גליון 1958 מתאריך 12 במרץ 1975

משפר 0 9 5 5

העייד והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז׳׳ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

• 1שחר חיסלו חייל*
צה׳׳ל אח מחו
_ ,״סאבוי״

חרג ילד

:בחדרי השירות

חי 1ו ק טיעו1י

המחבלים אמרו שפעולת סגוי מחזקת את טיעונם כי אי־אפשר
לעשות שלום מפלי לקחת בחשבץ את עמדתם.
ראש הממשלה הודיע שפעולת סמוי מחזקת את טיעונו פי
לא ייתפן לשאת ולתת עם מרצחים.

כ•״״ ייי״ י*ז ״י

שר המישטרה אמר שפעולת ספוי מחזקת את טיעונו פי יש
לתגכר את המשמר האזרחי.

• ?יי י מילם, נ־זינה

ייייי ימיי ומס ל.

שר החוץ האמריקאי אמר שפעולת סכוי מחזקת את טיעונו
כי ללא הסדר צפויה התדרדרות חמורה פמצפ.

[ עצב וגאו3׳ ]
;יורים בתל

מתנחלי אלון־מורה אמרו שפעולת סכוי מחזקת את טיעונם
בי יש להאחז בכל מישלט.

י ייאגמי /,
• 2אמדי׳ /

י כוכבי׳ י
/לוי

הכשר ברשתי ׳
הפעולה י
;* ך סכך7די

בב מ ו

! 1 ״1ז

2עדנני: רעס עמום של פיזנוץ
?אפשר נבר אימיל ׳ מ ״ ז ן ן
.בית מס׳ 5אחר חמש ורבע בב7ן ר

מתנגדי אלון־מורה אמרו שפעולת סכוי מחזקת את טיעונם
כי אין לבזבז את עצמתו של הצבא כנגד מתנחלים ויש להפנותו
כנגד המחבלים.
רק טיעונם של אחד־עשר החללים לא יצא מחוזק יותר, מפעולת
מבוי.

אורגיה
די. נמאס.
כל פעם אותו סיפור —
התקפת מחבלים באיזשהו מקום והאורגיה מתחילה :
עיתוני הערב יוצאים בכותרות ענק :
חיילי צה״ל פרצו וחיסלו א מחבלים.
כותרות אחרות מספרות על ישישות שזעקו ״הצילו״ וילדים שבכו.
מאמרי המערכת קוראים לגדוע היד.
העיתונים מלאים תמונות:
ילדים במקלטים, בתים מפוצצים, מכוניות מרוסקות.
כתבנו מראיין את גיבור/ת היום/הערב.
המשורר התורן כותב שיר אופטימי:
לא יוכלו לנו. אנחנו נפלאים. עוד פצע יפציע השחר, עוד זרח יזרח
השמש.
בצהריים מהדורת חדשות מיוחדת בטלוויזיה:
הצוותים שלנו הגיעו למקום מיד. להלן דיווחם:
הרדיו מתמלא דיווחים ושירי נעמי שמר:
לו יהי. לו יהי. לו יהי.
אחרי הצהריים הוצאה שניה של עיתוני הערב :
לגדוע היד. לקצץ תרגל. להוציא העין.
בערב הופעת אומנים:
גדי יגיל, הגשש החיוור, ציפי שביט, יהורם גאון.
יחי אנחנו.
בערב עוד מהדורה, מורחבת, של חדשות בטלוויזיה.
שר המישטרה: משמר אזרחי.
ראש הממשלה: רק בשדה הקרב.
בעיתוני סוף השבוע:
פרשננו המדיני — הרקע המדיני. פרשננו הצבאי — צה״ל נפלא.
כתבינו — ראיון עם ...ועם ...ועם...
קווים לדמותם של הנופלים.
עוד תמונות.
מודעות קוראות י£קום.
ואנחנו נפלאים. ואנחנו נפלאים. ואנחנו נפלאים. ואנחנו נפלאים.
נפלאים עד להקיא.

שר הפיטחון אמר •שפעולת סכוי מחזקת את טיעונו כי •טום
מהכל לא ייצא את הארץ מפלי ששילם את מלוא המחיר.

וואלה אני בכלל לא נהניתי.
למה הסתירו לי כל הזמן. עלינו
על הגג כל החבר׳ה כמו ביום ה עצמאות,
ובאה המישטרה הזו נות
והורידה או תנו בדיוק שהיו
התפוצצויות. אז גם או ת ם הפ סדנו.
חבר
שלי, זה שבא עם אק ד ח,
היה לו מ קו ם טוב במרפסת של
זקנה אחת שהייתה צועקת, ומ שמה
ירה כל הזמן על המחבלים,
אבל לא פגע למה שהיה מכוון
על ״הילטון״ .אבל בטח הצליח
להוריד שם מישהו.
אנחנו דחפנו כל הזמן בשביל
להגיע לשורה הראשונה על יד
המח סו מי ם, לפני שיתחיל ״ה אקשן,׳
,בשביל שלא נפסיד, כמו
בפיצוץ של הסיר ה שפספסנו בדקה
אולי. אבל הפריעו לנו ה א
מבולנסים, ובתור נקמה לא
נתנו להם לעבור. זרקנו אבנים
על השוטרים. ואני וחבר שלי
עמדנו על יד הרמטכ״ל שצילמו
אותו וצעקנו ל מ סרי טים ״איפה
המחבלים, כוס או מ ק שנתפוס
אותם.״ וגם ניפחנו א ת החז ה שיראו
שאנחנו לא עושים צחוק
וצעקנו כל מיני דברים למכשירי
קשר של החיילים.
ביקשתי מחבר שלי שהוא
חייל שיתן לי איזה ״עוזי״ שאני
אתפרץ פנימה על התאבדות.
חבר אחד שלי כמעט הצליח ל-
הכנס למלון, אולי דקה לפני ה
חיילים
ואז המ.צ. החראיים זר קו
אותו, וצעקו עליו שכמעט
היה מכשיל א ת כל הפעולה. גם
כן חנטרישים.
בדיוק שהיה הקרב, היינו אני
והחברים שלי באיגוף מ א חור ה
ועזרנו קצ ת לחובשים לרוץ עם
האלונקות. לא ה ספ קנו להס תו בב
שבא הפיצוץ ונפלו עלינו נת זים
מהבנין.
קצת נפצעתי, אבל לא עשיתי
מזה ענין. נכנסנו כל החבר׳ה ל אמבולנס,
הורדנו זקן אחד ש בכה
באנגלית ונסענו ל״איכי-
לוב״.
חזרנו עייפים אבל לא כל כך
מרוצים. היה לילה ככה ככה.

כל עוד לא נוצר ה צורן

ב״משמר אזרח,״
בקהיר, בביירות ובדמשק

לא י ס פי ק

״המשמר האזרחי״
בת״א, ירושלים וחיפה
אנשים חשובים
ונשותיהם

מ מי שנ תו של מיי סדו —תנו לי נקודת משען
ואובל להטיל את מימי.
לאפי זוארץ
(הכלבה ששבה הביתה)

הצעת פשרה
יש לי, יש לי הצעת פשרה שתפתור
את בעיית מימון המפלגות
ובעיית הזנת הילדים.
אז ככה — כיוון שהסכום
אותו מקצצים מארוחת-הצהריים
של הילדים הוא 65 מיליון ל״י,
ואילו דרישתן של המפלגות היא
בערך לסכום דומה, אפשר להגיע
לידי ההסדר הבא :
קודם כל מזרימים את הכסף
של מימון המפלגות לילדים הרעבים.
אחר-כך מחלקים את הילדים
השבעים למפלגות, באופן
כזה שהמפלגה עם החובות הכי

גדולים מקבלת הכי הרבה ילדים,
כך שמרבית הילדים יגיעו ל-
״עבודה״ ול״חרות״.
המפלגות יכולות לעשות עם
הילדים מה שהן רוצות — או לגדלם
כקהל בוחרים, או להעסיקם
בעבודות דחק, או למכור
אותם למיסיון, או לבשר, או לחלב
— כל מפלגה בהתאם לנטיותיה.
וכך
אנו מקבלים גם ילדים
שבעים וגם מפלגות שבעות וזה
מה שחשוב.
וגם הדמוקרטיה זכורה לטוב.

כתבנו היפה
לכבוד מנהר המדונה ( או עוזרו )
ירו שלים
הנדון: מר כ? -גא רך פיננסי

נוכח הקשיים הפיננסיים טל מדינת ישראל, הנני להציע את מד
צבי כץ, גז ב ר ״עטידר״ ,אשף כלכלי במקצועו, לתפקיד טר
האוצר־ואפרט:

כץ, כעמיתו יהוטע רביגוביץ, עוסק בכספי ציבור״ ברם,
בניגוד לאחרון הצליח סר כץ לעסות בכספים אלה רווחיםנ אי ם
ללא מאמץ רב״ ואף שיתף ברווחיכ 1?0 -מעובדי חברתו (בעיקר
ה ט מונים עליו ) שלא על מנת לקבל פרס״
ב היו תו שומר מצוות, כשאר ע מי תיו הגאונים, ניהל איש זה
את קופת חברתו בצ#עה ובמ סי רו ת, כשהוא מקפיד בקלה כבחמורה״
ורבי ם מעובדי ״עסידר״ ח יי בים לו עד היום את היו ת ם בעלי
רכב פרטי ב רי בית של $ן6״
בראה לי שיש בכי שורים אלה כדי להעמיד אח כלכלת ישראל על
רגליים טעירות״
א* לוי

ב״ב״ -במיוה ותאושר ״קשתי •.זו, או לחילופיו תוצא לאיש
נעסוק הפעם בכתבנו היפה. כתב
צמרת בעיתון צמרת. אחד כזה שכותב
על הכל, שקובע מה טוב ומה רע. איש
אשכולות עם תעודת עיתונאי בכיס ו תווית
״עיתונות״ על האוטו — שיהיה
לגמרי ברור.
ובכן, הולך כתבנו היפה לצוד מישהו
מכוער, כדי לסחוט ראיון חם למוסף
הצמרת שלו. המכוער התורן הוא
פרופסור צעיר עם השקפת עולם מוזרה
ודרכון לאוסטרליה. חומר לוהט.
הראיון מתפרסם במיטב סגנון ״המזל־לה
של מינדי״ בתרגומו העברי, ומו כיח,
כרגיל, את עליונותו האיכותית ו איכותו
העליונית של כתבנו בברודווי.
הכל בלשון קלילה ובוטחת. עפר ואפר.
הבה ונתייחס רק לאותו קטע שנון
שבו משליך כתבנו עצם שמנה אל
פיותיהם נוטפי־הריר של קוראי המוס פים.
הוא מסביר, במאמר מוסגר, כי או

עוד לא נוצר הצורן

ב״ע1בד מצטיין״
בקהיר, בביירות ובדמשק

לא י ס פי ק

״העובד המצטיין״
בת״א, ירושלים וחיפה
אנשים חשובים
ונשותיהם

״תעודת יוטר״רשסית -יחזיר הב״ל 2״ 1מיליוןל״י שאיך
באפשרותנו להגיע עדס״
הסבכ״ ל הנ ״ל

באמצעות לווין
שליחנו באחת מבירות המערב שמע
על מקרה סבוי ולבש את הז׳אקט ה חדש*
.הוא יצא לאסוף תגובות מבירות
המערב.
סנאטור, או חבר קונגרס, או ציר
בונדסטאג, או מועמד לנשיאות. אפשר
גם יהודי.
תו פרופסור מוזר היה בעצם חייל עלוב.
היה ציפלון. היו דוחפים אותו בשק״ם.
והעיקר, היו לו חטטים...
כן רבותי, חטטים (חצ׳קונים) של
ממש. פרצוף מלא. האח! הידד! עכ שיו
הוא יכול לרדת מכאן, המכוער,
ואנחנו נצחק בקול ונאמר: הוא היה
ציפלון. היו לו חטטים, אולי אפילו
מורסות. הבנות בכיתה לא אהבו או תו.
הבנים בתנועה לא שיתפו אותו
בכדורסל. בשק״ם דחפו אותו מהתור,
מרוב שהיה קטן. שיירד לו האפס הזה !
שייסע לאוסטרליה! כאן לא צריכים
סבונים.
והמכוער ייסע לאוסטרליה. רק כתבנו
היפה יישאר כאן לעולם. כי כתבנו
היפה יוכל תמיד למצוא את המורסות
הנכונות במקומות הנכונים. כתבנו גם
יודע שכל הבנות בכיתה ד 2 /מאוה בות
בו וגם השקמיסט ייתן לו בלי תור.
אולי אפילו ייתן הנחה.

חבר הקונגרס גינה.
המועמד לנשיאות שלל מכל וכל.
הסנאטור היהודי גינה.
שליחנו באחת מבירות המערב לבש
את הז׳קט, היטיב את שערו ושלח את
הגינוי והשלילה על פני עשר דקות
לווין ארוכות.
אחר כך יצא שליחנו באחת מבירות
המערב לרחוב ושאל: רצח זה טוב או
רע י
טוב, אמרו חלק מן האנשים.
רע, אמרו חלק מן האנשים.
לא טוב ולא רע, אמרו חלק מן ה אנשים.
שליחנו
בבירות המערב לבש את
מעילו החדש, היטיב את שיקופית בי רת
המערב שמאחוריו ושידר במשך
עשר דקות לווין נוספות.

חוגים בבירות המערב, אמר שליחנו
בבירות המערב, מגנים או מחייבים.
הגיבו בסיפוק או באיפוק. דעת הרחוב
גורסת ודעת ההמון טוענת לעומתה.
הספר שבפינה שולל בעוד שהקונדי־טור
ממול זולל.
עוד יום מלא עניין עבר על שליחנו
בבירות המערב.

כל עוד לא הו טל

״מס מעסיקים״
בקהיר, בביירות ובדמשק

לא יו טל

״מס מעסיקים״
בת״א, ירושלים וחיפה
אנשים חשובים
ונשותיהם

אלדורטי הביעו רבים תמיהה על שאין שר
השיכון מפרט את יתר חברי מועצת המנהלים
וכעיקר את המנכ׳׳ל אלברט לוי, שלא
הפגינו יושר ציבורי כאלדורטי.

עוד רפי״ סטלא לון
אל״מ (מיל ).נחמן קרני, מי שהיד. דובר־צה״ל,
עובד מישרד־הביטחון וממקורבי שר־הביטחון לשעבר
משה דיין, עומד להתמנות כקונסול כללי של ישראל
בניו־יורק.

מינוי זה הוא צעד נוסף בקירובם של
אנשי רפ״י לשעבר אל שר־החוץ יגאל אלון,
לאחר מינויים של אלוף•(מיל ).חיים (״וי־וויאן״)
הרצוג, אהוד אבריאל ונפתלי רביד
למישרות בכירות כמישרד־החוץ.

הו שקשד קיסינגיר:
ורש ג רו ע ותר!
האיום שהשמיע הנרי קיסינג׳ר בשיחתו
בארכע־עיניים עם יצחק רביו: אם תיכשל
שליחותו בגלל עקשנות ישראל, יתערער
מעמדו והוא ייאלץ להתפטר. במקומו יבוא
אז איש שיהיה קשוח הרבה יותר כלפי
ישראל.

איד תפס מו ל ה
א ת הפרא
מפקד המישמר האזרחי, מולה כהן, אשר זכה
לפירסום רב על כר שהיה הראשון שתפס את הפידאי
החי ממלון סאבוי, הצליח לתפוס אותו רק משום ש הוא
עצמו נסוג מהמקום.

כהן היה ליד מלון ״סאכוי״ בעת שלפתע
נשמעו יריות מהמלון, הוא מיהר להסתלק
משם לאחת החצרות הסמוכות. מיספר
דקות אחר כד ברח בדיוק לאותה חצר ה-
פידאי הנמלט ונפל כפרי בשל לידיו של בהן,
נשף אותו ונמלט ממנו.

נ מנעה הו פעת עקוב
ראש-הממשלה יצחק רבץ רמז בשבוע
שעבר לשר-התחבודה גד יעקובי בי אינו
מעוניין שיעקוכי יופיע בטלוויזיה בנושא
מעלה־האדומים.
בשבוע שעבר הוקרנה בשידור חי התוכנית מוקד,
בה היה אמור יעקובי להתייצב מול שר־השיכון אב רהם
עופר. מחוגי רבץ נמסר ליעקובי כי ראש־הממ־שלה
אינו מעוניין ״שיופיעו שרים זה נגד זה בטל וויזיה.״
יעקובי ויתר, ובמקומו הופיע ח״כ (מפד״ל)
ד״ר יהודה בן־מאיר.

ביום ה שנ הלפילחמה
שר־הביטחון לשעבר משה דיין עומד להשלים
את בתיבת זיכרונותיו על תקופת
כהונתו כשר־הכיטחץ. ספר זיכרונותיו של
דיין מתוכנן להופיע בחודש אוקטובר הקרוב,
יום השנה השני למילחמת יום־הבי
פורים.

ג ק רג מן אחרא
לפרשת אעסגידר,

-ע ק רי ם!

בשנת 1969 ערד המכון לפריון העבודה סקר על
חברת עמידר והגיש המלצות לוועדודהכספים של ה כנסת,
שהחליטה לא לאשר את תקציב חברת ענזידר
לפני שתערוך את השינויים שקבע הסקר. גולדה מאיר
ביקשה מידידה, שר־האוצר זאב שרף, כי יעזור לאו רון,
ושרף לחץ על קרגמן. זה הסיר את התנגדותו
לאישור התקציב, וכך מנע ריאורגניזציה שיכלה למנוע
את השערוריה.

בעיקבות התפטרותו השבוע של יושב
ראש מועצת המנהלים של ״עמידר״ צבי

דו א ג) םלספק
בילויי ם ל אנ שי
צוות קי סינגי ר
מישרד־החוץ הבין תובנית־בילויים
בערבים לצוות המינהלי והביטחוני
המלווה את שר־החוץ האמריקאי הג־׳
רי קיסינג׳ר.
התוכנית הובנה לאחר שאנשים מהצוות
הטכני של קיסינג׳ר התלוננו
בפני ידידיהם ממישרד־החוץ בי הם
אינם מבלים בשעותיהם הפנויות כערכים,
בעוד שככירות האחרות במרחב
דואגים להם לבילויים.

ועדת־בניין־ערים של עיריית תל־אביב
החלה דנה בבקשה לפתוח בית־קפה ציבורי
בבניין ״היבל־התרכות״ .ככיכר התזמורת
מיספר אחד.
כיום הקפה היחיד באיזור הוא קפה סקלה. הוועדה
החליטה לדץ שנית בבקשה לאחר בדיקת סידורי-
החניה במקום.

קרעב! ל ב1
ל צו ק ר מן יצחק הקרע בין מנב׳׳ל רשות־השידור ק צוקרמן ארנון מנהל לבין ליבני
--ז ק רנהטלוויזיה--
החריף בימים האחרונים, והשניים כמע
שאינם מדברים עוד זה עם זה.

ליבני טוען כנגד צוקרמן :״הוא לא נותן לי דרי-
סת־רגל בטלוויזיה,״ ואילו צוקרמן טוען כי ליבני
״מקדיש את כל זמנו לרדיו, ומתעלם מהטלוויזיה.״

חנינה לשו
10־ 13 קו 3ר ־ ד 3
שני אנשי־המילואים של צה״ל, שנפלו בשבי ה מצרי
במילחמת יום־הכיפורים ונידונו אחרי שיחרורם

! כ רונו ת דיין -

2 0 ^0מ אז ר חי ה מ דינ ה

חברי ועדת־הבספיס של הכנסת האשימו
את יושב־ראש הוועדה ישראל קרגמן בבד
יטעליו רובצת מידה לא מעטה של אחריות
לפרשת ״עמידר״.

בי תקפהבהיכל

מחקר שעיר רופא-נשים ידוע מתל־א־ביב
גילה ש 20-אחוז מכלל אזרחי ישראל,
הם עקרים.

ה מי שטרה רו צ ה
| ל הווני ק צל? ש
§ לבובבה רזי • 2
מישטרת מחוז תל־אביב •שוקלת
*;:את האפשרות להעניק צל ״ש לכוכבת
לוי, גיבורת ליד-הדמים במלץ ״סא•
בוי,״ על התנהגותה האמיצה למופת.
צוות של אנשי המישטרה נשלח לא*
ף פרטים אישיים על כוכבה לוי,
::•:והאחר שהוות־דעתם היתה חיובית,
:עשוייה כוכבה לקבל את הצל ״ש

::כבר בימים הקרובים.

כפי שמסביר הרופא, נגרמת העקרות אצל נשים
וגברים גם־יחד על־ידי המתח העצבני, שהוא תוצאה
של המצב הביטחוני והכלכלי השורר בארץ.

ק ב לניי -העפר
מו ב ט לי ם
בפעם הראשונה מזה שנים רבות עולה
ההיצע של קבלני עבודות-עפר וכלים מיבא•
ניים כבדים על הביקוש כשוק המקומי.
מעסיקים, שבעבר היו צריכים להמתין תקופות
ממושכות כדי להשיג מבצעי עבודות־עפר עם כלים
מיכאניים כבדים, ונאלצו לשלם מחירים מופרזים, יכו לים
עתה להשיג ביצוע עבודות אלה בקלות, ובמחי רים
המגיעים עד לשליש מהמחירים שנדרשו בעבר.
התופעה מוסברת בהשלמת עבודות הביצורים בסיני
ובגולן, ובכך שעבודות העפר שביצעה מערכת־הביט־חון
נפלו קורבן ראשון לצימצומים בתקציב־הביטחון.

ה ח שו דנתפס
בעזרת הי פנוז ה
על מיפנה בחקירת רצח בעל חנות הצעצועים
אברהם גינדי בירושלים נתגלה
בימים האחרונים. צוות חוקרי מיקרה זה
משוכנע בי הוא הצליח לתפוס את הרוצח
בעזרת שיחזור דיוקנו, שנעשה על-ידי בתו
של הנרצח אשר הופנטה לשם כך.
נמסר כי החשוד שנתפס, ואשר הורד. ברצח, אינו
החשוד הראשון אשר המישטרה עצרה באשמה זו,
ימים מיספר לאחר הרצח.

לשבע שנות מאסר, על שסירבו לסייע לחבריהם ב מעוז
בקו בר־לב ביום הראשון ללחימה לפני שהמעוז
נכבש, ביטלו את העירעור שהגישו על חומרת העונש.

ככל הנראה בוטל הערעור אחרי שפרקליטיהם
של השניים הגיעו להסכם עם שיל
טונות צה״ל, לפיו יעניק שר־הביטחון בעתיד
הקרוב חנינה לשניים, והם ישוחררו.
בשבת זו ,15.3.75 ,בשעה 10 בבוקר
בדיוק, כקולנוע ״תכלות׳ בתל-אכיב,
רה׳ נחום (פינת רחוב בן־יהודה)
יימשך

׳ 1העיון
על הבעייה הפלסטינית וועידת ג׳נבה
בחלק זה ייערך ויכוח על דברי
הנואמים שהשתתפו בחלק הראשון
של יום־העיון, והם :
אורי אבגרי, פרופ, חנן אופנהיימר,
יוסי אמיתי, צ׳רלי ביטץ, ד״ר חיים
דרין-דרבקין, נתן ילין-מור, רות לו-
ביץ ,,נחום סולן, אליעזר פיילר, ח״כ
מאיר פעיל, ד״ר אמנון קפליוק וד״ר
אמיל תומא.
הנואמים ישיבו למתווכחים.
אישיות זרה חשובה הבטיחה את
השתתפותה.
ברטיסי־בניסה כחנות לוטוס, רה׳
אלנבי ,101 תל-אביב.

פרסום מלניק

אפילו ב טלסקופ תבי ט

תגל ה— שכמו ת מיד—

*ין כמו

חכם זקן אחד גלה חכמה גדולה אין
איש מספיק ׳ך שיר לקנות סחורה זולה״
שכן סחורה זולה גם ׳מתבלה מהר /ולבסוף
הכלי מן ר הרבה יותר
נזכ רנו׳ ב חכ ם! שכן אותה זוית /הולמת
במיחד את ׳״תנוךישב ייט׳׳ /אישר מזגו
איכות ונסיון וידע מהימן / .ואם עוד
מצרפים למעלות הנ״ל עצוב מודרני
ושלוב גז וחשמל /ותא לאפן ה וגך יל
אינפרא־אדם ׳/וטרמוסטט׳ המחלק׳ שוה׳ את
כ ל ׳ החם ׳ /במו כן. לחסכון. ישנו׳ בדוד
כפול /ונקיון־עצמי ונוחיות תפעול /ויש
שרות ישיב י ט מהיר, אדיב. נכון עם
מלאי חלקי הלוף ׳ ליתר יבטחון׳— /א ם
ככה מנתחים את יכל הנתונים / :תנור
שביט הוא נכים להרבה שנים
דוקא. דן קא היום ׳ .לאור הבען ה /של
גבה המחירים ויקר המחיה / ,בכל קניה
חובה לחשב על העת י ד ואם לקנות
תנור, אז רק ״ תנורשביט

שביט מייצר כל תנור שאת מנקשח ־
וכל מה שאת מבקשת בחמר!
הסכחר הנחל ביותר בארץ
של תנורים וכיריים; נו, חשמל,
תי+חשמל.

החברה הגדולה והותיקה בארץ לייצור תנורים.
סלון תצוגה ומכירות: רח׳אלנבי ,3 9תל־אביב,טל5 0 6 7 7 .
וסוכנים מורשים ברחבי הארץ.

ממשיכי למכור במחיר הישן ונד לגמר המלא

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תל־אגיד,
רחוב כורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״דפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״נז. גלופות :״צינקוגרפיה בספי כט״מ .
העורף הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

אחת התופעות המעציכות בארץ
היא המהירות שבד, מסתגלות תנועות חד שות,
הדוגלות בתמורה ובשינוי, לסיגנון
הקלוקל של המיפלגות הישנות, אותן הן
מוקיעות בהתרגשות ובזעם.
סיגנוז מיפלגתי זה הוא תערובת של
אחיזת־עיניים, התחמקות, חצאי-אמיתות,
מליצות חסודות, שקרים גלויים וצביעות.
באנגלית קוראים לזה 1311£ס 1נ1ג 01ט.
כשהוא שגור בפי מיפלגות זקנות ומסד
אבות, כגון אלה המבקשות כעת לגנוב את
כספי הציבור במסווה של ״הלוואות לכיסוי
חובות,״ אין בו כדי להפתיע. אנו רגילים
לכך כבר מזמן.
אבל כאשר מתפתים העסקנים החדשים
של תנועה צעירה כמו ״שינוי״ להשתמש
באותו סיגנון עצמו, זה מצער.

לפני שבועיים סירסם העולם הזה
( ) 1956 כתבה של יוסי ינאי, על השידוך
בין תנועות ר״צ ו״שינוי״ ,שלא הצליח.
היתד, זאת, כמדומני כתבה שקולה, ש ביקשה
לנתח את התהליך בצורה אובייק טיבית,
מבלי לנקוט עמדה. היא התבססה
על חקירה עיתונאית מקיפה.
הפרופסור אמנון רובינשטיין, מייסד התנועה,
מיהר לשגר לני מיכתב שהכחיש
פרט אחד שהופיע בכתבה: שהוא אמר כי
חברי תנועתו טענו שהם מקבלים פריחה
כשהם שומעים את שמה של ח״כ שולמית
אלוני. פירסמנו הכחשה זו ברצון — מודגם
שהפרופסור לא הכחיש שהפסוק הזה אמנם
נאמר על־ידי פעילה מרכזית של תנועת
״שינוי״ ,אלא רק שהוא עצמו חזר עליו.
אולם בינתיים קיבלנו מיכתב ארוך
הרבה יותר, המתייחס לעובדות מהותיות
בכתבה. לצערי איננו יכולים לעבור ב שתיקה
על הכחשה זו.
המיכתב חתום בידי גיל ליידנר, הנושא
בתואר ״מרכז התנועה.״ אחרי הקדמה
עוקצנית, מן הסוג המקובל אצל עסקני-
מיפלגות המכחישים כתבות עיתונאיות,
מפרט ליידנר את טענותיו, כלהלן :
״כותב חמאמר מייחס את מקורות-
חמימון של תנועת־שינוי ל״מקורות מיס״
הוריים״ (בדגריו) .אין זו הפעם הרא שונה
שאנשי ״העולם הזה״ מנסים להדביק
לתנועת שינוי האשמות בדבר מימון
ממקורות מיסתוריים.
״כבעבר, ברצוני להבהיר גם עתה כי
פעולותיה ופירסומיה של תנועת שינוי
ממומנים מתרומותיהם של חברי התנועה
ואוהדיה. אלפי אזרחים, מכל שכ•
בות הציבור, תורמים מדי חודש סכומים
בסדר גודל הנע בין — 10.ל100.—-
ל״י, איש כפי יכולתו. זהו ה״סוד״ הגלוי
של תנועת שינוי. תרומותיהם הצנועות
של חברי התנועה ואוהדיה, הן-
חן הדלק המניע את המכונה.
״בעבר פניני למערכת ״העולם חזה״,
כמו גם לשאר העיתונים, והצענו לחם
לבחון את אלפי התרומות המגיעות מדי
חידש לתנועה. אנשי ״העולם הזה״ לא
הגיבו להצעתנו.
״בימים אלו אף פנתה תנועת שינוי
למבקר המדינה בבקשה כי יכלול במסגרת
בדיקותיו וביקורתו את פעולותיה,
מקורות המימון וסדרי המינהל של תנועת
שינוי. זאת, אף על פי שמבחינה

חוקית אין חובה כזו מוטלת על המבקר,
ומאידך אין מוטלת על התנועה,
כגוף אשר אינו ממומן מכספי המדינה,
כל חובה לחשוף עצמה לביקורת בפני
מבקר המדינה.
״בעשותינו כן מקווים אנו לשמש דוגמה
למיפלגות רבות בארץ, אשר עושות
ככל יכולתן להעלים את אופי פעולתן
מהציבור ורשויות הביקורת הממלכתיות,
ובאותה עת נהנות מהקצבות ענק מכספי
המדינה.״
עד כאן דברי חמיכתב, והוא באמת
משכנע. אלא למרבד, הצער, אין בו מפש.
מעולם לא הציע מישהו בשם תנועת
״שינוי״ להעולם הזה ״לבחון את אלפי
התרומות המגיעות נ^די חודש לתנועה.״
ניסיתי לברר למי במערכת הוצעה לא-
פעם הצעה כזאת, בכתב או בעל-פה, ולא
הצלחתי לגלות זאת. אבל מוטב מאוחר
מאשר בכלל לא.
לכן פנינו מייד לתנועת ״שינוי״ ,כדי
לממש את ההצעה. אחרי פניות חוזרות
לאנשים שונים, הופנינו בסופו של דבר
לעורך־דין צבי מיתר, האחראי, כנראה, ל עניינים
הכספיים -של התנועה.
בירכנו את מר מיתר על הצעת תנועתו,

הציע לשלוח לנו העתק.
השבנו לו באדיבות כי למיסמך כזה
אין בעינינו כל עדך. לא מכבר פירסמה
תנועת ר״צ מאזן מרשים, שהיד, מלאכת־מחשבת
של טישטוש ועירפול. לא ניתן
היה ללמוד ממאזן זה דבר וחצי־דבר
לגבי פרטי ההוצאות של התנועה, מיספר
שכיריה וגובה משכורתם, ההוצאות האי שיות
של עסקניה, וכר. כל מה שניתן היד,
ללמוד ממנו היה הפרט המדהים שתנועה זו
הוציאה בשנה אחת, אחרי מערכת־הבחירות,
סכום פנטסטי של 700 אלף לירות
— וזאת בשעה שפעילותה ברחוב
(וגם בכנסת) כימעט לא היתד, מורגשת
מבחינת הכמות והאיכות.
(רק לשם השוואה: אף בשנה אחת מכל
שנות קיומה לא הוציאה תנועת העולם
הזד — ,כוח חדש, ואחריה תנועת מרי, אף
עשירית מן הסכום הזה, גם בשעה
שפעילותה הנמרצת בכנסת ובהסתדרות
הפכה שם־דבר).
על כל פנים, מאזן כולל, אף באישור
רואו־,־חשבון נאמן (ואחרי פרשות־ד,שחי תות
האחרונות, שלכולן היד, חיפוי של
רואי־חשבונות מכובדים ביותר, נפגם ב-
מיקצת האימון במוסד זה) ,אין בו פיתרון
לתעלומה הכספית של תנועת ״שינוי״.

תעלומה זו מתמצית בעובדות הפשוטות
הבאות: לדברי מר מיתר, יראה המאזן
כי התנועה הוציאה במשך פחות משנה
אחת של קיום כרבע מיליון לירות, וכי
כל הכסף הזה בא מתרומות של אזרחים
פרטיים, רובן תרומות קטנות.
אמרתי למר מיתר שהדבר טעון בדיקה,
ביגלל העובדה שמעולם לא היתר, תנועה
בארץ שהתקרבה אפילו לסכומי-תרומות
כאלל ,,אם נוציא מן הכלל מיפלגות גדולות
מסוג המערך, הסוחטות כספים תמורת
מכירת זיכיונות, רישיונות והטבות אחרות.
גם הליכוד, שראשיו מקיימים מאחרי ה־

בתכת־המריבה כ״העולם הזה״
לא עיון בחשבונות

אמנון רובינשטיין
לא פריחה משולמית
וביקשני לסכם עימו את פרטי הביצוע.
הודענו לו -שאנחנו מעוניינים לעבור על
רשימות התרומות שהגיעו לתנועה, וב ייחוד
על רשימת התרומות הגדולות.
מר מיתר נדהם. נאלצנו לקרוא באוזניו
את נוסח המיכתב פעמיים, כדי להוכיח
לו שאמנם הועלתה הצעה כזו מצד מרכז
תנועתו. אחרי כמה מליצות, הודיע לנו
מד מיתר החלטית שהדבר אינו בא בחש בון
.״אינני טיפש כזד״״ הוסיף.
תחת זאת הודיע לנו מר מיתר כי
תנועתו עומדת לפרסם בעתיד הקרוב מאזן
של התנועה, באישור רואה־חשבון מוסמך,
שיכיל את הסיכום הכולל של ההכנסות
וההוצאות, כולל התרומות שנתקבלו. הוא

קלעים יחסים מצויינים עם קברניטי המשק
הממשלתי, יכול לגמול לתורמים בצורות
רבות, השוות כסף.
תנועת ר״צ, לעומת זאת, הודתה במאזנה
כי במשך שנה שלמה מאז הבחירות אספה
( 8000 שמונת אלפים) לירות — למרות
שזאת תנועה חדשה, רעננה, טרייה, הת נדבותית,
אנטי־מימסדית וכד, שסיסמותיה
זהות עם סיסמות ״שינוי,״ והפונה לאותו
קהל בדיוק.
אם אכן יוכח כי תנועת ״שינוי״ חוללה
בשטח זה מהפכה וביצעה דבר שלדעת כל
המומחים אינו ניתן כלל לביצוע, תבוא
עליה ברכה. אבל הדבר בוודאי טעון
הוכחה מפורטת. מה גם שבחוגים הקרובים
לתנועה רווחות מזמן שמועות שונות,
וביניהן שח״כ שולמית אלוני העבירה ל תנועת
״שינוי״ סכומים גדולים מקופתה
השופעת, מתוך אמונה ששתי התנועות
תתאחדנה. בדיקה משמעותית פירושה :
האפשרות לעיין בספרים, לבדוק קבלות,
לזהות תורמים ולוודא שאכן אלה תרומות
בתום־לב. בשיחה טלפונית עם אמנון רו בינשטיין,
אחרי פירסום הכתבות, הוא
עצמו הציע זאת.
לא ברור לי מדוע אין הדבר אפשרי.
גם לא הצלחתי לקבל על כך תשובה
סמר מיתר. הרי אין זו בושה לתת תרומה
לתנועה כה חיובית כמו תנועת ״שינוי.״
להיפך, מי שתורם לה, בוודאי מתגאה

בכך, וישמח להודיע על כך, כדי לשמש
מופת לאחרים.
מה יכול להיות נימוקו של תורם כזה
להעלים את תרומתו ז האם ניתנה התרומה
מכסף שחור ז האם זהות התורם או גובה
התרומה יכולים לעורר חשד ז איזה מניע
יכול להיות לתנועה להעלים את הפרטים
— כשהיא דוגלת בביקורת ציבורית, בהתנדבות
אזרחית גלוייה, ובחיסול המשק
המיפלגתי המתנהל מתחת לשולחן?
נחזור, איפוא, למיכתבו של מר
ליידנר. מסתבר שהוא ׳מורכב בעיקרו
מהתחמקויות ומהתחסדות:
• הוא משמיע טענות לגבי טיב התרו מות,
מבלי שיהיה מוכן לאפשר בדיקתן.
• הוא מדבר באירוניה על ״סוד גלוי,״
אך מסתבר כי הסוד אינו גלוי.
!• הוא מדבר על הצעה לבדוק את הספרים,
אולי מתוך הנחה שלא נטרח לממש
אותה. כשבאנו לבצע אותה, נסתבר שאין
כל כוונה לאפשר זאת, ובמקומה באה הצעה
לספק לנו נייר שאינו ניתן לבדיקה.
• הדיבורים על ביקורת מבקר־המדיגה
הן בגדר התחסדות בעלמא, מן הסוג ה גרוע
ביותר השגור בפי עסקנים. כל ה-
מיפלגות כפופות כיום לביקורת של מבק רים
שונים — מבקר־ד,מדינה, מבקר־הסוכ-
נות, מבקר־ההסתדרות, מבקר פנימי, ועוד.
כפי שתנועת ״שינוי״ עצמה מזכירה לנו
מדי פעם, לא מנע הדבר שחיתות בקנה-
מידה גדול ברוב המיפלגות.
משום כך חוששני שאין הרבה ממש גם
בתיקוות הדובר ״לשמש דוגמה״ למיפלגות
אחרות. נדמה שהדוגמה היא הפוכה :
״שינוי״ למדה מהר מדי את סיגנון העס קנים
הוותיקים.
ועוד טענה בפי מר ליימר, כלהלן :
״במאמרו טוען מר ינאי כי פרופ׳
אמנון רובינשטיין הבליח להעביר החלטה
כי ״ייערך מישאל־חברים, ורק במי דה
ששני שלישים מחברי התנועה יח ליטו
על איחוד, רק אז ייערך דיון חוזר.״
״דברים אלו משוללי-יסוד עד כדי גיחוך,
ומן הראוי להביא את הדברים
כהווייתם. מועכת תנועת שינוי החליטה
כי כל החלטה בדבר איחוד עם כל גוף
פוליטי, והתנועה־לזכויות-האזרח בכלל
זה, תתקבל במישאל כללי של כל חברי
התנועה, לאחר שמועצת התנועה תעביר
את המלצתה בנושא. קביעת מישאל ה חברים
תהיה סופית ומחייבת. החלטה
זו נתקבלה מן הנימוק הפשוט שכל
החלטה בדבר איחוד בין תנועת שינוי
לתנועה פוליטית אחרת, אשר משמעותה
למעשה ביטול תנועת שינוי והקמת תנועה
חדשה, מאוחדת, צריכה להתקבל
על סמך החלטתם של כל חברי התנועה.
ואין די בשאלה כה קרדינלית בקביעתה
של מועצת התנועה.
״נפלא מבינתי כיצד עומדת החלטה זו
בניגוד לעקרונות הדמוקרטיה. נהפוך
הוא, לעניות דעתי, החלטה כזו יכולה
לשמש דוגמה לכל הגופים הפוליטיים
הקיימים בארץ, באשר להפעלת עקרונות
הדמוקרטיה הלכה למעשה״.
על כך ניתן רק להשיב בציטוט:
ביום ה־ 20 בפברואר 1975 הופיעה בידיעות
אחרונות הידיעה הבאה, שלא
הוכחשה :
״מועצת שינוי החליטה אמש, ברוב של
קול אחד 25 ,נגד ,24 שהשעה אינה כשרה
להתמזג עם סיעת ר״צ. עם זאת, הוחלט
לערוך מישאל בין חברי שינוי, כדי ש יקבעו
את עמדתם בשאלה.
״אם חברי התנועה יצדדו באיחוד, ברוב
של שני שלישים, תתכנס מועצת התנועה
מחדש לדון בנושא.״
מכאן( :א) הכרעת הרוב אינה קובעת,
אלא רק הכרעה של שני-שלישים — דבר
שקשה להבין את בסיסו הדמוקרטי( ,ב)
הכרעת הרוב אינה מחייבת, אלא משמשת
רק כהמלצה למועצה, וזו ״הדון בנושא
מחדש.״ כלומר ההחלטה האמיתות היא
בידי עסקנים.
אם נוסח זה אינו — מן הדיו היה להכ חישו
מייד ביום פירסומו, ולאל חכות
להופעת העולם הזה. ואם הנוסח הוא נכון
— הרי דבריו של מר ליידנר הם הטעייה,
מן הסוג המקובל בארץ בפי דוברים מיפ-
לגתיים מן הסוג הישן.

למדבבית
בהתבתב

המכונים הבריטיים ־ המוסד
הותיק והמנוסה בארץ להקניית
השכלה בכתב מציע לר
ללמוד בביתך את המקצועות
הבאים בשיטות שנוסו
בהצלחה בארץ ובחו״ל.
הלימודים הם תחת פיקוח
ובהדרכת צוות מורים ומפקחים
שהם מטובי כוחות ההוראה
בארץ.

