גליון 1966 מתאריך 7 במאי 1975

מכתב

העוין והמייסד הראשון!
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״לי״
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרי ם סי דון
שסע הרצח וה ש מאל

במכתנו ״רצח הלר והעיתונות״
(״הארץ״ )24.4מצא לו מר גדעון ספי רו
הזדמנות להיפרע מ״העיתונאים הזריזים״
אסר, במסך מעצרו סל יורם גי־בונסקי
,״ניסו בסקיקה כה רבה ליצור
בציבור קסר אסוציאטיבי בין הרצח ל״
סמאל.״
אין כל צורך ליצור בציבור קסר אסוציאטיבי
בין רצח לסמאל. הקסר הזה
קיים אצל כל מי סמצוי בתולדות המהפכות
והמיסטרים חסמאלניים סל המאה
הנוכחית ועל אחת כמה וכמה אצל רבים
מתוכנו אסר חסו את ח״הומניות״ ה־סמאלנית
על עורם ועל בסרם בארצות
מוצאם.

מתוך מכתבו של מאיר יפד.
הארץ 29.4.75 ,

מילון א בן־זו ארץ

ד״ ר 1וארץ: ל א • ע בדו עלינו!
הער בי ם עו ב די ם עלינו בעיניי ם • האמ רי ק אי םמת חנ פי ם
לסאדאתהרמ אי • ה רו סי ם עו שי ם לנו פ ר צו פי ם • אנחנו פו סו
בראיון שהעניק השבוע ד״ר מלכיאל
זוארץ לרשת הטלוויזיה של איי פאקו־פאקו
אמר שהערבים מנסים לעבוד
עלינו ואפילו הם מבטיחים שאם ניסוג
לגבולות 67׳ יהיה שלום, הם סתם
מבלפים.
״אי אפשר להאמין להבטחות של
הערבים,״ אמר זוארץ .״האמריקאים
מתחנפים אליהם בגלל הנפט והם חוש בים
את עצמם. אבל אנחנו לא נב הלים.
אם הם רוצים ללכת נגדנו, ש יבואו
לבד. אולי אחרי שנחזיר להם
את השטחים, פתאום לא יתחשק להם
לעשות שלום?״
״אם הם רוצים לעשות שלום אי־תנו,
אז שקודם כל יעשו שלום, ואם
נראה שהם לא מנסים לסדר אותנו, אז

שר החוץ האמריקאי (משמאל) מנסה לעבוד על שר הביטחון של ישראל
בעיניים. אבל השר שלנו מרגיש בדאווין (מימין) ולא נותן שיסדרו אותו.
יכול מאוד להיות שאולי נחזיר להם
את כל השטחים כמעט, במשך הזמן.״

איך אתם נראים >ב):

חנוט מכולת
(על פי הצעתם של
ניצה ואמיר ענבי, אילת)

אנחנו
שו ב
בחד שו ת

״*ו תירו.11, ^111 ונעו״

יידי מקורות באזור א־טור.

אמצעים נגד
פליטתמרעומים!
ל.ע.מ .).בעיקבות פליטת מרס
הארץ 2.5.75

;אמצעים מיוחדים נגד פליטה
מוקדמת או מאוחרת
להשיג אצלנו
במחירים מיוחדים

א רו ס בע־־מ

הייתי במסיבת
1העצמ או ת
שדהס טו דנ ט׳
הי שראל ״ ם

״ולנו,״ כך הוסיף זוארץ ואמר ,״אפ־שר
להאמין.״

רי התזמורת ושר. אחריו שרות שוקולד־מנטה־מסטיק,
אבל הוא לא מוותר, הוא חוזר לבמה ובפיו שוב בשורה.
הוא מודיע לנו ש״השנה החלטנו לעזור לארץ,
הנמצאת במצב קשה, באופן מוחשי ופיזי וריאלי, עזרה
אמיתית וכר וכר ואני מבקש מכולם לקנות כרטיסים
של הוועד למען החייל. כל כרטיס דולר.״
נערות עם סלסילות עוברות בין הקרואים ואוס פות
דולר למען הוועד למען החייל .״יאללה חבר׳ה,״
מעודד המנחה ,״אפשר לזכות בדירה.״ קונים צ׳אנס
לדירה, גומרים לעזור באופן מוחשי לישראל הנצורה
ג״עוברים להגרלות —

ניו־יורק

שלוש מילגות של 250 דולר כל אחת תרומת בנ קים
בישראל. אני כבר שיכור־גועל וכל מה שאני מסוגל
עוד להגיד זה — עזור לנו לעזור לך לעזור לנו לעזור
לך לעזור לנו

משמאל: פיתות, חומוס, טחינה וחמוצים. צלחות
פלאסטיק. שירות עצמי. בידה שחורה, אבל
£1 ( £110^1 15 יד 011י .1\ 0

וזה בדיוק מת שנקרא — כל ישראל מירושלים
חברים זה לזה.

וזה נראה כ ן :

מימין: באר. מלצרים אמריקאים מערבבים לך
משקאות חריפים.
במרכז: שולחנות עגולים. כולם יושבים סביב .״נעים
מאוד,״ אני אומר ,״אני מהצד של הכלה.״ הם עונים
לי באנגלית. אני מנסה לשבת .״תפוס!״ צועק כל
השולחן.
על הבמה כוכב הערב — המנחה. הוא פונה אלינו
בקול נורא חשוב ומודיע שצריך לזכור את אלו שנפלו,
והוא מבקש כמה דקות דומיה. הוא מסמן תחילת־דומיה
והתזמורת פוצחת במנגינות עצובות. אני מתגלגל
מצחוק. כולם אומרים לי ״ 8 1¥8£££ס־ך.״
המנחה ממשיך ובקול דרמאטי מזמין את עזריה רפו־פורט
לקרוא שיר של חיים גורי. מר רפופורט עולה
לגמה החשופה ובקול עמוק מודיע שהשיר של חיים
גורי טוב גם השנה, כמו שהיה טוב בשנה שעברה
(״וכמו שיהיה בשנה הבאר״״ אני מנסה לצעוק, אבל
השולחן שלי תוקע בי מבטים קשים ואני נאלץ להס תפק
בצחוק) .דפופורט קורא את השיר והתזמורת
מנגנת ברקע. כולם מייבבים חרש ואני צוחק.
אחר-כך עוברים מעצב לשימחה והמנחה צץ מאחו
ונאמר
אמן.

לפי היכולת
ב״ ׳ 1׳ 1-1£¥א 181-1 \ 10ן״ מצאתי מודעה שאפשר
לתרגם אותה כך:

ישראל זקוקה באופן דחוף לעזרה לבנק
הדם שלה׳ להפקת הדם שהעם בישראל תורם
כל כר ברצון.
תן ״מתנת חיים תרומה של 50 דו לר
— מחיר הפקת מנת דם.
זהו. כל אחד תורם כפי יכולתו: בישראל תורמים
דם, בארה״ב — דולרים.
כתוב עוד היום ל־
^££א 18 אסש ס,\ ¥1ם <י1ש 0ו \£/סשא
מ 1׳ז*£ז\ 888 3 £
10091א £.א ¥ 0ז\\£א

קובי ניב

— ממישנ תו שקמ יי ס דו —

! ישיר זה כמו להיות אקספרס ;
ד״ר זוארץ י

(בקופת שרצים) ;

מבקר הגדיש: שחיתות1ה לא בסדר
העם: שחיתחז זה באמת לא בסדר
חגיגות ״יום השחיתות תשל״דד נפתחו השבוע עם
פירסום דו״ח מבקר המדינה. בהתאם למסורת החג, הוקיע
הדו״ח רשמית וחד־משמעית את השחיתות שפשתה בגופים
שילטוניים וציבוריים, וציין כי אינה תורמת לחיזוק האומות
יום השחיתות נחוג על־ידי כל שיכבות העם בטקסים
חגיגיים שנערכו ברחבי הארץ ובהם גונו תופעות השחיתות
בשירה וריקודים.
בסימפוזיונים ורבי־שיח שנערכו לכבוד החג, טענו
המשתתפים כי השחיתות היא תופעה שלילית ומסוכנת,
וניסו לבדוק אם שורשיה נעוצים לפני או אחרי המילחמה

ירושלים איחוד

לאחראים על
מערכת מביטחון :
תזכורת אזוטוארית
בדרום־וייטנאם המציאו
תעריף מיוחד במינו :

2דולר עבור פגז
לסיוע ארטילרי.
8דולר עבור פינוי
חייל פצוע.
25 דולר עבור פינוי
קצין פצוע.

האחרונה.
17 מכלל 25 שרי הממשלה אמרו שיש לבער את נגע
השחיתות ויפה שעה אחת קודם. נואם אחד הזכיר כי מדינה
נאורה נמדדת במיספר מקרי השחיתות שהיא חושפת, והוסיף,
כי לנו הבכורה בשטח זה, כבאחרים.
במשאל־בזק טלפוני טענו 760/0מהנשאלים כי שחיתות
זה לא בסדר. אצל השאר היה תפוס.
החגיגות ננעלו בחידון השחיתות לנוער יהודי בו זכה
צעיר מנס־ציונה שזכר את שמותיהם של 254 עבריינים
כלכליים.

(לפי כתבה ששודרה בטלוויזיה)

כעיר שחוברה לה יחדיו״ בדיוק. ירושלים 75׳ היא עיר אחת.
וככה חושבים גם התושבים הערבים בירושלים ז
בהחלט. האיחוד הוא היום עובדה מוגמרת. פאקט. נראה לי שגם
הערבים משלימים עם המצב. הם אפילו מרוצים ממנו.
מה איחוד!
ברור. ותרשה ל י שמע, זה היה די קרוב.
מה זה היה ז
כנראה קטיושה. כבר שנייה השבוע. איפה היינו!
התושבים הערבים רוצים באיחוד.
נכון. אגב, אתה ירושלמי !
למה 1
כי ירושלמי לא היה בועט סתם ככה בקופסת צבע סגורה. היום
אי אפשר לדעת מאין יבוא הפיצוץ. תזהר, אוטובוס מאחוריך !
אבל אני על המדרכה,
נכון. בכל זאת כדאי לחזהר מאוטובוסים. רק בשבוע שעבר התפוצץ
מטען בקו . 12 מזל שלא נפגעו אנשים•
נחזור רגע למיזוג, מן הצד הערבי, ברשותך
או.קיי. רק בוא נזוז. עומדים לערוך כאן סריקה מונעת.
אז לפני שאני זז, אתה בטוח שהערבים רוצים באיחוד !
איזו שאלה !

דבר המערכת

ל א ניכנע!
ושוב נשפך דם יהודי .
בחמת רצח שאינה יודעת רחם,
ובמירמה ההולמים
בשפלות
את גזעם ותרבותם, הסתערו חייתו־אדם
אל עבר קונסולייתנוה־מעטירה
ועיניהם זועקות לדם.
לא העזות״טי־אנוש אלת ות״חיו
להתייצב מול חיילינו בשדה הקרב.
לכך לא עמדה גבורתם. ילדים ואשד״
— עד כאן. ואת קצין הביטחון הרגו.
נכונה נהגו שילטוגות דרום אפרי קה
שלא נענו להפצרותיו של אותו
מטורף, זיפה החליטה ממשלתנו לבל
תיכנס עימו במגע.
יהי הדבר חרוט על דגלנו: לא
משא־ומתן עם יהודים ואנשי
ביטחון! נהלום בהם בבסיסיהם. נכה
נכה בהם בקהילותיהם. נפשוט בגו־לתם
ובתפוצותיהם. זרזענו הארוכה
לא תתן להם מנוח עד כי ייעקר הנגע.
ולא ילמדו עוד קראטה.

— מר צור, מהי ירושלים בשבילך!
— בשבילי היא קודם כל ירושלים של זהב.

שם הבטיח כי יסיע אותה לבית! ק״מ בערך מז המקום שבו גרם 1לנ

יעקובי: רק ילד יכול היה להאמין
שהיצעתי מו״מ עם אש״ף
׳ע) .שר התחבורה, מר ג. יעקוב׳

תוח דרכים וכבישים, במיבנהו של
י י יי-ימ״ר כינו לביו שדות ה־

אל אל
ה פו א ל
היתה זו תקופה קשה לעם ישראל.
רבבות ילדים וילדות, פעוטים יהודיים
רכים, נגזלו על פי הוראה מגבוה. נק רעו
מזרועות הוריהם והועברו בחשאי
לסניפים נידחים, שם אומנו במשך שנים
ארוכות וקשות, לקראת הכינוס העשירי.
לשווא ניטו אמהות חרדות להחביא את
עולליהן הרכים מפני רוע הגזירה. שליחי
״הפועל״ היו פושטים על הבתים וכל
תינוק שנתפט אחת היתה דתו — לכי־נוט.
גם נישואי התינוקות שנפוצו בקרב
העם לא הביאו לישועה. גם הצטרפות
לבית״ר לא הועילה, שכן גם בני בית״ר
נטלו חלק בכינוס. רק אם יהודיה אחת,
יוכבד שמה, הצליחה לחציל את יוצא
חלציה כאשר תצפינה אותו בתיבת גומא
בנחל איילון.
שנים ארוכות של אימונים קשים, במשמעת
ברזל ועבודה מפרכת הביאו השבוע
לתוצאות שעה שנערך המופע
המרכזי בכינוס ״הפועל״ — התעמלות
ההמונים. מיליוני ילדים עליזים פשטו על
״כר הדשא הירוק״ ומילאו את האיצד
טדיון בשיקשוקי נעורים. הם יצרו כתובות
מרתקות ומשעשעות כמו ״נשיא

מפלאי הבינום העשירי
הדמויות מורכבות ממאות־אלפי ילדים
המדינה״ (תשע מאות אלף ילד) ו״כל
הכבוד״ (שש מאות וחמישים אלף) =
בגימטריא ״כואבות לנו הברכיים״ (מיליון
ושלוש מאות וחמישים אלף).
הטלוויזיה, שהנציחה את המאורע
דאגה למקד את תשומת הלב אל פזגלית
נווה-צח (בסרגליק) בת התשע וחצי מ פלך
עפולה. כל שנותר לצופי הטלוויזיה
היה להכעיל את פזגלית, חמתפופפת
ומתיישרת חליפות ב 16-מיליון (בעיני
רוחם) ולזכות בחווייה מרגשת.
ולסיום, סיסמת האש ״הצילו אנחנו
נשרפים״ שעוצבה בחן רב על־ידי 300
ילדים לוהטים כשלמולה יוצר קהל ה צופים
כתובת חייה ״נם אנחנו לא עושים
חיים.״
חיה ערב מתנת.

דעת הב י קור ח
על המופע

״ישראל

י. נבנצאל
על המשמר

יצחק נ.
אומר

יוד נון
פשגלון

לק ור א

3 031111:1ו ר

^ וגו 1ו ין יי
ה פ רו טו קו ל טנע
הו פעתרבץ
מאמציהם של יועצי ראש-הממשלה להבטיח
את השתתפותו בטכס חלוקת עיטורי*
הגבורה, שיוענקו השבוע לגיבורי מילחמת
יום־הביפורים, עלו בתוהו. מלבד הטכס
שייערד בכית הנשיא, בהשתתפות כל שרי
הממשלה, יישאר שר-הביטחון הכוכב היחיד
בטכסים.
הסתבר כי על פי הפרוטקול של צה״ל זכאי רק
הרמטכ״ל להעניק עיטורים וצל״שים במעמדים פומביים,
ולא נמצאה דרך להבטיח גם את השתתפותו
של רבץ, בנוסף לשר־הביטחון, בטכסים.

מ הו מהסביב
פי ר סו םהצל׳ שים
מהומה רבתי התחוללה השבוע מאחרי
הקלעים של אמצעי־התיקשורת בארץ,
באשר ליום הפירסום של זוכי עיטורי הגבורה
העוז והמופת.
תחילה נקבע כי הפירסומים בעיתונות יופיעו רק
ביום השישי השבוע, יום אחרי הענקת העיטורים.
מעריב עירער על כך בטענה כי כתוצאה מכך יזכו
הרדיו והטלוויזיה בפירסום ראשוני והעיתונים היו מיים,
שיוציאו מוספים מיוחדים לרגל המאורע, יקופחו.
אולם בעלי עיתוני־הבוקר עמדו על הטלת אנד
בארגו על הפירסום בעיתונות עד ליום שישי, משום
שהיה להם נוח יותר לפרסם. את סיפורי הגבורה במו־ספי-השבת
הקרובה.

אחרי התרוצצות רבה, כה נטלו חלק
שר-הביטחת, יועציו ועורכי העיתונים, הוחלט
להתיר את הפירסום ביום החמישי, בד
בבד עם הענקת העיטורים.

מאב? בין
ס בי ר ד דו ד צי ץ
שפע הגילויים המזעזעים על עזרת
הסוכנות למיפלגות הליכוד, המגיע לאחרונה
לעיתונות, נובע מן הקרע בץ יושב-ראש
הנהלת הסוכנות היהודית, פינחס ספיר,
לגיזברה אריה דולצ׳ין, איש הליכוד.
ספיר רואה בדולצ׳ץ אחראי להסתבכות רסקו —
השייכת לסוכנות — באיראן, ואינו מוכן לעבור
לסדר־היום על הצורה בה ניהל דולצ׳ין את גיזברות
הסוכנות עד כה. ניסיונו הפיננסי של ספיר מאפשר
לו להתמודד עם הגיזבר, שעשה בתקופת היושב־ראש
הקודם, אריה פינקום, כראות עיניו.

ש בי תתרעבברמלה
קבוצת אסירים מינהליים בכלא רמלה
שובתת רעב מזה שלושה שבועות. שיל•
טונות הכלא משתיקים את הפרשה, ומשתמשים
בכוח כדי להאכיל את האסירים
בצינוריות דרך הא!? .ראשי השובתים הם
רסאן אגכריה, אחמד דהמשי ואיכרהים
ג׳אנאיים. כל השובתים יושבים בכלא קרוב
לשנה ללא־מישפט.

אגמון מבקש אי שור
למרות שאברהם אגמון הודיע כי יפרוש מתפקיד
מנכ״ל מישרד־האוצר ב־ 1ביוני, והממונה על התק
העלייה
התלולה של מחירי הנייר
בשבועות האחרונים חייבה שוב
עלייה מתונה במחיר השבועון.
״העולם הזה״ מקווה כי הקוראים
יתייחסו לכך בהכנה.

הסכם עם מיכאל צור באופן פרטי, לשלם לו 25
אלף דולר לשנה עבור יעוץ, וכאשר לא שילם תמורת
המניות שנרשמו כאילו שולם עבורן. הנימוק בו
משתמשת החברה לישראל לדחיית הפירסום הוא סירובה
כי רואה־החשבון עוזי שטיינברג יחתום עליהם׳
ורצונה כי החותם יהיה רואה־החשבון סומר־חייקין,
שהוא הנציג הישראלי של רואי־החשבון
הפרטיים של הברון רוטשילד באמריקה, מישרד
לייטרסדורף.

יוד׳ ל רי א ה
עו מד להשתחרר

ציבים ארנון גפני כבר התמנה במקומו, אין אגמון
יכול לעבור לתפקיד הממתין לו, מנכ״ל החברה הבינלאומית
לפיתוח.

יוסח (״יוז׳י״) לריאה, בעליו של הביסטרו
״פורטדריקו״ ברחוב דיזנגווש בתל־אביב,
שנידון לחמש שנות מאסר אחרי שהורשע
כאשמת סחיטה באיומים, עומד
להשתחרר ממאסרו, אחרי שינוכה לו שליש
מתקופת המאסר בעבור התנהגות טובה.

הסיבה: אגמץ פנה לוועדה הממשלתית
המיוחדת לקבלת אישור לעבור מתפקיד
ממשלתי לתפקיד בחברה לא-ממשלתית
שכענייניה טיפל כמנכ״ל האוצר. לפי החוק
הקיים על פקיד הרוצה לעבוד בחכרה שבה
טיפל כהיותו בממשלה, להמתין שנתיים
לצינון. אגמון אינו רוצה לחכות, מבקש אישור
מיוחד לכד•

ה מ טו רףה בי ר

מי 13־ 1חדש

את הממ שלה

ד ״ בו א 3 3ד ק פו א
מישרד־המיסחר-והתעשייה יוציא השבוע מיכרז
לייבוא 800 טון כבד קפוא, לאחר שלא הוציא מיס־רזים
משך שנה. הסיבה לחידוש המיכרזים: כמה
ייבואנים בשטחים המוחזקים הודיעו כי יפנו לבג״צ
נגד הממשלה, המסרבת להתיר להם לייבא כבד קפוא
לא כשר.

המישרד מקווה כי חידוש הייבוא כשיטת
המיכרזים תאפשר לו לפסול במיכרז
כל הצעה לכבד לא-כשר.
בינתיים מתארגנים הייבואנים כדי להגדיל את
כמויות הכבד המייובא, אחרי שהממשלה החליטה שלא
להעלות את מחירי הכבד הקפוא. הייבואן נחמיה
לחוביץ יצא לארצות־הברית לחתום על הסכמים
לייבוא כבד כבר מאמצע מאי. הייבואנים רוצים
לייבא עתה 400 טון כבד לחודש, לעומת הכמות
של 250 טון שהביאו עד כה.

ה ר שו ת תנ קו ט
באמצ עי םנגדהב רון
הרשות-לניירות-ערך הודיעה ל״חכרה
לישראל״ כי תפתח בהליכים מישפטיים אם
לא תקיים החברה את התחייבותה מינואר
השנה, ותפרסם דינים־וחשבונות כספיים
נכונים לספטמבר ,1974 המועד בו התגלתה
פרשת מיכאל צור.
לאחר שהתברר לרשות־לניירות־ערך שהדו״חות
שפורסמו לא היו נכונים, היא תבעה כי החברה לישראל
תפרסם דו״חות אמיתיים, וקיבלה הבטחה כי הדבר
יבוצע בינואר. הנהלת החברה לישראל אינה יודעת
מה לעשות, כיוון שיהיה עליה לכלול במיסמכים
את פרטי מעשיו של הברון רוטשילד, כאשר עשה

חבלהבמא רינ ה
בחל־ א בי ב
מודיע אלמוני התקשר למערכת
״העולם הזה״ והודיע כי היאכטה, שנפגעה
במארינה התל־אביבית, הושחתה
במעשה-חבלה.
לדברי המודיע, בוצעה החבלה מפני
שהסירה השתתפה במיבצע של
הפרת-שביתה בשעת סיכסוד־העבו-
דה בקו צינור-הנפט אילת־אשקלון,
בחודש שעבר.

דויד פרוטר, האיש שהשתלט
:הקונסוליה ,:הישראליית נגיוהנמבו
וגרט גטידופד: למזממ&זט**:וגי אג•
שיש, פציעתם של^^טרות וגהן^לתד־את

:ממשלת ישראל
במשד כ^מהלד המטישה הוטל או
פזל על תביעתו של המטיהף, ששדה-
>:דה מצה״ל בגלל ליקוייש: נפשיי״
למרות שהממשלה ידעה את •תב׳
תיו זמן קצר אחרי החטיפה. ה!
שלה ידעה כי החוטפים, שחיו אז אל•
;היה, תופעום• להיפגש
ראש-הממשלה יצחק רבין כדי לשוהה
ימו על אהשחימומ6 שטה ממדי*׳
ת-ישראל,״ אולס •• חששה .:לפדט*

ממיטה זוי
לקראת שיחרורו של יוז׳י נערכת מישטרת מחוז
תל־אביב לקראת אפשרות של תסיסה בקרב אנשי
העולם התחתון בתל-אביב וביצוע מעשי־נקמח, על
רקע הירצחו של אילן אשרוב, איש העולם התחתון
שנרצח לפני ארבע שנים, ושאוזכר לא פעם במהלך
מישפטו של יוז׳י.

ו חל ף מנ ה ל
באמנות לעם ״
מנכ״ל האגודה ״אמנות לעם״ ,צפריר
עינבר, יוחלף מכהונתו כתום שנה אחת
בילבד מאז מונה לתפקיד זה.
אמנות לעס היא אגודה עותומנית, בה משתתפים
מישרד־החינוך־והתרבות, קרן התרבות ישראל—אמריקה
וההסתדרות, שמטרתה להביא מופעי תיאטרון
ואמנות ליישובי־ספר ועיירות־פיתוח.
לצפריר ולאנשי אמנות לעם היו טענות הדדיות
על דרכי ניהול האגודה במשך השנה האחרונה.
במקומו של עינבר ימונה לתפקיד זה יוסי פרוסט,
בעבר שחקן, ובמשך השנים האחרונות איש תיאטרון
בימות.

ת ק לי טשל גאון
הופי עבספרד
בספרד, שאינה מקיימת יחסים עם ישראל
ושאסרה לאחרונה את כניסת התיז
מורת הפילהרמונית הישראלית לתחומה,
הופיע החודש תקליט של יהורם גאון.
התקליט, שהוא העתק של תקליט הרומנסות הספרדיות
שהופיע בישראל, יוצר על־ידי חברת ם י.בי.אס.
הספרדית, ללא ידיעתו של גאון. על עטיפת התקליט
מופיעה תמונה אנטישמית: ציור של יהודים עקומי-
חוטם העוסקים בחלפנות בביתם. אולם על צידה האחורי
של מעטפת התקליט התפרסמה תמונתו של יהורם
גאון בתוך מגן־דויד. המלחין הישראלי דובי זלצר,
שעיבד את הרומנסות המושרות בספרדית, מוצג בפני
הקהל הספרדי כ״דון זלצר״.

פרסום אדמוו

סוזהקסם הנ שי
חברת. מדילייו־ השוויצרית יצרה עבורך סידרה מושלמת
של דיאודורנטים להגברת ביטחונך העצמי ולשלמות נשיותר:
ץ 3ז ק 8מו!1מ1
>; 0נ3מ{;1.1י<
ג!1מי

בידקם — דיאודורנט נשי אינטימי יעיל ועדיו שפותח
ע״י גיניקולוגים ב 3-ריחות נפלאים:
.קלאסיק־ — באריזה לבנה. ,דיסקרט• — באריזה כחולה,
.יאסמיז־ — באריזה וורודה.
קו יקד עו — דיאודורנט גוח עדיו ב־ 4ריחות מפתים :
״פרינטו־ — באריזה כחולה. ,ספורט־ — באריזה וורודה.
.אינטרמצו־ — באריזה חומה. ,אגטי־פרספירנט־ — באריזה ירוקה.
מופץ ע־י יצהר בע־מ. להשיג בבל בתי־המרקחת והתמרוקיות.

העולם הז ה 1966

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל•
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן•
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי בע״מ .
העורף הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״ט.

״אני אוהב ביקורת -בתנאי שהיא
תהיה לרוחי,״ אמר פעם מארק טוויין.
במשך שלוש־עשרה שנה אהבה ממשלת־ישראל
את מבקר־המדינה, הד״ר ארנסט
נבנצאל. הוא היה לרוחה: סלחני, מאופק,
בררן גדול בביטויים וסבלני להרגיז. לפעמים
נדמה שהסבלנות והסובלנות שלו הם
בסד הכל אדישות.
בביקורת העיקבית והמתמדת שמתח
עתון זה על מבקר־המדינה, השתעשענו לא
פעם בדימוי מה היה קורה לוא במקום
מחברו האלמוני של ספר יהושע, היה זה
הד״ר נבנצאל שהיה צריך להנציח עבור
הדורות הבאים את פרשת עבן בו־כרמי.
הטקסט התנ״כי היה מנוסח בערד כך:
״בעת הטיפול ברכוש הנטוש ביריחו, נתגלו
כמה אי־סדרים נוהליים. יש להפנות את
תשומת־ליבו של המושל-הצבאי המוסמך
״לפגמים ברישום, שגרמו לקשיים באיתור
מקום הימצאם המדוייק של מאתיים שקלים.״
(המבקר התנ״כי השתמש בלשון
יותר יעילה לקחו מן החרם, וגם גנבו,
וגם כיחשו וגם שמו בכליהם.״)
בשבוע שעבר, בהגישו את הדו״ח ה־14
שלו מאז החל בכהונתו, חרג הד״ר נבנצאל
מנוהגו, והתיר לעצמו להשתמש בביטויים
קצת יותר חריפים. ייתכן וזאת היתד. הסיבה
שגרמה לאשליה כאילו מימצאי מבקר
המדינה בדו״ח האחרון שלו חמורים יותר
מאשר בדו״חות הקודמים. הם גרמו להתרגשות
גדולה. למשך יום וחצי בילבד.
אילו היה משרד מבקר־המדינה מתרשל
בעבודתו, מעלים עין מגילויים ותופעות

בור עליהם לסדר־היום. משרדי-הממשלה
המבוקרים היו ממהרים לצרף לדו״ח המבקר
את הערותיהם, טענו תמיד כי מרבית
הליקויים כבר תוקנו מזמן והבטיחו להיות
ילדים טובים עד לפירסום דו״ח המבקר
הבא.
ועדת־ביקורת־המדינה של הכנסת היא
מוסד אנמי עוד יותר מהמבקר. היא משולה
לחבורת קברנים הממהרים לסתום את
הגולל על גווית נרצח כדי לרוץ לשתות
תה במיזנון.
בסך הכל ראו הח״כים הנכבדים את תפקידם
— אז כמו עכשיו — בהשמעת כמה
סיסמאות כדי להוכיח את הטוהר והלהט
של מיפלגותיהם, ולצבור קצת הון פוליטי
על חשבון עבודתו של המבקר — ויותר
זה לא עניין אותם.
התוצאה היתה לא רק יחס של זילזול
ולעג מצד המבוקרים כלפי מוסד המבקר.
ביקורת־המדינה הפכה לגבי הממשלה וזד
מענון הממשלתי לתופעה שאפשר לחיות
עמה ולהמשיך בעסקים ברגיל.
בעקיפין נושא מבקר-המדינה באחריות
שווה — אם לא גדולה יותר — עם כל
שאר הגופים הממלכתיים להסתאבות ול־התדרדרות
במערכת המבצעת. השלמתו עם
היעדר התייחסות למימצאיו, עם הזילזול
המופגן מצד המבוקרים ועם אי-תיקון העיוותים
עליהם הצביע באופן עקבי שנה

החריגה מהסיגנון הסאלוני המעודן, עדיין
אין מבקר־המדינד, מתייחס לדברים באותה
החומרה שהשתמעה מדבריו.
כאשר הופיע הד״ר נבנצאל בטלוויזיה
בתוכנית מוקד, שהתייחסה לדו״ח האחרון
שלו, הוא שסע חיוכים, הירבה להתלוצץ
בהומור ייקי כבד. נדמה היה כאילו הוא
מתאמץ להיות חביב על מנת לבטל את
הרושם הקשה, שהשאיר פירסום מימצאיו
האחרונים. הוא פשוט רצה שימשיכו לאהוב
אותו, כמו בעבר, לפרות שהפעם אמר כמה
דברים שלא היו לרוחם של ראשי המימשל.
אל יתפלא הד״ר נבנצאל אם בשנה
הבאה הוא ייאלץ לחזור בפעם ה־ 15 על
אותה הטפת־מוסר תרבותית, להמשיך לפרוט
על מיתרי הביקורת הרוגעת כאשר
רומא בוערת.
נכון. למוסד מבקר־המדינה אין שיניים.
יש גופים אחרים במדינה שתפקידם להפוך
את דו״ח המבקר ממילים למעשים ולכתבי-
אישום. אולם מבקר־המדינד, אינו יכול
לרחוץ בניקיון־כפיו תוך טיעון שהוא בסך-
הכל ממלא את התפקיד המוטל עליו.

יג ל שחור

כאשר דגל שחדר מתנופף מעל גורל
המדינה, כפי שמשתקף מתוך דו״ח המבקר,
הוא אינו יכול להרשות לעצמי לעמוד רק
בסוכת המציל ולשרוק במשרוקית. כדי
להציל טובעים, במחילה מכבודו, שיקפוץ
למים, אפילו אם אינו יודע לשחות. או
שיעזוב את סבכת המציל.
בתחום סמכותי של המבקר יש הרבה
אמצעים העשויים להפוך את ביקודת־ד,מדינה
למכשיר הרבה יותר אפקטיבי. נמצא
בידיו נשק אדיר: אפשרות הפירסום. זהו
הנשק ממנו שואבת המעצמה השביעית את
כוחה, כדי למלא את ייעודה ככלב־השמירה
של הדמוקרטיה. אבל הנשק שבידי המבקר
הוא לא רק נצור. הוא כבר חלוד מאי-
שימוש.
לעתון זה, שאתה מחזיק עכשיו בידך, אין
אפילו החלק האלפי מהאמצעים שיש בידי

המבקר מגנה
או אנטי־שמיותד

המבקר מנסח
— אי־שנזיות —

המבקר מבקר
שמיות —
פסולות, מנסה לטאטא את מימצאיו מתחת
לשטיח, היתד. הבעיה הרבה פחות חמורה.
אפשר היה אז להתעלם מקיומו של מוסד
כזה מתוך ידיעה ברורה שאין במדינה
רשות מבקרת.
האבסורד הוא שמבקר־המדינה ידע כל
השנים את מרבית הפגמים, הליקויים ומע-
שי־השחיתות שהיתגלו במנגנון הממשלתי.
הוא לא ידע אלא גם כתב אותם. אולם בגלל
ניסוחיו הזהירים והסלחניים, ניתן היה לע

אחרי
שנה, נתנה מעין לגיטימציה לשחיתות.

העונש הצפוי היחיד הוא כמה שורות
מעורפלות, אנונימיות זמשתכחות בדו״ח
המבקר, אפשר להמשיך למעול, לתבוע של מונים,
לחלק טובות־הנאה לאנשי שלומנו
זלספסר בדם.

כשק נצוד ו חלו ד
הבעיה אינה דק בעיה של מינוח.
זוהי בעיה של יעילות הביקורת. הסיגנון
עושה לא רק את האדם, הוא עושה גם את
הביקורת.
אפילו בשבוע שעבר, אחרי שכביכול
יצא מעורו ודימה את המשחיתים את
מערכת־הביטחון לבוגדים במדינה, אי-
אפשר היה להשתחרר מההרגשה שלמרות

מבקר־המדינה. אין לנו מנגנון. אין לנו
תקציבים. אין לנו גישה חופשית לקרבי
המנגנון הממשלתי כפי שיש לאנשי המבקר.
למרות שפע המידע הזורם אלינו, עדיין אין
אנו מסוגלים להגיע לאפס קצה המידע שבידי
מוסד המבקר. לא תמיד יש ביכולתנו
לאמת ולמצוא הוכחות למידע שבידינו, כפי
שיכול לעשות המבקר.
ובכל זאת, דומני שלא תהיה זאת משום
הגזמה לטעון, שהאפקטיביות של ביקורת
העולם הזה עולה לאין ערוך על זו של
מבקר-ד,מדינה.

^ ה שחלתות ו ה מי ש טר
מצב זה יכול להיווצר רק משום שהעולם
הזה מנצל כראוי את סוג הנשק
העיתונאי שניחן בידיו.
אם העולם הזה מתפקד כפי שצריך לתפקד
עתון בחברה דמוקרטית, זד, נובע
בעיקר משני טעמים: הסיגנון והחשיפה.
איננו מחפשים להיות אהודים. מבקר
— אם זה בעתון או במשרד מבקר־המדינה
— איננו איש יחסי-ציבור. הוא חייב להיות
איש ריב ואיש מדון, לפעול לפי מצפונו,
בלי מורא ובלי משוא-פנים, ולא לפי מידת
ד,סימפאטיה שהוא רוצה לרכוש לעצמו.
זוהי הסיבה בגללה אנו מפרסמים את

גילויינו בסיגנון תוקפני, בלתי מתחסד,
הצורם באוזני העתונות ח״מהוגנת״ .רק כך,
אנו מאמינים, ניתן להטיח אמיתות בלתי
נעימות בפנים ולהכריח אנשים להתייצב
מולן. כאשר בשבוע שעבר פירסמנו בתמונת
השער הקדמי את ראשו של שר־הביטחון
שמעון פרם, כשהחץ המכוון אליו
מאשים :״הדג מסריח מהראש עיקמו
אנשים רבים את חוטמיהם :״איך אפשר ז״,
״יש גבול לשון רחוב ד. זה היה
אולי צורם, אבל זה היה נכון. חד, היד,
הרבה יותר אפקטיבי מאשר לומר :״שמעון
פרס נושא במידת־מה באחריות לגילויים
השליליים שד,יתגלו במערבת־הביטחון.״

^ פלדסוס שמות
הנקודה השניה היא השמיות שבפיר״
סומי העולם הזה, בניגוד לאי־שמיות (אנונימיות)
שבפירסומי מבקר־המדינה. ההפשטה
שבסיגנון המבקר והכיסוי המילולי והשמי
שהוא מעניק לנאשמים בדו״חות שלו, הם
חממה אידיאלית לטיפוח השחיתות.
עוד לפני שמונה שנים, בעת שהשתתף
לראשונה בדיון על דו״ח מבקר־המדינה
בכנסת, טען אורי אבנרי: כל שנה בא
מבקר־המדינה ומניח לפנינו דין־וחשבון,
המכיל מאות פריטים ׳מסמרי־שיער, שגם
העתון הסנסציוני ביותר — ואפילו השבועון
המסויים — אינם יכולים להתחרות
עמס. שחיתות, נוהליס נפסדים, חלוקת מיליונים
לפרוטקציונרים, ביזבוז פושע של
נכסי הכלל לטובת קומץ יודעי־להסתדר.
באה הוועדה של הכנסת, עוסקת במים־
צאים, כותבת מסקנות. באה הכנסת ואומרת
:״פויה 1״ ואחרי שנה — חוזר חלילה.
מתקנים ליקוי אחד — מתגלות שתי שערוריות
חדשות. נסתם חור אחד — נפרץ
הסכר במקום אחר .׳מימדי השחיתות אינם
מצטמצמים משנה לשנה. הם מתרחבים,
פושטים על.שטחים חדשים — עד שביומים
האחרונים אנו חיים בסימן שערוריות שהגיעו
ללב מערכת־הבימחון(לפני ש מונ
ה שני ם).
נגיד דברים פשוטים: השחיתות אינה
תופעת־לוואי של המישטר הקיים במדינה.
השחיתות היא מרכיב מהותי שלו, פועל
יוצא מעצם ׳מערכת־היחסים בתוכו. אין
בכלל טעם לדבר על עקירת השחיתות
מתוך המישטר. כי פירוש הדבר: עקירת
המישטר כשלעצמו, שינוי דמותו עד ללא-
הסר.
הציע אז אורי אבנרי איך לייעל את
מוסד מבקר־ד,מדינה ולהפכו לגורם משפיע
ומרתיע :״יש לשנות את אופיו של דו״ח
פבקר־המדינה. יש להזכיר בו שמות מפורשים
— שמות הפקידים שסטו, שמות הגופים
שנהנו. יש לשנות את כל הסיגנון
של הדו״ח. חייבת להיות הענשה של האחראים
— הענשה של ממש עד להורדה
בדרגה והענשה על־ידי פירסום גלוי.״
אגב, אבנרי נהג בנאום זה מינהג בל־תי־רגיל.
מדי שנה בשנה, בעת הוויכוח על
הדו״ח השנתי החדש של המבקר, קרא
מחדש את הנאום המקורי הזה, בתוספת
הערה אחת :״שום דבר לא השתנה מאז
השנה שעברה, וממילא אין לי צורך להגיד
דברים חדשים.״ המבקר, שנכח ביציע בכל
הוויכוחים האלה, שמע נאום זה בסבלנות
שמונה פעמים, במשך שמונה שנים רצופות.
הנאום היה אקטואלי כל שנה. גם השנה.

ממל אי -ה מ קו ס
מוכן שהצעותיו של אבנרי הורדו
מסדר־היום. הוא ידע זאת מראש באמרו :
״אילו נתקבלו כללים אלה היה כל המישטר
מתמוטט.״
מבקר־ד,מדינה יבול כמובן להתגונן, כפי
שעשה זאת השבוע, בטענה שאץ זה מקובל
גם במדינות דמוקרטיות אחרות, שדדקז
המבקר יהיה שפי. יש רק הבדל אחד בין
ישראל לאותן מדינות: מימדי השחיתות
אולי אינם גדולים יותר מאשר שם, אבל
כאן הם מסכנים את עצם קיומה של המדינה.
משום
בך, אל יתמרמר פבקר־ז־,מדינה אם
יגלה גם להבא שלא מתחשבים במימצאיו
וגילוייו. יש רק אשם אחד בכך: הוא עצמו.
בינתיים, בכל הצניעות והענווה, תוך
הכרה בנה בכל המעבלות, החסרונות והטעויות
הנעשות לפעמים, ימשיך העולם
הזה שבוע שבוע למלא עבור החברה הישראלית
מעט מהתפקידים והחובות, השייכים
לתחום סמכותו של מבקר־המדינה.

העו ל ם הז ה 1966

גבר אמיתי. אחד שי 1דע מה ט 1ב.שי 1דע גם להשיג דברים ט 1בים .
כוס גולדסטאר למשל. תוססת1ם קציפה.
אם אתה גבר שכזה. שתה. שתה גולדסטאר-השאר כבר יבוא מעצמו

1111 לגבדגילדסטוור

איד למדו לדיו שד אריק שרון
שחייה א צל המשוגע מיוהנסבורג
0אחד האנשים הנדהמים
ביותר מתעלוליו של דייוויד
פרוטו* בקונסולייה הישראלית
ביוהנסבורג היה לילי שרון,
רעייתו של אלוף (מיל ).ארילו
שרץ. כשהתפרסמה תמונתו
של האיש בעיתונות, זיהתה בז
לילי את מדריך־השחייה של
שני ילדיה.
0הכתב הצבאי של שידורי
ישראל, רוני דניאל,
נשלח מטעם רשות־השידור
לכסות את פרשת פרוטר בקע-
סולייה הישראלית ביוהנסבורג.
באותו מטוס נמצא גם האלוף
רחכעם (״גאנדי״) זאבי.
כשהגיע המטוס ליוהנסבורג
נדהם דניאל כשנעצר על־ידין
מישטרת־הגבול הדרום־אפרי־קאית,
שלא הניחה לו לרדת
מהמטוס. דניאל לא היה מצוייד
באשרת־כניסה, והמישטרה, לא
זו בילבד שאסרה את כניסתו
לדרום־אפריקה, אלא אף לא
איפשרה לו לטלפן לארץ או
לשגרירות ישראל שם.
0ליועצו של ראש־המס־שלה
לענייני עיתונות, דן
פמיר, אין מזל. הוא הכין את
מכוניתו למיבחן השנתי, מסרה
לצורך זה למוסך תל־אביבי. המוסך
טרח שלושה ימים בהכנת
המכונית, אולם כאשר הגיע
בבוקר יום המיבחן לקחת את
מכוניתו, הסתבר לו כי בלילה
פרצו גנבים למוסך, לקחו
עימם, כמובן, את המכונית המצוחצחת
ביותר — זו של
פתיר.
לאנשים הנכונים
777
ברנדי בינלאומי

11 מזכ״ל האיגוד הארצי
של עיתונאי ישראל, משה
רץ, גילה, בראיון שנתן בשבוע
שעבר לידיעות אחרונות,
פרט מעניין על ד״ר משה
סגה המנוח, מי שהיה מנהיג
מק״י. רון סיפר כי אחת לשבוע
נהגו הוא, ד״ר סנה ועורך
ידיעות אחרונות, ד״ר הרצל
רוזנכלום, להיפגש לארוחת-
צהריים, כשבכל פעם משלם
מישהו אחר. בעת הארוחה המשותפת
היו השלושה מלבנים
בעיות שונות. לרבים ממעריציו
הוותיקים של סנה לא היה
ידוע כלל כי היה בקשרים כה
הדוקים עם הד״ר רוזנבלום,
שמאמריו הראשיים מבטאים ב־דרך־כלל
עמדות לאומניות קיצוניות
ושינאה לוהטת לשמאל.
י חבר מועצת־עיריית תל-
אביב מטעם הליכוד, מיכאל
קליינר בן ה־ ,27 שהיה בעבר
יו״ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת
תל־אביב, ידוע כאיש-
ימין שרוף. גיחוך רב עורר
ביום האחד במאי, כשסרק את
חדרי בניין העירייה, המשתרעים
על פני שתים־עשר קומות,
ולחץ את ידי העובדים שעבדו
בחג הפועלי, כשהוא אומר בהתרגשות
:״אני ממש מאושר
שאינכם חוגגים את חגם של
הבוגדים.״ מזכירות־המחלקות
מיהרו להתקשר עם רות גיר,
מזכירת ראש העירייה, כדי
להביע את תמיהתן על כך.

כרמל
מז ר חי

מיקבי ראעו ון לזגיזן
וז כ דון יעקב

! 0ערב האחד במאי התרוצץ
בבניין עיריית תל-אביב
גם כתב הצופה חיים פיקרש,
שהתחנן בפני דובר־העירייה
עמיקם שפירא וביקש ממנו
חומר לעיתונו. כששאל עמיקם
מה הדחיפות בקבלת החומר
דווקא ביום זה, הסביר לו הכתב
:״כל ידיעה שאני מביא
היום לעיתוני היא סקופ ביל־עדי.״
הצופה הוא העיתון היחידי
המופיע בארץ ביום האחד
במאי.

