גליון 1962 מתאריך 9 באפריל 1975

המחיר 4.50 :ל״י

כ״ח ניסן תשל״ה9.4.75 ,

שנה 39

מספר 1962

שואל -ארצות הבריח

העורך ותמייסד חראשץ :
ד״ר מלכיאל זוארץ י״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים שידון
כתובת המערכת: רחוב זוארץ 1

? 0.6זסא 0.6 06

כבוד רה״ מ /ה שר/היוע ץ/הפר שן בראיון מיו חד
ל 200/,הארץ״:

״בפנינו שלוש
אופציות פתוחות״
גם אתם, כמרבית קוראי העתונים
בישראל, תומכים במלוא התוקף ב החלטת
הממשלה הצודקת ובמדיניותה
הנבונה.
לכן, על מנת להבהיר לכם את מלוא
העמדה בה אתם תומכים, זימנו הערב
לאולפן את ראש הממשלה או את השר
או את היועץ או את הפרשן או את מי
שאתם רוצים.
להלן הראיון:
: 2 0 0כבוד רד,״מ /השר /היועץ
/הפרשן, מהי מדיניותה של
מצטער גבירותי, אתן יכולות לעבור
לפני במיני־מיני, בשורטס, בביקיני.
לפשק רגלים בחצאית קצרצרה או במכנסים
הדוקים. לא יעוור לכן, אני
אתכן לא מפשיט בדמיוני, ווהו.
אני גמרתי. לא שווה כל המאמץ ה ארוך,
כדי להגיע לאיוה אגן ירכיים
חצוי עם שלפוחית השתן משמאל, רחם,
נרתיק, טמפון ופי־טבעת מימין ושפיג־לר
במרכו.
מצטער, אבל בכל אחת מכן אני
מזהה את התמונה המרטיטה של ה טמפון
ארך הזנב במבוך התעלות ה מפותל
הזועקת אלי בגודל טבעי מעל
דפי העתונים.
אולי אני רומנטיקן. אבל אני רוצה
לראות אותה בדרך לגימנסיה, מבלי
להרהר ביתרונותיו של הטמפון הקטן.
תודה על תשומת הלב.

מילכוד חינוכי

שר החינוך והתרבות כיבד בנוכחותו את הצגת הבכורה של ״יום הדין״.
זהו סרט מסחרי, ניאנדרטאלי, אשר בחר לו כנושא לרומאן את מלחמת אוק טובר,
על פצועיה וחלליה. בסרט, המלווה בדיאלוגים שוביניסטיים בנוסח
הפוטו־רומאנים, משולבים בין השאר קטעים אותנטיים מן המילחמה אשר
בהם מככבים חיילים חרוכים בשעת פינויים משדה הקרב.

משם מיהר ישר החינוך לכנס בוגרי ביה״ס הריאלי, ואמר :״יש להסביר
את מימדי השנאה התהומית של הערבים כלפינו, כדי שלא יהיו בקרב הנוער
אשליות שהשלום תלוי אך ורק בנו ובהתנהגותנו.״

אילו...
אין כמו אבא אבן, תאמינו לי.
כשאתה שומע את ניתוחיו הבהירים,
את הערכות המצב המבריקות שלו,
בוחן את מילחמתו הנועזת למען יוזמה
ישראלית לכיוון השלום, אתה מתמלא
הערכה וכבוד•
תגידו מה שתגידו, אבל אבא אבן
מנסה לחרוג מהשיגרה המאובנת, מ מדיניות
״שב ואל תעשה״ ו״הזמן הוא
ידידנו״ .אבא אבן רוצה מיתקפה מדי נית,
רוצה ללכת לז׳נבה, רוצה גישה
מחשבתית חדשה, מעוף, נועזות —
ומה לא.
ואתה חושב לעצמך מחשבה פרועה,
דימיונית משהו: תארו לעצמכם שהיו
עושים את אבא אבן שר בימי גולדה
הזקנד״ כן, כן, תנו לדמיון להשתולל.
היוזם הריאליסטן, הביצועיסט, יושב ב־בתור
שר חוץ בממשלת ״שבע השנים
הטובות״ .יכולים לתאר?
לא צריכים ללכת רחוק כדי להבין
שהפסדנו שאנס היסטורי.

פרוסי וידידים

לפני הרצאתו של שר החינוך התקיימה אזכרה ל ־ 192 בוגרי הריאלי שנפלו
במערכות ישראל. כיום מגיע מיספר הבוגרים ל־.6500
חשבון :
בין בוגרי הריאלי כ־ 3250 גברים. כלומר, מיספר הנופלים בין הבוגרים
הגברים הוא 5.9לכל מאה בוגרים מחונכים.
אכן, הישג נאה.

ייתכן, על פי תורת הסיכויים, כי בין הבוגרים שנפלו במילחמת אוקטובר,
היו כאלה שצולמו, והם משתתפים — על פי הנחה זו — כסטאטיסטים בסרט
״יום הדין.״

מסקנה: הקשב לנאומי שר החינוך, נפול בקרב, ותוכל להיות גיבור
פילמאי. ייתכן ששר החינוך יבוא לבקר בפרמיירה.

ממשלת ישראל לאחר כשלון שיחות
קיסינג׳ר?
רה״מ /השר /היועץ /הפרשן:
בעוד כשנה ייערכו בארה״ב בחירות
לנשיאות. מעמדו של מימשל קיסינג׳ר־פורר
מעורער לחלוטין ואף הילד ומת ערער.
אי לכד אנו צופים כי פורר
ייכשל בבחירות אלו ובמקומו יעלה
לכם הנשיאות איש אחר, שיהיה ודאי
ידיד נפלא של ישראל.
: 2 0 0יפה מאד. אכן, טקטיקה
מזהירה. כל הכבוד ! אך אמור לי כבוד
דה״מ /השר /היועץ /הפרשן, מה
יהיה עד אז?
רה״מ /השר /היועץ /הפרשן:
עד אז או שהפריץ ימות, או שהסוס
ימות, או ש.״
: 2 0 0או שמה י
רה׳׳צז /ודבר /היועץ /הפרשן: או
שאנחנו נמות.
: 2 0 0תודה רבד״

דבר המערכת

האג -גיגים
עת הזמיר הגיע וקול התור נש מע
בארצנו.
ואף על פי כן אין אנו רואים כאן
את התור הגדול של מנהיגי העו לם
העולים אלינו לרגל. אדרבא,
קול התור הענקי נשמע בחולות הנו דדים
של בדויאויי הנפט, ועלינו —
מצפצפים כצפצף תור ׳לזוגתו.
לפיכך שמחים אנחנו ואיתנו
בני־ישראל בביקורו החם והלבבי של
שר־החוץ ההולנדי מר ו.ד. מס טול
ההאגגי, העושה אצלנו למרות
ועל אף ואע״פ הנפט הבדויאויי .׳
וזכורה הולנד לטוב אצלנו עוד
מימי אהבתה הגדולה ליהודים ול ג
בינות בימי מ. העולם וד,2
ועד לעשר הנקודות מעולה ! )
המשולות לעשר הדיברות שהעניקה
לנו באירוביזיון האחרון, למרות ועל־אף
ואע״פהאנטישמיות הכ ללית
שהשתוללה שם סביבנו ונגד ש.
ארצי וארצנו.
וכפי שאמר הסופר הרוסי־היהודי
הדגול ש. גוגול־מוגול :״ מוטב צר צר
בעת צרה מאשר צר״.
ועל אחת כמה וכמה מוטב ידיד
מאשר אויב .
ובז׳ארגון הרוסי יש בכך יותר ממילים
כדורבנות.

ז 1י

אר תחכה רוגע האחרון

הזמן @11ד ה!1 כרטיס למטוס האחרון

תעריפון
לא כולל מי סי ם
מחלקה שניה
מחלקה ראשונה
על הכנפיים

3,150ל״י
2,746ל״י
קדמיות אחוריות

כגלגל הנחיתה
1,612ל״י
528ל״י

ישיבה עמידה
תליה

בצאתך מהארץ אל תשכח לקחת אי תן

י תו מי מי לחמה שיביאו אי 1שור
כי הוז מנו לארה״ ב על-ידי
מי שפ חו ת או מנו ת יזכו ל הנ ח ה
מיו חדת של ס/י< 50מ מ חי ר הכר טי

על שלושה
לקחי וייטנאם
לקחא׳

לקחב׳

עלינו לסמוך אך ורק על ארה

עובדה: דרום־וייטנאם ממפה
על ארה״כ והנה תראו...

אסור לסמוך על אך־אחד. רק
על עצמנו.
עובדה : ,דרום־וייטנאם סמכה
רק על עצמה, נלהמה בכוהותיה
שלה והנה תראו׳...

נו שאים לעיון
בב תי־ הספר
ניסן תשל״ה:
משואה לתקומה
ניסן תשל׳׳ו:
מתקומה לשואה

הייה
| תום־מלוומה
{ וראה א ח העול

מישרד ה חינוך

ל קוני םכר טי סי ם במשך חודש
אפריל — /0י< 7.5הנ ח ה

מזון ליו מיי ם, מי מי ה, כובע קש, גיטרה
ומצב־רוח.

הנ חות מ יו חדות
ריתומי־מרחמה

5,256ל״י
4,842ל״י

לקחג׳
ארה״ב לעולם אינה זונחת את
ידידיה.
עובד ה: הנה תראו ...ארה״ב
שלחה מטוסים להצלת יתומי דרום
וייטנאם.
אלו שלושה לקחי וייטנאם.
דמי שישאל על הלקח הרביעי
— לא אש יבנו.
כי אסור בכלל לחשוב שיש לקח
אחר.

יהיה בסדר
כדאי, דוו ק א עכשו, יותר מ ת מיד, לזכור דבר אחדי סו די וחשוב :
י הי ה ב סדר!
הכל מ ת מו ט ט, לא נורא. לא ל ה תפ ס לרגשנות. לא ל היו ת רכי-
לב, נבוכים, מו ב סי ם.
זה הו א נ שקם הגדול ביותר של שונאינו. ה מ בו כהה פני מי ת שלנו.
לא לחשוב יו תר מדי, זהל טוב ת ם. לא להתפסלה רהו רי ם קודרים.
לא ל היו ת פ סי מיי ם. לא לשאול שאלות מיו תרו ת. רק לשמור
על ה מו ר אל ועל המצב-רוח.
תשירו, חבר׳ה ! י הי ה בסדר!
בצר לנו נצטחק עם חיוך מ טו מטם על הפני ם ונחשוף פה מלא
שיניים רקובו ת ונשיר בקול גדול אל כל ה עו ל מו ת ה עוייני ם מ אז
ועד מ חר :
אין דבר, לא נורא, י הי ה בסדר. תסמ כו!
וי הי ה בסדר.

עוד עלילת דם
כי משטרת
מעצר נגד
מתוך חשד
הלובי ואיל

ברגע האחרון שמענו,
איטליה הוציאה פקודות
כמה אנשים הפיס מפשע,
מכוער, כי הללו רצחו את
זועייתר.
איד יכלו היהודים הטובים האלה

לרצוח סתם ככה איזה שונא ישראל
קטן, ודווקא באיטליה. הרי הם בסך
הכל אנשים שקטים ונחמדים שהס תובבו
להנאתם בנורווגיה הרחוקה,
ומקסימום נכנסו שם לאיזו הצגה
יומית.

אפשרות מעין זו הועלתה אחרי שהתברר
כי בתקופת לימודיו כארצות-הברית,
יצא הרוצח, שהוא אחיינו של המלך שנרצח,
לביקור באירופה, וביקר בץ השאר גם
בגרמניה המיזרחית, שעימה אין לסעודיה
קשרים דיפלומטיים.
גרמניה המיזרחית ידועה כמרכז של אגף שי-
רותי־הביון הסובייטיים, העוסק בפעילות חשאית ב-
מדינות־ערב.

יזטנן ־ ף

סוריה מתכננת כיבוש
ההגמוניה הערבית

קיסינג׳ר סירב
״לקנות״ את סיני
מסתבר בי במהלן־ המגעים שהיו לשר
החוץ האמריקאי עם ממשלת ישראל, דחה
קיסינג׳ר מבל-ובל הצעה, שנרמזה לו, בי
ממשלת ישראל תובל לגלות עמדה גמישה
יותר, אם תתחייב ארצות־הברית לפצות
את ישראל בכסף תמורת השטחים
שיוחזרו למצריים.
חברי הצוות, שניהל את המשא־והמתן עם קיסינג׳ר,
הדגישו כי ישראל אינה מקבלת עבור נכונותה לסגת
ממעברי־החרים ומשדות־הנפט כל תמורה מצרית
ממשית. נרמז לו שאילו היתד. מתקבלת תמורה אמ ריקאית
במקום תמורה מצרית, בצורת תמיכה כס פית,
ניתן היה לממשלה לשכנע את הציבור בכדאיות
ההסכם.

התמורה הכספית שנדרשה מקיסינג׳ר
עבור הנסיגה בסיני: ב־ 10 מיליארד דולר,
בתשלומים לארבע שנים.
קיסינג׳ר טען שאין ביכולתו להתחייב או אף
לנסות לשכנע את ממשלתו והקונגרס באפשרות כזאת,
והרעיון לא הועלה עוד בהמשך השיחות.

השיחות שהתנהלו בשבוע שעבר בין
שליטי ירדן וסוריה בדבר הקמת פיקוד
משותף יחד עם אש ״ף, הן רק שלב ראשון
בתוכנית של נשיא סוריה, חאפז אסד, להקמת
ציר ערבי צפוני, כמישקל־נגד למצריים.
כשלב השני מתכנן אסד ככל הנראה גם
את צירופה של עיראק לציר זה.
אחרי שנפטרו מהבעייה הכורדית בארצם, יוכלו
העיראקים ליטול חלק פעיל יותר בחזית העימות עם
ישראל. אסר מקווה כי גוש מרובע כזה עשוי להנחיל
לו את ההגמוניה בעולם הערבי, הנמצאת עתה בידי
נשיא מצריים.

שריד במקו נרקיס
חכר־הכנסת יוטה שריד מועמד להחליף
את עוזי נרקיס במנהל מחלקת־העלייה והקליטה
בסוכנות היהודית. שריד מוצע לתפקיד
על-ידי. יושב־ראש הנהלת הסוכנות
היהודית, פינחס ספיר. נרקיס יתמנה ביועץ
לשר-הביטחץ שמעון פרס.
פרישתו של נרקיס והחלפתו נעשו דחופות על
רקע פרשיות שליחי מחלקת־העלייה בחו״ל, ובעיקר
לאחר המיקרה של השליח בארצות־הברית שקנה לעצ מו
בית, והשליח באוסטרליה שהחליט לרדת מן הארץ
בתום שליחותו.

עוד אישי
לארצוח^הס־יח
מישרד־החוץ ממשיך לגייס אישים למסע הרצאות
והופעות בטלוויזיה להסברת עמדת ישראל בארד,״ב.

נוסף למשה דיין, אבא אבן, אהרץ יריב,
יצחק בן־אהרון, מאיר עמית ולמעשה גם
מנחם בגין, אשר שמותיהם כבר פורסמו,
סיכם שר-החוץ עם הפרופסור יגאל ידין,
השופט העליון חיים בהן, ומנכ״ל ״פז״ משה
ביתן, על שורת הרצאות והופעות שלהם
בטלוויזיה כארצות־הברית.

ה*ו*תונאי ההולנדי

מישרד התו?

-תושב;*שלאבי

שבר פישרדי־פירסום

::י העיתהגאל• ??התומזיי
שעודיה סיימה*!:המיוו .

שממשלת
מי ט תו

הוא יהודי הפוקר מישראל את ענייני

מישרד-החוץ החליט סוף־סוף לפנות
לעזרת מישרדי הפירסום ויחסי-הציבור הגדולים
בארצות-הברית ולרתמם להסברת
העמדה הישראלית בארצות-הברית.
המישרדים שאליהם פנה מישרד־החוץ נענו בחיוב,
וחלקם אף החל כבר בעבודה, על־פי סידורי־תשלום
מיוחדים.

אבא מגוגר״ם
יחצה את התעלה!
משקיפים ישראליים מעריכים שלא במיקרה הסמיך
סאדאת את מועדי פתיחת תעלת־סואץ לסיום
הארכת מנדט כוחות האדם בסיני. ההנחה היא כי
סאדאת קבע את מועד פתיחתה מחדש של תעלת סואץ
ל־ 5ביוני, לא רק משום שיום זה מציין את פתיחתה
של מילחמת ששת־הימים, שכתוצאה ממנה נסגרה
התעלה.

כיוון שיום זה יחול חמישה ימים אחרי
תום המועד שהקציב סאדאת להארכת
שהות כוחות האו״ם באזור החייץ כין כוחות
ישראל ומצריים, מעריכים כי בימים
אלה יעביר סאדאת בוהות צבא גדולים
לגדה המזרחית של תעלת־׳סואץ, בטענה כי
הוא זקוק להם שם כדי לאבטח את השייט
בתעלה.
במיקרה כזה ייתקלו מחאותיה של ישראל בקיר
אטום, שכן הנימוק שייתן סאדאת לחציית התעלה
על־ידי צבאו ייראה סביר ולגיטימי בעיני אומות

העולם.
תדדות וישראל׳׳.

מקל סירוב הסע^יש::למתור: את
כניסתו, נאלץ שריה^ ההולגרי

לבטל את ביקורו שלה היה
הביקור.

צ דו? אויר לצוות
חוגים המקורבים לשר-המישפטים חיים
צדוק טוענים שאם יחודשו המגעים עם
שר-החוץ האמריקאי, יצורף צדוק לצוות
הישראלי המצומצם.
בחודשים האחרונים, בעיקבות המשא־ומתן עם
קיסינג׳ר, הורחק צדוק מהעניינים ומכותרות העיתונים,
שהתמקדו סביב שלושת האישים שעסקו בדיונים
עם קיסינג׳ר: רבין, פרס ואלון. אם יצליח צדוק
להיות מצורף לצוות המצומצם, יעלה הדבר את קרנו
בעיני הממשלה והציבור.

כישלון הסברתי

רוצחו שד ם״סד -

גם בהחזרת הגופות

שד*ח קומזו־סט?

על התרת כיסוי עיתונאי מלא של מיבצע החזרת
39 גוויות חללי צה״ל מידי המצרים, החליט שמעון
פרס רק ברגע האחרון. הנטייה היתד, תחילה להצניע
את המאורע, אולם ערב החזרת הגופות נודע כי
המצרים עומדים לתת למאורע כיסוי נרחב ומשגרים
מקאהיר שלושה אוטובוסים מלאים עיתונאים וצל מים
למקום החזרת הגופות. כדי לא לאפשר למצרים
ניצחון תעמולתי נוסף, הותרה לבסוף כניסת עיתונאים
וצלמים מהצד הישראלי למקום.

שירותי־הביטחון הסעודיים ביקשו את עזרת סוב־נות־הביון
האמריקאית כדי לבדוק אפשרות שרוצחו
של המלך פייסל הודרך והונחה במעשיו על-ידי סוכ נים
קומוניסטיים.

הגיליון הבא
של ״העולם הזה״ יוקדם כיממה אהת,
לרגל יום־העצמאות. הוא יהיה מצוי
במקומות-המבירה בתל־אביב במוצאי
יום ב׳ ,ה־ 14 באפריל, ובקיוסקים
ברחבי הארץ ביום ג׳ ,ה 15-בחודש.

אודם בעוד שהמצרים ביצעו את החזרת
הגופות בטכס צבאי מלא ומפואר,
בלוויית תיזמורת קטנה, התרשמו העיתונאים
הזרים לרעה מחיילי צה״ל שבאו
לקחת את הגוויות, וכולם נראו בלתי־מגו
לחים. היו אלה אנשי החברא-קדישא הצבאית,
שאינם מתגלחים בימי ספירת העומר.
הדבר לא היה ידוע לעיתונאים הזרים,
שדיווחו על ההופעה הצבאית המרושלת
והכלתי-מכובדת של חיילי צה״ל במעמד זה.

פאטנט חד ש לונקיפת
חוק המטבע
כמה מישרדי־נסיעות ישראליים מצאו שיטה חדשה
לעקיפת חוקי המטבע בארץ, שאינם מרשים ליוצאים
לחו״ל ליטול עימם מטבע זר מעבר להקצבה הממ שלתית.
בעבר
מכרו מישרדי־נסיעות כרטיסי טיסה וטיולים
בחו״ל, חלקם במטבע ישראלי וחלקם במטבע זר, ב סכום
שעלה על סכום ההקצבה הרישמית. פשיטות
המישטרה, וצעדים מישפטיים שננקטו נגד מישרדים
אלה, גרמו להפסקת גביית הדולרים הבלתי־חוקיים.

עתה מוכרים כמה מישרדי-נסיעות כרטיסים
במטבע ישראלי בילכד, אולם תוך
התחייבות מצד הרוכש להוסיף מטבע זר
למחיר הכרטיס בחו״ל, בסכומים העולים על
,הקצבת המטבע שניתנה לו.
כך יכולים סוכני־הנסיעות לטעון כי אין הם גובים
דולרים שחורים, וכי רוכשי הכרטיסים השיגו את
המטבע הזר לא בישראל אלא במדינות־חוץ, מקרובי
מישפחה או ממקורות אחרים.

נא לא לדחוף י
אביגדור שוהם, מנהל מחלקת השהתפרסם
טכס
במישרד־החוץ,
באשר דחף את נשיא ארצות־הברית
לשעבר, ריצ׳ארד ניכסון, בעת ביקורו
בארץ, יועבר מתפקידו ויתמנה בשגריר
באחת מארצות דרום־אמריקה.
במקומו של שוהם ימונה למנהל,
מחלקת־הטכם ליאו סביר, אחד מעובדיו
הוותיקים של מישרד־החוץ.
בשבוע 1שעבר היתה לשוהם עוד
,תקרית של דחיפות, בעת שהוא קיבל
יחד עם שר-החוץ יגאל אלץ את שרה
חוץ ההולנדי. ליד כבש המטוס עמד
שוהם בדרכה של רות אלץ, רעיית
שר־החוץ, וזבה לדחיפה מידה.

3.10
1.60
1.10
1.80

עגבניות מעולות גזר כרוב
תפוא״ד חדשים
תפוא״ד חדשים ארוזים
2.05
(אריזה צהובה)
תפוא״ד ארוזים (אריזה אדומה) 1.65
1.40
תפוא״ד בתפזורת

ולנסיה — אפילים אשכוליות לימונים בננות תפוחי גליח גודל 6
תפוחי גליח גודל 6.5
כל הגדלים הוזלו ב־8.0
פטם צעיר קפוא מוכן לבישול 7.50
תנועוף, טנא עוף,
0.50
עוף מיוחד מעולה
חזה הודו חבילות (קפוא) 6.00
תחתון הודו חבילות (קפוא) .2.00
׳!לח — פרוס אחיד עשוי
מדגים שמשקלם מ־ 250 גרם

ליחידה
־!לה — פרוס אחיד עשוי
מדגים שמשקלם לא פחות

מ־ 360 גרם
שמנת חמוצה 170 ממ״ל
חמאה 100 גרם
טירן — פאר ק״ג
טל העמק
גוש חלב ק״ג
ערד—הדר ק״ג מירון גבינות מותכות
(אריזות שונות)

.א 6ר1 -

העולנ ^!זו^196

77777

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל•
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מכרמי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״דסום החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב בן•
אביגדור י הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי כע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי * המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

אולם בעוד אנו מנסים להעביר את
הלילה הסוער, לא שקטה המישטרה על
שמריה. מנמל חיפה יצאו להפלגה ארובה,
עד לאשדוד, עוד ספינה משוכללת של
מישמר־החופים, כשהיא מלווה לאנץ׳ גדול
השייך לחברת עוגן ההסתדרותית, בדי
לעזור לכוח הימי, אשר תפקידו היה לש בור
את השובתים.
בשעות הבוקר המוקדמות הגיע הכוח הימי
מחיפה, ומייד נכנס לפעולה. הלאנץ,
מיהר לעבר המיכלית שהמתינה כדי לנ סות
לקשור אותה, כשספינת־המישמר ד,־
מישטדתית מלווה אותו.
דב מיהר להפעיל את המנועים ולהעיר
את צוות הספינה, ואנו דלקנו אחרי ה-
לאנץ /מפקדה של ספינת־המישטרה הסיר
את מיבסה־הברזנט מעל למיקלע, המוצב
על הסיפון הקידמי של ספינתו, וכיוון
אותה לעבר ספינתנו. לפתע הוא הבחין
בי, כשאני מצלם אותו, ומיהר להחזיר את
הכיסוי למיקלע. שמענו אותו מדווח ב אלחוט
למפקדת המישטרה שעל החוף כי
״יש צלמים על הספינה, זרים צילמו אותי
מאיים במיקלע על השובתים.״

שאר הספינות. לאחר התייעצות קצרה
הם הסכימו, אם כי הודיעו לי שהדרך תא רך
למעלה משעתיים :״יש לנו רק מנוע
אחד,״ הסבירו לי.
בשעות הערב הגענו אל מול אשקלון,
אל שלוש הספינות האחרות וישר ללב
הקרב הראשון שנערך בין סירות המישט-
רה והקבלן הפרטי, לבין סירות הימאים.
הים סער, וגליו הגבוהים טילטלו את הספינה
שלנו מצד אל צד. ארבעת ספינות
הימאים חגו סביב ספינתו של הקבלן וסביב
סירת מישמר־החופים, כשהן מנסות למנוע
מהן להתקרב אל המיכלית ולקשור אותה.
בגלל הסערה העזה, וטעות הניווט של
הגאי ספינת הקבלן, התנגשה ספינת הקבלן
באחת מספינות הימאים. דב אלמוג, הקפטן
של אחת מספינות השובתים, אליה עברתי
בינתיים, אמר לי :״תראה, יוסי, ברדיו

כשעות הצהריים התקשר מפקד
המישטרה במקום עם איתן פריים, מנ היג
השובתים׳ וביקש פגישה על סיפון
אחת מסירות המישטרה. למרות אזהרת
חבריו הסכים איתן לעלות על ספינת
המישטרה. איתן ביקש בכל מאודו למנוע
עימות־בכוח עם המישטרה או עם הימאים
של הקבלן הפרטי, שניסה לשבור את ה שביתה.
הוא היה מוכן להסתכן אפילו
במעצר, כדי למנוע אלימות.
באותה פגישה סוכם בין הצדדים, כי
מישלחת של השובתים תיסע לתל־אביב
ותיפגש עם אנשי הוועד־הפועל של ההס תדרות
למשא־ומתן .״כל זמן שתימשך
הפגישה, אנחנו נשמור על הסטאטוס־קוו.
לא נעשה שום פעולה. אני נותן לכם את
דיברתי כקצין־מישטרה!״ הבטיח סגן־ניצב
יצחק יהב, אחד מקציני המישטרה הבכי

הכתבה ״מיקלע מול שובתים,״
אשר הופיעה בשבוע שעבר, בהעולם
הזה, היתה מאותן כתבות, אשר כימעט
שלא הופיעו.
למערכת היה ברור כי שביתת הימאים
עובדי קו צינוו״הנפט־אילת־אשקלון היתה
אחד הנושאים החשובים של אותו שבוע.
הפירסומים בעיתונים ובטלוויזיה, אשר
הצדיקו רובם־ככולם את הנהלת קצ״א
ואת צעדי המישטרה, מבלי שיביאו כלל
את גירסת הימאים־השובתים, עוררו ב־ליבנו
חשד מסויים. אולי לא הכל לבן
ו/או שחור במאבקם שיל הימאים?
הנהלת קצ״א, בראשותו של האלוף
(מיל ).אברהם (״צ׳יטד.״) בוצר, והמישט־רה,
סיפקו לעיתונאים חומר למכביר על
עמדתם, וסמכו על כך שהעיתונאים לא
יוכלו להגיע ללב־ים, אל השובתים, כדי
לשמוע את הצד שלהם. מהדגם שרוב ה עיתונים
פוסלים מראש כל שביתה, ואינם
סבורים שיש למסור גם טענות השובתים.
העולם הזה החליט לשמוע את שני
הצדדים. יוסי ינאי יצא לאשקלון כדי
לבלות מיספר שעות עם הימאים השוב תים
בלב ים, כדי לראות מה בדיוק קורה
בשטח, לפני שישוחח עם בוצר ועם קציני-
המישטרה שהיו אחראים על המצוד.

כאשר נודע להנהלת קצ״א ול מפקדי
המישטרה במקום כי יוסי ינאי
הצליח להגיע אל הסירות, היה ברור להם
כי אסור לכתבתו להופיע. הם החליטו לא
לאפשר לו לרדת מהספינות השובתות, ועל-
ידי כך למנוע ממנו, פיסית, להעביר ל מערכת
את הכתבה ואת התצלומים שצילם.

סיפר יוסי ינאי על דרך התלאות,
שאותה עבד כדי להגיע אל השובתים,
וכעיקר כדי להגיע חזרה מהים
אל המערכת:

ביום השישי לפני שבוע הגעתי לנמל
אשדוד, כדי לנסות למצוא דרך להגיע
אל אחת מארבעת ספינות השובתים ה נמצאות
בלב״ים. לסי המידע שהיה בידי,
היו כל ארבע הספינות צריכות להיות ב-
קירבת חוף אשדוד.
כשהגעתי לנמל אשדוד, התברר כי ב שעות
הבוקר הפליגו שלוש מארבע ה ספינות
לחוף נמל אשקלון. השובתים קיבלו
ידיעות כאילו במשך השבת מתכוון הקבלן
הפרטי, בעזרת מישמר החופים של ה-
מישטרה, לקשור שתי מיכליות לרשת צי-
נורות־הדלק, ולשבור בכך את שביתתם.
ספינה אחת של השובתים, אשר אחד מ-
מנועיה התקלקל, עגנה בלב נמל אשדוד.
פניתי אל רב־חובל הנמל, מייק רנאל,
בבקשה שיעזור לי להגיע אל אותה ספינה.
מבלי לומר מילה, לקח אותי רנאל לאחת
מסירות נמל אשדוד, והפלגנו לעבר ספינת
הימאים. היה ברור כי רנאל, כמו יתר
עובדי אשדוד ותושביה, תומכים במאבק
הימאים. אולם מעמדו בנמל לא הירשה לו
להביע זאת בפני עיתונאים באומר. הוא
עשה זאת במעשה.
כשהגעתי אל הספינה׳ היו עליה שלושה
ימאים שובתים, שהביטו בי כאילו נפלתי
מהירח :״אתה העיתונאי היחידי שבא ל בקר
אותנו, במקום לבקר במישרדי קצ״א,״
אמר לי יעקב סינבין, ההגאי של הספינה.
ביקשתי שנפליג לאשקלון, להצטרף אל

יוסי ינאי ער סיפון סירת השובתים ברב ים

של קצ״א.״
אחרי כעשר דקות, שאותן ביליתי ב המתנה
ליד מכשיר־הקשר בספינה, ובהן
התקשר שושן עם בוצר, קיבלתי את ה תשובה
:״בוצר אומר שהוא לא לישכת־מודיעין,
ולא מעוניין בשום מגע אתך.״
ניסיתי כדרך אחרת. התקשרתי
באלחוט עם מפקד המישטרה שעל החוף,
רב־פקד שליט. הסברתי לו שאני עיתונאי
החייב לרדת לחוף כדי למסור את החומר
שלו למערכת, ושאני מבקש כי המישטרה
תאפשר לספינה עליה אני נמצא, להיכנס
לנמל אשקלון, להוריד אותי ולחזור ללב־ים,
מבלי שתיעצר על־ידי המישטרה.
אחרי כמה דקות של שתיקה, אז בוודאי
התייעץ, הסכים שליט :״אני מסכים שתרד
לחוף, ואאפשר לימאים לחזור לים.״
באותו רגע עלה על גל השידור קול
נוסף :״שליט, כאן יהב,״ אמר הקול.
״אני לא מסכים שהעיתונאי יירד לחוף.
אנחנו יודעים בדיוק מה הוא צילם!״ רב־פקד
שליט ענה ב״כן, אדוני!״ לבעל ה דרגה
הבכירה ממנו, סגן-ניצב יהב. אחר
כך התברר כי יהב היה באותה עת בחדרו
של שושן, ונשמע להוראותיו של בוצר.
״רק בשחייה!״ אמר דב אלמוג, ספק
ברצינות ספק בצחוק, כששמע את השיחה
באלחוט ״רק בשחייה תוכל להגיע לחוף!״
במשך היממה שהייתי עם הספינה סי פרתי
לחברה כי אני עכבר־יבשה טהור, היודע
לשחות בדיוק שתי בריכות בבריכת
גורדון בתל־אביב, כך שהאפשרות שאני
אשחה כמה קילומטרים בים סוער, וב לילה,
נראית בלתי-סבירה לחלוטין.
אולם כאן בא לעזרתי אברהם
ההגאי של הספינה שלנו, שהוא גם צוללן
מתקופת שירותו בחיל־הים .״אנחנו נתקרב
לחוף עד כמה שאפשר. אני ארד אתך
למים, ואשמור עליך,״ הציע אברהם.

כליודכרירה, הסכמתי. עברתי עם
אברהם לספינה של איתן פריים, אשר
הכיר את החוף היטב, והפלגנו. במרחק
של קילומטר מהחוף הודיע איתן כי אינו
יכול להמשיך. אותי עטפו בחגורת־הצלה
ובגלגל־הצלה, אברהם לבש את ביגדי הצוללן
שלו, ושנינו קפצנו למים הגועשים.
את הבגדים שלי, השעון, ובעיקר את
הפילמים המצולמים שם אברהם בתוך
כזי אטום, אותו קשר לחגורת-הצלילה שלו.
לנעליים לא היה מקום בכד, כך ששהיתי
משך למעלה משעה כשאני עירום כביום־
היוולדי, מלבד הנעליים הנעולות לרגלי.
את המצלמה והפלאש השארתי על הסיפון.
למחרת, הוריד אותה אלמוג אל החוף.
כעבור שעה של שחייה ניראו אורזת
בתי־המלון של אשקלון מנצנצים מקרוב.
גלי־החוף העזים סחפו אותנו והטילו את
שנינו על החוף. כשאנו רועדים מקור ו נטולי
כוחות. אברהם הכריח אותי לקום
ולרוץ הלוך־וחזור :״אם לא תרוץ, תהיה
חולה. אתה מוכרח לרוץ!״
נפרדתי מאברהם אשר מיהר למישפחתו,
אותה לא ראה למעלה משבוע, ואני מי הרתי
למערכת בתל־אביב.

״לא לתת לו לרדת !•
יודיעו בעוד שעה כי התנגשו בכוונה
בספינה של מישטרה ופצענו שוטרים.״ לא
האמנתי. אנשים רבים מדי ראו כי ההתנגשות
היתד. בספינה אזרחית של הקבלן,
וכי אף שוטר אחד לא היה על ספינה זו.
אך כשפתחנו את הרדיו שהיה בספינה,
ושמענו את מהדורת החדשות, התברר כי
הימאי הכיר את אמצעי־התקשורת הממ לכתית
של מדינת ישראל טוב יותר ממני,
העיתונאי המיקצועי. הרדיו שידר בדיוק
אותה ידיעה שניבא דב.
לאחר שנסוגו ספינות המישטרה וסי רת
הקבלן הפרטי, התארגנו ארבעת הסי רות
לעגינת־לילה. חמשת אנשי הצוות על
הספינה שלי, הביטו בי ברחמים מרובים,
בעיקר כששמעו שזו לי הפלגת־הבכורה
בספינה קטנה .״הים סוער הלילה, ויהיה
קשה לך לישון,״ הסבירו לי.
אולם דב אלמוג, אי•^ חיל־הים לש עבר
; דב פרל, איש צפת שאחריו שנים
רבות בצי הסוחר; גיורא המאירי, ימאי
ותיק, אשר היטיב כל־כך להכין ארוחות
מפוארות מהמצות והשימורים שהצליחו
צוללנים להבריח לספינה; אלכס המכונאי
ואברהם ההגאי, עשו כל אשר ביכולתם
להקל עלי את השהות בספינה. תמורת
זאת שילמתי בשעתיים של תצפית בלילה,
משימה שחולקה בין כל הצוות.

רים שהוזעקו לאשקלון.
כעבור שילוש שעות, בעוד הישיבה ב בית
הוועד-הפועל נמשכת, שכח יהב את
דיברתו ואת העובדה שהוא קצין־מישטרה
בכיר. ארמדה ימית יצאה לעבר ספינות
השובתים, כדי, לקשור את המיכליות,
לשבור את השביתה ולעצור אותם.
למרות שספינות המישטרה היו מהירות
ומשוכללות יותר, ולמרות שעל ספינות
הקבלן היו ימאים אשר הגיעו לאשקלון
אחרי שינה טובה בלילה, הצליחו הימאים
הוותיקים מקרב השובתים, שזה למעלה
משבוע לא ישנו יותר משעתיים בלילה,
להבים את הכוח שנגדם. המישטרה נאל צה,
לאחר קרב ימי בן שעתיים, להתקפל
חזרה לנמל בבושת־פנים, כשהיא מלווה
שתי ספינות פגועות של הקבלן.
הערב החל יורד, והיה ברור לי שאני
צריך להתחיל לחזור לחוף ולמערכת׳ כדי
למסור את הכתבה. היה זה במוצאי-שבת.
בגלל הפסח הוקדמה הופעת הגיליון. ומועד
סגירת העיתון קרב.
התקשרתי באלחוט עם החוף. וביקשתי
מאל״ם מרדכי שושן, סגנו של האלוף
בוצר, מנכ״ל קצ״א, שיקשר אותי עם
בוצר.
השיחה שהתנהלה היתד. מעניינת ביותר :
״מה אתה רוצה מבוצר?״ שאל שושן.
״אני רוצה שיאפשרו לי לרדת לחוף
ולשוחח איתו, כדי לשמוע גם את הצד

עד כ אן סיפורו של יוסי ינאי. רצונו
העז של האלוף בוצר למנוע את הופעת
הכתבה היה ברור לגמרי. בוצר ידע כי
עיתונאי המגיע אל הספינות יגלה את ה אמת׳
ואינו נזקק למידע אותו הקפידו
אנשי יחסי־הציבור שלו להעביר לעיתו נים•
גם רצונה של המישטרה, שלא תופענה
התמונות בהן נראים שוטרים מאיימים
על ימאים שובתים במיקלעים, ולא יופיע
דיווח על התנהגותה של המישטרה, הוא
מובן׳ אנדכי פסול.
אולם כדאי שגם האלוף בוצר, המנהל
חברה ממשלתית וגם המישטרה, שמזמן
שכחה כי תפקידה העיקרי הוא לשרת את
הציבור, יידעו כי אסור להם למנוע מ־משרת־ציבזר
אחר, מעיתונאי, למלא את
תפקידו נאמנה, ולמסור לציבור דיווח
מדוייק על האירועים.
רע מאוד שהמישטרה בישראל יכולה
שלא לעזור לעיתונאי. אך רע שבעתיים
שהיא מנסה להפריע לו. כדאי שהמישטרה
תזכור זאת כשהיא עוסקת בעיתונאים של
העולם הזה. מהניסיון היא כבר היתה
צריכה ללמוד שמילחמה זו שלה אבודה
מראש. העולם הזה יפר כל קנוניה של
סילוף והשתקה.

העולם הזה 1962

אלה הס
ק וראי
הוווצ 0הו ד
לקי מחקרים שערכו בזמנו ״חמביו
למחקר חברתי שימושי״ ו״המפיו
לקוממיקעיה״ ,של חאוניגרסיסח ח•
עברית, לפי הזמנת איגוד חמפרשמים,
מתברר כי:

* אץ אף עיתץ או שכועץ
עברי אחד כישראל, שאחוז
כה רב של קוראיו הם
כעלי השכלה אקדמאית.

״/״ 44 מקוראי ״העולם הזה״
הם ילידי הארץ —
וגם זה שיא ארצי.

* /0י< 32 על קוראי ״העולם
הזה״ הם עצמאיים —
שיא כץ קוראי העיתונים
כארץ.
* /0״ 59 של קוראי ״העולם
הזה״ ,מעל גיל ,20 הם גכ*
דים ו/0-״ 41 נשים. חלוקה
זו לפי מינים אינה קיימת
כשום שכועץ ישראלי
אחר.

כאשר

אתה

חושב על

אין ציבור־קור אי ם בארץ
נייה כה
גדול כמו ציבור זה.

אולפן גרג (בר־קמא) פותח
ב־ 17.4.75 קורם ערב ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית.
הצלחה מובטחת ! הרשמה :
ת״א: גורדון ,5טל 224532 .

מכתבים ההסתה לא ;כתבה
הוסבה עתה תשומת־ליבי למאמר בגיליון
המולס הזה ,1957 בשם :״לרצוח את
קיסינג׳ר?״ ובו דברים חמורים שייחסתם
לאבי המניות. כתבתם :״אבא אחימאיר,
איש הביריונים, כתב מאמרי־הסתה נגד
חיים ארלוזורוב, שיכלו רק להתפרש כהס תה
לרציחתו.״
בוודאי ידוע לכם, כי אבא אחימאיר
זוכה מכל אשמה בפרשה (מלפני 42 שנה !)
כמוהו כשני הנאשמים העיקריים. כל ניסיון
לרמוז שהיתה הצדקה למעלילים, ממחנה
מפא״י, חסידי ארלוזורוב ויריבי הרוויז יוניסטים
— אינו אלא !חזרה על העלילה
עצמה !
האם תוכלו להראות לי ״מאמר הסתה״
אחד של אבי נגד ארלוזורוב י נכון, השניים
היו יריבים, אך על בסיסי פוליטי, וללא
כל מניעים אישיים־תחרותיים, כפי שהיתר,
היריבות בין ארלוזורוב לבן־גוריון. ואחי־מאיר
היה יריב קשה מאד לשמאל. הוא
חשף באיזמל חד את הריקבון שהשליט
בחיינו עוד מלפני קום המדינה, את תאוות

אבא אחימאיר
כתיבה אלימה 7

§ קרנית?
מכון לעדשות מגע

עדשות

רכות וקשות
חוכרת הסברה תשלח
לכל דורש. מדרון 31
ת״א, טלפון .238642

קצר וצמוד
־40/וריבית שנתית מצטברת
או־/־/4י 6ריבית 100 הצמדה
של הקוץ למדד.
!ללופקידים ל-נו4חודש!
התכנית היחידה
הנותנת גרירת הצמדה
כבו לאחר 4נ חודש

חירהודיס אחרי ״סאכוי״

את מחפשת אושר בחיים?
ב״מטרימוניאל״ תמצאי את
החסר לף
פני עוד היום ל״מטרימוניאל״.
״מטרימוניאל״ ,שמאי ,28 ירושלים,
טלפון 02—234334 :

השילטון לשמדשלו, שהשחיתח את החיים
הציבוריים ביישוב ובמדינה.
אך מכאן ועד ל״הסתד, לדצח״ ארוכה,
ארוכה מאד הדרך. השמאל, שלא בחל
באמצעים נגד יריביו הפוליטיים, הוא
שיצר את העלילה הנוראה, שהיום ברוד
לכל בר-בי-רב עד-נמד, היתד, חסרת־יסוד
ואבסורדית, במטרה להשתיק באמצעותה
את אלד, שחשפו פרצופו האמיתי.
אגב, כאשר אתם מדברים על ״בידיו-
נים,״ האסוציאציה אצל קוראיכם היא של
בחורים אלימים, חוליגאנים וכיו״ב. מן
הראוי היד, שתציינו, כי המדובר ב״ברית
חביריונים״ (על־שם הלוחמים ברומאים
בימי בית שגי) — המחתרת האנטי-בריטית
הראשונה בארץ בתקופת המנדאט, שאבי
ז״ל הקים ועמד בראשה. המסד על ״ברית
הביריונים״ ירד עם עלילת רצח ארלוזורוב
והושבתו של אבא אחימאיר בכלא.
יוסך* אחימאיר, תל־אביב
<• העולם הזד, הקפיד לציין ני בין
המאמרים של ד״ר אחימאיר המנוח ובין
רצח ארלוזורוב לא היה קשר ישיר. מטרת
הכתבה היתה להזהיר מפני כתיבה אלימה,
שבעליה אינם מבהירים לעצמם, בהתלהבות
הכתיבה, את תוצאותיה האפשריות.
מפני זאת יש רציפות מסויימת בין אחימאיר
ואלדד.

