גליון 1968 מתאריך 21 במאי 1975

ך* כל שכוע שורר המתח במערכת העולם הזה. המתח,
^ המירדף אחרי ההישג העיתונאי, המאמץ לגלות את
הנסתר — כל אלה הם עניין שבשיגרה בשמעון זה.
המתח הזה הוא סם־החיים של העולם הזה, הסיבה ה אמיתית
לכך שגם בשנתה ה־ 26 שומרת המערכת הזאת
על עלומיה.
אולם יש שבועות מייוחדים בתולדות העולם הזה, כש המתח
מגיע לפתע לשיא. הייתי קורא להם ״השבועות
האדומים״ ,כאשר עומד לפנינו אתגר מייוחד.

אז קורא משהו למערכת פולה. הדופק הקו־
?קטיכי כאילו מחיש את קיצכו, הרעיונות מתפרצים
כמו מעיין תופס, כושר־העכודה ורמת־הפעילות
נוכרים כאילו מעצמם.

בשבועות כאלה מצטייר העיתון בדימיוני כמו או-
הפקודה העתיקה מושמעת שבה
גיית־מילחמה,
.^ 0X101^ 8X^X101 ^18 כל דבר מפריע מסולק מן
הסיפון, הצוות חש אל התותחים, והספינה מלה באילו
הופכת ליחידה אחת. חיה המוכנה לזינוק.

ויהי מה.

כאותו רגע מת קשר־ההשתקה.

כי כאשר מחליט העולם הזה לפרסם — שום כוח בעולם
אינו יכול למנוע את הפירסום. אין זאת התפארות.
זוהי עובדה פשוטה, שהוכחה פעמים רבות. ראה לעיל.
השאלה לא היתה, לגבינו, הא ם. השאלה היתד.
רק -א יד .

חו צפהת הו מי ת
גם, זהו ׳המקום לסלק טענה, שנפוצה השבוע
ל? מאחרי גבנו, כאילו פנה אלינו מישהו מראשי ח־שילטון
וביקש לגנוז את הפרשה מטעמים לאומיים, ואילו
אנחנו סירבנו.

היתה שום

פנייה

כזאת.

אני קובע כאן רק את העובדה, מבלי להיכנס לוויכוח
כיצד היינו מגיבים על פנייה כזאת אילו היתד ..העובדה
היא שלא היתה.

עובדה זו מבטאת לא רק חוצפה תהומית,
אלא גם טיפשות ללא־גכול.

ש בו עו ת אדו מי
ץ כורים לנו כמה וכמה ״שבועות אדומים״ כאלה ב ו
תולדות העולם הזה.
השבוע שבו התעלמנו מאולטימטום מפורש של הרמט־כ״ל
יגאל ידין, ופירסמנו מאמר שלילי על צורת גיוס
הבנות לצה״ל. באותו שבוע התחיל חרם, הנמשך עד
עצם היום הזה.
השבוע שבו פתחנו במסע־גילויים על מישטר ״חושי*
סטן״ בחיפה, שבמהלכו הונחו שני מיטעני־חבלה במערכת
ובדפוס שלנו.
השבוע שבו הכרזנו מילחמה על הצמרת המושחתת של
המישטרח, ופתחנו במאבק-איתנים שהסתיים בסילוקם של
יחזקאל סהר ועמום בן־גוריון.
השבוע שבו חשפנו את קיומה של ״קבוצת החצר״
של בן-גוריון, מעין מאפייה פוליטית חשאית שכללה את
משה דיין, שימעון פרם, טדי קולק, אהוד אבריאל ואח רים,
וכך פתחנו במאבק שבמהלכו הופעל נגדנו שירות-
הביטחון־הכללי ואירעו כמה מן הפרשות האפלות בתול דות
המדינה.
השבוע שבו החלטנו לגלות בכל מחיר את הפשע של
כפר־קאסם, למרות איסור קיצוני מטעם הצנזורה׳ וגרמנו
לכך שברגע האחרון יוסר האיפול ויותר הפירסום.
השבועות הסוערים של פרשת לבון, שבהם הובלנו את
הפרשה מגילוי לגילוי, ולא הנחנו לה להיסגר, עד שנפלה
הממשלה ונחשף העניין כולו לדיון פומבי.
השבוע שבו פירסמנו, במעטה של ״סיפור בידיויני״,
את פרטי־הפרטים של עסק־הביש במצריים, שהיה עד אז
סוד כמום.
השבוע שבו הדהמנו את הארץ בפירסום דבר מעצרו
של ד״ר ישראל בר.
השבוע שבו נחקק חוק־לשון־הרע, שגירסתו המקורית
נועדה בגלוי לחסל את העולם הזה.
השבוע שבו פתחנו בגילוי מעשי־השחיתות של משה
דייו בשטח הארכיאולוגי, והשבוע שבו החלטנו לפרסם
את פרשת אלישבע.
השבוע שבו התחלנו, בעיצומה של מילחמת יום־הכי־פורים,
להסיר את הלוט מעל ״המחדל״ ,והוספנו למילון
המדיני של ישראל מושג זה, שלא יצא ממנו עד היום.

הדגל ונודה
ף בושו כסה שבועית ל ־ ני נונבו עסו העולם
* הזה במרכז ההתרחשויות במדינה.
תפקידו המכריע בגילוי פרשות־השחיתות במערכת-
הביטחון זכה בהכרה כללית. גילויינו בפרשת הבאקשיש
של שימעון פרס וגד יעקובי הושתקו בעיתונים אחרים,
אך הגיעו בכל זאת לתודעת הציבור. הכרת הציבור בתפ קידו
ובהישגיו של השבועון גדלה בהתמדה והתבטאה,
בין השאר, גם בתפוצה ובמודעות.
אבל כל זה היה עדיין בגדר השיגרה. גילויים מסוג
זה הם מטרת קיומנו׳ ועל־כן הם לחם־חוקנו. המתח היה
רב, אך היה זה מתח רגיל של כל שבועות השנה.

ולפתע השתנה הכל. הטלפון צילצל — וד־גל־הקרב
כאילו עלה כתורן הספינה.

נודע לנו שקרה משהו חמור: איסור סיפרו של גולן,
הפעלת שירות-הביטחון־הכללי, ישיבת־המחתרת של הממ שלה
במתכונת של כינוס המאפייה, הקונספירציה של וע-
דת־החוץ־והביטחון וקשר־ההשתקה בוועדת־העורכים.
באותו רגע, מבלי שמישהו במערכת אף מצא לנכון
לבטא זאת במילים, הוחלט לשבור את קשר־ההשתקה,

אביב, ששלף את ספר־החוקים של המנדאט הבריטי וקרא
באוזנינו את סעיפי־הצנזורה של התקנות־לשעת־חירום של
הוד־מעלתו הנציב העליון, על סמך דבר המלך הבריטי
במועצתו.
(גם קריאה זו היא מינהג בריטי. לפני פתיחת האש
על המון מתפרע, חייב קצין הצבא או המישטרה בברי טניה
לקרוא בקול רם בפני המתמרדים את חוק־דיכוי־

׳X£ 11101נ 0 0
המהומות. זה גקרא
על-פי החוק הקולוניאלי הזה, יכול הצנזור לאסור כל
דבר שהוא ״לדעתו״ מזיק לביטחון או לסדר — ועל
דעתו של הצנזור אין, כמובן, עירעור. במיקרה של הפ רה
יכול השילטון לסגור עיתץ לצמיתות, להחרים את
גיליונותיו, לכלוא את עורכיו, להטיל עליו קנס — בקי צור,
לעשות ככל העולה על רוחו של שילטון רודני.
(הצנזור המחוזי עצמו הוא איש סימפאטי׳ ואני רי חמתי
עליו במשך כל המעמד המביש הזה. שערורייה
היא להטיל משימה כזאת על קצין של צה״ל !).

מטרת הטכס כולו היתה, פשוטו כמשמעו,
לאיים על ״העולם הזה״ כסגידה, עד פי חוק
פאשיסטי, אם יעז לגלות את הפרשה.

הפרתה חו ק

מישהו כינס את ישיבת־הממשלה האמורה, שאליה

פר שת מת* גולן

פיתוי המיידי שעמדנו לפניו היה פשוט להפר
( 1את החוק, לפרסם את הדברים, להסתכן בסגירת
העיתון ובמעצר.
נראה כי כמה מראשי השילטון אכן האמינו כי כך
ננהג, כי שירות־הביטחון־הכללי עמד לשגר איש לבית־הדפום
שבו מודפס השבועון, כדי לקדם פני מזימה זו.

הפיתוי היה רב, אף פסלנו אותו.

לדעתנו, הפרת־חוק כזאת מותרת רק בענייו עליון של
מצפון לאומי ואישי. כבר הזכרתי שפעם בתולדות הטולם
הזה אכן החלטנו לעשות זאת — למחרת הפשע המחריד
של כפר־קאסם. האמנו אז כי חובה עליונה היא להודיע
לציבור שבוצע בשמו פשע־מילחמה מתועב. במדינת ה יהודים,
אסור שדבר כזה יעבור בשתיקה — אחרת היינו
מעמידים את עצמנו במצב שבו עומדים אותם גרמנים
״טובים״ ,שבניהם שואלים אותם כיום :״היכן הייתם?״
הפעם לא הגיעה דרגת החומרה לנקודה כזאת, ועל
כן החלטנו ללכת בדרך אחרת: להשמיט את הקרקע
מתחת למזימת ההשתקה, בדרכים חוקיות.

שום צנזורה אינה יכולה להשתיק עניין,
באשר עיתון לוחם, מתוחכם ומוכן להסתכן
מחליט להכיא דפירסומו, וכאשר יש לו קהל־קוראים
ער, היודע לקרוא כין השורות.

(רודנים מסוגם של היטלר וסטאלין ידעו זאת, ועל
כן סמכו על מחנות־ריכוז יותר מאשר על הצנזורה).
החלטנו להגיש לצנזורה כתבות שונות הנוגעות ל עניי!
רק בעקיפין, ושאף הצנזור הנוקשה ביותר לא יעז
לפסלן.

סדהש בי ר ה
שער ״העולם הזה״ 1967
נצטוו השרים לבוא בהיחבא, כגנבים בלילה׳ בלי מכוניותיהם.
מישהו
יזם את ישיבת ועדת-החוץ־והביטחון, שבה
הסכימו נציגי כל המיפלגות, בקואליציה ובאופוזיציה,
לבוש תן ולחרפתן, להצטרף לקנונייה.
מישהו הפעיל את ועדת־העורכים של העיתונים היו מיים,
והשיג שם הסכמה כללית לחיפוי על מעשי השיל-
טון. העיתונות עצמה נתנה יד לסירוסה, ושמה בעצמה
את המחסום בפיה( .עורך הארץ, גרשום שוקן, התנגד
לפחות לאיסור הידיעה על עצם קיומו וגניזתו של הספר
יחד עם עוד שני עורכים. הצנזור הראשי הסכים לכך
תחילה, אך שינה את דעתו אחרי שקיבל על הראש
מראש־הממשלה. אחרי שינוי עמדה זו לא יצא עורך הארץ
להילחם נגד החלטתה השרירותית של הצנזורה, וגם לא
נאבק על עצם פסילת פירסום ספרו של גולן).
אותו מישהו סבר, כנראה, כי בכד חסם את כל הדר כים
לפירסום. כאשר אחד הנוכחים בישיבת ועדת־העור־כים
שאל בפירוש מה יהיה עם העולם הזה, שאינו משתתף
בוועדה זו, השיב אותו מישהו, בביטחון עילאי, שזה
בסדר, הפירסום בהעולס הזה יימנע בכוח. הוא סמך על
הצנזורה.

האת היתה, כאמור, לא רק חוצפה, אלא
גם טיפשות. רק ראש־ממשלה מאד־מאד בלתי־מנוסה
יכול היה להעלות על הדעת כי כצורה
ברוטאלית כזאת ייסתם פינו.
הפנייה היחידה אלינו היתה הצגת אולטימטום
מטעם הצנזור. במעמד שדמה לסצינה מתיד סרט
הוליוודי, נקראנו אל מישרד הצנזור המחוזי של תל-

ך* זה אחר זה, הגשנו לצנזורה שלושה מאמרים:
^ על פיטפוטי־קיסינג׳ר (בלי קשר לאירוע ישראלי כל שהו)
,מאמר על השתוללותו של יצחק רבין, ומאמר סת מי
על מתי גולן. אי־אפשר היה לאסור אף אחד מהם,
מבלי שהצנזורה תעמיד את עצמה במצב מגוחך, כי אף
באחד מהם לא היה רמז כלשהו לפרשת־גולן.
אולם הרשימות האלה ביחד הצטרפו לתמונה, שכל
קורא בר־דעת היה מסוגל לפענח אותה.

כל המאמרים האלה הגיעו מייד לעיני הדרג
הכביר כיותר. כאיזו־שהיא נקודה הכין דרג זה
שהמישחק אכוד, וכי פירסומי ״העולם הזה״
יכיאו לפתיחת מערכת־שמועות מפה־לפה שתהיה
גרועה יותר מן הפירסום עצמו.

באותה עת עצמה, ביום השני בלילה, גם הגיעה ה ידיעה
על פירסום חלק מן הפרשה בניו יורק טיינזם.

כף נשכר קשר־ההשתקה, לפחות חלקית.
מ ך הכל, היה זה לא רק שבוע אדום נוסה
כתולדות ״העולם הזה״ .היה זה גם מיכחן נו־סף,
שהוכיח בי אין לו תחליף, וכי הוא ממלא
תפקידו החיוני. כאשר התגלגלו הגיליונות מתיר
מבכש־הדפוס, התגנב לליבנו שמץ של
גאווה.
כפי שאמרה לי בטלפון אחת מחברות־המערכת, ביום
השני שעבר :״בשבוע כזה אני יודעת בשביל מה אני
עובדת בהעולם הזה.״

גם אני.

#גר^^ך־זן די-ץ ר[רז -זך־ רזזייס, טבע,־ יטהוי״ -

^ורלד־חן רי׳אי׳ט -זזכישקה ה שד׳יר ד;ן זל ז״ לך ץ הוי;
יק יק ביים ־־ים. יילד סן מאלט ירייה אהעמ אונ ר
אינו מ תו ק מדי, יתן לךמעט קלוריות. ,

•המשקה שא ימיי ים עליי בי י ה פוך ב ק רו בלמשקה
הי שר אלי מס׳ ו.

אך הרב ה מרץ.

לגום אותו כ ש אתה צמא. גם א תה ת א מר כך.

שחור הוא יפה,שחור הוא טעים,שחור הוא מזין,שחור הוא מרות,

שחור הוא גולדסז-מאלט

אם יסכן זאת תחת מעטה של סודיות.״
אחרי דברים אלה, אין צורך להסביר
בי ראש־הממשלה יצחק רבץ טעה כניראה
טעות נוראה בכך שאסר את פירסום סיפרו
של מתי גולן. הספר שהוא היה צריך
לאסור את פירסומו, תוך הטלת איפול
על איסור זה, הוא ספר השנה של העיתונאים.
מה שמתפרסם בו בשמו של פרס
מזיק ליצחק רבץ ולממשלתו אלף מונים
ממה שיכול היה מתי גולן לפרסם בסיפרו.
גולן, לפחות׳ לא היה מגדיר את ראש־הממשלה
כ״משוגע״.
יש בדבריו של פרם עוד המון פנינים
מבדחות עד דמעות, שתקצר היריעה מל הביאן
במלואן. הנה אחת מהן:
״אני, בפילוסופיה שלי, חושב שכל דבר
שאני עושה באורח סודי, יום בהיר אחד
יתגלה, ויעמוד למישפט הציבור.״ אמר
זאת אלוף הבחישה־במיסתרים עוד לפני
שהעולם הזה חשף את פרשת התמונה
היקרה שקיבל במתנה מהקואופרטיביס
לתחבורה.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תל
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפוס החדש׳׳ כט״ם, תל־אביב, רחוב כן•
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי כע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

הייתי רוצה לנצל הפעם מדור זה
למטרה שהוא לא נועד לה. להמליץ על
ספר. ספר מצחיק מאוד. אולי יותר מצ חיק
אפילו מ־ס 20 ארץ ,200 קובץ הסא־טירות
של אנשי 200 הארץ. ספר הספוג
הומור אמיתי, סאטירה מורעלת ופארודיה
צינית.
שמו של הספר אומנם אינו מבטיח רבות.
הוא נושא את השם הבאנאלי ספר־השנה
של העיתונאים תשל״ה. אולי משום כך
הוא לא הפך עד כה לרב־מכר כפי ש מגיע
לו. ספר משעשע. משעשע מאוד.
מופיעה בו, למשל, הפיסקה הבאה, ה מכוונת
להנחות את העיתונות הישראלית
לייעודה האמיתי :״העתונות מצווה לש מור
על המוראל שלה. היא אינה צריכה
להסתיר את האמת.״
מאליה נשאלת השאלה מיהו הוגה־הדי־עות
הדגול שהצליח בתימצות בה מופלא
להאיר לעתונות הישראלית את דרכה. לא
ליפול מהכסאות. זהו לא אחר מאשר שינד
עון פרם.
״אימרתו של הלל הזקן, :אל תאמר
דבר שאי־אפשר לשמוע, שסופו להיש מע...׳
— היא חלק מה,אני מאמין׳ הצי בורי
של שר־הביטחוו שימעון פרם״ ,מס ביר
הספר במבוא לתורת חופש־העיתונות,
כפי שהיא מושמעת מפי הגבורה עצמה.
״הוא אינו מאמין שאפשר להסתיר דברים,
ממילא אין לדעתו יסוד לטענות כאילו
יש בכוחו של מימשל דמוקראטי להס תיר
מידע, אפילו הוא מפעיל את מספרי
הצנזור ואת התקנות לשעת־חירום. הילכה
אומר פרם, מחובתו של איש־ציבור, גם
כשעיסוקו בעניינים סודיים ביותר, לקבל
הכרעות מתוך ידיעה שיש, עין רואה ואוזן
שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים׳ —
כהגדרת אבות החוכמה.״
כמה חבל ששר־הביטחון בממשלתו של
יצחק רבץ לא הספיק לקרוא מה שאמר
שימעון פרם בספר העיתונאים, לפני ש נתן
את ידו להתלטת הממשלה להטיל אי-
פול על החלטתה לפסול את ספרו של
העיתונאי מתי גולן ולגייס את מנגנון ה חושך
כדי למנוע כל פירסום בנידון (העולם
הזה .)1967 אילו היה שר-הביטחון
מעיין במישנתו של שימעון פרם יבול היה
ללמוד עוד דברים מאלפים על דמוקרא־טיח,
חופש־עיתונות וצנזורה.

