גליון 1955 מתאריך 19 בפברואר 1975

פסק ־

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קוני ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

הלכה

מאת מוהר״ר הגאון
הזכרון־יעקב רבי זוארץ ז״ל
(דור שביעי לתריז״ז)
והפעם על עשנים שוטים בין אבני הכותל

א. מהו עשב שוטה•
עשב שוטה הוא עשב שאמו שוטה או
שהשתטה כהלכה. לצורך זה תחשב האם
כפרח בעל שחלה. במקרה והמדובר
בפרח בעל שחלה ואבקנים כאחת, ייחשבו
העשבים כממזרים עד שלא יוכח אחרת.
ניתו גם לבדוק בעציץ היוחסיו שלהם.

כיצד נבחין בין עשב שוטה ועשב
מאמין.
עשב שוטה הוא עשב המעשן בשבת.
עשבים שוטים נוהגים להציק למתפללים,

רבין: נדבר רק עם מדינה
שיש לה רוצחים ולא עם
רוצחים שאין להם מדינה
בראיון בטלוויזיה הגרמנית אמר 1עם רוצחים שאין להם מדינה.
״צריך שיהיה סדר״ הדגיש מר רבין.
אמש ראש הממיטלה בי ישראל מוכנה
״אילו היה מר עראפאת רמטכ״ל
לשבת ולדון עם כל מדינה שייט לה
רוצחים׳ אף לא תשב בשום פנים ואופן | של מדינה מסודרת, עם צבא, עם מדים

תכנו בדיקות חוזרות

ילדים שוטים
עם נושבים שוטים
לקרוא בפתקים שנין אבני הכותל, לפזר
זרעים על היהודים ולהסתובב בלי חזיה.
עשב מאמין הוא חבר המפד״ל ותורם
למגבית.

ג. כיצד לעקור עשבים שוטים מ בלי
לעקרם.
ניתן לעקור עשנים שוטים בהרדמה
מקומית. אפשר גם לרסס בקוטל עשבים
שוטים, תוך כדי זהירות, לבל ייפגעו
העשנים המלומדים.

ד. ואז מה !
ואי ניתן יהיה לעבור לסוגיה הבאה :
האם חמור, שהוא בן לעז לבנה ולגבינת
קוטג׳ ,יכול להרשם במירשם התושבים
כתרנגולת פרווה, או עליו לשמש כמאכל
בשרי בלבד.
עד כאן.

דע את יהדותך
אי שם, בעמקי מרתפיו של בנק ישראל,
גנוזים בחבילות אטומות שטרי
״כסף הכיבוש״ שהונפקו בחשאי בזמן
מלחמת ששת הימים, מתוך כוונה להחילם
בשטחים החדשים.
על השטרות שנועדו להפצה ביהודה ושומרון
היתח, לדברי העתונות, תמונת
(המשך בעם׳ ,3טור )4

שרשרת תקריות •שאירעו באחרונה
לישראל, הביאו את מיחלק הנפש
לעיון חוזר בשיחרורה מאישפוז פעיל.
לכתבנו נודע כי המיחלק החליט
להביא את ישראל לבדיקות חוזרות
על־מנת לגלות אם אמנם שוחררה
ישראל מאישפוז טרם זמנה. בשלב זה
הוחלט על העמדתה של ישראל תחת
הסתכלות ופיקוח מתמידים לבל יישנו
מקרים כגון אלו.
עוד נודע לכתבנו כי המדובר באי רועים
הבאים:
א. באחד מערבי השבוע שעבר
השליכה ישראל פצצות מהאוויר ב מקומות
שוגים. בשיחה עם כתבים אמ רה
ישראל :״רציתי רק לעשות רעש״.
ב. בהמשך השבוע התפרצה ישר אל
לכמה בתים וירתה ביושבים בהם,

תוך שהיא משתוללת וצועקת ״אני
קהו איקמוטו!״.
ג. בתחילת השבוע הזה נראתה
ישראל כשהיא מתרוצצת עירומה ב רחובות
בשאגות ״אני עם סגולה ! אני
עם סגולה!״
לאחר המקרה השלישי נאלצה ה משטרה
לעצור את החשודה ולהביאה
בפני שופט, שציווה על העמדתה תחת
הסתכלות עד למישפטה.
טרם נקבע המועד המדוייק של
המישפט ואם אכן יתקיים. לפי המצב
כרגע נראה כי לא יהיה מנוס מאיש־פוזה
החוזר של ישראל, דבר שיביא
לביטול התיקים נגדה ביטל סעיף 156
לפקודת החוק הפלילי, האומר ״בזמן
עשותה מעשים אלו היתד. נתונה תחת
דחף רגעי, שאינו בר־כיבוש״.

1בעת האחרונה מבצעים יצורים אפלים, תושבי שכונות העוני,
פשעים מחרידים ומעשי-זוועה נוראיים בבל רחב הארץ.

אנו תו ב עי ם:

אנו קו ר אי ם:

ל ה בו תבהבכל מקום!
לפוצץ בתיהם! להפציץ שיכוניהם!

להרוג אותם נשחם קטנים!
הם מבינים רק כוח —
נראה להם את כוחנו!
התנועה לחיסול הפער

נקיים, עם חוקה, עם חיל־אוויר, עם
צוללות — ,כמוכם הגרמנים, כמו הסורים,
כמו המצרים ואפילו כמו הירדנים
— אז היינו יושבים איתו.
היינו משוחחים איתו, מדברים כשווים
אל שווים. אבל עכשיו — הוא הרי
לא ־מגולח אפילו סיים ואמר ראש־הממשלה.

דבר
המערכת

גאתה 1
וירו?•
השפעת הפוקדת את ארצנו, כך [
גונב לאזננו, אינה אותה שפעת אירופאית
יפה ומתקדמת — אליה
הורגלנו מבית אבא ז״ל.
כמה מטובי מומחינו רומזים, ואין
כל סיבה לפקפק בדיאגנוזתם הב הירה,
כי בשפעת אזיאתית עס־ |
קינן. אותו זן מזרחי ונחשל החדור
שנאת המערב ותרבותו. קל ו ח
ומר שנאת ישראל פבא ז״ל.
והנה, תחת שיתקוף אותו וירוס
בן־הליבנט את המון מזי־הרעב ב הודו
או את עמעמי ערב מוכי־ה־גרענת
— קם לו אותו נגיף חולני
והתנפל בשצף קצף ובאנטישמיות
גסה דווקא על האירופאית שבארצות
האיזור — היא ארצנו היפה.
לא די ש הו דחקנו ממשחקיהם
של האזיאתים, לא די בכך שגור
שנו מארצותיהם, לא די בכך
שגולתנו נמקה מבלי יכולת לצאת
מגטאותיהם — עתה מחוייבים אנו י
לשאת חיידקיהם, תרתי כדטמע.
ונשאלת השאלה: כלום גם בארצו
ש לו חייב היהודי להתעטש ולכחכח
בגרונו? האם גם בארץ נחלת האבות
לא ינתן מנוח מאותם מזיקים שונאי
ציון ו האם תמיד יתנכלו לנו
כל אותם זבובים ויתושים ולא יבינו
כי זכותנו ההיסטורית גדולה משל ־ ,

ונסיים באמרתו של הסופר ה ־ [
יהודי דזשק לאנדאן :״אוי לנו !
מידידינו ואבוי לנו מצרינו. ופירשו !
חז״ל: צרינו — צדעותינו. ודין :

נגיף כדין צרעה.
ובארמית הם לשון נופל על לשון.

— ממישנתו של מייסדו —
אין כובשים מלפפון,
אם אין פלפל במורד.

ד״ר זוארץ

(במעלה פלפלים אדומים)

תנ 11 ם יד

מו־׳סת
ערב
חסוך בדלק!
סלו

באגד

ז הנ & בלר
זה סבלסתה

ע ר*־*בים
גרא5 >1263ד * מ ס

מ שתמ ש
^ 0בדלק ערבי
זו^י >י ם—

1 1 1 1 1 *1יי 1 * 1 1

(יהדותו — הסשד)
קבר רחל חתומה בכתב ידו של עוזי נר*
קיס.
העיתונות לא הזכירה מה צוייר על
השטרות האחרים, אבל אנחנו יודעים:
על השטר שנועד להפצה ברצועת עזה
ובצפון סיני היתה תמונת רבי שמעון
בר יוחאי אוכל חרובים במערה בגליל,
בעוד בר״כוכבא יורה בקשת וחץ על אריה
מוסלמי בעל לחי חמור.
על השטרות שנועדו להפצה ברמת הגולן
צויירה תמונת יוסף טרומפלדור
חורש בידו האחת ושובר במכת קראטה
שלושה עשר בלוקים. מסביבו חלוצים
מייבשים ביצות זורעים בדמעה צנונית
וגם בצל.
על השטר שנועד להפצה בדרום לבנון
היתה תמונת המגיד מדובנא, חסידים
מפזזים לפני התיבה, צמד רעים בפסטיבל
הזמר, משה דיין משעווה, טוביה החולב
שר את לו הייתי רוטשילד, חזן
תוקע בשופר ופופאיי תוקע בדגל שמחת
תורה.
ועל השטר שנועד להפצה בהר הדרוזים
ובנהרות בבל היתה תמונת משה
מונטיפיורי. שטר זה הוסב לאחרונה לעשר
לירות ישראליות בלבד.
מה חדש
בפלילים?
ו ח קו חיידק ח הונו
אנרגיית שמש -לחשמל
ה ח שו דמסרבל הו דו ת
נעצר ל־ 15 יו ם
לאחר מעקב ממושך של למעלה מחודשיים
שבמהלכו התחזו ארבעה מטובי
החוקרים של משטרת רחובות לסוחרי
חשמל, נעצר אמש בפרדס נטוש חיידק
ההופך את אנרגיית השמש לחשמל.
לדעת צוות החקירה נהג החיידק החשוד
להפוך את אנרגיית השמש לחשמל
במבנה עזוב, ואח״כ למכרו במחיר
מוזל לדיירי הבתים השכנים. החיידק,

אל תסט

ב אג ד

ץ י !ה טוב לך
1ה טוב ל מ דינ ה
תא שמאלני קיצוני
זרעון הפורענות

הנר קיסינגיו ץ£¥¥-60נ!
בגלל אנשים כ מון העולם שובל —

חבלש הי טלר לאשרך או ת ר,
אחמשבחתר ואח כ ל עמר!

שומרי־אמונים

ששמו נאסר לפירסום, מסרב לשתף פעולה
עם המישטרה וטוען כי הוא חיידק
כולירע (חולי-רה) רגיל. לדבריו הוא נמצא
במצבר נפשי עמוק כתוצאה ממצבר
האנרגיה.
חוקרי חמישטרת עצרו גם בקטריה
שאליה העביר החיידק את פנקס נוסחאותיו.
הצוות מרכז את מאמציו בחיפושים
אחרי הפנקס ומקווה כי בו יימצא
המפתח לפתרון התעלומה.
החיידק החשוד החל לכתוב את ספר
זכרונותיו וחוויותיו מן המעצר. שם הספר
״חקירה במצבר״ עם שחרור בערבות
קיבל מיד טלפון מחיידקית גריפה
באר״שבע׳ית שאמרה כי היא תומכת במאבקו.

וידח ה צירוף
עיסוואים לטלוויזיה

הליכה משותפת לבחירות הבאות, היו מנהיגי גוש־אמונים
מובנים להקצות לצעירי המפד״ל רק את המקומות
השני והחמישי ברשימה המשותפת. זבולון
המר ויהודה בן־מאיר ראו בכך עלבון, החלו בפעילות
אירגונית לקראת אפשרות של הקמת רשימה
עצמאית. עתה הוסכם בי הרב קוק יהיה בורר לגבי
דירוג המקומות, אם יילכו שני הגופים לבחירות
במשותף.

קורס־ההסבה לטלוויזיה, שהיה מייועד לכתבי העיתונות
היומית בישראל ואשר עמד להיפתח בשבוע
שעבר, נידחה למועד בלתי־מוגבל.

כקורס עמדו להשתתף כמה מבכירי העיתונאים
כישראל כמו איתן הכר, זאב
שיף, אורי דן וישראל לנדרס, שמחלקת החדשות
בטלוויזיה חשכה למשכם אליה.

ניר -ראע 1ל״ע
תוגונזיו־י
;נמו עימות !3
סם־רדר *3וו 3יץ י
צפה לעימותים שיילכו ויחריפו בין פינחס ספיר
לבין שר־האוצר יהושע רבינוביץ, על רקע חלקו של
רבינוביץ בהכשלת ניסיונו של ספיר להקים מחדש
את חטיבת מפא״י בתוך מיפלגת העבודה.

כפיר רואה כבגידה את הופעתו של
רכינוכיץ כבנם. שנקרא לפני שכוע כדי
להקים את הגוה המרכזי כמיפלגה. למרות
שהיה כין יוזמי הכנס, ונתן את הכטחתו
לתמוד כיוזמת ספיר, הופיע רכינוכיץ ל־כנם
עם שני נאומים. על־פי הלך הרוחות
כין הנוכחים שלה רכינוכיץ כרגע האחרון
את הנאום שכו הכיע התנגדות להתארגנות
המוצעת.
אנשי ספיר רואים גם בהצעת המילווה לקונסו־לידציה
של חובות המיפלגות, יוזמה משותפת של
רבין ורבינוביץ, שנועדה לשחרר את המיפלגה מתלות
בספיר ובאנשיו, כמגייסים העיקריים של כסף
למיפלגה.

צה׳״ל נישל בדואי
בעצםמ׳ ה מיל חמה
בעיצומה של מילחמת יום־הביפורים,
כיום השלישי לקרבות, עוד קודם שהיה
ברור לאן ייטו פני המילחמה, עסקו כוחות
צה׳׳ל בפינוי כרואים משיטחיהם כ
פיתחת רפיח.
גילוי זה פורסם השבוע על-ידי שני אנשי השומר
הצעיר, עודד ליפשיץ ומוטי כנען, העומדים בראש
המאבק נגד נישול הבדואים מהפיתחה. בכתבה ש הופיעה
בחותם, מוסף־השבת של טל המישמר, מגלים
השניים כי ב 8-באוקטובר, בעת שצה״ל היה עסוק
במיתקפת־נגד באיזור התעלה ״ולא היה ידוע אם
הצבא המצרי ייעצר באל־עריש או בבאר־שבע,״
עסקו כוחות צה״ל בפינוי נוסף של אלף בדואים
מאיזור הפיתחה. קומנדקרים של צה״ל עלו על סוכות
הבדואים ורמסו אותן, וכל מי שניסה להתנגד
לפינוי נלקח בכוח.

הקיבוץ הארצי הודיע השכוע שהוא
רוצח מישכצת־התיישכות כשטח שפונה.

בו רג מסר
מקומו לרפאל
שר־הפנים יוסף כורג ויתר על מקומו
כוועדת־השרים לענייני-כיטחץ לחברו ל•
מיפלגה, שר-הדתות יצחק רפאל.
כאיש סיעת הרוב במפד״ל היה בורג אמור לקבל
את המקום האחד שהוקצה למפד״ל בוועדה זו. אולם
בורג העדיף לעשות מחווה של רצון־טזב כלפי רפאל,
במגמה להדק את הקשרים ביניהם, נוכח ניסיונות
צעירי המפד״ל לסכסך בין אנשי ההנהגה הוותיקה
ולערער את מנהיגותו של בורג במיפלגה.

קו? יהיה בו ר ר
בגו ש״אמווים
הרב צכי יהודה הכהן קוק, מי שנחשב
כעבר כסמכות התורנית של המפד״ל והפה
אחד ממתנגדיה החריפים כיותר, יהיה כו־רר
במחלוקת שנפלה כין צעירי המפד״ל
לכין אנשי גוש-אמונים.
בבירורים שנערכו בין שני גופים אלה, בדבר

הסתד רו ת
נטוש עתה מאבק על עמדת־מפתח במיפלגת ה־ל״ע
— מזכיר ״תנועת העבודה הליברלית,״ שהיא
הבסיס האירגוני והכלכלי של התנועה כולה. התפקיד
היה בידי הילל זיידל, ואיפשר לו להיבחר לכנסת.

המועמד
כעל־הסיכויים: כנו של נציג
כתי־הסוהר, עו״ד ניר.

— 1 11י — 6863— 811 11

דייו מחרי ם
א ת הטלוויזיה
ח״כ משה דיין הודיע כי לא יסכים ל

מי ויגאל

דון בי א די?
תעלומת יומחסד האלמוני של ספר*
:ההרפתקות הכידיוני ״נפט״ ,שהופיע
:בישראל, פוענחה השבוע. מחכרז של
הספר, שעלילתו עוסק ת ככיבוש
שדות-הנפט בנסיכויות המיפרץ הפר-
פי כורי האמריקאים, כעזרת סוכנים
ישראליים, הוצג כשם הבדוי:ניגאל
דדן כיארי. נאמר עליו כי הוא ״שירת
כמשן -שנים::רכות כתפקיד כביד כ:
:אחת מזרועות החוק והביטחון 3 :מ!ר : 1 לדתו״
השופר שמאחרי הפפכדונים הוא
דכ-פקד עמום אריכא, מי שמיה: הוכר
מישטרת מחוז תל-אכיב, ויצא להופיי:
שה ארוכה כדי להתמפי• לעכודה סיס־רותית.
התראיין
עוד עכור הטלוויזיה הישראלית.
בעבר, גם כאשר כבר לא כיהן בתפקיד שר-
הביטחון, היה דיין מכתיב לטלוויזיה את מועדי ה־ראיונות
עימו, את נושאיהם ואפילו את השאלות
שיופנו אליו. אולם כאשר פנו אליו אנשי הטלוויזיה
ביוזמתם, פעיקבות פירסום דו״זז ועדת אגרנט, כדי
לראיינו, דחה דיין את ההצעה.

חמתו של דיין כעדה כו אחרי שהטלוויזיה
ריאיינה את הרמטכ״ד לשעבר, דויד
אלעזד, שאמר כראיון דכרים מפורשים אד
רות אחריותו המיניסטריאלית של שר־ה*
כיטחון.
דיין התבטא בצורה חריפה ביותר על ראיון זה,
הודיע כי מעתה לא יסכים עוד להתראיין בטלוויזיה.
,אנשי הטלוויזיה מלגלגים על ה״חרם.״

הצנזור הפסלה
דיווח טלוויזיוני
הנהלת הטלוויזיה תתלונן בפני שר־הביטחץ על
מה שנראה בעיניה כפסילה צנזורלית שרירותית של
כתבה טלוויזיונית. המדובר הוא בכתבה ששלח לפני
שבועיים בתב הטלוויזיה בוושינגטון, יעקב אחימאיר,
ואשר בה פורטו השגותיו של נספח צה״ל בוושינגטון׳
האלוף אברהם (״ברו״) אח, לגבי מאורעות ה־8
באוקטובר ,1973 יום המילחמה שאותו חקרה ועדת
אגרנט.

בשל הקשיים הכספיים שבהם נתונה עתה הטלוויזיה׳
בוטל קורס־ההסבה בשלב זה והעיתונים, ש חששו
מפרישת עיתונאיהם, יוכלו לנשום לרווחה.

יבק שו חידוש
עדות ח ת
כיום החמישי, בהתחדש מישסטו של
יהושע כן־ציון, מי שהיה מנב״ל ״כנק ארץ־
ישראל בריטניה״ ,יבקש פרקליטו, עורף־
הדין אליהו מירון, חידוש עדותו של המפ־קח־על-הכנקים,
מאיר חת.
מירון טוען כי עדותו של חת בפני ועדת־שמגר
שונה מעדותו בבית־המישפט, וכי דבריו בפני הוועדה
יועילו לבן־ציון,
אם ידחה בית־המישפט את הבקשה, יחלו ביום
חמישי בשמיעת עדויות של רופאים על מצבו של
בן־ציון. בין היתר תוגש עדותו של פרופסור הלבד־שטדט,
מי שהיה מנהל מחלקת־ריאות בהדסה בירושלים,
המכילה מימצאים חמורים בדבר תוחלת־החיים
הצפוייה של בן־ציון.

ענזדוז־ענר,
סבור ציוד צבא
סכום של 14 מיליון דולאר שולם כדמי-עמלה ל-
סוכן־ציוד ישראלי, תושב אחד הארצות הסקנדינביות,
על-ידי שילטונות ישראל.
הידיעה על תשלום דמי-העמלה נחקרת בחוגי
סובני־הנשק בתל-אביב, המוחים כנגד כוונת ממשלת
ישראל להגביל את דיווחיהם.

סיכ סו ד בין ״אל־על׳י
1זוא״ר־ 3ראנם״
תוכנית חכרת־התעופה ״אייר פראנס״
לפתוח קו מגביל משווייץ לישראל כוטדה,
כגלל התנגדות ״אל־על״.
כיום טסות לישראל רק חברות סוויס אייר ואל־על,
מציריך וז׳נווה. אייר פראנס ביקשה לפתוח קו
מלימוד, עיר צרפתית הסמוכה לגבול השווייצי.
הקו החדש היה מאפשר לאייר פראנס לקבל חלק
מן הטסים לישראל משווייץ. על־מנת לפתוח את
הקו החדש, היה על אל־על להסכים לכד, ולקבל קו
משלה לאותו מקום. התנגדותה של אל־על, ברגע
האחרון ביטלה את התוכנית, לאחר שאייר פראנס
בבר התבוננה לפתיחתו של הקו.

ספר של
פ חי אל־־אסמר
עוד מגורש ערבי מישראל עומד
להוציא ספר בחו״ל. המחבר הוא סוזי
אל-אסמר, משורר ועיתונאי מלוד, שגורש
מן הארץ אחרי שישב תקופה
ארוכה כמעצר מינהלי, משום ששמו
הוזכר במיסמן -של אירגון פראי.
שם סיפרו, שיופיע כאנגליה, יהיה
״להיות ערבי כישראל.״ הוא מותח
ביקורת חריפה על מיכנה מדינת-יש-
ראל, ותובע מדינה דו-לאומית חילונית.

אסרודיזיה למעריצה אהבה ויוסי

בי תפברגה
87111 1יי>וו:נוו:א

קיקו לאשר. הנחשקת

ברוט לגבר האמיתי

זנדו לשעות שלאושר

טיגריס בשמים מסעירים

מעניק לן באהבה את תמרוקי האיכות

^סמש^/יכ!

רדי

תסרוק׳ איכות
11״ץ—* •1 1• 1

קצף אמבט, שמו א מב ט,סבוני ם, ח• קולון,טלק,סודו־ר.

ס שווק ע״ י?11

? 1* 6ס /6מ610ר• 11ז110

• להשיג בפרפומריות המובחרות.בשקה,כל-בו שלום, וב״המשביר לצרכן׳

פרסום אבנו!

מכתבים
פיקוח או קיפוח

״העולם הזה״ ,שבועה החדשות הישראלי. המערכת דהמינהדח: תל־אביב.
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .63 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמסרס״ .מודפס ב״דפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב, רחוב כף
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה בספי כע״ם .
העורף הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
קו ר אי ם רכי ם ישתוממו בוודאי, השבוע, בקר־אם
בעמוד 35 את מאמרו של בנימין עמידרור, המת־
0פרסם במדור ״דיעה חופשית.״ כי מאמר זד. סותר
לחלוטין את גישת העולם הזה בלפי דו״חות אגרנט,

גישה שנתקבלה כמעט על־ידי כל כלי־חתיקשורת.
כפי שציינו בהקדמה למאמר, אנו שמחים להעמיד דיעה מול דיעה, כדי להעמיק
את הוויכוח. אד איננו רואים את עצמנו פטורים מלחזור על עיקרי גישתנו בנושא זה,
כנגד הביקורת־על־הביקורת של עמידרור.

ע מי ד רו רמב די ל, בצדק גמור, בין אחריותם הצבאית של קציני צה״ל, כישלונן
של פעולות צבאיות, ובין אחריותם המדינית של הפוליטיקאים. הקצינים כפופים למרות
הממשלה, וזו יכולה לפטרם. הממשלה עצמה כפופה לציבור, היכול לפטרה ביום־הבחירות.
כל זה מובן מאליו. אבל, לדעתי, מחטיא עמידרור במיקרה זה את מוקד הוויכוח.
ועדת־אגרנט לא היתד. גוף של מומחים צבאיים, שחקר את כושרם המיקצועי של
הקצינים, ושהסיק את המסקנות בהתאם לכך. היתד. זו ועדה מישפטית־ממלכתית,
שפעלה במיסגרת כתב־המינוי שלה.
כתב־מינוי זה הטיל על הוועדה לחקור, בין השאר את ההיערכות וההחלטות
של הגורמים הצבאיים והאזרחיים המוסמכים לכך, בקשר למידע (על מהלכי
האוייב וכוונותיו לפתוח במילחמד וכן ״היערכות צה״ל למילחמה בדרך ־ כלל...״
כתב־מינוי זד! ,נוסח כתשובה על דרישה ציבורית כללית, והוא חורג בהרבה מן
התחום הצר של החלטות צבאיות מיבצעיזת.

מ שו ם־ מ ה מתעלם עמידרור לגמרי מחובה ציבורית ופורמלית זו, שהוטלה על
הוועדה. האלופים גונן וזעירא, ואף הרמטכ״ל, אינם כלולים ב״גורמים האזרחיים״,
שהיו צריכים לשפוט בדבר כוונות האדיב לפתוח במילחמה. חובה זו היתד. מוטלת
בבירור על הממשלה — ובראש־וראשונה על ראש־הממשלה, שר־הביטחון ושר־החוץ.
האלוף זעירא, כראש אמ״ן, יכול היה לגבש קונצפציה נבונה או כוזבת לגבי מערכת
השיקולים הצבאיים של המטכ״ל המצרי. אבל הוא לא היה מסוגל, בשום פנים, לשקול
את מערכת הכוחות הפוליטיים בעולם הערבי, את הלחצים המדיניים שהשפיעו
על סאדאת ואסד. לא רק באופן פורמלי, אלא גם באופן מעשי, היה רק פורום ממשלתי-
פוליטי מסוגל להעריך גורמים אלה — ולגבש את המדיניות הלאומית בהתאם לכך.
הכישלון המונומנטלי של ממשלת גולדה־דיין בהבנת המתרחש בעולם הערבי, הוא
שהביא אותם לזילזול במידע המודיעיני הטכני על היערכות האדיב למילחמה —
מידע אשר אמ״ן סיפק אותו בדייקנות.
משום כך התקומם הציבור, בצדק, נגד קביעה שממנה השתמע כאילו האלוף זעירא
ואנשיו הם האחראיים הבילעדיים, או אף העיקריים, למחדל זה.

הו א ה דין לגבי הסעיף בדבר ״היערכות צה״ל למילחמה בדרך ־ כלל ״ .כאן
מדובר בהכרעות בסיסיות, בתחום הדוקטרינה הצבאית, האיסטראטגית והטאקטית.
דוקטרינה זו לא נולדה ערב מילחמת יום־הכיפורים, אלא במשך תקופה ממושכת.
לשר־הביטחון היה חלק חשוב בגיבושה — לא רק מבחינה פורמלית (אחרת, לשם
מה דרוש בכלל שר־ביטחון?) אלא גם מבחינה מעשית, מכיוון שבזכות מעמדו המיוחד
היה, למעשה, מעין רמטכ״ל־על או רב־רמטכ״ל.
גם זה היה ברור לציבור, ולכן הוא התקומם באופן ספונטאני, ולגיטימי בהחלט,
נגד דו״ח שממנו משתמע כי רק קומץ הקצינים, שנמצאו במיקרה בעמדות־המפתח
ביוכדהכיפורים, נושאים באחריות.
כפי שציין אותו קצין אלמוני שחתם בשם על המאמר שצוטט בשבוע שיעבר
בהעולם הזה (האלוף ישראל טל הכחיש בינתיים את הדיעה הכללית שנפוצה בעיתונות
ובציבור, שהוא כתב מאמר זה) ,השתמטה הוועדה מלחקור גם את השאלות הצבאיות
העיקריות הנובעות מכתב־המינוי שלה. האם קו בר־לב היה אסון, ומי החליט על
הקמתו? מי היה אחראי להענקת מיטב האמצעים לחיל־האוויר, כשכבר צריו היה
להיות בדור כי חיל־האוויר איבד את השליטה הבילעדית על שדד,־הקרב? מדוע קופחי
זרועות אחרות, שהנסיבות החדשות העניקו להן חשיבות־יתר — כפי שעמידרור כה
מיטיב לציין בסידרת־הפרשנות שלוו האם בכל זה אשם האלוף גונן?

ע מי ד רו ר צודר! באומרו שאחריותו של קצין מסויים לכישלון מסויים אינה
פוחתת ביגלל העובדה שגם אחרים חטאו כמוהו — ואולי אף יותר. זה נכון, כאשר פרט
מסויים עומד לדין בבית־מישפט. עבריין פלילי אינו יכול לטעון להגנתו שגם אחרים פשעו.
אך לא זהו המצב בוועדת־חקירה ממלכתית, המטפלת בסוגייה בעלת מימדים
היסטוריים וכלל־לאומיים. כאשר ועדה כזאת מטילה את כל חומרת האחריות על שניים־
שלושה קצינים, תוך העלמת אחריותם של כל האחרים, הרי היא עושה עוול. הציבור
התקומם, בצדק, נגד עוול זה. הוא רצה לקבל תמונה מאוזנת, חלוקה צודקת של האשמה
והאחריות בין כל הנוגעים בדבר: אזרחים וחיילים, מדינאים ואלופים.
דרישה זו היתד, צודקת בהחלט. מותר היה לוועדה לפסוק הלכה לגבי האלופים
אלעזר וגונן, למשל, אילו קבעה גם את מידת־האחריות של אלוף־הפיקוד הקודם, הרממכ״ל
הקודם, שר־הביטחון, ראש־הממשלה ואחרים. הקביעה שמכל צמרת ישראל אדם אחד
ויחידי, האלוף גונן, הוא האחראי לכל אסונות האומה הפכה את דו״ח אגרנט למיסמך
בלתי־רציני, שנפסל על דעת הכל ברגע שהופיע.
למען עתיד צה״ל, דורש עמידרור שתיקבע בבי רור
אחריותו העצמאית של כל קצין. אני בהחלט
מסכים לכך. אולם למען עתיד המדינה כולה, וצה״ל
בתוכה, דרוש שבאותה מידה תיקבע גם אחריותו של י
כל נושא תפקיד מדיני בכיר.
לא רק קצין כושל יכול לקבור מחר את המדינה
ברבע שעה. שר־ביטחון כושל יכול לעשות זאת מחר,
אפילו ביתר הצלחה.

בהתייחס לכתבה ״פיקוח דוחה פיתוח״
(העולם הזה ,)1952 ברצוני להעמיד שלוש
עובדות, הנוגעות לי, על אמיתותן.
)1באשר לתמונתי — הריני מעיד ומוכן
להוכיח כי ידי עדינות ופרופור-
ציונליות, אינן גדולות ומגושמות כפי
שהן מופיעות בתמונה.
)2מעולם לא פנתה אלי מורד, בעניין
התנדבות למיגדל־העמק, וממילא לא
יכולתי לענות לה כפי שנכתב. למעשה
איני מטפל בסידור-עבודה למורים או ל מורות
כבר יותר משלוש שנים, משום
שנעדרתי מן הארץ בשנים האחרונות.
)3לא ביקרתי בשיעורי מורים ״בשנה
שעברה,״ משום שלא הייתי כאן, ולכן

מנגחת את זכויות העובדים, בו־בזמן ש לגביה
היא אינה מגלה מעצורים ומחסומים
להוצאות, וכל אחד יודע במה דברים
אמורים.
גישתו הצינית של המנכ״ל, לפיד, נדרשים
הקרבה, ויתורים והידוק־ד,חגורה,
מצטמצמת אך־ורק לגבי העובדים ואינה
מתייחסת לכולם. בכל ימה שנוגע לענייני
ההנהלה ונוחיותה, קיימת מגמה של פז רנות
בזבוז וראוותנות צורמי־עינים. לא
מבחינים במניעת ביזבוז, ואין התחשבות
במצב הכלכלי.
הכל רואים את ההוצאות הבלתי־מוצד־קות
של ״מיוחסים,״ התעלמות מצרכים
בסיסיים של אחרים. לדוגמה, בעוד תנאי־עבודתם
של חלק מעובדי המחשב הם
בלתי־נסבלים, מנהל־המנגנון החדש מת כונן,
לפי ״דבריו,״ למצות את כל זכויו תיו
ומדבר על טפטים בחדרו וכיוצא־בזה.
תקן העובדים הוא לא פלסטלינה, ולא
ניתן לשחק בו לפי ראותו הבלתי-מאוזנת,
השרירותית והבלתי-אחראית של מנהל המנגנון
שזו־,־מקרוב בה.

הוועד הארצי שד עובדי ״חסנה״,
תל־אביב

רמאות ברמת־אביב

מפקח מנדלסון
היה או לא היה
לא יכולתי להציע למורה מערך־שיעור
מקושט. המורה לא היתד, יכולה לדבר על
״דו״ח פנטסטי״ מיסתורי, כי אני שולח
העתק הדו״ח לבית־הספר, לעיון למורים.
חיים מנדלסון, תל־אביב
.1ה״אשס״ הוא בעדשת־המצלמה .״
.2המורות שצוטטו בכתבה טוענות
בתוקף כי דבריהן נכונים, וכי המיקרה
אירע עוד לפני שמר מנדלטון נסע לחו״ל.
.3טעות, חזור. הכוונה לא היתה ל־
״שנה שעברה,״ אלא לפני־כן. המורה שסיפורה
הובא בכתבה מוסיפה לטעון כי
המיקרה אכן אירע.

העובדים איגם פלסטליגה
לאחרונה החליטה הנהלת הסנה הנכבדה
להקשיח את עמדתה בכל הנוגע לזכויותיהם,
קידומם ושיפור תנאי עבודתם של
עובדי הסנה, ופועלת בשרירות־לב ביחס
לעובדים.
הנהלת הסנה מנפנפת במצב הכלכלי הקשה
שבו נתונה המדינה, ועל ״סוס״ זה

ביום ג /ה־ 4בפברואר, הלכתי בטעות
לקולנוע רמת־אביב, בשכונת רמת־אביב,
כדי לראות את הסרט שוגרלנד אכספרס.
בהגיעי שאלתי אם הסרט כבר התחיל,
וד,קופאי אמר :״ברגע זה.״ בהיכנסי לאולם
נוכחתי לדעת כי הסרט התחיל כרבע שעה
לפני כן.
את סוף הסרט, ובו הודעה חשובה ביותר
על התפתחות העלילה האמיתית, שעליה
מבוסס הסרט, חתכו. נראה שד,סדרנים
מיהרו הביתה.
לא יכולתי להבין אף מילה אחת מן
המדובר, כי האקוסטיקה באולם היא נוראה•
החלפתי את מקומי כמה פעמים,
ובכל זאת לא שמעתי דבר. נאלצתי להז דקק
לתרגום בילבד.
אני שולח מיכתב זה כשירות ציבורי,
כאזהרה לתושבי תל־אביב העלולים להת פתות
לבקר בקולנוע זה.
אורי בן־נר, תל־אביב

מינוי תמוה
קראתי השבוע בעיתונים כי מישרד־החי־נוך־והתרבות
מינה את יעקב לורברבוים
כמנכ״ל הטלוויזיה הלימודית, לאחר שכיהן
זמן רב כממלא־מקום.
העולם הזה הקדיש בשעתו מקום נרחב
לפרשיות ההונאה והשחיתות ׳שבתוכן שורבב
שמו של לורברבוים, המצטיין בחש־בונות־ההוצאות
המנופחים שהוא מגיש.
בין השאר הוא נוהג להמשיך לגור בירושלים
ולנסוע לעבודה בתל־אביב, בניגוד
להוראות הממשלה.
מתי יתחיל שר־החינוך־והתרבות לדאוג
לכך שהמנכ״ל החדש יעבור לגור בתל־אביב,
ויפסיק לשלם לו מאות לירות לחודש
הוצאות נסיעה לתל־אביב ולינה בבתי־מלון
מפוארים בה?

עובד הטלוויזיה הלימודית,
תל־אביב

שלו שה מי כ ת בי ם בשמי
בטיסתי מדנבה עם חברת אל־על,
ביום ,26.10.74 ביקשתי מהדיילת כדרכי
בקודש, את השבועון העולם הזה.
תשובתה הדהימה אותי. היא הודיעה לי
מפורשות, שמדיניותה של חברת אל־על
היא ל א לרכוש ולא לספק את
העולם הזה לנוסעיה.
מאחר שהדיילת לא ידעה (או לא רצ תה)
להסביר מה גרם לצנזורה מוזרה
זו, הגשתי תלונה להנהלת אל־על. את
תשובת החברה אני מצרף בזה.
מנחם גולן, חיפה
• תשובתה של הנחלת ״אל־על״,
מיום ,4.12.74 מס׳ מכנ ,6285/מח׳
יחסי לקוחות :
״מר גולן הנכבד,
קראנו בעיון את מכתבך מטיסתך
470ב־ 26 באוקטובר .1974
הערותיו הובאו לתשומת־ליבו של
מנהל מחלקת שירות-בטיסה, כדי ש יברר
מהם הצעדים שאפשר לנקוט.

אנו מקווים שנהנית מטיסתך זו, ו הננו
בטוחים שבכל טיסותיו עימנו בעתיד
תהיה הנאתך שלמה.
י. שרם, סגן מנהל כללי — מסחר
אל־על, לוד
• על הך השיב הקורא גולן למר
י. שרם :
הריני לאשר בתודה תשובתכם ל תלונה
שהוגשה על אי־אספקת העולם
הזה לנוסעים.
לתשובתכם הנ״ל ברצוני להעיר, ש הצעדים
שעליכם לנקום הם פשוטים
בהחלט — :עליכם לרכוש מיספר עות קים
של השבועון העולם הזה עבור
קהל הנוסעים.
רצוי אולי להוסיף שאני לא הייתי
הנוסע היחידי שרצה לדעת מד, באמת
קרה וקורה בארץ והעדיף איפוא את
השבועית הנ״ל על כל שאר העתונים.
מ. גולן, חיפה

מכתבים
טעות לעולם צודקת
* 23.53 יחת חצות? :ויחתו
של הד״ר רבקוז בר־יוסד־על
״התנועח לשחרור ה־אשה
ושריפת ההזיות״
״הארץ׳31.1.75 ,
קוכי חת, ירושלים

הנני מצרף כאן הלק מבדיקת-לב ש נעשתה
בקארדיוגרם. המעניין הוא ההדפסה
הקבועה על הטופס הרישמי (עוד
לפני השימוש בו) .במקום קופת־חולים
נכתב, במקור ,״קאפוס-חוליס.״
הבעייה היא רק האם זוהי דעתה של
קופת-חוילים על עצמה, או על סיכויי-
ההבראה של חולי־הלב הנזקקים לבדיקות
הנ״ל.
עמוס כר, תל־ אביב

עוף צעיר
ומוכן לבישול
במחיר מיוחד

כ* הק״ג

ספחת וקדחת
השקדייה פורחת, קרייודשמונה מוכר חת,
חצור מקופחת, שלומי נידחת, בית-
שאן מוזנחת, ירוחם מודתחת, מיצפח־רמון
נשכחת, האבטלה תופחת.
מה טוב לי, גלילי. מעלה-האדומים לי,

כתן כרגע, קריית־אתא

מילחמת חמסנ׳ים
אני כותב מיכתב זח בעיצומה של מיל-
חמה. לא מילחמת יום־הכיפורים, אלא
מילחמה עיקשת, אפורה, אישית, המנסה
להרוס ולקבור תודעת־ציבור וגישה, זוהי
מילחמתי באלמנטים המוכנים לעשות הכל
למען בצע בסף. ולא אחדל ממנה עד
שינצחו הצדק וההגינות.
בשנה האחרונה ראו אנשים מסוג טסו-
יים, כי הנה קל ונוח להתקרב אל גופו
של האדם, בעזרת מונח מתאים להם,
והוא ״המסג׳ים.״ הם החלו להשתמש בהסוואה
זו למעשים מגונים, בגון אוננות
ואף גרוע יותר כבתי־בושת.
זה עורר את אמצעי־התיקשורת, שבאמצעות
תעמולה ומאמרים למיניהם הסבירו
ועזרו לפתח עסקים מפוקפקים תחת השם
״מכוני מסג.,״ עובדה זו גרמה לבילבול
הציבור, שההפסד מכך הוא כולו שלו.
כי בכך מאבד הציבור טיפול־מסג׳ אמיתי
ונכון, המביא מרפא לסבל גופני.
ומי שניסה להשתמש בשמי (העולם
הזה )1952 כדי לתת למעשיו ציביון אמיתי,
ראה כבר שעל כל רמאות בא העונש.
יושם מייד הקץ להונאה !
״אדם ״,תל־אביב

שרה שרה שיר הנשים
שנת , 1975 שנת־האשה־הבינלאומית, מוצאת
את ממשלת ישראל ללא אף שרה
אחת.
התנועה הפמיניסטית בישראל רואה כאחת
ממטרותיה המיידיות — קידום הפעילות
הציבורית־פוליטית של הנשים בישראל,
כצעד לשיפור מצבן. ולפיכך,
׳שאיפתנו היא, בין השאר, לראות גם שרות
כחברות־ממשלה.
מאחר שלאור התפטרותו של שר־ההס*
ברה מר אהרון יריב התפנה מקום בין שרי
הממשלה, נראה לנו שזוהי ההזדמנות המתאימה
ליצור תפקיד חדש וחיוני: שרה
לענייני נשים.
(המשך בעמוד )10

עקרת הבית, ההוזלה הי א לתקופה
קצרה בלבד.
נצלי א ת ההזדמנות. קני א ת העוף
הארוז בשקית.
ניתן לה שיג בחנויות השרשרת של
הסופרמרקט והשופרסל ובאיטליזיט
המובחרים.

המועצה לענף הלול

]1ו1י₪ן הואומי|
1מת מגיע לן־?

נ!ן ושש• ו,נ׳!71ל,חדיוזס• נ־נור

ראה עמוד מס׳ 10

יאת מחפשת אושר בחיים?

חייל!!!
למה לך לחכות שעות?

סע חינם ברכבת
לרכבת לוח זמנים קבוע מנהריה עד דימונה

כ״מטרימוניאל״ תמצאי את
חחסר לך
פני עוד היום ל״מטרימוניאל״.
״מטרימוניאל״ ,שמאי ,23 ירושלים,
טלפון 02—234334 :

תן טרמפלחייל !

הא יהיה י שראל ישעיהו
שגרירנו החדשב די סני־ לנ ד *
! נעת סעודת־הערב ש ערכה
לאה ועין לכבודה של
;; סי קיפמגד במלון הילטון
בירושלים, שהה במקום גם שר-
החוץ לשעבר, אבא אדן, ש הפר
את הילטון למקום־מישכנו
הקבוע בכל פעם שהוא מזדמן

הדין ואף הצליח בכך, היה
אמה של העלמה א לי שבע
(צ׳יזם) .גברת זו הצליחה במקום
שבו לא הצליחו דוי ד
גף גוריון, מישטרת׳ ישראל ו־״
ועדת-אגרנט.״
8 ,לחברת־הכנסת מטעם

אפויים קי ש11

צולם בחשאי על־ידי אחד הנוסעים
בטיסה לגרמנייה. קישון
שרצה לישון; לא ביקש מהדיילת מסבה שחורה מן הסוג שיש
בכל המטוסים, אלא פשוט הידק מימחטה בין עיניו למישקפיו.
לאנשים הנכונים

שלום צודק בין מדינת ישראל
ומדינות ערב, בקולנוע תכלת
בתל-אביב, הודיע המנחה, נתן
ילין־מוך, כי בעל האולם היוד
נה את השכרת המקום בכך
שלא יעשנו בו בשבת. קרא
ח״כ תזפיק, מוכי, המתנגד
לעישון בכל ימות השבוע :
״ברוך השם!״
8בולם מציירים. אחרי שהשבוע
נפתחה התערוכה של
העיתונאי המשופם, עימנואל
דר־קדמא, תיפתח בעוד שבועיים
בגלריה 123 תערוכה של
קבוצת זמרים ובדרגים, המציירים
גם הם. יופיעו בה יצירות
של מני פאר, ששי קשת
ויונה אליאן (המציירים ביחד)
,דודו טופז, המצייר קא-
ריקטורות ורישומי־פחם, ד
אוסנת, פז, שהיא גם מנהלת
הגלריה.
8בעיריית תל-אביב טוענים
כי הסיבה לכך שהאנדרטה,
שמקים הפסל יגאל תו
,מהקין בכיכר מלכי-ישראל
מול בניין העירייה, נקראת
״אנדרטת השואה״ היא כי היא
עלתה שישה מיליון*.
! 8״הקמיע של הפועל
פתח־תקווה,״ כך כונה השבוע,
על־ירי עסקני הקבוצה, כתב-
הספורט שמעדן וילנצ׳יק.
מסתבר, שבכל משחק בו נוכח
וילנצ׳יק, מנצחת הקבוצה הכושלת.
ההישג הטבלאי מורה כי
בשלושת המישחקים, שבהם
!נכח וילנצ׳יק השנה, הביא לקבוצה
סך של חמש נקודות. ביום
השישי האחרון צילצל הטלפון
במישרדי חדשות הספורט,
ועסקני האגודה ביקשו
מווילנצ׳יק לסקר את המישחק
שנערך בשבת, כדי שהקבוצה
תובל לצבור שתי נקודות נוספות.

השחקן יוסי בנאי, שהיא
דוגמנית מבוקשת, סירבה להיעתר
לבקשת מכון הייצוא
ולהשתתף בשבוע״האופנח. פי׳
תרוו מצא בעל בית־חרושת
מסויים שהשתמש בתמונה
של אביבה, גזורה בצורת בובה,
הלביש עליה את תסריגים
שהוא מייצר, ותציג אותה.