הבנק הביננואוסי
*** הראשון לישראל בע״ם
טניף ראשי: שדי רוטשילד 39 זו״א, טל! 1151 .

כאשר מחבלים פותחים באש על אזרחינו
או כוחותינו׳— אין לנו ברירה אלא ללחום
נגדם בכל האמצעים. אד כאשר ד,ם!.מחזי קים
בני-ערובד, בלב אוכלוסייה אזרחית
שלנו — ובכן: לא נכנענו למחבלים —
ויוקדת המדינה ניצלה !
ן ארץ אירופית, כידוע לנו, לא קורה
כך. שם בכל־זאת יש חדדה מסויימת לחיי-
אדם. ואילו אצלנו הערך של המדינה
ומדיניותנו הלאומית עומדים מעל לכל :
על מיזבהם אנו מוכנים להקריב כל חיים,
י־ 111״ יי!׳;

בין אם אלד, של ילדים במעלות או מבוגרים
בבית־מלון (אזרחים שלנו או תיירי-
חוץ).
אנו טוענים שכל כניעה למחבלים אך
תעודד אותם להמשיך בדרך זו — אך אנו
שוכחים שהמניע שלהם בטרור הוא מטרה
פוליטית מוגדרת, ולא הסיכון או הכדאיות
של אנשי הביצוע שלהם בפעולה זו או
אחרת. הם בין כה וכה ימשיכו בביצוע
מעשי־חבלה כל זמן שהמצב ד,מדינו יישאר
כפי שהוא.
אין לצפות שכניעה לדרישות טרוריסטים
תגרום להתקדמות משמעותית לקראת פתרון
הבעייה הכאובה. התקדמות זו תושג
על-ידי נקיטת קו מדיני שיעקור את הטרור
משורשו, שיחסל את סיבותיו. על-ידי
שנסכים להכיר בזכות של האוכלוסיה הער־בית־הפלסטינית
בשטחים ומחוצה-להם —
לשיוויון־זכויות דמוקרטי מלא, במיסגרת
פתדון־פשרה מדיני סביר והוגן כלפי שני
הצדדים, פתרון שעליו מדברים מפורשות
הן אצלנו והן אצלם מאז יוני .1967
שלום זמיר, אמירים

שמעון מו? יצהר!

למרותההת ן ר , 1ו ת

3*1111111
11 ההזדמנות , 1 * 111

לרכוש אחד ממוצרי קריסטל המעולים במחיר מוזל
היכנסי עוד היום ורבעו*

כמי כמי שמתגורר בבית סמוך לראש-
הממשלה, ברצוני לציין בצער רב ששכנותו
של מר רבץ אינה מוסיפה תענוג וכבוד
לאזורנו.
מר רבין גר בנווה־אביבים, הנחשבת
כשכונת־יוקרה. דירתו היא דירת^גג ענקית
(פנטהאוז) ברחוב המרכזי של האי-
זור. עד כאן הכל טוב ויפה, וזכותו
של מי שעבד ועמל לרכוש דירה כלבבו.
(המשך בעמוד )12

ועדת בן־שחר ־
שירות דו ב
בעת האחרונה מתנהלת, או התנהלה,
במלוא המרץ חינגת ועדת בן־שחר. אודה
שכשכיר, בעל הכנסה ״בינונית״ (שבכל
מקום אחר בעולם היא נקראת נמוכה) ,לא
ציפיתי ממנה לחרבה. ואכן, מן המעט
שנודע אפשר כבר להסיק מסקנות.
המסקנה הכללית היא: מתנות למיליו נרים,
תיקרת־המס ירדה. הנהנים העיקריים
הם בעלי־ההון הגדולים וחברות־הענק, ש ממילא
לא שילמו מס מלא. אלא שעתה
הם יוכלו לישון עם מצפון יותר שקט. הם
גוזלים מעם ישראל פחות מס מאשר קודם.
הנחה זאת למיליונרים ״תחסוך׳ להם
ולאוצר כמה מיל יארדים
טובים. אך
ועדת בן־שחר מב שרת
לנו כי ד,מי סיס
יפחתו ״רק ב מיליארד
אחד״ .מכאן
שיש אחרים
המשלמים את ההפרש
שבין ד,״מיליארדים״
לבין ה־
״רק מיליארד אחד״
— והם השכירים
והעצמאים בעלי ההכנסות
הקטנות.
ועתה נטפל בהצ גה
היפה שהוצגה
לנו בטלוויזיה, והיא משכורות של מר רפי
כהן. נזכור כי הופיעו בפנינו ד״ר לכלכלה
ורואד,־חשבון מדופלם, והם הדגישו ברוב
חשיבות שאותו מר רפי כהן ישלם על
משכורתו, היום, חמישים לירות פחות.
ועוד נזכור, כי המם השולי של מר כהן,
על־פי תחשיבם, הוא /6,״ו.35
אולם כל החישוב הזה הוא נכון למצב
הקיים היום. עם זאת מדגישים לנו, כי
המיסוי ייכנס לתוקף באחד ביולי (ולא
באחד באפריל) .דהיינו, מאחר שב־ 1ביולי
תחול תוספודיוקר (שעד היום היא פטורה
ממם) ,הרי באופן אוטומטי יצטרך מר כהן
לשלם 140 לירות מס־הכנסה נוסף על
החישוב הנחמד שהוצג בטלוויזיה. זאת,
על־פי הנחת מישרד־האוצר כי ביולי יצטר כו
לשלם 400 לירות כתוספת־יוקר.
כלומר 90 ,לידות יותר מהמצב הקיים
היום. זה, במיקרה הגרוע. במיקרה הטוב
יפטרו מתוספת־היוקר 160 לידות, כהצימדה
לזיכויים האישיים, ואז יצטרך מר כהן
לשלם סך של 84 לירות יותר מן ההצגה,
וזה כבר 34 לירות יותר מתשלומיו כיום.
אך גם כאן, כרגיל, הקטנים זועקים מהעומס,
והגדולים נהנים. כך עשתה עבודת
הוועדה שירות־דוב לעם ישראל.
מרדפי זוהר, אשדוד

גם בעוד 20 שנה
תהיי מאושרת עם

לזכרס
של —1
ז־־זללי
צו—:״ל שמקום סרודתם

145
״וו•וויו

תשל״ה

1 0 .4 .1 9 7 5
ינפיק השירות הבולאי {
ז בולים חדשים :
^ בול יום הזכרון
לחללי צה״ל תשל״ה _
* בול לזכרם של חללי
צה״ל שמקום קבורתם |
לא נודע

כמו כן תופיע סדרה בת 3בולים לכבוד הכינוס הבינלאומי
ה 10-״הפועל״ תשל״ה
( 3.00 , 1.70 ,0.25ל״י)

111 |6

ב כ ״ ט בני סן

ינ 11±־1סו־ 1 .4 5

ן ןן

אסף נרג

יו ם הז כ רון
וחמי צה״ד
תשל׳׳ה 1975

את הבולים ניתן לה שיג כא שנבי ה שירות הבולאי :
ירושלים ¥תל־אביב—יפו ¥,חיפה * עכו * נהריה * קרית שמונה < ¥טבריה * עפולה
נ.ת. בן־גוריון * ובבתי דואר.
¥נתניה ¥רחובות * אשקלון ¥באר־שבע ¥אילת
החל מהופעת בולים !זו יהיה גודל מעטפות יום הראשון שונה מבעבר. גודל זד 22x 11 — ,ס״מ —
נקבע במסגרת החלטת איגוד הדואר העולמי.

בבר בשנים שלפני המילחמה נמתחה ביקורת קטלנית על קו
ב ר־ ל ב ־ אך היא הו שתקה בכל האמצעים. נגנזה ו הו עלמה

מיפלעת על ממים

ץ* ילחמות-גנרלים התקיימו בצר,״ל כבר מרא־שיתי.
החידוש שלאחר מילחמת יוסיהכיפורים היה
רק בכך, שלראשונה יצאו גם החוצה, בעיקר בזכות אריק
שרון. דבר זה יירשם לשיבחו, כאהד ממעשיו היותר־מועילים.

נראה
שנחוץ היה הזעזוע הנורא של ה
מילחמה האחרונה כדי להתגבר, אם גם כאורח
חלקי ובאיחור רב מדי, על נטייתו השורשית
של צה״ל למנוע ביקורת פנימית: ובמידה שבכל
זאת צצה, להנקה כתובו ולמנוע את יציאתה
החוצה.
הצלחת צה״ל בכך, לה אחראים ובה שותפים כל
ראשיו והאחראים עליו, הולידה, בין השאר, את אגדת
יעילותו המופלגת ואת דימויו כגוף לאומי, הנקי לגמרי
מכל הנגעים והמיגרעות שנמצאו בשפע רב כל־כך בגופים
ציבוריים וממלכתיים אחרים.
אף איש אחראי אחד לא היה נכון לומר שהמלך לעי תים
עירום. ושהרמטכ״לים כולם בשר־ודם. לכן, בתחו מים
המיקצועיים, לא נוצר מעולם לחץ ביקורתי של ממש
מצד מערכת המימשל האזרחית על צד,״ל. בתוך עצמו,
מעולם לא עודד צדז״ל ביקורת, ואת קציניו לא חינך ל השמיעה
בשעת הצורך או לקבלה ברוח טובה, כגורם
המונע ניוון וחיוני ליעילות.
לפחות עד יום־הכיפורים, רווחה מדי בצה״ל הנטייה
לזהות ״ביקורת״ עם ״השמצה״ — ולמשמיצים לא תהיה,
כידוע, תיקווה.

התיכה ״טעיתי״ נדירה אצל אלופי צח״ל
לא פהות מאשר אצל הפוליטיקאים שלנו, ואולי
אפילו מעט יותר.

הקצין הממוצע למד וקיבל בצה״ל כי ביקורת רצינית
ונוקבת היא דבר פסול, שאין עימו כמעט סיכוי של

המילה ..טעיתי״ נדירה
אצל אלוני צורו
לא נהות מאשר
אצל הפוליטיקאים
תועלת, אבל עלול מאוד לקלקל את הקאריירה. לכן לא
ביקר בעצמו. וגם לא הירשה ביקורת עליו.
על הסכנה של ביקורת חיצונית התגבר צה״ל באמ צעים
אחרים. בעיקר יכול היה להסתמך על תחושת נחי תותם׳
בכל נושאי הצבא, של רבים מן הקובעים באמי׳
צעי-התיקשורת ובייחוד של אותם עסקנים, אשר איישו
את העמדות הקובעות בממשלה ובכנסת. לטיפול בפורצי-
גדר, שהיטיבו להכיר את צה״ל וגם היו נכונים לבקרו
ברבים, ניתן היה תמיד להפעיל את הצנזורה: בישראל,

יחידה־במינה בכל הארצות המתוקנות, נמצאת הצנזורה
בידי הצבא ומאויישת באנשי־צבא, תחת שתהיה רשות
אזרחית.

ומסנ״ר אינו שש!
** ערבת אנטי־ביקורתית זו הופעלה במלואה ו-
* ) באורח נמרץ ביותר, לחנוק בעודנה באיבה כל ביקורת
פנים־צה״לית על קו בר־לב, וגם למנוע מן הציבור
בישראל את המידע הנחוץ ואת היכולת והאפשרות לחוות
דיעה. ואולי גם להכתיב שינויים בשאלה גורלית זו.

סיבתו היחידה של מאמץ זה היתד אי־

סי מין עמידרור
נכונות הרמטב״לים הנוגעים — כר-לב ואח ריו
דויד אלעזר — לעמוד כפני טענות שלא
יכלו להפריכן בתשובות סבירות. אכל למן הרגע
שבו נקשר שם הדמטכ״ל כשיטת הגנת
סיני, אבד וחוסל כל סיכוי לשינוי, ואפילו לבחינה
אובייקטיבית מחדש של הנושא. בי עד
יום-הביפורים, נחשב הרמטב״ל הממוצע כ*
צה״ל במי שאינו מסוגל לטעות או לשגות, ויהיה
העניין שאליו נדרש, או שבו הכריע,
רחוק מידיעתו, מהבנתו או מניסיונו בכל שיהיה.
אלעזר
ירש מבר־לב את התפקיד, ועימו גם את ה תפיסה.
ניתן להניח כי ליבו של אלעזר לא היה שלם
לגמרי עם קו בר־לב. אבל את הקו קיים בעיקרו, ולא
הירשה סטייה מהותית ממנו.

דעתי היא, שמחוץ לאי הבחנתו במלוא העיוות
שבתפיסת כר־לב וככר שקו המעוזים
כדרום היה שואה מוזמנת, השפיעו על החלטת
אלעזר גם גורמים אישיים, ובמיוחד הרצון
להימנע ממה שהיה מתפרש בוודאות — ובצדק
— כקבלת הטענה, שבר־לב טעה טעות
נוראה ושכל השקעות הענק כקו המעוזים היו
לשווא.
דברים אלה מסייעים, כמובן, רק להבנת מחדלו של
אלעזר, לא להצדקתו. לכל צורך מעשי שהוא, לא חל כל
שינוי במרוצת שתי שנות רמטכ״לות אלעזר, ותקופתו
מהווה מעין הארכה של תקופת בר־לב, בלא קטיעת רציפותה
— ושליליותה.
גורם הסודיות לא הועלה אף פעם כסיבה רצינית
לדיכוי כל פירסום ובירור פומביים של קו בר־לב. קו
בר־לב היה אתר חובה לכל יהודי וזחו״ל, ואזרחינו ערכו
לאורכו טיולים המוניים מאורגנים. המצרים הכירו את

הקו לכל פרטיו — ואנחנו ידענו שהם יודעים, מפני שאת
הנעשה בצידנו, לאורך התעלה וגם כמה קילומטרים מ־מיזרחה,
לא יכולנו להסתיר. נציגי צבאות זרים ועיתונאים
מערביים ערכו ביקורים ממושכים לאורך התעלה,
וגם זכו בתידרוכים ממצים ומפורטים משר־הביטחון וה־רמטכ״ל
ומטה, לפי חשיבותם. ועוד לא נזכרו המוני העובדים
האזרחיים וצילומי־האוויר של מטוסים ולוויינים. ל עולם
הרחב ולציבור בארץ, נמכר קו בר־לב כמערך-
ביצורים אדיר שאין להבקיעו. תור ההצטנעות בא רק
לאחר המילחמה.
כיוון שלא ניתן היה לחסום באמצעות טענת הסודיות
בירור ציבורי בעניין קו בר־לב, הומצא והופעל התירוץ
המקורי הבא: כל ויכוח פנים־צה״לי אסור לו שאפילו
עובדת עצם קיומו תדלוף החוצה, מפני שכך יתערער
האימון בצבא וגם המוראל הציבורי יינזק ללא־תקנה.
והסמכות לעניין האמון בצה״ל ומוראל הציבור היתה,
כמובן, המטכ״ל. באופן זה לא רק מנעו פירסום ידיעות
וויכוח ביוזמה ישראלית, אלא יכלו למנוע ניסיונות עקיפה,
באמצעות ציטטים מפירסומים בחו״ל, שדנו בקו בר־לב
והזכירו את המחלוקות המלוות אותו.

המחקו שנגנז
** ערכת המעוזים, כפי שנבנתה, היתה קודם־כל
* /לקוייה אף כשלעצמה, ולצורך ייעודיה המוגדרים בלא
שנתייחס לעצם נכונותם. ביקורת חריפה בשטח זה הש מיע
מהנדס ומנתח־מערכות תל־אביבי, יוסף דוריאל.
כאשר החלה הקמת הקו בצורתו המוכרת, הוזמן דו־ריאל
לבצע מחקר לשיפור וייעול הביצורים. לאיש בארץ
לא היה מושג — ובוודאי גם לא ניסיון — בעבודות מסוג
זה. במייוחד לא לחיל־ההנדסר״ שביצע את הפרוייקט

דוו לא שינה
מפני שלא ראה דגלות
שברוב טעה טעות נוראה
ו ש שמו מאות מיליונית
ולתא״ל (דאז) אברהם אדן, שעמד בראשו.

דוריאל הראה כי המערבת, על כל שלבי
תיכנונה, הבנתה ובנייתה, איננה עונה על הצרכים
שלשמם נועדה; שטכניקות התיבנון
וההקמה מפגרות, יקרות וגם ברוכות בהעסקת
חיילים רכים, חשופים תחת אש, כלא שינוצלו
השיטות חידועות-מכבר של בנייה טרומית כעודף
והקמח מהירח בחזית, באמצעות ציוד
בכד שנמצא כארץ ככמויות מספיקות.

תוכננה ובוצעה, לא יבלה בלל לבוא לעולם,
לולא ההתעקשות לקיים נוכחות מתמדת על
קו המיס לכל אורכו ואילמלא סיפק לה כר-לב,
כמעוזיו, את המטרות לארטילריה ולמארכים.

דוריאל מספר כי עבודתו הופסקה מפני שבלא־יודעין
״פגע בפרסטיז׳ד,״ של ״מישהו״ בצה״ל.
כאיש טכני, אך בעל ניסיון צבאי אישי לא־מבוטל,
הצביע דוריאל גם על כך שהמעוז, כפי שניבנה, לא
היה מסוגל כלל להגן ביעילות על עצמו, על קטע התעלה
שמולו ומשני צידיו, או על האיזור שבעורפו המיידי.
בלא שהתייחס לעצם תבונת מיקום הקו על הסוללה, הציע
דוריאל, לאותה מטרה, מערכת של עמדות, שהיו נוחות
יותר לבנייה ולהקמה וגם מתוכננות לתצפית ולמתן אש
אלכסונית ואגפית (אנפילדית) ,לאורך התעלה והסוללה.

מסקנתי האישית, בפי שהכאתיה, ראתה
רק דרך אחת: להימלט מהם בהקדם וכמהי־

לגן הרגע שם 1קשו
שם הוגטכ״ל ושיקה של
הגנת סיני -אבו כל
סיכוי לשנות את השיטה

עד ׳ום־הנימוים נחשב
הרמסנ״ד הממוצע מנה־זל
במי שאש מעוגל
לטעות או לשגות לעולם

לא נזדמן לי לבחון בדקדקנות מספקת הצעות אלו,
אבל לפחות במבט: חטוף הן ניראות הגיוניות, זולות ויעי לות
בהרבה מן המעוזים, כפי שניבנו.

רות האפשריים, כדי שלא ישבשו את מהלכי
הבוהות הניידים בנגד הצליחה המצרית.

אבל כדי להישאר בתחום העיקר, נניח שאומנם היו
המעוזים חיוניים ומועילים לתפקידי הביטחון השוטף.
השאלה החשובה היתה, מה ייעשה בם בעת מילחמה
כללית.

המען? -בונקר עיווו
ץ* זלי האישי איתרע, שביולי 67׳ נזדמן לי לחש־
1* 3תתף בתקריות הראשונות לאורך התעלה. כאשר עז בה
עוצבתנו את הקו והוחלפה על-ידי חטיבתו הסדירה
׳של אל״מ (דאז) שמואל גונן, לא ניראו על הסוללה
הבתולה אלא אותן שוחות רדודות של אנשי-המילואים
אשר מהן צמחו, לאחר ימים ומיליונים רבים של לירות,
מיפלצותיו של קו בר־לב.
בדצמבר 71׳ ביקרתי בקו שנית, כאחד מהמוני התיירים
שהציפוהו. לאחר ביקורי, שלחתי לקצין בכיר, שהיה
קשור אז ישירות להגנת סיני, את התרשמויותי. אינני
יודע מה עשה במיכתבי. אך כיום ברור לי, שאפילו קיבל
את מסקנותי במלואן, לא היה בכוחו להזיז דבר. גדולים
וחשובים ממנו ניסו, ולא הצליחו.
חושבני שיש עניין להביא את התרשמותי מקו בר־לב
בשיא תפארתו, שעיקריה היו:

• ״המעוז הוא בונקר גרידא, עיוור וחסר
יכולת מספקת להגנה עצמית ...ובוודאי להגנה
על מרחבו.״

להרסו

״מטרה
לקשר

״המעוז איננו מחסה בטוח,״ אלא ניתן לנטרלו או
באמצעים שונים.
״המעוז מזמין מארבים, פיסיים ובאש,״ מהיותו
נוחה להבחנה, סטטית, מאסיבית וקרובה ...ונזקק
תחבורתי מתמיד עם החוץ.״

• ״קו המעוזיס איננו מערד טקטי,״ אלא
״מערבת בונקרים, הממוקמים בקו ישר, דבוקים
לסוללה, כלא בל עומק או מיקום לסיוע ול״
חיפוי הדדיים.״

• ״מערכת המעוזים מחייבת ריתוק כוחות ניכרים...
המפוזרים בפירורים מרוחקים ואי-אפשר לרכזם, לתמרנם
ובוודאי להסיגם.״
סיכום הערכתי היה :״מערכת המעוזים איננה חיונית
להחזקת קו התעלה, אף אם נקבל שצריך להחזיק מקו
המים ממש. כבר כעת מבוססת החזקתו — או הכרחי
שתהא מבוססת — לא על מערכת זו, אלא על מערד״
קידמי־נייד. החזקת המעוזים תהיה, תמיד ובהכרח, מאמץ
טפל, לכל צורך הגנתי או התקפי שהוא.
״משניותו וטפילותו יגברו ככל שתיעשה המילחמה
רצינית יותר. בתנאי מילחמה, קלה׳ יגרמו המעוזים, רק׳
ביזבה גמור של אמצעים וכוח־אדם, משום שכשלעצמם
אינם מסוגלים לעשות דבר ...בתנאי מילחמה, כבדה׳ תהווה
מערכת המעוזים לא רק ביזבוז, אלא גם הזמנה כמעט
ודאית לדילמות טרגיות ...אם ינסו המצרים גם לצלוח,
תחמיר הדילמה עוד יותר.

״כמיקרה זה, ודאי שינסו גם לתפוס את המעוזים
ואז ניאלץ להפקירם לא רק להרס, אלא
אה לכיבוש זמני, משום שלא יימצאו לנו הבוהות
ו/או האפשרות לנטרל או למנוע זאת,
אלא לאחר — וכתנאי — שננטרל קודם את
מאמץ הפלישה העיקרי...
״בכל הוואריאציות האפשריות של המילחמה הצפוייה,
מהווים המעוזים עבורנו נטל ותורפה מבצעיים, חמורים־
עד קריטיים. אך לאויב מקנה מערכת זו יתרונות פוטנ־

קו בר״לב מדצמבר : 1971 האם לחוש למעוזים
ולהניח לבוח הצולח העיקרי בגיזרה ן או —
להתנגש בצליחה העיקרית ולהפקיר את המעוזים ז
ציאליים ניכרים, שבנסיבות מסויימות ...עשויים להפוך
מכריעים.
״אין בכך חדש: רק קיומם של המעוזים והחלטתנו
להיאחז בם בכל מחיר ...הם שאיפשרו למצרים לתכנן
ולבצע את מילחמת־ההתשה, וגם להתקרב להצלחה הפוליטית
והמוראלית שרצו ממנה ...כיוון שכבלנו עצמנו
לחלוטין אל הקרקע, על-ידי היצמדות למעוזים, לא נותרה
לנו ברירה אלא להכניס את חיל־האוויר אך) להפעלת
עוצמת האוויר יש היגיון משלה, ובכוחו נגררנו להפצצות-
בעומק; ומצד האדיב חלה הגברת המעורבות הרוסית
והוכנסו הטילים.

בר־לב ואנשי אסכולתו בחרו בדרך ההפוכה: הם
כפפו את ההיערכות ואת פעולת הכוחות להתגוננות מפני
עלישלה מאסיבית למיסגרת מערך*המעוזים, כפי שניבנה
ותוכנן לצרכי הביטחון השוטף. בכך גרמו כבר מלכתחי לה׳
שהכוחות הניידים יפוצלו להמון יחידות קטנות, אשר
יעדן תיגבור המעוזים, לא החזקת השטח והבטחת המר חב
בכללו, ובוודאי לא ריכוז כל המאמץ לחיסול הפול שים
או לריסוקם המירבי.
ביטאון בית־הספר האמריקאי לפיקוד־ולמטה ידע ל ספר
בינואר — ׳71 ולא מהירהורי־ליבו — כי המעוזים
הם מוצבים ״קטנים, עצמאיים, מאורגנים להגנה כללית
וחזקים דיים להחזיק מעמד עד שכוחות השיריון יגיעו
מן העורף להתקפת נגד ...המעוזים נשענים על יחידות-
שיריון ניידות ועל ארטילריה מתנייעת. בהוצאות וב מאמצים
גדולים סללו הישראלים רשת נרחבת של דרכים׳
כדי לאפשר מור בין המעוזים ותנועה מהירה של
שיריון להתקפודנגד״; כלומר, חלקה העורפי של ה־
״מערכת״ איננו בנוי ואיננו מייועד ללחימה עצמאית,
המבוססת על חום ש־תימרון, נגד ההתקפה המצרית, אלא
נוצר במפורש לשם תיגבור המעוזים וכהשלמה להם.

״מסקנה: מייד לבתיעשה התחדשות האש,
או המלחמה, אפשרות קרובה או ודאית,
יש להחל בדילול המעוזים, בדי שעם פתיחת
האש יהיו ריקים לגמרי, ורק דגל יתנוסס בם.

העיתונאי ג׳וזה אלסופ כתב, לאחר סיורו
בארץ ובסיני ופגישותיו עם השר דיין ועם
״קצינים כבירים בצה״ל,״ כי ״קבוצה אחת, ש-
עימה נמנים בנראה דיין והרמטב״ל ר/א כר•
לב, סבורה שיש לנסות ולהחזיק כקו כר־לב
במעט כבל מחיר, אפילו יהיה מחיר אבזרי.״

היה רק פיתוון אווד
לגבי קו ברלב:
להימלט ממנו מייד
ובמהירות האפשרית

רק לאחר יום־הכיפורים מצא בר־לב להועיד למעוזים
תפקיד צנוע יותר. בנובמבר 73׳ כתב :״דעת לנבון נקל,
שאיש לא היה סבור, שיש בכוח המעוזים — כ־ 20 מוצ בים
מבוצרים לעצור בכודדהאש העומד לרשותם
מיתקפה מאסיבית של אותם כוחות שיכלה מצריים ל העמיד
למילחמה כוללת ...בבלימת מיתקפה מצרית כו ללת
היה תפקיד המעוזים לשמש מוצבים קידמיים בלבד,
כאשר עיקר מלאכת הבלימה מוטל על השיריון ועל מר כיבים
אחרים של מערכת שלימה.״

יש לעשות הדבר בחשאי, בדי שהאויב יטעה
לחשוב בי עומדים אנו לחזור על הטעות שעשינו
בהתשה וירכז אש ומאמצים לריסוק המעוזים,
או לכיבושם. זוהי התועלת המיבצעית
הפוזיטיבית האחת שנובל להפיק מן המעוזים
— ואחר-בך עוד לספר שהבל היה מכוון...״
חשוב לדעת, כי בעת כתיבת הדברים הללו, חערכתי
את יכולתו של הצבא המצרי כפחותה בהרבה מזו שהפגין
למעשה במילחמה. אבל אפילו בשיא נחיתותו הייתי בטוח
לחלוטין ביכולתו לכבוש את קו בר־לב.

חוגיר שר אחיזת־עינ״ם
חת הטענות הראשיות והתכופות של בר־לב, ב־מסעו,
לאחר המילחמה, להצדקת קו בר־לב, הציגה
את שיטת המעוזים כ״דרך היחידה להבטיח שליטה יש ראלית
על שפת התעלה בעיצומה של מילחמת־ההתשה.״

קודם הזכרנו בי מילחמת־ההתשה, בפי ש

1( 11 *1111 0הרמפות הגבוהות (כ־ 30מ׳) הן של המצרים;
י י 2הסוללה המצרית: היתח תפוסה לכל אורכה,
כתף אל כתף, הוכנו בה עשרות פצצות ומישטחי־צליחה 3הסוללה הישנה,
ששפך לספס בצד המיזרחי. בצד המערבי לא שפך סוללה, והמצרים ערמו אותה רק
עתה ).4( .הסוללה של קו בר״לב. הוזזה קדימה, עד שנמצאה בקו אהד עם דופן

ניסוח זה תופס, בכיבוד, את השור בקרניו,
כתרגיל קלאסי של אחיזת־עיניים: הרי זוהי
כדיוק השאלה. כיצד יבול היה איש יסביר ונכון
לסכור, שהמעוזים אשר ייעודם המוצהר
קיום נוכחות מדינית על קו-המים, אבן יכולים
למלא תפקיד חיוכי ומועיל כלשהו מול
התקפה מצרית מאסיכית ; וגם זוהי כדיוק הטענה,
נגד תפיסת כר־לב, אשר לפיה השיריון
ו״המרביכים האחרים״ לא היו מיועדים, מאורגנים
או מתוכננים לביצוע ״עיקר מלאכת הבלימה,״
אלא לחכור אד המעוזים, דתגכרם
ולחפות עליהם — כמקום לטפל כצליחה,
ועלחשבון הכלימה.
כיום, אחרי המילחמה, אין כל מקום או טעם לוויכוח.

הבוהות הניידים אומנם איחרו להגיע לעמדותיהם,
אך משהגיעו, פעלו בדיוק כפי שלמדו,
תוכננו ואומנו לפעול והעזו אד קו-המיפ, אל
המעוזים — ואל אובדנם.
(המשך בעמוד )24

התעלה. המעוזים היו דבוקים אליה. לכל אורכה, במרחקים קצרים וקצובים,
נמצאו ה״כרבולות״ ,כעמדות־טנקים ).5( .בטווח ירי־טנקים מן הסוללה הוחל,
בזמנו של גונן, לחקים רמפות־ירי עורפיות לטנקים ).6( .״קו־חגבעות״ שבמידרונו
העורפי ניבנו, בתקופת כהונתו של אריק שרון, כאלוף הפיקוד, ה״תעוזים״ .על קו
זה, הנמצא בטווח הראייה של חתעלה והחולש עליה ממרחק סביר, נבלמו המצרים.

מכתבים

בישראל של היום

(המשך מעמוד )9
אלא שהדירה הפכה שיחת־האיזור פה,
ובעטייה נקרא הבניין בי גר רבין ״בית
ההרצאות,״ ודי לחכימא ברמיזא.
גם פרשת ה״גורילות״ שלו ושתי המכוניות
שנוסעות פה כמטורפות, ואשר לא
פעם סיכנו את חיי ילדינו — מעוררת זעם
רב בקרב תושבי האיזור.
לעומת זאת, בשכנותנו גר גם השר
שמעון פרס, המשמש דוגמה נפלאה באי שיותו,
מינהגיו וגישתו לבריות.
מ.כ* /תל־אביב

יייד אר?א רייד?
הידיעה שפורסמה במדור ״תשקיף״ ב גיליון
ערב־ם סח (העולם הזה ,)1960 תחת
הכותרת ״ניצחון לרבינוביץ בתל־אביב,״
גרמה לי אי־נעימות מסויימת. נאמר בה,

אשר רייד
זח לא אני!
בין השאר, כי ״שר״האוצר זכה לניצחון
נוסף ...עם בחירת נאמנו ד״ר אשר רייך
כמרכז המישמרת הצעירה בתל־אביב.״
מאחר שרבים הם המתעקשים משום־מה
לזהות אותי כאיש הנבחר, והיו אף
שמיהרו לטלפן אלי ולברכני, הייתי שמח
לתקן את אי-הדיוק. ברצוני להצהיר ברו רות:
אין לי ולא היה לי קשר כלשהו
ל״קשר התל־זאביבי״ הזה. הקשר היחידי
שהיה לי עם רבינוביץ, בעת היותו ואש-
עיריית תל-אביב, התמצה בכך ששילמתי
לעירייה מיסי-ארנונה לא מסודרים ביותר.
גם לא הייתי מעולם, וקרוב לוודאי שגם
בעתיד לא אוכל להתהדר בתואר ד״ר.
נראה לי, שכוונתו של הכתב היתד,
ככל הנראה לד״ר אבי רייך, המשמש
עוזרו של שד־ד,שיכון לוויסות הבנייה,
ואשר שמו ידוע לי מן העיתונות.
אשי יייד, חל־אביב
• הקורא (אשר) רייך צודק.

ארכיאולוגיה מרעגגת

תיאטרון ירושלים

מעשנים

1)30
סוסה קינג־ס״ז
סי לטר
הארוכה והעדינה אחת היצירות המעולות שלדובק
פיס ש ד־ר עקבסין

היה זה ממש מרענן למצוא (בהעולס הזה
)1958 כתבה מיוחדת־במינה על אתר רוג׳ם
ברמת־הגולן. הכתבה, אשר תיארה את
המקום בצורה מרתקת ומעניינת, גרמה לי
ולידידי הנאה רבה, ובפגישות עם ידידים
שוחחנו רבות על התופעה המוזרה, והר־הרנו
שאדם חי בישראל עשרות שנים
ואיני יודע מה מופלאים הדברים שיש בה.
לפני זמן־מה קראתי על מקום דומה
באנגליה (סטונהנג׳) ,והייתי מעוניין לקבל
סיפרות נוספת על רמת־הגולן.
בכתבה נזכרו גם סרגלי־חישוב עתיקים,
שגם עליהם הייתי מעוניין להרחיב ידיעותי
בעזרת סיפרות מתאימה, אם היא מצוייה.
בתיקווד, שתמשיכו לפרסם דיברי־מדע
דומים׳ עליהם אי-אסשר לקרוא בסיפרות
המדעית השמרנית.
אגב, האם הכתבה מקורית או נלקחה
מעיתון מדעי בחו״ל ו
אדי גודד, חיפה
• מובן שהכתבה היא מקורית, פרי
עבודתם של חוקרים ישראליים וכתב העו לם
הזה לענייני מדע, משה יהלום.

טעות לעולם צודקת

ברנדט קורא
להפקת מתיחות
״דבר״30.5.75 ,
יוסי שי׳ בת־ים

ייייייח הזה 10^0

לים עם נוכחותם באיזוד־ספר זד — .אך שמר על הנייט־ראליות
-של ארצו.

גף יכולה היתה קאמכודיה להמשיך
ולהתקיים כשלווה, עד עכור הזעם כוויאט־נאם,
לולא כוצע מעשה שכו שימשו הפשע
והטיפשות כעירכוכייה.
האיש האחראי היה דווקא אחד האנשים הנבונים של
המאה: הנרי קיסינג׳ר.

זבנג 01133־ ! 3
ך* שה להכין את ההיגיון שעמד מאחרי הפלישה
האמריקאית לקאמגודיה לפני חמש שנים. אפשר רק
להתייחם אליה כאל מעשה־טירוף של הנהגה כושלת
ומיואשת.
המילחמה בוויאט־נאם הגיעה למבוי סתום. חצי מיל ית
אמריקאים, אנשי הצבא המשוכלל ביותר בעולם,
ניסו לשווא למגר צבא פרימיטיבי של ״אנשים קטנים
וצהובים״ .כל מכה אמריקאית נסתיימה בחלל ריק, כל

1מאת אוו אבנר־ניצחון
היה חלול. הגייסות הכבדים עברו על פני
הארץ כמכבש, וברגע שעברו חזר השטח לידי היחידות
הקלות של הקומוניסטים, שנתמכו על־ידי האוכלוסייה.
גנרל בא וגנרל הלך, מיטב המוחות האיסטרטגיים של
ארצות־הברית הגיעו, ראו ונכשלו. במאמץ נואש למ צוא
תרופת־פאטנט, כוון המבט אל נתיב הו צ׳י־מין.
זהו זה, אמרו הגנרלים בעלי פסי־העיטורים הציב־עוניים.
אי-אפשר לנצח, מפני שהאוייב מקבל אספקה
בדרך חסוייה. צריכים לחסום דרך זו. הפצצתה מן
האוויר לא הועילה. לכן צריכים לתפוס את השטח עצ מי•
כשהנתיב יהיה חסום, יגוועו כוחות הוויאט־קונג
מרעב למזון ולתחמושת.

זכנג אהד וגמרנו — החוכמה האווילית
של כל הגנרלים ככל הארצות וככל התקופות.

הונ ה דבוי־הבל 1א מוו עד השואה הבוקות את ויאס־נאם
וקאמבודיה ־ מהו הלקח האמיתי הטמון בה לגבי עתידה של שואל?
ך* מונות הזוועה הדליקו את הנורה האדומה הקטנה
1 1החבוייה בתת־הכרתו של כל יהודי. השואה בדרום־
מיזרח אסיה העלתה את זיכרונות השואה היהודית, וחיז קה
את כל הפחדים החבויים בלב האדם הישראלי.
הפליטים מצטופפים בחוף דאנאנג, בתיקווה נואשת
לעלות על סיפון האונייה האמריקאית האחרונה. האם איו
מחזות כאלה יכולים להתרחש מחר בחוף ימה של
תל־אביבו אמריקה בגדה בוויאט־נאמים שהאמינו בה.
האם לא תבגוד מחר בישראל, הבוטחת בה כעת? מה
ההבדל בין פנום־פן לירושלים, בין האנוי לקאהיר?
ומכאן המסקנה האוטומטית, המובנת מאליה: אסור
להאמין לאף אחד! אסור לבטוח באמריקאים! אסור
לסגת משום מקום! אסור להאמין לחוזי-שלום! צריכים
להיות קשוחים ונוקשים, להמשיך להילחם ולצפצף
על העולם הציני והבוגדני!

אלא שכמו כד המסקנות הפשוטות, שמקורן
ככורות וכהשוואות חסרות־שחר, גם אלה כוז
כות לחלוטין.

לחיות בשלווה, מסתפק במועט, שונא מאמץ מיותר ומע דיף
את ההנאות הפשוטות של החיים. לא היתד. לו כל
שאיפה לאומנית.

מסכיכ המה הסער. כוויאט־נאם השכנה
געשה מילחמת־אזרחים. גייסות האמריקאים
פעלו כגלוי כוויאט־נאם ממיזרח וכתאילנד מ
מערכ, וכחשאי גם כלאום כצפון. מעכר להם
ארכו הסינים והרוסים. אד לאנשי ארץ חמר
זה לא היה איכפת. הם סמכו על שליטם, שיידע
לעצור את הגלים העכורים כגכול.

האיש שמילא תפקיד זה, כרקדן זריז על חבל מתוח,
היה נורודום סיהאנוק, תחילה יורש־עצר, לאחר מכן
מלך, לאחר מכן מלד־מתפטר-מרצון, לאחר מכן שוב
נסיך. ובכל השלבים — המנהיג העליון, טיפוס נדיר
של שליט נאור ואידיאליסט ,,בלתי־מושחת, חסר תאווה
של עריצות.
סיהאנוק שיחק את המישחק הקלאסי של ארץ קטנה
וחסרת-ישע, הנתונה בין מעצמות גדולות ויריבות. הוא

ההתמוטטות
יש לקח גדול וגורלי במאורעות ההיסטוריים המת רחשים
עתה בוויאט־נאם הדרומית ובקאמבודיה. תמונות־הזוועה
הנוראות אכן צריכות לשמש אזהרה חמורה.

אף כדי להכין את האזהרה, ולהסיק את
הלקח, יש להכין קודם־כל מה כאמת קורה
כקצה השני של היכשת האסיאתית.

ר קדן וול ח 3ל
ך* ל יותר להביו את הטראגדיה של קאמבודיה, מפגי
[ /שקורותיה פשוטות בתכלית.

המאה ה־ 20 גדושה כפשעים פוליטיים. אך
גם כה מעטים הפשעים היכולים להשתוות
לפשע הקאמכודי.
קאמבודיה היתד. אחת מנאות-המידבר ד׳אחרונות של
החיים הטובים על פני כדור-הארץ. היה זה גן־עדן קטן
בין איזורי-המריבה. העם של חמר נבדל משכניו, דבק
בייחודו, קנאי לעצמאותו. אך חוץ מזה הוא אוהב

השתמש במעצמה אחת כדי לעצור את השנייה, ובשנייה
כדי לעצור את הראשונה. הוא השתדל לשכנע את כולם :
כדאי לכם להשאיר את קאמבודיה מחוץ למעגל המיל-
חמה. שהרי אחרת אין לדעת בידי מי תיפול.

כך הפכה קאמכודיה מעין שווייץ שד
דרום מיזרדדאסיה, הארץ הקטנה והשלווה
שכין צכאות־הענק.
כשגבר הלחץ בפינה כלשהי, נסוג סיהאנוק קימעה,
ויתר קצת, הסתדר — ותוך כדי כך החליש את הלחץ
ועצר אותו. כמו שק-חול, הוא ספג מהלומות וכדורים.
השכן החזק ביותר היה השילטון הקומוניסטי בצפון
ויאט־נאם ובעלי-בריתו, אנשי הוויאט-קונג הקומוניס טיים
בדרום ויאט־נאם. הם תססו איזור־ספר בקאמ־בודיה,
שהיה דרוש להם למעבר אספקה ותיגבורת מצפון
לדרום. מעבר זה בעובי הג׳ונגל — ״נתיב הו צ׳י־מיך —
עבר בשטח קאמבודי. מכיוון שסיהאנוק לא יכול היה
לגרש את שכניו הבלתי-קרואים, הוא עצם עין, ר.ש־

(המשך מעמוד )13
סוכנות־הביון חיברה את המתכון. תחילה צריכים לסלק
את סיהאנוק. איך? פשוט מאוד: לוקחים גנרל מושחת
וחאב־שילטון, נותנים לו כסף וגיבוי, מחוללים הפיכה —
והופ, יש שילטון פרדאמריקאי. השילטון הזה מזמין
את האמריקאים לפלוש לארצו — והרי ניצחון בטוח.

ואכן, היה זה טידשס כטוח — לטראגדיה
נוראה, לגסיסה ממושכת, להתמוטטות.

ההפיכה בוצעה. הבוגד המבוקש נמצא בדמותו של
אחד לון נול, גנרל לא־יוצלח, פוליטיקאי מושחת, הכסיל
הנכון במקום הנכון. הוא שוחד כראוי, והמדינה נמסרה
לו על מגש של כסף.
לאחר־מכן באה הפלישה הגדולה. תחילה נשמרה
בסוד, אך אי־אפשר לשמור על סודות בארצות־הברית,
שבה — בניגוד לישראל — יש עיתונות לוחמת, הנא מנה
לתפקידה לחשוף את האמת.
באותו יום נתגלה הצד היפה של העם האמריקאי.
מיטב אנשי המצפון הזעיקו את עמם נגד הפלישה הזדו נית
לתוך ארץ שלווה. נחשול עצום של מחאה ציבורית
הציף את הארץ. אישום מוחץ הוטח בפניו של ניכסון.

בשבועות האחרונים קרסה המערכת כולה. המוראל
של הצבא התמוטט. הציוד האמריקאי היקר נפל בידי
האדומים. הבירה היתד, מנותקת. כיבוש המדינה כולה
בידי הצבא האדום הפך ודאי, וסיהאנוק התכונן לח זור
לבירתו. לון נול, אדם שבור והרום, צולע על מקל,
ברח לחו״ל, כדי ליהנות מפירות בגידתו.

הוא השאיר אחריו ארץ חרכה. כנדל החלטת
ניכסון וקיסינג׳ר נהרגו רככות אנשים
חפים מפשע, נפצעו מאות אלפים, ומיליונים
הפכו פליטים חסרי־כית. הארץ הפורחת הפכה
תל-חרכות. העם המאושר כיותר על פני
כדור-הארץ הפד אספסוף רעכ ושכור, המקווה
שהשילטון הקומוניסטי ישקם את ההריסות.
כל זה — ללא כל תכלית, מבלי שהאמריקאים השי גו
דבר מילבד תבוסה ומפולת לעצמם.
סיפור פשוט, מחריד ושובר־לב.