,הנה, למשל; ,שאל שימעון פרם על*
ידי מראיינו, האם יש יסוד לחשש שמער־כת־הביטחון,
או הממשלה בשם הביטחון,
או בתוקף ועדת־שרים לענייני־ביטחון,
תטיל הגבלות פירסום על דברים שאין
להם משמעות ביטחונית מיוחדת?
מר פרס הדמוקראט, נחרד מעצם איז־כור
מחשבת הזדון הזו .״קודם כל,״ הוא
השיב ,״מוכרחים להניח שממשלה זה גוף
הגון. כל הדמוקראטיה בנויה על, פייר
פליי׳ .ברגע שכל אחד ינצל את זה לרעה,
אתה אם איו חוק המחליף אימון.
יוצאמתוךהנחהש יש מס

של ה ש אי אפשרלהאמיןלש
וםמילה שלה, אתה (המראיין)
צודקבטענהשהעלית. אבל אני,
כשר בממשלה, ובעיקר כשר־הביטחון,
הייתי מתנגד שדיון חברתי או כלכלי
יסווג בביטחוני ויחולו עליו המיגבלות של
ועדת־שרים לענייני-ביטחון. זה חורג וסו תר
את האחריות שלנו כשרים. שנית, גם
מבחינה פרקטית. סוד זה לא יישאר. מחר
כל העיתונות תתקיף ובצדק :״מדוע
דנה הממשלה על מס־ערך־מוסף למשל,
בפורום של ועדת־שרים לענייני־ביטחון?״
ממשיך שימעון פרם בדברי האלוהים
החיים שלו :״בכלל, במישטר דמוקראטי,
המסד של הממשלה זה אמינות. אם היא

שימעון פרס אינו הסאטיריקון הסמוי
היחידי המתגלה מעל דפי ספר השנה של
העיתונאים. לרוע המזל, לא נשאל גם
ראש־הממשלה יצחק רבין, שרואיין לצד
רך הספר, לדעתו על ענייני צנזורה וחד
פש-עיתונות. אחרת ודאי היה גם הוא
מכביר באימרות־שפר חסרות־כיסוי מסוג
זה. לעומת זאת ניתן חופש־ביטוי לשר־המישפטים
חיים צדוק, שאמר דברים
כתרבנות שמשמעותן התבררה רק השבוע.
״מבחינה עקרונית יש לראות בחופש־העיתונות
צורה ספציפית של חופש־הבי־טוי
שהוא אחד מערכי־היסוד של כל חב רה
דמוקראטית,״ אמר צדוק .״בלי קיום
התנאי הזה אין המישטר הדמוקראטי יכול
להתקיים. חופש העיתונות מבטיח לאזרח
זרם חופשי של אינפורמציה וזרם חופשי
של דיעות והשקפות.״

הצנזור הצבאי הראשי, תודאמך אבנר בדאון
הפקיד הוותיק ביותר
תעשה איזה שהוא שימוש לרעה באמינות
שלה, היא לא תחזיק מעמד. אני חושב
שזו תהיה ממשלה מאוד לא נבונה — לא
רק מאוד לא הוגנת — אם היא תעשה
שימוש לרעה בסמכויותיה. זה גם לא יח זיק
מעמד. אני רוצה לומר כאדם שעו סק
בענייני־ביטחון הרבה שנים בחייו:
אני יוצא מתוך הנחה, והפילוסופיה של
עבודתי היא, ששום דבר לא יישאר סוד
לעולמים.
״אפילו הדבר הוא סודי לשעה או סודי
לשנה, תפעל מתוך הנחה שגם בעטיו תע מוד
לפני מישפט הציבור. על כן, אין
לערבב סודיות עם חוסר הגינות. יש לער בב
סודיות מתוך צורךמיבצעי ,
אבל אסור תחת מעטה סודיות לעשות
שימוש רע בסמכויותיו או באחריותך.
אני מאמין שמי שישתמש בסמכויות שלא
כהלכה, יתן את הדין. זו רק בעייד, של
זמן. היות שאדם שמשרת את הציבור, בל
מה שיש לו זה שמו הטוב — אין לו כל
רכוש אחר — הוא ״היה משוגע, לדעתי,

לזכותו של צדוק יש לומר שהוא לא
השתתף באותה ישיבת־ממשלה סודית,
שהחליטה לשים ללעג את חופש-העיתד
נות ולהטיל איפול ביטחוני על עניין ש אין
לו כל קשר לביטחון. אבל לאור ההת פתחויות
בפרשת מתי גולן בשבוע שעבר,
דבריו הם מאלפים במיוחד.
״אני יכול לומר בפה מלא, ללא היסום,
שבמדינה דמוקראטית, בחברה דמוקרא-
טית, בימיםבתיקונם (ההדגשה
במקור) אין מקום לחוק במו פקודת־העי-
תונות שישראל ירשה משילטונות המנדט
הבריטיים ...אבל בתנאים בהם נתונה מדי-
נת־ישראל מאז הקמתה קשה לאזור עוז
ולבטל פקודה כזאת, מתוך מחשבה שה מדינה
יכולה בעתיד להיקלע למצבים קי צוניים
כאלה, שאולי יהיה הכרח ללא
מנוס להפעיל את הסמכויות האלו, אם כי
שנים רבות אין הסמכויות האלו מופעלות
הלכה למעשה.״ כזכור, בשבוע שעבר
הופעלו סמכויות־החירום נגד העולס הזה,
אולי מפני שהמדינה נקלעה בבר ״למצב

קיצוני״ ,בו אין ברירה אלא לבטל את
הדמוקראטיה.
ההומור המעודן של צדוק, בניגוד ל סאטירה
הגסה של פרם, מתגלה בקטע
הבא מדבריו :״לפי הסדר־הסכם בין הצנ זורה
והעיתונות, הסכימה הצנזורה להגביל
את עצמה בשני כיוונים: ראשית
מבחינת העילה לפסילה. במקום העילה
הרחבה הזאת, היכולה להתייחם גם למידע
וגם לדיעות, הסכימה הצנזורה להגביל את
עצמה למניעת פירסום אינפורמציה ביט חונית,
העשויה להועיל לאוייב או להזיק
לביטחון־ישראל, כאשר מיד מוסיפים, כ י
אין הצנזורהחלה על עניי *
ניםפוליטיים, או על דיעות, פר שנות
והערכות. זוהי ההגבלה הסובסטאנ־טיווית׳
שהצנזורה קיבלה על עצמה.״
מן הראוי להוציא מייד לאור מהדורה
שנייה של ספר הבדיחה והחידוד, ולהכ ליל
בו ציטטות אלה מדבריו של שר־המישפטים
בממשלת יצחק רבץ.

פצצת,הצחוק האמיתית של ספר-
השנה של העיתונאים, טמונה בפרק השמיני
שלו, שם מופיע המונולוג הבא :״אני
רואה את תפקידו של הצנזור כך: לשקוד
שהעיתונות לא תיכשל בגילוי סודות צב איים,
ובעת ובעונה אחת לא להצר צעדיו
של העיתונאי במילוי תפקידו באופן חופ שי
שהוא תנאי ראשוני בכל מישטר דמו־קראטי.״

זה אומר לא פחות ולא יותר מאשר
תת־אלוף אבנר (״ואלטר״) בראון, הצג*
זור־הצבאי־הראשי של מדינת־ישראל, ה איש
אשר הפעיל בשבוע שעבר את הצנ זורה
הצבאית ואת חוקי־החירום המנדטוריים
(דבר־המלך במועצתו) כדי להגן על
ממשלת יצחק רבץ מפני פירסום בעל
תוכן פוליטי, לא צבאי.
ואלטר, שהבמגראפיה הרשמית של
צד,״ל אינה מציינת את גילו אך מספרת
שהוא אב לשני בנים שסיימו את שירותם
הצבאי וסב לארבעה נכדים, הוא יליד
סארייבו-שביוגוסלביה, שעלה לארץ לפני
42 שנה והצטרף מיד לאירגון ההגנה. בר אוו
הוא ההיפך הגמור מהתדמית של צנ זור
שיכול אדם לצייר לעצמו. הוא איש
נעים־הליכות, חייכן, אדיב, בעל קסם אי שי
רב, וטוב־הלב ניבט מעיני התכלת
שלו.
יש רק פגם אחד בעובדת היותו הצג-
זור־הצבאי־הראשי: הוא נמצא בתפקיד זה
24 שנים רצופות. זוהי תופעה פנומנאלית,
שקשה למצוא כמותה במדינה: פקיד מם־
שלתי מחזיק בכהונתו ברציפות כימעט
מימי הבראשית של המדינה, אצל חמישה
ראשי-ממשלה, אצל חמישה שרי״ביטחון,
אצל שמונה רמטכ״לים. לולא היתח זו
עובדה, אפשר היה להגדיר זאת כאגדה.
הבדיחה המהלכת שנים רבות בצד,״ל
מספרת כי היה, חם ושלום, והמצרים יכ*
בשו את ישראל, הם ישאירו רק פקיד
אחד בכהונתו: הצנזור-הצבאי־הראשי.
קל לשער איזה כוח עצום מרוכז בידיו
של איש ללא־תחלופה זה, שבמוחו שמו רים
כל סודות המדינה וראשיה. קל לה*
בין מדוע איש כזה, עם בל הרצץ הטוב
שלו, אינו יכול להתאים את עצמו לשינוי
הערכים שחל במדינה מאז ימי מנגנון-
החושך של תקופת בן־גוריון.
יי־יי 71 אם יתברר שהיה זה
בראוו — המאמין עדיין בכוחה של הצג-
זורה הצבאית להשתיק פירסומים שאינם
נוחים לשילטון — שיעץ את עצת־אחי-
תופל ליצחק רבץ בפרשת ספרו של מתי
גולן. אם אין הוא נושא באחריות לכך,
ורבץ סיבר את עצמו בעסק־הביש שלו
ללא יועצ]ם׳ ^איז זה מקל מאחריותו של
הצנזור לה&עלת הצנזורה הצבאית בענייו
רכילותי־סוליטי טהור.
״יא ״יה צייד לאזור די אומץ־לב
כד לסרב לסבך את צה״ל בעניין ול השאיר
את העבודה המלוכלכת לפוליטי קאים.
איו:אמר
שימעון פרם :״היות שהאדם
שמשרת את הציבור, כל מה שיש לו זה
שמו הטוב — הוא יהיה משוגע אם יסכן
זאת תחת מעטה של סודיות.״

הווולוז וזזה 180

אנחנו
עוסק בחוווסה אבד הראש שלנו
לא בעננים
הצורך בחסכון הביא אותנו להגיש לך
השנה חופש בסגנון חדש: דירות־נופש.
זוהי צורת בילוי חדשה, אשר חגרו
לך הנאה מרובה בתקציב מפתיע.
פרטים על דירות הנופש ישמחו
לספק לך במשרדי ״סחיסאיר־ובמשרדי
הנסיעות. אך נוסף על כך,
עומדת לרשותך הצעתנו הקבועה
לבילוי חופשח־קיץ מרעננת על
האלפים של שוויץ, במחירים מיוחדי
לישראלים. כשתחזור הביתה לאחר
בילוי תופשה במוקדי התיירות של
שוויץ,חחוש כמי שנולד מחרש. מי
כמוך יורע שזהו מה שדרוש לך. השנה.

אנחנו עוסק בתעופה
אבל הראש שלנו לא בעננים

במג דיניאלכרמל

העו 7ס הזח 1968

מכתבים
דיין ירה בומרגג
קראנו בצהרון ידיעות אחרונות מתאריך
5.5.75׳ כי מר משד. דיין אמר :״צריך
לתפוס את הגנבים ולהענישם.״
אנו רוצים להזכירך, מר דיין, כי
הגניבות והשחיתויות שנתגלו כעת במש-
רד־הביטחון, נעשו עוד בזמן שאתה היית
שר־הביטחון, ומתפקידך היה לפעול על־פי
הציטטה היפה הזו. אולי אם היית עושה
כן, היה מצבנו כיום הרבה יותר טוב,
והיינו חוסכים הרבה קורבנות יקדים.
גם אנו בדיעה כי ״צריך לתפוס את
הגנבים ולהענישם,״ וזה כולל גם את
חובבי העתיקות וארכיאולוגים־־חובבים
שאת בתיהם מקשטים ואת חצרותיהם
מפארים בעתיקות יקרי־מציאות, אשר
בעצם שייכים למדינת ישראל, ואפילו למי
שנמצאים בידו — אסורים במכירה בחו״ל.
כמו שנאמר — ירית הפעם בומרנג!

יוספה ועמיקם

קידרון,

הרצליה פיתוח

מצדה תרמה למוטיבציה
אני מוצא לנכון להגיב על מיכתבו של
מר ב. יחזקאל מקופנהגן, אשר התפרסם
(העולם הזה .)1966 לפי דעתי, גם עיתון
מתקדם כמו העולם הזה, שרכש לו שם
טוב בנושא זה, לא יכול לפרסם שטויות.
מחקרים רציניים שנעשו בנושא מצדה,
הגיעו למסקנה כי המושג של מצדה תרם
נושא חשוב למוטיבציה של העם, להמ שיך
להיות עם, להמשיך ולשאת בסבל
שהיה מנת־חלקנו בעבר ובהווה.
הכותב המכובד התעלם לחלוטין מההיבט
החינוכי של סיפור מצדה. מן הרצון
להגדרה עצמית וזכות לקיום עצמי. מיב־תב
זה ;של מר יחזקאל מבטא חוג של
אנשים שאינם מאמינים שמותר לעשות
רעש מ־ 2—4אחרי־הצהריים, כי הם רוצים
לישון. ורצוי שכולם יבינו את הדימוי.
מאיר לכ״רן, קיריית־אתא

הלו ישראל

שמפו רויאל
ה שמפו ה איד אלי
לכל סוגי ה שיער;
ירוק -לשיער יבש
אדו ם ־ נגד קשק שי ם
כחול ־ לשיער ש מנוני ורגיל
צ הו ב־ ב תו ספת מיע לימון ס בעי

שמפן רויאל
זבה במקום ראשו!
בקניה הטובה והמוצר הנבחר

ע ץ 11*1:1

בכתבה ״ההומור של השר קול״ (ה־עולם
הזה )1966 פורסם כי בעלי המדריך
הלז ישראל פנו אל מישרד־התיירות
ו״דרשו שיעניק להם את חסותו — או
יסיר אותה מן המדריך של מורם־ורבם.״
כן נכתב כי ״מה קרה שם בדיוק — עדיין
לא ברור, אך עובדה היא שלבסוף הש תמש
המישרד באמתלת מודעות־הזנות,
להצדקת הסרת חסותו מעל המדריך הוו תיק
והמבוסס״.
שני הקטעים המצוטטים לעיל באים ב הקשר
אחד, זה אחרי זה, ועולה מהם:
(א) כי במועד פירסומם עדיין לא היה
ברור לכם מה קרה שם בדיוק, ומכאן
— שהפירסום נעשה ללא בדיקה מספ קת•
(ב) מהקשר שבו פורסמו הקטעים,
נובע שמי*שרד״התיירות השתמש ב״אמ־תלה״
,כביכול, כדי לשלול מהמגזין השבוע
בישראל את חסותו, ומכאן יכול
להבין הקורא, שהסיבה ה״אמיתית״ היא,
כביכול, פנייתם -של בעלי הלו ישראל.
הפירסום על פנייה, כביכול, מצד בעלי
הלו ישראל למישרד־התיירות, להסיר את
חסותו מן המדריך של ״מורם ורבם,״
מייחס להם כפיות־טובה, כביכול, והתנה גות
בלתי-הוגנת העלולה לבזות אותם
בעיני הבריות.
באף אחת מהפניות של בעלי הלו ישראל
למישרד־התיירות בנושא מתן החסות,
לא ביקשו הסרת החסות מהשבוע בישראל
של מר אברהם לוי. רק ביום 5בנו במבר
1974 הועלתה לראשונה טענתם *של
בעלי הלו ישראל על אפליית השבועון
שלהם לרעה, והם דרשו לשים לה קץ
על־ידי מתן החסות גם לשבועון שלהם.
אפילו במיכתב זה לא הועלתה כלל בקשה
להסיר את החסות מהשבועון המתחרה.
אלא שלדברי הכתבה של העולם הזה,
החסות הוסרה מכל מקום למעלה מחודשיים
קודם לפנייה הנ״ל, היינו: עוד
במיכתבו של ׳שר־התיירות מיום 28ב אוגוסט
. 1974
עו״ד אביתר לוין, תל-אביב
• התביעה להסרת האפלייח הועלתה
על־ידי בעלי ״הלו ישראל״ בעל־פה ף ע־מיס
רבות לפני בתיבת הנזיכתב הנ״ל.
הם אף מסרו-זאת בשיחה עם כתב
העולם הזה כאשר פירסם כתבה עליהם,
לפני שנה, עם צאת המגזין שלהם לאור.
ברצוני להגיב על הכתבה ״ההומור של
השר קול״ (העולם הזה .)1966 הרי ה עובדות

דווקא המודעה השלישית אשר התפר סמה
בהשבוע בישראל של כושי, היא־היא
שגרמה לשר־התיירות ״לשנס את מותניו.״
אם לפני מחיקת מיספר-הטלפון ופיר־סום
הכתבה (השר בדק ,״כושי״ לא בדק
— והיה צריך לבדוק) ,הייתם בודקים למי
הוא היה שייך, היה מתברר לכם שטלפון
זה היה שייך לדירת זוג הזקנים מרחוב
ויזל 10 בתל־אביב, אשר הושכרה לאחים
ביטון שנאשמו ברצח הזוג, ומאוחר י(תר
אחד מהם התאבד והשני נשפט. במסווה
של מודעה ״סולידית״ תו (לדבריכם) עסקו
האחים ביטון בעיסקי ״*שידוכים״ לכל
סוגיהם, והונו תושבים ישראליים רבים
כמו גם תיירים אחדים.
את המודעה ה״ תמימה״ הנ״ל הפסיק
״כושי״ להדפיס בעיתונו שבועות רבים
אחרי שהאחים ביטון כבר ישבו בב*ת־הסוהר,
וזאת לא מרצונו, כדבריו, אלא
על־פי דרישה מפורשת של שר-התיידות.
מדריך של ״משי״ עבור ממשלת רו מניה
הוצא לאחרונה לפני 10 שנים. ,רק
הוא בלבד עבור ממשלה זרה כלשהי. כל
שאר המדריכים הוצאו על דעתו של ״כושי״
בלבד, וללא שום חסות או אישור
•של ממשלות פורטוגל (אשר התחלפה כמה
פעמים בינתיים) ,ספרד או איטליה.
המדריך אשר נרכש על־ידי חברת אלי־טליה
(וגם זה בספק) חינו באנגלית על
איטליה, ולא באיטלקית על ישראל, ומייד
עד לחלוקה על־ידי חברה זו בין נוסעיה
בין ארצות־הברית לאיטליה, ולא כפי
שכתבתם ״לתיירים לישראל.״
גבריאל,ה דיו, תל־אביב

רק הצעות לפיתרון
בכתבה ״סינמה בלאש״ (העולם הזה
)1965 נאמר, כי ״לטענת עוזריו של צ׳יצ׳
היה גם ורדימון מוכן להתפשר על סגירת
אולם-הקולנוע שלו, אם יקבל פיצוי כספי
מהעירייה.״
ברצוני להבהיר כי במהלך, המגעים עם
מר ורדימון לא דובר על פיצוי כספי

דובר שפירא
סינמה לא־בלאש
מהעירייה, אלא הועלו הצעת לפיתרון ה בעיות
שתתעוררנה אם ייאות מר ורדימון
להפסיק להקרין סרטים בליל־שבת בקולנוע
אלנבי.

