גליון 1949 מתאריך 15 בינואר 1975

משחק

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז׳׳ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, אפרים סידון.
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

ה שסע
שעשוע ליו ם חורפי
לילות החורף הקרים הם הזמן האי משפחתיים.
דיאלי
למשחקי חברה
המישחק הבא מתאים לכל הגילים, והוא
דורש מידה רבה של אינטיליגנציה, זרי זות
ידיים, וזיכרון חד.
להלן מיספר הנחיות, בעזרתן תוכל
לפתור א ת החידה דלמטה :

. 1חיילת א׳ אוהבת את ה-
מצפניסט.
. 2לאהובה של חיילת ב /
אבא פולני.
. 3יורם שותה מיץ תפוזים.
. 4לנרצחת יש יומן.
. 5כל המצפניסטים רוצחים.
.6נכה צה״ל הוא דוו־ז׳ואן
ירוע.
.7האב הפולני הוא גם גא•
שיסט.
. 8אחותה של הנרצחת מתייעצת
עם החייל.
.9חיילת א׳ וחיילת ב׳ עוט
קות בפעילות פוליטית.

הופלו \\ מטוסי
״ לי מ דנו או תלקחשלא ״ שכח ! ״

עליכם לענות איפוא :

מי הוא הרוצח ן
מה שותה הנורבגי והיכן גרה ה
זברה

בהצלחה !

654 מטוסים הופלו עד־ידי כוחותינו מאז ששת־הימים
מהם אחד־עשר בשבוע האחרון

רצונך במקצוע מעניין?
רצונך ב הכנ ס ה טוב ה?
רצונך במע מד ובקידום?
רצונך ב שעות עבוד ה נוחות?
למד בביתו
בהתכתבות
אם הנך צעיר דינאמי, משוחרר מצה״ל, סיימת 12 שנות
לימוד ויש ברשותן רשיון נהיגה (רצוי לרכב מסחרי)

הייה

סאטיריל ! !

סאטירה — מקצוע

העתיד

למד סאטירה בהתכתבות, בזמנך הפנוי.
למסיימי הקורס בהצלחה, מובטחת עבודה במקצוע.

אחד־,עשר מטוסים הופלו בשבוע
שחלף, בקרב עז שהתחולל במרכז
הארץ.
סיפר א. בן א. שהיה מפקד המיב־צע
:״אדבנו להם. ידענו שיבואו, כפי
שהיו רגילים לבוא בעבר. הם נהגו
לחדור במפתיע, להסב לנו אבידות
ולסגת. במשך הזמן קיבלו ביטחון עצ מי
ותיו יורדים עלינו לאור היום, הורסים
ומסתלקים. פשוט נהגו לנצל את
טוב־ליבנו וסלחנותנו.״
״,אלא שהפעם היינו ערוכים. חיכינו,
להם. מייד כשהגיחו, יצרנו מגע ונכ נסנו
עימם לקרב. הפלנו לנו אחד־עשר
מטוס, ומה שחשוב, הוכחנו סי
שולט בשמיים.״
״אנחנו נמשיך ללחוץ. הם לא ירימו
שום מטוס לאוויר. ואם למדות הכל
ימשיכו להשתולל, נהרוס לנו גם את
ההנגרים ושדות־התעופה.״

דברה מערכ ת

חזיון שרב
המהומות האחרונות במצרים, לוחשים
לנו, יד השמאלנים בהן. שעמדו
וקמו ויצאו כנגד א. סאדאת המצרי
בדרישה כה אנושית ופשוטה:
״לחם, עבודה וש לום ולא עוד.
הלב רחב והנפש החמה ללחוץ ידם
של אותם שמאלנים מצריים, לומד
להם :״אחינו אתם, שמאלנים חביבים,
המשיכו נא בזו הדרך!״
ומול אותה אהבת ישראל הבוערת
מוצגים שמאלנינו במלוא ערוותם
— על קינטוריהם הקטנים דהסתותיהם
ומילחמתם הנפשעת ודרישתם ל״לחם,
עבודה ושלום ולא עוד.
והרי לכאורה שמאלנים שמאלנינו
כעמיתיהם המצריים. אך בעוד אלה
באים בגדולת הנפש, דווקא אלה
שלנו הריהם כסרטן זוחל וקוטלני.
נסכם איפוא ונאמר: מי כמונו זקוק
לשמאל איתן — ודווקא במצרים,
כמאמר אותו הנביא :״׳אם ישמעאל —
ואימינה, ואם תיימין ואשמאילה״,
והרי אותו נביא ל א איש פשוט היה.

המכונים הישראליים לסאטירה בע״מ, רחוב זוארץ , 1תל-אביב.

— ממישנתו של מייסדו —
לפזם צערא — אגרה
ד״ר זוארץ
(בטקס תשלום אגרת הטלוויזיה)

דימוי

בטרם הסתיימה הקדנציה,
נעלמה בת צחוקך מספסלינו.
ידנו הושטה לעביר, אף
מאנת לחשוב כמונו,
יוזמות חדשות חיפשת.
נודניק שכמוד!
הלכת לבלי שוב, כמו עייזר.
לבדנו נשארנו —
1אף על פי כן
ינוע השמש מסביב לארץ,
כרגיל.
נא להימנע מביקורי תנחומים

הראו לנו בטלוויזיה איך אנו נראים בעיני אחרים, ונבהלנו.
ראינו שאנו נראים רע, נראים מכוער.
לא ידענו שאנו מכוערים. ידענו שלא אוהבים אותנו ואמרנו :
בגלל הנפט.
לא בגלל הנפט. לא רק הנפט.
במשך שנים לעגנו לדעת הקהל העולמית :״לא חשוב מה יאמרו
הגויים, חשוב מה יעשו היהודים.״ עכשיו, כשהתברר שחשוב גם מה
אומרים הגויים, אנו מנסים להתרפק על ברכי דעת הקהל, וזו מסרבת
לקבל אותנו. ואנחנו מופתעים, משתוממים, כועסים.
תמיד ראינו את עצמנו במראת-הקסמים של העיתונות שלנו.
״היש עוד בתבל מדינה יפה כמונו ז״ שאלנו את מעריב וידיעות
והארץ ודבר. והם ענו :״ערפאת מכוער, ברז׳נייב מכוער, האו״ם
מכוער.״
למדנו להתייחס אל התקיפות בלבנון דרך הכרוניקות היבשות :
״שוב פעלו מטוסינו ב ...בתגובה על ...ופגעו במיפקדות וכו׳.״ פתאום
ראינו, דרך העיניים העולמיות את הודעותיו השיגרתיות של דובר
צה״ל. נשים, ילדים, בתים הרוסים, קרעי-מזרונים — מראות המו כרים
לנו מוייטנאם, מאסונות הטבע בבוליביה, מקפריסין. ראינו
גם את מקרה בית-שאן, באיחור גדול. ונזכרנו בשצף־קצף שבו הס תערנו
על עיתונאי-החוץ הסקרנים. למה לראות את בית-שאן דרך
אירופה, בתוכנית דוקומנטרית ז
עלינו לערוך לעצמנו טיפול קוסמטי יסודי ביותר. להוציא את
המורסות, להחליף את העור, למתוח את הקמטים. להיות יפים,
נקיים.
והעיקר, לשבור את מראות הקסמים.
ייתכן שאז נקבל יותר הצעות-נישואין מדעת־הקהל העולמית.
מדריך להורים
מתחילים
זוג — תאומים, הערך הנמוך ביותר
במשחק. הזוכה בזוג בלבד, אל לו
לשבות בפתח משרד הסעד או לצאת
בהכרזות נמהרות. מוטב שיניח את
הקלפים על השולחן, יכריז ״פאס״
וימתין לסיבוב הבא.
זוגיים — סדרת תאומים, בזו אחר זו.
לא רע, נותן סיכוי מסויים. יחד עם
זאת אסור להמר על סכומים גבו הים,
החלפת דירה, מטפלת או חלב
מתנובה.

שלישיה פותחת
״לא, רע, אתה בכיוון הנכון׳.

שלישייה

מונופול
במדינה קטנה אחת הנראית כמו לוח־קרטון של
משחק חינוכי, יש כסף מנייר ותרבה קוביות־מזל.
יושבים המשחקים ומטילים את הקוביות: ארבע־שש,
שלוש־חמש, ארבע דאבל ועוד ועוד. מזיזים את
הפיונים, קונים, מוכרים, עוברים ב״התחל״ ומקבלים
מאתיים ולפעמים גם כרטיס צהוב של :״לך לבית
הסוהר ! ״
המשחק בעיצומו.
אחר־כך קונים בתים ומשכירים אותם, קונים
תחנות רכבת, שירותי חשמל ומים, ולבסוף — גולת
הכותרת של המשתק — מלונות.
יושבים הזוכים המאושרים ומקימים מלונות, מ־פלאסטיק
אדום, על לוח הקרטון. הרבה מלונות״ ששה

על משבצת״ חוסמים את הדרך בפני רוח הים. בקושי
אפשר להזיז את הפיונים מרוב צפיפות, .המון־המון
מלונות קטנים ואדומים שקונים בשטרות כסף־צעצוע
ומנהלים ביעילות בהטלת קוביה.
אלא שלא כבאותו משחק, עליו רמזנו, צריכים
על־מנת לזכות במשחק שלגו גם לתיירי־קרטון שיסעו
באוטובוסים יצוקי־עופרת על פני לוח המשחק ויר־שרשו
בכסף אמיתי, עשוי דולארים.
בינתיים נסתפק בשר־תיידות עשוי פח המצהיר
הצהרות מדיניות ואחרות כטעם דיקט. ועד שיגיעו
אותם צעצועונים דוברי אנגלית בניב צלייני, אנו
מכריזים על טיים־אאוט.
ויהודה לעולם תשב. והילטון יעמוד.

לגדרה,
במלאת לד ת ש עי ם שנ ה

אנו מ חכי ם דן־ ב סי בו ב
בית החולים למחלות כרוניות
ע״ש הרצפלד,

גדרה.

שיטה ושיטות
למנצח אבר מגוייד
הריעו לכבודו כל הארץ
לאלוף־הפיקוד אבד מחודד
לשפד נועד
הללויה.
ל מוסיק אי אבר משוכלל
כמו לסמנכ׳׳ל
כמו לאדריכל
ל מוסיק אי אבר נהדר ך
הריעו בשופר
הללויה.

— הזוכה בשלישיה נתון בדילמה
מובנת. ברשותו ערך שאינו
נמוך, אבל מאידך אינו גדול דיו
לכתבה במוסף השבועי. על הזוכה
בשלישיה לחשב היטב את צעדיו ולא
לפתוח את קלפיו ללא גיבוי לשכת
הסעד .״פוקר״פייס״ או מירמות קט נות
יועלו ללא ספק.

קארה

— רביעיה. קלף מצויין. בדרך
כלל זוכה הרביעיה עוד בשלבים ה מוקדמים
של המשחק. לא להסס.
להעלות את הקופה ל מקסי מום.
קשה לעמוד מול רביעיה, נצל זאת 1

חמישיה — פוקר, חביבי. המשחק
שלך, עמידר שלך, שיכון עובדים,
הלשכה לדמוגראפיה, לאשה, להי-
טון — כולם שלך, רק לאסוף ולקחת.

שישי ה

— עבור לשש-בש.

תזכורת :
איו אלוהים מבלעדי אללה
(ונתן דונביץ)

שאיפשרד. לייבא חפצים שונים ללא מכס, בטענה
שהם עתיקים. עד כה היד. פטור מכל מכם על מוצגים
ועתיקות שגילם מעל 100 שנה. דבר זה איפשר, למשל,
לייבא רהיטים ללא מכם, בנימוק שהם עתיקים. למכס
היו בעיות להבחין בין ריהוט עתיק לביו ריהוט הנראה
בעתיק.

עתה שונתה תקנת המפם ויוטל מבס
מלא על כל חפץ עתיק, להוציא מוצגים
המיובאים לצורך תצוגה כלבד.

ת 1י| ! ןוך
ה מי לחמההתרחקה,
ההסדר קר 3
התרחשויות השבועיים האחרונים הרחיקו
את סכנת־המילחמה המיידית, וכמהו־מה
גבר הסיכוי ללחץ אמריקאי מכריע
לנסיגה ישראלית משמעותית בסיני.
ביטול ביקור ברז׳גייב וההפגנות הקומוניסטיות
במצריים נגד סאדאת הם סימפטומים לתפנית פרו־אמריקאית
נוספת של סאדאת, יחד עם תפנית ימינה
בתוך מצריים עצמה, כשהמטרה היא להביא אח האמ ריקאים
להפעלת לחץ מאסיבי על ישראל.
בשביל האמריקאים זוהי הזדמנות — לדעתם, אולי
האחרונה — להתבסס בעולם הערבי ולהב טיח
את אספקת הנפט לזמן רב. לכן מופעל עתה לחץ
כבד ביותר על ישראל לוותר מייד על אבו־רודס,
המיתלה והג׳ידי. התמורה היחידה תהיה דחיית הבעייה
עד לאחר הבחירות לנשיאות האמריקאית ב״, 1976
הקפאת ועידת ז׳נבה ועצירת הפלסטינים.

הפעם אין לממשלת־ישראד בל סיכוי
לעמוד בלחץ זה, והיא תקבל את התכתיב.

האמ רי ק אי 1וג 3ו 1ידי
רה*) כלכל ,
דאגה חמורה שוררת בירושלים נוכח הסימנים
הגוברים והולכים של הפעלת לחצים כלכליים אמרי קאיים
על ישראל לשם השגת ויתורים מדיניים.

הלחצים האלה, שכמה מראשי המדינה
הגדירום כ״סבנה לסגירת הברז,״ בבר נותנים
אותותיהם בשטחים שונים. למעשה
הופסקו לחלוטין בל המגעים הרשמיים, שנערכו
עד כה, על הגכרת הסיוע הכלכלי
האמריקאי לישראל, בצורה שלא נותנת כל
רמז לגבי חידושם.

בעבר השתמשו האמריקאים רק בסיוע הצבאי
לישראל כדי ללחוץ בנושאים מדיניים. לדעת כמה
משרי הממשלה הפעלת הלחץ הכלכלי, היא הרבה
יותר חמורה, ומעמידה את ישראל בתחום הכלכלי
במצב הרבה יותר קשה מאשר בתחומים המדיניים
והביטחוניים.

תי 11 קו ת
מב על ע
יייוווו*ו*1ו—י—**111*!111^— 3־*ו*
מינהל הכנסות המדינה סגר בימים אלו פירצה

מ תי חהישרא לי ת
גרמה
ל כוננו תבגרמניה
ישראלי שהציג את עצמו בשם
ר.ס. מאייר, טילפן כשבוע שעבר מישראל
למערכת השבועון הגרמני הנפוץ
״קוויק״ והודיע כי ״צפוי להתחולל
משהו גדול מאוד באיזור, בין יום
שישי בשעה 12.30 בצהריים ויום
ראשון בבוקר.״
הידיעה גרמה להכרזת בוננות במערכת
השבועון הגרמני, לקראת אפשרות
של התפרצות מילחמה חדשה.
בל הניסיונות לאתר את האיש שטיל
פן עלו בתוהו. מידע על הפרשה נמסר
לשילטונות הביטחון בישראל.

כארץ, ושישא את השם ,,נפט —
החדש.״

האל

אחת הדמויות המרכזיות בסיפור הדימיוני הוא
סוכן ישראלי, המגיע לנסיכות־הנפט אבו־דאבי ב מסווה
של אספו־תמוגות, כדי להכשיר את הקרקע
להשתלטות האמריקאית על שדות־הנפט שם. מחבר
הספר, המסתתר מאחרי הפסבדונים ״ניגאל דון
כיארי,״׳ היה עד לא מזמן נושא מישרה בכירה
באחת מזרועות הביטחון של ישראל.

רביו ידברפ חו ת
אחת העצות הראשונות שקיבל ראש־הממשלה
יצחק רבין ממי שמיועד להיות דובר מישרד ראש־הממשלה
ויועץ ראש־הממשלה לתיקשורת, הכתב ה מדיני
של דבר, דן פתיר, היא להגביל את כמות
הנאומים שהוא נושא. מינויו של פתיר לתפקיד מת עכב
כיוון שטרם הושגה הסכמה מלאה בינו לבין
ראש־הממשלה לגבי שורה של תנאים שהציב פתיר
לגבי כניסתו לתפקידו.

בין השאר תבע פתיר זכות השתתפות
בקבלת החלטות לגבי מדיניות הפירסום
וההסברה של הממשלה כנושאים שונים,
וכן זכות, החורגת מעבר לייעוץ, לגבי מים-
פר הופעותיו הפומביות של ראש-הממשלה,
הנושאים שידבר עליהם וצורת ההתבטאות
בנושאים אלה.

זנבר מו בי ל לפ״תון
שר־האוצר יהושע רבינוביץ נסוג במיק-
צת מהליכתו העיוורת אחרי נגיד ״בנק
ישראל״ משה זנבר, בראותו כי המדיניות
של הנגיד מובילה את המשק למיתון חריף,
כדוגמת המיתון של שנת .1965
המיתון הקודם בוצע על-ידי זנבר, שהיה אז יועץ
ראשי לשר־האוצר, פינחס ספיר. זנבר הוביל את ספיר
למיתון בלי שהלה הרגיש בכך, ונאלץ להצדיק את
המיתון כפרי תיכנונו. עתה חוזר זנבר בבנק ישראל
על אותם צעדי־צימצום האשראי והקפאת הבנייה, שיד
בילו למיתון, ובכך יחבלו בתוכנית הכלכלית של רבי־נוביץ,
המיועדת לצמצם את הביקוש, אך לא לגרום
לאבטלת המונים. על רקע זה מנסה זנבר להקטין את
המימון הגירעוני של האוצר בחצי מיליארד לירות.

הקרב על
בי טו חהפק דווו ת
בין ״בנק ישראל״ לאוצר החל מאבק
על השליטה בביטוח הפקדונות בבנקים.
האוצר מגיש הצעת-חוק, המבטחת כל
בעלי פיקדונות בבנקים בסכום של עד 50
אלף לירות. במיקרה של התמוטטות הבנק,
יחזיר האוצר למפקידים את כספם.
בנק ישראל דורש כי הפיקוח על התוכנית והביצוע
יהיה בידיו. האוצר מסרב לכך בכל תוקף, בנימוק
כי בנק ישראל נכשל עד כה טוטאלית בטיפול בבנ קים,
ואינו מסוגל להוציא לפועל את תוכנית הביטוח.
השולט בתוכנית הביטוח שולט למעשה במערכת
הבנקאות כולה.

ועד להגנתהא ! ר ח
מ ה מי שסרה
חקיקת חוק חדש, שיאסור על המישטרה להתחיל
לחקור חשוד כלשהו, עד שסניגורו ייפגש איתו,
כדי להגן על זכויותיו, יבקשו מהכנסת שני עורכי־דין
צעירים, אברהם אורן וצבי סער.
שני הפרקליטים עומדים להקים ועד ציבורי של
צעירים להגנת האזרח מהמישטרה, לדבריהם בגלל
״ההתנהגות הבלתי־חוקית של חוקרי המישטרה בכמה
פרשיות שהעיתונות גילתה אותם, ולאחרונה התנהגות
חוקרי המישטרה בפרשת רצח החיילת רחל הלר.״

ספרישר אלי ע ל
כי בו ש ש דו ת ־ הגפט
תיאור דימיוני של כיבוש שדות-הנפט
במדינות־ערב כידי האמריקאים, כשהם נעזרים
בהכנות למיבצע בידי ישראל, הוא
נושא ספד חדש העומד לראות אור בקרוב

תו כניו תהט לווי ר ה
הי ר דני ת ־
ת ע מו ל ה עויינת *
הופעתו של מדריך הטלוויזיה והבידור החדש,
במבט אחד, שאמור היה להופיע בראשון בינואר
השנה במתכונת הטיוי־גייד האמריקאי, נדחתה ב שבוע
אחד, אחרי שאנשי־המכס על הירדן עצרו את
האיש שנשא עימו את לוח התוכניות של הטלוויזיה
הירדנית עבור עיתון זה. החומר הוחרם בידי אנשי-
המכס, אחרי שהם הכריזו עליו כעל ״תעמולה
עויינת.״

החומר שהועבר מירדן שוחרר לבסוף,
ובך תתאפשר הופעתו בישראל של מדריך
תוכניות טלוויזיה, שיכלול פירוט התוכניות
בתחנות הטלוויזיה של ישראל, ירדן, לבנון
וקפריסין.

ש ר־ ה בי ט חון שו ק ל
אי מ או ם פ־רסוט אהייל
תופסק הופעתם של כתבי־עת רבים
שהוצאו לאור על-ידי ההוצאה-לאור של מיש
רד-הביטחון עכור חילות, יחידות וגופים
שונים במערכת הביטחון ובצה״ל. סעיף
ההוצאות של מישרד-הביטחון בסעיף זה
הסתכם במיליוני לירות בשנה, והביז•
בזו שבהוצאת הביטאונים, על נייר משובח
ובעיצוב מהודר, ניקר עין וגרם לביקורת
רבה.
בפני שר־הביטחון שימעון פרם מונחת עתה רשימת
כל כתבי־העת והביטאונים של צה״ל, ועליו יהיה
להחליט איזה מהם יפסיקו הופעתם. בין העיתונים
הצפויים לסגירה — במחנה נח״ל, במחנה גד נ״ע והו צאות
מערכות עבור חילות שונים, כמו חיל־חימוש
או חיל־שיריון.

הכחשהוה תנ צ לו ח
העולם הזה ( )1943 פירסם כתבה תחת הכותרת
״עלייתו ונפילתו של מייק ברנט.״ בכתבה זו נקשר
מר אלן קרייף עם המיקרה.
התברר לנו כי הוטעינו, וכי למר קרייף לא היה
קשר עם נפילתו של מייק ברנט, ולא היה לדברינו
כל יסוד.
אנו מתנצלים בפני מר קרייף על הדברים שנאמ רו
בכתבה האמורה בקשר אליו, ועל אי־הנעימות
שנגרמה לו, ומבקשים את סליחתו.

ר\ז ריס׳איתמר

בפניך הזמנת יצוא או יבוא, ק טנה או גדולה, מי יכול
לממן אותה? מה הם הסיכונים? אלו משרדי ממשלה
יכולים לסייע?
ישראל סידי, שאול ענתבי, רחמים דוידוב, מאיר
פוירשטייו ונחמו זילברברג -אלו הדיסקונטאים שלד
במחלקה לסחר חוץ בדיסקונט.

אלו אנשי צוות מאומן, מיומו ועדכני הצועד בטוחות
בכל מבוכי הסחר הבינלאומי. בידם מאגר עצום של ידע
ב חו קי סחר בינלאומי, בקרנות אשראי ליבוא וליצוא,
בערבויות, ביטוח, אינפורמציה עיסקית על לקוחות
וספקים בחו־ל ומכתבי המלצה. את המאגר הזה ואת
תרגום נתוניו לשפת ה עסקי ם שלך־הם מעמידים לרשותך.

הד>ס 7וונ ט א > ם ^ -ח ח הדנלו אירז שלד דדילו מונלו

מכתבים
מילחמת פדות ;!דושות
אין לי ספק שעוד יישפך הרבה דיו על
עניין ההורים-השכולים־נגד-דיין. פשוט,
יש כאן עניין •של פרה קדושה נגד פרה
שהיתה קדושה, והציבור הישראלי, האמון
על תקדימים, עוד לא יודע איך לאכול
את התופעה הנוכחית, שאין לה כימעט
תקדים בהיסטוריית הפרות הקדושות ש לנו.
ניבה
איתני, חולון

הסתה פרועה

3לי

בגי שו א

סגי בזי

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תד
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר 136י מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״דפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב, רחוב כן
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ גלופות :״צינקוגרפיה בספי כע״מ
העורך הראשי: אורי אכנרי המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

הבהבה מין ומוות בתא המהפכני ש פורסמה
בגיליון האחרון (העולם הזה
,)1948 זשעסקה בחקירת הירצחה של ה חיילת
רחל הלר, הכילה פרט אחד בלתי
מדוייק. נאמר שם, בין השאר, בי במים*
גרת עיקובה אחרי החשוד־ברצח, ידידה
של הנרצחת יורם ביכונסקי, הצליחה ה־מישטרה
למצוא עדויות על כך שאחרי
הרצח יצא החשוד בחברת מזל מזרחי, מי
שהיתה חברתה הטובה של רחל, ואף
התגפף והתנשק עימה.
האמת היתה שקיבלנו את הידיעה מ מקור
אחר, אולם כדי להסתיר את המקור,
ייחסנו אותה למישטרה במתכוון.
למחרת הופעת גיליון העזלם הזה, מירד

כיבוגסקי ורחל הלר
העיתונות הטעתה
רו עיתונאים אחרים לפרסם את הסקופ
הגדול של הנשיקות והגיפופים מתחת לעי נה
הפקוחה של המישטרה. הם פשוט העתיקו
את הידיעה, יחד עם הטעות המכוונת
שבה. לא הופתענו מכך. מאז החלה ד,עתו־נות
היומית בישראל לנפח, לפני שבוע,
את פרשת חקירת רצח החיילת רחל חלד,
יכולנו למצוא כימעט בכל הפירסומים
עקבות ברורים של מה שפירסם העולם הזה
בפרשה זו קודם לכן.
מייד אחרי הרצח, שאירע לפני חודשיים,
פירסם העזלם הזה ( )1939 את הכתבה
המקיפה והמפורטת ביותר על הפרשה. או תה
כתבה סיפקה לעיתונות הישראלית
את מרבית המידע על הדמויות הפועלות
בפרשה, כאשר חל מיפנה בחקירה והעניין
עלה לכותרות מחדש. העובדות שפורסמו
בשעתו בהעולם הזה והתמונות שליוו את
הכתבה הועתקו כימעט על-ידי כל עיתוני

ישראל. התמונה שבה ניראה יורם מחבק
את רחל, בעודה בחיים (ראה לעיל) ואשר
פורסמה לראשונה בהעולם הזה, הפכה
סימלה של פרשת־רצח מסעירה זו.

,לא ברור אם חקירת רצח רחל הלר
תילמד בעתיד בית־הספר לשוטרים, אולם
בוודאי יצטרכו ללמדה בבתי־ספר לעיתו־
׳נאות בארץ. הטיפול העיתונאי בפרשה,
שניפח את השתייכותם של הנרצחת וידידה
לתא שמאלני קטן עד למימדים של שערו רייה
ביטחונית והסתה, אונו אשמתה של
העיתונות בלבד. במידה לא מעטה גרם
לכך שופט־השלום החיפאי, אליעזר נוימן,
שהטיל צו-איסור-׳פירסום על חקירת ה־מישטרה
בעניין זה.
כבר למחרת ההחלטה הפרו שני יומונים,
דבר והצופה, את האיסור, פירסמו פרטים
מלאים על החקירה. הם לא עשו זאת כל בך
מאומץ־לב כמו מתוך טעות. עורכי-
הלילה שפירסמו את הידיעות של עתי״ם
בעיתונים אלה, לא קראו כנראה את ה ידיעה,
שהכילה את הודעת צו־האיסור.
בכך נפרץ הפרץ הראשון בסכר השתיקה.
תוך התחכמויות ורמזים עקפו העיתו נים
את החלטת השופט, שדווקא היא זו
•שגרמה לגל השמועות הזדוניות שהופצו
ברחבי המדינה. הם הביאו סיפורים מפו רטים,
ורק נזהרו לא לפרסם את שם הזז־שוד־ברצח,
למרות שאת תמונתו פירסמו.
ביום השני בשבוע שעבר, למשל, הופיע
הצהרון ממריב, תוך ציון שמו הפרטי
של החשוד ברצח. אולם לא רבים מקוראי
מעריב יכלו לקרוא זאת בעיתונם באותו
יום. עורך מעריב שלום רוזנפלד, ראה
בדפוס את השם המפורש, הורה לעצור
את המכונות ולמחוק את שמו של יורם.
כך אירע שחלק מגיליונות הצד,רוו הופיע
עם שמו של יורם, וחלקם עם מחיקה.
לגבי העולם הזה יצר איסור הפירסום
דילמה מיוחדת במינה. ידענו שהצו עשוי
להתבטל ביום הרביעי בבוקר. אולם העולם
הזה יוצא-לאור ביום ג׳ בערב. נוכח
ההפרה הגלוייה של צו בית־המישפט וברגע
שידענו כי המישטרה עצמה הגיעה כבר
למסקנה שאין כל קשר בין הרצח לבין
הנושא הביטחוני, נטלנו את הסיכון להו פיע
עם מלוא הפרטים בפרשת הרצח.
אחרי מה שהתפרסם בשבוע האחרון ב נושא
זה בעיתונות הישראלית, קשה היה
להאמין ששבועון כמו העולם הזה יכול
עוד לחדש משהו. בכל זאת, דומני, הכילה
כתבת העולם הזה בשבוע שעבר הרבה
גילויים חדשים, שהצביעו על העובדה ש הרקע
לרצח היה כנראה רומנטי־מיני.
כבר למחרת הופיעו גילויים אלה גם
בשאר העיתונים. בעיקבות הפירסום ב-
העולם הזה חדלו העיתונים האחרים ליי חס
לחקירת הרצח השלכות ביטחוניות.
מלבד ההישג העיתונאי שהיה כרוך בכך,
אני מאמין שתרמנו לכתיבה זו לצינון היצ רים
ול,שיכוך אווירת ההיסטריה ההמונית.

אני רוצה להתייחס למיכתבו של כתב
העולם הזה יוסי ינאי (העולם הזה .)1948
זוהי חוצפה אינפנטילית לכתוב מיכתב
כזה על גבם החרוש של הורים שכולים.
זה לא מעיד על חוכמה יתירה מצד הכתב
הנכבד ובעל־האמביציות. אינני יודע מהן
דיעותיו הפוליטיות של מר ינאי, אבל
זה לא משנה כלל.
יוסי ינאי יצא חוצץ נגד ההירים ״הש תולים.״
לדעתי, אם היד, שם אפילו זוג
הורים כנח אחד, שבא להפגין כשליבו
שותת־דם, די בכך כדי שכל העם יתייצב
מאחוריו.
האם המילה ״מחדל,״ מר ינאי, אינה
מוכרת לכך? האם אינך סבור שעל האח ראים
לו כולם לעמוד לדין ן (וביחס ל
״גיבור״
משה דיין, טוב תעשה אם תקרא
את מאמריו של בנימין עמידרור-,המתפר סמים
בעיתונו).
אני גר קרוב לאוניברסיטת בר־אילן,
והלכתי לשם להזדהות עם ההורים השכו לים.
שמעתי, כימעט מפי כולם, ש״זוהי
רק ההתחלה.״ הם מתכוונים לעלות גם
על כל השאר, כל ה״נחמדים״ של המערך.
רק ההסתה הפרועה והאכזרית נגדם, היא
שהוציאה את הרוח ממיפרשיהם הפצועים.
יוסף שחר, בני־ברק

ממדקהב עד מרקוב
כידיד ותיק של פרשנו הפוליטי של
הארץ, יואל מרקום, הופתעתי לקרוא (העולם
הזה ,)1948 כי הוא קיבל דרגת סגן־
ניצב, ומשתתף במישמרות המישמר האז רחי
בצהלה.
למיטב ידיעתי, יואל מרקוס השתחרר
מצה״ל בדרגה המכובדת של טוראי, ושו מר
עליה בגאווה עד עצם היום הזה. הוא
גם לא משתתף בשמירות בצהלה, פשוט
משום שמקום מגוריו הוא בצפון תל־אביב.
דג פדני, תל־אביב
• בגלל טעות דפוס הודבקו הדרגה
והשמירה לעיתונאי יואל מרקוס, במקום
לסגן־ניצב יגאל מרקום נזמישטרת ישראל.

שאלות של ה1רה לא־־כל־כר־שכולד.
אל חבר מש־כת כושל של ,,השל הזה״
דבר ראשון, אולי תואיל להסביר,
באיזה חוצפה אתה מעיז להטיל ספק
בזכויותיהם של אנשים להפגין? ״הו רים
שכולים״ או ״לא הורים שכו לים?״
מי אתה בכלל, שיש לך זכות
לפקפק בזכותו של מישהו בעולם להפגין?
או להתרגז? או אפילו להיות
״היסטרי״ ?
ועוד מעל דפי העולם הזה! איפה
שכתוב כל שבוע :״בלי מורא ובלי
משוא פגים״! בעיתון שהעורך שלו
מארגן, מתכנן, משתתף והולך בראש
הפגנות בלי סוף! האם גם ההפגנות
של אורי אבנרי, כשגררו אותו נאמר
על הכביש, גם הן היו ״היסטריות״,
״מוסתות״ ,״סמל לאיבוד סבוד האדם״,
ו״מזבירות הפגנות בחוצות קהיר״ ?
או שבעיניו
רק הפגנות נגד
דיין הן כאלה?
ומה כל־כך
חשוב לך אם
ההפגנה היתד, או מאורגנת
וסידרת

המופעים שאד
ניברסיטת בר־אילן
סידרה ל ׳
דיין
(בפני סטו־
5׳יחויי1
דנטים, אורחים,
ועיתונאים!) זה לא ״הפגנה פוליטית
מאורגנת״ ? אלא מה זה? הרצאה
אקדמית? מתקר? עבודת דוקטורט?
או משהו שבכלל אפשר להדביק לו
את המילה ״מדעי״??
רקטור של אוניברסיטה זה בדרך־
כלל אדם שמותר לצפות ממינו לדייק
במושגים. אתה בכלל מסוגל לתפוש
כמה זה היה מגוחך לשמוע ממנו, ש הוא
דורש ״חופש אקדמי״?! חופש
אקדמי בשביל מה? בשביל חלטורה
פוליטית?
עכשיו דבר אחר:
מה זה כל־כך מפתיע אותך ש״חלק
מהמפגינים היו ידועים בטינתם הפו ליטית
והאישית נגד דיין״ עוד מלפני
מלחמת יום־כיפור? תסלח לי רגע:
בכל השנים שאתה היית מכופף ותקוע
מתחת לכנפי הכאריזמה של דיין, מה
חשבת לך? שכל עם ישראל איבדו
את העשתונות שלהם והם מסונוורים
כמוך?
ומה רק ב״טינה אישית״ בלפי מנ היג?
הערצה אווילית, כמו זאת שנד
דפת מהמכתב שלך, היא לא ״אישית״?
(״ניצח על למעלה משלוש מלחמות״...
״אדריכל מילחמת יום־ביפור אח ראי
על מספר הנופלים הקטן לא!

זה לא ״אישי״! אלא מה זה? אולי
הגיוני? או מדעי? או מבוסם על דו״ח
אגרנט? ?
הקיצור: רק ליחס חיובי כלפי דיין
מותר להיות ״אישי״ — אבל ליחס
שלילי — חם וחלילה! ככה זה, מה?
אני בכלל־בבלל לא מצטערת ״שכל
משנאיו של דיין חגגו״ (כפי שאתח
כותב) ,כי לי, למשל, יש כלפיו גם
טיגה פוליטית וגם טינה אישית, ואני
לא מפקפקת לרגע שיש לי זכות מלאה
להרגיש כך, ו״בלי מורא״ גם להגיד
את זה וגם להפגין את זה. אני לא
חייבת להסביר לך ממה זד, נובע, אבל
נאמר רק, שזה התחיל כשראיתי את
דיין כשהוא ״שיחרר״ את לוד( .״משח-
רר־לוד״?! חח, חה, חד אתה היית
שם? אז אולי כדאי לך בהזדמנות
חגיגית זאת ללכת ולברר על איזה
״מספר נופלים קטן״ הוא היה אחראי

אף פעם לי לא נהרג בן, זה נכון.
אז לפי ההגדרה שלך, שהיא בכלל לא
״היסטרית״ ,ולא ״פרועה״ ,ולא ״צע קנית״
— השפיות העדינה ממש מר קיעה
שחקים ממנה — אני ״הורה־שלא־כל-כך-שכולה״
! ובכל זאת הייתי
שם בהפגנה. אז אפשר לדעת מה מציק
לך פה?
אדוני ! היו שם אנשים ששיכלו בנים
והיו שם אנשים שלא שיכלו בנים —
ובכל זאת: גם אלה וגם,אלה חושבים
אותו דבר על דיין ! אז מה לא מסתדר
לך כאן?
זה שדובר מישרד-הביטחון(דף תש קיף,
העולם הזה הנ״ל) ,שהדליף לעי תונים
את שמי, לא הכיר את השמות
של בל שאר ההורים-שאינם־כל־כך-
שכולים שהיו שם — זה נון שלו.
אבל היו שם הרבה. ויש עוד הרבה-
הרבה שחושבים בדיוק כך, ולא היו
שם. הרי גם אתה בטוח בזה. אחרת
לא היית כותב מכתב קוצף בזה, נכון?
ועכשיו שאלה אחרונה:
תגיד את האמת (אם אתה בכלל
יודע מה זה) :אם אני הייתי אחת
ממעריצותיו המושבעות של דיין, נאמר
— הברת־כבוד בלהקת נשי רפ״י הע ליזות
— גם אז היית מעיז לקרוא
לי ״לקסיקונאית כושלת״? או נאמר
כך: האם לפי דעתך גם בדי להצליח
במילונאות צריך להשתחוות לבאריזמה
של ה״פלייבוי המזדקן,״ כמו שקורא
לו פרופ׳ ישעיהו הגדול?
נ.ב. הרי אתה היית מת שייתנו
לך ״לנקוט באמצעים של ממש״ (כמו
שכתבת בעצמך) נגדנו. אז מה אתה
עושה במערכת העולס הזה? לך לדבר.
נתיבה כן־יהודה, ירושלים

מכתבים

הגיננו מ אנ ג לי ה

פיתנם ברוח התקופה

!0 0מסר בו תסט רי או

מכל מלמדי השכלתי. מלשון שכול.
מש!ה לוי, חיפה

שילוש הממ״ם
לדעתי, הגיעה השעה לנתץ את מעגל-
הקסמים מ־מ־מ־ :מילואים — מיתון —
מילחמה.
דוד כהן, קריית־אתא

ם חם ח 74828

#א תי ר

* איזון 8 /\ 1 ^ 10£ערוצים אלקטרוני
* משתיק אלקטרוני לביטול הרחש בין
תחנות ׳ה־ 1ו 1כורת בקרה אוטומטית
לכיוון מדוייק של התחנות.

איש הס״ס והליכוד

קצת קשה להאמין שהבאתם ידיעה על
קצין .0ס( .העולם הזה ) 1947״אוהד הציונות״
מבלי לחקור מי עומד מאחרי
המאמר הנ״ל של השטון.
הערבים מנסים מזה שנים לקשר את
הציונות עם נאצים, וה״סקופ״ שלכם הוא
מאמר קנוי• לערבים יש כסף בשפע, וכסף

* רמקולים ״ 8א\,\£ט 0 0 0״(״ 12ו־״.)4
* פטיפון 111

ראש מגנטי 0 80011א 111ם .0 0 £
מחט יחלוב * 100 ואט.

16445

100 חאט הספק יציאה

להשיג אצל
מפיצי יליט
אולמי תצוגה _

סוחרים מורשים :

תל־אביב: הצפירה ¥ 19 ארלוזורוב ,53
ירושלים: שמואל הנביא .66
חיפה: ק .אליעזר, מרכז מאירהוף.

ת״א: כוכב, המלך ג׳ורג׳ 91י-ם: ה.ב ,.0.ימין אבות 6
חיפה: ריבר, החלוץ 25
ר״ג: ריגר, קריניצי 2
נהריה: גיורא, געתון 36
כ״ש: איתני, הרצל 96
טכריה: אחים אוחנה
נתניה: תלאור, הנציב 15
פ״ת: אורון, חיים עוזר 8
רמלה: יולזרי, הרצל 73
כת־ים: מושקוביץ, רוטשילד 27י־ם: לוי, שמאי 17
י־ם: פאול, אבן ישראל 2
ר״ג: מוניטור, ביאליק 54

קצין ס״ם שלאייר
תשובה מבגין
מעולם לא היה שנוא ביותר על עיתונ אים.
מה־גם שמאמר מהסוג הזה מעלה
את המכירות של שטרן.
עובדה היא, שהמאמר לא פירט איזו
קבוצה ימנית נהנית מתמיכתו הכספית
של האנס מארטין שלאייר, וזה אומר
דרשני.
אינני, ומעולם לא הייתי, אוהד של
קבוצות הימין(או השמאל) הקיצוני, אפילו
אינני ציוני במובן המקובל. אך אני סומו
על יושרם האישי של בגין, תמיר ואריק
שרון (עם כל ההסתייגות מדיעותיהם)
שהם לעולם לא יסכימו לקבל תמיכה מ הסוג
הנ״ל.
מוטב שתורו שבלעתם ״לוקש״ של
מישרדי־התעמולה הערביים.
א. קופל, אנטוורפן, בלגיה
- #עורך העולם הזה פנה בעניין זה
לח״ב מנחם בגין. להלן תשובת ח״ב
בגין :
מר אבנרי הנכבד,
הריני מאשר בתודה א ת קבלת מכתבך
מיום ח־ 22 בדצמבר . 1974
אינני קורא את העיתון ״שטרן״ ואי נני
יודע מיהו אותו נאצי הנט שלאייר.
גם המושג ״ימין״ אינו ברור בימינו כלל
ועיקר. שמת בוודאי לב כי המחבל אשר
הטיל א ת רימון היד בתל״אביב, בקולנוע
״חן״ ,היה חסיד נלהב של המרכסיזם-
לניניזם. הנה לך ,״שמאל״ המנסה לז הות
את עצמו עם המושג קידמה.
אלו הן, כמובן, הערות צדדיות. אבל
בוודאי תבין כי אין לי מה לחקור נוכח
איזו ידיעה אווילית או מדהימה, כפי
שאתה כותב, בעיתון גרמני, על דברי רהב
של איזה נאצי שפל.
בכבוד רב ובברכה,

מ. כנין,
הליכוד ואמנת דנכה

הכנסת, ירושלים

בקשר לכתבה ,״המטרה: רביך (העולם
הזה ,)1947 נדמה לי שמר יוסי ינאי טעה
לפחות בדבר אחד. מבלי להתייחם לדבר
אם מר רבץ היה בסדר או לא בסדר,
(המשך בעמוד )9

£ 0א57£

צורך ראשוני :
״הבנה״ יהודית־ערבית
בתוכנו

רב־ שי ח
ייערך במוצ״ש , 11.1.75 בשעה
8.30 בערב, באולם בימ-סוקו-
לוב, רח׳ קפלן ,4תל-אביב.
ב תש תתפות:

+אורי אבנרי
4תגריד אבו־רחמה
(מזכירת

הסטודנטים

בחיפה)

עוזי בורשטיין
לטיף דורי
י בי
אברהם פטקא
ח״כ מאיר פעיל
דן קידר

הערביים

אשדוד: מימון, מרכז ב׳
רמת השרון: סיגנל ־גנין
אשדוד: אשקור, מרכז א׳
ערד: מיקי מריו, מרכז 9
רחוכות: שחר, אחד־העם 15

תכנית ה הג רלההחדשהשל הלוט1
מאפשרתלך לז כו תבפרס רא שנן
מינימלי ש ל 250.000ל״י. ובפרס
רא שון מצטבר עד 500.000ל״י.
דמי השת תפו ת ל טבלו!־ 75א ג.
מינימום -שתי טבל או ת (טור).