0במיפגן הפתיחה של
כינוס הפועל כובדו שניים מוותיקי
הספורט בארץ בנשיאת
דגל המדינה בראש מיצעד הפתיחה.
היו אלה הכדורגלן הוותיק
יעקב חודורוב וה-
כדורסלן. הוותיק אברהם
חמו, שהוא מאמן ניבחרת ישראל
בכדורסל. אולם מייד אחרי
שהצועדים הסתדרו למיסדר
לא היה המעמד די מכובד עבור
השניים, הם נטשו את המיצעד
והלכו לשבת בצד.

מול צילצלתי לקופ״ח, ביקשתי
תרופות בשביל בן־גוריון, ו-
תיכף ומייד סידרו לי.״ עוד
סיפר ידלין כי המשורר אברהם
שלונסקי היה בזמנו
כתב דבר, אך מאחר והתרשל
בעבודתו פוטר על־ידי עורך
העיתון דאז, כרל בצנלסץ.
בדיוק באותה תקופה יצא לאור
העיתון המשמר. כשנשאל
שלונסקי על־ידי כצנלסון מה
בדעתו לעשות, השיב המשורר:
״אני אעמוד על המישמר, ואראה
איך יפול דבר.״

0האצנית אסתר שח־מורוב־רוט
החרימה את מיס-

0בהיותו במצב רוח של
העלאת זיכרונות, סיפר ידלין
כי בעת היותו מזכיר קיבוץ
חמדייה פנה אל לוי אשבול,
שהיה אז שר־האוצר, בבקשה
לאשר הלוואה לקיבוצו. אש כול,
שהיה ידוע בסנטימנטים
שהיו לו להתיישבות העובדת,
אישר לו הלוואה בסך 150 אלף
לירות, והפנה אותו אל מנכ״ל

גן־הפתיחה של הכינוס. היא
נעלבה על שלא נתנו לה לרוץ
עם הלפיד, והעניקו כבוד זה
לרצד, הוותיקה חגה שזיפי.
0בהפגנת האחד־במאי מטעם
רק״ח וגוש השמאל, שהתקיימה
בתל-אביב, בלט בין
המפגינים יורם כיבונפקי,
שזכה ללחיצות־ידיים אמיצות
ולאיחולי־הצלחה מצד חבריו,
שנקבצו מכל רחבי הארץ לרגל
ההפגנה. לפתע הופיעה במקום
ריכוז ההפגנה גם אורלי
יהל /שהיתר, חברתו של בי-
כונסקי תקופה קצרה (העולם
הזה .)1958 אורלי הפתיעה את
ביכונסקי מאחור, ושאלה אד
תו בשימחה לשלומו. ביכונסקי
הגיב באדישות, התעלם ממנה
כימעט לחלוטין. מפגינה מפורסמת
אחרת היתר, סילוויה
אדיב, שנישאה לפני כשבועיים
בכלא רמלה לאודי
אדיב, מנאשמי מישפט־ד,ריגול
המפורסם. גם סילוויה זכ תה
לברכות מכל עבר, וסיפרה
בצער, כי עדיין לא אופשר לה
לממש את נשואיה לאודי על פי
ההלכה היהודית, שכן עדיין
לא התייחדה איתו אפילו
פעם אחת מאז חתונתם.
ראשי־ערים 0שלושה נפגשו במוצאי־שבת במסיבת-
גן רבת משתתפים שערך העיתונאי
אריה אכנרי לרגל
הוצאת סיפרו שמיים בוערים
על חיל־ד,אוויר במילחמה: ראש
עיריית תל־אביב שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט שאינו מחמיץ
שום אירוע חברתי, ראש עיריית
רמת־גן ישראל פלד וראש
עיריית ראשון־לציון
הגגיה גיבשטיין. בין הק רואים
בלטו גם ראשי חיל-
האוויר ומנכ״ל חברת הסנה
איתן אכניאץ, סגן נציב מס־ההכנסה
אביטל דוכנוב,
עורך־הדין רם כספי, המיליונר,
אריה פילץ, וכמובן
ראשי מערכת ידיעות אחרונות,
בו עובד אבנרי, נוח מוזס ודם
יודקוכסקי. בכניסה ל מסיבה
ניצב שולחן, ועליו
סיפרו של אבנרי שנמכר לבאים
במחיר מוזל. בתום המסיבה
הסתבר כי האורחים ה נכבדים
ניצלו את ההנחה הניכרת,
וכל הספרים אזלו מהשולחן.

0בעת ישיבה של ועדת־התיאום
העליונה בין הנהלת
קופ״ח להנהלת מישרד־ד,ברי אות,
דיבר מנכ״ל משרד־הברי-
אות פרופסור יעקב מנצ׳ל
על חוק ביטוח בריאות ומתן
שירות בריאות שווה לכל ה אוכלוסייה.
הפסיקו מנכ״ל
קופ״ח אשר ידלין :״פולה
בן־גוריץ אמרה בזמנו כי אין
פרוטקציי־ בארץ, וכי כל עניין
הפרוטקציה זו שטות אחת גדולה.
עובדה, אמרה פולה. את
מישרדו
דאז, פינחס ספיר,
אחרי שנתן לו פתק בו אושרה
ההלוואה. כשבא ידלין לספיר
עם הפתק, אמר לו זה כי לא
מעניין אותו הפתק של אשכול,
הוא לא מאשר את ההלוואה.
ידלין חזר אל אשכול, נדהם
כולו, ואמר לו :״איך זה שמנהל
מישרדך אינו מכבד את
החלטותיו 1״ אשכול ביקש את
הפתק, לאחר שהביט בו הסביר
:״כשאני כותב ל.א( .לוי
אשכול) ,נותנים את הכסף,
כשאני שוכח את הנקודה שבין
שתי האותיות, סימן הוא לא
לתת את הכסף.״ מובן שההלוואה
לקיבוץ חמדייה אושרה
לאחר מכן.
׳ 0פרשה מיסתורית מעסיקה
בחודש האחרון את הילדים
שקראו את סיפרו החדש של
דובר מישרד־ד,חקלאות, יגאל
דרוקר (בן־נתן) ,הפרש מן
המידבר. הספר, שהוא אותנטי

*111^1 1 0 •׳•11 היה אחד האורחים בהצגת הבכורה של
הסרט הישראלי ״שלושה ואחת,״ שהת11
קיימה
בשבוע שעבר בתל־אביב. אורח נוסף היה שר-המיסחר-
והתעשייה חיים בר״לב, שבא להצגת הבכורה בחברת רעייתו תמר,
הציגה בפני חיים טופול, שלחץ את ידה בחמימות. כתום הקרנת
הסרט, שזכה לתגובות מעורבות מצד הקהל החגיגי, הוצג בר-לב
בפני במאי הסרט, עולה חדש מרוסיה בשם מיכאיל קאליק. בר-
לב, שניכר עליו כי לא שבע רוב נחת מהסרט שזכה לתמיכה נכבדת
מצד מישרדו, לחץ את ידי הבמאי, ואמר לו באבהיות :״לא
נורא, זו רק ההתחלה.״ היה זה הסרט הראשון של קאליק בישראל.

ששי קשת

שבא להצגת־הבכורה בחברת אשתו יונה
אליאן, שהיא השחקנית הראשית בסרט,
נראה נבוך נוכח סצינות־חעירום הנועזות של אשתו. ליד הזוג
ישב אורי לוי, כוכב נוסף של הסרט, שבניגוד לגיבוריו הגבריים
האחרים אינו מסיר את בגדיו בסרט אפילו לרגע. אגב, אחת הסצינות
בסרט מראה את אורי לוי דג דגים ביס״סוף. בעת שהתעכבה
המצלמה בצילום מקרוב על הדג, פרץ הקהל בשאגות צחוק אדי רות
ובהערות גיחוך. הסתבר כי הדג שזכה לקלוז-אפ היה דג קרפיון,
שהובא במיוחד לצורך הצילומים. הקרפיון גדל, כידוע, בבריכות
מים מתוקים, ואילו בסרט דגו אותו במימיו המלוחים של הים.
העול ם הז ה 1966

אתם מחפשים אתגר שיתן לכם את ההזדמנות להוכיח את עליונותכם.
התלהבותכם תשרה השבוע אווירה של התלהבות על אלה הסובבים
אותכם. כדאי להזכיר שהשנה היא שנה טובה לבני מזל טלה החושבים
להינשא. לכן, מוטב אולי להזדרז לפני שהשנה תגיע אל סיומה.
למחצה, מתאר את ראשית ההתיישבות
היהודית בפתח־תיקווה,
מספר על הרפתקותיו
של הפרש דאוד איבן־יוסף,
שהיה שומר במושבה בשנותיה
הראשונות. איבן־יוסף היה בן
לשבט יהודי קטן, שנדד בין
הרי שמר בערב הסעודית. השבט
היה מנותק מכל קשר עם
קהילות יהודיות אחרות, ו־איבן־יוסף
התגלגל במיקרה ל-
פתח־תיקווה והסכים להישאר
שומר במושבה. אך כעבור ישנה
גברו געגועיו אל המידבר, הוא
עזב את פתח־תיקווה ועיקבותיו
נעלמו. אחרי הופעת הספר, קיבל
דרוקר מיכתבים מילדים שביקשו
לארגן מישלחת שתצא,

מייד אחרי חתימת הסכמי־שלום
עם מדינות-ערב, לגלות את השבט
האבוד בערב הסעודית.

8כתב הטלוויזיה ניסים
מ שעל כימעט ונפגע באופן
פיסי, שעה שצילם כתבה על
מירפאות הנרקומנים בתל-
אביב. הנרקומנים שחשבו כי
ניסים הוא נציג מישרד־הברי־אות,
צרו עליו ועל צוות הטלוויזיה,
דרשו ממנו שיינתן
להם סם חריף מזה המסופק
להם על־ידי המירפאות. כל
הסבריו של ניסים לא הועילו.
הוא נאלץ לבסוף לברוח מפני
הנרקומנים, שטענו כי הם ״בקריזה,״
דרך הדלת האחורית.

אתה בטוח שאתה מסוגל לעמוד לבדך בלחץ: אין זו אלא אשלייה. אריה
או בתולה עשוי לעזור לך — אבל אם תסרב להראות לו את המצב
לאמיתו, זה אבוד. יום א׳ ו־ב׳ בתחילת השבוע, יביאו לך שפע של
הזדמנויות. צריך רק לעשות מאמץ קטן — אבל לעשות אותו באמת.

ן ואומיס

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך, ייעלם השבוע. אותו נושה,
שבעבר ידע להיות כה תוקפני, יוותר לך עליו במפתיע. דבר זה ייתן
לך מישנה מרץ, ויסייע לך להגשים את שאיפתך העיקרית בעתיד הקרוב
ביותר. יחד עם זאת, גם חיי האהבה שלך, עם בת־זוגך הקבועה, יפרחו
ויגיעו לשיאים חדשים. משימות שיוטלו עליך במיסגרת חוג חברי,
או במיסגרת מילואים יעיקו עליך במקצת. התעסק בספורט השבוע.

כפות המאזניים מתחילות לנטות לכיוונכם. חמאבק אותו התחלתם לפני
שבועות מיספר — ואשר נראה, כי יזיק לכם, הוכיח את עצמו. דווקא
אתם מתחילים לקצור את הפירות. ולא כמו שנראה בהתחלה. אל תהססו
להשתמש במרפקים, כדי לפלס את הדרך הנראית לכם כנכונה.
במישור הרומנטי, הצלחה כרגיל. אסור להחמיץ הזדמנויות.

בירושלים, שהפך לביתה השני של הגברת רביו. המסיבה, שהתקיימה
כתום הופעתם החגיגית של הפאנובים ב״בנייני האומה״,
התנהלה ברוח חופשית, כשהרבינים אינם חדלים מלהרעיף שבחים
על צמד האמנים הרוסי, נעזרים לצורך זה בשירותיו של כתב ״ניו-
יורק טיימס״ ,טרנס סמית (לימינו של ראש־הממשלה) ,כמתורגמן.
כידוע, שבו חפאנובים זה־מקרוב ממסע״הצלחה בארצות־הברית.

׳) 4 זיו אויר!

בחירה בלתי מוצלחת — תיגמר ברע. היזהר ! היא רוצה ללכוד אותך,
לכן היא מתנהגת כל כך יפה. אבל אין זה פרצופה האמיתי. זאת לא היא.
הפרצוף האמיתי יתגלה לך בזמן הקרוב. לכן, עוד הפעם: היזהר ! אס
אתה צייר — החלף מהר את המיקצוע שלך, אחרת עוד תגווע ברעב.

השותף שלך לא מרמה אותך. הוא פשוט עצבני ומרוגז כמוך. לכן
החיכוכים. מוטב שתנסה להיות יותר ותרן. שום דבר לא בוער.
התייחסי בסובלנות לסובבים אותך ותשתדלי לפייס את השכנה שלך.
או מישהו המקורב אלייך. בני בתולה הרווקים עשויים להיתקל השבוע
במיכשולים בשטח הרומנטי. אך אל דאגה, העתיד הקרוב צופן הפתעות.

!1אזנ״ו1

( 2בספטמבר -
- 22ו או ק טו ב ר

0ווו1

21 ביוני -
20 ביולי

נו 111111
22ב או גו ס ט -
22בספטמבר

אינך טורח לחשוב מספיק על עתידך, ואינך מנתח באופן נכון את
האינפורמציה שהגיעה לידך. אל תהסס מלהתייעץ עם בן זוגך בענייני
עבודה. שמור על ההישגים הגדולים אליהם הגעת לאחרונה. ואל תפטפט.
בת מאזניים — זכרי שאי-אפשר לרמות את כולם כל הזמן. הזהרי
בדברייך ושקלי היטב את מעשייך פן תיכנסי לצרה גדולה. כדאי
שתתחילי לחשוב ברצינות על עתידך. בת מאזניים — לבשי כחול.

מצטער, אבל הזהרתי אותך: אין זה שבוע לערוך מסעות או שינויים
מרחיקי־לכת. אס תוכלי לשמור על מיסגרת־חיים דומה לזו בה היית עד
כה, בתנאים חדשים, תקלי במיקצת על הבעיות. אם לא — מוטב
שתסמכי לחלוטין על שיפוטו של איש בעל שיקול. העיקר — לא
להגזים בשום דבר ולא לריב. יום ג׳ הבא מגיש לו הזדמנות.

עחע

למרות העובדה שאסור לך לסמוך על אלה המציעים לך הצעות מפתות,
השבוע יתחיל תהליך שיקום כלכלי, לאלה מכם שחיו שקועים בצרות
כספיות רציניות בייחוד טוב סוף השבוע ובמיוחד יום ו׳ .יום שבת
אינו מתאים לרומנטיקה: יש בו יותר מדי השפעות עוינות.
אך תוכל לחמר בביטחה על מוצאי־שבת, בשטח האהבה.

האתגרים שאתה מעמים על עצמך מבחינה רוחנית עלולים לעייף אותך
ולגרום לך כאבי־ראש. תיווכח לדעת שעיכוב רציני בעבודה, שפגע ביוק־רתך,
נגרם בעקיפין בגלל אשה נאה. המרגיז הוא שזה בכלל לא היה כדאי.
אל תאשימי את עצמך בכך שידידך קר ואדיש כלפיך, היי סבלנית.
ו 2בדצמבר ־
סו בינו אר

המשבר הכספי אליו נקלע עיסקך, ישפיע בצורה קשה על מצבך הכספי
האישי. בקשר לכך, היזהר מלעשות מעשים נמהרים, עליהם אתה עלול
להתחרט מאוחר יותר. אל תתבייש להודות באוזני ידידיך כי מצב עיסקך
גרוע. לעומת־זאת, אל תעז לנסות לחפש מוצא מן הסבך בין הכפופים לך.

מיגואל דל ויו בואנקו

לגלריה תל-אביבית את אוסף הרישומים ופיתוחי״תעץ שלו, כולם
מעשה״ידי אמנים בראזיליים קדומים ומודרניים. אולם יותר מכל
התגאה השגריר בערב״הפתיחה בהיפי, כלבו האפגאני, שגנב ההצגה.

זח לא יחיה נוח במיוחד, אבל אם אתה רוצה, אתה יכול להסתכן.
כאב״חראש חריגעי, הצרות בטווח קצר, הפגישות עם שונאיך — כל
אלה שקולים, אם רק תדע להתמיד על״ידי ההישגים הרציניים וכוח-
הרצון, שתפתח על-ידי עצם התפנית. מיקרה נעים ובלתי״צפוי עשוי
להתגלות, אם לא תיזהר, כתגלית של איבה אישית או של קינאה
מיקצועית. אל תראי לו שאת נפגעת ממנו. העמידי פנים אדישות.

מכתבים

למסיימים שירותם בצ. ח.ו !
הר שות לחינזו יהכשרה ימיים מודיעה 71/פ תי ח ת

קורסים 1 לקצינים ן

^ 1בצי הסוחר !
קו רסלחובלים

מתקבלים משוחררי צה״ל בעבי בריאות וראיה תקינים,
בוגרי 12 שנות לימוד ובוגרי 11 שנות לימוד, בעלי תעודה
טובה.

* קו ר ס לקצין מ 3וו ה
מתקבלים משוחררי צה״ל בעלי בריאות תקינה, בוגרי
בתי״ס מקצועיים 4שנתיים ותלת שנתיים (למעט חניכות),
בעלי תעודה טובה במגמות המתכת. כן מתקבלים בוגרי
בתי״ס תיכוניים ומסיימי כיתה י״א תיכון שיוכשרו
למקצועות המתכת לפני כניסתם לקורס.
למהנדסי מכונה והנדסאי מכונה — מסלולים מקוצרים.

* קו רסלק ציני רדיו
הקורס יפתח בספטמבר .1975 מיספר המקומות מוגבל.
מתקבלים בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת רדיו
אלקטרוניקה או בעלי השכלה צבאית מקבילה או בעלי
תעודת טכנאי אלקטרוניקה סוג ; 2משוחררי צה״ל בעלי
בריאות תקינה עד גיל . 30

* קו ר ם לקצין חשמל
מתקבלים א. בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת
חשמל
ב. טכנאי חשמל, הנדסאי חשמל, מהנדסי חשמל.
לפרטים נוספים פנח למשרדינו:

עכשיו יותר כדאי
בצי הסו חר!

בחיפה • רח׳ נתן (קייירמן) 11 ליד
כיכר פריז בימים א׳—ו׳ ,בשעות .14—8

ההטבות ותנאי השכר עכשיו
יותר משמעותיים:
כעת ההכשרה — כלכלה
ומגורים ללא תשלום ומענק
חודשי גבוה (במטבע קשה).
לאחר ההסמכה — קידום
מהיר בדרגות ובשכר (חל קו
במטבע קשה) ,תוספות
והטבות שונות.

בתל ״ אביב • מגדל שלום, רח׳ אחד
העם קומה ,28 בימי ב׳ ,בשעות .13—9
לנוחותך תוכל גם להרשם לפי הספח
המצורף.

זוסוחי!
^ 513צ 311

^ לכ׳ הרשות לחינוך והכשרה ימיים ת.ד 1909 .חיפה 31000

גיל מאי הזה סי
ה11111.

עלי להודות שמעולם לא הייתי אחד
ממעריציו של אורי אבנרי, אך בכל זאת
ברצוני להעיר שלוש הערות למאמר ״התמוטטות״
(העולם הזה .)1962
( )1אבנרי מציין שעדיפה דיקטטורה
קומוניסטית נקייה על־פני דיקטטורה ימנית
מושחתת. ובכו: דיקטטורה נקייה — זו
סתירה במושגים. לא קיים דבר כזה, ולא
יכול להיות קיים.
( )2אבנרי טוען שרוב העם הוויאט־נאמי
תומך בקומוניסטים, או מעדיף אותם על-
פני שילטון ם ייגזן. מדוע, אם־כן, נסים
מיליונים של פליטים מהאיזורים שהולכים
ונכבשים על-ידי הקומוניסטים י מדוע הם
בורחים מפני משחרריהם, שבהם הם כביכול
תומכים ז
( )3אינני מומחה בפסיכולוגיה, אבל אני
חושב שאפשר להגדיר מחלת־נפש חדשה,
שהייתי קורא לה סי־איי־אי־מאניה. זוהי
מחלה שלוקים בה רוב ה,,שמאלנים.״ למה
הם, וגם אורי אבנרי׳ חושבים שכל מה
שקורה בעולם מכוון על־ידי הסי־איי־אי?
בזה שמייחסים את כל ההתרחשויות בעולם
לסי־איי־אי, מייחסים לאירגון זה כל־יכולות
שאני, שהנני קצת ספקן, לא הייתי מייחס
לשום גורם, כולל הקדוש־ברוך־דיוא.
האם אבנרי באמת חושב שהסי־איי־אי
הוא שמושך מאחרי כל התרחשות בעולם 1
אם כך — מאחרי כל הפיכה שמאלית
בוודאי עומד הק.ג.ב ,.ואת כל ההיסטוריה
המודרנית אפשר לסכם במאבק שבין שני
אירגונים אלה.
יעקב רסרד, תל-אביב
1איך מסביר הקורא רסלר את
העובדה שחיילי הצפון והוויאט־קונג לחמו
בהצטיינות, מול כוחות עדיפים בהרבה, ואילו
חיילי סייגון לא לחמו?
( )2המונים בורחים מאיזורי־קרבות בכל
מילחמה, כולל מילחמות ישראל. יש להניח
שבוויאט־נאם בורחים בעיקר מאות אלפי
הפונקציונרים והקצינים של ממשלת סייגון
ומישפחותיהס, החוששים מפני ניקמת ה־שילטון
החדש.
( )3מחלת הנפש קיימת בעיקר בסינאט
ובעיתונות בארצות־הברית, שחשפו גילויים
שלא־ייאמנו על פעולות הסי־איי־אי —
כגון קשר לרצוח מדינאים זרים בעזרת
המאפיה, שיחוד שיטתי של מדינאים בארצות
רבות, פעולות פרובוקציה ובילוש
בארצות־הברית עצמה, ועוד. כל הגילויים
האלה אושרו על־ידי הסי־איי־אי עצמה.

מדוע הוצדקה ההשמטה?
ברצוני להגיב על ידיעה שפורסמה
(העולם הזה .)1964
ביום־הזיכרון, ערב יום־העצמאות, שב
מר מנחם בגין לארץ, לאחר סיור בארה״ב.
בראיון הקצר שנערך בנמל־התעופה, על־ידי
כתב־הטלוויזיה איתן אורן, ושנועד
להיכנס לשידור בתוכנית מבט באותו עדב,
בו תם יום־הזיכרון ומתחיל חג־העצמאות,
סקר מר בגין בקצרה את סיורו ורשמיו
מביקורו בארה״ב.
אני מניח, שקוראי העולם הזה יצטרפו
לדעתי כי היד. זה אך טבעי, שבפתח דבריו,
יתייחס מר בגין ליום־הזיכרון, וישלח ברנה
לעם לחג־העצמאות — וכך נהג.
מוזר, אם כן, כי מערכת העולם הזה

ח ״כ בגין
ברכה טיבעית
מצדיקה את עודד החדשות בטלוויזיה, על
אשר מצא לנכון להשמיט דווקא את הקטע
הזה בדבריו של מר בגין.
יצויין עוד, כי במישך יום־הזיברוו וחג־העצמאות,
רואיינו ראש־הממשלה ושריה,
לרוב, בכל אמצעי־התיקשורת, ועד כמה
שידוע לנו לא הושמטו מראיונותיהם דיברי
ההספד לגיבורי מערכות ישראל, ולא ביר־כתם
לחג־העצמאות.

משה בן־רוכין,

העניין?א מצדיק

1111

הנני מעוניין בפרטים נוספים בקשר לקורס

חתימה

פי־־איי־אי־מאניה

השתמשו שם (התמונה, מילא).
מרדכי יייד, רמת־גן

עוזר לדובר תנועת החרות, תל־אביב

עורכי המדור ״זו הארץ״ הגזימו הפעם.
נכון שהנייר סובל כל דבר שמדפיסים
עליו, אבל זאת לא סיבה להעמיד אותו
מדי־פעם במיבחנים קשים יותר ויותר.
העניין עם אגרת־הטלוויזיה (העולם
הזה )1966 היה משהו בדיוק מהסוג הזה,
ואני לא חושב שהעניין עצמו היד. די
חשוב כדי להצדיק מילים שבשכמותן הם

ה״שאבאב״ והתפילין
את התמונה המצורפת צילמתי בשוק
המרכזי בעזה, ב־ 2באפריל .1975 אני סבור
שהיא מדברת בעד עצמה.
ד. גד״חיים, ירושלים
• התצלום של הקורא בר־חיים —
ראה גלופה.

דיש קו וסטטעאטער?

עמר 200.000ן
שלום עליכם

מאת :
קומדיה ב 4-תמונות
בימוי:

24 משתתפים

ש. בונים • צייר: בנו פרידל
מלחץ: שמעון שגיא

חדרה ״חון?״ הערב יום ד׳ 7.5
תל־אביב ״אהל״ (בית ארלוזורוב) מוצ״ש 10.5

כ־8.30
כ*8.30

השוק המרכזי בעזה בעיני בר״חיים
נופך של קדושה

מרות ההוע״י!1ר0״ות

מכתבים
דא הובעה דיעה
תשומת־ליבי הופנתה לכתבה (העולם הזה
)1961 הנושאת את הנותרת :״שמגר מבדיל
בין צור לרכטר.״
לשם הסרת ספק, הנני מבקש להבהיר כי

11ה ה 1ד 171ותש*ר ,

לרכוש אחד ממוצרי קריסטל המעולינז במחירמוזל

היכמזי עוד היום ורכשי

^׳ וקוה
יועץ שמגר
עניין של הבדלה
לא הובעה על־ידי דיעה, כאמור בידיעה,
לגבי האנשים המוזכרים בה.
מאיר שמגר, ירושלים

היועץ טעה והיטעח?
ברצוני להתייחם למאמר שפורסם (העולם
הזה )1963 במדור ״אתה והלידה,״ בו
טענתם שהיועץ־המישפטי־לממשלה מאיר
שמגר אוסר על הבנקאים לקבל מאזנים
בלי אחריות אישית. וזאת, כיוון שלישכת
רואי-חשבון איננה יכולה לפעול נגד רואי-
החשבון שחתמו על מאזנים כוזבים, מאחר
שעל המאזנים הכוזבים היו ״חתומות הפיר מות
כחברות בע״מ כמו עוזי שטיינברג
בע״נז, קסלמן וקסלסן בע״ם וכף, ואילו
חוק רואי־החשבון מאפשר הגשת תלונות
ונקיטת צעדים רק גגד רואה-החשבון באופן
אישי ולא נגד החברה כולה.״
כרואה־חשבון, ברצוני להעיר שלפי חוק
רואי־חשבון , 1955 אין רואי-חשבון יכולים
בארץ (בניגוד לארצות־הברית) להתאגד
בהברות בע״׳מ, אלא רק כשותפות, ששם
כידוע האחריות היא של כל שותף בנפרד
ושל כל השותפים גם־יחד.
ממילא, יוצא שלטענתכם במאמר הנ״ל
אין כל בסיס.
אריה בר, חיפה
• על הקורא להפנות את טענתו אל
היועץ־המישפטי־לממשלה, אשר הוציא את
החוזר שצוטט במאמר.
מהכתב הכלכלי של העולם הזה ניתן
היה לצפות להשכלה מינימלית של ידיעת
הוראות חוקיות אלמנטריות. כוונתי לידיעה
על היועץ־המישפטי שמגר (מדור כלכלה
— העולם הזה .)1963
לידיעתו: בפקודת החברות סעיף )5( 105
חל איסור על פעולת רואי־חשבון במיסגרת
חברה בע״מ׳ כדי לא להגביל את אחריותם
האישית של מבקרי חשבונות החברות.
רואי-החשבון בארץ פועלים כעצמאיים,
או במיסגרת שותפות. לישכת רואי-החשבון
מנסה, כנראה, להתנער מהתפקיד הבלתי-
נוח של דיון בתלונות נגד ״קליברים״ גדולים,
בטענתה שלא ניתן לאתר את המסתתרים
תחת הכינוי ״ושות.,״
טענה זו ׳נראית מוזרה, נוכח סעיף 13
לפקודת השותפויות, המטיל אחריות קולקטיבית
על כל השותפים בקשר לכל פעולה
ומיסמך הנושאים את הסיומת הנ״ל.
כגימין לויתן, תל־אביב

מכונת כביסה ״ל״די״

גםב עו ד 20שנהן ןן ר ^ 1־־־ 1־ שרעןדי ־ ־

ת היי מ או שרתעם
גיטרות * אקורדיונים
כלי־נשיפה * אורגנים
חלקים
* מיתרים השאלה • מכירה • תיקונים גיגזכורג מוסיקה

וצמוד

אלנבי ( 48 ליד רה׳ גאולה) ת״א
טל 57773 :־03

מכון לעדשות מגע

־40/ו ריבית שנתית מצטברת
או־/40/י $ריבית ססו הצמדה
של הקרן למדד.
!למפקידים ל־ 40 חודש)

התכנית היחידה
הנותנת ברירת הצמדה
נ בו לאחי : 4חודש

עד שות
רכות וקשות

אגדת הגבורה הבוזבת
של מצדה
לא היה טעם להיטפל לפרק זה בהיסטוריה
היהודית, אשר בא לסמל את
רוח־השיגעון של מיעוט קיצוני, אישר
״הצליח״ להביא לחורבן הבית השני —
(המשך בעמוד )14

מקרר פרזידנט

תגור בישול ׳׳פריגש״

חוכרת הסברה תשלח
לכל דורש. גורדון 31
ת״א, טלפון .238642

< <$הבנ ק הבינלאומי
* *1הראשון לישראל בעי־מ
סניף ראשי: שד׳ רוטשילד 39ת״א /טל 293251 .

העולם הזח 1966

סיפוח שי דס״ן(1מיל).

אסא קדמוני
על הקוב הנואש
ממערב לתעלה
שעבודו הנא זוכה
השבוע בעיטור הגבודה

וון קישוט

אסא קדמוני ליד שלט מחאה הקורא להדחתו של רב־אלוף
(מיל ).חיים בר־לב בשל אחריותו לקו בר־לב. אחרי מילחמת
יום־הכיפורים ניהל אסא קדמוני מאבק פרטי בודד כדי לצרף את בר־לב לרשימת האחראים
למחדל. אחר־כך הצטרף לתנועת המחאה של מוטי אשכנזי והיה מיוזמי ״ישראל שלנו״.
ץ* לחמת יופ־הכיפורים עירערר, מו־
( /שגים, ערכים ותפיסות לאין קץ. גם
משמעות הצל״ש הלכה לאיבוד. לפי אמות-
המידה של מלחמות העבר, היה צורך להעניק
צל״שים באלפים, במלחמה זו. הנורמות
של מעשי גבורה זינקו אל על.
אך גם במילחמה זו, שזורת מעשי ה
גבורה
המופלאים, בלט הקרב בסאראפיאום
כיחיד במינו.
וגיבור הקרב בסאראפיאום היה אסא
קדמוני.
אסא קדמוני השתחרר מצה״ל ערב מיל-
חמת ששת־הימים. כקצין בצנחנים נטל
חלק בפעולות־התגמול של תחילת שנות
השישים. את מילחמת ששת־הימים עבר
ללא שריטה. אולם לאחר מכן, כמ״פ במילואים,
נפצע קשה בפשיטה על בסיס המחבלים
בכראמה. הוא לקה ב־ 50 אחוז
נכות, פרופיל ,24 ויד שמאל משותקת.
כך, יכול היה לעבור לעורף. אולם אסא
לא ויתר. שלושה חודשים לאחר הפציעה
— כבר צנח. כאשר נתבקש לחתום קבע,
עשה זאת ברצון — למרות התנגדות כל
הרופאים בצה״ל. הוא הלך לנפח, שילם
לו מכיסו כדי שיכין לו מיתקן המאפשר
לדרוך את העוזי ביד שמאלו -המשותקת,
וירד לביקעת הירדן הלוהטת, למארבים
המתישים והמירדפים המסוכנים.
״טרומפלדור,״ מכנים אותו חייליו בחיבה.
סיכום הפעילות, בה הוא נוטל חלק:
תוך שלושה חודשים נהרגים 31 אנשי
פתח, ביניהם בנו של אבדג׳ילדה המפורסם,
מפקד הכנופיות הערבי במאורעות
.1936—39 כן נלקחים שני שבויים, ונתפסים
עוד 140 איש בגדה, הקשורים למחבלים
שנהרגו. כל זה — ללא אף אבידה
בפלוגתו של קדמוני.
ב־ ,1970 בגיל ,28 הוא משתחרר. בתעו־דת־השיחרור
שלו נכתבת חוות־הדעת הבאה
:״קצין מעולה, בעל כושר ויכולת
גבוהים מהרגיל,״ בשלוש השנים הבאות
מבלה אסא קדמוני בצי הסוחר, אולם זה
לא מפריע לו לצאת בתקופה זו שלוש פעמים
למילואים.

זהו סיפורו האישי של אסא קדמוני
על מילחמת יום־הכיפורים,
ועל קרב הגבורה בסאראפיאום:

הפלוגה
של גיורא

** ילחמת יום־הביפורים תפסה
*> /אותי בחודשיים חופש, לאחר הפלגות.
הייתי מוצב בגדוד של דן. למעשה ללא
תפקיד של מ״פ, כי לכל הפלוגות היו
מ״פים. באתי לב&ים בחמש אחה״צ, עם
פרוץ המלחמה. לקראת בוקר, קיבלתי

פלוגה של מ״פ שלא היה בארץ*.
התחלתי לארגן את הפלוגה ולצייד
אותה. שהינו בבסיס שלושה ימים. משם
הוטסנו במטוסים לרפידים. שם קיבלתי
גיזרה עם הפלוגה שהייתי ממונה עליה
כבר בלילה הראשון. בלילה השני קיבלנו
דיווחים על מטם מצרי מוצנח העלול

ישנה במקרה על פצצה נוספת — ועוד
בוואדי שהיה מלא חומרי־נפץ.
היות שהפלוגות ישנו צפוף ומינהלית,
והוואדי היה מלא עשרות משאיות-ענק
טעונות חומרי־נפץ, וכדי למנוע מצב שכל
הפלוגה תתרומם באוויר ע״י איזה פצצת־השהייה
נוספת, ביקשתי מדן להחליף את
אזור הלינה. הוא סירב, ונשארנו ללון
בוואדי.
עם בוקר, כישצאנו באור ראשון מהוואדי
— התפוצצו עוד שתי פצצות־השהייה, מיד
כשהפלוגה האחרונה יצאה.

סיפור קרב-הגבורה של אסא קדמוני בסאראפיאום המתפרסם
בזה הוא פרק מסיפרו החדש של אורי דן, הפרשן הצבאי של
״מעריב״ ,העומד לצאת-לאור בשבוע הבא. הספר ,״ראש-גשר״
עוסק בסיפורי קרבות הצליחה של תעלת-סואץ, והקרבות
ממערב לתעלת סואץ במהלך מילחמת יום־הכיפורים. מאח לנחות באזור. התארגנו בהתאם לכך ש פלוגה
שלי מתארגנת חלקה על משאית
ועוד שני קומנדקרים, וחלקה ככח רגלי.
בפעם ראשונה בקאריירה הצבאית שלי
הרגשתי כצנחן מגן מול צנחן תוקף. התחזקה
בי האמונה שכוחות מוטסים ומוצג־חים
יכולים לעשות המון בקרבות־לילה.
ערפל הקרב ששורר בכח־מגן הוא עצום.
לדוגמה, אני משוכנע כעת ׳שרק צנחנים
בפעולות מוצנחות ומוטסות היו יכולים
להשמיד את חילות־האוויר של סוריה ומצרים
כבר בלילה הראשון של כל מלחמה.
לאחר הלילה השני במדבר הזר המ״פ
האורגני של הפלוגה, גיורא, שהיה בחו״ל.
אני חזרתי למיפקדת הגדוד, תוך שדן מסכים
עימי שאני אחליף את המ״פ הראשון
שייפגע.
קיבלנו הוראה לנסוע לאזור המיתלה.
עלינו על אוטובוסים דנסענו למיתלה כל
החטיבה. הגענו בערך בשלוש אחה״צ
וחטפנו תקיפת־אוויר, אמנם לא עלינו ישירות,
שמצאה אותנו עומדים באמצע הכביש
במיתלה. רק בנם לא נגרמו לנו אבידות.
נכנסנו ללינת-לילה מינהלתית בוואדי, ש היה
לא פחות ולא יותר אלא מיצבור
טי.נ.טי.
לא עברה שעה, ושתי התפוצצויות אדי רות
הקפיצו אותנו מהמקומות. עוד לא
הספקנו לגמור להתווכח אם אלה טילים
או פצצות, אירעה התפוצצות שלישית, ו־הבהק
נראה מדפנות הוואדי. אלה היו פזד
צות־השהייה של 250ק״ג, שנזרקו על־ידי
המיגיס בתקיפת אחה״צ. פצצות־השהייה
כאלה חודרות לעומק של חצי מטר באדמה.
לא היה שום בטחון שאיזה פלוגה לא
* פלוגתו של גיורא רביב, קצין הביטחון
של שגרירות ישראל ביוהנסבורג, שנהרג
בשבוע שעבר. רביב היה בשעתו חניכו
של אסא בצה״ל.

אורי דן

ביום קבלנו אמון בטילי נ.ט. לאו חדשים
שהגיעו בלילה מאמריקה. קיבלנו הוראה
לנסוע למחנה טסה כדי להתכונן לצליחת
התעלה. התארגנו בשיירה מינהלתית, כל
הגדוד, ונסענו כל הלילה. עם אור ראשון
הגענו לאזור טסה, ושם כבר ׳שמענו את
המלחמה משתוללת בכל עוזה. ארטילריה,
תקיפות־אוויר, או חשש לתקיפות־אוויר.
את מירב זמננו בשעות הבוקר הוציאו
רצי הגדוד, המג״ד, הסמג״ד, המ״פים, וב־

רא ינו ח איש ב מוחו

עיקר מ״פ מיפקדה — בחיפוש זחל״מים
כדי לצלוח את התעלה. אני נסעתי לרפי־דים
לחפש זחל״מים. כשחזרתי, נסעתי למטה
החטיבה שהתמקם בטסה, כדי להביא
לגדוד חומר מודיעיני, תצלומי-אוויר ומפות
של אזור הצליחה.

טילי ם
אי שיים

ף* סביכות לפגה״צ הגיעו איכשהו ה-
04 זחל״מים המיוחלים והגדוד התארגן על

הכביש בטור הצליחה החטיבתי. הפקודות
ניתנו בחטף. היה לזה צידוק, לצליחה מאחר שלחץ הזמן היה נורא.
עם רדת הלילה התחיל הגדוד לנוע
אחרי מיפקדת החטיבה לכיוון בשיירה תעלת סואץ. ברגע האחרון העמסנו על
הזחל״מים, בארגזים סגורים, עשרות טילי
לאו חדשים שקיבלו זה עתה. כמו־כן
הצטרף לגדוד סמג״ד נוסף, וסרן אהוד,
שהיה מ״פ צנחנים.
רגע נכנסנו ל״תאוצת קרב.״ מאותו נסענו בעקבות מיפקדתהחטיבה בציר עכביש,
התגברנו על פקקי״תנועה. את קרבות
האש עושות שאר יחידות האוגדה, ואילו
אנו זורמים הישר לתעלת סואץ. כעבור
שעתיים של נסיעה התחברנו עם סירות
ההצלה. עכשיו נסענו 22 איש בזח״ל, ובחלק
מהזחל״מים אפילו שתי סירות, נוסף
ל־ 22 איש.
היתה לנו אמונה שנבצע את הצליחה,
אם כי תיארנו שזה יעלה לנו באבידות
קשות. כשהתקרבנו לתעלה, הצטרפה ל
אסא
קדמוני באחת מהפגנות הטחאה
שנערכו אחרי המילחמה. הוא ניהל אז
גם מערכה פרטית בתוככי צה״ל נגד מפקדי יחידתו, אותס האשים באחריות לניהול הקרב
בו כותרה יחידתו. כתוצאה מכך הוא שוחרר מהיחידה וצה״ל סירב לקבלו חזרה לקבע.