עמיקם שפירא,

דובר

העירייה,

תל־אביב

צווארון שחור מזפת
כקוראת קבועה של העולם הזה, ברצוני
להגיב על הגניבות הרבות, המבוצעות,
באחרונה על־ידי מה שנקרא ״עברייני
צווארון לבן,״ שלדעתי הוא שחור מזפת!
לדעתי, אלה הם פושעים מהסוג הגרוע
ביותר, שחייבים לבוא על עונשם במכסימום
על־פי החוק. בכלל, בארצות אחרות
מעמידים פושעים כאלה אל הקיר,
ויורים בהם כבכלבים. מדוע אין מחייבים
אותם להחזיר את כל הכספים שהם גנבו
מהמדינה ומהיקר לנו? למה לא מחייבים
בכך את בן־ציזן, צור ודומיהם? הלא
ודאי יש להם רכוש.
למה אדם כמו יוחנן רפיח לא מחוייב
להחזיר כספים? למה לא מעקלים את
העולם הזה 1968

מכתבים
רכושו? למשל, ידוע לי שיש לו וילה
והוא מחזיק ב־שתי מכוניות מפוארות.
הלשם כך אנו תורמים, ומשנוררים כס פים
בעולם, כדי שגנבים כאלה יעשו
הון?
לאה הכהן הרצליה

הישגים — וקיפוח
המזכירות הארצית של עובדי חבות־החשמל
והנהלת החברה החליטו לתת
לעובדים׳ שעובדים בחברה מזה 20 שנה,
מענק של חודש משכורת נטו. לאלה
שעובדים 35 שנים — חודש משכורת
נטו ודרגה נוספת לשכר•
פנסיונרים שפרשו מעבודה אחרי 35־30
ויותר שנות עבודה לא קיבלו את המענק
והדרגה• אני סבור שזהו קיפוח. קיפחו
אותם על־אף שעשו עבודה קשה ואסורה
משך עשרות שנים, ועל־אף היותם ראשו ני
עובדי החברה.
אולי יוכל העולם הזה לטפל בעניין?
פנסיונר, תל־אביב

מרס: על ״מתינות״
העולם הזה מתאמץ תמיד להוכיח שה ערבים
מתים לעשות עימנו שלום, אם
נוותר על השטחים ואם נכיר בזכויות
העם הפלסטיני. כל ציוץ ערבי בדבר
שלום (שלאחריו מופיעים, כמובן, כל
ה״אילו״) מופיע באותיות קידוש־לבנה —
עד שממש התחלתי להרגיש ריגשי־אשמה
על ש״חשדתי״ שהערבים לא־כל-כך משו געים
לע־שות איתנו שלום.
והנה, בידיעות אחרונות התפרסמה
סידרת כתבות של ג׳ואן פיטרס (השבח
לאל — לא ישראלית ולא יהודיה. הייתי

סטודנט וסטודנטית בבריכת הקמפוס ב״יום הסטודנט״
לשמוח צריך לדעת
עוד עלולה לחשוב שהיא סתם ״ציונית
מחרחרת־מילחמה) ,ודווקא ממצריים ה מוצגת
כ״מתונה״ .אם הדברים כגון
״אש״ף צודק במעשי־הטרור, שמטרתם
להרוג יהודים רבים ככל האפשר,״ ה מצוטטים
שם נכונים, כנראה המושג שלי
על ״מתינות״ מעוות.
טובה ניצן, חי 3ה
• לא יקשה לכתבת נוצריה אחרת
למצוא ציטוטים מסוג זה בישראל. לא
בצורה זו נקבעת הערכה של מצב־הרוח
הלאומי.

השתוללות חסדת־טעם
הדימיון של הסטודנט הישראלי הרקיע
שחקים בחגיגות יום־הסטודנט, שנערכו

בשבוע שעבר. בעוד שההודעות המוקד מות
של התאחדות הסטודנטים סיפרו על
הקצפת בריכת־הנוי הגדולה בקמפוס ורח צה
המונית בה, הצליחו הסטודנטים להע כיר
את המים הזכים שבבריכה בחומר
עכור ושתי סטודנטיות, האחת מבוגרת
העונה לשם דליה עירוני אשר לבשה
בגד־ים שלם, כמו של הסבתא, והאחרת
העונה על השם רותי, אשר לבשה ביקיני,
אם־כי לפי חיטובי־גופה מוטב היה דווקא
לה ללבוש את הבגד־ים השלם, נכנסו
למים, שהו בהם חמש דקות וזכו למבטי־רחמים
של הסטודנטים שהתאספו סביבן.
כעבור מיספר דקות התקנא בהם סטו דנט
צעיר, לביש חליפת־ערב וצילינדר
ונכנס אף הוא למיס כשהוא סוחב עימו,

אף אחד לא הבין עבור מה, שולחן וכיסא
לותך הבריכה. העיקר שהיה שמח.
דני גיבורי, חולון

תיקון ליופי
בקשר לכתבה ״מדליית זהב ליופי״
(׳העולם הזה ,)1966 אני רוצה להסב את
ת־שומת־ליבכם ולבקשכם שתתקנו את
טעותכם.
מתוך תשע בנות נבחרת ההתעמלות
(המשך בעמוד )10

זוכר את הימים
כשיכולת להשאיר את דלת הבית פתוחה
בשלוה גמורה?

הימים בהם חיכינו עדיין לגנב
העברי הראש ון, ו אי שלא
העל ה על ד ע תו שיש לנעול א ת
דלת הבית כ שיוצאים מ מנוי
אתהמפתחל בי תנה גנו
לה שאיר מתחת למרבד שלפני
הדלת או בתוך עציץ, כדי
שמכרים (ובולם היו אז מכרים
של כולם) יוכלו להבנ ס, לנוח
ול שתות מים קרים. ה ר חו בו ת
הקטנים ש ל אז ה פ כו כידוע,
לערים, הב תי ם הי שנים פינו
מ קו םלחד שי ם ־ .ובמקביל
ה ת חלנו ל שמוע על גניבות ועל
פורצים הפוקדים א ת הב תי ם
ב ח רי צו ת גו ברתו הו לכת.
היום, לרוע המזל, אפילו מפ ת ח ומנעול רגילים
אינם מרתיעים פורצים. ככ ה זה, ההשתכל לו ת
לאפסחה גם על מקצוע הפריצה, אך על כך
ניתן לה תגבר על ידי ת חכו ם וכושר ההמצאה
שבמנעול הבטחון. היום כדי להגן על דל ת
הכניסה של הבית צריך מנעול בטחון מ שוכלל
הנועל א ת הדל ת ל 4 -בוונים. כדי שלבית

יוכ לו להכנס רק אור חי ם
קרואים. בדי שתוכל ל ע זו ב
אתהביתבש לו הגמורה
ובהרגשה ש הו א מוגן היטב.
ר ב -ב רי ח הו א מנעול בטחון
מהימן נגד פריצה ה שו מר
על דלת בי תךבאמונה .
בהשגחת מכון התקנים הישראלי

מ כ ון התק ני םבדק וניסה
במעבדותיו א ת מנעול הבטחון
רב-בריח. בסיום הבדיקות זכה
רב-בריח לתו ה שג ח ה של מכון
התק ני ם, מ ה שמא שר את
מהימנותושלהמנעול.
ה א חריו ת ל 5 -שנים שמעניק
ר ב -ב רי חמוסיפה, כמו בן, ל מ הי מנו ת זו.
מהיצרן לצרכן:
תל-אביב והמרכז,853791 ,854458 :
.844145 ירושלים והסביבה.533769 :
חיפה והצפון.715015 :

.705964 באר -שבע
הח 9חהל1טווון] 1ד 3וי 1ה
והדרום.76840 :

כבר במכה הראשונה יכלו המצרים להתקדם בלי קשיים מיוחדים
עוד במה קילומטרים ולכבו ש את ״קו הגבעות״ החיוני בסיני

המגויס יבנו1ו!תחד0
ך* דיפת הצליחה המצרית והבסתה
( 1המוחלטת תוך 5־ 4ימים היו בהחלט
בתחום יכולתו של צה״ל. כישלונו בהגשמת
הדבר לא היה הכרח שבגזר משמיים, אלא
תוצאה של ליקויים ושגיאות שעשו יוצרי
מכונת המילחמה הצה״לית ומפעיליה. כבר
אמרנו, כי בנסיבות ההן, שם ואז, נמצא
הכשל הראשי בתחום איכות המצביאות
האופרטיבית, שניהלה את המערכה בצידה
הישראלי, וכי כשל זה הגיע לביטויו המי־רבי
ביומיים הראשונים של המערכה —
ה־ 6וה־ 7באוקטובר, שעליהם נוסד כישלון
זד 8לחודש.
רושמו המיוחד של ה־ 8באוקטובר איננו
בגודל הסיכונים, האבידות בנפש ובציוד,
או הפסד השטחים שנגרמו בו.

בכל אלה. היו היומיים הקודמים
גרועים לאין־ערוך, וגם ודאי כי
הסכנה המצרית הגיעה לשיאה
כמחציתו הראשונה של יום א׳
( ,)7.10 לא למחרתו.

אבל ביומיים הראשונים עדיין יכלו פי־קוד־הדרום,
וצה״ל כולו, לרמות את עצמם
ולהסביר את הכישלונות בתירוצים של

די באצבעות יד
אחת נדי למסת
אח המצביאים הראויים
לשמם בתולדות צהייל
מעין־כוח־עליון: אפתעה, מ*סור בכוחות,
היעדר היל־האוויר ושאר נימוקים־כביכול,
שהיו גרועים — ומסוכנים — מאי־אמת,
מפני שהיו נכונים־למחצה.

ה־ 8באוקטובר גרם הלם דיס־פרופורציונלי,
כי את כישלונו בכר
לא ניתן ״להסביר״ באופן זה, ובך
נחשפה בו העובדה שלא מן ה שמיים
נלחמים נגדנו, אלא מדובר
בליקויים חמורים — שאין להצדיקם
ואין לסלוח להם — בעצם
יכולתו והתאמתו של צה״ל לניהול
אותה מילחמה, אשר לקראתה
היה אמור להתכונן משך שש שנים
תמימות, ואשר בפתיחתה נהנה
מיתרונות אובייקטיביים, שבמותם
לא עמדו לצידו כשום מילחמה
קורמת.

פרשת ה־ 8בחודש הפכה בלתי־גמנעת,
רק לאחר ומאחר שהרמטכ״ל ומפקד פיקוד
הדרום לא רצו — או לא היו מסוגלים —
לנתח כהלכה את אירועי שני ימי־הלהימה
הראשונים ולאתר את אי־מספיקותה של
המצביאות האופרטיבית בדרום, כגורם המיידי
המכריע לכישלון. אי־אפשר כלל
שיהיה ספק, כי הפיקוד על חזית הדרום
היה תפקיד גכבד וגדול מכפי מימדיו של
האלוף גונן. מחובתו היה להבחין בכך
מייד ולדרוש שיחליפוהו — ועל הרמטכ״ל

ראויים־לשמם שבבל תולדותיו, לא
נזדקק אך למלוא אצבעותיה של
בך־יד אחת. תופעה זו איננה
מיקרית.

אחד מגורמיה העיקריים יימצא בהיעדרה
המוחלט של ביקורת אישית־תיפקודית מס פקת,
בתוד הצבא ומחוצה לו, על ניהול
המילחמה בידי מצביאי צה״ל השונים. עד־עתה
ניצחנו בכל הסיבובים, מפני קיומם
של פערים יסודיים בינינו לבין צבאות
הערבים, אשר היקנו לנו ניצחון, לעיתים

סי מין ע מי ד רו ר
היה לעשות כדבר הזד. ממש, גם בלא
שימתין לחוות-דעתו של גונן עצמו. כא מור,
לא נכרכה בצעד זה פחיתות־כבוד
מיוחדת. גונן היה טרי מאד בתפקידו וחסר
כל ניסיון אישי בפיקוד על עוצבות גדולות
בקרב, והמחליף האידיאלי — אריאל שרון
— נמצא ממש תחת לאף.
המעשה לא נעשה, ולגונן ניתן לנהל
את לחימת פיקוד הדרום משד שלושת
הימים הראשונים, לבדו וכמיטב יכולתו.
ב 8-בחודש פעלו — ואשמו — גם אחרים,
אד קודם ליום זה נמצא גונן לבדו, ואי-
אפשר לו שיטיל את האחריות לכישלונות
על מי מפיקודיו או מפקדיו.
בהמשך ניתוח קרבות מילחמת יום־הכי-
פורים נתמקד, ככל הניתן, בבעיית האחריות
האישית של המפקדים, וגם נטרח להדגישה
כראוי לה, כדי שיובן היטב כי גם בצה״ל,
כמו בכל צבא אחר בעולם ובהיסטוריה,
אנשים מוגדרים ומסויימים הם המנהלים
את המילחמה והם הגורמים להישגים בה,
כמו גם לכישלוגותיה. כל התנאים האחרים
— האוייב, השטח, הנסיבות המדיניות,
אירגון כוחותינו, כמותם והכנתם למיל-
חמה — אינם, לגבי המצביא, יותר מאשר
נתונים וגרידא, אשר בהם ובאמצעותם עליו
לנהל את מערכותיו.
אומנם אפשר שמצב ״אבני־המישחק״
יהיה גרוע כל-כך שהמצביא לא יוכל, בשום
אופן, להשיג ניצחון. אבל עד עתה לא
עמדנו מעולם במצב כזה. בכל אחת ממיל-
חמותינו — ובכל מערכה ומערכה בהן —
יפתחו לנו הנתונים תמיד סיכוי־טוב־בכוח
להשיג ניצחון, ותמיד היה הגורם הקובע —
איכות המצביאות. עד עתה לקה צה״ל,
בדרד־כלל, בתחום זה.

כדי למנות את המצכיאים ה־

מוחץ, גם תחת מצביאות בינונית, אי אף
פחות מבינונית. אבל לא לעולם חוסן.

ביום*הביפורים היתה איכות
מצביאותו של גונן הגורם המכריע
שמנע השגת ניצחון מכריע כדרום,
תוך כמה ימים. בל שאר
הגורמים, חשוכים וקריטיים בכל
שהיו, יש לראותם מישניים וכפופים

גוש׳ הנ״ט
ך* מצרים פתחו את המילחמה בשורת
| ן הפתעות: ההפגזה הפותחת, שניתכה
מכ־ 2000 קנים היתה אמנם עזה ביותר, אך
גם קצרה הרבה מן המצופה — כ 15-דקות
בילבד, במקום כמה שעות. מייד בעיקבותיה
צלח בסירות הגל הראשון, של 8000 חיילי
זזי״ד, את התעלה, כאשר כ 250-מטוסים
תוקפים — בתוצאות עלובות — מיתקנים
ומיפקדות בעורף.

בניגוד לדוקטרינה הסובייטית
הרגילה, אכל כהתאמה מלאה ל
נסיבותיהם המיוחדות, לא צלחו
המצרים כראשונה עם עוצבות
ממוכנות, וגם כלא טנקים וכלי
נשק מסייעים בכדים. בשלב הראשוני
והקריטי ביותר מבחינתם
הסתמכו, כאורח בלבדי, על החייל
הרגלי ועל אותם אמצעים שיכול
היה לשאת עימו — על גבו, או
בעגלות קטנות (ובממוצע, ב־30
ק״ג ציוד לאיש).

ברוב המקומות, צלחו המצרים בין המעוזים
ועקפום. רק מעוז אחד — ״לחצנית״,

בגיזרה הקשה מצפון לקנטרה — נפל מייד
סמור לצליחה, בשעה 16.00 לערך. הגנת
החי״ר מפני זזיל־האוויר מטיל־המורא של
ישראל סופקה על-ידי מטריית טילי־הנ״מ
הכבדים שנפרסה, מייד בסיום מילחמת־ה-
התשה, על גדתה המערבית של התעלה
והושלמה, לצורך התגוננות מפני התקפות
בגובה נמוך על הצליחות עצמן, בטילי-
נ״מ אישיים סטרלה.
לאויבו היבשתי הראשי — ובתחילה, גם
היחידי — הטנק הישראלי, הכין ־החי״ר
המצרי מערד מתוגבר, חסר־תקדים של
אמצעי־נ״ט אישיים: מטולי אר.פי.ג׳י.־,7
לטווח הקצר! תול״רים בי 10-ובי־ ,11ל טווח
הבינוני, וטילי סאגר, לטווח ארוך.