בגרות ומוקדמו ת
ל ר שו ת ה לו מ די ס ב קו ר ס
יעמדו •ו ע צי ס ל עו ר ה
אי שי תבק וי ר׳ המנו ני ם
ה ב רי טיי ם

. 1הכנה לבחינות בגרות
,הכנה לבחינות מוקדמות
אלק שרוויק ה -
ביייתמכשיר רדיו
ו אזעקה

לנזתח׳ל׳ם
. 1אלקטרוניקה
.2קזרסכללי
ורדיו מעשי
בהנהיח ן.חש•
(כולל מעבדת ללימוד
נונאית למתקדמים
.4הנחיוז
,בניית מכשיר אזעקה
סוג! (.הנחית
ומכשיר רדיו)
סוג . 8 2הנה׳חסוג(
.2קורס יסודי
7מנחלי חשבונות באלקטרוניקה מדופלמים .8ראית
חשבון 9תמחיר
ג. קורס ילודי
.10 ארגון וניהול עסקים
בטלויזיח
!!,קורספזנדנציה
מסחרית בעברית
. 12 פקידות ומזכירות
כללית 1מסחר פיננסי
תורת הכלכלח
והמשק
א מנו ת
שימו שי ת

. 1גרפיקה
שימושית

אנגלית ו שפות א ח רו ת

. 1אנגלית למתחילים
. 2אנגלית למתקדמים
( .אנגלית מלל
.4אנגלית למשתלמים
. 5אנגלית לבחינות בגרות
.8אנגלית בתקליט
.7קורספונדנציה מסחרית באנגלית
.8צרפתית למתחילים
.9ערבית מדוברת
. 10 ערבית ספרותית
. 11 גרמנית למתחילים
. 12 עברית • שיפור הסגנון
( . 1עברית-שיפור הלשין
וההבעה
. 14 כתיב עברי
. 15 עברית למתחילים
. 18 עברית למתקדמים
. 17 עברית למשתלמים
. 1שרטוט טכני-
בנין ומכונות
.2טכנאות מכונות
> .טכנאות רדיו
.4טכנאות בנין
.5טכנאות
חשמל
.8חשמלאי
מוטמן

ה לו מ די ם
ב קו ר ס
יעמדויוע צי ם
ל עז ר ה אי שי ת
ב ס ני פי
ה מ כו ני םהב רי סיי ם

. 1הכנה לטכניון
במתמטיקה
.2הכנת לטכניון
בפיזיקה
ג. הכנה לאוניברסיטה באנגלית

נזעז רדי יימוץ והרשמה:
• הלא רי ב :־.מדור ליי עו ץמק צו עי
שד־ רו ט שי ל ד *3ט ל 4162

בצאתו לדרך־

. 1עיתונאות
ויחסי ציבור
.2פסיכולוגיה
( .מורים
מוסמכים

• חי פ ה: נו רד א! 30ט ל 66 70 40
• • רשלים: ההסתד רו ת 22ט ל224769 .
ש עו תהר שמ ר 20.00 - 8 00:,ללאהפסקה

{1כ לחיילים משוחררים עי פ החוק -לימודים חינם.

ההרשמה בהתאם לחוק

חיילים משוחרר*
עומדת לפוג במוץ. הירשם עכשיו!

לכרטיס כנה למשרדיהיעוץוההרשמה

אמרי לו סע ברכבת
בן השפיעו על בעלו* שיסע ברכבת, שם הוא וכול להנפש.,.
לקרוא את העתון בנחת ובהרחבת הדעת״ .להתבונן בנית
הגאה החולה ליד החלון ולחנות מספל קפה מהביל ומשיב נפש,..
למה להתעצבן באס אפשר להנפש ...למה מתח כאשר אפשר
לתת מרגוע לעצבים ...ברכבת הוא יגיע למחוז חפצו במהירות
ובנחת ויאגור מרץ ונוחות ליום עמל התובע ממנו
מאמצים כה רבים.

הנוסע ברכבת אחת — חוזר שנית ואך ממליץ
על כר בפני חבריו.

כך נשוחח עם ילדינו על המין
בדרך מהירה, מנוסה ומתוכננת

בעזרתו של ד״ר רוגלד פיליפי תוכל ללמוד לדון ולשוחח בפשטות
ובחופשיות עם ילדים מגיל הגן ועד להתבגרותם.
ספר זה הוא ביטוי לגישה חדשה של הסברה מינית. תהיה מסוגל
להסביר ״אגדות״ ועובדות בסיסיות על המין.
בספר מודגשת החשיבות שבדו־שיח, בכנות שבהבעת רגשות ובסיפוק
הסקרנות.
המחיר 16.— :ל״י
מלווה ציורים.

הוצאת ספרים אחיאסף בע״מ

רדו׳ יוסף נשיא ,13 תל־אכיס, טל 283339 .

חן טרמםלח ״ ד

מכתבים
סיפוד׳אהסה לא׳סמקומו
לצערי הרב, בגיליון האחרון של העולם
הזה ( )1957 גיליתי דבר, שחשבתי
שכבר נרפאתם ממנו. כתבתם על פרשת־האהבה
של אשר ידלין ועורכת־הדין, חבר־תו־לעבודה
טליה ליבני.
לצערי, אני אומרת, כיוון ששמתי לב
כי לאחרונה התחלתם נזהרים מפגיעה
אישית באנשים, גם נאשר אלה היו
דמויות ציבוריות שמעשיהן הם נחלת
הציבור כולו — אפילו לדעתי.
אלא שהפעם נכשלתם, לעניות דעתי,
אין לי שום
במה שמכונה?^.5
דבר נגד סיפורי-אהבה יפים, גם־אם ה צדדים
הנוגעים בדבר אינם משתדלים
כלל להסתירם. אבל בכל-זאת יש הבדל
בין סיפור כזה לבין פירסום פומבי מעל
דפי עיתון, בהתחשב בעובדה שבמיקרה
מסויים זד, מדובר בגבר נשוי ואב לילדים.
אני רק מקווה שזו היתה באמת טעות
של שיקול בלתי-נכון, ולא שיבה לשיטה
שננקטה על־ידבם בעבר ונדמה חיה לי
שהתבגרתם ממנה.
נורית יחודאי, וזד-אביב
#העולם הזה שקל את הפרשה לגופה
והחליט כי מאחר שהיא נודעה בפומבי,
והמשכה יהפוך בוודאי מאורע ציבורי, אין
מניעה לפירגווס.

מכובה על פירסום

עלה בסולם הטקוד הימי!
בחר לד במגמה המתאימה לכישוריו וצא למרחבי הים !
אם הינד משוחרר צה׳ל, בוגר 12 שנות לימוד ובריאותך תקינה, פנה לרשות לחינוך
והכשרה ימיים ברח׳ נתן(קייזרמן) ,11 חיפה, ת.ד( 1909 .טלפון 6417 58/9־)04
או בתל־אביב בבני! ׳מגדל שלום׳ ,קומה ,28 בימי ב׳ בין השעות .00 - 9.00ג.1

היה

״׳ ניומיהסיחו

הרשות זיחינוך והכשרה ימיים

בכתבה תחת הכותרת ״עורכי־דין ספורטיביים״
(העולם הזה ) 1955 נאמר בין
השאר לגבי מיקרהו של קינן׳ ובחאש־מות
שהועלו נגדו, טוען יואל כץ, כי יש
לברר את העניין לגופו׳ ולהגדיר לאיזה
אתיקה הוא מתייחם, מישפטית או עיתונאית״...
ציטוט
זה המייוחם לי אינו נכון. לנתב-
כם, אשר התקשר אתי ושאל לדעתי על
עניינו של חנוך קינן, השיבותי שאינני
נוקט ואיני מוכן לנקוט כל עמדה לגבי
עניין זה•
על תשובה זו חזרתי מיספר פעמים ב אותה
שיחה.
אבקשכם לפרסם את תגובתי זו על
הפירסום המסולף.
עו״ד יואל כץ, תל-אביב
• כתב העולם הזה דיבר עס הפרקליט
לפני הפירסוס, וההערה על בעיות האתיקה
היתה במיסגרת דיון כללי בבעיית
הנדונה.

בו׳אמוץ צריך לשלם
הופתעתי לקרוא במדור תמרורים (העולם
הזה )1956 את הידיעה על מותו של
מרדכי שטרן, בדיוק בנוסח שפורסם בעיתונות•
בתחילה חשבתי ששכחתם את
״תרומתו״ של שטרן למאזן רסקו, ואת

לאנשי העילית
מסג ״ סטית
רח׳ טרומפלדור ,12
דירה ,7תל־אביב,
טלפון 59855
נם בשבת
קצר וצמוד

את מחפשת אושר.בחיים?
פ״מטרימוניאל״ תמצאי את
החסר לך
פני קוד היום ל״מטרימוניאל״.
״מטרימוניאל״ ,שמאי ,23 ירושלים,
טלפון 02—234334 :

־40/ו ריבית שנתית מצטברת
או־/40/י 6ריבית ססו הצמדה
של הקוץ למדד.
ולמפקידים ל־ $0ח1דש1
התפנית היחידה
הנותנת ברירת הצמדה
נבר לאחר 34 חודש

דן כן־אנזוץ

תן טרמפ
לחייל

כמה יקבל הקורא?

הבנק הבינלאומי
הראשון לישראל בע־־מ
סניף ראשי: שד׳ רוטשילד 39מ״א, טל 293251 .

הכספים שהיה צריך להזרים כדי לכסות
על הפסדים שנגרמו כתוצאה מניהולו.
מוזר שבעתיים היה לקרוא על ההפסדים
הנוכחיים של רווקו, וכי האיש הודח
מאחר שהיה אחראי להפסדים בשנות ה שישים.
האם !אי־הרצון לפגוע במת, או
החולה הזיה ^10

מדור

תמרורים,

אי־ידיעתו של עודד
גרמו לגך?
ועניין נוסף: בסיפרו יופי של מילחימה
ביקש המחבר, מר דן בן־אמוץ, שכל מי
שיקרא ספר זה מבלי שיקנה את הספר,
לשלם לו את חלקו. לא קראתי ספר זה,
אך דרישתו נשמעה לי הגיונית ביותר.
לכן התאכזבתי מאד כאשר לא קיבלתי
ממר בן־אמוץ תשובה (וכסף) כשפניתי
אליו בקשר לסיפרו קריעה חוזה. בגלוייתי
אליו טענתי כי קטעים רבים המופיעים
שם הודפסו קודם בהעולם הזה, במיסגרת
מדורו הנהלת זזשבונות. כקורא ותיק של
העיתון שילמתי־ כבר פעם, לדעתי, עבור
קטעים אלה, ואין כל סיבה שאשלם עבורם
שוב.
מר •בן־אמוץ לא יצאאפילו ידי חובתו
בכך ישפירסם קטעים שלמים שהופיעו
כבר בעיתונכם. את הסכום שעליו להחזיר
לקורא מסוגי, אני משאיר לשיקול דעתו.
ב. תיטש, ירושלים

גן 1939 או גן? 1952
זיהיתי את עצמי בתמונת גן־הילדים ש־פירסמתם
(העולם הזה ,)1954 וברשותי
תמונה כימעט זהה לזו שהופיעה בעיתוי־כם.
אני עומד ראשון משמאל, בשורה
האחרונה, ליד הגננת חנה.
רציתי רק לציין שהגן, שהיה ברחוב
דיזנגוף ,212 לא היה ״אכסקלוסיבי,״ וכי

למרות

ה הנ ע ״ ק רויו ת

!^ 3 ^ 1 1 1 1 1 1 1 1
11 ההזדמוות שיו ״

לונו ש אחד ממוצרי קד״זטלהס׳גולים במחירמזול

היכנסי עוד היום ורכשי

יאיר הראל והגננת חכה
מתי והיכן —

מכונת בגיסה ׳׳ליידי״

מקרר פרזידגס

תנורגישול״פריגס״

תה ,,מאושרת עם ן
משח ליפשיץ
— היה חגן?
התמונה היא משנת 1939 ולא 1942 כפי ש ציינתם.
מעניין
איך הצליח הקורא משה ליפשיץ
(מדור ״מיכתבים״ ,העולם הזה ,)1955
לזהות את עצמו ואת הגן במקום (מול
מיגדל־שלום, לדבריו) ,ובזמן 1952 לעומת
)1939 שלא היה בהם.
יאיר הראל >הקה) ,תל־אביב

מהיל ני&ח גהרמון
באגו, ראינו׳ נדפקנו. הגענו לאתר החרמון
ביום רביעי , 12.2.75 ,יום־שמש נפלא,
על־מנת להחליק על השלג, וקיבלנו
רושם עגום ביותר.
האתר מוחזק ומופעל בידי חברי מושב
שכן בשם נווה־אטיב, והרושם שקיבלנו
הוא שהם אינם מעוניינים להפעיל את
האתר בימי-חול, להנאתם של כמה עש רות
מחליקים. בהגיענו ביום רביעי, הת פתל
טור ארוך של מכוניות לפני מחסום
צבאי. התשובה הלקונית שקיבלנו מפי
חייל־מילואים במחסום היתד האתר
סגור, וההוראה שקיבלתי היא לא לתת
לרכב לעלות.״
רבים מהאנשים סברו שהגורם הוא סי בה
ביטחונית כלשהי, ולא היה כל גורם
מוסמך במקום שיזים סברה זו, שהתבררה
כמוטעית לחלוטין. החלטנו לעלות לאתר
(חמשו בעמוד )12
העולס חוה 1958

מיבצע
מיוחד

לחיילים
בל חייל שי ח תו ם
בחודש מרס מנוי על

03X11:1

קבל הרתה שר
4 0 *70
השבועון יישלח
רק לדואר הצבאי

1וטא ויד עו 1111־
*ויש בו עשרות אלפי זכיות מידיות
בסכום כולל העולה על מיליון ל״י• !
הגמצאות׳^עכ שיו^בכל דוכני הפיס

מפעל הפיס

איוה קולות מוזרים נשמעו בשיחת
אריק שרון ע המטכ״לז
1גם הזוועה של מלון
סאבוי אינה יכולה להשתיק את
ההומור הישראלי. כבר למחרת
היום נולדו הבדיחות הראשונות.
כך, למשל, טען הצייר
משה ינוקא שתל־אביב הוכ רזה
כאיזור־סם ר, וכי ח״כ יו
סי שריד החליט להעתיק׳ את
מקריית־שמונה
מקום־מגוריו
אליה.
! 9גם עם קבלת מינוי-
החירום שלו לא קהתה לשונו
החדה של האלוף (מיל ).אריק
שרון. לא־מכבר צילצל אליו
אחד מאנשי המטכ״ל לחוותו.
אריק קיבל את השיחה במכ שיר
המותקן בדיר־הצאן של
החווה, שבו היו באותה שעה
כאלף ראשי־צאן, ביגלל גשם
שירד בחוץ .״מה הקולות המוזרים
האלה בטלפון?״ תמה
קצין־המטכ״ל. השיב אריק :
״הקולות המוזרים הם לא בצד
הזה של הקו.״

המקום היחידי בעולם שבו היא
מרגישה מוגנת הוא אולם סינמה
אחד.

בה שערכו עובדי רשות השי
דור.
כתב הרשות רזי כר־קאי,
התחפש לקוף ותלה על
עצמו !שלט, בו היה כתוב:

״א נ־ לא משה חוככ״ .שמירח
אימכר, שפוטרה על־ידי

9בתוכנית שהוקלטה בקיבוץ
סאסא, ביקשה אחת המ רואיינות,
המשוררת אריאנה
הרן, מ מני פאר לאפשר לה
לנצל את ההזדמנות ולמסור
דרישת־שלום לאכרהם גמר,
מנידוני לילהאמר, היושב בכלא
בנורווגיה. לחברי קבוצת
שילר, שעליהם נמנים גמר והרן,
נודע כי אחרי השעה תשע
בערב קולט גמר, את שידורי
הגל הקל מישראל, בעזרת מק לט
שהעמידו לרשותו שילטו־נות
הכלא.

חובב בגלל פרשת בתי־ד,שימוש,
והוחזרה לאחר־מכן ל תפקידה,
ניגשה אל חובב ושאלה
אותו ללא ניד עפעף:
״תסלח לי, אולי אתה יודע
איפה יש פה בית־שימוש?״
שמירה קשרה בין שתי צמותיה
הארוכות סרט, שבו היה
כתוב :״רציתי להתחפש לדן
כנר, אבל איבדתי את החיוך.״

9באווירה של חיסול חש בונות
אישיים התנהלה המסי
9עם
הפסקת התוכנית
ניקוי ראש, סיפרו עורכיו שבתקופת
הקרנת התוכנית קיבלו

מיכתבי־אהדד, רבים, וגם מיב־תבי
שיטנה וזעם רבים. אחד
המיכתבים, שהגיע אל העורכים.
הכיל את תמונתו של
יאסר עראסאת, ועליה כתובת
:״המשיכו במיפעלכם, יא-
סר״ .עורכי התוכנית תלו את
התמונה, יחד עם מיכתבים פי קנטיים
אחרים, על לוח־ד,מו דעות
שבחדר המערכת.
91 העיתונאי יגאל לב יצא
לפרים לחופשה, והחל מנהל
שם משא־ומתן על הוצאת סיפרו
שמש שחורה. כיוון שהתכוון
לפוש, לקח עימו ספר עב-כרם.
עם הגיעו לפריס השתכן ב מלון
בכיכר לה־רפובליק והיה
נוכח במכר בשעה שנערך בה
שוד־הבנק, שבו חטפו השו דדים
בני־ערובה וקיבלו 100

׳ 9בהצגת־הבכורה של ערב
השירים אותו מגיש יהורם
גאון, נכח באולם גם ראש־הממשלה,
יצחק רבץ. כתום
ההופעה, כשביקש רבין
ללחוץ את ידו של הזמר, ניג שה
אליו אשה קשישה, לחצה
את ידו בחמימות ואמרה :״אני
מתפללת למענך כל יום, שתח זיק
מעמד ושתצליח.״ רבין הנבוך
מילמל ״אני אשתדל ל הצליח,
אני אשתדל,״ ופנה מן
־המקום, מבלי לדעת כי האשד,
היתה אמו המפורסמת של יהורם.
לאנשים הנכונים
777 בהנדי
בינלאומי

מזרחי

מיקבי
ראע\ון לעיון
וזכרון יעקב

9כמה כסף עלו למדינה
הזיקוקים־די־נור שנורו בלי־לות־העצמאות?
השבוע סיפר
יצחק אליאש, מזכיר הווע דה
לחגיגות יום־ד,עצמאות ב־מרכז־ההסברה,
כי השנה לא
יהיו זיקוקים .׳כשנשאל מדוע,
השיב כי לא יהיה זה מתאים
לשרוף השנה חצי מיליון לירות
בעשר דקות.
׳ 9עם התגברותה המחודשת
של השינאח בין ראשי
חרות ות״כ שמואל תמיר,
הם מספרים זה על זח סיפורים
מן החדר. אחד הסיפורים, בפי
אנשי חרות: ערב חתימת הם־
כם־הליכוד, ביום הבחירות ל הסתדרות,
התקיימה ישיבה
מאראתונית, שהתחילה בצח-
ריים, נמשכה ללא הפסק כל
הלילה וגם למחרת הבוקר. ב בוקר
הביאה מזכירתו של
תמיר, נורית חפץ, סנדווי-
צ׳ים לבוס שלה ולחבריו. תמיר
וחבריו ישבו ואכלו, מבלי לה ציע
מזון לאיש, לתדהמתם של
ראשי החטיבות האחרות, ש נשארו
רעבים.

חתונת האילנית 5315.

שי שעבר, הפכה מיפנט חברתי של בדרני-הצמרת
הצעירים בארץ. אילנית — או, כשמה האמיתי,
חנה צח — נישאה לידידה מזה מחצית השנה,
נחום גת (למעלה מימין) שהוא מהנדס במיקצועו,
וממנהלי חברת המעליות ״עדורם״ .אחד האור
חים
היותר עליזים היה אבי חפלה יעקב
דרזנר( ,למעלה משמאל) ,ואילו אורח״הכבוד חיה
בעלה הראשון, שלמה צח, המכונה האילן של
״אילן ואילנית״ (למטה מימין) .אורחים נוספים
במסיבה היו הבדרנית ציפי שביט, הזמר דני מסינג
והצמד ״חומה ומיגדל״ שהם ילדי הטיפוחים ה-
נוכרזיים של שלמה צח (למטה משמאל).

9בעת ההקרנה החגיגית
של הסרט אנג׳לה, בכיכובה של
כרכרה סי־גאל, שנערכה
בתל־אביב, פיהק הקהל המ כובד
פעמים רבות לאורך ה סרט
המתמשך והמשעמם. ה יחידה
שנתנה דרור לרגשותיה
היתר, השחקנית שלי וינטרס,
שנכחה בהקרנה. במהלך הסרט
אומר כוכב הסרט לברברה. ש הוא
מעדיף להיות איתר, בפנים
מאשר לבד בחוץ. וינטרם קמה
על רגליה ואמרה בקול רם:
״אני מעדיפה להיות עכשיו ב חוץ
מאשר עם הסרט הזה
בפנים.״ ועזבה את האולם ב הפגנתיות,
לתהדמת הנוכחים.
! אגב, בעת הופעת־ההז־דחות
שערכו אמנים, יום לאחר
ליל סאבוי, באולם סינמה אחד,
עלתה שלי וינטרס על הבמה
ואמרה בהתרגשות כי, כיהודיה,
ה של ח הזה *196

01/71717117

אנ שי ם

מיליון פרנק תמורתם. שבוע
לאחר־מכן היד. עד לקרב־היר־יות
בין הכנופיה היהודית של
האחים זמור והמישטרה.
כאשר נסע, כעבור יומיים, לגרמניה,
הגיע לשם בעיצומה
של פרשת חטיפתו של פטר
לורנץ. לב ראה כי לא יוכל
לתפוס שלווה באירופה, עלה
על מטוס לישראל והגיע אר צה
בליל הסאבוי. אגב, הספר
שאותו לקח עימו לאירופה היה
בעידן האלימות, מאת פרופסור

יעקב טדמון.

91 שידורי ליל־הסדר בטלוויזיה
יחלו רק בשעה 9.00

בערב, כדי לא להפריע את
טכס קריאת ההגדה. אולם אלה
שלא יספיקו לסיים את ההגדה
עד שעה זו, מוזמנים על-ידי
הרב שמואל הכהן אכידור
להתארח אצלו בליל־הסדר הפרטי
שלו.,בבימויו של פול
סאליגג׳ר. אבידור יארח ב־ליל־הסדר
שלל אמנים ידועים,
אשר כל אחד מהם יקרא פיסת־הגדה
לפי הנוסח אשר היה
נהוג בבית הוריו. בין ד,אמ־נים
שיקראו את ההגדה: חנ ה

ח^=1ז1צר8מ65
^זי הי ח מי

רצונך העז והכן לשמור בסוד את המתרחש בחייך ובחיי זולתך, בעיקר
בתחום האישי, אינו צריך להביא לכך שתנתקי את עצמך לחלוטין
מן המחשבות על העבר. היזהרי כמו־כן גם מנטייה מוגזמת להשמעת
שקרים קטנים, אשר כידוע, סופם להתגלות. חיי את ההווה במלואו.

אל תהיה שיטחי, אל תתלהב ואל תסתנוור מברק חיצוני. אל תאמין
להבטחות של אדם הקשור בעבודתך, ובדוק היטב את העובדות. השבוע
יוסר המיכשול שמנע את התפתחותם של יחסיך עם אדם קרוב מאוד.
נצל את זה, והתקרב לאותו אדם. השבוע אינו מתאים לפגישות רומנטיות
עם אנשים שאינך מכיר היטב, וזמן רב. יבת שור — החברה
שלך מסדרת אותך. במקום לדאוג לעניינים שלך, היא דואגת לעניינה.

רוכינא, שמעון פינקל,
מישה אשרום, שלמה
כר־שכיט ואופידה גלום־

תאוחיס

למדות האהדה וההבנה שהאנשים הקרובים אליך מגלים כלפיך,
תיאלץ לפתור את הבעיה המציקה לך בכוחות עצמך. נסיונותיחם
לעזור לך ייכשלו, ויוסיפו מתח מיותר למצב שהוא גרוע בלאו חכי.
הפתעה נעימה צפויה לך השבוע, וכן אפשרות לגמול טובה לידיד.

אט־אט, מתחילים מאמציך ד,מהוססים לשאת פרי, דאג שלא יקלקלו
לך את העניינים, ועוד יותר — שאתה עצמך לא תקלקל לעצמך,
מתוך שינאה עצמית. זכור שלא רק אתה אדם עם כבוד עצמי. סרטנית:
הוא אוהב אותך, אבל אם תלכי בדרך שהחלטת כלפיו, את עשוייה
להפסיד אותו. כסף ממקור סמוי יגיע לידידך. הוא יעזור לך בעסקים.

בת־זוגך נמצאת במבוכה נוראה, ואולי אפילו במשבר. ממש מחר שלא
הצלחת להבחין בכך עד כה. כדי לנסות לחלצה ממצבה הקשה, אותו
היא מתאמצת להסתיר ממך, אל תסתער עליה חזיתית, כי אם בחר
באיגוף ממושך, תוך ביצוע פעולות הטעייה, כך תגיע אל הפיתרון.

בועז שרעבי וגדי יגיל ^גו 55.

נית. בועז היה תגלית אישית של אילנית, ואילו גדי מופיע איתה
כרגע בסיבוב הופעות. כשנוכח גדי לדעת שאזלו במסיבה הצלחות,
נטל מפית, ניקה צלחת משומשת של אורח אחר והשתמש בה.

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך, ייעלם השבוע. אותו נושה,
שבעבר ידע לחיות כה תוקפני, יוותר לך עליו במפתיע. דבר זח
ייתן לך מישנה מרץ, ויסייע לך להגשים את שאיפתך העיקרית
בעתיד הקרוב ביותר. יחד עם זאת, גם חיי האהבה שלך, עם בת־זוגתך
הקבועה, יפרחו ויגיעו לשיאים חדשים. הרבו לצאת לבלות.

סזוזנ״ס

אם את מתעקשת — יש כל הסיכויים שהעניין יעלה כפי שאת מקווה.
אם לא — את יכולה לשכוח ממנו. אל תחכה, השבוע, לרומנים גדולים
או סוערים במיוחד: מוטב שתתרכז בתיקון קשריו עם הידידות ה וותיקות
שלך. כסף מועט זורם לקופה: אל תחמיץ נסיעה דרומה:
היא תיראה כשיגרתית, אך לבסוף תתברר כדאית. לבשי ירקרק בהיר.

משונה מאוד. אתה מגלת הבנה נהדרת לבני אדם השבוע. גם האחת
שפגשת שפכה את ליבה בפניך מהר מדי בהתייחס לזמן הקצר שאחת
מכירים. ובמקביל אתה מגלה חוסר הבנה לנציגים הרשמיים של החוק
ומוצא עצמך מסתבך איתם בדברים שהתחילו במה־בכך. שלוט בעצמך.

רבקה מיכאל׳

ידידה ותיקה של אילנית, בחברתה
של פרדריקה סגל, שבפאב
שלה ביפו התקיימה מסיבת־החתונה, אחרי שהטקס נעיד בר־בנות.
היא היתה אורחת פעילה מאוד במסיבת החתונה. למטה :
השחקנית יונה אליאן, אשתו של ששי קשת, בחברת שותפה לבוטיק,
חיים צח, אחיו של שלמה שנישא גם הוא יומיים לפני כן.

011!3ו!
21גאזנוסט ־
;27בקפ נו מבר

מתנה בלתי צפוייה מקרוב־מישפחה או מידיד קרוב. קבלי אותה
והחזירי לו כגמולו. לך, בת קשת, מצפה שבוע מלא חוויות. פעולה
אותה אתה מתכנן כבר כמה חודשים, תתבצע השבוע לשביעות
רצונך. סוף השבוע מתאים לנסיעות ארוכות. זה גם יפיג את המתח
שהצטבר בך. היזהר באופן מיוחד מן הנסיעות לטווח רחוק. לא
שנשקפת לך סכנה פיזית, אלא שהתוצאה תפריע לך בעתיד.

השבוע יעמדו בפניך אתגרים חדשים, ועליך יד,יד, להתאמץ כדי להוכיח
את כשרונך ויכולתך. בת גדי — היזהרי לא להסתבך בסערות רגשיות
העלולות לגרום לך לאכזבה. בקור־רוח, תפיקי מהרפתקאותיך
הרומנטיות הנאה במקום הסבל והצער הרב שהיה מנת חלקך עד כה.
ז 2בדצמבר ־
19 בי נו א 1

הזעזוע שעברת מתחילת החודש מוסיף לתת את אותותיו, אולם לא
די לחשוב כך — אתה חייב גס לעשות משהו כדי לשנות את אותו
מצב. זכרי שאת יכולה ליפול בפח, בייחוד עם בן מזל קשת או שור.
אל תהססי לנתק את הקשר. בגד בצבע חוס ירומם מצב רוחך הגרוע.

אחת מתוכניותיך להשבוע תתקלקל, אך לא נורא, מפני שבמקומה
תבוא אחרת, מוצלחת לא פחות. ידיד ותיק, אותו לא פגשת זמן
רב, יביא עמו היפתעה נעימה. בת דגים — השבוע תפגשי אותו,
סוף סוף. אם תתנהגי כשורה, תכבשי את ליבו. חשבי היטב על
כל מה שאת עושה או אומרת, זה ישתלם. לבשי חרבה אדום.

וניס

19בפב רו א ר 1 -
20במרס

העולם הזה 1958

מכתבים
(המשך מעמוד )9
ברגל, על־מנת לברר דברים כהווייתם.
התברר שד,רכבל חסום על־ידי שלג ויש
לפנות אותו לפני שד,רכבל יוכל לפעול.
הובטח לנו, על־ידי האחראי במקום, איש
נווה אטיב׳ שלמחרת בבוקר בטוח שהשלג
יפונה, ונוכל להחליק_ .
על סמך הנאמר לנו, בילינו את הלילה
בראש־פינה, ולמחרת בבוקר, בהגיענו
לאתר (הפעם ברכב) — לא דובים ולא יער.
הרכבל היה עדיין חסום בישלג, ומצאנו
שם כ־ 10 אנשים נרגזים מתווכחים עם
האחראי במקום. התברר שהם טילפגו מ־תל־אביב
לנווה־אטיב השכם בבוקר, ונאמר
להם ישיבואו, האתר פתוח. האתר, למעשה,
היה סגור.
את השלג סביב הרכבל ניקו ארבעה
אנשים, ואילו כ־ 10 אחרים ניקו את הספסלים
והמישטח שלפני הקופות, דבר שלא
היד, נחוץ כלל לתיפעול הרכבל. ניקוי
זד, התבצע כהכנה לשבת (כשיש הרבה
פרנסה) .ניתן היה להפנות את מנקי המיש־טח
לרכבל, על־מנת להחיש שם את ה עבודה,
וברגע שינוקה הרכבל להעביר
את כולם לניקוי המישטח, כשהרכבל עו בד
בו־בזמן — אך, כאמור, לאנשי נווה־אטיב
לא היה איכפת ישאנו לא נחליק.
הרכבל החל לפעול רק בשעה שתיים
אחרי־הצהריים באותו יום, אבל כבר לא
היד, טעם להחליק, משך שעה אחת.
אנו מציעים לשקול את העברת האתר
לידיים יותר טובות, שאיכפת להן.

שלום נדפמן, שלמה צור,
חיים צליק, דוד דה־־כוטץ,
חל־אביב

שכח — לא ליגלוג
נימת הליגלוג שניכרה בכתבתו של
יוסי ינאי ״גט מתחת לחופה״ (ריעולס
הזה )1956 כלפי ח״כ מרשה פרידמן, אינה
במקומה.
אני חושבת שמאמציה של גב׳ פרידמן
להשתחרר מהתלות שאותה כפתה עליה

3 §004

סיגריות״טיים״ נמכרות יותר
מכל יתר הסיגריות גם יחד
ויש סיבה טובה ל כו-
סיגרית ״טיים״באמת טובה
תערובת אמריקאית. תוצרת דובק,קרבות לאימת

ח״כ פרידמן (למעלה) ואלוני
לריב טס כולם
שולמית אלוני, בניגוד גמור לאופיה של
מרשה פרידמן ולדעותיד — ,ראויים לשבח
ולא לליגלוג
גם דרכה הטאקטית של פרידמן, כפי
שהיא מתוארת בכתבה, מעידה על בגרות
פוליטית והבנה גדולה יותר מזו של שול מית
אלוני, והראייה: אילו קיבלה אלוני
את דעתה של פרידמן, היתד, היום תנועת
ר״צ מונה שיבער, חברי כגסת (יחד עם
אליאב, בן־אהרון, פעיל זד,לוי) ,בעוד
דרכה של שולה אלוני הביאה אותה למש בר
עם כל סיעות הבית, גם אלו שעדיין
אינן מיוצגות בכנסת•
בכלל שמתי לב, כי בכל פעם שיוסי
ינאי כותב על מרשה פרידמן, הוא עושה
זאת בליגלוג בלתי-ניסתר. אין בזה משהו
אישי, במיקרחז
יוכבד קפדן, חיפה
העולם הזה 1958

1יומדי 1ז

מילה חדשה לאזצר־המילים העברי:
** ישהו החליט בליל החמישי האחרון
( /החלטה גורליח: להסתער על מלון
סאבוי הכבוש, תחת למשוך את המשא־והמתן.
הוא ידע שבנך נגזר גורלם של
רוב בני־הערובה.
מישהו זד, קיבל על עצמו אחריות נו ראה,
מבחינה מוסרית ומעשית.

האם הוא צדה, או לא? מה היו
השיקולים המוסריים והמעשיים
שהיו צריפים לעמוד לנגד עיניו?

זהו נושא אכזרי לוויכוח. כל ישראלי
בעל־מחשבה ערך השבוע ויכוח כזה בליבה
ולא פעם אחת בילבד, ככל שנודעו פרטים
חדשים.

גם הטלוויזיה הישראלית ערפה
על כף ויכוח.

היא הזמינה שני גברים קשישים —
אחד אלוף־מיל, אחד איש־קיבוץ שאיבד
את אשתו בהתקפת־פידאיון.

הם ערכו ביניהם ויכוח נוסח
ישראל.

האחד אמר שהממשלה צדקה במאה אחוז.
השני אמר שהממשלה צדקה במאה אחוז.
האחד אמר שהממשלה צדקה מפני ש־כך־וכך.
לשני
היתד, דיעה אחרת. הוא אמר שה ממשלה
צדקה מפני שכך־ואחרת.
אין ספק שאורי בן־ארי הוא קצין
כישרוני. אין ספק שהחבר גלילי ׳מקיבוץ
שמיר הוא איש אהוד.

אינ 1ח
לאחר־מכן רואיין ,׳מר טאנק״ הישראלי,
האלוף ישראל טל. כתב צבאי של הטל וויזיה,
הנראה כשמיניסט חרוץ, הציג לו
שאלות, וחאלוף ענה.

היתה זו פארודיה של ראיון.

האלוף אמר את ישלו. הכתב אף לא ניסה
להתמודד עם טענותיו. כאילו למד בעל-
פה כמה שאלות מראש, הציג את הפסוק
הבא. הוא דמה לשחקן זוטר, שכל תפקידו
הוא להזין את השחקן־הכוכב ברפליקה
לפגי המונולוג.
היה זה פשע כלפי הנושא — אחד הנושאים
החשובים ביותר במערכת הביטחונית
של ישראל, הכרוך בהוצאוודענק,
והעשוי לגזור מראש את תוצאות המיל־חמות
הבאות, אם תהיינה.

היה זה גם עוול משווע לאלוה
ישראל טל. טליק הוא קצין־הוגה,
האינטלקטואל מס׳ 1של צה״ל,

כתרומה לאוצר־ד,מילים של השפה ה עברית
המתחדשת, אני מתכבד בזה לה ציע
לשימוש את המילה הבאה:

איכוח.

אני מעז לטעון כי האיכוח אינו רק
תופעה מנוונת בפני עצמה, אלא גם סימפטום
להתנוונות חברתית, מדינית ואינ טלקטואלית
כללית.

1א יהיה זה צודק לייחס את ה /איכות,
בצורה של התבטאות, לטל וויזיה
דווקא.
הייתי עד לאיכוחים סוערים רבים ב־בית־המחוקקים
הריבוני של מדינת־ישר־אל.
דובר הממשלה היה מעלה נושא לדיון
ומכסה אותו בתילי־תילים של פראזות.
אחר־כך היו קמים בזה אחר זד, חברי
אולם
כעניין הנדון י -אחד המסובכים
כיותר העומדים לפני המדינה
— לא היתה כפיהם אן?
מילה אחת שהיתה לה משמעות
כלשהי.

* * דוע הוזמנו דווקא שניים אלד, ל-
* /וויכוח הטלוויזיוני?
לא היד, זה שידור חי. הוא הוקלט מראש.
אחרי ישד,מראיין, שהוא אדם אינטליגנטי
מאוד, נוכח לדעת שזהו ויכוודסרק, מדוע
הסכים לשדרו בכללן
יש בוודאי תירוצים רבים לכך. אד
מעל לכל קיימת תשובה אחת, מודעת או
בלתי-מודעת, המתבקשת מאליה:

ויכוח זה שודר, מפני שתאם כדיוק
את צרכי הטלוויזיה הישראלית
ואדוניה.

בוודאי יש בישראל כמד,־וכמה אנשים
המוכנים להופיע בפני המצלמה ולשלול
בפד,־מלא את הפעולה, מטעמים מוסריים
ו/או מעשיים. בוודאי היה ניתן להזמין
אדם בעל רמה, המצדיק את הפעולה, בדי
לפתח על כך וינוח רציני ומשמעותי.
ייתכן שבסופו של דבר היו רוב הצו פים
מגיעים למסקנה כי ההחלטה היתר׳
נכונה ומוסרית. ייתכן שהיו מתעוררים
ספקות חמורים, אולם כך או כך הדבר,
היתד, המסקנה מתקבלת אחרי ויכוח נוקב,
תוך הבנת כל השיקולים בעד ונגד ,׳תוך
הכרעה חופשית של האזרח הישראלי.

תחת זאת, נפל הצופה קורבן
לתרגיל של שטיפת־מוח.

היה נדמה לו שהוא מקשיב לוויכוח,
בעוד שלמעשה שמע מקהלה־מדברח.
היה נדמה לו שהוא מקשיב להתמודדות
של דיעות, בעוד שלמעשה נכפתה עליו
בדרבי־תרמית דוקטרינה שגובשה בלא
מחשבה.
היה נדמה לו שהוא צופה בשידור של
כלי-תיקשורת דמוקרטי, המתייחס אל ה אדם
כאל אזרח בעל אחריות ומחשבה
עצמית.

למעשה צפה ככלי-תיקשורת
הממלא — מתזף פחדנות, צייתנות,
קארייריזם, קונפורמיזם וסתם
חום ר-כישרון — שליחות טו־טאליטרית.

עכור כמה דקות שודר, באותה
^ תוכנית, ויכוח שני. הנושא: האם יש
עוד מקום לטאנק בשדר*,הקרב המודרני?
תחילה הוקרן סרט אמריקאי מרגיז. מר גיז
— מפני שהיה כל-כך פשוט, אמיץ
ואינטליגנטי. עיתונאים בעלי אומץ־לב
אזרחי ריאיינו גנרלים, חשפו ללא־רחם
את תרוציהם ד,מגומגמים, לחצו אותם באדיבות
אל הקיר והוציאו מפיהם את האמת:
שבוזבזו מיליארדים על טאנקים
שהם גרוטאות ניידות.

ט אנ ק ביו ם״הביפורים :
אדם כעל מחשכה מקורית, המוכן
והמסוגל להילחם על דיעותיו.
יש בארץ כמה־וכמה אנשים בעל רמה
גבוהה. המאמינים כי עבר זמנו של ה־טאנק,
וכי הסכומים המושקעים בפיתוחו
הם ביזבוז מסוכן •של הון ביטחוני. אילו
ניתן לאחד מאלה להופיע באותה תוכנית
מול טליק, להתמודד עם דיעותיו ולנסות
להפריכן, היה מתפתח דכוח חי ונוקב.
הוא היה עוזר לאזרחים להביו את מהות
הבעייה ולגבש לעצמם דיעה משלהם.

תחת זאת הוצג טליק במי שמשמיע
מליצות נכוכות, כחלק מ־שטיפת-המוח
של מישדד-כיטחון
שאין לו מושג מה הוא עושה.

האם עבר ז מנו ן

הכנסת של מיפלגות המימסד, מחרות ועד
מק״י. וחוזרים על אותו הנאום עצמו —
כל אחד בסימונו ועל פי הסיסמות של
מיפלגתו, מי בזעם לוהט ומי בגינד מאופק,
מי ברעם קולני ומי בלחש מגומגם,
מי בשם אלוקי ישראל ומי בשם קארל
מארכס או זאב דבוטינסקי.
ניקח, למשל, את הוויכוח המדיני הגדול
על תוכנית רוג׳רס. שר־החוץ האמריקאי
העלה תוכנית לחוזה־שלום כולל, תוך
ניסיון כן לשלב את האינטרסים החיוניים
של ישראל עם אלה של מדינות־־ערב. היא
היתד, רחוקה מלהיות מושלמת, אך בוודאי
היתה ראוייה לניתוח מעמיק ולוויכוח
רציני.

כמקום ויכוה נערו איבוח.
ין כמילון מילה שתגדיר סוג זה
של ויכוח מפוברק. בלועזית אין צורך
במילה כזאת, מפני שהתופעה היא
המצאה ישראלית. במישטרים דמוקרטיים
יש ויכוח, ואילו במישטרים טוטליטריים
אין צורך להעמיד פנים שיש.
משום כך. יש צורך במילה שתגדיר תו פעה
זו. איך לקרוא לוויכוח שאינו ויכוח?
איך לקרוא לקונצרט של מקהלת אומרי־הן,
המבויימת כוויכוח כדי לאחז עיני שוטים
או תמימים? ויכוח שאינו בא לפתח
מחשבה. אלא כדי לדכא מחשבה ולהח־ניקה
באיבה?

כקיצור, איד לקרוא לוויכוח שהוא
אי־ויבוח, אנטי-ויבוח?