מיפקדת החטיבה פלוגת טנקים, ובסביבות
השעה אחת בלילה הרחנו את אוויר מי
התעלה. מסביבנו נראו ללא הרף הבהקים
של קרבות השריון והארטילריה, אף שמענו
באלחוט את ניהול הקרב. הטור המשיך
לנוע לתעלה

התחלנו לחטוף אש דלילה של טילים
ונשק קל, ובשכל רב לא הגבנו. המשכנו
להתקרב למים, והגענו לאזור המעוזים,
ואחר למים.
החלה הצליחה בסירות הגומי של רס״ן
ב. לפני הצליחה ביקשתי מהמג״ד לחלק
את טילי הלאו הסגורים בארגזים, מתוך
הנחה שנשק נ.ט. הינו משמעותי בצנחנים
מאז ,1956 והוא נדרש לנו כאוויר לנשימה,
בייחוד אם יקרה לנו להיות מנותקים

חיילי פלוגתו של ח ,.שהיו ממוקמים לאורך
הכביש בין האקליפטוסים.
היתר. שעת צהריים. שקט. אנחנו• עסקנו
בתצפיות. מספר הטנקים שחצו את התעלה
גדל, והם יצאו לפשיטות מערבה. עם ערב
חזרו הטנקים, והתמקמו לחניון־לילה בטווח
מיפקדת הגדוד, בחורשות האקליפטוסים,
כשתותחיהם מופנים לדרך. אז שמענו מפי
מפקד הפשיטות על ההשמדה שהם ביצעו
ועל ההפתעה שהפתיעו את המצרים.
הלילה עבר בשקט, אבל עם בוקר מוקדם
החלו ההפגזות. הן הלכו וגברו, והפכו לבעלות
עוצמה יותר ממה שהכרנו אף
במלחמת׳ ההתשה.
בשעה 08.00 בערה החצר כולה, ממזרח
לתעלה. האזור שלנו החל אף הוא להיות
מופגז. ההפגזה הפכה לרצף אחיד של
התפוצצויות, כולל ממרגמות 82מ״מ. הם
נשמעו באות מטווח קרוב. הוצאנו את

111^ 1 1(\ 1זוהי צומת סאואפיאוס, שס ניהל אסא קדמוני את קרב

#11י י * י 11 #11 הגבורה שלו נגד כוחמצרי בסדר גודל של גדוד. הג׳יפ
בתמונה חונה על פסי הרכבת (מיספר 1במפה משמאל) כשמשמאל נראות החושות
של התחנה (מיספר 2במפה) .אסא קדמוני ויחידתו כותרו משמאל למקום בו
ניצב הג׳יפ מעבר למסילת־הברזל שבתמונה (מיספר 6במפה אשר משמאל).
בעורף המצרים. לתדהמתי הוא סרב, ונתן
הוראה להשאיר אותם על הזחל״מים. אני
אישית שמתי על עצמי ארבעה טילים.
צלחנו את התעלה, וד,פלוגות נעו עצמאיות
למשימות שלהן. פלוגה של בר.
נעה לרמפה, ק״מ וחצי מצפון לנקודת
הצליחה. פלוגה של בי. אמורה היתר, לנוע
לגשר שמעל תעלת המים המתוקים, שהיה
נקודת־מפתח בראש־הגשר. פלוגה של חי.
לאזור הצטלבות הכבישים לפני שדה
דוורסואר. הפלוגה של גיורא בצד המזרחי
של תעלת סואץ, ומיפקדת הגדוד התכנסה
באזור חורשות האקליפטוסים, כמה מאות
מטר מערבה משפת המים. זהו צומת מרכזי:
צפונה לאיסמעיליה, דרומה לצומת
צח ושפת האגם המר, מערבה שדד-,התעופה
דוורסואר, ומזרחה תעלת־סואץ.
משום מה, לא הועברו עם הגדוד מרגמות
ה .81-בצליחה עצמה, כל אזור דוורסואר
בער מלהבות מהפגזת הארטילריה הישראלית.
באזור הצליחה לא היה אף חייל
מצרי, פרט לשקמיסט מבוהל ללא נשק,
שתפסנו. רס״ן עוזי תיחקר אותו, אבל לא
ביעילות. לא נודע לנו שחמישה ק״מ צפונה
לנו יש מיתחם חטיבתי מצרי.
עם בוקר התמקמה מיפקדת הגדוד בבונקר.
האזור היה שקט ושליו. רק הפלוגה
של בר. נתקלה בעשרות מצרים, שלא ידעו
שיושבים שם ישראלים.
כשזרחה השמש וראינו שאין שום גשר,
הבנתי שאנו די מנותקים. פלוגה אחת מוקמה
ע״י דן באזור האקליפטוסים, לאורך
הכביש היוצא מההצטלבות, במרחק של
200—300 מטר ממיפקדת הגדוד. הפלוגה
של בי. מוקמה באזור ההצטלבות. רק חודש
לאחר שוך הקרבות הסתבר שהפלוגה הזאת
לא ביצעה את המשימה שלה בליל
הצליחה הראשון — תפיסת הגשר של
תעלת המים המתוקים, שהיה חיוני מאד
לראש־הגשר.
השחר התחיל להפציע. בסביבות שעה
תשע צלחו, לשמחתנו, עשרה טנקים שלנו
עם מ״פ, סרן ג׳ינג׳י. הם נתקבלו על-
ידינו במחיאות כפיים, והסתדרו בשורה
ליד בונקר מיפקדת הגדוד.
המג״ד שלנו, דן, עלה על הטנק הראשון.
הוא נסע להצטלבזת, מרחק 200
מטר מהבונקר, פנה דרומה לכביש ההולך
לכיוון האגם המר, תוך שהוא עובד בתוך

כלי-הרכב. יד. קיבל באלחוט פקודה: להוציא
סיור פלוגתי דרך שדה-ד,תעופה דוור-
סואר, תעלת המים המתוקים ומסילת הברזל
לאיסמעיליה צפונה, ולהיעצר שני
ק״מ לפני תחנת־הרכבת בכפר סאראפיאום,
להמתין שם להוראות.
הפלוגה התרכזה תחת הפגזה קשה, באזור
האקליפטוסים. צורפה לנו מחלקת תול״ר
מפלוגתו של בי ,.בפיקודו של גורן. הפלוגה
של בי. עצמה קודמה לתעלת-המים
המתוקים, באזור הגשרים, מרחק של שעד,
הליכה רגלי מכל נקודה שהיא על ציר
הסיום, כולל שלושה ק״מ טווח בטחון של
טעות.
הסיור נערך בצורה הבאה: שני טנקים
בראש, זחל מפקדת הגדוד שבו היו דן,
סרן בארי, אני, סרן אהוד, סמלים וסמלי
קשר, ובן צור הנהג, שלא נהג זחל. לאחר
מכן הפלוגה של חי. וזחל שבתוכו הסמג״ד,
עוזי, ומחלקת חתול״ר.
טעות בניווט
* צ אני ליי ד ללא פקודה ברורה
כלשהי. אך לאחר שיצאנו מהאזור ה-
מופגז, חצינו את שדה־ד,תעופה ונענו
צפונה על אדני מסילת־הרכבת עצמן. כבר
בחצי ק״מ הראשון פרש טנק ראשון זחל
בגלל ד,אתים. גם זחל״ם פרש זחל. הטנק
הושאר במקום תחת שמירה. אנשי הזחל
הועלו על אחר, והסיור המשיך לנוע צפונה,
בלי שלאנשים יש צל של מושג מה
מטרת הסיור. באותו זמן התרסקו מעלינו
שני מטוסי פנטום, והטייסים נראו צונחים
רחוק מאיתנו בשטח מצרי. המקרה קצת

דיכדך את האווירה.
דן עצמו ניווט את הכח, שכשהוא היחיד
היודע לאן צריך להגיע. קיבלנו ידיעה,
תוך כדי תנועה, שייתכן שיש כח טנקים
מצרי מאחורינו. דן השאיר את מחלקת
התול״ר בחסימה מאחורנית לכיוון דרום,
והכח המשיך לנוע על מסילת הברזל, כש הטנק
הבודד מוביל את הכוח.
פתאום ראינו משמאלנו, לכיוון מערב,
חורשות אקליפטוסים דלילות, ובתוכן מה
שנראה כבונקרים מצריים ולידם חיילים
מצריים. הטווח — 300—200 מטר מאיתנו.
התחלנו לנסוע בזהירות, כשאנו יורים ל-

ץ חידי,זי^י־1

׳יזי׳^יין׳־יז

מנת הקוב

זוהי מפת הקרב על סאראפיאום, שהיה אחד הקרבות הקשים
ביותר שניהלו כוחות צה״ל שצלחו את תעלת־סואץ. המפה
צויירה בידי אסא קדמוני עצמו, זמן קצר אחרי הקרב, כשהוא מפרט בה את מהלכי הקרב.
המיספרים במפה הוספו כדי להקל את ההתמצאות בה ואת קריאת הקרב. מיספר 1
היא הצומת, שס חוצה דרך עפר רחבה את פסי הרכבת שהוליכו מקנטרה לסואץ. מיספר
2היא קבוצת החושות שבהם היו בתי־עסק שונים בתחנה — 4 .המיסגד של הכפר
סאראפיאוס — 5 .קבוצת חושות ממיזרח לפסי הרכבת — 6 .המקום בו כותרה יחידתו
של אסא, ושס נלחס במצרים במשך 4שעות — 7 .המקוס בו חנה נמצא הכוח הקרוב
ביותר ליחידתו של אסא. החיצים מצביעים על כיוון תנועת היחידה עד לכיתור.
כיוון המצרים, ולא מקבלים אש בחזרה.
נענו הלאה צפונה, יותר בזהירות, כשאנו
צולפים לעבר הבונקרים משמאלנו. לאורך
המסילה 30—10 ,מטר מאיתנו, נראו בברור
שלדי עמדות עזובות. לפתע הגענו לעיקול
במסילה. למעשה המסילה התיישרה שם
מקשת של דרום־מערב לצפון־מזרח. לכיוון
צפון, משמאלנו, היתה תלולית גדולה. ואז
נעמדנו בטווח 300 מטר ממד, שלי נראה
מיד כמיתחם חטיבתי לפחות. גם לי, גם
לאהוד, גם לבארי ז״ל, ולמעשה לכל מי
ששאלתי אותו.
ממזרח למסילה, קדימה ושמאלה לנו,
נראו כמה גבעות עם בונקרים. רשתות הסוואה
גדולות נראו בברור אף לדן עצמו.
בראש הגבעה היד, מיבנה של שלוש קומות,
שראיתי בו עשרות חיילים מצרים. ציינתי
זאת לדן.
מולנו, טווח 500 מטר על המסילה,
נראתה תנועת חיילים מצריים מכיוון מזרח
למערב: ז״א ציר הצליחה של הדיוויזיה
המצרית 21 וכיוון הצליחה. כן נראו שני
כלי־רכב אמפיביים חוצים את המסילה.
הטנק ירה פגז לעבר אחד מהם, שנעלם
מאחורי תחנת־הרכבת ולא נפגע. משני
צידי המסילה, בטווח 600 מהמקום שעמדנו
היו חושות. מצד מזרח של המסילה, עד
חצר גדולה, טווח 300 מאיתנו, מישור רחב

שאורכו 300 מטר. לאורך המסילה — קטע
הסר מיבנים משני צידי המסילה. ואיזור
של שורות של שוחות משני צידי המסילה,
שאורכן 300—200 מטר צפונה, עם רמפה
של המסילה, מיסגד גבוה, וצמחיה גדולה
בצד המזרחי של המסילה.
מצד דרום מהמקום בו עמדנו, ומצד
מזרח למסילה, היתד, דרך עפר טובה ונמוכה
שהיתר, בשטח מת לגבי כל אזור
הגבעות של המיתחם החטיבתי. דן רצה
לנסוע הלאה על המסילה. דרשתי ממנו
בתוקף שניסע צפונה על הדרך הנמוכה
כדי שנהיה בשטח מת לגבי המיתחם.
הוא סירב לשמוע על כך. לפיכך הצעתי
לו שאם הוא מתעקש, נתחלק לשני כוחות:
אחד ינוע על המסילה, והשני על
הדרך ממזרח למסילה, הנמצאת בטווח 20
מטר מהמסילה. כך שבמקרה של מארב,
אגף אחד יהיה מיד בשליטתנו. גם על כך
הוא סירב לשמוע. למעשה הסתבר שהוא
טעה בניווט. אף אחד לא הבין שאנחנו
נמצאים בנקודת התצפית שלנו במרחק של
2ק״מ מהמקום שבו חשבנו שאנחנו נמ צאים.

ביקש ארטילריה, וקיבלנו. אלא שזה
כוון לפי הטעות של שני ק״מ בניווט, וכמובן
שד,פגזים נפלו הרחק. דן זעם על
(המשך בעמוד )32

מכת בי ם

בישראל של היום

(המשך מעמוד )11
ואחרי כישלונו הסופי של המרד, שהיד,
מיותר, המשיך במילחמה הפרטית אי־שם
על צוק־סלע במידבר.
אולם האגדה הכוזבת על גבורת מצדה
משפיעה מזה חמישים שנה על דורות של
בני־נוער בישראל. במקום להצהיר הצהרות
תפלות בנוסח :״שנית מצדה לא
תיפול״ (מדוע לא שגית, ושלישיתו! או כל
אימת שתשע־מאות מטורפים יחליטו להתמודד
מול עוצמתה של אימפריה רומית?!)
,היתד, חייבת הסיסמה להיות:
״שנית לא נתמוץ עצמנו אל פרשת מצדה.״
מפליא,
איך חוקרים בעלי שאר־רוח
טרחו ויגעו ושיחזרו כל פרט ממרד-
הנפל של מצדה, בלא לשאול עצמם: וכל
זאת, לשם מה?!
המרד נכשל. ירושלים חרבה. האחראים
למרד, המיעוט הסיקריקי שדחף את
העם למרד, הצליח להביא להרס המדינה.
במקום לכבוש את פניו בקרקע ולבקש
רחמים, החליט ״להמשיך״ במרד.
בהבדל מן המרד בגיטו וארשה, שהיה
כורח טראגי של לוחמים נצורים, היתד,
מצדה כולה — מראשיתה ועד סופה —
יזומה, פרי רוח־עיוועים של חבר מטורפים
קנאיים, אבות־אבותיהם של האדון אלדד
שייב והגברת גאולה כהן.
בסופה של מילחמת־העולם השנייה זממה
חבורת קציני־ס.ס. להתבצר בהרי האל פים,
בגבול אוסטריה־גרמניה. מצדות ודאי
לא חסרו בארץ הררית זו. גרמניה הנאצית
כבר חוסלה. היטלר התאבד. הרייך
התפורר — הרעיון השואב את השראתו
מפרשת מצדה לא התממש.
אחרת, ודאי היתה כבר למצדה שעל
שפת ינדהמלח ״מצדה״ מקבילה אי־שם
ליד ברכטסגאדן שבאלפים הבאוואריים —
אספקלריה -שד,יתד, מצליחה להפוך לקריקטורה
את גבורתו של אלעזר בן־יאיר,
שאילו לא הוא וחבורת־הקנאים שלו בימי
בית־שני, לא היה הבית חרב ולא היה
צורך להתחיל מבראשית, כעבור אלפיים
שנה.
כ. יחזקאל, קופגהאגן

סרק נוס!ע בטרגדיה
לפני כמה חודשים פירסם העולם הזה
שורת מאמרים על ההוצאות האישיות של
מנב״ל מישרד־התיירות חנוך גיבתון, ש גבלו
בשחיתות.
והנח, עתה מודיעים כי גיבתון יתמנה
קונסול ישראל בניו־יודק.
האם אין מקום לתגובה? האם אין זה
פרק נוסף בטרגדיית המדינה שלנו?
קורא נאמן, תל־אביב

טעות לעולם צודקת

ם ווי־נינווט ניידים הוכנסולשימושבצהייל תחנת אגד החושה כחיסה

מעשנים

כותרת בידיעות אחרונות 24.4.75 ,
שרה כדון, רמת־גן
סוסר קינג־ס״ז סילטר הארוכה והעדינה אחת היצירות המעולות
שלדובק
4 פרסום דיר ׳עקנסון

העירום בשירות הדת
הנני אתיאיסט מובהק, המאמין כי אין
כל צווים עליונים חלים על האדם, וכי
זכותו לפעול בהתאם לרצונותיו ואינטרסיו.
אני מגנה מאד את ניסיונותיכם לשרת
את כבלי הדת בכלל והיהדות בפרט, תחת
מסווה של תמונות-עירום (עלובות גם הן).
לדעתי, גם אורי אבנרי הוא דתי מוסווה,
וזקנו יעיד על כך.
יצחק אפולונסקי, חיפה

גניבה ציבורית ללא סיבה
ברצוני לכתוב על דבר שחורה לי באופן
חמור ביותר. הנושא הוא: מחירי הכרטיסים
באוטובוסי דן.
מחיר הכרטיס בקו 61 מרחוב ארלוזורוב
בתל-אביב עד לרחוב כצנלסון בגבעתיים,
מרחק שתי תחנות בסך־הכל, הוא 1.20
ל״י. ואילו בקו ( 55 הנוסע לקריית־אונו)
המחיר, באותה דרך עצמה, בקו ( 45 הנוסע
לאוניברסיטה) הוא 70 אגורות בלבד.
כלומר, אותה חברת־אוטובוסים, באותה
דרך, בקווים שונים, גובה מחירים הנבדלים
בחצי־לירה שלמה. אני רואה בדבר זה
גניבה ציבורית חמורה, ואינני רואה כל
סיבה שתתרץ גניבה זו.
•דטה שטרנליב, הרצליה
העולח הזה

1הו סיפור שלא ״אמן:
פרשההמטילה אור
מחריד על הצורה
שב ה נקבע גורל המדינה
ין והי כדיחה לא־נורמלית. מאותן בדיחות שאפו
שר לומר עליהן :״צחוק, צחוק — אבל.״״

...אכל כמה אלפי צעירים שילמו עבורה כ־י
חייהם.

משה דיין, כך אנו למדים מן העיתונות, נאם עוד
נאום אחד באמריקה. בנאום הזה אמר כי אינו מייחס חשיבות
רבה להסדר־ביניים עם מצריים, מפני שלדעתו פתיחת
תעלת־סואץ ושיקום ערי־התעלה הם ערובות טובות
יותר לאי־חידוש המילחמה.
כלומר: פתיחת תעלת־סואץ ושיקום ערי־התעלה מבטיחים
את ביטחונה ושלומה של ישראל יותר מאשר הסכמים
חתומים והישגים דיפלומטיים.

כזה כא מפיו של משה דיין. זה מצהיל,
מאד.
איני מתכוון לעצם הבדיחה שבנאומי דיין. הוא מו־

11ח חינו! נסנוורים
פיע עתה, כימעט מדי־יום׳ בהרצאות מיסחריות, שתמורתן
הוא גובה לפחות 5000 דולר — שהם 30 אלף לירות
ישראליות. האיש הזה, שהיה כישלון מונומנטלי בתפקיד
שר־הביטחון, ושמימדי חוסר־כישרונו בענייני צבא ומדיניות
נחשפים עתה יותר ויותר, גובה מחיר כה מפולפל
תמורת נאומים דווקא על אותם נושאים שאי-הבנתו בהם
כבר הפכה עובדה היסטורית. הוא נואם במצח נחושה,
מישהו משלם, מישהו מדווח, מישהו משדר, מישהו מדפים.

אכן. בדיחה. אכל זוהי דל, הלציה שולית.
הבדיחה האמיתית — ואוי לבדיחות שכאלה :
— טמונה כדברים עצמם.
כדי להסביר אותה, עלי לגלות כמה עובדות היסטוריות,
שנשארו גנוזות עד עצם היום הזה. אני מפרסם אותן
כאן לא רק בתור שירות להיסטוריונים, אלא גם כדי
להסיק מהן לקחים לגבי ההווה והעתיד.

הודיווו נ ק שו ח

אורי אבנר־•

בר־לב, מפקד החטיבה שהחזיקה אז בקו׳ וכמה קצינים
זוטרים.
משה דיין העיף מבט בתעלה, הרים את המישקפת
וסקר את המתרחש על פני המים. לעינו נתגלה מראה
שיגרתי. בתעלה, בצד המצרי, שטו ספינות־מנוע, שהובילו
מיטענים ונוסעים. החיים שקקו לאורך התעלה. התעלה
היתה, אמנם, סתומה לאוניות גדולות, אך ספינות
קטנות יכלו לנוע בה. הן שירתו את הקשר הפנימי בין
ערי התעלה וכפריה.
בדבמקום, השמיע משה דיין פסוק נחרץ :

״או ששנינו נשוט בתעלה, או שא?,אחד
לא ישוט בה :״

חיים בר־לב הופתע .״אין פקודה להוריד סירות למים,״
אמר.

לדיין לא היו בעיות .״הנה, יש:״ השיב.

ך* יום ה״צ 1ביו לי ,11(67 שלושים־ושלושה ימים
₪1אחרי תום מילחמת ששת־הימים, נפגשו כמה אישים
על גדת תעלת־סואץ.

איש מהם לא ניחש אז שזהו מעמד היסטורי.
לבל הנוכחים היתה זו פגישה שיגרתית
לגמרי.

בר־לב פנה אל מפקד חטיבה — 7החטיבה שתפסה
זמן קצר לפני כן את הקו.
״אם יש פקודה, האם אפשר לבצע אותה הלילה ד׳
שאל.
המפקד, שהתפאר תמיד ביכולתו לפעול במהירות
ובהחלטיות, השיב :״כן!״

כל זה איד במה דקות. בכמה דקות אלה
נקבעה ההיסטוריה לבמה שנים, אולי לדור
שלם. אכל איש לא היה מודע לבך.

שר־הביטחון האגדי, משה דיין, ערד סיור בחזית
התעלה והגיע לקנטרה. עימו נמצא סגן הרמטכ״ל, חיים

לפני שנעקוב אחרי התוצאות של אותן דקות, עלינו
לעמוד על המיקריות של המעמד כולו — מיקריות שהיתה

ראוייה לעטו של סופר בעל חוש דרמאתי. דיין בא ב־מיקרה
לקנטרה. הוא ראה במיקרה את הספינות המצריות.
הוא אמר מה שאמר במיקרה, כתוצאה של מצב־רוח
ריגעי׳ אולי כדי לעשות רושם על פמליית הקצינים והנערות
שהיו במקום. המצביא הגאון בפעולה — זורק
מבט, מסיק מסקנות, קובע הלכה. הוליווד על גדת התעלה.

באשר הלכו האישים לדרכם, החל תהליך
שאי־אפשר היה עוד לעצרו.

וגוי ס עד סיוות־גומ
י 1מיפקדת חטיבה ,7שישבה אז ברפידים, לא
/היה זמן רב להכין את ביצוע המשימה. הכל נעשה
בחיפזון. המיבצע זכה בתואר מיבצע־בוק.
הסירות שנועדו לקבוע את הנוכחות הישראלית על
מימי התעלה היו מצויות בחיפה. תוך דקות יצאה הפקודה
להעבירן לקנטרה, בדרך היבשה. היו אלה סירות־גומי
של חיל-הים. הן הגיעו לקנטרה לפגות בוקר.
כדי לקדם פני תגובה מצרית אפשרית, הציבה הח טיבה
18 נקודות לאורך התעלה, מן הים־התיכון בצפון
(במקום שבו קם לאחר־מכן מעוז בודפשט) ועד לראס־מסלה
בחוף מיפרץ־סואץ (לאחר־מכן מעוז אגרופית).
בכל נקודה היו שניים־שלושה חיילים, על קו־המים
ממש. היו אלה אנשי חרמ״ש, שהתחפרו בשעות הלילה.
מאחור, במרחק של שניים עד שמונה קילומטרים, הוצבו
כוחות כדי להגן עליהם.
(המשך בעמוד )26

14 ביול : 1967 -רגל ישראל קי סיות גומי בתקלת שאץ, ביום הראשון שי בצק בוק׳

במדינה

מי אח ה מר רביו?
* האם זהו הקלף ה אחרון של
י שראל!
4מי מנ הל א ת המי שחק הגדול
בגורלה של י שראל!
* האם תהפוך ישראל לויי טנ א ם
שניה!
* מי הו הג׳וקר!
הע ובלי ש מול כאקשיש

מקבזי-הבאקשישימ
מעניקים את הצד״שיס
?:יכורי המילחמה

כמו מול המראה, יתייצב השבוע עם
ישראל מול מסכת הגבורה העילאית, שתיחשף
לעיניו בטכסי הענקת עיטורי הגבירה׳
העוז והמופת, והצל״שים לגיבורי
מילחמת יום־הכיפוריס.
מאות הסיפורים האישיים, שכל אחד
מהם הוא אפוס בפני עצמו, סיפוריהם
של חיילים אלמונים, של אזרחים אפורים׳
של נערים ובעלי מישפחות ענפות
תשובות לשאלות אלה תמצא בספר
— יציירו תדמית שונה מזו שיש לעם
בעיני עצמו. מול המראה המכוסה שחורים
יופיע העם כעם של גיבורים בימי מיל־חמה,
שתכונות ההקרבה, המסירות וחי-
רוף־הנפש טבועות כימעט בכל אחד מבניו.
נוכח
גילויי השחיתות והד׳סתאבות המ ציפים
את המדינה ואת כל שלוחות רד
הראשון מסוגו המתפרסם בארץ
שילטון, יקשה להאמין כי המדובר הוא
באותו עם עצמו. זה מול זה יתייצבו
בעלי הצל״שים מול מקבלי הבאקשיש,
להשיג בכל הקיוסקים ודוכני העתונים
כשתהום מוסרית עמוקה מפרידה ביניהם.
הקו המפריד בין שני המחנות ברור
הופיע בהוצאת ״פלג״ .הפצה :״גד״ בע״מ,
וגלוי לעין. מצד אחד בעלי־השררה, המקורבים
לצלחת, המשתמטים הכרוניים ש צ׳לנוב
, 13 תל־אביב.
הם גם הדברנים. מצד שני אנשים עובדים׳
משלמי־המיסים, חיילים בשירות־קבע
עם עשרה או תשעה חודשי חופשה
בשנה. הם העושים, המקריבים והשיתקים.
את תדמית העם המסולפת קובעים הפטפטנים
שבצמרת.
הערמומים והמתים. מעולם לא היה
ניגוד חריף יותר בין העם ומנהיגיו. בתום
מילחמת־העולם השנייה טבע הסופר האמ ריקאי
נורמן מיילר מטבע־לשון כאשר
קרא לסיפרו האנטי־מילחמתי בשם העירומים
והמתים. על מישקל זה ניתן להגדיר
את ההבדל בין שני מרכיביו של
העם בישראל כהערמומים והמתים.
קי בלת חשבון,
גם השבוע, ערב התייצבותו של העם
אנ א, פרע או תו
מול גילויי המופת של אזרחיו וחייליו,
בהקדם.
שבשעת־מיבחן עשו מעבר לצו החובה
המוטל עליהם, המשיכו הערמומיים והצ בועים
לתת את הטון.
מחלקת המינו״ם
מבקר־המדינה, הד״ר ארנסט נבנצאל,
התריע בפומבי כנגד ״אורח החיים הנוצץ
והבזבזני המקלקל את המידות,״ וקרא
להצניע לכת, לחסוך ולהילחם בחמדנות.
העובדה שהוא היה מראשוני נותני הטון
באורח החיים הנוצץ והבזבזני, בעת שבני׳
את בניין־הפאר שלו ברובע היהודי
בעיר העתיקה, לא הפריעה לו לומר דברים
אלה ללא הכאה על חטא.
השר ללא־תיק, עורך־הדין גידעון האח-
נר, יצא גם הוא בגנות הביזבוז והראוות-
נות, כשהוא מתעלם מכך שהוא עצמו הפך
מיליונר בפרקטיקה הפרטית שלו, לא
במעט בזכות השיטה הקיימת בישראל,
כשהוא גבה סכומי־ענק מגופים כמו ה0(7!
11X80X3
חברה לישראל וגורמים שביקשו לעשות
!^0131(477 072077
עסקים בשטח התיירות, שעליו מופקד חב־
(ז</״*דז^<2//0ין זלן

רו־למיפלגה, משה קול.
בימים אלה הוציאה חברת ״רבלון״ לשוק,
את התכשיר המהפכני החדש — ״קרם־לח״.
אך עלה על כולם שר־הביטחון לשעבר,

״קרם־לח״ הינו קרם־לילה להזנה והרווייה
משה דיין. בחזרו ממסע־הרצאות בארצות-
משלימה — להארכת נעורי עור־הפנים.
הברית, בו גרף רבבות דולרים, נשאל
ההזנה והלחות הן הגורמים החשובים ביותר
0X7!20111ז>€77X1) >1?)17010)10
דיין לדעתו על תופעות השחיתות במער־

בשמירת גמישותו, רעננותו ומראהו הצעיר של העור.
כת־הביטחון. האיש, האחראי יותר מכל

על־מנת להבטיח התחדשות מתמדת של תאי־אדם
בודד אחר להשחתת המידות בצמרת
8ק 0 8 0אסס
העור, זקוקים התאים להזנה ולהרווייה מתמדת
השילטונית, מצא לעצמו די חוצפה כדי
מבפנים. אולם, העור נתון להשפעות חיצוניות כמו :
להתחזות בדמותו של הנלחם בשודדים.
אוויר, אבק, טמפרטורה, שמש, זיהום וחיכוך פיסי —
״אלה לא פרשיות,״ אמר דיין ,״אלה
מחד, ולהשפעות פנימיות הקשורות בגיל, מצב־ברי*
הן גניבות״.
אות, מאמצים־פיסיים ומתחים עיצביים — מאידך.
? 5סאסאס סי *
כל אלה עלולים להפחית את ההזנה וההרוויה
ובשיטת ״תפוס את הגנב!״ היה לו גם
הטבעיות או להגביר את צריכתן.
מה לומר בקשר לפיתתן הבעייה :״צריך
התוצאה בכל מקרה — התייבשות והתכלות
לתפוס את הגנבים ולהעניש אותם!״ הוא
העור.
שכח רק להוסיף במאמר מוסגר ״מילבד
״קרם־לח״ הוא נוסחה בלעדית המשלימה מבחוץ את תהליך ההזנה והחרוויה של העור מבפנים.
אלה שיש להם חסינות.״
מרכיבי ההזנה וההרוויה של ״קרם־לח״ נספגים בעור בקלות ופועלים מתוכו מיידית וברציפות. פעולתם היא כימית־ביולוגית
האיש המרכזי. במצב זה אך טבעי
ולפיכך מבטיחה, איזון ההרווייה וההזנה של העור ושמירה על גמישותו, רעננותו ומראהו הצעיר.
שהשבוע, במרכז האירועים של הענקת ה ״קרם־לח״
מתאים לכל סוגי העור ונועד לטיפול בכל חלקי הפנים, לרבות סביב העיניים ובחלקת הצוואר.
עיטורים לגיבורי־המילחמה יעמוד שימעון
המיכסה המוזהב של צנצנת התכשיר יכול לשמש כמראה בעת משיחת הקרם.
פרם, שלא לחם בשום מילחמה, והמתחמק
עתה מלהשיב על האשמות חמורות של
קבלת באקשיש.
איש הבאקשיש מעניק את הצל״שים.

ה יו ד ש

המנוי

ה רווי הוהוגה
בתכ שי ראחד

העולם הזה 1966

הכנ ס ת
שחיתות: הצגה תחרת

כיוון שלא הופיעו
עיתונים?מחרת היוס,
היה או7מ המליאה ריק
בעת שדגו ע 7השחיתויות
מעולם לא הוכיחה כנסת ישראל את
אפסותה, פשיטת־הרגל שלה ותלישותה מהצימר
שבחר אותה לפני פחות משנתיים,
כמו ביום הרביעי בשבוע שעבר,
עת הועלו שש הצעות לסדר־היום בנושא
השחיתויות.
צופי־ד,טלוויזיה ובאי־הבית כבר התרגלו
לתופעה שאולם־המליאה ריק כימעט־לח־לוטין
כאשר דנה הכנסת בנושאי־דיומא.
אולם מדי פעם מתמלא אולם־ד,מליאה,
כאשר הבית דן בנושאים מעניינים או אקטואליים,
כאשר חברי־הכנסת מצפים לדיון
סוער, לחילופי-דברים חריפים או לסערות
פרלמנטריות מפוברקות, שישתקפו למחרת
בעיתונים.
אך באותו יום אומלל, בו אמור היה בית-
המחוקקים לדון בנושא אשר מעטים כמוהו
הטילו צל על השילטון והחברה במדינה,
ומעטים כמוהו היו כה מסוכנים להמשך
קיומה של מדינת ישראל כמדינה, אפשר
היה למנות את יושבי אולם המליאה על
אצבעות שתי ידיים.
לשפוט, לא לשגות. ההיעדרות החמורה
ביותר היתד. סביב שולחנה העגול
של הממשלה. באחת מכנפותיו הצטמק לו
בכורסתו, מבוייש קימעה, שר־המישטרה
שלמה הילל, אשר מונה על-ידי ראש-
הממשלה יצחק רבין להשיב בשם הממשלה
על שש הצעות לסדר־היום על השחיתויות.
רבץ
אומנם מינה את הילל להשיב בשם
הממשלה, אולם תשובתו של הילל לששת
המציעים היתד. נטולת כל בשורה, גילוי,
הכאזדעל־חטא או הבטחה לשינוי בעתיד.
כל מה שהילל מוכן היה למסור לבית הריק
היה שהממשלה מרשה לכנסת לדון בנושא
השחיתויות, אך אינה מסכימה להקים
ועדת־חקידה ממלכתית לדון בנושא זה.
רמז למה שעומד להתחולל ניתן כבר
בתחילת הישיבה. לפני שש ההצעות המרכזיות,
היתד. ועדת־הכספים אמורה למסור
הודעה משלה, בלי קשר לנושא השחיתויות.
אך נציג הוועדה, ח״ב עדי אמוראי
(מערך) ,לא היה באולם כדי למסור אותה.
יושב־ראש הישיבה, ח״כ שניאור זלמן
אברמוב, העיף מבט על-פני האולם הריק,
הבחין שכל הברי ועדת־הכספים נעדרים.
אברמוב נזף בוועדה על כך שהיא נועדת

בענייניה בזמן שמתקיים דיון במליאה,
דבר שהוא נדיר בכנסת, ודרש להודיע
מייד ליושב־ראש הוועדה, ח״כ ישראל
קרגמן, כי עליו לפזר את הוועדה ולהתייצב,
על כל חבריה, באולם המליאה.
על קרגמן לא עשו דברים אלה רושם
רב. ועדת־הכספים המשיכה לשבת בקומת
הוועדות שבבניין הכנסת, ולדון שם על
משכורותיהם של השופטים בישראל.
הסביר אחר־כך אהד מחברי־הוועדה :
״השופטים איימו לשבות. אילו היו שוב תים,
לא היה מי שישפוט את המושחתים
בפרשות האחרונות. אנחנו הצלחנו למנוע
את שביתת־השופטים, ולתרום למניעת
נושא השחיתויות יותר מאשר כל בירבור
באולם המליאה.״
נואמים ויוצאים. רק חמישה חברי-
כנסת ישבו באולם המליאה במשך כל
זמן הדיונים: ח״כ אברמוב, אשר היה
חייב להישאר באולם — הן משום שהיה
אחד ממגישי ההצעות, הן משום שכיהן
כיושב־ראש הישיבה — חברי־הכנסת מהמערך
אורה נמיר וז׳אק אמיר, ושני חברי-
כנסת מהליכוד, ח״כ שימחה ארליך וליאון
דיציאן.
אפילו מגישי־ההצעות עצמם לא ישבו ב משך
כל זמן הדיונים באולם המליאה.
יהודה יודין(מפ״ם) ,אריה (״לובה״) אליאב
(ח״כ יחיד) ויהודה שערי (ל״ע) היו די
מנומסים כדי לשמוע את מחצית הנאום
שאחרי הנאום שלהם. ח״כ אברהם לבג-
בראון(רק״ח) ישב מרבית הישיבה, אך לא
כולה, ואילו שולמית אלוני (ר״צ) ערכה
אחרי נאומה סידרה של קריאות־ביניים
שבהן מחתה על מיעוט המשתתפים ויצאה
אחר־כך בעצמה מהאולם, ישר למיזנון.
אילו היתד. האופוזיציה מייוצגת כהלכה
באותה ישיבה אומללה, היו חבריה עושים
בוודאי מטעמים מההיעדרות הכללית, אולם
כמו בכל נושא אחר, מועלת האופוזיציה,
ובעיקר סיעת הליכוד, בתפקידה כאופוזיציה
בעלת יומרות להחליף את ה־שילטון,
ומועל כל אחד מחבריה, כחבר-
כנסת נבחר, במשלם משכורתו, האזרח.
שיא החוצפה. החוצפה הגדולה ביותר
היתד, של השרים, בראשם שר־הביטחון,
שימעון פרס, ראש־הממשלד. יצחק
רבץ ושר־האוצר יהושע רבינוביץ. אין
ספק כי מרבית השחיתויות שנתגלו לאחרונה
הן באחריותם הבילעדית של שרי
הביטחון והאוצר, ואילו ההתרסה כנגד השיטה
והמיבנה השילטוני המאפשר שחיתויות
אלה, היא כנגד ראש־ד,ממשלה. יצחק
רבץ שהה באותה עת בטיול בן יומיים
בסיגי, שימעון פרם היה בסיור בחיפה
ואילו רבינוביץ היה עסוק בפגישות בנושאים
מיפלגתיים־פנימיים בתל־אביב.
רק לחבר־כנסת אחד היד, פיתרון לשאלה
מהיכן שאבו חברי־הכנסת והשרים

עיטור־השחיתות 1975 ,
המולח הזה 1966

את החוצפה לא להופיע בדיון זה. הסביר
ח״כ יוסי שריד :״מחר זה האחד־במאי,
ולא יוצאים עיתונים. מה זה מעניין את
חברי-הכנסת לבוא לישיבות, אם לא יכתבו
עליהם למחרת בעיתונים?״
הצגה שניה. ביום השני נערכה מהדורה
נוספת של אותו דיון, הפעם תחת שם
אחר. בעוד שביום הרביעי הוא נקרא
״נושא השחיתויות״ ,הרי ביום השני הגיש
הליכוד הצעת־אי-אמון בממשלה, בעיקבות
דו״ח מבקר-המדינה, שדיבר על השחיתויות.
למרות
שסיעת הליכוד הוכיחה את אי-
רצינות הצעתה בכך שהטילה דווקא על

ח״כ יורם ארידור להגיש אותה מטעמה,
התייצבו הפעם 105 חברי־כנסת באולם-
המליאה. להתייצבות המלאה היו שלוש
סיבות עיקריות. האחת: הן האופוזיציה
והן הקואליציה רצו להציב מכסימום ידיים
להצבעה. הסיבה השנייה: הממשלה והכנסת
נבהלו קצת מן הסערה הציבורית
שקמה בעיקבות ההיעדרות-רבתי בשבוע
הקודם. הסיבה השלישית, ואולי החשובה
מכולן: למחרת הישיבה, ביום השלישי
השבוע, לא היה שום חג, והעיתונים הופיעו
כסידרם.
פרפראות מו*ו>1י11 ון

ריצ׳־ר״צ היה השם
החדש שהוצע?מיפיגה
המאוחדת ר״צ עם
ח״כ?וגה אליאב
פכים קטנים אלה נשמעו השבוע ב־מיסדרונות
הכנסת:
שופטי ישראל כמעט שזכו לסכום
ענק של כסף, רק משום הדלפה מוטעית
בעיתונות. ועדת־הכספים של הכנסת החליטה
לתת לכל שופט סכום חד־פעמי בן
2000 לירות נטו עד ליישום מסקנות ועדת
בן־שחר. למחרת בבוקר נכתב בעיתונים
כי השופטים יקבלו סכום זה מדי חודש
בחודשו עד ליישום מסקנות בן־שחר.
שופט בית־המישפט המחוזי בתל-אביב
שלמה הלמוט מונכרג מיהר לטלפן
ליושב־ראש ועדת־ד,כספים, ח״כ ישראל
קרגמן (מערך) ,ולהודות לו על המתנה
שקיבלו השופטים. קרגמן התרגז על ההדלפה
הלא־נכונה, ומיהר להאשים את
הח״כים אליעזר רונן, אהרון אפרת
ועדי אמוראי כי הדליפו לעיתונות בזדון
מידע לא־נכון.
• קרגמן זכה השבוע לעוד הפתעה
בלתי־נעימה. לכנסת הגיע מיכתב אשר
המען שלו היה :״לכבוד יושב־ראש ועדת-
הכספים, ח״כ ישראל אשל. כידוע, מאשימים
ח״כים רבים את קרגמן בכך שהוא
עורך ישיבות רבות של ועדת-הכספים רק
כדי לקבל את האש״ל היומי, ובכנסת מכנים
את ישיבות ועדת־הכספים בשם ״אש״ל
קרגמן״.
• לאחר דו״ח מבקר-ד,מדינה יצהלו
נכנצל, אשר האשים את נגיד בנק־ישדאל
משה זנכר בהאשמות חמורות, נשאלה
במיזנון הכנסת השאלה להיכן נעלם זנבר
עצמו. השואל היה ח״כ אברהם מלמד
(מפד״ל) ,אשר קיבל את החשובה :״זנבר
נמצא בסיור בן ארבעה שבועות באוסט רליה.״
״באוסטרליה?״ הגיב מלמד ,״זה
לא בסדר. אין לישראל הם כם-הסגרה עם
אוסטרליה.״

• בישיבת ועדת־ד,כספים שדנה בתקציב
מישרד־הדתות הותקף שר־הדתות,
יצחל! רפאל, בצורה חריפה ביותר על-
ידי ח״כ משה שחל (מערך) .למרות ש האהבה
בין השניים אינה גדולה, מיהר
ח״כ ד״ר יהודה כן־מאיר להגן על
רפאל, חבר־מיפלגתו, אולם לכל הנאספים
היה ברור כי נאום־ההגנה של בן־מאיר
הוא מן הפה ולחוץ. לחש בתגובה על
נאום זה ח״כ אברהם מלמד לח״ב
פנחס שיינמן, אף הוא מהמפד״ל :״עוד
הגנה כזו על רפאל, והוא גמור.״
>• דובר המיפלגה הליברלית בכנסת,
סמי טוויג, החליט להאריך את שהותו

בירושלים ולחזור לתל־אביב רק. ביום
החמישי האחרון, במקום ביום הרביעי, בו
הסתיימו ישיבות הכנסת. החלטה זו של
טוויג עלתה לו בכאב־לב רב. כשהגיע
לתל־אביב התברר לו, כי דירתו נפרצה
בצורה מוזרה ביותר. מאומד, לא נלקח מהדירה,
אם־כי היא נמצאה הפוכה מהמסד
עד לטפחות. חוקרי המישטרה, שהוזעקו
למקום, העלו את הסברה כי ״מישהו מחרות
החליט לשתול מיקרופונים בדירת
דובר הליברלים.״
!• ,בפני ח״כ הצעיר אהוד אולמרט
(המרכז העצמאי) ,עמדה השבוע בעייה
חמורה. אולמרט החליט להזמין לברית־המילה
של בנו, שאול, את כל חברי־הכנסת
בהזמנה אישית. אולם הזמנה אישית
לכל ח״כ היתד, מחייבת אותו לפנות
גם אל ח״כ שמואל תמיר (המרכז החופשי)
,עימו אין אולמרט מדבר כבר כמה
חודשים. אולמרט פתר את הבעייה בכך
שהזמין את כל חברי הכנסת מטעם הליכוד.
בהזמנה כללית, אותה מסר בישיבת
סיעה זו.
• לפני שמצא ח״כ אריה (״לובה״)
אליאב את השם יעד, למיפלגה החדשה
שהקים יחד עם מיפלגתה של שולמית
אלוני ר״צ, הוא פנה למיספר עיתונאים
שישבו במיזנון הכנסת בבקשה שיעזרו לו
למצוא שם למיפלגה החדשה. אחד העיתונאים
הציע לו את השם ריצ׳ר״צ, אשר
לא התקבל על־ידי אליאב.
• בדיון העלוב שנערך בכנסת, בנושא
השחיתויות שנתגלו לאחרונה במדינה,
נכחו באולם המליאה פחות כד 20 חברי
כנסת, ורק חבר־ממשלה אחד, שר־המיש-
טרה שלמה הילל, אשר מונה על־ידי
ראש הממשלה יצחק רבין להשיב למציעי
ההצעות לסדר היום. ח״כ אורה
נמיר (מערך) ,אשר רגזה על כך שרק
הילל נמצא ליד שולחן הממשלה, בעוד
ראש הממשלה עצמו ושר הביטחון שמעון
פרס, אשר לעברם הופנו מרבית
הטענות, נעדרו, קראה :״בסוף יסתבר
שהילל אשם בכל השחיתויות שהיו במדינה.״

לאותו דיון הגיע גם יושב־ראש
הנהלת הסוכנות ח״כ פינחס ספיר, אולם
כשהבחין ספיר שאולם־המליאה כימעט
ריק, החליט לא להיכנס ועמד משך כל
הדיון ליד דלת־ד,כניסה, שמדי־פעם הוא
שולף מהאולם חבר-כנסת אחר, כדי לשוחח
איתו.
• ויכוח חריף פרץ במיזגון הכנסת
בין ח״כ מרדכי כן־פורת לבן כתב שי-
דורי-ישראל בכנסת, אבנר תכורי. בן-
פורת סיפר על הצעת־חוק חדשה שאותה
הגיש, לפיה יחוייבו כתבות רדיו וטלוויזיה
המשודרות מאירועים ביטחוניים
(המשך בעמוד )24

!ונקוב*

אוטובוס

חיזת״העיניים הגדולה התנפצה 11־
שבוע.
כל הדיבורים, ההצהרות, ההתחייבויות
וההבטחות שהושמעו בעקבות מלחמת יום-
הכיפורים, היו כלא היו. דיברו על שינוי
ערכים, על כפירה במוסכמות שהיו מקובלות
על החברה הישראלית עד המילחמה, על
ניפוץ, אלילים ועל הפסקת הסגידה לפרות
קדושות. הבטיחו לא לחפות עוד על מחדלים
ומעשי שחיתות. אפילו העתונות התחייבה
להיות שונה. כל זה התפקע השבוע כבועת
סבון. שום דבר לא הישתנה.
בשבוע שעבר פידסם העולם הזה ()1965
את אחד הגילויים המרעישים של השנה.
בשיא חשיפת מכת השחיתויות שפשטה
במערכת־הביטחון, כאשר שר־הביטחון שמעון
פרס ד,יתחזה בעצמו כראש חושפי הנגע
והפר את עצמו למוכיח בשער, גילה העולם
הזה כי פרס אינו נקי כפיים. לפני שנה,
כאשר פרש מתפקידו כשר־התחבורה בממשלת
גולדה מאיד, עשה פרם מעשהשמב חינת
משמעותו המוסרית אין כל הבדל
בינו לבין המעשים בהם מואשמים עתה,
ובצדק, כמה מעובדי מערכת־הביטחץ.

פרם, ומי שהיה אז סגנו כ־מישרד־התחבורה,
גד יעיוכי, הסכימו
אז לקכל מתנות פרידה משני
הקואופרטיבים הציבוריים
לתחבורה ,״אגד״ ו״דך, שהיו
תלויים בשיקוליהם ובהחלטותיהם
בתקופת כהונתם במישרד־התח־בורה.

היו אלה מזכרות צנועות. המדובר
בשני ציורים יקרי־ערך של שניים מטובי
ציירי ישראל, נפתלי פזם וז׳אן דויד, שנרכשו
ברבבות לירות על־ידי הנהלת אגד ודך
והוענקו במתנה למי שמכהנים כיום כשרי
הביטחון והתחבורה בממשלת־ישראל.
אפילו אם לא היתד, בכד עבירה על החוק
ועל התקנות, טען העולם הזה, הרי זה
מעשה פסול מבחינה אתית־ציבורית. הוא
שומט את התוקף המוסרי שיש לשמעון
פדס להתייצב בראש המערכה לטיהור
מערכת־הביטחון.

״יונייטד פרס״ קםלת חי ה

פשר היה לצפות כי כלי-התיקשורת
בישראל, הששים לאחרונה לפרסם כל
מעילה או גניבה של פקיד זוטד או קבלן-
מישנה, יתייחסו לגילוי זה בהתאם לחשיבותו
הציבורית. העובדה •שהוא פורסם
לראשונה בהעולם הזה, לא היתד, אמורה

להפריע. בחודשים האחרונים השתרש ב-
עתונות הישראלית הנוהג הבריא שלא
להתעלם מגילויי עתונים אחרים ואפילו
לאזכר את חלקו של עתון זה או אחר
בחקירה ובחשיפה.
גם העובדה שהמדובר הפעם היה באי־שיות
רמת־מעלה, מצמרת השילטון בישראל, לא
היה בה כדי לקלקל. העתונות הישראלית,
שהפכה מאז מילחמת יום־ד,כיפורים ברומטר
לרגישות הציבור, לא נהגה בכפפות של
משי גם כלפי ראש-ד,ממשלה יצחק רבץ,
ביקרה וגינתה אותו קשות על פרשת ההרצאות
בשכר שלו בתקופת כהונתו כשגריר
ישראל בוושינגטון — באיחוד של שנה
אחרי גילוי הפרשה על ידי העולם הזה.
והנד״ לפתע פתאום, כמו על פי הינף
מטר,־קסמים, גזרו כלי־התיקשורת על עצמם
אלם מוחלט. פרשת דיץ המדטחת

והמשחית חזרה על עצמה כצורה
קאדיקטוריסטית, אכל כדי הבא־דיזמה
של משה דיין. כשם שבמשף
שנים רבות חששה העיתונות הישראלית
לגעת כמעשיו המופקרים
של זטר־הכיטחון משה
דיין, קשרה קשר של שתיקה לגבי

באהש׳ש
הפרות החוק שלו, ניאופיו וגניבות
העתיקות שלו, בך נהגה
גם הפעם לגבי שמעון פרם. מעשיו
היו כבחינת טאבו לגביה.
״יונייטד פרס״ — אותה מערכת קשרים
שהיתר, בשעתו לשמעון פרס בעתונות היש ראלית,
ושגרמה היה כי עברה מן העולם
יחד עם כל התופעות הפסולות של ימי
גולדדדדיין — היתגלתה שוב בכל עוצמתה.
אף עתון לא העז להתייחם אל גילויי
העולם הזה. אף אחד מלוחמי השחיתות
בעתונות לא העז לבדוק את הפרשה ולחקור
אותה. אף אחד מכל אנשי־המוסר המטיפים
דברי תוכחה באוזני העם מעל דפי העתונות
השכם והערב, לא מצא לנכץ לגעת בנושא
זה. עבור כל אלה היה פרס יוק!
לציבור קוראי העתונים והמאזיגים לשי־דורי־ישראל,
שאינו קורא את העולם הזה,
נודע על דבר הגילוי רק באמצעות מערכת
ההכחשות שהחלה לטפטף ולהופיע בכמה
מכלי-התיקשורת. אלא שההכחשות היו
גרועות יותר מאשר הדיווח על הגילוי
עצמו. כי תוך כדי הכחשות הוסיפו השרים
שמעון פרס וגד יעקובי חטא על פשע. הם
הסתבכו בשקרים ובסתירות שרק הבליטו

בנירום: במאמר שטרם ק ראת בוודאיבשבועון
האחרון של ״ העולםהזה ״ ,הופיעהכתבת = תחקיר בה
נאמר, שאתה והשר פרםקיבלתם, כביכול, טובות = זזנאה
בצורתציוריםמח בר ות ״אגד״ ו ״ ד ן ״ .
גדיעקובי: אניבדרךכלללאקורא את ״ העולם
הזה ״ .הפעם גם לא הייתי בארץ. אניקיבלתי -איני
רוצהלומר בשם השר פרם -מתנההמסיימתתקופת •
עבודה עם פרישתי ממשרד=וז תחבורה, עם סיוםכהונתי
כסגן שר=התחבורה.
בוודאילאציפואנשי ״ אגדו ״ ד ן ״ שבמשה ו
אש נה רווחתםאומדיניותםלאחרשסיימתיכהונתי .
אדם כיהןבכהונהציבוריתתקופהארוכה. אנשים
רואים מחובתם לצייןבמסיבתפרידהותשורהצנועה
שאכ ןקיבלתיאותה. מה פסולבכך שאדם זוכהבכך
לאחר סיוםתפקיד, א חר ישאינויכולל הש פיעבמאום
על מהלךענייניאותןחברות? אנילאמתר גש מזה .
אי ןלזה כל אחיזהב את יק הציבוריתאלמנטרית .