מערך זה איפשר לחי״ר המצרי
ליצור איזור רווי נ״ט ולפעול, במידה
מספקת של חסינות, כתוכו
ומתוכו.

בשלב הראשון, סיפקו סאגרים וטנקים
חיפוי ארד־טווח, בירותם מסוללת קו בר-
לב, לאחר שנתפסה, ומן הרמפות השול טות
שבגדה המערבית. רמפות אלו שימשו
גם — או בעיקר — לצרכי בקרת הסיוע

הסכנה המצויה הגיעה
לשיאה נמהצית
הואשמה של יום א׳,
ודד באוקנמבר
הארטילרי ולאבטחה צמודה של אזורי-
הצליחה.

כביצוע מעשה הצליחה עצמו,
הפתיעה יכולתם ההנדסית של המצרים.
גאוותם על הישגיהם
כתחום זה, יש לה על מה לסמוך.

פריצת הסוללות ב״תותחי מים״ ,וכן
ביצוע הגישור והעברת הכוחות למרות
הפרעות מטוסינו, ותוך תיקון מהיר ומלא
של כל נזק אשר גרמו הפצצותיהם, נעשו
בזמן שהיה קצר כדי מחצית או יותר
ממה שהערכנו קודם כשיא זריזותם. יכולת
רבה גילו המצרים גם בציוותי־כוחות
לקרב. בכך הוכיחו כי גם על טכניקה זו
היטיבו להשתלם (אם־כי הכוונה איננה
לשיתוף־פעולח ולאילתורי-כוחות תוך לחי מה
בתנועה ובכל הרמות, כמו להעברת
יחידות ועוצבות ממיסגרת למיסגרת, באו־

רח ידוע ומתורגל, לקראת לחימת או בעת
לחימה סטאטית, או סטאטית-למתצה).

הפתעה נוספת גרמה צפיפות
מעיד הנ״ט המצרי, בכל שדבי
המילחמה.

צפיפות זו הגיעה לשיאה הכמותי
שית הצליחה, שלטובתה תיגברו את
דות הצולחות באלמנטים של נ״ט,
השתייכו ליחידות שצלחו מאוחר

תיע כאורח פריצת הסוללה, בקידום
חי״ר רווי נ״ט וב״הליבה על
בטוח״ מאסיכית ומוגדלת, לתפיסת
רצועה צרה ביחס, איננה

מלמדת כהכרח על מחדל מודיעיני.
נדייק יותר אם נקבע, בי המפקדים
הנוגעים כדבר התעלמו ממה
שהיה ידוע להם; או, אולי הע
ברא
היחי
אשר
יותר.

האומיות
המצויות

כך עלה כידי המצרים להעמיד
מול הטנקים המסתערים של צה״ל
קנה־נ״ט אחד על כל 20 מטר חזית
ו ״ ט! כממוצע צפיפות נוראה, לכל
הדעות.

^ היערכות המצרית ממערב לתעלה
ן ן היתד. ידועה לצה״ל במלואה, כ״הצ-
טברותה׳׳ ההדרגתית משך שנים וחודשים.
אלא שדומני כי צד,״ל שם ליבו לאוגדות
המצריות, ולא ייחם חשיבות מספקת לעוב דה
שכולן היו מאורגנות במיסגרת שתי
״ארמיות״ (או, במינוח המערבי ,״קורפו סים״).
בהתאם
לתופעה שנתחדשה עלינו בכל
החזיתות — ולא לטובה — אחרי ששת-
הימים, היה גם הצבא המצרי ערוך כמעט
כולו לאודר החזית, במערך שהיה הגנתי
והתקפי כאחד.
בין פורט־סעיד ומרכז האגם המר הגדול
נפרסו, עוד הרבה קודם למילחמה 3 ,אוג דות
החי״ר של ארמיה ( 2ארמיוז 1לא
היתה בנמצא)! ובין דרום האגמים המרים
לעיר סואץ — 2אוגדות החי״ר של ארמיה
.3מאחרי אוגדות החי״ר נמצאו 3
אוגדות ממוכנות ושתי אוגדות משוריי נות.
בהתאם למיבנה שראינו כבר
בששת־הימים, נמצא לכל חטיבה שב-
דיוויזיות-החי״ר המצריות, גדוד־טנקים משלה. כל אוגדת-חי״ר
תוגברה, נוסף לטנקים התיק-
ניים הללו שלה, גם בחטיבת טנקים שלמה.
היו אלה חטיבות־טנקים שהוצאו בחלקן מ שתי
אוגדות השיריון. כן הפעילו המצרים
20 ויותר גדודי-קומנדו, ועוד חטיבת-נחתים
(חטיבת האגמים, מם׳ ,)130 שהיתה מצויירת
כולה בנגמ״שים ובטנקים אמפיביים.

בשלבים המאוחרים יותר, הוחזרו אלמנטי
הנ״ט השאולים ליחידותיהם התיקניות, וכך
פח,תה צפיפותם היחסית (אבל בינתיים עבדו
את התעלה גם כלי הנ״ט הכבדים — תו-
תחי־נ״ט קונוונציונליים בקליבר גדול וטנ קים
שירו מעמדות, כך שמערך הנ״ט
המצרי בכללו לא נחלש, אלא אף התחזק).
אל ,,גוש הנ״ט״ המצרי עוד נשוב, ונבחן
את השפעתו המכרעת על תיכנון פרשת
ה־ 8באוקטובר, מהלכיה וכישלונה.

גרניט 2
ך* וכנית הצליחה המצרית, שכין
4נויה גונית 2נתפרה, כאמור, בדיוק
על־פי מידותיהם המדיניות והצבאיות של
המצרים. בניגוד מוחלט לתפיסות המוכתבות
על-ידי ההיגיון הצבאי־המיקצועי ה טהור
— או, אם תרצו, התלוש מגורמים
של איכות חברתית ושל המטרות הפולי טיות
— כבר מלכתחילה לא נתכוונו המצ רים
להשיג, במילחמה זו, יותר מאשר
הישג צבאי מוגבל בתכלית. תפיסה זו לא
היתר כה מובנת־מאליה, ומה שיש לומר
נגדה איננו נופל, בהגיונו ובתועלתיותו,
ממה שייאמר בשיבחה.
עד אי-שם בשנת 71׳ או 72׳ גרם הצבא
המצרי — ברוח המקובלות הצבאיות (ה נכונות)
וגם תפיסותיו המסורתיות, השרי רות
מאז — 1948 שאי-אפשר כי מטרת
מילחמתו נגד ישראל תהיה כה מוגבלת,
מלכתחילה ומרצון ז אלא שאם יחצה את
התעלה — יכוון את המאמץ לשחיקה מי-
רבית של צה״ל ולהבסתו, וכן לכיבוש
חלק גדול ככל הניתן של סיני,
אין משמע תפיסה זו, שבכל מחיר היה
עליו לפרוץ תיכף לעומק שיטחנו, כדי
שיפול שם טרף נוח לחיל־האוויר ׳ולמילו אים
של צה״ל. אלא, גם במיסגרת התוכנית
ה״גדולה״ ,אפשר ך.יה לבצע את הצליחה
בדיוק כפי שבוצעה! אם וכאשר תצליח,
לא לדרוך במקום, אלא לנצל את ההצלחה
באורח נמרץ ונועז יותר. משבחים את
תבונת סאדאת ועלי איסמעיל, שר־המיל-
חמה שלו, על שנקטו איסטרטגיה צבאית
זהירה מאד ועמדו בפרץ נגד דרישותיו
ההרפתקניות-כביכול של הרמטכ׳׳ל דאז
שאזלי (אשר ביקש לנצל את ההצלחה
הראשונית ולהעמיק את החדירה בסיני).
אבל לאמיתו של דבר, נראה שהיו זהירים
מדי.

הרי כלא קשיים מיוחדים יבלו
להתקדם לפחות עוד במה קילומטרים
ולבכוש, בבר במכה הראשונה,
את ״קו הגבעות״ .בזאת היו
מבטיחים לעצמם לפחות עומק
טאקטי למאחזם בסיגי: מה שחשוב
יותר, היו מונעים מצה ״ל
אותם תוואים, שרק מבוח אחיזתו
בהם יבול היה לבצע את הצליחה.
ככף היו מונעים את הצליחה, או
לכל הפחות, היו הופבים אותה
מיבצע קשה, יקר ומועט-פירות משהיה.
ונזבור בי מפני הצליחה,
עמדו כין ארמיה 3לבין השמדתה
הגמורה רק לחצי המעצמות.

לכל צורך מעשי שהוא, יש לומר כי
תוכנית גרניט 2היתד. ידועה לצה״ל, על
כל הפתעותיה. אומנם אין ראייה שהתוכנית
הזו, כצורתה, נפלה לידינו, אבל הפירסד
מים מראים כי מחומר מודיעיני שהשגנו,
ועם על סמך ניתוחים והערכות שנאספו
ונעשו משך כמה שנים, יכול היה צה״ל
לצייר — וגם צייר, בכמה הזדמנויות —
בין שאר ״תסריטי־הצליחה״ המצריים, גם
כאלה, שהיו זהים, בכל פרטיהם החשובים,
למה שביצעו המצרים בפועל. אדגיש: אין
הכוונה רק לנקודות טכניות, מסוג הימצאות
סוגי-נשק מסויימים, כגון טיל סאגר (אשר
לא רק היה מוכר, אלא גם נתקלו בו לא-
אחת קודם למילחמה. דומני שאפילו פותחו,
במיסגרת זו או אחרת, טאקטיקות מוגדרות
נגדו) .גם תורת־ד,לחימה שבאה בצליחה
המצרית לידי יישום, היתד. ידועה.

העובדה שהמצרים הצליחו להפ
דיפו
להימנע מהערכת העובדות
והנתונים בראוי, משום שפשוט לא
השכילו להכין כמה מדובר, או
שאנסו את הנתונים לתפיסות
הלחימה השוגות — אך ״המקוריות״
— עליהן היו נעולים ובתוכן
היו לכודים, חם וצה״ל בולו.

המצרים. חטיבת אמנון איבדה את הגדוד הצפוני שלה. דן קיבל את הגדוד
הדרומי של אמנון, והעביר לאמנון אחד מגדודיו שלו. לאחר מכן התרכז אמנון בגיזרה
המרכזית. מאחורי אוגדות החי״ר של המצרים נערכו עוד שלוש אוגדות ממוכנות
ושתי אוגדות שיריון. העיגולים במפה מסמנים את מעוזי צה״ל, החיצים העבים
את הצליחה המצרית, והקווים הכפולים את הגשרים המצריים על פני התעלה.

1 111111ן *״1 1 1 ^ 11 |*1|״ 1הסכמה ( 1למעלה) :היורים בקו אחד,
כאשר העומק נוצר על-ידי הטווחים של כלי
1 ^ #111 11 411 111111
הנ״ט השונים. סכימה ( 2למטה) :היורים פזורים בכמה קווים, בהתאם לטווח הכלים
שלהם מקו ההשמדה לטנקים. כך מובטח שהטנקים יספגו, בבת אחת, את האש של
כל אמצעי הנ״ט השונים. במציאות לא היו הקווים כה ישרים, והתקבלו ״פאלאנקסים״,
שהיוו ואריאציות שונות על שתי הסכימות הבסיסיות .״פאלאנקסים״ הופנו גם לאגפים.

בל סדר-הבוחות העצום הזה
הונחת כבמה גלים, ולבל רוחב ה חזית.
בל אחת מחמש אוגדות־החי״ר
חצתה בגיזרתה הקבועה,
היישר מול פניה 8000 .הצולחים
הראשונים נאחזו כתעלה. הגל
הבא צלח מייד אחריהם, ואז התקדמו
הראשונים בדי 200מ׳ ,ונעצרו
2 .גלי חי״ר נוספים צלחו תוך
בשעה, ועימם גם יחידות-הסיוע
האורגניות הקלות של החי״ר,
וכעיקר מרגמות.
כך נוצר בהדרגה מעין ריבוע אוגדתי,
ברוחב 8־ 7ק״מ ועומק של כ־ 3ק״מ,
שכולו הוחזק רק על־ידי רגלים.
בחסות ראשי-הגשר הללו ומאחריהם
בוצעה הבקעת סוללת קו בד־לב ב־60
מקומות 10 .מהם נועדו לשמש לגשרים
כבדים, לרכב ולטנקים, ועוד 50 למעבו רות,
ששטו בין שהי הגדות. תוך שפעולת
הגישור מתבצעת, החל, מיד בלילה הראשון
(ליל 6/7אוקטובר) ,מעבד הציוד הכבד
והרכב של אוגדות החי״ר.
בראשונה עברו גדודי הטנקים של חטי בות
החי״ר! אחריהם גדודים נוספים
ולבסוף חטיבות הטנקים.
מעבר אוגדות החי״ר בשלמותן, על כל
רכבן, הטנקים והארטילריה האורגנית של הן
נסתיים עד ערב ה־ 8לחודש. תוך השל מת
עוצמתן, היו חמש אוגדות החי״ד אמורות
להגדיל את מימדי ראש־הגשר שלהן
עד שיחברו זה עם זה חזית רצופה
וגם יעמידו מיזרחה עד 8-10ק״מ —
כלומר, עד ״קו הגבעות״ השולט על התע לה,
עליו מצוי קו התעוזים ואשר לאורכו
עובר ״כביש החת״ם״.

כשלב האופרטיבי השני, שהחל
כ 9-לאוקטובר, תובננה וגם בוצעה
חציית דיכיזיות-השריון. אלו,
שנשארו טריות, נועדו להדוף את
צה״ל עד למרחק של ב־ 30ל׳ מ מן
התעלה ולייצב את המאחז המצרי
על קו ״בביש הרוחב״ והמעברים.

במציאות
נתפסו ראשי הגשר הראשוניים
כמתוכנן, אבל ההמשך לא עלה יפה: ראשי
הגשר האוגדתיים אמנם התאחדו לראשי
גשר ארמיוניים, אך הללו התחברו ביניהם
רק באורח רופף ביותר. כך נוצר ״התפר״
הידוע, לאורך חוף האגם המר הגד־ל.
הניסיונות המצריים להעמיק אף ראשי הגשר
הגיעו ונאחזו בכביש החת״ם רק בקטעים
מוגבלים של החזית — מול איסמעיליה
ובגזרת המיצדים — וכך נתקבל ״נקנ*ק״
ארוך וצר מדי. רק חלק קטן ביחס של
(המשך בעמוד )38

מכתבים

(המשך מעמוד )7
האמנותית, הזכרתם ככתבה רק את שמותיהן
של שבע מד׳ן, ובכך גרמתם לחברתי
— ראובית בלוד בת ה־ 15 מחילון- ,שהיא
עולה חדישה וייצגה את ישראל באליפות־העולם
באמסטרדם ב־ ,1973 ולי, תיאר,
קן־תור בת ה־ 15 מחיפה — עוגמת־נפש
ופגיעה ריגשית. וזאת׳ למרות שידוע לי
ששמותינו ניתנו לכתב על־ידי המאמנת.
אבקשכם לתקן את הטעות.
תיאה קן־תור חיפה
<• העולם הזה זיהה רק את המתעם־
לות שהופיעו בתצלומיו. למרבה הצער,
לא צולמו הקוראות קן־תור ובלוך.

תקופחרציכון ה9ו 5ה
בעניין מינוי נציב מס־ההבנסה מקרב.
העובדים, ברצוני להעיר :
כל מערכת מינהלית מסועפת, בעלת
הירארכיה גדולה, מצדיקה ומחייבת, שלכל
עובד בה, שהינו בעל כישורים וניס יון,
יהיו הסיכוי והאפשרות להגיע לפיסגה.
שיטת ה״הצנחה״ מבחוץ, מ״אנשי שלו מנו״
הביאה, לצערנו, די דוגמות שסופן
כישלונות וזעזועים חמורים. הדוגמות ה
מזכיר
דוד
הצנחה מצערת
אחרונות של מינוי מנהלים בדירקטוריונים,
לפי נאמנות לאישים הממנים בלבד,
הביאו לגילויים וכישלונות בפרשיות ה כלכליות
האחרונות.
מוכרת ומוסכמת העובדה, כי שרים ממנים
•מנכ״לים ותפקידים בכירים נוספים. אולם
עדיין לא מוכרת התופעה, שפקידים בכירים
״ממנים״ שרים, כדי שאלה יחתמו
על מינויים ממשלתיים הרצויים לאותם
פקידים בכירים בלבד.
כשם שקיימות הוראות הקובעות ״תקו פת
צינון״ האוסרת על פקידים בכירים
בממשלה לעבור לשירות חברות ומוסדות
פרטיים, שהעובד היה בקשרים איתם
בתוקף תפקידיו בשירות המדינה, כך יש
תוקף והצדקה מוסרית וציבורית לקבוע
תקופת־צינון זהה בכיוון ההפוך, מן השוק
הפרטי לשירות המדינה.
מתי דוד, תל־ אביב

התיישבות ;7 6פ?פטיגים

ורה אחת וגם הסיגריות
וסורסנ׳וות ביותר מגולם
סופרקינג ס״ז
:תערובת אמריקאית
תוצרת דובק

88040^41100

מתקבל הרושם שהאוכלוסיה היהודית,
ואפילו השמאלנים שבה כדוגמת אנשי
מוקד, מתרגלים ומשלימים עם פעולת
נישול הבדואים בפיתחת־רפיח. רק מעטים
מהם, כנראה, מבינים שהיריות הראשונות
של הסיכסוו היהודי-ערבי בארץ־ישראל
התחילו כבר לתיירות, כאשר נושלו ארי סים
ערביים דלים ממקור־פרנסתם לאחר
שאדמתם נקנתד! על-ידי יהודים.
קיימת דק דרך הומנית נבונה אחת
לפיתרון הבעייה. יש לשתף אותם בהת יישבות,
ולהקים גם מושבים בדואיים
בתנאים ובתקציב שווה לזה של היהודים,
כהצעתו של הפילוסוף מרטין בובר. גם
לגבי ההתיישבות בביקעת־הירדן, צריך
ליישב שם פלסטינים במיסגרת מושבים.
עד להסדר מדיני כולל, צריך, לדעתי,
להכריז על עקרון ההדדיות. כלומר, אם
יתיישבו, לדוגמה, עשרת אלפים יהודים
ביהודה ושומרון, צריך להרניר לעשרת
אלפים פלסטינים מיהודה ושומרון להת יישב
בתוך גבולות הקו הירוק, ולהקצות
להם קרקע ממשלתית להתיישבות, באותה
כמות שהוקצתה ליהודים ביהודה ושומרון.
אפריים שטיפמן, קיבוץ אפק
העולם הזה 1968

מי שגכשל ־

מצליח. מ׳ שמצליח ־ נכשל.

