכל, לאמוד. קטנה של התרגשות.
ל א עלייה מסחררת ביוקר־המחייה. קצת
קללות, קצת השמצות, וזה הכל.
ל א חשיפת סרשיות־שיחיתות מזעזעות,
שעלי לאזרח במאות מיליוני לירות מפרי
עמלו. זה, בסך-הכל, טוב לכמה מאמרים
בעיתונות.
ל א מצוקת של בני-דישכונות. זהו רק
חומר לכמה תעלולי־פירסומת של עסקנים
עדתיים ממדריגה שנייה.
אם כן, מדי?
המומחים היו בטוחים שהתשובה טמונה
בתיבה המהבהבת. אם יעיזו השילסזנות לש לול
מן האזרח את תוכניתו האהובה ביותר,
הוא יעלה על הבריקאדיות.
עתה נתבדתה גם תיקווה יזו. התוכנית
הזרה הטובה ביותר בטלוויזיה הישראלית
— קולומבו — הורדה מן ד,מטך, כתוצאה
מרשלנות שיגרתית. פשוט שכחו להזמין
מלאי מספיק, ולא הבחינו באזילת המלאי
הקיים. יחד עם הסגן הנמוך והאינטליגנטי,
בעל האישיות דיכובשת־לב, הורדו גם כמה
מעמיתיו, מק־קליאוד ומקמילן.
אבל המוני ישראל לא נהרו לרחובות.
עכשיו נותרה, לדעת המומחים, אפשרות 1
אחרונה אחת: כישלון לאומי במיגרש
הכדורגל, שיחריד את האזרח הישראלי עד-
כדי-כך שיקום לקעקע את אושיזת השיל־טון.

פ לגו ת
ממשדת הצדדים

כולדה מנשקת, אבן יודה,
ס 6יד מארגן ודייו תור!!?
משני האגפים גם יחד
ליף־האופוזיציה מנחם ידיד, אשר כוון
לפגוע בדבין אישית. אולם בשבוע ישעבד
נתן בגין אור ירוק למיתקפה כוללת על
יצחק רבץ האיש.
עתה מתכוון הליכוד להעלות מעל בימת
הכנסת, ועל גבי העיתונים, את כל עוונותיו
הידועים והבלתי-ידועים של רביו. לשם
כך חולקו בקרב הליכוד תפקידים, כאשר
כל נושא־תפקיד דואג להכין את תוכנית־הקרב
שלו כהלכה על-פי הכללים.
:נראה שהמכה הגדולה ביותר תבוא דווקא
מחוגי הליברלים, וייתכן כי אף מצד
מנהיג מיפלגה זו, הד״ר אלימלך רימלט.
הליכוד טוען כי יש בידו מידע על־ התמוטטות
נוספת של רבץ, אשר התרחשה
לפני כשלושה שבועות בלבד. לדברי אנשי
המיפלגה הליברלית קיבל רבץ שדר מנשיא
ארצות־הברית ג׳ראלד פודד, אשר
הרגיזו וגרם ליו להתמוטטות. רמז מסוייים
לנכונותה של ידיעה זו ניתן למצוא בעובדה
שרבץ חדל, סמוך לתאריך זה, לעשן,
לאחר שהיה מעישן כ־ 80 סיגריות ליום.

הוא נשלח. עורך־הדין ארידור בודק עתה
את הנושא על השלכותיו החוקיות וריבי!־
לאומיות, ולאחד בדיקה זו תהיה טענת
הליכוד כי ראש ממשלת ישראל עבר לא
רק על חוקי מדינת ישראל, אלא גם על
חוקים בינלאומיים, בעניין אותן הרצאות.
ח״כ פלומין, שהוא רואדי-יחשבון במיק-
צועו ,׳מסתפק בעבירותץ של רביו על חוקי
מדינת ישראל. לפי מידע שאותו קיבל
פלומין, לדבריו ממקור מוסמך, הודיע
רבץ לישילטונות-המס בארציות־הברית כי
הרצאותיו הן במיסגרת תפקידו הדיפלומטי,
ולכן אין הוא חייב עליהן במים לאמריקאים.
בארץ
טען דבין כי הרצאותיו היו עיסוק
פרטי, ולכן לא חייבו אותו שלטונות סס-
ההכנסה הישראלי במם עליהן, מאחר שידעו
כי עבור הרצאות פרטיות מחייבים
שילטונות האוצר האמריקאיים במס ,׳והסכם
בין ישראל לארצות־הברית קובע שאין
לגבות מם ׳פעמיים.
פלומין הגיש לפני חודשים רבים שאיל תה
לשר־החוץ, השר שהיה ממונה על
רבין בעת שכיהן כשגריר. לפני חודשיים

גם כאשר אירעה ההתמוטטות המפורסמת
של רבץ, בתקופת רמטכ״לותו, ערב מיל-
חמת ששודהימים, זו שעליה דיבר מיסמך
עזר וייצמן, טענו אז מקורביו של רבין
כי זו היתה הרעלת ניקוטין. על מיסמך
וייצמן אין הליכוד מתכוץ לפסוח והכוונה
היא להעלותו בפני הציבור, פעם נוספת,
בתוספת פרטים חדשים.

יוסי ינאי

על ״התמוטטות״ נוספת של מי שמכד.ן;
היום כראש־הממשלה עומר לדווח לציבור
הישראלי, מעל במת הכנסת, ח״כ מנחם
ידיד. ידיד יודע לספר כי בעת מיליחמת
יום־הכיפורים הוזמן רבץ, כמו אלופים
רבים אחרים, לשבת בבור הפיקוד. כש התברר
לו המצב בחזיתות, הוא נבהל,
נתקף פאניקה והפריע לעבודה. הרמטכ״ל
דאז, דב־אלוף דויד אלעזר, ביקש ממנו
לעזוב את המקום וכשסירב רבץ, נתן
״דדו״ הוראה לשני שוטרים צבאיים לחו־

שם פלומין לב כי השאילתה המסדימת
הזאת נעלמה מרשימת השאילתות וביקש
לחדש אותה. עד היום לא נענתה ה שאיבה.
במיסגרת התוכנית החדשה של הליכוד
עומד פלומין לבקש מיושב-ראש הכנסת
לדרוש משר־החוץ תשיבה, ויכן להגיש
שאילתה זהה מדי־שבוע.
צוות מיוחד של הליכוד, בראשותו של
משה ניסים, עמל עתה על גיוס מידע

מאת

לפחות פעמיים לסערת־רוחות בעת שעמד
על דוכן הנואמים. אין צורך להיות
חד-עין במאוחד כדי להבחין בתגובותיו.
הוא מאבד את עשתונותיו, פניו מסמיקים
והופכים לוהטים כשאפילו חיוך עצבני אינו
מצליח לכסות על ריגשותיו. לעיתים הוא
כל־כך כועס, עד שבמקרים שבהם היו פרלמנטרים
אחרים נותרים שאננים לחלוטין,
הוא מסיח בחזרה ביטויים כמו :״אל
תבלבל את המוח!״ או ״אתה שקה!״
כל מקהלה של קדיאות־ביניים גורמת לו
להפסיק את הנאום ולאבד את החוט
המקשר בין משפטיו.
רגישות מופרזת
חוסד־חניסיוו ורגישותו הרבה של
דאש־הממשלה כלפי פגיעות בו יעשו בוודאי
את מלאכת מילחמתו של הליכוד
בריבין קלה ביותר.
החיצים שאותם היה ראש-הממשלה הראשון,
דויד בן־גוריון, שולח בפגין, הפכו
כבד לקלאסיקה במילון הפרלמנטרי. בן-
גוריון סירב בתוקף לקרוא לבגין בשימו,
׳וכאשר חיה חייב להתייחס אלץ, היה מש תמש
בביטויים כמו :״האיש היושב ליד־חבר-הכנסת
בדר.״
אולם למרות היריבות בין שני אישים י
אלה, העריך בגין את בך גוריוו — הערכה
שאינה קיימת אצלו לגבי יצחק רבין.
בתקופת בן־גוריון לא היה עולה בדעת
חדות — או כל מיפלגה אופוזיציונית אח רת
— להכין תוכנית מפורטת למילחמה
אישית -בראש־הממשלה, מתוך ׳מגמה אחת
בלבד: להביא אותו;לידי איבוד-עשחונות
והתמוטטות ,״כדי שהעם כולו יראה איזה
מין ראש-ממשלה יש לו,״ כפי שהתבטא
אחד ממכיני המערכה הכוללת הזאת, מנ חם
ידיד, נציג שכונת־התיקווד, בכנסת.

ד,אם קיימת בארץ ממשלת־צללים?
המוסד המקורי של ״ממשלת הצללים״
קיים בבריטניה. זהו צוות של ראשי האופוזיציה,
שחילק בתוכו ״תיקים״ כימיו ובממשלה
האמיתית, כדי לאפשר לחבדיו לד,ת-
מוזות בשטחים השונים ולתפוס יאת מקיומם
של שירים, אם תגיע האופוזיציה לשילטון
בבחירות הבאות.
בארץ אין אופוזיציה מאוחדת, המסו גלת
להגיע לשילטון. אפילו הליכוד הימני
אינו מתיימר לכך. לכן לא הקים ״ממשלת
צללים,״ למרות ש׳מדיחפעם צץ הרעיון.
באחרונה דיבר על כך עזר וייצמן, לפני
הדחתו•
אולם בימים אלה קמה בארץ ממשלת־צללים
מסוג חדש, שאין לו תקדים בעולם :
צוות של אנשי־שילטון לשעבר, שהודחו
מתפקידיהם, והחולמים על הדחת יורשיהם.
חיצים ונשיקות. פינחס ספיר !מניסה
עתה להקים מחדש את דיגוש המרכזי
במיפלגת־העבודה. התפוררות המיפלגה,
וסיעתד. בכנסת, מכשירה את הקרקע לבך.
אך סיכויי ההצלחה מוטלים בספק. ספיר
שוב אינו שליט כל-יכול, המסוגל לעורר
מורא בלב הדוכסים והרוזנים הפיאודליים
של המיפלגה.
אבא אבן אינו מסוגל, מבחינת אופיו ומעמדו׳
למאמץ שיטתי ממושך בביוץ זח.
דיוא מסתפק ביריית חיצים ביצחק רבץ
וביגאל אלון, מדי־פעם.
גולדה מאיר אינה פועלת בכיוון זה.
יצחק רבץ דואג להעניק לה את כל הכבוד
האישי הדרוש כדי לספק אותה. עתה
עורכת !גולדה באמריקה מסע-ניצחון, ישבו
משקיעה הממשלזי מאמץ רב. נאמנה, שמחה
דיניץ, שאותו היא שתלדי בשגרירות
בוושינגטון, עוזר בכך. כל עוד יכולה גול דה
לנאום, לנשק מנהיגים ולהיפגש עם
נשיאים ושדים, היא מרוצה.
נותר משה דיין.
דבר והיפוכו. איש לא דייישלה את
עצמו שריין ישלים עם הדחתו. היה ברור
(המשך בעמוד )22
העו ל ם הז ה 1947

שם איזה גיגור מילחמה הוא היה. אנמנו
נרדוף אותו איפור, שהוא לא יהיה!״

ה מי שטדה
סי רבה לבו א
יש לא ציפה שתהיה היענות כזו
ר ! למודעה, שפורסמה בעיתונות ניחמת
קבוצה קטנה של הורים שכולים, ושקראה
להפגין נגד דיין בשערי בר־אילן. תחילה
הופיעו בשעה שנקבעה להפגנה כתריסר
הורים בלבד. אבל מרגע לרגע הלך ה מחנה
והתעצם. כעבור שעה כבר היו
במקום כמה מאות אנשים.
זרים זה לזה, ממעמדות שונים ומכל
חלקי הארץ, הם שפכו זה בפני זה את
סיפורי הטרגדיות האישיות שלהם.
״הבן שלי נהרג בגולן,״ זעק ליובה
קלינגר, בעל מישרד הובלה מפתודתיק-
ווה .״הוא נלחם בתל־סארס משתיים ב־צהריים
עד ארבע לפנות בוקר. אז הם
קיבלו פקודה לסגת ועלו על מארב. שמונה
עשרה איש נהרגו. חודש וחצי חיפשתי

ההווים השכולים צועקים בזונם ־ ד .

_ מהגנבים מן האוניברסיטה

03365816

יפדה הוא הרוצח 1״ ״נראה
להם לפושעים האלה!״ ״שישכב
באדמה כמו ששוכבים הבנים שלנו !״ היד*
הדו זעקות הזעם מול המחסום בשער אוניברסיטת
בר־אילן.
תחילה היו אלה יבבות כאב, מצד קבו צה
קטנה של אנשים, שניצבו כששלטים
בידם, להפגנת מחאה שקטה בפתח האוניברסיטה,
בה עמד שר־הביטחון לשע בר,
משה דיין, לשאת את השניה בסידרת
הרצאותיו בנושא ״יחסי ישראל-ערב.״
אבל תוך זמן קצר הפכו צווחות הכאב
לקריאות־קרב.
שומרי המחסום הרימו אותו לרגע, כדי
לאפשר למכוניות סגל האוניברסיטה להי כנס
אל תוך הקאמפוס. המפגינים ראו
את המחסום מורם, ניסו להיכנס בעדו.
השומרים הורידו את המחסום כדי לעצור
בעדם. ואז החלה ההסתערות הגדולה. המפגינים,
שעד אז ניצבו בחבורה שהלכה
וגדלה, זינקו לעבר המחסום, פרצו אותו
כשהם שואגים :״להיכנס פנימה ! אל
האולם ! נראה מי לא ייתן לנו להיכנס ז\י<
מכל הקרבות בהם השתתף משה דיין
בחייו, זה היה הקרב האכזרי, המר וה מזעזע
ביותר.

נגד המחנה שניצב מולו, לא ניתן היה
להפעיל שום נשק — לא כוח, לא היגיון
ואף לא שיכנוע. זה היה מחנה פצוע,
שותודדם, אכול יסורים. מחנה של רוחות-
רפאים החיים מכוח כאביהם, שאיבדו את
טעם חייהם בשלמם את המחיר הכבד
ביותר — בניהם. מחנה השכולים — האבות,
האמהות, האלמנות והאחים של
הללי מילחמת יום־ד,כיפורים.
ארבעה־עשר חודשים אחרי המילחמה
טרם הגלידו פצעיהם וחומת השיכחה לא
סגרה עליהם. הגורל המשותף שהפגישם
ליד קברות ילדיהם, איחד אותם למשפחה
אחת. שם, ובלילות הארוכים בבתיהם כש-
שפכו את ליבותיהם זה בפני זה, הגו כמה
מהם את,הרעיון להפגין נגד הרצאותיו
האקדמיות של דיין באוניברסיטת בר־אילן.
סיפר
חיים ניסנבוים מרמת־גן, ששיכל
את בנו בסיני, ושהיה ממארגני ההפגנה:
״כואב לנו שרצחו את הילדים שלנו וה איש
האחראי לכך לא נתן את הדין בפני
העם. איך הוא לא מתבייש לעשות קא-
פיטל על חשבון הדם של הילדים שלנו?
בשעה שהובילו את בנינו בקומנדקרים ל-
בתי־הקברות הוא השתתף עם אשתו באיזו
תחרות לבחירת מלכת-יופי בדרום-
אפריקה. אנחנו לא מוכנים לתת לו להיבנות
עכשיו באוניברסיטה, שיבוא לספר

אותו בין התיליס בגולן. אפילו את הגוף
שלו לא מצאו. רק קופסא שלחו לי.״
״את אחי שלחו להתקפה עם טנק בלי
מיקלע, בלי מישקפת ובלי מכשיר קשר.
רק עם תותח,״ סיפר יעקב קור מרמת־השרון,
שאחיו, דוד קור בן ד ,24-,נהרג
באחת מהתקפות הנגד של אוגדת אריק
שרון ב־ 9באוקטובר בסיני.
״אני מחכה לרגע הזה כבר הרבה זמן!״
התפרץ מאיר הלביץ מיפו .״הבן שלי נהרג
בקרבות הבלימה בסיני. השאירו אותם
שם מעטים ולא יצאו לחלץ אותם.
כל עוד המדינה לא תעמיד את משה דיין
לדין זה יביא להתפרצויות אישיות נגדו.״
״רצחו אותם! הפקירו אותם בשדה־הקרב״
צרחה קלרד, מוצאפי מרמת־גן.
״דיין רוצה להציג את עצמו עכשיו כגיבור,
כדמות חיובית, אבל הוא פושע. למה
הוא מסתתר עכשיו? למה הוא לא בא
לאף אחת מד,הלוויות? למה לא רואים
אותו בקריית-שאול? למה הוא לא בא
לראות את ההורים השבורים במקום לנסוע
לטייל בחו״ל?״
בנה של קלרה, חיים מוצאפי, היה בן
19 כשנהרג בגיזרה הצפונית של תעלתי
סואץ בקרבות הבלימה .״עד היום הוא
נעדר,״ התייפחה ,״אין לי סיכוי לקבל
אותו אפילו בקריית־שאול. כל הארבעה
מהטנק שלו נעדרים, לא יודעים מה קרה

השנור והיגון

אשר ליבו את זעמם של ההורים
השכולים והיפנו אותו כנגד
האיש שלדעתם נושא באחריות אישית למות ילדיהם, נשקפים
בהבעת פניו של אב שכול זה, הניצב קפוא ודומם בתוך המהומה

זעם בעיניים

הכללית שהתחוללה באולם האוניברסיטה, שעה׳ שההורים השכולים
פרצו בזעקות כאב, כשהם מחפשים כתובת להטיח בה את כאבם.
״על כל הרצאה הוא מקבל 1750ל״י,״ האשימו ההורים השכולים
את דיין ,״הוא עושה כסף על חשבון הבנים שלנו !״

של אב שמל המתווכח עס סטודנטים של אוניברסיטת
בר־אילן, אשר ניסו לשכנע את החורים השכולים לא
לגרוס לפיצוץ הרצאתו של דיין. ויכוח זה התנהל במיסדרון, קודם שהצליחו ההורים

״גם בנינו רצו להיות סטודנטים!״ שאגד,
אם שכולה ,״הספרים של הבן שלי
עוד מונחים בארון!״
בכמה מקרים הפכו הוויכוחים הלוהטים
לתיגרות ידיים.
״הוא היה האליל שלי!״ זעק אב שכול
לבן שיער ,״עכשיו הוא רוצה לחזור!״
״מדוע דווקא דיין? מדוע אתם לא
מפגינים נגד יגאל אלון ו גם הוא אחראי
למחדל?״ שאלו אותם הסטודנטים.
״מי ארגן אותכם? מי הסית אותכם?״
שאלו אחרים.
ואז שלף אב שכול אחד את תעודת השכול
שלו, ניפנף אותה כלפי כל ושאג:
״זאת המיפלגה שלנו!״
״איבדתם את קנדדהמידה! אתם רוצים
שגם אנחנו נמות! אתם לא יכולים
לסלוח לנו שנשארנו בחיים,״ אמר סטודנט
נרגז.
ואם אחת רק התייפחה לעצמה :״אוי
ואבוי לנו למה שהגענו!״
אחד ההורים, כבאי מרמת־גן ש היה
בעבר שומר ראשו של אברהם
קריניצי, הצליח לפרוץ את דלת האולם.
ההורים המפגינים פרצו פנימה. חיפשו
את דיין. דיין כבר לא היה שם. הוא נלקח
על־ידי גדוד שומרי־הראש לבניין המיג־הלה
הסמוך, למרות שהביע את נכונותו
לעימות עם ההורים השכולים. הוא לא היה
מודע לעוצמת ההיסטריה שהתלקחה.
כמה נושאי פלאקאטים עלו על הבמה,
ניצבו בשלטים חיים בפני הסטודנטים ה־

לפרוץ בכוח אל תוך אולם ההרצאות שדלתותיו נחסמו בפניהם .״אתם תהיו הקורבנות
של המילחמה הבאה טענו ההורים השכולים באוזני הסטודנטים, בניסיון לשכנע אותם
להחרים את ההרצאה מרצונם. למטה: אם שכולה מתווכחת עם סטודנטים.
להם. אין שום עדות. על סמך מה הכריזו
עליו כחלל? אולי הוא עוד חי? אולי
הוא במצריים? כל יום אני יושבת על
המירפסת ומחכה, אולי הוא עוד יחזור!״
כל סיפור נורא ממישנהו. כל סיפור
חותך כסכין בבשר. סיפור אל סיפור ליבה
את האש, והצית אותה ללהבה נוראה,
שאיש לא יכול היה לעמוד בפניה. אנשי
האוניברסיטה שכבר חשו את העתיד ל התחולל,
ניסו להזעיק את המישטרה. ה־מישטרה
סירבה לבוא .״כל זמן שאין אלימות אנחנו לא מתערבים,״ השיבו להם.
אבל כל יחידת שומרי־הראש של ממשלת־ישראל
הוזעקה כדי לשמור על דייו מזעם
ההורים השכולים.

״הוא היה
האליל שלי י //
ך* ם הסתערו לכיוון האולם בו עמד
ן | דיין לשאת את הרצאתו.
״לחתוך אותו!״ ״להרוג אותו!״ זעקו
כמה אמהות היסטריות. איש שמירה במדים
ניסה לחסום אותם בכוח .״אל תהיה
שותף עם הפושע!״ הטיחו לעברו, והאיש
ריפה את ידיו אין־אונים.
שערי האולם היו סגורים. הם הצטופפו
במיסדרון, מתערבים בקהל הסטודנטים
שבא להאזין להרצאה. אלה ניסו לדבר
על ליבם של ההורים השכולים, לשכנע
אותם להתאפק, להפגין ללא אלימות.
עכשיו הפכו הסטודנטים מטרה לזעמם
של ההורים. שום נימוק בעולם לא היה
בו כדי לשכנע.

המומים. יוסף בדיוסף, אב שכול ממושב
אדנים ניסה להסביר לנאספים על מה
מפגינים ההורים :״נזעקנו הנה היום כי
אנחנו רואים במשה דיין את האשם ה עיקרי
לצורה בה נוהלה המילחמה. אנחנו
שילמנו את מחיר כישלונו. לנו כואב
כשאנחנו שומעים אותו מדבר על המיל-
חמה ועל מה שאנחנו צריכים לעשות
בעתיד. שישתוק. שיסתום את הפה שלו
לפחות לשנה ויפסיק להכאיב לנו.״
אב שכול אחר הסביר לקבוצת סטודנטים
מה פסול בהרצאותיו של דיין:
״בהרצאה הראשונה הוא אמר שהקורבנות
שסבלנו לא היו נוראים כל כך בהשוואה
לכמות הטנקים שהשמדנו. איך אפשר לדבר
ככה על הבנים שלנו? כאילו היו
רק מספרים סטאטיסטיים? !״
דוד חלפון, איש דתי, שוחט ובודק מחיפה,
ששיכל את בנו המיזרחן במילחמה,
היפנה את עיקר טענותיו כלפי האוניברסיטה
ולא כלפי דיין. הוא תפס את הרקטור,
משה צבי קדרי והטיח בפניו :״איך
נותנים לנואף כזה להרצות באוניברסיטה
דתית? אני אכתוב לאמריקה שלא ישלחו
,לכם יותר כסף כדי לשלם לנואפים!״
במקום הרצאתו של דיין מילאו הזעקות
וחילופי הדברים הקשים בין ההורים ל סטודנטים
את חלל אולם ההרצאות.
״את חושבת שאם תשתיקו את דיין
הבן שלך יקום לתחיה?״ אמרה סטודנטית
לאם שכולה. והברה הסטודנט, שבא במדי-
המילואים שלו להאזין לדיין, החרה אח ריה
:״אני המועמד הבא למות במיל-
חמה הבאה — ואני רוצה לשמוע אותו!

הבאה! ואני חצה לשמוע אותו!״ הטיח סטודנט בהורים

הנינות הסרוגות

של קהל הסטודנטים של אוניברסיטת בר־אילו,
שבא להאזין להרצאתו של משה דיין, מול
הברט של האב השכול, שתפס את מקומו של דיין מל הבמה והניף מול פניהם
שלט התובע להעמיד את משה דיין לדין, על אחריותו למחדל יום־הכיפורים.

היוזמים

חיים ניסנבוים (למעלה)
מרמת־גן ויוסף בן־יוסף
(למטה) ממושב אדנים, אבות שכולים
שאיבדו את בניהם במילחמה האחרונה.

איזו זכות יש לכם לא לתת לו לדבר?!״
״על איזו זכות אתה מדבר?״ השיב לו
אבל שכול ,״אנחנו מדברים כאן על רצח
ועל שחיתות. לגניבות הארכיאולוגיות שלו
היו לצה״ל הליקופטרים, אבל לחלץ את
הבן שלי לא היה מסוק! הוא הסימפטום
של כל ההסתאבות במדינה! היינו עיוורים
כמו שאתה רוצה להיות עכשיו ! אתם
עוד תמנו בבר־אילן את מיכאל צור למרצה
לכלכלה ואת טיבור רוזנבאום ל פרופסור
לתורת המוסר!״
בינתיים הגיעה לאוזני ההורים הידיעה
כי דיין מסתגר בחברת סינאט האוניברסיטה
בבנין המיגהלה. הטילו מצור על
הבניין. הדלתות שנחסמו נפרצו בכוח ורק
הגורילות של מישרד ראש־הממשלה חצצו
במדרגות הפנימיות בין ההורים שניסו להסתער
למעלה ובין דיין ואשתו. רחל
דיין הציצה מבעד לחלון אל ההמון הרוגש•
מישהו זיהה אותה ואז הטיחו בפניה
קריאות גנאי מעליבות.
אלמנה צעירה ניצבה על המדרגות כשבעיניה
דמעות ולא הוציאה הגה מפיה.
חמותה זעקה בשמה :״הוא אמר בתחילת
המילחמה שזה חורבן הבית השלישי. זה
היה החורבן שלו? -זה היה החורבן
שלנו !״
רק בשלב זה הגיעו כוחות מישטרה
למקום. האורות בבניין כובו. אנשי־הבי-
טחון החלו לפנות את המתפרצים.
בשעה עשר וחצי בלילה, ארבע וחצי
שעות אחרי המועד שנקבע לתחילת הרצאתו,
התקשר דיין במכשיר הקשר עם
איש־ביטחון שאיבטח את הבניין מבחוץ.
״כמה אנשים עוד נשארו?״ שאל.

הכאב העצור

שנע שנות באב

חרוטות על פניה של שרה מינקוביץ בת ה־63
מראשון־לציון, ששכלה את בנה עוד במילחמת
ששת־הימיס, והצטרפה להפגנת ההורים השכולים של מילחמת יום־הכיפורים. האם במטרייתה נופפה
היחיד, בנה אובדן
השכולה, שטרם השלימה עם
את העיו.
וזעקה עם המטרייה אני אוציא לו
״ארבעה בחורות, ארבעה צלמים וגם
כלב קטן השיב איש־הביטחון ספק בלעג.

אז הובל דיין, כשאיש־ביטחון תומך
בו ומחזיק בידו, לעבר מכוניתו.
״לא יכולנו לשלוט ברגשותינו, התפרצנו
יותר מדי,״ אמר אחד ממארגני
ההפגנה. ואחד מאנשי־הביטחון שהוזעקו

לא כל ההורים השכולים שנטלו חלק
בהפגנה, התפרצו. חלקם, כמו אס
שכולה זו, היו עצורים ומאופקים, הסתפקו בהפגנה שקטה ובנשיאת שלטים.

לשמור על דיין, אמר בעצב :״זה היה
הווטרלו שלו!״
ההורים השכולים התפזרו לבתיהם, חזרה
אל התמונות עטופות השחורים, אל
תעודות ההנצחה, אל הזכרונות ואל הכאב.
משה דיין הלך לסעוד, בחברת אשתו
בנו וכלתו במיסעדה הסינית בצפון תל־אביב.

המנתב
הוחזר
ליובה קלינגר מפתח־י
תיקווה,
החזיר לשר־ 1
הביטחון את מיכתב ההשתתפות־בצער על נפ ילת בנו| .

1* 17 ,

שילטונות מם־ההבגפה בישראל יכלו לגבות סכום של 20 מיליארד
ל״י מיסיס כשנה, אולם הם גבו כשנת־המס שחלפה 5מיליארד ל״י
ואילו בשנת התקציב הבאה יגבו רק 7,5מיליארד ל״י, בתוצאה ממדי־גיות
מיפים כושלת ורשלנית, שגרמה לכלכלה השחורה להשתלט על
המדינה. זוהי המסקנה הסופית של תזכיר מרעיש, שהוגש לפני שבועיים
למזכ״ל ההסתדרות ירוחם משל, ושהעתקים ממנו נשלחו לאנשי־ציבור,
חברי־־כנסת, כלכלנים ועיתונאים. התזכיר, פרי מחקר של שלוש שנים,
משתרע על פני 73 עמודים, ומוכיח בי מדיניות מם־ההבנסה בישראל
מפלה לרעה את השכירים, ולעומתם מפלה לטובה את העצמאיים,
מאפשרת להם לבצע העלמות־־מס בקנה־מידה אסטרונומי ומקעקעת את
* * חקרילא יכול היה להיות רציני, אילמלא הו־עבר
אלי חומר פנימי סודי של שילטונות מס־ההכנסה,
על־ידי פקידים נועזים שלא יכלו לשאת את
העיוותים הנוראים בביצועו של החוק ואת האפליות
הגלויות, הבלתי־חוקיות, בלפי החזקים יותר.״
במילים אלה פותח ברוד נאדל את המחקר שלו,
הנושא את הסותרת ״תזכיר על מם־ההכנסה בישראל.״
בדברי־ההקדמה שלו לתזכיר מגדיר נאדל גם את מטרת
כתיבתו :״הוא נועד לשמש כנשק למילחמה באו־נאות־המס
האדירות, שהפכו את מס־ההכנסה בישראל
לגורם אנטי־סוציאלי, המגדיל פערים במקום להקטינם;
ובנשק למילחמה נגד פגיעות נוספות בשכירים. לא המיליארדים
הלבנים המעטים של תוספות־השכר הם ש יהרסו
את המשק, אלא המיליארדים השחורים הרבים
של אונאות־המם.״
״שיעורי מם־ההכנסה בישראל הם הגבוהים ביותר
בעולם,״ אומר התזכיר ,״הם מוטלים אפילו על הכנסות,
המוגדרות רישמית בנמוכות מקו סף העוני ועולים בתלילות
כה רבה עד שהם מגיעים — יחד עם המילוות
— לתחום של /0־ 87.5על הכנסה ברוטו של כ־6000
ל״י לחודש. אם נזכור כי בארצות־הברית מוטל מס
שולי של 7796 רק על הכנסה העולה על עשרה מיליון
דולר בשנה, נבין כי בישראל חייבים היו שילטונות־המס
לגבות את האחוז הגבוה ביותר בעולם של מיסים מתוך
כלל ההכנסה הלאומית.״
זוהי נקודת־המוצא שעליה מבוסס המחקר כולו. נאדל
טוען כי אם שיעורי המם בישראל הם הגבוהים ביותר
בעולם, הרי רק טיבעי הוא שהסכומים שגובה אוצר ה־

עיוותים ]!ואים,
אפליות גלויות
תפלות חוק
__לשנת החזקים
מדינה כמס״הכנסה יטלו חלק גדול יותר מכלל ההכנסות
של אזרחי המדינה, מאשר אותו חלק שגובות
מדינות שבהן שיעורי המם נמוכים יותר. נאדל מוכיח,
בהמשך מחקרו הממצה, כי ההכנסה האמיתית של
אזרחי מדינת ישראל גבוהה יותר מההכנסה הלאומית
הרישמית. או גם אם מתייחסים להכנסה הלאומית ה־רישמית,
מסתבר שחלק המיסים בהכנסה הלאומית הוא
מן הנמוכים בארצות המערב.
״אנו למדים, איפוא, כי למרות שיעורי המס הגבוהים,
עמדה מדינת־ישראל בתחתית הסולם במערב בגביית
מיסים ישירים או, במילים אחרות: חוקי המס
לא הוצאו אל הפועל במידות כה מפליגות, עד ששינו
לחלוטין את התמונה הלאומית של יחסי הכנסה8/ס.״
במילים אחרות: אילו היו שילטונות מס־ההכנסה
מממשים את שיעור המס הגבוה הנהוג בישראל, היו

כל היסודות הכלכליים של המדינה. תוך ימים מיספר הפד התזביר,
שנכתב כידי העיתונאי כרוך גארל, הבר !מערכת ״ידיעות אחרונות,״
לשיחת־היום בחוגים רחבים. המסקנות והגילויים שבו עמדו אה כמרכז
דיוני ועדת־הכספים של הכנסת, השבוע .״אילו היה אפילו רק שליש
ממה שכתוב כדו״ח נכון,״ אמר אחד מחברי-הכנסת של המעיד על
התזכיר ,״הרי זו שערורייה לאומית חסרת־תקדים.״ אכל הדו״ח לא
הובא לידיעת הציבור, מחשש פן יגרום לסערת־רוחות והתקוממות של
ציבור השכירים. קשר של שתיקה ואיפול הוטל עליו. שום עיתון בישראל
לא העז לפרסם את התזכיר או קטעים ממנו .״העולם הזה״ מפר
בזה את קשר השתיקה, ומפרסם קטעים ניבחרים מהיד התזכיר הגנוז.