הכחשה אי: שידורי ישראל 1.5.75״

שר־התזזבורה גד יעקובי ששודר בשידורי־ישראל למחרת שובו של יעקובי לארץ.
שידור ההכחשה, בה פורטו האשמות העולם הזה, הרס את קשר־ההשתקה של פרס.

את חומרת המעשה שעשו.
שמעון פרס העדיף לשתוק. הדברן המופלג,
הנושא חצי תריסר נאומים ביום ושאין
כמעט נושא בעולם שאין לו מה לומר בקשר
אליו, לא מצא פשוט את הביטויים המתאימים
לגבי עניין הקשור בו ובמעמדו כשר-
הביטחון. היתד, בכך לפחות נחמא פורתא.
שכן עד לפירסום הגילוי, לא עבר יום מבלי
שפרס יוכיח וייסר ויאיים לעקור כל עשב
שוטה במעדכת־ד,ביטחון. כאשר הגיעו הדברים
אליו הוא השתתק לפתע. מאז הפירסום
חדל לדבר על השחיתות המיחגלה ונחשפת
במימדים גדלים והולכים בממלכתו.
מי שהתחיל בתיסבוכת ההכחשות היה
שר־התחבורה גד יעקובי. בשעת פירסום
הגילויים שהה יעקובי בארצות־הברית. הוא
לא היה מתואם עם פרס בנושא. מיד עם
רדתו מהמטוס בנמל־התעופה בלוד, הוא
נאלץ להגיב על הגילויים בקשר אליו
ולפרס. וכדור השלג החל להתגלגל.

אל ת שכחנו לעת פרישה
ף וסח הכחשתו •טד גד יעקובי. ש-
!הושמע באוזני כתב שידורי־ישראל בני
רום, מתפרסם במלואו בעמוד זה. כדאי
לנתח את דברי ההכחשה, שהיו ספונטאנים
ובלתי מתוכננים מראש. יש בהם כדי
להאיר את הפרשה כולה על כל היבטיה.
קודם כל איישר השד יעקובי את העובדה
היסודית שבגילויי העולם הזה .״אני קיבלתי״
אמר לגבי ההאשמה כי יחד עם פרס
קיבל ציור יקר־ערך כשי מהקואופרטיבים
לתחבורה. לגבי פרם הוא לא רצה להתחייב
אם זה קיבל ציור כזה או לא. אפשר היה
לחשוב לפיכך, שכל אחד מהשרים קיבל
את מתנתו ללא ידיעת השני. הדברים
מגוחכים. שכן הציורים הוענקו לפרס וליעקוב,
באותו מעמד, שהיה מעמד פומבי
וגלוי ולא חשאי. זה היה במסיבת הפרידה
שערכו הקואופרטיבים לתחבורה לשניים,
והם קיבלו את התמונות בו זמנית במעמד
שהונצח על ידי המצלמות (ראה תמונה
בראש כתבה זו).
הלויאליות של יעקובי לפרס, לפיה אין
הוא יודע אם גם פרס זכה לשי, נוגעת
ללב. אולם אין בה כדי להעיד על מידת
הכנות שלו.
נקודה שניה הראויה לעיון בהכחשתו של
יעקובי היא טענתו כי אנשי דן ואגד
״בוודאי לא ציפו שאשנה את רווחתם או
מדיניותם לאחר שסיימתי כהונתי.״
מנוסח זה משתמע: אין פסול בקבלת

מתנה מחברות שהיו קשורות עמו בתקופת
כהונתו כאשר הוא פורש מהתפקיד ומנתק
את היחסים הממלכתיים שלו עמם. זוהי
טענה פסולה אפילו לגבי אדם היורד סופית
מן הבמה הציבורית ופורש לגימלאות.
אולם לא כך היו פני הדברים. ייתכן
שהעובדה שהוא מונה בינתיים כשר־התח־בורה
— שבידו לקבוע את גודל הסובסידיות,
התנאים וההטבות האחרות הניתנות
לקואופרטיבים לתחבורה — נש תכחה
מגד יעקובי. כי אחרת אי אפ

להכין מדוע לא החזיר את התמונה
היקרה שניתנה לו כשי עם
פרישתו, כאשר חזר למישרד-התח-
כורה, כשד ולא כפנן־שר ! אם בפרישתו
לא ציפו אנשי ״דן״
ו״אגד״ ממנו שיגדיל את רווחתם
העניקו ־־־
כתוצאה מהמתנה שהעניקו

הרי לפי קו המחשבה שלו עצמו
הם יכלו לצפות לזאת ממנו כאשר
הפך לשר-התחכורה:
אולם הטענה כי המתנה הוענקה לו בתום
כהונתו ולא בעת מילוי תפקידו, אינה
תופסת גם מסיבה אחרת. אם עובד־ציבור
ידע שהוא זכאי ורשאי לקבל טובות־הנאה
מחברות ובודדים שעמם היה בקשר בתוקף
תפקידו רק אחרי פרישתו — הרי מובן מאליו
שתהיה לכו השפעה על שיקוליו והחלטותיו
בשעת כהונתו. רק טבעי הוא
שיהיה מודרך על־ידי הרעיון, שככל שישרת
יותר את האינטרסים של החברות
הקשורות בו, כן יקבל עם פרישתו באק־שיש
יותר גבוה.

לא מתרגש !

** צב זה הוכח הלכה למעשה.
השרים פרס ויעקובי אינם השרים
היחידים וגם לא הראשונים שזנו עם פרישתם
מתפקידם למתנות מהקואופרטיבים
לתחבורה. והנה, מסתבר גי כגודל הסיוע
שהגישו אלה לקואופרטיבים היה שווי
המתנות שקיבלו.
• דמון הראל, מי שכיהן שנים רבות
כמנכ״ל מישרד־התחבורה, קיבל עם פרישתו
מתפקידו שי מקואופרטיב דן. היתה
זו שרשרת לשעון שנקנתה במחיר של 120
ל״י. הנהלת דן אף ערכה לכבודו מסיבה
צנועה. אנשי אגד לא נטלו חלק במסיבה
׳ זו כדי להפגין את מורת רוחם מהפיקוח
הקפדני שהטיל הראל בתקופת כהונתו על
תחשיבי הקואופרטיבים ועל תעריפי הנסיעה
שנקבעו להם.
• עזר וייצמן, שכיהן מיספר חודשים
כשר־התחבורה בממשלת הליכוד, קיבל
רישום צנוע שמחירו היה 200ל״י בלבד
ושנמסר לו במישרדו.
אולם פרם ויעקובי, שבתקופת שליטתם
במישרד־התחבורה מצאו שפה משותפת עם
הקואופרטיבים לתחבורה זכו ליחס והערכה
מעבר לכל מה שהיה מקובל בעבר. נוסף
לשני הציורים יקרי הערך שנקנו עבורם
בסכום המתקרב ל 20-אלף ל״י, נערכה
להם גם מסיבת קוקטייל מפוארת שהוצאותיה
הסתכמו ב־ 4500ל״י. וכל זה קרה
חודשים מעטים אחרי ההלם של מילחמת
יום־הכיפורים.

ההתחסדות של יעל,ובי באילו
מדוכר ב״תשורה צנועה״ רק משקפת
את סודם הערכים שלו. אם
הוא מתייחם לתמונה כשווי שד
9000ל״י (.כמהירים שד ראשית
)1974 כאד ״תשורה צנועה״,
אפשר לקבל מושג עד מערבת המושגים
שלו דגכי צניעות.
ניתן רק לגחך לגבי טענתו של יעקובי
^ י׳יכי התשורה הצנועה ניתנה לו לרגל פרישתו,
ולבן אין הוא רואה כל פסול בכך,
מכיוון שחדל להשפיע על מהלך ענייני
אותן חברות. כאשד פרשו פרם ויעקובי
ממישרד־התחבורה במרס ,1974 הם לא
עמדו לפרוש למידבר פוליטי. סיעתם לא
פרשה ממיפלגת השילטון ומהקואליציה.
היה בדור לכל כי הם יהיו שרים בממשלה
שתקום ובממשלות שיקומו אחריה.יעקובי אינו מתרגש מכך, וחבל. כי
רגישות בנושאים כאלה היא אחת הדרישות
האלמנטריות שדורש ציבור מנבחריו. ממי
שאין לו רגישות לקבל באקשיש בתום
כהונתו הציבורית, אי אפשר לצפות שיגלה
רגישות בנושאים נוספים המסעירים את
רוח העם.

״צייד מכ שפות״
הרי ההכחשה הרדיופונית של
יעקובי, ששודרה בשידורי־ישואד, הת־

סתיו! נו ס

רעייתו של שר־הבימחון לצד בעלה. היא
השתתפה בבחירת התמונה שניתנה כשי לבעלה
במסיבת הפרידה שנערכה לו עם פרישתו ממישרד־התחבורה, על־ידי
הקואופרטיבים דן ואגד (ראה תמונה בראש העמוד מימין).

ובעלה, שר־התחבורה הנו־י
״!י * כחי. בתמונה בעמוד מימין
נראים פרם ויעקובי מקבלים את הציורים שנבחרו עבורם
מידי דובר אגד, מרדכי שיפמן ודובר דן, אהרון שני.
טיבים לתחבורה, למישרדו. שמעון פרס
נהג כמוהו. וכך, נאמר בידיעה, הועברו
הציורים היקרים לרשות המדינה.
חבל רק שפרס ויעקובי לא התייעצו
עם יועציהם המשפטיים בטרם קיבלו את
המתנות, ועשו זאת רק אחרי פיצוץ העניין
מעל עמודי העולם הזה.
אילו היו פונים בשעתו ליועץ־המשפטי
לממשלה, מאיר שמגר, ספק אם הוא היד,
ממליץ בפניהם לקבל את המתנות מהקו־אופרטיבים
לתחבורה. השבוע, בעקבות
פניית העולם הזה אליו, חיווה היועץ-
המשפטי לממשלה את דעתו על פרשת
המתנות לשני השרים.
״הנושא כבר התעורר לפני כשנה,״ אמר
שמגר .״ב־ 28 במאי 1974 כתבתי לאחד
מפישרדי הממשלה בזי הלשון: נתתי דעתי
לשאלה שהוצגה בפני והיא — על מי
הבעלות במתנות הניתנות לנושאי תפקידים
רשמיים. הנני סבור כי יש לבחון את הנושא
על פי נסיבות העניין.
״כללית ניתן לאבחן בין שני סוגי מתנות.
יש ונושא תפקיד רשמי מקבל מתנה
בתוקף תפקידו במיסגרת מגעו עם גורם־
חוץ. בנסיבות כגון אלה מלווה קבלת המתנה
בדרך כלל גם במסירת מתנה על־ידי
הגורם הישראלי, כאשר המתנה נרכשת
על חשבון המדינה. הנני סבור

; פרס ויעקובי החזירו -
ותמונות שקיבלו במתנה
! שד ציורים יקרי־ערד
,שהוענקו בשעתו עלידי
!״אגר״ ו״דן״ לשרים שמעון
!פרס וגד יעקוכי •,עם סיום
;תפקידם כמשרד התחבורה
1כממשרה הקודמת — הועב־
!רו כימים אלה מבתיהם ל י
;משרדיהם — כדי למנוע.כל
לזות שפתיים.־
בעקבות פרסום ב ^ עול ס ה־זה״
על הענקת שנר־3יורמ£
1אלח מטעם הקואופרטיבים ל תחבורה,
דחה מר גד יעקובי

מכל וכל את הטענות שהועלו
נגדו עם קבלת התשורה הזאת
בציינו, שקיבל את הציור עם
סיום תפקידו.
יחד עם זאת, כדי למנוע
פרשנית מסולפת ומה שכינה
״ציד מכשפות״ ,ואף כי לדברי
היועצים המשפטיים אין כל
פסזל משפטי בקבלת מתנת
פרידה בעת פרישה מתפקיד
ציבורי, העבירו בימים אלה
שני השרים את הציורים, ל משרדיהם,
כלומר — *דשות
המדינה.

הכחשה בי: מעריב 2.5.75

ראשון בעיתונות הישראלית בתגובה על גילויי העולם הזה. הכותרת כוזבת לחלוטין.

״התמונות-רכו ש המדינה״ קרן שפורסם ולא הדקים בו נרכשו נכון״!.
מאת א .׳׳1 ׳1
יידבייו ״הגשנו כמחווה של רצון סוב!
סופד ״הארץ״
והפתעה כאות־תודה בגמר תפקידם!
תרוניית שהוענקו כשי למר שמעון ואין שום אמת שנשות השרים הלכו!
פרס ולמר גד יעקובי, עם פרישתם לבחור אותן. זו היתה הפתעה לשר!
מתפקידיהם כשר התחגורד, וסגן ה ולסגנו״ .להלן הביע צער ״על אי־!
שר, הועברו ללשכותיהם הנוכחיות. הנעימות שנגרמה להם עקב זה״ כין
התמונות הוענקו להם על ידי אגד איש לדבריו לא ראה בכד ענין חריג׳
ידן כמתנת פרידה.
או אפילו משהו שיש בו פגם אם־
.דובר משרד התחבורה׳ ,מר יהיאל 1טס־ ,.ואנו מצטערים שהתמונות לא
אמיתי, אמר כי התמונות לא הוענקו: תלויות בבתי השרים״.
לשניים בסתר אלא. בטכס במעמד
דובר מישרד הביטחון, מר נפתלי
עיתונאים וצלמים.
לביא, אמר כיי מר פרס הביא עמו
דובר אגד, מר מרדכי שיפמן, בי ללשכת שר הביטחון במד. תמונות
קש לתקן מידע שפורסם בשבועון ומזכרות שקיבל בתפקידו וכי ״זה לא
,.־עולם הזה״ באשר למחיר התמונות נחשב כרכוש פרטי
זה רכוש
ומקום רכישתן .״התמונות המטופשות המדינה -והוא רשאי לקשט בזה את
לא עלו על ששת אלפים לירות״ .אמר ! המישרד בי הוא עיבד מטעם המדימר
שיפרן בהוסיפו כי ״לא -המחיר נה״.

הכחשה \י: הארץ 4.5.75
העולם הזד״ אבל בצורת הכחשה שמאשרת למעשה את מרבית הפרטים שפורסמו.
פרסמה הכחשה נוספת. היא הופיעה ב־מעריב
ונשאה את הכותרת ״פרס ויעקובי
החזירו תמונות שקיבלו במתנה.״ כך יכלו
קוראי מעריב ללמוד בפעם הראשונה שדד
שניים בכלל קיבלו תמונות כאלה במתנה

ושמישהו שאינו כשורה כרוך בכך.
גם הפעם שימש יעקובי כדובר. אחרי
שהתייעץ ביועציו המשפטיים, כדי למנוע
פרשנות מסולפת ו״צייד מכשפות״ ,החליט
להעביר את הציור שקיבל כשי מהקואופד־

בי כנסיבות אדה הבדל הנבון הוא
כי גם המתנה המתקבלת על-ידי
הגורם הישראלי תהפון* לרכוש ה-
מדינה.

״יש מאידך מקרים אחרים, בהם נותן
פסל או צייר או סופר מפרי יצירתו לאי־ ,
שיות ציבורית כמתנתו האישית וכביטוי
להערכתו האישית. במקרים כגון אלה יהיה
נכון לראות את המתנה כעוברת לבעלות
הפרט. למותר להדגיש כי שני תיאורי
המצבים שהובאו לעיל אינם ממצאים את
כל האפשרויות ויש לבחון כל מקרה בהתאם
לנסיבותיו. בהקשר זה אזכיר כי ראוי
שנאמץ את הנוהג המקובל בהרבה ארצות,
בהן הוסדר הנושא על פי כללים מפורטים,
בין היתר בעניין הפקדת מתנות, שמירתן
ותצוגתן ברבים.״
אין ספק, למרות שהיועץ־המשפטי לא
אמר זאת, כי לאור עקרונות אלה לא היה
היועץ־המשפטי ממליץ בפני פרס ויעקובי
לקבל מתנות מהקואופרטיבים לתחבורה,
שאנשיהם אינם ציירים או סופרים וגם
לא גורמי-חוץ, שקיבלו מתנות על־חשבון
מדינה מהשניים. אם היו מתייעצים בו
אחרי שכבר קיבלו את המתנות, ודאי
שהיה ממליץ בפניהם להעביר את הציורים
לרשות המדינה. אבל הם לא עשו זאת.
רק אחרי הפירסום בהעולם הזה הודיעו
כי ״החזירו״ את המתנות, והעבירו אותן
לרשות המדינה.
טענה זו לא הופיעה כלל בהכחשה הראשונה
של יעקובי ברדיו.

שתי הטענות אינן נבונות. הת
מונות לא הוחזרו, גם אילו הועבדו
לרשות המדינה, שיכן הם לא ניתנו
לבדם ויעקוכי על־ידי המדינה.
התמונות ג 5לא הועבדו לרשות
המדינה כלל. העובדה שהשניים
הורידו את התמונות מדירותיהם
והעבירו אותן למשרדיהם עדיין
אינה הופכת אותן רכוש ;המדינה.
(המשך בעמוד )20

מדינת ישראל
משרד החקלאות

תבצע החוזרות
בחנויות השרשרת של הסופרמרקט, השופרסל
וחנויות פרטיות אחרות
להלן

לו ח

המחירים

ל ציני

מ 1ר!
עגבניות מעולות
מלפפונים מעולים
גזר תפו״אד חדשים
תפו״אד חורפיים ארוזים
תפו״אד חדשים ארוזים (ירושלים)
בצל יבש
בצל ארוז (ירושלים)

5.50ל״י

2.15
/ 11 1.45ץ

1.90

1.95

2.15

0.85

1.00

פיר 1ת
ולנסיה — אפילים אשכוליות בננות

7.50

8.50
10.50
16.00

1.85
1.65
3.45
עופות פטם קפוא מוכן לבישול
פטם צעיר קפוא מובן לבישול
גודל 2שקית שקופה והחתימה כתומה
תנועוף, ענף עוף, עוף מיוחד מעולה
חזה הודו חבילות (קפוא)

פרום אחיד עשוי מדגים שמשקלם לא פחות מ 360-גרם

מה עושה הישראלי בשעות הפנאי?

איו להרוויח בסו מבלי להתאמץ
בעידן של יוקר מחייה, אינפלציה דוהרת ומחירים מאמירים — מחפש
הישראלי הממוצע כל דרך כדי להרוויח עוד ועוד כסף.
זאת מסתבר בעקבות מבול התשובות שהגיע למבצע שערכה חברת
״נקה חברה טובה מחפשת סיסמה טובה״.
למעלה מ־ 32,313 הצעות וסיסמאות הגיעו לתחרות, משכבות מגוונות
בציבור הרחב. שישה מתחרים הגיעו למקום הראשון בהציעם את הסיסמה:
נקה לי — נקי לי. בין המשתתפים בתחרות ערבים מכפרי המשולש,
מהגרים ישראליים מאירופה וארה״ב, אנגלו סכסיים החיים בישראל ואפילו
תלמידי ביה״ס יסודי.
שפע ההצעות הביא בעקבותיו סקר זוטא אשר אחת ממסקנותיו
היא כי לישראלי הממוצע שפע זמן פנוי. מעטים הסתפקו במשלוח סיסמה
אחת והרוב דאג לשלוח מבחר של כמה הצעות מפרי עיטו.
סקרי המכונים השונים לחקר ההתנהגות הקובעים כי הישראלי
הממוצע הוא עצלן מטבעו ואדיש — לא עמדו הפעם במבחן. מסתבר כי
כאשר התמורה היא כספית, מוכן הישראלי לעבוד — ואפילו קשה.

אוטובוס ושמו באקשיש
(המשך מעמוד )19
פשות״ ,הגיב הצייר נפתלי בזם, הצייר
לשם כך יש צורו לפנות לחשב הכללי, של אחת משתי התמנות -:״אני לא
להודיע על העברת הרכוש ולהניח לגוף מתרגש מזה. בסך הכל אמר זאת דובר
המוסמך בדבר להחליט היכן יתלו התמונות אגד. הייתי מתרגש אם את הדברים האלה
ואיפוא יציגו אותן. ייתכן שמישהו היה היה אומר דובר מוזיאון תל־אביב.״
מגיע למסקנה שהצגת התמונות במוזיאון
ישראל עדיפה על פני תלייתו במשרדיהם
עמעום או רו ת מל מ על ה
של פרס ויעקובי.
לגבי הצד האסתטי־ציבורי של הפרשה,
שגד יעקובי אינו מוצא בו פסול,
ילו היתה פרשה מעין זו מתחוללת
כדאי להעיר הערה נוספת.
במדינה מתוקנת, לא ניתן היה לעבור
בתפקידו כשר־התחבורה אחראי גד יע -עליה לסדר היום. זכורה עדיין פרשת שרמן
קובי לאישור תקציבי הקואופרטיבים לתח אדאמם, מי שהיה ראש צוות הבית־הלבן
בורה ולבדיקת מאזניהם, על מנת לקבוע בתקופת כהונתו של הנשיא דוייט אייזג־את
גודל הסובסידיות שמעניקה להן הממ האואר. אדאמס היה אישיות ממדרגה ראשלה
מכספי הציבור. הכסף בו ניקנו המת שונה, יד ימינו של הנשיא, כאשר היתגלה
נות לו ולשמעון פרס אינו כספם של דן יום אחד כי קיבל מקבלן פרטי שתי מתנות:
ואגד. זהו כספו של ציבור משלמי המיסים. מעיל פרווה עבור אשתו ומקרר דיפ-פריז,
אין ספק כי ההוצאה שהוצאה לרכישת שהפך מאז למושג. זה היה סוף הקאריירה
המתנות מופיעה תחת סעיף כלשהו בתק הציבורית של אדאמס. אייזנהאואר הדיח
ציבי אגד ודן. כך נוצר מצב שגד יעקובי אותו ממשרתו ואילץ אותו להחזיר את
כשר צריו להכיר בהוצאה שהוציאו הקו המתנות לנותנן.
אופרטיבים לרכישת מתנות לו ולפרס
גם פט ניכסון, אשתו של ריצ׳ארד ניכסון,
כהוצאה מוכרת, פטורה ממס, שצריך ל היתנסתה בחוויה דומה. בשיא פרשת ווטר־כסותה
בכספי משלם המיסים.
גייט הסתבר כי היא קיבלה מתנות יקרות-
אם זה אינו פגם אסתטי־ציבורי — אז ערך מראשי מדינה זרים. כאשר היתגלה
רק אלוהים יודע מה נחשב בעיני גד הדבר טענה פט כי היה ברור לה שהמתנות
יעקובי כפגם כזה. עובדה היא שמישרד -הן רכוש המדינה וכי היא שמרה אותן
המשפטים נתן כבר דעתו למניעת היווצרות בכספת כדי להשתמש בהן בהופעות רש מצבים
מעין אלה.
מיות. היא נאלצה למסור את המתנות
בעקבות פרשת ההרצאות של יצחק רבין לאוצר המדינה מבלי להניד עפעף.
בארצות־הברית, הכין שר־המשפטים חיים
אבל במדינת־ישראל יכול דובר מישרד-
צדוק הצעת־חוק שתובא בקרוב לאישור הביטחון להיתמם ולטעון כי ״פרס הביא
הכנסת. וזהו נוסח הצעת התזכיר לחוק: עמו ללשכת שר־הביטחון כמה תמונות
• נכס שניתן לא על־ידי המדינה, במי ומזכרות שקיבל בתפקידו,״ וכי ״זה לא
שרין או בעקיפין, בישראל או בחו״ל, נחשב כרכוש פרטי — זה רכוש המדינה
במתנה לעובד ציבור באשר הוא עובד והוא רשאי לקשט בזה את המישרד בו
ציבור, יקום לקניין המדינה. הוראה זו הוא עובד מטעם המדינה.״
לא תחול על נכס שהוא פעוט ערך וניתן
לפי אותו הגיון טרום רשאי גם
כמזכרת בלבד.
שר המיסחר-והתעשייה לקשט את
• עובד ציבור — הוא נושא מישרה מישרת כיהלומים שיקבל כמתנה
או תפקיד מטעם המדינה, על פי חיקוק, מיהלומכי ישראל כתקופת מעבר
ביןבמינויוביןבב ! חירח ובין כין ממשלה אחת לשנייה, שרי
בהסכם, ובין השאר עובד־מדינה שנתמנה האוצר יוכל לקשט את מישדדו
על פי חוק שירות המדינה (מינויים תשי״ט כשטרות של דולרים שיקכל ממש—
,)1959 וגם חייל במשמעותו בחוק השי קיעים זרים ותת-אדוף בחיר
פוט הצבאי תשט״ו — ,1955 שוטר וסוהר. האוויר, שקיכל רק סכו״ם במתנה,

בלומר, אילו היתה הצעת חור
זו קיימת כחול, כשעה שפרס ויע־קוכי
קיכלו את המתנות יקרות•
הערך מ״דן״ ו״אגד״ ,הם היו עוכרים
על החוק. אם אין כל טעם
לפגם אסתטי־ציכורי כמה שעשו,
לשם מה מחוקקים את החוק הזה?
או שהשניים סכורים שהם עומדים
מעל החוק והמוסר הציכורי,
כמו דיין כשעתו, או שהם סבורים
שהם מנהיגים ציכור של שוטים.

ה ת מונו תהמ טופ שו ת
*£חת התופעות המזעזעות בפרשה
היא השתיקה המוחלטת של הכנסת. לא
רק אנשי הקואליציה שתקו, אלא גם האופוזיציה
— הישנה והחדשה — מילאה את
פיה מים. אפילו המיפלגה החדשה ביותר
— התשלובת של ר״ץ ולובה אליאב —
לא הזכירה אף במילה אחת את הפרשה
הזאת, וכמוה שתקה סיעת מוקד. כולם
דיברו כללית נגד השחיתות והצטרפו למקהלה
הגדולה — אך איש לא העז להזכיר
בפירוש את פרס ויעקובי, גם אחרי
פירסום ה״הכחשות״ שאישרו את אמיתות
הגילויים של העולם הזה. הכל כמו בימי
פולחן משה דיין.
וכאן מגיע תורה של ההכחשה מיספר .3
היא פורסמה ביום הראשון השבוע בהארץ,
שלא טרח עד אז להזכיר את הפר-שה במילה
או חצי מילה. הארץ, שלא סירסם את
הגילוי המקורי על המתנות שקיבלו השרים,
פירסם הכחשה מפי דובר אגד, מרדכי שים־
מן, ומפי דובר מישרד־הביטחון נפתלי לביא.
ההכחשה של שיסמן היא תמוהה ביותר.
לפני פירסום הכתבה בהעולם הזה בשבוע
שעבר, התבקש שיפמן להגיב על הגילוי.
הוא העדיף לא להגיב ולא למסור מילה
על העניין. רק אחרי הפירסום טען כי
״התמונות המטופשות לא עלו על ששת
אלפים ל״י,״ והן הוגשו ״כמחווה של רצון*
טוב והפתעה כאות־תודה בגמר תפקידם.״
מוזר לשמוע מפי דובר אגד כי יעקובי
גמר את תפקידו במישרד־התחבורח. מלבד
זאת אין ספק כי כמה מאלה הנחשדים
כיום בעבירות מתן באקשיש לפקידי מע-
רכת־הביטחון, סבורים גם הם כי מה שהעניקו
לפקידים היה רק ״מחווה של רצון-
טוב״ ו״הפתעה כאוודתודה.״
על טענתו כי -מדובר ב״תמונות מטו
יוכל
להוכיח את ניקיון כפיו אם
יתרום את הסכו״ס לחדר האוכל
של הקצינים ככסיסו.

זוהי כמובן שטות מוחלטת. שום אקרובטיקה
של הכחשות ושקרים אינה יכולה
לחפות על חומרת המעשה שעשו פרם
ויעקובי בנוטלם את הציורים שהוענקו להם
על ידי דן ואגד.
אפשר היה לסיים את גילגולי הפרשה
השבוע במאמר שפירסם הפובליציסט הוותיק
דויד גלעדי במעריב, בתגובה על פרשת
המתנות. הוא כמובן לא הזכיר אפילו ברמז
את פרם ויעקובי, אבל לעומת זאת טען
כי משה דיין ״רץ גם היום ורץ כל השנים
רק אחרי הרצאות ודולרים,״ כאילו נימנה
גם הוא בעבר בין מבקרי הריצה אחרי
הדולרים של דיין.
״חסר לנו מגדלור מוסרי שיאיר את
דרכינו,״ טען גלעדי .״עמעום האורות
ממעל גורם לעמעום למטה, לזלזול בחיים
ופרנסה על עבודה ולא על אלימות ושוד...
את מיטב חיינו יוצרים אלד, המנצחים
עליהם מלמעלה, אלה נותני הטון, מאופרי
הפנים ומסולסלי השיער מול מקרן הטלוויזיה.״
אבל, מסכם גלעדי, כולנו אשמים.
״עם אוהב מתנות אנחנו.״
זוהי גישה מסוכנת ומכשילה. היא דומה
לטענה ״כולנו אשמים״ שהושמעה על ידי
האחראים למחדל .״כולנו אשמים״ פירושו
״אף אחד אינו אשם.״ לא שמעון פרם וגד
יעקובי שנטלו באקשיש מד,קואופרטיבים
לתחבורה, וגם לא לוקחי הבאקשיש־ם
במערכת־הביטחון.

ק שקו שאחד גדול
ך• די לטהר את האווירה ולהחזיר את
^ אימון העם ביושרם המוסרי של מנהיגיו
המתיימרים לקבוע לו נורמות מוסריות,
יש צורך בשני צעדים של ממש.

• לחייב את בל שרי הממשלה
להצהיר בשבועה טל רשימת
בל המתנות שקיבלו בתקופת כהונתם
בממשלה, או כעת שפרשו
ממנה לתקופה קצרה.
• לחייב את השרים להחזיר
את בל המתנות שקיבלו לנותניהן,
או למוסרן לאוצר המדינה.

אם לא יעשו זאת, יהיה כל מה שיאמרו
בעתיד לעם בקשר לטוהר־מידות ולשמירת-
המוסר, קישקוש אחד גדול.
העולם הז ה 1966

גילויים ננספים
מאחרי הקלעים

)111

מישרד הביטחון

ף• שכועות האחרונים, כשהחלו
1להיחשף מעשי־השחיתות הגדולים
במישדד־ד,ביטחון, נתקפו מאות מביו עובדי
המישרד פחד, החלו חוששים לעורם.
איש מבין אותם מאות פקידים לא היה
מעורב בעיסקי השוחד, או בקבלת טובות-
הנאה. עם זאת, היתד. סיבה מוצדקת לדאגתם
של אותם המוני פקידים.
התדהמה הציבורית שנתעוררה בעיקבות
!גילוי מעשי־השוחד, הניעה את שד־הביטחון
שמעון פרס להקיץ משאננותו
ולהתחיל לבדוק מה, בעצם, קורה בממלכתו.
הוא ידע כי בגילויי השחיתות בלבד
לא תסתיים הפרשה.
במוקדם או במאוחד תצא העיתונות

מו לתגוכוודשרשרת כמערכת כולה.

צירי-העגלות,

להלחים
היטב את
לחזקם.
עגלות אלה בנויות על עיקרון של מיתלד.
ניפרד לכל גלגל. גם בדרך משובשת, תמיד
יגעו כל גלגלי העגלה. בקרקע. כך נמנעת
אפשרות של התהפכות, נישמר שיווי-
המישקל וניתן לבלום את העגלה עמוסת
הפצצות בכל עת.

• בעשרות תפקידי־מפתח שבהם נדרש
ידע הנדסי או אלקטרוני, מוצבים מזה
שנים אנשים בעלי השכלה תיכונית חלקית
בלבד, שאינם מסוגלים להתמודד עם הנושאים
המיקצועיים המתוחכמים שבטיפולם.

אין כל תיאום בין המחלקות המוציאות
!מיכרזים, לביו מחלקת הכספים.
נתגלה, כי לא־פעם שולמו לספקים סכומי-
כסף גדולים ללא כל הצדקה, או בטרם-
זמן. בו־זמנית נתברר, כי מאות ספקים
שכבר סיפקו את מוצריהם, ועמדו בתנאי
המיכרזים, לא קיבלו רבים את הכספים

כדי

אולם, ברגע שצירי העגלות
הולחמו, אבד עיקרון המיתלה הנפרד.
ובך, כדרן־ משובשת נותר,
לא פעם, אחד מגלגלי העגלה תלוי
כאוויר, ונוצרת סכנת התהפכות
העגלה, על מיטען־הפצצות שכה.
כמצב זה, עצירת-חירום של העג

בית־החרושת, יצחק שושני. הוא הוזעק
לשם־כך מסיני, שם ישהה בענייני בית־החרושת.
אמר
המנכ״ל שושני :״סיפקנו לחיל-
האוויר ציוד באיכות מעולה. העגלות-
לנשיאת פצצות למטוסים ניבנו בדיוק לפי
הנתונים שסופקו לנו על־ידי מישרך-
הביטחון.
״חיל־האוויר החליט להעמיס על העגלות
פצצות כבדות יותר מכפי שנקבע בתיכנון
הראשוני. ברור שהעגלות ניבנו כדי לשאת

מבקר 09011:1ג 1רמגלה חוסר־ תי או מ ח רי דורב
השלבות בין מישרד ־ הביטחוןלביןצה ״ ל
במיתקפה נוספת — תוכיח כי מעשי־השחיתות
יכלו בכלל להתבצע משום שהמערכת
כולה רקובה מערכת התיכנון,
נוהלי העבודה וסידורי. יקוח במישרד-
הביטחון — במלואה — ם״ יזה את הרגל.
כשהחלה הבדיקה הפנימית, נתגלו עובדות
מסמרות־שיער, המדידות כיום שינה
מעיני מאות פקידים.

נתגלו אלפי תיקי-עבודה השרויים
בהזנחה ברונית שגובלת בהפקרות.

יצרנים השלימו עבודות חיוניות
לצה״ל בלא שהודיעו למישרד־הביטחון,

מאח ואב יפת
לה עלולה לגרום להתהפבותה,
כיוון שהכלמים אינם משפיעים
על אותם גלגלים שאינם נוגעים
כקרקע.

שהגיעו להם במשך חודשים ארוכים.

צירי-העגלות
נשברו

מידע ראשוני זד. שהגיע אלינו הדהים
אותנו. כאן לא היה מדובר עוד כהתעשרות
של יחיד שזכה במיכרז שלא־כדין
וגרף לכיסו ממון רב, אבל בסך־הכל סיפק
למערכת־הביטחון מוצר יעיל. דובר כאן
במחדל חמור ביותר בנושא בעל דרגת

חת הדוגמות הבולטות להתמוט-
טות סידרי-עבודה תקינים ומחשבה
מסודרת במערכודהביטחון, מובאת במיק-
רה הבא :

ל הו בלה

חברה

ב עיינו

הובלה במיכליות מיוחדות ומשאות
במכוניות חד שו ת
מינליו ת מיוחדו תבדוד,

רח• ריח השדה 17

דוגמה 1

זהו בית הנזיפעל מיכון בניין בע״מ בפתח־תיקווה,
בו יוצרו העגלות לנשיאת פצצות,
עבור חיל־האוויר, ואשר נתגלו כבלתי־כשירות להובלת משאן.
כמוסכם בתנאי המיכדז, על התקדמותם
בשלבי העבודה. כך נמנע מציוותי־ד,פיקוח
לבדוק ולאשר שלבי־ייצור, שעם סיומם
לא ניתן עוד לבדקם. התוצאה — לא-פעם,
אחרי קבלת ציוד, הוא נתגלה פגום, בעל
איכות ירודה.

* לא ננקטו בל סנקציות בגגד
מאות יצרנים שלא עמדו בתנאי
המיכרזים ובמועדי האספקה, גר

1 1 1ן ס חברת־ההובלה של חנן גורביץ מרבה לע־
# 1 111 1ו £ 1בור עם מישרד־הביטחון, גדלה פלאים
לחברת־ענק. קטנה במשך השנים האחרונות מחברה

מישרד־ד־,ביטחון פירסם מיכרז לבניית
200 עגלות, דגם ,5לנשיאת פצצות, עבור
חיל־ד,אוויר. החברה שזכתה במיכרז ייצרה
אח העגלות שנמסרו לחיל-האוויר. לפתע
התברר ני העגלות אינן עומדות בעומס
הפצצות. ציריהן נשברו והן לא יכלו לנוע
ממקומן. מאחר שאותן עגלות לנשיאת
פצצות חיוניות ביותר לחיל־ד,אוויר, הוחלט
לפעול על דרך האילתור. ניתנה הוראה

חשיבות ביטחונית ובטיחותית עליונה.
כאשר הצלחנו, כעבור זמן־מה, לגלות
את שם בית־ד,חרושת שייצר את סידרת
העגלות האמורה, ציפתה לנו הפתעה נוספת.
היה זד, בית־ד,חרושת למכונות
מיכון בניין בע״ם, השייך לקונצרן כלל.
בית־חרושת זה ידוע נמיפעל אמין, המספק
מוצרים בעלי אינות־ייצור גבוהה.
נפגשתי, לשם בירור העניין, עם מנכ״ל

עומס מסויים. כאשד עוברים את גבול
העומס המותר, נשברים הצירים.
״איני יודע מדוע החליט חיל-ד,אוויר
לחלוב את העגלות ובנך להרוס אותן.
״גם אם תקח רולס־רויס ותנסה להפוך
אותה למשאית כבדה, תהרוס אותה. זה מד,
שקרה לעגלות־לנשיאת-פצצות -שסיפקנו
לחיל־האוויר.
״בשבוע שעבר הוזמנתי למישרד־הביטחון.
הם רצו להיוועץ בי כיצד ניתן
לייצר תוספות לעגלות אלו, כדי להימנע
מהצורך לייצר סידרה -שלמה חדשה שתעלה
הון;והכנתה תימשך זמן רב. בסיכום
הדיון הוחלט לייצר אב־טיפוס, ולהגיש•
הצעת־מחיר. מישרד־הביטחון ישקול מה
לעשות הלאה.״
פצצות חסרות-ערך
ך* סיום דכריו ציין המננ״ל, באיפוק
4דב :״איני מאושר מהעבודה עם
מישרד־ד,ביטחון.״ הוא נמנע להיכנס לפרטים,
אך ציין כי כיום, מטרתו של ביתד,חרושת
היא לפרוץ לתחום חדש בשוק
האזרחי — •שינוע לטכסטיל, להפסיק לעבוד
עם מישרד־ד,ביטחון.
ב־ 2.5.75 התקשרנו טלפונית עם דובר
צד,״ל וביקשנו בירור העניין. שלושה ימים
לאחר־מכן, לפי בקשת הדובר, העברנו לו
את בקשתנו בכתב.
בינתיים המשכנו בחקירה עצמאית בנושא

אחדי מילחמת יום־ד,כיפורים הוחלט
לרכוש אותם פריטי-ציוד שחסרונם הורגש
בימי המלחמה. כך, למשל, פורסם בעיתונים
כי צה״ל רכש כמות גדולה של
משאיות, כדי להשתחרר מתלותו במשאיות
האזרחיות הסגוייסות למילואים׳ ובשעת־חירום.
זו, כמובן, דוגמה אחת מתוך רבות.
למרבד, ההפתעה, לא חל כלל זד, לגבי
הנושא החיוני של עגלות־לנשיאת-פצצות
עבור חיל־ד,אוויר.
סידרת העגלות שהוזמנה בבית־החדושת
המקומי, נבנתה לפי מעמם של פצצות
(המשך בעמוד )24

נזדדייח
1הנ ליופי
דל ה פר בס הרו .

#11 * #111נ 11 מאמנת נבחרת ה!
נשים של ישראל בהתעמלות, עוקבת ב!
חרדה אחרי חניכותיה המתעמלות בזירה.

ך• יו צריכות לחלוף 50 שנד מאז
( ן ייסוד אגודת הספורט הפועל, כדי
שאזרחי ישראל יגלו שספורט אינו רק שם
נרדף לאלימות, התפרעות, פורקן יצרים
ותאוות ניצחון שלוחת רסן. הוא יכול
להציג גם יופי.
כאשר נערכו השבוע האירועים והמופעים
במיסגרת כינוס יובל ה־ 50 של הפועל,
הם הכילו שפע של תחרויות, שהיה בהן
לעורר עניין. למרות רמת ההישגים הנמוכה
יחסית של המשתתפים, נשמר המתח ב-

השיא

| צחוק ועצב

ה יח י ד •

שההתעמלות היתד. זוכה במדליית הזהב
הראשונה.
בישראל זהו ענף ספורט מקופח ומוזנח.
לגבי הישראלי הממוצע מיתקשד המושג
התעמלות עם שעות הבטלה בתוכנית הלימודים
של בית־הספר, או עם כמה נענועי
זרועות ורגליים האמורים כביכול, להקנות
לו כושר גופני. למעשה זוהי תורה מסובכת
וקשה המיועדת להביא אדם לידי שליטה
מקסימלית באבריו ותיאום מלא ביניהם.
שלימות התנועה והשליטה מגיעה לידי

שנשבר

בכינוס

היובל

;,אמנותית (למטה) משתעשעות, שסה שאלופת
ההתעמלות ארנה ברוייר מאוכזבת.

איזון

עדין מפגינה אורנה ב תייר,
מכפר־סבא, בעת ביצוע
תרגילי שיווי־נזישקל על גבי קורה. אורנה,
אלופת ישראל בהתעמלות על מכשירים
זכתה רק במקום שני בכנס הפועל.
מידוצי האתלטיקה, קרבות השחייה, משחקי
הכדורסל ושאר ענפי התחרות. אולם שום
מקצוע ספורטאי לא יכול היה להתמודד
עם העתיק והאציל שבענפי הספורט —
ההתעמלות.
היתר. זו הטלוויזיה שהמחישה להמונים
את מידת ההנאה האסתטית וההתפעלות
שניתן להפיק מההתמודדות הבסיסית ביותר
— התמודדות האדם עם גופו. תחרויות
ההתעמלות עצמן לא משכו קהל רב. הן
חסרות את המתח שבמאבק, את תחושת
המהירות ואת שילהוב היצרים. דק צופים
בודדים באו לחזות בתחרויות האליפות
בהתעמלות שנערכו באולם נידח, בקיבוץ
טי,זרע *שבעמק יזרעאל.
רק בשעה שהטלוויזיה שידרה את מופעי
הראווה בהתעמלות, שנערכו מחוץ למיס-
גרת התחרויות, יכלו הצופים להבין מה
החמיצו. אם היו מעניקים בכנסי ספורט
מדליות לא דק לפי רמת ההישגים בהם
אלא לפי היופי המגולם בהם, אין ספק

— 212

האוסטרית מת״מליז חיבוק

אוסטרית

מזדקפת במלוא קומתה בעת ביצוע
תרגילי קורה. מלבד הקורה ביצעו ה־מתעמלות׳תרגילים
על מקבילים וחמור.

שתי מתעמלות מחבקות זו
את זו על גבי הקורה כדי
למנוע נפילה. התמונה צולמה בשעת
אימון, כאשר שתיהן עלו על הקורה משני
ציריה לתירגול, נתקלו זו בזו על הקורה.