מיקרון ובי 11ב*!
ך* אשר נודע כי הוחלט להעניק לגולדה מאיר את
^ פרס ישראל, השמיעו כמה הורים שכולים זעקה
גדולה.
היה נדמה להם שאין הפרם מגיע לאשה שהיתה אח ראית
לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינודישראל.
עם כל הכבוד להורים השכולים, הם טועים. פשוט
אין הם מבינים את הכללים שעל־פיהם מחלקים בישראל
פרסים, כיבודים, כיסאות ותפקידים.

אידו הכינו את הפרינציפ, היו יודעים שאי־אפשר
היה למצוא השנה מועמד מתאים יותר
לפרס מאשר גולדה מאיר.

ך* רכה פרשנים, שיטחיים סבורים כי במדינת יש ו
1ראל שולט ״העיקרון הפיטרי״.

גם זוהי טעות.

במנגנון מיפלגתי ישראלי: היכולת להקשיב לנאומים
דביליים בישיבות אינסופיות של בבל״ת מיפלגתי ; הכיש־רון
לארגן קבוצות־לתץ ולנהל אינטריגות מסובכות נגד
יריבים ומתחרים; ההינזרות המוחלטת מכל רעיון מקו רי
העלול להרגיז מישהו; הנכונות לשמש מכשיר ציי תני
ואפור בידי בום יותר גדול.

למרכה הצער, אין אלה הכישורים הדרושים
כדי לנהל עיר מודרנית, הכורעת תחת
עומס של כעיות קשות.
הבום המיפלגתי המוצלח היה לראש-עירייה אפור מאד,
בינוני מאד. לפי העיקרון של פיטר, היה צריך להישאר
בתפקיד זה כל ימי חייו.
אבל לרבינוביץ היה מזל. בוחרי תל-אביב סילקו אותו
מכהונתו.
באנגליה היו מעניקים לו במיקרה זה תואר של אצולה

ד״ר לורנס פיטר גילה חוק חברתי חשוב ביותר, אחת
התגליות הגדולות של דורגו. הוא קבע, כי בכל מנגנון,
עולה אדם בסולם הדרגות עד שהוא מגיע לתפקיד שאין
הוא מוכשר למלאו, ושם הוא נתקע.
המכניזם פועל כך: כשאדם מצליח בתפקידו, הוא
זוכה בעלייה בדרגה. כשהוא מצליח גם בדרגה החדשה,
הוא עולה שוב. כך הוא עולה בהתמדה, עד שהוא מגיע
לדרגה שהיא מעבר לכישרונותיו. מכיוון שאז מסתבר
שאינו מצליח — אין הוא זוכה עוד בעלייה נוספת.

משה דיין, למשל, היה מם־כה מצויין, מג״ד
למטה־מכינוני, אלוה־פיקוד מכורדק ורמטכ״ל
מחורכן. את מילחמת-פיני ניהל כמו מם־כף.

אני צנוע מדי מכדי לקרוא לו ״עיקרון אבנרי״ ,כפי
שעשה פיטר, מה גם שאיני בטוח שאני באמת הבעלים
הראשון והבילעדי של התגלית. על כן אני מקדיש אותו
בזה לשר-האוצר שלנו.

הריני מתככד כזה למסור לציכור את התגלית
ששמה :״עיקרון רכינוכיץ״.

** יקרון רכינוכיץ כולל, בסך הכל, ארבע מילים
> — אך בארבע מילים אלה טמון עולם שלם.
הנה הנוסח המלא :

שנכשל —

מצליח.

אני מזדרז להוסיף על כך את העיקרון המשלים, שאני
מעניק ליו בזה את השם ״עיקרון רבינוביץ בי״.
הנוסח שלו כולל אף הוא ארבע מילים :

שמצליח —

נ כש ל .״

• 1קח, למשל, את הדוגמה של יהושע רבינוביץ עצמו.
^ זהו סיפור ישראלי מובהק.
רבינוביץ נולד בפולין, התחנך בבית־ספר עברי וב סמינר
למורים בווילנה, הצליח ועלה לדרגת מנהל בית־ספר
תיכון. גשעלה ארצה ב ,1934-הפך עסקן מפלגתי,
עסק בקואופרציה, ועלה בהתמדה בסולם העסקנות של
מפא״י. תחת כנפיו של הסופר-בוס, פינחס ספיר׳ הוא
הפך המיני־בוס המיפלגתי בתל־אביב. משם היה רק צעד
קטן לעירייה, שבה עלה מדרגת חבר מועצת־חעירייה
לדרגת סגן־ראש-העירייה, ולבסוף נתמנה כראש-העירייה.

עד כאן התנחל הכל כדרך הישרה, על-פי
העיקרון של פיטר.
אין ספק שרבינוביץ היה עסקן מיפלגתי מוצלח, המ חונן
בכל הכישורים הדרושים לאדם כדי להיות לבוס

ך* ראנו את העיקרון על שמו של יהושע רבינוביץ,
אך העיקרון עצמו חל על עמיתיו בכל השטחים.
׳נחזור, למשל, לסיפורו של משה דיין. הפסקנו אותו
למחרת מיבצע־סיני. התחקירים של צה׳׳ל הוכיחו שה־מיבצע
היה ברדק גמור. בבתי־ספר לפיקוד־ומטה של
צבאות זרים ניתחו את המיבצע לפרטיו, וקרעו אותו לגז רים.
בין אנשי־המיקצוע הרציניים היה פסק־הדין אחיד:
דיין יכול להיות קצין־פרשים מצליח, מפקד מצויץ של
כיתת־קומנדו, אבל בתור מצביא הוא כישלון גמור.

כמדינת ישראל, אדם כזה הוא המועמד האידיאלי
לתפקיד הכיטחוני העליון כשעת
משכר.

כאשר גברו הייאוש והפחד, ערב מילחמת ששת־הימים,
סולק לוי אשכול׳ שהיה שר־ביטחון טוב אך מגמגם, ודיין
בא במקומו. הוא לא הספיק לחרבן את מילחמת ששת־הימים,
אבל במשך שש השנים הבאות ניוון את צה״ל,
עצר כל התקדמות במחשבה ובאירגון, העניק את חסותו
לקו בר־לב הקטסטרופלי, השחית את מישרד־הביטחון,
מנע את הגיוס עד הרגע האחרון ביום־הכיפורים, התמוטט
למחרת היום, ניבא חורבן־בית־שלישי ואף היה מגשים
את נבואתו, לולא מנעו זאת חיילי ישראל בדמם.

דוגמה אחרת: ידידו ויורשו, שימעון פרס.
מדרגה של עסקן בנוער העובד ובמפא״י. עלה לדרגת
מנכ״ל מישרד־הביטחון, ולאחר־מכן הפך סגן־שר. הכל לפי
עיקרון פיטר. איש לא ידע אם הצליח או נכשל, כי צעיף
עבה של צנזורה היה פרוש בימים ההם אף על המחד לים
והשחיתויות הנוראים ביותר במערכת־הביטחון. הכל
ידעו שהוא ״ביצועיסט״ מדופלם.
ב־ 1970 נמסרה לפרס הבחינה הרצינית הראשונה לכד
שר־הביצוע שלו: מישרד־התחבורה. כשקיבל אותו, היה
זה מישרד כושל ומוזנח. כאשר מסר אותו מידיו, כעבור
ארבע שנים, היה זה מישרד הרוס לחלוטין. התחבורה
נמצאה במצב כל־כך נואש, עד שרק אדם אחד בעולם
יכול לקלקל אותה עוד יותר: תלמידו׳ גד יעקובי. אהרון
יריב ברח משטח זה כל עוד נפשו בו.

למשל: פלוני הוא מם־מם גהדר. הוא עולה לדרגת
מם־פא, וגם בתפקיד זה הוא מצטיין. הוא מקבל גדוד, והוא
בסדר: הוא מקבל חטיבה, ובמאמץ רב הוא עדיין מסתדר
איכשהו. ואז, בדרך הטבע, הוא מקבל את האוגדה — ושם
הוא אסון גמור, ומסוגל להפסיד מילחמה ברגע המכריע.
למם־פא האגדתי, האהוב על חייליו, המוביל אותם אחריו
במיבצעים נועזים, פשוט חסרים הכישורים הדרושים כדי
להנהיג גוף מורכב כמו אוגדה, כשעליו להעביר סמכויות
ולסמוך על אחרים.

אולם כישראל הוספנו על כך עיקרון חדש,
מקורי ומייוחד, המכטא את ייחודנו הלאומי.

דיין מקווה עדיין לחזור ולקכל לידיו את
ראשות-הממשלה. ומדוע לא? אחרי כישלון
טוטאלי כזה, הוא יכול להגיע רחוק.

משום כך, כל הדרגות העליונות של המנגנון
תפוסות על־ידי אנשים שאינם מוכשרים
למלא את התפקידים שלהם.

ף* דור שהעיקרון של פיטר פועל גם בישראל. כל
^ אחד מאיתנו מכיר דוגמות רבות — מזכיר־הסניף
המצטיין שהוא ח״כ מגוחך, המורה האהוב שהפך מנהל
מייאש, הרופא המבריק ההורס את מחלקת בית־החולים
שנמסרה לידו.
מבחינה זו, אנו דומים לכל הגויים. העיקרון של פיטר
הוא אוניברסלי.

גרוע מזה, ללווינסון היו דרישות. הוא תבע יד חופ שית
לנהל את העסק לפי הבנתו, לחולל שינויים דראסטיים,
לסלק אנשים בלתי-כישרוניים. בקיצור: לא בא
בחשבון.

מה עושים לאדם שהוכיח כארכע שנים, שאינו
מסוגל לחולל אה את התיקון הקטן כיותר
כמערכת כיצועית כמו התחכורה? מוסרים לו
את המישרד הכיצועי הגדול כיותר: מישרד־הכיטחון.

גולדה
נפרדת מקיסינג׳ר: מגיע לה
(״לורד מוסררה״ או ״וייקאונט התיקווה״) ומגלים אותו
עד סוף ימיו לבית-הלורדים.
מה קורה בישראל לאדם שנכשל בניהול עיר?

מוכן מאליו: נותנים לו לנהל מדינה.

שבועות מעטים אחרי כישלונו בבחירות, נמסר ליהושע
רבינוביץ אחד משלושת התפקידים המרכזיים והגורליים
ביותר במדינת ישראל: שר־האוצר.
ך• אשר הוצעה מועמדותו של רבינוביץ לתפקיד זה,
צץ גם שם שני: יעקוב לווינסון.
מובן שמועמדותו של לווינסון לא יכלה להיות רצי נית
אף לרגע אחד. לווינסון הוא אדם מצליח. הוא לקח
לידיו בנק קטן ונשכח, בנק הפועלים, והפך אותו מעצמה
כלכלית הידועה בעולם כולו. הוא הוכיח שיש לו כושר־ניהול,
חוש למנהיגות, הבנה כלכלית וכישרון פיננסי.
איש כזה אינו יכול להיות שר במדינת־ישראל.

אם נכחן מדוע נכחר רכינוכיץ ולא נכחר
לווינסון, נכין כיצד פועלים שני החוקים —
עיקרץ רכינוכיץ א׳ וכ׳.

רבינוביץ לא הפריע לאיש. איש לא פחד מפניו, מפני
שכבר נכשל. מפני שנכשל, גם לא העמיד דרישות. כל
קבוצוודהלחץ למיניהם היו בטוחים שיסתדרו עם עסקן
אפור כזה. מישהו מוכרח להיות שר-האוצר, אז למה
לא הוא?
לווינסון, לעומת זאת׳ הצליח. משום כך יש לו, מן
הסתם, הרבה אויבים. מי שמצליח דורך על יבלות, מעורר
קינאה, יש לו דיעות משלו, מרגיז כל אדם בינוני ב סביבתו.

אין
דכר מרגיז יותר אנשים כינוניים מאשר
אדם שהוא למעלה מכינוני, ואין כוח אדיר
יותר כישראל מאשר כוח הקינאה.

מישרד־הביטחון חולש על 22 מיליארדים בשנה׳ ס/ס30
מכל התוצר הלאומי. מי שמחזיק בו, יכול להפסיד את
המילחמה הבאה עוד לפני שהתחילה. במדינת ישראל, אין
מועמד טיבעי יותר לתפקיד זה מאשר אדם שהוכיח כי
אינו מסוגל לבצע דבר, מילבד לגלגל פראזות משומנות.
וכך הלאה וכך הלאה. חברי־הכנסת העלובים ביותר
יושבים בה לנצח, בעוד שח״ב מוצלח יכול להגיע לקדנ ציה
שנייה רק בעזרת אלוהים. שני החיילים הנהנים מן
היוקרה הגבוהה ביותר בצה״ל — ישראל טל ואריק שרון
— אינם זוכים להתקבל לצבא־הקבע, וצריכים להסתפק
במינויי־חירום. מישרדי־הממשלה והמנגנון הציבורי מלאים
כסילים משגשגים, וכמה מן הישראלים המבריקים
ביותר מצויים בארצות־הברית.

מי שנכשל — מצליח. מי שמצליח — נכשל.

ך* •טטח חלוקת הפרסים,

עיקרון זה מוכיח את

^ עצמו להפליא.
מדוע לתת פרס למי שהצליח? הרי עצם הצלחתו היא
פרס, ואין צורך להוסיף על כך. ואילו אדם שנכשל בכל
— כדאי לתת לו את הפרם, על ״מיפעל חייו״ ,כדי שיתנחם.
עם רחום ורחמן אנחנו.
יתר על כן: אדם מצליח — מרגיז. ואילו מי שנכשל
— מעורר אהדה.

מי יתן פרם לאדם מרגיז, וישלול אותו מאדם
אהוד? מה גם שכל הכושלים דכקים זה
כזה, ומעניקים זה לזה פרסים לפי הכלל המקודש
:״שמור לי ואשמור לך.״
אמנם, לפעמים ניתן פרס כלשהו לאדם׳הראוי לכך
באמת. אך זהו חריג מביך, וכדאי להתעלם מעוול משווע
כזה.
לפיכך מובן שהענקת פרס־ישראל לגולדה מאיר היה
מעשה ישראלי מובהק, ניצחונו הסופי של עיקרון יהושע
רבינוביץ.

אם אין אשה זו זכאית לפרס, אחרי שהורידה
את המדינה מאיגרא רמא שלאחר ששת־הימים
לכירא עמיקתא של יופ-הכיפורים, כחמש
שנים רצופות של טימטום שחצני והתנשאות
פרימיטיכית, מי ראוי לו?

למה

העורך והמייסד הראשון:
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

הסברה?
״ושאינו יודע לשאול״ ,אמרו חכמי
ההגדה לפסח ,״אתה פתח לו״ .פתח,
במובן של הסבר. רוצה לאמר הבאר,
טען, התווכח, נמק, צעק, סתור, לקק,
התמרמר, בכה, לחץ, לטף והוכח לאו תו
תם מטומטם( ,גוי בדרך כלל) —
כי אתה הטהור מכולם, הזך מכולם,
היפה מכולם. אתה הצודק!
פתח לו איפוא לאותו הנ״ל. ואם
יתעקש פתח את ראשו. ומיד.
בפסוקים אלה גלומה תורת ההסברה
כולה על רגל אחת. במילים אחרות,
לא חשוב מה יעשו היהודים — חשוב
מה יגידו המסבירים.
וכאן בא ״7.00־הארץ״ ומציע את
שרותיו הטובים. צרור קט של רעיונות,
פלקטים, סיפורים לגיל הרך,
עובדות ומספרים המצטרפים למכלול
אחד של הסברה. הסברה להרמת המו ראל
מבית. ולשיפור תדמיתנו מחוץ.
המצב מחורבן — הסברה. העולם
נגדנו — הסברה. רבין מסתבך — הס ברה.
סאדאת מפתיע — הסברה.
אחותך זונה — הסברה. אין עליה —
הסברה.
ועכשיו כולנו ביחד. שלוש ארבע,
מי יצילנו מרעב?
מי יתן לנו לחם רב?
ומי ישקנו כוס חלב ן
מי יגרש ימי שרב?

למי ברכה?

למי תודה?
להסברה ולהסברה.
ילד זכור והישמר

! הצדק שיו לנו ־ 1
! ולא לאו אחד !:
אחו!

סי פו רלשבח :
כריסטופר בי. קולומבוס הוא שמו הבדיוני של
מגדולי הספרות הבדיונית בימינו. קולומבוס, שהוא
טוריון, מורחולוג וערבושולוג בעל־מוניטין, מגיש לנו
נון קליל ובצורה מרתקת את ספרו החדש, בו •הוא
שואה לאנושות, אם תינתן לערבים האפשרות לרכז
אחד היסבסגחוזה

פרק
א :,מסגד במינסוטה.
כשראית לראשונה את הטירה, דימית בנפשך כי היגך
מסייר להנאתך באחת האחוזות הוותיקות שבעמק די־בונשייר.
אך מייד הרגשת בהבדל מקפיא דם: הטירה
העצומה, בת־סיגנונו של אדוארד השני, ואשר צריחיה
הזדקרו למרחקים, היתד, ניצבת בלב ליבו של מידבר חולי,
מקצה האופק ועד קצהו.
הטירה היתד, בית מגוריו ולישכתו של נסיך וראש
ממשלת בסיכות הנפט אבו־זומבי, השייך סלימאן אבן־סעיד.
בחדר המילחמה שבמרכז הטירה שוטט בעצלתיים
השייך אבן־סעיד והביט בשעונו כשהוא מגחך להנאתו:
מחוגיו הירקרקים של השעון האטומי הראו כי השעה היתד,
.11:28:60 כלומר 00:31:54 ,לפני פוג האולטימטום.
אברזומבי, בסיכות־נפט קטנה המוגה ארבעים וחמישה
אזרחים, ובה כתשע מאות בנקים, הצליחה להקים צבא
מעולה של מאות אלפי לוחמים המצויירים בטנקים, במטר
סי־קרב משוכללים ובטילים. רק לאחרונה הצליחו מדעני
אברזומבי לממן רכישת סודות הנשק הבידקרטומי הנורא
ובעקבות הצלחה מסחררת זו פנה השייך אבן־סעיד לעולם
המערבי באולטימטום: הפיכת הפנטגון למסגד וחת־

אבים כפי יכולתם.
אם כי הספר הוא משל בלבד, יש להתייחס אליו
ברצינות.
הוצאת זוארץ רכשה לעצמה את זכויות הפירסום
בעברית.

