גליון 1948 מתאריך 8 בינואר 1975

מחיר 4.50 :ל״י

י״ח טבת תשל״ה1x 75 ,

במיקצף יוצר שאלות ות שובות
ה כנ ס ה
בענייני
שאלה: אני יהלומן המעסיק 86 עובדים
ביבוא וליטוש יהלומים. גין לקו־חותי
אגא-חאן וז׳אקי אונאסיס. ה אוכל
לקבל פטור מניכוי במקור׳ על־ס
מן עונדת היותי סטודנט 1
תשובה: תובל לקבל פטור בסטודנט
רק במידה שחינך רשום לאחד מבתי
הספר העממיים, או מקשיב לטלוויזיה
הלימודית. אם אינך בזה, תובל לבקש
פטור על סמך היותך בן חמש.

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, אפרים סידון.
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

סאדאת: כלינו לשלום עם ישראל
נו ש ש: עוד תנסיס שסוף שו ה שויס הוסנו׳
ואת המילה ״שלום״ שמונה פעמים
במשך הראיון.
סביר ביותר להניח כי הראיון
שהעניק סאדאת לרשת טלוויזיה
מערבית, אין בו אלא נסיון ליצור
דעת קהל אוהדת בארצות המערב,
ע״י הצגת תדמית מתונה כלפי חוץ.
ברור כי סאדאת חושב כפאהמי,
אם כי אין בו אותה מידת יושר ש
פרשננו
מעיר כי העובדה שסאדאת
הזכיר, בראיון טלוויזיה שנערך עמו,
את נכונותו להכיר בישראל כבעוב־דה
קיימת, וכי בכוונותו להמשיך ב־משא־ומתן
— אין פה כדי לרמז על
שאיפותיו האמיתיות של השליט ה מצרי.
כמו כן אין לייחס חשיבות
מיוחדת לכך שסאדאת הזכיר את ה מילה
״ישראל״ חמש עשרה פעם,

יהלומן אצל פקיד־השומה
.אבל עוד אין לי בר־נזצווה׳
שאלה: יש לי ארבעים מספרים ירוקים
וארבעים מוניות. נתנו לי שומה
של 19,200ל׳׳י לשנה. לפי חישוב זה
מרוויחה בל מונית בבעלותי ארבעים
לירות לחודש בלבד.
שאלתי: האם אפשר לחיות מזה ז
תשובה: אנא פנה ללשכת הסעד ב-
איזור מגוריך.
שאלה: כקבלן־עפר בניתי את קו נ דרג
בהתנדבות. עכשיו מס הכנסה רוצה
ממני 1,000ל״י מקדמות. אני שואל :
הזהו היחס למתנדב 1
תשובה: ראה תשובה לשאלה קודמת.

יבוטל חינוך
חובה חינם
בכיתות יי
משרד החינוך יגיש בק רוב
לכנסת הצעת חוק ל ביטול
חוק חינוך חובה חי נם
בכתה י־ .גם ביצוע
הריפורמה בחינוך -יואט.
על כך מסר אתמול מג־כיל
משרד לזחינוד. אלעד
פלד

מאפיינת את שר־החוץ המצרי. יש
להיזהר מערמומיותו של סאדאת
ולהקשיב לדברי פאהמי — מהם מנ שבת
הרוח האמיתית של כוונות המצרים.
נאמין לפאהמי ולא לסאדאת. ייתר
נוח. יותר קל. יותר נועז. ותשובתנו
לסאדאת תהיה ״את העלייה לא נב טל!
אנו מוכנים וערוכים! צבאנו
חזק יותר מאי־פעם!״
חיום נועה
פרעה שוכב במיטתו,
ראשו על כר־זהב,
פיז׳מת-משי לגופו
ועצומות עיניו.

(ידיעות )24.12.74
ידיעה קטנה בעמוד פנימי למטה. כמו ״נגנב מנדרי, או ״מחר — מעונן־
חלקית.״ פשוט, בלי כתבים כותבים וצלמים מצלמים.
גם את המוזיאון סוגרים בשקט. כשטילים עולים ביוקר — לא צריך
מנזיאון. לא צריך חינוך חובה חינם לכיתה ״ .תשע שנים מספיקות בשביל
לגדל חיילים טנבים.
כי סוד כוחנו — בעוצמתנו. הפיזית, כמובן.

בחלומו, שנים רזות —
רק עצמות ועור,
שבע שנים מצומקות
חוזרות אל היאור.
ובמקומן אט־אט עולות
שבע שנים שמנות,
וברישול, בצעד קל,
הן לעברו פונות.

הס תדרו ת המזרחי העולמי

הננו להזמינך לכנס המזרחי העולמי שייערך אי״ה פנידיורק
כהשתתפות ה״ה

הרבב. ברגמן
הרבד ״ ר ט. רו 11באו
הרב די׳״ד י. רפאל
כעל־מונית אצל פקיד־השומה
,.מזה אפשר לחיות?״
שאלה: ברצוני להצהיר על סך
—״ 15,000,000ל״י שהרווחתי השבוע
בקלפים. פניתי למס הכנסה מספר
פעמים, ודחו אותי בלך־ושוב. מה עלי
לעשות 1
תשובה: לצערנו, אין למס הכנסה
תיק הנושא את שמך. אנא המתן ותענה
על פי התור. לנכים ושוטרים —
עדיפות.
שאלה: אני עצמאי, בעל-קיוסק. להערכת
פקיד השומה הרווחתי השנה
חצי מיליארד בדולארים. שאלתי: מדוע
עיקלו את מקרר הספיגה שלי ז
תשובת: שתוק.

כתכנית :

ענייני הלכ ה
שיעור באר מי ת
דיני ה בר חתמ מונו ת
עיונים במ שנתו של הרב אל־ קפונ א
שישה סידורי מי שטרה
המשתתפים ככנם יחולקו לקכוצות־דיון ויעכרו הסכרים מעשיים
כסדנאות.

שבע שנים של חגיגות
ושל טפיחות כתף.
של א מונ ה שהמצג :
״חביבי, עלא-כיף״.
שנים שמנות — שפערים
הם ס ן הכל מיטרד
עליו כותבים בעיתונים,
במוספי שבת.
שבע שנים של קבלני
משרד ב טחון.
של מלונות על שפת הים
ומבצרי בטון.
שנים שמנות ...מקיץ פרעה
ושתי עיניו הוזות,
שטוף-זיעה הוא משתולל :
״רוצה שנים רזו ת! ״

— ממישנתו של מיי ס דו —
בינת סו פ רי ם תרבה חכמה

תקנות

ד״ר זוארץ
(אחרי הכינוס הנוכחי)

פרס ״ 200 הארץ״ למנהלהע בו ד ה המצטיין:

בהנהלה ־ הגאולה
לאור העוכדה שמכצעי ״העוכר המצטיין״ למיניהם — הנערכים כימים אלה — פונים אל
העוכדים החרוצים, המסורים והיעילים, קינן כליכנו החשש כי על פי קריטריונים אלה יפול הפרם
כידיו של אחד מערכיי השטחים הפועלים כארצנו.
קנה המידה המעוות הדורש התמדה כעכודה, אי־העדרות, תפוקה ופריון, מצכיע כפירוש על
מגמה זו.
כדי למנוע את הפרס היקר (גפן־ רככות לירות) מלנפול כידי זרים ועויינים, אט מכריזים
על פרם ״מנהל העכורה המצטיין״ ,שיוענק ע״י ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל למשגיח על הפועלים
החרוצים כיותר.

מנהל־עבודה !
ראיס י
קבלן־משנה !
אנו יכולים לעשות
לחיזוק המדינה, בלא
שנתבעים מאיתנו
מאמצים עילאיים
ומבלי שנידרש
לעשות את
הבלתי־אפשרי.
המטרה היא בהישג־ודנו.
כל שעלינו לעשות הוא
— למלא באמונה
ובמסירות את תפקידנו
— כל אחד בתחומו
ובניהול קבוצתו.

למי ברכ ה. לס• תודה -ל מנ הל ה ע בו ד ה

ל שעה ולדורות ביוון שנתרגש ובא משבר הדלק, נת-
כנסו חכמי חלם ופרנסיח לטכס עבה,
כיצד תובל חלם לעמוד בפני ימות הקרה
הממשמשים ובאים, ודלק אין.
ישבו ודנו שבעה ימים ושבעה לילות
והחליטו החלטה ותיקנו תקנה וכתבוה
בפנקס לשעה ולדורות׳ וזה לשונה :
״ביוון שנמצאת חלם במשבר דלק יש
לחסוך בדלק !״
קם חקרו אחד והיקשה :״וחיסכון
מהו \ ״
התכנסו החכמים והפרנסים וישבו ודגו
שבעה ימים ושבעה לילות, ונמנו וגמרו

״כיוון שיש לחסוך בדלק, וטבעו של
מכוניות שהן צורכות דלק — יבטלו מכוניות.״
חיה
שם רבם של חקרנים, תמה ושאל:
״היכי תמצי לבטל מכוניות׳ שחרי חיי-
שינן לביטול מצוות מנוחה בשבת. שכן
כל השבוע נוסעים במכוניות בדי לקיים
מצוות ״לא תיסעון״ בשבת. ואם תבוטל
מכונית, כיצד יבדיל חלמאי בין חול למועד

קמטו החכמים מצחם, עיינו בספרים,
שקלו וטרו שבעה ימים ושבעה לילות
וכתבו החלטתם באותיות קידוש לבנה :
״ביוון שביטול מכונית כמוהו כביטול
מצוות ״שמור וזכור,״ יש להתיר נסיעה
במכונית בכל ימות השבוע, ותהא
המכונית שובתת בשבת והחלמאים מקיימים
מצוות שמירת השבת.״
לא נתקררה דעתו של אותו חקרן, עמד
ואמר :
״הרי בלאו הכי אין נוסעים בשבת
קודש, ומה הועילו חכמים בתקנתם ! ״
ישבו החכמים והפרנסים שבעה ימים
ושבעה לילות, שקלו ודנו והחליטו :
״יטעו החלמאים בשבת האחת, ובשבת האחרת
ישבותו.״
שאלם נכדו של אותו חקרו:
״וחיסכון בדלק היכן הוא ז״
טרחו ונתכנסו שוב חכמי חלם ופרג-
סיה ודנו שבעה ימים ושבעה לילות ופסקו
פסוקם :
״לא יכנסו החלמאים אל תוך העיר
במכוניותיהם, יום בשבוע, לפי שרבה הצפיפות
בתוככי העיר.״
היה שם נינם של חקרנים, פתח ושאל:

למי מותר לשבות
לעובדי ״אל-על״ א סו ר לשבות כי עלי הם האח ריו ת לתנועה ה אווירי
ת בי מי -חי רו םאלה.
גם לי מ אי ם, לנ ת בי ם ולעובדי-התפעול א סו ר לשבות, כי ה ם גורמי
ם נזק עצום ל מאזן המסח רי שלנו.
לעובדי חבר ת -החש מל, ה מי ם, הגאז, למחל קי־ ה סו ל ר, לדוורים,
לעובדי הניקיון ולפועלי ה ק רן ה קיי מתא סו ר ל שבות במצבנו הבי ט חוני
ה ח מו ר.
לנהגי ה מוניו ת, ה או טו בו סי ם, לעובדי ה מדינ ה והעיריה, ל טכנ אי
הרדיו ולקרייני ה טלוויזי ה א סו ר לשבות, שעה שכל אוייבינו ק מי ם
עלינו.
לרופ אי םולא חיו ת בוודאי שאסור לשבות, בי מי ם טרופים שכאלה.
גם ל מו רי ם א סו ר לשבות, כי הילדי ם יתרוצצו בבית.
ל מי מו תרל שבות ז
למי שהו ק טן, עצמאי, בעל מקצוע לא חיוני, לא בי ט חוני, שאינו
מ ע סי ק אף אחד ואינו מו עסק על-ידי איש.
בקיצור, הכוונ ה לכותב טו רי םאלה.
ובכן, כו תב ׳טורים אל ה מכריז על שביתה, בעיצומה של ת קו פ ה
הרת-גורל זו, לכבוד כל אל ה שאסור להם.

בעבודתכם
כ וח נ ו

״מה עניין שמיטה אצל הר סיני 1״
ושוב נתכנסו פרנסי העדה וחכמיה ומשה
קול וישבו ודנו וטיכסו עצה שמונה
ימים ושמונה לילות, לא אכלו ולא
שתו, רק חשבו וחשבו, והחליטו :
״כיוון שנמצאת חלם במשבר דלק יש
לחסוך בדלק. כיוון שטבעה של מכונית
שהיא צורכת דלק, יש לבטל מכונית.
כיוון שביטול מכונית כמוהו בביטול מצוות
״שמור וזכור״ יש להתיר נסיעת מכונית
בל השבוע פרט לשבת. כיוון שבשבת
לא נוסעים בלאו הבי, ויש לחסוך בדלק,
ישבתו בשבת האחת ויסעו בשבת האחרת.
ובדי להגדיל החיסכון לא יכניסו
החלמאים רכבם אל תוך עירם יום בשבוע.
ושלא ימנעו מחלמאי להכניס -רכבו
אל תוך עירו — תבואנה מפלסות העיריה
ותפזרנה שלג על פני הכבישים עם לילה,
ומשיבוא הבוקר לא תובלנה המכוניות
לצאת ולבוא.״
וכתבו התקנות הללו באותיות מאירות
עיניים וקבעו הטבלה על מפתן בית הכנסת
לשעה ולדורות. וקראו שלוש פעמים

״אין בחלמאים חכמים בני-חבמים !״

1 סמנכ״ל מישרד־החוץ. הוא יגויים כנראה מחדש לשירות
המדינה, כדי לקבל על עצמו את ריכוז ההסברה
הישראלית בארצות־הברית, תפקיד שבו רצה
אלוף (מיל ).חיים הרצוג.

דו ב ר מי שו־ד־ החו ץ
דשעבד -ל גי מ א ״ ס ה?

א ל מוגי רו צ ה
ל ח זו רלממשלה
לא מן הנמנע כי ראש עיריית חיפה,
יוסף אלמוני, יצורף לממשלתו של יצחק
רכין.
אלמוגי עצמו חותר בכיוון זח, אחרי שנוכח ל דעת
כי תוכניות העשייה שלו בחיפה, אותן תיכנן
עם כניסתו לתפקיד, אינן יכולות לצאת אל הפועל
בשל המצב הכלכלי החמור. בשיחות פרטיות הביע
מי שהיה פעם ראש פלוגות־האגרוף של חיפה את
אכזבתו מהתפרצויותיהם של אנשי אגרוף מתפרעים
כלפיו.
גם אנשי הגוש התל־אביבי רוצים לקרב מחדש
את אלמוגי לקו הגוש, והם עשויים ללחוץ על רבין
לצרפו לממשלה. על רקע זה יש לראות את הפגישה
שנקבעה בין רביו לאלמוגי. אלמוגי עשוי לקבל את
התיק הפנוי בממשלה — תיק התיקשורת.

ג סי־ הוי קו לן ;כידו
א ת 3 0 3
בהנהלת כתי-הזיקוק של חיפה ואשדוד
שוררת אופטימיות כיחס לגורל כספי
המיפעל שהופקדו על־ידי מיכאל צור כחברות
הוואדוציות של טיבור רוזנבאום.
מישפטני החברה הגיעו למסקנה כי מעמדם של
כספי בתי־הזיקוק שונה מכספי החברה לישראל וצים,
שכן לגביהם פעל מיכאל צור מבלי שתהיה
לו סמכות חוקית להעברת הכסף. מאחר שכספי בתי-
הזיקוק הועברו לחברות של רוזנבאום באמצעות גו רם
שלישי, מקווים בהנהלת בתי־זזזיקוק שניתן יהיה
לתבוע את הכסף חזרה מאותם גורמים.

משהכ> ת ן ־ 1צ 1ב
ה הסבר ה בארה״ב
מנב״ל חברת הנפט ״פז״ ,משה ביתן,
עשוי להתמנות כנציב ההסברה של ממשלת
ישראל כוושינגטץ.
ביתן, חבר קיבוץ כפר-רופין לשעבר ומי שהיה
הנציג המדיני הראשון של ההסתדרות בארצות־ה-

נחק רו
יבמ בוו ת ״ אמת
מיכאל צור לא נחקר עדיין במבו־
,נת־אמת, אך חוקריו הגיעו אליה.
סגן־ניצב בנימין זיגל, ראש המדור ל
חקירות-הונאה כמטה הארצי, ורב־פקד
גורמן פייט, ועוד שני אנשי־מיש־טרה,
נחקרו כשבוע שעבר כמכונת
האמת, דבר שאין לו תקדים.
הקצין הכביר וחבריו עוסקים בח קירות
הכלכליות הקשורות כפרשת
•״החכרה לישראל״ ופרשות אחרות.
הם הועמדו כבדיקת הפוליגרף, בפקודת
המפכ״ל, כדי לגלות מי הדליף לעיתונות
את הידיעה על תשלום 404
? אלף דולר למי שתיווך בין משקיעי!
•׳.גרודים. לבין ״ההכרה לישראל.״׳

חוץ החלה להתעניין כו, וצפויים הדים ל־מימצאיו
וגילוייו גם כהו ״ל.
בינתיים הוסיף נאדל ניספח חדש לדו״ח שלו,
שהוגש למזכ״ל ההסתדרות ירוחם משל. בין השאר
מגלה הניספח כי שילטונות מם־ההכנסה העריכו,
בשנת המם ,1971/72 את הכנסותיהם הממוצעות של
העצמאיים בענפים שונים כדלקמן: חקלאיים עצמאיים
על־פי הכנסה ממוצעת של 330ל״י לחודש;
חרשתנים עצמאיים לפי 820ל״י לחודש; תעשייני-
הלבשה לפי 670ל״י לחודש: בעלי-משאיות לפי

למי שהיה דובר מישרד־החוץ בתקופתו של אבא
אבן, גדעון שגיא, שהוחלף בראשית החודש על־ידי
שר־החוץ יגאל אלון (שמינה במקומו את בנימין נבון
כדובר המישרד) ,הוצע לכהן בתפקיד שגריר ישראל
בג׳מאייקה.

עדיין לא כרור אם שגיא יסכים לקכל
את התפקיד, שכן הוא רואה כמינוי זה
הורדה כמעמד ובדרגה.

דו ברפשרד־ ה ב ^ ט חון
ב שי רו ת ד״ן
דוכר מישדד־הכיטחון, נפתלי לכיא, שאותו
ירש שר-הכיטחון שימעון פרס מקודמו
לתפקיד, ממשיך לטפל גם בענייניו
הציבוריים של שר־הכיטהון לשעבר, משה
דיין.
כך, למשל, נכח לביא באוניברסיטת בר־אילן בעת
שדיין עמד לשאת שם את הרצאתו, שנמנעה בשל
הפגנת ההורים השכולים. ביוזמתו הודלפו לעיתונים
ידיעות כאילו עובדת מישרד־העבודה, נתיבה
בן־יהודה, שבאה להזדהות עם הפגנת הורים השכולים,
נמנתה עם מארגני ההפגנה.

בינתיים העניש דיין עצמו את ״ידיעות
אחרונות״ ,שפירסם דיווח מלא על מה
שאירע כהפגנה. דיין מסר את תמליל ההרצאה,
שעמד לשאת, לפירסום לעיתון המתחרה
,״מעריב״ ,שדיווחו על ההפגנה
היה צנוע ומאופק.

די סקאר, הי די ד ה
ו הב עיי ההפלס טיני ת
צמרת העיתונות בצרפת טוענת כי הנשיא
ז׳יסקאר־ד׳אפטאן מושפע כצורה
מוחלטת בשאלות המיזרח התיכון מידידה
אינטימית, עימה הוא שוהה באשר הוא
נעלם כלילות מארמון האליזה.
הידידה היא צלמת־עיתונות צעירה, שמאלנית ביותר
בדיעותיה ואוהדת הפלסטינים. היא התפרסמה
בעולם לפני כמה חודשים, כאשר נפלה בשבי הוויאט־קונג
יחד עם עיתונאי של ניוזוויק.
ז׳יסקאר בילה עימד גם את ליל מניין הקולות,
ולדברי העיתונות הוא קשור אליה ביותר.

מזניחי םאתגר מני ה
בעוד גרמניה המערבית הופכת להיות המעצמה
הכלכלית והפוליטית הראשונה באירופה, ממשיך
מישרד־החוץ הישראלי לחשוב כי צרפת חשובה יותר.
הדבר מתבטא במישלחת ישראלית ענקית בצר פת,
שנשארה ללא שינוי מאז ימי ברית ישראל־צרפת
לפני מילחמת ששת־הימים. מאות ישראלים שוהים
בצרפת בתפקידים שונים, רובם חסרי כל מעש ותעסוקה.
לעומת
זאת מונה הנציגות הישראלית כולה (כולל
מישלחת הביטחון) בגרמניה המערבית כ־ 30 איש,
מיספר זעום ביותר לעומת הנחוץ. עמדה דומה מתבטאת
גם ביחס העיתונות.

דו״חגאדל יופץ
בין ועדי ה עו ב די ם
הדו״ח של העיתונאי כרוך נאדל על
עיוותי מס־ההכנסה כישראל, יופץ בימים
הקרובים כמאות עותקים כין ועדי־העוב־דים
הגדולים כמדינה, בדי שהעובדים השכירים
יפעילו לחצים, במגמה להקטין את
שיעורי־המס על השכירים ולהגביר את
גכיית־המם מהעצמאיים. גם ועדת-הבלבלה
של הכנסת עומדת, ככל הנראה, לדון כ-
דו״ח כימים הקרובים, אחרי שעיתונות־ה־

730ל״י בחודש בממוצע, וסיטונאים לפי 1060ל״י
לחודש בממוצע.

בתב ־ ה אי שו ל א
הגי ע לנ אשם
הידיעה שפורסמה השבוע באחד מעיתוני־הערב,
כאילו הועמד אברשה אהרונסון לדין באשמת הצעת־שוחד
לחבר מועצת עיריית בודים, משה עוזר, כדי
שיעבור מסיעת הליכוד לסיעת המערך, היתד. מוקדמת.

כעת
שפורסמה הידיעה לא רק שאה*
רונסון טרם הועמד לדין, אלא אפילו טרם
קיבל לידיו את כתכ-האישום, שהגישה נגדו
פרקליטות המחוז ככית־המישפט.

ב עיו ת ל*וסן יהרמ לין
ועדת־הבספים של הכנסת סירבה לאשר
את הצעת האוצר להגדיל את הון חכרת
״מקורות כינוי ופיתוח׳׳ ,שמנהלה הוא
מפקד הש״ב לשעבר, יוסף הרמלין.
מקורות בינוי ופיתוח היא חברה בת של מקורות.
מקורות שייכת בחלקים שווים לממשלת ישראל, לסוכנות
היהודית ולהסתדרות העובדים. עתה מציע
האוצר להעביר סכום ניכר למקורות בינוי ופיתוח
כהגדלת הון, דרך חברודהאם מקורות.
חברי ועדת־הכספים טוענים, כי הגדלת הון מקורות
בינוי באמצעות חברת־האם תשמור על היחס
הקיים של השליטה בחברה בין שלושת הבעלים,
בעוד שרק ממשלת ישראל מגדילה עכשיו את ההון.
יוצא כי הממשלה תשקיע כ־>< 907 מהון מקורות בינוי
ופיתוח, ותחזיק רק בשליש זכויות־ההצבעה. חברי
וועדת הכספים מציעים שהממשלה תגדיל את הון
החברה ישירות, ולא דרך חברת־האם, וכך תקבל
זכויות-שליטה בהתאם להון שהיא משקיעה.

תפקידחדש לי ה ב
דוברו שד ראש-עיריית ירושלים, יונה
יהב, מי שהיה מועמדו של ראש עיריית
חיפה יוסף אלמוגי לניהול חכרת־הפירסום
העירונית שאותה רצה אלמוגי להקים בחיפה,
עומד לקבל תפקיד אחד בחיפה.
בעיקבות איומים, הן מצד אנשי קואליציה והן
מצד אנשי האופוזיציה בחיפה, כי יחוללו שערורייה
אם אומנם יקים אלמוגי את חברת הפירסום שלו,
נשאר בזמנו יהב בירושלים. בינתיים הציע לו אלמוגי
להיות מנהלה של אפתח, אגודת פיתוח תיירות
חיפה, אשר רוב המניות שלה הן בידי העירייה.

!1 1 1ה פו ע ל

יירקבימים אלה נוסף בניו-יורק סניף חדש לרשת הבינלאומית של הסניפים
והנציגויות של בנק הפועלים.
הסניף החדש ברוקפלר פלזה, מנהטן, נועד לסייע לך בקשריך העסקיים
והמסחריים עם ארצות הברית ולהביא את הבית אליר לגיו-יורק, באשר
אתה שוהה שם מסיבה בל שהיא.
הסניף האמריקאי שלנו מהווה לא רק דף חדש במהפכה השקטה.
הוא פותח פרק חדש בהתרחבותו הבינלאומית של הבנק.
כתובת£1. 3979650. :־ד ׳^^זס ז 10020,א £>\2 /\,ק £11£11ץ 001)£ן10. 1

בתחנו דך חדש בנוהבבה העו!1ווה

888888

אייאלי

מכתבים
סקופ מוצנע

־ שו א
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהרה: תלי־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״דפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב כד
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה בספי כע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
ההיסטוריה של העיתונות הישראלית, כמה־שיר
לחשיפתה, לגילוייה ולהוקעתה של השחיתות —
0אחד מייעודיה של עיתונות חופשית בכל מדינה דמו־קרטית
— מתחילה למעשה בשנת ,1955 כאשר החל

העולם הזה מפרסם את סידרודהכתבות שלו על

״הגאנגסטריזם בעיריית חיפה.״ במשך כארבעה חודשים, שבוע אחרי שבוע, חשף העולם
הזה פרשיות שחיתות וטירור, שאיפיינו את שילטונו של ראש־העיר אבא חושי בעיר.
המושג ״חושיסטאן,״ שהדביקה סידרת גילויים זו לחיפה דאז, היד. במשך שנים שם
נרדף, בפי כל, לעיר־הכרמל. י׳
היתד. זו הפעם הראשונה בה יצא עיתון י ישראלי למאבק ממושך, במטרה לקעקע
את אחד ממוקדי השחיתות בארץ. סידרת־כתבות זו, שבמהלכה הופעל טירור נגד
מערכת העולם הזה, פצצות הונחו במישרדי המערכת ובדפוס העיתון, ומכירת העיתון
בחיפה נאסרה על פי צו מפי הבוסים של חושיסטאן, היתד. מיפנה גם בדרכו של העולם
הזה. המילחמה בשחיתות הפכה מאז אחת ממשימותיו העיקריות של עיתון זה. במקביל
הפך העולם הזה אוייב מיספר 1של הכת המפא״יית שהתבצרה אז בשילטון, וניתנו
ההיתרים לשימוש באמצעים ממלכתיים לשם חיסולו.
חושיסטאן התמוטטה, פני המישטר במדינה השתנו, והעולם הזה ממשיך להופיע.
כאלף ושלושים גיליונות של העולם הזה ראו אור במרוצת 19 השנים שחלפו מאז

נאדל כבית־המישמט בחיפה ()1955
מאבק ממושך
הוכרזה מילחמת־החורמה על השבועון המסדים. גם העיתונות הישראלית השתנתה
ואימצה לעצמה תכונות של עיתונות לוחמת, שהיו בשעתו נחלתו הבילעדית של
העולם הזה. המילחמה בשחיתות, בעיוותים ובעוולות של המימשל קיבלה לגיטימאציה.
והנה, בשבוע שעבר נדמה היה כאילו דבר לא השתנה. שבועיים אחרי שתזכיר
סודי על מס־ההכנסה שישלח חבר מערכת ידיעות אחרונות, ברוך נאדל, למזכ״ל ההסתדרות
הסעיר חוגים רחבים במשק ובצמרת המדינה, היינו העיתון היחיד ששבר את
קשר־השתיקה סביב מיסמך מרעיש זה (העולם הזה .)1947
היה זה רק סימלי שהאיש שחיבר במשך תקופת עבודה ממושכת את המחקר על
״המיליארדים השחורים״ המועלמים ממס־ההכנסה בעזרת הממשלה, היה אותו אדם
שעמד לפני 19 שנה מאחורי סידרת הגילויים על הגאנגסטריזם בחושיסטאן.
ברוך נאדל (ששם מישפחתו העיברי הוא אורן) הוא בן למישפחת פועלים, איש
לח״י בתקופת המאבק נגד השילטון הבריטי, שהיה בין עורקי עיתון־הערב מיברק
שהוציאו יוצאי לח״י כאשר עלו מן המחתרת. נאדל, שצה״ל סירב לגייסו, ושהיה בין
העצורים בפרשת רצח הרוזן ברנאדוט, הגיע ב־ 1955 למערכת העולם הזה מתוך מטרה
לטפל בפרשיות שחיתות שכירסמו בגוף המדינה. את החקירה על חושיסטאן ביצע משך
תקופה ממושכת לבדו, תוך איומים על חייו כשהוא מופיע, לפגישות החשאיות עם
המודיעים בחיפה, כשאקדח טעון בידו. תוך כדי פירסום הסידרה אף נעצר בידי המיש־טרה,
בעיקבות תלונה של מהנדם־העיריה דאז׳ יוסף כהן.
בתקופה שחלפה מאז הסעירה סידרת הגילויים שלו את הארץ, ניסה נאדל את
מזלו כפירסומאי, חזר לעיתונות כחבר מערכת ידיעות אחרונות. כמה ממאבקיו הצי בוריים
בעיתון זה הפכו אוחו (על־פי הסקרים שביצע בשעתו ידיעות אחרונות) חבר-
המערכת הפופולרי ביותר בין קוראי הצהרון.
אלא שפירסומו, מעמדו והדימוי שלו כעיתונאי לוחם לא עמדו לו בשעת מיבחן.
קשר-
גם עיתונו של נאדל בחר להתעלם מהמחקר הסנסאציוניי שלו על מס־ההכנסה. קשר־השתיקה
והד,שתקה נשבר רק כאשר הגיע עותק אחד ״
ממחקרו של נאדל אלינו.
שתי פרשיות אלה, שהתרחשו בהפרש של 19 שנים,
די בהן כדי להצביע על התפקיד החיוני שממלא העולם
הזה בנוח העיתונות הישראלית, כאז כו עתה.

לפעמים קשה להבין את שיקולי מערכת
העולנו הזה. בגליון 1947 פירסמתם כתבה
על ההתמוטטויות של ראש־הממשלה יצחק
הבין, דבר שהוא ללא ספק סקופ ממש,
אולם הצנעתם זאת ברשימה של פחות
מעמוד, ואפילו לא ציינתם זאת בשער.
בכלל, נראה לי שהיחס שלכם אל ראש־הממשלה
הנוכחי הוא קצת מתון מדי.
האם צריך לקרוא לראש־הממשלה גולדה
מאיר, כדי שהעולם הזה יתייחס אליו ללא
מורא וללא משוא-פנים ן
משה גיל, ירושלים.
מבה מתחת לחגורה
כתבתכם על הפגנת ההורים השכולים
נגד משה דיין (העולם הזה )1947 היתד,
נבזית. את התיאור האובייקטיבי־כביכול
שלכם על מה שאירע באוניברסיטת בו־אילן
קילקל סופה של הכתבה, בה צויין
כי דיין הלך לסעוד במיסעדה הסינית.
זכותו של דיין היא לסעוד היכן שהוא
רוצה, אפילו אחרי הפגנה נגדו, ואין שום
קשר בין מינהגי־ד־,אכילה שלו למד, שאירע
בהפגנה. זאת היתד, פשוט מכה מתחת
לחגורה.
יעל ביתן, תל־אביב
בנפול אוייבך אל תשמח — ובהיכשלו
אל יגל ליבך!
דורי הלמן, רמת-ג!

למה התכוונתם כשכיניתם את הפגנת
ההורים השכולים נגד דיין בשם ״ווטרלו
בבר־אילך? האם התכוונתם לגשר ווטרלו
מעל התמזה בלונדון, שנבנה ב־ 1809 ונהרס
ב־ ? 1938 או שמא היתד, כוונתם לקרב
ווטרלו, שבו הובס נאפוליאון ב* 1815ו גם
לתבוסת נאפוליאון וגם להריסת גשר ווטר-
לו אין דימיון למה שאירע לדיין בבר*

אילן.
אבל אם הרצאותיו של דיין בבר־אילן
מזכירות את ניסיונו של נאפוליאון לחזור
מגלותו באי אלבה, ואת תבוסתו הסופית
אחרי זה בווטרלו, ייתכן שצדקתם.
מנשה הראל, חיפה

מי באמת הפגין?
ההפגנה נגד דיין באוניברסיטת בר-אילן,
לא רק שלא הוסיפה כבוד להורים השכולים
שהשתתפו בהפגנה, אלא גרמה לנזק מוסרי
לכל הורה שכול באשר הוא, על-ידי כך
שהורידה ממישקלו וערכו של המושג ״הורה
שכול״ בעיני הציבור הרחב.
הנה הוכח שגוף ואישים שאין להם כל
קשר עם שכול עמדו מאחרי ההפגנה, תמכו
או השתתפו בה בפועל. ההפגנה נשאה
אופי אישי מובהק, ומשתתפיה התחמקו
ממתן תשובה לעניין, כאשר נשאלו מדוע
אינם מפגינים נגד השר בר־לב, למשל.
והמוזר ביותר היה להיווכח, שבהפגנה
זו השתתפו גם הורים שכולים מ...מילחמת
ששת־הימים.
דליה אזולאי ,,קויית־אונו

ד״ ן וההורים השתולים
במאמרו של אורי אבנרי ״תנו לו
לדבר״ (הנדון ״העולם הזח״ )1947
ניכרה מצוקתו הנפשית של עורך ״ה עולם
הזה״ .מחד, חיה ברור לו כי
ההפגנה ההיסטרית של החורים ה שכולים
ושל ההורים שאינם כל-כך-
שכולים באוניברסיטת ״בר־אילן״ נגד
משה דיין, היתה סמל לאיבוד כבוד
האדם ולעירבוב דם יקר של נופלים
בסחי פוליטי. מאידך לא יכלה מכו-
נת־הכתיבה של אורי אבנרי להתרגל
לכתוב אף מילה אחת בזכות משח
דיין או בגנות מתקיפיו.
אבנרי הצליח למצוא את מה שנראה
באופן טכני כשביל הזהב, אך
לאמיתו של דבר
היה סטייה
מוחלטת מדעתו
של אבנרי,
כפי שהתבטאה
בכותרת המא מר.
אבנרי יצא שורות בשתי
בתחילת המאובשתיים מר אחרות
בסופו,
להגנת חופש״ של הביטוי דיין דייו, ובכל ירי׳
עתו בהתקפת
אבנרית טיפוסית על דיין.
כך גם חיתה הכתבה, שהשתרעה
על פני שלושה מעמודי ״העולם הזה״
,אשר תיארה את מעשה ״בר-
אילן״ (״ווטרלו בבר-אילן״) .כביכול,
רפורטאז׳ה עיתונאית סוקרת. לאמיתו
של דבר, הסתה פרועה נגד האיש.
הקיצוניים שבין ההורים השכולים
רואיינו בהרחבה ותיארו, בעזרת
העיתונאי, בצבעים בוהקים את
אסון בניהם הנופלים. אותו זוג הורים
שבא, ביוזמתו, לעודד את דיין,
וזוגות חורים שכולים אחרים, בעלי
אותן זכויות שכול, אם יש כאלה
בכלל, שהביעו את תמיכתם בשר-
הביטחון לשעבר, נעלמו מהכתבה.
אי-אפשר להבין לרוחם של ההורים
השכולים. קשה לכתוב זאת, אולם
יש לשאול מהן זכויותיהם על
פני הורי לוחמים נכים, או על פני
לוחמיצו שיצאו שלמים מהמילחמה.
מה זכויותיהם של חורי השכול
ממילחמת יום הכיפורים לעומת אלה
של שאר מילחמות ישראל ז האם
אבלם גדול יותר, האם מיספרם גדול
יותר ז

שוחחתי עם זוג הורים שכולים
מהמילחמח האחרונה, לאחר חרפת
״בר-אילן״ .הורים אלה, הוא פקיד
בחברה ציבורית גדולה והיא מורה
בתיכון, מעולם לא חיו מחסידי משה
דיין.
אולם היום חם רותחים מזעם.
״קומץ אנשים שהפגינו בשם זיכרם
של בנינו נגד משח דיין פגעו רק
בדבר אחד: בזיכרם של בניהם וב-
,נינו.״
לדעתי צריך להתעלם, לשם כבודם
של הנופלים ולא לשם כבוד הוריהם
הצעקניים מהשמועות, חלקן
מבוססות וחלקן שאינן מבוססות, על
היד המארגנת של ההפגנה. כדאי
לדחות, אפילו אם זה נכון, את ה ידיעות
שחבר־כנסת צעיר מהמערך
היה המארגן, שלכסיקונאית כושלת
היתה בין המפגינים, ואפילו את ההוכחות
שחלק מההורים המפגינים
היו ידועים בטינתם הפוליטית והאישית
נגד דיין עוד כשבניהם היו בחיים.
אולם
גם אם נחשוב שההפגנה הי-
תה מתוך כאב בלבד, שהקריאות, שהזכירו
הפגנה מאורגנת בחוצות קא-
היר, היו ממש מחלב, גם אז יש
להוקיע את המפגינים, אם לא לנקוט
באמצעים ממש, נגדם.
במילחמות נופלים חיילים. בין אם
מנצחים במילחמות ובין אם מפסידים
בחן, נופלים חיילים. חיילים שהיו
להם הורים, נשים ומישפחות,
שכולם כואבים.
משה דיין ניצח על למעלה משלוש
מילחמות. מילחמת ״קדש״ ,שבה
חיה רמטכ״ל והביא לניצחון חד ומ חיר.
מילחמת ששת-הימים, שבה
היה שר-הביטחון והצליח, לאחר ששינה
הרבה מתוכניות המטכ״ל ורומם
את מורל העם, להביא לניצחון
עצום, ואדריכל מילחמת יוס-חכיפו-
רים, אשר היתה הניצחון הצבאי הגדול
ביותר של עם ישראל בכל דורותיו,
ואולי הניצחון הגדול ביותר
בהיסטוריה הצבאית.
בפרצופו של אותו משה דיין, האחראי
אישית למיספר הנופלים הקטן
שלנו בקל אותן מילחמות, ירקו
חוריס-שכוליס-מוסתיס, וכל משנאיו
של דיין חגגו.

יוסי ינאי, תל־אביב

• יוסי ינאי הוא דזבר מערכת העולם
הזה.

מכתבים
השר דא השפיע
הצטערתי מאד לקרוא את הכתבה ר,מ*
סולפת שלכם אודותי (העולם הזה .)1946
לדעתי, העובדה שאני בתו של שר לא
היתד, צריכה להשפיע על שיפוטכם בענייני
לזכות או לחובה.
בתוך תיקווה ליחס הוגן מצידכם, אבקש
לפרסם את העובדות הבאות:
.1למישרתי הנוכחית במחלקת החדשות
נתמניתי על־ידי רכז מערכת החדשות דאז
אלי ניסן, אחרי ארבע שנות עבודה בטל וויזיה,
ואני נחשבת עובדת מסורה ומנוסה.
.2אבי, שר־העבודה משה ברעם, לא
התערב מעולם בעניין זה, לא שוחח עם

אתה ובודק,־
אאתה חו שב ••1( 110
לסבי שאתהטסב•• אלה לחו״ל.
אבל אאתה בבר ט ס-
אתה ראו•
לתמורה הטובה ביותר לבס סן.

עובדת בר־עם
מחאה על הסילוף
מר יצחק ליבני, ולא הזמין את דן שילון
לשום אירוע שהוא עורך.
.3הוא האמור גם באחי עוזי ברעם,
שלא שוחח כלל עם דן שילון וגם לא ניסה
להזמינו לשום פגישה עימו.
נכון, שמר שילון ביקש להחליף אותי
בעובדת שהביא עימו ושאני נלחמת על
,זכותי להמשיך בתפקיד שבו אני עובדת
כבר יותר משנה (לא ידוע לי שנכשלתי
בו) ,ואני זוכה בתמיכת ועז״העובדים.
זהו מאבק מיקצועי רגיל ולגיטימי, שר>|
עובדת היותי בתו של שר־העבודה הפכה
אותו למוקד לפירסום מסולף וזדוני.
אני, למען ההגינות, לא מוכנה לפרסם
בעיתון את מניעיו האישיים ולא המיקצו-
עיים של מר שילון, כי הוא מעולם לא
עבד עימי והוא מונחה ע״י מניעים לא י
רלוונטיים לעבודתי.
דרורה בר־עם, ירושלים

כיצד ג3גס אייכי?
בהעולם הזה 1945 ראיתי תירגום הכותרת
הראשית של אל־נאהר בעברית :״הישראלי
אייבי נתן הגיע לנמלנו — ונכנס״.
לדעתי יש כאן טעות, והתירגום צריך
להיות :״הישראלי אייבי נתן, שמנעו כניסתו
בדרך הים, נכנס בדרך האוויר.״
גיל דגני, גבעתיים
• הקורא דגני צודק.

