גליון 1950 מתאריך 22 בינואר 1975

ג׳ שככי תשל״ר15.1.75 ,

פרקי הי1ם
בתנ״ך

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, אפרים סידון.
כתובת המערכת: רתוב זוארץ 1

ניצן נפגשתי עם נציג אש־־פ

״ויהי אחר הדברים האלה ויעשו בני
ישראל הרע בעיני ה׳ .ויתנם ה׳ ביד
אוייביהם. ויזעקו בני ישראל אל ה׳
לאמור: שלחה לנו איש ויושיענו. וישלח
להם את הנדוורג. וישפוט הנדוורג את
ישראל. בן עשרים ושמונה שנה הנדוורג
בשפטו ועשרים ושתיים שנה שפט את
ישראל.״
(שופסי״קו י״ב )12

שעשוע חשבוני

[! להק מ ת שלב א׳ של פרו!-י
?ייקס מעלה-האדומים נדרש י!
? סכום של עשרה מיליון \

?( )10,000,000 לירות.
• כמה ילדים יכולים לל־ן]

> מוד ככיתה י׳ ללא תשלום ב< -

ס כו ם כזה !
|! #אין היתה נראית מצ|!-
*|פה־רמון אילו זכתה ב ס כו ם?

כזה ז
• כמה דירות למפוני מש?-

? כנות-עוני ניתן ל ה קי םבס כו ם?

* כמה כבישים מ סוכני ם>!
>] ניתן היה לשפר ב ס כו ם זה <[ 1
* כמה נקודו ת כפריות ני<!-

!< תן לבנות בגליל ב ס כו ם כזה ! >
!י פתרונות נא לשלוח למשרדי!

?ראש-הממשלה.

למזכירות שלום,
נפגשתי עם נציג אש״פ. שוחחנו כחצי שעה על
בעיות האיזור. הודעתי לו כי כל עוד לא יכירו
בסדינת־ישראל, אין כל סיכוי להידברות בינינו.
נציג אש״פ תולה תיקוות רבות בוועידת ז׳נבה. נראה
בחור משכיל ופתוח.
בב״ח,
נפתלי.
נפתלי שלום,
השתגעת? להכחיש מייד. להד״ם. חוזר: להד״ם.
בב״ח,
מזכירות.
למזכירות שלום,
הריני להבהיר את נושא הפגישה: בתאריך הנ״ל
ישבתי במסעדה, כשלפתע ניגש אלי אדם בלתי־מזוהה
וביקש את המלהיה משולהני. השיבותי כי לא
יקבל את המלחיה בטרם יכיר במדינת־ישראל. האיש
הסתלק ולגם מרק תפל. לקראת סיום הארוחה רמז
על נכונות להכיר בקיומנו. העברתי לו את הפלפל.
בב״ח,
נפתלי
בלי מפות
אלון נסע לוושינגטץ
כלי מפות.
כם טייט־דפרטמנט יפתחו אנשי
צמרת-הממשל את אטלס פאפו־ריש
כקנה מידה של אחד־לחצי־מיליץ
ויתנו כהצעות תיאורטיות.
או שמא ידכרו ״על כערך״:
כין רפידים לתעלה. כץ המיתלה
לג׳ידי. כין כסה לעשור.
או אולי יקראו לנכעות שכהם
יעכור הקו המוצע כשמות פרטיים,
כמו אכיכה ואהוכה ושולה.
יגידו שהקו יעבור כין ציפי לתמי
ויחצה את ענת.
או שיעסקו בתיאוריות כלכד:
לזוז או לא לזח. להיות או לא.
לתת או לקכל. לקחת או להעכיר.
כעוד שלושה חודשים נגמר המנדט
של כוח האו״ם כסיני, ואלון
נסע, שוב, כלי מפות.

נפתלי שלום,
הארץ גועשת״ האשמות מצד הליכוד בדבר
מגעים עם סוכן זר. הכחש שנית.
בב״ח,
מזכירות.
ץ למזכירות שלום,
להלן הפרטים המדוייקים אודות פגישה עם נציג
המרצחים: בתאריך הני״ל בשעה שנכנסתי למסעדה
לארוחת־צהריים התחכך בגבי גורם עויין באיזור
שרוול שמאל בסמוך לכתך. מסרתי מעילי לניקוי יבש.
ביטלתי ארוחותי במסעדה. אני חך מפשע.
בב״ח,
נפתלי.
נפתלי שלום,
יישר כוח.
בב״ח,
מזכירות.

בהשקט ובבטחה

השבוע,

הם מדברים והוא עושה. הם
מצהירים, נואמים, מסבירים —
והוא מבצע. לאט-לאט, בהשקט
ובבטחה, בדבקות ובמסירות הוא
מיישב את מעלה-האדומים.
הוא לא נרתע ממילחמות ש-

היו, או שתהיינה. הוא לא רגיש
לעובדה שהמיסמך הנושא את
שמו קירב אותנו למילחמה ה אחרונה.
לא איכפת לו שהתוכנית
הנוכחית תקרב אותנו למיל־חמה
הבאה. אותו לא יפחידו ב-
מילחמה נוספת.
כל עמיתיו פרשו או התפטרו,
או הודחו. את כולם נשא הרוח,
אבל לא אותו. רוח זה מישחק
ילדים בשבילו — גם אש. הוא
נשאר• חופר וחותר וכובש כל
קרקע בתולה וכל אדמה סגולה.
הוא מרחיב את אופקינו מימית
ועד רמית ועד לאדומית. תנו לו
רק נקודת משען והוא מיישב את
כל המזרח התיכון.
ובעיצומו של הסיבוב הבא, בין
פגז לפגז, ישב הוא ועפרון בידו
וישרטט את תוכניות המיתאר ה באות.
בלתי פגיע, עמיד בפני כל
פגעי הזמן, יישב הוא על אדמה
שרופה ויתכנן את הרחבת המולדת.

— מ מי שנ תו של מ יי ס דו —

לשלושה גברים בעולם עומד—
ד״ר זוארץ
(בבית־המרחץ)
חדש במדע?
דבר הנשיא

אווזים היינו

מצפור ארצנו:

60801118 ¥1117088
>עיט צבוע)

תושבי חברון,
ערבים יקרים.
פלאחים נכבדים,
כבוד המושל הצבאי,
חיילים.
לעונג ולכבוד לי לפתוח בחברון
עירכם את הוועידה הי״ב של תנוע תנו
— תנועת החרות.
יש הרבה מן הסמליות בעובדה ש דווקא
חברון עירנו נבחרה לשמש
כמארחת לוועידתה השנתית של תנו-
עתכם־תנועתנו, שהרי החרות היא־היא
הגורם המאחד ומלכד אותנו, את
שני העמיס, היהודי והערבי.
קשר היסטורי אמיץ שורר בינינו.
קשר שרב בו המשותף לנו: המרי,
הכמיהה לחרות, המאבק לקיום לאומי.
לאחרונה, במשך שבע שנות החיים
בצוותא הבאנו קשר זה לכלל משמעות
חדשה — לכלל שילוב האדמוני,
ממש כחזון אחרית הימים.
רוצה אני להודות ולברך על שיתוף
הפעולה המועיל, תושבים יקרים,
בינכם ובין תנועת החרות. שימשתם
לה כמעוז, כמבצר, כמצודה, כבית
שני. נאמנים לרוח חזונו של מנהיגנו
המשותף :״שתי גדות לירדן — זו
שלנו חו גם כן.״ אגו נישא בעול,
נגן על זכויותיכם ונייצג אתכם בכבוד,
כפי שעשינו זאת עד עתה.
מי ייתן ותהיו בנים נאמנים לעם
ישראל ולרוח ישראל־ סבא ותגדלו
ותפרחו ותזכו למצוות ולמעשים טו בים,
כמסורת אבותינו המשותפים הנחים
במערתנו ההיסטורית, זה לצד

בהזדמנות זו רוצה אני להעלות
עניין כאוב, אך חשוב: עניין הפער ה
הפעם
נעסוק במוחות של תרנגולים.
נספר על סירטון־טלוויזיה אשר תיאר
מחקר הנערך בתל-אביב, והעוסק במסתרי
מוחו של התרנגול: מרדימים את
התרנגול, מנתחים את מוחו, משתקים
מרכז־עצבים מסויים, ומחזירים אותו אל
הלול. התרנגול מתחיל לזלול ללא הרף,
משמין ותופח ומאבד את צורתו התרנגולת:
כרבולת מדולדלת, חיוורת. עיניים
מזוגגות.
חשבנו, מחקר לקידום הרפואה.
להביא ברבה לאנושות.

כשר שבורו ככד
ארוחה על־פי מיטב הישגי הנזדגג

מין עוף! דורס. צבעו שחור דלו ציצית נוצות לבנה. קולו
מזכיר את קול השופר. ניזון מגוויות, אך אינו נמנע מלתקוף נם
כעלי־חיים קטנים. מקנן כמקומות גבוהים ונלחם נואשות כבני־מינו
המנסים לחדור לתחומו. נחשב לציפור קדושה, בעלת כוח*
מאגי. כשבטים פרימיטיביים משתמשים כד לטקסי טיהור ממזרים
ושואלים לעצתו כענייני ניהול השבט. אוייביו הטבעיים הם נץ
ההרים ועובדיה יוסף. מסובן לבני אדם.

חברתי. כל עוד קיימות בעיר שכבות
אוכלוסיה אשר אינן ארוגות היטב ב מסכת
החיים כאן, לא נוכל לברך על
המוגמר. אמצו־נא, איפוא, אל ליבכם
את תושבי קרית־ארבע. סייעו להם
כמיטב יכולתכם במציאת מקורות

פרנסה, בקליטה ובהשתלבות חברתית
הולמת.
אני גאה להעניק בזאת את גביע
המדינה לתנועת החרות.
נשיר כולנו את המנון בית״ר.
הכתף שק!
א פ עו ר

ת:ג*_1:ני
<.ן 7/ו ח סיון ח? ויי׳!

סי ה פ7/ן ום צ. ר

שו־דולודב

ע שד

זז-ייזז

ודגל־ ה׳ מיד וסלים.

מוזנ גי ל או כ מב^־דין; .וו מ די ג ה

ל פ 17-1יג מ־כ ח ע 1נ

אבל במרוצת הסירטון, התברר כי המדובר
בקידום גסטרונומי בלבד ובברכה
רק למיצי־העיכול האנושיים: לניתוחי
מוחות התרנגולים תהיה השפעה מועילה
על דרבי פיטום האווזים לתעשיית הכבד.
הראו לנו עד במה נוראה שיטת הפיטום
הקיימת: כיצד משפדים את האווז
— כשהוא בפות במלחציים — על צינורות
ברזל אשר מזריקים מזון מרוכז היישר
אל קיבתו.
והנה, באים המדענים ומביאים את
הפיתרון הנאור והסטרילי לסבלותיהם
של האווזים ומפטמיהם: במקום שיפודים,
ניתוחי-מוח. לאחר הניתוח. יהפכו
האווזים שלנו, באופן אוטומאטי, לגושי
בשר וכבד גדולים וטעימים. רק לקלף
את הנוצות — ולזלול. דבר שיביא לנו
את המקום הראשון בעולם בייצור כבדי-
אווזים לייצוא.
למה לא לגדל פרחים, או תפוזים, או
צנוניות ז

בם-ב״-ל ת..בירכי עמוזץ /ץ
רדרגגדור־ג־.במעי 101נ 0ן ) \
71,ח׳דיוד דיבדגיב /טירי ס ל ס ^

*.:בר־.ברו? 1ד
מ/ד !1ה ! פ ן ילז־צ/,ר
1 1 3 1נ י ^ י׳

׳ ב מוז זמן * 3
רג/סיזהבא^ליוז

השאיר אחריו ברבנות הצבאית, לידיעת
הציבור.

תיפתח חקירה נגד
׳ ס אן רכ ב

ת ו גו נץ• ך
סאו־את התכונן
ל שחרר אח
המהומות וההפגנות ההמוניות, שפרצו בקאהיר
ובערים אחרות במצריים לפני כשבועיים, לא נבעו
רק מהמצב הכלכלי החמיר ומהאינפלציה, שהיוו את
ההסבר הרשמי לרקע פריצתן. הגורמים השמאלניים
שעמדו מאחורי הפגנות אלה, קיבלו למעשה היתר
מוקדם לעריכתן, על רקע שונה לגמרי.
ככל הנראה התכוון נשיא מצריים, אנואר אל־סאדאת
לעשות מחווה כלפי הסובייטים לקראת ביקורו
המיועד של ליאוניד ברז׳נייב במצריים. המחווה היתד.
צריכה להיות שיחרורו של עלי צברי הפרדסובייטי,
מי שהיה סגנו של עבד אל-נאצר, שהושלך לכלא
עם עליית סאדאת לשילטון.

ההפגנות של היסודות השמאלניים היו
אמורות להיות הפגנות שימחה לרגל שיח־רורו
של צברי, והיו מיועדות להציג גישה
חדשה־בביבול שר השילטון במצריים בלפי
הסובייטים. באשר התבטל ביקורו של כר־ז׳נייב,
התבטלה גם תוכניתו של סאדאת
לשחרר את צברי, אולם הוא לא יבול היה
למנוע עוד את פריצת ההפגנות, שהפבו
מהפגנות־שימחה להפגנות-זעם.

עיתונות לצה׳יד -
חלוקת ה שלל
חיילי צה״ל לא יקבלו את ״חדשות
ספורט,׳׳ אכל יקבלו את ״המודיע.״
ועדת-מישנה של הכנסת, האחראית לשטח זה החליטה,
בתיאום עם צה״ל לקבוע מחדש את חלוקת
20 אלף העותקים שקונה צה״ל מדי יום בכסף מלא:
דבר — ,5400 מעריב, ידיעות אחרונות והארץ — 4000
כל אחד, מל המשמר — ,1400 הצופה — .1200
עם צירוף ח״כ אגו״י שלמה לורנץ לוועדה, הוחלט
״ניסיונית״ לקנות גם 300 עותקים של המודיע ושמריס.
שני העיתונים המבוקשים ביותר בצה״ל — העולם הזה
וחדשות ספורט, לא יוזמנו כלל.

תיתכן פנייה לבג״ץ בנושא זה.

תובניות פוליטיות
ליוסף תקוע
הסכמתו של שגריר ישראל באו״ם, יוסף תקוע,
לקבל על עצמו את נשיאות אוניברסיטת בן־גוריון
בבאר־שבע, מייד אחרי שיפרוש מתפקידו כשגריר
באו״ם, קשורה בתוכניותיו הפוליטיות לעתיד.

המישטרה עומדת לפתוח בחקירה של
אחד מגדולי יבואני־־הרכב בישראל, החשוד
בבד שמייד אחרי הכרזת הפיחות האחרונה,
מבר לחברה־בת שלו להשכרת־רכב,
מכוניות שהיו מיועדות ללקוחות החכרה
שבכר שילמו בעדן.
כתוצאה מכך נאלצו הלקוחות להמתין עד לבוא
מישלוח חדש של מכוניות ולשלם תמורתן את הפרשי
המחירים בסכומים של רבבות ל״י, שלא חלו על
המכוניות שהיו מיועדות להם, אשר כבר היו בארץ
ונמסרו לחברת־הבת של היבואן.

עיריית אידת משלמת
שטרות תומר
עיריית אילת התחייבה השבוע לשלם
את אחד השטרות שנתנה תמורת ההלוואות
שקיבלה מאיש העסקים אבנר תומר, למרות
שטענה בי השטר הוצא ממנה במירמה.
הבנק הישראלי לתעשייה הציג לפירעון שטרות
בסך מיליון ו־ 200 אלף ל״י, שעיריית אילת היתה

רבץ סירב

לרדפדק
רא&ו׳׳הממשלה, יצחק רבץ דמה
:הצעוה שהוצעו לו על־ידי רופאים
לעבור סידרת בדיקות נאורודוגיות.
מאז שבר רביד עצם בכתפו. הוא
מבקר מדי שבת במחלקה האורטופדית
של כית-ההולים שיבא בתל
השומר, שם מחליפים לו את הגבס
ועורבים לו צילומים לבדיקת התקדמות
איחוי השכר.
כאחד מביקוריו:אדה הוצע לו זיע*
:בו ר בדיקות פנימיות ונאורולוגיות,
.כדי לוודא אם נפילתו באמבטיה,

,שבתוצאה ממנה נפצי ל א
לברא-
י:סחרחורת #מקורה ב:
כשם ש:לית.
רבץ דחה את ההצעה, ם סירב לה
הץ1ת מאושפז כמחלקה ח*
האור ,
:ד מופרית מייד אחרי פציעתו
צריכה לשלמן עוד באוקטובר .1974 כשסירבה העירייה
לשלם את השטר, הוטל עיקול על כספי העירייה.
בקשת העירייה לבטל את העיקול נדחתה, והיא
ביקשה לערער על החלטה זו. בתצהיר שנילווה לבקשת
העירעור טען ממלא־מקום גיזבר־העירייה, יש ראל
אקסלרוד, כי המיסמכים שצורפו לשטר, שעל-
פיהם מאשרת העירייה כי השטר הוא לפירעון, הוצאו
במירמה מהגיזבר המנוח של העירייה.
לפני הבירור בעירעור העירייה הושגה פשרה. העירייה
התחייבה לשלם עד ה־ 20 בינואר סכום של
700 אלף ל״י. אם לא תשלם סכום זה במועד, תצטרך
להוסיף עליו עוד 100 אלף ל״י. לגבי 500 אלף
הל״י הנותרים, שהעירייה טוענת כי הוצא ממנה ב-
מירמה, ייערך דיון מישפטי בסוף החודש.

תקוע, שהיה בעבר מקורב לרפ״י, שואף
לקאריירה פוליטית שתתחיל עם בחירתו
לכנסת הבאה.

צפויות מהסיבות

ככל הנראה, הוא מתכוון לבצר לעצמו עורף פוליטי
בדרום ובנגב לקראת האפשרות של בחירות
איזוריות.

ומידחמות באפריקה

גורן נסוג

בשבועות הקרובים צפוייה הפיכה
צבאית במדינה אפריקאית ומילחמת גבול
זעירה כין שתי מדינות אחרות.

כתוצאה מאיומים
נסיגתו של הרב הראשי שלמה גורן מפרשת המח־דל־כביכול
של איסוף חללי צה״ל במילחמת יום-
הכיפורים, וחזרתו מתביעתו להקים ועדת־חקירה בנושא,
באו אחרי שהתברר לו כי מתנגדיו עומדים לפתוח
במיתקפה נגדית.

לגורן נרמז, בי אם לא יחזור בו מהאש•
מותיו, עלולים להביא כמה פרשיות שהוא

ההפיכה צפוייה במדינת גיניאה המשוונית, ששמה
האפריקאי הוא באטה. שליט המדינה הוא שמאלן
פרדסיני בשם מאסיאס. באטד. שוכנת בין גאבון
לניגריה, על שפת ים המיפרץ הניגרי, בו יש מצבורי
נפט ענקיים.
מאחרי ההפיכה ניצב אוג׳וקו, מנהיג ביאפרה
לשעבר, השוהה עתה באבידז׳אן. תומכי ההפיכה
הם בני שבטו של אוג׳וקו מביאפרה, שהיגרו לבאטה,
והמהווים בד, את רוב הפועלים הפשוטים. אוג׳וקו
מקווה להפוך את באטד. בסים לכיבוש מחדש של
ניגריה.

הפילחפה השנייה צפוייה בין פאלי לוולטה העילית.
לפני כפה שבועות כבש צבא פאלי רצועה
פורה, ובה פעיינות־פים בגבול וולטה־פאלי. חיילי
וולטה ( 2500 בפיססר) היו בעיר־הבירה ואגאדוגו
לחגיגות־העצפאות באמצע דצפבר. למאלי צבא פ ד
דרני, פצוייד במטוסי סיג, ולוולטה אין ציוד מקביל.
פניית וולטה לצרפת לאספקת נשק לא נענתה.
עתה שוהה באירופה מישלחת של וולטה, הקונה
נשק מסוחרים פרטיים להכנת מיתקפת־נגד של צבא
וולטה על מאלי.

ו ב כל זאת:
פסטיבל הזמר
פסטיבל הזמר והפיזמון תשל״ה יתקיים
השנה, בבבל שנה, כמוצאי יום העצמאות.
הפסטיבל, שזכה כל השנים בחסות ממלכתית
ונערך על־ידי שידורי ישראל, בוטל כידוע על־ידי
יצחק לבני, המנכ״ל החדש של רשות השידור. אך
האמרגנים אברהם דשא (״פשנל״) ,נועם סמל ושלמה
צח החליטו לקיים פסטיבל פרטי, והקימו לשם כך
חברה בשם אירגון פססיבלים בינלאומיים.

זכויות דסודי־חזקז
דלא מיבר! -
בראשל״צ
צו־על־תנאי, האוסר על עיריית ראשון־לציון למסור
לתיפעול קיוסקים, כיסאות נוחים, הניקיון והשירותים
שבחוף הרחצה בראשון־לציון, ללא מיכרז,
הוצא השבוע בבית־המישפט העליון, לבקשתו של
מתפעל החופים, יוסי דנון. בעתירתו טען דנון, כי
הנהלת עיריית ראשון־לציון מעניקה מזה שנים את
הזכויות לשירותים אלה לבעלי־חזקה ואנשי־שלומה,
ללא מיכרז.

העירייה חוייבה להסביר בבית-המיש-
פט מדוע אין היא מוציאה מיברזים לגבי
שירותי חופי-הרחצה. המערכה המישפטית
היא שלב נוסף במאבק שמנהל דנון נגד
ראש־העירייה, חנניה גיכשטיין, בנושא זה.

מרד נגד
מישרד הרישוי
מורי הנהיגה של צפץ תל־אביב, המד
נים למעלה מ 300-מורים, עומדים להגיש
בשבוע הבא עצומה לשר-התחבורה ולבד
בקר־המדינה, הדורשת לפטר את מנהל
מישרד־הרישוי בצפון תל-אביב, נורברד
הימלפרב.
מורי הנהיגה טוענים כי הימלפרב הביא ״מתוך
שרירות ורוע־לב ובמזיד״ למצב שבו נגרם עוול
קבוע והוצאות כספיות עצומות מייותרות לתלמידים.
מנהל מישרד־הרישוי בתל־אביב, גרשון פסחו-
ביץ, תומך בהתארגנות מורי־הנהיגה, ובהדחתו של
הימלפרב.

השופסת שמיר פורשת השופטת המחוזית כתל-אכיב מינה
שמיר, הודיעה על יציאתה לפנסיה
מראשית פברואר.
פרישת השופטת מעבודתה לפני
המועד עוררה תדהמה בחוגים מיש-
פטיים. שמיר נחשבת באחת השופטות
המחוזיות הטובות בארץ. פרישתה
לפנסיה באה למרות שהיא יכולה
להמשיך לשפוט עוד 10 שנים.
היא פורשת מאחר שהנהלת כתי-
המישפט סירבה לאשר לה חופשה*
ללא־תשלום של שנה אחת.

ארבעה דודותיבבק אחד.

הבנק שלנו צועד עם הזמן.
אבל מותר, על סף שנה חדשה,
לעצור לרגע קט, להעיף מבס
לאחור-קצתבנוסטלגיה,
ולשאובעידודמן העבר.
עברו עלינו בארץ הזו
תקופות קשות, משברים
ומלחמות ועל כולם התגברנו
היום מדברים על אינפלציה
ופיחות! בימים ההם דיברו
על מאורעות, שודדי דרכים
ושלטון עוין ומתנכל.

היה קשה. החזקנו מעמד.
כולנו. המושבה החקלאית,
הפועל השכיר, הסוחר הקטן,
השומר הרוכב.
הגענו לאן שהגענו לא מעט
בזכות הראשונים-אותם
לקוחות, שכבר אז נתנו בנו
אמון מלא, ללא סייג.
מעולם לא איכזבו אותנו.
השתדלנו לא לאכזב אותם.
מאז אותם ימים ראשונים
ורחוקים הם מלווים אותנו
ואנחנו אותם.

ב 1ק* ל או !9
*7 8יע 1ראלבעב *

את מורשת האמון בבנק
שלנו העבירו לבניהם
ואלה לבניהם.
לבנק לאומי גאוות רבות.
אחתמהן-משפחותבנות
ארבעה דורות,
השומרות לנו אמון.
משפחות ששרשיהן
בשנותיו הראשונות של הישוב
העברי בראשית המאה.
בשבועות הבאים נספר על
כמה ממשפחות אלה.

תושבי הכליל

שונאימ את אורי גלר

במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית ד
מתקדמת כישראל, לא ייתכן שהמשאבים
הלאומיים יחולקו לא בהתאם לצרכי האוכלוסייה,
אלא בהתאם לדתם.
למעלה ממחצית אזרחי המדינה החיים
בגליל מדורי־דורות, הם לא־יהודים. מאז
הקמת המדינה הושקעו סכומים עצומים
בהטבת תנאיהם של אזרחי הגליל בעלי
הדת היהודית, בעוד שהערבים שם זוכים
לתשומת־לב מעטה יחסית.
האם עקרונות השיוויון ואי־ההפלייה הכלולים
במגילת־העצמאוית הם מילים ריקות
מתוכן?
אחמד ריאד, חיפה

ביום חמישי שעבר היה לי האי-עונג להאזין
בגל ב׳ ליצירתם נוטפת ד,קינאה
והשינאה של האדונים הנכבדים דני ליטני
ויהונתן גפן :״בלדה על אורי גלד.״ אמנים
אלה התכוונו להשפיל את גלר ולפגוע בו,
אבל הם השפילו רק את עצמם. ממש
נדהמתי עד לאיזה שפל של חוסר־בושה
ור״שעות מסוגלים אנשים מכובדים אלה
לרדת.
יש לי שאלה ליוצרי ולמשדרי ״יצירה״
אנושית כבירה זיו: אילו הייתם שותפים
לעסקיו הסורחים של אורי גלר ולכספים
שהוא גורף — האם גם אז הייתם שופכים
עליו את מרירתכם, או שמא הייתם מזמרים
בטון קצת שונה?
חנן גן, חולון

דוד ליאו שוקולד
ולס הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־רחוב
גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
;ביב\ 1 ,

עולמפחים״ .מודפס ב״דפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב, רחוב כד
אביגדור. הפצה :״גד״״כע״ם. גלופות :״צינקוגרפיה כספי בע״מ
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

חידון: מי, מתי ואיפה פירסם את הקטע הבא?
הדבר בנפשה של הדמוקרטיה: יש נ ח עיתונים,
אן הם אינם יכולים לבקר את הדברים החשובים
באמת. הם פוחדים. הם חייבים יותר מדי לנע־

לי״השררה.
דוגמה לכך היא אולי שביתת פועלי״התחזוקה. רק ״העולם הזה״ ניסה לראות את
שני צידי הפרשה. שום עיתון לא חקר בה די, ויש סיבות טובות להימנעותם של העיתונים
.״העולם הזה״ מאשים את בן־ארי ואת ההנהלה בעירעור היחסים בחברה,
עירעור שאולי תרם לא״מעט לגל השביתות, והוא טוען שפועלי־התחזוקה שלנו חם
מהטובים בעולם והם־הם המעניקים ל״אל־על״ את המוניטין שיצאו לה. וזה נכון.
משכורתם אינה מרקיעה שחקים בנוף השבר הישראלי, ובן־ארי ופקידיו חיים
לא רע. אבל כל זמן שעיתונאים ועורכים טסים — במשך שנים — במטוסי ״אל-על״
בדי לגלות ארצות שרגל אדם לבן עדיין לא דרכה בהן, בגון גרמניה, אוסטריה,
ארצות-הברית או אוסטרליה ; כל זמן שאפשר להזמין עשרות עיתונאים לטיסת גילוי
אוסטרליה בצירוף שהיזה במלונות טובים ואש״ל נעים, וקניית מיצרבים רחבת־ידיים,מדוע יכתבו עיתונאים את האמת על השביתה נ״אל־על״ן
האם פועלי״התחזוקה יכולים להטיס עיתונאים ועורבים לגרמניה ומשם, פלאי״
פלאים, לעטרות דרך לוד ! לא, רק דובר ״אל־על״ ומנהלו יבולים לעשות זאת.
מועצת־חמנהלים — החייבת לפקח על הנמלים — טסה בל״כן הרנה עד שאין לח
פנאי אפילו להרהר בנושא.
וכך זח באמת נראה.
אולי צודק בן־ארי. אולי צודק גד יעקובי. אף כי נדמה לי שבשביתה זו הצדק
דווקא אינו איתם. אבל אפילו חם צודקים, אין פלא שבל העיתונות נסערה בגלל
התנהגותם הבלתי-לאומית של העובדים, ולא אמרה מילה, לא חקרה אפילו בחוא־זה
את מנחלי״החברה, את נותני המתנות, את המצב על כל צדדיו ובעיותיו.
העיתונות יכולה היתה להיות מנוף אדיר אילו היו טליתותיה נקיות ותכולות.
אבל במו בעניין ברון נאדל, בן גם פרשת פועלי־התחזוקה. רק ״העולם הזה״ כותב
על בך, ו״העולם הזח״ הרי נודע כדבר אחר, ואז — מה זה חשוב ן !
נסו שלושה ניחושים לפני שאתם ניגשים לפיתרון החידון, המודפס במהופך.

ז 0.0׳חזוזחזנו 51.00 0101.
י ז5/.6
,0 00110.׳ 41111.א[.111ז 01X011.1 011111 *40 111: ;11:01111, 41; 1110 4:114׳ 1׳.מ^סן!
מכתבים רכין — התחלת חסוך ף
אכן, גם לי ידוע ממקום מהימן ביותר,
שהנהלת הליכוד החליטה ״לעלות על
יצחק רבין.״ הוא על הכוונת!
שאלתם (העולס הזה )1947 שאלה שיש
לי עליה תשובה- .שאלתם האם ראש-
הממשלה יצליח או, יותר נכון, יוכל, לעמוד
בלחצים הללו כשיופעלו מכל הכיוונים.
את התשובה אתם יודעים בוודאי יותר
טוב ממני, אך מסיבות מובנות לא אמרתם
בגלוי את שאתם חושבים אל־נכון. לדעתי,
כשיעמוד יצחק רבין בפני מיבחן של
התמודדות עם כל חברי הליכוד, יהיה זה
סוף הקאריירה שלו כראש־ממשלה.
נדמה לי שגם אתם — היודעים כימעט
הכל — אינכם יודעים הכל על לחצים ומשברים
העוברים על ראש־הממשלה. ועוד
לידיעתכם: ראש־ד,ממשלה לא מעד באמבטיה
— הוא פשוט נשבר!
אם המערך רוצה להציל את עורו ממצב
מביך — עליו לפעול בצורה מתוחכמת,
כדי שרבץ יפרוש מתפקידו בטרם ייאלץ
לעשות זאת במצב מביך ביותר.
ד. כר־חיים, ירושלים

ה 5ס5ים של שינוי
אנו מבקשים להתייחס לכתבתו של אורי
אבנרי( .העולם הזה )1948 אשר עסקה
בתנועת שינוי.
תנועת שינוי לא קיבלה מעולם כל
מענק כספי מהתנועה לזכויות־האזרח או

מכל גוף פוליטי אחר. מקורותיה הכספיים
של תנועת שינוי מבוססים אך־ורק על
תרומותיהם של חברינו ואוהדינו, ועדים
לכך כל אותם אלפי אזרחים המעבירים,
מדי־חודש, תרומות לתנועת שינוי כדי
לממן את פעילותה.
אלפי תרומות אלו הינן המקור הכספי
היחידי המאפשר לתנועת שינוי לממן את
פעילותה ופירסומיה.
גיל ליידנר, רכז התנועה, תל־אביב
• חבל שהקורא ליידנר לא. פירט
מניין באו סכומי־העתק שהוצאו במסע־הפירסום
של ״שינוי״.

כל הכגוד ל״חברא־לן דישא״
בעיקבות הודעתו של הרב גורן על מחדל
בפינוי החללים בתקופת המילחמה. ,ממש
זועזעתי, ואני חייב לציין שכל זה נראה
לי סתם תרגיל כדי למשוך כותרות בעיתונים.
בתקופת
המילחמה שירתתי בפיקוד צפון,
ובמדאוזני שמעתי פקודה מפורשת של
אחד הקצינים הגבוהים ביותר שם, שלא
להתחשב בקדושת השבת והחג, ולפנות
כל חלל שלנו מכל מקום, ובכל זמן אפשרי.
לדעתי,
ולדעת הרבה אנשים במילחמה,
עשו אנשי חברא־קדישא והרבנות הצבאית
עבודה נפלאה, ואני חושב שלא להרבה
אנשים היה אומץ־לב לעשות מה שהם עשו.
יורם כהן, תל־אביב

לפני כמה ימים נפטר בכפר־שמריהו
ליאו יורדן ז״ל. הוא לא היה סתם אחד
הוותיקים של הכפר, אלא במותו נעקרה
התיכת־נוף מהמושב של הייקים, שהיגרו
לארץ והקימו את הכפר היפה הזה.
אחרי מיטתו הלכו הרבה ילדים ונוער
של הכפר, שכינו אותו ״דוד ליאו שוקו לד,״
כי תמיד היו בכיסו שוקולד או
ממתקים לכל ילד שפגש בדרכו. הוא היה
ידיד של כל האנשים, ועזר לכל אחד.
יהי זיכרו ברוך.
עמיאל אכינרי, כפר־שמריהו

זוג במי8
כשראיתי את תמונת־השער הנהדרת של
פנינה רוזנבלום־גולן (העולם הזה ,)1949

מיכוגג גלוי לישעיהו
כאדם המתעניין בבעיות מינהל, איני
יכול שלא להגיב על הרעיון אשר, כידוע
ליו״ר הכנסת ישראל ישעיהו, אינו חדש
במייוחד (מר אורי אבנרי, בהיותו חבר־כנסת,
העלה רעיון דומה).
פרלמנט, וזהו מינהגו של עולם, מורכב
מנציגים האמורים לייצג אינטרסים של
ציבור בוחריהם, ואין צורך להיות בלש
ממולח על־מנת למצוא כימעט בכל חוק
את ההתפתלות הנובעת מפשרות. החוקים
המעטים הנחקקים בכנסת, הבאים להסדיר
חיים תקינים ואינם נובעים מאינטרסים
אלו או אחרים, לוקים ברובם בחסר, ול עיתים
הנך חש כי מלאכת חקיקתם נעשתה
בהיסח־הדעת.
אינני מבין מדוע צריכה המדינה (ואני
משתדל שלא לחשוב על הנטל הכספי
הנוסף) לדאוג למישרות ״כבוד״ לנבחריה-
בעבר. מה התועלת מ״ניסיונם״? האם
ידיעתם את רזי ההתפתלות הפרלמנטרית
היא אשר תושיע את ציון?
מדוע לא יוצע לאנשי מוסדות ההשכלה
הגבוהה (אשר לעיתים נדמה כי הם קישוט
בלבד) לשמש במועצה כזו? להם הכלים
והצוות לנתח את ההיבטים השונים של
החוקים, בטרם יוגשו לחתימתו הסופית.של
הנשיא, ובטוחני כי מישקל עצתם במועצה
שכזו יהיה רב.
א. בריל, נתניה

?•!זיכו כמצפה־רמון?
לפני שנתיים הגעתי למצפה־רמון, וקיבלתי
דירה בשיכון למשרתי צבא־קבע.
כיום אני משרת רחוק ממיצפה־רמון
(בערבה) ,ועלי להגיע שלוש פעמים בשבוע
הביתה. הפרשי הזמנים שבהם יוצא האוטובוס
מבאר־שבע למיצפה הם כה גדולים,
עד שאי־אפשר לתכנן שום סידור מסויים
באותו יום בבאר־שבע, או קניות.
כל דבר סרט לאוכל צריך לקנות בבאר־שבע
— אם מפני שהוא לא נמצא במיצפה,
או שהמחירים הם גבוהים מאוד והאיכות
ירודה מאוד. לגבי הנסיעה, הרי היא אורכת
בין שעתיים לשעתיים ורבע (מרחק של
96ק״מ בלבד!) ,והיא כוללת חניות
מרובות וממושכות בדימונה ובירוחם.
בעייה נוספת — בשבת האחרונה, ובשבת
שלפניה היתד, מיצפה־רמון ללא
טיפת מים — מיום חמישי בערב עד ליום
ראשון ב 10-בבוקר. אינני יודע איך הרגישו
מישפחות אחרות בעיירה, אבל אני
יודע מד, היתד, הרגשתי והרגשת מישפחתי.
שבת שלמה ללא מיקלחת וללא מי־שתייה,
ובלי אפשרות לכבס חיתולים !של תינוקת.
לדעתי זוהי שערורייה.
אם אי־פעם חשבנו, אשתי ואני, לקבוע
את מגורינו בעיירת־פיתוח זו, הרי שתי
הבעיות הללו ועוד רבות אחרות שבהן
אנו נתקלים, מונעים מאיתנו את התענוג
להמשיך להתגורר במקום זה.
ולאותם ליצנים המציעים להקים ב־מיצפה־רמון
״קזינו״ — תשכחו מהרעיון.
הנסיעה הארוכה לא כדאית, וקצת קשה
לבלות (ועוד יותר, לחיות) בלי מים.
ש.ש ,.מיצפה־רמזן

אלמוני
— למיל
נזכרתי בתמונה שפורסמה לפני שנים על
שער השבועון לייף. האם זה דומה?
חנניה גור־אל, פתח־תיקווה
• שתי התמונות, לצורך השוואה —
ראה גלופות.

אין כסך כ״הפיעל״
אני עובד עיריית ירושלים, ואני מטפל
בדשא של מיגרש הפועל בעיר מזר, שנתיים.
אני רואה שם פועל־ניקיון בן־
מיעוטים המכבס ומנקה חדרים מטעם חברת
המשקם. את היציעים לאחר המישחקים
מנקים פועלי־ד,ניקיון של העירייה.
הייתי רוצה לברד אם אין להסתדרות
תקציב להחזיק כל זאת בכוחות עצמה
בשביל הפועל ירושלים בייחוד עתה, כש מדברים
על מחסור בכסף בהפועל.
י.א• ,ירושלים
ר־.רורד ח הזה ח;*10

עכשיו נה נעימה ובמחירים ודא תקוים. בוא ותונח 4111

הז מנו תבמ חי רי ם ה מי ו ח די ם לינו ארופב רו ארמתקבלותבמ לונו תוא צל סו כני הנ סי עו ת

ענשיו 10111
חקדואל
בו כ ב
״ ה תפוז ה מי מי״
בסר טו ש ל
לינדם י אנ ד ר סון

סרנו המתעלה מעל זמנו.
סרנו מלא פעילות הסוחף את
הונופה למעורבות מותלנות.
יזנירת מופת אורגינלית
להפליא.
5עע 1א צ1ו*ס
•צירה בעלת נוח המצאה
נובש.
^1£ו 61ו מז ם*1מ£א
יצירה יחידה במינה. מבריקה,
משעשעת.
מלקול מקדואל מזהיר.
* 464x1*1אמסזו זף\£א
אחד הסרנוים החשוביס של
השגה.
זגסק אאסד על£א
הצגת בבודה ארצית
קולנוע ״פאר״ ת״א
סי&ו לב לשעות ההצגה

0מסרס׳ וי ונר פוקס

פלד

ה מל חמהה׳ א פ שע נגד ה אנו שו ת
לנו מ ח לי טי ם אנו לא לה שתתף
ב שום מל חמה, לא במ׳שריו ולא
בעקיפ׳ו, ולפעול לביטול כל
הגורמים ה מ בי אי ם לידי מלחמה

(נא לשלוח בציון ש ם ומען מלא
לת״ד 20178ת״ א-׳פו)

התנועה הבינלאומית
לסרבני־מלחמה
מטעמי מצפון
טל׳ 88182־063

עכשיו הזמו והשתמש
בתחבורה הציבורית !
ע שה לך חשבון פשוט:
ה שימו ש ב מכוני תך הפר טי ת
הנו ״תענוג״ יקר מדי.
מחיר הדלק, מחיר החלפים,
ה צ פי פו ת והסיכונים בכבי שים,
כל אל ה נחסכים מ מך
ב ת חבור ה הציבורית.
אגד מ ע מי ד לר שו תך
אוטובוסי ב מ שך כל ש עו ת
היום לכל מ קו ם בארץ.