הכנסות האוצר מהמיסים הישירים גדולות פי כמה ממה
שהיו באמת בכל שנות קיום המדינה.
נאדל מסביר כי אונאות־המס בישראל הן ענייו עתיק-
יומין, ששורשיו עוד בשנותיה הראשונות של המדינה.
אולם התופעה חזו של ״כלכלה שחורה״ הגיעה לשיאה
בשנת ,1969 שהיתה שנת המיפנה.

^ ונאות״המס בשנים 68־ 1948 היו, לדעתי, שוליות
מבחינה לאומית,״ סבור נאדל .״גד 1969 אירעו

שני אסונות לאומיים המשולבים זח כזה —
תקציב־הגיטחון הוגדל למימדים מיפלצתיים,
והוא החל לשמש מקור אדיר ליצירת חון שחור.

העצמאיים מופלים
לטובה ומהשכידים
גובים אם
.מונית המם
די אם נציין כי ״קו בר־לב,״ שעלה בפועל כמיליארד
ל״י צריך היה לעלות, לדברי מומחים — בתנאים הקשים
שבהם הוקם — כ־ 250 מיליון ל״י. הגניבות האדירות,
שנעשו בהקמת קו זה הן חלק מהפולקלור הלאומי
שלנו, אך מבחינת מס־ההכנסה קובעת העובדה

שההון האדיר שהזרימו ״קו כרילב״ וקווי הביצורים
האחרים, לידיים מעטות, הפך כמעט
כולו הון שחור.

״בשנת 1969/70 הושקעו בביצורים כמעט שני מיליארד
ל״י. מרביתו של כסף זה זרם לידיהם של כמה
מאות קבלני עבודותיעפר, בעוד קבלני העפר האחרים
גובים הון תועפות ממע״צ, מקבלני־בניין ומשר־השיכון,
שלחמו אלה באלה על השגת כלים ועובדים.

״לסי מקור מהימן שילם מישרד־־חכיטחון
כשנה זו יותר ממיליארד ל״י ל 500-קבלני
עבודות־עסר, בממוצע — למעלה משני מיליון
ל״י לקבלן. אבל מישרד־הבטיהון סירב במפורש למסור
למישרד־האוצר כמה שילם ולמי, ובעיקבות זאת סירבה
גם מע״צ למסור מיספרים כאלה בטענה, צודקת לכאורה׳
כי אם ייאלצו קבלני עבודות־העפר לשלם מס על
עבודותיהם במע״צ, בעוד שאינם משלמים בעד עבודות
עבור מישרד־הביטחון, לא תשיג מע״צ קבלני־עפר.
״שילטונות מם־ההכנסה הגיבו על כך בצורה מדהימה :
הם הקטינו את שומות־המס של קבלני עבודות העפר
עד לשנת .1969/70 בשנה זו, שבה הפך כל קבלן־עפר
למיליונר אירע מה שנשקף בטבלה להלן...
כאן מפרסם נאדל שומות ענפיות על פי דו״ח סודי
של מס-ההכנסה, שנעשו לקבלני עבודות־העפר בשנים
.1967*69
מסתבר, על סי אותה טבלה, כי בשנת 1967 העריכו
שילטונות מס-היהכנסה את הכנסותיו הממוצעות של

קבלן־-עפר בסכום של 22,378ל״י לשנה; בשנת 1968
קטנה ההערכה להכנסה בסך 21,326ל״י לשנה; וב־
1969 היא ירדד. עד ל־ 19,923ל״י בממוצע לשנה. כלומר,
בשנת 1969 העריכו שילטונות מס־ד,הכנסה כי קבלן
לעבודות־עפר מרוויח בממוצע 1,660ל״י לחודש.
אומר נאדל :״היתוואר שבאותה שנה היה אפילו
קבלן עבודות-עפר אחד שהכנסתו ברוטו לחודש היתד,
1,660ל״י?״
השבוע, בעת דיון שנערך בוועדת־הכספים של הכנסת,
אישר נציב מס־ד,הכנסה, יעקב תמיר, את גילוייו
של נאדל. הוא טען כי באותה תקופה ״לא נתקבל מידע
מלא על התשלומים שנעשו — לא בפירוט ולא בהיקף
שרצינו. מאז אפריל 1970 חל שיפור במידע, אך כשנח תמה
״עיסקת החבילה״ ב־ 1970 הובטח לקבלנים, במעמד
שר־האוצר, כי לא יגבו מהם את מלוא מס-ההכנסד,
שהגיע מהם על־וי החוק.

19ו

ך* דו״ח הבודי של שילטונות מס-ההכנ8ה, שחתי
1גלגל לידי נאדל, חושף פרטים מדהימים לגבי ה שומות
שנקבעו בשנים 1968ו־ 1969 לעשרות עובדי
?!צמאיים בענפים אחרים.
פקידי השומה של מם־ד,הכנסה העריכו כי בשנת
1968 היתה הכנסתו ברוטו של קבלן־טיח 11,262ל״י
לשנה, פחות מאלף לירות לחודש. כעבור שנה נקבע כי
קבלן־טיח השתכר 11,941ל״י לשנה.
מס־ההכנסה העריך כי בשנת 1968 הרוויח קבלן
לסלילת כבישים 17,906ל״י בממוצע לשנה ברוטו, ואילו
ב־ 1969 הוא הרוויח 18,555ל״י. קבלני־בניין הוערכו

תקציב־הביטתון
שימש (יסור אדיו
ליצירת תחון
השתוו
ב־ 1968 כאילו הרוויחו 15,092ל״י בממוצע לשנה, וב-
1969 כאילו הרוויחו 17,229ל״י לשנה — פחות מהמשכורת
החודשית של פועל-תעשייה ממוצע. הכנסות
בעלי הנגריות הוערכו ב־ 12,895ל״י ב־ ,1968 וב־12,943
ל״י בממוצע ב־.1969
קובע נאדל :״כשנת ,1069 באשר החל שפע

אדיר לזרום לידי שיבבה מצומצמת, נמנעו שיל
טוגות מס־ההבנסה מלגבות מיסיס, שיש איזה
שהוא דימיון בינם לבין המס האמיתי שהנישומים
היו חייבים בו. על-ידי כך הביאו ליצירת

מיליארדי ל״י ״שחורות.״ מיליארדים שחורים אלה היו
המקור העיקרי לאינפלציה הדוהרת וזו, מצידה, אילצה
להגדיל את תקציבי הביטחון, הפיתוח והבנייה, שהזרימו
שוב חון אדיר לאותן שכבות עליונות — וחוזר חלילה.״
מה היה היקפו של ההון השחור בשנת? 1969

הממשלה מעלימה עין

בשנת 1972 קבע הממונה על הכנסות המדינה כי
העלמות־חמס הן בסדר־־גודל של כמה עשרות מיליוני
ל״י בשנה. אולם מחלקת המחקר של מס־ההכנסה קבעה,
בדו״ח סודי, כי בשנת התקציב 1969/70 היו העלמות-
המם בסדר־גודל של מיליארד ל״י, לעומת גבייה של
1,85 מיליארד ל״י כמם־הכנסה. נאדל טוען כי הסכום
האמיתי של העלמות־המס באותה שנה היה גדול בהרבה
מהסכום ׳שניגבה.
על סמר נתוני המכון הממשלתי לסטטיסטיקה קבע
נאדל, כי בשנת 1969 היה י קיים פער של 4מיליארד
ל״י בין הכנסות המישפהות בישראל לבין הוצאותיהן
לצריכה פרטית. כלומר: המיש&חות בישראל הוציאו
4מיליארד ל״י יותר ממה שהצהירו כי הרוויחו.
המסקנה :״בשנת 1969 הועלמו הכנסות בסדר גודל
של 4־ 3מיליארד ל״י, והועלם מס בסדר־גודל של 3־2
מילוארד ל״י. כלומר — יותר מגביית מסיההכנסה עצמה.״
לגבי השנים שחלפו מאז 1969 אין בישראל כל סטטיסטיקה
לאומית מהימנה וזאת לטענת נאדל ,״כגלל

ניסיונם של ראשי מינהל הכנסות המדינה להצדיק
את מחדלי הגבייה.״

ך** תופעה השנייה שעליה מצביע ברוך נאדל,
1 1בעזרת נתונים ומיספרים רישמיים, היא כי בין השנים
1972־ ,1968 בגלל השומות המגוחכות שערכו שיל־טונות
יוס־ההכנסה לעצמאיים, הלך וירד חלקם של העצמאיים
בישראל בכלל תשלומי מס־ההכנסה.
טוען נאדל :״ראשי מינהל הכנסות המדינה

משכללים משנה לשנה את השיטות להעלות את
חלקם היורד של העצמאיים בתשלומי־המם,
כעוד חלקם כהכנסה הלאומית האמיתית עולה
בקפיצות׳.׳

בשנת 1970/71 הוחלט במינהל הכנסות המדינה לחייב
גביית מם במקור מכל קבלני הממשלה וקבלני-
המישנה במשק. והנה, מגלה נאדל ,״באותה שנה הוציא
האוצר עצמו (בלחץ מישרד־יחביטחון) ,אישורים לאלף
הקבלנים הגדולים של מישרד־הביטחון, שביצעו עבודות
בהיקף של 3,5מיליארד ל״י, שלא ייגבה מהם
מס במקור. מאחר שסיפרי מישרד־הביטחון נשארו נעולים
בפני מישרד־האוצר, הועלמו שוב הכנסות ענק בעזרת
מישרד־הביטחון, ובאישור־בדיעבד של האוצר.

כף חתר ראש מישרד־הביטחון תחת הביטחון
ותחת אושיות החכרה הישראלית.״
בעוד ראשי מינהל הכנסות המדינה מתגאים ב״שינוי
המהפכני״ שהנהיגו, בחיוב ניכוי מם במקור מד,קבלנים,
הם לא ציינו שעם הנהגתו של ניכוי זה ירד חלקן של
הגביות במקור מכלל תקבולי המם מ־ 7.356ל־.6.696

הגבייה יודה
דווקא בקוב
אלה שבידיהם
הצטבר חבסך
כתוצאה מכך :״בגלל ירידת הגבייה היחסית דווקא
בין אלה שבידיהם הצטבר הכסף בשנות השפע, לא
עלתה — ואף ירדה — גביית מס־ההכנסה בהשוואה ל תוצר
הלאומי הגולמי, וזאת למרות הדיבורים על ״העמקת״
הגבייה ...חלקם של העצמאיים בתשלומי המם
הלך וירד בשנות השפע שמאז מילחמת ששת־חימים.״
אם בשנות־המם 1966/67 היה חלקם של העצמאיים
2356 מכלל תשלומי מס־ההכנסה בישראל, הוא ירד ב־שנת־המם
1969/70ל־ ,19.796 ואילו בשנת 1972/73 היה
חלקם של העצמאיים 1896 בלבד מכלל תשלומי מס-
ההכנסה בישראל.
אומר נאדל :״כשנים שבהן עלתה הכנסתם של

העצמאיים כקצב מחיר, ירד חלקם במס, למרות
שחלקם כין המפרנסים לא ירד במעט.
כמילים אחרות: הס שילמו חלק קטן יותר
ויותר מהמם שחיו חייבים כו״.

חלק העצמאיים במם לשנת ( 1973/74 לפי מקורות
#ם־ההכנסה) הוא 1596 בלבד, ואילו האומדן לשנת התקציב
1974/75 מראה שחלקם בכלל תשלומי המס יהיה
1496 בלבד.

>* הוכחת טענותיו מביא נאדל בתזכיר שלו כמה
/וכמה דוגמות קונקרטיות, הלקוחות מענפים שונים
של העצמאיים.
הוא מגלה כי בשעה שקבלני חלוקת־גז הרוויחו בשנת
1970/71כ־ 4000ל״י לחודש, ערכו להם שילטונות
מס־ההכנסה ״תחשיב ענפי״ שלפיו חוייבו לשלם מם כאילו
הרוויחו בין 1000ל־ 1500ל״י לחודש .״כתוצאה
מכך שילם מי שרווחיו 4,000ל״י לא כ־ 2,000ל״י מס,
אלא רק 150ל״י מם, ומי שרווחיו הגיעו ל־ 7,000ל״י
לחודש, שילם 400ל״י מם במקום 4,200ל״י — תמיד
פחות מעשירית המם שהיה חייב בו.״
לגבי בעלי-מוניוח: לפי נתוני מחלקת המחקר של

מס־ההכנסה נעו הכנסות בעלי-המוניות בשנת 1968/69
בין 1,250ל״י ל־ 2,500ל״י לחודש. אחרי ויכוחים ארוכים
עם שילטוגות מס־ההכנם ה קבעו לבעלי המוניות
שומות שהגיעו במיקוד, הגבוה ביותר ל־ 14 אלף ל״י
לשנה, וירדו עד ל־ 8,500ל״י בשנה. אומר נאדל :״בסופו
של דבר שילמו בעלי-המוניות מס לא על הכנסה
של 2,500ל״י — 1,250ל״י לחודש, אלא על הכנסה של
680ל״י בממוצע לחודש.

/,לשנת 1970/71 נקבעו הסנסותיהם הנקיות
של כעלי־המוניות, על־ידי מחלקת-המחקר של
מס־ההכנסה, ל־ 2.500*4,000ל״י לחודש, אכל
הם שילמו מס על הכנסה של 900ל״י לחודש.״
״לגבי נהגי־המישנה השכירים במוניות, התברר כי
לאלפים מהם לא היו כלל תיקים במם־ד,הכנסה. אולם
כאשר הכריז מישרד־דתחבורה כי מי שעבד 8שנים
כנהג־ישכיר במונית רשאי לבקש רישיון למונית, פנו

יהלומנים שהרוויחו
20מ׳מן ל״׳ בשנו,
לא שילמו או אסרה
נמס־הננסח
מאות רבות של נהגים לשילטונות־המס, בלוויית אישור
כי עבדו מ חגי מוניות ב 8-השנים האחרונות .״השיל-
טונות לא הגישו נגדם תביעות, אלא התפשרו על סכומי
מס אפסיים, רטרואקטיבית, לשנים על שנים.״
כאן מביא נאדל מיקרה זועק לשמיים. אדם שהיה
בעל ( 41 ארבעים ואחד) מיספרים ירוקים של מוניות
(למרות שהחוק קובע כי אסור לאדם אחד להיות בעלים
ליותר ממיספר ירוק אחד) ,וכן היה הבעלים של מוניות
במיספר הנ״ל, הצהיר בשנת־המם 1970/71 על הכנסה
של 4,000ל״י לחודש. הוא קבע כי כל מונית שבבעלותו
הכניסה לו 80ל״י לחודש בלבד, וזה בעוד שמחלקת
המחקר של מס־הכנם ד, קבעה, כי כל מונית כזו הכניסה
כ־ 4,000ל״י לחודש.
שילטונות מס־מהכנסה לא היו מוכנים, כמובן, לקבל
את הצהרתו. אבל הם אישרו לו לבסוף הכנסה של 140
ל״י לחודש מכל מונית.

ך* דק מייוחד במחקרו של נאדל מוקדש ליהלומנים.
לגביהם הוא קובע :״יחסם של שילטונות מם־ההכ-
נסה ליהלומנים הוא פרשה מעוררת תמיהה. על־פי החוק
חייבים כל היהלומנים לנהל ספרים, אך רישמית אין
הם מנהלים ספרים ושילטונות־המס מכירים בכך, וקוב-
!5ים להם תחשיבים ענפיים. בשיחות פרטיות ״מאיימים״
ראשי מינהל הכנסות המדינה כי אם ילחצו על
היהלומנים לנהל ספרים ולשלם מם אמת, יברחו היהלומנים
מהארץ.
״התחשיבים של מס־ההכנסה מסייעים לכל אנשי הענף
לשלם מיסים מגוחכים, אך העדפות בולטות במיוחד
ניתנות לסוחרים ולא ליצרנים, ולגדולים יותר מאשר
לקטנים, ולמעסיקים פועלים בשכר ״שחור״ יותר מאשר
למעסיקים פועלים בשכר ״לבן.״
גאדל מספר על ה״דילרם״ ,יבואני־היד,לומים הגדולים,
שכל אחד מהם מייבא יהלומים בסדר־גודל של 100־60
מיליון דולאר לשנה. בארץ קיימים חמישה ״דילרס״
כאלה. אחד מהם הוא חברת פיתוח הממשלתית. חברה
אחרת שייכת לאנגלים. שלושת הדילרם הגדולים בארץ
הם גולדפינגר, פרוכרט ודנקנר.
תחשיבי מס-ההכנסה לגביהם קבעו, כי בשנים - 1970
1967 לא הרוויחו ה״דילרם״ אפילו אגורה אחת(!).
לדברי בעלי־מיקצוע הרוויה ״דילר״ בשנת 1968כ־
856 ממחזורו. בשנים האחרות הרוויח 2-39),מהמחזור.
כלומר, על מחזור של מיליארד ל״י הרוויח ״דילר״
בשנה כ־30־ 20 מיליון ל״י. אבל שילטונות־המם קבעו
לגביהם, בתחשיב לתחילת •, 1970״כמו בשלוש השנים האחרונות,
נקבעה׳ההכנסה של הדילרם גם השנה לאפם.״
מספר נאדל :״לא-מכבר שילם מישרד־המיסחר-וה-
תעשייה תמריצים רטרואקטיבים תמורת יהלומים ש יוצאו
החל ב .1.7.74-התמריצים שולמו לא ליצרנים,
אלא ליבואנים, ולפי המקורות קיבלו חמשת ה״דילרם״
כ־ 5מיליון ל״י. כלומר, התמריצים לא הוזילו את חומר-
הגלם ליצרן, אלא היוו רווח נקי ל״דילר״ .אבל את מס-
ההכנסה ימשיכו ה״דילרס״ לשלם לפי התחשיב הענפי.
כך קיבל כל אחד מהם מתנת נטו של כמיליון ל״י.
״יצואן־היהלומים הישראלי הוא המרוויח העיקרי מבחינת
היקף העלמות־המס הכנסות היצואנים, שהוערכו
ב*70־ 30ל״י נטו לקאראט, הוערכו על-ידי שיל-
טונות מס ההכנסה ב* 12ל״י לקאראט ...מר שניצר, גדול
היצואנים, שייצא, לדבריו, כרבע־מיליון קאראט בסכום
של 40 מיליון דולאר הרוויח, לפי תחשיב זה, פחות
ממיליון ל״י, או כחצי אחוז — מחצית ממה שטען בפני.

,,מר שכיצד הודה כפני כי ייצא יהלום של 10 וחצי קאראט כמחיר מיליון ל״י ונחשב לו
שהרוויח עליו ( 40 ארבעים) ל׳׳י בלבד:״

1סי נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה היתה
/הכנסתם של כלל העצמאיים בישראל בשנת-המס

2,873 1968/69 מיליון ל״י, כשמיספר העצמאיים
בסוף אותה שנה היה 161 אלף איש.
כלומר, הכנסתו הממוצעת של כל עצמאי הי תד,
באותה שנה 18 אלף ל״י. אבל השומה
הממוצעת שנעשתה לעצמאיים באותה שנה
היתה 13,780ל״י, עליהן שולם בממוצע 3.308ל״י
מס־הכנסה .״אילו קבעו שילטונות המם שומה ממוצעת
לפי נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, היה המם
הממוצע מגיע ל 5,050-ל״י, או 1,750ל״י נוספות לכל
׳עצמאי, שהן יותר ממחצית המם ששולט.״
אבל האסון הגדול, קובע נאדל, אירע בשנים הבאות.
חישובי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הראו על
גידול בהכנסות כלל העצמאיים משנה לשנה. כתוצאה
מכך היו השומות לעצמאיים צריכות לגדול משנה לשנה
בעשרות אחוזים. אולם העלייה בשומות היתד, זעירה.
בתיקי המנהלים חלה בין השנים 1969ו־ 1970 ירידה
בהכנסה הממוצעת.
לדוגמה מביא נאדל נתונים מדהימים על מה שאירע
בסניף מס-ההכנסה בנתניה .״בשנת 1969 קבע סניף
זה למנהלים שומה ממוצעת של 42,148ל״י לשנה, אולם
בשנת 1970 נקבעה בנתניה שומה ממוצעת למנהלים
של הכנסה בסך 8,769ל״י לשנה.״

בין השנים 1970ו־ 1971 גדלה ההבנסח
הלאומית ב .23,32>-סך כל תקבולי מס-ההבנסה
גדל כ־* ,21,5אף תקבולי-המם מהעצמאיים
גדלו רק כ .16,2^-בין 71׳ ל־72׳ גדלה ההכנסה
הלאומית ב ,25,7^-אד תקבולי-חמס מהעצ־מאיים
גדלוי רק כ.8,6$-

* אדל מצכיע על העובדה שקשיי גביית המס אצל
^ העצמאיים בישראל נובעים מאי־ההקפדח על חובת
ניהול סיפרי־חשבונות. בשנת 1970 הגיע מיספר ד,עצ־
׳מאיים שהיו בעלי תיקים במישרדי מס־ההכנסה ל־
170,100 איש. רק 21,100 מהם חוייבו בניהול ספרים,
ומתוכם רק ,13,100 שהם 7.796 מכלל העצמאיים, אכן
ניהלו ספרים.

קובע נאדל :״שילטונות מס ההכנסה עודדו
אי-ניהול ספרים באלף דרבים.״

להוכחת טענתו זו הוא מביא דוגמות מאלפות כיצד
אלה שהיו חייבים בניהול־סיפרי־חשבונות, ולא עשו
זאת, זכו בשומות מוקטנות לעומת אלה שאכן הקפידו
על ביצוע החוק.
אולם הגילוי המרעיש ביותר במחקרו של נאדל הוא,
אולי, זה הקובע כי ,״ישנם כיום בישראל ב־200

200 אלף מפרנסים
נעלמים אינם
מופיעים כלל
בתיקי מס־ההכנסה
אלף מפרנסים שאינם מופיעים כלל בתיקי מס*
ההכנסה. עד חיום לא בדקו שילטונות המס את
כרטיסיית האוכלוסייה הבוגרת בדי להשוותה
לכרטיסיית כעלי התיקים במם־ההבנסה.
״עד היום לא נקטו, לתפיסתם של בעלי הממון ביש ראל,
אמצעי כה פשוט כהעלאת כל הדירות על כרטיסי
מחשב ועידבון מתמיד של כל תנועה במכירת דירות.
מי שנדהם לגלות כי 92 אלף איש בישראל שוחררו
מחובת השירות בצד,״ל, יחיד, נדהם לגלות כי קיימים
בישראל אנשים רבים, בעלי דירות נאות ומכוניות נאות,
שאין לחם כל תיק במם־ההבנסה.
״לפי מיספרי האגף למחקר ותיכנון של הביטוח הלאומי,״
כותב נאדל ,״היו בישראל בסוף שנת 1970
כ 59-אלף עוזרות־בית בעלות כרטיסי ביטוח-לאומי. יש
להניח כי מיספרן הכולל מתקרב, למעשה, ל־ 70 אלף.
אם דנים ברפורמה אמיתית של המם, ישוחררו רובן
מתשלום מם. אך כיום רובן חייבות במס-הכנסה, וכמעט
לאף אחת מהן אין תיק במס־ההכנסה.
״ביום 31.12.70 היו רשומים במס-ההכנסד 710 ,אלף
שכירים לעומת 840 אלף שכירים שהיו רשומים בביטוח־הלאומי.
לעומת זאת קיימים עצמאיים רבים שאינם נרשמים
אפילו בביטוח הלאומי. אלה הם מתווכי־מישנה
ממכירת מיגרשים ודירות, ובמכירת מכוניות! קוני ירקות
ופירות מסיטונאים המוכרים אותם לקימעונאים!
אלה הם קרוב לרבבת הרוכלים בתל-אביב, שרובם חסרי
רישיון, ושכמעט סולם אין להם תיקים במס־ההכנסה.״
מסכם נאדל את מחקרו, :ה,כסף השחור הפך בישראל
מבוקש יותר מד,לבן. הכסף השחור בלע את
הכסף הלבן. הכלכלה השחורה הגדילה את עצמה מיום
ליום. בעלי חנויות־רהיטים הפכו מיליונרים, ומתווכים
גרפו הון. כל יבואן קטן גרף סכומי ענק. סביב המיליונרים
גדל והלך מחנה נותני השירותים להם: בעלי
חנויות המעדנים, מדביקי הטאפטים, מתווכי הרכב ועוד.

״הכלכלה השחורה השתלטה על המדינה.
היא ניהלה את עסקיה עם עצמה. השכיר האמיתי
חדל לעניין אותה כבוח־קנייח. בידי ברבע
מחאוכלוסיה בשני שלישים מההכנסה הפנויה*.

גדולה. השדרנית הזוהרת, בת לאם איטל-
קיה־קאתולית ואב אנגלי פרוטסטנטי, ילידת
יריחו, נישאה לשדרן־הספורט של
הטלוויזיה הערבית, יהודי, בן למישפחת
עולים ממצרים.
למרות שנישואיהם נערכו בטכס אז רחי
בקפריסין, החליטה גלוריה ל התגייר.
ואומנם, מאז התגיירה השתדלה
לשמור יעל מיצוות שונות בדת היהודית,
סירבה לעבוד בלילות: שבת וחג. באחת
הפעמים הסתכסכה עם מנהליה, כאשר אלה
דרשו ממנה לקריין בלילות־שבת, והיא אף
איימה להתפטר בגלל זאת.
אולם האידיליה־לכאורה בין גלוריה ואדי

משום שאדי חשב כי הארץ קטנה עליו,
הוא החליט לנסוע לאנגליה.
ידיד שלו, העובד בבי.בי.סי ,.הבטיח ל סדר
לו עבודה שם. גלוריד, סירבה לנסוע.
״אני יותר מדי אוהבת את הארץ ואת
העבודה שלי בטלוויזיה מכדי לקום יום
אחד ולנסוע לאנגליה,״ אמרה.
הצעת הפשרה של אדי התקבלה על
דעתה. הם ייפרדו למשך חודשים מיספר
כדי לבחון מרחוק את מערכת היחסים
ביניהם. בינתיים ינסה אדי להסתדר בחו״ל,
וכאשר יתבסס היא תצטרף אליו.
מסתבר כי ההבטחות של הידיד האנגלי
היו משוללות כל יסוד, ואדי לא התקבל

״אני מבולבלת. איגד
יודע ת א לנ סו ע אליו.״

ך* שסועות בכניץ הסלוו!״ רדסו זו
ץ 1את זו במהירות :״גלוריה עוזבת״ —
״גלוריה יוצאת לחופשה גלוריה מתגרשת״
— ״גלוריה חוזרת ליריחו.״
לא רק אנשי המחלקה הערבית בטל וויזיה,
מנהלי רשות השידור או הצופים
בתוכניות הערביות, אלא גם אלה שאינם
מבינים אף מילה ערבית אך נהנים לחזות
בגליה סופר, היא גלוריה סטיוארט, על
המסך הקטן — חרדים להחלטה העומדת
ליפול אצל גלוריה בימים אלה: האם
לעזוב את הטלוויזיה ואת הארץ ולהצטרף
לבעלה אדי סופר השוהה בארצות־הברית,
או לוותר על הבעל ולהישאר בארץ.
בחודשים האחרונים יכלו ידידיה של
גלוריה להבחין כי נפל דבר בחייה. שוב
לא אותו חיוך מלבב מוכר, שוב לא אותן
פנים מאירות. גלוריה השתנתה, ונדמה
היה כי היא קמלה והולכת ממש לנגד עיני
ידידיה.
אולם לא רק הם הבחינו בשינוי. גם
צופי הטלוויזיה הציפו במיכתבים את תחנת
השידור, בשאלות :״מה קרה לגלוריהי׳י
גם על גבי המסד הקטן אפשר היה להבחין
בשינוי־לרעה שחל בה.
מזה כמה חודשים ידוע היה כי החיים
המשותפים של גלוריה ואדי עלו על שירטון.
הרומן ביניהם החל בקול תרועה

לא היתד, מושלמת. גלוריה, הקשורה מאוד
להוריה, הוחרמה על-ידם לאחר שהתגיירה,
ואפילו אהבתה הגדולה לאדי לא יכלה
לעמעם כאב זה.
רק לאחר שנולדה לגלוריה ואדי בתם,
הייזל, הסכימו ההורים להשלים עם הבת.
אולם לא עם הנישואין שלה. ולמרות ש-
גלוריה שבה לבקר ביריחו, עיר־מולדתה.
היו היחסים בינה לבין הוריה צוננים.
ודווקא כאשר הכל ניראה טוב במשפחת
סופר לאחר לידת הבת, החלו נוצרים הבקיעים
הראשונים .״אני לא יודע מה היא
רוצה ממני,״ התבטא אדי בפני ידידים.
״היא כל הזמן מקנאה לי וחושבת שאני
בוגד בה.״ גם לגלוריה היו טענות לאדי.
הוא לא אהב חתולים, גלוריה ממש מטורפת
אחריהם, ומחזיקה 11 חתולים בביתה.
בינתיים גם הסתכסך אדי, שהפך מכתב-
ספורט לכתב־חדשות, עם הממונים עליו
בטלוויזיה .״הוא לא הבין שאשתו היא
הכוכבת, ורק לה מותר להיות פרימדונה,״
אמר עליו אחד ממנהליו. ואכן, אדי היה
מקים שערוריות בכל פעם שקיצצו מכתבה
שלו, צעק כאשר היו שולחים כתב אחר
לכיסוי שדווקא הוא חפץ בו. לאדי לא נותרה
ברירה, והוא נאלץ לעזוב.
המחלקה הערבית כולה חששה אז כי
בעיקבותיו תלך גם גלוריה, אולם היא
מיהרה להסביר כי ענייני־העבודה של בעלה
אינם נוגעים לעבודתה־שלה, והמשיכה
לעבוד במקום שממנו פרש בעלה.
משך חודשים אחדים הסתובב אדי ללא
עבודה, כשהוא ממתין להצעות לביים סרטים
מחברות פרטיות. כשלא הגיעו הצעות
כאלה, הצטרף אדי למערכת מעריב, והיה
הכתב של הצד,רון בגדה.
כעבור חודשים מיספר נאלץ אדי לעזוב
גם את מעריב. בינתיים הגיע שמע
הסיכסוכים בינו לבין גלוריה לאוזני
כל ידידיהם, ונראה היו; כי הגירושין ביניהם
הם בלתי־נמנעים. כדי למנוע זאת וגם

לעבודה בבי.בי.סי. הוא התבייש לחזור
ארצה, והמשיך לארצות־הברית.
לפני כחודשיים קיבלה גלוריה הודעה
מאדי, כי הכל הסתדר. הוא עומד להתקבל
לעבודה ברשת־ד,טלוויזיה הגדולה אן.בי.סי
גלוריה הודיעה לממונים עליה בטלוויזיה
כי היא עומדת לעזוב את עבודתה, והחלה
מתכוננת לנסיעה.
ואולם, הידיעות מאדי הפכו מעורפלות
יותר ויותר. לארץ הגיעו חברים משותפים
של הזוג, אשר סיפרו כי אדי עדיין
לא התקבל לעבודה באן.בי.סי. ,.וכי הוא
מרוויח את לחמו מעבודה במיגרש למכירת
מכוניות משומשות.
גם ללא •דיעות אלה התקשתה גלוריה

בעל א1
מלגת הטלוויזיה :
גלוריה בשעת״איפור
בראשית דיבה
בטלוויזיה הישראלית

בעל או טלוויזיה

למרות שהתמונה צולמה ימים ספורים אחרי נישואיהם׳
לא נראים גלויריה סטיוארט ואדי סופר כזוג
מאושר. אז העיקה עליהם בעיית המשבר עם הוריח של גלוריה, אשר התנגדנ לנישואיה וגיורה,

להחליט אם לנסוע אם לאו. היא התוודתה
בפני ידידה ישראלית :״אני אוהבת את
הארץ. אני אפילו אוהבת את ירושלים
הרבה ׳יותר מאשר את יריחו. אני אוהבת
את הטלוויזיה. לגבי אדי אני די מבולבלת.
אני לא יודעת אם לנסוע אליו או לא.״
גלוריה החליטה לא להסתכן בעזיבת
הארץ לצמיתות, וגם לא לוותר על בעלה
בקלות כזו. היא ביטלה את הודעת ההתפטרות
שלה מהטלוויזיה וביקשה חופשה
לחודש וחצי, כדי לנסוע לארצות־הברית
ורק אז להחליט אם להישאר עם אדי או
לחזור לארץ.