* האטת היא שמחיר האנדרטה,
שאמור היה להסתכם
בכ־ 300 אלף לירות, האמיר למיליון
ו־ 60 אלף לירות עד
עתה.

׳ 8ראש עיריית תל-אביב,
שלמה (״צ׳יצ׳״) לוהט, ידוע
כאיש האוהב אירועים ציבוריים.
בשבוע שעבר פתח ראש-

אביבה י

רות דיין

מנהלת ״משכית״ ,שהתה במשן שבוע״האופ-
נה כולו בחדר־המכירות של ״משכית״ .באחד
הימים שמעה מישהו אומר כי משה דיין הגיע. עמדה להסתלק
מהמקום כדי להימנע מפגישה מביכה עם בעלה״לשעבר, אך נרגעה
כשנסתבר לה כי המדובר באיש יחסי״הציבור משה דיין. בתמונה :
רות דיין בחברת הדוגמנית בתיה דיסנצ׳יק עם קניין מחוץ־לארץ.
כרמל מזרחי

מי ק בי ראע\ון להגיון
וז כ רון יעקב

לעיר. כשנאמר לאבן, שעמד באחד
המיסדרונות ושוחח עם
ידיד, כי ננסי קיסינג׳ר עומדת
להגיע בכל רגע, הסתלק מן
המקום ללא כל שהיות.
8באה ...סעודה היו עובדי
המלון עדים לדידודברים חריף
שהתנהל בין לאה רביו לבין
כתב הטלוויזיה מנש ־ .רז,
שסיקר את האירוע. לאה רבין
האשימה את רז בחוצפה ובאי-
דיווח נכון בכתבותיו. רז לא
חסד ממנה את לשונו, ויצא
בחרון־אף את המקום בו התנהל
הוויכוח. תוצאת הוויכוח
ניכרה היטב בעת שידור הכתבה,
שהדוברת הראשית בה
היתר, רעיית ראש־הממשלה, ולא
הכתב. אך הכתבה כולה
נראתה כפארודיה על התוכנית
ניקוי־ראש — ולדעת כמה מה נוכחים,
היה זה רושם נכון.
׳ 8על דו״ח־אגרנט העירה
הסופרת-המשוררת שולמית
הר*אבן :״האדם היחידי במדינה
הזאת שהצליח להעמיד
את מר, משה דיין על הקשר
בין מעשיו לבין התוצאות, ה יחידי
שדרש ממנו לתת את

התנועה לזכויות האזרח מרי
שה פרידמן, היתה השבוע
הצעה מקורית. היא הציעה למנות
את יו״ר הכנסת, ישראל
ישעיהו, כשגריר מיוחד של
ישראל בדיסני-ילנד.
8פרט בלתי-ידוע על הרקע
הפסיכולוגי ליחסו של
נגיד בנק ישראל, משח זנ
כר, לבנק ארץ־ישראל—בריטניה,
נודע בימים אלה. מסתבר,
כי לפני שקיבל דירה במתנה
מהבנק לפיתוח התעשייה התגורר
זנבר ברחוב בלפור בש כונת
טלביה בירושלים. בקומה
השנייה באותו בניין התגורר
נחום זאב זוליאמס המנוח,
מייסדו ובעליו של בנק ארץ־
ישראל—בריטניה. זנבר שימש
משך שנים רבות כגיז-
בר הבית, ובכל פעם שעלה
לגבות את מיסי הוועד מודל-
יאמם, היה צריך לשבת איתו
שעה ארוכה, ולהוכיח לו על
מה מוצאת כל פרוטה מכספי
הבית.
8בפתיחת יום־עיון שנע רך
בשבח מטעם הוועד למען

קרן אפרתי ווליה אופיו

צב לא־נעים. קרן (מימין) ,יועצת״היופי של חברת הקוסמטיקה
״לון״ ודליה, המנהלת המיקצועית של החברה, הגיעו בבוקר לע-
בודה ובלי תיאום ביניהן, כל אחת בחדרה, נרדמו. כשגילו זאת
שאר העובדים והעירו אותן, התברר לחם כי העייפות נובעת מה-
ג׳וב הנוסף שהן לקחו על עצמן: שלוש פעמים בשבוע חן מופיעות
במקומות בילוי חברתיים, מאפרות את האורחות, מתיזות
בשמים על הקהל, מחלקות מתנות וייעוץ־חינם, במיסגרת מסע-
פירסום של החברה. הג׳וב החדש כל״נך מצא חן בעיניהן, שהן
נשארות במקומות הבילוי השונים עד השעות הקטנות של הלילה.

1זווו ס!1ו ם

אנ שים
חעירייה גן־שעשועים ברמת-
אביב. כשנאמר לו כי הגן פתוח
בבר מזה שנתיים, החליט בכל-
זאת לערוך את הטקס לגן, ה נמצא
לא הרחק מביתו.
0באותה הזדמנות סיפר
צ׳יצ /כי הסיסמה בעיריית תל-
אביב היא, כיום, במקום ״אח רי״
— ״מאחוריך !״
0לארוחת־הערב שערך
סגן ראש-ד,ממשלה ושר־החוץ
יגאל אלון לכבודו של שר־החוץ
האמריקאי, הגרי לויי
סיגג׳ר, הוזמנו גם שלושה
ראשי הערים הגדולות. לראש-

למקום אחר ושוב מביאים טלוויזיה
ועיתונאים, וחוזרים על
אותו טקס עצמו.״

21במרס ־
20באפ רי ל

! 0כמחצית השעה לאחר
שנפתח הגשר לתנועה, רשם
עליו אלמוני את המילה ״ביד
בוז.״

שבוע שיגרתי ואפור. הוא יימשך כך הרבה זמן, עליכם להישמר לא
לעבור את הגבול ולהפקיד את עתידכם ביד הגורל. תקופת הפרידה
שלך מאדם קרוב אליך תימשך מעבר למצופה, אבל בסופו של דבר
הוא ישוב אליך. קבלי אותו כמו שהוא והשלימי עם גורלך. לא תצליחי
לשנות אותו ורק תזיקי לעצמך. בת טלה, השבוע אל תצאי לקניות.

נשקפת הצלחה דווקא במישור הפינאנסי. כספים עשויים להגיע אליך
הרבה יותר מהר ממה שציפית. לעומת זאת עלולות להתרחש מיספר
אי־נעימויות הקשורות במקום העבודה, מבלי שיגעו דווקא ישירות לך.
אם תשתכנע בצידקת רעיונך, תוכל להשפיע גם על האנשים סביבך.

; 0לסגן ראש־עיריית תל־אביב
לענייני תחבורה, דוי ד
שי פ מן /יש אח־תאום ששמו
מרד כי שי פ מן, והוא דובר
אגד. לא אחת גרמו שני האחים,
העוסקים בתחום זהה,
לבילבול, הן לעיתונאים והן
לאזרחים שהתלוננו בעיריית

תאוחיס

המריבה הטיפשית בה חטתבכת, אינה מועילה לאף אחד, ומקלקלת
את מצב-רוחך. נסי להקדיש זמן לטיפוח יופייך, ולעיטוק בתחביבייך,
במקום לשאת על כתפייך את כל בעיות העולם הזה. לקראת סוף
השבוע את עלולה לנתק קשר אישי חשוב, בעיקבות בדיחה מעשית
שהושמעה באוזנייך, בנוכחות אלה שלדעתך יפרשו אותה בצורה מוטעית•
אל תעשי זאת, כי בסופו״של-דבר, זח לא ישתלם במיוחד.

תתחיל להתרגל להצלחה שזכית בה. אם תתנהג בקור רוח ובהגיון —
תמשיך להצליח. אל תזלזל בעצות שתקבל מאדם שהוא כימעט זר לך,
ותתחשב בדיעותיהם של אחרים. לא וזמיד אתה הוא הצודק. נהג
בסובלנות עם חבריך לעבודה, אפילו אם אינם מחזירים לד יחס בזה.
בת סרטן — היזהרי לא להסתבך עם גבר מבוגר ממך בשנים רבות.

|010
1 21 ניו ס -י
20 ביולי

במחצית השנייה שד השבוע צפויים בחייך כמה שינויים, ולאו דווקא
לטובה. שמור בקפדנות על בריאותך, כי היא עלולה להיות הראשונה
שתיפגע בימים רגישים אלה. דחף פנימי, שסיבותיו לא תהיינה ברורות
לך די צרכן, ידרבן אותך לבזבז הרבה זמן וכוח על עניינים מישניים.

^^סזזץ ף-י

עמנואל בר־קדמא

חשבת שלא תגיע לזה ז ובכן, השבוע זה קורה. אבל רק לאחר
מאמצים ארוכים וקשים, ובעזרת ידידים שלא ידעת כלל שיש לך.
בסף לא מועט מתלווה לשינוי החיים הצפוי לך בעתיד הלא־רחוק.
אבל היזהר ! מישהו זומם לקלקל את חשורה. ואתה, האוהב תמיד
לנצל את המצב עד למכסימום, עשוי להסתבך בהרפתקה מיותרת.

אמנות, פתח השבוע תערוכת ציורים משלו בגלריית של ידידתו,
הציירת עמליח ארבל (איתו בתמונה) .אורח״הכבוד בתערוכה
חיה הצייר משח גת (עם כובע המיצחיח, בתמונה משמאל).

מאזנ״ם

22ב או גזסס ־־
? 2ב ספ ס מבר

זה לא יהיה נוח במיוחד, אבל אם אתה רוצה, אתה יכול להסתכן.
כאב־הראש הריגעי, הצרות בטווח־קצר, הפגישות עם שונאיך — כל
אלה שקולים אם ר> £תדע להתמיד על־ידי ההישגים הרציניים וכוח-
הרצון, שתפתח על-ידי עצם התפנית. מיקרה נעים ובלתי-צפוי עשוי
להתגלות, אם לא תיזהר, כתגלית של איבה אישית או קינאה מיקצועית.

23בספסמבר -
* 22 בא 1ק סו ב ר

צרתך הגדולה שאתה רוצה המון, מוכן אפילו לסבול לשם
אינו יודע ללכת עד הסוף, מתי שצריך. השבוע תיפול בידך
להתגבר על חולשתו זו; אס תחמיץ אותה הפעם, מי יודע
יעלה בידך לעלות על דרך המלך. במישור חיי־האהבה, חכי

הידידות החדשה שגילית תלן ותפרח למשחו נפלא. אף אם תרצי,
לא תוכלי לקלקל אותה. אתה, בן קשת, חתכונו לנסיעה ארוכה.
היא תוסיף לאישיותך. ואם תרצה, גם לכיסך. קינאה של חבר לעבודה
לא תצליח לשבש את דרכך, סיבסוכיו ייכשלו והבוטים יתנו בך אמון.

משה אפרתי ויעקב שריר

חברים בלהקת ״בת-שבע״ ,הקימו לאחרונה לחקת־ריקודים חדשה.
השבוע פגשו ברקדנית נטע רמתי, היושבת בציריך שבשווייץ,
שם היא מלמדת ריקוד׳ וסיפרו לח על עבודתם המשותפת בהדרכת
ריקוד לחרשים־אילמים. בתמונה: משה, נטע רמתי ויעקב.
עיריית תל־אביביהיתה תוכנית
אחרת לאותו ערב, אך ביטל
את התוכנית, העדיף להשתתף
בארוחת־הערב. כשנשאל למה
כל־כך חשוב לו להיות נוכח
בארוחה, השיב :״אני רוצה
לוודא שקיסינג׳ר אינו מתכוון
לבקש שנחזיר גם את יפו.״
צ׳יצ׳ עצמו לא חתם, כידוע,
על עצומת הליכוד למען שיל-
טון ישראל בגדה המערבית.
0:בעת פתיחת גשר רוקח
שהוא מדגם ״גשר גייד״ נשאל
דובר עיריית תל-אביב עמיקם
שפירא מדוע נקרא הגשר בשם
״נייד,״ השיב עמיקם:
״פשוט מאוד, מביאים טלוויזיה
ועיתונאים, עושים עניין גדול,
ולאחר־מכן מעבירים את הגשר

כך, אך הזדמנות מתי שוב
להפתעה.

אומנם ממבט ראשון נראה השבוע כשיגרתי ומשעמם. אך הוא טומן
בחובו את תחילתן של קבלת הכרעות חשובות, בעיקר בתחום האישי.
מחלה קלה שתפקוד אותך השבוע, בן גדי, תגרום לך לזעזוע קל,
שיחלוף. העיקר הוא לעבוד, הרבה וטוב, ומבלי להתעייף. במישור
העבודה או העסקים: אל תהסס להתחנף לבום או לממונים עליך:
כולם עושים זאת. בת גדי, שימרי על הופעתך ולבשי צבע צהוב.

תל-אביב נגד דובר אגד, ובאגד
נגד סגן ראש-העירייה.
המצב הגיע לידי כך שדובר
אגד שיגר מכתב למערכות העיתונים,
ביקש להפסיק אחת
ולתמיד את הבילבול בינו לבין
אחיו. אגב, שני האחים התאומים
נשואים לשתי אחיות תאומות.

גיזבר עיריית תל־אביב,
יוסף שטיינמן, נפל השבוע
למישכב. למקורביו אמר כי הוא
חולה ביגלל המצב הכספי של
העירייה. אגב, לאחר שהופיע
במדור זה סיפור על קיצוצים
בזקנו של גיזבר העיר, הופיע
שטיינמן בעירייה זורח מאושר,
כשהוא מציג בגאווה בפני כולם
את זקנו הקצוץ•.

גו־1
21בדצמבר -
10 בי נו א ר

הגיע הזמן שתגלה קצת נדיבות לידידיך, אחרי כל מה שהם עשו
למענך. ייתכן וייגרמו לך קשיים בהגשמת תוכניותיו, אס אין העניין
דוחק — מוטב שתמתין קצת. ולא תעשה שום דבר גורלי. מכתב שיגיע
אליו ישנה את דעתך על אדם קרוב אליך. בת דלי — אל תהיי כל־כך
ותרנית, הגיע הזמן שתלמדי לעמוד על שלך. אנשים מעריכים עיקביות.

השבוע יצוצו בפניך כמה אתגרים חשובים ורבי עניין. יש מקום לצפות
בי אתגרים אלה יחיו קשורים בנסיעות ממושכות, ובעקיפין גם
בהתפתחות רומנטית. תוכל להצליח לעמוד בהם אם אדם קרוב אליך
ובעל השפעה רבה לא יכשיל אותך. השתדל, איפוא, להיות חביב
וידידותי בצורה יוצאת דופן לכל האנשים הסובבים אותן. את
מנסת להפיל אחרים — בפח — בו את עלולה ליפול בעצמך.

יממ4
תי ס
10 בפברואר ־
20במרס

ם מילואים תגמולים לאנשי
תגמול המילואים נועד לפצות
את מי שנקרא לשירות מילואים,
על הפסד שכרו או הכנסתו עקב
השירות. בדרך זו מבטיח המוסד
לביטוח לאומי אמצעי קיום ל משרת
במילואים ולמשפחתו בתקופת
השידות.

הראשונה בארץ) וכן יורשיו של
משרת במילואים שנפטר.

שיעורי התגמול
תגמול המילואים משולם רק
עבור תקופה של יומיים רצופים
לפחות.

הבישה הוץ ווהי
אמת

מ*1ט

מוגש 1/־׳ המחלקה ליחסי ציבור

בשנים הראשונות להפעלת חוק
שירות מילואים (תגמולים) קיבלו
את התגמול רק העובדים השכירים,
באמצעות מעבידיהם,
להם החזיר הביטוח הלאומי את
התשלום.
כיום זכאים לתגמול סוגים
רבים נוספים — עובדים עצמאיים,
תלמידים במוסדות להשכלה
גבוהה, מובטלים ועוד.

מי זכאי לתגמול
תגמול המילואים משולם למי
שעבד והיתר. לו הכנסה ערב צא תו
למילואים. בין אלה שלא עבדו
כשכירים או כעצמאים בתקופה
שקדמה לשירותם, חשוב לזכור
כי רק הסוגים הבאים זכאים ל תגמולי
מילואים: מחוסר עבודה
(אם היה רשום בלשכת העבודה),
תלמיד במוסד להשכלה גבוהה
בארץ ובחו״ל ותלמיד במוסד תורני
(אם מוסד הלימודים מוכר
לצורך החוק והתלמיד שילם דמי
ביטוח לקרן השוואה) ,משתלם ב הכשרה
מקצועית (אם שילם דמי
ביטוח לקרן השוואה) ,חייל
משוחרר משירות סדיר (אם החל
בשירות מילואים תוך 60 יום מ יום
שחרורו) ,עולה חדש (בשנתו

מכיוון שמטרת התגמול היא פיצוי
על הפסד הכנסה או שכר,
שיעור התגמול הוא 100 מה שכר
או מההכנסה, עד למקסימום
(כיום 2500ל״י לחודש, אך סכום
זה עשוי לעלות באפריל .)75
כמו כן נקבע תגמול מינימלי
לכל הזכאים שלא היתה להם הכ נסה
ערב שירותם, או שהכנסתם
נמוכה מתגמול המינימום.
שיעורי תגמול המינימום, החל
מ־ 1.1274 הם:
לאב ל־ 2ילדים ויותר —
1,045ל״י לחודש
לאב לילד אחד —
980ל״י לחודש
לכל אדם אחר —
915ל״י לחודש

כיצד מחושב
התגמול לשכיר
על פי רוב מחושב התגמול
לשכיר לפי ממוצע שכרו ברבע
השנה שקדם לשירותו, דהיינו
בדרך זו: השכר ברבע השנה
מחולק ב־ ,90 כפול מספר ימי
שירות המילואים. אולם, לגבי
שכירים שעבדו באופן חלקי בלבד
במשך רבע שנה זה קיימות גם
דרכי חישוב אחרות הבאות להב טיח
להם תגמול גבוה יותר מזה

שהיה משתלם להם לפי דרך החי שוב
המתוארת לעיל.
לדוגמא — התגמול למי שעבד
פחות מ־ 60 ימי עבודה ברבע
השנה שקדם לשירותו, מחושב
לפי השכר בשלושה חודשים, לפי
בחירתו, מתוך ששת החודשים
שקדמו לשירות. לעומת זאת, מי
שעבד ברציפות עד תחילת השירות
פחות מ־ 60 יום, ולא היה לו
שכר אחר בששת החודשים שקדמו
לשירות, יערך לו חישוב יומי,
לפיו מחולק שכרו במספר הימים
שחלפו בין תאריך תחילת עבודתו
ותאריך יציאתו לשירות• .
הבסיס לחישוב התגמול כולל
את כל מרכיבי השכר החייבים
בתשלום דמי ביטוח, כגון: תש לום
עבור שעות נוספות, פרמיות
וכן קיצבת ילדי עובדים. בדרך
כלל מקבל השכיר את תגמול ה מילואים
ישירות ממעסיקו.

מכתבים
(המשך מעמוד )7
אנו מציעות בזאת למנות לתפקיד זד. את
הגברת אסתר הרליץ, מסיעת המערך.

התנועה הפמיניסטית כישראל, תדאביב כושה וכל חככוד
חזיתי בהופעתם של דני ליטני ויהונתן
גפן במועדון צוותא (זה הכל בינתיים,
בינתיים זה הכל) ,ואני חושב שביהודי
שאיכפת לו, אני מוכרח לשאול: כיצד
תיתכן הופעה כזו, שברובה לועגת לדת
היהודית וליהודים, בארץ ישראל?
אם ״יהודי״ כדגי ליטני לא מקיים את
מיצוות התורה, לפחות שלא ילעג ליהודים
האמיתיים. לא צריך יותר מטיפת מוסר

כיצד מחושב
התגמול לעצמאי
תגמולו של עובד עצמאי מחושב
על פי הכנסתו השנתית לפיה
הוא משלם דמי ביטוח. את התבי עה
לתגמול עליו להגיש בסניף
המוסד לביטוח לאומי בו מתנהל
חשבון דמי הביטוח שלו.
בנוסף לתגמול המילואים מק בל
כל משרת במילואים, ישירות
מצה״ל, סך של 5ל״י עבור כל
יום שירות.
המסמך הדרוש להוכחת השי רות
הוא אישור צה״ל מס׳ 3010
או, במקרה שאבד, העתקו בטופס
מס׳ .3021
אנא שמור על אישור זה, אותו
עליך לצרף לתביעתך לתגמול.
אם יש לך שאלות או בעיות
כנושאי הביטוח הלאומי תוכל
לפנות לכל אחד מסניפי המוסד
ולקבל חוברות הסברה מפורטות.
כמו כן לרשותך שירות
אינפורמציה טלפוני, שמספריו:
03—256348
; 03—258148
ו־.02—228968 ;02—224798

אזפנת 76/75 בסעזן
הפרחת של ״כרמל׳
בזי האופנה של תשלובת ״תעשיות כרמל״ זכו לתגובות מלהיבות
בבירות האופנה של אירופה בתצוגות דגמי .76/75
בעיקר הושם הדגש על הפרוות השונות 1x5010 זט?) שבייצורן
השקיעה התשלובת שנים רבות של מחקר ופיתוח. הצלחה זו משמעותה
חשובה במיוחד לאור המשבר ׳הפוקד כיום את ענף הטקסטיל בעולם.
נוסף לפרוות בדגמי החיות השונות — נמר, שועל, מינק וכו׳ הוצגה
השנה סידרה חדשה של פרוות בדגמים מקוריים המאפשרת למתכנן
האופנה להפעיל את דמיונו היוצר מעבר לדגמי הפרוות הקלאסיות הקיימות.
ראוי
לציין כי בדי הפרווה הינם הטקסטיל היחיד הגותן כיום את
הטון בכל תחומי האופנה ומוצג בבתי־חאופנח היוקרתיים והעממיים
כאחד.
תשלובת ״תעשיות כרמל״ מייצרת באמצעות מפעליה השונים —
״גלנויט (ישראל) בע״מ״ ,״רייכל קיסריה בע״מ״ ,״מפעלי טקסטיל קיסריה
בע״מ״ — ז׳קרדים, וולורים, טווידים, קטיפות כותנה ארוגות
ופרוות.
בדים אלה עונים לדרישת כל מתכנן בענף ההלבשה בכל רמה ולכל
גיל.
עבור היצרנים המקומיים הקימה התשלובת חטיבה מיוחדת העוסקת
גם במתן ייעוץ והכוונה כשמושם דגש מיוחד על החדרת תודעת הפרווה
שמחירה נמוך לאופנה המקומית, פעולה שתקנה תנופה חדשה לעולם
האופנה הישראלי הנמצא במשבר בדומה לשאר הארצות.

זמר ליטאני
טיפת מוסר
כדי לשלול הופעה כזו. בושה !
ובעניין אחר: כחייל צה״ל, אני מבקש
להודות לחברת אל־על, שמסיעה חינם־
אין־כסף חיילים מהמסוף שלה ברחוב אר־לוזורוב
בתל־אביב, עד לנמל־התעופה בן־
גוריון. כל הכבוד!
ניסים שימחון, צה״ל

הצעות, כבקשה
דניאל תשבי (משמאל) ונועם יבור (מימין)
מודיעים בזה בצער תהומי שהיאב־טה
הנראית בתמונה בהעולם ד.זה (,)1954
וכל יאכטה אחרת, אינה שייכת להם. אבל
הם פתוחים להצעות.

יכור ותשכי
הצעות, בבקשה

מכתבים
יש לנו מיפרשית מדגם שחף, העוגנת
באותה מארינה, וביקרנו באותו בוקר ביאכטה
לוליפופ על־פי הזמנת ידיד.
דניאל תשבי ונועם יכור, תל־אביב

הגגנוז יצאה לפנסיה
תמונת גדהילדים שפורסמה (העולם הזה
,)1954 בה זיהיתי את עצמי, היא משנת
,1952 לא .1942
הגן נקרא בזמנו גן דוגמא, והגננת זכורה
לי כאדם מייוחד. הגן שוכן עד היום
מול מיגדל־שלוס, ובתי מבקרת בו. אלא
שהגננת הנה יצאה כבר לפנסיה, והיום
נמצאת בו הגננת אביבה.
אני מופיע בתמונה בשורה השנייה,
שלישי מימין, וכיום עובד בתור גזרן,
נשוי פלוס שניים.
משה ליפשיץ, תל־אביב

מי מפחד מהבעל?
מזמן לא היתד. כתמה מעניינת כל-כך

לעור יבש ולעור שמו

הכרזת הוועד
למען שלום
בתקופה שבה מאיימת מילחמה חמישית
על המיזרח־התיכון, חייבים אזרחי
קנדה והממשלה המייצגת אותם ליטול
על עצמם את חלקם באחריות להתפתחות
המאורעות, במטרה למנוע את
תוצאותיהם הטראגיות על העמים בחלק
זה של העולם, ועל השלום בעולם.
קנדה חייבת לגלות ידידות ודאגה
פעילה לאומה הפלסטינית, מבלי לוותר
על קשריה הקיימים עם ישראל. בעיק־בות
תרומתה להקמתה של מדינת יש ראל,
חייבת קנדה ליטול הלק במאמצים
לשכנע את העם הישראלי ואת
מפדשלתו להחזיר את השטחים שנכבשו
ב־ ,1967 להכיר בזכויותיהם הלאומיות
של הפלסטינים, ולהשלים עם יצירתה
של מדינה פלסטינית, שתהיה בעלת
זכויות זהות לאלו של מדינת ישראל.
קנדה חייבת, בכוח האמצעים העומדים
לרשותה, להצטרף למאמץ המקביל,
לשיכנוע מדינות ערב השכנות
לישראל והפלסטינים להכיר בישראל.
שנים של אימה, אלימות ושינאה
הדדית לא הצליחו להשמיד את התרבות
והאינטרסים המשותפים לקהילות
היהודיות זהערביות׳ ולמיעוטים בארץ
זו בעבר ובעתיד. חובתה של קנדה,
חובתם של אזרחיה וממשלתה, היא
לעודד באורח פעיל הסכם פוליטי בחלק
זה של העולם.
שלושה מאיתנו הם אנשי-ציבור קנדיים,
אחד יהודי ואחד פלסטיני.

מארי־קלוד ז׳יגר, ריימון
לאליכרטה, ז׳אן־־קלוד לק
לרק, רפאל ריבה, וז׳אן טיכו,
הוועד למען שלום במיזרח התיכון,
מונטריאול, קנדה.

אדם שומרת
״זה יצר טיבעי״
כמו ״עיסוי במדור המרכזי״ (העולם הזה
.)1952 התמונות נהדרות, מגיע כל־הכבוד
לצלם ומחמאות לסילביה ברזילי, שיכולה
להיות נערת־שער• בכל עיתון־יוקרה בעולם.
אני
מסכים איתה שזה לא-כל-כך נורא,
ו״זה היצר הטיבעי של הגבר.״ גם אני
לא הייתי מתנגד לקבל מידיה את הטיפול
המפורט. יתשאלו: אתה לא מפחד מבעלה?
התשובה: לא, הוא כבר לא שוטר.
אדם שומרת, רנזת־גן

איפה המצליחנים?
בכל פעם שהמישטרה נתפסת בקלקלתה,
אתם ממהרים לפרסם את תמונות האחראים
למחדל, ועוד בהבלטה.
אבל הנה, כשכתבתם בשבוע שעבר
(העולם הזה )1954 על כך שהמישטרה
הצליחה לתפוס את זורק־הרימון בנתניה,
לא מצאתם לנכון, משום־מה, להראות מי
היו המצליחנים של המישטרה במיקדה זה.

) £1-01:1: 1£*1451ק
העלי את המסכה על פניך
ותהני מהרגשת הקרירות
הנעימה והמרענות. לאחר
שהמסכה התייבשה קלפי אותה
ממל פניך ואיתה יוסרו
כל תאי העור המתים
וכל שרידי הלכלוך.
כעת שר פניך נקי יותר.
יציב יותר.
חלק יותר ונם רעו!
וזוהר יותר.

האין זאת הרגשה גפלאה?
לבחירתך
<1311א־וז 6610קחס -א ^ פ כחולה
לעור פניתרניל ומעורב
-1א135א-זז 0וק ח -0וז״1ז 8ירוקת
מיותרת לעור שמן•

גלעד, בורנשטיין ומרכוש
צוות המוחות

עיסוי בלי כיסוי

הסיסמה שלכם, כזכור לי, היא ״בלי
משוא־סנים״ — או בבקשה.

הלכתי לקבל עיסוי ברחוב דיזנגוף 83
קומה ב׳ ,במקום שכתוב ״מסג׳״ על הדלת
(העולם הזה .)1952 נכנסתי. בחורה
לבושה סמרטוטים לקחה אותי לתוך חדר,
ואמרה לי להתפשט ערום.
התפשטתי. היא דרשה 100 לירות מייד.
אחרי־כן השכיבה אותי על קרש, חלצה
לי שד, זרקה עלי אבקה, ליטפה פה־ושם,
וזה היה כל העיסוי — רבע־שעה!

עמיקם יערי, חיפה
+שלושת קציני־המישטרה שעמדו בראש
צוות־החקירות המייוחד ,׳שאותו הקימה
מישטרת ישראל לתפיסת ביריוני נתניה,
הם (משמאל לימין) :סגן־ניצב שאול
מרכוס, ראש מדור חקירות־פליליות ב־מחלקת־החקירות
של המטה״הארצי, שעמד
בראש הצוות; סגן־ניצב קלמן בורנשטיין,
מפקד מישטרת נתניה, וניצב־מישנה בנימין
גלעד — ראה גלופה.

כן־זניון ווינגר, ירושלים

הלנה רובינשטיין מדעהיוס,
יעוץ קוסמטי ניתן חיום במרכז ההררכה של הלוה רוכיושט״ן
שרי בן־נוריון .94ח״א, טל.240256 .בימים בי -ני -ד׳ ,כין הששת 3.00־ 6.00 אחררצ.
חגי לנינסה אילו!

קורס מזוז! בתולדותיה של תנועה ־ כני שהיא דואה את עצמה
במוקדם או במאוחר תשב הנציגות המוסמכת של ממשלת ישראל פנים אל
פנים מול הנציגות המוסמכת של ״חאירגון לשיחרור פלסטין״ — אש״ף.
הדבר הוא בלתי״נמנע. לא יהיה שלום במרחב, ללא הידברות ישראלית*
פלסטינית. וכיום אין עוד שמץ של סיכוי שתקום נציגות פלסטינית אחרת,
מילבד אש״ף. אפשרות זו חוסלה בכוח על״ידי מדיניותן של ממשלות אשכול״דיין,
גולדה״דיין, ורבין־פרס, מדיניות שהזהרתי בפניה בעוד־מועד בעשרות נאומים
בכנסת.
כאשר יישבו נציגי שני הצדדים זח מול זח, יתברר שלנציגים הישראליים
אין כימעט כל מושג על מהות הצד השני. כי בעוד אנשי אש״ף משקיעים עתה
מאמצים רבים בלימוד המציאות הישראלית, ואף הקימו לצורך זח מכונים
עיוניים בעלי רמה מרשימה, הרי בישראל יודעים על אש״ף אך מעט.
אפילו מיזרחנים מיקצועיים, המשננים את העובדות היבשות של תולדות
אש״ף, יודעים אך מעט על עולמו הרוחני, המגמות הנפשיות המתמודדות בו,
הסמלים הרגשיים המדריכים את אנשיו. עובדות בסיסיות ביותר אינן ידועות
בישראל כלל.
במשך שנים דיברו בישראל רק על ״אירגון הגג של המחבלים״ ,או סתם

על ״אירגוני הטרור.״ מעשי״חזוועה שביצעו מרכיבי אש״ף היקשו על ניתוח
אובייקטיבי, וגם יחס הבוז והזילזול ל״פידאינים״ מנע התעמקות בנושא. כך
לא שמח ישראל לב לכך שהנה, תוך תריסר שנים קצרות, ממש מתחת לאפה
(ובעזרתה הפעילה) של ישראל, צמחה תנועה מדינית גדולה, בעלת שורשים
לאומיים ומהלכים בינלאומיים. דור פלסטיני חדש צמח בשורות אש״ף, על ברכי
המיתוס של תנועה זו.
לאחרונה היתה לי הזדמנות נדירה לקבל ממקור ראשון תמונה של אש״ף,
כפי שהוא נראה בעיני עצמו — תמונה, ספי שאינה מצוייה בכתובים. חיה זה
מעין קורס מזורז בתולדות אש״ף בנוסח אש״פי אותנטי — ואני מוסר אותו
להלן בקווים כלליים.
בשלב הנוכחי של העימות הישראלי״פלסטיני, חיוני לאדם ישראלי —
ותחיינה דיעותיו כאשר תחיינה, בזכות שלום או בזכות מילחמת״חורמח —
להכיר את עלמה הרוחני והריגשי של תנועה זו, ולעמוד על דימוייה בעיני עצמה.
כי אותו דימוי — הוא שידריך את אש״ף בעתיד, ועימו נצטרך להתמודד —
בצורה זו או אחרת.

אורי אכנרי

אטנף נווי! עצמ1
צ תאריו* החקוק על ליבו של כל איש באש״ף
ן | הוא ה־ 17 ביולי. 1963 ,

עדיים של העם הפלסטיני. עבד*אל-כרים קאסם, שהגיע
לשילטון במהפכת יולי ,1958 קבע כי לא רק ישראל,
אלא גם מדינות־ערב גזלו את זכויות הפלסטינים. הוא
החל מקים מוסדות פלסטיניים תחת חסותו.
הסורים, מצידם, ראו בעניין הפלסטי
כדי להביו את עבד-אל-נאצר, ולהציגו
הערבי כמנהיג פחדן וככלי ריק. הם נ
תסיכסוך הערבי—ישראלי סביב הטיית מ
ידי ישראל.

באותו יום תקפו יחידות פלסטיניות,
ששירתו במיסגרת הצבא הסורי, את בניי*
המטב״ל בדמשק, וכבשו אותו*.

תגובת השילטון הסורי היתה מהירה ומוחצת. הפלסטינים
נלכדו. נערכו להם מישפטי־בזק. יום אחר יום
הועמדו קבוצות של מורדים אל הקיר והוצאו להורג.

בטרחץ־־דמים זה החלה ההיסטוריה של
התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה.

לבן העלו הסורים את הרעיון
פיסגה של מנהיגי המדינות הערבי
כפעולה צבאית נגד ישראל כיגל

וואויו גודד

עבד־אל־נאצר ראה את הסכנה. היה בו
כי צבאו אינו מסוגל להתמודד עם צה״ל. ו
מילחמה בכל מחיר. הוא חיפש דרך לעשן
אלגנטית, שתוציא את הרוח ממיפרשי הסור

ך* ישראל לא שם איש לב למאורע זה. עד היום,
₪1כשנשאלים מיטב המומחים הישראליים מה אומר
להם התאריך ,17.7.63 הם מושכים בכתפיהם במבוכה.

הוא הבין מלכודת.

בישראל של אז, לפני תריסר שנים, לא
ייחם בימעט איש חשיבות כלשהי למה •טמת
רחש בקרב הפלסטינים. הם חיו לא־עם, לא
גורם, לא־עוכדח בעיניים ישראליות.

המאורעות בדמשק נראו בישראל בהתנגשות שיגרתית
בין הכוחות הנאבקים על השילטון בסוריה, כאשר קצין
ב־שם ג׳אסם עלואן תוקף את שילטון הבעת שקם זה עתה.
לוי אשכול הגיע זה מכבר לשילטון, אחרי הדחת
בן־גוריון. שרת־החוץ גולדה מאיר התכוננה לנסוע
לארצוודהברית. יגאל אלון רב עם שימעון פרס על
השילטון המעשי במערבודהביטחון, ופינחס ספיר היה
עסוק בהגנה על איש־אסונו, מיכאל צור, שהסתבך. למי
היה זמן לפלסטינים?
גם בעולם הרחב לא משך הדבר תשומת־לב. שתי
המעצמות הגדולות — בהנהגת ג׳ון קנדי וניקיטה
חרושצ׳וב — היו עסוקות בהסכם ההיסטורי לאי־הפצת
הנשק הגרעיני, שנחתם זה־עתה. בריטניה היתה שקועה
בשערורייה העסיסית של פרשת פרופיומו.

אולם כשביל הפלסטינים, התחיל פרק חדש
בתולדות עמם.

אומנם, הניסיון הראשון לארגן מאבק פלסטיני מזויין
נגד ישראל התחיל כמה שנים לפני־כן. כאשר כבשה
ישראל את רצועת־עזה במיבצע־קדש, באוקטובר ,1956
ניסו כמה פלסטינים בעזה לארגן התנגדות מזויינת
למישטר-הכיבוש. אולם צה״ל נסוג מן הרצועה לפני
שניסיונות קלושים אלה קרמו עור וגידים. בעיני הפלסטינים,
היתד, תכונה זו מעין הקדמה לבאות.
אחרי מיבצע־קדש דרך כוכבו הזוהר של גמאל עבד-
אל־נאצר, האיש שהנחיל לבריטניה, לצרפת ולישראל
מפלה מדינית מוחצת, והביא לנסיגתן מבלי לירות אף
כדור אחד. נשיא מצריים הפך גיבור העולם הערבי
כולו, והוא רכב על גל כל-ערבי אדיר. הוא נתן יד
למיפלגת־הבעת (״התחייה״) ,שדגלה באיחוד כל ״האומה
הערבית״ במיסגרת מדינית משותפת. אך התנועה הגדולה
הולידה רק תוצאה מוחשית אחת — איחוד מצריים
וסוריה במיסגרת ״הרפובליקה הערבית המאוחדת.״
הפלסטינים תמכו בהתלהבות ברעיונות הבעת ובגמאל
עבד־אל־נאצר, ותמיכתם ברעיון הכל־ערבי טישטשה את
יישותם הנפרדת.
אולם ב־ 28 בספטמבר 1961 התפרק האיחוד המצרי—
סורי. הסורים נזכרו בלאומיותם הנפרדת וסילקו את
המצרים מעל אדמתם. במשך שנה וחצי עוד געשו נסיונות
למנוע את התרחבות הקרע. בראשית 1963 הגיעו פלגי
הבעת לשילטון בעיראק ובסוריה. באפריל של אותה
שנה אף נחתמה אמנת־איחוד בין מצריים, סוריה ועיראק,
אך זו נשארה בגדר אות מתה. שבועות אחדים לאחר-
מכן התפוצצה האמנה, והחלה מילחמת־רדיו פרועה בין
• זהו אותו בניין שנהרס על־ידי מטוסי צה״ד
במילחמת־החתשיח האחרונה.

עואפאת בקאויקטווה אמריקאית
עבד־אל־נאצר מצד אחד, ובין שני מ״שטרי־הבעת —
בעיראק ובסוריה — מצד שני.
הפלסטינים בעלי־ההכרה התייאשו מרעיונות הבעת.
גניזת החלום הכל-ערבי החזירה אותם להכרה לאומית
פלסטינית נפרדת. הם עזבו בהמוניהם את שורות הבעת,
ונשאו את עיניהם אל עבד־אל־נאצר. ג׳ורג׳ חבש, מראשוני
התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה, נקט קו
פרו־נאצרי גלוי.

זה חיה הרקע למרד היחידות הפלסטיניות
--מאח

אוד• אבנר•

ששירתו כקרב הצבא הסורי. דיכוי המרד
בצורה אכזרית כרה תהום בין הפלסטינים
וכין השילטון הסורי, העמיק את התודעה
הלאומית הפלסטינית העצמאית, וסיפק לה את י הקדושים הראשונים.
הפלסטינים החליטו להיות גורם עצמאי. החלטה
ספונטאנית זו, שצמחה בלב רבים, הכשירה את הקרקע
להמשך התהליך.

המלכודת של 1אצו

הוא לא התנגד לרעיון הפיסגה הערביו
קידם אותו, כביכול, ברכה, אבל הציג 1
כיצד ייתכן לקיים פיסגה לדיון בעניין ו
— מי-ה־ירדו — מבלי לשתף בדיון א
עצמם? ובכלל, איד ייתכן שראשי המד
ייפגשו, מבלי שיישב ביניהם נציג שינ
הפלסטיני י
גשיא מצריים היה בטוח שבכך דחה
לכמה שנים טובות. היה דרוש זמן רב לוו

הרעיון של נוכחות פלסטינית, וזמן נוסו
טיב הנציגות והרכבה. בינתיים, כך קיווה עבד־אל־נאצר,
יידחה כל העניין, המילחמה לא תפרוץ וסי הסורים
ייסתם, אינשאללה.

אולם עכד־אל־נאצר נכנס למלכודת שהוא
עצמו הכינה. בור כרה ויחפרהו.
בחפשו אחר עסקן פלסטיני שיהיה כלי־שרת בידיו,
בחר באחמד שוקיירי, פליט פלסטיני מעכו, עורך־דין
ופוליטיקאי בעל כושר־דיבור רב. לשוקיירי אמר :״מצא
לי נוסחה כלשהי לייצוג הפלסטינים בוועידת הסיסגה.״
ההמשך הדהים את עבד־אל־נאצר. כאשר תיכנן את
המהלך המחוכם, התייחס אל העניין הפלסטיני כאל
תכסיס בילבד. לא היה לו מושג על עומק הרגשות
הפלסטיניים שהצטברו.
באשר שמע שוקיירי את הצעת הנשיא המצרי, לא
המתין. הוא מיהר לעזה. כזכור, לא סופחה רצועת־עזה
למצריים מעולם, אלא הושארה כאיזור פלסטיני נפרד,
תחת שילטון מצרי.

שוקיירי בא אל העיר, בישר בהתרגשות
שממשלת מצריים החליטה להכיר ביישות
פלסטינית לאומית. התגובה היתה ספונטאנית
ומוחצת. התלהבות אדירה הציפה את המוני
הפלסטינים בעזה. שיבור־ניצחון, הכריז שו
קיירי על הקמת אירגון לשיחרור פלסטין.
כך נוצרה עובדה מוגמרת. לעבד-אל-נאצר לא היתד,
כל ברירה אלא לקבלה בסבר־פנים יפות. הוא הפך פטרון
של אש״ף, ושוקיירי הפך בן־חסותו.

התוצאה היתה הפוכה מזו שהנשיא המצרי
התכוון לה, כאשר שיחרר את הג׳ין הפלסטיני
מן הבקבוק.

הוא לא רצה לקיים פיסגה ערבית שתדון בסיכסוך
על מי-הירדן, שמא יביא הדבר למילחמה. עכשיו הוא
נאלץ להסכים לפיסגה ערבית, שבמרכזה עניין מפוצץ
** ס התלקח המאבק בין קאהיר, דמשק ובגדאד הרבה יותר — שיחרור פלסטין.
( נ הפך העניין הפלסטיני לכדור-מישחק בין שלו שתן ועידת־הפיסגה הערבית הראשונה התכנסה כבר ב־לינואר
1964 באלכסנדריה, והיא החליטה על הקמת
המדינות.
העיראקים ניסו להפקיע או, העניין בכלל בידי*״האירגון לשיחרור פלסטין״ ו״צבא השיחרור הפלסטיני״
המדינות האחרות, ולהפוך את עצמם אפוטרופסים ביל(₪1 -יחידות סדירות מטעם אש״ף, ששולבו בצבאות המדינות

הערביות) .כעבור כמה חודשים, במאי—יוני ,1964 הוקם
אש״ף רישמית, בוועידה שהתקיימה בירושלים.

נתח נותח באש
ך* ינתיים, הרחק ממישחקי־התכסיסים של המדעות
הערביות, אירע תהליך שהיה לו, בטווח הרחוק,
חשיבות יותר גדולה.
באיזור המיפרץ הפרסי, שם התרכזה אינטליגנציה
פלסטינית חדשה בנסיכויות הנפט, הקים איש פלסטיני
בשם יאסר עראפאת את אירגון פתח.

אש״ף היה גוה באילו-ממלכתי, על-מיפלג-
תי. פתח היה תנועה פוליטית. מיפלגה לוחמת.
הוא סיפק לתנועה הפלסטינית את הכוח
הדוחף.

לאחר מכן נפוצו שמועות רבות על מקורות פתח,
ועל מוצאו הפוליטי של עראפאת עצמו. נאמר עליו
שהוא בא מן האחים המוסלמים. לדברי אגשי־פתח מוסמכים,
אלה הן שטויות.
היו שראו גם בשם ״פתח״ עצמו משמעות מוסלמית־דתית־קנאית.
כי ״פתח״ פירושו: כיבוש למען האיסלאם.
אולם השם האמיתי של התנועה הוא ״חרפת תחריר
פלסטין״ (התנועה לשיחרור פלסטין) .״פתח״ אינו אלא
צירוף ראשי־התיבות של השם במהופך, בדרך של
מישחק־מילים מן הסוג המקובל גם בישראל. לא עראפאת
המציא שם זה, אלא איש אחר, שמת בינתיים.
ייחודו של עראפאת היה בכך שהוא החליט לפתוח בפעולות
צבאיות — בלי קשר לסיכויים, לאפשרויות ול-
מימדי־הכוח של התנועה. הוא הטיף לתורה פשוטה:
על הפלסטינים לבצע פעולות כדי לקבוע את עובדת
נוכחותם העצמאית בזירה, וכדי למנוע התפשרות בין
מדינות־ערב וישראל על חשבון הפלסטינים.

אי־אפשר שלא לתעב את האכזריות שגה
בוצעו רכים ממעשי־הזוועה של פתח. אולם
אי־אפשר גם להכחיש שהם השיגו את שתי
המטרות שעראפאת הציב להם.