זכיות:
בטופס רגיל — 8
טבלות. מילוי כל
טבלה מקנת אפשרות
זכייה בפרס.

ש תי ערך ב מ תא ם ל תכני ת
הגדל ת • לו טו • שפוד סמת
בי ל קו סהט־ סו סי םמס׳
מיו ם בי תנבסלז
1 2 .1 2 . 1974
ת ש לי ה.
ע סי 6 4 7

סוניטפסים:

חלוש השתתפות
להגרלת **•611

]71128

221 [ 231124

; 2911301131

טפסים רגילים.
טפסים שיטתיים.

טפסים רב־שבתיים.

]10-1102| } 03] [ 04

| 14ן3ין]2ן ןן ץזן מ{

ז?ן911201 ין|6ו|{>ר116| 1ל1

ואת נם חואי הד,מתת*
מת ב׳לוטו* בדף השו*
בר, ו״הוואית לסמתתן*
בדף ההוראות

1נ) [ 321 1331 151ה 3ן[ 29

?136113

טמן * מספרים בכל טבלה כד 0ולא כך {£1אשור לסמן בצבע אדונו.
אסור לקפל או לקמט. ונאש שסומנו ט פחות מ* 3מספרים או שהסימן
נעשה באדום או שהוא חורג מהמשבצת— ייפסל.

ת נאי סודי להשתתפות ביאטו״ הוא כי ההשתתפות מ מהווה
הסנס׳מל־בבוד בלבד, והיא לא תיצור יחסים משפטיים, לא תקום ממנת
שום חבות הניתנת לאכיפה בתביעה משפטית ולא תשמש נשוא להליך
משפטי כל*שהוא.

סימון של הצלחה

כד השבוע ב
כר תכניות הטלוויזיה
של ישראל ירדן לבנון וקסריס•
וכל תכניות הבידוה!•^ 14 #

להשיג בכל ה קיו ס קי ם ובסוסרזורקסים

ר 0 .צ ה:גד, צלנוב 13

מכתבים

עכשיוהזמן

(המשך מעמוד )7
קשה לי להאמין שהליכוד יעז להסתמך
דווקא יעל אמנת ז׳נבה.
הליכוד, בזמנו, עמד לצד אותה ממשלה
שעברה על כל תנאי אמנת ז׳נבה כשט חים,
כולל העברת אוכלוסיה והקמת ישו בים.
הליכוד
עמד לצידו של אותו אליל־פח,
שלמעשה היה היוזם של העבירות האלו,
ועבר אישית על אמנת ז׳נבה על־ידי חפי רות
ארכיאולוגיות. הזכרת אמנת ז׳נבה
על־ידי הליכוד מהווה חוצפה תהומית
עד־כדי־כך, שאינני יכול לתאר לעצמי
שהם מסוגלים לה.
י. גולן, תל־אביב

ענשיו הזמן והשתמש
בתחבורה הציבורית !

אכן לא מקצץ
למרות כל הדיבורים על קיצוצים ב תקציבים
הממשלתיים למיניהם, בהוצאות
אירוח וראווה וכד, עדיין ממשיך האדון
אבא אבן (ח״כ, ושר־לשעבר) ,לטוס במחלקה
הראשונה במטוסי אל־על (טיסה
,016 ניו־יורק — תל־אביב, בתאריך
.)27.12.74
יצחק מעיין, ירושלים

עשה לך חשבון פשוט:
השימוש במכוניתך הפרטית
הנו״תענוג״ י!7ר מדי.
מחיר הדלק, מחיר החלפים,
הצפיפות והטיכונים בכבישים,
כל אלה נחטכים ממך
בתחבורה הציבורית.
אגד מעמיד לרשותך
אוטובוסים במשך כל שעות
היום לכל מקום בארץ.

מיבצע סיסמאות ,,גקה״
כאדם האחראי במידה ידועה למיבצע
זה, רציתי להבהיר, לתועלת קוראי העיתון
המשתתפים במיבצע, מיספר נקודות, אשר
דומה לא הובהרו דיין:
.1כל משתתף רשאי לשלוח מיספר
בלתי־מוגבל של סיסמאות. את הסיסמאות
רצוי לרשום על־גבי התלוש שבמודעה,
אך גם אחרות תתקבלנה•
.2מועד־הסיום של המיבצע.28.2.75 ,
משתתפים אשר שלחו כבר מיכתב עם
סיסמה או סיסמאות, רשאים לשוב וליטול
חלק במיבצע, ליתר דיוק — כל המרבה,
הרי זה משובח.
) .3ההשתתפות אסורה, כמובן, על
אנשי חברת נקה ואנשי מישרד־הפירסום
המטפל במיבצע׳ ועל בני־מישפחותיהם.
מיכאל קאופמן, תל־אביב

100ן נסו, עזגביס 1011

לתמיד כפרופסור שחק
אני כותבת לכם מיכתב זה, כי הרי
ידוע שלא מעטים מהאת״ם הישראליים
נוהגים לקרוא את עיתונכם כאשר הם
רוצים לדעת ״מה באמת הולך.״
ובכן, ברצוני שאח״מינו הנכבדים יידעו,
שמה שהם עושים עם היו״ר של הליגה

ע באגד
תעריפון המוז״ם של
החל מ־1. 12.1974

הווו 0 !1ה 1ה
לשנה בלירות

מחיר העיתון

ד״ר חגית פינס
תמיכה ׳בשחק

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר
הפרופסור

הישראלית לזכויות־האדס,
שחק, הוא דבר נימי וטיפשי.
ניבזי — משום ש״ד,דמוקרטיה היחידה
במיזרח־ד,תיכון״ ,כפי שטוענת התעמולה
המימסדית, תדפת אדם שהחליט, שמטעמי
צדק ומוסר עליו להגן על ׳זכויותיהם של
חסרי־הזכויות. כל אחד חייב, כמובן,
לדעת, אם ברצונו לעשות למען ״חסוי־הזכויות״
או לאו, זוהי החלטה פוליטית.
אבל אין לאף אחד זכות להשמיץ את זה
שפועל למען הגנת זכויות אנושיות ואזר חיות
בסיסיות.
המיבצע נגד פרופסור שחק הוא גם
(המשך בעמוד )12
הווו ל ח

הז ה

1040

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

לבל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארה״ב ולקנדח
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד למקסיקו לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, ונצואלה,
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה
פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו-זילנד
לפנמח
164 164

ל־ !/2שנה מחיר העיתון
הוצאות משלוח

180 196

הוצאות משלוח

92 8 100 — 16

164 164 164 164

* 70־־־ 234
220 — 56
120 בב 284
276 — 112

120
= 113
— 146
= 142
164 164

281 320

144 164

186 184
171
117 156
364 200 + 164
196 + 164 כב 360 334 170 + 164

102 + 84
100 + 84
87 + 84

צחק רביו אינו
מחדר חובו ת

אנ שים
המישפטים חיים צדוק, נערכה
צנזורה. שאלה שהוצגה
לצדוק על-ידי עורך־דין צעיר
מהקהל לא שודרה. הפרקליט
שאל את שר־המישפטים :״האם
העובדה שמישרד עורכי־הדין
שלך לשעבר קיבל עבודות
רבות ממישרדים ומחברות ממ שלתיות
נבעה מהקשרים שלך,
או מהכ״שרון של עובדי מיש־רדך
ז* צדוק השיב תשובה
שזכתה למחיאות־כפיים מהקהל :
״המישרד זכה לעבודות ביגלל־הכישורים,
ולא בגלל הקשרים.״

! ישיבת סיעת־המערך,
שנערכת בשבוע שעבר בכנסת,
התארכה, ומשתתפיה הפגינו
קוצר־רוח בולט, מאחר שהישי בה
הפריעה להם להשתתף
במסיבות סילווסטר שנערכו באותו
לילה. לבסוף נמאס לכמה
חברי־כנסת, והם קראו ליושב-
ראש סיעת המערך בכנסת,
משה ורטמן, שישב אף ב ראש
הישיבה :״ורטמן, אם לא
תנעל את הישיבה, אנחנו ננשק
אותך בדיוק בחצות.״ ורטמן
נבהל מהאיום, ומיהר לנעול
את הישיבה.
1תחרות נערכה בין יו״ר
הכנסת ישראד ישעיהו לבין
ח״כ (המערך) הרב מנחם
ה כ הן על תפקיד חבר הוועדה
למינוי דיינים יהודיים, בה ישב
עד כה ישעיהו. בישיבה שנע רכה
בנושא זה בסיעת המערך
בכנסת, דרש איש העדות ח״כ
חביב שימעוני לבחור בישעיהו
כיוון שהוא מעדות
המיזרח. שימעוני קרא לעבר
חברי סיעת־המערך :״אני רוצה
לראות אשכנזי אחד, שיצביע
בשביל ישעיהו.״ ואומנם, בהצ בעה
הסתבר כי היה אשכנזי
אחד. היה זה יצחק כן

אהרון.
י ״ראש־הממשלה יצחק
רכין אינו פורע חובות. ב־

,1972 ערב הבחירות לנשיאות
ארצות־הברית, ערך רבין התערבות
על שני בקבוקי ויסקי.
הוא הפסיד בהתערבות, ועד
עצם היום הזה לא פרע את
הפסדו בהתערבות.״ סיפור זה
כלול בסיפרו של דני פינקם,
מבעד לערפל, העוסק במיכלול
בעיות ישראל מאז מילחמת
ששת־הימים ועד הופעת ערא-
פאת בעצרת האו״ם, כשעיקרו
מוקדש למילחמת יום־הכיפורים.
פינקס מגלה כי ערב הבחירות
לנשיאות נפגשו רבץ, שהיה
אז שגריר בוושינגטון, ושיכד
ע ץ פרם, בחדר האישים ה חשובים
בנמל־התעופה של ניר־יורק.
התעורר ביניהם ויכוח
על שיעור ההצבעה היהודית
בעד ריצ׳ארד ניפפון. רבין
טען שאם יזכה ניכסון ב־>־307
מקולות היהודים, יהיה זה
הישג. אדם שלישי שהתערב
בשיחה היה מוכן להמר שניכסון
יזכה ביותר מ־״ 357 מקולות
היהודים. רבין התערב עימו על
שני בקבוקי ויסקי, אחד לשתייה
משותפת והשני במתנה. כש חלפו
הבחירות, הסתבר על פי
נתונים רשמיים כי -־ 387 מהיהו דים
הצביעו בעד ניכסון. אבל
רבין עדיין לא פרע את חוב
בקבוקי הוויסקי.
81 בישיבת חברי המערך
בוועדת־הכספים, שנערכה ב שבוע
שעבר בכנסת, החלו
לריב יושב־ראש הוועדה יש״
ראד ק דגמן עם ח״כ צכי
גרשוני. שאר חברי הוועדה
קראו לעברם ״תפסיקו לריב,
כאן זד. לא בית־השימוש,״
בהתייחסם לכתבה שהופיעה ב שבוע
שעבר בהעולם הזה, על
הפגישה בין השניים בבית־השימוש
של הכנסת. קרגמן
התרגז עוד יותר, ואמר :״אני
יודע מי הדליף להעולס הזה
את הסיפור, היינו. שם רק
שניים !״ גרשוני קרא לעברו :
״מה אני אשם שאתה הולך
אחרי כל פעם שאני צריך
לעשות פיפי 7״
81 לקריאת־ביניים זכה ב שבוע
שעבר בכנסת ח״כ (ע״מ)
יגאל הורכיץ, ממי שהיה
בעבר חברו ברפ״י, ח״כ (מע רך)
דויד קורן. הורביץ, שנאם
על בעיות מיסים הופרע על-

יהושע רבינוביץ

אבי מדיניות הידוק החגורה,
_ בלט בין אורחי נשף־הפתיחה
המפואר של מלון ״הילטון״ בירושלים בליל הסילווסטר. השר

בדלן

ב?זפדנוו3

וזמשלזאווג

ידי קורן, ששאל אותו :״ומה
עם העסקים שלך?״ כידוע
מנהל הורביץ מיספר מיפעלי-
תעשייה בענף המזון. הורביץ
חשב כי הכוונה היתד. לליכוד,
שבו הוא חבר, וענה לקורן:
״העסק שלי הוא בסדר גמור,
ואני מציע לך להצטרף אליו
מהר.״

׳ 8הרב הראשי, הרב של

המישפחה הידועה. בתום ה מסיבה
ביקש רוטשילד מאחד
האורחים הישראליים להביא לו
את המעיל שלו. הישראלי שאל :
״איך אכיר את המעיל שלך
מכל המעילים?״ השיב לו
רוטשילד :״הוא הכי ישן מכו לם.״
אורחי המסיבה צחקו כמו
לבדיחה טובה, אולם אחר־כך
התברר כי באמת היה מעילו
של הלורד רוטשילד ישן, מטולא
ומהוה.
׳ 8בתוכנית בירה ומצב
רוח, ששודרה ביום השישי
האחרון, ושבה רואיין שר-

8 :דוברו של שר־המיש־טרה,
כרוך לשם, יצא לפני
שבועיים למילואים, כשבצו היה
כתוב כי הוא נקרא ל־ 40 יום.
לשם ביקש מהדואר לנתק את
הטלפון בדירתו למשך אותה
תקופה. כעבור שבועיים הוא
שוחרר לפתע מהמילואים, וכל
מאמציו לחדש את הקשר הטל פוני
בין דירתו לבין העולם
החיצון עלו בתוהו. בדואר
טוענים כי הבקשה המקורית
התייחסה ל־ 40 יום, ואי-אפשר
לחדש את הקשר קודם־לכן.
! 8״הנה הוכחה שאני באמת
עובר לליברלים,״ קרא בשבוע
שעבר בכנסת ח״כ (המרכז
החופשי) אהוד אולמרט,
כשהוא אוחז בידו גיליון ידיעות
אחרונות. בצהרון היה דיווח
על ההצעות לסדר־היום בכנסת
מהיום הקודם, ודווח בו על
הצעה שהגיש ח״כ המרכז ה חופשי
״אהוד רימלט.״
81 דוברו הפורש של ראש

עיריית ירושלים, יונה יהב,
קיבל מינוי־הירום בעירייה, ל תקופה
שבה לא יהיה עוד
עובד־עירייה. אחת ממזכירותיו
הרבות של טדי קולק, דינה
כרלר, נמצאת בחודשי הריונה
האחרונים, ומאחר שבעלה ב

גורן, אשר התפרסם
בשבוע שעבר בארץ בעיקבות
האשמותיו כנגד הרב הראשי
לצה״ל, הרב האלוף מרדכי
פירץ, על הזנחת גוויות ב־מילחמת
יום־הכיפורים, התפרסם
גם בלוס־אנג׳לס. בראיון שנתן
לאחד העיתונים הגדולים ב־ארצות־הברית,
לוס אנג׳לס
טזמזס, סיפר גורן על עלילותיו
הקרביות, וטען כי במיבצע־סיני
היה הוא החייל הישראלי
הראשון שהוצנח בשטח מצ ריים,
בתחילת הקרב. כזכור,
החלה המילחמה בצניחת הצנ חנים
ליד מעבר המיתלה.
׳ 8במסיבת חנוכה, שאותה
ערך שגריר ישראל בלונדון,
גדעון רפאל, היה אורח-
הכבוד הלורד ג׳יימס רוטשילד,
ראש הענף האנגלי של

מימיו) ,מציגה בגלריה גוררון בתל״אביב תערוכה של ציוריה, אחרי
שהספיקה לערוך השנה תערוכה דומה גם באוסטריה. כמה
ממכריה של סילבה היפה, שלא הכירו את סיגנון ציוריה, הופתעו
למראה הציורים הסוריאליסטיים שלה, שאחד מה ם (ראה
לעצמה, בכנותה אותו ״אושו־פורטרט.״
תמונה) הקדישה
החורת הזה

1040

מילואים, נתבקש יהב לקבל
מינוי כנהגה של רינד. לבית־החולים,
בבוא שעתה ללדת.
1למרות הסערה שקמה
סביב שביתת עובדי־התחזוקה
של אל־על והשבתת החברה
על־ידי הנהלתה, לא יבול היה
יושב־ראש מועצת המנהלים של
אל־על, ח׳׳ב משה כרמל,
להשתתף בדיונים הרבים. כרמל
היה מאושפז משך שלושת
השבועות האחרונות בחדר מבודד
בבית־החולים איכילוב בתל-
אביב, כשהוא סובל מצהבת
קשה. נאסר עליו להיפגש עם
אנשים, מחשש שידביק אותם
במחלה.

יעקב(״יענקל׳ה״) אגמון
הופתע לקרוא בסוף השבוע
כי כתב הארץ מיכאל אוהד
מציע אותו כמנהל התיאטרון
הלאומי הבימה, במקום שמעון
פינקל, המנהל האמנותי ה פורש
של התיאטרון וגבריאל
(״גבי״) ציפרוגי, מנכ״ל הבימה
שאינו פורש. ההצעה של
אוהד חיכתה הדים בקרב חברי
הבימה. אולם הצעה יותר מע שית,
אשר נבדקת בימים אלה
אצל ראש־עיריית חיפה יוסן*
אלמוגי, היא למנות את ה במאי
לסף (״פפו״) מילוא
כמנהל האמנותי של התיאטרון
החיפאי, ולשים כמפקח עליו
את מי שמחזיק בתיק התרבות
במועצת פועלי חיפה, יוסף
גורפונג, כמנהל המינהלי של
התיאטרון.

היו כוכבי הרצאתו של דיין באו־ד

ניברסיטת בר־אילן, ההרצאה

1 11111 #11 # 1 1 1
הראשונה אחרי ההרצאה שנערכה לפני שבועיים בה היו הכוכבים

ההורים־השכולים־המפגינים. צלם העולם הזה, עידן אגמון, הצליח
לתפוס את תגובותיה של רחל דיין לבל מישפט של בעלה המרצה.
בתמונה למעלה צוחקת רחל לבדיחה של דיין, באמצע סופקת כפיה

בפני תעלומה גדולה
עומד בימים אלה מפקד גלי
צה״ל מרדכי (״מוטקה״) גי
אור• בשבוע האחרון מגיע
למישרדו של נאור, מדי יום
ביומו, זר־שושנים ענק, כאשר
לכל שושנה מצורף פתק :
״מסתם בן־אדם.״ המעריץ ה אלמוני
של התחנה הצבאית
מסרב להזדהות, וגם השליח
מחנות־הפרחים מסרב לספר מי
הוא שולח השושנים, בטענו כי
קיבל הוראות חמורות שלא
לגלות זאת. בינתיים נהנית
מהפרחים מזכירתו של נאור,
אתי וייס, הלוקחת מדי יום
הביתה זר־פרחים.
1הדובר החדש של מיש-
רד העבודה, מיכאל דק,
נתקל בבעייה חמורה לאחר
שלושה השבועות שבהם הוא
מכהן במישרתו החדשה. איש
אינו יודע כי הוא מונה כדובר
ד,מישרה והקשר בינו לבין
עובדי המישרד, ובינו לבין
העיתונאים, לא נוצר כלל. דק,
שהחליף את דוברו הוותיק של
המישרד, זלמן חן, שיצא
לפנסיה, התבקש על-ידי חן
שלא לפרסם בינתיים את עובדת
החילופים, עד שחן יסיים את
המשא־ומתן על גובה הגימלאות
שלו. לדק התברר כי המשא-
ומתן נמשך שבועות רבים,
ובינתיים הוא מתקשה לפעול.

בהנאה ולמטה מאזינה בכובד ראש. המפגינים ניצבו בשערי האוניברסיטה
וחילקו כרוזים בהם הסבירו את התנהגותם שבועיים לפני כן.
למרות שהאוניברסיטה היתה מלאה ביום החמישי האחרון בעש
רות
אנשי ביטחון, נראו משה דיין ואשתו בטוחים לגמרי, פיזרו
חיוכים לבל עבר ודיין תיבל את הרצאתו ב״חובמות״ רבות שזכו
לגלי צחוק מקהל מאזיני ההרצאה שהיה מורכב בולו מאוהדי דיין.

י כתב הטלוויזיה, ישראל
סגל, היה מסמר המסיבה,
שאותה ערך ביום השישי האח רון
בביתו בירושלים. סגל,
אשר לפני שהפך עיתונאי היה׳
בן־ישיבה בירושלים, הקסים
את אורחיו בסיפורים על הרב
המפורסם ביותר בארצות־הב־רית
ובישראל, הרב דב יששכר
דרגמן, שהיה רב־אורח
בישיבה של סגל. כתלמיד נאמן
דחה סגל את כל ההאשמות
שבהן הואשם ברגמן באחרונה,
וטען כי הוא ״אדם נפלא.״
! מועדוני הלילה של
שימעץ עדן בברלין, היודעים
בכל ימות השנה אורחים מבוגרים
וחתיכות צעירות, זכו
בשבוע החנוכה האחרון לאורחים
מסוג אחר לגמרי. שימעון
נתן את המועדונים שלו ל-
ויצ״ו ברלין. כדי שיערכו בחם
מסיבות־חנוכה לילדי המושבה
היהודית בעיר.

מכתבים
(המשך מעמוד )9
טיפשי, משום שבחו״ל הוא גורם נזק בל־יתואר,
דווקא לאותו דימוי מפורסם ש ממשלת
ישראל כל־כך זקוקה לו, כביכול.
דעו לכם שלא רק בחוגים אקדמאיים, אלא
אפילו בקונגרס למדעים מדוייקים, שנערך
לפני כשבוע בהולנד ושבו השתתפתי, ו אשר
אורגן — לא פחות ולא יותר —
על־ידי מיספר קונצרנים בינלאומיים ב בעלות
יהודית וכוסה על־ידי העיתונות
המערב־אירופית, הוחלט כימעט פה־אחד
להסתייג מהמיבצע נגד פרופסור שחק,
ולתבוע שהמערכת הממלכתית הישראלית
תסיר ידיה מעליו ושפעילותו בליגה לזבד
יות־האדם תזכה לתמיכה רחבה לא רק
בישראל אלא גם פחו״ל.
אילו היתד, פועלת ההסברה הישראלית
בחו״ל, היו יודעים ש״פרשת שחק״ עושה
שירות־דוב לאלה המתיימרים להגן על
האינטרסים החיוניים של ישראל.
ד״ר חגית פינס, מרצה לביולוגיה,
אוניברסיטת בון, גרמניה המערבית

מי ראה, מי שמע, מי מצא?

היום כאשר החסכון הוא שקול רב -חשיבות, היום ייתר מתמיד עליך לנחיר ב שיטת
חימום חסכונית שתחמם את דירתך בלי תלות בשכניה או ועד הבית.
מערבת הסקה דירתית • הוואנה׳ מיועדת רק לחימום דירתך, באמצעות רדיאטורים
ומספקת מים חמים לשמוש ביתי ביעילות ובחסכון תוך התאמה לצרכיך הספציפיים,
להתקנת מערכת • הוואנה ׳ ניתן להפריד
מערכות הסקה קיימות תוך שמיש בצנרת
ונרדיאטורים הקיימים.
שמוש נ • הוואנה ׳ מבטיח חסכון של
2 5 ״10 בהוצאות אחזקה לעומת מערכת
הסקה מרכזית משותפת.
אל תהיה תלוי נשכן!
חמם דירתך בזמן ונצורה הרצויים לך
עם תנור אקלימט • הונאנת ׳ .

החברה ה מאו חד ת לחימום בנ 1מ.
חיפה: שד־ המגינים ,39 טלפון .532102-3-4:
תלץ וביב:בכר המדינה ה־בא״ר ,6טל.263206-7 :
ירושלים: רחוב יסיוי , 3טלפון.223705:
לכבודחברת ״ אחליסט ״ שדיהמגיד ,3 9חיפה .

מכל הצדדים ניתכה ביקורת קטלנית על
נאומו של יאסר עראפאת באו״ם — ביקו רת
על משהו שאיש לא ראה בשלמותו,
כי הכל — מקיר אל קיר — דאגו להעלים
זאת.
הייתי בטוח שבהעולס הזה אקרא את
הנוסח המלא והמדוייק של הנאום הזה,
ואוכל לשפוט באופן עצמאי, שפוי -והגיוני
— ללא תלות באנטאגוניזם השוביניסטי
והצידקני שמסביב — אך לא מצאתי.
התוכלו לעזור לי ולייעץ כיצד, והיכן,
אשיג את הטכסט השלם של הנאום הזה?
שלום זמייר, אמירים

מדיניות של הפלייה
כערבי־ישראלי, הנני נדהם לקרוא ב עיתונות
ביטויים כגון ״הצורך בייהוד ה גליל.״
האם
צודק הדבר להשקיע סכומי־עתק
בבניית ערים חדשות שנועדו עבור יהו דים
(בדרך־כלל עולים חדשים) ,בעוד
שהערבים תושבי הגליל, החיים באותו
איזור ברציפות זה מאות בשנים, סובלים
עדיין מחוסר תשתית מודרנית ביישובי־הם?
בגליל
קיימים יישובים ערביים הגדולים
בהרבה מהקיבוצים ומכמה עיירות־פיתוח.
מדוע לא להפוך אחד מהם לבירת־הגליל?
מתי יבין כבר הרוב היהודי שלא ייתכן
שיוויון אמיתי בין אזרחי הארץ כאשר
קיימת מדיניות רישמית של העדפת הרוב
על־פני המיעוט?
מוחמד סכרי, עכו העתיקה

טעות לעולם צודקת

חברת .,שמגר׳׳ מודיעה
במיבצע שנערך בין התאריכים ,27.11.74—16.12.74
הציעה חברת שמגר לציבור הנהגים תוכנית משולבת
עם מכלול שירותים במחירים מוזלים.

ק רני ת

במיסגרת המיבצע הצטרפו לחברת שמגר 21,823 נהגים.
בסקר שנערך על-ידי החברה בין המנויים החדשים בארבע
הערים הגדולות נתקבלו התוצאות הבאות :
437,מכלל המנויים החדשים הצטרפו לשמגר בשל מכלול השירותים אותם

המכון המשוכלל
ביותר בארץ

ועד שו ת
מג ע
עדשות רכות וקשות
גורדון 31ת״א
טלפון 238642

מספקת החברה, מלבד שירותי גרירה.

297 הצטרפו לשמגר היות ומחיר המנוי !שמגר

זול ביחס לחברות

המתחרות.
17 הצטרפו לשמגר היות ומאחרי החברה עומד איגוד המוסכים בישראל.
*־ 97 הצטרפו בהמלצת חברים ,־ 27 הצטרפו באופן מקרי.
לשאלה אם ראו את פירסומי החברה בעיתונות היומית, ענו .־ 897 בחיוב
ד*־ 117 בשלילה.
המנויים שראו את פירסומי החברה נתבקשו לכתוב איזו מודעה מבין כל
המודעות זכורה להם ביותר.
־ 717 הזכירו את המודעה ״שר־האוצר מר רבינוביץ׳ ״.
־ 237 זכרו את המודעה ״נהג, אל תהיה פרייר״.
־ 67 לא זכרו את מודעות החברה.
חברת שמגר מאמינה כי תוכניתה החדשה מהווה בסיס מצויץ להצטרפות
מנויים רבים לשורותיה.

חדות תתבע
בחידות חדשות
ידיעות אחרונות 27.12.74
רן ניסן, חיפה

מממ״ח דמאג״ת
העולם הזה הרי ידוע מאדומתמיד ב שיפורים,
בקיצורים ובייעולים שהחדיר
ל־שפה העברית המתפתחת.
בהמשך לכך, ומאחר שמתחיל כבר
לעייף לקרוא מאה פעמים בכל עיתון
שמנהל־מחלקה \ היה פה או שם, או
שמנהל אגף x xמעל פה או הושעה
שם, אני מציע שתקחו, לפי מיטב ה מסורת.
את היוזמה לידיים ותתחילו
לקצר:
ממנהל־מחלקת־החינוד בעיריית תל-
אביב— לממ״ח בעת״א: ממנהל־אגף־
התקציבים־במישרד־האוצר — למאג״ת ב אוצר,
וכר.
אם אינכם מסכימים, תוכלו להמציא
משהו אחר׳ ובלבד שתגאלו אותנו מן
ההתשה הנוראית שגורמת לנד השפה ה־ביורוקראטית
המשתוללת•
גיל דגני, גבעתיים
העולם הזה 1949

א נותר עוד ספק: פועלי התחזוקה של אל־ על
/נכנסו לתוך מלכודת.
מלכודת שהוכנה מראש, בתיכנון מדוקדק, כמו מלכודת־עכברים.

האם
איש זוו

למלכודת זו היו שלוש שיניים — החכרה
עצמה, הממשלה וההסתדרות — שנועדו לתפוס
את צווארו של העכבר כדג ,,שהתפתה
להתקרב לגבינה.

יי1

איזה עכבר? לבעלי המלכודת לא היה איכפת,

כל עכבר שהוא.

המלכודת המשולשת

גייסה את השובתים לצבא. מקפריסין הוזעקו מפירי-
שביתה, חלאת האספסוף של הנמלים. קלגסי־מישטרה
פרצו לאוניות, גירשו את השובתים מביתם הצף בנשק
קר ובסילוני־מים. הפגנות ספונטניות דוכאו בכוח ברוטלי.
בתי־המישפט גוייסו כדי להעניש את השובתים ואוהד״.־,ם.
אמצעי־התקשורת הוזנו בסיפורי־בדים על מחתרת קומוניסטית
אפלה המנהלת.את השביתה, בשליחות מעצמה זרה.
תחת לחץ עצום זה התמוטטה השביתה. ראשיה הוכנסו
לרשימה השחורה. הצברים האידיאליסטיים נטשו את
האוניות. מעטים, כמו נימרוד אשל, עברו לחברות אחרות.
הרוב התפזרו ביבשה.

את מקומם כאוניות תפסו אז, בצד פסולת
הימאות הזרה, מפירי־שכיתה מקומיים,
כני־מצוקה מהשכונות, אנשים כפופי-גב ונכנעים׳
העולם התחתון ניצל את ההזדמנות
וחדר לצוותות. ההברחה החלה פורחת ככל
הנמלים תהת דגל ישראל, כמשך שנים התביישו
אנשים להודות בפומבי שהם ימאים בצי•
הסוחר.

^ פני שבועות אחדים ישבו כמה אנשים וקשרו
/ביניהם קשר. איני יודע מתי זה היה, ומי בדיוק היו
המשתתפים. אבל ברור שבישיבה זו נתקבלה החלטה
סודית, שאי־אפשר היה להאמין בקיומה, לולא נתגשמה
בינתיים במציאות:

לשתק את ״אל־על.״

מאז עברו 22 שנים, והימאות הישראלית עדיין לא
החלימה מן המכה ההיא. מה שנחרב, נהרס לצמיתות.
במשך הזמן הצטרפו הרבה אנשים טובים לצי־הסוחר —
אך גם היום אין להשוות את המצב לזה שהיה קיים בימי-
הראשית. אחוז גבוה מן המשרתים באוניות הם זרים,
בגלל המחסור בצעירים הנמשכים למיקצוע. מדי פעם
מתפוצצות שערוריות של הברחות. אף ימאי אחד איגו
חושב שהוא שותף בחברה. המוראל לא חזר מעולם
לקדמותו.

קשה לדעת מד. היו מניעי הקושרים. רק מי שיערוך
חקירה מדוקדקת בסיפרי החברה, ביחסיה הפנימיים ובפסי כולוגיה
של מנהליה, יוכל להבין מדוע ואיך נולדה
מזימה זו.
האם נועד השיתוק לחפות על כישלון כלכלי, ולגרום
להפסד־ענק שיטשטש את המצב ששרר לפניו? האם
החליט מי שהחליט כי עתה, עם התחלת העונה המתה,
כשהתיירות מתדרדרת, יש הזדמנות טובה לשבור את
עובדי אל־על, אחת ולתמיד? האם היו כוונות נסתרות
יותר?
שעת־השי״ן לביצוע התוכנית לא נקבעה מראש. אבל
התפקידים חולקו. שר־התחבורה, מזכ״ל ההסתדרות
וסמנכ״ל אל־על קיבלו פקודות־מיבצע מפורטות, כדי
שכל אחד יידע בדיוק מה עליו לעשות בהינתן האות.

קל מאוד לשכור ביצה. אי-אפשר להחזירה
לקדמותה.

שינאתם של הימאים ואוהדיהם התמקדה, בימי השביתה
הגדולה, במזכיר הברוטאלי של מועצת פועלי חיפה, יוסף
אלמוגי, שהיה אז איש־האגרוף• של אבא חושי. מעטים
מהם היו מסוגלים לאתר את האיש שעמד מאחורי כל
המערכה, כי שמו לא נודע ברבים.

מאותו רגע החלה ההמתנה. המלכודת היתה
מוכגה. היא עמדה להיסגר כרגע שבו ציבור
כלשהו מכין עובדי החכרה יעשה צעד כדתי
זהיר.

זה היה כני דווידאי.

בואר אידו ז ע המנהיג״...

בחודש שעבר נקטו הטייסים בסנקציות. הם השביתו
את החברה במשך שבת אחת, התכוננו להשביתה גם
בשבת הבאה. הקושרים עמדו להפעיל את המלכודת.
אין נושא טוב יותר לצייד־מפשפות מאשר הטייסים.
משכורותיהם הן הגבוהות במדינה, וכל שאר העובדים
מקנאים בהם, בעוד שהם עצמם מצפצפים על כל שאר
העובדים. קל מאוד למקד נגדם את כל רגשי התיסכול,
השינאה והקינאה של הציבור.

כשיו חוזרת ההצגה על עצמה, כימעט בדיוק נמרץ.
י ג מאז נכנס דווידאי לתפקידו באל־על, באגף המיב־צעים,
השתררה אווירה עכורה בחברה. שביתות גדולות
וקטנות רודפות זו את זו. הסיכסוכים פורצים עתים
לבקרים. אין כימעט עובד בחברה שאינו שונא את ההנ הלה.
למרות המשכורות הגבוהות, יחסית, כולם ממורמרים
ומתוסכלים.

אולם הטייסים היו עכבר זהיר. היה להם
חוש שישי. הם הריחו משהו. כרגע האחרון
נרתעו וביטלו את הסנקציות — לפני שהקוש־

כהכרה נורמלית, כאשר משתרר מצב כזה,
מסלקים את המנהל האחראי. באשר משתבשת

דזיבצע מ לני ד ת
רים הספיקו להקפיץ את שיני המלכודת. ואז
באו פועלי-התחזוקה.
היו להם כל מיני טענות, בלתי־חשובות כשלעצמן.
החברה עשתה את הכל כדי לגרות אותם, לנצל את
הרגשת־כוחם וביטחונם העצמי. צעד אחרי צעד נמשכו
התחזוקנים אל המלכודת. הם הכריזו על סנקציות, כרגיל.
הם גרמו לשיבושים, כרגיל. הם היו בטוחים, בתמימותם העילאית,
שהעסק יסתיים תוך יומיים־שלושה, מפני שהחברה
פשוט אינה יכולה לתפקד בילעדיהם. היה ברור להם
שתושג פשרה, כרגיל, שהרי האלטרנטיבה היחידה היא
השבתת החברה.

ואז, עוד לפני שהכינו מה קורה להם,
ננעצו בהם שיני המלכודת המשולשת, במו
המלתעות של חייה רעה.

כדי להבין את מנגנון המלכודת הזאת, יש לנתח את
שלושת מרכיביה, בזה אחר זה.

חזידאי: המומחה לחורבן
• איש שניצח על המלאכה באל־על ה״ה סגן המנהל

ז 1הכללי, שלא הופיע כימעט לעיני הציבור. שמו בני
דווידאי.
בסרטי־מתח, כאשר מחליט הסינדיקאט לחסל מישהו,
הוא קורא למומחה ונותן לו ״קונטרקט.״ במקום לסמוך
על חובבים, העלולים לפספס, כדאי לשלם למיקצוען חסר־הרגשות,
שהוא מנוסה במלאכה זו והמתייחס אליה כאל
כל מלאכה אחרת. גם שבירת־עובדים היא מיקצוע.

דווידאי הוא מומחה לשכירת עובדים.
כשהוא הורם ציבור, הציבור נשאר הרום —
גם אחרי דור שלם. אין אדם כארץ היבול להתפאר
בהישג דומה.

בראשית שנות ה ,50-העמיד דווידאי את כישרונותיו
׳לרשות חברת־הספנות הלאומית, צי״ם*.

כדאי לנתח מה קרה אז — בי הדברים
החלו חוזרים על עצמם בשבועיים האחרונים
בדיוק מיפלצתי — במו חלום־כלהות החוזר
שוב ושוב.

הימאות הישראלית היתד״ באותם ימים, יצירה מפוארת.
* היה ידוט יותר השם שוהם.

מיטב הנוער הישראלי, חניכי הפלוגה הימית של הפלמ״ח
(פלי״ם) ותיקי ההעפלה דמאי עלייה ב׳ ,פורצי המצור
הבריטי, חלוצי חיל-הים של צה״ל, נהרו אל צי־הסוחר.
הם חלמו שנים על היום הזה, וכאשר בא הם חשו
את עצמם כשותפים וכבעלים במיפעל. הקפטן הצעיר של
אקסודוס האגדתית ,״אייק״ אהרונוביץ, חיבר תזכיר בן
עשרות עמודים, בו הציע תפיסה ישראלית מקורית של
אוניית־סוחר — קיבוץ שט. חלומות נרקמו על הסיפון
ובחדרי־ד,מכונות. את הציבור הנהיגו גברים זקופי-קומה
ואידיאליסטיים, מסוגו של נימרוד אשל, קצין צעיר שהוא
קרוב־מישפחה של חצי תריסר מראשי המדינה דאז.

אז התחיל דווידאי כפעולתו. תוך זמן קצר
השתררה בחכרה אווירה של חשדנות, מרירות,
תיסכול וזדון. החלומות התנדפו, ובמקומם
באו האיומים. רוח גדולה דחפה את הספינה
לעבר השירטון.

אור׳ אסר
הכל היה מוכן לכך. ראשי חושיסטאן — אבא חושי
ויוסף אלמוגי — היו מוכנים להנחית על ראש הימאים
את מלוא עוצמת ההסתדרות. הממשלה היתד, מוכנה לגייס
את הימאים לצבא ולהביא מפירי־שביתה מחו״ל. המישטרה
היתד, מוכנה לכבוש את האוניות ולדכא התנגדות בכוה

הנשק.
ברגע הנכון באה ההתפוצצות. מנהיגי הימאים הכריזו
על שביתה. הם היו בטוחים ששום דבר רע לא יוכל
לקרות להם. מי יקום נגד ציבור מפואר כמו ימאי ישראל?
מי יילד לשבור נכס רב-ערך כזה, אחד הנכסים האנושיים
היקרים ביותר במדינה?

הם היו תמימים.
(היחידי שלא היה אז תמים היה יצחק שדה. השתתפתי
עם אלוף־הפלמ״ח בוועד הציבורי שקם להגנת הימאים.
שדה פעל ככל יכולתו. אך אחרי אחת הישיבות הסביר
לי בפסימיות מפוכחת שראשי הימאים נהגו בחוסר־חוכמה,
בהיכנסם למאבק צודק, אך בלתי־מחושב וחסר־סיכוי).
ההסתדרות נתנה הכשר לשבירת השביתה. הממשלה

האווירה כיחידה צבאית, מחליפים קודם כל
את המפקד.
כאשר חדלו נמלי ישראל מלתפקד בגלל יחסי־העבודה
שהשתררו בהם, הורחק חיים לסקוב הנוקשה והבלתי־מתפשר,
ובא במקומו אלוף שהוא פתוח יותר לבריות
וקשוב יותר לרגשות עובדיו. הוא כבר חסך למדינה
מיליונים בנזקי-שביתווב
דווידאי נשאר במקומו, כאשר נהרסו יחסי-העבודה
בחברודהתעופה יותר ויותר. עובדה זו כשלעצמה אומרת
דרשני.

מה מקומו שד מרדכי כן־ארי כתמונה זו ז
מה חדקו כאסון הפוקד את החכרה ז

יש הסבורים כי בן־ארי חף מכל פשע. הוא עוסק
בעניינים המיסחריים, בכישרון בלתי־רגיל. את העניינים
הפנימיים הוא משאיר לאחרים.
(מוזר שאמונה כזאת קיימת בכל מישטר דיקטטורי.
״אילו המנהיג ידע מה עושים אנשים המנוולים מרמים
את המנהיג — או הגנרל — או מזכ״ל המיפלגה
אחרים סבורים כי בן־ארי עצמו הוא ראש הקושרים,
האיש שתיכנן את השבתת אל־על מראש, במשך זמן רב,
וכל האחרים — החל בשר־התחבורה וכלה במזכ״ל ההסתדרות
— רוקדים לפי חלילו האישי.
כך או כך — אין זה משנה. המנכ״ל אח
ראי
לבל — אם כדרך המעשה, אם כדרך
המחדל. מועצת המנהלים היתה צריכה להסיק
לגביו את המסקנות.
חה־חה־חה.