גמר אותה. היא היתה הקריינית מיספר
אחד של הטלוויזיה הישראלית, ועכשיו
כמעט אי־אפשר להעלות אותה על המסך,
כל־כך רע היא נראית.״
ביום הראשון האחרון הגיע לבניין הטלוויזיה
טלפון אשר הקפיץ את כל עובדי
המחלקה הערבית מרוב שימחה. מעברו
האחר של הקו היתה גלוריה .״אני לא
נסעתי. אם אתם רוצים, אני מוכנה לבוא
לעבודה ביום שלישי.״
שוב החליטה גלוריח לדחות את נסיעתה,
בינתיים. האם מיכתב מאדי הוא שגרם
לכך, או שמא החליטה כי אפילו במחיר

״היא נ ר אי תכל ־ כן ־ רע, ש אי ־ אפשר
להע לו ת או תהעלה מסר.״
ביום הראשון האחרון הייתה גלוריה
צריכה לעזוב את הארץ. האחראים על
התוכניות בערבית לא היו בטוחים שהיא
אומנם תחליט לחזור, פירסמו מודעות בעיתונים
ובהן ביקשו מגישות חדשות, ואף
החלו לאמן שתי צעירות אשר עברו את
מיבחן־המסך.
בסתר ליבם קיוו הכל כי גלוריד.
תחליט לחזור לארץ ולטלוויזיה. אולם
בל ידידיה הבינו בי עליה להגיע לידי
החלטה מהירה. גלוריה רזתה בקילוגרמים
רבים, הפכה מדוכאה ומתוחה, עזבה את
ירושלים ועברה להתגורר עם הוריה ביריחו,
וניתקה עצמה לחלוטין מכל ידידיה.
״זו לא אותה גלוריה,״ סיפר ידיד קרוב
שלה העובד בטלוויזיה ,״המתח הזה ממש

חיי־הנישואין שלה אין היא מוכנה לעזוב
את הארץ ד גלוריה מסרבת לדבר על כך,
היא גם לא הסכימה לומר לסלים פתאל,
מנהל המחלקה הערבית, אם ביטלה את
הנסיעה או החליטה לדחות אותה לתאריך
שעדיין לא נקבע.
כך או כך, הטלוויזיה והצופים נהנים.
גלוריה נשארת בינתיים בארץ ובעבודתה,
לאחר מאבק פנימי קשה שבו עליה ל החליט:
הטלוויזיה או הבעל.
טמניויה בשיא

1ן ה ך גלוריה ניבטה מעל מסכו של כל בית בישראל בתקופת
יייויי ! הזוהר שלה, עוד לפני שהקרע עם אדי גרם לה לדיכאון.
הטלוויזיה הישראלית עדיין לא זכתה לכוכבת מזהירה נוספת כמו גלוריה
ולכן נשמו אנשי הטלוויזיה לרווחה כאשר היא הודיעה השבוע על דחיית נסיעתה,
גלוריה מסרבת לדבר על הסיבות שגרמו לה לדחות את נסיעתה המתוכ־ננת
לארצות־הברית ולשוב לעבודתה כקריינית במחלקה הערבית בטלוויזיה.

ואילו היוס מתגורר אדי בניו־יורק, כשלפי השמועות הוא עובד במיגרש למימכר מכוניות
משומשות, ואילו גלוריה מסרבת לעזוב את הארץ ולוותר על עבודתה בטלוויזיה כדי להצטרף
אליו שם. בתמונה משמאל נראית גלורית בפתח בית הוריה, עס העוזרת של המישפחה, מאושרת.

* תודה
--ל הפ תעה נעימה בצורת שושנה
השבוע

מינימום תנוס הראשון
3 7 5 .0 0 0ל

מינימום כרל הפרסים
8 0 0 .0 0 0די
יום חמישי — המועד חאהרון
למסירת המפפים
עוי1ר 7 .ן; מנ 1ו ג
ח לא (*.וייו גד׳ד־ שוניי!•

ל א דו מ ה ארוזה בחן רב,
״נ שלחה לברוריה השלפונאית
0במשרד הפירסום
^״באור-ור שבסקי״ בתל-אביב.
*השולח, רפי זכרוני, הביע
^בדרך זו א ת התרשמותו
^ו תוד תו על אדיבותה של
לברוריה ואמירת התודה
| שלה על בל פניה ופניה.
ןמה שנעלם מרפי (האחראי
*על המודעות ב״העולם הזה״)
| חוא כי השושנה הגיעה
ןממש בזמן בו עובדים
^ הפי ר סו מ אי ם אצל
!״באור־ור שבסקי״ על מסע
שפירסום לאמירת תודה
^בסניפי ״הבנק הבינלאומי
״הרא שון״.
בברכה,

3א 1רודשבסק׳ ע״מ

הסזעצוז דהסדרההיסור ם בספורט

וגנשיו 1ו?מ1

במדינה
(המשך מעמוד )14
שינסה לחזור, השאלה ד,יחד : ,מתי ואיך
יבצע את הנסיון.
ייתכן שהמועד המתוכנן להתחלת־המיב־צע
היה השבוע. מישהו דאג לסדר לו
ראיון גדול בטלוויזיה. בשעת־השידור החשובה
ביותר בשבוע: תוכנית השבוע בליל-
שבת. הפגנתם הבלתי־צפוייה של ההורים
השכולים יום לפני־כן(ראה עמודים )15—17
שברה את המחץ של הראיון. אך דיין
פיתח גו את קו־ההתקפה שלו על ממש־לת־רבין.
במו
כל מיבצעיו של דיין, היה זה קו
דדמשמעי, שיכול לומר דבר והיפוכו.
שלום או גולן. התיזה המרכזית של
דיין היתד, נכונה: אין סיכוי לשלום עם
מצרים, ללא שלום מקביל עם סוריה. המצרים
לא יוכלו להרשות לעצמם שלום
נפרד, ואילו, הסורים לא יסכימו לשלום
אשר ישאיר את רמת-ה׳גולן בידי ישראל.
לכל היותר יסכימו לפירוז. הברירה היא:
שלום או רמת־הגולן.
היתד, זו התקפת־סחץ על הקו של יצחק
רבין, המבקש להפריד בין מצרים וסוריה,
להגיע להסדר עם קאהיר ולבודד את דמשק.
מהי המסקנה מדברי דיין ז המאזין התמים
הבין את הרמז: יש להחזיר את רמת-
הגולן לסוריה ואת סיני למצרים, להגיע
להסדר עם שתי מדינות אלה, ולהשאיר
בידי ישראל את הגדה ורצועת־עזה.
גם זוהי, כמובן, אשלייה. מצרים וסוריה
לא יוכלו להפקיר את הפלסטינים, ולא
יכרתו שלום מבלי להעביר את שטחי
הגדה והרצועה לידי שיליטון פלסטיני. אבל
דיין העמיד פנים כאילו בעייה זו אינה
קיימת. כבעבר, נקט קו של ״פלסטין יוק.״
דיין לכל עת. על, פני הדברים, התקפת
דיין על רבין-אלי 1ף פרס נראתה כ״ייו־נית.״
דיין רמז שרבץ מוביל למילחמה,
בגלל אי־נבונותו לוותר על רמת־הגולן.
בהזדמנויות קודמות, בשיחות פנימיות, אמר
דיין לא פעם שרמת־הגולן אינה חשובה
לביטתץ ישראל.
אולם בהזדמנויות אחרות, לאידדווקא
פנימיות, אמר דיין גם את ההיפך: שבשום
פנים ואופן אין לסגת מן הגולן.
בך נשאר דיין כמו שהיה בעבד: אדם
לכל עת. היונים יכלו לתמוך בו, כבמי
שמוכן לנקוט קו של ויתורים מרחיקי-לכת.
הניצים יכולים לתמוך בו כבמי שיכול

ענשיו הזמן להשתמש
בתחבווה הצ״ב1רית !
ע שה לך חשבון פ ש1ט:
ה שימו ש ב מכוני תך הפר טי ת
הנו ״ תענוג ״ י7ן ר מדי.
מחיר הדלק, מחיר החלפים,
ה צ פי פו ת והטיכונים בכבי שים,
כל אל ה נחסכים ממך
בתח בו ר ה הציבורית.
אגד מ ע מי דלר שו תך
אוטובוסים ב מ שך כל ש עו ת
היום לכל מ קו ם בארץ.

השן כסף, עצבים 1071

ב אגד -י

עד־מלד צרפתי
המלשין לא יינקה
לעמוד בראש קואליציה ימנית־דתית שתוביל
למילחמת־ניצחון•
בשני הגילגולים גם־יחד, חאוייב הוא
אחד: יצחק רביו.

ח קי ר הז
ח ־ !מ ש הנ לסר* 0ע1ון
איש העוזם־התחתון מאיר בן־זוזו
זוכה בבית־המישפט העליון,
אף חברי הכגופייה שזו הוציאוהו
?הורג, כדי שזא יגקוס בהם.
הגבר, שהסגיר עצמו בסוף השבוע שעבר
לידי שוטרי מרחב המרכז, מילמל :
העול ם הזה 1947

״אינני יכול להסתתר יותר. הייתי עד
לרצח. ראיתי איך רצחו את מאיר בן־לולו.
רק אני ראיתי ׳מה ׳קרה •שם. הגווייה שלו
הוסתרה שם, בבוץ, ע׳ל-יד הגדר של בית
הקברות בבית־רגן.״
השוטרים מיהרו מייד אל בית־הקברות
ושם הפרו מתוך הבוץ את גופתו של
מאיר בן־לולו, בן ה־ ,27 אשר נרצח בכדורי
עוזי שנורו אל ראשו מטווח קצר. סימני
אלימות ברורים נתגלו על גופו, הוכחה
לכך שהוכה קשות לפני הוצאתו להורג.
דויד צרפתי זימר. בן־לולו חוסל זמן
קצר אחרי שהשתחרר מן הכלא. היה זה
בתום תקופת־מאסר שריצה, על שוד שביצע
יחד עם עוד שני שותפים, בתחנת־דלק.
הוא נידון אז לארבע שנות מאסר.
שמו של מאיר בדלולו הוזכר פעמים
רבות בחקירות המישטרה, והגייע עד ל־כיתבי־אישום
שהגישה פרקליטות מחוז
תל-אביב נגד אנשי כנופייה ואחרים, שביצעו
מחודש מארם 1971 ועד יוני 1972
תשע(!) שדידות בנקים ואחרות.
המישטרה עצרה גם את חבריו, שמעון
פוני (אישר נידון ל־ 12 שנה על שוד בנק,
אך זוכה על־ידי בית־המישסט העליון),
אלי זאדה (שנידון ל־ 17 שנות מאסר על
שוד מזויין) ודויד צרפתי. זה האחרון
קיבל מעמד של עד־מדינה, ומסר עדות

ספ 1רט

הצעתך, שהועלתה ב

מפחדמג׳ רבי *
כדורגלן הכוח תזת־גן שלמה ג׳רבי
הצליח להגיע לקבוצתו זו בעזרת אנשי
העולם התחתון. תודות לאיומי-אקד׳ח על
אנשי מכבי תל־׳אביב זכה לעבור מקבוצתו
מכבי לקבוצתו הנוכחית.
מאז הפך ג׳ו־בי בן ה־ 22 למלך־השע־רים
של הקבוצה, ונקודות רבות שנרשמו
לטובת הכוח נזקפות לזכותו. לפני שלושה
שבועות הוא הגיע לשיא בהבקעות
שערים, כאשר כביש שלושה במישיחק איחד
ויחיד.
היד, זה אותו מישחק מפורסם בין קבוצות
הכוח רמת־גן ושוושון־תל־אביב, ש נערך
באשדוד, ואשר לאחריו החילו רינונים
כי הוא נמכר לכנופיית מהמרי ה־
׳טוטו.
ג׳דכי והשדוישער. אחרי אותה שבת
זכה, על פי הסימנים, אחד מאנשי ה־כנופייה
בסכום של מיליון יו־ 120 אלף
לירות, הזכייה הגדולה ביותר בתולדות
הטוטו בארץ. ג׳רבי עצמו, שהפך גיבור

הוא קוסם לך, ואין
כל פלא בכך. תיפסי

אותו

חזק.

מה ששנוא עליך אל
תעשה לחברך. אם לא
לימדו אותך זאת בילדותך,
מוטב שתיזכזר
זאת עכשיו, ותשנן זאת
היטב, מלבד השינון,
עליך ליישם אמת־חייס
זו בכל הקשור ליחסיך
עם חברך הצעיר התולה
בך תיקוות, והמע־הערצה־עיוורת ריצך ממש.
אל תתייחס אליו כאל נחות־דרגה.

משונה מאוד. אתה
מגלה הגנה נהדרת ל׳

בני אדם י!שניע• >ם

האחת שפגשת שפכה
את לינה בפניד מה י
מדי בהתייחס לזמן ה קצר
שאתם מכירים.
ובמקביל אתה מגלה
חוסר הבנה לנציגים
הרשמיים של החוק
והסדר ומוצא עצמך במה מסתבך איתם בדברים שהתחילו
בכך. אל תניחי למתחרה הסמויה להפר
את מנוחתך והתנהגי כרגיל. לבשי כחול.

שיחרוריס בעזרת אקדחים
נגד חבריו־לכנופייה. גם אלי זאדה נישלח
לכלא על סמך עדותו של צרפתי, וזאת
אחרי שהוסגר לישראל על־ידי האינטרפול.
זי כוי -והרשעה. על שוד הבנק
באזור נשפט בן־לולו יחד עם חברו, שמעון
פוני, צעיר יפה־תואר ופיקח. בן־לולו יוצג
במישפט על-ידי עורך־הדיו אהרון בנימין.
הרכב השופטים, בראשותו של נשיא בית־המישפט
׳המחוזי השופט זאב צלטנר, פסק
לשני הנאשמים שתים־עשרה שנות מאסר.
בדלו׳לו הגיש עירעור, באמצעות עורך־
הדין אליהו קידר, לבית־המישסט העליון,
וזוכה, יחד עם פוני.
שמעון פוני שוחרר מייד, אך בן־לולו
המשיך לשבת, כאשר לחובתו נזקפות
ארבע שנות המאסר יעל השוד בתחנת־הדלק.
לפני זמן קצר שוחרר.
מייד אחרי שחזר •בן־לולו הביתה, לאחר
ריצוי עונשו, החלו חבריו־לכנופייה לפחד.
ברור היה שמישהו יצטרך לתת את הדין
על המידע שהוזרם למישטרה ביחס אליו,
ואשר בגללו נאסר. הוא החל מסתובב,
חוקר ושואל ומחפש את המלשין. אך
הוא איחר את המועד.
נזירוץ גגו־ חזמן. הוא נרצח בנוכחות
שלושה אנשים, שאחד מהם הסגיר עצמו
למישטרה מפחד מפני תגמול מצד מיש-
פחתו של הנרצח. עד זה לרצח טען, ג־מישטרה׳
כי היה רק עד־ראייה לפשע,
וכי לא נטל בו חלק.
המישטרה עצרה לחקירה גם את מאיר
עסור ואת מיכאל שרעבי (אשר נאשם
בזמנו בכך שהשתתף יחד עם הנרצח בשוד
תחית־הדלק — ושוחרר) .מעצר נוסף
בוצע נגד משה מורי. החוקרים ממשיכים
לחפש את יעקב סלאם.
גס נשק הרצח נמצא. כדי לעכב, לפי־שעה,
את זיהוי הרוצח ולהעלים את
העובדה שנתפס, עצרה המישטרה לחקירה
גם את שמעון פוני ואת דרורי יהודאי,
חבריו של הנרצח.
אך רציחתו של מאיר בן־לולו עדיין לא
שמה קץ לחיסול החשבונות ב׳כ,גופיית
בית־דגן האלימה. הפינקס עדיין פתוח.
העו לי חזה 1947

אל תהססי להגיד בתוקף את טח שיש
אל ליבך לומר לו: בייחוד אם הוא ממ שיך
כמינחגו הנלוז.
אל תהיי גם קורבן•

זה לא בשבילך, ואד
^ ץךץץ ^־י ,7תגע בו תיכווה. ביום
4^ 311? 3א׳ גם לא כדאי לך
לצאת או לקיים קשר
טלפוני עם חו״ל. זהו
יום להתבודדות ולהתבוננות
עצמית. לבשי אפור ואל תחיי
מגונדרת יתר על המידה. זה יקלקל לך.

רצוי לך לשוב ולהיצמד אל ידידיך הישנינז
המתגעגעים לחברתך.
לידם תרגיש טוב יותר.
עליך לשכוח את
חילוקי הדיעות שאירעו
ביניכם לאחרונה. ידידיו
יקנו לו ביטחון
שחסר לך מאוד בימים
טרופים אלה. הגיע הזמן
שתפקיד לנדוד ממקום
עבודה אחד לשני.
חשוב על עתידך.

בסוף השבוע ייפתחו בפנייך שעריה של
אהבה חדשה — אם תדעי לנצל פגי-
שח בלתי צפוייה. זה

ג׳רבי, שומר־־ראשו ופורבה
המישחק הזה, הולל גם את ההפתעה של
אותה שבת, בכך שקילקל לכל המהמרים
את ניחושי הטוטו שלהם פרט, כמובן,
לאותו מהמר שזכה בזכייה הגדולה.
לטענת ג׳רבי, אין הוא יודע אם שימשון
הפסידה במתכוון או במיקרה בלבד, כי
הוא עצמו חלוץ. ואם כבר קונים, הוא
אומר, הרי זה את השוער או שחקני הגנה.
על מי שעמד אז בשער שימשון, ציון דגמי׳
שספג את השלישייה מרגליו, אומר
ג׳רבי :
״קשה לי לקבוע אם דגמי עשה זאת
במתכוון או לא, אבל ללא צל ספק אפשר
לקבוע שהוא היה יחליש מאד באותה
שבת.
״הוא הדף כדורים לכיווני ללא שום
סיבה, ואני ניצלתי זאת והבקעתי את
שערו. יעם זאת עלי לציין כי אינני מאמין
שאת השער הראשון היה יכול לעצור.
״אני מכיר את ציון דגמי עוד מהימים
שבהם שיחק בנזכ׳בי יפו, ולדעתי הוא
אחד מהשוערים הטובים ביותר בארץ,
ולבן אני מתפלא על מישחקו הכושל
באותה שבת.״
חופש־פעולה מלא. גט שחקני ההגנה
של שימשון היו חלשים בשבת. לדברי
ג׳רבי, במקום ששחקן אחד ייצמד אליו
כשומר־ראש, בדי שלא יבקיע, חילקו שלושת
מגיני ישימשון את המשימה ביניהם,
וכך הוא בלל לא נשמר למעשה, ונותר
לו !חופש־פעולה מלא ליד דגמי. כך גם
הכניעו, וסיפק את ההפתעה של מישחקי
השבת.
אחרי אותה ישבת, כאשר החלו פוש טים
הרינונים כי המישחק נמכר למהמרי
הטוטו, הופקד על ג׳רבי שומר־ראש. מל אכה
זו עושים בנאמנות שני אוהדיו, חיים
מולינס ויורם דוידויביץ.
״׳זה לא אומר כי ג׳רבי, שהכניע כבר
את כיל שוערי הליגה הלאומית, מפחד,״
אומרים השניים .״׳אבל הוא פשוט נזהר,
כי אחרי הכל הוא חי רק מכדורגל וממשכורת
גבוהה שהוא מקבל מקובצת
הכוח, שבה הוא נחשב לנכס יקר.״

גם לך נשקפות סכנות כלשהן, אם כי
חמורות פחות: במיוחד היזהר אם יש
לך עסק בעבודה עם
מכונות או מכשירים
חדשים וחשמליים. אל
תיכנס לחובות ואל
תתחייב על כסף. מלבד
זאת, אווירה טובה תא־פוף
את בני־מזל מאזניים:
הם ייתקלו בשורה
שלמה של אנשים
מעניינים, במיוחד במישור
הרומנטי והיה נבון.

פגישה שקיימת עם
ישיש רם־מעלה בראשית
השבוע, תיגרום לך
קורת־רוח והרגשה כי
אתה באמת משהו. אולי
יש בזה שמץ מן האמת,
אך יהיה עליך להוכיח
זאת. לכן אל תהסס,
ובכל מקום בו תינתן לך
האפשרות, הצג את די־עותיך
ללא חשש,
והסבר את עמדתו. הסובבים אותך יבינו
זאת. בת סרטן: חידלי ממישחק הביישנות.
אס תמשיכי כך, תיפקע סבלנזתז
וייעלנז. הנחיתי את המהלומה מאוחר יזתר.
אומנם ממבט

ראשון

העיקר הוא לעבוד, הרבה
וטוב, ומבלי להתעייף. במישור ה עבודה
או העסקים: אל תהסס להתחנף
לבוס או לממונים עליך; כולם עושים
זאת, והרי בסופו של דבר זה רק יועיל
לך. שימרי על הופעתך, וליבשי לבן.

השבוע הנך נוטה להגזמות,
גס בגנדרנות,
ובעיקר מילולית. יש
לך מזל שכוכביס מסויי־מים
גורמים שתהיה בנוסף
לכך גם חביב
ומקובל על ידידיך, כולל
בנות המין השני.
אתה מקיף את עצמך
בפעולות רומנטיות שונות
כאמצעי בריחה
וכנקמה על הסחבת שגורמת אותה
אחת המעסיקה את מחשבותיו הרבות.

לך הפסדים

ומבוכה

זה מתאים לחידוש ה-
עלולה לחיות קריטית
לגביך. מצבך הכספי
מדאיג אותך ובצדק. אולם אם תתמיד
בדרכך — אתה עשוי למצוא שכר רב.

נוח עוד שבוע מאומץ שכזה. אבל אס
את עושה את כל המצווה עלייך על־ידי
ממונייך או הבוסים
שלך — יבוא הפסדך
(בזמן) או שכרך (ביוקרה
זבהתקדמות) אל
תבזבז! עד לשבוע הבא
אתה חייב לקמץ
ובהחלטות. בהוצאות לעומת זאת, זוהי תקופח
מצויינת להגות תוכניות,
לחשוב על דברים
חדשים, לבשי חס.

יום ג׳ הוא יום של התנגשויות ובעיות
כספיות. הקפד, איפוא, לא לקבל בו
כל החלטה מרחיקת-
לכת ולא להסתבך.
| ט || 0 0 §8בכלל, גסה לנצל את
השבועיים הבאים לרי- לעבודה כוז-מחדש,
שוטפת, ולחידוש קש- האהובים ריך עם
8$ ^ 11^ 48191 עליך. בת דגים: אל
?18119.5 87^ 3תזניחי אותו. גם ל־בעיות.

ןחקו^וזדח^ן, אחרים יש
תש119ם??
1וו והעיקר, אל
כחי את הדיאטה.

״ אי נ נו מו כ ני םלשבת : 1גון־ י נ ידי ם ״,טענ1
הגו־מ נין ט, נ ת חו כמע רנ ה לוועינו י הני הו ל של
,׳החברה לישראל

למרות השלג שעטף את מינכן, להטו בה
הרוחות. מכשיר־ד,טלפון במישרדי חברת
א. ב .ג ,.השייכת ליוסף דומברגר, לא
חדל מחיוגים לרחבי העולם. מכשיר הטלקס
שבמישרד ׳תיקתק ללא־הרף, ושידר לרחבי
העולם הודעה שמשמעותה אחת: הגרמנים
יוצאים לקרב נגד הברון אדמונד דה־רוטשילד.
לשון
ההודעה היתה חד־משמעית: קבו־צת-ריגר,
יחד עם שאול אייזנברג, המונים
יחד חמישה חברים מתוך וד 15 שבמועצת-
המנהלים של החברה לישראל, מנצלים
סעיף בתקנון החברה וקובעים כינוס של
מועצת־ד,מנהלים ליום השני בשבוע, ה־23
בדצמבר.
הטלקס נשלח לאחר שמיספר בקשות,
שהופנו ליושב־ראש מועצת־המנהלים, הברון
אדמונד דד-,רוטשילד, לכנס את המועצה,
לא נענו כלל. קבוצת־ריגר מנצלת
סעיף בתקנון החברה, המאפשר לשליש
מחברי מועצת-ד,מנהלים לכנס את המועצה
לפי דרישתם.
יוזמי המרד נגד הברון איתנים בדעתם
לכנס את המועצה בכל מיספר של משתתפים,
ומקווים כי שני נציגים נוספים
יצטרפו אליהם, ואז יהיה להם רוב, יחד עם
סם רוטברג.
נוסף לכך, הם גם דורשים גינוס אסיפה
כללית של בעלי-המניות, במגמה לשנות

ישראל. ראהה הבטיח להם, כי ברגע
שהוא-עצמו יקבלם, ישלח העתק גם לשיל־טונות
המם. שכן, למרות שהדו״חות השונים
פורסמו בכל העיתונים בישראל, הם
טרם נמסרו לבעלי־ד,מניות !
החלטתה של קבוצת־ריגר לצאת למאבק
על שיטות הניהול בחברה לא הושגה ללא
לבטים. קבוצת־ריגר, יחד עם החברה של
יוסף דומברגר ועם הברון אדמונד דה־רוטשילד
שותפים בפרוייקט־בנייה גדול
במונאקו. היו חששות כי הברון ינקום
בגרמנים בפרוייקט זה, אם ייצאו נגדו
בישראל. אולם ההתפתחויות האחרונות בחברה
לישראל לא הותירו להם ברירה.
אחד הנושאים המרכזיים יהיה מעמדו
של ישראל גלעד, שנבחר כמנהלה הכללי
של החברה לישראל.
בישיבה שבה נבחר גלעד, דרש הברון
רוטשילד כי המינוי יהיה לשלוש שנים
לפחות. הגרמנים התנגדו לכך בכל תוקף,
ולבסוף הוסכם על פשרה הצריכה להיות
רשומה בפרוטוקול.
הורסט ראהר, סבור כי צריד למנות
לחברה עוד מנהל־כללי אחד, כיוון שהיא
גדולה מדי לאדם אחד.
אולם שאלת־המפתח היא, אם ישראל
גלעד הוא גם חבר מועצת־המנהלים. ל שאלה
זו חשיבות מכרעת, שכן במועצת-
המנהלים היו 16 חברים, כולל מיכאל צור

וסם הגרמנים.בער

״אם הדרת אינו

נאשר ננוס דתם

נכון, נדרוש פיצויים

שרוטשילד פ ׳וסם את

ואם הדרח נכון

דרח הביקורת נסיחתים

הרי בדור שרימו

לטי שמסרו למנהלים

אותנו ונסיק מסקנות ר

את הרכב חברי מועצת־המנהלים הנוכחית.
לדעת הגרמנים, שהשקיעו יותר ממחצית
הון החברה לישראל ויש להם במועצת-
המנהלים רק 25 אחוזים, יש להתאים את
הנציגות בה לכמות ההון שהושקעה. כיום
יש קול אחד למי שהשקיע ארבעה
מיליון דולר או 100 אלף דולר, ודבר
זה אינו צודק, לדעתם.
זעמם של הגרמנים הגיע לנקודת־הרתי-
חה כאשר נודע להם, כי הברון מסר לפיר-
סוס בעיתונות את הדין־וחשבון של מבקר
החברה לישראל. מעשה זה היד, בניגוד
להחלטת מועצת־ד,מנהלים בישיבה האח רונה
בישראל, לפני חודש. שם סוכם כי
הדין־וחשבון יחולק לחברי מועצת־המנהלים
בישיבה הבאה שלהם, ולא בדרך אחרת.
והנה, הדו״ח נמסר לעיתונות עוד קודם
שהגיע לידי המנהלים.
התגובה הכנה ביותר, אולי, לדרך ניהולה
של החברה לישראל, ניתנה על־ידי המישנה
למנהל-הכללי של קבוצת־ריגר, הורסט
ראהה, בשיחה עימי :״אינני מוכן לשבת
בגן־ילדים נ אני אחראי על קבוצה שיש
לה השקעות של 1.6מיליארד מארק, ועלי
לנהל יותר מ־ 100 חברות. טרם נתקלתי
בהתנהגות כזו כמו בעניין החברה לישראל.״
לראהה
יש סיבות טובות לרגוז. הדיו־וחשבון
של צי״ס פירסם פרטים ועובדות
שיש בהם כדי לגרום לקבוצת־ריגר קשיים
רבים בגרמניה.
בשיחות עם ראשי האוצר בגרמניה,
ובעיקר עם ד״ר קוק, המנהל-הכללי של
הכנסות המדינה בגרמניה כולה, התברר לי
כי נוסף לפרשת הכספים־ד,סיבוביים המפורסמים,
יש בדו״ח צי״ס דבר חמור נוסף
לגבי קבוצת־ריגר. מסתבר כי ממשלת
גרמניה אסרה על קבוצת ריגר להשקיע
את כספיה בצי״ם. אך דו״ח צי״ס מספר
כיצד הושקעו בחברה כספים של קבוצת-
ריגר.
הגיב על כד הורסט ראהה :״אם יתעוררו
כאן קשיים כתוצאה מכך, תהיד. לנו
סיבה טובה להגיש כמה תביעות בסכומי-
ענק. אם דברי הדו״ח אינם נכונים, אנו
נדרוש הכחשה חד־משמעית, ואולי גם

שנבחר באסיפה הכללית לתפקיד מנד,לכללי
וחבר מועצת־המנהלים.
ישראל גלעד נבחר רק לתפקיד המנהל-
הכללי, כיוון שרק אסיפה כללית של בעליה,מניות
יכולה לבחור חברים למועצת־המנהלים,
ואסיפה כזו לא זומנה.
מכאן שיש עתה רק 15 חברים במועצת-
המנהלים. לגרמנים ארבעה נציגים, ועימם
הולכים גם שאול אייזנברג וסם רוטברג —
יחד שישה מתוך ד,־ .15 די שיצטרפו אליהם
עוד שני נציגים נגד הברון רוטשילד,
ויהיה להם רוב.
שני נציגים כאלה קיימים כבר בעין,
והם יהיו כנראה נציג חברת־ד,עובדים
איתן אבניאון, ונציג הקבוצה הקנדית
הארווי קריגר. אולם אם הברון רוטשילד
יטען כי גלעד הוא גם חבר מועצת-ד,מנהלים,
יהיו לגרמנים ותומכיהם רק שמונה
קולות מתוך ,16 כי גלעד מונה על־ידי
הברון ויתמוך בו.
הימים הבאים יהיו ימי הכרעה גורלית,
שכן הדחת הברון פירושה גם הקמת קוג-
סורציום נושים של הבנק של טיבור רוזנ־באום,
והצלת הבנק תוך ניטרול רוזנבאום
עצמו מכל השפעה.
בשבועיים האחרונים הסכימו ראשי הבנק
המחוזי של הסה לתת את המימון
הדרוש להצלת הבנק והחברות הוואדוציות.
הגורם המעכב את ההצלה הוא אי־הקמת
קונסורציום של נושים, שיסכים לדחיית
פירעון החובות.
הקונסורציום לא קם, כיוון שעד כד,
סירבה החברה לישראל, היינו הברון רוטשילד,
להצטרף לקונסורציום. הברון נקט
טאקטיקה של אי-מתן תשובה למיכתבים
וטלפונים — והוא מתחמק מכל מגע.
השבוע היתה צריכה ליפול ההכרעה
מי ינהל את החברה לישראל, ואם יינצל
הבנק שיל רוזנבאום, החברות הוואדוציות
וכל ההשקעות הישראליות בו. ההכרעה
תושג על חודו של קול.
׳ככל שהתקרב המועד של העימות ביום
ב׳ השבוע, גברו המאמצים הקדחתניים
למנוע אותו ולדחות את הישיבה. לגבי
ממשלת ישראל, זאת היתד, המשימה העי קרית.