ריר

הקורה
בה שעי
בהט

ביטוי בסידרת תרגילים של התעמלות על
גבי מכשירים כמו קורה, המור לקפיצה,
מוטות מקבילים או חישוקים, ובמיפגן
של קפיצות וסיבובים.
שם, במופעי ההתעמלות שנערבו במיס־גרת
כינוס הפועל, אפשר היה למצוא את
היופי בשתי המשמעויות שלו. שם היו
התרגילים המרהיבים ביותר ושם נמצאו
גם הנערות והנשים היפות ביותר. פועלות
או לא פועלות, בנות קבוצות ההתעמלות
של הפועל היתגלו כיפהפיות שהיו מסוגלות
לגרוף כתרים בכל תחרות־יופי.
אם נבחרת המתעמלות, בהדרכתה של
דליה הררי, אלמנתו לשעבר של קורבן
אולימפיאדת מינכן אהרון וינברג — ש נישאה
בינתיים — התבלטה בביצועים,
היה כתר היופי שייף לנבחרת ההתעמלות
האמנותית.
זהו ענף ספורט חדש יחסית ובלתי מוכר
בארץ. היא הופרדה מההתעמלות על
מכשירים ב־ 1960 והוכרה כענף ספורט
׳נפרד — בלעדי לנשים. נוטלות בו חלק
בעיקר מתעמלות שאין להן את הכושר
הגופני הדרוש להתעמלות המכשירים ווד
בוחלות בפציעות ובחבורות הכחולות שהן
מנת חלקן של המתעמלות.
לארץ הוחדר ענף זה ב־ ,1965ע״י
אגנס קלטי, אלופת העולם בהתעמלות לשעבר.
הוא מתבצע בלוויית מוסיקה, ללא
האקרובטיקה שבהתעמלות בעזרת מכשירי
עזר כמו כדור, חישוק, חבל או אלה.
ב* 1967 עמדה המתעמלת רחל שוגר

דובון צעצוע מונח בין
ברכיה של סוניו! בו־י

ייאר, מתעמלת צעירה מאוסטריה, העוקבת
אחרי מבצעי חברותיה על המכשירים.

מרינה אגנס מבל־גיה,
מי שהיתה
1י \#1
אלופת ספורט הפועלים בהתעמלות. למטה:
אילנית פרנקפורט מנבחרת ההתעמלות.

מתעמלת אורחת מעל מרחפת
זיסגרת תרגילי החו־כל
מתעמלת לבצע.
תרגילי קרקע.

שפא ג ט

על גבי הקורה, מנסה לבצע מתעמלת
שוויצית, המפשקת את רגליה לזווית
של 180 מעלות על גבי הקורה. תרגילי הקורה כללו גם
ביצוע סלטות באוויר ונחיתה על גבי הקורה
הצרה, המחייבים גמישות רבה וכושר גופני מעולה.

כיפוף

לצורך הזדקפות, כדי למנוע מעידה,
מבצעת סיגל עוזי, אחת המתעמלות
הצעירות של נבחרת ההתעמלות של בנות הפועל.
הנערות הישראליות גברו על יריבותיהן גס בתרגילים
וגס בתחרות הקבוצתית, בה נטלו חלק נבחרות שונות.
לייצג את ישראל באליפות העולם בהתעמלות
אמנותית. בשל המילחמה בוטלה
השתתפותה. היא נשלחה לקורס מאמנות
וכיום היא מדריכה את נבחרת היפהפיות,
שכמה מהן ייצגו את ישראל באליפות העולם
להתעמלות אמנותית שתיערך ב־מאדריד
ובגימנסטיקה שתתקיים בברלין.
הלהקה, ששבתה השבוע את המדינה
כולה בהופעתה וביופיה מורכבת מנערות
מכל רחבי הארץ: בתיה מסניקוב ()19
מורה להתעמלות מנתניה! עינבל כפיר
( )16 תלמידה מחיפה! מי׳נה אפרת מקי בוץ
גניגר! עידית רון ( )17 בעלת ה־תיספורת
הנערית, תלמידת־תיכון מרמת-
השרון! עעבל סגל ( )13 ואיריס קניאל
מגבעת־ברגר ואילנית פרנקפורט ( )17ה־יפהפיה
מחולון.
אולי הן לא תזכנה באליפות העולם,
אבל הן מסוגלות להוכיח כי ישראל אינה
רק מדינה של תותחים, אלא גם מדינה
של פרחים.

אבמט

הט* 91 טו

במדינה

(המשך מעמוד )21
שבשימוש חיל־האוויר

רהיטיבו להרכבהעצ מי ת
הרבב במו ידיך, בקלות ובזמן קצר רהיטים בטיב מעולה
ביותר ובעיצוב מרהיב עין.

חדר שינה קומפלט (ארון קיר, מיטה ושדות).
חדר ילדים קומפלט (מיטה, פינת עבודה, ספריה וכד׳).
ספריות ומזנונים.
מטבחים תחתיים ועיליים.

הרכבה עצמית — ללא כל ידע מוקדם בנגרות — מאפשרת
לך לחסוך עד 40£ממחירי רהיטים מוכנים בטיב דומה.

ניתן לרכי שה גם ב 12-ת שלו מי ם שווים־

ולרגל פ תי ח ת
או לםהת צו גההחדש שלנו
כל הרוכש חדר שינה קומפלט, תוך שבוע
ימים מיום פרסום מודעה זו ומביאה
עימו — יזכה בהנחה מיוחדת של ! 5$

ר הי טי אבמט
ר הי טי םמה קו פסה
פתוח מ״ 8בבוקר עד 7בערב רצוף
תל־חנן אזור התעשיה (כביש חיפה—נשר, ע״י
קפה ״נצחון״) ,טלפון .04—234692
* בריבית בנקאית

שעון שמש מדוייק -
ב סני ףמגדלור
שלבנקל או מי
בחזית הדרומית של סניפו החדש של ״בנק לאומי״ ב״בנין מגדלור״
(ביבר מוגרבי) הותקן שעון שמש גדול — ראשון מסוגו בעולם.
שעון השמש הגדול והצבעוני (קוטר 4.40מ׳ ,משקל של כ״ 3טון)
מגיע לדיוק מירבי.
בשעוני השמש המקובלים בעולם קיימת סטיח של כ־/4ז שעה, עקב
תנועת השמש. סטיה זו אינה מתבטאת בשעון זה, שכן השעון ״אופס״
ע״י המתכננים באמצעות חישובים אסטרונומיים וסיוע של מחשב
אלקטרוני. יתר על כן, שעון זה מורה לצופה גם את חודש השנה
העדכני (לפי הלוח הגריגוריאני).
השעון תוכנן ונבנה ע״י המעצבים בת״שבע ברוש ויוסף הרשנזון,
בהשראתו של האדריכל אריה אלתנני. החישובים האסטרונומיים נעשו
ע״י פרופסור גיורא שביב מאוניברסיטת תל־אביב.
יש להניח כי שעון השמש של ״בנק לאומי״ יהפוך לאתר ביקורים
ומוקד משיכה למבקרים בעיר ת״א.
עם פתיחת ״סניף מגדלור״ כוללת רשת קבוצת ״בנק לאומי״ 327
סניפים מזה 27 משרדים ונציגויות מעבר לים.
כמנהל הסניף החדש נתמנה מר יעקב נורוק.

מחריד כמיוחד חוסר-התיאום
כין חיל־האוויר למישרד־הכיטחון.

מתיכג !.ראשוגי כושל
זה, אירעה שרשרת התקלות הנוספות,
ונהרסו העגלות משום שהועמס
עליהן מיטען שלא היו
כשירות לשאתו.
זהו מיקרה שבו איש לא שיחד, לא
הוטה מיכרז שלא־כדין ועם זאת. כתוצאה
מרשלנות בתיכנון, נגרם נזק חמור ביותר
למערך הביטחון.

הצופן
ה מי ס תו רי _
פני שכועיים, אחרי שמשה רובין,
/ממחלקת הובלה ואחזקה במישרד הביטחון׳
נעצר על־ידי המישטרה כחשוד בקבלת
שוחד, החלה יחידת הביקורת של
מישרד־הביטחון לבדוק את תיקי המחלקה.
השבוע, בצינעה, בלא לפרסם על כך
דבר בעיתונות, החליט מישרד־הביטחון
לקצץ ולצמצם את הוזי-ד,התקשרות שלו
עם חברות־תובלה. עשרות רבות של משאיות,
בעיקר מיכליות מים שעבדו עבוד
מישרד־הביטחון, הושבתו ממלאכתן.
את מקומן החלו ממלאות משאיות צבאיות.
הצבא עיכל תוספת־עבודה זו ללא
כל מאמץ, ואילו מישרד־הביטחון יחסוך,
בפעולה אחת ויחידה זו, מיליוני לירות
מדי־שנה.
בנושא זה של חברות התובלה, כבנושאים
רבים אחרים, קיימות מזה שנים הזניחה
ורשלנות בטיפול. מישרד־הביטחון שוכר
את שירותיהן של משאיות אזרחיות, הרבה
מעל ומעבר לצורך האובייקטיבי שלו.
פקידים־זוטרים במחלקת ההובלה יכולים,
על־ידי חתימה על מיסמכים שיגרתיים,
להעשיר אנשים רבים.
כך אירע, וזו רק דוגמה יחידה מרבות,
לחברת־התובלה של חנן גורביץ. עד לפני
שמונה שנים נחשבה חברתו של גורביץ
אחת הקטנות בשוק האזרחי. בשנים האחרונות
גדלה פלאים והפכה לפתע הברת־הובלות
ענקית, כאשר את עיקר עבודותיה
היא מבצעת עם מישרד־הביטחון.
כיום עומדות לרשות בעליה עשרות
משאיות, נוסף על משאיות רבות אחרות
של אנשים פרטיים, מעין קבלני־סישנה
העובדים בתיווכו עבור מערכת־הביטחון.
תשלומי-מישרד הביטחון לגורביץ זורמים
בדייקנות של שעון. בעוד בעלי חב-
רות־תובלה אחרים מתרוצצים שבועות וחודשים
במישרד-הביטחץ כדי לקבל את
הכספים, שלפי החוזה הגיעו להם זה־מכבר,
לא נתקל גורביץ בבעייה כזו בשנים
האחרונות. לא ייפלא, איפוא, ש נהגים
עצמאיים רבים אוהבים לעבוד
עימו, משום שהם יודעים כי ״מישרד-
הביטחון בסדר עם גורביץ, משלם לו
בזמן.״

כאמור, ככשר שנים, עד דמאסרו
של פקיד המחלקה לפני שכועיים,
לא טרח איש לכדוק מה מתרחש
כמחלקה חיונית זו. הכספים זרמו
כמים, ואנשים מסויימים הפכו תוך
שנים ספורות למיליונרים.
רק עתה, כתוצאה מלחץ הצי
כור, נתכרר שאכן ניתן לחסוך עכו
דתן של עשרות משאיות מיותרות.
אם כריקה זו תימשך, יפוענח
כוודאי גם הצופן המיסתורי שלפיו
ניתנו עכודות-ענק דווקא לחברות־תוכלה
מסויימות ולא להכרות אחרות.

(המשך
מעמוד )17
דוגמת מעלות וסבו /לעבור את הצנזורה
של ועדת־שרים מייוחדת, ולא של הצנזור
הצבאי.
בן־פורת הסביר את הצעתו זו ברצונו
למנוע שידורים ישירים ממקום התקרית,
העלולים לפגוע בבטחון המדינה. תבורי
ניסה לשכנע את בך פורת כי לא נערכים
כלל שידורים ישירים מאירועים כאלה,
למרות שברדיו נשמע השידור לעיתים
בשידור חי, וכי כל הכתבות עוברות צנזורה.
בן־פורת לא האמין למידע הפנימי
שנמסר לו על־ידי תבורי, והמשיך להתעקש
על הגשת הצעתו.
י• לח״כ משה ארנס (ליכוד) יש
בעיות רבות עם מקום־המגורים שלו. ארינס
עבר להתגורר בשכונת הווילות סביון,
לאחר שהתפטר מעבודתו בטכניון בחיפה,
אולם לאחר מיספר שנות מגורים בשכונה
החליט כי אין היא טובה :״יותר מדי
סנובים ומרימים את האף בסביון, וזה לא
המקום לגדל בו ילדים,,׳ אמר השבוע.
ארנם שוקל ברצינות רבה לעקור מסביון,
לשכונה ״פחות סנובית.״ אגב, שכניו של
ארנס מקרב חברי-הכנסת הם יהודה כן״
מאיר וגדעון פת (ליכוד).
• ח״כ אחר שנתקל בבעיות הוא
דכ זכין (מפ״ם) .זכין גילה בשבועות
האחרונים שקולו בוגד בו דווקא בעת
שהוא נואם .״כשאני רוצה להרים את הקול,
כדי להדגיש את הנושא, יוצא לי
מין ציפצוף כזה,״ סיפר זכין השבוע.
בעיקבות תגלית זו הוא החליט להפסיק
לעשן, לאחר שהיה מעשן למעלה משתי
קופסאות בתדוויי ליום.
• יושב־ראש סיעת המערך והנהלת הקואליציה
בכנסת, ח״כ משה ורטמן,
החליט להכריז מילחמת־חורמה על כל
עיתונאי המסרס את שמו בכתב. התלונן
ורטמן :״כל אחד כותב את השם שלי איך
שהוא רוצה: וורטמן עם שני ך, וירטמן
עם יוד וורתמן עם ת׳ .אף אחד לא כותב
את השם שלי כמו שצריך.״ ורטמן החליט
לעקוב בעיתונות מדי־בוקר אחר כל
צורה שבה מופיע שמו, ולנזוף אחר כך
בעיתונאי שטעה.
• ח״כ יגאל הורכיץ (ע״מ) הסתובב
בשבוע שעבר במסדרונות הכנסת, כשהוא
עורך היכרות בין באי הבית לבין אחיו,
ח״כ עמוס הדר־הורכיץ (עבודה) ,אשר
נבחר לפני שבוע לכנסת במקומו של
ח״ב עוזי פיינרמן המנוח. את אחיו,
הידוע כאיש רפ״י, היה יגאל מציג בפני
הח״כים בתואר ״המרגל של הליכוד ב־מיפלגת
העבודה,״ ואילו את חברי-הכנסת
היה מציג בפגי אחיו :״זה שקרן,״ ״זה
מנוול,״ ו״לזה אל תאמין מילה.״

תו ל דו ת
1מדז׳ מללר

,,העולם הזה״ גילה
ה״כ מס״ם שאל
שר-הכיטחון אישר
בדיוק לפני שנה, במאי ,1974 חשף העולם
הזה ( )1915 שערורייה בצה״ל. הרב הראשי
של פיקוד המרכז, גילה העולם הזה, סגן־
אלוף אברהם אבידן (״זמל״) הוציא בחסות
הרבנות הצבאית הראשית חוברת שהטיפה
לרצח אזרחים ערבים.
החוברת הכילה מאמר הלכתי תמים
מאת זמל עצמו, שנשא את הכותרת נזיל־חמת
יוס־הכיפוויס לאור ההלכה, בין
השאר נאמר שם, על סמך פסקי הלכה
יהודיים כי ״בעת מילחמה, כאשר כוחות
ישראל מסתערים על האוייב, מותר להם
והם אף חייבים על-פי ההלכה להרוג גם
אזרחים טובים, כלומר, אזרחים הנראים
כטובים ...אין בכל מקרה לתת אימון בערבי,
גם כאשר הוא עושה רושם של
בן־תרבות.״
בעיקבות הפירסום בהעולם הזה הורה
הרמטכ״ל לגנוז את החוברת. היא נאספה
מבין אלה להם חולקה והרב זמל
ננזף. אף עיתון בארץ לא התייחס אז אל
הגילוי. השבוע פירסמה אותו כל העי תונות
כחדשה מרעישה.
היה זה ח״כ י מפ״ם, אהרון אפרת, ש־היפנה
אל שר־הביטחון שאילתה בנושא זה
בעיקבות הפירסום. באיחור של שנה אישר
שר־הביטחון את כל גילויי העולם הזה
בפרשה. היתה זו דוגמה נוספת לזיל-
זול שמפגין שר־הביטחון כלפי הכנסת
וכלפי דעת־הקהל.
ה עו ל ם הז ה 1966

הוחיסה החלאה

של הישראלים שהחזיקו פיקדונות בסניף הלונדוני של בנק א־ י־ בריטניה
ץ והי הרשימה המבוקשת ביותר
( בארץ. זוהי גם הרשימה הסודית ביותר.
כה סודית, עד שבנק ישראל הודיע
על סירובו להמציאה למישטרת ישראל,
המעוניינת בה במיוחד. היא כוללת רק
שמות ומיספרים. שמות של אנשים, ו־מיספרים
המציינים כמה כסף הופקד על
שמם •של אנשים אלה בבנק ארץ־ישראל—
בריטניה בלונדון.
הרשימה המובאת להלן כוללת את כל
שמות האנשים שמסרו כתובת בישראל.
היא לא נערכה במייוחד לפי ארץ המוצא.
השמות הישראליים הוצאו על־ידי מתוך
הרשימה הכוללת של המפקידים בבנק
איץ־ישראל^-בריטניה בלונדון.
;.אותו רגע שבו נודע על התמוטטות
בנק ארץ־ישראל—בריטניה, היה ברור כי
צפוי גילוי שמות המפקידים הישראלים
בבנק. לגבי חלק מהם, גילוי זד. כמוהו
כאסון שני. הראשון נגרם עם התמוטטות
הבנק, כאשר כל הסכום שהופקד בו אבד,
ואין כימעט סיכוי לקבלו חזרה. האסון
השני ייגרם עם גילוי שמות המפקידים,
שכן אם לא קיבלו היתר חוקי להפקדה
זו, הריהם צפויים לתביעות פליליות על

נגיד זנכר
הנגיד לא הגיד
הברחת כסף לחדל( .אחר־כך יהיה עליהם
!גם להסביר לשילטונות מס־ההכנסה מניין
היו להם כספים אלה).
ההחלטה לפרסם את הרשימה באה כאשר
הודיע המפקח על מטבע זר באוצר, כי
קיבל את הרשימה והוא בודק את ההיבטים
הפליליים שלה. סמוך להודעת המפקח על
מטבע זר באוצר, דב קנטרוביץ, החל

מחול־שדים בעיתונות סביב ההרכב המשוער
של רשימה זו, תוך החשדת כאלה
שאינם מופיעים בה.

ה ת חיי בו ת
ל סו דיו ת
ך* פקוד ב״כנק ישראל״ שמסר לי
| \ את הרשימה, אמר, כי בנק ישראל
לא היה זכאי לקבל את שמות המפקידים
מן הבנק אוף אינגלנד, שכן אינו צד
במשפט.

אולם ה״בנק אוח אינגדנד״ הסכים
לתת ל״בנק ישראל״ את ה־רשימה
במחווה שד חסד, ורק
לאחר התחייבות מפורשת שד
נגיד ״בנק ישראל״ ,כי תוכן הרשימה
יישמר כסוד ולא יימסר
לאיש.
בהתאם לחוקי אנגליה, אם נפגע מפקיד
כלשהו כתוצאה מפירסום שמו, הוא רשאי
לתבוע פיצוי מן הבנק אוף אינגלנד, האחראי
להדלפת שמו. כך, כל מי שיינזק
בישראל כתוצאה ממסירת הרשימה לאוצר
או למישטרה, יוכל לתבוע את הבנק אוף
אינגלנד, שמסר את הרשימה לבנק ישראל.

מאת

גאל לביב
זוהי הסיבה לכך שהבנק אוף אינגלנד דרש
מזנבר להתחייב לא להוציאה מידיו, וזו
הסיבה שלפני כמה ימים טרח בנק ישראל
לפרסם כי הוא מסרב להמציא את הרשימה
אפילו למישטרה — הכרזה שנועדה לאוזני
הבנק אוף אינגלנד.
אבל אותה ישעה מסר בנק ישראל את
הרשימה לגורמים שונים, וכך היא הגיעה
גם אלי.

מבקר־המדינה, שהתפרסם עתה (בפרק על
בנק ישראל, עמודים 869 ואילך) ,כי:

החד משנת ,1973 אז התפנה כנגיד,
אישר הנגיד ל״לבנק לפיתוח
התעשייה״ אשראי כסכופים נילתקופות
שכין 3חודשים
כרים\,ן <1 • 1
ד־ 15 חודשים, ובריבית שכין 8
ל־ 15 אחוזים.
האשראי שנתן הנגיד לבנק לפיתוח ה
ישיבות,
אנשי־ססב ופרופסור
זוהי הר שימה המלאה של המפ קי די ם הי שראלי ם
בבנק ״ארץ־ישראל — ב רי טני ה״ בלונדון, כפי שהיא
מופיעה בסיפרי ״בנק־אוף־אינגלנד״ .סך כל ההפק דו
ת 362,487 :לירו ת שטרלינג, שהן כ־ 5מיליון ל ״י:
ש. כהן — 8.637 לי״ש.
מ.ר.ו. דואק — 588,2לי״ש.
ס. דובינר — 26,3אלף לי״ש.
ד. פישמן — 18.297 לי״ש.
א. פישמן — 28.9אלף לי״ש.
גולדמידט — 42 אלף לי״ש.
ב. גרדסקי — 16.8אלף לי״ש.
ס.סי. חמדני — 8.206 לי״ש.
ס. הפנר, רחוב השלווה 11 סביון — 34 אלף לי״ש.
פרופסור ישי אורז — 419 לי״ש.
אמריקן פבלישינג קומפני — 100 לי״ש.
ס. דובינר — 51.8אלף לי״ש.
פרינדס אוף מבשרת ציון אדיוקיישנל סנטר, ירושלים, ת.ד— 6605 .
62.65 לי״ש.
גרייט ישראל אורפנטס הום דיסקין, ירושלים, ת.ד 109 — 668 .לי״ש.
כרם ביבנה — 65.97 לי״ש.
פלסטין קוורינג אנד מיינינג תל״אביב, ת.ד 39.63 — 272 .לי״ש.
ס. חמדני, ת״א — 16,806 לי״ש.
ב. ישראל, תל־אביב — 2528 לי״ש•
קורנגונדלר, רחוב ירושלים 16 בת״ים — 8403 לי״ש.
א. קוסובסקי, ת ל ־ אביג — 8403 לי ״ ש.

ר. למברי, רחוב ברזוויל, חולון — 5462 לי״ש.
א. פינטו, בר״יוחאי 106 ירושלים — 2100 לי״ש.
מ. רחמיזדה, ארלוזורוב ,139 תל״אביב — 1963 לי״ש.
נ. רבינוביץ, שיינקין 69 תל״אביב — 12.6אלף לי״ש.
ס. רוס, שמואל הנביא 50 נתניה — 23.4אלף לי״ש.
ל. סרוסי, רחוב בוליבר קריית״יובל ירושלים — 21 אלף לי״ש.
מ. סוקולובסקי, תל״אביב — 18.3אלף לי״ש.
פ.פ. תלם, רחוב קק״ל בת״ים — 8894 לי״ש.
י. ציפורה, ארלוזורוב 139 תל״אביב — 3867 לי״ש.
בחלק מן השמות נפלו שגיאות-כתיב .״העולם הזה״ אינו מתקן שגיאות
אלה, ומסתפק במסירת הרשימה כלשונה.

לפירסום באן יש סיכה חשוכה
ביותר: אין בל ביטחון בי ״בנק
ישראל״ ימסור את כד השמות
המופיעים כרשימה.
זנבר כבר קיבל פעם טובת־הנאד, מראשי
הבנק לפיתוח התעשייה, עת התמנה
כנגיד בנק ישראל. הוא קיבל אז מתנה
בצורת דירה מפוארת, בתנאי־חינם ממש.
עכשיו מגלה הדין־וחשבון האחרון של

תעשייה הוא חלק ממערכת חלוקת אשראי
שכולה חלוקת טובות־הנאה למי שהנגיד
רוצה ביקרם, כדי להפוך מעין שר־אוצר
שני.
המבקר מגלה כיצד נותן הנגיד, ללא כל
כללים, אשראי בסכומי־עתק למי שמתחשק
לו, מצילו מהרם או מעשיר כך חברות
שונות.
כך למשל, נתן הנגיד זנבר, מיליון לי
רות
בריבית של 110/0לא־צמודים ללישכת
עורכי-הדין, לחלוקה לעורכי־דין שעים־
קיהם נפגעו עקב המילחמה. לא רק עורכי-
דין נפגעו במילחמה, ולא היה זה מעניינו
של הנגיד להעניק סכום כזה לחלק מן
המפרנסים.

בידוע, הוקמה כמוסד־דביטוח־לאומי
קרן מיוחדת להלוואות לעצמאיים,
שבד אחד מאלה היה
רשאי לקבל בה עזרה. אודם הנגיד
החליט לקנות את לב עור
כי־הדין והקים את הקרן המיוחדת.
העדפות מוזרות

דומה הנהיג הנגיד כאשר הוטל
( עליו להעניק לרנעשיינים הלוואות נגד
אגרות מילווה־המעבידים שבידם. הריבית
על ההלוואה היתה 50/0צמוד בילבד, וכך
רבו הקופצים עליה.

בפועל חילק הנגיד 365 מיליון
לירות, מזה לתעשייה רק 268 מיליון
לירות. היתר, לכל מי שהת־

מנכ״ל־לשעבר כן־ציון־
בן־ציון לא ציין

השק לו, במו חברות־דלק, הכרות־לשיווק,
מלונות, בד המקורב לזג•
התברר כי בנק ישראל נתן לכמה מים-
עלים מילווה בסכום הגדול בהרבה מהמגיע
— במיקרה אחד, של חברה שקיבלה
שני מיליון לירות מילווה, היו 750 אלף
לירות מיותרות!
אלה הן רק כמה דוגמות לשימוש שעושה
זנבר בכוח שהופקד בידיו. משום
כך כה מסוכן שרשימת המפקידים בבנק
ארץ־ישראל—בריטניה בלונדון תהיה רק
בידיו.
לפני שבוע ימים התקיים בירור בבית־המישפט
המחוזי בתל-אביב, בקשר לטענת
בנק ישראל כי הוא זכאי להחליט מי נחשב
כקרוב-מישפחה של יהושע בן־ציון, ה־מנכ״ל־לשעבר
של הבנק. העילה היתד,
סירובו של בנק, ישראל לשחרר פיקדון
כספי של אדם שהבנק טען כי הוא קרוב-
מישפחה הדוק, וכי רק בנק ישראל מוסמך
לקבוע מיהו קרוב־מישפחה.

השופט דוד וולאך, שלא האמין
למישמע־אוזניו, שיסע את
נציג ״בנק ישראל״ ושאל, האם
הוא מבקש לעצמו את הסמכות
של הנאצים כגרמניה, היינו, לקבוע
מיהו יהודי או מיהו קרוב־מישפחה

ההשוואה שעשה השופט בין. בנק ישראל
לנאצים רחוקה, כמובן, מהמציאות, אולם
התנהגותו של זנבד בנושאים שונים, כולל
פרשת המפקידים בלונדון מוזרה מאד.
* עם רואה־החשבוך המישטותי, נורמן
פיית.

1- 25

^ --ו י 1ר ^ ו * 1(המשך מעמוד )15

כשעה 05.00 הורדו הסירות למים. עד כל
סירה התנופה דגל המדינה.
כשעה 07.00 פתחו המצרים באש, כמצופה.

הקרב על נזיבצע־ברק נמשל שלושת ימים ולילות.
המצרים טיבעו את כל הסירות הישראליות. צד.״ל טיבע
את כיל הסירות המצריות.
טנקים מצריים התקרבו לתעלה והפציצו את העמדות
הישראליות. הטנקים של צה״ל השיבו אש ׳והשמידו 12
טנקים מצריים( .מאז לא הופיעו עוד טנקים מצריים
בקרבות ליד התעלה, עד למילחמת יום־הכיפורים) .צה״ל
איבד בחילופי־אש אלה רק שניים־שלושה טנקים ימשלו.
תותחים מצריים הפגיזו את עמדות צה״ל. צה״ל הפציץ
את ערי התעלה — סואץ, איסמעאליה וקנטרה( ,ב־חילופי־אש
אלה נפגעו:מאש המצרים גם הערבים שנותרו
בחלק ה״ישראלי״ של קנטרה, וכך נולדה הבדיחה :״אם
תהרוג את הערבים שלנו, אנחנו נהרוג את הערבים
שלכם.״)
מבין חיילי צה״ל, נהרגו במיבצע כעשרה, ונפגעו כארבעים.
בתום
שלושת הימים של מיבצע־ברק נסתבר כי ההב־רקה
המיקרית של משה דיין הולידה שלוש עובדות־יסוד :

• צה״ל נאחז כקו־המים של התעלה. והחלה
הטרגדיה של ל,ו כר־לב.
• התעלה שותקה כליל והפכה נתיב מת.
• החל החורבן של ערי־התעלה.
בסד־הכל, יבול לא־רע לכמה דקות מזמנו של מצביא
גאוני.

לידתו 1ו ממזו
ך* אשר מגיע חייל לעמדה קדומנית, הוא חופר ל־עצמו
שוחה. כאשר פלוגה מגיעה למוצב כזה, היא
חופרת עמדות ותעילות-קשר. כאשר מפגיזים איותה, היא

שדה־הקרב, שבו יש לבלום ולהשמיד את הכוח התוקף.
קו בר־לב לא תוכנן ולא נבנה כך. הוא היה כולו קו
של מעוזים לאורך התעלה.

כלומר — הקו נבנה כולו כקו־מוצכים־קיד־מי,
ללא קו עיקרי וללא קו עצירה. מבחינה
מילחמתית, הוא היה אבסורד. למעשה התאים
רק לבט״ש — לביטחון שוטף.

זיג נוד ה״שו־אז
*1*1ריכים לדעת איך נולד הקו, כתוצאה מאותה הב־רקה
של דיין, כדי להבין עובדה שכימעט לא-תיאמן.

אני קובע כזה, בצורה החלטית: כמטכ״ל
צה״ד לא היה קיים תיק של תוכנית־אב לקו
כר־לב. תיק כזה פשוט לא הוכן מעולם.
גרוע מזה:

מעולם לא נערך דיון רציני על השאלה:
האם להקים בכלל קו כזה, ולשם מה 7לא
היה דיון כזה בממשלה, ולא היה דיון כזה ב־מטכ״ל.
גרוע
עוד יותר:

מעולם לא נערך דיון על השאלה המהותית:
האם להיאחז בקו־המים, ומדוע {
כזכור הגיע ציה״ל אל קו־המים במהלו קרבות ששת־הימים,
תוך רדיפה אחרי הכוחות המצריים. הדבר לא
נקבע מראש, בתוקף תפיסה איסטראטגית או מדינית כלשהי.
משה דיין עצמו התנגד לכד. על מיקריות המאורעות
מעידה העובדה שצה״ל יל א הגיע אל התעלה לכל
אורכה. בקטע הצפוני הוא נעצר, משום־מה, לפני הגיעו
אל גדת התעלה, אף שלא עמד מולו שום כוח צבאי
יעיל. עד היום אין איש יודע בבירור מדוע, בעצם, נעצר
במקום שנעצר.
בשאר הגזרות נעצרו הגייסות ליד התעלה פשוט
מפני שזה נראה מקיום ינוח להיעצר בו, כשהמים מם־

האשנבים שלילה מן המעוזים את האפשרות לירות במים —
המטרה העיקרית שלמענה הם הוקמו. מסיבות דומות
נסתמו גם הצינורות שהונחו בתוך סוללת־העפר, ושנועדו
׳לאותה המטרה.

בתום מילחמת-ההתשה, נבנו המעוזים מחדש
במהירות, וגם הפעם ללא כל תוכנית. גם
בשלב זה לא הוכנה שום תוכנית-אב לקו, שכבר
נשא את שם הרמטכ״ל.
כשבא אריק שרון לפיקוד הדרום, הוא מצא שהמעוזים
אינם משמשים כל מטרה של לוחמה. הם לא היו אלא
מיקלטים, שאפשר היה להתחבא בהם בשעת הפגזה. אי־אפשר
היה להילחם מתוכם. כדי לתקן זאת, הוסיף אריק
למעוזים שתי תעלות־ילחימה: אחת בחצר המעוז, ואחת
למעלה, מסביב למעוז.
אריק עצמו לא האמין במעוזים, והתנגד לכל רעיון
קו בר־לב (אם כי תמך בהחלט בתפיסה שיש להישאר
על גדת התעלה, ולהבטיח שתישאר חסומה. הוא השמיע
דיעה זו בפה מלא, אחרי שיחרורו מצה״ל, ערב מילחמת
יום־הכיפורים).
ב־ 1971 החלו המצרים לבנות את הרמפות — סוללות־עפר
ענקיות בגובה שיל 15 עד 18 מטרים (גובה של בניין
בן חמש־שש קומות) .רמפות אלה שלטו בשטח הישראלי,
לעומקו. למעוזים הישראליים, שגובהם היה שלושה־אר־בעה
מטרים בילבד, לא היתר. כל תשובה לאתגר חדש
זה. הם איבדו כל חשיבות צבאית, אם בכלל היתה להם
כזאת אי־פעם. אריק שרון סתם בשקט רבים מיהם, ואלה
לא היו קיימים, למעשה, בשעה שפרצה מילחמת יום־
הכיפורים.

כמשך כל התהליך המביש הזה, במשך
שש שנים ושלושה חודשים, מאז הביקור ההוא
של דיין בקנטרה ועד לכיבוש המעוזים בידי
המצרים, לא נערך שום דיון מדיני או צבאי על
תפקידו של הקו ויעדיו.
ובכל התקופה הזאת מילא משה דיין את
התפקיד הכפול של שר-הכיטחון ואליל תורני.

תערה סתומה
^ תוצאה !השניה של נזיבצע ברק מעניינת עוד
( | יותר, מבחינת הצורה שבה מתקבלות — אז אינן
מתקבלות — החלטות בממשלת ישראל.
כתוצאה מאותו פסוק שנפלט כימעט באקראי מפיו
של דיין או ששנינו נשוט בתעלה, או שאף אחד לא
ישוט בה״ — נחסמה התעלה כליל, לא רק למעבר אוניות
בין הים התיכון וים־סזף, אלא גם לשיט פנימי של ספינות־מנוע
מעיר אל עיר.

אני קובע בזה החלטית: מעולם לא הוחלט
על כך בממשלת ישראל, ומעולם לא נערך
בה על כך דיון כלשהו. ההשלכות המדי־ניות
והצבאיות של הנושא לא נבדקו מעולם
באופן יסודי על-ידי צוות כלשהו.

הפלגה הות־גודל: אחת מסירות ,.מיבצס בוס״ שטה בתעלה
חופרת בונקרים. זהו תהליך כימעט-אוטומטי.

חטיבה 7שלחה 18
לאורך התעלה. נקודות
אחרי סיום מיבצע-ברק.
מוצבים, ולאחר מכן 18

חוליות לתפוס נקודות
אלה נשארו במקומן
18 הנקודות הפכו 18
מעוזים.

כד, לגמרי במיקרה, נולדה הקונספציה של קו בר״לב.
לידה של ממזר.

בלי החלטה. בלי דיון. בלי מחשבה. מבלי
לפתוח תיק. מבלי להכין תוכנית־אב.

כאשר צבא — כל צבא — מחליט להקים מערכת־ביצורים,
הוא מכין תוכנית-אב, שבה הוא מכנס את הנתונים
העיקריים, כגון:
י• המטרה. לשם מה מוקמת המערכת? אילו יעדים
איסטראטגיים היא באה לשרת? מהי המדיניות המנחה
איסטראטגיה זו?
0ניתוח פני הקרקע.
#האפשרויות השונות של האוייב, ותשובת מערכת-
ההגנה עליהן.
• השיקולים העיקריים לבחירת מיקום המעוזים.
׳ 0מיקוש השטח — החל בשדות־מוקשים להגנה על
המעוזים, וכלה בשדות־מיוקשים שמטרתם היא לתעל את
ההתקפה האפשרית של האוייב באפיקים הרצויים להגנה.
0עומק הקו.
0קו העצירה.
כדי להבין את שני הסעיפים האחרונים, יש לקחת בחשבון
שמערכודהגנה מודרנית אינה קו על המפה. מערכת
בזאת צריכה לכלול לפחות שלושה ״קווים״ עיקריים :

0קו מוצבים קידמי.

! 0קו עיקרי, המורכב ממיתחמים בגודל מתאים,
בהתאם להתקפה הצפוייה (למשל: מיתחם גדודי מול
התקפת חטיבה, מיתחם חטיבתי מול אוגדה, וכר) .המית־חמים
מכריחים את כוחות־האוייב לעבור ביניהם, או להתקיפם
בהתקפודמצח, ומאפשרים את שחיקתו.
! 0קו עצירה. זהו הקו שבו יש לבלום סופית את
ההתקפה. המרחק שבין הקו הקידמי ובין קדהעצירה הוא

רידים בין שני הצבאות ומהווים מעין שטח־הפקר ותעלה
נגד־טנקית. .
זה היה המיקרה הראשון. אחריו בא המיקרה של
מיבצע־ברק, כפי שתואר לעיל. לאורך התעלה נולד קו־ביצורים
פרימיטיבי. כמו שאמר ישראל טל, יצר קו זה
שטח־חיכוך בלתי־גמנע. המוצבים הסטאטיים, לאורך המים,
היוו פיתוי עצום לתותחים המצריים. כך החלה מיל־חמת־ההתשה.
וכפי שהעיר בנימין עמידרור: לא מיל־חמת־ההתשה
הולידה את הקו, אלא הקו הוא שהוליד את
מילחמת־ההתשה. זהו עניין של הגיון: מילחמת־ההתשה
לא יכלה לפרוץ לולא היה קיים קדהביצורים לאורך התעלה,
ששימש מטרה כה נוחה.
במהלך מילחמת־ההתשה היה צורך להעמיק ולשכלל
את הביצורים, עוד ועוד, כדי למנוע אבידות.

עיתונאים זרים ביקרו במעוזים, והדביקו
להם את השם ״קו בר־לב״( ,על מישקל ״קו
זיגפריד״ הגרמני שהוקם ערב מילחמת־העולם
השניה מול קו־מז׳ינו הצרפתי ).מאותו רגע
הפך הקו לפרה קדושה.
אפשר להתווכח על תפיסה צבאית, אך אי-אפשר להתווכח
על יקו הנושא את שמו של הרמטכ״ל. בר־לב
עצמו לא היה מסוגל לעמוד מול הניפוח הזה של האגו
׳שלו( .ומי יכול להאשימו בכך? כשמדביקים לאיש אגדת-
זיגפריד חדשה, נגזל ממנו בושר־השיקול האובייקטיבי).
כשנסתיימה מילחמת־ההתשה, יהיה הקו הרוס במידה
רבה. מייד זינקו וניצלו את הזמן כדי לבנות מעוזים גדולים
יותר, משוכללים יותר, יקרים יותר, באותם המקומות.
מעוזים על גדות התעלה, וילות על שפת ימה של הרצליה.

אריק סותם מעוזים
•• ימי ההתשה נסתמו אשנבי־הירי של המעוזים,
^ מפני שתותחי הנ״מ של המצרים ירו לתוכם. סתימת

כאילו מעצמה נולדה כאן עובדה, שהפכה אוטומטית
לדוקטרינה מדינית מחייבת.
לשווא יחפש ההיסטוריון התייחסות לבעייה זו בדברי
הכנסת. בחודש שלאחר נויבצע־ברק הופיע דיין פעמיים
בכנסת, נשא נאומים והשיב על שאלות. אין בדבריו זכר
לבעייה זו.
אולם בהדרגה הופיעו המילים המיקריות של דיין ב־קנטרה
כדוקטרינה ממשלתית. ב־ 20 בנובמבר , 1968בתשובה
לשאילתה, אמר אבא אבן בכנסת :״עמדת ממשלת
ישראל היא כי היינו והננו מוכנים לשתף פעולה
בפתיחת התעלה על יסוד החוק ועיקרון השיוויון, לאמור :
שהתעלה תהיה פתוחה ללא תנאי לאוניות הנושאות
דגלי כל אומות העולם, לרבות ישראל.״
תשובה זו באה בעיקבות ידיעה שפורסמה בדבר,
שמצריים הציעה לפתוח את התעלה, ולהתיר בה העברת
סחורות ישראליות, תמורת נסיגה ישראלית מן הגדה
המיזרחית.

כלומר: אותו מצב עצמו שייווצר, כפי
שמקווים, כעוד חודש, בעיקבות הפרדת־הכו־חות.

10 בדצמבר 1968 השיב אבא אבן לשאלה שלי,
בדבר הצעה אמריקאית שישראל תיסוג מגדת התעלה
תמורת חופש־שיט לאוניות ישראליות בה. אבא אבן
סירב להשיב על שאלה זו.

תשובות אלה מעידות שבאותה עת ככר
השתרש העיקרון, שישראל מעוניינת כאי•
פתיחת התעלה.

היא לא היתד. מוכנה לאפשר את הפעלתה׳ על־ידי
נסיגה כלשהי מן הגדה, גם תמורת מעבר סחורות יש ראליות.
נראה שממשלת ישראל לא התלהבה אפילו מן
הרעיון ׳שהתעלה תיפתח לאוניות תחת דגל ישראלי, אם
הדבר מחייב ׳נסיגה מקו בר־לב.

הקו המגוחך היה חשוב יותר מתעלה פתו
בפועל
נבחנה דוקטרינה זו כאשר הוצע לחלץ את
האוניות שנשארו תקועות, מאז ששת־הימים, באגם המר.
אילו סברה הממשלה שתעלה פתוחה מועילה לישראל,
היתד. בוודאי מעודדת את החילוץ, כדי לקבוע עובדה
של שיט בנתיב־המים. הממשלה עשתה את ההיפך. היא
מנעה את חילוץ האוניות על־ידי קביעת תנאים (לגבי
כיוון ההפלגה, דרומה או צפונה) שהמצרים לא קיבלו
אותם.

כאשר הגיעה גולדה לראשות-הממשלה,
קיבלה גם גישה זו הילה של קדושה.

היא ביטאה אותה בתוקפנות עוקצנית, במלוא המחץ
(המשך בענווד )30

במדינה
עי תונו ת
הפנינים של מרגלית

סערה כבית הדגן
מוכיחה כי בעיגי זריט,
סתבי־חחוץ הישראזייס
חם סוכגי ממשלת ישרא?
לא בבל יום זוכה עיתונאי לעמוד במרכזי׳
של תקרית בינלאומית. השבוע הוענק
כבוד זה לכתב הארץ בארצות־הברית,
דן מרגלית.
בעלי אחד הטורים הנפוצים ביותר בעיתונות
האמריקאית, הצמד רונאלד נו-
באק ורוברט אוואנם, טענו כי מאמר של
מרגלית בהארץ, בו מתח ביקורת חריפה
על הנשיא ג׳ראלד פורד, נולד בהשראת
ממשלת ישראל. חוגי הבית הלבן זועמים,
לדברי שני הטוראים, מפני שהם רואים
במאמר הכרזת־מילחמה של רבין על פורד,
ניסיון לקומם את היהדות והקונגרס של
ארצות־הברית נגד הנשיא.
סערה זו, שפרצה בדרג האמריקאי העליון
ערב פגישת הנשיא עם אנוואר אל-
סאדאת ויצחק רבין, יכולה להיות בעלת
השלכה מרחיקת־לכת.
איך יתכן •״ בעיני הקורא התמים,
נראית ההאשמה כולה תמוהה. איך אפשר
להעלות על הדעת שכתב ישראלי בניו־יורק
ישמש שופר לממשלת ירושלים ז ובכלל׳
מה הקשר בין איש הארץ לממשלה?
אולם מישרד־החוץ האמריקאי אינו דומה
לקורא תמים. הוא עוקב באופן מיקצועי
אחרי פירסומים בעיתונות העולמית, ועל-
כן יש לו גישה שונה לגמרי ׳לעניין. הוא
יודע דברים הנעלמים מעיני הקורא בארץ.
אחד מהם: כימעט כל הכתבים הזרים של
העיתונות הישראלית אינם אלא דוברים
בלתי־רישמיים של מישרד־החוץ.
שוחד ועונש. מצב זה נוצר מאז קום
המדינה -.בכל בירה עולמית, שיש בה קבו-
צר, של כתבי־חוץ ישראליים קבועים, הופכים
אלה חלק ממכונת השגרירות הישראלית•
הם מקבלים את עיקר ידיעותיהם
מן השגרירות, כותבים על-פי הנחיית השגרירות,
מעלימים מידע שאינו נוח ל שגרירות,
מחרימים אורחים ישראליים ש אינם
מקובלים על השגרירות, ומספקים
רימום שוטף לשגריר ולאישים מישראל.
איך נוצר מצב זה? יש לכך כמה גורמים.
בין השאר:
!• רבים מעיתונאי־החוץ הישראליים
רואים בכך מעין שירות לאומי. הם סבורים
שהם מהווים חלק ממאמץ־ההסברר,
הרישמי. כלפי זרים בארץ־כהונתם הם פועלים
בהתנדבות כקציני־הסברה של מם־
שלת־ישראל, וגישה זו משתלטת גם על
כתיבתם לציבור הישראלי.
#שום עיתונאי אינו יכול לפעול ביעילות,
אם אינו מקובל בשגרירות. השגרירות
יכולה בכל עת לנתק אותו מרוב
המידע השוטף הדרוש למילוי תפקידו.
לעומת זאת, יכולה השגרירות להעניק סקו פים,
הזמנות וכיבודים חברתיים לכתב
הרוקד לפי חלילה. על־ידי שיטה של
פרס ועונש, שוחד וסחיטה. ,ניתן להכריח
כל כתב להפוך פקיד־בלא־שכר.
כל מערכות־העיתונים בישראל מודעות
למצב זה, ומשלימות עימו. העורכים מתייחסים
אל רוב כתבות שליחיהם בניכר
.כאל קומוניקאטים של השגריר המקומי —
מה גם שמצבם של כתבים רבים בישראל
עצמה אייו שונה בהרבה, מסיבות דומות.
סערה זוטא• כל זה ידוע, כמובן, למוסדות
הממשלתיים בארצות־הברית ובארצות
אחרות. אין הם מתייחסים לכתבי-
החוץ הישראליים כאל עיתונאים ממערב־אירופה,
למשל, אלא כאל שליחים של
מדינה בעלת מישטר סמכותי.
משום כך עורר מאמרו של מרגלית סע-
רה־זוטא בבל רחבי הצמרת האמריקאית.
לשווא טען מרגלית עצמו שמאמרו נכתב
על-פי הכרתו האישית, ללא תיאום עם
מישהו. מרגלית אף השתדל להוכיח, על־פי
לוח־הזמנים, שכלל לא יכול היה לקבל
הוראה מירושלים לכתיבת מאמר שנכתב
בארצות-הברית שעה קלה אחרי נאום של
פורד שם. אולם טענה זו לא הרשימה את
האמריקאים, מאחר שלוודהזמנים לא מנע
התייעצות של מרגלית עם השגרירות שם.
הסערה עצמה גרמה להחמרה נוספת של
יחס ממשלת פורד לישראל. אולם היא
חשובה עוד יותר, כראי לדימוי העיתונאי
הישראלי בעיני המוסדות, בארץ שהיא
מעין מולדת העיתונות הבלתי־תלוייה.