מועצת המנהלים:
הבדיחה המעוכבת
ך* ן, עצם הרעיץ מצחיק. בכלל, קשה לדבר על
״מועצת-המנהלים״ של אל־ על מבלי לחייך.

זוהי בדיחה. לא בדיחה טובה, אכל בדיחה.

חברת אל־על שייכת לממשלה, לסוכנות, להסתדרות
ולצי״ס. כולן שולחות נציגים למועצת־המנהלים של אל־על.
לכאורה, דיו אלה צריכים לכוון את מעשי החברה ולדאוג
לאינטרסים של שולחיהם. למעשה קורה ד,הים ך.

(לאורך בל הניתוח, אין לשכוח עובדה זו :

המטרה האמיתית ל א היתר. ל ה שיג הסדר או שלום
בני מי -אלאלש בו ראחכל ציבור העובדי םבחברה
(המשך מעמוד )13

גם הממשלה וגם ההסתדרות אינן פועלות
כפרשה זו כהתאם לתפקידיהן הממלכתיים
והסוציאליים, אלא בחלק מן החכרה, כמע־כ
יד, כמחלקות־מישנה של הנהלת ״אל־על.״
הן מהוות חטיבות כאוגדת כן־ארי).
אץ בכל רחבי המערך הציבורי תפקיד מבוקש יותר
מאשר זה של חבר מועצת־המנהלים של אל־על. אפילו
מיכאל צור הגדול, שגילגל מיליונים סביב כדור־הארץ,
דאג לקבל כרטיס־חבר באגודה זו. רק גדולי הפרוטקציו־נרים
של המימסד זוכים בפרס זה. מדוע?

כגלל פיכה אהת ופשוטה: חברי מועצת
המנהלים של ״אל־על״ יכולים לטוס חינם, ככל
עת, לכל מקום. כרטיס־החכר הוא כרטיס־טיסה
פתוח. אם כרטיס כזה כפים, אתה פשוט עולה
לכד מטוס, ככל עת הנראית לך, יושב כמחלקה
הראשונה, טס לכיוון המתחשק לך.

למי׳שרד־האוצר שלושה נציגים במועצת־ד,מנהלים. דן
ד,לפרץ, עוזר שר־האוצר, קובע שבדק ומצא שלפחות
נציג אחד מבין השלושה נוכח תמיד בישיבות. תפוסה
של 3 3אינה מעידה על התעניינות רבה.
אחד מהשלושה הוא מנכ״ל האוצר, אברהם אגמון.
מובן שאינו יכול להשתתף לעיתים קרובות במועצה,
מפני שהוא עסוק מאוד. הוא טס ברחבי העולם, כאשר
אפילו אנשי־האוצר יודעים על מעשיו רק בחלק מימי
שהותו בחו״ל.

כאשר הוא כא ארצה הוא עסוק בהופעות
ככלי־התקשורת, בדי להסביר לציבור מדוע
צריכים להדק את החגורה.

אפשר היה להמשיך בתיאור מעשיהם ומסעותיהם של
חברי מועצת המנהלים — אך הדבר עובר את גבולות
הרכילות. די בתיאור קצר זד, כדי להבין מדוע הפכה
מועצת־המנהלים של אל־ על לבדיחה מעופפת.
בן־ארי עושה באל־על כבתוך שלו. כאשר החליט

בשוחד או בכוח פיסי, כדי להשתמש בו לשבירת שביתות.
בשבועיים האחרונים נהגה ההסתדרות כאגודה צהובה.
ההסתדרות היא, כאמור, חלק מן המעביד. היא
מחזיקה בחלק ניכר ממניות אל־ על. כל דרישה של עובדי
אל־על מן המעביד מכוונת, על כן, גם נגד ההסתדרות,
הנציגים המעופפים של ההסתדרות במועצודהמנהלים
שותפים לאחריות על הנעשה בחברה.

תפקיד צמרת ההסתדרות, בתובנית־המיב
צע של כן־ארי ודווידאי, היה להפעיל לחץ
פסיכולוגי על העובדים, לשכור את המוראל
שלהם, להוכיח להם שהם נותרו /לא כל גיבוי
שהוא — וכד להביא לכניעתם המוחלטת
לא רק של פועלי-התחזוקה, אלא של
כל העובדים כהכרה לעתיד־לכוא.

ההסחזרות: ניאוזר מרוגז
ך• די לבצע זאת, נאחזו ראשי־ההסתדרות במילת־קסם
^ אחת :״מרות.״ פועלי־התחזוקה סירבו לקבל את ״מרות
ההסתדרות.״ לכן ״הסירה ההסתדרות את ההגנה״ מעליהם.

המושג ״מרות,״ כהקשר זה, הוא מבעית.
כמי־טטר פיאודלי יש ״מרות״ — של המלך
על הדוכס, הדוכס על האביר, האביר על ה צמית.
איזו ״מרות״ יש כאגודה של עובדים,
שכה כולם שווים לכולם? איזו ״מרות״ יש
לעסקנים המיקצועיים, השולטים כהסתדרות,
על העובדים המקיימים אותם כמיסיהם, המנוכים
משבר־עמלם? למי יש ״מרות״ על מי —
לעסקן על החבר, או לחבר על העסקן?

כל תפקידה של ההסתדרות כאיגוד מיקצועי הוא להגן
על כל ציבור־עובדים. כשהיא עושה את ההיפך, היא
מועלת בתפקידה. היא דומה לשומר־חוק הפורץ קופות.
יכולה ההסתדרות, אחרי שגיבשה מדיניות ברוב־דיעות,
לשכנע קבוצת־עובדים החושבת אחרת, להידבר עימה,
להסביר לד, את מדיניות הצמרת. אך העובדים עצמם הם
ריבוניים — והם צריכים להחליט על דרכם.
אחדת אין ההסתדרות איגוד מיקצועי של עובדים,
אלא מישטרד, מטעם המעביד והממשלה.
חופש העובדים במאבק מיקצועי אינו ערך סוציאליסטי
בילבד (אין הוא קיים בשום מישטר קומוניסטי, דווקא,
כשם שלא היד, קיים בשום מישטר פאשיסטי) .זהו קודם
כל ערך ליברלי ודמוקרטי. המישטרים הקאפיטליסטיים
המתקדמים בעולם קיבלו אותו מזמן — לא רק מפני
שהוכח שבסופו של דבר זה מועיל למשק, אלא גם מפני
שזהו עמוד־תווך של מישטר דמוקרטי וליברלי.

כשבועיים האחרונים הוכיחה ההסתדרות
שוב שהיא רחוקה מאוד מכך, ובי היא דומה
יותר לאגודה מיקצועית בולשביקית, הפועדת
מטעם הממיטלה והמעביד הציבורי.

מה עשו חברי מועצודהמנהלים בכל אותן שנים, בהן
הלכו דנעכרו יחסי־חעבודה בחברה, עד כי הפכו למיטען־
חבלה ענקי שהמתין רק להפעלת הנפץ?

הם התעופפו.

להשבית את החברה, יכול היה לתכנן את המהלכים בשקט,
כמפקד השולט בגייסות. העיתונות בכיסו (כרטיסי־חינם).
ראשי המיפלגות בכיסו. ובעיקר: ד,ממשלח וההסתדרות,
שני שותפיו העיקריים, בכיסו.

בשנת ,1967 בתקופת כהונתו כשר־התחבורה, דאג משה
כרמל למנות את עצמו כיושב־ראש מועצת־המנהלים.
בינתיים התחלפו שרי־התחבורה כמד, פעמים — עזר
וייצמן, שימעון פרס, אהרון יריב (במשד כמה שבועות
** ל תפקידו של שר־התחבורה בפרשה זו אין צורך
אומללים) וגד יעקובי — כשהרע מפנה את מקומו לגרוע
להרבות דברים.
יותר. אבל משד, כרמל נשאר בתפקיד היו״ר.
יש אומרים כי שימעון פרם הוא מהדורה
לפני ארבעה שבועות הוא חזר ארצי, מטיול ממושך גרועה יותר של משה דיין. אין ספק שגד
במיזרח הרחוק ובארצות־הברית. קודם לכן, ב־ 25 בספ יעקוכי הוא מהדורה גרועה יותר של פרס.
טמבר, נסע לחודש ימים לטוקיו ולבנגקוק. לאורך השנה,
שיטת פרם, שהגיעה לידי שיא חדש במהדורת יעקובי,
הוא שוהה במשך כ־0ץ< 30 מזמנו בחדל. אילו היה חייב
היא־ :לדבר הרבה, תמיד בסיגנון פסבדו־אינטלקטואלי
להוציא את מחיר הטיולים מכיסו הפרטי, היה הדבר עולה
אך חסר־תוכן, ולא לעשות דבר. כל עוד מדברים, אין
לו כחמישים אלף ל״י לפחות. כדי להרוויח סכום כזד ציבור שם לב לחוסר־המעש.
נטו, היה צריך לקבל שכר־ברוטו של מאות אלפי לירות.
אין שעה שבה אין בפי יעקובי שלל של תיאוריות
(בחברה מתלוצצים שמשה כרמל צריך לטוס הרבה,
ציבעוניות, העושות רושם כביר. אולם כשר־התחבורה
כדי ללמוד את ענייני התעופה. כי כרמל, קיבוצניק לשעבר,
(ולפני כן כסגן־שר) הוא כישלון טוטאלי. אין הוא מסוגל
חקלאי ועורך עיתון מיפלגתי, לא למד ענייני תעופה).
לבצע את הפיתרונות המעשיים הפשוטים ביותר לבעיות
עקב מסעותיו התכופים, נעדר כרמל לעיתים קרובות הדחופות. אבל יש לו פיתיון כולל: לסגור.
מישיבות מועצודהמנהלים של החברה.
כמו בפארודיה על תוכנית־הפארודיה ניקוי־ואש, מציע
בהעדרו מן הארץ, קורה דכר מוזר: לעייעקובי
״לסגור את מכל.״ התחבורה אינה דופקת? לסגור
תים קרובות ממלא המנכ״ל את מקום היו״ר.
אותה! יום בשבוע, יומיים בשבוע, במרכזי הערים, לא
כלומר, האיש שהמועצה נועדה לפקח עליו, מנהל את חשוב היכן ומתי — העיקר לסגור.
לעצור את התנועה, לייבש את הימאות,
המועצה. לדברי כרמל עצמו, מדווח לו בן־ארי טלפונית
על אשר הוחלט במועצת־המנהלים. יתכן שכרמל ממלא לקרקע את התעופה.
את תפקידו בטלפאתיה.
לכן, כאשר באו אליו אנשי אל־על ובפיהם הרעיון
למעשה אין זה משנה דכר, כי ממילא אין
״לסגור את החברה,״ התלהב יעקובי מייד. זה התאים
המועצה מסוגלת לפקח על איש, ולא כל שכן
בדיוק לסיגנונו. זה איפשר לו להופיע בטלוויזיה כגבר,
על בך־ארי, האיש הדומיננטי ככל רזי החבלדבר
אל פועלי-ד,תחזוקה כפי ששימעון פרס מדבר אל
רה. מועצת-המנהלים היא חותמת־גומי בידיו.
הלבנונים, להגיש אולטימטומים, ובכלל להיראות כמנהיג
קשוח, החלטי, היודע מה הוא עושה.
לא רק משה כרמל מרבה להתעופף. כך עושים גם
עם יעקוכי לא היו לכן־ארי בעיות. הוא
רוב עמיתיו במועצה. איך אפשר לעמוד בפיתוי? מדוע
לוותר על טיסה נהדרת למען ישיבה משעממת של חיה נושא-כלים נאמן כבל ימי ההשבתה.
מועצת־ד,מנהלים, שכל מטרתה היא לומר אמן?
הרבה יותר חמור היה התפקיד שמילאה בפרשה זו
משה דיבלין, מנכ״ל הסוכנות היהודית, מייצג את
צמרת ההסתדרות.
הסוכנות בהנהלה. ריבלין, השוהה בחו״ל במשך מחצית
בארצות־הברית מקובל המושג ״אגודה מיקצועית
ימי השנה, מחמיץ ישיבות רבות של המועצה.
צהובה״ — אירגץ־פועלים שעליו השתלטו המעבידים,

עקוב: בוס במהדוות־ניס

היא החליטה ״להסיר את ההגנה המיקצועית״ מעובדי־התחזוקה
— החלטה הפגנתית שנועדה להכשיר את הקרקע
להבאת מפירי־שביתה, ולכל המעשים הקיצוניים שהיו
באמתחתו של בן־ארי.
יצחק שדה התהפך בוודאי בקברו, כאשר הרימה סיעת
מפ״ם בוועד־הפועל את ידיה למען החלטה מחפירה זו.
הליכוד נמנע, לכאורה, מהצבעה — אבל רק כדי להציע
פיתרון גרוע עוד יותר: בוררות־חובה• ,תרופת-הפלא של
מוסוליני, פראנקו והקולונלים היווניים. ל״ע הצטרפו
להצעה זו בהתלהבות.
רק הסיעות הקטנות הצביעו בעד הידברות עם העוב דים.
ובירור חברי של הבעיות. הצעת סיעת מרי להזמין
לוועד־הפועל את פועלי־התחזוקד, ולשמוע מד, בפיהם,
נדחתה ברוב גדול.

מעל ומתחת ושולחו
ך משך חשגוע האחרון התנודה ״חסונה יותי
1ויותר. בעוד שחברי־כנסת הופיעו על המסך והשמיעו
דברים שהעידו שוב כי אין להם מושג על מד, הם שחים,
פעלו בן־ארי וחבריו על פי התוכנית. כאשר פועלי־התחזוקה
הודיעו שהם מוכנים לוותר.ולקבל את הדין, לא
ניתן להם הדבר. ההשבתה נמשכה עוד כמה ימים, במחיר
של 2מיליון ל״י ליום, כשהחברה מסרבת לקיים מגעים.
היא סירבה אפילו לאפשר לפועלי־ד״תחזוקה לטפל
במטוסים המקורקעים — דבר אלמנטרי בכל שביתה —
ובכך סיכנה את ציוד המיליונים של התעופה הישראלית.

בי בן־ארי לא רצה הסדר או פשרה. הוא.
רצה שפועלי-התחזוקה יישברו כגלוי •ולעיני
כל, כדי שהדבר יהרוס את המוראל של כל
עוכדי-החכרה, מהטייסים ועד לפועלי-הניקיון.
האם הושגה מטרה זו, כשנסתיימה ההשבתה השבוע?

נדמה כי מטרות המיכצע לא הושגו במלואן.
החכרה נאלצה להפסיק את ההשבתה קודם
שהשיגה את השבירה הסופית של בל ועדי-
העובדים. מדוע ץ
יתכן שההנהלה החלה חוששת מראשיתה של ריאקציה
ציבורית, בייחוד אצל כמה מציבורי־העובדים שמחוץ
לאל־על, כמו הימאים הדירוגיים. זה יכול היה להפוך
לכדור־שלג. יתכן שנוצרו לחצים נגדיים בצמרת השילטון.
על כל פנים, ניתן לפועלי־התחזוקה להכות על חטא
ולחזור לעבודה.

רק קומץ אנשים יודע מה הוסכם למעשה
מתחת ליטולחן.

העם
11110ש ל ום כי פו ר
צמרת המדינה קברה את
״אווירת יוס״הכיפוריס״
בנשן ק-פאר ראוותני
מלון הילטון, שנפתח בליל הסילווסטר
בירושלים, הוא סמל.
למעלה מאלף הנכבדים, שנהרו אל נשף־
הפתיחה המפואר, היו מודעים לכך. רבים
מאנשי־יהציבור המוזמנים נמנעו מלהופיע,
בהעדיפם שלא להיראות בפומבי בנשף
ראוותני המסמל את השיבה אל אווירת ה מותרות
שמלפני מילחמת יום-הכיפורים.
האלף שהופיעו החליטו, לעומת זאת, כי
הגיע הזמן לסיום אופנודחצנע שפשטה
בשנת .1974
1974 עמדה כולה בסימן התוצאות של
מילחמת יום־הכיפורים. פתיחת הילטון ירושלים
מסמלת את סיומו הרשמי של יום-
הכיפורים.
כזעתה מותר. מותר שוב לערוך מסי בות
בר־מיצווה במלונוודפאר, בהשתתפות
אלפי מוזמנים.
מותר שוב להיראות בנשפי־מותרות, ב חברת
שרים וחברי-בנסת, ואולי גם בחברת
אלופים.
בקיצור — לעשירים, הממשיכים להת עשר,
מותר שוב להפגין את עושרם, ה־

רוטשילד

דומברגר

ף קומה ה־נ* ׳.של מיגדל־שלוס בתל־אביב, חמש קומות מ *
תחת למישרדי החברה לישראל, קבע מיכאל צור את מטהו
הזמני. בקומה זו נמצאים מישרדיו של איל־הכספים שאול איי-
זנברג, מבעלי־המניות הגדולים של החברה לישראל, שיחד עם
הקבוצה הגרמנית בראשות יוסף דומברגר ולורנץ צדרבאום,
מהווה את מוקד ההתנגדות לברון אדמונד דה־רוטשילד, יושב־ראש
מועצת־המנהלים של החברה לישראל.
ולא סתם הלך צור אצל אייזנברג. כמו החברה לישראל, כך גם
אייזנברג. הוא העתיק את עסקיו לישראל רק לאחר שהכנסת
קבעה חוק מיוחד, שנתפר לפי מידותיו, והמעניק פטור ממס-
הכנסה לחברות מיסחר רב־לאומיות שמרכזן בישראל, ועיסקיהן
מחוצה לה. במיקרה עשה אייזנברג בעבר כמה עסקים טובים עם
צי״ם, שמיכאל צור היה מנהלה. אחד הבולטים בהם היה הובלת
נחושח מצ׳ילי ליפאן באניות צי״ס. אייזנברג הוא גם הבסיס
הכלכלי ל,קו המכולות של צי״ם מיפאן לארצות־הברית.
מן המישרדים שבקומה ה־ 31 נשלחות ההנחיות למוקדי הפעילות
השונים, במיסגרת המיתקפה הכללית הגדולה המכוונת להביא
להכרעה ביום השישי השבוע, ב־ 10 בחודש זה.
במועד זה יתכנסו בפריס חברי מועצת־המנהלים של החברה
לישראל, כאשר על סדר־היום הצעה להצטרפות לאיגוד הנושים
של הבנק הבינלאומי לאשראי של טיבור רוזנבאום. אם יסרב

שפירא

גולדנברג

הזה עם אריה רוזן, שסיפר לו על חקירתו על־ידי זיגל. לדבריו,
הוא לא ידע כלל על ואדוץ, וכל עניין החברות הוואדוציות
נודע לו רק מן העיתונות. רוזן הכחיש את האמור בשמו בדו״ח
כאילו החתים את צור וקשתי על מיסמכי פתיחת חשבונות בשווייץ.
לדבריו, אין הוא יודע מה רשמה ועדת־החקירה של צי״ם,
והוא לא אישר כלום ממה שפורסם בשמו. הוא קיבל מצו־ר
וקשתי הוראות להכניס לחשבון מי״צ־ 488 כספים מן העמלות של
צי״ס, ועשה זאת. רוזן טוען, כי חשב שזה היה חשבון של צי״ם
באופן רישמי. הוא נתן לזיגל את כל המיסמכים, המוכיחים כי
הוא פעל בתום־לב לפי הוראות מנהלי צי״ם בארץ. הוא גם אמר
לזיגל, כי ילא ידע דבר על חשבונות פרטיים של מישהו בשווייץ.
לדבריו, היה זיגל שבע־רצון ביותר.

לאן נעלמו
404 אלף
ת ב 1כי ב ד, אולם ודאי שזיגל יהיה שבע־רצון כאשר
יקרא את הדברים הבאים, שיפתרו עבורו את התעלומה
הגדולה שמישטרת ישראל וראשי החברה לישראל לא הצליחו
לפתרה: להיכן נעלמו 404 אלף דולר מכספי החברה לישראל?

העולם הזה נוחו את התעלומה ש חו קו׳ ..ה ח בו ת
לי שראל־״ וחמי שטרה 1וא ה צ לי חו ילפ ענ ח ה:

גיא! 1נעלסו!;11 סיסויון?

״הילטון״ ירושלים
הכל חזר לקדמותו

מורכב בעיקרו מהכנסות ששוחררו מ&ס־ההכנסה,
בחסותו האדיבה של השילטון.
כאשר נשפכו.במסיבת־הילטון המשקאות
תוצרת־חוץ כיד המלך, היהלומים נצצו,
שמלות־הערב והפרוות ניקרו את העין, ו השיח
העליז של צמרת המדינה קלח ב־אולמים
רחבי-הידיים של המלון היפהפה
— כאילו נמחקה מלוח ממדינה תקופה של
שנה, חודשיים ד 26 יום — התקופה של
מילחמת יום-הכיפורים וספיחיה.
כאילו כאישור רשמי לכד, עמד בשבוע
שעבר להתפרסם גם הדו״ח המסכם של
ועדת־אגרנט, שנועד לקבור סופית את מח דלי
המילחמה. רק הודות למאבקו העקשני
של שמואל (״גורודיש״) גונן נדחה פירסום
זה — והוא עלול לקלקל לשעה קלה את
שימחת־החוגגים של התקופה החדשה.
מיפלגות דשונר. ש ל ריושד^ית
שולמית אלוגי :״מצחי?:״
רובינשטיין :״רפידות מרושעת 1״
ההשמצות מתחילות עוד
67 ני האיחוד
לשולמית אלוני היתד. תמיד דיעה טובה
על עצמה (״אני מאד מוכשרת!״) וב אופן
מקביל דיעה לא כל-כך טובה על
אחרים. איך, אם כן, תתאחד עם אחרים?
השבוע, בהתקרב מועד האיחוד של
תנועתה (ר״צ) עם תנועתו של אמנון רו־
(המשך בעמוד )17

הברון רוטשילד להצעה, מטעמי יוקרה, לאחר שהגיש תביעות
פליליות נגד צור ורוזנבאום, יציעו לו כי החברה לישראל תמכור
את חובותיה ( 8.5מיליון דולר) לאייזנברג, המוכן לקנותם ב־2
מיליון דולר לערך. על-ידי כך ניתן יהיה להקים איגוד נושים,
ולאפשר את הצלת הבנק של רוזנבאום ללא רוזנבאום עצמו.

י ח סי־ כו חו ת
א מי תיי ם
^ ם יסרב הברון גם לזאת, לא יהיה מנוס מהתמודדות בין
\ 1שני המחנות. הגרמנים ואייזנברג, שלהם 5מתוך 14 קולות
במועצת־המנהלים, יתבעו אסיפה כללית של בעלי־המניות, לבחי רת
מועצת־מנהלים חדשה. במועצה החדשה יהיו נציגים לפי יח-
סי־הכוחות האמיתיים של בעלי המניות, ואז יגדל כוחם של הגר מנים
ותומכיהם לאין־שיעור. לדוגמה, כיום יש לסר זיגמונד ור-
בורג נציג במועצת־המנהלים, ולאיל-הבנייה אחרון רובינשטיין
אין נציג. ורבורג השקיע 100 אלף דולר, ורובינשטיין — 1.5
מיליון דולר.
בעוד בעלי המניות בחברה לישראל נערכים לקראת ההתמודדות
של הישיבה בפרים, ממשיכה מישטרת ישראל בחקירות
מרתוניות סביב כדור הארץ בנושאי החברה לישראל. חקירות אלו
בהכרח מתעכבות בגלל הדיווחים הסותרים המתפרסמים על־ידי
המעורבים בפרשה. יכך, למשל, מכריז הדין־וחשבון שפירסמה
החברה לישלאל, כי איש מחברי מועצודהמנהלים לא ידע על
העברות או הפקדות כספים־סיבוביים בחברות ואדוציות. ואילו
הדין־וחשבון של צי״ם, שפורסם שישה שבועות קודם־לכן, קובע
במפורש כי נושא הכספים הסיבוביים אושר במועצת-המנהלים של
החברה לישראל. קיים אפילו פרוטוקול משנת ,1971 זבו ויכוח
בין מנכ״ל בנק לאומי ארנסט יפת למיכאל צור על שיעור הביט חונות,
שתקבל חברת לוכסאינווסט של בנק לאומי כנגד הפקדת
כספים בחברות הוואדוציות עבור הקבוצה הגרמנית, לצורך ה מימון
הסיבובי.
סגן־ניצב בנימין זיגל׳ יצא להקיף את העולם, כדי לגלות
הוכחות לפירסומים הרשמיים של דו״ח צי״ם. בבריטניה הוא חקר
את מנהל סניף צי״ם שם, אדיה רוזן. בדו״ח צי״ם סופר בהרחבה
כיצד פתח רוזן בשווייץ בבנק של רוזנבאום חשבון ממוספר
בשם מי״צ־ ,488 על שם מנכ״ל צי״ם לשעבר משה קשתי ז״ל,
ועל שם מיכאל צור, וכי לחשבון זה העביר פעמים אחדות
עמלות שקיבלה צי״ם באנגליה ממכירת אוניותיה.
מסתבר כי כספים אלה הוצאו מן החשבון הסודי למטרות
פרטיות של צור וקשתי, וכי צי״ס בארץ לא ידעה כלל על החש בון
והכספים שהוזרמו אליו.
עוד התגלה, כי לצור ולקשתי יש חשבונות סודיים בשווייץ,
שבהם הם מחזיקים כספים. בהיותו בבריטניה שוחח כתב העולם

קובע צוות החוקרים של החברה לישראל שנוהל על-ידי עו״ד
ג׳ורג׳ שפירא מארצות־הברית ואמנון גולדנברג מישראל :
״במהלך החקירה שלנו התגלה סכום של 404 אלף דולר, שניתן
בהתאם לכמה עדויות, בקומיסיון. סכום זה אינו מופיע בסיפרי
החברה, אם כי יש התייחסות אליו מבלי לציין כי אין פירוט
למהותו בהערות למאזן החברה לשנת . 1971 יש לקחת לתשומת-
לב, כי המנהל־הכללי הקודם (מיכאל צור) ,שהיה פעיל ביותר
ביצירת ההשקעה של הקבוצה הגרמנית, סירב לדבר על נושא
זה עם ועדת החקירה.״
404 אלף דולר ׳אלו היו בשנת — 1971 בה שולמו כקומיסיון —
כמיליון וחצי לירות. היכן הם נעלמו?
ההסבר שהגעתי אליו בחקירות בגרמניה ושווייץ, העלה כי
הוא שולם לשורה שלמה של אנשים, גם ישראלים, כפיצוי על-
ידי הקבוצה הגרמנית. מסתבר כי הקבוצה הגרמנית התכוונה,
בשנת , 1971 להשקיע כספים בכמה פרוייקטים בישראל ואירופה.
עם חלק היא חתמה על הסכמי השקעה. לפתע עלה עניין ההש קעה
בחברה לישראל, שחייב גיוס כל המשאבים הכספיים לשם
כך, וביטול כל ההסכמים שנחתמו. כאשר מבטלים הסכמים, יש
לשלם פיצויים. הסכום בן 404 אלף דולר מייצג תשלומים ש שולמו
לגורמים שונים בישראל ובחו״ל כדי שיסכימו לביטול
ההסכמים עם הקבוצה הגרמנית. אולם כדי להבטיח כי התש לומים
יהיו נטו, ללא תשלום מיסים עליהם, הם נעשו באמצעות
חברת-נאמנות שווייצית שהעבירה את התשלומים למי שהגיע לו.
ראשי הקבוצה הגרמנית טוענים, כי למעשה לא בא הכסף
מן החברה לישראל, למרות שבסיפרי החברה הוא רשום כהוצאה.
הם מצביעים על כך כי באותו יום נירשם סכום זהה כהכנסה.

עבירה
על ה חו ק
** קור ההכנסה הוא בגרמניה. בתחילה התכוונה החברה
* ) לישראל להשתמש בכספי הקבוצה הגרמנית להשקעה ב חברת
צי״ם, הכינה סכום כסף נכבד לרישום שיעבודים על או ניות
צי״ם בגרמניה. לאחר־מכן אסר מישרד־התחבורה הגרמני
על הקבוצה הגרמנית להשקיע בצי״ ם, והכסף ששוריין לרישום
משכנתאות ונוכה מראש מכספי הגרמנים שהועברו לישראל,
השתחרר. כסף זה שימש לתשלום הפיצויים באמצעות החברה
בשווייץ, כאשר הוא הוכנס לסיפרי החברה לישראל על-ידי הגר מנים
והוצא ממנה על-ידי צור לצרכי ההעברה לשווייץ.
ברור כי אם ישראלים קיבלו כספים בצורה כזו, זוהי עבירה
על החוק בדיוק כמו הכספים שצור החזיק בשווייץ מכספי צי״ם,
והעבירם לכל מיני גורמים. עתה יכולה מישטרת ישראל לחקור
את מיכאל צור גם בנושא זה, ולברר למי שולמו הכספים
באמצעות החברה השווייצית.

רבדון

חו שפת בחורף תכשיר־טיפוח לגוף ולשיער
הקרה. הרוח. ההסקה והלכוש־הוום-משדסים את עור־הגוף והשיער
תחל>ג*ם להרח״ה. להחלקה 1לע>דוו עור-הגוף

יץ£א 0א 8* 1.עזז/אי

* שוב לרשותך 1״לח-לך״ -

תחליב מיוחד לעור״יבס, מחוספס, מבוקע וכאוב .״לח־לך״ מרווח, מרגיע, מחליק מרבך ומגן על חעור.

יא 0ת־ 0£ 10 עז3וסו 88 >,ק £ 80 זו^/וזאוי

* ״אינטימייט״-

תחליב־לחות מבושם בניחוח אינסימי־אקסושי. מרווח ומעדן את הנוף, מכף רגל ועד ראס.

׳ 8£ 1011014 טז3ו 88 ^ 0קט £ 3או>^* 3ט *0

* ״ אקו א מרין״-

תחליב־מבושם בניחוח נעים וקל. מרווה את העור בלחות ומעניק הרגשה רעננה לכל חנוף.

ד>אודורנ>\7ם לר>ע 3ון ולניטרול ז>עת־הגוף
4חדש! דיאודורנט ב ת מי ס ה מרוכזת -לאשה -ח־א* 0£0008 אסודס ודא ¥ 0£א > 0וא•
נוזל־דיאודורנטי מרענן ומווסת את כמות הזיעה. חסכוני — לשימוש ע״י טיפטוף קל מהמיכל הפלסטי.
יוא\ 0£0003 /אס 6 03¥ 0011 ואי
* דיאודורנט עם ראש-הבדולח -לאשה -
תמיסה דיאודורנטית המווסתת את כמות הזיעה. במיכל עם ראש־בדולח. נוח לשימוש תחת גית-השחי.
זא*א 7 0 £ 0 0 0ו>3ק ) 3ואם * ואי
¥דיאודורנט כ״טפריי״ -לכל המשפחה -
תרסיס־דיאודורנטי במיכל משפחתי. מבטיח כסוי מלא לאיזור בית־השחי ללא־מגע עם העור.
יז 14ו£ 1011014 0£0008 /אוא*1י)*ט *0׳
* דיאודורנט נוזלי מבושם -לנערה—
נוזל־דיאודורנטי מבושם בניחוח ה״אקואמרין״ .לזילוף תחת בית־השחי ובאיזורים הנוטים לחזעת־יתר.
י 1א* 0£0008 אס 1^ 14 001.1ז*אז•
* דיאודורנט עם ראש־בדולח -לגבר—
תמיסה דיאודורנטית מבשמת, מרעננת ומווסתת את כמות הזיעה. לשימושו האישי של הגבר הפעיל.
8ו1קי
י 1א* ^ 0£0003ק £ 5א 100ס 0£ 0
* דיאודורנט ב״ספריי״ לגבר -
תרסיס־דיאודורנטי לגבר הנמרץ. מרענן ומבשם בניחוח ה״פאב״ .מבטיח כסוי־מלא ללא־מנע עם העור.

ו*בש>ר* ״פלקס״ לזזפ>פה, ל>>צוב ולהבראת־השיער
* לרשותך גם באריזת ענק חסכונית!
י 0 0ק** 1א 8ז 1*£14ז * 8£ז א&זסאק * *0-0 < 8* 13* 1י
לחפיפה ולטיפול —
שמפו מרוכז עם שני מחדשי־השיער ״פרוטאין״ ו״באלזם״ .מחזק את שורשי־השיער, מחדש את רעננותו
ומחייה את זוהרו הטבעי. בשני הרכבים: לשיער רגיל עד יבש, ולשיער שמן.

* לרשותך גם באריות ענק חסכונית!
•ס^אסוזוסאסס 3וו>א ־1אז 517 או א&זסאק 8* 13*^ 4
לייצוב מהיר -
מעצב־השיער עם שני מחדשי״השיער ״פרוטאין״ ו״ באלים״ .מחדש קצוות מפוצלים ומחייה שיער שעבר
צביעה או הבהרה. מחליק שיער קשה ומקורזל. בשני הרכבים: לשיער רגיל, ולשיער שדוף ובעייתי.

י8ו*א 8אז < ?00ם•£1

* להזנת ה שי ער-

תכשיר פרוטאיני להזנת השיער, בשפופרת. אידיאלי לשיער שברירי ויבש. לשימוש כקרם־טיפולי, כקרם־
שטיפה, או כמייצב־שיער — לגברים ולנשים.

תכש>ר>נז לס>ל1ק קשקש>־הש>ער
(במיוחד בעוגת החורף!)

* שמפו־טיפולי-

י 0כ)ק^ו/א 5זא*45ז* 8£ז 11ק 2י

שמפו־תחליבי מרוכז, בבקבוק או בשפופרת, שהוכיח את יעילותו
בהדברת נגע־הקשקשת, אצל נשים וגברים מכל הגילים. להשיג
גם באריזות ענק חסכוניות.

* קרם־טיפולי תקופתי—
׳ 0א08£831

קרם־שיער בשפופרת — אל־שמנוני, קל לשימוש ומסייע לתסרוקת
נאה — תוך כדי פעולת סילוק הקשקשים.

* מייצב־טיפולי יו ם־יו מי-
י 0או 8£35ס 8ו\/א 0וט 0ו 11 1ק 2י
מייצב־שיער בבקבוק — בעל פעולה כפולה: חיווק־השיער
והחזקת־התסרוקת. נועד לשימוש יום־יומי בעת התסרוקת, תוך
כדי הדברת נגע הקשקשת.

אנו מזמינים אותן — ללא־תשלום — לצוות־לימוד אשר בו תנתן הדרכה אישית כיצד לטפל בעורן
ולטפח את יופיין — בביתך. ההרצאות תמשכנח 3שעות ותתקיימנה ב״בית רבלון״ תל־אביב, רח׳
חובבי ציון — 65 בימי ראשון ושלישי מ־ 3.00 עד 6.00 אחה״צ ובימי ששי מ־ 9.00 עד 12.00 בצהריים.

במדינה

אתח

ו הגיו ה

(המשך מעמוד )15
בינשטיין (״שינוי״) ,מסתבר כי האיחוד
המיוחל לא שינה את דיעותיה וסיגנונה.
גם על שותפיה החדשים אין לה דיעה
טובה כל־כד.
שולמיודאמנון .1:40 קבוצת הפרופסורים
המרוכזת סביב הפרופסור רו בינשטיין
מתייחסת אל אלוני וחבריה ב־זילזול
אינטלקטואלי ניכר.
האיחוד נראה לה אידיאלי בגלל סיבה
פשוטה: ר״צ קיבלה הרבה קולות, אך
אין בה שום כוחות אינטלקטואליים, ואין
בה אדם בולט מילבד אלוני .״שינוי״,
לעומת זאת, לא עמדה מעולם במיבחן
של בחירות, וגם אין לה חשק להתנסות
בכך לבדה, מאחר שאינה בטוחה שיש
לה קולות. מכאן: קולות בלי מנהיגים
יתאחדו עם קבוצת־מנהיגים בלי קולות.
השבוע נסתבר כי חלומות אלה רחו־

אגמון וימה את נר העם
לפני שלושה שבועות, ב״ 13 בדצמבר,
חזר מנכ״ל מישרד־האוצר, אברהם
אגמון, מבריסל, שם עמד בראש מיש-
לחת ישראלית ממשלתית לשיחות עם
קהיליית השוק המשותף. בשובו כינס .
עתונאים, והכריז כי ישראל השיגה
הישג היסטורי בחת מה סוף־סוף א ת
ההסכם עם השוק המשותף. יום לאחר
הופעתיו א,ף תואר ח הסכ ם שנחתם,
במאמר ראשי ביומון ״הארץ,״ כ״הסכם
היסטורי.״
ביום הראשון שלאחר״מכן דיווח
השר יגאל אלון לממשלה על ה הסכם
שנחתם, ולפי העיתונים מן ח״ 16 בדצמ בר
כינה אף הוא את החתימה כהסכם
היסטורי.
האמת היא כי עד לרגע זח לא נח ת ם
כל הסכ ם עם חשוק המשותף, ואגמון
פשוט רימה את כל עם ישראל, כולל
ממשלת ישראל, כאשר דיווח כאילו
נחתם ההסכם בין ישראל לבין השוק.
איש מחברי המישלחת הישראלית לא
ק ם להוקיע את שקריו של מנכ״ל ה אוצר,
לא ד״ר משה מנדלבאום
מנכ״ל מישרד-המיסחר-וחתעשייה, לא
השגריר המיוחד לשוק, ואף לא כל
העוזרים למיניהם. ההסכם לא נחתם
רק בגלל עצלנותם של אגמון ועוזריו,
שהופיעו ל ט קס החתימה והדיון על ה•
מיס מן ללא הכנח מוקדמת.

שולמית אלוני (עם כעולה)*
שותפים או גברים לבאנטיניים
קים מאד מתפיסתה של אלוני. בראיון
עם יאיר קוטלר בהארץ, הסבירה בפד.
מלא כיצד רואה היא את יחסי־הכוחות
בין שני הגופים:
9לר״צ לבדה יש בבחירות הבאות
״בוודאות מוחלטת״ חמישה מנדאטים.
! 0״מישאלים מראים כי, שינוי׳ היה
מקבל בקלפי ס/ס ,0.2אולי קצת יותר, כלו־מ(•
פחות ממנדאט.״
פירוש הדבר: לדעת אלוני, יחסי-ד,כו חות
הנוכחיים בין שתי התנועות הם 1:40
לרעת אמנון רובינשטיין.
התגובה על הדברים היתד״ כנראה, נר גזת,
כי כבר ביום א׳ פירסמה אלוני ״תי קון״
:״ח״ב שולמית אלוני מבקשת לתקן
מישפט שאמרה בראיון עם יאיר קוטלר..
צ״ל: מישאלים מראים כי, שינוי׳ היה
מקבל בקלפי ,1.20/0ולא 0.2כפי שאמ רה
בטעות״.
מכיוון שאמרה בראיון ״פחות ממנדאט״,
ברור כי לא היתד, זו פליטת־פה גרידא.
מקומות משוריינים. המור עוד יותר
היה קטע אחר של הראיון, שבו דרכה
אלוני בכל כובד מישקלה על כפות־רגליד,
של התנועה החדשה.
הדגל העיקרי, וכימעט הבילעדי, של
״שינוי״ ,הוא עקרון הדמוקרטיה הפנימית
במיפלגות. בכך רואה אמנון רובינשטיין
את תרופת־הפלא לכל הבעיות הלאומיות,
הביטחוניות והסוציאליות של ישראל. לפע מים
נדמה שלאנשי ״שינוי״ לא איכפת
במה דוגלת מיפלגה, כל עוד אין בה
״ועדת־מינויים״ ,וכל עוד נציגיה נבחרים
בבחירות פנימיות חופשיות.
משום כך אין השמצה נוראה יותר נגד
רובינשטיין וחבריו מאשר הטענה שהם
הבטיחו לעצמם מראש, בהסכם חשאי, מקו מות
ברשימת התנועה המאוחדת לכנסת.
זה גרוע עוד יותר מאשר להאשים דתי
באכילת חזיר.
איך מגיבה אלוני על השמצה כזאת,
הרווחת בין חברי ר״צ?
(המשך בענוזד )18
• בנשף־הפתיחה של מלון הילטון בירושלים.
ידיריד*רי

ישראל
קיבלה, שבועות רבים לפני
הפגישה בבריסל, את כל חחומר שעליו
יהיה צורך לחתום. אולם החובבנים
קלי־הדעת המנהיגים את ישראל מבחינה
כלכלית לא מצאו אף רגע פנוי
לעיין בחומר, באו לבריסל והחלו קוראים
בחומר רק בישיבה עצמה. לפתע
גילו כל מיני סעיפים הפוגעים בילדי-
התפנוקים של החממה התעשייתית ה ישראלית,
כמו ביטול״החגנה על״ידי
מכסים על תעשיות-הטכסטיל, תעשיות

דסין נו ט ל
אתהאח ריו ת
בישיבת מועצת״המנהלים של מכון־
הנפט הישראלי, שהוקדשה לדיו-וחשבון
של מבקר״המדינה על ההלוואות שנטל
לעצמו מנהל המכון, מנחם חן, הודיע
סגן־יושב-ראש מועצת־המנהלים של ה מכון,
עימנואל רסין (שהוא גם
מנכ״ל חברת ״דהוא

אחראי לכל מה כחריגות שנראה
של מנחם חן.
רסין הצהיר כי
הוא אישר למנחם
חן לק ח ת הלוואות
מכספי המ כון,
וכי כל צעד
כספי שעשה חן
באישורו. היה רסין הצהיר גם,
כי חן קיבל ממנו
רשות לפגר בהחזרת ההלוואות שלקח
מכספי המכון. רסין מוסמך לתת אישורים
אלה, מאחר שהוא יושב-ראש
הוועדה הכספית של מכון־הנפט.
רסין הודיע כי שלח עכשיו תגובה
מפורטת למבקר־המדינה, וכי כלל לא
נשאל על״ידי המבקר א ם חן פעל בתוקף
אישור. הודעתו של רסין מטהרת את
מנחם חן מכל רבב.
כמה מחברי מועצת־המנהלים באו
אל רסין בתרעומת, מדוע לא דיווח
להם על כל זאת, כיוון שאז היה נמנע
הביזיון של הפירסומים בעיתונים, כתוצאה
ממימצאי מבקר־המדינה. רסין
השיב כי נהג בדיוק כפי שהוא נוהג
בחברת ״דלק״ ,שאותה הוא מנהל ו אשר
אף היא חברה ציבורית.