2141

מנהר הורסט ראהה
״סרס נתקלתי בהתנהגות כזו !״
פיצוי. אם הדו״ח צודק, אז רימו אותנו.
יש לנו חוזה ברור עם החברה לישראל,
ובו נקבע היכן מותר להשקיע את כספינו.
קיבלנו כל הזמן מאזנים חתומים על־ידי
רואי־חשבון, והם לא רמזו אף פעם כי
כספים שלנו הלכו לצי״ס. אם כולם רימו
אותנו, נדרוש פיצויים כבדים.״
התגובות החריפות של הקבוצה הגרמנית
מובנות למדי. היה צורך בהשקעת
מאמצים רבים ביותר, בשנת , 1970 כדי
לשכנע גרמנים להשקיע בישראל — מקום
שניראה להם בטוח בערד כמו ויאט-נאם
בשיא הקרבות. למרות זאת העבירה קבו-
צת־ריגר לישראל עד כה למעלה מ־50
מיליון דולר, סכום שהוא ההשקעה הבודדת
הגדולה ביותר של זרים בישראל עד היום.

גאל לביב

,פרנקפורט

והנח, בגלל מריבות של המשקיעים
האחרים בחברה לישראל, בצירוף תככים
הקשורים בפוליטיקה הפנימית בישראל,
התפרסמו דברים העלולים לגרום לקבוצת-
ריגר נזק עצום.
הורסט ראהה סיפר כי שימעו של הדין-
וחשבון של צי״ם הגיע כבר לעיתונות
המקומית, שפנתה אל קבוצודריגר בבקשת
תגובה. הקבוצה שלחה מיברקים לעיתונים,
ובהם הודיעה כי דו״ח צי״ם אינו נכון, וכי
היא תתבע כל עיתון שיפרסם דברים אלה
על הוצאת־דיבה.
בשלב הנוכחי נמנע הפירסום, אם־כי
שילטונות המס כבר התעוררו, וביקשו
לקבל את הדו״חות מעוררי-ד,וויכוחים ב
תמרורים

וענקה. בטכס חגיגי במלון אמרי־קנה
בנידיורק בהשתתפות כוכבי טלוויזיה
וקולנוע, מדליית ארד במיסגרת הפסטיבל
הבינלאומי לסירטוני פירסום בטלוויזיה
ובקולנוע, לסירטון־הפירסום כל־בו של
בנק־לאומי־לישראל, בבימויו של אילן
אלדד ובהפקת מישרד הפירסום של
אליהו טל, לפי תמליל של דן אלמגור.
בפסטיבל, הנערך מזה 17 שנים, השתתפו
אלפיים סירטי פירסום ותעודה, הדרכה
ותעשייה מ־ 28 מדינות אמריקה, אירופה,
יפן ואוסטרליה.
נבחר. כיו״ר איגוד המפרסמים בישראל,
במקומו של בנימין (״בני״) גאון
שהיד, מנכ״ל תדיראן שיווק ושירותים והתפטר
מתפקיד היו״ר בגלל יציאתו להש תלמות
בחו״ל, איתן אזרחי, מנכ״ל
מיפעל יצהר שכיהן עד כה כחבר הנהלת
איגוד המפרסמים ויו״ר ועדת העיתונות
של האיגוד. באותו מעמד נבחר מיכאל
שטראוס כסגן היו״ר.
נבחר לתפקיד יו״ר תא עיתונאי
הספורט, סופר הספורט של מעריב, משה
לדר, החוגג השבוע את יום־הולדתו ד,־.41
נחוג. יום־ד,ולדתה ד,־ 80 של שחקנית
תיאטרון הקאמרי מרים כרנשטיין־בהן,
שעלתה לישראל ב־ ,1921 הופיעה לראשונה
על הבמה בארץ בתפקיד נורה בבית־הבו־בות
של איבסן בתיאטרון הדרמאתי, הופיעה
מאז אלפי פעמים במאות תפקידים,
ביימה מחזות, הופיעה בערבי־קריאה ופיר-
סמר, ספרים שכתבה.
נולד. בבית־ד,חולים הר־סיני במיאמי,
פלורידה, לשחקנית הישראלית דליה
לכיא ולבעלה, איש העסקים פיטר ריט־
,מאסטר, בן: אלכסנדר, לדליה בן מנישואיה
הקודמים: ראובן בך השבע.
נפטר. בירושלים, בגיל ,23צ בי לי
שרן ל, בנו של שר־ד,שיכון לשעבר זאב
שרף. שירת בצה״ל כקצין בחיל החימוש,
לאחר שהשלים לימודי הנדסה בפקולטה
לתעשייה וניהול בטכניון במיסגרת העתודה
האקדמאית, נשא לפני חודשים מיספר
לאשה את חברתו לאה, חלה לפני כחודש
במחלה אנושה ממנה נפטר.
נפטר. בעיר הגרמנית גלזנקירכן,
בה שיחק בצעירותו, בגיל ,68 מי שנחשב
לגדול כדורגלני גרמניה בכל הזמנים,
פראנץ צאפאן, שייצג את גרמניה
ב־ 34 מישחקים בינלאומיים בשנים —1929
,1939 שימש כקפטיין הניבחרת הגרמנית
והיה ממצטייני השחקנים במישחקי הגביע
העולמי ב־ 1934 באיטליה וב־ 1938 בצרפת.
נפטר. בתל־אביב, בגיל ,83 המלחין
אריך־ולטר שטיינברג, שנולד בברלין,
למד מישפטים בגרמניה, החל בגיל 27
להלחין מוסיקה, עלה לארץ ב־ ,1931 היה
ממייסדי התיזמורת הפילהרמונית הישרא לית,
זכה פעמיים בפרס אנגל ופעם בפרס
אקו״ס, כתב יצירות מוסיקאליות

שטיינברג
מן המייסדים
רבות, זכה במגילת הקרן־הקיימת מטעם
עיריית תל-אביב, קיבל ביום־ד,ולדתו ה־80
משגרירות גרמניה בישראל אות מיסדר
הערכה, נפטר שבועיים לאחר שסיים לכתוב
את האופרה פאציפיקיה.
נפטרה • בלונדון, מסרטן, טוניקה
מדיקם 48 מי שהוציאה עיתונים למען
המחתרת העיברית בלונדון בימי המאבק
נגד השילטון הבריטי, באה לארץ במיל-
חמת־ה,עצמאות, נישאה לקצין־מח״ל שבא
מקניה, סטנלי מדיקס, כובש גוש־חלב,
היתד, ידידתם של מנחם בגין, אריה בן-
אליעזר ורבים ממנהיגי המדינה.
העולם הז ה 1947

של זהות לאומית וחיחס לאש״ף. פוחדים
ממלשינים ומסוכנים. קל יותר לדבר על
נושאים כאלה עם ידיד יהודי מאשר עם
ערבי. לא מספיק שאדם הוא ערבי כדי
שיתן לי ביטחון לדבר עימו בחופשיות
ובגלוי.
״אבל העובדה שאמרתי מה שאמרתי בטלוויזיה,
נתנה ביטחון להרבה צעירים
ערביים לגלות את דיעותיהם האמיתיות.
אני חושבת שביטאתי מחשבות של רבים.
אני בטוחה שגם כיום יש עוד הרבה שלא
יעזו לדבר בנושאים האלה, ויכול להיות
שזה בצדק — כי המציאות המרה היא
שגילו דעתם עלול לסכן את מעמדם החברתי
והכלכלי.״
תגובות מסוג אחר באו מצד סטודנטים
יהודיים באוניברסיטה .״מצד כמה מהם,״
סיפרה הודה ,״הרגשתי יחס של דחייה.
פשוט לא היתד, להם הבנה למה שאמרתי.
אבל בחוג שלי, שבו אני לומדת, היו יותר
אנשים שניסו להבין אותי, .מה קרה,
הודה?׳ הם שאלו אותי, ,למה דיברת
ככה?׳ הם רצו להבין אותי, וזה מצא חן
בעיני.״ -
כדי להבין את הודה ואת מה שגרם לה
להפוך לפתע נושאת הדגל של הלאומיות
הפלסטינית בקרב הנוער הערבי בארץ,
יש צורך להכירה מקרוב. היא נולדה למשפחה
מוסלמית בעיר העתיקה של עכו, לאב
העובד כטכנאי בתחנת נסיונות חקלאית,
כבת האמצעית במשפחה בת ארבעה ילדים.
את לימודיה התיכוניים השלימה בבית-

הודה בדמם הופיעה בטלוויזיה והפכה גיבורה לאומית של ערב״ ישראל

ה בחיפה

מחול השרים

עסאס מחול, מהכפר מחול שליד פקיעין, סטודנט
לסוציולוגיה ופילוסופיה ומראשי ועד הסטודנטים
הערביים באוניברסיטת חיפה, טוען כי מחול־שדים של הסתה התפתח סביב הסטודנטים
הערביים, במטרה לגרום למתיחות בינם לבין חבריהם היהודים, להציגם כתומכי אש״ף.

כל: החד גכ^ב!ה טלוויזיונית תמי-
1 1מזה.
בעיקבות ׳העימות שנערך בנצרת, בין
תלמידי בתי־ספר תיכוניים לבין ראש-
הממשלה יצחק רבין, ואשר בו הביעו התלמידים
הערביים בגלוי את תמיכתם ב-
אש״ף, יזמה הטלוויזיה כתבה על משבר-
הזהות הפוקד את בני־הנוער הערביים בארץ.
במרכזה של הכתבה עמדה דמותה
של צעירה ערביה יפהפייה, שהכריזה ב-
גילוי־לב ובכנות על השאלה שהוצגה לה,
כיצד היא מרגישה יאת עצמה כערביה ישראלית.
״אני
מרגישה את עצמי קודם־כל כ-
ערבייה ואחר־כך כישראלית,״ אמרה הסטודנטית
לעבודה סוציאלית באוניברסיטת
חיפה .״הדגש הוא עכשיו על השיי כות
שלי לעם הפלסטיני, ואני רואה את
עצמי חלק מהעם הזה, שבלית־ברירה הופרדתי
ממנו.״
כאשר נשאלה הצעירה הערבייה על-ידי
המראיין, ויקטור נחמיאם, בדבר יחסה ל־אש״ף
והאם היא רואה בו את האירגון
המייצג את העם הפלסטיני, השיבה הצעידה
ללא היסוס :״אני חושבת שאש״ף
מייצג את הפלסטינים. היות שאין אף
אירגון אחר המייצג אותם, מגיעה זכות
זו לאש״ף.״
בן־לילה הפכה הערבייה המרואיינת,
בזכות כמה מישפטים שאמרה בטלוויזיה,
לגיבורה הלאומית של הנוער הערבי ביש ראל.
מבלי שהתכוונה לכך ומבלי שתרצה
בכך הפכה הודה ברבוטי, בת ה 21-מעכו,
סטודנטית שנה שלישית בפקולטה למדעי
החברה, באוניברסיטת חיפה, למייצגת
שאיפותיהם הלאומיות של ערביי ישראל.
קרוביה, ובני משפחתה כעסו על הופעתה
הפומבית .״לא היית צריכה להגיד
מה שאמרת,״ אמרו לה ,״למה דיברת?
למה לך להתעסק עם כל הבעיות האלה?
זה מסכן את העתיד שלך!״
״ידעתי שלערבייה ישראלית מסוכן להגיד
את הדברים שאמרתי,״ סיפרה הודה
השבוע ,״אבל או שאני מדברת בגלוי
או שאינני מדברת בכלל. אם הסכמתי
כבר להתראיין, לעולם לא הייתי אומרת
דברים שאיני חושבת.״
חבריה הערביים באוניברסיטת חיפה
באו, לחצו את ידה, וכמה מהם הביעו
את הזדהותם עימה .״זה נתן לי סיפוק
מסויים.״ הודתה הודה ,״וזה מפני ש צעירים
ערביים, בינם לבין עצמם, ב-
דרך־כלל לא מדברים בנושאים כאלה

ננית־הסבו דמד 1או תנו לשיר :״]בנה אוצנו
ארץ מולדת ־ כי?נדרנו ארץ זו!״
(המפוך טעמוד )25
ספר טרה סנטה של המיסיון בעכו. אחיה
הבכור לומד בטכניון. היא עצמה בחרה
לפני ארבע שנים ללמוד באוניברסיטה.
בשלוש השנים הראשונות היתד! נוסעת
יום יום מעכו לחיפה וחזרה, כשאביה
ממתין לה בשעות הלילה המאוחרות ליד
תחנת האוטובוסים, כדי שלא תלך לבדה
גלילה בסימטאות העיר העתיקה.
לפני שנה עברה להתגורר במעונות
הסטודנטים. בשנה הראשונה מימן אביה
את לימודיה ואילו אחר־כך עבדה בעבודות
שונות כדי לממן בעצמה את לימודיה.

רות. והמצב לגבי בחורים ערבים הוא
עוד יותר גרוע. ביקשתי דיור במעונות
הסטודנטים. לפי הקריטריונים של חלוקת
החדרים הגיע לי חדר. אבל הוועדה אמרה
לי שבני המיעוטים כבר קיבלו את המגיע
להם במעונות לפי מה שהוקצב להם.
אז התברר לי שמחלקים את החדרים גם
על פי הלאום.״
המיפנה האמיתי בחייה של הודה
התחולל אחרי מילחמת ששת־הימים,
כאשר נפגשה עם חלק ממישפחתה שהתגורר
בכפר דיר סאנה, ליד רמאללה.
״פתאום הרגשתי,״ סיפרה ,״שיאני שייכת

למדינה כזאת, כדי לתרום לה משהו.
״שואלים אותי, מד. פתאום רק עכשיו
התעוררת לדבר על הזהות הפלסטינית
שלך?׳ זה לא כך. אני מדברת על כד
רק מפני שעכשיו פתאום שואלים אותי.״
הודה, המאורשת לסטודנט לוטפי דקה,
מהכפר ביר אל־סיקה שיבמשולש, אותו
הבירה באוניברסיטה, עומדת להינשא לו
בעוד מיספר חודשים. גם לוטפי הוא סטודנט
לעבודה סוציאלית. הם חולמים לחזור
יחד לכפרו ולבנות שם יחד פעילות
סוציאלית לדוגמא לכפרים הערביים.
לגבי מה שצופן העתיד לאיזור, מתנגשים
בה רגשות מעורבים .״כשאני מדברת
עם האזרח ברחוב, זה גורם לי
להיות פסימית. מאכזב ״אותי שלא מוכנים
לשמוע ולהבין שאני אומרת שלמרות
אזרחית מדינודישראל אני רוצה היותי ולממשאת הלאומיות שלי ואין לחיות בזה שום פגיעה בביטחון המדינה. מצד
שני, יש לפעמים שאנחנו מגיעים להידברות
עם צעירים יהודים ומצליחים לש מוע
ולהבין האחד את השני. זה שאני,
בחורה ערביה, יכולה לדבר עם בחור
יהודי המוכן להבין אותי, נותן לי מקום
לתיקווה שאם נשב ונדבר נופל להגיע
להבנה. זה גודם לי להיות אופטימית. זה
יכול לקרות לכל היהודים והערבים אם
רק ישבו ביחד וידברו. הבעיה היא איד
להתחיל?״

לשפר י ח סי ם
עם ה ש.ג.

טוען עלי הינדוואי בן ה־ 26 משפרעם, פועל־בניין
הלומד מיזחזנות שנה ראשונה .״אני בטוח שתקום
עדינה פלסטינית, ואני רוצה לחיות במדינה פלסטינית, אבל גם כשתקום לא אעזוב את
הבית שלי בשפרעם. אני אשאר למלא את החובות שלי כאן. אני לא רוצה להיות פליט.״

1שאד!

״ 0 ! 1111| ¥1 11 *1מגדיר עומאר זועבי בן ה־ ,25 מנצרת, סטנדנט לפסי־כולוגיה,
את הפיתרונות שמציע אש״ף להקמת מדינה
\ו 11111/1
חילונית דמוקרטית .״אבל העם הפלסטיני בחר באש״ף כנציגו, ואין טעם לא לשבת
איתם, אחרי שיכירו בקיום מדינת־ישראל.״ הוא היה רוצה לחיות במדינה פלסטינית.
כיום היא עובדת כמרכזית במרכז היד,ודי-
ערבי בבית־גפן בחיפה.
״לא גיליתי את זהותי הפלסטינית עכשיו,״
אומרת הודה ,״חייתי עמה תמיד
ואפילו איני יודעת מתי היתד. ההתחלה. אבל
כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה התחלתי
קראות את השוני בין החברה הסגורה והקטנה
בה חייתי בתור סימטאות העיר העתיקה
בעכו לבין שאר חלקי החברה
הישראלית — היהודית. פתאום הבנתי
שקיים פער בין הצורה בר. חיים ערביי
ישראל לבין האידיאל איד צריכים בני־אדם
לחיות- .
״את כל העובדות בתוכן חייתי עד כה,
התחלתי לריאות באור אחר. נוצרה בי
תחושה של קיפוח חברתי. היתר, תקופה
שחיפשנו דירות להתגורר בהן בחיפה.
הלכנו לפי מודעות בעיתון. כששמעו ש אנחנו
ערביות ליא רצו להשכיר לנו די1

— 26 יי!

לאנשים האלה שהתייחסתי אליהם תמיד
כיאל ערבים מארציות־ערב. הרגשתי שאני
חלק מהם, מהדודים, מהדודות ומהסבתא.
אחר-כך, כשעשינו טיולים לעזה, הוכיתי
בהלם כשראיתי את מחנות הפליטים. זד.
זוועה לחשוב שיש אנשים שחיים בצורה
כזאת. ביקרנו במחנה פליטים שהיה ריק
לגמרי ותושביו הפכו לפליטים בפעם השנייה
בחייהם. מילחמת יום-הכיפורים רק
הדגישה את שייכותי ללאום הפלסטיני.
״אני מרגישה, מתוך שיחותי עם יהודים,
שיש חוסר ידע עצום לגבי מה
שמתרחש בקרב ערביי ישראל. יהודים
רואים את הזדהותם של ערביי ישראל
עם הפלסטינים כבגידה, ואינם רוצים ל הביו
כי אנחנו בעצם אותו עם. אני שיי כת
למקום בו אני מתגוררת עכשיו. אבל
אם תקום מדינה פלסטינית ואמצא שאני
חיונית ודרושה לעם הפלסטיני אולי אלך

** ודה ברכזטי היא אחת מכ 500-
1 1סטודנטים ערביים באוניברסיטת חיפה,
המהווים כעשרה אחוז מכלל הסטודנטים
במוסד זה. התלמידים הערבים
מאורגנים במיסגרת משלהם הפועלת בעיקר
בעניינים סטודנטיאליים. אולם עוד
לפני הופעתה של הודה בטלוויזיה, חשו הפעילים
בוועד הסטודנטים הערביים שמנסים
להצר את צעדיהם.
סיר ג׳ובראן עבדאללה, בן • ,24 טודנט
לכלכלה שנה ג׳ ,תושב נצרת :״הרגשנו
שהפעילות שלנו באוניברסיטה כגוף המייצג
סטודנטים ערבים אינה רצויה. זה
התחיל בעניין חלוקת מעונות הסטודנטים.
לערבים הוקצבו רק 22 מקומות. בי קשנו
שיחלקו את הדיור במעונות לפי
קריטריונים חברתיים־כלכליים ולא לפי
חלוקה לאומית. לנו ולדוקטורים הערבים
באוניברסיטה היתד. אוריינטציה לגבי בחינות
הכניסה באוניברסיטה. למרות שהסטודנטים
הערבים הם בוגרי בתי־ספר של
מדינת־ישראל, בהם למדו עברית, הם חייבים
בבחינות כניסה בעברית. יש סטודנטים
שהתקבלו רק לחוג אחד, הלומדים
סבר שנד. שלישית. הם ביקשו להתקבל
לחוג נוסף כדי להגיע לתואר בוגר־אר
ניברסיטה. ביקשנו גם מנשיא האוניברסיטה
שיקחו בחשבון את חסרון המורים
הערבים במקצועות מסויימים ויתכננו ל הכשיר
מורים למקצועות אלה.
״אלה היו הבעיות העיקריות שלנו. פנינו
למוסדות האוניברסיטה והם התעלמו
מהבעיות שלנו ולא השיבו כלל לפניות
שלנו. נוצרה אצלנו הרגשה שעושים לנו
חסד שנותנים לנו ללמוד באוניברסיטה
יהודית על חשבון היהודים.״
״האווירה באוניברסיטה התחילה להתחמם
בעקבות כרוז שהוצאנו נגד התבטאויות
מסויימות של נשיא האוניבר סיטה,״
סיפר עסאם מחול ,22 ,תושב הכפר
מחול שליד פקיעין, תלמיד השנה
השלישית בחוגים לסוציולוגיה ופילוסופיה
.״בעקבות זאת התחלנו להרגיש שאין
היענות לוועד שלנו. היה ניסיון להבליט
שלא מכירים בנו. אחרי זמן מה התחילה
חקירה בעניין בחינת-כניסה לערבים, ש תוכנה
הודלף לנבחנים מראש. לא היתד.
לנו התנגדות לחקירה. אבל החקירה לא
התנהלה בצורה מתאימה והיא הגיעה עד
לאיום לפזר את הוועד שלנו. רק חברי
הוועד נקראו לחקירה . ,מבין אלה שהיו
משגיחים בבחינה. הוציאו אותם מהכיתות
והזמינו אותם לחקירה בנוסח, לטובתו
הנך מוזמן לחקירה זד. היתלווה
מסע לחצים מטעם שירותי־הב^זחון.״
בנראה שקיים חשש מפני התארגנות
הסטודנטים הערבים במסגרת סטודנטיאלית
וגורמים מסויימים׳ מנסים לעשות
הכל כדי שלא תהיה ססארגנות כזאת.
התערבות מסוג זה חמישה על בשרה
טאגריד אבו־רחמה בת ה־ ,24 משפרעם,
סטודנטית לפסיכולוגיה ואנגלית שינה שלי-

סטודנטית יהודיה 1111111181 באוניברסיטת חיפה
י י ען י י
קורעת בחיוך את הכרוז שחילקו הסטודד
טין! הערביים באוניברסיטה, ובו הכריזו
על נאמנותם למרינה .״זה בגלל נזה שהם
עשו בהרצאה של שר־החינוך,״ הנבירה.
שית. היא עבדה כמורה לאנגלית בבית-
הספר המקיף בכפר הדרוזי ירקה.
מספרת טאגריד :״הייתי מועסקת שם
לפי שעות. נאמר לי שיישלח אלי מינוי
קבע ממישרד־החינוו. יום אחד קרא לי
מנהל בית־הספר והציע לי שכדאי לי
להתפטר ממיישרתי מרצוני. שאלתי אותו:
,מדוע ז׳ הוא השיב לי שמיבחיבת הכי-
׳שורים שלי אני אומנם מתאימה אבל
למעשה באו אנשי הש.ב. ויעצו לו לפטר
אותי בגלל פעילותי בוועד הסטודנטים בחיפה.
הוא הציע לי, לסדר את העניינים
שלי׳ עם חש.ב. אם ברצוני להיות מורה.״

מסע הסתה
מ תו פנן
ך! מתיחות גברה כעקבות הראיון
| נות בטלוויזיה עם הודה וכמה מח בריה.
נראה שהתבטאויות הסטודנטים ה ערבים
שהודו בגלוי בזהותם הפלסטינית
והצהירו כי הם רואים באש״ף אירגון המייצג
את הפלסטינים, למרות שאינם מז דהים
עם דרכו וצורת פעולתו, הדליקו
אור אדום במוסדות מסויימים. מישהו
החליט כי הסטודנטים הערבים מהווים
סכנה ויש להזהיר את הציבור מפניהם.
״אנחנו יודעים שכל מה שאנחנו עושים
זד. לגיטימי,״ אמר עסאם מחול .״הפעילות
שלנו לא עלתה אף פעם לא על
פסים פוליטיים. אנחנו מטפלים רק בבעיות
החברה שלגו. המתיחות והאיומים מתמיהים
אותנו. אם נעשה פחות ממה ש אנחנו
עושים עכשייו זד. יד,יד. כמו לא
לא לעשות שום דבר.״
ואז, לפני שבועיים, נערד ביוזמת ועד
הסטודנטים הערבים רב-שיח על חבעיד.
הפלסטינית .״ביקשנו לארגן סימפוזיון בו
ייוצגו כל הדיעות מכל הצדדים,״ הסביר
עסאם .״לקחנו אנשים מהשמאל הקיצוני
ומהימין הקיצוני. ד״ד אברהם בן־עמי
ייצג את אר׳דישראל השלימה ואילו בני מין
גונן ייצג את רק״ה. את ברעמי שמעו
עד הסוף ולא הפריעו לו. אבל בסוף נאומו
של גונן, כשאמר שלצד זכותה של
מדינת־ישראל להתקיים יש זכות קיום
גם לעם פלסטיני ויש מקום באיזור לשני
העמים, קיבלו את דבריו במחיאות כפיים.
אחרי הסימפוזיון החלו פירסומים מסול פים
בעיתונים כאילו מחאנו כף לאש״ף.
הרגשנו שיש משהו מתוכנן מאחורי ה-
פירסומים האלה. מנסים להציג אותנו כתומכי
אש״ף וכקיציוניים.״
יבמה ימים אחרי הסימפוזיון הגיע שר-
החינוך, אהרון ידלין, להרצאה באוניבר סיטה.
כמאה סטודנטים, יהודים וערבים,
באו להקשיב לו. בסוף הרצאתו הופנו

מגמה ברורה להטיל דופי בסטודנטים הערבים
ולהעמיד בספק את נאמנותם ל מדינה.

אפשר היה להשתחרר מהרושם שהיה
זה מסע מאורגן ומתוכנן, מלווה בפרובוקציות,
שנועד לפזר את התארגנותם
של הסטודנטים הערבים ולמנוע מהם
התבטאויות פומביות ביחס לזהותם הפלסטינית.

ת פ קי ד:
ל ה בי א ל שינוי

111 ^ 9 71ף! ך ה טאגויד אבו־וזזמה
11 1 ^ 101/111 משפרעס, שפוטרה
מעבודתה כמורה לאנגלית בבית־טפר דרוזי,
״עד שתשפרי את יחסייך עם הש.ב,.״
בחברת ג׳ובראן עבדאללה מנצרת, חברה
לוועד הסטודנטים הערביים באוניברסיטה.
אליו שאלות. בין השאלות היו באלה ש התייחסו
למצב החעוך הערבי בארץ ול התערבות
שירותי-הביטחון במינוי מורים
בסקטור הערבי. אולם יושב־ראש אגודת
הסטודנטים באוניברסיטה, משה שגיר,
הצמיד לשאלות האחרונות שאלה נוספת
משלו :״מה דעת השר על גירוש מהאוניברסיטה
של סטודנטים ערבים המביעים
תמיכה באש״ף?״
ידלין היתמם והתחסד, טען שאינו יודע
דבר על התערבות הש.ב. במינוי מורים
ערבים. לשאלה המוזמנת בדבר ההזדהות
עם אש״ף השיב במילים חריפות. כשרצו
הסטודנטים הערבים להתווכח עימו, השתיק
אותם המנחה.
האווירה באולם התחממה וסטודנטים ערבים
החלו לעזוב את האולם. לטענתם הם
עשו זאת לא באקט מאורגן של מחאה,
אלא כל אחד מסיבותיו: היו כאלה ש הלכו
לפגישה שנקבעה מראש עם קבוצת
מרצים לדיון על הרפיית המתח באוני-
בריטה. אחרים הלכו לשיעוריהם. היו גם
באלה שעזבו כיחידים במחאה על התבטאויותיו
של השר. אולם בדיווחים שהופיעו
למחרת בעיתונות סופר כאילו במאורגן
עזבו הערבים את האולם בו נאם
השר. בפירסומים ובשאילתה שהגיש בעקבותיהם
לכנסת ח״כ אמנון לין, הסתמנה

ייץ, מיד ידעתי שאני פלסטיני,״
״ 1 1אומר עומאר זועבי בן זד 25 מנצרת׳
תלמיד שנה א׳ בפסיכולוגיה. עומאר
עובד בחברת האוטובוסים של נצרת 4
ימים בשבוע, ושלושה ימים הוא מקדיש
ללימודים• ״ גדל תי ^ נ ס במדינת־ישראל,
אבל משיחות ששמעתי ידעתי עוד ביל דותי
שאני שייך ליעם שגורש מאדמתו
ושאני איבדתי קשר עם חלק בלתי נפרד
מעצמי וזהותי. אף פעם לא הצלחתי לתסוס
מדוע הכריחו אותנו בבית־הספר
לחגוג את חגיגות העצמאות ולימדו אותנו
שירים ציוניים. במשך השנים נתנו
לי להרגיש שאני אירח ממדרגה שניה
במדינה הזאת. אני שייך לפה, לאוויר, לאדמה.
זד, מקנן בי. אבל באיזו מקום
שהוא יש בי שאיפה לחיות במדינה פלסטינית
בה לא אהיה עוד מיעוט מדוכא.״
גם ראג׳ה חאג׳ בת ה־ 18 מכפר יאסיף,
חצויה בשאלת זהותה הפלסטינית :״קודם
כל אני אזרחית ישראלית. אני מכבדת
את חוקי המדינה ואני מכירה בכך שיש ראל
נותנת לנו הרבה דברים טובים. אבל
אני גם ערביה ויש לי קשר לעם הפלס טיני.
הייתי פלסטינית לפני שהייתי-יש ראלית.
אבל בבית־הספר לא לימדו אותנו
דבר על העם שלי ועל ההיסטוריה הערבית.
לימדו אותנו רק על ההיסטוריה היהודית
ואיני זוכרת מזה דבר. בבית־וד
ספר לימדו אותנו שירי מולדת. שרנו
״נבנה ארצנו ארץ־מולדתוו כי לנו ארץ-
זו כלומר שגם לנו יש זכות על המדינה
הזאת. אם תקום מדינה פלסטינית
אני לא בטוחה שאעבור אליה.
עלי הינדוואי בן ה־ 26 משפרעם, היה
פועל־בניין לפני שהחליט להתמסר ללימודים׳
רק בעיקבות מילחמת ששת־הימים
החליט ללמוד, עבר בחינות-בגרות ומזה
שנה הוא לומד מזרחנות באוניברסיטה,
כשהוא ממשיך לעבוד למחייתו בבניין.
״קרה דבר מוזר,״ הוא אומר ,״דווקא
מילחמת ששת־הימים גיבשה את הזהות
הפלסטינית. זאת היתד, הפעם הראשונה
שרוב העם הפלסטיני נמצא תחת שילטון
אחד — שילטון ישראל. דווקא האיחוד הזה
הוא שנתן תיקווה וסיכוי שיום אחד
העם הפלסטיני יקבל את זכויותיו. אני
בטוח עכשיו שתקום מדינה -פלסטינית.
בל העולם מכיר כבר בכך שאי אפשר
למנוע זאת. אבל הפיתרון אינו צבאי.
צריך לפעול בדרכים מדיניות בתוך מדי-
נת־ישראל כדי לשכנע את אזרחיה ש ישנו
את דעתם ביחס לזכותם של הפלס טינים
לזהות ומדינה משלהם. זה התפקיד
שלנו כאן — להביא לשינוי בעמדת
העם היהודי, שיוביל לפיתרון ללא שפי-
כות-דמים.״

טלוויזיה
צ רי ש
בידנו לבין חיקו
9לטוביה צפיר עבור החיקוי המצויין
של נשיא המדינה הפרופסור אפריים
קציר בתוכנית ניקוי ראש (יזם ה׳,
.)19.12 צל״ש גם לכותבי המערבון: אפ
ריים
סידרן, חנוך מרמרי, קובי נים
ו,ם. מיכאל. למרות התנצלותה של הנהלת
רשות השידור, היה קטע זד, אחד ה
הגיש
הצעה דחופה לסדר־יומד, של הכנסת,
הצעה שדחיפותה נדחתה, ואשר דנה
בכתבותיו של ויקטור נחמיאס.
נחמיאס הביא לפני שבועיים כתבה מצו-
יינת אשר דנה בבעיותיהם הלאומיות של
הערבים בישראל, ומפיק עתה סידרת כתבות
על הערביים המתגוררים בשיטחי
מדינת ישראל.
הוחביץ טען כי מכתבותיו של נחמיאס
נודף ריח של הסתה ועידוד הפלסטינים
למרד. בהצעתו לא התייחס הורביץ לנח-
מיאס בלבד, אם כי נחמיאם היה הגורם
הישיר להגשת ההצעה.
שר-ההסברד, אהרון יריב, הממונה על
ביצוע חוק רשות־ד,שידור, ששוחח עם חור*
ביץ בעת דיון על תקציב הרשות בעניין
הצעתו, הודיע לו בי הוא מכיר את נח־מיאס
אישית, וכי נחמיאס ״אינו פלס־טיניסטי״.