דוברת הזזעוסה שלשווייה
בתג 7יני<ידמ 11ד

ברן חצי? או! המצב
כאשר שמעתי, בצהרי דד 8באוקטובר:
״שתי חטיבות הדפו את המצרים וחצו את
התעלה מערבה שמועה שעברה
ונישאה בכל הארץ, לא האמנתי! היה לי
ברור, שבלי שינויים טאקטיים וטכניים
בגייסות־השיריון ובחי״ר — לא יתגברו
על הבעיות המפתיעות שהציב הצבא המצרי
התוקף בפני גייסות־השיריון.
ולכן — בדיקה ובחינה נהירה של שיטות
האוייב היא האתגר המרכזי — לא לשבור
את הראש בכל הכוח אל הקיר! אילו נהג
ברן (העולם הזה )1945 באותו יום כפי
שהמליצו וממליצים גם היום — לא היד,״
נשאר אפילו אותו כוח-שיריון כדי לצלוח
את התעלה מערבה 10 ימים מאוחר יותר.
וכל השוואה עם הצליחה, והפיקוד עליה
יותר מאוחר, איננה במקומה. התנאים,
הנסיבות ובעיקר המידע, הטכניקה, הטאקטיקה
והשיקולים היו שונים ומותאמים
לנסיבות — מה שלא היו בי 8באוקטובר.
כאשר הבחין ברן את שקרה למג״ד יגורי
ולשיריוניו, הביו — בשיכלו הצבאי המזהיר
שכאן, בשטח הזה ובנתונים האלה,
אין מה לבצע. והוא ניתק מגע — מיזרחה.
זה היה הדבר הטוב והיעיל ביותר שאפשר
(המשך בעמוד )9

תעריפזן המנו״ם של
החל 1.12.1974*0

ד!.וו ל 0חוח
לשנה בלירו ת
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי ח מ מי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

ל־ !/2שנח

180 — 16 + 164
196 = 32 + 164

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

92 = 8 + 84
100 — 16 + 84

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארה״ב ולקנדח
לאוגנדה, טנזניה, אתיופית, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
למק סי קו
לדרומ-אפריקה, זמביה, רודזיח, ונצואלה,
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה
פרו ויפאן
164 164 164 164 164 164
164

120 = 86 +
113 111 29 +
146 — 62 +
142

144 — 60 +
164

234 = 70 +
220 11: 56 +
284 120 +
276 = 112 +
117 +בב 84 281
84 320 156 +

186 = 102 + 84 364 = 200 +

עכשיו במיוחד דאי
לתמוך בתבנית צמודה למדד
וקד המחיה

10000

הצמדה למדד.
100/0מענק.
המענק נושא
ריבית !הפרשי
הצמדה למדד.
המענק, הריבית והפרשי ההצמדה פטורים ממס.
ועוד מבחר
תכניות חסכון
צמודות למד
יוקר המחיה.

בדבר פרטים נוספים פנה
אי הסניף הקרוב של בנק 1/אומי;
בנק אגוד לישראל,
בנק קופת־טם לישראל
ובנק טרבי-ישראלי
פרסום א. טל

*7יע1ד^ז *7בע״מ
הבנק הצועד ע ם הזמן

מכתבים
(המשך מעמוד )7
היד. להעלות על הדעת בנסיבות ובתנאים
ההם.
מכאן שהציל, בפקודתו, מאות שיריונים
משמד ודאי. גם כך הושמדו, לפי דיווחים
רישמיים, קרוב ל־ 200 טנקים עד אז 200 .
נוספים היו מביאים שואה מוחלטת על כל
פיקוד הדרום. ברן, כמפקד־אוגדה ביום
ההוא ובתנאים ההם, ממש הציל בשיקוליו
ובפקודותיו את חזית הדרום כולה.
עמי ליבנה, עין־חרוד מאוחד

לורד לא יהודי
במדור אנשים (העולם הזה )1945 טענתם
שהשחקן ג׳ק לורד, מהסידרה הטלוויזיונית
הוואי חמש־אפס הוא יהודי. לפי ידיעות
ממקור ראשון, שם־מישפחתו של האדון

ג רנ ת היוני הובאה
והחוותבא רגן
הקהל הריע ממו שכו ת ל מלכ ה הבלתי שיגרתית.
הפתעה גדולה נכונה רצופי תחרות
מלכת היופי, כאשד לפתע,
ממש ברגעי השיא של טכס הבחירה,
הובאה מלכת היופי להיכל
כתוף.״ ארגז.
המנחה כבר החל לקרוא לבמה את
המועמדות הסופיות, כאשר ניגש אליו
מנהל הטכס ולחש דבר מה על אוזנו.
לרגע עבר רחש של הפתעה בקהל, והמנחה
פנה למיקרופון ואמר :״נמסר לי ברגע
זה כי מלפת היופי תגיע ברגעים אלה
לבמה.״ הקהל החל למחוא כפיים ואל
הבמה הועלה ארגז עץ מסתורי שהעלה
לשיא את המתח בקהל. המנחה נתן אות
ושני גברים הסירו במהירות את מחסה
הקרשים ואז נתגלתה לעיני כולם ליידי
קריסטל במלוא יופיה. מחיאות כפיים
וקריאות סוערות ליוו את המנחה כאשר

ג׳ק לורד
לא יהודי
הנ״ל הוא רייאן, ומישפחתו חיה עד היום
במחוז לימריק שברפובליקה האירית.
שם־המישפחה הנ״ל הוא נפוץ בכל אירלנד,
במיוחד במחוזות קלאר, לימריק ו-
טיפרארי.
אברהם קופל, אנטוורפן, בלגיה

מיקרה מזעזע
באתי להזדהות עם הפגנת ההורים השכולים
בבר־אילן. אני רוצה להביא כאן מיקרה
מזעזע שבו נתקלתי בהפגנה.
עמדתי והקשבתי לשיח בין הורים שכולים.
אשה אחת, שהייתי מאחל לכל אויי-
בינו להיות במצבה, הוציאה מתיקה מיכתב
שקיבלה מאיזשהו מפקד כללי. היא ביקשה
שבנה (בן יחיד, שנפצע כבר פעמיים
בשירותו ביחידת־צנחנים מובחרת) לא
ישרת ביחידה קרבית. בקשתה נדחתה.
האשד, היא גברת משולם, מרחוב מוריה
25א׳ ,נדמה לי מחיפה.
יוסף שחר, בני־ברק

טעות לעולמ צודקת

טי ס ת בבודה
למפיץ אמריקני
האביפיפוס של המפציץ
האמריקני ד,הדש ״בי־ו״,
הבא להחליף את מפציצי־ידיעות
אחרונות 24.12.74
חגה סימון, תל־אביב

סוכר מר בצה״ד
אני משרת עתה במילואים, וברצוני
להביא תופעה שפגשתי בה בעת השירות,
ואשר נראה לי כי יש להתריע נגדה. ביום
ד׳ בשבוע שעבר התפרסמה כתבה במעריב,
כי בצה״ל הוחלט להפסיק את נישפי־הפאר.
באותו יום התקיים בבסיס שבו אני משרת
נשף לקצינים, לרגל פרידה מאחד מקציני
הבסיס.
הנשף נערך בחדר־האוכל לקצינים, והיה
מייועד לכ־ 250—300 איש. האוכל שהוגש
שם היה מסוג שלא נראה בצבא, ואני
מעריך מחיר כל מנה בכ־ 9ל׳׳י. בנוסף
לכך הובאו קצינים ממקומות אחרים במטוס
מייוחד. כמדכן הוצבו שלושה חיילים ל שמור
על בתי-השימוש במקום, כדי שהכניסה
אליהם תותר לקצינים בלבד.
(המשך בעמוד )12

ביקש לערוך את ההצבעה ואמנם לא היה
ספק בדבר. ליידי קריסטל נבחרה למלכת
היופי — פה אחד.
בקול נרגש הציג המנחה את המלכה
החדשה: ליידי קריפטל, עולה מצרפת עוסקת
בשטח הכביסה מזה שנים רבות
ובעלת נסיון ומוניטין רב. מידותיה אידיאליות
.60X40X80
תוכניותיה — כל תוכניות הכביסה האפשריות•
למחרת
הטכסי־ פורסמו בכל העיתונים
פרטים נוספים *ו מלכת היופי החדשה.
מכונת הכביסה ליידי קריסטל היא בעלת
כל היתרונות: הרתחה עד 100 מעלות,
ציפוי אמאייל משובח ועיצוב מרהיב עין.
אוטומטית לחלוטין ונוחה בהפעלה. אין
יתרון שאינו נמצא בליידי קריסטל —
מכונת הכביסה הטובה והחסכונית מכולן —
שנבחרה פה אחד גם למלכת היופי.

ומשיוה 111ן
מנשיו הזמן והשתמש
בתחבורה הציבורית !
עשה לך חשבון פשוט:
השימוש במכוניתך הפרטית
הנו״תענוג״ י7ן ר מדי.
מחיר הדל7ן, מחיר החלפים,
הצפיפות והטיכונים בכבישים,
כל אלה נחטכים ממך
בתחבורה הציבורית.
אגד מעמיד לרשותך .
אוטובוסים במשך כל שעות
היום לכל מקום בארץ.

ססון־ נסו. עצביס 1011
ע ב אגד 121

כמה שאלות שד זיהוי, דימוי, גיבוי, עיתוי ו סי כוי

חניתו ש 7״ווו!״
ך* רט״התעמולה הנלהב של הטלוויזיה הישראלית לתנועת ״שינוי״ עורר בלבי
^ רגשות עזים של נוסטלגיה.

הדימיון היה מדהים. למראית־עין ולמישמע־אוזן, תנועת ״שינוי״
היא מהדורה שנייה של אותו ניסיון פוליטי, שהכניס לכנסת בפעם
הראשונה תנועת־רפורמה של אזרחים דורשי־שינוי.

הכל דומה: הסיגנון, הסיסמות. חיתוך־הדיבור, אפילו האנשים.
אזרחים שאיכפת להם, המתגייסים לעבודה פוליטית, המקריבים מזמנם ומכספם.
רובם המכריע מבני האינטליגנציה הוותיקה, בוגרי תיכון ואוניברסיטות.
תנועה פוליטית שאין לה מנגנון ופונקציונרים בשכר, שכל מוסדותיה מורכבים
מאזרחים מתנדבים שנבחרו באסיפות כלליות.
מי שהקשיב לנאומים ולהצהרות ששודרו בטלוויזיה, לא ימצא בהם אף תביעה אחת
שלא הועלתה בשעתו גם על־ידינו. הקץ לשילטון ועדות־המינויים. דמוקראטיה פנימית
במיפלגות. שיטה פוליטית חדשה, שתבטיח את שיחרור האזרח מכבלי המנגנונים.

לתנועת ״שינוי״ יש טיוטה מפורטת של מצע. אין כו א!? מילה

פרוטקציונרי מצומצם, את המדיניות המחייבת אותנו לשאת על גבנו תקציב־ביטחון
מיפלצתי.
הוא מסיח את הדעת מכל אלה, ומעמיד פנים כאילו תיפתר איזו בעייה שהיא אם
בעל נזרצדס־בנץ ישתמש בה רק שישה ימים בשבוע, ואם מעליבדמס של מיליונים
יערוך את חגיגת הבר־מיצווה של בנו בווילה המפוארת שלו בסביון, במקום בהילטון.
במסיבה חברתית ראיתי כמה מראשי המימסד מגיבים בחיוך דק על מיבצע זה.
הוא לא הפריע להם. להיפך, הוא נראה להם כדבר טוב, דבר שיעזור להם להסיח
את דעת הציבור ממעשיהם וממחדליהם. משהו תמים, נחמד ובלתי־מזיק.
ואכן, אחרי שתנועת ״שינוי? המציאה את הפיתרון של ויתור על יום־נסיעה כעל
תרופה להתמוטטות הכלכלה, הזדרזה ועדת־השרים של משה קול להחליט על השבתת
הרכב הפרטי בכל שבת שנייה.

זהו פיתרון אידיוטי לכעייה חמורה, חוקן לחולה־סרטן גוסס.
אבל תנועת ״שינוי״ יצרה את הרקע הפסיכולוגי לכך, כשיזמה מיבצע זה. הכל
תלוי בטיב הריפוי.

יש באן התחמקות מן העיקר. בימעט שהייתי אומר: עריקה מ־שדה־הקרב
האמיתי.

אור׳ אבנר׳

וחד, בתו ׳הקטנה

אחת — פשוטו־במשמעו — שלא הופיעה גם במצע תנועת העולם
הזה—כוח חדש מלפני שמונה שנים.
הטיפוסים שהופיעו בסרט־הטלוויזיה דומים להפליא לאנשים שקיבלו על עצמם את
יוזמת העולם הזה בשעתו. לפעמים אין זה דימיון בילבד — היכרתי בסרט כמה וכמה
אנשים, שאכן עזרו לנו בימים ההם. אמנם, הציבור שלנו היה מגוון יותר, בלטו בו
צעירים רבים יותר, והוא גם היה גדול יותר( .בחודש הראשון של פעולתה נרשמו
כארבעת אלפים איש ברשימת העולם הזה—כוח חדש, מיספר ״שתנועת ״שינוי״ עדיין
רחוקה ממנו, אחרי קרוב לשנה).

הדימיון בולט לעץ. אותו חומד, אותה רוח.

קפיצת אמנון
ץ* שום כך, אני עוקב אחרי ניסיון חדש זה באהדה רבה. אני מכיר את כל תיק *
/וותיה של תנועה כזאת, את כל בעיותיה, את כל הפיתויים האורבים לה.

בל ניסיון חדש כזה הוא חיוכי כיסודו. באשר אדם אמיד ובישרוני,
כעל מעמד אקדמי מבוסס, מחליט לעכור לזירה הפוליטית — הרי זה
טוב. באשר אזרחים מחליטים לצאת משיגרת יומם כדי לנסות לעצור
את הידרדרות המדינה — יש לכרכם על כך.

א הייתי עומד על כך, לולא נוכחתי לדעת, כי פיתוי זה קורץ לתנועת ״שינוי״
/לכל אורך דרכה, ועלול להפוך לסימן־׳ההיכר שלה.
הזכרתי את מצע התנועה, הדומה כל־כך למצע שנתקבל בשעתו בוועידתה של
תנועת העולם הזה—כוח חדש, בענייני פנים וחוץ כאחד. נדמה לי, שאין בו כימעט
אף סעיף אחד שלא הופיע בשעתו במצע שלנו.
דווקא בגלל דימיון מרחיק-לכת זה, יש משמעות מייוחדת להבדלים.

כימעט בל ההבדלים הם בעלי מהות אחת: המצע של ״שינוי״
נעצר בשהוא נתקל בבעייה קשה, המחייבת פיתרץ בלתי־פופולארי.

נדמה כי כל 36 העמודים של הצעת־המצע כתובים, איכשהו, תוך פזילה לעבר
הבוחר, כשבלב המנסח מנקרת השאלה :״האם זה פופולרי ז או אולי זה ירגיז מישהו 1״
למשל: הפרק על הדת. הוא מלא כוונות טובות. צריכים להילחם בכפייה דתית,
וגם בכפייה אנטי־דתית. דרושה סובלנות הדדית. המחוקק הישראלי צריך לקבל השראה
מן המישפט העברי (הדתי).

אבל יש בפרק הזה חור הזועק לשמיים (תרתי משמע) .חסרות בו
ארבע המילים שהן אכן־הבוחן לבל השקפה ליברלית אמיתית: הפרדת
הדת מן המדינה.

זה לא פופולרי. זה עלול לעלות בקולותיהם של בוחרים דתיים. אבל בלי זה, כל
הפרק אינו שונה מן המליצות השגורות בפי ראשי המימסד הקיים. נדמה לי שאפילו
יצחק רפאל יכול לחתום עליו.
הוא הדין בפרק ״חוץ וביטחון״ .מדובר בו הרבה על שלום יציב, גבולות מוסכמים

אני עוקב מזה זמן רב אחר מאמריו !של אמנון רובינשטיין, ואני מסכים עם רובם.
אומנם, מדי־פעם לקה בסטיות מוזרות מן הקו שלו עצמו. אחרי מילחמת ששת־הימים
הצטרף בהתלהבות לפולחן דיין ודגל בסיפוחיזם. אחרי פעולות־טירור שונות, תבע את
הנהגת עונש־המוות. ביום־הכיפורים הכריז בחו״ל :״אין עוד יונים בישראל !״ ולאחרונה׳
בפרשת ישראל שחק, תבע לשלול את האזרחות מאדם שנענה להזמנת גופים פרו־פלסטיניים
בחו״ל ומתח שם ביקורת על מדיניות הממשלה, ולגרשו מן האוניברסיטה.
אולם באופן כללי נקט רובינשטיין קו ליברלי מתקדם, התואם את דעותי. בשנות
כהונתי בכנסת, התייעצתי עימו כמה פעמים בבעיות של מישפט קונסטיטוציוני. בכל
פעם ניסיתי להמריץ אותו לעבור לזירה הפוליטית, מתוך תיקווה שנימצא במחנה אחד.
בהתייעצויות אלה, שבהן נכחו אמנון רובינשטיין ואמנון זיכרוני, עלה לא פעם בדעתי,
ששני האמנונים יכלו להוות צוות מישפטי מצויין לתנועה פוליטית גדולה.
כך, כשנודע לי שרובינשטיין החליט סוף־סוף לעלות על דרך פוליטית פעילה,
שמחתי. מה־גם שהלכו עימו כמה־וכמה אנשים טובים.

דווקא משום כף, מפני שהעניין חיוכי כיסודו, אני מרשה לעצמי
במה ספיקות.
נדמה לי שחובה היא להשמיעם — כדי למנוע את ביזבוז הפוטנציאל הטוב הזה.

צדקנות ראוותנית?
ף תחיל כמיכצע הציבורי ששימש, כביכול, עילה לאותו סרט־פירסומת טלוויזיוני :
4המיבצע ״אחרי.״
תנועת ״שינוי״ תבעה מן האזרחים להצהיר על נכונותם לוויתורים ברמת־חייהם,
וקראה לראש־הממשלה להראות דוגמה אישית על־ידי נסיעה באוטובוס יום אחד בשבוע.
(דרישה !נוספת מראש־הממשלה, להכניס לקופת־המדינה את שכר הרצאותיו בארצות-
הברית, נמחקה ממודעות־המיבצע ברגע האחרון).

מיכצע זה כולו אינו מוצא חן בעיני.

נודף ממנו ריח דמגוגי־וולגארי שאינו לטעמי. מין טעם־לוואי זעיר־ב׳ורגני בלתי־נעים.
כמו שאמר העיתונאי יואל מרקוס: אתמול ניקרו את עין השכן בצריכה ראוותנית,
היום מנקרים את עיני השכן בצדקנות ראוותנית.
אבל לא זה העיקר. יכול מישהו לטעון שמותר להשתמש גם בדמגוגיה וולגארית,
למען מטרה טובה.
השאלה האמיתית היא: האם המטרה היא אכן טובה 1

איני רוצה שיצחק רבץ ייסע באוטובוס. איני רוצה שיבלה את
זמנו בנטיעות, כהפגנות־סרק, ובנאומים כפני אגודת חובבי הביצים
השלוקות.
אני רוצה שראש־הממשלה יישב על ישבנו (במחילה מכבודו) ויעסוק 16 שעות
ביממה בפיתרון בעיות המדעה.

איני רוצה שיפגין פעם בשבוע סולידאריות עם בני שבונות־העוני.
אני רוצה שיקדיש את זמנו לחיסול שבונות־העוני.
וזוהי צרת המיבצע כולו. אין הוא תוקף את הבעיות האמיתיות — את העלמות
המיליארדים של מם־ההכנסה. את המישטר המזרים את ההוו הלאומי לכיסיו של מעמד

שולמית אלוני נשמע שהגישה אח ושיוותה דכנסת

וכיוצא־באלה דברים טובים, שגם יצחק רבין מרבה לדבר עליהם. אבל יש בו התחמקות
מוחלטת ממתן תשובה ברורה על שאלות־היסוד שיקבעו את עתידנו: גבולות
המדינה, מדינה פלסטינית והידברות עם אש״ף.
יש נוסחות מסובכות ומעורפלות, כמו במיסמך דיפלומטי. ניתן להבין את הדברים
כך וגם אחרת. מדובר על זכות ״ההגדרה העצמית״ של ״תושבי יהודה ושומרון,״ יחד
עם הצורך ״להבטיח שביהודה ובשומרון לא יוכל לקום שילטון שיסכן את ביטחונה
של ישראל,״ וכר.

הבל דברים טובים ויפים, המקובלים על אנשים טובים דרכים, אך
הסובבים סחור־סחור סביב העניין. הבל בדי להימנע מלדבר כ״רחל
בתך הקטנה.״

אצל פוליטיקאים ממולחים, זה מקובל. עסקנים מיקצועיים, שדעתם נתונה תמיד
לבחירות הבאות, ולהן בילבד, אינם צריכים להגיד כל אשר בליבם. הם מתאימים את
סיסמותיהם לדיעות השגורות בציבור, ומקפידים לא לחרוג יתר על המידה מתחומי
השקרים המוסכמים.

אכל אם תנועה חדשה מאמצת לעצמה שיטה זהירה וכדאית זו —
מה החידוש שכה ץ כמה השינוי ץ

מתנועה חדשה, החותרת לשינוי, אפשר לדרוש שהיא תגשים בעצמה את השינוי
בשיטות שלה. שתקרע את מסכת השקרים הפופולריים, שתסתכן באמירת דברים בלתי-
מקובלים.

כקיצור: שתנהג ברופא האומר לחולה את האמת, והנותן לו את
הרפואה הבלתי־נעימה הדרושה לריפויו — תחת להמהם, להשמיע
דברים סתמיים ולרשום לו במה בדורי אספירין.

חוששני שתנועת ״שינוי״ אינה עומדת בהתחייבות זו.
אולי היא למדה מנסיון תנועת העולם הזה—כוח חדש, כי אמירת־האמת הבלתי-
פופולרית בכל התנאים יכולה להנחיל כישלונות. זה נכון. אבל מי שנכנע בנקודה
מכרעת זו — היכן ימצא את הכוח הנפשי והמוסרי לחולל שינוי של ממש?

מי שנכנס לתלם הצביעות והנוחיות של המימסד הפוליטיקני,
הופך את עצמו חלק ממנו.

אמנון את שורה ב ס
* תבן שהתבסיסנות הרעיונית, הפורטת בעיות גדולות לפיתרונות קטנים, לא
היתה מפריעה כל־כך לולא היתד, מלווה בתופעה חמורה עוד יותר.

דבקה ביוזמה זו תכסיסנות פוליטית, מין פזילה לעבר הקל והכדאי,
שהיא מוזרה מאד לגבי מי שתובע שינוי בסדרי־החיים של
המדינה.

קמה ערב הבחירות, כדי לעמוד במיבחן הדמוקראטי העליון.
הזה—כוח חדש, כאשר חשו יוזמיה שעליהם להשתתף במאבק
המדינה. כך נהגה גם שולמית אלוני, כאשר נסתבר לה, כי
ברשימת המערך, ביגלל שינאתה של גולדה כלפיה. מדוע לא
י האם בספטמבר 1973 היו דיעותיהם שונות כל״כך מדיעותיהם

תנועת ״שינוי״ לא
כך נהגה תנועת העולם
הפוליטי לקביעת דמות
אפסו תיקוותיה להיכלל
עשו זאת אנשי ״שינוי״
בינואר? 1974
הם טוענים, כי הזעזוע של המילחמה הוא שהביא אותם להחלטתם לפעול למען
שינוי.

אם בן, מדוע לא קמו למחרת המילחמה, בחודש נובמבר 1973׳
מדוע המתינו עד שמוטי אשכנזי ועמיתיו, חוללו את תנועת־המחאה
הגדולה, ואחרי ששולמית אלוני הוכיחה שאפשר להשיג הישגים כקלפי

הרבה תלוי בטיב העיתוי. הרבה תלוי בטיב הזיהוי.
קבוצה המרגישה שיש עימה בשורה חדשה, שיטת פעולתה נתונה מראש. היא
קמה, מפרסמת את עקרונותיה וקוראת לכל האזרחים והחוגים הדוגלים בעקרונות אלה
להצטרף למחנה פוליטי לוחם.
זה כימעט מובן מאליו.

אמנון חבינשט״ן >עם אשתו של שוגה ורוט) בגסים
מימסדית רגילה. אבל מה לבל זה ולדיבורים על שינוי דמות המדינה,
שינוי סדרי-השילטון, סילוק המימסד ובו׳ ובו׳ 7
שיקולים מסוג זה אפשר לשמוע בכל ישיבה מיפלגתית מפי אדונים כמו יצחק
״רפאל, משה קול, שימחה ארליך וצבי גרשוני. פינחס ספיר יבין אותם מייד.
הרבה תלוי בפיתוי.
אם הכוונה היא לתפוס מקום בטוח בכנסת, ואולי אפילו כיסא של שר ליד שולחן
הממשלה — סוג זה של שיקולים מובן ומקובל. יש בו פיקחות שלא היתה מביישת
עסקנים ממולחים ומנוסים.

אך מה לה כפי אנשים טריים, חדשים, פרופסורים הקמים לגרש
את העסקנים הצבועים והמתחסדים משערי ההיכל 7

כמה מאנשי ״שינוי״ משלים את עצמם שהאיחוד עם ר״צ הוא רק צעד ראשון,
ושאחריו יכול להתפתח תהליך של איחודים. הניסיון הפוליטי בארץ מוכיח בצורה חד-
משמעית, כי איחוד זוגי אינו מפלס את הדרך לאיחוד גדול יותר, אלא להיפך, מקים
בפניו מחסום בלתי־עביר. הדוגמה האחרונה לכך ניתנה על־ידי תנועת ״מוקד.״ ברגע
שקבוצת תכלת־אדום התאחדד, עם מק״י, נסגרו עליה חומות השבי. היא ניתקה את
עצמה מכל תיקווה לאיחוד משמעותי גדול.

עוד לפני שפורסמה הצעודמצע כלשהי, קבעה התנועה, שהיא רוצה להקים מיפלגה
חדשה עם ל״ע ור״צ. דווקא עם אלה — ודווקא ל א עם אחרים.

מתעוררת באן שאלה, שאין דה מענה .״שינוי״ קמה רק חודשים
מעטים אחרי ר״צ. אם בל •טאיפתם יטד יוזמיה היתה להתאחד עם
ר״צ, מדוע היה ככלל צורך להקים את ״שינוי״? מדוע לא הצטרפו
ישר אל שולמית אלוני, כד* קפנדריות ארוכות ויקרות 7

מכל מיפלגות המימסד הקיים, ייתכן כי ל״ע היא המימסדית ביותר. זוהי מיפלגת-
מנגנון מובהקת, עתירת נכסים ועסקים, העושה ביזנס ברעיונותיה.

״היילכו שניים יחדו, בלתי אם נועדו?״ שאל הנביא. לא יכול להיות ספק ששול-
מית אלוני ואמנון רובינשטיין נועדו עוד לפני הקמת ״שינוי ״.אם כן, לשם מה היד,
צורך בכל המהומה?

מה לאלה בהיכל־הקודש של השינוי? מה לשמיטה בהר־סיני?
הבעייה לגבי ר״צ מסובכת יותר, ביגלל דמותה המעורפלת של רשימה זו. אחרי
הבחירות נכנסה למשא־ומתן קואליציוני עם המפד״ל — ופרשה ממנו. היא נכנסה
לממשלה — ופרשה ממנה. היא הציעה את יוסף אלמוגי לראשות־הממשלה ואת ישראל
ישעיהו לכהונת יו״ר הכנסת.
כיום, אחרי שנה, ניתן לומר, בלשון המעטה, עליה שהיא לא הצטיינה בהגשמת
סיסמותיה. שולמית אלוני לא עשתה דבר כחברת־הממשלה, וסיעת ר״צ לא עשתה
דבר בכנסת.
אבל מותר לאמנון רובינשטיין לחשוב כי הוא ושולמית אלוני יהוו צמד אידיאלי,
וכי יש קירבה נפשית עמוקה בין אוהדי ר״צ ואוהדי ״שינוי״ .הדבר בוודאי נכון. ,והשאיפה
לאיחוד היא לגיטימית וחיובית.

סטיו־ה ובני הראי

לכן מוזר בל-בך שתנועת ״שינוי״ נהגה מלכתחילה אחרת.

מדוע דווקא אלה 7

אין הבדל עקרוני כין ל״ע והמפד״ל. אפשר לומר, שהל״ע הם
מעין מפד ״ל חילונית.

.השאלה היא זו: מדוע מלווה השאיפה לאיחוד עם ר״צ וד״ע
במגמה מוצהרת שלא להתאחד עם גופים אחרים, הדוגלים כאותן
המטרות עצמן, ובצורה אמינה יותר ז

..ה״דנו שנ״ם וחצ*״
ך* יוזמות המעטות שבהן השתתפו עד כה, הציגו ראשי ״שינוי״ דרישה אולטי־
1מטיבית שלא לשתף גופים ליברליים אחרים.
למשל: כאשר נענו ראשי ״שינוי״ ליוזמה לחתום על גילוי־דעת, שהיה בו מיחווה
זהירה לעבר הכיוון הפלסטיני, הם הציגו כתנאי בל-יעבור שלא ישותפו בו חלוצי
רעיון השלום הישראלי־פלסטיני( .בעל היוזמה, שרצה לקבץ יחד את כל הכוחות התומכים
ברעיון זה, פרש כתוצאה מכך מכל פעילות, בסכמו את לקח הפרשה :״זה היה
מבחיל!״).

יש כארץ מיגוון רחב של כוחות, גופים, חוגים ואישים הדוגלים
כקו ליברלי מתקדם, כענייני פנים וחוץ, מהם שקדמו כהרבה להתעוררות
אנשי ״שינוי״ .השמות והכתובות ידועים. אנשי ״שינוי״ לא
קראו לאיחוד או ליצירה משותפת חדשה. הם דחו אותם כפירוש.

מדוע?
הם עצמם מסבירים זאת בנימוקים תכסיסיים. לא כדאי שידבק בתנועתם רבב של
דימוי רדיקאלי, כפי שדבק בקודמיהם. הם רוצים לפנות לבוחרי הליכוד. אולי יצליחו
להפריד בין חרות והליברלים. מן הל״ע אמנם נודף ריח בלתי־נעים, אבל זהו כוח
קיים, וכדאי לנצל אותו. לרשימת ר״צ אין כוחות אינטלקטואליים, ואנשי ״שינוי״
יוכלו להשתלט עליה. כדאי להסתפק בגוף קטן ובטוח. במקום להסתכן ביוזמות גדולות.
אין במדינה אווירה לשינויים גדולים, וכדאי להישאר בתוך המיסגרות המקובלות. חשוב
מאד לשמור על רספקטאביליות, כי אין סיכוי לגוף שאינו נראה מכובד ובעל־ביתי.

כל אלה הם שיקולים תכסיסיים לגיטימיים לגמרי — למיסלגח

ך* כרעה תכסיסית זו של אנשי ״שינוי״ מביאה עימה, כימעט אוטומטית, מיקום
1 1במפה הפוליטית של המימסד הקיים. מיקום זה קובע מי מעוניין לעזור, לתמוך,
לקדם.
בסרט־הטלוויזיה אמר אמנון רובינשטיין שתנועתו הוציאה כמאה אלף לירות, וכי
הכסף בא מ״תרומות.״
יורשה לי לפקפק בכך. התנועה כבר הוציאה הון־תועפות עבור מודעות — הרבה
יותר מכפי שהוציאה תנועת העולם הזה, למשל, במערכת־הבחירות הראשונה שלה. אם
היא שילמה מחיר מלא עבור המודעות האלה, צריכה היתה ההוצאה לעלות בהרבה על
מאה אלף ל״י.
(הערה אפיקורסית: האם אין משום פאראדוכם במודעת־ענק בזבזנית, הקוראת
לחיסכון, לוויתור ולהידוק-החגורה, כשבעלי המודעה קוראים ״אחרי האם אין גם
בכך סתירה מסויימת בין סיסמה ומעשה, תוכן וצורה?)

הרכה תלוי בטיב הגיבוי.
עם כל הכבוד לכישרונם של ראשי ״שינוי,״ איני מאמין שניתן לגייס בארץ ,200
150 או 100 אלף לירות בתרומות קטנות של אזרחים. כדי לגייס סכום כזה, יש צורך
בתמיכה מאסיבית. מניין היא באה? האם יש ממש בשמועות כי רשימת אלוני, המשופעת
בכספים שקיבלה מקופת־המדינה, העניקה תמיכה זו? האם מקורות־המימון, יהיו
אשר יהיו, יכולים להכתיב קו אירגוני ופוליטי?

בל אלה הן שאלות ענייניות. תנועת ״שינוי״ דורשת שמקורות־הכספים
שד -בל המיפלגות יהיו גלויים. מדוע לא תפרסם רשימה שד
כל תרומה מעל 500ל״י שקיבלה 7לפחות היה מן הראוי שרובינשטיין
יפרט קצת יותר את מקורות־המימון, במקום לדבר על ״תרומות״ סתם.
פשעה שצפיתי בסרט האמור, הטריד אותי משהו. לא בנקל איתרתי הדבר. אך
בסוף גיליתי מהו :

הסרט

עצמו.

זה היה סרט־פירסומת טהור, שהתחיל בצילום ראיון של אמנון רובינשטיין בגלי
צה״ל. לא נראה עוד כדוגמתו בטלוויזיה הישראלית. לא יכולתי שלא לקנא בכך, בזוכרי >
שבכל שנות פעילותה של תנועת העולם הזה—כוח חדש לא נסקרו אסיפותינו מעולם,
ושגם על ועידותינו החגיגיות שודר סיקור של שגיות ספורות. לא הרדיו, ולא הטלוויזיה
(אחרי שקמה) מצאו לנכון ולראוי להקדיש תשומת־לב ליוזמה שהיתה אז מעשה-
בראשית חסר־תקדים. תופעה ראשונה מסוגה. בגלי צה״ל קיים עד היום איסור חמור
להזכיר את עצם קיומנו.
נכון שמיעתנו בכנסת זכתה בדרך כלל לסיקור הוגן, פחות או יותר. פשוט אי־
(החשד נטמוד)26 ,

מכתבים

(המשך מעמוד)9 -
אגב, באותו יום ביקשנו, קבוצת״ודילים
הנמצאים מחוץ לבסיס והגרים בתנאים
קשים יחסית, כי תינתן לנו ממיטבה הבסיס
צינצנת סוכר בת 100 גרם, אך נענינו כי
עקב מדיניות־ד,חיסכון לא נוכל לקבל את
הסוכר, שהיה דרוש לנו להכנת קפה.
תופעות מסוג זה מחזקות את ההרגשה
הקיימת ששום דבר לא השתנה בצבא.
קורא, איישם

פנינה נוצצת בלונדון
חזרתי לפני ימים אחדים מאנגליה ופגשתי
שם את פנינה רוזנבלום (גולן) ,שאותה
״תפסתי״ דרך מיכתבים, והתכתבנו למעלה
משנה. נסעתי לאנגליה לרגל עסקים, והיתד,
זו חווייה יפה לפגוש עלמת־חן כפנינה.
ומעשה שהיה כך היה:
יצאתי עם פנינה לארוחת־ערב לוויקטוריה
קלאב, שהוא קאזינו עם מיסעדה
מפוארת. כאשר נכנסתי עימד, לקאזינו,
ממש כמו שנאמר ״שמש בגיבעון דום
וירח בעמק אילון.״ כל הקהל הפסיק לשחק,
וכל המבטים הופנו לעבר פנינה.
כאשר ישבתי עימד, ליד השולחן באו
לפחות עשרה אנשים, כולל המלצרים,
לקבל חתימה ממנה. אפילו מנהל הקאזינו
בא, בכבודו־ובעצמו, לקבל חתימה. הם היו

פנינה נולן
שמש בגיבעון דום
בטוחים שלפניהם שחקנית־קולנוע, אחרי
שהיא קיבלה פירסום דרך התצלום והכתבה
בדיילי אכספרס. היא היתד, פנינה נוצצת.
אני עוד לא ראיתי דבר כזה.
אמנון הרמן, ניו־יורק

רובינשטיין השתמש בשמועות

מ ר גו ע 7ן ל /נםד 1בקרויאל

מאמרו של אמנון רובינשטיין, המתייחס
לעובדות בנושא של פרופסור ישראל שחק
(הארץ ,)28.11.74 ,גרוע יותר ממאמרו
הקודם באותו נושא.
רובינשטיין לא סתר, ובעצם אך לא
התייחס למהותה של עמדתו של -שחק.
במקום זאת, רובינשטיין מתווכח וטוען
ששחק, כפרופסור באוניברסיטה העברית,
לא זכאי לחופש הדיבור וההתבטאות,
כאשר הוא מעוניין לבקר את מדינת ישראל
וחלק ממדיניותה.
אף יותר מזאת — רובינשטיין, המומחה
למישפטים, אקדמאי מכובד ודיקאן הפקולטה
למישפטים באוניברסיטת. תל־אביב,
משתמש בשמועות כבהנחות עובדתיות.
הוא מצטט מיכחב שנכתב על־ידי הולנדי
לא־יהודי ושנשלח למעריב. כהוכחה להש־1
פעתו הרעה של פרופסור שחק בהולנד.
רובינשטיין מקשר לשחק דברים שהם
לא־אמת, והוא היה צריך לדעת שאינם
אמת, והם:
.1רובינשטיין קובע שבשנת 1974 הופיע
שחק בפני ועדת*חמישנד ,׳של בית־הנבחרים
שבארצות־הברית כאורח של אירגון ערבי.
שחק הוזמן על־ידי ועדת־המישנה. מיכתב־ההזמנה
הוא מיסמך השמור בתיק. אני,
נורטון מזונסקי, שילמתי בעצמי עבור
כרטיס־הטיסה של שחק ואירגנתי את כל
צרכיו בארד,״ב. אינני ערבי ואף לא אירגון
ערבי. אני יהודי-אמריקאי. שחק התייחס
לעובדות אלה במסיבת-ד,עיתונאים שנערכה
בוושינגטון יום אחד לפני שהוא הופיע
בפני ועדת־ד,מישנה.
.2רובינשטיין התקיף את שחק על שהוא
לקח חלק בהפגנה פלסטינית ליד השגרי רות
הישראלית בעיר האג. הוא לא יכול
היה לקחת חלק בהפגנה כזאת, מפני שהגיע
להולנד יום אחד לאחר ההפגנה.

נורטון #זונסקי, פרוס׳ להיסטוריה,
קונטיקט, ארה״ב

הוא מגדבד ומדבר ומדבר. נוך סטו 3
כשצריך וכשלא צריך. בעיקר כשלא צריך.

דברת ח הו ח

ה קורה ליצחק -רבין?

יריביו שואלים זאת כשימחה לאיה
ואינם מחכים לתשובה.

ידידיו הקרובים כיותר שואלים
זאת כתמיהה ובדאגה.

הכרנו אותו. כאדם המרבה לחשוב והממעט
לדבר.
הוא הנהיג בצה״ל את הסיגנון האיטי,
השקול, הענייני, הקצר.
הוא הצטיין בצה״ל בבניית מערכת של
עבודת־מטה.

והנה הוא מדבר ומדבר ומדבר.
נון־סטופ. כשצריך וכשלא צריו.
כעיקר כשלא צריך.

עבודודמטה אינה קיימת בממשלתו כלל.
אין דפוסים לקבלת החלטות. אין מערכת
של דיון וליבון.

הוא מחליט לכדו. וכשאינו מחליט,
הוא מדבר. ומדבר. ומדבר.

• 1פתח חטאת רובץ. לפיתחו של
/הפוליטיקאי רובץ חטא הדברנות.

אפשר לומר: הדברת היא מחלתו
המיקצועית של הפוליטיקאי.
דרכו של הפוליטיקאי לגן־עדן רצופה
בנאומים — של אחרים ושל עצמו. הוא
מתחיל למטה, באסיפות הסניף או האגודה
המיקצועית. הוא יושב בישיבות ללא־ספור,
ומקשיב לנאומים אין־סוף. הוא משמיע
את דבריו, שוב ושוב ושוב. הוא נשאר
יושב, מקשיב ונואם אחרי שהשיעמום וה־תיסכול
כבר גירשו מן הזירה הפוליטית
אנשים נורמליים, שיש להם דרישות אינטלקטואליות
גבוהות יותר.

זוהי שיטת הסלקציה בחיים ה-
מיפלגתיים הקיימים כישראל. מבט
אחת על הרכב הכנסת והממשלה
מראה את התוצאה.

* צחק רבץ לא עבר תהליך זה. הוא
הוא לא הגיע אל ראשות־הממשלה
בזחילה איטית משכונה לסניף, מסניף למחוז.
הוא לא ישב בישיבות מסוג זה. הוא
צנח אל הממשלה מצה״ל, דרך השירות
הדיפלומטי.
אם כן, איך דבקה בו המחלה המיק-
צועית הזאת?

מסתבר שאין צורך לעכור את
כל התהליך, כדי להגיע לאותה התוצאה.
אפשר להגיע ישר אל השלב
הטרמינלי של המחלה, מבלי
לעכור את כל מכאובי השלבים המוקדמים.
איד?

כאן תופעה דו-סיטרית, הש
פעת־גומלין בין הנואם וקורבנו.
אירגע מדבירי הנברנים עורך כנם ארצי,
כדי לאפשר להם (למדבירים, לא ל-
נברנים) לבלות חופשה עם נשותיהם ב־

בור זוכה. אין אפס.

ך* עגלה רוצה לינוק. אבל הפרה רון
1צה גם להיניק.
השר רוצה לנאום. הוא שמח להיענות
להזמנת מדבירי הנברנים. מדוע?
קודם כל, זה נותן לו חשיבות, הטלוויזיה
באה לצלם .״אני נואם — סימן
שאני חי.״
ובעיקר: מפני שזה מהנה אותו. הוא
עומד למעלה, והם מקשיבים למטה. יש
חשיבות לכל מילה שהוא אומר.

אין אדם יכול לנאום יום אחרי
יום, מכלי שתתגבש כליבו ההכרה
שהוא חשוב ושדכריו חשוכים.
אנו מקשיבים, סימן שהוא משמיע
דברים עמוקים, פוקחי-עיניים, מלאי
הגות אוריגינלית.
הכרה זו, המלווה את הפוליטיקאי לכל
אשר יילך, המתנגנת בקולו והמתבטאת בתנועותיו,
היא ההופכת אותו למה שהינו,
שונה מכל האדם.
כאשר השר־בלי־תיק מדבר בחשיבות נוראה
על עתידה הגיאדפוליטי של סין והשפעתה
על ישראל; כאשר שר־התיי
בהדרגה
מאבד הפוליטיקאי את הכושר
להקשיב. זהו אחד הסימפטומים להתקדמות
המחלה. הוא יודע שהוא הוגה־דיעות
מקורי, שדבריו חשובים ובעלי־מישקל, אם
כן, לשם מה להקשיב לעדת יועצים זוטרים׳
מומחים־כביכול, המדברים בסלאנג
מיקצועי? הוא, הפוליטיקאי, מחונן בכי-
שרון העילאי לתפוס את הפשטות שבדברים.
כשהוא אומר דברים פשוטים (״עם
ישראל חי,״ ״נכה במחבלים באשר הם,״
״הפער הולך ומצטמצם,״ ״עלינו לשלב
תקיפות עם גמישות,״ ״נעשה את הכל ל מען
השלום, ובאותה שעה נתכונן למיל-
חמה שתיכפה עלינו,״) זה נשמע לאנשים
טיפשים כדברים פשוטים. אבל הוא עצמו
יודע שאלה הם דברים עמוקים, פרי מחשבה
מאומצת ומקורית, שהוא הצליח למצות
אותה בניסוח עממי פשוט.