הדחיות בחתי מת ההסכם פוגעות בעיקר
בייצוא״ההדרים הישראלי. ישראל
ייצאה כמחצית מייצוא הדריה לבריט-
ניה, ושילמה שם מכס של * 8בלבד. מאז
צירוף בריטניה לשוק משלמת ישראל
מכס רגיל, כייצוא לשוק המשותף. בייצוא
לשוק מופלית ישראל לעומת ה
עתירות״מדע
ותעשיות מערכת״הביטחון.
אגמון ושות׳ חששו לאשר את המוצע בלי
אישור מן הממונים עליהם ישראל, ביק שו
דחייה משאר מדינות השוק, בנימוק
כי טרם הספיקו לעיין בחומר.
דחייה זו היא קלות-דעת פושעת,
העלולה לעלות לישראל ביוקר. מזה
שנתיים מתח מקת ישראל בתירוצים שו נים
מחתימה על ההצטרפות לשוק ה משותף.
הסיבה העיקרית: ההצטרפות
תאלץ את ישראל לבטל את המכסים
המגינים על התעשיות הלא״כדאיות ש גדלו
בארץ בתנאי גן-עדן מלאכותי, ו תותיר
את התעשייה הישראלית חשופה
לייבוא מתחרה. כך יישאר בחיים רק
היעיל והטוב. ואילו בישראל, כידוע, אין
היעיל והטוב זהה תמיד עם הרצוי ל-
שילטון.
מאידך יודעים ראשי המשק כי השוק
האירופי קולט למעלה מ 80*-מן הייצוא
הישראלי, וכך הם מנהלים מישחק של
דחיות בלתי-פוסקות, תוך כדי המשך ה ייצוא
לשוק ודחיית החתימות לגבי הו רדת
המכסים על הייבוא.
מישחק זח הולך ונמאס על מדינות
השוק. ישראל הצליחה להגיע למצב של
מועמדת להצטרפות לשוק יחד עם מדי נות
צפון־אפריקה. למעשה, עם ההצטרפות
לשוק תחתומנה גם אלז׳יר, מרוקו
ולוב על הכרה בישראל — שכן גם
הן תחתומנח על הסכמה לצירופה של
ישראל לשוק. הפיחות שחל בשנים האח רונות
במעמדה של ישראל, הותירה ב עמדה
פגיעה ביותר. כיום, למעשה, מכל
ארצות השוק לוחצת רק גרמניה המע רבית
בתוקף לצירוף ישראל לשוק. כדי
להשיג את הסכמת ארצות המאגרב לכך
הצהירה גרמניה, כי במקביל לצירוף ישראל
תקבלנה מדינות המאגרב מן השוק
סיוע כספי ניכר.

מנכ״ל אגמון
לא שוק ולא יער
תפוזים מארצות המאגרב. אלו נהנו
מהנחה של * 80 במכס, ואילו לישראל
* 60 הנחה בלבד.
מכאן שהדחיות שדוחה ישראל מדי-
פעם את החתימה על ההסכם הורסות
את ענף ההדרים, רק כדי לקיים כמה
ענפי־תעשייה טפיליים החסרים כל זכות
קיום מבחינה כלכלית.

איר לנסוע
ב1ול באירופה
מי שמתכונן לנסוע בעתיד הקרוב,
כדאי לקנות את כרטיסי-הנסיעה בצרפת.
השער הנמוך של הפרנק הצרפתי מביא
לחיסכון של עד ־ 257 ממחיר הכרטיס,
אם הוא נקנה בפריס במקום בארץ
אחרת. כך, למשל, כדאי לקנות בארץ
כרטיס לפריס, ושם לקנות בפרנקים את
הכרטיסים להמשך הדרך.
פטנט אחר לחיסכון הוא ניצול החוק
הצרפתי, הקובע כי כל מושבות צרפת
לשעבר תחשבנה, לצרכי כרטיסי נסיעה
של אייר פראנס, כאילו הן חלק מצרפת.
על״ידי כך מסבסדת ממשלת צרפת את

ה בו רסה

הטיסות אל מושבותיה לשעבר, גורמת
להוזלת הטיסות אליהן בכדי מחצית
המחיר. כך, למשל, מי שרוצה ל טוס
מאירופה לג׳מאייקה, וקונה כרטיס
אייר פראנס למרטיגיק, מרחק רבע
שעה טיסה מג׳מאייקה, חוסך סכו ם
גדול. או במקום לטוס מאירופה לדרום-
אפריקה, קונים כרטיס למדגסקר, מו שבה
צרפתית־לשעבר ליד דרום־אפריקה.
סוכני-נסיעות ממולחים משווייץ עמדו
על השיטה הזו, והם מוכרים ללקוחותיהם
טיסות לרחבי העולם — דרך
מושבות צרפתיות-לשעבר.

המרו בדצמבר :־ 107 לפחות

ויכוח שורר בין כלכלנים בשאלה: בכמה עלה המדד בדצמבר. עיקר הוויכוח
הוא, האם חיוותה עליית המדד בנובמבר 11.8את שני־שלישי ההתייקרויות
של הפיחות, או שמא הביא הפיחות לעליית-מדד גדולה מן החזוי.
עם הפיחות ( 9בנובמבר) היתה דעת כלכלני הממשלה כי הוא יביא לעליית
מדד של 18 בנובמבר עלה המדד ב 11.8ולפי תחזית זו היתה העלייה הצפויה
לדצמבר לא יותר מ.8*-
תחזיות של כלכלנים לא-ממשלתיים העלו, כי המדד עלה בדצמבר ב״*10
לפחות, ועלול להיות גם * .12 מכאן כי הפיחות גרם להתייקרות גדולה יותר
מן החזוי.
אותם כלכלנים מניחים, כי המדד יעלה בשנת 1975 בשיעור של * 25 לפחות,
ומכאן — שעדיין ישתלם להחזיק באיגרות-חוב צמודות גם בשנת . 1975

במדינה
(המשך מעמוד )17
שאל קוטלר :״האם נכון — כך שמעתי
בתנועתכס — כי מזהירים אותך מאיחוד
עם, שינוי׳ ,שראשיה, לדברי מבקריה, שואפים
לזכות במקומות 5 3 ,1ברשימה
המאוחדת לכנסת הבאה?״
אלוני לא יצאה מגידרה כדי להכחיש
זאת מייד ובצורה חד־משמעית. תחת זאת
העלתה השמצה אחרת נגד רובינשטיין:
״אמת כי מזהירים אותי מהפרופסור אמנון
רובינשטיין וכמה מחבריו, בטענה שהם
חושבים את עצמם יותר טובים מאיתנו,
בייחוד כגברים החיים בלבאנט, ומכאן
חוסר־יכולתס לעכל אשה בראש התנועה.
אך אינני מבוהלת.״
קשה להעלות על הדעת השמצה מו זרה
יותר כלפי שותפים־לעתיד.
״זה נשמע מצחיק״ .אולם קוטלר
לא הירפה. הוא חזר על השאלה :״מה
לגבי תביעת, שינוי׳ — אולי שמועה או
השמצה — למקומות ו׳? 5 ,3 ,
אלוני :״שטות. נעמוד בתוקף על בחירות
חשאיות אישיות ...אס אומנם הס
יוכיחו את יכולתם, ואני מקווה כי יעשו
זאת בדרך הישר, בבקשה !״
תשובה זו אינה מכחישה כלל שהיתה
דרישה כזאת. היא רק קובעת שהיא, אלוני,
דוחה אותה בתוקף — ומכאן שהיא
צדיקה יותר. הנוסח ״מקווה שיעשו זאת
בדרך הישר״ אומר, למעשה, בי אלוני
מחשידה את טוהר־המידות של שותפיה
שוחרי־הדמוקרטיה-הפנימית.
ברור כי אלוני אינה רואה ברובינשטיין
מורה־דרך שאין להרהר אחריו. כך הגדי רה
את אחת ההצעות של רובינשטיין,
לגבי שם התנועה :״זה נשמע מצחיק.״
״רכילות מרושעת״ .רובינשטיין עצמו
מיהר להגיב על הראיון. תנועתו, כך
הכריז ,״מוכנה להקים יחד עם ר״צ מיפ־לגה
חדשה, בתנאי שתהיה מבוססת על
דמוקרטיה פנימית ועל יחסי־אימון מלאים.״
שלוש המילים האחרונות היוו תשובה
גלוייה להשמצה המרומזת של אלוני.
את הדרישה לשריין לעצמו ולחבריו
מקומות ברשימה דחה כ״רכילות מרוש עת
...המועמדים לכנסת חייבים להיבחר
בבחירה אישית חשאית של הגוף הבוחר.״
מכל חילופי־הדברים, ברור רק דבר
אחד: אם אכן יקום איחוד ר״צ-שינוי,
צפויים לציבור מאבקי-לשון שלא יפלו
מן ההשמצות הדדיות שבהן מזינים את
הציבור ראשי המערך, הליכוד והמפד״ל.
ומבחינת הלשון, קשה יהיה גם לאנשי
״שינוי״ להתחרות בשולמית אלוני.

עיתונות
1נ>ר־הנ״ר טו רף
חיזוקי־דיעות בין העיתוכיס
מגע קב?ת המכות
ממשלתיות כמויות
לאחר שנות אור רבות, כבה השלט
המואר שהתנוסס על בניין הארץ באותיות״
ניאון גדולות, והכריז על שם העיתון.
כיבוי השלט המואר של הארץ חיה רק
אחד הצעדים שאותם נוקט לאחרונה עורך־
העיתון, גרשום שוקן, כדי לחסוך בכל
דרך אפשרית ובלבד לאפשר את המשך
קיומו של העיתון.
כמו הארץ פתחו גם עיתוני־הערב ב מסעי
חיסכון וקימוצים ניכרים. שלושת
העיתונים השתדלו לחסוך גם קודם־לכן,
אולם רק בימים האחרונים נכנסו לטראנס
של חיסכון־בכל-מחיר. היה זה לאחר
כשלון המשא־והמתן הממושך שניהל איגוד,
המו״לים עם מישרד־המיסחר־והתעשייה,
על הקלת מצבם של העיתונים.
כיתרון קל ומסוכן. הקש ששבר את
גב הגמל היה הפעם לא בדיוק קש, אלא
מוצר־לוואי שלו: בשגתיים האחרונות
עלה מחיר הנייר במאות אחוזים, כאשר
ההתייקרות העיקרית נעשתה בסוף שנת
•1974 לעומת מחיר של 100־ 150 דולר לטון
נייר באירופה, המחיר עתה הוא 375 דולר,
ואין זה עדיין ם וף-פם וק.
היצרנים השוודיים הודיעו כבר על הע-
לאת־מחיר צפוייה של ,107),נענו בהודעה
של, לקוחות באירופה, כי יסרבו להוסיף
את המחיר המבוקש.
העיתונים בישראל משלמים עבור טונה
נייר מחיר גבוה יותר, בעיקר כדי להגן
על תוצרת מיפעלי נייר חדרה. במקום
מחיר של 2250 לירות לטונה (ליי 6לירות

הדולר) ,משלמים בארץ עבור טון נייר־עיתון
מייובא או מתוצרת מקומית מחיר
של 3400 לירות. מחיר זה מורכב מתוספת
של 157).למחיר הייבוא עבור היטק-
ביטחון, שהיא כ־ 300 לירותל -ועוד כ־850
לירות מכס־מגן.
לאחר הפיחות האחרון של הלירה החל
משא״ומתן בין. איגוד המו״לים לראשי
מישרד־המים חר*והתעשייח, במגמה למצוא
דרכים להקל על מצבה של העיתונות.
בכמה מדינות בעולם מסבסדת הממשלה
את העיתונים לפי־קני־מידה אחידים, כדי
להבטיח את קיום העיתונות. כאן סירבה
הממשלה בבל תוקף לבטל את המכס על
נייר־עיתון, הציעה לעיתונים תחת זאת
ביטול המס־על־מלאי־הנייר שהוטל על העיתונים,
במיסגרת המם על המלאי הכללי
בעיקבות הפיחות.
שלושת העיתונים הגדולים נענו להצעה,
אולם העיתונים שברשותם מלאי קטן של
נייר, מכיוון שתפוצתם קטנה יותר, דחו
אותה• ,ישכן לדעתם, ההצעה היא לטובת
העיתונים הגדולים. לאחר משא־ומתן לא
הצליחו המו״לים להגיע לדיעה משותפת.
משנוכחו בכך ראשי מישרד־המיסחר־והתעשייה,
החליטו על פיתרון קל: הודיעו
על הסרת כל ההגבלות על העלאת
מחיריהם של העיתונים או המודעות ב עיתונים,
השאירו את ההכרעה בידי ה קורא:
ירצה —ישלם מחיר גבוה יותר!
לא ירצה — לא ישלם, והעיתון ייסגר.
הדבר מאיים עתה על עצם קיומה של
העיתונות היומית בישראל.

שיכון
וו 1וורור״ח־ ^מידר :
מערכה שו״ה
ראש אגף״הכ 50י 8עושה בכסכי
העובדים ככתיד שדו,
ולאיש 7א איכסת
כאשר פירסם העולס־הזה ( )1918 לראשו נה
את פר־שת השימוש בכספי החברה
הממשלתית לשיכון עולים עמידר, דומה
היה כי תחל חקירה רצינית בעניין. כפי
שפורסם אז, במדור אתה והדירה, הפקיד
ראש אגף־הכספים של עמידר, צבי כץ,
שלושה מיליון לירות מכספי החברה בעיריית
תל־אביב, ללא אישור, באמצעות
המתווך אליהו שמיע. עוד פורסם, כי גם
הכספים שהורדו מדי־יחודש ממשכורות ה עובדים
למילווה־מילחמה־ם רצון, לא הוע ברו
לבנק יישראל אלא הופקדו בבנק מיס־חרי.
אז נשאל, מי הנהנה מעיסקות אלו.
בימים אלו החלו עובדי עמידר דורשים
הסברים, בעיקר לאחר שנוכחו בי נגרם
להם נזק כספי ניכר• שכן הכספים שנוכו
משכרם לרכישת תעודות־מילווה והופקדו
בבנק, הועברו רק עכשיו לבנק ישראל.
מכאן שהעובדים מקבלים תעודות מן התאריך
של היום, במקום דצמבר . 1973
היינו, הם חפסידים את עליית המדד
של כל שנת ,1974 שהיתה בערך ! 409)1
מאחר שהכספים שנוכו מן העובדים והופקרו
בבנק היו בסך 360 אלף לירות, הפסידו
העובדים כ־ 140 אלף לירות!
כאשר ניסה הוועד הנוכחי של העובדים
לחלק להם תעודות של היום במקום
תעודות מן התאריכים שבהם ניכו את
הכסף משכרם, פנתה קבוצה של עובדי
מחוז הצפון של עמידר אל הוועד, ודרשה
הסברים• הוועד הציע למתמרמרים לקבל
את כספם חזרה (ללא ריבית!) במקום
תעודות־מילווח.
אולם, כבדרך־אגב התגלתה עתה שע רורייה
נוספת. מסתבר כי הכספים הופ קדו
בבנק בריבית נמוכה במייוחד: על
סכום של 360 אלף לירות שהופקדו בבנק
בדצמבר ,1973 בעשרה תשלומים שווים,
שולמה ריבית גטו של 18 אלף לירות,
הנותנת, בחישוב בנקאי, ריבית ריאלית
על הכספים בסך ) 107 לשנה. כיוון שהמס
שהורד במקור הוא ) ,307 הרי מישהו
הפקיד את כספי עובדי ענזידר בבנק בריבית
ברוטו של ) ,139 וזאת בשנת 1973
— כאשר הריבית הבנקאית הממוצעת
היתד, לפחות )! 267
אין כל ספק כי מישהו נהנה מהפרשי
הריבית, שהם בדיוק 18 אלף לירות נטו
לשנה. אם יפנו עובדי עמידר למישטרת
ישראל בתלונה, יכולה זאת בקלות —
באמצעות הבנק שבו הופקד הכסף —
לברר מי נהנה מן ההפרשים.

..נכר נעם שהוא וו א ה מת -הוא
מתחיל לחיות!״ אמרו בצה־־ל על הרב
גוון־ השבוע הוא ואה יותר מדי מתים
ץ ה גובל אצלו בנקרופיליה !״ הת־
בטא פעם אחד מאלופי צה״ל המפור סמים,
למראה הרב הראשי של צה״ל
לשעבר, האלוף שלמה גורן, שהלך שחוח
בשדה־קרב נטוש, שק בידו וליקט עצמות
חללים.
הלהיטות של מי שכיהן במשך 24 שנים
כרב הצבאי הראשי, לאסוף במו ידיו גופות
חללים ועצמות קורבנות, אינה יכולה להיות
מוסברת רק בדבקותו הרבה בקיום מיצוות
הבאת מתים לקבר ישראל. הדת היהודית
מייחסת אומנם חשיבות מופלגת למיצווה
זו, אולם התמסרותו היתרה של הרב גורן
דווקא למיצווה זו מכל המיצוות, הגיעה
לעיתים למימדים של מאניה .״כשהוא רואה
מת הוא מתחיל לחיות,״ התלוצצו עליו
בצה״ל.
אחרי מילחמת-העצמאות עסק גורן במשך
שנתיים תמימות בקיבוץ עצמות חללים
משדות־הקרב של המילחמה. בין השנים
1949—50 הוא עבר בחסות האו״ם אינסוף
של פעמים לירדן כדי לחפש אחרי גופות
שנשארו בידי הירדנים. בעצמו אסף מאות
שרידי גופות משדה־הקרב של לטרון,
ועשרות גופות של קדושי גוש־עציון. כרב
צבאי ראשי הוא יכול היה כמובן להטיל
משימות אלה על פיקודיו. אפשר להניח
שלרב צבאי ראשי יש תפקידים חשובים
יותר מאשר לשוטט בודד בשדות עם שק
בידו וללקט עצמות. אבל שלמה גורן דאג
בכל הזדמנות לבצע מלאכת־קודש זו בעצמו.
הוא
יצא לבדו בתום מילחמת־העצמאות
לשכם, כדי להביא משם את עצמות אברהם
כהן, איש לח״י, שחדר ערב המילחמד, עם
משאית־תופת לעיר. הוא הלך בעצמו ל־שדות־הקטל
של עיראק־סוידאן בעת ההפו גה
במילחמה, כדי לחלץ גופות משטח
ההפקר.
היו שטענו כי ההילה שנקשרה לרב
חובב הפירסומת בעקבות מעשי־מיצווה
אלה, היא שהיתה אחת המוטיבאציות שלו.
אלא שזה הסבר שטחי. אין ספק שנטייתו
לאיסוף חללים קשורה במיבגה האישיות
המורכב של האיש.
גם כשהפך לאלוף בצה״ל יצא הרב גורן
הרב גבון
למשימות של איסוף חללים, לפעמים תוך התעלמות חירוף־נפש. במילחמת ההתשה, למשל,
כשקרס אחד הבונקרים במעוז אחרי הפגזה,
וקבר תחתיו חיילים, ,זחל גורן בעצמו
מתחת להריסות, תוך ׳סיכון עצמו, כדי על רעיון זה, דאג לכך שיורשו בתפקיד
לחלץ את הגוויות.
יהיה הרב פירון, איש הפועל המזרחי,
אולם מד, שעשה הרב הראשי שלמה גורן דמות חלשה, מלומד אבל לא למדן. עם
כל מה שניתן לומר בגנותו של גורן —
בשבוע שעבר בנושא זה, כאשר תקף בלשון
חריפה את אנשי הרבנות־ד,צבאית על על גסות רוחו, על יצר הפירסום שלו, על
קנאותו וקינאתו, על עוקצנותו ותוקסנותו
מחדליהם בפינוי חללים בימי מילחמת
יום־הכיפורים, לא היה קשור כלל לנושא — אי אפשר להתכחש לבקיאותו, חריפותו
שעמד השבוע במרכזה של מחלוקת צי ולמדנותו. בנקודות אחרונות אלה אין כל
מקום להשוואה בינו לבין פירון.
בורית.
עלייתו של מירון לדרגת הרב הראשי
הרב גורן השתמש בנושא רגיש זה
של צה״ל היתה מקרית, בעיקר משום ש כקרדום
לנגח בו את יריביו. מכל הפרשה
גורן רצח שאיש חלש כמוהו יכהן בתפקיד,
נדף ריח של מיסחור חללי צה״ל לצרכים מתוך תיקווה שזה ימשיך להיות תלוי בו
אישיים.
ותהיה לו גם להבא דריסודרגל וזכות
הכרעה בענייני הרבנות־חצבאית.

אלא שתוך זמן קצר מאם פירון בתפקיד
הבובה של גורן. הוא החל להפגין חוסר שמעקל תלות בגורן, סרב לקבל את מרותו, ויצר
לעצמו מעמד עצמאי. בצעדים שקטים
ובערמומיות ניצל את הסיכסוך בין גורן
* * יצפו שד הרג גורן נגד יורשיו
1/ברבנות-ד,צבאית לא התעורר רק ב לבין הרב הראשי הספרדי, הרב עובדיה
יוסף, כדי לבצר את מעמדו.
שבוע שעבר, כאשר השיב בכוונה תחילה
לשאלה שתולה ומוזמנת על ידו, שהופנתה
גורן לא מהל זאת לפירון. הוא התייחס
אליו על-ידי אחד מאנשיו, אבישי דאום,
אליו כאל הגוזל שהוא פינק אותו והאכיל
בעת שהופיע בתוכנית הרדיו החיה עשה
אותו מידו, וזה הצמיח לעצמו כנפיים
לך רב בגלי צה״ל.
והתעופף לשדות זרים.
לרב גורן יש חשבון ישן עם יורשו כרב-
ערב פרישתו מצד,״ל דאג גורן לקבל
הצבאי-הראשי, האלוף הרב מרדכי פירון,
מהרמטכ״ל דאז, רב-אלוף חיים בר-לב,
וסגנו תת־אלוף גד נבון. אלה שירתו תחת
מינוי חירום כמי שאחראי בשעת מילחמה
פיקודו שנים רבות. גורן אף פעם לא נתן
לנושא זיהוי החללים וקבורתם ברבנות
לאנשים שעל ידו לגדול, כדי שלא יתחלקו הצבאית. כשפרצה מילהמת יוס-אביסורים

עימו בתהילה ובפירסום. הוא דיכא אותט,
לא קידם אותם בדרגות, זילזל בהם. כך,
למשל, במשך שנים נהג שלא לקרוא להם
בשמותיהם. הוא היה מדביק לעובדים
במחיצתו כינויים, אידישאיים על פי רוב,
ובהם היה מכנה אותם. לאחד היה קורא
״א-יינגל״(הילד) ואילו את הרב פירון היה
מכנה, בדרך חיבה ,״דר שמעקל״.
ערב פרישתו מתפקיד ד,רב־הצבאי-ד,ראשי,
עדיין השתעשע גורן בתיקווה שיינתן
לו לכהן כרב ראשי וכרב צבאי של צה״ל
בעת ובעונה אחת. כשראה שעליו לוותר

וגורן מיהר להתייצב במטכ״ל, נוכח שאין
לו שום מינוי ושום תפקיד. ראש אכ״א,
האלוף הרצל ׳שפיר, אמר לו :״אין צורך
בך, נוכל להסתדר גם בלעדיך.״

ייתכן שקיווה שבעקבות תלונתו יוחלפו
כמה מיריביו ברבנות-ד,צבאית, שכמה
מאנשיה עדיין שומרים לו אימונים. כשראה
שתיקוותו זו נכזבת, פוצץ בשבוע שעבר
את הפרשה בפומבי, בצורה פרובוקטיבית
מבישה, שאינה הולמת מעמדו של רב ראשי.
כתוצאה מכך גרם גורן להתלקחות סערה
ציבורית סביב נושא פינוי החללים במיל-
חמה, הצליח לפגוע — במקרה זה שלא
בצדק — בתדמיתה של הרבנות־הצבאית
ושל הרב הצבאי הראשי. הוא פגע גם
בנאמניו. ככל הנראה לא

גורן לא יכול היה לסלוח זאת לא
לפירון, אותו האשים בהעלמת מינוי־החירום
שלו, ולא לצה״ל.

״חיל
מסירות־הנפ ש״
ף* מילחמה לא היה לגורן שום תם-
1קיד. למרות זאת לבש מדים ודרגות,
הסתובב ביוזמתו בחזיתות, התנדב גם
למשימות של איתור חללים ופינויים. הדבר
הרה לו מאוד. אולט מה שאירע אחרי
המילחמה הוסיף רק שמן למדורה שיקדה
בליבו.
מי שהתחיל במידה מסויימת במיסחור
החללים היו דווקא יריביו של גורן. אחרי
המילחמה החלו אנשי הרבנות־ר,צבאית
ואנשי החברא קדישא הצבאית לארגן
לעצמם מסע פירסומת בכלי־התיקשורת על
התפקיד החשוב שמילאו במילחמה ואחריה
באיסוף החללים, זיהויים והבאתם לקבורה.
הם לקחו יותר מדי ברצינות את התואר
״חיל מסירות הנפש״ שהודבק להם, בהת עלמם
מהעובדה שבסך היכל הם ממלאים

מ שימה בלתי
אפ שרית
עצב הנושא והוויכוח _ רוב

הרב גורן
פיברוק

/העובדות שהעלה הרב גורן בהאשמותיו
ובתביעתו להקמת ועדת־חקירה בנושא,
מעוגנות במציאות. למרות שהפריז במס פרים
ובתיאורים קודרים, וסילף את ההוראה
שניתנה, כביכול, על ידי הרבנות־ד,צבאית,
שלא לפנות חללים בשבת — היתר. קיימת
במילחמה בעיה חמורה של פינוי חללים.
בימים שונים שיל המילחמה הושארו
חללים בשדות־הקרב, בטנקים השרופים
ובצידי הדרכים. לעיתים עברו ימים רבים

אחריות לאי-פינויים של החללים.
בכל המהומה הציבורית שהתעוררה
השבוע נשכחה עובדת יסוד אחת: הרבנות
הצבאית אינה מופקדת כלל על פינוי
החללים מהחזיתות.
לכל פיקוד בצה״ל יש יחידה פיקודית
של הרבנות־הצבאית. יחידות מישנה של
יחידה פיקודית זו צמודות למיפקדות
האוגדות. הן פועלות בדרך כלל צמוד
לתאג״דים — תחנות האיסוף הגדודיות,
לשם מובאים הפצועים והחלילים. תפקידם
של אנשי חוליית הרבנות הצבאית במיס־גרת
הגדודית הוא לזהות את החללים
ולהביאם לקבורה זמנית.
תפקיד פינוי החללים מוטל על היחידות
הלוחמות עצמן. בכל יחידה לוחמת, ולוא
הקטנה ביותר, יש חובש שתפקידו לטפל
טיפול ראשוני בפצועים. הוא חלק אורגאני
מהיחידה ואינו שייך למיסגרת חיל־הרפואה.
באותה מידה אין ליחידות הלוחמות חוליות
צמודות של הרבנות הצבאית. תפקיד
הפינוי לאחור של הפצועים והחללים הוא
אחת המשימות הלוגיסטיות של כל יחידה
לוחמת.
במילחמת יום-הכיפורים היו הרבה מצבים
בהם לא יכלו היחידות הלוחמות לעמוד
במעמסה לוגיסטית זו. התמונה המחרידה

הת״ס (11 הסתים
מאת

אל ח בו ר

הרב פירון
מיסחור

גופו ת ה חללי ל או ר ך ציד ..עכביש״
מיל חמח יום־כיפור -
כ ש בו ע השני של
על ג ב חר ש ה שבוע הרב גורן
את תפקידם הצבאי, ואינם עושים יותר
מחייל הקרבי המחרף את נפשו תחת אש.
אל מסע זה נוספה פרשת התרת העגונות
של חללי המילחמה שלא נמצאו או לא
זוהו. בעת שכיהן כרב ראשי, החזיק גורן
בדיעה שאת ענייני העגונות צריך להשאיר
בידי הרבנות הצבאית. כשהפך לרב ראשי
אשכנזי, טען שיש למסור את הבעיה
לרבנות הראשית. אבל הרב פירון הקים
אחרי המילחמה בית־דין מיוחד להתרת
עגונות, שכלל אותו, את סגנו הרב גד נבון,
ואת הרב הספרדי הראשי, עובדיה יוסף,
כאב בית־דין. ההתעלמות מגורן היתר.
לגביו פגיעה קשה וצורבת.
לפני כחמישה חודשים הופיעו הרב
עובדיה יוסף והרב פירון בכנס התורה

שבעל-פה וניפחו את פרשת התרת העגונות
מעבר לכל פרופורציה. הם טענו שפתרו
בפסקי הלכתם את בעיותיהם של 980
עגונות, בעוד שלמעשה לא נגע פסק
ההלכה שלהם אלא ל־ 70—80 עגונות. הדבר
חרה לגורן והוא פנה לגורמים שונים
בתלונה על המיסחור שעושים יריביו ב נושא

את פרשת ״המחדל שבאי פינוי החללים״
וההשפעה שהיתר, לכך על הורדת מוראל
הלוחמים במילחמת יום־ד,כיפורים, עורר
הרב גורן שלושה חודשים אחרי המילחמה,
במכתב שכתב לשר־הביטחון דאז, משה
דיין. הוא התלונן בלשון בוטה על אנשי
הרבנות הצבאית ועל קציני המטכ״ל ״הנותנים
גיבוי להתנהגותם המבישה.״

עד שהחללים פונו וזוהו.
אלא שזאת לא היתד, הבעיה היחידה
שצה״ל לא מצא לה פיתרון במילחמת
יום־הכיפורים. במילחמה זו היו גם הרבה
מצבים שפצועים הופקרו בשדות־הקרב
ולא פונו.
צד,״ל תורגל תמיד למשימות פינוי כשהוא
מתקדם, ואז יש לפנות את הפצועים והחללים
הנשארים מאחור. מעולם קודם לכן
לא עמד צה״ל במצבים בו היה צורך לחלץ
פצועים וחללים מתוך שטיחים מהם הוא
נסוג.
כשם שאיש לא חיה מעלה על דעתו
להאשים את חיל-הרפואה של צד,״ל באח ריות
לנטישת פצועים נשדות־הקרב, כך
מגוחך להאשים את הרבנוודהצבאית ב
שהיתגלתה
, ,למשל, בין ה־ 16 וה־ 19 באוק טובר.
לאורך צירי טירסור ועכביש בסיני,
דרכם זרמו כוחות צה״ל לעבר ראש־הגשר
אל מעבר לתעלה, כשעשרות גופות של
חללים היו מוטלות לצד הדרך, לא היתד,
פרי הזנחה או מחדל.
בציר העמוס ניתן היה בקושי לפנות
פצועים לאחור. לאנשי הרבנות־ד,צבאית,
שתפקידם בין השאר הוא גם לסייע לפינוי
החללים הנשארים מאחור, לא היה כוח
אדם בהיקף מספיק ולא כלים כדי לפתור
את הבעיה. עם כל ההשלכות של מראות
זוועה אלה, הרי כל מי שעבר בציר עכביש
באותם ימיס - ,יכול היה להבין מעצמו כי
במקרים מסויימים היה פינוי החללים
משימה בלתי אפשרית.
היו כמובן גם מחדלים בנושא כאוב זה.
העובדה ששרידי גוויות נשארו ימים רבים
בטנקים חרוכים בעורף, מבלי שאותרו
ופונו, שימשה נושא לתחקירים של צד,״ל,
להפקת לקחים ומסקנות לגבי העתיד.
הטענה המבוססת היחידה של הרב גורן,
התייחסה למה שאירע בפיקוד־צפון בשבת
השניה של המילחמה בה חל חג סוכות.
ניתן אז היתר לפנות חללים ששכבו בצידי
הדרכים בעורף ובטנקים שהיה צורך ל-
שפצם במהירות. מכך השתמע כאילו נאסר
לפנות חללים אחרים בשל קדושת השבת.
היה זה מחדל.
אלא שהמחדלים לגבי החיים היו חמורים
פי כמה מאלה שהיו לגבי המתים. להפוך
פרשה זו, תוך סילוף וניפוח, לשערוריה
לאומית, אינו רק מעשה של חוסר אחריות.
יש בכך מידה רבח של רישעות.

וידוי אישי שד ד די ה הדר, אחו

״חות• ״ הנ ה
עשה עם רוחה, שהוא לא יודע שום דבר
על מה שקורה לנו.
הרגשתי בדיוק כמו רוחה באותו רגע.
אנחנו לא חונכנו להתייעץ עם ההורים,
לדבר איתם, להתחלק איתם בחוויות. רי חמתי
עליו נורא, אבל לא היה לי מה
להגיד לו. אבא פרץ בבכי. אני בטוחה
שהוא חושב שגם הוא אשם ברצח.
כאשר נודע לנו שעצרו את יורם בי־כונסקי
כחשוד ברצח של רוחה, זה היתה
מכה קשה בשבילנו. דבר ראשון, הפצעים
מהרצח כבר החלו להגליד. התחלנו לחיות
חיים רגילים, מבלי לשכוח את רוחה, אבל
הזמן התחיל לעשות את שלו. פתאום
הכל נפתח מחדש, ועוד בסערה כזו גדולה.
היא הפדיחה או תו
* ורם היה החבר של רוחה מזה שלוש
שנים. הוא לא היה החבר הראשון שלה,
היו לה הרבה חברים עוד קודם, אבל הוא
היה החבר הראשון שאיתו היא שכבה.
ך והה סיפרה לי איך זה היה, ואחרי שהיא
נרצחה גם יורם סיפר לי איך זה היה.
רוחה היא שעודדה את יורם, שפחד מזה.
היא התפשטה ואמרח לו להתפשט גם כן,
אבל הוא נבהל. היא ממש הכריחה אותו
לזה. רוחה ידעה שיחסים בין בני־זוג שאוהבים
צריכים לכלול גם את זה.
אבל זה שהם היו חברים לא מנע מהם
לריב, ואז היתד. רוחה יוצאת עם בחורים
אחרים, ואפילו מביאה אותם הביתה. היא
לא היתד. מסתירה מיורם שום דבר. היום
הוא משחק את הגיבור, אבל אז זה היה
מרגיז אותו. אני זוכרת איך החברים של

רוחה היו שונאים את יורם, בגלל היחס
שלו אליהם.
יורם ידע גם על החבר שלה מעכו.
כל פעם שהיא היתד. נוסעת לצפון, היא
היתה נפגשת עם הבחור הזה, אבל ליורם
לא היה מה להגיד. רוחה היתד, הרבה
יותר חזקה ממנו.
בכלל, היה צריך להכיר את רוחה כדי
להבין אותה. היא היתד, יפהפייה, למרות
שהיתר, נמוכה. היה לה גוף טוב, חזה
גדול, וכשהיא היתר, הולכת לים עם ביקיני,
היא היתד, משגעת את כל החוף. היא אהבה
את הקיץ בגלל שבביקיני היתד, חתיכה.
רוחה היתד, לבושה תמיד בגדים מיוח דים.
כשהיא לא היתד, עם ג׳ינם, היא היתד,
הולכת בכל מיני שמלות ערביות שהיתר
מוצאת בעיר העתיקה, עונדת טבעות ש אותן
אני קניתי לה בחנות אכגד בתל־אביב
— הכל משונה אבל עם הרבה טעם.
יורם הבין, כפי הנראה, שאם הוא רוצה
להחזיק בבחורה בלתי־רגילה, עליו להת רגל
לכל השיגעונות שלה. לרוב הוא היה
מצליח להתאפק ולא לכעוס עליה, ואחרי
כל פעם שהם בכל זאת היו רבים, הוא
היה לוקח אותה לאכול בוואריה. בוואריה
היה המאכל שרוחה אהבה הכי הרבה.
אני לא חושבת שרוחה היתד, מספרת
לי הכל. היא היתד, מספרת את הכל רק
ליומנים שלה. בתוך שקית ניילון מקופלת,
על הספרייה אצלה בחדר, היו כמה מחב רות
רגילות, עטופות בעטיפת פלסטיק
כחולה, ואלה היו היומנים. מאז שהלכה
לצבא, הפסיקה לכתוב במחברות, והמשיכה
לכתוב את היומן בפינקם אפור, שאותו
יכלה לסחוב בתיק הצבאי שלה. מה שמצ חיק
הוא שאת הפינקם הזה קנתה לה
דווקא אמו של יורם.

אלה היומנים שהמישטרה מדברת
את היומנים אני נתתי ליורם, כדי שיתן
לחברה הכי טובה של רוחה, למזל מזרחי,
שרוחה ביקשה פעם. אם באמת היו חסרים
דפים, אלה בטח, היו דפים שיורם הוציא
בושה, בגלל מה שהיה כתוב שם עליו ועל
היחסים ביניהם. יש עוד דבר שהמישטרה לא
ציינה, ואולי היא לא יודעת. כשרוחה היתה
גומרת לכתוב במחברת, ולא היתה לד, מחברת
חדשה, היא היתה כותבת סתם על דפי־נייר

מאת

ד די ההדר

כפי שסופר !לכתב ״העולם הזה״
* * אז שפרצה שוב פרשת הרצח של
אחותי, הוצגה ״רוחה״ ,כך נהגו לקרוא
לרחל בבית, כבחורה פשוטה, מין פריי רית
כזו שעשתה דברים נוראים, בגדה
ביורם, הסתובבה עם המון בחורים, מין
זונה. כזאת. אני לא יודעת מה אנשים
רוצים מרוחה. היא היתד. בסך הכל בחורה
נורמלית שאהבה לצאת ולבלות, אהבה
לרקוד, ללכת למסיבות ולהכיר כל מיני
אנשים.
אמרו לי שהיא שכבה עם בחורים ולא
רק עם יורם. אני בטוחה שרוחה לא שכבה
עם אף אחד שהיא לא אהבה אותו. אבל
לאהוב מין עם בחור שאוהבים אותו, אז
מי שלא עושה את זה בגיל של רוחה,
צריכה להתבייש, ולא להיפך.
אני הייתי ההברה הטובה של רוחה
במישפחה שלנו. אחותי הגדולה, אילנה,
היתד. מרוחקת מאיתנו. היא התחתנה ויש
לה מסטיק בעיות עם בעלה פליכם, כך
שלא היה לה זמן לרוחה ולי. אבא ואמא,
זו פרשה אחרת. אמא היא אשד, פרימי טיבית.
היא לא ידעה איך לחנך את רוחה,
לא ידעה בדיוק מה אמא צריכה לעשות
עם הבת שלה. אבא הוא אחר. הצרה של
אבא היא שהוא פחדן וחלש. הוא ראה
איך אמא התנהגה, והתנהג בדיוק כמוה.
אבל לאבא קרה משהו, בעיקר בשבוע
האחרון. יום אחד הוא ביקש מאמא לצאת
מהחדר, ללכת לראות טלוויזיה, וישב לדבר
איתי. אבא התחנן לפני שאספר לו
משהו על החיים שלי. פתאום הוא ראה
שהוא עושה איתי את אותה שגיאה שהוא

$888

הקורבן והונציד £

שבו היתה תלמידה מצטיינת (מימין) .למעדסז .
״יורם ביכונסקי אמר לי לתת לו
האישי .״אחרי כל מה שידעתי עליו

של ה ח לת שנרצחה

ומהדקת אותם למחברת. גם את הדפים האלה
נתתי ליורם.
ההורים שלי לא אהבו את יורם. אבא לא
אהב אותו פשוט, מפני שהוא לא מצא חן בעיניו.
אבל לאמא היו סיבות יותר טובות. היא לא אהבה
את המישפחה של יורם, שלדעתה היתה משוגעת,
לא אהבה את זה שאין לו פרנסה, לא אהבה את
העובדה שהוא חצי גוי, ולא אהבה גם את זה
שהוא היה בוגד ברוחה.
כי גם הוא היה בוגד בה, ולא רק היא

בו. אין לי שום דבר נגד יורם. אני גם
לא מאמינה שהוא רצח את רוחה. יש
כאלה שחושבים שאני מאוהבת בו, אבל
זה לא נכון. אני מעריצה אותו, זה כן,
בעיקר מאז שרוחה מתה, כיוון שאז התיידדתי
איתו, אבל בשום אופן לא אוהבת
אותו. לי יש חבר בקיבוץ ואותו אני אוה בת.
אני לא יכולה לאהוב שניים.
אבל יורם התעסק עם אחרות, ביניהן
גם עם חברות של רוחה, שהיא הכירה
לו אותן. עם מזל, החברה הטובה שלה,
היה לו רומן ממש. רוחה ידעה על הרומן
הזה, אבל אני לא חושבת שהיא אמרה
לו משהו. ככה היה לה יותר נוח. פעם
היא סיפרה לי שיורם כותב למזל מכתבים,
והוסיפה :״את חושבת שזה רק עניין של
מיכתבים? מה פתאום?״ בעיקר מאז ה פציעה
שלו, יורם היה כזה שהיה צריך
להוכיח לעצמו שהוא יכול לכבוש כל
בחורה. כל בחורה שהוא ראה, רצה רק
לכבוש ולהוכיח.