מנחם בגין גינה אותה כמדמה אנטי שמית,
ומשה סנה כ״דיקטאט אמריקאי.״
אנשי שמאל וימין, קומוניסטים וליברלים,
קואליציה ואופוזיציה, התחרו ביניהם בק ריעת
המסווה מעל פרצופה של המזימה
הזדונית.
הכתבים הפרלמנטריים העלו על נס
את הוויכוח המזהיר, שבו הוכיחו נבחרי
העם שוב את מלוא כושרם ונאמנותם.
המאמרים הראשיים של העיתונים התייצבו
בשורה מלוכדת מאחורי השורה המלוכדת
׳•סל הפרלמנט.

כף נוצרה חומה כצורה ואטומה,
ששום מחשכה הדשה דא יכלה
לחדור כעדה פנימה, ושום
טימטום לא יכול היה להימלט מ
תוכה
החוצה. אפילו האגרות המשוריין
של יום־הכיפודים לא הצליח
לפרוץ פירצח כלשהי כהומזז

האיכוח נמשך במלוא הקצב, יום־יום,
בממשלה, בכנסת, בצמרת המיפלגות, ב עיתונות
וברדיו, ובטלוויזיה.
טלוויזיה אינה, איפוא, אלא חלק
| | מן המערכת — אבל היא חלק מסוכן
במיוחד. כי אין מכשיר המתאים כל־כך
לשטיפת־מוח, לטימטום האומה ולהריסת
אשיותיח הרוחניות כמו מכשיר זה.

האיכוח רוצח את הוויכוח. אין
דמוקרטיה כלי ויכוח. אין ויכוח
ללא התמודדות חופשית של די
עות, מקובלות ובלתי־מקוכלות. הוויכוח
הוא טכניקה דמוקרטית
יסודית. רצח הוויכוח פירושו -
רצח הדמוקרטיה, רצח החכרה החופשית.
מעל
המסך הקטן שולטות בכיפה שתי
שיטות של איכוח.
השיטה האחת היא הראיון הטלוויזיוני.
המראיין: מר דיין (או מר פרס,
או מר רבין, או מר אלון, או מר רבינד
ביץ) ,בציבור נשמעת לאחרונה הטענה
שאתה הוגה־דיעות מזהיר ואיש־ביצוע
מצטיין. האם אתה מקבל טענה זו?
המרואיין (בתוקף רב) :בהחלט לא.
(מבט נמרץ במצלמה ):יש לי ימוד סביר
להניח שאני הוגה־דיעות מצטיין ואיש־ביצוע
מבריק( .תנועת־יד תקיפה ונמרצת).
המראיין (מוכיח שאמו נכנע בקלות
בפני גדולי־האומה ):איני יכול לקבל דיעה
זו( .בביטחון עצמי מאופק, אך חסר־פשרה):
אני עומד על כך שאתה גאון.
אחרי רבע-שעה בסיגנון זה, השתכנע
קהל־חצופים שהמראיין הוא אדם שאינו
הולך בתלם, והמוכן לעמוד על דעתו ה עצמאית
גם בפני שרים ומנמיגי-ציבור.
יחד עם זאת נוגח הקהל לדעת, מתוך
סיפוק, שהמרואיין הוא איש תקיף, המוכן
להיאבק על דיעותיו הבלתי-שיגרתיות,
למען עמנו וארצנו.
**ץ יטת״האיכוח השניה היא הוויכוח
האינטלקטואלי המפוברק. אפשר לח זות
בו בטלוויזיה כימעט מדי יום ביומו,
תחת שמות שונים.
פרופסור אז: הממס, אתהה, אני גורס
שכעס במצור עלינו לוזזק — אהוזה —
את החגורה. זהו — אהח — ציווי מוסרי
עליון...
פרופסור משסע את דבריו בלהט):
לגמרי לא. אני חייב לחלוק על דברי חברי
המלומד. אין לזה שוס קשר עס ציווי מוסרי.
עלינו להדק את חזזגורה מטעמיי
כלכליים גרידא.
פרופסור ג ׳ (בחיוך של עליונות ובאירוניה
דקה ):יש לי קונצפציה אחרת לגמרי.
יש כאן אלמנט מטאפיסי טראנסצנדנטלי.
הידוק החגורה חשוב לא רק כסטימולוס
קונקרטי, אלא גס כאקט פילוסופי...
אחרי איכוח כזה, משוכנע הציבור כי
הבעייה לובנה מכל צדדיה, שכל הנימוקים
בעד ונגד מוצו במאבק חופשי של דיעות.

אץ הוא מעדה על דעתו שרושם
מרגיע זה הושג כדרר פשוטה
מאוד: שום אדם כעד דיעה עצי
מאית-כאמת אינו מוכא לטלוויזיה
כדי להתווכח על עניין חשוב. מוזמנים
רק אגשים כטוחים, שסטיו־תיהם
מן הקו המימסדי האדוק הן
קטנות ומבוקרות, ומהוות חלק מ!
המישחק.
כמכשיר של שטיפת״מוח, איכוח כזה
יעיל הרבה יותר מצעקות-ההידד ההיס טריות
של מישטרים דיקטטוריים בתקופה
פרימיטיבית יותר, שלא ידעו את הטל וויזיה.

מניח שיש גם בטלוויזיה אנשים
טובים, המקיאים אחרי איכוח כזה.

הכד רק שאין הם עושים זאת
על המסד•

במדינה

ו חיל ה ד בו רי ם
]*נמשיך ל עו ף
7א חשוב מהו
טיב המאורע:
בדולי המדינה עורכים
מירוץ מטורף א?
מוקד הפירסומת
יא חשוב מהו המאורע: מילחמה.
אסון לאומי, פיגוע טרוריסטי, כנס בינ לאומי,
מסיבת־יוקרח, ביקור מדינאי זר.
ברגע שברור כי מאורע זד. יעמוד
במרכז דיווח נלי־ז/תקשורת, מתחיל
מירוץ מטורף של כל גדולי המדינה.
כמו נחיל־דבורים, המכוון על־ידי
אינסטינקט קולקטיבי סמוי, מתרוממת
להקת אנשי־הצמרת ועטר. על המקום.
כל שר הנוגע לעניין, וגם בל שר ש

במלח סאבוי, ברחוב גאולה בתל-אביב.
כוכבה וחכובבים. בשעה היעודה
התחיל השידור( .ראה מדור הטלוויזיה).
אך הוא לא נפתח בתיאור המאורעות ה־דרמאתיים
בלב העיר, שבו חירפו חיי לים
את נפשם ושבו נהרגו ונפצעו לוח מים
ואזרחים. הוא לא הראה את פניה
של האשה כוכבה לוי, שכבר הפנה גיבו רה
לאומית, ושכל צופר. רצה באותו רגע
לראותה.
על הבד הופיע ראש־הממשלה, ודיבר.
שר־הביטחון.דיבר.
•שר־המישטרד. דיבר.
הרמטכ״ל דיבר.
כל זה, בשעה שעדיין לא טוהר הבניין
סופית, ולא החלה פעולה רצינית לאתר
את הקורבנות ולחלצם.
תנחומים להרוגים. כמה מן הדברים
נראו במהתלה אכזרית.
ראש־הממשלה, שיש לו כישרון נדיר
להגיד את הדבר הלא-נבון במקום הלא-
נכון, פתח את הראיון שלו, במקום־הפי-
גוע, בבת־צחוק ובשאלה לשדרן שמעון
טסלר, מדוע לא התגלח. לאחר־מכן הביע

\ מ כוני ת ס פו רטי

1י אחווה משגעת

ח מי ם1

אנו מחפשים ג תי ם
עגור ח תל תולינו ה ח מודים
אגודת צער געלי חיים

\ 1798 1.1. 67 61.6.8.י
| מצב פנ ט ס טי —
כחד שה

1ן אוברול כללי +צבע
תוספות +ן י
\ ריפוד גג הרדטום
ברזנט +

רחוב מלמה ,30
טל 827621 .

יפו1

ש לר

נ־ 20.000ל
טל 470525 .־3

החוגגים כמקום המעשה •
אמן — אבד למה?

אביב הגיע פסח ב א...
...ועתה הוא המועו דה1ו>ין
מק 1םלמודעות בגדי 11פסח

המוגדל של
שיופיע ברחובות תדאנינ
ביום נ 24.3.1975 ,ובשאר
חלקי הארץ ביו גי 25.3.1975
הפולט •1131

הגליון השני של פסח יופיע בתל־ אביב ביו ם א׳
30.3.75 ובשאר ח ל קי הארץ ביו ם ב׳ 31.3.75
0 אינו נוגע לעניין, ממהר אל המקום.
ישרים, מנהיגים, פקידים ויועצים דוחפים
איש את רעהו לפני המצלמה, מפעילים
כל קורטוב של השפעה על השדרנים ו העיתונאים,
כדי להצטלם ולהצהיר הצהרה
בומבאסטית ואווילית.
מי שניחן לו לנאום — נואם. לא חשוב
אם יש לו מה להגיד, ואם בכלל יש לו
מושג על האירוע. בשעת־הדחק, אפשר ל חזור
על המליצות הריקות מן האירוע ה אחרון.
מאחרי
הקלעים פועל במלוא הקיטור
צבא של ״דוברים״ ,פירסומאים וקציני
יחסי־ציבור, המשתדלים לחדור מבעד ל כל
סדק אפשרי לתוך הסיקור בטלוויזיה,
ברדיו ובעיתונות. השר אמר כי. המנהיג
הצהיר ש. המיפלגה פנתר. אל.
וכך נמשכת ההמולה, עד שלפתע עובר
רהש בין כל חברי הנחיל: קרה משהו
במקום אחר. קיטינג׳ר בא לביקור. אירע
אסון־טבע בעיירת־פיתוח.
כאילו על-פי פקודה, מתרומם כל ה נחיל,
ומתרחק כענן שחור.
במקום האירוע ׳.שארים רק הקורבנות
וקרוביהם.

הממשלה
א שף מול א ש״ר
ראשיהממשלה חייך
ושד־הביטהון הצליח
זגגום את ההצגה
השידור המייוחד של. הטלוויזיה, ביום
האסון במלון סאבוי, נקבע לשעה . 13.30
דקות מעטות לפני-כן שבתה העכורה ב-
מי־שרדים, פסקה הפעילות בבתים, נטישו
הפועלים את המכונות. הכל נדחקו אל
מול מסכי הטלוויזיה. אחרי שעות של
קטעי־חדשות מורטי־עצבים ברדיו, רצו
אזרחי ישראל לראות במו עיניהם מה אי־

ראש־הממשלה את תנחומיו ״להרוגים ו־לבני־מישפחותיהם״
.מאחרי רבין ניראה
יועצו החדש ליחסי-ציבור, העיתונאי דן
פתיר, כ־שהוא חיוור ועצבני, וידו קצרה׳
מלהושיע.
שר־הביטחון היה מלוטש הרבה יותר,
והוא גנב את הצגה באופן מיקצועי. הוא
ניראה רציני וחשוב. לצופה היה ברור כי
הוא פיקד על הפעולה.
שרים אחרים קופחו. שר־התיירות, ש השתדל
להיכנס לעסק בתור מי שאחראי
על בתי־המלון, לא הצליח לחדור אל ה טלוויזיה
באותו יום, ונאלץ להסתפק ב ידיעות
ברדיו. שר־המיסחר-והתעשייה
נשכח. מוסדות וגופים אחרים נאלצו ל הסתפק
בידיעות בנוסח ״גם אני מגנה!
גם אני מגנה! גם אני מגנה!״
מיפדש בודד מלבין באופק. ה תשוקה
המטורפת הזאת לפירסום אי־שי
בכל הנסיבות לא היתד. רק תופעת־לוואי,
מגעילה אך בלתי־מזיקה.
היא הפריעה במישרין לפעולות הצלה
וחילוץ, ויתבן כי גרמה למותם של קורב נות
שהיו לכודים מתחת לעיי־המפולת,
אם אלה היו עדיין חיים אחרי הפיצוץ
(ראה עמודים .)20—21
היא גם מילאה תפקיד מרכזי בכמה מן
ההחלטות התמוהות שנתקבלו באותו יום.
במיקרה הבולט ביותר נגע הדבר לפיר-
סום לכידתה של הספינה, שממנה יצאו
הפידאיון בדרכם לחוף תל־אניב.
הספינה נלכדה בסביבות השעה 7.30
בבוקר. לא היה אף שמץ של סיבה סבירה
להעלמת עובדה זו מידיעת אזרחי המדי נה.
אולם
בנדשך כל היום לא נאמר על כך
(המשך בעמוד )26
* אלוף־הפיקוד יונה אפרת, ראש אמ״ן
שלמה גזית, שר־הביטזזוז שימעון פרס, יועץ
ראש־הממשלה רחבעס זאבי ויועץ שר־הביטחון
מוטי הוד.

משרד המסחר והתונעויה

מבצע־

הורדות1
״וחד 1

להלן רשימתהמוצרים
שיצרניהם

הודיעו

הוזלתם במסגרת המבצע:
המוצר

שעור

המפעל

ההוזלה

הלבשה

ניקו § |
מזון 11,ו?גו נ״ד 1181111
רשת שופרסל
בשר קפוא — חזה (ללא עצמות)
רשת שופרסל
בשר קפוא — צלעות (ללא עצמות)
רשת הסופרמרקט)
בשר קפוא — חזה (ללא עצמות)
של ברית הקואופרציה)
בשר קפוא — צלעות (ללא עצמות)
הצרכנית 1
בשר קפוא — כתף (ללא עצמות)
ברשתות השיווק ובאיטליזים
כבד קפוא
משווקי פילה
פילטים בקלה ארגנטיני 1ק״ג
״הדוק״ נורבגי (באריזת צלופן בין 450ל־ 500 גר׳) משווקי פילה
משווקי פילה
סייט תוצרת גרמניה (קופסה קרטון 400 גר׳)
משווקי פילה
סייט ( 400 גר׳) פרוס
מעדני דן
נקניקיות וינר 500 גר׳
מעדני דן
סלמי צרפתי 1ק״ג
מעדני דן
חזה חודו מעושן 1ק״ג
סלמי, חזה תודו מעושן, חזה חודו אפוי רולדח,
חוד לבן
שוק הודו, במשקל וכן פרוס באריזות וקום
ריכרד לוי
קציץ בשר 300 גר׳
ריכרד לוי
כדורי בשר בקר ברוטב 400 גר׳
ריכרד לוי
קורנדביף 300 גר׳
ריכרד לוי
״חצי עוף״ 840 גר׳ במיץ טבעי איוגו גולש ירקות 400 גר׳ איוגו גולש עם שעועית 400 גר׳ איוגו קציץ רוסטו 300 גר׳ איוגו בשר בקר ברוטב 400 גר׳
כרמל מזרחי
ברנדי היובל 60
כרמל מזרחי
ורמוט הנשיא לבן אדום
כרמל מזרחי
יין הוק ייצוא
כרמל מזרחי
יין הנצחון
כרמל מזרחי
ספומנטי (מזל טוב) יין נתזים
תה ויסוצקי
תה בשקיקים של 25א 1גר׳
תה ויסוצקי
תה בשקיקים של 25א 1.5גר׳
תה ויסוצקי
תה בשקיקים של 100א 1גר׳
תה ויסוצקי
100 גר׳ תה ״ארל גריי״
תה ויסוצקי
תה בשקיקים של 100א 1.5גר׳
תה ויסוצקי
200 גר׳ תח קופסת פח פגודה
תה טטלי
תה בשקיקים של 25א 1גר׳
תה טטלי
תה בשקיקים של 100א 1גר׳ עלית קפח תורכי פחית 200 גר׳ עלית קפה תורכי פחית 150 גר׳ עלית קפה תורכי צלופן 100 גר׳ שופרסל קפח נמס שופרסל ( 200 גר׳)
תלמה — תוצרת מזון
מרק עוף 3שקיות
תלמה — תוצרת מזון
מרף עוף 3קוביות
תלמה — תוצרת מזון
מרק עוף בכוס 210 גר׳ ויטה מרק עוף 3שקיות (שלישיה) ויטה מרק עוף גביע 170 ,גר׳
ויטה
כל סוגי חליפתנים
זיתים ירוקים — גדולים,
גילדן בע״מ חיפה
גדולים מאוד 1.5 ,ליבס (זיתי מרחבית) כרמית קוקוס ופנג — מצופים בשקית של 100 גר׳ כרמית חפיסת קוקוס — מצופה 50 גר׳ כרמית סוכריות מסוגים אחרים
אבקת כניסה אור
שמן תעשיות בע״מ
אנקת כביסה ספריימיקס
שמן תעשיות בע״מ
שמן תעשיות בע״מ
אורון — חול ניקוי
אמה /0״ ,12 בק׳ זכוכית
שמן תעשיות בע״מ
משחת אמה /2ג ליטר
שמן תעשיות בע״מ
סופר-לבן בק׳ זכוכית
שמן תעשיות בע״מ
סופר״לבן בק׳ פלסטיק
שמן תעשיות בע״מ
ברק אור 1ליטר
שמן תעשיות גע״מ
ריצפלא 1ליטר
שמן תעשיות בע״מ
נורון מנקה תנורים
שמן תעשיות בע״מ
מגבות נייר ״איריס״ חגלה מגנות נייר ״סופר״ חגלה מפיות נייר ״לילי״ חנלח מפיות קוקטייל ״קשת״ חגלה מפיות ״איריס״ חגלח מפות שולחן ״לילי״ חגלה מטלית ״וילדה״ ספונג׳ לניקוי חנית, החלונות
והרצפה.
גילדן בע״מ חיפה

15.50
19.50
15.50
19.50
21.50
16.50
7.99
14.00
5.60
5.80
7.25
22.00

24.90

מ״16.3.75
מ־16.3.75
מ־12.3.75
מ־12.3.75
מ״12.3.75
מ־16.3.75

במקום 16.90ל״י הק״ג
במקום 20.50ל״י הק״ג
במקום 16.00ל״י לק״ג
במקום 22.00ל״י לק״ג
במקום 22.00ל״י לק״ג
במקום 17.00ל״י לק״ג
במקום 8.50ל״י לק״ג
במקום 18.00ל״י לק״ג
במקום 6.30ל״י לקופסה
במקום 6.30ל״י לקופסה
במקום 8.00ל״י
במקום 29.00ל״י
במקום 28.50ל״י

בין 8ל-״/י 10 חוזלה
/0״ 6הוזלה
״/״ 6הוזלה
/0״ 6הוזלה
״/״ 6הוזלה
״/״ 5חוזלה
/0״ 5הוזלה
50/0הוזלח
״/״ 5הוזלת
הוזלה של 1ל״י לבקבוק
הוזלה של 0.50ל״י בבקבוקים של 75ס״ל
הוזלה של 0.35ל״י בבקבוקים של 75ס״ל
הוזלה של 0.30ל״י בבקבוקים של 75ס״ל
הוזלה של 0.80ל״י בבקבוקים של 75ס״ל
1.35ל״י במקום 1.50ל״י
1.75ל״י במקום 1.95ל״י
5.05ל״י במקום 5.40ל״י
3.50ל״י במקום 3.90ל״י
6.30ל״י במקום 6.95ל״י
7.85ל״י במקום 8.50ל״י
/0ס 12 הוזלה
120/0הוזלה
4.82ל״י במקום 5.35ל״י
3.85ל״י במקום 4.30ל״י
2.10ל״י במקום 2.30ל״י
10.35ל״י במקום 11.30ל״י

1.89ל״י במקום 2.10ל״י
1.89ל״י במקום 2.10ל״י
6.93ל״י במקום 7.70ל״י
1.89ל״י במקום 2.10ל״י
6.03ל״י במקום 6.70ל״י
ס/״ 10 הוזלה
2.50ל״י במקום 3.60ל״י
1.25ל״י במקום 1.60ל״י
ביו 7ל־* 10 הוזלח (בסופרו
4.90ל״י במקום 5.20ל״י
13.25ל״י במקום 14.30ל״י
2.75ל״י במקום 3.05ל״י
1.25ל״י במקום 1.40ל״י
3.60ל״י במקום 3.90ל״י
1.05ל״י במקום 1.20ל״י
2.15ל״י במקום 2.30ל״י
4.80ל״י במקום 5.30ל״י
4.85ל״י במקום 5.35ל״י
9.40ל״י במקום 10.20ל״י
5.40ל״י במקום 6.40ל״י
7.20ל״י במקום 9.60ל״י
1.85ל״י במקום 2.35ל״י
2.50ל״י במקום 3.50ל״י
1.75ל״י במקום 2.05ל״י
3.00ל״י במקום 4.00ל״י
״/״ 10 הוזלה

אתא בע״מ — חלק מהלבשת נשים, גברים,
ילדים, ילדות 30*—10 חוזלה.
ביתן בשן בע״מ — כלי מיטה דגם ״פנטזיה״
* 15 הוזלה (בחמשביר לצרכן) .כלי מיטה דגם
״שלי״ * 20 הוזלה (בשק״ם) .לבני גברים *20
הוזלה. חולצות סרוגות מודפסות דגם ״לירון״
* 20 הנחה.
סריגמיש — לבני גברים * 20 הוזלה — חמשביר
לצרכן, שק״ם.
עדין נויפלד בע״מ — הלבשה תחתונה לגברים,
חולצות לילדים, תחתונים צבעוניים, חולצות
״טי״ * 10*—5הוזלה.
אלסטקס בע״מ — חזיות וחגורות בטן *10
הוזלח ברשתות שווק כל-נו שלום, חמשביר לצרכן.
פשלון
— בגדי ילדים, נשים וגברים מכותנה
וסינטטי, פיג׳מות לילדים ומבוגרים, גרבונים
לילדות * 10 הוזלה בשק״ם, המשביר לצרכן,
סופרמרקטים, א.ב.ג ,.אקמן.
דופלו — שמלות, פיז׳מות, כותנות לילה, חולצות
לנשים * 15 הוזלה. כל״בו שלום, המשביר
לצרכן, חמשביר, שק״ם וחנויות המשווקות מוצריו
(החל מ־.)16.3.75
פינוק בע״מ — כיסויי מיטה, שמיכות קיץ,
שמיכות חורף, חלוקים 10 הוזלח. כל־בו
שלום, המשביר לצרכן וחנויות המשווקות מוצריו.
טוילנד
בע״מ — כריות טוילנד 10 הוזלה
— בכל החנויות המשווקות את מוצרי המפעל.
כל־בו שלום — ציפיות וסדינים * 10 הוזלה.

נאות מרדכי — נעלי ילדים 10 הוזלה.
שק״ם, חמשביר לצרכן.
דובון — נעלי ילדים 12 הוזלה. בחנויות
בחן משווקים מוצריו.
דא-קא — נעלי גברים, ילדים והתעמלות —
* 10 הוזלה. בחנויות בהן משווקים מוצריו.
הנעל לעם, חיפה — גברים, ילדים 10 הוזלה.
בחנות ויקטור, העצמאות ,39 חיפה. נעלי
אדלר, שד׳ ירושלים , 15 קרית״ים, חיפה.

רהיטי עין חרוד מאוחד 15 הוזלה( .כל-גיל,
רח׳ דיזנגוף , 20 תל־אביב).
אמריקנח 10 הוזלה. בכל רשתות השחק.
רהיטי פיקס 10 הוזלה( .אולמי תצוגה,
רח׳ היסוד ,1תל״אניב).

נוסף על ה הנ חו ת הנ״ל הודיעו כרית ה קו או פ ר צי ה הצרכנית ( סו פרמרקט) ,המ שכיר לצרכן, כל־כו שלום,
שופרסל, שק״ם, האיגוד הארצי למסחרוההתאח דו ת ה סו ח רי ם הכללי ת — כי כ חנויו תי ה ם ינ תנו
הנ חו ת נו ס פו ת על ה מו צרי ם הללו ועל מוצרים א ח רי ם.

מה 1י צו 111מ• הבונולה
לדיש•יג -ומה ה השיגו?

* מיקרה העיוור כיוון את ה&ידאיון
ן \ אל מלון סאבוי. הם נחתו במיקרה
במקום שנחתו, רצו במיקרד. למקום שרצו.
אותה יד מיקרית הצביעה על כמה בני־אדם
-הוציאה אותם מאלמוניותם.

המיקרה העניק דטראגדיה כורה
ממדים של ם יימליות עמוקה.

הנד, מלון סאבוי. כאן ישב פעם מנחם
בגין במחתרת, ופיקד על פעולות האירגון
הלוחם שהמוסדות הציוניים, האנגלים ו הערבים
כאחד גינו אותו ב״ננופייה טרו ריסטית״
ונשבעו ״לגדוע את ידו הפוש עת״
.מנחם בגין הוא האיש שהחלים ל פוצץ
את מלון המלך־דויד. בירושלים, ש התמוטט
וקבר תחתיו עשרות בני־אדם.
מאז שקע מלון סאבוי, כמו שאר הסמלים
של תקופת גדולתו. הוא הפד מקום*
מיפגש לזוגות־לשעה, מקום שבו אירחו
יצאניות את לקוחותיהן.
הנה גיבורת-הלילה, כוכבה לוי. היא בת־בית
במלון זה, מעורה ברחוב הירקון, וכל
השוטרים שהשתתפו בפעולה הכירו אותה
היטב.

אשה זד הפכה לפתע סמל לכל
היפה והחיובי כציבור הישראלי.
בפשטות המובנת-מאדיה שד אדם

שום אין אדו כנופיות של צעירים
פרימיטיביים, החוצים את הגבול,
הורגים, מחבלים ובורחים.
מיכצע מסוג פעולת ״סאבוי״ מחייב
רמה גבוהה למדי של מישמעת
ואימונים, אירגץ וביצוע.
התוקפים הצליחו לחמוק מבעד למסך
אמצעי־ההגנה המופעלים לשמירה על חופי
הארץ, ביניהם אמצעים טכניים יקרים. חם
הגיעו אל לב העיר המרכזית של ישראל.
הם החזיקו שם מעמד במשך שעות ארו כות עד שרובם נהרגו תוך כדי קרב, בו
הצליחו לממש את האיום ולפוצץ את
הבניין על יושביו.

לעומת התקדמות זו ברמת ה*
תיכנון והביצוע שד חפידאיון, לא
ניכרה כל התקדמות כרמת התיב*
נון הנגדי הישראלי. מן הצד הישראלי
הופעל נגד התוקפים האמצעי
הפשוט והכלתי-טתוחכם
כיותר: ההסתערות. הוא עלה ביוקר.

כבר
דובר הרבה על הכישלון המעשי
בהגנה על חוף תל־אביב, שבא לידי ביטוי
בפעולה זו. איש לא יודה באחריותו לכך.
אך יש להניח כי הליקוי עצמו יתוקן.

אורי אבנר׳
אמיתי מילאה את התפקיד שהטילה
על עצמה, ללא היסום שד רגע,
באומץ*דב עילאי.
היא יצאה מן הבית מלכוד וחזרה אליו,
מול פני הנשק הדרוך משני ומדדים,
חבשה את פיצעי הלכודים והלוכדים, קש רה
קישרי־אנוש עם האוייב, וייתכן שהיא
יכלה — אילו ניתן לה הדבר — להביא
את הפרשה לסיום בלא הרוגים.

כאשר רואיינה בטלוויזיה, נתגלתה
כאצילה-מדידה, בעלת ביטוי
יפה ואמיתי, ללא שמץ שד זיוה בהבעה
ובדיבור. כהשוואה אליה,
ניראו שימעון פרם כמוצר סינתטי
שד יחסי-ציכור, ויצחק דכין כעסקן
המגבב מליצות.
הנה עוזי יאירי. קצין קרבי, שעבר ללא
שריטה פעולות מסוכנות כשמימינו ומשמאלו
נופלים !חבריו. הוא נמשך אל
מוקד״הפעולה בצורה מיסתורית, כאילו
משכה אותו יד הגורל. מבלי שהיה לו תפ קיד
בה. ונפל.

כל זה מעלה את הפעולה כולה
מן המישור של אקט-מידחמה ר
גיל, מעניק לה משמעויות סימ-
ליות עמוקות, כימעט ספרותיות.

אך היה זה, בכל זאת, אקט־מילחמה. ב אקט
כזה, יש מנצח ויש מנוצה׳ .מי ניצח
בקדב ז הו

היכן תוחשנה הצבאית?
ץ * ג ח ״ניז ׳ 0גצעית, בויס התיחכום
) ₪1הגובר של מילחמת־הפידאיון.

לעומת זאת, לא דובר כלל על דלות ה מחשבה
חמיבצעית, על אובדן־העצות מול
ההתקדמות ההדרגתית -של חאוייב.
אחרי כל פעולה כזאת, נשמעת הקריאה
ההיסטרית לפעולות־תגמול, להפעלת טרור
נגדי בקאהיר ובדמשק, להתקפה על ״בסיסי
המחבלים״ .עסקנים חטרי־ישע, החל ב*
ראש־הממשלה ובשר־הביטחון וכלה באח רון
מזכירי הסניפים, מבטיחים כקולי-
קולות ״לגדוע את הזרוע הפושעת״ ,״לבער
את קיגי המרצחים״ .״להשיגם בכל מקום
באשר הם״ ,ועוד דיברי־הבל מעין אלה.
כל הדברים האלה כבר נוסו באופן מא-
סיבי. מחנות־הפליטים, המכילים את מיוד
קני־הפידאיון, הופצצו בהתמדה. צה״ל
כבר נחת בחוף ביירות, פשט על בתים והרג
בהם מנהיגים של אש״ף. השליחים ה פוליטיים
של אש״ף בעולם נהרגו בסיטו נות•
לבנון, סוריה ומצרים הופצצו, בתקו פות
שונות. בעומק.

כד הפעולות האלה, לא זו ביד׳
בד שלא הועילו במאומה, אלא א,
חיזקו את מערכת הפידאיון.
בסיסים המופצצים לא חדמ לסעוד,
במקום העסקנים ההרוגים
באו אחרים, כישדוניים יותר, המוראל
וההעזה של חפידאיון עלו כהתמדה.

הגיזרה
היחידה שבה זיצליחה ישראל
לפגוע בסידאיון ילצמצם את פעילותם היחד׳
דווקא גיזרת ההגנה הסטאטית על ה גבולות,
תוך שילוב עם מודיעין. פעולת
סאבוי מוכיחה כי הפידאיון משתפרים גם
בגיזרה זו, וכי קשה לאטום את הארץ.

מבחינה צבאית, היתה פעולת
״סאכוי״ הישג שד הפידאיון. הרי
גתם — שחיתה צפוייה מראש כביטחון
של /0ס מ — 1לא שינתח
עוברה זו.

נצסח נזוורת מו
ולס ההישג העיקרי של הפידאיון
> ו היה בשטח המדיני.

כל אקט של טידחמה הוא אקט
פוליטי, מכיוון שהוא משרת מטרה
פוליטית. במערכה של טירור,
בולט הדבר עוד יותר.
בשיטפון הפיטפוטים של העסקנים אחרי
הפעולה, נאמר שיוזמי הפעולה רצו ״לסבל
את מאמצי־השלום״ ,ושהדבר ״חושף שוב
את פרצופם האמיתי של אירגוני המרצ חים״
,שמטרתם אינה אלא ״לשפוך דם
יהודי ולהשמיד את המדינה״ ,וכיוצא ב אלה.
סיסמות אלה חזרו ונישנז, בדייקנות
מוחלטת, בפי בל ראשי המדינה, מראש־הממשלה
ועד השגריר בוושינגטון. אם הם
מתכוונים לבך ברצינות, מוכיח הדבר שאין
להם מושג באיזה עולם הם חיים.
פעולה זו לא בוצעה על־ידי אירגון שולי
פורק-עול, אלא על־ידי פתח, שהוא האיר״
גון המרכזי באש״ף. משמע, היא בוצעה
בפקודת יאסר עראפאת, שהוא ראש פתח
ויו״ר אש״ף בעת ובעונה אחת•

מארגן הפעולה, אבו-איאד, סגנו
של עראפאת, הבריז כפה מלא על
מטרתה :״למנוע הסדר־שלום
כליהשתתפות אש״ף .״
האיסטראטגיה של אש״ף נקבעת כיום
על-פי השיקולים הבאים: הנרי קיסיגג׳ר
מתכוון להשיג הסדר חלקי בין ישראל ו מצרים.
תמורת הסכם זה עשוי אנואר אל־סאדאת
להבטיח (במישרין או בעקיפין) את
אי־חידוש הלוהמה הצבאית למשך שנה
או שנתיים.
יציאת מצרים מן המישחק הצבאי עשוייה
למנוע גם מסוריה את חידוש המילחמה.
ישראל תוכל לרכז את מלוא כוחה ועוצמתה
נגד הפלסטינים. אלה יצטרכו ל עמוד
לבדם במערכה הצבאית, כשהם מבודדים
לגמרי גם מבחינה פוליטית. לא תהיה
•סרט תזוזה בגדה המערבית, שם רוצה
אש״ף להקים את המדינה הפלסטינית.
ועידת־ז׳נבה, שתתכנס בנסיבות כאלה,
תהיה הצגה חסרת־ערך, מחווה אמריקאית
ריקה כלפי הסובייטים. המצרים ישלמו
מס־שפתיים לעניין הפלסטינים וידרשו את
הזמנת אש״ף, ממשלת ישראל תסרב, ו הוועידה
כולה תתמוטט למעשה — .מבלי
שהדבר יביא מייד לחידו־ש המילחמה.
מבחינת אש״ף, זוהי מכירת העניין ה פלסטיני
על-ידי המצרים, תמורת הישג
מצרי בסיני.

ההתקפה על ״סאכוי״ היתה
חלק ממערכה פלסטינית מרוכזת
לסכל אפשרות זו.
היא נועדה לפוצץ את שליחות קיסינג׳ר
(או לשנות את יעדה) ,ולכבות על נשיא
מצרים מדיניות שתתאים לאינטרס הפלסטיני.
כלומר: כינוס ועידת־ז׳נבה תוך שי תוף
אש״ף בה, הכרת האמריקאים באש״ף,
מניעת הסדר־ביניים מצרי—ישראלי בכלל,
או הגבלתו לתקופה קצרצרה בילבד.

לכן חיתה פעולת־ראווה מטעם
אש״ה כימים אלה צפוייה בוודאות.
היה ברור לגמרי שפתח יגייס
את מיטב אנשיו לביצוע פעולה
מוחצת ודרמאתית ככל האפשר.
אם שילטונות־הביטחון הישראליים
לא התכוננו לכך, מעיד הדבר
שוב על חוסר-הכנתם הטוטאלי
את העולם הערכי.
אץ שחר לטענה, כאילו הוכיחה פעולה
זו ש״אין מתונים באש״ף״ .בצורה טראגית
ופאראדובסלית, מוכיח הדבר את ההיפך
הגמור.
מתינות לגבי המטרות הפוליטיות אין
פירושה מתינות לגבי שיטות־הפעולה, ו־להיפך.

לפעולת
״סאכוי״ יש היגיון פוליטי
רק אם היא באה לשרת את
מגמותיהם של אותם ראשי אש״ה
הרוצים להכריח את הצדדים לשתה
את אש״ה כוועידת־השלום כ־ז׳נכה,
מול מישלחת-ישראל, בדי
להשיג הסדר שיכלול מדינה פלסטינית
כצד ישראל.
אנשים המתנגדים בכלל לז׳נבה והשול לים
כל הכרה בישראל, כמו ג׳ורג׳ חבש,
אינם מעוניינים בפעולה כזאת בשעה זו.

ואכן, חבש בירך אותה לאחר־מעשה, ב־מורת־רוח
די בולטת.

ההתלהבות היא נשק
>מראית*עין, לא השיגה הפעולה את
/מטרתה המדינית. הנה בא קיסינג׳ר
ומשוחח עם סאדאת, ממשלת ישראל חזרה
על נכונותה לחתום על הסדר־ביניים עם
מצריים וקבעה שוב שלא תשתתף בוועי־דת־ז׳נבה
יחד עם אש״ף. שום דבר לא
השתנה — כביכול.

זוהי טעות אופטית.
.אחת התופעות הבולטות ביותר השבוע
היתה תרועת־הניצחון הנלהבת שבקעה
מכלי־התקשורת בכל המרחב, ובקאחיר
בפרט, למראה פעולת סאבוי.
בישראל נתקבל הדבר כעדות נוספת ל־צביעותם
של הערבים ולכוונות־המירמה
של סאדאת. הנה הם מדברים על שלום עם
ישראל, אך כאשר מבוצע פשע רצחני
ונשפך דם יהודי, הם מתמוגגים מנחת.

הערבה כזאת מתאימה לרמה
הפרימיטיבית של עיתוני-ערב. הדברים
מסובבים יותר עד אין שיעור,
וישראלי כר-דעת חייב להכינם,
אם יש כרצונו לגבש תשובה
סבירה לשאלה הקשורה בקיום המדינה.
המישטר
המצרי רוצה בהסדר־ביניים עם
ישראל, והוא חותר להסכם סופי עימה,
שיאפשר לו להתרכז בבניית מצרים חדשה.
אולם אותו מישטר נאלץ בד־בבד
להלל ולשבח את הפידאיון ממלון סאבוי.

מדוע ז
כדי לתפוס זאת, יש לעשות מאמץ קשה
ובלתי־נעים מאד: לנסות להבין איך נראית
פעולת־נזאבוי בעיני ערבי — כ ל
ערבי, במחנה־פליטים ובקאהיר, בדמשק
ובנצרת, בעמאן ובשכם.
בעיניים ישראליות, זהו פשע בארבארי.
הפידאיון תקפו בית אזרחי, תפסו בני־ערובה
חפיט״מפשע, ובסופו של דבר הרגו
אותם שניות מעטות לפני שנהרגו בעצמם.

כעיניים ערביות, נראה המיב
צע כאור שונה לגמרי: כמעשה־גבורה
מלהיב.
מדינה צבאית
בעלת שירותי־כביר,
כימעט
הוא חייל, וגם

הערבי רואה בי־שראל
מבוצרת, יעילה להפליא,
ביטחון כל־יכולים וצבא
בלתי־מנוצח. כל ישראלי
הנשים שם לוחמות.
קבוצה של פידאיון, שידעו כי הם הול כים
לקראת מוות כימעט־בטוח, הצליחה
לפרוץ את טבעת־הברזל ההגנתית של
ישראל, ולהגיע אל לב־ליבה של עירה
המרכזית. הם החזיקו שם מעמד, מכותרים
ומנותקים, במשך שעות ארוכות, ובסופו
של דבר מכרו את חייהם ביוקר, בקרב
פנים־אל-פנים עם מיטב חיילי צה״ל, מע טים
מול רבים.
(כל ישראלי התגאה בגבורתם של חיילי

צה״ל שנחתו בחוף ביירות, הרגו בעיר
את מי שנשלחו להרוג, וחזרו לספינות ש הביאו
אותם• לחיילים אלה היה סיכוי סביר
מאד לצאת בשלום מן הפעולה. לא קשה
להבין שהערבים מתייחסים אל אנשיהם ב צורה
דומה, מה גם שלאלה היה רק סיכוי
קלוש מאד לצאת בחיים).
היה ברור, על כן, מראש, שעשרות מיל יוני
ערבים יקראו וישמעו על הפעולה
בהתלהבות, בגאווה ובסיפוק עמוק. היה
צפוי שכל כלי־התיקשורת הערביים יצטרפו
לגל ההתלהבות, מרצון אד מאונס.

התלהבות זו הפכה השבוע גורם
מדיני ממדרגה דאשונח כקא־היר
ובדמשק.

האדם השלישי באסואן
ף* אשרנ פג שו סאדאת וקיסיגג׳ר ביום
^ השבת באסואן, הם לא יכלו לשכוח
אף לרגע כי ההתפעלות מפעולת אש״ף
מרוממת את ליבו של כל מצרי.

עראפאת כאילו הופיע כאסואן
והתיישב בחוצפה בין שני המדינאים.
לראש
אש״ף הוענקו לא רק יוקרה חד שה,
אלא גם כוח פוליטי נוסף. אין לדעת
אם היה סאדאת מוכן לפני כן להסתכן בריב
גלוי עם אש״ף. אחרי המעשה, בוודאי
היה מוכן לכך עוד פחות.

ממילא נאלץ סאדאת להתעקש
עוד יותר על סירובו להפסיק את
הלוחמה לתקופה ממושכת, כל
עוד לא נפתרה הכעייח הפלסטינית.
מעשה
העלול להתפרש כבגידה בעניין
הפלסטיני נעשה עתה מסוכן עוד יותר ל־סאדאת.
עליו לעמול עכשיו שבעתיים כדי
לספק את הסורים, מחשש פן יטענו שמצרים
בוגדת בפלסטינים. עליו להתעקיש
עוד יותר על הזמנת אש״ף לז׳נבה, בהתחדש
ועידת־השלום.

סאדאת אינו דיקטטור. הוא
תלוי בדעת-הקהל של עמו, ואין
הוא יבול להתעלם גם מדעת־ה־קהל
של שאר עמי ערב. איך יוכל
להיראות כמי שעורק מן המערכה,
כעוד לוחמי אש״ף חודרים למרכזי
האוייב הציוני ומחרפים שם את
נפשם )־
כמו סאדאת עצמו, יצטרך גם קיסינג׳,׳
להסיק מסקנות ממאורעות השבוע.
ראשי ישראל קבעו בסיפוק שנשיא או
צות־הברית וכלי־התקשורת בה ״הוקיע!
בחריפות את הפשע הנתעב״ .למה ל או
ההוקעה אינה עולה בכסף. כל מי שיש לו
בוחרים וקוראים יהודיים, כדאי לו להו קיע.

השאלה
היא: אילו מסקנות
פוליטיות תסיק ההנהגה האמריקאית
מפעולת ״סאבוי״ץ
איש בעל מודעות היסטורית כמו קיסיג־

ג׳ר לא יוכל להתעלם מן העובדה שהעניין
הפלסטיני הוא שפוצץ את כל מצבי־הרגיעה
שהיו במרחב עד כה, שסיכל מדי־פעם את
תוכניותיהם של שוחרי־שלום משני הצד דים
וגרם למילחמות• פעולות פתח בשנים
1966ו־ 1967 גררו את גמאל עבד־אל־נאצר,
בעל־כורחו ובניגוד מוחלט לרצונו,
לתוך מילחמת ששת־הימים. פעולת סאבוי
מוכיחה, ישגם עכשיו יכול אש״ף לשבש
כל מהלך־שלום בצד הערבי.