מגה הוסכם בפאריס *
סיפור של ויאט״נאם הדרומית מסובך, כמובן,
( ן הרבה יותר. ניתן להבין אותו ביתר קלות, אם

ידי רבים מבני הארץ כתנועה של שיחרור לאומי וקידמה
חברתית. יתכן שרק חלק קטן מן הציבור היה קומוניסטי,
אך במצב שנוצר העדיף הרוב הגדול דיקטטו רה
קומוניסטית נקייה, נוסח האנוי, על פני דיקטטורה
מושחתת וחסרת-אידיאלים, נוסח סייגון.

אין אה שמץ של ספק כי קיסינג׳ר עצמו
הכין את ההסכם כך. כוודאי היה ברור דו
שכמיקרה הטוכ כיותר תקום כסייגון ממשלה
של המרכז והשמאל, וכמיקרה הרע כיותר ממשלה
קומוניסטית טהורה. כי כך קכע ההיגיון
שד יחסי־הכוחות כשדה-הקרכ.
אולם איש אחד עמד כמחסום בדרך: המרשל נגויין,
ואן־תיה. תיה הוא מעין מהדורה ויאט־נאמית של לון נול
הקאמבודי: גנרל ציני, שאפתני, מושחת ועריץ. הוא
הגיע לשילטון בדרך של אינטריגות, אחרי שסוכנות
הביון האמריקאית (סי־איי־אי) יזמה את רצח הנשיא
הקודם, דיאם, שלא היה יעיל די צורכו.

תיה החליט לחכד כמשא־ומתן לפני שהושגו
ההסכמים, ולפוצצם לאחר שהושגו.

רמאות הדדית
ף• שעת המשא״והמתן צעק תיה חמם נגד ההסכם
^ שהתגבש. לקיסינג׳ר היה קשה למכור את ההסכם
לחלק הניצי של דעת־הקהל האמריקאית בנסיבות אלה.
היד, נוח לו להשתיק את קולו של תיה.

הוא עשה זאת, כנראה, כדרך של רמאות.

הפרטים מתבהרים רק עכשיו. נראה כי מאחרי הגב
של דעודהקהל והקונגרס, הבטיח קיסינג׳ר לתיה את
המשך הסיוע הצבאי המאסיבי.
הבטחה זו עודדה את תיה לפוצץ את הגשמת ההס כמים.
הוא היה בטוח כי יש לו גיבוי אמריקאי סודי
בדרך זו.

וכך, עוד לפני שיכשה הדיו על הסכמי
פאריס, ולפני שקיסינג׳ר קיכל את פרם־השלום
המפואר, נקרעו ההסכמים לגזרים.

תיה מנע כל התקדמות להגשמת הסעיפים הפולי טיים.
לא זו בילבד שמנע את הקמתה של קואליציה,
שלא לדבר כלל על בחירות חופשיות — אלא מילא
את בתי־הכלא ביריביו, אסר כל אדם שדיבר על הת פייסות
ושלום, השכין מישטר כללי של טרור. מי שלא
רצה בהמשך המילחמה, הוכרז כבוגד.
הקומוניסטים אף הם לא טמנו את ידם בצלחת. ברגע
שראו כי אין כל סיכוי לפיתרון מדיני בדרכי שלום
(ואולי גם לפני־כן) הגבירו את המאמץ הצבאי, הת כוננו
לכבוש את הארץ.

מדוע שיחק קיסינג׳ר את המישחק הז ה!
מדוע לא הכריח את תיה לנהוג על-פי ההסכמים?
מדוע לא הופעל לחץ על סייגון?

יש לכך, כנראה, סיבה פשוטה. השילטון של ניב-
סון התנדנד. נפילת כל ויאט־נאם בידי הקומוניסטים —
אף שהיתה צפוייה. ובטוחה מראש — יכלה להנחית
עליו מכת־מוות. קיסינג׳ר וניכסון היו מעוניינים ב״תקו-
פת־ביניים״ נכבדה בין הסכמי פאריס ובין נפילת סייגון.

למען אינטרס ציני וקטנוני זה נשפכו נהירות
של דם ודמעות, נגרם הורכן שלא-יתואר.

יורשי צ יאנג ומאן

על החור: אחרוני הפליטים בורחים בסירות מדאנאנג
ניכסון הופיע בטלוויזיה, בסיגנונו המשומן והמת־חסד
הרגיל. את הפלישה הגדיר כהגנה עצמית, את אנשי
המצפון האשים בבגידה.

כהמולה הכללית כמעט נשכח האדם ששימש
כיועץ הנשיא לענייני כיטחון לאומי, ראש
הוועדה המנחה את סוכנות-הכיון, האיש הקו
כע את המדיניות שד ניכסון: הנרי קיסינג׳ר.

__ נהרות של דמעות
עת־הקהד האמריקאית לא סבלה את הפלישה!
ניכסון נאלץ לצוות על צבאו לצאת מקאמבודיה.
אך הוא הזרים סיוע מאסיבי למישטרו של לון נול.
ההמשך היה כמעט מובן מאליו:
הפלישה האמריקאית גררה אחריה פלישה מאסיבית
של כוחות קומוניסטיים. הצבא הצפון ויאט־נאמי, בעז רת
שותפיו מהדרום ומלאוס, לא הסתגר עוד באיזור
נתיב הו צ׳י־מין, אלא התפרס בארץ כולה. תנועת־הגרי-
לה הקומוניסטית הקאמבודית, הידועה במערב בשם הצרפתי
״חמר רוד״ (חמר האדומה) ,הפך לכוח צבאי
יעיל. בעזרת הציבור הקאמבודי, שהתקומם נגד הבגי דה
הצינית של לון נול, כבשו האדומים את מרבית
הארץ, באופן שיטתי ומחושב, למרות חיל-האוויר האמ ריקאי
ועוצמת הנשק של פנום־פן.

כארץ נייטראלית, לא סיכנה קאמכודיה
את המערכת האמריקאית, למרות קיומו שד
נתיכ הו צ׳י־מין. עכשיו, כפעם הראשונה, הי
תה סכנה שקאמכודיה תהפוך כסיס קומוניסטי.
הנסיך סיהאנוק, שהיה גייטרליסט מושבע, ושהיה
ידוע בהתנגדותו לקומוניסטים, עקר לפקין, הקים שם
ממשלה גולה, שבה נמסרו עמדות־המפתח לקומוניסטים.
לשווא שפכו האמריקאים מיליארדים לתוך קופתו של
לון נול. רק חלק קטן הגיע אל הצבא ואל האוכ לוסייה.
הגנרלים, שידעו כי־ ימיהם בשילטון ספורים,
דאגו להעביר את מרבית הכסף לחשבונות בשווייץ.

מתחילים בהסכם־פאריס המפורסם, שהנחיל את פרם־נובל
לשלום להנרי קיסינג׳ר ולעמיתו הצפון ויאט־נאמי.

עד הסכם זה הוערמו כישראל כימים האח רונים
ערימות שד דכרי-הכד, שמקורן ככורות.

לפי האגדה המקובלת בכלי־התקשורת של ישראל (אך
לא בכלי-התקשורת של אמריקה, שהם יותר הוגנים
ופחות נורים) ,נראה העניין כך :
הקומוניסטים הבטיחו להפסיק את מאבקם להשתלט
על ויאנדנאם הדרומית, ותמורת זאת יצאו האמריקאים
מוויאט־נאם. האמריקאים הבטיחו לממשלת הדרום סיוע
בלתי־מוגבל ונתנו ערובה לקיומה. סייגון התמימה האמי נה
לוושינגטון, וושינגטון התמימה האמינה להאנוי. אך
האנוי שיקרה, וושינגטון בגדה. הוכח שהערבויות האמריקאיות
אינן שוות כלום, ושכל המאמין לאוייב התוק פן
מקפח את נפשו.

פשוט והגיוני. אלא שאץ לכד התיאור הזה
יסוד עוכדתי כלשהו.
להסכמי-פאריס היו שני מישורים: מישור האנוי—
וושינגטון ומישור ויאט־קונג—סייגון.
במישור הראשון נעשתה עיסקה פשוטה. הצבא האמריקאי
הפסיד את המילחמה. אחרי ביזבוז משאבים אדירים
בכוח־אדס ובנשק, הוא נכשל בהשגת מטרתו. התקוממות
דעודהקהל האמריקאית נגד המשכת הזוועה,
אילצה את ממשלת ניכסון להסכים לנסיגה אמריקאית
טוטאלית. הדבר היחידי שהשיג ניכסון תמורת נסיגה
זו היה שיחדור השבויים האמריקאיים.

הסכם זה כוצע כמלואו.

החלק השני נגע לעתידה הפוליטי של ויאט־נאם
הדרומית.
ההסכם התווה דרך מסובכת ומפורטת לקביעת עתיד
זה. עיקרו: הקמת קואליציה רחבה בסייגון, שיתוף הקו מוניסטים
בשילטון; בחירות חופשיות, וכר.
כל בר־דעת הבין לאן תוביל דרך זו — להשתלטות
הקומוניסטים על כל המדינה בדרכי-שלום. כי היה ברור
כי ממשלת סייגון אינה נהנית מתמיכה כלשהי מצד
הציבור הוויאט־נאמי, בעוד שהוויאט־קונג נתקבלו על-

** הלך הדכרים בשטח היה כמעט מובן מאליו. הוא
דמה להפליא למה שאירע, דור לפני־כן, בסין.
שילטונו של תיה בסייגון (כמו שהיה שילטון צ׳יאנג
קיי-שק המנוח בסין) רקוב עד היסוד. אין לו בסים
עממי. לצבאו אין מוראל, ואין אנשיו חדורים בהכרת
ייעוד כלשהו.
גרוע מזה: מכיוון שהשילטון עומד על בלימה, אין
הדיקטטור יכול לסמוך על קציניו. ממילא אין הוא
יכול להקים צבא בעל פיקוד מרכזי, יעיל ומאורגן.
הוא חילק את הפיקוד בין מפקדים מקומיים מתחרים
וסיכסך ביניהם, כדי למנוע את עלייתו של מתחרה
רציני. כך, למשל, אין בצבאו של תיה חיל־אוויר מאוחד,
אלא לכל מפקד מקומי יש חיל-אוויר קטן משלו.
נמנעו ריכוזו והפעלתו של הכוח אווירי בידו של מפקד
אחד, מחשש פן יוכל להושיט את היד לשילטון.

סיוע אמריקאי מאסיכי זרם לסייגון (כמו,
כשעתו, לממשלת צ׳יאנג) — אך רובו המכריע
נעלם כידי הנשיא, מישפחתו ושותפיו.

בידי צבא סייגון נמצאו כמויות כבירות של נשק חדיש
ביותר. אולם מרביתו של הנשק הזה הגיעה, במוקדם
או במאוחר, לידי האוייב — כמו הנשק הסובייטי של
הצבא המצרי בימי מילחמת ששת־הימים.

האוכלוסייה שנאה את המישטר, וזה נאלץ
לסמוך יותר ויותר על טרור, כתי-סוהר, כו
לשת ועינויים, כדי להחזיק מעמד כשילטון.

מול מערכת רקובה וחסרת־תוחלת זו עמד כוח בעל
מוטיבציה גבוהה, מוראל יציב ואירגון יעיל.
חיילי הוויאט־קונג (כמו חיילי מאו בשעתו) מאמינים
שהם לוחמים למען מטרות קדושות — שיחדור לאומי,
גירוש כובש זר, מהפכה סוציאלית. לכן הם מוכנים לחרף
את נפשם, להסתכן, לגלות יוזמה — תכונות המבטי חות
ניצחון גם מול נשק עדיף בהרבה.
באיזורי השליטה של הוויאט־קונג, כמו בוויאט־נאם
הצפונית, שולט מנגנון בלתי־מושחת, הפועל על פי דר כו
להתקדמות כלכלית וחברתית. אין זה שילטון דמוק רטי
יותר מאשר בכל מדינה קומוניסטית אחרת. אך מול
הריקבון של צ׳יאנג קיי־שק, נראתה הדיקטטורה של מאו
כגן־עדן ; ומול השחיתות והעריצות של תיה, נראה
(המשך בעמוד )26

במדינה

את אוייבי ישראל יותר מכל גילוי שלילי
המתפרסם באמצעי־התיקשורת בארץ.

או״ 3י הוו

היסטוריה

8וף*8וך1
גמצא חאש 8למצב
שאליו גקלעה המדיגה :
חעיתוגות
כל מישטר הנמצא במצוקה מחפש שעי-
רים־לעזאזל• במישטרים מסויימים מילאו
היהודים דרך־קבע תפקיד זה. במישטרים
אחרים היו הקורבנות הדמוקרטיה ומבטאיה
— חופש הדיבור והעיתונות.
השבוע החלו להישמע בישראל ציוצים
ראשונים, שהעידו על מצוקת המישטר. ה־שעירים־לעזאזל
היו שוב, כמו תמיד, ה יהודים
והעיתונות. היה זה אלוף (מיל).
חיים הרצוג, העומד לצאת בקרוב לתפקידו
החדש כראש מישלחת ישראל באדם, ש גילה
ברוב פיקחותו את האשם האמיתי
במצב החמור בו שחייה עתה המדינה.
עוכרי ישראל. במאמר שפירסם השבוע,
ניסה להפוך את אמצעי־התיקשורת
הישראליים לאוייב־העם מיספר .1
אם תפרוץ מילחמה, חלילה, פקח הרצוג
את עיני קוראיו, לא יהיה זה בגלל מדיניותה
של הממשלה ואיוולתה של ההנהגה.
האחריות תיפול כולה על העיתונות הישראלית.
,״דומה
כי אין העיתונות ואמצעי־התיקשו־רת
ערים לעובדה כי אין כל ערך להסברה,
אם התמונה המצטיירת בארץ בפני הצימר
היא שלילית,״ כתב הרצוג .״אם סאדאת
מדבר בזילזול על המנהיגות והחברה ה ישראלית,
אין הוא נזון אלא מאמצעי־התיק-
שורת בארץ. וככל שהתמונה שלילית ושחורה
יותר, כן גובר הפיתוי לצאת ל מערכה
נגד חברה כה חלשה ושסועה.
הדגש על השלילה, אשר.הפך לסימן־ההיכר
של העיתונות ואמצעי־התיקשורת בישר אל,
מכרסם ביכולת העמידה האיתנה של
העם. הוא מועתק ברחבי־תבל, מוצג כתמו נה
נאמנה של ישראל ומעודד את אוייבי־נו.״
שיטת
הרמאות. המרחק מהקביעה
כי העיתונות ״מכרסמת ביכולת העמידה
האיתנה של העם״ ועד לתביעה לסתום את
פיה של העיתונות, הוא קצר ביותר. כשהיא
באה מפיו של אדם: שלולא העיתונות ואמצי
עי־התיקשורת היה כבר בבחינת עובר־בטל,
מעוררת גיחוך. חברה כמו זו שהרצוג רו צה
לראותה, בה יתעלמו אמצעי־התיקשו*
רת מהשלילה והביקורת, תהיה הרבה יותר
גרועה מחברה שסועה וחלשה. היא תהיה
חברה מתה•
גרוע מזה: במילחמת יום־הכיפורים עזר

כ־ שלזנ השלש רי חו ח
כ&פרדיכרוגותיו יטיל
יאריגג את האשמה
בכישלון שליחותו ע 7ישראל
מפעם לפעם חוצה איש שב־שיער, חבוש
כובע־קש רחב־תיתורה, הרכוב על אופניו,
את ביכרה המרכזית של העיירה הכפרית
הקטנה ויקן, במרחק אווירי של 20ק״מ
ממצודת אלסינור במת ההתרחשות של המחזה
המלט, בדרכו מביתו אל בית אחותו.
אנשים הפוגשים באיש מסירים את כובעיהם
ומברכים :״בוקר טוב, אדוני השגריר...״
גונאר יארינג, התושב המפורסם ביותר
בכפר, מי שכל תנועה מתנועותיו זכתה ב שעתו
לכותרות בעיתונים, שוקד עתה, בכפר
זה, על השלמת ספר-זיכרונותיו.
כישלון מוחלט. אולי רק שר־ההיס-
טוריה שם ליבו לאיש אשר ירד מן ה מטוס
בטיסת הבוקר בקו מוסקבה—שטוק־הולם
ב־ 8באוקטובר . 1973 כותרות העיתו נים
הוקדשו אז כולן לקרבות הדמים ב גולן
ובסואץ• כעבור שמונה שנים (מאז
)1965 של כהונה כשגריר שוודיה במוסק״
׳בה, ושש שנים כשליח אישי של מזכיר
האדם למיזרח־התיכון, חדל גונאר יארינג
לשמש בתפקיד רי־שמי כלשהו.
את מוסקבה עזב בשבוע הראשון של
חודש אוקטובר 73׳ כ״מי־שהיה״ שגריר-
למופת של שוודיה בברית המועצות, וכמי
שנחל כישלון מוחלט בתפקיד השכנת השלום
בין ישראל למדינות ערב. אילו הצ ליח
בשליחותו — לא היתה מילחמת יום״
הכיפורים פורצת.
מאז פרש מתפקידו הקדיש השגריר״
לשעבר שעות רבות לכתיבת זיכרונותיו.
נציג אי־שי של יארינג בניו־יורק ובקפרי סין
(בניקוסיה החזיק יארינג כל השנים
חדר שכור במלון לדוח) ריכז למען ה שגריר
קיטעי-עיתונות ומיסמכים• כדי לקבל
הרשאה לפירסום זכרונותיו, ייאלץ
יארינג לקבל את הסכמת מזכיר האדם
הנוכחי, קורט ואלדהיים, אף שעיקר קשריו
המדיניים היו עם או־טאנט.
עדיין לא ברור מתי יסכים יארינג למקור
את כתב־היד של זיכרונותיו לפירסום. אך
כאשר יתפרסמו הזיכרונות, לא קשה לשער
כי את אשמת כישלונו יטיל על ממשלת
ישראל. יאריגג ״הוקפא״ מאז פברואר 1971
כאשר, לדעת ממשלת ישראל ,״חרג מסמכו יותיו.״
וזוכמת
הגוי השוודי. חריגה זו באה
לאחר שהציג לישראל קושיה פשוטה, ו
שגריר
יארינג(צ)197
להחליט ולראות את הנולד
הרצוג להסברה הרשמית לרמות את הציבור
ולהעלים ממנו את האמת — דבר
שהרס את המוראל כשנתגלתה אמת זו.
נראה שהוא דבק גם עתה בשיטה זו.
להרצוג יש, כנראה, דיעה גרועה מאוד
על העם שהוא עומד לייצגו באדם, אם
הוא סבור שכושר־עמידתו האיתן נפגע
מחשיפת האמת׳ תהיה כואבת ככל שתהיה.
הרעיון שאדם בעל דיעות כאלה יהיה
דוברה של ישראל בין העמים, יכול לעודד
העולם הזה 1962

ביקש תשובה בנוסח של עורך־דין: הן —
או לאו. יארינג ביקש לדעת אם תסכים
ישראל לסגת אל הגבול המנדאטורי הבינלאומי
בין ישראל למצריים, תמורת חוזה־שלום.
ישראל
סירבה, אף שאת סירובה ניסחה,
ללא הצלחה מרובה, להסביר בפילפולים
תלמודיים כשל פרקליט המנסה לחלץ
את שולחו מן הכלא בעזרת ״פרצות״ בחוק.

עוד
בשנת 1968 ניסה יארינג להביא
לפתיחת הסואץ כקו של שלום בין ישראל
למצריים. בתואנה של חילוץ הספינות ה לכודות
הציע להתיר למצריים להכשיר
את הסואץ להפלגה. ויכוח על מוצא צפוני
ומוצא דרומי קבר את הרעיון. רק שנתיים
מאוחר יותר (ב־ ,)1970 תפס משה דיין את
חוכמתו של הגוי השוודי.
דיעווז שלו םכבד ־
שלו רצוי1
״עליגו לבקש מן המעצמות
לכפות עליגו שלום:״
טוען הפרופ&ור חד־חלשון
כמה אגשים מוכנים לבוא בערב של
חמסין לוהט, במוצאי-שבת, כדי לשמוע
דיון ערטילאי על בעייה מופשטת :״האדם
והמדינה״ ?
התשובה הפתיעה אף את היוזמים: באולם
בית־סוקולוב בתל־אביב הצטופף קהל
של כ־ 500 אי־ש, שמילא את כל המושבים,
תפס את המעברים וחסם את החלונות. מזה
זמן רב לא היתה בארץ אסיפה כה נרגשת.
חלק ניכר מן הנוכחים היו אקדמאים בגיל-
העמידה, שאינם רגילים לבקר באסיפות
פוליטיות.
מדינה פאשיטטית. בפני קהל זה
נשא הפרופסור ישעיהו ליבוביץ את הרצאת
הפתיחה. היא עוררה לא פעם תגובות חרי פות
מהקהל, שהפרופסור חד־הלשון השיב
עליהן תשובות מוחצות.
טען ליבוביץ :״המדינה היא צורך, אך
לא ערך• אדם צריך לאכול ולהשתין —
אבל אכילה והשתנה אינם ערכים. ערך הוא
דבר שהוא בגדר בחירה, שהאדם יכול ל עשות
או לא לעשות, כמו להאמין ולאהוב.
״יש ערכים דתיים, ויש ערכים הומאניס טיים.
המדינה היא רק מיסגרת שבה ניתן
להגשים ערכים — או לא להגשימם. ברגע
שהופכים את המדינה עצמה לערך, היא
הופכת מדינה פאשיסטית.״
הפרופסור לא שלל את עצם הצורך במדינה,
לשם הגנה עצמית קיבוצית. אך
הוא שלל מן המדינה את הזכות לחנך, ל הגשים
יעדים כלכליים־סוציאליים ולהשפיע
על מהות החברה.
זנכו של חתול. אורי אבנרי, שדיבר
אחריו, הסכים לגישת הפרופסור — מילבד
בנקודה אחרונה זו. לדעתו, על המדינה
המודרנית למלא תפקיד חיוני בהבטחת
הצדק הסוציאלי לאזרחיה, באמצעות מדינ יות
כלכלית־סוציאלית.
אך אבנרי תמך בדברי ליבוביץ לגבי
מהות המדינה ״אין זה נכון שהמדינה סטתה
בשנים האחרונות, ובייחוד אחרי מילחמת
ששת־הימים, מן המסלול הנכון. האמת היא
שעם קום המדינה נוצר בה דגם של מיש־טר,
שהיה מלכתחילה פסול מעיקרו. אין
טעם למתוח ביקורת על תכונה זו או אחרת
של דגם זה, אלא יש לשלול את כולו, ו ליצור
דגם חדש לגמרי. אחרת נהיה משולים
לחתול, המסתובב כל ימיו במעגל ב ניסיון
לתפוס את זנב עצמו.״
למרות הסכמה יסודית זו, פרץ ויכוח בין
השניים כאשר תקף ליבוביץ את הסברה
שהשמיע אבנרי, שהכמיהה למדינה כערך
עליון מהווה, אולי, ירושה ביולוגית מעולם
בעלי־החיים, שבו יש ״מדינות״ גם לנמלים
ולדבורים.
״אם כן,״ טען אבנרי ,״ההומאניזציה של
המדינה היא ־שלב בהתקדמות המין האנו שי•״
ליבוביץ שלל גישה זו, טען כי
הערצת המדינה היא תכונה אנושית דווקא.
״לאדם, בניגוד לנמלים ולדבורים, יש
בחירה,״ ציין.
השחתת המדינה. גם עם שאר ה משתתפים
בדיון היה לליבוביץ דין־ודברים
חריף• הוא ליגלג לתיאור ההיסטורי ה־מארכסיסטי
שהשמיע המשורר הקומוניסטי
סמיח אל-קאסם, שטען כי המדינה היא רק
המצאה של מעמדות מנצלים. הוא גם תקף
בחריפות את דבריו של ח״כ מאיר פעיל,
שעבר לעניינים אקטואליים וניסה לקבוע
את דמותה של המדינה הפלסטינית הצריכה
לקום• ״אץ לנו כל זכות לקבוע לפלסטינים
מה לעשות במדינתם,״ קבע ליבוביץ
נמרצות .״אנחנו צריכים לצאת מן השטחים
הכבושים לא כדי להשיג ־שלום, אלא כדי
להציל את המדינה עצמה מהשחתת דמותה
המוסרית, החברתית, המדינית והאנושית.״

הוגה־דיעות ליכוכיץ
להאמין ולאהוב
בניגוד לנתן ילין־מור, שהביע את אמונתו
שהשלום הישראלי־ערבי קרוב, השמיע
ליבוביץ חזות קודרת יותר: השלום היחידי
האפשרי הוא שלום כפוי מבחוץ.
״עלינו לבקש מן האמריקאים והרוסים לכפות
עלינו שלום!״ סיכם הפרופסור.
פשעים שועד׳ שימשון

מח 3לים 0 3־
מה הקשר כין קבוצת
״שימשוך למעשי האלימות
ננד ראשיהם?־
ההתפוצצות של מיטען חומר־נפץ במוע־דון־הקלפים
של יהודה טוב, המכונה עמום,
היתה חוליה נוספת במלחמה המתנהלת בכל
עוזה בין חברי כנופיית הכרם, שעד לפגי
שנים אחדות שלטו בעולם הפשע בתל׳
אביב.
המישטרה, מסיבות הידועות לה היטב,
מעדיפה להניח כי הפיצוץ היה נקמתו של
קלפן שהפסיד את כספו. אולם יודעי־דבר,
המקורבים לחבורת הכרם, יודעים את ה אמת.
אמת זו, היא שהיתר, גם המגיע ל הצתת
מכוניתו של שחקן קבוצת הכרם
׳שינושון, גדעון דמתי, או לבריחתו לאילת
לכמה ימים של שחקן׳ אחר של שימשון,
דויד שוקיאן.
לשלושה מיקרים אלה יש לצרף גם את
ניפוץ השמישות ב״פאב״ של אברהם לב,
שחקן בית״ר תל־אביב, ערב מישחקו עם
קבוצת שיימשון לפגי ארבעה חודשים. מנפ־צי
השמשה השאירו פתק ועליו הכתובת :
״ההיגיון מ־שתלם, ולכן כדאי לך לחשוב
פעמיים״ .לב חשב פעמיים, הודיע כי הוא
חולה ונעדר מן המשחק בו ניצחה שיגזשון.
עובדה נוספת: זמן קצר קודם־לכן גברה
שימשון על הפועל חיפה בתוצאה .5:0
הנהלת הפועל חיפה קנסה את השחקנים ב־
500 לירות כל אחד, על היכולת הדלה ש גילו
במישחק.
חילוקי דיעות. שנים רבות היתד, קבו צת
שימשון בשליטת חבורת הכרם. שליטה
בקבוצה פירושה הכנסות גדולות, בעיקר
מזכיות בטוטו. כמה שנים טובות עמדה
חבורת הכרם מאחרי הזכיות הגדולות ב טוטו,
בעיקר כאשר נצברו פרסים ראשו נים
לסכומים של מאות אלפי לירות. על־ידי
הימור בסכום של כ־ 70 אלף לירות,
ניתן לזכות בכל תוצאה בשלושה, מישח־
(המשך בעמוד )26

שלפה ארצי הפסיד בדור בראש
וגם את הפרס הראשון
! 8חבריו של השר גידעון
האדזנר לצמרת המפלגה הליברלית
העצמאית, הופתעו
כאשר הפך בשבועיים האחרונים
לנץ שבניצים. האוזנר, ש היה
נץ ידוע עד שהתמנה כ־שר־בלי־תיק
בממשלת רבץ,
הפך בתקופה זו ליונה שביונים.
כאשר נשאל, בשעתו, מדוע
הפך מנץ ליונה, השיב :״בגלל
מה שאני שומע בממשלה. אני
רואה עכשיו מה שלא ראיתי
קודם.״ עתה, משד,פך שוב נץ,
נשאל מה אירע, והשיב :״בגלל
מה שאני שומע בממשלה. אני
רואה עכשיו מה שלא ראיתי
קודם.״

! 8בדיון על דו״ח ועדת
חיים בך־שחר התלונן מזכ״ל
ההסתדרות, ידהחם, משל, ש מערכת
הרמקולים של ד,וועד-
הפועל אינה פועלת כראוי .״אם
זד, יימשך כך בישיבה הבאה,״
איים ,״אדרוש תוספת־צרי-
דות !״ קרא לעומתו אחד מחברי
הוועד :״לפי דו״ח בן־שחר,
תשלם גם על זה מם!״

׳ 8צעיר בשם אילן ירט
אל, שהיה אסור במשך כמה
שנים באירלנד בעוון עיסקי
סמים, היה המיטרד העיקרי
ברב־שיח שנערך השבוע בתל-
אביב, על הנושא המדינה ו־

האדם. הוא הפריע לכל הנוא מים,
הגיע לשיאו כאשר קרא
לח״כ מאיר פעיל :״כל
מטאטא־רחובות בפאריס מדבר
יותר טוב ממך!״ השיב פעיל :
״אתה מייצג פה את מיפלגת
החשישניקים !״
׳ 8יום לפני שהתקיימה תח רות
האירוויזיון בשטוקהולם
הגיע איום טלפוני לשגרירות
ישראל. המאיים, שטען כי הוא
איש אש״ף איים לרצוח את ה נציג
הישראלי לפסטיבל, של*
,מה ארצי. ארצי, שהדבר סו פר
לו בחזרה הגנרלית, היה
נרגש ומתוח משך כל התחרות,
סיפר לאחר־מכן :״ראיתי את
עצמי עם כדור בראש, מת ל עיני
מיליוני צופים ברחבי אי רופה.
אז הייתי בטח זוכה
במקום ראשון.״
8בישיבת מועצת עיריית
תל־אביב תמהו חברי המועצה
לפשר היעדרו של סגן ראש*
העירייה, האחראי על התעבורה,
אריה קימר. כאשר
הציצו מבעד לחלונות אל רח-
בת־החנייה של העירייה, נפתרה
התעלומה. הסתבר כי קרמר,
הידוע כחולה־הגה, ירד לנסות
במו־ידיו מכוניות אשפה חדשות
שרכשה העירייה, השתע שע
בנהיגה בעוד חבריו עסקו
באישור התקציב.
8באותה ישיבה תבעו
חברי הנהלת העיר מטעם ה־מפד״ל
כי העירייה תקצץ ב-
תקציביה. קרא לעברם עורך-
הדין יצחק מוריץ, האחראי
לכספים :״רבותי, הראו דוגמה
אישית וותרו על ההקצבה בסך
50 אלף הלידות שאתם מקב לים
למימון המכוניות המכרי זות
על כניסת השבת!״
לאנשים הנכונים 777 ברנדי
בינלאומי

כרמל
מזר חי

מיקבי ו א עגון לעיון
וזכרון יעקב

1 *1 1ך ״ |1הלוא הוא השחקן סטיב מק״גארט,
כופג סידרת המתח הטלוויזיונית ״הוואי

חמש אפס״ ,מארח את צלם העיתונות הישראלי שבתאי
טל בחצר מישרדו בהונולולו. טל והעיתונאי אורי דן, שיצאו
בשליחות השבועון הגרמני ״שטרן״ לארצות״הברית, עשו את
כל הדרך להוואי כדי לפגוש את הכוכב הנערץ. כאשר
חזרו משם עם תמונות בחברת ג׳ק לורד, שהכחיש את השמועה
כאילו הוא יהודי, הפכו השניים לאלילי הנוער בשכונות
מגוריהם .״הנה החברים של מק״גארט מצביעים עליהם.

דודו טופז

ביחד עם ג׳וזי כץ, שימעון סיאני, ניסים
עזיקרי, מני פאר, ששי קשת ובועז שרעבי,
השתתף בתערוכת ציורים מיוחדת של זמרים־ציירים שאורגנה על־ידי
הזמרת המציירת אוסנת פז (מאחור) .באותה הזדמנות
הציג דודו טופז גם את חברתו החיננית החדשה, שליה גוברון.

^ 8כמה ריגעי־חרדה קשים
עברו על עורך־הדין צ כי
לידפקי, שחזר משהות קצרה
בארצות־הברית. לידסקי, שטס
בחברת התעופה ט־וו־אי, עלה
על מטוס שאמור היה להתעכב
בלונדון. אחרי המראת המטוס
נשמע לפתע קולו של הקבר ניט,
המברך את נוסעי המטוס
בטיסתם מנידיורק לקהיר.
לידסקי החוויר כסיד, קרא ל דיילת
ואמר לה כי הוא איננו
מתכוון לרדת בקהיר, מאחר ש הוא
בעל דרכון ישראלי. ה דיילת
ניגשה אל תא־הקברניט,

ומייד נשמע קולו של הקפטן,
המתנצל על הטעות ומודיע כי
הטיסה איננה בקו ניו־יורק-
קהיר כי אם בקו ניריורק-
לונדון.

! 8העיתונאי אלי לנדאו,
בעל הוצאת־הספרים שהוציאה
את סיפרם של בעלי מדור זו
הארץ, זו ארץ זו? נדהם ה שבוע,
כשקיבל מיכתב מודל-
מינגטון בארצותיהברית, ובו
הזמנה של חמישים ספרים.
לנדאו בירר את מיקומה של
העיר, ואז הסתבר לו כי היא
בירתה של דלוואר, המדינה הקטנה
ביותר. בארצות־הברית,
ושמחוסר מקום על המפה
מצויין שמה בשיטחו של הים.
עוד הסתבר ללנדאו כי ודל-
מינגטון היא גם עיר מולדתו
של דיק קודזר, אחד המאיי רים
של הספר, וכי אנשי ה קהילה
היהודית במקום, הידו עים
כציונים קנאים, התגאו כיל-
כך על כי בן־עירם השתתף
בהוצאת ספר בשפה העברית,
עד כי החליטו להעניק את ה ספר
כמתנה לכל ילדי הקהילה.
! 8מני פאר מארגן לאח ערב־מישחקים
בשם
רונה
״שחק אותה״ ,המתקיים בפאב
הנרי השמיני בהרצליד-,פיתוח.
במיסגרת הערב נוהג מני לש לוח
כמה מתנדבים לבושים ב־סינרים
בילבד׳ ללא כל בגד
נוסף, חבושים בכובעי־טבחים,
אל המיסעדות שבסביבה. המ שימה
המוטלת עליהם היא ל הביא
אישור, כי ביקשו עבודה
כטבחים ונידחו מפאת חוסר-
מקום. מי שמביא את האישור
מקבל פרם יקר־ערך. באחד ה ערבים
שלח מני מתנדבים כאלה,
הללו חזרו כתום רגעים
ספורים וזכו כל אחד בפרס.
מייד לאחר מכן נפתחה הדלת,
ואל הפאב נכנסו שלושה אנשים
לבושים בסינרים חבושים
בכובעי־טבחים, וניגשו אל מני
הנדהם. הם סיפרו כי אנטוניו,
בעל־המיסעדה הידוע, שלח
אותם וביקש אישור כי מני
פאר אינו זקוק לטבחים. הס תבר
כי לאנטוניו נמאסו המתנדבים
מחפשי־ד,עבודה, והוא
החליט להחזיר למני כגמולו.
הוא ניגש אל שלושה אורחים
שישבו במיסעדתו והבטיח להם
תמורת העיסקה ארוחה חינם.
האורחים זכו לא רק בארוחה
במחיר של 300 לירות, אלא גם

ששי קשת

שמח להצטלם באותו מעמד בחברתם של
אשתו, השחקנית יונה אליאן, ויוסקה
מרחובות, שהוא פועל בבית״חרושת והידוע כמעריץ שחקנים, שאינו
מחמיץ שום אירוע בהשתתפותם. הוא מחזיק בכיסו באופן קבוע
תצלומים שלו בחברת מיטב אמני ישראל, מראה אותם בגאווה לכל.
העולם הזה 1962

תוווסקוס

או עוינו
111(11

הקצב הסביר בחייך העיסקיים מתגבר; לא תקבל את זה ברוח טובה!
כי אינך אוהב לחץ, אבל אם תתייחס לזה כאל שלב ריגעי, תצא מן
העניין בהישגים גדולים וגם בהכנסות רציניות. איגרת מרחוק תקרב יום
גדול בחייך. בת טלה: תקבלי החלטה נחושה, וגם תעמדי בה, לשם שינוי.

21במרס -
20ב אפ רי ל

אתם מחפשים אתגר שיתן לכם את ההזדמנות להוכיח את עליונותכם.
התלהבותכם תשרה השבוע אווירה של התלהבות על אלה הסובבים אות־כס.
כדאי להזכיר שהשנה, היא שנה טובה לבני מזל שור החושבים
להינשא. לכן, מוטב אולי להזלח לפני שהשנה תגיע אל סיומה.

תסוחיס

אל תהיה כזה בררן. אין בני־אדם מושלמים. כדאי שתתחיל לעשות
כמה פשרות בעניינים רומנטיים. נסה להסתפק במצוי ואל תחפש
כל העת שלמות. ריב עם אדם שאתה מכבד מאוד ישפיע על פעילותך.
כדאי שתבדוק אם הסיבה לריב אינה נעוצה בך. מכתב שיגיע
מאדם שלא שמעת ממנו זמן רב, ישמח אותך ביותר.

.ו 2במא
20 ביו

הקדם האישי שלד יסייע לך להיחלץ ממצב מביך. הדימיון הפורה בו
חנן אותך מזלך עלול להיראות השבוע בעיני אנשים מסויימים כהפרזדי
בתפיסת המציאות. עליך להישמר מלהיות אכזר כלפי אחד האנשים הקרו בים
אליך ביותר. אכזבה ריגשית תימוג ותיראה באור שונה. לבשי סגול.

סוסן

; ביוני -
נ) 2ביולי

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרכזיות שלך הן: חוסר כסף ושיעמום.
במישור הפיננסי אין רגיעה. מוטב שתתחיל לחשוב עד חריגה קיצונית
מעיסוקיך — או אי־עיסוקיך הרגילים. אם לא תשנה את המצב, אתה עשוי
להיתקע לצמיתות. במישור הרומנטי, לביאה אין עוד טעם רב לרומנים
הקצרים והקדים. שמא תחשבי על משהו קצת יותר רציני?
מצד שני, דווקא האדם המדבר הרבה, איננו מתאים לך כלל.

בהצגה הושמעו שירים רבים, שחיו להיטיה של ג׳טח בשנות
החמישים. ג׳טה התרגשה לשמע השירים, פרצה בבכי. חבר־הכגסת
יוסי שריד, שנכח אף הוא בבכורה, ניגש אליה להרגיעה, סיפר לה
שכילד היה מעריץ נלהב שלה, ובמיוחד אהב את שירה ״הירוקה״.

צפוי לך שבוע סוער מבחינה רגשית. מוטב שתהיה ער, יותר מתמיד,
כדי לא לטעות ברגשותיך האמיתיים כלפי האנשים הקרובים אליך.
אם תשלוט ברגשותיך, תזכה להצלחה חברתית ותפגוש באנשים
מעניינים. במקום העבודה — התקדמות איטית אך בטוחה. הדיכאון
שבו אתה שרוי באחרונה יחלוף מהר. אילו הייתי מקדיש
קצת יותר מחשבה לאדם הטוב — היית יוצא נשכר.

במתנות לבות שהעתיר עליהם
מני פאר עצמו.
9מנהל סיוטי קולומביה
בישראל וקונסול־הכבוד של
מדינת מונקו, אמנון מטלת,
נכח בעת ההקרנה המלכותית
שהתקיימה בלונדון, בנוכחות
המלכד, אליזכת, לסירטה שיל
כרכרה פטדייפנד גברת
מצחיקה. מטלון הנרגש עמד
ליד סטרייסנד בעת כשזו עמדה
ללחוץ את ידה של המלכה.
נהוג שהמלכה היא הפותחת בשיחה,
אך ברברה סטרייסנד
לא התחשבה בכללי הטקס, יר דה
על המלכה בשאלות, הד הימה
את הנוכחים ואת המלכה
עצמה. כתום ההקרנה הציע
מטלון לברבדה סטרייסנד
להיות אורחת־הכבוד בהקרנה
שתיערך לסרט בישראל. בר ברה,
שהיא יהודיה, הבטיחה
לבוא, בתנאי שמועד־ד,הקרנה
לא יתנגש בלוח־הזמנים העמוס

שלה.

בינה רקנט׳

אשתו של הבנקאי רפאל
רקנטי, מבעלי ״בנק דיס־קונט״
,פתחה תערוכת פיסלי
ברונזה. טען אחד :״להיות
פסל, צריך להיות עשיר ! ״

! 9קרח מכאן ומכאן מצא
עצמו צלם הטלוויזיה והזמר
איתן הדר. הוא הקליט פיז־מון־פירסומת
לעידוד ההתנדבות
למישמר האזרחי, גייס ל צורך
ההקלטה תיזמורת זאול־פני-הקלטה
שלא דרשו תשלום
עבור שירותיהם. את הפיזמון
השמיע הדר באוזני אל״מ
(מיל ).כטלה לדי, שהיא סגן
מפקד המישמר האזרחי. סטלה
התלהבה, שלחה את סרט ההק לטה
לגלי צה״ל ולשידורי יש ראל.
הוועדה האומנותית של
גלי צה״ל פסלה את הפיזמון,
ואילו הוועדה האמנותית של
שידורי ישראל החליטה שהוא
ראוי לשידור. אך מאחר שעדיין
לא נבחר מנהל לרדיו, לא הוח לט
באופן סופי אם לשדר את
הפיזמון ומתי. הגיב הדר :״מי
שסובל מהקפאת הפיזמון הוא
המישמר האזרחי. עובדה, פחות
ופחות אנשים מתנדבים אליו.״

8׳11
מאזנ״ו1

231בספטמבר -
*22 1בא וקט ובר

}0(111

ונ>>.ו1:ו>גג׳8כ8

סוף השבוע יחייב זהירות במה שנוגע לעסקים או לבריאות. משהו הקשור
באש עלול להעיב על שימחתך. מזלך מצוי בשבוע זה בסימן של להבה.
יהיו לד גם הסתבכויות עם ילדים במישפחתך, שיולידו ויכוח חריף בין
ההורים. ייתכן וייראה לך כאילו נשקף לך מקור הכנסה מבטיח יותר
מאשר עבודתך הנוכחית. שקול היטב את מעשיך ועל תסמוך רק
על האינטואיציה שלך. הרבה במסעות מחוץ לעיר. התעסק בספורט.

האתגרים שאתה מעמיס על עצמך מבחינה רוחנית עלולים לעייף אותך
ולגרוס דך כאבי־ראש. תיווכח לדעת שעיכוב רציני בעבודה, שפגע ביוק־רתך,
נגרם בעקיפין בגלל אשה נאה. המרגיז הוא שזה בכלל לא היה
כדאי. אל תאשימי את עצמך בכך שידידי קר ואדיש כלפיך. היי סבלנית.
עקת 5235X91

!1ן ש0
>: 1 2נובמבר -
20 בדצמבר

היזהר מפיטפוט יתר. שמור בסודי־סודות את פירטי המיבצע עליו
אתה עובד כרגע. כדאי שתיזהר דווקא מזה שאתה חושב שהוא
ידידך הטוב — הוא ולא אחר אורב לכל רמי שייצא מפיך, לכל
טעות מיקרית, או לכל מישגה שתעשה. אתה בודד, לכן, יהיה עליך
לעמוד באתגר הזה לבדך, ללא גיבוי של איש. אם תצליח, זרי הדפנה
שיעטרו את קודקודך יהיו חלק ממה שיבוא אחר־כך, תימנעי מבילויים.