חסון נסו, עצבים חמן
ס ע באגד

ספרו החדש

המשורר נאיף סלים
מרותק

הספר עוסק בעימות בין אדם לחברה, בין ארם לחברו
ובין ארם לאויבו — על רקע המלחמה האחרונה.

לפי צוו־ריתוק — ביו ם לכפרו
ובלילה לביתו שבפקיעין.
בזה חוזר ה מי מ של לנ סיונו ת
הדיכוי של ה אינ ט ליגנ צי ה
הערבי ת-הי שראלית ב אמצעו ת
ה חו ק ה מנד טו רי
ה אנ טי -ד מו ק ר טי, המאפ שר
מעצר בלתי־מוגבל
ללא ה ע מד ה לדין!

זוהי מלחמתו הפרטית של רב״ט (מיל ).איתן כספי
וההתרחשויות המוזרות הקורות לו במרבד.

אנו דורשים לשחררו
או להעמידו לרין!

של ארנון הדר
בהוצאת ״ספרית מעריב״

הצצה חושפנית לנפשו של אדם שסוע, הנקרע בין שני
עולמות והעימות הסופי שלו עם חייל אויב.

הספר שאתה חייב לעצמך !
המחיר הקטלוגי 20.— :ל״י.
מחיר מיוחד לתקופה מוגבלת 16.— :ל״י.

2 2 1ע מו ד.
להשיג בחנויות הספרים וב״ספריית מעריב״.

פרפו׳ ע. א .סימון, אורי אבניי׳
פרופ׳ דן מירון, ח״כ מאיר פעיל,
דני קרוון, לטיר דורי, אשר
צרפתי, ארטור גולדרייד, עוזי
כורשטיץ, אברהם פסקא, הלל
נאמן, ניקול קפל, יצחק חוקיה,
דן קדר׳ משה ברזילי, מנחם
כינצקי, שמואל וולר, יצחק
נאמן, יפי.
הפירסום נתאפשר הודות לתרומתם
של באי הרב־שיח להבנה יהודית־ערבית,
אשר נערך בב׳ית־סוקולוב,
תל־אביב. ב־.11.1.75

מכתבים
7אן אגו שייכים?

במספר מצומצם
בשכונות רסקו המקסימות:

נוהי־רסקו
חבצלת השרון
הדיח ביאליסטוק
קרית־ים
עומר

ליד ליד ליד ליד
ליד

רמת השרון
נ תניה
תל־אביב
חיפ ה
באר־שבע

כפרנו: ,חף, הינו כפר השוכן בלב הארץ,
מול עיירת־הפיתוח כרמיאל, והמשכה
הטופוגראפי. הכפר היגו חלק בלתי-
נפרר מחיי המדינה הכלליים; אשר השתלב
יפה בחייה בכל התחומים. אך לדאבוננו,
כפרנו אינו מפותח באותו קצב של
ההתפתחות הכללית׳ ומתקדם באיטיות
יתירה.
הבחירות הראשונות למועצה המקומית
בכפר העלו צוות צעירים משכילים, מורים
ופקידים מבני הכפר, שלקחו על עצמם
נטל האחריות לע־שות למען הגשמת
פיתוחו וקידומו ממצבו הסטאטי הנוכחי.
למעשה הצליחה המועצה לבצע מיספר
פרוייקטים קטנים, שמומנו בעיקר על־ידי
התושבים. אך שני פרוייקטים כבירים לא
ניתן לנו להגשים בכוחות־עצמנו, והם:
בניית בית־ספר שיכיל את כל בני הכפר
הלומדים בשני בתי־הספר העממיים, ומהווים
מעל לשליש אוכלוסיית הכפר.
לישם כך פנינו, כמקובל, למישרד־החינוך
לקבלת הלוואה. לשימחתנו אושרה ההל וואה
המבוקשת, אך שיחרורה נידחה משנה
לשנה, וקבלתה עדיין בסימן־שאלה
גדול.
ואילו בקשר לפרוייקט השני, הוא
חיבור כפרנו לרשת־החשמל, היתה לנו
עבודה סיזיפית ממש. לשם חיבור כפרנו
הקטן נדרשנו לשלם לחברת־החשמל ל ישראל
כשני מיליון וחצי לירות, מלבד
החיבורים שעלולים לעלות למעלה ממיל יון
נוסף — עול גדול שאיננו יכולים
לשאת בו.
אי־לזאת פנינו למישרד־המיסחר־והתע־שייה,
בהיותו כולל בחובו כיום גם את
מישרד־הפיתוח, לקבל מענק כפי שנתן
לאחד הכפרים האחרים. אך לצערנו הרב

כמו כן גותרו מספד דירות־רחחה בבנינים רבי־קומות
באתרים מובחרים ברחבי הארץ.
פרטים במשרדי ״רסקו״ :
תל־אביב —
— חיפה באר־שבע —
ירושלים —

אשדוד
ק. מוצקין —

רח׳ הר־סיני , 1יטל 622222 .
רח׳ הרצל , 1טל 668161 .
״בית רסקו״ ,טל 77145 .
רח׳ שמאי ,8טל 224421 .
רח׳ קיבוץ גלויות , 24 טל 23035 .
״דירות עם״ ,שד׳ השופטים , 2
טל 710191 .

מפריו את

על ר 1!1 0אפשר ל ס מוך!

מה לא עושים למען האופנה, או אולי למען החסכון ו אמלי לפידות, יהלומנית אם לבן ואשת עו״ד, ניגשת
השבוע למספרה החדשה של ״דייב״ בשיער שחור ארוך וגולש, ויצאה בתסרוקת נערית מודרנית. כל לקוחה
המגיעה אל דייב בשיער אריך, מתבקשת ע״י דייב להצטלם לפני ואחרי, כדי לשמור מזכרת מהאופנה שחלפה.

כאשר העולם הזה פותח כתבה במילים
״העולם הזה מגלה יש הסבורים
כי הוא עומד לגלות שערורייה
אמיתית שנועדה לעקור תופעות שליליות.
אבל,
לצערי הרב, אי־אפשר לומר
על הכתבה ״הפירצה קוראת לפרץ״
(העולם הזה ,)13.11.74 אלא שהיא דוגמה
לעיתונאות, שאינה רק בזה לעובדות
אלא מסלפת אותן ביודעין, אם
לתענוגו ״המיקצועי״ של הכתב, או
לשם שירות לאינטרסים פוליטיים אשר
במיקרה זה נראים לי רחוקים מקו
מחשבתו של העולם הזה עצמו.
להלן העובדות:
כותרת הכתבה זועקת סגן
ראש־העיר פרץ אוניקובסקי חשף שע רורייה
של ספסרות בדירות לזוגות
צעירים — העולם הזה מגלה שהוא
עצמו השתתף בה.״
ואולם — בכל הכתבה אין אף מילה
אחת הטוענת כי יש איזושהי שייכות
לדירת אוניקובסקי שבה מדובר ולאיזו-
שהי מיסגרת של שיכון זוגות צעירים !
האיר ייתכן שהכותרת תקבע דבר
אשר המאמר שמתחתיה לא רק שאינו
מוכיח אלא אפילו אינו טוען, זאת
נעלה מבינתי להבין.
ואשר לאותה דירת אוניקובסקי— :
ב־ 2בינואר 1973 רכשתי דירה בש ביל
בני, שהוא כיום בשירות צבאי,
מידי חברה מיסחרית המציעה למכירה
דירות בשוק החופשי — וזאת לאחר

מכתבים
נענינו שאין אנו גזירה שווה עם הכפר
הלז, בהיותו כפר דרוזי, ואף איננו שווים
עם הכפר ג׳זר — הכפר העלאווי (כת
מוסלמית) השוכן ברמת־הגולן סמוך לגבולות
עם לבנון וסוריה. לפי זה, אין
אנו שייכים לשום גיזרה מהגיזרות הנ״ל.
אם כן, לאיזו גיזרה אנו שייכים?
כפרנו, לפי עניות דעתי, הוא שווה־זכויות
לכלל היישובים׳ היות שאנו חיים
את חיי המדינה, את שימחתה ואת תוגתה
גם יחד. הסח הדעת מאי תנו וקיפוחגו
מהווה פגם מדיני חמור מאד, הטעון
תיקון שאליו אנו מצפים במשיחיות.

אחמד עבאם,

יו״ר המועצה המקומית י נחף

אריק שרון
לא בימי בן־גוריון

,,עיכקת״ שרון
שר־האוצר לשעבר ויו״ד הנהלת הסוכנות
דהיום פינחס ספיר, אשר כעם על־כך
על מינוי־ו,חירום שקיבל זה־עתה אלוף-

לא זוג, לא צעיר
שבחרתי בהצעה זו מתוך מיספר הצעות
מקבילות שהיו בשוק באותה שעה.
לא ביקשתי ולא קבלתי כל הנחה או
הטבה או העדפה ברכישת דירה זו,
אלא רכשתיה במחיר המכירות של החברה
בתנאים שהוצעו לכל רוכש.
המשכנתא, בריבית של 13 אחוזים,
היתד, משכנתא בנקאית רגילה, שכמוה
ניתנה באותו זמן למשתכנים שאין להם
שום עדיפות מיוחדת. זוגות צעירים,
העונים לקריטריונים, קיבלו אז
משכנתא שמחציתה מן התקציב, בריבית
של ס/״ר, ומחציתה האחרת בנק אית,
בריבית של .996.ואילו אני
שילמתי, כפי שכתוב בהעולס הזה,
־׳ ,139 שכאמור היתד, אז משכנתא
בנקאית רגילה.
החוזה והמישכנתא נעשו מלכתחילה
על שמי, וזאת מהסיבה הפשוטה שבני
היד, אז עדיין קטין מבחינה מישפטית.
בבוא המועד הועברה הדירה על שמו.
לגבי טענותיו של כתב העולם הזה,
כאילו דירות אלו חולקו כביכול במחיר
נמוך ממחיר השוק, בתנאים
מסובסדים (על־ידי מי׳ לא נאמר כלל),
— טרחתי והתעניינתי מה היו מחירי
דירות לזוגות צעירים באותו גודל, באותו.
איזור ובאותו זמן, או בסמוך
לו. ומה התברר? חברת רובינשטיין,
למשל, מכרה בנזודדצה״ל דירות בנות
3חדרים 73מ״ר לזוגות צעירים בחודש
יוני — 1973 כלומר שישה חודשים
מאוחר יותר ממועד רכישתי אני, וכאשר
המחירים עלו — 70 אלף ל״י
לדירה, לא צמוד, כולל מלוא מחיר
הקרקע הפרטית !

זז״כ (מיל ).אריק שרון, טען בעת ישיבה
של ראשי מיפלגתו, המערך., :עיסקה כזאת
לא הייתה אפשרית בימי בן־גוריון.״
ומר ספיר אמנם צדק בהחלט.
כאשר דוד בן־גוריון ז״ל, כראש־ממש־לה
ב־ ,1951 החליט שמפקד הפלמ״ח, האלוף
יגאל אלון, איננו רצוי לו בשורות
צה״ל, כי כאיש אחדות־העבודה ולא
מפא״י הוא איננו ממלכתי דיו, הוא פשוט
הדיח אותו מתפקידו כאלוף פיקוד הדרום,
ומינה במקומו — את מי? את
חבר מרכז מפא״י דאז האלוף משה דיין.
וכך נאלץ, לבסוף, יגאל אלון לפרוש מ־צה״ל
נגד רצונו.
וכאשר דוד בן־גוריון כעם מאד על
האלוף יצחק רבין, באותן שנות החמישים,
על כך שהעז להשתתף בכנס ארצי של
אנשי הפלמ״־ח למרות הוראה מפורשת
של בי־ג׳י — אם־כי עשה זאת בבגדים
אזרחיים — הוא פשוט הכנים את רבין
לפריז׳ידר ולא נתן לו להתקדם בשורות

כך התייחס בן־גוריון בזמנו אל שניים
מטובי המפקדים במילחמת תש״זו, לאחר
שהוא עצמו אמר על הראשון — יגאל
אלון — כי הוא המפקד הקרבי הטוב ביותר
במילחמת־השיחרור, ועל השני —
יצחק רבץ — כי הוא קצין מצטיין ש־נכונו
לו עוד תפקידים גדולים בצד,״ל.
ייתכן שגישה ״ממלכתית״ זו נראית
בעיני פינחס ספיר הולמת ביותר לחיזוק
צה״ל וביטחון ישראל, אולם כל מי שלא
.מסכים להנהלודזזשבונות כזו חייב לדרוש
בממשלה, בכנסת ודרך בל אמצעי-התיק-
שורת: מקומו של אלוף אריאל שרון בשעה
גורלית זו לביטחון ועתיד ישראל,
הוא בקו הראשון של צד,״ל!
יזהר דרורי, חיפה

השוואה נוספת — :הקבלן דוד קלעי
מכר דירות לזוגות צעירים בגאות־אפקה
על קרקע פרטית שהיתר, שייכת
לו, כחצי שנה לאחר רכישתי, ומכר
דירות אלה (שהן יותר גדולות מהדירה
שאני רכשתי) ,כולל מחיר הקרקע הפרטית,
ב־ 70 אלף ל״י! ואילו אני
שילמתי בתאריך שבו היו דירות יותר
זולות 78 ,אלף ל״י, כלומר שמונת
אלפים ל״י יותר, כפי שכותב העולם
הזה. אזי היכן ההנחה שקיבלתי, כביכול?
אגב,
אין לי שום דבר־מה להסתיר
בפרשה זו. כל המיסמכים הקשורים
לדירה הנ״ל נמסרו על־ידי ומרצוני
הטוב, לכתבכם יגאל לביב, משום שלא
יכולתי להניח כי כוונתו לסלף את
תוכנם ולהציגם בפני הקוראים בראי
עקום על־ידי פירסום מיסמך אחד
בלבד.
מרושע במיוחד הוא ישירבוב שמה
של בתי לכתבה. שבוע ימים לפני
מילחמת יום־הכיפורים, נכנסו בתי ובעלה
זיכרונו־לברכה, לדירה שרכשו
בראשון־לציון. גם דירה זו נרכשה בשעתו
במיסגרת מסחרית רגילה, ללא
כל קשר לאיזו־שהיא מיסגרת של שיכוני
זוגות צעירים, וזאת אף לא נטען
במאמר העולם הזה. אחרי גפילת בעלה
במילחמת יום־הכיפורים, חשבנו שבתי
לא תוכל לגור באותה דירה בה זכתה,
כאמור, להיות עם בחיר־ליבה שבוע
יימים בלבד, וחשבנו שהיא ופני יתחלפו
בדירותיהם. מה פסול בכך, איני יכול
להבין.
אסיים במילה על האספקט הציבורי
והפוליטי של הכתבה. לפנינו שתי
מערכות של עובדות. האחת נוגעת לדירות
ילדי שנרכשו בדרך המסחרית
הרגילה ולא היתד, להן, אפילו על־פי
המאמר של העולם הזה, כל שייכות
לשיכון ציבורי ולא־כל־שכן לשיכון
זוגות צעירים — ומול זאת, כותרת
המאמר המשמיצה אותי שהשתתפתי
ברכישה פרוטקציוניסטית של דירה
או דירות.
במיסגרת תפקידי הציבורי כנבחר
בעיריית תל־אביב־יפו׳ אעשה כמיטב
יכולתי והבנתי לעקירת תופעוח פסולות
ולקביעת סטנדרטים חדשים וצודקים׳
למען יזכו בדירות אותם זוגות
הראויים לכך מבחינה סוציאלית, למען
שיכונם ושיקומם. רק הגיוני שהעולם
הזה יתמוך במשימה זו.

פרץ אוגיקוכפקי,

סגן־ראש־העירייה, תל־אביב

מלכת היוני הונאה
לתחרות בארגז
הקהל הריע ממושכות למלכה הבלתי שיגרתית.
הפתעה גדולה נבוכה לצופי תחרות
מלכת היופי, כאשר לפתע,
ממש כרגעי השיא של מכם הבד
חירה, הובאה מלכת היופי להיכל
בתוף ...ארגז.
המנחה כבר החל לקרוא לבמה את
המועמדות הסופיות, כאשר ניגש אליו
מנהל הטכס ולחש דבר מד. על אוזנו.
לרגע עבד רחש של הפתעה בקהל, והמנחה
פנה למיקרופון ואפר :״נמסד לי ברגע
זח כי מלכת היופי תגיע ברגעים אלה
לבמה.״ הקהל החל למחוא כפיים ואל
הבמה הועלה ארגז עץ מסתורי שהעלה
לשיא את המתח בקהל. המנחה נתן אות
ושני גט־ים הסירו כמהידות את מהסה
הקרשים ואז נתגלתה לעיני כולם ליידי
קריסטל במלוא יופיח. מחיאות כפיים
וקריאות סוערות ליוו את המנחה באשר

ניקש לערוך את ההצבעה ואמנם לא היה
ספק בדבר. ליידי קר־סטל נבחרה למלכת
היופי — פה אהד.
בקול נרגש הציג המנחה את המלכה
החדשה: ליידי קריסטל, עולה מצרפת עוסקת
בשטח הכביסה מזה שנים רבות
ובעלת נסיון ומוניטין רב. מידותיה אידיאליות
.60X40X80
תוכניותיה — כל ׳תוכניות הכביסה האפשריות•
למחרת
הטכס פורסמו בכל העיתונים
פרטים נוספים על מלכת חיו פי הוזדשח.
מכונת הכביסה ליידי קריסשל היא בעלת
כל היתרונות: הרתחת עד 100 מעלות,
ציפוי אמאייל משובח ועיצוב מרהיב עין.
אוטומטית לחלוטין ונוחת בהם עלה. אין
יתרון שאינו נמצא כליידי קריסטל —
מכונת הכביסה הטובח והתסס־נית מכויז —
שנבחרה פד, אחד גם למלכת הייפי.

שלוש מלכות היופי הנבחרות
של ישראל לשנת 1974

שמלות חופה אקסקלוסיביות
עיצזב תסרזקותאופנתיות
טיפול פנים קוסמטי ואיפור
מניקור ופדיקור (קוסמטי ורפואי)
מיז1ג אויר* מוסיקת רקע *מזנון
ארוחת צהר״ם

מחלקה ל ח תני ם
מבזבדהס לון המלכו ת•
סלון
תל-אביב ר ח׳ בן יהודה , 64ט ל2 2 6 5 9 2 .

מיסלגת העבודה נקרעת בין ניסיונות ההשתלטות
המחודשים של ספיר עדיה לבין הססנותו
ופחדיו מדיי! של ראש־הממשלה

ומונו נבונים ונפתנבי מסממת במממנת

1ו 11ט ח!

הוו סקתתפרס
** עולם לא דמו וזברי מיפלגת הע־
* ) בודה לכיתת בית־ספרי המחולקת לקבוצות
יריבות, כמו בשבועיים האחרונים.
כמו בכיתה, גם במיפלגת העבודה יש
קבוצות התומכות במורה וקבוצות המתעדות
לו; קבוצות הנשענות על אהבת
המנהל וקבוצות אשר קמו רק בגלל שיג־אתן
למנהל ! קבוצות של ילדים •שאוהבים
את הבנות, וקבוצות אשר על דיגלו חרות:
״למשוך לבנות בצמות.״
כמו אצל ילדים, גם במיפלגת העבודה׳
יש כאלה החברים בשתי קבוצות ויותר,
אלה המשתתפים ב״פעולות״ של קבוצה
אחת ורצים למסור דו״ח על הפעולה לקבוצה
היריבה.
אלא שלא כבביודהספר, במיפלגת העבודה
איו בל חוקי־מישחק. כל אחד עושה
את הישר בעיניו. כל אחד פועל לפי הב נתו
הפוליטית באותה שניה שבה הוא
נדרש לכך, מבלי שיהסס כלל להחליף
את דעתו כעבור יומיים, בטענה כי ״בפוליטיקה
הכל מותר.״

__ ס פי ר
מארגן מחדש
^ י־אפשר לחלק היום את מיפלגת
העבודה לחטיבות הידועות — מפא״י
אחדות העבודה ורפ״י. בתוך כל אחת
מחטיבות אלו רב השונה מן המאחד. אך
אפ-שר לחלק את העבודה, ובעיקר את
מפא״י, אשר קמה בשבועות האחרונים
והיתה שוב לגורם גלוי ומוצהר, לשלושה
גושים אשר גם אותם קשה להגדיר באופן
מוחלט.

*אי! וסי ינאי
בראש הגוש הפעיל ביותר עומד פינחס
ספיר. מאז חזר שר־האוצר לשעבר מנסיעתו
האחרונה לחדל, החליט להפגין שוב
את כוחו במיסגרת מיפלגתו, לארגו את
מפא״י מחדש, והוא אכן עדשה זאת בהצלחה
מרובה.
נוסף להחלטתו לארגן את מפא״י מחדש
מארגן ספיר, בחושו הפוליטי הבריא, מיס־לגד.
גדולה הרבה יותר: מיפלגת היונים.
לצד ספיר עובדת בפועל׳ ללא כל הסתר,
צמרת משרד-האוצר כולה. בימיזנון הכנסת
ניתן להבחין פעמים רבות בספיר ליד שולחן
אהד, כשלידו כל צמרת מישרדו לשעבר,
יבשר־האוצר הנוכחי, יהושע רבינוביץ,
הקורא עיתון כשהוא יושב בגפו ליד שולחן
אחר.
נוסף לצמרת מישרד־וואוצר ריכז סביבו
ספיר ארבעה חברי־כנסת העושים ככל
שהוא מצווה עליהם: עדי יפה, העומד אף
בראש קרו־ספיר ! אברהם זילברברג, דמות
הלקוחה ישר מתמונות מפא״י במלוא זוהרה
י יוסי שריד. בן־טיפוחיו של ספיר
מזה עשר שנים וצבי גרשוני.
בהיותו מנהיג היונים, נתונים להשפעת
ספיר כל אותם הזגים חדשים שהוקמו
לאחרונה במערך, כמו חוג ה־ ,15 החוג
הראשון של היונים המוצהרות, שאותו
הקים, באופן רישמי, יוסי שריד. דיעותי־הם
הפוליטיות המוגדרות של לובה אליאב
ויצחק בן־אהרון, שאותם אי־אפשר לשייך
לשום חוג, משייכות אותם ממילא למחנהו
של ספיר.
אליאב עמד, בשבוע שעבר, לפרוש •־

מיפלגת העבודה, אם־כי לא התכוון להחזיר
את המנדט שלו בכנסת. רק לחץ כבד
של ספיר שיכנעו להקפיא בינתיים תוכנית

חוגי היונים
במעיך
ך* תולדח של חוג ה־ ,15 במה־חופשית,
? 1היא יצירת־כפיו הבלעדית של ספיר
אחרי שהוא החליט להרחיב את חוג ח־.15
אברהם זילברברג זימן לפגישה, באמצעות
פיתקאות מודפסות ובלתי־חתומות, את כל
היונים במיפלגת העבודה. כאילו בחשאי
נערכו כבר שתי פגישות של חוג זה,
ועוררו סערה גדולה במיפלגה. אולם למרות
דרישות ראש־הממשלה והסובבים
אותו להפסיק את פעילות החוג, לא נעתר
לו ספיר, והחוג מוסיף להיפגש ולהתרחב.
חוג אחר, אשר אינו שייך למיפלגת
העבודה אך נמצא בשליטת מיפלגה זו
הוא חוג הח״כים הספרדים. יוזם החוג
הוא ח״כ חביב שמעוני, הידוע כיונה
וכתומך נלהב של ספיר. הדמות הבכירה
בחוג זה, באופן רישמי, היא שר־המיש־טרה
שלמה הילל, אשר ניסה בשלב מסו-
יים להפוך את החוג לעמדת־כוח פרטית
שלו, אולם דיעותיו הפוליטיות של הילל
רחוקות מאלה של ספיר, ושמעוני קיבל
רמז לחסום את הילל.
חוגי הצעירים והחוג־לשילוב נמפא״י

סרים גם הם למישמעתו של ספיר. ספיר
אף עומד להטיל את כל כובד מישקלו כדי
להשפיע, אצל צעירי מפא״י, במילחמה
המתרחשת שם בין הח״כים יוסי שריד
ומיכה חריש׳ כשספיר יטה את הכף לטובת
שריד כמובן.
בחודש מארס עומד להתפטר •רכז
חוג הצעירים במפא״י, יחיאל לקט. כיוס
קיימים שלושה מועמדים לרשת את לקט :
דני קורן, בנו של מי שהיה ח״ב, הרומני
של מפא״י יצחק קורן, השוהה עתה בלונדון;
יהאיל גוטמן, עוזרו של שר־המישפטים
חיים צדוק, ונתן רענן׳ סגנו של לקט
כיום.
לדעת שריד יש למנות לתפקיד זה את
רענן, שכן ברור שהוא יהיה הממושמע
ביותר וחסר־הדיעזדהעצמית מכל השלושה.
ספיר מתכוון להפוך את רענן יורשו
של לקט.
קיים גם חוג ליבון. זהו החוג היוני
ביותר במיפלגת העבודה, והוא התכנס
כבר מספר פעמים, עד לפני כארבעה חודשים•
החוג, שבו חברים אנשי מיפלגת
העבודה שאינם חברי־כי׳סת, כמו עורך
אות לשעבר דויד שחם, וצבי כסה, הוא
לא התכנס מזה ארבעה חודשים והשאלה
אם הוא עדיין מתפקד. במידה שכן, חוא
יעמוד בוודאי לרשות ספיר במאבק נגד
הניצים.
חוגי הניצים
עומת ס פי ר ניצב גוש חניצים שב/קרב
חברי מימלנת־העבודה. ניצים

אלה נעדרים מנהיג מוצהר. מאחרי הקלעים
הם ממתינים להתייצבותו של משה
דיין מאחריהם, אולם דיין מיעט, בשנים
האחרונות, להתייצב מאחרי גוש פוליטי
או התארגנות מוגדרת כלשהם, והוא נח שב
כשומר״האופציות הניצחי של מיפלגת
העבודה.
מי שעומד בראש גוש זה באופן טכני
בלבד הוא ח״כ מרדכי בן־פורת, הידוע
כמי שמבטא את מחשבותיו של דיין,
ומקורב אליו ביותר מקרב חברי הכנסת.
קשה להניח כי כאשר יניפו הניצים את
השלט הנושא את שמם ויתארגנו כגוש
מוגדר, יעמדו כל אנשי רפ״י מאחריהם.
כבר היום ידועות דיעותיו של יצחק נבון,
המתקרבות למחנה היונים יותר מאשר
למחנהו של דיין, אם כי ייתכן שנאמנותו
של נבון לרפ״י ורתיעתו ממפא״י יכריעו,
ברגע הנכון, את הכף לטובת דיין.
לא ברור גם כיצד ינהג שמעון פרס.
פרס, הנהנה מתפקידו כשר־הביטחון, יש קול
פעמים רבות אם להתייצב מאחרי
דיין כנגד ראש הממשלה והמיפלגה, אם
כי ברור לו כי כל בגידה בדיין תסיר
מעליו את הגב הפוליטי שלו, ותביא לכך
שהוא יהיה נתון לחסדי מפא״י, ודווקא
לשבט, כסי הנראה.
חוג אתגר, אשר יצא אחרי המילחמה
בהתקפה על מישטר גולדה־דיין, שהרוח
החיה בו הם ראש עיריית הרצליה יוסף
נבו ומנכ״ל כור מאיר עמית, הפך את
עורו בשבועות האחרונים, והחליט להפנות
את מלוא כוח־המחץ של קציני־המילואים
החברים בו כנגד התארגנויותיו: של ספיר.
אל החוג הצטרף גם שר־ההסברה אהרון
(״אהרל׳ה״) יריב, אשר דיעותיו בנושאי
מדיניות חוץ וביטחון איין קבועות.
אין ספק כי אם לסווג חוג זה, הרי היום
הוא מקורב לניצים, לאותו משה דיין
שאותו הם תקפו לפני מיספר חודשים.
היצירה המוצהרת ביותר של גוש הני*
צים היא גוש ה־9׳ אותם תישעה חברי-
כנסת ממיפלגת העבודה, בראשותם של משה
שחל ועוזי פיינרמן, שדרשו לפני שבועות
אחדים להקים ממשלת ליכוד לאומי.
בחוג זה חברים, בין השאר ז׳אק אמיר
ושושנה ארבלייאלמוזלינו מאחדות־העבו־דה,
בן־ציון חלפון ממפא״י, ובן־פורת
מרפ״י.
התופעה המעניינת היא התייצבותם של
מרבית חברי־הכנסת של אחדות־העבודה,
אשר מנהיגה יגאל אלון הוא הוגה תוכנית־אלון,
בראש הניצים במיפלגת העבודה.
משה כרמל, מי שהיה שר״התחבורה !
השר ישראל גלילי אבי מיסמך גלילי ומעלה
האדומים, יחד עם אמיר וארבלי,
מהווים רוב ניצי במיפלגתם.
הגוש הבלתי־מוגדר
ף* אש־עיריית חיפה, יוסף אלמוגי,
( מהווה גורם חשוב במערכות הפנימיות
במיפלגת העבודה. אלמוגי, שחזר
בשבוע שעבר מסיור שנור בגרמניה, עדיין
לא הביע הצהרת אמונים מפורשת לכיוון
זה או אחר, אם כי הכוח העומד מאחרי
אלמוגי, חיפוו, הוא גורם רב־חשיבות. יש
להניח שאלמוגי, למרות קריצות שונות
שלו לעבר ראש־הממשלה, יתייצב בצורה
משכנעת פחות או יותר לצד הניצים
ותומכי דיין.
בין שני גושים אלה נמצא הגוש הבלתי-
מוגדר של ראש־הממשלה, יצחק רבין.
רבץ, שהוא נטע זר במפא״י, נשען בעיקר
על עצם עובדת היותו ראש־ממשלה, יותר
מאשר על כוח פוליטי זה או אחד. ברבין
תומכים המזכיר החלש של המיפלגה, מאיר
זרמי, ויושב־ראש סיעת המערך בכנסת,
ח״כ משה וורטמן.
כשהחלו החוגים השונים במיפלגת הע בודה
להיווצר, הבין רבין כי כל התאר גנות
מהווה סכנה לשילטונז, ויצא בחריפות
כנגד כל אחד מהחוגים. בדרישתו
זו תמך בו אף ידידו של ספיר וראש
ועדת־הכספים של הכנסת, ישראל קרגמן.
תמיכה איתנה פחות היתה זו של השרים
משה ברעם ואהרון ידלין, אולם בעי קר
זו של שר־האוצר יהושע רבינוביץ,
מי שהיה מראשי הגוש.
אולם היום התמונה ברורה קצת פחות.
זרמי מאיים להתפטר אם לא יתוקן מצבה
הכספי הרעוע של המיפלגה. ולרבין ברור
בי היחיד שבכוחו להושיע ולהזרים כסף
הוא ספיר.
לרבין נודע על פגישות שהיו לספיר
עם רבינוביץ׳ אשר בהן הצניע רבינוביץ

ספיד: מתארגן, בונה או הורס?

את התנגדותו להחייאת מפא״י ולהקמת
גוש היונים.
בעוד שברעם וידלין ממש צעקו כנגד
הקמת מפא״י מחדש נשתתקו קולותיהם
ואילו אפילו רבין עצמו יודע כי אין
לסמוך על קרגמן, כאשר ספיר עומד מנגד.
כך נותר רבץ עם התומך היחיד שלו
בקרב המיפלגה, משה ורטמן.
המצב כיום במיפלגת העבודה שהיא גוף
ענק, הגוף הפוליטי המרכזי בארץ, הקורם
תחת המילחמות הפנימיות בתוכו.
כל אחד מאנשי מיפלגת העבודה מקורב
יותר לאחת המיפלגות האחרות בכנסת
מאשר למתנגדיו בתוך מיפלגתו שלו,
ומצב זה הוא רחוק מלהיות בריא לכל
מיפלגה פוליטית כלשהי.
הבריתות החיצוניות מאיימות על מ יפ־לגת
העבודה. בין אם בריח של הניצים
עם הליכוד, כאשר תעלנה השאלות המכ ריעות
כשאלת עתיד הגדה המערבית, ובין
אם הבריתות האפשרויות בין הסופר־יונים
לבין מיפלגות שמאליות /כמו ברית אפש רית
בין לובה אליאב לבין מוקד או ברית
שנראית אבסורדית, אך אפשרית לגמרי,
מתוך הכרת אופיו של יצחק בן־אהרון,
בין בן־אהרון לפנתרים השחורים, לקראת
הבחירות שתיערכנה בעוד שנתיים וחצי.

רביו החליט
לוותר

ובינוביץ: נוסח ער שתי הסעיפים

דיין: מסרב להתייצב בואש הניציס

^ ד כאן מתחוללת הפתעה פוליטית
\י £גדולה• נראה כי רבץ החליט לוותר
לספיר, ולתמוך בו בכינונה של מפא״י
מחדש ובאירגון החוג היוני במה־חופשית.
הפגנת תמיכה ראשונה תתרחש כאשר
יקריב רביו׳ את ורטמן, ויתמוך בדרישת
ספיר להחליפו בעדי יפה, מנאמני ספיר.
הנימוק של ספיר, אשר התקבל כפי
הנראה על דעתו של ראש־הממשלה, היה
כי ההתארגנות המחודשת של מפא״י, הקמת
וחיזוק חוגי היונים למיניהם, תשמש
בלם בפני החזרתו לשילטון של משה
דיין.
למרות שספיר מהווה סכנה לא פחותה
לשילטונו של רבץ מאשר משה דיין,
ידוע כי הטראומה המרכזית בחייו של
ראש־הממשלה היא דווקא. דיין, ונראה כי
נימוק זה הוא ששיכנע אותו להפסיק את
המילחמה בספיר, ולהרשות את ההתארגנויות
השונות ואת חיזוק כוחו של ספיר.
יש בקרב אנשי המערך הנותנים אשראי
רב לתכססנותו הפוליטית של ראש־הממ־שלה,
והטוענים כי הוא הסכים מלכתחילה
עם דרכו של ספיר, בעיקר כדי לחסל
אחת־ולתמיד את הסכנה ששמה דיין.
יגאל אלון נמצא, כמובן, מהעבר היוני
של המערך, אולם הוא אינו משתייך לקבוצות
המאורגנות. יחסיו הרעועים עס
ראש־הממשלה מחד, ותיקוותיו של אלון
להפוך יום אחד ראש־הממשלה, תיקווה
העומדת בסתירה עם כל הליכה משותפת
עם ספיר, מוציאים לפי־שעה את אלון
מתמונת ההתארגנות.
מצבה של מפ״ם הוא מיוחד במינו.
מפ״ם עומדת כקטליזטור מאחרי כל התארגנות
או תופעה יונית במיפלגת העבודה.
תזכיר אותו חיבר ח״כ מפ״ם דב זכץ
בעניין מעלה־האדומים, יגרום עוד צרות
צרורות לשלמות המערך ומיפלגת העבודה.
אולם מנהיגי מס״ם החליטו, בטקטיקה
פוליטית, שלא להצטרף לאף אחד מהחוגים
היוניים אשר קמו במיפלגת העבודה,
ואשר רצו לצרף אליהם את מפ״ם.
כך מצליחה מפ״ם לשמור על אופציה
פתוחה לכל קונסטלציה פוליטית אשר
תיווצר בעתיד, ולשמור לעצמה דלתות
פתוחות לנסיגה אפילו מהרעיונות המקודשים
של מפ״ם — כדי שהיא לא תצטרך
לפרוש אי פעם מהממשלה.
למרות שספיר הוא, כיום מן הדמויות
הפחות פופולאריות בקרב הציבור הישראלי,
הוא מצליח לארגן את מפא״י ואת מיפי
לגת העבודה לקראת העימות הגדול בין
היונים לבין משה דיין — עימות אשר יביא
להכרעה פנים־פוליטית שלה יהיו השלכות
מכריעות על גורל העם והמדינה.
המתנגדים לספיר בקרב מיפלגתדשלו
יודעים. כי למדות שכוחו היום אינו גדול
ביותר, הרי כוח־ההרס שלו עצום, כמעט
בפי שהיה כאשר היה המלך המוכתר של
המיפלגה. המודעות על כוח־הרם זה של
ספיר אינה מאפשרת להם לנצל את התמורות
שהתחוללו בשנה האחרונה לרעתו
של ספיר, ומחזירה את המיפלגה לימיה
הישנים והטובים.

תמרורים
זכתה • במקום הראשון גתחרויורג
נישפי-חנוכח גבית הלוחם שיו אירגון נכי
צד,״ל, אי ר ח ׳כרנע, קרובת־משפחתו
של נשיא מדיונת־ישראל הראשון חיים
וייצמן, מהנדסת בניין ומיכרות בדימום
שאיבדה רגל במילחמת השיחרור לאחר
ששחתה 30ק״מ. בת .74
גולדה • לכתב הספורט בידיעות
אחרונות, איתן עמית, ולאשתו רונית,
שהיא בתו של סגן מנהל חברת הסרטים
האמריקאית הגדולה אבקו אנובאטי, חיים
אשל, בת. אשל, שהגיע לארץ לרגל המאורע,
חתם כאן על חוזה הפצה עם חברת
סרטי נח של מנחם גולן להפצת סרטי
אבקו אמבאסי בארץ ובמקביל להפצת סרטי
נח ברחבי העולם.
נבחר • פעם נוספת, לתקופה של
שנתיים, לתפקיד נשיא בורסת היהלומים
הישראלית, משה שניצר 54 יצואן
היהלומים הגדול בישראל, יליד צ׳רנו־ביץ
רומניה, עלה לארץ ב־ ,1934 למד
באוניברסיטה העיברית היסטוריה ופילוסופיה,
משמש גם כנשיא־הכבוד של
הפדרציה הבינלאומית של בורסות היהלומים
בעולם.
פרש * לגימלאות, שופט בית־המש-
פט המחוזי בתל-אביב מיכאל הרפזי,
שכיהן בשירות המדינה 26 שנים רצופות,
תחילה כפרקליט מחוז תל־אביב, מונה
ב־ 1951 לשופט מחוזי, שימש קודם־לבן
גם כעיתוינאי ועורך-דץ של ההסתדרות.
פרש * אחרי 39 שנות שירות במיש־טרת
המנדט ובמישטרת ישראל, פקד נימר
זידאן 59 שמילא באחרונה את תפקיד
מפקד מישטרת שפרעם, אב ל־ 10 ילדים,
מוסלמי, מתגורר בכפר שעב שליד עכו,
התגייס למישטרה ב־ ,1936 השתתף בפעולות
נגד כנופיות־פורעים ערביות לפני קום
המדינה ובשנות ה* ,50 היה בין הלוחמים
במסתננים ובמבריחים מלבנון.
מונה לתפקיד מישנה לנשיא הטכניון
למינהל ופיננסים׳ במקומו של יוסף
עמי, אל״מ (מיל ).מנחם זהכי ששירת
בצה״ל בשנים ,1972—1956 היה מדריך ב-
בית־ספר לפיקוד ומטה ובשלוש שנות
שירותו האחרונות היה ראש־מחלקה באגף-
האפסנאות במטה הכללי, מוגה אחרי פרישתו
מצה״ל כמנהל חטיבת הטכסטיל והעור
במישרד־המיסחר-והתעשייה.
התגרשו * בלונדון, השחקן הבריטי
דייוויד (״יצרים׳) האמינגס ( ,03
ואשתו השחקנית
האמריקאית שהתגוררה
בשנים האחרונות
בלונדון

גייל

האניקט

( .)30 השניים נפרדו
כבר לפני מיס-
פר חודשים, אך רק
השבוע הוכרו הגירושין
רישמית.