עצם גישתו של עראפאת נושא בחוב אי־אמון מוחלט
בכל ממשלות־ערב — אי־אמון המהול במרירות, המהווה
את אחד ממרכיבי התודעה הפלסטינית החדשה. הוא
מבצבץ בכל שיחה עם אדם השייך למחנה זה.
כאשר הציג עראפאת את הקו הזה, טענו נגדו רבים
מן הפלסטינים ש״זה לא הגיוני״ (סיסמה זו נשארה
חרותה על לוח ליבם של מייסדי פתח) .יריבי עראפאת
הציעו להקים תחילה מערכת של תאים במקומות־זזריכוז
של העם הפלסטיני, כדי להכין את המאבק כראוי. על
כך ענה עראפאת :״אם נקים תאים בשכם ובחברון,
יבואו הישראלים ויכבשו את הערים האלה.״

בינואר 1965 פתח כמיתקפה הפידאית על
ישראל, ונלכד ליד כית־גוגרין הפידאי הראשון
שהפך לגיבור התנועה: מחמוד חידג׳אזי. הוא
נדון למוות כישראל, דינו הומתק, והוא הוחלף
בעבור שנים תמורת ישראלי שהיה שכוי בידי
פתח.
בהתקפה זו החל פרק חדש.

נגישה בכואמה
ך* תיחת הפעולות של פתח איחתה את הקרע בין
^ הפלסטינים והסורים. הסורים הבינו כי כדאי להם

.לתמוך בפתח, אם רוצים הם לגרור את עבד־אל־נאצר
למילחמה שהוא אינו רוצה בה.
בסוריה עצמה רדתה נטושה באותה עת מערכה בין
׳שלושה פלגים. עראפאת נקט קו זהיר, השליך את יהבו
על סיעתו של הרמטכ״ל אחמד. סויידאני( ,הנמצא עתה
במעצר בסוריה).
שיתוף־הפעולה בין פתח והצבא הסורי הניב פירות.
במשך 1966 ,1965ו־ 1967 הלכו־ ורבו התקפות פתח
בישראל, שתוכננו בסוריה. הדבר הגביר את המתיחות
בגבולות ישראל, ויצר אווירה של משבר — עד להצהרות
המפורסמות של הרמטכ״ל יצחק רבץ וראש״הממשלה
לוי אשכול, על הצורך בהפלת המישטר הסורי.

הכל התקדם לפי תוכניתו של עראפאת.

פתח חדר גם למקומות שבהם אי-אפשר היה לשד
קיירי, ראש אש״ף, לפעול. כי ׳שוקיירי, שנחשב כמשרת
של עבד־אל־נאצר והמדיניות המצרית, היה מוחרם
בסוריה, ומסיבות אחרות גם בירדן. אלג׳יריה היתר,
נעולה בפניו, מפני ששם השתלט הוארי בומדיין, שלא
סלח לעבד-אל-נאצר את תמיכתו ביריבו, אחמד בן־בלה.

ביוני 1967 חגג עראפאת את ניצחונו.
כיגלל פעולות פתח, הגיע העימות בין ישראל
וסוריה לשיא.
מול מה שניראה כהכנה לפלישת צד,״ל לסוריה, הכניס
עבד־אל־נאצר את צבאו לסיני, גירש את כוח או״ם וסגר
את מיצר טיראן. ישראל נאלצה לצאת למילחמה.

בתום מילחמה זו, היתה לישראל ההזדמנות
האחרונה לבלום את אש״ף ופתח.

אמר לא מכבר אחד מראשי אש״ף :״בתום מילחמת
1967 היתד, לישראל הזדמנות גדולה להשיג את השלום.
היא יכלה לסגת מן השטחים הפלסטיניים שכבשה,
ולמסרם לידי מנהיגות פלסטינית מקומית, יחד עם כריתת
שלום עם עבד־אל־נאצר. ישראל לא הבינה שדווקא
עם התפטרותו הפך עבד־אל־נאצר מנהיג העולם הערבי,
מפני שכל הערבים נוכחו לפתע לדעת שאין לו תחליף.
עימו יכלה ישראל להשיג שלום.״*

הזדמנות היסטורית זו הוחמצה.

למילחמת ששת־הימים, היו שתי תוצאות, שמעטים
בישראל הבינו אז את משמעותן.
ראשית, בפעם הראשונה מזה דור אוחדו כל שיטחי
פלסטין תחת שילטון אחד — הכיבוש הישראלי. שלושה
ענפים נפרדים ומנותקים של המישפחה הפלסטינית —
תושבי עזה, תושבי הגדה המערבית וערביי ישראל
עצמה — שבו ונפגשו.
שנית, תנועת פתח היתר, המנצחת הערבית היחידה
של חרפת המילחמה: המפלה הרסה את יוקרת הצבאות
הסדירים !של מצריים, סוריה וירדן, ורבצה עליהם במשך
זמן רב. ואילו פתח נותר בשטח ככוח לוחם שהמשיך
לבדו במאבק, ושהחזיר לכל הערבים את כבודם.

התאייד הגדול הבא כהיסטוריה של התנועה
הפלסטינית הוא ה־ 20 במארס.1968 ,

באותו יום פשטו כוחות צה״ל על בסים הפידאיון
בעיירה כראמה, מעבר-לירדן. התוצאה נראתה לערבים
כניצחון ערבי מוחץ. הכוחות הערביים גרמו אבידות כבדות
לצד,״ל, ונסיגת צד,״ל נראתה כבריחה משדה־הקרב.
בניצחון זה בלטו אנשי פתח — והם ראו את עצמם
ככוח הערבי הראשון מזה דור שהנחיל מפלה לצה״ל.
בשביל הישראלים, היתד, פעולת כראמה עוד אחת
מפשיטות צד,״ל, ולאדדווקא המוצלחת בהן. אבל הפלס*
מכור, הצעתי אז בכנסת ובד,עולם הזה את שני
הדברים האלה בדיוק. בנויכתבי ללוי אשכול, ב־ , 9ביוני
,1967 תבעתי נזמנו להציע לתושבי השטחים המוחזקים
להקים לאלתר מדינה פלסטינית, בתמיכת ישראל.

עואנאת: נאויזמה, כפ״ה ו1קן
טינים מדרגים את הפעולה הזאת כאחת הקרבות המכריעים
בהיסטוריה הערבית, והם מזכירים בנשימה אחת
את קרב הירמוך (שנת ,636 ניצחון צבא האיסלאם על
הצבא הביזנטי, שפתח את ארץ־ישראל בפני הערבים),
קרב הטין ( ,1187 הקרב ליד טבריה בו הביס צלאח־אל-
דין את צבא ממלכת־ירושלים הצלבנית) ,קרב אל־ג׳לוד
( ,1260 הקרב ליד מעיין חרוד, בו הביס הצבא המצרי
את הצבא המונוגלי, והציל את העולם הערבי מידי
המונגולים) ,וקרב כראמה.
״אין זה מיקרה,״ אמר אחד מראשי פחח ,״שכל
ארבעת הניצחונות האלה הושגו סמור לירדן.״

האיש ויד המזווה
ך• הילה החדשה של פתח הפכה אותו האירגון
( | הדומיננטי בקרב העם הפלסטיני. לא היה מנוס
מהשתלטותו על אש״ף.
שוקיירי הרברבן, הדמגוג איש הדור הישן שהבטיח
לזרוק את ישראל לים, סולק מהנהגת אש״ף אחרי
מילחמת ששת־הימים. במשך זמן־מד, שימש במקומו יחיה
חמודה, עסקן פלסטיני ותיק מרמאללה. אך דור חדש של
פלסטינים, שצמח בקרב אירגוני הפידאיון, בוגר מערכת-
החינוך המפוארת של אונר״א, הבטיח לפידאיון את
השילטון באירגון ״המדינה בדרך.״
ב־ 17—10 ביולי ,1968 ארבעה חודשים אחרי קרב
כראמה, התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית ה־4
בקאהיר, ובה זכו פתח ואוהדיו לרוב בפרלמנט ובממשלה
של אש״ף. כעבור זמן קצר הפך יאסר עראפאת יו״ר
הוועד־הפועל של אש״ף, בצד כהונתו כראש פתח,
ולאחר־מכן גם נתמנה רשמית כמפקד העליון של כל
הכוחות הפלסטיניים.

כישראל ידוע עראפאת במיפלצת מן הקא*
ריקטורות של דוש וחבריו, טרוריסט מגואל*
כדם, ארבי-מרצח. איך הוא נראה בעיני הפלסטינים

יאסר עראפאת הוא דמות עממית. הוא טיפח את
דימויו האישי כאדם שאינו עוסק בפוליטיקה מיפלגתית,
עומד מעל לכל הפלגים ומייצג את התנועה בכללותה.
בעזרת הכפייה והזקן זיהה את עצמו עם הלוחמים. הוא
האיש המבקר אצל מישפחות החללים בבקתות שלהם
במחנות־ד,פליטים, היושב לייד המדורה יחד עם הלוחמים,
הבודק את עירנותם של זקיפים בלילות ומטיף לשמירת
נקיץ הנשק.

לזרים לא קל לראות את הבאריזמה של
האיש — אד אין־ספק שלגבי הפלסטינים הוא
אישיות כאריזמאטית ממדרגה ראשונה. הוא
הינו המנהיג הבלתי־מעורער של התנועה.

נקוות המינוח :׳חיווה אחיו נסוג נואמה, נחזזש מוס 1968 ,

מסבירה אישיות פלסטינית :״אנחנו, הפלסטינים,
איננו דומים לסורים, שיש להם תמיד הרבה מנהיגים.
אנחנו דומים למצרים, שיש להם תמיד רק מנהיג אחד.
לעם הפלסטיני היה בכל שלב רק מנהיג יחידי. כאשר
עראפאת יחליט לעלות על דרך מסויימת, העם הפלסטיני
כולו יילד אחריו.״
מדוע, אם כן, סבל עראפאת את גיבושם של אירגוני
(חמשך בעמוד )26

תמרורים

בוגד תיכון
נמשכת ההרשמה
לבתי המדרש
ציוד ואתנות

מונה * לתפקיד יועץ ראש־ד,ממשלו!
יצחק רביו לעיתונות והסנדה, דן פוניר

( ,)43 יו״ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל,
יליד הארץ, בוגר האוניברסיטה העברית
בירושלים במדעי-ד,מדינה והיסטוריה,
אב לשלוש בנות, התחיל את הקאריירה העיתונאית
שלו לפני 23 שנים בדבר, ד,יד,
כתב ועורך ספורט, כתב כלכלי וצבאי ו

שנ ת הלי מודי ם ת׳של״ו
אם ניחנת בכשרון
לציור ואמנות
הענק ממנו גם לאתרים.
הכשר עצמך להוראה
במקצוע מעניין זה.
רשימת

בתי־הנודוש

יש פנימייה

ט ל פון

.1סמינר בית״יעקב למו״ג, ירושלים, רחוב
ברנדייס (*)
ביהמ״ד הממלכתי למורים לציור
ולאמנות, הרצליה ,״גבעת הסופי״ 03—937254
נורראו 50
״תלפיות״ — בימ״ד מ״ד מאוחד, תל״
03—281461
אביב, רחוב מלצ׳ט 29
בית״הספר לחינון של התנועה חקינו־צית
״אורנים״ — אוניברסיטת חיפה ׳ 04—932143
דואר קריית טבעון (*)
ביהמ״ד הממלכתי למו״ג באר־שבע,
057—77573
רחוב וינגייט ס

02—534302

מ שרד

ה חי נו ך

! התרבות /המחלקהלהכשרת /נו כ רי הור אה.

׳ רז ש די ם, קרן הי סו ד 15

דן פתיר
קאריירה של 23ש ניס
לאחרונד, כתב לענייני־מיפלגות. במקביל
שימש כפרשן מדיני בגלי־צה״ל וכתב בארץ
של עיתץ־הערב הבריטי איבנינג ניוז,
שימש בזמנו כעורד-התונניות העבריות ב-
בי.בי.סי ,.וביו השנים 1964 — 1969 כיהן
כיועץ לעיתונות והסברה של שגרירות
ישראל בוושינגטון בשעה שרבץ כיהן בה
כשגריר.
! מונה • ניו״ד מועצת הנאמנות של
התיאטרון הקאמרי .,לשלוש שנים נוספות,
אלוף (מיל ).אפי־

רים

כן־ארצי

( ,)65 שנולד בפולין,
היד, סגן־אלוף בצבא
הבריטי במיל-
המת העולם השנייה,
שימש כניס-
פח צבאי בוואשינג־טון,
היה, אחרי
מצד,״ל, פרישתו מנכ״ל חברת המים
מקורות, כיהן בין
1956—1967 כמנכ״ל

כן־א רצי
אל תעשיר את בודאות
ערב
חסוך בדלק! סע באגד
ז ה טו בלך
ז ה טו ב ל מדיו -ה

המחלקה ליחכד *:׳בור

אל־ טל.

נחוג. בהוליבוד, יום־הולדתו וד 50
של השחקן פול ניו מן, הנשוי לשחקנית
ג׳ואן וודוורד ואב לבת ובן שעברו כבר
את גיל ד,־.20
עומדיםלהינשא • הכוכב ה-
הוליבודי קארי גרנט 71 שהיה נשוי
כבר ארבע פעמים, והעיתונאות מוריו
דונאלדסון בת ה.28-
נפטר בתל־אביב, מהתקף־לב, בגיל
,72 יעקב מימן, מראשוני שחקני
הסאטירה בארץ, נולד ברוסיה, סיים שם
בית־ספר תיכון, למד שנה אחת מישפטים
באוניברסיטה ובבית־ספר לאמנות התיאטרון.
עלה לארץ ב ,1925-ממייסדי ושח קני
תיאטרון הקומקוס ותיאטרון המטאטא
אותו ניהל במשך שנים רבות. מחוץ להופעותיו
על הבמה היה מגמגם, אך משעלה
להופיע, שר ודיבר בשטף. אחיו, שהיה
גם הוא שחקן, נרצח ב־ 1947 בהתקפה
על גן־הווי שליד הירקון.
נפטר. בבלגראד, מחתקף-לב, בגיל

,73 הפרשן הצבאי הצרפתי גנראל אנדרה
כופר, שהיה מפקד הדיוויזיה השנייה
של חיל-הרגלים הצרפתי באלז׳יר,
מונה ב־ 1958 לסגן רמטכ״ל צבא צרפת
וב־ 1960 לנציג ארצו בנאט״ו, שהה ב-
בלגראד על־פי הזמנת הצבא היוגוסלבי,
כתב מאמרי־פרשנות רבים, שהאחרון בהם
— על מילחמה ישראלית־ערבית חדשה׳
פורסם לפני שבועיים בהעולס הזה.
נפטר • בגיל ,88 פרופסור אריה
דוסטרוכסקי, מחלוצי הרופאים. והחוק רים
בשדר, הדרמאטולוגיד( ,מחלות העור)
בארץ, מייסד המחלקה לדרמאטולוגיה בביתר,חולים
הדסה בירושלים, זממניחי היסוד
לבית־הספר לרפואה של האוניברסיטה
העברית בירושלים, הדיקן הראשון של בית
ספר זה, עלה לארץ מרוסיה ב־ ,1919 ניהל
במשך 36 שנים את מירפאת העור בבית-
החולים הדסה.
ה 1111 לפ_מיי! ן זו״ג

₪ !3119^11ו 1

אם המיפלגות פושטות רגל ־
יש למנות להם כונסיינכסים!
* ש אומרים שמעשה המיפלגות הגדו-
לות, המבקשות לחלק ביניהן כמאה
מיליון לירות מכספי המדינה, הוא בבחינת
מעשה־שוד.

האומנם

הטלוויזיה
הישראלית טורחת להראות
לנו, מדי־יום, מה זה מעשודשוד. למעשה
כזה יש תכונות מסויימות ומובהקות.
השודדים מתארגנים במחתרת. הם חורשים
את מזימתם בחשאי. בשעה הייעודה
הם מתפרצים לתוך הבנק, כופתים את
השומר, פותחים את הקופה בעזרת חומר-
נפץ ובורחים עם הכסף, כשהמישטרה
דולקת אחריהם במירוץ מטורף.

בל התבונות האלה חסרות כאן.

ראשי־המיפלגות לא התארגנו במחתרת,
אלא במקום הפומבי ביותר במדינה —
מיזנון חברי־הכנסת. אין הם טיפוסים מן
העולם התחתון, אלא שליטי העולם העליון.

לא בפתו את שומרי-הקוסה.
הדבר לא היה נחוץ. שהרי הם־
עצמם שומרי קופתייחמדינה.
ממילא אין גם צורך לפוצץ את הקופה.
מפתח הקופה נתון בידיהם. הם יכולים
להוציא מתוכה ככל העולה על רוחם.
משום כך גם לא ירדפו אחריהם שומרי-
החוק.

איזה הו קז הכנסת מחוקקת

את החוק. ראשי המיפלגות הגדולות
שולטים ככנסת.
1 1 1
ם אין כאן שוד, אולי זוהי מעילה?

לא, אפילו מעילה אין כאן.

מה זאת מעילה? נניח שמנהליו של
בנק שקועים בחובות. הם מחליטים לחלק
ביניהם את רכוש הלקוחות, המופקד בכספות
הבנק. הם פותחים את תיבות-
הפלדה, מוציאים את התכשיטים והמטבעות
היקרות, מחלקים את הכל על פי
מפתח הוגן, בהתאם לדירוג של המנהלים.
האם יש כאן מיקרה כזה?

כחחלט לא.

המדינה איננה בנק. הכספים שבידיה
לא הופקדו בה מרצון, על-ידי לקוחות
הרוחשים לה־ אימון.

הכסף נלקח ממשלמי-המיסיס
ככוח, כתוקף חוק. את החוק מחוקקת
הכנסת. ככנסת שולטים רא־שי-המיפלגות.
אם עולה על דעתם
לחוקק חוק המאפשר להם לחלק
ביניהם את כספי הציבור, הרי חם
פועלים כתוקף תפקידם.
אין ראשי-המיפלגות דומים, חלילה,
לאנשי הצוות של אונייה, המחליטים
למכור את האונייה בחו״ל, לחלק ביניהם
את הכסף, ולברוח לארגנטינה.
אין חם דומים גם לחבר-המנהליס של
בית-חולים, המחליטים למכור את מלאי
הרפואות של המוסד לנרקומאנים, כדי
לכסות את החובות הפרטיים של ראשי-
המחלקות.

כחחלט לא. מעשים כאלה הם
כלתי־חוקיים. ואילו הכנסת אינה
מסוגלת כלל לפעול כניגוד לחוק.
הכנסת היא היוצרת את החוק.
על כן, הכל בסדר. הכל חוקי. אין
לצינור שום זכות להתמרמר, שהדי הוא־

עצמו בחר באותן מיפלגות, לפני זמן
לא־רב.

ם אין כאן שוד, ואין מעילה, מה
יש כאן?

יש כאן חוצפה תהומית.

המיפלגות הגדולות טוענות שהן שקועות
בחובות. ומאחר שהן ממלאות תפקיד
ציבורי, כך הן טוענות, מן הראוי שהציבור
ישלם את החובות.
אם לא ישולמו החובות, יחדלו ד,מיפ-
לגות לתפקד. בלי מיפלגות — אין דמוקרטיה.
משום כך, על־פי היגיון פשוט,
חובה דמוקרטית היא לשלם את החובות.
ראשי המיפלגות, המשלשלים את ידיהם
לתוד קופת הציבור והמבקשים להוציא
מתוכה בין 60ל־ססז מיליון לירות במסווה
של ״הלוואה,״ ממלאים אך חובה
דמוקרטית.

למיפלגה גדולה — כמו מיפלגת
העבודה, חרות, הליכרלים והמפ־ד״ל
— משלם הציבור בדיד זו
מיליונים רכים.

הם ניהלו את המשק המיפלגתי שלהם
בחוסר־אחריות גמור, החליטו על פעולות
שלא היה להן כיסוי כספי, ונהגו בביזבוז
משווע.

אן נעלם כל הכסף הזה? מה טיב
/הקופה שהוא נשפך לתוכה, והנראית
כחבית ללא תחתית?

כיזכוז זה הוא אחד מסימני־ח־היכר
של החיים המיפלגתיים כארץ,
מקיר אל קיר. נדמה שאין
כימעט מיפלגה המכלכלת את מעשיה
כהיגיון כלשהו, תור שאיפה
לניהול רציונלי מן הסוג המקובל
כמשק היצרני.

המיפלגה הישראלית המצוייה
היא גן־עדן של חוסר-אחריות. אין
כה ניהול סדיר, ואין כה ביקורת
יעילה.
חוק מימון הבחירות (להבדיל מחוק
מימון המיפלגות בשאר ימות השנה)
מחייב רישום מדוייק וביקורת קפדנית.
אך שאר הכספים הזורמים למיפלגות,

מחלה זו אינה נחלת המיפלגות הגדו לות
בילבד. לפני כמה ימים פירסמד.
מיפלגה קטנה — ״התנועה לזכויות
האזרח״ — חשבון שנתי של הוצאותיה.
הפירסום נועד לשים קץ לרינונים בתוך

כיצד נולדו החוכות האלה?

מזה שנתיים פועל במדינה חוק מימון
המיפלגות. באופן אוטומטי, בדייקנות של
שעון, משלמת המדינה, באחד בכל חודש,
לכל מיפלגה המייוצגת בכנסת, תשלום
נדיב לכיסוי הוצאותיה.

גם מי שמקבל את העיקרון של
מימון ממלכתי למיפלגות (ובמדינות
רכות נחשב הדבר כעיקרון
דמוקרטי מתקדם) מוכרח להודות

שיישומו כישראל הוא כגדר שערורייה.
מיפלגה
קטנה, שיש לה נציג אחד
בכנסת, מקבלת עכשיו 8750 לירות ל חודש.
אין זה הרבה. אבל סיעה שיש
לה 50 נציגים בכנסת, מקבלת סכום זה
פי חמישים. כאילו זקוק אותו עס־קנצ׳יק,
היושב במקום דד 50 והמרים את
ידו כרובוט על־פי צו המצליף, לאותו
סכום לשם הסברת עמדותיו כמו מיפלגד.
עצמאית קטנה, בעלת ייחוד רעיוני.

השיטה כולה הומצאה כדי לאפשר
למיפלגות הגדולות להעכיר
לביסן את כספי המדינה. עכשיו
מסתכר שלא די ככף. חן שקועות
כחובות.
מניין, לכל הרוחות, צצו חובות אלה?

* בול אדם תמים לחשוב שכספי ה,מימון
השוטף לא הספיקו, בגלל ריבוי
ההוצאות בתקופת הבחירות.

אין מה לדאוג. כשתי מערכות
הבחירות האחרונות פעל חוק מימון
הבחירות, המכסה כיד נדיבה
את כל הוצאות הבחירות של ה־מיפלגות
המייוצגות ככנסת — נוסף
על המימון הרגיל.
גם חוק זה מבוסס על המפתח השערורייתי,
המאפשר לסיעה בעלת 50 מנדא-
טים להוציא פי־חמישים יותר מאשר
סיעודיחיד. משוס כך היו המיפלגות
הגדולות משופעות בסכומי-עתק. לא היה
להן הרבה מה לומר, אבל הן אמרו זאת
ברעש גדול, ובהרחבה רבה.
יש להוסיף על כך את כספי המימון
ההסתדרותי, המבוסם על אותו עיקרון
שערורייתי, ואת הסכומים הכבירים שה-
מיפלגות ה״ציוניות״ מחלקות לעצמן
מתחת לשולחן בסוכנות היהודית.

כולל הכספים הממלכתיים, אינם מחייבים
ביקורת אמיתית.
אנשי־המנגנון השולטים במיפלגה יכולים
לחלק את הכסף בינם לבין עצמם,
לטייל על חשבונו בחו״ל בליוויית הנשים
ו/או הידידות, להעניק לעצמם ״הלוואות״
לרכישת דירות פרטיות, להחזיק ידידות
במסווה של מזכירות ומשרתים פרטיים
במסווה של נהגים, לשהות במשך שנים
בנכר כ״שליחים״ ,לכסות חובות פרטיים
ולעשות בכסף כאוות נפשם.

זוהי האריסטוקרטיה האמיתית
של המימסד — הכורת טפידים יקרים.
במרוצת
השנים נתגלו פרשות רבות
מכל הסוגים האלה. הפירסום לא הזיק
לגיבוריהן, אלא אך הגביר את תיאבונם
של אחרים לטפס בסולם המיפלגתי ול הגיע
אל שולי הקערה.

עכשיו מציגים את החשכון המצטבר
כפני האזרח — אותו מיסכן
שאינו יכול לנסוע לחו״ד עד
חשכון הזולת, שאשתו היא מזכירתו
היחידה, ושהנהג שלו חוכש
בוכע של ״אגד׳׳ או ״דן״.

ך• עלים לרגע עין מן השחיתות הכללית
^השוררת בצמרת המנגנונים המיפלג-
תיים. נניח, ברוחב־לב, שכל החובות האלה
אומנם נובעים מהוצאות לגיטימיות
של פעולה מיפלגתית.

כאשד עסק מיסחרי רגיל מוציא
הוצאות העולות כחרבה על הכנסותיו,
הוא פושט-רגל. אין הוא
יבול לרוץ אל קופת-המדינה ולקבל
צ׳ק לכיסוי ההפרש. ממנים לו
נונס־נכסים.
גיזברי המיפלגות הוציאו — על-פי
עדות עצמם — כספים שלא היו להם.

נותן מקום

לכמה

המיפלגה. אך הוא
שאלות חמורות.
קשה להבין מה יש להתפאר בחשבון
זה. מיפלגה של שלושה מנדאטים בכנסת,
שעבודתה הפרלמנטרית דלה ביותר, ותרומתה
לאוצר־המחשבה המדיני קרובה
לאפס, הוציאה בשנה אחת — שנח ללא
בחירות — סכום הקרוב ל 700-אלף
לירות!

כהשוואה למימדי המיפלגח, זהו
סכום פנטסטי, המעיד על כיזכוז
משווע.
גם המיפלגה־האחות ,״תנועת שינוי״,
עוררה תשומת-לב בעיקר במסעי־סירסו־מת
בזבזניים. שלא היתד, להם דוגמה
בחיים המיפלגתיים. המקורות הכספיים
של ביזבוז זה נשארו לוטים בערפל.
חלק גדול מן הביזבוז של שני גופים
אלה נראה כמייועד להרשים זה את זה,
כהכנה לאיחוד ביניהם.

עם כל הכבוד להחלטת ר״צ ושינוי
להפגין כשערי הכנסת נגד
״השוד המיפלגתי״ — שתיהן היו
מיטיבות לעשות אילו החליטו, בוזמנית,
לקצץ כאופן דראסטי ב־כיזכוז
השורר אצלן.

ין כל צורך לתת למיפלגות אף
אגורה שחוקה אחת מעל למימון
השוטף שהן מקבלות. לא כמענק ולא
כ״הלוואה,״ ובוודאי לא בתקופה של
משבר, אינפלציה דוהרת וסכנת אבטלה
ומצוקה.
אם יש למיפלגות חובות, יואילו בטובן
לצמצם את מנגנוניהן, להקטין משכורות
והוצאות, למכור נכסים ולפרק חברות-
בת כושלות.

האלטרנטיבה הסכירה היחידת
היא למנות להן כונסי-נכסים.

במדינה

פ ס קו־־ מי פ לגי ת

גס ע1״ו
שד צבע

ו 1זקק -סעד

מרי קוואנט, האופנאית הבינלאומית
המכתיבה מה נלבש
וכיצד נתאפר.

פורים בפתח ועימו מגיעה תקופת המסיבות. דומה כי השנת רצוי לך
במיוחד להשתעשע במסיבה כדי לשכוח את הידוק החגורה, השפעת והמצב
בארץ הגורמים לדאגה לחרוט קמטים על פניך.
לכי למסיבה או לנשף כשאת מגזימה בעליזות באיפורך, תלבושתך ואולי
גם תתחפשי ! תשתדלי להתפרק ולהשתעשע כראוי.
נסי איפור מיוחד לנשפים: זהו איפור
בו תיראי יפה וזוהרת. ועתה גשי למלאכה
— השתמשי בגוון הבסיס (מייק
אם) והפודרה הרגילים שלך, מעל לסומק
בו את תמיד משתמשת העלי
איי גלום ורוד המעניק לסומק ברק
זוהר. עיניים: איי גלום לבן על בל
העפעף עד לגבה, מעליו איי גלום
אפור־פנינה ץ 0ז 8ץ<1ס 10 וטש טש
.,קחי מברשת דקה של איי ליינר,
העלי עליה מעט מאיי גלום הלבן ו ציירי
קו ריסים דק מעל הריסים ה
עליונים
ומתחת לריסים התחתוניים.
מתחת לגבה ציירי עם המכחול והאיי
גלום הלבן פרחים קטנים או כוכבים
מסביב לעין עד הרקה, או בזווית העין
בלבד. שימי מסקרה בנדיבות ורצוי
ריסים מלאכותיים. שפתיים: תחמי את
קו השפתיים בעזרת עפרון חום או
שחור וטשטשי. העלי על השפתיים
שפחת אדום כהה ועליו שימי בעזרת
האצבע מעט זס? 01055 המעניק ברק
לשפתיים.
רמז שכדאי לנסותו: ציירי כוכב
קטן על הלחי. איפור זה זוהר ויפה
במידה ואינך מתחפשת.
היי פאם פאטאל
אם בתחפושת חשקה נפשך מה דעתך
להיות פאם פאטאל אמיתית? ל
פאם
פאטאל השתמשי בגוון בסיס בהיר
מאד ץ זזס 310 עליו שימי פודרה
בהירה 1-3051003111 יד. את הסומק
העלי בצורה מאורכת אלכסונית. ל סומק
השתמשי ב־זסק צ .50 עיניים:
בסיס איי גלום לבן על כל העפעף.
על הבסיס השתמשי בשלישיה של
ג׳יפרם פיפרם בגוונים סגולים ץ7111)11
.? 11110 ראשונה עד לשקע העין שימי
את הצללית בגוון סגול חציל. מעליה
עד קרוב לגבה — סגול בהיר ולמעלה
ורוד.
מתחת לקו הריסים התחתונים סגול
כהה. העבירי קו דק של איי ליינר
שחור וגמרי איתו בקו אלכסוני דק
על הרקה. גם בעפעף התחתון עשי קו
דק של איי ליינר וגמרי אותו בקו מקביל
לקו מהעפעף העליון. את פנים
העפעף התחתון מלאי בעפרון שחור.
שימי ריסים מלאכותיים ארוכים ועבי
אותם במסקרה.
ציירי בעזרת עפרון שחור נקודת
חן על הלחי. שפתיים כהות כהות (שפתון
50 אדום־שחור) .לאק כהה מאד
( .)81 אביזרים: פומית ארוכה לסיגריה,
כובע לבד שחור באלכסון ומעליו
צעיף מלמלה המסתיר את עינייך, שמלה
שחורה צמודה ארוכה, מחרוזות
פנינים ארוכות וכפפות שחורות ארוכות,
חיוך מונה ליזה ומבט מסתורי.

יש רק דרך אחת
למנוע את השערורייה נ
שביתת מיפים!
האם יכול האזרח הישראלי להשפיע
על מעשי השילטון?
שוב הוצגה השאלה הזאת בצורה פשוטה
ונוקבת. לא על רקע של מחדלי-
מילחמה ונושאים מופשטים דומים, אלא
על רקע נושא מוחשי מאין כמוהו. כל
ילד יכול להבין אותו בנקל.
זה מול זה עומדים החזקים ביותר והחלשים
ביותר: עסקני־מיפלגות ונזקקי-
סעד. הממשלה מתכוונת להעביר כמאה
מיליון לירות לכיסיהם של עסקני־המיס־
תוכלי לשיד דרכייך
אם את ילדה טובה ומתחשק לך יום
אחד בשנה לשרך דרכייך הנה איפור
בסיסי לנערת טלפון, יצאנית, זמרת
מועדוני-לילה ובו׳ :מייק אם כהה
והרבה סומק כתום .1101: 53011 שימי
את הסומק בצורה עגולה על הלחי.
עיניים: צלליות טורקיז בנדיבות רבה.
שימי איי ליינר שחור בקו עבה ו־חרגי
מן העין. עשי קו גם על קו הריסים
התחתון.
שימי ריסים מלאכותיים עליונים ותחתונים
ועבי אותם עם מסקרה. שפתיים:
אדום שחור עם קונטור מודגש
אותו תעשי בעזרת עפרון שחור.
התלבושת בהתאם למקצוע שבחרת.

מרכז ההדרכה שד מרי הוואנט פתוח לשירותך ולהנאתך
בואי לעדכן עצמו בחידושי האוגגנה האחרונים של לונדון.
בואי לקבל ייעוץ אישי בטיפול ואיפור פנים. בואי ותהיי
אורחת ׳טלנו.
מרכז ההדרכה של מרי קוואנט, ת״א, רח׳ רחל ,6פתוח כימים
ג׳ דה׳ כשעות 1אחח״צ.
להתראות.

לגות (ראה הנדון) ,ולהקטין את הקיצבות
לציבור האומלל ביותר במדינה: נזקקי-
הסעד, הזקנים והחולים.
אין כימעט אדם בישראל שאינו מתנגד
לכך בחריפות. אך להתנגדות כללית
זו אין כל ערך.
הפגנה אומללה. חוסר-ד,אונים של
הציבור הופגן השבוע בצורה מבישה.
שתי תנועות ניסו בגלוי להפקיע את העניין
לצרכיהם המיפלגתיים, לסחוט ממנו
הון מיפלגתי כלשהו. תחת שיקראו לתנועה
ציבורית גדולה, הזדרזו לקרוא מים־
לגות ר״צ ושינוי להמונים לבוא להפגנה
מטעמן. ההמונים באו — 42 איש, רובם
עסקני שתי התנועות עצמן. מצלמת־הטל-
וויזיה התביישה להראות חבורה אומללה
זו, השתהתה תחת זאת על ה-שלטים ^מודפסים,
שפיארו את שתי המיפלגות.
פעולות אינטרסנטיות קטנות, הפגנות
עלובות, הצהרות של עסקנים זריזים ושאר
תכסיסים -של יחסי-ר,ציבור לא יסכלו את
המזימה ,׳ולא יטהרו את האווירה.
לכך יצלח דק מכשיר אחד: שביתת-
מיסיס של אזרחי ישראל.
זרק תנועה כלל־לאומית, ספונטנית ועל-
מיפלגתית, יכולה להוליד מחאה כזאת.

ה בי דו ד ה גו ב ר
אל תתעצלו לכתוב למדור על געיות היופי שלכן, כל ענייה תיענה
הן באופן אישי והן בכתב. כתבו אל ״מרי קוואנט״ ,ת.ד ,40020 .ת״א.

וגור. פצצה ערבית התפוצצה בירושלים,
ופצצה יהודית בגיבעת־אולגה.
האזרח הישראלי היה עסוק בסנסציות
היומיות. כרגיל, לא היתד, דעתו פנוייה
למאורעות המתרחשים מעבר לגבולות ול ימים.
תושבי האי הפסיכולוגי ששמו ישראל
אינם מתעניינים במה שמתרחש ביבשות
אחרות.
אולם מצפונה ומדרומה של י־שראל התרחשו
מאורעות, העשויים להשפיע השפעה
רבה על עתידה.
אגם ערבי. בדרום נמשכה מילחמת-
שיחדור של בני אריתריאה נגד אדוניהם
האתיופיים.
לכאורה, אין זה נוגע לישראל. זהו מאבק
פנימי בין האריתריאים- ,שהם ברובם מוסלמים׳
נגד האתיופים, שהם נוצריים. ארית*
ריאה (הקרוייה כך על פי השם הרומאי
של ים־סוף) היתד, עצמאית במשך תקופותרבות בהיסטוריה, ובתקופות אחרות היתד,
קשורה באתיופיה, בתימן או במצריים.
היא גיב-שה את ייחודה בחמישים הש נים
-שבהן היתה מושבה איטלקית — מסוף

החוף האחרון בים•
פוף עומד זהיסגד
סופית בפגי ישראל
מיחינד׳דנא ינחט. כדוהתסשד? 01סרח

המאה שעברה עד אמצע מילחמת־העולם
השנייה. אז נכבשה בידי צבא בריסי, שכלל
יחידות קומנדו מארץ־ישראל.
אין ספק שבמוקדם או במאוחר יזכו
האריתריאים בעצמאותם. למראית עין,
אין הדבר משנה את המצב לרעת ישראל,
מכיוון -שגם אתיופיה ניתקה את יחסיה
עם ישראל, אחרי שהיתה במשך זמן רב
קשורה עימה בקשרים גלויים ומוסווים
הדוקים ביותר.
אולם, למעשה ינחית שיחרור אריתריאה
מכה מוחצת על ישראל. כי המדינה החדשה
תהיה מוסלמית־קיצונית. כמו סומאליה הסמוכה,
היא תהיה ״ערבית יותר מן הערבים.״
צבא־השיחרור האריתריאי קשור
גם עתה בפידאיון הפלסטיניים, למד את
שיטותיהם וקיבל גיבוי מדיני בסוריה
ובבירות ערביות אחרות•
כשיעבור החוף חאריתריאי לידיים עדי נות,
ייסגרו סופית כל חופי הים האדום
בפני ישראל• סעודיה ושתי המדינות התימניות
במיזרח׳ מצריים׳ סודאן ואריתריאד,
במערב, ייהפכו את ים־סוף לאגם ערבי.
איראן וקניה תהיינה התחנות הקרובות
ביותר, הפתוחות לאוניות מאילת.
נשק וכסף. תהליך חמור לא פחות
החל מסתמן בצפון.
עד כד, שמרה תורכיה על נייטרליות
אוהדת בסיכסוך הישראלי-ערבי. הדבר
נבע, בין השאר, מקשריה ההדוקים עם
ארצות־הברית.
לפתע הורעו היחסים בין שתי מדינות
אלה, ותורכיה מאיימת בסנקציות שונות
על ארצות־הברית, שהפסיקה את מישלו־
(--החשד כעמוד 120

** אות אלפי צופי הטלוויזיה חזו השבוע בתופעה
* /מדהימה. על המסד הקטן הופיע רואדדהחשבון ח
בבלי, שתקף קשות את מנגנון גביית המיסים בארץ,
קבע כי הסכום שאינו נגבה — גדול יותר מסך כל
גביות המיסים בישראל.
לפי הערכתו של בבלי, רואד,־החשבון המימסדי,
הועלמו בשנת 1974כ־ 8מיליארד לירות מס־הכנסה* .
העיתונאי־הלוחם, ברוד נאדל, העריך את העלמות־המס
ב־ 15 מיליארד, פירט בשידור שורה של האשמות
על התעלמות שילטונות מס־ההכנסה מענפים שלמים,
הגורסים הון ללא תשלום מס־אמת.
מולם התייצב משה גוידרפר, הממונה על הכנסות
המדינה, שיצא להגנה טוטאלית על מנגנון גבייודהמסים,
פסק כי לא ניתן לגבות מם־אמת מיהלומנים, למשל,
כיוון שיש חשש כי יעזבו את הארץ, והוסיף גם כי
מקבלני קו בר־לב לא ניתן היה לגבות מס־הכנסה משך
תקופה ארוכה.
אין זו הפעם הראשונה שנוידרפר יוצא להגן על
ענפי המתעשרים, שהוא זה המאפשר להם לא לשלם
מם־אמת. מאז הפך מנהיג מנגנון הכנסות המדינה, בשנת
,1969 פוחת חלקם של העצמאיים והחברות בהכנסות
ממיסים, וגדל הנטל המוטל על שכירים.

הממ ₪עד
הטסות העו־ש עננים למרינה

כאשר התמנה לתפקיד המפונה על הכגסות־ר,מדינה,
קיבל גם ארנון גפני מינוי בכיר יותר: תפקיד הממונה
על התקציבים. תפקידיהם של השניים חייבו אותם לעבור
לגור בירושלים. והם ^ ל ו עזרה ממדינת ישראל
לרכישת דירות שם. שניהם קנו דירות ברחוב הרצל
,114 בבית של חברת שיכון עובדים. שטח כל דירה 112
מטר, ובכל אחת מהן ארבעה חדרים.
ארנון גפני עבר לגור בדירתו החדשה בירושלים.
נוידרפר סיפר כי קיבל מענק ממשלתי והלוואה תקציבית
בסכום כולל של כ־ 30 אלף לירות, ממחיר הדירה שהיה
83 אלף לירות.

עובדה היא, כי מאז קנה נוידרפר את הדירה
ועד היום, הוא אינו גר בה, וממשיך לגור
בדירתו בתל־אביב. את,הדירה כירושלים הוא
משכיר. נוידרפר קיבל כ־ 30 אלה לירות מכספי
המדינה בדי לקנות דירה לעצמו, למען יעבור
לגור בירושלים, ותחת זאת הוא משכיר את
הדירה לאחרים.

י• וידרפר אמר כי יעבור לגור בדירתו בירושלים, וכי
^ נשאר לגור בתל־אביב רק בגלל מחלת אביו. עובדה
נוספת היא כי הוא נוסע מדי־יום מדירתו שבתל־אביב
למישרדו בירושלים (ולוקח עימו, כטרמפיסט, את יושב־׳
ראש ועדת־ד,כספים של הכנסת, ישראל קרגמן, המקבל
הוצאות לשם נסיעה במונית לירושלים).

בתקופת נוידרפר פורחת שיטת ״התחשיבים ד,ענפיים,״
במקום שומות לכל מיפעל. שיטה זו, עיקרה שפקידי
מם־ההכנסה בירושלים קובעים בצורה שרירותית כמה,
לפי דעתם, מרוויח מיפעל בענף מסויים, והוא משלם
מס לפי קביעה שרירותית זו, בלי כל קשר להכנסותיו
האמיתיות.
שורה ארוכה של ענפים פורחים, מיהלומנים ועד
סטייקיות וקבלנים, משלמים לפי תחשיב ענפי, צוברים
מיליארדים מהכנסות לא־מוצהרות — אותם מיליארדים
שרואה־החשבון ח בבלי והעיתונאי ברוך נאדל מדברים
עליהם.

ממישרד־האוצר מקבל נוידרפר הוצאות־נסיעה
לירושלים מתל־אכיב, בניגוד מפורש
לתקשי״ר, הקובע בי פקידים גבוהים בדרגתו
חייבים לגור בעיר שבה הם עובדים.
מאחר שחם מאד לנסוע יום־יום בקיץ הישראלי
מתל־אביב לירושלים, היה נוידרפר החלוץ מבין פקידי
האוצר שהתקין במכוניתו מזגן־אוויר מחוץ לתקן. התקנת
המזגן היתד״ כמובן, על חשבון משלם־המיסים.

נוידרפר הוא אחד האחראים העיקריים
להתפתחות זאת, שעיקרה הידוק־החגורה על

111111X 1111111״111
השכירים והתרת כל רסן מעל המתעשרים
התעשרות קלה. לכן מעניין לראות כיצד דואג
לעצמו האיש המטיח להידוק חגורותיהם של
אחרים.

ץ ץ שה נוידרפר נולד בשנת 1924 בעיירה קומראנו
(ז שבפולין. בשנת 1935 עלה ארצה, וכבר בהיותו בן
14 יצא לעבודה כשליח בבנק. לאחר־מכן התקבל לעבודה
באגף מסיד,הכנסה המנדאטורי, למד בערבים, וב־1943
קיבל תעודת בגרות מאוניברסיטת לונדון. עשרים שנה
לאחר־מכן קיבל גם תעודת רואד,־חשבון. בין התקופות
הספיק להשתלם שלוש פעמים בארצות־הברית.
כאשר הוקם מנגנון הכנסות־המדינה, עם קום המדינה,
הצטרף אליו נוידרפר, והכיר את בונה מנגנון־המדינה,
זאב שרף. בשנת 1954 התמנה מפקח מחוזי של מס ד,ד,כנסה,
ושנה לאחר־מכן יצא להשתלמות בארצות־הברית.
בשנת 1958 עבר לירושלים, לתפקיד סגן נציב
מס־ההכנסה.
כאשר התמנה עוזי שטיינברג לתפקיד נציב מס-
ההכנסה, במקום אברהם גיבעוני, פסחו על נוידרפר,
שראה עצמו מועמד מתאים. הוא החליט לעזוב את עיר־

אחי! היהחמן הסתבר ־
אך הבורסה הוציאה
אותו ! 17 הבוץ
הבירה, חזר לתל-אביב בדרגה נמוכה יותר: פקיד־שומה
מיספר .2
בשנת 1966 פסחו עליו שוב. הממונה על זזכנסות
׳ בראיון שנתן להעולם־הזה ( )1931 בספטמבר ,1974
העריך בבלי כי בשנת 1973 ניתן לגבות עוד 6מיליארד
לירות.

המדינה דאז, שימחה גפני העדיף למנות כנציב מסד,הכנסה,
במקום שטיינברג, את יעקב תמיר. נוידרפר
נפגע שנית מן הקיפוח הבולט. מקורביו סיפרו כי אין
מקדמים אותו כיוון שמישפחתו פעילה במיפלגת הלי ברלים
העצמאיים, אולם יודעי־דבר הזכירו ויכוח על
שומה שהוצאה לחברה גדולה, שאושר לה סכום גדול
בהפסד.
על כל פנים, בשנת 1969 צלח לו מזלו. זאב שרף
התמנה כשר־האוצר, ומינה את נוידרפר כממונה על
הכנסות־המדינד, במקומו של גפני. היתד, זו קפיצה עצומה

האוצר ס ן לו
דירה ־ והוא
00546131

לנוידרפר, שפיתאום מצא עצמו ממונה גם על יעקב
תמיר.

אחד הדברים הראשונים שעשה היה ביטול
הוראה, האוסרת על מפקחי מס-ההכנסה להתרועע
עם נישומים.
הוא עצמו ידוע בקשריו חטובים עם הנישומים הגדולים.
בין ידידיו היו אילי־הון כמו יעקוב להב, גרשון
רוזוב ויק״ותיאל פדרמן.