הוצאות כספיות בלתי-צפויות עומדות לגרום לך לעמוד בפני מצב מביך. אל
דאגה: אומנם המצב קשה, אך אתה תיחלץ׳ ממנו בכבוד. בעתיד היותר
רחוק צפוייה לך צעידה ניכרת קדימה במישור הכלכלי. יחד עם החת־פתחות
הזאת, תבוא התפתחות ניכרת בכל הקשור להצלחתך בקרב בנות
המין היסה. המכתב שקיבלת, מפתה ומרגיז. עני לו בקרירית. וזה יעזור
21 בדצמבר ־
סו בינואר

פרשה מסויימת שאתה שומר בסוד תיוודע השבוע לאדם הלא נכון,
ועלולה לגרום לך עוגמת נפש גדולה. אין טעם שתכחיש את העובדות
כאשר האדם יטיח אותן בפניך. השתדל להיות אוהד אליו. כי אחרי
הכל, הוא זה שסבל מכל העניין. השתדל לכלכל את מעשיו ביתר זהירות.

ביום ג׳ ייפתרו כמה בעיות עסקים ומוטב שתימנע מכל הימור, או
סיכון־יתר עד סוף השבוע. כדאי גם שתשמור היטב על בריאותך,
ושתנהג בזהירות. גילוי לב עשוי ליישב אי הבנה חמורה שהתעוררה
שלא באשמתך. יהירותו של חבר לעבודה מרגיזה אותך, בן דגים.

פו בפברואר
20 במרס

מטבע החוץ של המדינה יאזל תוך 3חודשים
קיסיע׳ר מאיים בהכרה באש־־ף

רבץ מאיים במילחמה

מונעת אם לא תחודש אספקת הנשק האמריקאי

מנהיגי

המימסד היהודי בארה־יב מסרבים לתמוך במילחמה נגד פיורד

\מגב 1רוט 1ט אג

סרט ״העכבר ששאג״ סיפר על מילחמד, דימ ן
1יונית, שהכריזה מדינה קטנה אלמונית על ארצות־הברית.
שליטי המדינה הקטנה רצו להפסיד במילחמה,
להכריח את ארצות־הברית לכבוש אותה — וכך לזכות
בשפע הכלכלי אשר האמריקאים רגילים להמטירו על
אוייב מנוצח.
אולם בסרט ניצחה דווקא המדינה הקטנה את ארצות־הברית
— והחשבון כולו השתבש.

כל ישראלי יודע כי המדינה תלוייה מבחינה כלכלית
בארצות־הברית. אך מעטים, אף בצמרת המדינה, מודעים
לממדיה של תלות זו.
כל רכישות ישראל בחו״ל ממומנות על־ידי ״רזרבות
מטבע־החוץ״ של המדינה — מצבור מטבע־החוץ המצוי
בידי המדינה. רזרבות אלה, יחד עם הלוואות חדשות,
הם עורק־החיים של המדינה, בדומה לקנה־האוויר של
אדם.

רמאות *

במיספרים יבשים, המצב מבהיל :
יתרות מטבע-החוץ שבידי ישראל מסתכמות כיום בסכום
של 1.5מיליארד דולר 250 .מיליון מסכום זה הן
הלוואות שגייסה ישראל בחצי השנה האחרונה. ישראל

בך זה בעולם האגדה והסרטים ההיתוליים.
השבוע נסתבר לממשדת-ישראל שהכרזת מיל־חמה
על ארצות־הברית היא עניין הרבה יותר
חמור ומסובן.

בשבועיים האחרונים החדה ממשלת אר־צות־הכרית
לחנוק את הקנה הזה, פשוטו במשמעו.
מבחינה בלבלית, בבר החלה המדינה
להיחנק.

** שה לדעת מה היה חשבונו של יצחק רבין, כאשר
[ /החליט לפוצץ את שיחות קיסינג׳ר. יתכן שדעתו
היתר. נתונה כולה לענייני פנים — ואכן, הוא הפך בן־
יום לדמות פופולארית, כאשר כל מיפלגות המימסד —
מחרות עד מוקד ומאגודת־ישראל עד שינוי — מת לכדות
מאחוריו בהתלהבות.
אך רבין ידע כי הוא מנחית מכה מכאיבה ביותר
על הנרי קיסינג׳ר וג׳ראלד פורד, ודווקא ברגע עדין
ביותר, כאשר הם קוצרים תבוסות בכל רחבי העולם.
הוא לא סיכל רק את מדיניותם, אלא גם פגע בהם
באופן אישי.
במייוחד זעם קיסינג׳ר. הוא לא היה יוצא למטע הדר־מאתי,
דווקא בשעה שהתרחשו אסונות בהודו־סין ובפור טוגל,
לולא היה בטוח שההצלחה מונחת בכים. עמדתו
של אנוואר אל־סאדאת, נשיא מצריים, לא השתנתה במה־לך
השיחות, והוא נשאר נאמן לעמדותיו, כפי שהודיע
1עליהן מראש לקיסינג׳ר.

על רקע זה זימן אדיו ראש-חממשדה כשבוע
שעבר את פינחס ספיר לשיחה בארבע עיניים,
ביקש ממנו להפעיל מייד את הסוכנות
למיבצע גיוס בספים מכל מקור ובבל מחיר.
ירבץ תבע מספיר לבטל את תוכניותיו הקודמות,
לפיהן עמד לצאת למסע של 16 יום לאוסטרליה,
הציב בפניו משימה שד גיוס 300
מיליון דולר. רבין מקווה בי די כסכום זה
בדי לשפר את יכולת המדינה לעמוד בלחצים.
פינחס ספיר נענה לבקשה ושינה את תוכניותיו. הוא
החליט לצאת לאיראן, המרכז החדש של העשירים היהו דים׳
ואחר־כך לארצות־הברית, שם ינסה לגייס כספים
מכל מקור אפשרי.
כאשר יכלו כל הקיצים, נשארת למדינה עוד אפשרות
אחת, קיצונית ביותר. בבנקים במדינה יש פיקדונות של
גזרים ב־ 900 מיליון דולר. פיקדונות אלו אינם חלק מיתרות
המטבע של המדינה, כיוון שבעליהם יכולים להו ציאם
כל רגע. הם מפקידים בישראל ביגלל התנאים
הטובים שמשלמים להם.

אולם ישראל, בך סכר קיסינג׳ר, רימתה או
על מה התבססה טענה זו? בעת ביקורו בוושינגטון,
לפני התחלת השיחות, הפיץ יגאל אלון סביבו אווירה
אופטימית. אחרי שנודעה לו העמדה המצרית, הוא נתן
לקיסינג׳ר להבין שאפשר להתפשר עליה. אולם במהלך
השיחות נתברר כי הבטחה זו של אלון היתה חסרת-
כיסוי — וכי אף הוא עצמו לא לחם למען מימושה, אלא
נכנע לקו של רבין.
לקראת הסוף נעשה רבין נוקשה יותר ויותר. היחידי
שניסה למתן אותו במיקצת היה דווקא יצחק רפאל,
שהציע בפיקחות שלא לתת תשובה שלילית מוחלטת, אלא
לבקש באופן רשמי רק הפסקה זמנית של השיחות. שני
השרים הדתיים האחרים תמכו בכך. אולם כל שאר חברי-
הממשלה, וביניהם אותם הקרויים ״יונים״ ,תמכו בהפסקה
גמורה של המשא־ומתן.

עד מה הם סמכו ץ

יתכן שהם הושפעו מדעתם של יועצים, אשר ניבאו
כי מעמדם של פורד־קיסינג׳ר הוא עכשיו כל־כך חלש,
עד כדי לא יוכלו להעניש את ישראל, מכיוון שהקונגרס
סוכר עליה. ב־ 1976 תיערכנה בחירות בארצות־הברית,
הכל יהיו תלויים בקולות ובכסף של היהודים, וכך תוכל
ישראל להחזיק מעמד בשנתיים הקרובות גם אם קיסינג׳ר
יתרגז מאוד.
יתכן גם שרבץ ועמיתיו לא עשו בכלל שום חשבון
הגיוני, ופעלו — כרגיל בממשלת ישראל — ללא תוכנית
מפורטת, לפי מיטב המסורת של ״האילתור הישראלי״.

בך או בך — השבוע נסתבר לממשלת
רבין שהיא עומדת עד עברי פי פחת.

חנק
ך* מכה הנגדית הראשונה. באה במקום הרגיש ביו!
ן תר ביחסי ישראל-אמריקה: הכסף.

פקודות. הבנקים המרכזיים בארצות־הברית יכולים לווסת
כרצונם את נפח ההלוואות, שיכולה ישראל לקבל בבנקים
אחרים בעולם.
מקור כספי אחר, ממנו קיווה האוצר להיוושע, יבש
גם הוא. ישראל קיוותה שממשלת גרמניה תאשר את
הבטחתה להענקה נוספת בסך 600 מיליון מארק על חש בון
הפיצויים לנפגעי הנאצים. על חשבון סכום זה קיוותה
ישראל לקבל הלוואות מבנקים גרמניים. לפתע מסרו
הגרמנים כי הדיונים בנושא זה הופסקו בגלל התנגדות
מיפלגות האופוזיציה. בירושלים הועלה חשד כי צעד זה
הוא חלק ממסע-החנק האמריקאי.
נוכח חנק זה שהטילה ארצות־הברית על כל משאבי-
ההון של המדינה נשאר רק מכשיר כספי אחד בידי
המדינה: הסוכנות היהודית. לסוכנות היהודית יש שם
טוב בחוגים הפינאנסיים בעולם, והיא יכולה לגייס הל וואות
במקום שמדינת ישראל נכשלת. סביר כי ארצות־הברית
לא תוכל לסגור את ההלוואות לסוכנות, כשם
שהיא סוגרת למדינה.

כשעת־חירום יכולה מדינה לתפוס את כד
הכספים הללו, דבר שייתן לה נשימה לעוד
חודש וחצי. אכל ברור בי לאחר צעד בזה לא
יסכים איש לתת אף דולר למדינה, ולבן זהו
צעד שד הרגע האחרון ממש.

ה ת מי כההאמ רי ק אי ת נמ שכת

יתרות הדולרים בקופת האוצר אוזלים, כמו בשעון
החול, כאשר ראש הממשלה יודע כי בעוד שלושה חודשים
לא יהיה במה לשלם תמורת הייבוא השוטף של
המדינה. מחסני צה״ל יהיו מלאים בכלי־נשק. השטחים
יהיו מלאים בהתנחלויות. העיתונות תהיה מלאה בסקרי
דעת־קהל על הפופולריות של רבץ.

אכל מחסני המזון יהיו ריקים.

רזרבת מטבע-החוץ של ישראל תספיק לבל
היותר לשלושה חודשים, אם לא יוזרם מט•
כע־חוץ נוסף לקופת המדינה.

כל זה לא יכול היה לקרות כאשר היה פינחס ספיר
שר־האוצר כי ספיר היה שר בכיר מאוד, ולא עלה על
הדעת שלא לשמוע את דעתו לפני קבלת החלטה מדינית
גורלית. אך בממשלת רבץ, לא שאל איש לדעתו של
יהושע רבינוביץ — ורבינוביץ עצמו נהג כאילו כל עניין
היחסים עם ארצות־הברית אינו נוגע לו.

תחזית הסיכוי למילוי מחודש של מאגר הדולרים בחודשים
הקרובים היא עגומה ביותר. האמריקאים הפסיקו,
פשוטו כמשמעו את העברת הכספים מתקציב הסיוע ל ישראל,
שכבר אושר על־ידי הקונגרס.

ביקורי אסורים

מוציאה בכל חודש כ־ 600 מיליון דולר על ייבוא ותשלומי
חובות.

מזה במה שבועות מונעת ארצות־הברית
לא רק סיוע בספי, אלא גם קבלת כספים ממקורות
אחרים. ניסיונותיהם הנואשים שד ראשי
האוצר להשיג הלוואות ממקורות אחרים עלו
בתוהו. שליחים דחופים, שיצאו לאירופה לגייס
בספים, גילו לפתע בי ערבות בנק ישראל
אינה טובה עוד עכור הבנקים.

היא סגרה את שעריה בפני מנהיגי ישראל.

תהליך זה החל עוד לפני חודש, כאשר בנק צ׳ייס
נזנהטן, השייך לאחיו של סגן־הנשיא האמריקאי, סירב
להעניק לישראל מילווה בסך 120 מיליון דולר. האות עבר
כבזק בכל הקהילה הפינאנסית המערבית: אין להעניק
הלוואות לישראל. הוראה כזאת אינה מצריכה חוזרים או

גם בשיא המשבר בין ישראל וצרפת, לא התקשו
אנשי־מדינה ישראליים לבקר בפאריס. אולם שרי ישראל
גילו לפתע שאינם יכולים לנסוע לארצות־הברית.
איסור בלתי־רגיל זה הוטל על יהושע רבינוביץ, יגאל
אלון ושימעון סרס. רבינוביץ ביקש לצאת לפגישה עם

בד רבינוביץ

עצמו הפך קורבן ראשון לשינוי

היחסים.
כי מייד עם פרוץ המשבר, נקטה ממשלת ארצות־הברית
אמצעי חסר־תקדים ביחסים בין שתי המדינות —
ואף ביחסים המדיניים ביכלל.

שר־האוצר האמריקאי שנדחתה בעבר כבר כמה פעמים.
פרם רצה לדון על הסכם הרכש הצבאי הבא, ואלון ביקש
פגישה עם קיסינג׳ר. לשלושתם נמסר, והדבר הודלף
נמיתכוון לעיתונות, שאין השעה כשרה עתה לביקוריהם
בארצות־הברית.
רק לאישים זוטרים נותרה האפשרות לנסוע לאמריקה.
מה גרם לאיסור זה 1
המטרה הראשונה היתה, מן הסתם, הפגנתית. ממשלת
פורד רצתה להמחיש לחברי ממשלת־ישראל את 1חומדת
המשבר בין שתי המדינות, בצורה אישית ומיידית ביותר.

מק-גאוורן כא כשליח המדיניות החדשה
של ממשלת ארצות־הכרית.
הוא מהווה מועמד אידיאלי לשליחות בלתי־רשמית
כזאת, מכמה טעמים:
<• הוא שייך למיפלגת האופוזיציה, ועל כן אין מע שיו
יכולים בצורה כלשהי לחייב באופן רשמי את פורד
וקיסינג׳ר.
י• במישור הפרלמנטרי הוא תופס עמדה בכירה מאוד,
כיו״ר ועדת־מישנה של ועדת־החוץ של הסנאט העוסקת
בענייני המיזרח־התיכון. משום כך יש בעקיפין תוקף רב
להודעותיו.

אד היתה לאיסור גם מטרה מעשית. בצע
הגותם הרגילה, הכריזו ראשי ישראל כל,וליל,ולות
שהם מתכוונים לפנות לציכור האמריקאי
נגד הנשיא וממשלתו. הם התכוונו בבי-
עוד לפני כישלונה הסופי של שליחותו, הבהיר קי־קוריהם
לפנות לאמצעי־התיקשורת, לקונגרס
סינג׳ר לרבין כי האלטרנטיבה היחידה להסדר־ביניים
ולציכור עצמו. עכשיו נמנע מהם הדכר כאופן
,1יא כינוסה מחדש של ועידת־ז׳נבה, שבה תעמוד ישראל
פיסי.
• כאיש מרכזי כסנאט, הוא מערער את
האמונה כי תמיכת הסנאט נתונה אוטומטית
לישראל.

אמבארגו זוטא

לבדה מול כל הערבים והסובייטים.
הדבר לא הבהיל את רבץ, מפני שקיבל את דעתו
של מנחם בגין, שאינו רואה בז׳נבה אסון. כי גם בז׳נבה
יכולה ישראל לעמוד על שלה, להגיד ״לא״ לתביעות כל

בליבו של חוסיין מתגבשת זה מכבר ההכרה שעתיד
השושלת ההאשמי יהיה בטוח יותר אם תחזיק רק בעבר־הירדן,
בלי הגדה המערבית של הירדן. אולם חוסיין חשש,
בצדק, שאם תקום מדינה של אש״ף בגדה המערבית, היא
עלולה לנסות להפיל אותו גם בגדה המיזרחית. מכאן
התנגדותו המוחלטת לפיתרון הפלסטיני.

אולם כימים האחרונים מתגבשת תשוכה
לכעייה זו: כחסות נשיא סוריה, נערכת סולחה
כין חוסיין ואש״ה. עיקריה: כמיקרה של
מילחמה, מצטרפת ירדן לחזית המיזרחית. כ־מיקרה
של פיתרון, מסכימה ירדן למדינה פלס טינית
כגדה המערכית, תמורת הסכמת אש״ף
לקיומה הנפרד של ירדן מעכר לנהר.

תזוזה ראשונה בכיוץ זה ניתנה כבר השבוע, כאשר
הצהיר יאסר עראפאת כי על הפלסטינים להתגבר על
תסביך ״ספטמבר השחור״ ,בו ביצע חוסיין את הטבח
בפלסטינים.
הסדר זח, אם יקום, יאפשר הכרה אמריקאית באש״ף
בהסכמת חוסיין, והתקרבות אמריקאית־סורית, תמורת
התרחקות אש״ף ממוסקבה.

כמיקרה כזה לא תוכל ישראל להמשיך ב־

ך* מורה עוד יותר היתר. השעיית היחסים בעניין
( 1שגם בו תלוי גורל המדינה, בייחוד בשעה שגברו
סיכויי המילחמה.

כשכועיים האחרונים החל להסתמן מעין
אמבארגו־זוטא על נשק לישראל.

חלק מן הדברים נודעו באמצעות העיתונות הזרה :
• המשא־ומתן על רכישת מטוסי הקרב החדישים
מדגם פ.־ 15 נקטע באיבו.
• מישלוחי טילי הקרקע־קרקע מדגם לאנס, שנועדו
להיות התשובה הישראלית לסקאדים, ושעל אספקתם ל ישראל
סוכם בביקורו האחרון של אלון בוושינגטון,
עוכבו.
• בדחו למועד בלתי־קבוע כל המגעים המוקדמים
לקראת אספקה צבאית חדשה, החל משנת התקציב המת חילה
בארצות־הברית ביוני . 1975
!• בוטלו ההזמנות לצה״ל לשגר צוותים שיתאמנו
בבסיסים אמריקאים בכלי־נשק חדישים שכבר סופקו, או
שעמדו לספקם, לישראל.

• נרמז כמפורש שממשלתו של פורד אינה
מתכוונת למלא את תכיעותיה החדשות
של ישראל לנשק וציוד צכאי, כיוון ״שישראל
חזקה עתה די והותר:״
דוברים ישראליים טרחו השבוע להבהיר כי ישראל
יכולה לנהל מילחמה במשך חודש, מבלי להזדקק לחלפים
ולציוד חדש מארצות־הברית. אולם הבטחה זו לא הועמ דה
עדיין במיבחן המציאות.
חומרת המצב הביאה את יצחק רבין להתבטאות, ש יכלה
להתפרש כאולטימטום נגדי מוסווה לארצות־הברית.
בהופיעו בוועידת הקיבוץ הארצי, דווקא, הכריז רבין
כי כל עוד תקבל ישראל ציוד צבאי מארצות־הברית, לא
תצא למילחמה מונעת.

האיום המרומז: אם יתכרר לממשלת ישראל
כי מאזן־הכוחות הצכאי המיידי עומד להשתנות
לרעתה, כיגלל אי-קכלת נשק אמריקאי,
היא תעדיה לצאת מייד למילחמה, כדי
לנצל את מאזן־הכוחות הקיים.
האיום הושמע ושודר — אך בלי־התיקשורת הצניעו
אותו מייד, כנראה על פי רמז מלמעלה. רבין לא רצה
להפריז בקו זה.
קשה להאמין כי ממשלת פורד תתרשם במייוחד מן
האיום. כי היא יכולה לעשות בעצמה את החשבון: אם
ישראל תצא למילחמה ותנחל הישג צבאי, מובטחים
אולטימטום סובייטי והחלטה נמרצת של מועצת־הביטחון
להפסקת הקרבות.

כאותו רגע תהיה ישראל תלוייה שיכע
תיים כגיכוי מדיני אמריקאי וכאספקה מאסי־כית
של נשק אמריקאי לחידוש המלאי שנהרס
כמילחמה.

דנ סז +אש״ף
ך אמצעי״הלחץ העיקרי של ארצות־הברית ב״
שבוע האחרון היה מתוחכם עוד יותר. הוא לבש את
דמותו של ג׳ורג׳ מק־גאוורן, המועמד הדמוקרטי שנכשל
בבחירות האחרונות לנשיאות.
הוא בא למרחב, נפגש באופן הפגנתי עם יאסר ערא-
פאת, הגיע לישראל, ערך כאן מסיבת־עיתונאים בלתי-
רגילה, בה הודיע, בקולו הפרופסורי היבש, שהוא ״מעבד
תוכנית״ למדיניות אמריקאית חדשה במיזרח־התיכון.

עיקריה: שיכת ישראל לגכולות ה־ 4כיו•
ני ,1967 הקמת מדינה פלסטינית כגדה וברצו
עה, הכרה ערכית כמדינת-ישראל.

כאשר נשאל איך מתיישבת תוכנית זו עם גילוי־דעת
שעליו חתם בשעתו, נגד הזמנת יאסר עראפאת לאו״ם,
השיב מק־גאוורן בגלוי-לב שאינו מקובל בישראל: זד.
היה גילוי־דעת ״לתצרוכת פנימית״ — כלומר, כדי לצוד
קולות יהודיים. הוא לא נבע מהבנת הבעייה. עכשיו,
משעמד על המציאות החדשה, הוא מתכוון להציע פיתרון
רציני.
לביקורו של מק-גאוורן בישראל נתלוותה הקומדיה
הרגילה בעיירה פרובינציאלית. כל עסקן מדרגה ג׳ הש תדל
בקדחתנות להיפגש עם הסנאטור, לפרסם בקולי-
קולות את פגישתו, לברך את עצמו על הזכייה הגדולה
שזכה בה.
אולם אווירת־קלושמרל זו לא יכלה להסתיר את ה השלכות
הרציניות ביותר של ביקור זה.

בעיניים א מ רי ק איו ת: יונ ת ה שלום התרטקה
שאר הצדדים, ולהביא על־ידי כך לפיצוץ הוועידה מבלי החרמת אש״ף — והדכר ימוטט את כל עמשייגרם
לה נזק.
דותיה המדיניות שד ממשלת ישראל.
חשכון זה יכול להשתנות כאופן מהפכני,
אם תכיר ארצות־הכרית כאש״ה ותסכים להזמנת
האירגון לוועידה.
באמצעות מק־גאוורן, רמז קיסינג׳ר על אפשרות זו:
אם ישראל לא תיכנע עכשיו ותסכים להסדר־ביניים על פי
תוכנית קיסינג׳ר־סאדאת, עשוייה לצאת הזמנה אמ״
ריקאית־סובייטית לכינוס ועידת ז׳נבה בהשתתפות אש״ף.
הזמנה כזאת, מטעם שני יושבי־הראש של הוועידה,
תעמיד את ממשלת ישראל בדילמה נוראה. אם תסכים
להיענות. יתחולל משבר פוליטי ממדרגה ראשונה ביש ראל,
ויתכן כי ממשלת־רבין תיפול, מאחר שהתחייבה,
ברוב איוולתה, להיפגש עם אש״ף ״רק בשדה-הקרב.״ אם
לא תיענה להזמנה, ד,יא תעמוד בפני העולם כולו כצד
המחבל בשלום, והמצב עשוי לאפשר לערבים להשיג
החלטות מרחיקות־לכת באו״ם ולבודד את ישראל כליל,
לפני צאתם למילחמה בה.

יתכן מאוד שקיסינג׳ר מאמין שאיום זה די
בו כדי להכניע את רכין, שהתכלט יותר מכד
אדם אחר כצמרת המדינה כיחסו השלילי המוחלט
לעניין הפלסטיני.

ציר אש״ף־חוס״ן
ודם לשליחות מק־גאוורן היתד. עוד תכלית, והיא
חורגת אף מן המשבר החמור ביחסי ישראל־אמריקה.
פגישת עראפאת־מק־גווארן היתר. הפגישה רמת־דד
דרג ביותר של המנהיג הפלסטיני עם אישיות אמריקאית
בכירה, מתחת לדרג הממשלתי.

היתה זאת מיחווה אמריקאית חשוכה כיותר
כלפי אש״ף, ואין ספק שנועדה לשמש
מטרה מעשית.

היה צפוי כי במוקדם או במאוחר תכיר ארצות־הברית
׳באש״ף כבנציג בילעדי של העם הפלסטיני. עמדת אש״ף
בעולם איתנה מדי, כיום, מכדי שארצות־הברית תשתעשע
באשלייה (המקובלת בישראל) שאפשר להשיג פיתרון במרחב
בילעדיו. בשיחות האחרונות נוכחו האמריקאים
לדעת שגם אנוואר אל־סאדאת אינו חופשי בהחלטותיו
לזוז לקראת השלום, כל עוד אין אש״ף משתלב בתהליך
המדיני.
אולם הכרה אמריקאית רשמית באש״ף נתקלת במח סום
מכריע: גורלו של חוסיין. אין ארצות־הברית יכולה
להפקיר את המלך, הממלא תפקיד חשוב במערך האמרי קאי
במרחב, והמשמש כמגן האגף הצפוני של סעודיה
ונסיכויוודהנפט.

כניעה

אם תוכל ממשלת רבין להחזיק מעמד מול התקפת
| אמריקה משולבת זו — כלכלית, צבאית ומדינית?
כל הקלפים שרבץ סמך עליהם נפלו מידיו, בזה אחר

התמיכה המוחצת של הקונגרס, כמאכק
שד ישראל נגד קיסינג׳ר, לא התממשה.
ביקור מק־גאוורן היה רמז לכך. חשובה עוד יותר
השתיקה הרועמת של הקונגרס בימים האחרונים. חברי־
׳הקונגרס חוששים כי המשבר הכלכלי הפוקד את אמריקה,
אי־הרצון הכללי להסתבך בעימותים צבאיים והפחד מפני
הפסקת זרם הנפט הערבי אינם מאפשרים להם להעניק
לישראל תמיכה נגד ממשלת פורד.
אחרי מק־גאוורן בא ארצה, לביקור חפוז ופיתאומי,
הסנאטור היהודי יעקוב יעבץ. קרוב לוודאי שגם הוא
הביא לממשלה את אותה הבשורה: במיקרה של משבר,
אל תסמכו על הסנאט. אין בסנאט מצב־רוח לעימות עם
קיסינרר ופורד על נושא זה.

יעבץ ומכס פישר ,״היועץ היהודי״ שד ניב־סון
ופורד, שבא לפניו, הביאו עימם גם כשורה
שניה, לא פחות חמורה: אין המימסד היהודי
כארצות־הכרית מוכן כעת לצאת למילחמה
נגד ממשלת ארצות־הברית. על ישראל להסתדר
עם קיסינג׳ר, ולא להילחם כו.
במצב זה, אין הרבה טעם במישלוח גנרלים ישראלים
בדימום לצורכי ״הסברה״ בארצויודהברית, שבה התואר
גנרל הפך לתואר־גנאי, שם נירדף לכסיל פוליטי. נראה
כי המיתקפה ההסברתית הגדולה התמוטטה עוד לפני
שהתחילה.

קיסינג׳ר פצוע קשה. אבל הוא דומה לחייה
פצועה, שהיא מסובנת הרכה יותר מאשר חייה
בריאה.

בפני רבין ועמיתיו עומדת עתה ברירה פשוטה ואכ זרית:
להיכנע בגלוי לקיסינג׳ר ולהודות שההחלטה
מלפני שלושה שבועות היתה איוולת גמורה — או להסתבך
בהרפתקה המסוכנת ביותר בתולדות המדינה.
לכל היותר הם יכולים לקוות שקיסינג׳ר יסכים לבקש
מסאדאת שינוי מילולי חסר־משמעות, שיאפשר לממשלת
רבץ לכסות את מערומיה ולטעון ש״המצרים שינו את
עמדתם,״ ושעל כן בא שינוי ישראלי.

גם עדה-תאנה כזה תלוי עתה בחסדו שד
קיסינג׳ר הזועף.

הרוגבי הגיע לישראל במחתות ־

ליטוף בפרצוף

שחקן רוגבי מקבוצת חולון, ששלושה משחקני קבוצת
אוניברסיטת תל־אביב מנסים להוציא מידו את הכדור,
מגן על עצמו תוך הצמדת הכדור לביטנו והדיפת אחד מיריביו בפניו. הכל מותר ברוגבי,
מלבד לבעוט או לפגוע בשחקן שהכדור אינו בידו. בכל קבוצה משתתפים 15 שחקנים.

(11111
ך י הרגו: ח!חרנו!״ צעק באנגלית
יו 4 1צעיר מזוקן אחוז אכסטזה. ד״וא קם
על רגליו, נופף בידיו וצרח במלוא גרונו :
״הרוג! הרוגו״
אחר־כך התיישב לו בצל אחד העצים,
לגם בשלווה מתוך בקבוק קוקה־קולה, חייך
אל חבריו שישבו סביבו, צבט את לחייה
של תינוקת והפריח נשיקה לעבר גערה
שעמדה בסמוך לו. אחר־כך חזר שוב
לשאוג ללא הרף :״תהרגו! תהרגו!
תהרגו !״
אלה שכלפיהם היו שאגותיו מופנות,
ניראו במבט ראשון כמתאמצים מאוד ל מלא
אחר הפקודות וקריאות־העידוד הרצ חניות.
הם הסתערו על יריביהם, זינקו
עליהם, לפתו אותם בעוצמה וניסו להש

כיבם
על הקרקע. הם השתמשו באגרופיהם,
בעטו ברגליהם ואפילו חנקו את צווארי
היריבים לקצב מקהלת קריאות־ההרג ש ברקע.
אבל
כל המחזה הנורא הזה, שהתחולל
השבוע במיגרש־הספורט של קיבוץ תל-
יוסף בעמק-יזרעאל, לא היה אלא אחיזת-
עיניים. במשך השבת האחרונה, כאשר
נערך על מיגרש זה ועל מיגרש־הכדורגל
של קבוצת גבע השכנה טורניר הרוגבי ה ראשון
בישראל, בו נטלו חלק לא־פחות
מ־ 15 קבוצות שהתחרו זו בזו בשני בתים,
במישחקי־בזק של 20 דקות המישחק, הסתבר
כי מה שנראה, למראית־עין, הברוטאלי
והאלים שבמישחקי־הספורט, אינו
אלא התמודדות הוגנת ומעודנת, שבהש-

וואה אליה נראה כל מישחק כדורגל בארץ
כבית־מיטבחיים.

פארודיה
על כדורגל

׳ *11ל ! 1יליד 1אומר שחקן רוגבי המשתטח לרגליו של שחקן יריב, במאמץ
1 /י י 1 /למנוע ממנו להגיע אל קו השער ולהניח את כדור הרוגבי

מאחוריו, דבר שיקנה נקודות לקבוצתו. התמונה צולמה במישחק שנערך בקבוצת
גבע, בטורניר שרוב משתתפיו היו עולים ממדינות חבר העמים הבריטי.

ץ* ושגי הישראלי הממוצע לגבי ה-
* [ רוגבי מסולפים מעיקרם. הוא רכש
אותם מצפייה בסרטים אמריקאיים שבהם
נראות שתי קבוצות של ביריונים חבושי-
קסדות ומגיני־כתפיים אימתניים, מנסות
לקטול זו את זו באמתלה של רדיפה אחרי
כדור סגלגל. אלא שמישחק זה, המכונה
בפי הישראלים ״רוגבי,״ אינו רוגבי כלל,
אלא כדורגל אמריקאי. הרוגבי הוא מישחק

דומה, אך בעל כללים שונים, הנפוץ בעיקר במדיו
חבר־העמים הבריטי, בצרפת ובמדינות אמריק
הדרומית.
אילו היו מספרים לחובבי־הספורט בארץ ש
בישראל מתקיימת זו השנה השלישית ברציפות לי
רוגבי סדירה, בה נערכים מישחקים מדי-שבת,
היו ודאי פוקחים את עיניהם בספקנות. מדורי־הספו
בעיתונים אינם מדווחים על מישחקים אלה, ד.
וויזיה אינה מצלמת אותם. קיים מעין קשר של ה
עלמות ממישחק זה בישראל, הנובע מהדימוי השלי
שהוא רכש לו בארץ, משום־מה ובהחלט לא בצדק,
עובדה: למרות שבמשך כל השבת נערכו מישד
טורניר הרוגבי בתוככי קיבוצים כמו גבע ו תל*-
לא טרח איש מחברי קיבוצים אלה לבוא לחז
במישחקים. הצופים היחידים היו שחקני הקבוצו
נערותיהם ובני־מישפחותיהם, שחגגו את המו

־ ומלהיב אקדמאים, קיבוצניקים, סטודנטים וחתיכותיהם 1

זריקת ביניים

התמונה האופיינית לנזישחק
הרוגבי: שישה שחקנים, שלושה
מכל קבוצה, מתחבקים לאגודה אחת, כשהשופט מטיל את

כדור הרוגבי לרגליהם. הם ינסו לבעוט את הכדור החוצה ושחקן
הקבוצה שיתפוס אותו ראשון יוביל אותו למטרה. במרכז: תמונה
מתוך מישחק רוגבי בבריטניה, שם הוא מהווה מתחרה לכדורגל.

1 1 1 1 * 111 *1 1 1 1 1 1 1 1 * 111 שחקן־רוגבי המחזיק בכדור צמוד לחזהו
מתחמק מרודפיו תוך הפעלת מהירות ותכ11-111
סיסים.
אחד מרודפיו נעול בנעלי־בית קיבוצניקיות, המשמשות לו כתחליף לנעלי־התעמ־לות.
השחקן יכול להעביר את הכדור קדימה רק בידיו או בבעיטה. מסירה מותרת רק
לאחור. בתמונה למטה מתחמק שחקן מקיבוץ מעיין־צבי מיריב המנסה לחסמו.

רע בצורת פיקניק עליז. כי המישחק
שמשגע מיליונים ברחבי העולם לא הצליח
עדיין להזיז דבר לאף ישראלי אחד.
כמה מילים להשכלה הספורטאית ה כללית.
הרוגבי
הוא אחד מענפי מישפחת ה-
כדורגל. באנגליה שיחקו כדורגל מאז ה מאה
ה־ ,14 לפי כללים וחוקים שהשתנו
ממקום למקום, וקיבלו נוסחה אחידה רק
במאה ה־ , 19 בתקופת המהפכה התעשייתית
שאיפשרה גם לבני המעמדות העובדים,
שהתרכזו בערים, לעסוק בתחרויות־־ספורט
קבוצתיות. הכלל היסודי שנשמר בכל
התקופות, ובכל הגילגולים שעבר המישחק,
היה שמותר להעביר את הכדור מצד אל
צד במהלך המישחק, ולנסות ולכבוש שערים

רק באמצעות בעיטות ברגליים.
יום אחד החליט תלמיד בבית־הספר התיכון
הוותיק והמפורסם של רוגבי, אחד
משלושת בתי־הספר של האצולה האנגלית,
ללעוג למישחק הכדורגל. הוא המציא מיש-
חק שנועד, כנראה להיות מהתלה, פא-
תדיר. על מישחק־הכדורגל. במקום הכדור
העגול קבע כדור סגלגל. את קורות ה שערים
הגביע לגובה שאפילו נפילים אינם
מסוגלים להתרומם אליו, ובמקום העיקרון
המקודש של הבעיטה התיר גם לתפוס
את הכדור ביד ולרוץ עימו לעבר שער
היריב.
עד היום קבוע שלט במיגרש־ד״ספורט
של בית־הספר ברוגבי, האומר :״אבן זו
היא לזכר העזתו של ויליאם וב אליס,
שבתיעוב נאה לחוקי מישחק הכדורגל
כפי שהיו מקובלים בזמנו, נטל את הכדור
בידו והחל לרוץ עימו, וכך יצר את ה־סיג׳נון
המייוחד של מישחק הרוגבי.1823 .״
אבל מה שהחל כבדיחה, הפך לעסק
רציני מאד. כעמר חמישים שנה כבר
התחלקה אנגליה לשני מחנות: אוהדי

הרוגבי ואוהדי הכדורגל. בני-אמריקה, ל שם
הובאו שני המישחקים, דחו את שניהם,
יצרו תירכובת של מישחק חדש, שהוא
שילוב של שני המישחקים, דומה יותר
לרוגבי אך בעל חוקים וכללי-מישחק
שונים.
מה שמאפיין בעיקר את מישחק הרוגבי
הוא כמה כללי־יסוד. כל קבוצה צריכה
לנסות להעביר את הכדור ולהניחו מעבר
לקו־המיגרש של היריב, בבעיטות, במסי רות
או בריצה עם הכדור. הצלחה במשימה
זו מזכה את הקבוצה בבעיטה חופשית של
הכדור לעבר שער־היריב הגבוה. לשחקני
הקבוצה היריבה מותר לחסום רק את ה שחקן
הרץ עם הכדור, בעזרת גופותיהם
דדיהם, מבלי לבעוט בו. לשם כך מותר
להם לתפוס את השחקן המחזיק בכדור
מצווארו ומטה, להפילו, לדחפו ואפילו
לשכב עליו.
כאשר נעצר מהלך הכדור, מסתדרים
שלושה שחקנים מכל קבוצה לבעיטת־בי־ניים.
הם נצמדים זה אל זה, מתכופפים.
הכדור מושלך באמצע לרגליהם ואז מותר
להם להרחיקו רק בבעיטות.
למרות שבמבט ראשון נראה הרוגבי
(המשך בעמוד )22

ל ה רו ג ־ אבל כעד* 1ותו
(המשך מעמוד )21
מישחק פראי ומטורף, משהו בסיגנון ״תפוס
כפי יכולתו״ ,הרי למעשה הוא מישחק
ידידותי ורגוע יותר מאשר הכדורגל. ב ממוצע
נפגעים במישחק רוגבי פחות שחק נים
מאשר בכדורגל. הוא מחייב גם כושר
גופני, זריזות ומחשבה מרומים יותר מאשר
הכדורגל. שחקן הרוגבי אינו צריך
רק ״שכל ברגליים,״ כמו הכדורגלן. הוא
זקוק ליותר כוח, ליותר העזה ואומץ
ובדרך כלל גם יותר פיקחות וערמומיות.
לארץ הביאו את המישחק יוצאי מדינות
אנגלדסכסיות ששיחקו בו בארצותיהם.
אחד מהם היה בארי יודלמן ,23 ,שעלה
לפני ארבע שנים מיוהנסבורג שבדרום-
אפריקה, בתום שירותו הצבאי שם. בארי,
שהשלים השנה את לימודיו לתואר ראשון
בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית
בירושלים, שיחק רוגבי בבית־הספר היהודי
שבו למד. בארץ החל משחק עם כמה
ידידים, גם הם עולים ממדינות חבר-
העמים הבריטי. כעבור זמן קצר צצו
קבוצות רוגבי בכל רחבי הארץ, בעיקר
במוסדות אקדמאיים ובקיבוצים שבהם יש
צעירים ממוצא אנגלו־סכסי.

לגייר א ת
המי שחק

בצאתו לדרך־

אמרי לו סע ברכבת
בו השפיעי על בעלו שינוע ברכבה, שם הוא יכול לדג&עו.״
להרוא אה העתון בנחת ובהרחבה הדעה,״ להתכונן בנוה
הנאה החולה ליד החלון ולמנות מספל לפה מהביל ומשיב נפש״,
למה להתעצבן באם אפשר להנפש,״ למה מתח כאשר אפשר
לחת מרגוע לעצבים״ .ברכבת הוא יגיע למחוז חפצו במהירות
ובנחת ויאגוד מרץ וכוחות ליום עמל התובע ממנו
מאמצים.כה.רבים,
הנוסע ברכבת אחת — חוזר שגית ואה ממליץ
על נ ו בפני חבריו.

תן טרמ 3לחייל

ן וכבי הדונכי, המשוגעים אחרי מה
ן 1שהיה עבורם הספורט הלאומי באר צותיהם,
הקימו באופן רישמי את איגוד
הרוגבי לישראל, מקיימים ליגה סדירה
שבה משתתפות 6קבוצות. הם קיוו ש יצליחו
להדביק גם את הישראלים בהתלהבותם,
אולם התאכזבו סרה. זו השנה
השלישית הם שרויים בבדידות מזהירה.
רק ישראלים בודדים הצטרפו לליגה שלהם.
אחד מאלה הוא גדעון פו־מינגר׳ סוחר בן
26 שלמד באנגליה, הכיר שם את המישחק
והפך מזכיר האיגוד הישראלי.
״אנחנו מנסים לגייר את המישחק הזה,״
אומר בארי יודלמן בריא־הגוף .״לא רוצים
שזה יישאר מישחק אנגלו־טכסי בלבד.
אבל הישראלים לא מוכנים לאכול את זה.
חושבים כאן שזה מישחק אלים. אחרי מה
שאני רואה במיגרשי־הכדורגל שלנו, הרי
הרוגבי זה מישחק אציל לעומתם. זהו מיש-
חק ספורטיבי, ידידותי, בילוי חברתי״.״
ישראלי נוסף שחלו אחרי הרוגבי הוא
רוטקו ברוך, מורה-התעמלות בן 50 מנה-
ריה. הוא עלה לפני 18 שנים מארגנטינה,
שם שיחק רוגבי. אחרי הפסקה של 15
שנה חזר למישחק בהתלהבות־נעורים וב כושר
מעורר־קינאה. הוא משחק עתה ב קבוצת
הטכניון החיפאי.
באחד המישחקים התיצב מולו דויד
הולדר בן זד 15 וחצי, מקיבוץ יזרעאל
שבעמק. דויד עלה עם הוריו לארץ מדרום-
אפריקה כשהיה בן שנתיים. הוא ראה את
הוותיקים בקיבוץ משחקים רוגבי ונתפס
גם הוא. היחיד מבין כל בני־הנוער ב קיבוצו
.״אני לא מבין מדוע זה לא מושך
אחרים,״ אמר דויד .״אותי זה מקסים. זה
אומנם מישחק אלים, אבל לא כמו כדורגל.
״יש כאן הרגה יותר חנאח, דווקא בגלל
הדברים שנראים כמו מכות. ובעיקר, זה
המישחק היחידי שאפשר לפגוש דרכו המון
אנשים מעניינים.״

מי שחק
על רמה
ף אומנם, בגלל ייחודו, הסו הרוגבי
1הישראלי למישחק של סטודנטים, אקדמ־איים׳
קיבוצניקים ובעלי מיקצועות חופשיים.
אחרי שהם מוציאים את האנרגיה
שלהם בהתפרקות כללית על המיגרש׳ ד,ם
לוחצים ידיים בנימוס, מברכים זה את זה
ויוצאים לבלות יחד.
בניסיון להפיץ את דת הרוגבי בישראל
הם פנו לצה״ל, בהצעה להקים קבוצות
רוגבי של חיילים, מתוך תיקווה שהחדרת
הרוגבי לצה״ל תשפר את הכושר הגופני
של הרבה חיילים. ההצעה לא זכתה אפילו
בעיון רציני. יוזמה אחרת, להפיץ את
הרוגבי בבתי־הספר בארץ, זנתה בגורל
דומה.
ואולי מוטב כך. לפחות ענף־ספורט אחד
בארץ יישאר בלי עסקנים, בלי פוליטיקה,
בלי קניות, מכירות, איומים, פיצוצים, גנג־סטריזם
ואלימות.