לםל שמעוני
מנהל התוכניות בעברית, יצחק שכד
עוני, נדרש על-ידי מנכ״ל רשות השידור
יצחק ליכני לתת הסברים על

שחקן צפיר
ניקוי וחיקוי
טובים ששודרו אי־פעם בטלוויזיה, ובהח לט
במקומו.
• לגדעון (הנושא בטיפול) לב־ארי
עבור התוכנית בינינו לבין עצמנו, אותה
הוא עורך ומגיש (יום ה .)19.12 /למרות
שהתוכנית החדשה בקול־ישראל היא בעלת
אופי דומה לתוכנית בוא נדבר, שאותה
עורך נתן דונביץ בגלי צה׳׳ל מזה זמן
רב, הצליח לב־ארי להביא תוכנית בעלת
רמה גבוהה חרבה יותר מזו ׳׳יל אחותה
הבכירה.

מאח רי המסך

התוכנית הלס ההווה, ששודרה כיום הראשון
האחרון.
לדעת ליבני היתד, התוכנית, אשד לא
היתד, הפקה של הטלוויזיה אלא של
שירות הסרטים במישרד־החינוך ונקנתה
על-ידי הטלוויזיה׳ מתחת מכל כיקורת.
את התוכנית, שעסקה בתיאור הישגיה
המדעיים של ישראל הפיק, ביים ותיסרט
עופר עזריאלנט, אשר קודם שהבין
את התוכנית שימש בטכנאי-בשירותחסר־טים.

ר כו חהחלמה
עובדי הטלוויזיה, ועימם מעריציו הר בים
של הקריין אורי פירפט, מקווים
להחלמתו המהירה, אורי עבר לפני שבועות
מיספר ניתוח דיסקוס אשר בעיק-
בותיו חל סיבוך במצב בריאותו, וחוא
מחלים עתה בבית־החולים הדסה בירושלים.

ל הג ל

כי ס או ת טלוויזיוניים
עורך מהדורות מבט, מי שהיה אחד הכתבים
המצליחים בטלוויזיה וראש מערכת
תל־אביב, המגיש מדי־פעם גם את מהדורות
מבט, טו בי ה סער, עומד לקבל תפקיד
חדש במיסגרת מערכת־ד,חדשות.
מי שהיה ראש מערכת־החדשות א לי

גורן מתכשרשת
בעיקבות דרישה אישית של הרב הראשי
שלמה גורן, עומדת התחנה הצבאית
גלי צה״ל למצוא כלה לבחור דתי.
חרב גורן ישמע בשבוע שעבר את תום־

מחלים פירסט
סיבוך במצב
גיסן, יוסיף להיות הכתב המדיני של
החדשות׳ אלא אם כן יחליט לפרוש מהטלוויזיה
בכלל. אם יישאר ניסן, תילקח
ממנו גם התוכנית מוקד, שאותה יפיקו
ויגישו אנישים שונים לסירוגין.
שינוי נוסף ייערך באחת מתוכניות־היוק־רה
של מחלקת החדשות.
המגמה הכללית של המנהל החרש של
החדשות, דן שלדון, היא להוציא לשדה,
לעריכת כתבות, את כל אנשי המכתבה,
הכתבים הבכירים שעסקו עד בה בעבודות
עריכה ומינהלה•

מי זורע מתיחות?

סטודנטים ערביים
אוניברסיטת חיפף,
ססודנסים יהודיים, שאהד מהם חובש כיפה והאחר הוא
הסטודנטים היהודים והערבים באוניברסיטה היו תקינים,

סביב שולחן במנזה של
כשאל שולחן סמוך מסבים
נכה צה״ל* .היחסים בין
עד שנפתח מסע־ההסתה.

מ מלסטתיסט?
חבר הכנסת יגאל הורביץ (ע״מ),

נית־השידוכים גבר ואשה, שבה ד,יתד, המועמדת
לשידוך נערה דתית טבני-ברק,
בשם לאח.
גורן הורה למזכירו דויד איינהורן
להתקשר עם מפיקת. ד,תוכנית אתי פד
לאלן, ולבקש ממנה להעמיד לשידוד גם
בחור דתי. אתי חסכימח, בתנאי שהרב
ימצא את המועמד המתאים בעצמו. חרב
הסכים.
בימים אלד, עובדת פולאה יחד עם עו־זרת־ההפקד,
שלה גוני שפירא, נתז של
מי שחיה מנהל קול ישראל ד״ר ישעיהו
שפירא, בפני הקמת מועדון גבר ואשה,
שבו יהיו חברים כל אורחי התוכנית ובני
זוגם, ואשר ייפגשו בו להחלפת חוויות
ורשמים.

במדינה

יופי זח

מעצרי

ארזחוח־ן זינם

שד צבע

מרי הוואנפז, חאובנאית חכינ־לאומית
המכתיבה מה נלגף*
וכיצד ;תאפר.

בין המכתבים המגיעים למערכת מצאנו השבוע מכתב אותו שלחת ציפקח
מתל־אביב המתלוננת כי :״במדור האחרון ב״העולם הזה״ לא היו תשובות
לקהל הכותבות וזה חבל, מפני שאני וחברותי מאוד אוהבות לקרוא את
תשובותיכם להן. כל אחת מציגה את בעייתה ואתם עונים לה אינדיבידואלית
וזה מעניין.״ ובכן, לך ציפקה, לכל אותן המחכות לתשובה מעל גבי העיתון
(באופן אישי אנו מזדרזים לענות) ולכל הקוראות הנהנות לקרוא וללמוד
מבעיותיהן של אחרות מוקדש הפעם מדור מורחב של ״תשובות לשאלות״.

׳ירדנה פו?ץ קיבלה מתנה מבעלה(
,זה בעל לעניין!) מערכת תכשירי
טיפול ספיישל רספיס ושואלת כיצד
להשתמש בה. לך, ירדנה ולאחרות
שהתעניינו בתכשירים ממרכיבים טבעיים
נשיב: המערכת מורכבת מ־1ט 1נ 0
06301 לניקוי פנים יסודי. דרו השימוש
בו: העלי בבוקר ובערב כמות
קטנה של 1 06301ט 1נ 0על פנייך,
עסי בתנועות סיבוביות והסירי בעזרת
צמר־גפן רטוב במים חמים. אם
׳עורך שמן שטפי היטב במים חמים
ונגבי.
לאחר הניקוי השתמשי במי הפנים
באופן הבא: שפכי מעט *10111118
1^>1:100 על צמר־גפן, או מגבת נייר
ותעבירי קלות על פנייך מהאף כלפי
חוץ. אל תנגבי! מי פנים אלה מתאימים
גם לעור רגיש ויבש במיוחד
כי הס אינם מכילים אלכהול.
לאחר הניקוי והייצוב במי־פנים
הזיני את העור בלחות והגני עליו בעזרת
ש־11118 ?^10151111 זז \! 0הספיגי
אותו לעור בתנועות קטנות כשהכיוון
תמיד — מהמרכז החוצה. אחת לשבוע
נקי ניקוי עמוק את פנייך בעזרת
אדים ומסכה ! <5מ 18ז0נן!! 611131 ^ 3
! 306 ? 3011 באופן הבא: את החומר
המאדה •011861 נן 3ע 133.1 01 המורכב
מצמחי מרפא שונים שפכי לקערה
מלאה מים רותחים: קרבי פנייך לקערית
וכסי אותם עם מגבת, האדים
מנקים את העור מרגיעים אותו (אם
במקרה יש לך כאב שיניים זה גס
ירגיע לך מעט את הכאב! ואס נוסף
את גם מצוננת — אז בכלל את תיטיבי
עם עצמך לכל הכיוונים. אך שלא
תהיה לך טעות, אדים אלה הם קודם
כל מועילים לעור הפנים !)
לאחר פעולת האידוי הכיני את המסכה:
שפכי תוכן שקית של ט! 3<:
אל? 03 לצלוחית והכניסי חלב (או מיץ
לימון אס עורך. שמן) בחשי והכיני
עיסה חלקה (לא נוזלית מדי) העלי
את המסכה על פנייך בצורה הבאה :
מצח, אף לחיים — בכיוון החוצה
וסנטר. אל תשימי מסביב לעיניים.
ועכשיו, השתדלי לא לפרוץ בצחוק
כשאת רואה עצמך במראה ותני למסכה
להתייבש כשאת אינך מניעה
את שרירי פנייך ! דקות אחדות לא

שהמסכה יבשה היטב הורידי אותה
בעזרת מים חמים.
אחרון אחרון חביב — קרם הזנה
: 063111ז 1811א.קרם זה הוא אחד
הקרמים היחידים שאת יכולה לשים
ממש לפני השינה. העלי את הקרם
כפי שאת מעלה קרם לחות. שימי
אותו פעם ביום לפחות.
ל״ החבההה טו ב ה ״ :חן־חן על
מכתבך. יפה שאת דואגת לחברתך.
תאורך מתאים לקופרוז והאפשרות
היחידה לכסות זאת היא ע״י גוון בסיס
(מייק אפ) הכהה בטון אחד מהגוון
הטבעי של הפנים.
אשר לשאלה על הורדת שיער פנים
מיותר: אין באפשרותך הכלכלית לקבל
טיפול במחט חשמלית, שעווה
איננה בריאה ואילו להסתיר בגוון
בסיס אינך אוהבת — את מוזמנת למרכז
ההדרכה — יתכן כי תוכלי להבהיר
את השיער ונוכל להתאים לך
איפור שיטשטש בעייתך.
ליעל ,״נערהמרא שון״ ,רחל
ויי סוענתו הינכן מוזמנות למרכז
ההדרכה לייעוץ אישי.
לסיומה ש. תשובה לשאלתך הראשונה
תמצאי בתשובה לירדנה. ואשר
לשאלתך אם ניתן לסלק צלקות מהפנים
— ניתן להורידן רק ע״י טיפול
כירורגי, אך ניתן לכסותן עם גוון
בסים (מייק אפ) ופודרה.
ל דו רי ת ׳לן. באופן עקרוני כל אבר
בולט בפנים אפשר ל״הצר״ או ליצור
אשלייה של עומק ע״י שימוש בגוון
חום כהה. אף רחב ניתן ל״הצר״ בדרך
הבאה: שימי גוון בסים ופודרה
שאת תמיד מתאפרת בהם. בשני צידי
האף מרחי מעט גוון בסיס (מייק אפ)
מסידרת 513001:1161$גוון ברונז. אם
אינך משתמשת בגוון בסיס שימי בצי־די
האף צללית חומה -1101 בז6):ק $וטש״
טשי.
!?׳כוכבה לשאלתך הראשונה: שפתיים
עבות מאפרים בשפתון הנותן רק
גוון קל. רצוי גוון הקרוב לצבע הטבעי
של שפתייך, כגון ,46 ,28 :
שניהם נוטים לבורדו קל ,31 ,29 ,שניהם
גוונים הנוטים לחום. השפתונים
של מרי קאונט יפתרו לך גם את בעיית
יובש השפתיים כי הם לחים במיוחד.

תוצאות הבריקה
ניתן?קב?
תוך חמש דקות — החשור
נעצר?שמונח ימים
התובע המישטרתי רס״ר אביזוהר עלה
על הדוכן וביקש להאריך את מעצרו של
החשוד יוסוף עבד אל־פאדי מיפו ב־15
ימים נוספים.
השופט התורן עמוס זמיר, באולם המעצרים
של בית־מישפט השלום בתל-
אביב, שאל :״מה התחדש מאז שהוא
נעצר לראשונה באחד בדצמבר?״
״רק היום בבוקר קיבלתי את תוצאות
הבדיקה מהמעבדה של המטה הארצי בירושלים,״
הגיב במהירות איש המישטרה.
״אנו צריכים עכשיו לחקור את מקור
הסם, מניין הוא השיג את האופיום.״
הרס״ר הסמיק .״אדון אביזוהר, מה
התחדש מאז האחד בחודש, כאשר ביקשתם
שמונה ימי־מעצר כדי לבדוק את החומר
שנתפס אצל החשוד?״ שאל השופט שוב,
הפעם בפנים קפואים.
רס״ר אביזוהר הסמיק, וענה בחצי-פה:
״הבדיקה לוקחת זמן. רק היום קיבלנו
מהמטה הארצי...״
״הבדיקה לוקחת חמישה רגעים בדיוק,״
ענה השופט לרס״ר בקול רועם .״חמישה
רגעים, אדון אביזוהר. אם אתה רוצה,
אני אפנה למפכ״ל רוזוליו ואספר לו כמד,
זמן לוקח אצלכם לערוך בדיקת חומר
החשוד באופיום. אתה רוצה?״
התובע המישטרתי ניסה להתגונן :״יש
לחשוד הרשעות קודמות על סמים. הנה,
בגיליון־הר,רשעות הקודם שלו זה רשום.״
אינני רואה כאן שהורשע על סמים,״
אמר השופט לאחר עיון בתיק.
״יש לו,״ התעקש רס״ר המישטרה .״אני
יכול להראות לך...״
שמונה ימים .״אדון אביזוהר, אל תלמד
אותי לקרוא דו״ח הרשעות,״ התרעם
השופט .״אינני רואה כל עילה להאריך את
מעצרו של החשוד,״ הורה השופט לכתוב.
״מדבריו של הרס״ר אביזזהר אני לומד
כי החקירה, במשך כל תקופת המעצר עד
היום לא העלתה שום דבר נוסף, פרט
לעובדה שרק היום נתקבלה הודעה ממז״פ
במטה הארצי. אני מורה לשחרר את החשוד
בערבות.״ אך השופט עיכב את ד.שיחדור,
לפי בקשתו של איש המישטרה, עד ל מחרת
היום, כדי לאפשר לו להגיש ערעור
על החלטתו.
כך הסתבר שהמישטרה סיפקה 24 ארו־חות־חינם
לעצור עבד אל-פאדי, בבית-
המעצר באבו־כביר, במשך שמונו־.,הימים
שבהם הוחזק שם, לצורך עריכת בדיקה
מעבדתית האורכת בדרך־כלל דקות ספורות
בלבד.

תר־ א ביב
ת פ רי ט
מי שפט׳
מעשה נורא
בבעל סטייקיה שחובדז
על־ידי השופט
בעבריין נמלט

שוש ארזי, יועצת-יופי ראשית של מרי קיואנט (ראשונה מימין) ,מנצחת על
פעילות מרכז ההדרכה שכידוע, פתוח נימים ג׳ ו״ה׳ לייעוץ והדגמה
אישיים. בתמונה: חח״ן שלנו נצה״ל נשעת איפור גמרכז ההדרכה.
אל תתעצלו לכתוב למדור על בעיות היופי שלכן, כל פנייה תיענה
הן באופן אישי והן נכתב. כתבו אל ״מרי קוואנט״ ,ת.ד 40020 .ת״א.

שוקט השלום התל־אביבי אורי אבן־ארי
היה נרעש ונסער. השעה היתה 08.55
בבוקר והנאשם שהיה צריך להתייצב
בפניו לא נמצא באולם בית־המישפט.
היעדרו של הנאשם לא הפריע לניהול
המישפט, שכן הדיון המישפטי כבר הסתיים.
אבל השופט עמד על כך שהנאשם
יהיה נוכח בעת מתן גזר-הדין. אלא שה נאשם
לא בא.
ישב השופט וכתב בתיק המישפט החלטה
:״הנאשם הוזמן כחוק ולא חופיע.
הנני מכריזו כעבריין נמלט, יש לתפסו
ולהביאו לבית-המישפט בהקדם האפשרי
ואין לשחררו בערבות.״

ההוראה יצאה מיד ליחידת המישטרה
של בית־המישפט בתל־אביב: לתפוס את
העבריין הנמלט אלי רונן, בעל סטייקיה
בכיכר־מלכי-ישראל. השוטרים לא הבינו
מה הפשע הנורא שביצע בעל הסטייקיה,
בגללו הוכרז כעבריין נמלט. הם עיינו:
בתיק והסתבר להם: אלי רונן הורשע;
על שלא הציג תפריטים על השולחנות׳
בסטייקיה שלו, כפי שמחייב צו הפיקוח על
המצרכים והשירותים.
היד, זה משד, סעדון, מפקח מטעם משרד-
המיסחר־והתעשייה, שגילה את העבירה
החמורה. הוא בא לסטייקיה של רונן בשעה
10.40 בבוקר ולא מצא תפריטים על השולחנות.
אומנם בפתח המיסעדד, היה
מוצב לוח מחירים, כפי שמחייב החוק.
אבל החוק גם מחייב הצגת תפריטים על
השולחנות, נוסף לשלט. במהלך המישפט׳׳
ניסה אלי רונן לטעון כי בסטייקיה שלו
אין מגישים ארוחות־בוקר וכי בשעה שביקר
בה המפקח, הכינו את הסטייקיה לק ראת
הצהריים. המפקח עצמו העיד כי לא י
היו לקוחות במקום. אבל השופט מצא את׳
רונן אשם והרשיעו.
אילו היה משרד־המיסחר־וד,תעשייה מק, -
פיד על ביצוע תקנה זו, ספק אם היתד,
מסעדה אחת בעיר שד,יתד, מתחמקת מ-׳
משפט.
•טבר המיצווה. המישטרה לא הספיקה
לבצע את ההוראה לתפוס את העבריין
הנמלט. הוא הגיע בעצמו לאולם בית-

אלי רונן
תפריט על כל שולחן
המישפט חצי שעה אחרי שהשופט ציווה
לתפסו. השופט קרא בפניו את הכרעת
דינו המנומקת, שהשתרעה על פני ארבעה
עמודים, וחרץ את דינו 2000 :לירות
קנס, או שישה חודשי מאסר. כאשר ביקש
רונן לאפשר לו לשלם את הקנס בשלושה
תשלומים, הורה השופט שהקנס ישולם
תוך שבוע, אחרת יהיה על המישטרה
לבצע את גזר-הדין ולאסור את רונן לשישה
חודשים.
השבוע הגיש אלי רונן תלונה נגד
השופט בן־ארי להנהלת בתי־המישפט, טען
בה כי ההוראה להכריז עליו כעבריין נמלט
היתד, חריגה. הסביר רונן בתלונתו :״כש ישבתי
אצל השופט בן־ארי הייתי נוכח
במשפטה של מורה, ששילמה לכל״בו שלום
בצ׳ק על סך של — 25.ל״י שהוחזר
על-ידי הבנק. היא הואשמה במסירת צ׳ק
ללא כיסוי ולא היה לה כסף אפילו לעורך-
דין. כשראיתי שעומד להיגרם לה עוול,
הוצאתי מכיסי 200 לירות ושילמתי ל־עורך־דין
במקום כדי שיגן עליה. והיא
אמנם יצאה זכאית. המקרה זכה לפירסום
בעיתונות ובגלי האתר. השופט לא שכח
לי את המעשה האנושי שעשיתי.״ אלי רונן
ביקש מהנהלת בתי-המשפט לבדוק אם לא
היה פסול בהתנהגותו ^של הש ^ ^לן וית
העולם הזה 1947

לאד׳ למיכאלצורבצרותבוואדוץ -עכשיו הו אמעורב
גם בפרשהמיסתוריתשלכספים שנו ע דו ל ג יו סשבירי ־ חרב
בקונגו !שנעלמו אי־שם בדרךמב לי להש אי ר אתריהם ע ק בו ת

11/ד

צ1111

ג?טד
ושנשכחו בינתיים: קאסאבובו, לומומבדי,
צ׳ומבה. אפילו המדינה שבה אירעו הדברים
המיסתוריים שינתה מאז את שמה :
קונגו (הבלגית לשעבר) הפכה זאיר.
מי קשור בכל הפרשה הזאת י לא להאמין:
מיכאל צור.

מיכאל צור מהחברה לישראל,
צור מוואדוץ, מופיע לפתע על רקע
של ג׳ונגלים מיסתוריים.
וכל זה עומד להתברר — במידה שאכן
יתברר אי־פעם — באולם של ביודמיש־פט
בתל־אביב.

פתק של
שד־הביטחון

מרכז פרשת־הסתרים אפופת-
1הסודות עומדת דמות ססגונית, יש ראלי
בעל שם בלתי־שיגרתי: הארי גרי-
גורי טורש פרדקינס, תושב נתניה, אלוף־
מישנה (מיל ,).בעל עבר עשיר ומגוון.

אהוד אבריאל
התערבות מאחרי הקלעים
ך * א ם עזרו גורמים ישראליים סמויים
§ 1לנשיא של מדינה אפריקאית לשכור
צבא של שכירי־חרב, כדי לצאת למיל-
חמת־אזרחים1
העם עזרו ישראלים למנהיגים אפריקאיים
להבריח את כספי מדינתם לחשבונות
פרטיים באירופה?

בקיצור — האם עסקו גורמים

את הפרשה המוזרה, שהביאה
אותו מידידות הדוקה עם הנשיא
קאסאכובו עד לעימות עם היו״ר
מיכאל צור, מתאר פרדקינס עצמו,
במים מף מישפטי, כלהלן :

בשנת 1961 שימשתי כיועץ מייוחד ל נשיא
קאסבובו, שהיה ראש המדינה של
רפובליקת זאיר, המכונה באותה עת מדינת
קונגו (הבלגית לשעבר) .מישרה זו
קיבלתי על עצמי בידיעת ובהסכמת מיש-
רד־החזץ הישראלי.
במהלך פעילותי בקונגו, נדרשתי להשיג
בדחיפות הלוואה לזמן קצר בסך של
12 מיליון פרנק קונגואיים בערך, עבור
מישרד-ד,ביטחון הקונגואי.

מישלחות של אירגון האומות המאוחדות,
וכל ההליכים המינהליים, לרבות גביית
הכנסה וניהול הוצאות רשמיות, היו בפיקוח
פקידי האו״ם.
למרות זאת, ניסתה הממשלה הקונגואית
ליזום ולבצע באופן בלתי־תלוי תוכנית
של שיקום לאומי, שכללה הקמתו של
צבא, ובקשר לפעילות זו נדרשה ההלוואה
מיבאל צור
הנדונה. על־כן היה זה לא נוח לממשלה
בוררות עם הידיד
הקונגואית לו היתה צריכה לקבל את ההלוואה
באמצעות העברה בנקאית רגילה,
והיה צורך כי כספי ההלוואה ישולמו במיהעניין.
לחצתי לקבל קבלה על הכסף,
שרין למישרד־הביטחון.
ואחרי עיכוב של בערך ששה חודשים,
באשר לעצמי, הייתי אז במצב כספי טוב
הועבר אלי, על-ידי נציגי חסון בבריסל,
למדי כדי להשיג הלוואה כזו, אולם סכו־פתק־נייר,
שהתיימר להיות קבלה אישית
מי־הכסף הנחוצים עמדו לרשותי רק ב-
של שר־הביטחון באותה שעה, עבור סכום
ההלוואה.
חו״ל, ולא בקונגו עצמה.
יתר־על־כן, עמדתי לנסוע לאירופה ול מלכתחילה
נראה לי פתק זה כקבלה
ארצות אחרות, הן בשליחות הממשלה ה -חשודה מאד, ולא תקינה בתורת טופס
קונגואית והן בעניינים אישיים.
קבלה, אולם עקב המצב בקונגו מצד אחד,
בנסיבות אלו, פניתי לאדם שהיה מוכר והמאמצים הישראליים לקיים ולהעמיק יח לי
לטובה, הן מהיכרות אישית והן מהיכ סים ידידותיים עם ארץ זו מצד אחר, חש רות
עסקית, בשם אשר חסון. חסון ואחיו
תי במשך הזמן כי לא נותר לי לעשות
היו וחינם בעלים משותפים של מיגוון של
דבר בעניין זה.
עסקים תעשייתיים ומיסחריים בקונגו, אף
לבסוף, בקיץ שנת ,1972 העליתי את
כי חינם מתגוררים לפחות חלק מן הזמן העניין בפני שגריר זאיר בישראל. פנייתי
בבריסל שבבלגיה.
היתד, לנושא של דיון בין השגריר ובין
שאלתי את חסון אם היה מסכים לעזור
מישרד־החוץ הישראלי, כי בעיקבותיה
לממשלה הקונגואית בעניין זה, כנגד ער־ * פנה אלי אהוד אבריאל, שעימו היו לי
בותי האישית; באופן כזה שהוא עצמו
מגעים רבים בעבר, וביקש אותי להימנע
ילווה לה את הסכום הנדרש בקונגו על מכל קו־פעולה הנוגע לממשלת זאיר,
חשבוני, ואני אחזיר לו את הסכום באי והציע כי הדרך הטובה ביותר להסדרת
רופה, ששם עמדו לרשותי סכומי כסף.
העניין היא ביני לבין האחים חסון, וכי
מר חסון הסכים בהסתייגות ובשינוי,
מיכאל צור יהיה מפשר או גם בורר בשלא
היה ברשותו הסכום המלא, כי אם
עניין זה.
חסר שלוש מאות אלף פרנק, ובכפוף ל

עודת

בדקתי היום בשנית את מר מיכאל צור במשרדי.

רופא:

מצבו ־הכלל י הוא ללא שינויניכר מהבדיקה הקודמת מלפני

מיכאל

כשבוע יפים .
לצערי הוא אינו נשמר ל ה ור או ת י ולא יצא למ נ וח ה מלאה כסי
צור שיעצתי.

אי ב ד

11ק׳ ג

הוא עודנוסובל מפתיחות נפשית רבה, חוסר תאבון בולם וירידה
ניכרת במשקל ( כ 11-ק״.ג ממשקלו הרגיל ) .

ישראליים בעסקים שחורים ביבשת
השחורה?
הסיפור הוא מרתק. מאות אלפי דול רים
מתגלגלים מאפריקה התיכונה, דרך
ישראל לפאריס — ואולי בכיוון הפוך.
שרים מקבלים הון מבלי לחתום על קבלות,
עסקות ממלכתיות מתבצעות מבלי
להשאיר אחריהן עקבות.
כל זד, על רקע של מילחמת־אזרחים
שהסעירה בשעתו את העולם, ושבמרכזה
עמדו דמויות ששמן נישא פעם בפי כל

על־מנת להבין דרישה זו ואת המהל כים
הבאים, יש לעיין בנסיבות ששררו
אז בקונגו:
שער החליפין האפקטיבי של הפרנק ה־קונגואי
היה אז בשיעור של כ־ 60 פרנק
לדולר של ארה״ב.
הממשלה הקונגואית היתד, אז נתונה
בקשיים חמורים ביותר, לא רק מבחינה
כספית, כי אם גם מבחינה פוליטית, מאחר
ולפי תנאיה של החלטה של מועצת־הבי-
טחון של או״ם, נוהלה למעשה על־ידי

שינוי זה הוסכם, כי הוא יעביר את הכסף
למישרד־הביטחון.
לאחר שהושג הסדר זה, טסתי לאירופה,
ופגשתי שם את אשר חסון, ושילמתי לו
את שווה־הערו של אחת־עשרה מיליון
ושפע מאות אלף פרנק קונגולזיים, בשער
החליפין הרווח אז, כלומר 210 אלף דולר
של ארה״ב, בהמחאה בנקאית ערוכה ל פקודתו,
מיום 14 במרס .1961 אחרי־כן
נפרדנו והלכנו איש לעסקיו.
זמן מה לאחר מכן החילותי לפקפק בכל
חתימה מזוייפתז

ד באן התיאור של האלוף־מישנה
(מיל ).מנתניה.

התערבותו של אהוד אבריאל,
פקיד כביר מאוד כמישרד־החוץ,
שגריר־לשעכר באפריקה, איש שהיה
מעורב לא פעם כענייני ביון
וסתרים, מעוררת שאלות מרתקות
לגבי טיב העיסקה המונחת כיסוד
הפרשה, ושאף אחד מן הצדדים
אינו מתלהב לפרט אותה.

צור נכנם לפעולה במרץ. הוא קיים כמה
פגישות ושיחות עם הצדדים, הפגיש אותם
פעם אחת בילבד, ובסוף השיג פשרה.
פרדקינס, שהשקיע בעניין, לדבריו 210 ,
אלף דולר (לפי הערך הנוכחי: כמיליון
ורבע לירות) ,הסתפק למרבה הפלא בסידור
צנוע מאד. הובטחו לו 10 אלפים
לירות, ותשלום חודשי של 700ל״י, לכל
ימי חייו וחיי אשתו. דובר גם על הקמת
קרן שתבטיח !הכנסה חודשית זו, בשלי טתו
של מיכאל צור.
התשלומים הראשונים כבר התבצעו,
אבל פרדקינס לא נח. הוא פנה לממשלת
זאיר (שאינה מקיימת עוד יחסים דיפלומטיים
עם ישראל) ,ותבע ממנה את הכסף.
הממשלה, שבראשה עומד עתה מי שהיה
(המשך בעמוד )34

קרב רפיח 1967 היה כולו שרשרת אחת של סיכונים
מחושבים שנשקלו, נלקחו דהונחתו על־ידי טליק ואנשיו

וסיח: א 1חון
די*דו*ים, יצאו לך<
יוה החמישה כיוני, למני *
! התקפה האחרונה על המערך ד׳מיצרי בצומת רפיח
11 טנקי פאטון — כל אשר נותר מגדוד־ד,טנקים של
חטיבת הצנחנים, והכוח היחידי בה שעוד נמצא בו
כושר לחימה כלשהו.
בכל טנק שרדו 6 ,5פגזים.
מטרתם היתה להגיע אל גדוד־הצנחנים המנותק בלב
מיתחם מיצרי.
התבונה הטקטית דרשה ביצוע איגוף, אך מיכלי-
הטנקים היו ריקים כימעט לחלוטין, והיה עליהם לנוע
חזיתית הישר דרומה.
עוצמת האוייב לא היתה ידועה, אבל היה ברור כי
בכוח הטנקים המרוקנים, עם ציוותיהם היגעים, להתגבר
על כל התנגדות רצינית שהיא.
האלוף ישראל טל, מפקד האוגדה שהבקיעה בששת
הימים את המערכים המיצריים שבין חאן־יונים לאל-
עריש, שלח שוב אח הטנקים שלו אל תוך ״ערפל הקרב״
רווי הסיכונים — ושוב השתלם הסיכון המחושב.

אם תרצה לא היה קרפ רפיח 1967 פולו

מאת בנימיו ע מי ד רו ר

שהללו יתאימו לנסיבות הקרב הצפוי לו ולתפיסות־ה-
לחימה המקובלות עליו. כבר הזכרנו כי לטל עמד היית-
רון הראשוני, והוא שהיה אז מפקד חיל־השיריון
והעמדתו בראש עוצבת־חשיריון העיקרית היתד״
לכן, מובנת מאליה ומה־גם שמפני סיבות מיבניות ואיר-
גוניות שונות עמדה לרשותו בלבד ״מיפקדת אוגדה״
קבועה וסדירה.

ה״גרעין הקשה״ של אוגדת טל חיה חטיפה
,7של גורודיש.
זו כללה גדוד סנטורימיס בפיקוד גבי (הוא גדוד ,82
אבי כל גדודי־הטנקים של צה״ל); גדוד פאטוניס
בפיקוד אהוד אלעד (אידלמן) ,שנפל בג׳יראדי; גדוד־חרמ״ש
בפיקוד מכסי ופלוגת־סיור בפיקוד אורי. היתד,
זו, כאמור, חטיבת־העילית של השיריון הסדיר, אבל
כל מידה של עדיפות איכותית אשר נמצאה בה נבעה
לא מרמה עדיפה של אנשי הצוות שלה, אלא מן העובדה
הפשוטה, שאז לא נמצאה בצה״ל כל חטיבת שיריון סדירה
קבועה אחרת.

גדוד-מול-גדוד לא נפלו שאר יחידות-חטנ-
קים של צה״ל מאלו של ,7וכאלה מהן שאויי־שו
כמילואים צעירים חד הצוותים מנוסים ו־פקיאים,
כממוצע, מאלה של חטיפה ,7שהיו
כולם סדירים, וחלקם עדיין ירוקים.