זידרפר היה מיודד מאד גם עם נישום גדול אחר,
^ עו ב ד בן־עמי. עוד בשנת ,1961 כאשר היד, פקיד־השומה
מיספר ,2קנה מחברת אשדוד של בן־עמי מיגרש
באשדוד׳ בשטח של 900 מטר, תמורת 12.5אלף לירות
בילבד. בן־עמי לא יכול היה להתלונן על יחס שילטונות
מס־ד,הכנסה אליו. נעשה עימו הסכם תשלום־מסים נדיב
בצורה מפליגה, שזכה לביקורת קטלנית מצד בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב (העולם הזה .)1924

אחד הפרקים המופלאים בחייו של נוידרפר הוא
הגנתו הטוטאלית על היהלומנים. הדבר לבש השבוע
צורה מגוחכת. במשך ישנים טען נוידרפר כי אי־אפשר
לחייב יהלומנים לנהל ספרים כחוק, שכן אז יברחו מן
הארץ. בתירוץ זה מאפשר מינהל הכנסות־ד,מדינה לענף
המרוויח ביותר לשלם כמס אחוז זעום בלבד מן המגיע
ממנו.
אולם השבוע הודיע נשיא בורסת היהלומים, משה
שניצר, כי הענף יהיה מוכן לנהל ספרים כחוק. הוא
ביקש רק למצוא פיתרון לבעיית הקבלות הניתנות
ליהלומנים בחו״ל, במחירים פיקטיביים. עמדה זו היא
סטירת־לחי לנוידרפר, מגן היהלומנים.

לנוידרפר עצמו יש מידע אישי ישיר על
הקורה בענף זה. אחיו הוא יהלומן ותיק וידוע.
לפני כמה שנים, כאשר אחיו היה שותף עם יהלומן
אחר בעסק יהלומים, הסתבכו השניים בחובות קשים.
וראה זה פלא: בעוד ששותפו של האח הוכרז פושט־רגל,
והוצא מחברותו בבורסת־היד,לומים, לא ננקטו
צעדים דומים נגד אחיו של הממונה. האח־ד,יהלומן ממשיך
לעסוק במיקצועו עד היום, ונשאר חבר בבורסת־היד,לומים.

נוידרפר אינו מופיע כאמצעי־התיקשורת

— היהלומנים ושאר 1183׳־
§ | ן המס רואים מ
0את נ סוו ש
במגן על גנריות או סטייקיות. הוא כהר דווקא
כענף*חיהלומיפ.
לפני כמה מאות שנים ד׳תפרסם באנגליה הגיבור
העממי האגדי רובין הוד, ששדד את העשירים והעביר
את שללו לעניים. מה שעושה משד, נוידרפר במדינת־ישראל
יכול לזכות גם אותו בתואר רובין הוד — אבל
של העשירים.

זר4

והגידה

סיירת הנשכחות

בו ק אר ץ־י שר אל בריטניה:

עוד מיליארד ל״* הפסד!
שרים בממ שלת מערב״גרמניח הב טי חו
לקבוצת בנקים גרמנית, לחפעיל לחצים
על ממ שלת ישראל בפרשת ה ת מו ט טו ת
״בנק ארץ־ישראל— ברי טני ה״ בלונדון.
כמה בנקים גרמניים ה שייכים למיפלגה
השלטת, הסוצי אל־ד מוקרטי ת ,״הפקידו
סכומי ם נכבדים בבנק בלונדון, ביני ה ם
הבנק ה מ חוזי של ה סן ( 15 מיליון מ רקי ם
גרמניים) ,הבנק ה מ חוזי של מיינץ (מיליון
דולר).
בארצות־חברית התארגנה קבוצה גדו לה
של חברי בית-הנבחרים המייצגים
מדינות, שבחן פועלים בנ קי םאמ ריק
איי ם שהפקידו כספים בבנק ״ ב רי טני ח״
בלונדון. הבנקים האמ רי ק איי ם העיקריים
חם ״בנק אוף א מ רי ק ה״ ( 2מיליון דולר
באמצעות חברה אי טל קי ת צ׳יי ס
מנ ה טן״ ( 2מיליון דולר) ,״יוניי טד קלי פורניה
בנ ק״ ( 2מיליון דולר פארסט
וי ס קונ סין״ ( 1.8מיליון דולר) ,״פרנקלין
נשיונאל״ ( 2מיליון דולר) ,ו״מרצ׳נט
בנק אוף אינדי אנפולי ס״ ( 2.4מיליון
דולר).
בבריטניה הודיע ה״בנק אוף אינג-

לאנד,״ כי יגיש תביעה מי שפטי ת נגד
״בנק י שראל״ על סירובו ל שאת ב אחריו ת
לפיקדונות הבנקים בבנק ״ ברי טני ה״ בלונדון.
ה״בנ ק אוף אינגלאנד״ שיגר שני
מיברקי-איום, שעוררו א ת המפקח״על־הבנקים
מאיר חת ואת מפרק הבנק,
יוסף מילוא, לצאת בבהילות לאנגליה.
התפת חו ת זו הי א בניגוד מו חל ט לדיוו חי
ם שמסר נגיד ״בנק ישראל״ משה
זנבי לרא ש־הממ שלה ולשר-האוצר, כאשר
ה חלי טו לא ל ה סכי ם לכל הסדר
בלונדון.
קבוצה של בנקים שווייציים כבר
הודיעה באופן לא״רישמי לבנקים ישראליים
כי תעשה הכל למניעת מ תן
אשראי בינלאו מי לגופים ישראליים. כמה
בנקים שווייציים גדולים הפקידו אף
הם כספים בלונדון, ביניה ם ״ ק רדי ט
סווי ס,״ ״יו.בי. א ס״ ו״בנק פופולאר.״
בין הנפגעים גם בנקים אי ט ל קיי ם נוד עים,
כ מו בנק ״פריו אטה פיננסי ת״ (4.6
מיליון דולר) וכן בנק ״איטליאנו״י שראל״
השייך לממ שלת ישראל.
בין הבנקים שהפקידו כספים גם בנק

״ מונ ט רי אול״ הקנדי ( 1.3מיליון דולר)•,
בנק ״פופולר ספניול״ (מיליון דולר);
״ אסטא דו בנק אוף סן־פאולו״ מברזיל
(חצי מיליון דולר); בנק ״אל אנדו אק-
ציון״ מפינלנד ( 2.1מיליון דולר סוונ-
סואל בנ ק״ מ שוודיה ( 2.3מיליון דולר);
״אינדו ס טרי אל בנק אוף י פ אן״ (1.1
מיליון דולר קיוב ה בנ ק״ מיפאן (מיליון
דולר).
סך הפיקדונו ת הזרים ב״בנק ישראל—
ברי טני ה״ בלונדון עולה על 100 מיליון
לירות שטרלינג. טענת הממ שלות הזרות
היא, כי אין הבדל בין הפקדות בבנק
בלונדון או בישראל וכי מאחרש״בנק
ישראל״ מחזיר אתההפק דו ת לבנקים
שהפקידו בישראל, עליו לעשות כך גם
בלונדון.
אם תיכנע ממ שלת ישראל לתביעה,
יגדלו הפסדיה בגין תפיס ת הבנק במיל יארד
לירות נוספות על 250 מיליון הלירות
שכבר הפסידה בבנק בישראל. אם
הממ שלה לא תסכי ם, עלולה כל המערכת
הפיננסית של ה מדינ ה בחו״ל להיפגע.

מזכר
תצריך

2 2 .7 .7 4

מסשר

ראש

העירייה

סיי • זולקבץ -מנ הל חברת? זרהובגרון
לשכת סגןר#ס העיריה מר פ. אוגיקובס ^ י

ודון:

הקפאת דירותברםת =*ביב ב ׳ .

כהפשך לסיכום הפגישה מיזם שי שי,
, 1 9 . 7 . 7 4נתבקשתי ע ל = ידיסגן ראש העיריה
פר אוניקובסקי, להודיעךכיאיןלכלול
7דירותב הג רלה הם ססח שתערך ביום , 2 9 . 7 . 7 4
לפיהת לו ק ה הבאהנ א
! .רי רה ע בו ראל מנ ת מלחמת יום
י, כ פו רים ( הדי וו ; אושרה על־־ידי
ראש העיריה ) ;

חמיזכר המופיע בתצלום מדבר בעד עצמו. הו א מספר כי
לפי הנ חיו תיו של ראש עיריית תל-אביב שלמה (״צ׳יצ׳״)
להט, הוצאו שבע דירות מקבוצת הדירות המצומצ מ ת העו מד ת
להגרלה לזוגות צעירים ברמת״אביב. לגבי ארבע מ הן יש פירוט
באשר לשימושים שלהן.
שלוש דירות הועמדו לרשות ראש״העירייח. דובר ראש־העירייה
מסר, בתגובה, כי שלוש דירות אלו הוחזרו ל מיכ ס ת
הדירות חמוגרלת. סגן רא ש־העירייח, פרץ אוניקובסקי,
אמר, כי רק דירה אחת מתוך השלוש אכן הוחזרה, ועוד שתיים
נמסרו לשתי אלמנו ת, לפי הנ חיי ת ראש״העירייח•
כאן צריך להיעצר רגע, ולשאול שאלה. נכון כי כאשר
עושים מעשה עבור נכח או אל מנ ה או צה״ל, מסתת מו ת
הטענות. אולם למרות אי״חנעימו ת שבחקירח, יש מיסגרות
המספ קו ת דירות לצח״ל, או לנכים או לאלמנות, ויש מיסגרות
המיועדות רק לזוגות צעירים.
הדירות שברמת-אביב ג׳ מ תוקצבו ת עבור זוגות צעירים,
שיש לחם זכויות לדירות כשם שלאלמנות יש זכויות. כאשר
מק טינים מ מי כסתם בניגוד לסדר חטוב, אין זח צודק. נוסף
לכך, מדוע דווק א חדירות שייעד ראש-חעירייח ל אל מנות
בסעיף ח׳ במיכתב, לא עברו אישור כ מו הדירה ל אלמנה בסעיף
א׳ ! מ ה ההבדל בין דירה שניתנה ל אלמנה בסעיף הראשון,
לבין שתי דירות שניתנו, לדברי אוני קוב ס קי, ל אל מנו ת מתוך
השלוש שבסעיף ה׳ !

סגן קימר (;*ם עו״ד נאמן)
עוד סיירת

החני1ן של ״חך

הדירות

נא לא לצחוק. זה ברצינות. ובכן,
בישיבת ועדת־התברואה של עיריית תל־אביב
סיפר האחר אי לתברואה מ טעם
הנחלת העיר, אריח קרמר, כי בדעתו
ל ה קי ם סיירת-נשכחות. כאשר פערו כל
הנוכחים עיניים ת מהו ת, הסביר כי כשם
שיש לשר גד יעקובי סייר ת-בטיחו ת
ול״צ׳יצ׳״ יש סייר ת שיפור-חזות-העיר,
י קי ם הו א סיירת מייו חדת שתסייר בעיר,
ותודיע על כל מה שנשכח בה, כגון
ערימת אשפה ששכחו לפנות, מירפס ת
ללא רישיון ששכחו להרוס, או כל
מיטרד אחר.

ב 1 .דירהעבור משרד הביווזון, לשכת
השקום;
ג 1 .דירה תו קפאעבורגה ״ ל ;
ד 1 .דירהעבורשלסונותהר פו א ה
(אושר על ידי ועדת השכוןימיום

ה 3 .דירות לרשות ראש העירית .
0ה״כאיןלכלול 7דירותבהגרלה .
אבקש הנחיותיךוהוראוחיך .

בעיקבות פירסום במדור ז ה אודו ת
הדיון בוועדת בניין־ערים בתל־אביב, על
הפיכת קולנוע ״ חן ״ בכיכר דיזנגוף
לשלושת בתי־קולנוע, שיגרה הנהל ת
״חניון-חכיכר״ מיכתב למערכת העיתון,
ובו הודיעה כי מעולם לא הקציבה 15
מ קו מו ת -חניי ה לקולנוע ״ חן״ ,כפי ש נאמר
בפרוטוקול ועדת בניין־ערים, ש צוטט
כאן.
המיכתב הקפיץ מ מ קו מו א ת חבר
ועדת בניין־ערים התל-אביבית נחום
רז, שתבע מייד בדי קה כיצד נמסר
לוועדה כי ״ חניון־ הכיכ ר״ הקציב 15
מ קו מו ת־ חניי ה לקולנוע, ועל סמך זח
דנה חוועדה בבקשה•
אגב, רז מנע בי מים אל האת אישור
הוועדה ל״בנק די ס קונ ט,״ שרצח לפ תוח
סניף ב מקו ם בי ת־ה מר קחת ששכן שנים
רבות בכיכר דיזנגוף. רז טען כי יש
ל הי לחם נגד הפיכת העיר לסניף בנ ק אי
א חד גדול, כאשר הבנקים קוני םאת
בתי־הקפה ו ה חנויו ת הוו תי קו ת בכל ה רחובות
המרכזיים, ו פו ת חי ם סניפים.

העדרו יוה וק נסות
מי מצפה מבעלי״מיפעל שיתבע ל קנו ס
א ת ״ מ קו רו ת״ ,למשל, על הפסקת מי ם
שגרמה שיבושים בייצור?
מי מצפה שבעלי־מיפעל יתבע לקנוס
ספק חומרי-גלם על שהחומרים איחרו,
ולכן נפגע הייצור י
איש אינו מצפה לכך• א ם כן, מדוע
מבקשים התע שיינים ו מו מ חי המכון-
לפיריון־העבודה, לקנו ס עובדים על הי עדרויות
מעבודה 1מ ה ההבדל בין כוח-
עבודה, חומר״גלם או כל אמצעי־ייצור
אחר! כאשר הבנק מאחר לאשר למיפ-
על הלוואה, וגורם לפיגורים, האם יגיש
בעל-המיפעל תביעה נגד הבנק !
מדוע סבורים התע שיינים ו מו מ חי ה מכון
שיש לנ קו ט אמצעים על היעדרות
דק נגד השכירים ! כל בעל-מפעל מנו ס ה
יודע שעליו ל ה חזי ק מל אי של חומרי-
גלם. כל בעל-מיפעל נבון מ חזי ק מלאי
של מזו מני ם בבנקים. הוא מ חזי ק בקו-
ייצור רזרווי, ל מי קרה של תקלה. ובכן,
מדוע לא י חזי ק גם עובדים רזרוויים!
ל ה חזי ק מלאי, עולה יותר מאשר לשלם
משכורות לכמה פועלים נוספים.
כדי לייצר לפי לוח״זמנים, יש צורך במ
רוו ה של אמצעי-ייצור מכל הסוגים,
וכן של כוח-הייצור — העובדים. על ח־חעדרויות
ניתן להתגבר לא באמצעות
קנסות, אל א על״ידי הגדלת מיספר ה עובדים
ברזרווה מ ת אי מ ה.

מקדד

תדיראן

אמיליה שורץ

רחל ישר

דבורה בוכינגר
מרגלית

סירי קסנר

וני

שוי דו ד

אסטלה פרנק
מרים ולדמן

עלתה ליבטשיין

ווקו 4 0 0 1תדיראן

51ת1ן רד שתו 13ן בידי גבר״ס ונסו־!ש״ס
דרישותיהן.
במקרר 400 שטח פנימי גדול במיוחד הרבה פרטים קטנים וגדולים שעשו
מי במוך יודעת עד כמה חשובים
הפרטים הקטנים במקרר גם אנו יודעים ( 400 ליטר) ,דפנות דקים במיוחד בעלי את מקרר - 400 מקרר טוב באמת.
זאת לכן, כינסנו 36 נשים ־ עקרות בית בידוד פוליאוריטן, גובה המדפים ניתן למקרר 5 400 שנות אחריות (למע ובעלות
מקצועות שונים. כולן העירו לשינוי, יותר שטח לאיכסון ביצים
רכת הסגורה) ושנה אחריות לחלקי|
( )30 ביצים) ,הגלגלים מורכבים בגוף הפלסטיק ולרכיבים החיצוניים
את הערותיהן. מהנדסינו הקשיבו
המקרר, דושה מיוחדת לפתיחה ברגל, מקרר - 400 אספקה מיידית בכל
ורשמו והתוצאה: מקרר 400
מקום מיוחד לסיפולוקס ועוד הרבה
סניפי תדיראן ובחנויות המובחרות.
המקרר שאינו כמו כולם.
מויננים
11 טלווירות *

וייייי ח וו! 1רווו*םנוי נו

* ימערבות סטריאו #רדיו למבוניות #סוללות * בנסי #מוצר׳ תאורה

* מחשבי ביס

סניפים ! תל-אביב, רח׳ קרליבך , 27 טל׳ . 285151 ירושלים: רחוג שמאי ,9טל׳ . 231315 ,234867 חיפ ה: כיכר
מאירחוף ,5קרית אליעזר, טל׳ .539292 באר-שבע: רח׳ הדסה , 22 טל׳ .79526
*ירסום פלד

במדינה
(המשך מעמוד )16
חי־הנשק אליה. גרמו למשבר חברי הקונגרס
האמריקאי, התלויים בקולות המהגרים
היווניים בארצות־הברית.
אחת הסנקציות האפשריות היא התקרבות
תורנית־ערבית, התורכים מאיימים
להשיג את הנשק הדרוש להם בעזרת
הכסף הערבי, ממקורות לא־אמריקאיים.
אם יתקדם תהליך זה, עלולה גם תורכיה
להצטרף בפועל למחנה העויין לישראל.

מצבו העלוב של מחנה־השלום בישראל
.״כל עוד לא יתאחד מחנה־השלום
על כל פלגיו, אין כל חשיבות לדבריו!״
התריע.
הקהל בקולנוע תכלת בתל-אביב, שהיה
מורכב ברובו מאוהדי מפ״ם, מרי, מוקד
זרק״ח, ושכלל את כל המיהו־מי של
מחנה־השלום, מחא כפיים. מ במקום ׳נתקבלה
החלטה בלתי־יזומה: לקרוא לאיחוד
מחנה־השלום לאלתר.
קול מן הכלא. במרכזו של יום־העיון,
שנקרא על־ידי ״הוועד למען שלום צודק
בין מדינת ישראל והארצות הערביות״
(״ועד בולוניה״) ,עמדה שאלה המעסיקה
עתה את הציבור הנאור, ושיעסיק מחר
את המדינה כולה: האם לנהל משא־ומתן
עם אש״ף?
טען שימחה פלפן, מי שהיה ראש המחלקה
הערבית של מפ״ם :״עלינו לחיות
עם הפלסטינים, או למות עם הפליש־תים!״
יוסי אמיתי, המיזרחן הצעיר מקיבוץ
גבולות, הישווה את תקומת התנועה
הלאומית הפלסטינית לחזון העצמות היבשות.
אורי אבנרי תיאר את תולדות אש״ף
(ראה עמודים ,)12—13 ודיווח על שיחות
עם אישים פלסטיניים. גם שאר המש*

פרום׳ אופגהיימר
איחוד או שיתוק

תמים דעים עם אליעזר פיילר ורות לוביץ׳,
שיש עתה סיכוי להשיג הסדר כולל בז׳נבה.
תמיכה לדיעה זו באה •מכיוון אחר:
צ׳רלי ביטון מהפנתרים, שהתלונן על שיל-
טונו של מנחם בגין בשכונוודהעוגי, וטען
כי בני עדוודהמיזדח יכולים לשמש ״גשר
בין האשכנזים והערבים.״
נתן ילין־מור, שהינחה את הוויכוח,
הביע התרשמות אישית: התמיכה בישראל
בעולם פוחת והולכת. בטלוויזיה האמריקאית
הוא נשאל לאחרונה לא פעם על-
ידי אזרחים פשוטים :״מדוע צריכה אמריקה
לתמוך בישראל?״ מסקנתו של ילין-
מור: הזמן פועל נגד ישראל, ויש להגיע
לוועידת ז׳נבה במהרה.
ק שר השחקה. אמצעי-התיקשורת,
המבליטים כל הכרזה שיגרתית של עסקן
מיפלגתי זוטר, כימעיט החרימו את הכנס.
הטלוויזיה והרדיו לא טרחו להופיע,
דיווחו עליו במישפט סתמי. כימעט כל
העיתונים קישרו נגת קשר של שתיקה.
מעריב, ידיעות אחרונות והארץ לא הק דישו
לו אף מילה אחת.
ייתכן שהיתה לכך סיבה פשוטה: החלטות
יום־העיון לא ערבו לאוזן של מי
שחי עדיין בגן־עדן של טיפשים. נאמר
בהן, בין השאר, על דעת כל המשתתפים:
• ״לא ייתכן שלום אמת בין ישראל
והעולם הערבי בלי השתתפותו -של העם
הערבי הפלסטיני.״
• ״בסים השלום יהיה דו-קיום בשלום,
זו בצד זו, של מדינת ישראל
ומדינת פלסטין.״
!• ״על ישראל לפלס דרך להידברות
ישירה בינה ובין העם הפלסטיני, שבה
יהיה כל צד מיוצג על־ידי ההנהגה הלאומית
המוכרת שלו.״
• ״על מדינת ישראל להביע את נכונותה
לשאת ולתת עם האירגון לשחרור
פלסטין על בסים של הכרה הדדית, הפסקת
פעולות האלימות וחתירה להסדר
שלום בין מדינת י־שדאל הריבונית ובין
מדינה פלסטינית ריבונית.״
• ״טובת ישראל מחייבת את כינוסה
בהקדם של ועידת־השלום בז׳נבה, בהתאם
להחלטות מועצת הבטחון ! 242ד ,338בהשתתפות
כל הצדדים הלוחמים, ובכללם
הנציגות המוסמכת של העם הפלסטיני. ההשתתפות
המשותפת בוועידת־ז׳נבה תהווה
ראשית ההכרה ההדדית הרישמית.״

ראשי ה מי מ של
האמריסא
מסתב כי ם
ב שערוריית
ב תי ־ ה א בו ת
של ב רג מן
ו הו לנ ד ר
בריאות ביו הצרעת זלנזדוו

חוקר פלפן
דו־קיום או מוות

מיזרחן אמיתי*
עצמות או גוף
דיע1ת מחוץ דור?<ר הפירסימדו חאם צריכה ישראל
לדבר עם אש ״ף•ץ
מיטב המומחים השתתפו
כיוס־עיון שק 3ע: כן1
את ההצגה גנב פרופסור לחקלאות, שלא
דיבר ״לעניין״.־ כשבא תורו של חנו <אופנ־היימר
הקשיש, חתן פרס ישראל לחוות
את דעתו על ועידת-דנבה, העדיף לדבר
* עס בנו יותס.

תתפים בוויכוח — ד״ר אמנון קפליוק
היהודי וד״ר, אמיל תומא הערבי — עמדו
על השינויים שחלו בעמדות אש״ף, ועל
התנאים הדרושים כדי לפתוח בהידברות
עימו.
האי״ש שעורר את העניין הרב ביותר היה
היה דווקא מומחה כלכלי: ד״ר חיים דרין־
דרבקין ניתח את סיכויי־החיים הכלכליים
של מדינה פלסטינית שתקום בגדה וברצועה,
הוכיח שדרושים רק כחמישה מיליארד
דולר כדי לתת למדינה כזאת תשתית
כלכלית איתנה. תקציבי־הביטחון השנתיים
של מדינות המרחב עולים בהרבה
על סכום זה.
תרומה יוצאת־דופן לודכוח: מיברק של
העסקן הקומוניסטי מרמאללה, בשיר אל־ברגותי,
העומד עתה למישפט בישראל
בעוון ריגול, מפני שהעביר לצמרת ה*
מיפלגה בעומאן דו״ח על ההתפתחות בשטחים.
הכריז אל־ברגותי מן הכלא :״כוחות
אקטיביים בארצנו (פלסטין) נאבקים
למען פיתרון צודק שיבטיח, את הזכות
של העם הישראלי והעם הפלסטיני לקיום
לאומי עצמאי, במיסגרת שתי מדינות שכנות,
החיות בשלום.״
אשכנזים, ספרדים וערכיים. החלק
השני של יום־העיון הוקדש לוועידת־ז׳ב־בה.
גם כאן נוצרה אחידות־דיעות רבה
בין המרצים: צריכים ללכת לוועידה. הזהיר
ח״כ מאיר פעיל: צריכים ללכת, אך
יש ׳סכנה שהנציגות הישראלית תנסה לפוצץ
את הוועידה מבפנים. נחום סולן,
מזכיר המישמרת הצעידה של מפ״ם, היו!

הפחדמ פגי
הצרעת הו א אג ד ה
ם 7תי * מ בו 0ס ת שי ש
לעקרה מן ה שו ר ש
״חולי הצרעת מסתובבים סביבנו, אוכלים
איתנו במיסעדות, נוסעים יחד איתנז
באוטובוסים וחוזרים כל יום לבתיהם,
אחרי יום־העבודה. האגדה על האי הבודד
— מחנה־הריכוז — נשארה בגדר אגדה.״
דיברי ד״ר עמום ארנון ממישדד-הבריאות.
ת רו פהלמחלה. מאז שנת 1948 ועד
לסוף שנת ,1973 נתגלו בארץ 230 מיקרים
חדשים של מחלת הצרעת. בדרך-
כלל מתגלים בין שישה לשיבעה מיקרים
חדשים מדי־שנה. רוב הנפגעים במחלה
הם אנשים מבוגרים.
מתוך 230 מיקרי צרעת שהופיעו בישראל
מאז ,1948 נפגעו 11 ילדים מתחת
לגיל 74 .15 נפגעים אחרים היו בגילים
שבין 15ל־ .25 מאז שנת 1948 מתו, מסיבות
שונות 200 ,אנישים שהיו חולי צרעת.
הצרעת, המחלה האיומה, ששמה בלבד
מעורר חלחלה, הפכה פחות •מסוכנת •מהנזלת,
כאשר נתגלתה תרופה לה, לפני
כ* 25 שנים. בשנת 1874 גילה הבקטריולוג
הנורווגי הנסן את חיידק הצרעת, והמחלה
נקראה בשמו, מחלת הנסן.
התרופה אינה מרפאת, אומנם, אך היא
מפסיקה את התפתחות •המחלה, ומנטרלת
את סכנת ההידבקות מחולה לבני־מיש-
פחתו, או לכל אדם אחר. התרופה היא
מסוג האנטיביוטיקה, והחולה נאלץ לקחת
את הכדורים מדי יום ביומו.
קשה מאוד להידבק בצרעת, מאחר
שתקופת הדגירה שלה יכולה להימשך
משנה אחת עד 15 שנים. בישראל מפקח
על מחלה זו ד״ר עמוס ארנון, ראש המח־

* 69 ערורייה חדשה מסעירה עתה את
יהודי ארצות־הברית, והיא אינה נופלת
בהיקפה משערוריית בתי־האבות של
ברנארד ברגמן. אולם, בעוד על פרשת
ברגמן נמסר דיווח חלקי בעיתונות הישראלית,
הנה על הפרשה השנייה הוכרז
קשר של שתיקה, כאילו לא היתה ולא
נבראה. וזאת, למרות שהעיתונים הנפוצים
ביותר בארצות־חברית מספרים עליה בהרחבה
ובכותרות ראשיות.
•זוהי שערוריית בתי־האבות של יוג׳יו
הולנדר, מראשי תנועת המיזרחי והיהדות
האמריקאית, חבר המועדון האכסקלוסיבי
ביותר של יהדות אמריקה, מועדוך הנשי-
אים.
יחד עם שמו של הולנדר נקשרים בלקה
לבריאות הציבור במישרד-הבריאות.
סיפר ד״ר ארנון :״נפגשתי פעם עם
אשה צעירה ויפה, שחלתה בצרעת. לא היו
אצלה שום סימנים חיצוניים למחלה. אין
ספק שהיו סימנים על •גופה, אך הבגדים
הסתירו אותם. האשד. היתד. במצב־רוח
טוב. היא התחתנה, ילדה ילדים, ועבדה
כאקדמאית. זו אינה מחלה תורשתית.
הפולח הזה 55־19

ראש־עיריית ניו־יורק אברהם בים (שהיה
קודם יושב־ראש אמריקן בנק יאגד טראסט
קומפני בניו־יורק, השייך לבנק סוויס־ישראל
בשווייץ ולקבוצת פילים קלוצניק
זאייב פיינברג. זה היה הבנק של עסקי
ברגמן והולנדר. הסנאט האמריקאי דורש
בימים אלו את חשבונותיו של ברגמן
מן הבנק).
עוד ישבו בחבר־הנאמנים גם הסנאטור
יעקב יעבץ, השופט יעקב פאשברג ושמואל
האוסמן. בסוף שנת 1972 מכר הולנדר
את ארבעת בתי־המחסה שלו לטורו, ב־29
מיליון דולר. טורו השכיר את בתי־האבות
חזרה להולנדר תמורת 1,4מיליון דולר
לשנה. חוקרי הממשלה האמריקאית בודקים
עתה גם את משמעויותיה של עיסקה
זו. בינתיים הם גילו כמה דברים מעניינים
ביותר.

ק שר לפשע
ה מ או רגן

סגאטור יעכץ
בהנהלה

סגן־־נשיא רוקפלר

ראש־׳עיר כים

במימשל
בבנק אגב, ההוצאות שמסר ברגמן למחלקת
הבריאות של ניו־יורק לגבי שנת ,1973
הראו הפסד של 149 אלף דולר. נראה
כי הפסד זה לא הדאיג אותו כאשר מ־שך
לעצמו ולשני בניו — סטנלי ומאיר —
משכורות של 78 אלף דולר עבור שירותים
שונים.
חקירת המצב הכספי של 40 בתי־האבות
של ברגמן ושות׳ הראו, כי הם מכניסים
מדי־שנה ״ 407 על ההשקעה! דין־וחשבון
פנימי של רואה־החשבון של ברגמן- ,שמואל
דחוביץ, גילה כי השווי הנקי של רכושו
של ברגמן עולה על 24 מיליון דולר,
וכי ב-שנת 1974 לבדה הגדיל את הונו
ב־ 4.3מיליון דולר( .הסיפור המלא על
ברגמן — העולם־הזה .)1948 ,1949 ,1950
אותו דחוביץ סירב להעיד לפני ועדת
הסנאט האמריקאי בימים, אלה בטענה
כי עדותו עלולה להפליל אותו.

שערורייה שמות המוכרים לאמריקאי הרגיל
הרבה יותר: ראש־עיריית נידיורק,
היהודי אברהם בים! הסנאטור יעקב יעבץ;
השופט הפדראלי יעקב פאשבריג ואספן־
התרומות הרפובליקאי הידוע שמואל
האוסמן.

ה תע ש רו ת
מי שפח תי ת
^ מרכז השערורייה מתנוסס בם־
^ פורש גם שמה של מדינת ישראל.
שכן,,חקירת הוועדה המיוחדת של מדינת
נידיורק, בראשות הציר אנדרין שטיין,
העלתה בין השאר כי הולנדר נהג לזקוף
,את הוצאות נסיעותיו לישראל לחשבון
כספי בתי־האבות.
פרשת הולנדר היא כעין העתק של פרשת
ברגמן, אשר קיבלה השבוע מימד
חדש בשל סירובו של זה להעיד בוועדת־החקירה
של הסנאט האמריקאי. העיתונות
האמריקאית טיפלה ארוכות בשאלה האם
נתן סגן־נ־שיא ארצות-הברית נלסון חוק־פלר
חסות לברגמן, כאשר בפרשה זו
מעורב אותו אספן־תרוסות שמואל האוסמן,
שהיה ממקורביו של רוקפלר עת היה זה
מושל מדינת ניו־יורק.
הולנדר ( )62 הוא נשיא-הכבוד של,איר-
גון בתי-האבות בניו־יורק ובעליהם של
ארבעה בתי-אבות. על דרך הפעלתם של
בתי־האבות שלו נמתחה ביקורו! עירונית
כשנים 1960ו־.1967
בארצות־הברית משלמת המדינה תשלום
קבוע לבתי האבות, לכל מיטה מוחזקת.
ככל שבית־האבות חוסך בהוצאות ההחזקה,
גדולים רווחיו. כך, למשל, בחקירה הנעשית
עכשיו על בתי־האסות של ברגמן, הת-

ברר כי תחשיביו של ברגמן לגבי אחד
מבתי־האבות שלו, זה שהוקם במקום
מלון פארק קרסנט ברחוב ה־ 96 בניו־יורק,
הראו כי המוסד יכניס בשנת 1973 רווח
נקי של 833,500 דולר. זהו רווח של 1600
דולר לכל אחת מ 520-המיטות שבו, או
החזרה — תוך שנה — של !־ 57.57 מההשקעה
בהקמת ביודהאבות, שהיתר1.45 .
מיליון דולר.

** כאן שכאשר הניע הולנדר לאר-
)₪/צות־הברית בשנת ,1952 לא סתם
פנה מייד לעיסקי בתי-האבות, כמו ידידו
ברגמן. הולנדר טען כי עשה כסף רב
במיסתר במזון באירופה המרכזית בשנות
וד 50׳ ,וכי כסף זה איפשר לו להתחיל
את דרכו בארצות־הברית. כאן נכנס מייד
לעיסקי בתי־האבות מהגדולים בנידיורק.
בשנת 1970 נכנם להרפתקה גדולה, הנחקרת
עתה ביסודיות. הוא הקים את בית-
הספר לאמנות טורו, בבניין ברחוב ה־,44
אשר נתרם על־ידי הממשלה הפדראלית.
הולנדר הוא יושנדראש חבר הנאמנים
של טורו, ועימו בחבר־הנאמנים יושבים

ארצות חמותי ״הצרעת נמצאת בדרך-
כלל בארצות חמות, כמו בכל ארצות אמריקה
הדרומית, הודו ואפריקה, אך נפגעו
בה חולים בצפון־אירופה (בנורווגיה
היו כמה מאות מיקרים) .אנו מכירים,
בארץ, את כל חולי הצרעת שלנו.
״המחלה מתחילה עם פריחה, פוגעת
במחזור־הדם ובמעדכודהעצבים. המקומות

בגוף, שנפגעו, מאבדים את תחושת הכאב.
זוהי מחלה ממושכת מאד, וגם אם
החולה אינו מקבל טיפול, עוברות שנים
רבות עד למותו.
.״החולים מקבלים את התרופה חינם.
אחרי בדיקות, ואחרי טיפול במשך כמה
חודשים, נשלחים י החולים לבתיהם. ב-
ביודהחולים הנסן, ליד ירושלים* ,וחזקים

כמה עשרות חולים. הם אינם מסוכנים
לציבור, מבחינת ההדבקה, אך פשוט אין
להם בית ואין להם לאן ללכת.״
לדעתו של ד״ר ארנון, יש לתקן את
הטעויות שנעשו בתנ״ך ובמיסמכים עתיקים,
לגבי !מגיפות הצרעת שפגעו, כביכול,
ברבנות אנשים בכל הזמנים. ד״ר
ארנון טוען שהצרעת אינה יכולה כלל

העולס הזה 1955

רשת ב תי -א בו ת
נו ספת
:שיא־־כבוד הולגדר
הרשת השנייה

ך* ף, למשל, התברר כי כל חשבונות
* 0דירתיהפאר של הולנדר כוסו על-ידי
בתי האבות, כהוצאות רפואיות.
בתי-האבות שילמו גם את הוצאות נסיעותיו
של הולנדר לישראל, ואפילו את כל
שאר הוצאותיו האישיות, כמו דמי־חנייה,
כרטיסיראשראי ועוד.
תשלומים כאלה הם בניגוד לחוק האמריקאי-
,שכן בתי־האבות מקבלים מממשלת
ארצות־הברית הקצבות כדי לכסות
את הוצאות אחזקת הזקנים, ולא את הוצאותיו
האישיות של בעל העסק.
בינתיים, בעוד שמה של ישראל נקשר
בשערוריית הולנדר, נחשפים הקשרים ש בין
ברגמן לבין הפשע המאורגן האמריקאי.
רוקו סקארפונה, שוטר־לשעבר. במישטרת
ניו־יורק, העיד בפני ועדת־הסנאט על
קשריו עם ברגמן. הוא סיפר כי הוא מועסק
בעבודות ביטחון שונות בבתי־האבות
של ברגמן.
סקארפונה סיפר כי הוא חבר הליגה ה-
איטלקית־אמריקאית של ג׳ו קולומבו, מראשי
הפשע המאורגן בניו־יורק. הוא גר
בפנטהאוז שקיבל מברגמן. מוצאו ממייאמי
בפלורידה, ולמרות גילו הגבוה ( 70 שנה)
הוא עושה מפעם־לפעם עבודות ביטחוניות
עבור ברגמן.
לדבריו בפני ועדת הסנאט, טילפן אליו
ברגמן בספטמבר 1973 וביקשו. לבוא לניו-
יורק. הוא מכיר את ברגמן מזה תשע
שנים. הוא טען כי אינו מכיר אישית
את לנסקי, אם כי שמע שהוא בחור נחמד.
ועדת־הסנאט מאמינה כי סקארפונה
מהווה את חוליית־הקישור שבין ברגמן
לפשע המאורגן, וכי הוא היה גם ממונה
על עניינים כספיים, אבל כל זאת יתברר
— אם בכלל — בהמשך חקירות הסנאט.
בין שתי פרשיות אלו צצה פרשייה
שלישית• ,שבה קשור ישירות סגן־נשיא
ארה״ב נלסון רוקפלר, והדמויות המופיעות
בה מקשרות בין ברגמן להולנדר.
דובר הסנאט של מדינת ניו־יורק,
סטנלי סטיינגוט, העיד בפני ועדת-
החקירה כי אספן־התרומות של המפלגה
הרפובליקאית, שמואל האוסמן, הזמינו במארס
1973 לבוא לפגישה עם רוקפלר
וברגמן. האוסמן הוא גם אחד ממנהלי בית
טורו של הולנדר. כאשר הגיעו למישרדיו
של רוקפלר, שהיה אז מושל מדינת ניו־יורק,
נכנס אליו האוסמן, ויצא בהודיעו
כי רוקפלר מסרב להיפג-ש עם !סטיינגוט.
דובר מטעם רוקפלר הגיב על כך ב-
אמרו, כי סגדהנשיא לא אישר מעולם
פגישה כזו ולא התכונן לה, ולכן היא לא
יצאה לפועל. הדובר אמר גם כי אינו
זוכר אם נושא הפגישה היה בעיות בתי-
האבות.
מסתבר כי האוסמן היה איש־הקשר
בין רוקפלר לקהילה היהודית של נידיורק,
והיה מארגן עבורו פגישוודפתע כאלו ללא
הודעה מוקדמת.
יושב־ראש ועדודהחקירה המייוחדת כבר
הזמין את האוסמן לחקירה גם בנושא הפגישה
-שהיתה אמורה להתקיים עם רוקפלר,
תוך ימים אחדים תדווח העיתונות האמריקאית
מה באמת קרה שם.
להוות מגיפה ,״מאחר שכימעט אין סיכויים
להידבק בה״.
״שנית,״ הוא אומר ,״לפני אלפי ואפילו
מאות שנים, היו תולים בצרעת את
האחריות למותם של המונים שהיו נפגעים
במחלה בלתי־מוכרת כלשהי. היום,
הצרעת היא מחלה שאינה מדאיגה אותנו
כלל.״

סיפורה האישי של א רי אלה מנצור בחה־ ,16חבר תו

רז 1^ 1אהב
!אוו הו רז
עד וצנח
יוסי

מישפחה הרוסה, רצח
כדי לשמור על אהבתו

פאדובה בן ה־,21
משוחרר בן ל־שלושה
צעירים
הגדולה והיחידה.

> £ת ה שו אל א ם הוא אוהב אותי?
איזו שאלה! אהבנו אחד את השני
נורא, עד לשיגעון. הייתי מאוהבת בו.
כתבתי ביומן שלי, פה, על כל הפגישות
שלנו. הוא היה יפה, ודאג לי. נכון שהוא
כל־כך יפה, אמא?״
״נכון,״ מאשרת האם, אשר. צעירה־למראה,
השומרת בדאגה על מוצא־פיה של
בתה, לבל תאמר דברים העלולים להזיק.
״הוא יפה כמו שחקן־קולנוע. ועדין, ושקט.
מי היה מאמין שזה יקרה לו?״
הפצעים בליבה של אריאלה מנצור בת
ה* 16 עדיין טריים מאד. בווילה הדו־קומ־תית
המפוארת של מישפחת מנצור, שב־עיבורי
פתח־תיקווה, סיפרה השבוע אריאלה
הקטנה על אהבתה הקצרה והלוהטת
ליוסי פאדובה הבלונדי כחול־העיעיים בן
ה־ ,21 שבהתקפת־אמוק רצח בשבוע שעבר
שלושה מחבריו.
אביה של אריאלה הוא סוכן־ביטוח מצליח
בפתח־תיקווה, ולפני כחצי־שנה עברה

אלה וסיפרה ,״הגיע לביתנו קצין־מישטרה.
הוא ביקש לדבר מייד עם אבא. הוא אמר
לו שיוסי פאדובה הסתבך והתבצר בדירה,
ושאני צריכה לשכנע אותו להסגיר את
עצמו. אמי ענתה לו שהיא לא תיתן לי
לצאת מהבית. הקצין אמר שאם אני לא
אלך לדבר עם יוסי, יש סכנה לחייהם של
הרבה מדיירי הבית ההוא.
״אבל אמי אמרה לי בשום אופן לא ד מי
ששיכנע אותה בסוף חיה אבי. יצאנו בם-
כונית־המישטרה: אבי, אמי ואני. בדרך
התחלתי לחשוב על יוסי, על האהבה שלנו,
ועל מה שיהיה איתנו עכשיו.

״ הו א ע זי
לי ב שי עו רי ם״
ת יוסי הכרתי לפני כארבעה
> //חודשים, כשחברים שלי הזמינו או־

^ ל מ סי ב ת יום־ההולדת שלו.
״אם הבאתי לו מתנה? איזה מתנה?
הבאתי לו את עצמי,״ אומרת אריאלה
בחיוך מר .״זה לא היה מספיק? הוא
התחיל לבוא אלי הביתה. הוא מצא מאד
חן בעיני אבי. נכון, אמא, שהוא היה כלבך
עדין?״
האם מאשרת :״הוא התנהג תמיד בנימוס,
והיה עוזר לאריאלה בלימודים.״
״היינו נפגשים כל יום,״ המשיכה אריאלה
.״הלכנו לבלות במקומות מפוארים.
הוא אמר לי שהוא רוצה להיות רק איתי.
הוא רוצה לברוח מהחברים שלו. את אחד
מהחברים האלה, צ׳ארלי אלופר, הכרתי
גם אני. היינו יוצאים יחד ומצטלמים יחד.״
אריאלה מחזיקה צל השולחן שלפניה
צרור של תמונות, ויומן. יש לה עשרות
תמונות, שבהן היא מצולמת חבוקה בזרועו
של יוסי פאדובה. על גבה של כל תמונה

גיבורת הדראמה !#ז

״הוא היה יפה נמו
שחקדקולמע, ועדין,
ושקט.״

לשכנע את יוסי פאדובה להשליך את העוזי מידו
בכוח אהבתה, שיכנעה את הקוטל להיכנע, בב
כזו כתב המאהב הלוהט שורות של שירים, על 1
אהבתו הניצחית לאריאלה. ביומנה רשמה הנע־*^
רה את סיפור פגישותיה עם יוסי היפה, אביר-

חלומותיה.
על אחת התמונות תיאר פאדובה כמה הוא .
מאושר כאשר הוא מחבק את אריאלה, והוא 1
נראה בה כשבידו השנייה הוא מחזיק בתינוקו
של חברם, הצלם.
״יוסי היה עוזר לי בשיעורים,״ מספרת ארי אלה
,״ולא היינו יוצאים עד שאני לא הייתי
גומרת את הלימודים שלי. הוא היה בודק אותם.
הוא היה גם לוקח אותי לבקר אצלו בבית.
אחות אחת שלו היא חיילת, ג׳ובניקית. את שתי
אחיותיו האחרות לא הכרתי. הן נסעו ללונדון.״

המישפחה לגור בבית החדש שלהם. כאן,
בבית זה, ביקר פאדובה באותו יום שלישי
גורלי, שעות ספורות לפני הדראמה שהתחוללה
ברחוב יוספטל מיספר 8בפתח־תיקווה.

ק ר או לי
לדבר אי ת ר7
ל וסי רקד איתי, פה בבית, באותו
/ /יום,״ סיפרה אריאלה השבוע .״ישבנו
עם כמה חברים וחברות. בסוף הערב
יצאתי איתו, ללוות את החברים שלנו.
קבענו פגישה למחרת היום בשעה ארבע.
לא הלמתי אפילו שאנחנו נתראה שוב
כעבור כמה שעות, עוד באותו לילה.״
אריאלה, נערה גלויית־לב, בעלת הופעה
נאה, שיער שחור ארוך ועיניים גדולות
נוצצות. היא לומדת בסמינר למורות ב־פתזדתיקווה.
בדברה על המאורעות האחרונים,
היא משתדלת להסוות את התרגשותה
מאחרי חיוך ילדותי קפוא.
״באחת וחצי אחרי חצות,״ המשיכה ארי

הו אלא רצה
ל הי דרדר״ ־

ציוו המוות

אחד מחוקרי המישטרה מצביע על המקום שבו נפל
הקורבן הראשון של ליל הדמים בבית מיספר 8בקיריית־יוספטל.
דוד פרטוש, בעל הדירה, נורה למוות מייד כשפתח את הדלת בפני פאדובח.

***תי אחיותיו הגדולות של יוסי פאדובה
*/ו נסעו ללונדון אחרי שהמישפחה התפרדה.
האב מאושפז כיום במוסד לזקנים חולים. האם
מאושפזת מזה כ־ 10 שנים בבית־חולים לחולי-
ינפש. אחיו הגדול של יוסי, חיים, נהרג במיל-
חמת ששת־הימים.