ת מ רו רי ם
הועלה לדרגת ניצב־מיישנה, ראש
המחלקה לחקר הונאות של המטה הארצי
בני מין זיגל, שנולד בפולין, עלה לארץ
ב־ 1948 והצטרף למישטרודישראל ב־, 1949
היה ראש מיחלק ההונאה במחוז תל-אביב
של המישטרה, מונה לפני מיספר חודשים
לראש המחלקה לחקר הונאות של המטה
הארצי המטפלת בין השאר בפרשות השחי תות
הגדולות שקיבלו לאחרונה פירסום
נירחב, אחרי שהעולם הזה כבר גילה אותן
לפני זמן רב.
הוכתר בארצות־הברית, אחרי מי-
שאל בין אופנאים ועורכי עיתוני-אופנה,
בתואר הגבר האלגנטי ביותר בלבושו,
כוכב סידרת הטלוויזיה קוג׳אק, טלי
(אריסטוטלח) סאבאולאס, שפתח לאח רונה
גם בקאריירה של זמר, הגיע עם
שירו אס לצמרת מיצעד־הפיזמונים ה בריטי.
יליד נידיורק, בן למישפחת מהגרים
מיוון, בנה של שחקנית-אופי מצטיינת,
בעל תואר אוניברסיטאי ראשון בפסיכו לוגיה,
שירת במרכז-ההסברה של ממשלת
ארצות־הברית, היה מנהל בכיר של תוכניות
ואירועים מייוחדים בתחנת הטלוויזיה
אי־בי־סי, זכה ב־ 1962 באוסקר כשחקן־
המישנה הטוב ביותר עבור תפקידו בסרט
איש־הציפורים מאלקטוז, מופיע רבות
כשגריר של רצון טוב מטעם ממשלת
ארה״ב ברחבי העולם.
נפטרה. בלונדון, בגיל ,41 יום
לאחר הצגת הבכורה של המחזה גירוש
השדים בו כיכבה, השחקנית מ רי יור,
שנחשבה לאחת מכוכבות הבמה והבד
הבריטיים, אשתו של השחקן־מחזאי רו־ברט
שאו ד,ממלא עתר, את אחד התפקי־

יור, שאו ובנם
מוות מפתיע
דים הראשיים בסירטו של הבמאי מנחם
גולן, יהלומים, ביקרה אצל בעלה בחודש
שעבר בארץ.
נפטר • בירושלים, בגיל ,72 מי
שהיה מנהלו הראשון של מכון וייצמן ב דויד ארנסט פרופסור
רחובות, השתלם בגרמניה, שנולד כרגמן,
בכימיה,
מתמטיקה ופיסיקה, הפד בגיל 26
למרצה הצעיר ביותר באוניברסיטת ברלין,
עלה לארץ ב־ ,1934 היה ממקימי מכון זיו
ברחובות שהפך למכון וייצמן, הצ טרף
להגנה ופיתח את חומר הנפץ ה ראשון
שיוצר בארץ, היה חבר הוועדה
הטכנית של ההגנה, ראש חיל המדע
(חמ״ד) של צה״ל, בשנים 1952—1966 כיהן
כיו״ר הוועדה לאנרגיה אטומית, חיבר
ספרי מדע וזכה לפרסים רבים, ביניהם
פרס ישראל ב־.1968
נפטר. בתל־אביב, בגיל ,72 מי
שכיהן במשך שנים רבות כסגן מנכ״ל המועצה
לשיווק פרי הדר, יוליוס וייסכרג,
שנולד ברוסיה, למד כלכלה וקיבל תואר
דוקטור באוניברסיטת קניגסברג, עלה ל ארץ
ב 1934-ועסק בקידום ענף ההדרים,
היה אחראי לשיווק הדרים בארץ ובחו״ל,
הקים ב־ 1970 את סניף המועצה לשיווק
פרי־הדר בפרים ולאחר שיצא לגימלאות
שימש כיועץ לענייני ספנות במכון הייצוא.
נפטר. בתל־אביב, בגיל ,74 בעל
רשת החנויות להלבשה י. שניידמן ובניג,
יצחק שגיידמן, שעלה לארץ ב1934-
ממחוז מינסק, פתח בתל־אביב הקטנה מיפ-
על לייצור מרצפות שפשט את הרגל בגלל
משבר בענף הבנייה, הקים דוכן למימכר
ירקות, עבר לענף ההלבשה, תחילה כבעל
דוכן למכירת סידקית שגדל לרשת חנויות,
היה בתקופת המנדט הבריטי מפעילי העלייה
הבלתי-חוקית.
י־יייי־י7

תמונה ! 1היא נסור, אומות
דוגמנית הצמות שלומית אמיר המובנה
רהוביע במודעות־בוסוס בעירום, אבר-

והבייצוא!
ך* גברים הישראליים הם חנטרי־
1 ( 0שיים. אם החברים של איציק, החבר
שלי, יראו תמונה שלי בעירום, הם
ירדו עליו ויצחקו עלי חודשים!״ התרגשה
הדוגמנית שלומית אמיר, בהסבירה מדוע
הסכימה להצטלם בעירום עבור הספר
דייב, אך התנתה את הסכמתה בכך שה תמונות
תהיינה מיועדות אך ורק לעיתונות
חו״ל.
שלומית :״אני באופו אישי חושבת
שעירום הוא יפה. בעוד עשר שנים לא
יהיה לי גוף חטוב, אז נעים יהיה להיזכר.
אך מאחר ואני יודעת בדיוק איך מתייחסים
בארץ לעירום, בעוד שבחו״ל כל דוגמנית
המכבדת את עצמה מחזיקה תמונת עירום
באלבום שלה, החתמתי את דייב על חוזה
שבו נקבע כי התמונות מייועדות אך ורק
לפירסומת בחוץ לארץ.״

מ א רו ק אי ת, זה
לא פונק צי ה!
חלומית אינה היחידה המסכימה
להצטלם בעירום לייצוא בילבד. קדמו
לה הדוגמניות פנינה רוזנבלום, ביאטריס
שוורץ ורבות אחרות, שהצטלמו בעירום
עבור עיתונים זרים כמו פלייבוי, פנטהאוז
ואחרים, בעלי תפוצה של מיליונים רבים

— אך בתנאי שהתמונות לא יופיעו חלילה,
בתל־אביב. במרוקו שנולדה
אמיר, שלומית כשולמית עמאי, היא השישית מתוך
שנים־עשר ילדים. מישפחתה, המתגוררת
בעיירת־הפיתוח נתיבות, היא מעזטודיכו*
לת, ובילדותה השתתפה שלומית בהפגנות
שערך אביה נגד מישרד־הסעד. מספרת
שלומית :״אני מרוקאית גיזעית, ובתור
אחת שכזו עושה כל מה שמתחשק לי!
לא שמה על אף אחד! אבל היום להיות
מרוקאית זו לא פונקצייה. הגרוזינים תפסו
את מקומנו, ועושים בשבילנו את כל העבודה

יש לה חבר קבוע בשם איציק טאוב,
ותקופה קצרה היא יצאה בחברתו של קונסול
ארגנטינה בישראל, ג׳ורג׳יו דו־פונט,
עליו היא אומרת :״חוא גברי מאוד, ומתחשב,
והתייחס אלי תמיד כמו אל
ליידי.״

איפה החצי
השני!
^ נתיבות היא נחשבת כגאוות העיי־
4רה. כשהיא באה לבקר, רצים אחריה
הילדים ברחוב וצועקים :״שלומית הדוגמנית
! שלומית הדוגמנית !״ נערות צעירות,

התמונה שהופיעה ב״דיילי מיווו
החולמות בסתר ליבן על קאריירה נוצצת
בעיר הגדולה, רואות בה אלילה, והיא
משמשת כנושא לחיקוי. אך ההצלחה לא
סיחררה את שלומית, שהיא בחורה פשוטה,
החולה, לדבריה, במחלת העליזות. אוהבת
חברה, אוהבת בילויים ואוהבת לצחוק.
במשך תקופה מסויימת היתה כוכבת
טלוויזיה. היתה זו היא שאיבדה את חלקו
השני של הביקיני שלה בסרט הפירסומת
לתשלום אגרת השידור, וחודשים ארוכים
קראו אחריה ברחוב :״איפה החצי השני?״
כאשר עבדה בשבוע האופנה, זכה שלומית
בהצלחה. קניינים רבים הציעו לה
עבודה בארצותיהם. לאחרונה הגיעה אליה

דוגמנית שלומית אמיד נ מזגו לייצוא ובעט״כה לשיווק מקומי

הצעה מעשית מהצלם הצרפתי אנדרי
מולור, והיא יושבת כעת על המזוודות
ועומדת לנסוע לפאריס בעוד שבועיים.
אומרת שלומית :״אני בטוחה שאצליח
בחו״ל, אני בנוייה בשביל הצלחה, אחזור
לכאן מפורסמת יותר ומצליחה. אין כוח
בעולם שיעצור אותי בדרכי אל הפיסגה !״

*יי מי בלצתעלה מיס
(המשך מעמוד )11
שני המתנגדים הראשיים והעיקביים ל מערך
המעוזים, היו, בתוך צה״ל, האלו פים
ישראל טל ואריאל שרון.

טל נחשב האידיאולוג של האופוזיציה.

אריק
וסדק-נגן

שר צבע
לפני חג הפסח
הספקנו לגמור והרי
אן החמסינים כבר
הטיפול, הרי כשיגיע

התחלנו ג״שיפוץ״ כללי של דמותנו לקראת הקיץ. רק
הקיץ בעיצומו. נבון, שלפי הלוח, התקופה היא אכיג,
פוקדים אותנו ועימם הצורך בטיפול קפדני. אם נזניח
הסתיו נראה גם אנו סתויות ומסכנות.

בחורף כשלא תמיד הקפדת על ני קוי
יסודי של הפנים — זו היתח חצי
צרה. אך עתה כשמזיעים יותר, הול כים
לים וחשופים לקרני השמש —
אין חוכמות! אם בחורף ניקית פנים
רק בערב, הרי במשך חצי השנה ה קרובה
הקפידי לנקות פגים לפחות
פעמיים ביום — בבוקר ובערב ורצוי
אפילו 3פעמים.

ני קוי פני ם חיוני לעור
שרידי איפור המתמסמסים בזיעה
ומתערבבים בזיהום העיר, יוצרים מס כה
מזיקה על פניך ולכן הקפידי על
ומתערבבים בזיהום העור יוצרים מם-
בדרך כלל נקי היטב את פניך עם
.01631151118 141111 אם עורך רגיל עד
יבש, נקי בעזרת .00111 0163111 גם
אם את מנקה בחלב או בקרם קר
השאירי אותם כדקה על פניך — ל אחר
שהעלית אותם בתנועות סיבוביות
מהאף כלפי האוזניים למעלה.
לאחר שאיפשרת לתכשיר לחמים את

הליכלוך ושיירי האיפור, הסירי את
התכשיר במפית נייר רכה ולאחר מכן
רענני את העור וכווצי את הנקבוביות
בעזרת 0111118 0011011 כל התכ שירים
שמנינו הם תכשירים המבוס סים
על מרכיבים מן הטבע ללא חו מרים
כימיים המזיקים לעור).

שאלות

מרי סוואנט, האופנאית הבינלאומית
המכתיבה מה נלבש
וכיצד נתאפר.

א ת חיי ב ת לעורך ל חו ת
לאחר שניקית היטב וריעננת את
הפנים, העניקי בנדיבות לחות לפניך.
לחות טבעית המתאימה לכל סוגי העור
היא ,14010108 1401511116 אותה
תשימי תמיד לאחר הניקוי פרט לערב.
בערב העניקי לפניך >£18111 0163111
— קרם מזין הנספג לעומק ולא מש איר
מעטה שמנוני על פניך.
אחת לשבוע — אם עורך יבש, או
2—3פעמים אם עורך שמן, נקי את
הפנים בעזרת .50£1 5611111 זהו סבון
קוסמטי מיוחד המנקה לעומק בעזרת
מברשת. הרטיבי את פניו במים, העלי
מעט מהתכשיר על המברשת וקרצפי
בעזרתה את פניך בתנועות סיבוביות.
אל תנקי באיזור העיניים! הסירי את
הסבון בעזרת פיסת צמר-גפן לחה,
שטפי הפנים ושימי !׳ 011108 ! 01100
ולחות.

איןתתפ סי צבע
בוודאי כבר התחלת ל״תפוס צבע״
בים או שאח מתכוננת בימים הקרובים
להתחיל. הזהרי שלא להפוך לכוויה
מהלכת או לסרטן אדום, למרות שקשה
להתגבר על הפיתוי, הרי אם עורך
רגיש לקרני השמש — עשי זאת בהדרגה.
גם אם את שייכת לברות־המזל
המשתזפות תמיד בצבע שוקולד — את
עלולה לגרום נזק לעורך משיזוף לא
נכון. כי השמש היא אוייב של העור.
היא מייבשת אותו וגורמת להזדקנות
מהירה וזה בנוסף לכוויות.
לכן, נסי למנוע תהליך זה! בבית
לפני צאתך, שימי בנדיבות לחות על
פניך (כמובן לאחר שניקית אותם) .על
הגוף שימי לחות גוף מיוחדת — ץ 604
.63101 חבשי כובע רחב שוליים, רצוי
גם לעטוף את השיער במטפחת מתחת
לכובע, כי השמש גורמת לשיער להת ייבש
ולהתפצל. מייד בהגיעך לחוף
שימי על כל גופך, מלבד פניך —
— 800511106 011 שמן שיזוף חדיש
חדיש של מרי קוואנט. שמן שיזוף
זה יעזור לך להשתזף כראוי. אם עורך
רגיש — ברחי מן החוף כעבור שעה
בפעמים הראשונות.
לאחר המקלחת שימי 63101ץ 604
בנדיבות על גופך ולאחר שניקית פניך
היטב! ובמקום לחות שימי >£18111
016301 שהוא קרם מזיו הנספג היטב,
כדי להחזיר לעור הפנים את מקסימום
הלחות שאיבד.

ת שובות ל שאלות

,לחגה הלאחרות: בעקבות הכתבה
על האמבט האידאלי שאלתן איזה
מגבת עדיפה רכה או נוקשה. ובכן לפינוק
מתאימה מגבת רכה אך מגבת
מחוספסת בריאה יותר כי שפשוף הגוף
בה ממריץ את מחזור הדס וניגוב
במגבת מחוספסת וקשה, עושה מסאד

תשובות

לגוף.
הפנה ואלים: קשה להתאים מעל
דפי העיתון תכשירי שיער הולמים.
זהו חיפוש אינדבידואלי. התייעצו עם
הספר שלכם על מה הוא ממליץ לכן
בתנאי, כמובן, שהוא מכיר היטב את
שערכן.

מרכז ההדרכה של מרי קוואנט פתוח לשירותך ולהנאתך
בואי לעדכן עצמך בחידושי האופנה האחרונים של לונדון.
בואי לקבל ייעוץ אישי בטיפול ואיפור פנים. בואי ותהיי
אורחת ׳שלנו.
מרכז ההדרכה של מרי קוואנט, ת״א, רה׳ רחל ,6פתוח כימים
ג׳ דה׳ בשעות 6—4אחה״צ.
להתראות.
אל תתעצלו לכתוג למדור על געיות חיוכי שלכן, גל סנייוז תיענח
חן באופן אישי וחן בכתב. כתבו אל ״מרי קוואנט״ ,ת.ד ,0020 .ת״א.

ף• שעתו, פירסם העיתונאי האמריקאי
^ אלסום את מה שהבין כעיקרי תפיסתו
של טל. אבל אז היה בר־לב רמטכ״ל,
והצנזורה חישבה להתפוצץ מזעם, כאשר
העז העיתונאי אלי לנדאו לצטט את אל־סופ(
.בכתבה, שלפי מיטב ידיעתי לא
הוגשה קודם לביקורת) .לנימוקים הצב איים,
הביא אלסום גם את ניתוח ההיבט
המדיני הישיר של הקו, כפי שלטענתו
ניראה בעיני טל.

כניתוח זה הצביע טל על בך,
שתפיסת קו כר-לב, אשר עיקרה
ישיבה פיסית מתמדת על קו המיס,
גורמת שלכל אורך הסואץ
ייווצר קו של חיכוך ניצחי ובלתי
נמנע, היוצר הסלמה הכרחית.
אילו ניבנה הקו — דוגמת הקו המצרי
המקביל, שנולד כמה שנים אחריו — ל שמש
קרש־קפיצה להתקפה, אזי היה טעם
בהישענות פיסית על קו המים (וגם אז,
לא בשיטת המעוזים, אשר לא צלחה
להתקפה, כמו להגנה).
אולם מדיניות ישראל, האיסטרטגיה
שלה והיערכות כוחותיה היו הגנתיות
מובהקות. לכן, קשה היה לראות את ה היגיון
שבהתעקשות ליצור מגע פיסי
עם המצרים. במצב זה, חייבה כל פרו בוקציה
מצרית, יזומה או מאולתרת, תגו בות
מיידיות מצידנו, אלו לא עמדו תמיד
בהתאמה הנחוצה לצרכים ולאפשרויות ה מדיניות,
אלא קודם־כל — על-פי עק רונות
״התגמול״ של שנות החמישים —
תוכננו ובוצעו כתגובה ״הולמת״ על שיעור
הנזקים והאבירות שגרמו המצרים
בקו.

כיוון שגם המצרים, מצידם, ניסו,
כמיטב יכולתם, להשיב לנו כ

הנוחות הגיעו לעמדותיהם
באיחור -אך כשהגיעו
חשו מייד אל קו המים
־ ואל אובדנם
גמול הנזקים והאבירות שגרמנו
אנו להם, החריפו אף הם את התקריות
-מה שגרר, כמוכן, החרפה
אוטומטית נשנית מצידנו.
אינני דן כאן בצעדים כשלעצמם, אולם
אין הדעת סובלת, שתגובות רבות־מיש-
קל והרות־תוצאות ממין זה ייעשו בעי קרן
בדרך של הכפפת המדיניות לשיקולים
צבאיים, רק מפני שצה״ל נערך ל אורך
הקווים באורח מסויים, שאפשר היה
להחליפו בשיטת־הגנה אחרת, טובה לא
פחות — שלא לומר, טובה יותר — אשר
תאפשר לדרג המדיני, שיהיה מכוון את
הדרג הצבאי במקום שייגרר אחריו ויש תעבד

הסיפור שקו בר-לב, כפי שהוקם,
הוכתב על־ידי הכרח מדיני,
אין לו על מה לסמוך. שרון, שאיננו
נחשב מראשי היונים דורשי
הנסיגות, אמר שלצורך ״הנוכחות״
די כ 3-4-נקודות על המים ואין
צורך כקו המיפלצתי בולו. מוכן
בי הצדק עימו.
בר־לב, כרמטכ״ל, הוא אשר קבע את
השיטה. אין אף צל של ספק, שאילו היה
בר־לב אומר לגולדה כי אי־אפשר להח זיק
קו מעוזים קשיח על המים, ודאי ש־היתה
מקבלת את דעתו.

ה הניסה הנגדית
ף* פיסת ההגנה המנוגדת לזו של
* 1בר־לב, היתר, מבוססת על ההנחה,
שמבחינה צבאית, אין צה״ל נמצא בקו
התעלה כדי להגן עליה, אלא כדי שתגן
היא עליו. ודאי שלא עלה על הדעת, כי

צה״ל הרחיק את החזית 300ק״מ מן
הקו הירוק ויצר איזור חיץ ועומק איס־טרטגי
כאלה, רק כדי שידביק עצמו בעיקשות
בלתי מובנת, לסנטימטרים האחרונים
שבקצה הקילומטר ה־ 300 כש הוא
אסור לקו הגנה סטטי וקשיח, ה נמתח
בשטח טופוגרפי נחות, לאורך תוואי
שנוצר לנוחיותו ההנדסית של חופר־ה־תעלה
פרדיננד לספס, ולא על פי שיקול
או הגיון טקטיים כלשהם.

במגבלות כוח האדם שלו, לא
היה צה״ל יכול אף פעם להקים
ולאייש מוצבים סטטיים, בכמות
ובצפיפות הנחוצים.
מפני מיעוטים ומיקומם, לא תרמו המעוזים
כמעט דבר להחזקת הקו ולגבי
יחידות הסיור הקדמיות, שהן אשר הב טיחו
והפגינו את נוכחותנו לחזית ה תעלה׳
היינו הך היה, אם ישנם מעוזים
או אינם: בלאו הכי לא יכלו המעוזים
להושיע סיור שנקלע לצרה, בעוד שההכ רח
לנוע בין המעוזים ואליהם איפשר ל-

טד קובע שתפיסת בו־רב
הובנה את נו התעלה
קו־חינוו נצחי,
היוצר הסלמה הנדחית
מצרים לאתר במדוייק את תנועות הסיורים
וגם לארוב להם בהצלחה רבה.
במרחק 12־ 5ק״מ מן התעלה השתרעו
רכסי גבעות, רובן דיונות, אשר שלטו
על המישור הגלי שבינן ובין התעלה.
מבחינה טופוגרפית, היה ״קו הגבעות״ ה תוואי
האידיאלי עבור צה״ל לבסס עליו
את ההגנה בקו התעלה.

טל, שרון ושאר קציני צה״ל,
שחזו כאיוולת קו המעוזים ובסכ
נתה, ביקשו לנצל את ההגיון הטופוגרפי
כמקום לאנוס אותו לתפיסה
מלאכותית ותלושה.
הם חזו את החזקת קו המים באמצעות
מסך כוחות קלים ומשוריינים, הנעים במרחב
שבין הגבעות לתעלה וגם לאורך
קו המים, בלא שיהיו כבולים לתנועה על
צירים הכרחיים ואל עמדות קבועות, כא שר
מאחור מצויים כוחות ניידים נוספים,
עם ארטילריה, לשם סיוע ובעורף הרחוק
יותר — אגרופי השריון הגדולים.
זוהי, כמובן, התפיסה הסכמטית והא-
למנטרית ביותר, שכל ספר תורתי צבאי
מכתיב אותה בנסיבות כאלו. לא היה בה
כל חידוש או מקוריות, אבל היה בה
הגיון ! וקשה לעיתים להשתחר מן המחשבה
שתכונה זו לא נחשבה לזכות גי שתם
של טל ושרון. אלא דווקא לגנותה.

שוב כהר צה״ל, נאמן למסורתו,
כדרך חמקוריות-שאיננה-א-
לא-שרלטניות — ושוב שילם עם
ישראל את המחיר, רק הפטם חוששני
שטרם הושלמה גבייתו.
טעותו הראשונה והקרדינלית של גונן

טעותו הראשית שר גונן
התבטאה בנו שדבק
בתפיסת בריב וניחר
רפיה את השרב הראשון
התבטאה בכך, שכל האמיתיות הפשוטות
הללו לא היו נהירות. לו.

טל־כן דבק, לפחות כמעשיו, כתפיסת
כר-לב וניהל את השלב הראשון
של הגנתו כרוחה, כמקום
שיימלט ממנה מייד, יורה מייד על
נטישת המעוזים וישחרר את כוחותיה
— הניכרים והמאומנים
היטב — של אוגדת סיני לפעול
נגד הבוהות הצולחים הפולשים ומול
ראשי הגשר, כמקום׳ לפצלם להמון
כוחות קטנים, המתעלמים
למעשה מן האוייב וחשים אל ה מעוזים
— היישר מול לועי הכזו*
קות וטילי ה״סאגר״ הממתינים.

העסמוח ר.״ 3ואו* : 0

2.25 מיליארד ל״

סוג רי םאת ערד
בימים אלה, כאשר אפריים בן־ארצי
התמנה יושב־ראש מועצת־המנהלים של
חברת ״עמידר״ ,נעים לראות כיצד מת-
חסלת החברה הקודמת שהיה יושב־ה-
ראש שלה ,״תישלובת ערד״ .החברה, שהושקעו
בה קרוב ל־ 250 מיליון לירות
מכספי משלם־המיסים, רובם הפשד מוח לט,
הופכת אגף בחברת הפוספטים בנגב.

111

יו״ר בן־ארצי
לעמידר

מנהלה הכללי של ערד, שמעון פרידמן,
התפטר.
לקראת חיסול החברה עשתה הממשלה
עוד פעולה אלגנטית להקטנת ההפסדים:
היא הורידה לאחור את הריבית
על ההלוואות של ערד, מתישעה אחוזים
לשישה אחוזים לא״צמודים.
״תישלובת ערד״ ,כדאי להזכיר, הוקמה
בשנות השישים בחזון הקמת תעשיית
חומצה זרחנית מעפרות הנגב. תוכניתו
המקורית של מנכ״ל מישרד־הפיתוח דאז,
מנחם בדר, היתה להפעילה על בסיס

שתי המצאות ישראליות, של בציאל

ו א מן.
כאן התערב מיכאל ציר, שהיה אז
מנכ״ל מישרד״המיסחר-והתעשייה, ובתוקף
השפעתו הכניס כשותף חברה אמריקאית
גדולה בשם ״אלאייד״ ,שהתנגדה
לתהליך הישראלי והציעה לנסות
תהליך משלה, הקרוי המצע״המרחף, תה-
לין זה היה ניסיוני, ולחברה האמריקאית
היה כדאי להשקיע עשרה—עשרים מיליון
דולר, ולבחון תהליך חדש על חשבון
ממשלת ישראל שהשקיעה 250 מיליון
לירות. יצליח — טוב מאוד, לא יצליח —
גם־כן טוב.
כל חברה גדולה מוציאה, לשנה, סכומים
כבדים למחקר. במקום להקים מית קן
ניסיוני באמריקה, הם תפסו ״פראיירים״
בישראל ועושים זאת על חשבונם.
האמריקאים קיבלו שליטה בחברה, כאשר
למיכאל צור עזר מנכ״ל מישרד-
הפיתוח דאז, ישראל גלעד, שהחליף
היום את צור ב״חברה לישראל״.
צור פעל עם ״אלאייד״ באמצעות עו-
רך־דין יהודי, ששימש אותו בכמה עסקות
אחרות, כמו הכנסת קבוצת מקס פישר
למיפעלים הפטרוכימיים.
״אלאייד״ מינתה את אפריים בן-
ארצי כנציגה בישראל, וכיושב-ראש מוע-
צת״המנהלים של ערד, ומנהלה הכללי
התמנה עודד מסר, ההולך היום להיות
המפקח־על״הבנקים. משך כמה שנים טובות
שימשו הישראלים שפן־ניסיונות, עד
שהאמריקאים שוכנעו כי התהליך שלהם
אינו כדאי, עזבו את השותפות.
בינתיים החל מיפעל אחר ,״כימיקלים
ופוספטים״ בחיפה, להפיק חומצה
זרחתית בתהליך שצור-בן־ארצי-מסר-גלעד
דחו. התהליך עובד מצויין, ומפיקים בו
כבר כיום 18 אלף טון לשנה.
״תישלובת ערד״ מייצרת כיום גם היא
18 אלף טון לשנה, לאחר שמנצלים חלק
מן הציוד להפקה בשיטת אמן־בניאל.
אילו היו פועלים מלכתחילה בשיטה זו,
היה צריך כיום המיפעל להפיק 120 אלף
טון חומצה זרחתית לשנה. מזה כמה
שנים, מחירי המוצר הם 500 דולר הטון.
בשנת-ייצור אחת יכלה ערד להכניס את
כל ההוצאות, אילו החליטו אז אחרת.

בנקאי החשמל
כל אחד יכול להיות בנקאי, להוציא
במירמה כמה מיליוני לירות פיקדונות
בלי כל פיקוח. לשם כך לא צריך להקים
בנק. די לפתוח חנות לצורכי־חשמל.
אפשר לשכור שטח, לפתוח שם חנות
לצורכי־חשמל. היצרנים והיבואנים יתנו
סחורה לרוב, כדוגמאות — מקררים,
מכונות-כביסה, טלוויזיות. עכשיו צריך
להמתין לקונים, המשלמים תמורת הס חורה
וממתינים למישלוח. בישראל רגילים
— שהמישלוח לוקח זמן.
היום, כאשר מקרר הוא עניין של
כמה אלפי לירות, נותנים מאה קונים
לבנקאי״החשמלי פיקדונות של חצי מיליון
לירות. אפשר לקחת את הכסף ולברוח,
להשאיר את הסחורה בחנות כדי
שהיצרנים לא יגישו תביעות.
הקונה הקטן אינו מדאיג. אפשר לגלגל
את הכסף בתיווך שטרות ולעשות ריבית
נאה. בקצרה: אין כל פיקוח. איש
אינו מחייב בעל-חנות כזה שיהיה לו,
למשל, רבע הון עצמי או כל הוכחה אחרת
לכן שיוכל לעמוד בתשלומים. הפקר.
עוד דוגמה של חברה סולידית ז בבקשה.
משן זמן רב היו סוכני חברת ״אמי
קור״ גובים מן הקונים עבור מקררים
את כל הסכום למפרע, ואחר-כך היה
הקונה ממתין חודשים עד שקיבל את
המקרר. והנה, עכשיו מתברר כי ׳,אמ-
קור״ ,בחוזר לסוכנים, אומרת כי יש
לגבות רק ־ 257 למפרע ואילי את הסכום
כולו יש לגבות רק עשרה ימים לפני
אספקת המקרר ללקוח.
באו אל החברה בתלונות כי הסוכנים
אינם מקיימים את החוזר, וממשיכים לגגות
את כל הסכום למפרע, וכנראה מחזיקים
את הכסף לשימוש שלהם. החב

השיבה כי אינה אחראית לסוכנים.
משמע, אפילו אדם המתגדר במעמד
של סוכן חברה אחראית יכול להוציא
מלקוחותיו כספים בטענות־שווא, מבלי
שאיש יפצה פה ויצפצף. חשבון פשוט
מראה, כי מדובר בעשרות מיליוני לירות
שנותנים הקונים למפרע, ועליהם עושים
הסוכנים מיליוני לירות רווח מהריבית.
מיהו הגוף הממשלתי שתפקידו למנוע
מעשים כאלה ז כללית, זהו משרד״המס-
חר־והתעשיח. אך מעשית, אין בנמצא
אחראים כלל.

3..לל״ חנדק עוד
הצלחת האמיסיה האחרונה של ״כלל״,
5מיליון דולר מניות ואיגרות־חוב, הביאה
את החברה לידי החלטה למכור
לאחרונה איגרות נוספות בסכום דומה.

בפיחות הלירה האחרון הוחלט לגבות מכל היבואנים מס על הפרשי־הפיחות.
כל היבואנים חויבו בהגשת הצהרות על המלאי שברשותם. והמכס היה צריך לגבות
מס על עליית שווי המלאי כתוצאה מן הפיחות.
לאחר תום המועד בו היו צריכים היבואנים להצהיר על המלאי התברר,
כי רק * 15 מן היבואנים הגישו הצהרות. מאלה שהגישו גבה המכס מס בשווי
350 מיליון לירות.
אם על * 15 מהייבוא ניגבו 350 מיליון לירות, הרי אילו חיו כל היבואנים
מצהירים כפי שדורש מהם החוק היה המס הנגבה מגיע ל־שניים ורבע מיליארד
לירות ! מישרד״האוצר, כידוע, רגיש לגבי אפשרויות הגברת הגבייה. כן, למשל,
הוא מכין עתה תוכניות נועזות לגבות מס מתוספת־היוקר של השכירים.
מה עושה משה נוידרפר לגביית מס־האמת מן היבואנים ז האם החל
במיפקד כללי של היבואנים ז האם העביר המחשב את היבואנים שהצהירו,
כדי לגלות לפי רישיונות־הייבוא מי לא הצהיר ז
נא לא להצחיק. מדינה שהממונה על הכנסותיה מוציא ממנה כספים במירמה
באמתלה שהוא קונה דירה בירושלים לצורך עבודתו ואחר״כן משכיר אותה
לאחר — במדינה כזו עושים משהו אחר. הולכים לוועדת״הכספים של הכנסת,
ומעבירים בה החלטה כי היבואנים שטרם הצהירו, ואלה שכן הצהירו, ישלמו
את הטס ב־ 16 תשלומים חודשיים. היבואן מוכר את הסחורה לפי השער החדש,
ומקבל מייד את המחיר החדש מידי הצרכן. אבל לממשלה ישלם ב־ 16 תשלומים,
לפי שערי הריבית כיום, פירוש הדבר — הקטנת המס ב/0-ט 25 בדיוק !
ומה. עושים ל 85*-מהיבואנים שלא הצהירו כלל ז שום דבר.

בתס: ירידה צורו עליה
ממבט ראשון נראה כי מצבו של אמ נון
ברנס, הישראלי שהקים רשת חנויות
בקליפורניה והפך מולטימיליונר —
רע. החברה שהוא היה יושב־ראש מועצת-
המנהלים שלה ,״דיילין״ ,קיבלה מבית-
המשפט חסות נגד בעלי־חוב (סעיף 11
לחוק פשיטת־הרגל האמריקאי) .הנושים
הגדולים מינו מטעמם, כיושב-ראש הוועדה
המנהלת, את סנפורד סיגולוף
ונתנה לו סמכות־ניהול בלעדיות, והלה
מקצץ ללא רחמים בכל השומן שבחברה.
כן, למשל, נחסכים 6מיליוני דולרים
בחוצאות־השכר, על״ידי קיצוץ של ^10
בכל המשכורות, כולל קיצוץ משכורתו של
ברנס מ־ 225 אלף דולר לשנה ל140-
אלף דולר.
או, למשל, ראשי החברה, שנהגו לבוא
לבית־המישרדים המפואר שלה ברובע
בוורלי-הילס בלוס־אנג׳לס ולעלות לפנטהאוז
שבו שכנה ההנהלה, במעלית מייו-
חדת למנהלים, נאלצים עתה לעבור ל-
מישרדים רגילים ברובע תעשייתי מחוץ
לעיר. והגרוע מכל: ברנס מחזיק ב220-
אלף מניות של ״דיילין״ .כמות כזו של
מניות יש גם לשותפו מקס קנדיוטי,
ועוד 116 אלף מניות למייסד השלישי של
החברה, דייב פינקל. לפני שלוש שנים
היה שווי המנייה 24 דולר. כיום —
מחירה פחות מדולר אחד.
החברה גילתה שוק קונים חדש וגדול
בקנדה, שיהודיה רכשו חלק ניכר מן ה־אמיסיה
האחרונה ונציג של קבוצה זו
אף יצורף למועצת-המנהלים .״כלל״ מתכוננת
לפתוח נציגות בקנדה, ולרשום
שם חברת־בת. במקביל רוצה ״כלל״ להפיץ
את האמיסיה החדשה, שתוצא
בקרוב, גם בדרום־אפריקה. החברה ממשיכה
להפיץ מניות גם בדרום־אמריקה.
חלק מן האמיסיה שמכרה ״כלל״,
מניות בשווי נקוב של מיליון לירות,
ניתן לחברת ״משקיעי-ישראל״ של ס ם
רוטברג ושמעון הורן, כחלק מעיסקת
רכישת חלקם ב״כיתן־דימונה״ .ל״מש-
קיעי-ישראל״ היו ב״כיתן־דימונה״ .־227
וחלק זה הוערך ב״ 9מיליון לירות.
את התמורה קיבלו במניות החדשות
של ״כלל״ לפי שער של 180 אחוז, וחלק
בניכסי קרקע בהדר־יוסף.

גאון ישר את סו־סמר

בני גאון
לאירופה באהבה

בני גאון התמנה מנחל ״כור-סחר אירופה״ ,חברת-
הבת של ״כור״ ,האחראית לקישרי״חמסחר בין אירופה
לישראל. עד כה לא היה מנחיל לחברה, ו״כור״ החליטה
עתה לחזק אותה לקראת הידוק קישרי״חמיסחר בין
ישראל לבין חשוק המשותף.
גאון היה מייסדה ומנחלה-הכללי של ״תדיראן־שיווק״,
פרש לפני שבועות אחדים וסיים בית-ספר גבוה לניהול
באוניברסיטת ז׳נבת. מרכז חברת״הסחר יהיה באמסטרדם,
וגאון יהיה אחראי לשלוחות החברה בבריטניה,
גרמניה, הולנד, אוסטריה וספרד.

מצבה של החברה נראה מעורר־רחמים.
מול נכסים בשווי של 212 מיליון דולר,
יש לה התחייבויות של 155 מיליון דולר,
כולל 37 מיליון שיש לפרוע בחודשים הקרובים
— ואין ממה. מכלל התחייבויות
החברה, קרוב ל־ 75 מיליון דולר הן לבנקים,
בעיקר ״פרסט נשיונל בנק״ משיקגו,
ועוד 30 מיליון דולר לענפי המיסחר.
כאשר נוסדה ״דיילין״ ב״ , 1960 היא
התפשטה במהירות עד שהגיעה ל600-
בתי כל־בו וחברות״בת ידועות כמו ״גרייט-
איסטרן״ ,״גולף־מארט״ ,״מילר׳ס״ ,״שו-
פר׳ס וולרד״ ,״דיאנה שופס״ ,עוד רשת
של דראג-סטורס וכן חברה עצמאית שלא
נפגעה בפשיטת-הרגל, ועוסקת במכירת
כלים ל״עשה זאת בעצמן״ ,בשם ״האנדי־דאן
סנטר״ .לצורך ההתפשטות לוותה
״דיילין״ 207 מיליון דולר, וכאשר הצטמקו
ההכנסות ל 560-מיליון דולר בלבד

יורש סיגומף ז
לברנס בקשיחות
בגלל השפל, הגיעה להפסד שנתי של
כ 30-מיליון דולר.
במצב נואש זה הובא סיגולוף, ותפקידו
עתה להציל את החברה. הוא עשה דבר
דומה קודס״לכן בחברת ״רפאבליק״ ,הביאה
מהפסד לרווח על-ידי ניהול קשוח
וחסר-סנטימנטים. סיגולוף מקצץ ב״דיי•
לין״ בכל שאינו דיווחי, סוגר כל חנות
שאינה ריווחית ומשנה לחלוטין את שיטות
העבודה הלא-יעילות של ב מס.
לדוגמה: אצל ברנס, כל חנות היתה עצמאית
בקניות ומכירות, ומחזורה הכספי
היה מעגל סגור. סיגולוף הנהיג מייד שכל
ההכנסות יעברו לחברת־חאם, והיא שתקנה
עבור החנויות.
סיגולוף מאמין כי ניתן להציל את
״דיילין״ ,על-ידי הפיכתה לחברה חדשה
לחלוטין• במס יושב בצד וממתין. ייתכן
כי הכנסתו ממשכורות תקטן או תיעלם,
אבל העיקר בידיו: מניות החברה. הצלחתו
של סיגולוף פירושה העלאת ערן
המניות, כך שהזמן פועל לטובתו.

ההת מו ט טו ת
(המשך מעמוד )14
השילטון הקומוניסטי כאב קפדן אך מסור.
כל הגורמים האלה פעלו כל העת בשטח.
המפולת היא פיתאומית — מפני שהאר מון
עומד על עמודים שכורסמו בהדרגה.
המפולת עצמה — בסין של אז ובוויאט־נאם
של היום — באה כשואת־פתע מדהימה.
המערכת מתמוטטת במהירות עו״
צרת־נשימה. הצבא מתפורר, השילטון
אחוז שיתוק. מיליוני פליטים נודדים בדר כים
— חלקם אנשים אחוזים היסטריה
חסרת־היגיון, חלקם מבני השכבות החוששות
במיוחד מפני שילטון קומוניסטי,
חלקם עושי־דברו של המימשל המנוצח׳
החוששים מפני נקמת המנצחים.

המסד יורד על הטרגדיה.
בוושינגטון נהרסות כמה קאריי
רות — אף בוויאט־נאם נסחבים
מיליונים במערבולת החורבן.

שקרים ואמיתות
** הן המסקנות האמיתיות, שחייב
ישראלי נבון להסיק מהבנת הרקע
של ויאט־נאם וקאמבודיה?
אין כמעט כל דימיון בין המתרחש ב מרחב
שלנו ובין המתרחש בהודדסין.
כל השוואה היא מגוחכת, בגלל השוני ה מהותי
כמעט בכל הנסיבות והתכונות של
שני הסיבסוכים.
אין פירוש הדבר שאין בטרגדיה ה־הודו־סינית
לקחים ומסקנות לגבי המתרחש
אצלנו. אך הם רחוקים מאוד מדיבו-
רי-הסרק הממלאים בימים אלה את העי תונות,
הרדיו והטלוויזיה והכנסת.
לא נכון: ויאט־נאם וקאמבודיה נפלו
מפני שהאמריקאים בגדו ונטשו אותן.
נכון: המישטרים בשתי הארצות נפ לו
מפני שהיו רקובים וחסרי־שורשים.
שום עזרה אמריקאית לא יכלה להצילם,
כשם ׳ששום עזרה אמריקאית לא היתד.
יכולה להציל את ״סין הלאומנית״ בשנות
ה־40׳ .העזרה האמריקאית, במידה שהי תם,
רק האריכה והגדילה את הטרגדיה.
לא נכון: לולא האמינו לון נול ורד
מרשל תיה בתמימותם להבטחות האמריקאים,
הם היו מחזיקים מעמד.
נכון: לולא הגיבוי האמריקאי, לא
היו שני רודנים אלה קיימים כלל. הא מריקאים
המציאו אותם, והאמריקאים נט שו
אותם משנוכחו לדעת ששום עזרה לא
תועיל להם עוד.
לא נכץ: המאורעות האלה מוכיחים
כי אין כל ערך לערובות אמריקאיות.
נכון: לא היו כל ערובות אמריקאיות
לקאמבודיה ולוויאט־נאם הדרומית, מיל-
בד (אולי) הבטחות חשאיות, שניתנו מ אחרי
הגב של הקונגרס ודעת־הקהל, וב ניגוד
לעמדתם הידועה. אין ללמוד מנד
דבר על ערכן של ערובות אמיתיות ו־רישמיות,
המקובלות על דעת הציבור.
לא נכץ: ההתמוטטות במיזרח אסיה
מחלישה את האמריקאים גם במרחב שלנו.
נכון ו להיפך, שיחרור האמריקאים מן
העול של התשת-ו!כוחות בהודו־סין מאפשר
להם לרכז משאבים רבים יותר באותם
איזורים שבהם קיים אינטרס אמריקאי
אמיתי וישיר, כמו במרחב שלנו.
אלה הן המסקנות המיידיות. אך מעבר
להן יש כמה מסקנות ארוכות-טווח, שיש
להתייחם אליהן כאל אזהרות גורליות ל גבי
עתידה ועצם קיומה של ישראל:
מסקנה 1נ שום מדינה אינה יכולה
לבסס לנצח את עצם קיומה על עזרתה
של מעצמה זרה. האינטרסים משתנים,
הנסיבות משתנות, מצבי-הרוח הציבוריים
משתנים. כל עזרה זרה היא מישענת ל טווח
קצר ובינוני, לכל היותר. ההישענות
הבילעדית והחיונית של ישראל על הסיוע
המדיני, החומרי והצבאי של ארצות־ה־ברית
מסכנת את קיום המדינה בטווח-ארוך.
מסקנה צ: מדינה התלוייה בעזרה
זרה לעצם קיומה וביטחונה, חייבת לק בוע
לה כיעד עליון ומכריע את השגתו
של מצב שיאפשר לה לחיות לבטח גם
בלי עזרה זו.
מסקנה צ ז מילחמת ישראל־ערב
היא היוצרת את התלות המוחלטת של
ישראל בארצות־הברית. שלום ישראלי-
ערבי יבטל תלות זו במידה רבה.

מכאן שאם תסיק המדינה מן
השואה כחודויסין את המסקנה
הכוזבת שיש להתנגד עוד יותר
למאמצי־חשלום — כפי שעושים
כעת כמעט כל מנהיגיה ופר
•טניה — יביא הדבר בכייה לדורות.