מכאן המסקנה הפשוטה: מוכרחים
לשתף את אש״ף במהלכי
השלום, אם רוצים שאלה יחוו יותר
מאשר שביתת־נשק קצרה.
ייתכן מאד שקיסיגג׳ר הגיע השבוע ל מסקנה
זו — אם לא הגיע אליה כבר
קודם־לכן. אם כן, השיגה הפעולה את
אחד מיעדיה המדיניים העיקריים, מבחינת
אש״ף.

״פגישה בשדווהקוב
** ובן שהיא לא השיגה שום יעד כזה
בצמרת ישראל.
בעמדו ליד הריסות סאבוי, עוד קודם
שחולצו הגופות, הכריז יצחק רבין כי
המאורע מחזק בליבו את החלטתו הקודמת
:״לא נישא ולא ניתן עם אירגון ה מחבלים
הקרוי אש״ף, ניפגש עימו רק
בשדה־הקרב.״
זה מצלצל יפה. הרחוב הישראלי, שהוצף
באותו רגע בגלים מובנים של זעם ושינאה,
קיבל את הדברים בשימחה. ייתכן שהפופו־לריות
הרופפת של יצחק רבין עלתה באותו
רגע בשבריר של אחוז. הפופולריות של
שימעון פרס, שחזר על הדברים, עלתה
בוודאי בעוד כמה עשרות אחוזים, וייתכן
שעברה את המחסום הפורמאלי של ס.1000/
אולם באוזני אדם בר־דעת, יש צליל
מוזר לפסוק זה. חבל שרבין עצמו לא
תפס זאת.

איין צורך לחכות ל״פגישה ב
שדה4חקרצ״ עם אש״ף. מלון ״סא־כוי״
היה שדה-קרב. מי שמזמין
את נציגי אש״ף לשדח־קרב, מזמין
אותם ל״סאכוי״.
ההיגיון אומר את ההיפך.
אין בעולם אמצעי צבאי המסוגל לשיט
קץ למערב ת־טרור. זה הוכח בכל מקום,
וזה מוכח גם כאן. הטרור הוא תופעה פוליטית,
ואפשר לשים לו קץ רק באמצעים
פוליטיים.
ה״פגישה בשדה־הקרב״ לא תפתור דבר.
היא רק תגרום לאובדן מתמיד של חיי־אדם.
פעם ינצח צה״ל, ופעם ינצחו ה־פידאיון.
אבל שום ניצחון לא יחסל את
התופעה עצמה, ולא ישים קץ למעגל־הדמים.

צורך כפיתרון פוליטי של
הכעייה הפלסטינית. מעבר לתגובה
הראשונה של זעם, שינאה ו
תאוות־נקם, זהו קול ההיגיון.

..אני חיה נמו
שאז׳ וחנה וחיות ר

ך• רגעי המתח, האימה והחרדל. ש־
^ ליוו את פרשת מלון סאבו,־; מתוך
בליל רגשות התיסכול, הזעם והאבל שבאו
בעקבותיה — הבזיק שביב אור אחד.
הוא התגלם בדמותה של אשה שחורת-
שיער, קטנה וצנומה, שנקלעה באקראי אל
מוקד ההתרחשות. הבהק רגעי של הזרקורים,
שהאירו אותה, חשף באמצעותה
לפתע בתוך התופת את כל היפה, הטוב
והנעלה שבאדם.
היתד. זו כוכבה לוי ,31 ,אחת מבנות-
הערובה שנתפסו במלון על ידי הפידאיון,
שהפכה למקשרת בינם לבין כוחות צה״ל
שהקיפו את הבניין. כל הארץ הזדעזעה
למראה אותו קטע בשידורי הטלוויזיה בו
נראתה כוכבה גוררת אל פתח המלון
את אחד מבני־ד,ערובה שנפצעו, כדי שניתן
יהיה לחלצו ולהציל את חייו. המדינה כולה
התפעלה למשמע הראיון הטלוויזיוני עמה,
בו תיארה בצורה נוגעת ללב, מבלי ל הרים
עיניה אל המצלמה, את שעות האימה
במלון הנצור. לא היה אדם במדינה
שלא שאל את עצמו: מיהי הכוכבה ש נולדה
בליל הסערה ז ואיו הייתי אני נוהג
במקומה?
״אני עקרת־בית פשוטה, בלי שום יומ־רות.
לא רודפת קאריידות. חיה מאוד כמו
שאני רוצה לחיות. יש לי בת אחת ובעל
נפלא. והיום אני יכולה להגיד בפה מלא
שאם נהגתי כפי שנהגתי באותו לילה, זד.
בזכות קור-הדוח ששאבתי מבעלי במשך
שנות נשואינו.״
חמישה ימים אחרי ליל־ד,אימים עדיין
מצויד, כוכבה בתוך אירועי אותו לילה
שהוציאו אותה מאלמוניותה. פאתטית,
רגישה עד לרעדה, מתוחה כפקעת עצבים
אך בהירה ושקולה, היא חיה מחדש תריסר
פעמים ביום את חוויות הלילה ואת חייה
כולם שהכתיבו לה את התנהגותה ופעולו תיה.
מה עשתה במלץ אותו לילה הוא
עניינה הפרטי. השאר פתוה כולו. כמו ספר.

הנה סיפורה :

..הי׳ת, מוכנה לחזור
על מה שעשיתי...״

נולדתי בשכונה ירושלמית. אולי זאת
שכונת מחנו•,־יהודה. אבי ממוצא תימני
ואמא היא מאיזה מחוז בגבול תורכיה
וכורדיסטאן. הורי נפרדו כשהייתי בת
שנה. היתד, לי עוד אחות גדולה ממני,
שהיא כיום חברת קיבוץ מעוז-חיים ונמצאת
בשליחות מטעם הסוכנות בניו־ג׳רסי.
כשהורי נפרדו, אמא לקחה אותנו. אחרי
שנתיים היא התחתנה עם סנדלר ועברנו
לגור בשכונת סומיל בתל־אביב, במקום
שהיום עובר שם רחוב אבן־גבירול• .
זו היתד, תקופה יפה. אני זוכרת עוד
הפרדסים והעצים שמסביב. הכל היה ירוק.
הייתי יכולה לראות מהבית את גן הדסה
ואת הירקון. להגיע לשפת־הים זאת לא
היתד, בעיה. היו המון דברים יפים בסביבה
כמו ג׳מוסין, שייד מונים וגבעת הכלניות.
היום הכל נעלם. ואני שונאת בתים רבי-
קומות.
בגיל צעיר, אני חושבת כשהייתי בת 11
וחצי, הלכתי לקיבוץ. הייתי חניכו 1בנוער־העובד
ושם דחפו לנו אידיאלים על ה קיבוץ.
הלכתי למוסד החינוכי בקיבוץ גב-
עת-חיים. חייתי שם עד שהלכתי לצבא.
למדתי, עבדתי, התחנכתי וספגתי לתוכי את
תורת החיים שלפיה אולי אני חיה היום.
עד היום רשום בתעודת־הזהות שלי שאני
חקלאית במקצועי. ואני לא מצטערת על
אף יום שהייתי שם.
בצבא שירתתי בנח״ל. עשיתי שנת
שירות בקיבוץ פלמ״חים ולאחר מכן
שירות-ללא-תשלום שוב בגבעת־חיים. היו
שם חברה על הכייפאק. אבל אחרי הצבא
הייתי נאלצת לעזוב את המשק. אמא היתד,
במצוקה. חשבתי שמחובתי להיות בתל-
אביב ליד אמא ולעזור לה. התחלתי לעבוד
פד, ושם. טיפלתי בילדה. עשיתי כל עבודה
שיכולתי להרוויח בה כסף, אפילו דברים
שלא היתד, לי מחם הנאה או סיפוק כלשהו.
אחרי שנה הכרתי את בעלי אברהם.
הוא יליד הארץ, אחד משישה ילדים,
פועל־בניין, אדם נפלא. אחרי זמן קצר
התחתנו. יש לנו ילדה נהדרת ואני מאז
עקרת־בית פשוטה. בהתחלה גרנו בדרך
סלמה בדרום תל־אביב, ולפני ארבע שנים
עברנו לצפון, לרחוב הירקון. אף פעם לא
היו לי דרישות מיוחדות. תמיד הסתפקנו
במה שבעלי הביא מעבודתו. השתדלנו
להינות מכל מה שאפשר. לפעמים היה
קשה. לפעמים פחות קשה.

האהבה
ל א הו ב

** גי ע*מי אוהבת לכתוב. שירים
קטנים של עקרת-בית. לפעמים אני
אוהבת גם לצייר, כשבאה לי המוזה. חוץ

כזכבה לוי עבעלהובתם
אחרי שאמר קדיש הוא לחץ את ידי וברך
אותי. אבל אני לא חושבת שעשיתי משהו
מיוחד. אני חושבת שזה היה משהו שפל
בן־אנוש היד, עושה במקומי בדיוק כמוני.

מזה אני מאוד אוהבת להקשיב לבני־אדם
ואם רק אפשר אני מוכנה תמיד לעזור.
אני יודעת שאני רגישה מאוד. אולי זה
נובע מכך שבשנים הראשונות שאותן אני
זוכרת מעצמי, הייתי צריכה תמיד לדאוג
לעצמי. הייתי בודדה והיה לי עצוב. באיזה
מקום הייתי צריכה לשמוח לבדי כשהיו
לי ימי־הולדת• .מאז אני אוהבת בני-אדם,
לא חשוב מה הם ומי חם. אני אוהבת
שנכנסים אלי אנשים.
אלה החיים שחייתי. בלי הפתעות, בלי
תוכניות, אבל לא חיים אפורים. כשבא
לנו בבוקר לקום ולטייל באיזה מקום
אנחנו קמים ומטיילים. כשיש כמה לירות
קטנות מהצד הולכים איתם לקולנוע או
להצגה טובה. אנחנו מיז אנשים כאלה.
לא רודפי קאריירה ולא שום דבר. הכל
יופי כזה. אנחנו פשוט אוהבים לאהוב.
חשוב לנו שנדע כל הזמן שאנחנו אוהבים.
יש המון גילוי-לב בבית ואנחנו לא מסתי רים
שום דבר.
על פוליטיקה אנחנו לא מרבים לדבר.
אנחנו לא נגד ולא בעד. אנחנו דוגלים
פשוט בסיסמא: חייה והנח להיות. יש
דברים שחודרים מהחוץ. אני חיה עם זה,
אבל מבלי לתת דעתי על כך. אם ישאלו
אותי פתאום מה דעתי על מקרר, אני
לא יודעת אם אוכל לומר, למרות שאני
חיה עם מקרר• כד זה גם בענייני חיים,

יום, כמח ימים אחרי כל זה, כשאני
( \ משחזרת את הכל מחדש, ,אני מגלה
כל פעם רגעים, שניות, שעות, שלא זכרתי
אותם קודם. אני נזכרת שעשיתי דברים
שאני לא יודעת אם יהיו בי כוחות לעשות
אותם שוב. אבל באיזה מקום ייתכן שאני
רוצה ומוכנה לחזור עליהם. היום אני
יודעת שבשעת משבר או סכנה יהיו בי
כוחות לעמוד בפני כל דבר שאולי יפגע
בי. אני אתגבר על הכל. אבל אם היו
אומרים לי קודם שאעשה מד, שעשיתי,
לא הייתי מאמינה שאוכל לעמוד בכך.
שאלו אותי אם היום, אחרי מה שקרה
לי, אני דנה בצורה אחרת את אותם
המורים והמדריכים שברחו מבית-הספר
במעלות והפקירו שם את התלמידים. קשה
מאוד לשפוט אותם. קשה. קשה. כמו ש אני
לא יכולתי לדעת מראש איד אתנהג
אם אמצא במצב כזה, כך איש לא יכול
לדעת מה היתד, הרגשתם שלהם במצבם.
היו רבים שאמרו לי שהם במקומי היו

שלום ומילחמה. פשוט חיים את זה.
אני מוכנה להבין כל אחד, יחיו רעיו נותיו,
מחשבותיו והאידיאלים שלו כאשר
יהיו. אני אקשיב לו אם יהיה מוכן להסביר
את עצמו. אבל טבעי שארצה גם שהוא
יקשיב לי. כך, מתוך הקשבה הדדית ניתן
להגיע לידי הסכם.
זאת הדרד שבה אני הולכת ואלד. וזה
חשוב לי. חשוב לי שאדם כמו הפצוע
שגררתי במלון למטה, למרות שבנו נהרג,
שירצה לחיות. הלכתי לבקר אותו בבית-
החולים. הוא זכר אותי. אמרו לי שזכר
אותי הרבה לפני שהייתי אצלו. תיכף אחרי
שעשו לו ניתוח שאל עלי. כשבאתי אליו
היה לו הכוח הנפשי להודות לי. ואני לא
יכולתי לומר לו שבנו נהרג. הוא שאל על
הבן. ומה הייתי יכולה לומר לוו רק
שהכל יהיה בסדר.
אחר־כד ראיתי אותו בהלוויה של בנו.
הוא שכב באמבולנס ואני עמדתי לידו.

נמלטים ברגע שהיתח להם הזדמנות, מצי לים
את נפשם ולא חוזרים אל בני הערובה
שנשארו במלון. אני לא כל כך מאמינה
להם. אלה מצבים קשים מאוד. אסור לש פוט
איש לרעה במצבים כאלה; ,אלא אם
כן עומדים במקומו, וגם אז לא.
היה רגע אחד בכל הלילה שהיה הנורא
ביותר. זה היה כשכל בני הערובה ישבו
בחדר בקומה השלישית. חלק מהם חבשתי
בקרעי סדינים. אחד המחבלים נתן לי
חפיסת שוקולד. לקחתי את השוקולד ו נכנסתי
לחדר בו ישבו בני הערובה. עבר תי
מאחד לאחד ונתתי לכל אחד חתיכת
שוקולד לתוך הפה. באותן שניות רציתי
לצחוק. זה היה הרי אבסורד: לתת שוקולד
לפיו של אדם כשמרצחים עומדים סביבו
וחייו תלויים על חוט השערה. עכשיו
כשאני חושבת על כך שהאכלתי אותם
שוקולד ברגעים האחרונים של חייהם זה
מומנט שלא אשכח לעולם.
שוקולד לפגי ה מוו ת

אני
הייתי בטוחה כל הזמן שהם שישה. שניים
מהם לא דאיתי בכלל, וגם בשעת הזיהוי
במכון הפאתולוגי לא יכולתי לזהות אותם.
הדובר של המחבלים, אחד שקראו לו
אבו-סאלח, לקח אותי כל הזמן תחת
חסותו והייתי צמודה אליו. הוא לא רצה
לעזוב אותי לרגע. אני חושבת שהיה לו
צורך בכך מפני שאני שימשתי לו >?שר
עם העולם החיצון. הוא גם שהציע לי
שאבוא עמם לדמשק ואשאר איתם. אני לא
יודעת אם היה מודע למה שאמר. אולי
אמר את זה בגלל שראה שחבשתי את
״מחבל שנפצע במלון. שאלתי אותו אם
הוא רעב. ניסיתי כל הזמן, כל השעות
שהייתי במחיצתם, ליצור עמם קשר אנו שי.
רציתי להגיע אל נקודות התורפה
שלהם. ובאמת פתאום ניתן היה לדבר,
לפחות עם אבו־סאלח, שיחה אנושית.

שהכל
י הי היפה!
ך* יח סיגיהם אחד חמום מוח, כנראה
ן | החבלן שביניהם. הוא מילכד את החרד
בו חיו בני-הערובה. הרבה לפני
שהכוח שלנו פרץ לבניין הוא רצח,

..האנלת׳ אותם שוקולד
ברגעי ח״הס האחרונים״

י־ עם אברהם עזיקו־ .,חברה לצרה
ד.יח עוד רגע אחד מד ..אחת מבנות
הערובה, אשד. קשישה דוברת צרפתית,
היתד. פצועה. תיכף בהתחלה כשהכניסו
אותנו לחדר יחד, היא קמה ופשוט רצתה
ללכת. היא אמרה מחבלים :״אני צרפתיה
ורוצה ללכת מכאן.״ זה היה כל כך אנושי.
כאילו רצתה לומר: אני פצועה וזקוקה
לעזרה ולכן אני לא צריכה להיות פה
יותר. אחד המחבלים אמר לה באנגלית:
סיט דאון ! (שבי היא לא הבינה אפילו
שמרצח עומד מולה. זה היה כל כך אנושי
וכל כך יפה.
הילד ההולנדי שנהרג, אשר פאלמן, הוא
שהציל את אביו. אני מוכרחה לציין זאת.
האב נפצע בחדרו בקומה השניה כאשר
המחבלים פרצו לבניין. כשישבנו בחדר
למעלה, ישמע הבן את צעקות אביו ואמר :
״זה הקול של אבא שלי. אני מכיר את
הקול שלו. תצילו אותו.״ ניגשתי אל ה מחבל
שהיה בחדר וביקשתי שירשו לכו חות
מהחוץ להוציא את הפצוע ולהציל
אותו.
אחרי מחשבה מהירה הם הסכימו. הם
הציעו ששני חובשים יבואו להוציא אותו
!מהבניין. אבל חשבתי על כך שאז הם
יכולים לקחת גם את שני החובשים כבני-
ערובה. הצעתי שאני אגרור את הפצוע
החוצה והבטחתי לחזור.
הם לא כל כך האמינו לי. שלושה ירדו

.נכנסתי אל החדר. הוא היה כולו
אחוז שלו היתה מרוטשת
שיצליחו לחציל לו ואני יכיל.

למטה היה לו עוד כוח לתת לי נשיקות
באוויר. אמרתי לו: אל תפחד. מפה יקחו
אותך. אל תדאג. ועליתי למעלה בחזרה.

גיסיתי ליצור
קשר אנושי
ך* יתה גס הפרשה של הבחורה ה ן
1שווייצית, מריה רוט. היא ישבה בחדר
עם החבר שלה. הוא היה פצוע ולא הוציא
הגה. מחבל אחד ישב כל הזמן בתוך חדר-
השירותים שבקומה השלישית. פתאום הוא
נכנס לחדד, אמר לה: בואי. באנגלית. היא
קמה בשקט. לא הוציאה הגה. היא נכנסה
איתו לחדר־השירותים. לא שמענו כלום.
אחרי עשר דקות או רבע שעה הוא פתח
את הדלת. איש לא ידע מה קרה שם
באמת. היא לא אמרה שום דבר. החבר
שלה הסתכל עליה דומם.
במהלך המשא־ומתן עם העולם החיצון,
כשאני הייתי המקשרת, החליטו פתאום
המחבלים שהם מוותרים על הדרישות ש הציגו
בהתחלה בכרוז שלהם. בהתחלה
הם היו מוכנים לוותר על חמישה מהמחב לים
שדרשו לשחרר. אחר־כך היו מוכנים
לוותר על כולם, רק שיתנו להם לצאת
מהעניין בשלום. הם רצו שאכתוב את

הדרישות החדשות שלהם בכתב־ידי. באחד
החדרים מצאו נייר והכתיבו לי. הם אמרו
לי לכתוב שהם במלון כ־ 40 איש זיש
בידיהם עשרות בני־ערובה ושהם רוצים
שלום ורוצים לצאת בכל מחיר מהענין,
דק -שיביאו להם את השגריר הצרפתי ו-
היפאני. הם אמרו לי לכתוב על דיברתם
יגעו בבני הערובה. כל היה פוקד עלי: תקראי
הייתי מוכרחה לכתוב מה
? נטלו את המכתב וזרקו אותו
שלהם למטה. אבל איש לא לקח
:שעה שניהלתי בשמם את המשא-
;ם האנשים למטר. חששתי לומר
]שלא אמרו לי להגיד.
גם אני ניסיתי לדבר אליו ולהרגיעו. אמרתי
לו :״תראה, הכל יהיה בסדר, אל תדאג.״
חבריו לא חששו כלל שתהיה פריצה
אל תוך הבניין. הם היו בטוחים שהכל
יסתיים בשלום.
גם אני לא האמנתי שתהיה פריצה.
משום מה חשבתי שהפעם יתנו לנו לצאת
עמם החוצה. יכול להיות שאילמלא חשבתי
כך הייתי מתנהגת אחרת.
כשהתחילה הפריצה הייתי ליד החלון.
אני חושבת שפערתי את פי לומר משהו
ולא יצא לי דבר. במעורפל אני זוכרת
שאחד המחבלים היה איתי בחדר. הוא לא
ירה. זרקתי את עצמי מיד ונשכבתי מתחת
למיטה. נצמדתי לקיר. קודם היו היריות
ואחרי כמה שניות היה הפיצוץ. פתאום
חצי מהחדר לא היה. אבל המיטה נשארה
במקום. היו עליה שברי אבנים ובלוקים
ומתחתיה שכבתי אני. החיילים פרצו לחדר
וירו ללא הפסק. שמעתי אותם קוראים:
״אלת, תטהר את החדר!״ רציתי לצעוק
וחשבתי לעצמי שהם לא ישמעו אותי.
,צרחתי לבסוף :״אלון! אלון! תפסיקו
לירות! אני נמצאת פה!״ אחד מהם
אמר :״חבר׳ה, יש פה מישהו משלנו!״
הם הפסיקו לירות והוציאו אותי מתחת
למיטה.
לא רציתי לצאת. רציתי ללכת לחדר
בו היו כל בני הערובה ולא ראיתי כלום.
צרחתי שמוכרחים להיות שם אנשים. אבל
החדר לא היה. אני זוכרת רק שמאיזה
צינורות מפוצצים זלפו מים. חשבתי ל עצמי:
מה פתאום יורד פה גשם?! פתאום,
מבין ההריסות יצא אברהם עזיקרי. הוא
נגע בי ואמר :״כוכבה, את בסדר?!״ כש שמע
את היריות הוא קפץ לאמבטיה, נצמד
אל הקיר וכד ניצל. חיכינו עד שיטהרו גם
את הקומות שלמטה ורק אז ירדנו לאט
לאט החוצה.
אני שמחה שנותנת לי ההזדמנות לשתף
עמי אנשים בכל הרגעים הקשים שעברו
עלינו. צריכים לדעת שבני הערובה, למרות
שאינם קיימים עוד, התנהגו למופת
במשך כל הזמן.
הם היו נפלאים, לא היו היסטריים,
לא היו בפאניקה ולא פחדו. כל הזמן אמרו
אחד לשני: אנחנו לא מפחדים. הייתי
רוצה שכל אדם בישראל יתנהג ויתפקד
בחושיו כפי שהם עשו זאת. הם היו
נפלאים. כולם. כולם.
אחרי שהכל נגמר רציתי לראות את
בעלי. חיפשתי אותו בין האנשים שהיו
בסביבת המלון. אחר-כך רציתי לראות את
האדם שאותו גררתי על המדרגות. ועכשיו
כל מה שאני רוצה זה שיהיה לכולם טוב
כזה. אני לא יודעת. אני לא רוצה שאיש
ייפגע• .אני רוצה רבדים יפים. שהכל
יהיה יפה.

״אסור לשפ 01 איש
לדמה במצבים כאלה !״

ך* תגוגיה הראשונה היתד״ כמובן,
ן | תודה ללוהטים שסיכנו את נפשם
בפעולה. הם פעלו, כרגיל, באומץ־לב.
סימל את כולם עוזי יאירי, האיש שלא
היה שייך ליחידה הפורצת אך התנדב ל פעולה,
נטל לידיו את הפיקוד, ונהרג.
אך אומץ־הלב של הלוחמים אסור שיסיח
את הדעת מן הדברים החמורים •שנתגלו
לאורך כל מהלך הפעולה.

פעולת ״סאכוי״ הוכיחה, כ
זעיר־אנפין, שעדיין לא נרפאו ה*
מהדות שדבקו כמערכת-הכיטחון
מאז מילחמת ששרדהימים, ושגרמו
לתוצאות כה מחפירות ביום־
הכיפורים. כל הסימפטומים של מחלות
אלה נתגלו מחדש כפעולה
זו, כקנה-מידה קטן ומקומי. מבחינה
מסויימת היה ליל־״סאבוי״ מעין
יום-כיפור-זוטא.
תוך שעות מעטות, הופיעו כל הסימפ טומים
האלה מחדש :
• אי״יעילות מערכת האתרעה ו המנע,

חופר״חדימיון בהערכת המהלכים
הצפויים של האוייב, ובעיקר אי־הבנת ה מניעים
הפוליטיים הקובעים את פעולותיו
ואת עיתויין,
• אווירה של כארדאקיזם, המתעטף
באיצטלה של ״אילתודים״,

הבילבול הרב ששרר בין המפקדים לבין

הוראות סותרות שהגיעו מהמטכ״ל, הור^

אות ראש־הממשלה, שר־הביטחון, שר־המישטרה והרמטכ״ל,
הביאו לכך שהפעולה נדחתה פעמיים והיתה פחות מוצלחת מש־יכולה
היתה להיות. היחידה המייוחדת של מישמר־הגבול, ש התאמנה
משך חודשים ארוכים במייוחד לקראת פעולות מסוג

זה, נדחתה על־ידי שר־הביטחון ונשארה יושבת ברחוב ן
בעוד למקום הובאה היחידה המובחרת של צה״ל, זו י;
את הפעולה בבית־הספר במטלות וערכה מיספר פעולות[
לגבול. אחת היחידות אשר פרצה על גבי סולמות דר!
תעתה בדרכה, מאחר שתוכניות הבניין אשר נלמדו על-ידז
היחידה לא היו מעודכנות, מאחר שלמלון סאבוי נוספו

2650490

•י׳׳ארגיילוי

5יי ע

7 111171 דף מדרכונה של בת־ ה ער ובה אשר גווייתה נטצאח רק

יייי * י י #1י 1י 1לאחר יממהתמימה תחת ההריסות, הצעירה חשוויצית
מריה רוט. האחראים לפינוי השתכנעו רק למחרת היום לערוך חימוש מקיף
ומצאו את גווייתה של מריה יחד עם ארבע גוויות נוספות תחת ההריסות שפונו.
בוקר, שעתיים ורבע לפני הפריצה למלון
חאבוי, וסימלה אולי יותר מכל תיאור את
הבולבול הרב, שלל היחידות השונות,

וגרוע מכך — שלל המפקדים, אשר בל
אחד מהם היה בטוח כי הוא־הוא המפקד,
׳ (המשך בעמוד )22

ניכר היטב בפניהם
של אנשי החילוץ

(למטח) ,אשר מצאו את חגוויות שעות
רבות אחרי שהסתיימח הפעולה כבייכול.
רק למחרת תחלו בחילוץ (חמונח למעלח)
בה חשפו את גוויות חמשת בני חערובה.

אי-קכיעת

׳תחומי־יאחרייות

גרורים, כך שברגע *מכריע לא ברור מי
צריך לבצע מה,
6טישטוש עצם מושג מאחריות של
המפקד, ביגילל אי־הענקת סמכות ברורה
ואי־הטלת אחריות ברורה על מפקד אחד
האחראי לפעולה במקום,
• חתערכות מתמדת של עסקנים
פוליטיים, המפריעים למפקדים ומטרידים
אותם בעצם נוכחותם, הנובעת מן השאיפה
החולנית להימצא במוקד ההתעניינות וזד
פירסום,
• הפסקת הפעולה לפני סיומה ה אמיתי,
ביגלל האווירה הכללית של סיפוק

וסי 1א
׳עצמי, שיכרון־ניצחון, התפרקות האחריות,
בילבול תחומים, רדיפת־פירסום, פטפטנות
ו״יסמוך עלינו״.
אילו קרה כל זה במימדים של מערכת
צבאית גדולה, היו תכונות אלו גורמות
שוב לאסון צבאי — כפי שגרמו ביום-
הכיפורים.

מכהינה זאת צריכה פעולת
״סאכוי״ לשמש אות־אזהרה: הליקויים
של יום־הכיפורים עדיין
לא תוקנו.

מי אחראי, לעזאזל?
** י, לכל הרוחות, המפקד כאן?״
?*(/שאל אחד החיילים, אשר הובאו
לרחוב גאולה בתל־־אביב בליל החמישי ה*
אחרון. מחלקתו של אוחו חייל קיבלה
הוראה ממפקדה להתפרס לאורו הבתים
ברחוב גאולה, מרחוב הירקון,מיזרחה.
מיספר דקות אחרי שהתפרסו ביעדם,
הגיע אליהם בריצה שפופה קצין בכיר מ־מישמר־הגבול,
אשר צעק עליהם :״תסתל קו
מכאן ! מי:אמר לכם לבוא הנד
סצינה זו נערכה בשעה שלוש לפנות

חמשת הגוויות שנמצאו רק למחרת היום הוצאו מבין ההריסות

והועברו למכון לרפואה מישפטיוד באבו־כביר. פסטיבל הפיר־
״ייי *•׳יי -
סוס והטלוויזיה של השרים והמפקדים הבכירים, אשר פרץ מייד לאחר הפריצה, נתן
את האות לכוחות הביטחון כי ״המסיבה הסתיימה״ והס חדלו לחפש בין ההריסות. רק
כעבור יממה חילצו את הגוויות, שאולי היו ניצלים אילו החל החיפוש מוקדם יותר.

סאב ״ ואס ׳
(המשך מעמוד )21
וכי יחידתדשלו היא שתבצע את הפריצה.
הכוח הראשון שהגיע היה בן עשרות
שוטרים, בפיקודו של מפקד מישטרת מחוז
תל־אביב, ניצב דויד עופר. הניצב, אשר
תיגבר תוך שעה את כוחותיו לכדי כמה
מאות שוטרים, ידע כי הפעולה נמצאת
תחת אחריות המישטרה, ונהג בהתאם.
חצי שעה אחרי השוטרים הגיעו שוטרי
היחידה המייוזודת, שהוקמה לאחרונה על-
ירי המטה הארצי: היהירה ללוחמה ב-
פעולוודטרור בפנים הארץ. חיילי יחידה זו
לבשו את מדי מישמר־הגבול. היא הוקמה
אחרי אסון מעלות, ולאחר שהממשלה הח ליטה,
בעיקבות הדו״ח הסודי שהגיש לה
האלוף רחבעם (״גאנדי״) זאבי, יועץ ראש-
הממשלה לפעילות־חבלנית־עויינת, כי ה־מישטרה
תהיה אחראית על מיקרים כמו
שהיו במעלות, קריית־שמונה ובית שאן,
ולשם כך עליה להקים יחידה מייוחדת.
תקציב מייוחד, שלא מתקציב המישט-
רה, ניתן ליחידה
משך חודשים ארוכים התאמנו שוטרי ה יחידה
בפעולות קומנדו מסוגים שונים
ונושאים אשר היו צריכים להכין את היחידה
לכל מיקרה אפשרי של פעילות פידאיון
בתוך ישראל.
אחת הפעולות הראשונות, להן דאג מפקד
אותה יחידה, קצין־מישמר הגבול בדרגת
גיצב־מישנה, היתד, להשיג את תוכנית הבניין
של מלון סאבוי. לאחר שלמד אותה
בעזרת קציניו, תיכננו תוך כמד, דקות את
פעולת ההתפרצות למלון ודיווחו על כך
לשר־המישטרה שלמה הילל, אשר ישב
באותה עת ליד ראש־ד,ממשלה במטה ב־תל-אביב.

תשובת
השר •הילל היתה חד־משמעית:
להמתין, ולא לפעול.

בינתיים הגיע למקום הכוח השלישי. מאחד יחידת צח״ל
הבסיסים שאינם רחוקים מתל־אביב.

ליחידה זו יש
מפקד, ולאותו •מפקד נדמה היה כי הוא
יערוך את הפריצה וכי הוא־הוא מפקד
הפעולה.

מסה שו עסקנים
^ שעה 1.45 הגיע למקום הכוח ה *
רביעי. היו אלה חיילי אחת היחידות
המובחרות של צד,״ל,
מפקד אותה יחידה
החל מארגן את אנשיו לפריצה אל תוך
הבניין.
אולם בארבעה כוחות אלד, לא היה די.
מפקד יחידת צד,״ל הראשונה שהגיעה ל מקום
שמע ברדיו כי קהל רב מפריע ל פעולות
כוחות-ד,ביטחון, ולמרות שבשעה
שלוש לפנות בוקר קשה היה למצוא את
הקהל הרב, ורק ׳סקרנים בודדים נשמרו
היטב על־ידי שוטרים, החליט להביא למקום
יחידה גדולה של שוטרים צבאיים בעלי
קסדות לבנות, כדי לשמור על הסדר.

כל אחד מהכוחות קבע לו את
מיפקדתו כאחד מפיתחי הכתים
שברחוב הירקון, בקטע שבין
רחוב גאולה לרחוב יונה הנביא
כאשר מפקד של כל אחד מהכוחות
בטוח לגמרי בי הוא עומד לבצע
את הפעולה.
באותה שעה נערך במטכ״ל דיון שבו
השתתפו ראש־הממשלד״ שר־הביטחון, שר-
המישטרה והרמטכ״ל.

באותה עת נפלה ההכרעה. היחידה ה-
•מבצעת תהיה היחידה המובחר,ת של צד,״ל
שלמה הילל
•מיהר לשטח והיה השר הראשון שהגיע
למקום, בשעה 3.30 לפנות בוקר, כדי
להסביר לאנשי היחידה המייוחדת מדוע
הוחלט שלא הם יבצעו את הפעולה, ולנחמם.
באותה
עת שודרה הוראה למפקד היחידה
של צה״ל, להתכונן לפרוץ. כאשר
חבשו חיילי אותה יחידה את כובעי־הבד
הלבנים על קסדותיהם, היה ברור לגמרי,
לכל הכוחות המצפים בשטח, כי היחידה
המובחרת היא שתערוך את הפריצה.

ונלסמס הגנוויס ומחירה
*** עת הפריצה

נקבעה סמוך לשעה

אודם העירעוריס מצד מפקדי
שתי היחידות האחרות כפני ה־רמטב׳׳ל,
ראש־הממשדה ושר־ה־ביטחון,
נמשכו עוד זמן רב. עד
שהסתיימו עירעורים אלה, עברה
עוד שעה ארובה, והאור הירוק להתחיל
את הפעולה ניתן רק שעה
ויותר אחר־כך.
העיכובים שחלו בפעולה מסתמנים עתה
באור חמור ביותר לאחר שנערך התחקיר
וחוקרי המודיעין שוחחו עם בני־הערובה
ששוחררו, ועם הפידאי שנתפס חי. מס תבר
כי את מיטעני החבלה, שגרמו ל אבירות
הכבדות בקרב בני-ד,ערובה, הצמי דו
הפידאיון לגופה של הצעירה השווייצית
מריה רוט *

לולא ריב הסמכויות כין המפקדים
והכוחות כשטח, ואילו היתה
הפעולה מתבצעת באחד משני המועדים
שנקבעו ובוטלו אחר־בך
(המועד הראשץ שהוצע על-ידי
היחידה חמישטרתית המיוחדת,
סמוך לשעה שלוש, והמועד הראשון
שהוצע על־ידי יחידת צח״ל
המובחרת, שעה ארבע כבוקר),

אדם היו ניצלים.

וחיי ה
קרבות
הגנרלים, אשר תוצאותיהם ההר סניות
ממילחמת יום־הכיפורים גרמו לאסונות
כד, רבים, הביאו שוב לאסון שעלה
בחיי אדם, כאילו לא אירע דבר, כאילו לא
נלמד כל לקת.

המעתת וא נערה
פעולה נגה הפידאיון במלון ,
ן \ סאבוי היתד, שרשרת של מחדלים,
אשר תחילתם עוד לפני נחיתת סירת ה־פידאיון
בחוף תל־אביב, בעצם חדירת
סירת האם וסירת הגומי של המחבלים.
לכוחות-ן•,ביטחון ידוע מזה זמן רב על
פעילותה של יחידת פידאיון מובחרת בסוריה,
המתאמנת לקראת חדירה לישראל
דרך הים. אנשי היחידה, אשר נבחרו ב קפדנות
רבה, עוברים אימונים ימיים, מסוג
האימונים של השייטת של הקומנדו הימי
הישראלי, והם אנשי-צפרדע לכל דבר.
מיספר יחידות של הקומנדו של ה־פידאיון
נתפסו כאשר ניסו לעבור במימי
הגבול הצפוני, ובמקום הוקמה מערכת-
גילוי •אשר מומחים טוענים כי היא מערכת-
הגילוי־הימי המשוכללת ביותר בעולם מ־
(המשך בעמוד )26

אלוף־מישנה עוזי יאירי בתקופה בה שירת בטפ!1׳11
11ל
011
קד חטיבת צנחנים סדירה, אחרי שקודם לכן פקד

על יחידה מובחרת בצה״ל שביצעה פעולות נועזות נגד בסיסי חבלנים בלבנון. הוא
השתתף בפשיטה על שדה־התעופה בביירות, בפשיטה על בסיסי המחבלים בטריפולי
שבצפון לבנון ופקד על פשיטת צה׳׳ל הנועזת למיפקדת החבלנים בביירות באפריל .1973
הצילום: שלמה ערד, שמסר מתמונותיו של עוזי יאירי למערכת ללא תמורה.
ך* ־ 16 באוקטובר ,1973 היום בו החל
* צד,״ל לצלוח לגדר, המערבית של תע־לת־סואץ,
נערך בגדה המזרחית של התעלה
אחד הקרבות היותר מרים והעקו־בים
מדם בתולדות מילחמת יום־הכיפורים.
היה זה הקרב שזכה לתואר ״קרב ה צנחנים
על החווה הסינית.״
בצהרי אותו יום התחוור לפיקוד צה״ל
כי המצרים עדיין שולטים על אחד משני
צירי התנועה המובילים אל ראש-הגשר,
דרכם אמורים היו לזרום האספקה, התיג־בורת
וציוד הגישור. שני הצירים היו
מקבילים זה לזה. האחד מהם, שכונה בשם
ציר עכביש, היה כביש סלול. הציר הצפוני
יותר, שכונה ציר טירטור, לא היה אלא
דרך עפר רחבה שהמיתחם המצרי הגדול
ב״חווה הסינית״ שלט על קטע ניכר ממנה.
כדי לטהר את הציר היה צורך להזעיק
תיל־רגלים. התפקיד הוטל על חטיבת צנ בפיקודו
של אלוף-מישנד, חנים עוזי יאירי. עוזי, שהיה אז בן ,37 נחשב
אחד הכוחות העולים והמבטיחים בקצונה
הגבוהה של צה״ל. לזכותו נזקפה כבר
שורה ארוכה של מבצעים קרביים נועזים
עליהם פיקד. במשך תקופה ממושכת עמד
גם בראשה של יחידה לוחמת מובחרת של
צד,״ל. מפקד חזית הדרום, רב־אלוף חיים
בר-לב, שבתקופת כהונתו כרמטכ״ל כיהן
עוזי כראש-לישכתו, החליט להטיל עליו
את המיבצע .״בהצלחת המיבצע תלויה ה צליחה
כולד״״ אמר בר־לב לעוזי באלחוט,
״ובלי הצליחה איני יודע איד תיגמר
המילחמה.״
במשך יותר משנה, מאז מונה כמפקד
הכין אותה עוזי
חטיבת הצנחנים
ביסודיות ובמקצועיות שאיפיינו אותו, ל-
מיבחן העליון שלה — המילחמה. אולם
כאשר פרצה המילחמה במפתיע, היא
מצאה את חטיבתו של עוזי מבותרת ומ פוצלת.
בימים הראשונים של המילחמה,
כאשר הפיקוד פעל בשיטה של כיבוי

שריפות, נשלחו פלוגות שונות מהחטיבה
למשימות שונות במקומות אחרים.
כאשר הוטלה עליו המשימה לטהר את
ציר טירטור, היו למעשה תחת פיקודו של
עוזי, בגיזרת ראס־סודאר, רק שני גדודים
של החטיבה. עם כוח זה היה עוזי
צריך לבצע משימה בלתי אפשרית. הלחץ
היה עצום. לא היד, פנאי לאיסוף מידע
על האוייב בשטח. לא ניתנה לעוזי שהות
להכין את כוחותיו לקרב. הוא לא קיבל
כל סיוע ארטילרי או אווירי.
בלילה של ה־ 16 באוקטובר נכנס עוזי
יאירי עם יחידתו למלכודת של ״החווה
הסינית״.

מאבק
עס המצפון ^
* דוד הצנחנים של יאירי לחם ב־
^ משך הלילה לחימח אכזרית נגד כוח
מצרי עדיף, מחופר וערוך בעמדות. רוב
חיילי הכוח נפגעו. כמעט בל מפקדיו נהר גו.
בבוקר הסתתרו שרידי היחידה בתעלה
רחבה שליד החווה הסינית, ללא תח מושת,
מבלי שניתן יהיה להחיש אליהם
תיגבורת. עוזי הבין כי אינו יכול להמשיך
במשימה. הבעייה שעמדה בפניו היתד, איך
להציל את שרידי אנשיו והפצועים שרוכזו
בתעלה. הוא ביקש אישור מהאלוף אברהם
(״ברן״) אדן, לו היה כפוף, לסגת. האישור
לא ניתן. גם אלוף הפיקוד, שמואל גונן,
שלא היה מודע לחומרת מצבו של הגדוד
של עוזי, שלמעשה כבר לא היה קיים,
פקד עליו להמשיך להילחם. רק אחרי
שחיים בר־לב סייר בשטח וראה את •המצב.
לאשורו אישר את פינוי הצנחנים. לא
היתד, כבר אפשרות לסגת. היה צורך
לחלץ את האנשים אחד אחד או בחוליות
תחת אש כבדה.