מב תחיי תקוה

של יוסף פ א דו ב ה, המחסל

״כן,״ טוענת אריאלה בתוקף .״הם קינאו
בו. הוא היה רב איתם בגלל זה אך
אריאלה אינה יכולה להרחיב את הדיבור
בנושא זה. אמה אינה מניחה לה .״בשביל
מה לנו צרות?״ אומרת האם.
הדבר היקר ביותר בחייו של יוסי פא־דובה
היה אהבתו לאריאלה. אלה ש איימו
לפגוע בנקודה הרגישה ביותר שלו,
עתידים היו לתת את הדין. פאדובה אהב
את חברתו עד־כדי רצח.
ייתכן שבמוחו המסונוור והמעוות תיב־נן
הצעיר, המאוהב נואשות בנערה בת
ה־ ,16 להקדים מכה למכה, לשמור על

ממנו את האקדח שהיה עליו, אבל הוא
השתחרר מהם ורץ אלי, חיבק אותי, והתעלף.
זה נגמר. האהבה שלנו, הכל נגמר.
״אחר־כך השוטרים סיפרו לי איר יוסי
הגיע לבית הזה, ועלה לדירתו של חברו
דוד פרטוש.״

הו א שאל ר ק:
״ אי פהצ׳ ארלי ז״
חרי שגפרד יוסי פאדובה מחברתו,
ר ! אריאלה, באותו יום שלישי בערב,
הלך לאכול במיסעדה בפתח־תיקווה, שם

..השמרים אמרו ל׳
שרק אני אוכל להציל
את דיירי הבית.״

,.אם הבאתי 0
גתות? הבאתי
לו את עצמי!״
פגש בחייל דני אוחיון. יוסי הציע לחייל
ללון בביתו, ושני הצעירים הלכו לישון
בדירתו של פאדובה. עדיין אין יודעים
אם אומנם תיכנן יוסי את הרצה בדם קר,
אך ברור כי אחרי שחברו החייל נרדם נטל
את נישקו, יצא את ביתו ופנה לעבר
דירתו של דוד פרטוש.
את מי חיפש בדירה זו?
בעדויות שניגבו לאחר־מעשה במישטרה,
נאמר כי כאשר פרץ לדירה עם העוזי
השלוף בידו, שאל פאדובה את פרטוש
שאלה אחת בלבד :״איפה צ׳ארלי?״
אותו צ׳ארלי היה חברו, ומתחרהו על
ליבה של אריאלה. אך פאדובה אף לא
המתין לתשובתו של דוד פרטוש. הוא
ירה בו ליד הדלת, והסתער פנימה לחפש
אחר צ׳ארלי. סביב השולחן ישבו חמישה
צעירים. ביניהם היה גם צ׳ארלי.
עדי־הראייה, אלה שהצליחו להימלט מפני
פאדובה המשתולל והעוזי היורק־אש שבידו׳
בקפיצה דרך חלון הדירה שבקומה
השלישית אל הרחוב מתחת, סיפרו כי
כאשר פרץ פנימה, זעק פאדובה:
״אני קוזו אוקאמוטו! תיכף אחסל אתכם

האם היה פאדובה בלתי־שפוי בדעתו
כאשר רצח את חבריו, או שמא ביצע את
הפשע המזעזע מסיבה כלשהי, בדם קר
ובמטרה ברורה?

״ב שביל מ ה
לנו צ רו תי ״
*< ופי. פאדובה ׳הסתובב תקופה מסו־יימת
ללא עבודה. הוא עזב את עבודתו

המתחרה

סי פאדובה, חיזר אחר אריאלה מנצור,
אך היא העדיפה את יוסי על פניו, יצאה
איתו בקביעות ואף עמדה להתארס איתו.

כעוזר לאח בביודדיחולים ילחולי1-ם ש גהה,
למרות שחיה זקוק מאד למקור פרנסה. אך
הוא לא הצליח להחזיק מעמד באווירה ששררה
בבית־החולים.
חבריו של יוסי מעידים כי היה בתור
עצבני, משונה ונתון למצבי־רוח. מישפח־

.ה1א רצה להיות רק
אתי, רכזות מכר
התבוים שוו.״
תה של חברתו, מאידך, מספרת כי היה נער
עדין ותרבותי. מד, הביא אותו לדירתו של
דוד פרטוש, כשבידיו עוזי שלוף ובפיו
שאלה אחת ויחידה :״איפה צ׳ארליז״
האם קינאו חבריו של יוסי בכך שהצליח
לכבוש את ליבה של אריאלה הנאה?

הדבר היקר לו מכל מחיר, ולו מחירם של
ודים.
בווילה של מישפחת מנצור, בפתח־תיקווה
מוסיפים לבכות את קיצו הטראגי
של רומאן־האהבה היפה בין יוסי ואריאלה.
בקיריית־יוספטל בפתח־תיקווה׳ ,יושבות
,שיבער! ,שלוש מישפחות. שלושה הצעירים
שהצילו עצמם על-ידי קפיצה מהקומה
השלישית, אינם חשים בנוח. מבטיהם של
בני המישפחות השכולות רודפים אותם.
פאדובה חיפש את צ׳ארלי. אך אותו
צ׳ארלי עצמו קפץ, יחד עם אחיו דוד
אלופר ועם צעיר נוסף שמואל סבן, דרך
החלון, וניצל. פאדובה המשיך בקטל, וחיסל
את ארמאנד בן־חיים ואת מקסים פרץ.
האם יצא יוסי פאדובה למסע־הרצח שלו
מתוך קינאה בלבד, או אולי היו אלה
״חבריו,״ אשר חששו שמא יישמט מחבר
רתם, שהפעילו עליו לחץ אשר שבר אותו
לבסוף?
צ׳ארלי אלופר אינו מסתיר כי החשוד
ברצח המשולש חיפש אותו כדי לרצחו.
גילה צ׳ארלי :״פשוט, היינו חברים, פעם.
ישנתי אצלו בבית. בזמן האחרון ניתקתי
את היחסים איתו. לא רציתי להיות יותר
חבר שלו. הוא חיפש אותי כי אולי כעס
עלי. לא היה לי כלום נגדו.״
ימים ספורים לפני הרצח, גילו אחדים
מחבריו, תפס פאדובה עוזי וירה לעבר
אחד מהחבר׳ה. הכדורים עברו בין רגליו
של האיש מבלי לפגוע בו. לא הוגשה תלונה
למישטרה. החשבון נשאר פתוח, רק
מועד הפירעון נידחה.
כרגע ברור שלכל אחד מהצדדים הנוגעים
בפרשה האמת שלו, ורק לאחר שתי-
גלה במלואה ניתן יהיה ללמוד מה הביא
לרצח המשולש בפתח־תיקווה.

־אלה מנצור. עשרות השוטרים שעמדו עם נישקם
יל הבית שבו בוצע הרצח המשולש, לא הצליחו
ולשים קץ למרחץ־הדמיס. רק הנערה בת ה־,16
ד באה לקיצה אהבתם הגדולה של השניים.

לגבי יוסי פאדובה, היתד! אריאלה גלגל־ההצ־לה
שנזרק אליו מהשמיים. הוא נאחז בגלגל
הזה בשיניו ובציפורניו.
״יוסי אמר לי שהוא לא רוצה בשום אופן
ולחזור לחברים הקודמים שלו. הוא ניתק את
היחסים איתם, כדי שלא יידרדר. כך הוא אמר
׳לי. אבל עכשיו הם מספרים עליו שלא היה לו
ימה לאכול, ושאנחנו היינו מזמינים אותו אלינו
הביתה כדי שיאכל אצלנו. זה שקר.
״חשבתי על יוסי כל הדרך לשם, במכונית־המישטרה.
כשהגענו, קרוב לשעה שתיים, לבית
שבו הוא התבצר, הייתי בטוחה שאני חולמת.
עשרות שוטרים, עם נשק בידיים, עמדו מול
הבית. אמרו לי שיוסי ירה בשוטר ופצע אותו
קשה. אחרים סיפרו שהוא הרג כמה צעירים
שהיו בדירה, אחרי שעלה אליהם עם עוזי ביד,
,ישכמה צעירים שהיו בדירה הצליחו לקפוץ
.דך החלון מהקומה השלישית לרחוב.
״השוטרים אמרו לי לדבר עם יוסי. התקרבתי
לחדר־המדרגות של הבית. לא פחדתי. לידי עמדו
כמה שוטרים, וגם אבא שלי, שהיה לו נשק.
אמרתי ליוסי, שאני רוצה לדבר איתו. צעקתי:
,זה אני, אריאלה, יוסי ! אתה שומע אותי?׳ הוא
לא ענה מייד. חיכיתי. יוסי זרק את העוזי לחצר׳
וצעק לשוטרים , :הנה אני בא נ׳ הם לקחו

תוואי הדס, שיצרו מעין ציור סו־
1! 1 7 1ל י ל 1ן! ד 1ן
ריאליסטי (בחלקו התחתון של ה#
1 / 1 1 / 1י 11 11
תצלום) ,סימנו את הדרו שבה הוצאו הגוויות המגואלות בדם

מזירת הרצח המשולש. בחלקו העליון של התצלום נראים בגי
ריחם של הנרצחים, מונחים בערימה וספוגים דם. על ריצפת
החדר ועל חקירות, סימני קליעי העוזי שריססו אותו ללא הבחנח.

הסרט הי שר אלי הרא שון
המדבר ומ 711ברעברית

קנוט ומיכל

השחקנית הישראלית מיכל בת־אדם בתפקיד טורכת־דין המגינה
בבית־מישפט ישראלי על ביבי לוין, אותו מגלם
השחקן הגרמני קנוט רשקה, המואשם בסרט באונס 25 נשים בינהן חרשת-אילמת.

** סך של סודיות וערפל של מיסתו-
רץ אופפים את צילומיו של סרט
ישראלי חדש, המצולם בעצם ימים אלה
בין סימטאות יפו העתיקה ובסלונים המהודרים
של תל־אביב.
איש מהקשורים בהפקת הסרט אינו רוצה
לדבר בו או לספר עליו. אף אחד אינו
מוכן לגלות את תוכנו. אפילו השחקנים
המופיעים בסרט, ביניהם כמה מבכירי
שחקני ישראל, אינם יודעים בדיוק באיזה
מין סרט הם משתתפים. גם אם הם יודעים,
אסור להם לדבר. בחוזה עליו חתמו. ,נאסר
עליהם לדבר עם עתונאים או למסור על

אלא שכל מי שמשתתף בסרט מכחיש
בכל תוקף שמדובר בסרט ממין זה .״מה
פתאום סרט פורנוגראפי?״ אמרה השחקנית
השבדית מרי אקורה בת ה־ ,22 שהובאה
כדי לשחק את התפקיד הראשי בסרט.
״אפילו בעד מיליון דולאר לא הייתי מוכנה
להשתתף בסרט פורנוגראפי. זה בסך הכל
סיפור העושה בדיחה מהסרטים הפורנוג-
ראפים. אפילו לא עושים אהבה בסרט.״
גם לשחקן התיאטרון הקאמרי, יוסי
גרבר, היתר. הסתייגות מהתדמית שמנסים
ליצור לסרט .״אני מבין שזאת בסך הכל
קומדיה על סכם,״ אמר גרבר .״מה ששיכנע
אותי להשתתף בו זה התשלום הגדול ש משלמים
שם לשחקנים,.׳
כשנשאל גרבר אם קרא את תסריט
הסרט, השיב :״לא. קראתי רק את הסצינה
בה אני משתתף. שם אין פורנוגראפיה.״
״כמו שאני מבינה יצולמו סצינות המין
בסרט בבגדים,״ אמרה לביאה הון, סוכנת-
השחקנים הישראלית, שסיפקה לסרט את
מרבית משתתפיו הישראלים .״אני בדקתי

רק את התפקידים שהוצעו לשחקנים הישראלים
ולא מצאתי בהם שום דבר בלתי
מכובד. אילו הייתי חושבת שזה סרט
פורנוגראפי לא הייתי משתפת בו את השח קנים
שלי. הנה, למשל, התפקיד שהוצע
למיכל בת-אדם. הוא מתפתח יפה מאוד
בעלילה. אין לה אפילו סצינת נשיקה.״
זה נכון. למיכל בת־אדם, המגלמת בסרט
תפקיד של עורכת־דין, אין אולי בסרט
סצינות נשיקה, אבל לעומת זאת יש לה
סצינה בה היא מבקרת את הקליינט שלה
בכלא ומה שקורה שם ביניהם, על פי
תסריט הסרט, הוא כדלהלן:
שיפתותיהם מתקרבות. שיפתותיהם כמעט
ניפגשות. הוא פותח את רוכסן שמלתה.
השמלה נופלת ארצה. שניהם מתחבקים
ברגש. ידיה על חגורת מכנסיו. היא
מורידה לו את המכנסיים. הנורה נכבית.
השאר מושאר כבר לדימיונו של הצופה.
בקולנוע של שנות השבעים, כש סרטים
כמו הטנגו האחרון בפאריס או
עמנואלה נחשבים ליצירות אמנות מעולות,

זרים ביותר, אם לנקוט בלשון המעטה,
שהוסרטו אי-פעם בארץ. ספק אם צופי
הקולנוע בישראל יוכלו אי-פעם לחזות
בו, שכן הוא אינו מיועד כלל להקרנה
בארץ. זהו מוצר-ייצוא מובהק, שנועד להביא
בשורה חדשה לגל סרטי המין המציף
את העולם. הפעם זהו מין מתוצרת־הארץ,
על רקע !נופים ישראליים, עם זונות יהודיות
כשרות, עם רב המעיד במשפט אונס
ועם חייל צה״ל ההופך למומחה לאורגאז־מולוגיה
— מדע שהמציאו יוצרי הסרט.
בקיצור: זהו סרט שנועד להראות לעולם
הגדול כי בישראל יודעים לא רק איך

*3חצץ!
״צוו
)01X 1111
הסרט מידע לאנשים שאינם קשורים בו.
צילומי הסרט נשמרים בקפדנות וצלמים
אינם מורשים להתקרב אל בימת הצילומים
שלו .״אנחנו לא מעוניינים בפירסומת״
אמר יאיר פרדלסקי, מבעלי חברת ההס רטה
סרטי רול, המפיקה את הסרט בקו־פרודוקציה
עם חברת סרטים גרמנית מברלין.
ויש לו, ודאי, סיבה טובה לכך.
׳לכאורה זהו סרט ככל הסרטים המופקים
בארץ. מפיקה אותו חברה מכובדת ומוכרת.
סרטי הצילום שלו מפותחים באולפני־ההס־רטה־הרצליה.
משתתפים מ שחקנים יש ראליים
מוכרים כמו מיכל (אני אוהב אותך
רוזה) בת־אדם, יוסי גרבר, אביבה מרכס
ומוסקו אלקלעי מהתיאטרון הקאמרי או
אברהם רונאי מהבימה. את הסרט מצלם
צלם חברת רול ניצ׳ו ליאון ומביים אותו
הבמאי הישראלי שלמה סוריאנו.
אפילו שמו של הסרט הוא תמים ונקי
מכל חדש: הדיבר האחד־עשרה (בנוסף
לעשרת הדיברות).
אלא שמאחורי כל הכסות התמימה וה-
שיגרתית הזו מסתתר אחד הסרטים המד

24 1

לעשות מילחמה אלא גם איך לעשות אהבה.
בסיטונות.

צ חו ק
מ פו רנוג ר א פי ה
^וית הסרט יזם צלם הטלוויזיה שלמה
סוריאנו, הזכור לטוב מהסרט ניני
שביים בתחילת שנות השישים. בינתיים
הקים סוריאנו מנון ללימודי אמנות הקול נוע
בתל-אביב ויכול היה לטייל בעולם עם
כרטיס-ביקור של מנהל אקדמיה לקולנוע.
בדרך זו הגיע גם לברלין, שם הצליח
לעניין חברה גרמנית, המתמחה בהפקת
סרטי־מין!נועזים, להפיק סרט גם בישראל.
למה דווקא בישראל? קודם כל זה זול יותר.
שנית, מפיקי סרטי המין מחפשים
תמיד חידושים. ומה נבר אפשר לחדש
במין? לפחות את המקום בו הוא מתרחש.
וכך, בשעה טובה, הוחל לפני כשבועיים
בהסרטת הסרט הישראלי הראשון שיכול
להיכלל בקטיגוריה של סרטי הפורנו.

וודאו הנוראית

הדוגמנית הישראלית ילידת אמריקה, טרי רביד,
כלתה של שחקנית הבימח שושנה רביד, מופיעה
בסרט המין הדיבר האחד-עשר בתפקיד היצאנית הנוראית רודאו ש״איש אינו יכול
להחזיק מעמד אצלה יותר מדקה.״ גיבור הסרט הצעיר מבלה במיטתה.חצי שעה תמימה.

השגילה

טרי רביד בדמותה של היצאנית רודאו, הבודקת את שיני הקליינטים
שלה לפני שהיא נכנסת מימס למיטה. ועל דלת ביתה
היא תולה פסוק משל דנטה :״בואו חסרי חתיקוות — אלה -הנכנסים לכאן !״

1ן 1 1לו 1| 1, ׳1מרי אקורה, הכוכבת השוודית בת ה־ 22 של סרט־המין הישראלי,
11 1 # 1 4 11111 היא גיבורת העלילה. היא מגלמת בסרט את דמותה של אירמה,
יצאנית־צמרת הפותחת מכון מיוחד לנשים צוננות, מלמדת אותן כיצד להגיע לסיפוק.

של הפיקי־פיקי״ אומר לו שוער הקבוצה.
ביבי מופתע: י ״פיקי פיקי?״ החברה עומדים,
מזיזים את האצבע האמצעית ושזא־ליס
:״אף פעם לא שיחקת פיקי־פיקי
ראש הקבוצה אומר לביבי ברחמים :״אין
שוס צורך לחיות מפוחד. אנחנו כולנו עשינו
את זה. זה אחד הדברים כדי להיות
בר־מיצווה.״
ביבי מוכר את שעונו כדי להשיג 20
לירות. הוא הולד לרחוב היצאניות ביפו.
הוא מוכן לעשות הכל למען הכדורגל.
את מה שמתרחש שם מתאר התסריט:
האשה לוקחת את הכסף מביבי ושמה אותו
בתוך חחזיה. זורקת סיגריה על הריצפה,
מרימה את החצאית כך שרואים את התחת
שלה, זורקת את עצמה על המיטה עס
רגליים מפושקות. ביבי מסתכל לכיוון אחר.
״די קו,״ הוא אומר לה ,״אולי תכסי את
עצמך.״ האשה נמתחת על השמיכה :
״בסדר, אני אלמד אותך. תוריד את המכנסיים
ותשכב מעלי.״ ביבי מנסה לעלות
עליה. אחת מרגליו נכנסת לפני שלה. שניהם
מסתובבים במיטה. האשיה מנסה לשחרר
את הרגל. ביבי מחזיק במכנסיו .״לעזאזל,״
היא צועקת ,״תעזוב את המכנסיים שלך.״
פני ביבי מונחות על השמיכה. האשה
משועממת :״״אתה תעשה חור במיטה.״
ביבי מתרומם ואומר בבושה :״אני לא
יכול למצוא את החור.״ האשה דוחפת אותו
מהמיטה :״בפעם הבאה לד הביתה ותעשה
תרגילים עם בייגלע!״
ביבי ד,מיסכן חוזר לבית הוריו. מרוב
בילבול הוא טועה בדלת ומנסה לפתות
דירה שכנה.
הדלת נפתחת בפתאומיות ובדלת עומדת
איו מה כמעט ערומה ומחייכת.
את אירמה מגלמת השחקנית השבדית
מרי אקורה, ששיחקה כבר במיספר סרטים
שבדים ולדבריה היא נחשבת ככוכב עולה
במולדתה. אירמה מכניסה את השכן הצעיר
שלה למיטתה.
ביבי חושב :״אס אני אעשה לה פיקי־פיקי
עכשיו אני אהיה אחד מהקבוצה. זוהי

מתנדבת ללמדו. בסציגה הבאה הוא כבר
מקבל שיעוד. מהתיאוריה היא עוברת ישר
לפרקטיקה. היא נעזרת לצורך זה בלוח
הכפל ובמטרונום.
וזה מה שמספר התסריט על הסצינה
בסרט, שלפי טענת מרי אקורד ,״אץ בו
אפילו סצינת אהבה אחת ,׳:
אירמה מורידה את תחתונית, שוכבת
(המשך בעמוד )28

קשה להגדיר מהו בדיוק סרט פורנוגראפי.
האבחנה המקובלת כיום נוטה להתייחס
למידת הלגיטימיזציד. של סצינות המין
לגבי עלילת הסרט, ולרמת הביצוע. כיוון
שהדיבר האחד־עשר טרם הושלם, אי־אפשר
לשפוט את טיבה של היצירה המוגמרת.
יכול להיות ששלמה סוריאנו יביים
סרט שישים בכיס הקטן את הטנגו האחרון
בפאריס, או סרט שיעלה את ישראל על
מפת סרטי הפורנו.
בינתיים אפשר להתייחם רק לתסריט על
פיו מופק הסרט, שנכתב בידי תסריטאי
גרמני שהגיע במיוחד לישראל כדי ליישם
את. העלילה למציאות הישראלית. עיון
׳בתסריט יכול להסביר אולי מדוע הוטל
מסך סודיות כה כבד על הסרט.

פי קי 3יקי
לבר־ מי צוו ה
ך* דיבר האזזד־עשד עוסק בסיפורו
( ן של ביבי לוין שאת דמותו מגלם השחקן
קנוט רשקה. ביבי, צעיר כבן ,18
מועמד לדין בבית-מישפט ישראלי בעוון
שימוש בלתי חוקי ברפואה, פגיעה במוסר
החברתי, זנות, מכירת ספרות פורנוגראפית
ואונס של ׳25 נשיס, בתוכן חרשת־אילמת
השופט מתפלא לגלות רשימת האשמות
כה ארוכה ואז הוא פונה אל הנאשם
בשאלה :״פרופסור לוין האם תספר לנו
איך הגעת לכאן?״
״ובכן כבוד. השופט,״ אומר לו ביבי,
״הכל התחיל כשעזבתי את הכפר הקטן.״
וכאן, במבט לאחור מתחיל סיפור הסרט.
קלוז־אפ: ביבי רואה את הנפיחות במכנסיו
והוא אומר לעצמו :״הדבר היחידי שהטבע
העניק לי בשפע זה הדבר הזה,
הדבר שאני משתין בו.״
בשכונה בה עובר ביבי להתגורר משח קים
נערים בכדורגל. הוא רוצה להצטרף
אליהם. אבל הם מסתייגים ממנו .״כדי
לשחק איתנו אתה צריך לעבור את המיבחן

הפעם זה מוכרח

ההזדמנות האחרונה.
להצליח ״
אלא שגם הפעם זה לא מצליח: אירמה
קמה מהמיטה, מרימה את החלוק, מנשקת
על מצחו ואומרת לו :״ביבי, אשה זה לא
כדורגל. היא לא דלת וזה לא גול. אתה
יכול לספק אותה בשתי דרכים: או בכסף
או באורג׳אזם׳.״
ביבי לא יודע על מה היא מדברת והיא

שחקני הצמות

יוסי גרבר ואברהם רונאי, בדמות התובע והשופט
במישפטו י של הצעיר הישראלי הנאשם
באונס של לא פחות מ־ 25 נשים, ביניהן אחת חרשת־אילמת. משמאל נראים במאי
הסרט שלמה סוריאנו, והצלם חראשי שלו ניצ׳ו ליאון. מימין השחקנית מיכל בת־אדם.

(המשך מעמוד )13
פידאיון אחרים בצד פתח ג מדוע לא ניסה
לחסלם, או לפחות למנוע מהם הכרח?
לכך יש לאנשי פתח הסבר פשוט :
״פתח לא יכול היה לפעול בכל מקום.
ביגלל בעיות שונות של מדיניות פנים־
ערבית, היה קשה לפתח ליזום פעילות
במדינה זו או אחרת. עראפאת אמר, :אם
אירגון אחר יכול לפעול ביתר הצלחה
במדינה מסויימת, שיפעל. כולם יביאו
פלסטינים למילחמה. זה העיקר׳.״
כך צמחה שורה של אירגוני-פידאיון,
בעלי גוון אידיאולוגי שונה, כשרבים
מהם קשורים למישטר ערבי מסויים. פתח
נשאר התנועה הדומיננטית, הבלתי־אידי-
אולוגית, המאחדת בקירבד, נימות והש קפות
רבות, מן השמאל ועד הימין.
בזמנים מסויימים התפרסמו בעולם איר-
גונים אחרים. החזית העממית של חבש
עשתה חיל באירופה. היה לה תועמלן
מוכשר ביותר בדמותו של הסופר הפלסטיני
המחונן רסאן כנפאני, שנהרג בביירות
על־ידי פצצה ישראלית. מבחינת
הברק האינטלקטואלי, לא היה פתח יכול
להתחרות עם אירגון זה. אבל הדבר לא
הטריד את עראפאת .״זה טוב. החזית
תרכוש אוהדים באירופה. כאשר אלה
יגיעו למיזרודהתיכון, הם ימצאו כאן
אותנו.״

וכף היה. .

סנטמבו שחוו
* 0 6הפיכתו לראש אש״ף, נתן ערא-
> פאת לאנשיו את האות להעביר את
מרכז־הכובד מפתח אל אש״ף .״עכשיו
הבעייה העיקרית היא לגייס את העם
הפלסטיני,״ אמר.
חודש ״ספטמבר השחור״ של ,1970 שבו

תעמולתי, כניסוח מתקדם לרעיון הכפול
של חיסול ישראל ושלילת אופיים הלאומי
של היהודים או הישראלים. אולם, כפי
שקורה לעיתים קרובות, החל דור חדש
להאמין ברעיון. עם כל השלילה שבו,
הוא שירת לפחות מטרה חיובית אחת:
הוא חינך את הדור הפלסטיני החדש
לקבל, לפחות בתיאוריה, את הרעיון
שעליו לחיות בצוותא עם היהודים-היש־ראליים,
או חלק מהם. אפשר לראות
ברעיון זה מעין שלב־מעבר פסיכולוגי.

המיפנה הרעיוני הגדוד, חלקו
גלוי וחלקו הגדול מתהת לפני
השטח, כא בעיקבות יום־כיפור.
מילחמה זו הפכה את נסיגת
ישראל מן השטחים המוחזקים
מהדום מופשט כטווה ארין• —
לאפשרות ממשית כעתיד הקרוב.
ממילא יצרו המאורעות לחץ גדול
על הנהגת אש״ה ופתח להכיר
כמציאות, ולהיערך למצב שכו
יהיה צורך לקבוע עוכדות לגכי
השילטון כשטחים שיפונו.
מייד אחרי המילחמה פירסם הנציג
הרישמי של אש״ף בלונדון, ד״ר סעיד
חמאמי, אינטלקטואל צעיר ( )34 שנולד
ביפו, בטיינזס הלונדוני שני מאמרים
שעורר? תשומת־לב רבה. הוא הטיף
להקמתה־לאלתר של מדינה פלסטינית
בגדה המערבית וברצועת־עזה. צעיר זה,
מלוחמי פתח בכראמה, חבר המועצה
הלאומית הפלסטינית (הכנסת של אש״ף),
הטיף לאותו רעיון כבר מאז 1968 בקרב
צמרת אש״ף ופתח *.איש לא האמין
שיכול היה לעשות זאת, לולא קיבל
היתר לכך מאת יאסר עראפאת עצמו.
היתד, זו סנונית ראשונה. חיש-מהר.
באו סנוניות נוספות. גרמו לכך כמה
התפתחויות :
!• המיפנה בעמדת בריודהמועצות, ש

הצורך לקבוע עמדות של
אש״ת שימנעו את שיבת המישטר
הירדני לגדה המערבית, ושיאפ•
שרו את העברת השטחים לאש״ך.
• ההברה כאש״ן! ,כנציג ה•
כילעדי של העם הפלסטיני, תחילה
מטעם ועידת-ראכאט ולאחר־מכן
מטעם האו״ם, הכריחה את אש״ף
להתאים את עצמו למציאות הבינלאומית
,״להתמסד״ ולעבור
לפסים מציאותיים.

4שינו״ עואכאת
יוני 1974 התכנס בקאהיר חמושב
ח־ 12 של המועצה הלאומית הפלסטינית,
ושם נתקבל מצע של 10 נקודות.
לעין הישראלית הבלתי-מאומנת, זהו
עוד מיסמך קיצוני. ואכן, הוא כולל סעיף
השולל יישות פלסטינית הכרוכה בשלום
עם ישראל, חוזר על רעיון ״המדינה
הפלסטינית הדמוקראטית,״ שולל את
ההחלטה ,242 ובו׳.

אולם עין מאומנת מבחינה בשינויים
מהותיים.

הסעיף (מם׳ )1הדן בהחלטה 242
מנוסח בצורה מחוכמת. ההתנגדות להח לטה
מבוססת רק על העובדה שהיא
״מטשטשת את המטרות הלאומיות ומתייחסת
לעניין עמנו באל בעיית פליטים.״
המשך אותו סעיף מבהיר שמותר לקבל
את ,242 אם יתוקן הדבר — ותוך כדי
כך מוזכרת זעידת־ז׳נבה בפירוש ולחיוב.
רעיון ״המדינה הדמוקרטית״ מוגדר
כ״היעד האיסטראטגי שלנו,״ כשהמילה
״איסטראטגי״ באה בבירור כתחליף למילה
״אידיאולוגי״ — כלומר, מטרה מופשטת.
הסעיף האחרון, העשירי, מעניק ל״ד,נ־הגת
תנועת המהפכה,״ כלומר לעראפאת,
את הזכות להתוות ״את הטאקטיקה
שתשרת ותאפשר את השגתן של מטרות
־אלה כלומר, חופש-פעולה מירבי
לפרש את ההחלטות כאוות נפשו.
אך השינוי העיקרי, המכריע, טמון
בסעיף מם׳ ,2הקובע כי ״אש״ף נאבק
בכל האמצעים — ובראשם המאבק ה-
מזויין — לשיחרור האדמה הפלסטינית
ולהקמת שילטון לאומי עצמאי לוחם על
כל חלק מהאדמה הפלסטינית שישוחרר.״

סעיה זה מטהר את השרץ,
ומתיר את אשר היה לא רק
אסור, אלא גם פסול מכל פסול
עד לא-מככר: להקים מדינה פלסטינית
כחלק משטח ״פלסטין,״
כשברור לחלוטין שהדבר יבול
לקום רק בהסכם עם ישאל.
מאז נתקבל מיסמך זה, ועד היום, חולל
יאסר עראפאת ארבעה שינויים מרחיקי-
לכת• ,שלא עוררו תשומת-לב בישראל.
חוסר־התקשורת בין שני המחנות מגיע
לממדים כאלה . ,שאף מהפכה רעיונית
וניסוחיית בצד הפלסטיני נראית בלתי-
חשובה בישראל.
ארבעה השינויים :

התנועה והקדושים: ארון שד פראי חרוג.,בידי חבריו
חיסל המלך חוסיין את הפידאיון בארצו
תוך עריכת טבח בקרב הפלסטינים במח נות,
ניתק את הפלסטינים סופית מכל
קשר עם מדינה ערבית. אנשי אש״ף
מדברים עתה על המדינות הערביות
השונות כעל מדינות זרות, אמנם ערביות-
אחיות, אך נפרדות. שוב אין הם מדברים
על תנועה ״קומית״ (קום — לאום, במובן
הלאומיות הכלל־ערבית) אלא על תנועה
״וטנית״ (וטן — לאום במובן המצומצם,
המתייחס לכל ארץ ערבית בנפרד).
במושב ה־ 4בקאהיר קיבלה המועצה
הלאומית הפלסטינית את המיסמך המפורסם,
הקרוי ״האמנה הלאומית (וטני) הפלסטינית.״
זהו מיסמל לאומני קיצוני, השולל
את זכות־החיים בפלסטין מכל יהודי שלא
ישב בה ישיבת־קבע לפני התחלת ״הפלישה
הציונית״ (קרי ,)1917 :והשולל מכל-
וכל את עצם היות היהודים עם.

מיסמך זה עשה שירות רב לתעמולה
הישראלית והציונית. אולם,
המציאות טפחה על פניו.
תחילה חדר הרעיון !של ״מדינה דמוק רטית
לא־כיתתית ורב־עדתיית״ (עראפאת
לא רצה להשתמש במושג ״חילונית,״
שנפוץ באירופה, מפני שלא רצה להרגיז
את הדתיים) .במדינה זו, שתשתרע על כל
שטח פלסטין, יחיו ״המוסלמים, הנוצרים
והיהודים״ בשלום ובשיוויון.
ייתכן שרעיון זה נתקבל תחילה כתכסיס

החלה ב־ 1974 תומכת בגלוי באש״ף גם
בדרג הממשלתי. ברית־המועצות דוגלת
בהחלטת מועצת־הביטחון ,242 ואינה
סוטה אף בהוא־זה מהכרתה במדינת-
ישראל בגבולות דד 4ביוני ( 1967 מסיבות
מובנות, מתנגדת ברית־המועצות עקרונית
לכל ניסיון לערוך רוויזיה בגבולות
קיימים, במקום כלשהו בעולם).
!• החלטת המישטר המצרי להגיע
להסדר מדיני הנתמכת בחצי־פה גם על-
ידי הסורים, מפעילה לחץ חזק על אש״ף.
•:הינתקות הציבור בגדה המערבית
מירדן, ותמיכתו באש״ף, מאפשרות לצי בור
זה להפעיל השפעה ממתנת על אש״ף.
תושבי השטחים המוחזקים מעונייגים,
כמובן, יותר מכל גורם אחר, בפיתרון
מדיני מהיר.
* בפיוסונזים הוישמייס של אש״ף
ופתח, נקראה התוכנית להקמת חדיש
פלסטינית בגדה וברצועה באופן קבוע
בשם ״תוכנית אבנרי.״ במאי 1971 פירסס
״מרכז המחקר״ של אש״ף בביירות ספר
ערבי בשם ״אורי אבנרי והציונות החדשה,״
שהיה כולו מוקדש לוויכוח נוקב
עם רעיון זה. ברור עתה כי ספר זה הייה
מכוון כנגד אותם חוגים באש״ף שכבר
אז הטיפו לרעיון זח. הרעיון ייוחס לי
בילבד, מפני שלא רצו להודות בפומבי
שיש לו מהלכים בקרב אירגוני הפידאיון.

• הכרה בזכותם של ב ל היהודים
החיים כישראל.

כזכור, הכירה האמנה הלאומית משנת
1968 רק בזכותם של היהודים שישבו
בארץ ישיבת־קבע ״לפני הפלישה הציונית״
(סעיף .)6בהכרזותיו האחרונות
הכיר עראפאת בזכות כל היהודים היוש בים
בארץ כעת. מבחינה רעיונית, זוהי
קפיצה גדולה. אין היא מהווה, עדיין,
הכרה רישמית בזכותם הלאומית של
יהודים אלה. אולם היא מהווה צעד גדול
לקראתה. בעולם הערבי עורר הדבר
תשומת־לב מירבית.

• הפיכת רעיון המדינה הדמוקרטית
ל״חלום.״

אין לצפות ממנהיג פלסטיני לפסול״
בבת אחת, את הסיסמה המקודשת של
״מדינה דמוקרטית לא-כיתתית.״ אולם
בנאומים ובראיונות, החל בהופעתו ב־או״ם,
מדגיש עתה עראפאת עצמו כי
זהו ״חלום״ (או, בשפה ציונית ,״חזון״).
אמר עראפאת בלה מונד :״זהו חלום.
וכי אסור לחלום?״
מנהיגים אחרים באש״ף, המטיפים בגלוי
להקמת מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה, מגדירים זאת כך :״הרעיון של
איחוד הארץ הוא חלום לטווח רחוק. זה
יכול לקחת מאה שנה. זה יכול להתבצע
בדרך של פדרציה, קונפדרציה, או כל
דרך אחרת. צריך לקבוע מראש שהדבר
יכול להתבצע רק בהסכמת שני העמים,
בדרכי שלום.״

• הרצון להשתתך בוועידת•
ז ׳נכה.
ועידת-ז׳נבה מוגדרת דישמית כוועידת-

שלום. במציאות, זהו משא
סנים-אל-פנים, בין ישראל 1
אם יופיע בה אש״ף כצד
נציגות אש״ף מול שולחן
הישראלית. פירוש הדבר 1
למעשה בקיום מדינת־ישר;
משא-ומתן עימד, בפועל.

• הדרישה להקמת ע
לסטיני כשטחים.
נאומו של עראפאת באז
בישראל כקיצוני ביותר. אב
פורסם בשום עיתון ישראלי. י
הפרט הקובע בנאום הוא שבם׳
שה אופרטיבית יחידה, פנה ע!
העולם וביקש לעזור לעם
בהקמת ״השילטון הפלסטיני
שיפונו על־ידי ישראל.״

בך הושם הדגש המן
התביעה המינימלית: ה5
דינה פלסטינית בגדה ובו

קרו ער השוו!,,
* שראלי יוכל לשאול כאן: מדוע אין
עראפאת מכריז, בפה מלא, שהוא
מכיר בי׳שראל ומוכן להתפשר עימד? ,

על כך עונים אנשי אש״ה כצורה
פשוטה :״ההברה בישראל
היא הקלך היחידי שיש לנו. אס
נשים אותו על השולחן לפני התחלת
המישחק — מה יישאר לנו
למישחק עצמו ז״
יש, כמובן, גם תשובה שנייה, שאין
מזכירים אותה בפה מלא. כאשר יעבור
אש״ף בגלוי לקו זה, עלולה לפרוץ
מילחמת־אחים בין פתח ובני־בריתו לבין
פלגים קיצוניים יותר. טיבעי הדבר
שיאסר עראפאת, כפוליטיקאי מפוכח,
משתדל לדחות את הדבר עד למועד הנוח
ביותר, כאשר תהיה ברורה התמורה
שתיתן ישראל עבור הכרה זו. מאחר
שרוב־רובו של העם הפלסטיני יילד אז
אחרי עראפאת.

הוא הדין לגבי הפסקת־הטרור.

(אנשי אש״ף אינם רואים אח עצמם
כטרוריסטים, אלא כלוחמי־שיחרור. לעומת
זאת, הם רואים דווקא בפעולות-
ישראל, ובעיקר בהפצצת בסיסים במוד
נות־פליטים, פעולות־טרור).
חלק מפעולות־הטרור מבוצעות כעת
על־ידי גופים פוחשים, כדי להבאיש את
ריח הנהגית אש״ף ולחתור תחת מעמדה
הבינלאומי החדש. חלק אחר מבוצע
מטעם אש״ף עצמו, כדי לשמור על
נוכחותו בזירה ולהבטיח לעצמו את
מקומו.בוועידת־ז׳נבה.
האם תיתכן הפסקת הפעולות האלימות
לאלתר?
במחנה הפלסטיני מזכירים לעיתים
קרובות, ובנימה של חיוב, את הכרזתו
של אהרון יריב, שישראל ״לא תנהל
משא־ומתן עם אש״ףכלעוד לא יכיר
אש״ף בישראל, לא יביע את נכונותו
לשלום עימד, ולא יפסיק את פעולות־הטרור.״

נימת-ה
תגובה שר אנשי אש ״ך
מלמדת כי תיתכן הפסקת־אש
כמילחמת־הטרור, כאשר יתחיד
משא־ומתן רישמי, בהשתתפות
הפלסטינים, כמיסגרת ז׳נכה.

שאלה אחת מסקרנת במייוחד: מדוע
אין אש״ף מכונן עתה ״ממשלה זמנית״?
נראה כי ההתנגדות העיקרית לכך באה
כעת מצד ברית־ד,מועצות. הקמת הממשלה
תעמיד אותה בפני הצורך להכיר בה,
והיא עדיין מהססת מפני צעד מכריע
כזה, בייחוד בשעה שאינה מקיימת יחסים
דיפלומטיים עם ישראל. יתר־על-כן, הסובייטים
חוששים שהקמת הממשלה
הפלסטינית תקל על האמריקאים להכיר
בה, ואין להם כל עניין לעזור לאמריקאים
להתלבש על אש״ף (בביקורו האח רון
בישראל, השבוע, הכחיש ד,נרי קי-
סינג׳ר מכל־וכל אפשרות של הכרה
אמריקאית באש״ף, אך אין ספק שזוהי
רק שאלד, של זמן ומחיר).
אש״ף עצמו חושש מפני כינון הממשלה,
כל עוד לא מובטחת הכרה מיידית
של מעצמת־על אחת לפחות. מאחר
שהקמת הממשלה •תתפרש, בצדק, כצעד
נוסף לקראת הקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל, נראה לו המועד מוקדם מדי.

אולם חץ־הביוון הוא חד-מש-
מעי. כצעדים זהירים אך ער,יביס
עולה אש״ך על דרך של ׳הסדר.
הדבר משנה מעיקרה את המציאות
במרחב — ומחייב מחשבה
ישראלית חדשה לגמרי.

הלוואי וממשלתנו היתד, מסוגלת לכך.

במדינה
דרבי חיים

להחזיר שבויים ־ לאו

הצבהמ * 1עור
שזכר 0x11* 3
הצב בעל-הירושה
נעלם — ובית-המישפט
נתבקש להחליט
מה דיגו של הבסף
היא פינקה אותו שנים רבות, כאילו
היה בנה היחידי. הם גרו יחד בדירה בש רירות
קרן־קיימת (היום בן־גורייון) 81
בתל־אביב. פעמים רבות סיפרה לטבריה
כי רשמה את הצב החמוד שלה בצוואה
שהכינה מראש, אצל-עורד־דין. איש לא
האמין שהיא מדברת ברצינות, אך היא
באמת עשתה זאת.
היא נפטרה, בסוף השנה שעברה, ובית־המישפט
המחוזי בתל־אביב אישר את

*י פני כחודש ימים שיגע הרב הראשי שלמה גורן את
/המדינה כולה בפרשת פינוי החללים במילחמת יום־הכיפד
רים. במילחמתו הפרטית נגד יורשו בתפקיד, הרב הצבאי הראשי
של צה״ל האלוף מרדכי פירון, טען גורן, בין שאר האשמות־השווא
שלו! ,כי תחת פיקודו של פירון נתנה הרבנות הצבאית של
צה״ל הוראה שלא לפנות גופות חללים בשבתות.
היתה זו* האשמה זדונית ומרושעת.
עתה מסתבר, כי מאחרי הרישעות הסתתרה גם צביעות.

אותו הרב נורו, שפיכרק שערורייה מדומה וערר
הצגה של הזדעזעות מכד שגופות חללים לא פונו
משדה־הקרב כשכת, אחראי כעצמו לשערורייה גדולה
עוד יותר. היה זה הוא שבתום מילחמת ששת־הימים,
כעת שכיהן כרב הראשי של צה״ל, נתן הוראה
מזעזעת פי-במה מזו שניסה לטפול על יורשיו :
הוא הורה שלא להחזיר שכויים, שנמקו כשכי המצרי,
כיום־השכת, כדי לא לחלל, חס-וחלילה, את
קדושת יום-המנוחה.

הרב האלוף 37 אי1

האשמה מפורשת על כד הושמעה מפי אחד השבויים שהיה
אז בשבי המצרי. זאב בן־יוסף, כיום בן ,28 יליד קיבוץ עין־גב,

רק לא בשבת

הרב גורן הורה להמשיך להחניק שבויים ישראליים בשבי
המצרי יום נוסך, נ׳ קדושת השבת היתה חשובה בעיניו יותר
חצב איפה הירושה?

צוואת המנוחה אלה דימטרוולד, ומינה
את עורך־הדין ליפשיץ כמנהל העיזבון.
מייד פנה מנהל־העיזבון לבית־המישפט,
בבקשה למתן הוראות. הבעייה שהתעוררה,
היתה חסרודתקדים.
הסביר מנהל־העיזפון בבקשתו לבית־המישפט
:״על־פי צוואת המנוחה הנ״ל,
ציוותה והורישה המנוחה שני אחוזים מהצוואר,
לאגודת צער־בעלי־חיים בתל־אביב,
בתנאי כי תקבל על עצמה ותתחייב לקבל
לידה ולטיפולה את הצב שהיה מצוי
בדירת המנוחה, לכלכל אותו ולטפל בו
כל עוד יהיה בחיים.״
״עם פטירת המנוחה שיחררה עוזרת־הבית
את הצב׳ בטרם היה סיפק בידי
מנהל-העיזבון לבדוק אם הצב האמור
מצוי או איננו מצוי בדירת המנוחה.
״מאחר שהצב איננו עוד בנמצא, מת בקש
ביודהמישפט להחליט האם זכאית
או איננה זכאית אגודת צער־בעלי־חיים
לנחול שני אחוזים מעזבון המנוחה, ולתת
הוראות מתאימות למנהל-העיזבון.״
המאבק המישפטי בסוגייה זו עלול להיות
סוער. עורך־הדין אביגדור פלדמן,
ממשרד עורד־הדין אמנון זכרוני, קיבל
על עצמו לייצג את אגודת צער־בעלי־חיים,
וכמובן גם את האינטרסים של הצב.
לא ברור עדיין מה תהיה תגובתו של
מנהל־העיזבון אם וכאשר יחזור הצב לדירת
המנוחה. הוא עלול להיקרא לבית־המישפט,
ולעמוד בחקירה נגדית, כדי להוכיח
שצב זה הוא אכן בך טיפוחיה של
בעלת הצוואה.

היה במילחמת ששת הימים איש חיל־הים, ששירת ביחידת המתנדבים
המובחרת של הקומנדו הימי. ב־ 5ביוני ,1967 היום הראשון
למילחמת ששת־הימים, יצאו זאב בן־יוסף וחבריו בצוללת
של חיל-הים, כדי לפשוט על נמל אלכסנדריה שבמצריים ולחבל
במיתקני הצי המצרי שם.
זאב וחבריו הצליחו לשהות בתוך הנמל כשעתיים וחצי,
לחבל בשתי ספינות שירותים. הם ניסו לחזור בשחייה לכיוון
שבו היתה הצוללת אמורה להמתין להם, טעו כנראה במיקום,
והצוללת חזרה לבסיסה מבלי שתאספם. הם חזרו בשחייה לחוף,
שם התגלו ונלקחו בשבי.
תישעה שבויים — חמישה אנשי חיל־הים וארבעה טייסים,
נפלו בשבי המצרי במילחמת ששת־הימים. הם הוחזקו בשבי
קרוב לשמונה חודשים, עד שהושג הסכם חילופי־השבויים בין
ישראל ומצריים.
אולם אז, כשהגיעה שעת השיחרור, חל לפתע עיכוב בלתי-
צפוי. על סיבות העיכוב ועל מה שאירע סביבו
סיפר זאב בן־יוסף בספר שהוציא לאור לאחרונה,
הנושא את השם קומנדו באלכסנדריה.