ת ס בי ר צור של ד־נשט״ן
יועץ האוצר לדלק ומי שהיה שנים רבות סגן־שר״האוצר, ד״ר צבי דינשטייו,
טופח עתה לעצמו על השכם ללא־הרף. הסיבה: אין בנמצא כל גוף כלכלי שהוא
אחראי עליו ואשר הפסיד אף אגורה אחת בגלל מיכאל צור. והצל, בגלל מה
שכינה פנחס ספיר ״תסביך־צור״ שלו.
דינשטיין טען כל השנים כי צור הוא שקרן פתולוגי, הכריז תמיד כי אינו
מוכן אפילו לשהות במחיצתו. כשצור, או חברה כלשהי שהוא ניהל, עשו עסקים
עם בנק מסויים, היה דינשטיין בחוץ. כל הלחצים שהפעילו עליו, כאחראי
לדלק, לעשות עיסקות עם הבנק של רוזנבאום, לא הועילו. רוזנבאום חבר של
צור ן כי־אז דינשטיין אינו עושה עימו עסקים. כן יצאה ממלכתו של דינשטיין,

יועץ דינשטיץ והברון דה־רוטשידד
טובל ושרץ בידו
הכוללת את ה״בנק־לפיתוח־התעשייה״ וממלכת הדלק, ללא כל הפסד או קשר עם
הבנק של רוזנבאום והחברות הוואדוציות שלו.
דינשטיין מספר כי כאשר החליט הברון רוטשילד למנות את צור כמנכ״ל
״החברה לישראל,״ הוא נפגש או במיוחד עם מוקה לימון, נציגו של הברון,
והזהירו מפני צור. דינשטיין אמר למוקה כי צור יאכל אותו לארוחת־בוקר בלשונו
החלקה, וכי הנאיביות שלו לא תעמוד לו מול צור. עכשיו, לאחר המפולת הגדולה,
מוקה הודה באזהרה שקיבל בשעתו, ואמר לדינשטיין כמה רע הדבר שהברון לא
שמע אז בעצתו.
אגב, כאשר קנתה ״החברה לישראל״ את בתי הזיקוק, וצור השביר לוועדת־הכספים
של הכנסת את פירטי העיסקה, שיגר דינשטיין מיכתב לאוצר ובו הודעה
כי צור מרמה בהסבריו, הגדירו במיכתב כ״טובל ושרץ בידו.״

מר צדס חד ש

ה בו רסה

ב ח צי מ חי ר חדשה ב270- לקנות לירות

מחירה של מכונית ״מרצדס״
דגם 220 עולה ביום, עם המיסים,
אלף לירות. הנה מיושם חוקי
אותה מכונית עצמה 3־ 170 אלף
בלבד.
קונים ״מרצדס״ כאילו עבור הפעלתה
כמונית. מחירה בלי המיסים הוא 70
אלף לירות בלבד. רכב למוניות פטור
ממס. עתה קונים רישיון ירוק למונית,
שמחירו היום 100 אלף לירות.
וכך נוסעים ב״מרצדס״ שהיא בתאו״
ריה מונית, מבלי להפעילה כמונית. זה
מותר, לא !

בר־לב
יתקן החוקי ם
שר״המיסחר־והתעשייה חיים גר-לב
מודאג ביותר מהיעלמות מוחלטת של
ההשקעות בתעשייה, בגלל המצב הלא׳
ברור — הן הפוליטי והן הכלכלי. בר״לב
פנה למזכיר ההסתדרות, ירוחם משל,
וביקש את תמיכת ההסתדרות להקפאת
המלצות ועדת בן״שחר לגבי מיפעלים
מאושרים בתעשייה, לשנתיים, כדי לאפ שר
למישרדו להכין הצעות-חוק חדשות
שתעודדנח השקעות בתעשייה.
בר־לב הסביר למשל בי אי״גידול ה השקעות
בתעשייה רע גם למיפעלי
״חברת־העובדים ״,וגם לפועלי התעשייה.

מן עובו
משולחן ושולחן
נציבות מס״ההכנסה החליטה להפסיק
את הנוהל הפסול שהונהג לאחרונה,
לפיו מתחשבנים עם קבלנים גדולים לא
מדי־שנה, אלא בתום הפרוייקט. לפני
הנהגת הנוהל הפסול הזה היו פקידי-
השומה קובעים לכל קבלן שומה מדי-
שנה, יחסית לקצב התקדמות העבודה
והמכירות גם אם לא הושלמה העבודה.
לפני כעשר שנים שינה מי שהיה סגן-
נציב־מס״הכנסה את השיטה, הנהיג כלפי
הקבלנים הגדולים את שיטת חישוב
המס רק בתום הפרוייקט כולו. הדבר
איפשר לקבלנים לעבוד עם כספי המס
משן שנים מיספר, עד ששילמו אותם
לפי ערך נמוך יותר, בגלל האינפלציה.
אחרי הנהגת השיטה הפסולה עזב
אותו סגן־נציב״מס־הכנסה את הממשלה,
ופתח מישרד רואה־חשבון פרטי. הלקוחות
הפרטיים הגדולדם שלו היו —
נכון, כל הקבלנים הגדולים ששינה להם
את שיטת הגבייה. שמו של סגן הנציב
הוא יצחק מן. ,ז ה החוזר עכשיו להיות
נציב מס־ה הכנסה.
אחרי שמן פתח מישרד פרטי, הוא
ניהל משן כמה שנים משא־ומתן בשם
לקוחותיו עם פקיד שומה בשם אורי
מ רון, שהיה אחראי לתיקי קבלנים
גדולים. גם מרון עזב את הממשלה, הצטרף
למישרדו של מן ומייצג מאז בהצ לחה
את הקבלנים הגדולים.
בשנת 1970 מתח מבקר״המדינה (עמוד
)134 ביקורת קשה על השינוי שהנהיג
מן. המבקר קבע כי השינוי נוגד את כללי
המועצה של רואי״החשבון, שאושרו בדצמבר
. 1968 בעיקבות הערות המבקר
משנים עתה במס-ההכנסה את ההוראות
שוב, כפי שהיו קודם לזמנו של יצחק מן.
חוגי מיקצוע שואלים, האם ישמור
הנציב החדש של מס־ההכנסה על השינוי
שמחילים עתה, או האם יחזור לסורו.

הים! הג אוו ה
ה ל או מי ת
ממשלת ישראל שותפת ביותר משליש
המניות ב״בנק הבינלאומי הראשון.״
עוד כ 20-אחוזים מוחזקים בידי גורמים
ישראלים פטריוטיים, בהתאחדות

וידה בריווח
החברה רכבלים
הרווח־לפני-מס של ״החברה לכבלים״
בחיפה, לשנת ,1974/75 יהיה רק 9.5
מיליון לירות לעומת 12.4מיליון לירות
בשנה הקודמת. הרווח הנקי לאחר מס
יהיה השנה 5מיליון לירות, לעומת 6
אשתקד. המכירות השנה תהיינה 100
מיליון, לעומת 79 אשתקד. המאזן השנה
מגלה נפילה קיצונית ברווחים, שבחלקה
נגרמה ע״י השביתה הממושכת במיפעל.
בשנה שעברה חילקה החברה * 15 דיבידנד.
השנה צפויה הקטנת אחוז הדיבידנד
ביחס לירידה בריווחיות.
אגב, לחברה הצטרף סגן־מנהל חדש,
עקיבא הררי, לשעבר מנכ״ל ״קולסו״,
שעזב בפיתאומיות את ״קולסו״ ועבר
ל״חברה לבבלים.״

כשיא מושביץ
ישראלים ואנגלית בפיהם

גידול בריווח, מניב
לעומת זאת חל גידול ניכר בדיווחי
״מניב ״,חברת״ההנפקות של קונצרן
״בלל.״ מאזני החברה, שהוכנו לצורך
התשקיף מס׳ 20 של החברה, שיגייס 12
מיליון לירות בחודשים הקרובים, מורים
על רווח נקי, בשנת , 1974 של 3.7מיליון
לירות, לעומת 2.7בשנה הקודמת.
החברה תחלק דיבידנד של * .10ל־
״מניב״ קרן כללית בת 9מיליון לירות,
וממנה תחלק ״מניב״ השנה מניות־הטבה
בשיעור של *.15

התעשיינים, ראשי ה״בנק לייצוא״ לשעבר
ויהלומנים גדולים. כמחצית ממניות ה בנק
בידי בנק אמריקאי, ששניים מנציגיו
יושבים דרך־קבע בישיבות הנהלת הבנק,
שנשיאו הוא מרק מושביץ.
והנה, בגלל שני הנציגים הזרים —
כל מערכת הרישום של הבנק, כולל שפת
ניהול הישיבות, היא אנגלית. חשפה ה עברית
אינה קיימת בהנהלת הבנק. מי
שיבוא לישיבת מועצת־המנהלים של ה בנק
הממשלתי הזה, יחשוב כי השפה
הרישמית של ישראל היא האנגלית !

בושת מודני ק־דו, שנונה ״השודד הנודד נשריחות האומה״,
עומות להתעוור מחוש עם תביעתו דמישפט חוזר גרו׳ ופתוח

תעגומת * 1*01)9
״...גם בלי להתייחס לרקע של הפרשה
ולפרטים שלה — הרי אפילו מה שנודע
ונתפרסם היא פרשה של התעללות באדם
ועבירה על יסודות החוק והמישפט ואין
צורך לומר זכויות־האדם ...והציבוריות שלנו
עוברת על זה בשתיקה. זה לא אינטרס
ביטחוני ! אלה אינטרסים שילטוניים בעטיפה
של אינטרסים ביטחוניים. וגס על זה
עוברת-הציבוריות אצלנו בשתיקה!״

פרופסור ישעיהו לייכוביץ
* אחד הלילות שד חודש נובמבר 1957 חת ב*
נמל־התעופה בלוד מטוס שהגיע בטיסה ישירד, מפארים.
בין הנוסעים שירדו ממנו היה צעיר מוצק ושזוף,
בעל קומה ממוצעת, שמיקטרת היתה תקועה בפיו. שני
גברים המתינו לו ליד כבש המטוס. הם החליפו עמו
חיוכים ולחיצות ידיים, ליוו אותו אל אולם הנוסעים
הבאים. שם עזרו לו לשאת את חפציו.
האיש הובל אל אחד החדרים שבבניו הטרמינל. נתנו
לו נייר ומכשירי־כתיבה .״תכתוב דו״ח״ פקד עליו הממונה
עליו, שהיה אחד ממקבלי פניו. הדלת נסגרה מאחוריו
והוא נשאר לבד בחדר. כעבור דקות ספורות,
בעודו שקוע בכתיבה, פרצו אל החדר שלושה אנשים
חמושים בתת־מקלעים, שלועיהם היו מכוונים אליו. כאשר
סובב אליהם האיש את פניו הוא הבחין שידיהם
האוחזות בנשק רועדות.
היתה להם סיבה טובה לרעוד.
האיש שהם היצטוו לעצור אותו באיומי תת-מקלעים
הוגדר באוזניהם כפושע מסוכן, בעל מוח שטני, אלים
ונועז המסוגל לכל מעשה שבעולם כדי לחמוק ממעצר.
בקול חנוק הוא התבקש להיתלוות אליהם.
כאשר הובל לבסוף אל מקום מעצרו ירד על האיש
מסד של איפול ומיסתורין. מאותו רגע החל מיבצע שהוא
חסר־תקדים לא רק לגבי מדינת־ישראל, אלא גם לגבי
מדינות מישטרה טוטאליטריות. היה זה מיבצע להעלמת
אדם, למחיקת קיומו, לטישטוש עקבותיו.
עצם המעצר נשמר בסוד ולא פורסם. כל מי שהיתה
לו נגיעה ישירה או עקיפה בפרשה וידע שמץ מהעניין
הוזהר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים לשתוק —
אחרת יבולע לו. עצם פירסום קיומו של האיש ושמו
הוכרזו כעבירה חמורה. כעבור חודש מיום המעצר, כאשר
הוכנס האיש לבית־הסוהר המרכזי ברמלה, נבנה
עבורו תא בידוד מיוחד. אפילו לאסירים שבבית-הסוהר
אסור היה לדעת את זהותו של האסיר הכלוא בתא הבידוד.
הוא הוגדר לגביהם כאסיר א, שאסור להם להתקרב
אל תאו ולהתעניין בקיומו. כך זכה אותו אגף בכלא,
בו הוקם תא הבידוד לאסיר ^ לתואר: אגף האיקסים.

להעביר אל העולם החיצון את הידיעה על מעצרו.
הסוד השמור פשט ברחבי המדינה כמו אש בישדה־קוצים:
מרדכי (״מוטקה״) קידר, עצור מזה כשנה בכלא
רמלה. לגבי מ ב הציבור לא אמר השם דבר. אולם מיספר
רב של אנשים הוכו בתדהמה. מוטקה קידר, שהיה אז
בן ,31 היה דמות מוכרת בחוגים רחבים. שמו הלך לפניו
גם בקרב אנשים שלא ידעוהו.
כאשר דלף הסוד הכמוס החוצה אי־אפשר היה עוד

העובט ו ה? ה
קלילות מו טקהקודשזנחלשלח * לאוו *

עילה מדומה להחזקתו של מוטקה קידר במעצר.
הדבר נעשה בצורה של הדלפה מכוונת, שהיתה אמורה
ליצור את הרושם כאילו מדובר בתפיסתו של פושע מסוכן,
החשוד בביצוע שורה ארוכה של מעשי רצח ושוד שבוצעו
בישראל ושלא פוענחו עד אז.
ערב יום העצמאות תשי״ט, בדיוק לפני 16 שנים,
פירסם ידיעות אחרונות כתבה סנסציונית בחתימת כתב
המישטרה ישל העתון, שבתי פורטנוי :״שורת פשעים
מחרידים, שהסעירו את הציבור והטרידו את טובי החוקרים
במישטרת־ישראל מזה שמונה שנים, ביניהם תעלומת
השוד הנועז בבנק־הפועלים בעפולה ורצח נהג־מונית
בחדרה לפני שמונה שנים — הגיעו עתה לפיתרונם עם
מעצרו -של מרדכי קידר נאמר בידיעה המרעישה.
הכתבה פיארה את טובי החוקרים של מישטרת־ישראל
שלא נתנו מנוח לעצמם במשך שמונה שנים רצופות, עד
שגילו את הפושע .״מזה שנים שמישטרת־ישראל מנהלת
חקירות בלתי־פוסקות בעקבות שוד הבנק בעפולה,״ נאמר
עוד באותה ידיעה ,״מוטקה נעלם מהאופק אולם מיש-
טרת ישראל הוסיפה לנהל חקירות מאומצות בשוד הבנק
ורצח הנהג, עד למיפנה המפתיע שחל בחקירה וגרם
למעצרו של מרדכי קידר. חוקרי המישטרה עצמם הזדעזעו
מהגילויים.״
חוקרי המישטרה היו ודאי מזועזעים מאוד — אחרי
קריאת הידיעה בעיתון. היא גילתה להם דברים שלא ידעו
מעולם. כי מישטרת־י־שראל לא ניהלה כלל חקירות בלתי־פוסקות
בעקבות שוד הבנק בעפולה שבוצע ב־ 30 בדצמבר
.1951 מזה שנים שהטיפול בתיק השוד הופסק לפי הוראה
מפורשת של מי שהיה אז היועץ־המשפטי לממשלת־ישראל.

בעייה של חו ק ו מו ס ר

בשל״ עבירות מיושנות שיוחסו לו ושבהן הודה, אלא בשל
חשד כי ביצע פשעים בעת שהיה בשליחות לאומית רשמית
של המדינה, פורסם בהעולם הזה 1129ב־ 20 במאי .1959

ה ת עלו מו ת שלא היו

ך* חכרה מודרנית אין אפשרות להעלים את דבר
* קיומו של אדם לאורך זמן, כאילו לא היה ולא נברא
מעולם. קשה לעשות זאת גם במקרים של הוצאה־להורג
או רצח. יותר קשה להעלים את דבר קיומו כאשר הוא
עדיין חי.
וכך, למרות מסך ההשתקה הכבד שהורד סביב היעלמו
של אסיר ^ לא נשמר הסוד הכמוס אלא מיספר חודשים
בילבד. כאשר חלפה כשנה מיום מעצרו של האיש, החל
פושט במדינה מסע של שמועות ולחישות. באחד הימים,
כאשר ביקרה א־שה את אחד מקרוביה בבית־הסוהר
ברמלה, הוטל לעברה פתק על ידי האסיר xשזיהה
אותה. היתה זו הפעם הראשונה בה הצליח אסיר x

אלי ת בו ר
להמשיך להסתירו. ואז, לתקופה קצרה של ימים מיספר
בחודש מאי ,1959 הורם המסך מעל אסיר — xמוטקה
קידר, כדי לרדת סביבו לאחר־מכן בצורה הרמטית יותר.
מקרב האנשים המעטים שידעו עד אז על מעצרו של
מוטקה, היה רק קומץ שידע את הסיבות האמיתיות
למעצרו. מתוך חשש שעם היוודע דבר המעצר עלולות
להיוודע גם הסיבות למעצר, שהיו חשאיות יותר מעצם
המעצר עצמו, הוחל במסע ־של טישטוש שנועד לספק

ך* טיפול כתיק נפסק לא משום שהחוקרים לא הגיעו
( 1בו לתוצאות. הסיבה היתד, שונה בתכלית• כבד ב־
,1954 חמש שנים לפני פירסום התגלית הסנסציונית ישל
ידיעות אחרונות, ידעה המישטרה כי מרדכי קידר הוא
שביצע את שוד הבנק בעפולה. יותר מזאת: כבר אז
היתה בידיה הודאה מפורטת של מוטקה קידר על חלקו
בביצוע השוד הזה.
מסיבות שיובהרו בהמשך סידרת כתבות זו, הורה
היועץ המשפטי, בהסכמת מפכ״ל המישטרה, על סגירת
החיק ואי־העמדתו של מוטקה קידר לדין.
גם בקשר לרצח נהג המונית צבי ליפסקר, שנמצא
הרוג בחודש דצמבר 1950 ליד חוף הים של חדרה, לא
המשיכה מישטרת־ישראל בחקירה ולא גילתה שום מימצ־אים
חדשים. כאן נמשכה התעלומה, שכן מרדכי קידר,
שנחשד בשעתו בביצוע הרצח, הכחיש גם אחרי שהודה
בביצוע שורת פשעים אחרים, כל קשר לרצח זה.
אולם בינתיים התפרסם ברבים, מתוך כוונה להטעות,
כי מוטקה קידר עצור כחשוד בביצוע שני פשעים אלה,
דבר שלא היה לו אף קשר קלדש למציאות. כאשר ירד
מסך האיפול שנית על מוטקה קידר, כבר לא התעניין
איש בסיבות שהביאו למעצרו, למישפטו ולעונש המאסר
הארוך שהוטל עליו. בדעת־הקהל ניקשרה הענשתו של
קידר לפשעים אלה, למרות שלא פורסם דבר על מישפטו.
מסע ההונאה השיג את מטרתו. מוטקה נידון למאסר
עולם, אחרי שהורשע במעשים שלא היו קשורים כלל
לשוד בעפולה ולרצח בחדרה. הוא ריצה בכלא 17 שנים
של מאסר, עד ששוחרר לפני כשנה. איש, מחוץ לחוג
מצומצם של בני משפחתו, לא התעניין בו ובגורלו.
רק לפני כמה שבועות החלו אמצעי־התיקשורת להתעניין
מחדש במרדכי קידר שהפך לאזרח חופשי. הוא
רואיין ברדיו ובעתונות בראיונות שהתרכזו בעיקר בתקו־

פת מאסרו הממושכת, בדיעותיו הפילוסופיות ובאמצעים
בהם הצליח לשמור על כושרו הגופני והנפשי בשנות
בידודו הארוכות, עד לפני שלושה שבועות.
היה זה בעת ששר־הביטחון, שמעון פרם, הופיע בפני
הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב, במיפגש שאמור
היה להיות דו־שיח של שאלות ותשובות• לפתע, בתוך
כל השאלות על ענייני ביטחון ומדינה׳ התרומם מתוך
קהל המאזינים מרדכי קידר, מוצק, שזוף ונמרץ כפי שהיה
לפני 18 שנה, בעת שהוכנס לכלא.
הוא ניגש אל המיקרופון והיפנה שאלה לעבר שר־הביטחון
.״השאלה ״שלי נוגעת לתחום החוק והמוסר,״
פתח את דבריו .״שמי מרדכי קידר. נדונתי בפני בית־דין
בדלתיים סגורות. אני מניח ששר־הביטחון יודע את
נסיבות מעצרי ומשפטי. אני טוען שהמישפט נגדי היה
מבויים. אני מניח ששר־הביטחון יודע שעמדתי היתה
והיינה שאני אגיש בקשה לעריכת מישפט חוזר...״

גווייה יצאה מהקבר
ך* נקודה זו איבד שר־דזביטחון את סבלנותו .״האם
הוא סטודנט?״ שאל את הנוכחים על במת־הנשיאות.
מוטקה עצמו השיב לו :״אני סטודנט מן המניין.״ פרם
נאלץ להקשיב להמשך שאלתו.
״הוחזקתי במקום הקרוי בית־הסוהר המרכזי ברמלה
שהאוכלוסיה בו היתה מעורבת. לאסירים הערבים הכלואים
שם אמרו שאני איש־ביטחון לשעבר. זאת אומרת לגביהם,
שאני הכנסתי אותם או את חבריהם לכלא. וזה אומר
לגביהם שדמי הוא מותר והפקר. לאסירים היהודים שם
אמרו שאני אסיר בטחוני, שפירושו לגביהם שאני מכרתי
את המדינה, ויש רק ויכוח כמה מכרתי ובכמה.
״כשיצאתי מבית־הסוהר הסתבר לי שעקרונית המצב
בחוץ אינו שונה מזה שהיה בבית־הסוהר. הציבור אינו
יודע ואינו ׳יכול לדעת בשל מה נכלאתי למשך 17 שנה
בכלא. יש איסור פירסום על כך. הציבור יכול להסיק

לא נרפאה ממנה כל זמן שלא נחשפה כליל, כך גם פרשת
מרדכי קידר תוסיף לנקר, להציק ולהטריד את מצפונה
של החברה הישראלית עד שלא תבורר סופית.
זוהי אחת התעלומות העדינות ביותר בתולדותיה של
ישראל.
פיתרונה אינו פשוט. הוא מסובך אפילו יותר מאשר
פיתרון העסק־הביש, שכבר הפיל ממשלות בישראל וגרם
לנפילתם של ענקים, כמו בן־גוריון, מעל הבמה הפוליטית.
זה מול זה ניצבים בפרשה זו שני עקרונות־יסוד עליהם
מושתתת כל חברה דמוקרטית בריאה.
מצד אחד ניצב העיקרון של זכויות־הפרט במישטר
דמוקרטי: חופש הדיבור שלו, פומביות מישפטו, זכותו
להילחם לטיהור שמו ומחיקת אות־קין שהוטבע במצחו,
לטענתו שלא בצדק.
מצד שני עומד העיקרון של קיום החברה, בתוכה חי

...לא עדן אישי, עדן מיפלצת,
מכך רק מסקנה חד־משמעית: בהתאם לנתונים שהענין
הוא חסוי ושנידונתי למאסר עולם— רק סביר הוא שהאש מות
נגדי היו ביטחוניות ובוודאי מן הסוג החמור ביותר.
״שאלתי היא: מדוע לא יפרסמו הגורמים המוסמכים
שמרדכי קידר לא הואשם אף פעם בעבירות בטחוניות,
קל וחומר לא נשפט ולא הורשע על עבירות בטחוניותד׳
שמעון פרם נעץ במוטקה מבט ארוך .״היה לי ררשם,״
סיפר מרדכי קידר אחר־כך ,״שהוא ראה לפניו אדם שיצא
מהקבר.״ פרם סובב את ראשו, פנה לכיוון אחר, התעלם
משאלתו של קידר ואמר למיקרופון :״מי ה־שואל הבא 1״
מוטקה התיישב במקומו והחל לפטם את מיקטרתו.
אולם הסטודנטים שנכחו באולם לא היו מוכנים לעבור
לסדר־היום על שאלתו, של קידר, כפי שביקש פרס
לעשות. מישהו מהסטודנטים זרק לעבר פרס מדוע אינו
משיב לשאלה .״אינני חייב לענות!״ אמר פרס .״אבל
הזמנת לשאול אותך שאלות!״ הטיחו בפניו.
פרם נאלץ היה להתייחס לשאלתו של קידר .״היה בית-
דין,״ אמר ,״שהחליט מה *שהחליט. לגבי הפירסום בית״
הדין החליט מה לפרסם ומה לא לפרסם.״
בכך הסתיים הדו־קרב המילולי בין מרדכי קידר
ושמעון פרם. אינטרמצו קצר שהיה בו כדי להצביע על
העובדה כי הפרשה המיסתורית של מרדכי קידר טרם
נקברה סופית• היא עשויה לחזור, לבצבץ ולהטריד מחדש.
שכן, היא מסוג הפרשיות שאינן עניינו הפרטי של פרט
זה או אחר בחברה.
בדומה לפרשת העסק־הביש במצריים, שכל הניסיונות
להעלימה ולטשטשה עלו בתוהו והחברה הישראלית

הצד הצודק ירוויח מהגילוי״
אותו פרט וביטחונה. במיקרה זה אין מדובר במליצה או
בכיסוי שנועד לחפות על סיבות אחרות.
בפרשתו של מרדכי קידר קיימת סתירה עמוקה באפשרות
המימוש של שתי הזכויות גם יחד: זכותו של הפרט
לצדק וזכותה של החברה לביטחון. שכן, לא מרדכי קידר
הוא העלול לסכן את ביטחון החברה. עצם מאבקו למימוש
זכויותיו הוא המסכן במקרה זה את -שלומה של החברה.
מה שנדרש ממרדכי קידר הוא להשלים עם האפשרות
שהחברה עשתה לו עוול, שללה ממנו את זכויות היסוד
שלו ואת חירותו שלא בצדק — ולשתוק. נתבע ממנו
להבין שמילחמתו על הצדק הפרטי שלו היא מילחמה

המסכנת את ביטחונם של פרטים אחרים בחברה בה הוא
חי, שאין להם כל קשר למישפטו ולמידת העוול שנגרם
לו, לדעתו.
תביעה זו אינה מעוגנת רק בנימוקים תבונתיים ומוסריים.
היא קשורה גם בשוט המונף עליו על ידי החב־־ה.
מרדכי קידר נידון, אחרי שהורשע באשמת ביצוע רצח
ושוד שאין להם כל קשר לשוד בעפולה או לרצח בחדרה,
למאסר עולם. במונחים של שנות מאסר — מאסר-עולם
הוא 20 שנות כליאה• אסיר־עולם רגיל, עשוי לצאת
לחופשי רק אחרי 16 שנות מאסר, שכן לגבי אסירי־עולם
אין מקובל להפחית שליש מתקופת המאסר בגין התנהגות
טובה בכלא.

עניין מיפלצתי
רדכי קידר שוחרר מבית־הסוהר אחרי שריצה 17
( /שנים מ־ 20 שנות המאסר בפועל של מאסר־העולם שלו.
הוא שוחרר בערבות של צד שלישי. מבחינה משפטית
רשאית המדינה, באמצעות מוסד מיוחד הקיים למטרה
זו, להחזיר את מרדכי קידר לכלא, לריצוי שלוש שנות
מאסר נוספות, גם מבלי לשפטו מחדש.
למרות היותו מודע לשתי עובדות אלה — לסיבון
החברה במאבקו לצדק ולסיכון חירותו האישית — נראה
כי מרדכי קידר אינו מוכן להשלים עם הגורל שגזרו
עליו. השאלה שהיפנה בפומבי לשר־הביטחון שמעון פרס
היתד, רק הסימן הראשון לכך. הסביר מוטקה את הסיבות
שהניעוהו להפר את קשר השתיקה מסביב לפרשה שלו:
״כשיצאתי מבית־הסוהר רציתי להמתין עם פתיחתמאבקי. לא היתד, לי בפנים הערכת־מצב של החוץ. כש יצאתי
נאמר לי שהוועדה ששיחררה אותי יכולה להתכנס
בכל רגע ולהחליט על החזרתי לכלא. לא רציתי להבהיל
אותם ואת כל אלה שהביאו לכליאתי. הדבר מסוכן ביותר
הוא כשיש לך עסק עם מישהו מבוהל, שהאופציות העומ דות
לרשותו הן כד, מרובות ומתוך פאניקה הוא עלול
עוד ללחוץ על הכפתור הלא נכון.
,״חצי שנד, שתקתי. אחר־כו הלכתי ללמוד באוניברסיטה.
שם היכרתי את פרופסור ״קרוי והפכנו לחברים
באותו ערב שהיכרנו. אני הייתי מעדיף לבחור את המקום
והזמן להתמודדות שלי לפי כללים של פייטר, כשהמאבק
הוא על שני דברים: על מה החזיקו אותי? ואיך החזיקו
אותי י עד עתה טיפלו קצת בעתונות בבעיה איך החזיקו
אותי. אולם אי־אפשר להתחמק מהשאלה הראשונה. אני
חייב לגרום לכך שיהיה ברור שלא שפטו אותי על עבירה
ביטחונית אלא על עניין פלילי. מאוחר יותר אתפנה לטפל
בבעיה איך שפטו אותי.
״תוך שנות בדידותי בבית־הסוהר זיהיתי שבמדינה
המושתתת על העיקרון שהמדינה והציבור — או החברה —
הם המטרה בפני עצמה והאדם הוא רק אמצעי להשגת מטרה
זו, זאת רק שאלה של מתי, איפוה ומי יהיה הקורבן הבא
שיועלה על המיזבח. זיהיתי זאת. זה בכלל לא דבר אישי.
אין מה לדבר בכלל על העניין של נקמה אישית. זה דבר
הרבה יותר מיפלצתי. במדינה בה האינסטנציה המישפטית
העליונה היא בית־דין צבאי בדלתיים סגורות ובה אפשר
לכלוא בן־אדם במשך שבע שנים בתא מבודד — הכל
יכול לקרות בה.
״צריך לקרוא לדברים בשמם. בכל עימות שהוא —
לא חשוב באיזה מישור ובאיזה נושא — העיקרון הוא
שהצד הצודק יכול להרוויח מגילוי דברים והצד הלא־צודק
יכול להימנע מהפסד על־ידי העלמת דברים.״
מוטקה קידר רוצה שהדברים ייחשפו ויבוררו עד תום
בפומבי.

(המשך סידרת הכתפות על פרשת המיסתורין
של מרדכי קירר — כגיליון הפא).

ברק היכה בסנוורים
(המשך מעמוד )26
הפרימיטיבי שלה: או שאנחנו נשוט בתעלה׳
או שאף אחד לא ישוט בה. פשוט
וחלק.
כל אותו זמן נשמעו קולות בודדים במדינה
(ביניהם של האלוף מתי פלד ושלי)
שטענו כי פתיחת התעלה לשיט, ובאופן
זמני — עד לשלום — גם בלי מעבר יש ראלי.
היא לטובת ישראל, מאחר שתהווה
מחסום טבעי לחידוש המילחמה על-ידי
המצרים ותגרום ללחץ בינלאומי מתמיד
לשם שמירה על השקט סביב נתיב־המים.
גם על דיעה זו לא נערו מעולם דיון
כלשהו בממשלה. כאשר השמעתי אותה
באוזני חיים בר־לב בלישכתו, לקראת הכנת
הכתבה עם בחירתו לאיש־השנד, תשכ״ט
( )1969 של העולם הזה הוא פסל אותה
מכל וכל.

כקיצור: אותו משה דיין הטוען
עתה שפתיחת התעלה (ודא
לאוניות המניפות דגל ישראל):
היא ערוכה דאי־חידוש המילחמה
ומשרתת את האינטרסים של ישראל,
הוא האיש שגרם לשיתוק
מוחלט •טל השיט כתעלה והיה
אכי הדוקטרינה ההפוכה ששלטה
כממשלת ישראל כמשך שש שנים.

עוי־ופאים

זה פשוט קרה, הודות להברקה של משה
דיין ופעולת צה״ל.

עכשיו כא משה דיין — אותו
משה דיין — ואומר כדיוק את
ההיפך: שעצם שיקומן שד ערי
התעלה, והחזרת חיים אזרחיים
שוקקים כהן, משרת את האינטרס
שד ישראל ומכטיח את אי-חידוש
המילחמה.
ותמורת השמעת דיעה זו, המלמדת ש-
שר־הביטחון משה דיין היד! כסיל גמור,
מוכנים יהודי אמריקה לשלם לו אלפי
דולרים, בעוד שאולמי־ההרצאות בארצות-
הברית נסגרים לפני איש כמו מתי פלד,
שהשמיע את אותה הדיעה לפני שש שנים
ומעלה.
מופלאות דרכי היהדות האמריקאית.

דיקטטורה צבאית
יני מגלה את הפרטים הגנוזים של
פרק זה כדי להוכיח עוד פעם שמשה
דיין היה שר־ביטחון עלוב. חבל על הזמן
והנייר. דין ההיסטוריה על כישוריו של
משה דיין כבר נחרץ. האיש היה מצביא
כושל, מדינאי קטסטרופלי והוגה־דיעות
אפסי. בקיצור: לא־יוצלח כאריזמטי.
איני חושב על העבר, אלא על ההווה
והעתיד.
דיין הלך, וחברו בא במקומו. גולדה ואבן
פינו את מקומותיהם לרבץ ואלון.

ך * וא הדין, בצורה פשוטה וברוטאלית
1 1עוד יותר, לגבי התוצאה השלישית
של מיבצע־ברק: שיתוק ערי התעלה.
כאשר הפגיזו המצרים את העמדות הח פוזות
של צה״ל על קו המים, שהוקמו
כדי למנוע שיט מצרי, הפציץ צה״ל את
ערי התעלה.
באלבום הרישמי של צה״ל 1000 ,הימים,
בעריכת תת־אלוף יצחק ארד, ניתנה ה־גירסה
הרישמית של מיבצע ברק כך אולם~לגכי ׳ ליקויי־היסוד ״,המת״...עוד
תלוייה ועומדת בעיית תיחום קו גלים כפרק זה, לא השתנה
דבר.
הפסקת־האש בתעלה עצמה. ישראל מבהירה
עמדתה: הקו עובר באמצע אמת-
כיום, כמו אז, אין דיונים רציניים על
המים, ופירוש הדבר — עיקרון של הדדיות. הכרעות מדיניות. החלטות גורליות אינן
אם פתוחה התעלה לאחד — היא פתוחה
מתקבלות בתהליך של בדיקת הנתונים,
למישנהו. אם סגורה — סגורה לכל.
שקילת פיתרונות אלטרנטיביים, התמודדות
״ב־ 14 ביולי עורכת ישראל שיט־מיבחן של דיעות, דיון והחלטה.
לאורך התעלה, בקטע שבין קנטרה ל-
בממשלה הנוכחית, כמו כקודמותיה, כל
פורט־תאופיק, בחמישה מקומות. המצרים התהליך והנוהל האלה פשוט אינם קייפותחים
בבאש. התקרית מתפתחת לקרב
מים. אין זכר למנגנון שהיה דרוש לשם
אש של טנקים וארטילריה. חיל-האוויר ה
דרומה .כך. בצורה נוקבת ביטא זאת, לא מכבר,
ישראלי נכנם לפעולה. האש יורדת
אהרון יריב, כאשר פרש מן הממשלה.
״בסואץ נדלקים בתי-זיקוק. בפורט־איב־ במיכתבו ליצחק רבין, ב־ 29 בינואר השנה,
רהים נפגעת סוללה של תותחי־חוף. בים התלונן בהקשר זה על ״דרך עבודתה של
הממשלה, שאיננה נראית לי נאותה והוסוף
— משחתת מיצרית.
למת אח הצרכים.״
״ביומה השני של התקרית שולחת מצהיום
תמהים משקיפים רציניים
ריים מטוסים לתקוף את כוחותינו ממיזרח
+לתעלה. היא מאבדת שבעה ממטוסיה. אחד איך נעשו דפני •טמונה שנים כ־ממטוסינו
נופל, אך טייסו צונח בשלום היסח־הדעת דכרים, שכפו עד המדינה
מדיניות שאיש לא חשב
בסיני.
עדיה מראש. אולם היום נעשים מפסיק עצרת־האו״ם

״מושב־החירום
כהיסח-הדעת דברים חדשים, הכואת
דיוניו, כדי לאפשר למועצת־הביטחון פים עד המדינה מדיניות לשנים
לטפל במשבר.
הכאות.
״אך בינתיים נקבעות עובדות.
היסטוריון בעל אירוניה דקה יכול היה
ההרפתקה שד •טליטי מצריים פולטעון
כי בישראל קיימת למעשה דיקגעת
כאוכלוסי הערים השוכנות
טטורה צבאית. על אפו ועל חמתו של
לאורד התעלה. גד חדש שד פלי צה״ל. כי בהעדר הנחייה מדינית ברורה
טים נוהר מערכה.
מצד הממשלה, נאלץ צה״ל לפתור בעיות
״גל התקריות שוכך עד מהרה, ובסוף מעשיות בדרך כלשהי. מתקבלות החלטות
קטנות, שאינן מודרכות על־ידי שום מדייולי
מושג הסכם לאי־שיט הדדי.״
ניות (שאיננה) אך היוצרות מצבים המכשיטה.

הפצצת ערי־התעלה החלה
תיבים לממשלה מדיניות.

אילת-תל אביב
ת ל אביב-אילת

כמשק פד מחלד מילחמת-ההת-
שה. ככל פעם שהארטידריה המצרית
פתחה כאש עד מעוזי קו בר־לב,
השיכו המטוסים והתותחים
שד צה״ד כיצירת הרם נוסך כערים
אלה, עד שהפכו דערי-רפאים
נטושות.

פ נסיעות מיד ום
13 נסיעות ביו ראשון
אוטובוס גוחים בזמחגי אויר
בל ואת ב־פ 3לי בלבד(מם לולאחד)

כאשר הוטבעה אח״י אילת על-ידי טיל
מצרי, הגיב דיין בהשמדת בתי־הזיקוק
בסואץ.

היתה זאת מדיניות ישראלית.
היא היתה הגיונית רק אם נת•
קכלה ההנחה שסילוק האוכלוסיה
המצרית האזרחית מאיזור התעלה,
והחרכת הערים לאורכה, הם

פר טי בכל ל ש כו תהמ1דיעין.

אגד ־ ה הנ הלה

לטוכת האינטרסים המדיניים וה־צכאיים
של ישראל.
אני קוכע גם כאן כאופן החלטי:
מעולם לא היה על רף דיון
רציני׳כממשלת ישראל, מעודם לא
הונח עד שולחנה פירוט מיקצו־עי
שד הנימוקים כעד ונגד, ומעולם
לא נתקכלה עד כף החלטה.

ז -חן,

אין לי ספק שהמטה הכללי של צה״ל
משווע להנחיות מדיניות מידי הממשלה —
הנחיות שנקבעו אחרי דיון מעמיק, תוך
שקילת כל הנתונים (ובכללם הצבאיים).
אין לי ספק שקצינים בכירים, כמו אנשי-
המפתח בכל שאר מערכות המדינה, עומדים
בחרדה גוברת והולכת מול חזיון
זה של קבוצת יהודים טובים, הקרויים
״ממשלה״ .שאין להם היכולת והכלים הדרושים
לקביעת מדיניות לאומית.

לאן מוכיד מצב זה — עד כך
מלמדות תוצאותיו שד ״מיבצעי־כדק״
— מיכצע קטן, נשכח, שכמעט
איש אינו זוכר אותו, ושאי־ 1
נו מוזכר כשום ספר היסטוריה.
העולם הז ה 1966

במדינה
בי דו ר

קשקשת 1966

תנשבץ

!1111:1ס הי ה

1966

טרמ 3גול הנוסטדגיה

עולב הרוח הפסיד
מדעגים, אך עולב הבידור
זכה בכוכבת-זמר
״הם״ לא״סתמ^להקה טובה, הם להקה
טובה מאד,״ כך הגדיר העיתונאי ישעיהו
(״שייקר!״) בן־פורת את שלומית אהרון,
יובל דור, עמי מנדלמן וצבי(״קיקי״) רוט־שטיין,
משתתפי המופע הכל עובר חביבי,
והסביר בכך מדוע בחר בארבעה אלה
להופיע בתוכנית הראשונה של-מגזין הטלוויזיה
הלילה, אותו הוא עומד להנחות.
הרביעייה העליזה הזו היא תוצר של
שידוך שעשה המפיק אמנון ברנזון בין
שלושת הגברים לבין שלומית אהרון ב־תוכנית־בידור
שתפסה טרמפ על גל הנוסטלגיה
השוטף כעת את העולם כולו.
צעקות ומחיאות־פף. בערב, המורכב
משירים לועזיים וישראליים של שנות־החמישים,
מצליחים הארבעה להביא את
הדור אשר לא ידע את אלילי הרוקדרול
דווקא, למצב שבו הוא מגיב על מישמע-
אוזניו בצעקות היסטריות.
אך עד שהגיעו למצב כזה עברו אר־

הפעל את דימיונו ונסה לנוצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת ׳,ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

קשקשת 1964

• כנס של בוגרי קשקשת, שבאו
עם סדינים על ראשיהם, כי אין להם
מכוניות לנסוע לדרייב־אין.
אילה פנשושה, קיבוץ נתיב־הל״ה,
ד.נ. האלה
• פיפי סימולטני בבית־חתינוקות.

שאול יהישלום,

רח׳ אורלנסקי ,7פתח־תיקווה
• מיזרקת תיווכי קיסינג׳ר הולכת
ופוחתת, בעיקבות כישלונותיו בישראל
ובווייאט־נאם.

גיל ביומן,

רח׳ הגליל 7א׳ ,חיפה
• הדלת של קולנוע אלנבי אחרי
ההקרנה חינם.
הלל גזית, רח׳ הר־ציון ,11
ראשון־לציון
קרחת מאושרת.
עמדי לוי /שד׳ בן־גוריון ,35
תל־אביב

הפל עובר חביבי*
במקום אוניברסיטה
בעת הצעירים, כל אחד בדרכו־שלו, את
דרך־הייסורים שהיא מנת־חלקו של כ>
אמן צעיר בדרך אל ההכרה.
יובל, קיקי ועמי נפגשו בלהקת־התות־תנים,
וכבר אז אמר עליהם המעבד והמלחין
אלדד שרים, שהוא מנהלה המוסיקלי
של התוכנית, כי הם ״שלושה חבר׳ה רציניים
שעוד יגיעו רחוק.״ כאשר השתחררו
מהלהקה עברו השלושה דרך
אינסוף אמרגנים שהבטיחו אינסוף הבטחות,
אך המכסימום שקיימו היה שיבוצם של
השלושה כלהקת־ליווי או-כמקהלת־רקע בפסטיבלים
למיניהם.
קיקי, יובל ועמי התייאשו עד״כדי-כך,
שהחליטו לנטוש את המוסיקה לטובת לימודיהם
האוניברסיטאיים. ואילמלא אמנון
במזון שפנה אליהם ברגע שלפני־האחרון,
היו אולי מתווספים אל שורות הסוציולוגים,
פסיכולוגים וכלכלנים נוספים, אבל עולם-
הבידור היה מפסיד שלישייה קולית שהוגדרה
על-ידי מביני-עניין :״התשובה של
1975 ללהקת גשר־הירקון של .1965״
כוכבת חדשה. שלומית אהרון, בניגוד
לרעיה הגבריים, היתה כוכבת להקת
פיקוד־המרכז, והתפרסמה בשיר יש לי
אהוב בסיירת חרוב. לאחר שחרורה נחטפה
על-ידי תיאטרון בימות להצגת מחברות
החשק.
כתום הצגת הבכורה של הכל עובר חביבי
היו אנשי־מיקצוע שאמרו עליה כי היא
זמרת ברמתה של אסתר עופרים.
כך או כך, דבר אחד בטוח: בהכל עובר
חביבי נולדה כוכבת־זמר חדשה.
* מימין: יובל דור, שלומית אהרון,
קיקי רוטשטיין, עמי מנדלמן.
העולם הזה 1966

השבוע בדרייב אין
בשעה 7.30
הסרט לכל המשפחה

״טרזן, מלך הג׳וגגל״
מאוזן :
.1נהר גדול ברוסיה האירופית! .5
כינוי־גנאי לעיתונאי! .10 ממנהיגי תנועת־הפועלים
בארץ (ש״מ)! .11״כובע״ הבית!
.13 שתפקידו הרישמי למסור הודעה בשם
מוסד! .14 יהלום! .15 חשאי! .16 עץ־יער
נפוץ בישראל! .17 בתוכו! .18 מילת־זירוז!
.19 או״ם בלי ראש! .20 מקביל לקנה!
.22 גלדיאטור! .24 חביב בלי קץ! .25
מין ריקוד! .27 האזנה! .29 מין מינעל! .30
התקוממות! •32 שחקנית-קוליוע הוליוודית
(ש״מ)! .34 בשביל! .36 בוא הנה! .38 חיל
ורעדה! .41 שולי הכובע! .43 חומר מינרלי
לבן המתקבל משריפת גיר! .44 מכרסם
קוצני! .46 גם! •47 מחץ .49 .הנקודה
הדרומית ביותר בארץ! .52 יישוב ותיק
בארץ! .55 אני אוסר! .56 סרט בכיכובה
של גילה אלמגור! .58 איכות! .59 תו־נגינה!
.60 מין ריקוד! .62 אדון! .63
צליל! .64 אחת מצורות זחלי־החרקים!
.66 חשוף־רגליים! .67 כעבור! .69 מחל
על זכותך! .71 היא די־זהב! .73 התייפח!
.75 משמשת לבניין! .78 צרתה של שרה!
•80 מין משקה! .81 עיבד את הבצק! .82
מכשף! .83 הרעיל; .85 העוגה היא כזו!
.87 ספר של אבא אבן; .88 עובד פשוט;

.90 מכינויי האלוהות! .91 שכונה; .92
דחייה! .93 בן עם ישראל.