הפ תח הצהיר שהפ שיטה ב תל־ אביב נ ערכ ה כ תג מו ללפ שי ט ת
צה־־ל על נוויפקדות הפידאיון בבייר־ות ב־ - 1973 והגורל עזר להנ
הקצין ן שנ פ ל ליד סאבוי הוא 1שפיקד על ה פ עו להבב ״ ו רות

מראה הצנחנים ששרדו אחרי קרב זד!
היה אחד המראות הנוראים של המיל*
חמה.
היו מפקדים בצה״ל שפקדו במילחמה
על כוחות שיצאו תוך קרב מכלל פעולה.
הם קיבלו תחת פיקודם כוחות תיגבור
והמשיכו את המילחמה עם יחידות שכל
פעם אויישו מחדש. גם עוזי יאירי המשיך
את המילחמה. הוא הצטרף עם כוחו המחודש
לאוגדת האלוף שרון ונלחם ב-
גיזרת איסמעיליה. אולם עוזי יאירי של
אחרי קרב ״החווה הסינית״ .כבר לא היה
אותו אדם שחיה לפני הקרב.
מטבעו היה עוזי בעל רגישות אנושית
נדירה, הרבה יותר מזו של קצין ממו צע.
הוא לקח ללב. גם בעבר הוא
ראה את עצמו אחראי באופן אישי לנפילתו
של כל חייל ביחידתו. הוא תפס
את משמעות המושג ״אחריות המפקד״
בצורה קיצונית. למרות שידע שאין מיל-
חמה ללא נפגעים ושהוא אישית אינו אשם
בנפילתם של חייליו, היה מוטרד תמיד
בשאלות: מה הייתי יכול לעשות יותר
כדי שחייל זה ייצא בשלום מהקרב?
אולי לא עשיתי מספיק באימונים, אולי
לא חינכתי אותו מספיק כדי שלא ייפגע?
אחרי קרב הדמים של ״החווה הסינית״
החריף המאבק הזה עם עצמו. הוא
נטל על עצמו את האחריות האישית לכך
שנכנס עם יחידתו לקרב ללא הכנות מספיקות,
למרות שהוא בסך הכל מילא
פקודה והאשם לא היה בו אישית. קיננה
בו גם תחושה של מעין חוסר־אונים על
שעשה הכל כדי להכין את חטיבתו למיל-
חמה וכאשר באה המילחמה לא יכול היה
לדאוג כיאות לאנשיו. כתוצאה מכך נקלע
למצב שקשה היה לו לעמוד בו .״כל ה חברים
שלי נהרגו או נפצעו,״ אמר ,״ואני
קיבלתי רסיס בנשמה.״
הקציו ההגון ביותר
** וזי היזז אולי היחיד מכל מפקדי
י ג צה״ל ומנהיגי המדינה שהסיק מסקנות
אישיות לגבי אחריותו האישית למה ש
אירע
במילחמה, למרות שהיה אשם פחות
מכולם. הוא ביקש לשחרר אותו מהפיקוד
על יחידתו.
הציבור הרחב לא שמע את שמו. אבל
בצה״ל הלך שמו לפניו. הצעיר יליד
רמת־גן, בוגר בית־ספר מקצועי וחניך ה־נוער־העובד,
התגייס לצה״ל נד , 1955ב־מיסגרת
הנח״ל, ועשה קאריירה צבאית
מהירה ביחידת הנח״ל המוצנח בפיקודו
של מוטה גור. מה שאיפיין אותו היה
כוח־רצון אדיר עם מנת־שכל בלתי רגילה
ופעילות רב־גוונית בהרבה שטחים.
אלה שהכירו אותו מקרוב הגדירו אותו
כקצין ההגון ביותר בצה״ל. הוא התרחק
מפירסומת, שנא עיתונאים בצורה פיזית,
לא הופיע בציבור ולא התעניין במטרות
חומריות. לפני עשרה חודשים; ,כשנולדה
בתו החמישית (הוא היה אב לשלוש בנות
ושני בנים) והיה צורך להוסיף חדר לביתו
שבשיכון ברמת־השרון, הוא התנגד לכד
בטענה של ״מה יגידו?!״
בקרבות האש האינסופיים בחם נטל חלק
ויצא מכולם ללא שריטה, תיארו אותו כאיש
״בעל עצבי ברזל״ .אבל הוא היה
ההיפך הגמור. לפגי כל פעולה שתיכנן היה
נכנם למתח פנימי עצום ולפעמים אף נופל
למשכב. אפילו בשעת קרב היה מעסיק
עצמו בתיכנון שלושה צעדים קדימה. למ רות
שנראה חסון ותמיר הרי שמבחינה
גופנית לא היה הטיפוס החזק בצורה בל תי
רגילה.
אולם היה לו הכושר, ערב פעילות קר בית,
לנתק את עצמו מכל סביבתו ולהתרכז
רק בפעולה עצמה, לרדת לפרטי הפר טים
שלה ולחשוב על אינסוף האפשריות
העלולות להיווצר בה.
בעת שכיהן כמח״ט היה ידוע מצד אחד
כמפקד קשוח, הדורש הרבה מחייליו. אבל
יחד עם זאת הוא היה מסוג המפקדים
היודעים מה קורה עם אחרון הטוראים
ביחידתם. היה לו הכושר הנדיר לתת
פקודות לאנשים ולרכוש בה בעת את
השונות ב-
אהבתם. פיקודיו ביחידות
צה״ל אהבו אותו בצורה יוצאת־דופן. ה ניגודים
שבאופיו איפשרו לו להיות מפקד
נוקשה וגם אישיות חביבה היודעת מתי
ניתן לפרק את המיסגרת הצבאית ה-

לפני ואחרי הזעזוע?גיי 3י״55

מאל) ואלוף פיקוד המרכז רחבעס (״גאנדי״) זאבי, עונדים לעוזי
יאירי את דרגות אלוף־חמישנה שלו לפני שחתמנה למפקד חטיבת
צנחנים ב־ .1972 בתמונה משמאל נראה משה דיין לוחץ את

המשפחה בחגיגה

עוזי יאירי עם אשתו דליה ושלושת הגדולים
שבחמשת ילדיו בטכס שנערך בלשכת
הרמטכ״ל בעת שהועלה לדרגת אלוף־מישנה. כמעט את כל שירותו הצבאי עשה
עוזי יאירי ביחידות הצנחנים, כמפקד קרבי שנודע בהעזתו, עד שהיתמנה למפקד חטיבת
צנחנים. אשתו של עוזי, דליה, היא מפיקת מגאזין החדשות של שידורי ישראל.
נוקשה, לשבת עם חייל *שוט ולדבר עמו
שעות על בעיותיו.
אחת הדוגמאות לנו ניתנה בעת שהיה
קצץ זוטר ופיקד על פלוגה של נח״ל מוצ נח
שהיתה מורכבת מעולים חדשים.
באותה תקופה צויידה היחיד בבזו־קות
צרפתיות שהקליעה המדוייקת בהן
היתד. קשה. באחד התרגילים הצליח אחד
החיילים לפגוע פגיעה ישירה בלילה ב־בזוקה.
החייל צהל כל כד שבאמצע ה תרגיל
הרים את הבזוקה מעל לראשו ויצא
במחול. כששמע על כך עוזי נכנם בבוקר
לאוהלו של אותו חייל, התישב לידו וכתב
שיר. היה זה שיר הבזוקאי שהפך לאחר
מכן לשיר מפורסם ביחידות הצנחנים.
את הדאגה הגדולה ביותר הקדיש ל משפחות
חללי יחידתו. הוא היה נפגש
עימן ומבקש לשמוע את טענותיהם כלפיו.

ידו של עוזי יאירי מגודל הזקן בגדה המערבית של תעלת־סואץ,
יום אחד אחרי הקרב הנורא בחווה הסינית, בה נהרגו רבים
מאנשי יחידתו. הוא נטל על עצמו בצורה קיצונית את האחריות
לחיי אנשיו. בעקבות המשבר שעבר עליו אחרי קרב זח פרש
מרצונו ומיוזמתו מהפיקוד על החטיבה ועבר לתפקידי מיפקדה.

סשלא היו למשפחות טענות היה מסוגל
להתכעס :״איך זה יכול להיות שאין לכם
טענות?״
צורך נפשי
^ 4הרי חמילחמה האחרונה, כש-
מ הועבר לתפקידים מפקדתיים במים-
קדת קצין־צנחנים־ראשי ובאגף המודיעין,
התאושש עוזי בצעדים מהירים מהמשבר
שעבר עליו בעיקבות המילחמה. כאיש
מישפחה מובהק (נשוי לדליה, עורכת חדשות
בשידורי ישראל) יכול היה להתמסר
יותר למישפחתו. הוא היה בחברת המישפ־חח
ביום הרביעי האחרון, כשקיבל ידיעה
על התקפת-המחבלים במלון סאבוי. עוזי
יצא מייד למקום.
היו שטענו כי נסחף אל הקרב בצורה
כפייתית, כאילו כדי להוכיח משהו .״זה
פשטני מאוד לומר כף,״ אומרים אלד.
שהכירוהו .״זה האופי של משפחת הצנחנים.
מה שמביא אדם לשרת כקצין ב צנחנים
היה מביא אותו גם לרוץ למלון
סאבוי. זח צורף נפשי בריא, ללא התפלספות,
לעשות כל מה שביכולתד מבלי
לתת את הדעת שבשביל עם ישראל אתה
אלוף־מישנה.״
חלק מחיילי היחידה שעמדה לפרוץ ל בניין
היו פעם פיקודיו. הוא הכיר את רו בם.
היה זה רק טבעי עבורו להצטרף
לשתי החוליות שחדרו אל הבניין דרך
הכניסה הראשית. הוא נפגע מיד בכניסה
בכדור אחד ששם קץ לחייו, ולתיקוות
רבות להמשך הקאריירה הצבאית שתלו

בביתו ברמודהשרון לא בכו ולא ישבו
שבעח. ביום הראשון השבוע כבר הלכו
ילדיו לגן ולבית־הספר. גלי יאירי חזר
מהגן וראה הרבה מידידי אביו ומכרי
המשפחה יושבים בחדר .״למה הם מדברים
כל הזמן על אבא?״ שאל את אמו.
״מפני שהוא היה גיבור,״ השיבה לו
האם. נטלה בידיה את מיכל, תינוקת
בלונדית יפהפיה ואמרה בחיוך עצוב:
״הבעיה תהיה עכשיו איך ללמד את הקטנה
להגיד, אבא

את במות הבשר
במחצית המחיה
בשר צמחי של שפע הוא חלבון מן הצומח הדומה בערכו התזונתי
לבשר רזה. בהוסיפן־ פתיתי שפע למנת הבשר (או הדג)
שאת מכינה, את מקבלת מנת בשר כפולה וטעימה
במחצית המחיר.

מזין, סעים, דל שומן וחסכתי
להשיג ב סופר מר ק טי ם, ב שופרסל וב חנויו ת מזון
מובחרות.
מוצרי שפע־־שפע רעיונו תחד שי ם לבישול.

לקבלת עלון מתכונים כתבי או טלפני אל:
׳ישפע״ ת.ד ,39 .ערד, טלפון 97046־057
המשרד בת״א: רח׳ בזל ,42 טלפון ) 03( 24 18 75
חיפה )04( 66 5795 :ירושלים)02( 52 6600 :

ת ע שיו ת פ רו ט אין ב ע ״ מ, ערד
להצלחת תבשילייך עם פתיתי ״שפע״
הקפידי על הוראות עלון המתכונים,
או טלפני לקבלת מתכונים אישיים

העולם הזה 1954

כך גובים מס־הכנסוז
צ־ייס מנהטן יסא לישראל

נשיא דייוויד רוקפלר
לא מניף, לא השקעות
בימים הקרובים ייוודע בי דוי ד
רוקפלר, בעל ״צ׳ייס מנהטן בנק,״ הח ליט
לפתוח נציגות בישראל. נציגות, ולא
סניף — כפי שהתבקש על״ידי ראש־הממשלה
יצחק רביו עת ביקר בישראל
לפני חודשים אחדים.
״צייס מנהטן״ יפתח סניף מלא בקהיר

3 6 111111( 1 6

או: מחירי הספרים
בימים אלה הופיע סיפרו של ברנס על
הק.ג.ב. מחיר הספר בבריכה רבה הוא
16 לירות, או 36 לירות. בלומר, באנגלית
, 16 בעברית .36 מניין ההפרש העצום ז
במה מוציאיס-לאור ידועים קובעים,
בי אין בל הבדל בין מחירי הנייר בארץ
ובחו׳׳ל. מחיר טונה נייר לספר עברי
בארץ הוא $200 לירות, בלי בל מיסיס.
יש מו״לים המשתמשים בארץ בצייר־עיתון
(שמחירו לטון 3600 לירות) להד

רון דו וגה ביטחונות הברון אדמונד דח-רוטשילד מערים
קשיים על הצלת הבנק של לוזצ-
באום בשווייץ. בל מה שדרוש עכשיו
הוא הקמת קונסורציום של נושים, שיפעיל
את הבנק. אולם רוב הנושים,
בעיקר ״קבוצת ריגר,״ מתנה את הקמת
הקונסורציום בביטול התביעות המשפטיות
שהגיש חברון נגד רוזנבאום ב-
שווייץ. הנימוק: רוזנבאום דרוש להצלת
הבספים, ותלונות ניתן יחיה להגיש גם
אחר-כך.
לברון אומרים כי תמורת ביטול התביעות
והקמת הקונסורציום, תתן ממשלת
ישראל 40 מיליון דולר, והבנק המחוזי
של חס1ן (בעל שליש בבנק של
רוזנבאום) יתן גם הוא סבום דומה.
עתה דורש הברון הוכחות בי הכסף
יינתן, טוען שהוא חושש כי אחרי שיבטל
את התביעות יתברר בי אין בסף, כמובטח,
ובן יחמוק רוזנבאום מכל עונש.
בעלי-המניות של ״החברה לישראל״
רוצים להחיש את ההליכים, ביוון שמעל
לראשם תלוי איום המשקיעים מדרום־
אפריקה, שיצאו מן החברה. משקיעים

ויחל לעשות שם עסקים, ומתבונן לפתוח
סניפים בארצות־הנפט הערביות, בלטשו
עין אל פיקדונות הפטרודולר. לפתיחת
הנציגות בישראל שתי מטרות. האחת,
בחינת תוכניתו של דוד רוקפלר לפיתוח
עמק הירדן במיפעל״השקייה בינלאומי
גדול, שיאפשר את יישוב הפליטים הערביים
במיסוגרת הסדר-שלום באזור. המטרה
השנייה היא מניעת מעבר חון
יהודי באמריקה מ״צ׳ייס״ למתחרהו הגדול
,״פירסט נשיונל סיטי בנק ״,או
בקיצור ״סיטיבנק.״
מאז לקח רוקפלר לידיו את ניהול
״צ׳ייס״ (במארס ,)1969 הוא משקיע כל
מאמץ בדי להדביק את ״סיטיבנק,״
העולה על ״צ׳ייס״ בכל, בעיקר ריווחיות
הכפולה שלו. חייתרון הגדול של ״סיטי-
בנק״ היה בפעילות הבינלאומית עם 242
סניפים, לעומת 101 של ״צ׳ייס ״.לכן
החל רוקפלר במסעי פגישות עם ראשי־ממשלות,
במטרה להביא עסקים ל־

״צ׳ייס״ פתח סניף במוסקבה וקיבל
מינוי של נציג הבנק הסיני הלאומי.
רוקפלר נפגש עם סעוד, סאדאת וגולדה
מאיר, דן עם כולם בענייני כספים. אבל
ברור היה בי הקשרים עם ישראל חשו בים
רק בגלל היהודים באמריקה, ולא
בגלל עסקיו של ״צ׳ייס״ בישראל.
רוקפלר ניסה תחילה להימנע מכל
מגע רישמי עם ישריזל, להסתפק בשמשו
הסוכן הבלעדי של מילווה־הפיתוח ה ישראלי,
דבר המכניס לו פיקדונות לזמן
ארוך של עשרות מיליוני דולר לשנה.
אולם החשש מבריחת הון יהודי מאמ ריקה
גבר, ועתה הוחלט לפתוח את
הנציגות בישראל.
פסת ספרים. רק בימים אלה הציעו
לבמה מו״לים 50 טון נייר־עיתון להד פסת
ספרים, שכן קיים עתה עודף נייר
עיתון ברשות העתונים.
הוצאת עם עובד הוציאה לאחרונה
את דו״ח אגרנט בבריכה רבה 5000 ,
טפסים, מברה אותם ב״ 10 לירות האחד,
כולל לירה רווח. יתר מרביבי התמחיר :
נייר — 1.5לירה לספר> סידור והדפסה
ובריכה — 3לירות ; שונות — חצי
לירה, ויחד — הוצאות ישירות — 5
לירות לספר. עוד 3.5לירות עמלה למפיץ,
וחצי לירה הנחה עבור קנייה
מראש במזומן.
לדעת מנב״ל עם עובד, נחמן אורי־א
לי, אין הצדקה למחירים הגבוהים
הנדרשים בישראל עבור ספרים בבריכה
רבה.
אלה התפתו על-ידי מיכאל צור להשקיע
בחברה 20 מיליון דולר, ואחרי שהכניסו
ב־ 14 מיליון דולר פרצה השערורייה.
הם מאיימים בהוצאת ההשקעות,
אם לא תחזור ״החברה לישראל״ להליכים
עיסקיים נורמליים.

לפני כחצי שנה רעשה המדינה, לאחר ש״העולם חזה״ פירסם את הסבם
מס־ההכנסח של עובד בן-עמי, לפיו חוא משלם למס-ההבנסח חוב, משנות החמישים,
ללא כל ריבית, ועתה מתנהל מאבק משפטי ממושך בינו לבין מס־ההכנסה על השאלה
אם ישלם ריבית או לאו.
במיקרהו של בן־עמי, כזכור, נחתם עימו הסכם שלפיו ישלם חוב של •מיליון
לירות בתשלומים חודשיים ללא ריבית, משך כמה שנים.
מתברר כי הסדר כזה, של תשלום חוב מס״הכנסה משנים עברו בלי ריבית,
אינו הסדר בודד. להלן מיקרה שהובא לבית-המישפט בימים אלה, והוא מלמד
הרבה על שיטות גביית המס של הממונה על הכנסות המדינה, משה נוידרפר
ועמיתיו.
יוסף כהן־שור היה חייב 20 אלף לירות למס-הכנסה, ולא שילם. מס־הבנסה
עיקל את חנותו אשר בתחנה המרכזית החדשה, והחליט למכרה. העיקול היה
בשנת .1966 ההוצאה״לפועל מברה את החנות בחודש אפריל שנת 1974 בסכום של
137 אלף לירות. החייב, כהן־שור, פנה לשופט״השלום הראשי בתל-אביב, חיים
שטיינברג, בבקשה לבטל את המכירה בגלל סיבות שונות. השופט דחה את
הבקשה, והוסיף כמה מילים חריפות על הסחבת בגביית המס.
אבל, יוסף בהן־שור לא התייאש, החליט לגמור עניין עם פקידי מס׳הכנסח,
וראה זה פלא: הללו, יהודים רחמנים, הגיעו עימו להסדר שלפיו בושלו מכירת
ועיקול החנות, תמורת תשלום החוב שהוא חייב — 20 אלף לירות•
עכשיו, נא לעשות חשבון: החוב הוא משנת .1966 התשלום נעשה לאחר
שמונה(!) שנים. ללא כל ריבית. למה! ככה. ערך הכסף ירד מאז בעשרה אחוזים
לפחות לשנה. חווה אומר: האיש שילם כאילו ארבעת אלפים לירות ללא ריבית.
אז מה אפשר לדרוש מנוידרפר ואנשיו ז אחרי הכל, אם הממונה על הכנסות
המדינה מקבל מן המדינה מענק והלוואה תקציבית לקניית דירה בירושלים, קונה
את הדירה ומשכירה לאחרים, מדוע לא יוותר לאחרים על ריבית !

בנק ישראל
הניד דה־פקטו
בנושים הבריטיים
בניגוד מוחלט להחלטות הצוות בהרכב
ראש-הממשלה, שר״האוצר ונגיד ״בנק
ישראל,״ שהחליט לא להכיר בבל צורה
שהיא בתביעות הנושים הבריטיים של
״בנק-ארץ־ישראל — בריטניה,״ הכיר למעשה
נגיד ״בנק ישראל,״ משה זנבר,
בימים אלה, בתביעות. הכרה זו פירושה
דרישה מ״בנק ישראל״ לכיסוי חובות
נוספים בבריטניה, בשיעור של חצי מיליארד
לירות.
ביים החמישי השבוע תתכנס לראשונה
אסיפת הנושים של בנק ״ארץ״ישראל —
בריטניה.״ האסיפה תבחר מפרק קבוע,
שיחליף את כינס-הנכסים הרשמי, ובן
תבחר ועדת־ביקורת. באסיפה יכולים
להשתתף רק בעלי חוב מוכר. בעל החוב
הגדול ביותר ביום הוא ״בנק ישראל״
עצמו, ששילם בבר כ־ 400 מיליון לירות
לנושים בארץ ובחו״ל.
והנה, באסיפה ישתתף גם עורן־חדין
חיים שטריקס, נציגו של המפרק ה
השתתפותו
של נציג המפרק הבריטי,
כמוה כהכרה דה־פקטו בחובות הבריטיים,
שממנה יהיה קשה לסגת. זוהי
הפרה מוחלטת של החלטות הצוות, בראשות
ראש־חממשלה.
צירוף האנגלים מחווה פגיעה חמורה
בנושים הישראליים ובסיכוייהם לקבל
חלק מן החוב. שכן עד כה צריך היה
לחלק את הנכקים רק בין הנושים בישראל,
ועתה יצרפו עוד נושים בסכום
של חצי מיליארד לירות.
באסיפה מתבונן עורן־חדיו אליחו
מירון, המייצג את מישפחת ייליאמס,
בעלת הבנק לשעבר, להתנגד להכרח ב-
״בנק ישראל״ כנושה. הוא יטען בי ״בנק
ישראל״ שילם את מה ששילם בהתנדבות,
ולא מהכרח, לא חיה מפקיד בבצק
לפני הפירוק, ולבן אינו בגדר נושה חוקי.
קרוב לוודאי בי החלטת הנגיד להתיר
לבריטים להשתתף באסיפה, תגרום סע״
רת״רוחות בוועדת-הבספים של הכנסת
ובצמרת מישרד-חאוצר-.

בריטי, בהסכמת ״ בנ ק ישראל ״.להסבם

על כן הגיעו בלונדון המפקח-על-הבנקים
ד״ר מאיר חת, וכונס ומפרק הבנק
יוסף מילוא, בשיחות עם ראשי ח־
״בנק אוף אינגלנד,״ הלוחץ על ישראל
להכרה בנושים הבריטיים.

המשקיעים מכרו חלקם בדימונה
קבוצת ״משקיעי ישראל״ של ס ם
רוטברג ולו בויאר, שהחזיקה ב20*-
לערן ממניות ״ביתך דימונה,״ החליפה
את מניותיה במניות של קונצרן ״בלל.״
הפעולה נעשתה לאחר ש״כלל״ השתלט
על קונצרן ״כיתן־דימונח״ ,ואיחדו למעשה
עם ״טכסטיל בית-שאן — צצרת.״
נציגי ״משקיעי-ישראל ״,שמעון הו
רן, ניסה בבל כוחו למנוע איחוד זה,
אן נכנע ונאלץ למכור את חלקו ב־
״כיתן ״.שווי העיסקח — תישעה מיליון
לירות. הורן נחל תבוסה קודמת עת ניסה
למנוע את מכירת ״החברה המרכזית״
ל״בלל״ .להורן היו ב-־ 203 במניות ״ה חברה
המרכזית,״ ואחרי שהאיחוד בוצע
מכר את חלקו לאחרים.
עכשיו מסתבר כי הורן עשה עסק טוב,

שבן קיים בטבסטיל משבר עולמי, שישפיע
קשות על התישלובת של ״כלל.״

שירותי־הנדסה בגרמניה חברת ״׳!וירותי-הנדסה בישראל,״ המתכננת
את פרוייקט-הענק של ״רסקו״
באיראן, נכנסה לשותפות עם חברת-בנייה
גרמנית גדולה, ויחד הקימו חברח-בת.
החברה החדשה תיכנס לעבודות תיכנון
באיראן, ובעוד ארצות שבהן מתקשח
החברה הישראלית לקבל עבודות.

פרקליט מירון
לא הכרה, לא שותפות

סאבו* ואבוי
(המשך מעמוד )22
סוגה. שתי חוליות הצליחו לחדור, זו ש ערכה
את ההתקפה הרצחנית בנהריה זזו
שערכה את ההתקפה בקיבוץ ראש־ד,ניקרה.
מאז אותן שתי התקפות השתכללה המע־רכת־לגילוי־ימי
עוד יותר.

אולם גראה כי המחשכה שהפי־י
ראיון לא יוכלו להניע רחוק יותר
מאשר הגבול הימי כצפון, היתה
כעוכרי מי שהיה אחראי על שמירת
הנכול הימי של ישראל לאודר
כל חופיה.
עובדה היא, שמערכות הגילוי לא הצ ליחו
לגלות את סירת הגומי ולא שמו לב
או לא הצליחו לגלות את סירת־האם, ש היתר,
מחוץ למים הטריטוריאליים של יש ראל.
קשה להאמין בשמועה כי הפידאיון
שטח מת
הצליחו לחדור דווקא ב
במערכת הגילוי של צה״ל. לא מתקבל על
הדעת שדווקא מול מרכז העיר הגדולה,
יהיה שטח מת של מכ״ם.

זעקות שו בצוע
ך* חיילים שצפו במצור ובפעולה החלו
ן \ מרגישים כי משהו לא דופק, עוד
שעות מיספר לפני התחלתה. לאחר משא־ומתן.
מייגע עם הפידאיוו הם הסכימו ל שחרר
את קרול פלאמן הפצוע. כוכבה לוי
הוציאה אותו אל פתח המלון, באשר הוסכם
עם הפידאיון ששני חובשים לא־חמושים
יאספו אותו עם אלונקה, מבלי שיאונה
להם כל דע.

פלאמן שכב כפתח המלון כשהוא
זועק בכאביו משף למעלה מס!
דקות, מכלי שנגשו אליו החוב־

רק כעבור 10 דקות נגשו שני חיילים,
אשר העמיסו אותו על האלונקה והסתלקו
מהמקום במהירות. אפשר היה לראות, על פי
צורת נשיאתם את האלונקה, כי השניים
אינם חובשים כלל.
הם העבירו את פלאמן, על-פי הוראת
אחד המפקדים, חיישר אל תוך אמבולנס
שעמד ברחוב הירקון. משך למעלה מרבע
שעה שכב הפצוע באמבולנס, כשעשרות
חיילים מקיפים את כלי־הרכב. כעבור רבע
שעה הגיעה הוראה ממפקד אחר להוציא
אותו מהאמבולנס, ולהעביר אותו לאמבולנס
אחר. שוב עברו דקות יקרות,
ושוב התעכב האמבולנס השני משך כעשר
דקות, עד שהגיעה ההוראה והוא יצא מהמקום
לכיוון ביודהחולים.
כשהחלה הפעולה עצמה, בשעה 5.12
לפנות בוקר, הסתער כוח היחידה המוב חרת
דרך הדלת הראשית של המלון, ל אחר
שקיבל אות לכך

לו, כאשר ריבוי המפקדים במקום מאפשר
לכל אחד להסיר מעצמו את האחריות
למחדל זה.

העובדה בי דמעדה משש שעות
לאחר סיום הפעולה התגלו כמקום
עוד שני פידאיון, אשר לא ידעו
עליהם קודס-לכן, היא חמורה כיותר.
פירוש
הדבר שלא נערך, מייד אחרי
הפריצה, חיפוש שיטתי ומדוקדק בבניין.
מי היה אחראי לכך? הרי ברור שכל
יחידה סמכה על יחידה אחרת.

מסינת־סיום וול 111311
ץ מורה עוד יותר העובדה, כי שעות
1 1רבות לאחר מציאת הפידאי, עדיין
היו קבורים מתחת להריסות בני־ערובה,
מבלי שעלה על דעת איש לעשות את
הפעולה הראשונית המתחייבת: פינוי ההריסות
וחיפושים אחר נפגעים נוספים,
אפילו אם קיימת תיקווה קלושה בלבד
שאכן הם בכלל בחיים.

הניסיון מלמד, שתחת הריסות
של בית קבורים לעיתים קרובות
אנשים חיים ופצועים, המתים אם
חילוצם מתמהמה.
היחידה אשר ביצעה את הפעולה טוענת,
ובעיקבותיה טוען המטכ״ל, כי תפקידה
היה לערוך את הפעולה והטיהור —
ולהתקפל מהמקום. לדברי גורמים בצה״ל
היתה האחריות על המשך הפעולה, ובעיקר
על פעולות הפינוי והחילוץ, מוטלת על
המישטרה. אולם עובדה היא שאזרחים
חודשו להסתובב בקירבת־מקום, ואפילו
ראש הממשלה ופמלייתו הוזמנו להצטלם
באיזור ההריסות, כאשר פידאי היה עדיין

חופשי־,־ וגופת מחבל וחמש גופות נוספות
של בני-ערובה, שאיש לא ידע עליהם,
שכבו מתחת להריסות.

הספורט הלאומי של ההצטל־מות
והכרזת הכרזות מייד עם
סיום פעולה של צה״ל, הוכיח עצמו
הפעם כמסוכן, ולא רק בבעל
טעם רע.
כאשר-שרי הביטחון והמישטרה, יחד עם
עוזריהם; ,אלופינדבדימוס ומפקדי צה״ל
והמישטרה, ממהרים להגיע למקום ולסכם
את הפעולות, עוד קודם שנסתיימה הפעולה
הצבאית ובוודאי בטרם הסתיימה פעולת
ד>לת הנפשות, ברוד למפקדים ולחיילים
הנמצאים בשטח כי ״המסיבה הסתיימה״.
המחשבה כי הפידאי שנתפס חי, שש
שעות מאוחד יותר, יכול היה לגרום ל הרוגים
ולפצועים כה רבים, צריכה להעביר
צמרמורת בגוום ישל השרים המעורבים
והפיקוד הגבוה של צה״ל.

הרעיון שהם לא יוכלו לעולם לדעת
אם מי מחמשת בני-הערובה,
שגוויותיהם נמצאו מתחת להריסות
למעלה מיממה אחרי הפעולה,
יכול היה עדיין להיות כחיים,
אילו היתה פעולת־הפינוי מבוצעת
מייד, חייכת להדיר את שנתם
של האחראים לכך.
שתי הודעות אשר אמרו בקשר :״הבניין
טוהר,״ היו מוקדמות מדי. ההודעה הרא שונה
נמסרה בשעה ,6.25 ומייד אחריה ן נשמע פיצוץ גדול. ההודעה השנייה ניתנה
11 דקות אחר־כך, אולם מייד לאחר ש ׳
שודרה, נשמעו צרודות של תת־מיקלע
מתוך הבניין.
נראה כי עיקר המחדל היה אחרי
הפעולה, ועדיין מחפשים את האחראי

עליפי דרישת שר־המישטרה תמנה הממשלה
ועדת־חקידה, מסוג ועדודחורב
שקמה אחרי אסון מעלות, לחקור את מחדל
יום-הכיפורים-הקטן של מלון סאבוי. ה וועדה
תסיק לקחים, תנזוף במפקד זד, או
אחר, אך בוודאי לא תוכל לחנוק את יצר-
הפירסומת הפרוע של אישי הציבור וצה״ל,
אשר במיקרה של מלון סאבוי הביא לפעולה
שעלתה בדמים מרובים ולאסונות בנפש.

במדינה
(המשך מעמוד )14
דבר. אישים בכירים, שנשאלו על־כך בפירוש
במסיבות-עיתונאים ,״שיקרו באמרם
שאינם יודעים. המידע הועלם לא רק מאוזני
הציבור, אלא גם מכמה משרי-ה-
ממשלה. מדוע?
התעלומה נפתרה בשעה ,20.30 למעלה
מעשר שעות אחרי לכידת הספינה. שר־הביטחון
פתח את מהדור ידהחדשות בשעת
האזנת־ה־שיא. היה בפיו סקופ דרמא־תי,
ישרומם כל לב בישראל: כוחות צה״ל
הצליחו לאתר את הספינה.
הישג זה — שלא היה, למע־שה, אלא
תוצאה שיגרתית של פעולה מובנת־מאליה
— רומם את הצופים, אחרי יום של דיכ און.
הוא נזקף כל־כולו לחשבונו האישי
של שר־הביטחון.
היתר, זו מלאכת־מחשבת של פירסום.
השר שימעון פרם הוכיח עצמו ישוב כ אשף
יחסי־הציבור. תוך־כדי-כו לא הת עכב
איש לשאול את עצמו, אם הוכית
את עצמו השר שימעון פרם גם כשר־ביטחון
מוצלח.

כולם העתיקו. הגדיל לעשות חצה־רון
מעריב, שהקדים לדז״ח קטע, שכל הקורא
אותו עשוי להבין כאילו מעריב
היד, זה שגילה את הפרשה, וכאילו כתוצאה
מגילוי זה החלה חקירת מבקר־המדינה.
הפעם קל מאד להזים דברים אלו.
שכן, כרגיל, שוב היה העולם הזה הראשון
בפירסום הפרשה.
בגיליון )9.7.74( 1923 הופיע הפירסום
הראשון והמלא של שערוריית מכירת
זכויות הנפט של ישראל בים הצפוני,
לבנק בריטי. מעריב, ועמו שאר העיתונים,
העתיקו את הפירסום הנ״ל.
הוכחה נוספת: הפידסום בהעזלם הזה

אירו״ונים
אש׳ ף מול א׳מוו׳ :

מיבצע גוש-אמונים גפז קורבן
זמלבצע פתח
עולם שלם מפריד בין אנשי גוש-
אמונים, חסידי ארץ־ישראל השלמה, ובין
הפידאיון של פתח, חסידי פלסטין המשוח ררת.
השבוע הם נפגשו פנים אל פנים —
מעל גלי האתר.
בשתי מיפקדות סודיות, משני עברי ה חזית,
ישבו ראשי פתח וראשי גוש־אמונים
ותיכננו בעת־ובעונה־אחת שני מיבצעים
שונים. אולם שני המיבצעים נועדו לאותה
מטרה עצמה: לסכל את שליחותו החדשה
של הנרי קיסינג׳ר, או לפחות להפגין
נגדח במיבצע ראוותני.
אנשי פתח תיכנגו את ההתקפה בחוף
ימה של תל-אביב. אנשי אמונים תיכננו
התנחלות הפגנתית נוספת בסבסטיה.
,התחרות בלתי־חומת. היתד, זו
תחרות בלתי-הוגנת, כי לאנשי אמונים
לא היד, שמץ של סיכוי לעמוד בה.
ברגע שנודע על הפשיטה ברחוב גאולה
לא היתד, לאיש הסבלנות להתייחס להפ גנת
המתנחלים בשומרון. כלי־התיקשורת
כימעט שהתעלמו ממנה, או הזכירוה באי-
רצון, כמיטרד המסיח את הדעת מן הסנ סציה
העיקרית של היום. אזרחים ראו בה
מעשה פוחז, שאילץ את צה״ל להעביר
ביום כזה כוחות מן המערכה העיקרית,
והטיל מעמסה נוספת על צמרת המדינה.
הכוחות והאישים הציבוריים, שיכלו
להתייצב לימין מיבצע ההתנחלות, וש אולי
תיכננו זאת מראש, משכו את ידם
מן העניין, ביגלל דעת־הקחל העויינת.
כך, נוסף על כל הקורבנות האחרים,
נפל גם מיבצע זה קורבן לפעולת פתח.
אבל אנשי אמונים לא התייאשו: הם
העלו גרעין חדש לסביבת רמאללה.

פרשות
הי הוגפו!׳ מחפש קווה
הקונים הבריטיים מבקשים
למכור אה זכיון-הגפט
שקנו מישראל — היש
7ו קונה ¥
אזרח ישראלי משוטט לו עתה ברחבי
העולם, ומחפש קונה לזיכיונות־נפט. ה אזרח
הוא צבי אלכסנדר, לשעבר מנכ״ל
חברת הנפט הלאומית וכיום עובד בחברה
בריטית להשקעות. אלכסנדר, על זיכיונות-
הנפט של החברה שבה עבד, נמכרו לפני
כשנה לאנגלים, כולל זיכיון מבטיח על
5אחוזים מזכויות הנפט בים הצפוני.
לאחר שקנו האנגלים את הזיכיונות ואת
אלכסנדר ושילמו למדינת ישראל תישעה
מיליון דולר מתוך ד,־ 14 שהיו המחיר ה כולל,
נכנסו לקשיי נזילות, והם מסרבים
להמשיך לשלם• אלכסנדר מחפש עתה קו נה
אחר, אחרת יחזרו הזיכיונות לרשותה
של מדינת ישראל — דבר שכנראה אין
הוא מעוניין בו.
נושא הזכיונות עלה בשבוע שעבר שוב
לחדשות, כאשר פירסם מבקר־המדינה את
הדין־וחשבון ״שלו על חברת הנפט הלאומית.

ספרית א;טה ולקוחה •
לא עזרו הטענות
כלל גם תיאור מפורט של ניצול לא-כשורה
של רכב החברה, ובעיקר הסיפור כיצד
משמשת המכונית הצמודה של המנכ״ל,
צבי אלכסנדר, את אשתו.
שום עיתון לא העתיק, בזמנו, את ה קטעים
הנוגעים לשימוש שלא־כדין ברכב.
מבקד־המדינה, בדו״ח שלו כולל גם פרק
נרחב העוסק בפרשת השימוש ברכב, והפעם
העתיקו:אותו כל העיתונים — כמעט
שמונה חודשים אחרי העולם הזה.
עסקים רשיון ל ק׳ ס מי 1דופי
לא די
בקסמים ובפרסים
על-מגת לבטל
צדה ריסה
מזה 18 שנה מנהלת אנטה נויברט את
סלון-היופי המפורסם שלה, ללא רישיון.
בימים אלה, שוב נכשלה במאמציה לקבל
מוועדת בניין־ערים ״של עיריית תל־אביב
רישיון לעסק ואישור לשירותים סניטריים.
הדיון בוועדה העלה, כי לאנטה בית-
עסק בן שלושה מיפלסים. בקומת המרתף
חדר־עבודה לתיסרוקות, חדרון לפדיקור
וחדרון למניקור. בקומת-הקרקע — שני
חדרי־עבודה לתיסרוקות, כניסה וקופה. ב־קומת-ד,ביניים
— חדר לקוסמטיקה, חדר-
המתנה וחדרון־הלבשה.
התחייבות לעתיד. זעמה של ועדת
בניין ערים ניתך על כך שאנטה סגרה
מירפסת המשמשת כניסה לעסק, והמרפ סת
בולטת מחוץ לקו חזית הבניין. בנו סף׳
המרתף של הבית בולט אף הוא מחוץ
לקו הבניין — אבל זה מזמן הקמת חבית.
העירייה הגישה נגד אנטד, תביעות
מי׳שפטיות כבר פעמים אחדות, אבל בית-
המישפט מסרב להוציא צו-הריסה..
עתה הגישה אנטה בקשה לאפשר לה
להתקין במקום סדורים סניטריים, וכן
לתת לה רישיון לנהל עסקים. היא טענה
כי היא מקבלת מדי-שנה פרסים על ניהול
עסק מסודר ונקי, ומתחייבת להתאים ב עתיד
את המירפסת לדרישות העירייה.
הדיון בוועדה היה ממושך, אבל לא
עמדו לד, לאנטה כל קיסמי היופי. ברוב
קולות הוחלט לא לוותר על הדרישה ל הרוס
את המירפסת הבולטת.
* דוגמנית אודי נויזר.

ח תונ ה

101

מלמעלה

התינוקת לא חלד למאסר
במבט לאן, לאן נעלמה האופנה הישנה והטובה
של לצאת שנה־שנתיים לפני החתונה?
אבד עליה הכלח, מה? היום, כשמכירים
אחד את השני, אז או שיוצאים יחד כמה
שנים טובות ובסוף לא יוצא מזה שום
דבר, או שיוצאים חודש־חודשיים, שלושה
מכסימום, והופ — מתחתנים.
בראש מיצעד מתחתני־הבזק של החודש
עומדים, ללא ספק, צלם־העיתונות עוזי

עוזי ר,רן
חודשיים לחתונה
קין והמורה נילי פת (פטקין) ,ש שניהם
מסתכלים על העולם במבט מלמעלה.
נילי, שהיא בתו של אליעזר פטקין,
מנהל אחת המחלקות במישרד־החינוד ו מחבר
סיפרי גיאוגרפיה, היא בחורה מש כילה
מאד, כזאת שלא הולכת ברגל. קודם-
כל היא סגנית-מנהל בבית-ספר תיכון, ו־

נו 0111111

קשה ילה, לדניאלה די־נור, באמת
קשה לה. אשד, צעירה לבד עם תינוקת בת
שנה ושלושה חדשים, זה לא־כל־כך פשוט.
החבר שלה ואבי בתה לי, לוי לוי,
נסע — זמן קצר אחרי מעצרה באשמת
עבירות מטבע זר (העולם הזה )1941ל אמסטרדם
— והותיר אותה עם התינוקת
בביתם המבודד שבהרצליה.
דניאלה היתד, אמורה מלכתחילה לנסוע
עם לוי לאירופה ואף פדתה, כזכור, לצורך
הנסיעה סכום של 385 אלף לירות מחשבון-
הבנק שלה והמירה אותו, לטענת המיש-
טרה, בדולארים משוק שחור. כאן, בעצם,
התחילו הצרות.
היא נעצרה על-ידי המישטרה, אחרי

חוץ מזה היא מחנכת כיתה שמינית.
בנוסף יש לה בי.איי. בהיסטוריה ובצרפ־תית,
והיא סיימה בהצטיינות אמ.איי. ב היסטוריה.
ואם לא די בזה, היא קיבלה
עכשיו מילגה ועומדת לפני עבודת ה דוקטורט
שלה.
ואם מישהו חושב שעם כל התארים
האלה היא נראית כמו איזו תולעת־ספרים,
אז שישכח מזה. כי נילי היא בחורה נאה
לכל הדיעות גבוהת־קומה, וידועה היטב
בטעמה הטוב בלבוש, בחוש־ר,הומור וב צחוק
המתגלגל שלה.
את עוזי, שהתאלמן מאשתו השנייה
בתקופת המילחמה והוא אב לילדה קטנה,
הכירה נילי בעת שידור תוכנית בגלי־צה״ל.
היא באה לשם כדי להשתתף ב תוכנית,
עוזי בא לצלם, וכך ניצתה האהבה
שהדליקה להבה גדולה. כי כעבור חודש
ימים בלבד החליטו השניים להתחתן, ו כעבור
חודשיים גם מימשו את החלטתם,
ונישאו בטכס צנוע בביתה של אחות ה כלה,
ברמת-אביב.