בשורה אחת עם הסיגריות
הססורם מות ביותרבעודים
סופרקינג ס״ז
תערובת אמריקאית
תוצרת דובק

100ט 8 ^ 04

נפטר בקל*
מזו שבמישיגן, ב האמינגס
גיל
,60 מהתקף־לב,
זמר הטנור היהודי־אמריקאי ריצ׳ארד
טאקר, שהיה אחד מזמרי האופרה הנודעים
בעולם, הופיע במשך 30 שנה בי
נוטרופוליטן אופרה. יליד ניו־יורק, בנו
של מהגר יהודי עני מרוסיה, נולד בשם
ראובן טיקר, עבד בתחילת דרכו כשליח
בחברת תיווך בוול סטריט וכדי להשיג
הכנסה נוספת שר בחתונות וכחזן בבתי-
כנסת. לא זכה להשכלה פורמלית, אך קיבל
שני תוארי דוקטור־כבוד מאוניברסיטאות
בארצות-הברית, אחרי שהתפרסם כזמר אופרה.
הופיע בכל רחבי העולם, מלבד גר מניה
וברית-המועצות. כאשר הוזמן להופיע
בברית־המועצות, דרש להוסיף בחוזה
שיינתן לו להופיע שם גם בבתי-כנסת.
הסובייטים סירבו והעיסקה בוטלה.
נהרגו • בתאונת-דרכים ליד בית-
החולים אסף הרופא, כאשר טנדר סטה
ממסלולו ופגע במכונית הפולקסוואגן בה
נסעו, מאיר כן־שלום (דווידוביץ) בן
ה ,81-ממייסדי העיר הרצליה, היה המז כיר
הראשון של ועד המושבה לפני 50
שנה, ייסד בה את הבנק הראשון בנק
הלוואה וחיסכון לחקלאי, ובתו שולמית
אורי 52 מורה במיקצועה, עסקה בשנים
האחרונות בייעוץ חינוכי, אם שכולה שבנה
אילו אורי נסל במילחמת יום-הני8ורים.

*^1*1131

:1111

ב״עיוותים יי

במס1וה שד מילחמה
וולד עכשיו עיוות מסוכן יותר

הבתולה 1חו1י 3לצח

^ רון* השם, יש מילה חדשה.
* כמה זמן אפשר לדבר על ״מחדל״ ? המחדל המים־
כן הזח כבר נשא, את כל עוונות הדור, את כל הטיס־טוס
של כל המנהיגים ובוחריהם. הוא מעורר פיהוק.

ה״מחדד״ מת. קאפוט. דרושה מילה חדשה.

מילה חדשה שאפשר לדבר עליה בלי סוף, לכתוב
עליה מאמרים מלומדים, להתווכח עליה בארשת ׳של
חשיבות !אינסופית מול !מצלמות הטלוויזיה, להעמיס
עליה את כל העוונות, שנשארו במקומם כמימים־ימימח,
האל, ברוב חסדו, העניק לנו את המילה הזאת.
״עיוותים.״
״עיוותים״ בלשון רבים. תמיד בלשון רבים.
ובכן, יש עיוותים.
זה נורא. הם הורסים את הארץ. הם אוכלים כל
חלקה טובה. הם נושאים בקירבם את זרע החורבן.

אכל עוד לא אכדה תיקוותנו. יש כדירה !

עורו, אחים! קומי, ישויאל! אל הקרב, כאיש אחד,
שכם אל שכם, בוטחים בצידקת ענייננו!
יהי אל אלוהי מס־,ההכנסה בעז תו!

מוות לעיוותים!

1911

ואז נתכרר לו שאין טעם לקכל תופפת.
הר־הכרוטו יוליד עככר של נטו. מרכית התוספת
תזרום ישר לקופת המס.
׳אם יתאמץ וישתכר יותר — סנ״ל, אם יעשה ימים
כלילות — כנ״ל. הברוטו נמס בשמש המם. וככל שיעלה
בסולם השכר — כן כדאי לו פחות לעבוד ולהשתכר.
מכל עבר צר עליו קיר המם.

ומכיוון שהטכע נטע כלכ האדם דחף כיו־לוגי
כל-ינוצח לפרנס את מישפחתו — היה
קיים החשש שמא האיש הטום הזה יטיח את
ראשו אל הקיר וישכור את הקיר.
זה כבר קרה בהיסטוריה, המהפכה הצרפתית פרצה
בגלל הטלת מס על מלח, והמהפכה האמריקאית בגלל
מס על תה.
אדוני המס של ישראל היו חכמים׳.הם פתחו פתחים
קטנים בתוך הקירות, כדי שאפשר יהיה לנשום קצת.

דוני המס אמרו לעובד :״אין דבר, מותר לד
לרמות אותנו. קצת.״

ך * אגדה ליורדים מכתרים (או למבוגרים ילדו*
ן | תיים) היא, בקיצור, כזאת :
אי־שם, בארץ רחוקה־רחוקח, ששמה מס־חהכנסח,
בעובי יער התקנות, במקום שקרן־השמיש לא תגיע
אליו לעולם, שוכנת מערה עמוקה ואפלה.
בתוך המערה נמקה בתולה צחה ותמה׳ כלילת יופי,
וממררת בבכי־תמרורים.
בפתח המערה רובצת מיפלצת רבת־ראשים, מבעיתה־למראה,
כי ייחתך אחד מראשיה, מאח ראשים יצמחו
במקומו. כי תיעקר אחת משיניה, מאח שיניים יבואו
במקומה, חדות וארוכות יותר.

מיפלצת: וראה זו ,״עיוותים״ שמח.

מי ימלל עיוותי ישראל, אותם מי ימנה?

ן * :עם! ,לפני הרבה־הרבה שנים, היה אדם עובד ב־
* 5יושר ,׳גובה את שכרו, מפריש מעט למדינה למען
תחייה ותשבע, ומביא !את דמי־!עמלו הביתה, שמח בחלקו.
מי שהשתכר רק כדי מחייתו ומחיית מישפחתו, לא
שילם מם־הכנסה כלל. מי שהרוויח יותר, שילם.

המס לא נגע כמינימום הדרוש לקיום הוגן.

אבל לאט־לאט, בסבלנות ובעקשנות של צב, זחל
יוקר־המחייה. במעלה ההר. מה שהספיק אתמול למחייה,
הספיק עתה בקושי לדמי־כים. אבל שיעורי־המם נשארו
על כנם. העובד נדרש לשלם מס־הכנסה גם עבור המינימום
שהייה דרוש למחייתו.
ביום בהיר אחד גילה העובד שמשכורת רגילה עבור
עבודה רגילה שוב אין בה כדי לפרנס את מישפחתו.
הוא נשא את עיניו אל תוספת-שכר.

איד זה יכול להיות? מהו פיתרון התעלומה?
הפיתרון הוא פשוט להפליא: בעוד שהעובד השכיר
משלם פי כמה וכמה יותר מהמגיע ממנו, משלמים חלקים
אחרים בציבור חלק זעיר מהכנסתם, או בכלל לא.
ברוך נאדל, העולם הזה ואחרים גילו לאחרונה טפח
מן המציאות. הכנסות של מיליארדים עוברות בין אצבעות
המם, כמו מרק בין שיני המזלג. סקטורים שלמים
שוחררו בחוק מתשלום מיסים (״עידוד השקעות״) ,אחרים
באמצעות קנוניות מתחת לשולחן. מעמד שלם
שוחרר, למעשה, מן החובה לשאת בנטל המדינה. וזה
מחייב את האחרים לשלם הרבה יותר.

הכנסות העצמאיים וההכרות חמקניות הרכה
יותר. קשה יותר לשים עליהן יד. כדרך
של נוחיות, על פי הכלל של ״ההתנגדות החלשה
כיותר,״ הופעלה מסחטת־המס נגד השכירים.
אולם להסבר המכני מצטרף גם הסבר חברתי. אדוני־המס
שייכים לחברה מסויימת, זו של אדוני-המימשל,
אדוני-המיפלגות, אדוני המשק הממלכתי והפרטי.

כהכרה ושלא-כהכרה, הם פועלים על פי
האינטרסים של חכרת־האדונים.

מניין לגו שכמערה חכוייה כתולה יפה —
ולא מכשפה מירשעת, גרועה מן המיפלצת ץ

השאלה היא: איד נולדו כל העיוותים
הרעים האלה ץ מה הוליד אותם׳ .איך הם
צמחו, שנה אחרי שנה, מיקצוע אחרי מיקצוע,
מקום־עכודח אחדי מקום־עכודח 1

כלומד: יש לנו המיסים הגכוהים כיותר
בעולם, ואילו שיעור המיסים כהכנסה הלאומית
הוא מן הנמוכים כיותר.

> £יש הסבר מכני. שכר העובד חשוף לניכוי. אפשר
לקחת ממנו עוד ועוד. אין זה מחייב שום מאמץ. אדוני־המס
צריכים פשוט. להחליט, והניכוי נכנס לתוקפו אוטומטית.
רבע, חצי, שני־שליש. אין גבול לפני .10070
יתר על כן, הפועלים כפופים למרות ההסתדרות,
והם ממושמעים וצייתנים,

אי האביר בלא חת ובלא דופי, שיעלה על סוסו
ויקרא תגר על המיפלצת? אי הגבר רב־העזוז שיתקע
את חרבו בלב החייה האכזרית ז אי האיש שישחרר
את הבתולה מכיל׳אה ויאמץ אותה אל ליבו?
זוהי האגדה. ורק ציניקן קר־לבב, שאין זיק של
שירה בליבו, ישאל בקול רם את השאלה הפרוזאית:
מניין לנו שכל זה נבון?

מחלות דימיוניות. חופשות דימיוניות. הוצאות
דימיוניות. אש ״ל דימיוני.

המם המוטל על האיש העובד הוא עצום.
זה נראה טבעי. למדינה יש צורכי־ביטחון, היא
קולטת עלייה, היא צריכה לפרנס מישטר ביורוקרטי יקר.
ובכל זאת זה מוזר מאוד. כי הסטטיסטיקה מראה כי
בישראל סך כל המיסים הישירים מהווה חלק קטן יותר
מן התוצר הלאומי מאשר ברוב הארצות המפותחות.

הננס השכיר, הנושא את החצי חקידמי של
הקורה, כורע תחתיה, ואילו הענק העצמאי,
שהיה צייד לשאת את המחצית האחורית,
חמק מן הנטל, מאחורי גכו.

יף נוצר מצב זח?

ך* וודאי, יש עיוותים. חם קיימים גם מחוץ ל*
אגדה.
דמי אחזקת רכב שלא היה ולא נברא. סיפרות מיק-
צועית בשביל אנשים שאינם קוראים אף בלשים. פרטיות
עבור מאמץ הקיים רק בדימיון. חשמל־חינם ל־מחשמלים.
הפלגות-חינם לנשות ימאים. טיסות־חינם לבעלי
דיילות. יהלומים־חינם לסועלי-יהלומים (אם לא
תופסים אותם) .שנת שבתון בשכר לפרופסורים הנוסעים
לחדל והמקבלים שם שכר כפול באוניברסיטה זרה.
שכר שעות־נוספות לאנשים שאינם עובדים.

1^ 091

״׳מותר לד לקבל כמה פרוטות מתחת לשולחן. אנחנו
ילא נסתכל.״
קצת שעות נוספות? בסדר. קצת אש״ל מזוייף?
או־קיי. קצת דמי!-אחזיקה לרכב שאינו קיים? קריצת-
עין מלאת־הבנה. קצת חלטורה נסתרת? בבקשה.

״אנחנו יודעים,״ אמרו אדוני המס ,״שכל
זה אינו אלא רמאות. אל תחשוכ שאנחנו
מטומטמים. אכל איננו צרי־אופק. אנחנו מכינים
אותך, חכיכי. רק תזכור שעשינו לד טו*
כה. כעצם לא מגיע לך לקכל כל־כן -הרכה.״
וכד עברו אדוני־המס בין כל העובדים, ולכל מיקצוע
נתנו היתר מייזחד לרמות קצת. בכל מיקצוע — רמאות
קטנה משלו. מי בשבת ומי ביום־חול. מי בספרות ומי
בעיתונות. מי בחשמל ומי במים. מי ברכב ומי ברגל.

כל מיקצוע חשכ שהוא מקכל משהו מיוחד
לגמרי, והיה אסיד תודה לאדוני-המס. וכל מי
שרצה לפתוח את הפח נגד השיטה, נכנס לו
עיוות קטן לפה וסתם אותו.
הכל הפכו שבויים בידי ה׳שילטון, המחלק את העיוותים.
שחרי השילטון נתן, והשילטון יכול לקחת.
בעלי מחשבות שחורות סבורים שכל זה תוכנן מראש,
בגאוניות שטנית. אדוני־המס רצו שכל אזרח בישראל
ירגיש שהוא אשם. רמאים אינם מחוללים מהפכות.
כאשר הכל מרמים את השילטון, הבל הופכים
שותפים לשיטת השילטון. והרי אין ברית חזקה יותר
מזו של שותפים לדבר־עבירה. אם כן, מהו המילכוד?

המילכוד הוא זה: העוכר הישראלי, המשופע
כעיוותים, מקכל כס-הכל פחות, וחרכה
פחות שכר-נטו, מאשר עמיתו כארצות־התר
כות, תמורת־ אותה עכורה עצמה. כל העיוותים
גם יחד אינם אלא מעטה מתוק לגלולה המרה.

קארל מארכם אמר שהשילטון הוא בידי מי שמחזיק
באמצעי־הייצור. זה היה מזמן. כיום, אמצעי־הייצור הם
בידי מי שמחזיק במכונת־המס. המם יכול להפוך עשיר
לעני, ועני לעשיר. כאשר המם מוטל על שיכבה אחת,
ולא על שיבבה אחרת, משתנות פני החברה כולה.

זהו חדכר שקרח כישראל.

** כשיו כאים חדון־קישוטים רודפי־הצדק, ומסתעף
רים על טחנות־הרוח של ה״עיוותים״ .נדמה להם
שאלה הם ענקים מרושעים. אילו עיוותים? אותם המוסיפים
כמה לירות לכיסיהם של השכירים.

אד איש מן האכירים האלה אינו תוקן! את
הענק האמיתי, החי והנושם, העיוות של שיחדור
העשירים מתשלום מס.

אומרים שאחרי ביטול העיוותים, תבוא הרפורמה.
מדבריו של אדון האוצר (שהוכחשו למחרת היום) נובע
שקודם כל יחסלו את ״העיוותים״ ,ואחר־כך יתפנו לחשוב
על רפורמה. כלומר: קודם כל יגדילו עוד יותר
את המס על השכירים, ואחר־כד יבוא תיקון. אם בכלל.

הצדק מחייכ את ההיפר: לחלק קודם כל
מחדש את הנטל, לחיים את העשירים לשלם
מס-אמת, להקטין את העול המוטל על השכירים,
ורק אז לסלק את ״העיוותים.״

השבוע פורסמה תוכנית של ״רפורמה,״ מעשי ידי
.הכלכלנים מטעם צמרת ההסתדרות .׳וראה זה פלא: תחת
להקל את העול על השכירים ולחייב את העשירים לשלם
על פי יכולתם, באה התוכנית לקרב את שיעורי המס
של העשירים (״ 407 מכסימום) לזה של העניים סל(25
מינימום, אחרי ביטול ״העיוותים״ ,תוך הגדלת ההכנסה
החייבת־במס) .חוץ מזה מוצע להטיל מס ״מרתיע״ על
מיצרכים עממיים חיוניים, כמו חשמל וסיגריות.

אופנת ״המחדל״ נסתיימה כלא כלום, כמחדל
טוטאלי. חוששני שאופנת ״העיוותים״ תוליד
עיוות גרוע מכל העיוותים הקיימים.

העיתונאית המצרית מקליטה את בגין

הנשיא תולה עיניים מעריצות בנגין

ך* מאפיין ביותר את פתיחת ועידת
( 1חרות, שנערכה באולם תעשייתי
חשוף־קירות בחברון, היד, מחיאות־הנפיים.
כולם מחאו כפיים לכולם. אפילו ראש־הממשלה
יצחק רבי] ,שלא הופיע ל וועידה
אלא שלח מיברק, זכה למחיאות-
כפיים, למרות שקודם־לכן תקף מנהיגה
של חרות מנחם בגין, את ממשלתו.
כל מי שעלה על הבימה, כל מי ששמו
הוזכר באחד הנאומים, כולל יוסף
טרומפלדור, זכה בתשואות. לשיא
הגיעו התשואות כאשר בגין עלה על הבמה,
ובכל פעם שהוזכר שמו על־ידי
אחד הנואמים. אז פרץ קהל בן 1200

| שבח צימרים גס יחד: יונה סביו ואשתו, ניצים שוון ויבאר

האנשים במחיאות־כפיים קצובות. לעיתים
נדמה היה כי בגין עומד לרדת מהבמה
ולעלות עליה שוב, כדי לתת הדרן.
אפילו שמואל תמיר, האהוד על אנשי
חרות עוד פחות מראש־הממשלה, זכה ב־מחיאות־כפיים
מסויימות, וכאשר הוזכרו
שמותיהם של משה דיין ואריק שרון,
שהיו אף הם באולם, רעדו אמות הסיפים.
הוועידה נפתחה באיחור של שעה. היו
לכך מיספר סיבות. הסדרנים של חרות
לא הגיעו למקום, הגורילות של האישים
החשובים החליטו לבדוק כל אדם על
גופו, ואוטובוס אחד עם אורחים עוכב
על־ידי אנשי הקיבוצים, ששטחו עצמם
על הכביש ביציאה מירושלים.
משך שעת ההמתנה היו לקהל צירי-
הוועידה והאורחים גיבורים אחרים מאשר
בגין, אריק ודיין. סנא חסן, העיתונאית
המצרייה. הסתובבה באולם, כשהיא מובלת
ככלה על-ידי שני חתנים: חברי־הכנסת
מהמרכז החופשי אהוד אולמרט ואליעזר
שוסטק. אנשי חברון חילקו בין
העיתונאים הרבים כתב־מחאה נגד התערבותם
של חברי מועצת־העיר חברון הער ביים
בעצם התכנסותה של ועידת חרות.
עוכד כן־עמי, מי שהיה ראש-עיריית
נתניה, משך תשומת־לב כשהופיע עם חתנו,
העיתונאי אלי לנדאו.
הלוי הגיע גם הוא. לא היה זה חבר־הכנסת
הפורש של חרות, בנימין הלוי,
אלא מנהלה הפורש של חברת סומופיין
הכושלת, מאיר הלוי.
תשומת־לב מייוחדת משכה אף צעירה
נאה, בעלת גוף חטוב, אשר היתד, לבושה
באלגנטיות רבה בחולצה ירוקה וחצאית
משובצת. היתד, זו יונה קלימוביצקי,
מזכירתו של בגין׳ אשר מונתה להיות
המלווה של האורחים החשובים.
קודם־לכן משכו את תשומת־הלב קבוצות
החיילים ליד המחסומים שהובילו ל־קריית־ארבע,
שם התחממו החיילים ליד
מדורות מאולתרות שהעלו.
האות כי הוועידה עומדת סוף־סוף ל היפתח
ניתן כשהגיעה אשת נשיא המדינה,
נינה קציר. קציר, האשה היחידה באולם
שהי,תה לבושה במכנסיים פשוטים, גרובה
גרבי ניילון מופשלים, הובלה אחר־כבוד
אל השורה הראשונה. מייד אחריה הופיע
שר־הביטחץ לשעבר, משה דייו׳ לבוש
חליפה הדורה, אפודה ירוקה ועניבה תו אמת.
לידו התיישבו פינחס ספיר ורעייתו.
הוא בפרצוף משועמם כבר מ-

במדינה
העם
•ר׳יקה ב 1זברון,
ס טיר ה במעדר.־אד!?5׳ ם
ובימים ההם אין מלך
בישראל, ואיש הישר
בעיניו יעשה

רגע הניצחון: משם בגין מסעיר את קהל מעריציו
ד,התחלה והיא מתעניינת, צוחקת, מברכת
אנשים רבים.
עוזרו של ראש עיריית תל־אביב שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט מיהר לעבר המארגנים,
לבדוק אם הוכן מקום עבור הבוס שלו
על במת המכובדים. כשהבטיחו לו כי
יהיה בסדר, וכי צ׳יצ׳ יכול כבר להפסיק
להמתין בחוץ ולהיכנס לאולם, ביקש טו בה
נוספת: להושיב על הבמה גם את
ראש עיריית ראשון־לציון, עו״ד חנניה
גיבשטיין שפרש מהליכוד.
״המפקד אברהם,״ כפי שכינה מפקד בית״ר
ירושלים אליעזר (״לייזר״) ריכלין
בשמו המחתרתי את חיים לנדאו, יושב-
ראש תנועת החרות, פחח סוף־סוף את
הוועידה. אליל־הטלוויזיה דן כנר קרא
פרק מהתנ״ך, הנאספים כולם שרו בהתרגשות
רבה את הימנון בית״ר, ולנדאו
ביקש מהקהל לקום על רגליו לזכר נופלי
מילחמות ישראל.
באותו רגע -פרצו כמה צעירים מהקיבוצים,
שהצליחו להסתנן לקריית־ארבע
למרות השמירה, בקריאות ״חברון פלסטינית!
״ אין ספק שאילו היה ח״ב מאיר
(המשך בעמוד )22

אשת הנשיא מסתכלת באשת סביו

האם יש שילטון בישראל ן
האם קיימת ממשלה, המסוגלת לקבוע
קו, להחליט החלטות ולהבטיח שהן תקר
יימנה 1
השבוע נתברר בי התשובה היא שלילית.
ולא גשם• כדי להעמיד את הדבר ב־מיביחן,
החליט מנחם בגין לערוך את ישי-
בת־הפתיחה של ועידת־חרות בחברון. הי-
תה זו התגרות גלוייה בממשלת ישראל,
יחד עם התגרות בעולם הערבי ובעם ה פלסטיני.
היא נועדה לקבוע עובדה של
סיפוח חברון — וגם לקבוע שהממשלה
אינה קובעת.
בימי דויד בן־גוריון, היתד, התגרות כ זאת
נתקלת בחומה אטומה. בימי יצחק
רבץ, העמידה הממשלה פנים כאילו היריקה
היא גשם־ברכה.
רבץ עצמו לא בא לוועידה. אבל שרי
ממשלתו התחרו ביניהם בהבלטת נוכחותם.
כוחות־ד,ביטחון גוייסו במיבצע־ענק יקר
כדי להגן על הוועידה, להפחיד את האוכ לוסייה
הערבית, למנוע גילויי־התנגדות
מצידה ולדכא הפגנות של יהודים.
נשיא המדינה, שאינו רשאי לצאת את
״גבולות המדינה״ אלא ״על דעת הממשלה,״
השתתף במעמד באופן הפגנתי*,
ותלה מבטי־הערצה במנחם בגין. בכך העניק
להפגנה, בעיני העולם כולו, גושפנקה
ממלכתית־רישמית.
ממשלת רבץ, העושה מאמץ נואש להציג
בפני העולם תדמית מתונה, שתקה.
הממשלה חתקפדח. לא פחות בול טת
היתד, התמוטטות הממשלה בפרשת
מעלה,־האדומים.
ההחלטה להקים קריית־חרושת בנקודה
זיו, בדרך ליריחו, היתר, אקט של כניעה.
היא היוותה חלק מן המחיר ששילם רבין
לדתיים תמורת הצטרפותם לממשלתו, ו־פרס־יפיוס
שנתנו ראשי המפד״ל, שנפשם
יצאה לכיסאות בממשלה, לצעירי־מיפלג־תם
הקיצוניים.
איש לא רצה בקרייה זו: לא עיריית-
ירושלים, לא האוצר ולא מישדד־המסיחר־והתעשייה.

קיווה רבין להשאיר את הבטחתו
במקרר, טעה. מאחרי גבה של ממשלתו
נעשתה קנונייה של פקידים בכירים, שר
חרי־סיפוח. היא חצתה את גבולות הממ שלה,
הסוכנות, מינהל־המקרקעין והקרן־
הקיימת. היא באה לקבוע בשטח עובדה
מוגמרת. גוייסו כספים בחשאי, והעבודה
בוצעה במרץ קדחתני.
כשנתגלה הדבר לעיני הממשלה, היאהתקפלה. בלי ויכוח, ניתנה בדיעבד גוש פנקה
למעשה הקושרים. הממשלה, שאין
לה גרוש על הנשמה, החליטה להוציא
מיליונים להקמת הקרייה המייותרת. מיליונים
אלה נלקחו מילדי בית־הספר ומנת־מכי־הסעד.
מעטים
האזרחים בישראל המוכנים למות
למען מעלו־-,אדומים, ומעטים המוכנים ל שלם
עבורה. אבל איש לא שאל את האזרחים.

מיפלגו

שובד׳יונ־ם עשוי ק ל פי
מחגהיהסיפוח הפגין
את כוחו —
מחגה־השדום את
חוסר אוגיו
בץ אורחי־הכבוד של ועידת־חרות בחברון
(ראה לעיל ומיסגרת) ישב פינחס
(המשך בעמוד )18

נאית מתרגשת, דיין מפלרטט

* כאשר עורר אורי אבנרי את •השאלה
החוקית והזכיר את הסעיף בחוק יסוד:
נשיא המדינה האוסר על הנשיא לצאת
את ״גבולות המדינה,״ הכין היועץ המיש־פטי
חוות־דעת הנוגדת את לשון החוק,
והטוענת כי כוונת החוק היא, בעצס, ל־
״תחום השילטון״ של המדינה.

ב שעה שפר שת
מבק ר..העולם הזה־אורגיות
ליליות של
צעירות מתעודות

^ ¥111111ל — 0 1אלפי זקנים מופקרים בישראל לחם־
#111x11 11 סנות ולרדיפת־הבצע של בעלי בתי־אבות
פרטיים. הללו מנצלים את העובדה כי בארץ אין די בתיי

אבות ציבוריים וכי הלחץ להתקבל אל המעטים הקיימים, הוא
עצום. בתי־האבות הפרטיים אינם מקיימים רמת שירותים
מינימאלית, מחזיקים את הזקנים בתנאים תת־אנושיים.

משך דורות רבים עלו יהודים לארץ־הקודש בדי למות בח.
רבים מחם הצטופפו בנתי־אבות. הציפייה המנוונת למוות
השפיעה על מחותם ועל תוכנם של אותם מוסדות.
עד היום טרם השתחררו בתי־אבות רבים בארץ מדפוסי
חשיבת מיושנים, אשר לפיהם תפקידו היחיד של הישיש הוא
לחיות ללא כל תובן ועניין, להמתין בסבלנות ליום מותו הגואל.
גידול אוכלוסיית חוקנים בארץ לא חיה אורגאני. בשנות
החמישים הראשונות, עם גבור גלי העלייה, גדלה אוכלוסיית
הזקנים במהירות. נוצר לחץ עצום של ישישים שלא יכלו
למצוא פיתרון קיום בבתיהם.
המדינה לא נערכה לטיפול מוסדי בזקן. כמעט שלא הוקצו

משאבים כספיים לטיפול בנושא זה. את המצב ניצלו סוחרים
זריזים, ששברו בניינים ריקים והקימו בחם בתי״אבות שדמו
למחנות־ריכוז.
כך קמו, לצידם של בתי־חאבות הדתיים של בני היישוב
הישן, בתי־אבות של סוחרים חסרי־מצפון, אשר הציעו את
שירותיהם לישישים בני המעמד הבינוני. הללו לא יכלו לממן
את שחותם בבתי־אבות מפוארים ועם זאת, מאחר שלא היו
מיקרים סוציאליים, לא יכלו להיקלט במוסדות שחקים מיש-
רד־חסעד.
מבקר ״העולם הזה״ חקר את הנעשה באחת מרישתות
בתי־האבות הפרטיים, זו השייכת לאלכסנדר גלר ולעמוס ממנו.
הוא גילה דברים מסמרי־שיער.

עציצים, לא בני-אדם. למה אף אחד לא
מתערב? הרי זה יותר גרוע ממה שקרד, ב״
ניויורק, עם בתי־הזקנים של הרב ברגמן !״
שעה קלה לאחר ארוחת־הבוקר במוסד
חזרה אחת הזקנות, המתגוררת בו, מ־חנות־מכולת
סמוכה, כשבידיה סל-מיצ־רכים
.״יש זקנים שכמעט לא צריכים
לאכול,״ אמרה ,״אבל לי האוכל לא מספיק.
אני נשארת רעבה. אז אני קונה.״
לשאלה, כיצד מטפלים בהם בשעות״
הלילה, השיבה :״אנחנו אומנם אנשים זקנים,
אבל עדיין יש לנו כבוד. מה שנעשה
פה זה לא בסדר. כל הלילה אף אחד לא
ניגש. כל הזמן יש צעקות וצחוק מבחורים
צעירים שבאים למטפלות. התלוננו
הרבה פעמים בפני ההנהלה.״
שלוש בחורות שעבדו בבית-אבות זה,
אך עזבוהו לאחר זמן קצר, אותרו במוסדות
אחרים.
״חשבנו שכאן אפשר יהיה לעבוד בנאמנות
ולהתפרנס בכבוד,״ הן סיפרו ,״אבל
מהר מאוד גילינו שזה לא כך. לא יכולנו
לעבוד עם כל הפריחות שעובדות שם.
הן לא גמרו אפילו עממי, ברחו מהבתים
שלהן במושבים ליד באר־שבע או מי יודע
איפה, ושכרו חדרים בתל-אביב כדי לעשות
חיים.
״ההובי שלהן זה להתעלל בזקנים, ולאף
אחד לא איכפת. בעלי הבית כמעט אף-
פעם לא נמצאים במקום. בלילות באים
לשם כל החבר׳ה שלהן, פושעים צעירים,
ועושים חגיגות. לא פעם הם גנבו כמויות
של כדורי-הרגעה בשם ואליום, שאסור
למכור אותם במכירה חופשית בבתי׳
המירקחת, ואחר־כד היו יוצאים מסטולים.
״אף פעם אי-אפשר היה לדעת אם הן
יבואו לעבודה או ימצאו מישהו שיקח
אותן לאילת. לכן, לא פעם קרה שנאלצנו
לעבוד שלוש או ארבע מישמרות רצופות,
כי לא היה מי שיחליף אותנו.
״אסור היה לנו להתארגן בהסתדרות.
היתר. לנו משכורתירעב, וגם אותה אף
פעם לא קיבלנו בזמן. תמיד, רק כמה
מאות לירות על החשבון. כאשר אחת מאי־תנו
היתה חולה ובאה עם פתק מרופא,
שחייב אותה לשכב במיטה שבועיים, הבום
איים שהוא לא ישלם עבור ימי המח לה.
מובן שגם נאמר לנו מראש שאין
במקום־העבודה הזה חופשה שנתית.״

״שלא יפתחו
את הפה!,,

ך• חוג פ;חס רוטנברג ברמת-גן הוא
1רחוגדמגורים שקט. הבניין מיספר 17
בו, המשמש כבית־אבות פרטי, אינו נראה
שונה משאר הבניינים סביב. אך עם רדת
הלילה מתרחשים בו דברים מוזרים.
״בלילות מתחילות הצעקות,״ מספרת שכ נה
המתגוררת בבניין סמוך (שמות של המצוטטים
שמורים במערכת) .״הזקנים נזקקים
לעזרת המטפלת לעשיית הצרכים, והם
צועקים ומתחננים שעות על גבי שעות
שתבוא, אבל עד הבוקר איש לא טורח
להיכנס לחדריהם. המטפלת עצמה עסוקה
אותו זמן באירוח ידידים שמתגנבים לחדרה
בחשאי.
״לא פעם מעדיפות בחורות נוספות, המתגוררות
בחדרים שכורים בעיר, ואשר
משמרת־העבודה שלהן נקבעה לשעות־היום,

להיקואר ללון במוסד. גם אליהן באים בחורים.
עד עלות השחר בוקעים משם קולות
צחוק של צעירים שתויים או מסוממים.
״לא פעם ראיתי במו־עיני, קבוצת בחורים
יושבת ליד הבניין, וכל כמה דקות חומק
אחד מהם פנימה ואילו אחר יוצא.
״כמד, פעמים אפילו הזעקתי את המיש־טרה,
אבל שום דבר לא עזר.״

אחיות־רחמגיות
כחיות־אדם
*ץ י פו רי חן של שתי שכנות אחרות, ה-
מתגוררות בצידו האחר של בית־האבות,
בדירות גבוהות, היה זהה. אחת
מהן הוסיפה :״מדירתי אפשר לראות הי

את הנעשה במוסד הזקנים הם מוך.
הצעירות שעובדות שם הן ממש שטניות.
בכל פעם אני מזדעזעת מחדש מהמיש־חקים
החולניים שהן ממציאות.
״כשאחד הזקנים צמא ורוצה מים, למשל,
אז הבחורה מנפנפת לנגד עיניו של הזקן
בכוס מים, וכשהוא רוצה לקחת אח
הכוס׳ היא בורחת לאחור. הזקן מתחנן
,מים, מים,׳ ומנסה לרדוף אחרי הבחורה עד
שהוא מתמוטט ונופל. המישחק הזה חולר
על עצמו גס בשעת הארוחות.״
סיפרה השכנה האחרת :״פה, מולי, מתרחשים
דברים מזעזעים ממש. הצעירות,
שצריכות להיות מטפלות או אחיות רחמניות,
הן פשוט חיות-אדם. הן מכות את
הזקנים, מתעללות בהם. נורא. הזקנים
יושבים ימים שלמים על מקומם כאילו היו

ך* י ת ״ ה א כו ת גלום, השוכן ברחוב
1פנחס רוטנברג 17 ברמת־גן, שייך לאלכסנדר
(אלכם) גלר ולעמוס רומנו.
יומיים תמימים המתנתי עם הצלם ליד
פתח בית־האבות האמור, כדי לבדוק אם
בעלי המקום, שהם גם בעלי בתי־אבות
נוספים, מגיעים למוסד כדי לפקח מקרוב
על הנעשה בו. גלר הגיע פעמיים, בשני
הימים, לחצי-שעה בכל פעם בשעות המד
ריים ואילו שותפו, רומנו, לא נראה
במקום אפילו פעם אחת.
מעשית, מפקחת על הנעשה בבית בחורה
צעירה בשם גאולה שרעבי. את התיאוריה
שלה על טיב הטיפול שיש להעניק
לזקנים למדתי לדעת כאשר סיימתי
את החקירות סביב המוסד. אז הצגתי את
עצמי, וביקשתי לשוחח עם בעלי-המקום.
״אסור לכם להיכנס ואסור לצלם!״ הודיעה
גאולה שרעבי בהתרגשות.
היא צילצלה כדי להזעיק את הבום,
ובינתיים ניאותה להצטרף אלינו לשיחה,
ליד שער-הכניסה. שאלנו אותה, מדוע
הזקנים יושבים בחדריהם, עצובים ומשוע ממים.
היא פרצה בצחוק פרוע .״שישחקו
איתם, הא 1שיגידו תודה שהם בכלל
חיים, ושלא יפתחו יותר מדי את הפה!״
מכונית פורד מפוארת, מדגם חדיש,
נעצרה בסמוך, ומתוכה יצא אלכסנדר גלד,
אחד משני בעלי המוסד. הוא לא הס כים
לשוחח איתנו .״הסתלקו מכאן מייד!״
סינן בזעם. הצלם ניסה לצלמו, אך הוא

ברגמן מסעירה את אמריקה חו שו
את המתרחש בושת בתי־אסת בישראל:
ת מ טנוו ת, זקנים מתים מחוסו־טיטד,
בזקנים, התעלמות מצווי־סגיוה ממשות״ם

המטפלת הראשית

גאולה שרעבי אחראית על צוות המטפלות
בבית־האבות גלרם שברמת־גן, בו מתרחשים
מעשי־זוועה ואורגיות של המטפלות.