אלא שרשרת אחת של סיכונים מחושכים
אשר נשקלו, נלקחו וחונחתו פזה אחר זה פשרה
על-ידי מפקד האוגדה, מפקדי החטיפות,
הגדודים, הפלוגות, המחלקות. המפקד פערפל
< הקרפ — הוא גיפורו של קרפ רפיח כששת
הימים.
אך לפני שניכנס לערפל זה, נשלים את ניתוח התוכ נית׳
בו התחלנו בגיליון הקודם (העולם הזה .)1946

הגוע־ן הסשה!* :חריש
** ילכד כל הגורמים שהזכרנו עד כאן, השפיעו
} /על תיכנון הקרב ועל ניהולו הכוחות אשר הוקצו
לאוגדת טל, גודלם, אופיים ותכונות אמצעיהם.
*ובן כי כוחות אלד, לא הוקצו סתם. כל אלוף לחץ
בלי הרף, כיאה לכל מפקד, גם לקבל יותר כוחות וגם

חטיבת-הרגלים של אוגדת טל היתה חטיבת־הצנחנים
הסדירה בפיקודו של רפול. נותרו בה שניים מגדודיה
בלבד, לאחר שהשלישי הוקצה לכיבוש עזה. במקומו
קיבלה גדוד טנקי פאטון, שמפקדו היה אורי.
כפי שעוד ניווכח, נודעה חשיבות מיוחדת לאיכות
אנשיו של הגדוד הזה, משום שנקלעו לא
אחת — ובמידה רבה בשל רוח־לחימה וביטחת
עצמי רמים מדי — למצבים כאלה, שרק איכותם
בלבד עמדה להם להצלת עורם ולהשגת הניצחון בגזרתם.
באשר לצנחנים עצמם — אין, בשום פנים, לומר ש-
סדיריהם עולים על המילואים. אבל אז, לפני לחימת
צנחני המילואים של מוטה ושל דני מט בירושלים ובד
אום־כתף, היתה החטיבד*,הסדירה מרובת היוקרה ביותר
שבעוצבות הצנחנים.

השוואות אלו לא כאו כדי לטפח יחסים
טופים עם מעיד המילואים של צח״ל, אלא
כדי להדגיש שכאשר לוחמים פעוצפות גדולות,
הרי גורמי אחידות הפיקוד הנפוח, ניס יונו
וגיפושו, חשופים לא פחות מאיכות הלוחמים
ולעיתים משפיעים אף יותר ממנה.

בהקשר זה חשוב לציין את שיתוף-ר,פעולה, ההדוק
והממושך, יחסית, אשר שרר אז בין מיפקדת גייסות*
השירית לבין הטיבת־ד,צנחנים הסדירה. בזכותו חיה איחודן
באותה מיסגרת אוגדתית עניין חלק וכימעט מובן-
מאליו.
החטיבה השלישית של טל היתד, חטיבת השירית של
מנחם אבירם (״מן״) ,ובה גדוד טנקי שרמז מן הדגם
החדיש ביותר — כלומר אותו כלי זקן וטוב, רק עם
חימוש ומנוע משופרים — וכן גדוד חרמ״ש מילואים
וגדוד טנקים קלים אמכם .13 היתד, זו החוליה החלשה
באוגדת טל, ולא-כל-כך מפני איכות הכלים כמו מפני
אי־התכוננותו המספקת של הפיקוד להתמודד כראוי עם
הבעיות שניצבו בפניו.

גורם העוצמה הרכיעי שלרשות טל חיה
גדודיה. כניגוד
הארטילריה שלו, על
לקרם אכו-עגיילה, שם מילאה הארטילריה
תפקיד מרשים, היה תפקידה פקרפ רפיח
חשוב /אף לא יותר מכר• כחינת תופעה זו

התיאורים המחניפים יצרו
את הזיעה הכו1בת שהיו
אלה קרבות קוים
מעניינת כמיוחד לאור העופדה, שהארטי
לריח המצרית חיוותה גורם מכריע כשיקוליו
של טל עצמו.

מלקחיים ענקיים
אחר שהחליט, לאור כל הנתונים שלפניו —
/וכפי שהיו ידועים לו אז — כי ינהל קרב-יום נייד
ומשוריין שבמרכזו הטנק, יכול היה טל לפנות לתיכנון
הטקטי עצמו, וראשית דבר קבע שלא יפרוץ את המערך
המיצרי ברפיח חזיתית. משמע, שאם מדברים על הצורך
״להבקיע״ מערכים מבוצרים חזיתית, הרי קרב רפיח
של טל — כמו קרב אבו-עגיילה של שרון — אינם
קרבות ממין זה, והמבקשים ללמוד מהם על סוגיית
פריצתם של מיתחמים ומערכים מבוצרים, טועים ל חלוטין
בכתובת.

טל ושרון אומנם ״הפקיעו״ את ה*ערף

המצרי שבקידמת סיני — אד רק במשמעות
האופרטיבית. עד במה שזה נוגע לקרב
עצמו -בלומר כרמה הטאקטית -ביצעו
גם טל וגם שרון עקיפה של הביצורים ותקפו
אותם מאגפיהם החשופים־יחסית, או
מן העורף.

כאבידות, אומנם גם עלה בידה לא לפגר אחר
לוח-הזמנים שבתוכנית.
הקורא המתעניין וחד־העין ודאי שם ליבו לכך, שמ כל
סיפור תיכנונו של קרב רפיח עד כאן נעלמה חטיבה
שלמה, היא חטיבת־הצנחנים (מילואים) בפיקוד מוטה
גור, אשר תוכננה להנחתה מעבר לקווי המיצרים באי-
זור אל־עריש, ושם לקבל תיגבורת של כוח שינחת מן
הים. פרשה זו אוזכרה בסידרתנו במיסגרת ניתוח תוכנית
מיבצע קדש .1956 ,נאמר שם כי בתיכנון המוקדם של
קדש הוחלט להנחית את חטיבת־הצנחנים של שרון (אז,
היחידה בצה״ל) באיזור אל־עריש. גם ציינו, כי מבחינת
כללי הפעלתו של כוח מוצנח וגם מצד נסיבות המילחמה
ההיא, היה זה המקום הנכון לנצל בו את הצנחנים וכי
משתי הבחינות הללו כאחת, היתד. זו שגיאה חמורה
לבזבזם ב,,מהלך המיתלה ה״הברקה״ הפחות מבריקה
בקריירה הצבאית־המיקצועית של דיין.

בירור סמאנטי זה חשוב ביותר, כי אחרי ששוז הימים
ראה צה״ל שני קרבות אלה בדוגמות מובהקות של
הבקעה טאקטית, וגם אם את האחד שכח ואת השני
למד היטב אך לא הבין, הרי הדימוי נשאר חקוק בתודעתו
הקולקטיבית עד עצם היום הזה. בימים אלה,
כאשר גורם ״צפיפות הכוחות יחסית לזירה״ הגיע, בכל
חזיתותינו, למימדים ״אירופיים״ ,יקשה למצוא הזדמנו-
יות־עקיפה ואת ההבקעה, אם נזדקק לה, ניאלץ לעשות
בכל שלושת השלבים המפורטים ב״ספר״ :שלב ״הפריצה״!
שלב ה״התכתשות״ (או ה״דוג־פייט״) בתוככי ה־מיתחמים
או המערכים, ושלב ה״הבקעה החוצה.״ טל
ושרון יכלו להתחמק מן השלב הראשון ועלה בידם להתחיל
את הקרב מייד מן השלב השני.

שרון ביקש להתגבר על שתי צרותיו הראשיות
של התוקף מערך מבוצר — המוקשים
והארטילריה — על-ידי פשיטת־פתע של
צנחנים מוסעי־מסוקים וכעיקר באמצעות החדרת
חיל־הרגלים אל הביצורים הראשיים. הפונים
לחזית והשולטים כאישם על שדה־המוק
שים. טל, שתקף כיום ובנמיכות שונות, כהר
בדרך אחרת: לנטרל את סכנת הארטילריה וה-
מיקוש על־ידי התחמקות מהם.
על פי הידיעות שנמצאו באותה עת בידיו, העריך
טל כי מערך רפיח כולו ממוקש היטב בחזיתו וכי הארטילריה
המיצרית פרוסה החל מקו ״צומת רפיח״ ומערבה
לו. לכן החליט לפרוץ אל מערך רפיח מאיזור חן-
יונים׳ אשר כיבושה לא נכלל במשימות שהוטלו עליו
על־ידי פיקוד הדרום. הערכתו, שאושרה אחר־כך בבדיקת
העובדות מן הצד המיצרי, היתה, שחן־יונים איננה
נמצאת בתוך טווח הארטילריה של מערך רפיח וכי גם
דרכי־התנועה הראשיות, המשרתות את התעבורה האזרחית
הרגילה, אינן ממוקשות. כן העריך טל שהמיצרים
מצפים כי ההתקפה הישראלית תונחת בעיקרה חזיתית,
בערך באותן גיזרות־פריצה של לסקוב בקדש. אי לכך,
היה על חטיבה 7להבקיע אל חן־יונים, לשטוף דרכה
דרומה וכך להגיע לרפיח ואחריה ל״צומת רפיח״ ,מצפון
תוך תנועה על הדרכים ה״אזרחיות״ הרגילות. חטיבת-
הצנחנים היתר. אמורה גם היא לפרוץ באותה גיזרה,
אלא מצידה ה״פנימי״ (המיזרחי) של חטיבה ,7כך
שתוכל לתקוף את מערך העיירה רפיח מדרום, ואת ״הצומת״
— ממיזרח. החטיבה של מן נועדה לשמש עתודה.

של אוגדת טל )1( :מיתחם חן־יוניס, בעוצמה של
חטיבה פלסטינית. שייך למערך ההגנה של דיוויזיה 20
הפלסטינית על הרצועה )2( .מיתחם העיירה רעיה,
ובו חטיבה פלסטינית מוגברת )3( .מקומו המשוער של
מיתחם חטיבה 16 המיצרית. על פיו תוכננה הבקעת
חטיבת הצנחנים מצפון לכרם־שלום ואל ״הצומת״.
( )4מיתחמה האמיתי של חטיבה .16״הצומת״ היתה
בתוכו והוחזקה בכוח רב )5( .מיתחם חטיבת 11ה־מיצרית.
גבול אגפה הדרומי ( )6לא היה ידוע קודם
לקרב )7( .רוב הארטילרייה המיצרית חיה ערוך בעורף
המיתחמים )8( .מקום הטנקים המיצריים לא
היה ידוע במדוייק. בפועל נמצאו ב־ 3ריכוזים: בעורף
כל חטיבה שניים — בעורף שתי החטיבות ; והשלישי
— ״מיגנו הנ״ט״ ( 56 ,)9ט״ 34 וסטלין בסה״כ)10( .
בג׳יראדי — מיתחם ״נקניק״ חטיבתי )11( .באל־עריש,
חטיבת ״מישמר לאומי״ )12( .מיתחם אל-מעד׳ר)13( .
מצפון לצומת ביר״לחפן — מיתחם גדודי מוגבר. מיל-
בד חן־יוניס, נכללו כל הכוחות והמיתחמים האחרים
במיסגרת דיוויזיה 7המיצרית או שהיו בפיקודה.
מיפקדת הדיוויזיה עצמה נמצאה בשייח״זואייד.

כ־ 3ביוני בוצעה גיחת צילום אווירי אהת

אילו היה
צה״ל שוגה לבצע את המאמץ העיקרי בדרום,
קרוב מאוד לוודאי שהיו מבצעים הצנחה
נוספת, של חטיכת-המילואים שבפיקוד דני
מט — זו שנחתה במסוקים על הארטילריה
המיצרית באוס־כתף -אי-שם באיזור תמד).
אבל עקרונות לחוד — וצרכים ותנאים קונקרטיים
לחוד. בכל חישובי טל, תוכניותיו ותדריכיו אין זכר ל חטיבת
מוטה. הוא לא ראה כל צורך בהנחתתה באל-
עריש. להערכתו היו יתרונותיה מפוקפקים, אבל הפר־עותיה
האפשריות חמורות. אם יצליח לעמוד בלוח־הזמנים
ולהימצא באיזור אל־עריש תוך 24 שעות, לשם
מה כל הטורח הגדול? אם לא יצליח, משמע שההתנגדות
חזקה מן הצפוי ועליו להתארגן מחדש ולתקוף
שוב — בזמן, במקום ובאופן הנוחים לו. אבל דווקא
אם יארע שיבוש כזה, קרוב מאוד לוודאי שגם הצנחנים
ייקלעו לצרות, ואז ילחצו עליו לחוש לעזרתם בכל
מחיר. שיקולים אלה היו נכונים כבר בשעתם ועוד יותר
כך, במבט לאחור.
התועלת היחידה שבחטיבת מוטה היתד, בחסימת ציר-
החוף מפני תיגבורות העשויות להגיע מקנטרה. אבל
לשם כך היה עליה להתמקם ממערב לאל-עריש. בפועל,
משהגיעה אוגדת טל לאל־עריש יכלה להתארגן בחופשיות
גמורה בפאתיה, ואחר המשיכה מייד בלחימה לכיוון מרכז
סיני, בלא שתוטרד מדי מכך־ שהעיר גופא עדיין לא
טוהרה. הטיהור החל רק בשחר דד 7ליוני, יותר מיממה

דק נוג ע האחרון בוטלה
התוכנית לחזור וול אסון
תיבצע הצניחה במיתלה
שלמה אחרי שהגיעו כוחות האוגדה לאיזור ועזבוהו
כולם — להוציא גדוד־ההרמ״ש שנשאר לטיהור —
במהרט לנצל את היתרון של הלם ההצלחה הראשונית.

ויחידה, שכיסתה את האיזור שמשייח׳-זואייד
ומיזרחה. תצלום זה הראה לראשונה בי איזור
״הצומת״ תפום ככוח רב משהוערך תחילה, ובעיקר
כהמון תותחים נגד־טנקים. עובדה זו
גרמה לטל שישנה, בהסכמת רפול, את תיכנון
הפעלתה של חטיכת־הצנחנים.
במקום שתבקיע מאיזור כרם־שלום, היישר מול לועי
תותחי ״הצומת״ ,הוסטה הרחק דרומה, לבוא על מערך
רפיח מאגפו הימני הבלתי־מוגן ומשם לטהר, כלפי צפון,
את כל המרחב שמדרום לכביש, בין ״הצומת״ ושייח׳-
זואייד. רעיון זה, שמכוחו התוותה התקפת טל מלקחיים
ענקיים, הסוגרים ביניהם על כל המערך התלת־חטיבתי
של רפיח, לא היה חדש. קודם דנו בו וביטלוחו, מפני
החשש שהצנחנים יתקשו מאוד לנוע בדיונות על גבי
זחל״מיהם — שני הגדודים פעלו כחרמ״ש לכל דבר —
ועד שיזדחלו שם, נתקעים ונחלצים וחוזר חלילה, ישמשו
מטרה לארטילריה המיצרית רבתוהעוצמה. החשש היה
מבוסס מאוד וגם הוכח במציאותי, אבל אין ספק כי
האלטרנטיבה של הסתערות־מצח על מערך סמור בתותחי
נ״ט היתה קוסמת עוד פחות.

את ההתקפה תיבנן טל בדירוג, כדי שתשומת
ליבם של המיצרים -והארטילריה שלהם
— תוסח תחילה לצפון, לעבר הבקעת ,7ואילו
רפול, מצידו, היה צריך לסייע את המיבקע הראשי,
שעל הכביש, על־ידי שיעלה עם מחצית
כוחו על הארטילריה המצרית שבעורף המית
חמים ואחר־בך על ״מיגנן חנ״ט״ שכבפר-שן.
לאחר־מכן, בעוד חטיבה 7ממשיכה לחתור בהתמדה
לאורך הכביש, אל שייח׳-זואייד, הג׳יראדי ואל-עריש,
היו הצנחנים אמורים לשוב ולפנות אל הדיונות ולנוע,
בנתיב מוגדר (שכונה ציר ״בלרינה״) עד למיתחם אל-
מעדר, ואחרי כיבושו להיות נכונים לסייע לכיבוש שדה
התעופה של אל-עריש או העיר גופא. עם זאת, היה רפול
מוכן — וגם הכין תוכנית — לאפשרות שיהיה עליו
לעצור בתנועתו על ״בלרינה״ ולעלות צפונה אל אגף
הג׳יראדי כדי לתקפו מדרום, בעת שכוחות אחרים של
האוגדה מסתערים לפרצו חזיתית. החטיבה של מן תוכננה
לשמש עתודה והיה עליה להתכונן להיכנס לקרב, בין
לתיגבורישתי החטיבות המוליכות ובין להחלפתן.
משימתו המוכתבת של טל קבעה לו, כאמור,
לווו־זמנים מוגבל ביותר: כיבוש אל-עריש (לאחר
ניקוי כל דיוויזיה 7המיצרית) תוך 24 שעות,
והגעה עד ״מרחבי התמרון״ של ג׳בל־ליבני, ל״פגישה״

תבנית טל

לכיבוש מערך רפיח )1( :חטיבה
7חודרת דרך חן־יוניס
ויורדת על הדרכים האזרחיות אל רפיח ו״הצומת״.
( )2חטיבת הצנחנים תוכננה בתחילה לחדור בצידה
של .7אבל ב 3-ליוני התברר כי ״הצומת״ תפוסה
בכוח ניכר, ועל כן הוחדרה ( )3החטיבה מדרום למערך,
כאשר חלקה האחד ( )4מיועד ״לקפל״ את
המיתחמים חמיצריים כלפי צפון, בעוד השני ( )5עולה
על הארטילריה וה״טיגנן״ )6( .עיקר כוחה של האוגאל״עריש, לכיוון הכביש
לאורך

ממשיך
בעוד הצנחנים ( )7פונים אל הדיונות לכיוון אל״מעד׳ר.

כל-אוגדתית עם יפה ושרון ובניצוחו המתוכנן של גביש,
כעבור לא יותר מ* 12 שעות נוספות. נכון הדבר, כי לוח-
זמנים זה נקבע מלכתחילה לאחר היוועצות בטל ובשאר
מפקדי האוגדות ורק לאחר שהתחייבו לעמוד בו.

אכל אין לומר שבפועל הקדימו הכוחות את
התוכנית: אוגדת טל הגיעה לאל־עריש ארבע
שעות כלבד לפני המתוכנן, וגם זאת רק
מפני שכל מפקדי־המישנה היו חדורים תחושת
דחיפות והסתערו בל העת קדימה, ללא
התחשבות באבירות.

היכן שמה גוו?
תיאורים המחניפים־כביכול, שלפיהם השיגה האוג־
4 1דה את יעדה האופרטיבי הראשון(אל-עריש) כעבור 10
שעות בילבד( ,בעת שראשוני הטנקים של שבע הגיעו
לפרברי העיר) ,הם שתרמו לתחושה שקרבות ששת־הימים
היו טיולים גרידא, בהם חתכו כוחותינו את המערכים
המיצריים כסכין את החמאה.

האמת היא, שאוגדת טל נלחמה חרבה
וקשה בדי לעמוד כקצב המתוכנן מראש, ורק
בדוחק רב ותודות לתחושת הדחיפות של כל
הדרגים והסתערותם קדימה ללא התחשבות

״תוצאת לוואי״ של הקציית מוטה לאל־עריש
היתה, שלאחר ההחלטה הסופית לבטל את
המיכצע, שנפלה רק 5-3ביוני שעה ,14.00
מיהרו והחישו את חטיבתו לירושלים, בלא
שנמצאה לה שהות מספקת להתארגן מחדש
ללחימה סדורה כשטח בגוי ככלל, ובירושלים
בפרט ; ולאי-הבנה זו נתבע מחיר.

נידוו שדזדחקרב
^ כדמ כו חו ת ה או גדה עצמם, השפיעה מאוד על
/תוכנית לחימתה ועוד יותר בשלבי הביצוע, חטיבת
הסנטוויוניס (מילואים) של ישכר, שדמי, מאוגדת האלוף
אברהם יפה. הזכרנו כוח זה גם בהזדמנויות קודמות, כי
למרות שלא נטל בהבקעת המערך המיצרי והגיע אל
יעדו — צומת ביר־לחפן — כשהוא נאבק רק בקרקע
אך לא באוייב כלשהו, הרי תפקידו היה חשוב ביותר:
הוא נועד לבצע את ה״בידוד״ האופרטיבי שבין גיזרת
אבדעגיילה וג׳בל־ליבני ובין גיזרת רפיח—אל־עריש.
באותה עת גם איבטח את אגפו של שרון מפני כל התערבות
מצד אל־עריש, ואת אגפו הדרומי של טל —
מפני כל איום מדרום.

־ אילמלא כוח זה, היה הסיכון שכקידומם
המואץ של כוחות מן האוגדה לאל־עריש הופך
מ,,מחושב״ ל״כלתי-מחושב.״

ביום ה־ 6ביוני, שעה ,07.45 ניתנה בטלפון סיסמת-
הקוד ״סדין אדום,״ שהורתה על פתיחת מכשירי-האל-
חוט (ולא על היציאה לקרב) .פקודת־התזוזה לחטיבה
7ניתנה רק ב־ ,08.20 לאחר שהמחט סיים את רישות
מכשירי־האלחוט בחטיבה. בשעה 08.47 חצו ג׳יפי פלד
גת־הסיור את הקו הירוק ועלו על הדרך לעבאסאן ולחן־
יונים. תור ההערכות, החישובים והתוכניות הסתיים.
החלה הלחימה.

הטנקים של גורודיש, שפתחו כה, עתידים
היו לעצור רק על חופי הסואץ, כשהם לוחמים
ברציפות כימעט מזה ארבעה ימים -
יותר מכל עוצבה אחרת בששת-הימים.

המאמר הבא בסידרה יתאר את לחימתם בקרב־הד,בקעה,
שעד לסיומו לא היה הניצחון ודאי, אבל מייד
אחריו כבר לא היה בו כל ספק.

קשקשת 1947
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. חו!ג־דרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קוד־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

זנשבץ

במדינה
הו ה

4 9 4 7

ישרא לי ם בחז״ל
החשו־ היהודי
אמצעי־התיקשורת האמריקאיים
מכסים כל ציוץ ישראלי —
פרט?שערוריות הכלכליות
האם הפכה ארצות־הברית חברת־בת
של ישראל? שאלה מצחיקה. אך לא את
מי שקורא ומאזין בימים אלה לאמצעי-
התיקשורת האמריקאיים, שתפסו טרמפ על
ישראל במסעה אל ההווה.
שמה של מדינת ישראל, אישיה והאירועים
המתרחשים בה מרכיבים את הכותרות
הראשיות מדי יום־ביומו, וכל
ציוץ הראוי-לציון כאן, זוכה לכיסוי מעל-
ומעבר שם.
התמונה המצטיירת בעיני אזרחי אר־צות־הברית
צבועה בכל גוני הוורוד, אבל
שחור או אפילו אפור — אין בה. שמע
השערוריות הכלכליות, למשל, המסעירות
את מדינת ישראל בחודשים האחרונים,
עדיין לא הגיע לאמריקה.

על פך מדווח כתב ״העולם הזה״
בארצות־הברית :

קשקשת 1945

גולדה מאיר מצולמת עם כלב בחצר־

!• השנה בה יפרוץ השלום.
יצחקש בי ב,
רח׳ אסף שימחוני ,4נתניה
!• מיספר־הטלפון של נערת־טלפון
רומאית.

גולדה ודולצ׳ין
טרמפ על ישראל

בנימין יהודא,

רח׳ אבן־גבירול ,165 תל־אביב
י• כרטיס־הביקור של מנחם בגין
בלטינית.
• מיספר־הטלפון של ראש שירו-
תי־הביטחון.
• כרטיס־הביקור של הנרי השמיני
בקוד.
• כרטים־כניסה ל״דרייב־אין״ בתקופת
הרומאים.

שמשון כן־גל,

וח׳ סוקולוב ,125 חולון

חשכוע כ״דרייב־אין״
שעה 5.00

״קוראים לי שמיר״
בשעות 7.15 — 9.45

״שוד הכלבים״
המופלאים״

00000 0 0 0 0 ( 00^0000

היכן אתה
עו מד ערו
ב חו ר ף *
בחדר אמבטיה כמובן. חדר
אמבטיה טחוא קריר ולח עלול
לגרום לחצטננויות מה עוד שבמקום
זה נוהגים בני״חמשפחה להתפשט.
הפתרון: תנור תליה לחדרי
אמבטיה מתוצרת זק״ש —
[8ד \ €1נ .5תוך שניות ספורות הוא
מחמם את המקום וביח״ר זק״ש
מעניק 10 שנים אחריות לתנור
כנגד חלודה. להשיג ב־נ דגמים
עם אפשרות להרכבה עצמית.

מאוזן:
.1היפופוטם; .5מדינה במיזרודהתי־כון;
.10 אל־האהבה המכונף; .11 קרס;
.13 סוף חייו ; .14 שאין בו לחלוחית ;
.15 איוושה דקה; .16 עב־בשר; .17 סיעה
בכנסת (ר״ת 18 מטבע יפנית ; .19
תחילתו של ודי; .20 זה שבכאן (הפוך);
.22 ביתן לטיפוח צמחייה בתנאי חום ;
.24 נעשו קלים יותר; .25 סופר עברי
(ש״מ 27 צייר ישראלי (ש״מ 29
נדודים ; .30 יום־טוב (ר״ת 33 מחלקי
היממה; .34 מטה; .36 חצי תוף אפריקאי
; .38 עליית מחירים ; .41 שווא ; .43
ארץ זרה! .44 אנגימה; .46 מציבת־זיב־רון;
.47 סוד; .49 טפילים המזיקים לחקלאות
.52 :מהודקת אל משקוף־הדלת:
.55 אביונות ; .56 קלסו ! .58 מלך שייקס־פירי!
.59 סיומת לרבות; .60 הוא סלו־מוניקו
(ש״מ 62 אות ! .63 אבן יקרה ;
.64 מאבני־הריחיים ; .66 יפעה ; .67 הקדש
מוסלמי ! .9יצהר ; .71 מנגני התיזמורת ;
.73 מן התפקידים על מיגרש־הכדורגל ;
.75 אשת־חיק; .78 הדר! .80 שלושה-
עשר; .81 שאין נשמה באפו; .82 קריאת-
יגון ! .83 מעון ; .85 יבשות מוקפות מים ;
.87 ידידו הטוב ביותר של האדם; .88
עיר חדשה בפיתחודרפיח ; .90 מסייר ;

.91 חכם הודי; .92 חילופי־שילטון פתאומיים;
.93 ההורה שלהם.

מאונך:
.1דחיפות ! .2זיווג לשם הפרייה ; .3
מוחשי; .4סופה של כוס; .6במקום ההוא;
.7רעל; .8היום הקודם; .9בירה
אירופית; .11 לא קר; .12 ללא כסף! .21
מישבן ; .22 מיהר; .23 תן! .24 נגועת
כמש ; .26 אריית דבש ; .28 רשף ; .31
כרס; .33 מילת־שלילה; .34 מדור־הדר-
כה (ר״ת); .35 קליפת־עור מיובשת; .37
״רגלי״ האדם המודרני .39 :ה״מרכזייה״
של הגוף; .40 שחקנית שייקספרית נודעת;
.42 יישוב בדרך לירושלים; .45
ההוא ; .47 נישא ; .48 נוצצת ; .49 שרף ;
.50 הודיה ; .51 אשפת־חיצים ; .52 שארית;
.53 נהר באפריקה; .54 הופך לטבע
; .57 מילת־תנאי ; .60 זוגתו של האגא-
חאן .61 :אינסטיטוט ; .63 במקום כלשהו ;
.65 לזח־פיקוח! .68 יישוב בצפון הארץ;
.70 מאור קטן; .71 כך; .72 בעלי גינונים;
.74 מלוא-הפה נוזלים; .76 רע!
.77 שחקן ותיק ב״קאמרי״ (ש״מ 79
נהר ברוסיה; .84 תיעשה יפה! .87 סופו
של שכוי; .89 יחידה בתפר! .91 עיר
עתיקה במצרים.

ביתה, ואברהם יפה עם תמונה של נמר
שנצוד בים־המלח — אלה היו הגיבורים
המצולמים של מדינת ישראל, בעמודים
הראשון והשני של הניריורק טיימס בשבוע
שחלף.
גולדה מאיר סיפרה על הקפה שהיא
מגישה לאורחיה, על כך שהחליפה שלוש
פעמים את מיספר־הטלפון שלה אחרי ש התפטרה,
ואברהם יפה סיפר על נמרים
שמסתובבים חופשי באיזור ים־המלח. אך
גם גולדה מאיר וגם אברהם יפה הם חיילים
בצבא האדיר של מרצים ומסבירים
ישראליים המסתובב ברחבי ארצות־הברית,
מעיר לעיר ומבית־כנסת לבית־כנסת. הכל
מסבירים, מתווכחים, עונים על שאלות,
אוספים כסף, גוערים, נוזפים, מבטיחים.
אריה דולצ׳ין, אבא אבן ושולמית אלוני
היו שלושה חיילים נוספים בצבא-המגבית-
לישראל, שפעלו כאן בשבוע שעבר. מטה
עורפי של עשרות קונסולים, צירים, יועצים
ומזכירות עומד לעזרת השנוררים ה ישראליים.
מטה לא פחות חשוב, ואולי
אפילו יותר, עוסק בנושא מקביל: הקשר
להשתקת פירסום הפרשיות הכלכליות המתחוללות
במדינת ישראל, בוואדוץ וב-
ז׳נבה.
אן ז מילה. הגנרל בדאון, ראש המטות
המאוחדים של צבא ארצות-הברית, זכה
בנזיפה פומבית מהנשיא האמריקני ג׳ראלד
פורד, כאשר דיבר בעיר־שדה אמריקאית
על ״הקשר היהודי״ בבנקים, בקונגרס ובעיתונות
האמריקאיים. מאות־אלפי מילים
נשפכו כבר על הגנרל בראון בעיתונות,
ברדיו ובאסיפות ציבוריות.
ייתכן מאד שהגנרל בראון הוא אנטישמי,
אבל יחד עם זאת אין ספק שהוא
צדק: אכן ,״הקשר היהודי״ בארצות־הברית
קיים.
אם הניו־יורק טייטס, הטלוויזיה האמ ריקאית,
הוואשיעטון פוסט ומאות העיתו נים
האחרים המקדישים את עמודיהם ה ראשיים
לכל ציפצוף של יגאל אלון, גול דה
מאיר או יצחק רבין, אינם מפרסמים
אפילו מילה אחת על פרשיות החברה לישראל,
טיבור רוזנבאום, סולל־בונה ו־בתי-הזיקוק
— הקשר קיים.
(המשך בעמוד )34
העול ם הזה 1947

גילו מדהים בעיתון גרמני:

חוגי ״הימין הלאומי׳ בי שראל מקבלים כסף מידי קצין
ס־ נ):1 1ביון ר ונ א צי ו תיק. ה טו ען שהווי 1מ שמ ש לר! ם
כין ע גן ל ענייני מי משלצב אי ו מ דיונ יו תהכיבוש

הסר עיוני
ך* שאלות הכאות נראות כדברי־הבל
! 1פרובוקטיביים:

• האם מקבלות מיפלגות
הליכוד הימני כישראל סיוע
כספי מידי קצין ככיר של
הם״ם הנאצי ץ
• האם קצין נכוה של הכיבוש
הנאצי בימי מילה־מת-העולם
השנייה משמש
ביועץ הליכוד לענייני מימי
של צבאי ומדיניות־הכיכוש?
• האם אדם שנחקר במשך
שלוש שנים רצופות
בכלא של פושעי־מילחמה,
על חלקו כארצות הכיבוש
הנאצי, נהנה עתה מ״יחסים
מצויינים״ עם הצמרת הישראלית,
ובעיקר עם חוגי ״הימין
הלאומי״?
שאלות אלד. לא פורסמו בביטאון סובייטי
או ערבי. ד.ן נובעות ממאמר מלא-
הערצה, שנכתב על אותו קצין ס״ס בכיר
בשבועון הגרמני שטרן,

״ אני פי רי

ך* ;מרכזו של אותו מאמר לא עומדים
^ ענייני ישראל. להיפר, הנושא הישראלי
מוזכר רק באקראי, בהיסח הדעת.
דווקא משום כך הדבר מדהים.
גיבור המאמר הוא איל־הכלכלה הגרמני
ד״ר האנס־מארטין שלייאר, גבר בן
,59 בעל מיבנה־גוף מוצק של בורגני
גרמני חובב־מזון, המכהן בתפקיד הרם של
נשיא התאחדות אירגוני המעבידים —
אירגון־גג של כל ענפי התעשייה והמיס-
הר בגרמניה.
שלייאר, כך מסתבר מן המאמר, הוא
הגרמני לדוגמה. אב־מישפחה שתלטני אך
מסור, בעל בית יפה אך בלתי־ראוותני,
אדם בעל עקרונות המתגאה בפועלו.
אבל הוא הרבה יותר מזה: הוא המפקד
הראשי של כל כוחות המעבידים בגרמניה;
האוייב המושבע של ״קומוניסטים,
שמאלנים ואיגודים מיקצועיים״! הפטרון
הרעיוני והחומרי של הימין השמרני והקיצוני:
ומועמד לתפקיד מרכזי בממשלה
הגרמנית הבאה — אם יצליח הימין להפיל
את הקואליציה הנוכחית.