אסלמותו של נשיא ארד,״ב.
בעוד מכשירי הקשר מטרטרים והמחשבים פולטים אותות
צבעוניים, נכנס אחמד, סריסו של אבן־סעיד ושר החוץ
שלו, ואמר :״שר החוץ האמריקאי שוב הגיע, להכניס
אותו?״
״תכנים חייך אבן־סעיד בעורמה, כשהוא מחכך
בשפמו המשומן.
שר החוץ האמריקאי הממושקף נכנס ותיקו בידו. הוא
מחה אגלי זיעה נוצצים מעל מצחו ואמר :״קיבלתי הס כמה
עקרונית של שש־עשרה מדינות להתאסלם, כולל
קליפורניה — ״
״לא מספיק1״ קטע אותו אבדסעיד.
״אנא,״ יבב שר החח האמריקאי ,״אל תשמיד את
העולם,״ הוא כרע על ברכיו ונישק את רגלי השייך.
״הביתה!״ צרח אבן־סעיד.
״אל תהרגו אותנו,״ געה שר החוץ בבכי ,״אנחנו אמ ריקאים
טובים,״ ״אנחנו רוצים לחיות ניתן לכם את
ישראל ב מ תנ ה
* פטרחיליה — שם קוד לפטרו־דולר. פטרוזיליה שחורה,
סימון בין־לאוסי לנפט ערבי.

ומ שהו לגילהרד

מכת הארבה

ק רי ק טו רהאחתול חויי ד

לכל חיה בית, לכל יצור _ מעון.
לנמלה קינה — ולדב מאורתו. לחפרפרת מחילתה — וליעל חגוו,
לאדם ביתו ולעם -מדינתו. לבד מן הארבה. לארבה אין בית.
עוט יעוט הארבה על כל הנקרה בדרכו ישמיד, יהרוס, יכלה וירמוס.
כן הוא הארבה ילדים. וכך הם הערבים.
הערבים. מאות בשנים עשו בביתינו כבשלהם. השמידו יערותינו,
כילו שדותינו, הפכו אגמינו לביצות ושבתותינו לים־חול. עד כי
נאלצנו לסלקם כשם שמסלקים את הארבה. בתופים ובקול נפץ.
ועתה חפצים הם אותם ערבים לשוב לארצנו, וטענה מוזרה בפיהם
כי השתלטנו על ביתם. השמעתם! בית לארבה. הא, הא.
וברצונם לרכך טענותיהם, אומרים הם כי לא לכל הבית כוונתם,
ודי להם במרפסת. אותה מרפסת נאה שבנינו מאוחר יותר בעמל
כפינו לתפארת הבית. וסגרנוה בתריסול.
את המרפסת הם מבקשים. מח צייד לארבה במרפסת!
זכרו זאת ילדים בפגשכם באש״ף בשדה הקרב.

ארבע

כ ר 1ו ת ־ פלא

שתהפוכנה או תנו ליפים יו ת ר, צודקים יו ת ר:

כוחנו בחירכנו!
לאחינו היהודי
7111111) 460117 ¥006
א [0 *11011

! ¥ 0 0אס 55ו ק

!£ *8*65 אז

אזומ ס0£1<£ז 0£1

לאחינו היהודי
1) 46007א1א7

אאוששס ¥01111

ן{£031<1 >011 11116 10 866 1116111 5431¥13י \3 111
ץ (00331!118 £01 111§!£ 10 1135 ¥111011
,ן< 6X15161106 311)1 1166115 116103 £0 10
־011 3311 £01ץ 8 £01מ1ז 11\.1(¥011( ¥1511(10 ¥11016( 1116
ץ {13ץ1׳11611׳ 01111^1-63 113¥6 30 0110106 — 1116׳
.־031 01111)11ץ 1111 1(100<1, £ 0 1 6 3
— X181.־ 151ק11616 10 361

1£ >׳011 10-331 111613 10 111-0 13 !10306,
003£ץ 11616, 13 3ק13 3 1631 ^6\¥1811 3105
)¥1111 3 £00)1 !¥611161•,ץ־33 !1ס33)1 <11333110 0
6301086)1ץ13 1116 133)1 0£ 31111) 33)1 11036
— !¥1111 11181011031 33)1 £>11111031 113)111103

00X7616117[ 76[ 11.].4

1$64[1א0041[ 70 11¥[ 1

כמה נסע כל אחד מהם. וכמה זה עלה
נסע יפה לחמישה ימים לאנגליה, מטעם
המגבית היהודית המאוחדת. מחיר הטיסה
לאנגליה 5,649.00 :ל״י׳ ודמי האש״ל שלו
היו לפחות 1,800.00ל״י. לפני כחודש
ערך יפה נסיעה לארצות־הברית, קנדה ואנגליה,
גם־כן בשליחות המגבית היהודית
המאוחדת, ושהה שם 10 ימים. מחיר הכרטיס
לארצות־הברית 9,922.40 :ל״י, ודמי
האש״ל של יפה הגיעו ל״ 3,600.00ל״י
לפחות. סך־הכל הוצאותיו של יפה בנסיעה
זו.20,971.40 :
אולם יפה עורך חשבון אחר. לדבריו
הוא השיג במגביות, שאותן ערך באנגליה,
בנסיעתו הראשונה, בין שניים לשלו-
שה מיליוני דולארים: בקנדה 13 מיליון:
בארצות־הברית 5מיליון: ובאנגליה
בפעם השניה 3.5מיליון דולארים. לעומת
סכומי־עתק אלה הוא טוען, דמי־הנסיעה
שלו בטלים בשישים.

נבון

למי שבסדר,
מגיע

21,835.00ל״י

* פה אחר הוא ח״ב אברהם יפה

ך* וגגוננותם של חברי־הננסת בפני
ן ) ההאשמות על ריבוי נסיעותיהם ל -
חו״ל, מתחלקת לכמה טענות עיקריות.
הטענה הראשונה היא :״הנסיעה שלנו
חשובה. ההשתתפות של ישראל בוועידה
גרמה לכך שהערבים לא הצליחו להוציא
אותנו המועצה,״ או :״הערבים הצליחו
לנפנף אותנו, אבל זה בא להם במאמץ
רב, רק משום שהיתה -שם מישלחת מהכנסת.״
טענה
אחרת היא זו המיתממת :״אני

(ליכוד/א״י השלמה) .יפה, שהוא ח״כ
רק מהקדנציה הזאת, לא יצא לחו״ל אף
פעם אחת על חשבון הכנסת. אולם ליפה
יש שני מקורות אחרים לנסיעה. האחד
הוא דשות שמורות הטבע, אשר יפה עומד
בראשה, והשני הוא חברת חי־בר, אשר גם
בראשם הוא עומד.
בחודש, מאי שעבר יצא יפה על חשבון
חברת חי־בר למ-שך שלושה שבועות ל-
ארצות־הברית, כדי לקנות חיות עבור
השמורה של חי־בר ליד אילת. מחיר הכרטיס
לארצות־הברית, ללא הכרטיסים של

הבאה, על חשבון הכנסת. אם אין נסיעה
כזו באופק, מסדרים לו נסיעה על חשבון
המגבית היהודית, הבונדס, מישרד־החוץ
או אפילו — אם כלו כל הקיצין — על
חשבון המיפלגה עצמה.
מי שהפסיד נסיעות לחו״ל בגלל יחסיו
המעורערים עם מיפלגתו היה ח״כ אריה
(״לובה״) אליאב, מי שהיה עד לפני
מיספר שבועות ח״כ מטעם המערך /מפא״י
ופרש ממנה. פרישת אליאב ממיפלגתו באה
אחרי תקופת־צינון ביחסים שנמשכה ל מעלה
משנה, כך שאליאב לא קיבל בשנה

--מאח

יוסי ינאי
האחרונה אף נסיעה אחת ממיפלגתו. לפני
הברוגז בינו לבין הנהגת מפא״י נסע
אליאב על חשבון הכנסת לחו״ל תשע
פעמים, והיה מראשי הנוסעים. בשנה האחרונה
היה אליאב צריך להסתפק בנסיעה
לארצות־הברית, אשר מומנה על-
ידי המוציא-לאור של סיפרו האחרון, כדי
להגביר את מכירת הספר ביבשת הג דולה.
הפרט והכלל

וסע גדול אחר הוא חבר הקיבוץ
^ גבעת חיים (מאוחד) ח״כ יצחק בן*
אהרון (מערך /אחדות העבודה) .בן־
אהרון אף מלווה לעיתים על-ידי אשתו,
בנסיעותיו הדישמיות. בחודש מארס ה־

לך רבלון

המנהלים של חברת התמרוקים
בישראל.
אך לעומתם קיים הצוות זכין—פת, אשר
הצליח לנסוע הרבה מאד בשנה האח רונה.
זו״כ ואיש קיבוץ להבות־הבשן ד ב
זכין (מערך /מפ״ם) ,נסע על-חשבון הכנסת
בחודש אוקטובר לשטרסבורג. הוא
שהה שם יחד עם ח״כ גדעון פת (לי כוד
/ליברלים) ,במשך שבוע שלם. דמי-
הנסיעה לשטרסבורג הם 5,262.60ל״י לכל
כרטיס. דמי־האש״ל שאותם קיבל זכין
הגיעו ל־ 2,520.00ל״י. לפני חודש נסע
הצמד זכין—פת לוועדה המדינית של
מועצת אירופה ולמועצת אירופה שנערכה
בצרפת. משם הם המשיכו ללונדון. מחיר
כרטיסי־הטיסה של זכין היה 5,649.00
ל״י. הוא שהה בחו״ל 18 יום, ודמי־האש״ל
שלו הגיעו ל־ 6,480.00ל״י. סך־הכל מחיר
הטיול של זכין הגיע ל 19,911.60-ל״י.
נוסף על הנסיעות שערך גירעון פת
יחד עם דב זכין, שסכום הוצאתן הגיע
כאמור ל־ 19,911.60ל״י, היו לפת נסיעות
נוספות. בחודש ינואר האחרון הוא נסע
לוועדה המדעית של מועצת אירופה בפאריס,
ושהה שם יומיים. מחיר הטיסה
לפאריס הוא 5,262.60ל״י, ודמי-האש״ל
המינימליים שלו הגיעו ל־ 720.00ל״י. במארס
האחרון הוא נסע שוב לפאריס ושוב
לוועדה המדינית של מועצת־אירופה, ושוב
שהה שם יומיים. שוב עלה הכרטיס שלו
5,262.60ל״י ודמי האש״ל הגיעו שוב
למינימום של 720.00ל״י. ם ך־הכל הוצאותיו
של גידעון פת בשנה האחרונה בנסי עות
לחו״ל היה, איפוא 31,876.80 ,ל״י.
חברת־הכנסת היחידה שאינה מוכנה
לספר על מספר נסיעותיה לחו״ל היא
ח״כ גו זהת קצב (מערך /מפא״י) .לא

שונא לנסוע לחו״ל, אבל שולחים אותי,
אז מה אני יכול לעשות? זה חלק מהעבו דה
של חבר־הכנסת, למרות שזה לא
נעים.״
אך יש גם טענה מסוג אחר לגמרי :
״סכום הכסף שאותו הוצאתי עבור הכרטיס
והאש״ל אינו עומד בשום פרופורציה
לכסף •שאני הכנסתי למדינה בעת הסיור
שלי בחו״ל.״
אבי הטענה הזו הוא ח״כ עדיאל
(״עדי״) יפה (מערך/מפא״י) ,הידוע כאחד
מאנשי פינחס ספיר, והעומד בראש
קרן המכונה קרן ספיר. לפני כחצי־שנה

עדי יפה
20,971.40ל׳׳י

יפה בתוך ארצות־הברית, היה 9,922.40
ל״י. גם אם הסתפק יפה באש״ל הרישמי,
שאותו מעניקה הכנסת לחבריה היוצאים
בשליחותה, הגיע סכום האש״ל שלו ל-
7,560.00ל״י. בחודשים נובמבר־דצמבר
יצא יפה מטעם רשות שמורות הטבע ל אנגליה
ולארצות־הברית. חשבון קל של
הוצאותיו של האלוף (מיל ).אברהם יפה
בשתי נסיעות אלה, מגיע למינימום ישל
34,964.80ל״י.
ראש עיריית רמלה, ח״כ אהרון אבו*
ח צי ר א (מפד״ל) אינו מהחביבים על ח״כ
אברהם מלמד, קומיסר־הנסיעות של
המפד״ל. משום כך קיבל אבו־חצירא ב שנה
האחרונה רק נסיעה אחת. הוא הש תתף
במישלחת הפרלמנטרית לרומא, בה
נסעו גם ח״כ יהודה יודין (מערך /
מפ״ם) ,ח״כ משה שחל (מערך /מפא״י),
ח״כ אברהם כץ (ליכוד /ליברלים),
ח״כ דויד לוי (ליכוד /חרות) וח״ככך
ציון חלפץ (מערך /אחדות העבודה).
לפחות ארבעה מתוך שישה חברי-כנסת
נכבדים אלה אינם שולטים בשפה האנג לית׳
ובוודאי לא באיטלקית, אולם עובדה
זו לא הפריעה להם לנסוע, כאשר מחיר
כרטיס ודמי האש״ל של כל אחד מהם
מגיע ל־ 6,539.40ל״י. סך־הכל הוצאות
המישלחת הזו לחו״ל הגיע ל־39,236.40
ל״י, אולם בכנסת לא התפעלו מכך. ה-
מישלחת נחשבה לאחת המישלחות הזולות
ביותר שיצאו אי־פעם.
כשמגיעה שאלת הנסיעות, אין הבדל
כלל בין הקואליציה לבין האופוזיציה, בין
המיפלגות השונות, בין השמאל לימיו ובין
אלה הקוראים לאחרים מושחתים לבין
אלה המכונים מושחתים. מחלתם הלאומית
של חברי־הכנסת, מילבד כמה בודדים,
היא הנסיעות לחו״ל. שיחות כמו :״למה
הוא נסע ואני עוד לא׳״ או ״מגיע לי
לנסוע, כי הייתי בסדר,״ נערכות בכל
סיעה, בין הממונה על הנסיעות באותה
מיפלגה לבין חברי־הכנסת שלו.
כאשר חבר־כנסת לא מצליח לקבל
נסיעה הוא מכריז על ברוגז עם קומיסר-
הנסיעות שלו, וכאשר מיפלגה רוצה לפצות
חבר־כנסת שלה על משהו רע שעוללה
לו, היא מצרפת אותו מייד לנסיעה

אחרון נסע בן־אהרון לוועדה המדינית של
מועצת־אירופה, שנערכה בפאריס. דמי-
הכרטיס לפאריס הם 5,262.60ל״י. קודם-
לכן נסע בן־אהרון, מי שהיה מזכירה הכללי
של ההסתדרות, לכנס בינפרלמנטרי
שנערך ביוגוסלביה, עם רעייתו. דמי־הכרטיס
ליוגוסלביה מגיעים ל4,379.40-
ל״י. סך־הכל דמי הכרטיסים של בן־אהרון,
רק השנה, מגיע ל־סס 9,642.ל״י. בן-
אהרון שהה בנסיעותיו אלה כשלושה שבו עות
בחו״ל, כך שדמי־האש״ל המינימאליים
שלו הגיעו ל־ 7,560.00ל״י. סך-הכל
הוצאותיו של בן־אהרון בשתי נסיעות אלה
הגיע ל־ 17,202.00ל״י.
יש חברי־כנסת הנוסעים הרבה לחו״ל,
אולם נסיעתם היא תמיד על חשבונם.
הדבר המפריע בנסיעות אלה הוא שהם
נבחרו לכנסת, והם מקבלים משכורת מ־אוצר־המדינה
כדי לכהן כחברי-כנסת ו לעשות
את עבודת חבר״הכנסת. כשהם
נמצאים כל־כך הרבה זמן בחו״ל, נפגעת
עבודתם כחברי־כנסת והמשכורת, שהם
מקבלים, הופכת משכורת־חינם.
בין הנוסעים הרבה לחו״ל על חשבונם
נמצאים ח״כ משה דיין (מערך /רפ״י),
אשר שהה בשנה האחרונה ימים רבים
באירופה, ארצות־הבדית, המיזרח־הרחוק
ודרום־אפריקה, אם־כי על חשבונו הפרטי,
ח״כ יגאל הורגיץ (ליכוד /ע״מ) ,ה נוסע
לחו״ל הרבה בענייני העסקים ש אותם
הוא מנהל, המחלבות המאוחדות,
מטע ומדבק, וח״כ זלמן שובל (ליכוד/
ע״מ) ,אשר חזר זה־עתה מנסיעה לארצות-
הברית, אחת מנסיעותיו השנה, שנעשתה
בענייני העסקים שלו. אחיו של יגאל
הורביץ, ח״כ עמום הדר־הורביץ, נכנם
לכנסת לפני שבועות מיספר (במקום
עוזי פיינרמן ז״ל) ועדיין לא נסע.
ק־שה למצוא בכנסת את ח״כ יו ס ף
קרמרמן (ליכוד /חרות),
(״יוסקה״)
איש-עסקים ידוע ועשיר, משום שהוא
נמצא כימעט תמיד גחו״ל לדגלי עסקיו,
ואילו ח״כ יצחק מודעי (ליכוד /ליבר לים)
אינו מצליח להדביק את קצב נסי עותיו
של קרמרמן, אך שוהה גם הוא
פעמים רבות בחו״ל, בתוקף תפקידו כמנהל
הבלתי-רישמי וכיושב־ראש מועצת

ברור אם קצב מתביישת על כך שלא נסעה
הרבה, או שקיא מתביישת על כך שנסעה
יותר מדי. מכל מקום, קצב סבורה שנסי־עותיה,
על חשבון הציבור, הן עניינה שלה,
למרות שהתשלום עבורן בא מכיסו של
האזרח.