1 1 1 ^1*1

כדי לקבל רישיודהפעלה. מסתבר שבית-
האבות גלרם פועל ללא רישיון. יתר־על־כן,
הוצא נגדו צו־סגירד. על־ידי מישרד־הסעד.
ב־ 1בינואר 1975 נכנם צו־הסגירה
לתוקפו, אך גלר־את־רומנו מצפצפים על
החוק. הם מעדיפים לשלם כמה אלפי לי רות
קנס, ולהמשיך להפעיל את המקום,
שממנו הם גורפים כסף רב.
אלכסנדר גלר הוא בעליו של מוסד
נוסף, בית־חולים לחולים כרוניים זקנים.
למוסד שני שמות — בית ענת, ונחת־גן
— ברחוב שמעון 8ברמת־גן. כאשר המתנו
לבוא המישטרה, ליד מוסד גלרס
בדקנו, מבחוץ, את מכוניתו של גלר,
וגילינו בתוכה מיכתבים וחשבונות־טלפון
שנועדו לאותו מוסד עצמו, אך נשלחו
לפי כתובות שונות. נראה שבעניין זה
נוהג גלר לפי העיקרון של ״לבלבל את
האוייב,״ משום שגם בתיקי מישרד־הסעד
נוצר בילבול מסויים. שם, למשל, מופיעה
הגברת ד״ר איזבל קיביקו כבעלת־המקום,
בעוד שלמעשה נמכר המוסד לגלר כבר
לפני שנים אחדות.
במוסד זה מבלה גלר את מרבית שעות
היום. לכאן הוא מגיע מדירת־החלומות
שלו ברחוב רימון 25 בבני־ברק. כאן הוא
מקבל לשיחה את שותפו החדש, מתקין-
תריסים לשעבר, שעימו פתח לאחרונה
בית־אבות נוסף, ליד השלישות הראשית
ברמת־גן. מכאן הגיע, בזריזות רבה׳ ל-
גלרס, כאשר הוזעק על-ידי עובדותיו.
באותו לילה, כעשר שעות לאחר הפגישה
עם אלכסנדר גלר והניסיון לראיין
אותו, צילצל הטלפון במערכת, ומישהו
דרש, בעילום־שם, להפסיק את החקירה
בנושא בתי־האבות.
בעיקבות איום זה חזרנו למחרת ועברנו
בכל אותם מקומות שבהם אספנו מידע
על בית״האבות גלרם. לא הופתענו, כאשר
נסתבר שעוד ביום הקודם ביקר גלר
במרבית בתי־האבות הפרטיים ברמת־גן,
ניסה לברר אם אנשי העולם הזה היו

שקו בתחת ר

אלכסנדר גלה מנהל רשת של בתי־אבות, מפנה את
גבו לעבר צלם העולם הזה ומפשיל את מעילו בתנועה
רבת־משמעוח. לידו אחת העובדות, הצוהלת למראה ההצגה המחוכמת של מעבידה.
הוא גם שותף בבית-אבות בשם נווה־דב,
ברחוב חברון 22 ברמת-גן, הפועל ללא
רישיון ובתנאים ירודים. הוא היה הבעלים
של בית־אבות בדרך אילת 43 ברמת-
גן, שבו שררו תנאי-זוועה שדמו לאלה
השוררים בגלרס.
רומנו מכר אותו לפני מיספר חודשים
לבעלים חדשים. הבעלים החדשים סגרו
את המוסד ושיפצוהו, לפני שהעזו לקבל
זקנים שהתגוררו שם קודם בתנאי־זו־המה
מחרידים. עמום רומנו הוא גם הבעלים
של מוסד לחולים זקנים כרוניים בשם
נאות־יעקב, בדרך פתח־תיקווה, לא הר חק
מבית־החולים ביילינסון.
גם רומנו, כשותפו למוסד גלרם, אוהב,
כנראה ,״לבלבל את האוייב.״ בתיקי מיש-
רד-הסעד הוא רשום כמי שמתגורר ברחוב
אריה בן־אליעזר 74 ברמת־גן. למעשה,
אין כלל בית כזה באותו רחוב. במדריך-
הטלפונים מופיעה כתובתו באותו רחוב,
במיספר .67 שכנים אחדים אישרו כי אכן,
רומנו התגורר כאן בעבר׳ אד עקר מהמקום.
הם הצביעו על דירת־הפאר שבה
התגורר, אך למרבה־הפלא הכחיש השכן
שפתח לנו את הדלת, כי מישפחת רו־מנו
התגוררה שם אי־פעם. השכן נשאר
איתן בדעתו, גם כאשר ציינו באון ניו כי
על תיבת־המיכתבים מופיע השם רומנו
מתחת למדבקה חדשה שעליה שם אחר.
בסופו של דבר התברר, כי עמום רו־מנו
מתגורר בווילת-ענק מפוארת בפר-
דם־כץ, ברחוב דב גרונר מיספר .55
ניסיתי לראיין אותו בביתו ובמוסדות
שבבעלותו, אך לא עלה בידי לאתרו.
נראה שגלר הזהירו, משום שלמשך ימים
אחדים נעלם רומנו כלא־היה. פעמים אחדות
המתנתי שעות ארוכות ליד ביתו,
בלילה׳ אך ללא הועיל. רק מאוחר יותר
נודע לי כי למשך אותם ימים הוא יצא
את העיר.
אחרי שערכתי חקירה מקפת על המתרחש
במוסד לחולים זקנים כרו
מים
רק 1,500 לירות. חשבתי שיזכה לתנאים
אנושיים מינימאליים, עד שיתאושש.
אני ואחותי עושות מאמצים כדי
לשלם את הכסף, אבל לפי מה שאני
רואה הוא לא ייצא מכאן חי.
״מרעיבים אותם. זה נורא. כשאני מביאה
לו כל יום אוכל מהבית, החולים האחרים
מתנפלים עלי וחוטפים את המזון.
הם אנשים רעבים. חוסכים עליהם אפילו
באוכל. בלילה, אף אחד לא ניגש אליהם,
(המשך בעמוד )26

1 1־ 1 1־י 1 1 1 1י

הסתובב ונמלט אל תוך בית־האבות.
אחת העובדות יצאה, והודיעה לנו שאם
נמשיד לחנות ליד שער-הכניסה, תזעיק
את המישטרה. ואומנם, כעבור כמחצית
השעה הגיעה למקום ניידת. עתה אזר
אלכסנדר גלר עוז, ויצא את הבניין לניידת.
צלם־המערכת הצליח לצלמו בקלות.
במועצת פועלי רמת־גן מכירים היטב
את הצמד גלר־רומנו .״יש להם באיזור
רמת־גן כמה בתי-אבות פרטיים,״ סיפרו
לי שם .״כל המקומות האלה אינם מאורגנים.
אנשינו אינם מעזים להיכנס לשם.
הם מבינים רק שפה אחת — שפת המיש-
פטים. עזרנו למיספר בחורות, שעבדו שם,
ולא קיבלו כסף׳ להגיש תביעות בבית־הדין
לעבודה. העניינים איתם מסובכים.״
בשנת 1965 חוקקה הכנסת חוק פיקוח
על מעונות, שלפיו חייבים בתי-אבות
לעמוד במיספר תנאים פיסיים ורפואיים

שם ועם מי דיברו. הוא ניסה לשכנע את
העובדים שלא יגלו דבר על המתרחש
בגלרס. בבתי השכנים לא ביקר, כיוון
שהוא מסוכסך איתם.
לייתר ביטחון אספנו שורה ארוכה נוספת
של עדויות, החופפות את הקודמות,
על המתחולל בין כותלי בית־האבות גלרס.

מי מכיר,
מי יודעי

*** ותפו של אלכסנדר גלר בגלרס,
(1/עמום רומגו, עולה על שותפו בפעולותיו
העיסקיות.
רומנו שותף עם אחיו בבית־אבות בשם
מעון רומנו, ברחוב אלכסנדרוני 30ב־רמת־גן.
זהו מוסד מפואר, בעל רישיץ,
שאיו נגדו כל תלונות. בית־אבות זה
משמש לעמום רומנו מעין כרטים־ביקור.

ניים נאות־ יעקב, השוכן בצידי דרך פתח-
תיקווה, הבנתי מדוע נמנע רומנו להיפגש
עימי.
הגעתי למוסד נאות־יעקב בשעות אחר-
הצהריים המאוחרות והמתנתי ליד הפתח.
מקץ כרבע שעה יצאה את המקום אשה
מבוגרת, כשהיא מתייפחת בקול. הצגתי
עצמי ושאלתי אותה, מדוע היא בוכה.
״הם רוצחים את אבא שלי,״ בכתה האשד
..״כשהכנסתי אותו הנה הוא היה
כמו פרח. אבל עכשיו, מיום ליום אני
רואה איד הוא דועך.
״אני אלמנה, ואבי, התגורר איתי. לפני
זמן קצר הוא יצא מבית־החולים, אחרי
שקיבל שטף־דם במוח ונעשה משותק ב־חצי-גופו.
כיוון שאני עובדת בחוץ, לא
יכולתי להשאירו בביתי, ללא השגחה. אין
לי כסף בשביל מוסד מפואר שעולה
לפחות 3,000 לירות לחודש. כאן משל
עובד
יחיד•

פועל ערבי זה
ממלא לבדו תפקידי
אחות, מטפל וסניטר, במוסד להולים
כרוניים נאות-יעקב, בבעלותו של עמוס
רומנו, שבו כשלושים חולים כרונייס
_ 1 17

ו ה די ר ה

ה״בנק אוף איעלנד־ תבע
ערבויות מ״בל׳־ל׳ בלונדון
ה״בנק אוף אינגלנד״ תבע לא ח תג ה,
כי ״בנק לאומי״ בישראל יתן מיכתב-
ערבות ל״בנק לאומי״ בלונדון, שהוא
בנק עצמאי השייך לקבוצת ״בנק לאומי״
.התביעה באח לאחר בדיקות של
ח״בנק אוף אינגלנד״ ב״בנק לאומי״
לונדון. כפי שנודע, המציא ״בנק לאומי״
בישראל את מיכתב־הערבות המבוקש.

מנכ״ל יפת
״ערבות מוסרית״

חוגי ״בנק לאומי״ בישראל מסרו, כי
בעיקבות התמוטטות ״בנק ארץ־ישראל
— בריטניה״ החליט ה״בנק אוף איג־גלנד״
לבדוק את מצב כל הבנקים הזרים
הפועלים בלונדון, ובעיקר של מה שקרוי
״קונסורציום בנק״ (בנק, שבעליו
הם קבוצת בנקים זרים).
תביעה לערבויות של בנק־האם לבנק
השייך לו הפועל בלונדון /הופנתה לכל
הבנקים הזרים בלונדון, בעיקר לבנקים
אמריקאיים. חוגי ״בנק לאומי״ מסרו,
כי הט המציאו אותה ערבות שנתנו הבנקים
האמריקאיים ל״בנק אוף איג־גלנד״
.הבנקים האמריקאיים נתנו למעשה
ערבות לכל ההתחייבויות של הבנקים
שלהם בלונדון ובכך, למעשה,
הפכו אותם לבעלי מעמד של סניף.
חוגי ״בנק לאומי״ אמרו, כי לערבות
תוקף מוסרי יותר מאשר מעשי .״בנק
לאומי״ בלונדון הוא הבנק הישראלי
היחידי העצמאי. ל״בנק הפועלים״ סניף
בלונדון, וכך גם ל״בנק דיסקונט״.
״בנק לאומי״ הפסיד בשנים האח רונות
מיליוני דולרים בעיסקות לא־מוצלחות
בחו״ל. לאחרונה נמסר על
הפסד של 8מיליון פרנקים צרפתיים
ב״בנק לאומי״ מפריס. קודם־לכן נמסר
על הפסד גדול ב״בנק לאומי״ בשווייץ,
וזאת לאחר הפסד ענקי שנגרם בשעתו,
בהסתבכות ״בנק לאומי״ בארה״ב בשערוריית
השמנים הגדולה עם ״אמריקן
אקספרס״.

הגו מנים ננסן
אסיבה נורית
הקבוצה הגרמנית מאוכזבת ביותר
מתוצאות מועצת-המנהלים של ״החברה
לישראל״ בפריס /שהחליטה להסמיך את
המנכ״ל, ישראל גלעד, לבחון הצעות
להצטרפות לאיגוד נושים, למען הצלת
הבנק של טיבור רוזנבאום. החלטות
מועצת־המנהלים נתקבלו בתמיכת
הברון אדמונד דה-רוטשילד וממשלת
ישראל, שנציגיה מנסים לטרפד את
הצלת הבנק של רוזנבאום.
החלטת מועצת־המנהלים מכניסה למבוי
ס תו ם׳א ת המאמצים להצלת הבנק
של רוזנבאום, לאחר שכל יתר הגורמים
מסכימים לתת יד להסדר. ההסדר ימומן
בחלקו על״ידי הבנק של מדינת הסן
בגרמניה (שהוא בעל שליש המניות בבנק
של רוזגבאום) /שיתן אשראי נוסף
של 55 מיליון דולר, ועל־ידי גורמים ישראליים
שיקנו את חלקו של רוזנבאום
בבנק (שני שלישים) בסכום של 11 מיליון
דולר, שיושקעו אף הם בבנק. ההסדר
יאפשר גם את הצלת ניכסי החברות
הוואדוציות, שכן הבנק של הסן
יתן אשראי כנגד ניכסי החברות הללו.
הגורם המעכב את ההסדר הוא סירובה
של ״החברה לישראל״ ,הנושה
בבנק של רוזנבאום ובחברות הוואדוציות

עוד מכה ל שכירים
חלישכח המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה בימים אלה כי בחודשים ינואר־ספטמבר
1974 עלו המחירים בממוצע ב ,37*-ואילו השכר לשכיר עלה ג.32*-
מכאן שהשכר הריאלי של השכיר ירדב״ 1974ב״* 5לפחות.
מכיוון שהמחירים עלו והשכר ירד, הרי שהרווחים גדלו באותה תקופה לפחות
בשיעור השווה לירידה בשכר הריאלי, היינו ב־* 5לפחות.

משקיע ריגר
ניצחון לבארון

מחלקת״המחקר של ״בנק ישראל״
פירסמה בימים אלה (סקר מיספר )42
ניתוח מעניין של חיים לוי ומרשל
סרנת, על כדאיות ההשקעה בבורסות
הישראלית והאמריקאית. הניתוח התבסס
על בדיקת השוקים בשנים -1969
,1958 תקופה שכללה שני פיחותי מטבע.
מסתבר כי מי שהשקיע בבורסה ה ישראלית
בתקופה זאת, הרוויח כך :
אם השקיע במניות בנקים /ביטוח וכספים
19.6לשנה ן אם השקיע במניות
תעשייה ומיסחר 12.5לשנה;
בחברות״השקעה 11.6לשנה; במקרקעין
ופיתוח 8.3לשנה ; באיג-
רות-חוב צמודות לדולר 7.3לשנה.
לעומת זאת, ישראלי שהשקיע בשנים
אלו במניות בבורסה האמריקאית,
הרוויח כך: במניות תעשייה — *16.4
לשנה ; במניות רכבות 14.1לשנה.
במניות שירותים ציבוריים — *15.3
לשנה.
המחקר מביא גם הצעה להרכב תיק
השקעות אופטימלי של ניירות־ערך אמריקאיים
וישראליים, בהנחה כי הריבית
על הכספים המושקעים היא * 12 לשנה.
בריבית זו כדאי לפזר את ההשקעה כך:
אמריקאיות,
במניות-תעשייח
*69.7
* 19.5במניות-כספים ישראליות, והיתר
במניות-תעשייח ישראליות.

ברור כי בשנים שבהן נעשה המחקר
לא היו העליות הגדולות במדד ולכן, לפי
מחקר זח, לא כדאית ההשקעה באיג־רות״חוב
ישראליות צמודות־מדד, המבטאות
את שמירת ההשקעה.

ב־ 8.5מיליון דולר, להצטרף להסדר.
״קבוצת ריגר״ הגרמנית, המשקיעה
העיקרית ב״חברה לישראל״ ,תתבע כינוס
אסיפה כללית של בעלי״מניות של החברה,
בחודש אפריל. באסיפה תיבחר
מועצת״מנהלים חדשה, בהתאם ליחסי
הכוחות האמיתיים של המשקיעים ב-
״חברה לישראל״ ,ואז יקטן כוחם של
תומכי הברון במחצית, במקביל יגבר
כוחם של תומכי ההסדר.

רמאי הסוכר

בוטל מיכרז
לכבש קפוא
מישרד״המיסחר-והתעשייה ביטל מיה-
רז לייבוא 200 טון כבש קפוא מארגנטינה,
לאחר שזוכי המיכרז הודיעו כי
לא יוכלו לעמוד בדרישות המיכרז.
בימים אלה מוצא מיכרז חדש, והכוונה
לייבא את הכבש לקראת אפריל.
הזוכים במיכרז הגישו הצעה של
1250 דולר לטון, אולם לאחר בדיקה
התברר כי לאחר שזכו במיכרז העלו
תביעות נוספות שייקרו את הצעתן, והפ כי
אותה יקרה יותר מהצעות אחרות.
הזוכים במיכרז הפקידו 150 אלף
לירות ערבות לביצוע העיסקח, ועתה לא
ברור אם יקבלו את הכסף חזרה.

ראשי מישרד-המיסחר-והתעשייח העלו
בשעתו את מחיר הסוכר מ־ 2לירות
ל־ 6לירות הקילו בטענה כי מחיריו בשוקי
העולם הם למעשה 9לירות הקילו,
וכי למעשה הממשלה מסבסדת את
מחיר הסוכר בישראל.
עתה מתברר כי העלייה במחיר הסוכר
היתה לימים ספורים בלבד. בשבוע שבו
הועלו מחירי הסוכר בישראל הגיעו
מחיריו בלונדון בכמה עיסקות ל־650
לירות שטרלינג, אולם מייד ירדו ל-
400 שטרלינג, ומאז יורדים המחירים כל
העת והם נעים בהתמדה סביב 143 שטרלינג
לטון סוכר זול, ועד 400 לירות
שטרלינג לטון סוכר משובח ביותר.
מכאן כי למעשה עולה הסוכר לממשלת
ישראל, עם כל הוצאות הזיקוק
וההובלה והאיחסון, לא יותר מ־4
לירות הקילו. הממשלה מרוויחה כשתי
לירות מכל קילו סוכר שהיא מוכרת.
סוכר, כידוע, צורכים חסרי״האמצעים.
שר־המיסחר-והתעשייה חיים בר-קב
משתמש בסוכרזית.

במדינה
(המשך מעמוד )14
ספיר, מלך ה״יונים״ של המערך. הסולידריות
של מיפלגות המימסד, ושותפות־האינטרסים
בין עסקני המערך והליכוד,
היו חשובות לו יותר מן ההתנגדות לאקט
הפוליטי של הפגנת־הסיפוח.
בין חברי הממשלה שהצביעו ״ללא הת־נגדות״
בעד הקצבת המיליונים למעלה-
אדומים, היו השרים ה״יוניים״ מל״ע ונד
מפ״ם. הם לא העזו להיאבק על דעתם
השלילית.
שתי עובדות אלה הוכיחו השבוע את
פשיטת־הרגל הגמורה של ה״יונים״ שבקרב
מחנה הממשלה. יש התארגנויות (ראה
עמודים )10—11 במיפלגת־העבודה, יש
הצהרות יוניות של השותפים־הזוטריס׳ —
אך כל אלה נועדו בעיקר לקידום אישי,
ומשמשים כעילה להתאגדות אינטרסנטית
של עסקנים. במיבחן אמיתי על דיעות,
מתקפל מחנה זה כשובך עשוי קלפים.
הפגנה מול הפגנה. מחנה־השלום
שמחוץ למימסד העסקנים לא הוכיח דבקות
רבה יותר למשימה.
צעירי קיבוץ כרם־שלום השמאלני, אנשי
מוקד, כמה חברי־קיבוצים של השד
מר־הצעיר ושי״ח ערכו לפחות הפגנה ם ימ־לית
שזכתה להדים בכלי־התיקשורת — אך
גם זו נערכה באופן פרטיזני, מבלי ללכד
כוחות ציבוריים ניכרים. יוזמיה, אנשי מוקד׳
העדיפו את הפירסום המיפלגתי הביל-
עדי על פעולה ציבורית יעילה.
בסופו של דבר, פירסמה כל קבוצה של
מחנה־השלום גילוי־דעת או הצהרה משלה.
ההצהרות היוו הפגנה של חוסר־אונים
משווע, מול הפגנת־הכוח הרוננת של מחנה-
הסיפוח.
בפרשת מעלה־אדומים לא נערכה אפילו
הפגנה כזאת. כמה יחידים וקבוצות מחו
מילולית. כמה ״יונים״ במערך השתמשו
בהזדמנות כדי לנגח את הממשלה. התוצאה
היתה אפם.
אגדה מוד אבנים. הפעולה היחידה
שקיבצה מחנה גדול יותר היתד, דווקא פרי
יוזמה פרטיזנית של איש אחד — המשורר
יבי.
באולם בית־סוקולוב בתל־אביב נערכה
עצרת משותפת של כמה מתנועותיה,שלום,
בהשתתפות ועדי הסטודנטים הערביים בחיפה
ובירושלים. העילה היתה להגיב על
המאורעות בקמפוסים, אך האסיפה קיבלה
משמעות רחבה יותר. מאות המשתתפים,
שבאו בליל־גשם זועף, ומילאו את האולם
מפה לפה, רצו להפגין את דרישתם
לאיחוד מחנו־-,השלום.
נציגי התנועות הפוליטיות — מאיר
פעיל, לטיף דורי, עוזי בורשטיין ואורי
אבנרי — הדגישו את הצורך המדיני בהבנה
יהודית־ערבית בתוך המדינה, כ תנאי
להבנה בין ישראל ושכנותיה. אולם
שיאי־הערב היו דווקא במישור האנושי:
דבריהם הפשוטים של הסטודנטית הערבייה
הצעירה תגריד אבדרחמה והצייר
דן קדר.
קדר המזוקן סיפר על התנגשות בין
קבוצת־נוער מבן־שמן ובין נוער ערבי
עויין ברמלה, לפני מילחמת־העצמאות.
ההיתקלות יכלה להביא לשפיכת־דמים, האבנים
והמקלות כבר היו מוכנים לקרב,
כאשר עלה בידו לרתק את תשומת־לב
הערבים בדיקלום אגדת־ילדים בשפה הערבית׳
שאותה למד בבית־הספר. הפגישה
הסימלית נסתיימה בהתיידדות לבבית.
קרא הסופר־המחנך אברהם פסקא :
״מדוע אין לומדים בבית-הספר היהודי את
השפה הערבית ד מדוע איננו לומדים את
דברי ימי העם הערבי? איך נחיה במרחב
זה, מבלי להבין את רחשי־הלב של תושביו?״
מדיניות הפצצה

ה פ רו פ סו ר
סאדאת הציע לדגיו
להקים נציגות פלסטינית
פדי לקדם פני אש׳?!,
הפצצה של השבוע היתד, חבוייה בידיעה
קטנה של שלמה נקדימון בידיעות
אחרונות, ולא זכתה אפילו לכותרת משלה.
דובר בה על תזכיר של פרופסור אמריקאי
אלמוני, שהופץ בתנועה הקיבוצית.
״הפרופסור סיפר,״ נאמר בידיעה ,״כי לפני
(המשך בעמוד )22
המולח הזה

ש ו תאו צו
1הושע ובינוביץ
איים ואיים וא. ם ־

ונכנע

ובינוביץ: הורסים את המדינה !
** תם הורסים את המדינה!״
פנים, כי קיצוץ בסדר גודל כזה מסכן

״זה לא יכול ללכת ככה זה סו את ביטחון המדינה. מול איום כזה אין
פה של כל המדיניות הכלכלית ...זוהי פשי -מי שיכול לעמוד במדינת-ישראל. אף אחד
טת־רגל!״ צעק שר־האוצר יהושע רבי -אינו מוכן ליטול על עצמו את הסיכון
נוביץ/
שיאשימוהו בבוא היום באחריות לקטסרבינוביץ׳ אינו ידוע כאיש רתחו ומת טרופה ביטחונית בגלל חסכנות בכסף.

מיספר פעמים, ולגירסת יודעי־דבר הוא
אף הטיח פעם בפני רבין מפורשות :״אם
כך — אני מתפטר!״
מחוץ לממשלה כינס רבינוביץ׳ כמה
מידידיו הקרובים. בפגישה שנערכה בביתו
של ארנון גפני, הממונה על התקציבים
באוצר, התמרמר רבינוביץ׳ על מר
גורלו. הוא התבטא בחריפות על חוסר
התודעה של שרי הממשלה לגבי מצבה
הפיננסי העגום של המדינה, ואת אי
ראיית העתיד שלהם לגבי מה שמצפה ב־.
חודשים הקרובים בתחום זה. הוא נתן
מקום להבין כי הוא מצטער על שקיבל
על עצמו את התפקיד כפוי־הטובה של שר־האוצר
והבהיר כי אין בכוונתו להמשיך
בתפקיד זה קדנציה נוספת — ״אם בכלל
אגמור את הקדנציה הנוכחית.״
במיוחד התמרמר רבינוביץ׳ על שאין
איש נחלץ לעזרתו, מקרב אנשי מיפלג־תו.
כל ניסיונותיו לגייס אישים מרכזיים
ובכירים במיפלגה ובמשק שיבואו לעבוד
עימו, נכשלו.
בפגישות אחרות שערך רבינוביץ׳ הוא
הבהיר את עמדתו: קבלת תביעות מיש-
רד־הביטחון והגדלת תקציב המדינה פירושן
סופה של התוכנית הכלכלית החדשה.
יהיה צורך להטיל בחודשים הקרד

נוס: העיקו הביטחון
־ 1 1ן1ן וו וו|!׳1ע>! 1ו— 1— 11| 1| 1
נוביץ׳ באזהרה היחידה העשוייה להשפיע
עליהם: כישלונה של המדיניות הכלכלית
ידחוף לבחירות חדשות. בחירות על
רקע כלכלי ולא׳ מדיני הן אסון למינד
לגת העבודה. התוצאות ברורות מראש.

שמיתנלנויחדל

פרץ, לכן, הפתיעו הדברים שהטיח בפני
חבריו לממשלה, גם את מכריו הקרובים
ביותר. אולם יהושע רבינוביץ׳ לא הסתפק
בביטויים חריפים. במהלך אחת הישיבות
שערכה קבוצת שרים במרוצת השבועות
האחרונים, לדיון• בבעיות תקציב
המדינה, הדהים שר־האוצר את ראש־הממ־שלה
ואת שר־הביטחון, כאשר הציב בפ ניהם
תביעה אולטימטיבית :״אם לא
תתקבל דעתי — איאלץ להתפטר!״
במשך כשלושה שבועות מתנהל מאחד
רי־הקלעים אחד המאבקים המרים והחריפים
ביותר שידעה ממשלתו של יצחק
רבין: המאבק על תקציב הביטחון. הוא
לא נשאר מוגבל לתחומה של הממשלה
בלבד. ממוקד המחלוקת העיקרי, בין רבי-
נוביץ׳ לפרס, הוא פשט החוצה במע גלים
ההולכים ומתרחבים. בסוף השבוע
שעבר התפוצץ המאבק והובא בפעם הראשונה
לידיעת הציבור בכתבה טלוויזיונית
ארוכה של הכתב הצבאי של הטל וויזיה
נחמן שי. אולם גם פיצוצה של
הפרשה, בצורה שנועדה בעקיפין לעורר
את דעת־הציבור כנגד הניפוח של תקציב-
הביטחון, חשף רק מעט ממה שהתרחש
מאחורי הקלעים בנושא זה.
הוויכוח התעורר אחרי שמישרד־האוצר
הגיש לממשלה את הצעת־תקציב המדינה
לשנת הכספים הבאה. היה זה תקציב
גרעוני, שגם הצעות האוצר לכיסויו נראו
לרבים כמוגזמות ומופרכות. במיסגרת התקציב
שהסתכם בסכום של 55 מיליארד
ל״י הוקצבו כ־ 20 מיליארד ל״י לתקציב
קביטחון. כל שרי הממשלה, כמעט בלי
יוצא מהכלל, קבלו ומחו על הקיצוצים
שנעשו בהצעת התקציב לגבי תקציבי מיש-
רדיהם, אבל מי שלא היה מוכן להשלים
אם הקיצוצים בהצעת התקציב של מיש-
רדו היה שר־הביטחון שמעון פרם.
פרס טען כי האוצר קיצץ ס/ס 20 בתקציב
מישרדו, הורידו נד 25 מיליארד ל״י, הדרושות
לדעת מומחי מישרד־הביטחון ל סיפוק
צרכי הביטחון היסודיים של המדינה,
ל־ 20 מיליארד. אנשי מישרד־הביטחון
הבהירו, במילים שאינן משתמעות לשתי

בשיחות אישיות שניהל פרס עם רבץ
ועם שרים אחרים בממשלה, הוא ניסח
להעמידם על חומרת המצב ולגייס את
תמיכתם להגדלת תקציבו. אלא שמול תביעותיו
של פרס ניצב כחומה איתנה שר־האוצר
יהושע רבינוביץ׳.

״תהי ה
קטסטרופה;״

ף מי דהמ סויי מ ת היתה זו הפתעה.
4שכן רבינוביץ /שגדל תמיד בצילו
של פנחס ספיר, לא נודע דווקא באומץ
ליבו לצאת לקרבות מסוג זה. אלא שהפעם
שאב רבינוביץ׳ אומץ מהתייצבותה של ׳
כל צמרת מישרד־האוצר מאחוריו. אלה
טענו בגלוי מפורשות . :תקציב מישרד-
הביטחון מנופח, בזבזני, כולל הוצאות
ראוותניות וחסרות הצדקה. איש לא חלק
על אותו חלק מתקציב הביטחון המיועד
לרכש בחו״ל. המדובר היה במחצית תק ציב
הביטחון המיועדת להוצאות בארץ
בלירות ישראליות.
אנשי מישרד־הביטחון טענו שמומחי
האוצר אינם מבינים דבר בביטחון ובצרכי
צה״ל ומערכת הביטחון. כיוון שאין
כל מכשיר ממלכתי או ציבורי נייטראלי
לבדיקת תקציב הביטחון, אין אפשרות
לערער על תביעות מישרד־הביטחון.
אבל רבינוביץ׳ היה בדיעה שאין מנוס
מקיצוץ 5מיליארד מתקציב הביטחון. שכן
תוספת סכום זה לתקציב עלולה להרוס
את כל המגמות שהיו מונחות ביסודה של
התוכנית הכלכלית החדשה: היא תבטל
את כל ההשפעות החיוביות שנועדו לפיחות,
להעלאת המיסים ולייקור מוצרי הצריכה.
היא תגביר מחדש את הלחצים
האינפלציוניים, תזרים מחדש סכומי כסף
גדולים לציבור, דבר שיגרום לגידול מהיר
עוד יותר של הגרעון במאזן התשלומים
ולדילדול יתרות מטבע החוץ.
״זאת תהיה קטסטרופה!״ הזהירו מומחי
מישרד־האוצר. על רקע זה איים יהושע
רבינוביץ׳ בהתפטרות. הוא עשה זאת

בים מיסים נוספים על הציבור, להפעיל
את מס-ערך מוסף. הציבור לא יוכל לעמוד
בזה, טען. לא רק שלא יתוקנו העיוותים
במשק. זה יהיה הלם נוסף שיחסל
את כל המאמצים להגברת פיריון העבודה
ולהגברת הייצוא.
את ראשי מיפלגת העבודה הזהיר רבי-

ובין, משל ובינוביץ

״אותי יאשימו בכישלון המדיניות הכל כלית!״
קבל רבינוביץ׳.

גיטחון
או חיים!

איומיו האולטימטיביים של רבי/נוביץ׳
היתר, משמעות מיוחדת בעיני
רבץ. זה אינו סתם שר המאיים בהת פטרות.
רבינוביץ׳ הוא למעשה השר היחיד
בממשלתו של רבין שמישרדו מתפקד
כראוי. טוב או רע, הוא עושה
משהו: הוא מתכנן תוכניות, מקבל הח לטות,
פועל לשינוי המצב בניגוד לשממון
הטוטאלי בכל המישרדים האחרים. מלבד
זה אין כיום לרבין תחליף לרבינוביץ׳.
אין כל דמות בעלת־מישקל שניתן לראותה
כממלאת מקומו של רבינוביץ׳ בממשלתו
של רבץ.
משום כך נראה היה שאיומיו של רבי-
נוביץ׳ ,שחזרו ונשנו במרוצת שלושה
שבועות, עשויים להניב פרי. גם כשהציע
רבץ הצעת פשרה, לפיה יקבל מישרד־הביטחון
חזרה 2,5מיליארד ל״י, מחצית
הסכום שקוצצה בתקציבו, התנגד לכך
רבינוביץ׳ והמשיך לאיים.
הוא איים ואיים ואיים, עד שבסוף
השבוע האחרון הוא נכנע. הוא הסכים
להצעת הפשרה של ראש־הממשלה, בניגוד
לדעת כל צמרת מישרד־האוצר שתבעה
ממנו להילחם עד הסוף.
היה זה סופה של המדיניות הכלכלית
החדשה. לגבי כל אחד מאזרחי מדינת־ישראל
התבטאה הכניעה בתוספת מס של
אלף לירות נוספות לשנה, אותם ייאלץ
האוצר לגבות בדרכים שעדיין אינן ברורות
לו. כל התיקוות והציפיות לגבי סיכויי
ההתאוששות הכלכלית והרפורמה ב־מיסים,
ירדו לטימיון.
אמר השבוע אחד העובדים הבכירים
במישרד־האוצר :״אם להאמין למישרד־הביטחון
— ניצלנו משואה ביטחונית. עב־שוי
אנחנו הולכים לקראת שואה כלכלית.״
או במילים אחרות: לעזאזל החיים —
העיקר הביטחון!

3נ עוו ת טובות
ווצות ושנות את
תדמיתו -ומציגות
מדתתתן הבוסית
** כירים אותן בתור מלכות־הפסטי-
בלים. כימעט שאין פסטיבל שבו אינן
משתתפות. מכירים אותן גם בתור זמרות
של שירי־ילדים. כמעט שאין תוכנית טל וויזיה
לילדים שבה אינן נוטלות חלק.
מזהים אותן כזמרות לכל המישפחה, כ־ילדות
טובות הלבושות היטב ומקפידות
על הופעה נאה.
י ירדנה ארזי, יפהפייה שחורת עיניים
ושיער, לאה לופטין, בלונדית מקסימה
וקטנת־קומה, ורותי הולצמן קצוצת־שיער,
תמירה וחיננית, שלישיית שוקולד־מנטה־מסטיק.
אך הן אינן מרוצות מהדימוי שיצרו
לעצמן בשנתיים האחרונות. הן רוצות
להשתנות.
השלוש, המופיעות בליווי תיזמורת מוקלטת,
חולמות בסתר על הופעה במתכונת
של ״שאו,״ עם תזמורת מלווה, פעלולים,
בגדים סכסיים ומבריקים והמון טמפרמנט
ותנועה. האידיאל שלהן הוא האחיות פוינטר,
המשגעות את אמריקה ואת אירופה,
ולהקת הסופרימס הזכורה לטוב.

עבודה עצמית

שלוש הזמרות בחולצות שניקנו בריו־דה־דנירו. את
חצאיות הג׳ינס תפרו בעצמן, כשהוסיפו למכנסי
ג׳ינס ישנים שלהן פיסות־בד ציבעוניות שהפכו את החצאיות מעניינות במיוחד.

י מיי .

החלוצקיה

בבגדי־הופעה
סולידיים, מופיעות
השלוש, כמו הסרפניס בהן הופיעו
בפסטיבל הזמר המזרחי. למטה רותי בחליפה
ירוקה אלגנטית, ולאה בשימלת־החופה
שלה, כשירדנה בשימלה שקנתה ברחוב.

הלבוש של השילוש >

ובכובע שסרגה בעצמה ; לאה במעיל מעור־כבשי׳

רוחי, ירדנה ולאה בצעיפי־צמר שסרגו בעצמן.

השלוש עסוקות חלק רב מהיום בתיכנון המל־יי

*ייי
ן תחה שלהן, ובהוספת אביזרים. רותי, שהיא חכישרונית שבחן בכל הנוגע למלאכת־כפיים,
מלמדת אותן איך לעשות יש מאיין. לשלוש אביזרים מרחיבי-עין המשנים את בגדיהן.
וו 1
20 - 1

בחייהן הפרטיים, השלוש הן נערות חבי-
ביתו, בוגרות להקת הנח״ל שנפגשו לראשונה
בטירונות, חלקו יחד אותו אוהל
וישנו, לדבריהן, מיטה ליד מיטה. חן נס*
גשו מחדש בהצגה־לילדים בשם שוקולד־מנטה־מסטיק,
שממנה נלקח שם הלהקה.
השלוש הן חברות בלב-ובנפש. רותי
הרווקה, ולאה הנמצאת כעת בהליכי גי*
רושין מבעלה, חולקות יחד דירה בשיכון
בבלי בתל-אביב.
בדירה שלושה ארונות עמוסים לעייפה,
בסלון שני מיתלי-כובעים דקורטיביים ועלי-
חם שולז ר גרים
מבלז ה זרי ,
ביחו
זה ו

החלומות הגבוהים

ירדנה, רותי, ולאה בחצאיות באורך שנל
ובמגפיים תואמים. השלוש, הנראות תמיד
בסדר* היו רוצות להפתיע בהופעתן, אך עדיין לא מצאו את העוז להתחיל להדהים.

במעיל־צמר
;־דנה
!דוס שניקנה בפריס
|ש שניקנה בניו־יורק

ובכובע לבד, ורותי במעיל מעור־זמש מעוטר בפרוות־כבשים שניקנה
השלוש נועלות
בתל־אביב, ובכובע אלגנטי מברזיל. כל
בפריס.
בעת שהותן
על־ידן במיוחד שהוזמנו מגפיים

ונדי וודקה
*•לומים עידן אגמון
ובחדרי-חשינה

עשרות כובעים מכל הסוגים,
ונות־איפור עמוסי אביזרים.
דנה ארזי נשואה לשחקן עמוס טל-שיר, והם בדירה בנאות־אפקה, אך את מרבית זמנה היא
! עם הבנות.
ו בוחרות בגדים להופעה ביחד, והן בוחרות אבי-
איפור ביחד. הן עובדות על שירים חדשים
.כשרותי היא אחראית־מתנדבת. ואת תפקידה
;יא עושה בהתנדבות.

המלתחה הפרטית שלהן מורכבת מבגדים
נועזים ומבגדים ספורטיביים. הנועזים נש ארים
בארון, למרות שהן יכולות להרשות
לעצמן את שיגעונות האופנה. הן אינן
מעזות עדייו להדהים, אם כי הן מוכנות
להודות שהיו מתות ללבוש את הבגדים
המשוגעים שלהן.
עם מעט עזרה מאמרגנן, פשנל, וממנהלן
נועם סמל, הן מקוות לצאת בתוכנית חדשה
שתהווה חידוש בשוק הבידור המקומי.
בינתיים הן עובדות על תקליטן הראשון׳
ומקוות רק להצליח.

עטיפות חושות

לשוקולד, למנטה ולמסטיק רוצות ירדנה,
רותי ולאה. בינתיים הן מסתפקות במכנסי
ג׳ינס ובחולצות שקנו בעת שהותן בחוץ לארץ. לאה בחולצה שקנתה
בניו־יורק, ירדנה בחולצה מלונדון ורותי בחולצה ברזילאית. הג׳ינס — בינלאומיים,

עיניים א ד נמו ת
(המשך מעמוד )15
פעיל מצטרף להפגנות שלהם, הוא לא
היה בוחר דווקא נרגע זה כדי להפגין
נוכחות.
לנדאו קרא כמה מיברקי־ברכה .״מיב־רק־ברכד,
מאת שר־המיסחר־ור,תעשייה מנחם
בגין,״ התבלבל לנדאו, והקהל פרץ
בצחוק .״אתם מתכנסים במיבנה תעשייתי
שהוקם על־ידי מישרד־המיסחר־והתעשייה,
קרא לנדאו את בירכתו של חיים כל״
לב, והקהל צחק בלעג .״לצערי אני נמצא
בחו״ל, ולא יכול להיות איתכם,״ קרא
לנדאו את מיברקו של שר־התיירות משה
קול, ושוב צחק הקהל בקול רם.
נשיא המדינה היד, ראשון המברכים.
בנאום שבלוני ומשעמם הוא הצליח, כדרכו,
להכניס מיישפט מרגיז, בדרשו

השבוע עלה

מידגום חנוס הוא₪ן

ל 800.000

(כולל העברה)

מינימום כלל הבוסים

1.300.000י״
(כולל העברה)

יום חמישי — חטועד חאחרון
למסירת הטפסים
טע 1הלך מנ ה ג 7ן בו ע -
מלאט 1ט 1בכל שבוע!
^ המועצה להסדר ההימורים ב ס סוו ט 4

בחוברת הרביעית
של הירחון

תוכל לקרוא,
בין השאר :

סיכום ביניים
של לובה אליאב

דברים הצריפים להיאמר מאת יהושע אריאלי

גדולתו וחולשתו
של סולז׳ניצין
מאת רוי מדודייב

תוכנית גנוזה
של ברל כצנלסון
ועשרים רשימות, מאמרים
וקריקטורות מאת אורחים
ומשתתפים קבועים.
למכירה בקיוסקים הגדולים דמי מנוי למחצית־השנה 22.— :ל״י
ולשנה שלמה — 40.ל״י
שלח המחאתך לפי :
״עמדה״ ת.ד ,4088 .ת״א
למכירה פולקסחגן
דה״לוקס
1300
יד ראשונה
מודל 1971
טסט לשנה רדיו מצב מצויין

* לפנות 730536

מיבצע מיוחד לח״ילים
כל חייל שיחתום בחודש ינואר מנוי על

״ העולה!היי
יקבל חנתה של 40 אחוז
השבועון יישלח רק לדואר בטני

גירוש ה״פלסטינים״ מהוועידה*
הפגנת־נוכחות
מחרות לשמור ולטפח את הדמוקרטיה.
הקהל היה עסוק בלמחוא כפיים, ולא שם
לב לכך, אולם בגין שמע זאת, ותקף אחר־כך
את הנשיא, אם־כי בחיוך, על הערתו.