כניגוד לגרמנים אחרים בני-גי
לו, אין שלייאר עושה פד ניסיון
להסתיר את עכרו הנאצי. נראה
שהוא מתגאה כו. על־בל־פנים,
הוא מוכן לפרטו בהרחכה באוזני
הציבור.

האנם־מארטין הוא בנו של מי שהיה
נשיא בית־מישפט מחוזי. גם הוא למד
מישפטים. אך לפני כן, ב־ ,1931 שנתיים
לפני עלות היטלר לשילטון, הצטרף לנוער
ההיטלראי. משם הגיע אוטומטית לחב
רות
במיפלגה ולאירגון הס״ס.
הוא לא טעה בחשבון. המיפלגה הנאצית
הטילה עליו לרכז את אירגון־הסטו־דנטים
של המיפלגה באוניברסיטת היידל-
ברג רבת־היוקרה. כשפלשו הנאצים לאוסטריה,
קיבל את אותו התפקיד שם.
כשפלשו הנאצים לפראג, קיבל את אותו
התפקיד בעיר הכבושה. הוא הלך תמיד
אחרי הכובשים.

אולם לא איש כמו שלייאר יס תפק
כתפקיד מיפלגתי־אקדמאי.
הוא כתב אז מיבתב, שיריביו מרבים
עתה לצטטו :״אני נאציונל
סוציאליסט ותיק ופירר כס״ם ...כעת
המאבק על השילטון חונכנו
להיות נכונים לקבל על עצמנו אחריות...״
בקיצור, הוא רצה ג׳וב.

הוא קיבל את הג׳וב. בשעה שמיליוני
גרמנים לחמו בחזיתות, כיהן שלייאר בפראג
הנוחה כראש לישכת הנשיאות של
האיחוד המרכזי של התעשייה בבוהמיה
ומורביה (כלומר: בצ׳כיה הכבושה, שהנאצים
כינו אותה בשמות גרמניים היסטו
ריים ).בקיצור: הוא היה מעין ראש הכל
כלה בשטחים המוחזקים, עתירי התעשיין
שבהם ייוצר מיטב הנשק לצבא הנאצי.

בול ש ת פרטיך
ודיגלון

** י שיודע להסתדר במישטר אחד,
יודע גם להסתדר במישטר הנגדי. אין
בעיות.
אמנם, היה שלב־מעבר בלתי־נעים. עם
התמוטטות הרייך הצליח לברוח מפראג
ולהגיע לאיזור־הכיבוש הצרפתי. אבל שם
״הלשין״ עליו מישהו. הוא נכלא במשך
שלוש שנים, לשם חקירת עברו הנאצי.
אבל גם בכלא ידע להסתדר. עוד לפני
שיחרורו, קיבל מן הצרפתים דרכון —
דבר שהיה אז ממש חסר־תקדים. אחרי
השיחרור נקרא לעמוד בחקירה נוספת,
הפעם מטעם השילטונות הגרמניים, שהיו
אחראים לטיהור האנטי־נאצי. ערב הישי בה
טילפן מחו״ל, ביקש דחייה. כאשר
נוכחו החוקרים הגרמניים לדעת כי קצין
הס״ם הבכיר זכה בדרכון מטעם השירות
החשאי הצרפתי, הם התפעלו עד כדי כך
שהסתפקו בהגדרתו כ״נגרר״ המישטר הנאצי.
הדרך לקריירה חדשה היתה פתוחה.
היכן יכול איש כזה להתחיל בקאריירה
שנייה ו אין בעיות. קונצרן־המכוניות
דיימלר־בנץ היה בשליטת בעל-המניות
פרידריך פליק.

זה הכניס לקונצרן את כר המי•
ומי של הכלכלה הנאצית לשעבר.
שלייאר נשבר וקיבל מייד תפקיד
בביר: ראש לישבת מועצת-המג-
הלים. ממש במו בפראג הכבושה.

משם עלה במהרה בתחום הקונצרן. הוא
החדיר בו את הפוליטיקה, יזם מדיניות
של העברת תרומות גדולות לגופים פו־

האנם־מארטין שלייאר
הבוס של הבוסים
ליטיים, החל מן המיפלגה הנוצרית־דמוק-
רטית השמרנית וכלה בפלגים של הימין
הקיצוני. הוא גם הקים בולשת פרטית של
הקונצרן, שעסקה בפעולות מודיעין וביטחון.
בין השאר: חקירת עברם הפוליטי
של כל מי שביקש עבודה. מי שהיה אי-
פעם פעיל בתא־סטודנטים שמאלני, נפסל
עוד קודם שדרך על מיפתן המיפעל .-
יתכן ששלייאר היה הופך שליט עליון
בקונצרן, אילולא רב עם מועצת-
המנהלים על רקע עיסקי. הוא עבר מן
הקונצרן לאירגון המעבידים במחוז שלו,
וגרם מייד להשבתת 300 אלף פועלי-
מתכת בסיכסוך-עבודה, בו הפגין את כוחם
של המעבידים. הוא שיכנע את כל
התעשיינים לנעול את שערי מיפעליהם.

תוך שנים מעטות עלה לתפקיד
״הבום של כל הבוסים,״ מנהיג
המעבידים. הוא איחד את ציבור
כעלי־המיפעלים, הטביע עליהם
גושפנקה פוליטית ימנית נוקשה,
עודד אותם להתנגד לכל תחיקה
סוציאלית מתקדמת, בגון הצעת
החוק לשיתוך הפועלים בהנהלות.
תוך כדי כך קשר קשרים פוליטיים
מסועפים בארצו ובחו״ל. על שולחנו מתנוסס
דיגלון של בראזיל — המדינה בעלת
הרודנות הדורסנית ביותר באמריקה
הלאטינית, ששליטיה מודים בגלוי שהם
מענים יריבים פוליטיים, ושבה הקימה
המישטרה ״פלוגת חיסול״ להריגת ״אנשים
בלתי־רצויים.״

שלייאר הוא קונסול-כבוד של
בראזיל.

זהו האיש. מה כל זה נוגע לישראל?
מה לנאצי ותיק כזה ומדינת־ר,יהודים?
השבוע נתגלה פרט מרתק נוסף על
מיפעל דיימלר־בנץ. בעלת־המניות אינגה
קוואנט, שמקרה את מניותיה במיפעל לכוויית,
קשורה מבחינה מישפחתית לשר־התעמולה
הנאצי, יחף גבלס. בעלה היה
נשוי לאשה שנישאה לאחר־מכן לגבלס.
אחרי התאבדותו של גבלס, עבר הבן־החו־רג
מנישואין קודמים אלה ממישפחת גבלם
למישפחת קוואנט.

הרבה מאוד, כפי שמגלה השבועון הגרמני,
מפיו של שלייאר עצמו.

מנ א צי
לציוני

** ספי שטרן :
בארונות־הספרים של דירת שלייאר
בולטים אלבומים ישראליים. אין זה מיקרה.
הנאצי הקנאי מאתמול הפך מעריץ
נלהב של הציונות.
״בשביל אחרים, שינוי-עמדה כזאת יכולה
להיות אופורטוניזם או חיפוש אליבי.
לא כן בשביל שלייאר. אומר אחד משו־תפיו־בעבודה,
:יש לו הערצה אמיתית
בישראל, ללאומיות
לטיפוסי־החלוצים
היהודית ולהישגים הצבאיים.׳
״לא במיקרה יש לשלייאר בישראל קש רים
מצויינים, בעיקר עם חוגי הימין
הלאומי. למען דוברי הימין הישראלי הוא
מארגן פעולות־סיוע חומריות, והוא מעניק
להם עצות, החל בענייני איסטראטגיה
וכלה במדיניות־הכיבוש.״
עד כאן דברי העיתון.
לגבי ״הימין הלאומי״ בישראל מתעוררות
כאן כמה שאלות נוקבות.
עד כה התיימר ״הימין הלאומי״ להיות
אנטי־נאצי קיצוני. מנחם בגין מסרב עד
היום ללחוץ יד של גרמני, אפילו גרמני אג־טי־נאצי
מדופלם. שמואל תמיר הרם את
ישראל קסטנר מפני שזה העיד לטובת קצין
ס״ס בטענה שעזר ליהודים.

אם בן, מיהו ״הימין הלאומי״ כישראל
המקבל בסך מקצין־ס״ס
בביר ,״נאצי ותיק ופירר של ה־ס״ס״
בפי שהגדיר את עצמו, איש
מנגנון הביבוש הנאצי?
ומעל לכל: מה קרה לישראל,
ואיך היא נראית כעולם, אם אדם
בזה, נאצי מנעוריו, איש הימין הקיצוני
גם ביום, משכית־פועלים
מיקצועי, קונסול־כבוד של כראזיל
הפאשיסטית-למחצה — יבול להיות
מעריץ מושבע של הציונות,
החלוצית, הלאומיות היהודית והישגיה
הצבאיים?

6עוד צרות לצור 60
(המשך מעמוד )29
אויבו של קאסאבובו, מוגוטו, פתחה בחקירה.

נמצא יטוס אימות לעיסקה
כולה. שר־הפיטחון לשעבר פשוט
התכחש לעניין כולו, וטען שהפתק
בחתימתו הוא מזוייף.
ממשלת זאיר גם פנתה אל אשר חסון
בבקשה להבהרות. חסון התעטף בשתיקה.
נראה שהוא התכעס מאר על תימרון זה
של פרדקינס, שכן הפסיק את התשלומים
החודשיים.
אז דרש פרדקינס לחדש את הבוררות
של מיכאל צור. צור מסר את פסק־דינו:
הוא ביטל מכל־וכל את תביעותיו של
פרדקינס, קבע שאין בהן ממש׳.מדוע המתין
עשר שנים עד שהגיש את תביעותיו?
מדוע הטיל על חסון את מסירת הכסף
למישלחת של קונגו בפאריס, במקום להעביר
את הכסף לפאריס בעצמו? מדוע
אין בידיו שום מיסמך כתוב על עיסקה

אם חסון לא העביר את הכסף לזאיר,
מדוע תובע פרדקינס את הכסף מממשלת
זאיר? ולעומת זאת, אם אכן שולם הכסף
לאותה ממשלה, מדוע הוא תובע אותו
מחסון? מדוע הסתפק לאחר־מכן בסכום
קטן הרבה יותר?
פרדקינם זעם על הבורר. ואז גילה הגלית
שלא היתד, ידועה לו קודם־לכן,
לדבריו :

טישפחת חסון היא בעלת־מניות
ב״חברה לישראל״ ,ויושבת בגופים
המנהלים שלה. יו״ר אותה החברה
הוא מיכאל צור.
שאל פרדקינס: איך יכול היה צור לפ
במדינה
(המשך
מעמוד )32
למשקיעים אמריקאיים יהודיים ולאייר,ודיים
יש עניין רב לדעת מה קורה
לכספם בישראל. עניין רב יש גם לתורמים
למגבית ולמשקיעים בבונדם, לדעת
כי חלק גדול מהשקעותיהם ותרומותיהם
נמצא עתה במקום־מיבטחים, בחשבונות
ממוספרים של פקידים ונבחרים ישראליים
בארץ המובטחת — שווייץ. אבל בעיתונות,
ברדיו ובטלוויזיה האמריקאיים —
אף מילה אחת!
הגנרל בראון הוא אנטישמי, אבל פרופסור
אמנון רובינשטיין הוא ללא־ספק
יהודי בעל הברה וגאווה לאומית. הפרופסור,
שביקר לאחרונה בארצות־הברית,
לא סיפר למאזיניו אפילו במישפט אחד
על המתחולל במדינת ישראל בתחום השערוריות
הכלכליות.
אולי משום שלא רצה שאיזה פרופסור
אחר יכתוב עליו, כי יש לשלול ממנו את
האזרחות הישראלית ואת הזכות להיות
פרופסור ישראלי — כשם שהוא־עצמו
מציע לעשות לפרופסור ישראל שחק.
פשעים קצר 3מוגנון חגע •שטר ה

גורמים בכירים במישטרה
דבמהלקותיה השונות נלחמים
זה בזה בגל? איש העולם־
התחתון בן־חור דווידי
זעקה נרגשת בקעה מאחרי הדלת המפרידה
בין אולם־ר,מעצרים של בית־מישפט

חשוד דווידי
לא נותנים להתפרנס
סוק ללא משוא־פנים בינו לבין אדם ש־עימו
היה קשור בחברתו?
עכשיו פנה פרדקינס לבית־המישפט,
באמצעות עורר־הדין הגבוה ור,ממושקף,
דן פון־וייזל, ותבע להחליף את צור כבורר.
מאחר שגורמים חשובים לוחצים
כנראה להעלים גם להבא את טיב הפרשה
שגרמה לעיסקד, כולה, ייתכן מאד שלא
תתברר עד תומה גם בדיון המישפטי.
לצור אין תיאבון
יסמך חיטוב אחד כבר נמצא ב]!
תיק: תעודה רפואית בחתימת הפרופסור
יחזקאל שטיין, שבדק את צור
לפני כשבועיים.

קבע שטיין: צור סובל ממתי
חות נפשית רבה וחוסר-תיאבון
בולט. הוא איבד 11ק״ג ממישקלו
הרגיל.
המסקנה: הוא זקוק למנוחה, ואינו יכול
להשתתף בדיון.

השלום בתל־אביב, לבין המדרגות המובילות
לתא־ד,עצורים שבמרתף הבניין.
״מר זמיר! מר זמיר! תראה מה שהם
עשו לי! הם רוצים להרוג אותי!״ היה
זה קולו של בן־חור דווידי, החשוד
שפונה דקות ספורות קודם־לכן מן האולם,
אחרי שהשופט־התורן עמוס זמיר ציווה
להאריך את מעצרו, להמשך החקירה שמנהלת
נגדו המישטרה בעניין מיסחר בסמים.
דווידי ברח מתא־המעצר שבמרתף ונתפס
על־ידי השוטרים. כאשר ניסה לשוב לאולם
שבו ישב השופט זמיר, כדי להינצל מידי
העצורים שביקשו, כביכול, לרצוח אוחו,
היה מכוסה כולו דם.
עורך הדץ הזהיר. אם אכן נכונה
גירסתו של דווידי, והעצורים באמת ניסו
לחתוך את גרונו בסכין־גילוח כאשר הוכנס
לתא־המעצר שבמרתף — מדוע זילזלו ה שופט
זמיר והשוטרים דקות ספורות קודם-
לכן, כאשר עוד באולם הוזהרו עליידי
עורך־הדין שלו, ישעיהו לוויט, כי חייו
בסכנה? כל שנותר לשופט לומר, אחרי
התקרית, היה :״אני באמת מצטער מאד,
אבל זה לא ענייני. יש להודיע לניצב
עופר, מפקד המחוז.״
עוד לפני שנתיים״ הצהיר בן־חור דווידי :

״אני מחכה לרוצחים שלי״ (העולם הזה
. ) 1835

בסוף שנת ! 197 סייע דווידי למישטרה,
ולאחר״מכן לפרקליטות, להביא אל ספסל
הנאשמים את חבריו, שאיתם ביצע שוד
מזויין בסניף בנק לאומי בראשודלציון.
הוא זימר, שימש עד־מדינה, ובא על
שכרו: הוא שוחרר והתיק שלו נסגר.
אך באותו רגע עצמו נפתח נגדו תיק
חדש: תיק העולם־התחתון. על תיק זה
אין עירעורים. מאז הוא מתגורר בביתו
שבדרום תל-אביב, שאותו הפך למצודה
ממש.
בן־חור דווידי הוא בחור נמודקומה,
שחרחר ונראה כנער מתבגר, אף שהוא
כבר מוכר היטב, מזה שנים, כעבריין מועד.
מייד אחרי שקיבל את שכרו מהמישטרה
עבור שירותיו הטובים בפרשת גיסים לביא,
תפס דווידי את חומרת מעשהו, אך לא היה
ביכולתו לברוח לחו״ל, כפי שעשו אחרים
לפניו. הוא הסתבך בתביעה פלילית שהגיש
נגדו סניגורו דאז, עורך־הדיו אליהו קידר,
אותו שכר לייצגו במישפט השוד.
לא יכיל ל ברו ח. אחרי שיצא לחופשי
ביקש דווידי מעורך־הדין את כספו בחזרה.
חבריו ידעו אז לספר שמדובר בסכום של
כ־ 15 אלף לירות. קידר הגיש תלונה ל־מישטרה,
טען שלקוחו איים לזרוק רימון
לביתו, אם לא יקבל את הכסף. זה היה
בסוף .1972
המישטרה פתחה תיק־חקירה. קידר נסע
לחו״ל בענייני עסקים, חזר כעבור כחודש.
הפרקליטות הגישה כתב־אך שום נגד דווידי.
התיק הזה, שהדיון בו עומד להתחדש הש בוע
בבית־מישפט השלום בתל־אביב, הוא
שחסם את דרכו של חדדי לחו״ל. הוא
נפל במלכודת שטמן לעצמו במו־ידיו.
עתה נפל שוב בידי המישטרה. לפי גיר-
סתר״ עסק החשוד במיסחר בסמים בכמויות
רציניות מאוד. אך בכך אין כל חדש.
דווידי לא התחיל בכך פתאום. במשך שנים,
כאשר היו בידי המישטרה הוכחות שדווידי
הוא ספק־סמים מהגדולים ביותר, לא נקפה
אצבע כנגדו. זה היה, כנראה, חלק מה-

אך נראה שלאחרונה הגזים בהיקף עסקיו.
בשבוע שעבר טענה המישטרה כי
גילתה מאות גרמים של סמים בביתו. כן
גילתה לפתע שהוא סיפק סמים לבתי־כלא
שונים בארץ, וקיבל גם הזמנות מחו״ל.
מה קרה הפעם ז בין המיכתבים
שהגישה המישטרה לשופט עמוס זמיר, כדי
לשכנעו להורות על הארכת מעצרו של
החשוד ב־ 10 ימים נוספים, היה אחד ששכן
במגירות מחלק־הסמים של המדור המרכזי
למיעלה משנה וחצי.
מיסמך זה, אשר נתפס בחיפוש שנערך
בזמנו בביתו של דווידי, מלמד על בקשה
לספק סמים לכלא. מדוע הוצא המיכתב
לאור רק כעת?
יש טוענים כי בין המחלקות והגורמים
השונים במישטרה קיימים חילוקי־דיעות
באשר לעתידו של דווידי. אנשי המודיעין
מתנגדים למעצרו, אך אנשי מחלק־הסמים
מבקשים להפסיק את פעילותו, שהיקפה
נאמד כיום במאות אלפי לירות.
לבן־חור דווידי, מצידו יש תשובה
מוכנה עבור המישטרה :״תנו לי דרכון
לצאת לחו״ל, ולא אעשה יותר צרות.
ואם לא דרכון — אז לפחות תנו לי להתפרנס.״

שטרה
סליחה,
טשת בדריסה

אחרי שהוכח קשות, געצר
אברהם שמעוני כחשוד בניסיון
לדרוס שוטר — השבוע זוכה
״נעצר חשוד בניסיון לדרוס שוטר.
במשך שעות חיפשו ניידות־מישטרה אחר
אברהם שמעוני, תושב רמת־גן, אשר תקף
שוטרים ואחר־כך תקף גם שוטרים בתוך
תחנודהמישטרה.״
כך סיפר דובר מישטרת מחוז תל־אביב
לכתבים לענייני מישטרה בחודש ספטמבר
השנה, כאשר הובא שמעון להארכת
מעצרו בבית־מישפט השלום בתל־אביב.
מפקח המישטרה יהודה אמוראי סיפר
בקול נרגש לשופט התורן, בורים
רפופורט, על מעשיו החמורים של החשוד,

פרצוף מוכר למישטרה. לפי גירסתו של
אמוראי, איים החשוד על שוטרת שרשמה
לו דו״ח־תנועה על שעצר את מכוניתו
במקום שבו ניצב תמרור שאסר עצירה.
החשוד ניסה לחכות את השוטרת, וזו
נמלטה והזעיקה עזרה. אז הגיע למקום
רס״ל יוסף לוי. שמעוני התניע את הג׳יפ
שלו ונסע היישר אל השוטר. זה קפץ
הצידה, וכך ניצל מדריסה. החשוד נמלט
מן המקום.
״סמוך לחצות,״ סיפר המפקח אמוראי,
״התייצב שמעוני במישטרת רמת״גן ושם

עצור שימעוני
התעלמות מוחלטת
תקף שוטרים. הוא ניסה לחנוק סמל־מישט־רה.״
החשוד
זוכה במפתיע. השופט התרשם
מדבריו של קצין־המישטרה, ואמר :
״תקיפת שוטרים היא אחת העבירות החמורות,
ובתי־המישפט מצווים לאפשר לשוטרים
לבצע תפקידם הקשה מבלי שיהיו
מותקפים.״
שמעוני נעצר ל־ 10 ימים, וכתב־אישום
נגדו הוגש בחודש יולי .1974 הוא הואשם
בתקיפת שוטרים ובאיום. סניגורו של הנאשם׳
עורדהדין צבי לידסקי, כפר באשמה
בשמו של שולחו, וביקש להזמין
כעד את הקצין שבדק את התלונה שהוגשה
למישטרה על־ידי הלקוח שלו.
בתלונתו טען שמעוני כי הוא היה זה
שהוכה על־ידי השוטרים, ובמיוחד על*
ידי רס״ל לוי, שבניסיון לדרסו הואשם.
השבוע זיכה בית־המישסט את אברהם
שימעוני, במפתיע. היד, זה לאחר שהתובעת
המישטרתית הכריזה באוזני בית-
המישפט :״לא נביא כל ראייה בתיק זה.
לא נשמע כל עד.״
סיפר שמעוני השבוע :״הייתי במכונית
שלי עם אשתי ועם התינוק שלנו. שוטרת
רשמה לי דו״ח והדביקה אותו על השמשה.
ביקשתי ממנה לתת לי את הדו״ח ביד, ואז
היא הזעיקה את הרס״ל יוסף לוי. הרס״ל
ניסה להוציא לי את מפתחות המכונית.
הוא זינק לתוך מכוניתי, בזמן הנסיעה,
והתיישב על ברכי. למרות שאמרתי לו
שהוא מסכן את חיי כולנו, הוא ניסה לת פוס
את ההגה. בסוף הצלחתי להשתחרר
ממנו, ונסעתי ישר למישטרה. רס״ל לוי
הגיע לשם וכשהוא ראה אותי התקרב
אלי ונתן לי, ראסייה׳ ושבר לי את האף.
הכניסו איתי לחדר בתחנה והרביצו לי עד
שהתמלאתי דם.
כאילו לא קרה כלום .״ניסיתי לברוח
מר,ס, אבל הם שוב תפסו אותי ושוב הרביצו
לי, ולוי ניסה לחנוק אותי. העבירו
אותי לתל־השוסר. עם עורך־הדין נתנו לי
לדבר רק אחרי שהוא טילפן בחצות הלילה
לביתו של ניצב עופר וביקש ממנו.
״והנה, פתאום המישטרה הססיקר, להתעניין
בתיק שלי, ולבסוף עזבה אותי בכלל.
אבל אני הוריתי לעורך־דיו לידסקי להגיש
תביעה נגד המישטרה, כדי שהמדינה תפצה
אותי על הסבל שנגרם לי.
״רק אתמול הייתי אצלם פושע שניסה
לדרוס שוטר, והיום — הם מתעלמים מזה,
כאילו לא קרה שום דבר.״
ה עו ל ם הזה 1947

(כד> לשתף אותך בחג>1בל ה־ 2$ו שלנו)
ספל אחד סול מוז סזב ...וחבל נבר בסדר.
ולא רק־ ב של מ חי ת הנו ח
ספל אח דסלתה אמית*
ו הרג שתו כבר טובה יותר.
תה ויסוצקי.
מרענן, טעים, ריחני קשיו־ ומהגה
התה שטעמו עמו 1 *5שנה.
כדי לשתף אותך ביובל ה*2׳5ו שלנו,
אנו עורכים מבע ע פרסים גדול,
ג קנו ת ד אריזה של שקיקי תה ויסוצקי
במ שקל גרם והעי בל אחד
!באריזות הירוקות!
או במ שקל שגי גדם בל אחד
!באריזות האדומות),
״ אתה עשוי למצוא בתוכה תלוש
המזכה או תך בשי כספי.

הערד הכולל של התלו שים שיופצו ב אריזות
הוא 50.000ל*י בסי מו יובל ה־ן 2ו
של החברה. יחולקו הפר סי ם בדלהלו:
5גו פ ר סי םשל 1*5 -ל*יכל אחד.
*5ו פרסים של >0 -ל־י בל אחד.
1*5פ ר סי םשל 4 0 -ל *יכ לאחד.
1*5פרסים של ־ 50ל־יכלאחד.
1*25 פרסים ש ל 40 -ליי כל אחד״
25ו פרסים של -סלל״יכל אחד.
25ו.פרסים של 5 -נ ל*י כל אחד.
$גו פרסיםשל ־ 10ל׳ינלאחד .

אם זכית ובאריזה שקמתנמצאת לו שהמחאת היובל, די.
ה של ם(עיג התלוש) את הסיס מא :־יהיה טוב עם
צייו גם א ת שמד ובחזבחך ו שלח לת. ד 147 .ת־א.
המחא תני תגיע אליד בדאר חוזי.בהצלחר).
תקנון ה מב צע -במ שרד ארזיו פרסו מ אי ם.ה שופטים 2ת׳א.

רז רו1ר 11ס
צ190
חו*9
ן וי*2 :9
רז 0 1י 913 1
הי 1 1

העולם הז ה 1947

אריאלה

וכך, לפני מיספר ימים עזבו את הארץ

בדרכם לניו־יורק שבארצות־הברית, צדוק
קראום, ואשתו החדשה דיילת אל־טל
רחל טרי, שהיא בחודש הרביעי ל
הריונה.

לחו״ל

אגיד לכם, בכל יום מטלפן מישהו
אחר ואומר שלום. פיחות או לא פיחות,
הידוק החגורה או לא הידוק החגורה, אין
לי מושג איך — אבל עדיין מסתובבים
בארץ הזו אנשים שיכולים להרשות לעצמם
בימים טרופים אלה נסיעה לחו״ל,
עובדה.

עדי קפלן
ג׳וב עולמי

הי דרו מה לאילת עדי קפלן היא דמות ידועה ויפהפייה
המקשטת את מסיבות הבוהימה התל-אבי-
בית מזה שנים.
עוד כשהיתה חיילת זכתה עדי ללחוץ
את ידה של השחקנית מרלן מטריד
על בימת היכל התרבות בתל־אביב, ואפילו
להגיש לה פרחים ובתמורה קיבלה
נשיקה מצלצלת. אמא של עדי, המתגוררת

ברחוב בצלאל בתל-אביב, שומרת עד היום
את תמונתן של עדי ומרלן כשהיא
ממוסגרת היטב מעל לטלוויזיה.
מאוחר יותר למדה עדי מישחק בסטודיו
של ;יפן נתיב, ובאותה תקופה ניהלה
רומן סודי וסוער עם מלחין ידוע
ונשוי מאוד.
את הסטודיו לא סיימה, כי ממש בעיצומה
של שנת הלימודים השנייה נבחרה היפהפייה
הצעירה לייצג את ישראל באיזו-
שהיא תחרות בארצות־הברית. עדי צריכה
היתה להיות שם מלכת־התפוז או משהו
כזה, כדי לעזור במכירתו של הסמל ה־מיסחרי
של ארצנו הקטנטונת.
אחרי שסיימה את שליחותה הלאומית
נשארה עדי, כרבים לפניה, בארץ האפשרויות
הבלתי־מוגבלות, וניצלה את הזמן
ללימוד מישחק ושירה.
כשחזרה ארצה, לפני כשלוש שנים, נחטפה
מייד על-ידי הבמאי ידם ן( 5״פפו״)
מילוא להצגה שמח בנמל, שם מילאה
את תפקידה של הפקידה, המשגעת את
פועלי הנמל בכל פעם שהיא עוברת בשטח.
אתם בטח מתארים לעצמכם שהיא
הצליחה בו־זמנית לשגע גם את הקהל.
ומאז היא מופיעה על בימותינו בהצ גות
מהצגות שונות. אבל לאחרונה החלי־טה
עדי לעשות תפנית חדה, ולשנות את
הקו שבו בחרה לקדם את הקאריירה שלה.
היא החליטה לצאת בתוכנית־יחיד שבה
תשחק, תשיר יתלווה את עצמה בפסנתר.
מאמא תיקי
היא תמיד ודתה הילדה הטובה של האמא שלה, למרות
ההצלחה הכימעט־מטיאורית שלה בבידור ובתיאטרון, ולמרות
הדימוי שיש לה כילדה מפונקת מצחיקה, ולא-כל-כך-חכמה על
הבמה.
אבל כל מי שהכיר את תיקי דיין באמת, ידע שהבחורה
הזאת יודעת בדיוק מה היא רוצה מהחיים. ומה שהיא רצתה
היה בעצם מה שכולן רוצות: בית, בעל וילדים.
היא תמיד היתד, אשד, של איש אחד. לא מאלו שבתוקף
היותן שחקניות או זמרות או בדרניות אתה שומע עליהן כל
מיני סיפורים על מה שקורה להן מאחרי הקלעים ובתום כל
המסיבות.
לא, תיקי אף פעם לא היתה מאלו. עוד כשהיתה בלהקת
גייסות־ד,שריון היה לד, החבר הקבוע שלה, דורי פן־זאב, וכל
מי שניסה להתחיל איתר, אז זכה בתשובה חד־משמעית מפיה
של תיקי השמנמונת.
הרומן המפורסם של תיקי אחרי דורי, היה עם השחקן
מוטי פ ר קן ששיחק למולה בהצגה פרפרים הס חופשיים. זה
היה סיפור-אהבה שהסתיים כשהאדון ברקן החליט יום אחד
לנסוע ללונדון ללמוד קולנוע, ונטש לא רק את תיקי כי אם גם
את ההצגה.
אבל תיקי איחתה מהר מאוד את שיברי לבבה, הפצוע,
בעזרתו של איש הטלוויזיה יפה-התואר וד׳כישרוני יאיר אחי
אילן, שמאוחר יותר גם נשא אותה לאשה.
עוד קודם־לכן, כאמור, אבל בעיקר מאז החתונה, לא הפסיקה
תיקי לספר לכולם עד כמה היא משתגעת אחרי ילדים
וכל זה.
אז בעוד חמישה חודשים, גבירותי ורבותי, היא תוכל
להוכיח את אהבתה הלכה למעשה. כי בעוד חמישה חודשים
עתידים היא והבעל שלה להפוך להורים מאושרים.

האחרונה והטרייה ביותר ברשימת הנוסעים
היא הציירת אריאלה וידזר,
ידידתם הקרובה של בני־הזוג קראום ואחותה
של השחקנית יעל אביב. אריאלה
מצטרפת אל יעל ובעלה עורך־הדין
צחי שני, הנמצאים כעת באמסטרדם.
בדרכה לאמסטרדם תעבור אריאלה דרך
לונדון כדי לגמור אי-אלו עניינים עם
גלריה ידועה, העומדת להציג תערוכה של
הציירת הצעירה זהכישרונית המציירת בסגנון
נאיבי מקסים.

את הבית המשגע שלהן ביפו משאירה
אריאלה בידיה הנאמנות של שותפתה ה־אופנאית
תמרה יוכל, שהיא־עצמד, חזרה
בימים אלה ממש משהייה של שלושה
חודשים בחו״ל. הלוואי עלי.