החבר החדש
נעלם
ף• שיורם שככ בבית־זזולים הרבו! חו־דשים,
אחרי שנפצע במילחמה, טיפלה
בו רוחה, אבל עד גבול מסויים. העובדה
שהחבר שלה שוכב בבית־חולים לא הפ ריעה
לה להמשיך לנהל את הייה כרגיל
וכמובן שהיא יצאה אז הרבה מאד עם
בחוריפ אחרים. לא מזמן היא הכירה בחור,
עולה חדש מבלגיה, מדריך־קאראטה שהיום
הוא מד״ם בצבא. רוחה התאהבה בו, למ רות
שיורם היה עוד חבר שלה.
אבל לא רק רוחה התאהבה בו בבחור
ההוא, אלא גם כל המישפחה שלי. הוא
היה משחק עם האח הקטן שלי. ההורים
שלי ממש אהבו אותו, והתחננו בפני רוחה
שתתחתן איתו. אבא אפילו הלך וקנה
דירה, למרות שאין לו בכלל כטף, כדי
שרוחה תקבל אותה אם היא תתחתן עם
הבלגי. הדירה, הנמצאת בגני יהודית,
ליד ראשון־לציון, עומדת היום ריקה. סמוך
למיקרה נעלם הבחור והרומן ביניהם נפסק.
אני לא יודעת למה. רוחה לא הסכימה
לדבר איתי על זה. אני רק יודעת
שכל החברים של רוחה באו לבקר אותנו
אחרי שנודע להם שהיא נרצחה, ורק אותו
בחור, דווקא זה שכולנו אהבנו, לא בא.
כשהסתיים העניין עם הבחור הבלגי
היא חזרה אל יורם. הוא תמיד היה מוכן
לקבל אותה בחזרה, למרות שאחרי כל
ריב היה מצהיר שזה הסוף.
אבא של יורם מספר היום שיורם לא
רצה להתחתן עם רוחה. זה לא נכון. רוחה,
היא שעדיין לא רצתה להתחתן עם יורם.
היא הבינה שההורים מתנגדים לזה, ולמ רות
שהיחסים בינה לבין ההורים לא היו

) הלר, אשר אחותה דליה מספרת עליה כי היתה
ת־חייס, מבצעת ״שפאגאט״ בבית־המפר למחול
יורם ביכונסקי, העצור כחשוד ברצח של רחל.
או נשיקה,״ מספרת דליה בווידוייה
לו נשיקה,״ ואמרה דליה הלר.

הכי טובים בעולם, היא רחשה להם כבוד,
כמו כל הילדים, ולא היתד, עושה שום
דבר רציני, כמו חתונה, נגד רצונם.
בכל הפרשה יש דבר אחד שאני לא
מבינה. מה פתאום רוחה לבשה תחתונים
מנייר? אני אף פעם לא ראיתי אצלה
תחתונים מנייר, ואני מכירה כל מה שרוחה
היתד, לובשת. אני חושבת שהמישטרה
צריכה לחקור בכיוון הזה גם כן.

גשיק ה

או בעיטה
הרי שרוחה נרצחה, אני התקרבתי
^ אל יורם. הוא היה בא אלינו הביתה עוד
יותר מאשר כשרוחה היתד, בחיים •.הוא
היה יושב איתי שעות ארוכות והיינו מדב רים
המון. התירוץ היה שהוא עוזר לי
בשיעורים בהיסטוריה. ידעתי שהוא יוצא
כמעט קבוע עם מזל מזרחי ומבקר הרבה
אצל דניאלה בראונשטיין, שתי הבחורות
שהמישטרה עצרה ושיש לו עוד בחורות.
פעם, כשנסענו לטייל, ואנחנו היינו
נוסעים הרבה לטייל במכונית האופל שלו
מאז שרוחה נרצחה — היה לו חשק לדבר
באופן מיוחד על רוחה. הוא סיפר לי על
היחסים האינטימיים שלהם.
פתאום הוא עצר את האוטו, זד, היה
ביפו. הוא הסתכל לי ישר בעיניים ואמר
לי :״דליה, או שתתני לי עכשיו נשיקה

או שתתני לי בעיטה.״ רציתי לתת לו
בעיטה. על נשיקה לא היה מה לדבר אחרי
כל מה שאני יודעת עליו, אבל בסוף
עשיתי כאילו לא שמעתי.
אני מקווה שבסוף יסתבר שיורם לא
רצח את רוחה. אני גם רוצה שימצאו
מהר את הרוצח. זה לא שאני מבקשת
נקמה, אלא אני רוצה שכל הסיוט הזה,
בעיקר בשביל ההורים שלי, ייגמר סוף-
סוף. אבל מה שאני רוצה בעיקר זד, שלא
יפגעו בזכרה של רוחה ולא יעלילו עליה
כל מיני דברים רק בגלל זה שהיא כבר
מתה ולא יכולה להתגונן. רוחה היתה
בחורה כמו כל נערה צעירה אחרת. אהבה
לחיות, ובזה הרי אין כל רע.

האלבום ה בו ם

״רוחה״ שוכבת על עגלה, ומסביב ידידותיה
בטירונות (מימין) .למעלה :״רוחה״ נמוכת־הקומה
ביום הראשון להתגייסותה לצה״ל.

מהפכה בחיי הספורט בארץ
קבוצת הכדורסל המקצוענית הראשונה של
ישראל. זהו כמובן תהליך ארוך וממושך.
יעבור פרק זמן ניכר עד שהישראלים
יעכלו את זה, יסתגלו לזה ויזדהו עם
התופעה שרובם עדיין אינם יודעים כיצד
להתייחס אליה. אבל מה שעשוי לקרות
בתדירות גבוהה הוא מה שקורה היום כשקבוצת
הכדורסל של מכבי תל־אביב מתמודדת
באחד ממשחקיה הבינלאומיים על
אחד מגביעי אירופה. רק המימדים יהיו
הרבה יותר גדולים.

עסק
של זהב
ן 15ע י ריוי השבוע את תחי־
1 1לתה של המהפכה הם 13 אמריקאיים
צעירים, שעוד לפני כמה שבועות ידעו רק
בקושי מה זה ישראל. השבוע הם כבר

שונים במעט מאלה המקובלים בכדורסל
לחובבים• בניגוד לשתי מחציות של 20
דקות ״מישחק נקי״ בכל אחת, מחולק
מישחק הכדורסל המקצועני לארבעה רבעים,
שכל אחד מהם כולל 12,5דקות
״מישחק נקי״ .בעוד שבכדורסל הרגיל מז כה*
כל קליעה לסל מהשדה את הקבוצה
הקולעת בשתי נקודות, יש בכדורסל ה מקצועני
קליעות המזכות גם ב־ 3נקודות.
אלה הן הקליעות ממרחק, מעבר לתחום
8המטרים מסביב לכל סל.
אולם בעיקר שונה הכדורסל המקצועני
בנוקשותו. אלה הרגילים לשריקות שופטי-
הכדורסל הקוטעו ת את רצף המשחק כמעט
אחרי כל נגיעה של שחקן בחברו, ישתו ממו
כשהמשרוקיות בפיות השופטים המקצוענים
ישארו דוממות גם אחרי מה
שיראה בעיניהם כ״פאול גם״ .כתוצאה
מכך המשחק הוא הרבה יותר שוטף, יותר
קשוח ומהיר.

| 1 1 1 1 1שליטה מוחלטת בכדור מגלה ויקי הוקאנוס בן ה־ ,23 מרכז
1י 1 1 1י המישחק של הישראל סברס. ריקי, שהוא ממוצא יווני, היה

למועמד לקבוצת הליגה המיקצוענית של שיקאגו. הוא מבצע להטוטי שליטה בכדור.

זרחי ישראל אולי לא הרגישו
בכך, אבל השבוע החלה המהפכה
בחייהם. אורח החיים בארץ לא יהיה כבר
מה שהיה עד כה. משהו יסודי עשוי ל־הישועות
בצורת הבילוי של הישראלי הממוצע,
בתחומי ההתעניינות שלו ואולי
אפילו בחיי המשפחה שלו.
הכדורסל המקצועני הגיע לארץ.
מי שאינו יודע מה זה כדורסל מקצועני,
כפי שהוא מקובל בארצות־הברית, למשל,
אינו מסוגל לתפוס את מהות השינוי ה עומד
להתחולל. אין מדובר כאן בעול
קבוצת ספורט שנוספה לנוף הספורטאי המקומי
וגם לא בהוספת עוד מוצר צריכה
לסל ההוצאות. זהו משהו הרבה יותר
יסודי, הרבה יותר עמוק — שלב נוסף
בתהליך האמריקניזציד. של אורח החיים

הישראלי, אחדי אופנת הג׳ינס וחדירת ה־קוקה־קולה.
כדורסל
מקצועני אינו רק ספורט, שונה
מכל מה שהיה מקובל עד כה בארץ. זוהי
תבנית חיים שונה לשעות הפנאי! הצגת
בידור של מתח והתרגשות הניתנת במנות
של שלוש פעמים בשבוע ועלולה לשנות
את מערכת המושגים של ישראלים רבים.
אס וכאשר תיקלט התופעה הזו בארץ היא
עשויה להוות תחליף לקולנוע, לטלוויזיה,
למועדוני־לילה ולזלילה במיסעדות. באד־צות־הברית,
לדוגמא, זהו ה״ספקטייטל״
הגדול ביותר, שמחזור הכספים שלו יכול
בשקט להתחרות עם זה של תעשיית ה קולנוע.
וזה
מה שעשוי לקרות בארץ עם תחי לת
הופעותיה של קבוצת היישראל סברס,

ני ד הו נפול

כדורסלני הישראל סברס מתאמנים פעמייס בכל יום,
שעתיים בכל. אימון. בין השאר כולל האימון ביצוע כיד־תריס
תוך הובלת שני כדורים יחד. בכל אימון מבצעים השחקנים גס משחק אחד.
לבשו על חזיהם גופיות מבהיקות שהשם
ישראל סברס רקום עליהם באותיות של
קידוש לבנה, בהופעת הבכורה שלהם ב משחקי
מיבחן והכנה. בעוד שבועיים הם
את ישראל בליגת הכדורסל
כבר ייצגו
והם יעשו זאת
המקצוענית של אירופה,
• 31 שבועות בשנה, במחזוריות של ארבעה
משחקי בית ב־ 12 ימים באיצטדיון יד־אליהו
בתל־אביב וארבעה משחקי חוץ
באירופה בשבועיים נוספים.
בשלב הנוכחי כלולות בליגת הכדורסל
המקצוענית של אירופה חמש קבוצות
בלבד, שיחלו את פעילותן ב־ 18 בחודש :
חמש הקבוצות מייצגות את ישראל, ספרד,
בלגיה, גרמניה ושוויץ. אבל כל השחקנים
בהן הם אמריקאיים, שנבחרו מספסלי המילואים
של קבוצות הליגה האמריקאית
המקצוענית.
אפילו לאוהדי הכדורסל המושבעים הם
עשויים לפקוח את העיניים. הכדורסל שהם
משחקים שונה לחלוטין מזה המקובל ב חוקי
הכדורסל המיקצועני, כפי שהם מקובליס באר־ליגות
החובבים — כביכול בארץ.
צות־הברית, שונים במיקצת מחוקי הכדורסל החובבני.
זהוי מישחק הרבה יותר מהיר, הרבה
המישחק מחולק לארבע רבעים, שבכל אחד מהם 12,5דקות של מישחק נקי. המישחק הוא
יותר תוקפני וגברי, משלהב יותר ושופע
הרבה יותר נוקשה ותוקפני ועבירות (פאולים) של החובבים כמעט ואינן נחשבות כאן.
מיבצעים של וירטואוזיות אישית. חוקיו

זהו אומנם ספורט, אבל בראש וראשונה
זהו עסק. עסק גדול, המצריך השקעה של
מיליונים והעשוי גם להפיק רווחים של
מיליונים דרך חישוקי הסלים.
על בסיס עסקי כזה נולדו גם הישראל
סברס. יום אחד, במסיבת קוקטייל שנערכה
ביוסטון טקסס, שמע המיליונר היהודי בוב
הכט, על הקמת ליגת כדורסל מקצוענית
לאירופה. הרעיון היה של כמה עורכי־דין
ממולחים מניו־יורק שהגיעו למסקנה שאם
הכדורסל המקצועני הוא עסק של זהב ב אמריקה׳
אין כל סיבה שהוא לא יגרוף
גט מיליונים באירופה. הם החליטו להקים
ליגה מקצוענית אירופאית, מכרו זיכיונות
לקבוצות־מדינות לאלה שרצו להפוך ל בעלים
של קבוצות כדורסל.
הכט, בנקאי בן ,40 שהוא נשיא הקהילה
היהודית בבוסטון ומהבולטים שבמנהיגות
היהודית הצעירה בארצות־הברית, שמע
מפי ידידו, יהודי אמריקאי, כי זה רכש
לעצמו את הזיכיון להקמת קבוצת כדורסל
שתייצג את ספרד. הוא החל להתעניין באפשרות
לקנות זיכיון לקבוצה שתייצג את
ישראל.
הדבר לא היה פשוט כל כך. יוז#י ה־

רעיון לא כללו את ישראל בתוכניתם. היו
להם תוכניות לעתיד להקמת קבוצות מק צועניות
גם בביירות, קהיר וקזבלנקה.
קבוצה ישראלית היתד, עלולה לשבש להם
תוכניות אלה. אבל הכט טס לז׳נבה, שיכנע
את מקימי העסק החדש, קיבל זיכיון לקבוצה
ישראלית במחיר של כמאה אלף
דולר והפך בעצמו לנשיא ליגת הכדורסל
המקצוענית של אירופה.
הוא צרף לרעיון את ליוינגסטון קוסברג,
צעיר יהודי בן ,38 גם הוא מיוסטון, המכהן
שם כסגן נשיא הקהילה. ליוינגסטון הוא
נשיא חברה המפעילה בתי־אבות ובעליה
של חברה נוספת המספקת שירותי מסעדה
לכל האיצטדיונים הגדולים בארצות־הב־רית.
השניים הקימו את ד,ישראל סברס.
מה שנשאר לעשות הוא רק להקים גם
קבוצת כדורסל.
קבוצת כדורסל אינה מורכבת רק מ-
כדורסלנים. נשמתה הם עסקניה. היה

את יחסי הציבור של הליגה האמריקאית
המקצוענית לכדורסל, מעורה בחיי הכדור סל
המקצועי ומכיר כל שחקן המשחק
בליגה או יושב על הספסל בקבוצתו.
כמנהל האדמיניסטרטיבי של הקבוצה
נבחר מנו מילוא׳ ,38 ששיחק בעבר כדור סל
במכבי והפועל רמת־גן. מנו, בוגר בית-
הספר כדורי׳ שהה במשך עשר שנים באר-
צות־הברית, שם השתלם בחינוך, הסך
לאוהד מושבע של הכדורסל המקצועני
האמריקאי. לפני חמש שנים חזר לארץ,
ניהל את בית־הספר התיכון האמריקאי
בכפר סילבר ועבר לעבוד בסניף הישראלי
של המגבית היהודית, כמארגן משלחות
הסקר של המגבית. משם לקח אותו הבט
לנהל את קבוצת הכדורסל שלו.
את הכדודסלנים לקבוצה בחרו מתוך
רשימת המועמדים לליגה האמריקאית ה מקצוענית
ומתוך אלה שנשרו מקבוצו־
-תיהם• מתוך 30 מועמדים שזומנו למחנה

חשש

ביירון (״הנחש*) ג׳ונס, מאוניברסיטת סאן־
| המן 1ה | לין1
פראנסיסקו, המתנשא לגובה של 2.10 מטר,
# 1 1 2 /1 1 1 1
היה מועמד לקבוצה המיקצוענית המפורסמת הבוסטון סלטיקס. הוא נראה כאן בחברתם
של חסקל כהן, הפירסומאי היהודי מניו־יורק, מפעילי הוועד האמריקאי למען הספורט
בישראל שהפך למנהל המיקצועי של הקבוצה ושל מנו מילוא, המנהל האדמיניסטרטיבי.
צריך למצוא
הישראלית.

כאלה

עבור

הקבוצה
עבודה שחורה
*י* נשיא המועדון הישראלי בחרו בע-
לי הקבוצה את עורך־דין יהודה רווה
*ירושלים, חתנו של השר גדעון האוזגר.
כמנהל המקצועי של הקבוצה נבחר חסקל
כהן, בעל משרד פידסום גדול בניו-יורק,
שהוא מפעילי הוועד האמריקאי למען הספורט
בישראל. חסקל מנהל זה 20 שנה

היהודי

דן קרוגר, מלוס״אנג׳לס,
שגובהו 1.94 מטר, הוא
הכדורסלן היהודי היחידי בין 13 הכדור־סלניס
של חישראל סברס, שייצגו את ישראל
בליגת הכדורסל המקצועית של אירו9ה.

אימון נבחרו לבסוף 13 הכדורסלנים של
הקבוצה. הם נבחרו אישית על ידי המאמן
הר בראין, מי שהיה מאמן קבוצת הכדורסל
של אוניברסיטת לונג־איילנד.
תוך זמן קצר עשויים 13 הכדורסלנים,
שבעה מהם כושים, להפוך לאלילי הספורט
במדינה. רובם הם בעלי תואר של ״אול
אמריקך׳ וכל אחד מהם יכול היה בשקם
לחיות כוכב בכל קבוצת כדורסל אירופאית.
כל אחד מהם חתום לחוזה לעונה
שלימה. וכל מה שיעשו הוא כדורסל.
זוהי עבודה קשה ומפרכת, הדורשת
התמדה, כוח רצון, כושר וכישרון. לשחק

הבוס

בוב הכט, בן ה־ ,40 הבנקאי
היהודי מיוסטון, טכסאס,
שקזה את הזיכיון להקמת והפעלת קבוצת
כדורסל, מורכבת מכדורסלניס אמריקאיים,
שתייצג את ישראל בזירה המיקצוענית.

ריבאונד כפול

שניים מהענקיס הכושים של הישראל סברס מנתרים
מתחת לסלס לקליטת הכדור החוזר, כששניהם משתלטים
עליו בו זמנית, במישחק המיבחן הראשון שלהם שנערך בישראל השבוע, נגד אלופי
החובבים של ארצות־הברית, הג׳קסוברויל בוקינירס, שהובאו במיוחד לישראל אחרי
שאיגוד הכדורסל הישראלי סרב להרשות לקבוצות ישראליות לבחון את המקצוענים.
שלוש פעמים בשבוע, להתאמן פעמיים
בכל יום, לטוס כל שבועיים לארבע מדי נות
— אלה אינם דברים של מה בכך.
הם עושים זאת, כמובן. לא בגלל ״הציו נות״
.משכורותיהם שגובהן נשמר בסוד,
מפצות אותם על המאמץ. הם ״שרופים״
על כדורסל. אך בעיקר הצטרפו רובם
לליגה האירופאית מתוך תיקווה שיוכלו
להצטיין בה, להתבלט, לצוד את עיניהם
של מאמני קבוצות הכדורסל של הליגה

עלא־כיפאס

יודע כבר
להגיד הנרי
דיקנסון, אחד משבעת הכדורסלניס הכו
שיס של הישראל סברס. דיקנסון מצטיין
במיוחד בקליעת מדוייקת לסל ובניתור.

האמריקאית המקצוענית, שירצו בהם לק בוצותיהם•
וכדורסלן כזה, שיש לו מקום
בקבוצה מקצוענית בארצות־הברית, הוא
אדם שהגיע. הכוכבים שם מקבלים משכורות
של עד 500 אלף דולר בשנה.

המריעות
ב או ת

1א רק הכדורפדנים הובאו מאמרי /קה•
גם השופטים למישחקים מיובאים
ואפילו מעסה הקבוצה הוא על טהרת
היבוא. מה שיהיה ישראלי בקבוצה הן
כנראה הצ׳ירגירלס — המריעות, שהן חלק
בלתי נפרד מחיי הספורט באמריקה. כבר
עכשיו מארגנים לישראל סברס כתריסר
נערות ישראליות, שיצעדו לפני כל משחק
על המיגרש בחצאיות קצרות, תוך ניפנוף
שרביטים לצלילי המוסיקה של יואל שר,
שמונה כמנהל המוסיקאלי של הקבוצה.
בעלי הקבוצה נטלו על עצמם את הסיכון
להפעיל אותה שנתיים ללא רווחים ואפילו
תוך הפסדים. תוך שנתיים, הם מקווים, יה פכו
הישראל סברס לחלק מהחיים בישראל.
עד אז אולי יצטרפו כבר גם כדורסלנים
ישראליים לקבוצה ואולי יסיר גם איגוד
הכדורסל הישראלי את התנגדותו למקצו ענים
הגלויים. כי בסופו של חשבון עשויה
קבוצת הכדורסל המקצוענית של ישראל
להעלות את רמת הכדורסל של החובבים
בארץ ולד,קפיצה קדימה, בדיוק כפי שה כדורסל
האמריקאי המקצועני חרם לכל
ענף הכדורסל בארצות־הברית.

צילומי :
לסטר מילמן ,״ישראל סאן״

מח״ט שמואל (גורודיש) גונן (ממושקף) ביום קרג ג׳יראדי עם המג״ד עמקו (מימיו)

ביום־הכיפורים שילם צה״ל את מחיר הלקחים הלא־נכונים
שהסיק צה״ל מההסתערות הפזיזה לתוך המיתחם המבוצר

ך* ץ קרכות*המישנה הרבים והשונים מהם נשזר
6קרב־ההבקעה של אוגדת טל במרחב שביו חדיונם
לאל־עריש במילחמת ששת־הימים, מפורסמת ביותר סידרת
הקרבות של חטיבת השריון ,7בפיקוד אל״מ שמואל גונן
(גורודיש) .בתוכה בולטת בייחוד הבקעתו המשולשת של
מיתחם הג׳יראדי. כיוון שאין פנינו לסדר הכרונולוגי אלא
ללקחי חמילחמות, נפנה תחילה להתנגשות חשובה זו.
השפעת קרב הג׳יראדי על מחשבת־הלחימה של צ׳ה״ל
ועל מיבנה כוחות־היבשה, אירגונם והטקטיקות שלהם,
כפי שנתקיימה עד יום*ד,כיפורים, התבטאה בתרומתו
להזנקת מעמד הטנק בצר,״ל מאמצעי־הלחימה היבשתי
הדומיננטי למלכו הלבדי והכל־יכול של שדה־הקרב.

בתחום הפעולה המיבצעית השפיע הג׳ירא•
די ביותר לכיוון ניוון הטקטיקה, עד שנת•
מצתה כשליחתם קדימה, בהסתערויות־מצח
ישירות, של עדרי טנקים, האמורים ליצור
אפקט ״הלם״ נוראי ומיידי פל־כד, שבל מערד
של האוייב, חזק ומוכן בבל שיהא, יתמוטט
תחתיו מייד והטנקים ישעטו דרכו, כמלוא המהירות
וככל שרק יישאם הדלק במיכליהם.
תפיסות אלו היו כה מקובלות ומושרשות בצה״ל, עד
שתמוטחן הדראסטית והחד־משמעית, בעיקבות כישלונן

מטו שטס החרט!
מאת

סי מין ע מי ד רו ר

— ואשר בג׳יראדי לא הוכחשו, אלא להיפך, אושרו מחדש :

• הטנק איננו נלחם לעצמו, אלא כחלק
מצוות רב־חילי; הטנק זקוק לאלמנטים של
רגלים ושל סיוע לא פחות משהם זקוקים לו —
ובמצבים מסויימים הם חשוכים ממנו והוא
״יורד״ למעמד של מסייע להם ;

י• טקטיקות של כוחות ממונעים ומשוריינים בנויות
כשילוב מאוזן של גורמי ה״אש״ וה״תימרוך׳ ,ואסור
שיושתתו על ״מהירות״ ,כימעט לבדה !
#ניהול זהיר ומחושב של קרב מסוג הבקעת־מיתחם־
מבוצר עשוי להבטיח תוצאות מהירות יותר, מכריעות
יותר ובפחות אבידות — בנסיבות שבהן ״המהירות היא
מן השטן״.
את הסטיות מן ״חספר״ שאיפיינו את לחימת חטיבה 7
בג׳יראדי ניתן להסביר, ובמידה לא מבוטלת אפילו להצדיק,
— אבל רק שם ואז, בנסיבותיו חחד־פעמיות של אותו קרב.

צריך היה לציין לשכה את מכצעי־הלחי*
מה — ומייד אחר כף לעבור משאלות של אח ריות
אישית אל מישור הפקת הלקחים ושם
להציג אותם מעשים ממש כדוגמה לשגיאות
עקרוניות חמורות, הממחישות היטב את צווי
״לא תעשה.״
למירע מזלנו, הבחנות אלמנטריות אלו נחשבו —
וחוששני כי עודן נחשבות — דקות ותלושות מדי עבור
הקצין הממוצע בצה״ל, המתפאר ב״תכליתיותו,״ שאיננה
אלא בורותו.

הנחרץ של חהסתערויות־נוסח־רג׳יראדי, אשר ביצעו גדודי
אוגדת ברן מול הפירדאן, הן שגרמו לאותה תחושה של
אוזלת־היד ואובדן־העצה (הזמניים) ,אשר שיתקו אז את
פיקוד־הדרום הרבה יותר ממה שנאמר או לא נאמר באותו
יום בין גונן לברן.
חשוב ביותר להבין, כי ביום־הכיפורים לא אבד כלום
ממעמדו הנכון של הטנק בצה״ל, כנושאה של ההכרעה
הנשאפת ביבשה — בעתיד כמו בעבר. כל שאיבדנו הוא
עיוות־הפרופורציות, לאחר ששת־הימים, אשר בגללו ייחס
צה״ל לטנק מה שמלכתחילה לא היה כלל בר-.
לקחי יום־ד,כיפורים אינם אלא אישור נוסף ללקחיהם
המוסכמים והבלתי־מעורערים של רבבות ימי־לחימה ואלפי
התנגשויות, מכל הסוגים, במהלך מילחמת העולם השניה

הדהירה שר פינקו
ך• יום ה״ 5ליוני, שעה ,14.20 נמצאה חטיבה 7בשייך־
1זואייד, נערכת להמשך התנועה מערבה, לכיוון היעד
המערכתי הראשון של אוגדת טל — אל־עריש. עם המח״ט,
גונן, נמצאו גדוד הפטוניס של אהוד אלעד, גדוד הסנטור־יונים
של גבי ופלוגת הסיור החטיבתית, החבוטה מאוד,
בפיקוד אורי — כ־ 80 טנקים בסך הכל. גדודה השלישו
של ״שבע,״ גדוד החרמש של מכסי, נלקח קודם על־ידי
מפקד האוגדה והופעל באיזור צומת־רפיזז 10 ,ק*מ מאחור.
כשני המח״טים האחרים של האוגדה, התכונן גם גונן
לאפשרות שיוטל עליו כיבוש הג׳יראדי. תוכניתו המקורית,
אשר הוכנה עוד לפני המילחמה (ולאחר שנועץ באחד

ממפקדי הגדודים בחטיבת בר־לב, שלחמה שם ב״קדש״),
חזתה לחץ חזיתי של הסנטוריוניס, כאשר מכסי מבצע
איגוף ימני עמוק ועולה על המיתחם מצפונו, מכיוון הים,
בעוד הפטוניס יורדים שמאלה וחודרים מדרום, לאגף
המצרים ולעורפם. אבל עתה נותרו לגונן רק שני גדודי
הטנקים שלו, שאחריהם לחימה קשה: ההבקעה בחן־יונם,
פיצוח מיתחמי רפיח ו״הצומת״ וההתקלויות לאורך
הכביש, עד שייך־זואייד. בהתאם לכך שינה גונן את
תוכניתו והעמידה על לחץ חזיתי ואיגוף שמאלי בילבד.
עודנו עוסק בכך, נתקבלה הוראה פיתאומית ממפקד
האוגדה: המח״ט ייטול עימו אחד מגדודיו וימהר לחוש
עימו אחורה, לחלץ את מח״ט־הצנחנים רפול, שנתקע
מדרום ל״צומת״ למצב שנראה ביש ביותר. גונן סב על
עיקבותיו עם גדוד הפטוניס. על גדודו של גבי, למעט
פלוגה, מינה את הסמח״ט פינקו, והורה אותו לנוע לכיוון
אל־עריש ,״ליצור מגע עם הג׳יראדי ואם אפשר —
להבקיעו.״ סיוג זד. התאים לתיכנון הכל־אוגדתי, אשר
לוח־הזמנים שבו קבע את הבקעת הנ׳יראדי ל״ש12+״
(כלומר, ל־ 12 שעות אחרי שעת־ה״ש,״ היא שעת תחילת
המילחמה או המיבצע) .מפקד האוגדה חיה עד אז שבע-
רצון מקצב המיבצעים ; ולמקרה שיתגלה הג׳יראדי כאגוז
קשה, ראה את פיצוחו באמצעות התקפה דדחטיבתית, בה

אלמלא נעצר 1111 עדיך•
פצוע, היה 1כ 1לבדו
להון המיחחס המבוצר
תסייע חטיבת השריון הנעה בחולות מדרום לג׳יראדי, את
התקפת חטיבה ,7אשר תונחת עליו בציר הכביש.

מייד עם קבלת הוראותיו, פנה הסמח״ט
מערכה, מדהיר את הטנקים שלו על הכביש
כמלוא המהירות, עד שהגיע לנ׳יראדי. נראה
כי לעובדה שניצב לפתחו של מיתחם חטיבתי,
כאורו 11ק״מ, שכולו מכוסה תעלות וסמור
תותחי נ״ט, לא נודעה בל השפעה מרתיעה
שהיא על פינקו רכ-העזוז. הוא לא עצר כמקומו,
אלא המשיך היישר קדימה, בל הטנקים
דוהרים בטור עורפי על הכביש — אשר היה
״שטח ההריגה״ הוודאי של המיתחם — רגלי
כל הנהגים לוחצות עד דוושת המאיץ עד ל•

ריצפה והמקלעים יורים רכל עבר.

נמצאה רק פלוגת סנטוריוגים, שקודם הושארה
לאבטח את שייך־זואייד.

רוב הכוח עבר ללא פגע. אש יעילה נפתחה רק על
זנב השדרה, שם נפגע פטון של הסיירת החטיבתית ונסוג.
אבל זחל״מ עם ג׳יפ מאותה יחידה רוסקו.

רק בחצות הובקע הג׳יראדי בשלישית — וסופית.
גונן -הכניס את הסנטוריוניס שנותרו בידו לתוך המיתחם,
אבל לא הריצס קדימה, אלא הורד. אותם לנהל קרב־לילה
בתוכו, כדי למנוע את התארגנות המצרים בחשיבה. אחר-
כך הגיע גדוד החרמ״ש של מכסי ועימו פלוגת־טנקים
נוספת. אז ניתן, סוף־סוף, להחדיר רגלים אל התעלות
והעמדות, כדי שיילחמו בהן ויטהרון, בהיפר הטנקים,
אחת ולתמיד.
גונן הגיע לאל־עריש ב־ ,02.00 אבל משאיות הדרגים
באו רק ב־ ,04.30 ואז הגיע גם מפקד־ד,אוגדה. זו השעה
בה יש לראות את השגת המשימה על־ידי אוגדת טל —
20 שעות אחרי מעבר הקו הירוק. טיהור העיר דרש 24
שעות נוספות, אבל לא שינה דבר: אוגדת טל יכולה
היתד, להתרכז ולקבל אספקה, בחופש גמור, בשולי העיר.
היא פנתה משם אל ג׳בל-ליבני, ורק השאירה מאחור את
מכסי לסיים את כיבוש העיר.

מייד לאחר שהלן? הטור, נסגר הג׳יראדי
מאחריו.

נוגש או לנוד?
ך• ד, כאשר דיווח הסמח״ט, בשעה — 16.30 שמונה
שעות בילבד לאחר מעבר הגבול — ״אני באל־עריש,״
היה נתון במלכודת יותר משהיה כובש 19 :הטנקים שעימו
היו פגועים ברב או במעט ומרוקנים כימעט לחלוטין
מתחמושת ודלק. חרמ״ש ומרגמות, לסיוע ולהבטחה, לא
נמצאו כלל עימו. לא היה בכוחו ליזום פעילות התקפית,
ואף לא לעמוד בפני התקפה רצינית. סעבור זמן, כאשר
ביקש גונן להבקיע את הג׳יראדי בשנית, פנה למח״ט

האם וגותו היה וסחעו
קדימה 11 חיק גן הנוזז,
נשהטגקים נימעס מרוקנים?
ושאל אם יוכל לתקוף במקביל מן העורף. התשובה היתד.
שלילית, ואם פינקו נמנע מנטילת חלק בהתקפה שהוא
מוזמן להשתתף בה, סימן שמצבו חמור באמת. לא בחינם
ראה מפקד האוגדה את הילכדות הסנטוריונים באל־עריש
כאחד ממשברי הקרב.
לאחר שאת רפול חילצו הטנקים שלו, השיב טל את
גונן למשימתו. בדרכו חזרה מן ״הצומת״ לכיוון הג׳יראדי
שמע מח״ט 7על הבקעת סגנו ועל הימצאותו בפתחי
אל־עריש (הועלו פיקפוקים בדבר דיוק דיווחיו של פינקו
— שמא חשב מישהו שהגיע לקנטרה? — אבל כעבור
זמן אומתה נוכחותו באל־עריש).

את רפול ליד הצומת )2( .פינקו נע עם 20 טנקים
אל הג׳יראדי, חוצה אותו ומגיע לאל״עריש )3( .גונן
שב עם הפאטונים ומוצא א ת הג׳יראדי סגור.
( )4חטיבה 60 נעה בחולות. אבל נתקעת ואינה מסו גלת
לסייע לחטיבה )5( .7חטיבת ישבה חוס מ ת
מדרום לביר־לחפן ומבודדת א ת שדה־הקרב )6( .חטיבת
טנקים וחטיבה ממוכנת מצרית נשלחות מג׳בל״לבני
ונבלמת על״ידי ישבה 6 )7( .ביוני, בצהריים: חטיבה
7כובשת את ביר״לחפן ומשלימה הבקעה לעומק
28 שעות.
שבעים קילומטר (מחאן־יוניס) תוך

קצין מצרי — קצין האג״ם של חטיבת
חי״ר אשר החזיקה כמערך רפיח, ובו עוד
ניפגש — אמר בי מגיני הג׳יראדי סכרו שהטנקים
החודרים הינם מצריים. אבד דומה שנתכוון
״להציל פנים.״ קרוב יותר להניח כי אבן
הופתעו וברחו.

גונן הקדים את ה״פטונים״ ונסע בג׳יפ בודד.
אלמדא נעצר כרגע האחרון על־ידי אחד
מאנשי־הסיור שנפגעו קודם בפתח הג׳יראדי,
היה דוהר כך לתוכו.
משנוכח כי הג׳יראדי סגור, היה גונן מודאג מאוד,
ובצדק, כי ידע מהו מצבם של הטנקים. טל רצה להמתין
ולהבקיע את הג׳יראדי בשעה מאוחרת יותר, בעזרת
חטיבה, אבל גונן החליט ליזום הבקעה מיידית נוספת
עם הפטוניס (גדוד זה היה חסר אחת מפלוגותיו, שסופחה
לגדוד החרמ״ש. אבל בשייך־זואייד מצא גונן אחת מפלוגות
הטנקים של רפול, בפיקוד עידגיל, שבתנופתה עקפה את
מערך רפיח כולו והגיעה לעורפו. הפלוגה סופחה לאלעד).
תחילה ניסה גונן גירסה ״מקוצרת״ של התימרון
השמאלי, אשר הועיד בתיכנוניו המוקדמים לפטונים. אולם
הכישלון היה בלתי־נמנע: מחמת מחסור בדלק, לא התאפשר
ביצוע איגוף עמוק, כנדרש. האיגוף הקצר מדי אשר בוצע,
נמצא כולו בתוך טווח התצפית והאש היעילה של הארטי לריה
והנ״ט המצריים 9 .פטונים נפגעו, ביניהם י טנק
המג״ד, אשר נהרג מפגיעת פצצת־מרגמה בצריחו, בעת
שצפה בקרב. יותר ממחצית הכלים הכשירים האחרים
נתקעו במקומם, חסרי דלק. אבל שאר הפטונים הסתדרו
על הכביש בטור.

גם בסקירה חטופה ביותר של פרשת הג׳יראדי,
מזדקרת מייד הסתמכותה המוגזמת של חטיבה 7על
הטנק. אילו היו מפקדיה חדורים הכרה שקרב היבשה
הוא קרב רב־חילי ואי־אפשר אחרת, יש להניח שהטנקים
לא היו מנסים לחדור לבדם 11ק״מ ארוכים של מיתחם
חטיבתי מתוגבר, אלא היו ממתינים ולוחצים שיגיעו קודם
חרמ״ש, הנדסה וארטילריה ויילחמו עימם, בצוות. בפרי צתם,
השיגו הטנקים אפקט ניכר של הלם. כאשר פרץ
הסמח״ט, ראה את עמדות התותחים נטושות ונורתה עליו
אש נשק־קל בילבד (בשעת מעשה לא ידע כי על זנב
שדרתו כבר ירו גם בתותחים).

אקט פזי! ביותו

הקרב שתוכנו

הג׳יראדי ) 2( .מיקום הארטילריה המצרית בג׳יראדי.
נוסף על כך קיבלו המגינים סיוע יעיל מ״ 8תותחי־חוף
של 130מ״מ, שחיו ממוקמים באל״עריש )3( .התוכנית
המקורית של גונן: גדוד הסנטוריונים לוחץ בחזית,
בעוד ( )4גדוד החרמ״ש נופל על המיתחם הגדודי הרא שון
באיגוף־ימני עמוק, וגדוד חפאטונים ( )5מבצע איגוף
שמאלי ותוקף מדרום )4( .תיכנונו של טל: אפהחולות
מכיוון 7 סיוע
לחטיבה
שרות של
שמדרום, על־ידי חטיבות הצנחנים או חטיבת .60

ממש כמו הסנטוריונים לפניהם — רק הפעם
מול מיתחם חי מאוד, שאיננו מופתע — פרצו
קדימה, במהירות 45 קמ״ש, תוך מתן־אש
לצדדים. למרבית הפלא נהרס בדרך רק אחד
הטנקים. כל השאר חצו את המיתחם לאורכו
והצטרפו לכוח הסמח״ט, ליד ״האובליסק״ —
מצבת החייל המצרי האלמוני — שבכניסה
לאל־עריש.

ך* ופעה זו מוכרת היטב בהיסטוריה הצבאית, ו״הספר״
4 1גם מלמד איך יש לנהוג בה: נטישת האוייב היא ברכה
גדולה, אך רק אם מנצלים אותת מייד על־ידי תפיסות
העמדות והתעלות שניטשו, באמצעות רגלים שלנו. לשם
כך, בין היתד, אסורים הטנקים בתנועה ללא רגלים
(חרמ״ש) .אכן, כאשר נמסר לגונן, לקראת ההבקעה
השלישית, כי מחישים לעזרתו את גדוד ד,אמכם של
החטיבה, השיב שאיננו זקוק לטנקים, אלא לחרמ״ש.
אולם נזכור כי כל המפקדים אשר פרצו עם טנקים את
הג׳יראדי, למדו מנסיונם האישי והטרי, כי כושר הנ״ט של
אותם מצרים הניצבים מולם, איננו מן המעולים, וכי הם
אכן ניתנים ל״ניפנוף״ על-ידי הסתערות־מצח של טנקים,
יאמר ״הספר״ אשר יאמר. זו היתה העובדה בשטח ואך
שוטים — לא, פושעים — היו אותם מפקדים, אילו פעלו
כאילו אכן עומד מולם מסך תותחי הנ״ט של ״הקורפוס
האפריקאי״ של רומל, או, מתאים יותר לנסיבות ,״חזיתות
הנ״ט״ של הרוסים בקרב האיתנים של ״קשת קורסק.״
זהו, כאמור, ההבדל בין ראיית הקרב כאירוע חד־פעמי,
שיש לבחנו כפי שהתרחש שם ואז! ובין בחינתו בקני-
המידה של ״עקרונות המילחמה,״ כדי להפיק ממנו את
הלקחים האובייקטיביים הנכונים לעתיד.

המח״ט ניסה להצטרף לשדרת הפטונים, אבל נאלץ

סל קבע שבהסתעהת
על מיתתם מבוצר
לוקח החי 7את תנתר

טל הנו למעשה את
נהווה גביש להסתער
נבל מחיך על נירלחנן
להישאר: הג׳יראדי נסגר בשנית.
אין הדבר ברור לחלוטין, כיצד אירעה ההבקעה השניה
של הג׳יראדי (בשעה .)17.00 התיאורים הרשמיים המוס מכים,
וכן עדותו של סמג״ד הפטונים חיים, שנעשה עתה
המפקד והוביל את הכוח, קובעים שנתקבלה הוראה מן
המח״ט. אבל עין־גיל, אשר פלוגתו היוותה את רוב הטור
הפורץ, יודע לספר כי ״פקודות ברורות לא היו. הגדוד
היה באנדרלמוסיה ...הגיע הכוח של סגדמפקד-הפלוגה...
שלא ראה מקום להתמקמות והמשיך לנוע קדימה. כיוון
שראיתי כי המקום אינו טוב, פקדתי לנוע אחרי על
הכביש, ללא כל פקודה ממפקד הגדוד או מגורם אחר.
התקשרתי עם סגני. הסתבר שהוא נע הרבה קדימה. נענו
אחריו, ולו נתתי פקודה להמשיך ולהתקדם.״
ככל הנראה אכן היתד. ההבקעה יזומה, אבל בהחלט
יתכן שמשום מה לא קיבל עין־גיל פקודה, אלא, ככל
טנקיסט טוב, וברוח הנחיותיו של מפקד האוגדה ,״שיפד
עמדות״ לפנים.

על כל פנים, הבקעה זו, שלא קיבלה את
ברכת מפקד האוגדה ושנודעה לד רק לאחר
מעשה, לא הקלה את מצב חטיבה ,7אלא עוד
החמירתו מאוד: עתה היו מנותקים, כחשיבה
היורדת, רוב הטנקים הכשירים של גונן. עימו

5ביוני, שעה )1( . 17.00 גונן וחבורת הפיקוד שלו) 2( .
זחל וג׳יפ של פלוגת-הסיור נפגעים בעת מעבר הסנטור-
יונים )4— 3( .פאנטונים נפגעים מאש המיתחם. האיגוף
קצר מדי, ובטווח התצפית והאש של המצרים.
( )5המקום בו נהרג רס״ן אהוד אלעד )6( .הפאטון של
אלעד חוזר אל המח׳׳ט, כאשר גופת המג״ד בתוך
הצריח )7( .שלושה פאטונים עולים על שדח-מוקשים
מימין לכביש )8( .רובו של הגדוד עמל בחולות. כ״18
פאטונים נשארים תקועים בחולות, כשאוזל להם הדלק.
( )9פלוגתו של הסגן עיו״גיל לפני שהבקיעה )10( .טנקי-
כלאיים — תובות שרמן וצריחי אמכ״ס — 13 מצריים.