יהדות הדממה
משתלמת
ך* ״ב הילל זיידל (ל״ע) אינו מקובל
( | על שליטי מיפלגתו, ולכן לא קיבל ב שנה
האחרונה אף נסיעה על חשבון ה כנסת,
בחלקה של ל״ע בעוגה הכללית. או לם
לא צריך לרחם עליו. הוא נסע בשנה
האחרונה ללונדון על חשבון המועצה למען
יהדות ברית־המועצות. נסיעה זו באה ל־זיידל
ברגע האחרון, מאחר שחבר־מיפלג־תו,
השר גדעון האוזנר, היה נאלץ לוותר
על מקומו ונתן את הכרטיס לזיידל.
זיידל נסע עם ח״כ פרופ׳ משה ארנס
(ליכוד /ליברלים) ,ושניהם שהו בלונדון
ארבעה ימים. מחיר הכרטיס ללונדון הוא
5.649.00ל״י, והאש״ל המינימלי שאותו
הם קיבלו היה 1,560.00ל״י. ם ך-הכל ה הוצאה
בנסיעת כל אחד מהם היה, איפוא,
7.209.00ל״י, ואילו הנסיעה כולה עלתה
למועצה למען יהדות ברית־החועצות
14.418.00ל״י.
למען יהדות אחרת נוסע מצליף האו פוזיציה
ח״כ (ליכוד /חרות) מנחם
ידיד• בחודש יוני הוא נסע לשלושה
ימים לצרפת. את הכרטיס מימנה חברת
התעופה הלאומית אלי על, והוא עלה ל-
אל־על 5,262.60ל״י. דמי־האש״ל המיני מליים
של ידיד בנסיעה בת שלושה הימים
הגיעו ל 1,080.00-ל״י.
קודם־לכן יצא ידיד לנסיעה בת יחודש,
כשליח חוות־הנוער של בית״ר לארצות-
הברית. דמי-הכרטיס לארצות־הברית הם
9,922.40ל״י ואילו האש״ל לחודש, על פי
קנזדהמידה המינימלי של הכנסת, הוא
10.800.00ל״י. סד־הכל נסיעותיו של
ידיד בשנה האחרונה הגיע, איפוא, ל-
27.065.00ל״י.
מיכה חריש ידוע בתוארו כשר־החוץ
של מיפלגת העבודה, מאחר שהוא נושא

לא כן נסיעתו של חבר! של תמיר
למיפלגה, ח״כ עקיבא נוף נוף חזר
זה עתה מטיול בארצות-הברית, ועדיין
לא החליט בעצמו מי שילם עבור דמי־הנסיעה
שלו. בפני ידידים טען נוף כי
היתה זו נסיעה פרטית, שאותה מימנה

מנהיג המיפלגה הליברלית, ח״כ ד״ד
אלימלך רימלט, אף הוא מהמרבים ב נסיעות.
רק בשנה האחרונה יצא רימלט
לשתי נסיעות גדולות ומהנות. הראשונה
היתד, ליפאן, על חשבון הכנסת, במישלחת
פרלמנטרית. מחיר הטיסה ליפאן 12,245.40
ל״י. אש״ל למשך חודש מגיע למינימום
10,800.00ל״י. סה״כ הוצאות הנסיעה
של רימלט 23,045.40ל״י.
לא מכבר חזר רימלט מנסיעה על חש בון
האיגוד העולמי של הציונים הכלליים
שנמשכה חודש שלם בשש ארצות אירופה.
מחיר הכרטיס של דימלט לאירופה, לללא
דמי־ד,טיסות בתוך אירופה עצמה, הגיע
ל־ 5,649.00ל״י. דמי־האש״ל שלו בחודש
זה עלו על 10,800.00ל״י. סך־כל ההוצאה
בנסיעה זו של רימלט 16,449.00 :ל״י,
סך־כל הוצאות הנסיעה של רימלט בשנה
האחרונה 39,494.40 :ל״י.
בעיות הפילוג והיחסים המעורערים במרכז
החופשי לא השפיעו על נסיעתו של
מנהיג המרכז העצמאי, ח״כ אליעזר

31,876.80ל״י
בתיק יחסי״החוץ בה. נמו שר־החוץ הגדול,
יגאל אלון, מרבה אף חריש בנסיעות
לחו״ל.
אולם חריש נוסע לא רק על חשבון
מיפלגתו, אלא גם על חשבון הכנסת. בחודש
פברואר הוא יצא לפריס, יחד עם
ח״ב גדעון פת, ושהה שם מיספר ימים,
דמי־הכרטיס לפאריס הם 5,262.60ל״י.
בימים אלה יוצא חריש לנסיעה ארוכה
מטעם המערך לאוסטרליה, לנידזילנד וסינגפור.
מחיר הכרטיס מגיע ל־12,070.60
ל״י. דמי הכרטיסים, ללא דמי-האש״ל של
חריש, מגיעים בשתי נסיעות אלה בלבד —
17,333.20ל״י.
ח״כ אבד הם מלמד, הוא ה״שולח״
של המפד״ל, אולם הוא עצמו לא הירבה
בנסיעות. הציעו לו לנסוע על חשבון הכנסת
לרומניה, בשבועות הקרובים, אולם
מנימוקים השמורים ׳עימו סירב מלמד ל נסיעה.
בשנה האחרונה הוא נסע למיספר
ארצות באירופה, על חשבון המפד״ל. קשה
לדעת, דווקא במיפלגה זו, את מחירה
של נסיעתו זו של מלמד, אולם ברור
שמחיר הכרטיסים עם האש״ל עלו על
10,000.00ל״י.
המיפלגה הסודית ביותר
* 8 6נסיעותיו של ח״נ (המרכז ה־
^ חופשי) שמואל תמיר הן בבחינת
סוד שמיר אצל חברי מיפלגתו. ידוע כי
תמיר דדה בשנה האחרונה פעמיים ב־חו״ל.
בפעם האחרונה היה בפרים. המרכז
החופשי משלם עבור נסיעותיו של תמיד
לחו״ל, וסיפדי מיפלגה ננסית זו הם אחד
הסודות השד״יים ביותר במדינה.

רימלט
39,494.40ל״י
רעייתו הטרייה לצרכים מ-שפחתיים.
לעיתונות מסר נוף, בעל הכושר המ עולה
ליחסי-ד־,ציבורי, כי הוא נסע מטעם
מישרד־החוץ כדי להסביר לגלויות הח שוכות
את עמדת ישראל. לא ברור אם נוף
עשה זאת באומר או בצליל. מה שברור
הוא שנסיעתו של נוף, מבלי לקחת בחש בון
את כרטיס-הטיסה של אשתו (אם
נסעה על חשבון עצמה) מגיע ל־9,922.40
ל״י. אם אומנם הירצה נוף בשם יישראל
בארצות־הברית, הרי שהשערורייה בהוצאה
זו היא כפולה ומכופלת.
רואה־החשבוו ח״כ יחזקאל פלומין
(ליכוד /ליברלים) ניפגע יותר מכל חבר-
כנסת אחר מהפיחות. ערב הפיחות האח רון
הוא שהה בגרמניה, במיסגרת המועצה
לחילופי צעירים בין שתי מדינות אלה.
הוא הספיק לשהות בארץ זו שמונה ימים,
עד שהודיעו על הפיחות, והוא נאלץ לשוב
מייד, כדי לשרת את לקוחות מישרד

ידיד
27,065.00ל״י
שוסטק. שוסטק מכהן גם כיושב־ראש
הסתדרות העובדים הלאומית, ובעוד שלא
היתה לו נסיעה בשנה האחרונה על חש בון
הכנסת, הוא נסע על חשבון ההסתדרות
שלו. לפני כשנה הוא שהה שבוע באירופה.
דמי־ד,כרטיס שלו לאירופה מגיעים ל-
5,262.60ל״י, והאש״ל המינימלי היה

כן־אהרון
17,202.00ל׳י

נוף
9,922.40ל״י

פלומין
8,462.30ל״י

אכרהם יפה
34,964.80ל״ י

במכסיקו, על חשבון המגבית היהודית.
׳ממכסיקו יצא נבון לוושינגטון, כשליח
מישרד־החוץ. הוא חזר מארצות-הבדית
דרך המיזרח־הרחוק, שהה ביפאן, אך את
הפרש המחיר שילם מכיסו, ולדבריו זה
עלה ״אלפי לירות״ .המחיר המינימלי של
כרטיס לארצות-הברית דרך מכסיקו מגיע
ל־ 11,806.60ל״י.
בעוד כמה שבועות עומד נבון לערוך
נסיעת־בזק. הוא ייצא ללונדון, לערב אחד,
כאורח הקהילה היהודית הספרדית בבירת
אנגליה. מחיר כרטיס ללונדון 5,649.00 :ל״י.
לזכותו של נבון ייאמר, כי על כל
נסיעה שלו לחו״ל הוא דוחה לפחות
שלוש נסיעות אחרות. סך־כל הוצאות דמי-
הכרטיסים של נבון בנסיעותיו, במשך השנה,
ללא דמי אש״ל וללא הפרש הכרטיס
ליפאן שאותו הוא שילם מכיסו מגיע,
איפוא, ל־ 21,835.00ל״י.
חבר־כנסת שאינו נוסע כימעט בכלל
הוא יושב־ראש ועדת־הכספים של הכנסת,
ח״נ י שר אל ק רג מן (מערד /מפא״י).
קרגמן יצא לפני שנתיים במי־שלחת פרלמנטרית
לאירופה, ומאז הוא מסרב לצאת
לחו״ל, למרות שפעמים אחדות הציעו לו.
נסיעתו של קרגמן היתד, אז לבדיחה.
קרגמן אינו מדבר אף מילה אנגלית,
והיו צריכים לתרגם לו כל הזמן את המ דובר.
בכנסת מתלוצצים כי קרגמן אינו
מוכן לצאת לחו״ל, כי אז לא יוכל לכנס
את ועדת־הכספים שאותה הוא מכנס מדי
יום ביומו, ויפסיד את האש״ל שהוא מקבל
עבור כל ישיבה.
חבר-כנסת אחר, שאינו נוסע, חוא ח״כ

רואי־ד,חשבון שלו במצב החדש. מחיר הטיסה
של פלומין לגרמניה היה 5,582.30
ל״י, ודמי-האש״ל לאותם שמונה ימים —
2,880.00ל״י. סך־הכל תענוג הפיחות,
לפי השער הישן — 8,462.30ל״י.

2,520.00ל״י. לפני כשבועיים הוא חזר
ממסע ארוך יותר, לארצות־הברית ולאי לארצות־הברית
דמי-ך־,כרטיס
רופה.
9,922.40ל״י,
ודמי האש״ל לעשרת הימים,
בהם שהד, פחו״ל, מגיעים ל־3,600.00
ל״י. ם ך-כל נסיעותיו של שוסטק בשנה
החולפת 21,305.00 :ל״י.
יושב ראש ועדת-החוץ־וד,ביטחון של ה כנסת,
ח״כ יצחק נכון (מערך /דפ״י),
הוא אחד האנשים העסוקים ביותר בבית.
ישיבות הוועדה מתקיימות כשלוש־ארבע
פעמים בשבוע, והוא אף מקפיד להשתתף
בכל ישיבות הכנסת, כאשר הוא בארץ.
אך נבון מצליח לסדר לעצמי נסיעות
רבות לחו״ל, על חשבון מוסדות שונים
וקופות שונות, כשהוא משלב בהן גם
נסיעות פרטיות. לפני שלושה חודשים
נסע נבון למילנו, איטליה, כדי להרצות
בפני יהודי עיר זו. מחיר הטיסה למילנו
הוא 4,379,40ל״י. לפני שבועות מיספר
חזר נבון מסיור סביב העולם. הוא היה

אכרהם זילברברג ( מערך /מפא״י) .ל-
זילברברג, ניצול השואה, יש גם הסבר
מייוחד מאד מדוע לא הצליח לקבל עד
כה נסיעות, למרות שהוא ידוע כאחד
האנשים החזקים במיפלגתו .״עד היום
הציעו לי רק נסיעות לגרמניה ולאוסטריה.
אני באופן עקרוני לא נוסע לארצות אלה,
לכן לא הצלחתי לנסוע.״ אין ספק שהנזק
יתוקן. אחדי שיגלו ראשי סיעת המערך
מדוע סירב עד היום זילברברג לנסוע,
יציעו לו נסיעה לארצות אחרות.
דוגמה ליוצא מן הכלל הוא ח״כ איתן
ליבני (ליכוד /חרות) .ליבני הוא חבר-
הכנסת היחידי שלא יצא את הארץ זח 19
שנה, כאשר הנסיעה שאותה ערך לפני
19 שנה היתד, על חשבונו האישי. מסביר
זאת ליבני, הנשמע כמוכיח בשער את
חברי־הכנסת האחרים :״הבולמוס הזה של
נסיעות מגעיל אותי. אני חושב שאי*ש־ציבור
חייב לשמש דוגמה לאזרחים. כל
חברי־הכנסת שנוסעים כל הזמן לחו״ל,
פשוט מרמים את האזרחים ומוציאים את
כספם. הציעו לי הרבה פעמים לנסוע ל-
חו״ל, גם מאז שאני חבר־כנסת וגם קודם-
לכן, כאשר הייתי פקיד של מיפלגתי. תמיד
סירבתי לנסוע.
״אני לא הייתי יכול לבוא לחברי-כנסת
או לפקידים בכירים, ולומר להם לחסוך
בנסיעות, אילו אני עצמי הייתי נוסע,
כפי שעושים זאת חברי-כנסת רבים אחרים.
לכן אני נשאר בארץ.״

(כתבה שניה בסידרד!)

שי8ג>1ון פרסה חלי ט ל היפ טר מן ה תרנגול
ונהג הר מ טכ״ל התנג שעכת בי הבידור
! 0יועץ ראש־הממשלה לענייני
מילחמד, בטירור, אלוף
(מיל ).ר תכעס (״גאנדי״)
זאבי, גילה כיצד הצליח דויד
פ רו ט ר להשתלט על אנשי ה קונסוליה
הישראלית ביוהנסבורג
.״הוא הלם בראשי אני
שי־הביטחיון באלה חשמלית,
המייצרת זרם בעוצמה של
6000 וולט, והגורמת להלם זמ ני
ולבורות,״ גילה גאנדי, והו סיף
:״בדרום־אפריקה זה נשק
חוקי׳ שמותר להחזיקו. בארץ
לא. אבל מי שמתעניין בזה,
יכול לראות אלה חשמלית
כזאת אצלי במישרד.״
1בעת ביקור שערך שר־

הבריאות ויקטיר שם־טוב
בלישכתו של שר־הביטחון
שמעדן פרס שבה את ליבו
תרנגול עשוי קרמיקה. כש הביע
את התפעלותו בפני מאר חו,
אמר לו זה :״קח אותו
במתנה!״ מאוחר יותר טילפן
השר לאומנית שייצרה את ה תרנגול,
סיפר לה שהעניק את
יציר־כסיה במתנה לשר־הברי־אות.
האומנית התרגזה ואמרה
שהיא עומדת על כד שהתרנ גול
יישאר בלישכתו של פרם,
הבטיחה לשלוח לשם־טוב תר נגול
דומה. במישרד־הביטחון
מתלוצצים כי המתנה, שנתן
פרס לשם־טוב, לא נבעה מטוב

ליבו. השר החליט פשוט להי פטר
מכל המתנות שקיבל, על-
מנת לא להסתבך שנית.
י רקטור שם־טוב כעם
כעם רב על חבד־הכנסת (הלי כוד)
!חיים קורפו שהגיש
שאילתא לכנסת בעניין ההל וואה
בסך 30,000ל״י שניתנה
לשר, כדי שירכוש את דירתו
בקריית־היובל בירושלים. שם־
טוב, שהתגורר עד היבחרו
כשר בדירה בת שני חדרים,
הריץ למחרת היום אל קורפו
מיברק בזו הלשון :״איחולי
הלבביים. סוף־סוף נתפס הגנב
האמיתי בממשלה.״
מרדכי גנטוג, מי
שהיה בשעתו שר־השיכון מט עם
מפ״ם, נושא על מכוניתו
את השלט ״עיתונות״ ,המקנה
לו זכות־חנייה במיגרש החנייה
של בית־העתונאים, בית סוקו־לוב,
באמור שבו שוררת מצד
קת-חנייה. בשבוע שעבר, בעת
שהחנה את מכוניתו כדרכו ב־מיגרש׳
הבחין בנטוב במכונית
ללא שלט ״עיתונות״ ,שבעליה
החנה אותה שם. הוא נזף ב בעל
המכונית, תבע ממנו כי
יוציא את המכונית ממיגרש־החנייה
השמור רק לעיתונאים.
כשהנהג סירב לו, בנימוס, איים
בנטוב להזעיק את המישטרה

וכד גם עשה. רק אז התברר
שבעל המכונית, הוא איתן
הכר, כתבו הצבאי של ידיעות
אחרונות, שהוא עיתונאי
פעיל.

גולדה, וחדלה לדבר עימו. לובה
לא הבין את פשר הכעס
של ראש־הממשלה דאז, אך
היה מי שטרח והסביר לו ש בין
גולדה מאיר וזלמן שז״ר
שוררים יחסים הדוקים, שהיו
הדוקים עוד יותר בימי צעי רותם.
שז״ר כיהן תקופה נוספת
כנשיא, ואילו יחסיה של
גולדה עם לובה אליאב חדלו
להיות כשהיו.