במדינה
(המשך מעמוד )19
קים, ונשאר רק לקנות כמה מישחקים כדי
לזכות בסכומי-עתק.
כל עוד פעלה השיטה באין־מפריע, תחת
השגחתם הרדומה של חוקרי מודיעין אזרחי
ואי־האיכפתיות •של ההתאחדות לכדורגל,
היו היחסים בחבורה טובים• אולם בשנה
האחרונה נעכרו היחסים, בעיקר בין שאול
סינואני לבין יהודה טוב, שהיו המוחות של
החבורה.
פעמים רבות מדי השקיעה החבורה כס פים
בהימורים על הפרס הגדול בטוטו, ו התברר
כי אנישים רבים ניחשו נכון. כאשר
החבורה היתד, מפסידה מדי־פעם כמאה אלף
לירות שהשקיעה בהימור ובקגייה, הועלו
חשדות כי מישהו מדליף איזה מישחקים
מכורים, וכך מהמרים גם אחרים על סמך
המידע הפנימי.
גורם נוסף לסיכסוכים היה ההשקעות ה משותפות
במיסעדת־הדגים דקר במרכז
הכרם, שסבלה הפסדים כבדים. כל אלה
הביאו למתיחות וניתוק יחסים בין שאול
סינואני ליהודה טוב.
התחדדות היחסים הגיעה לשיא לקראת

מאח

זאב יפת

ף שיטפונות הגדולים שפקדו את
* הארץ לפני כחודשיים, חדרו מי-
גשמים למיתקן באחד ממחנות צה״ל. המים
הציפו את המיתקן.
לולא כושר האילתור והתושייה של קבו צת
מפקדים וחיילים, שפינו את הציוד
בעוד מועד, היו המים
גורמים להם נזקים בעשרות מיליוני לירות.
לפני כחודש דיווחנו על כך (ועל שני
המיקרים הנוספים המפורטים להלן) לאנ שים
המתאימים במערכת־הביטחון. לפני
שבועיים פנינו אליהם שנית, וקיבלנו
תשובה :״הנושא בבדיקה.״
אך בבדיקה שיגרתית לא יתגלה כל
ליקוי, שכן לא אירעו כל סטיות מתוכניות-
הפנייה המקוריות במהלך ביצוע העבודה.
זהו עקב־האכילם של השיטה כולה. ל-
מערכת־הביטחון יחידות־ביקורת העוקבות
אחר ביצוע עבודות הקבלנים שזכו במיב־רזים.
יחידות־הביקורת מוודאות אם אין
חריגות, אם העבודות מתנהלות במדוייק
על-פי התוכניות המפורטות.

איש אינו בודל, מה מסתתר
מאחרי התוכניות עצמן. זה נשמע
אולי מוזר — אבד זוהי עובדה.
כף נפתח פתח נרחב דמעשי•
שחיתות.

הכפלת רוו חי ם
בי ח ס ישר

ראש־חבורה סינואני
פיצוץ במישחק

ראש-חכורח טוב
פיצוץ במועדון
המישחק בין שימשון לבני־יהודה. ראשי
הקבוצה נחלקו לשני מחנות. האחד רצה
לעזור לבני־ יהודה להישאר בליגה, למכור
להם את המישחק. החלק השני, בעיקר
ותיקי הקבוצה, רצה לנקום בבני־יהודה,
אשר סירבו לאפשר לפגי שנתיים ניצחון
לשימשון וגרמו להורדתה מן הליגה.
חילוקי־הדעות לקראת מישחק זה הביאו
לשורה של מעשי-אלימות שהסתיימו, בינתיים,
בפיצוץ המועדון של יהודה טוב.
משך כל העת ששימשון עסקה במרץ רב
בקניית מישחקים, לא הצליח מישרד מודיעין
אזרחי לגלות דבר. רק כאשר מעורב
בעניין מישחק של בני־יהודה עולה ה־מישרד
על עקבות, כיוון שזו הקבוצה היחידה
שבין ראשיה יש לו מקורות טובים.
כל עוד אין פיצוצים, הכל שבעי־רצון.
הנהלת ההתאחדות לכדורגל נהנית מהכנסות
הטוטו, המישטרה שבעת־רצון כי חבורת
הכרם עוסקת במיסחר־מישחקים במקום
בסמים, והספורטאים נהנים מתוספת הכנסה,
בעיסוק בקניות ומכירות. רק הצופים
הקונים כרטיסים ומהמרים בטוטו — מפסי דים.
אבל זה באמת רק פרט קטן.

ך* מקדה ׳הנדון, אם תבדקנה גיסו-
4דיות התוכניות שלפיהן נבנתה מערכת-
הניקוז למיתקן ניתן יהיה לקבוע בוודאות
מה הקשר, הישיר או העקיף, בין
המתכנן לבין מיספר פירמות שעימן הוא
קשור, ואשר מהן הוא מקבל דמי־עמלה
עבור כל המלצה לרכישת מוצריהן.
במהלך חקירה כזו ניתן יהיה לברר
מדוע התעקש המתכנן לרכוש יחידות-
שאיבה סטנדרטיות דווקא מפירמה מסו-
יימת, כאשר ניתן היה לרכוש יחידות
שאיבה שוות־סיב גם מפירמות אחרות.
זוהי דוגמה של מתכנן שביקש לשלשל
לכיסו דמי־עמלה נוסף לרווחיו החוקיים
עבור תיכנון הפרוייקט, ועלול היה לגרום
נזק של עשרות מיליונים למדינה. הוא
היה חומק מכל עונש, משום שחקירה
שיגרתית לא היתה מגיעה כלל עד אליו.
בימים אלה מותקנת באותו בסים צבאי
עצמו מערכת־ביוב מרכזית. צנרת הביוב
מוטמנת באדמה, בעומק של שישה מט רים(!)
,ואילו תאי-השאיבה נחפרו בעומק
של חמישה מטרים(!).
הקבלן המבצע את העבודה בפועל נמנע
מלהגיב .״אני }עובד לפי התוכניות,״ אמר.
״יותר אני לא יודע שום דבר.״ כמוהו
נהג גם המפקח מטעם מישרד־הביטחון :
״יש לי תפקיד מוגדר, לפקח על הקבלן.
אינני מהנדס. לא מעניין אותי מה היה
השיקול של המהנדס לטמון את הצנרת
כל־כר עמוק באדמה.״
המתכנן הוא בוס עצמאי׳ הפועל ללא
כל ביקורת מבחוץ. שכרו הוא אחוז מסויים
(בין שלושה לעשרה אחוזים) ממחזור העבודה.

פעם מעוניין המתכנן לנפח
כבל האפשר, הן בחומרים והן
בעבודה, את הפרוייקט שנמסר
לתיבנונו. ככל שיוצא יותר כסה
להקמת הפרוייקט, כך יגדלו
במיקרה הנ״ל אין המדובר בהנחת צנרת
להובלת דלק או מים, שיש לטמנה עמוק
באדמה כדי להשיג מקדם־בטיחות גבוה.
מדובר בצנרת ביוב פשוטה בילבד. מתכנן
העבודה החליט ״לקבור״ את הצינורות כה
עמוק, מטעם אחד בלבד: ההוצאה הכס פית
לביצוע העבודה שולשה וממילא גדלו,
ביחס ישר, גם רווחיו.
ושוב — באותו בסים. לפני שלושה
חודשים השלים שם אגף־הבינוי של מיש-
רד־הביטחון הקמת מיבנה גדול לחיילים.
רק לאחר השלמת המיבנה נתברר, למרבה
התדהמה, כי שכחו להתקין בו צנרת-
חשמל, ויש צורך לשבור את הקירות כדי
להעביר בהם חוטים. נעשו מאמצים רבים
להסתיר את המחדל, ושוריין כסף מתקציב
אחר, כדי להשלים את העבודה.
כאן אין מדובר, אומנם׳ במעשה-שחיתזת.
אך דוגמה זו ממחישה את חוסר־היעילות
הטוטאלי באחד האגסים החשובים ביותר

מרו: לא ביצעו
של מישרד הביטחון — אגף הבינוי.
לאגף־הבינוי מפקחים רבים, כל אחד
מומחה בשיטתו. תפקידו של כל אחד מהם
לוודא כי בשטח המסויים שעליו הוא
מופקד יתנהל הכל כשורה. אך למרבית
הפלא, אין פיקוח כולל על כל המפקחים,
אין תיאום בן המפקחים השונים. חוסר-
תיאום זה הוא הגורם לכל המחדלים וה־תקלות
בעבודה המעשית.

מישרד־הכיטחון כונה מיבנים
סטנדרטיים דפי מאה־וחמישים
תוכניות־כנייה שונות. דא עדה
כדעת ראשיו כי דווקא כמיכנים
סטנדרטיים ניתן להשתמש בשיטות
שד בנייה מתועשת, דפי
מיפרטיס אחידים, ודחסוך ככך
הוז־עתק.
שדושת הדיקויים שתוארו דעיד
נימנו כבסים אחד ויחיד. כפועל,
מיספר הדיקויים שדא נתגדו, באותו
בסיס, גדוד כוודאי פי כמה-
וכמה. אס יוכפד מיספר זה כמיס
פר בסיסי צה״ד, הפזוריבן ברחבי
הארץ, יוכן מה גדודים הכיזכוז,
חוסר-היעידות, הרשדנות ומעשי-
השחיתות המתרחשים כמערכת•
הכיטחץ העודים דמדינה מיל־יוני
דירות רכים ויקרים מדי שנה
כשנה.

ה פ קרו תבמ סי ר ת
עבודות
ל שראד איידון, בעל־בית החרושת
אייל, ממעט לאחרונה לעבוד עם מיש־רד־הביטחון,
למדות שעד־כה יצר מיתקנים
חשובים עבור מחלקת-ציוד של חיל-
האוויר. הוא אומר :״הפקידים שנתקלתי
בהם במישרד־הביטחון היו הגונים וניסו
לעזור כמיטב יכולתם, אלא שכל אחד
מהם טיפל במאות תיקים. זה היה דבר
בלתי-נסבל. או שאין שם די כוח-אדם,
או שהמערכת בנוייה בצורה לא-נכונה.
עובדה היא שהלחץ על הפקידים אדיר,
והם פשוט מאבדים את עשתונותיהם. כ תוצאה
מכך זמן זה לא זמן, מילד, אינה
מילה, אי-אפשר לסכם דברים. אם הייתי
ממשיך לעבוד איתם, המיפעל שלי היה
מתמוטט.״
המהנדס דן נחמני, בעל מיפעל לעיבוד
שבבי, התנסה בניסיון דומה. אותו פקיד
שהזמין אצלו תיכגון למיתקן מסויים, הזמין
אותו מיתקן עצמו אצל חברה שנייה ש ייבאה
אותו, תמורת מטבע זר, מחו״ל.
אנשים רבים העובדים עם מערכת־הבי-
טחון טוענים, כי מישרד־הביטחון הפך
גולם שקם על יוצרו. איש אינו מסוגל
עוד להתמצא בסבך מנגנונו המסורבל׳וה־מסועף.
אותם אנשים הרוצים לזכות בעבודות
ביושר, בלא ״לשמן״ במקומות ה-
המתאימים, חייבים לנהל מערכת-התשה
בלתי־סוסקת בביורוקרטיה. לעובדה זו יש
השלכה חמורה ומכרעת על שתי זרועות-
הפעולה המרכזיות של המישרד — תיכנון
העבודות, וביצוען.
בארצוידהברית ובאירופה, כאשר מעונ יין
גורם ציבורי למסור עבודת־תיכנץ־ של
פרוייקט מסויים, הוא מזמין אליו את כל
חברות התיכנון המתמחות באותו תחום,
מציג בפניהן את הבעייה, מברר כיצד
רואים מישרדי־התיכנון את ההתארגנות ל-
פיתרון הבעייה מבחינה הנדסית, כושר הת־

ארגנות, כמות העבודה בפועל שיש באותו
זמן למישרדים השונים, וכמות ורמת צוות*
העובדים העומד לרשות כל מישרד. דק
לאחר שמתקבלות תשובות מפורטות ומספ קות
בכל אחד מהנושאים שהועלו, מתבקש
המישרד שניראה מתאים ביותר, להגיש
הצעה כספית.

מישרד־הביטחון, יקבלו ללא קושי את
האישורים המתאימים, ואילו מערכת הפי קוח,
שאותה היו צריכים לחזק ולייעל,
תישאר גוף חלש שאינו מסוגל למלא
כהלכה את תפקידו.
בעוד חוקרי המישטרה עמלים במרץ ל גלות
את הפקידים שעצמו עין ואיפשרו
לשלום לוי את כל זאת, הם טרם עלן על
נושא שני, שחשיבותו לא פחות רבה,
הגורם למערכת הביטחון נזק כספי גדול.
כאשר מערכת הביטחון זקוקה לביצוע
עבודות מסויימות במהירות מירבית׳ הופך
הגורם הכספי מישני בחשיבותו, וגורם
מועד האספקה עולה לדרגה עליונה.

במישרד־הכיטחון, דמרכה התדהמה
שוררת הפקרות מוחלטת כשטח
מסירת עבודות תיכנון.
עבודות אלו נמסרות על־ידי המישרד
לפי קשרים אישיים מימי הפלמ״ח והצבא,
או משום ש״אנחנו כבר עובדים איתו הרבה
זמן וסומכים עליו.״

מיספר קבלנים וכעדי כתי־חרו
שת משחדים דרד-קכע פקידים ב
מערכת־הכיטחון, פדי שהללו ידליפו
להם מראש על עכורות באלה,
ועד סוגי החומרים הנדרשים לכי4
צוע אותן עבודות.

כך נוצר מעמד מיוחד שד מתווכים,
שעיקר תפקידם להסתוכב
כמישרד־הכיטחון, כדי להזכיר לאנשים
המתאימים שהם קיימים
ולחטוף עכודות־תיכנון עכור ה
מישרדים שהם נמצאים איתם כקשרים
מתאימים.
כיוון שמערכת־הבקרה נכנסת לפעולה
רק משלב פירסום המיכרזים שהוכנו על-
סמך התיכנון, יכולים המתכננים, לא פעם,
לנפח את העבודות כדי להגדיל את היקף
העבודה, וממילא יגדלו דיווחיהם.
ראשי מישרד־הביטחון ערים לנושא זה.
בעצם ימים אלה פועלת ועדה בינמישרדית
(הרביעית במיספר) ,המנסה להסדיר את
הבעיות הכלליות הכרוכות במסירת עבו*
דות־תיכגון. אך אין כל סיבה שגורלה
של ועדה זו יהיה טוב מזה של כל הוועדות
שקדמו לה, אשר מתו מיתה טיבעית במהלך
עבודתן.
נפתלי לביא, דובר מישרד־הביטחון,
אומר :״אכן, יש חשש שכאשר נותנים
למתכנן חופש־תיכנון מראש, יכול הדבר
להוות תמריץ להשגת עלות גדולה יותר,
כדי להרוויח יותר. צריך למצוא דרך
למנוע התעשרות קלה׳ אם ישנה, בנושא
זה. אני מקווה שהוועדה תגיע למסקנות
בנושא זה, ובנושאים אחרים באותו שטח.״
בינתיים, טירוף־המערכת נמצא בעיצומו.
הוגו מרום, טיים־ניסוי לשעבר ובעל מיש-

רד לתיכנון הנדסי מהנודעים בארץ, הגיש
לא פעם למישרד-הביטחון עבודות־תיכנון
שהוזמנו במישרדו, אך לא בוצעו לאחר־מכן.
צוותים של אנשי־מיקצוע מעולים
עמלו שבועות וחודשים על עבודות־תיכנון
חיוניות לצה״ל, אשר לא הוצאו לפועל,
אף ששולם עבור התיכנון כסף רב.
הוגו מרום עצמו מכחיש טענה זו, ואומר
:״לפי מיטב זיכרוני, דברים כאלה
כמעט לא קרו.״ אבל אם ייפתחו וייבדקו
כל תיקי התיכנון שהגיש למישרד-הביטחון,
יתברר כי אחוז לא מבוטל מהם, לא הגיע
כלל לידי ביצוע.
אורי אבן הוא מנכ״ל חברת הענק החברה
לשירותי הנדסה בישראל, מדם. חברה
זו מתמחה ב״חטיפת״ אנשי־צבא בכירים
ופקידים מרכזיים במישרד־הביטחון, ה פורשים
מעבודתם וניתן לנצל ביעילות
את קישריהם המסועפים עם מערכודהביט־חון.
שמה
של החברה הגיע לא־פעם לכותרות
העיתונים. העולם הזה חשף את הקשר
האפשרי בין קבלת עבודות־תיכנון בהיקף
של מיליוני לירות, שניתנו לחברה, לבין
קישרי־העבר של עובדים בכירים במישרד-
הביטחון שעברו לעבוד בה (קציני המיליונים,
העולם הזה .)1909

מי שרד-הביטחון
אונ ס
_ פני שלוש שנים קיבלה שירותי הו־
/דסה עבודת־תיכנון, בפרוייקט מסויים,
חיוני ביותר לצה״ל. רק בימים אלה עלה
בידי העולם הזח לגלות, כי החברה שעסקה
בפיקוח על הביצוע־בפועל של הפרוייקט,
לא היתה אלא חברת־בת ׳של שירותי
הנדסה. חברת מולל־בונה, שרצתה לקבל
את עבודת־הפיקוח וגילתה כי החברה ש זכתה
בה אינה אלא חברודבת של שירותי־הנדסה,
איימה לפנות לבית-הדין־הגבוה

כאשר מתפרסמת הצעת־עבודה כזו,
מגיש אותו קבלן או בעל בית־חרושת
הצעת־מחיר כפולה משל עמיתיו, אך ברגע
המכריע הוא שולף את קלף־הניצחון —
ברשותו מצויים כבר כל החומרים המאפ שרים
התחלה מיידית של העבודה, וממילא
גם סיומה המהיר.
בדיקת כל תיקי העבודות ה״דחופות״
שבהן זכה, למשל, שלום לוי בעל המגדר,
היתה מגלה כי הוא הצליח לקבל את
העבודות ולדרוש (ולקבל) מחירים דימיו־ניים,
רק משום שהיה מצוייר מראש במידע
חסוי.
בשבועות האחרונים חשף העולם הזה
מיקרה של שוחד ושחיתות בין בעל
בית־חרושת פרטי לבין עובדי מערכת-
הביטחון (מיכרז של זהב, העולם הזה
.1959 כך רומו השופטים, העולם הזה
.)1961
המישטרה הצבאית והאזרחית החלו לח קור
בעניין, ונתגלו הסתעפויות כה רבות
עד שהיועץ המישפטי לממשלה ראה צורך
לעקוב מקרוב אחר המשך השתלשלות הפרשה.

עירוני:
אי־החאמה
לצדק, אך הפרשה הושתקה וסולל־בונה
פוצתה, בוודאי, בצורה מתאימה.
כאשר מסתיימת עבודודהתיכנון של
פרוייקט מסויים, מתפרסם מיכרז שבו
מוצע לספקים השונים העובדים עם מיש-
רד־הביטחון(בהתאם לנושא) ,להשתתף ב־מיכרז.
כאן
נכנסת לפעולה מערכת־הבקרה של
מישרד־הביטחון. תפקידה לפקח שלא
יימסרו מיכרזים שלא־כדין, ייעקרו מיקרי
שוחד ושחיתות.

הסטטיסטיקה הרשמית מוכיחה,
כי כמשימה זו נכשלה מערכת
הכקרה כליל. מרכית מיקרי השוחד
והטיית המיכרזים שלא כדין,
נתגלו על-ידי גורמים מכחוץ —
לא על־ידי מערכת הבקרה:

גגבקו

23 09x11:1

!חושו איו פועלת

השיטה המאפשרת לפרוטקציונריס
לגדור הון מ תקציב 1וביטחון תוך
חבלות בפרוייקטים נטחונ״ם חיוניים
בשבוע שעבר נעצר על-ידי המישטרה
שלום לוי, בעל מיפעל המגדר (שוחרר
בינתיים בערבות של חצי מיליון ל״י),
כחשוד בהעלמת מס בהיקף של מיליוני
לירות, בשיחוד אנשי מישרד־הביטחון ובהעברת
חומרי-גלם שנועדו לייצור ביט חוני,
לשוק האזרחי.
כמדכן חשוד בעל המגדר כי סיפק ל-
מישרד־הביטחון ברזל במישקל חסר, ועשה
זאת תוך שיתוף־פעולה עם פקידי מישרד־הביטחון.
תוך
מהלך החקירה התעוררו חשדות ה־מישטרה
שעשרות יבואנים נוספים ניצלו
לרעה את הפטור המותנה ממכם לייצור
הביטחוני, שילשלו לכיסיהם מיליוני לירות.
שר-הביטחון, שמעון פרם, הודיע כי ב תיאום
עם שר-האוצר הוחלט לבטל את
הפטור ממכס לייבוא לצורך ביטחוני.
החלטה פזיזה זו של שר־הניטחון מטי לה
נטל בירוקראטי נוסף על מישרדו, מע נישה
את הייצרנים ההגונים. מעתה ייאל צו
מאות יצרנים להתרוצץ במישרד-הבי-
טחון, להשיג אישורים כי סחורות הייבוא
נוצלו לצורך ייצור ביטחוני כדי שיקבלו
חזרה את דמי המכס ששילמו.
אותם יצרנים הנוהגים לשחד את פקידי

עתה מותר כבר לגלות, כי המידע ה ראשון
שהגיעה אלינו בנושא זה, בא מתוך
מערכת־הביטחון עצמה, מאת אנשי צה״ל.
היה זה לאחר שמישרד-הביטחון אילץ
את אנשי צה״ל לקבל את שירותיו של
בעל ביודחרושת בנושא שהוא לא התמצא
בו. התנגדות אנשי צה״ל לא הועילה, אך
עד מהרה הסתבך היצרן בעבודה. שוב
פנו אנשי צה״ל בתלונות, אך ללא הועיל.
צד,״ל אילץ את מישרד־הביטחון לשכור,
תמורת תשלום נוסף בסך 40.000 לירות,
שירותי חברה הנדסית נוספת, מייעצת.
גם חברה זו הגישה דו״ח קטלני על היצרן,
אך גם הפעם לא שוגה דבר.
אותה עת נפגשו שני קצינים משני
בסיסים שכנים ותוך כדי שיחה נתברר
לשניים שהם נתקלים באותן בעיות עצמן.
הם מקבלים מיתקנים מסויימים באיכות
ירודה, ולמיכתבי־התלונה שלהם למישרד־הביטחון
לא באה כל תגובה. ואומנם, ב ימים
אלה גילתה המישטרה את כל מיב־תבי־התלונה
המתוייקים הללו, שנשכחו ב תיקים.

נוצר מצב שכו מישרד
הביטחון, החייב לשמש מעין
מתווך עכור צח״ל, לספק לו את

אבן^ קשדי־־־העבר
מיטב השירותים כדי לשחרר את
הצכא מלעסוק כבעיות אדה, הופך
לא פעם טפיל, המספק שירותים
ירודים ואונס את אנשי
צה״ל לקבלם.

מגכ״ל חלש
למישרד ענק
* צחק עירוני, המנהל הכללי של מיש-
רד־הביטחון, היה בשעתו מנכ״ל התע שייה
הצבאית. הוא הצטיין בתפקידו, ו הצעיד
את התעשיה הצבאית להישגים
לא־מבוטלים. אך בהתאם לעיקרון הפיטרי
טיפס עירוני והגיע לדרגה אחת מעל ל כוחותיו.
הוא הועלה מכהונה של כישרון

לכהונה של חוסר־כישרון.
עירוני, איש נעים־הליבות, אינו מסוגל
להתמודד עם גודל הבעיות הניצבות בפני
מישרד-הביטחון. הוא אינו האיש שיצליח
להזרים דם חדש במערכת, לפתור את
סבך הבעיות שנוצרו במשך השנים, הגור מים
להסתיידות המערכת כולה.
דוגמא אחת, קטנה, יכולה להמחיש את
גודל הטרגדיה כולה. למישרד־הביטחון
יחידה לאחזקת רכב לפקידים נידרשים.
מישרד היחידה בקריה בתל־אביב.
בראש היחידה עומד, מזה שנים רבות,
פאול הרץ.
לידי העולם הזה הגיע תיק מכתבי־תלונה
שכתב חייל-משוחרר צעיר, שהחל
לעבוד ביחידה. הוא נידהם מגילויי ההפ קרות
השוררים במקום. הוא ציין כי ה אחראי,
אינו נמצא במישרדו מרבית שעות
היום. מכוניות הנישלחות לתיקונים למו סכים
פרטיים, מוחזרות בלתי מתוקנות,
ונישלחות לתיקון פעם שנייה, כאשר מיש־רד־הביטחון
משלם פעמיים עבור אותה
עבודת תיקון.
תיבות הילוכים שלמות הוצהרו כמוח־לפות,
למרות שבעלי המוסכים כלל לא
החליפו אותן.
כאשר התלונן הצעיר בפני פאול הרץ,
כי בעלי המוסכים עושים מלאכת רמיה
וגוזלים לשווא את כספי מישרד־הביטחון,
השיב לו האחראי, כי אין זה עיסקו ואסר
עליו להתערב.
הבחור לא נירתע ושיגר מכתבי תלונות
לאחראים על מערכת הביטחון. דבר
לא זז, דבר לא השתנה.
אותו מתלונן, בוחן־רכב, בעל מיקצוע
מעולה בשיטחו, עזב בשאט־נפש את מקום
העבודה ועבר לעבוד במיפעל פרטי. איש
לא טרח לבדוק את תלונותיו וחבריו אמרו
לו :״אתה רואה, אי אפשר להילחם ב-
טחנות־רוח.״

(כתבה שלישית כסידרה)

מישוד־החוץ נכנס למשבר הדיפלומטי החמור ביותר
אד הצמרת שלו היתה עסוקה ב שעווויו ת־ה אהבה
שימחה ננוי שו ך
ה חו ץ
ם לא ת עזו ב את הבת שלי, אני אהרוג אותך!״
\ 4קרא הגבר המבוגר, הלבוש בחליפה כחולה וענוב עניבה
שמרנית, לעבר האדם שעמד מולו כשהוא חיוור כסיד וקולו רועד.
לא פחות חיוור היה המועמד לרצח. הוא מילמל :״הכל
לא נכון ומיהר לעזוב את החדר בו נערכה סצינה זו.
מיספר עובדים של מישרד־החוץ בירושלים, ששמעו את
הצעקות, מיהרו לעבר חדרו של ראש המחלקה החשובה במיש-
רד־החוץ, משם בקע הרעש.
ואומנם, הגבר המבוגר שאיים להרוג היה ראש־המחלקה, בכבד
דו־ובעצמו, אחד מוותיקי מישרד־החוץ, הנושא תואר אישי של
שגריר ומי שכיהן משך שנים רבות כשגריר באחת מבירות
אירופה.
אך האדם שעליו הוא צעק, היה בעל דרגה בכירה ממנו.
היה זה אחד מהשגרירים הבכירים ביותר במישרד־החוץ היש ראלי׳
אשר עדיין מכהן באחת הבירות החשובות בעולם.
המאורע, המסעיר בשבועות האחרונים את מישרד־החוץ היש ראלי׳
אירע בארץ, בעת שהשניים נפגשו באקראי במיסדרו־נות
המישרד בירושלים.
אפשר היה לחשוב כי הנושא המסעיר היום את מישרד־החוץ
הוא דווקא המשבר הקשה שאליו נקלעה ישראל ביחסיה
עם ארצות־הברית בעיקבות פיצוץ שיחותיו של הנרי קיסינג׳ר.
אפשר היה לחשוב שכל שגריר עוסק עתה בבעייה אחת בלבד:
כיצד להרגיע את אלה מן האמריקאים הזועמים על מדינת־יש־ראל,
וכיצד להגביר את ההשפעה על אותם מנהיגים אמריקאיים
אשר עדיין ידידים לישראל.

שגויר בכיר
+אשה

נילגשים

אולם נראה כי מה שמסעיר כיום ביותר את צמרת מיש-
רד־החוץ הוא דווקא הרומן הלוהט בין השגריר הבכיר לבין בתו
של ראש־המחלקה, רומן אשר נמשך כבר מיספר שנים, אולם
רק עתה נודע לאביה של העלמה, אשר החליט לשים לו קץ
ואיים באורח כה דרמאטי על עמיתו הבכיר ממנו.
השגריר הבכיר ידוע כבר שנים רבות במעללי־האהבים שלו,
המתמשכים על־פני ימים ויבשות׳ אד תמיד מתמקדים בנשים
הקשורות לעובדי מישרד־החוץ.
לפני כשש שנים החל מנהל רומן סוער עם אשת שגריר
אחר. היה זה עוד לפני שמונה כשגריר בבירה החשובה. יחסיו
הקרובים עם גולדה מאיר, מי שהיתר. ראש הממשלה, לא הפריעו
לו לקבל את המינוי החשוב שלו בבירה, למרות שידוע כי
גולדה היתד. נוהגת להקפיד ביותר על טוהר־המידות הרומנטי-

מוסרי של עובדיה.
לגולדה יש עבר ב״ברוגזים״ עם שגרירים שסרחו, לדעתה,
מדרך הישר. היא האזינה לפני שנים רבות, עוד כשהיתה
שרת־החוץ, לסיפורים מכוערים שסופרו על השגריר יוסף
תקוע, וזה נאלץ אז לוותר על מישרת השגריר שלו באחת מארצות
אמריקה הדרומית ולחזור לארץ.
אפילו אחד מאנשי הצמרת של ישראל, הקשור היום למישרד-
החוץ, זכה לקיתונות של שופכין מגולדה ולתקופה ארוכה של ברוגז,
כאשר זו האמינה לסיפורים אודות יחסיו עם מזכירתו האישית,
ולעובדה שאותה אישיות התגוררה בביתה שבירושלים יחד עם
המזכירה.
אולם אל גולדה לא הגיעה השמועה על יחסיו של השגריר
הבכיר, למרות שהוא היה מקורב לה ביותר אז, והיא אישרה אח
מינויו לבירה החשובה.
הרומן בינו לבין אשת השגריר התנהל בהפסקות, כאשר היו
מגיעים השניים לחופשת מולדת, הוא מבירת כהונתו והיא מבירת

כהונת בעלה. הם היו נעזרים בדירח־סתרים שהעמיד לרשותם חבר
משותף במישרד־החוץ. כאשר אי־אפשר היה לסדר חופשות מולדת
בדזמניות, היתה היא טסה אליו בתירוצים שונים, אשר הנפוץ
בהם היה שעליה לערוך קניות בבירה הגדולה.
אך לשגריר בן ד.־ 45 לא היה די כנראה, באשה אוהבת פלוס
שלושה ילדים ובאשת השגריר־העמית. באחד מביקוריו בארץ, לפני
כשנתיים, מיהר השגריר למישרדי מישרד־החוץ בתל־אביב, כדי
לקבל חומר שהגיע אליו ממקום מושבו. לאותו מקום הגיעה
גם בתו היפהפייה של השגריר האירופי, כדי לקבל מיברק מאביה.
הבת הגיעה לארץ ממקום כהונתו של אביה, חודשים אח דים
קודם־לכן, כדי להתגייס לצה״ל ולשרת את המולדת. היא
שכרה דירה יחד עם חברה, וניהלה חיים סוערים של צעירה תל-
אביב מבוקשת,
הפגישה במישרדי מישרד־החוץ בתל־אביב היתד. גורלית הן
עבורה, והן עבור השגריר הבכיר. כמו בסרטים, התאהבו השניים
ממבט ראשון, והצעירה בילתה עם השגריר את כל התקופה
שבילה בארץ, בהתייעצויות.
לפני שנסע, הם הבטיחו לשמור אמונים זה לזו. היא —
שמרה על הבטחתה. גברברי תל־אביב הבחינו כי הצעירה או-
הבת-הבילויים נעלמה מהדיסקוטקים ומהמסיבות. אפילו הג׳וב
הייצוגי שניתן לה בצה״ל, בסביבות תל־אביב, לא הועיל
להביאה לצאת ולבלות כפי שנהגה עד לפגישתה עם השגריר
הבכיר.
השגריר, לעומת זאת, הוא טיפוס חברותי יותר. הוא חזר
לאשתו וגם לפילגש, אשת השגריר, אולם לזכותו ייאמר כי
הקפיד להגיע מדי מיספר חודשים לארץ, כדי להתייעץ —
בין אם היה זקוק להתייעצות ואם לאו.
במדינה מישפט
אונס בדז־ עובו>•
״אגי עוד אחזור 7ארץ 1״
הבטיחה התיירת
הנרמניה שהתלוננה ע? אונס נראה היה כי הרכב בית־המישפט המחוזי
אשר החל לדון במישפטו של הרצל
ניסן, שהואשם באונס, יצטרך להחליט
בראש־ובראשונה אם אפשר בכלל לבצע
מעשה־אונם, או אפילו לקיים מגע מיני
בהסכמה מלאה, במכונית הננסית סיטרואן
שלו מדגם דה שבו (״שני סוסים״).
אולם בעייה זו לא עמדה בפני שלושת
השופטים הנכבדים. הנאשם לא טען כלל
שהוא לא שכב עם הצעירה הגרמניה סביגה
בלאומה, שהתלוננה עליו, חילוקי-הדעות
היחידים בין המתלוננת לבין הנאשם היו
אם הם קיימו מגע מיני בהסכמתה המלאה,
או שמא תוך שימוש בכוח מצד ניסן.
רומן קצר וגורלי. כתב־האישום היבש
קבע כי ניסן הסיע במכוניתו את
בלאומה, תיירת גרמניה בלונדית בת ,21
אחות במיקצועה, בעלת גוף חטוב, מיד־אליהו
שבתל־אביב לכיוון סביון, אחרי
שביקשה טרמפ. בדרך, סטה ניסן, לפי
כתב־האישום, מדרכו, ירד עם הדה-שבו
מהכביש לתוך שדה, כיבה את האורות
והמנוע ובעל את סביגה בניגוד לרצונה
כשהוא אוחז אותה בגרונה בחוזקה.
אולם •להרצל ניסן היתד. גירסד. שונה

הפילגש הצעירה
הציגה תנאי :״או
אני או השנייה !
לפני כשנה גילתה הצעירה את העובדה שיש לה שותפה
על החזקה של ליבו של השגריר, מלבד רעייתו החוקית. שוב
הגיע השגריר להתייעצות, אולם הפעם היא קיבלה אותו בקרי רות
מופגנת. היא הציבה לו תנאי: או היא או אני. אשת השג ריר
קיבלה הודעה בדואר דיפלומטי, שהיא מפוטרת — אחרי
שש שנות רומן לוהט.
נראה היה לזוג המאוהב כי עתה בא הכל על מקומו בשלום.
מערכת היחסים עם המדינה בה כיהן השגריר היתד. כזו שהוא
הוכרח להתייצב פעמים רבות משך השנה בירושלים, להתייע צויות.
בשעות היום הוא היה מתייעץ עם צמרת מישרד־החוץ
והממשלה, ואילו בלילות היה מתייעץ עם ידידתו הצעירה.
אך נראה כי לא רק גולדה מאיר אינה אוהבת את האד
הבים־בחטא, אלא גם הגורל. אביה של הצעירה, אשר הוחזר
לארץ וקיבל לידיו מחלקה חשובה במישרד־החוץ, גילה לפתע
כי בתו מקיימת קישרי־אהבה עם השגריר הבכיר.
כאדם תרבותי, יליד מערב־אירופה, הוא קרא לבתו לשי חה׳
סיפר לה את כל הידוע לו על הוללויותיו של השגריר הבכיר,
ודיבר איתד, משך שעות ארוכות על עתידה. הבת נשבעה,
כשלחייה שטופות דמעות, כי היא תשים קץ ליחסיה עם

מתלוננת בלאומה
חנק או שיתוף־פעולה 7

בת! של ראש
המחלקה הבטיחה
לאבא שלה להפסיק
בעת ההתייעצות האחרונה שערך השגריר הבכיר בישראל,
גילה לפתע האב כי הוא אב־מרומה. לשונות רעות מיהרו לספר
לו כי בתו עדיין נפגשת במיסתרים עם השגריר הבכיר. למרות
העבודה הרבה שהיתר. לשגריר בעת שביקר בארץ, תמיד מצא
זמן גם עבור הבת הצעירה של עמיתו.
את זאת לא יכול היה האב לסבול יותר. הוא פגש בשגריר
בעת שהלה היה בדרכו לישיבה במישרד, הזמין אותו
לחדרו ושם איים עליו.
אם קיבל השגריר הבכיר את האיום ברצינות או לאו, על
כך עורכים עתה טוטו במישרד־החוץ. אפשר יהיה לדעת זאת
רק כאשר ייקרא השגריר הבכיר ישוב להתייעצויות וזה, כך
מנבאים המדינאים, יקרה בקרוב מאוד.

לגבי הרומן הקצר, והגורלי לגביו, עם
סבינה בלאומה. לדבריו, הוא אומנם לקח
אותה טרמפ, ובדרך החל מחבק ומנשק
אותה .״היא אמרה לי, לא פה/״ סיפר
ניסן ,״ואני המשכתי לנסוע עוד איזה 15
מטר בערך ונכנסתי בין שני עצים׳ ימינה
מהכביש, כשלושה מטרים בערך בתוך
השדה, ושמה עצרתי. בתוך המכונית שלי
באתי איתה במגע מעי. היא לא התנגדה,
ושיתפה פעולה.״
לעשות עוד דברים. האחות מגרמניה
היפהפיה הודיעה למישטרד. כי היא רוצה
לעזוב את הארץ במהירות רבה ככל ה אפשר.
בעיקבות הודעתה זו החל השבוע
מישפטו של הרצל ניסן, כשבית־המישפט
מורה להקדים את עדותה של הנאשמת
לכל עדות אחרת. כדי שהיא תוכל לעזוב
את הארץ.
ואומנם, ביום הראשון האחרון, לאחר
שסיימה שלושה ימי עדות, בהם חקירה
נגדית של פרקליטו של ניסן, עודך הדין
חיים משגב, אשר נאמרו בדלתיים סגורות,
המריאה סבינה בלאומה מנמל־התעופד. בן-
גוריון, כשהיא מבטיחה לידידיה :״אני
עוד אחזור לארץ. אתם תראו. יש כאן
לעשות עוד דברים, חוץ מאשר להיאנס.״

במדינה

קשקשת 1962
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

דרכי־אדם
ב תי הוהבל שי ם
המישטיה ציידה את
האשה בצוויימעצי
חתומים — וזו יצאה
למיבצע-בילוש פרטי
בארנקה של בתיה נעים ( )27 נמצאים
דרך־קבע כמה טפסים רזרביים של צווי*
מעצר חתומים. אבל בתיה אינה שוטרת,
וגם לא עובדת־מכם. היא סתם עקרת־בית,
אם לתינוק בן שנתיים וחצי.
בתיה פשוט מתכוננת, על כל צרה.
הצרה היא: בעלה, בכורי נעים בן ה*.30
באמצעות הצווים האלה מבקשת בתיה
לפנות אל שוטר שיזדמן בדרכה כאשר
תפגוש בבעלה. בתנאי, כמובן, שאכן תפגוש

את בכורי פגשה בתיה לראשונה בשנת
, 1970 כאשר הוזמנה לחתונתה של חברתה
עליזה. הכלה הציגה בפניה את אחיה,

קשקשת 1959

#שי לקומוניסטים: יוצאי ויאט-
נאם וקמבודיה קשורים בסרט אמריקאי
שחור.
יחזקאל גייסי, דר חברון ,121 ירושלים 0סירת־מחבלים חותרת אל חופי
הארץ.
שאיל יחישלום, רח׳ אורלנסקי ,7
פתח־תיקווה
!• הצעת השלום של המצרים ו-
קיסינג׳ר.
חיים לנגסני, שד׳ התמרים ,356/6
אילת
• חבילת חומר־הנפץ שפוצצה את
שיחות-השלום.
אילה שרעגי, רח׳ ברכיה ,20
שכונת התיקווה, תל־אביב
•• ביצה שחוברה לה יחדיו.

:עדם בכורי
ללא עקבות
והגבר הצעיר ויסה־התואר החל מחזר
בהתלהבות אחרי הנערה גבוהת־הקומה,
בעלת העיניים הכחולות. ילידת פולין,
שעלתה לארץ בגיל תשע.
.רוצה אח. ,הילד. בכורי, יליד טרי פולי
שבלוב, מכונאי־רכב במיקצועו, ש-
מישפחתו מתגוררת במושב ביצתן שליד
גדרה, הציע לבתיה נישואין אחרי ארבעה
חודשי היכרות.
בתחילת שנת 1971 נישא הזוג. הבעל
הצעיר עבד קשה, עד לשעות־הערב המאוחרות,
במוסך שבו היה שותף, והרוויח
יפה. בתיה עבדה כפקידה. חייהם
התנהלו על מי-מנוחות, עד שיום אחד
התמרדה האשה. היא התלוננה שבגלל
שעות־העבודה הממושכות של בעלה כמעט
שאינה רואה אותו.
כשנכנסה להריון, ב־ , 1973 עזב הבעל
את הבית. לאחר־מכן חזר, אך רק כדי
לקחת איתו את בנו הרד ולהעבירו ל-
ביצתן, אל מישפחתו. אחר פנה לבית-
הדין הרבני וביקש שיעזרו לו להשיג גט
מאשתו. הוא טען שאינה מטפלת היטב
בילד, וביקש להשאירו ברשותו.
בתיה לא נשארה חייבת. היא גילתה
לבית־המישפט המחוזי בתל-אביב שאינה
מקבלת מבעלה אף פרוטה, וביולי 1973
חייב ביודהמישפט את בכורי נעים לשלם
לאשתו מזונות בסך 1200 לירות בחודש.
מדי-פעם היה מעביר אליה, לטענתה,
כמה מאות לירות, ומשפרצה המילחמה
והוא גויים, קיבלה המחאות מצה״ל. ל אחר
ששוחרר משירות־המילואים, חדלו

הזזמחאות להגיע•
׳ מיבצע־כילויט״פרטי. מאז נעלמו
עיקבותיו של בכורי נעים, כאילו בלעה
אותו האדמה. בתיה החלה נוסעת בין
תחנות־המישטרה בארץ, במאמץ לאתרו,
בכל מקום שנמצא בו לפי השמועה. בכל
תחנות־המישטרה הוצאו כנגדו צווי־מעצר.
אך גם חיפושיה של המישטרה הסתיימו
בלא תוצאות.
לבסוף נואשה גם המישטרה מן החי פושים,
ומסרה בידי בתיה סמכויות של
איש־חוק, והרי היא נושאת את צווי-
המעצר בארנקה בכל אשר תלך, במיבצע-

סמ״ר שלמה גולדבריר,

מ.א ,2174814 .ד.צ ,2774 .צה״ל

מאוזן :

מאונך :

)1יישוב בארץ ; )5דיאלוג ! )10 שנף1
)11 ספרדי טהור (ר״ת 13 שונא ;
)14 שיר )15 :ראש האופוזיציה בישראל !
)16 הידד! )17 הדרך הקצרה ביותר בין
שתי נקודות! )18 יהלום! )19 יפו בלי
סוף ! )20 צלע במשלוש שווה־שוקיים !
)22 חד! )24 הגב שלו! )25 נועם, חן!
)27 ההיפך מגיאות ! )29 שורה עורפית !
)30 רקטה ! )32 חכם בתקופת הבית השני
ולאחריו! )34 עירבב! )36 זקן! )38
תחום סביב מקום מסויים! )41 הידד!
)43 חלק בספר! )44 אות! )46 גיבור
״חלף עם הרוח״ (ש״פ)! )47 מלכודת!
)49 שיעור, כמות! )52 אין, אפס! )55
הרוצח הראשון בתנ״ך ! )56 גוון של אדום!
)58 שחקניודקולנוע צרפתיה (ש״מ)! )59
בתוכם! )60 מישחק־ילדים פופולרי! )62
מטבע יפנית! )63 דוכן מוגבה! )64 גועלי!
)66 חיצוניותו! )67 שקד! )69
משועבד! )71 יפיץ אור! )73 הלם! )75
מדיף ריודניחוח; )78 מימטר! )80 אות*
הניצחון המפורסם! )81 סוד! )82 לאן?
)83 פתותי־גשם קפואים! )85 הלווייה!
)87 אני, באיטלקית! )88 גלדיאטור! )90
מתגורר! )91 מלוא הכף! )92 ויתור על
עונש! )93 גבוהים ללא הוסף.