ההתייחסות אל פרשת הג׳יראדי לאור נגע הטנקו-
מאניה, אסור שתעלים את האספקטים הטאקטיים שלה,
אשר לא נפלו ממנו בחשיבותם ובהשפעתם. לצורך זה,
חייב הקורא, כתנאי הכרחי, לראות קודם כל את התמונה
האופרטיבית השלמה, ובעיקר את חטיבת הסנטור־יונים
של ישכה, מאוגדת אברהם יפה. בהבקיעה דרכה בין
טל ושרון, חתרה החטיבה בחולות ואדי-חרידין, כדי להגיע
עט ערב מדרום לצומת ביר־לחפן ולחסום שם, מבעוד
זמן, את דרכן של שתי החטיבות ששיגרו המצרים מן
״הקו השני״ שבג׳בל־ליבני לאל־עריש, בנסיון לשקם את
מערכיה ההרוסים של דיוויזיה .7בלא ישכה, היה עלינו
לראות את ״ד,מירדן לאל־עריש״ כסיכון בלתי-מחושב!
עימו, נעשה הסיכון ״מחושב.״ כפי שמראים תיאורי הקרב,
היה טל מודע מאוד לקיומו של ישכה ולחיוניותו, והשתדל
לתאם את קיצבו עם התקדמות ישכח.

אכל אם אמרנו סיכון מחושב, עדיין לא
אמרנו גם סיכון נכון או מוצדק.
קודם הירהרנו אחרי חפזונו של פינקו, אבל עשינו
זאת מצד אספקט הרב־חיליות. שאלה זו עולה, ביתר
תוקף גם מן הבחינה הטאקטית. כבר בעת שהתרכזה כל
חטיבה 7לראשונה בשייך־זואייד, נמצאה מחוץ לטווח
הסיוע היעיל של הארטילריה האוגדתית (אשר עדיין היתד,
(המש ד בעמוד _726

יי הגייראד־ י

י -מ רי *

(המשך מעמוד )25
עסוקה רובה במיתחמי מערך רפיח, ועו וכד,
בהתאם) .גדוד החרמ״ש נותר מאחור, ושני
גדודי הטנקים מנו אז רק כ־ 80 כלים כשירים
— כולם מרוקנים כבר כדי ייני #ליוו׳ או
יותר, ממיכליהם ומתחמושתם. חלקם גם
פגוע לא מעט, או מאוייש באנישי-צוות
פצועים. אפילו יצאה אז החטיבה בשלמותה
אל הג׳יראדי, היה עדיין טעם טאקטי מספיק
לשאלה, אם לא מוטב היה לה להמתין עד
שיגיעו כמויות מיגימליות של אספקה!
ומה גם שעד אז כבר הקדימה לא מעט
את לוח־ד,זמנים המתוכנן, מואץ כבל שהיה.

9ב חי ב ה
ביום שלי^י,14.1.75 ,
בשעה שמונה בערב,
באולם ״ביתנו״ ,רח׳
ירושלים, חיפה,

ודאי וודאי עולה השאלה, כאשר
המה״ט נוטל את מרכית הטנקים
ופונה עימם 10ק״מאחורה ,
כעוד הסמח״ט נוהג 20 טנקים
מרוקנים וחסרי כל סיוע 20 ,ק״מ
קדימה, בדי להסתער עימם על
מיתחם חטיבתי מתוגבר ובלתי־פנוע
שעומקו 11ק ״מ — דק כדי
שאחריו יצטרד ליפול על חטיבה
מצרית רעננה נוספת, כאיזור אל־עריש
גופא.

תתקיים:

פגישת חברים!אוהדים

אורי אסרי
על הנושא :
לדבר עם אש״ף!

בנסיבות המיוחדות והמוגדרות ההן ניתן
בכל זאת למצוא צידוק טאקטי סביר, אמנם
דחוק ביותר, למעשה זה, בכך שבשלבי־הקרב
הקודמים נוכח הסמח״ט, כאמור, כי
המצרים אעם עמידים בסני הסתערויות
טנקים, וגם יכול היה לדאות מעין־אישור
להתמוטטותם בעמדות שמולו, אשר בעת
שחלף על פניהם, היו ריקות ונשקן נטוש.

הציבור גוו זמ ן

לפני שנה בדיוק נקבע מקומה של התנועה לזכויות האזרח (ר״צ) על
מפתה הפוליטית של ישראל. יותר מ 35-אלף מצביעים 3 ,חברי כנסת
ועשרות סניפים ברחבי הארץ הנם עדות לרצון לתמורה.
בשנתה הראשונה טיפלה התנועה בקשת רחבה של נושאים.
מודעה זו מיוחדת לטפולגו בנושא :

זכויות ה אז ר ח

* הקמנו 6לשכות לפניות הציבור. טיפלנו עד היום
בתלונותיהם של 4873 אזרחים.
הלשכות מ מוקמות בירושלים, ת״א, חיפה, אשקלון, ג׳ת ודלית אל כרמל. לרשות
הלשכות צוותי מתנדבים, הפועלים להקלת מצוקתם של אזרחים, הנפגעים במערכת
י חסי הם עם הממשלה, מוסדות, גופים וחברות. מימון הלשכות מתבצע מכספי
ההקצבות לחברי הכנסת של סיעת ר״צ.

* הגשנו הצעת חוק לפיו יושתתו היחסים בין האזרח
והמדינה על אזרחות בלבד.
ההצעה קובעת כי אין זה מענינו של משרד ממשלתי להתערב בתחום האמונות
והדעות. לפיכך יסומן במרשם האוכלוסין ותעודת הזהות בריט האזרחות בלבד
וימחק פריט הלאום.

* הגשנו הצעת חוק, שיאפשר לישראלים, השוחים באופן
זמני בחו״ל, להצביע בבחירות לכנסת.
החוק בא למנוע שלילת זכויותיהם הבסיסיות של ישראלים רבים, השוהים באופן
זמני בחו״ל בשליחות, לצרבי לימודים ובו׳ .אירח ישראלי השוהה בחו״ל נדרש
לשרת בצח״ל ושהותו אינה גורמת לפקיעת אזרחותו.

* טיפלנו במסגרת הכנסת והגשנו סעד משפטי לבעיותיהם
של אלפי אזרחים, שפנו אלינו ובשלל בעיות צבוריות
כבדות משקל.
בין השאר טיפלנו בבעיות שבון, חופשות לחיילי מילואים, בעיות אקולוגיות, חוק
הפנסיה, רפורמה במיסוי, עזרה לעולים, צנזורה, בעיות ההתייקרות, משפחות
מעוטות אמצעים, שביתות ועוד.

הוכחנו ב׳ יש ברירה !

אנחנו רק בתהייה הורו־ בוא עמנו-חוש ים יד לתמורה
לכבוד התנועה לזכויות האזרח (ר״צ)
רחוב הלסינקי ,19 תל־אביב.
אני מעונין :
לקבל חומר על התנועה להיות מוזמן לפעילויות בתנועה להיות פעיל בתנועה

ישוב

...רחוב ...מספר

אולם אין צל של ספק כי כבחינת
המעשה לאחר המילחמה,
ולצודד עיצוב מושגים נכונים לאור
נסיונות ששת־הימים, אי־אסשר
היה שלא להציג את דהרתו של
פינקו באקט טקטי פזיז כיותר,
הרבה מעל למותר, הן כאופן־בי•
צועו והן מצד היעדר שיקול־דעת
מספיק, שיביא בחשבון לא רק את
יתרונותיו המיבצעיים הצפויים,
אלא גם את הסכנות והמיגרעות
הכרוכות בו.

לא ״מל מהיד
ת ההסברים הטאקטיים הללו, או
חלקם, ניתן להעלות גם בהקשר הפרי צה
השניה שביצע גונן עצמו — בהבדל
זה, שהפעם אין בהם להצדיק את פעולתו,
גם לא במקום ובזמן בם בוצעה. למרות
שברור כי הונע לפרוץ בעיקר בשל דאגתו
הרבה — והמוצדקת — לטנקים המנותקים,
לא היה בכוחו של גונן להבטיח, אם ובמידה
שאמנם יעברו גם הפטזניס, אלא רק זאת,
שעתה יימצאו באל־עריש עוד כמה עשרות
טנקים מרוקנים כימעט לחלוטין. בעיקר
כך, אחרי שבנסיון הראשון של הפטוניס
נפגעו 9טנקים, המג״ד נהרג ו־ 18 טנקים
.נוספים הפכו גושים דוממים, בי מיכליהם
התרוקנו כליל.

לבן, ככל שדאג. ברור הדבר כי
היה על גונן להימנע מן ההבקעה
השנייה — שבאמור, נכשלה ורק
החמירה את מצבו — אלא לרכז
את כל מאמציו בצבירת כוחות
נוספים אליו, כעיקר חרמ״ש וארטילריה,
ובקידום אספקה.
אבל כיוון שהחליט להבקיע, שומה וויה
עליו לדאוג לכוח מירכי, ולצורך זה נדרש
קידומה של פלוגת, הסנטוריונים שהותיר
בשייך־זואייד. אותה יכול היה להטיל עם
הפטוניס — ומוטב, בדירוג מסויים. בהקשר
עיתוי הדירוג נוסיף כי סמג״ד הפטונים,
שנמצא עם הגוף המוביל את ההבקעה
השניה, נעצר בתוככי המיתחם, בעורפו של
ריכוז הארטילריה המצרית, והחל להשמיד
תותחים ביעילות. הוא ביקש להמשיך
במלאכה, אך המח״ט הורהו׳באלחוט לחדול
ולנוע מייד לאל־עריש. לאחר מעשה, אפשר
לומר כי אקט ספונטני זה יכול היה להי עשות
באורח מתוכנן, וכי זה היה הרגע
הנכון להנחית את הדרג-התוקף השני.

צה״ל ככללו לא למד היטב את
לקחי הג׳יראדי, אכל הנוגעים בדבר
למדום היטב — ומייד. ראינו
זאת בלחימתו של גונן בעת ההבקעה
השלישית של הדיראדי: ועוד
יותר, כקרב שערכה ״שבע״ למח רת
בכיר־לחפן, כו חיסלה את ח-
מיתחם הגדודי המתוגכר שמצפון
לצומת.

כיוון שבמשך הלילה לחמה חטיבת ישכר.
מדרום לביר-לחפן ונלחצה קשה, רצה גביש
כי טל ימהר להבקיע את ביר־לחפן ויתחבר
אליה.

אכל טל, שלהערכתו כבר היה

מאחריו שדב ״ההסתערויות קדימה
ככל מחיר״ ,סירס להילחץ מדי
והורה את גונן לנהל קרב זהיר,
כו ימוטטו הטנקים, כסיוע ארטילרי
ואווירי, את המעיד כשהם
צולפים מרחוק ומאגפים.
רק אחר־כך יסתערו חזיתית, מלווים
בחרמ״ש ,״כדי שלא תישנה סרשת הג׳י-
ראדי.״ כך אמנם לחם גונן. מיתחם ביר-
לחפן חוסל בלא אף אבידה אחת, לחטיבה
— 7כסיום נאה ביותר להבקעת 70 הק״מ
אשר ביצעה חטיבה זו בתוך 28 שעות,
ברשמה מעין־שיא בתולדות ההיסטוריה
של השריון.

רק חבל כי צה״ל, כמקום שיטול
דוגמא מן הקרב האפור והזהיר של
כיר־לחפן, העדין? לדכוק כשתי הבקעות
הטנקים ההירואיות — אך,
כמבט אחורה, המיותרות והשונות
— שבוצעו כג׳יראדי.

תנלסלונה של טל
ף* רכות הג׳יראדי -דגם זר, ש>
״׳׳ 1,ביר-לחפן ואחרים מסוגו — השפיעו
מאוד לחיזוק תהליך ירידת חשיבותו וניזונו
של חיל־הרגלים בצה״ל, אשר החל כבר
ב״קדש.״ ההתדרדרות נבלמה רק ביום־
הכיפורים — ואילו המתינו המצרים והד
סורים כמה שנים נוספות, אין ׳לדעת אם
בכלל היו מוצאים מולם רגלים ישראליים.
אמנם כבר ב־ 1948 היתד, נכונה במלואה
התפיסה, כי עבורנו ובתנאינו צריך שהצבא
יהיה מבוסם על רכב־קרב־משוריין בכלל
ועל הטנק בפרט, עוד יותר מן המקובל
בעולם. לכן, עצם העלאת גורם השריון
למעמד של בכירות בחילות־היבשה היתה
נכונה. אבל אם הטנק הוא אמצעי מרכזי
יותר מן הרגלי, הרי חיוניותו המוחלטת
של החי״ר נשארה בעינה ואף פעם לא
היתד, פחותה מזו של הטנק. אך זוהי, כמובן,
עוד אחת מאותן ״דקויות,״ אשר גאוות
קציך צה״ל־הממוצע היתה, שאינן מעסיקות
אותו כלל.

^ 1ך י|ן1יי 11

תום דה־פפט, אדוף הקאראטה הכושי, שהוא
*י 1ייי יי י* גם כוכב זזרטים רבים בענף ספורט זה,
מדגים תרגיל הגנה משולב בקימוצי אגרופים. תום היה בעבר קצין

ללוחמת קרבות פנים־אל־פנים בזזיל־הנחתים האמריקאי, וכיום
מדרדי כושים בניו־יורק בקאראטה, ואחד ממפקדי הכבאים בעיר
זו. לתום הדרגה הגבוהה ביותר בקאראטה: ראן .5

את המחיר שילמנו כיום־כיפור.
ראינו שם לא רק מה מסוגל לעשות
חי״ר האוייב, אלא גם כיצד
מתעכבות יחידות־טנקים שלמות
וגדולות שלנו, עד שתגענה כמה
זלדות לסייעם, או לחלוץ ״פקק״
כלתי-עכיר לטנקים, שיצרו כמה
אנשי קומנדו מצריים.

ששת־הימים גרמה לאוזורפציה מכוונת
של תפקידי חי״ר מובהקים על־ידי הטנק.
השוואת הבקעות הג׳יראדי לכיבוש אום-
כתף היתד, צריבה להראות בבירור, כי
לצורך עצם האקט של השתלטות על
מיתחם מבוצר ועמדותיו, חיל־הרגלים הוא
המכריע והטנקים רק מסייעים לו — אפילו
אם אין כל פעולת הרגלים מכוונת אלא
לפתיחת דרך לטנקים לעומק מערך האוייב
ולעורפו, כדי שישיגו הם את ההכרעה
הסופית.

כשם שכרור כי ההצלחה באום*
כתף הובטחה על-ידי הפעלה מוש
כלת של חיל־רגלים (חטיבת קותי,
שחדרה לתעלות הראשיות) ,כן
בדור כי שני נסיונות ההבקעה כ-
ג׳יראדי על-ידי טנקים לבדם היו,
לצייד הפקת לקחים, כישלון חרוץ
ומוחלט.

כיבוש ביר־לחפן על־ידי הסתערות טנ קים.
כאשר חיל־הרגלים־ה,משוריין(חרמ״ש)
בא בע״קבותיהם, אינו מכחיש את האמי-
תויות העולות מהשוואת הג׳יראדי ואום-
כתף, אלא משלימן בילבד: הסתערות
טנקים על מיתחם מבוצר תיתכן לאחר
שהתמוטטותו כבר הובטחה למעשה קודם,
ונותר רק לממשה על־ידי ״מכת החסד״.
מעניין לקבוע כי האלוף טל עצמו, בניגוד
לכמה מפקודידדאז, לא למד מן הקרבות
שניהלה אוגדתו כי תפקידו של חיל־הרגלים
נסתיים או הצטמצם. להיפך: לאהד קר בותיו
ולאורם קבע, כי במיקרים שכגון
הבקעת מיתחם מבוצר ,״לוקח חיל-הרגלים־
המשוריין לרגע את כתר נושא־ר,הסתערות
מן הטנק.״ אולם מסתבר כי לא דיעה זו
היא שנתקבלה.

בפועל, הבין צה״ל את לקחי
ששת-הימים כף, שגם בהבקעת
יעד מבוצר — ואפילו יעד מבוצר
שבשטח הררי — :הטנק הוא נו-
שא-ההסתערות; וחיל-הרגלים —
רק נושא-הכלים. לא ייאמן, אכל
עובדה קיימת. רק עתה, לאחר נס
יונותיו האחרונים, למד צה״ל כי
גם בעניין זה, כברבים מדי אחרים,
לא היתה ״מקוריותו״ אלא שגיאה
שרלטאנית, בלתי-מבוססת ובדתי
נסלחת.
העולם הזה 1949

י 1111113 ^ 1רבי אלכם שטרנברג (למעלה
י ׳ יעי • 1 1מימין) בתפילה והתרכזות נפשית
לפני מופע אלופי הקאראטה, כשאשתו (משמאל) מדגימה תרגיל

הספורט, בהיכל הקאראטה אלופי מניין שואבים חברי הליגה להגנה יהודית
בארצות־הברית את הביטחון והאומץ לק רוא
תגר על כל המעז להתנכל ליהודים.
על הבמה, במרכז הערב. הופיע בחור
יהודי בן 28 אלכם שטרנברג, מוסמך לרב נות
מברוקלין, המשמש כמדריך ראשי של
הליגה להגנה יהודית מיו־יורק בקאראטה.
תום לה־פפט, אלוף־קאדאטה בולט נוסף
במופע זה, הוא אחד ממומחי־הקאראטה
הנודעים בעולם, וממנו למד שטינברג את
רזי אמנותיהלחימה המיזרחית. לה־פפט
אינו מוכן ללמדה לשם אלימות. אלא
להתגוננות בלבד, והוא מנצל את היידע
המייוחד שלו לשם השתתפות בפירטי־קאראטה
וזכייה בתארי-אליפות.

ג׳ירג׳יסטו שהוא שלב מתקרב בתורת ההגנה היפנית. בתמונה
למטה נראים אלופי הקאראטה ברגע שיא במופעם, בקרבות
משולבים בפגיעות רגליים מרחפות במרכזי־העצביס של היריב.

וני זה
גם ענ״ן
שר צבע

ספורט
כ דו רג ל
א*1ו>*ם
על בית״ר

מרי פוואנט. האופנאית הבינלאומית
המכתיבה מה נלבש
וכיצד נתאפר.

עיניים חן ״חלון־חאישיות״ — זוהי אחת מתוך הגדרות רבות המנסות לתאר
את חשיבות איפור העיניים. לדעתנו עיניים הן כמו חלון — בלתי סטנדרטיות.
ישנן עיניים הבנויות כמו חלון צרפתי ענק וישנן עיניים המזכירות צוהר בתאו
של אסיר. לכן, כשמדברים על איפור עיניים, מתכוונים בדרך־כלל לעיניים
ממוצעות ושוכחים את יוצאות הדופן. הפעם נעסוק בשני מבני־עין שונים
וצורת איפורם.

כיצד ל״הגדיל״ עיניים קטנות

שסח העפעף שבין קו הריסים אל תוך
העין — זאת, בניגוד למוסכמות האומרות
שקו שחור מקטין עיניים. האמת
היא שקו שחור — בלבד מקטין
יאת העין.
ולבסוף, מסקרה או ריסים מלאכו תיים
— כרגיל.
אם את רוצה לבחון את התוצאה,
׳אפרי תחילה עין אחת עד הסוף והשווי.

הצללית צריכה להיות כהה מאוד אך
בגוון העיניים. לדוגמא: עיניים קטנות
שצבען תכלת — השתמשי בצללית
כחולה כהה. אם עינייך חומות בהי רות
— צללית חומה כהה. אך אם
עינייך חומות כהות או שחורות — את
יכולה לבחור בצללית חומה כהה או
אפורה כהה.
לפני שאת מתחילה בהצללה, אל תש כחי
לשים ״איי גלום״ בהיר על כל
שטח העפעף שהוא הבסיס לאיפור
עיניים.
צורת הנחת הצללית קובעת מאוד
ב״הגדלת״ העיניים. שימי את הצללית
על כל העפעף עד מ על עצם ארובת
העין. הקפידי על כלל זה, כי אם
תשימי אותה בשקע העפעף — ״תסגרי״
את העין עוד יותר.
אם עינייך קטנות ורחוקות זו מזו —

איי גלוס בהיר על כל העפעף עד
לגבה. צלליות בגוונים עליזים (תכלת,
טורקיז, ירקרק זוהר וכד) .לעולם לא
צללית סגולה, אלא אם כן את רוצה
לעורר רחמים. כי עינייך נוטות ממילא
להיות מלנכוליות בגלל המבנה וה.צ-
ללית הסגולה תוסיף להן עצב.
מאפרים את העפעף עד שקע ארובת
העין בצללית בהירה. על עצם ארובת

התחילי לשים את הצללית קרוב לגשר
האף וסיימי בקו אלכסוני הנוצר בין
קצה העין והגבה.
אם עינייך קטנות וקרובות לאף, הת חילי
את הצללית הכהה במרחק מה
מגשר האף, ובחלל שנוצר עד לגשר
האף מלאי בצללית בהירה.
בקטע שעל עצם ארובת העין שימי
יותר צללית כדי שיתקבל גוון כהה
יותר מאשר הגוון בשקע העפעף. עשי
קשת בדיוק לפי מבנה עצם ארובת
העין. את הקצה החיצוני טשטשי מעט.
בקטע העליון עד לגבה שימי צללית
בהירה מאוד. קטע בהיר זה ידגיש את
הגודל הכללי שנוצר. אל תשתמשי
לעולם באיי ליינר ! הוא נועד לעיניים
גדולות. את אותה צללית כהה הניחי
על העפעף התחתון צמוד לקו הריסים.
אל תהססי ליצור קשת די גדולה מעפ עף
התחתון. מלאי בעפרון שחור את

העין — צללית כהה מאותה משפחה
של גוונים. אך עיניים נוטות מטה אל
תאפרי את עצם ארובת העין בכיוון
הטבעי והיורד שלה. בשליש החיצוני
שלה צרי כיוון כלפי מעלה וצאי החוצה
מתחום העצם כלפי מעלה.
אם קשת הגבות שלך יורדת אף
היא, רצוי למרוט את הקטע האחרון
של הגבות ולהשלים את הקו בעפרון
מעט כלפי מעלה.
על העפעף התחתון, מתחת לקו הרי סים,
הניחי צללית כהה, וגמרי בפלישה
קלה כלפי מעלה. קו שחור בחלק הפני מי
— רצוי.
ריסים מלאכותיים מחוללים פלאים
ב״הרמת״ עיניים. הדביקי, כשהשליש
החיצוני של הריסים עולה מעל לקו
הריסים הטבעי. את החלל שנוצר בין
שתי שורות הריסים מלאי באיי ליינר
וסיימי אותו מעט כלפי מעלה.

שלמה ג׳רבי, שחקן הכוח רמת־גן, יצא
בגילוי (העולם הזה )1947 כי אנשי העו-
לם־התחתץ מרבים לאחרונה להשפיע על
שחקני-הכדורגל של הליגה הלאומית.
חלפו יומיים בלבד מאז גילוי אמיץ זה,
ואנשי העולם־התחתון הגיעו לשיא חדש.
הם הצליחו, בכוח איומי פגיעות בשחקני
בית״ר תל־אביב, אברהם לב, שמעון כהן
ומשה רומנו, לנטרלם מישחק קבוצתם
נגד שימשון תל־אביב בשבת שעברה (.)1:0
לב, המפעיל בשכירות את אליבי־בר,
ביקש לשחררו מהמישחק, ואילו שני הנותרים,
שהם בעלי קפה מילק־גול בר חוב
איבן־גבירול בתל־אביב, הופיעו ל-
מישחק, אך לא גילו את מלוא יכולתם,

כיצד ״תרימי׳ ,עיניים נוטות

מאדים מור
שוטר צמוד

ל שאלות * ת שובות ל שאלות * ת שובות
שגלה מ. את סובלת מעור יבש
בכפות הרגליים — נא בקרי אצל פדי־קוריסט
שיטפל בך טיפול ראשוני אינטנסיבי,
לאחר הטיפול, מידי ערב, עסי
בעזרת קרס ידיים את כפות הרגליים —
לאחר המקלחת.
ייעל .״בעייתך״ היא שאת מרבה
לצחוק וכתוצאה מכך הופיעו קמטים
באיזור העין. ראשית אל תפסיקי לצ־
.חוק ! הצחוק מייפה ! ״קימטי צחוק״

נותנים הבעה לפנים. לולי קמטים אלה
היית נראית כמו בובת חרסינה — יפה
וקרה.
לעומת זאת, הקפידי למנוע היווצרות
קמטים כתוצאה מיובש העור. השתמשי
מידי יום ב־! 1ע 1^ 18111 0 6של מרי
קוואנט גם לאיזור העיניים. את כותבת
כי השתמשת ב״משחות״ לטיפול.
אלה, ברובן אינן נספגות ומזיקות
לעיניים.

מרבז החדרבה של מרי קוואנט פתוח לשירותו ולהגאתך.
בואי לקבל ייעוץ אישי חינם.
מרכז חהדרבח של מרי קוואנט, ת״א דח׳ רחל ,6פתוח
להתראות.
כימים ג׳ ו־ה׳ כשעות 6—4אחה״צ.
אל תתעצלו לכתוב למדור על בעיות היופי שלכן, בל פניית תיענוז
חן באופן אישי והן בכתב. כתבו אל ״מרי קוואנט״ ,ת.ד ,40020 .תל־אביב.

ומאמנם יוסף מירימוביץ נאלץ להחליפם
בעיצומו של המישחק, עקב יכולתם ה ירודה.
בשבת
האחרונה זכו באיומים דומים
גם שחקני הפועל פתח־תקווה יצחק ויסוקר
ושמואל רוזנטל.
כנופיית־איומים. פרשת האיומים
שהשפיעה על תוצאת המישחק, כאשר
שחקנים המהווים כוכבים בקבוצותיהם
חששו לשחק, עוררה הד רב בקרב חובבי
הספורט. הראשונים שהוקיעו מעשים אלה
היו מנהלי קבוצת שימשון, שהכחישו כי
הם מפעילים אנשים כדי לאיים על שח קני
קבוצה יריבה.
אולם כל מי שהסתובב אחרי אותה
שבת בכרם־התימנים בתל־אביב, שם
מצויים מרבית אוהדיה של שימשו! ,יכול
היה לשמוע סיפורים כי אכן היו אלה
אוהדי הקבוצה, אשר הפעילו לחץ ואיומים
על אותם שחקני בית״ר תל־אביב.
מאז ירדת קבוצת שימשון תל־אביב מן
הליגה הלאומית, לפני שנתיים, התארגנה
קבוצת אוהדים שהחליטה לחתור תחת
הנהלת הקבוצה השימשונית, והאשימה
אותה בניהול כושל ובאחריות לירידתה
של הקבוצה.
כנופייה זו מעורבת בסילוקו של מאמן
שימשון דאז, דב מילם, כאשר לא הניחו
לו לאמן את הקבוצה וסילקוהו ממיגרש-
האימונים. הכנופייה גם דרשה אז את
פיטוריה של ההנהלה.
יו״ר ההנהלה דאז, שאול סינואני, הת פטרו
עמום טוב, מי שנחשד על-ידי ה-
מישטרה כמעורב בעיסקי הברחת חשיש
ושוחרר, נשאר אומנם בהנהלה, אך ניפנה
לעיסוקיו בייצוא דודי־שמש לברזיל וזנח
מעט את ענייני הקבוצה! מזכיר האגודה,
שלום כהן ז״ל, טען אז כי כנופיית בריונים
יורדת לחייו. אך למרות האיומים הו סיף
לשאת בעול הקבוצה, לה היה מסור
בכל נפשו, עד שלקה בהתקף־לב ונפטר.
לקחת עניינים לידיים. בשנה שעב רה,
כאשר הקבוצה השימשונית שיחקה
בליגה א׳ ובתחילה פיגרה במירוץ אל

האליפות, איימה הכנופייה על מאמנה,
יחיאל מור, שישנה את השיטה שהוא
נוקט. מור עצמו הודה כי לא פעם קרה
שאשתו היתד. מקבלת איומים טלפוניים
שכוונו אליו. מור, שהוא מבעלי מישרד־החקירות
ארגום־נחשון, הצליח להקליט
פעם את האיומים הטלפוניים, ועקב כך
הוצמד אליו שוטר ששמר עליו שעה שני הל
את מישחקי הקבוצה, מחשש שינסו
לפגוע בו.
הקול באותן הקלטות היה דומה מאד
לקולו של ראש־הכנופייה, בן ה־ ,28 המתגורר
בצפון תל־אביב דווקא. זה אינו מכ חיש
כי כנופייתו מעורבת בעיסקי לחצים
ואיומים, אך הוא טוען כי קיימת כנופיית-
אוהדים נוספת, וכי לא הכל בא מצד
אנשיו־שלו.
את הסיבה למסע־הטירור של אוהדי
שימשון הוא מסביר בכך שהם אינם מו כנים
עוד לשאת את חרפת הירידה לליגה

״אחרי שהקבוצה חזרה לליגה הלאו מית,״
הוא אומר ,״קיווינו כי הנהלת
שיסשון הנוכחית, המורכבת מאנשים חל־שי־אופי,
תתחלף — אך שום דבר לא
השתנה. נמשיך לפעול עד שיחליפו את
ההנהלה, ובינתיים נפעל במחתרת, כדי
ששימשון תצליח בליגה הלאומית.״
לא מובנים לסבול. כדי לחזק את
דבריו אלה הביא טענה, המסבירה מדוע
איימו על שחקני בית״ר .״בביודר משח קים
שני שחקנים ששיחקו פעם בשימשון,
והם שמעון כהן ומשה רומנו,״ הוא אומר.
״בחוזה-ההעברה של רומנו יש סעיף האו סר
עליו לשחק נגד קבוצת־האם שלו,
אבל ההנהלה השימשונית לא דאגה למילוי
ההתחייבויות, ואילו הנהלת הקבוצה ה-
בית״רית מתעלמת ממנו. מצב זה אין
אוהדי שימשון מוכנים או יכולים לסבול,
ולכן אין פלא שהם החליטו לקחת את
העניינים לידיים ולאיים על שחקני ביודר
תל־אביב.
״הם צריכים לדעת שקבוצת שימשון
היא לא צחוק ואי-אפשר לצחוק לה ב פרצוף.
אם ההנהלה מוכנה לקבל את זה
— זה עניינה — אבל האוהדים לא ירשו
זאת בשום פנים ואופן.״
מילתמה ססגו״ה
יו״ר הוועדה המיקצועית של ההתאת־דות־לכדורגל,
אורי קרני, הוכיח בימים
האחרונים, כי אינו מתחשב בעובדה שב שורות
הקבוצה שהוא מייצגה בהתאחדות-
לכדורגל, הפועל פתח־וזקווה, משחק בנו
של מאמן־הניבחרת, דוד שווייצר.
הוא משמש כיו״ר הוועדה המיקצועית,
שמצאה טעם־לפגם בכך ששווייצר נותן
ייעוץ מיקצועי לקבוצת התחתית בטבלת
הליגה הלאומית והמועמדת לירידה, הפועל
תל־אביב.
מאז הוקם הגוף המתקרא ההתאחדות-
לכדורגל, קיימת מילחמה סמוייה בין עס קני
הפועל פתח־תקווה להפועל תל־אביב.
לא די בכך שידם של הפתח־תיקוואים
על העליונה ויש להם בהנהלת ההתאח דות
שלושה נציגים, לעומת נציג אחד
של הפועל תל־אביב, הרי עתה הם רוצים
לגרום לכך שלתל־אביבים לא תהיה כל
השפעה בהתאחדות, ואת זאת ישיגו אם
הפועל תל־אביב תרד לליגה א׳.
חפועל לא מוביל. כל זאת, בשל
המפתח הקובע שלכל קבוצה לאומית יש
לפחות נציג אחד בהתאחדות־לכדורגל,
לעומת נציג אחד ויחיד לכל קבוצות
הפועל בליגה א׳ ובליגות הנמוכות.
המעניין הוא, שלקבוצה הפועל תל־אביב,
השייכת לסניף הפוטל הגדול ביותר
בארץ, אין כל מישקל ויכולת־הכרעה ב שום
מוסד במוסדות הספורט במדינה. דבר
זה הוא בעוכריה, והוא אחת הסיבות הבסיסיות
לכך שבכל הענפים רחוקים התל-
אביבים מלהו׳ביל בראש.
במיוחד אמורים הדברים לגבי העובדה
שבמציאות של שילטון עסקני אגודות הספורט
הישראלי, יש לאגודות אלו הש.-
פעה רבה על ההצלחות למיניהן.
בשבת האחרונה זכתה קבוצת הפועל
חל־אביב בניצחון ( )0:4על קבוצתו של
קרני, הפועל פתח־תיקווה, והיתד. בכך
משום נקמודפורתא בעסקניה של קבו צה

הווו ל דז

רדד ה

1 0 /1 0

במדינה

קשקשת 1949
הווו 0 !1הוה

חיפה

* 9 4 9

איד א&דן ס חי פ ה
״אתה?א אידי אמין!״
אמר חבר מזכירות מועצת
סועלי חיפה למזכיר
המועצה אליעזר מולק
מזכיר מועצת פועלי חיפה, אליעזר
מולק, התלונן בפני חברי המזכירות שלו
על הגירעון הכבד שבו שקועה מועצת הפועלים,
גירעון בן למעלה מ־ 20 מיליון
לירות.
אחד מחברי המזכירות, איש אחדות-
העבודה יוסף מאירוביץ, קיבל את תלונתו
של מולק ברצינות.־ כעבור ימים ׳ספורים
הוא הגיש למולק תוכנית קימוצים, הנוגעת
ללישכת המזכיר עצמו.
שייסע ללא נהג. טען מאירוביץ ב-
תזכירו: המזכיר יכול להחליף את מכונית־הפאר
שלו מדגם פידו 504 במכונית צנועה
וחסכונית יותר. המזכיר יכול לקצץ בחש־בון־ההוצאות
שלו. הוא יכול לצמצם ב עובדי
לישכתו ההדורה; לפטר מזכירות
רבות ; לצמצם באנשי יחסי־הציבור הסוב בים
אותו וביועצים, כמעט לכל שטח,
המקיפים אותו. כמו־כן יכול המזכיר מולק
לנסוע במכוניתו, ממישרדי המועצה ל ביתו,
גם ללא נהג.
לפי חשבונו של מאירוביץ יגיע החיסכון
השנתי, אם אכן יממש המזכיר הצעות
אלו, לכדי למעלה ממיליון לירות לשנה.
״הצעות הקימוצים שלי נגעו רק ללישכתו
של מולק, וגם בשטח מצומצם זה הגעתי
לסכומים עצומים,״ הסביר מאירוביץ.
אולם את מולק לא עניינו התקציב וה גירעון
.״אם לאלמוגי יש לישכה מפוארת,
גם לי תהיה,״ אמר מולק לעובדי מישרדו.
ואומנם, כל מה שמעניין היום את מולק
הוא מילחמתו בראש־עיריית חיפה, יוסף
אלמוגי. כאשר שמע מולק כי אלמוגי עו מד
להיפגש עם ראש־הממשלה יצחק רבץ,
מיהר גם הוא לבקש פגישה עם״ראש-

הפעל את דיסיונו ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב-אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

• נחש לזוגתו :״שוב שכחת ל קחת
את הגלולה!״

איציק קוסמן וניצה לם,

ד.צ ,1314 .צה״ל
׳• גבר ואשה.

רחל קדמונה,

רח׳ אבא ברדיצ׳ב ,2בת־ ים
!• רבץ בנאום לאומה :״חלפו
שבע השנים השמנות. עתה יש לצפות
לשבע שנים רזות (הלוואי לא עשר).״

משה כן־נאיפ,

רח׳ ריינס ,5הרצליה
׳ס משווייץ באהבה: מימין — ה שעון
בעבר: משמאל — לאחר הידוק
החגורה נשארה ממנו רק הרצועה.

אדית ממן,

רח׳ עזרא איכילוב ,2פתח־תיקווה
!• מדריך מדגים חסימת־עורקים
על צינור־השקייה מגומי.

שאול יהישלום,

רח׳ אורלנסקי ,7פתח־תיקווה

מאוזן :

אידי אמין
״כאן זה לא קאמפאלה!׳׳
הממשלה, ולאחריה הוציא הודעות מפור טות
לעיתונות על מהלך שיחותיו עם רבין,
בנושא עתידה של העיר חיפה.
באן לא קאמפאלה: כשקיבל מולק
את תזכירו של מאירוביץ, התרתח .״מה-
לישכה שלי אני לא אקצץ אף פרוטה
אחת!״ רעם באוזני חבריו ,״את מאי־רוביץ
צריך לפטר!״
אולם את מאירוביץ, שהוא נבחר ולא
פקיד־ממונה, אי-אפשר לפטר, לכן זימן
אותו מולק אליו, והציע לו להתפטר בעצמו
ממזכירות מועצת הפועלים. השיחה ביניהם
היתד, קשה ביותר ,׳ובסיומה אמר מאירז־ביץ
למולק :״כאן זה לא קאמפאלה, ואתה
לא אידי אמין. אני אשאר בתפקיד, ואדאג
לכך שאתה תקמץ בהוצאות הראוותניות
שלך.״
עתה ממתינים בחיפה לראות מי ינצח,
שליט מועצת־הפועלים אליעזר מולק, או
חבר המזכירות, מאירוביץ.
העולם הזה 1.949

. 1אלילי־בית ; .5מסכת בסדר קודשים,
העוסקת בהילכות טהרה; .10 התרבות;
.11 אותה כבש יהושע; .13 מיובלי הירדן:
הגדול בנחלי הגילעד; .14 משמשת לח ציצה;
.15 כתמומי; . 16 חמסין; . 17
מכינויי האלוהות; . 18 נהר באפריקה:
.19 קריאת־התפעלות ; .20 מציאות; .22
רוחות רעות; .24 נשיבת־רוח .25 :עוף
לילי .27 :קיומי .29 :יונק זעיר דמוי-
עכבר, ניזון מתולעים; .30 תנובת ה פרה;
.32 נצא לדרך! .34 עיר־נמל עתי קה
בארץ; .36 מיקווה־מים אדיר.38 :
ההימנון הלאומי; .41 בסיס לעמוד או
לקיר .43 :מקום; .44 קיבוץ בדרום ה ארץ;
.46 קידומת הולנדית .47 :רך
בצאן; .49 בירה אירופית; .52 הנילוס
הוא מקור־חייה .55 :בתוכנו (הפוך 56
כיסוי־ראש המחובר למעיל מאחור! .58
אשד; .59 שר .60 :בעלת אופי מתקו מם
.62 :חדרון .63 :עוף;טרף! ,64
מים קפואים; .66 כלי־פריטה מזרחי עמ מי;
.67 מין ריקוד! .69 השצמה.71 :
רך בעיזים; .73 כזה הוא אדם לאדם;
.75 עורר לדבר; .78 חומר־ציפוי שקוף;
.80 חייב .81 :פירנם; .82 כמו 17 מאו זן
.83 :הסל שלו (הפוך); .85 התאגדות
של גופים ציבוריים .87 :מודע; .88
״מקטר״! .90 רחמנא-ליצלן (ר״ת).91 :
שבט אפריקאי; .92 מוצא .93 :יסוד.

בשעה 5.00

מאוגד :
במיני כיבוד ! .2קיבוץ בדרום הארץ ;
.3חפירה עמוקה; .4מכינויי האלוהות;
.6קריאת־יגון .7 :שם על עצמו בגדים;
.8יותיר בצוואתו .9 :מחורר . 11 :חמור-
בר . 12 :מחודשי השנה האזרחית.21 :
חרוץ; .22 עכוז; .23 מרכז־הבקרה של
הגוף .24 :במאי־תיאטרון ישראל (ש״מ);
.26 חשיבה גמורה .28 :ללא נעליים ;
.31 פיסגה .33 :כיתה דתית; .34 יהיה;
.35 עב .37 :״מקטר״ .39 :משתחווה:
.40 מלחין גרמני; .42 עוף הדור השב
לישראל באביב ; .45 גחלים עוממות ;
.47 חבר־ממשלה; .48 נקודת־התורפה של
המדיניות הישראלית בחו״ל .49 :מפשר
בין בעלי־דין; .50 מידת־יבש עתיקה:
.51 ציפור־שיר החורפת בארץ .52 :קטיף
זיתים; .53 נישא; .54 בריכת־מים ל רחיצה;
.57 מן השבטים; .60 אינפור מציה
.61 :מכלי המיטבח ! .63 עץ נשיר <
גדול ונאה! .65 מכלי-התיזמורת .68 :
עוף־טרף: מעונות השנה .70 :רשע;
.71 מאגר־מים קטן בסלע; .72 הישמרות
מרעה .74 :מצבו של האבל; .76 גם
הוא 47 מאונך; .77 חבל-ארץ בהודו;
.79 ציפור־שיר החיה בארץ, טרד.84 :
לשון המנעול; .87 סוף כל חי; .89 מי-
לת־זירוז ; .91 אשתו של המן ללא אמצע.

״הכלבלב טין־טין״
בשעה 7.15

״ריטה יוצאת
למילחמה״
בשעה 9.45

״סיגארים קטנים״

בסיטונות

שמלות הריון
מ כנ סי הריון
טוני קו ת הריון
חלי פו ת הריון

כ הן

מודל

תל-אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב /דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

במדינה
עיתונות
ה עו בדהא 1ב ד
המילחמה החשאית בין
״העובד המצטיין״
?״עובד ישראלי״

הי בלהב רי או ת
מפואר ומשוכלל
לפימוח חזה

^ להתעמלות!להרזיה

* 1ס״מ להיקף החזה
ב •3 -חדשים

צווח אחיות מקצועיות בפיקוח! שר ב.ז *נג ד הם 1ם חה היחידי
לפתוח חוה (בעל חואר רפואי מגרמניה) יפתחו ויגדילו אח
את היקף החזה שלך בתקופה של 3חרשים

ב שיטת טפולים טבעית ובאמצעות
ה תעסלות סיוחדת לל א כל אטצעים סל אכו ת״ ם

* מחלקה מיוחדת להרזיה !להתעמלות
בשרת מכשירים משוכללים ובשיטות חדשות
* עיסוי רפואי
* סאונה
טפולים מיוחדים גנד אישיאס. לומבנו. דיסקוס חימטיום וכדי.