שפקיד־בנק הלשין על העיסקה, ולאחר
שיחרורה ממעצרה ונסיעתו של לוי לוי,
נאלצה להישאר בארץ ולחכות למישפטה.
חבריהם המרזבים והמשותפים של השניים,
אלו שפקדו את ביתם בתדירות, וקיבלו
במתנה מלוי ומדניאלה את גורי כלבת
הזאב שלהם; אלה שהיו שורצים ימים
ולילות ׳בביתם ובחצר שהקיפה אותו, אוכלים,
שותים וישנים על חשבון בעלי-
הבית, נעלמו כלא היו מאז שלוי נסע, ו דניאלה
נותרה לבדה, איש מה״ידידים״
לא התעניין בגורלה, או בשלום ילדתה.
רבים, שלא אהבו את דניאלה גם קודם-
לכן, נטשו אותה לחלוטין בעת צרה. עם
מישפחתה, כידוע, לא שמרה דניאלה מעולם
על קשרים הדוקים.
האשד, היחידה שאליה היתד, מקורבת
לאחרונה היתד, יונה, אחותו של לוי, בעלת
מיסעדת פול בכרם התימנים, ואם ל שלושה
ילדים בעצמה. דניאלה עזבה את
הבית השכור בהרצליה, ועברה להתגורר
בביתה של יונה בכרם. אך המקום היה צר
מלהכיל, והיא נאלצה לשכור שני חדרים
במלון בעל שלושת־הכוכבים, בזל, שב רחוב
הירקון, ובו מתגוררת כעת.
ביום השני השבוע נקבע גזר-דינה של
בתם של סופר־השואה ק. צטנילן ואשתו
גיגה די־נור, ונכדתו של הגינקולוג
הידוע פרופסור ידסן ש אשרמן. השו פט
אריה אכן־ארי גזר• על דניאלה
חודשיים מאסר בפועל וחמשת אלפים לי רות
קנם. הוא זיכה אותה מסעיף האשמה
הראשי, שבו הואשמה בקניית דולארים
והחזקתם, והאשים אותה בשני סעיפים:
האחד, אי־מכירת דולארים למשרד האוצר;
האחר, אי-מסירת אינפורמציה למישטרה.
דניאלה נמצאת עדיין תחת רושמו ה קשה
של גזר־הדין, טוענת כי היא חפה-
מפשע, וכי העונש שהוטל עליה אינו
מוצדק.

כרטיס

אך הבעייה העיקרית בחייה של דניאלה,

שהחליטה יחד עם עורבי־הדין שלה, אורי
פלונים ורמי מיימון, לא להגיש
עירעור על פסק-הדין, היא מה לעשות
במשך חודשיים המאסר עם התינוקת שלה,
שאותה היא אוהבת אהבת־נפש. אחת ה אפשרויות
היא כי לי תישלח אל אביה,
לוי לוי, באמסטרדם. אפשרות אחרת היא
להשאיר את הקטנה עם הדודה שלה, יונה.
מישהו הציע לדניאלה שתיקח את התי נוקת
איתה, לבית-הסוהר, אך היא דחתה
את הרעיון מכל-וכל.

דניאלה די־נור
חודשיים למאסר
בינתיים קיבלה דניאלה פרק-זמן של 15
יום כדי למצוא סידור לתינוקת, ולהכין
,את עצמה למאסר. לפי-שעה היא מת גוררת
במלון ומטפלת בלי, וממתינה ליום
שבו תסיים את ריצוי עונשה, תקח את
לי ותסע לאמסטרדם.

חופשה
של דוורח
הפעם זה על באמת. אני יודעת שאתם לא מאמינים לי, כי
כבר לפני למעלה מחצי שנה סיפרתי לכם שאנחנו עומדות
לאבד את אחד הרווקים היותר־מבוקשים בעיר, והנה לא דובים
ולא יער, לא חופה ולא קידושין — הבחור נשאר רווק.
רווק, אתם אומרים? אני לא הייתי קוראת לזה רווק. כי
הזמר נכי שושן, חביבן של הגימנזיסטיות, גר משך כל אותה
תקופה יחד עם דיילת אל־על לשעבר מירי עינבר.
כזכור לי, סיפרתי לכם גם שמירי הסירה את מדי הדיילת
ונשבעה להפוך מנהלת־עסקיו של גבי והאמרגנית שלו, ול העלותו
סוף־סוף על דרך המלך.
אז ככה. היא ניסתה, נכון, אבל לא־כל-כך הצליחה. כי בארץ
פשוט לא מבינים את גבי, הסתבר, ולכן עבדה כמזכירה בחברה
לאבני־חן בשם יקאם ג׳יימס. כי להתפרנס ממשהו הרי צריך, לא?
אבל הפעם, כנראה, החליטו השניים להתחתן על-באמת
וטכם־הנישואין שלהם יתקיים ב 13-במארס בחוג המישפחה,
ואחר־כך ישר לנמל-התעופה בן־גוריון, ומשם לניו־יורק. כי
השניים מתכוונים באמת ובתמים לבנות לגבי קאריירה של זמר
גדול, באמריקה.
אני, באופן אישי, אוהבת את גני, כך שקצת חבל לי לנפץ
את האשליות שלו. סיפרו לי שהם קנו כרטיס בכיוון אחד. אני
הייתי מציעה להם לקנות כרטיס הלוך-ושוב, שילמדו קצת מה ניסיון
של אחליט שניסו לפניהם. כי מכסימום ההצלחה שזמר
ישראלי יכול להגיע אליה באמריקה זה הופעה במועדוני-הלילה
ש ל אריס סאן או של עליזה עזיקרי.
נכון, אומנם, שהאח של גבי, דני, נשאר באנגליה ואפילו
ניסה להקליט שם אלבום, אך אני מסופקת אם לא היה חוזר
ארצה אלמלא נשא לו לאשה צעירה אנגליה, שהיא בתו של
אחד מעורכי היומון הפופולרי דיילי מידור.
מכל מקום, אם גבי ומירי בכל־זאת נישאים ונוסעים, אז
שיהיה להם כל טוב, ומצידי שגם יצליחו.

היו לה לבטים קשים, לשדונה נתן.

מירי עינבר וגבי שושן
החודש לחופה

היא לא ידעה לאן לנסוע. האבא שלד,
אייבי נתן שבת רעב באמסטרדם, ה-
אמא שלה רוזי נתן עשתה חיים משוגעים
בהאיטי, שם היא מנהלת בית־מלון,
ואילו שרונה עצמה עסקה בלחלק דואר ב ירושלים.
לבסוף
החליטה שרמה לטובת ד,אמא.
היא ארזה את המזוודות, לקחה מהדואר
חופשה ללא תשלום, נפרדה זמנית מהחבר
שלה התפאורן איציק אלסלילן, טסה
לאמריקה ומשם להאיטי.
שרמה, שהיא בחורה שקטה, לא עשתה
הרבה רעש מהנסיעה שלה, ורק מתי-
מעט מידידיה ידעו על הנסיעה הצפוייה.
כשרצו לערוך לכבודה מסיבת־פרידה סיר בה.
היא העדיפה לבלות את הלילה ה אחרון
בירושלים בחברת החבר שלה
ולבד.
מישהו אחר שנדפה מכל העסק הוא ה-
משודד-הדוור יופי גן־נל.
בן־נל׳^שביקש מהדואר חופשה קצרה
— נידחה, בדבזמן ששרמה נענתה בחיוב.
הדואר הירושלמי כל-כך גאה בדווריו ה מיוחסים,
שהוחלט להעניק להם חופשה
כל אחד לחוד, כי בלי בן-גל זשרונה
באמת תאבד מחלקת ההורים שבדואר
ירושלים מהייחוס המיוחד שלה.

ו₪חווו1ו (0 1מ 1₪וו
מסיבהש בז א ת
כל הארץ חיכתה למסיבה הזאת חודשים. מהיום שבו נודע
כי הדוגמנית לשעבר ובעלת־הבוטיק הירושלמית נחמהמד
פאיון ז עומדת להתגרש מבעלה, הרופא אריה שימחה, חיכו
כל ידידיה ומכריה בקוצר־רוח למסיבת־הגירושין, שאמורה הי־תה
להיות מסיבת־המסיבות שידעה העיר ירושלים מעודה.
אלא שהחודשים התארכו ונחמה, השרויה בהליכי גירושין
מייגעים מבעלה, עדיין נשואה כחוק. אלא שכל מי שמכיר אותה
יודע שחוק או לא חוק — היא מרגישה כגרושה לכל דבר.
תודות לכך הצליחו ידידיה הקרובים לשכנע אותה כי אין טעם
לחנות לאישורה של הרבנות, וכי הגיעה השעה לערוך את
המסיבה הסייוחלת.
וכשאתגרשי, הבטיחו הידידים, נערוך אנחנו מסיבה לכבודך.
נחמה, הידועה כאשה שאוהבת את החיים באופן מייוחד, הש תכנעה,
כמצופה .,וביום השישי האחרון כינסה בדירתה החדשה
שברחוב ז׳בוטינסקי בירושלים עשרות ממכריה, שבאר בהרכב
מלא. והעיר ירושלים צהלה ושמחה, שלא לדבר על שכונת
טלבייה ורחוב דבוטינסקי עצמו. המוסיקה הסטריאופונית האדירה
שבקעה מדירתה של נחמה הדירה שינה מעיני תושבי
הרחוב עד לשעות הקטנות. של הלילה, עד־כדי־כך שהשכנים
נאלצו לבסוף להפסיק את המסיבה על־ידי־כך שניתקו את
החשמל.
רמי לא חיה במסיבה העליזה הזו? יפות היו? היו. יפים
היו? היו. אוכל כיד המלך, ומשקאות, זגולש שתרם צה״ל
דרך קצין־בניר, אורח במסיבה — גם זו; היה.
המון מצב־רוח, ומוסיקה מטרפת, וחיזורים, ואנשים מכל
שכבות הציבור כמו, למשל, הארכיטקטים צכי הקר וצבי
זילברשטיין, או הארכיטקטית מלי לנטיצקי שבאה בחברת
ידידה רמי שור, ארכיטקט גס הוא, ושלא לדבר על הארכיטקט
אורי קפלן, שהיה בין היחידים שהגיעו למסיבה בחברת
החוקית שלהם.
עוד שניים שבאו עם הנשים החוקיות היו אנשי רשות
השידור הקריינים חיים יכין, שבא עם אשתו יוספה. אך
יצא דדי־ססס לצוד חתיכות כשאינו שוכח להכריז על כך ב־קולי־קולות,
והיה גס אורי פירסט, שחחלים לחלוטין ממחלתו,
יחד עם אשתו דפנה.
גס מקומו של עורך ומגיש היום הזה, גכי גזית, לא נפקד.
גבי בא למסיבה בחברתה של גילה מנטקכיץ׳ ,עובדת מיש־רד־זזתיירות
בעיריית ירושלים. והיו גם בעל בית־חחרושת ל אחרון הרווקים הפעילי נכון,
אני מפנימה שקיים בארץ מיעוט
גברי ורוב נשי, ושעל כל גבר יש איזה
עשר נשים שמוכנות לטרוף אותו חי או
לאכול אותו בלי מלח או בל מד, שתרצו.
אז דווקא בגלל זה שאני מסכימה ש המצב
אומנם כך, תהרגו אותי׳ אבל באמת
תהרגו אותי, אם אני מבינה למה הם כל
בך מתאמצים.

כני טוכטרמן ואשתו־לשעבר
תנו לו לנוח !

מ סי ב ת

סיום
זו היתד, מסיכה הולמת לסיומה
תוכנית־הטלוויזיה הפופולארית ניקוי ואש.
כל שחקני התוכנית: עליזה רוזן, טו
ביה
צפיר, דוכי גל, שמעון לכ-ארי,
שבתאי קונודטי ואהרון אלמוג, כילם
היו שם. שלא לדכר על רבקה
מיבאלי, שבווילה ישלה שבאפקה נערכה
המסיבה.
גם המפיל, מוטי קירשנכוים, וחב-
מאי יעקב א סל לא נעדרו. והצטרפו אלי־הם
חברי המערבת של ניקוי ראש (ושל
מדור זו הארץ) קובי גיב ופרוייקה
ס ידון, וכמובן אנשי הצוות הטכני. כולם
— על בנות ובני-זוגם.
החגיגה החלה בשעות הצהריים המוקדמות.
אנשי התוכנית, על נשיהם, טפם
וחיוודהבית שלהם, הגיעו לביתה של
רבקל׳ה, כשכל אחת מהנשים שבחבורה
מביאה איתה מאפה או תבשיל מעשה־ידיה
להתפאר, לצורך ארוחת־צהריים קולקטי בית.
אחרי
ארוחת־הצהריים יצאו כולם החוצה
,והחלו עורכים תחרויות ספורט, כשגולת {
הכותרת הוא מישחק הכדורגל שהתנהל
בין הילדים לבין המבוגרים, ובו ניצחו
{לבסוף הילדים.

נחמה מוסאיוף
גירושין בקול ענות תרועה
פלסטיק הצעיר כייר קירשטיין, ואיש מישרד־ראש־המנז־שלה
דני ליטאני, בחברתה של חתיכה תוצרת חוץ, ושרה
וינר, אשתו־לשעבר של רופא־השיניים דני וינר, ששיגעה
לכל הגברים את השכל אך המדיפה ללכת הביתה לבד, כשהיא
דוחה חכל־וכל כל הצעה ללוות אותה הביתה.
וכמובן היו שם כמה גברים נשואים שהיו אמוייס לבלות
את סרב-חשבת במילואים אי־שם או מצאו עצמם במילואים
דווקא במסיבה של נחמה מוסאיוף, בחברתן הצמודה של מיספר
גרושות ידועות ומבוקשות. אבל מ ה, כידוע, אין שום רבותא.
כאלה אפשר למצוא בכל מסיבה.

לפי התור
מה אגיד לכם. הם עושים את זה בקצב

היסטרי, בני מיש פח ת הזמרת יפה ירקוני
יושבים באופן קבוע בבתי-הקפה שב אופנה,
מסתובבים בפיאנדבאריט שעדיין
לא נסגרו, רצים ממסיבה למסיבה כמו
מטורפים. לכל אחד מהם יש שלושה סיפרי*
טלפון מינימום, זהם המיר ששים לקנות
את הרביעי. היומן שלהם עמום לעייפה,
ויש במה מהם הזקוקים למזכירה כדי
למנוע פלונטרים. אז תגידו לי, אחרי 5ל
זד — ,אל״ף: איו יש להם כוח? וביית :
בשביל מד, הם צריכים להתאמץ ז
למה שלא יתנו למיעוט הנשי לעשות
את העבודה בשבילם? למה שהמיעוט
הנשי לא יישב באופן קבוע בבתי־הקפד,
שבאופנה, יסתובב בפיאנו־בארים שעדיין
לא נסגרו, ירוץ ממסיבה למסיבה, ויחזיק
ארבעה סיפרי־טלפון? או.קיי ,.על המזכי רה
אני מוותרת.
ימה, המיעוט הנשי כן עושה את זה ז
ועוד איך עושה את זה? אתם צודקים,
בחיי. אבל כשאני רואה אחד כמו כני
טוכטרמן, גרוש מבוקש מד,דוגמנית
ציונה טוכטרמן, כשאני רואה אחד כזה
שבקושי רואים אותו מרוב שהוא יעסוק
עם חתיכות, כואב לי הלב. לא חבל עליו?
עוד לא הספיק לגמור עם מנהלת־החשבונות
אורלי גל, וכבר סיפרו עליו
שנסע לדרום־אפריקה עם יונה לחוכיץ/
עוד לא הספיק. לחזור׳ וכבר ניראה ב חברתה
הצמודה של הזמרת אירית כול•
קא, מלהקת הנשמות הטהורות. וגם זה
לא הספיק לו, אז הוא הלך והראה לכולם
במד, גדול כוחו באמת, ויצא עם הדוגמנית
הצעירה והפופולרית הלי גולדפרג.
אבל אל דאגה, הוא לא נשאר גם א־תה
יותר מדי, כעת הוא שוב מתרוצץ. אולי
יש איזו מתנדבת שתארוב לו בפינה ותטיל
עליו רשת? רחמנות על הבחור, הוא
באמת זקוק כבר למנוחה.

ובעלה איש-ד,עסקים שייקה ירקוני.
עוד לא הספיקו להירגע במישפחת ירקו,ני
מנישואיה של הבת הבכירה אורית,

כשהתעייפו הניקוי־ראשניקים מהספורט,
נכנסו הביתה. את הילדים שמו בהדר־הילדים
ונתנו להם השחק, לצייר ולהשתולל
כאוות־נפשם, ואילו הגדולים, ישבו בחדר-
האורחים ושיחקו במישחק האהוב מכולם
על כולם, והקרוי נוסטאלגיה, שכלל העלאת
פירקי־זכרונות והקרנת קטעים מהתוכנית.
החגיגה, שמתנהלד, באווירה מישפהתית
כיאה ובנאה, הסתיימה בשעות הערב המאוחרות
כשכולם עייפים אך *רוצים, והעיקר
— בדאש־ם נקיים•

בילתה את. רוב ימיה י בחברת אנשים מאוד מאוד.ואנשים חשובים חשובים כידוע מרבית הזמן בלהכחיש עוסקים שהם מכירים את בני המין השני, אז אם
לאנשים חשובים מאוד מותר, אז למד,
שלאורית, יהיה אסור, תמי מכל מקום
אינה מכחישה.

רדתי, תטי, אורית ויפה ירקוני
חתונות בסז־ט־נע
,שנישאה לפני כשכועיים בחוג המישפחה
לטייס יגאל שוחט, וכבר באה הבת ה .אמצעית
תמי, שסיימה לא מזמן את שיי
רוחה הצבאי; והודיעה לאמא־אכא שאם
לאורית מותר, אז גם לה. גם היא רוצה
להתחתן. הה יש, אסור?
נכון אומנם שאורית הכחישה בזמנו ש־
!היא בכלל מבירה אחד כזד, בשם יגאל
שוחט, אבל הכחשות לחוד ומציאות לחוד.
)וחוץ מזה. נא לא לשכוח שאורית

שהיא מכירה את האיש שלו היא רוצה
להינשא. החתן המיועד שלה הוא סטודנט־לרפואה
ירושלמי בשם אלעד צרפתי.
ואומרים שאם יפה ויתרה לאורית ולא
ערכה לד, חתונה ראוותנית כלבבה -הרי
שלתמי היא סבר לא תוותר, והפעם תתקיים
חגיגת חתונה סרת וכדין.
תשמעו לי -בקצב הזד, תודיע בעוד שבוע־שבועיים
גם הבת הצעידה, החיילת רדתי,
שהיא מתחתנת, וד,שימחה תהיה מושלמת.

טלוויזיה,
מאחרי המסך
ההחמצההג דו ל ה
אי-אפשר שלא לבקר את מיבצע שלושת
תחנות השידור, הטלוויזיה, הרדיו וגלי
צה״ל בכיסוי פעולת הפידאין במלון סבוי
בתל־אביב בסוף השבוע שעבר. מיבצע
מיוחד של הטלוויזיה איפשר שידור מהדו־רודחדשות
מייוחדת ביום הפיגוע ()6.3
בשעה 1.30 בצהריים.
חיים יכין, מי שערך את המהדורה
בת 35 הדקות, נלחם בקוצר הזמן, בכמויות
העצומות של הפילם ובשלל נושאי־מישנה
שהיו סביב אסון מלון סמי. התוצאה היתד,
עלובה למדי, אפילו אם אין לוקחים בחשבון
את הציפיות הרמות לקראת שידור מהדורת-
חדשות מייוחדת זו.
בעוד המאזינים כולם ממתינים לצילומי
ליל־הבלהות נפתח השידור בהקראת הודעת
הממשלה, שד,יתד, סטנדרטית ומתחסדת,
ובד,ודעתו של שר־החוץ האמריקאי הד״ר
הנרי קיסינג׳ר. לאחר־מכן עבר השידור
לניידת שניצבה ליד מלון סבוי ובתוכה
מוכיח פער, ואשר העבירה בשידור
ישיר את חלק ב׳ של הדראמה, גילוי שני
הפידאין הנוספים על אלה שעם הריגתם,
בלילה, נדמה היד, כי הפרשה נסתיימה.
רק אחר־כך עברה הסקירה לתיאור צי לומים
של מאורעות הלילה הדחוס והפריצה
לבניין, וזאת — לא לפני ששודר ראיון
מייותר לחלוטין עם שר־המישטרה שלמה
הילל. סיקור האסון,עצמו והפריצה למלון
היד, חיוור, ומלבד הקטע של הצלם יצחק
(״איציק״) גורן, אשר הראה את חילוץ
הפצוע מן המלון על־ידי כוככה לוי, היו
הצילומים טפלים, מרוחקים, ללא סדר
ושיטה, וחסרי כל תחושה עיתונאית.
׳תוצאה עלובה זו משונה מאד, לאור
העובדה שמערכת תל־אביב שלחה באותו
ערב למקום חמישה צוותים, אשר התמקמו
בנקודות שונות סביב סבוי. אולם נראה
כי מערכת זו אינה בנייה לכיסוי אירועים
מהירים, שאינם מבויימים על־ידה מראש.
לדוגמה: איש־התאורה יעל,כ (״דאו״) לב*
ארי הוצב על־ידי שולחיו לשרת ארבעה (!)
מתוך חמשת הצוותים, ונראה שלא הצליח
לעזור לאף אחד מהם.
אולם שיאה של המהדורה היו מפרצופים,
שחייכו בתיאטרליות. היו אלה קלסתריהם

שדרנית זימדון
פרועה ומוזנחת
של ראש־הממשלה יצחק רכין ושל אחיות
בית־החולים איכילוב בתל־אביב, אשר כבשו
את המסך בחיוכיהם בקטעים נפרדים, והו תירו
טעם־לפגם.
כדרכו בקודש, לא היה ראש־הממשלה
מוכן להתייחם לריגשות הציבור, ונזכר
דווקא בעת הראיון עם שמעון טסלר כי
יועציו ליחסי-ציבור הורו לו לחייך את
החיוך המייוחד־מאד שלו, כאשר מצלמת
טלוויזיה ניצבת מולו, אולם שכחו לספר
לו כי יש גם מיקרים יוצאים מן הכלל,
כגון, כשיוצאים מבית מפוצץ והרום, לאחר
שואה כזו, לקראת ראיון מצולם. את אחיות
איכילוב קשה להאשים בגין אי-התחשבותן,
שכן הן בסך־הכל אחיות, לא מנהיגות
המדינה.
העולנז חזה 1958

הסקופים של השואה
רונית פורת כצילומי ״כעדת הארמון״
ילדים ניצולי השואה

במאי גנון
תעודה לסלוניקי
נראה כי השנה תצליח הטלוויזיה לצאת
משיגרת גדרות התייל, שירי הפרטיזנים
והשיחות החוזרות על עצמן במיסגרת שי דורי
ערב יום השואה 7.4לפחות, נושאיהן
של שתי התוכניות המובטחות לערב זה,
נותנים תיקווה לכך שאפשר יהיה הפעם
ללמוד, לזכור ולשנן, במקום לחזור בדיוק
על אותם סרטים, אותם אתרים ואפילו
אותן רפליקות הנהוגות בטלוויזיה ביום־
השואה מדי-שנה.
התוכנית הראשונה היא המחזת-טלוויזיה
של המחזה בעלת הארסע ללאה גולדברג.
המחזה בעלת הארמון מספר על זוג
שליחים מארץ־ישראל, אחרי מילחמת־העולם
השנייה, המחפשים באירופה אחר
ילדים יהוד׳יים ניצולי השואה. הזוג מגיע
לארמון עתיק ומוזר, בו הוא מגלה נערה
יהודיה אשר אינה יודעת כלל כי המלחמה
הסתיימה.
את המחזה ביים לטלוויזיה אילן אלדד,
וצילם דויד גורפינקל. את תפקידי
השליחים ממלאים אורנה פורת ויוסף
(״פפו״) מילוא, ואילו את תפקידה של
הנערה היהודיה המתגוררת בארמון מגלמת
רונית פורת (ללא קשר מישפחתי לאורנה)
.המעניין בסרט זה הוא שהצילומים
שלו נערכו ב״ארמון״ של הנשיא הראשון,
ד״ר חיים ויצמן, ברחובות.

יבין וציוותי-הענק שעמדו לרשותו הח מיצו,
ביום החמישי האחרון, הזדמנות
להגיש שידור חדשות מייוחד, אשר צריך
היה להיחרט בזיכרון ולשמש מופת.
למרות שלהפתעת רבים, אשר פתחו את
מקלטי-הרדיו שלהם אחרי השעה אחת אחר
חצות באותו לילה אומלל, הוסיף הרדיו
לשדר מוסיקה וקיטעי־סיקור למרות הסנ־קציות
של הטכנאים, הרי קשה להבין את
החובבנות וחוסר־הכישרון שניכרו בהגשת
הידיעות והכתבות ממקום האירועים, משך
כל אותו לילה ומשך היום שלאחריו.
אלה יכלו ללמוד רבות, באותו לילה,
מכתביה ושדרניה הצעירים, וברובם חסרי־הניסיון,
של התחנה הצבאית. הדיווחים של
גלי־צה״ל היו שוטפים, עדכניים, מלאי
יוזמה, הקרבה וחוש עיתונאי בריא.

מי ׳ שדםע בו רהת־ ס רו ק ת
באחד מימי השבוע שעבר הבחינו צופי
הטלוויזיה באחת מנושאות הערצתם, קריי־גית־הרצף
ברוריה זימרון, בהופיעה
בסלון שלהם כשהיא פרועת־שיער ומוזנחת-
למראה, כפי שרק קריינית־רצף בטלוויזיה
הישראלית יכולה להרשות לעצמה להופיע.

את שיתוף־הפעולה בין אורנה לרונית
פורת אפשר יהיה לראות גם למחרת היום,
ביום השואה עצמו ( )8.4בשעות אחר-
הצהריים. לילדים יוקרן בשידור חוזר
המחזה אנה פראנק, בו מככבת רונית פורת,
בביצוע התיאטרון לנוער בהנהלתה של
אורנה פורת.
אחרי בעלת הארמון אפשר יהיה לצפות
בתוכניתו ׳של שלמה גנון על שואת
יהדות סלוניקי. כשהוטל על גנון להכין
סרט לערב יום־השואח, הוא החליט ליצור
תעודה אשר חקו המוביל בה יהיה האני־מאמין
הפרטי שלו :״העם היהודי חי
וקיים. הוא לא פסק עם השואה, חייבים
להמשיך את מיפעלו מהשואה ולא להתחיל,
כסי שחושבים רבים, מההתחלה.״
גנון, יחד עם החוקרת ועוזרת־ההפקה
שלו ורדינה סולד, סרקו את המוזיאונים
והסיפריות של השואה בחפשם אחר חומר.
בעת שחקרו במוזיאון לשואה ולמרד שבבית
לוחמי חגיסאות בגליל המערבי, גילו
שם חומר רב על השואה של יהדות סלוניקי
ביוון. לגבי גנון, כמו לצברים רבים אחרים,
מתקשרת השואה עם יהדות פולין, רוסיה,
הונגריה וגרמניה, והוא הופתע לגלות כי
למעלה מ־ 45 אלף מבני יהדות סלוניקי,
אשר מנתה 50 אלף יהודים, ניספו בשואה.
הצמד גנון־סולד הצליח לרכז סביבו
תישעה פליטי שואה מסלוניקי, ביניהם
דויד רקאנאטי, בן למישפחת בעלי בנק
דיסקו נט, אשר כתב גם ספר על קהילת
סלוניקי! דג בנכנישתי, אביו של סגן

כאשר מצרפים להופעתה של זימרון את
הופעתן הרשלנית והדוחה של מרבית
הקרייניות האחרות, וכשמבחינים כי גם
קריינית־ההצלחה של הטלוויזיה, כרמית
גיא, החלה מזלזלת לאחרונה בהופעתה
החיצונית — שעה שהיא מקבלת משכורת
כדי להיות נאה ומטופחת — הופכת הפרשה
לתופעה לא-נעימה בפירוש.
לטענת אנשים המקורבים לקרייניות נובע
הדבר מהחלטה חדשה של הנהלת הטל וויזיה,
לא לשלם להן יותר דמי סירוק
במיספרה. עד לתקופה האחרונה היתד, כל
קריינית מקבלת את דמי־הסירוק במיספרה
ביום־ההופעד, שלה.

אולם האחראית על הקרייניות, דליה
מור, דוחה טענה זו מכל-וכל. למדות שאין
היא מוכנה לגלות כמה מרוויחה קריינית
רצף עבור שעת שידור, היא טוענת כי
בחודש אוקטובר אשתקד, הועלתה מש-
כורתן של הקרייניות באורח ניכר, כשההע-
לאה כוללת בתוכה גם את דמי הסירוק.
אם, בגלל מריבת דמי המיספרה נגזר על
הצופים להתבונן בנערות שמהופעתן נדמה
כי כרגע קמו ממיטתן, כדאי אולי לחזור
ולעיין ברעיון, אשר ימיו כימי הופעתן של
קרייניות־הרצף על המסך — לבטל כליל
את המוסד הזה, שאין לו כל הצדקה.

ראש-עיריית ירושלים מירון בנכנישוגי,
חברת־הכנסת לשעבר לילי מנחם, והזוג
דויד ודורה חיים, הוא יוצא־מחנות
והיא פרטיזאנית.
חווייה בלתי־נשכחת לעושי הסרט, ובוודאי
גם לצופים, היה שיר, שאותו כתב
דויד חיים בעת שישב במחנות. זהו שיר
עליו סירב לדבר ואותו סירב להזכיר משך
כל השנים מאז, ורק באולפן קרא אותו אל
מול המצלמות, כשהוא מתייפח ומזיל דמעות
מעיני כל הנוכחים :
שבעה ימיס היינו סגורים
בקרונות שד בהמות
פעם בשלושה ימים
נתנו לנו לצאת להשתין.
אבי שלי, יקירי,
האם היית מסוגל לתאר לעצמך
שתצטרך לבוא עם אחיך
למשרפות אושוויץ.
אבא, אמא, אחים ואחיות
שאו כולכם תפילה לפטרון העולם
שיוציאנו מהסבל הזה חיים,
כדי שנוכל לומר אחריכם קדיש.
גנון השתדל להביא את הדברים היפים,
משובבי־הלב ומעלי החיוך של קהילת
סלוניקי לפני ההכחדה, ולהעמידם אל מול
סיוט השואה. הוא נעזר בהפקה שלו בשולי
נתן, אשר שרה שתי רומנסות ובתפאורן
אמיר גורכיץ, שהצליח ליצור באולפן
אווירה אשר בני סלוניקי שהשתתפו בתוכנית
נשבעו כי היא אותנטית משלהם.

ניקז׳ ד ד * ראש
תוכניתו התיעודית של יעקב אייזנמן,
על צורת ההפקה של תוכנית־הסאטירד,
ניקוי ראש, כמעט שנפסלה — אחרי שהוש קעו
בה 10 ימי צילום 30 ,ימי עריכה
ד 10,000 לירות.
אחרי שאייזנמן השלים את עריכת תוכ ניתו
הוא הזמין את מנהלי הטלוויזיה,
ביניהם ארנון צוקרמן, מנהל התוכניות
בעברית, יצחק (״צחי״) שמעוני ויגאל
לוסין, לחזות בה.
כל הנוכחים, מלבד לוסין, פסלו את
התוכנית וטענו כי אינה ראוייה לשידור
במצבה הנוכחי. רק לוסין דיבר פחות או
יותר בשיבחה, אולם משנוכח שהוא נמצא
במיעוט מבוטל, נסוג מתמיכתו.
התוכנית, שהיתה אמורה להיות משודרת
ב ,13.3-הורדה מסדר־השידורים, ותחתיה
ניאלץ לחזות שוב, בשידור חוזר, בשושנה
דמארי מתארחת ומתארכת אצל

אהוד מנור.

לא ברור מה בדיוק אירע בהנהלת
הטלוויזיה, אולם יומיים לאחר פירסום
החלטת הביטול נזכר כנראה מישהו שהתוכנית
בכל־זאת טובה, והיא הוחזרה ללוח־השידורים,
לתאריו דד 16.3׳ במקום תוכנית
מסידרת תעודה.

״השתמשו במישנחת הרו נו למנוע את כיוסום
האשמות נגד המשסוה ^ בישר! את ההקלטה *
השוסו 0חינו את מזד מיזוח ^ אחותה שר רחל
נתנה ל׳ שאיני אשם * תצאו אצלי ום תרנגולות
לפני שבועיים כינסו הוריה שד רחל
הלר, החיילת שנרצחה באכזריות, מסיכת־עיתונאים.
כמסיבה זו הם הטיחו האשמות
חמורות בצעיר יורם כיכונסקי, חכרה של
רחל, שנחשד על־ידי המישטרח ברציחתה.
כין השאר האשימו את יורם בכך שהוא
מכזה את זיברה של רחל באמצעות ״זיכרונותיו,״
שפורסמו כ״ידיעות אחרונות.״
״הארץ״ הכתיר ידיעה זו ככותרת ״הרצחת
וגם ירשת ז״
בתוצאה מפנייה זו אל ריגשות הציבור,
מיהר עיתון־הערב להפסיק את פירסום ה־
״זיכרונות״ של כיבונסקי, ושערי העיתונות
ננעלו בפניו — אחרי שהיו פתוחים כפני

מאשימיו כשבועות שבהם ישב במעצר.
עם כל הכבוד לריגשות המישפחה, שנפגעה
כאסון בה כבד, סבור ״העולם הזה״
כי אין לשלול את זכות־הדיבור מיורם כי
בונסקי, ותהיה הריעה על גישתו והתכט־אותו
באשר תהיה. הצעיר הואשם על־ידי
המישטרה בהאשמות כבדות, פורסמו עליו
דברים רכים, ובוודאי צריבה להיות לו הזכות
להגיב כרכים ולפרסם את תשובתו
מעל כמה ציבורית.
כרוח זו מפרסם ״העולם חזה״ להלן את
דבריו של יורם כיבונסקי, על הנושאים שנשארו
שנויים כמחלוקת חמורה עם שיח•
רורו בערכות.
החישטוה הרי שהשתחררתי ממעצרי, ראיתי עניין צי־בורי
לפרסם ספר, שבו אגולל את כל אשר עבר
עלי, ובעיקר פרקים חשובים על שיטות־החקירה של
המישטרה. חשוב היה לי גם לפרסם את האמת, לפחות
כפי שאני רואה אותה, מאתר שהעיתונות ושאר אמצעי
התיקשורת ההמונית היו מוזנים האינפורמציה שהם קיבלו
מהמישטרה, בדרבים ישירות או עקיפות.
אינפורמציה מכוונת זו גרמה הרבה עוגמת־נפש לי,
למישפחתי, לידידי, ואפילו למישפחתה של רחל הלר ול־זיכרה.
הפרק
הראשון בסיפרי עסק בהצגת הדמויות ובסי פור
פרשת הרצח, והיה צריו להיות הרקע לכל סיפור
חקירת המישטרה. אינני חושב שפרק זה היה פגיעה ב־זיכרה
של רחל. כשמעמידים את אשר כתבתי לעומת מה
שפורסם כבר על־ידי העיתונים, ביוזמת המישטרה, כגון
פרטים שנלקחו כבייכול מתוך יומניה, פרטים שהיו שק רים
גסים, קשה למצוא איפה ואיך אני השמצתי את
רחל.
אחרי שהשתחררתי, התקשרו אלי מידיעות אחרונות
והבטיחו לי לפרסם מיספר פרקים מסיפרי. כידוע, מיש-
פחת הלר ערכה מסיבת־עיתונאים אחרי פירסום הפרק
הראשון, בעיקבות זאת החליטה מערכת ידיעות אחרונות
להפסיק את פירסום הפרקים שלי. לדעתי, המישטרה הש תמשה
במישפחתה של רחל כבמכשיר למנוע את פירסום
החקירה שהתנהלה נגדי. המישטרה חוששת שאגלה על
דרכי-החקירה שלה פרטים שעלולים ליצור לה דימוי
שלילי, ולהציג אותה באור בלתי-אוהד.

יורם ביכונסקי
אחרי שהשופט אישר, בעת שהובאתי בפניו לראשונה,
כי אפשר לעצור אותי ל 15-יום, הביאו אותי לבית-
המעצר ביגור. שמעתי את איש־המישטרה, שהביא אותי,
אומר למפקד־הכלא, בחור בשם זאבי׳ק :״הסיווג הוא
ביטחוני ופלילי.״
רק אז שמעתי לראשונה את העניין הביטחוני. אחר-

חקיר ה;
קפה וסיגריו ת
ף אומנם, אם היה הפירסום נמשל, הייתי מציג בפר ו
קים הבאים את כל מהלו החקירה, ואת השיטות שנק טו
נגדי, הן המישטרה והן הש״ב, בזמן מעצרי ואחריו.
כשהגעתי אל רב-פקד אברהם צמרת, מרצוני החופשי,
מבלי שעצרו אותי, הוא התייחס אלי יפה. לחצנו ידיים,
הוא אמר לי שלום זהטיל את הפצצה :״אתה רצחת את
רחל, ואני אוכיח את זה.״ עניתי לו :״אתה מסיק את
המסקנות עוד לפני שהעובדות בידך.״ מדיאלוג קצר זה
בבר אפשר להבין את כל מהלו החקירה. זה היה הקו
המנחה שלה. העלאת השערה, שיכנוע-עצמי של המיש־טרה
כי זוהי עובדה, ורק אחר־כו מאמץ לאמת השערה
זו בכל מחיר.

לא מאמין שאיזשהו אזרח
אותם כלפיו: שאני חבלן,
חשוד במעשה־רצח, וזה לא
על זה שהם מאשימים אותי

כך הטיחו בי דברים שאני
ישראלי היה מוכן שיטיחו
מרגל ובוגד. אבל אני הייתי
היה בדיוק הזמן לצעוק חמם
גם בבגידה.
כבר בחקירה הראשונה אמרו לי שיש להם הרבה
האשמות נגדי, הן פליליות והן ביטחוניות .״אתה אבוד
לגמרי,״ אמרו לי החוקרים .״אם לא נוכיח את האחד,
נוכיח את האחר, ונכניס אותך למאסר־עולם.״ ואמנם,
זה היה המוטו של האיומים שלהם — שאני אשב כל
החיים שלי בבית־הסוהר. להודות על האמת, למרות ש ידעתי
כל הזמן שאני לא אשם, הרי עצם המחשבה שבך
אולי אבלה את כל חיי, העבירה בי פעמים רבות צמרמורת.
מהלך החקירה היה סיפור בפני עצמו. סמוך לתא-
המעצר שלי היה חדר חקירות ובו שני כיסאות, ושולחן
שעליו מפה ירוקה. צמרת, שהתפרסם כל־כך בפרשה זו,
מעולם לא חקר אותי .״אני ראש־הצוות, ואני עושה את
עבודת החשיבה הסביר פעם.
אלה שחקרו אותי היו שני קצינים צעירים בדרגת
מפקח, נוח פלד ואהרון יקים. הייתי יושב עם אחד מהם
או עם שניהם, כשאני מולם, ליד השולחן. החקירה היתד,
די בנועם, ללא צעקות, ללא הפחדות וללא מכות. לפ עמים
היינו עושים הפסקה, ואז היו מזמינים אותי לקפה.
לפעמים היו מציעים לי סיגריות. כל הפסקה לסיגריה או
לקפה, בחקירה שנמשכת באופן רצוף 10—12 שעות, היתד,
באותו רגע חגיגה קטנה.
עד היום, כשאני מצית לי סיגריה או שותה כוס-קפה,
אני לא יכול שלא להיזכר עד כמה היה נהדר לעשות
פעולות כה פשוטות בכלא.