רכין אינו נואם מבריק, ואינו
הוגה־דיעות גדול. מעלותיו — והן
רכות — הן כשטחים אחרים. אבל
המחלה השתלטה עליו, ואין מנוס.

עד־ראייה נתן לי תיאור קליני של הסימפטומים.
ראש־הממשלה בא לוועידת
אירגון פאן. זהו אירגון בלתי-חשוב, בדרך
כלל, שרק על רקע הסיכשוך עם אונסקו
קיבל הפעם מעמד משמעותי כלשהו.
רבין הושב על הבמה והשתרע על
כיסאו, כשהוא מדגים פוזות שונות של
שיעמום גובר. הוא התפתל, התכרבל, מתח
את גפיו, גילגל את ראשו. באמצע לקר,
בהתקף חמור של שיעול, כמה אנשים
אצו־רצו להביא לו מים. הוא פישפש בכיסיו
כדי לאתר את מימחטתו. כל אותו
זמן נמשכו על הבמה הנאומים, שאיש
לא הקשיב להם. גם ראש־הממשלה נאם,
כמובן, נאום נוטף־חשיבות.

מקשיבים לו. סימן שנאומיו חשוכים
ועמוקים.

איזה קהל רוצה לשמוע דברים בלתי-
מוכרים, אמיתות חדשות שיערערו את הביטחון
העצמי שלו, ספיקות העלולות לז רוע
בליבו מבוכה ז
חלילה. הפוליטיקאי הטוב ינאם רק על
דברים לעוסים, מוסכמים, רדודים, שיט״
חיים. לכן (לכן, לא למרות זאת!) יעשה
קאריירה, ויגיע בסופו של דבר לכנסת
ולממשלה.

לחשוב על בעיות? אין זמן. לקרוא
ספר? לא בא כחשבון. לשכת
עם יועצים, לנתח דברים לעומק,
לשקול תפיסות אלטרנטיביות -
כל זה אפשר לעשות רק כחטף.

כך הוא עולה, מדרג לדרג, מקשיב ונואם,
נואם ומקשיב. מובן שהתוכן האינטלקטואלי
של הנאומים הוא אפס. כמום
המחשבות המתבטאות בהם לא תמלא את
חלל ראשה של תולעת.
תוך כדי עלייתו בדרגה# ,ן הסניף אל
המחוז, מן המועצה אל המזכירות, מן ה־אטזלה
הרחבה אל ההנהלה המצומצמת,
גובר ביטחונו העצמי של העסקן.

הנאום מורכב ממליצות ריקות?
הוא גדוש בסיסמות המקובלות על
הכל? שורצות בו פראזות נבוכות
שהכל ככר שמעו אותן אלף פעם?
טוב מאוד ! מצויין 1זה לא יעייף
את הקהל. זה לא ירגיז אותו. זה
לא יתד לו את ההרגשה שהנואם
הוא אינטלקטואל מתנשא, היודע
יותר מהם.

לנסוע במכונית־השרד לבאר־שבע, להק שיב
לדברי־ד,פתיחה, לנאום, להשיב לשאלות,
להחליף דברי־נימוסין מאולצים עם
עסקני הסניף המקומי, לשתות תה ולחזור
הביתה — זה עניין של חמש־שש שעות.
נאום אחד ליום, יחד עם קבלות־הפנים לאורחים
זרים, מסיבות־קוקטייל בשגרירויות
זרות, ישיבות מיפלגתיות וכיוצא
באלה — יכול לכלות למעלה ממחצית זמן-
העבודה של שר חרוץ.

* צחק רבץ נדבק במחלה זו. כאשר
מחלת־ילדות פוקדת אדם מבוגר, היא
מסוכנת יותר. כאשר מגיע אדם לתפקיד
ראש-הממשלה במפתיע, ללא שלבי־בי-
ניים, הוא חשוף למחלה בצורה החמורה
ביותר. הוא לא הספיק לפתח נוגדנים.

כהדרגה, לאט־לאט, מצטמצם
המעגל. כגלל ריבוי נאומיו, מתחילים
לשים לב אליו. הנה איש שהוא
פעיל כסניף, המשתתף כישיבות.
עסקן אמיתי. הוא נבחר למזכירות,
לוועד, למועצה.

מה הוא אומר ז אין לו זמן לקרוא ספרים,
לחשוב מחשבה מקורית, להתעמק בבעיות.
אילו רצה בכך, היה בוחר בקא-
ריירה אחרת. הוא מלקט את רעיונותיו מן
הכותרות של עיתוני־הערב, אולי גם ממאמר
ראשי קצר.
(בכנסת ניתן לראות בכל שעה ח״כים
מכובדים השקועים בעיתוני-הערב, מסמנים
להם קטעים, כדי להשתמש בהם בנאומם
הבא).

התשובה היא: אין לו. וזה מסביר
הרכה־ מן הדברים המתרחשים
כארץ.

בית־מלון בצפת. הוא זקוק לקישוט שיעניק
לכינוס הוד והדר. ומי יתן הדר, אם
לא כבוד השר?
המדבירים לא יזמינו פרופסור, שלא הופיע
אף פעם בטלוויזיה. מה פתאום? וגם
לא סופר או כלכלן. הם מזמינים שר.

איזה שר? אם אפשר, ראש
הממשלה. אם אי-אפשר, אז שר־הביטחון.
או אפילו שר-החוץ או
שר־המישפטים. אם כלו כל הקיצים,
יוזמן שר-החקלאות. אם יהיה
שר, תבוא גם הטלוויזיה.

יש הרבה כינוסים כאלה בשבוע, והלחץ
על השרים הוא עצום. נראה שאין גבול
לביקוש לנאומי-שרים. אם מדבירי־הנב־רנים
השיגו, אז למה לא מנדלי הבקר?
וכי העכבר חשוב מן הסרה? ומאחר ש הפרה
נותנת חלב, מדוע לא משווקי הגבינה?
שלא לדבר כלל על אוספי־הבו־לים,
מנקי-הרחובות, גבאי בתי-הכנסת,
חוג־ידידי-פזפאי וסניף המיפלגה בעפולה־תחתית.

בחברה
דמוקרטית, כל האזרחים
שווים כפני הנאום, וכל צי
רות
מנתח את ההתפתחויות ההיסטוריות
העמוקות בחברה הערבית; כאשר שר־המישטרה
עומד על ההשלכות הפילוסופיות
של התנ״ך על תרבות המערב — זה יכול
להצחיק סטודנט שנה א .,אבל אין זה
מצחיק את הנואם עצמו. הוא בטוח שהוא
אחד משלושה־ארבעה הוגי-הדיעות המקוריים
בארץ.

אין זו מחלה חולפת. היא חודרת
יותר ויותר להווייתו של הפוליטיקאי.
הליכתו משתנה כדרכו אל הדוכן.
הבעת-פניו, קולו, תנועות־ידיו,
כולם מכריזים: שמע ישראל,
האיש החשוב, משמיע את
בשורתו.
משה רבנו היה גמגמן. אלמלא היה כבד־לשון,
היו בני־ישראל מקשיבים לנאומיו
עד היום במצריים.

44י שעוקב אחר לוח-הנאומים של זד
* ו שר המצוי מוכרח לשאול את עצמו :
מתי, לכל הרוחות, יש לו זמן לנהל את
העניינים המופקדים בידיו?

יצחק רכין מדבר ומדבר ומדבר.
ובבד שרבים הנאומים, כן
מתמעטת התכולה המחשבתית.
כשמורחים מחשכה קטנה אחת על
שלושים נאומים יומיים, דינה כמנה
קטנה של מרגרינה הנמרחת
על שלושים פרוסות לחם. פשוט
אין כה די.

כשראש־הממשלה מדבר, המדינה מדברת.
זוהי סכנה על גבי סכנה. כדי למלא
את החלל המילולי, מתפתה הנואם לא-פעם
להשמיע מחשבות כמוסות שהשתיקה נאה
להם( .למשל: הרעיון להפריד בין מצריים
וסוריה — רעיון שעצם השמעתו ברבים
הופכת אותו לבלתי-מעשי, ומספקת נשק
לאויבי המדינה) .יש פליטות־פה. יש מוד
שבוודנפל. יש רעיונות־בוסר. ובעיקר :
יש בלאי.
כל זה נכון, במידה זו או אחרת, לרוב
השרים האחרים. שימעון פרס צועד בראש.
רק יגאל אלון מתאפק, לאחרונה.

הדברת דוהרת. במו סוסה משתוללת,
היא דורסת כד דבר הניק־רה
כדרכה. אי האיש שיעז לתפוס
את המושכות ולרסן את החייה?

במדינה העם אחד -תשע -שבע -חג?ש

האס יהיה טוב ד
העיקר שלא יהיה
גרוע יותר:
מה תביא 1975ז האם תהיה זאת עוד
שנה סתמית, שלא תתקשר בזיכרונות
מייוחדים — או שמא תצטרף לשנים ,1948
1967 ,1956ו־ ,1973 כשנת מילחמה?
האם תהיה ־שנה רגילה, או שגת־מיפנה
היסטורית? — ואם כן — לטובה או
לרעה?
שאלות אלה ניקרו בלב כל אזרח ביש ראל,
כאשר נפרד מן השעות האחרונות
של — 1974 השנה בה נפלו גולדה ודיין,
ספיר ואבן, בה ליקקה המדינה את פיצעי

לעתיד המדינה. אבל היא הוחבאה בעמודים
הפנימיים, בכרוניקה בלתי־חשובה.
לפי השבועון האמריקאי האחראי ניוזוויק,
הכריז סקור בכיר של אש״ף (הכוונה,
כנראה, ליאסר עראפאת עצמו) כי אירגונו
מוכן עתה להכיר בקיומה של ישראל,
תמורת הכרה ישראלית בו, ולהתחיל במשא־ומתן,
כשנקודת־המוצא היא גבולות .1947
מובן שאין בישראל שום גורם רציני
המסכים לגבולות ,1947 ואש״ף יודע זאת
היטב. כדי להגיע להסכם בין מדינת־ישראל
ומדינת־פלסטין, יצטרך להשלים עם גבולות
ה־ 4ביוני .1967 אולם מיספר־הקסם 1947
דרוש לפלסטינים, כדי להחליק את המעבר
הנפשי מאי־הכרה טוטאלית במדינה לעמדה
של הכרה ודו־קיום 1947 .היא תחנת־ביניים
בדרך ל־ .1967 זהו תהליך חשוב מאין־
כמוהו.
׳שום עיתון ישראלי לא מצא אותו ראוי
לתשומת־לב רצינית.

שתי דמויות שתלטניות ](1הדות
ביניהן מאנס רחיים ולמוות -
והמדינה נולה משלמת את המחיר
פיתדון הרה בפי קפטיין אלמוני
| | של אל־על :״תנו לי את בן־ארי ואת
רוזנמן. אני אצניח אותם על אי בודד באוקיינוס
השקט. אז אפשר יהיה להתחיל
להפעיל את החברה באופן נורמלי!״
הוא התכוון לשני האנשים, שההתנגשות
האישית ביניהם גרמה להשבתת אל־על.
חברת־ד,תעופה הלאומית הפכה כדור־מיש־חק
במאבק-האיתנים.
לשניהם יש תכונה אחת משותפת: עק שנות
עילאית, המלווה בביטחון־עצמי טוטאלי.
אבל חוץ מזה, הם טיפוסים הפוכים.
זה מול זה
ץ* רדכי כן־איי בן ד,־ 54 הוא גבר
ו /מרשים — מגושם, משופם, שכל אישיותו
אומרת שתלטנות. האיש שנולד
בהונגריה, היה חבר־קיבוץ (מעגן) ,שירת
בעלייה ב׳ באירופה וכמפקד בהגנה ב־מילחמת־ר,עצמאות
בגליל ובירושלים, הצ טרף
לאל־ על לפני 24 שנים, כמנהל מח־לקת-המיטען.
מזה שבע שנים הוא השליט
הכל-יכול של אל־על — מנכ״ל, דיקטטור,
קיסר.
איתן רוזנמן בן ה־ 30 יכול היה להיות
בנו. הצבר, בעל השיער הקצר וההופעה
האתלטית, הוא בנו של יהודי פולני ש הגיע ארצה מגרמניה ב־ ,1935 וגדל ברחובות.
הוא שירת בחיל־האוויר מגיל ,17
הצטרף עם שיחרורו לאל־ על, לפני 11
שנה. כעת הוא מפקח צוות של פועלי-

העובדים של חברתו. את הטיפול בעניינים
אלה הוא משאיר לפקידים, ובראשם ה־סמנכ״ל
בני דוידאי, שנוא העובדים. כך
נוצר הסרטן, האוכל את ההברה מבפנים.
רוזנמן הוא מנהיג של החבריא, אדם
המשפיע בנקל על חבריו, טריבון עממי,
מנהיג קרבי מלידה. כלפי החברה והמוסדות
הוא מתנשא, יהיר, מעליב.
שני אנשים כאלה, בשתי עמדות־מפתח
כאלה, היו מוכרחים להתנגש. המאבק ביניהם
הוא לחיים ולמוות. בן־ארי רוצה
לחסל את רוזנמן. רוזנמן רוצה לחסל את
בן־ארי.

בדי ח ה
מעופפת
ך 4ביטחון העצמי של בן־ארי, יש לו
1 1על מה לסמוך. בישראל אין כימעט
אדם חזק יותר מאשר מנכ״ל אל־ על.
גם הביטחון העצמי של רוזנמן, יש לו
על מה לסמוך. בארץ אין כימעט מנהיג-
עובדים חזק יותר ממנהיג עובדי־ד,תחזוקה.
בן־ארי שולט על הקשר המעשי ה-
כימעט־יחידי בין המדינה והעולם. רוזנמן
שולט על חבורת-ד,עובדים שבילעדיה אין
ההברה יכולה לתפקד. כל אחד מן השניים
יבול לנתק את המדינה מן העולם. השבוע
הם עשו זאת — כשכל אחד מהם מאשים
בכך את השני.
כוחו של בן־ארי הוא בלתי־מוגבל, מ עליו
אין כלום — מועצת־יהמנהלים של

העולם כסו 1974 טים, ל׳אכספרס)
יד של רעב, יד של חימוש
מילחמת יום־הכיפורים, בה לא נפתרה אף
בעייה לאומית אחד מבית ומחוץ.
שתי קללות. שאלות דומות ניקרו בלב
כל אדם על פני כדור־הארץ, החי את חייו
על פי לוח החודשים הרומאי, ועל פי
מיספרי־השנים הנוצריים.
האם תחמיר או תקטין 1975 את שתי
הקללות הנוראות הרובצות על האנושות
בכללה — מירוץ־החימוש הרה־המוות וחת־פוצצוודהאוכלוסייה
הרת־הרעב?
ב־ 1974 נפלו ניכסון ופומפידו, פאפאדו־פולום
היווני ורודן פורטוגל, היילה סלאסי
ובראנד, פרון וטאנאקה, הית וגולדה. מי
יהיו פרצופי? 1975
העולם של 1974 היה עולם פסימי, חסר־אשליות,
כימעט חסר־תיקוות. כאשר התכוננו
מיליוני בני־אדם בניו־יורק ובמוסקבה,
בביירות ובתל־אביב, ללכת למסיבת
ערב־ראש־השנה, הם היו מוכנים להסתפק
במישאלה צנועה מאוד: ש־ 1975 לא תהיה
גרועה מ־.1974

יחסים מרחביים
אשד מגי;! ג*־ ^7

הידיעה חסגסציוגית הוחבאח
בעמודים הפנימיים
על המסך הופיע אנוואר אל־סאדאת. הוא
דיבר על נכונותו לחתום על הסכם־שלום
עם ישראל, ועל הפסקת הלוחמה הנמשכת
מזה 26 שנים.
עוד לפני שהצופה הספיק לעכל את
הדברים, הופיעו פניו של אחד מתועמלני
הממשלה, באיצטלה של ״מיזרחן מומחה.״
הוא הכריז שסאדאת משקר, שבעצם הוא
מתכוון להמשיך במילחמה ולהשמיד את
המדינה.
היתד. זו דוגמה קלאסית של שטיפת־מוח,
נוסח ברית־ד,מועצות. אבל מאות אלפי
הצופים לא הרגישו בכך.
•75 — 67 — 47 כעבור יומיים ניתנה
דוגמה דומה בעיתונות.
הידיעה היתד, סנסציונית. היא היתה
ראוייה למקום בראש העמוד הראשון של
כל עיתון יומי, בגלל חשיבותה העצומה

הממ שלה
השח*ג 1ח של
חוסר־הבישרוו

כשאין כישרון לרפא — החי חותכים־ אכרים מן

היד, זה מוצר אופייני של חבורת עסקנים,
שאין להם זמן להתעמק בבעיות, אך
המבקשים לעורר רושם של פעילות נמרצת
ונחרצת.
ועדת־שרים, בראשות השר משה קול,
החליטה להשבית את המכוניות הפרטיות
פעם בשבועיים, בשבת.
בשביל העססנים הדתיים, היה זה ניצחון
גדול: מילוי מחצית דרישתם לעוצר לאומי
בשבתות. הדבר הזכיר את ימי-הזוהר
בראשית שנות ה־50׳ ,כאשר ־שר-ד,תחבורה
הדתי דויד פינקס הצליח, באמתלה של
חיסכון, לאסור כל תנועת מכוניות בשבת
ברחבי הארץ. שערורייה זו נקברה, תוך
שבועות מעטים, תחת גלי־הזעם של הציבור.
אבל עצם הרעיון של השבתת מכוניות
לא היה נחלת העסקנים הדתיים בילבד.
היו שדגלו בו כאמצעי של חיסכון. שר־התחבורה
דגל בו כדי להפחית את העומס
בכבישים וברחובות.
קצב כמקום רופא. הרעיון כולו היה
אופייני לממשלה, שחדלה לתפקד כראוי.
כאמצעי לחיסכון דלק ומטבע זר, היה
הרעיון כולו אווילי. החיסכון השנתי הצפוי
אינו מגיע אף לעשירית המחיר של שערורייה
כלכלית ממוצעת של הממשלה.
כאמצעי להקלת העומס, זהו רעיון מסוכן.
אחרי שנכשל לחלוטין בכל מאמציו הקולניים
ורבי-הפירסומת לפתור את בעיות
התחבורה, בא גד. יעקובי בפיתרון של
השבתה — פיתרון ד,מתחבב עליו כנראה
יותר ויותר ביבשה, בים ובאוויר.
בצורה זו אפשר לפתור כל בעייד, בארץ :
להשבית את השירותים החיוניים, לצמצם
את הפעילות הלאומית בכל השטחים,
לחזור לתקופה פרימיטיבית, לרדת לדרגת
מדינה בלתי־מפותחת. במקום חוכמתו של
הרופא, בא גרזן הקצב.

הדיקטטור: מרדכי בראוי במישרדו
תחזוקה, אך מזה ארבע שנים הוא הרוח
ד,חייה של ועד עובדי התחזוקה.
את הכנסותיו של בן־ארי, כמו של כל
מנהל בכיר בישראל, אי-אפשר אפילו לאמוד.
הוא אישיות בינלאומית, אזרח העולם,
ויכול לחיות כמו מלך בכל מקום — אם
יש לו הזמן לכך. הוא שכח מזמן מהן
בעזות פרנסה.
רוזנמן חי ברחובות בדירה בת חמישה
חדרים, שאותה קנה בעזרת אבי אשתו.
הדירה עלתה 170 אלף ל״י. מקופת התגמולים
של אל־על קיבל הלוואה בסך 7000
ל״י. הוא נוהג במכונית שברולט, דגם ,64
העולה כיום כעשרת אלפים ל״י. לדבריו
הוא משתכר כ־ 2500ל״י נטו לחודש,
כאשר הוא עובד בשבתות ובימי ו׳ אחרי-
הצהריים: אך משכורתו הרגילה, לצורכי
מילואים ומחלה, היא 1800ל״י לחודש.
המשכורת ברוטו היא, לדברי ההנהלה,
5000ל״י.
בן־ארי הוא איש־מינהל מוכשר, די-
נאמו של בו־אדם, שהפך את אל־ על לאחת
החברות המצטיינות. אך אין לו יחס
לבני-אדם, אין הוא מסוגל להתחשב ב־ריגשותיהם,
ואין לו גישה כלשהי לאלפי

אל־על היא בדיחה מעופפת. חבריה מכהנים
בה בעיקר כדי לזכות בטיסות ללא-
ספור, חינם, ואף לא יעלה בדעתם לכרות
את הענף שעליו הם טסים> על־ידי התנגשות
עם בן־ארי.
שליטתו במיצרך המבוקש ביותר במדינת
ישראל — כרטיסי־טיסה חינם — מאפשרת
לבן־ארי לשחד את כל כלי-התקשורת, ה-
מיפלגות והמוסדות הממלכתיים. שום עי תונאי
לא יעלה בדעתו למתוח ביקורת על
אל־על, ואם ינסה מי מהם — שום עיתון
לא יפרסם את דבריו. בכנסת כיימעט מעולם
לא היה אף ח״כ אחד שהיה מוכן
להתקיפו. שר-ד,תחבורה הוא משרת שלו.
את ההסתדרות, שהיא שותפה בבעלות
של אל־על, הוא מחזיק בכים הקטן.
כוחו של רוזנמן נובע ממקור אחר
לגמרי. לעזבדי-התחזוקה יש מונופול מוחלט.
אי-אפשר להחליף אותם. אי־אפשר
להתקיים בילעדיהם. אי-אפשר להחליפם
בחיילים או במפירי־שביתה — כי אין
קברניט שיעז להמריא במטוס כשאין הוא
בוטח לחלוטין בטיב עובדי התחזוקה ש הבינוהו
לטיסה. עבודתם של פועלי־התחזוקה
היא קשה, אחראית מאין כמוה,

על ההנהלה. על אף הצלחותיה הגדולות
בשטחים אחרים, הרי בשטח זה נחלה כישלון
חרוץ — המאפיל על שאר הצלחותיה.
במדינה אחרת, היה מרדכי בן־יארי צריך
השבוע להגיש את התפטרותו.
שלישית: בפרשה זו ממלאה ההסתדרות
את התפקיד העגום של ״אגודה מיקצועית
צהובה,״ המכורה למעביד והפועלת כ-
מישטרת־עובדים. ההתנהגות והסיגנון של
ראשי ההסתדרות הם שערורייה. החלטתה
״להסיר את ההגנה המיקצועית״ מציבור
של חבריה מחזירה את ההסתדרות לימים
האפלים של חושיסטאן, כאשר יוסף אלמוגי,
בשם ההסתדרות, שבר בכוח את
שביתת הימאים בראשית שנות ה־50׳.

ל שבוי!
לשבור!

15 מטוס החברה שו ב תי םעדהקרקע -
מפני ש מנ ה ל ..אל על״ ומנהיג עובד התח זו ק ה

יכוי שכיתת הימאים, בעזרת ה!
מישטרה ומפירי-שביתה זרים, הרם
את ציבור הימאים והוא לא חזר לאיתנו
עד היום. נכס אנושי יקר מאין כמוהו
נהרס בידי פוליטיקאים רודפי-קאריירה,
ובכך נסתם הגולל גם על תיקוות חברת־הספנות
הלאומית להיות יוף בריא. עתה
מאיים אותו גורל עצמו גם על חברת-
התעופה הלאומית.
העובדה שבראש מישרד־התחבורה עומד
עסקן־שחצן חסר שיקול־דעת, חדור חשיבות
עצמו, מחמירה את העימות פי-כמה.

ה ח לי טו לחסל איש אתרע הו בבלהאמצ עי
עניין של חיים ומוות — ועד כה לא אירעה
באל־על אפילו תאובת־אוויר אחת.
רק במיקרה אחד ויחידי ניתן להתקיים
בלי פועלי־התחזוקה: כשהמטוסים אעם
ממריאים כלל. וזהו אשר קרה השבוע.
רוזנמן לא האמין שבן־ארי יעז לנקוט
צעד נואש זה — להפסיק את פעולת
החברה. אחרי שזה קרה, האשים את בן־
ארי במזימה מחוכמת: לנצל את חודשי
העונה החלשה כדי לשבור את פועלי-
התחזוקה אחת ולתמיד, ובאמצעותם לשבור

נ דו

התחזוקה, הפגין כלפיהם יחם של בוז,
ובישיבותיו עם ראשי ההסתדרות נהג ביהירות
שפגעה בהם עד עומק נישמתם.

__שקיה

גאגגסטר, ס ח טן
ך• מצג כז ה, לא רק החברה עצמה
0הפכה כדורגל, אלא גם הציבור. לאזרח
רגיל לא היתד. כל אפשרות להבין מי
גרם להשבתה, איך ולשם מה.

קרב

את כוחם של כל ועדי־העובדים בחברה.
בן־ארי, היה בטוח כי רוזנמן לא יוב^
להחזיק מעמד לאורך ימים, מול ההתקפה
המאוחדת עליו מצד הממשלה, הכנסת,
כלי־התקשורת והציבור, הניזון כולו מסוג
אחד של מידע: זה שבא מפי בן־ארי ומשרתיו.
רוזינמן, שידע כי המוסדות וכלי־התיקשורת
לא יעניקו יחם הוגן לעובדי-

עבדנו כמקובל בעולם.
החברה: החלפת מנוע 747 אורכת, בדרך
כלל 15 ,־ 12 שעות, כשפועל צוות של
חמישה עובדים ומפקח. כשהתחילה השביתה
האיטלקית, זה לקח 26 שעות. העובדים:
זה שקר ! הצוות היד. מורכב רק
משלושה אנשים. חוץ מזה התקלקל המנוף,
והיו צריכים לטפל גם במשאבה. וכר וכד.
החברה: מכיוון שהיתר. שביתה, לא היה
מנוס מהפסקת כל טיסות החברה. העובדים:
לא היתד. שביתה, אבל יש השבתה.
ההסתדרות, שהיא בעלת־מניות חשובה ב־

ב שו־ ה:

האם פרצה שביתה? החברה: בהחלט.
פועלי־התחזוקה האיטו את קצב-העבודה
שלהם, וכך שיבשו את לוח־הזמנים. החברה
אינה יכולה לתפקד, כשכל המטוסים מאח רים
בשעות. העובדים: לא דובים ולא יער.
אנחנו עבדנו עבודה מלאה. אבל במקום
להתאמץ כרגיל, הרבה מעבר למנת-עבודה
הוגנת של יום־עבודה נורמלי, חזרנו ו־

רוזנמן(משמאל) בחבורת פועלי־התחזוקזן

אל־על, היא איגוד־העובדים היחידי בעולם
התומך בהשבתה מטעם המעביד, והמכשיר
את הקרקע כדי שהמעביד יוכל לשבור
את ציבור־העובדים.
אין כימעט עובדה אחת הנוגעת ליחסי-
העבודה, שאין עליה שתי גירסות סותרות
לחלוטין בסי שני הצדדים — כשכל אחד
טוען שהשני הוא שקרן, גאנגסטר, סחטן,
וכיוצא״באלה.
אולם מבעד לערפל חצאי־האמיתות והגידופים,
מזדקרות כמה עובדות שאינן
מוטלות בספק.
ראשית: עובדי־התחזוקה אינם רק
״קבוצת־לחץ מונופוליסטי,״ כדבריהם של
עיתונאים טסי־חינם, אלא גם ציבור־עוב־דים
הפועל בתנאים מייוחדים לגמרי. לא זו
בילבד שבעבודתם תלויים בכל שעה חייהם
של מאות אנשים, אלא שהיא גם מתנהלת
בתנאים קשים במייוחד — בחוץ, תחת
כיפת השמיים, בגשם ובשרב, ובשעות ש עובד
רגיל לא היה מוכן לעמוד בהן.
הם אינם נמצאים בבית בשבתות ובחגים,
ורבים מהם כימעט שאינם נפגשים עם
נשותיהם, העובדות בשעות נורמליות. ב-
סולם־השכר המקובל בישראל, אין שכרם
מופרז, לאור הנסיבות המייוחדות של עבודתם.
שנית:
יחסי-העבודה באל־על הם רקובים.
איו זה הסיכסוך הראשון עם פועלי-
התחזוקה, ופועלי־התחזוקה אינם הציבור
היחידי החי בסיכסוך מתמיד עם ההנהלה.
רוב העובדים באל־על שונאים את הר.נ־הלה,
ורואים אותה כחבורה רודנית ושחצ נית.
כשנוצר
מצב כזה, האשמה מוטלת תמיד

: 111*1011 ווזנמן
תחת שיתערבו בעימות־המוות בין בן־ארי
לרוזנמן, יצננו את הרוחות, ירגיעו ויחזירו
מידה של שפיות-דעת לענייני. אל־טל,
החריפו הממשלה וההסתדרות את המצב.
מה יהיה הסוף? ייתכן שאחד משני הצדדים
יישבר. אך לדעת רבים, המכירים
את המצב לאשורו, לא יהיה, בסופו של
דבר, מנוס מפשרה. כל אחד משני המנהיגים
יצטרך להשלים עם העובדה שאינו
יכול לשבור את הצד השני. אך בינתיים
מידרדרת החברה, והציבור ישלם את המחיר
— כתמיד.

והדח!

תמרורים

בן־גוריון ועל באמריקה י
הלהיט הגדול והמוצלח גיוונר של
,.החברה הממשלתית למדליות ומטבעות״
ומנהלה יצחק אגני, הוא מט•
בע״הזהב ״דוד בן-גוריון.״
בשנתיים האחרונות גרמה עליית מחי רי
הזהב בעולם גם להעלאה עצומה
במחירי בל מטבעות הזהב, ובל מי שקנה
מטבעות בזמן אצל החברה הממשלתית,

רישמית, יכול כל מנוי לקנות רק מטבע
אחת. אבל במשך השנים נוצרו יחסים
טובים בין ״החברה הממשלתית״
לבין קבוצה מצומצמת של סוחרי־מטבע,
שקנו מכל הנפקה הדשה כמויות גדולות,
קיבלו גם תנאי״מימון נוחים, כמו
תשלום לא״במזומן.
קבוצה זו של סוחרים ריכזה בידיה
שליטה על מרבית המטבעות — בעיקר
מטבעות זה־ב — מבמה הנפקות, העלתה
מלאכותית את מחיריהן על-ידי תשלום
גבוה תמורת המטבעות שהוצעו למכירה.
לקראת
הנפקת מטבע בן־גוריון, היה
ברור כי יהיה לה ביקוש רב. ביולי השנה
הודיעה ״החברה הממשלתית״ בי תנפיק
53 אלף מטבעות בן״גוריון, מספר זהה־כימעט
למיספר המנויים של החברה
בארץ. למנויים בארצות־הברית לא ניתנה,
פורמלית, אפשרות לקנות. פורמ לית
— בפי שלמד על בשרו איש-העסקים
הישראלי דוד לאנגר, מלוס־אנג׳לס.
לאנגר ביקש לקנות את המטבע, שעלתה
בשעתו למנוי 2100 לירות או 500
דולר. אומנם, לאזרחים אמריקאים אסור
להחזיק זהב, אבל מזה כמה חודשים
ידוע, בי החל משנת 1975 תתיר ממש לת
ארצות־הברית לאזרחיה להחזיק זהב
באופן חופשי, ולבן יובלו גם לקנות מט בעות
זהב. למרות זאת הודיעה ״החברה
הממשלתית,״ בפירסומים באמריקה, בי
אזרחי ארצות־הברית לא יוכלו לקנות
את מטבע הזהב, אלא רק בסף.
לאנגר נפגש עם אבני, ולדברי לאנגר
לא השיב זה לשאלה מדוע לא הביא
בחשבון בי אולי חלק מן המנויים באמ ריקה
ירצה לקנות את המטבע, אשר
תחולק רק במארס — 1975 כאשר יותר
בבר לאזרחי אמריקה להחזיק בז,הב.
בינתיים התרחש בישראל הפיחות,
ומטבע בו״גוריון, שעלתה למנויים קודם-
לכן 2100 לירות, עולה עתה 3000 לירות.
המנויים הישראלים, ששילמו בבר עד
ספטמבר השנה את מלוא המחויר, מר וויחים
את הפרשי הפיחות.
ליבו של לאנגר באב על הרווח שהח-

מתווך חדש
לעירייה

צמח דויד ,5בתל״אביב. והנה, לפתק הופיע
מערבי, בשם העירייה, והגיע עם
הבעלים להסכם על גובה הפיצויים שיקבלו.
עתה הוא דורש דמי״תיווך בשווי
/,״ 2ממה שמשלמת העירייה.
בישיבת ועדת-הנבסים הוסבו, כי מערבי
מבצע מפעם־לפעם שירותי תיווך ב-
עיסקות-קרקע שונות, עבור העירייה.
בלהט ההסבר החליטה אותה ועדת•
נכסים, באותה ישיבה עצמה, לעילם למערבי
דמי-תיווך נוספים, על עיסקה
אחרת שבח רכשה העירייה מיגרש מעבר
לירקון, עבור קריית-החינוך. עיסיקה זו
תמותה, שכן העירייח באה בדברים עם
בעלי הקרקע שאותה יבלה להפ קיע למטרת
הקמת קריית״חחינוך, או לם מ-
שום־מח נזקקה העירייה גם הפ עם ל תיווכו
של מערבי, שעבורו היא !:נשלמת
כסף.
וכדי שיהיה בידה כסף לשלם למתווך
שלמה מערבי, לווה העירייה כס גים מן
המתווך ראובן שמיע, הלוקח אותם
מחברת ״עמידר״ ,שלא ידעה ב לל על
מתן הכסף לעירייה...

טזפסקקס ץ1מ 0ז011ץ 1(6ץ13ז71115 1
61ס3£01)1ה 361׳51ז)01X310150
זסתזסוחזוזס {:ז6ע 511ח 10ז-011ח)18£ד>1(3

המודעה האמריקאית הרשמית
כסף, לא זהב
תרוויח מאות אחוזים ; לחברת הממשל-
זית יש למעלה מ 50-אלף מנויים ביש־אל,
ועוד 35 אלף מנויים בארצות-
זברית. למנוי שמורה הזכות לרכוש כל
*טבע חדשה במחיר ההנפקה שלה. בד-
ך־כלל עולה מחיר המטבע לאחר ההג-
!קח, כך שכל חרוכשו במחיר ההנפקה
*ווויח, לעומת מי שנאלץ לקנות את
*מטבע מיד שנייה.

עיריית תל״אביב בבר התפרסמה ב-
ייסקי־חבספיס שלח עם ראובן שמיע,
;מלווה לח בספים בריבית קצוצה. עתה
*תגלית פרשח חדשה, פרשת תיווך קר-
זעות.
לעירייה יש מחלקת-נבסים, שבח עוג-
ים פקידים רבים, בשבר מלא. תפקידם
;וא לפקח על ניכסי העירייה, לקנות
למכור רכוש לפי. הצורך. וחנה, מזה
מן רב נוהגים אנשי מחלקת־חנבסים
*עירונית לשלם דמי-תיווך למתווך-
!רקעות פרטי, שגמח מערבי שמו,
נמורת עשיית דברים במקום הפקידים.
באוגוסט השנה החליטה ועדת־הנבסים
ל העירייה לשלם לשלמה מערבי דמי-
יווך. מסתבר כי העירייה ניחלח משא־אתן
עם בעלי מיבנה שנהרס ברחוב

הונאות ייצזא ב״י שר אקס,׳
מישטרת ישראל סיימה חקירה בפרשת הונאת מבוכה הקשורה בייצוא ט>3־.וי-
ים בחברת״הייצוא ״ישראקס״.
החברה רכשה טבסטילים לייצוא ממיפעל ״מאטקס״ באשקלון. התבורו• כי
]מאטקס,״ שהיא מתפרה, קיבלה מ״ישראקס״ הזמנות ייצוא ואף בדים לייצר,רן.
]ולס חלק מן הסחורה המוגמרת נמכר לא ל״ישראקס״ אלא לאחרים. בידי חפי•ש-
]רה חיו הוכחות בי קונים שונים רכשו סחורות מ״מאטקס,״ למרות שאלו נועדו
],ישראקס.״ באי-ייצוא הסחורות יש גם משום עבירה על חוקי המכס, שבן בדי!ש
(מייובאים לשם ייצוא פטורים ממכס וסמס-קנייח, ואם מוכרים את הימוצרי/ם
נעשים מבדים אלה בשוק המקומי, מרוויחים את המכס והמס.
החקירה המישטרתית, שנעזרה גם במבונת־אמת, גילתה כי מנכ״ל ״ישו אקט,״
ן-צי(ן שפירא, הוא חף מכל פשע וכי בל ההאשמות שהועלו נגדו וה חשדות
אילו הוא מעורב בפרשה, אינם מבוססים.
המישטרה העבירה את החומר שברשותה לפרקליטות מחוז תל-אביב ׳ ,למסת
יתבי״אישום.

מיץ, וחנה קיבל יום אחד בטאון״מטב-
עות מקומי, היוצא לאור בלוס-אנג׳לס,
ובו הצעה לבל מנוייה של ״החברה הממשלתית״
באמריקה, לקנות את המטבע
במחיר של 580 דולר — 80 דולר מעל
למחיר הרישמי.
לחברה יש, באמור 35 ,אלף מנויים
באמריקה. בחודש ספטמבר פירסמה ה חברה,
כי בל ההנפקה כבר נמכרת לישראלים.
מניין צצו לפתע מטבעות בה
רבות, למכירה למנויים האמריקאיים 1
לאנגר שלח הזמנות על 25 שמות, רובם
בדויים ולא ממנויי החברה, בצירוף
הכסף 14.5( ,אלף דולר) ,וקיבל אישו רים,
בי אבן יקבל 25 מטבעות בן״גוריון.
אם ״החברה הממשלתית״ לא הנפיקה
פיתאום במות של מטבעות נוסף על
המיספר המקורי שבו נקבה, האם ייתכן
כי מהנפקה זו מברה לבמה סוחרים כמויות
כה גדולות עד שיש ביכולתם בעת
להציף את השוק האמריקאי ן ולפי מה
נקבעו הסוחרים שהועדפו ז

ניבחר. על־ידי סנאט אוניברסיטת
תל־אביב, לתפקיד רקטור האוניברסיטה,
פרופסור שלמה סימונסון 51 שכיהן
בתפקיד זה בשלוש השנים האחרונות.
ראש המנון לחקר התפוצות וראש החוג
להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת
תל־אביב, חוקר תולדות היהודים בימי הביניים,
חיבר ספרים ומאמרים רבים, שירת
בהגנה ובצה״ל, היה ממייסדי שורת המתנדבים,
כיהן ביו״ר תורן של ועד ראשי
המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, אב
לשלושה ילדים.
מונה לנשיא חברת המכוניות
פולקסוואגן, במקומו של רודולף ליידע-
( )60 שהודח מהתפקיד לאחר חילוקי דיעות
חריפים במועצת המנהלים של החברה
המערב־גרמנית, טוני שמיקר 53ש היה
מנהל סניף
פולקסוויאגן בריינ־שטאל.
!מצפים

ינוק השח קנית
הצעירה ליג־

דה כדייר >)16

שהופיעה נאשר היתד,
בת 13 בתפקיד
הבת שנכנס בה
השטן בסרט מגרש
השדים, וחברה המוסיקאי
טוני הלא
ד בן ה־•22

הקרב על הבנק
אחרי שנים רבות הודיע ד״ר אברהם
נאמן על פרישתו מתפקיד המנהל הכללי
של ״הבנק לפיתוח התעשייה״ —
אחד מתפקידי״המפתח במשק הישראלי.
על מקומו יש שני מתחרים. האחד הוא
יהודה גיל, המנהל ביום את ״החברה
למימון תעשיות״ וקודם-לבן היה מנהל
רשות־ההשקעות באמריקה. גיל הוא
איש-בספים מנוסה, ששמו לא נקשר בשום
פרשה כלכלית.
המתחרה השני הוא דוד פרידמן,
ביום מישנהו של נאמן. פרידמן הובא
לבנק על-ידי משה זנבר, ביום נגיד
״בנק ישראל,״ באשר זנבר היה יושב-
ראש מועצת־המנהלים של הבנק. פרידמן
הוא נאמנו של זנבר עד היום, מוצע על-
ידי זנבר מדי־פעם לתפקידים שונים.
כאשר זנבר הסדיר לעצמו דירה בתנאי-
חינם מן ״הבנק לפיתוח התעשייה,״ הסדיר
גם לידידו הטוב פרידמן, דירה בתנאים
זהים.
שר-האוצר יהושע רביצוביץ יקבע
מי מן השניים יהיה המנהל החדש.

מיזוג סעיפעד ,
הטכס טי ד
שני ענקי הטכסטיל, מיפעלי ״טכסטיל
בית־שאן״ ו״ביתן־דימונה״ ,ימוזגו מיזוג
מלא. המחזור ה מאוחד
של שני ה-
מיפעלים יהיה 400
מיליון לירות, והם
שולטים ב״״/ס 40משוק
הכותנה בישראל.
המיזוג
בא לא חר
התגברות על
קבוצת ״אי.אי.סי״.
של ס ם רוטברג

ושמעון

הורן,

המחזיקה ב־22.4 דוכרת אחוזים ממניות-
ההצבעה ב״ביתן־דימונה״ .הורן ניסה
למנוע את המיזוג, כיוון שבחברה המאוחדת
תחיה לו פחות השפעה.
מיפעלי ״טכסטיל בית-שאן״ התפרסמו
בעבר בכישלונות והפסדים בלתי פוסקים.
לפני חמש שנים נרכשו מן הממשלה על״
ידי קונצרן ״בלל,״ שמסר את ניהולם
לליהוא ויסר, שהעלה אותם על דרך-
המלך .״כיתן־דימונה״ חיה ריווחי בל
השנים. בשני המיפעלים יש עכשיו רוב
לקבוצת ״כלל״ .״כיתו״דימונה״ היה
שייך ל״חברה המרכזית,״ שנרכשה כולה
על-ידי ״כלל״.
המיזוג יהיה בבחינת הגשמת תוכנית
ישנח-נושנה של הממשלה, להקמת שתי
תישלובות״טכסטיל גדולות. עתה נותרה,
מול התישלובת של ״בית-שאן—ביתן״
התישלובת של ההסתדרות, עם מיפעלי
״חולה טכסטיל״ בראשה.