11י

*** ודת נאומים ארוכה היוותה את
ההמשך. מעט החגיגיות ששררה בתחילת
הוועידה, וההתרגשות שליוותה את
כניסת האישים, הפכו בהדרגה לעייפות.
אנשים החלו זזים בכיסאותיהם באי-נוחיות,
העיניים הפכו אדומות וממעות מעייפות,
שיעמום השתרר ועשן מילא את האולם.
רחל ינאית כן־צכי, אשת הנשיא
השני ומנשות ארץ־ישראל השלימה, הצ ליחה
בקושי להניח את המיקרופון מידה,
למרות שכל הנואמים התבקשו שלא להאריך
בדיבריהם למעלה מחמש דקות.
ד,תיקווה להצלת הוועידה משיעמום היתד,
נאומו של שמואל תמיר, המנהיג
המעורער של המרכז החופשי, שבירך בשם
חטיבתו. אולם תמיר ביכר לשאת נאום
מתון. כשקולו נישא בהתרגשות מעושה,
בישר למיפלגת חרות בי חוזה מיפלגתם,
זאב ז׳כוטינסקי, ציווה על צאן מרעיתו
לצהוק, וכי עליהם לצחוק.
את הנאום המעורר ביותר נשא ח״ב
יגאל הורביץ ׳מהרשימה הממלכתית.
היד. זה נאום אופוזיציוני מובהק. הורביץ
היד, היחידי, מלבד בגין עצמו, שתקף
בוועידת מיפלגת האופוזיציה בחריפות
את הממשלה, כאשר שר־ד,ביטחון שמעון
פרס, שישב על הבמה, פרץ בצחוק.
כעבור שלוש שעות של נאומים מעייפים
פתח בגין בנאומו. בדרכו הציג בגין נאום
בנוי היטב, על־פי מיטב המסורת ד,בגיגית,
כשהוא משתמש בכל תכסיס כדי להרשים
את הקהל. כשקרא פסוק מהמיקרא, חבש
כיפה. כשהבחין בסנא חסן, קרא לה לקום
והיפנה את דבריו אל שליטי מצרים, אליה.
דיין התחנן בפני אחד העיתונאים לברר
עבורו ״כמה זמן זד, עוד יימשך.״ ספיר
ביקש את הנאום הכתוב של בגין, כדי
לראות כמה ארוך הוא, אולם כשסיים
בגין את נאומו הארוך, ביקש שוב הקהל
הדרן, במחיאוודכף קצובות.
שיירת מכוניות ארוכה יצאה הזרד, ל-
תל־־אביב. החיילים ששמרו על הצירים
כיבו את המדורות וחזרו לבסיסיהם.
* חבר קיבוץ דביר וחברת קיבוץ מצר.

־ במדינה
(המשך מעמוד )15
ועידת רבאט הציעו המצרים לישראל,
באמצעות הפרופסור, להקים בגדה ובעזה
אירגון יציב כלשהו, כדי שאש״ף לא יהיר,
האלטרנטיבה היחידה. הפרופסור טען כי
רעיון זה נידחה בישראל על הסף, על-ידי
דרגים מדיניים גבוהים ביותר.״
הפרופסור הוא נדב ספרן, אמריקאי ממוצא
ישראלי, איש אוניברסיטת הארווארד
רבת־היוקרה, המקובל בישראל ובארצות-
ערב גם יחד. הוא מומחה לענייני המר חב,
כתב ספרים חשובים והיה, בין השאר,
גם המורה של העיתונאית המצרית־אמרי-
קאית סנא חסן, המבקרת עתר, בארץ. אין
שמץ של ספק באמיתות דבריו.
מחסום ברכאט. המהלך המצרי מובן
על רקע המאורעות שקדמו לוועידת-
רבאט.
כפי שגילה בשעתו העולם הזה מפי
מקורות שבהוד הוועידה (״רספוטין ברבאט,״
העולם הזה ,)1941 התכוננו מט-
שלות־ערב להדוף את התקפת אש״ף. מצריים,
ירדן וגם סוריה הבינו כי קבלת
תביעותיו של אש״ף עלולה לסכל את הפד
שך המהלכים המזורזים להחזרת השטחים.
התנגדות זו התמוטטה ברבאט בגלל
סיבה אחת פשוטה: לא היתד, לממשלות-
ערב כל עילה לטעון כי אש״ף אינו ״הנציג
הבילעדי של העם הפלסטיני.״ לא היתד,
אלטרנטיבה. מאותר, סיבר, גם לא יכלו
נציגי האומות באו״ם להתנגד להזמנת
יאטר עראפאת, כדובר העם הפלסטיני, ל עצרת
האו״ם.
מדברי הפרופסור ברור כי מצריים הציעה
לישראל דרך למניעת מצב זה: מתן
האפשרות להקמת מנהיגות מוסמכת בשטחים
המוחזקים, שהיתר, מד,ווה נציגות
שנייה — ובכירה — של הפלסטינים.
המשן־י לגולדה. מדוע התנגדו לכד
״הדרגים המדיניים הגבוהים בישראל״?
כלומר: השלישייה רבין—אלון—פרם?
הדבר נובע מהתנגדותו הטוטאלית של
רבין לעצם הרעיון של מדינה פלסטינית,
גם תוך שלום והסדר עם ישראל. זהו המ שך
הקו של לוי אשכול וגולדה מאיר,
שהתנגדו בשעתו לכל תביעה כזאת, וביטוי
לאי־ד,יכולת של הממשלה החדשה לח שוב
מחדש, באופן עצמאי.
התוצאה היתה, כמובן, הפוכה: המחדל
ההיסטורי של ממשלת־ישראל גרם להוצאת
ירדן מן המישחק ולהעלאת אש״ף
לדרגת סמכות בינלאומית.
השבוע הבירה המדינה הלא-ערבית הגדולה
הראשונה באש״ף כבממשלודבפו-
על: שגריר הודו בביירות חתם על הס בם
עם יאסר עראפאת, שעל פיו ייהנו
מעתה נציגי אש״ף בהודו ממעמד דיפלומטי,
כאילו היו נציגי ממשלה חוקית
ומדינה קיימת.
מישטרה מכון חי 1כ•
ש ל המי שנוד ה
השוטריס בעטו בו וכיבו
עריו סיגריות — אף גס
לאחד שהוצא צו — ?א
זבח לטיפול דשואי
״שני הבלשים של המישטרה באו מאחור.
יאחד מהם ׳נתן לי מכד, במצח עם
הווקי־טוקי שהיה בידו. נפלתי, איבדתי
את ההכרה. התעוררתי בשעה שתיים או
שלוש בלילה. היו לי כאבים חזקים. ביקשתי
משהו נגד הכאבים ולא קיבלתי.
הפנים, הראש, השפתיים כאבו לי. על הבגדים
שלי היו סימני דם. שברו לי שן.
הפצעים ׳שהיו על הידיים שלי. כאבו לי.
עשו לי אותם עם סיגריות. כך, אני חושב.
״לא ראיתי, רק הרגשתי, כשלא הייתי
בהכרה מלאה, ששורפים לי את האצבעות
בסיגריות. כשהתעוררתי, הבנתי ש אני
נמצא במעצר במישטרה הצפונית.
הייתי זרוק על איזה ברזלים. אז נזכרתי
איך שעצרו אותי. זד, היה ביום רביעי
בערב, השעה היתר, שבע. הייתי מול ה בית
שלי. במרחק ארבעה מטר מהבית,
בשכונת שבזי״.״
אנשי ׳המדור התעללו. כך סיפר
השבוע חיים בצלאל ( )21 לכתב העולם הזה,
דקות ספורות לאחר שיצא ממרתף־ד,מעצרים
של המישטרר, בבית-המישפט בתל-
אביב.
העולם הזה 1950

הטמפון הקטן שגבעו א ת הו 1ול 0
( 1,400,000,000 טנלפוני, סס נמברו בשנה שעברה ב־ 10$ארצות)

מתלונן חיים בצלאל עם סימני ההתעללות
ידי חשודים — מאפרה אנושית

״לפני שהביאו אותי ביום שישי בפני
שופט, בא רופא מישטרתי לכלא, הס תכל
עלי והלך.״
חשד סביר. ביום השישי האחרון
ביקשה המישטרה להאריך ב־ 15 יום את
מעצרו של חיים בצלאל, אשר נעצר ב ליל
ה־ 8בינואר כשברשותו 66.750 גרם
חשיש ו־ 350ל״י.
סיפר הרס״ר שלמה נדיב: חוליית המדור
המרכזי היתה בתצפית על סוחרי-
סמים בשכונת שבזי. החשוד ניראה בא
במגע עם אנשים שבאו בשבע מכוניות.
אחת המכוניות נעצרה על-ידי חולייה
ונתפסו בה. סמים. והשניים שבמכונית
סיפרו שקנו את הסם מהחשוד. ברגע ש־חולייה
נוספת ירדד. לעצרו, הוא ניסה
להימלט, נפל על שפת המידרכד, ונפצע.״
השופט התורן, אריה אבן־ארי, האריך
את מעצרו של החשוד בארבעה ימים בלבד,
וציין בפרוטוקול :״כן הנני מורד.
כי החשוד ייבדק על-ידי רופא מישטרתי,
אשר יקבע אם החשוד זקוק לטיפול רפואי
או לאישפוז בבית־החולים.״
ימינה קצין־חז־קר. ביום ראשון בבוקר,
יומיים לאחר. שביקשה לעצרו ל־15
יום, נאלצה מישטרת מחוז תל־אביב לשחרר
את חיים בצלאל הפצוע. סניגורו
גילה לשופט, כי למרות צו בית־המישפט
שהחשוד ייבדק על־ידי רופא, לא עשתה
זאת המישטרה.
אחרי שכתב העולם הזה פנה אל סגן-
ניצב משה בר־חיים, הממונה על תלונות
הציבור במישטרת מחוז תל-אביב, וביקשו
תגובה בענייו ההתעללות האכזרית בחיים
בצלאל, הודיע הקצין הבכיר, כי מונה
קציו־חוקר לבדוק את הפרשה.

חינזך
מ׳ לחמדומלאכ׳ ־ השרת

השרת מם רב לעבוד מתפקידו;
המנהל תומך בו
האזהרה נאמרה בנימה ידידותית. מעברו
האחר של קו־הטלפון אמר הקול :״אדון
אלוני, למה לך להסתכן? סמוך עליהם,
הם עלולים לשרוף לך את הבית או לגמור
איתך
כך אמר ׳מכרו של אברהם אלוני, מנהל

ביה״ס היסודי־ממלכתי תל־נורדוי למנהל,
באחד מימי השבוע שעבר.
כאשר סיים צבי רוזנטל, שרת ראשי
בבית־הספר תל־נורדוי את עבודתו ויצא
לפנסיה, בשנה שעברה, לא תיאר. לו אלוני
כי כך ישתלשלו הדברים. תחת רוזנטל
המליץ המנהל לקבל כשרת ראשי את
חיים גברא 52 העובד בבית-ספר זה
מזה 17 שנה .״האיש מכיר כל פינה ופינה
בבית־הספר, ואין כמוהו נאמן למוסד,״
אמר אז המנהל אלוני.
את האישור לקבלת המישרה החדשה
!צריך היה גברא לקבל מוועד־ד,שרתים
שליד עיריית תל-אביב—יפו. לכן הלך
אל שלום טביב, ראש ועד־ד,שרתים, וביקש
את האישור הדרוש.
אך למרבה תדהמתו, סירב העסקן להעניק
לו את מבוקשו. לא, קבע טביב,
אתה תעזוב את בית־הספר תל־נורדוי
ותעבור לבית־ספר גורדון. במקום גברא,
התכוון טביב להעביר לתל־נורדוי שרת
אחר, מבית-הספר יונה הנביא ביפו.
מי דחמהבט חנו ת ־ רו ח. גברא הנדהם
הזכיר מייד לטביב שדווקא לו לא
כדאי להתחיל בדברים כאלה, כיוון שידוע
כי הוא אינו זקוק למישרה הציבורית הרמה
שלו, כל עוד הוא מחזיק בדירתו,
הרשומה על שמה של אשתו, מיסעדוד
קפה. גברא לא ידע כי בדבריו אלה הוא
חותם במו-ידיו על גזר-הדין אכזרי שלו.
כאשר הגיע השרת החדש מיפו לבית-
הספר תל־נורדוי, והתברר לו המצב במקום,
סירב לעבור לשם.
שרתים חדשים באו והלכו, וגברא במ קומו
נשאר. איש לא הסכים להחליפו באופן
קבוע. ראש ועד־השרתים טביב גייס
לעזרתו כמה תותחים כבדים מצמרת העירייה.
ברוך אביבי, מנהל אגף־החינוך,
הזהיר את המנהל אלוני שיסלק את גברא.
מנהל מחלקת־ד,מנגנון של העירייה שלח לו
מיכתב, ב־ 21 בנובמבר ,1974 ובו הודיע
לו כי הושעה מעבודתו, וכי עד שייפתח
המישפט המישמעתי נגדו, לא יקבל יותר
ממחצית משכורתו. מנהל־המנגנון האשים
את חיים גברא בכך שלא מסר את מפתחות
המחסנים ואחרים לשרת מגורדון
(המסרב לעבור לתל־נורדוי) .המפתחות
נמצאים אצל המנהל אלוני, שאינו מוכן
למסור אותם לאדם זר. אלא לגברא, הנאמן
עליו.

הי• חופשיה 011 או-בה
טמפון 0.6.הטמפון הקטן, הנוח והבטוח ביותר בעולם נותן לר הרגשח משוחררת
וחופשית. תוכלי ללבוש מכנסיים קצרים והדוקים או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטחון מלא.
גושר 90 יגה השב גסולס הג שהא שהה הותלסת
לטמפון, סס העשוי צמר גפן כבוש כושר ספיגה שאין לא!ז
טמפון. לעומת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
טמפון 0.1>.־מתרחב עם הספיגה ולכן, ככל שהוא סופג יותר
כן הוא סוגר טוב יותר את פתח הנרתיק ומונע בל תזוזה
או דליפה( .טבלי טמפון בכוס מים,ותיווכחי בכושר הספיגה
המצויין שלו).
0ה 9ון 0.1•.הוסך • 01 בההוור והונע רית *11
טמפון.סס סופג את הדם מיד עם צאתו מן הרחם לכן, הוא חוסר לר יום במחזור
החודשי כיוון שבאופן טבעי, עושה הרם את דרכו החוצה במשך 24 שעות.
האטימה המוחלטת של הטמפון. סס מונעת היווצרות ריח רע הנגרם כתוצאה
ממגע המד עם האויר.
טמפון.סס ווה ביותר לשהוש
טמפון.סס קטן משפתון ולכן קל ונוח לשאתו בארנק. טמפון
.סס נכנס לתוך גופך בקלות תוך שניות בעזרת אצבע —
הנשארת נקיה׳ ,.ללא. בל אביזרי עזר שיש צורר להפטר מהם
לאחר השמוש.
סהסון.סס המאיס להבוח האומוה• ההויה•
טמפון. סס תוכנן ופותח ע׳׳י צוות גיניקולוגים מומחים, כך
שיכנס עמוק לתור הנרתיק לאיזור בו איו עצבים רגישים
הגורמים לכאב, או אי נוחות.
הכנסה גכונח הכנסה לא נכוגח 2* .מספיק עסו*
^.סס היו• •לבתולות ולוערות אסירות
ן החידוש הבלעדי האחרון של. סס הוא טמפון מיני המיועד׳
ן לבתולות ולנערות צעירות. עם.סס מיני אין כל חשש לפגיעה
ן בקרום הבתולים, כיוון שהוא כה קטן ונכנס בדיוק לפתח
ן בקרום דרכו עובר הדם,
( 1במקרה של כאב קל בשמוש הראשון, יש לדחות השמוש
1ב־ 4—3חודשים).
.סס ב-ב דרגות פינה
נורמל — למרבית הנשים.
מיני — לגערות, לבתולות ולנשים עם דימום מועט — בעיקר בימים האחרונים
של המחזור אצל נשים המשתמשות בגלולה למניעת הריון.
אקסטרה — לנשים עם דימום רב בעיקר ביומיים הראשונים של המחזור.

פירסוט מלניק
העולם הזה 1950

סימן שד הצרחה
מעתה ם יג׳מ1ם פרס ראש1ן 250.000 -ל־״
ומצטבר ־ עד 500.000ל״י

תוכנית ההגרלה החדשה של הלוטו
מאפשרת לן לזכות בפרס ראשון
של 220,000ל״י, העשוי להצטבר
עד 500,000ל״י.
דמי השתתפות לטבלה — 75 אג׳.
מינימום — שתי טבלאות (טור).

זכיות:
שלושה ניחושים
נהוגים בטבלה אחת
בבר מזכים אותן
כפרס כספי.
כל ניחוש נוסף,
מעלה את ערך זכיתך.

תלוש השתתפות
להגדלת *11111״
שתיערך בהתאם לתכניה
הגרלת •לוטו* שפורסמה
בילקוט הפרסופיס מס*
מ יום כיח בכסל ו
השליה 12. 12.1974 .
ע667 •0

דאה ום הואי ההשחת•
מה ב״לוסו* בדף השובר*1,הזוא1ת
לסמתתף•
בדף המדאנז*.

0 0 0 0 0 0 0
@ 0 0 0 0 0 0
* רגילים
0 0 0 0 0 0 0
שיטתיים
0 0 0 0 0 0 0
* 0 0 0 0 0 0 0רב״שבועיים

! 8 8מ[1[381ע) 10
וני טפחי ם:

סמן 6מספרים בכל טבלה כך 13 ולא כך אסור לסמן נצבע אדומי
אסור לקפל או לקמט. תלוש שסומנו בו פחות מ־ב מספרים או שהסימון
נעשה באדום או שהוא חורג מהמשבצת -ייפסל.

מנ אי י סו די להשתתפות ב׳לוטו״ הוא כי ההשתתפות בו מהווה
הסכם*של*בבוד בלבד, והיא לא תיצור יחסים משפטיים, לא תקום ממנה
שום חבות המתנת לאכיפה בתביעה משפטית ולא השמש נשוא להליך
משפטי כל*שהוא.

סימון שלהצלחה

מיכ| 1

1 0״ מ

-מחלקת ההדרכה

נותרו עדיין מספר מקומות

לתכנון ותכנות מחשבי
פ תי חתה קו רסת חי לתפב רו א ר 75׳

והניר אנ שי ם חו שי ם
ל ה כי רחברהחדשה...
לצאת ממעגל החכמיות המצומצם — ״לשבור״ את השיגרה — ולחכיר
את חבלתי מוכר לכל זאת (ועוד) לרשותך

המחשב האלקטרוני

יעיל — סודי ומהימו !
שלחו את התלוש (בצרוף מעטפה מבויילת) אל :
״אדם וחיה (ישראל)״ ת.ד 474: .תל״אביב —
ותקבלו שאלון והסברים נוספים

חינ ם וללא ה ת חיי בו ת!
לכ׳ אדם וחוה (ישראל)
ת.ד 474: .תל״אביב שמי כתובתי

הלי מודי ם ברמה מ קצועי ת גבוהה.
משך ה קור ס 10—12 חוד שים, פעמיים בשבוע
בשעות הערב. במהלך ה קו ר ס ישולבו הלי מודי ם
בעבודה מעשית על המח שב החדי ש של ״ דטה
מיכון״ — בורוז 1726ח
ל מ סיי מי ם בהצלחה תוענקנה תעודות מאו שרות.
חיילים משוחררים (מי ששרתו מעל 75 יום)
זכאים לפטור מלא משכר הלימוד.
תלמידים אשר יפסיקו לימודיהם
יהיו פטורים מיתרת התשלום, .
מספר המקומות שנותרו — מצומצם.
פרטים, יעוץ והרשמה במשך בל חיום במחלקת ההדרכה —
611ר 1י71 8־ 4י __

איך ביקשו ילדים
אוטח׳ראף ממחבר התנ״ך
׳ 8בעודו מצפה למסקנות
זכה האלוף
ועדת־אגרנט,
שמואל (״גורודיש״) גונן בכבוד
בלתי־רגיל: השבועון הצרפתי
ל׳אכספרס פירסם פסוק
משלו על שערו, במקום ה־מייועד
לאימרות היסטוריות
של מדינאים וסופרים. הפסוק
נאמר על־ידי גורודיש במיסדר

הדק את החגורה, אז אני עוזר
לה בכך שאני מהדק את החגורות
של הקליינטים שלי.״
8שר-הבריאות ויקטול
שפ״טוב הוזמן לטקס־הסיום
של קורס לאחיות מעשיות ב־בית־החולים
לחולי־נפש שער־מנשה,
שליד חדרה. באותה הזדמנות
סייר השר בבית־החו־

)11111
כשנשאלה אשת חיו״ר מה מעשיה
על המדרגות, השיבה:
״בתור אשתו של איש חשוב
כפנחס ספיר עלי להיראות טוב
ולהקפיד על הופעתי. לכן אני
מחכה פה לפרלה.״
׳ 8אחת מתוכניות הטל וויזיה
המאלפות ביותר בעת
האחרונה היתה תוכניתו של
יגאל מסץ אחרון המכבים,
בה ניסה צוות של מדענים
וחוקרים להוכיח את
מקום־קבורתו של המלך החשמונאי
האחרון, מתית־יהו
אנטיגונום, כשהם נעזרים
במימצאים ארכיאולוגיים
שנמצאו בגבעת המיבתר בירושלים.
בין השאר הם נעזרו
בסרקופאג עתיק שנמצא
שם. אלא שמשתתפי התוכנית
לא התייחסו לתעלומה אחרת
שנגעה לאותו סרקופאג. בשעתו,
אחרי מילחמת ששת-
הימים, נגנב הסרקופאג ממקום
הימצאו, ורק אחרי שהתעוררה
סערה עקב היעלמו הוא הוחזר
למקומו. התעלומה היחד, היכן
נמצא הסרקופאג באותם ימים י
אין צורך להיות מדען או חוקר
כדי לנחש זאת — הוא הובא,
כמובן׳ לביתו של משה דיין.
8:למרות המצב הכלכלי
במדינת ישראל מתרבים עדיין
האנשים המרשים לעצמם להח־

אבו־חוסיין, מזכיר ועד הסטודנטים
הערביים באוניברסיטה
התל־אביבית :״כאשר
ביקשנו הכרה מצד אגודת הסטודנטים
הכללית, אמר לנו
אבני: לא נכיר בכם לא דה-
יורה, לא דדדפאקטו ולא דה-
בטיח.״
> 8אורחי מסיבת־הקוקטייל
המפוארת שנערכה לרגל פתיחת
מלת הילטון בבירה שמו
לעובדה כי מבין כל מלונאי
העיר נכח במסיבת־הקוקטייל
רק׳ המלונאי חיים שיף. אולם
במהרה גילו אח סיבת הופעתו
של המלונאי שיף במסיבה. הוא
הסתובב סר־וזעף בין האורחים׳
וניסה לשכנע את אנשי
מישרד־התיירות, סוכני־הנסי-
עות והעיתונאים מביניהם, כי
מלון דיפלומט, שהוא בעליו,
טוב יותר ממלון הילטון.
8בבית ההוצאה של אוניברסיטת
תל־אביב הידוע יותר
כ״מיפעל השכפול,״ עמד
מבקר־התיאטרון והמרצה בחוג
לתיאטרון, אליקים ירון,
וצחק לעצמו בקול רם. הסיבה :
הוא מצא במדור ״מתודיקה״,
שבו מצויים ספרים למורים
על מיבנה השיעור ,״מציאה״
נוספת. בין שלושת הספרים
שעל המדף התנוסס גם מחזהו
של המחזאי הרומני החי ב-
לאנשים הנכונים
777

סאגא חסן

העיתונאית הטצריה המבקרת עתה בשנית
בארץ, והנכנסת בשבוע הבא לאולפן כדי
ללמוד עברית, גרה בינתיים בקומה עליונה של בית. כשבאו
ידידים ושאלו בקומת א׳ ,אם בקומה ג׳ גרה מצריה, ענה
הדייר :״מה פתאום ז גרה שם איזו היפית אמריקאית.״
החגיגי של חטיבה ,7אחרי
מילחמת יום־הכיפורים :״אל
המוות הישרנו מבט — והוא
השפיל את עיניו!״

8באירוע חברתי שבו
נפגשו אלוף (מיל ).אריק
שרון והפרופסור אמנון רד
כינשטיין, נסבה שיחתם על
פרופסור ישראל שחין מהאוניברסיטה
העברית בירושלים.
במהלך השיחה הזכיר שרון
לגנאי את מאמר־ההתקפה ה-
אנטי־דמוקרטי שנתב רובינשטיין
על פרופסור שחק. רובינשטיין
לא ויתר, וברמזו ל שמועה
שנפוצה, כאילו חסידיו
של שרון הם שהניחו את הפצצה
ליד דירתה של העיתונאית
סילכי קשת, אמר לשרון
:״באמת, לך היה מתאים
לנקום בי על המאמר שכתבתי
נגד שחק ! ״

< 8כאשר נכנס ח״כ זלמן
שוכל (ליכוד) לפני כשבוע

למיספרתו הקבועה, ברחוב
שיינקין בתל-אביב, קיבל את
הטיפול הרגיל בשערו. בתמורה
דרש ממנו הספר שלו, ליאון,
סך 20 לירות עבור תיספורת
שעלתה קודם 12 לירות בלבד.
שובל הביט בו בתמיהה. ושאל
:״מה זה כל־כך יקר
פתאום?״ לספר היתד, תשובה
מוכנה :״הממשלה החליטה ל־

לים, ועמד על התנאים במקום.
מנהל בית־החולים סיפר לשר
על עבודת־הצוות הנפלאה ב־בית־החולים,
ועל היחסים הנרקמים
בין החולים לבין הצוות
הרפואי. לאחר־מכן, בנאום-
הברכה שלו בעת טקס־הסיום,
אמר השר :״המקום הזה נשמע
ונראה לי כל־כך יפה, שממש
מתחשק לי להישאר בו.״
מזנ״ל ההסתדרות לש עבר,
ח״כ יצחק בן־אהרדן,
הצטרף השבוע אל המתנדבים
בעם. בעוד בכנסת נמשך הוויכוח
בין חברי־הכנסת באיזו
צורה תאורגן ההתנדבות שלהם
כדי לשמש מופת אישי לעם,
יצא בן־אהרון למשך שבוע ל-
שמירת־לילה בחניתה.
׳ 8הרב האשכנזי הראשי,
הרב שלמה גורן, משמש ל*
אחרונה נושא להלצות. אחד
הסיפורים אודותיו טוען כי בפתח
ביתו נוהגים לעמוד יל דים,
כשסיפרי תנ״ד בידיהם,
והם ממחינים לצאתו מהבית
כדי לבקש את חתימת המחבר.
8אשתו החדשה של יו״ר
הסוכנות היהודית ושר־האוצר
לשעבר פנחס שפיר, רבקה
אלנתן, נראתה באחד מימי
השבוע שעבר יושבת על מדר גות
ביתה של הקוסמטיקאית
הירושלמית הידועה פרלה
אוחיון, כשפרח אדום בידה.

דומיניק סנדוו

השחקנית הצרפתיה, ששיחקה
נ״חקונפורמיסט״ ונ״גן של פינצי
קונטיני,״ היא גיבורת סירטו החדש של הבמאי ג׳ון פרנקהיימר,
״אהבה בלתי־אפשרית.״ היא מגלמת תפקיד של צעירה נשואה,
אם לילדה בת שבע, הבוגדת בבעלה עם אלן בייטס, המגלם תפקיד
של סופר נשוי ואב לשלושה. במהלך הרומן בין השניים היא
נכנסת להריון. המצלמה חולפת על פני גופה העירום, מדגישה את
ביטנה ההולכת ותופחת. קטעי ההריון צולמו, כאשר דומיניק
סנדה היתה בהריון אמיתי, מיחסיה עם ידידה הבמאי כריסטיאן
מארקאן, ללא נשואין, ולא הזדקקה לשום אמצעי־איפור.

זיק כלבים. סיפר השבוע עמי•
קם שפירא, דובר עיריית
תל־אביב, כי השנה הוגשו לעירייה,
עד־עחה 216 ,בקשות
לרישיונות חדשים לכלבים, לעומת
164 בקשות שהוגשו בשנה
הקודמת.
8:מושג מישפטי חדש טבע
יו״ר אגודת הסטודנטים בתל-
אביב, איש הליכוד יצחק
אבני• סיפר השבוע חוסיין

צרפת, איז׳ן יונפקו, השיעור,
שבו רוצח פרופסור את
תלמידתו במהלך שיעור.
8קריין הטלוויזיה והרדיו
דניאל פאר, בילה את יום
הולדתו ה* 32 כשהוא משמש
כשמדטף לשני ילדיו, בעוד
אשתו עליזה, שהיא מורה
במיקצועה, מבלה באסיפת-
מורים, בבית־הספר שבו היא
מלמדת.

כרמל מזרחי

מיקבי ואעגון לעיזן
וזנרון יעקב

ד מו תלאט ייי ס ס
(המשך מעמוד )17
אפילו אם הם מתפוצצים מכאבים. יש
כאלה שנופלים מהמיטות ונשארים לשכב
על הארץ כל הלילה. את אבי רוחצים פה
רק פעם בשלושה שבועות, וגם זה בפרוטקציה.
את האחרים, שאין מי שינדנד
בשבילם, לא רוחצים אלא אחת לחודש
וחצי.
״איך אפשר שבמוסד לחולים כרוניים
זקנים׳ כ־ 30 במיספר, שרובם משותקים,
שאינם יכולים לעשות שום דבר לבד,
יעבוד בכל המוסד, במישמרת שלמה, רק
אדם אחד?
״מעולם לא הרגשתי את עצמי כל־כך
עלובה ומבולבלת כמו עכשיו. אין לי מושג
מה לעשות. אבא שלי מתאונן שלא פעם,
כשביקש דברים אלמנטריים, היכו אותו.
איך תיתכן הפקרות כזו ז״
בשעתיים שלאחר־מכן שוחחתי עם ארבעה
אנשים שבאו למוסד לביקור, ויצאו.
תגובותיהם היו זהות. אמר אחד:

עם מותו

של בני מחושק האגדתי,

״מוטב כבר להגיע ישר לבית־הקברות
מאשר לעכור קודם דרד

״חיים פה חולים זקנים סקלרוטיים שאינם
יודעים מה שהם עושים, לצד חולים
משותקים. הסקלרוטיים, בלי כוונה, כמובן,
מתעללים במשותקים. הם הופכים להם
את המיטות, גונבים להם את האוכל הפרטי
שהם מקבלים מקרובי־מישפחה. סכנה
להשאיר אותם יחד. ואין עם מי לדבר.
״במישמרת של אחר־הצהריים, משעה
שלוש עד 11 בלילה, עובד בכל המוסד
רק פועל אחד, בן־המיעוטים. הוא צריך
להאכיל ולטפל ולהגיש תרופות לכל-כך
הרבה זקנים. למרות שהוא יותר סבלני
מהעובדות היהודיות שמחליפות אותו, הוא
פשוט לא מסוגל פיזית, לטפל בכל החולים.
כך הם נשארים ימים שלמים לשכב
בתוך הצואה שלהם, וכשלא רוחצים אותם
שבועות שלמים, המקום הופך ממש
לבית־זוועות קפקאי.״
בשעה שבע בערב פתח בפני הפועל את
הדלת. ביקשתי לשוחח עם הבעלים, עמום
רומנו, אך הוא לא היה. חפועל התנדנד
על רגליו מרוב עייפות.
הצטרפתי לאחת המבקרות שנכנסו ל מוסד.
המטפלת שפתחה לפנינו את הדלת
היתד. לבושה בחלוק לבן מזוהם, ונראתה
עייפה מאוד. כשעליתי במדרגות אל חד־רי-המגורים,
נדהמתי מהסירחון החריף בחלל
האולם. רק מטפלת אחת, זו שפתחה
את הדלת, נראתה בכל שטח המוסד.
הריח החריף ליווה אותי בכל החדרים
שבהם ביקרתי. בכמה חדרים שכבו איו־אונים
זקנים משותקים, במיטות ללא
מצעים9.השמיכות שבהם כוסו היו רטובות.

המישטרה צריכה
להתערב
ך* כורה גנני, דוברת מישרד־הברי-
1אות, אישרה כי למוסד נאות־יעקב
אכן אין רישיון, והוא מופעל בתנאים
ירודים. לדבריה, ער מישרד־הבריאות
לעניין זה, והוא עתיד לפעול בקרוב לחיסול
הנגע.
הילדה כהן היא מנהלת השירות־לזקן
במישרד־הסעד. כהן עלתה ארצה מגר מניה
לפני שנים רבות והיא נמנית עם
אותו גרעין מצומצם של פקידים בכי רים
ייקיים, שתפסו עמדות בכירות עוד
בימי המחלקה־הסוציאלית בוועד־הלאומי.
״ידענו שבהרבה בתי-אבות פרטיים המצב
חמור, אם כי לא ידענו עד כמה
חמור המצב, כפי שאתה מתאר אותו,״
הודתה הילדה כהן .״כדי להביא לשינוי
קיצוני של המצב, חייבת להיות במדינה
יותר מודעות לנושא חשוב זה. אנו נמצאים
תמיד במיטת־סדום של תקציבים.
לכן, נושא הטיפול בזקן נדחק לתחתית
סולם־העדיפויות.
״אני בהחלט בעד זה שהעיתונות תתחיל
לטפל בנושא. אולי, בעזרתה, יהיה
לנו יותר קל להציג את עמדתנו. דומני
שגם המישטרד. חייבת לפעול׳ שהרי
נעשים במיספר מוסדות כאלה מעשים
פליליים חמורים ממש.

סמל הפלמ ית

בני מהרשק, כפי שנראה בשנותיו האחרונות, כשהוא
ממשיך לענוד על חזהו את סמל הפלמ״ח. בני עצמו
המשיך להיות עד ומו האחרון סמל חי של הפלמ״ח, למרות שלא נימנה עם מפקדיו.
יך !ה לא יכול היה לקרות בשום מדין
נה אחרת בעולם. ראשי המדינה, הנשיא,
ראש־הממשלה, בכירי השרים, ראשי
המפלגות, מפקדי צה״ל בעבר ובהווה,
אנשי המפתח בכלכלה ובפקידות הבכירה,
נטשו למשך כמה שעות השבוע את
כל תפקידיהם כדי להשתתף בהלוויתו של
אדם שלא נשא כל תואר וכל תפקיד ושאיש
מהם לא יכול היה למעשה להגיד
מה הוא היה בדיוק.
נשיא המדינה, השר ישראל גלילי,
גולדה מאיר והרמטכ״ל לשעבר דוד אל-
עזר, נשאו נאומי הספד ליד ארונו. ב־הספדים
נאמרו מילים גבוהות והעיתונים
פירסמו עליו נקרולוגים בעמודים הראשונים.
ואנשים אמרו שצריך לספר עליו
לדורות הבאים כדי שידעו וילמדו, אבל
אף אחד מהם לא יכול היה להגדיר בדיוק
מד׳ לספר ומה ללמד.
והם ועוד אלפי אנשים דישדשו השבוע
בבוץ, בדרך שהתפתלה בין הרפתות ולאורך
הפרדס של קיבוץ גבעת־השלושד׳
שליד פתח־תיקווה, הלכו אחרי ארונו של
בני מהרשק וידעו כאשר הורד ארונו אל
הבור כי יחד עמו נקבר גם חלק מחייהם.
הוא לא היה מפקד, ולא היה מנהיג,
ולא הוגה־דיעות, ובה בעת הוא היה כל
אלה גם יחד. אמרו עליו שהוא מספיד
מקצועי ונואם משלהב, ודווקא באלה הוא
לא הבריק במיוחד. וגם מי שינסה להגדיר
את בני באמצעות הביאוגרפיה שלו, ספק
עם יצליח בכך. כי הביאוגרפיה האמיתית
של בני מהרשק היא אוסף של קוריוזים.
הוא היה בסלנג הפלמ״חאי איש ״ש עושה
רוח״ — צעקן, רתחו, מוכרח לדעת
כל דבר, מוכרח להתערב, להדחף תמיד,

! 11ידה 1ד * 1ך 1ך 1ך | בני מהרשק (משמאל, בחולצה לבנה) ניצב
1 -1 1 -1 1 -1 1 11 1 1111י 1ליד גולדה מאיר ליד ארונו של מנהיג
אחדות־העבודה, יצחק טבנקין ז״ל. בני מהרשק התבלט בכל ההלוויות
של ראשי תנועת העבודה, היה נושא בהן הספדים ומתנדב לנשיאת הארונות.
להתווכח, לתת עצות ולנדנד. אדם מסוג
כזה יכול להיות בלתי רצוי ובלתי נסבל.
אבל כשהוא עושה זאת בתמימות, בחברות,
ברוח טובה ובהומור, מתוך להט
פנימי והתלהבות כמעט משיחית — הוא
הופך מעושה־רוח למפיח רוח. זה מד׳
שהיה בני מהרשק. הוא הפך לאגדה עוד
בחייו. החבר של כולם, הטופח לגדולי
המדינה על שכמם, הדוחק את עצמו לסוד
רמטכ״כלים, שאין דלת הסגורה בפניו
ואין איש יכול לעמוד מול לבביותו.
מטורף יפה

״אם המישטרה תתערב. יהיה
כוודאי גם יותר קד דמפקחות שרנו
להיכנס לכל אותם מוסדות ולבדוק
את המצב כאופן יסודי.

״אנו חושבים את עצמנו לאומה מתקדמת.
אבל זה לא בדיוק מתיישב עם
המתרחש בשטח הטיפול בזקן. זקן הוא
כמו ילד קטן. כשהוא חולה וישיש, הוא
לא מסוגל לדאוג לעצמו, כמו תינוק. לא
ייתכן להפקיר את הזקנים.״

במילחמת העצמאות, בעת ששירת בחטיבת
הפלמ״ח הראל, שנלחמה באמור ירושלים.
הסופר יורם קניוק, ברשימה ש־פירסם
בדבר השבוע לחגיגות ה־ 25 של
המדינה ושנשאה שם ספר שכתב — החברים
של בני — היטיב לתאר את ייחודו.
״כאשר אני חושב על תש״ח אני יודע
שהיה בני,״ כתב יורם .״היו רבים אחרים.
היה רבין, אבל הוא היה אי שם למעלה,
הוגה, מתכנן, מפקד. היה יוספל׳ד, טבנקין,
המפקד המהולל ; רעננה, המתכנן הגאוני;
דדו עם העוז והתעוזה והחיוך
המקסים! עמום חורב ורפול הנועזים כמפקדים.
היו רבים אחרים. אבל לילדים
כמוני, שהלכו מקרב אל קרב ולא ידעו
מה קורה להם, היה אח ואב אחד: בני.
״בולדווין הצלבני היה מלך ירושלים

עם נרקיס בידה ודמעות
בעיניה ניצבת רחל
מהרשק, אשתו של בני, מול קברו הפתוח.
היא־עצמה חלתה במחלה קשה לפני 5שנים.

ת הכינוי ״בני פוליטרוק״ הדביקו
לו בפלמ״ח בשנות הארבעים המוקדמות.
כבר כשהתגייס לפלמ״ח היה מבוגר
יחסית, בן ,35 לעומת המפקדים שהיו
בשנות העשרים המוקדמות שלהם. ייעדו
לו תפקיד של קצין־תרבות, הממונה על
חלוקת תקליטים, עיתונים וארגון הרצאות
ומסיבות. אבל הוא הפך את תפקידו
למשהו שונה לחלוטין: לאיש הממריץ,
מדרבן ומלהיב ולפעמים גם מצחיק.
בעיירה הפולנית בה נולד למשפחת רבנים
נחשב כפרחח (השם מהרש״ק הוא
ראשי תיבות של ״מגזע הגאון רבי שמואל
קיידנובר״ שחי במאה ה־ 17 וחיבר פי רושים
לתלמוד) .במילחמת העולם הראשונה
ברחו הוריו לאוקראינה, ושם בעת
אחד הפוגרומים, נרצח אביו לעיניו. מחזה
זה רדף אותו כל ימיו והוא היה חוזר
ומשחזר אותו כל ימיו. כשהצטרף להכשרה
ועלה לארץ ב 1929-היה הדבר ל פליאה
בעיני בני עיירתו שעלו לפניו.
אולם האגדה האמיתית סביבו נרקמה

] 1שאאך בני מח שק
יייי י י בראש נושאי
ארונו של ח״כ משה סנה ז״ל, מי שהיה
בשעתו ראש־המטה של ההגנה. למרות
שדרכיהם הפוליטיות נפרדו, היה בני
מהרשק בין ראשי מספידיו של סנה.