)1גוון ירוק־כחול )2 :פרי טרופי ה ערוד
באשכול! )3אות בא״ב העיברי!
)4נהר באפריקה! )6פקודה (הפור)! )7
ערך! )8מושב בארץ! )9שנינות! )11
״שינל 12 רופא־עיניים מפורסם לשעבר
בירושלים (ש״מ)! )21 סמכות ריש-
מית! )22 וזיר! )23 אדם! )24 מחוז!
)26 גבאי! )28 שיח קוצני ממישפחת ה־וורדניים!
)31 לילה! )33 מחודשי השנה
העברית ! )34 בתוכם ! )35 זבח ! )37
ברושים! )39 כן, באנגלית! )40 מעון!
)42 סגלגל! )45 ולד מת! )47 נהר באיטליה
! )48 חלקת־לשון ! )49 מין פטיש !
)50 בסים! )51 שניים, בארמית! )52
מיבנה שהיה נפוץ במעברות ! )53 מציבת*
זיכרון! )54 עץ חום־שחור קשה ביותר!
)57 סוף בלי התחלה! )60 מן הנביאים!
)61 פגר! )63 מיוצר במיפעלי ים־המלח !
)65 נוזל! )68 חי יותר מכל אדם! )70
בהשאלה: מרכז! )71 התיכון הוא כזה!
)72 משוח בשמן! )74 קיבוץ בצפון ה ארץ!
)76 זלזל! )77 שר! )79 אמבי ציה!
)84 רך בעיזים; )87 השתוקקו!
)89 מזמר! )91 בעל-חוב.

בסיטונות

שמלות חריון
מכנ טי הריון
טוני קו ת הריון
ח לי פו ת הריון

כ הן מו ד ד
.תל־אביב, רוו׳ נחלת בנימי! ,4
קומה ב /דרך החצר
פתוח עד 7בעיב

(סגור בשעות )2 -4
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

סול׳ —

קורסים !1

טלוויזיה

ש ״ רו תנצ. ה .ו
ל מ סיי מי ם
הרשות לחינוך זהגשרה ימיים מודיעה על פתיחת

לקצינים ׳
^ בצי הסוחר

* קורס לחובלים
מתקבלים משוחררי צה״ל בעלי בריאות וראיה תקינים.
בוגרי 12 שנות לימוד ובוגרי 11 שנות לימוד. בעלי תעודה
טובה.

* קורס לקציני מכונה

מתקבלים משוחררי צה״ל בעלי בריאות תקינה, בוגרי
בתי״ס מקצועיים 4שנתיים ותלת שנתיים (למעט חניכות).
בעלי תעודה טובה במגמות המתכת. כן מתקבלים בוגרי
בתי״ס תיכוניים ומסיימי כיתה י״א תיכון שיוכשרו
למקצועות המתכת לפני כניסתם לקורס.
למהנדסי מכונה והנדסאי מכונה — מסלולים מקוצרים.

* קורס לקציני רדיו

מתקבלים בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת רדיו
אלקטרוניקה או בעלי השכלה צבאית מקבילה או בעלי
תעודת טכנאי אלקטרוניקה סוג ; 2משוחררי צח״ל בעלי
בריאות תקינה עד גיל . 30

* קורס לקציני חשמל

מתקבלים א. בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת
חשמל
ב. טכנאי חשמל, הנדסאי חשמל, מהנדסי חשמל.
לפרטים נוספים פנה למשרדינו :
בחיפה רח׳ נתן (קייזרמן) 11 ליד
כיכר פריז בימים א׳י—ו׳ ,בשעות .14—8
בתל ״ אביב • מגדל שלום, רח׳ אחד
העם קומה ,28 בימי ב׳ ,בשעות .13—9
לנוחותך תוכל גם להרשם לפי הספח
המצורף.

י ק צין ב צי ה סו ח ר!

מ חוך ה או מ ה
דוגמה לכיסוי־חדשות חובבני, מגמתי
ונטול כישרון עיתונאי היתד. בכיסוי אותו
העניקה הטלוויזיה לשביתת ימאי אשקלון.
עם פרוץ השביתה נשלח איתן אזרן
לערוך כתבה. הוא ריאיין באופן שיטחי
את הימאים השובתים, כשהוא מקפיד למ צוא
את הבלתי־מאהנים ביותר בהם. כ־מישקל־נגד
הורץ לאולפן מנכ״ל קצ״א,
אלוף (מיל ).אבחהם , 1303 אשר אולץ
על-ידי המראיין לגמגם את הסברו הדחוק
לעמדת חברתו ביחס לשביתה.
אולם ההמשך לכיסוי, כתבתו של ישר*
אל פגל אשר שודרה במבט ביום סיום
השביתה, יכולה להילמד בכל בית ספר
לעיתונאות תחת הכותרת :״כיצד אסור
לעשות כתבה.״ סגל הקפיד לצלם את בוצר
יוצא ממכוניתו ונכנס למישרדו בנמל כש הוא
מחייך לעבר המצלמה ככוכב-קולנוע.
אחר־כך היד, מוכרח להראות עצמו יחד
עם מפקד המחוז הדרומי של המישטרה,
ניצב חיים. תפזרי, כשהשניים מחייכים
זה אל זה באהבה ממש.
תמונות אלו הכינו את הרקע לכיסוי
מגמתי, פרו קצ״א והמישטרה טהור,
כאשר סגל אינו טורח כלל לברר מה
יש לצד השני לומר.
סגל החליט, בנראה, כי הוא לא רק
כתב־זוטר בטלוויזיה אלא גם מחנך ה אומה,
והוא הביע ארוכות את דעתו על
פישעי הימאים השובתים ועל התנהגותם
הברוטאלית.

מאח רי המסך
הקהל קו ב ע
סקר־דעת-קהל שאותו ערד מכון דחף
לפני מיספר שבועות, אינו מחמיא כלל
למנכ״ל הטלוויזיה, יצחק ליפני.
הסקר ביקש תגובה מ־ 500 אזרחים ב-
מידגם מייצג, על רמת השידורים בטל וויזיה
מאז היכנסו •של ליבני לתפקיד,

עכשיו יותר כדאי
גצי הסו חר!
ההטבות ותנאי השכר עכשיו
יותר משמעותיים:
בעת ההפשרה — כלכלה
ומגורים ללא תשלום ומענק
חודשי גבוה (במטבע קשה).
לאחר ההסמכה — קידום
מהיר בדרגות ובשכר (חל קו
במטבע קשה) ,תוספות
והטבות שונות.

^ לכ׳ הרשות לחינוך והכשרה ימיים ת.ד 1909 .חיפה 31000

הנני מעוניין בפרטים נוספים בקשר לקורס
שמי ...כתובתי
השכלתי תאריך חתימה

נזיין

המתאימות לפסוקים אלה.
למחרת ליל סבוי הוקרן הפסוק :״הבא
להרגך השכם להרגו,״ כשמלווה אותו תמונה
של פידאי אוחז כלי־נשק בידו. מנהל
הטלוויזיה, ארנון צזקרמן, נבהל מה־אקטואליזציה
של התנ״ך והורה לזיק לח דול
להקרין תמונות מענייני דיומא יחד
עם פסוקו של יום.

יקר פ 15
מעניין לדעת כיצד מתחלקים השידורים
השונים בטלוויזיה לפי אופיים. את המקום
הראשון בשידורים תופס חומר קנוי.
מתוך 37 שעוודשידור שבועיות, בשידורים
בעברית ובערבית, משודרות 17 שעות
של חומר קנוי שהן 45.8אחוזים מכל השידורים.
חומר
עצמי אותו מפיקה הטלוויזיה
תופס כשמונה שעות והוא מהווה 22.7
אחוז מכלל השידורים, ואילו החדשות
(כולל מוקד) תופסות כ־ 7.5שעות 20.9 ,
אחוז מכלל השידורים.
במשך שבוע מוקרנות כשעתיים ספורט
( 5.7אחוזים) וקצת פחות משעתיים חומר
מקומי, שלא הופק על-ידי הטלוויזיה עצ מה
( 4.9אחוזים).
הפקת סרט מקומי׳ כלומר הזמנת סרט
אצל מפיק פרטי, מחירה פי 15 ממחיר
סרט קנוי בחו״ל, ואילו הפקת סרט על
ידי הטלוויזיה עצמה וחומר חדשות, מחירם
יקר פי 10 מקניית חומר בחו״ל,
אין ספק כי מרבית משלמי האגרה היו
שמחים אילו היתה הטלוויזיה מעלה את
אחוז הסרטים הקנויים, על חשבון הפקות
עצמיות כושלות, ולא רק בגלל החיסכון
הכספי שבכך.

איד הםור אי ס
הופעתה של כרמית גיא בשלוש מה דורות
חדשות ביום השישי האחרון, מביאה
את הצופה שוב למחשבה, שקרייניות ה טלוויזיה
צריכות ייעוץ אישי דחוף, כיצד
להתלבש ולהיראות מעל־גבי המסך הקטן.
בשעה שש בערב קראה גיא מהדורת
חדשות שרובה הוקדשה להעברת גופות
חללי צה״ל ממצריים לישראל. הקריינית
היתה לבושה בשימלה פירחונית בעלת
מחשוף עם שרוולים תפוחים ונוזלים, ש-
היתה גדולה עליה בכמה מיספרים, אשר
למרות הטכניקה של כרמית, לשבת עם
ידיים צמודות לגוף כדי להיראות רזה על

הגד

גיל ...
ה. הזה אפריל

ממזנה־דת זיק
צנזורה מם כיפה
והתגובות מעידות על שאי־אפשר עוד
לרמות את כל צופי הטלוויזיה כל הזמן.
41 אחוזים מהמרואיינים השיבו כי רמת
השידורים בטלוויזיה לא השתנתה כלל
מאז נכנם ליבני לתפקידו 23 .אחוז מן
הצופים טענו כי רמתה ירדה מאותה תקו פה,
ורק 17 אחוז סברו כי הרמה עלתה.
19 אחוז לא נעתרו כלל להביע את דעתם
על הטלוויזיה הישראלית.

צנזור העל הדוו׳יר
מסתבר כי בטלוויזיה אפשר לעשות
צנזורה גם על התנ״ך. האחראי על שידורי
הדת אדיר *יק, המפיק של פסוקו של
יום, החליט לרענן פינה זו ׳והטיל על כתבו
המדיני של היומון הצופה שאול מייז־ליש,
להכין פסוקים אקטואליים ותמונות

חלק ניכר מתקציב הטלוויזיה
מוזרם לצד הטכני של השידורים.
דווקא בשבועות האחרונים נראה
כי המיליונים הרבים המוצאים על
אביזרים ועזרים טכניים, על משכורת
טכנאים ומינהלת ההנדסה של
הטלוויזיה, הם כספים אשר כדאי
לבדוק אם הצופים מקבלים את
תמורתם המלאה.
נראה כי לא רק הצופים, אלא
גם אנשי-הטלוויזיה עצמם, מכירים
בצד הטכני החלש של מוסד חשוב
זה. מנהל מחלקת החדשות, דן
שילץ, יצא לפני ימים מיספר
בהתקפה חריפה ביותר, בישיבה
סגורה שנערכה במישרדו של מנחל
הטלוויזיה ארגון צוקרמן, על
שלמה גל, האחראי על מחלקת־ההנדסה
של הטלוויזיה.
נימוקיו של שילון עימו. כמעט
מדי-ערב קורות תקלות טכניות.
כתבות בחדשות משודרות בלי
קול, או שכלל אינן משודרות

לגברי בלבד

שדרנית מזור
לבוש בלי צנזורה
המסך גילתה את מימדיה האמיתיים. במהדורה
המסכמת הסתבכה כרמית כליל
במטרים הרבים של בד שימלתה, וקשה היה
להבחין מה היא בדיוק לובשת.
אולם כרמית גיא היא המיקרה הטוב
בין הקרייניות. הצורה שבה מתלבשות
שאר הקרייניות יכולה לשמש דוגמה, ב-
בית־ספר לאופנה, כיצד לא להתלבש.
שרה דורון מצהירה כי היא אוהבת
בגדים רומנטיים, אולם שוכחת לבחור
כאלה אשר יסתירו את כתפיה הרחבות.
גם תיקווה מור הודיעה לבעלת הבוטיק
שממנו היא שואלת את בגדיה, כי היא
רוצה רק בגדים רומנטיים. בגדים אלה, ב תוספת
אישיותה הטלוויזיונית, מנזילים
אותה לחלוטין, ותמיד יש חשק לתת לה
טפיחה על השכם ולומר :״התעודדי.״
אביבה מיגלייטר (מילוא) משעממת בבגדים
אחידי־הגוון שאותם נדמה כי אין
היא מחליפה מעולם, ואילו שרי רז
נראית בכל פעם שהיא מופיעה על המסך,
כפירסומת חיה למשכית או לשבט בידואי
נידח.
הופעתה המרושלת של ברוריה זיימרון
כמעט שאינה מאפשרת להבחין מה בדיוק
היא לובשת, ואילו הבגדים שאותם בוחרת
.מרדן בז׳אי׳ ,הקריינית הערביד. ה ממושקפת,
מזקינים אותה בעשר שנים ל פחות.
נראה
כי השתיים היחידות המצליחות
להתלבש פחות או יותר היטב הן הוותי
שופט
שימעוני
כל העולם צחק
והקריין נאלץ להתנצל. תוכניות
אחרות נקרעות באמצע, וחולף זמן
רב עד שהטכנאים שמים לב לכך.
השחקן גדי יגיל אשר לפני
מיספר שבועות הוקרנה תוכנית-
בידור שלו, פירסם על חשבונו
מודעת ״ברכה״ לטכנאי הטלוויזיה.
משך 20 דקות שודרה תוכניתו של
יגיל ללא קול. רק לאחר 20 דקות
שמו הטכנאים לב לכך, הפסיקו את
השידור, תיקנו את הקול והקרינו׳
את הסרט שוב מתחילתו.

הווו דוז

הז ה ר;< 10

קה ביותר, דליה מזור והצעירה ביותר
רותי ושדי• מזור, המופיעה כבר חמש
שינים על־פני המסך הקטן מצליחה להתאים
את לבושה למועדים שבהם היא משדרת,
להיות נעימה ואפילו אלגנטית בליל־שבת.
רותי ושדי לובשת שמלות־ערב יפות בפשטותן
ובגיוונן.
אך נראה כי גם הגברים שבקרב הקריי נים
זקוקים לייעוץ־מה בנושא זה. שמעון
טפלר ריאיין את ראש הממשלה יצחק
רכין בערב החג כשהוא לובש חולצת-
פסים. למחרת היה טסלר קריין מבט, והוא
לבש בדיוק אותה חולצה, אם כי יניסה
להסתירה, ללא הצלחה גדולה, במיקטורן
בהיר.

מנ ה ל מיק־-מאו?
נראה כי מי שלא צפה בסרט המפורסם
על ״הפרשה,״ ביום השישי לפני שלושה
שבועות, הפסיד אותו סופית.
למרות מאות רבות של פניות בכתב
ובעל-פה למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן
לערוך שידור חוזר של סירטו של איתן
אורן, מסרב צוקרמן בכל תוקף לשדר
אותו שוב. גם שאילתות שהוגשו לכנסת
לא הניעו את צוקרמן מדעתו, ולמי ש פונה
אליו בנושא זה הוא אומר :״אני
אשדר מיקי־מאוז לפני שאני אשדר שוב
את הסרטה על, הפרשה
שידורה הישיר של תחרות ה־איווויזיון
היה דוגמה נוספת למחדל
הנדסי. מדינת ישראל עוררה
חיוכים בכל העולם כאשר יצחק
(״צחי״) שמעוגי, אשר יהיה ה נציג
הרדיופוני של הטלוויזיה ה ישראלית
בתחרות השיפוט, לא
הצליח לשמוע את הקריינית ה שבדית
בעוד שכולם, כולל צופי
התוכנית בארץ.,שמעו אותו היטב.
אולם בזאת לא הסתיימה פרשת
התקלות הטכניות. השידור הישיר
נקטע, בגלל סיבה טכנית, לפני
סיומו, אך הטלוויזיה אפילו לא
התנצלה על כך.
ביום, השישי האחרון הבטיח
מגיש ועורך יומן השבוע רם
עכרון, כתבה ש ל צבי גורן.
אולם כאשר היתר. זו צריכה להיות
משודרת, צפה הקהל בתמונה ה מפורסמת
של תחנת הרוח של
מונטיפיורי, אשר מחליפה כבר ל מעלה
משנה את תמונה הבחורה ה שסועה
עם הכתובת ,״סליחה —
תקלה״ .עברון בישר כי הסרט
נקרע עוד לפני שהוצג.
אנשי-הטלוויזיה, שחיפשו את
מקור התקלות, הגיעו למסקנה כי
הן נובעות בעיקר מסיבות אנושיות:
הזנחה, חוסר סמכות ברורה
ויחם של אי-איכפתיות של עורכי
מחלקת-ההנדסה. לדעת שילון, כפי
שאמר זאת לצוקרמן׳ האשמה היא
בשלמיה גל, אשר הצליח להביא את
מחלקתו לפקעת יחסים אישיים
רעועים ומתוחים, ואינו מצליח ל הפעילה
כראוי. הכל — על חשבון
צוסי-הטלוויזיה.

0 3א1$
תכשירי גילוח ומכוח לכל גבר

ח שב ץ

זוחי חידח חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרח. לאותן חספ-
רות יש אותם סימנים. בעזרתן סל פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יס למצוא איזו סיפרח מציין כל סמל סל ריבוע.

יין

יייי

חוקר י שר אלי סבור שיי ת כן שגי ל ה את קבר י ע קו ב א בינו
ברמת־ הגו לן. אך לא ערך חפירו ת במקום מפחד אונסק״ו
ויכל יעקוב לצוות את גניו, ויאסוף
רגליו אל המיטה, ויגוע ויאסף אל עמיו.
ויפול יוסף על־פני אביו, ויגן עליו וישק
לו. ויצו יוסף את עבדיו, את הרופאים,
לחנוט את אביו, ויחנטו הרופאים את
ישראל.
וימלאו לו ארבעים יום, כי כן ימלאו
ימי החונטים, ויבכו אותו מצריים שבעים
יום. ויעברו ימי בכייתו, וידבר יוסף
את בית״פרעה, לאמור :״אבי השביעני,
לאמור: הנח אנוכי מת בקיברי, אשר
כריתי לי בארץ כנען — שמה תקברני,
ועתה אעלח״נא, ואקברה את אבי, וא שובה.״
ויאמר
פרעה :״עלה, וקבור את אביך
כאשר השביעך״.
ויעל יוסף לקבור את אביו, ויעלו אי-
תו כל עבדי פרעה, זקני ביתו, וכל זיקני
מצריים. וכל בית יוסף ואחיו, ובית אביו.
רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גושן.
ויעל עימו גם רכב, גם פרשים, ויהי
המחנה כבד מאד.
ויבואו עד ״גורן האטד״ ,אשר
בעבר הירדן, ויספדו שם מיספד
גדול וכבד מאד, וייעש לאביו אבל שבעת
ימים.
וראה יושב הארץ, הכנענים, את האבל
ב״גורן האטד״ ויאמרו :״אבל כבד
זח למצריים.״ על כן קרא שמח: אבל
מצריים, אשר בעבר הירדן.
ויעשו בניו לו כן, כאשר ציוום. וישאו
אותו בניו ארצה כנען, ויקברו אותו במערכת
שדה המכפלה, אשר קנח אברהם,
את השדה לאחוזת קבר, מאת
עפרון החיתי * ,על פני ממרא. וישב
יוסף מצריימה, הוא ואחיו, וכל העולים
איתו, לקבור את אביו, אחרי קוברו את
אביו( .ברא׳ נ׳.)1—1 / :

פו רטרט 7111
עקוב !ו בי ט

__ סייר ת
ה ארכי אולוגים
ץ* רחוק. הולן בנין שלג החרמון. וזג׳ישים
)4בלמו במורד הדרך ונכנסו אל תוך
נחל דליות, ברמת־הגולן. הכביש נעלם
הרחוק מאחור, ועימו סימני הציוויליזציה
האחרונים. לעיני יושבי הג׳יפים נתגלו
רק מישורי בזלת רחבים, מוכים בלהט
השמש.
שנים־עשר האקדמאים אשר ישבו ב־ג׳יפים
הללו, מאובקים ועייפים מטילטולי
הדרך, מכנים עצמם בשם ״הסיירת״ .מובן
שאין זו סיירת צבאית, אלא סיירת של
אקדמאים משוגעים־לדבר, הנוהגים לצאת
מדי־חודש למסע־ג׳יפים במרחבי הארץ.
בניסיון לגבש צוות־חוקרים מענפי־מדע
שונים, לשם חקירת צפונות הארץ, הת גבשה
קבוצה זאת לפני כעשר שנים, ללא
תמיכת מוסדות־מחקר, ובה דמויות ידו עות
מעולם המדע הארצישראלי. בתוכם:
ד״ר יוחאי וייס, וטרינר חובב טבע וזואו-
לוג: אמנון קדמון, אגרונום, ממייסדי
החברה־להגנת־הטבע, ויריב שפירא, אר כיאולוג,
תושב חולון, מאנשי תנועת-
העבודה-למען־ארץ־ישראל-השלמה ומפקח
אגף־העתיקות במוזיאון הנודע בעיירה
אזור.
אותו בוקר אביבי, בו יצאה חבורת
מדעני ״הסיירת״ לתור את רמת־הגולן,
עשוי להיחרת על דפי המחקר באותיות
של קידוש־לבנה.
יריב שפירא, הארכיאולוג שבקבוצה,
טייל ברגל בראש החבורה׳ ועימו מירי
יעקובסון, בוטנאית מרחובות, מורה ב־בית־הססר
גנות. בעוד השניים משוחחים
ביניהם, התכופפה מירי והרימה אבן־בזלת
בינונית שעליה חרות צלב, אולי האות
הלאטינית איקס, או, אם רוצים — האות
ת״ו בכתב כנעני קדום (ראה תמונה).
השטח בו ניצבו לא היה שונה משאר
נופי הרמה, וכמו כל האיזור אופיין גם
שטח זה בריבוי אבני-בזלת בגדלים שונים,
שהתפרקו ונשחקו בתהליך האירוזיבי המ מושך,
עד שקיבלו צורה מעוגלת. הם !מ צאו
בתוך שדה-מטע מהתקופה הביזנטית,

בז נעשתה עבודת סיקול עצומה על פני
אלפי דונמים — הביזנטים אספו אבנים
גדולות וקטנות לחצרות בגדלים שונים,
שסוללות-אבן גבוהות מפרידות ביניהן.
אך לא המטע הביזנטי משך את תשומת
ליבם של ״הסיירים״ ,ואת סקרנותו המיק-
צועית של הארכיאולוג יריב שפירא, אלא
דבר־מה אחר:
בתוך שטח המטעים הביזנטיים גתגלה
אתר קדום ביותר, ששיטחו כעשרה דונ מים.
אתר זה מאופיין במעגלי־אבן מרובים
ולא גדולים, שקוטר הגדול בהם
מגיע ל־ 10 מטרים בילבד. ברובם בנויים
המעגלים הללו מאבנים קטנות, כשעל
אחדות חריתות בלתי־מפוענחות של עם
קדמון, כאותה אבן שהרימה מירי יעקוב-
סון.

* הנויקרא, בטעות, קורא לאמפריום
תחתי (חי׳׳ת בצירי או בפתח !) בשם
חיתי, וטעות זאת השתרשה ברבים.

במרכז כל מעגל כזה, בו לא פגעה יד
הסוקלים הביזנטיים, נתגלו אבנים גדולות
יותר, שלהן הקדישו הבנאים הקדמונים
תשומת־לב מיוחדת, כאשר במרכז אחד

על אבן זו (בתצלום מי־
* ו י — י י * י * ן מין) ,שנמצאה באתר הקדום
שנתגלה ברמת־הגולן, מופיעות חריתות מיסתוריות, שרי
שומן
המדוייק הועתק ברישום שמשמאל. החוקרים מנסים עתה
לגלות, האם זהו כתב שמי קדום מיסתורי, או ניסיון לחרות
באבן־הבזלת הקשה את דמותו של אחד מאבות האומה.

המעגלים נמצאה אבן מסותתת יפה, בדמות
פאלוס.
חפרפרות וקיברי -אבו ת
ין לי כמעט ספק, כי במרכזי
/ /י האבנים הללו מצויים קברים שמיים,
מהקרומים ביותר שנתגלו עד כה בארץ,״
אומר שפירא. לדבריו, הזכיר לו המראה
חפירה אחרת שעשה ליד המושב בניה
בגיבעת כורכר .״בבניה גילו לי החפרפרות
בית־קברות עשוי פירים (מין בור באדמה),
המשוייך לתקופת הברונזה התיכונה שלב
א׳ ( 2000 — 2200 לפנה״ס) .לדעתי, ההבדל
בין החפרפרות למשה דיין הוא רק
בכושר־הראייה, משום שהשניים מפורס מים
בלהיטותם אחר עתיקות...״
כידוע, החפרפרת בונה לעצמה מאגרי
מזון תת־קרקעיים, בהוציאה ערימות עפר.

מאחר שהיא מחפשת לה מקומות עמוקים
לבניית המחסנים החפרפרתיים, באופן
טיבעי היא מגיעה דווקא לקברים קדומים,
לשימחת ליבם של הארכיאולוגים.
גם במרכזי מעגלי האבן שאותם גילתה
מירי ברמת הגולן, נתגלו תילי־חפרפרות
דומים, לפיהם מאמין שפירא כי מצויים
קברים במקום, אם כי מתקופה קדומה ב הרבה
מאלה שחפר במושב בניה.
״אולם, כיוון שאינני שודד־קברים, כ אותו
אדם מפורסם שהזכרתי, לא חפרתי
בלי היתר רישמי מאגף־העתיקות,״ אומר
הוא. אך, נדמה כי אגף העתיקות גם לא
יתן לעולם היתר־חפירה במקום, משום
שישראל חתומה, כידוע, על אמנת אונסק״ו,
האוסרת על ״עם כובש לחפור בארצו של
עם ניכבש״ והגולן — מבחינת אגף ה עתיקות
— נכלל עדיין בשטחה של
סוריה.
אמנת אונסק״ו אומנם אוסרת על חפי רות
ברמודהגוילן, אך ודאי אינה אוסרת

ורק אנשים יחידי־סגולה ומיוחדינדבמינם
זכו להיקבר עם אבותיהם. אם כך הדבר,
הרי האתר ברמת־הגולן הוא מקום פולחני
כזה, המבוסס על קבורה סלקטיבית מצד
אחד, יחד עם קידוש צורת העיגול המושלם.
לדיברי בלשנים אחדים׳ העיגול
הוא סמל קדוש לפחות בעמים השמיים,
וממנו באות בלשוננו מילים כמו ״שלם״
ו״שלום״.

קג רי ם
ליחידי־סגול ה

בזלת ועליהן חריתות מוזרות. כך נתגלה מה שעשוי להתברר כאתר קיברות אבוודהאומה.
על צילום ד,חריתות המעניינות׳ וחקירתן
בדרך אחרת.
כחודש לאחר הגילוי הראשוני, שבו
סיירי הג׳יפים האקדמאים למקום כשהם
נושאים עימם ציוד־צילום משוכלל .״הפעם

אולוגים עשרות בשנים. כדברי שפירא:
״דבר אחד, המפליא אותנו מדי-פעם מח דש,
הוא העדר קברים באתרים עתיקים.
ידוע לנו, כי בזמנים קדומים היתד. בארץ
אוכלוסייה מיפה, דבר המתבטא בכפרים

ך ם העוכדד! שבאתר לא נתגלה אפי-
^ לו חרס אחד לרפואה, למרות ששפירא
אינו מאמין כי האתר משוייך לתקופה
הקדם־קירמית * ,מחזקת את הטיעון ה ראשון
.״עובדה היא, כי הדת משמרת מיג־חגים
קדומים ואינה פתוחה לשינויי הזמן.
כדוגמה לכך נוכל לקחת את סיפור ה מילה
בגילגל, שם מל יהושע את ערלות
בני־ישראל בסכיני צור. למרות שהמתכת
היתד. כבר ידועה, וכך מוזהרים בזני בית-
המיקדש, שלא להניף ברזל על מיזבח
האל.
״למעשה, גם בימינו משמרת הדת מינהגי
קדם, וכך נמצא שאת התורה כותבים
סופרים על קלף ובנוצה, למרות שיש
לנו נייר זול ועטים משוכללים.
״הדת היא מערכת טאבויים ענפה, וייתכן
מאוד שלקדמונים, בוני מעגלי-הקבורה
הללו, היה טאבו שלא להביא קירמיקה

תושבי־הארץ הקדמונים קבר! רק יוזידי־סגולה
וייתכןשהאתרברמה היא מקום קבורתם
היתד, המטרה לצלם כמה שיותר אבנים
שעליהן נתגלו החריתות הקדומות,״ מספר
שפירא.
לאחר שצילם מאות רבות של חריתות
והעתיקו באופן מסודר בלוחות התברר
לו, כי לפניו מיכלול סימנים, החוזרים על
עצמם בניפרד, או בצירופים — דבר ה מעיד,
לדבריו, על אמצעי קומוניקטיבי

וערים רבים, שנחקרו על-ידי הארכיאולוגים.
אך במיכלול האתרים הקדומים הללו
כמעט שלא נתגלו בתי-קברות. אומנם פה
ושם נתגלה קבר בודד, או מעט גלוסקנד
מאוודקבורה (ארונות־חרם בעיקר, בהם
נטמנו עצמות המתים בקבורה מישניח),
אך בית־קברות של ממש אין.״
מסתבר כי התושבים הקדמונים של הארץ
קברו את מתיהם באופן סלקטיבי,

לאיזור קדוש זה.״
מתוך כך מסתבר, כי ד,חריתות על-
גבי האבנים לא נעשו באיזמלי־מתכת,
ולאחר בדיקות עיבוד האבן בתאורה מת אימה
ובמיקרוסקופ מדעי משוכלל, גילה
שפירא, כי החריצים הרדודים שעל אבני-
הבזלת נעשו גם הם באיזמלי־בזלת. ב *
שהסתיימה בשנת 5,500 לפסה״נ.

החוק ו

יריב שפירא, ארכיאולוג
ומפקח אגף־העתי־קות
במוזיאון שבעיירה אזור, הסבור כי
האתר שנחשף הוא קבר־האבות הקדמון.
מסויים .״יש בכתב קדמון זה שילוב ה מעבר
ביין הכתב הפיקטוגרפי (כתב ציורי,
כגון כתב־החרתומים המיצרי) ,לכתב ה גיאומטרי
הכנעני. אך יחד עם זאת אין
להוציא מכלל אפשרות את ההשערה, כי
לפנינו סמלים מאגיים, ולא כתב במש _
מעות
מילה זאת בימינו1.״
כתב זה, לאור מקום הימצאו, ובהקשר
המשוער לשדה־הקברים העלה רעיון, כי
היתד, זו התקשרות דווקא בין האדם ה קדמון
הזה לאלוהיו .״התקשרות דומה
קיימת עד ימונו אלה,״ הוסיף שפירא ב אירוניה
,״ומי שהיה בכותל-המערבי ו ראה
את הפתקים הנכתבים שם לאלוהים,
בתכיפות רבה׳ כאילו משמש המקום סניף־
דואר מרכזי, יבין למה אני מתכוון...
״צריך להבין, הארכיאולוגיה אינה עו סקת
בדברים שאבד עליהם הכלח, אלא
בראשית התופעות שד,שלבותיהן נמשכות
עד לימינו המודרניים...״
ואכן, בגילוי בית־קברות זה עשוייה
להיפתר תעלומה שהעסיקה את הארכי-

ך 1 1זוהי אחת מאבני־הבזלת שנמצאו באתר החדש בדרום
רמת־הגולן, ועליה נתגלו חריתות הניתנות לזיהוי בסי^
1191

מני אותיות (אל״ף ובי״ת) בכתב הכנעני הקדום. ברישום למעלה: העתק החריתות,
הדומות להפליא לאותיות הכתב הזה, אך ייתכן כי אלה סמלים מאגיים בלבד.

גוון האטד?
על מקום האתר ברמה. האס לכאן הביאו
בני יוסף את עצמותיו של יעקוב אבינו?
ניסיון לשחזר עיבוד זח, חרת שפירא
באיזמל־בזלת על אבן בזלתית מקומית,
וקיבל תמונת-מיקרוסקופ זהה לחריתות הקדומות.
סיפור
אחד, המחייה את עובדת הקבורה
הסלקטיבית בהקשר לשדה־ד,קברים המ קודש
של רמת הגולן, הוא סיפור קבורת
יעקב. מתוך סיפור זה מתבררות עובדות
אחדות שלא כל החוקרים נתנו דעתם
עליהן, כשהחשובה בחן היא זו שיעקב
לא נקבר מייד במערת-המכפלה שבחברון,
אלא עצמותיו הועברו תחילה למקום המ כונה
״גורן האטד״ ,כנראה — לפי הש ערתו
של שפירא — כדי להיפרד קודם
מאבותיו.
,׳ודוסני, כי אותו מקום מיסתורי בשם
״גורן־האטד״ אשר בעבר־הירדן הוא ה אתר
שאותו גילינו בגולן .״גורן האטד״
הזה מכונה גם בשם אבל-מצריים. המילה
אבל (באל״ף צרויה) פרושה טכם־מוות
לעם בלבד, אך המילה אבל (אל״ף בפתח)
צמודה גם למילה ״אב״ ,ומשמעה —
מקום־פולחן של קבורת יחידי־סגולה שמיים.
כלומר, אבל־מצריים פרושו מקום פולחני
אשר יוחד רק לקבורת האבות (ראה הת מונה
בה שיחזור משוער לקריאת השם
״אב״ על אחד מאבני הבזלת) .המיקרא
יודע לספר על מקומות אחדים בשם אבל,
שם נקברו יחידי־סגולה. ואפילו נקברו
יחידי־ד,סגולה הללו במקומות אחרים חייב
היד, העם, במהלך טכס־הקבורה, להביא את
הגווייה להיפרד מאבותיה.״
גילויו המפתיע של שפירא חושף ל ראשונה
עולם חדש מימי האבות השמיים.
״אברהם ידוע בכינויו אנדרם,״ ממשיך
שפירא .״הוא האב הגדול. אבל כשהוא
שולח את משרתו אליעזר לחרן, הוא
מפנה אותו לאב גדול ממנו — לנחור.
ואם נצרף עובדה זו לכתב השמי המשוער
שגילינו ברמה, נוכל לומר כי חשפנו אתר
היכול להיחשב כמקום־הקבורד, של אבות
האומה.״
אך גם יריב שפירא מוכן להודות, כי
תעלומת קיברי ״האבות״ שברמת-הגולן
טרם נפתרה. והגדולה בתעלומות היא,
כמובן, השאלה מדוע השקיעו אנשי-קדם
עמל כה רב ומאמצים עצומים כדי לרכז
את פולחן מתיהם, יחידי-הסגולה, במקום.
האם היה זה כדי לשכך את זעם האלים
בגלל זיכרון הזעזועים, המאפיינים איזורים
בזלתיים, או שמא היתד, זאת חרדה מפני
התפרצויות חדשות של הרי געש?
הפיתרון עדיין לוטה בערפל העבר, וכרסה
של רמת-הגולן עדיין צופנת בחובה
סודות קדומים הממתינים למקושי החופרים,
ויהיו אלה ישראליים או סוריים...

קולנוע
בקרוב
מ׳ מפחדמתס בי ך שואה *
אין זה סוד שעם ישראל, היושב בציון,
סובל מתסביך שואה. אולי לא כולו, אבל
רובו הגדול. תסביך שואה, זהו דחף פנימי
הממריץ את ה״שראלי לדלג על הנושא,
לחלוף עליו ביעף ולהתנהג כאילו אינו
קיים, חוץ מאותם מיקרים, כשמשתלם לו
לדבר עליו (וזה בעיקר לפני הגויים) או
כאשר אין לו ברירה, כמו ביום־השואה.
ייתכן מאד שהטראומה הנוראה דחקה את
הזיכרונות המרים לקרן־זוויח* זה קרה
לא רק ליהודים, אלא לרבים מעמי העולם.
ומאחר שהטראומה של עם ישראל חזקה

ה מ 1פשלט רי
ובלע דיו
כל מי שהתר שם מהכת בו ת על טרי רביד, השח קני ת-
דוגמנית, יוכל ל ר או ת ה (לבושה) כ שהיא מדגי מהאת
השימוש ב״מו־פ״ ל שטיפת רצפות, בסרטה פי ר סו ם ה מו
ק רן בי מי םאלהבב תי־ ה קו לנו ע בארץ.
כאשר הז מין היבו אן של ״מופ ,,לייצר
נה פוגעת בעור הידיי ם, ומעייפת וכלל
עבורו סרט פי ר סו ם, חיפש ה מ פי קשח קני ת
לא י סו די ת. בחל קו השני ו העיקרי
מ ת אי מ ה שתדע ל ה דגי םאת השימוש ב־של
הסר טון מדגי מ ה טרי א ת השי ״מופ״
.הנ תוני ם היו: הופעה נאה ואצילית,
מוש ב״מופ״ ,טו בלת בדלי ו סו חטת
גבוהה, רצוי ש ח קני ת מ חו ״ להמ כי רהאת
מבלי ל הר טיב א ת הידיי ם, שוטפת
אופן השימוש ב״מופ״.
א ת הדירה מבלי להתכופף.
חיפשו ו מצאו א ת טרי רביד שהת אי מ ה
מכל ה ב חינו ת. בחל קו הרא שון של הסרט
מנ ס ה טרי לשטוף א ת הדיר ה ב שיטה ה מ קו
בלת בארץ ( סמר טו ט ריצפה ה מ כונ ה
ספונג׳ה) — כ מובן שה שטיפה ב שיטה היש־

חסחיטח גמופ״רודקס חיא ללא מגע יד, מכניסים את ראש מופ
לתוך מתקו סחיטח תעמוד לדלי ולוחצים את המוט כלפי מטח
בתנועת טיגוגית.
בתצלום חשמאלי מודגמת תחלפת ראש״מופ שתתבלת בראש חדש.
חחיבור למקל חשטיפח חוא בעזרת פטנט חבלעדי למופירודקס.

פייר בדז פ״לאקומב לוסיאך
סמל הרוב השקט
יותר, גם הרצון לדחוק מחשבות עגומות מן
התודעה, נמרץ יותר. אלא שכדיברי הוגה־הידיעות
האמריקאי ג׳ורג׳ סאנטאיאנה :
״אלה שאינם זוכרים את העבר, סופם ש יחיו
אותו ־שוב,״ ולכן מי שאינו רוצה ב תקומת
הנאצים, הגיזענות והפיתרון הסופי,
חייב לא רק לזכור, אלא בעיקר לנסות
להבין מה קרה.
לחיצת־יז־ להיטלי. וזה מוביל היישר
לסרט בשם לאקומב לזסיאן, סרט שיצא
לאור לפני כשנה בצרפת, עורר שם תגובות
סוערות ולעיתים אף נזעמות, דווקא
משום שהוא מנסה להבין, וכשהוא מועמד
לפרס האוסקר כסרט הזר הטוב ביותר —
הוא בדרך למסכי ישראל. האימרה של
סאנטאיאנה משמשת מוטו לסרט, שעלילתו
מתרחשת בקיץ ,1944 בדרום צרפת, שעה
שבנות־הברית כבר נחתו בצפונה, וגיבורו
נער בן ,17 עובד בשירות הגיסטאפו בחודשי
הכיבוש האחרונים הללו.
״מאז המילחמה נעשו בצרפת כ־ 60 סרטים
על הכיבוש הנאצי, וב־ 58 מהם, היו כל
הארפתים גיבורים בני־חיל,״ אומר הבמאי
לואי מאל. הצער והחמלה( ,שהוצג בישראל
בטלוויזיה) ,היה הסרט הראשון שהעז ל הראות
את מימדי שיתוף־הפעולה עם הנאצים.
הבה נודה באמת: צרפת היתד, המדי נה
היחידה באירופה שמנהיגה, המרשל פטן,
לחץ ידיים עם היטלר. והצרפתים הסתתרו
מאחרי מצחייתו של המרשל !״
מאל׳ ובעיקבותיו עוד כמה במאים צרפ תים
צעירים, החליטו לנצל את הפירצח
שנפתחה, ולהכניס את היד לפצע שהגליד
למראית־עין .״חשבתי שאפשר יהיה, היום,
לעשות סרט המדבר בצורה כנה על אותם
ימים, מבלי לעורר גל •של ויכוחים ועלבו נות
אישיים. אלא שאסור, כנראה, להקל
ראש ברגישות הצרפתית לנושא, הקיימת
עד עצם רדום הזה.״
תקר כאופניים. ואומנם, לאקומב
לוסיאן אינו מתחשב כלל ברגישות זו.
גיבורו הוא בן־איכרים רגיל בהחלט. חסון,
מוצק, לא אינטליגנטי במיוחד, צייד מטיב-
עו, צעיר המשתלב היטב באווירה הטיבעית
של סביבת הולדתו. הוא בן מסור השוטף
רצפות בבית־זקנים ומביא את כל המשכו־
!1עוי ט וויי׳

רת לאמו, אבל אינו יכול לסלוח לד, ש הכניסה
גבר זר למיטת אביו, שנישבה
קודם־לכן במילחמה, על־ידי הגרמנים. מאחד
שהוא חש עצמו בלתי־רצוי בביתו, הוא פו נה
למורה־הכפר, שהכל אומרים עליו כי
הוא איש־מחתרת, ומבקש גם הוא להצטרף
לשורות הלוחמים נגד הכובשים .״המחתרת
היא עניין לאנשים רציניים ולא לציידים
בחטף ולפוחזים,״ עונה לו המורה• ,שנראה
בבירור שאינו סומך על הנער.
תקר באופניים, גורם לתפנית בחיי
לוסיאן. הוא מתאחר בעיירה אחרי שעת
העוצר,׳ מובל למיפקדת הגסטאפו במקום.
שם, אחרי כמה כוסיות, ניתנות לו אותן
תשומת־לב וחשיבות, החסרות לו כשהוא
חולף עם סמרטוט ריצפה בין מיטות בית־הזקנים,
או כאשר שב לחוות הוריו ומצא
אותה מלאה בדיירים שלעגו לו וקיבלו
הוראות רק מן המאהב של האם. כש המשקה
עולה מקיבתו אל ראשו, מספר
לוסיאן בגאווה שהוא יודע בעצם מי מפקד
המחתרת במקום, והוא מלשין על המורה.
הכוז והזהירות. אחד מחבריו החדשים
לוקח את לוסיאן לחייט יהודי מפריז,
המסתתר בעיירה, כדי להכין לו חליפה ה יאה
לתפקידו החדש. לחייט ״ש בת צעירה,
יפה, שברירית ועדינה, הפורטת על פסנ תר,
ואם זקנה, קמוטת־מצה, המסרבת ל הגיב
בדרך כלשהי על נוכחותם של צוררים,
באשר הם, בביתה. בין שלושת היהודים
הללו לבין לוסיאן, נרקמת מערכת־יחסים
מוזרה, שהפחד מפני האקדח המת נפנף
ובעיקר מן המרות שהוא מסמל, הבוז

פייר בלז ואורור ל,למן ב״לאקומם לוסיאן״
״נמאס לי להיות יהודיה!״
הדמויות המרשימות על הבד בשנים האח רונות,
דווקא בעקשנות השתקנית שלה.
גם שחקנים אלו ליהק מאל מפנים לאי
מוכרות. הולגר לובנאדלר, המגלם את ה חייט׳
הוא שחקן שוודי ממוצא בולגרי,
לפי תעודת־הזהות שלו (אישית, אינו שש
להודות בכך) ,שמרבה להופיע בתיאטרון,
והיו לו בזמנו אפילו כמה תפקידים בקול נוע.
מאל בחר בו אחרי שביבי אנדרסון,
המכירה אותו משוודיה, המליצה עליו, ואף
התעקשה ושלחה לבמאי כמה מתמונותיו.
הסבתה, תרזה גיזה, היא אחת משחקנ־יות־התיאטרון
הגדולות של הבמה הגרמ נית׳
׳שנמנתה עם להקתו של ברטולד ברכט
עוד לפגי עלות הנאצים לשלטון, וזכתה
לתפקידים ראשיים. ואילו הבת, אורור קל־מן,
היא דוגמנית שהתחנכה (צחוק הגורל
למי שמגלמת יהודיה) במיגזר, וזכתה ל הצלחה
כמדגימת בגדים, רק עם ישוב אוסנת
שנות העשרים והשלושים, שפניה וצב־עיר.
מתאימים לה במייוחד.
להכין ודא לחזור. העובדה שאף אחד
מאלה אינו מוכר לצופי הקולנוע, היתד,

שוב אל הישראלי בעל תסביך־השואה ולהזכיר
לו: נסה להבין את העבר, כדי
לא לחיות אותו שוב בעתיד.