בלייר

אושפזה בבית־חולים, לאחר הת־מוטטות־עצבים,
השחקנית שהתפרסמה בסרט
אני אוקלי אשת לפידות, בטי
האטץ 53 שעבדה לאחרונה כטבחית
ועוזרת בכנסייה מפני שלא הצליחה ל השיג
עבודה כשחקנית.
נפטרה. משטף־דם במוח, לפני חודש,
בגיל ,38 רעיה יעקדבוגי, אם ל שישה
בנים, אשתו של ״מומו הגדול״
(שלמה יעקובוב) ,שנהג לקבל ברעש
חצוצרות ותופים את כל אמני־החוץ ש הגיעו
להופעות בארץ, אידגן לכבודם
שיירות של אופנועים שליוו אותם לבית־המלון.
השבוע נערך טכס גילוי המציבה.
נפטר. בלונדון, מסרטן־הריאות, בגיל
,55 סגן ראש־הממשלה י1ש׳ר-המילחמה
המיצרי המושיר (פילדמרשאל) אחמד
איסמאעיל עלי, מנאמניו של נשיא
מצריים אנוואר אל־סאדאת, גיבור הצליחה
במילחמת יום־הכיפורים, איש־צבא מיק-
צועי, חניך הצבא הבריטי והסובייטי, לחם
בשורות הצבא הבריטי נגד הגרמנים, עבר
את כל שלבי הפיקוד הצבאי, קשר עוד
בשלב מוקדם קשרים עם גמאל עבד־אל-
נאצר ועם אנוואר אל־סאדאת, נימנה עם
המחזור הראשון שיצא ב־ 1957 להשתלם
באקדמיה הצבאית במוסקבה, נטש במיל-
חמת ששת־הימים את הכוחות שעליהם
פיקד במילחמה נגד ישראל, מונה ב־
1969 לרמטכ״ל, אך הודח כעבור חצי
שנה כאשר מסר דיווח לא־מדוייק על
פשיטה ישראלית ממערב לתעלה, מונה
ב־ 1971 על־ידי סאדאת כראש המודיעין
הכללי, וב־ 1972 כשר-המילחמה שהכין את
מילחמת יונרהכיפורים.
נפטר בלוס־אנג׳לס, מהתקף־לב,
בגיל ,47 השחקן

ריצ׳ארד

לונג,

שגילם את הפרופסור
בסידרת הטל וויזיה
נני והפרופסור
המוקרנת מזה
מעזפד חודשים על
המסך הקטן בארץ.
היה נשוי שלוש
פעמים. אשתו השנייה
נפטרה מסרטן
ואשתו האח רונה
היא השחק־נית־לשעבר
!מרה
לונג קורזיי.

נפטר. בצרפת, בעל מספנות שר־ 4
בורג פליכש אט׳יאו, אשר הואשם בזמנו
על־ידי ממשלת צרפת כי ״קשר
קשר״ עם ראש מישלחת מישרד-הביטחון
הישראלי בפריס אלוף (מיל ).מרדכי
(״׳מוקה״) לימון להברחת הסטילים היש ראליים
משרבורג לישראל. היה בעל-
מספנות אמיד, ידיד מדינת־ישראל, סירב
בתוקף לבצע עסקות עם מדינות ערב,
התיידד עם פוקד, לימון שהיה מבאי ביתו
הקרובים. בעיקבות הסתלקותן של ספינות
שרבורג, התבקש אז לימון על־ידי ממשלת־זו?לולו

ר*י 1ל..ר.ר

במדינה הכנסת המסקחח נגוזו
בבידז־השימוש

״אנחנו לא מטומטמים 1״ צער!
גרשוני וברח לשירותים —
ור!רנמן ביטל את -מסקנותיו

מסרבים למסור כל מידע על לקוחותיהם.
ואם בדרך כלל כך, הרי כאשר הבנק תפוס
בידי בית־המישפט, ודאי וודאי כך.
שני נושאים היה צריך ולטמן לבדוק.
האחד, האם נכונה טענתו של צבי דכטר
כי מיכתבדההתחייבות שנתן לרוזנבאום,
ובו הצהרה כי סולל בונה חייבת -שני מיליון
דולר לרוזנבאום — אינו בר־תוקף.
הנושא השני: האם נכונה טענתו של
רכטר כי השטרות הנוספים, בסך מיליון
דולר, שניתנו לרוזנבאום, הם שטרות־ביטחון
בלבד, היינו, שלא נמסרו לפירעון.
שטרות אלו ניתנו בנוסף לשטרות בסך
4.2מיליון דולר שנתנה סולל בונה לרוזנ־באום,
תמורת הלוואה בסכום דומה אשר
נפרעה. למרות שההלוואה נפרעה, השאיר
דוזנבאום בידיו שטרות בסך 3.2מיליון
דולר. שטרות בסך 2.2מיליון דולר הצליח
רכטר להחזיר, אולם שטרות אחרים, בסך
מיליון דולר נשארו בשווייץ, ורכטר טען
כי אלה הם שטרות־ביטחון בלבד.
הדין־וחשבון שפיריסם מבקר-ההסתדרות
על תוצאות החקירה של מרגלו המייוחד,
הוא דו״ח סתום מאוד.
המשפט הפותח בו אומר כי ולטמן קיים
מגע ״עם נציגי הנהלת הבנק.״ האם הכוונה
היא לנציגי הנהלת הבנק שמונתה
על-ידי בית־המישפט, והיא חברת־ניהול
אנגלית, או לנציגים של רוזנבאום עצמו,
שהניהול אינו בידיהם עתה?
המרגל שחזו

חברי המערך בוועדת־הכספים של ה-
כנסת, שישבו בחדר הוועדה בימישכן ה־כנסת
בשבוע שעבר, נדהמו. יושב־ראש
הוועדה, ח״כ ישראל קרגמן, הביא בפניהם
את מסקנותיו בעניין המשכורות, תנאי־השכר
וההטבות של מנהלי ועובדי בנק
ישראל, וחילק לכל אחד מהם דף שעליו
מודפסות מסקנות אלה.
למדות שחברי הממשלה, ובראשם ראש-

לפני חודשים מיספר נערך הניסיון הראשון.
ראשי מפא״י ההיסטורית החליטו,
כי מעמד החטיבה שלהם בתוך מיפלגת
העבודה. נחלש לעומת מעמדן של רפ״י
ואחדות־העבודה, וכי יש לארגן את מפא״י
מחדש.
בביתו של שר־השיכון אברהם עופר
נערכה. פגישה, שבה השתתפו רבים מראשי
הגרש לשעבר. מאחוריהם התייצבו בעיקר
היונים שבמיפלגה, וההחלטות שנתקבלו
באותו מיפגש היו לארגן ולהקים מחדש
את מפא״י.
מלאכת האירגון הוטלה על דויד קלדרון,
מנכ״ל הבנק לחקלאות ומוותיקי הגוש,
אולם ברור היה כי מאחוריו עומד אברהם
עופר עצמו, המבקש, על־ידי ־האירגון-
מחדש, לרכוש לעצמו עוד עמדת כוח.
המתנגדים הראשיים להתארגנות המחודשת
בקרב אנשי מפא״י היו שר־העבודה
משה ברעם ושר-החינוך אהרון ידלין.
״מי זה קלדדון ועופר בשבילנו?״ אמרו
ודשניים. מנהיג הגוש לשעבר, שר־האוצר
יהושע רבינוביץ, התבונן מן הצד, לראות
כיצד יתפתחו מהלכיו של עופר, ואילו
ראש־הממשלה יצחק רבין, אשר אינו
תוצר מובהק של מפא״י, אף הוא לא הביע
דיעה, אם כי היה ברור ששיקום החטיבה
אינו נוח לו.
אך האופוזיציה הפנימית שקמה לעופר ז-
קלדרון, וגם זו מצד רפ״י ואחדות-העבודה,
היתד, חזקה, והרעיון קפא על שמריו.
ואז, לפני שבועות מייספר, הגיע מנהיג
מפא״י ההיסטורית, פנחס ספיר, לארץ,
וזכה למנה גדושה של התקפות אישיות,
בעיקבות הפרשיות הכלכליות האחרונות.
ספיר נדהם מכך שאף אחד מחסרים ל-
מישמעתו לשעבר לא קם להגן עליו.
״משמיצים אותי, ולאף אחד לא איכפת!״
טען אז ספיר, והחליט לבנות עצמו
שוב מבחינה פוליטית במיסגדת מיפלגתו.
וספיר החל מתארגן בכל כוח הבולדוזר
שלו• נערכו פגישות בשעות בוקר וליל
מאוחרות, הותוו קווי-אירגון, והפעילים ו-
חברי־הכנסת חולקו בין אנשי ספיר, כדי
שאפשר יהיה ״לעבוד״ עליהם.
תחילה פנה ספיר לרבינוביץ. השניים

בשווייץ
ך* מרגל ירד מן המטוס אי־שם באי!
\ רויפה, וחמק לתוך בית־מלון קטן ואפור.
למחרת עלה על מטוס מקומי, הגיע
עימו לז׳נ׳בה, בירת-הכספים הבינלאומית
של שווייץ.
כאשד ירד מן המטוס, התבונן סביבו
בחשד כל העת, מפחד שמא בכל-זאת
ימתינו לו בנמל־התעופה ויעצרוהו. אבל
איש לא שם לב אליו, והוא הצליח להגיע
למלונו ולטלפן משם אל מישרדי הבנק
הבינלאומי לאשראי של ד״ר טיבור דוזג־באום.
המרגל
היה אליעזר ולשמו (ולטחמן:
איש־העולם) ,הנציג המייוחד של מישרד
מבקר-ההסתדרות שיצא לגלות את תעלומת
השטרות ומיכתבי-ההתחייבות שנתן מנכ״ל
סולל בונה צבי דכטר לבנק של רוזנבאום.
כאשר חזר ולטימן לישראל, לאחר שבוע
של שהייה נעימה בז׳נבה, לא הביא עימו
שלל רב. למעשה, כמעט שלא הביא דבר,
פרט לכמה עובדות שאם יודעים לקרוא
אותן נכון הן מציגות את דכטר נאור
עמום ביותר.

ך* סיבה שוולממן לא העלה בחכתו
| 1דבר היא כי הבנקים בשווייץ, ככלל,

הגיעו ביניהם לעיסקה אשר איפשרה לספיר
לארגן מחדש את מסא״י, תוך הבטחת
אי-פגיעה ברבינוביץ. לראיש-הממשלה
שלח ספיר אזהרה, שאותה ריפד במחמאות
לשילטונו של רבץ. ואומנם, רבין לא
התערב.
!ספיר אפילו מוכן היה לארגן, במיסגדת
החדשה שלו, את אלה שתמיד טען נגדם
כי אינם די מהימנים, כמו שר־המיסחר-
והתעשייה חיים בר־לב, וכן עוזי פיינרמן
והשר שלמה הילל, החשודים על ספיר כי
הם תומכים נסתרים של רפ״י. אפילו על
סלידתו מראש עיריית חיפה, יוסף אלמוגי,
מי שמוטל עליו כתם רפ״י אך העושה
זה שנים רבות מאמצים כדי למחוק כתם

ן* המשך קו ב ע המבקר, כי מאחר
* שמונה לבנק רואה־חשבון מטעם בית-
המישפט, אין הבנק ״משיב בדרך־בלל ל פניות בקשר לבירור חשבונות.״ מדוע,
אם־כן, חסכים הבנק להשיב לפניותיו של
ולטמן? אין להניח כי בית־המישפט ב-
שווייץ חרד לגודלו של רכטר והסכים
להשיב עליהן, ומכאן שוולסמן נפגש עם
אנשי רוזנבאום, שרצונם עז להציל את
רכטר.
אולם למרות זאת, התשובות שקיבל
ולטמן מציגות את דברי רכטר כבלתי-
נכונים לחלוטין. המבקר קובע, כי ביסיפרי
הבנק רשומים שני מיליון דולר חובות של
סולל בונה, ובידי הבנק מיכתב של סולל
בונה המאשר חוב זה. מכאן שדברי דכטר,
כי נתן את המיכתב כדי לעשות טובח וכי
לא השתמשו בו, אינם נכונים•
רוזנבאוט הצליח, בעזרת המיכתב הפיקטיבי
שקיבל מסולל בונה, להכניס למאזן
הבנק שלו עוד שני מילית דולר העומדים
כביכול לזכותו בסולל בונה. על־ידי כך
שהצליח להגדיל את צד הזכות של מאזנו
בשני מיליון דולר, יכול הוא ללוות. עוד

מהראשונים שתקפו את דיין — הפך לפתע
את עורו.
מנכ״ל כור מאיר עמית וראש־עיריית
הרצליה יוסף נבו, שאליהם הצטרף שר-
ההסברה אהרון יריב, החליטו כי לא יניחו
לספיר לארגן את כוחותיו מחדש, והפכו
מנהיגי הפלג הניצי יותר במיפליגת העבודה.
בין שתי התארגנויות אלו תימרן בשבוע
שעבר משה ברעם. הוא נפגש עם ראש-
הממשלה ועם מזכיר־המיפלגה מאיר זרמי,
והשלושה החליטו לטרפד את ספיר• פגישות
עם מנהיג רפ״י שמעון פרם ומנהיג
אחדות־העבודה יגאל אלון, הביאו להצהרה
של זרמי, אשר הודיעה על הסכמת שלוש
החטיבות החברות במיפלגת העבודה לבי
מנסים
לגיו ס

פינחס ספיר
ללזדפד את ההאנזציס

זה, הסכים ספיר למחול, ושלח גם אליו
שליחים שיזמינוהו להצטרף.
אבא אבן, מי שהפך בחודשים האחרונים
בן סורר ומורה של מפא״י וידיד חדש של
רבינוביץ, צורף גם הוא אל הטגוייסים.
״אם לא ניקח אותו, הוא יצטרף אל דיין,״
הצטדק ספיר. לובה אליאב בקרא לסדר,
ואמנם ריכך את התמרדויותיו.
אולם, בעוד אלה מתארגנים וחורטים על
דיגלם את נס מפא״י היונית, התעוררה
התארגנות נגדית מכיוון שאיש לא ציפה
לו. חוג אתגר, אשר עלה לכותרות בסוף
תקופת שילטונם של גולדה ודיין בעת
שחבריו, רובם אנשייצבא לשעבד, היו

ספיר
טול החטיבות וכמובן גם לביטול הצורך
בהתארגנותה של מיפא״י מחדש.
ספיר השתולל מכעס. המיבצר הפוליטי
שאותו תיכנן עבור עצמו בשבועות האחרונים,
התגלה כבניין־קלפים. הוא החליט
להכריז מילחמה על ברעם, ידלין וזרמי,
כשהוא משאיר בידיו די •תחמושת כדי
לפגוע בראש־חממשלה ובשד־האוצר, אם
אלה יחליטו להתערב בכל-׳זאת.
המאבק בין מפא״י־לשעבר לבין מפא״י
החדשה התלקח במלוא עוזו. האם יצליח
ספיר לשמן מחדש את המכונה שבח שלט
משך שנים כה רבות, או שמא יצליח
הדוד החדש במיפלגה לגבור עליו?

צבי רכטר
איש־העולס חור

מיליון דולר כנגד הסכום שסולל בונו
כאילו חייבת לו.
למעשה, יכול עכשיו לבוא כל נושה שי
הבנק אל סולל בונה ולתבעה לדין בגלי
הפסדיו אצל רוזנבאום, שכן הנושה יטען
כי בעזרת מיכתב־הפיקציה של רכטר הצליח
רוזנבאום לזייף את מאזנו, והציוו
את הבנק באור חיובי בהרבה מן הנכון
וכי אילו היו סיפרי הבנק מראים או
התמונה האמיתית, לא היה הנושה נותן אח
כספו לבנק.

ץ ץ סקגה שנייה וחשובה של המבקו
* 1היא, כי השטרות — שרכטד טוען כ׳
הם שטרות-ביטחון בלבד — מצויים בתיק
השטרות של הבנק. פירושו של מונח זד
הוא כי הבנק הציג שטרות אלה לניכיון
מישנה, וכי ניתן לתבוע את התמורד
מסולל בונה, שתיאלץ לשלמה.
המבקר מוסיף עוד, כי אחד ממנהלי הבנק
הצהיר שהבנק לא נתן כל תמורל
כספית לשטרות ולמיכתב הפיקטיבי, ל<
לצבי רכטר באופן אישי ולא לסולל בונה
אולם אין המבקר עונה על השאלה האם
נתן הבנק את התמורה הכספית למישהו
אחר, ומי היה אותו אחר? עתא ברור כי
הבנק השתמש במיכתב ובשטרות כדי
לגייס עוד שלושה מיליון דולר. מי קיבל
אותם?
לא ברור אם תינתן אי־פעם תשובה לשאלה
זו. מה שברור הוא, כי סולל בונה
הסתבכה מבחינה כספית עד מעל לראשה.

הממשלה יצחק רבץ גינו את תנאי השכר
וההטבות השונות של עובדי בנק ישראל,
היו מסקנותיו של קרגמן בבחינת שיר־הלל
לבנק, לעובדיו ובעיקר למנהלו, הנגיד
משה זנבר, ידידו של קרגמן.
גרשוני התפרץ. מסקנותיו של קרגמן
הצהירו כי תנאי השכר, ההלוואות והתוספות
שלהם זכאים עובדי בנק ישראל הם
מינימאליים, נמוכים אף מאלה של מנהלי
ועובדי בנקים אחדים, ואינם גבוהים מאלה
של פקידים אחרים בשירות המדינה.
חברי המערך בוועדת־הכיספים גיחכו,
אולם הברו־לסיעה של קרגמן, ח״כ צבי
גרשוני, התפרץ בכעס .״אתה לא יכול לעשות
מכולנו מטומטמים!״ קרא לעבר קרג-
מן, קיפל את דף המסקנות, הכנים אותו
לכיסו ויצא מחדר־הישיבות כשהוא טורק
את הדלת מאחוריו.
קדגמן נבהל. הוא אסף במהירות מכל
חברי הוועדה את הדפים שחילק להם כמה
דקות קודם־לכן, ומיהר לצאת את החדר
כדי לחפש את גרשוני.
נשכה את הכל. אחד מסדרני הכנסת
אמר לקרגמן כי ראה את גרשוני נכנס
באותו רגע לבית־השימוש. קרגמן מיהר ל שם,
ומצא את גרשוני עומד ליד המיתקן
המוכר.
״גרשוני, מה קרה?״ שאל בתדהמה.
״אם אתה לא מסכים, אני אגנח את המסקנות,
תראה, אספתי את המסקנות כבר
מכל החברים. אתה צריך לתת לי רק את
הדף שלך, ואין יותר מסקנות.״
השיב לו גרשוני, כשהוא רובם את מכיסיו
:״בסדר, נשכח את הכל. עכשיו תצא,
ואחר־כך אני אחזיר לך את הנייר.״
כשיצא גרשוני מן השירותים, הוא מיהר
להעתיק את המיסמך של קרגמן, ורק
אחר-כך חזר לאולם הישיבות והחזיר ל-
קרגמן את הדף שלו.

האבא הבריח הי רואי ן בספרי קודש הסגן נתפס בניהול
הימורים בבית־כנסת הוא נחקר על שמירת גופות במקררים
נציב המס הפך לשותפו ו־אשי סינדקאט הפשע היו
אורחיו * תבע 1מגולדה למנות את ו־פאל כשר בממשלה

סנדק ע ניסה
זה שנים אחדות נבנית חרושת־בדיחות
שלימה בין חוגי חמפד״ל
בארץ סביב דמותו של חרב יששכר רב
ברגמן, חבר נשיאות המרכז העולמי של
המיזרחי ונשיא הכבוד של תנועת המיזרחי
בארצות־הברית.
כמה מבדיחות אלו היו בדיחות מאקא-
בריות, שאינן אופייניות לאנשים דתיים.
״לברגמן אין בעיות עם כסף,״ התלוצצו
אנשי המפד״ל מאחרי גבו ,״כל סוף חודש
הוא צריך להוציא רק כמה ידיים מהמקרר
כדי לחתום שהם חיים, והממשלה האמריקאית
כבר משלמת לו בעדם.״ ״הוא בטה
כבר שותף במיפעל של פריז׳ידרים,״
התלוצצו אחרים.

אוזן זרה, שקלטה בדיחות־זוועה אלו,
לא יכלה לתפוס את משמעותן. רק אלה
שידעו על עסקיו של הרב ברגמן, הבינו
את הרמז הגם. הם ידעו כי ברגמן הוא
בעל רשת של בתי־אבות לקשישים באר-

צוודהברית. מאז שנת 1967 הונהג בארצות־הברית
מוסד לביטוח־לאומי לקשישים, הקרוי
שם מדיקאייד, המשלם עבור אחזקתם
של קשישים חסרי־אמצעים בבתי־אבות
ממלכתיים ופרטיים. התשלום עבור האחזקה
הוא חודשי. אפילו אם אדם שוהה בבית־אבות
בשלושה הימים הראשונים של החודש,
ונפטר, משלם המדיקאייד למוסד
שהחזיק אותו, עבור החודש כולו.
לפני כמה שנים ניהל חוקר של עיריית
ניו־יורק חקירה, בחשד כי כמה מכתיר,אבות
בניו־יורק מרמים בדיווחים על
פטירת הזקנים המאושפזים בהם. אם זקן
כלשהו מת לקראת סוף חודש, אמרו החשדות,
נוהגים להקפיא את גופתו במקרר
עד לתחילת החודש הבא, מודיעים על

פטירתו באיחור כדי לקבל עבורו את דמי־האישפוז
עבור חודש נוסף.
החוקרים לא הצליחו לאמת חשדות אלה.
אבל בין הנחקרים בפרשה היו הרב ברגמן
וכמה מעובדי המוסדות שבבעלותו. הם
יצאו, כמובן, נקיים מכל חשד ואשמה. אלא
שהבדיחה עשתה לה בינתיים כנפיים. כל
תוארי־הכבוד והישרוודהייצוג שבהם זכה
הרב ברגמן שנה אחר שנה, לא היד. בהם
כדי להשתיק את חרושת הבדיחות שנפוצו
על חשבונו.
השבוע הסתבר כי הבדיחות אינן מצחיקות
כלל. ועדת־המישנה לטיפול בקשישים
של הסינאט האמריקאי החליטה לפתוח
בחקירה בפרשת האשמות, שלפיהן היתד,
רשת בתי־האבות של הרב ברגמן קשורה
במעשי־מירמה ופעולות בלתי־חוקיות, שנועדו
להוציא במירמה מיליוני דולארים
מממשלת ארצות־הברית. הדמות המרכזית
בפרשה היתד, זו של הרב יששכר דב
ברגמן, שלפי החשדות שהועלו נגדו היתה

ברגמן הוא נשיא כבוד של ביודהספר
התיכון של הישיבה יוניברסיטי בניו־יורק ;
נשיא ועד החינוך התורני של המיזרחי
בארצות״הברית ! נשיא־כבוד של תנועת
המיזרחי באמריקה ; יו״ר ועדת־הקבלה של
הסתדרות הרבנים בארצות־הברית! חבר
הנשיאות העולמית של המיזרחי ורב המרכז
היהודי בריוורסייד בניו-יורק. בקונגרס
הציוני האחרון, שנערך בישראל ב״,1972
הוא היה חבר נשיאוודהכבוד של הקונגרס,
ישב אצל שולחן אחד עם גדולי המדינה,
והוא גם חבר הוועד־הפועל של הקונגרס
היהודי העולמי.
מלבד תואר הרבנות, שבו זכה בישיבה
יוניברסיטי, הוא נושא גם בתארי דוקטור
לפילוסופיה וסיפרות עברית, שבהם זכה
באותה אוניברסיטה דתית. הוא נמנה עם
ידידיו האישיים הקרובים ביותר של שרד,דתות
יצחק רפאל, שמוסד הרב קוק שלו
הוציא לאור את סיפרו. היה זד, ברגמן
שהפעיל בזמנו לחצים על גולדה מאיר,

ן{ רשת הרב ברגמן, שיצר לעצמו
״י• בינתיים דימוי של ״הרבי של המאפיה,״

רשת בתי־האבות שלו קשורה בסינדיקאט־הפשע
האמריקאי — המאפיה.

בשם היהדות הדתית בארה״ב, שתכליל
את יצחק רפאל בממשלתה.
והנה, לפתע מוצאת דמות כה נכבדה את
עצמה במרכז שערורייה לאומית בארצות־הברית,
מוחשדת כי הייתה קשורה בעיסקי
המאפיה וכי עמדה בקשרים הדוקים עם
דמויות ידועות בעולם הפשע האמריקאי.
כיצד ייתכן הדבר 1
הפרשה, שהחלה מתפרסמת בישראל רק
לפני שבוע, התפוצצה בארצות־הברית עוד
לפני חודשיים. בתחילת חודש אוקטובר
השנה החל העיתון האמריקאי החשוב,
הניו־יורק טיימס, מפרסם סידרת מאמרים
מפרי עטו של ג׳ון הס, על שערוריית בתי-
האבות בניו־יורק. ד,סידרה, שד,יתד, תוצאת
חקירה שנמשכה חודשיים תמימים, החלה

לא החלה לפני חודשיים, עם סידרת הגילויים
בניו־יווק טייטס. ראשיתה של הפרשה
בתחילת שנות השלושים, כאשר עלה
מרומניה לארץ הרב מרדכי צבי לויפר.
הוא התיישב עם מישפחתו בירושלים, רכש
לעצמו דירה בשכונת רחביה, על גבול
השכונה החרדית שערי-חסד.
הרב לויפר ביקש לעברת את שם־
מישפחתו. מכיוון שלויפר באידיש פירושו
רץ, הוא בחר בשם ירוץ. אולם השם
השתבש והפך בהברה האשכנזית ל״יערץ.״
אולם בירושלים היה הרב לויפר מוכר
בתואר ״דער גולדענע רבי״(הרבי המוזהב),
וזאת משום שבביתו נהגו להגיש ארוחות
בכלי־אוכל עשויים זהב טהור.
הרב לויפר הקים בביתו ביודכנסת, ודאג

תארי-כבוד
וקירבה ל צל ח ת
^ גבי מאות אנשים בישראל שהכירו
/את ברל׳ה ברגמן (ששמו האמריקאי
הוא ברנארד ברגמן) ,לא היו הפירסומים
שבהם נקשר שמו, והעובדה שהוא נמלט
לאוסטריה ומסרב לבוא לחקירת הסינאט,
בבחינת הפתעה. למרות שהוא נושא שורה
ארוכה של תארים, הרי ב־ 15 השנים האחרונות
חיה שמו מוזכר תמיד בליוויית
קריצה.

בכותרת ראשית בעתון. למרות ששמו של
הרב ברגמן הוזכר בה כאחד הגיבורים
הראשיים של השערורייה, לא מצא אף כתב
ישראלי אחד בארצות־הברית לנכון לדווח
על הפרשה לעיתונו בישראל.
כך יכול היה הרב ברגמן להמשיך לשבת
בראש עצרת מטעם המיזרחי בניו־יורק,
לצידם של פנחס ספיר ויצחק רפאל ואף
לבקר• בארץ, מבלי שאיש יתייחס לעובדה
ששמו קשור בשערורייה לאומית בארצות-
הברית. רק אחרי שוועדת הסינאט האמ ריקאי
החלה חוקרת בפרשה, וזו החלה
ולהתגלגל ככדור־שלג, היא התפוצצה גם
בישראל.

הבר ח ת הרואין
בסיפרי־קוד ש

להזמין אליו בקביעות מניי /מעניי ירושלים.
מדי־פעם היה הרב מבקש ממניין
היהודים שהתפללו בביתו לעשות לו טובה
אישית: לשלוח לארצות־הברית ספר־קודש
׳לכתובת מסויימת, ולציין עליו את שמו
כשר השולה. איש מהמתפלליר לא ראה
בכך יותר מאשר מעשה־מיצווה.
והנה, יום אחד, בשנת , 1938 כאשר הגיע
הרב לויפר לפריס בדרכו לאמריקה, נקרעה
אחת החבילות שנשא עימו, ושאמורה היתה
להכיל ספר גמרא. הסתבר כי בתוך הספר
היתד. מוסתרת כמות גדולה של הירואין.
הרב נעצר, נשפט על הברחת הירואין ונידון
ל 18-שנות מאסר. גם שילטונות המנדט
בארץ פתחו בחקירה בעיקבות הגילוי. הגבאי
של בית־הכנסת שלו נעצר, הועמד
למיישפט כמי שסייע להברחת הירואין
מהארץ לארצות־הברית, נידון לשתי שנות
מאסר, ושוחרר רק אחרי שחלה בשחפת
פתוחה.
בעיקבות מאסרו של האב עזב דב יששכר
הצעיר, שהיה אז בן ,26 את הארץ, נטש
את ישיבת הברון שבה למד, והיגר לאר־צות־הברית.
שם שינה את שמו מלויפר־יערץ
לברגמן. ברגמן היה שם אמו, ובמשך
שנים הוא. נהג להתכחש למעשי אביו, טען
כי המדובר במי שהיה בעלה של אמו בלבד.
את הקאריירה שלו באמריקה ההל ברל׳ה
ברגמן כרב באחד מבתי־האבות של ניד
יורק. שם התוודע לראשונה לעיסקי בתי-
האבות. המדובר הוא לא במושבי־זקנים,
אלא במוסדות דוגמת אלה שמחזיקה מלב״ן
בארץ: מוסדות רפואיים־למחצה, שבהם
ניתן לזקנים ונכים גם טיפול רפואי. כבר
אז היו מוסדות אלה, שזכו בתמיכות ממלכתיות
ועירוניות גדולות, אחד ממקורות
ההכנסה של סינדיקאט־הפשע האמריקאי.
אבל ברגמן לא נשאר במוסד הזה זמן רב.
הוא שאף אז לקאריירה עיתונאית.
ב־ 1940 כבר מונה ברגמן כאחד העורכים
של העתון היהודי, מווגן דורנאל. בעליו
של עיתון זה, מורים כהן, הואשם בשנת
1944 כי הפיק רווחים בסך של שניים ורבע
מיליון דולר ממכירת חלקות בבית־קברות
בברוקלין, שאדמתו ניתנה לו חינם למטרות
צדקה, כדי להפכה לבית־עלמין שלא על
מנת להפיק רווחים. התיק נגד כהן נסגר.
רק מאוחר יותר הוא התגלה כאחד משות־פיו־לעסקים
של מאיר לנסקי, מי שהוגדר
בזמנו כאחד מאנשי־המפתח של סינדי-
קאט־הפשע האמריקאי.

רוו חי ם מפולפלי ם
על כל מי ט ה

* 1א למשך זמן רב עסק ברל׳ה ברגמן
/בעיתונאות. זמן קצר אחרי שהגיע
לארצות־הברית הוא נשא לאשר. את חנה
וייס, בתו של האדמו״ר נפתלי צבי וייס,
הידוע בכינוי ״הרבי מבולקה״ .הוא זכה
בנדונייה, עשה מעט כסף ונכנס לעיסקי
דלא-ניידי. כאשר צבר בעיסקי־הקרקעות

מגייס כספים ממשקיעים קטנים, כדי לרכוש
עוד ועוד בתים. מוסדות־סעד מסוג זה,
שלא היו קשורים לרשת, קיבלו במרוצת
השנים ״הצעות שלא יכלו לסרב להן,״
ונאלצו למכור את המוסדות שבבעלותם
לרשת.

המליץ
של כהגא

ישכר דוב בערגמאן
2 )2 (2ה ^ 0,17171 ^3 8 ,2 7 1 0 *1)1 !2 8 ,1

/£יומס £ס51ח1\/£מ 280
. 1 0 0 2 5ץ. א * ,מ ס׳ני
לחקירת האשמות כי בתי־האבות הפרטיים
בעיר רימו את מחלקת־הסעד העירונית,
בכך שגבו ממנה 3,7מיליון דולר יותר
מכפי שהגיע להם. הם עשו זאת בעזרת
חשבונות כוזבים, הזנחת המאושפזים בבתי־

מדיקאייד מוציא מדי שנה סכום של 10
מיליארד דולר לאחזקתם.
שיטת התשלום למוסדות הפרטיים המחזיקים
זקנים נחשלים היא שיטת הקוסט־פלוס.
מדי כמה חודשים מעריכה סוכנות־

ץ* גחינה חוקית אסור שמוסדות־סעד
מסוג זה יהיו בבעלות קארטל כלשהו.
אבל נמצאו הדרכים לעקוף את החוק. כך,
למשל, הסתבר כי כמה מבתי־האבות שבבעלותו
של ברגמן, רשומים על שמה הקודם
של אשתו. אנה וייס מופיעה כבעלת ומנהלת
תישעה מוסדות מסוג זה בניו־יורק. בניו,
בנותיו, חתניו וכלותיו של ברגמן, וכמוהם
קרוביהם של שותפיו, רשומים כבעלי מוסדות
אחרים. ברגמן עצמו הצהיר לפני
כשנה כי שווי הרכוש שבבעלותו, בעיקר
בתי־אבות, מגיע ל־ 19,350 מיליון דולר.
כך, למשל, רכש ברגמן בשנת 1966 מלון
בן 15 קומות ששמו פארק קרסנט.
הוא שילם עבורו סכום של 2,133 מיליון
דולר. בהתערבות עסקן דמוקרטי של האי-
זור, שטען כי איזור הריוורסייד זקוק לבית-
אבות מסוג זה, אישרה מועצת העיר אח
הפיכת המלון לבית־אבות. כעבור שנתיים
נפתח המוסד לראשונה. ברגמן טען אז כי
הוצאות פתיחת המוסד הגיעו ל־ 10 מיליון
דולר, ובהתאם לסכום זה גם נקבע התחשיב
שהמדיקאייד תשלם לו עבור כל פאציינט.
רק טבעי הוא שעסקים מכניסים מסוג זה
ייכללו בתחום סינדיקאט־הפשע האמריקאי.
אלא שכמו בשאר עיסקי המאפיה, כמעט
שלא ניתן להוכיח קשר מעין זה.
יש רק כמה הוכחות נסיבתיות, שבעזרתן
מנסים עתה החוקרים לקשור את עיסקי
בתי־האבות לראשי המאפיה.
כך, למשל, נתפס לא־מכבר בברוקלין רב
בשם אברהם שיינברג, שניהל רשת של
בתי־הימורים בלתי חוקיים, בבתי־כנסת
בברוקלין. שיעברג הוא אחד מעוזריו הבכירים
של ברגמן. ההימורים הבלתי חוקיים
הם אחד מתחומי־העיסוק העיקריים
של המאפיה בניו־יורק.
צוות החוקרים החוקר את פרשת ברגמן,
חוקר עתה את החשד כי הפנטהאוז באחד
מבתי־האבות של ברגמן, הטאורס, השוכן
ליד הסנטרל פארק, שימש כמקום־מגוריו
של אחד מראשי משפחות המאפיה בניו-
יורק, ג׳ו קולומבו. כמה מאנשיו של קו־לומבו
התגלו ברשימת מקבלי־המשכורת
של הטאווס.
בנקודה זו נעשים הקשרים מסועפים
יותר. כזכור, היה זה ראש הליגה־להגנוד
יהודת, הרב מאיר כהנא, שהתייצב בגלוי
לצידו של קולומבו אחרי ניסיון־ההתנקשות
בחייו, לפני שנים אחדות. אז דובר על
הקשרים בין אירגונו של כהנא לבין זח
של קולומבו.

מאמר ראשון בסידרה: איך הפך מנהיגהיהדות
הדתית בארצות־הברית לחשוד כנציגם של עסקי המאפיה
כספים שאיפשרו לו להיכנס לעיסקי בתי-
האבות, השקיע ברגמן כימעט את כל הונו
בעסקים אלה.
כבר ב־ 1957 נערכה חקירה ראשונה
בעסקיו. היה זה כאשר מפקח־המם העירוני
הראשי של מדינת נידיורק, מארק בוגארט,
הואשם בכך כי היה שותף עם ברגמן
ב 107 בעסק של השכרת בנייני־מישרדים
לעירייה. בוגארט הועמד לדין, זוכה כמובן
מכל אשמה. אחר־כך הוא התפטר מתפקידו
כנציב־המס, הפך גיזבר ופרקליט של כמה
ממוסדות־הסעד הפרטיים שבבעלותו של
ברגמן.
כי בינתיים הפכו עיסקי בתי־האבות של
ברל׳ה ברגמן לעסק מסועף וגורף־כספים.
כבר בשנות הארבעים נחשבו בתי־האבות
של ניו־יורק כעסק מכניס ביותר. מוסדות
אלה, שנקראו ,^ 111151^ 0 110 \ 1£5
זכו לתמיכה כספית מצד מדינת ניו־יורק
לפי מיספר המיטות שבהם. כבר באותן
שנים היה מקובל כי בדרכים כשרות, עלפי
החוק, ניתן להרוויח על כל מיטה כאלף
לירות לשנה. ברור שההכנסה הנקייה
ממוסד שבו כ־ 500 מיטות, היתד, כחצי מיליון
לירות ישראליות לשנה — סכום־עתק
באותן שנים.
ברגמן עשה חייל בעסקיו. ב־ 1959 הקימה
עיריית ניו-יורק ועדודחקירה מייוחדת,

האבות, מנות־רעב שהגישו להם ודיווחי-
שקר מסוגים שונים. כמה מבתי־האבות
האלה המשיכו לקבל תמיכה ממחלקת־הסעד
חודשים רבים אחרי שנסגרו.
באותה שנה היו בניו־יורק 88 מוסדות
מסוג זה. החקירה העלתה כי כ־ 20 מהם
קשורים בצורה זו או אחרת ברב ברנארד
ברגמן. בחקירה של הניו־יורק טייטס השנה
הסתבר, כי מתוך 111 המוסדות מסוג זה
המצויים בניו־יורק כיום קשורים 37 לרשת
של ברגמן. הם הוכתרו בתארים כמו
״הקארטל״ או ״הסינדיקאט.״ בחקירתו קבע
ג׳ון הס כי ״זו אינה הרשת היחידה, אבל
היא הגדולה ביותר.״
הסתבר כי ברגמן הוא בעל־המניות הראשי
בחברה הקרוייה מדיק הומס אנטר־פרייזם,
המחזיקה בעצמה ב־ 28 בתי־מחסה
בשבע מדינות של ארצות־הברית, כשהיא
בונה וקונה עסקים נוספים מסוג זה. מיש-
רדה של החברה נמצא ברחוב ה* 57 בניו-
יורק, משם מנהל ברגמן את רישת עסקיו
המסועפים.
בנקודה זו מן הראוי להסביר מדוע מהווה
בית־אבות מסוג זה שברגמן מנהל עסק כה
מכניס. ב־ 1967 הוקם המוסד הקרוי מדי־קאייד,
שמטרתו לסייע לקשישים נחשלים.
כיום מאושפזים ברחבי ארצות־הברית
כמיליון קשישים במוסדות מסוג זה כש־

הסעד לקשישים את מחיר האחזקה והטיפול
של זקן במוסד כזה, משלמת לבעל-העסק
את מחיר הוצאותיו, בתוספת רווח של 1070.
בלבד.
כיום משלמת המדיקאייד סכום של 44
דולר ליום עבור כל זקן במוסד כזה. אחד
מבתי־האבות של ברגמן, למשל, מכיל 520
מיטות. עבור מוסד יחיד זה בלבד מקבל
ברגמן סכום של 23 אלף דולר ליום, כש־הרווח
החוקי המותר ילו הוא 2300 דולר
ליום — או כ־ 850 אלף דולר בשנה.
אבל בעלי ומנהלי בתי־האבות עושים
את המכסימום, כפי שהעלתה החקירה, כדי
להעלות את מתח רווחיהם ליותר מ־״107
מסכום הוצאותיהם. הם עושים זאת בשיטות
פשוטות ומתוחכמות. החקירות העלו כי
בכמה מבתי-האבות הכניסו לחשבון־ההוצ־אות
את אחזקת המכוניות של הבעלים ואת
רכישת היאכטות שלהם, הגישו חשבונות
כוזבים על רכישות מזון שלא ניתן כלל
לקשישים, והכלילו בהוצאות-אף את מחירי
כרטיסי־הטיסה של בני מישפחותיהם לחדל.
לפי המימצאים הוצא, בכל מיני דרכים
בלתי־חוקיות בשנת התקציב ,1968/1969
סכום עודף של 4,6מיליון דולר מהמדי־קאייד.
הטיפול
בזקנים הפך תעשייה של
ממש: הקארטל של בתי-האבות החל

והנה, באורח מיקרי לגמרי, התגלה הרב
ברגמן כאחד מתומכיו של הרב כהנא. היה
זה במושב הקונגרס הציוני האחרון ב־, 1972
כאשר כהנא ואנשי הליגה־להגנה-יהודית
תבעו שיינתן להם להופיע שם. ברגמן,
שהיה חבר נשיאות הקונגרס, היה התומך
העיקרי במתן זכות ההופעה והדיבור לרב
כהנא בפגי מליאת הקונגרס.
מצד שני היו לברגמן קשרים גלויים גם
עם טיבור רוזנבאום, מי שהוגדר בשעתו
כבנקאי של המאפיה. אחרי פירסום סידרת
הגילויים של טיבור בשבועון האמריקאי
לייף, היה זה ברגמן שהפעיל לובי שלם
בבתי־המחוקקים של ארצות־הברית כדי
שיינתן לטיבור לחזור לארה״ב מבלי להיעצר.
ברגמן מכהן כיום, יחד עם טיבור
רוזנבאום, בנשיאות העולמית של המיזוחי,
ולפי הידיעות הוא השקיע גם סכומים ניכרים
בבנק של רוזנבאום בז׳נבה.
מערכת קשרים זו היא שנותנת מקום
לחשד, הנחקר עתה, כי ברגמן היה למעשה
״הרבי של המאפיה״ וכי, למעשה, הפעיל
את רשת בתי־האבות שלו כנציג של
,אירגון־פשע.

כגיליון הכא: המשך ה•
סידרה -קשריו שד כרג
מן עם המפד״ל ועם שר־הדתות
יצחק רפאל.

אבשר להתלבש באובות
השלושים בבווטות ממש
ופכת השלושים חוזרת. נל מת־בשדות
חובבות-האופנה מזה גשג־תיים־שלוש.
אך בניגוד לסענונות אחרים,
כגון המיני, השורטס והמאכסי, שכבשו
את נשות ונערות ישראל במערה מייד
עם הופיעם על בימת־האופנה העולמית,
מפלסת לה אופנת השלושים את דרכה
חזרה אל לב הנשים אט־אט.
כי כדי להתאים את המלתחה לסיגנוד
אופנה מייוחד זה, לא די לקצר את
המכפלת. זהו טיגנון המורכב מפרטים רבים
החייבים להתאים זה לזה — החל באריג
וכלה בניסוי־הראש ובנעליים, וכמובן —
אל לשכוח גם את הפרווה, החיונית להשלמת
המראה.
בתמונות המתפרסמות בעמודים אלה
מציגות הדוגמנית ציפי תבור והספרית
ליזה את מלתחותיהן החדשות. ליזה הרכיבה
את מלתחתה, פריט אחר פריט, לאחר
שיטוטים וחיטוטים ארוכים בדוכני שוק-

על העבד

מתרפקת ליזה
לבושה בשימ־לת
שיפון שחורה שקופה, רקומה בנקודות
לבנות, שמחירה 70ל״י בשוק־הפישפשיס.