ספ ח־ ט

פורק הפדמ׳ץ! סופית

כ דו רסל
אח שיסד התר.דה

הראשון, גוטפריד מבויון היד. מנהיג מסע
הצלב הראשון, אבל פטר הנזיר היה הרוח
האמיתית של מסע זה. הוא שהדליק
את הלבבות, הוא שטירף. לכל מסע צלב
נחוץ מטורף. לכל מילחמה, לכל קרב
שבו אינאונים הוא השליט הגדול, ואין
עורף ואין אוגדות ואין מטוסים, צריך
איזו רוח לבושה בשר ודם, שתצעק עד
כלות הכוחות ותלהיב גם אם הלהבה היא
מין בת־צחוק.
״וכי לא צחקו לבני? כשקיבל כדור

בפה, בקטמון, ולא יכול לצעוק כמה ימים,
היתר. מין מנוחה כללית, מין שקט. אבל
היה איזה צחוק. או כשהציע — כד סופר
בין החיילים הפשוטים — לעלות על בית-
מחסיר עם מרגמות טדאינטש דבוקות
לבטן, והרי אילו היו עושים כך היו המרגמות
מחסלות את הקרביים. אבל בין
הקרבות, בתוכם, הוא צעק והלהיב. הוא
היה לא רעב ולא עייף. היה מטריף ומרגיז
ושואל מדוע לא עולים על רמאללה
ומדוע לא עולים על שכם, או על אלוהים,
איני יודע. אבל כל הזמן פעמה בו מין
רוח־עיוועים וזה חדר אל כולם. כולם
אמרו שיש כאן מטורף יפה. יש כאן רוח
שלבשה חרב. יש כאן משהו חדש ומדהים.
״...היתד, מילחמה כדי שבני מהרשק
יוכל לנצח. כך אני מבין את מילחמת ירושלים
...הוא צעק וירה ותירבת ונאם, ושאג
והלך כמו פטר הנזיר של מסעי־הצלב
וכאשר נרדמנו בהליכה באמצע הקרב
היה הוא מעורר אותנו. הוא לא היה
עייף. הוא לא ישן חמישה חודשים אפילו
רגע אחד. יגידו שזה בלתי אפשרי. ש יגידו.
אני אחראי למה שאני אומר. איש
לא ראה אותו ישן. איש לא שמע אותו
נוחר. הוא יצא לשחרר עולם מכבלים
ואנחנו צחקנו, אבל הלכנו אחריו באהבה
ובצחוק.״
צניחה בגיל 50

גולדה בוכה 55־5

פניה בידה, כשהיא ממררת בבכי מול ארונו
של בני מהרשק, שהוצב בכניסה לבית
הוועד־הפועל של ההסתדרות בוז״א .״הוא
היה אגדה,״ אמרה ,״ואגדה אין מספידים.״

בתור האחו

ך צה״ד הוא התגייס בדרגת סרן.
/ב־ 1953 כשהיד. מפקד פלוגה מסייעת
בגדוד חרמ״ש והוא בן ,46 רצו לשחררו
משירות. תבע להמשיך לשרת. השאירו
אותו. בן 50 עבר קורם צניחה.
גם כשהשתחרר מצה״ל בדרגת רב־סרן
המשיך לשרת שירות מילואים פעיל כ־מ״פ
מחלקת מרגמות. ב־ 1967 עבר קורם
קציני שיריון ובמילחמת יום־הכיפורים
השתתף במילחמה כמפקד פלוגת מילואים
ברמת הגולן. הוא סבל מליקויי שמיעה
וראייה, אבל התלהבותו לא שככה.
לפני שמונה חודשים חלה בסרטן הריאות.
חודשים שכב על מיטת חוליו, כש הוא
מנסה לעודד את המאות שעלו אליו
לרגל. נותח, החלים, חזר לפעילות, עד
שלפני שלושה שבועות אושפז שוב ולא
קם עוד.
ליד קברו לחשו רבים :״עכשיו פורק
הפלמ״זז. סופית.״

ותיקי קיבוץ גבעת־השלושה נושאים את ארונו של בני
מהרשק, המכוסה בדגל אדום ובדגל הלאוס, נותוך בית־העם
של הקיבוץ, שם הוספד במעמד אלפים, אל בית־העלמין הקטן של המשק. כל הצמרת
הפוליטית, הביטחונית והכלכלית של המדינה חלקה את הכבוד האחרון לאיש, שלא
>זיה לו כל תואר רישמי או תפקיד מוגדר. בגיל 68 עדיין היה רס״ן (מיל ).בני
מהרשק משרת שירות מילואים פעיל ביחידה קרבית בצה״ל, ממנו סירב להשתחרר.

״נמאס לי, נמאס לי תמיד להיות האיש
שצריך להציל את מכבי תל־אביב.״ כך
רטן כדורסלן הקבוצה טל בדודי, ביושבו
על ספסל בחדר־ההלבשה, מייד לאחר
סיום המישחק בין קבוצתו לבין אלופת
הולנד, טרנסול, ביום החמישי האחרון.
בדבריו אלה ביטא בדודי לא רק את
אכזבתו מההפסד הביתי של הקבוצה ל-
הולנדים ( )91:90 אלא, ובעיקר, את מרירותו
מכך שבגיל 32 הוא עדיין נאלץ
לשאת על שיכמו את נטל הקבוצה, כאשר
שחקניה הצעירים של מכבי תל־אביב אינם
מצליחים להגיע לרמתו ולרמת שאר ה-
כדורסלנים האמריקאיים בקבוצה, למרות
התנאים הטובים שלהם הם זוכים. הראייה
לכך, מיספר הנקודות שקלעו השחקנים
האמריקאיים לעומת הצעירים הישראליים.
כדורסלנים טירונים. אלה שיצאו
להגנת הצעירים מפני הביקורת של בדודי
טענו, אומנם, כי בכדורסל, כמו בכדורגל,
לא אלה שקולעים את מירב הנקודות
הם בהכרח גם השחקנים הטובים ביותר.
אולם, איש לא יכול היה לתת תשובה באשר
לפער הכמותי בין קליעות השחקנים
האמריקאיים שבקבוצה לבין השחקנים הישראליים.
נוסף לכך, אין לשכוח כי
בכדורסל משחקים רק חמישה שחקנים,
החייבים להשקיע מאמץ רב יותר מאשר
שחקני כדורגל, למשל, וזאת בשל הדינמיות
של המישחק, המחייב את כל ה שחקנים
להימצא בתנועה שוטפת כל העת.
בניגוד לכלל זה הסתובבו השחקנים
הצעירים ברקוביץ, ארואסטי ואבישר כ־סהרוריים
על המיגרש. למרות שהצליחו
להגיע להרכב הראשון של אלופת ישר אל,
הנחשבת כאחת הטובות באירופה, הם
שיחקו כטירונים.
למישחקם הגרוע של הצעירים יש מיספר
סיבות. מאז החלה קבוצת מכבי תל־אביב
להצליח במישחקי גביע אירופה, רכשה
מוניטין רב בקרב ציבור אוהדי הספורט
בארץ בכלל ואוהדי הכדורסל בפרט. עובדה
זו הקנתה לקבוצה חוג מעריצים רחב
ביותר.
אלה האחרונים מביטים על שחקני
מכבי תל־אביב כעל אלילים של ממש,
והדבר מסחרר בעיקר את הצעירים, שאינם
יכולים לצאת לך חוב מבלי שזרם של
בני נוער ואף מבוגרים ירדוף אחר חתימותיהם.
הם מוזמנים כימעט לכל אירוע
חברתי זוהר של בני העשרים־פלוס בעיר,
ונערות רודפות אחריהם בהמוניהן.
מישחקי־קלפים עד שחר. התהילה
הזו מוציאה את השחקנים לא אחת מ-
אורח-החיים הספורטיבי שהם חייבים ל התמיד
בו. כל זמן ששמרו עליו, הצליחו
להיות לעזר רב לשחקנים האמריקאיים
של הקבוצה, אך כאשר סטו ממנו, ירדה
רמת מישחקם פלאים.
בעיקר אמורים הדברים לגבי השבוע
שעבר, ערב המישחק, כאשר השחקנים הצעירים
שחזרו מהולנד יחד עם הקבוצה,
בניצחון של 9נקודות הפרש על טרנסול
בביתה, היו בטוחים כי במיגדש שביד-
אליהו יצליחו למגר את ההולנדים על
נקלה. הם הירשו לעצמם לפרוק את עול
המשמעת הספורטיבית. הדברים הגיעו ל שיא
כאשר ביום הרביעי בלילה, ערב ה-
מישחק חירשו לעצמם שלושה שחקנים,
שניים ישראליים ואחד אמריקאי, לשחק
קלפים עד אור הבוקר. אין פלא, איפוא,
שבמישחק הם היו עצבניים והציגו יכולת
גרועה.
האמריקאיים של מכבי, לעומתם, המקבלים
סכומים נכבדים עבור הופעותיהם
בשורות הקבוצה, יודעים כי כמיקצוענים
לכל דבר הם נדרשים להקפיד על יכולת
טובה לפני כל מישחק, גם אם הוא
נחשב כקל. והם אלה שהצילו את מכבי
תל־אביב ביום חמישי מהפסד זעיר
בן נקודה אחת להולנדים, דבר ש־איפשר
לקבוצה לזכות בשתי נקודותיה הראשונות
במישחק הראשון בשלב רבע-
הגמר בגביע אירופה, בגלל ניצחונם בשיעור
9נקודות בהולנד.
קריאות־הבוז בהן זיכה קהל אוהדי הקבוצה
את מכבי בתום המישחק, שיקפו
את האכזבה. אלא שהן היו מחוסרות הצ דקה.
אסור לשפוט קבוצה גדולה כמו מכבי
על סמך מישחק אחד בלבד. בסופו של
דבר מה שקובע הוא המאזן הכללי שיהיה
לה בסיום טורניר שמינית הגמר על גביע
אירופה לאלופות.

טל בדודי (שמאל)*
״נמאס לי להציל״

בדזרו״ל
עולי על שזוייצר
לאחרונה החלו מגבירים בהתאחדות לכדורגל
את המסע נגד מאמן הנבחרת הלאומית
דוד שווייצר. וזאת, למרות ש-
אנשי־מיקצוע רבים בענף הכדורגל, וברא שם
מאמן־הכושר לשעבר של הנבחרת,
עמוס בר־חמא, יצאו למיתקפת־נגד, למען
המאמן.
העסקנים הלוחמים בשווייצר אינם בוחלים
בשום אמצעי כדי לתקוף אותו. הם
נאחזים בעיקר בעובדה כי שווייצר,
בהיותו מאמן לאומי, שימש כיועץ לקבוצת
התחתית בליגה הלאומית. הם
מצאו טעם לפגם בכפילות זאת ואומנם,
שווייצר חדל לייעץ.
רמז של ייעוץ* אחרי מישחקי הליגה
הלאומית בשבת האחרונה, שבהם
זכתה קבוצת הפועל תל־אביב בניצחון
•שני רצוף, והפעם על הפועל חדרה, בתו צאה
,0:1טענו המקטרגים על שווייצר
בהתאחדות כי הוא ממשיך לייעץ להפועל
תל־אביב בחשאי. היה גם מי שדאג, כבר
במוצאי־השבת להתקשר אל מיספר עיתד
נאי־ספורט, כדי לספר להם כי במחצית
המשחק נגד חדרה העביר שווייצר על־גבי
פתק למאמן הקבוצה התל־אביבית, בני
קונפורטי, הוראות שבעזרתן ניצחה ה־

קבוצה.
במחצית היתד, עדיין התוצאה ,0:0לאחר
ששחקני הפועל חדרה הירבו להתקיף את
שער הפועל תל־אביב. בתא־הכבוד של
איצטדיון בלומפילד שבו נערך המישחק
ישב המאמן דוד שווייצר, בין אוהדי
הפועל תל־אביב, והם ביקשו לשמוע ממנו
חוות־דעת על המישחק. שווייצר אמר,
בין השאר, כמומחה לכדורגל, כי אם
הפועל תל־אביב רוצה לנצח במישחק זה,
עליה להצמיד שומר אישי לשחקן מרכז
השדה הנימרץ של הפועל חדרה, אברהם
סלו.
העצה שינתה את התמונה. את
דבריו אלה של שווייצר שמע אהד מאוהדי
הקבוצה התל־אביבית והוא העביר,
באמצעות הסדרן הראשי של הקבוצה, פתק
אל המאמן קונפורטי ומזכיר האגודה
אדוארד סגל, ובפתק בקשה לשמור על
אברהם סלו.
הבקשה נענתה בחיוב, וניתנה הוראה
לשחקני הקבוצה במחצית להגביר את השמירה
על סלו. ואכן, שחקן זה איבד את
השליטה במיגרש. כתוצאה מכך עברה היוזמה
לרגלי התל-אביבים, אשר הפכו במחצית
זו תוקפים, ובאחד ההתקפות כבש
שחקנם הצעיר משה מגרשי את שער
הניצחון.
* קולע לסל טרנסול.

תי, שחנה ליד בית־העלמין. ספורטה נאלץ
להחזיר אותה לביתה, מרחק 300 מטרים
בלבד מבית־ד,עלמין.
למחרת היום פנתה עליזה למישטרה,
סיפרה את כל קורותיה מליל-אמש, ותיארה
את חלקם של השוטרים ספורטה וחרמון
בפרשה.
בתחנת־המישטרה של חולון נאלצה עליזה
לחזור על דיברי תלונתה בנוכחותו
של רב-שוטר ספורטה. זה ניסה עדיין
להשתיקה, בעזרת לחצים. הוא ביקש מ חבריו
בתחנת-המישטרה לאפשר לו לח קור
אותה.
הקידה אישית לוחצת
~ הלן קטע מן החקירה, שערד
7רכ-שוטר שפורטה לעליזה
אליאס למחרת המיקרה:

שוטרנאשם ספורש־ו
ף* שעח היתה אחת אחר חצות. ניידת
1 1מישטרת חולון המשיכה גסיורח חלילי.
מפקד הסיור היה רבישוטר דניאל
ספורטה. נהג הניידת היה השוטר איתן
חרמון.
כדרכם עצרו מונית ״ססיישל״ שהגיעה
מכיוון תל-אביב, מצאו בתוכה את הצעירה
עליזה אליאס, בת ה־ ,22 תושבת חולון,
העובדת כספרית, ונסעו היישר לבית־העלמין
של חולון. ליד הכניסה לבית־העלמין
ביקש רב-שוטר ספורטה מחברו־לסיור,
נהג הניידת, לרדת ולהתרחק מן

• האם היית ב״אתונה״ (הכוונה ל־מיסעדת
״אתונה״)?
;• הייתי באתונה!
• נזה שתית י
י• שתיתי כוסית ויסקי אחת בלבד !
• אחרי ״אתונה,״ לאן הלכת?
<• הלכתי ביחד עם חברי לקפה שבתוך
בית־מלון ברחוב דיזנגוף. את השם אינני
יודעת.
• מה שתית?
#1שתיתי כוסית ויסקי בלבד!
• אתמול, לאחר שרצינו להוריד אותך,
לא ביקשת שתישארי קצת בניידת עד
שתתפכחי?
• 1רציתי להישאר עד שאירגע מהפחד.
ולא הייתי שיכורה.
•:לא אמרת שאת רוצה להישאר איתי
כל הלילה?
י• אתה אמרת לי שאתה רוצה לקחת
אותי לאבו־כביר, ומאחר שאינני מכירה
אף אחד, אמרתי לך שאני מעדיפה להישאר
איתך.
• מה לבשת אתמול, ביום המיקרה ד
י• לבשתי שימלח מיני קצרה, גרבי-
מיכנס, תחתונים.
• האם אני נגעתי לך בכוח באיזה
מקום?
#1כן, נגעת לי ברגליים ובאחור אבר-
המין, וזה היה בכוח.
• 1כשנסענו לרחוב החלוץ, מי לקח את
היד שלי ושם אותה בין הרגליים שלך,
בזמן שאני ישבתי קדימה?
!• זה לא נכון שאני לקחתי את ידך

רטה לבית־המישפט המחוזי שיבעה(!) חודשים
אחרי מועד המיקרה.
הדיון כתיק זה, בו נאשם ספורטה לבדו,
נמשך בבית־המישפט למעלה משנה.
השופט המחוזי שמואל קווארט נאלץ
להוציא צווי־הבאה כדי שהעדים יופיעו
בפניו. רק בסוף חודש דצמבר 1974 העיד
הנאשם ספורטה, המיוצג בבית־המישפט
על-ידי עורך־הדין אורי וגמן. את התביעה
מייצג עו״ד יעקב קמר, סגן-פרקליט
מחוז תל-אביב.
כתב-האישום מאשים אותו במעשה מגונה,
באיומים ובשימוש-לרעה בסמכותו.

דניאל שפורטה, יליד תורכיה,
כן ,28 נשוי ואש לשני ילדיש, שיפר
כעדותו, ב־ 24 בדצמבר : 1974
אני, הנאשם בתיק זה, שמעתי עדותה
של עליזה. אני יודע במה מאשימים אותה.
לא נגעתי בעליזה אף פעם בניגוד
לרצונה.
בערב הנדון הייתי בסיור בניידת, אח ראי
על הניידת. בסמוך לשעה אחת אחר
חצות היינו בסיור ברחוב המעפילים בחולון.
הבחנתי במונית נוסעת באותו רחוב.
ביקשתי מנהג הניידת לעקוף את המונית
ולעצור אותה. הוא עשה כן. ניגשתי למונית.
במונית היה רק נהג, ובחורה שישבה
במושב האחורי. אחר־כך התברר לי
שזאת היא עליזה.
זיהיתי את הנהג וביקשתי גם ממנה
להזדהות. כשביקשתיה להזדהות היא הוציאה
היגוי מפיה, שלא הבנתי. הכנסתי
ראשי למכונית, כדי לשמוע מה היא אומרת.
שוב פעם לא הבנתי מה היא אומרת,
אך הספקתי להריח ריח אלכוהול
ממנה.
כאשר עליזה הבינה מה אני רוצה ממנה,
היא הושיטה לי את תעודתיהזהות שלה.
התברר שהיא גרה בחולון, בג׳סי כהן. ביקשתי
ממנה שתשלם לנהג מה שמגיע לו
עד אותו מקום, כי הבחנתי מהרגע הראשון
שהיא שתוייה.
היא ישבח במושב האחורי, נשענת בצורה
מוזרה, וזה עורר בי משחו. בתור
אנשי־סיור נתקלנו לעיתים באנשים שיכורים
ולקחנו אותם הביתה. במצב כפי
שאני ראיתי אותה, חשבתי שמוטב שאני
אלווה אותה הביתה.
פתחתי את דלת המונית לאחר ששילמה
את דמי־הנסיעה לנהג. הבאתי אותה
לניידת, פתחתי לה את הדלת. עליזה התיישבה
במושב האחורי. סגרתי את הדלת
האחורית והתיישבתי ליד הנהג. ביקשתי
מהנהג שייסע בכיית ג׳סי כהן.
הגענו לשכונת ג׳סי כהן, אך היות ובית-

אז ביקשתי מהנהג שייסע שוב לבית־הקברות.
כשהגענו לבית־הקברות אמרתי
לעליזה שתצא. היא יצאה מהמכונית יחד
איתי, כמו זוג. נדמה לי שיצאנו מהניידת
מחובקים. ניגשנו לקיר שליד בית־הקברות.
ביקשתי ממנה שתיצמד אלי והיא נצמדה
אלי. היא לא גילתה שום התנגדות
לכך.
שאלתי אותה אם ייצא מזה משהו, היא
השיבה ״לזך זה לא ייצא לך,״ והתכוונה
ליחסי־מין וגם אני התכוונתי לכך. כל
הזמן צחקנו. אמרתי לה :״אם לא תתני
לי, אקח אותך לתחנה.״ היא השיבה:
״מכסימום מה יכולים לעשות לי כתחנה?״
זאת היתה תשובה שנותנת בדרך־כלל אשה
קלה. ראיתי זאת, ובו־במקום הרפיתי ממנה.
חזרנו לניידת, ושם התחילה עליזה פתאום
לבכות. התרשמתי שהבכי הוא תוצאה
משיכרותה, כי זה קורה כתוצאה מ־שיכרות.
הנהג ביקש ממני להישאר בחוץ,
והוא ינסה להרגיע אותה. הייתי בחוץ
כ־ 5-10 דקות. ראיתי שהם יושבים שניהם
במושב האחורי. נכנסתי לניידת, ד,ת־

קורבן אליאש
הגנה על האזרח —
1ווה מעשו! מ

הרכב. הוא הסביר לו כי עליו לחקור את
עליזה.
הנהג התרחק. ספורטה התחיל מלטף את
רגליה של הצעירה ואת אבר-המץ שלה.
עליזה הדפה אותו מעליה וניסתה להש תחרר.
בתגובה, איים עליה ספורטד, שאם
היא ״לא תיתן לו,״ הוא יעצור אותה,
ויכניס אותה לביתיהמעצר באבו-כביר
או לתחנת-המישטרה.
עליזה נתקפה הלם. במכשיר־הקשר ש־בניידת
נשמעה קריאה לאנשי־המישטרד״
ספורטה וחרמון לגשת לרחוב החלוץ, כדי
ללכוד שט שודדים. כשהצעירה עדיין במכוניתם,
יצאו ליעדם החדש. אחרי שהוברר
להם כי היתה זו אזעקת-שווא, חזרו
לביודהעלמץ.
גם הפעם עברו בדרכם על-פני ביתה
של עליזה, אך ספורטה סירב לשחרר את.
הצעירה. הוא ביקש מנהג הניידת להמשיך
לנסוע עד לרחבת הכניסה לבית־העלי
מיז•
בהגיעם, הוריד את הצעירה מן הניידת.,
והצמיד אותה בגופו אל החומה. הוא בי קש
ממנה לחבקו, ולפי סיפורה לאחר-מכך
החל מוריד את גרביה ומרים את שימלתה״
עליזה נאבקה בכל כוחותיה. איש־החוק..
ספורטה, שב ואיים עליה במעצר. הצעי רה
פרצה בבכי. נהג הניידת חיבק את:
עליזה המבוהלת והחזירה לרכב המישטר-

ושמתי בין הרגליים שלי בזמן הנסיעה
לכיוון האירוע. זה לא היה.
• האס את מוכנה לחיבדק במכונת־האמת?

כן. מוכנה.
• בזמן שלקחת לי את היד ושמת אותה
בין הרגליים, האם זה נכון שאת
אמרת לי ״אל תעשה לי חזק, תעשה
לאט-לאס״ ?
י• לא אמרתי לך את הדברים האלה.
אני זוכרת רק שאמרתי באחת הפעמים,
״תפסיק, זה כואב.״
י• למה הערב את אמרת לי ,״אני
התלוננתי נגדך כי היית ילד רע״?
>• לא אמרתי לך שהיית ילד רע, אלא
כך אמרתי :״התלוננתי נגדך.״

עד כאן חדוקירד!.

אחרי חקירתו של רב-שוטר ספורטה
את המתלוננת נגדו, שאל אותה פקד ברודו
אם הגרבונים נקרעו כתוצאה ממעשיו של
ספורטה, והיא השיבה בשלילה.

עדותו
של הנאשם
מיקרה אירע בחודש נובמבר . 1972
1 1פרקליטות מחוז תל-אביב הגישה את
כתב־האישום נגד רב־שוטר דניאל ספו־

הקברות של חולון היה גם באיזור סיורי,
אמרתי לנהג שיעבור דרך שם. בדרך
נסענו, עברנו ליד ביתה של עליזה. שאל תי
אותה אם היא מסכימה שניסע קודם
לבית־הקברות ואחר-כך אביאה הביתה.
היא הסכימה. הגענו לבית־הקברות.
ביקשתי מהנהג שיירד מהניידת, כי רציתי
לשאול אותה ביחידות. המצב כפי
שהיא נראתה לי עורר בי מחשבה שמא
היא השתמשה בסמים. כאשר הנהג ירד,
היא השיבה בשלילה לשאלתי, אם השתמשה
בסמים. באותו פרק-זמן נתקבלה ידיעה
בטכשיר-הניידת על שוד בשכונת ג׳סי
כהן מייד הנהג עלה למכונית ונסענו לשם.

הכל היה
בצחוק
• שבתי ליד הנהג, כשידי נשענת על
המושב. כאשר נסענו למקום השוד עברנו
שוב ליד ביתה של עליזה. בעת שנסענו
לקחה עליזה את ידי ושמה אותה ליד
אבר״מינה. הגענו למקום השוד. לקחנו את
הנשק וירדנו לסריקות. עליזה נשארה בתוך
הניידת.
נעדרנו כ־15־ 10 דקות מהניידת. התברר
שהידיעה על השוד היתד, ידיעת־שווא.
חזרנו לניידת.

יישבתי ליד ההגה ונהגתי בה לביתה של
עליזה.
ליד ביתה היא אמרה משהו כגון, שאף
אחד לא יידע על זה ולא לספר. היא גם
סיפרה כמה בדיחות וצחקנו בניידת והל -י
כה לביתה.
למחרת בערב באתי שוב לתחנה למיש־מרת
ג׳ ,ושם מצאתי את עליזה. היתד,
בתחנה הפגישה ביני לבין עליזה. הצגתי
לה שם שאלות, וזה נרשם.
בעת המיפגש שאלתי את עליזה, אם
לא אמרה לי שרוצה להישאר איתי כל
הלילה. כאשר הייתי עם עליזה בבית-
הקברות היא אמרה לי באחת ההזדמנויות
שהיא רוצה להישאר איתי כל הלילה,
ואני סירבתי ואמרתי לה שלא אוכל,
כי אני באמצע העבודה. שאלתי את השאלה
על־סמך זה שהיחד, שתוייה.
אחרי שהגענו אליה הביתה, היא ביק שה
להישאר בניידת עד שתתפכח, כך אמ רה
לי, אם כי אינני זוכר איפה היינו
בדיוק כאשר אמרה לי זאת.
האירוע של השוד שאליו הוזעקנו היה
ברחוב החלוץ או חלץ. המקום שאליו הגענו
לאזעקת השוד הוא מקום־מגורים. זה
מקום שקט של כעין וילות, ואיו שם תנועה.
זה מקום מאוכלס. המקום הזה מרוחק
מביתה של עליזה כחמש דקות הליכה
ברגל. כשעברנו ליד ביתה, בנסענו

בפני השופט באתת ה פו שו ת המרתקות ביו תו ש הגי עו אדיו
לגלוג הפור, עליזה לא אגרה לנו פלל,
ולא הגינה שעברנו ליד ביתה. אנחנו
עברנו ממש ליד פתח ביתה. גם נדרך
חזרת לבית־הקברות לא ביקשה שמרידה
בבית.
באותו לילה הייתי אחראי על הניידת,
בתפקיד ובמדים. תפקידי היה סיורים באי-
זור. תפקידי הוא לסייר ולבקר. מטרת
הסיורים היא למנוע התפרצויות וגניבות,
וגם למנוע גניבות מתים מבית־הקברות.

פרקליט וגמן
— או מל השוטר?
לפני חמש שנים, אני הוא שתפסתי את
האדם שגנב גוויות מבית־הקברות.

עד כאן העדות. אחריה עמד
בחקירת שתי־־וערכ :

שתי-וערב
בגית־המישפט
מרת שעליזה עשתה עליך רושם
של שתוייח ומתנהגת בצורה מוזרה.

לגיתשקגרזת?

י• חשבתי שבעת חנסיעד, לעם היא
תתפכח משיכרונח. יכול להיות שהיו עוד
סיבות שרציתי שתיסע איתי ׳לביודד,קברות,
אך אינני יודע מהן. ביקשתי מהשוטר חר מון
לרדת מהניידת כשהגענו לבית־הקב־רות.
רציתי לשאול אותה׳ ולא רציתי
שתהיה במצב מביך בתשובותיה אם יהיה
נוכח עוד מישהו.
6איזה שאלות יכלו להביו אותה אס
יהיה נוכח עוד מישהו?
<• שאלתיה אם היא מסוממת. חשבתי
שתשובה לשאלה זו תביד אותה אם יהיה
עוד מישהו נוכח. גם הנהג שביקשתי ממנו
לצאת הוא שוטר. גם הוא היה בתפקיד
במדים בניידת. היא אמרה לי שהבחור
שלד. איננו משתמש בסמים
• אס היא ענתה לך שהבחור שלה
איננו משתמש בסמיס, מדוע לא חזרת
מייד כדי להחזירה לביתח או לא הבאת
אזתה למישטרה?
• בזמן השיחה איתה קיבלנו ההודעה
על השוד, ומאחר שהיינו צריכים לעבור
שם דרו ביתה.,היה בדעתי להוריד אותה
ליד ביתה. כפי שסיפרתי, תוך כדי נסיעה
היא לקחה את ידי ומשכה אותה ל-
אבר־מינה, ולקן המשכתי איתה.
בפעם הראשונה, כשהיינו בביודחקברות
וכאשר הנהג חרמון נכנם לניידת, אני לא
יצאתי מהניידת. אני יצאתי מהניידת רק
בפעם השנייה יחד איתה, כשהגענו לבית-
הקברות. אני שמעתי הודעה במכשיר
בקשר לשוד. חרמון טעה אם הוא אמר
שהוא שמע ההודעה והודיע לי עליה. אני
עניתי לידיעה שנתקבלה במכשיר־הקשר.
יכול להיות שחרמון שמע השיחה בהיותו
בחוץ, ונכנס מייד לניידת.
כאשר חזרנו שוב לביודהקברות, התעכבנו
שם בסל-הכל כ־ 10 דקות. כבר
אמרתי שביקשתי מהבחורה לרדת מהניידת,
וירדנו ממנה בחבר וחברה. ליד החומה
של ביודהקברות היתה איזו תלולית-עפר.
ביקשתי ממנה שתעלה על התלולית. הכוונה
לבליטה גבוהה יותר בקרקע. ושם
נצמדתי אליה, כי כבר אמרתי שיצאנו במו
זוג מהניידת. אם היא נשענה על הקיר,
היא לא יכלה להיצמד אלי, אלא אני נצמדתי
אליה. הסקתי המסקנה שהיא מובנה
לקיים את יחסי-מין איתי מכד, כפי
שאמרתי, שלקחה בנסיעתנו למקום השוד
את ידי, והצמידה אותה בין רגליה.
• האם הסכימה במפורש ליחסי־מין?
י• אנחנו איננו ילדים, ואין להסיק

• אם בל מר! שהיא עשתה, עשתה
מרצונה הטוב, מדוע כאשר אמרח לך
שלא תיתן לו, אסרת לה שתביא אותה
לתחנת־המישטרה 7
• בכל השלב השני בסביבות בית-
הקברות היינו במצב־רוח טוב וצחקנו. גם
מה שאמרתי לה, שאביא אותה לתחנת-
הטישטרה אם לא תיתן לי, אמרתי בצחוק.
לא התכוונתי. אינני פסיכולוג, ואינני יכול
לדעת מדוע אחר־כך פרצה בבכי, למרות
שכל הזמן קודם־לכן צחקה.
השוטר חרמון היה צריך להרגיע אותה,
כי התחילה לבכות. כאשד בכתה היא לא

מתלוננת עליזה אדיאס
ירדה. היא לא חיתה מבוהלת כשבכתה.
כאשר הוצאתי את עליזה מהמונית היא
לא היתר. מבוהלת. אמרתי בהודעתי ב-
מישטרד, שכשיצאתי מהניידת חרמון חיבק
אותה. ראיתי זאת מבחוץ. אינני יודע
מה היה טיב החיבוק ומדוע חרמון חיבק
אותה.

המדיס והאדם

ינני זוכר בדיוק מה שאמרתי לעלי-
זה, כאשר בסופו של דבר הבאתי אותה
לביתה. אינני זוכר מי דיבר ראשון אז,
אני או היא, אבל בין דבריה היה שאיננה
רוצח שהדבר יתגלה. כשירדה מהניידת
היא צחקה וניפנפה ביד לשלום. אינני
יודע כיצד להסביר שבעוד שהיא בכתה
לפני־כן בניידת ואחר־כד ניסה השוטר חרמון
להרגיעה, היא יצאה צוחקת. אני נהג

• מדוע, עוד לפני שהבנת שהיא הסכימה
לדבריך, הובלת אותה לכיוון בית־הקברות׳
ולא לתחנת־המישטרה?
!• כאשר העברתי את עליזה לניידת,
נסענו לכיוון ביתה, ורק כאשר הבנתי
שהיא מסכימה להישאר בניידת, המשכנו
לכיוון בית־הקברות. אומנם הייתי במדים
ובתפקיד, אך איימתי עליה בצחוק לקחת
אותה לתחנת־המישטרה, כי היתה אז אווי רה
של צחוק. אינני מסכים שהיא יכלה
להיות מפוחדת כשאמרתי דברים אלה
בהיותי שוטר במדים ובתפקיד. מדים הם
מדים ואדם הוא אדם.
היה שלב *מסויים שהבנתי שעליזה יותר
איננה מסכימה. זה היה כאשד עמדנו ליד
חומת בית־הקברות בפעם השנייה. הבנתי
זאת מדבריה. אחרי שאמרה לי דברים
אלה, יותר לא נגעתי בה. בהודעתי במיש־טרה
לא שאלו אותי שאלות, אלא רק סיפרתי
גירסתי. לא נשאלתי במיוחד על
עניין ההסכמה.

בבית הקברנת

כיצד, אם כן, יכולת להניד שלא ננעת
בה שלא. בהסכמתה, וכי יכלח לתת לך
הסכמח?
#1כשניגשתי אליה לראשונה במונית,
היא הוציאה היגוי. אחריבך הכנסתי ראשי,
הרגשתי בריח אלכוהול ואז כבר התחילה
לדבר. משום כך, כשהבינה, מסרה
לי תעודודזהות שלה. היא היתד. במצב
שיכלה להבין מה רוצים ממנה. כשפתחתי
דלת המונית והיא יצאה והלכה לניידת,
היא לא התנדנדה על רגליה, אלא הלכה
בצורה רגילה. אילו היתד. מתנגדת, לא
הייתי עומד על כך שתצא מהמונית.
אין לי תשובה על כך מדוע. ביקשתי
מעליזה לצאת מהמונית גם אם התרשמתי
שהיא קצת שתוייה. הבחורה לא היתה
מבוהלת כשהתחלתי לחקור אותה.
אינני יכול להסביר מדוע ביקשתי מ-
עליזה לצאת ולגשת לניידת לאחר שלא
מצאתי בל דבר חשוד במונית, בנוסף
למה שכבר הסברתי קודם. לפי ההוראות,
אם אני רואה אדם שתוי, עלי לקחת אותו
הביתה.
• לאחר ש עליזה אמרה לו איפה היא
גרה ונכנסה לניידת, מדוע לא הבאת אותה
הביתח?
• נבר אמרתי שנסעתי איתה עד לביתה
והיא הסכימה לנסוע איתי מלאה.
• לצורך מה הצעת לה דוזצטוף אליך

מטרד. אחרת ממד. שהיא עשתה על־ידי
שלקחה את ידי והצמידה אליה בפי שסיפרתי.

אס, לדבריו, אינכם ילדים ואתה
היית בסדים ובתפקיד, מדוע הסכמת לקיים
איתה יזזסי־מין באיזור בית־הקברות?
• הסכמתי, ולא אובל להסביר מדוע.
אבל לא היד. כל שימוש בכוח.
• עליזה העידה כי ניסית בכוח להוריד
לה הגרביים.
• 1אינני זוכר בדיוק איך שזח חיה,
אבל אם כן היה, זה לא ד,יד, בכוח. ב שאלות
ששאלתיה במישטרה חיתה גם
שאלה אם נקרעו גרביה, והיא ענתה שלא
נקרעו לח. אני בכוונה שאלתי שאלד, זו,
כי אני מכרסם ציפורני, ובציפורניים כאלה
לא ייתכן להוריד בכוח גרביים מבלי
לקרוע. אם ניסיתי להוריד את גרביה,
הרי זח בהסכמתה ולא בכוח, אד כאמור
אינני זוכר זאת.
• מדוע לא ערכת שוס דו׳״ח בקשר
לעניין עליזה?
!• במקום לא חשבתי שיש צורך לכתוב
דו״ח על העניין. כמעט על כל פעו לה
שאני עושה, אני חייב לדווח, לא כל
פעולה. לא תמיד כשיש לי חשד כלפי
מישהו ואני עושת פעולח מסויימת, אני
חייב לדווח, אולי גמיקחז זח הייתי צויד
לדוש.

ישבו

•ייתי בניידת, ועליזה וחרמון
מאחור.
זח נכון שבתחנת-חמישטרה, לפני ש נגבתה
הודעת חרמון, ביקשתי אותו שלא
יסבך אותי. חרמון באותו לילה קיבל. הודעה
שהוא הולד לקורס סמלים. הכוונה
שלי היתה שלא יסבך המיקרה אלא שיספר
כפי שהש.
חששתי שהוא עשוי לספר דברים שלא
היו, כי הוא עומד לצאת לקורס סמלים,
ומשום שהוא־עצמו רצה לצאת מהעניין.
חרמון היה מוכר כאדם שאיננו מדבר אמת.
כאשר עליזה ענתה לדברי שאביא אותה
למישטרה אם לא תיתן לי ,״מה כבר
יכולים לעשות לי שם,״ היא לא בכתה.
זה היה בדרך בין הקיר לבין הניידת. היא
התחילה לבכות רק כשהתחילה להיכנס
לניידת. זה לא נכון שכל השלב הזה על
דיבורי עם המתלוננת בקשר להכאתה
לתחנתשמישטרה היה בפעם הראשונה של
ביקורנו באיזור בית־ד,קברות, אלא זה היד,
בעת הביקור השני באיזול.
אני לא בטש לגמרי שעליזה היתד,
שתויש. רק תשובתה המגומגמת במונית
והריח עשו עלי רושם שהיא שתוייה. הבנתי
שהיא הסכימה כאשר אמרה שהיא
מובנה להישאר איתי ולא ללכת חביתה.
וזאת, כאשר עברנו לש ביתד, בפעם הראשונה
לכיוון ביתשקברות__ .

עד כאן עדות השוטר.
סיפרה עליזה אליאם השבוע לכתב
חעולם הזח, מרסל זוהר:
״נסעתי באותו לילה במונית אחרי
שנפרדתי מהחבר שלי. ספורטד, עצר את
המונית ואמר לי לרדת. שאלתי מדוע.
,תרדי /אמר, ,אני רוצה לדבר איתך.׳
שאלתי למה, ,תרדי,׳ השיג ספורטה.
״נדהמתי, רעדתי מפחד. הוא לקח אותי
לבית־ד,קברות. השיניים רעדו לי בפח.
אף פעם לא הרמתי יד על שוטר, אך לא
היתד, לי ברירד .,הוא, שצריך לשמור
עלי, מרים לי בכוח את השימלה, בלילה,
מתחיל להוריד לי את הגרביים, ולוחץ
אותי על קיר בית־הקברות שאני אתן לו.
אמרתי לו שלא אתן לו. הוא איים עלי
שיעצור אותי. אמרתי לו שאני לא רוצח.
פרצתי בבכי. ביקשתי שיעזוב אותי. אז
התערב השוטר חרמון כדי להרגיע אותי.״
עדותו של השוטר חרמון בביתשמישפט
אישרה את דבריה של עליזה.
כשנזכרת עליזה אליאם היום, שנתיים
לאחר ד,מיקרה, במה שאירע לה באותו
לילה, היא רועדת ללא-הרף. היא מבקשת
לשלוח את השוטר-לשעבר ספורטה לכלא.
היא ממתינה לפסק־דינו של השופט
שמואל קווארס, אשר יינתן בימים הק רובים

סנדק ע ניפה
ושימח שלישית בסיורה: האם היה
הו־נ ברגמן קשור ננו ש ת
׳דדי־תימן, ומה היה חלקו נעיסקות
מיסשויות שעשו עסקני המבדיל?
פו הוכחות ועדויות מעוררות צמרמורת.
הסתבר לגבי חלק מהילדים לפחות, כי הם
נחטפו ונמסרו לאימוץ. אחד ההסברים
שהושמע בשעתו היה :״אם היו משאירים
את התינוקות בידי הוריהם במחנות, הם
היו מתים. הוריהם אפילו לא היו מרגישים
באובדנם. מוטב היה לתת אותם לאימוץ
למישפחות ודשוכות־ילדים, כדי שיינצלו
ממוות.״
שתי חקירות נערכו בעקבות תביעות
ההורים שהתעוררו לפעולה. אחת מהן
היתה חקירה של אחת מוועדות הכנסת.
השניה היחד, של מישטרת פתח־תיקווה.
שתי החקירות הסתיימו בלא־כלום.