ס חי ט ה
מ תו חכמת

דליח חלר
״היא יודעת שאני זכאי !״

ך* קירה, מסוג שונה היתד, זו של שירותי־הביטחון.
1 1שם חקרו אותי שלושה אנשים מיסתוריים, שסירבו
לומר לי אפילו את שמותיהם. החקירה שלהם, שנמשכה
ארבעה ימים רצופים, היתה שונה לגמרי מזו של ד,מיש-
טרה.
היו מכניסים אותי לחדר גדול ומושיבים אותי על
כיסא באמצע החדר. השלושה היו מסתובבים סביבי, וכ שאחד
מהם היה מגיע מאחרי גבי, הוא היה מסתער עלי
בצעקה :״מד, זה אוואנגארד אחרי שהייתי עונה לו
הם היו מסתובבים, וכשאחד היה מגיע אלי, הוא היה

צורח פתאום מאחור :״למי מסרת ידיעות ביטחוניות ב לונדון?״
וכן הלאה.
הם האשימו אותי בריגול, באירגון מעשי־חבלה, וב העברת
ידיעות ביטחוניות — שאותן אספתי, כביכול,
מחיילות צה״ל על-ידי כך שחיזרתי אחריהן — לגורמים
עויינים בלונדון, ובאירגון תאים מחתרתיים בצה״ל.
אחד הדברים שהכי הרגיזו אותם, אולי בגלל שלא
היו מובנים להם, היה: איך זה שלבחור כמוני, אשר
ידוע לכולם שהוא משתייך לאירגון פוליטי שמאלני־קיצוני,
יש ידידים אישיים קרובים בצה״ל ובשירותי-
הביטחון. הם בשום אופן לא יכלו להבין שלבחור צעיר
יש גם חברים שאינם קשורים אליו פוליטית, בדיוק כמו
לכל בחור אחר.
הם האשימו אותי בזיוף מיסמכי צה״ל. מצאו אצלי
בבית שלוש תעודות פטור־משירות, שנשלחו לי על-ידי
השלישות הראשית. אני לא אחראי לטעויות שעושה
השלישות, אבל בשבילם זו היתד. ראייה שאני זייפתי
תעודות. כשישבתי במעצר, קיבלו הורי הודעה מהשלי-
שות לבוא ולקבל שם משהו: זו היתד, תעודת הפטור
הרביעית במיספר.
אנשי הש״ב ראו, כנראה, יותר מדי סירטי-בלשים
זולים, וניסו להפעיל עלי שיטות־חקירה בדוקות, לדעתם.
אני לא טיפוס סגור. עם תוקרי־המישטרה שיתפתי פעולה,
וסיפרתי להם הכל על עצמי ועל כל מי שהכרתי. סיפרתי
פרטים אינטימיים שאף אחד אחר לא היה מספר. אבל
בחקירת היש״ב הרגשתי שאני נסגר, והייתי צריך לע שות
מאמצים גדולים כדי שאוכל לספר להם משהו.
בכלל, כל עניין החקירה הפוליטית היה משונה בעיני.
עוד לפני שנעצרתי חקר אותי ראש צוות־החקירה הקו דם,
סגן־ניצב חנא חדאד, בנושא הזח. נתתי לו את רשימת
כל חברי האירגון שלי, ופרטים על כל אחד מהם.
הוא חקר את כולם באופן ממצה, וקבע פסקנית כי אין
כל קשר בין הרצח לבין ההשתייכות הפוליטית שלי.
מצורת החקירה של הש״ב הבנתי, כי מנסים כאן לקשור
פוליטיקה בפרשת־רצח, כדי להכניס להיסטוריה של ה מדינה
עלילת־דם פוליטית.
בלחץ העיתונות הוסר חאיפול מעל הפרשה, ואז חדל
הש״ב לחקור אותי. מאותו רגע חזרה המישטרה 15 .
הימים הראשונים של חקירת המישטרד, כוונו לנושא
אחד בלבד: החיים הפרטיים שלי, ובעיקר הצד המיני
שלהם. על הרצח של רחל הלר לא נאמרה מילה. השי טה
של המישטרה היתד, אחת: לזרוק לי דברים, ברובם
לא־נכונים אך עם קורטוב של אמת בהם, כדי לעורר
את אמוני, ואז לסחוט ממני עובדות. אני מוכרח להודות
שהם הצליחו בכך. הם היו מספרים לי :״רחל ומלי הז דיינו
בכל הארץ. הן היו מופקדות. אנחנו נביא לך קב לות
מכל הארץ שהן היו מופקרות.״
מתוך מגמד, לתאר תמונה אחרת, פחות שחורה, של
שתי הבחורות האלו, נגררתי לדבר, וסיפרתי להם את
כל אשר ידעתי.

לרגע חשבתי להיענות להם. הסיוט הזה ששמו בית-
מעצר, והחקירות שלהם גרמו לי לרצות — מה שהם
בוודאי רצו שיקרה — לברוח מהכל, לשים קץ לכל ה עניין
הזה. אבל לפתע נזכרתי עם מי יש לי עסק, ואמר תי
לעצמי :״יורם, אתה לא רצחת את רחל; ואתה לא
צריך להודות במה שלא עשית. אפילו אם קשה לך עכ שיו,
הם בוודאי מרמים אותך.״ ואז שאלתי אותם :״אפשר
להגיע לעיסקד, שתהיה גם ברירת קנם?״ הם הבינו
כי אני דוחה אותם, והפסיקו עם זה.
ניסיון נוסף בכיוון זה היה של המפקח פלד, שחקר
אותי. יום אחד הוא אמר לי :״יורם, יש אחוז ניכר של
אנשים חפים־מפשע היושבים בכלא.״
אולם עיקר ההפתעה היד, באחד הביקורים שערך אצ לי
צמרת. הוא אמר לי אז :״אתה סתם מתענה בבית־המעצר.
תודח באשמה, ואז נעביר אותך לבית־סוהר מסודר.
בית־סוהר זה לוקסוס. האוכל הרבה יותר טוב, יש
טיולים מאורגנים, יש ספרים, תוכל ללמוד. למה לך להתענות
בבית־המעצר?״
כל החקירה שהיתד, אחרי 15 הימים הראשונים, שבהם
חקרו את חיי־המין שלי, של רחל ושל מלי מיזרחי, היתה
רק נסיון להפעיל עלי לחץ פסיכולוגי, כדי שאשבר. חקירות
מסוג זה יכולות להוציא אדם מדעתו. היה לי קשה
מאד להזכיר לעצמי בכל פעם שאני בעצם חף-מפשע,
ולכן אסור לי להודות במה שלא עשיתי.
אחת הדוגמות לכך היא ההקלטה שנערכה של השיחה
ביני לבין מלי מזרחי, בעת שבאתי לבקר אותה בבית-
המעצר. השיחה נמשכה 45 דקות, ואילו ההקלטה היתד,
רק בת 30 דקות. אבל לא זה מה שמפריע לי בהקלטה
הזו. המישטרה יכולה להחליט איזה קטע מההקלטה היא
רוצה לפרסם. מד, שמפריע לי זה הבישול, והפיברוק.
אחרי שקיבלתי את הנוסח של ההקלטה, ראיתי כי
יש שם מישפטים שאף פעם לא אמרתי. לקחו מילה
מכאן, מילה משם, חיברו אותן ביחד ויצרו מישפטים

בריר ת -קנ ס לרצח הרי 15 הימים הראשונים חל שינוי בצורת הח־קירה.
חם הפסיקו לרשום כל מילה שאמרתי. החוק רים
היו מגיעים אלי לשיחה, יושבים איתי כמה שעות,
והולכים. אז הם אמרו לי :״יורם, החקירה שלך בעצם
הסתיימה. יש לנו ראיות נסיבתיות רבות נגדך, ואנחנו
לא צריכים יותר מזה. יש לנו תקדים של מישפט שנערך
לבדואי אחד, אבו־דאוד שמו, שנאשם גם הוא ברציחת
בחורה צעירה. הצלחנו להכניס אותו למאסר־עולם רק
על־פי ראיות נסיבתיות, והוא יושב בכלא עד היום.״ ,
אז הגיע רגע מכריע בחקירה. המישטרה הציעה לי
עיסקה: שאני אודה באשמה, ואז הם יאשימו אותי ב סעיף
קל בלבד. הם הציעו לי להודות באשמת הרצח,
ואז יאשימו אותי דק בהריגה :״תקבל 10 שנים, אולי
אפילו רק חמש,״ הם אמרו לי.

אורלי יהל
״היא יודעת להאזין״

על-פי הזמנה. אני גם יכול להוכיח את זח. באותו מישפט
עצמו יש גבהי קול שונים, ומכאן ברור שכל מישפט
מורכב ממילים שאמרתי במישפטים שונים.

דליה חי ממה
א ת חלב
ץ ה מרגיז אותי, בגלל שמלי קשורה בעניין.
( בכלל, כל פרשת מלי היא עגומה ביותר. אחרי שהש תחררתי
ראיתי לעצמי חובה להתקשר עם מלי, של דעתי
נפלה כאן קורבן. הבחורה הצעירה הזו ישבה 30
יום במעצר, נחקרה ארוכות והוכתה מכות־רצח. אני לא
הוכיתי. ייתכן שהם לא עשו זאת בגלל שאני נכה צה״ל,
או מפני שראו שהעיתונות מתעניינת בי. אבל מלי הוכ תה.
אני יודע את זה ממקור ראשון.
לא רציתי להתקשר איתה ישירות, אז שלחתי אליה
שליחים, ידידים משותפים שלנו, והיא אמרה להם שהיא
רוצה לפגוש אותי. כשהיה אצלי אורי גולדשטיין, הכתב
של הטלוויזיה, הוא התקשר איתה, קבע פגישה וגם אני
הייתי צריך לבוא. בערב הוא דיבר שוב עם ביתה של
מלי, ואז אמר לו אחיה, עזרא מזרחי, שמזל לא בבית
והיא לא מעוניינת לדבר.
אחו״כך נודע לי שהופעל עליה לחץ של המישטרה,
דרך דובר צה״ל אשר אסר עליה לדבר עם עיתונאים,
בנצלו פקודת מטכ״ל האוסרת על חיילים להתראיין ללא
אישור דובר צה״ל.
גם דליה, אחותה של רחל הלר, היא בשבילי נקודת-
אור בתוך כל הסיוט הנורא הזה. למרות שאחותה —
שאותה היא אהבה מאד והיתה קשורה אליה — נרצחה,
ולמרות שלדליה, כמו לשאר בני מישפחת הלר, היה קל
מאד להאמין בזה שאני רצחתי את רחל, הרי דליה עמ דה
בפרץ כל הזמן.
לילדה הזו היד, מספיק שכל כדי לא לריב עם ההורים
שלה בעניין שלי, ובכל הראיונות העיתונאיים שנתנה,
היא מעולם לא האשימה אותי, ותמיד טענה, כי לדעתה
אני חף מפשע.
אחרי שהשתחררתי, קיבלתי מיכתב מדליה. המיכתב
היה אומנם קרוע וניכר שטיפלו בו לפני ששמו אותו
בתיבת־הדואר שלי, אבל מה שהיה כתוב בו חימם לי
את הלב. דליה חזרה שוב על עמדתה שאני לא רצחתי
את אחותה. דליה ידעה עד־במה חשוב לי שהיא תצליח
בלימודיה. אני עזרתי לה הרבה בלימודים ובהכנת שי עורים׳
לכן היא פירטה בפני את רשימת ציוניה והיש גיה׳
ואפילו החמיאה לי בציינה שמאז שאני לא מתראה
איתר, יותר, היא ירדה בלימודים.
דליה רצתה לפגוש אותי. היא אפילו נתנה לי הנ חיות
איך להתקשר איתד, בטלפון, ומה להגיד להוריה
אם הם יענו לטלפון. אבל אני החלטתי לא להתקשר
איתה, ולנתק בינתיים כל מגע.
דליה היתד, מעורבת בפרשת היומנים של רחל. המיש-
טרד, טענה כאילו אני הסתרתי דפים מהיומנים, ועשיתי
עליהם צנזורה. האמת היא שרחל תמיד אמרה שהיא
לא רוצה שהיומנים יפלו לידיים של ההורים שלה, ואח רי
שהיא נרצחה רציתי למנוע שהיומנים יפלו בידי
המישטרה ומשם יגיעו למישפחת הלד. ישר מההלווייה
של רחל, בירושלים ,׳נסעתי עם דליה לבן־שמן, שם היתד,
רחל כמה שבועות לפני שמתה. נסענו לשם כדי לנסות
למצוא את היומנים של רחל. לא מצאנו אותם שם, ומיס-
פר ימים אחר־כך גילתה אותם דליה במגירה שד,יתד,
תחת המיטה של רחל. אני הייתי באותו זמן בבית שלה.
היא רמזה לי על זה. נתתי לא את מפתחות המכונית
שלי, והיא ירדה ושמה את היומנים במכונית. העברתי
את היומנים אל מזל. אבל כעבור מיספר ימים, כש ד,מישטרה
התחילה להתעניין במזל, העברנו אותם אל
דניאלה. חשבתי שהמישטרה לא תגיע לדניאלה. כאשר
(חמשו בעמוד )34

ן.ילן י מדהים בגולן:
מהו פשר המעגלים
המיסתור״ם שגיבנ1
לפני 5000 שנה?
רק אז נשא חפוהן הגדול את ידיו אל מול החשי*
כה וחתחנן להשיב את רוע הגזירה. שגע פעמים קרא
הכוהן הגדול לאלים, ובפעם השביעית נענו האלים
לתחינותיו, ורמת־הגולן הוארה שנית באור השמש.

מ״ ש לוו ת הסקר

היום הארוך ביותר
צופה

מהפתח

הצפון־מזרחי

לעבר

הזריחה

ביום

ך • ש 5י ש * מ או מ אנשי ברונזה גברים, נשים
^ וילדים — ניצבו בשולי רחבת חמיקדש העגול, אשר
במישור רוג׳ם אל״חירי, ברמת־חגולן. הנקהלים היו אחוזי
אימה, והמתינו בחרדה להודעת הכוהן הגדול.
על המועד המדוייק של הכינוס הזה נודעו אנשי
הברונזה ימים אחדים קודם־לכן — משרתי חמיקדש
דאגו להפיץ שמועת, כי לכוחן הגדול נתגלה סוד נורא,
ובמשך הימים חללו נקראו האנשים לסחרה ולחזרה
בתשובה.
אנשי הברונזה נהגו להתכנס במיקדש רוג׳ם אל-
הירי בימי חג ומועד, או בכינוס של עצרת־מילחמה,
אך הפעם חיו הדברים שונים ולא ידועים.
הפעם הפיצו הכוהנים הזוטרים שמועה אודות
שואה עולמית, ספק מבול ספק מהפכת סדום ועמורח,
ובשיחזור קטעים נבחרים מהסיפור האכדי הקדום,
בדבר עלילות גילגמש, אשר כלל גם אגדה על מבול
עתיק, הגבירו את המתח והחשש מפני הודעת הכוהן
הגדול. גם הידיעות על היעלמותם המסתורית של הערים
סדום ועמורח לא שיפרו את מצב״חרוח הכללי. כידוע,
ערים אלו שכנו לחופי ים־חמלח, אשר שמו נקרא
מאז — ים־חמוות
1 1 1
^ עתםחממבשת של אנשי הברונזה על כוחו*
תיו המופלאים של הכוהן הגדול מן המיקדש העגול,
נבעה מתוך אמונה, כי לכוהן קדמון זה שיח ושיג
עם האלים, אשר נהגו לגלות לו תעלומות קוסמיות
נסתרות. ולמען ההגינות ראוי להוסיף, כי מידיעותיו
הכמוסות של הכוהן הזה נחנו שני הצדדים כאחד :
האלים ושליחי־הכמורה נחנו מה״תרומות״ הנדיבות
של המאמינים, ולעם — בתמורה — גילו את מועדי
עונות השנה, שעליהם ידע הכוהן הגדול להצביע כדיי-
*) תקופת הברונזה — בערך 5,000 מד 3,000 שנים
לפני זמננו.

הארוך ביותר של השנה. מימין למוט השחור ניתן
לראות את הג׳וחדר, ומשמאלו את תל־פאראס.
מנקודה אחרת רואים את הזריחה ביום הקצר ביותר.

מת היא, כי החיים בשלהי המאה העשרים, חדלו
\ £זה־מכבר להתרשם מליקויי־חמה, ואף ילדי ביוד
הספר היסודי מתייחסים אל התופעה הזאת בטיבעיות
ברורה. אולם לא פלאיות הליקוי -תידון הפעם, ולא
בישרונו הדרמטי של אותו כוהן גדול מרמת־הגולן, שידע
לנצל את ליקוי המאורות לטובת עמיתידלמיקצוע, אלא
דבר אחר.
כיצד ידע אותו כוהן קדמון, אשר חי לפני כחמשת
אלפי שנים ויותר, בתקופת הברונזה הקדומה, על המועד
המדוייק של ליקוי־החמה, ובאילו שיטות השתמש לחי שובים
האסטרונומיים הללו?
בחורף הגשום של שנת ,1968 מייד לאחר מילחמת
ששת הימים, הגיעה לרמת־הגולן משלחת ארכיאולוגים-
אשר נשלחה מטעם האגודה לסקר בישראל. מטרת קבו־צת
הארכיאולוגים הזאת היתד. לסקור את רמת־הגולן,
שהיתה בחינת נעלם במחקר הגיאוגרפי־היסטורי המודרני.
משלחת הסוקרים הזו יצאה בשתי חוליות, האחת ברא*
שותה של הארכיאולוגית הנודעת ד״ר קלייר אפשטיין,
והאחרת בראשותו של שמריהו גוטמן.
כאשר הגיע גוטמן לרמה הוא התמה לחקור שדה
דולמנים, אשר — לפי ידיעות מוקדמות — אמורים
להימצא צפונית לקיבוץ רמת־מגשימים. הדולמן הוא
מעין, חדר קבורח״ מלבני, הבנוי מאבנים גדולות במיו״
וזד. פרט לאיזור זה נתגלו דולמנים גם באנגליה ובחבל
ברטון אשר בצרפת.
אבל גוטמן לא יכול לשער איזו הפתעה ממתינה לו
ליד שדה הדולמנים הזה -כאשר הגיעו הסוקרים למישור,
התגלה לפניהם מה שהוגדר אחר־כו כתגלית החשו בה
ביותר בסקר הגולן.
מהלך שיבעה קילומטרים צפונית לרמת־מגשימים, ליד
אחד מיובלי נחל דליות, ובמרחק של כשני קילומטרים
צפונה משרידי דרך רומית קדומה החוצה את הרמה
ממיזרח למערב, ניצבה אותה ״תגלית חשובה ביותר,״
הידועה כיום כמיקדש האסטרונומי — רוג׳ם אל-הירי.
רוג׳ם אל־הירי בנוי ממערכת בת ארבעה מעגלים
רחבי ידיים, נתונים זה בתוך זה, בעלי מרכז משותף,
כשקוטר המעגל החיצון הוא 150 מטרים. בניית האתר
דומה לבניית חומות המיתחמים באתרים נוספים בסביבה,
בני אותה תקופה — תקופת הברונזה הקדומה, בערך
5,000 עד 3,000 שנים לפני זמננו.
במעגל החיצוני שני פתחים ניצבים זה לזה, האחד

חשחש חתה
קנות מדהימה ואשר על פיהן קבעו האיכרים את זמן
הזריעה וימי הקציר.

ף* עוד שעח קלה תחשך הארץ וזה הראשון
י י לאותות כוח-חאלים חבלתי מוגבל,״ הכריז
הכוהן הגדול ממרומי גל-האבנים שבשער המיקדש.
״בעוד שעה קלה יביאו האלים קץ לעולם, וכל ה חוטאים
וצרי-חאמונח ימוגרו ביד ברזל —״
״אולם המשיך הכוהן בקול תקיף, בניסיון להתגבר
על קריאות הפחד של הנקהלים ,״חבה נתפלל —
אולי נצליח לשנות את רוע ה גזי ר ה
שעה תמימה התפללו האנשים בדבקות, אך תפי לתם
לא הועילה.

1פמע, בעודם נושאים עיניהם לשמיים, ראו הנק/חלים
כיצד נעלמים חלקים מהשמש. היה זח
תהליך איטי אך מתמשך, וכאשר נעלמה השמש כליל
המתינו האנשים ברוח ש׳פלה לביצוע גזר-דין האלים.
בשלב זה רעם בשנית קולו של הכוהן הגדול :״אם
תשמעו בקול שליחי האלים, ותעבדום בדבקות כפי
שאנו, הכוהנים הקדושים, נלמד אתכם, אוכל להשיב
את רוע הגזירה _ ״
״נעשה ונשמע לחשו הנקהלים בפנים חיוורות.

בצפון־מיזרח, והשני בדרום־מיזרח. במרכז כל אחד מ הפתחים
הללו מתנשא גל־אבנים גבוה במיוחד, ומשני
עבריו קירות אבן, אשר הובילו את האריכאולוגיס לכיוון
מרכז האתר. גם במרכז המעגלים גילו הסוקרים גל
אבנים בגובה עצום — עד עשרה מטרים מעל לקרקע,
כשאליו צמוד חצי-מעגל נוסף.
נדהם מהמימצא המיוחד הזה, שאין לו אודורע במיזרח
הקדמון, כתב גוטמן בדו״ח הארכיאולוגי הראשוני, כי
לא עלה בידו לעמוד על תוכניתו המתייקת של האתר,
כשם שלא הצליחו החוקרים לברר את תכליתו.

הפיתרון וההיב טים
חד המאמץ שהוא יודע להצביע על תפקידו
המוגדר של רוג׳ם אל־הירי, הוא הגיאולוג יהושוע
יצחקי, מרצה במגמה לפרהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב.
״רוג׳ם אל-הירי הוא מיקדש קלנדרי (לוח־שנה) קדום,
אשר שימש בעיקר כמיצפה שמש וירח,״ טוען יצחקי.
״וכמכשיר ראשון במעלה, לפנינו לוודשנה פשוט ומתייק.״
למשל, אם אדם ניצב בכניסת הפתח הצפון־מזרחי,
ומביט בין שני הרי-הגעש הכבויים, הג׳וחדר ותל-פאראס,
הוא רואה את הזריחה ביניהם ביום הארוך ביותר של
השנה. וכאשר מביטים מבעד לפתח השני, ואל נקודות

ציון אחרות, רואים את הזריחה ביום הקצר ביותר
של חשנה.
אד הדבר שהרשים ביותר את הגיאולוג יצחקי באת
שחקר את תוכניתו של רוג׳ם אל־הירי, היה דווקא האס־שרות
להבחין ביום־השוויון :״לשם קביעת יום השוויון,״
סיפר יצחקי .״אתה זקוק למערכת שלמה, הכוללת גם
מכשירים לחישובים אלמנטריים של השוויון בין היום
ללילה. והנה כאן, ברוג׳ם אל־זזירי, כבר ידעו הקדמונים
לחשב את יום־השוויון הזה עוד לפני המצאת השעון
הפרימיטיבי ביותר הידוע לחוקרים — אין ספק שהיה
לאסטרונומים קדומים אלו מכשיר מדידה כזה, אך הארכיאולוגים
לא הצליחו לגלותו עד כה.״
מתברר גם, כי למבנה המיוחד שנועד לקבוע את יום־
השוויון הקדישו הבונים תשומת־לב רבח יותר בעת
הבנייה, דבר המשתמע משתי האבנים הגדולות ביותר
באתר, הקובעות את מערכת יום־השוויץ. שתי האבנים
הללו חוצבו זו ליד זו עד ליצירת סדק צר ביניהן. הסדק
נפתח כלפי חדרון ולידו סידורים מיוחדים למחסה מפני
קור וגשם. מבעד לסדק זה יכלו האסטרונומים הקדמונים
לראות את הזריחה ביום השוויון, כולל תיקוני הסטייה.
אך יצחקי, בהתייחסו למשמעות יום־השוויון בעמי
קדם, סבור שברוג׳ם מעניין יותר דווקא ההיבט התרבותי
:״אפילו במקרא נמצא את יום־השוויון כיום מיוחד
וראוי לתשומת־לב — ביום זה טיהר הכוהן הגדול את
עצמו, התבסם בקטורת ונכנס לדביר, ואז — כבוד
אלוהים מילא את הבית — אלא ששם נקרא יום־השוויון
בשם יום־כיפור...
״אולם אליה וקוץ בה — מצד אחד מתחשב הלוח
העיברי בשנת השמש, ולכן יש שנים מעוברות, אך מצד
שני, בגלל הנוחיות, השתמשו העיברים בלוח הירח. לכן
יום־הכיפורים עשוי לחול עשרים יום לכאן או לכאן
מיום השוויון.״
יצחקי סבור גם, כי תיאור מערכת הבנייה של קודש*
הקודשים דומה להפליא לבניית מקום התצפית ליום־
השוויון בר1ג׳ם אל-הירי :״לקודש־הקודשים היה פתח
צר אחד, אשר פנה לכיוון מיזרח, עזרה ופתח רחב יותר,
כך שזווית הזריחה האירה תמיד את קודש־הקודשים
אך־ורק ביום־השוויון.
״אבל כתוצאה מעיבור הלוח, היתד, שנה שבה לא חל
יום־כיפור ביום השוויון, ואור השמש לא חדר לקודש־הקודשים.
לתופעה זאת יש במקורות שלנו תיאור המכונה
כ,הסתר פנים
מתוך לימוד תצלומי-האוויר של איזור האתר התברר
ליצחקי, כי רוג׳ם אל-הירי הוא חלק ממכשיר גדול יותר,
דבר ההופכו גם למיצפה־כוכבים מדוייק. כך קיימת האפשרות
לקבל את הצפון האסטרונומי המדוייק על-ידי
מתיחת קו דמיוני בין שני מרכזי מיקדשים :״לדעתי יש
באיזור לפחות ארבעה מיקדשים בעלי תוכנית דומה,
כשרוג׳ם אל-הירי אינו אלא אחד מקבוצת הארבע הזאת,״

לוג יהושוע יצחקי. מתוך

של ווג׳ס אל־היו־י, ועליו מיצפיס נוספים, בעלי תבנית דומה לווג׳ס. המערכת
רישומים מעשה־ידי הגיאו־ ממוקמת במישור המאפשר תצפית באופק עגול, כמו ביס.
תצלום זה נתגלו שלושה זהו מיצפה שמש וירח, ששימש כלוח־שנה קדום.

גדול אין מקבילות במיזרח הקדמון — אם־כד,
מדוע הקימו כאן מכשיר כה גדול, האומנם
יכול היה רוג׳ס אל־הירי לשמש את כל תושבי
האיזור 1השיב יצחקי :
למעשה, ניתן לבנות את כל המערכת המסובכת של
רוג׳ם אל-הירי על צלחת־מיטבח בגודל סטנדרטי. לכן,
הבנייה העצומה הזאת מתאימה לתרבות של ״משוגעים
לבנייה,״ ונושאי תרבות הברונזה הקדומה מתאימים
להגדרה זו — הם בנו ערי-ענק, בעלות חומות כבירות
ועבות, שבארץ לא היו כדוגמתן מאז, אולי עד לתקופה
הקלאסית.
ה 1 1 1 ^ 1הסבר סכימטי של שתיים ממערכות׳
י \ 1י 1 1 1התצפית האסטרונזמיות ברוג׳ם אד־הירי.
שים לב לפתח הצפון־מיזרחי(קו מקווקו) ,בו ביצעו בוני
האתר תיקונים כתוצאה מסטיות בחישוב חיום רזארוך ביותר.

דסים חד שים להבנה

** כל מקום, נמצאו מקבילות למערכת הצפייה האס-
* 1טרובומית והקלנדרית של רונ׳ם אל-הירי, כגון צלחת
פייסטום מכרתים, שגם היא צלחת אסטרונומית לכל
סיפר יצחקי ,״אולם טרם פתרנו את בעיית הקשרים בין דבר. ידוע גם הסטונחנג׳ כאנגליה, הבנוי באופן דומה
ארבעת המיקדשים לבין עצמם ובינם לבין המערכת לרוג׳ם אל-הירי, אך פחות מורכב, ופחות ידוע בציבור
הכללית. כדי לפתור את הבעייה הזנו מחשב בנתונים האוצר המופלא שגילה הארכיאולוג פסח בריאדון במערת
המטמון אשר בנחל מישמר, במידבר יהודה. מטמון זה
שונים ואנו ממתינים לתוצאות...״
כולל ״כתרים״ שונים, גם הם מיצפי שמש וירח בזעיר-
על השאלה: כידוע, דמיצפה־כוכבים כה אנפץ, יחד עם פיסות עצם היפופוטם מחוררות, הניתנות

לסיבוב סביב ציר לשם חישוב משמעויות קלנדריות
שונות.
המיצפה הקדום שברוג׳ם אל־הירי פותח לפני
החוקרים דפים חדשים להבנת תרבויות האדם בתקופה
הפריהיסטורית, ואט־אט התחוור כי אדם קדמון זה,
אשר הצליח להקים מיצפה כה מורכב, לא היה כה
פרימיטיבי, כפי שרבים נטו לצייר בדמיונם.
על מנת לחשב ליקויי-חמה, למשל, צריכות לעבור
56 שנים, עד שהשמש, הירח וכדור-הארץ ניצבים על
ציר אחד. אך מכאן ועד להבנת חוק אסטרונומי יעברו
עוד דורות רבים של מדענים קדמונים, אשר יבדקו וירשמו
את התצפיות האסטרונומיות לשם קביעת החוק.
אולם, כיצד הועבר המידע על תצפיות אלו מדור
לדור, ובמשך מאות שנים, ללא סילופים, כאשר הכתב
הקדום ביותר ״הומצא״ שנים רבות מאוחר יותר, בשומר
העתיקה?
לשאלה זו קיימות תשובות אחדות, רובן בלתי־מסם-
קות, ועיקרן סימנים מסתוריים, אשר נתגלו בציורי מערות
פריהיסטורית. אולם, כיוון שחקירת רוג׳ם אל־הירי
עדיין בעיצומה, תישאר שאלה זאת פתוחה לפי־שעה.
אולי בעוד שנה או שנתיים יוכלו החוקרים להרחיב
את היריעה, ולחשוף את צפונות החברות הקדומות של
האדם, אשר חי לפני למעלה מחמשת אלפי שנים בארץ,
ושהיה לא פחות ״נבון״ מאנשי ימינו.

ח מי שטרח חוגיעה ליו
(המשך מעמוד )31
הם החלו לחקור את דניאלה, היא סיפרה
להם מייד שהיומנים אצלה, וחם לקחו
אותם.

דס של
תרנגולות

עוף צעיר, קפוא ומוכן לבישול.
נמצא בפיקוח וטרינרי
של משרד החקלאות.
לתקופה קצרה בלבד
ב־ 7.5ל״י לק״ג

מישטרה טוענת כי צינזרתי את
( \ היומנים ותלשתי מהם עמודים. זוהי
שטות ממדרגה ראשונה. כאשר שאלתי
את המישטרה אם יש ביומנים סימני
תלישה הם אמרו שלא, אבל כיוון שהכתיבה
של רחל לא היתד. בסדר כרונולוגי,
השוטרים לא הבינו איד זה יכול
לחיות. הם לא יכלו לעכל בשום אופן שרחל
כתבה ביומן רק כשהיא היתר. ב־מצב־רוח
לזה, ולא _לפי_ לוח-השנה ^ .
העניין עם היומן מזכיר לי את פרשת
הדם במכונית, והשערות של רחל שנמצאו
בתא־המיטען של המכונית שלי. זה
ממש מצחיק שהמישטרה, בשלב כל־כך
מאוחר של החקירה, פתאום פירסמה ב־קולי-קולות
כאילו נמצאו עדויות מרשיעות
נגדי, בדמות הדם והשערות. עוד
לפני שנעצרתי חיפש חדאד, במכונית שלי,
ומצא כיתמי־דם. הוא לקח אותם לבדיקה,
וכשהגיעו התוצאות שאל אותי :״מה עשו
במכונית שלד תרנגולות שחוטות ו״ סיפרתי
לו שאני לוקח אוכל לכלבים ול־חתולים
שלי במכונית, ובזה הסתיים העניין.
בנוגע לשערות של רחל שנמצאו בתא־המיטען,
אני חושב שזה די ברור. רחל
ואני היינו חברים הרבה זמן, נסענו ביחד
לטיולים, הכל במכונית הזאת. אז מד. הפלא
שמצאו שם כמה שערות שלהז יכלו
למצוא שם גם שערות שלי, של אמא שלי
ואפילו של אבא שלי, לולא היתד. לו קרחת.
אני
אומנם רק שוחררתי בערבות, ותמיד
אפשר לחזור ולעצור אותי, או להאשים
אותי. אבל לגבי, הפרשה הזאת גמורה.
לכן אני רוצה לבקש מהמישטרה:
תפסיקי למרר לי ולמישסחתי את החיים.
תפסיקו לעקוב אחרי!
באותו ערב ששוחררתי הסעתי את החברה
החדשה שלי, אורלי יהל, לביתה
שבצהלה. אנשים פשוט לא מבינים עד־כמה
הייתי זקוק באותו לילה לדבר עם
מישהו, להתקרב אל מישהו, לדעת שיש
בחורה צעירה שיודעת ומוכנה להקשיב
לי. אורלי ואני אוהבים עכשיו, ואני מתאר
לעצמי שבפרשת השיקום שלי מהטראומה
הנוראה של החקירה והמעצר,
יש ויהיה לאורלי חלק חשוב.

תרדו ממגי,
בבק שה!

סלם מדברים על הידוק החגורה

אוחנו מהדקים;
הגיעה לכלל החלטה
לספוג בשלב זה את העלאת המחירים ולא
להעלות את מחירשטחהנירתום .
מחיר האינטש על טור 1שאר

רוחב ה טור הוא חמי שה ס״ מ —
רחב יותר מאשר בכל עיתון יומי.

ך* יום אורלי מתגוררת איתי, בדירתי
ן \ ברמתיגן. אנחנו חיים ביחד, כבעל-
ואשה לכל דבר. אבל אז, אורלי עדיין לא
הכירה אותי. לא הספקנו לנסוע כמה קילומטרים,
וניידת־מישטרה עצרה את המכונית
שלי. הם ידעו מי אני, ואפילו
לא ביקשו ממני תעודות. הם רצו את התעודות
של אורלי. המזל שלי הוא שאורלי
היא בחורה רצינית ומבינה, והם
לא הצליחו להפריד בינינו בגלל תקרית
זו, אבל זו, ללא ספק, היתה הכוונה שלהם.
לכן
יש לי לומר למישטרה רק דבר
אחד. לי אתם כבר לא יכולים לעשות כל
רע. במאבק ביני לבין המישטרה — אני
ניצחתי. לא הצלחתם להביא אותי למיש־פט
ולהעליל עלי את רצח החברה שלי,
אז עכשיו אתם מנסים למרר לי את החיים
בצורה אחרת.
בי אתם לא פוגעים. אבל העובדה שלאן
שאני הולד יש אחרי בלש; העובדה
שאני לא יכול לשבת בקולנוע או בתיאטרון
מבלי שיישב מאחורי מישהו וירשום
בל מה שאני אומר; העובדה שאתם
מטלפנים לבית הורי בכל פעם שאני
מגיע לשם, כדי לבדוק אם אני אומנם
שם — כל האווירה הזו שאתם יוצרים
סביבי גורמת נזק לאנשים שהם חפים־
מפשע גם לדעתכם. זה גורם להורי, לאורלי
ולידידים אחרים שלי לחיות במתח
קבוע.
אז תרדו ממני, בבקשה, זה לא יילך
לכם.
העולם הזה 1953

כלא

עיתון זה

סשהו אחר
״קובי, בחייך, הפעם ליכלכת מודיעים לי כל
מיני מכרים, אחרי שמתפרסם קטע שלי עם מילים
״גסות.״
״מה קרה ז״ אני מיתמם.
״המילים האלו ״,הם אומרים לי ,״חמילים
הגסות ! ״
אני כבר באמת מתפלא, עושה פרצוף תמה , 27
קול גבוה 12א׳ ,ושואל :

או, לפעמים ,״ א תז! ״
״הרי את/ה מדבר/ת ככה כל הזמן ן!״
״בחיים — כן,״ עונים היא— הוא ,״אבל בעיתון
זח משהו אחר. זה דפוס. זח רואים את זה. זח כתוב.
זה מודפס. זה שחור. זה אותיות. זה על לבן. זה
אפשר לקרוא עוד פעם ועוד פעם. זח
ויש גם אנשים יותר רציונאליים (קרוי ! קרוי !),
שבפיהם הטיעון הבא :
״בסדר,״ הם אומרים ,״אנחנו באמת מדברים ככה,
אבל יש לנו ילדים. ילדים יש לנו. והם יקראו את זה!״
אז יכול להיות שמעכשיו, במקום לכתוב כל מיני
מילים גסות שמרגיזות כל מיני אנשים עדינים, אני
אשתמש במילים עדינות שבחם משתמשים האנשים
העדינים בשיחה עם הילדים העדינים־חיפים־חחמו-
דים־־הטהורים שלהם. משחו כמו :
״אויש, קוציניו, רואים לן את הבולבול!״
או ״קוקול׳ה, אל תשחקי עם חמומולהל׳ח שלך,
הא ! ותלכי לישון, הא, זיסלה ז״
ואחרי שהיא הולכת לישון, המומוקוקולהל׳ה
שלהם, חם יושבים בסלון ומספרים שחנה יש בעולם
עיתונים שבתם רואים גברים עירומים, אלא שבארץ,
חפוריטאנים האלו, הצבועים האלו, מכסים לחם בצבע
שחור את ח
נכון, את חבולבול.

סכביקה
אם תרצו אי־פעם לכתוב משהו מבלי שיש לכם
מה, ובכל זאת תרצו להיראות חכמים, נסו את המיר״
שם הבא :
טלו מישפט או פיתגם או אימרה ידועים, והתחילו
להוריד מהם מילים מכיוון מסויים (ההתחלה או הסוף)
,עד שתישאר המילה האחרונה. בדוק ומנוסה.
קחו, למשל, את אימרתו של הרצל :״אם תרצו,
אין זו אגדה.״
מכיוון הסוף :
אם תרצו אין זו אגדה.
אם תרצו אין זו.
אם תרצו אין.
אם תרצו.

או ככיוון הפוך, מההתחלה :
אם תרצו אין זו אגדה.
תרצו אין זו אגדח.
אין זו אגדה.
זו אגדה.
אגדה•
ועכשיו, שיבוא מישהו ויגיד שאני לא חכם. ורגיש.
ומבין. ויפה. ולירי. ה״פעחסססססססס.

משהו

טוב׳(אוטו ריהביליטציה)

הקטע חבא, כל־כולו בא להוכיח קבל עם ועולם
שאני לא״כל־כך רע ונורא כמו שאני נראה/נקרא/נשמע,
ושיש לי גם כמה דברים טובים בראש. וכן מתחילה
האגדה :
לפני למעלה משנה, ביושבי מעברה השני של התעלה
(אתם רואים קראתי ב״דבר השבוע״ (כן, כן —
אני) מאמר של יורם קניוק (סליחה על סופר אמריקאי
אחד משוגע, שכותב ספרים יפים ושהוא (קניוק)
תירגם ספר אחד שלו לעברית.
כשהגעתי לחופשה הספקתי כבר לשכוח את שם
הסופר ו/או את שם הספר שתורגם. זכרתי רק ששמו
מתחיל בק ,.ושיש לו שם משפחה ארון, משחו כמו
יורגנס, אבל הרבה יותר מסובן.
וכן הסתובבתי כמו אידיוט בחנויות הספרים וחיפשתי
ספר בעברית, שתירגם יורם קניוק ושכתב אמריקאי
בשם ק. יורגנס, או משהו כזה.
לא מצאתי.
אחרי כמה חודשים אני פיתאום קורא שבתל־אביב
מציגים סרט בשם ״בית מיטבחיים $״ על־פי סיפור
של אחד. ז 00110801 זט .£הא, אמרתי לעצמי,
זהו. זה האיש.
רצתי מהר תל-אביבה, לפני שהסרט ייעלם, ובאמת
היה סרט טוב. אם כן, הוספתי ואמרתי לעצמי, אז
הספר בטח ובטח טוב.
לקחתי אוויר, התגברתי על מחסום פחד״האנגלית
שלי וקניתי ספר אחד. וכן מצאתי את עצמי במשן
חודש בערן ב״טריפ וונגאט״ — אוכל וונגאט, קורא
וונגאט, מטיף וונגאט, שותה וונגאט, מתווכח וונגאט,
הכל וונגאט.
אני כמעט בטוח שעכשיו אני צריו להסביר לקהל
קוראי (הנאמן, כמובן) מה, לעזאזל, אני כל כן אוהב
בוונגאט הזח.
אז אני מנסה לחשוב ולא מוצא מה להגיד ומה לא
להגיד — לספר על האיש ז לכתוב על תפיסת העולם
שלו במצב של שקיעת העולם המערבי אל מול טרור
גואה וסחטנות הנפט ז לתת ציונים לו ו /א ו לספריו ז
לתמצת את הספרים בנוסח יומן הקריאה של כתה
ח׳ ן — לא יודע.
בואו נגיד שאם אתם סומכים על הטעם שלי, אז
אני סומן עליכם שתגלו את כל זה בעצמכם. אני בטוח
שאתם לא צריכים אותי בשביל זה.
מה שאני כן אגיד חוא שבכלל אין מה לפחד
מהאנגלית, שהיא קלה ופשוטה ; ושאני חייתי מציע
להתחיל בספרים הבאים (סליחה על קטעי ההסבר
האינפנטילים).
8 01-31116 . 1־( 021 בתרגום מילולי — ״עריסת ה חתול״
.בתרגום משמעותי — ״סבתא סורגת ספר
קצר (למפחדים מן האנגלית) ומצחיק על בניו של אחד
מממציאי פצצת האטום, המתגלגלים לרפובליקה זעירה
באמריקה הדרומית, המשמשת ראי לעולמנו( .סליחח !)

נחיה ונראה
אני הייתי מת שבחוברת הזכרון שיוציאו עלי ייכתב
המשפט חבא :

״גם בשקברו אומו שמר על קור־רוח ו־חוש-חומור.״

יש שלי בעט
בחתחלח״בהתחלה, כשרק התחלתי לכתוב את תש-
פוכתי והגיגי, אמר לי חעורן־תורן שאני מוכשר ושלמרות
שהוא לא חסכים איתי הרי שיש במה שאני כותב משום
ביטוי לזרמים מסויימים בעם ופייסם.
ואני המשכתי לכתוב על כל מיני דברים מצחיקים/
מרגיזיס/כואבים וחעורן-תורן פירסם.
אחר״כן בא עורן-תורן אחר והציע לי לכתוב עוד
וחרבה.
אז התחלתי לחפש בכל מיני מקומות מת מצחיק/
כואב/מרגיז אותי וחעורך תווץ פירסם. התקדמתי.
המשכתי להתקדם והציעו לי עוד כל מיני מקומות
לכתוב בהם. בשלב זה כבר נהייתי מתורגל לגמרי במת
מרגיז/כואב/מצחיק וכבר לא חייתי צרין לחפש. התקדמתי
עוד יותר.
עכשיו כל כן התקדמתי שאין לי זמן לקרוא עיתונים,
אין לי זמן לדבר עם אנשים, אין לי זמן לכלום —
כי אני כל הזמן כותב על מה מצחיק/מרגיז/כואב.
בקרוב אני אתקדם עוד יותר וגם יחיה לי כסף
לאיזה מכונית קטנה ואני גם לא אצטרן לנסוע באוטובוס
ולפגוש שם אנשים.
ואחר״כן וילה וטלפון ושולחן פינג־פונג וספינת
טיולים.
ואז אני אתקדם הכי הרבה — אני אשכור לי איש,

דיוקן של ומאת ווונגאנז
6 .2׳\ 1-101186 ? 1ז( 81211§1116״בית מטבחיים 5״)
— סיפורו האוטוביוגראפי של וונגאט על חייל אמריקאי
שנישבה במלחמת העולם השניה ונקלע לדרזדן, העיר
שהופצצה בידי בנות-חברית (הפצצה בה נהרגו 135,000
איש) .גיבור הספר יודע מראש את כל אשר יתרחש
כי כל רגע, בכל זמן, היה תמיד, ישנו תמיד ויהיה
תמיד. ספר שהצליח לעשות לי שוקים חשמליים קטנים
תון קריאתו.
1!30 .3ז )ס 5מ6ע( 7116 81״הסירנות של טיטאן״)
— סיפור מדע״בידיוני שבו מסביר וונגאט ״לשם מה אנו
חיים״.
8 . 4ת 10ק מ ) 0 1 1 3 1ס ( 81-62111251״ארוחת־בוקר של
אלופים ספרו האחרון, אותו כתב כמתנה עצמית
ליום הולדתו ח־.50
ומי שיתחשק לו עוד אחר-כן — אני בטוח שימצא
בעצמו.
במשכורת טובה כמובן, שיסתובב בעם וידווח לי מה
מרגיז/מצחיק/כואב ואני רק אחדד את עפרוני המושחז,
אתפוס נקודת מישען וארים את העולם.
ראו הוזהרתם !