הפי
חל? שני ארו
שיג
ד,או
צים

לונו

! 1על ההוויה ^

״ חים בצבעי־פסטל, מעוטרת בתחרת פרחים.

סגנוו־היוקרה המחודש כובש לו מקום
של כבוד באירופה והגיע גם לישראל

ה שועל הקלאסי

ציפי בפרוות־שועל בגווני שחור וכסף :
5000ל״י. רגלי השועל משמשות לסגירה.
פרוות הן חלק מאופנת שנות• השלושים.
זו הכר להר כסו גדוי פשו
שצו על שמו

אופות
השלושינעים וחד ווו

ליזה בשימלה צרפתית
באורך מידי,
בגוון ורוד עתיק עם קפלים וחגורה דקה :
360ל״י. כובע חום 80 :ל״י. נעלי־פלט־
8ורמה ורודות 100 :ל״י; משמאל: גרבי־תפר
— חובח וגרבי רשת שחורים.

מנוחת אחרהצהו״ם

ל״י ; כובע־לבד צרפתי מונו 80 :ל״י. ציפי בשיו
עם חדים ירחים שחורים זונוניס 5*0 :ל״י ; מ׳

ואפשו גם והוציא עדיה
מא ות ואיניוירוה

סטדג

וי בחליפת חצאית ח׳קט מבד
1י דורדט שחור עם הדפס פירחו־לבן
ותחרה 400 :ל״י. כובע מקטיפה שחורה
.ה עם פרח 75 :ל״י. ענק־פנינים ארוך וקולר־פה
עם סיכת ״מאדאם״ מצרף, מעויק מיסתורין.

מלטפת, מיסתורית, רכה ונשית י -גם ד־אריגים
כך, גולשים ויקרים: משי, אטלס,
דורדט, קטיפה וכותנה קלילה.
השמלות והחליפות תפורות בקו רפוי
ובלתי־מודגש, היוצר מראה ״שטוח״ .קפלים
רכים ׳נשפכים, כפתורים זעירים
מעניינים ,׳מחשופי הזית וגג גדולים אורך
ברך עד מאפסי, כשהמידי שולט בכיפה.
הצבעים: בעיקר ׳גוני־פ&טל רכים כגון
קרם, ודוד־עתיק ודומיהם, הדפסי פרחים
זעירים ועיטורי פרחים ותחרה.
הפריטים, באופנה זו, אינם עושים את
הבגד, אלא משלימים אותו. אלה הם
נעלי-הפלטפורמה הגבוהות והסגוריות, המדגישות
רגל חטובה וארוכה בעלת קרסול
דק, אך אינן מחמיאות לקיצרות־ד,רגליים.
או כיסויי־הראש — מכיפות תפורות או
סרוגות האוספות את השיער, דרך סור-
באנים אכסוטיים ועד למיגבעות רחבות־

צילומי ם

אי לנ ה 3ן־ א רי
שפשים. כך הצליחה לרכוש לה, בפרוטות ממש,
אותנטיים לחלוטין, אשר נחו עשרות
ם למעצבה ב״סטוקים״ של הסוחרים ובירכתי
נות נושנים, בציפייה לגואלותיהם.
יפי, לעומת ליזה, רכשה את ״מלתחת השלו*
שלה במסע־קניות באירופה, שם רכשה לה
פנה המחודשת בדלילה אלפי חסידות נלהבות.
קנתה את השמלות, הכובעים והנעליים שלה
״ות־האופנה הבינלאומיות דיסלדורף, פרים ו,ושילמה
תמורתם מאות לירות ישראליות.
ו הוציאה פרוטות, האחרת כסף רב, אך זו גם
ודעות, כי אופנת השלושים היא אופנת־יוקרה,
וכה בתנאים מסויימים, ולמי שאין בידה הפנאי
תובב ולחפש ״מציאות״ — היא גם עולה ברב.
כך, למשל, ממליצה ציפי למי שמידתה
ה ממיספר ,40 לא להשתעשע ברעיונות. זה
לא יתאים לה, כי השמלות לא ״יפלו״ כמו
סיגנון מייוחד זה מבוסם בראש־ובראשונה
האריג. וכיוון שאופנת. השלושים מכונה בכל
ת־התואר הנשיים שבנמצא — רומנטית, גולשת,

שועל לכל עת

לת־ג׳רסי בפסים, ופרוות־שועל בגווני חום
׳וג׳ינג׳י. כובע־לבד צרפתי מעוטר בסרט
בגוון בהיר יותר, המראה מושלם ונשי.

שיק השלושים

ציפי בחליפת־טוקסידו עשוייה קטיפה שחורה,
שמחירה 700 לירות. המיגבעת בסימון ספרדי:
500ל״י. לעומתה ליזה, בחליפת קאובוי עשזייה חצאית־מידי ובולרו מקטיפה ירוקה
כהה מודפסת בפרחים בהירים, שניתן להשיגה בשוק־הפישפשים ב־ 80ל״י. כובע
קאובוי בגוון קרם, מעוטר צעיף־משי ירוק. חולצה ירקרקת בעלת מחשוף נדיב.
תיתורה. הבל, בהתאם לאופי הבגד הנלבש
באותה שעה, ולאירוע המסויים המחייב
אותו.
והפריט המאפיין ביותר, אם־גם לא
הזול או החיוני ביותר (באקלים המיזרח־תיכוני)
— הפרוות. לא פרוות־שפן צבועה,
חלילה, או אפילו המינק, שרייתה שיא
האופנה עד לפני שנים לא־רבות. הפרווה
השעירה הקלאסית, ששמרה על מקומה
בראש מיצעד האופנה משך כל השנים
הללו, היא פרוות־השועל על גווניה השו
בשימלת־ג׳רסי
חוס
ובז 150 קרס חומה:

420ל״י וגרבי־רשת שחורים עם תפר מאחור. משמאל: ליזה בחליפה
המורכבת מחולצת סטרפלס עשוייח קטיפה שחורה שזורה ביד בחרוזים
לבניס זעירים 55 :ל״י בשוק־חפישפשים; החצאית עשוייה קטיפה
דקה ורכה — 50ל״י, נקנתה גס היא בשוק הפשפשים בייו.

נים: מבלונד, ג׳ינג׳י וחום — ועד כסף
׳ושחור.
מי שהצליחה להצטייד בכל אלה, בכמו-
יותר הדרושות להשלמת מלתחה שלימה,
ימובטיח לה ״מראה השליושים״ המייוחד־במינו,
הנשי והמלטף, המעניין והטיסתורי.
כזה עוניראה לאחרונה מעל מסדהקולנוע
בסרט קאבארט, וכזה העתיד להיות מוצג
בקרוב, גסריט גטסבי הגדול, שכולו שיר-
תהילה והתרפקות על שנות השלושים הסוערות,
ההוללות והיפות.

שיגרתית, התיידד איתו באופן אישי, ולא שתיים אלו נעצרו על-ידי המישטרה
העלה כלל בדעתו כי יורם עצמו עלול בשבוע שעבר. דניאלה שוחררה בתחילהיות
חשוד ברצח.
לת השבוע, ומזל נמצאת עדיין בבית־ה־אולם
אט־אט החלו להתקבץ במהלך ה מעצר המישטרתי ביגור. את דניאלה, בחוחקירה
פרטים אשר שינו את כל התמונה. רה שמנמונת ממוצא רומני
קשה היה לשכנע להצטרף לכת.
למישטרה הגיעו ידיעות כי רחל נראתה
נכנסת לטנדר כחול בעל קבינה כפולה,
בסביבות השעה עשר בלילה. מאוחר יותר אולם הידידות רבת השנים בנין רחל לבין
נעצר בעל טנדר דומה, אולם כעבור שבוע מזל, הפכה את זו למועמדת טובה יותר.
מזל,
של חקירות הוא שוחרר, נקי מכל חשד.
גם בסיפור האהבה שאותו צייר יורם החלה לבוא דרך קבע לחוגי־הבית הדלי־נוצרו
בקיעים. המישטרה מצאה צעיר תו לים שאותם אירגן יורם, אם כי סירבה
שב עכו, אשר היה חבר של רחל בתקופה עדיין להצהיר נאמנות לחוג.
שלפני הרצח, נוסף לחברה הקבוע יורם.
גם צעיר זה נעצר לשבוע, אולם הוא הצ ליח
לשכנע את החוקרים כי ידו לא היתד,
ח קי ר ה
במעשה. המו מאחד אודי בשם חייל אחר,
צעיר

סו די ת
שבים בארץ, הגיע לביתה של רחל ביום
שפורסם דבר הירצחה, והפגין התנהגות
ך} דד החליט לחקור את יורם ביסו־מוזרה.
גם בעת ההלווייה הוא התנהג שלא
כרגיל, וסירב להאמין להוריה של רחל כי 1 1דיות. חודש אחרי הרצח, נלקח יורם
לחקירה במכונת־אמת, ובעיקבותיה הטיהיא
אומנם מתה. המישטרה עצרה אותו,
אולם החליטה כי הוא בעל אופי בלתי -לה עליו המישטרה מעקב סמוי יומם ולילה.
מכונית האופל־רקורד שלו, שאותה
מאוזן, וכי אין לו כל קשר לרצח.
קיבל ממישרד־הביטחון, פורקה לחלקים
אוואנגארד קטנים ונסרקה בשואב־אבק. מיכתבים ש־

וספארטא קו ס

החנו

יורם ביכונסקי, מי שהיה חברה של הנרצחת רחל, אשר נעצר בשבוע
שעבר כחשוד ברציחתה. למרות שיורם טען בחקירה כי היחסים בינו
לבין רחל היו אידיאליים, הסתבר לחוקרי המישטרה כי רחל ויורם בגדו זה בזו.

ך* וקרי המישטרה לא ריחמו על
1 1דליה הלר בת ה־ .16״את מנסה להסתיר
הוכחות,״ הטיחו בה ״יורם סיפר
לנו שהיה רומן ביניכם,״ גילו לה .״דמה
של אחותך לחל יהיה על המצפון שלך !״
דליה נדהמה. אחרי המהלומה שאותה
ספגה נערה צעירה זו רק לפני חודשיים,
כאשר גופת אחותה החיילת רחל נמצאה
בחולות קיסריה, לא יכלו שוטרי המחוז
הצפוני של המישטרה, העוסקים בפרשת
הרצח, לזעזע אותה בצעקות ובהאשמות.
אולם מדבריהם היא הבינה כי יורם בי-
כונסקי, מי שהיה החבר של אחותה, מואשם
ברצח של רחל, וגילוי זה זיעזע
אותה.
״אתם טועים לגמרי!״ קראה דליה אל
חוקריה .״ביני ובין יורם לא היה שום
דבר, לא כשרחל היתד, בחיים ולא אחרי
שהיא נרצחה! יורם לא רצח את רחל
בגללי, והוא לא רצח את רחל בכלל!״
אולם חוקרי המישטרה ידעו אחרת. הם
ידעו כי יורם בא לביתה של דליה ביום
השני לפני שבוע, באותו יום שבו נעצר,
בשעה שבע וחצי בבוקר, והסיע אותה ל גימנסיה
שלווה בתל־אביב, שם היא לומדת.
הם גם ידעו כי ערב קודם־לכן יצאה
דליה עם יורם ליפו העתיקה, ובילתה איתו
שעות רבות במכוניתו.
לדליה היה הסבר לכך .״יורם הוא חצי
גוי,״ היא הסבירה לשוטרים ,״והחבר החדש
שלי גם הוא גוי. רציתי לספר ליורם
עליו, ולשאול אותו איך אפשר לשכנע
•יי את ההורים שלי שזה בסדר. גם יורם היה
צריך לשכנע את ההורים שלי בזה, כשהוא
יצא עם רחל.״

בקי עים
ב סי פו ד -האהבה
1פני חודשיים נרצחה רחל הלר. ה /רצח זיעזע את הארץ. בעיקר נחרדו
אימהות, אשר בנותיהן החיילות משתמשות
בטרמפים כדי להגיע לבסיסו והביתה.
חברי־כנסת הגישו שאילתות, והנושא לא

ירד מעל דפי העיתונות. יופיה של רחל,
הרומן התמים שנגול בעיתונות בינה לבין
צעיר חביב קטוע־רגל ממילחמת יום הכיפורים,
והאשמות מישפחתה את צה״ל,
על כך שלא היתד, שמירה מספקת בבית
רוטנברג בחיפה, הבסיס שבו עברה רחל
קורם למורות, הפכו את הרצח שלה מסתם
עוד רצח, לסיפור אנושי מזעזע.
גם המישטרה הבינה כי הציבור רגיש
ביותר לרצח של רחל. אחד מטובי החוק רים
של המישטרה, תת־ניצב חנא חדד,
הקצין הערבי הבכיר ביותר במישטרה, מי
שפיענח כבר מקרי רצח קשים רבים, מונה
כראש צוות בן תישעד, חוקרים, שהתפנו
לעסוק בפיתרון רצח זה בלבד.
לחוקרים התבררו העובדות הבאות. רחל
הלר בת ה־ 19 הובאה ביום השלישי, ה־22
באוקטובר, בשעה שבע בערב, לטרמפיאדה
בצומת דרך חיפה וארלוזורוב בתל-
אביב, על-ידי חברה יורם ביכונסקי. היא
תפסה טרמפ והגיעה איתו לבית רוטנברג
בחיפה בסביבות השעה תשע בערב. כשהגיעה
לבסיס, הסתבר לה כי כל חברותיה
קיבלו חופשה וכי לא נשאר איש בבית
רוטנברג. היא החליפה את הסנדלים ש אותם
נעלה בכפכפים, ויצאה מהחדר.
כעבור כשבע שעות, בחמש לפנות בוקר
— על-פי הבדיקות הפאתולוגיות —
היא נרצחה, וגופתה הושלכה על אם הדרך
בצומת הכבישים קיסריה ודרך חיפה
בכיוון תל-אביב.
ליורם ביכונסקי היד, פיתרון מוכן ל תעמולה,
לאן היו מועדות פניה של רחל.
״רחל לא היתד, מאלה שיוצאות בערבים
ומבלות. היא ניצלה כל רגע כדי להיות
איתי. כאשר היא הגיעה לבית רוטנברג
וראתה שכולם קיבלו חופש, היא החליטה
לצאת בטרמפ חזרה לתל־אביב, לדירה
שלי.
״מי שנתן לה טרמפ בוודאי אנס אותה,
אחר־כך נבהל ממה שעשה ולכן רצח אותה.״
המישטרה
נטתה לקבל את הפיתרון של
יורם. סיפור האהבה שאותו פרש בפניהם,
נגע אפילו לליבם של החוקרים המנוסים.
חנא חדד, אשר חקר את יורם חקירה

ף 1חדד לא נותר; אלא להודיע לצי/בור
כי החקירה הגיעה למבוי סתום.
אולם הצוות שלו, שצומצם בינתיים, המשיך
לחקור.
כחודש אחרי המיקרה, נתגלו לחדד

מיספר פרטים אשר הביאו אותו להחל
לחקור בפרשה בכיוון חדש. הוא גילה כי
יורם ורחל היו חברים נאמנים בתא טרוצ-
קיסטי, פלג של מצפן. חדד אמנם חקר
בנושא זד, עד תומו, אולם לא ייחם לכך
חשיבות מרובה בקשר לרצח.
יורם ביכונסקי הכיר את רחל בגימנסיה
שלווה, שם למדו שניהם, הוא בכיתה השמינית
והיא בשישית (לאחר שנשארה
כיתה) .גימנסיה זו ידועה מזה זמן רב
כמוקד של תנועות צעירים המושפעות מ־מצפן
על כל פלגיו. יורם ורחל הצטרפו
למצפן, אחר כך לפנתרים השחורים. כש-
התאכזבו שניהם ממצפן, הצטרפו לאחד
הפלגים הרבים שלו, מד,קיצוניים דווקא,
פלג טרוצקיסטי בשם אוואנגארד. המנהיגים
של אוואנגארד היו האחים יגאל ויוסי
שווארץ. התנועה כולה מנתה כ־ 30 חברים,
שהפעילים ביותר ביניהם היו יורם ורחל.
כשרב יוסי עם אחיו יגאל, כשזה האחרון
טוען כי אוואנגארד אינו די קיצוני, התפלג
גם פלג זה ויגאל, יחד עם עוד כ־15
צעירים וביניהם יורם ורחל, הקימו תנועה
חדשה בשם ספארטאקום, בהנהגתו של ד״ר
משה כרמי מירושלים.
יורם, שהוא בן לאב נוצרי ממוצא פולני
ולאם יהודיה הנמצאת בקנדה, גויים ל-
צה״ל והיה בין ראשוני הפצועים במיל-
חמת יום־הכיפורים, כאשר נפגע בהתקפת
מטוסי חיל-ד,אוויר המצרי
רגלו נקטעה, והוא שוקם על-ידי מישרד-
הביטחון.
אחרי המילחמה גוייסה גם רחל לצה״ל,
והתנדבה להיות מורה ביישובים חקלאיים.
כל אותה עת המשיכו בפעילותם ״המהפכנית,״
כאשר יורם מארגן חוגי־בית של
ספארטאקוס בדירה שניתנה לו על־ידי
מישרד-ד,ביטחון ברמת־גן, ואילו רחל פועלת
בקרב חברותיה החיילות, כדי לצרפן
לתנועה.
בין החיילות שרחל הצליחה לגרור לחוגים
הרעיוניים של יורם היו מזל מזרחי,
חברה של רחל עוד מהגימנסיה ודניאלה
בראונשטיין, ידידה חדשה שאותה רכשה
לה בטירונות.

למישטרה נודע כי
0 11 ״1 * 0 71
רחל היתה צעירה
; 11-1 1111
אוהבת בילויים, יצאה עם בחורים רבים
ועוררה את קנאתו של חברה הקבוע יורם.
נמצאו אצלו הוחרמו, ונעשה גם ניסיון
למצוא מיכתבים אצל ידידים משותפים
של השניים.
חדד פרש בפני מפקדיו את מימצאיו.
לדעתו הפך יורם חשוד ברצח, אולם לא
על רקע פוליטי-מהפכני, אלא בגלל יח סיו
האישיים עם רחל. קו החקירה שאותו
פרש חדד בפני מפקדיו היה לעבר בגידותיה
של רחל ביורם ובגידותיו של יורם
ברחל, תוך כדי הצבת אפשרות כי יורם
היה מאוהב באחותה של רחל, דליה, וכי
הדבר התגלה לרחל.

אולם הגירסה של רצח בעל מניע פוליטי,
שעליו אפשר להטיל גם את הילת
ביטחון המדינה, קסמה לאנשי מישטרת
מחוז הצפון הרבה יותר. חדד, יליד הכפר
טורען ואב לעורך־דיו מצליח, רגיש ל עובדה
שהוא ערבי, למרות שירותו בן
עשרות השנים במישטרה. כשהבין כי כיוון
החקירה שעליו יחליטו מפקדיו יגע בנושא
הביטחון, ביקש להעבירו מהתפקיד.

היא נוצחה והוא נעצו כחשוד
המשך החקירה הוטל על בעל דרגה
נמוכה מזו של חדה רב־פקד אברהם צמרת.
צמרת, איש החקירות של מישטרת
חיפה, עבר לשרת בחיפה לפני שבועות
מיספר, וזהו התפקיד הגדול הראשון שהוטל
עליו, קודם־לכן עסק צמרת בחקירות
במישטרת טבריה, ועד היום הוא נוסע
יום־יום מביתו שבטבריה לחיפה וחזרה.
צמרת,
קצין קשוח ממוצא ייקי, החליט
לפעול במהירות. הוא עצר את יורם, הביאו
בפני שופט־שלום בחיפה וטען בפני השופט
כי יורם חשוד בעבירה על סעיף
214 של החוק הפלילי. סעיף 214 פירושו
רצח־בכוונה־תחילה. צמרת החליט לעצור
גם את שתי ידידותיו של יורם, מזל מזרחי
ודניאלה בראונשטיין. בפני השופט טען

שניים במכוניתו של יורם, דווקא ליד בית
הוריה של רחל.
אולם יורם לא הסתפק במזל, לאחר הי־רצחה
של חברתו. הוא היה מבקר באופן
קבוע גם אצל החברה האחרת שלה, דניאלה,
בביתה שברחוב אלמליח 4בבת־ים.
לאחר שנעצרו השתיים, החליט צמרת
להפגיש את יורם עם מזל. לטענת המיש-
טרה הם הוכנסו לחדר כשהם לבדם. יורם
רמז למזל לשתוק, וכמו בכל סרט בלשי
טוב הוא בדק את הקירות אם אין מכשירי
האזנה מוטמנים בהם. רק לאחר ששוכנע
כי לא מאזינים להם, הוא שוחח עם מזל.
לדברי המישטרה, לא הצליח יורם לגלות
את מכשיר־ההאזנה שאכן הוטמן בחדר,
והוא הוקלט כשהוא מזהיר את מזל לא
לספר דבר.
קצת מאוחר מדי נשאל יורם את השאלה
הטבעית ביותר, שהתבקשה מלכתחילה :
היכן היה הוא בזמן הרצח? יורם סיפר
לחוקריו כי לאחר שהוריד את רחל בתחנת
הטרמפים, בשעה שבע בערב, הוא
מיהר חזרה לביתו, שם נערך חוג בית
של ספארטאקוס. אליבי זה נבדק, ונמצא
נכון.
אולם חוג הבית התפזר סמוך לשעה
אחת־עשרה בלילה. מאותה שעה ועד ל שעה
חמש לפנות בוקר, השעה שבה נר צחה
רחל, אין ליורם אליבי. לדבריו, הוא
הלך לישון לבד בדירתו.

הקוובן

פשיטה שאותה ערכה המישטרה על דירת
הוריה של מזל ברחוב ארלוזורוב 9
בבת־ים, גילתה שם חלקי-לבוש של רחל,

רחל הלר שגופתה נמצאה לפני חודשיים בחולות קיסריה. היומן
האישי של רחל, אשר לדעת המישטרה יכול לשפוך אור מל
התעלומה נגנב מביתה של רחל על־ידי יורם ולדבריו נעלם באורח מיסתורי מביתו.

בהא
והמישטרה חושדת כי לפחות כמה מהם
נלקחו בלילה שבו נרצחה.

אחותה היפהפייה
של רחל• דליה בת
1 19 1 1 1 ! 1
ה־ 16 אשר המישטרה חושדת כי היה בינה
לבין יורם ביכונסקי רומן חשאי.

אולם הסתבר, כי היחסים המעורערים
בין רחל ליורם לא היו רק בגלל בגידותיו
בה, אלא גם בגלל בגידותיה בו. המיש־טרה
גילתה כי רחל היתד, צעירה אוהבת־חיים,
אשר נהגה לבלות עם בחורים רבים,
באותו זמן שבו תיכננה יחד עם יורם
את נישואיהם. ידידיה של רחל יודעים
לספר כי היא לא טרחה כלל להסתיר את
חבריה מידיעתו, וכי הדבר היה מביא
אותו לכלל רוגז רב.

מפי פליכם, בעלה של אילנה, אחותן הי
בכירה של רחל ודליה, יכלה המישטרה
צמרת כי יש לו חשד ששתיהן מסתירות ללמוד על היחסים בין דליה, האחות העובדות
הקשורות ברצח, ומחפות בכך צעירה, לביו יורם, החבר של אחותה.
על יורם.
המישטרה חושדת כי השניים ניהלו רומן
חשאי ביניהם, ויודעת כי משך שבועות
רבים לאחר הרצח בילתה דליה לא אצל

האליבי הוריה האבלים, אלא דווקא אצל אביו של

תופרך
ף אומנם, חקירה קצרה העלתה כי
1ליורם היו יחסים מיוחדים גם עם
מזל וגם עם דניאלה, לפני הרצח של רחל
ולאחריו. עם מזל היו יחסיו הדוקים ביותר
גם בימי חייה של רחל. בידי המיש־טרה
נמצא מכתב שאותו כתב יורם לרחל,
ובו הוא מספר לה על הערב שאותו בילו
שלושתם — רחל, מזל ויורם — בדירתו
של יורם, ורומז לה כי מזל היתר. טובה
אליו, לאחר שרחל הלכה לה והשאירה את
שניהם לבדם.
רחל אף סיפרה לידידיה כי היא יודעת
על הקשרים המיוחדים של יורם עם חברתה
הטובה מזל, אולם רחל תמיד נהנתה
לשחק את האשה המתקדמת והמבינה, דד
מעוניינת להיות כמו הזוגות המתקדמים
בסרטים.
המעקב שאותו הטילה המישטרה על
יורם גילה, כי הוא יצא בקביעות עם מזל,
לאחר הירצחה של רחל, ובידי המישטרה
גם עדויות על נשיקות וגיפופים בין ה־

החה בנו
יורם, הגרפיקאי יוז׳י (״יורק״) ביכונסקי,
אליו עבר יורם להתגורר באותה תקופה,
כשהיא עוזרת לאב ולבן לנקות את הבית
ולשטוף את הרצפות.
אמו של יורם ואחיו דן שוהים עתה בקנדה.
האח בן דד 17 יצא את הארץ, והודיע
כי לא יחזור, כדי לא לשרת בצד,״ל,
׳והאם נמצאת איתו, לטענת בעלה, כדי
להשלים את עבודת הדוקטוראט שלה.

דעת המישטרד, יש בכוחו לשפוך אור
רב על הפרשה: יומנה האישי של רחל.
לדברי האחות, דליה, אמרה לה רחל פעם
כי אם יקרה לה משהו, היא מבקשת לתת
את היומן לידידתה הטובה מזל. לאחר ה רצח,
נזכרה דליה בדבריה של אחותה ומסרה
את היומן ליורם, כדי שיתן אותו
למזל .״יורם אמר לי אז,״ סיפרה דליה
לשוטרים ,״כי הוא ימסור את היומן למזל
מבלי לקרוא בו, כי הוא בין כה יודע מה
כתוב בו.״

היומן המרשיע
נעלם

אולם מזל לא קיבלה את היומן מעולם.
יורם הודה כי היומן היה ברשותו, אך
לדבריו הוא נעלם באורח מיסתורי. אך
הוא הכחיש את דבריה של דליה, כי היא
נתנה לו אותו .״אני גנבתי אותו מבית
הוריה של רחל בלי ידיעתה של דליה,״
אמר.

^ אותה עת נבדקה מכוניתו של י ד
^ רם בשנית, הפעם בעזרת חומרים
כימיים. התגלו בה כתמי־דם שאותם ניסו
למחות בעזרת מים.
אולם מוצג אחד עדיין לא התגלה, ול

פועוי
נו 5 1111X11111111(1111

ברית

ב ס או!

ב רי ת

בפיה של דליה לא היה הסבר למיש-
טרה, מדוע מנסה יורם להגן עליה, אולם
היא נזכרה כי ״יורם באמת רוקן את הבית,
לאט־לאט, מכל מה שהיה שייר לרחל,
מיכתבים, תמונות ומחברות.״
צמרת הבין כי חדד צדק בקרהחקירה
שהיתווה. למרות הרעש הרב שעורר עניין
עירוב הנושא הביטחוני בפרשת הרצח,
החליט צמרת לאמץ את קו החקירה של
קודמו, ולהתרכז׳ בצד האישי־הרומנטי.

ה סוו ג לי ם (•אדוניך•)

קול הפועל, בטאונה של הקבוצה הטרוצקיסטית
^ 1 *] 11111ן*]
אוואנגארהאחד מרסיסי מצפן, שיורם ורחל הש 1
#111 -1 1 1י1
תייכו אליה. שניהם פרשו מקבוצה שמאלנית קטנה זו, הצטרפו לפלג אחר של
אוואנגארד, קיצוני יותר שמנה 15 חברים ושקרא לעצמו בשם ספארטאקוס.

בידי המישטרה נמצאים עתה קצוות חוטים
אשר בעזרתם אפשר יהיח להוכיח את
אשמתו של יורם או לשבור אותו בחקירה
— אם אכן רצח יורם את רחל. אולם חסר
למישטרה המניע, שהוא פרט חיוני בכל
פרשת רצח. בינתיים מתרכזת החקירה,
מבחינת המניע, בשלושה כיוונים אפש ריים:
רחל ויורם רבו בגלל בגידותיו
שלו בה! רחל ויורם רבו בגלל בגידותיה
שלה בו ; רחל חשדה ביורם כי הוא מנהל
רומן עם אחותה, ולכן פרץ ביניהם ריב.
צוות החוקרים, שתוגבר בשנית לאחר
הגילויים החדשים, יספק בוודאי בעתיד הקרוב
כותרות רבות לעיתונים, עד שיגיע
לפיתרון התעלומה — או למבוי־סתום
נוסף.

המישמר העליז של
צהלה מקבץ את
כל גדולי צה״ל
מ שכבר הימים

•1ך 11ך י 11 || 1ך 1עמנואל בן־אליעזר, בעלה של גאו־
11 11 1111 111 לה בתו של דויד בן־גוריון המנוח
(מזוקן) ,מוסר את טופס־ההתנדבות ישלו. הגנרליס־בדימוס, תושבי
צהלה, גילו מחדש את ההתרגשות הביטחונית שהיתה מנת־חלקם
שנים רבות ובאו בהמוניהם להתנדב למישמר האזרחי.

ן* גן־ניצכ יואל מרקום לא ידע איד
לאכול את השוטרים החדשים שלו.
״קשה לי לומר לאנשים כמוכם עד כמה
חשובה העירנות הביטחונית. אתם יודעים
הרבה יותר טוב ממני,״ אמר להם.
מרקוס ניצב בפני כ־ 800 גברים ונשים,
לבושים אזרחית, שאותם איפיינו שני
דברים: כולם באו כדי להישבע אמונים

מתוך 620 בתי־אב בשכונת צהלה התנדבו למעלה מ־ 800 איש,
כשרק מעטים מסרבים או משתמטים מן ההתנדבות. לאור ההיענות
הגדולה מצד אנשים בעלי עבר ביטחוני רב למישמר־האז־רחי,
החליטו במישטרת ישראל להפעיל את שומרי צהלה גם
בשכונות הקרובות אליה, בהן היה שיעור ההתנדבות נמוך.

למישמר־האזרחי, וכולם היו תושבי צהלה.
קשה היה להאמין כי הגברים אשר באו,
מי בחליפה ועניבה ומי באפודה ציבעונית,
כסופי שיער, בעלי קרחות ונושאי שרידי
שפמים מפוארים — היו אלה אשר עד
לפגי תקופה קצרה פיקדו על צה״ל, ניהלו
את מערכת־הביטחון והיו ממעצבי המדיניות
הישראלית.

ל ל 71 11ד י 11 מגיע לטכס ההשבעה למישמר־
61 1 #1 1 האזרחי אלוף (מיל ).דן טול־קובסקי,
מי שחיה מפקד חיל־חאוויר, עס רעייתו מריס.
בעוד שטולקובסקי ביקש לחסיל עליו שמירח לאחר שפת
חצות, ביקשח אשתו לשמור החל משעה שבע בערב.

לפני 22 שנה נולדה שכונת־הווילות
צהלה שבפאתי תל־אביב. לרכוש דירות
בשכונה זו יכלו אז דק קציני־צה״ל בכירים.
במשך השנים פרשו מרביתם מהצבא,
הפכו מנהלי חברות ומיפעלים ואישי-ציבור.
אחדים מכרו את הדירות- ,שמחירן הרקיע
שחקים, לאחרים, וצהלה איבדה אט־אט
מן הציביון הביטחוניסטי המובהק שלה.

1111 >1.11ד ו 1מי שהיה דובר צה״ל, אל״מ (מיל ).יוסי
כלב (כסוף־שיער) עומד, בעת שהתבקש
1 1 1 1 1
״111
לכך על־ידי מפקד מחוז תל־אביב שד המישטרה, ניצב דויד עופר,
ונשבע מחדש אמונים למדינת ישראל. מימינו עומד מא״ל (מיל).
מרדכי אלמוג, אשר תתנדב עם אחיו, אל״מ (מיל ).יצחק אלמוג.

כל הרמטכ״לים של צה״ל, לבד ׳מן הראשון,
רב-אלוף יעקב הורי, התגוררו בתקופה
זו או אחרת בצהלה — ודק אחד
נשאר לגור בה עד היום, שר־הביטחון
לשעבר, משה דיין.
כאשר הכינו מפקדי דימישמר־חאזרחי
את בית־הנוער בצהלה לקראת טכס-
ההשבעה, הם סידרו באולם פבית־הנוער
השכונתי 200 כסאות .״לא יבואו יותר,״
טען משה שנער, בן צהלה אשר קיבל
מהמשטרה דרגת סמל־ראשון ומונה כמפקד
הגנראלים. אך כשהחל זרם האדם נוהר
פנימה, הבין שנער כי טעה טעות גדולה
וכי ההיענות, תעלה על המצופה.
התלהבותם של האלופים ואלופי־המישנה
(מיל ).לשוב ולעסוק בנושאי ביטחון, עברה
את כל המשוער. הם נדחפו ונדחקו
לתוך האולם הצר, מחאו כפיים לכל נואם
שבירך אותם, דרשו להיות בין הראשונים
שיושבעו, וצפו בשקיקה בסירטון־ההסברה
על חומרי־חבלה, שהוקרן בפניהם.
אלוף(מיל ).דן טולקוכסקי, מי שהיה
מפקד היל־האוויר וכיום מנהל חברת־ההשקעות
של בנק דיסקונט, היה מן הראשונים
שהגיעו למקום, יחד עם רעייתו
מרים. אליהם הצטרפו מי שבימעט היה

מפקד חיל-האוויר, אל״מ (מיל ).שלמה
להט (לא ראש עיריית תל־אביב) ,שהיה
אחר־כך תקופה קצרה מנכ״ל אל־על, יחד
עם אשתו אביגיל. טא״ל ישעיהו ירד
שלמי שהיה חבר בית־הדין לעירעורים
בצה״ל, היה אף הוא בין ראשוני המתנדבים
שהגיעו למקום. .
את הופעת־הבכורה הציבורית שלו עדך
שם מכף (״יוסק׳ה״) הרמלין, ששימש
עד לפני שבועות מיספר כראש שירותי-
הביטחון. הוא חזר לביטחון, והתנדב ל־מישמר־האזרחי.
עימו הגיע לבית־הנועד
בצהלה ׳סא״ל (מיל ).דב (״ובורים״) שפירא,
מבכירי קציני חיל-ההנדסה ומי שהיה
אחר־כך המהנדס הראשי של חברת החשמל.
צעיר
יותר היה אל״מ (מיל ).יופי
כלכ, מי שהיה דובר צה״ל וכיום מנהל
מוזיאון בתל־אביב. לפרש את מה שקורה
בצהלה נקרא אף הפרשן הצבאי של מיל־חמות
ישראל ואיש־העסקים אלוף (מיל).
חיים }״זיוויאן״) חרצוג הוא הגיע יחד
עם הפרופסור לארכיאולוגיה והיסטוריה
צבאית וסא״ל (מיל) מרדכי גיחון.
מפקד חיל־הקשר לשעבר, אל״מ (מיל).
יצחק אלמוג, בא יחד עם. אחיו, אף
הוא תושב צהלה, סא״ל (מיל ).מרדכי
אלמוג. מפקד אחר בחיל־הקשר, שהוא
היום מנהל חברת קונטרול דאטא, סא״ל
(מיל ).נפתלי (״נפתא״) רז, התייצב
בצד מפקדדלשעבד.
וכדי לכסות את כל תחומי צה״ל התנדב
אף מי שהיה בעבר קצין־רפואה ראשי,
ד״ר אל״מ (מיל ).אפרהם עצמון, ול-
חימוש דאג מי שהיה מפקד חיל-החימוש,
סא״ל (מיל ).כרונק שמר, אשר התנדב
יחד עם רעייתו נעמי (לא הזמרת) ,הציבו
דוגמה של זוג שהתנדב כאיש אחד.
רנה זמיר, רעייתו של אלוף (מיל).
צכיקה זמיר, שהוא יו״ר מועצת־המנה־לים
החדש ישל סולל בונה והיה ראש
המוסד באה עם שתי בנותיה. בעלה
התנדב אף הוא, אך לא יכול חיה להגיע
לטכס-ההשבעה. כמוהו אף אלוף (#יל).

הקשו והחידוש

מפקד חיל־הקשר לשעבר, אל״מ (מיל ).יצחק אל;
מוג (מימין) עומד בתור כדי להגיש את טופס־ההתנדבות
שלן, כשלידו (במרכז) מפקד חיל־החימוש לשעבר סא״ל (מיל ).ברונק שמר.
גם רעייתו של שמר, נעמי, התנדבה לש(זור על צהלה. הס היו בין-הראשונים.

רפואה ד״ר אל״מ (מיל ).אברהם עצמון
(במגבעת) עומד ממושמע בתור להרשמה.

יוסף! (״יוסק׳ה״) גכע, מנכ״ל רשת ה־שופרסל.

היו גם כאלה שלא התנדבו כלל.
אלה היו אל״מ (מיל ).ישראל מידן,
מנכ״ל המועצה לפיריון העבודה והייצור;
מי שהיה מפקד חיל־האספקה אל״מ (מיל).
צכי טמיר, המנהל כיום את חברת
רדימיקס ; הומטכ״ל־לשעבר רב־אליוף
צכי (״צ׳רה״) צור, היועץ הכספי ל־רמטכ״ל
בעבד אל׳^מ יהודה ניצן, מי
שמנהל כיום חברות ; מפקד אחר של חיל-
האוויר, אלוף (מיל ).מרדכי (״מוטי״)
הוד, וראש המוסד וח״ב לשעבר איפר
(״הקטן״) הראל — לא ברור אם מפני
העומס המוטל עליהם או אולי מפני שלא
חשו בכובד האחריות ובגדולת הרגע.
רס״ן (מיל ).ישראל רן, מי שהיה
מפקד בסים־ההדרכה של חיל־הקשר וכיום
מנהל בית־ספר לנהיגה, הציע דרך לטפל
בכל אלה שלא התנדבו :״צריך לצבוע
איקס לבן עם עיגול מסביב על קיר
הבית שבו !גר כל מי שלא התנדב, כדי
שכולם יידעו,״ אמר בתוקף. ולא היה
ברור אם הוא התלוצץ.
מי שיעבור לילה אחד ברחובות צהלה
וישמע קול תקיף הקורא אליו :״עצור
והזדהה!״ כדאי לו להישמע מייד להוראה.
קיים סיכוי סביר כי הקורא הוא
אלוף־ימיל. ועם כאלה לא עושים חוכמות.

הפרופסור והבושן

סא״ל (מיל ).פרופסור מרדכי גיחון (מ־.
שמאל) ,מרצה לארכיאולוגיה והיסטוריה
צבאית באוניברסיטת תל־אביב, הגיע לבית־הנוער בצהלה, שם התקיים טכס־ההשבעה,
יחד עם הפרשן הצבאי אלוף (מיל ).חיים הרצוג, אשר היה המתנדב ההדור ביותר בלבושו.

ואש הש׳ ב

יוסף הרמלין, אינו דווקא האיש במעיל הגשם, הנראה
כמרגל לקוח מסרטים, אלא דווקא האיש המחייך (מימין).
היתה זו הופעתו הציבורית הראשונה של הרמלין. לידו במעיל סא״ל (מיל ).דב שפירא.

איש הנבט

מנכ״ל החברה
לחיפושי נפם
לפידות, מרדכי חן, ממתין וכמוהו גס
אל״מ (מיל ).שלמה להט, בתמונה למטה.

ההסתערות הגדולה 133״ 3.

להתאפק . ,ובלהיטותם להתנדב למישמר־האזדחי דחפו ודחקו זה

במדינה
ועדת אגרנט
הקרב על

תושב פתח־חקוה זכה

מוצב המיתזלים

3 7 8 .0 0 0די
מינימום הפרס הואשון

4 0 0 .0 0 0ד׳

מינימום כלל הפרסים
9 0 0 .0 0 0ד י

יום חמישי — המועד האחרון
למסירת הטפסים
ו 1/ 1£וז ׳ 7רמנהג 7ז.ב 1ע -
מלאל 11ג 1זבבלש בו ע !

המועצה להסדר ההימורים בספורט

מה קרה לרב״ט >מיל).
איתן כ ספי במדבר?

ביודהמישפט דחה
רישמית את דרישות
נודודיש — אך קיבל למעשה אותן

״אין להם ברירה, הם צריכים להתפתל !״
העיר עורך־דין בגלימה שחורה. קצין־
זוטר נתן לזה מייד את ההגדרה הצבאית :
״הקרב על מוצב הפיתולים.״
במוצב עצמו ישבו שלושת השופטים של
בית־המישפט העליון. היה עליהם למצוא
מוצא כלשהו מן הסבך, מבלי לפגוע בכבודם
של שני עמיתיהם, נשיא בית־המישפט
שימעון אגרנט והשופט משה
לנדוי׳ ומבלי להתכחש לדרישות החוק
והצדק.
זו היתד, משימה כימעט בלתי-אפשרית.
כי התנהגותה של ועדת־אגרנט סותרת,
לדעת כל המישפטנים הבכירים, את האות
והרוח של חוק ועדות־התקירה. היא לא
נתנה אף לאחד מקורבנותיה הפוטנציאליים
את הזכות, המובטחת לו בחוק, להתגונן
כראוי. ואם כי שאר הקצינים לא העזו
להילחם על זכות זו, נמצא לפחות אחד

(גורודיש) על האופי האינקוויזיטורי של
החקירה תלוייה על בלימה לאור תפקידה
של הוועדה) חייבת דרך חקירתה להיות
,אינקוויזיטורית../״
המסקנה 1
לכאורה, נדחתה עתירתו של גורודיש
לגמרי• אד למעשה נתן בית־המישפט צו
מרחיק־לכת. הדבר נעשה בצורה מחוכמת,
תוך התפתלות ניסוחית אלגנטית :
״אישר למיסמכים שהעותר צד להם, הגם
שהוצגו לפניו בשעת עדותו בוועדה והוא
נחקר עליהם, אין ביטחון שכל מה שכלול
בהם ידוע לו או שמור בזיכרונו, נדי
שיוכל להתייחס אליהם כראוי בסיכום
טענותיו בכתב, בלי שיינתן לו כעת לעיין
בהם בניחותא זביישוב־הדעת. בנתון
לכך, אנו דוחים את העתירה.״
כלומר: בקשת גורודיש נדחתה רישמית,
אד למעשה פקד בית־המישפט על הוועדה
להעמיד לרשותו מחדש מיסמכים רבים,
לאפשר לו לעיין בהם ולהגיב עליהם. זאת
היתד, עיקר דרישתו.
סטירת לחי? מה תעשה הוועדה ז
היא רוצה להגיש את הדו״ח ישלה, שהוא
כבר מוכן. אך אם תעשה זאת, תהיה זו
סטירת־לחי לכית־המישפט והתעלמות מדרישתו
התקיפה, למרות ניסוחה האלגנטי. אד
אם תיעתר לדרישה, תצטרך לפתוח את
החקירה מחדש, לזנוח את המסקנות המוכנות
כבר, ולחרוץ דין חדש.
כך או כך, מאבקו של גורודיש השיג

זה עלול לקרות גם לך...
קרא על כ ך ברומן ה מרתק:

שי ארנון הדר
בהוצאת ״ספרית מעריב״
הספר עוסק בעימות בין אדם לחברה, בין אדם לחברו
ובין אדם לאויבו — על רקע ה מל חמה האחרונה.
זוהי מל ח מ תו הפרטית של רב״ט (מיל ).איתן פספי
וההתרח שויות המוזרות הקורו ת לו במדבר.
הצצה חושפנית לנפשו של אדם שסוע, הנקרע בין שני
עולמות והעימות הסופי שלו עם חייל אויב.