שניגר

יהודה שפיגד, נזי שכיהן כסמנכ״ל מישודץ זבריאות בשנת ,1953
כשיצחק רפאל שימש כסגן שר־הבריאות, יושב על ספסל־חנאשמים
כנאשם בעיסקת שוחד בפרשת בית־חחולים תל־גיבורים. שפיגל ריצה עונש־מאסר אחרי
שהורשע, אולם מאז השתחרר שמר על שתיקה מוחלטת בכל הנוגע לפרשה.
בין אלה ששיכנעוחו לשמור על שתיקה בקשר לפרשת תל־גיבורים. חיה גס הרב ברגמן.

__ היב מצא
ילדים לאימוץ

ף• ת חי לתשגת 1967 הופיע העולם
04 הזה כגילוי מדהים, שחשף את אחד
הסודות המדהימים ביותר של הפרשה :
רק תינוקות בודדים מבין ילדי תימן שנחטפו
והועלמו ממחנות העולים אומצו על-
ידי אזרחים ישראליים. רובם הוצאו לחו״ל
— ובעיקר לארצות־הברית.

גילה אז העולם הזה 1532״באמריקה
הצפעית קיים מחסור !חמור בילדים לאימוץ.
זוגות חשוכי־בנים מוכנים לשלם
סכומים עצומים כדי לזכות באישור לאימוץ
ילד. במיוחד קשה מצבם של יהודים,
המבקשים לאמץ ילדים יהודיים. לשוק
הרעב זיזה הוצעה לפתע סחורה מבוקשת
ביותר: תינוקות יהודיים בריאים ונחמדים,
מישראל עצמה ...התינוקות הגיעו היום
לגיל בגרות, ובקהילות יהודיות מסויימות
מצביעים עליהם ואומרים , :זה התינוק
מישראל /הם בולטים בדבר אחד: עורם
הכהה, שערם השחור והמבריק, עיניהם
החומות והצוחקות — בניגוד לעור הוורוד׳
העיניים האירופאיות והשיער הבהיר
של הוריהם־מאמציהם.״
באותה כתבה נכלל גם גילוי נוסף: אחד
האנשים הפעילים ביותר בעידוד אימוץ
הילדים מישראל היה ״עסקן דתי ידוע,
שאף נושא בתואר רב, אם־כי עסקיו אינם
תמיד כשרים. הוא אזרח אמריקאי, אף כי
גדל וחונך בירושלים. הוא ירד מהארץ
כשנות השלושים לאחר שאביו הסתבך
בשערוריה גדולה ״.גילוי אחר: ההורים
המאמצים בארצוודהברית היו נתבעים
לשלם, בשעת מסירת התינוקות מישראל

ב 1111ד 11 סטרה
תתהתע לו מו ת הטראגיות והשע־רורייתיות
ביותר בתולדות המדינה,
שטרם פוענחה עד עצם היום הזה, התעוררה
לפני כשמונה שנים, בתחילת שנת
.1967
היה זה כאשר כמה עשרות מישפחות
בארץ קיבלו לבתיהן, באמצעות הדואר,
מיסמכים מוזרים ביותר. היו אלה צווי־התייצבות
של מחלקת־הגיוס במישרד־ה־ביטחון,
שנועדו עבור בניהן של אותן
מישפחות. נאמר בהן, כי מאחר שהבנים
לא התייצבו כנדרש לפי צו־ההתייצבות
שנועד ליוצאי־צבא מהשנתונים שלהם, הם
נדרשים להתייצב מייד בלישכות־הגיוס.
המוזר באותם מיסמכים,־־שהגיעו אל כ־
250 מישפחות, היה העובדה שבניהן של
אותן מישפחות, להם נועדו הצווים, לא
היו קיימים כלל. הם נחשבו בין המתים.
כל המישפחות שקיבלו את ההודעות
המשונות היו יוצאות תימן. כולן הגיעו
לארץ בעת מיבצע ״מרבד הקסמים״ ש נערך
בשנים 50־ ,1949 מיבצע העלייה הה־מונית
של יהודי תימן לארץ. לכולן היו
בשעתו ילדים, שכונו בשמות אשר ננקבו
בצווי־הגיוס. אלא שילדים אלה נעלמו
בעודם תינוקות, סמוך לעליית מישפחו־תיהס
לארץ. להורים הנואשים, שבאו לחפש
את תינוקותיהם שהופקדו בבתי־ילדים
במחנות העולים או בבתי־חולים׳ נאמר
אז :״התינוק שלכם מת. קברנו אותו.
לא יודעים איפה הקבר.״
כך, בצורה מיסתורית, נעלמו כ־250
תינוקות של עולי תימן. מישפחותיהם
לא קיבלו תעודות־פטירה. הילדים, שמתו
כביכול, נרשמו כאזרחים חיים ברשימות
מירשם התושבים. כאשר חלפו השנים והם
נכללו בשנתוני יוצאי־הצבא, שלחו להם
שילטונות מישרד־הביטחון באופן אוטומאטי
צווי־גיוס, תבעו שיתגייסו לצה״ל.
כאשר הסתבר שאין אלה תופעות חריגות
ושמדובר במאות תינוקות, התארגן
ועד של עולי תימן, שתבע לחקור את
.סבשת היעלחוח דוהמורוות. לאט-לאנו נאס־

אל השוק הרעב הזה הוצעה לפתע סחורה
מבוקשת ביותר. תינוקות יהודיים,
בריאים ונחמדים, מישראל עצמה.
המציע היה עסקן דתי ידוע, שאף נושא
בתואר רב, אם כי עסקיו אינם תמיד
כשרים. הוא אזרח אמריקאי, אף כי גדל
וחונך בירושלים. הוא ירד מהארץ בשנות
ך,שלושים, לאחר שאביו הסתבך
בשערוריר, גדולה.
איש זה הודיע, שהוא יכול להביא ילדים
לאימוץ.
הודות לקשריו עט העסקנים הדתיים —
שהיו ממונים אז על כל שלבי העליה,
המירשם והקליטה בארץ — היתד, לו גישה
חופשית לגמרי לכל מחנות־העולים
והמוסדות שטיפלו בעולים. בעזרת קשרים
אלה הצליח להוציא. את התינוקות ׳לא
רק מהמחנות, אלא גם מישראל. כמה
מהעברות אלה היו רשמיות, בידיעת מוסדות
סעד? רק הוא יודע.

״זה תינוק מישראל״

השעה ויה

שער העולם חזה מחודש ינואר ,1967
בו הופיעה הכתבה שחשפה את שערוריית
העלמתם של ילדי פולי תימן בשנים הראשונות שלאחד
קות המדינה, ומסירתם לאימוץ למישפחות חשוכות־ילדיס.

1 111 קטע מתוך הכתבה על פרשת ילדי תימן, שפורסמה
לפני 8שנים בהעולם הזה. קטע זה מספר על מעויי
רבותו
של רב אמריקאי בפרשה, על־ידי מציאת הו־ריס־מאמציס
לילדי תימן שהועברו מישראל לארצות־חברית.

לידיהם ,׳סכום של 5000 דולאר, במזומן.
כך, בצורה עקיפה, אוזברה לראשונה
פעילותו של הרב יששכר דב ברגמן, כמי
שעסק באחת המיצוות החשובות ביותר :
מציאת ילדים לאימוץ. לרב ברגמן לא היה,
כמובן, כל קשר לפעילות בלתי־חוקית של
העלמת ילדים מישראל, אם היתד, כזו
בכלל, כפי שחשדו החורים שילדיהם נעלמו.
הוא, בסך־הכל, דאג למישפחות חשוכות
הילדים שבקהילתו.
בהקשר שונה לגמרי צף ועלה שמו של
הרב ברגמן עוד לפני שהתפוצצה פרשת
בתי־האבות שלו, הנחקרת עתה הן על־ידי
וערה מיוחדת של הסינאט האמריקאי והן
על־ידי ועדה של בית־המחוקקים התחתון
של מדינת נידיורק. היה זה בקשר לפרשת
שפעל או, כפי שהיא מוכרת יותר ,״פר שת
תל־גיבורים,״ שהתפוצצה ב*.1963

ידידיו הטובים
של רפאל
* הודה שפיגל, מעסקגיה הבכירים
של המפד״ל, כיהן אז כסגן־מגכ״ל
מישרד־הבריאות. הממונה עליו היה יצחק
רפאל, אז סגן שר־הבדיאות. שפיגל היה
אחד ממגייסי הכספים העיקריים של קרנות
המפד״ל. הוא הואשם והורשע בגביית
שוחד מקבלני בניין ואדריכלים תמורת
חלקם בבניית בית־ד,חולים תל־יגיבוויס
בחולון. על זה נשפט והוכנס לכלא.
במהלך המישפט, שסיכן את המשך ה

והרב ד״ר יששכר דב ברגמן.
מה שמאחד את שניהם, נוסף להיותם
רבנים, דוקטורים ומפעילי תנועת המיזרזזי
העולמית, הוא ידידותם הקרובך, של הש ניים
ליצחק רפאל, מי שמכהן כיום כשר־הדתות
בממשלת־ישראל. במשך שנים היו
השניים מהפעילים הנמרצים ביותר למען
מוסד הוב־קוק, המוסד התורני שהוא בן-
טיפוחיו של יצחק רפאל, שגם עומד בראשו•
רוזנבאום היה מראשי התורמים והמת־רימים
למען מוסד זה, תרם בזמנו גם סכום
ניכר מכספו להקמת אולם מפואר במוסד,
להנצחת זיכרם של בני קהילתו, קהילת
קליין־ורדיין בהונגריה.
הרב ברגמן, לעומת זאת, כיהן כנשיא
ידידי המוסד, אשר הוציא לאור את סיפרו
החשוב בענייני ההלכה ״כתוב שם...״
שמו של טיבור רוזנבאום הוזכר בשעתו
על-ידי השבועון האמריקאי לייף, כמי
שקשור לעסקי סינדיקאט הפשע האמריקאי
— המאפיה. לטענת הלייף הוברחו
כספי המאפיה מארצות־הברית בגלל החשש
משילטונות מס־ד,הכנסה האמריקאיים. יחלק
מכספים אלה הוברח לשווייץ והגיע לבנק
של טיבור רוזנבאום אשר, לטענת הלייף,
שימש אחד מצינורות־הכספים של המאפיה.
קשריהם
של שני הדוקטורים הרבנים
עם מוסד הרב קוק לא היו חד־סיטריים.
כך, למשל, זכה ברגמן בתואר הדוקטוראט
שלו מטעם הישיבה יוניברסיטי בניו־יורק
בזכות סיפרו שהוצא לאור על־ידי
מוסד הרב קוק, שהתקבל בדיסרטציה ל
114ך
| 1ך רוזנבאום, שבגלל עיסקות החברות הוואדוציות שלו נגרמו לחברה
* 0י 1י לישראל, לצי״ם ולבתי־הזיקוק הפם דים של עשרות מיליוני דולרים, חיה
יחד עם הרב ברגמן, מהתורמים לקרנות חחשאיות של חמפד״ל, ששימשו למימון עיסלות.
עבור מישרד-הבריאות. יבואנים אחרים
שהיו קשורים במישרד־הבריאות התלוננו
על העדפת חברה זו. חברת הלווים, שזכתה
בהעדפה, היתד, שייכת כפי שניתן
לנחש, לטיבור רוזנבאום.

ברגמן

הרב המכהן כנשיא.״המיזרחי״ בארצות־הברית, שהוחשד על־ידי העיתונות
האמריקאית בכך שהיה ״הרבי של המאפייה.״ עיסקי בתייחזקניס
שלו הפכו לשערורייה לאומית בארצות־הברית, נחקרים עתה ע״י ועדות־חקירה ממלכתיות.
שסיגל ריצה את עוינש־המאסר שהוטל
עליו, השתחרר והפך לטוען־רבני. היו שציפו
כי אחרי שיחתרו יחשוף סודות
רבים, על אלה שנטשוהו בעת צרתו והש ליכוהו
לכלבים. אולם שפיגל שומר על
שתיקתו ער עצם היום הזה .״אם יפתח
את פיו אי־פעם, עלולים רבים מראשי
המפד״ל למצוא את עצמם בצרות,״ אומרים
ידידיו.
לדברי יודעי-דבר היו שני אנשים שהצליחו
לשכנע את יהודה שפיגל לנצור את
לשונו. חיו אלה הרב ד״ר טיבור דוזנבאום,
פעליו של וזבנש הבינלאומי ליאשואי נז׳נ־

עבודת הדוקטוראט שלו. חשדות מסוג
אחר, על פיהן קיבל הרב ברגמן ממוסד
הרב קוק קבלות על תרומות שלא היו
ולא נבראו כדי לקבל עבורן זיכויים ממם
בארצות־הברית, נחקרות עתה על-ידי שיל-
טונות מס-ד,הכנסה שם,
טיבור רוזנבאום גם כן לא יצא מקופח.
בעת שהתפוצצה פרשת תל־גיבורים
נילוותה אליה פרשה נוספת, שזכתה בשם
פרשת הלווים. בעת שיצחק רפאל כיהן
כסגן שר-הבריאות הוא הורה למסור ל חברה
בשם חלוויס את הזכות לבצע עיגד
לה לייבוא ציוד בפך של 350 אלף דולד

פוליטי

ך* מו לכל מי פ לג ה בישראל המכבדת
^ את עצמה, היו גם למפד״ל קרנות
חשאיות, שהיו.קשורות ישירות או בעקיפין
לעסקניה הבכירים של המיפלגה, לצורך
מימון פעולות שונות, שהשתיקה יפה
להן. הדוקטורים טיבור וברנארד היו מראשי
הממנים של קרנות אלה, ולא ייפלא
על כן ששניהם זכו להיבחר לנשיאות
העולמית של תנועת המזרחי, יחד עם
הרב אביגדור ציפרשטיין, נכדו של הרב
ריינם, ממייסדי תנועת המזרחי. הרב צי-
פרשטיין, אמריקאי היושב בירושלים, הודיע
לא מכבר כי בעיקבות השערוריות
האחרונות, הוא עומד להתפטר מכל תפקידיו.

אחר של קשרי הרב ברגמן קשור
ברקע המישפחתי שלו. לברנארד ברגמן
יש שני בנים ושתי בנות. אחת מבנותיו
נשואה לרב האמריקאי עמרם קש׳ קד
שיצקי, שהיה פעיל בעסקי בתי האבות
של חותנו. בן אחר שלו מאיר, ממולח
וזריז כמו אביו, נשא בשעתו לאשח את
בתו של אדולף צוויה, יהודי דתי מהונ גריה,
שניסה בשעתו להיקלט בארץ, ירד
למינכן שבגרמניה ועשה שם הון רב.
אולם שני ילדיו האחרים, בנו סטנלי
(שלמה) ובתו הצעירה, נשואים לאחות
ואח, ילדיו של ד שמעל׳ה המפורסם מווי נה,
אוסטריה. ר׳ שמעל׳ה אינו אלא הבנ קאי
שמעון מוסקוביץ׳ ,יהודי קטן, ג׳ינ-

ג׳י וקרח שרכושו נאמד בעשרות מיליוני
דולרים והוא בעל קשרים והשפעה
בין מנהיגי המזרחי בעולם והמפד״ל בארץ.
שמעון מוסקוביץ ,,ניצול השואה, החל
לעסוק אחרי מילחמת העולם השנייה בעסקי
וואלוטה, עד שהצליח לצבור מספיק
כסף שאיפשר לו לרכוש את בנק וינטר
בווינה, שהיה במצב של סשיטודרגל. עסקי
הבנקאות שלו שיגשגו והוא הפך לאחד
הבנקאים הידועים באוסטריה שנודע בעיקר
בזכות קשריו האקסקלוסיביים עם מוסדות
כלכליים ופיננסים מאחורי מסך הברזל.
הוא אחד הבודדים מבנקאי המערב שיש
לו גישה חופשית לעיסקות מטבע עם
מדינות הגוש המזרחי.
בביתו של מחותנו זה הסתתר חרב ברגמן
במשך מיספר שבועות, עד שחזר השבוע
לארצות־הברית כדי לנסות להילחם
נגד מבקריו וחוקריו, נגדם הוא טוען
כי קשרו כנגדו קשר פוליטי, על רקע
המאבק בתוך סניף חמיפלגה הדמוקרטית
של ניו־יורק.
כך שאין לדאוג לעתידו של הרב ברגמן.
גם אם התמוטטה אימפריית בתי-
האבות ומוסדות המחסח שלו בנידיורק,
עדיין יש לו עורף כלכלי מוצק. מי ש עלול
להיפגע מפרשת ברגמן יותר מחרב
ברגמן עצמו, היא היהדות האמריקאית,
שד,גילויים הנחשפים בחקירת השערורייה
אינם.מוסיפים לה כבוד.
בשעתו, בעת שהאיטלקים נתנו את מטון
והיו שליטי המאפייה האמריקאית,
היה אחד מכינויי סינדיקאט הפשע קחה
נוסטרה — העניין שלנו. עתה, לאור הד,חשדות
הפומביות של שניים ממנהיגי
היהדות הדתית בארצות־הברית בקשריהם
על קשריהם עם עסקי המאפייה, נוטים
יותר ויותר אמריקאיים לכנות את סינדי-
קאט הפשע בכינוי חדש — כושר נוסטרה.

ההשגחה העליונה שומות ער ווחדה
בוניו, מחלוצות אוננ תהצ עיוו ת
בישואל ואשת מאמינה

דת במיוי
התאונה במישטרה.
אל/כאשר טילפנו מסישטרת חיפה, ב־שבת
שלאחר־מכן, אל ביתה של רחל
וביקשו לדבר איתה, השיבה אמה לטלפון,
ומסרה תשובה מפתיעה :״רחל לא מדברת
בטלפון בשבת.״ השוטר שמעברו האחר
של הקו פרץ בצחוק, ואמר שאיננו מוכן

לשמוע בדיחות כאלו.
שכן, מי שאיני מכיר את רוחל׳ה, אינו
יכול אף להעלות בדעתו כי בחירה שהיא
אופנאית במיקצועה, המתלבשת בשימלות
מיני ורוחצת בים בביקיני, מלבושך, בחר
רות צעירות במחשופים נועזים וידועה
כמי שעוקבת היטב אחר חידושי האופנה

1 1 1 1 1י ברזין, האופנאית ובעלת בוטיק ביבה בתל־אביב, מקדישה את כל
י #111י • חייה לעבודתה. את דרכה החלה בכו שהיתה מלבישה את חברותיה,
ומשהצליחה, החליטה להפוך את ההנאה לעסק מכניס. כיוס היא נחשבת על הטובות
במתכננות־האופנה בישראל, חלוצת חידושי־האופנה, המתמחה בעיקר בהלבשת צעירות.
ן* שכת, לפני שבועות אחדים עלתה,
4בבית־כנסת בצפון תל־אביב, אשה
מוקפת עשרה גברים, ובירכה בירכת
,הגומל /היתד, זו רחל ברזין, מתכננת־האופנה
התל־אביבית ובעלת בוטיק ביבה,
המלבישה את חתיכות העיר הגדולה והארץ
כולה מזח שנים, וחתיכה רצינית מאד
בזכות עצמה. אך לא סתם חתיכה — אלא
דתית, אדוקה ושומרת־מיצוות׳ בעלת אמונה
איתנה.

ימים אחדים קודם העלייה בבית־הכנסת
נסעה רוחל׳ד, עם קולקצייה לחיפה, לתצוגה.
ירד גשם סוחף, הכביש היה רטוב,
והמכונית החליקה. היא הסתובבה שלוש
פעמים סביב עצמה והגיעה אל המסלול
הנגדי, בקטע סואן של כביש חיפד, תל־אביב.

נם מן השמיים היה זה שלא הגיעה
באותה שניה מכונית ממול. רוחל׳ה נפצעה
פציעות קלות. בהגיעה לחיפה, דיווחה על

דדיו ! חדר־המיטות בביתה של
0 1 1 0 1 1171
ייייייי* **י• 1רוחל׳ה תוכנן עד־ידה, כמו
כל החדרים והפרסים האחרים. בדירה המצוייה בבית ישן בצפון
תל־אביב, שלושה חדרים. חדריהמיטות מרוהט בסגול וחרדל. אל

0 1 1 1 ¥ 1 1כשהיא מוקפת בתופרות שלה, מנצחת רוחל׳ה על מלאכת היצירה
י י של הדגמים המתוכננים על־ידה. מכאן יוצאים הדגמים המוגמרים,
אותם היא מעצבת על־פי חידושי האופנה האחרונים. כיום החלה מוכרת גס לחנויות אחרות.

המיטה צמודה מערכת להכנת קפה, שגם אותה תיכננה בעצמה,
וכן טלפון צמוד. בחדר־האמבטיה אמבט בסיגנון עתיק שאליו
יורדים במדרגות. מעל להדר־האמבטיה: תא־נואונה קטן.
מרבית הפריטים בבית עשויים דיקט ומצופים בדי־קסיפה.

ומיישמת אותם מייד — תנהג כך.
אבל רוחל׳ה אינה עונד, לטלפון בשבת,
אינה מדליקה חשמל, לא צופה בטלוויזיה׳
אוכלת אוכל כשר־למהדרין בלבד ומבקרת
בבית־הכנסת באופן קבוע.
עוד דבר שלא הכל יודעים הוא, ש־רוחל׳ה
ברזין היא נכדתו של הרב־הגאון
בורשטיין מטאבריק, צאצאית ל־ 13 דורות
של רבנים. דודה היה ראובן ברקת ז״ל,
מי שהיה יו״ר הכנסת.
רוחל׳ה מאמינה כי אמונתה לבדה היא
המצילה אותה תמיד ושומרת עליה מכל־רע
׳ .במילחמת־ההתשה, למשל, נסעה ב־אלפא־רומיאו
החדשה שלה לערוך תצוגת־אופנה
בפני חיילים בקירבת התעלה. ה מכונית,
שהיתה נהוגה על ־ידה, עלתה על
שרשרת של טנק, התהפכה ונמעכה לחלוטין.
היא, והדוגמניות שהיו עימה, ניצלו
בנס.
אבל יש לה עוד כמה תכונות טובות המגינות
עליה ומסייעות לה בחייה ובעבודתה.
המרץ הבלתי־נידלה שלה, למשל. היא
מסוגלת לעבוד 48 שעות ברציפות, בתיכ־נון
אופנה ותילבושות. הבוטיק שלה, ביבה,
היה הראשון שהביא את אופנת חו״ל,
בעיקר לונדון, לארץ.
היא אינה חדלה לחדש. לאחר שביססה
את עצמה כמייבאת אופנה, עברה לייצור
עצמי. כן עיצבה תילבושות לתיאטרון,
לטלוויזיה (חדווה ואני) ולסרטים ישראליים
(כץ וקרסו) .באחד משלבי הקאריירה שלה
השתתפה בשבוע אופנת אירופה בניו-
יורק, לשם הביאה בגדי ג׳ינם בתערובת
מעניינת עם בד ערבי.
אבל רוחל׳ה, הידועה כבחורה ברוכת־כישרונות,
נעדרת כישרון אחד, ה חיוני
לכל מי שמבקש לבנות לו קאריירד.
בתחום המיסחר. אין לה ראש לכספים.
רק לאחרונה לקחה לה מישהו שיעזור לה
בעניין זה.
לאחרונה ערכה רוחל׳ה תצוגת־אופנה בסימן
הידוק־החגורה. היא הציגה דגמים
משגעים, אלא שהפעם, במקום בדי־הייבוא

טלוויזיה
צ ליש
!?סמן־ א8ושי נדיר
אי־אפשר שלא לחזור ולתת צל״ש ל־ויקטור
נחמיאם עבור כתבתו ביומן
השבוע (יום ו׳.)10.1 ,
נחמיאס, בעזרת הצלם טיבי קנדי,
ריאיין תושבים לבנוניים מעבר לגדר בגבול
הצפוני. השניים הצליחו לדובב כפריים,
אנשי־צבא, תושבי ביירות ותיירים
מכוויית באופן חופשי לגמרי, תוך הכוונתם
בשאלות טובות ובצורת ראיון שלא הניחה
למתראיינים לחשוש מפני המצלמה.
כתבתם של נחמיאס וקנדל היתה מיס-
מך אנושי ממדרגה ראשונה, וסקום עיתונאי
מהנדירים בטלוויזיה.

מאחורי המסך
בנופ״וז גן־החיות

אשת־עסקים ״ב ^;י״ז
48 לעבוד המסוגלת בלתי־נידלה
שעות ברציפות. העבודה חשובה לה
יותר מכל -אך היא גם אשת־חברה
ידועה המרבה לבלות במסיבות.
היקרים שבהם היתד, משתמשת קודם־לכן,
עבדה עם בדי טריקו ופלנל שהיא עצמה
תיכננה את הדפסיהם. השימוש בבדים אלה
הוזיל מאד את מחירי הבגדים.
רוחל׳ה, בת ה־ 30 פלוס, היא דמות
מוכרת מאד בחוגי החברה התל־אביבית.
היא לבושה תמיד במיטב האופנה האחרו נה,
מבלה במסיבות, נחשבת כרקדנית
מצויינת. את הדירה שלה, בבית ישן מאוד,
תיכננה במדידיה עד לפירטי־הפרטים,
ופיקחה על המלאכה בעצמה.
״שישי־שבת מצילים אותי,״ היא אומרת
.״אלה הימים היחידים שבהם אני יכולה
לנוח ממש. אינני יוצאת ואינני מבלה,
ואני אוגרת כוח ומתייחדת עם עצמי.״
מאז־ומתמיד היתד, כה טרודה בעבודתה,
עד שעניין המישפחה, בעל וילדים, לא
עלה כילל על הפרק. רק כיום אומרת
רוזזל׳ה :״אני מצטערת רק שלא התחתנתי,
עשיתי ילד והתגרשתי.״

בחודש הבא תתחיל הטלוויזיה בהקרנת
סידרה חדשה, כנופיית גן־החיזת. הסידרה
מספרת על קבוצת לוחמי המחתרת הצרפתית,
הנפגשים שלושים שנה מאוחר יותר
בעיר הנופש ניצה בריביירה הצרפתית וחוזרים
לימים הטובים שלהם — להרפתקאות
ולמתח.
בסידרה הנמשכת על־פני שישה פרקים
בני שעה כל אחד מופיעים שחקנים ידועים•
היא צולמה כולה בריביירה הצרפתית
כשד,מפיק הוא הרכרט חירשמן
והבמאים הם סידני היירס וגון היו.
את המוסיקה המלווה את סירטי הסידרה
כתבו איש החיפושיות פוד מקארתני
ואשתו לינדה.
הרפתקני כנופיית נן־ווחיות משתמשים
בכינוייהם מהמחתרת נגד הנאצים, ב־הרפתקאותיהם
החדשות. כרייאן קית,
אביהם של ג׳ודי ובאפי ממישפחה
שכזאת משחק את סטפן הלידי, או
בכינויו המחתרתי השועל, איש עסקים
ניו־יורקי החוזר לימי־נעוך יו. ג׳ון פילם,
אביה של!חיילי מילס, משחק את קפטיין
טומי דוץ, הפיל, בעל חנות תכשיטים
בניצה. לילי פלמר היתד, הפנתר במחתרת
ואלמנתו של קלוד רודה, מי
שהיה הזאב ונרצח על־ידי הגיסטאפו. פל־מר
משחקת בעלת-מיסעדה בניצה. כארי
מורם משחק את תפקידו של אלל,
מרגו, קנדי בעל מוסך בוואנקובר.
הכנופייה שהתאחדה מחדש כדי לנקום
במשתף־פעולה עם הנאצים שהסגיר אותם
בימי־המילחמה, מחליטה להמשיך יחד
בתפקיד של רובין הוד מודרני, לגנוב
מעשירים ולחלק את הכסף לעניים, לבצע
משימות מיוחדות תמורת תשלום רב,
לתת את הכסף למוסדות צדקה ולהעניק
לצופים שש שעות של מתח.

עיוז 11איח ־ ס 13רטרא שונ ה
בעוד כשלושה חודשים יוכלו צופי מבט
ספורט לחזות באשה, כתבת־ספורט ראשונה
מזה אלפיים שנה.
בקורס החדש לכתבי־ספורט, אשר נפתח
בשבוע שעבר, משתתפים 14 כתבים חדשים,
ביניהם גם אלינור טילמן (,)31
רמת־גנית, בלונדית, מורה לחינוד גופני.
את קורם כתבי־הספורט מארגנת מחלקת
ההדרכה של הטלוויזיה בראשותו של דן
עמית. הוא יארך שלושה חודשים, ובסיומו
יפוזרו הכתבים החדשים בערים שונות
בארץ. ארבעה־עשר המאושרים נבחרו
מתוך כ־ 300 אנשי־ספורם שהגישו את
מועמדותם לקורס.

מידם ווילסון ב״כנופיית גן־יהחיות״
־ינקמה אחרי 30 שנה
בראש המחלקה עומד ארי אבנר, איש*
רדיו ותיק. אבנר עוסק משך מרבית הזמן
בכתיבת תשובות למכתבי־תלונה רבים או
מיכתבי־שבח מעטים המגיעים לרשות.
לידו מוצבת רכקה בהירי, אשר תפקידה
הרשמי הוא אחראית על קישרי־פנים,
אולם לבד מהיותה מזכירת הוועדה לפרסי
רשות השידור, המגע בינה לבין העיתונאים
הוא מצומצם ביותר.
שישגה קוזיק ממלאת פונקציה חשובה.
היא אחראית על אירגון הופעותיהם
של עובדי רשות השידור בהרצאות בקיבוצים
ובמושבים. תפקיד חשוב לכל הדעות,
אשר כל פקידה מתחילה יכולה היתה למלא
אותו.
תפקידה של עדנה חפץ הוא למסור
מידע לעיתונות על התוכניות העתידות
להיות משודרות ומוקרנות. אולם מאחר
שמעולם לא נמסרה הוראה חד־משמעית
למפיקים, במאים ומנהלי מחלקות להעביר
לחפץ חומר על עיסוקיהם, צריכה היא
להתחנן לכל פירור של אינפורמציה, והיוצרים
למיניהם עושים לה טובה גדולה
כשהם מואילים לספר לה משהו.
כך קורה שבעלי המדורים העוסקים ברדיו
או טלוויזיה או המבקרים, מקבלים
מרשות השידור את ההדפס עם רשימת התוכניות
לשבוע הבא, כאשר לעיתים מופי
15ה
דו ב ר 133 הרשודו

בארץ. היא דוגלת בסיגנון צעיר, מחמיא
ונועז, תפור ללא כללים, אבל מקורי. עימה
בתמונה: חנה אורדן, שהיתה נערת־ישראל.

בעולם העסקים ידוע שמיפעל או מוסד
כושלים צריכים יחסי ציבור ופרסום טובים
ככל האפשר, כדי לכסות על מגרעו תיהם
ומחדליהם.
נראה כי ו״שות השידור עדיין לא הבינה
חוק עתיק־יומין זה.
מחלקת הדוברות ויחסי־הציבור של
רשות השידור מצליחה להוות בבואה נאמ נה
של הרשות כולה, מחלקה כושלת ש אינה
משרתת את תפקידיה ואת העיתונ אים
המנסים להביא לידיעת הציבור על
המתרחש באמצעי התיקשורת ההמונית

היחידות בארץ.

עות בו מיספר מילות־חסבר בלתי מחייב,
ולרוב נטול כל כישרון.
לעיתים נדירות ביותר מקבל העיתונאי
חומר רקע הולם, תצלומים והסברים מעמיקים,
וגם אז רק לאחר שהוא מצליח לגלות
בעצמו את המפיק או האחראי על
אותה תוכנית ולחלוב אותו.
יש ארבעה אנשים ברשות השידור
אשר משכורתם היא בזבוז כסף ציבורי
ואם לא יתעורר מנכ״ל הרשות יצחל,
לי כני, הידוע דווקא ברגישותו הרבה
למילה הכתובה, ויערוך סדר כללי במחלקה
זו, יצטרכו העיתונאים להמשיך ולהיות
ניזונים משמועות ׳ ,הדלפות מיקריות
והרבה מאוד מזל.

חי ש טד ה. בנולוויויח
מוקד מישטרת ירושלים שידר ידיעה
בהולה לניירותיו ביום הרביעי בשבוע
שעבר :״אדם משתולל בבניין רשות ה שידור
ברוממה.״
ניידת שהגיעה במהירות לבניין, מצאה
שם צעיר שקט, אשר לא הבין כלל על
מה כל המהומה. גם השוטרים, אחרי ש חקרו
מה בדיוק אירע, לא הבינו מדוע
הוזעקו.
מסתבר כי האחראי בפועל על המשק
רפי צדוק, נתקל באחד מהעובדים הזוטרים
במחלקה כשהוא שר לו להנאתו,
בקול שקט, דווקא במיסדרונות המישרדים.
צדוק אינו אוהב שירה והורה לצעיר
לחדול לשמוח. הצעיר סירב ואז הזעיק
צדוק את המישטרה בטענה כי ״יש מש תולל
בבניין.״
היועץ המישפטי של הרשות, נתן כהן,
שהוזעק לאחר שהגיעה המישטרה, ביקש
את סליחת השוטרים על קריאת־השווא,
והיה צריך לעמול קשה כדי לשכנע אותם
לא לעצור את צדוק עצמו בעוון הזעקת
מישטרה.

א 1ד פן־ ח ר 1םחדש

דוכר אכנו
יישכוות למה?

בשבוע שעבר הסתיים המשא־והמתן בין
הנהלת רשות השידור לבין אחד ממוסדות
התרבות בתל־אביב, על הקמת אולפני-
החירום לרדיו ולטלוויזיה.
האולפנים יוקמו באותו מוסד, הנמצא
בלב־ליבה של תל־אביב, ובשלב ראשון
יהיו הם אולפני־רדיו משוכללים.
באותו מוסד קיים גם אולם גדול אשר
יוכל לשרת את הטלוויזיה בזמן חירום.
הנהלת רשות השידור הצליחה לקבל את
מרתף אותו מוסד, ואת החדרים הסמוכים
לו, ללא כל תשלום.

קשקשת 1950
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה׳ אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות י לאלות לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד ,13* .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרנים כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

זנ שנ ץ ! :מג
1111 1
קולנוע 1950

במאי כוניואר
בוז לחופש, יחי הכבלי !

בשעה 5.00

״חיידי כת ההרים״
בשעה 7.15

בשעה 9.45

״זמנים סוערים״
סססס 0 0 6 0 0 *0 0 0ססססס

בסיטונו ת

שמלות הריון
מכנסי הריון
טוניקות הריון
חליפות הריון

כ הן מודל
תל־אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב /דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

הקסםהמ חו קשלסדואד
בחווילתו שבמכסיקו, ניצב לו לואיס
בוניואל הקשיש, מוזג משקאות לידידיו,
ומחייך לעצמו בהנאה גלוייה. הוא עשה
זאת שוב, שיטה בכל העולם, שילח אליו
סרט שהוא ספק־חידה ספק־סאטירה, ובתוך
שהוא מכריז כי אין בסירטו אפילו סמל
אחד, הוא מוצא לנכון לקרוא לו רוה
החופש. ואז כמובן, רצים כולם לחפש
אחר הסמלים.
כשאדם מגיע לגיל ,75 הוא יכול להרשות
לעצמו לומר את כל העולה על רוחו. כל
סרט עשוי להיות סירטו האחרון, אז מה
הטעם להתאפק, להמתיק גלולות, לבזבז
זמן על עלילות טפלות או לדחות משהו
לסרט הבא, שאולי לא יבוא לעולם 1
מוטב לומר הכל, לגמור את כל החשבונות ;
ומי שיתקשה לתפוס בפעם הראשונה מה
שנעשה בסרט, שיטרח ויראה אותו שוב.
וכיאה לבוניואל, סרט המדבר על רוח
החופש נפתח בזעקות רמות של :״יחי
הכבלים״ ,בספרדית (התירגום הצרפתי של
בוניואל מפורש עוד יותר, כי הוא אומר :
״הבוז לחופש״) .על המסך, ציורו המפורסם
של גויא ,״ההוצאה להורג.״
הסיפור ידוע: כשבאו צבאות המד,פיכה
הצרפתית לשחרר את הספרדים מעול

!• שני כושים עבריים, מוסווים
8תוו עץ־קוקוס ,״מתפלחים״ לארץ.
ש מ שון כן״גל, רח׳ סוקולוב
,123 חולון
0מיס ג׳ירפה מקושטת בטבעות
לצווארה, כובע־נוצות ומישקפי-שמש.
שאול יהישדום, רח׳
אורלנסקי ,7פתח־תיקווה
י• בשבוע מבא אני מחליף את
הרצל.
שלמהכ הן, רח׳ השומר ,40 חיפה
<• אין ברירח? יש ברירה! להת אמץ,
לטפס ולקטוף.
#תוכנית־ייעול : 1975 יחידה
אחת המספקת מזון, צל ומחסה.
אלה גו ט מן, רח׳ תחכמוני
,43 ירושלים

״השוטר בדימום״

סרטים

מאוזן :
.1תירוץ ! .5מחבר ״אכסודוס״ (ש״מ) ;
.10 כובש מדינה זרה! .11 תאריך יש ראלי
נודע בחודש נובמבר; .13 מרדו;
.14 התקוממות (הפוך); .15 יופ .16 ! 5מתפרנס
מזגוגיות .17 :נהר באיטליה; .18
מיקווה־מים ענק; .19 זאת .20 :יוציא ניצנים
! .22 נעול ; .24״עלמה 25 מידת-
לח קדומה; .27 גומחה; .29 צמח ממיש־פחת
המורכבים, בעל תיפרחות כחולות;
.30 שמו נקשר בפרשת ווטרגייט (ש״מ);
.32 הניגוד הגמור; .34 עץ־פרי ירוק-עד,
גדל בארץ; .36 עצם בפה .38 :נסיגה,
תנועה לאחור; .41 מצוררי ישראל; .43
שן בפי החיה; .44 כנף-חעוף! .46 נהר
באפריקה ; .47 ששערו מכסיף ; .49 תוצאות
של היקשים! .52 נזיד של בשר, ירקות
ותבלינים; .55 נוגש, מציק; .56 סוער;
.58 סב .59 :קידומת הולנדית .60 :חרט
המשמש לכתיבה .62 :קריאת-השתוממות;
.63 קצה השרוול .64 :נאה .66 :ירק שאינו
אהוב על ילדים; .67 שבועון־אופנה
בינלאומי; .69 שומר־מיצוות; .71 דרגה;
.73 לא עיקר; .75 בעל-חיים עוקצני; .79
עזוב 80 יחידת־חשמל ; .81 מתלווה לכל
אדם; .82 אחו .83 :רענן; .85 דחום
והומה; .87 עלייך להיות! .88 :כיח; .90

קינה• .91 :יכל&ת-ייטו 92ר משל
ש״י עגנון; .93 פליאה.