רק לא בשבת
ך* תכ איש-הצפרדע הישראלי בסיפרו :״ספי-
חים שונים בעיקבות השבי והשיחרור נראים
לי היום נטולי-חשיבות. היו פגישות שטבעו בי
רושם עמוק, לתקופות ארוכות ביותר. אבל תופעה
אחת ראוי לספר בה בפומבי. היא השאירה בפינו
הרבה יותר מאשר טעם מר.
״העובדה נתגלתה לי רק ימים מיספר אחרי
שובי.

כבעלת שילטון בלתי־יציב, ולא כל מה שנעשה שם הוא תמיד
במיסגרת ההיגיון והשכל הישר.
״המדינה וצה״ל היו חייבים לקבל, גם ביום השבת, בזרועות
פתוחות, שבוי נוסף — ולא לדחותו ביום אחד.

״פשוטו כמשמעו: דחו את שיכתנו ביום אחד,
והרכה מאוד יכול היה לקרות ולהתרחש כמשך עש
רים־וארכע שעות הדחייה. נכנעו אצלנו לדרישה של
גוף דתי רישמי. צבא, שידע לגלות את מיטב היחס
והטיפול המסור כיותר לשבויים, לא היה מסוגל ל התמודד
עם כעייה זו.
״מי היה נושא באחריות לגורלנו ולגורל מישפחותינו, אילו
בשבת האחרונה לשיבתנו בשבי היו המצרים חוזרים בהם מהסכמתם
להשלים את המיבצע?

״ואולי חמור לא פחות: לאהד שידענו כולנו על
העניין, נתבקשנו כצורה עדינה על־ידי הרב הראשי
לצה״ל, לא להפוך את העניין לשערורייה,
לרגל שהותו של הרב כחו״ל כאותו זמן.
״נענינו אז לבקשה, ועד היום אינני משוכנע
ששתיקתנו והיענותנו לבקשתו של הרב הראשי
לצה״ל היו הצעד הנבון והנכון.
״אני חושב כי היינו חייבים. לפחות להביא
זאת לפירסום, ולתת לכד פומבי. עברנו על כף
בשתיקה והעניין, למעשה, נשכח.״

עד הואש בוער ה מנע

** ד כאן עדותו של איש־הצפרדע שישב,
> למעשה, יום אחד נוסף בשבי המצרי, רק
״עוד בטרם התחילו כהחזרתנד הפיאיש־צפרדע
כן־יוסף
משום שהרב גורן פסק כי אין להחזיר שבויים
סית לארץ, הוכעה דרישה על-ידי הרב״השתיקו
אותנו׳
ישראליים מן השבי ביום השבת. גילוי זה,
נות הצכאית, כי כמידה שמיכצע החל שהושתק
בשעתו לפי בקשת הרב גורן עצמו,
פת השכויים יימשך ימים מים פר, אין
הם מאשרים החזרת שכויים ישראליים בשכת. כ־ פורסם כבדרך־אגב, באקראי, באחד הקטעים בסיפרו של בן־יוסף.
עברית מדוברת: מחליפים שבויים רק בימי-חול. השערורייה לא זכתה מעולם לכיסוי נרחב ולחקירה הולמת.
בשום אופן לא כשבת.
בזכות השתקה זו יכול היה הרב גורן, מאוחר יותר, להאשים
את יורשיו ברבנות הצבאית בכך שדחו את פינוי החללים בשל
״עמדת הרבנות הוצגה בארץ כשבוע עד שבועיים לפני
ההחזרה. היתה, איפוא -,שהות מספיקה להתווכח ולא להסכים קדושת השבת, מבלי לתת את דעתו על כך שבעצם על ראש
הרב בוער הכובע. נוכח גילוייו של בן־יוסף מצטיירת האשמתו
לדרישה זו. היו די דרכים להזים, מזימה׳ כזו.
של הרב גורן כשיא הצביעות: האיש שדאג, כביכול, למתים
״הראשון מאיתנו שהוחזר היה גדי. אחרי־כן — כמה ימים בשבת, לא דאג לחיים בשבת.
הפסקה. ושוב החלה ההחזרה, לפי הסדר הבא: גלעד ומנור
ניתן רק לציין שעם הסתלקותו של הרב גורן
ביום חמישי. ביום שישי הוחזר אמל׳ה. בשבת לא הוחזר
איש. מכס הרבנות הצבאית הראשית, הסתלקה גם ההוביום
הראשון הוחזרו ארצה אילן ויאק. ביום שני הוחזרתי
ראה הכלתי-אנושית שנתן כיחס לשבויים.
אני. ובשלישי, האחרונים שבינינו: יאיר ודני ברעם.
כאשר הגיעה שעת חילופי שבויי מילחמת יוכדהכיפורים נהג
״אין מילים שיכולות לבטא את הכעס שהרגשתי כאשר נודעו
לי פרטים אלה. בלי להיכנס כלל למונחים של כפייה דתית — הרב הראשי לצה״ל, מרדכי פירוד, בניגוד לדרכו של הרב גורן
הכרח היה לסווג מקרה כזה בקטיגוריה של, פיקוח נפש דוחה במילחמת ששודהימים. הוא נתן היתר לאפשר את החזרת השבת.׳
במיוחד כשמדובר במדינה כמו מצריים, המוכרה לנו שבויים הישראליים גם בשבת.

—ווו 11111ר 1ד־~—,ו1־זחזזז~זוזווי2 7

כ• מציון ״ונא
ט!ם שך מעמוד )25
במיטה ומכסה את עצמה :״בוא, שכב עלי
ותתרכז במיספר הראשון בתמונה.״ ביבי
זוחל מתחת לשמיכות. שוכב על אירמה
ומבטו כל הזמן על התמונה. אירמה מדברת
אליו :״עכשיו תשכח שאתה שוכב על
אשה. תרשה לתחושות לעלות לראשך.
תתחיל לקרוא את המיספריס בקול רם
וברור.״ ביבי :״שתיים כפול שחיים שווה
ארבע.״ אירמה :״טוב מאוד ...אתה עושה
טוב. עכשיו תמשיך ביבי :״את מאמנת
אותי כאילו אני הולך לאולימפיאדה.״
אחרי הקורם המזורז שהוא מקבל אצל
אירמה חתר ביבי אל קבוצת הכדורגל שלו.
הוא מתפאר בפניהם כי עבר את מיבחן
הכניסה לקבוצה. הם אינם מאמינים לו
ומחליטים לבחון אותו. הם מביאים אותו
לרודאו, שהיא, כלשון התסריט: זונה.
חדשה פה בסביבה וכולם אומרים שהיא
אש להבות. עוד לא נולד זה שיכול לעמוד
בפניה יותר מדקה. בעזרת תרגילי לוח־הכפל
שלימדה אותו אירמה מצליח ביבי
להחזיק מעמד עם רודאו בסצינת אהבה
הנמשכת חצי שעה: רואים את רודאו
שוכבת במיטה, חיוך לא רגיל על פניה,
עיניה מלאות דוק והיא נראית אבודה.
ביבי חוזר מלא סיפוק על הצלחתו אל
אירמה, כשהוא מגלה במפתיע שגם היא
אינה אלא יצאנית המקבלת בדירתה לקוחות
תמורת תשלום. הוא רואה אותה
בפעולה ומתפרץ כלפיה בזעם.

גבר השוכב עם אשה ללא ניסיון יכול לגרום
לה נזק, נזק שאי אפשר לתקנו לפעמים,״
הוא מסנגר על מקצועו.
מישפטו של ביבי בסרט הופך להצגת
מין אירוטית לא פחות מאשר
סצינות המישגל שבסרט. עדה חרשת-
אילמת מתארת בבית־המישפט בתנועות
ידיים מה עשה לה ביבי. הסניגורית שלו
מבקרת אותו בכלא, מקבלת שיעור בתורת
האורגאזמולוגיה ולמחרת מופיעה בבית-
המישפט לבושה במיני. היא משאירה רושם
רב, מופיעה באיפור, שיעור מסודר.
אל דוכן העדים עולה אפילו רב המופיע
כעד הגנה לטובת ביבי. הוא נעזר בתלמוד
וטוען :״כתוב בתלמוד — אשה משולה
לפרח. צריך להשקות אותה כל יום ...רק
אם הבעל לא יכול למלא את חובותיו
הגבריות אפשר להשתמש באדם מבחוץ,
כמו למשל האדון התובע...״
סצינת השיא של הסרט מתחוללת כאשר
על דוכן־העדים עולה אשתו של התובע,
חנה, שקיבלה גם היא טיפול במיטתו של

ל עז אז ל ה מו ס ר —
ה עי קרהג די אות

1חשוב!!! 1
1איו או עיתון או שמעון עבר 1
אחו בישראל שאחוז נה גדור
1שר קוראיו הם בעדי השנלו! 1 וו 1אקדמאית נמו קוראי
§ 1 1רנן כדאי רנות מודעות 1
ה עו ל ס דו ה

חלק נכבד מקוראי אלה

הם הורים לילדי גיל הלימוד

ך* המשך הסרט עובר ביבי עם הוריו
^ לדירה אחרת, מתגייס לצבא ומשלים
שלוש שנות שירות. הוא מסיר את מדי
הצבא שלו ואומר לעצמו :״שלוש שנים
חלפו, כעת אני גבר.״ והדבר הראשון שהוא
עושה אחרי שיחתרו הוא ללכת אל אירמה.
היא כבר איננה אותה אשה שעזב.
מגלה התסריט: אירמה מדברת בזמן שהיא
מכינה אוכל :״ביבי, זה לא אותו
דבר, כמו לפני שלוש שנים. אני השתניתי
בצורה מקצועית. אני מרוויחה יותר כסף
ממקודם ...הכישרון המיוחד שלי כעת הוא
ללמד נשים איך להגיע לסיפוק ומה שעליהם
ללמד את החברים והבעלים שלהם,
כך שגם הם ידעו מה לעשות.״
עוד הם מדברים ואל החדר נכנסת אחת
הקליינטיזת של אירמה. תוך דקות מיספר
הופך ביבי לעוזרה של אירמה במכון
לאורגאזמולוגיה.
״ביבי מתקרב עד אחד ופותח את חלוקו
בפני חנה. חנה מסתכלת למטה ביסודיות.
״אני תופסת ...כן ...אולי אני יכולה להתייעץ
איתו אירמה אומרת :״זה די
יקר.״ חנה :״מה לא עושים כדי להיות
בריאים.״ חנה הולכת לכיוון חדר־השינה
ופותחת את רוכסן שמלתה.
עסקיהם המשותפים של ביבי ואירמה
פורחים עד כדי כד שהם פותחים מכון
בווילה ומפרסמים מודעה בעתון :״פרופסור
ביבי קרמפוטה מכריז בזאת על
פתיחת הקליניקה לאורגאזמולוגיה — טיפולים
מיוחדים לנשים קרות ונימפומניות.״
מתאר התסריט את המכון :״מרוהט בסימון
חודי. על חקירות רפרודוקציות של
תמונות אירוטיות. ספה. נר דולק. על השולחן
הגדלה של אבר־מין. אירמה מתקרבת
לזה ומעבירה אצבע על שפתיה...
ביבי ניגש לשולחן, פותח קופסאות המכילות
אמצעי־מניעה בשלל צבעים. אירמה
לוקחת אמצעי־מניעה צבעוני בידה. ביבי
לוקח אותו מידה ומנפח אותו כמו בלון.
הפעמון מצלצל. אירמה רצה לדלת עם חזה
זקוף :״הקליינט הראשון שלך פרופסור.״
ביבי לובש חלוק מהודר וצועד לעבר
חדר־העבודה. אירמח פותחת את הדלת.
ילדה קטנה עומדת בפתח :״האס זה ביתו
של האורגאזמולוג?״ ״כן,״ אומרת אירמה,
״אבל מה את רוצה ממנו ילדה?״ ״לתקן
את האורגאן של הכנסיה,״ משיבה הילדה.
אירמה מסלקת אותה משם :״זה לא מקום
לתיקון אורגאניס.״

מין ב תנו עו ת
י דיי ם
ך• מעקרים הכאיס הם כוחות מיש ו
ויטרח העוצרים את ביבי. הוא מוע מד
לדין. עורכת-הדין שלו היא מיכל בת-
אדם, המתוארת בתסריט כד: אשה צעירה,
מכוערת, לבושה בלי טעם, מרכיבה משקפיים
עבות. היא לא מצליחה להגן על ביבי.
הוא עושה זאת טוב ביותר בעצמו .״כל

איומה הצנועה י

רה, השבדית בעלת העיניים הכחולות והשיער
האדמוני, שהובאה לישראל כדי לככב
בסרט הפורנו הישראלי הראשון.
ביבי. כאשר היא מגלה כי רק בזכותו היא
מגיעה לסיפוק מייני עם בעלה התובע, מזכה
השופט את ביבי מכל אשמה.
אירמה ממתינה לביבי, מבטיחה לו לפתוח
עבורו את הקליניקה הטובה ביותר
בעיר. אבל ביבי מחליט לפרוש מהמקצוע.
הוא רץ אל עורכת־הדין שלו, מחבק אותה
ונושק לה.
״האם תמשיך לאהוב אותי גס אחרי
שנתחתן 7״ חיא שואלת אותו.
״כמובן,״ משיב לה ביבי ,״אני משוגע
אחרי נשים נשואות.״
וכך מתאר התסריט את סצינת הסיום:
אירמח עומדת מחוץ לבית־המישפט, מוקפת
בשישה מחבריו של ביבי לקבוצת הכדורגל
שאליה ניסה להיכנס בכל כוחו. מכנסי
כולם מורדות ...שום טעות בנידון. אירמה
הולכת לאיטה, מבטה כלפי מטה, אל
נקודה אחת בלבד לפתיחת המכנסיים. כשהיא
מחייכת והשמחה על פניה מופיעה
הכותרת סוף.
אז אם תרצו — אין זאת פורנוגראפיה.
זהו סוף הסרט אבל בוודאי לא סוף
הסיפור הקשור בהפקתו. הוא יעשה עוד
רעש ויפיל קורבנות. הקורבן הראשון ׳נפלה
כבר השבוע. היתד. זו מיכל בת-אדם, שחלתה
תוך כדי ההסרטה במחלת האבעבועות.
וכד ניצלה אולי מגודל שני כוכבי הפרט
— מרי וקנוט שנאלצו לשחזר כמה מהסצי נות
שלהם שוב.
הייה זה כאשר המסיק הגרמני של הסרט
הגיע לארץ כדי לחזות במה שהספיקו
לצלם. הוא צפה בסצינות המיטה של ביבי
ואירמה ועיקם את חוטמו :״זה מין ז את
זה אפשר יהיה למכור באירופה! בבקשה
לעשות את זה טבעי יותר!״
ומרי וקנוט חזרו למיטה, לעשות את
זה טבעי יותר, לקצב המטרונום.

כלא

להיות ליצן
יש מ קו מו ת שבהם יש אנ שים שחושבים שאני ליצן.
אני דופק בדלת, נכנס ושואל כמו דביל :״נו, מ ה
נשמע \״
צחוק בקהל.
״ מ ה קרה?״ אני שואל ,״למהאתם צו ח קי ם ! ״
הם צוחקים.

פיות של ילידים חרוכים שטעמו א ת טעם ה״דבש״).
תנו לנו ״דבש״ והכל י חי ה בסדר.
ואומנם, העשיר דואג שממ שלתו ה אירופ אי ת תס פק
״דבש״ לזינגארה ויש עי סקה.
זה באמת נורא מ ה שקורה ב מ קו מו ת אחרים.

שחרור האשה
(הצעה)
תלכו בנות ממול, תפ תחו בית־קפה.
ת שחקו שח.
תעשנו ״ז׳י ט אן״ אםי תח ש ק לכן.
תשתו בירה ואפילו קוני א ק.
תשבו סביב ה שולחן ותספרו א ת מי זיינ תםואת
מי השכבתם ואת מי הר מתם ולמי תקעתם ואת מי
דפק תם.
תתווכחו א ם דני הוא באמת זיון טוב, או שסתם
אומרים.

סי סמא
במלחמה לא הנצחון עיקר, אלא
עצם ההשתתפות.

״נורא מצחיק,״ אני נעלב ,״ויש לי בדי חה עוד יותר
טובה.״
צחוק.

צחוק משתולל.
״וזה עוד כלום,״ אני אומר לחם ,״לעו מ ת הבדיחה
הב א ה״ —

הם בוכים מרוב צחוק, ואני הולך ל איז ה מ קו ם.
לנוח קצת. לשתות.
המלצרית עושה לי פרצוף.
״ מ ה יש ל ן נגדי ז״ אני שואל.
״א מ רו לי שאתה מצחיק,״ היא טוענת ,״ואתה
לא מצחי ק בכלל.״
״ ק א קי אני מנ סהאת הבדיחה הבדוקה.
לא הולך.
״ תחת, אולי אני זורק א ת הבדיחה ה חז ק ה שלי.
שום דבר.
אני הולך משם וחוזר ל מ קו ם שממנו ה ת חל תי,
דופק בדלת ונכנס.
״שלום,״ אני מודיע לכולם .״ ק א קי, תחת ! ״
כולם צוחקים.
יופי. אני שוב בבית.

סרט צריך ל היו ת ב או רן של 90—100 דקות. ז ה
ידוע.
לכן כנראה נעלם הס ר ט ״בר״מזל״ מבתי הקולנוע
במהירו ת מסחררת כזאת.
הוא יותר ארוך מ״ 100ד קו ת וזה כמובן לא־בסדר
ואסור ובכלל.
איך שלא י הי ה, אני הספק תי לראות או תו ו אני
רוצה לספר על ק טע אחד ממנו :
מ שלחת של מדינה אפ רי ק אי ת דימיונית, זינגארה,
מז מינה לסעודת עבודה איש עשיר, עשיר מאוד.
הם רוצים שהוא ישקיע אצלם.
בעזרת הרצאונות, שקופיות וסרטוני ם הם מ ס בירים
לו כמה טוב וכ מה כדאי לה שקיע בזינגארה :
א. הילידים עובדים מצויין ויש לחם שכר עבודה
נמוך (סרטון סוכנות צבעוני של פועלות עובדות ב מתפרה).

הילידיס״חפועלים גרים כולם בעיירות״פיתוח
(סרטון אידילי של אלפי ביתנים) וזה קל ונייד וטוב
לכלכלה.
ג. טכנאי םומ הנד סי ם הבאי ם מאירופה מקבלים
שכר-עבודה, דיור ו תנאים כמו באירופה (סרטון —
בתי-מלון מפוארים על חוף הים, ילידים־מלצרים מגי שים
מכל טוב).
לעשיר יש שאלות :
. 1האם ניתן להוציא א ת הכסף מהארץ !
. 2מ ה עם בעיות חב טחון ז
לממשלת זינגארה יש תשובות :
. 1כן.
. 2נכון, אומר מפקד הצבא חזינגארי, יש בעיות*
בטחון, אבל — כל מ ה שאנחנו ז קו קי ם לו זה ״דבש״.
״דבש״ זה מין גז-לוחמה חגורם לדברים הבאי ם (שקו
היו
שם שרים.
וחברי־כנסת.
ושיש אי ט ל קי.
ואמב טי ה ספרדית.
ומזרקות.
ו״ 12 חדרים.
וספיר.
ומנכ״לים.
ולשונות-עגל.
ועוגות דובדבנים.
ו איזה שמלות.

״ואתה רואה ״,ני סי תי להסביר לאבא שלי ,״ אתה
פרייר, עלית לארץ, הקמת מדינה ועכשיו — אף אחד
לא זורק זין בכיוון שלך. אבל החבר שלן, שנסע ל-
ארה״ב ועשה שם כסף — הוא עכשיו ציוני יותר טוב
מ מן, יהודי יותר טוב ממן וגם ישראלי יותר טוב
מ מן. אליו ב אי ם שרים, חברי״כנסת, יש לו בית יותר
טוב משלך
״כן, נכון,״ ה ס כי מ ה אי תי אמא שלי פעם ראשונה.
אבא שלי שתק.
שום־דבר לא י ה רו ס לו א ת החלום. שום דבר,

מסרות קופצות

אתה מכניס מטבע.
אור נדלק.
מיטב הנוער מ ת חיל לזוז.
נוער נפלא נע בין גיבעות-החול המצויירות.
המטרה הי א הלב. לב הזהב.
הם נעים בשורה בין גיבעות־החול המצויירות. בוט חים,
חזם חשוף.
אתה סו חטאתה הד ק ויורה.
צילצול. פגעת. הוא נופל.
אולי הוא צועק ״נפגעתי.״ אולי ״חוב ש.״ אולי
״ אמא .״ אולי הוא מקלל.
אבל הוא נופל.
הוא נופל, ותיכף ק ם אחר.
אתה מכוון ויורה.
צילצול. פגעת. עוד אחד נופל.
עוד אחד קם.
אתה סו חטאתה הד ק.
צילצול. אחד נופל. אחדקם.
מי שהי תדווח איך א מנון ב מי ט ה.
אחר ת תספר א ת מי הי א רוצה לזיין ותתנו לה
עצות.
וכשייכנס בחור לבית־הקפה ת תיי ח סו אליו כאל
זיון. תמדדו אותו, תסקרו או תו, תבחנו או תו.
א ם ימצא חן — מי שהי ת ת חיל אי תו.
אולי אני !

סיפור על
אבא של י
כשאבא שלי ה ח לי ט לעלות לארץ, ה ח לי ט חבר שלו
לעלות לארה״ב.
אבא שלי בא לארץ, ה לן לקיבוץ, הי ה נוטר, היה
ב״הגנה,״ עשה ב טח עוד כל מיני דברים, ובסוף ה קי ם
מדינה ו חי ה לפקיד.
מאז הוא ה ת קד ם קצ ת ו הי ה לפקיד קצת יותר
בכיר עם ח מון־ ת מון שנות ו תק. וזהו.
וחנ ה יום אחד מקבל אבא שלי מהחבר שלו, שפעם
קראו לו (כמו לאבא שלי) משה ו שהיום שמו מונטי,
הזמנה לחנוכת הבית. בסביון.
אבא שלי לקחאתא שתו, שהיא אמא שלי, הוציאו
מה ארון א ת מיטב בגדיהם ונסעו לסביון.
א ת כל הסיפור הזח הם סיפרו לי כשחזרו. אבל
בעיקר הם סיפרו המון חוויו ת מכל מיני דברים שלא
ראו אף פעם ב חיי ם שלהם :

אתה יורה.
צילצול.
פגעת.
״נפגעתי.״
לפתע ד מ מה. הזמן עבר. המי שחק נגמר.
קדי מ ה, תכניס עוד מטבע.
אור נדלק.
מיטב הנוער מ ת חיל לזוז.
0316028 ניב
קרבי

במדינה
למדבביתו בהתכתבו

ישראלים בחוייל
ניצחון בן־ א פו ״י ם

המכונים הבריטיים -המזסד
הותיק והמנוסה בארץ להק#0
ניית
השכלה בכתב מציע לך

עות הבאים בשיטות שנוסו (יכתונת , ,
בהצלחה בארץ ובחדל.

--הלימודים הם תחת פיקוח

ובהדרכת צוות מורים ומפק3ו

חים שהם מטובי כוחות ההו.
1אנגלית למתחילים
. 2אנגלית למתקדמים
ראה בארץ.
ת. ו ,״ 1י ץ ניי מו ע ז
י ״ 1ת ל׳אניב

י נ׳ו ג עיי ט

נ ג רו ת ו נוו ק דנוו ת
ל ר שו ת ה לו מ די ם ביזורלז
יעמדו יו ע צי ם ל עז ר ה
אי שי תבס ני פי המכו ני ם
ה בוי ס ״ ם

. 1הכנה לבחינות בגרות
. 2הכנה לבחינות מוקדמות

אלקט רוני ק ה -
בניי תמכ שי ר רדיו
ו אז עקה

הזודסז

. 3אנגלית כולל
.4אנגלית למשתלמים
. 5אנגלית לבחינות בגרות
.8אנגלית בתקליט
.7קזרספונדנציה מסחרית באנגלית
.8צרפתית למתחילים
•9ערבית מדוברת
. 10 ערבית ספרותית•
. 11 גרמנית למתחילים
. 12 עברית • שיפור הסגנון
ס. עברית -שיפור הלשון
וההבעה
. 14 כתיב עברי
. 15 עברית למתחילים
. 18 עברית למתקדמים
. 17 עברית למשתלמים

. 1הגה-ח
למתחילים
. 1אלקטרוניקה
. 2קו ר ס כללי
ורדיו מעשי
בהנהיח •3חש־מנאות
למתקד (כולל
מעבדת ללימוד . 1שרטוט טכני־מים
•4הנה׳ח
לבניית מכשיר אזעקה בנין ומכונות
סוג . 5 1הנה-ח
ומכשיר רדי . 2 <1טכנאות מכונות
סוג .8 2הנחיה סוג 3
.2קורס יסודי 3טכנאות רדיו
.7מנהלי חשבונות
באלקטרוניקה .4טכנאות בנין
מדופלמים .8ראית
.3קורס יסודי .5טכנאות
חשבו! .9תמחיר
נטלויזיה חשמל
. 10 ארגון וניהול עסקים
. 11 קורספונדנצית
.8חשמלאי
מסחרית בעברית
מוסמך
. 12 פקידות ומזכירות
כללית . 13 מסחר פיננסי
. 14 תורת הכלכלת
והמשק

ל ר שו ת
ה לו מ די ם
ב קו ר ס
יעמדויוע צי ם
ל עז ר ה אי שי ת
ב ס ני פי
ה מ כו ני םהבריס יי ם

. 1הכנה לטכניון
במתמטיקה
.2הכנה לטכניון |
בפיזיקה
.3הכנה לאוניברסיטה באנגלית״

. 1עיתונאות
ויחסי ציבור
.2פסיכולוגיה
. 3מורים
מוסמכים

. 1גרפיקה
שימושית
.2ציור
משר די יי עו ץ והר שמ ה:
• תל־אביב ה מדור ליי עו ץמק צו עי
שד־ רו ט שי ל ד 93 טל 624162

שבן־אסריים אכן יודע את מלאכתו: לנסות
ולנסות, ושוב לנסות — ובכוח ההתמדה,
להשיג את מבוקשו.

עורכי־דץ
וההתמדה שנים ארכה
חככת שירמז של
מפיק ישראלי -
עד שהושלם
תחיה הדיעה על תיק ירושלים אשר
תחיה, עובדה חיא שזהו, לפי-שעה, חסרט
היחידי שצולם אי־פעם בארץ והתמודד
ברצינות כלשהי עם העימות הישראלי־ערבי.
נוסף
לכך, עובדה שאין עוררין עליה
היא שהפקח זו הביאה לארץ שחקנים בעלי
שם עולמי כמו ניקול וויליאמסון, דונלד
פלזנם, דדיה האלפרן וברום דייוויסון, וכן
את אחד הצלמים הטובים בעולם, הלא הוא
ראול קוטאר.
אחראי לכל המיבצע הזה, היה מפיק
ישראלי בשם רם בן־אפריים, בעבר הרחוק
עורך־תוכניות בקול־ישראל ובגלי־צה׳׳ל,
שהכין את ההפקה במשך שנים, ולא התייאש
למרות התהפוכות שציפו לו בכל
אחד משלביה — כולל חוסר־העידוד שבו
נתקל מצד המחלקה לעידוד הסרט הישראלי.
עוד
לפני בכורת תיק ירושלים, היה
כבר בידי בן־אפריים תסריט חדש ושמו
מיצ׳ל. זהו סיפור על שוטר קשוח, המתעקש
להתגבר על מזימות של כנופיית
עולם־תחתון, למרות שחיתות הממונים
עליו.
במשך למעלה משנתיים הוא הסתובב עם
התסריט (שנכתב על-ידי יאן קנדי מארטין,
אחיו של טרוי אשר כתב את תיק ירושלים)
ובכל פעם תיכנן להעביר את הסיפור לרקע
שונה.
לנסות -ושוב לנסות. פעם דובר
על דרום צרפת, ופעם על איטליה. בין

עו ר כ -ה די ןהס מו ר טי פ ״ ס
ונרבעה עורכי־דין עוסדים
במדור־הססורמ כרדיד -
האם כזתנכש כדקצועס
3תח 3יבם?
בשידורי־ישראל אין עדיין מחלקה פיש-
פטית, אך מי שמחפש ריכוז של עורכי-
דין ברדיו, מופנה מייד אל מדור הספורט.
בי במדור זה משתתפים ארבעה עובדים,
עורכי־דין במיקצועם, שהצליחו להשתלב
בשידורי הספורט הן בתוכנית־החדשות היומית,
והן בתוכנית הפופולרית שירים
ושערים, המשודרת בשבת.
הארבעה הם עו״ד עמי פזטל, עו״ד יואל
כץ, עו״ד חנוך קינן, ועו״ד שמעון דגן.
אין טעם־לפגם. לאחרונה החלה נש מעת
ביקורת על עורד־הדין קינן, על כך
שלאחר ששימש כשדר במישחק־הכדורגל
בין קבוצת מכבי תל־אביב ומכבי נתניה,
שימש כפרקליט הנתנייתית בעירעור שהו־

•חיפה: נורד או 30 טל 667040
•י רו ש לי ס ההסתדרות 22 טל 224769
שעות הר שמה 8.00:־ 20.00 ללא הפסקה

^ לחיילים משוחררים ע״פ החוק -לימודים חינם.

שחקן כייקר

מסיר, כן־אפריים
העקשנות משתלמת —
השמות שתוכננו לתפקיד הראשי היו גם
אלן דלון, ובין הבמאים המיועדים ז׳אק
דראי (במאי בורסלינו) .רבים ממכריו של
בן־אפריים חשבו כבר שדבר לא ייצא
מן העניין. והנה לפתע, מארצוודהברית
הגיעה הבשורה.
מיצ׳ל צולם, כשבתפקיד הראשי אחת
הדמויות המבטיחות ביותר בהוליווד, ג׳ון-
דון בייקר, מי שהיד. הרוצח בצ׳ארלי
ואריק, וגיבור בראש מורם, המוקרן עתה
בארץ.
לצידו, שחקנים מנוסים ומוכרים במו
מרטיו בלזאם וג׳ון סכסון, והבמאי הוא
אנדריו מק־לגלן, מומחה למערבונים וסיר-
טי-פעולה, שעשה סרטים כמו הם היו
עשרה ומקלינטוק, ביים שחקנים כמו ג׳ון
ויין, ג׳יימס סטיוארט וקירק דאגלם, ונחשב
כאחד מיורשיו של ג׳ון סורד (מק-לגלן
הוא בנו של מי שהיה כוכב סירטי פורד,
ויקטור מק-לגלן).
עתה נמצא הסרט בשלבי-עריכה. באביב
ייצא לשוק, והוא יהווה הוכחה נוספת לכך

לן 171 ^ 1 1 *7 7

ה ס לון הגדול ב מדינ ה

תלא בי ב בי ת ..אלעל ־ רח־ בן י הו ד ה 32

— וגם ההתמדה

גש על-ידה על תוצאת המישחק, שהיתר.
2:1לטובת הקבוצה התל-אביבית.
עורד־הדין קינן, מצידו, טען, כי אינו
רואה כל טעם לפגם בכפילות זו •של עיסוקיו.
מאחר שהוא משתדל להיות אובייק טיבי
בשידוריו. אשר לבעייה העקרונית
הנוגעת לאתיקה המיקצעזית של עורכי-
הדין, טען קינן — אשר עסק בעיתונות־ספורט
עוד לפני שהחל עוסק במישפטים
— כי הוא עושה את מירב המאמצים על-
מנת לא לערב בין התחומים.
״עבורי, השידור ברדיו הוא תחביב בלבד,״
הוא אומר .״כמו שיש עורבי-דין שהולכים
בשבת לדוג דגים, כד אני משדר.
אילו הייתי הופך את התחביב הזה לפיק־צוע,
הייתי עוזב את המישפטים. בדיוק
כפי שעשה עורך מדור־הספורט בידיעות
אחרונות, יהושע ילין.״
!הגדרה של אתיקה. לעומתו טוען
עמיתו לתחביב הרדיופוני, עורך־הדין יואל
כץ, כי בל עוד אין השדר מנצל את
מעמדו לצורכי פירסומת אישית, אין לבוא
אליו בטענות. בשידורי־ישראל זהו תנאי
בל-יעבור, וההנהלה מקפידה על מילוי
ההוראה. לגבי מיקרהו של קינן וההאש מות
שהועלו נגדו, טוען יואל כץ כי יש
לברד את העניין לגופו, ולהגדיר לאיזו
אתיקה הוא מתיי׳חס — המישפטית או העיתונאית.

כץ עצמו נהג בעבר לייצג קבוצות-
כדורגל במוסדות השיפוטיים של ההתאחדות,
אבל הוא מכוסה למדי, שכן זנח
את עיסוקו כשדרישדה, והוא מצטמצם עתה
בעריכת תוכניות־אולפן, בעיקר אלו הנועדות
למסירת מידע בלבד.
כמוהו עושה אף עורד-הדין עמי פזטל.
אילו היה עורד־הדין חובב שדרנוודהספורט
חנוך קינן נוהג אף הוא כעמיתיו, לא היתד.
הבעייה שעימד. הוא מתמודד עתה מתעוררת
כלל.
הטורח הזה ^10

1י 9ה ח! •€0ת

בהגיבו על דו״ח־הביניים הראשון של ועדת אגרנט, מתח עליו ״העולם הז ח״
ביקורת חריפה. ביקורת זו נתקבלה, למעשה, כ מעט על״ידי כל כלי״התקשורת
בישראל, וח ם אי מ צו או ת ה לעצמם בהגיבם על הדו״ ח הסופי של הוועדה.

א יל ו היה דיין
היה

צה ״ ל

שר־ביטחון

מנה את

בעמוד זה שולל הפרשן הצבאי של ״העול ם הז ה״ ,בנימיו עמידרור, א ת הבי קורת
הז א ת, ומעמיד מולה דיעה אחרת .״העולם הז ה״ שמח לפרסם דיעה זו, כדי
ל ה עמי קאת הוויכוח ולעורר למח שבה( .ראה איגרת העורך בעמוד .)6

עלוב וג ונן

המצרים

אפילו היה דייןצ רצ י יל

בנימין עמידרור

בעבור

מצב יא
במה

מעו לה .

ימ ים .

אב ל

בריבוע. לא היה בכוחו לתק ן

מעשה־מצביאות כושל אשר נעשה כשדה־הקרב והכר יע בו
ך ו״ח אגרנט חינו אחד המיסמכים החשובים, האח(
ראיים והמעסיקים שיצאו לאור בישראל. האכזבה
ממנו אץ לה על מה שתסתמך, מלבד על ציפיות שלא
ממין העניין, אשר טיפחה בציבור עיתונות, שלא רצתה
להבין מהו ייעודה האמיתי של הוועדה ; ואילו רצתה, לא
היתה מצליחה משום שבורות טוטאלית בכל תחומי הביטחון
הישיר, וקודם־כל בזה הצבאי, מאפיינת את רובם
המכריע של ״מומחיה״ הצבאיים.
רק מיעוט מבוטל ביניהם מבין מה שהוא שומע או
כותב. האחרים, חלקם חלטוריסטים במוצהר או כתבלבי-
קבע של אלוף־אליל מסויים, ורואים את כל ייעודם
בהאדרת שמו ובהוכחת צידקתו בכל מחיר, כולל הזדקקות
לחצאי-אמיתויות, על ערימת גוויותיהם של אלה,
אשר באותה שעה אינם חביבים על יופיטר־התורן.
בכללם יימנו גם בעלי־חשבון שונים, שבמיקרה עולים
צדכיהם עם מטרותיו של גנרל זה או אחר. כך, זה
לזה מספק תחמושת, כנגד האוייב המשותף.

העובדה שטיפול היסטרי וכיזנטיני זה
בעובדות הפד באחרונה מכת העיתונות, אינה
מפחיתה דבר מחומרת התופעה. אין דומה
מחול־שדים מפוברק סביב אכילת המוח או רצח
החיילת — לנושאיו היותד־־קריטיים של הביטחון
הלאומי. כתוך ביצה נרפשת זו טובעים
קולותיהם של חללו שביקורתם רצינית וכוונתם
כנה.

ציוריו בסוברוס
ך* ילולה זו הגיעה לשיאה ב״פרשת גודודיש.״ כיש (
| לונו הנחרץ של גונן כאלוף־פיקוד, חינו עובדה
בשטח. מפקד ברמה כזו שנכשל, אחת דינו לעוף. אין
מדובר כלל ב״שמו הטוב,״ כי לא הואשם בעבירה פלילית
שיש עימה קלון, וכל ההסברים שבעולם לא יוכלו
להשיב את הקלקלה.
נכון שגם אחרים, מעליו ומתחתיו, אחראים ואשמים
גם הם באי־ההצלחה, ואולי אף יותר ממנו. אבל אין בכר
לגרוע ולו כחוט־השערה מאחריותו ומאשמתו של גונן
עצמו: כלפי כל מעשה או מחדל בתחום הצבאי (ובתחומים
דומים) קיימים כמה פונקציונרים, שאחריותו של

טרית בענייני ביטחון, לא נזקקו לאירוע־תקדים זה ולאח רים
כמותו).

^ 11 על אעקר

טרינות הצבאיות הכושלות שהינחו
הבריטי אז.

הצבא

אפילו הרמטכ״ל לא נחשב אשם, ושמו לא הועב
מחמת הכישלונות באפריקה. הוא וצ׳רצ׳יל היו אמורים
לנהל את מאמץ המילחמה בכללו, לא לפקד ישירות
על מיבצעי הארמייה השמינית בלוב, ואת תפקידם הייעודי
מילאו כשורה. רק לאחר החילוף השלישי שביצע
צ׳רצ׳יל שם, עלה בידו למקם את המפקד הנכון —
מונטגומרי — במקום הנכון, ורומל הובס.
דוגמה מובהקת אחרת לענייננו תימצא בפרשת פדל-
הארבור. בדצמבר 1941 תקפו נושאות־מטוסים יפניות
פתע בסיס ראשי זה של צי ארה״ב, והשמידו את כל
״קו״ אוניות-המערכה שבפאסיפיק. מיקרה זה היה אפוף
גם הוא ״מחדלים מודיעיניים״ ו״קונספציות״ (כה דומים
להללו שלנו, שנוצר פיתוי עז לתבוע הדחת כל האחראיים
אצלנו, ולו רק מפני שלא למדו את הניסיון
ההוא וממנו).
האחריות המדינית היתה מוטלת, כולה ובבירור, על
הנשיא רוזוולט, כראש הממשל, מפקד הצבא ושר-הבי-
טחון בפועל. אבל מחדליו ושגיאותיו של רוזוולט, כאלה
של צ׳רצ׳יל, נחשבו עניין פוליטי ונדונו בפורומים
הפוליטיים ועל־פי קני־המידה היפים לתחום זה. כרעהו
הבריטי, נוקה גם רוזוולט מכל אשם — לא מאחריות ! —
והעם התלכד מאחריו עוד יותר.

לא כן שני המפקדים הראשיים בזירת הפא•
סיפיק, אדמירל קימל וגנרל שורט. הללו הודחו
ממישרתם תיבה ומייד. ואף פוטרו לגמרי מן
השירות. רק לאחר-מכן הוקמו ועדות-חקירה,
צבאיות ופרלמנטריות, שבדקו את המיקרה
בקפידה.
קימל ושורט, בליווי אחרים שהגיזרה לא נראתה בעיניהם,
השמיעו כמובן את טענותיהם — שהיו, כמצופה,
מסוג הללו המוכרות כעת היטב גם לנו. כמה זרזירי-

טוו ט טדקי
כל אחד מהם, לאותו מעשה עצמו, היא של 100 אחוז
ואיננה תלוייה או מושפעת מאחריותם המקבילה והבו-
זמנית, של האחרים. אם נבחן תקדימים היסטוריים דומים,
נוכל רק לתמוה, מה ראו רשויות צה״ל להמתין,
ולמה לא הדיחו את גונן כבר בעיצומה של המילחמח,
משאך התברר שהוא זקוק למה שהוא כינה ״הרמטכ״ל
הפרטי שלי.״
בעיתוח הרגיעה היחסית שנפלה עליהם פעם-כם עם,
ניסו קוטלי אגרנט לנהל ביקורת הגיונית והאשימוה
בהבחנה שעשתה, בין הדרג המדיני לצבאי, לצורך האח־רתת
והאשמה ביחס למעשים ומחדלים צבאיים וביטחוניים
שונים. קשה למצוא דוגמה מובהקת יותר לשיט תיות
הביקורת סגד הוועדה: לא רק שיש להפריד ״אח ריות״
מ״אשמה,״ אלא שההבחנה בין שני הדרגים היא
בלתי־נמנעת וממהות העניין. וינסטון צ׳רצ׳יל, כשר
הביטחון וכראש־הממשלה היה, בלא ספק, אחראי לכיש־לונותיהם
של הארמייה השמינית במילחמת-העולם השנייה,
שעה שמשך כשנתיים ומחצה היה רומל הגרמני מתעתע
בה, למרות עדיפותה המכרעת בכוחות (שאגב, היתה גדולה
בהרבה מזו שנהנו ממנה המצרים מולנו, ביום־
הכיפורים).
בעת שהביזיון הגיע לשיאו, אחרי נפילת טוברוק,
הציעו בבית הנבחרים אי-אמוו לצ׳רצ׳יל (וחבל שבעת
הוויכוחים שנתעוררו אצלנו בשאלת האחריות הפדלמג-

עט — גם שם שורץ זן זה — אף הרחיבו והעלו סברות
לרוב, עד כדי האשמת רוזוולט בתיכנון מכוון של המחדל,
כדי לסחוף את אמריקה למילחמה בעל־כורחה.

אשמת גורדה וד״ן
י-אפשר להימנע מהפרדת הדרגים, האחריות
^ והאשמה. אחרת יצטרך ראש־הממשלה לפקד ישירות
על כל כיתה בשדה. הטענה ששר־הביטחון אחראי לכיש לונות
מפני שהיה רוחץ בזיוון של ההצלחות, אילו היו
כאלו, היא באמת דמגוגיה מגוחכת: וכי מה לעניין זה,
של יחסי־ציבור, ולשאלת האשם והאחריות?
אבל יש להשלים את התמונה, ולהבין כי למקל ההפרדה
יש גם קצה שני: ועדת־אגרנט פטרה אומנם את
דיין ואת גולדה — אשר, משום־מה, כמעט שאין המבקרים
נדרשים לאחריותה, שלפחות פרלמנטרית היא בוודאי
גדולה ועליונה על זו של דייו — אך רק מאשמה ישירה
למחדל המיידי של ערב יום־הכיפורים. היתה זו שאלה
מישפטית פשוטה, של ראיות עובדתיות, שלא נגעה כלל
לאחריותם הפוליטית, בשרים! ומאחריותם של גולדה
ודיין למדיניות־חביטחון ולמערכת־הביטחון בכללן, לא
נגרע דבר.

גס אי־אפשר כלל שייגרע, משום שאחריות

שו־הביטחון והרמטכ״ל
זו חלח עליהם, כאורח אוטומטי ומלא, מרגע
שנכנסו למישרותיהם ועד שיצאו מהן. מפגי
ששניהם שירתו כתפקידיהם שנים ארוכות,
כילכדי לכל מה שאירע כתחום אחריותם —
דהיינו, לפשיטת־הרגל של אותה מדיניות־כי
טחון; לעוכדה שמערכת־׳הכיטחון לא תיפקדה
כהלכה, ולפחות חלקה הצכאי נמצא כמצב של
ניוון גוכר; ולכך שהערכות־המצב שלהם נתגלו
כתלושות ושוגות לחלוטין, וכמותן גם ה־פיתרונות
שהתכססו עליהן.
לאור רשימה בלתי-מכובדת זו, חייבים היו גולדה
ודיין להתפטר, מרצון או מאונם, מייד לאחר מילחמת
יום־הכיפורים, אם לא עוד בעיצומה — וזאת, אפילו
היה צה״ל, מפני יכולתם של מפקדיו, מצליח לנחול ניצחון
גדול יותר, מהר יותר.
כמותם היה צריך לרדת מכיסאו, אחרי ששת־הימים,
גם ראש-הממשלה דאז, לוי אשכול ז״ל. בתחומו שלו, חיה
כישלונו טוטאלי ובלתי-נסלח. צה״ל ניצח במילחמח ההיא
לא בזכותו, אלא שלמרותו. אולם מסתבר, כי אף כיש לונות
חרוצים וברורים כאלה עדיין אינם נחשבים אצלנו
עילה מספקת להסתלקות מן השילטון.
שאלת אחריותם של שרים איננה עניין לבתי־מישפט
או ועדות־חקירה, אלא בעייה פוליטית מובהקת, אשר בדי־מוקרטיה
צריך להכריע בה אך־ורק לפי כללי המישחק
הדימוקרטי ובאמצעות הכלים המתאימים — דעת־קהל,
אי־אמון פרלמנטרי, או הצבעה בקלפי.
בדצמבר 1973 נערכו בארץ בחירות. גולדה ודיין זכו
בהן. אולי עוררו אמון גם אחרי האסון, ושמא סבר
הבוחר כי האלטרנטיבות המוצעות גרועות מהם. אחר־כך
הודחו שניהם באמצעות הליך דימוקרטי לגיטימי אחר —
לחץ דעת-קהל, שהתבטא ב״תנועות המחאה.״

כך צריכים לקום שליטים כדימוקרטיה —
וליפול. טוכ עשתה ועדת-אגרנט שלא שמח
עצמה כמקום תהליכים אלה, תוך שהעמידה
את הציכור על חוכתו, להחליט כעצמו מי יעמוד
כראשו — ולשאת כאחריות וכתוצאות.