הספר שאתה חייב לעצמך !
המחיר הקטלוגי 20.— :ל״י.
מחיר מיוחד לתקופה מוגבלת 16.— :ל״י.

211 עמוד.
להשיג בחנויות הספרים וב״ספריית מעריב״.

--חינם--ספר דניאל עם פירושים והסברים
בשפות: ערבית, רוסית, אנגלית.
ספר התנ״ד בשפות רבות
לימוד תנ״ד בהתכתבות — 44 קורסים בשפות:
עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית, יוונית,
צרפתית, רומנית וגרמנית.
כחוב מייד ל:
ת.ד ,568 .ירושלים.

מנכ״ל חן
קומוניסט בחו״ל, מפא״יניק בארץ
שלחם ע? כך בעקשנות ,״בדביקות במשימה:
שמואל (״גורודיש״) גונן.
מירוץ קדחתני. בין גונן לבין חברי
ועדת־אגרנט נערך מירוץ קדחתני. הוועדה
כבר סיימה, למעשה, את עבודתה, ועומדת
להגיש את המלצותיה. גונן רצה להפעיל
את בית־המישפט כדי למנוע את חריצת־הדין,
לפני שניתנו לו כל הזכויות לטעון,
לחקור עדים, לעיין במיסמכים.
כאשר פנה בפעם האחרונה אל בית־המישפט
הגבוה לצדק, התפתלו השופטים
זוסמן, ברנזון וקיסטר. הפעם לא היה
כימעט מנוס ממתן צו־על־תנאי. אך נמצא
מוצא של כבוד. כדברי ההחלטה :״הורינו
על הזמנת היועץ המישפטי לדיון בעתירה...
(והוא) הסכים ילכד שנדון בעניין כאילו
ניתן צדעל-תנאי.״
האם הפרה ועדת־אגרנט את החוק? בית-
המישפט לא אומר זאת, אך מוסיף :״מלאכת
הוועדה ...אינה במלאכתה של ועדודהחקירה
.רגילה מן הצורר היה לקבוע הור -
אות -חוקמיוחדות, אשר יאפשרו
לה לנהוג גמישות.״ ההיקש העולה מן
המילים: היה צורר בחוק מיוחד, מפני
שהוועדה לא יכלה לנהוג על פי ההוק
הקיים.
אינקוויזיציה. החלטת בית־המישפט
שניתנה השבוע, על-גבי תישעה עמודים,
גזורה על פי אותה המתכונת. היא גדושה
מחמאות לוועדה, אד יש בה ניסוחים הנראים
כסותרים את עצמם :״תלונתו של

יעד חשוב. אמינות הוועדה נשחקה במהלך
הקרבות. כשנשאל השבוע שר בממשלה
מתי תפרסם הוועדה א־ת מסקנותיה, משך
בכתפיו והשיב בשאלה :״האם זה חשוב?״

פר שות
זסיר־הופט הישראלי

אינו
...מכון־חנסט
מנפ״ל

מכין דבר סנפט ועפרו
מוכתם — אף איש לא
ידע ולא בדק

חברי ועדת מבקר־המדינה לא הבינו
לסיבת התרגשותו של ד״ר צבי דינשטיין,
הממונה מטעם הממשלה על ענייני הדלק
בישראל.
דינשטיין דרש בכל תוקף כי הוועדה
תטיל איסור פירסום על מימצאי המבקר
לגבי מכוך הנפט הישראלי, שהוא יושב־ראש
מועצודהמנהלים שלו. הוא פשוט
ניסה להגן על מנחם חן, המנהל־הכללי של
המכון. דו״ח המבקר העלה אפשרות שה־מנכ״ל
העניק לעצמו טובות־הנאה שונות.
חברי־הוועדה סירבו להיעתר לבקשתו
ישל דינשטיין, והדו״ח פורסם. ב־ 17 בדצמבר
,1974 פנה היועץ־המישפטי למישטרה וביקשה,
על סמך מימצאי דו״ח המבקר על
העולם הזה 1948

פעולות מכוו־הנפט, לפתוח בחקירה ע*£
אי־סדרים כספיים בניהול סכידהנסט.
לרגע נדמה היה כי מעמדו של המנהל־הכללי
של מכון־הנפט, מנחם חן, נתון
בסכנה. חן פעל. במהירות. תוך יומיים
התחייב להחזיר למכון־הנפט 35.000 לירות
מכספו, ואילו המכון עצמו חוייב, לפי
המלצת מבקר־המדינה, להחזיר למינהל־הדלק
תרומה כספית שקיבל, בסך 750.000
לירות. חקירת המשטרה לא התחילה, וכך
הצליח מנחם חן, מנכ״ל מכון־הנפט, לחמוק
מזרועות החוק פעם נוספת.
פעיל מיפלגה. חן עלה ארצה מאורו גוואי
בשנת .1955 באורוגוואי היה שנים
רבות חבר פעיל במיפלגה הקומוניסטית
שם, ושימש עורך אחד מביטאוני המיפלגה
וגיזבר קרן כספים של חברי־המיפלגה
היהודיים. זמן קצר אחרי שעזב את אורוגוואי,
נתגלו בקרן הזו אי־סדרים כספיים.
חן, המאשר כי היה חבר במיפלגה הקומוניסטית,
מכחיש בכל תוקף כי היה קשור,
בצורה כלשהי, לדרכי ניהולה הבלתי־תקין
של אותה קרן. אולם השמועות רדפו אותו.
עם הגיעו ארצה, החליט חן להצטרף
למפא״י. הוא נעשה פעיל במיפלגה, ועד־מהרה
נודע כעסקן מסור שניתן לשלבו גם
בפעולות הבלתי־חוקיות של המיפלגה.
כך אירע שבשנת 1959 הסתבך חן, שכיהן
באותה עת כמזכיר מועצת פועלי בני־ברק,
בשיחוד תושבי מעברות, כדי שהללו יצביעו
עבור מפא״י בבחירות להסתדרות, שהתקיימו
בחודש מאי באותה שנה.
פעילי אחדות־העבודה גילו את השערורייה,
פירסמוה ברבים ואף איימו לפנות
בתלונה פלילית למישטרה. ביזיון כזה לא
יכלה מפא״י להרשות לעצמה. עד־מהרה
פרש חן מתפקידו, והפרשה הושתקה.
בסמוך לאותו זמן אף עיברת את שמו
ממנדל חייקין למנחם חן, ופתח דף חדש
בחייו. מזכ״ל מפא״י דאז, ראובן ברקת,
סידר לו עבודה בחברת הדלק הישראלית.
כיוון שלא נמצא לו שם תפקיד מוגדר,
אם־כי משכורתו היתה כשל פקיד בכיר,
החל עורך חוברת בשם עולס־הדלק.
חן, שלא ידע כלל אנגלית, נעזר במתרגם
שתירגם עבור החוברת מאמרים, מאנגלית
לעברית. בכך הסתכמה ידיעתו של חן
בנושאי נפט.
אחר שערך במשך שנתיים את חוברת
הנפט, פנה חן לעמנואל רסין, המנהל,-
הכללי של חברת הדלק, והציע לו להקים
מכון־נפט ישראלי. איש לא טרח לברר
כיצד מעז חן, החסר אף ידע אלמנטרי
בענייני נפט, להציע עצמו לשמש כמנהלו
הכללי של המכון החדש. כיוון שעיבר ת
את שמו, לא זוהה כחייקין, מי שהיה קשור
בפרשת קניית הקולות. רסין זכר לק כי
ראובן ברקת המליץ לקבלו לעבודה. זה
הספיק. חן נתמנה כמנכ״ל המכון.
עיסקות הנפט של ישראל חסויות מעיני
הציבור הרחב. נפט היא מילת־קסמים,
ומנהל מכון־הנפט חש עצמו בוודאי כנסיך-
נפט ערבי, כאשר נסע לביקורים במכוני-
נפט זרים בחו״ל, והתקבל בכבוד רב בכל
ארצות אירופה ובארצות־הברית. אין לדעת
באיזה אור ראוהו מארחיו שם, המומחים
לענייני נפט.
חן עצמו אינו מכחיש כי כאשר נתמנה
מנכ״ל המכון, היה חסר ידע אלמנטרי
בנושא הנפט .״התחלתי לחתוך במספריים
קיטעי־עיתונות זרים ולעשות תיקים. אחר-
כך התחלתי לנסוע לחדל ושם למדתי,
מתוך פגישות עם אנשי נפט, כל מה שקשור
בענייני נפט.״

למרבה הפלא לא טרח איש לערוך בדיקה
לגבי עברו של המנכ״ל, למרות שבדיקה
זו חייבת להיערך אפילו לגבי עובדים
זוטרים, העובדים במיפעלים בעלי רגישות
נמוכה בהרבה.
״מנחם חן נתקבל לעבודה בחברת הדלק
על־ידי המנהל־הכללי רסין,״ אמר השבוע
יושב־ראש מועצת־המנהלים של מכון־
הנפט, צבי דינשטיין .״הוא הומלץ על-ידי
ראובן ברקת, וזח הספיק. בהתחלה הוא
לא הבין בענייני נפט, אבל עם הזמן אפשר
ללמוד את הנושא. איני יודע דבר על עברו
של חן. אם מה שסיפרת לי נכון, הרי העניין
חמור ומצריך בדיקה. בישיבת מועצת־המנהלים
הקרובה יובא הנושא לדיון.״
בינתיים ממשיך מנחם חן לשמש כמנכ״ל
מכון־הנפט. הוא אינו נראה מודאג. כשם
שהצליח בעבר, לא פעם, להיחלץ ממצבים
מביכים, הוא סמוך־ובטוח שגם בעתיד
תוסיף אלת המזל להאיר לו פניה.
-וורדי

ך* אם עגר נגיד בנק ישראל שורה
0 1של עבירות פליליות בגלותו סודות
בנקאיים, ובחשפו את אחד הסודות הכמוסים
של ישראל בפני קבוצת בנקאים אנגליים?
היועץ
המישפטי לממשלה, מאיר שמגר,
הטרוד בימים אלה למעלה־ראש בבדיקת
עשרות פרשיות כלכליות, נותן את דעתו
גם להאשמות הפליליות נגד משה זנבר, שהועלו
על־ידי אליהו מירון, העורך־הדין
של יהושע בן־ציון, מנכ״ל בנק ארץ־
ישראל—בריטניה לשעבר. התלונות הוגשו
לא נגד הנגיד בלבד, אלא גם נגד
שורה ארוכה של עיתונים יומיים בישראל.
התלונה הרישמיוז של אליהו מירון נש לחה
ליועץ המישפטי לממשלה עוד לפני
חודשיים ; ליתר דיוק, באחד באוגוסט ובאחד
בספטמבר. שמגר השיב לתלונות ב־מיכתב
מיום ה־ 18 באוקטובר, ובו תגובת

הסוכנות היהודית ומוסדות השגור ל מיניהם,
נוהגים מזה שנים לנקוט כל
אמצעי אפשרי כדי להגדיל את הסכומים
הזורמים לישראל. אחת הטכניקות החביבות
היא לקחת מאיש־עסקים אמריקאי
סכום כסף כדי שירכוש תעודות מילווה־פיתוח
(בונדס) הנושאות ריבית קטנה ומ הוות
למעשה מילווה למדינת ישראל לזמן
ארוך, אבל לתת לו אישור על כך שהכסף
הוא תרומה למגבית.
בארצות־הברית מותר לנכות תרומות
מן הרווחים כהוצאה מוכרת, וכך נהנה
קונה הבונדס ממתן סכומים לישראל על-
ידי הונאת מס־ההכנסה בארצות־הברית,
מבלי שהדבר עולה לו בכסף. גם ישראל,
׳משותפת להונאה על־ידי רישום רכישות
תעודות בונדס כתרומות, נהנית מן הכסף
המוזרם אליה.
ביל לויט הוא אחד מאילי־ד,בנייה ב-

נגיד זנכר
סתם פיטפוט —

ח נו ק ריס 8אע 01 את הנגיד בגילו סוד ה מג בי ת:
איך נתרמו מיליונים רישואר ת וו הונאת האמריקאים
מאיר חת, המפקח-על־הבנקים, על האש מותיו
של עורך־הדין מירון.
לאחר שעברו שישה שבועות ועורך־הדין
מירון לא התרשם כי היועץ המישפטי
ממשיך בחקירה, הוא שיגר אליו מיכתב
נוסף, החודש, ובו גילויים ממדרגה ראשונה
על הפרות חוק הסודות הבנקאיים על־ידי
ראשי בנק ישראל.

הבא שה
מכוונ ת
** ת ג אליהו מירון :״אינני מתעלם
^ מכך שתלונותי מתייחסות לנושאי תפקידים
מרכזיים במוסדות השילטון ולאח־ראיים
על אמצעי התיקשורת והעיתונות.
רציתי להאמין כי דינם כדין כל אזרח אחר
במדינה, ושעקרון השיוויון חל גם על דרך
הטיפול בחקירה המתנהלת נגדם. לצערי,
קשה להשתחרר מההרגשה שהדברים אינם

חליפת המכתבים, ובעיקר מיכתב ההסברים
של המפקח־על־הבנקים, אישרה כי
בנק ישראל מודה בגילוי סודות בנקאיים,
אולם טוען כי עשה זאת בתגובה להאשמותיו
של אליהו מירון נגד בנק ישראל
על דרך תפיסת בנק בריטניה. מסתבר כי
ראשי בנק ישראל מסרו לפירסום פרטים
רבים על עסקיו ולקוחותיו של בנק בריטניה,
דבר המהווה עבירה חמורה על
פקודת הבנקאות ,1941 וכן על חוק בנק
ישראל .1954
טענה נוספת שבה נאחז בנק ישראל
להגנתו היא, כי קיבל אישור למסירת הפרטים
מהמנהל המורשה של בנק בריטניה,
שמונה על-ידי נגיד בנק ישראל לאחר התפיסה.
מירון מטיל ספק !אם אכן ניתנה
הרשות הזו לנגיד קודם שמסר סודות
לפירסום, ומכל מקום, אם גם נכון הדבר,
הרי גם המנהל הממונה עבר עבירות.
אולם המסמר במיכתבו של מירון לשמגר
הוא סעיף ,7בו סיפר כיצד התנהל באנגליה
משא־ומתן בין ראשי בנק ישראל
והנגיד, לבין קבוצת בנקאים אנגלית־אמריקאית
שביקשה לקנות את בנק בריטניה.
הקבוצה היא בעלת הבנק אלן אנד
קומפני. לדברי׳ מירון, ביום ה־ 10 באוק טובר
השנה שוחח זנבו* באנגליה עם ראשי
הקבוצה, ביניהם פרימן, אקמן, וויטלי, וסיפר
להם כי מר שיהן, אחד מסגני-הנשיא
של אלן אנד קומפני, חייב אישית לבנק
בריטניה 50 אלף דולר. גילוי זה, לדברי
מירון, נועד כנראה לחבל בסיכויי המכירה,
על־ידי הבאשת שם החברה האמורה.
מירון הוסיף כי באותה שיחה גילה גם
הנגיד לאותם אנשים, כנראה לצורך רני־לות-לשמה
בלבד, את פרשת התרומה של
מר ביל לויט לאוניברסיטת בר־יאילן.
מעשה זה של זנבר מהווה כימעט בגידה
במדינה, אם אכן נכונה האשמת עורך־הדין
מירון. כדי להבין את חומרת המעשה של
זנבר בסיפור התרומה של לויט לאמרי קנים,
צריך להכיר את מעשה התרומה
עצמו.
מדי-פעם מתפרסם בעולם סיפור על מע־ י
שי מירמה של יהודים בקשר עם מס־ההכנסה
בארצותיהם, ולרוב בשיתוף עם
מוסדות־תרזמה של מדינת ישראל. מדינת
ישראל עוסקת למעשה בגלוי, לרוב באמצעות
הסוכנות היהודית, בעזרה ליהודים
להבריח כספים לישראל או לרמות את

פרקליט מירון
— או סתם רישעות?
למה חקו
שחגו
את זער
מאת

יגאל לביב
שילטונות המס בארצותיהם, כדי שישראל
תיהנה מן הכסף.

לגלו ת!
אחרונה התגלתה פרשת הכספים/הסיבוביים
של החברה לישראל, ש עיקרה
הונאת מס-ההכנסה בגרמניה על״
מנת להשקיע כספים בישראל, וכל זאת
בידיעת ותמיכת ראשי ישראל. ברור כי
דבר כזה, אם וכאשר הוא מתגלה, פוגע
קשות בשם מדינת ישראל, מזיק גם לדימויים
האישי של ראשיה.

ארצזת־הברית, נודע בהקמת רשת ערים
הנושאת את שמו: לויט־טאון. הוא גם
מראשי התורמים לישראל, ערך, על חש-
כונו, את מסע ההצדעה־לישראל, הביא על
חשבונו את שר־השיכון לשעבר זאב שרף
לארצות״הברית כדי שילמד שם בנייה
מהירה.
לויט משוטט בעולם ביאכטה מפוארת,
שותף לעסקים עם קבוצת בנק בריטניה.
יחד עם משקיעים אמריקאים אחרים הקים
בישראל את סאבקאל, בעלת הזיכיון להרכבת
מנוע הוואנקאל. לפני שלוש שנים
הצליחו ראשי בנק בריטניה לשכנע את
לויט לחדש את השקעותיו בישראל, לאחר
שנים רבות של חרם בגלל רוגזו על ראשי
השילטון בארץ.
נעשתה העיסקה הבאה: לויט תרם שישה
מיליון דולר לאוניברסיטת בר־אילן. מיליון
אחד נטלה האוניברסיטה לעצמה מייד,
חמישה מיליון דולר הפקידה בבנק בריטניה.
הבנק הילווה את הכסף חזרה לחברות
הקשורות עם לויט. ההסכם קבע כי
הסכום כולו יועבר לאוניברסיטה עם מותו
של לויט. עד אז הוא יכול להשתמש
בחמישה מיליון דולר בעוד שקיבל אישור
על תרומה של שישה, יכול לנכות סכום
זה ממם־ההכנסה האמריקאי.
כאשר עבדתי על סיפור זה לפני חודשים
אחדים, השביעו אותי כל הגורמים הנוגעים
בדבר, מראשי האוצר ועד לנציגיו
של לויט, וכן ראשי אוניברסיטת בר־אילן
ועורך־הדין מירון, לגנוז את הסיפור בגלל
הנזקים הכבדים שהוא עלול לגרום למדינת
ישראל. כאשר הסכמתי לכך, נמסר
הדבר אישית לראשי־האוצר וליושב־ראש
הנהלת הסוכנות היהודית, פנחס ספיר.
יתרה מזאת: נגיד בנק ישראל עצמו דאג
להודיע לספיר כי הסיפור הושתק, ולא
יפורסם.
והנה הלך זנבר עצמו וסיפר את הסיפור
לבנקאים אמריקאיים, כדי להוכיח אילו
קנוניות עשה פנק בריטניה. מעשה זה של
נגיד בנק ישראל, המייצג את המימסד
הכספי השליט במדינה, הוא ממש בגידה
באינטרסים הכספיים של מדינת ישראל.
אם יחקרו שילטונות המס את המעשה ויחלו
לחקור גם את כל התרומות־למיניהן
הנרשמות במגביות השונות, צפוייה שואה
כלכלית של ממש למגבית היהודית ול-
בונדס.

ה שואה
הגדולה ביותר
ך * מעשה שעשה זנבר עלול להזיק
? 0למדינת ישראל יותר ממאה מפולות
כמו זו של בנק בריטניה. על מעשה זה
לבדו צריו להדיח את הנגיד, ומייד, ולו
רק כדי להראות לאמריקאים שדבריו אינם
נכונים.
יש להביא בחשבון כי במהלך מישפטו
של יהושע בן־ציון התגלו פרטים מדהימים
על התנהגותו של הנגיד. כך, למשל, נודע
כי באותה עת ממש בד, הורה זנבר לנהל
משא־ומתן עם בנק הפועלים ובנק המיז־רחי,
כדי שיקנו את בנק בריטניה, הוא
נפגש עם ידידו הטוב דוד פרידמן, מן
הבנק לפיתוח התעשייה, הודיע לו כי יתכונן
לנהל את בנק בריטניה, כיוון שבנק
ישראל עתיד לתפוס אותו עוד באותו ערב !

י הפיחו׳ שד. ושינוי״
ה מל חמהה׳ א פ שע נגד ה אנו שות
לכן מ חל׳ ש׳ ם אנו לא לה שתת ף
ב שום מל חמ ה, לא במ׳ שר׳ן ולא
בעקיפין, ולפעול לבישול נל
הגורמים ה מ בי אי ם לידי מל ח מה

(נא לשלוח בציון ש ם ומען מלא
לת״ד 20178ת״א-יפו)

חצי׳מליון ל״י
יכולות בודאי להשפיע על תקציבך,

הטלוויזיה אינה אוהבת גופים
אנטי־מימפדיים. עורכיה יודעים,
שטיפול הוגן כגופים כאלה יכול
לעורר עליהם את זעם השילטון.
אם כן, מדוע יוצאים כלי־התיק•
שורת הממשלתיים מגידרם ממש
כדי לנהל תעמולה גלוייה ומאסי־כית
לתנועה המכריזה שבכוונתה
לשגות את יכל סידרי־השילטון?

התנועה הבינלאומית
לסרבני־מלחמה
מטעמי מצפון

88182־063

האם אין כאן החלטה של ראשי המיגד
סד שתנועה זו אינה מסוכנת להם, שהיא
עתידה להשתלב במימסד באמצעות איחודה
עם גופים מימסדיים, וכי בינתיים
ניתן להשתמש בה כבתוך כליא־ברק, המספק
פורקן בלתי־מזיק לתיסכול הגובר
של הציבור? האם לא בכך ההסבר להצ לחה
הבלתי־רגילה של ראשי ״שינוי״ בשטח
הפירסומת ויחסי־הציבור?
המנהיג הסוציאליסטי הגרמני אוגוסט
בבל (ואולי היה זה חברו, וילהלם ליב-
קנכט) אמר, שבכל פעם כשהוא קורא
דיווח חיובי עליו בעיתון ימני, הוא ניגש
אל הראי סוטר את לחי עצמו ושואל את
עצמו בזעם :״מד. עשית, שהללו משבחים
אותך?״

נובי ס
וחיוח־שע₪ו 1י
ר,לביפ בעלי תעודות-יוחסין
יצל וגי כלבים וגורים ברי־אי
/חתולי-בית וחתלתרלים,
יצול וטרינרי יומיומי, פג-
נין לכלבים וחתולים, אמבטיו
ת נגד טפילים.
א מד ת צער-בעלי-חיים, תל-
אניב, רח׳ למח ,30 יפו.
ל•03-827621 .

האם 6ל״י יכולות?...
יש לך וודאי תכנית מפורטת כיצד לנצל סכום של
חצי מיליון לירות. מה דעתן על ״השקעה״ של שש לירות,
הפותחת בפניך אפשרות להגיע לחצי מליון?

0 5׳ מפעל הפיס -לשיפור איכות החיים

י ,4 מים צהובים?

דליפה?

טרמפ

אט להחליף,

לחייל

דוד

ע די ף!
דרוש למישרה חלקית
או מלאה

שליח

לבחירתך* :י
דוד שמש
או חשמ ל :

שמתאח ריו ת

עם קטנוע או אופניים

מפיני •נזילה

תנאי שנו טובים

המפיצים:

להתקשר לטלפון ,243886
איזור חיוג תל־אכיב

(המשך מעמוד )11
אפשר היה לדווח על הנעשה בננסת ול התעלם
מן הסיעה שהייתה, לכל הדיעות,
הפעילה והתוססת ביותר בבית.
את דיעותינו על הבעייה הפלסטינית —
בעיידי שאנחנו העלינו אותה כימעט לבדנו
על סדר-היום של המדינה — ניתן לי לפרט
רק פעם אחת על גבי המסך הקטן.
זה היה כאשר אמנון רובינשטיין עצמו הזמין
אותי לתוכנית של בומראנג.

!סוחרים מורשים

לי ח נו ס ד חו

אז מה?
ני משמיע את כל הספיקות האלה
\ £במטרה חיובית.
אני רוצה לעורר בלב אנשים טובים,
בעלי רצון טוב ונכונות לפעול למען ה מדינה,
הירהור נוסף על כיוון מעשיהם,
לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

על תנועת ״שינוי״ מרחפת סכנה
אחת, העולה על כל האחרות :
סכנה של טריוויאליות. הסכנה של
״מה כפך.״ הסכנה של פער עצום
בין המטרות המוצהרות והמעשים.
יהיה זה טוב מאד אם אמנון רובינשטיין
ייכנס לכנסת. אני עצמי הצעתי לו
זאת. אני מוכן להאמין שסיעה של אלו־ני-רובינשטיין
תהיה יותר טובה מסיעת
אלוני־מואב( .לשון עוקצנית יכלה להוסיף:
וכי כיצד תוכל להיות גרועה יותר?)
אבל, עם כל הכבוד לאישים אלה —
האם זד. חשוב? האם זד. יציל את ה מדינה?
האם זה ייזכר בסיפרי-החיסטו־ריהז
האם זהו השינוי שהדור מייחל לו?

האם יש ערף כלשהו לעוד מי־פ־לגונת
קטנטנה, כשולי המימסד,
שתתחרה עם כמה מיפלגות קטנטנות
אחרות? האם אפילו הציר
ההיסטורי קול־אלוני־רוכינשטיין,
אם אומנם יקום, יביא כמידה *ל
שהיא לשינוי סני חדכרים?
ריבונו של עולם — ברגע זה נתון עתיד
המדינה, ואולי עצם קיומה, בסכנה.
המימסד הקיים אינו מסוגל להשתלט
על ההידרדרות, והאופוזיציה הימנית, אם
תגיע לשילטון, תביא למפולת סופית.
יש רק דבר בעל־ערך אחד שאנחנו יכולים׳
שאנחנו חייבים לעשותו, למען המדינה
ולמען מצפוננו:

להקים מייד מחנה משותף של
בל הכוחות הליברליים והסוציאליים,
שייאחד את כל האישים והחוגים
כעלי הרצון הטוב, כמיפלגה
גדולה לשינוי ולשלום, כלי השכונות,
כלי תכסיסים, כלי התחכמויות,
מכלי לפזול ימינה ושמאלה
— כדי לקבץ בל קורטוכ אפשרי
של כוח והשפעה במכשיר יוליטי
גדול, שיהיה מסוגל להשפיע על
דרך המדינה עכשיו .
כל השאר פשוט אינו חשוב.
אני מאמין, כי תנועת ״שינוי״ יכולה
לתרום תרומה חשובה למיבצע־הצלד. כזה.
זוהי התנועה האחרונה והטרייה ביותר,
חבריה לא שקעו עדיין בביצה של אינטרסנטיות
קטנונית. הפוטנציאל שלה עדיין
אינו מבוזבז.

היא יבולה לעשות הרכה —
כתנאי שתעדיף את הרצוי על פני
הפיתוי, האיחוי על פני הנידוי, הזיהוי
על פני הדימוי, הריפוי על
פני הדיחוי, הסיכוי על פני הפיצוי
— כקיצור, את השינוי על פני
המצוי.

במדינה
י שראלים בחר־ל

קשקשת 1948
תשבץ הוו 051

הכיבנש החדש של ישראל

1 9 4 8

אמגים ישראלים רבים העתיקו
מגוריהם לניו־יורק — ושם נמצא
דהם ;ם קהל ישראלי

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לנותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההד
דרות הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

הנוכחות הישראלית בניו־יורק הגדולה
מתרחבת פלאים, ומטביעה את חותמה על
כל תחומי החיים בכרך בינלאומי זה.
המדובר בעיקר בכל הקשור באמנות, ב־סיפרות,
באמצעי־התיקשורת ובחיים האק דמיים.
כמעט שלא נותר אף תחום אחד
מאלה, שרגל ישראלית עדיין לא דרכה בו.

מדווח כתב ״העולם הזה״ כ
ארצות־הברית :
עשרות אלפי הישראלים המתגוררים ב־ניו־יורק,
והעשרות המצטרפים אליהם מדי-
שבוע יכולים להרגיש כאן כמו בבית,

קשקשת 1946

$חגורתו של אזרח ישראלי פט ריוט

שאול יהישלום, רח׳ אורלנסקי
,7פתח־תיקווה
• הקשר הא־סימטרי בין ועדת־אג-
רנט והמחדל.
מרדכי זלזר, הגפן ,5אשדוד
• החור האינסופי שבעוגת התקציב.
נדב לביא, רח׳ אחוזה, כרכור
!• שעועית אחת—ארוחת-צהריים של
מישפחה מרובת־ילדים, אחרי הפיחות.
אסנת ודוד פוטשניקוב, רח׳
סמילנסקי ,23 פתח־תיקווה
• הידוק החגורה: פיתה עם אחד
פלאפל.
אילה פנשושה 31 קיבוץ
נתיב־הל״ה

סופרת דיין
פולקלור לאמריקאים
ואולי אפילו יותר. די אם ייכנסו לאחת
ממאות חנויות־הספרים הענקיות המפוזרות
על-פני השדירות החמישית והשישית.
בכל חנות־ספרים כזו מצוי מדור
גדול, המוקדש כולו לנושאים יהודיים
וישראליים.
מדפי ישראל. החודש הופיע על המדף
העליון של מדור זה סיפרם של
העיתונאי הישראלי עמום אילץ והעיתונאית
המצרייה סאנה חסאן, השיטה של
יובל אליצור וצה״ל של זאב שיף; בצידם—
ספריו עבי־הכרס של אבא אבן עמי וארצי,
ובכפיפה אחת עימם ספרים על ירושלים,
בחתימות־ידם של טדי קולק ומשה פרל-
מן, ביחד וכל אחד לחוד.
רות דיין מיוצגת על המדפים בסיפרה
על מלאכת־יד פולקלורית בישראל, וספריו
של דויד בן־גוריון, בחתימתו ובחתי-
טותיהם של אחרים, ממלאים את המדף
השני והשלישי . ,בצד עשרות ספרים נוספים
על הפלסטינים, על יהודים וערבים,
על ישראל ועל חמיזרח-התיכון.
מי שמתעניין בציור יותר מאשר ב0יפ־רות,
יכול היד. לבקר בתערוכתו הגדולה
של הצייר הישראלי שמואל בק, שנסגרה
לפני כשבועיים בשדירת מדיסון. בק,
שבא לכאן עם מישפחתו ל״שנה־שנתיים,״
מכר חלק גדול מעבודותיו במחירים נאים
בהחלט.
יגאל תומרקין הצליח קצת פחות. גם
הוא בא הנה ל״זמן ממושך,״ והציג
פסלים משלו בתצוגה של בית קרן־התרבות
ישראל״אמריקה, ברחוב ה־ 54 שבין ה-
שדירה החמישית למדיסון. דויד אבידן
הביא לכאן ציורים משלו, אך עדיין לא
הציג אותם — זוהי ההפתעה המצפה
לאמריקאים ולישראלים גם־יחד לשנת
.1975
עולים על הקולנוע. תעשיית הקולנוע
והטלוויזיה העניקה, בשבועות האח רונים,
אפשרויות של ממש לישראלים.
רשת איי־בי־סי הציגה תוכנית־ילדים, ש הופקה
על-ידי הישראלי דויד גיל. ההצלחה
חיתה כה גדולה, עד שגיל קיבל הזמנה
להסיק חמש תוכניות דומות נוספות.
גיל, יליד תל־אביב, הפיק בארצוודהברית
(המשך בעמוד )32

בשעה 5.00

״הצוענים העליזים״
מאוזן :
.1עיר ליד תל-אביב! .5הופך ירוק;
.10 שימת בולים .11 :מין ארג מיקראי יקר;
.13 בהשאלה: פאם פאטאל ; .14 ישמח ;
.15 אמבוש; .16 חוט עבה; .17 בתוכו;
.18 קריאת־יגון; .19 מכינויי האלוהות;
.20 בעל־מלאכה ללא ראש; .22 מין ספסל;
.24 אביו של עתניאל! .25 מצוי
בקיצוב במערב! .27 קערה; .29 פיסגה!
.30 סופר אמריקאי (ש״מ); .32 פיקוד־ומטה
(ר״ת); .34 סידן גופריתני! .36
במקום ההוא! .38 מפעיל את הפצצה!
.41 הם ! .43 מכשיר לשימוש מסויים ; .44
חסר חוש־ריח ; .46 נישא ; .47 נוזל החיים!
.49 קיבוץ בארץ! .52 גירוש מן הארץ!
.55 ספר־הספרים! .56 תיעול; .58 מיש־קולת־בנאים
.59 :מכינויי האלוהות! .60
מערכת הנחות והשערות; .63 אל ההר!;
.64 ארי ; .66 קריאה טלפונית ; .67 צמח
ממערכת הטחביים; .69 ערוץ־נחל! .71
שכול ; .73 החריב ! .75 חמסין ; .78״שוק״!
.80 האות השישית בא״ב העיברי! .81
אביון ; .82 מטבע צרפתית ! .8 3בעל מלאכה
בתחום הרהיטים; .85 מעלה ארוכה
לחולים; .87 פרנס! .88 שפרנסתו על
היין; .90 מילודשאלה; .91 שחקנית־קול-

נוע איטלקיה (ש״מ 92 נחתמים בין בני-
זוג נישאים; .93 חברת־כנסת (ש״פ).

מאוגד :
.1נעימות! .2אוהל אינדיאני; .3מישבן
התרנגולות; .4נהר באפריקה; .6
כמו 80 מאוזן! .7מראה; .8יחכה! .9
גחמה ! .11 מחמצת ; .12 זלזל ! .21 שתכונתו
ההתנדפות ; .2 2לא עבה ; .23 סחוב!;
.24 שם־נירדף לכניעה; .26 אומה; .28
מישכן האריות; .31 אורך בזמן; .33
שטעמו כלענה; .34 סיום! .35 רעם מתגלגל;
.37 קומפוזיטורית ! .39 זמן! .40
מחל על זכותך 42 מין קוקטייל ! .45
תא בצמחים מחוסרי־פרחים ! .47 עליך
לדעת!! .48 ציטטה; .49 תיל רק הקבוע
במבטח חשמלי; .50 לא קשה; .51 יופי!
.52 מעלה הבל; .53 מילת־שלילה! .54
התקנה לקראת! .57 נור ללא ראש; .60
כלי־מיטבח ! .61 בצורה נאותה ! .63 לכאן;
.65 איבר נקבי שבו מתפתחות הביצים!
.68 אריג מובחר צבוע אדום; .70 בהמת־משא;
.71 מילת־תנאי; .72 רצועה צרה
לקשירה! .74 פצירה! .76 גנב; .77 מין
אבן יקרה! .79 חלוק קצר! .84 זה! .87
בליטה בקיר! .89 קינה! .91 קרם.

בשעה 7.15

״נורית״

בשעה 9.45

״קטלנית יותר מגבר״
סססס 0 > 0.0ס ס 0 0ססססס

היכן אתה
עו מד ע רו ם
ב חו ר ף *
בחדר אמבטיה כמובן. חדר
אמבטיה שהוא קריר ולח עלול
לגרום לתצטננויות מה עוד שבמקום
זח נוהגים בני־המשפחה להתפשט.
הפתרון: תנור תליה לחדרי
אמבטיה מתוצרת זק״ש —
15־ .3 ^ 01 תוך שניות ספורות חוא
מחמם את המקום וביח״ר זק״ש
מעניק 10 שנים אחריות לתנור
מגד חלודח. להשיג ב״ 3דגמים
עס אפשרות להרכבה עצמית.

מומחי הכנסת קבעו 80 ? :מהגברים
בארץ אשמי בכך שיש זונות
החוץ יגאל אלץ ישב במיזבון
הכנסת עם שד־האוצר לשעבר
פינחס ספיר. לידם עברו
ח״כ (ליכוד) יגאל הורכיץ
עם חבר־הכנסת החדש, יגאל
כהן, שנכנס לכנסת במקומו
של אריק שרון. ספיר קרא
לעבר הורביץ :״למה אתה לא
מכיר לי את חבר־הכנסת החדש
ד׳ הורביץ משך את כהן
לעבר השולחן, הציג את ספיר
בפניו :״תכיר את האדיב הכי
גדול שלנו.״ באותה הזדמנות
נתן אלון שיעור בהילכות פרלמנטריזם
לכהן החדש .״הדבר
הכי חשוב בכנסת זה קריאות-
הביניים,״ אמר לו.
׳ 8בסימפוזיון שנערך במועדון
צוותא בתל-אביב, על
בעיית ממשלת הליכוד הלאומי,
נשאל ח״כ (מערך) אברהם
זילברכירג מה דעתו על חתימת
שר־ההסבדה אהרון
(״אהרל׳ה״) יריב על העצומה
שקראה להקמת ממשלה כזאת.
אמר זילברבריג :״יש במערך
גנרלים שהיו כל־כך הרבה זמן
בצבא, עד שאינם יודעים את
ההבדל בין ימין לשמאל.״

יייייי^

לאנשים הנכונים 777 בהנדי
בינלאומי

משה דה־יין

בדמותו של שו-הביטחון לשעבר משה
דיין, הופיע על דפי המהדורה האיטלקית
של ה״רידרס דייג׳סט״ במודעת-פרסומת לאפריטיף. הפותרת
למודעה קבעה :״שום דבר אינו בלתי-אפשרי ל,אמארו׳ הגדול.״

8ועדת־הכספים של הכנסת
הפסידה טיול מעניין. הח״כ
הבידואי שייך מהכור אבד
ר ביע הזמין את כל חברי
הוועדה לביקור בשבט שלו,
ואף הבטיח להם פנטאסיה בי-
דואית טיפוסית וארוחת־ערב
כיד הבידואים. רק לאחר שנקבע
המועד ונשלחו ההזמנות,
גילו הדתיים שבין חברי ה

ההתחלקות של ראש־הממשלה
יצחק רבץ, ביום
השישי האחרון, הזכירה
לרבים את החלקתו במיקלחת
של ראש־עיריית חיפה, יוסף
אלמוגי, לפני חודשים אחדים.
אולם רק מעטים ידעו כי דבין
עמד לצאת, לאחר האמבטיה,
לפגישה עם יוסף אלמוגי —
פגישה שהתבטלה, כמובן.
שימחתה של אשתו של
רבין, לאה הבין, על כך שבעלה
הפסיק לעשן היתד, מוקדמת
מדי. כשקרא בעיתונים
את הטענה שהוא הפסיק לעשן
לאחר שהתמוטט לפני שבועות
מיספר החל רבין, ביום הרביעי
האחרון, לעשן שוב, ובמרץ רב
עוד יותר מאשר לפני כן.
! 8אחד הדיונים החשובים
בכנסת, לפחות לפי מידת הש תתפות
חברי־הכנסת בו, היה
הדיון בהצעת־חוק שהגיש שר־המישפטים
חיים צדוק בעניין
פעילות זונות בחצרות
בתים. במהלך הדיון אמרה ח״כ

שושנה

ארבלי־אלמוזלי־

נו ג ״ 80 אחוז מהגברים בארץ
אשמים בזה שיש זונות״ ! קרא
לעבדה צדוק :״מה, כל כך
מעט ז״
כרמל מזרחי

מיקבי ראנטון לציון
וז כ רי! יעקב

י בעיקבות דבריה של
ארבלי-אלמוזלינו, שהיא יוש־בת־דאש
ועדת־ד,עבודה של הכנסת,
נשמעה קריאת־בעיים :
״המקום המתאים ביותר לדיון
בנושא הוא בוועדת-העבודה,
׳וצריך להעביר את הצעת־החוק
לשם !״
9ח״ב מאיר פעיל
׳(מוקד) פתח את נאומו בנושא
הזונות במילים. :״החוק הזה
הוא ניסיון לסתום חור,״ ודבריו
-זכו לצחוק מכל עברי
הבית. בהמשך דבריו אמר
פעיל, בהתייחסו לחוק :״תופעת
הזנות היא אחת מזרעי הפורענות.״
9סגן
ראש־חממשלה ושד־

אליזבת מטוגו

הצטיכה שתיתה דוגמנית, עורכת-
דין ולאחרונה שרת-החוץ של אוגנדה,
לפני שהודחה על-ידי אידי אמין׳ שהאשימה בקיום יחסי-
מין בבית השימוש בנמל״התעו׳פה אורלי פאריס, עוררה את דא גתו
של שר״החוץ הגרמני הנס דיטריד משר. משר, שחרד לחייה
של אליזבת, פנה להנרי קיסינג׳ר, וביקשו לפעול למען אליזבת
אצל אמין. קיסינג׳ר סירב, בטענו :״זה רק יטיל כתם עלינו.״

וועדה התנגדות לסיור, משום
שהארוחה אצל הבימאים לא
יכולה היתר, להיות כשרה. הסיור
בוטל.
בהצגת החאנברט שנערכה
בשבוע שעבר בירושלים,
נערך דיודלאחר־ההצגה,
שבו האשימו חלק מהצופים את
השחקנים בתבוסתנות. צעיר
מהקהל, שקם להגן על השחקנים,
נדהם כאשד קראה לעברו
צעירה שבאה עם ח״ב
.גאולה כהן (ליכוד) :״אתה
סרבן־מילחמה !״ הצעיר השיב
לקריאה :״מד, פתאום אני
סרבך מילחמה? אני מפקמטנק
בשריון.״ קראה לעבדו גאולה
כהן עצמה :״בגלל מפקדי-
טנקים כמוך נראה הצבא -שלנו
ככה !״
מתברר כי הקסם האישי
של ראש־עיריית ירושלים,
טדי קדלק, לא תמיד עובד.
טדי החליט לא לאייש את
מישרת מהנדס־העיר, במקומו
של מהנדס העיר הפורש עמי*
קס יפה, באדם קבוע, אלא
לפנות למהנדסים־ידידים בעלי
מוניטין שיתנדבו, כל אחד,
לשרת בתפקיד במשך שנה
אחת. אף אחד מהמהנדסים,
אליהם פנה קולק, לא הסכים,
ולעירייה לא נותרה ברירה אלא
לפרסם מיכרז רגיל למישרה.
למיכרז הגישו את מועמדותם
שישה מהנדסים, כולם מאותם
שקולק פנה אליהם ונתקל בסירוב.
0בשעה
שהתקיים בשבוע
שעבר דיון בכנסת, ניראה ח״ב
אכרהם כץ (ליכוד) כשהוא
משתתף בוועדת־מיכרזים ב־בניין־הטלוויזיה.
כשנשאל כץ
כיצד הוא מרשה לעצמו להי עדר
מישיבות הכנסת, השיב :
״יש לי הסכם קבוע עם ח״ב
אבא אנין מהמערך. בכל פעם
שהוא לא בא, אני יכול לא
לבוא.״
קבוצת תלמידי בית-׳ססר
תיכון, שביקרה בשבוע שעבר
בכנסת, הבחינה בעת סיורה
המודרך בח״כ חיים לנדאו
(ליכוד) .הילדים פרצו בקריאות
במקהלה :״אני* חיים לנדאו!״
לפי הפארודיה שהופיעה בטלוויזיה
בתוכנית ניקוי־ ראש.
כששמע זאת לנדאו, הוא מיהר
להסתלק מהמקום.
8דובר אל־עד ארנולד
•טדמן מצא בבקבוק ויסקי
מיסלט מהעבודה המתוחה ש-
היתה לו בעיקבות משבר עוב־די־התחזוקה.
שדמן היטיב את
לבו כהוגן, ופנה אל כל אחד
מצלמי־העיתונות, שהגיעו ל־מישרדו
בלוד, בבקשה :״צלם
אותי ותעשה לי אחר־כך פוטו-
מונטאז׳ עם בחודה עירומה.״
! 8הירהורי־חדטה על דרך-
החיים שבה בחר, גילה בשבוע
שעבר פרום׳ עזרה זוהר מ־בית־הזזולים
על־שס שיבא ב־תל־השומר,
בתוכנית־הרדיו בי*
רה ומצב רוח. סיפר. זוהר:
״הדבר היחידי שעליו אני מתחרט
בחיי הוא שבחרתי ב-
מיקצוע הרפואה במקום בפוליטיקה.״

בבקשה יוצאת־דופן פנה
בשבוע שעבר המחזאי יוסף
מונדי אל מנחה בירה ומצב
רוח יעקב (״יענקל׳ד,״) אגמון.
מונדי ביקש מאגמון ל הזמין
אותו לתוכניתו ולראיין
אותו על הנושא :״מדוע החלטתי
לחזור לארץ דווקא בימים
אלה.״ מסתבר כי מונדי
כה התרגז על דבריו של דן
כן־אמוץ בטלוויזיה, שם אמר
בן־אמוץ שאילו היה צעיר יותר

א ג שי ם
היה מהגר מהארץ, עד שהחליט
לפתוח במסע־תעמולה משלו להחזרת
כל היורדים מישראל.
11 שנה אחרי מילחמת יזם-
הכיפורים, שוב התנוסס דגל
ישראל על המעוזים של קו
בר־לב, בתעלת־סזאץ. היד. זה
כאשר שיחזר הצבא המצרי את
צליחת התעלה ביום־השנה לפרוץ
המילחמה. מי שלא ידע
על כך היה העיתונאי הבלגי
ארנו דה־כורשגרייב, מעורכי
השבועון האמריקאי

דה־בורשגרייב את מה שראו
עיניו :״אילו ביצעו המצרים
את הצליחה במילחמה כפי שעשו
זאת בתרגיל, הם לא היו
כובשים את הגדה המיזרחית
לעולם !״
׳ 0מסיבה מייוחדת־במיגה
נערכה בשבוע שעבר באודיטוריום
בית־רוטשילד בחיפה.
באולם התכנסו כל אנשי שייטת
ספינות־הטילים- ,שעסקו בהברחת
ספינות שרבורג, בדיוק
לפני חמש שנים. את אנשי

1111מ
21 במרס ־

20 באפריל^

האתגרים שנטלת על עצמך יהיו קשים לביצוע. רק כוח רצון חזק יעזור
לד להתגבר עליהם — וגם זה לא בהצלחה מלאה כפי שציפית. אל
תאשימי את ידידך על כי הוא קר ואדיש כלפייך. זה בגללך. היי סבלנית
כלפיו ואל תדחקי את הקץ. צפי לגילוי חיבה מפתיע מצד הבוס שלך.
גילוי זה צופן בחובו סכנה — הוא אדם ערמומי. היזהרי ממנו.