ט פו ל אי שי ומהימן

היכל הבריאות ־

רמת־גן

דבוטינסק• 16 טל( 728485 .ליד קולנוע רמה<
סודיות מובטחת

חשבץ 19 4 9
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

לפני שבועיים הכריז זוצהרון מעריב על
תחרות עובד ישראל בין פועלי ישראל,
שיצטיינו במרוצת השנה הבאה — שהוכ רזה
כשנת פיריון־העבודה — ביעילותם,
בהתמדתם ובהגברת פיריון העבודה של הם.
לזוכים בתחרות הובטח פרס בגובה
של ״רבבות לירות.״
אם לשפוט לפי ימה שאירע בשבועיים
האחרונים מאז הוכרזה התחרות, הרי אין
ספק שפרס רבבות הלירות, של מעריב
צריך ללכת ישר לקופת העיתון המתחרה
שלו, ידיעות אחרונות, שבעליו גילו חרי צות,
יעילות ויתמה שספק אם איזה שהוא
פועל יוכל להתמודד עימם.
תקלה במיכצע החשאי. את רעיץ
תחרות העובד המצטיין בשגת־הפיריון
יזמו שני מישרדי-פירסום. הם הציעו ל מעריב
שיתוף־פעולה, ועורכי מעריב
קפצו על היוזמה. במשך שלושה חודשים
הם שקדו על הכנת המיבצע. הם רתמו
לעגלה את מישרד־העבודה, את ההסתדרות,
את התאחדות התעשיינים ואת זד
׳מכון לפיריון הייצור. הם הכינו תקנון
וסמל, ודאגו גם לחשאיות המיבצע, כדי
שפרטים אודותיו לא ייסתננו לידיעת ה עיתון
המתחרה, שמא ייזום מיבצע מקביל.
כתריסר אנשים עבדו ׳בהכנת המיבצע,
שאמור היה להיפתח באחד בינואר בהכרזה
הגיגית של ראש־הממשלה, יצחק
רביז•
פיתאום אירעה תקלה. בישיבת הוועדה
המרכזת של ההסתדרות הודיע הממונה על
המחלקה לפיידיון העבודה על המיבצע ה מתוכנן
בשיתוף פעולה עם מעריב. דובר
ההסתדרות הוציא קומוניקאט לעיתונות.
עורכי מעריב ׳נדהמו כשגילו יכי הודעה על
המיבצע החשאי פורסמה קודם זמנה ב־עיתוני־הבוקר.
׳בעוד
הם ׳נדהמים, נדלק אור אדום
אצל בעלי ידיעות אחרונות. אלה החליטו
שלא ייתכן שרק מעריב יעשה לפיריון
הייצור בישראל וכי גם עליהם להרים
את תרומתם לעידוד התפוקה בישראל. הם
החליטו להכריז מיד על מיבצע דומה,
להקדים את מעריב, כך שזכות הראשונים
על המיפעל תהיה שלהם.
הבעייה היתד. רק שלאנשי ידיעות
אחרונות לא היו פרטים על המיבצע ה מתוכנן
של מעריב. כל מה שהצליחו
לדעת הוא שמעריב עומד לצאת במודעה
מקדימה על המיבצע ביום חמישי, ושיש
למיבצע סמל וסיסמה.
באמצע הלילה הוער גרפיקאי משנתו
והוזעק למערכת. הוא אילתר במקום סמל
הדש, וידיעות אחרונות הצליח להבריז
על המיבצע יום אחד לפני מעריב. ל קוראים
הובטחו סרטים נוספים על ה-
מיבצע בגיליון יום שישי, תוך תיקווה
שעד אז כבר יתגלו פרטים על המיבצע
של מעריב.
קרה השנה. ביום החמישי לפני שבו עיים
הכריז מעריב על פתיחת מיבצעו.
שנקרא בשם תחרות עובד ישראל, לעומת
תחרות העובד המצטיין של ידיעות אחרונות.
אבל לא נמסרו בהכרזת-הפתיחה
כל פרטים נוספים, מילבד סיסמת ה־מיבצע
— ״נעבוד ונחייה״ — והפרס
המובטח ׳בשיעור של ״רבבות לירות״ .ל מחרת
כבר היתד. סיסמה גם למיבצע של
ידיעות אחרונות — ״אם נעבוד — נעמוד״
— והבטחה של פרם בשיעור של ״רבבות

בעלי ידיעות אחרונות רצו לקבוע כבר
את גובה הפרס, אלא שהם חששו סן יהיה
הפרם של מעריב גבוה או נמוך יותר,
ולכן החליטו להמתין לבאות. עוד הס תבר
להם, כי המיבצע של מעריב נעשה
בשיתוף־פעולה עם כל הגורמים הקשורים
לעניין מעין זה, שכולם התחייבו על בל עדיות.
גיסיונותיהם של בעלי ידיעות
אחרונות לגייס גם למיבצע את התאחדות
התעשיינים וההסתדרות, עליו בתוהו. הם
המתינו לפירסום פרטים נוספים על מיב־צעם
של יריביהם, אלא שאלה הכריזו
על דממת־אלחוט. במשך שבוע שלם לא
פורסמה אף מודעה נוספת אחת של

מיבצע עובד ישראל במעריב, ולבן נאלץ
גם העובד המצטיין לשמור על שתיקה.
זה היה רק הסיבוב הראשון. עכשיו
צפוייד. פתיחת מערכה נוספת, העשוייה
להפוך את החתמודדות בין עובד ישראל
לעובד מצטיין לקרב המרתק והארוך
ביותר של השנה.
מה שברור הוא כי אף אחד מהצדדים
לא יפסיד בקרב זה. שכן תקנון תחרות
עובד ישראל מחייב כל מיפעל, הרוצה
להשתתף בתחרות, לרשום את עובדיו ל-
•מיפעל תמורת דמי־רישום ודמי־השתת-
פות, העשויים להסתכם בסכומים !כב דים.
אין ספק שהמיפעלים שירשמו את
עובדיהם לתחרות עובד ישראל, לא ירצו
להסתכסד עם הפועלים וירשמו אותם גם
לתחרות העובד המצטיין. בשנה הבאה
כבר עשויים דמי־הרישום להפוד חלק
מתנאי-השכר של הפועלים. ספק אם שתי

[העובד המצטיין
\97 5
ס דאה עמוד 2

הסמל שד ״ידיעות״
קריאה באמצע הלילה

הסמל של ״מעריב״
פירסוס לאור היום
התחרויות יגרמו להגברת התפוקה, אך
אין יספק שהן תתרומנה להגברת ההכנסות
והמכירות של שני הצהרונים.

דרכי חיים
האדםשמעבר דרו!,
לא על המין לכדו — טוענת
תמר אבידר — אלא
על הרבריס הקטנים
ועל האהבה
״אם יש משהו שד,נשוי הממוסד חולם
על אודותיו והוא משוכנע, כי חלומו
העולס הזה 1949

לא יתגשם לעולם — הרי זד< החלום על
השתתפותו הפעילה באורגיה.
״אבל מה? אף אחד אינו ׳מזמין אותו
לאורגיה. ונניח שיזמינו אותו. זו תהיה
אז בעיה! מה יאמר בבית כשיחזור
מטורלל בחמש לפנות־בוקרז והעיקר —
מה יעשה שם? את מי יקחו בטח שלא
את אשתו. מה, הוא הילד לעשות צחוק
מעצמו? ונניח שימצא איזו אחת, אולי
אם ירצה שם מישהי אחרת?
״בחפשו אחר פתרון ותנחומים לנפשו
השוקקה, מתחיל הגבר המרובע לפקפק

סופרת אכידר
אנשים קטנים
בכלל בעצם קיומן של אורגיות בארץ
אבותיו, .זוהי המצאה של אנשים חולניים.
בארץ לא עושים את זה.׳ הוא מחליט
לכבות את האור על החלום. אין אורגיות.
אורגיות זה חנטאריש.׳׳
כך מספרת על הגבר הישראלי המצוי
העיתונאית תמר אבידר, בסיפרה החדש
לא על המין לבדו.
חיי האדם ׳הקטן• אד הגבר הישראלי
הוא רק אחד מצדדיו הרבים של הספר
הזה, הרביעי־במיספר שפידסמה העיתו נאית
תוך חמש שנים, ואשר את כולם
הקדישה להתבוננות באדם על מצביו השונים.
ליחסים ביניו־לבינה, אדם־ומישפ-
חה, אדם-וחברה, לכל הדברים הקטנים
שעושים את חייו של אדם עשרים־וארבע
שעות ביממה שיבעה ימים בשבוע. לשמ חות
הקטנות ולעונות הקטנים ולהיפך.
לצירופי מיקרים ונסיבות שבהם מוצא
אדם את עצמו ללא־הרף אך אינו נעצר
כדי להבחין בהם ולציינם בפני עצמו. זהו
מפר בשבילו ובשבילה.
והכל — קליל, לא מחייב, לא כבד ולא
מתיימר להסתכם במוסר-השכל. הכל —
בחיוד.
״זוהי גם דרך־החיים האישית שלי,״
אומרת תמר .״כמו אצל כל אדם, גם
אצלי יש ימים קשים יותר וקשים פחות.
אבל אני תמיד עם חיוך. וכך, מי שלא
צריך לראות את הצרות — רואה רק את
החיוך.
״זה מה שניסיתי לעשות יגם בספר ה אחרון.
כתבתי דברים שקל להזדהות איתם,
שפוגשים יום־יום, אבל גם מי שלא מזדהה
— זה לא מרגיז אותו. הוא לא אומר
לעצמו , :אני לא יכול להזדהות — סימן
שזה לא קיים,׳ אלא, :אם אני לא יבול
להזדהות — סימן שאולי עדיין לא נתקלתי
בדבר כזה.׳
לא לתקן עולם .״עניין האורגיות,
למשל. אנשים לא יכלו להאמין, אחרי
שקראו את הספר, שאשה סולידית כמוני
באמת הלכה לאורגיות. אחרת, מניין אני
יודעת את כל זה? אבל בעצם, כל מה
שעשיתי היה לראיין אנשים שכן הלכו
לאורגיות, וכתבתי מה ששמעתי מפיהם.
חבל רק שלא יכולתי לפרסם את כל
החומד הפיקנטי שהצטבר אצלי.
״לא ניסיתי לתקן עולם, רק להאיר
דברים שמקובלים כמובנים־׳מאליהם, ולובשים
לפעמים חשיבות שהיא מעבר לכל
פרופורציה ממשית. אם מישהו שומע
סיפורי־הצלחות או על ביצועי־מיו לא-
נורמליים, שלא יחשוב שרק הוא כישלון.
.קוורדח הזה 10/10

לאחד כזה אני אומרת, :החברים שלך
מספרים — ספר גם אתה׳.״
כי אפילו המין כבר עולה היום כסף.
רק הסיפורים והאהבה — עדיין חינם.

ד רכי אדם
פרשחד בון 133״ר.
כולדה דרשה להכניס
שינויי ס בבנייה של כל
שיכון בישראל
״הדלת של גולדה״ היה שם התיקון התיב־נוני
שדרשה גולדה מאיר להכניס בבתים
אותם בנתה חברת שיכון, בשנתי .1953
מספר על כך זליג לבון בספרו קורות גג
שיצא לאור בשבועות אלה בהוצאת מס
עובד :״יש לציין כי גולדה מאיר הת מסרה
בכל ליבה ובכל מירצה למיפעל
השיכון העממי. היא גם הכניסה ביוזמתה
שינוי תכנוני כשדרשה להוסיף דלת בין
המטבח לבין פינת האוכל. דלת זו, שלא
היתד, כלולה בתוכנית, נועדה להקל על
עקרת הבית, וגולדה השפיעה על החברות
לבצע את השינוי הזה על חשבונן. באו תם
הימים כינינו את התיקון הזה, הדלת
של גולדה׳.״
זליג לבון, אחיו של אחת הדמויות ה ציבוריות
השנויות במחלוקת ביותר, מי
שהיה שר הביטחון ומזכ״ל ההסתדרות
פנחס לבון, אינו הסופר הראשון במיש-
פחתו. עוד במאה שעברה, כתב אביו של
זליג, רבי יוסף לוביאניקר ספר בשם
ברכי יוסף שיצא לאור בירושלים.
ספר בלי יומרות. ואמנם, תיאוריו
הפשוטים, התמימים כלשהו של זליג לבון,
משתרעים על פני שתי המאות ומגיעים עד
ימינו אנו, ובכך יופיו של הספר.
לבון אינו סופר. משד למעלה מתקופת
דור היה ממעצבי מדיניות השיכון בארץ,
ובמידה רבה יוזם הבנייה המאורגנת. תי אורי
הצלחותיו וכשלונותיו בשדה השי כון,
כשהם מלווים בתיאורי רקע נאי ביים
על כל אחת מהתקופות, וזליג לבון
חי בתקופות רבות בשמונים השנים האח רונות,
מביאים בפני הקורא ספר אשר
אינו מתיימר להיות בעל ערכים ספרו תיים,
וטוב שאינו מתיימר לכד׳ אד נקרא
בנשימה אדן ת, דווקא בגלל הפשטות שלו.
לבון מעלה זכרונות מעניינים מתחילת
תקופת המשק ההסתדרותי בארץ. התייח סות
אל שמות כמו ברל כצנלסון, דויד
בדגוריון, אליהו גולומב ואחרים אשר הפ כו
להיות דמויות היסטוריות, חוזרת ב קורות
גג לקבל את המימד האנושי, ה פשוט,
החי שלה.
בניית שיכון בן מיספר עשרות בתים
במקום בו נמצאת היום קריית אליעזר
בחיפה, או תחילת בניית חולון, בשמה
הקודם קריית עבודה, היו למיבצע נפי לים.
לבון מצליח לשתף את הקורא ב חוויות
הבנייה, בהתרגשויות ההצלחה וב־אכזבות
הכישלון של בניית כל בית ובית
בישראל משך תקופה המשתרעת על פני
למעלה מ־ 50 שנה.
תפפנות וביצועיזם. תולדות חייו ש הן
הבסיס לספר אוטוביוגרפי זה, הן תול דות
חייה של קבוצת המייסדים. לבון נולד
בשנת 1893 בגליציה ולמד בחדר, בית
מדרש ואחר כך בבית ספר גבוה למס חר
בפראג. את פעילותו הציבורית החל
בגיל צעיר כמייסד צעירי ציון ברוסיה
ופעיל עליה לישראל. ככל מנהיג באותה
תקופה, זכה גם לבון להיאסר. תחי לה
על־ידי השילטונות הסובייטים כחשוד
בפעילות ציונית ואחר כך על-ידי הפול ניים
כחשוד בפעילות קומוניסטית.
עם עלייתו לארץ בשנת ,1924 החל את
המסלול הידוע של פועל בניין ומהר מאוד
הפך לעסקן. מזכיר אגודות מיקצועיות ב מועצת
פועלי תל־אביב יפו, פעיל בהפועל
הצעיר, במפא״י ולאחרונה במיפלגת ה עבודה.
לפני 45 שנה הצטרף למייסדי
חברת שיכון ומאז ועד יציאתו לגימלאות,
לפני חמש שנים, היה מראשי חברה זו,
שהפכה אחר כך לחברת שיכון עובדים.
בעוד שלאורך מרבית עמודיו של הספר
אפשר להבחין בעשייה כנה, חלוצית ותמי מה
של כל מי שנגע בעסקנות הציבורית
בארץ, הרי שלקראת סופו, כאשר מתאר
לבון את העשור האחרון, כבר משתרבבת
הנימה המוכרת כל כך היום: אווירה של
אינטריגות, תככנות, קארייריזם וביצועיזם
מהבחינה המכוערת של המושג.
מלבד ההנאה שבקריאת ספרו של לבון,
אין ספק שהוא משמש כסכר לימוד של
תקופה שלמה, מנקודת מבטו של אחד
מיוצרי התקופה.

שבוע מצויין — א ס
תדעי לנצל אותו ו אס
לא תנטרלי א ת עצמך,
מתוך דווקאיזם. הכו-
כביס מבשרים על פגי-
שות־לב ופגישות כיש,
ובשני המישורים —
על הצלחות קטנות
ו 2ב מר ס -
וגדולות. אתה יכול
20 באפריל
למצוא עצמן, לפתע,
במצב חדש בו לא
רצית. אתה עלול לגלות משהו חדש.

8ווו!

מצב רוחך העגום נותן
את אותותיו ביחסך לבאים
איתך במגע. הס
אינם יודעים כי יש
לך סיבה מוצדקת־מאוד
להיות ׳ממורמר ועצבני,
ולכן הס גס אינם מוכנים
לשאת את התפרצויותיו
או לשמוע את
גערותיך. ביחס לעבודתך,
בחרת בדרך הנכונה.
הייה נכון לוויתורים, מבלי
להשפיל עצמך, אז יש לך סיכויים להצליח.

בת״זוגך נמצאת במבו כה
נוראה, ואולי אפי לו
במשבר. ממש מוזר
שלא הצלחת להבחין
בכך עד כה. כדי לנסות
לחלצה ממצבה הקשח,
אותו היא מתאמצת
להסתיר ממן, אל תס תער
עליה חזיתית, כי
א ס בחר באיגוף ממושך,
תוך ביצוע פעולות
הטעייה ו הס ח ה ; כך תגיע אל היעד
בעזרתה ממש, ויחד תלבנו את המצב.
אם לא תפעל למען זוגתך, המשבר עלול
לפרוץ החוצה כבר השבוע, ביום א׳ או ב׳.

שינוי לטובה במצבך הכלכלי המסובך
במיקצת. אתה תמצא ידידים במקום הפחות
מתקבל על הדעת. עם
זאת, דע שהם מתייחסים
אליך בחוסר־התחשבות.
היזהר מהפכפכים, ועוד
יותר, כמובן, מנשים
הפכפכות. נטייתך לחול־מנות
ולרומאנטיקה תסבך
אותך, השבוע, במריבה
לא לך. אזי, אם
כבר תכניס את האף 23בספסמבד -
* 22 באוק טובד
לענייני הזולת — סייס
את המלאכה בכבוד.

שנ״ו1

רצונך העז והכנה לשמור בסוד א ת המת רחש
בחייך ובחיי זו לתך,
בעיקר בתחו ם
האישי, אינו צריך
להביא לכך שתנתקי
את עצמך לחלוטין מן
המחשבות על העבר.
היזהרי כמו-כן גם מ נטייה
מוגזמת להש מעת
שקרים קטנים,
1^ 3׳גז אשר כידוע, סופם ל התגלות.
חיי את ההווה
במלואו, מבלי להגות יותר מדי בעבר.

ען ןת

תאשיס

חודש זה אינו מתאים לפעילות רומנטית,
בת קשת — ואתה בן קשת — אם הבוס
צועק עליך או נוזף בך
— אין זה אומר שהצדק
איתו. לכן אל תסכים
לעבור על כך לסדר־היום.
מאידך, תגובה
כלשהי, בעיקר השבוע,
תהווה עבורך קץ ה־המיקצועית קאריירה שלו.
חשוב היטב כיצד
23 בנובמבר -
;20 בדצמבר
לפעול, ואל תהיה פזיז.
החודש כדאי גס שתימנע
ממגע ממושך עם בני־אדם.

11ש11

יהיה עליך לרסן יצר
מסויים על־מנת להגיב
כראוי על מילים או
מעשים של אחרים. אל
תידבק בחלומות אבודים
— אתה מבזבז את
זמנך ללא תועלת. יהיה
עליך ליטול אחריות
;11ב סני -
במצבו של בן־משפחה
ג) 2ביולי
קשיש. קצת יותר גמישות
לא תזיק לך,
במיוחד כשתצטרך לעסוק ביותר מ
סוען

פעולה
אחת בעת

ובענה

נתווה

ובכן, הגענו לזה שוב: הדברים האמי תיים
מתגלים, בזה אחר־זה, מאחרי פר-
גודי האשליות, הצבי עות
של האנשים הסו בבים
אותן, והרצון
לעהבלתי״מציאותי
זור.
את ניצבת על פי-
תהום, בעיני-רוחן, וה דיכאון
עלול לגבור
עלייך. משום כן מוטב למתרחש שתתייחסי
בהומור, לא בציניות.
ושלא תשתדלי להגיב
מייד בחוזקה ובכאב, אלא תחשבי בראש
וראשונה קודם כיצד תוכלי לעזור לעצמן.

אחת.

המאבק הראשון ה חדש
מתגלה לך בכל
כיעורו — ואת תהיי
דווקא המפסידה. אבל
אל ייאוש. זו לא טרא-
גדיה, כי אנשים רבים,
בבית, במקום־העסקים
או במחנה. חברתך ה טובה
ביותר תתגלה,
פעם נוספת, כמקור
אמיתי של עזרה. בני
אריה: עיסקה רצינית עשוייה להתבטל
אם לא תדעו לוותר בלב שלם ולשתף
אחרים ברווחים. ליבשו משהו בצבע
תכלת והיזהרו מצננת, דווקא בתקופה
זו: אתם עלולים להפסיד בגללה הרבה.

התחזקי בת בתולה —
לפניך שבוע קשה במיוחד.
אל תנסי להתחמק
מהאתגרים שיהיה עליך
להתגבר עליהם. מעט
שכל־ישר, הרבה אומץ־
לב ועח־רוח, יעזרו לך
לדלג על פני המשוכות,
ויגרמו לך, בסופו של
דבר, המון נחת־רוח על
הישגיך, שלא יהיו מבוטלים
כלל. אל תוותר!

הקדם האישי שלך יסייע לך להיחלץ ממצב
מביך. הדימיון הפורה
בו חנן אותך מזלך,
עלול להיראות השבוע
בעיני אנשים מסויימים
כהפרזה בתפיסת המציאות.
עליך להישמר מלהיות
אכזר כלפי אחד
האנשים הקרובים אליך
20 בינואר -
ביותר. אכזבה ריגשית
$ו בפברואר
תימוג ותיראה באור
שונה. לבשי כחול.

זוי

מריבה עזה וחסרת תכלית לא יכולה
להציל דבר. על-כן, א ם יש באפשרותך,
רסן את תחושותיך —
ואפילו א ת המרירות
הממלא ה את ליבן.
דבר זח חשוב גם מב חינה
רפואית: זהו
שבוע מסוכן במיקצת,
לחולי״לב ולנוטים למחלות
פנימיות. כסף

9ו בפברואר ־
לא רב אן חשוב מגיע
20ב מר ס
לידייך: תבזבזי אותו
או קני בו מתנות.

וניס

סנדק ע ניפה
מאמו שני בסיווה ער מנהיג המבו״ל
חחשוו נ היה. הרב של־ המאביה״
איו הגיע מנהל תעשיית מושבי־הזקניס
למחיצתם של גדולי האומה ונכבדיה

י די שנה, עם התקרב ראש־השנה,
נוהג הרבי מלובביץ /רבם של חסידי
חב״ד, לשלוח ברכות שנד-,טובה לכל רבני
אמריקה האורתודוכסים. הברכות כתובות
כמובן בעברית. פעם גילו אנשי חצרו של
הרבי מלובביד בין מעטפות הברכה, ברכה
אחת שהיתה כתובה אנגלית. היא היתד,
מופנית לרביי־ ברנארד ברגמן.
שאלו החסידים את הרבי: מדוע לכל
הרבנים אתה שולח ברפות בעברית ודווקא
לרב ברגמן אתה שולח ברכה באנגלית.
השיב להם הרבי :״בעברית אני צריך
לכתוב, לכבוד הרב /באנגלית אני יכול
לכתוב, לכבוד הרביי׳ וזה יכול להיות גם
רביי רפורמי רחמנא ליצלן.
סיפור זה המתהלך בחוגי היהדות הדתית,
יש בו, כדי להצביע על הצורה בה
התייחס המימסד הדתי האורתודוכסי כלפי
הרב ברגמן. אי־אפשר היה להתעלם ממנו
או להחרימו. סוף סוף הוא רב ודוקטור
ונשיא של תנועת המזרחי בארצות־הב-
דית. הוא מעולם לא הורשע בדין ואי־אפשר
היה לייחס לו, חס וחלילה, שום
דבר עבירה. למדות זאת הסתייגו ממנו
רבים וטובים. היו כאלה שקיבלו את
חברתו כאילו כפאם השד. גם מאיר לנסקי
לא הורשע מעולם בפלילים. אבל ספק
אם הוא היה יכול להתקבל כאורח כבוד
בחצר הרבי מלובביץ/
נהגו לומר על הרב ברגמן, מאחורי
גבו כמובן, שהוא ״מטריף״ אנשים. כלו*
סר, שהוא לוקח יהודים כשרים ועושה
מהם טריפה. לא היה אדם שהוא היה
זקוק לו ושלא הצליח להטות את ליבו.
לצידו. הרבה מפעילי המזרחי בארצות־הברית,
ביניהם רבנים ישרים ומכובדים,
מצאו את עצמם מעורבים בעסקיו. הוא
פשוט הציע להם הצעות שאי-אפשר היה
לסרב להן.
כך, למשל, היתד, החברה של ברגמן,
זו שהחזיקה את מרבית המניות בבתי־המחסה
לזקנים שבבעלותו, מציעה לפעילי
היהדות הדתית שברגמן בא עימם בקש־דים,
להשקיע מכספם בקניית מניות של
בתי-מחסה אלה. זו היתד, כמובן מיצווה
גדולה. איזה יהודי חרד ומאמין יסרב
להשקיע בימיפעל שנועד לטפל בזקני ה־קהילה
שלו? חוץ משכר המיצווה היה
גם שכר ממשי יותר כרוך בהשקעה מעין
זו. ברגמן היה מבטיח למשקיעים בעסקי־הזקנים
שלו ריבית נאה ובטוחה על הש
קעותיהם,
משוחררת ממם כנהוג לגבי
מוסדות צדקה.
מלבד שכר המיצווה והרווחים האחרים,
יכלו המשקיעים להיות בטוחים בהשק-
עותיהם. שווי הבניינים והקרקעות עליהם
עמדו, שימש ערובה לערך השקעתם. השבוע
הסתבר כי הערובה היתד, מפוקפקת
במיקצת. ביקורת שערכו החוקרים בבתי-
האבות של ברגמן גילתה כי על רובם
הגדול מוטלים שיעבודים כבדים, ולמעשה,
אם ירצו לממש את שווי הנכסים, יהיו
רובם ככולם במצב של פ־שיטת־רגל.

השוחד נשאר
^ ולס, עד שהיתגלה הדבר, שימשו
הזקנים והנכים שהתאכסנו בבתי־ד,אבות
של ברגמן בבחינת סחורה עוברת
לסוחר. הזרמת הכספים השוטפת של
המדיקאייר — סוכנות הסעד לקשישים —
הבטיחה למשקיעים שאין כל סכנה להת מוטטות
העסקים שהם משקיעים בהם את
כספיהם.
רבים מהאנשים להם הזדקק ברגמן,
קיבלו גם מישרות ב־ 37 בתי-המחסה שלו.
מצב זה יכול היה להסביר כיצד הגיע
ברגמן לעמדת הכוח שלו, וכיצד התקדמה
הקאריירה הפוליטית שלו לא פחות מאשר
הקאריירה ד,פינאנסית שלו.
התמים יכול היה לשאול את עצמו:
מדוע זקוק אדם שצבר נכסים כה רבים
והון כה רב, גם למעמד פוליטי?
בעיר כמו ניו־יורק התשובה על שאלה
מעין זו היא. מובנת מאליה. אדם העוסק
בתעשייה כה עדינה, כמו תעשיית המחסה
לזקנים ונכים, זקוק להגנה מפני הניסיונות
החוזרים ונשנים של זרועות שונות של
המימשל לחטט בעסקיו ובענייניו, ולב דוק
אם הזקנים המאושפזים אצלו זוכים
למנות האוכל ולטיפול הרפואי שהחוק
מבטיח להם. עזרה כזו הוא יכול לקבל
רק מפוליטיקאים מקומיים בעיריה, במדינה
ובבתי־הקונגדס.
כדי שהם יהיו מעוניינים להגן עליו
צריך שהם יהיו זקוקים לו. ומה שפולי טיקאים
זקוקים לו הוא בדרך כלל כסף
וקולות.
ברגמן לא שילם ולא ניסה מעולם
לשלם, כמובן מאליו, שוחד. אם ניסה

מישהו להשתיק, בעזרת דמי־לא־יחרץ, את
סידרת הפירסומים בניו־יורק טיימס, וב־ווילג׳־וויס
על בתי־האבות של ניו־יורק
אי־אפשר להוכיח שיש לו איזה שהוא
קשר לרב ברגמן.
לא־מפבר פירסם הניו־יורק טיינזס סיפור
מוזר ומעורר תמיהה. הידיעה מסרה על
אדם שהזמין מונית לכתובת מסויימת בה
התגורר. הוא ירד אל המונית וביקש
מהנהג להסיעו למשרדי התובע הכללי.
הנהג הסיעו ליעדו ושם עזב האיש את
המונית. מאוחר יותר מצא הנהג במכונית
חבילה גדולה של שטרות שהכילה סכום
בעל שש ספרות בדולארים. הוא מסר את
המציאה למישטרה שביקשה להחזירה ל איש
ששכח אותה במונית. אבל האיש לא
בא מעולם לקהת את כספו. בהוגי
מישטרת ניו־יורק הסבירו זאת, כך אמרה
הידיעה, שכנראה הכסף שהושאר במו־

ך* שעונו, לפני שהוקמה המפד״ל,
4היו קיימות בארץ שתי תנועות של
היהדות הדתית הציונית: המזרחי והפועל
נית
היה מיועד לתשלום שוחד.
לא היה שום קשר בין ידיעה זו לרב
ברגמן. אבל לגמרי במקרה, כתוצאה
מתעתועי הגורל, גילו כמה ממקורביו
של ברגמן שהכתובת אליה הוזמנה המונית
היא כתובת הבית בו מתגורר גם, לגמרי
במקרה, הרב ברגמן, בריבר־סייד בניו־יורק.
ייתכן
שברגמן תרם מדי פעם למערכות
הבחירות של הפוליטיקאים המקומיים,
לדמוקראטים כמובן. אבל מה שהם יכלו
לקבל ממנו יותר מכסף, היו הקולות.
כמנהיג הקהילה היהודית ברובע שלו וכמנהיג
המזרחי בארצות-הברית, אדם כמו
ברגמן הוא אדם שפוליטיקאים מבקשים

כמה מפוליטיקאים אלה הם שהשיגו לו
בשעתו את הרישיונות להפוך בתי־מלון

המזרחי. בעוד שהמזרחי היתד, תנועה
אזרחית, בעלת נטייה ימנית, היתד, הפועל־המזרחי
תנועה בעלת גוון סוציאליסטי.
תנועת הפועל־ד,מזרחי היתד, חזקה ו גדולה
יותר מאחותה האזרחית. אולם באמריקה
היה היחס הפוך. שם היתד, תנועת
המזרחי איתנה ושלטת. הפועל־המזרחי
בארצות־הברית היה גוף עלוב, מנוון ומוזנח.
והנה,
באותם ימים, כאשר החל ברגמן
לעשות את צעדיו הראשונים בתחום הפעילות
המפלגתית, הוא בחר דווקא ל הצטרף
לתנועת הפועל־המזרחי. כנראה
בגלל הנטיות הסוציאליסטיות שלו. הוא
החל לתרום כספים לתנועה, שחיזקו אותה,
הגבירו את פעילותה. לא עבי •ד־ יב
והרב י־ששכר דב ברגמן נבהר לנשיא
תנועת הפועל־המזרחי בארצות־הברית.

ומיבנים אחרים שרכש, לבתי־מחסה. צי רים
אחדים של בית־הנבחרים, דמוקראטים
מניו־יורק, שנחלצו עתה להגנתו, טוענים
כי המסע נגדו אינו אלא חלק ממזימה
שתוכננה נגדו על־ידי אנשי רשת בתי-
מחסה מיתחרה.
השאלה היא איך יכול היה אדם מסוגו
של ברגמן, שכתב הווילג׳ ווים תיארו
כאחד היצורים המושחתים ביותר שידעה
ניו־יורק, להגיע למעמד של נשיא המזרחי
בארצות־הברית?

ה ש תל טו ת
על ה תנועה

הקונגרס ימליץ ויאשר ^׳י״בב^״די^ 1־?

ישבו על במת הכבוד גולדה מאיר ודויר בן־גוריון. אולם בנשיאות הקונגרס, שניהלה
את דיוניו, ישב גס חרב יששכר רב ברגמן, שייצג את תנועת המזרחי העולמית בנשיאות.
היה זה השיא בקאריירה הציבורית של ברגמן שנבחר גס כחבר נשיאות המזרחי העולמי.

באותה תקופה הוא החל קושר קשרים
עם אנשי הפועל־המזרחי בארץ. במיוחד
נוצרו קשרים הדוקים בינו לבין אחד
הפעילים המרכזיים של הפועל־המזרחי
בארץ, יצחק רפאל, כיום שר־הדתות ב ממשלת
ישראל. הידידות בין השניים
התפתחה ובמרוצת השנים הם הפכו, כמו
שתיארו אותם מכריהם ל״כמו אחים״.
בביקוריו התכופים בארצות־הבדית היה
רפאל מבאי ביתו של ברגמן. כמעט תמיד
התאכסן בשכנותו, באחד מבתי־המלון ב־ריבר־סייד.
הם היו הולכים יחד לבתי־כנסת,
אוכלים יחד וגם יוצאים לבילויים
משותפים. גם בירושלים, שם יש לברגמן
דירה, הם מתגוררים לא הרחק זה !מזה.
חזרה לתחילת דרכו הפוליטית של
ברגמן: כאשר התאחדו המזרחי והמועל־המזרחי
בארץ והפכו למפד״ל, החל לחץ
לאיחוד התנועות האחיות. גם בארצות־הברית.
אנשי המזרחי שם התנגדו לאיחוד.
אחת מטענותיהם העיקריות בנגד האיחוד
היתר, שאין הם מסוגלים לשבת יחד עם
ברגמן.
ראש המפד״ל בארץ, משה חיים שפירא
ז״ל, נמצא באותם ימים במצב קשה. מצד

הידידות בין ברגמן ליצחק רפאל לא
היתד, חד־סיטרית. כל עוד היה משה
חיים שפירא בחיים, לא היו סיכויים
גדולים לקידום הקאריירה הפוליטית של
ברגמן. שפירא פשוט חסם אותו.
פעם, בראיון *שהעניק ליומון הארץ,
תקף שפירא את הפרופסור לספרות ברוך
קורצוויל המנוח, שהיה יהודי דתי. קורצ-
וויל לא נשאר חייב לשפירא, השיב לו
במאמר בו אמר, בין השאר :״שפירא
צריך להחליט אם הוא רוצה בידידות עם
קורצוויל או בידידות עם ברגמן 1״ באותם
ימים היו רק מעטים שידעו למה מתכוון
קורצוויל ושהשם ברגמן אמר להם משהו.
מאז פטירתו ישל שפירא, לפני כשש
שנים, הפך יצחק רפאל לאחד הפעילים
העיקריים במפד״ל לקידומו של ברגמן.
כך, למשל, רצה ברגמן להיות חבר הנהלת
הסוכנות היהודית באמריקה. רפאל תמך
בו לתפקיד זה. רק יוסף בורג ואנשי סיעת
למיפנה מנעו את בחירתו של ברגמן
לתפקיד.
היה יזה יצחק רפאל שבקונגרם הציוני
ב־ 1968 ניהל מאבק גדול ומשא ומתן
בינמיפלגתי כדי שברגמן ייבחר כחבר
נשיאות הוועד הפועל הציוני העולמי. ב קונגרס
שנערך ב־ 1972 כבר יבול היה
ברגמן להיבחר כחבר נשיאות הקונגרס
ללא מאמצים מיוחדים.
ברגמן החזיר לרפאל טובה תחת טובה.
כנשיא המזרחי בארצות־הברית וכמבטא
דעת היהדות הדתית שם, הוא לחץ בתחילת
1974 על גולדה מאיר להכליל את
יצחק רפאל בממשלתה. אבל הוא לא עשה
זאת רק בשביל רפאל. כך, למשל, בעת
שהתנהל בארץ הוויכוח הציבורי סביב
שאלת גירושו של מאיר לנסקי מישראל
והסגרתו ׳לארה״ב, שם היה מבוקש ל־מישפט,
היה הרב ברגמן אחד הפעילים
העיקריים למניעת גירושו של לנסקי
מישראל. הוא ניפגש עם אישים רבים,
ביניהם ממנהיגי המפד״ל, ניסה לשדלם
ללחוץ למניעת הסגרתו של לנסקי.
אגב, ברגמן לא היה היחיד מאנשי
תעשיית מושבי־ד,זקנים שהפך למנהיג פו ליטי
של יהדות ארצות־הברית. בימים

דלי 1ן 1ה ך הרב ברגמן ממשך בארצות
*1 1 1 1 [1 1 ^ 3)111
הברית את המסורת שהנהיג
• * 11111

# * 11 11\ ! 111נ !
אביו בירושלים. אורחיו היו מתקבלים בביתו שבריבר־סייד בניו־יורק בכלים עשויים
זהב טהור ובגביעי בדולח. בין האורחים הקבועים בביתו, היה גם יצחק רפאל.

568 ) 0 11 10 ) 11ט? 0 15081

ל \ 1ה מאיר לנסקי, אחד מו
ו ו ! 1 1 ראשי סינדיקאט הפשע
בארצות־הברית, זכה להתערבותו של ברגמן
בעת שהתנהלו בישראל הדיונים על
גירושו והסגרתו לארצות־הברית. ברגמן
פעל למניעת גירושו של ל!סקי מהארץ.

אחד, כאיש הפועל־המזרחי, הוא היה צריך
להתייצב לצידו של ברגמן .׳מצד שני גם
הוא לא חיבב אותו במיוחד. אולם הזמן
עשה את שלו. תנועת המזרחי כאמריקה,
החלה להתפורר ולהתרוקן. כאשר קם ה איחוד
השתלט ברגמן לאט־לאט על ה תנועה.
מי שלא קיבל את דעתו הורחק
מפעילות. רבים אחרים שולבו בעסקים
שלו. נוצר מצב שבו מרבית חברי הועד-
הפועל של המזרחי בארצות-הברית היו
תלויים בברגמן גם בפרנסתם.
ככל שמעמדו של ברגמן התבצר ב־ארצות־הברית,
כך הוא שימש מישענת
ליצחק רפאל בארץ. ברגמן הפך לנשיא
הועד־הפועל למען מוסד-הרב-קוק בירוש לים,
שיצחק רפאל הוא יושב־ראש מועצת
המנהלים והסוס הבלעדי שלו. מוסד
זו אף הוציא לאור ספר ששמו של הרב
ברגמן מתנוסס עליו כמחבר והנושא את
השם כתובי שם...

מליץ יושר
ל לנ ס קי
ך* קשרים ההדוקים שהיו לברגמן עם
1 1מוסד־הרב־קוק, משמשים עתה נושא
לחקירת שילטונות מס־ההכנסה בניו־יורק.
ברגמן הגיש לשילטונות מס־ד,הכנסה ב-
ארצות־הברית קבלות ממוסד הרב־קוק על
תרומות !בסכומים גדולים שתרם למוסד
זה, ביקיש עבורן ניכויים ממם, כנהוג לגבי
תרומות בארצות־הברית. עתה נבדקת ה אפשרות
שברגמן, שמעולם לא התפרסם
בנטייתו לתרומות גדולות, הונה את שיל-
טונות מס-ההכנסה באמעצות קבלות אלה.

01 07111ל ] 011 11ל 11א ך

| | זהו קטע מתוך הפירסום בס ד

י י רת המאמרים של חקירת ה־יי

ניו־יורק טיימם, החושף את חלקו של יוג/ין הולנדר ׳בשערוריית בתי־המחסה. בתמונה
נראה הולנדר בין שניים מבתי־המחסה שלו ששימשו מטרה לביקורת על תנאים ירודים
והונאה. הולנדר השתתף במשלחת מועדון הנשיאים שהתארחה לפני שבוע בארץ.

האחרונים ביקרה בארץ מישלחת מועדון
הנשיאים של יהדות אדצות־הברית, נפגשה
עם ראש־הממשלה ועם גדולי המדינה. בין
חברי המשלחת היה גם ייוג׳ין הולנדר,
מניוי־ורק.
יוג׳ין הולנדר היה אחד השמות המרכזיים
שנחשפו בסידרת הגילויים של הניו־יורק
טייימס על סינדיקאט בתי-המחסה של
ניו-״ורק, לו הודבק התואר של ״שערוריה
לאומית.״
בשנת 1960 מינה ראיש עיריית ניו־יורק
חוקר מיוחד כדי שיחקור את שערו ריית
בתי־המחסד, לזקנים שבעיר. קשה
לחשוד בחוקר זה שהיה אנטישמי, כפי
שמנסים עתה להחשיד את חושפי שערוריית
ברגמן. שמו היה לואים קפלן. בין
תוצאות חקירתו של קפלן היתד, המסקנה
כי רוב 88 בתי-המחסה לזקנים בעיר,
הנמצאים בידיים פרטיות, אינם עונים
ל״קוד של בתי־החולים״ ולדרישות החוק.

קפלן המליץ שהתשלום שהיה מקובל אז
עבוד אחזקת זקן במוסד כזה, שהיה מחולק
לשלוש רמות שונות בהתאם לרמת המוסד,
יאוחד לתשלום אחיד, שיהיה גבוה מכפי
שהיה נהוג עד אז ( 250 דולאר לחודש).
המלצה זו התקבלה פה אחד. אולם המל צות
אחרות של קפלן, שכללו תביעות
להגברת הפיקוח על מוסדות אלה, נידחו
כולם. בראש המתנגדים עמד יוג׳יו ד,ולנ דר,
מי שהיה אז נשיא האיגוד של בתי־

המחסה בנידיורק.