מאונך:

.1מן המכרסמים, נפוץ באמריקה! .2
נקנה; .3סופה -של וינה; .4זכר בבקר!
.6תיבת־דואר (ד״ת)! .7גש הלום! .8
פריחה; .9כוהן לאל ברהמה; •11 מלחין-
אופרות צרפתי; .12 יחידה צבאית! .21
מדינה באפריקה; .22 אדמה המצוייה בנגב;
.24 חבורה עליזה! .26 כריכה; .28
רדיפות־דת! •31 קערת־מרק גדולה; .33
עלוב; .34 כלל סימני השפה! .35 וניל;
.37 דג־מאכל שוכן־ים! .39 עבר! .40
פרח־נוי; .42 מושב בארץ! .45 הזהב
השחור; .47 מתת; •48 מין גבינה צהובה
קשה; .49 עץ־מחט מצוי; .50 נהר באיטליה;
.51 נכנסו להריון! .52 מיפלגה
בארץ; .53 מונח בתורת החשמל! .54
הגה! .57 מתגורר! .60 נס! •61 לקיחה
מלמטה למעלה; .63 לח! .68 בית־אולפן!
.70 רחמנא ליצלו (ר״ח); .71 קידומת צרפתית!
.72 מין קוקטייל! .74 היפופוטם!
.76 אמורטיזציה; •77 גבוה! .79 ערירי!
.84 חלק מצינור־העיכול! .87 עיר־נמל
בארץ! .89 סיעה מפוצלת בכנסת; .91
רך בצאן.

בשעה 9.45
בריג׳יט בארדו, נטלי דילון

״דודך השמלות״

0 0 0 0ר 00 00 0 0 0 0 9

בסיטונות
• שמלות הריון
• מ כנ סי הריון
• טוני קו ת הריון
• ח לי פו ת הריון

כ הן

מודל

הל-אביב, רה׳ נחלת בנימין ,4
קורה ב׳ ,דדך החצר
פתוה עד 7בערב
(סגור בשעות )2-4
להי*נוה ע״י סוכן: טי* ,50344 .ת״ד

(המשך מעמוד )13
אנשי סוללת הארטילריה, ודום לא הבינו
מה הוא רוצה, למעשה היה קשר אלחוטי
עם כל היחידות, עם מחלקת התול״רים,
הפלוגה של ב. ומפקד החטיבה.

כיתור ב טוו ח
15מטי
ך* מג״ד עצמו ישב על הטנק וכיוון
( | את אש הטנק הבודד על המצרים ב־תחנת־הרכבת
סאראפיאום. וכך שהינו שם
כשעה, בלבטים ותצפית. אז הזר דן לזחל,
אמר לי לשבת ליד המקלע הפלוגתי, ונסע.
את כל המטרות זיהיתי במשקפת, יחד עם
סרן אהוד. דן החליט לנוע צפונה, לא
אמר לאף אחד מה הוא הולך לעשות. סרן
יהודאי, שנהרג בקרב הזה, עוד הספיק
לצעוק בקשר :״מה אתם נוסעים י יש שם
עוד המון מצרים.״
דן אף לא ענה. נענו בעקבותיו צפונה
וחטפנו אש חזקה מכל האזור שלפנינו:
מהחורשות שהיו ממש צמודות למסילת
הברזל מימין לנו, מהגבעות של המיתחם
החטיבתי, ומהחורשות שהיו לפנינו. מיד

כדי אש. מאש זאת נפגע כנראה בארי ונהרג.
מיד פתח כל הכח באש לעבר המשאית,
והמצרים ירדו ממנה ותפסו מחסה
בצד השני של המסילה 40 ,מטר מאיתנו
מזרחה.
באותו זמן חטפתי אש 15 מטר משמאלי,
ממיבנה בן שני קומות. חיילים מצרים התקדמו
גם מסימטה משמאלי: כ־ 20 חיילים
מצרים 20 ,מטר ממני. מצרים נוספים ניסו
להתקדם לאורך החושות 200 ,מטר מאיתנו.
ובנוסף לכל זה חטפנו גם אש ללא הרף
40 מטר מאיתנו, מהצד השני של המסילה.
בקיצור — היינו מכותרים בטווחים של
20 מטר, בקשת של 200 מעלות, כשנקודות־המוקד
חן הבית מעלינו, בעיקר מעלי, חיילים
מצרים המנסים לחצות סימטה 30 מטר
ממני, לא רחוק מהבית, וחיילים מצרים
המנסים להתקדם אלינו לאורך החושות.
לתדהמתי ראיתי באותו רגע שני חיילים
שלנו, אלה שהיינץ הוריד מהזחל שלו,
באים רגלי לאורך הרמפה, מבלי שהם
יודעים שמצידה השני של הרמפה שוכבים
מצרים ויורים עלינו. הזהרתי אותם וכוונתי
אותם חמישה מטר ממני, בצד השני של
הסימטה. נתתי הוראה להשגיח אך ורק על

1111ך׳ ! 11ת י 11 כך נראו חושות החימר של תחנת הרכבת סאראפיאוס
111 11111״ 11111 אחרי הקרב שהתחולל בין סימטאות הכפר המצרי הקטן
שצמח ליד התחנה. על קירות הבתים עדיין נראות סיסמאות בערבית, שנכתבו בבחירות.
לאחר שהחילונו לנוע נכנסנו למארב,
הטנק נפגע מיד. הזחל שלנו עקף אותו
והמשיך לנסוע, ונחלץ מארגז האש.
בפלוגה של חי. נפגעו שני זחלים׳ וחיי לי
הפלוגה, במקום להיחלץ מארגז האש,
ירדו באותו קטע מהזחל״מים, כשהם עוזבים
פצועים אחדים בזחלים עד סוף הקרב.
הם ירדו לעבר החורשות בצורה לא מאור גנת,
והיות שבחורשות היו מצרים שירו
עליהם, מוסתרים מאחורי עצים ובתים,
נהרגו שם עשרה חיילים שלנו, ביניהם
יד,ודאי, ונפצעו כ־ .25 באזור הזה היו ה-
סמג״ד, חיילי הפלוגה שנשארו, כ־ 30 לוחמים
ושניים מצוות הטנק שחטף טיל.
אנחנו, הזחל הבודד, נענו צפונה, במטרה
לעבור את הקטע הפתוח. שני חיילים מ־פלוגתו
של חי. נשארו בקטע החשוף ש לאורך
המסילה. הזחל שלנו עבר את החורשות
ונכנס ממש לתוך מיתחם סאראפיאום.
ראינו מיד שאנחנו בתוך מיתחם. ממולנו
בטווח 30—20 מטר חיו חיילים מצרים,
אחד אף סימן לנו באצבעו המרכזית —
״נא !״ דן ראה זאת, הוריד את חיילי מיפ-
קדת הגדוד מהזחל״מים והתחיל לנוע חזרה
ברגל לחושות של הקטע החשוף. אני עם
נהג הזחל״ם, ועם סרן בר. חיפינו עליהם
מאחורנית, ונסענו אחריהם.
דן נעצר ליד שתי חושות, צמוד למסילה,
מצידה המזרחי. תוך שנייה הסתבר לי
שאנו מכותרים. הכנסתי את הזחל״ם רברס
וקידמתי אותו לקיר החושה. נעמדתי
בהצטלבות סימטאות. הספקתי לראות את
הזחל של חי. שבא אחרינו, עשה את כל
הסיבוב שלנו, וחזר לפלוגה שלו 300 מטר
דרומה מאיתנו.
באותו רגע הבחנתי במשאית מלאה חיילים
מצרים נעה לכיוון שלנו מהצד השני
של המסילה, טווח 40 מטר מאיתנו, תוך

הבית בן שתי הקומות, ששום מצרי לא
יירה ממנו. לשקי נתתי הוראה להשגיח
על קטע שהיה בשטה מת כלפיו, ואני השגחתי
על קטע של 200 מעלות. היינו 14
חיילים מכותרים.
היה שם עוד קצין, ואני השתמשתי ברובה
של נהג זחל״ם. דן עצמו, עם בארי,
התמקם 15 מטר דרומה לי. בכר, עם חיילים
של מחלקת הקשר, התמקמו 15 מטר דרומה
לדן, לאורך החושות.
מאותו רגע, ניהלנו למעשה שקי ואני —
עד ששקי נפגע — ,קרב־אש עם המצרים
בטווחים של מ־ 15 עד 100 מטר מכל הכיוונים,
אך בעיקר באזור הסימטה, שללא
הרף הם ניסו לחצות אותה. לא נתתי להם.
פעם הם התקרבו לאורך החושות — שהיו
בשטח מת לשקי, אך גלויות לגבי, עד 50
מטר לשקי, מבלי שהוא הרגיש. סילקתי
אותם.
גם מצד מזרח של המסילה תקפו המצרים
מטווחים של 40 מטר עד 150 מטר. לא היה
לנו בכלל מחסה שם.

נשארו רק
7כדורים
ך• ד נמשך הקרב כשעה ללא הרף.
פתאום נשמע צרור ארוך, וראיתי
שעדות נפגע בראשו קשה, ושקי לידו
נפגע יחסית קל, והקצין שלידם בהלם.
מסתבר שעדות הסיר את עיניו לעשירית
שנייה מהבית ואז מצרי אחד הצליח לירות
בו משם.
כל אותו זמן אני הייתי עסוק עם הסימטה
20 מטר משמאלי, שממנה ניסו חיילים מצרים
לפרוץ אלי.
הם שלטו למעשה על הגישה לבית.

נתתי הוראה לשקי להשגיח על הבית. הוא
דיווח לי שעדות כנראה נהרג. מלאתי את
הבית בעשרות רימונים, והברחתי משם את
המצרים, שהיו במצב שהיו יכולים להגיע
דרך הגג עד מעל לראשנו.
הידלקווי נגמ״ש ומשאית מצריים עם
טילי הלאו שהיו אתי. השתמשתי בחם
לראשונה. באותו זמן שמעתי מאחורי נפץ
עז. הזחל״ם שלנו חטף פגיעה ישירה. חלקו
הקדמי התפרק מפגיעת בזוקות. איתרתי
את העמדה שמשם נורה הפגז, והכנסתי
לשם טיל לאו.
המשכנו במלחמה במצרים הקרובים
אלינו. לאחר שעתיים ו/4-נ, שעברו כאילו
דקה, התקדמו אלינו המצרים עוד יותר,
והיתד. סכנה של כיתור ממש בגיזתו שלי.
יריתי בודדת, וקראתי לשקי להצטרף אלי.
דילגנו לאזור הזחל״ם, תוך שאני מציף את
הבית בן הקומותיים ברימונים.
למעשה אז היה כבר המצב חמור. זה
היה רק עניין של זמן שיאגפו אותנו מכיוון
החושות שנצמדנו אליהן ויופיעו מעל ל ראשינו.
המיצרים ניסו שוב ושוב לפרוץ
מכיוון הסימטה. נשארו לי עוד שתי מחסניות
בלבד, אחרי שיריתי כבר 17 מחסניות.
נשכבנו מתחת לזחל. האש שנורתה אלינו
מכיוון הרמפה נעשתה יעילה מאוד. המצרים
ירו ללא הרף אבל לא התקרבו פיזית.
נעזרנו בחייל, קשר אמיץ, שהתנדב
לעלות חשוף מדי פעם על גג החושה ולראות
שלא מכתרים אותנו ממש מעל ראשנו.
באותו זמן שמרתי מפינתי עם הרובה על
התקדמות מצרים מטווח 100—50 מטר.
אולם לאט לאט, הם התקרבו אלינו יותר
ויותר לאורך החושות. החלטתי לקפוץ לדן,
בפעם ראשונה מאז הקרב, לאחר ששמעתי
אותו באלחוט מבקש ללא הרף תגבורת.
הוא עדיין ביקש ארטילריה, ובגלל הטעות
בניווט, שעדיין נמשכה, קיבלנו אותה כמובן
במקום אחר. לעומת זאת קיבלנו ארטילריה
מצרית עלינו בדייקנות רבה.
ליד דן ראיתי את בארי הרוג. חזרתי מיד
לעמדה שלי. המצרים היו עכשיו כבר בטווח
של 30—25 מאיתנו. אמרתי לדן שזו
המחסנית האחרונה שלי. ואז שמעתי רעש
של טנק. זו היתד, התיגבורת. הטנק נע
בצד השני של מסילת הרכבת, הרעש שלו
הבריח עשרות מצרים.
לראשונה תפסתי את ממדי הכיתור שלנו.
הטנק היה כבר מולי. הלחץ מאיתנו ירד.
עכשיו הופיעה פלוגה של נחשון, חצתה
את השטח הפתוח תוך שימוש בעשן והתחברה
אלינו. כוונתי אותם לאורך החושות
שהמצרים נמלטו מהן. הטנק כבר
למעשה היה לפנינו, צפונה, כשהוא מפצפץ
את המסגד. החיילים של נחשון נעצרו
מהצד השני של הסימטה, ושאקי ואני
גררנו את עדות ההרוג והנחנו אותו ליד
בארי בתוך חדר.
מתוך 14 המכותרים היו לנו שני הרוגים
ופצוע אחד, עד אותו רגע. נחשון שילם
בהרוג בהתחברות אלינו, שבאה אחרי
שלוש שעות של קרב.
בדקתי את מצב התחמושת שלי: נשארו
לי שבעה כדורים. לוא הייתה התיגבורת
מאחדת דקה או שתיים, היה זה מאוחר
מדי בשבילי.
על חלקו בקרב סאראפיאוס קיבל
אסא קדמוני * את עיטור הגבורה
— הצל״ש הגבוה ביותר,
שרק שמונה מבין לוחמי מילחמת
יוס־הכיפורים זכו בו. ועדת־העי־טורים
נימקה את החלטתה להעניק
לו את אות הגבורה בנוסח הבא:

ביום 17 באוקטובר ,1973 פקד סרן
אסא קדמוני על חוליה מכוח לוחמים
ממיפקדת הגדוד. כוח זה נותק משאר
הגדוד בסאראפיאום, בתוך מיתחם של
גדוד מצרי. עיקר הלחץ שהפעילו המצרים
היה מצפון, לכיוון החוליה של סרן
אסא קדמוני. לאחר זמן קצר נפצע אחד
מאנשי החוליה ואחד נהרג. סרן אסא
קדמוני השמיד שתי משאיות עם חיילים
מצריים, ונלחם לבדו נגד כוחות מצריים
גדולים שניסו להסתער על הכוח המנומק
והגיעו עד למרחק מטרים ספורים
ממנו, במשך כארבע שעות, עד שהגיע
כוח החילוץ.
במעשיו אלה גילה אומץ־לב, דבקות
במשימה וגבורה עילאית אגב חירוף־נפש.

* השבוע, אחרי שהעולם הזח פירסם
לראשונה כי אסא קדמוני הוא מחוסר
עבודה ושכל מאמציו לחזור לשירות־קבע
לצה״ל נענו בשלילה, הציע צה״ל לקדמוני,
לפי הוראת שר־הביטחון, לחזור ולהתגייס
לצה״ל.
במדינה תיירו ת
ההימור של השר קול

המודעות התפרסמו תשעה
חודשיב —-עד שחחזיט
השר קו? ,כי הן?וראות זזגות
״חוואתמח, חבש וג׳יבריל הזמינו מקומות
ב־ 101 לשנה החדשה,״ בישרה !מודעה מעל
דפי מדריך־התיירות השבוע בישראל, המוצא
עבוד תיירים המגיעים לישראל. דאה
אותה שר־התיירות משה קול — וקולו
נדם.
אך כאשר הופנתה תשומת־ליבו לשלוש
מודעות נוספות במדריד הנ״ל — יחזר
אליו קולו. האחת, של חברת־הליווי אס־קורט,
הציעה לתיירים ליווי של בו/בת־זוג
לבילוי של!ערב סוער, או, להבדיל, לשיחה
וסעודה שקטה. השנייה הציע מסג׳ מושלם
בדירתו של התייר. השלישית, פשוטה,
ברורה וסולידית, קראה לתייר הבודד לפגוש
אנשים ולעשות לו חברים בעת שהותו
בישראל.
בתור בדיחת. עיין השר במודעות,
והחליט כי מאחריהן מסתתרים, ללא־ספק,
כוונות ושירותים בלתי־מוסריים. הוא שינס
מותניו, וב־ 28 באוגוסט 1974 הריץ אל
אברהם (״כושי״) לוי, בעליו של המדריך,
מוכתב בזו הלשון:
״עם כל ההערכה לפירסומים שלך ולתרומתו
לפיתוח התיירות, אני מגיע למסקנה
שיותר לך וגם למישרד״התיירות שתתבטל

א׳ווסאא 1,1,ס׳ווזזסס
״ 101 8ז: 8 0 0 8 1 8ז״
!ומזגו ס 0צ 8פ 10 8 0
?ס ססאונח פם1ז\\ ו,
טאו ,׳דאססבזססתאז
:בזיזספיז סאווגזוועוס

1x 1.
* ו׳זסא־ז

י • סאעסזי-׳ע״זאססס
. *08׳ 0מאאשסגית

0ץ 1.א.זי\:ב 0א01 אנץ\8
ג&סעאסש

1.131.

^ 1ז\׳8

1£1 880910

? 6146)* 1^ 833896
י 0י1ק ץ ווסץ זי

מודעות כ״השכוע כישראל״
איפה נפגשים ג׳בריל וחבש?
ההמלצה של המישרד על החוברות השבוע
הזה בישראל. אתם תהיו יותר חופשיים
ולא מוגבלים, ואנו לא נישא באחריות.
למשל, בעמוד 22 של החוברת מיום 1.8.74
יש פירסום על הפיאנרבאר 101 בתל-אביב,
ושם כתוב. :חוותמה, חבש וג׳יבריל הזמינו
מקומות ב־ 101 לשנה החדשה /אפילו
בתור בדיחה זה לא מתאים להדפסה בחוברת
מומלצת על־ידי מישרד־התיירות.״
את מדריד־התיירות שלו, ועוד אחרים,
מוציא ״כושי״ החל משנת ,1962 מדי יום
חמישי בשבוע. המדריך נפוץ ב־ 20 יאלף
עותקים, ומחולק חינם־אידכסף בכל לש-
כוודהתיירות, בתי־המלון ושדות־חתעופה
בארץ, ומעניק לתייר המגיע ארצה מידע
על אפשרויות־הבילוי הפתוחות בפניו.
העו ל ם הז ה 1966

;עכשיו; אור גדר מכופ ף
אתח ״ המין של עצמו
ך• יה צפוי שזה יקרה. זאת היתד,
! | רק שאלה של זמן כדי שאורי גלד,
מכופף המפתחות והמזלגות הישראלי, המוסיף
לשגע את העולם, יתפנה להוכיח את
אונו !גם בתחום המין.
והוא עשה זאת. הגיליון האחרון של יר־חון־המין
הנפוץ פנטהאוז, המיתחרה ב-
פלייבוי במידת ההעזה והחשיפה של צילומי
העירום שהוא מפרסם, הקדיש לא פחות
מתשעה עמודים לראיון מיוחד עם איש
הפלא הישראלי. פטסי לדג׳ר, עתוגאית
בריטית שמאמריה מתפרסמים באובזרבר,
בדיילי טלגרף ובעתונים בריטיים אחרים,
ראיינה את אורי גלר במשך כמה שעות
במלון לונדוני, הצליחה להוציא ממנו כמה
גילויים על חיי האהבה והמין שלו. בין
השאר היא הוציאה מפיו את הגילוי המרעיש
— העשוי אולי להועיל ללא מעט
נשים — כי הוא מסוגל לבוא במגע מיני
עם אשה מבלי לגעת בה בכלל.
אבל — חזון למועד. קודם כל יש לאורי
גלד לבשר בשורות טובות בתחום הדת
והאמונה. הראישונה שבהן: הוא מכחיש
בכל תוקף שהוא המשיח.
״קודם כל, אינני רוצה שהבריות יחשבו
שאני המשיח,״ אומר אורי .,״וגם שלא
יחשבו שאני איזה משה חדש או משהו
דומה. אני מאמין בעומק ליבי באלוהים.
אלוהים ברא את כולנו. מתחת לאלוהים

אין לזה שום קשר עם מין. נשים הן
הרבה יותר רגישות, הן בעלות פתיחות
יתרה והן נוטות יותר להאמין מאשר
גברים. יש הרבה היבטים בנשים בהן
הן מתעלות על הגברים.״
בנקודה זו בערך נשאל גלר האם הוא
מסוגל להבחין אם אשה רוצה ללכת עמו
למיטה? ״כן,״ הוא משיב ,״אבל בדרך
כלל אני עושה זאת ברגש האישי שלי,
מבלי להשתמש בכוחותי. אם באמת אני
שואף לדעת אם היא רוצה, אני יכול להיכנס לראשה.״

לא הולך
לאורגיות
*£ת בתוליו איבד אורי גלר, כך
הוא מתוודה בראיון לפנטהאוז, כשהיה
בן 14 או ,15 בקפריסין. זאת שעשתה לו
את זה היתד, איזו אמנית גרמניה שהיתה,
לדבריו, שתויה עד מוות. מאז, במהלך
מסעותיו הרבים בעולם, אין אורי מרבה
לעשות אהבה. מדוע ו או, אז הנה התשובה
:״זה מפני שיש לי נערה •שהיא מיוח דת
מאוד עבורי — איריס (דוידסקו) אותה
אהבתי במשך שלרש שנים בישראל. אבל
אם אני בדרך, למשל ביפאן או באמריקה,

״נשים מקבלות אודגאום
כשהן ר וא ות אותי!״
יש כל מיני אנרגיות בלתי סופיות. ואני
מאמין שלי יש קשר לאחת מאנרגיות
אלה. זה לא אלוהים. אלוהים הוא רק
המשגיח. אני לא חש את עצמי כנבחר.
אני מרגיש רק יוצא־דופן משום שיש לי
כוחות כאלה שלאף אחד אחד אין ...אני
מאמין שלישו היו כוחות ולמשה היו כוחות.
טוב, הם לא שברו מפתחות. לא
היו להם הדברים האלה. הם היו אנשים
דתיים שבאו להטיף בדבר האלוהים. אני
לא מטיף. מספיק שאני מאמין באלוהים.״
אחרי שנתן -שיחדור מההכנות הדרושות
לבואו •של המשיח, ד,יתפנה אורי גלד
לטפל בנשים .״מניסיוני,״ הוא אומר ,״אני
יודע שאני יכול לעבוד טוב יותר עם
נשים. יש לכך הרבה סיבות פסיכולוגיות.
יכול להיות שיש משהו שונה במוחותיהן.

אני נוהג לבקר בקולג׳ים. אם אני מחבב
איזו נערה אני לוקח אותה, רק לשבוע-
שבועיים. אני תמיד מבהיר להן שאין
מדובר ביחסים ממושכים. יש להן חוויות
מיוחדות כשהן נוסעות איתי. תמיד הן
רואות דברים מתרחשים.״
ועכשיו מגיעה הפצצה האמיתית .״פעם,״
מספר אורי גלר. ,״ניסיתי לעשות אהבה
לנערה מבלי לגעת בה בכלל, דבר שהוא
אפשרי. זה ק-שה מאוד לנערה להגיע לאורגזמה
מבלי להשתמש בכלום. אם אני
מסוגל לעשות זאת עם נערה, היא מגיעה
לאורגזמה הרבה יותר מהר, מפני שהיא
באמת מאמינה בכך. מצד שני שכבתי
עם הרבה נערות שלא הגיעו כלל לאורגזמה.״
יותר
מזה לא רצה גלר להרחיב את

הדיבור .״אני מתבייש בזד״״ הודה ,״אני
לא פתוח עד כדי כך. אף פעם איני עושה
אהבה בנוכחות אנשים. אף פעם אני לא
הולך לאורגיות. טוב ...בשלשות ...פעם
היו לי שתי נערות, אבל לזד, אי אפשר
לקרוא אורגיה.״
״הרבה נערות כותבות לי,״ מספר אורי
גלר ,״שהן מגיעות לאורגזם תוך כדי
התבוננות בי. אבל הן מגיעות לאורגזם
גם בהתבוננות באלביס פרסלי. אני עצמי
זקוק להרבה מין. הייתי יכול לעשות זאת,
למשל ...טוב, אולי בל יום זה לא כל כך
טוב. זה לא טוב ליחסים עם אשה. זה
הורג את העניו. אם אתה אוהב באמת
אשד, אתה לא צריך להגזים בזה.
״יש לי ארבע נערות העובדות בשבילי.
מליין טויופוקו- ,שהיא בערה חמודה. היא

מנהלת את משרדי ונוסעת עמי לפעמים.
אינגריד גולדברג, שגם כן נוסעת איתי.
סולביג קלארק וטרינר .,אני מתאמץ ונלחם
כדי למנוע מהן לקנא זו בזו. כולן אוהבות
אותי בצורה עמוקה ביותר. אני מתכוון
אוהבות. במובן האמיתי של המילה.
אף אחת אינה רוצה להתחתן איתי מפני
שהן יודעות •שאני אינני רוצה להתחתן.״
ולמה, נשאלת השאלה, אין מכופף־המז־לגות
הישראלי רוצה להתחתן ו
את התשובה על כך אפשר למצוא אולי
בחלק אחר של וידויו האינטימי של אורי
גלר .״אני יודע שאני אמות צעיר,״ אמר,
״אינני יודע אם זה בגלל הכוחות •שבי
או משהו אחר.״ אבל זה לא מדכא אותו.
״אף פעם לא מתים באמת,״ הוא מבשר,
״אף פעם לא מתים.״

הכנסותיו של המדריך מן המודעות בלבד,
התוססות כמחצית משיטחו. אך ב־11
בספטמבר כתב מנכ״ל לישכת שריו׳,תיירות
מיכתב אל כושי, הודיע לו כי הורה לא
להפיץ יותר את השבוע בישראל בליש־כות־התיירות
.״כושי״ התקשר מייד עם
לישכת השר, ביק-ש לבטל את דוע־הגזירה,
נענה כי המישרד מתכוון לבטל את חסותו
על השבועון, אלא־אם־כן יבוטל פירסומן
של מודעות־הזנות.
רק ב די ערב. על הצעתו לפרסם נוסח
אחר של מודעות אסקוירט, המציעות
בני־לווייה, נאמר לו כי המישרד מוכן
לאשר נוסח אחר, בתנאי כי לא תיכלל
בו המילה ,״ערב״ ,רחמנא ליצלן.
הוויכוח התמשך, ולבסוף לא ראה ״כושי״
דרך אחרת לפני אלא לפנות לבג״ץ.
בעתירתו ציין, כי המודעות של אסקורט
מופיעות בהשבוע בישראל כבר תישעה
חודשים ואין ספק כי אנשי מישרד־ד,תיירות
כבר ראו אותן קודם־לכן. כן הוסיף,
כי הפסיק מרצונו את פירסום המודעות
האחרות, אף ללא בדיקה אם אכן מסתתרות
מאחריהן כוונות בלתי-מוסריות.
בית־הדין הגבוה לצדק. לא היסס. הוא
קבע כי שר, המעניק חסות, רשאי גם לה
סירה
מנימוקיו-שלו, ואין בית־הדין יכול
להתערב בשיקוליו .״כושי״ הפסיד במיש-
פט, מתכנן עתה כמה מהלכים חדשים,
על-מנת להחזיר לעצמו את ההפסד שנגרם
בתוצאה מהסרת החסות.
אולם, הק-שיים הנערמים על דרכו ביש ראל,
אינם מפריעים בעדו להצליח בחו״ל.
מאז החל בהוצאת המדריך שלו, לפני 13
שנים, הפך לממלכה שלמה של מדריכים.
בין השאר הוא מוציא דרך-קבע מדריך
כללי של ישראל, בשם בזק, הכולל את
המדריך היחידי בעל-השם למיסעדות, ומחלק
מיזלגות, כמיטב המסורת המקובלת
בעולם.
תירוץ של זנות. הוא מוציא מדריכים
דוגמת בזק גם עבור ממשלות רומניה,
ספרד, פורטוגל ואיטליה. רק עתה רכשה
חברת-ד,תעופה אליטליה 10 אלפים עותקים
של בזק להפצה בין התיירים שלה ליש ראל,
וחברת־ההפצה הנודעת הארפר אנד
רו כוללת את מדריכי בזק בקטלוג שלה,
בתואר ״יוצאים־מדהכלל, ברמה בינלאומית.״

לפני שנתיים דומה היה שהממלכה
של ״כושי״ מתפתחת יפה, על !מי־מנוחות.
אלא שאז עזבי אותו שניים מבכירי עוב
דיו,
והקימו מדריך שבועי מתחרה, בשם
הלו ישראל. בעלי מדריך יזה פנו אף הם
למישרד־התיירות, ודרישו שיעניק להם את
חסותו — או יסיר אותה מן המדריך של
מורם־ורבם.
מה קרה שם בדיוק — עדיין לא ברור,
אך עובדה היא שלבסוף השתמש המישרד
באמתלת מודעות־הזנות, להצדקת הסרת
חסותו מעל המדריך הוותיק והמבוסם.

ליד הכניסה לבית־ד,עירייה, שומרים
פקחים עירוניים לבושי־מדים את מקופד,חנייה
המכובד עבור שתי מכוניות: ל מכונית
הוולוו החדשה של ראש־העיר,
ולמכוניתה של רות חשין, מנהלת קרן
ירושלים, היא הקרן הפרטית של קולק.
נם לאשת ראש־העיר. איש מעובדי
העירייה הבכירים ונבחריה לא העז
מעולם להתמרד כנגד ההעדפה בשמירת
מקום־ד,הנייד, עבור רות חשין, משום של כולם
היה ידוע שההוראה לשמור מקום
למכוניתה היתד, הוראתו האישית של
ראש העיר.
רק אשד, אחת בירושלים לא ידעה זאת.
תמר קולק, אשתו של ראש העיר, הגיעה
לביקור במישרדו של בעלה ולא מצאה
שם מקום־חנייה. פקחי העירייה לא התירו
לד, לחנות במקום הריק שהיה מייועד
למכוניתה של רות חשין.
תמר קולק התלוננה אצל בעלה. עכשיו
מופקדים פקחי העיריה לשמור במשך כי
שעות היום על מקום־חנייה למכונית נוספת:
הפורד אסקורט של רעיית ראשי
העיר.

העו ל ם הז ה 1966

עי ריו ת
גם לאשר! ר*ש הע ר ויוחד

פקחי עיריית ירושלים מופקדים
ע? שמירת מקומוודחנייה
זראש־העיר ושמי נשים
כיכר דניאל אוסטר בירושלים, היא
אחת מבעיות־החנייה החמורות ביותר ב־בבירה.
בניין העירייה, שאליו מגיעים
עשרות אורחים חשובים ואישיים של ראש
העיר טדי קולק, ניצב בכיכר זו, מבלי
שאפשר יהיה למצוא מקונדחנייה למכוניות
המכובדים הרבים.

טלוויזיה צלייוט אוטובוס ושמו הצלחה

לכתב החדש של מחלקת החדשות מי
כאל (״מוקי״) הדר, עבור כתבתו שהו
פיעה
במבט, על השכונה החדשה והבעיי־תית
של ירושלים ״נווה יעקב״ .הדר
הצליח לתאר את בעיות קליטת הדיירים
החדשים. בני העדות השונות, בדרך. בל-
תי־שיגרתית — כשהוא משתמש בתחנות־האוטובוס
השונות שבשכונה, כדי להמחיש
בפני הצופים את ההבדלים העצומים
בין חלקיה השונים•
למרות שנושא ההבדלים העדתיים נדון
בבר פעמים רבות בכתבות מבט הצליח
הדר, בכישרון רב, להציג כתבה ציבעונית
ובלתי-שיגרתית.

...אבל להתכונן צריך

מיקלטי פלדה סטנדרטיים

מיקלטי פלדה x ,+ xהינם פרי מחקר ופיתוח ישראלי ועמדו במבחנים
מעשיים עם חומרי נפץ; מאושרים ע״י מפקדת ראש הג״א.
דגם + xקולט בישיבה 15 איש ; דגם x + x : 30 איש.
המיקלט הוא תת קרקעי למחצה ובהוספת 6מדרגות תת קרקעי לחלוטיו.
מתוכנן לקליטת מערכות חשמל, איו ת ה סינון גזים ועוד.
מתאים למשפחות, שכונות, גני ילדים, בתי־מלאפה, מפעלים, מושבים,
קיבוצים ועוד ¥ .זמן התקנה: יום אחד!
מיקלטי פלדה x :בעלי עמידות גבוהה בפני הפצצות.

מאח רי המסך
אמוני לאמוניס
האחראי על המחלקה לתוכניות. הדת
בטלוויזיה, אדיר זיק, נקרא לפני מיס־פר
שבועות לשיחה אל מנכ״ל רשות השידור
יצחק ליפני, ומנהל הטלוויזיה

*!ירופגית.

מפער• מתכת אשקרון 1 0מ

ארנון צוקרסן.

השניים נזפו בו על כי תוכניתו השבועית
במוצאי־שבת, הפכה תוכניתם הפר־

אגף המקלטים:
איתמרבן אב״י 7טל 468ג 25ת־ א
משרד ראשי:
! מונטיפיורי ,42ת״א טל- 4 .ז29948

א0א 5₪עיו וווצה והסוו
1וא מו1וו
ונסו איות

לנמל אילת דרושים עוברים עד גיל .35
אחרי שיחת צבאי
ובעלי כושר גופני טוב

למקצוע הסחאהת.

בעבודה זו תוכל להגיע
למשכורת ממוצעת של ־ 1,500.ל־־י
נטו לחודש.
ישנה אפשרות להכנסה נוספת
על ידי עבודה בשעות נוספות.
מגורים וארוחות יינתנו לך
בבית הנמלן(מלון) במחיר מינימלי
כך שתוכל לחסוך את מרבית משכורתך.
לבעלי משפחות
תינתן עזרה בדיור לאחר תקופת נסיון.

כמו כן דרושים
מחסנאים

בעלי ידיעה בעברית ובחשבון.

המעונינים לעבוד בנמל אילת
יפנו בכל יום שישי
בין ה ששת 12.00-9.00
למשרד הרא שי־ רשות הנמלים
בית מעיא, דרך פתח־תקוה 74 תדאביב.
קוסח 4זזדד .426

נא להביא תעודת זהות
ופנקס מילואים.
ניתן גם לפנות בכתב
למדור כח־אדם
נמל אי ל ת -ת.ד .37 .אילת.

לשכת חסרסום הממשלתית

עורך זיק
זיק של אמונים

טית של אנשי גוש-אמונים וחנן פורת,

אשר הופיע כבר פעמים אחדות בתוכנית

זיק הודיע למנהליו כי הוא עצמו חבר
גוש־אמונים, אלה הן דיעותיו, ולכן הן
משתקפות בתוכניות שאותן הוא עורך
ומפיק, ולא עולה כלל על דעתו לשנות
מצב־דברים זה.
הוא גם הציע לליבני וצוקרמן להתפטר,
אם הקו הפוליטי המובע בתוכניותיו אינו
נושא חן בעיניהם.
השניים נדהמו מתקיפותו הרבה, הפכו
ממאישימים למתנצלים. ואילו זיק ממשיך
להביא בפני הצופים את דיעותיו ודיעות
אנשי גוש־אמונים.
מנהד-האודפנים

תסוטרו

בעוד מנהל מחלקת־ההנדסה ברשות-
השידור, שלמה גל, יישאר כפי הנראה
בתפקידו, עומד להתפוטר בימים הקרובים
מהנדס־האולפנים של הרדיו, משה
כרזוכסקי. ברזובסקי הוא האחראי על
כל. הצד הטכני וההנדסי של הרדיו•
שבועות מיספר אחריו יתפוטר מהנדס
האולפנים של הטלוויזיה, ליאוניד סטר־שון,
האחראי הישיר לתקלות הרבות ה מתרחשות
בשידורי הטלוויזיה.
ייתכן כי בעיקבות שינויים אלה תחול
רגיעת־מה במחלקת ההנדסה של רשות
השידור, והטכנאים יסירו את איומי השביתה
הרבים שלהם, ואז אולי יזכו אף ה צופים
לשידורים עם פחות תקלות.
העו ל ם הז ה 1966

שינויים בחדשות

למרות הכחשותיו עזב טוכיה סער

למעשה את הטלוויזיה ופרישתו זו, בין
אם תהיה חופשה ארוכה ללא ותשלום או
התפטרות של ממש, הביאה למיספר שינויים
במחלקת החדשות, לה היה שייך.
סער היה, יחד עם שמעון טסלר, אחד
משני הכתבים לעניינים פוליטיים ונושאי
מיפלגות והכתב הפרלמנטרי של הטל וויזיה,
יחד עם עמום. ארבל• עתה החליט
דן שילון לנסות את אלימלך רם
ככתב פרלמנטרי, ואילו ראש מערכת תל־אביב,
דן רכים, מוגה להיות בנוסף ל תפקידו
כראש המערכת, הכתב הארצי לענייני
מפלגות.
לרביב, אשר כבר הוכיח עצמו ככתב
טוב לענייני מפלגות, כאשר עסק בנושא

כתב רביב
עניין של מיפלגות
זה וכאשר ענייני המיפלגות היו באיזור
שיפוטו, תל-אביב, זו התקדמות גדולה
בעבודתו בטלוויזיה ונראה כי מינוי זה,
שלא כמינויים רבים אחרים, יתגלה כמוצלח.
רביב
מתייחם לתפקיד זד. ברצינות רבה,
ובלבו כבר התגבשו רעיונות חדשניים,
כדי להפוך את הדיווח על ענייני המיפ־לגות
והתנועות הפוליטיות למעניין יותר,
וגם כדי להנהיג קריטריונים אובייקטיביים
שימנעו תופעות של העדפה והפלייה.

הדיון על !;מיסה
נראה כי הנהלת רשוודהשידור סיבכה
עצמה לחודשים רבים של דיונים, עם
קבלת הצעתו של מנכ״ל מישרד־החינוך,
אלוף (מיל ).אלעד פלד, לדון בשינוי
מיבנה רשות השידור.
אחת הבעיות העומדות בפגי ההנהלה
היא מינוי מנהל הרדיו. ההנהלה החליטה
לכרוך את הדיון במינוי מנהל הרדיו
על־ידה עם הדיון בהצעת המיבנה אך
נתקלה בהתנגדות חריפה •של אגודת העיתונאים
בירושלים, ותצטרך להפריד בין
שני הדיונים.
המאבק על תפקיד מנהל הרדיו עומד
להתמקד בין שתי דמויות: המועמדת שביקרה
חפץ מנכ״ל רשות השידור, יצחק
ליבני; היא האחראית על תוכניות המו
סיקה
ברדיו מיבל זמורה והמועמד
בו תומכים רבים מחברי ההנהלה, כתב
הרשות בלונדון חגי פינסקר. כשתצטרך
ההנהלה להחליט בין השניים, יהיה
זה ללא ספק בחינת מחה של ההנהלה
לעומת זה של מנכ״ל הרשות•
אך ייתכן שליבני ייאלץ לוותר להנהלה,
כדי להשיג ניצחון בחזית אחרת, חזית
שינוי המיבנה. שתי ההצעות אשר הועלו,
בינתיים באופן בלתי־רישמי, שתיהן תבטלנה
או תנטרלנה למעשה את תפקידו
של מנכ״ל רשות־השידור.
ההצעה האחת אומרת כי יש להפריד
בין הרדיו לבין הטלוויזיה, להפכן לשתי
רשויות עצמאיות שברא-ש כל אחת מהן
יעמוד מנכ״ל. פירושה של הצעה זו הוא
ביטול־למעשה של תפקיד מנכ״ל הרשות
המשותפת.
ההצעה השנייה, אשר כבר הועלתה
פעם, טוענת כי יש להוציא מידי רשות־השידור
את נושא החדשות ולבנות רשות
חדשה, משותפת לרדיו ולטלוויזיה, ש תהיה
אחראית על החדשות.
אם תתקבל הצער, זו יהפכו תפקידי מג־כ״ל
הרשות ומנהלי הרדיו והטלוויזיה
כימעט בלתי־חשובים, בעוד, שעיקר הכובד
יעבור אל מנהל הרשות החדשה,
שתעסוק בחדשות.
מובן שריכוז כזה של כל חדשות הרדיו
והטלוויזיה ביד אחת הוא סכנה חמורה
לדמוקרטיה, מכיוון שמנהל הרשות לחדשות
יהפוך לדיקטטור פוליטי, כשבידו
מכשיר חסר־רסן לשטיפת־מוח, לגניזת חדשות
ולרימום בעלי-חסותו.
אם תועלה ההצעה רשמית וברצינות,
בוודאי תגרום למאבק ציבורי חסר־תקדים
על דמות כלי-התקשורת הממלכתיים.

מיוצר בישראל ע״י בלמיו בעימ, המפיצים: חב׳ נורית בע״ם

גסאתהת 1כ ל ׳להיות 1;7ס ם!

״סיפור של מים׳,
מי כתב סיפור על מים?
יתכן ששאלה זו הטרידה כמה צופים,
שקיומו של סיפור זה נודע להם לראשונה
בדרך אגב, בשעה שהטלוויזיה שידרה
סרט בריטי על העירום באמנות. במהלך
הסרט המעניין רואיינו כמה נשים.
אחת מהן הסתמכה, בדבריה, על ספר
הקרוי ״סיפור •של מים״.
מי שלא עקב אחרי התרגום של דבורה
שטיינהארט, אלא הקשיב לדיבור האנגלי,
ידע כי המרואיינת דיברה על אחד הספרים
המפורסמים ביותר של התקופה —
ספר ספרותי־פורנוגראפי שהיכה גלים בצרפת׳
אחרי שהופיע ללא חתימת הכותבת,
אך בהמלצת חבר האקדמיה הצרפתית.
האשה בסרט הזכירה את שמו במקור הצרפתי
— 0׳ 1187)( 111£ 0ר( 1״סיפורה
של או או״ הוא הכינוי של גיבורת
הספר — האות הראשונה של שמה שאינו
מוזכר במלואו בספר כלל.
המתרגמת שטיינהרט היא נערה מבית
טוב, הדוגלת ברמה מוסרית גבוהה. משום
כך אינה מבינה, כמובן, בפורנוגרפיה —
אפילו כשהיא באה בהמלצה של האקדמיה
הצרפתית. ממילא גם לא שמעה מעולם
על ספר בשם סיפורה של או — גם לא
אחרי שהוחל כבר בהסרטתו, כשהוא נושא
לסיפורים ולוויכוחים בעיתונות העולמית
והישראלית. היא הקשיבה לצליל
המלים. היה נדמה לה ששם הספר הוא

וכך נולד התרגום העברי :״סיפור של
מים״.

מערתהקס מי ם

סו כ נו תבלע די ת לי שראל

* מכירה גם בטיטונות-ט04-642241 .,/
* חיפה^רח הח7וץ ,67פ^קולנוע וון

את מחפשת אושר בחיים?
כ״מטרימוניאל״ תמצאי את
חחסר לך
פני עוד היום ל״מטרימוניאל״.
״מטרימוניאל״ ,שמאי ,23 ירושלים,
טלפון 02—234334 :

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת
הד״ר

מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

פרווה אמיתית
מכבש מרענו אוסטרלי
בעיבוד אנגלי חדיש.
יבוא בגווני שוני
לה שיג ב מי דו תכבש שונו ת.