הרבה מזל מחכה לך לקראת סוף השבוע. מתנות, גילויי אהבה, כסף,
והצלחה עם בני מזל עקרב. אך מכל אלו לא תצמח לך, בסופו של דבר,
שום טובת הנאה לטווח ארוך; המזל הזה ייגמר כתום השבוע. גישה
רצינית ועמוקה לבעיות הנפשיות המטרידות תועיל לך לטווח ארוך.
זילזול בבעיות אלו יזיק לך בסופו של דבר בצורה רצינית. השבוע עליך
להימנע מנסיעה חפוזה ובלתי־אחראית. הצבע האדום יהלום אותך.

תאוחיס

מבט עיניך מסגיר אותך. משקפי-שמש יעזרו לך להסתיר דברים שאינך
רוצה שיתגלו. הבית בו הינך מתגורר אינו נראה לך, ואתה מהרהר
בהחלפת דירה. אל תדחה — עשה זאת השבוע. הבית הזה מעכיר
את רוחך בצורה חמורה. סיכוייך רבים השבוע לעלות בסולם החברתי•
נסה למצוא דבר שיהיה בו מההסתכנות — אם תצליח לגבור
עליו, הצלחתך מובטחת. היעני להזמנה שתקבלי מידיד קרוב לך.

הרגשת אשמה על דברים שבעצם אינך אשם כחם, תטריד את מנוחתך
במשך השבוע. השתדל לצאת לחופשה מיידית לבית־הבראה. אל תחסוך
בכסף ׳.נסיונו של אדם קרוב אליך לעזור לך עשוי להעשות בצורה
אנונימית — והדבר יפתיעך מאוד. נסיונותיך להיחלץ מהמשברים ה-
פוקדים אותך עלולים להסתיים בכי רע. שקול כל צעד שלך פעמיים.

!סוסן
;21 ביוני -
כ) 2ביולי

אל תתפסי לדאגה אס תחושי בחיוורון לא רגיל בפנייך ורגישות מוזרה
לגבי כל הסובב אותך. נסי לשלוט בהרגשה זו, ואל תתני לאנשים
לנצלה. הגיעה העת שתחליטו אחת ולתמיד אם ברצונכם להמשיך
לחיות יחד או להיפרד. מריבות והתפייסויות •חוזרות ונשנות אינן פיתרון.

ן 7ך 1 11111קךף 1במאי״הקולנוע הישראלי ש־
1111 111 ביים את הסרט ״סלומוניקו,״
11-1
עסוק עתה בביום סרט המשך לסירטו הראשון, הנקרא ״יהיה
טוב סלומוניקו.״ פרדי (במרכז, יחד עם השחקנים ראובן בר״יותם
וזאב ברלינסקי, כשמימין צלם הסרט דויד גן רפינקל) ,שומר על
עצביו גם בלחץ ההסרטה ואינו מאבד את קור רוחו. אחת הסצינות
של הסרט צולמה בבית־קברות. בהפסקה ישבו עשרות
עובדי הסרט וסעדו את ליבם ליד המצבות. עובר״אורח שראה
אותם, הטיח בפניהם :״אתם לא מתביישים השיב לו פרדי,
יליד פולין :״מה יש ז אתה לא רואה שזאת הלוויה סלוניקאית ! ״

את נוטה השבוע להגזמות בגנדרנותך, סימון דיבורך ופזרנותך. על
אף תכונות בלתי חיוביות אלו, תהיה החיבה אליך גדולה השבוע
מתמיד. אתה מעסיק את עצמך בפעולות רומאנטיות שונות כאמצעי
לברוח מהנערה המעסיקה את מוחך. הגזמה בענייו זה עלולה להזיק.

חווזו״ס

נתונה

השבוע תגלה הבנה מיוחדת לאנשים שיפנו אליו לספר על צרותיהם.
הבנה זו תועיל לך, בסופו של דבר, בצורת מתנה בלתי צפוייה וקידומך
בסולם החברתי. אל תניחי למתחרה הסמוייה שלך להפר את מנוחתך.
את מייחסת לה חשיבות־יתר, הנוטה להיות היסטרית כמעט. הרגעי —
הוא יהיה שלך. ידיד משותף לשניכם יצליח לגשר על הניגודים שביניכם.

11ז^11.111117

היינויו בל

הסופר המפורסם, שחיה אורח ועידת
״פאן״ בארץ (מימין) ,גרם תקרית בלתי״
נעימה כאשר הגיע למלון ״דיפלומט״ בירושלים, בו התאכסן. בל
חיפש לשווא שוער, שיישא את מיזוודותיו לחדר, ונתקל בצייר
העולה מרוסיה ויטאלי סטאסין (משמאל) ,אשר הציג תערוכה
מתמונותיו באולם־הכניסה של המלון, בל, שחשב כי סטאסין הוא
מעובדי המלון, ביקש ממנו לשאת את מיזוודותיו לחדרו. סטאסין
נענה לבקשה אולם כשרצה בל, ליד דלת החדר, לתת לו דמי״
שתייה, סירב סטאסין לקבלם וגילה לסופר כי הוא אמן, לא
נושא מזוודות. בל לא חש בנוח, ירד עם סטאסין למטה ורכש
אחת מתמונותיו. עדה לחיסול התקרית בין השניים היתה אחת
מעובדות המלון, לאה צבעוני, שעזרה לבל לבחור את התמונה.

ניחוויק, שבעה חמילחמח סיקר
את הצד המצרי. לפני כחודשיים
הזר דה־בורשגרייב למצריים,
יחד עם אשתו, צלמת
סוכנות־צילומים צרפתית, כדי
לצלם את הפעולות לניקוי התעלה
ממוקשים. לפתע ראה
בורשגרייב דגלים ישראליים
מתנוססים מצידה המערבי של
התעלה .״׳מה קרה 7האם כבשו
הישראלים את הגדה שוב?״
שאל את אשתו. רק כשהתקרבו
לתעלה הבחינו בתרגיל-
הצליחה המצרי וצפו בו. סיכם

השייטת בירך ׳מפקד חיל־הים
אלוף בנימין תלם. בלט בהיעדרו
מי שלזכותו ׳נזקפה הצלחת
המיבצע, אלוף (מיל).
מרדכי (״מוקה״) לימון.
9סוד מיקצועי גילה השבוע
אחד מבחירי צלמי-
הקולנוע בארץ, דויד נור־פינקל
.׳סיפר גורפי׳נקל :״בכל
פעם שאני לוחץ על הדק רד
׳מצלמה, אני עוצם את העיניים
ולא רואה מה אני מצלם. אלה
התמונות הטובות ביותר.״

מצב בריאותך משתפר, אין מקום לדאגה. הפסקה בחיי הלילה רק
תועיל לך. הופעתך החיצונית השתנתה לטובה — החיזורים אחריך
יתרבו בהתמדה. השתדל לחסוך כסף. אתה עלול למצוא עצמך בפני עיס־קה
שתדרוש ממון רב. פקח עיניים. ישנס כאלו שינסו להתנכל לך.

! 1שוו

23 בנובמבר ־
;20 בדצמבר

ע0ו1

הגורל שלח לך השבוע בחורה זרה, כפרי בשל 7דע לנצל זאת עד
תום. בת קשת: גם לך צפוייה הפתעה הקשורה באנשים שלא היכרת.
ויכוחים סוערים בינך לבין מעבידך ירתיחו אותך באמצע השבוע.
הבלג. הבקשה ששלחת נמצאת בדיון. סיכוייה החיוביים — טובים.
לחץ מיותר לתשובה מחירה עלול רק להזיק לעניין שבו הנך מעוניין.

הוויכוחים שערכת לא יעזרו לך להפגת המתח הפנימי. מאמץ מיוחד
מצידך למנוע מריבה רצינית — יצליח. נסיונותיך הנואשים להגיע
להישגים של ממש לא ישאו פרי, אם לא תדע לנצל את הערמומיות ה־טיבעית
שלך. רגישותך המופרזת לדמותך החיצונית היא רק פוגמת בה.
21בדצמבר ־
9ו בינו א ר

20 בינואר ־
18 בפברואר

שבוע סוער מבחינה פיננסית ורומאנטית. היגררות להוצאות מופרזות
תביא אותך לסף הייאוש. אך הצלה שתבוא בעיקבות קשר רומאנטי
חדש, תהפוך את הגלגל. בשבוע דה רבים סיכוייך למצוא את בן הדוג
האידיאלי. פחדך מצרה המרחפת על ראשך מוצדק מיסודו. התייעץ עם
פסיכולוג טוב. קשריך החברתיים הענפים יסתעפו עוד ועוד. את עלולה
השבוע למצוא את עצמך במרכזה של שערורייה חברתית מעניינת.

העבודה בוערת והתוצאות מפוניעות לטובה. המשך — המאמץ כדאי.
בסופו של חשבון העבודה הנוספת, הגוזלת את שעות הבילוי, תצדיק
את עצמה. תבוא על שכרך בעין יפה. נסיעה לטיול בסוף השבוע
תביא הפתעות רומאנטיות משעשעות בחברת מישהו שזה זמן רב
כבר חפצת בו. קמצנותך, שהיא נחלת רוב בני משפחתך, אינה מוסיפה
לך כבוד רב. עליך להשתחרר מתכונה זו. במישחקי מזל אל תהמר.
4 וגיס

*ו בפברואר
20 במרס 1

במדינה1

1.01X0

150.000 אחהצ הסועד האחרון למסירת טוסס ההשתתפות
לידות מינימום פר ראשון

(המשך מעמוד )29
סרטים רבים, שאחד מהם, ג׳ו, זכה להצלחה
כספית גדולה.
הבמאי והמפיק הישראלי דן וולמן הציג
לפני כשבועיים, בפני קבוצות של מוזמנים
נבחרים, את סירטו הישראלי החדש
מיכאל שלי, באולם־ההקרנה המבוקש
ויזולי בשדירה החמישית. וולמן, שהוא
תושב של ניו־יורק ותל-אביב גם־יחד,
מוכר היטב למבקרי הקולנוע האמריקאי.
ישראלים שרצו בכך יכלו לראות ולש מוע
את גולדה מאיר בתוכנית יום א׳
המבוקשת מול פני האומה, המשודרת ברשת
סי.בי.אס, וכן לראות ולשמוע בעש רות
אסיפות-שנור לפחות אחד מ־ 11 חברי
הנהלת הסוכנות השוהים כאן עתה.
ישראלים כר,מפום. הם היו יכולים
לשמוע גם ישראלים מסוג שונה לחלוטין:
פרופסור משה לווין, מראשי המכון
לחקר ברית־המועצות באוניברסיטת ביר־מינגהם
באנגליה, הירצה בשבועיים האחרונים
שלוש פעמים — באוניברסיטאות
קולומביה, פרינסטון וסן־פרנציסקו — על
״ההשפעות האידיאולוגיות על התיעוש ב־ברית־המועצות
בשנות השלושים.״ לווין,
בוגר אוניברסיטת תל-אביב, הוא אחד
המומחים החשובים בעולם המערבי לענייני
ברית-ד,מועצות.
ישראלית אחרת, הסופרת רחל איתן,
משמשת מרצה לסיפרות עברית באוניברסיטת
האמפסטר ובמקומות אחרים. סיפרה
החדש, שידה ושידות, שיצא לאור לאחרונה
בישראל, אינו נמכר כאן, היות שהוא
כתוב בשפה העברית. נראה כי חנויות־הספרים
עדיין לא חשו בפוטנציאל האדיר
של דוברי וקוראי עברית, המשוטט כיום
בין מדפיהן.
אך אין ספק שהכלכלה האמריקאית תבחין
במהרה בקהל עצום ורב זה המשוטט
כיום במולדת השנייה, ואז תזדרז לספק
לו את מבוקשו, לשביעות־רצונם של שני
הצדדים גם־יחד.
חיפה רצח סחתודיס

בכד מקום מפזרים רעד
ומזהירים — רק בחיפה עדיין
משמידים ההודים עם שק ומקד
״לכבוד הווטרינר העירוני, עיריית חיפה.
״אני תלמידה בכיתה ט /הלומדת בכפר-
גלים ונמצאת בחופשת חנוכה. בבוקר ה־12
בדצמבר 1974 הייתי בחצר ביתי, ברחוב

בעיות ולבטים $ב סי טונו ת
• 0שמלות חריון
• 4מ כו סי הריון
בחיי המין
• ,טוני קו ת הריון

שירותי הדפסה ותידגוס

חייג אלינו

• הליכו ת הריון

$פ הן
חד״ר

מרדכי זידמן
תוצאת רשפים

טל 821004 :
נבוא אליך לקבלת החומר
ונחזירו לך.

מודל

תל־אביב, ר5׳ נמלת בנימץ ,4
קו׳םהג /דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סטד בשעות)2—4
למדמנות ו ו יי מורו• •111

ביצוע מהיר,
מקצועי ומעולה

החתול
עם שק ומקל
ל מ דו מהרוכהצלחה

קצר 11ו!
עברית ו/או אנגלית
באולפן גרג ( כ ר ־ קמא ).
קורם חדש ב־.7.1.1975
ת״א: גורדון ,5טל 224532 .
חיפח :״במעלח״ ,טל 664922 .

י מיבצע מיוחד לחיילי
כל חייל שי ח תו ם בחוד ש ינו אר מנוי על

..העול ה!ה״

יקבר השה שר 40 אחוז
השבועון יישלח רק לדואר צבאי

נהלל בבת־גלים, עם מיספר חברים וחברות.
לפתע הגיעו שני אנשים מפחידים עם
מכשיר ושני שקים ביד.״
זו היתד, לשון של מיכתבה של קבוצת
ילדים בני ,14—13 תושבי בת־גלים שבחיפה,
אשר הגיע למערכת העולם הזה
בשבוע שעבר.
דומה, שבכל המקומות האחרים בארץ
נוקטים כבר שיטות ״הומניות״ יותר לביעור
חתולי-רחוב. כיום מפזרים רעל ומזהירים
את השכנים לבל יניחו לחיות-
(המשך בעמוד )34

טלוויזיה
צ ד׳ ש זג1זוע לנפתלי רז עבור כתבתו על ההתנדבות
למישמר האזרחי בקריית־עקרון (מבט, יום
ד׳ ,)25.12 בכתבה ערוכה היטב ובשאלות
קצרות ומנחות הצליח רז לזעזע, ולעורר
מחשבה נוספת על איכות אזרחי מדינת
ישראל אחרי מילחמת יום־הכיפורים.

מאחרי המסך

מחליפס של קול 1מ ב .1מ קל אוד זמקמילן

תחוזק

צימצום בכתבות ובנסיעות
אם אומנם תתבצענה הצעות־החיסכון של

סמנכ״ל רשות השידור, אהרון מיטד,

אשר התקבלו על־ידי ועדת־המישנה של
ועדת״הכספים של הכנסת בראשותו של
ח״כ עוזי פיינרמן, יהפכו חייהם של
עובדי רשות השידור קשים ביותר.
הרשות תחסוך מיליון וארבעת אלפים
לירות בשנה, תוך כדי הטלת הגבלות
חריפות ביותר על העובדים, הבמאים והמפיקים
— הן ברדיו והן בטלוויזיה.
סערה גדולה חוללו ההחלטות בעניין הקיצוצים
ברכב. למקבלי אחזקת רכב תוקטן
המיכסה ב־ 10 אחוזים. עובדי הרשות
לא יורשו לנסוע ברכב הרשות ובמוניות
שלא לצורכי כתבות, בין השעות שבע וחצי
בבוקר ושמונה בערב. הנסיעות מחוץ לעיר
במוניות. לא תותרנה יותר.
כיבודים מחוץ לבניין רשות השידור
יופסקו לחלוטין. גם אירוח אנשי חו״ל
ייערך במקומות צנועים. הכיבודים בתוך
בנייני הרשות יהיו בשתייה בלבד. כן
הוחלט על צימצום ניכר בעיתונים וב־שבועונים
שאותם רוכשת הרשות עבור
עובדיה.
בתקציב ההנהלה של רשות השידור ייח סכו
254 אלף לירות, בעיקר בנושאי
ההדרכה והייעוץ המיקצועי. הקיצוץ הנמוך
ביותר הוא דווקא בהשתתפות מנהלי
הרשות בכינוסים בינלאומיים: קיצוץ בסך
1 9000 לירות בלבד.
ברדיו תסבולנה בעיקר הכתבות בארץ,

את מקומם של טגן קולומכו, מרשל
מקלאוד ומפקח מקמילן צריך היה
לרשת לפחות גנרל, אך הטלוויזיה הח ליטה
להביא סתם סגן, את וניאו קו
ז׳אלן ממישטרת ניו־יורק.
את התפקיד הראשי בסידרה הבאה
במקום השלוש, ימלא טלי (״אריסטוטל״)
פאבאלאם, הזכור לטוב ממישחקו ב־סירטי
הקולנוע 12 הנועזים, גברת קמפבל
(עם גזינה לולובריג׳ידד!) ובשרות הוד
מלכותה.
סאבאלאס משחק את תפקיד סגן הבל שים
תיאו קוז׳אק בו הוא נלחם לא
רק בפושעים, אלא גם בעמיתיו אנשי
המישטרות השונות בארצות־הברית והמוש חתים
שבין התובעים־הכלליים.
הסידרה שתוקרן בטלוויזיה הישראלית
היא השנייה בסידרות עלילות קוז׳אק.
לדברי יצרני הסרטים, זכתה סידרה א׳
להצלחה בלתי-רגילה בכל רחבי העולם
(הוצגה גם בקפריסין).
הפרקים בקודאק מתארים מקרי פשע
שאירעו, המעובדים לטלוויזיה. כדי להיות
עד כמה שיותר נאמנים למקור, שכרה
חברת אמ.סי.איי. את שרותיו של סרטן
ארמים, אחד מבלשיה האמיתיים של
מישטרת נידיורק.
אחד משחקני המנשנה בקוז׳אק הוא
דמוסטנם סאבאלאס, אחיו של טלי.
דמוסטנס אינו רק האח של הכוכב, אלא
אף הוא יעבור לחדשות — על תפקיד
מסויים, אולם נראה כי בעניין זה יגבר
לונדון על עברון.
למרות זאת יצטרף עברון למחלקת־החד-
שות, ויחזק את צוות הכתבים במחלקה זו,
שבה עומדים, כידוע, להיערך שינויים
רבים.

טלוויעיה במכונית וזמנכ׳יל
המכונית היחידה בארץ שבד, יש מקלט-
טלוויזיה, היא מכונית הוולוו של מנכ״ל
רשות השידור יצחק ליכני.
ליבני התקין במכוניתו מקלט־טלוויזיה
קטן נייד, וחיבור מתאים לנקב המצית של
הטלוויזיה. בעת נסיעותיו בערב, הוא יכול
להתבונן בתוכניות.
מובן שליטי צופה בטלוויזיה שלו רק
כאשר מסיע אותו נהגו.

עורף עפרון כפעולה
מי זכה?
אשר מתקציבן יורדו 120 אלף לירות
(מתוך 320 אלף קיצוצים ברדיו) וכן יהיה
קיצוץ בכתבים בחו״ל, בשידורים ברוסית
דווקא ובשירות ההקלטות.
מתוך 430 אלף לירות קיצוצים בתקציב
הטלוויזיה יקצצו 130 אלף מתקציב הסרטים
הקנויים 60 ,אלף מתירגומם.
הקיצוץ בהחלפת כלי־רכב ברשות השידור
הוא בגובה של 65 אלף לירות,
פחות ממחירה של מכונית חדשה אחת.

לונדון ועבר1ן לחדשנת
מי שהיה עורך ומגיש קלעים ונעלם מאז
מהמסך הקטן, רם עכיין, עומד לחזור,
ודווקא למחלקת החדשות.
רם התחרה עם ירון לונדון — אשר

טלי סאבאלאם בעת הסרטת
1י 111| *1ל 1ן
אחד הפרקים של קודאק. מסביב
-1 - 1י י #י י
שוטרים ניו־יורקים אמיתיים, השומרים על הסדר
בעת ההסרטה ומונעים־ מקהל הסקרנים להפריע.
גם שחקן טלוויזיה בזכות עצמו ושיחק
בסידרות אנשי ווירג׳יניה, מניקס וקומבאט.
עם שני האחים משחקים דן פרייזר
כראש הבלשים, פרנק מק ׳ניד וקווייו
דוכסון כבלש בופי קרוקר. דובסון
שיחק כשחקדמישנה בסרטים סיפור אהבה,
קלוט והקשר הצרפתי.
נראה כי לפחות בפני תקלה אחת הבטיחה
עצמה הטלוויזיה הישראלית במד

המסיבה נדחתה
מסיבת פרידה לצכי גיל ומסיבת ברוך
הבא לדן שילון, המנכ״ל הפורש והמנכ״ל
הנכנס של החדשות, עמדה להיערך בביתו
החדש של מיכה לימור בליל סילווסטר
ה־ 31 בחודש.
אולם שירות־חמילואים של דן שילון,
אלא־אם־כן יצליחו המאמצים לשחררו לפני
תום המועד הרשום בצו, קילקלו גם מסיבה
זו, והיא נדחתה ל 18-לחודש.
בינתיים נענה צבי גיל להפצרות מנכ״ל
הטלוויזיה ארנון צוקרמן, ונשאר לנהל

שה את קוז׳אק. .לא יקרה מה שאירע
לשלושת הסידרות הקודמות, כשלפתע התגלה
כי אין במלאי יותר סרטים. קיימים
מאות פרקים בסידרה זו וממשיכים לצלם
עוד ועוד. וכפי שמבטיח מפיק הסידרה
ג׳יימם מק־אדמס :״סבתו של סא־באלאס
חיה עד גיל מאה ושמונה. אצלם
במישפחה חיים שנים רבות ונוכל לצלם
עוד הרבה.״
את המחלקה עד שובו של דן. זאת —
למרות הצהרתו של גיל כי לא יישאר אף
יום נוסף אחרי האחד בינואר.

גיקוי־דאש נשארת
בשורה טובה לאוהדי ניקוי־ראש. התוכנית
לא תופסק באפריל, אלא רק תצא
לחופשה. בעוד שהתיכנון הראשוני היה
להוריד את התוכנית מעל המסו באפריל
ואף נעשו תחקירים למציאת תוכנית הומוריסטית
או סאטירית אחרת, הוחלט בימים
האחרונים להוציא את צוות ניקוי־ראש,
בראשותו של המפיק מרדכי (״מוטי״)
קירשנכאום, רק לחופשה ולהחזירם
כעבור ארבעה חודשים.
בינתיים, הכוונה היא להחזיר את התוכנית
בדיוק באותה מתכונת ואף עם אותם
כותבים, מפיקים ושחקנים.

תיאטרון או טלוויזיה

מינו חברי^כגסח

אחד המפיקים הראשונים בטלוויזיה,
אביטל מוסינזון, שפרש ממנה לאחר
ריב קשה לפני מספר שנים, בנו של הסופר
יגאל מוסינזון, עומד לחזור למסך הקטן
ולהפיק ולערוך תוכנית, אשר שמה עדיין
לא נקבע, אך היא תהיה במתכונת התוכנית
השעה השלישית.
מוסינזון, שכיום הוא מנהל תיאטרון
ירושליס, אינו עוזב את עבודתו הקודמת,
אלא יעבוד עם הטלוויזיה על חוזה מיוחד
לתקו׳פודמה, עד שיחליט סופית מה עדיף :
התיאטרון או הטלוויזיה.
תוכניתו החדשה, שלא כשעה השלישית,
תיערך באולם ובהשתתפות קהל, וכן יוכנו
סרטים וראיונות אשר יגוונו את התוכנית.
הרעיון לתת למוסינזון להפיק תוכנית
בשם ביקורת על העיתונות, ירד בינתיים
מעל הפרק.

י׳ דוגמה לחוסר־ידע בנושא שבו הוא עוסקל
הראה בשבוע שעבר הכתב הפרלמנטרי
של הטלוויזיה עמוס ארכל.
ארבל דיווח על אחת ההצבעות בכנסת,
שבה לא הירש תה הנהלת הקואליציה לחברי
מפ״ם להימנע, ולכן הם יצאו מהאולם
בעת ההצבעה. כמי שמספר סקופ גדול
בישר ארבל לאומה כי דווקא שד־הבריאות,
ויקטור שפ״טזב, איש מפ״ם, נשאר ל שבת
ליד שולחן הממשלה ונמנע מהצבעה.
כדאי היה שכתב פרלמנטרי יכיר את
רשימת חברי הכנסת, בחם הוא עוסק. אילו
הכיר ארבל את האנשים שעליהם הוא
משדר לפחות פעמיים בשבוע, היה יודע
כי השר ויקטור שם־טוב אינו חבר־כנסת
כלל, ולכן לא היה יכול להצביע, אפילו
רצה בכך.

שדרן ארבל
מיהו זד׳כ 7

אס א ₪ונעיר
וווצה
(הסוו

במדינה

ל של אילת ד ח שי ס שבדים עד גיל .35
אחרי שיחת צבאי
נבעלי כנשר מפני ט 1ב

למקצוע הסחארות.

בעבודה ז 1תנבל להגיע
לגו ש ס חז ממוצעת של ־ 1,500.ל״י
נטו לחשש.
ישנה אפשרות להכנסה נוספת
על שי עבשה ב ש שת נוספות.
מגורים וארוחות יינתנו לך
בבית הנמלן נמלו!) במחיר מינימלי
בך שתוכל לחסוך את מרבית משכורתך.
לבעלי משפחותתינתן שרה בדיור לאחר תקופת נסיון.

011 שוו
1נמלאינס

כמו כן דח שים
מחסנאים

בעלי יריעה בעברית ובחשבון.

המעונינים לעבש בנמל אילת
יפנו בכל יום שישי
בין השעות 12.00-9.00
למשרד הראשי -רשות הנמלים
בית משא, דרך פתח־תקוה 74 תל־אביב,
קומה ,4חדר .426

נא להביא תעודת זהות
ופנקס מילואים.
ניתן גם לפנות בכתב
למדור כח־אדם
נמל אילת -ח.ד ,37 .אילת.

לשנת הפרסום הממשלתית

דרושות

צעירות נא ות

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מ ס מל סיפרה. לאותן הספרות
יש או ת ם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מעיין בל ס מל של ריבוע.

למופע בחצגח נועזת (אירוטית)

במועדון תיאטרון ידוע

1186

טל 246990 .עד 10 ננו קר

114

המנוי!
קי בלתחשבחר

נא נרע אותו בהקדם

(המשך מעמוד )32
הבית שלהם להסתובב חופשיות בחצרות
בתקופת פיזור הרעל בחצרות.
נראה היה שציוותי ״תופסי־החתולים״
שהפחידו את הילדים ברחובות לפני שנים,
פינו את מקומם לשיטות מתוחכמות ויעילות
יותר. אבל לא בחיפה — לשם,
כנראה, עדיין לא הגיעה הקידמה.
על כך העידו הילדים:
״בהתחלה חשבנו כי אולי אלו מחבלים.
פתאום ראיתי אותם ניגשים לחתולה שלי,
שהיא אצלי כשנתיים, חתולת־בית מטופלת.
האיש פיתה אותה, תפס אותה ודחף אותה
לתוך המכשיר. אני והחברות שלי התחננו
לפניו להחזיר לי את החתולה, אבל הוא
סירב ואיים עלינו שיהרוג אותנו עם המקל
שהיה בידו.
״אנחנו ממש התחננו לפני שני הטיפוסים
האלה לעזוב את החיות המסכנות, והסברנו
להם שאלו חתולות־בית. הם שוב איימו
עלינו, ובכל-זאת רצחו את החתולות המיס־כנות.
שאלנו אותם, :מי שלח אתכם? ,הם
ענו שאתה הוא ששלחת אותם.
רצח לעיני ילדים .״אם כך, כיצד
יכול להיות שרופא ואדם תרבותי יהיה
מסוגל לדברים כאלו? בייחוד שלא מדובר
בחיות־רחוב עזובות ומשוטטות, אלא ב־חיות־בית
מטופחות ששייכות לאנשים? מה
זה צריך להיות?
״אנו רוצים להביע בזה שאט־נפש ולבקש
להפסיק את הרצח הזה ברחובות, לעיני
ילדים קטנים.״

מס־־הכנסה
התלמיד כפרה חודבת

איד עוקפים מורי-הנהינה
את מס־ההכנסח —
כלי להתאמץ
מס־ההכנסה ׳משיג את המידע על דיווחיהם
של בתי־הספר לנהיגה דרך מישרדי־הרישוי.
גודלו של בית־הספר והיקף עסקיו
נקבעים, במם־ההכנסה, על-פי מיספר התל־
!מידים הנשלחים, מטעמו, למישדד-הריושוי
כדי לעבור את מיבחן־הנהיגה.
לימוד הנהיגה בישראל הוא -עסק מכניס
מאוד, כידוע, והמורים הם סוחרים ממו־
1לחים, הגורפים לכיסיהם רוו׳חים בלתי־מבד
טלים. והנה, לאחרונה החלו מתחכמים
לשילטונות־המס, על חשבון תלמידיהם.
שיעורים אין סוף. דוגמה לכך יכול
לשמש המיקדה המצער, האופייני, שאירע
לחנה קליין מקיראון. חנה, שעבדה כאחות
בבית־חולים צבאי, החליטה להוציא לעצ מה
רישיון־נהיגה.
היא החלה לומדת נהיגה בבית-הספר
גשר בתל־אביב, קיבלה ארבעים שיעורים,
ואז גילתה כי המורה שלה אינו חושב ל אפשר
לה לגשת למיבחן, בעתיד הקרוב.
היא החליפה מורה, פנתה למר שמידע,
המלמד נהיגה בקריית־אונו. גם אצל מורה
זה קיבלה! ,ארבעים שיעורים ,׳וגם כאן נאמר
לה כי למיבחן הסופי תוכל לגשת רק
בעוד שיעורים רבים.
חנה הנואשת־המרוששת פנתה אל מורה-
נהיגה שלישי ,׳אמנון ברעם, מנהל בית־הספר
לנהיגה בוחן בתל־אביב. היא למדה
כבר על בשרה את שיטת־ההתשה של מד
רי־הנ׳היגה: מכסימום שיעורים ונבואות
שחורות שמטרתם, כנראה, לייאש את התל מיד;
שיוותר על רצונו לגשת למיבחן.
היא הודיעה למורה החדש שלה כי קיבלה
כבר 80 שיעורים אצל שני מורים
קודמים, וביקשה לעבור שיעורי-׳מיבחן,
כדי שסוף־סוף ייאמר לה בבירור מתי
תוכל לסיים את לימודיה. ברעם בחן אותה,
0ופסק :״את צריכה מכסימום עוד 10 שיעורים.
אז תעברי את הטסט בלי בעיות.״
עסקים לא מסוקריס. או כאשר החלה
דוחקת בו לשלוח אותה לטסט, ביים מריבה
והודיע שאינו מוכן להמשיל ללמדה.
חנה קליין ביזמה ׳שעות רבות, כטף רב
( 3500ל״י) .ובסופו שיל דבר נכנעה, החלי טה
להפסיק ללמוד נהיגה. איש מביו המורים
שאצלם למדה לא נתן לה קבלות
תמורת כספה, וכיוון שלא ניגשה למיבחן
במישרד-הרישוי, הרי לגבי מס־ההכנסה אין
היא קיימת, ביוון שלא דווח עליה.
כו גילו מורי־הנהיגה את הדרו הבדוקה
לעקוף את מס־ההכנסה. הם פשוט מעכבים
את התלמיד התמים אצלם, בשיעורים ללא-
קץ; זה אינו מגיע לטסט הסופי, אינו
נרשם במי׳שרד־הרישוי, והמישרד ׳אינו
מדווח עליו למס-ההכנסיה.
נוכח תרגיל ערמומי זד, נותרת שיטת-
הביקורת של מס־ההכנסה חסרת־אונים.

קולנוע כוכבים טיר1ן בן 70
אחת הסיבות היותר־טובות לבקר בהצגת
סרט בשם הכל למען התואר שיוצג בקרוב
בישראל, היא הופעתו שד שחקן חדש
ומבטיח מאוד בשם ג׳ון האוזמן שחגג בשעת
הסרטת הסרט, את יום הולדתו ה.70...
למען י הדיוק, היתר, זו הופעתו השניה
!בסרטים, אחרי ׳שהספיק לחלוף ׳בחטף בפני
המצלמה בסרט הפוליטי הדימיוני של ג׳׳ון
פרנקהיימר שבעה ימים במאי. צריך להודות
שבסך־הכל, זהו ניסיון מצומצם למדי.
אף על פי כן, הוא הגיע היישר אל פרם
האוסקר על תפקיד־מישגה, בשנה החולפת.
התחלה נאה בהחלט.
׳אלא שלגבי האוזמן, אין זו התחלה כלל
וכלל. שמו קשור בארצות־הברית בכמה
מן ההישגים הקולנועיים, התיאטרוניים ודי-
טלוויזיוניים הנכבדים ביותר ;בארבעים השנים
האחרונות. בניגוד לתדמית הקבועה
של המפיק האמריקאי הלועס סיגרים, ניזון
מחישובי הכנסות והוצאות, חונק יוצרים
באיבם ומקבל היסטריה לשמע המושג
אמנות, נחשב האוזמן כאחד האנשים הנאורים
ביותר שחלפו דרך עיר הסרטים,
וכאחד המפיקים הבודדים שדיווחי הפקד
תיהם לא היו הדבר היחידי שעניינו אותו.
האוזמן הוא קוסמופוליט אמיתי, בן לאב
צרפתי ואם אנגליה. הוא נולד בבוקארשט,
התחנך בצרפת ובאנגליה, סיים לימודיו
בארצות־הברית, והחל דרכו בתיאטרון, על
בימות ברודוויי, כשהוא משתף פעולה עם
יוצרים חשובים כמו המלחין וירג׳יל חומם־
סון והסופרת גרטרוד שטיין.
בסוף שנות השלושים הוא שותף עם
אורסון וולס במובצע שעתיד היה להיות
מהפכני לבימות אמריקה: תיאטרון מרקיו־רי.
הם הפיקו הצגות מדהימות בגישתן
הבלתי־שיגרתית (יוליוס קיסר כמשל אנט-
נאצי, מקבת כושי עם כישופי וודו בסצי־נת־הפתיחה,
ועוד) .הוא שותף עם וולס
גם בסידרת־התסכיתים המפורסמת שאחד
מהם, מילחמת העולמות, לפי סיפרו של
ה.ג׳ .וולס, הטיל פחד ׳ואימה על אמריקה
כולה.
כשיצא וולס להוליבוד, הצטרף האוזמן
אליו. תחילה התכוננו להמשיך בשיתוף-
הפעולה ביניהם גם בסרטים, והוא אפילו
ערך את תסריט האזרח קיין. אולם בגלל
חילוקי־דעות נפרדו השניים, האוזמן עבר

המאי־שחקן האוזמן
להתחיל בגיל? 70
להיות סגנו של סלזניק, גדול המפיקים
העצמאיים של התקופה, ומייד אחר־כך
פרש, על־:מנת להתגייס לשירות מישרד־ההסברה
של הצבא האמריקאי, כמנהל
שירות״השידור שלו.
אחרי המלחמה הוא שב להוליבוד, ובין
הפקותיו המפורסמות ביותר באותן שנים
נימנים סרטים כמו הנבל והיפהפייה של
מינלי, הס חיים בלילה של ניקולאם ריי,
ומיגתב מאלמונית של אופולס. הרקע שלו
סאיש־תיאטרון בעל השקפות יוצאות־דופן,
היה בעל חשיבות מכרעת בהפקת יוליוס
חזרה לטיטאניק
ג׳אגרנוט (חן, תל־אביב, אנגליה)
— הנתונים הסיפוריים מדיפים
ריח מיסחרי למרחוק: מיט-
עני חומר-נפץ הושתלו בתיעזורת על פני אוניית־פאר, ב-
מסע״הגכורה שלה. המחגל דורש חצי מיליון שטרלינג
מחברת-הספנות, תמורת המידע על מקומן של הפצצות
ועל הדרן לפרקן בלא נזק. כבר מתעוררים זיכרונות קרובים
מאירגוני־חבלה, מצד אחד, מאסון טיטאניק מצד
שני (קצין-הבידור של האונייה, השומע על הפרשה, מפליט
בהיסח הדעת :״זה יהיה לילה שייזכר לעד״ — וזח
שם הסרט שתיאר את טביעת הטיטאניק).
חוץ מזה, יש כאן כל מיני גיבורים: חבלו, המתמודד
עם פצצות כאילו היו יריבים אישיים ; קברניט רב הבנה
ורגש ; קצין־בידור מצחיק בהתחלה ופאתטי בסוף ועוד
כל מיני גיבורים חד-מימדיים, מאויישים על״ידי סידרה
ארוכה של שחקנים בריטיים ידועים (הקברניט׳ עומר
שריף, יוצא-דופן) ,כיאה להפקה מיסחרית גדולה.
ולבסוף, רמזים, שאינם מתפתחים ליותר מרמזים, על
קשיחות של מימסד שאינו מתחשב בחיי״אנוש, על אנשים
המחונכים להרוג בשם מטרה מסויימת ואחר״כן זורקים
אותם לפח־האשפה, כשהם מזדקנים, ועוד נוסחות
שכוונתן להוכיח כי הסרט צועד ברוח שנות ה״.70
התוצאה: סרט״מתח צבעוני המכסה בתפאורות ושחקנים
רבים את החורים בתסריט. ואם, בכל זאת, הוא

ריצ׳ארד האריס — להתפוצץ בים
מתעלה מעל לממוצע, הרי זה בזכות הבמאי ריצ׳ארד
(הפטנט) לסטר, המשכיל להתחיל סצינות מן הקצה ה־בלתי״צפוי
שלהן (חנוכת האונייה בתחילת הסרט, מתחילה
ברגליה של אחת המנגנות בתיזמורת כלי״הנשיפה
החגיגית) ,עריכה ברוכת דימיון (התפוצצות ממלאת את
המסך׳ בצבע אדום ההופך להיות הכותל שמאחרי אשף-
החבלנות המפרק פצצה) .צילומים ברמה גבוהה׳ ומישחק
תוסס של ריצ׳ארד האריס בתפקיד הראשי.