מאונך :
.1תופץ דק אפוי .2 :דרגת פיגור קיצונית;
.3רבים כאלה בניר; .4מכין
את הבצק; .6מטבע צרפתית (הפוך):
.7שמה הפרטי של אם שבט הקנדים;
.8ציפור־שיר קטנה והדודה; .9מחוז
בספרד; .11 כף קטנה; .12 סיגנונו; .21
שכונה ליד תל־אביב; .22 נוי; .23 עלוב;
.24 שבר-חרס; .26 אבן יקרה .28 :ערוץ;
.31 חבל־ארץ בסוריה; .33 מכלי המיטה;
.34 נוגה; .35 אורך אופנתי; .37 פורד
נכנס לנעליו; .39 בכל מחתרת יש כאלה:
.40 צד; .42 צלילים המצטרפים למנגינות;
.45 צרתה של שרה .47 :גם במנעול
וגם בפה; .48 סבון; .49 כסף; .50
סוף; .51 מכלי התיזמורת; .52 מחודשי
השנה; .53 עוף־טרף; .54 מכלי־התיז-
מורת; .57 גוף; .60 טטאנוס; .61 משכיל;
.63 תבלין חריף .65 :חושב ; .68 מישקולת
בשעון ; .70 מן הגפיים ; .71 קיבוץ בארץ;
.72 מן היבשות; .74 צמח טפילי; .76
חשק; .77 אמורטיזציה .79 :נסיעה על
גב סוס; .84 הידד! .87 :הלא; .89 תבלין
לקפה; .91 האות ה״ 40 בא״ב העיברי.

המלוכד, שלחם, התקבלו חיילי נפוליאון בקריאות
״יחי הכבלים,״ שאמרו בבירור
כי הספרדים מעדיפים את מגף המלך על
דגל הרפובליקה. התוצאה היתה שהמהפכ־נים
האמיצים הוציאו את סרבני־חחופש
להורג, בשיטתיות. וזה בדיוק מה שעושה
גם בוניואל.
הציור מפנה מקומו לצילום, המשחזר בנאמנות
את גויא, קבוצת חיילים מכוונת
רוביה וליד הקיר, בין המוצאים להורג,
צלליתו של בוניואל עצמו בגלימת כומר
ועם זקן עבות. ולידו, המפיק סרד זיל ברמן
עם ראש חבוש ומבט נכנע.
בתולה שווה .10 -מד, שיש ל-
בוניואל לומר אולי אינו סימלי, כדבריו,
אבל ודאי מעורר מחשבה. למשל: אבי-
המישפחה מפטר את המטפלת משום ש הניחה
לבת הקטנה לשוחח עם אדם זר
בגן הציבורי, ואפילו לקבל ממנו תמונות
גסות. הוא ואשתו מתבוננים בתמונות,
ומזדעזעים מן התועבה. המצלמה מציצה
גם היא בתמונות, ומה מסתבר 1אלה בסך
הכל גלויות־נוף של פרים.
ליל סערה. פונדק כפרי. ארבעה נזירים
ואחות רחמנייה משחקים פוקר. במקום
כסף מטילים על השולחן מטבעות קדושות.
״בתולה שווה . 10 לב קדוש — ,25 צלב
— .50״ אחד הנזירים מודיע :״אני פותח
בבתולה. כדאי לראות.״ בחדר הסמוך,
צעיר ודודתו שברחו מן הבית. הוא כבן
,18 היא, אי-שם מעבר ל־׳ .50 הוא רוצה
לראותה עירומה. היא אינה מעזה. הוא
מאיים, היא מתחננת. אולי כן, אולי לא,
ספקות. לבסוף כשהוא מוריד מעליה את

השמיכה, מתגלה לעיניו גוף של נערה
צעירה. דימיונו שלו, או אחד מפילאי
הטבע ן
בחדר שממול, כובען ושמו דאו ברמנם,
ושותפתו, העלמה רוזנבלום. הם מזמינים
את כל שאר שוכני הפונדק לחדרם, ללגום
כוסית. ושעה שהכל טועמים מיידהפורט
המשובח, נכנסת העלמה לחדר־האמבטיה,
לבושה בבגד־עור הדוק כמו בחלומות־המין
ב״סטאלאגים,״ נוטלת שוט, וחוזרת
לחדר. מר ברמנם נכנם לאמבטייה, לובש
׳ מכנסיים עם ישבן חשוף, וחוזר לחדר. ואז
היא מלקה אותו׳ לעיני כולם שעה שהוא
מתוודה, לפי מיטב המסורת הנוצרית:
״אני חזיר, אני מנוול, הרביצי עוד ועוד
ועוד.״
אולי זו סאטירה על פולחן הווידוי
הקאתולי (והרי בוניואל הוא שונא־כנסייה
ותיק) ,ואולי, על-פי השמות, מדובר ב־חזרה־בתשובה
של בעלי המצפון הצובט,
המניחים ליהודי להלקותם, ובכך הם יוצ אים
ידי חובתם.

האורחים יושבים על אסדווג.

המישטרח. עוד אחד מן חמוסדות שבוניו־אל,
האנארכיסט הוותיק, אינו נימנה עם
חסידיו. בתחנת־מישטרה, שיעורי־השלמה
לשוטרים. אלא שאלה מפריעים בשיעור
ומתחכמים כמו ילדים בכיתה א /מדביקים
ניירות לגבו של המורה ורושמים על
הלוח :״הפקד קרנן׳ וסגנו מתרומם.״ המרצה
ממשיך גם כשהכיתה מתרוקנת.
״תארו לכם עולם שבו האוכל הוא דבר
מגעיל, ועשייודצרכים, לעומת זאת, טיב-
עית בהחלט.״ ובוניואל מדגים: ערב חברתי
בבית פרטי. מסביב לשולחן בטרקלין
יושבים האורחים ומארחיהם ומשוחחים
בנועם. במקום כיסאות — אסלות בית-
שימוש. כל אורח מפשיל את מכנסיו
לנוחותו. וכשהילדה מתלוננת על שהיא

חזיתו של בוא ה מס:

המישטרה, חוזרת לחיים כשהיא פורמת על פסנתר עירומה כביום־היוולדה.
״נגני לי בראהמס,״ מבקש השוטר החולם, ומפיל מידיו חפץ כדי להתבונן
באחותו מתחת לפסנתר. מה יש, לשוטרים כבר אסור לחלום?

ישננו של הנובען :־ 2־

מזמין הכובע! האלגנטי, קהל של נזירים ואורחים אחרים
כדי להתבונן במעמד סאדו־מאזוכיסטי: הוא לובש מכנסיים
חשופי־ישבן כשהעלמה רוזנבלום מלקה אותו בשוט.

רעבה :״לא יפו׳ לדבר על אוכל ליד
השולחן!״ נוזפת בד, אמה. אורח אחר
רעב גם הוא. הוא קם, מוריד את המים,
יוצא אל המיסדרון ושואל את העוזרת
היכן נמצא החדר המסדים .״שם, בקצה,
ליד האמבטייה,״ היא עונה. אחרי שהוא
סוגר את הדלת על מנעול ובריח, הוא
מתייחד עם ארוחתו בתא הקטן. מישהו
מתדפק על הדלת .״תפוס,״ מכריז הסועד.
בסך־הכל: הפיכת מוסכמה חברתית קטנה
אחת.

הו, א>זו
זוו ע ה
חטיפת פלהאס 3־2־( 1הוד
וסינמה 1׳ תל־אביב, ארצות־הברית)
— זהו סרט התפור בדיוק
לפי מידותיו של קהל עצבני וחסר־סבלנות, שהתרגל
לסדרות הטלוויזיה ולא איכפת לו אס מה שהוא רואה
רדוד או מצוץ מן האצבע, העיקר שיחיה מותח ומבדר.
המעשה בארבעה פושעים מחופשים המשתלטים על
קרון רכבת־תחתית בניו־יורק ומבקשים עבורו כופר של
מיליון דולר, הופיע לראשונה בצורת ספר, רב־מכר. עתה׳
כשהוא נעזר בנוכחותם הקולנועית המרשימה־בהחלט של
וולטר מתיאו, רוברט שאו ומרטין באלזם, פועלת המעשייה
כמו קסם. מתיאו הוא פקד במישטרת־התנועה, המנהלת
את המשא־והמתן עם השודדים.
מה שמוזר בכל הפרשה׳ הוא שעם כל נתוני האימה
והפחד הרי הסרט הוא, בסופו של דבר, קומדיה. ברגעים
המחרידים ביותר מחליף מתיאו התחכמויות עם החוטפים
בטכשיר־חקשר בקצב של מכונת־ירייח. התסריטאי פיטר
סטון הכין צרור בלתי־נידלה של בדיחות׳ הנזרקות בכל
הזדמנות על־ידי כל הדמויות המרכזיות. מפליאים במיוחד,
באינטרמצו קצר, ראש־העיר המצונן׳ סגנו הטרוד ואשתו

הנידון־למוות מחלק אוטוגרפים.

וולתר מתיאו: קצב רצחני
הנמרצת׳ בפארודיה לא־כל־כן מעודנת, לא־כל־כן חכמה
אבל מאד מצחיקה, על עמדת הפוליטיקאים מול מעשי
טירור למיניהם.
תיק מלא חורים
תיק אודיסה (מוגרבי ודקל,
תל־אביב, ארצות־הברית) — לכאורה׳
זה מעשה בחיסול רשת
מדענים גרמניים, שעמדו להכין עבור מצרים סידרה של
פצצות בקטריולוגיות. כן, לפחות, נאמר בסצינה הראשונה
בסרט, סצינה מגוחכת ומצחיקה למדי, שבה מוסר
סגן־אלוף במדים אינפורמציות סודיות ביותר לאיש שירותי
הביון, על רקע אוהל פיקוד וטנקים המתנועעים בחולות
הנגב, כביכול. אלא שאחרי סצינה זו נשכח העניין ה פעוט
חזה, והסרט עוקב בשקדנות, עד חסצינה חלפני־אחרונה,
אחר עיתונאי גרמני צעיר, המנסה לחשוף את
הנאצים החיים עדיין במולדתו׳ ובעיקר אחד, צמא-דם
ורצחני במייוחד שעליו הוא קורא ביומנו של יהודי זקן
שהתאבד. סוף חיפושיו אינו נוגע לא לשירותי הביון
הישראליים ולא לתודעה המתעוררת של גרמני צעיר,
אלא מציג את כל הפרשה כאישית בהחלט, כן שאפילו
מוסר־השכל. אי-אפשר להסיק ממנה.
הסצינה האחרונה, עם חמיפעלים לייצור פצצות
העולים באש, נראית כאילו נזכר מישהו שצריך לסיים את
העניין שבו החל הסרט. אז צירפו ממקום כלשהו צילום

ג׳ון וויט: נזישזזק נושל
של אסם בוער, והודיעו ברקע שהפצצה בקטריולוגית על
תל־אביב לא יצאה לפועל.
סרט בעל קצב רצחני, אך מלא חורים.

ושוב מישטרה: המפקת־הכללי ניגש לאשה
זרה מהודרת, בבר פריסאי ריק .׳׳את
מזכירה לי את אחותי המנוחה,״ הוא
אומר, ומייד כבר חוזרים לאחור, אל המפקח
ואחותו המנוחה, ששבה לחיים. יום
קיץ חם. המפקח צריך ללכת לישיבה,
אבל אין לו כוח. במקום זאת, הוא נכנס
לחדר של אחותו. היא פורטת על פסנתר.
שופן. יפה, נעים, חדר אפלולי. תריסים
מוגפים.
המפקח מתקרב לפסנתר, המצלמה אתריו.
והנה האחות. נאה, חסודה ועירומה.
הוא מניח ידו על כתפה ואומר לה:
״עשי עמי חסד. נגני את הראפסודיה של
בראהמס.״ האחות מסכימה בחיוך׳ והמפקח
מפיל בשגגה משהו על הארץ. כך הוא
יוכל לראות את הנוף גם מזווית שונה.
חלום או מציאות? מד, יש, לשוטרים
אסור לחלום?
הורים מקבלים הודעה טלפונית מבית-
הספר :״בתכם נעלמה.״ הם באים בבהלה,
והמנהלת מדגימה בפניהם כיצד קרח הדבר.
היא נכנסת לכיתה, קוראת את שמות
הילדים מן היומן. למקרא שמה, קמה הבת
על רגליה ועונה :״נוכחת,״ כשאר הילדים
.״אתם רואים,״ אומרת המנהלת,
״כך גילינו שהיא נעלמה.״ ההורים מתרגשים.
הם יודיעו על כך למישטרה. ו בכלל,
לא ישאירו עוד את הילדה בבית-
ספר כזה.
יחד עם בתם נוסעים ההורים למישטרה,
להודיע על היעלמה .״טוב שהבאתם אותה
לכאן, כדי שנוכל לרשום את תיאורה
המדוייק,״ אומר המפקח, ופוקד לפתוח
מייד בחיפושים אחר הנעלמת. עצם העובדה
שהילדה ניצבת לידו, אינה מפריעה
כלל. מה זאת ילדה אחת מול הגלגלים
המשומנים היטב של החברה?
לסוף שמור עוקץ כפול: מפקח־מישטרה,
יחד עם עוד מפקח־מישטרה בן־דמותו
(הכפילים, הם אך קישוט נוסף בציור
הסוריאליסטי של בוניואל) קוראים לפיקו־דיהם,
שהתאספו במכוניות משוריינות,
מזויינים עד הצוואר, בגן־החיות של
פריס :״לכו והרביצו בהם היטב.״ וברקע,
כשעל הבד מופיעים פני חיות נדהמות,
נשמעות יריות והפצצות מלוות בצעקות:
״יחי הכבלים.״ המעגל נסגר. רוח־החופש
נגוזה.

את הגבר האמיתי אי אפשר למשוך באף ...הוא יודע מה טוב עבורו ובחר גם השנה — זו הפעם הרביעית ברציפות —

בטבק אוריגינל כמוצר הנבחר בין מוצרי הטיפוח הגבריים! גם אתה תדע להבחין

בין פרסומת רעשנית של סתם מוצרים ובין המוצר הנבחר, טבק אוריגינל, המיוצר עבור גברים ע״י גברים.

טבק אוריגינל. כל מה שעושה אה הגבר גברי יותר: אפטר שייב, קצף גילוח, משחת גילוח, דיאודורנטים, מי שער, סבון יוקרה ועוד ועוד

טבק אוריגינל-לגברים המצליחים

| :המוצר הנבחר?
1גם בשנת 1,975

׳יי׳־* ז1
5מ£5׳ע*

ו!ו*פר, ן נ ״ ״1

סימן ההיכר למוצי• •הניחר

^ הקניה /

דנזיניי׳

ח גי גו ת
י רו שלי ם
האגדה על העיר ירושלים שאולי יש
סר לילה אבל חיים ודאי שאין בד״ הולכת
ומתנפצת אל מול סלעי המציאות השונה
כל־כך.
עיר־הקודש היא׳ אולי, אחד המקומות
היחידים בארץ שעדיין מתקיימות בו מסיבות
באופן קבוע ושוטף שלא מראה שום
סימני האטה.
רוצים עובדות? בבקשה. אז בכד״ לפני
ימים אחדים נערכה בביתו של עורך־הדין
הצעיר, המקריח והמצליח יאיר גרץ,
מסיבה רבת־משתתפים, כטוב ליבם ביין
יצאו הנוכחים בזמר ובמחולות. אבל לא
רק זה, אלא בשעות הקטנות של הלילה,
כשנדמה היה כאילו הולכת המסיבה להינעל
סופית, הגיע לפתע אורח חדש
ובידיו הפתעה.
היו אלה מכונת־הקרנה וכמה סרטים
פורנוגרפיים, שהוקרנו לעיניהם הלטושות
הבוהקות של כל היפים והיפות של עיר
הקודש, שביניהם בלטו מיטב עורכי־הדין
הצעירים והמבטיחים בעיר.
ואם לא די במסיבה הזו שהיתה אצל
יאיר גדין, שעוד ידובר בה רבות, הרי
ביום שני השבוע אמורה היתד. להתקיים
מסיבה נוספת בביתו של עוזר שר־המיש־פטים
חיליל! גוטמן, לכבוד דובר עיריית
ירושלים היוצא, יונה יהב.
יונה, שעובר לחיפה כדי לקחת שם
על עצמו את תפקיד מנהל חברת אפתח,
החברה לפיתוח התיירות של עיר הכרמל,
הוא ידיד אישי של ראש עיריית חיפה
יוסף אלמוגי, אבל לא זה מה שעושה
אותו למעניין, תשמעו ממני.
מה שכן עושה אותו למעניין הוא העובדה
שבמשך כל תקופת שהותו בירושלים
היו ליונה יהב כ־ 30 חברות רישמיות,

ע0111111

1011
בל ממ 1ר -חתן!
סכנה חמורה נשקפת לשלום במזרח התיכון. לא סאדאת ולא
אסד ולא עראפאת מאיימים עליו עכשיו. האיש העלול לשים
קץ אחת־ולתמיד לכל ההיקוות לשלום אינו אחר אלא ידידנו

אייגי נתן.

בפי שאתם זוכרים בוודאי, היה זה אייבי שלקח על עצמו
להביא את השלום בקבלנות. למען מטרה נעלה ונשגבה זו
היה מוכן להשליך מאחוריו את מיזללת קליפורניה שלו, את
אוסף־הציורים העצום שלו ואוסף עוד יותר גדול של חתיכות
מכל הגילים וכל הצבעים, שעמדו אצלו בתור כדי לאמת את
הסיסמה הניצחית שהיתר. שגורה בפיו:
! 151

ץ־!ז — ץ כ 1מ1

011ץ )1

זה !נגמר כשאיייבי אימץ לעצמו את הסיסמה :״תנו שאנס
לשלום!״ אמרו לו שזה לא חרוז, אבל הוא אמר שלעומת זאת
זו עובדה. ואז הוא עשה את כל מה שכתוב כבר בדברי־הימים :
רשימת־השלום לכנסת, הטיסות למצריים, צעדות השלום, אנדר־טת־השלום
ואחרונה אחרונה חביבה — ספינת השלום.
באוקטובר ,1973 כשנדמה היה שאו־טו־טו הנה אייבי מצליח
להביא את השלום, פרצה פיתאום מילחמת יום־הכיפורים וקיל־קלה
לו את כל התוכניות. נגמר לו הים הפתוח, נגמרו לו הכספים
ולרבים היה נדמה שנגמרו לו גם האשליות. אבל לא איש
באייבי יברח. הוא לווה כספים, גייס תומכים ותורמים בעיקר
בארצות־הברית, וניסה להקים את רעיון השלום שלו לתחייה.
בפעם האחרונה ששמענו עליו זה היה כשהצליח לבלות כמה
שעות בביירות לפני כחודשיים. ומאז — שקט ודממה, חוץ
מכמה ידיעות על כוונתו לערוך ביקור־נימוסין אצל חביב
ס־ו־גיכה בתוניס.
אז אם אתם חושבים שהשקט הזה מבשר סערה, יש לי
הפתעה בשבילכם. זוהי באמת סערה, אבל לא כזאת שאתם
חושבים. ידיעות אחרונות שהגיעו מצרפת מספרות, שאייבי
מתכונן — לא פחות ולא יותר — אלא להתחתן.
מאז הטיל עוגן במרסיי, הוא התיידד שם עם צלמת־עיתונות
צרפתיה, בת ,26 תוסיפו או תורידו שנה. הוא הצליח לשכנע
אותה לטוס עימו לביירות בטיסתו המפורסמת. ועכשיו מסתבר
שכל הצילומים שצולמו, כביכול, בידי צלמי-עיתונות לבנונים
שהמתינו לו בנמל-התעופה של ביירות, לא היו אלא מעשה־ידיה
להתפאר. היא גם שליוותה אותו לחנות־המזכרות בביירות,
וצילמה אותו קונה לה שימלה ערבית.
היא היתד, אמורה גם להנציח את פגישתו המתוכננת עם
יאסר עראפאת, שלא יצאה אל הפועל בגלל סיבות שלא
היו תלויות באייבי. אז שניהם חזרו בשלום לפאריס — אייבי
ז־הצלמת, כמובן — ונראה שהגיעו למסקנה שאם יכלו לחיות

יונה יהב
חתיכות מופתעות

שכל אחת מהן בטוחה שהיא האחת, היחידה,
הקבועה והנצחית שלו ובחייו.
ומכיוון שאי-אפשר להעליב אף אחת
מהשלושים, החליט חיליק גוטמן לעמך
הפתעה לדובר הפורש, והזמין למסיבה את
כל 30 החתיכות, מבלי שאף אחת מהן
תדע על הפונקציה שממלאות חברותיה
בחייו של יד,ב שובר־הלבבות.
ברגע האחרון דחה יהב את העברתו
לחיפה ומיפגש שלושים החתיכות נדחה
בשבועיים. באותו מקום ובאותה שעה.

סכנה לשלום
יחד בביירות אין כל סיבה שלא ימשיכו לעשות זאת גם במקומות
אחרים.
לדברי הידיעות מפריס, הצלמת אינה קוטלת־קנים כלל. היא
בתו של אחד מרואי־החשבון המפורסמים והעשירים של צרפת,
ודק מתוך חשש שאשבש את הכתיב המדוייק של שמה, אני
עדיין חוששת למסור אותו.
בהתחלה כל העסק לא ניראה רציני. כזכור, כל בחודה
שנייה שאייבי התעסק איתה, מאז התגרש מאשתו הראשונה
והאחרונה, רוזי נתן, היתה מועמדת אצלו לנישואין, לפחות
אחרי הלילה הראשון. אבל כשחלפו השבועות והעסק מתמשך,
והאהבה פורחת, אני מתחילה לחשוד שהפעם הבחור הזה מתכונן
להפתיע אותנו ברצינות.
מי יודע? אולי הוא מצא שיטה חדשה לקרב את השלום
באמצעות •נישואין? מישהו מובן להמר שלא?!

הז מרת
ה מ עו פפת
כבר הרבה זמן שאני תוהה על פישרם

העמוק של חיי הנישואין של הזמרת רותי
נכון ובעלה שהוא זמר, תלמיד־לשעבר

במכון וינגייט ותלמיד עכשווי בבית־הספר
למלונאות תדמור, יוני נמרי
השניים, ששירתו יחד בלהקת פיקוד-
ההדרכה, נישאו זה לזו ברגע ׳שהסירו
מעליהם את המדים.

סופה של אהבה לפני מיספר חודשים סיפרתי לכם על
האהבה הבוערת בליבותיהם של שחקן-
הכדורסל האמריקאי של מכבי רסת־גן
דון קורגבליט ושל מזכירת־ההפקה בסרטים
כרכה קאליש.
סיפרתי לכם גם שהם חולקים ביניהם
את הדירה שדון קיבל ממכבי רמת־גן,
וששמעו לחישות שהנה או־טו־טו הם
מתחתנים. אבל כימעט כפו ברוב המקרים
בזמן האחרון נתבדיתי, לצערי, גם הפעם.
דון, שהיה בעונש של חצי שנה ממכבי
רמת־גן ושהקבוצה שלו יצאה מאליפות
אירופה, הבין שאין לו יותר מה
לחפש בארץ האפשרויות המוגבלות מאד,

אייכי כפעולה >עם ביאטרים)

דון קורנכדיט וכרכה קאליש
אפשרויות מוגבלות

ואפילו העובדה שיש לו חברה כמו ברכה
לא הצליחה להמשיך להחזיק אותו אצלנו
בארץ.
ברסה, לעומת זאת, כבר שבעת טיולים
ומסעות, ולא-כל־כך התלהבה להצטרף
אליו. היא העדיפה להישאר פה, מה־גם
שלאחרונה חלתה ונאלצה לעבור ניתוח.
חסר־חשיבות אומנם, אבל בכל־זאת ניתוח.
וכך חזר לו שחקן־הכדורסל הצעיר והנאה
לביתו •שבארה״ב ואילו ברכה שבה
לבית הוריה, באופן זמני, כמובן.
חוץ מזה היא רזתה פלאים ונראית נהדר,
ותאמינו לי: לא ירחק היום והיא שוב
לא תהיה לבד.
אני, מכל מקום, אשמח לדווח לכם מייד
כשיזדמן לי על כל הקורות את הג׳יגג׳ית
היסה והתוססת.

החתונה, שהוזמנו אליה וגם באו כל
המי־ומי בעולם הבידור ובצמרת השילטון
המקומי — יען כי אביה של רותי הוא
איש מישרד־החוץ בתקן של שגריר —
זכתה, בזמנו, לכיסוי מלא בכל העיתונים.
הזוג הצעיר התגורר בדירה שכורה במרכז
תל־אביב, בעוד דירתם החדשה ש־בראשודלציון
נשלמת והולכת.
והנה, עוד רותי מטפסת מעלה־מעלד.
בסולם הקריירה, הילכה הקריירה של יוני
ודעכה פלאים. אני לא יודעת אם זה
בגלל החלטה פרטית שלו לדחוק את
הקריירה לטובת מיקצוע מעשי יותר, או
פשוט בגלל המעריצים, שהעריצו את
אשתו יותר מאשר אותו.
מכל מקום, עם הזמן החלה הזמרת הצעירה
להתעופף לה לכל מיני נסיעות
לחו״ל ובילתה יותר בחוץ מאשר בבית.
לאחרונה שהתה בארצות הברית במסגרת
מסע־הופעות, והכירדדשם את המלחין
דוד קריבושיי, הידוע באוסף החתיכות
שלו כמו, למשל, השחקנית־של־סרנדאחד
ליאורה רמץ ששיחקה באיריס שלו
כתב מוסיקה, והזמרת גלי עטרי, אחותן
של אתם יודעים מי.
מכל מקום, יודעי־דבר מספרים שההיכרות
הזו בץ הזמרת והמלחין היא קצת
מעבר למה שנקרא יחסים מיקצועיים
גרידא.
רותי, שביקרה לאחרונה בארץ לפני
שטסה שוב, והפעם לדרום־אפריקה, ממלאת
פיה מים בכל הנוגע לחיי-המ״שפחה שלה.
אבל אם תשאלו אותי, אז אני חושבת
שלנישואים האלה אין הרבה סיכויים ל החזיק
מעמד. ואם כן, אז אשרי שנתבדיתי.

ונדה חציעיח
00 / 003 .

הסברה שואדית
נשימה חושה
ם* ופי הסידרה ״הוואי חמש־אפס״
^ הופתעו, לפני שבועיים, כאשר העיר
לפתע ״המושל״ בסרט, אגב מעשה־פשע
כלשהו :״הם למדו מן הטרוריסטים הפלסטיניים

אין הוגנבה הערה פוליטית ז> לסיד־רה,
שמאות מיליונים מסביב לעולם צופים
בה? היה מישהו שדאג לכך — אולי
מפיק יהודי, או כותב התסריט. אט־צעי-התקשורת
האמריקאיים מלאים יהודים
שובים, המוכנים לשרת את העניין
הישראלי בכל הדרכים.

ץ* אז הופעת יאסר עראפאת באו״ם,
נדלק אור אדום אצל כל היהודים

חטובים האלה. גם בלי הנחיות טייוח־דות,
מבין כל אחד מהם שעליו להילחם
בתעמולה הערבית באופן פרטיזני,
במכשיר הנתון בידיו. הגופים היהודיים
השונים דואגים, כמובן, להגביר נכונות

כך, בשעה שבישראל עצמה מדברים
עד״אין־סוף על ״מחדלי ההסברה הישראלית״
בעולם, מופיעים עתה על המסכים,
על גלי האתר ובעיתונים תופעות
מוזרות שונות ומשונות.
אחת מאלה היא הסידרת המצויירת
(״קומיקס״) המופיעה בכתב-העת הבינלאומי
בעל תפוצת-הענק ,״פנטהאוז״.
זהו עירומון המתחרה בהצלחה באבי ה־עירומונים
המהודרים ,״פלייבוי״ .בהשוואה
אליו ,״פלייבוי״ הוא שמרני ללא־נשוא.
כי בעוד שהעירומון של היו הפנר
מתרכז בעיקר על הבאלונים המנופחים
המקשטים את גיבורות עיתונו בחלק ה עליון
של גופן, מתמקד ״פנטהאוז״ יותר
במקום־המיפגש של הרגליים, ובכך הוא
מקצר את הדרך לעניין.
כמו ״פלייבוי,״ מהווה גם ״פנטהאוז״
תערובת של תמונות-עירום אסתטיות-
פורנוגרפיות, קאריקטורות בעלות גוון
מיני, קצת ספרות, מאמרים וראיוטת.
150 העמודים של הגליון מודפסים על
נייר מבריק ויקר, והחבילה כולה עולה
7.80ל״י. היא מגיעה לידיהם של מאות
אלפים, מתגלגלת לידי מיליונים.
מה לביטאון כזה ולתעמולה ציונית!
לאמת העירומה יש מקום בכל מקום —
ואין מכשיר טוב יותר מ״פנטהאוז,״ הנקרא
על-ידי גברים, אשר חוש-הביקורת
הפוליטי שלהם אינו מופעל בעת העיון
בשפע החמוקים הממלאים את עמודיו.
ברשימת המערכת, בראש הגליון, מופי עים
שמות כמו אלברט פרידמן (מו״ל־מישנה)
,פיטר גולדשמידט (מודעות),
ועוד.
״או, ונדה הרעה״ היא סידרה מצויירת
של פרדריק מולאלי ורון אמבלטון.
הגליון האחרון היה מוקדש כולו לעלילותיו
של קומנדו״עירום נשי במילחמח
נגד הערבים.

ך• עלילה עצמה אינה חשובה. ונד
0 1פון־קריזוס צריכה לחדור להרמ!
של שייך־נפט ערבי כדי להציל חבר

נשוה הקוב

שלושה סוחרי־עבדים ערביים
אורבים לוואנדה פון־קריזוס,
היוצאת לגאול את חברתה הכלואה בהרמון. הרקע הוא שדה־קרב
נטוש, ימלא מנקים הרוסים וארגזים ריקים, שעליהם רשום. סיוע
אמריקאי. ׳,סיוע בריטי. ׳,סיוע רוסי׳ ו״סיוע צרפתי ׳,רמז לנשק
הזורם לעולם הערבי נגד ישראל. על גוויתו של חייל־או׳ס יושבת
יונת־שלום עצובה. אחד הערבים אומר . :אולי זוהי אחת האמאזו־נות
הישראליות?״ בתמונה משמאל למטה: בה מוצגת ונדה
שלה. סוחרי-העבדים הערביים אורבים
לה בשדה־קרב נטוש (כנראה של מיל-
חמת יום־הכיפורים) .בציורים מכילים
פארודיות על דמויות שונות ומשונות :
ראשי המאפיה, המיליונר המיסתורי
הווארד יוז, הסנאטור אדווארד קנדי
(המתחבא באחד הציורים מתחת לגשר,
רמז לתקרית המפורסמת בחייו) ,ספירו
אגניו, הנגוס האתיופי, ראש־ממשלת

בשוק־העבדיס (״סופרמארקט לבשר של עבדול הישר׳) ,יחד עם
הנערות המשומשות סן ההרמון, הכניסו בעלי־הסידרה שפע של
דמויות בינלאומיות. בין השאר נראים בציור היילה סלאסי האתיופי
(למטה משמאל) ,סגן־הנשיא המודח ספירו אגניו (למטה
מימין) ,ראש־הממשלה וראש ־האופוזיציה הבריטיים, וילסון והית
(מימין) .הקונים הפוטנציאליים במכירה הפומבית מציעים אלפי
.ריאדים׳ (ריאד היא בירת סעודיה, ואילו המטבע !שלה הוא
ריאל) .סוחר־העבדים מדבר טל הנשים כעל מכוניות משומשות.

בריטניה, ועוד ועוד.
אך הדמויות העיקריות הן ערביות —
וכאן משתמשת הסידרה בשיטות הבדו־קות
והיעילות של ״דר שטירמר,״ המהדורה
הפוכה. כל הערבים בסידרה הם
משוגעי-מין נוטפי־ריר, סוחרי-עבדים,
אילי״נפט בעלי הון אגדתי, מחזיקי-הר-
מון. כל הנשים מופיעות כסמלי־מין,
בפוזות מזמינות, סאדיסטיות ומאזוכיס-

טיות. ישראל מוזכרת רק במיקרה —
אבל הרקע של שדה-הקרב, המלא בגרוטאות
של טנקים, אומר בבירור מי
תם אויבי הערבים.
בסך הכל: מלאכת מחשבת של תעמולה
מוסווית, החודרת ישר אל תת״ההכ-
רה של הקורא המגורה. היא בוודאי
יעילה יותר ממאה חוברות של מישרד־ההסברה.

שבוע נפלא מחפח לך.
בייחוד ניחסיך ההול-
בים ומשתפרים עם
בת״זוגתך שהחליטה
להיות בסדר איתך.
קבל אותה בזרועות
פתוחות. במישור הפיננסי
הכל מתנהל כשורה.
המשיך לבזבז,
אתה בין כה וכה עומד
לזכות בבת אחת
בסכום ניכר של כסף. המשך לעבוד בנאמנות
ובמסירות. הבוסים שלך מערי כים
את זה. לך בת טלה, מצפה שבוע
שכולו רצוף תענוגות. נצלי את זה.

החטיפה

סוחרי־העבדים הערביים חוטפים את ונדה, כשאחד אוסר שהסיסחך
בגרוטאות ברזל כדאי יותר, והשני מדבר על הסיפוק שבדבר.
מיצי ואל

הבס סביבו ותראה, בעצם,
כי סוב. חכה ליום
שבת כדי להתחיל לפעול
— ביום ג, או ד׳
אל תיתן לאחרים לתחוב
את אפם לענייניה
אל תרבה בוויכוחיס
ואל תתרים בהם שאתה
הצודק — גם כשזה
יהיה כך, ברוב ימות־השבוע.
מאידך, אל תח־פגישה
מעניינת, בת שור
להיות היוזמת.
להסס

עכשיו הזמן להקדיש
את כל תשומת״ליבך
ואת כל מאמציך לעבודה.
אם לא —
אתה עלול גם להפ(
סיד
אותה לגמרי. סוף
השבוע, ובייחוד יום
ד׳ מביאים את התוכנית
הגדולה שלך לנקודת
השיא. מאז
ואילך שוב לא תוכל
לשנות דבר, ולכן מוטב שתתכנן הכל רומן מנהלת את בקפידה. אם
עם גבר נשוי, הפסיקי אותו מייד.

נפט ומין

בהרמונו של השייך מוססאפה — העסקים כרגיל. משמאל
נגרר מנהל של חברת־נפט מערבית לכלא, כשהוא מחזיק
בידיו ״זכיון נפט ׳,מימין שולח סוסטאפה את הפילגשים המשומשות שלו לשוק־העבדים.

במישור חיי האהבה שלך, בת מאזניים, לא
יחולו שינויים מרעישים.
אל תידחי בגסות
את מחזרך הנלהב, למרות
שאינך חשה כלפיו
כל משיכה. תני לזמן
לעשות את שלו; או
שהרגשתך תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
ממך. בן מאזניים, למרות
אופייך הנוח, אתת
להתפרצויות.
נוטה

יהירותך הטבעית, הכרוכה בחוסר-בי-
טחון משווע, תוריד אותך שאולה, אם
לא תדעי לרסן את
שניהם ולהוסיף להם
מידה אמיצה של חוש-
הומור׳ שהוא אחת מ-
תכונותיך היפות ביותר.
זה לא שהוא לא
רוצה אותך: זה שהוא
בטוח שאת לא
רוצת אותו. אז —
קדימה ! גלי לו את
האמת. כוח-ההרתעה
עשוי לבלום התשלמתנגד
חזק
קדמותך. היזהר מתרופות לא״מוכרות.

היזהר מפיטפוט יתר; שמור בסודי מנרות
את פירטי הסיבצע עליו אתה עובד
כרגע. כדאי שתיזהר
דווקא מזה שאתה חושב
שהוא ידידך הטוב
— הוא ולא אחר אורב
לכל רמז שייצא מפיך,
לכל טעות מיקרית, או
לכל מישגה שתעשה.
אתה בודד, לכן, יהיח
עליך לעמוד באתגר
הזה לבדך, ללא גיבוי
של איש. אם תצליח —
זרי הדפנה שיעטרו את קודקודך
יהיו רק מעט־ מזעיר מסת שיבוא
אחר־כך. בת קשת: אל תימנעי מבילויים.

ון!ו1ן ן

עכשיו הזמן בו אתח
יכול ליפוח בפח, אס
לא תשמור טל כל הקשרים
שלך ולא תש קול
אלף פעמים כל
הצעה. נכון שאתה הרפתקן
באופייה נכון גם
שאתה זקוק לדברים
חדשים, כדי שילהיבו
אותו כל פעם מחדש.
אבל אי אפשר להגזים.
יום ה׳ הוא מסוכן מבחינה כלכלית: אל
תהיה בזבזן דווקא בשבוע של פעילות.

להפתעתך, ואולי למו-
הסמוייח,
רת-רוחך
מתחילים העניינים ח־עיסקיים
להסתדר —
להפליא. אתה חייב
לשאול בדעתה של בת-
זוגך, ואם גם לא תקבל
את כל דבריה — דע
21 ביו לי -
שהיא שוחרת את טוו
2באוגוסט
בתך, ורואה הרבה
דברים שאינך מסוגל
לחשיו /מתוך ריתחת-חושים. לביאה :
כוח הרצון שלך אינו חזק מספיק.

השבוע עליו לשים קץ
לבטלנות ! כמה זמן תוכל
עוד לשבת ולחלום
בהקיץ, ומבלי לעשות
אפילו את אותם דברים
המוגשים לך טל
מגש הכסף? זהו שבוע
סצויין לתיכנון לטווח
קצר ובינוני ; בעוד
שבועיים שלושה, תוכל
לעבור למעשים, ובקצב
נמרץ ובלתי־רגיל. הקפד על סילוק מיכ־שולים
מן הדרך, ושלם חובות קסנים וסור־דניים.
אל תרבה לצאת לנסיעות ארוכות.

המריבה הטיפשית בה הסתבכת, אינה
מועילה לאף אחד, ומקלקלת את מצב-
רוחך. נסי להקדיש זמן
לטיפוח יופייך, ולעי-
סוק בתחביבייך, במקום
לשאת על כתפייך
את כל בעיות
העולם הזה. לקראת
סוף השבוע את עלולה אישי לנתק קשר
11*^1חשוב, בעיקבות בדיחה
מעשית שהושמעה באוזנייך,
בנוכחות אלה
שלדעתך יפרשו אותת בצורה מוטעית.
אל תעשי זאת, כי בסופו״של״דבר, זח
לא ישתלם. השבוע אל תצאי לקניות.

צפוי לכם שבוע מעניין וסוער הן מבחינה
פיננסית והן מבחינה
רומנטית. אפשר שתעשו
כסף בעזרת או כתוצאה
מקשר רומנטי
ואפשר שהרפתקה רומנטית
תעלה לכם בכסף
רב. השתדל לא
להמר ולא לסכן כספך
20 בי נו א ר -
שלא לצורך, כי אתת
18בפב רו א ר
עלול להיגרר להוצאות
כספים לא כדאיות.

השתדל לא להציק לחבריך לעבודה. כי
בעתיד הקרוב מאוד
תזדקק לכל רצונם הטוב.
היחסים המתוחים
עם בן זוגך ישתפרו
בעיקבות פגישה
בלתי צפוייח עם ידיד
קרוב, אותו לא פגשת
זמן רב. אל תיקח על
עצמך סיכונים מיותרים
בענייני כספים,
ואל תיכנס לחרפת-
קאות-נפל פיננסיות.

אחרי שערוריית ברגמן באמריקה -
חושו השרת הזה את המתרחש
בבתי־אבות בישראל