תדריך
ת ל -אגי ב

תמונות

מחיי־נישואין

(צפון• ,שוודיה) — עשר שנות משבר בחיי
זוג נשוי שנפרד, ובסופו של דבר אולי
יחזור לחיות יחד. סרט מרתק ומדהים של
אינגמר ברגמן, עם מישחק מעולה של ליב
אולמן וארלנד יוספסון.
הבהלה לז!הב (לימור, אר־צות־הבויח)
— צ׳רלי צ׳פלין מחפש זהב
באלסקה, בסרט בן 50 שנה, שהוא מבריק
וגאוני היום׳ לא פחות מאשר בהצגת־הבכו־רה
שלו• מומלץ.
המיגדל הלוהט (תל-אביב ו־בן־יהודה,
ארצווז־הברית) — הלהיט ה־בלתי־מעורער
של השנה, סרט־ראווה שבו
עולה מיגדל בן 138 קומות באש בגלל
מחדל קבלנים. כוכבים ותיפאורות לרוב,

הולנד לוכנאדלר (החייט) ל,למן וכלז
לשמור גם על הכבוד ונם על החיים
הזעם, הזהירות, ואפילו איזושהי הבנה
למצבו של הנער ולמניעיו, משתלטים ל סירוגין
על החייט ומישפחתו,, .איני מצליח
לשנוא אותך בכל ליבי,״ אומר החייט ל-
לוסיאן, באחד מריגעי ההתפרצות שלו.
כיצד זה ייתכן? החייט. לאחר מעשה
פזיז, נאסר ונשלח למחנה־כפייה. אבל כא שד
עתידה מישפחתו לעמוד באותה סכנה,
לוסיאן הוא זה שיציל אותה, במעשה מוזר
ובלתי־צפוי, הוא יסתיר את הבת וסבתה
ביערות עד לשיחרור. אולם כתובת בסוף
הסרט מרמזת שהמעשה לא מחק את כל
מעשי העוול האחרים שלו מעיני המשחר רים,
והוא שילם בסופו של דבר את מלוא
המחיר על הצטרפותו לגסטאפו.
השאלה המרכזית שעמדה לפני לואי
מאל, בסרט זה, היתה כמובן: כיצד זה
ייתכן שהגרמנים זכו לעזרה ותמיכה כל־כך
נרחבות במקומות שכבשו 1והתשובה
שמספקים בסרט זה מאל והתסריטאי שלו,
פאטריק מודיאנו (בחור בן 28 שזכה כבר
בכמה פרסים על שלושה ספרים קודמים
שכתב, העוסקים כולם באותה תקופה וב אותו
סוג בעיות) ,אינה מחמיאה כלל לצרפ תים,
ולטבע האנושי.
כולם צרפתים. וכאילו על־מנת להדגיש
את הסאה, מציג מאל את כל המישטרה
הגרמנית בעיירה, כשאין בה אפילו גרמני
אהד לרפואה. כולם צרפתים, שהצטרפו ל גסטאפו
בגלל ריגשי־נחיתות, משום שנית נה
להם ההזדמנות לנקום עוולות אמיתיות
או מדומות, או סתם מפני שכך יותר נוח,
העולם הזה 1952

ואפשר לספסר בקלות בשוק השחור. ל אידיאולוגיה
אין כל קשר לעניין. להיפך.
הנאצי השרוף היחידי, שאינו פוסק להתיז
סיסמאות על כל סביבתו, זוכה ביחס של
בוז סלחני מהסובבים אותו. כמו לוסיאן, גם
אלה הם טיפוסים רגילים בהחלט, מן ה צרפתים
שפוגשים יום־יום ברחוב. לא חכ מים
במיוחד ולא טיפשים במיוחד. אנשים
אפורים, כאלה המכונים ״הרוב השקט״.
הצרפתים רטנו לא מעט נוכח סידרה זו
של סטירות־לחי שהעניק להם מאל בסרט,
אבל מאידך לא יכלה הביקורת להתעלם,
מן ההישג האמנותי שהשיג מאל.
טרקטור לאכא .״הסרט דרש פנים
בלתי־מוכרות״ ,הוא מסביר את בחירתו.
ואומנם, הוא מצא בפייר בלז, בן־איכרים
בן־גילו של לוסיאן, את הדמות האידיאלית
לתפקיד, לאחר חיפושים ארוכים.
במשך כל ימות השנה, הוא עוזר לאביו,
מגדל גפנים בכפר קטן ומתמחה יחד עם
אחיו בגיזום עצי פרי, מיקצוע מעייף אך
משתלם היטב. למען הסרט, הוא פרש לזמן
קצר מן השיגרה׳ אבל בשכרו קנה טרקטור
לאבא וכלב לעצמו.
ליהודי,ה -נמאס. לצד בלז, שלושת
התפקידים החשובים בסרט הם של בני ה־מישפחה
היהודית, החייט המנסה לשמור
על כבודו העצמי וגם על חייו, בזמנים
שבהם השניים אינם עולים בקנה אחד, בתו
המסרבת לקבל על עצמה את דין הגזע
הנרדף תמיד, וברגע של ייאוש צועקת:
״נמאס לי להיות יהודיה!״ והסבתא, אחת

כמובן השובה מאד׳ בהדגמת התיאוריה
הבסיסית של מאל. סירטו אינו על חריגים
גדולים מן החיים, כוכבים שזוכרים להם
חסדים והוויות מסרטים קודמים ; אלא על
אנשים פשוטים, כאלה שרואים ברחוב מדי־יום,
ופרצופם אינו מסמל, לפחות ברגע הראשון,
מאומה. הדרכתו של מאל, ומה ש הצליח
להוציא מהם, מחקה לעד את אלמונ יותם.
מה שקורה להם בסרט, מוכיח ש הקולנוע
הצרפתי מסוגל להתעורר מתרדמ תו
בעזרת אנשים כמו לואי מאל. ומה שיש
להם להגיד חשוב היום לשמוע ולהבין,
אולי יותר מאשר אי־פעם.
כשהכחדת עם, רצח המוני, ואדישות
עמים, הם עניין אקטואלי לגמרי, צריך ל
כמעט
שלרש שעות של מתח. מיקצועי ל הפליא.

ירו
שלים

אוכפים לוהטים (ירושלים,
ארצות־הברית) מצחיקון מלא הומור יהודי
על ודשבון האינדיאנים הכרשים והיהודים
עצמם.

חיפ ה

המיס וטעים (אורלי, אר־צות־הברית)
בילי וויילדר במיטבו עם ה־מישפט
המפורסם ביותר בקולנוע :״אף
אחד אינו מושלם״ .ראוי לצפייה חוזרת,
מרילין מונרו וטוני קדטים, מצחיקים.

לקח לה איזה חמש שנים, לעיתונאית
בת ה 26-שלומית כהן, להוציא לאור
את ספר שיריה הראשון. חמש שנים של
לבטים וקשיים, חמש שנים של חוסר-
ביטחון, אבל לבסוף, בשעה טובה ומוצ לחת,
בא הכל על מקומו בשלום. ספר
שיריה הראשון של שלומית, שנקרא שש
ביד שמאל, יצא השבוע לשוק.
שלומית, שהיא בחורה קטנה ועדינה
בעלת שיער שחור וארור ועיניים יוקדות,
ידועה בתור יוקו אונו הישראלית. יש
אנשים שהיו מוכנים להמר על כך שהיא
אחותה התאומה של אונו שחזרה, כזכור,
בימים אלה ממש לזרועות בעלדדלשעבר
ג׳ון לנון. כשהייתה שלומית בלונדון, עצרו
אותה פעמיים ושאלו אותה אם היא זה לא

שלומית כהן
בלי שאלות אישיות

מה אומר ומד, אדבר, אילו היו שואלים
אותי היום מה אני רוצה להיות כשאהיה
גדולה, היתה לי תשובה אחת וחד־מש-
מעית: זמרת. כן, בדיוק, זמרת.
ולמדי לא, בעצם ז זדי לא-כל-כך קשה.
בסך הכל צריך לעמוד על הבמה, לפתוח
את הפה ולשיר, ואס אפשר — גם להתנועע
לפי הקצב. באמת לא בעייה.
ולא רק זה. בתור זמרת הייתי יכולה,
למשל, לנסוע כל שני וחמישי לחו״ל על
חשבון האמרגן, או המפיק, או מי שלא
יהיה, העיקר שלא על חשבוני. הייתי יכולה
להופיע לפני סטודנטים יהודיים בקמפו סים
אוניברסיטאיים, או בפני דודות טו בות
בקהילות היהודיות, ולהרגיש שלא
רק עשיתי משהו למען המולדת, אלא
עשיתי גם כסף למען עצמי. ואין כמו
השילוב הזה לשלמות מצפונית, כידוע.
דוגמאות של׳ כאלו זמרות לא חסר.
החל באילנית, שהיתר, נוסעת ידועה
אך לאחרונה נרגעה מטעמים משפחתיים,
כזכור, ועבור ליפה ירקוני שמי יודע
לאן היתד, מגיעה אילמלא מלחמות ישראל,
אך תודות להן כיום היא זמרת מבוקשת
בהחלט בקהילות היהודיות ברחבי העולם.
וכלה, כמובן, ביווני נכון שעוד לא
הספיקה לנוח בכלל מהנסיעה האחרונה
שלה, ולא הפסיקה ׳לספר שזו היתד, הנ סיעה
האחרונה באמת, אבל מייד כשהוצעד.
לה נסיעה נוספת קפצה על העגלה, וכעת
היא מזמרת לה בגולת אמריקה.
ובכן, האחרונות החביבות המצטרפות
אל רשימת הזמרות המעופפות הן בנות

איריס כן, זזי שכיט, יהודה קופלכיץ, מוריאל צווייג
רק תוצרת־חוץ
אז זה היה ככדי. פגשתי אותו לראשונה
בשבוע-האופנדי הישראלי שהתקיים במלון
הילטון. ניגשתי אליו, ובתמימות רבה
שאלתי :״תסלח לי, מי המנהל?״ וכשהוא
אמר לי שהוא, אמרתי לו שיפסיק לעשות
צחוק מהעבודה כי הזמן קצר והמלאכה
מרובה, ואני צריכה רק את המנהל. הוא
המשיך להתעקש, יועמד בתוקף על כך ש המנהל
זדי הוא-דיוא ולא אחר. בסוף נאלצ תי
להאמין לו, למרות שבתוך־תוכי המ שכתי
לחשוד בו שהוא מכסימום הדוגמן
של ביודדיחרושת פפקו.

מילא, לא רק אני נפלתי בפח שטומן

המראה החיצוני של י!הודה קופלכיץ/
המקים והמנהל והאחראי הישיר להצלחה
של בית־דיחרושת פפקו. לא אחת קורה
לו שבאים אליו קניינים ואומרים לו, אח רי
שהוא טרח והראה להם את כל ה־קולקציית
ואחרי שהסביר ושיכנע ועבד
קשה מאד :״או.קיי ,.עכשיו בוא נדבר על
עסקים. לך תקרא לאבא שלך!״
כי יהודזדלד״ צעיר מתולתל־שיער בן
,28 בהחלט לא נראה כבעל בית־חרושת.
הקצב של היפהפיות שפקדו את חדר-

יוקו אונו או משהו. היא ענתה בשקט,
כהרגלה, שלא, אך המיבטא הזר שלה הח שיד
אותה מייד בעיני השואלים, שהמ שיכו
להביט אחריה שעה ארוכה.
ספר שיריה של שלומית, שרייתה לפני
מיספר שנים החברה האישית מאוד של
ח״כ הזמר והמלחין ע קי כ א נוף, זכה
מטעם אגודת הסופרים בפרס יוקרה על
שמו של מתי כץ, משורר צעיר שנפל
במילחמת־ההתשה, והמוענק למשוררים
צעירים.
חוץ מזה זכתה שלומית, שהיא בחורה
משכילה המחזיקה בבי.איי. בסיפרות וב מקרא
ושדייתה קצינה בצדי״ל, במיספר
מילגות, והיא צריכה רק להחליט אם לנ צל
אותן או לא.

וכמו שהיא ככה עיתונאית ששואלת
שאלות, ככה היא גם מתראיינת קשה, המתקשה
במתן תשובות לעיתונאית־קולגה.
על חייה הפרטיים העכשוויים לא הצלחתי
להוציא מפיה אפילו מילה. אבל מה שלא
אמרר, לי, גיליתי בעצמי בספריהשירים
שלה. מצאתי בו שיר המוקדש למנכ״ל
רשות השידור יצחק ליכני, והנקרא ״לא
רוח היום׳ לא רוח״.
אם זיכרוני אינו מטעני, היתד, עוד
משוררת אחת, בשם דליה דביקוביץ׳,
שכתבה לו לליבני שירים באופן אישי.
אולי מישהו יכול להגיד לי, פעם אחת
ולתמיד, מהו סוד משיכתו של האדון
המנכ״לז ולמה, בינינו, הן אוהבות אותו
דווקא כשהן משוררות, ודווקא צעירות ז

שלישיית שוקולד־מנטוו־מסטיק, חתיכות,
נחמדות, ומאדי־אחוז הולכות למצוא חן
רב בעיני יהודי התפוצות. התפוצה שאליה
נוסעות השלוש הפעם, אחרי שבילו עד
לפני כשלושה חודשים בברזיל, היא זו
של ארצות-הברית.

אבל מי שנדבק אי-ם עם ביתוש הדרום-
אמריקאי, חושד חולה אנוש. וכך, לא תוותרנה
רותי הודצמן, ירדנה ארזי
ולאה לוסטין גם הפעם על ביקור בארץ
הסמבה. הן שלחו כבר את המנהל שלהן
נועם סמל לארגן בשבילן את העניינים,
ואחרי שתגמורנדי את האמריקות הן תי-
שגשנה איתו בברזיל.
מה שיצא מזה לבסוף זו בטח מלתחה
משגעת לכל אחת מהשלוש, שתוציא בעיר
הזו עיניים לכל מי שעינה צרה בהצלחתן.

לאה לופטין, ירדנה ארזי ורותי הולצמן
אהבה לארץ הסמבה

התצוגה שלו בשבוע־-ד,אופנה היה רצחני,
ושלא יגידו לי שדין באו לראות רק את
הדגמים.
לא, אין לו חברה קבועה בינתיים. הראש
שלו רק בעסקים. הוא רוצה להתבסם,
כאילו שהוא עוד לא מבוסס, ורק אחר־כך
הוא יתחיל לחשוב על מישפחדי וילדים.
בתוקף
היותו רווק מצליח ובעל בית-
חרושת ומכונית מרשימה, שלא לדבר
על חשבון־בנק שהוא ודאי בכלל לא רע,
הוא כמובן מבוקש גם על-ידי מירב הח תיכות,
איד הוא מצליח להתחמק מהן,
רק הוא יודע. אבל הוא דייה עסוק מדי
מכדי להתפנות ולהשיב על שאלות.
לכן, לא נותר אלא לנחש שהוא כנראה
מעוניין מאוד להיות חמקן, עד שתגיע
זו שתצליח להלביש עליו את השייבה. אז
בינתיים, למדי אתן יושבות בחיבוק-ידיים?
אחרי הכל, כמה כאלה רווקים ומצליחים
נותרו פנויים בשטח? אז למה שלא תת-
פושנרי עמדות ותנסינדי לצוד את הדג
השמן הזה לפני שמישהי אחרת תעשה את

זד, במקומכן?
ממד, שאגי שומעת עליו, אז זו שתעשה
את זדי במקומכן תהיה אחת תוצרת־חוץ,
כי כנה הוא מעדיף אותן, בינתיים.

ואת
תה ה אבידה גדולה
ליבי־ליבי לכל חתיכי העיר הזאת, ולכל
מי שעיניים לו בראשו וראה את אי*
דנה יצחקוס היפהפייה, ולא רק ראה —
אלא גם בנה עליה תוכניות. צר לי, באמת
צר לי לבשר לכם בשורת-איוב, אבל
אילנה עוזבת אותנו, לשנה אחת לפחות.
בינתיים.
טוב, זה לא פלא, לאור פרשת מלכה והקללות ושפיכת המים רהנשיין במספרה וכל מה שיצא מזה אחר־כך,
הבן־אדם צריך להתרענן ולנסות לפתוח
דף חדש, לא?
הארץ הזו, כמו שכולנו יודעים, קטנה
כמו איזה קוביית־קרח, ומאז אותה פר שה,
בכל פעם שאילנה היתד, נכנסת למספרה,
דייו מייד מרחיקים ממנה את די־קליינטיות,
שלא לדבר על מקורות מים
וכיוצא-באלה.
אז בקיצור, אילנה החליטה שטוב שם
טוב בארץ תרד, מאשר שם קצת אחר
בארץ־ישראל, ארזה אח דימיזוודות ונסעה
אל אחותה, מי שרייתה מלכת־היופי של
ישראל, רינה יצחקוב, המתגוררת כעת
בלום־אנג׳לס שבקליפורניה.
ושם, אם לא יחטוף אותה איזה מיל יונר
צעיר וצוחק (אבל רק מיליונר, על
פחות היא ללא תתפשר בשום אופן) ,היא
תבלה שבועיים, ולאחר-מכן תיסע ל-
ניו-יורק.
ואם תשאלו אותי, אז אני מכירה מישהו
שיש לו תוכניות לנסוע לניו־יורק
בעיקבותיה. מצידי, שזה יעזור לו.

גאונים
חולי ם מוי
בוי־

יהורם גאון שר שירים יפים, ועד שאתה
גומר לקרוא את שמה של תוכניתו החדשה
עבר האוטובוס׳ ולא הצלחת לתפוש את
הפואנטה.
אבל זה לא־כל־כך משנה, כי י,הודם
גאול יכול גם להופיע בתוכנית שתיקרא
״יהורם גאון מטפס על העצים וקוטף
קוקוסים ומחלק אותם לקופים,״ למשל,
וגם לתוכנית עם שם כזה ינהר הקהל
בהמוניו.
כך שאתם יכולים לתאר לעצמכם איזו
אכזבה חטפו מעריציו המושבעים של גאון,
שקנו את כל הכרטיסים להופעתו בהיכל
התרבות ובהיכלות אחרים, אבל משהגיעו
נרגשים ונפעמים בערב ההופעה, הסתבר
להם כי האליל שלהם חולה. פשוט כך.
כן, חולה. יהורם הצטרף אל נפגעי
מגיפת החצבת הפוקדת כעת את הארץ,
ונפל למשכב. אמרגנו חובש הכיפה, נחום
כייטל, נאלץ לבטל הופעות לשבוע שלם,
ומישרדו לא חדל לקבל טלפונים של מע ריצים
מודאגים ששאלו לשלומו של הגאון
שלהם. שלא לדבר על עשרות מיכתבים
שהגיעו מכל חלקי הארץ.
יהורם עצמו שכב חולה בבית אמו, כאילו
שמישהו ציפה ממנו שישכב במקום אחר
והאם, ככל אם יהודיה מסורה אם לא יותר,
טיפלה בבנה החולה והטיפול היה כל־כך
מסור, שיהורם החלים ממחלתו, וכבר ב שבוע
הבא הוא עומד לחדש את הופעותיו.
היכונו, היכונו.
גם בחייו הפרטיים של יהורם יש חדש.
מסתבר שחברתו הקבועה עד־כה, מנדי
עוזדמן, בתה של העיתונאית אריקה
!עוז המן, התייאשה מיהורם ככל קודמו־תיה,
ועזבה אותו. אז למי שיש נשימה
ארוכה והרבה סבלנות — הגאון שזב
בשוק.

וומיאו דיריח

ומתגוררים במינכן
לפני כחודש פורסמה מודעה קטנה במדור
ההודעות המשפחתיות בכמה עיתונים
בגרמניה. היתה זו מודעה יוצאת־דופן.
״למרות כל הקשיים,״ הכריזה המודעה,
״אנחנו השגנו זאת ! נישואינו יצאו לפועל
— דודי איזאק שוורצבאום ומזל שוורצ-
באום (מקודם קורטה).״
חתונתם האזרחית של דודי ורוזל, ש נערכה
ב־ 13 במארס במינכן, לא אמרה
אולי הרבה לקוראי העיתונים הגרמניים.
לקוראי העיתונים בארץ היא יכולה לומר
הרבה יותר. היא בישרה את ניצחון האהבה
בגירסתו המודרנית של סיפור רומיאו ויוליד..
רודי
שוורצבאום 20 נולד בשטוטגארט
שבגרמניה למישפחה יהודית, כיהודי גר־סני
שהפך לאזרח גרמני הנושא דרכון
גרמני. בעת שהחל את לימודיו באוניברסי טה
התאהב בצעירה גרמניה שבאה מעיירה
קטנה לשטוטגארט, כדי לעבוד שם.
היתד. זו רחל קורטה, שעוררה מייד את
התנגדותם של הוריו של רודי. היא היתד.
מבוגרת ממנו, ומלבד זאת היתר. גם נוצ ריה.
אביו
של דודי, אחד מעסקני המפד״ל
בגרמניה, פקד על בנו לנתק את הקשרים
עם מזל. בתגובה החליטו מ די ורחל
לברוח למקום שם לא יפריע איש למימוש
אהבתם. הם הגיעו לישראל כתיירים, החלו
לעבוד כמתנדבים בקיבוצים. אולם כעבור
מיספר חודשים, זמן קצר אחר מילחמת
יום־הכיפורים, הופתע מ די כשקיבל צו-
גיוס לצה״ל. הוא, נדהם :״איש לא אמר
לי שאני אזרח ישראל. אני אפילו לא יודע
עברית. באתי לכאן כתייר בלבד...״

עלילות פנינה -בהמשכים
היא תופעת־טבע, הבחורה הזאת, ותזכרו מה שאני אומרת
לכם כעת ומה שאמרתי לכם תמיד — היא עוד תגיע רחוק.
עובדה, הבחורה רק שלושה חודשים באנגליה, ואין עיתון
המכבד את עצמו שלא פירסם את תמונתה ואת תולדות חייה,

שלא לדבר על מיגוון ידידיה, שהם אנשים חשובים מאוד ועשיא*

רים מאוד, וחשוב מכל — בעלי קשרים חשובים מאוד.

<111
גבירותי ורבותי, פנינה גולל, לשעבר רוזנבלום, מלכת הסכם *•0ז*<*0י״**
** 0 *4סז •יז ס ס• יי*• <10*0
1 0 0 4 0 *1פ סי • ם׳*־י 104 9׳

של ארצנו הקטנטונת, והייצוא המוצלח ביותר שייצאה ישראל י<.,ז ז-וי׳.גיזיי*•ססי-־
>10**1 1*1*0ס 04ייס 0יז־מ* ס י
איג-י״י
השנה, זכתה כתום שלושה חודשי שהייה בלונדון בתפקיד של
<יי*א* 0 9ו** 0ח 0 *1* 0י

{ •נג. י*ז*.:ז 0י
זמרת בקברט חדש שיועלה על בימת קווגלינו, בתחילת חודש מאי.

•ז; קוזסק! 03,54*0גיז*

עיתוני בריטניה מיהרו לפרסם תמונה של פנינה עם היוודע
ו:־א 1ז
׳\נ>אונ * 4ז >1<8

חז,זי<זמ!9ג.־י< יז״טז*{\ז;; 1

דבר זכייתה בתפקיד, ותאמינו לי — לזכות בתפקיד על במה

*007101*51
אנגלית זה לא צחוק, בעיקר אם אתה זר, ואינך דובר אנגלית

ז-טסא י״ .מ־ן* !

רהוטה. כי בלונדון לבדה יש מאות שחקנים מחוסרי־עבודה שכו־״

לם, ללא יוצא מן הכלל, בוגרי בתי־ספר גבוהים לדרמה.
יבתס״יסי0״י* •י־ג>.,-י3*-.ס זג**זי, 0ז; נימ\1זיזגזרייז*

:סיג•פז״ז
הסאנדיי אכספרס פירמם את תמונתה של פנינה בגודל כמעט

טבעי, וכתב :״רק לפני שלושה חודשים נחתה פנינה גולן,
בת ה־ ,20 בנמל־התעופה היתרו (שליד לונדון) ,והתקינה עצמת
לאורותיה הנוצצים של לונדון, כיאה לכוכבת קולנוע ותיאטרון.
כעת זכתה מיס גולן בהצלחתה הראשונה: בחודש מאי היא תרקוד
ותזמר בקברם.״

מארבל־ברובע
בדירת־פאר מתגוררת פנינה
העיתון
מספר כי
• על *0וי אז דג*.יז1#6 1ו ׳•*ס *ניזס רלויז אז:-

ארץ׳ העשיר, וכי היא אורחת רצוייה ״בכל המקומות הנכונים״
י׳ אז;
ז ייעעגעגז
ע *זז
*0ד:־עז ס
של האנשים היפים .״פנינה,״ אומר העיתון ,״היא הנערה המצו<

) 0פפ^4ץ 00*71
דדת ביותר בלונדון.״

איגיייי•

? כ העיתון מצטט מפי פנינה :״אני חושבת שאנגלים רבים שו-..־
5־ע*0
תים יותר מדי, וביגלל זה הס מאהבים גרועים.״ פנינה עצמה

אינה שותה ואינה מעשנת.
׳;יי>-.-4>׳ ,יגץ1ז זזיסיע ס־לי

•• זי״זפס ססגי״ס*

זע>ג,ז 4נ״נז־״-ד
גם האיוונינג ניוז אינו חוסך שבחיו מפנינה. העיתון יודע
לספר כי היא בת־תערובת של אם ממוצא עיראקי ואב ממוצא
גרמני, וכי היא שולטת בשלוש שפות: ערבית, עברית ואנגלית.

פנינה, אומר העיתון, מיצתה את כל האפשרויות כזמרת ביש זירי

עג״־ייעו 165 1161 6111118 ! 1

ראל, ולכן באה לנסות את מזלה, שאכן שיחק לה, בלונדון.

בחייה הפרטיים, פנינה היא בת־לווייה אהודה ופופולרית
) 11161) 211 6 8 1 *3 6 6
טל אנשים חשובים מאוד. ידידה הקרוב הוא המיליונר כריסטופר

מוראן, שהכיר לה חבורת אנשים הכוללת את הזמר רוד

סטיוארט ואת כוכבת־הקולנוע הסכמית בריט אקלונד, מי
שהיתה אשתו של פיטר סלרם. עם בני החבורה הזו מבלה
פנינה ב״איוונינג ניוז״
פנינה ערבים שלמים, והיא אורחת קבועה במועדון הלילה האכסואף
על פי כן נוע תנוע
קלוסיבי טרמפ, בו אפשר לבלות ערב בחברתם של מי?
ג׳אנר, ג׳ון לנון, דייוויד כואי ורינגו סטאר, שהם
אורחים קבועים במועדון.
עוד אחד מידידיה הוא הזמר נארי גליטר, אליל גילאי
רוד סטיוארט, כרבים מהגברים הפוגשים בפנינה, חיזר אחהעשרה
בבריטניה. מה יש לדבר, הבחורה הזאת הגיעה בשלושה
ריה במרץ, אך לא נענה על ידה, כי הוא לא הטיפוס שלה,
חודשים למה שרבות אחרות לא מגיעות בשלוש שנים, אם בכלל.
לדבריה. פנינה סיפרה לו שכתבו עליו בארץ שהיה חברה של בת
כמו שאומרת פנינה בעצמה :״יש לי מזל, ולכן אני תמיד
הנשיא פורד, וסטיוארט גילה לה שזה היה סתם תעלול־פירסומת.
נמצאת עם אנשים מעניינים, שבאמת לא חשבתי שאוכל להגיע
עם ברים אקלונד מנהלת פנינה יחסים של מילחמה קרה.
אליהם. העולם הוא מאוד קטן, וגם לונדון מאוד קטנה, כיוון
אקלונד, לדבריה של פנינה, אינה מחבבת אותה באופן מיוחד, כי
שאת כל השחקנים והאנשים המעניינים פוגשים באותן המסיבות.״
״הופעתי יותר פרובוקטיבית, ואני מושכת יותר תשומת־לב ממנה
עולם קטן, לונדון קטנה, זה לא משנה. האמת היא שפנינה
בכל מקום׳ שאליו אנחנו הולכות ביחד.״
היא פשוט גדולה.

30 11011)13; 8
1*3¥61ח1

הוא לא ידע כי לפי חוק השבות
הוא נחשב כאזרח ישראלי החייב בשירות
צבאי. שכן אמו, לפני שנישאה לאביו
בגרמניה, היתד. אזרחית ישראלית במשך
תקופה קצרה. לפי החוק מונחלת האזרחות
שלה אוטומטית לילדיה.

כל טענותיו של דודי לא הועילו. הוא
גויים לצה״ל בניגוד לרצונו, ואילו נגד
רוזל הוצא על ידי מישרד־הפנים צו-
גירוש, אחרי שאשרת־התייר שלה פקעה
והמישרד סירב להאריכה. מאוחר יותר
הסתבר כי אביו של מדי הניע בעיקבותיו

רוזל ורודי שוורצבאום
״אף על פי כן ולמרות הכל !״

לארץ, ניצל את קשריו הטובים עם ראשי
המפד״ל כדי להפריד בין בנו לאהובתו
הגרמניה.
מזל סירבה לעזוב את הארץ, נעצרה
ונכלאה בכלא הנשים נווה־תירצד. למשך
שלושה ימים. היא שוחררה רק אחרי
שבית־המישפט העליון הוציא צו־על־תנאי
נגד שר הפנים, הורה לו לבטל את צו־הגירוש
נגדה. גם מדי נכלא בבית־כלא
צבאי, אחרי שסירב לשרת בצד,״ל והוגדר
כנפקד.
כששוחררו שני הנאהבים מהכלא, המשיכו
במאבקם. הם הצליחו לנצח גם את
צה״ל, שהסכים לבסוף לתת לדודי דחיית־שירות
לשנה. מיספר שבועות המשיכו
מדי ורחל להסתובב בארץ, עד שהתברר
להם כי לא יוכלו להינשא כאן. לפני כשנה
הם עזבו את הארץ, וחזרו לגרמניה.
למרות כל מאמציו של אביו של מדי
להפריד את בנו טהשיקסה, ולמרות שמנע
ממנו כל תמיכה כספית, הוא לא הצליח
במשימתו. דודי ומזל נשארו יחד, המשיכו
לאהוב, התפרנסו מעבודות שונות, חיו חיי-
דחק עד שהצליחו סוף־סוף להינשא.
לידידים שרכשו בתקופת שהותם בארץ
אין סיכוי לפגוש אותם בעתיד הקרוב.
כיוון שמדי, שלא התכוון מעולם להיות
אזרח ישראל, חושש פן יגוייס שוב לצד,״ל
אם יחזור לארץ. הם יצאו לבלות את
ירח־הדבש שלהם במקום אחר.
אז מה שלא תגידו, תודו שזה מעודד,
שבימינו אין סיפורי רומיאו ויוליד. מוכ רחים
להסתיים במוות דווקא. אם רוצים,
אפשר לממש את האהבה אפילו בחיים.

3פ ר צו פי ם 3 ,סיגנונו ת 3 ,ת ע רו כו ת: בינה, אן־תוז ואילנה

* ל 7 1 1111 בכמות בלתי נדלית
״ י י מוצאת את ביטוייה

בציוריה של אילנה דוד מרומי, למטה
משמאל: העוצמה האירוטית האופיינית לה.
ף* דיכרי־הימים של הציור הן אינן
^ תופשות מקום מכובד. עדיין. מאז ו מעולם
מילאו הנשים פונקציה קטגה ובלתי״
חשובה־ביותר בעולם הציור. הן שימשו כהשראה
לצייר, וכדוגמניות, אך מעטות
מאוד תפשו מקום של כבוד מאחרי הכן.
כיום, השתנתה התמונה. רבות הן הקוראות
לעצמן ציירות, או רואות בציור מיק-
צוע שממנו מתפרנסים. נ־שים צעירות רבות
יותר מציגות את יצירותיהן בתערוכות־יחיד,
ורבות עוד יותר משתלבות במיסגרת
של תערוכות קבוצתיות.
בימים אלה מוצגות בארץ שלוש תערו כות
של נשים שונות זו מזו, בעלות אופי
ורקע המייוחדים להן, והמציירות בסיגנון
המיוחד לכל אחת מהן.

^ 3י| 11 1 * 1 1 111 *1ך׳ ¥111י הציירת במלת המראה האכסוטי, מבטאת בציו־ריה
את חלומותיה הכמוסים. האשה הצעירה
1 1נ#
1 1 1 1 1 4 # 1 1
שביתה מסודר ללא דופי ובו הכל במקומו, מתגלה כציירת בעלת דימיון נועז במיוחד.

__ הבד
ובו תל־הד מעו ת
ילגה דויד־־סדומי היא בחורה צעי-
רה בעלת שיער ארוך עד למותניה,

קומתה גבוהה ועיניה גדולות ויוקדות.
את דירת־השיכון שלה ושל בעלה המו״ל,
שייקר״ הפכה אילנה פנינת־חמד בעזרת
רהיטים עתיקים ואביזרים שרכשו השניים
בפרוטות. אך את עיקר היופי מקנים לבית
ציוריה המייוחדים־במינם ־של אילנה.
כל סנטימטר מקירות הבית מכוסה בעבודותיה.
הבחורה מציירת 24 שעות ביממה.
אצלה הציור הוא צורך נפשי, רצון
עז להתבטאות, מין כותל־דמעות שאליו
היא שופכת את כל מה שמתרחש בה.
לכאורה, אילנה היא בחורה מאופקת
מאד, אינטיליגנטית ומשכילה, בוגרת החוגים
לפילוסופיה וסיפרות עברית באוניבר סיטת
תל־אביב, מהרהרת לפני כל מישפט
שהיא מוציאה מפיה. ביתה מסודר ללא
דופי, הכל במקומו. קשה מאד לדובב
אותה, אך מה שרוצים לדעת עליה ולא
מעזים לשאול, ניתן למצוא בציוריה מצאי־הדופן,
בעלי הרעיונות המדהימים.
אילנה, שציירה מהיום שבו החזיקה עיפ רון
בידה, סיגלה לעצמה במהרה סיגנון אישי
שאין לו כל קשר לזרמים אמנותיים
ידועים.
ציוריה, ככל שיראו שקטים ממבט רא שון,
מתגלים לאחר מבטים נוספים כ־

בעלי עוצמה אירוטית מדהימה, ולעיתים
מעוררת פלצות.
לאילנה טכניקה משלה ליצירת צבעים
בגווני זהב, בהם היא מרבה להשתמש. את
התירכובת הכימית היא מסרבת לגלות,
רואה בה סוד מקצועי.
את ציוריה היא אוהבת, לדבריה,
אהבת־נפש• עד־כדי־כך אוהבת, שקשה לה
למכרם. קשה לה עוד יותר לקבוע את
מחיר התמונות שכן, לפי הרגשתה, אין
להעריכן בכסף. היא מעדיפה למכור א,ז
הציורים לא למרבה במחיר, כי אם למי
שמוצא חן בעיניה. כדי שהציורים ירגישו
טוב אצל הבעלים החדשים.
היא לא למדה ציור מעולם. בגיל 18 היה
לה ידע כה רב, עד שהיה ברור לה לחלו טין,
לדבריה, שהלימודים יהרסו כל מה ש הצליחה
להגיע אליו בכוחות עצמה.
כרגע מציגה אילנה את תערוכת היחיד
השלישית שלה, בגלריה אנגל בירושלים.
הציור ודון־קי שוט
ף אידו כ״גלריה הקטנה״ בירושלים
1מוצגת תערוכת ציורי־שמן. הציורים
נאיביים, לקוחים מעולם האגדות, מספרים
על מלכים ומלכות ועל ארמונות וטירות,
על נסיכות יפהפיות בכירכרות רתומות לסוסים,
על חצרות מלכים שבהן מטיילות
פיות זוהרות, ועל מלאכים המטפסים במדרגות.
האשד,
שציירה את הציורים הללו היא
בינה רובין, בת דגניה, שהחלה לצייר ל ראשונה
בחייה לפני כארבע שנים, עם
הולדת בנה גיא.
קודם־לכן היתד, בינה רק בוגרת החוג
למדעי הרוח ולהיסטוריה באוניברסיטה ה עברית,
ולא גילתה כל נטייה למשוך ב*
מיכחול. עם הולדתו של גיא החלה מציירת
על גיזרי־עץ, בצורה פרימיטיבית ביותר.
אט־אט למדה לעבד את העץ, לצייר על
בסיס של פלסטיק ומים.
בינה מתגוררת עם בנה ובעלה, עורך*
הדין אנתוני, בבית ערבי במושבה הגרמנית
בירושלים. הסטודיו שלה נמצא ב־עליית־הגג,
וכשהיא מציירת היא יושבת
על הריצפה, ליד החלון• כמו ציוריה כך
גם בינה, נאיבית במידה רבה, ילדותית.
בקול שקט מאד היא משיבה על השאלות,

בינה רובין

אך מתקשה למצוא תשובות.
היא אינה יודעת להגדיר את סיגגון הציור
-שלה. בדרך כלל היא מושפעת, לדב ריה
מספרים שהיא קוראת. כשקראה את
דון־קישוט. מצאה עצמה מציירת טחנות־רוח.
היא אוהבת. את עולם־האגדות, את
העולם שקיים רק בדימיון.
התמזל מזלה של בינה, ובביתה התארח
אורח אנגלי המקורב לחוגי האמנות בלונ דון.
האורח לקח שקופית של ציוריה ו הראה
אותה לג׳ים איד מי שהיה מנהל
הטייט גלרי בלונדון. איד התלהב, ואירגן
עבור בינה תערוכה באוניברסיטת קיימ־ברידג׳
.התערוכה זכתה להצלחה, וכל ה תמונות
נמכרו.
רק אחרי הצלחת התערוכה, החלה בינה
להאמין כי כ״שרון־הציור שנחנה בו אינו
מיקרי, והחלה מתייחסת אל עבודתה ביתר
רצינות. אך משהוצע לה להציג גם בארץ,
נרתעה. הביקורת של האנשים סביבה
הרתיעה אותה, ולא היה לה אומץ להיאבק
עם דיעות שליליות. מאוחר יותר שוכנעה,
על־ידי בעלה ועל־ידי חברים מביני־עניין.
היא בחרה בגלריה הקטנה בירושלים, המשמשת
גם כמקום־מיפגש חברתי פופולרי.
מתוך ידיעה ברורה שמרבית האורחים יהיו
עסוקים לא רק בציוריה כי־אם גם אלה ב אלה.
היא־עצמה
ממעטת לבקר בגלריה, ממע טת
להתעניין בגורל ציוריה• מי שמגלה
ענייו רב הוא דווקא הבעל האנגלי, אנתוגי,
המבקר בגלריה ומנהל את ענייניה העסקיים
של אשתו הביישנית.

לארץ ה אבו ת

דתרז היא אשה יפהפייה, שרק
בתה בת ה־ ,19 מגו, מסגירה את גילה
האמיתי. בביתה היפואי, בו היא מתגוררת
עם בעלה הצייר נתן קורצ׳מן, מתקיימת
עתה תערוכה משותפת לה ולבעלה. אן־
תרז נולדה בברית־ד,מועצות, בגיל צעיר
מאד ברחה מישפחתה לקנדה. ומאז השתנו
כל חייה.
כנערה צעירה התפרסמה אן־תרז כגרפי קאית
מעולה. היא היתר, פעילה בגילדת
הגרפיקאים, ועשתה רבות למען הטבת ה תנאים
הסוציאליים של חברי הגילדה.
היא איירה ספרים רבים של משוררים

הציירת המופנמת שציוריה לקוחים מעולם בלתי־מציאותי,
עולם של אגדות דימיוניות. סיגנונה נאיבי, וציוריה אינם
גמורים, כביכול. בינה היא אשה שקמה ועצורה, איננה מפגינה ביטחון בכל השייך לציוריה.

אן תוז

הציירת היפהפייה שציוריה מתמשכים בקווים עגולים ורכים כמו גלי
הים, נתונה להשפעה של תנודות הנמצאות באוויר. אן היא כמו
הר־געש. לכאורה שקטה ונינוחה, אך כאשר היא מתפרצת, הלבה שלה חמה, ומסוכנת.

ידועים, והשתתפה בתערוכות קבוצתיות
אין־ספור. את בעלה השני, נתן קורצ׳מן׳
פגשה לפגי למעלה מעשר שנים. הוא היה
אז מנהל תיאטרון ניסיוני, והיא כבר גרפיקאית
ידועה. בהשפעתו של בעלה נכנסה
אן לעיסקי תיאטרון. היא עסקה בכל, החל
בבניית התיפאורה וכלה בתכנון התוכנייה.
בעלה הושפע ממנה, והחל אף הוא לצייר.
היא, שאיננה יהודיה הושפעה, עקב פגיש תה
עם מישפחתו של נתן שהיא מניצולי
השואה, מהטרגדיה של העם היהודי, וזוהי
הסיבה, לדבריה, שהמירה את דתה, הפכד,
יהודיה.
לפני כשלוש שנים באד, אן־תרז לארץ
כדי לבקר את הוריו של נתן, המתגוררים
בצפת. היא שלחה מברק לבעלה והודיעה
לו :״אני מוכנה לחיות את כל חיי בארץ
אבותיך.״ נתן ארז את המיזוודות, ומאז
מתגוררים השניים ביפו העתיקה, בדירת
שני חדרים וגלריה כשבאמצע חצר פני מית
שעל מרצפותיה מתנמנם בשמש חתול.

ציוריה של אן־תרז, כמור,־עצמה. לכאורה
שקטים ורגועים, אך בעצם בכל שניה
עומדת להתחולל בהם סערה• לדמויות ה פיגורטיביות
שלה אין עיניים אך למרות
זאת, כשמביטים בציור של שלוש הדמויות
יודעים בדיוק לאיזה כיוון מביטה כל דמות.
אן־תרז משתמשת בצבעים בהירים, ציבעי
אקריליק. בסיגנונה הקודם שילבה גרפיקה
בציוריה, שהיו מורכבים מיסודות גיאו מטריים.
ואילו בציוריה העכשוויים היא
מרבה לצייר פיגורות ומצבים.
בזמן מילחמת יום־ד,כיפורים ישבה אן־
תרז ליד חלונות ביתה הנשקפים לים, ולא
משה מהם ימים שלמים, היא מושפעת מאד
מתנודות וממעגלים הסובבים באוויר. היא
יכולה לשנות עורה תוך רגע, ולהפוך מ אשר,
עדינה ואלגנטית לנמרה פראית.
שלוש נשים — שלושה עולמות. כל אחת
וייחודה, כל אחת ותרומתה לאמנות הציור
התוססת והמתחדשת שעד,־שעה.

טערוריה בבז־יעור־־ד־ ההנוץ
״אני א ה רוג או תך! ,,צעקהשג רי ר
האחדעלה שג רי ר ה שני. ה מנ ה ל
רו ם! עםב תו