בנו של נואדיגן החוק בידי נממן (הוד, תל-
אביב, ארצות־הברית) — לדן מא־דיגן,
הבלש הקשוח שהופיע בסרט
של דון סיגל לפני שש שנים וניסח להשליט חוק וסדר
בכוח־הזרוע, למרות שחיתות המימסד שמעליו. בינתיים,
כידוע, הוא הגיע בגירסה מחולה במים, למסכי הטלוויזיה,
ואילו מתחרהו על המסך הקטן (ג׳ורג׳ פפארד) ,מעמיד
השבוע פני קשוח נוסח מאדיגן כשהוא מסתתר מאחרי
השם ניומן.
ניומן׳ סמל-מישטרה בסימון הסופרמן, זאב בודד עשוי
ללא־דופי, מטפל בפרשת סמים שמאחריה מסתתרת כוונתו
של איש העולם״התחתון לשוב לאמריקה, מגלותו האיטלקית.
ביריונים מכל הצבעים מפזרים מוות ברחובות.
בכל מקום שאליו פונה ניומן מפלילים אותו, או לפחות
עושים רושם כזה, וכשאינו נירגע, אף מנסים לחסל אותו.
שוטרים שסרחו מנסים לגייסו לשירות ״סנדק״ מקומי, הממונים
עליו מושכים ידיהם ממנו מאחר שחשד שוחד
מעיב עליו (חשד שבעצם איש אינו מאמין בו, ופחות מכל
הצופה) ,אבל מאחר שניומן הוא פפארד, ופפארד הוא
ניומן, סופה של האמת לצאת לאור.
בסך-הכל, זה נראה כמו פרק מתוך סידרת״טלוויזיה
כלשהי, אלים, מלא וגדוש פעילות, מכוניות דוהרות מה־

קיסר, עיבוד שייקספירי שהצטיין באיפוק
הראווה שבו: ,בבימוי הדיאלוגים היעיל והמבריק
של גץ מאנקייביץ, ובבחירתו ה־בלתי־צפוייה
של מארלון בראנדו לאחד
התפקידים הראשיים.
אחרי הפקת התאווה לחיים (הביוגרפיה
ישל ואן־גוך) עזב את הוליבוד, נתמנה
כמנהל פסטיבל שייקספיר בארצות־הברית,
הפיק סידרת מחזות־טלוויזיה שהיא עד
היום שבדדבר בארצות־הברית, על התפתחות
הדראמה הטלוויזיונית (קראו לזה
פלייהאוו ,)90 ופיתח במיסגרת זו סידרה
של במאים מפורסמים כמו ג׳ורג, רוי(העוקץ)
היל, ג׳ון פרנקהיימר ופרנקלין(פאטון)
שאפנר.
קשריו עם הקולנוע נעשו רופפים יותר.
לעומת זאת, בשנים האחרונות התמנה
כמנהל בית־הספר לדראמה שליד ג׳וליארד,
ולאחרונה הוא מנהל אף את התיאטרון
שבו מעלה האקדמיה המפורסמת את ייצגו-
תיה. אולי תפקידי ההוראה בחייו, הם
שהובילו את הבמאי הצעיר ג׳יימס ברידג׳ס
לרעיון שהאוזמן הוא האיש המתאים לגלם
את פרופסור קינגספילד בסרט הכל לטעך
התואר.
קינגספילד, בסרט זה, הוא האב־טיפום
של המרצה הקשוח, אשף השולט בחומר
שלו בשלמות שאין כמותה, ורודה בסטודנטים
שלו מבלי לרפות את המתח אף
לשנייה אחת, כדי להשיג מהם את התוצאות

ג׳ורג׳ פפארד וידידה — לחיי באנצ׳ק !
לומות, יריות, נבלים ציניים וגיבור זעום־פנים. ומאחרי
זה, נוסחות בדוקות ישנות ומוכרות מזמן. אילולא היה
עסוק עם באנצ׳ק, כמעט שאפשר היה לחשוד שכל הסרט
אינו אלא אבן־בוחן לסידרה חדשה.

הטובות ביותר בלימודיהם. שיטת-ההוראה
של קינגספילד בסרט — יישום תיאוריה
למקרים מעשיים, דומה להפליא לדברי
האוזמן, לדרך שבה הוא עובד גם עם
הסטודנטים שלו בג׳וליארד .״עקרונות יבשים
אני יכול להסביר להם תוך רבע
שעה,״ הוא טוען ,״מה שחשוב הוא לפתח
את מחשבתם העצמית לא לגדל דור של
תוכים אלא של יוצרים עצמאיים.״
בגיל ,70 אחרי שכתב תסריטים, ביים
הצגות והפיק סירטי-טלוויזיה וקולנוע לרוב,
כשבמשך רוב שנותיו לא התפנה
להישחק או לבימוי-קולנוע רק משום, שלדבריו
״אני אוהב לעסוק ביותר מדי
דברים בעת ובעונה אחת, ומישחק או
בימוי דורשים התמסרות גדולה מדי בכיוון
יאחד,״ הוכיח האוזמן שתורת ההוראה
שלו נושאת בהחלט פירות.
פרופסור קינגספילד, בגילומו, הוא דמות
שתישאר חקוקה בתולדות הקולנוע כתופעה
מיוחדת־במינה.

תדריך
תל־ אביג
אתהה אחרייתצהרייה
(פריס, צרפת) י -תיאור מרתק של המוסר
והשקפות העולם כבורגנות הצרפתית. בימוי
המצטיין בתימצות אמצעיו ובהדרכה

מאופקת של השחקנים. אחד הסרטים הטובים
של השנה.
פירשת סטאווופקי (צפון,
צרפת) — שערורייה כלכלית בצרפת של
שנות ה־ ,30 משמשת אמתלה לאלן רנה
לתאר משטר קפיטאליסיטי שנופל קורבן
לעצם המרכיבים החיוניים ביותר שלו.
סרט פוליטי, עם שיחזור מבריק של התקופה,
סובל קצת מן היחסים הקרירים של
הבמאי לדמויות.

ירו שלים
הארי המזוהה (ירושלים,
ארצות־הברית) — למרות הנטייה הפא-
שיסטית, סרט־פעולה מבריק בבימוי ובעריכה
שלו (דון סיגל) ,עם קלינט איסטווד,
כבלש במישטרת סו־סרנציסקו, שאינו מוכן
להיכנע לסחיטות רוצח פסיכופאט.

חיפ ה
אוואנטי (אורלי, ארצות־הב-
רית) — בילי וויילדר לועג למירוץ-העכב־רים
אחר הדולרים של הקפיטאליסטים
האמריקאי, שלומד להשתחרר רק כשהוא
בא לאסוף את גוויית אביו בעיר־קיט איטלקית
ופוגש שם זבנית מלונדון. משעשע
מאוד.

מירי

עירית מוהר
עירום לגיטימי

להתחיל
מן ההתחלה
עירית מוהר היא, ללא ספק, השחקנית
הכי פופולרית בבתי חולים ליולדות, אצל
נשים בהריון ואבות לעתיד באשר הם,
ואצל תלמידי תיכון שבפניהם מוקרן הסרט
לידה פעמיים בשבוע.
כי עירית היא השחקנית הראשית של
הסרט, שמתפקידו להסביר לאלה שצריכים
ללמוד כל מה שהם רצו לדעת על הלידה
וההריון ולא העזו לשאול.
השחקנית היפה והצעירה, שהיא אשתו
של העיתונאי עלי מוהר, התנדבה לשחק
בסרט, מתוך ידיעה ברורה — שהיא עושה
משהו חשוב למען דור ההמשך של המולדת.
חוץ מזה, היא לא תמיד משחקת בהתנדבות.
עובדה. היא עשתה המון סרטים
תמורת שכר הוגן דווקא, ולא מועט. היא
שיחקה בגלולה; בחגיגה לעיניים; בסרט
בשם 36 שעות, על חייל שמחפש את החברה
שלו ובכל פעם שהוא מוצא אותה
מסתבר לו שזה לא זה; בסרט גרמני מגעיל
שבו היתר, החברה של הגיבור הנרצחת
בידי ערבים, והגיבור הולך לנקום את דמה,
ובסירטו של י מי יו ש ע שלום, שבו גילמה
את דמותה של אורלי, הגיבורה של הסרט,
כשאת ילדתה בסרט מגלמת ילדתה במציאות
שרון, בת החמש.
עירית היא בכלל בחורה מעניינת. קודם
כל היא אוהבת קולנוע אהבת־נפש, והיא

בדיאטה

אגלה לכם סוד ידוע. אורי זוהר פתח
אופנה חדשה. אחרי שהוריד ממישקלו
מספר לא מבוטל של קילוגרמים, בעזרתה
של דיאטת־מים חריפה, והוא נראה כמו
הצל של עצמו, החליטו אמנים רבים שמה
שטוב בשביל אורי זוהר טוב גם בשבילם.
אלא שרוב אלה שהחליטו כך לא החזיקו
מעמד יותר מכמה שעות ספורות.
מירי אלוני, לעומת זאת, החליטה
לקחת על עצמה את הדיאטה הזו ויהי מה,
ולנסות להוריד מהמישקל שלה כמה קילוגרמים
מיותרים. מיותרים מאד, אם
תשאלו אותי.
אם היא תצליח בזה, אז על-הכיפאק.
אלא שאני, באופן אישי, מסופקת בזה.
בכלל, מירי עוברת בזמן האחרון דברים
משונים מאד. לא רק שהיא מאחרת להופעות,
ובהופעה ציבורית ידועה אחת אפילו
התנהגה על הבמה באופן מאד לא מיקצועי,
הרי היא, כך מספרים לי, עשתה בעיות גם
לבמאי־הטלוויזיה שצילם את התוכנית
ההנאות הקטנות של החיים, שבה היא
משתתפת. וחוץ מזה, חייה הפרטיים, כך
אני שומעת בזמן האחרון, גם הם מעניינים
באופן מיוחד וקצת יוצאי־דופן.
בעצם, למה לא? אחרי ככלות הכל, בחורה
צעירה ויפה כמותה יכולה להרשות
לעצמה לעשות עם החיים שלה מה שהיא
רוצה.

אולי שחקנית הקולנוע הטהורה היחידה
בארץ, כי כל שאר השחקנים הם גם שחקני
תיאטרון, בניגוד לשחקניות קולנוע אחרות
שאני מכירה, יש לעירית השכלה תיאטרלית
מאחוריה — היא בוגרת שלוש שנים של
החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב
ואין לה תואר בי.איי. אך ורק בגלל שהת־עצלה
להכין עבודת גמר על מחזאות אידיש
במאה התשע-עשרה.
והנה, למרות ניסיונה העשיר בסרטים
החליטה עירית להתחיל מהתחלה, והיא
היום חובשת את ספסלי הכיתה הראשונה
בסטודיו למישחק של גיסן נתיב, ככל
טירונית מתחילה.
למרות ההצעות הרבות שהופנו אליה
להשתתף בהצגות תיאטרון, מתעקשת עירית
לא לדרוך על קרשי הבמה. אותה
מעניין רק הקולנוע. לא יעזור כלום.
לפגי כשלוש שנים הוצע לה לשחק
בתפקיד ראשי בסרט הטרמפיסט. אבל
אחרי שהבינה שכל מה שנדרש ממנה שם
הוא רק להיות יפה ולהתפשט, לקחה את
הרגליים והסתלקה מהעניין. כמעט שתבעו
אותה לדין, אבל לילי אבידן הצילה אותה
כשקפצה על התפקיד בשימחה רבה.
עד היום מודה עירית לאלוהים שיצאה
בשלום מהסרט ההוא. לא שיש לה משהו
נגד עירום, אם הוא לגיטימי, אבל אחרי
ככלות הכל היא שחקנית, ולא סטריפטי״
זאית. כך, לפחות, היא אומרת.
מפסיד שמפסידה אחרווה
אפיה הוא אישיות ציבורית ידועה. עד-כדי-כך ידועה,
שבתו הצעירה החליטה לשנות את שס־מישפחתה, פדי שלא
יזהו אותה עם האב שאותו היא אינה אוהבת באופן מיוחד.
למרות ניסיונם של אמה ואביה לשמור על קן מישפחתי
חם, היוותה הבת בעייה כמעט מהרגע שבו עמדה על דעתה.
היא נזרקה ממרבית בתי״הספר שבהם למדה, ואפילו הפרו-
טקציח של האב לא מנעה ממנה לעוף מבית־הספר על סף
בחינות הבגרות, שאותן השלימה לבסוף. באופן אכסטרני.
בצבא חל בה שינוי ניכר. היא שירתה ביחידה מובחרת
ולמדה, בתוקף תפקידה, מיקצוע חדש ומרתק שחיה כאילו
תפור עליה. היא גם התאהבה באחד מקציני היחידה, והצעירה
הבעייתית הפכה להיות נערה נעימה וחברותית.
אפילו ביחסי עם חוריה חל שינוי לטובה. עם שיחרורה
מהצבא נישאה לקצין, שהמשיך לשרת בצבא־הקבע, ואילו
היא עצמה עברה קורס נוסף במיקצועה, ועבדה במוסד
ממשלתי.
הוריה קנו לזוג הצעיר דירה נאה באיזור־מגורים מכובד
בתל״אביב, והזוג ריהט את נווחו בפשטות מדהימה, אם כי
בטעם נדיר.
הכל נראה יפה וחמים ומאושר בחיי הצעירים, עד שיום

אבל אני, ביחד עם אנשים אוזרים שמכירים
אותה ויודעים כמה היא כישרונית
ונחמדה וטובודלב בחיים האזרחיים, פשוט
חבל לי על הזמרת המתבזבזת. אז אולי
כדאי שמישהו יקח אותה לידיים ויסביר
לה קצת את עובדות החיים.

ללהקות־צמרת אנגליות. הוא עסוק כעת
בכתיבת מחזמר, שמביני־עניין טוענים ש הוא
עשוי להוות מהפיכה בתחום המוסיקה.
אחת שלא הצטרפה אל המישפחה המאוחדת
והחוגגת הזאת היא חברתו הישראלית
של דייוויד, יעל אל־ניר, שהעדיפה את
השמש הישראלית על פני השלג השווייצי,
ובאה הביתה לחופשת מולדת כשהיא יפהפייה
עוד יותר מתמיד, אם זה בכלל אפשרי.

מירי אלוני
קילוגרמים מיותרים
מנוחה מהנופש
אם מישהו מכם התעניין לאחרונה בשלומו
של הזמר קט סטיבנס, אז יש לי
בשבילו חדשות טריות מאוד מהזמר הפופולרי.

ככה. אחרי שבילה איזה שלושה
חודשי נופש בריו דה־ז׳ניירו שבברזיל,
ולמד כל מה שאפשר ללמוד על הברזי־ליאניות
ועל הסאמברו בשלושה חודשים,
התעייף קט סטיבנס עד־כדי־כך שהיה
מוכרח לנוח בעיירת הסקי והנופש דבוס
שליד ציריך שבשווייץ.
ומכיוון שהימים ימי חג־המולד המה
וככל נוצרי טוב יש גם לסטיבנס מישפחה,
ומכיוון שלחלק מתנות צריך, ולאנגליה
הוא לא יכול להיכנס בגלל כל מיני סיבות
הנוגעות למס־הכנסה, הזמין אליו הזמר את
בני מישפחתו, מישפחת ג׳ודג׳יו, לחוג
עמו את יום הולדתו של ישו הנוצרי.
וכך מבלים כעת קט סטיבנס, אמו השוודית
אינגריד — שביקרה כבר מיספר
פעמים בישראל ואוהבת מאוד את ירושלים
— אחותו הבכירה אניטה ובעלה, ואחיו
של קט, דייוויד גורדון. דייוויד, למי
שזוכר, הוא מוסיקאי כישרוני בזכות עצמו
שעזב את עיסקי הבנייה והרכוש שאותם
ניהל למען אחיו, והחל לכתוב מוסיקה

קט סטיבנס
איחוד מישפדזות

אהבה

1המחוקק

אחד החליטה הסוררת שבעלה וחיא אינם מתאימים, עזבה את
חבית וחזרה אל בית אביה ואמה.
הוריה ניסו להניא אותה מלעזוב את בעלה, שהוא גבר
מקסים ואוהב אותה מאוד, אך היא סירבה בעיקשות האופיי נית
לח. ומכיוון שהדירה היתה רשומה על שטה, דרשה
מבעלה לעזוב את ביתם לצמיתות.
הבעל, שהבין במהרה שאין פה מה לעשות, עזב את חדירה
והגיש מייד בקשה לגט. זו אושרה ללא כל שהיות בידי
הרבנות, מאחר שלזוג הצעיר לא חיו ילדים.
הצעירה, ששבה להתגורר בינתיים בדירה שלה שבאיזור
המכובד, החליפה מייד את כל הריהוט בדירה, צבעה אותה
מחדש מהמסד ועד שפחות, ניתקה את קשריה עם הוריה
ועם ידידיה, והחלה לחיות בפרישות, כביכול.
והנח, מכיוון שהדירה מצוייה בבית רב״קומות שיש בו
גם מעלית, לא יכלו השכנים להתעלם לאורך זמן מדמותו
של גבר צעיר ונאה, שהחל מבקר באופן קבוע בקומה שבח
מתגוררת הגרושה הצעירה.
יום אחד בקעו לפתע צעקות איומות מכיוון הדירה. לתדהמת
השכנים, שיצאו לחזות במתרחש, נגלתה לעיניהם אשה
צעירה, אוחזת בשערותיה של הגרושה הפרושה וצורחת לעברה,
כי היא הורסת את חיי״המישפחח שלה.
ואז הסתבר כי הגרושה עזבה את הבעל־חקצין האוהד
למען ידידה נוכחי, שהוא גבר נשוי ובעל-מישפחח.
אלא שבניגוד לידידתנו, שקמה ועשתה מעשה, לא נראה
כאילו ידידה החדש מתכוון לנתק את קשריו עם מישפחתו
ולשאת אותה, כפי שציפתה שיעשה.
וכשנשארים קרחים מכאן ומכאן — אפילו פיאה-נוכרית
לא עוזרת.

היחסים בינדלבינה בכנסת, הם בדרך־
כלל יחסים אסורים. מרבית מנהיגי העם
הם כבר נשואים, אבות לבנים ונכדים.
למרות שהם אסורים, הרי היחסים הם
נחלת הכלל. כל אחד מכיר את הסיפור
על המנהיג והמזכירה, על חבר-הכגסת
והגדושה, על מזכיר-הסיעה ובת ד,ח״כ.
אבל דווקא האהבה היחידה המותרת
בכנסת, אהבה בין שני אנשים פנויים,
היתה הסוד השמור ביותר. שמור — עד
ליום הראשון האחרון.
מרדכי רפפורט 65 הוא מוותיקי
הכנסת. כמנהל־המשק של הכנסת ידו בכל,
הוא מכיר את כולם וידיד של כולם. גיטה
מושקוכיץ 49 גם היא ותיקה בכנסת.
היא היתה עוזרתה של אם־הבית משך שנים
רבות.
השניים נתקלו זה בזו פעמים רבות
במיסדרונות הבית, עד שבאחת ההיתקלויות
הם נתקלו סופית, והתאהבו.
רפפורט החליט כי קרובה אל העין קרובה
אל הלב, והעביר את גיטה ממישרתה
להיות מזכירה אישית שלו.
הרומן בין השניים, הוא אלמן והיא גרושה,
הפך לרומן הקלאסי בין בום למזכירה.
אולם שלא כבמרבית רו מנ• אלה, החליטי
השניים דנן להינשא.
בטכס צנוע שנערך ביום הראשון האחרון
ברבנות, בירושלים, נישאו מרדכי וגי־טה
לשימחת כל עובדי הכנסת.
כבר למחרת היום הם הופיעו לעבודה
כאילו לא אירע דבר. כשנשאלה גיטה מדוע
לא יצאו לירח־דבש, השיבה :״מה, אנחנו
בני שמונה־עשרה 1״

תינוק במישרד הבריאות
אם !אתם חושבים שלהיות ד,דוברת של
מישרד־הבריאזת הוא העיסוק היחידי של
!,כורה גנני, אינכם אלא טועים. הגברת
הזו, שעונה לשאלות של עיתונאים בטון
ענייני וסימפאטי, הגברת הזו שאמורה ל נסות
להסדיר עבור השר שלה, ויקטור
שם־טוס, את היחסים שלו עם אמצעיה,תיקשורת
למיניהם, היתד, עסוקה במשך
בל תישעה החודשים האחרונים, שבהם
היתד, בין השאר גם אשת יחסי־הציבור של
מלון דיפלומט בירושלים, בלהיות בחריץ.
כידוע, כתום תישעה חודשי הריון יוצאת
האמת לאור. וכך, לפני ימים אחדים התבשרו
כל מוקיריה כי דבורה הביאה ל עולם
תינוק חדש, בשם ע מו ס.
דבורה חיה עם איש האוניברסיטה העברית
עמיקם כהן, מבלי שתהיה להם
כל אפשרות הלכתיות ליישם את יחסיהם
כחוק, וכל זאת מפגי שהוא כהן (ודאי
הבנתם סבר, לפי שמו) ,והיא גרושה.
ולא רק שהם אינם מסתירים את מצב-
היחסים ביניהם מפני הפרימיטיבים למיניהם,
אלא שדבורה גם עשתה מעשה של דעתי,
צריך היה לתת לה את תואר אם־
השגה בשבילו. לא רק בגלל זה שילדה
את עמוס על אפם ועל חמתם של הרבנים
והרבנות הראשית בראשם, אלא ובעיקר
משום שניסתה להסביר את הנסיבות הד
מייוחדות של עמום שלה לאלפי נשים,
בראיון שנתנה לעיתון־נשים פופולרי.
אני, באופן אישי, בטוחה שהיא הצליחה
להזיז לכמה אנשים כד־וכך ברגים בראש,
בזכות הלידה של עמוס ובזכות הראיון
האמיץ והחשוב הזה שלה.
באמת כל הכבוד!

ילד מז ד קן
לבם השם דידי לוקוס אולי לא אומר
שום דבר. אבל אם תשאלו את הילדים
שלכם, לעומת זאת, הם יקפצו מייד מ־שימחה
ויספרו לכם שמזה כמד,־וכמה חודשים
הוא משגע אותם בד,צגת־ד,ילדים
בילבי.
כי דידי, פרט לזה שהוא אחיו הצעיר
והיותר־חתיד של הצייר יורם לוקוס,

דירי לוקוס ומיצי
דיכאון והיפוכו
הוא גם שחקן שהופיע תקופה ארוכה על
קרשי בימת הקיבוץ, בתוקף היותו קיבוצניק
מנעו. אחר־כך הוא עזב את הקיבוץ
לטובת הגדולה שבערי ישראל, ומאז הוא
חי לו באושר ברחוב גורדון בתל-אביב,
בדירה בוהמית, עם חברתו מי צי והבן
המשגע שלה חן, שניהם קיבוצניקים-
לשעבר מד,סוללים.
מה פתאום נזכרתי בדידי לוקוב, תש־

0111111 (7 (011(11111
גירושין בפעם השנייה
מכל אלה שחגגו השנה את הסילווסטר, היתה דווקא לאיש-
העסקים אסגר תומר סיבה אמיתית לחגוג. כי האחד בינואר,
עבור תומר, שבשבועות האחרונים עלה לכותרות בשל הסתבכויותיו
הכספיות, אינו מציין סתם תחילתה של שנה אזרחית
חדשה. זהו גם יום הולדתו (ה־ ,30 הפעם) .והאחד בינואר 1975
הוא, לגביו, ציון כפול: זהו גם יום גירושיו.
מאחר שעבור הרבנים, האחד בינואר אינו חג, הם בחרו
דווקא ביום זה כדי להכריז על כך שאבנר ועופרה תומר חדלו
להיות בעל ואשה.
ספק אם תומר, ששמר על עצביו וביטחונו העצמי גם כאשר
נעצר על־ידי הטישטרה, מתרגש במיוחד ממאורע מחודש זה
בחייו. הוא כבר מתורגל בלהתגרש מעופרה, בפעם הראשונה
הוא התגרש ממנה שלוש שנים אחרי שנישאו.
את עופרה גיל, יפהפייה מנס־ציונה, בתו של הרב יעקב
גיל, מי שהיה רב הבריגדה העברית במילחמת העולם השנייה,
הכיר תומר עם שיחרורו מהצבא. היא נישאה לו למרות הת נגדות
הוריה, שלא צפו לה עתיד מזהיר בחברתו של צעיר עני
וחסר־כל. משך שלוש שנים הם התגוררו בחדר שכור וחיו
במצוקה כלכלית, עד שנישואיהם עלו על שירטון. הם החליטו
להתגרש. אלא שהגירושין החזיקו מעמד לא יותר מחצי שנה,
ואז הם שבו ונישאו מחדש. האהבה חגגה את ניצחונה.
מאז הפך תומר איש־עסקים מצליח, שגילגל מיליונים בין
אצבעותיו וראה את עצמו כ״גאון פינאנסי.״ אלא שהכסף לא
הופך אנשים למאושרים, אפילו אם הוא בא בכמויות.
תומר, שהעתיק את מרכז עסקיו לתל־אביב, הכיר לפני שנתיים
את שיפרה ניידרמן, התאהב בה והתגורר עימד, יחד
בתל־אביב. אשתו ובתו נשארו לגור בחיפה. הרומן של תומר
לא נעלם מעיני אשתו, אבל היא סירבה להתגרש ממנו.
היא טענה כי היא אוהבת אותו, וכי תמתין עד ש״זה יעבור
לו.״ אבל הולכי־רכיל טענו בי היא לא הסכימה להתגרש מבלי
שתקבל חלק ניכר מרכושו.
הגלגל התהפך לפני חודשיים, כאשר נעצר אבנר תומר בפרשת
השטרות של עיריית אילת. כל רכושו עוקל, ונראה היה כי
הוא איבד כל מה שהיה לו. אז היתד, זו עופרה, שהגישה תביעה
לגט בבית־הדין הרבני בחיפה, ואף הוציאה נגד בעלה צו־עיכוב־יציאה
מהארץ. אלא שאז לא היה תומר במצב־רוח לגירושין.
הוא טען כי אינו רוצה להתגרש, וביקש מבית־הדין להשכין

אלו? או, את זה בדיוק אני הולכת לספר
לכם.
ישב לו הבן־אדם, דידי בלומר, עצוב
וגכא־רוח ביום השישי האחרון. אחר־הכל,
באותו יום עצמו מלאו לו 28 חורפים, והרגשת
זיקנה קפצה עליו באופן פיתאומי.
אפילו מיצי שאהבה ינפשו לא אמרה לו
מילת ניחומים אחת, לא בעניין היומולדת
הפרטי שלו, ולא בעניין זה שאולי היא
בכלל לא זוכרת שיש לו יומולדת. דבר
קצת משונה, אחרי כמה שנים שהם ביחד.
וככה, איך שהוא יושב וחושב לעצמו
איזה מזל שהיא שכחה ואולי כדאי שגם
אני אשכח מזה, נפתחה לפתע הדלת ובסערה
וקריאות ״מזל־טוב״ עליזות נכנסה
אל דידי ומיצי הביתה כל העיר, בכבודה
ובעצמה. וכשאני אומרת כל העיר — אז
זה כל העיר.
מי לא היה שםז שמדליק קראום
היה, והשחקן־מחזאי־תסריטן מוטי סה־רס,
השחקניות אסיסה גור ואורה
שם־אור, סוכנת-ז־,שחקנים לסיאה הון
בחברתו של ידידה השחקן יוסי שילוח,
העיתונאי אדם פריד ואשתו הצלמת
אריאלה שסיד. כולם היו שם, ביחד עם
עוד איזה מאד,־חמישים מאתיים איש.
מי שבאמת לא היד, שם זה אחיו הצייר
של דידי, יורם, אולי בגלל שהוא ואשתו
נאווה לא מצאו בייבי־סיטר לתינוק החדש
שלהם, עופר.
וככה, בעוד החברה נותנים עינם בכוס,
וממלאים כרסם במטעמים בנוסח הידוק
החגורה, ובעוד כהנה־וכהגד, מיצרכים המרוממים
רוחו וקיבתו של אדם, ניגשה
בעלת־הבית, מיצי, אל החבר שלה דידי,
ולחשה באוזנו בשקט־בשקט, כדי שאף
אחד לא ישמע :״יאללה, דידי, בוא נלך
הביתה.״ ללמדכם שחוץ מזה שהיא אשד,
טובה ובחורה מקסימה שאירגנה לדידי את
מסיבת-ההפתעה, יש לה גם חוש־הומור.
וכך הצליחה בל העיר להוציא את דידי
לוקוב מדיכאונו, ולספק לעצמה עוד מסיבה
:אחת בנוסח הימים הטובים, שהעיר הזו
כל־כך מתגעגעת אליהם בזמן האחרון
ומאחלת לעצמה שישובו עוד.

עופרה תומר
נישואין וגירושין
שלום־בית בינו לבין אשתו.
.אבל הזמן עושה את שלו. אבנר תומר שוחרר ממעצרו. השבוע
פתח מחדש את קומת המישרדים שלו בנזיגדל־שלוס בתל-
אביב. אפילו מכוניות־הפאר שלו, שעוקלו על־ידי כונס־הנכסים,
הוחזרו לו. הסתבר כי הן היו רשומות על שם חברת־ההשקעות
הבינלאומית שלו, שאין לה נושים, והכונס לא היה רשאי לעקלן.
במצב זה, ללא לחצים מבחוץ, יכלו שני הצדדים להגיע סוף-
סוף להבנה ביניהם. שניהם הסכימו על פירוד, ולרבנים לא נותר
אלא לאשר את הגירושין.

דש״ים מחו״ל
האמת היא שאני באמת משתדלת לא
לכתוב עליה שבוע אחר שבוע, אבל היא
כל הזמן מתחדשת ומחדשת, ואני ממש
מוצאת את עצמי בתחרות קשה עם ה־דיילי־מירור.
ומכיוון שאותי, מכל מקום,
היא מפתיעה בכל פעם מחדש, אז למה
שהיא לא תפתיע קצת גם אתכם?
:נכון, אני מדברת על ידידתנו פנינה
רהנסלדם, סליחה גולן, שפיתחה לה
קשרים מצויינים בלונדון טאון, כשהקשר
המצויין והחדש ביותר שלה הוא עם ה מיליונר
סיר צ׳ אדלם קילור, שחוץ מזה

איריס דווידסקו
מילים ומנגינות

שבדרך יפו תל־אביב בתל־יאביב יש גן
הקרוי על שמו, וחוץ מזה שהוא נדיב
ידוע, יש לו, בין שאר העסקים שלו, גם
את הכל־בו המפורסם בלונדון סלפרידג׳ס.
אז כבה. אחרי שבילתה עם קלור בפרים,
כמו שכבר סיפרתי לכם לפני איזה זמן,
שבה פנינה ללונדון, והאדון קלור סידר לה
בוטיק בתוך חנות הכל־בו הענקית. ואל
תחשבו שזה כל־כך פשוט. בשביל לעבוד
בלונדון צריך רישיון־עבודה, ורישיון-
עבודה לא כל אחד או אחת יכול לקבל.
הרי לכם הוכתה עד כמה מעריך הסיר-
המיליונר את כישרונותיה של הפנינה.
ואגב, אם עד עכשיו תמהתם מדוע התפוצצה
פצצה בסלפרידג׳ס, הרי התשובה
לפניכם. איזו פצצה מוכנה לסבול שתהיה
לה פצצה מתחרה? אבל חוץ מכל אלה
חברים, פנינה היא לא היפהפייה הישראלית
היחידה שיושבת עכשיו בלונדון. יושבת
לה שם גם איריס דווידסקו.
איריס, לידיעתכם, אינה מבזבזת את
זמנה לריק. היא כותבת מילים ומנגינות,
בשפה האנגלית, ועומדת להוציא תקליט.
עם אורי ׳גלד, יפהפה ישראלי נוסף היושב
בחוץ, היא מנהלת כעת יחסים
אפלטוניים, אחרי שהם מיצו, כזכור, את
כל האפשרויות האחרות ביניהם.
פרט לזה היא מתגוררת בחדר במלון
קטן, ולא רואה בכלל אנשים, פרט לאותם
ימים שבהם היא מדגמנת, לפרנסתה. כי גם
דוגמניות צריבות לחיות ממשהו, אפילו
בלונדון.
:אבל כדי שלא תהיה לכם טעות ותת-
עצבו על ליבכם יען כי נותרנו ללא חתיכות
בארצנו הקטנטונת, אני רוצה לספר לכם
שאחת, שחזרה אלינו ולו לתקופה קצרה
בת חודשיים, היא מן היפות האמיתיות
שהיו לעיר הזו מעולם. הלא היא השחק נית
מונה זילסרשטיין, שמסתובבת
כעת ברחובותינו רזה יותר מתמיד, יפה
יותר מתמיד, וכמו תמיד מסתובבים הראשים
אחריה ברחוב. י

..את רומה רנויז״ ט באודיו״ אמה
לבידי פלנצו -ומאז השתנו בל חייה

׳גמלאד לגילי פלנצר 17 שנים, הת־
* 0גלתה לה עובדה חשובה מאוד על
עצמה — עובדה ששיגתר. את בל הדימוי
העצמי שלה ואת מהלך חייה. לפתע הסתבר
להרצליאנית הצעירה כי היא דומה באופו
מדהים לברידיט בארדו.
אנשים לא חדלו לומר לה כי היא
מזכירה את כוכבת־המין הצרפתייה, עד
כדי כך שהכינוי ״בי.בי.״ דבק בה והיה
לה לכינוי של קבע.

לא השתגעה במיוחד מדימוייה הסכסי .״לא
איכפת לי שהחברים שלי יגידו שאני
סכסית,״ היא אומרת ,״אבל ביחסים שלי
עם צלמים, תמיד נזהרתי ושמרתי על
מרחק. לי, בניגוד לדוגמניות אחרות, מעולם
לא היו עניינים עם צלמים, אולי בגלל
שמעולם לא רדפתי אחרי הפירסומת. אף
אחד לא הבטיח לי הבטחות תמורת חסדי,
ומעולם לא נאלצתי למכור את עצמי תמורת
עבודה. הלך לי קלף משוגע, והיה לי
מזל לא־נורמלי. יכולתי לבחור לעצמי את
הצלמים ואת העבודות שבהם הייתי מעוג־יינת.״

שיחרורה מהצבא, נסעה בילי לעירה
של בריז׳יט בארדו. שם, בפאריס, שכרה
דירה עם דוגמנית חברה בשם לורנס,

צחוק צחוק, אבר

בריז׳יט בארדו, בגיל ,40 אינה מניחה לגיל
לתת בה את אותותיו. היא משחקת בסר־טיס
וחיה עס מאהב צעיר. למטה: בילי פלנצר סיגלה לעצמה איפור ותיסרוקת תואמים.

השפתיים

החושניות היו תמיד
הסמל המיסח־רי
של ברידיט (למעלה) .בילי פלנצר (למטה)
סיגלה לעצמה איפור שיבליט הדימיון.

בילי לקחה את ענייו הדימיון בינה
לבין בריז׳יט ברצינות. היא הסתרקה בהתאם,
התאפרה בהתאם, ויצרה לעצמה דימוי
חדש. מצויידת במראה החדש פנתה אל
צלמי־אופנה, והציעה את שירותיה כדוגבד
נית־צילום.
הצלם בן לם היה הראשון שנתן לה
הזדמנות. מספרת כילי :״מה שהוא אהב
אצלי היו התמימות והביישנות, שהם חלק
מהאופי שלי. הוא לקח אותי כמו שאני,
ולא ניסה לשנות אותי. הייתי אז תלמידת
שמינית בסמינר הקיבוצים הייתי באה לצי לומים
בג׳ינס ועם ספרים מתחת לבית־השחי.
בין צילום לצילום הייתי לומדת
לבחינות.״
אחרי שהצטלמה אצל בן לם, הפכה בילי
דוגמנית מבוקשת. הילדה־אשה כבשה את
לב הצלמים ואת מצלמותיהם ביכולת
ההבעה שלה, ובאופן שבו היתה משנה
דימוי ממש מצילום לצילום.
אבל, בילי לעומת סמל המין הצרפתי,

בריזייט

סכסית עס גוף של ילדה,
בבגד־ים ביקיני החושף
טפחיים. למרות ג ילה המתקדם,
עדיין לא נס ליחה כסמל הסין הצרפתי.

החיים מתסילים

בגיל 40 בשביל ברידיט באודו, בצילום עם אחד
מבני־זוגה לסרס החדש קולינוט, שעדיין לא הוצג
בארץ. למרות שהיא, לדברי בילי פלנצר, מוצג ארכיאולוגי, עדיין אוהבים אותה
הצרפת׳ים ורוחשיס לה כבוד. משמאל: בילי פלנצר, בחברת דוגמן בצילום עבודה.
ברובע השלישי, ומייד התקבלה לעבודה
בסוכנות־הדוגמניות הידועה סקרטרייה
נאסיונל דה־מרקן.
על תקופת פריס מספרת בילי :״זו היתד.
ממש קטסטרופה, כימעט שלא יכולתי

1*0 91 המקור (למעלה) בת 40ו־על
סף סיום הקאריירה, והשנייה
בת 22 ובתחילת דרכה אל הזוהר.

ביל

סכסית בבגד־ים ביקיני, עומדת

בארדו המקורית בתמנוה; מימין, כשלא
ברור כלל גופה של מי הוא על העליונה.

לעבור ברחוב. בכל מקום קראו לי ״בה־בה,״
זה שם־החיבה שבו מכנים הצרפתים
את ברידיט. אנשים היו ניגשים אלי בשביל
לבקש חתימה. היום זו לא מחמאה גדולה
בשבילי לדמות לבריז׳יט. אחרי הכל היא
בת ,40 ואילו אני רק בת .22
״חוץ מזה, בריז׳יט היא משהו שנגמר
כבר. היופי שלה הוא כבר לא אופנתי.
לגבי הצרפתים היא מוצג ארכיאולוגי, שהם
אומנם אוהבים אבל בכל זאת לא מתייחסים
אליו כמו שהתייחסו לפני 20 שנה.״
למרות זאת המשיכה בילי לחיות בצילה
של בריז׳יט, מודגם שלפתע הסתבר לה כי
שתיהן נולדו במזל מאזניים. היא קנתה
ספר הדן באסטרולוגיה ואז הסתבר לה
כי לה ולבריז׳יט תכונות משותפות, כמו
למשל: החוש לעסקים, ועשיית חשבונות
של כדאיות לטווח רחוק. לעומת זאת
בילי, בניגוד לבריז׳יט, אינה אוהבת גברים
באופן מיוחד. נבון, היא אוהבת כמו כולן,
אבל לא יותר מאחד בבל פעם, ולא בכמויות.

בכלל,
היא אינה אוהבת לדבר על החיים
הפרטיים שלה, כל מה שהיא מוכנה להגיד
הוא שיש לה חבר לא רציני, ושאם היתד,
רוצה זה יכול היה להיות כן רציני. וגם
זה, היא מודד. בענווה, משותף לד. ולבדי־ז׳יט
— היכולת לעשות בגברים שלהן
מה שהן רוצות.
בילי, שנולדה בשם בלומה לאם ממוצא
הונגרי ולאב ממוצא פולני, היא דוגמנית
פול־טיים־ג׳וב. בפרים הרוויחה כ־ 500 פרנקים
ליום בכסף מזומן, נקי ממם. היא
עבדה שלוש עד ארבע פעמים בשבוע, והשתתפה
שלוש פעמים בתערוכת האופנה
הבינלאומית החשובה סלון דזז־פורטה.
נראה היה כי הדוגמנית המצליחה הופכת
אט־אט ישראלית מצורפתת, המסתפקת ב־ביקורי־מולדח
קצרצרים והחיה לה בעושר
ואושר בעיר האורות.
אבל בילי התגעגעה הביתה. נמאס לה
שמשווים אותה כל הזמן לבי.בי. שלא
לדבר על כך שהאוכל הצרפתי הוסיף לה
כמה קילוגרמים בריאים אבל מיותרים.
היא לא עשתה חשבון של קאריירה,
ומכיוון ששום גבר לא שיחק אז תפקיד
מרכזי בחייה, ארזה את המיזוודות, אמרה
יפה שלום לסוכנות־ד,דוגמניות ושבה ארצח.
אבל
בארץ, אחרי שימחת הפגישה עם
המישפחה, באה האכזבה. מספרת בילי:
״המצב בשוק נורא, אין הרבה עבודה.
אני פותחת עיתונים, ורואה שפרט לשבו־עוני־נשים
שיש בהם עדיין פירסומת, כימ־עט
שאין פירסומת בכל שאר העיתונים.
״לאנשים אין כסף לפרסם, ואין כסף
לקנות. אולי המצב ישתפר עם הזמן, אבל
בינתיים מצבן של דוגמניות־הצילום בארץ
הוא בכי־רע.״
ואם בילי אומרת, אז בילי יודעת. אחרי
הכל, דוגמנות־צילום הוא המקצוע הבילעדי
שלה. ממנו היא מתפרנסת, והוא ממלא את
כל עולמה עשרים־וארבע שעות ביממה,
שיבער, ימים בשבוע.

היא כימעט שאינה מקדישה זמן לבילויים
ולבחורים. אין לה פנאי מיותר. היא
עסוקה בחיפוש עבודה ובעבודה ממש.
אצלה, הקאריירה קודמת לכל.

0 1 0 1 1 1 0 0לבריז״ס באי?
דן הפריע לבילי. האנשים לא תמיד הבינו
שהיא, בניגוד לבריז׳יט, תמימה מטיבעה.

דת רצח החיילת:
בגידה פוליטית א רומנטית