חיווקת

זוכרים שבשבוע שעבר בישרתי לכם
את הידיעה המשמחת, שמלכת־היופי לשעבר
אתי אורני עומדת לחתום את
תקופת רווקותה ולהקים בית בישראל עם

נכנסה למישטר חמור של חזרות, כשמד
ריך
אותה המעבד והמלחין אלדד שרים.
והנה, כמו מתוך הסיפורים ירדה עליה
הצעה לא־נורמלית שבאה, כמו תמיד באגדות,
מכיוון בלתי־צפוי.
יוסי סיני, בעליו של מלון ביקעת־הירח
באילת, החליט לפתוח מועדון־לילה
במקום וחיפש באופן דחוף מנהל או מנהלת,
לא חשוב.
הוא התייעץ עם אשת יחסי־הציבור של
עדי, הידועה במהירות האילתור שלה, ו־הנ״ל
הציעה לו מייד את עדי קפלן.
מה פיתאום עדי קפלן? תמה יוסי.
״צלצל אליה, ותבין בעצמך,״ השיבה
לו זו. יוסי צילצל, ומה שיצא מזה היה
סידור יוצא מהכלל בשביל שני הצדדים.
יוסי זכה במנהלת על־הכיפאק שנוסף לניהול
המקום גם תבדר את האורחים בשירה,
במישחק ובנגינה על פסנתר.
ואילו עדי, מצידה, זכתה בחוזה־עבודה
שיאפשר לה להיות פנוייה בבוקר לחזרות
ולשהייה במימיו הצלולים של ים־
סוף, ואילו בערב תוכל לתרגל את שיריה
להנאת הקהל וגם לקבל עבור זה מש כורת
שמנה.
וכמו שאני מכירה את עדי, הרי היא
בדיוק הטיפוס בשביל ג׳וב כזה. ממש
תפור עליה.
אילתים, היכונו!

ובהתחשב בזה שתיקי היא בת למישפחה ממוצא סורי, אני
מתארת לעצמי שאצלה הילד הראשון יהיה רק סיפתאח. שנאמר
— כל המרבה הרי זה משובח.

רונית גרסטנר
למרות הפירסום
הטייס ואיש העסקים אלי פכמן? זוכ רים?
יופי.
אבל מה אגיד ומה אדבר, עוד לא הספקתי
לשמוח דיי על הידיעה הזו, והנה
מגונבת לאוזני ידיעה משמחת נוספת,
הנוגעת לגיבורה אחרת של פרשת המיליונר
ראובן פסחוכיץ.
זוהי הגיבורה שהיתה בקשרים הדוקים
עם אלי בכמן עצמו בתקופת הפרשה.
אין זו אלא רונית אור, המתמחה היפהפייה
של השופט מקם קנת, שבכמן הת יידד
איתר, בזמנו על־מנת להוציא ממנה
מידע שעשוי היה, לדעתו, לעזור לידידו
המיליונר.
כשהתפוצצה, בשעתו, הפרשה ופורסמה
בהרחבה (העולם הזה ,)1873 בילתה אז
רונית עם בעלה רפי גרפטנר, שהוא
מבעלי אמפ״א, ירח־דבש בשווייץ.
מסתבר שהפירסום לא הזיק במייוחד
לחיי־ד,נישואין של הזוג הצעיר, מפני ש בימים
אלה נולדה לרונית ולרפי תינוקת,
במזל טוב.

נת־המיריונו
ובן־השכוש
אני לא יודעת למר, זה שבנות של מיליונרים
מתחתנות תמיד עם בחורים עניים.
אבל תמיד. למה לא קורה, למשל, לעיתים
יותר קרובות. שבני מיליונרים יתחתנו
עם בחורות עניות, תגידו למה?
קחו, למשל, את בתו של המיליונר היהודי
היושב בפרנקפורט, יוסדה כוכי
מן* לפגי למעלה משנה הכירה בפרנקפורט
ישראלי צעיר בשם שם־טוב

כניהו.

תיקי דיין וכעלה
זה רק סיפתאח

בת המיליונר התאהבה על המקום, ולא
עזרו כל ההפצרות של אביה, שניסה להס ביר
לה שבתוקף היותה בתו של מיליונר
צפוי לה עתיד ורוד יותר, עם מי שלא
יהיה, ולא עם איזה סתם ישראלי בשם
שם־טוב בניהו.
הקטנה, כאמור, לא השתכנעה, ובאה

(1 (01 מרווה בתרקף
אם תראו את אכי ט־לראנו עצוב
בזמן מאחרת, תדעו לכם שיש לו סיבת.
לא, חם־וחלילה, שום דבר אישי. אצלו
בבית תבל בסדר. אשתו ליאורה ובנם בן
השנתיים ע רן מרגישים מצויין, תודת
לאל, ואבי !אומר שתם מישפתת מאושרת-
מאושרת.
יאבל תמיקצוע, איזה מיקצוע קשת להיות
זמר. עובדה. לפני תקופה קצרה תוזמן
אבי, ביחד עם ארבעה זמרים נוספים,
לעבור בחינת לתחרות האיירוויזיון. הוא
עמד בפני ועדה בת שלושה חברים ש כללה
את חנוך חסון, שהוא ראש מחלקת
הבידור בטלוויזיה, צחי שמעוני
האחראי על התוכניות ברשות־השידור, והמלחין
נועם שריף.
דיברו איחו איזה עשרים דקות, ואחר-
כך, תאמינו או לא, ביקשו ממנו שישיר
קצת עם הגיטארה כמו איזה זמר מתחיל.
למרות הגיחוך שבדבר מילא אבי אחר
בקשתם של שלושת חברי הוועדה, ופצח
קולו בשיר. אחרי ככלות הכל, לנסוע
לאיירווויזידן זה לא צחוק בשביל זמר
מסוגו. כשהבחינה נגמרה, אמרו לו יפה
תודה ונתקשר אליך בימים הקרובים, והוא
הלך הביתה.
עד היום לא התקשרו אליו. אחר־כך
הוא למד מהעיתונות ש שלמה א ר צי
הוא הזמר שייצג אותנו בתחרות הזו.
״מבחינתי,״ אומר אבי ,״אני עדיין בגדר

דור ראשון לגאולה
אז ככה: היא כולה זורחת ופורחת ר
נראית פשוט נפלא. אין מה לעשות. והיא
ממש משתגעת. איזו שמש, איזה אנשים
יפים, איזה ארץ. כאילו שהיא פה בפעם
הראשונה. ובכלל, אם אתם שואלים אותה,
אז את וינה ואת אוסטריה כולה היא
היתוה מחליפה בשביל חתיכה קטנטונת
מכביש הסרגל.
כן, נכון, היא מתה לחזור הביתה, אבל

כן, רבותי, אני מספרת לכם על גאולה
נדני, שכיבדה אותנו בנוכחות בת שלושה

ש בועות. בין נשיקה לאר טי ק לדי וחיבוק
עם יענקל׳וה בף סירא, מוקפת כולה
מכרים וידידים בקפה מאמנים פינתי, היא
מספיקה לספר שהיא מקליטה כעת אריך-
נגן בשפה הגרמנית, שבו יהיו גם כמה
ישירים עבריים, ושהמעבד של התקליט
הוא מוסיקאי ידוע בשם פטי (קטן)
ג׳ורג /שהיה פעם שמן וכעת הוא לא-
כל־כך, אבל השם פטי דבק בו וזהו.

ליד גאולה, בשמש הדיזנגופית החמימה,
יושבת בתה היפהפייה שרץ, לבושה
כולה בגדים סרוגים מעשה ידי אמה להתפאר.
שרת, כמוה כאמה, דוברת גם
היא ארבע שפות, ואפילו יודעת לשיר את
שיר־התילתן עם כל המילים ובלי לזייף.
שיידעו לאן נפל התפוח.
בארץ מתארחת גאולה עם המישפחה
אצל החברה הכי סובה שלה, כליצי דוב־ניקוב,
והיא עסוקה כל ערב עד שלוש
לפנות־בוקר, כי כל הזמן באים אליה
חברים וידידים.
בווינה היא מתגוררת על גדות הדנובה
הסבר־לא-כל-כך כחולה, ומנהלת אורח-
חיים של בית פתוח. אפילו הבעל האוסטרי
שלה התחיל לכנות את ידידיהם המשותפים
בכינוי־החיבה האהוב על גאולה,
,יה תחי׳ ,ואת מי שהוא אוהב במיוחד
הוא מכנה, יה עיני.׳ אתם שומעים
אותו אומר זה במ״בטא ייקי טהור?
מה אגיד לכם, אני עצמי בטוחה שהיא
תשוב אלינו מה שיותר מהר ואולי אפילו
בימינו אמן. כי בווינה אפשר אומנם לאכול
את השטרודל הכי טעים בעולם, אבל
איפה אפשר למצוא שם סחלב או סחוג?

לני וג7\7וב> הגדול
גאולה נוני
מה לעשות ׳והבעל שלה, הינדי דידל,

שהוא מומחה לאבני־חן, צריך כמה שנים
כדי להתארגן לפני שהוא בא הנה סופית.
בינתיים היא מסתפקת בביקורי־מולדת
קצרצרים פעמיים בשנה, כמו זה הנוכחי
למשל, ועד שיגיע היום בו תשוב אלינו

מועמד. לי עדיין לא נתנו תשובה שלילית
או חיובית.״
ובכלל יש לו, לאבי, טענות נגד השיטה
שבה בוחרים בארץ זמר לתחרות ה־איירווויזיון.
בצרפת, הוא אומר, נערכת
תחרות טלוויזיונית. המועמדים הסופיים
באים עם שיר שאמור להיות מושר על-
ידם באיירוויזיון. הם שרים אותו במים־
גרת התחרות הארצית. יש ועדת־שופטים,
ויש קהל, ואלה מחליטים איזה שיר ייצג
את ארצם בתחרות.
אצלנו, הוא אומר, שלושה אנשים פח־

ליטים בשביל כל המדינה איזה זמר מתאים
לייצג אותה בתחרות, זה לא הוגן.
׳חוץ מזה, אבי עשה מעשה שזמרים
חבים אחרים מתים לעשות אבל לא מעזים.
קם ועזב את מישרד האמרגנות המייצג
אותו, נזמה האמניס, המנוהל על־ידי
ע ליז ה יאלץ.
וכל זה למה? או. לא בגלל שיש לו
משהו נגד המישרד הוא אומר, אלא בגלל
שהסכום שהוא מקבל במקור והסכום שהוא
מקבל ביד תמורת שירתו, שונים
כמו שמיים וארץ.
״מישרד־אמרגנות,״ הוא אומר ,״חייב לא
רק לגבות מהאמן דמי־עמלה, כי־אם גם
לדאוג לו ליחסי-ציבור, ואני לא מכיר
אף מישרד אחד בארץ שעושה את זה
כמו שצריך.
״אני עדיין מקווה שאמצא מישרד־אמר־גנות
שירצה לתרום לי כזמר, ולא רק
לנצל אותי לטווח ארוך. כי כיום, כל הי
מישרדים שאני מביר חושבים איך להרוויח
ממך את המכסימום כרגע, ולזרוק
אותך אחר־כך לכלבים.״

אחרי שאהבה נפשה לישראל ואפילו שינתה
את שמה ל א תי, ככל בחורה ישראלית
טובה.
מאז ועד היום הזה, מזה שנד. תמימה
בדיוק, חי לו הזוג הצעיר בעוני ובאושר
בשכונת התיקווה, מקום מגוריו של שם־
טוב, שהוא גרוש ואב לשני ילדים.
אתי בת ה־ 22 צעירה משם־טוב ב־10
שנים, ועובדת כמזכירה רפואית. מעשיו
של האיש, לעומת זאת, לא ברורים לי די
הצורך. רק שמעתי כי לאחרונה שם עינו

בעיסקי בנייה. גם זה משהו.
כך או כך, בת המיליונר ושאהבה נפשה
החליטו לחתום את אהבתם בטקס נישואין
שייערך בקייץ, הבא עלינו לטו בה,
במלון שרתון בתל־אביב.
למה דווקא שחזון, אל תשאלו אותי,
שהרי אחרי ככלות הכל אבי הכלה הוא
מבעליהם של כמה בתי־מלון ידועים בארץ,
ששרתון לאו־דווקא נימנה איתם.
אבל אולי זה מפני שהדשא של השכן
תמיד ירוק יותר.

אבי טולדאנו

לצמיתות היא משתדלת לנהל חיים מלאים
ומעניינים בווינה הלא־כל־כד עליזה.

חוץ מזה היא צריכה להתחיל חזרות
על קומדיה גרמנית בתיאטרון וינאי בשם
יחף שמאט תיאמר, וזה שהוא בשפה הגרמנית
זו הבעייה הכי קטנה שלה כי
היא, בתור בחורה כישרונית, דוברת ארבע
שפות פרפקט. ובכלל, היא לומדת באוניברסיטה
גרמנית ואנגלית, כך שהשפה
באמת לא משחקת אצלה.

קריצה לגרמנית

קריצה לאיירוויזיון

0111111

אם ביקרתם במיקרה בשבוע שעבר בדראג־סטור התל-אביבי וראיתם שם את
לני אורן מסתובבת לה בפיג׳מה עשוית* ,משי לבן, שלא תחשבו שהיא השתגעה חם־
וחלילה, לגמרי לא.
לני, שהיא דוגמנית מיקצועית, אחותה של דוגמנית מיקצועית אחרת בשם מירי
אודן, התנדבה, ביחד עם המלצרים מיכה, דויד וסו ועם סמדר דרור, אשתו של
אברהם ארכיב, אחד מבעלי המקום — להדגים בפני לקוחות המקום את הבגדים
המקוריים של רוברט רדפורד מיה פארו, קאוץ כלייק ושחקנים אחרים מתוך
הסרט שבאופנה, גטסבי הגדול.
בכלל, לני, שהיא אמא לשני בנים בני שש ושנתיים, גיל ו ת רי, היא אשה עסוקה

לני, מיכה, סו, דויד וסמדר בלבדט גטסבי
קריצה אל העבר
מאוד. חוץ מזה שהיא עוזרת לבעלה העיתונאי, היא גם עקרת־בית, כמובן מאליו,
ודוגמנית־מסלול מבוקשת ביותר.
ואם לא די בזה נבחרה לני, יחד עם אחותה מירי והדוגמנית טרי רביד, לככב
בסרט־פירסומת לביודהאופנה האמריקאי ג׳ק פימרס. וזה לא צחוק, בהתחשב בכך שהן
נבחרו מתוך שש מאות דוגמניות.
את הסרט, שצולם באתרי־תיירות בארץ, עומדים להציג בתחילת ינואר בטלוויזיה
האמריקאית, בשידורים מחוף־אל־חוף ובתדירות של עשר פעמים ביום.
למי שלא זוכר, לני התחילה את הקאריירה שלה כדוגמנית לפני כעשר שנים
כשנבחרה, כמיס־אלגנס ומאז היא, מה שנקרא ,״בשוק.״
סמדר דרור, לעומת לני, הסתובבה בדראג־סטור בשימלה שקופה־למחצה ואוורירית,
שאותה לבשה בסרט מיה פארו, ונראה כאילו הרגישה בשימלה הזו כמו בבית. סמדר,
שהיא חברתה הטובה של לני, גם היא — נוסף להיותה דוגמנית מיקצועית — גם
עקרת-בית וגם אמא לשרון בת החמש. אז מי אמר שאי-אפשר לשלב אימהות
עם קאריירה?

קולנוע סרטים
סכס משוגע

\ 1זז. זסוח

גברים האוהבים נשים, גברים האוהבים
גברים, נשים המעדיפות גברים, וכאלו
המעדיפות נשים. את כולם בא לספק מין
כלבוניק־מין הדש, ישר מאולפני איטליה,
מצוייד במיטב החידושים וההמצאות של
החברה המתירנית, ושמו סכס משוגע.
מנהל הכל־בו הוא במאי איטלקי בשם
דינו ריזי, אחד מאותם בוגרי הניאוריא־ליזם
שלאחר מילהמת־העולם השנייה ש סרה,
לדעת עדיני הנפש, ומכר נישמתו
למיטהר. ואומנם, בתהילת שנות ה־50
הוא עוד שיתף פעולה עם פליני, אנטוג*
יוני, לאטואדה ואחרים באהבה בברך, ובפרק
שלו — גן עדן לארבע שעות הראה
אולם־ריקודים עממי, שבו המצלמה מגלה
הכל על האנשים המיסתובבים לקצב המו־

מיוצר עי
0101011

בגדי תינוקות, חלו קי ם !־שקי

?111א1£ס 01 הינו המילוי האידא

מה קרה לרב־־ט >מיל ).איתן כ ספי במדבר?
זה עלול ל קרו ת ו.ם לך...
קרא עלכךבר 1מן המרתק:

של ארנון הדר

הספר עוסק בעימות בין אדם
לחברה, ביו אדם לחברו וביו אדם
לאויבו — על רקע המלחמה האחרונה.
זוהי
מלחמתו הפרטית של רב״ט
(מיל ).איתן כספי וההתרחשויות
המוזרות הקורות לו במדבר.
הצצה חושפנית לנפשו של אדם
שסוע, הנקרע ביו שני עולמות
והעימות הסופי שלו עם חייל אויב.

הספר שאתה חייב לעצמך !
המחיר הקטלוגי 20.— :ל״י.
מחיר מיוחד לתקופה מוגבלת 16.— :ל״י.

ב הו צאת ״ ספרי תמע רי ב

211 עמוד.

להשיג בחנויות הספרים וב״ספריית מעריב״.

אנטונלי כ״סכס משוגע״
שחקנית־צמרת
פיקה, ואין בפסק־הקול אפילו מילה אחת
מדוברת. אלא ששנתיים לאחר־מבן הוא
כבר עשה את החלק השני בלחם, אהבה
ד ומייד הכריזו הכל שריזי הוא מקרה
אבוד.
תיא־כון מיני. היו עוד שטענו כי סיר־טו
החיים הקלים הוא סרט לא פחות חשוב
מהחיים המתוקים של פליני, אבל היו אלה
קולות חלושים באפילה. ריזי קוטלג סו פית
כבדחן ציבעוני, כממציא מעשיות־מין
קלילות ומשרת להפליא כוכבים גדולים
כמו גינו טנפרדי, ויטוריו גאסמן ו־אליברטו
טורדי. בישראל עדיין זוכרים
בוודאי עוד את אני רואה עירום, שבו
טייל מאנפדדי דרך תישעה מערכונים
שונים.,ובכולם שם לצחוק, מזוויות שונות,
את התיאבון המיני והדימיון המפותח של
האיטלקי הממוצע.
ריזי לא התנגד להגדרות, חייך בהרחבה,
והמשיך לעשות סרטים — :שניים בשנה.
אולם באופן פרטי, הוא טען תמיד ש״אין
בעולם דבר רציני יותר ממין.״ אז למה
זד, מצחיק ז ״מה אפשר לעשות, ביחסים
המיניים בין בני האדם יש תמיד צד
הומוריסטי.״ וריזי מוסמך בהחלט לומר
זאת. לפני שהחל לביים סרטים, הוא היה
רופא־פסיכיאטר.
הנקמה המתוקה. כדוגמת כמד. מסרטיו
הקודמים, גם סכם: משוגע בנוי מ־ה
עו ל ם הז ה 1947

מערכונים .״אני אוהב לספר סיפורים
^צרים,״ הוא טוען .״ומצחיקים,״ טוענים
מוזרים. כאן הוא נטל תשע ואריאציות
1וגות על נושא מין, עקץ כבדרך־אגב כל
עי קלסיקונים ופסבדו־קלסיקוגים קולנועיים,
ותוך כדי כך השתמש בשניים מן
הכוכבים הפופולריים ביותר באיטליה, המחליפים
תחפושת בכל מערכון, ומציגים
את מיגווני כישרונזתיהם.
השחקנית מוכרת כבר היטב בישראל.
מאז איזה מין עוזרת הפכה לאורה אנטונלי
סמל־המין של שנות השיבעים באירופה.
משכורתה מרקיעה שחקים, ושמה הוא
ערובה להצלחה קופתית בארץ המגף.
ראשית, משום שאין לה כל רתיעה מפני
הסרת בגדיה, בשעת הצורך. שנית, משום
שגס ללא בגדים היא מסוגלת לשחק ולרתק
בהבעותיה (ולא רק בגופה החטוב
בהחלט) .זוהי. נקמה מתוקה לשחקנית בת
זד ,28 ילידת יוגוסלביה, שהסתפקה במשך
שנים בהנחיות טלוויזיונית ובתפקידי־מיש־נה
אוויליים, משום שאיש לא האמין כי
יש בה עוד משהו לבד מחיצוניות נאה
(יוצא מן הכלל בין תפקידיה היה הופעתה
בדוקטור פופול של שאברול) .״לא
שכחתי את הזמנים הקשים של הבושה
והביזיונות. איני חייבת את הצלחתי לאף
אהד חוץ מאשר לעצמי״ — טוענת אנ־שונלי
בזעם, למרות שהיא זוהרת.
אשר לשתקן המופיע מולה, ג׳אנקארלו
ג׳אניני — הוא נחשב באיטליה כיורש
של מאסטרויאני, ויש הטוענים אפילו שהוא
עולה עליו. שחקן־תיאטרון שזכה בפרסים
על הופעתו בהצגות של שייקספיר. ג׳א־ניני
זכה בשנים האחרונות לשורה של
תפקידים ראשיים בקולנוע האיטלקי, ב־דרך־כלל
כגבר מלא תשוקות ותוסס, אבל
ביישן וקצת נבוך. בישראל ניראה רק
בדרמה של קינאה, יחד עם מאסטרויאני
ומעיקה ויטי. בעולם הספיק לקצור כבר
מיספר פרסים, ביניהם פרם המישחק בפסטיבל
קאן, לפני שיה, על סרט של אהבה
ואנארכיה.
מזמינה השפמה. שניים אלה עוברים
ביחד את מסע־השעשועים של ריזי, ומתנים
בו אהבים בכל הצורות האפשריות
ולפי כל האסכולות — היותר והפחות מקובלות.
למשל — מערכון ראשון: היא,
גבירה בווילה על שפת אגם ז׳נבה, והוא
הגנן־שרת־חדרן האיטלקי הדרומי, מנומס
להפליא, אבל בולע רוקו ללא־הרף למראה
הגברת מעוררת־התיאבון.
את היוזמה אינו מעז ליטול, עד שהיא
מזמינה אצלו השכמה, הוא בא להעירה
בבוקר, מוצא אותה עם כתונת מופשלת.
היא אינה מתעוררת, הוא אינו שולט
בעצמו, מטפס אליה בשקט ובנימוס, מבטיח
לא ללכלך את הסדינים ...וקדימה
לעבודה.
מערכון אחד, מיועד כולו לזיכרו של
דוקטור פרויד. ריזי, הפסיכיאטר־לשעבר,
מגשים את תסביך־אדיפוס הלכה למעשה.
הוא מלביש את ג׳אניני כפרקליט מי-
לאחי בעל מיבטא צפוני מגוחך, המזניח
את רעייתו היפהפייה (אנטונלי) משום שהוא
מאוהב רק בי׳שישות. והדבר היחידי
שצריך להדאיג את פילגשו בת דד 70 של
הפרקליט הצעיר, הוא העובדה שאמה
עדיין בחיים, ועלולה לגזול את אהובה.
.הנזירה והמבחנה. אנטונלי־פוזלת
וג׳אניגי־מטונף מגישים, אחר־כך, פארודיה
על ריאליזם וכיור־מיטבח, כשהם מגלמים
זוג קבצנים המתגוררים בצריף מט־ליפול.
הוא יושב על האסלה ומרוקן קיבתו ברעש
גדול, ברוב קינאתו הוא מקשט את
זוגתו בפנסים וחבורות( ,״גבר חזק צריך
להרביץ,״ היא אומרת) ואחר־כך, תוך כדי
התעלסות, הם מדקלמים לעצמם את תפ־ריט־העינוגים
העלוב של יום המחרת.
שוב מתחלפות תחפושות. ג׳אניני הוא
פועל איטלקי בנכר (וכאלה, כידוע, יש
רבים באירופה) .בימיקרה זה, מדובר באיטלקי
בדנמרק. מתבולל בכל, מדבר את
שפת הארץ ומשלים עם אקלימה. העבודה
הספציפית שעליו לבצע במערכון, היא
מתן תרומה לבנק־הזדע העירוני. האחות־הנזירה
מכניסה אותו לחדר־התרומות, משאירה
אותו שם עם מבחנה ביד, אבל המלאכה
אינה יוצאת אל הפועל עד שה־דימיון
נוסח בוקאצ׳יו מתחיל להפשיט
את הנזירה, לקצב העורב הלקחן (שבד
מיקרה, או לא במיקוח, ליווה אלימות ואונס
בתפוו המיסוי).
.הסנדק האיזורי. והתחפושות מתחלפות.
הוא, פקיד קטן השוכר יצאנית,
שתתחפש לאשתו שעזבה אותו ותאמר
לו, בשמה, שהיא עדיין אוהב אותו. היא,
אשתו של סיציליאני שנרצח, והנוקמת ב־
״סנדק״ המקומי בדרך מקורית — נישאת
לו וגוררת אותו למיבצעי־אקרובטיקה,

העו ל ם הז ה 1947

לפי מיטב הטכניקות שלמדה מן היצאנית
של הכפר. הוא אורח המתעסק עם אשת
בעל־הבית, מבלי לדעת שזוהי הדרך היחידה
שבה אפשר להעיר את יצר־המין
ישל הבעל. היא אשתו הצעירה, של קאזנו־בה
שחצני, שמתגלה כבעל יוזמה רק
כאשר הוא נמצא בתוך כלי־תחבזרה כלשהו:
אנייה, רכבת, סירה, או לפחות
מעלית.
בכל אלה מתחלקים ג׳אניני ואנטונלי,
שווה בשווה, בזרי־הדפנה. במערכון ש־לפני־האחרון,
על היחסים המתרים שמתפתחים
בין כפרי פשוט מן הדרום לבין
הומו מחופש (אלברטו ליונלו, שחקן ידוע
באיטליה) מן הצפון, נפקד מקומה של
אנטונלי. זהו החלק הפחות־פצחיק בסרט
כולו והיותר־בנה ורגיש, משום שהצד
האנושי שבשני אנשים בודדים, למרות
הזרות שביחסיהם, מחניק את הצחוק בגרון.
ואולי
בזכות מערכון זה, כאשר ייצאו
כל חסידי המין המשוגע למינהו מאולם
הקולנוע, יקדישו מעט מחשבה גם למער־בונים
האחרים, ויבחינו שמבעד להצתקות,
הרי מה שאמר ריזי על רצינות המין,
קיים ושריר אפילו כאן.

ת ד רי ך
תל -א ביג

אחרי־יהצהריים

(פריז, צרפת) — סרט בוגר ובשל של

אריק רומר על מוסד, יחסי־מישפחה, מותר
ואסור, בחברה הבורגנית הקאתולית של
צרפת• סרט־חובה לחסידי הקולנוע, בשל
הסיגנון המאופק המקורי של הבמאי.
פרשת סטאוויסקי (צפון,
צרפת) — אלן רנה מתאר את אחת השערוריות
הגדולות של צרפת משנות־השלושים,
כתולדה בלתי־נמנעת של קיום
מישטר קאפיטליסטי. יפה לעין. מעורר
אסוציאציות אקטואליות ״.עם בלמונדו בתפקיד
הראשי.
ה שי ח ה (סינמה ,2ארצות־הברית)
— פרנסים פורד (הסנדק) קופולה,
מתאר בסרט קאמרי את סיבכי נפשו שיל
אדם שמיקצועו הפריצה לתחום הפרט של
הזולת, אבל שזמר על פרטיותו בקיאות.
מישחק יוצא-מן־הכלל של ג׳ין הקמן.

ירו שליס
***,אופפים לוהטים (ירושלים,
ארצות־הברית) — מצחיקון על חשבון המערבון.
הפצצות רצופות שיל בדיחות
בתחפושות איגדיאניות־אידיישאיות, כוש־יות־ברוקלינאיזת,
ידיות־סרק ומתים־חיים.
פארודיה מצויינת אחת על חשבון מרלן
דיטריך מצדיקה, לבדה, ביקור בקולנוע.

חיפ ה
ידה ש!ל נייר (אורה, ארצות־הברית)
— .נוסטאלגיה בסיטונות, דרך
רמאי־מומוזה ומקסים ובתו השנונה (ראיין
אוביל ובתו) .הבמאי: פיטר בוגדנוגיץ/

סכם בכנסייה
גם בלי בגדים

הרופ אה
והסופר
האלימותשב חיי ם (בן־יהודה,
תל-אביב, צרפת) — זה צריך,
עקרונית, להיות סרט אופנתי
מאוד: מין, אהבה, עיירת״קייט לחוף הים, אלימות מתפרצת,
וזיכרונות החולפים במהירות בתודעת הצופה, מסרטים
אחרים.
למעשה, זהו הסרט המבולבל ביוהר והפחות מגובש
של הבמאי הצרפתי פיליפ לאברו. אחרי מחווה מסומן
ומעודכן לפישעון האמריקאי (ללא מניע) ושיר־הלל שיש־חי,
אבל מבריק, חזותית, ליורש אימפריית״בספים רקובה,
המשלם עבור חטאי אבותיו (היורש) ,מנסה, הפעם, לאברו
לתפוס יותר מכפי יכולתו.
כי הסרט, המנסה להראות שאין מיפלט מן האלימות
השורצת בכל פינה, ושלאחבות, אפילו הנפלאות ביותר,
אין עתיד בעולם שכזה, ניכשל בכך שאינו מצליח לקשור את
כל מרכיביו לסיפור אחד. סממנים של אלימות, כמו
המטורף לקאראטה, התוקף את איוו מונטאן, בחדר-השי-
רותים של בית״מלון והורס אחר״כן מעדנייה שלמה, נראים
ביציר רצונו של הבמאי יותר מאשר דמות חיה ; טיפוס
שהוא לכל היותר מופרע הזקוק לאישפוז, אבל לא סממן
למחלה חברתית עמוקה.
סיפור האהבה בין הרופאה הצעירה (קטרין רוס) לסופר
המתמחה בניתוח האלימות (איוו מונטאן) ,צועד בכל
השבילים הנדושים של אהבים מודרניים. סיומו של הסרט

איוו מונטאן: אהבים מודרניים
הוא כה כפוי ובלהי־טבעי, שקשה להשלים איתו כתוצאה
של מה שקדם לכך.
אולם, כבסרטיו הקודמים של לאברו, מזדקרות לעין
מעלותיו החזותיות: גווני הכחול־אפור השולטים במרבית
הצילומים, וכמה מעמדים נאים בהחלט, כשלעצמם. אבל
אלה עדיין אינם עושים סרט.

האדם
ו הגו חי ה
הגיאו לי אתרא שו של
אלפר דו גארסייה (סינמה ,1
תל־אביב, ארצות־הברית) — סם
פקינפה, במאי חבורת הפראים וכלבי הקש, הוא אחד
היוצרים החשובים בהוליווד. מתוך יראת הכבוד לו,
ולסרטיו, קשה להתייחס לסירטו זה כאל סתם כישלון.
הסיפור נושא את כל הסממנים של פקינפה: בתו של
פיאודל מכסיקני, נכנסה להריון. אביה סוחט ממנה את
שם האיש האחראי למעשה, ומבטיח מיליון דולר למי
שיביא לו את ראשו (בשאר חלקי הגוף אינו מעוניין).
חבורת פראים, רודפי־בצע מתארגנת לפעולה, ופסנתרן במו-
עדון־לילה עלוב, מוביל את המירדף אחרי ראשו של גארסייה.
יש כאן אלימות בשפע, בתוספת מנת־מין הגונה
ורדיפת-בצע תהומית. בחלק הראשון של הסרט נדמה כאילו
מדובר בגירסה של פקינפה לתאווה של סטרוהיים, המראה
כיצד הופכים אנשים לחיות כשמנפנפים בשק מצלצלין מול
חוטמם. בחלק השני עובר פקינפה לנושא אחר החביב
עליו: ידידות גברית, הפעם, ידידות בין אדם לגווייה.
החסרונות: התסריט בנוי בריפיון, זוחל מהתפרצות
אלימה אחת לשנייה מבלי לספק מניעים משכנעים לכל
המתרחש ; הדיאלוג דחוס ניבולי־פה, אלא שאלה לא
יכולים תמיד להיות תחליף לתוכן אוסף דמויות מפורסמות
כמו המכסיקאי אמיליו פרננדז, או האמריקאים

האנטי־גיבורים האומללים ביותר
ג׳יג יאנג, רוברט וובר וכריס כריסטופרסון, המופיעים
בתפקידים קטנים כאות ידידות לבמאי, אינם מבטיחים,
אוטומטית, את עומק הדמויות שהם מגלמים. ווארן אוטס
ואיזלה וגה, בשני התפקידים הראשיים, הם זוג האנטי־גיבורים
האומללים ביותר שהיו לפקינפה עד היום.