נוס
> טפט

קולנוע
שח קני ם
גערת הסוודר חוגגת שוב
מה ייאמר ל״נערת הסוודר״ ,כשהיא
בת 54י לא, אין זה הגיל האידיאלי להשיב
על כינוי מסוג זה. אבל הקהל שמילא
את הצגת־הגאלה המיוחדת במנהאטן, שאג
בקול :״אנחנו אוהבים אותך, לנה!״
הצעירה מכולן. היום, כשהיא בת
,54 מופיעה לנה טרנר בערב־יחיד המגיש
מיבחר קטעים מסרטיה, וכולל שאלות ותשובות
ב-שיתוף הקהל.
״הקהל עדיין שלי,״ גאתה בה השימחה
למראה ולמישמע המעריצים מכל הגילים,
שהריעו לה ארוכות. ואכן, הכוכבת טרנר
זוהרת עדיין. בשיער כסוף, חזה שופע,
וכל מה שמאפיין אשר, שהיתר, סמל־סכס
למיליונים, אותו סכם־אפיל שלאחרונה
מדיד רגליו מן הבד.
״היו זמנים, שלכל חתיכה סכסית שהופיעה
על הבד נחוץ היה כינוי כלשהו.
עד היום אינני יודעת מי המציא לי את
הכינוי, נערת הסוודר׳ — אך אם אגלה
זאת אי פעם היא אומרת.
לנה טרנר, האחרונה בסידרת ״הנשים
האגדתיות של הבד״ ,שהוזמנה על״ידי
המפיק ג׳ון ספרינגר לערב מסוג זה, היא

ת ל אביב רח ב! יהודה
טל 4 5 2 0 4 9 4 4 4 0 9 2

2 44

להשיג אצל: חיפה ,״חזי־שקלים״ ,הכל בו חגדול לווילונות, שטיחים
וטפטים, רח׳ הרצליה .6לוד ,״דירת־נוי״ ,שדרות צה״ל .26

לנה ט דגר ()11140
נערת סוודר —

מי סנ ע מיוחד לחיילי
כל חייל שי ח תו ם בחודש אפריל על
״העולם הזה׳,

יקבל הנחה של

ל מכיר ה
ניקון אם.
פוטומיל, פ.ט.נ.
עם עדשה 35מ״מ
טל 444747 .

השבועון יישלח רק לדואר צבאי

למעשה הצעירה מבין קודמותיה: ג׳ון קרו-
פורד, בט דייוויס ורוזלינד ראסל מתקרבות
לגיל ה־סד.
בתחילה היתר, עצבנית במקצת, אבל
אחדי דקות אחדות השתחררה לחלוטין,
אחרי הקרנת קטע מסרט שבו שיחקה לצד
קלארק גייבל, אותו ליוותה בסיפור על
גומי־ד,לעיסה -שנהגה ללעוס בשעת ההסרטה,
ואשר כתוצאה מהתנגשות־שפתיים
מוסרטת נתקע לפארטנר שלה, גייבל, בין
שיניו התותבות.
למראה הקטע מן הסרט השיבה הביתה,
נדמה היה כי למעשה היתד, לנה טרנר
שחקנית טובה יותר משנוהגים מבקרי־הקולנוע
לומר עליה.
לאחר הערב הודתה לנה, כי הופעה
מסוג זה גרמה לה לבטים רבים :״כשפנה
אלי המפיק, ואמר שהוא רוצה לערוד |
ערב של מחווה לכבודי, ענית לו, :מחווה
למי, מחווה למה? ,הרי עדיין אינני שייכת
לעבר ,.האם נראיתי כמו פריט של אלטע
זאכען, הערב?״

ת ד רי ך
תל־אביב
זהו כידוי (חן, ארצות־הברית)
— אילו היה במאי ישו כוכב עליון חוזה
בכמה מן הקטעים המובאים בזה, אולי
היד, לומד כיצד יש לביים סרטים מוסי קליים.
מי שזוכר את ג׳ין קלי, פרד אס-
טייר, ג׳ינג׳יד רוג׳רס או ג׳ודי גרלנד,
יודע מה מצפה לו. מי שלא ראה אותם —
יילד ויראה את הוליווד בתפארתה.

דאקדמב לדם יאן (לימור,
צרפת) — נער כפרי רוצה להדגים בפני
סביבתו שיש לו חשיבות כלשהי, ומצטרף
למישטרה הנאצית בצרפת הכבושה. תבשיל
שלא נעם לחיו הצרפתים, וי*ש בו
אזהרה רצינית לעולם, האדיש גם כיום
כלפי הפאשיזם והשלכותיו על הטבע האנושי.
*++גרוב,ע
הסיני (מוגרבי, אר־צות־הברית)
— רומן שולנסקי במותחן סוטה
במיקצת, על שערוריית־מים בלוס־אנ־ג׳לס
של -שנות השלושים, ועל בלש פרטי
(ג׳ק ניקולסון) המסתבך עם אשר, מיסתורית
(פיי דאנאווי) ולומד את ליקחו בדרך
הקשה.
ו*ן*!*הפרפז האחרון (פרים, ארצות־הברית)
— שוב ג׳ק ניקולסון, הפעם כמלח
המלווה חייל צעיר לכלא, ורוצה להוכיח
לו פרק בהילכות־החיים קודם שייכלא
מאחרי סורג ובריח.

תמונות

מחיי־נישואין

(צפון, שוודיה) — כל זוג נשוי יוכל למצוא
כאן כמה תמונות שיתאימו לאלבומו הפרטי,
וזו הסיבה לכך שניצחונו של ברגמן
חגג בכל מקום שאליו הגיע. עמוק, אנושי
ונוגע־ללב.
מיסתורי האורגניזם (תכלת,
יוגוסלביה) — תורת רייך משמשת לבמאי
היוגוסלבי דוג׳ן מאקאבייב בסיס להרצאת
התיאוריות הפוליטיות שלו, ביחס למשמעותן
של מהפיכות בעולם. מרתק.
צער גידול ג נו ת
סטירת לחי (פאר, תל־אביב,
צרפת) — איזבל אדז׳אני היא
התגלית הגדולה ביותר של צרפת
בשנת .1974 מאלמוניות קפצה, עוד לפני גיל ,18 אל סידרה
של ארבעה תפקידים ראשיים בקומדי־פרנסז, התיאטרון
הלאומי השמרני של צרפת, ועוד לפני שיצא לאור סרט
זה, כבר החלה לעבוד על סרט חדש עם חביב שחקניות
הקולנוע, פרנסואה טריפו.
זהו עימות בין דורות, עשוי במיקצועיות רבה על־ידי
קלוד פינוטו, מי שהיה במשך שנים אסיסטנט, תסריטאי
ומציל״ברגע־האחרון־של־סרטים״במצב״נואש, עד שביים לפני
כשנתיים את סירטו הראשון.
לינו ונטורה מגלם אב, פרופסור לגיאוגרפיה, המגדל
בכוחות־עצמו את בתו (איזבל אדז׳אני) שהגיעה לגיל בגרות.
השניים קשורים מאוד זה לזה, אלא שהבדלי מוסר,
מושגים על החיים והכנה לקראת העתיד מהווים גם אצלם,
נושא לוויכוחים בלתי־נמנעים. האב חי עם ידידה
שהבת מסמפטת, וכאשר הוא רואה בלשים מכים סטו דנט,
הוא קופץ להצילו. אבל כשהבת אומרת כי היתה רוצה
לחיות עם ידיד, או כשהיא נשברת בבחינות באוניברסיטה,
אין הוא מסוגל להבין לרוחה.
למרות שהעלילה אינה בנויה תמיד על הצד החזק

אדז׳אני וקורסל: אין הבנה במישפחה
ביותר, וכמה פעמים במשך הסרט נדמה כאילו הגיעה
לקיצה, הרי טיבעיותם של ונטורה ואדז׳אני, הדיאלוגים
הפשוטים והאמינים, והימנעות מכוונת מזוהר מוגזם, הופכים
את הסרט לביקור חטוף וחביב בחיקה של מישפחה
צרפתית. ורק חבל שאין בישראל בעיות כאלו שיש להם שם.

ירו שלים
** +וינסנט, פול, פרנסוא, וכד

האחרים (אורגיל, צרפת) — סירסו הבשל
של קלוד סוטה (סזר ורוזלי) על אנשים
בגיל הארבעים, המגלים פיתאום שלא
הצליחו לממש את שאיפות האושר שלהם
ואינם מה שרצו להיות.

כאוריינט־אכספרס

(הבירה, אנגליה) — רב־מבר של אגאטה
כריסטי משתזר בהומור ובאלגנטיות את
מסעה של הרכבת המפורסמת, עם רשימה
ארוכה של שחקנים — ובראשם אל-
ברט פיניי כהרקולה פוארו.

מ טו סי צ ה ״ל
נג ד י שו
ישו כוכב עליון (דקל, תל-
אביב, ארצות־הברית) — במקורו
נכתב ישו כוכב עליון לצורך תקליט.
הצלחתו הפכה אותו למחזמר, שעיקרו תעלולי במה
שנועדו לטייח את דלות העלילה ושיטחיות ה״פאסיון״
היומרני, שהוסיף מיקצבי־רוק סוחפים לחייו של הנוצרי,
אבל הוא דיגדג רק בקושי את המישטח החיצוני של תורתו,
המשמשת חיום כמדריך רוחני למרבית העולם המערבי.
הסרט הוא עוד יותר שיטחי, חיצוני ויומרני מכל
הצורות הקודמות שלבשה אורטוריית״פופ זו• הבימאי נור-
מן ג׳ואיסון משתמש בנופי מידבר יהודה והנגב כרקע,
וכך הופך הטבע החלק המוצלח ביותר של המיבצע. כי
הצלם דאגלס סלוקומב, והמעצב ריצ׳רד מקדונלד (שניהם
הרבו לעבוד עם ג׳וזף לוזי) ,הופכים את מרחבי ארץ-
ישראל לחווייה פוטוגנית, שמשום־מה מעולם לא באה לידי
ביטוי בסרטים ישראליים.
אלא שבתוך מרחבי המידבריות המדהימים מחוויר אוסף
של פיזמונים, מומחזים, כמו לטלוויזיה, בהעמדה דלת-
דימיון, עלובה, מגושמת וגסה. הניצבים המעטים הולכים
לאיבוד בתוך הנופים, וישו חיוור והססן הופך את הנצרות
כולה לחידה. טנקים ומטוסים של צה״ל, שהואילו בטובם
לתרום את נוכחותם, במאמצי״השיכנוע לבגידתו של
יהודה איש-קריות, חם רק דוגמה אחת לחוסר־הטעם שיכול

ניילי ואלייאן: חיוורים וחלושים
היה להתפרש כאנטישמי (כאילו ישראל של היום עדיין
אשמה בצליבת ישו, אילולא היה זה כל-כך אווילי.
אומנם, בנו של זירו מוסטל, יהושע, בדמות חורדוס
אגריפס, הומוסקסואלי נוטף־שומן, הוא מבדר בסצינה
אחת, ויהודה איש-קריות הכושי ניחן באישיות חזקה, אבל
בסופו של דבר, התקליט עצמו נשמע משכנע יותר.

מ ה מריץ
א ת דודי?
דנה טרנר עכשיו
— או פריט

של אלטע זאכן

חיפ ה
* * טחנת־הרוח השחורה (ארמט,
אנגליה) —י דון סיגל מביים בבריטניה
ביעילות ובקולנועיות עילאית, אבל בתס ריט
לא־משכנע. שחקנים מצויינים: מייקל
קייו ודונלד פלזנס.
המיגדל הלוהט (אורה, אר־צות־הברית)
— שיאים חדשים בהמצאו־תיה
של הוליווד. בניין בן 138 קומות
עולה באש לתפארת, בגלל מחדל של הקבלנים
שבנוהו. מן הדברים שבינתיים ניתן
לפגוש רק על בד הקולנוע.
גטסכי הגדול (פאר, ארצות־הברית)
— סיפורו של סקוט פיצג׳ראלד
על אהבתה של דייזי היפהפייה והמפונקת
לגטסבי, שלא הצליח להגיע למעמד האנשים
היפים — טובע בים של שמאלץ.
בחירתה של מיא פארו תמוהה, נוכח דמותו
המבריקה של רוברט רדפורד ומיש־חקו
המשובח של סם ווטרסטון.

המירוץ לצמרת של דודי

קראביץ (אורלי, תל־אביב, קנן
דה) — דודי קראביץ הוא גירסה
קנאדית של סמי גליק, גיבור מה מריץ את סמי, היהודון
בעל החוצפה התהומית, מרפקי״הפלדה והתשוקה האינסופית
להצליח. אלא שבמקום ניו״יורק והוליווד, שיטחי־הצייד של
דודי הם סנט־אורבן, הפרבר היהודי של מונטריאול, והסביבה.
אלה מוכרים היטב לסופר היהודי-קנדי מרדכי
ריכלר, שכתב את הרב־מכר עליו מבוסס הסרט, כשהוא שואב
את השראתו מזיכרונות ילדותו.
בסירטו של טד קוצ׳ף (קנדי גם הוא, שנדד שנים מחוץ
למולדתו ואפילו ביים בישראל את בילי שני כובעים,
שזכה בפרס ראשון בפסטיבל ברלין) ,הופך דודי גיבור חגיטו
היהודי הסגור, גיטו העובד את אילי-הממון בדיוק כמו
הגויים. ואין זה משנה אם הכסף הושג בשיטות הגנגסטרים,
הסוחרים או הרופאים.
אווירת חגיטו המערבי הזה משוחזרת בנאמנות רבה,
על העימות המתמיד שבין היהודי לגוי, בין הזקנים שהגיעו
מן היבשת הישנה ועדיין מאמינים שקרקע היא
הערך העליון, לבין בניהם המעדיפים מרשרשים וכבוד —
לבין הנכדים — ששוב שואפים לקרקע• בתוך זה צומח
דודי קראביץ שבמרץ, חוצפה ודביקות במטרה עולה
בדרגה — ממלצר רודף־בצע במחנח־קייץ, דרך מפיק של
סירטי״מחתרת של בני-מיצווה וחתונות, עד שהוא הופך
בעל קרקעות ואגם שלם. אבל הסרט, המסכם את המחיר

דרייפוס וורד: ההצלחה היא הקרקע
ששילם קראביץ על הכל, משאיר אחריו שאלה גדולה :
האם זח באמת כדאי, או שמא זוהי הדרך היחידה שדודי
מכיר.
ריצ׳רד דרייפוס הופך את דודי למיפגן פרטי של כי-
שרון־מישחק, כשהוא נעזר בצוות מרשים של שחקני-
מישנה: רנדי קוויד (מהפרט האחרון) ,ג׳ק ווארדן, ג׳וזף
וייזמן והשחקנית הקנדית המחוננת מישלין לאנקטו, המגלמת
את המצפון הגויי של דודי.

/ט>נ 1חהבמטפחת טו פו ל

1 1 1 1 1

הכלבאעלמ קו מו כ ש לו
ששבה ארצה יצאה מדי־פעם עם מחזר זה או אחר, עד שנתפסה
7-ועוד על אלץ אוליארצ׳יק, מלהקת כוורת שבדיוק
באותו זמן גמר עם חברתו הקבועה. עכשיו השניים הם זוג
קבוע ובלתי־נפרד.
גם בועז לא טמן ידו בצלחת אחרי שהתגרש, וניראה[
בחברתן של אינסוף חתיכות, אך חזר לאחרונה אל אהבה ישנה[
שלו, צעירה בשם אילנה שאותה הכיר עוד לפני שהתחתן;
עם ליאורה. וגם השניים האלה נראים שמחים ומאושרים בכל;
האירועים החברתיים והמסיבות של החבר׳ה.
מה אומר ומה אדבר, יכול היה להיות יותר גרוע.

כשהם התגרשו, דאגה להם כל הארץ. מה יהיה, ואיך יהיה,
ואיך הם יסתדרו האחד בלי השנייה. לא שהם הסתדרו כל-כך
טוב ביחד, אבל היו כאלה שהיו מוכנים להמר שהם יסתדרו
עוד פחות טוב לבד.
ובכל זאת עבר לו איזה זמן, והזמן כידוע עושה את שלו.
ליאורה פחה ובועז שרעבי נרגעו מהטראומה של גירושיהם,
כי הם באמת השתדלו, בכל הרצינות, לשמור על מיסגרת
של נישואין, אבל זה לא הלך. מה אפשר לעשות?
מייד אחרי הגירושין נסעה ליאורה לאירופה, להכיר קצת
את העולם ולהירגע. בעיקבותיה נסע איזה מחזר עשיר שהלך
אחריה באש ובמים, אך ליאורה דחתה אותו מכל־וכל. אחרי

לא, לא היו שם כל המי־ומי ולא כל
השחקונה הישראלית. נהפוך הוא, היו שם
רק קרובי־מישפחה ומעט מאוד ידידים,
בהם האמרגן דשא־פשנל ואשתו ניצה,
והשחקן אורי לוי ואשתו העיתונאית
טלילה כן־זכאי ,־שהם חברים של מיש־פחת
חתן־ר,שימחה מזה שנים ארוכות.
וחתן־השימחה עצמו, עומר טופול,
בנם של חיים וגליה, שהיה לבר־מיצווה
ב־שבוע שעבר, הסתובב לו במועדון התיאטרון,
שם נערכה חגיגת הבר־מיצווה
שלו, כמו חתן אמיתי, ולחץ ידיים לחבריו
הרבים שבאו לברכו.
טופול האב ניראה גאה ומאושר בחברת
שתי בנותיו ענת ועדי, הסתובב לו כשזקן
מעטר את לחייו וסיפר לכל כי הזקן
הוא לא לצורך גירסה מחודשת של סלאדז
שבתי, אלא לצורך תפקיד חדש בהצגה
אותלו, שתועלה בפסטיבל התיאטרון הח שוב
בצ׳יצ׳יסטר שבאנגליה, כשהוא־עצמו
מגלם את אותלו, ואילו את יאנו מגלם
קית מיצ׳ל, מי שהיה הנרי השמיני
בסידרת־הטלוויזיה הנודעת•

החלמה מהיות רנוונ סוו
הפרופסור אריה ז קם הוא אחת הדמויות
הידועות ביותר בחוגי הבוהימה בארץ
בכלל, ובירושלים בפרט. אריה, שהוא נוסף
להיותו ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטה
העברית, גם במאי־תיאטרון ידוע
שביים הצגות נועזות. בין אלו השלום
לאריסטופאנס, שבו השתתפה לראשונה בתולדות
התיאטרון העברי שחקנית שהופיעה
על הבמה בעירום (עופרה כן
עמי) /והבכחאי, שבו נוסף לשבע שחקניות
עירומות הציג גם סירטון שבו נשחט
שור לצורך טקס פולחני, כשהשח־קניות
מורחות את גופן העירום בדם הפר.
ובכן, הפרופסור נעלם לאחרונה מנוף
קפה טעמון והגלויה הקטנה, שם הוא
אורח קבוע. רבים, שתמהו על פשר היעדרותו
של אריה, הידוע כשחקן־שח מושבע,
טילפנו אל ביתו היפה שבשכונת אבו־טור
בירושלים, ושם נודע להם כי אריה
זקם ניצל ברגע האחרון מסכנת מוות.
השחקנית גבי אלתר, אשתו של
אריה ואם בתו דינ ה /סיפרה כי בעלה
נדבק באבועות־רוח, מחלה מסוכנת ביותר
לאדם בגילו, וכי מצבו היה חמור עד־כדי־כך
שהוכנס לאוהל־חמצן. כעבור ימים
אחדים הוצא מהאוהל, וכעת הוא מחלים
ממחלתו, לשביעות רצונם של רופאיו.
אני, כמו רבים מחבריו של הפרופסור
מאחלת לו החלמה מהירה מכל הלב.

בועז שרעפי ואילנה

אלון אוליארצ׳יק וידידה

יכול היה להיות יותר גרוע

ורד>ם
א דו מי ם למזכירה בסד־הבל׳ די התאכזבתי מ־שהותו של
כוכב־הקולנוע הסוער אוליכר ריד בארץ.
באמת לא סרא־אדם־מי־יודע־מה כמו
התדמית שלו. הוא לא הרביץ מכות לאף
אחד, לא שבר ראש לאף אחד, לא רב
עם מישהו באופן ראוי־לציון, לא שבר
כיסאות בבאר של המלון, בסך־הכל התנהג
כמו ילד טוב ירושלים אמיתי.
אחרי מסע-הפירסומת הרעשני שליווה
את הדיאלוגים הלא־חביבים במיוחד שעפו
בינו לבין השחקן ריצ׳ארד האדים,
אפשר היה לצפות ממנו, מאוליבר ריד,
לקצת יותר אקשן.
אבל לא! נכון אומנם שהוא השתכר יום־
יום, לא הפסיק לשתות על בימת־הצילו־מים
ומחוצה לה, ואני מכירה כמה עובדות־הסרטה
המוכנות להישבע שהוא פשוט
לא־נורמלי, הבחור, אבל חוץ מזה —
כלום.
רגע־רגע, כן, בעצם משהו כן קרה לו,
לכוכבנו המפורסם. לא •שזה היה יוצא-
דופן במיוחד, כי בעצם ציפיתי ממנו ליותר,
אבל בכל זאת הוא התאהב• ולא סתם,
אלא במזכירודההפקה הג׳ינג׳ית של הסרט,
כרכה קאדיש. ממש התאהב! ומאחר
שכמו שאני מכירה את ברכה, אחד שניראה
כמו אוליבר ריד הוא לא בדיוק הטיפוס
שלה, היא השיבה את פניו ריקם, כצפוי.
והאוליבר ריד הענק הזה, הגם, הלא־
נפעמת לאישה. מהקצה לעשות

בכל פעם מחדש אני עומדת
נוכח האמת הפשוטה שבין גבר
איך א־שה מסוגלת לשנות גבר
אל הקצה׳ ואיד שגבר מסוגל
לאשה בדיוק אותו דבר עצמו.
והוכחות, בדוו־השם, יש. ההוכחה החותכת
והבולטת ביותר לאחרונה היא זו
העומדת וקיימת בין ישראל כויקו,
נער־השעשועים ואחד משותפיו של מוע־דון־הלילה
קארטייה, לבין השחקנית־לשע״
בר וסוחרח־האמנות בהווה חנה מסיג־

לא ראה אושר עילאי מימיו.
קודם כל, הבן־אדם, זאת אומרת בויקו,
התחיל ללכת לתערוכות, להסתובב בגלריות,
להבין בציור ובפיסול, להכיר
אנשים שבאמנות עיסקם. ובשביל בדאדם
שכל החיים (הקצרים אמנם) שלו היה
בענייני בילויים בלבד, זהו שינוי בזווית
של 90 מעלות.
חנה, שהיא נציגתם וסוכנתם של ציי־

רים רבים, בהם אביה מנחם מסינגר,
שהחל לצייד רק לפני שבע שנים ותערובותיו
מוצגות כיום במיטב הגלריות
בעולם, הצליחה לעשות לו, לבויקו, מה
שלא הצליחו רבות לפניה. כל הכבוד,
בחיי.
בקצב כזה, בויקו עוד יילד ללמוד באוניברסיטה,
וזה, כידוע, עוד לא הזיק
לשום נער־שעשועים בעולם.

גר־־עח•

בויקו, שהיה ידוע כרודף־ישמלות מושבע
ובתור אחד ־שכזה זכה בזמנו מעל דפי
מדור זה לתואר חתיך־השבוע, פשוט התביית
מאז שחזרה חנה אל חיקו, אחרי
שנטשה אותו בזמנו לטובת עסקיה.
השניים מתגוררים בדירה ברמת־גן,
ומי -שלא ראה אותם האלו ביחד עדיין
מנומס ופרא־האדם כביכול, ככל שהיא }
השיבה את פניו ריקם יותר, כך הוא
הפך יותר רומנטי. חדרה של ברכה במלון
שלום הוצף בזרי־ורדים שלוש פעמים
ביום וברכה, שלא ידעה מה לעשות עם
כל־כך הרבה ורדים, התחילה לחלק אותם
לחבר׳ה.
ריד לא התייאש. גם כשלא הצליח לעבוד
על ברכה עם פרחים, המשיך לחזר
באדיקות שלא היתה מביישת את ודני
טינו• אבל מה לעשות, זה לא עזר לו.
וכך נאלץ לו כוכבנו לשוב אל ארץ־
מולדתו אנגליה, כשהוא מאוכזב ושבור־לב.
והכל, בגלל ג׳ינג׳ית עקשנית אחת
•ששברה בצורה הזאת בדיוק, אני מוכרחה
לציין, כבר לבבות רבים קודם־לכן.

חנה עדן וישראל כויקו
לא יכול להיות יותר טוב

לימוד, גבוהים בתשלומי
נמוכי

כן. הודות ל מ הפכה ה שקטה ב בנ ק
הפועלים גם זה אפשרי!
חסכון חוד שי עבור ילדך ב״חסן
ל ה שכל ה גבוהה״ -התכנית הבל עדית
של בנק הפועלים -מאפ שר
ל ך לצבור עבורו עד 10.000ל״י.
וכשיגיע לאוניברסיטה י ע מדו
לר שות ילדך סכום החסכון. ריבי ת ,
והפר שי ההצ מד הלמדדב תוספ ת
הלוואה של ע ד 10,000ל״י ב ריבי ת
בל תי צמודה של .100/0ה הלוו א ה-
לתקופה של עד 13 שנה.
כמו בן יהגה ילד ך ממענק מיוחד
של בנק הפועלים של ע ד 500 לי׳י
ואם יוותר על ההלוואה יהנה ממענק
נוסף של עד 1,200ל׳׳י.
הענק לי לד ך את לימודיו הגבוהים
כבר מעתה, כ שהם עולים לך פחות.
כך גם ילדך יל מד באוניברסיטה.

״חסן לה שכלה גבוהה״.

תכנית החסכון הבל עדי ת
של בנק הפועלים
1אלח. ד ,27 .תל־אביב
ן נא ל שלו ח לי א ח עלון
״חיסן להשכלהג בו ה ה׳

י דוזודת
פרטיםבסניפיבנקהפועל ! ,בנק • פ ת .

כן, ילדך ילמד
באוניברסיטה!

העול ם הז ה 1966

יצירת
״לא פחות מיצירת מופת !

מרהיב עין !

מופת!

ההצלחה של השנה 1פי עשר עצמה מרוב הסרטים בני זמננו ! סרט מודרני קלאסי״

״משעשע, נפלא, לעתים קרובות נוגע ללב,
מרוץ מטורף.
אין בצוע אחד גרוע בכל הסרט. סרט של
חלומות פרועים, של עצב ועליזות בזה אחר

,,בצוע מרהיב עין ובעל יכולת של ריצ׳רד
דרייפוס, המגלה את אותה הרעננות, כושר
ההמצאה וההתרגשות שאפיינו את הופעתו
של דסטין הוקמו בסרט ״הבוגר״.

״סרט מרהיב עין !
הצוות כולו מצויין !
דודי הוא חזיר —
אן הסרט הוא כביר ! 81״!

״ריצ׳רד דרייפוס מגיש בצוע שידובר בו עוד
רבות״.

״דמות מרחיבה מוצגת בפשטות ע״י ריצ׳רד
דרייפוס שהצליח כל כך טוב בסרט ״אמריקן
גרפיטי״.

״מושלם לחלוטין — מיושן בדרך בה שעון
אלג׳ין הוא מיושן; רשום מסובך, באמנות
יפה, מענג את העין ויותר מכל זהו סיפות
של זמננו. זהו מסוג הסרטים שהייתי מאחלת
לעצמי לכתוב עליהם זמן רב״.

א4.־ד0£1ק 003 \ 10

״סרט מלא חיים ומלא רגישות — משחק
מעולה של ריצ׳רד דרייפוס״.

״חם ! משעשע ! טוב ! בצוע נהדר של
ריצ׳רד דרייפוס והצוות הנפלא. כלול אותו

•רשימה שלך״.

״עדין, גדוש במלואו מחדוה עד חריפות ועד
רגשי״צער. אוסף הביצועים הטוב ביותר בין
כל סרטי העונה.״
דמויות מבריקות. ריצ׳רד דרייפוס, שחקן
צעיר ונהדר משחק את דודי. הסרט, בהחלט
שווה ראיה״.״

״המרוץ לצמרת של דודי קרביץ־
עפ״י רב המכר של

מ* יי כלל * ריצ׳רל לרייפי ט

(״אמריקן גרפיטי״)

| פרס ראשון פסטיבל ברלין |
בכורה ארצית, בעת ובעונה אחת
בבתי קולנוע משוכללים, מפוארים וממוזגי אויר

״אורלי״

ונל־אביב
4.30-7.15-9.30

אל ה הם
ה 1ר א

רשות הספורט
והחינוך הגופני
מפעלי הדרכה
קייץ 1975

לפי מחקרים שערכו בזמנו ״חטכון
למחקר חברתי שימושי״ ו״תמכון
לקומוניקציה״ ,של האוניברסיטה העברית,
לפי הזמנת איגוד המפרסמים,
מתברר כי :

* אץ אף עיתץ או שבועון
עברי אחד בישראל, שאחוז
כח רב של קוראיו חם
בעלי השפלה אקדמאית.

32 על קוראי ״העולם
הזה״ הם עצמאיים —
שיא כין קוראי העיתונים
כארץ.

בחופשת הקייץ(יוגי אוגום ע)75
תקיים רשות הספורט והחינוך הגופני מפעלי הלרכה ברחבי הארץ בתנאי פנימיה מלאים.
יתקיימו קורסים לראשי קבוצות,עוזרי מדריכים,ומדריכים בענפי הספורט הבאים:

כדור רגל התעמלות כדור סל
טניס
•גיורו
•כדורעף
• סיוף
• כדור יד
• טניס שולחן
• שחיה
• אתלטיקה קלה • התעמלות אומנותית

59 של קוראי ״העולם
הזה״ ,מעל גיל ,20 הם גברים
ו 41 נשים. חלוקה
זו לפי מינים אינה קיימת
כשום שכועץ ישראלי
אחר.

אתה

כאשר
פי ר סו ם
אין ציבור״קוראים בארץ |
שיש לו כו ח־ קניי ה כה
גדול במו ציבור זה.

חושב על

8X 0

ירו שלים
4.00-7.30-9.30

משרד החינוך והתרבות

0 !1111:1דו ר

44 מקוראי ״העולם חזה״
הם ילידי הארץ —
וגם זה שיא ארצי.

ייר|1י׳

כמוכן יערכו קורסים למצילהחובב.
פרטים והרשמה בביה״ם למאמנים ולמדריכי ספורט מכון וינגייט טל 053-92951/053-28015 .
עיצוב ל. עובדיח

לשכת הפרסום הממשלתית

העולם הזה 1966

לאאל מוני ת
באמת, לפעמים ברגעים של מחשבה
יש לי הרגשה שאנחנו, העיתונאים, מרשים
לעצמנו הרבה מעל למותר, ולא
אחת אנחנו הגורמים הישירים למצב־רוחם
של אנשים רבים. תאמינו לי, אני לא
יודעת אם זה בסדר או לא.
קחו למשל את השחקנית רחל רביד,
שהיא לא רק שחקנית ני־אם תופעת טבע
ממש, או דוריאן־גריי־של־הנשים, כפי ש רבים
וטובים מכנים אותה. כי רחל, הידועה
גם כיפהפייה וחתיכה לא־נורמלית, לא
השתנתה כלל במשך 20 השנים האחרונות,
ואם הזמן אכן נותן בה את אותותיו, הרי
זה רק לטובה.
מהו גילה של רחל לא אגלה לכם. די

מייר, כראנט ורביד (משמאל)
אחת הידידות —

אם ראיתם בזמן האחרון כמה נשות
וגברי־חברה הולכים כשהראש שלהם חפור
באדמה, אז תדעו לכם שיש להם סיבה
טובה מאד לכך.
פשוט מאוד, אילנה מר, הפסלת הישראלית
היושבת בלוס־אנג׳לס והנשואה
למיליונר האמריקאי לני לוויננרוג,
מקיימת — כמדי שנה — תערוכה שנתית,
המוצגת במוזיאון לאמנות שבלוס-אנג׳לס
והנקראת ״האנשים של אילנה.״
אבל לא זה מה שחשוב. כי, כמדי־שנה,
תערוך אילנה בערב פתיחת התערוכה
מסיבה שכמותה יודעים לעשות רק בהוליווד,
עיר־מגוריה של הפסלת.
היא מזמינה את כל המי־ומי, החל בשחקן
ברט לנקסטר שהוא שכנה לרובע
בל־אייד המפואר, וכלה בשימה,ה
דיניץ, שגרירני בוושינגטון. וחוץ מזה
היא שולחת הזמנה גם למיספר מיזערי של
אנשים בני־מזל בארץ, ואני באופן אישי
מכירה סמה שנוסעים באופן מיייוחד ל מסיבה
של אילנה, והדוחים כל תוכנית
אחרת עד אחרי החמישה-עשר במאי, הוא
היום הגדול.
התערוכה של אילנה זוכה לכיסוי בכל
אמצעי־התיקשורת של החוף המערבי. היא
!מכוסה גם על־ידי הטלוויזיה, שריאיינה את
אילנה לפני התערוכה, ושתצלם את טקס־הפתיחה.
כמעט שאין מדור חברתי בעיתונות
המכבדת את עצמה שלא הקדיש

לאילנה ראיון לפני התערוכה. מה אגיד
לכם, ממש חגיגה.
אז עכשיו אתם כבר מבינים למה אותם

אנשי־חברה מתחפרים באדמה. הם פשוט
לא קיבלו הזמנה אישית מאילנה, ומאחר
שה״היט״ כיום בחברה הגבוהה הישראלית
הוא לשאול: למשיבה של אילנה אתה
נוסע י הרי אותם שלא קיבלו הזמנה
פשוט נמנעים מלתת תשובה שלילית. לא
נעים להם, ואפשר גם להבין למה.

אילנה גור, מלי לנגוצקי ותמר מרוז
שתיים שכן קיבלו

ה מנ ח ה
ינחהב>ונ>

רחל רביד, כעלה ומעריצים
והמון חסידים משלה
אם אומר שהיא אם לטל בת השש־עשרה,
המגלה סימנים ברורים שהיא הולכת
בדרכי אמה, ושהתפוח נופל קרוב מאד
לעץ.
כן, כן, אני יכולה לראות כמה מכם
שפוערים עיניים בתימהון ואומרים: מה,
רחל אם לנערה בת שש-עשרה?! אבל
זאת עובדה. לכן אולי תבינו עד כמה
נפגעה רחל, שהיא שחקנית רצינית ואשד.
נשואה ומכובדת, כשבעיתון מסויים, התפרסמה
תמונה שלה בחברתו של מייק
בראנט המנוח, כשהכותרת לתמונה היא
״מייק בראנט ומעריצה.״
אז קודם כל זה מתחיל בזה, שמייק
בראנט ורחל אכן היו ידידים, ואותה
תפונה צולמה באחת הפעמים שבהן ביקר
מייק בארץ ורחל הלכה לבקרו, במלון
הילטון. במקרה נזדמן למקום צלם־עיתונות
שצילם את השניים, אבל בין סתם פגישה
בין ידידים לבין פגישה של מעריצה
וכוכב יש הבדל עצום, נכון?
ומאחר שפירסום התמונה פגע ברחל
קשות, מה־גם שהיא מנהלת כעת משא-
ומתן רציני ביותר בקשר לתפקיד מרכזי
בסרט ישראלי חדש, בבקשה תמונה
שלה, לא בחברת מישהו שהיא מעריצה
אלא בחברת מעריציה־שלה, והם רבים
מאד תשמעו ממני.

לכל מי שציפה בכליון־עיניים לאותו
לילה בשבוע שבו משודרת התוכנית גבר
ואשה ; לפל פי שחיכה בתור ועמד
להשתתף בתוכנית! לכל מי שעמד הכן
ליד הטלפון וקיווה שהתוכנית הזו היא-
היא שתסדר אותו בחיים עם איזה עזר־כנגד,
אז בשביל כל אלה יש לי חדשות,
ולא־כל־כך טובות.
מני פאר, מנחה התוכנית ואביה־מולידה,
עומד לנסוע לו לארצות־הברית
שבאמריקה כדי ללמוד קצת מאיש-הטלוויזיה והמנחה האמריקאי המצויין
כוכי קארסון, איך לעשות יש־מאין,
ועד שמני לא יחזור, תופסק התוכנית
לחלוטין. מה לעשות, תצטרכו להסתפק
בשירותיהם של מישרדי־השידוכין למיניהם,
העולים כפורחת.

מני וקרני פאר
שניים שנוסעים

אז ככה. נכון שאני מגזימה קצת בעניין
נחום שליט, אבל תודו שהבחור פשוט
מעניין, וכמעט תמיד יש לו מה לחדש.
לפני שבועות אחדים סיפרתי לכם בהרחבה
על אהבה חדשה בחייו של השחקן,
המשתתף כרגע בהצגה איפה הכסף?
סיפרתי לכם ששמה שוש בהן, ושהיא
דוגמנית ישראלית המצליחה דווקא מחוץ
לגבולות ארצנו הקטנטונת, והיושבת כרגע
במדריד.
אלא מה, הצרה עם האהבה החדשה הזו
של נחום — שהוא אוהב מפורסם של מוסדהאהבה — היתד. שהיא עתידה להיפסק
באיבה, מאחר ששוש, שלפי עדותה האישית
היא דוגמנית עסוקה מאד, עמדה
לסיים את ביקורה השנתי בארץ ב־20
בחודש אפריל שנה זו.
והנה, חולף לו התאריך הנ״ל בניחותה,
ושוש עדיין בארץ. חולפים להם עוד כמה

לאלה מכם שאהבו להשתטות בתוכנית
שחק אותה, והשתגעו לרוץ בפיג׳מה או
בתחתונים מפאב הגרי השמיני ועד מלון
השרון בהרצליה, מרחק כמה מאות מטרים,
ולשיר ,״קוקו אהה גלידה טובה״ בטלפון,
אך־ורק כדי לזכות בבקבוק בושם שמחירו
חמישים לירות מקסימום, מצטערת. מעכשיו
תצטרכו לעשות שטויות באופן
פרטי, כי מני לא יהיה -פה כדי לשגע
אתכם ולהביא לידי כך שתעמדו על רגל
אחת ותספרו על חיי־המיז שלכם, אך־ורק
כדי לזכות בזוג עכברים לבנים בכלוב,
לא, הוא גם לא יהיה פה כדי להוציא
סיפורים פיקנטיים מכל מיני אישים פוליטיים
בתוכנית ממני מני. כל אלה
ייאלצו למצוא לעצמם דרך אחרת להיות
נחמדים אל הציבור.
כי מני פאר, גבירותי ורבותי, לוקח את
אשתו קרני, ושניהם ביחד נוסעים לאמריקה.
אבל אל חשש, מגי הוא בחור
אחראי. הוא ישוב ארצה ביוני, כדי
להנחות את המדינה לפני שהיא תלך
לגמרי לאיבוד.

ימים, ואת שוש לא רואים בנמל־התעופד,
בן־גוריון. תחת זאת היא מסתובבת בחברתו
הצמודה של נחום. וכששואלים
את נחום מדוע הוא מפריע לדוגמנית
צעירה בקריירה שלה, הוא משיב :״מה
רוצים ממני? היא בכלל נמצאת אצל
האמא שלה בירושלים.״
כך, או כך, לאלה מכם שהטילו ספק
ברומן הקצר והסוער שליט־כהן, הנה הדוקומנט,
מידיו של נחום ־שליט עצמו:
הוא ושוש בתנוחה ביתית שלווה, בדירתו
שליד שדרות רוטשילד בתל־אביב.

נחום שליט ושוש כהן
אחת שנשארת

על חחבו
* | 1ו| ¥וך 111ך 1111ס ״ זועקת צעירה אלמונית, אחת מההמון העצוס של
המעריצים (ראה תמונה למעלה משמאל) שהסתער
1 ^ 1 ^ 1 1 1 11
והצטופף על קברו של אליל־הזמר מייק בראנט, שהובא לקבורה בבית־העלמין הישן
בחיפה, בדיוק שבוע אחרי שהתאבד בקפיצה מקומה חמישית של בניין
במרכז פאריס. לבני המישפחה וידידיו של מייק כמעט שלא ניתנה גישה אל הקבר.

* 1111 שתי צעירות מליטות את פניהן,
י י כשהן יושבות על אחת המצבות
בבית־הקברות, מול קברו של מייק בראנט.
כמו בשעת הופעותיו איבדו צעירות רבות
את עשתונותיהן והסתערו על הקבר.

ך• כל אחת מהופעותיו הפומביות של
^ מייק בראנט היה צויד להזמין כוח
מישטרה מיוחד כדי להגן עליו. לא מפני
אוייביו אלה מפני מעריציו. מעריצותיו,
ליתר דיוק.
אלה, ש* 35 אלף מהן התארגנו בצרפת
למועדוני־מעריצים של מייק, ליוו את הופעותיו
בצרוחות היסטריות ובהתעלפויות.
כאשר היה רק מניח את המיקרופון מידו
הן היו מסתערות לעבר הבמה כחתולות
מיוחמות, מנסות לנשקו, לחבקו, לקרוע מעליו
את בגדיו ולתקוע בו את ציפורניהן.
השבוע, כאשר הובלה גופתו של אליל-
הזמר יפה־התואר למנוחת עולמים בבית־העלמין
הישן של חיפה, לא היה עוד מי
שיגן עליו מפני מעריצותיו. הן ערכו עליו
את ההסתערות האחרונה.
ההיסטריה היתה צפויה !מראש. המאמצים
שנעשו להסתיר את סדרי ההלוויה לא
הועילו. שעות ארוכות לפני שיצא מסע
ההלוויה מבית־החולים רמב״ם בחיפה, כבר
המתינו עשרות נערות בשערי בית־הקב-
רות. מיספרן הלך וגבר משעה לשעה.
הן באו לבד ובקבוצות, כמה מהן נושאות
את תמונותיו של מייק או גזרי־עתונים
בהם התפרסמה תמונתו.
באשר הגיעה מכוגית החברא־קדישא עם
ארונו של מייק בתוכה, היה עליה לפרוץ
את טבעת המצור שהוטל על שערי בית-
הקברות. המכונית, ובעקבותיה מכונית נוספת
שהסיעה את בני משפחתו, זינקה דדך
השער ומיהרה לעבר הבור שנכרה ליד
הגדר, כמקובל לגבי מתאבדים, במרחק
מטרים ספורים בלבד מקברו של אביו.
המון המעריצות, שמיספרן הגיע כבר לאל פיים,
פתח בריצה בעקבות המכונית.
לשווא התאמצו הקברנים לטמון את הגופה
במהירות ולסיים את טכס האשכבה

ברכה בראנט, אמו של מייק, מתייפחת על קברו הטרי של בנה, שכוסה
י י מייד בעשרות וריס של בני מישפחתו ומעריציו האלמונים. מחזות היסטריה
דומים נראו גם ליד בית־החוליס רמבי׳ם בחיפה, משם יצא מסע ההלווייה.

סצינות קוועות־לב התחוללו על קברו של מייק בואנט

נאשר מאות ממעויצותיו סירבו להיפרד ממנו לעולמים

11־ 11ך י 11 לבשו מקורביו של מייק
1111111י! בראנט שבאו מפאריס
עם גופתו. בתמונה נראה אמרגנו של מייק
בראנט, שמעון ויינסראוב, בחברת אשתו.
צבות, דחפו זו את יזו, הלמו אשה בר־עותר,
והצטופפו שביב הקבר כאילו הן
מבקשות להיקבר יהד עם הזמר הנערץ.
״שקט שקם!״ ,צעקו הקברנים. אולם
קריאותיהם טבעו בים הצרחות והיללות.
איש לא שמע את תפילת האשכבה. בקושי
הספיקו לחלץ החוצה מתוך המהומה את
אמו ואחיו של מייק. קרובי ׳משפחה אחרים,
ידידים ועמיתים, שחלקם הגיעו להלוויה
מצרפת, לא יכלו לגשת אל מקום
הקבורה.
תלולית העפר כוסתה בזרי פרחים ומאות
נערות ׳נאבקו כדי להגיע אליה, לראות
את מקום מנוחתו האחרון של אלילן .״אני
לא מאמינה שהוא מת!״ ,זעקה אחת מהן״
״עד שלא אראה אני לא אאמץ!״
היו שם מחזות קורעי-לב. אפשר היה
לדמות כי אבותיהן או בעליהן של המת-
אבלות, הם שנטמנו באדמה. הן קפצו
אל הקבר, נישקו את רגביו. כמה מהן
השתטחו לידו. אחדות נשענו על מצבות
סמוכות, התייפחו ומיררו בבכי חרישי.
שעה ארוכה אחרי שהתפזר ההמון עדיין
נצמדו כמה עשרות נערות אל הקבר,
כשהן מסרבות להאמין שהקול שהסעירן
ועורר בהן רטט לא יישמע עוד.
״למה עשית את זה מייק?״ זעקה נערה
בג׳ינס הדוקים, שעיניה אדומות מבכי,
״איך יכולת לעשות לנו את ז הן!״

לפני שיגיעו נחשולי ההסתערות. בעודם
מטילים את רגבי העפר כדי לכסות את
הבור, סגרו עליהן המעריצות המתאבלות.
המקום היה צר. מצד אחד ניצבה הגדר.
משלושת הכיוונים האחרים חסמו שורות
ארוכות של מצבות את הגישה אל הקבר.
אולם לא היה מה שיעצור את המסתערות.
הן שעטו על פני הקברים, טיפסו על הם-

ליד הגדר

שעות ארוכות אחרי טכס הקבורה
עדיין הצטופפו עשרות מעריצות ליד
הקבר, שפכו דמעות ורטטו בהתייפחות. בתמונה: אחת האחרונות

שנותרו ליד הקבר, שנכרה ליד גדר בית־הקברות בשל העובדה
שמייק בראנט התאבד. למרות החששות המוקדמים לא נקבר
מייק בראנט מחוץ לגדר, כמנהג ישראל לגבי מתאבדים.

413