אורח
רא ש־הממ שלה
ך• יתה להור;דר פיכה טובה להתנגד
( \ להמלצותיו של קפלן. שניים מבתי-
המחסה שלו־ בדיבר סייד בנידיוירק,

הגרמרסי־פארק והריברוויו, היו ונשארו
מטרות עיקריות להתעניינותם של פקידי-
המימשל. בין השנים 1957—1958 הואשמו
מוסדות אלה של ד,ולנדר בכך שהוציאו
מקופת־העיריד, סכום הגדול בכרבע מיליון
דולאד מכפי שהגיע להם באמת. חוקריו
של קפלן שפשטו על שני מוסדות אלה
מצאו בהם הפרות רבות של התקנות
והחוקים לאחזקת מוסדות מסוג זה.
חקירה שנערכה באותם מוסדות ב־1967
על־ידי מחלקת החקירות של העיריה הגי עה
למסקנה כי התנאים בהם הם מתחת
לסטנדרטים המקובלים וכי הם מסכנים
את חיי המאושפזים. מחלקת הבריאות
העירונית הזהירה את ד,ולנדר והאריכה
את רשיונותיו לאחזקת המוסדות על תנאי
שישפר את התנאים בהם.
למרות זאת העלו חקירות שנעשו ב שנים
1969—1968 כי שני בתי־מחסה אלה
של הולנדר הוציאו מהמדיקאייד סכום של
179 אלף דולאר יותר מכפי שהיו זכאים
לקבל.
חקירת הניו־יורק טיימס לא הצליחה
למצוא קשר בין ששת בתי־המחסה שמח זיק
הולנדר בניו-יורק לבין רשת בתי־המחסה
של ברגמן, שהתיאורים על מה
שהתרחש בתוכם נראים כהעתק של המוסד
ליתומים בסרט אוליבר טוויסט.
בסוף 1972 מכר הולנדר ארבעה מבתי
המחסה שלו לטווו קולג׳ ,שהוא יו״ ר
חבר הנאמנים שלו. עבור מוסדות אלה
קיבל הולנדר סכום של 29 מיליון דולר
ועוד דמי שכירות בסכום של מיליון וחצי
דולר לשנה, צמוד למדד יוקר המחייה.
הולנדר עצמו העריך שאחרי כל התשלו מים,
ירוויח טורו קולג׳ מהעיסקה סכום
נקי של 100 אלף דולר לשנה.
הולנדר היה מטרה לחיצי הביקורת לא
פחות מאשר ברגמן, אם כי לגביו לא
נרמזו כל רמזים בדבר קשרים עם ה מאפיה.
למרות זאת הוא יכול היה בשבוע
שעבר להשתתף במישלחת מועדון הנשיאים
של יהדות ארצות-הברית, ולהתקבל
בארץ כאורח מכובד, בדיוק כפי שהתקבל
הרב יששכר דב ברגמן עוד במה שבועות
קודם לכן.
כתבים, שגילו על המצאותו של הולנדר
במישלחת הנשיאים, יניסו לפגישו ולחטוף
עימו שיחה. באורח פלא נעלם הולנדר
לפתע ואי-אפשר היה לגלות את עקבותיו.
(המשך חפידרה — בגיליון דכא)

מנון תינוקות שד ״טעמיקר
תינם לחמישית משדרות
אספקה שוטפת של מזון תינוקות לתקופה של שנה שלמה
הובטחה לבני משפחת מדינה על״ידי חברת ״טעמיקו״.
השי עשוי לספק את כל הדרישות התזונתיות של חמישיית
התינוקות — ללא כל צורן בתוספות והוענק על־ידי מנהל החברה
כמחווה של סיוע למשפחות מרובות ילדים.
שי דומה ניתן על־ידי חברת ״טעמיקו״ בשנה שעברה למשפחת
ברמן הירושלמית אשר גם היא התברכת בחמישיה.
מר וורום, מנהל החברה הצהיר כי מעשה זה יהפן למנהג
של קבע בכל מקרה של הולדת רביעית או חמישיה בישראל.

מיבצע מיוחד לחיילים
כל חייל שיחתום בחודש ינואר מנוי על

,.ה עו ל הזד.״
יקבל הנחה של 40 אחוז
השבועון יישלח רק לדואר צבאי

קולנוע

מהפכני ממש: שעה שהלבנים מסוכסכים ביניהם ועם
עצמם ומחסלי ם זה את זה, נותרים רק הכושים בחיים*
ובעיקר אלה המאמינים שדרך המאבק היחידה הפתוחה
עבורם, היא המאבק המזויין.
חבל רק שכל הדפוסים השגורים וכל הדמויות השטו חות,
כל סצינות־האהבה המיותרות וכל הנאומים הציד-
קניים, אינם מסבירים או מנמקים מסקנה זו. הבמאי טרנס
איש הכנופייה (אסתר, תל-
יאנג יעיל מאוד כשמדובר בפעילות (הסרט נפתח באונס
אביב, ארצות״הברית) — עלילתו
ומסתיים בהרג המוני) ,אבל משתעמם כל אימת שהדמויות
של פישעון אלים זה מבוסס ת על
מדברות ביניהן.
רב-מכר סיפרותי, חדש יחסית. מקום הפעולה: עיירה
לי מארווין (השריף) וריצ׳ארד ברטון (החקלאי הלי דרומית
שונאת-כושים, בימים של צעדות-המחאה נגד האפ־ברלי)
תורמים, אומנם, נוכחות קולנועית חזקה, אבל אין
לייה הגיזעית, שהתנהלו לפני כמה שנים, ואשר הסתיימו,
בכך כדי להוציא את הסרט, בסופו של דבר, מן הקטי־בחלקן,
במעשי־רצח ואלימות שזיעזעו את ארצות-הברית.
גוריה המוגדרת שלו: סרט־פעולה לצמאים־לדם.
במרכז הסרט, שתי דמויות
שונות: האחת, שריף שנבחר
על־ידי האוכלוסייה המקומית,
ושאיפתו להיבחר שוב אינה
מאפשרת לו להרשות לעצמו
ליברליות יתרה > לפעמים
הוא נאלץ לעצום עין (ואפילו
שתיים) כשבוחריו רומסים את
הקונסטיטוציה ברגליהם. ה דמות
השנייה ; גיבור־מילחמו!
לשעבר, חקלאי בעל השקפות
חופשיות, המסרב לקבל תכתיבים,
ומוכן לעזור ללבנים
ושחורים כאחד, בשעת הצורך.
מסביב לשניים מתפתחת
הדראמה הדרומית המקובלת,
עם הקנאים הלבנים האונסים
את הכושית, ועם מישפטי-
צדק ־ מעוותים עם טימטום
וצרות־מוחין. מפליאה העובדה
שהתסריטאי ס מואל פולר,
בחר לסיים את הסרט ברעיון

קל הסכין
על הסכין

כוכבים
דק אחמול נודדה
האגדות על !סינדרלות אלמוניות ההופכות
בדלילה לאלילות, שייכות נדרד־כלל
לסיפורי־המעשיות של הרומנים־למשר־תות.
אבל לפעמים, הן אינן אלא תיאור
של האמת לאמיתה. כמו, למשל, במיקרה
של הכוכבת הזוהרת ביותר, החדשה ביותר
והצעירה ביותר, של התיאטרון והקולנוע
הצרפתי, איזבל אדז׳אני.
שמה, לבדו, מעלה ניחוח של אלף-
לילה־ולילה, וסיפורה הולם את הניחוה
להפליא. בגיל 16 פגש אותה, בבית־קפה,
במאי מן התיאטרון הלאומי הצרפתי, רד
קומדי־פרנסז, שחיפש נערה יוצאת־דופן
להצגת בית־ספר לנשים של מולייר. ללא
כל ניסיון קודם, ירוקה ומפוחדת, הובאה
למוסד, שהוא נושא חלומותיהם וסיוטיהם
של מרבית שחקני צרפת, ומצאה עצמה
בין המיפלצות המקודשות ביותר של הבמה.
בהתחלה
רצתה לברוח, אך באורח פוזר
הרגיעו אותה האריות הוותיקים שבסביב:
,הם הסבירו לה שהיא יודעת, אינסטינק טיבית,
כל מה שאחרים למדו במשך
עשרות שנים. ההצגה הפכה להצלחה
עצומה, והעיתונות הכריזה :״לקומדי
פרנסז יש סוף־כל-סוף כוכב — איזבל
אדז׳אני.״ בבית ספוג המסורת והשמרנות,
היא היוותה מעין רוח־נעורים רעננה, בת־חסותם
של המבוגרים יותר, שחייכו בחיבה
בכל פעם שהזכירו את שמה.
מתוקה כמו לימון. ממולייר היא
קפצה בהצלחה לז׳ירודו, מונטרלאן, ו לבסוף
לתפקיד הראשי בבית ברנרדה
אלבה של לורקה. הכל הסכימו שמאז
הוציאו את ז׳אן מורו בגיל 16 מבית־הספר
לדראמה והפקידו בידיה את ה תפקיד
הראשי בחודש בכפר, לא היתד,
בתיאטרון הצרפתי סנסציה דומה. איזבל,
מצידה לא הגיבה. היא עדיין הסתובבה
בבגדי נערה, עם חצאיות בית־ספר וגר ביים
קצרים, ברחה מפני מראייגיה ד
הרגיזה אותם עד־כדי־כך שהעניקו לה את
״פרם הלימון,״ הניתן מדי-שנה לאישיות
הפחות־משתפת־פעולה עם אמצעי התיק-
שורת.
אלא שהדבר לא הפחית במאומה מהצ לחת
מסעה אל ההצלחה. בשבוע של קבלת
הלימון, היא הופיעה על שער שבועון
נפוץ אחד, תפסה מקום נכבד במדורים
אתרים, וביקורות על סירטה הראשון,
הסטירה שהתפרסמו זמן קצר קודם־כן,
העידו שהצעירה לא רק לבמה נועדה.
כשהיא מתמודדת עם אחד מגדולי הבד
הצרפתי, לינו ונטורה, בסיפור המתאר
עימות בין דורות, הפכה איזבל ליותר
מסתם נערה מצליחה — בעיני צרפתים
רבים היא כיום הנערה בהא־הידיעה, הבת
המדאיגה את כל ההורים, המורדת שמעו ררת
הזדהות בכל הצעירים.
והסרט הבא כבר ממתין לה מעבר
לפינה. בימים אלה היא עומדת להיכנס
לעורה של אדלה, בתו של ויקטור הזזגו,

בו־נוזל
בר־מחדל
תל־אביב,
(פאר,
בר־המזל
אנגליה) — מסע זה, נוסח קנדיד,
על־פני המחדלים של העולם המו דרני,
הוא נושא־שיחה אידיאלי למיפגשי יום ו׳ :גיבור
המסע, מיק טראוויס, הוא צעיר שאפתן הרוצה להצליח
בכל מחיר. דרכו, השואבת השראתה מפירקי ביאוגרפיה
של השחקן הראשי מאלקולם מקדואל, מתחילה בחיוך
גדול של תיקווה, כשהוא מתמנה כסוכן־מכירות של חברה
לייצור קפה, ומסתיימת בחיוך של התפכחות, כשחובטים
על ראשו.
בין שני קצוות אלה, מתנסה מיק טראוויס בשורה של
חוויות, שלדעת עושי הסרט מאפיינות את תקופתנו. הוא
מתוודע אל טירוף המדע ואל הטימטום הביורוקרטי של
הפולחן הביטחוני ן הוא נופל קרבן לשרצים מביבי״השופ־כין
ולכרישים של עולם־חכספים ן הוא נוכח בשחיתות
המישטרה, ובתרבית שבמערכת המי שפטיתן הוא מגלה
שהמהפיכה היא האופיום של האינטלקטואלים ושהסאדו־מאזוכיזם
הוא לחם־חוק ם של המחזיקים במאזני״הצדק ;
בסוף, אחרי שלוש שעות פחות רבע( ,וזה — אחרי קיצו צים
שהבמאי, אנדרסון, עשה בעצמו) ,מתבקשת מסקנ ה
אחת בלבד: מוטב לו לאדם שלא ייוולד כלל בעולם חסר-

מקדואל ומיון: לפני ואחרי
כל זה מוגש בצורה שכלתנית יבשה לגמרי, כשלינדזיי
אנדרסון והתסריטאי שלו מספקים, במקו ם דמויות חיות,
סמלים המכריזים בקול על זהותם.

כגיבורת סרטו החדש של פרנסואה
טריפו. וזה בהחלט מתאים ל תוכניותיה :
״אני מרגישה טוב ׳מאד עם עצמי, בתנאי
שנותנים לי להיות מישהי אחרת, לעיתים
קרובות,״ אומרת הקטנה.

תדריך
תל-א1יב
אהגה אחדי־הצהריים
(פרלם, צרפת) — ניתוח שנון, מפוכח ו אינטליגנטי
של מוסר הבורגנות ומינהגיו.
שיעור בבימוי מאופק (הבמאי: אריק רו־מר)
ושילוב נבון של תכונות הקולנוע.

רצה באוריינט־אכספרם

איזכל אכז׳יני
מתוקה לקולנוע — חמוצה לעיתונאים

(סטודיו, אנגליה) — מסע־תענוגות גום־
טאלגי אל שנות השלושים, בסיפור־מתח
של אגאתה כריסטי עם אוסף כוכבים אדיר
ובביצוע טכני מלוטש. הנאה בלי בעיות.
השיחה (סינמה ,2ארצות־הברית)
— סרט אישי של הבמאי פרנסים
פורד (הסנדק) קופולה, על זכות הפרטיות
של האדם, ועל האחריות שהוא נושא
למעשיו. כל זה, סביב קירותיו של מום־
חה-לציטוט ההופך קורבן לטכניקות של
עצמו. מישחק מעולה של ג׳ין הקמן.

** ג׳אנראנוט (חן, אנגליה) -
סרט־מתח שיגרתי-למדי, על איום לפוצץ
אוניית־פאר, אם לא ישולם עבורה כופר,
מספק לבמאי ריצ׳ארד (הפטנט) לסטר
צרור הזדמנויות להברקות טכניות בערי כה,
בבימוי ובצילום.

ירושלים
יחסים בצמרת׳ (מיטשל, צרפת)
— איך לעלות בסולם החברתי דרך
חדרי־מיטות, בסאטירה צינית שרואה שחי תות
ואיוולת, בכל ׳עולם הפוליטיקה והכלכלה
בצרפת. עם טרינטיניאן, קאסל
ורומי שניידר.
זיכרונות (ירושלים, איטליה)
— ביקור חוזר במוזיאון הפרטי של פדרי-
קו פליני, מלא וגדוש אפקטים אסתטיים־
להפליא, טיפוסים ססגוניים המוכרים מביקורים
קודמים בסירטי הבמאי, ושליטה
מושלמת באמצעי ההבעה הקולנועיים.

חיפה

אוואנטי (אורלי, ארצות־הב־רית)
— סאטירה עוקצנית ושנונה של
בילי ויילדר, על אמריקאי שאינו יודע
איך להשתחרר מן המתח של החיים ועל
זבנית אנגלית. עם ג׳ק למון וג׳ולייט מילם.

פנינה

הבלתי־נמנעת

ידעתי שזה יקרה לי. כמה שאמרתי
לעצמי שאני לוקחת חופשת מחלה מפגינ
ה גולן(רוזנבלום) ,ידעתי שלא אע מוד
בפני הפיתוי. והנה, אני נשברת שוב.
יש דברים שהם יותר חזקים מאיתנו,
ופנינה היא אחד מהם. ממש בלתי נמנ עת.

הסיפור האחרון שהגיע אלי אודות
ידידתנו בגולה הדווייה, בא ישר מלונדון,
לשם חזרה פנינה מהחופשה הקצרה ש בילתה
בפאריס, עם מלון ריץ וכל השאר.
עכשיו תשאלו אותי למה היא חזרה כל
כך מהר ללונדון?
שאלתם?
באמת, שאלה טובה. או, אז על זה ה סיפור.
איך
שהגיעה פנינה ללונדון, קישרו
אותה מייד עם סוכנת המייצגת שחקנים,
דוגמנים ועוד כל מיני כאלה. זו הבטיחה
לסדר לה עבודה ותיכף התחילה להוציא
אותה בשביל להראות לכל לונדון איזה
דבר חדש יש לה למכור. באחת היציאות
האלה הופגשה פנינה עם המיליונר הברי־טי-יהודי
סר צ׳ארלם קמר, שאף פעם
לא היה ידוע בתור שונא חתיכות.
כפי שאפשר ד ,¥,לצפות, תקף צ׳ארלס
הטוב והקשיש, שאמר כבר מזמן להת ראות
לגיל ה־ 60 שלו, את פנינה באיגוף
מאחור. הוא אמר לה שהוא נורא מעוניין
להכירה מקרוב, אבל מה אפשר לעשות,
הוא מוכרח לטוס לפאריס. הרוטשילדים
הזמינו אותו. אבל אם לא איכפת לה׳
נשאר עוד מקום פנוי אחד בג׳ט הפרטי
שלו והיא יכולה להצטרף. כמו שאתם
מכירים את פנינה קשה לה להגיד ״לא״
במצבים כאלה. לא עבר הרבה זמן והיא
מצאה את עצמה מעופפת מעל ללאמנש
ונוחתת בפאריס בלווייתו של צ׳ארלס
הקשיש.
קלור אמנם לא לקח אותה עימו אל ה רוטשילדים,
סוף סוף היא לא היתה מוז מנת.
אבל אי אפשר להגיד שהוא זנח
אותה. הוא שיכן אותה במלון ריץ וזה
בלבד מראה איזה כוונות טובות היו לו
כלפיה. אלא שאז קרה משהו.
לפני שעזבה את לונדון שמרה פנינה
אמונים לסוכנת שלה והודיעה לה שהיא
יוצאת לסוף־שבוע בפאריס. הסוכנת שאלה
״עם מי?״ ופנינה השיבה כדבר מובן
מאליו :״עם צ׳ארלס קלור.״ זה היה ביום
שישי. ביום ראשון כבר התפרסמה ידיעה
בטור הרכילות של הסאנדי אקספרס, על
הטיול המשותף שערכו פנינה וצ׳ארלי.
וזה בדיוק מה שהיה חסר לו לשם הטוב
שלו.
את הסוף אתם יכולים רק לנחש. קלור
חזר ללונדון וגם פנינה. אבל כל אחד
מהם עשה זאת בניפרד. פתאום לא היה
מקום בג׳ט הפרטי שלו. אבל כג׳נטלמן
אמיתי הוא דאג לה לכרטיס טיסה. ולגמרי
במקרה הוא שכח להשאיר לה את מיספר
הטלפון שלו, כדי שתוכל להמשיך ולהת קשר.
אבל
הוא לא הסתפק בלגמור־את־החש־בון
עם פנינה. עם הסאנדיי אקספרס ועם
בעליו, סר מקם כיגלס איטקן, היה
לו חשבון לחוד. סר צ׳ארלס התרגז עד־כדי־כך
שהוא איים על ביגלם שיפסיק
לפרסם מודעות של בית הכל-בו הענק

הצוו ת הטובות
של ממפיס
אתם זוכרים שסיפרתי לכם שממפים
סלים, זמר־הבלוז הנודע, מגיע ארצה
בגפו, ואפילו תהיתי מי היא אותה גברת
אלמונית המחכה לו פה?
אז לא רק שצדקתי, אלא צדקתי בקיבוע.
לא, סתם גברת אחת חיכתה לו כאן, לזמר-
נו גדול־הממדים כי אם שתיים. שתי על״
מות־חן, בשם רו תי ו חנ ה, שהתחלפו
ביניהן מדי-יום — או יום או לילה, אם
תרצו, היתד. רותי בחברתו של ממפיס
ולמחרת היתה חנה.
אני כמעט בטוחה שזו בדיוק היתד. הסיבה
לכך שזמרנו חלה, ואפילו נאלץ

-י**י*ל_ מזיז 5ייי תווו ח

ר או ל ח !ר ת־דו ר

פנינה רוזנכלום
כרטיס לכיוון אחד
שלו, הסלפרידג׳ס, בעיתון־הערב של בי-
יגלם, האיבנינג סטאנדרד. וזה לא דבר
של מה־בכך. הסלפרידג׳ס מפרסם מדי־שגה
מודעות בסכום של חצי־מיליון לירות שטר לינג
בסטנדרד.
ביגלס הבין את הרמז, שלח לסר צ׳ארלם
מיכתב־התנצלות, והתחייבות לא לפרסם
עליו בעתיד דבר ללא אישורו המוקדם.
מזל שהסלפרידג׳ס לא מפרסם מודעות
בהעולם הזה. אחרת אולי גם אני לא
הייתי יכולה לספר לכם את הסיפור הזה.
עכשיו פנינה מחפשת עבודה בלונדון.
וזה קצת קשה• כי שם יש ״יוניונס״ וזה
לא ההסתדרות. הם פשוט לא מתחשבים
ולא מניחים לפנינה להתחרות בפייר־פליי
עם הדוגמניות והשחקניות האנגליות, כל
זמן שלא יהיה לה רישיון־עבודה.

אבל פנינה אינה מתייאשת. אוטוטו
מסדרים לח איזה סרט פירסומת לטלוויזיה,
ואחר־כך כבר ירוצו אחריה. מה שבטוח
הוא ׳שהיא למדה לקח מפרשת קלור. יותר
היא לא תדבר לפני. אפילו לא עם הסוכ נת
שלה. אם היא תדבר בכלל, זה יהיה
רק אחרי.

חזק — אבל כמה זמן הבן־אדם יכול
להחזיק מעמד בקצב כזה?
ואם לא די בזה, הרי מסתבר כי אל
אוזניה של קולט, המאהבת הצרפתייה
של הזמר, גונבו שמועות בדבר צמד־החמד
המלווה אותו בישראל לסירוגין
יומם וליל, והגברת לא התעצלה, לקחה
את המטוס הראשון, ונחתה בלוד.
אך לא איש בממפיס, המצוי ומנוסה ב ענייני
המין החלש, יאבד את העשתונות.
הוא כינס מייד ישיבת-חירום — עם כל
אחת מהעלמות לחוד, כמובן — וביקש
מהן, לאור המצב המתוח, להיעלם מעל
פני השטח עד ליום שני, היום שבו אמורה
קולט לשוב לפאריס.
אני לא חושבת שממפים סלים ייהנה
באופן מייוחד מהחופשה שהעניק לשתי
החתיכות, כי אני, אישית, מכירה כמה
גברים שאומרים, עם היד על הלב, שצר־פתייה
אחת מעייפת הרבה יותר מאשר
שתי ישראליות•
דוניאוסמונד הישראלי
לא שאני משתגעת מהתופעה חזו ש קוראים
לה נדעס קניאל, בכלל לא.
אני, באופן אישי, חושבת שילד בן 12
צריך לשיר במסיבות בית־הספר, בבית
ובפני חברים, ולאוו־דווקא להתרוצץ מ הופעה
להופעה או בין פאריס לתל־אביב
דווקא.
אבל יש כאלה שחושבים אחרת, ואלה
הם אנשים הקרובים לנועם באופן מייו־חד.
מכל מקום, ההצלחה של הילד הזה
היא מעל ומעבר למשוער. לא רק בארץ
כי אם גם בפאריס, וזה כבר משהו אחר
לגמרי, כידוע.
אז ככה. נועם נסע עם האמרגן שלו,
חיים סבאן, לעיר־האורות, ושם הקליט
תקליטון. ביחד איתו הקליטו תקליטונים
עוד כאלף מאתיים זמרים נוספים. מתוך
האלף־ומאתיים הצליחו שלושה: מייק
בראנט מיודענו, המחלים כעת בבית-
החולים בזשבה, קרזד פרנסואה שהוא
תום ג׳ונס הצרפתי, והילד הישראלי נועם
קניאל•
וזה עוד כלום. הוא הגיע גם למקום
העשירי במיצעד־הפיזמונים הצרפתי, ועוד
קולו נטוי.
ועם הישגים נכבדים כאלה באות, כמו בן,
גם ההזמנות. כך הוזמן זמרנו הילדון,
ביחד עם אמרגנו, להופיע בתוכנית רדיו
וטלוויזיה המועברת מסידור חי.
והנה, כמו שהוא יושב לו כך מאחרי
הקליעים ומחכה לתורו כדי לשיר את
שירו קשה לבחור, הוא שומע פיתאום
את המנחה קורא בשמו, ואת הקהל מגיב
בצריחות נוסח קליף ריצ׳ארד בימים
הטובים שלו. ואם לא די בזה, הרי שאיך
שהוא יוצא מהאולפן שבו הוקלטה ה תוכנית,
מחכות לו בחוץ איזה אלף ילדות
עם פלאקטים וכרזות וצורחות ז׳ה־טאם
נועם, יעני אני אוהבת אותך נועם. וכך
מצא את עצמו תלמיד כיתה ז׳ בבית־הספר
גורדו! בתל־אביב לכוד בידי מערי־צותיו
הצרפתיות, שגיל רובן לא עלה
על שלו.
היתד, זו המישטרה הצרפתית שהצליחה
לחלץ אותו לבסוף ולהעבירו בשלום ל מכונית
עם נהג, שחיכתה לו ולחיים סבאן
בסימטה צדדית הרחק מההמון הסוער.
אבל אם תראו את נועם, כזה ילד נחמד
וחביב, הוא יספר לכם שהאמת היא ש הוא
בעצם מת על כדורגל, ובכלל הוא
כבר מחכה בקוצר־רוח ליום שבו יתחלף
לו הקול והוא יפסיק להיות ילד־כוכב.
כי זאת באמת עבודה מעייפת, לא עלינו,
והמעריצות סתם מטרידות את מנוחתו.
ובניגוד לאמנים אחרים, שאמרו לי אותו
דבר, לו אני דווקא מאמינה.

פסק־הדין של ד לי ה

מישה אשרוב

דליה פרידלנד

גמור יפה

הכל נגמר

אני לא יודעת אם זה מיקרה שהשחק־נית
דליה פרידלנד מגלמת בסרט יום
הדין דמות של אשה הנעזבת על־ידי בעלה
׳ואחר־כך אפילו מתגרשת ממנו.
כי גם בחיים הפרטיים שלה עובר על
דליה אותו סיפור בדיוק. כזכור עזב אותה
בעלה, השחקן מישה אש רוט, לטובתה

של שחקנית בשם בילהה מס, ואפילו
עבר לגור עם בילד,ה בדירה משותפת ב רחוב
טאגור ברמת־אביב.
אז אחרי משא־ומתן מייגע, ואחרי
שדליה תבעה את מישר, לדין (העולם הזה
)1932 הגיעו סוף־סוף שני השחקנים לזה
שמבחינה מעשית ניחן להם פסק־דין ללא

ו 10 חו 10ת 10מ

0111111

אבדעד בי מ ת־ ה צי דו מי ם
זוכרים שבסיפור גדול (העולם הזה )1928
סיפרתי לכם כל מה שרציתם לדעת על
חבורת העין־ד,שלישית, ועל העובדה שכולם
עד אחד עומדים לעזוב את ארצנו הקטנ טונת
ולא לשוב אליה, במהרה, לפחות?
אז הם אכן עזבו את הארץ והתפזרו
בכל חלקי תבל, ולעומת זאת — התוכנית
.שלהם לשוב ולהתאחד מחדש, ולנסות
ליצור בניו־יורק, לא תתבצע כנראה.
דברים נפלו בין אנשי החבורה, שאמורים
היו להיות מאוחדים מאד. לא אלאה
.אתכם בכל הסיפורים שמגיעים אלי על

דר, קתמור
כמה סוב בחו״ל
אודות חבורת יוצאי־דופן זו, מה־גם שלא
אני זו שרוצה להפיץ את השמועות המו זרות
המתהלכות בעיר.
אבל מה שאני לא־כל-כך מבינה הוא,
למה אנשי החבורה עצמה טורחים לספר
זה על זה את הסיפורים האלו. כי אם הם
יתאמתו ייווצר לדעתי, מצב בלתי־נעים.
מה שכן אספר לכם הוא שבניגוד לסי פורים.
אחרים ששמעתי, הסיפור האחרון
שהגיע אלי על דאק קאונמדר הוא
שהאיש יושב בפרים, ועושה סרט תיעודי
עבור ממשלת סנגל.
אבי אביבי, לעומתו, יושב עם צחי
דיון, ובהסכמת שני הצדדים, על-ידי השופט
הולסקר בבית־המישפט המחוזי.
פסק־הדין הזה קובע, כי מישה אשרוב
ישלם דמי־מזונות לדליה פרידלנד ולבתם
המשותפת, ועד כמה שהבנתי מעורך־הדין
של דליה, אברהם קיכקוכיץ, הוא
התחיל לשלם רטרואקטיבית.
חוץ מזה מחייב פסק־הדין את שני
השחקנים לפנות לבית־דין רבני, כדי
ששם יאשרו להם גט־פיטורין.
אני לא יודעת מה יצא למי ואיך מכל
העסק המסובך הזה, אני רק מקווה. ש דליה
תתאושש במהרה ותשקם את חייה.
למעשה מישה לא ויתר על כלום, כי
הבית הגדול ברחוב פרוג, שבו התגוררו
השניים, שייך בעצם לדליה, בתוקף היותה
היורשת של אביה הבמאי צבי פרידלנד,
שהבית היה שייך לו ולאשתו השחקנית

באחד בדצמבר החלו צילומי הסרט יהיה סוב סלומוניקו. כמה
ימים לאחר־מכן ספק המפיק הנרי אוחנה את כפיו, ולפת את
ראשו בידיו כשהוא זועק :״אוי ואבוי! מה עשיתי?״
מסתבר שעל פי אמונת היהודים יוצאי מרוקו, שאוחנה נימנה
איתם, יום שישי שחל בו התאריך 13 בחודש הוא יום מועד
לפורענות, וזהו אכן מיקרהנדיר.
האמונה הזו כל כך חזקה אצל יהודים יוצאי מרוקו, ולא רק
אצלם, עד כדי כך שיש אפילו טייסים באל־על שמסרבים לטוס
ביום הרד,־שואה שכזה.
והנה התברר למפיק שיום ד,־ 13 בדצמבר האמור באמת חל
ביום שישי. אוחנה המודאג אמר לאנשי ההפקה בי הוא מצטער
שלא דחה את הצילומים בחודש, או הקדים אותם. אבל במיקדד,
הזה לא היד, מה לעשות, כי הצילומים כבר החלו ואי־אפשר היה
בשום פנים ואופן לדחות אותם.
וכך חיכה המפיק לפורענות שתפקוד את בימת הצילומים. עבר
ה־ 13 בחודש והפורענות המובטחת לא אירעה. המפיק כמעט
שנשם לרווחה, אבל בסוף היא בכל־זאת באה. היא פקדה את
בימת־הצילומים כעבור שבועיים. משה בריורד, אביו של השחקן
הראשי של. הסרט, ראובן בר־יווגם, נפטר מהתקף־לב.
על-פי החוזה יבול היה הנרי אוחנה להחזיר את בר־יותם אל
בימת הצילומים כעבור יום אחד בלבד, אך כיהודי מאמין הוא

משה בריותי ז״ל, אשתו ובנו
הניח לו לשבת באבל שבעה ימים, וצילומי הסרט הופסקו לשבוע.
משה בריותי לא היה סתם אביו של בר־יותם. הוא היד, גם
יום בלי סזל
האבטיפוס של סלומוניקו. על־פי דמותו נבנתה הדמות של ה הצילומים,
להעיר הערות ולשנות דברים. אפילו על ערש־דווי,
יהודי הסלוניקאי שאינו מסכים עם אורח־החיים המתירני של

כשהיה בדרכו לבית־ד,חולים, שאל את עוזר־הבמאי שליווה אותו
בניו, והמשתדל לשמור בכל מחיר על הערכים הישנים.
משה בריותי שימש במשך 20 השנים האחרונות בגבאי של אם הכל בסדר בצילומים.
סצינת־הפתיחה של הסרט אמורה היתד, להתחיל בישיבת אבל, ן
בית־הכנסת שלוש שבגווה־צדק .״כל זמן שאני חי,״ נהג לומר,
כשסלומוניקו יושב שיבעה על מות אשתו. אבל הגורל האכזר
״לא ״הרסו את בית־הכנסת, וכל זמן שאני מטפל בענייני בית־הכנסת
לא יוכלו להרוס את הבניין ולהקים עליו מגרד־שחקים.״ התערב, ושינה את הסדר. כעת יושבת אשתו של סלומוניקו ה־ ן י הוא נהג לבוא לצילומי הסרט ולהתעניין במהלך ובהתקדמות, מקורי שיבעה עליו.
שני ויעל אביב באמסטרדם, שיכור
ממראות העולם הגדול, וקורא בקול לכל
מי שעדיין לא יצא מהארץ לקום ולבוא
אל מרכז החופש והאהבה.
מילא, בהתחשב בזה שזוהי הפעם הרא שונה
שהוא-עצמו יוצא את הארץ, אני
מתייחסת אל ההתלהבות שלו כאל גילוי
ילדותי, וסולחת לו הפעם.

טילים במצריים. באחת הגיחות שלו, ביולי
, 1970 הופל מטוסו אחרי שנפגע בטיל.
הוא נפצע קשה בעת הצניחה, וסבית-
החולים המצרי נאלצו הרופאים לקטוע את
אחת מרגליו. מצבו היה כה המור, עד
שכעבור עשרה ימים בלבד היו המצרים
מוכנים להחזירו לישראל. הוא הובהל
במצב אנוש לתל־השומר, ושם הצילו
הרופאים את חייו.

ח תונ ה ב בי ת ירקוני
רק לפני שלושה שבועות סיפרתי לכם
כיצד טענה באוזני אורית ירקוני, בתה
של זמרת־המילחמות יפה ירקוני, שהיא
בכלל לא מבירה איש אחד בשם יגאל
שו ח ט, שלפי השמועות היא עומדת להי נשא
לו. והנה השבוע, מסתבר שאורית
קבעה כבר את תאריך החתונה, ועוד עם
האיש שהיא לא מכירה בכלל.
אז כן מכירה או לא מכירה, שיהיה במזל
טוב. בחודש פברואר הקרוב יישא יגאל
שוחט את אורית ירקוני לאשה. יגאל בן
ה־ ,28 גרוש ואב לילדה בת ארבע, היה
טייס פאנטום בחיל־ד,אוויר. במילחמת-
ההתשה הוא השתתף בתקיפות בסיסי-

מאז חלפו ארבע שנים, ויגאל מתעתד
להקים משפחה חדשה. אבל אם אתם חוש בים
שתצליחו להשיג פרוטקציה וליטול
חלק בשימחת בני־הזוג החדש, אתם חיים
בטעות. מסתבר כי בגלל מצבה הכלכלי
והבטחוני והמדיני, הקשה של המדינה
החליטו הורי הכלה לערוך לזוג הצעיר
חתונה צנועה, בחוג המישפחה בלבד.
העובדה שאביה של אורית, שייקח
ירקוני, הוא מעשירי ישראל, לא משנה
במיקרה הזה. קימוצים זה קימוצים. חוץ
מזה, אם היו יפה ושייקה ירקוני צריכים
לערוך חתונה ולהזמין אליה את כל מכרי הם
וידידיהם, ספק אם אפילו איצטדיון

חנהל ׳ה הנדלר.

מישה טוען, כך מספר לי עו״ד קיבקו־ביץ,
כי השקיע בבית, שיפץ אותו והוסיף
לו עוד קומה. אז אני רוצה להגיד
לכם שזה באמת גועל־נפש כשד,כביסה
המלוכלכת מתכבסת !תמיד בסוף. דחילק,
גמור את העסק בכבוד ותן לבחורה צ׳אנס
להתחיל מחדש בשקט!

יגאל שוחט וידידה
לא מכירה, לא יודעת

בלומפילד ביפו היה מספיק למטרה זו.
אז זהו, אתם יכולים לישון בשקט. לא
רק אתם לא תהיו בחתונה. גם אף אחד
אחר לא יהיה. מלבד, כמובן, החתן והכלה
ובני־מישפחתם הקרובים.

הנשוי
ה 71ב וה ש
כבר המון זמן שאני מחכה להזדמנות
לספר לכם על נשוי מבוקש אחד, אלא
שעד עכשיו פשוט לא יצא לי. תמיד האיש
עומד על סף ניתוק־יחסים עם אשתו וילדיו,
ואני חושבת לעצמי, או: הנה הזדמנות
חיי לכתוב על האיש הזה שאני, בתור
אשה, נוטרת לו טינה בשם כל הנשים
שבעולם.
אבל מאחר שלא נראה לי שהאיש אכן
ינתק את עצמו אי־פעם מעל אשת־חיקו
הנצחית, החלטתי לכתוב את סיפורו בלי
שמות — והמבין יבין. אולי.
נשואנו נשוי כבר מזה חמש־עשרה שנה
לאותה אשד, עצמה. לא שהם חיים באושר
בדיוק, אבל בעושר דווקא כן.
קטונתי מלהעיד בשבועה, אך השמועות
אומרות שהיו אלה נישואי-אהבה, מאותו
סוג שמאכלס רומנים רומנטיים זעירים.
במשך חמש השנים הראשונות לנישואיו
ניהל הנשוי.המבוקש רומנים רבים, אך אלה
נחשבו כלא־רציניים. מה שנקרא רומן־פה
— רומן־שם.
כתום חמש השנים החל הנ״ל לנהל יחסי
ידידות הדוקים בו־זמנית עם כמה נשים,
כשכל אחת מהן נתלית בו כבגבר־חייה.
אבל הנשוי המבוקש תמיד חזר הביתה,
.אם לא באותו לילה אז למחרת בבוקר.
אבל חזר. רשימת הנשים המאוהבות בו
היא אינסופית ממש, תאמינו לי. רשימת
הנשים שידעו אותו היא כל-כך ארוכה,
שצריך בשבילה אנצקלופדיה שלמה.
הוא-עצמו לא התרגש מעולם מזה שהוא
מהווה גורם כל־כך חשוב בחייהן של כל-
כך הרבה נשים. נהפוך הוא, הוא דרש
מנשותיו השונות נאמנות מוחלטת תמורת
חסדיו, אבל לעומת זאת לא נתן מעצמו
שום דבר בתמורה.
לאלו שעדיין מקוות, והן יודעות בוודאי
במי מדובר, יש לי עצה אישית: צאו מזה,
ילדות, הוא לעולם לא יעזוב את אשתו
וילדיו.

המיתון העותודד בסיהוסטו

הזלילה הגדולה

התקיימה באסטוריה דה־אנטוניו. מאות החוגגי ם
העליזים שילמו 100 לירו ת לאיש תמורת ארוחה
תורכית בתוספת עראק זחלאווי א מי תי. כ טו ב ליב ם במ שקה, ניפצו החוגגי ם
אנמוניו.
בעל־המיסעדה,
את בקבוקיהס ברו ב עליזות, למרבה ד אג תו של

** .מך ישר אל יצא השבוע לחגוג,
י ג ברוב שאון ושימחה, את ראש־השנה
האזרחי, הסילווסטר, חגם של הנוצרים.
אלא שלא היתה זו שימחה של ממש,
אלא תחושה של ״לתפוס טרמפ על ההז דמנות
לחגוג.״ ואכן, למייספר שעות מועט
פיתחו בני־ישראל את חגורתם, המהודקת
ונתנו דרור לכיסיהם ולמיכלי־הדלק שלהם.
רחובות תל-אביב, יפו וכיכר־החגיגות
בהיצליה-פיתוח היו מוארים עד לשעות
המאוחרות מאד של הלילה. בכך, לפחות,
היה משום שינוי נעים, לאחר החשיכה
שנכפתה על מרכזי־בידור אלה בתוקף
משבר־האנרגיה.
׳זה היה לילם הגדול של בעלי־המיסע־רות,
הבדרנים למיניהם מכל הדרגות,
בעלי הסטייקיות והאמרגנים.
השמפניה והסטייקים ׳חגגו את נצחונם
על ם לם־הירקות והלבן של ימות־החול
של התקופה האחרונה. לערב אחד, לפחות,
תפסו בדרנים ובדרנונים את מקומם של
הטלוויזיה, אשר מחמת המצוקה כבשה
לה מקום של כבוד בכתר התרבות הלאומית.
אפילו המי׳סעדות הכשרות הפזורות ל אורך
רחוב דיזנגוף ניצלו את הזדמנות-
הפז לשלשל לקופותיהן כמה מעות יהו דיות
כשרות נוספות, מכיסי החוגגים.
ואפילו אנשי המישמר־האזרחי. שהסתובבו
בכל מקום על רוביהם המזדקרים,
החליטו, שאם אי־אפשר להילחם בהם —
כדאי להצטרף אליהם.

נשיקת חצות ״״

בע ר ב

הסילווסטר

שנה טובה

לגבר ת

נוא1ף<

שלצידו.

בנשיקו

לא שתו אנטוניו
בעל מיסעדח אסטוריה דה־אנטוניו. ב ת מונו
למטה מתנ שקים אורחיו, לפי הדוגמה

ך 1 \ 1 11 1 1ך ׳ ואר שת של ב די דו ת מפגינה אורחת זו, שבילתה
י י 1י #נ* *י את ערב המילווסטר בבני אונו פיאנו גר שבהר צליה.
מי מין: הכנר של הנרי השמיני מנעים ב אוזני ה ם של האור חים
נעימות ח סידיו ת ו שירי־מולד ת, כיאה לחג הנוצ רי הח שוב.

בלה בלל״סה יפן

העבודה חוגגת הסטריפטיזאית הצרפתיה
של מועדון כליף את ערב הסילווסטר. צופה
בה מהצד המפיק סולו יורמן.

בואש־השנה האזרחי נתקו עמו ׳שואל
בולמוס של ועב -וק הנשיקות היו חינם
הסטריפטי־ך
ן 1ך ן מרשה
ך 1ן
^ * 1 - 1זאית לאורח בכליף

לנשק לה, והודפת אותו. למטה רוקדים, עם
כתר טל הראש, צמד אורחים ברפי׳ס
פיאנו־בר, שם היה צפוף כבכל מקוס.

צליה היו עמוסות עבודה בערב הסילווסטר. האורחים שילמו 70ל־י
לראש תמורת ארוחת־ערב ושמפניה. מצב־הרוח, היה חינם.
המקום היה מלא אורחים עד שעות המאוחרות של הלילה.

ימפי 1949