זה יהיה
ירם אחרון
אני לא יודע מתי זה יבוא, אבל אני כבר יודע אין
זה יירא ח —
היום האחרון של חמדינה.
ואני רוצת להיות בו.
אני אסע לתל-אביב, שאותה יכבשו אחרונה,
ואעלה למירפסת המשקיפה על רחוב של חנויות
ועסקים, משהו כמו אלנבי או בן־יהודה.
ברחוב ירוצו רבבות ואלפי אנשים, ויבזזו.
אנשים ירוצו עם תכשיטים ושרשרות-זחב וכלי-
כסף ומיקסרים וטלוויזיות ומכונות״כביסח ומערכות״
סטריאו ואביזרים־למכוניות וחכל.
ואני אשב לי על המרפסת, אסתכל עליהם ואצחק.
ואצחק.
ואצחק.
עד שאחטוף כדור ישר במצח.
ואז יחיה שקט.

0316028
ביב

קרבי

במדינה

קשק שת 1958
ח3על את דינרונו ונסח למצוא
לציור שמזטוו כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצמות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת.־
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אץ בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

הסול

1958

העכבר הו לי דהר
סישיסח סוערת שד סיעת
המערך בכנסת התגלה
כי סגוסף לניציס וליוניס
יש במערך עוד חיות: חעככרים
אחד הסיפורים הידועים על שר־המיס־חר*והתעשייה
חיים בר־לב, התגלה השבוע
כבדייה מוחלטת. הסיפור מתאר כיצד
בר־לב, בעת היותו מ״ם בצה״ל, שהה
בבסיס שבו פרצה דליקה באחד האוהלים.
בר־לב, הידוע בדיבורו האיטי, פקד על
החיילים :״כל — הפלוגה — לקחת —
דליים — של — מים — ולכבות — את
— השריפה — באוהל ...כבר לא צריך,
האוהל נישרף.״
ישיבת סיעת המערך שנערכה בשבוע
שעבר בכנסת, ודנה בהקמת יישוב תע שייתי
במעלה האדומים היתה אחת הישי בות
הסוערות ביותר שנערכו אי־פעם ב בית.
ריב קולני בין ניצים ליונים, בין

ק שק שת 1956

בתור

ניים.

שבלול אוכל מלפפונים.
דשא צומח בתוך קרן־אייל.
אלונה יפת, בת ,7רח׳ יצחק
שדה ,63ת״א
חמישה זוגות צעירים נדחקים
לקבלת דירה ממישרד־חשיכון.
יחזקאל גרופר, דרו
חברון , 121 ירושלים
שבלול שנערתו הצמיחה לו קר
אילה
שווילי, קיבוץ נתיב־הל״ה
!• ממעדני ״חברת-השפע הישרא לית״
לאחרונה: חילזון ממולא ב...דור־בן!
א־לז* .שף רבינוביץ.
דני ערער, רח׳ הרב קוק
,40 נתניה
!• חילזון חמוש בנשק בליסטי —
חודר-קונכיות.
דני נספר, רח׳ רישפון 240ב׳,
נאות־אפקה -,ת״א

ח״כ מטילדה גז
עכבר בין יונה ונץ

בשעה 7.00
השמן והרזה

״חמורים לריקוד״
בשעה 9.30
הקומדיה המשעשעת

״מהפכנים
כעל־כורחם״

בסיטונ ות
#שמלות חרייו
• מכנ טי הריון
• טוני קו ת הריון
* ח לי פו ת הריון

3הן מודל
תל-אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
|להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

הכנסת

מאוזן :
. 1עיבוי .5 :חנוט מצרי .10 :מדינה
באפריקה . 11 :מילת־בקשה . 13 :מידבר
באפריקה . 14 :שחקן־קולנוע אמריקאי
(ש״מ) . 15 :יגון . 16 :כיבשה בוגרת:
. 17 מכינויי האלוהות . 18 :קריאת־יגון:
. 19 קרס .20 :כוח .22 :נזיר .24 :עצב
ברזל מלובן; .25 עיר באירופה.27 :
חור; .29 פרגול; .30 שמש בביתיספר;
.32 חברת־תמרוקים ישראלית .34 :בעל-
חיים מקרין; .36 גם פתי .38 :העברת
נכסים לרשות המדינה .41 :בן, בער בית
.43 :עץ־יער מחטני ממישפחת ה-
אורניים; .44 שמו של אברהם אבינו:
.46 מיקווה־מים ענק; .47 מן השוואים;
.49 הפיכה לבינלאומי .52 :ממתק קפוא;
.55 ירק־שורש; .56 שונא; .58 בליטה
בקרש בצורת שן; .59 לאן?; .60 היא
החולד; .62 קינה; .63 הלך בגלות.64 :
הגיבורה הראשונה ב״איירונסייד 66
התנסו בחוריה; ׳.67 יחס .69 :סיום:
.71 הקריש שמתחת לשמנת ; .73 יצהר ;
.75 אלה, בערבית .78 :פנצ׳ר; .80 אותו
אכלו אבותינו במידבר; .81 הברה שהו ראתה
שלילה; .82 נישא; .83 סופר
יהודי-אמריקאי (ש״מ) .85 :חשוף.87 :
האריג שלי ; .88 ריקושט ; .90 פיה בלי

ראש ! .91 היאחזות ברמה ; ;92 ילידי
חודו המקוריים; .93 אילוץ.

מאונך :

. 1יצירת״אבל מוסיקלית; .2שר-צבאם
של דויד ושלמה; .3משקה משכר.4 :
כך; .6זוג ללא ראש; .7שיח שהשרף
שלו משמש להכנת בושם .8 :מין חרק
מעצבן; .9מישתה גדול; .11 בן־תר-
בות 12 ההורה שלו ; .21 אחאב גזל
את כרמו .22 :שמא; .23 עצם בפה:
.24 חבורה; .26 איספלנית דביקה; .28
האזנה מרוכזת; .31 הגיע .33 :מילת׳
יחס; .34 אשנב .35 :צאצאם; .37 מין
ממתק; .39 הציון הגבוה ביותר בלשון
צה״ל; .40 תוכנית בטלוויזיה; .42 יישוב
ליד תל-אביב; .45 אליגוריה; .47 מילת-
בקשה! .48 עזות־פנים; .49 אמורטיזציה;
.50 נתח בלי סוף; .51 חיש; .52 איש:
.53 הווה .54 :איוושה רכה ; .57 נוף
ללא התחלה; .60 חזיון־לילה; .61 תשבי
יתרץ קושיות ובעיות (ר״ת); .63 צייר
צרפתי; .65 חברודההשקעות של אבנר
תומר .68 :שליש הלילה .70 :מזמר.71 :
פעוט .72 :הצגת־גאלה .74 :פיזמונאי
וחמשירן ישראל (ש״מ) .76 :אי אכסוטי:
.77 יחי, בספרדית; .79 בירת וויילס:
.84 הנרצח הראשון בתג״ו; .87 צאצאי;
.89 מכשיר־עינויים ; .91 קוץ.

אנשי מפ״ם לאנשי רפ״י ואחדות העבודה,
איים לפוצץ מיספר פעמים את הישיבה.
שיאו של הריב היה בהתנגשות חריפה
בין שר״הבריאות ויקטור שם־טוב לבין
שר־התחבורה גד יעקובי, שבה האשים
יעקובי את שם־טוב בי הוא משקר.
,חעככד שהדליף. כל הנוכחים 9־
ישיבה המתינו לנאומה של האישיות הבכי רה
באותה פגישה, שר־החוץ יגאל אלון.
׳ואומנם, אלון פתח בנאום, שבו הצדיק
דווקא את טענות הניצים, נאום שגרם
הפתעה־רבתי. בשיא דבריו של אלון נש מעה
לפתע זעקה מהירה :״עכברים ן״
הצועק היה בר־לב, אשר הבחין בעכבר
שעבר ליד רגליו, זינק מהכסא ומיהר
להרחיק את השולחן שלפניו, בדי לפנות
מקום לעכבר לעבור.
צעקתו של בר-לב הפכה בן־רגע את
הישיבה הרצינית לקירקס. כל היושבים
ליד בר־לב מיהרו לקום ממקומותיהם ב בהלה
ולנוס מכיסאותיהם. ח״כ מטילדה
גז זינקה ממקומה כנשוכת־עכבד, ורצה
כרדופת אמוק, כשהיא כולה חיוורת, לצד
השני של האולם, התיישבה שם וסירבה
לחזור למקומה הרגיל.
״עכשיו אנחנו יודעים מי מדליף מ ישיבות
הסיעה!״ קרא ח״כ מרדכי בך
פורת.
״היונה הפכה עכבר !״ קראה ה״כ שוש נה
ארבלי-אלמוזלינו, בהתכוונה לבר־לב.
״תיססו אותו -אחרת הוא יתנחל ב-
מעלדדהארומים,״ נשמעו קריאות מכל
עבר.
רק לאיור שרגעו הרוחות, ביקש בר־לב
את רשות־הדיבור׳ למרות שאלון עדיין
לא סיים את דבריו, והודיע לכל המעוניי-
נים :״העכבר שראיתי היה קטן. פירושו
של דבר שההורים שלו כאן באיזה מקום !״
שוב פרצה סערת הצחוק, שלה היו
שותפים שני סוגי בעלי־החיים האחרים:
היונים והניצים __

תמרורים

ך* אשר ניג ש האמרגן קלמן גינזבורג
^ אל ידידו הטוב אברהם ליבר, היד,
בטוח כי ייצא מן הפגישה כשברשותו כמה
אלפי לירות מרשרשות. אחרי הכל, הוא
הרי הפגיש את ליבר, בעל בית־החרושת
לשוקולד הידוע בעל אותו שם, עם מזכיר
חברת־העובדים אשר ידלין ואנשיו, הביא
בכך לרכישת המיפעל של ליבר לציפויי-
נייר לשוקולד על־ידי חברת העובדים.
עובדה היא כי אשר ילדין הכריח את
החברה ההסתדרותית שקנתה את המפעל,
מוצרי־נייר המשביר, לשלם לגינזבורג
עמלה רצינית כדמי-תיווך. ואם צד אחד
משלם, למה לא ישלם השני?
כשיצא ג״נזבורג מאצל ליבר, היו פניו
סמוקות, והוא מיהר אל עורך־הדין שלו,
הורה לו להגיש תביעה נגד ליבר ושו תפיו,
על העמלה המגיעה לו. לפני ימים
אחדים נתנה השופטת המחוזית בתל־אביב
חנה אבנור פסק־דין, המהווה סטירת־לחי
מוחצת לתביעתו של גינזבורג, ומעלה
שאלות נוקבות לגבי חלקו של מזכיר

נבחר פעם נוספת, לתפקיד נשיא
התאחדות בתי־המלון בארץ, יקיותיאל
פדרמן 59 שנולד בפודולסק, למד באוניברסיטת
ברלין, היה חבר הנהלת תנו עות
החלוץ והבונים בגרמניה, עלה לארץ
ב־ ,1940 עבד בקיבוץ, היה מלצר בבי,תקפה
בחיפה וחבר הוועד הפועל של ה־מיפלגה
הפרוגרסיבית, הפך ב־ 1942 ליצרן,
עסק ברכש וב־ 1947 עבר לעיסקי מלונאות
כאשר קנה את מלון קסה דן על שפת
ימה של תל־אביב, הקים מאז אימפריה של
בתי־מלזן ובתי־חרזשת, עסק בחיפושי נפט,
הרחיב את עסקיו לארצות רבות בעולם,
נחשב לאחד מעשירי ישראל.
נחוג. בחיפה, יום־הולדתה ה־29

של מלכת היופי הישראלית לשעבר רוניון
רינת, שזכתה בזמנו גם בתואר סגנית

ה ורה מ 1כ ״ ל

מדוע

חברת העוברי!ולשל

מיס עולם. רונית, הנשואה לרופא ואם
לשלושה, מתגוררת בלום אנג׳לס שם גם
הופיעה כדוגמנית, הפכה לאשת־עסקים,
מוכרת ליטוגרפיות של ציירים ישראליים.
נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של ראש
עיריית טבריה משה צד!ר שנולד ברוסיה,
למד בתדר ובישיבה, עסק בהוראה
והיה פעיל בתנועה ציונית־יסוציאליסטית,

לאמרגן אמנות׳ קומיסיון
מבי ור ת *1

פעל

א מ רגן גינז בו ר ג
שכר ראוי?

חברת־העובדים לשעבר, אשר ידלין, בכל
הפרשה.
שכן, מבין שורותיו של פסק הדין עולה,
כי חברת־העובדים נחפזה לשלם לגינז־בורג
קומיסיון, שגם גובהו תמוה 12 :אלף
לירות עמלה על מכירה של מיפעל פרובלמטי,
שתמורתו קיבל ליבר רק 20 אלף
לירות !

04772 1

17 * 0

18131 / 111/8 70 1 3 5 0 ^94 29 31

00181.

9־91020111

9־041

הידיד עשה טוב ה
6י* למן נינזכורג הוא מוותיקי האמר־
| /גנים בישראל, עוסק במקצועו זה
למעלה מ־ 50 שנה.
אשר ידלין הוא כיום מנכ״ל קופת־חודים
ובשנת , 1969 אז אירעה הפרשה,
שימש כמזכירה הכל־יכול של חברת ה עובדים.
הגיבור
השלישי בפרשה הוא בנימין
ג׳יבלי, גיבור עסק־הביש בקהיר ומי
שהיה ועודנו מנכ״ל חטיבת־התעשייה של
המשכיר ומיפעל שמן.
הגיבור האחרון הוא אברהם ליבר, מ חלוצי
תעשיית השוקולד בישראל, ש-
מיפעליו נמכרו לקונצרן עלית.
גינזבורג חיה ידידם ומבאי־ביתם של
ליבר ושותפיו במיפעל ציפויי־נייר לשו קולד.
בשנת 1969 שקע המיפעל בקשיים
כספיים וניהוליים, ובעליו החליט למכרו.
ליבר פנה לגינזבורג בבקשה כי ינצל את
קשריו וימצא קונה למיפעל, ונתן לו אופ ציה
למשך כמה חודשים.
ג״נזבורג ניסה להציע את המיפעל ל כמה
תעשיינים, אך לשווא. איש לא היה
מעוניין לקנות מיפעל כושל כזה. לבסוף
פנה אל ידידו הטוב אשר ידלין.
ידלין החליט לעשות טובה לחבר, לבדוק
את ההצעה. צוות כלצלניו, בראשות אהוד
שילר, ביקר כמה פעמים במיפעל, הגיש
דין־וחשבון קודר ושלילי. בינתיים פג
תוקף האופציה שקיבל גינזבודג, אך זה
לא הרתיעו מלחמשיך ללחוץ על ידלין.
במהלך הפגישות בין כלכלני חברת
העובדים לקבוצת ליבר התברר, כי אם
אכן המיפעל ייקנה, תקנה אותו חברת
העובדים בשלמותו. אולם הצדדים לא
הצליחו למצוא שפה משותפת, ונראה היה
כי הכל עולה על שירטון. כאן החל גינז־בורג
פועל שוב. הוא גילה, כנראה, כי
מה שלא ניתן לעשות בישראל, ניתן לע שות
בחו״ל.
בספטמבר 1969 טרח גינזבורג נמרצות
לארגן פגישה בינו לבין ידלין במילאנז,
טס לשם במיוחד מלונדון. וראה זה פלא :
מה שלא הצליח גינזבורג לעשות בתל-

901

100־201

0310 -

3 1 0 3 1 1 5־1

־8801601081

3 1 1 .1 3 0 0 8

3 1 1 0 6־ 0 0 0 0 8 1

0810

0810193

0 3 1 1 0 0 3 1־ 1 0 1 6 1

06003

0310100
86 1801

80310
00 16 1

85011/ 01
810

3 0 3 /1 0

01611001
9־001

06011130 0־30581
־ 130131

ה הז מנ ה ל פגי שהכ מי ל אנו
כנס פועלים במלון סלקט
אביב, עלה בידו במילאנו. השניים נפגשו,
חזרו לישראל, וכעבור זמן־מה התחדשו
המגעים מכיוון שונה לגמרי: ליבר מצא
דרך ישירה אל בנימין ג׳יבלי, מנכ״ל חטי-
בת־התעשייה של המשכיר, וג׳יבלי רכש
את המיפעל כולו ב־ 20 אלף לירות!

ה תנ הגו ת־ת
מו ה ה
ץ ינז בו רגבא להמשביר, ביקש ק ד
^ מיסיון, אולם הללו סירבו לשלם לו.
אותם לא עניינו הפגישות שלו עם ידלין
במילאנו. לא עניין אותם גם כי הוא הציע
לידידו הטוב ידלין את המיפעל. הם טענו,
כי יכול להיות שהוא הציע לידלין את ה־עיסקה,
אבל הם, מצידם קנו את המיפעל
כתוצאה מקשר שנוצר ישירות בין ליבר
לג׳יבלי, ולכן לא ישלמו.
לא נעים. שוב פנה גינזבורג לידלין ו הפעם
,־ בלי פגישה במילאנו, עלה בידיו
לשכנע את ידלין. זה לחץ על המשביר־תעשייה,
אילץ אותם לשלם לגינזבורג
קומיסיון של 12 אלף לירות.
הדבר קומם את אנשי המשכיר, אבל הם
שתקו — ושילמו. כפי שקבעה השופטת:
״גם בין האנשים שטיפלו בקניית חמיפעל
היתה מחלוקת, אם יש או אין לשלם דמי-
תיווך.״

ראש עי רי הצחדונסיגתים ־ כנ ר ת
בחור ישיבה, חקלאי ופועל בניין

אולם בעוד חברת־העובדים ומזכירה נח פזו
לשלם, אברהם 1ליבר עצמו לא נחפז
לשלם תמורת שירות שלא נעשה ובית-
המישפט, בפסק-הדין שלו, הצדיק אותו
לחלוטין. השופטת אבנור קבעה במפורש,
כי לא היה כל הסכם לשלם לגינזבורג דמי -׳-
תיווך, שכן גם את האופציה ביקש עבור
עצמו, ולא ביקש אישור כמתווך. הוא
טיפל במכירת המיפעל כעזרה לידידו
ליבר, ולא כמתווך. גינזבורג אינו מתווך
אלא אמרגן, ולא מגיעה לו עמלת-תיווך.
לבסוף העירה השופטת, כי אינה מבינה
כיצד ניתן לקבוע דמי־תיווך על מכירת
מיפעל שהתמורה לו היתר 20 .אלף לירות
•בלבד, והעיקר: הסתבר כי המיפעל נמכר
כתוצאה מן הקשר שנוצר בין ליבר ל־ג׳יבלי,
כך שגינזבורג לא היה מעורב כלל
בקשר זה ולכן לא מגיעה לו כל עמלה.
אברהם ליבר הוא אדם השומר על כספו.
כאשר אינו צריך לשלם דמי־תיווך, הוא
מסרב לשלמם, ולא נרתע מדיון מישפטי
על כך.
אשר ידלין הוא אישיות ציבורית, ש עליה
לשמור על כספי חברי ההסתדרות.
הוא קיים פגישות מיסתוריות במילאנו עם
גינזבורג, אנס את הנזשביר־לתעשייה
לשלם דמי־תיווך שלדעתם לא היו צריכים
לשלם.
האם יש הסבר כלשהו להתנהגות תמוהה
זו של אשר ידלין?

עלה לארץ ב־ ,1926 היה חקלאי ופועל
בניין, כיהן בשנים 1948—1930 כמזכיר
מועצת פועלי טבריה ומ־ 1948 עד 1949
היה סגן ראש עיריית טבריה. מ־1950
ראש העירייה.
פרש * אחרי 38 שנות שירות בנוטרות
ובמישטרת־ישראל, מי שנחשב לאחד מ וותיקי
השוטרים במרחב דן, מפקח י הו ד ה
ש דר, שעלה לארץ בגיל 16 מפולין ב־
,1932 עבד כפועל בניין, גויים ב1932-
לנוטרות על־ידי מי שהפך למפכ״ל הראשון
של המישטרה יחזקאל סהר (סח־רוב)
.תחילה שירת בגדוד נוטרי הרכבת
ששמרו על מסילת הברזל בקו חיפה—
תל־אביב בפיקודו של יוסף רוכל (!אבידר)
שהיה לאחר מכן אלוף בצר,״ל ושגריר
ישראל בברית־המועצות. אחרי שירות ב נמל
התעופה לוד ובמישמר החופים, מונה
לסמל אחראי על שלוש תחנות מישמר
בין הרצליה לתחנת החשמל ברידינג. בין
פיקודיו שירת אי,סר הלפרין, שהתפרסם
לאחר שנים כ״איסר הקטן״ הממונה על
שירותי הביטחון של מדינת־ישראל. בהמלצת
שדר הועלה אז א יסר לדרגת רב-
טוראי. באותה תקופת שירות ב 1941-היתד.
התקרית בין איסר הלפרין לבין מפקד
היחידה הקצין הבריטי קפטן מילין: הקצין
בירר תקרית בין איסד לבין נהג אג״ד
מידידיו של הבריטי. במהלך הבירור כינה
הקצין את הלפרין ״בלאדי גץ״ (יהודי
מזוהם) .איסר תקע לו אגרוף בפרצוף.
כל הנסיונות והלחץ מצד מוסדות הישוב
שרצו לחסל את התקרית ולחצו על הל-
פרין להתנצל, נידהו על־ידו ואיסר נאלץ
להתפטר מן השירות במישטרה. הוא עבר
לשירות הידיעות של ההגנה (ש״י) ,עלה
בסולם הפיקוד עד למינויו לממונה על שי רותי
הביטחון. שדר המשיך בשירות ב־מישטרה
וכשקמה המדינה היה אחד מ שומרי
ראשו הראשונים של דויד בן-
גוריון.
נפטרה. בגיל 49רבקל׳ הכר ־
ת קוו ה בת כפר מלל, מי שהיתה החיי לת
הישראלית הראשונה שהתגייסה ל צבא
הבריטי ואשתו של אל״מ (מיל).
מונדק בר־תקווה.

317

קולנוע אנשים האיש שתאחרי
האוסקרים חאכו״ם
מד. המשותף לסגדק, סיפוו־אהבה, צ׳יינה
סאון וגאטסבי הגדול? לכאורה, ארבעה
סרטים שונים זה מזה תכלית השינוי,
שהביקורת קיבלה כל אחד מהם בצורה
אחרת. למעשה, ארבעה להיטים שוברי־קופות,
שאפילו הצנוע ביניהם יכניס פי־עשרה
ממה שהושקע בו.
והאחראי לארבעת המיבצעים הללו, הוא
אותו אדם עצמו. שחקן־כושל לשעבר, יפהפה
מיקצועי בנעוריו, שכימעט היה יורשו
של טירון פאואר, ואולי ממשיך בשושלת
רודולף ולנטינז, אילולא נמה מבקרי־קולנוע
שעשו בו שפטים, והסבירו לו כי
אין הוא חומר־גלם לכוכב. כדי לא לנטוש
את עולם הסרטים, עבר לעולם ההפקה,
והיזם הוא נחשב כנער־הפלא (הוא בן )45
שמגע־ידיו גורף מיליונים.
שמו: רוברט אווניס, והוא מנהל־ההפקה
של חברת פאראמונט, האיש שכל מתחריו
מצפים בכיליון־עיניים לכישלונו הראשון,
והוא מאכזב אותם שוב ושוב.
אמנות כמקום סחורה. כאשר שיכ־

סרטו הגדול ביותר ו!ול

רומו סולנסנקי

ג׳ק ניקולסון
נבחר כשתקן הטוב ביותר לשנת 1974
מבקר• הקולנוע של ניו־יורק

פיי דנוויי

אף שבור א׳

5פרסי ״גלובוס הזהב״
פרס הקולנוע
של אנגליה
מועמד ל״אוסקר״
1־1975

בכורה ארצית
שבוע 2

גגוגוב
תל־אביב

ו.בחד בין עשרת הסרטים הטובים ביותר בארה ב
לשגת 74 פו
פרסום נודן

הודעה למסעי

4יר

הנהלת ״אל־על״ ממשיבה להחרים את ״העולם הזה׳/
ביגלל עמדתו הבלתי־תלויה בענייני תעופה.

בניגוד לכל ח ב רו ת־ ה מ עו פההאח רו ת, ה רו או ת
באספקת עי תוני ם שרות חיוני קנו ס עי ס, ה מ של מי ם
הון־ע מק עבור כ ר טי סי -ה טי סי ת, ס בו ר ה הנ הלת
״אל־על״ שזהו אמצעי ל שחד עי תוני ם הגונזי ס
ידיעות שאינן נ עי מו ת לחברה

שחקן אוונס כ״הנכד שנדד במערב״ *
כישלון ב־ 958ו
גע את הנהלת החברה להניח לו להפיק,
אישית (בדרך־כלל הוא מפקח על שאר
המפיקים) סרט אחד בשנה, נדמה היה כי
סופו קרוב. סוף־סוף יצטרך להיות אחראי
יחידי.למעשיו, ולא רק נותן־עצות. כאשר
בחר ברומן פולנסקי לביים את הפקתו
הראשונה, נשמעו סביבו מייד זמירות של
שימחה־לאיד! כי הרי הכל יודעים שפו־לניסקי
הוא גאון מטורף המעלה את מחירי
סרטיו לשמיים, בכל מיני שיגעונות, ואחר*
כך מספק למממניו אמנות במקום סחורה.
אוונם לא נבהל, בא מדי יום לבימת־הצילומים,
סיפר לעיתונאים ש״הבמאי הוא
הקברניט של הספינה,״ וש״יחסי עם רומן
נהדרים,״ אבל שהמפיק יכול וצריך לראות
מדי־עדב את פרי עבודת היום הקודם
ז״לשנות מיספר דברים, אולי צלם, אולי
שהקן, אולי תאורן.״ איש לא האמין שזה
יילד עם פולנסקי, אבל לא זו בלבד שזה
הלך; ,אלא שהסרט מועמד עתה לשמוגה
פרסי אוסקר, אחרי שהוכיח את עצמו כבר
בשוק לא רק כאמנות, אלא גם כסחורה
עילאית.
מישחק ומכנסי־נשיס. אין זד״כמובן,
אלא חלק קטן בסידרת ההצלחות ש העמידה
את אוונס בשורה הראשונה של
ענק־ההפקה בהוליווד, היום, כשהוא מביט

״העולם הזה״ לא ייכנע ללחץ זה, וימשיך, לסקר ענייני
תעופה לפי מיטב מצפונו והכנתו.

מאחרש״העולם הז ה ״ הו א העיתון הי שראלי
הי חידי שאינו מצוי ב מ טו סי ״אל-על״ ,על הנו ס עים,
המבק שי םלק רו א
א ת ״ ה עול ם הז ה ״ בעת
ה טי ס ה, להצ טייד בגליון
השבועון לפני ההמראה.

העונס הוה

ב ק רו ב! ב ק רו ב! ב ק רו ב! ב ק רו ב! ב ק רו בי
הספר הכי מצחיק
שראה אור בעברית

200 אוץ?200
מאת: ב .מיכאל, חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון
ציורים: דודו גבע וריק קודור

מפיק אוונס
הצלחה ב־ 975ו

• מאחריו: יו אובריאן.
העולם הזה 1958

לאחור, הוא יכול להרשות לעצמו לומד
בחיוך :״מעולם לא הייתי שהלן גדול.״
זאת, למרות שהחל לשחק כבר בגיל
,11 בסדדות־הטלוויזיה הראשונות שהופקו
באמריקה. כשהתבגר, ניסה לשלב מיסחר
ומישחק, כאשר ניהל יחד עם אחיו מיפעל
לייצור מיכנסי-נשים, ומאידך המשיך להס תובב
עם בימות־הצילומים.
רצה הגורל, ותפקידו הקולנועי החשוב
הראשון היה תפקיד של מפיק. בהאיש בעל
1000 הפרצופים היה אווניס צריך לגלם את
אירווינג טאלברג (נער־הפלא של שנות ה-
,20 בעל תפקיד זהה לזה של אוונם היום),
ובסצינה הראשונה שלו צריך היה לתת
לג׳יימס קאגני(שגילם שם את שחקן סיר־טי־האימים
האילמים לון צ׳אני) שיעור
במישחק. הופעתו מצאה חן בעיניהם של
מנהלי חברת יתיברסל, ואפילו בעיני נורמה
שידר, כוכבת־העבר ואלמנתו של
טאלברג, שהודיעה כי בדעתה לרכוש את
זכויות ההסרטה של איל־ההון האחרון ל-
סקוט פיצג׳ראלד. היא חלתה, והתוכנית
עלתה על שירטון, אולם בימים אלה מפיקה
׳חברתו •של אוונס את הסרט, עם איליה
קאזאן כבמאי ועם דוברט דה־נירו (אחד
מכוכבי סנדק חלק ב׳) בתפקיד הראשי.
אגב, ידו של אוונם הורגשה לא־מעט בהכנות
להפקת סרט זה: עובדה היא ש
הבמאי
המיועד היה מייק ניקולם.
הקטילה הראשונה. הביקורות על
הופעת־הבכודה של אוונם כשחקן, בהאיש
בעל 1000 הפרצופים היו בדרך־כלל מש ביעות
רצון, חוץ מאחת, דווקא בניו־יורק
טיימס, שטענה כי הסרט כולו נכשל בגללו.
מזלו של אוונם היה שכתגובה לקטילה
נמצא שבועון אשר צפה בו בסרט אחר,
שוב תזרח השמש, ומייד הוחלט שהצעיר
המגלם לוחם־שוורים ספרדי חם־מזג, הוא
התגלית של השנה.
״זה בנה אותי כמעט לשנה שלמה,״ הוא
אומר היום, בחיוך. ואומנם, דובר על הס רטת
דם וחול עם אוונס בתפקיד הראשי,
ורעיונות גרנדיוזיים נוספים מסוג זה. אבל
הופעה בסרט פעולה בשם הנבל שנדד במערב
שמה קץ לכל החלומות. אוונס גילה
שאינו שחקן, והוליווד הלכה לחפש כוכבים
אחרים.
היום, נדמה שחיידק-המישחק ממנו ו הלאה.
מייק ניקולס אומנם הציע לו תפקיד
בהבוגר, מנהלי פאראמונט טענו שהוא
צריך לגלם אוד הבן בהסנדק, ווארן ביטי
רצה שישתתף איתי בסידטו החדש, שמפו.
אוונס השכיל לסרב לכל ההצעות, מד-,
עוד שממילא אין לו פנאי. לא זו בלבד
שהוא האיש העסוק ביותר בחברה, האחראי
מעשית לכל סרט המופק בה, אלא שהוא

גם אינו נמנה עם הנחבאים אל הכלים.
נישואיו לשחקנית אלי מקגרו סיפקו חומר
רב לעיתוני־הרכילות, וסיפקו לו שני להיטים
(אלי רצתה גם את סיפור־אהבה, שבו
הופיעה, וגם את גאטמבי הגדול שאן תו
החמיצה בגלל הגירושין) .ידידויותיו הנש יות
ממשיכות להעסיק את הטורים הללו
בקביעות, עד עצם היום הזה.
ל ק צר את השערות. שלא כמרבית
מנהלי הוליווד, אוונס אינו יושב במישרדו.
אומנם יש לו כזה, אבל שם נמצאת רק
מזכירה, או ליתד דיוק מזכירות, הממהרות
להביא לו את המיסמכים והנתונים הדרו שים,
בחדרי המלון בכל רחבי אמריקה,
שמהם הוא מנהל את הפקותיו. לישיבות
של מנהלי החברה (פאראמונט שייכות ל-
חברת־הנפט הענקית גולף אנד ווסטח),
הוא מופיע בלבוש ספורטיבי, כנער המתמרד
נגד חליפות, והוא נזכר עד היום
בהנאה, כי לקראת הישיבה הראשונה רמזו
לו אפילו שכדאי שיילד למספרה ויקצד
את השערות .״אני אופיע כמו שאני, או
שלא אופיע בכלל,״ אמר אוונס.
סופו של דבר, איש לא התלונן. אנשי-
עסקים הם אולי שמרניים, והמימסד אינו
אוהב מורדים, אבל כשחדשנות, או מרד,
מכפילים את ההכנסות, אפשר בהחלט ל השלים
עם היוצא־מן־הכלל.

אליוט נולד ב״המהמרים״
אף שבור ב׳

זהב

תדריך
תל־אביב

בן 50
הבהלה לזהב (לימור, תל-
אביב, ארצות־הברית) — כשמדובר
בצ׳סלין, מסוכן מאד לקבוע
איזהו הטוב בסרטיו. אבל אין בל ספק שהבהלה לזהב
הוא אחד המועמדים העיקריים לתואר זה.
למרות שהשנה מלאו לו ,50 נשאר הסרט אחת החוויות
הגדולות של בד״הקולנוע, דוגמה ומופת למה שיבול אדם
לומר בתמונות, מבלי להיעזר באף מילה מדוברת אחת.
סיפורו של הנווד הקטן, שיוצא לחפש זהב בצפון
הקפוא, הרפתקאותיו בשממה מושלגת, בחברתו של חבר־לצרה
גדול וחיק ממנו כפליים, טיוליו על־פני עולמם של
מחפשי הזהב, ואפילו הסוף הטוב, שאינו מוחה בליל את
הטעם המריר שהתנגב קודם־לכן לבין רעמי הצחוק, בל
אלה שייכים היום לניבסי צאן״ברזל של האמנות השביעית.
היכן יימצא, למשל, תיאור אנושי, משעשע ועם זאת
קרוב מאד לטרגדיה, של שני אנשים הגוועים מרעב, ומנסים
— בל אחד בדרכו — לשכך רעב זה ן איך אפשר לשכוח
את צ׳פלין המבשל את נעליו, מוצץ את מ*מריהן באילו
היו עצמות עסיסיות, ומגלגל את השרוכים על המזלג במו
איטריות! ולעומתו, מקסויין הגברתן, שבבל שמציק לו
הרעב, רואה את צ׳פלין המצומק, שהוא הופך פרגית
דשנה ומעוררת תיאבון ן ואין אפשר לשבוח את צ׳פלין,
המחכה לבחירת-ליבו ומבין לכבודה מחול של לחמניות?
או את צ׳פלין, המיליונר בסופו של דבר, שמאבד את

צ׳פלין ומקסויין: נעורי נצח
עשתונותיו מרוב התרגשות באילו היה עדיין קבצן, שעה
שהוא פוגש אותה שוב, בסוף הסרט?
בקצרה, זהו אחד הסרטים המצחיקים, המרגשים, וה-
מעמיקים ביותר שידע הקולנוע, אחד המגובשים ביותר
שעשה צ׳פלין אי״פעם. חובה על בל מי שרואה עצמו חובב-
קולנוע, לראות שוב סרט זה, שאינו מזדקן.

ח>וך בטעם חרדל החרדל מגרה לי את ...האף
(אסתר, תל־אביב, צרפת) —
שיתוף־הפעולה בין קלוד ז׳ידי,
הבמאי והאב הרוחני של הארטיסטים, לבין פייר רישאר,
הבלונדיני בעל הנעליים המבולבלות, מניב קומדיה המתחבטת
בין דקירות פוליטיות לבין החלקות על קליפות-
בננה, ואינה מעזה ללבת, בלב שלם, לאף אחד משני
הכיוונים.
רישאר, המתחרה של דה־פינס מאז הבלונדיני, הוא
מורה למתימטיקה מפוזר, שתוך בדי הרבצת מישוואות
בתלמידיו, מספיק לכתוב נאום פוליטי לאביו (ראש-העיר
השמרני והמושחת) ,טאמר־רבילות לידידו (עיתונאי רודף
סנסציות זולות) ,ולתקן בחינות עבור מורה שנפל למישבב.
לא קשה לנחש (בכלל, בסרט זה, צפוי רוב הדברים מראש),
שהניירות יתבלבלו בין ידיו, הרכילות תגיע לראש-העיר,
הבחינות לעיתונות, ובן הלאה, ואז יחל המורה, ברוב
ייאושו, במירדף להחזרת הסדר על כנו.
בדי להוסיף עוד קצת עליזות לעניין, יש באן גם בובבת,
שצריכה להזכיר בשתי טיפות מים את ג׳קי קנדי שעזבה
את אונסי ם הפכה גיבורת״מערבונים וחיה עם הנרי קי־סינג׳ר.
מאחר שהיא מופיעה במערבון המצולם בסביבה,
ניתנת לרישאר הזדמנות להפוך התקפת אינדיאנים ל־תוהו־ובוהו,
ולבלות מיספר שעות במחיצת ה״אלוהית.״
אם כל זה לא נדבק בל-בן יחד, לא חשוב. העיקר
שיש בסרט לא מעט הצחקות, במו רישאר המטפס על

מיפתרי האורגניזם (תכלת,
יוגוסלביה) :בעייתון פלוס הומור פלוס
מין פלוס פוליטיקה, הקורא לאושר כערך
עליון בעולמנו המעורער. ואת האושר,
טוען הבמאי דודן מאקאבייב, יכול להשייג
כל בן־תמותה מכל גזע, דת ומין, אם
אכן יגיע לשיחרור אמיתי מלחצים ותיס-
כולים מיניים, שהם הגורמים לפנאטיות
פוליטית. חווייה קולנועית מרנינה, והי כרות
עם במאי בעל העזה וכושר־ביטוי
קולנועי.
צ׳יינ ה ט אי] (מוגרבי, ארצות־הברית)
:מותחן אסתטי על בלש סרטי ה תותב
את אפו קצת יותר מדי לשערוריית-
מים ענקית בלוס-אנג׳לים, וכמעט מאבד
אותו באותה הזדמנות. סממנים פולנסקיים
מובהקים נוספים: אצל כל אחד מהגיבורים
יש משהו מעוות, אבל הכל יחד מהווה
אווירה צפופה כהלכה.
ו המהמרים (דקל, ארצות־הברית)
:חתך פסיכולוגי שקט של מד,
שמכונה ה״לא יוצלחים״ בתרבות המער בית.
דוברט אלטמן >נז.א.ש ,.שלום לנצח,
הקלפן והיצאנית) ,מיטיב לצייר אווירה,
כשהתפקידים הראשיים של הכוכבים וה רקע
מקבלים מישקל שווה. אליום גזלד ב אופנה
האף־חשבור (כג׳ק ניקולסון, עמיתו
בצ׳יינה מאון) ,כחולה־הימורים הניתלד.
על צווארו של ג׳ורג׳ סיגל, בר־המזל התורן.
בינורות־הנ
שף!(צפון, צרפת) :
מישל דראך, הבמאי היהודי, מספר כיצד
רצה לספר את סיפורו האישי, וכיצד —
למרות חוסר בסטיות מיניות ואחרות —
הצליח. על מישחקה כאן קיבלה אשתו,
השחקנית מארי־דוזה נאט, את פרס פס־סיבל
קאן .74

ירו שלים
י קכרט (ירושלים, ארצות־הברית)
:בעייתון מוסיקלי מרשים על רקע
עליית הנאציזם. בימוי מקסים של בוב
פוסה, הפגנת כישרונות של ליזה מינלי
וג׳ואל גריי.
נשים אוהבות (סמדר, אנגליה)
:עיבוד מעולה לסיפרו של די.ה.
לורנס, המוכיח כי קן ראסל היה פעם
במאי בעל שאר־רוח, ולא חולה־רוח בלבד
(צ׳ייקובסקי, מאהלר ובר).

פייר רישאר: צחוק למעלה
מנורה בדי לברוח מחיה טורפת, ג׳יין בירקין (המגלמת
את הכוכבת) מבלה זעמה בקבוצת ניצבים ביריונים
שמופיעים מולה באחת מסצינות הסרט שבתוך הסרט,
וויטוריו קאפריולי, בבמאי מערבון״ספאגטי, עוקץ פה-ושם
את היומרות האמנותיות של במה מנציגי סימון זה. לא
נורא חכם, לא נורא מקורי ולא נורא מגובש, אבל בימים
שבהם החיים מספקים צרות מלוא החופן, זהו בהחלט
מיפלט לשעתיים של חיוך.

חיפ ה
כראש מורם (אורלי ,׳ארצות־הברית)
:שריף נוקם בעולם־הפשע על-פי
חשבונו האישי. מיקצוען אלים.
רבבתתחתית (בית״רוט־שילד)
:עיבוד נאמן למחיזהו של ל חי
׳ג׳ונס על מיצבור השינאה של כושים ולבנים,
על דיעות קדומות, גיזענות ואימה
בניו־יורק. מישחק טוב.

גיבורת 71 רון סבו