(המשך בעמוד )34

ה ט מבון הקוון שבבעו אחה עול ם
קולנוע בקרוב

1,400,000,000( .סמפוני >.ז 0,נמכרו בשנה שעגרה ב* 10$ארצות)

ביד וצ׳ארל
וכלהמפ סי די םהאח רי ם
האדם המודרני מעריץ אירגון. הוא היד.
רוצה לדעת, מיום היוולדו, מה יקרה לו
בדיוק עד שתיפח נישמתו. הוא לומד כדי
להשיג מישרה, הוא מקבל מישרה כדי
שיובל לחמוד את זו שמעליו, משלם ביטוח
ודואג לפנסיה כדי שלא ירעב בהגיעו
לגבורות. בקיצור, כל חייו הוא מתמחה
בוויתורים על היום, כדי להבטיח את
המחר.
זהו סוג ההומו סאפיאנס הנפוץ ביותר
בעולם כיום, ומשום כך, זהו האדם הנורמלי.
אולם השפע הכלכלי, קרנות האבטלה,
מיפחר עצום של עבודות מכל המינים
וערכי־מוסד שהתבלבלו לחלוטין, יצרו
לאחרונה סוג שונה של אדם.
אדם זה חי מהיום להיום, מחפש את

יוצרים כמובן אסוציאציה מיידית ל־העוקץ
ולכל הקשור בו. אבל לא כשהבמאי
הוא רוברט אלטמן, האיש ש אותו
אפשר בהחלט להכתיר בהוליווד
ב״איכפא מסתברא״ הניצחי של הקולנוע.
מאז מאש, הוא נוטל בקביעות סיגנונות
קולנועיים מקובלים, ומגיש לצופים בדיוק
את ההיפך מן הצפוי.
מאש, למשל, תחת שיהיה סרט של
פעילות וגבורה, כפי שצריך להיות סרט
מילחמה אמריקאי ראוי-לשמו, היה סאטירה
מטורפת ומבולבלת לחלוטין על
מנתחים בבית הולים־שדה בקוריאה! ,סאטירה
מלאה וגדושה הומור מאקאברי ולעג
ארסי.
בהמשך — הקלפן והיצאנית — מערבון
שבו עישנו אופיום והתנועעו אך בקושי
בתוך הבוץ. שלום לידיד הפך את הבלש
הפרטי הנערץ של שנות דד 40 לשלומיאל
מהסם של שנות ה־ .70 ובסרטים אחרים,
שלא הגיעו לישראל, טיפל אלטמן באותה
צורה עצמה בסירטי־האימים ובפישעונים
של שנות ה־.30

סגל וגולד כ״היכל ההימורים״
להרוויח, כדי להפסיד

ה•• חובשיה ע או-בה

טמפון, נ 0.1הטמפון הקטן, הנוח׳ והבטוח ביותר בעולם נותן לו הרגשה משוחררת
וחופשית, תוכלי ללבוש מכנסיים קצרים והדוקים או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטחון מלא,
ן גושד ם 9יגה הטוב באולם חגסיח אטימה מוסלסת

[לטמפון. נ! 0.העשוי צמר גפן כבוש כושר ספיגה שאיו לאן!
טמפון, לעומת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
טמפון. נ 0.1׳מתרחב עם הספיגה ולכן, ככל שהוא סופג יותר
כן הוא סוגר טוב יותר את פתח הנרתיק ומונע כל תזוזה
או דליפה( .טבלי טמפון בכוס מים,ותיווכחי בכושר הספיגה
1המצויין שלו).
•והגון 0.11.חוסן • 01 במחזור ומונע ריח ווו

טמפון,נ 0.1סופג את הדם מיד עם צאתו מן הרחם לבן, הוא חוסר לר יום במחזור
החודשי כיוון שבאופן טבעי, עושה הדם את דרכו החוצה במשר 24 שעות,
האטימה המוחלטת של הטמפון 0.0.מונעת היווצרות ריח רע הנגרם בתוצאה
ממגע הסד עם האויר.
•והבו! 0.11.ווה ביותר לשמוש

טמפון. נ 0,1קטן משפתון ולכן קל ונוח לשאתו בארנק. טמפון
.נ 0.1נכנס לתור גופר בקלות תור שניות בעזרת אצבע —
הנשארת נקיה׳! ללא. כל אביזרי עזר שיש צורר להפטר מהם
לאחר השמוש.
טה 9ון 0.11.התאים למבנה האנטומי הבויה•

.טמפון. ס 0.תוכנן ופותח ע״י עוות גיניקולוגים מומחים, כר
שיכנס עמוק לתור הנרתיק לאיוור בו איו ע מי ם רגישים
הגורמים לכאב, או אי נוחות.
הכנסה נכונה הכנסה לא גכוגה. לא סמפיק צמוק.

ן 0.0 .סיוי-לבהולוה ולנערות אסירות

ן החידוש הבלעדי האחרון של. סס הוא טמפון מיני המיועד
ן לבתולות ולנערות צעירות. עם. סס מיני אין כל חשש לפגיעה
! בקרום הבתולים, כיוון שהוא כה קטן ונכנס בדיוק לפתח
ן.בקרום דרכו עובר הדם,
ן (במקרה של כאב קל בשמוש הראשון, יש לדחות השמוש
נ ב 4—3-חודשים).
0.0.ב 3 -דרגות ס9יגה
נורמל — למרבית הנשים.
מיני — לנערות, לבתולות ולנשים עם דימום מועט — בעיקר בימים האחרונים
של המחזור אצל נשים המשתמשות בגלולה למניעת הריון.
אקסטרה — לנשים עם דימום רב בעיקר ביומיים הראשונים של המחזור.

•ירסוס סלניק

האנושית בתוך עולם מתוכנת
מדלג ממקום למקום וממישרה ל-
ה״נורמליים״ מכנים אותם ״המפמשום
שעתידם אינו בטוח, משום
אינו מסודר וחדריהם אינם מרו החווייה מראש,
מישרה.
סידים״, שביתם הטים.
עולמם
של ״מפסידים״ אלה עומד במרכזו
של סרט בשם קליפורניה מפליט ש יעמיד
חלק מן הצופים במיבחן כלתי-
צפוי.
כי קליפורניה מפליט הוא סרט לא־נורמלי,
על אנשים לא-נורמליים. בסיפור
של ממש קשה להבחין. העיקר, ינאן,
הוא אוסף של הוויות הבאות בזו־אחר-
זו כדי לצייר התך של אודח־חיים, של
מוסד ושל רגשות בעולמם של ה״מפסי-
דים״.
להמר, להפסיד, להמר. בסיקרה זה,
המפסידים הם שניים — אחד, בלא מיש-
לח-יד מוגדר, השני — עיתונאי לעת־מצוא.
שניהם גם־יחד נגועים באותו חיידק:
ההימור. כבולים לאותו גורל: להפסיד. וקשורים
לאותו נוף: דרום קליפורניה.
מכאן שדרכיהם חייבות להיפגש, במוקדם
או במאוחר, והסרט מלווה אותם
במשך כמה שבועות של ידידות ביניהם.
זה מתחיל בהיכל-פוקר מרופט למדי! ,משך
בביתן של שתי , ,נערזת־ליווי׳ (זו
הדרך המנומסת להגדיר נערות המתלוות
לגברים לפי הזמנתם לבילוי של ערב,
ומספקות את כל דרישות המבלה, בהתאם
למחיר) ,דרך מסלולים של מידוצי־יסוסים,
הזרה לאולמות־פוקר, פגישה עם גובה־הימורים,
תחרות־איגרוף, ונסיעה לדיגו
(העיר הקטנה הגדולה בעולם — מכריז
שלט הכניסה לעיר) ,שם מקווים השניים
להיגאל מן החובות הרודפים בעיקבותיהם.
רכל — להיפר* הימורים, בימים אלה,

גשים שמגות, פועלים מיוזעים.
כבר בהתחלת קליפורניה מפליט הוא שולח
את סממניו קדימה, להזהיר את הצופה כי
מדובר פה בסרט ״אלטמני״ טיפוסי. יחד
עם פסל החירות, המסמל את חברת קולומביה
(המפיצה את הסרט) נשמעים ב רקע
רחשי אולם־ההימורים וקולות שח-
קני־הפוקר. במשך כל ד,סרט כולו חופנים
קולות אלח, הנתפסים באקראי, בתוך
שהתמונה מתארת דבר אחר לגמרי,
לחלק בלתי־נפרד מן המעשה, תוספת ל-
שלימות החווייה ולתפיסת-עולמם של שני
הגיבורים.
אחר-נך מופיעים היכלי־ההימורים עצמם,
אם כי ״היכל״ היא מילה מוגזמת
למדי. בל מי שמעלה בדמיונו חזיונות
פאר של מועדוני לאס־וגאס עם חשפניות
לעשרות ותיפאורות נוצצות, ינחל אכזבה.
לאם־וגאס הוא מקום שבו מהמרים ״המצליחים,״
אלה היכולים להרשות לעצמם
להמר. ה״מפסידים,״ אלה שההימור הוא
חייהם, יושבים ליד שולחנות אפודים,
כשלצידם נשים שמנות, פועלים מיוזעים
וזקנות בפנסיה, שזהו עיסוקן האחרון בחיים.
צ׳׳אגס
שצריך לקחת. ולהשלמת
התמונה, באים האנשים המקיפים את
שגי גיבורי הסרט. תחילה, שתי הנערות,
שבביתן מורחים בילי וצ׳ארלי מישחת-
גילוח על פני החבלות שספגו בתקיפת־לילה
שנטלה מהם את נל מה שהרוויחו
ליד שולחן־הקלפים. השתיים הן, כאמור,
נערות־ליווי, אבל, להבדיל: מן המקובל,
שום בעייה מוסרית אינה מתלווה לעיסוק
זה. הן יוצאות עם ברנשים המקיאים
עליהן, לפעמים, ומשלמים פעם 30 דולר,
ואם זה נורא מוצא חן בעיניהם — אפילו

זוהי פרנסה כמו כל פרנסה אחרת, ואם
הגבר אינו מוצא חן בעיניהן ,״זה ה־צ׳אנם
שצריך לקחת.״ האחת אינה יכולה
להירדם בלי לעיין במדריך־הטלוויזיה
(למרות שאין מקלט בסביבה) ,השנייה
ישנה בסרבל־תינוקות, לובשת תחתונים
פירחוניים, מתאהבת לעתים מזומנות ב־קליינטים
ומייבבת ברגשנות כשמשיבים
את פניה ריקם.
שתיהן כנות, ידידותיות, שום תסביך
אינו רובץ עליהן פרט לעצם התסביך
של משיגרה החוזרת על עצמה. המוסר
המנחה אותן הוא אותו מוסר שיכול להבין
גם מי שמנהל את חייו בין שולחן־הימורים
למסלול־מירוצים, וגם הבורגני הלובש
בגדי־אשה ומשלם כיד המלך כדי ששתיהן
תצאנה לבלות איתו ״בין נשים״.
ועוד מלא הסרט בכל מיני טיפוסים,
הנכנסים ויוצאים מתוכו. הפגישות, מיק-
דיות: ביריונים עלובי־חיים, גובה־הימד
דים הסיבל מבעיות, גרדשה מזדקנת וממורמרת,
מוזגים עייפים, ועוד ועוד —
מבט החולף במהירות על פני המון־האדם
הבלתי־זוהר, הרוחש בדרום קליפורניה.
תחבושת על האף. אולם, המרכז
והגרעין של הסרט כולו הם שני גיבוריו,
אליוט גולד וג׳ורג׳ סיגל: נפגשים ונפרדים,
רבים ומבינים זה את זה ללא מילים,
מהמרים על כל דבר תחת השמש: מסוס
שעליו שמעו במיקרה, ועד לשמות של
שיבעת הגמדים בשילגיה של דיסני.
הטיבעיות והספונטאניות הן הקלפים
החזקים של שניהם וגולה המבלה את
הרבע האחרון של הסרט עם תחבושת
המכסה את אפו (זו בהחלט אופנה, אם

אדיוט גודד עם דווחי חמישחק וג׳ורג׳ סגל עם חכרה ללידה
אף שבור ותחתונים פרחוניים
לזכור את ניקולסון, שהולך בצ׳יינטאון,
שיצא לאור אחרי סרט זה, עם אף חבוש),
מנצל כאן את כל נתוני השובבות הנערית
שאינה מתבגרת, שהפכה לסמל ה-
מיסחרי -שלו.
על המלאכה מנצח. אלטמן בעריכה מרמזת,
בשימוש בלתי-פוסק בפם־קול כתו
ספת
לתמונה, בנטייתו להגיש תמיד את
ההיפך מן הצפוי(כולם מפשיטים את החלק
העליון של האשה. אצל אלטמן — חשוף
דווקא החלק התחתון) ובכישרון העצום
שיש לו לצייר דמויות במהירות מסחררת,
כמו בסצינה שבה מנתחים גולד
וסגל את יריביהם במישחק־פוקר. בכל

תדריך

מ שימה
בלתי אפ שרית
פשע במעגל סגור ( ח ן, תל־אביב,
אנגליה) — זח מ ת חיל ב-
מו תחן בעל יומרות פולי טיו ת :
מדען א מ רי ק אי מתר איין בטלוויזי ה הבריטית בנושא ה שינויים
הכלכליים המתרח שים בעולם. מייד מסתבר שהמדען,
השואף למישרח רמה במערכת חשילטון האמרי ק
אי, אינו אלא שליח-סתר של אילי״הון המו שכים בחו טי
ם מתוך חאפלה.
עד כאן, הפולי טיק ה, שתשוב ותצוץ בסוף חסרט, כ־תיזכורת
ליומרותיו. מ ה שמתרחש בין ההתחלהו הסוף
אינו אל א חי קוי ולא תמיד מן המוצלחים, למ שי מ ה
בלתי־אפשרית, כאשר המדען צריך לח סל א ת כל רשת•
הריגול הפרטית שהקים לעצמו בלונדון, כתנאי מו קד ם
לעלייתו בדרגה.
רעיונו של המדען נראה מ תוחכ ם ביותר במבט ראשון
— כשהוא מתכוון לבצע א ת כל הפשעים מבלי לנקוף
אצבע, ולטובת אלה שיילכו לראות א ת הסרט, לא נגלה
א ת פרטיו. י חד עם זאת, התוכנית הז אתמ בו ססת על
כל־כך חרבה מקריות ובל כך הרבה רצון טוב מ טעם ה תסריטאים,
הדואגים לביצועה המושלם, עד שאפילו ב-
מיסגרת סידר ת -הטלוויזי ה המוזכרת לעיל, חי תחמ תק ש ה
למצוא אתמ קו מ ה.

אלה מגבש אלטמן תמונה של אמריקה
שונה, אחרת.
זהו אחד מאותם סרטים המתעכלים היטב
יותר בפעם השנייה, כשיודעים כבר שאין
צורך לצפות שמשהו יתפתח, אלא לשים
לב לתקריות הקטנות ולפרטים הזעירים.
אך מי בארץ מוכן היום לראות אותו
סרט יותר מפעם אחת ן

תל-אביב
וינסנט, פרנסואה, פול

והאחרים (אסתר, צרפת) — גברים בגיל
המסוכן, מעבר ל ,40-במשברים של
העמדת החלומות מול מציאות. סרט רגיש
ומפוכח של קלוד סוטה, עם מישחק משו בח
של מונטאן, סיקולי ורג׳יאני.

רצח באוריינט אפספרס
(סטודיו, אנגליה מסע נוסטאלגי אל
סירטי העבר ומותחני העבר, במעשיה של
אגאתה כריסטי, המתרחשת כולה ברכבת
של שנות השלושים. מהודר, גדוש כוכבים
ומבדר.

אהבה אחרי־חצהריים

ג׳ימס קוברן — אבק כוכבים
נוכחותם של ג׳יי מ ס קובורן, לי גראנט (שחקנית־מיש־נה
ו תי ק ה שסוף־בל-סוף זכ תה ב תפקיד ראשי) ,מיי קל
ג׳ייסטון, י אן הנדרי וקינן וויו, מעניקים לסרט קצת אבק־כוכבים,
אבל הוא ז קו ק להרבה יותר מז ה בדי להצדיק
א ת קיו מו.

(פריז, צרפת) — ניתוח מרתק ומפוכח של
המוסר הבורגני הצרפתי, על הרקע הקא-
חולי שבו, בסרט שהוא מופת לבימוי מאופק
ומתוחכם של אריק רומר.
כינורות חנשף (צפון, צרפת)
— זיכרונות ילדות של הבמאי מישל
דראך, מתקופת הכיבוש הגרמני בצרפת,
מעורבים בקשייו האקטואליים בהפקת הסרט.
גישה רעננה וחביבה להפקת סרט
מודרני- ,שתגע בוודאי ללב רבים.

** לבטי נעורים
חיזור בדילוגים
שאלה של אהבה (לימור,
תל־אבי! ,:אנגלית) — תערובת זו
של מדע בידיוני וסיפור-אהבה,
דורשת מן חצופה להא מין בבמת הנחות״יסוד א ם ברצונו
ליהנות מן הסרט. באיזו שהי תקופה, לפני מילחמ ת-חעו-
לם ה שנייה, התפרק הזמן לשניים. מ או תו רגע והלאה,
קיי מי ם שני עולמות מקבילים: אחד, עבר אתה מי לחמה
ו ה תפ ת ח מבחינה טכנולוגית ; השני — דרך במקום. בכל
א חד מן העולמות חיי ם אנשים ז הי ם, בעלי גורלות שונים.
מנקוד ת ה מב ט של הסרט אפשר, באמצעות ני סוי גרעיני
מעבדתי, לדלג מעולם אחד לשני.
תפקידו של המדע בסרט מסתבר, בסופו של דבר ב-
מישני בלבד. כי המדובר בעיקר במלודראט ת א הב ה שבה
מדען, שרוף לסיפרות ולמכונות בעולם ה אחד, מוצא א ת
עצמו, בעקבות ניסוי שלא עלה יפה, בעולם השני, בנעליו
של סופר מצליח, המתעלל באשתו. הבעייה של המדען
היא שהוא דווק א אוהב א ת הא שה הזא ת, ו הו א צריך
לשכנע או ת ה כי הוא אינו הסופר, אלא מי שהו אחר, כן
יותר, ציני פחות, או הב א מי תי ומסור.
ההמשך, הכרוך בכמ ה דילוגים נו ספים מעולם לעולם
(מבקר תיאטרון חופך סופר מדעי, מדען מ ת קד ם הופך
מדען קפוא) ,והאהבה מגשרת לבסוף בין שני העולמות.

(תכלת. גרמניה)

— אחד מחלוצי הגל החדש הגרמני, בסרט
על התהום המפרידה בן הנוער למבוגרים,
תהום של חוסר-הבנה והעדר מבנה-משותף,
שפיתדונח יכול להיות רק אלים.

ירושלים
הצגת־יחקולנוע מאחרונה
(ירושלים, ארצות־הברית) — מסע גום־
טאלגי אל שנות ה־ ,50 עם כל החוויות
שהיו אופייניות אז, ושיחזור חסיגנון הקולנועי
של התקופה. עם בן ג׳ונסוו וג׳ף
ברידג׳ס.

חיפה

ג׳און קולינס — אובייקט להערצה

אמריקן גרא&יטי (אורלי,
ארצות־הברית) — שוב נוסטאלגיה, הפעם
לתחילת שנות דד ,60 בתיאור מוצאי-
שבת אחת בעיירת־שדה. שונה מן ה-
שיגרה, גדוש אווירת התקופה.

מי שיבול להסתדר עם המדע והאהבה גם־יחד כ שהם
מתובלים בכל תשמישי ה מלודרא מח (פגם בלב ה מ איי ם
על חיי א הו ב ה, דהירה ׳מטורפת להצלה, וביוצא באלה),
יוכל ליהנו ת אולי מן הסרט, בעיקר משום שמק שטת או תו
דמו תה של ג׳ואן קולינ ס כ אובייק ט להערצה.

** קוראים לי אף אחד (חן, איטליה)
— פארודיה על מערבונים קלאסיים,
כשגיבור אלמוני רוצה להכריח את הגי בור
הקלאסי להתמודד מול חבורת הפראיים.
מבדר. עם טרנס היל והנרי פונדה.

1אג רנ ט צו ד ק

קשקשת 1955
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ובד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

11ש בי\

(המשך מעמוד )31
דין אנשי־צבא איננו כדין פוליטיקאים.
מערכת השיקולים המשפיעה על הגעתם
לתפקידם ועל הסרתם — שונה לחלוטין.
אומנם כישלונותיהם נמדדים בדם, ואולי
גם בגורלן של אומות — צ׳רצ׳יל אמר כי
לורד ג׳ליקו, מפקד ״צי הבית״ הבריטי
במילחמחרהעולם הראשונה, יכול להפסיד
את המילחמה כולה משך אחר-צהריים
אחד. אבל בפונקציות, מדובר בפקידי־צי-
בור לכל דבר, שאינם נבחרים אלא מתמנים!
ולפחות, לכאורה, לא על בסיס
תרגילים פוליטיים, אלא רק על בסיס כישוריהם
והתאמתם לתפקידם המסויים.
השאלה אם הצליחו או נכשלו ואם אכן
התאימו לתפקידם או לא, היא שאלה פשוטה
(ולא קשה) של עובדה, וניתנת
להיבחן ולהימדד באותם קני־מידה שהזכרנו.
בכך יכולים לדון כל בית־מישפט
או ועדת־חקירה בעלת אופי שיפוטי, תוך
שימושם של דיני־הראיות הרגילים.

ה ע 1ל

לבן, את גונן ואלעזר חקרה ודנה
ועדת־אגרנט: ואת גולדה ודיין
-העם.

אימת צררו קובעת
ף* שה להכין את הביקורת שניתכה
\ /על ועדת-אגרנט, על ההבחנה החותכת
בין הדרג המדיני לצבאי, ועל הימנ עותה
המודעת מטיפול בראשון. קשה פי-
כמה להיווכח, כי מעיני המבקרים נעלם
שהוועדה, לאחר הפרדה ועל בסיסה, התרכזה,
פירטה והיוותה דיעות והמלצות
בגיזרה החיונית ביותר של ביטחוננו הלאומי
בשעה זו — באיכותה המיקצועית
של ההנהגה הצבאית ובטיב המצביאות
בצה״ל. הדי אי־מספיקותם של אלה, היא
שהיתר הגורם הראשי לכל מה שקרה
ביום־הכיפורים. לצורך הלחימה עצמה, היו
גונן, או אלעזר חשובים ומשפיעים פי-
מאה מדיין וגולדה יחד.

אילו היה דיין שר-כיטחץ עלוכ
וגונן מצכיא מעולה, היה צה״ל
מכה את המצרים בעבור כמה
ימים. אבל אפילו חיה דיין צ׳ר־צ׳יל
כריבוע, לא היה ככוחו לתקן
גם אפס קצהו של מעשה־מצ־כיאות
כושל, אשר נעשה כשדה
הקרב והכריע כו לרעתנו.

• בילבול ביצים.
יורם קופרמינץ, רח׳ הצלפים
,24 חיפה
>• חברי מועדון ״הקירח הניצחי״
בהתקהלות סביב המנהל.
תלמה שגי א, קיבוץ ברור־חיל,
ד.נ. חוף אשקלון
• חלום־בלהות של שוער־כדורגל.
הם בן אבלו את המוח: מקום
הנגיסה נראה בבירור בצירו השמאלי
העליון של התצלום הבילעדי.
דגי גספר, רזד רישפון 240ב /
נאות־אפקה, תל־אביב
<• כנס־מחזור של נזירים בודיס־טיים.

מיסדר־שבת של מחסנאי־תחמו־שת
בגדוד בליסטראים רומיים.
שוקי לגדר, קיבוץ רמות־מנשה,
ד. נ .חבל מגידו

בשעה 7.00
המערבון המשעשע

״אוכפים לוהטים׳
בשעה 9.30
גדולי כוכבי הוליבוד
בסרט המתח

״ 5פעמים רצח״

ב סי טונו ת

ש מ לו ת ח ריון
מ כנ סי ה ריון
טו ני קו ת ה ריון
ח לי פו ת ה ריון

כ הן

מודל

תל־אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה בי, דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

מאוגף :
חוכמה! .10 בירה אירופית! .11 ישן! .13
.1אבן יקרה .2 :תיאורטי, מופשט ;
אם אמו או אביו ! .14 שא רגליך 15
.3מוציא ניצנים! .4קריאודתימהון ! .6פושט-יד ! .16 עירעור רישמי ! .17 לציפור
מטבע צרפתית (הפוך 7שאכל די צור >-״ש כזה בין העצים! .18 מחציתו של
כו ! .8שמה הקדום של מדינה ! .9אל
מישחק־ילדים פופולרי! .19 מיקווה־מים
האור והטוב באמונת זאראתוסטרה! .11
אדיר ! .20 תירוש ! .22 משמשת לתעשיית
חוזה! .12 שכיח! .21 פרוש! .22 מסייר!
הנייר! .24 כלל הנתפסים ומוחזקים על-
.23 אפס כוחו ! .24 כינוי לשנה השביעית !
ידי האוייב ! .25 קנה דק בפרח, הנושא
.26.אבן יקרה> .28 צחיח ! .31 חלק בגוף !
עליו את המאבק ! .27 גרנית ! .29 מהר !
! .33 עצם בפה ! .34 קינה< .35 הסתלק לך 30 מגן על העין ! .32 בוץ ! .34 שתיל
.37 עורכת עיתון ישראלי! .39 שטעמו רך ! .36 עוף־טרף ! .38 מתן הסבר וביסוס
כלענה! .40 אחד מכלי־הקרב הקדומים!
הגיוני! .41 הרוצח הראשון! .43 ראש־
.42 לאחר מעשה ! .45 עיר אירופית ! .47
מטה בצה״ל (ר״ת)! .44 טיפות־גשם! .46
מילת־ברירה ! .48 רוח של מבוכה וטירוף !
עלוב ! .47 מילת־יחס נפוצה ! .49 מבעליו
.49 ברור! .50 מילת־שאלה! .51 בגד! של עיתון ישראלי! .52 קנוסה הפכה לה
.52 מגדל גפנים ! .53 קיים ! .54 אחת מ־ לסמל ! .55 הרי ! .56 שבט אפריקאי ! .58
מילחמות ישראל! .57 מילת־תנאי! .60
ישיבה! .59 מכינויי האלוהות! .60 שולי
מכלי המיטבח ! .61 דין ! .63 מישבן ! .65
המיגבעת ! .62 קצה הבגד ! .63 מן האצבבהשאלה:
עשיית חסד! .68 קיבוץ בער עות ! .64 חומר המשמש לבניין ! .66 אבן
בה ! .70 מטבע יפנית ! .71 מנעול פטנטי ! יקרה ! .67 מידת־נפח ליבש ! .69 ערוץ !
.72 שיברי־חרס ! .74״שמיר 76 מלחין־ .71 נטל! .73 דרגה בצה״ל (ר״ת)! .75
אופרות איטלקי! .77 דרגה בשירות בתי-
רמאי .78 :נווד .80 :יחידת חשמל! .81
הסוהר ! .79 בגבולה נמצא הפתח-לנד ! .84
רחמנא ליצלן (ר״ת)> .82 מילת־תחינה !
משמש לאריגה ! .87 ביצת הזכר .)39 :מי־ .83 זיז במפתח! .85 למעלה מכל ספק:
לת־שאלה לזיהוי ! .91 מחציתו השנייה של .87 אירגון נפגעי תאונות (ר״ת 88
18 מאוזן.
הודו,״ פנייה לאיש־המעלה .9 0 :מכי־מאוגד

נויי האלוהות ! .91 ידמו בכל ! .92 תהליך :
.1בית־קפה נודע בירושליס! .5עצה .93 ,נציגה של חברה.

אילו היה גונן במקום אדן, ואריק שרון
במקום גונן — ייתכן שצה״ל היה מנצח
במילחמה ב־ 8באוקטובר.
כל עוד יוסיף קיומנו לעמוד על עוצ-
מתנו הצבאית, יישאר יחנדחשיבות זה בעינו.
כמו בעבר, כן בעתיד, יוכרעו התוצאות
בשדה־הקרב קודם־כל לפי איכותו
של צה״ל כמכונת־מילחמה ! ואיכות זו
מותנית בטיב הפיקוד הצבאי.
אבל מכל תחומי הביטחון, לא זכה עד
כה לבחינה של ממש דווקא זה, הקריטי
ביותר. מפני מחדל נמשך זה, החמצנו את
מילחמת העצמאות ועמדנו על סף החטאת
מילחמת יום־הכיפורים. תרומתה ההיסטורית
של ועדת־אגרנט היא בכך,
שסוף־סוף הבהירה, כי מילחמה איננה
אינטריגה פוליטית, אלא סידרה של אק טים
צבאיים ובי נקודת התורפה הקריטית
של מנגנון־ההגנה שלנו הוא באי־מספי-
קותם של ההנהגה והמצביאות הצבאיים,
לא המדיניים.
לחיזוק נקודה זו, ארשה לעצמי לצטט
את קטע הפתיחה של הסידרה שלי המתפרסמת
עתה בהמשכים בהעולס הזח, הממצה
את רעיונה המרכזי :״מנקודת-
הראות הצבאית־המיקצועית, היתה מיל-
חמת יום־הכיפורים ישועדדבהלם

...״אידו איחרה המידחמה ככמה
שנים, ייתכן שצה״ל היה נעשה
מבונת־לחימה מקולקלת כל-כך,
שכשדח-הקרב היה מתפורר ומובס
מייד, ללא תקומה.

״מפני סיבות שונות, ובעיקר עקב הבורות
הנפוצה מדי, בכל החוגים, בכל
הנוגע לענייני צבא, מיהר הציבור הישראלי
לתלות את קולר כישלונותיו היח סיים
של צה״ל ביום־הכיפורים בשורת
״המחדלים״ הידועים, המדיניים והמודיעיניים(
.אך) כבר מן ההתחלה היתד. השפעתם
המעשית של המחדלים הללו מועטת,
ואחרי 12 או 24 שעות התאפסה
לחלוטין, לפחות עד כמה שהלחימה־בפד
על נוגעת.

״צה״ל פעל כשדח-הקרב לא על
פי, המחדדים׳ אלא כדיוק כפי
שאומן, ניכנה, אורגן, חונך ואומן
ללחום
״הלחימה לא עדתה יפה, רק משום
הטעויות והשגיאות הבלתי
נסלחות שעשה צח״ל עצמו כתחום
הצכאי-המיקצועי המובהק.

״זהו המחדל האמיתי — והחשוב באמת
— של יום־הכיפורים.״

מנהזי מחל 7ן ת תי7ן 1ני
מרכזיי ת
ש>מ1י רביניביץ

מפקח טל טכנאי תי קיני
מרכזיית
או סקר שלזינגר

הטלפון שלך מקולקל? הטכנאים אינם באים? מבקר העוו! ם ה 1ה
בלש במשך 8ימים אחרי האנשים האחראים לתיקונים וגילה:

חס וווזוקיס 71101111 ניויוי!- ורוו 1179 11714114־׳ 11
ס וסקר שלזינגר עובד במישרד דד
תיקשורת בתל-אביב. הוא מפקח על
טכנאי-טלפון העוסקים בתיקוני מרכזיות־טלפונים.
ביום
חמישי, דד ,6.2.75 בשעה שמונה בבוקר,
טילפן שלזינגר למקום־עבודתו, במרכזיית
הטלפונים ברחוב הרב בכרך -9
טלפון ,823203 והודיע כי לא יוכל להגיע
לעבודתו מפני שהוא חולה.
כעבור חצי שעה, ב־ 8.30 באותו בוקר

זאב יפת
עצמו, יצא שלזינגר את ביתו, ברחוב
יהל״ם 24 ברמת־גן, וערך קניות בחנות־המכולת
הסמוכה לביתו רבע שעה לאחר־מכן
חזר לביתו כשהוא נושא עימו סל
מיצרכים.
ב־ 9.00 שוב יצא את הבית, נכנס למכוניתו,
פורד־טאונוס אפורה מיספרה 940־,275
ויצא לדרכו.
באותו בוקר, כבבקרים שלאחריו, המתנתי
ליד ביתו של שלזינגר החל מהשעה

6.00 בבוקר. כשמחוגי השעון הורו על השעה
שמונה ושלזינגר טרם ניראה, צילצל-
תי מתא-טלפון ציבורי סמוך, למקום־
עבודתו. לאחר בירור קצר הודיעה לי !המרכזנית
:״שלזינגר טילפן לפני רבע־שעה
ואמר שלא יבוא. הוא חולה״
ב־ 9.25 הגיע שלזינגר לרחוב בן־אביגדור
,18 החנה את מכוניתו ונכנס לבניין סמוך.
בקומה השלישית של אותו בניין נמצאת
מתפרה לביגדי נשים וילדים. על דלת
הכניסה למתפרה קבוע שלט — ״שלזינגר״.
ב־ 10.07 חזר שלזינגר למכוניתו, כשהוא
נושא עימו שני שקי-ניילזן גדולים ובתוכם
בדים צבעוניים. הוא הכנים את השקים ל־תא-המיטען
של מכוניתו, ונסע לבית־החרושת
סריגי איריס ברחוב הרקון ,4
השוכן סמוך למיתקך הרחצה רחץ וסע של
רפאל הלפרין ברמת־גן.
שלזינגר שהה בבית־החרושת למעלה משעה
וחצי. בפרק-זמן זה פרקה פועלת
צעירה את שני שקי-הניילון מהמכונית,
והעמיסה במקומם שקים אחרים.
ב־ 11.45 יצא שלזינגר מסריגי איריס וחזר
למתפרת שלזינגר. הוא העלה למתפרה
את השקים החדשים שהביא עימו.
ב־ 12.05 חזר למכוניתו, ויצא לדרך. ליד
הרמזור, בקרן הרחובות המסגר — יצחק-

שדה, נוצר פקק תנועה. שלזינגר הצליח
לתמרן דרכו בזריזות, ונעלם.
1 .מחרת, יום שישי, ה־ 7בפברואר
,1975 /בשעה 7.35 בבוקר, יצאו שלזינגר
ואשתו את ביתם יחדיו.
בשעה 8.10 החנו את מכוניתם ברחוב
צדדי ליד בית־החולים הממשלתי דונולו
ביפו, ונכנסו לבניין סמוך.
מטלפון ציבורי הקבוע בבית־החולים התקשרתי
למקום־עבודתו של שלזינגר, ב־מישרד־התיקשורת.
הפעם ענה מרכזן. הוא
אמר כי שלזינגר חולה, יחזור לעבודה רק
ביום ראשון הקרוב.
בשעה 9.00 חזרו שלזינגר ואשתו למכונית,
וכעבור מחצית השעה הגיעו למתפרה
שלהם, שברחוב בן־אביגדור. האשה על תה
למתפרה, ואילו הבעל המשיך בדרכו
והגיע למירפאת קופת־חולים ברחוב אבא
הלל סילבר ברמת-גן. שם שהה כרבע שעה,
שילם כסף לפקיד, באולם המרכזי, וקיבל
קבלות. לאחר־מכן חזר למכוניתו.
ב־ 10.25 הגיע שלזינגר לטיילת, והחנה
את מכוניתו סמוך למלון דן. הוא שוטט
בטיילת להנאתו כמחצית השעה, התבונן
בעניין רב בטיפוסים המייוחדים שהסתובבו

ב־ 11.00 חזר למכוניתו. הוא נסע משך
כעשר דקות, ונעצר ברחוב הרב קוק ,14
ליד חנות להפצת מוצרי השמל, שנשאה
על חזיתה את השלט ניישונל. שלזינגר
נכנס לחנות, נתקבל בידידות על־ידי הבעלים
ושוחח עימו ארוכות.
ב־ 11.45 חזר שלזינגר למתפרה.
ב־ 12.50 יצאו שלזינגר ואשתו את המתפרה,
נכנסו למכוניתם. כעבור 20 דקות
הגיעו לביתם שברמת־גן.
יום־עמל נוסף תם.
ף* חודשים האחרונים נתקבלו ב!
מערכת העולם הזה מיספר מיכתבי-
תלונה מבעלי טלפונים, שהתלוננו כי לאחר
שהטלפונים שברשותם התקלקלו, חלפו
שבועות ארוכים עד שתוקנו.
מבין כל מיכתבי־התלונה הללו משכו
שניים את תשומת־ליבנו במיוחד (שמות
המתלוננים וכתובותיהם שמורים במערכת).
האחד נכתב על-ידי נכה צה״ל, משותק ב־פלג־גופו
התחתון, אשר לגביו מכשיר־הטלפון
הוא חיוני ביותר. הלה התלונן, כי
במשך שישה שבועות לא טרחו אנשי
מישרד-התיקשורת לתקן את מכשיר-הטל-
פון שלו, למרות שפנה אליהם בכתב ובעל־פה
פעמים אחדות.

דגר, וכולם יודעים את זד״ הוא גם לא
יכול לדרוש מהאנשים שיעבדו ברצינות,
אוסקר שלזינגר, המפקח על הטכנאים,
כפוף לו. לשלזינגר זה יש עסקים פרטיים,
כפי שכל אחד במחלקה יודע. זה
נמשך כד כבר שנים.
״הבוס של שלזינגר, רבינוביץ, לא יעיז
לשאול אותו לאן הוא נעלם כל יום, מייד
אחרי תחילת העבודה. מפני ששלזינגר יכול
תמיד להשיב לו, מה אתה מבלבל את
המוח, אתה בעצמך הרי לא עושה שום
דבר.׳
״ואם לשלזינגר יש עסקים פרטיים, אז
למה שגם הטכנאים הפשוטים לא יתעסקו
בעבודות פרטיותו יש לנו, למשל, טכנאי
שמתעסק במכירת רכב במיגרש למכירת
׳מכוניות. יש לנו טכנאי־טלפונים שמתקין
תריסים. אני כבר לא מדבר על עובדים
רבים (השמות שמורים במערכת) שהם
יסתם עצלנים, ובשעה עשר בבוקר כבר
סיימו את יום העבודה וחזרו הביתה.

שלזינגר יוצא מהבית -
בדרך לעבודה —
(המשך מעמוד )35
המיכתב השני, שניראה חמור עוד יותר,
נכתב על־ידי מנהל בית־ספר, שהתאונן כי
מזה מיספר חודשים מקולקל הטלפון היחידי
שבבית־סיפרו. באחד הבקרים גילו הורי
הילדים ששמרו בשער־הכניסה חפץ חשוד.
המנהל נאלץ לרוץ מרחק של קילומטר, כדי
לטלפן למישטרה.
הוחלט במערכת לבדוק את הנושא ביסודיות.
נקבע כי מרכזית הטלפונים ש ברחוב
הרב בכרך, שם מתאספים מדי-בוקר
עשרות טכנאי־דואר העוסקים בתיקוני טלפונים,
תשמש מעין מידגם מייצג. קבענו
כי ננסה לברר אם שירות תיקוני־הטלפונים
הצולע מקורו במחסור בכוח־אדם, כטענת
הנהלת מישרד־התיקשורת, או בסידרי עבודה
ופיקוח לקויים.

^ יום ראשון, ה־ 2בפברואר ,1975
1הגעתי בשעה 7.30 בבוקר יחד עם צל

המערכת, למרכזיית־הטלפונים שברחוב
הרב בכרך.
ליד הבניין חנו כבר מיספר מכוניות ו־תלת־אופנועים
של טכנאי הטלפונים, טכנאים
נוספים.המשיכו להגיע למקום עד לשעה
.8.30
ב־ 8.00 יצאו ראשוני הטכנאים לעבודתם.
מרבית הטכנאים יצאו מד,מרכזיה בשעה
.8.30 האחרונים ניראו יוצאים לעבודה סמוך
לשעה .8.45
שעה קלה לאחר.שהמולת הטכנאים שככה,
יצא את הבניין שלמה רבינוביץ, מנהל
מחלקת תיקוני-מרכזיות (שמו ותפקידו נתבררו
רק כעבור יומיים) ,והחל רוחץ את
מכוניתו שחנתה בפתח הבניין. הוא עסק
ברחיצת המכונית ובבדיקת חלקיה הפנימיים
משך שעתיים תמימות.
ב־ 11.00 יצא את הבניין גבר כבן ,50
בהיר־שיער. הוא ניגש למכוניתו הפרטית
והתניעה. החלטתי לברר לאן מגמת פניו
של אותו פקיד לא־מוכר.
הפקיד הגיע לרחוב בן־אביגדור ,18ונכנס
שם למתפרת שלזינגר. הוא שהד, שם
שעד, וחצי, ולאחר־מכן נסע לרחוב יהל״ם
24 ברמת־גן.
בחנות־המכולת הסמוכה לביתו נאמר לי,
כי בעל המכונית האפורה הוא פקיד בכיר
במישרד־התיקשורת ושמו אוסקר שלזינגר.
למחרת, יום שני, עד לשעה 8.30 בבוקר
לא ניראה אותו שלזינגר במקום העבודה
שלו. יצאנו בעיקבותיו של בחור צעיר,
טכנאי טלפון, שנהג בתלית-אופנוע שמיספרו
.541—310 הטכנאי החנה את ריכבו ברחוב
יהודה ד,לוי ,62 ליד בית כלל, הסיר את
מיקטורנו, נטל בידו תיק מכשירים, ובמשך
ארבע וחצי שעות עבד ללא-הרף על תיקון
המרכזיה.
הטענה היחידה שד,יתד, לנו כלפי עובד
מסור זה, היא שבדרכו למקום התיקון נהג
בפראות, מבלי להתחשב באורות אדומים
ברמזורים, כך שהנסיעה אחריו כימעט ש הפכה
משימה בלתדאפשרית.
ב־ 1.00 בצד,דיים סיים הטכנאי את עבודת
התיקון ופנה לדרכו, אך עד מהרה
אבדו עיקבויתיו. חיזרתי למרכזיה ברחוב
בכרך. בחוץ ירד גשם עז ואיש לא ניראה.
מכוניתו של שלזינגר-לא חנתה בסביבה.
נסעתי לימתפרד, שברחוב בן־אביגדור ואכן,
במייגרש-ד,חנייה ניצבה המכונית האפורה.
בשעה 14.00 יצא שלזינגר את המתפרה,
נכנס למכוניתו ונסע לביתו.

מחרת, יום שלישי, קיבלתי הסבר
/מאלף על המתרחש מאחרי הקלעים ב־

##ץ כוע ימים לאחר תחילת החקירה,
\1/ביום ראשון בשבוע שעבר, חזר המפקח
שלזינגר לעבודה אחר שדיווח, כזכור,
על מחלה, למרות שדווקא בימי מחלתו
המדומה גילה פעילות נימריצת בעסקיו
הפרטיים.
ב־ 9.15 בבוקר יצא שלזינגר את המישרד,
סר לסניף בנק הפועלים הסמוך ברחוב
אילת, סידר שם עניינים שונים, ונסע
משם היישר למתפרת שלזינגר.
הוא שהה במתפרה שעה והצי, אחר
נסע לקופת״יחולים ברחוב אבא הלל סיל-
בר ברמת־גן. הוא שוחח שם כמה דקות
בנעימות עם אחת הרוקחות, חזר למכו
מטייל
בטיילת -— בטלה ובילויים —
מרכזיית הטלפונים של מישרד־התיקשו־רת,
המשמשת גם כנקודת ריכוז של טנד
נאי־טלפון.
באותו יום, במשך שש שעות, התבוננתי
בדרכי עבודתו של טכנאי שעבד במסירות
וביעילות, תיקן שלוש מרכזיות־טלפונים.
! י קראת שעות אחר־הצהריים הח־
/לטתי לשוחח איתו. ידעתי כי יתכן ש הבחור
לא רק לא ישמח לעזור, אלא הוא
עלול אפילו למהר לספר לחבריו ולמנהליו
כי העולם הזה בודק את נוהלי העבודה
בסניף — ועל-ידי כך תסוכל כל אפשרות
להמשך החקירה.
למרות החשש, החלטתי לקחת את הסיכון,
האמנתי שאם לאותו עובד, שבמחלד
יום העבודה כולו ניתגלה כגבר חרוץ,
יש טענות לגבי נוהלי העבודה, הוא ישמח
לתרום את חלקו לשינוי המצב.
רק לאחר שהוצגו בפני הטכנאי שתי
סדרות של תמונות שצולמו על־ידי הצל מת,
נרתם לעניין בהתלהבות, הוא זיהה
מיספר אנשים בשמותיהם, וגולל את כל
אשר הציק לו.
אמר הטכנאי :״אני אוהב לעבוד, לכן
אני עובד קשה. לצערי, רבים #חברי
משתמטים מהעבודה. אין כל הערכה וד,כ-
רודתודה למי שבאמת משתדל לעשות
את עבודתו בנאמנות. הכל בנוי פה על
שקר.
״בגלל סידרי-עבודה לקויים, מאבדים כל
בוקר לפחות שעת־עבודה אחת. אנו ממלאים
על טופס את תחילת שעת העבודה
ואת סיומה. אין עלינו שום פיקוח. רבים
מהחבד׳ה עובדים שעה־שעתיים, ופונים
לעבודה פרטית, ואילו בכרטיס הם ממלאים
שעות נוספות.

אחד מחליט כמה שעות נוספות יוסיף לכל
יום־ענודהד

^ מחרת, יום רביעי, ה־ 5בפברואר
,1975 /שזב חזר המראה המוכר על
עצמו. טכנאי־הטלפון יצאו לעבודתם באיחור
ואילו שלמה דבינוביץ, מנהל המחלקה,
התעסק במכוניתו, בהפסקות קלות,
משעה תשע וחצי ועד לשעה אחת ב-
צהריים.
בשעה אחת בדיוק התניע רבינוביץ
את הפורד־אסקווט שלו. חצי שעה לאחר־מכן,
ליד קולנוע גת בתל-אביב, אבדו
עיקבותיו.
נסעתי לחפש את שלזינגר ׳במתפרה ה־מישפחתית,
אך מכוניתו לא נראתה בשטח.
המשכתי לביתו. מכוניתו חנתה מול הכניסה.
ביום
חמישי בשעה ,12.05 כפי שסופר
בתחילת הדברים, איבדתי את עיקבותיו
של אוסקר שלזינגר אחרי שיצא מהמת־פרה
ברחוב בן־אביגדור .18 חזרתי למישרד
שברחוב הרב בכרך. מכוניתו של מנהל-
המחלקה, שלמה רבינוביץ חנתה, כרגיל,
בפתח־הכניסד, כשמכסה־המנוע שלה מורם.
בשעה אחת יצא רבינוביץ את המישרד,
סגר את מיכסה־המנוע ויצא לדרך. הוא
נסע לביתו, ברח׳ הרטגלס 10 ברמודאביב.

יוצא ממתפרת אשתו וחתר הכיתה
— סידורים אישיים —
״שלזינגר יודע בדיוק מי הם, אבל הוא
לא יעיז להגיד להם מילה, מפני שהוא-
עצמו מסתובב כל היום בעניינים פרטיים
שלו .
״הכל חולד לעזאזל. כואב הלב לראות
איד אנשים משתמשים במכוניות של מיש-
רד-התיקשורת ובדלק של המישרד, כדי
לבצע עבודות פרטיות, ובינתיים כל אלד,
שהטלפונים שלהם מקולקלים, סובלים. אז
אנשים מתחילים לחפש קשרים כדי שיתק נו
להם את הטלפון, משחדים טכנאים כדי
שיבואו מחוץ לתור, והכל על חשבון האזרח
הרגיל, הממתין זמן רב לתיקונים,
כך מתפתחת שחיתות.

״אומרים שאין מספיק פוח־־אדם
כדי לבצע את בל התיקונים במהירות.
האמת היא שיש עודה מנהלים,
שלא עושים שום דכר. מנהל*
המחלקה שלמה רכינוכיץ, זה שצי
למתם אותו, מתעסק כל יום במכוניתו
שעות על נכי שעות. החברה
מתלוצצים ככר שמרוב
מומחיות הוא יכול לחיות רוחץ
מכוניות מיקצועי.

״אם למישהו חיה איכפת, אס
היו מגלים יחס לעובד נאמן אם
היו מסלקים את כל הפאראזיטים,
הרי אפילו עם פחות חמישים אחוז
טכנאים היינו יכולים להתגבר על
כל התקלות בלי שייווצרו תורים,
ובעלי הטלפונים היו מבסוטים.
לא יודע איך זה כמקומות־עכודה
אחרים. כאן, בתיקוני הטלפונים,
הכל רקוב.

״אני לא זוכר אפילו פעם אחת, בשמונה
השנים האחרונות, שהוא יצא לשטח
לבדוק מה עושים האנשים שלו. ויד רוחצת
יד. כיוון שהוא לא עושה כל היום שום

״מה כבר יכול להיות יותר מטורף מהעבודה
שהחברה ממלאים גיליונות־נוב-
חות פעם אחת בשבוע, בשביל כל ימי
השבוע י חם ממלאים, וצוחקים, כשכל

ניתו ונסע לבית־החרושת סריגי איריס
שברימת-גן.
ב־ 13.15 בצהריים יצא שלזינגר את
בית החרושת כשהוא נושא עימו מייספר
חבילות-בד.
הוא לא חזר למישרד. כאשר התקשרתי
למישרדו, מטלפון סמוך, השיב המרכזן
בהומור:

״שלזינגר ץ מי יודע׳־איפה הוא
מסתובב. תחפש אותו אולי כמדור
המרכזי של המישטרה.׳׳
למחרת, יום שני, חזר שלזינגר, כימעט
בדיוק מוחלט, על הפעולות שביצע ביום
הקודם. כאשר החנה את ריכבו ליד המתפרה
חסם את דרד יציאתה של מכונית
אחרת. חצי שעה לאחר־ימכן, כאשר בעל
המכונית השנייה רצה לצאת אד מצא את
דרכו חסומה, התנדב פועל צעיר העובד
בקומה הראשונה של אותו בניין, לעזור

הוא התחיל לצעוק בקולי־קולות :״של זינגר׳
סלק את המכונה שלך, היא מפריעה
למישהו אחר לצאת!״ שלזינגר ירד והזיז
את המכונית. שאלתי את הפועל כיצד
ידע לזהות את מכוניתו של שלזינגר.
הפועל הביט בי בתימהון :״מה הבעייה?״
אמר ,״הוא עובד פה קבוע ובא בל יום,
אז איד שלא אכיר אותת״
מאוחר יותר, כאשר יצא שלזינגר

את בית-החרושת סריגי אירים, שאלתי
שתי פועלות שיצאו להפסקת־צהריים אם
שלזינגר הגיע.
השתיים ידעו מיד במי המדובר. .הוא
נסע לפני כמה דקות,,׳ השיבו.
** ם סיום החקירה פנינו אל דובר
> מישרד־התיקשורת, זכריה מיזרוצקי,
כדי לאפשר לו שהות לבדוק את הנושא
לפני פידסום הכתבה. מיזרוצקי היפנה
אותנו לשפירא, קצידהביטחון הראשי של
המישרד.
קצין־הביטחון קיבל את המידע הדרוש,
וקבע כי אם אכן הדו״ח אמיתי, הרי אין
מדובר כאן בעובד מסויים שסרה, אלא
בליקוי־בתיפקוד של סניף שלם, כאשר
בעלי־תפקיד בו בדרגים שונים, מחפים
האחד על השני. הוא ביקש לדחות את
חפירסום בשבוע ימים, כדי שיהיה סיפק
בידו לחקור בנושא.
שעה שקצין־הביטחון פתח בחקירה ניסינו
אנו, בעזרת מקורות מידע שעמדו לר שותנו,
לברר אם החקירה אכן מתנהלת
ביסודיות, או שמא כדי יציאה ידי חובה.

מייד נסתכר שאנשי חכיטחון
מתייחסים לעניין כמלוא הרצינות,
ומקדישים לנושא את מלוא מירצם
ונסיונם.
הם פתחו בחקירה מכיוונים שונים. ביררו
כיצד נוצר מצב שבו בטלו פקידים בכירים
מעבודה במשך שנים, או עסקו בעבודות
פרטיות. הם בדקו את נושא הרישומים
הפיקטיביים בגיליונות־הנוכחות, אי־מסי-
דת הגליונות בזמן, רישומי שעות נוספות,
איחורים ביציאה לעבודה, אי־מילוי
התקנות הקובעות בתום יום־העבודה חייבים
הטכנאים לחזור למישרד, ואת ה עובדה
כי!סמוך לשעה אחת בצהריים מתרוקן
המישרד. בנושא שעות נוספות בדקו
רישומים מלפני מספר חודשים, בטרם הוחלט
לבטלן, בעקבות המדיניות הכלכלית
החדשה.
אנישי הביטחון של מישרד־התיקשורת
חייבים למסור את תוצאות חקירתם אך-
ורק לידי הממונים עליהם. זאת הם עשו
בוודאי. אם הממונים עליהם יעשו גם הם
את מלאכתם נאמנה, ולא ינסו לטשטש
ולהסתיר את תוצאות החקירה, ייעשה בכך
צעד ראשון בכיוון שיפור השירות לציבור
בעלי-הטלפונים בארץ.
ואותם פקידים וטכנאים שחשבו, במשך
שנים, כי הכל הפקר וכי יוכלו להשתולל
כחפצם לנצח, יגלו לפתע כי עליהם לתת
את הדין.

מוגש ע״י חמחלקה ליחסי ציבור

תעריפון המנויים של ה 1ווו ! 0רוה

החל 0־1.12.1974
לשנח בלירות
מחיר הוצאות
העיתון׳ משלוח

שלט המתפרה

ל-ג !/שכח

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

— ועסקים פרטיים
לפני פירסום הכתבה התקשרנו עם שלמה
רבינוביץ ועם אוסקר שלזינגר, כדי לקבל
את תגובתם. רבינוביץ סירב להגיב.
אמר שלזינגר :״קציני־הביטחון של הדואר
כבר חקרו אותי. אני עובד בדואר
25 שנים, ופתאום חוקרים אותי! זו מהלומה
נוראה. אמרתי להם שכאשר אני נמצא,
לרגל העבודה, בסביבות המתפרה, אני
קופץ אליה, לזמן קצר, כדי לאכול סנד־וויץ׳
או משהו.
״הודיתי שאני מעמיס סחורה במכוניתי.
אבל אני עושה זאת רק כאשר לרגל עבודתי
אני צריך לבקר במרכזיות שליד בית־החרושת
סריגי אירים.
״בקופת־חולים ביקרתי פעמיים, כדי לקחת
תרופות. אני ואשתי היינו חולים.״
אך מעשיו של שלזינגר ועמיתיו מדברים
בעד עצמם.

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

16 + 164
164

= 180
= 196

92 = 8 + 84
84־100 — 16 4

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארח״ב ולקנדח
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד למקסיקו לדרום־אפריקח, זמביה, רודזיח, ונצואלה,
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה
פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו־זילגד
לפנמה
164 164 164 164

284 70 220 56 120
בב 284 276 112

= 120
113
— 146
= 142

281 320

144 — 60 + 84
164
80 + 84

364 — 200 + 164
196 + 164
360
: 170 + 164ב 334

186 — 102 + 84
184 100 + 84
171 85 87 + 84

117 + 164
156 + 164

ו₪חווו(ת (11מ0111111
שאפט מעדיף בדחדיות
לכי תאמיני לגברים. רק לפני שבוע
סיפר לי בדחילו-ורחימו במה הוא מתגעגע
לקאתי קרוסבי הלבנה שלו, והשבוע
כבר ראו אותו מחזר בלהט אחרי בלונדית
בפיאנדבר תל־אביבי ידוע.
אך במאמר הפיתגם :״לא טוב היות
האדם לבדו.״ אני יודעת באופן אישי ש־ריצ׳ארד
ראוגדטרי, המשתדל בכל
כוחו להיפטר מהכינוי שאפט שדבק בו,
אך ככל הנראה ללא הצלחה יתירה, עמד
זמן רב מאד בפני המיתקפות שערכו
עליו חתיכות ישראל למיניהן. אז אם הוא
נשבר במוצ״ש האחרון, זה בנראה בגלל
שהגברת הבלונדית היא באמת משהו
מייוחד.
ומעשה שהיה, כך היה: השחקן רוכרט
שי, המשתתף בסרט יהלומים ומשחק
לצידו של ראונדטרי, תשתתף גם בסרט
פלהאם אחת־שתיים־שלוש. שו, שמייד
כתום צילומי פלהאם באמריקה. נסע ל לונדון,
לא הספיק לראות את הסרט.
כשהוא שמע כי הסרט מוקרן בושראל,
הביע את רצונו לראותו בפני הבמאי
מנחם גולן, במאי סירטו הנוכחי. מנחם,
שאוהב לעשות הכל בגדול, החליט שאם
כבר אז בבר — ולקח את שו עם אשתו,
מרי יור ועם ריצ׳ארד ראונדטרי, לתל־אביב
לחזות בסרט.
כתום הסרט החליטו השחקנים והבמאי
לחגוג, והלכו לפיאנו בר בצפון־העיר.
וכך נוצר מצב שבו רוברט שו היה עם
אשתו, השחקנית מרי יוד, מנחם גולן עם
אשתו רחל, אריק דיכנר המפיק־בפועל
של הסרט עם אשתו הרקדנית גליח גת,
ורק שאפט המסכן נותר לבד.
ואז, איך שנכנסו לפיאנו־בר, קלטה עינו
של שאפט — כך העידו בפני בשבועה
יודעות־דבר שעקבו אחריו ללא־הרף —
בלונדית אחת שישבה לה ליד הבאר.

ראונדטרי ופייה
נערה תוצרת שוודיה
בלי שום בעיות תפס יוזמה אישית, ניגש
אליה והציג את עצמו. כשראה שההיא
לא מתפעלת מי־יודע־מה, שאל אותה אם
היא מוכנה במיקרד, לאכול איתו ארוחת־ערב.
הבלונדית אמרה כן, גם־כן בלי
בעיות.
וכך פנו להם ארבעת הזוגות אל ה־מיסעדה
הסינית שליד הפיאנדבר, וסעדו
את נפשם. אלא שלשאפט, שחשב כי סוף־
סוף תפש חתיכה ישראלית כלבבו, נבונה
הפתעה. מייד הסתבר לו כי המיבטא הזר
באנגלית של הבלונדית לא היה מיבטא

מישנחה מוסיקלית צמודה מאד
אתם מכירים את סטלה ריצ׳מונדז
מה, לא? ! אתם לא מכירים את היפהפייה
של האופרה, זו שמדברת בל הזמן רומנית
ושנראית בכל מקום רק עם הבעל שלה?
מה, היא כבר לא עם הבעל שלה? לא
ייתכן! היא הרי היתד. נשואה באושר
לזמר-האופרה טיבור הארדן אה,
ההוא היה שמן וזה שהיא איתו עכשיו
הוא רזה?
אז מה, זהו אותו טיבור הארדן עצמו,
אלא שהוא עשה דיאטה, ונראה עכשיו
לא פחות יפה מאשתו. ודאי תסכימו איתי,
שלהיות נשוי לזמרת-אופרד. מצליחה ויפהפייה
ולהיראות כמו האבא השמן שלה,
זה לא סידור. אז טיבור הארדן, שאוהב
את אשתו אהבת־נפש ולא מש מצידה
אפילו לרגע, החליט להקריב כמה קילוגרמים
על מזבח האהבה, הד. עושה לו
רק טוב, תאמינו לי.
מה שהורג אותי אצל הזוג האופראי
הזה הוא שהנן כל הזמן ביחד. לא מספיק
שהם בבית ביחד — גם באופרה הם
ביחד, ולא מספיק שבאופרה הם ביחד —
גם בקונצרטים של הפילהרמונית הם ביחד.
עובדה, שניהם הופיעו לאחרונה בביצוע
של היצירה טררדאוס לאנטון ברוקנר.
ואם לא די בזה, הרי שניהם הופיעו גם
במאראתון של יצירות מוצרט שנערך בתיאטרון
ירושלים, כשהוא מופיע באופרה
אינזפרסריו, והיא במיסה של מוצארט.
מזל רק שללדת הוא נתן לה לבד.
אחרת, איך אפשר להסביר את זה שיש
להם ילדה בת ארבע? ומי מטפל בה,
סטלה? מה פיתאום סטלה? טיבור מטפל
גם בילדה כי, כאמור, הוא לא נותן לסטלה
לעשות שום דבר לבד.
כמה כאלה שניסו לדבר איתר. ביחידות
יכולים לספר לכם, שזוהי משימה בלתי־אפשרית
לחלוטין. מספרים שבחוזר. שלה

כתוב שהיא אינה משתתפת בשום אופרה
שבה אין תפקיד לטיבור, וכנ״ל להיפך,
בחוזה שלו.
אז נכון שזה די נדיר, שניים צמודים
כאלה, אבל תודו שזה נחמד ומרענן מאד.

ברוך ׳מיישר קמטים אחת-אחת הן לוקחות להן חופש ל-
שבועיים־שלושה, משאירות את הבית כולל
הבעל והילדים לטיפולה המסור של העוזרת,
וטסות לדרום־אפריקה.
כשהן חוזרות משם הן נראות צעירות
יותר, יפות יותר, רעננות יותר ומלאות
מרץ. בתחילה רווחה שמועה בעיר כי
נשות החברה הגבוהה אלו שמבלות שעות
על שעות ביום שישי אחר־הצהריים,
בג׳קי, או בלובי של מלון הילטון, אלו
העטופות בפרוות יקרות מכף רגל ועד
ראש, מאופרות ומסורקות כאילו יצאו
מתוך דורגל, אלו שהילדים שלהם מסגירים
את גילן האמיתי! אלו שהשיעמום
הורג אותן ולכן הן עסוקות כל הזמן בלהרוג
אחת את השנייה אך בעיקר את
אלו שאינן נוכחות בשטח...
בקיצור — האימהות האלו נוסעות להן
עכשיו לדרום־אפריקד. כדי לתפוש בחורים
צעירים, הרחק מעינו של הבעל. ויתירה
מזו, הרחה מעינה של החברה. שכן
מדינת ישראל לפי עניות־דעתן של האי
טוטו
חתונה
כן מתחתנת — לא מתחתנת — מה זה
פה? בחיי שהזמרת עדגח לב עושה
צחוק מהעבודה. יום אחד היא יוצאת
בהכרזות שאוטוטו היא מתחתנת לה תוך
כמה ימים עם אחד שהכירה והחנתה בשם
ז׳אק דה־לה פונטיין, פוטוגני מאד
ובעל־מיסעדות, מדאיגה את האמא שלה,
מרגיזה את המעריצים שלא אוהבים ש־יבלבלו
אותם על ריק, מארגנת מסיבת־עיתונאים
אצל א״ש־הרדיו היושב בניו-
יורק, עזריה רפפורט, מציגה את החתן
המיועד שלה, ולבסוף, אחרי כל זה, לא
חופה ולא קידושין.
מה קורה? למה היא לא מתחתנת?
התחתנה כבר? תתחתן? כל הארץ כמרקחה.
אלה שצעקו קודם שהיא השתגעה
ומה פיתאום היא מתחתנת כל־כך מהר
ועוד עם אחד שהיא בקושי מכירה, צועקים
כעת מה פתאום היא לא מתחתנת.
כאילו שאיכפת להם ממנה באופן אישי.
עדנה לב, לעומת זאת, הנמצאת כעת
בביקור קצרצר בארץ, ממלאת פיה מים,
לא מספרת אפילו לחברות הכי טובות
שלד. מה באמת קורה בינה ובין הלה-
פונטיין שלה.
אבל כשהיא קצת מתרככת היא מוכנה
להגיד שזה הכל בגלל הניירות, כשהיא
תסדר את הניירות, הכל יבוא על מקומו
בשלום והיא כבר תתחתן. איזה ניירות,
מה ניירות, לעדנה ולניידות פתרונים.
בניו־יורק היא מופיעה מדי־פעם במועדונים
ישראליים ובפני הקהילה היהודית
באמור. קאריירה גדולה היא בטח לא
עושה שם, ומי שמכיר את השוק האמריקאי
— יודע שאין הרבה סיכויים שתעשה.
אז אם היא בכל־זאת חוזרת לשם, ודאי
יש דברים בגו. ואם יש דברים בגו, אז
מוטב שהם יסתדרו על הצד הטוב ביותר
בשבילה. מה יש, לא מגיע לה?

ישראלי, אלא שוודי. הצעירה, ששמה
פייה, היא תיירת משוודיה המבקרת בישראל.

שהוא החזיר אותה בחזרה למקומה
שליד הבאר, חם־וחלילה, היא דווקא מצאה
חן בעיניו למרות שלא היתה ישראלית.
אבל לנו, הישראליות, זה השאיר פתח
לתיקווה, אני לא מאמינה עליו, על
ריצ׳ארד ראונדטרי, שייצא את הארץ הזו
בלי איזו ישראלית אחת לרפואה באוסף
החתיכות המרשים שלו.

מהות הנ״ל, אינה אלא שכונה, ותל-אביב
אינה אלא הרחוב הראשי של אותה שכונה.
אך כאמור, זו היתד. אך־ורק שמועה.
והנה, לאט־לאט החלה האמת יוצאת לאור.
שכן אותן אימהות שנסעו לדרום־אפריקה
החלו מקפידות פיתאום כי שער ראשן
יכסה את תנוכי-האוזניים ואת מה שמסתתר
מאחרי התנוכים. אותן נשים, כמו
למשל גרושח זוהרת ידועה שהיתה
נשואה לאחד מעשירי תל־אביב, או
זוהרת אחרת, לא-כל-כך עשירה אך
מפורסמת מאוד בשל מעלליה לאחרונה,
לא יכלו להסתיר לזמן רב את הסיבה
האמיתית שהסתתרה מאחרי הנסיעות ל-
דרום־אפריקח.
ובהתחשב בזר. שאשת־חברה לאשת-
חברה זאבה, החלו המשמיצניות שבהן
לגלות, כי הסיבה האמיתית אינה אלא
מתיהת־העור שעושות אותן נשים בקליניקה
ידועה לניתוחים־פלסטיים, בארץ
ששיוויון־הזכויות לאזרחים אינו מן התכונות
הבולטות בה.
ולמה דווקא דרום־אפריקה? או, על זה
חלוקות הריעות. דיעה אחת אומרת שה נשים
האלו אוהבות במייוחד שישרתו
אותן, ובדרום־אפריקה, כידוע, כל מי ש אינו
שחור יש לו סיכוי שכל מי שאינו לבן
ישרת אותו.
דיעה אחרת אומרת שאותה קליניקה,
באמת ידועה כאחת הטובות בעולם, אך
אינה יקרה ביותר. יש לזכור שכל אחת
מאותן אמהות, ישראליות, תהיה עשירה
ככל שתהיה, עשירה רק בקנה־מידה יש ראלי,
ואילו בדרום־אפריקה כל חנווני
אינו פחות עשיר ממנה.
הקיצור, אם האמא שלכן רוצה לנסוע
לדרום־אפריקה, שלא תהשדו בד, כאילו
יש לה ג׳וקים בראש ושבא לה פיתאום
להתפרפר.
היא בסו־הכל נוסעת למתוח את העור,
כדי להיראות צעירה יותר. בינינו, להתפרפר
סתם אפשר גם פה בשכונה.

ן ןד:ח לט
כן או לא?

חו טעםעשר
אמר כבר מי שאמר, שרק מלאכים לא
טועים אף־פעם. ומכיוון שכך, ועובדה היא
שאני לא מלאך, אחרת לא הייתי נאלצת
לעבוד לפרנסתי — הרי מותר גם לי
לטעות לפעמים.
ולא שזו היתר, איזה טעות מהותית׳ חם-
וחלילה. בסך־הכל איזה פיספוס קטן. כל
העניין התחיל בכך שראיתי את ה לי ת
קתמור־ריבלץ ברחוב, ובהריון. מייד
רצתי לבשר לכם על הדבר בשימחה.
אלא שכאן, כמסתבר, נפלה הטעות. ולא
אחת, אלא שתיים. חלית אומנם היתד. בהריון,
אבל מאחר שהיא היתד, כל-כך יפה
ודקיקה, כמו חוט עם קשר, חשבתי שהיא
בחודש מוקדם.
ייהנה, השבוע התבררו לי שני דברים.
אל״ף, הלית בחודש התשיעי נראתה כמו
כל מישהי אחרת בחמישי, ולמעשה היום
יש לה כבר תינוק בן חודש, ובי״ת —
היא ובעלח, שעיה לבית ריבלין, שינוי
כבר די מזמן את שם־מישפחתם ליריב.
שנאמר: משנה שם — עושה ילדים
ומשנה מזל.

אתה קוהו נווויעה 11

קוע לם וין־ עול
נ1ק הפועלת.
כל הסניפים ממוזגי־אויר
ברבים מהם תהנה
ממוסיקת-רקע עריבה
ובחלקם הגדול משירותיו של
המבול -פקיד הבנק האישי שלך.
אלה הם רק כמה מן
השינויים השקטים המתרחשים
בבנק הפועלים כל העת.
פתח חשבון בסניף שלידך
והווכח בהם בעצמך.

״תכן שלא הבחנת בכך.
התבונן. איפוא.
סביבך באיזור בו אתה נמצא
ולבטח תגלה אוחו.
בשנים האחרונות ־צצו־בארץ
סניפים חדשים רבים
של בנק הפועלים. זאת
כדי ל־התקרב ככל האפשר
ללקוחותינו באזורים השונים
ולתת להם שירות טוב יותר.

1713.הפועלים
שיוות׳ הדפסה ותירגום

חייג אלינו

טל 821004 :
נבוא אליך לקפלה החומר
תחזירו לד

ביצוע מהיר,
מקצועי ומעולה
המנוי קיבלת חשבון,
אנא, פרע או תו
בהקדם.

יבצע מיוחד לחיילים
פל חייל שיחתום בחודש פברואר מנוי על

!! ה עול
יקבר הזחה שד 40 אחוז

השבועון יישלח רק לדואר צבאי

מחלקת המינויים

ה 1היי

איך לעופר
את תכניות הטלויזיה

^ בירה עם נביטת(§)
^י 11

ת הנו יותר מתכנית הטלויזיה עם כוס בירה צוננת
וגבינות היוקרה של תנובה: טל הע מק, גליל, בשן

י א וי אלי

נישואין
בהמשכים
מי שחשב שאיש־העסקים אבנר תדמר,
מי שהסתבך בפרשת הלוואת המיליונים
לעיריית אילת, אינו מסוגל להפתיע אותו
יותר — שיקום!
אף אחד לא קם. ובצדק. כי עם אדם
כמו תומר, לעולם אין לדעת מאיזה כיוון
תיפול ההפתעה. ובכן, אבנר תומר בן ה־,30
הממתין עתה לפתיחת המישפט הגדול ש הגישה
נגדו המדינה, האשימה אותו בעבירות
של עושק ומירמה, אינו שוקט
על שמריו. הוא מכין הפתעה חדשה, אבל
לא בתחום הפיננסי.
הפעם — ההפתעה היא חתונה.
רק לפני שבועות מיספר התגרש תומר
כדת־וכדין, בפעם השנייה, מאשת־נעוריו,
עופרד! גיל. היה יברור שהוא עושה זאת
לטובתה של שיפרה ניי ד ה מן, מי שהיתר!
במשך השנתיים האחרונות הידועה-
בציבור ישלו, ואשר ליוותה אותו בעלייתו
ובנפילתו.
גם כשנעצר, ירד מנכסיו וחברותיו נתפסו
בידי כונם־הנכסים, המשיכה שיפרה
לשמור לו אמונים. היא היתד. מבקרת אצלו
בתא־המעצר, מביאה לו לשם כותנות צחו רות
ומגוהצות, כדי שיוכל להופיע בבתי-
המישפט הדור ומצוחצח כהרגלו. היא המתינו
לו עד ששוחרר, ועמדה לצידו גם
במאבק המישפטי הנוסף שניהל בבית־הדין
הרבני, שם התברר מישפט הגירושין שלו
מעופרה.
היתד! זו הפעם השנייה שבה התגרשו
אבנר ועופרה. בפעם הראשונה הם הלכו
לרבנות אחרי שלוש שנים של נישואין
וחיים בתנאי מצוקה. אז הם הצליחו להח זיק
מעמד בנפרד חצי שנה, לפני שחזרו
זה אל חיק זו ונישאו מחדש. החודש
היה ברור כי הגט הוא מוחלט וסופי.
בנקודה זו מסתיימים כל הרומנים כשה־גיבור,
הזוכה סוף־סוף לגט מאשתו, נופל
אל זרועות אהובתו, שהמתינה לו בסבלנות
כל השנים, והם חוזרים יחד לרבנות דרך
הכניסה השנייה — זו המיועדת לזוגות ניש אים.
זה דק טיבעי ומובן. אבל לא אצל
תומר.
השבוע נפרד אבנר תומר מידידתו, שיפרה,
אם כך, אתם שואלים בוודאי, אז עם
מי הוא עומד להתחתן1
ניחשתם. בינתיים יש רק אשד. אחת

על חוש ה שערה
האם תיספורת של אשה היא בגדר יצירה
אמנותית שיש למעצביה זכות־יוצרים
עליה ז
ספק אם קיים בהיסטוריה המישפטית העולמית
תקדים לשאלה זו. ואם אכן לא
קיים תקדים כזה, י.צטרך בית־מישפט
ישראלי לקבוע אותו, בעיקבות תביעה
משפטית ראשונה מסוגה, העומדת להיות
מוגשת בימים הקרובים.
במרכז המישפט יעמוד ראשה היפה
של הדוגמנית קיטי מיימון. קיטי, ילידת
אנגליה, נשואה ואם לילדה, היא כיום
אחת הדוגמניות המבוקשות ביותר בארץ.
מילבד שאר הנתונים הטבעיים שלה, מה
שמייחד אותה בדרך־כלל הוא עיצוב שערה.
דרך־קבע מפקידה קיטי את ראשה
בידיהם של מעצבי התיספורות גיזה
ודויד כביוף, בעלי הסלון דוד וליזה.
בשעתו הם עיצבו את תיסרוקתה בעיק-
בות זו של לייזי מינלי בסרט קאבארט,
ולאחרונה עשו לה תייספורת חדשה לפי
סיגנון הסרט העוקץ.
והנה, יום אחד נודע לצמד מעצבי
התיספורות כי צמד ספרים תל־אביבי אחר,
גכי ואסתר, חמדו את תיספורתה של
קיטי. אלה ביקשו ממגד. להצטלם עבורם

שתומר מתחתן איתה. זוהי עופרה, עימד.
כבר התחתן פעמיים. ומכיוון שהוא כבר
מתורגל בלהתחתן איתה, אז למה שלא
יעשה את זה בפעם השלישית?
לפי כל השמועות שהגיעו לאוזני, פורח
הרומן בין תומר לבין גרושתו מחדש.
נראה שהם יכולים לאהוב זה את זה רק
כשאינם נשואים זד. לזו. אבל הם לא
מבינים את זה. אז אם החושים שלי אינם
מטעים אותי, תהיה תקופת הפירוד הנוכחית
שלהם הרבה יותר קצרה מאשר
בפעם הקודמת. והם יוכלו להדביק בקרוב
באלבום המשפחתי תמונה נדירה: תמונת
החופה השלישית שלהם.

״פניתי מכביש הרצליה לארלוזורוב ובפינה, כמה
מטרים אחרי תחנת ,64 ראיתי אותה מחכה לשרות, או
לטרמפ. הייתי על הלמברטה, ותוך כדי נסיעה קלטתי
בבת־אחת המון פרטים. מכנסי חאקי קצרים־קצרים!
רגליים שזופות וארוכות! שיער בהיר על פנים טובים,
בריאים כאלה! עיניים בצבע הים! חולצה לבנה בלי
חזייה ...היא נראתה בסדר. לא מי-יודע־מה, אבל ככה,
בסדר. היה בה משהו, כזה נחמד, פראי. .היא נראתה
אחת שאין לה שום בעיות ושום מעצורים. הייתי בטוח
שהיא מאיזה קיבוץ רחוק. יצאה לטיול. התחשק לה,
פתאום.״
במילים אלה תיאר הסופר דן כן־אמוץ בסיפרו
לא שם זין, את פגישתו הראשונה של גיבור סיפרו,
רפי לוין, עם גיבורת העלילה הנרקמת בספר: נירה חזן.
רבבות התוודעו אל דמותה של נירה באמצעות הספר.
אך רק מעטים ידעו כי את ההשראה לדמותה של נירה
הסיפרותית קיבל דן מדמות שהוא עצמו פגש במיקרה
ברחוב, כשהיא רכובה על למברטה עם ידידה. אחר-כך
פגש אותה דן שוב, בחדר־כביסה על גג בית ברחוב
חובבי־ציון בתל־אביב, שם התגוררה עם ידידה. למה
שאירע לנירה חזן בספר לא היה כל קשר למקור ההשראה
— נאווה כדרש. אבל הדמות, נגזרה מהתרשמותו
המיקרית של דן בן־אמוץ ממנה. נאווה עצמה ידעה זאת,
וסיפרה על כך.
אולם הדימיון בין נאווה לנירה, בת־דמותה ר,סיפ־רותית,
הלך והתחזק, בעקביות של טרגדיה יוונית, שנים
אחרי פירסום הספר. חברה של נירה בספר, רפי לוין,
נפצע בעת היתקלות עם מחבלים, הפך נכה משותק בשתי
רגליו. חברה-לחיים של נאווה כורש היה השחקן?{ידו
,מוסיגזזן, בנו של הסופר ייגאל מוסיגזץ. עידו
נהרג במילחמת יום־ד,כיפורים, בעת ששירת ביחידת
תותחנים ברמת־הגולן.

בתיסרוקת, שרק שבוע קודם־לכן עיצב
דויד בביוף במו ידיו. קיטי הסכימה לצילום,
תמורת הבטחת •שכר של 150ל״י
— לפני שהסתבר לה לאיזו מטרה מייועד
הצילום.
בינתיים גונבה אל דויד וליוה השמועה,
כי גבי ואסתר עומדים לפרסם את תמו
שהתיספורת
אינה מעשה ידיכם, אין לכם
כל זכות, לא מוסרית ולא חוקית, להפיצה
ברבים כאילו נעשתה על ידיכם.״
אלא שגבי ואסתר לא נבהלו. השבוע
פורסמה תמונתה של קיטי בתיספורת דויד
וליזה, במודעת פירסומת של גבי ואסתר
שהופיעה בשבועון לאשה, תחת הכותרת:

קיטי מיימון ותיסרוקת־המריבה
מיהו בעל־החזקה?
נתה של קיטי במודעת־פירסומת שלהם,
שממנה ניחן יהיה להבין כאילו תיספורתה
היא מעשה־ידיהם להתפאר. דויד וליזה
מיהרו אל עורך־הדין מאיר פז, שהריץ
,מכתב אזהרה לחומדי התיסרוקת.
״התיספורת נערכה על־ידי מרשי,״ נאמר
במכתב ,״ומהווה יצירה שלהם והיא אחת
מהתיססורות המיוחדות המהוות חלק מהמוניטין
של הסלון דויד וליזה. מאחר

חסכוני •וגם זוהר אצל גבי ואסתר. אמדה
על כך ליזה :״בטח שזה חסכוני — אם
קודם מסתפרים אצלנו.״
היא ובעלה לא הסתפקו בכך. השבוע
הם עומדים להגיש תביעת נזיקין על
סכום של עשרת אלפים ל״י על הסרת
זכות היוצרים שלהם, ובקשה להוצאת צ ד
מניעה, שי,מנע את הצגת ראשה היפה של
קיטי כיצירת הקונקורנטים.

בכך לא תם הסיפור. שמו של רפי לוין, שהוצמד
אל נירה חזן בספר, רדף את נאווה היפה, שהיא גרפי קאית
וציירת בעיסוקה, כמו נירה שבספר. לפני שבועיים
היא הפכה הגברת לוץ. היא נישאה למחזאי חנוך (מלכת
האמבטיה, חפץ נעורי ורדהל׳ה, יעקובי וליידנטאל —
שם זמני, שיץ)

חנוך לוין ואשתו החדשה
החיים זה לא תיאטרון

לוין.

נאווה לא היתה נשואה לעידו מוסינזון ריישמית.
אולם הם חיו כצמד לכל דבר. אחרי נפילתו היא הוכרה
על-ידי משרד-ד,ביטחון כאלמנת מילחמה לצרכי החוק,
פוצתה כמו אלמנות־מילחמה אחרות.
במשך חודשים רבים לאחר מותו של עידו היא היתד,
שתייה בהלם. המישפט היחידי עליו חזרה במשך שבועות
ארוכים היה :״ככה, לחיות בלי עידו עברו עליה
ימים קשים עד שהתאוששה. ואז פגשה בחניד לוין.
את חנוך אין צורך להציג. תוך שנים ספורות הוא
הפך המחזאי הישראלי הרציני והחשוב ביותר. חנוך
לדן המחזאי, כפי שהוא משתקף דרך מחזותיו, הוא
סטיריקן פסימי ונואש, שמוסד ־הנישואין לגביו מלכודת
מעוררת־חלחלה, שהנלכדים בה רומסים ומשפילים איש
את רעותו. הגבר הנשוי, לפי תפיסתו של חנוך לדן
במחזותיו, אינו אלא מכשיר בידי האשה, שנועד למלא
את הזמן החולף בין הנעורים לאלמנות.
ניתן היה להסיק, על-פי מירקם היחסים הקבוע שמעלה
לוין במחזותיו, כי המחזאי עצמו יישאר רווק מושבע,
שונא־נשים ונמלט נצחי ממוסד הנישואין. אלא שהחיים,
כנראה, אינם תיאטרון. חנוך הצנום, המופנם והרגיש,
נפל גם הוא במה שהוא מנסה להזהיר את האחרים מפניו,
חתונתם של נאווה וחנוך נערכה בטכס צנוע, בנוכחות
אורחים ספורים בלבד.
עתה מצפים נאווה וחנוך לילד. כנראה בתיקווה שייוולד
לתוך עולם שונה לחלוטין מזה המתואר במחזותיו של
האב.

המאבק הוא חריף -
המקומות מעטים
הוותיקות(מימין) שומחת
על מקומן -
!החושות(משמאל)
מנסות לרשת

* 11ל 11 ״1111 11ל י 11 של הדוגמניות הוזמנה עלו
11 ^ 111 11י י ידי אבנר צנטנר (במרכז),
מבעלי בית־החרושת אלד, להשתתף בתצוגת־אופנה לרגל מלאות
75 שנים לבית־החרושת, צנטנר ואשתו, הדוגמנית הוותיקה חני

(ימין, יושבת) בחרו בקפידה 10 דוגסניות־צמרת שישתתפו
בערב שנערך בשבוע־האופנה הישראלי. הדוגמניות, מימין לשמאל:
אסתר זבקו שהגיעה במיוחד מניו־יורק, קארין דונסקי,
ליאורה לפידות, מוריאל צווייג וסיכל אדר (יושבת משמאל).

החדשות יותר — עדיין מהססות, עדיין
נפחדות, לא יצאו בימים הראשונים את
פתח חדריהן. אך לאט־לאט תפסו אומץ,
והחלו מתייצבות בפיתחי החדרים כשהן
נשענות על הדלתות, ומעוררות לעיתים
אסוציאציות ברורות ולא נעימות ביותר.
הן קשרו קשרים עם חברותיהן־למיקצוע,
והחלו יורדות לחדר־האוכל בצוותא.
תחרות בלתי־רשמית התקיימה גם בין
הדוגמניות החדשות, שהפכו להן לתחביב
להשמיץ את הוותיקות, ולמנות את מיס־סר
הקמטים מתחת לעיניה של דוגמנית
זו או אחרת. אך החדשות לא חסכו שיב־טן
גם זו מזו, כשהן בוחנות מי תתמיד
במירוץ, ומי תיכשל.
יוצאת־דופן ביניהן היתה הדוגמנית המקסימה
קיטי ממן, שנבחרה פה־אחד —
הן על־ידי הוותיקות והן על־ידי החדשות,
הן על־ידי היצרנים והן על־ידי הקניינים
— כתגלית של שבוע־האופגה הישראלי.

מקו בצמות
קבוצת הוותיקות, וביניהן מוריאל צווייג,
ליאורה לפידות, חווה לוי, חניתה צנטנר,
קארין דונסקי, אסתר זבקו(שבאה במיוחד
מניו־יורק) ואחרות, היתד. מכונסת בינה־לבין־עצמה,
כשהדוגמניות עורכות ביקורי־בית
זו אצל זו.

011 נר הרב

צוחקת מיכל אדר, שהיא דוגמנית בשעות־הפנאי. בשאר
השעות עובדת מיכל כדיילת באל־על. בשבוע־האופנה
דיגמנה מיכל עבור חברת גודול, עזרה לבעלים למכור את מרבית הבגדים, כשהיא
מסבירה לקניינים את שווי הפריטים וערכם. בתמונה היא נראית עם אברהם איווניר.

ן * צלנו אתכם משיעמום,״ אמר
׳//י 1מנהל מכון־היצוא למנהל מלון
הילטון, בעת שנפגשו השניים בכניסה
לחדר־האוכל של המלון, בשעת ארוחת-
הצהריים.
ואכן, מאז שבוע האופנה דאשתקד לא
ראה המלון התל־אביבי אוסף כד. מלבב של
יפהפיות, כזה שמילאו את מיסדרונותיו
בשבוע־האופנד. הישראלי השנה.
בניגוד לשנים הקודמות, בהן היו הקניינים
רבים יותר, בלם השנה באירוע
דווקא מיספרן הגדול של הדוגמניות.
כימעט שלא נמצא יצרן שלא העסיק דוגמנית
אחת או שתיים.
י42 -

* מניסיונם למדו היצרנים לדעת, כי הדוגמנית
חשובה למכירה לא פחות מהמוצר
עצמו. היצרנים הגדולים העסיקו דוגמניות-
צמרת נודעות, בשכר גבוה מאד! מיספר
יצרנים השתמשו בדוגמניות־הבית שלהם.
ואילו היצרנים הקטנים יותר העדיפו להעניק
הזדמנות לדוגמניות חדשות וצעירות,
אך לא פחות יפות מן הוותיקות.
באופן טיבעי נוצרו בתוך החדרים ודד
מיסדרונות ״גילדות״ של דוגמניות. הוותיקות
סקרו בחשש את החדשות ש־זה־מקדוב
באו, חיפשו בנרות את אלו
שאולי יצליחו בשנה הבאה להסתנן לצמרת.

ך 1קאריז דונסקי הוכתרה
י י י י על־ידי הדוגמניות הצעירות
החדשות כמלכה הבלתי־מוכתרת
של עולם האופנה הישראלי. קארין, ש־דיגמנה
עבור בית־החרושת ריקמה, סירבה
לנקוב בסכום שאותו השתכרה בשבוע.

יי 7 1 *1 | 1 1השתדלה סמדר
דרור. הדוגמנית
הוותיקה הביאה עימה באופן מייוחד בגר־התעמלות,
לצורך החלפת הבגדים. סמדר
השתכרה כסף רב עבור השתתפותה.

קיטי, שעבדה בעבר מבנית בבוטיק,
התגלתה על־ידי המעבידה שלה, ששיתפה
אותה בצילומי־אופנה. מאז, מזה חצי שגה
בלבד, היא מוצפת הצעות־עבודה בתחום
הדוגמנות.
קיטי, צעירה שקטה, נשואה ואם לבת,
היתד. הדוגמנית החדשה היחידה שזכתה

1 11 ¥1111ך׳ 71 הדוגמנית שלומית אמיר, אחת הוו
! 11 11111/צעירות המטפסות עתה במהירות
אל הצמרת. שלומית היתה הדוגמנית האהובה ביותר על
הקניינים. הם חיזרו אחריה במרץ והיא נענתה לחיזוריהם.

התגלית

של שבוע־האופנה היתה, ללא־ספק,
הדוגמנית קיטי ממן, שתוך פרק־זמן
קצר ביותר הפכה לדוגמנית מבוקשת מאוד. מעסיקיה אנשי
בית־החרושת קדלקז לא חדלו לשבח את הדוגמנית היפה.

עשרה, בעלת גוף חטוב ושיער בלונדי שופע. גס היא
נחשבה על־ידי רבים, בטעות, לפנינה רוזנבלום (גולן).

הוותיקות או להצטרף אליהן.
אלא שהצמרת מצומצמת ומיספר הסד
קומות בה מועט. מי מהן תחזיק מעמד,

1111 * 1 1

כדוגמנית מזה
האופנה, בודק

מי תפרוש מן חמירוץ, מי תצליח להגיע
ומי תיעלם מהאופק — לשבוע־האופנה
של השנה הבאה פיתרונים.

1 1 1 1 1 1 7 1עורכים שני קניינים מחו״ל. למעלה בודק קניין את
צווארון שימלתה של ליליאן מכיתן־דימונד ,.העובדת

זמן קצר למדי. למטה, קניין הולנדי שהיה נער־השעשועיס של שבוע״
את בגד־הים שמציגה בפניו תמי ברעמי, מלכת המים דאשתקד.
להתייחסות כלשהי מצד הוותיקות. היא
נראתה סועדת איתן בארוחת־הצהריים, או
משוחחת איתן במיסדרונות.
* תחרות מוחצת נערכה גם בין שתי דזע־מניות
צעירות חדשות, איריס בן ושרה
לב. שתיהן, הדומות דימית ניכר לפנינה
רוזנבלום (גולן) ,השתדלו — כל אחת
בדרכה — לטשטש את הדימיץ, אך הועילו
רק להגבירו.
שולמית אמיר, דוגמנית־הבית של בית-
החרושת ״אלסקה״ ,היתד. ללא־ספק הדוגמנית
המחוזרת ביותר במשך שבוע־האופ־נח.
כשנשאלה האם היא משוחחת עם הקניינים
בעת שהיא מדגמנת בפניהם, השיבה
:״בטח, אני קובעת איתם לערב.״
בין הדוגמניות הוותיקות יותר בלטה
הדוגמנית היפהפייה מוריאל צווייג. מו-
ריאל שיחד עם עוד שלוש דוגמניות
חדשות דיגמנה עבור ״פפקו״ ,השתדלה
להיות חביבה אל החדשות, אך מדי־פעם
ערכה גיחות לחדר של ״בגד־עור״ ,הסמוך,
שם עבדו ליאורה לפידות (ששינתה את
תיסרוקתה) ,ומלכת־היופי לשעבר חווה
לוי.
שבוע־האופנה, אף שנכשל השנה מבחינה
מיסחדית, זכה להצלחה מסחררת
בתחום היופי, כשאת דוגמניותיו היפהפיות,
הצעירות והוותיקות, מנחה שאיפה זהה:
הוותיקות מבקשות לשמור על מקומן בצמרת,
החדשות — לרשת את מקומן של

היא או לא היא?

שרה לב, הדוגמנית היפהפייה שחזרה משהות
ממושכת בלונדון, עוררה תשומת־לב מיוחדת
בשבוע־האופנה הישראלי, מאחר שהכל טעו בה וחשבו כי היא פנינה רוזנבלום (גולן),
שקפצה ארצה במייוחד לכבוד אירוע אופנתי מרכזי זה, הנערך בישראל אחת לשנה
ומושך אליו קניינים מארצות רבות. כך מופצת אופנת ישראל ברחבי העולם.

נ ף ״ צ ₪חד ש:

סרטיפווט

וו ו *

; :888888

888888;:

בסרט־ מין גרמני המצולם בישראל
!שעלילתו מתרחשת באריז