81 בעיות עם מכונית היו
גם לכתב לענייני הסתדרות
של מעריב, ישעיהו (״שיי קח״)
אכיעם. יום אחד היפנו
את תשומת ליבו לכד שהוא
נוסע כשבמכוניתו שני מיסם-
רי־זיהוי שונים זה מזה, והד
מיספר הקדמי אינו מתאים ל־מיספר
האחורי. שייקר. סבר כי
מותחים אותו, ירד מהמכונית
וגילה כי מיספר הזיהוי הקדמי
של מכוניתו שונה. הסתבר
כי בעת שהעביר את מכוניתו
מיבחן שנתי, נדרש לצבוע את
מספריה מחדש. הצבעי לא
זיהה את המיספרים הישנים,
וצייר כמה מהם כיד הדימיון
הטובה עליו.

׳ 8דן פתיר, יועץ ראש-
הממשלה לענייני עיתונות ז־חיליק
גוטמן, יועץ שר-
המישפטים, שנזדמנו למסיבה
של ברית־מילה׳ עמת באש
צולבת בשל פרשת סיפרו של
,מתי נולן. אולם לשניהם היה
אליבי מושלם: גם פתיר וגם
שר־המישפטים, חיים צדוק,
שהו בחו״ל כאשר החליט יצ חק
רבץ להפעיל את השב״כ
ואת הצנזורה בצורה כה דראס טית.

8את הסיבה האמיתית
להתערערות יחסיו עם ראש
הממשלה לשעבר גולדה
מאיר סיפר השבוע ח״ב
אריה (לובה) אליאב במסיבת
רעים. עם סיום תקופת
כהונתו הראשונה של הנשיא
המנוח זלמן שז״ר הציע אלי אב
כמחליף את השופט אליהו
מני. לתדהמתו כעסה עליו

! 8בעת ביקור שערך ראש
עיריית תל־אביב, שלמה
(״צ׳יצ׳״) לוהט באיזור כפר-
שלם, בו התעוררו לאחרונה
בעיות בעניין הריסת מימים
בלתי־חוקיים, פנה אליו אחד
התושבים וביקש לשאול שאלה.
השיב לו צ׳יצ׳ ,ברוח ספורטי בית
:״דבר, קדימה הפועל״,
אד מיד תיקן את עצמו ואמר :
לאנשים הנבונים

שילמה נקדמון

הבתב לענייני מיפלגות של ״ידיעות
אחרונות״ ,חגג ביוס״השבועות את
ברית״המילה של בנו יניב, וגרם בפן לאסיפה־זוטא של ראשי-מיפלגות
ואישי״ציבור. אורחי״הכבוד היו שלושה שרים — שימעון פרט (למטה
מימין) ,גד יעקובי וויקטור שם־טוב (למעלה באמצע) ,השר־השעבר
אבא אבן (למטה משמאל) וראש הליכוד מנחם בגין (למעלה מימיו׳
מאחור) .ועורך העיתון, ד״ר הרצל רוזנבלום (למעלה משמאל).

הסנדק היה חרב הראשי שלמה גורן, דבר שגרם לגל של הלצות.
כך, למשל, העיר ח״כ יורם ארידור :״הוא בא כדי לראות איך
עושים את זח, כדי שהוא יוכל לעשות את זה לעובדיה יוסף ״.שר-
הבריאות חודה שקרא לא מכבר מאמר (של נילי טל ב״הארץ״) שחשף
עובדות מזעזעות על השחיתות של המוהלים, וכשנקרא אל
הטכס הכריז :״אני הולך לבדוק שהכל בסדר מבחינה בריאותית.״
במרכז ההתעניינות עמד כמובן אבא אבן, על רקע פרשת גולן.

כרמל
מז ר חי
מיקבי ואעוון לציין
וזכרי( יעקב

העולם הזה 1968

אנשים
״סליחה, פה צריך להגיד קדי-
מה גני־יהודה.״
* 8בטכס ברית־המילה של
בגו של כתב מעריב אברהם
רותם, כובדו כמה מהנכבדים
שבאורחי הטכס לשמש כסנד־קים
לרך הנולד. המוהל קרא
את הנכבדים בזה אחד זה,
כשנוסח הקריאה שלו הוא:
״יעלה ויתכבד כבוד הרב הרא שי
לישראל הרב שלמה גורן״
,או ״כבוד הרב הראשי
לצה״ל הרב אלוף מרדכי
פירזן ״.כשהגיע תורו של

בית החייל בתל־אביב. שעה
לפני ההצגה הודיע הרמטכ״ל
כי לא יוכל להגיע. בששת המ קומות
השמורים לו הושבו עי־תונאי־בידור׳
וביניהם עדית
נעסן ועיטור (״ג. עיטור״)
גלכיץ. לפתע הופיע במקום
חייל בחברת חמישה חברים,
ודרש מן העיתונאים לפנות את
מקומותיהם, כשהוא מציג כר טיסים
מסומנים. העיתונאים
סירבו, טענו שהושבו במקום
על־ידי קציני־החינוך של פי קוד
המרכז, ואילו החייל סירב
להשתכנע וטען שהוא נהגו ה־

שבוע לא־נורמלי! סוף־סוף הצלחת להשיג דבר אליו שאפת זמן כה
רב. אך היזהר ממברק־שווא שיסנוור את עיניך ויניח לך להאמין כי
מעתה יתנהל הכל מעצמו, חד־וחלק. התחל, איפוא, כבר השבוע, בהת וויית
דרך חדשה לעצמך, ואל תיתפתה לזנוח מה שנראה בעיניך קשה.

הרגע לו אתה מצפה חודשים כה ארוכים יגיע השבוע, ביום חמישי או
ביום שני. הוא גס יהווה עבורך סימן לפתיחת תקזפת־חיים חדשה. אין
צורך למחוק את העבר, אך השתדל לבנות עתיד טוב יותר. כוח השיכנוע
שלך גובר. אפילו יריבים יכבדו את דבריו, ויעשו כרצונו השבוע.

רגש הנקמנות לא יעזור לך, ועשוי אף להזיק לתוכניותיו לטווח
רחוק. מכתב שיגיע אלייך ביום א /תאומח, יכעיס אותך כל״כך,
שמוטב כי תשקלי ימים אחדים את תוכנו, בטרם תנקטי פעולה או
תשגרי תשובה, לכאן או לכאן. לעומת זאת, אין ספק, שאפשר לנצל
את השבוע הזה: לשקול בו מחדש את כל הבעיות הכספיות והמשפחתיות
שלך, לאור הגילויים החדשים עליהם לא ידעת קודם.

אלה ימי-שיא אם ברצונך להגשים תוכניותיה בשבוע הבא עלול להיות
מאוחר מדי. בת סרטן: קשר עם אדם בעל קומה גבוהה הופך בהדרגה
לחיוני עבורך. הזהרי לא להתפם במקום בלתי־מתאים. אם יש לך
התחייבויות כספיות — שמור על שלא יעברו את המותר. סלק חובותיו.

יהירותו הטבעית, הכרוכה בחוסר־ביטחון משווע, תוריד אותך שאולה,
אס לא תדעי לרסן את שניהם ולהוסיף להם מידה אמיצה של חוש
הומור, שהוא אחת מתכונותייך היפות ביותר. זח לא שהוא לא רוצה
אותך: זה שהוא בטוח שאת לא רוצה אותו. גלי לו את האמת.

יום ב׳ ,מתאים לסידורים כספיים. יום ד׳ מביא לך בשורה לא כל-
כך נעימה. זהו שבוע טוב לאלה הרוצים לבלות, להשתזף לאגור
כוח לקראת באות — לא כל-כך טוב לעסקים. בייחוד ידאיגו אותם
שותפיך ושכניך. סידורי בית יש לסיים בזריזות — אחרת יביאו
לך שיברון־ראש. בחזית הלב אין הרבה חדש, ולא רצוי לזלזל בישן.

נירה ובינוביץ

הזמרת השחקנית המשתתפת ב-
״ערב שירי תנועות־הנוער״ ,זופה
פנראה בהערפה בצמרת המדינה. אחרי שראש״הממשלה יצחק
רביו (למעלה) סקר אותה במבט רב-משמעי, היה מזכ״ל ההסתדרות
ירוחם משל (למטה) נועז יותר, העניק לה נשיקה על לחייה.

המצב מעורפל ביותר! אל תמשיך לגשש באפלה — אלא דרוש הס ברים.
ותבע ביצוע החלטות שיעזרו לך ולסובבים אותך לצאת מן הסבך.
אם אתה ממונה על אחרים — מוטב שהשבוע תהיה פחות קשוח, ויותר
נוח, גם צעד מסוג זה יגרום לתזוזה מועילה לעניינך. בת מאזניים —
הזנחת לאחרונה את נושא הופעתך. את ודאי אינך יודעת שהופעתך
החיצונית היא כרטים־הביקור שלך. אם את יפה — נצלי זאת!

החודש התחיל עס זינוק קדימה — אך השבוע אינו, בהכרח, חיובי
לתוכניותיו. ביחוד יום ה׳ :אם אתה מתכוון לבצע תוכניות ביום זה,
מוטב שתיזהר. נסיעה קצרה תסתיים בסיבוכים ואולי באסון. אל תתן
לילדים לצאת לטיולים, דווקא השבוע בת־עקרב, הפני את מרצך לבית.

# 0־ ע1ן11 22ב א 1ק?וונ ר • •
2 2בנו ימנר

ג 2בנו בטבר ־
20בדצמבר

ראש עיריית תל-אביב להתכ בד,
קרא לעברו המוהל :״ועכ שיו
יעלה ויתכבד כבוד ראש
עיריית תל־אביב צ׳יצ׳.
! בחוג יוצאי אכסודוס
מספרים, כי עובדי בנק ישראל
הצטרפו אל עובדי מס־ההכנ-
סה, והם תובעים עכשיו תוספת
בושה.
1עוד מספרים בחוג כי
ראש־הממשלה, פנה אל חכרת־ביטוח
גדולה, ביקש ממנה ל בטח
את המדינה בביטוח מקיף,
אך החברה סירבה.

לתקרית בלתי־נעימה

גרם הרמטכ״ל רב-אלוף מרדכי
(״מוטה״) כדר, בעת ש הוזמן
לחצגת־ד,בבורח של צוות
הווי צנחנים, שהתקיימה ב
אישי
של הרמטכ״ל, ושקיבל
את הכרטיסים מידי מוטה גור
עצמו. לבסוף נאלץ להתערב
בתקרית מפקד סיקוד־המרכז.
האלוף יוגה אמרת, בעצמו,
והבהיר לנהגו של הרמטכ״ל,
שעם כל הכבוד הוא אינו הר־מטכ״ל
אלא נהגו בילבד. הנהג
נאלץ לשבת עם חבריו בשורה
האחרונה באולם, בעוד העיתונאים
יושבים בשורת המכובדים.

המשורר
דויד אכידן
מסתובב בזמן האחרון בקרב
חבריו ואוהדיו, ומראה לכולם
בגאווה את פינקס חבר־המיפ־לגר,
שלו. אבידן הצטרף למים־
לגת־העבודה והוא טוען, כי
הוא עומד לעשות מהפכה ב־מיפלגה,
לשנות את השיטה ול הפיח
בה רוח־נעורים.

העבודה בוערת ויש אפילו תוצאות די מפתיעות לעבודתך, אבל
ההמולה שאתה מקים סביבך, מחשידה אותך שאתה מדבר יותר על
העבודה מאשר מבצע אותה. הדבר היחידי שבולם ומרסן אותך
היא בעצם שותפתך המצביעה כל הזמן על נקודות התורפה שלך.

השבוע צפוייה לך פעילות קשה מן הרגיל, וגם בלתי-שיגרתית, ממש
כמו בשבוע שעבר. יהיה עליך לאסוף את כל כוחותיך, הפיזיים והנפשיים,
כדי לעמוד במשימות שיוטל עליך לבצען. אם תדע להתגבר על
חולשות קטנות שלך — תצליח. נסה השבוע לאנוס עצמך לא לבזבז כסף.

קטטה או מריבה עם אשה, יעכירו את מצב רוחך, ואם אתה נושי, היזהר
מלבגוד. השבוע הוא בסימן כשלונות עבורך. אתה בהחלט יכול לנצל
את השבוע הזה למטרות מועילות ופוריות יותר. את יכולה להיכנס
לתקופה של חוסר פעילות, אס תבואי בקשר עם האדם הלא נכון.
עבורך חוסר פעילות הינו אסון. הישמר מגניבה, בייחוד אס אתה עומד
בפני נסיעה. מישהו מידידיך זומם להעביר אליו חלק מהרכוש השייך לך.

נראה שעזרתך תידרש, יותר מאשר בעבר, כדי לסייע לאחרים. כמה
דברים, חסרי-חשיבות, לא יעלו יפה. צפויות דאגות הקשורות במקום
העבודה. נראה שהשאלה :״האם אני עושה את הדבר הנכון ז״
היא שתטריד אותכם במיוחד. תיאלצו להיעזר בתכונות האופייניות
לבני מזל דגים: סבלנות, יושר וריכוז, לעבור את הזמן הקשח.

למסיימים שירותם בצ.ה! 7 .

מדינת ישראל
משרד החקלאות

הרשות לחינוך והכשרה ימיים מודיעה עזי פתיחת

מבצע החוזרות

ו^יבצי הסוחר{
* קו רםלחובלים

מתקבלים משוחררי צח״ר בערי בריאות וראית תקינים,
בוגרי 12 שנות לימוד ובוגרי 11 שנות לימוד, בעלי תעודה
טובח.

* קו רסלק ציני ת כונ ה
מתקבלים משוחררי צח״ל בעלי בריאות תקינת, בוגרי
בתי״ס מקצועיים 4שנתיים ותלת שנתיים (למועט חניכות),
בעלי תעודה טובה במגמות המתכת. כן מתקבלים בוגרי
בתי״ס תיכוניים ומסיימי כיתה י״א תיכון שיוכשרו
למקצועות המתכת לפני כניסתם לקורס.
למהנדסי מכונה והנדסאי מבונה — מסלולים מקוצרים.

* קו רסלק ציני רדיו

הקורס יפתח בספטמבר . 1975 מיספר המקומות מוגבל.
מתקבלים בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת רדיו
אלקטרוניקה או בעלי השכלה צבאית מקבילה או בעלי
תעודת טכנאי אלקטרוניקה סוג 2ן משוחררי צח״ל בעלי
בריאות תקינה עד גיל . 30

קו רסלק ציני חשמל

מתקבלים א. בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת
חשמל
ב. טכנאי חשמל, הנדסאי חשמל, מהנדסי חשמל.
לפרטים נוספים פנה למשרדינו :
בחיפה ! רח׳ נתן (קייזרמן) 11 ליד
כיכר פריז בימים א׳—ו׳ ,בשעות .14—8
בתל׳אביב מגדל שלום, רח׳ אחד
העם קומה ,28 בימי ב׳ ,בשעות .13—9
לנוחותך תוכל גם להרשם לפי הספח
המצורף.

ההטבות ותנאי השכר עכשיו
יותר משמעותיים:
בעת ההכשרה — כלכלה
ומגורים ללא תשלום ומענק
חודשי גבוה (במטבע קשה).
לאחר ההסמכה — קידום
מהיר בדרגות ובשכר (חל קו
במטבע קשה) ,תוססות
והטבות שונות.

^ לב׳ הרשות לחינון והכשרה ימיים ת.ד 1909 .חיפה 4^ 31000

הנני מעוניין בפרטים נוספים בקשר לקורס
שמי כתובתי
השכלתי תאריך חתימה

ל ה לן

המחירים

דו ח

לצרכן

ירקות
עגבניות מעולות
מלפפונים מעולים גזר תפו״אד חדשים
תפו״אד מהנגב
תפו״אד חורפיים ארוזים
תפו״אד חדשים ארוזים (ירושלים)
בצל יבש
בצל ארוז (ירושלים)

1.95
1.80
1.90
1.50
1.85
2.15
0.75
0.90

סירות
ולנסיה -אפילים
אשכוליות — סוג יצוא
בננות — ירושלים
בננות

2.05
1.95
3.45
3.70

4.30ל״י לק״ג

111פ 1ת
פטם צעיר קפוא, מוכן לבישול

תנועוף, טנא עוף, עוף מיוחד מעולה

9.00
10.50

דגים
בקלה -פרוס אחיד, עשוי מדגים
שמשקלם לא פחות מ־ 360 גר׳

9.30

גודל ,2שקית שקופח והחתימה כתומה

עכשיו יותר כדאי
בצי הסו חר!

^ _ה! 81 קצין 2צ חסוווי;

בחנויות השרשרת של הסופרמרקט, השופרסל
וחנויות פרטיות אחרות

ה. הזה מאי

קצר וצמוד
־^/וריביתשנתית מצטברת
או6*1ריבית+־/־ססו הצמדה
של הקוץ למדד.
!למפקידים ל־40 זזוושן

מסעדת ..פפריקה״
רח, יפת 13 יפו

התכנית היחידה
המתנת ברירת הצמדה
כנר לאחר 24 חודש•

מוסיקה צוענית, ריקודים

מטבח הונג רי מ עול ה!!!
גריל רומני • בלוי נעים!!
פתוח גם בשעות הצהריים ומ־ 7בערב
הזמנת מקומות טלפון 885363
— חניה מובטחת —

< . 5הבנק הבינלאומי
הראשון לישראל בעיים
סניף ראשי: שד׳ רוטשילד 39ת״א, טל 293211 .

בכתב־זזאישום נאמר שצור קיבל שוחד מהו.רמנים -עכ שיו
מסתבר כ׳ הוא קיבל תשלומים מוזרים ו.ם מחברון רוט שילד

ח׳ שיחד ) 111 גוו?
ך* אם קיבל הברון דודרוטשילד הנחות מיותרות מאת
ן \ מיכאל צור, בשעה שצור קיבל ממנו תשלומים עגור
עצות כלכליות שלא ייעץ ך

האם בצד סבר היחסים המוזרים בין צור
והקבוצה הגרמנית, שרוטשילד מתריע עליהם,
קיים סכר של יחסים מוזרים לא-פחות בין צור
לבין רוטשילד עצמו ץ

הגו ת חוק?
^ יום הרביעי שעבר שלח עורך־הדין אמנון גולדג־־
1ברג, המייצג את הברון ארמונו דה־רוטשילד ואת
תחברו! לישראל בישראל, מיכתב, מנומק אל! יושב־ראש
הרשות־לניירות־ערך, יצחק טאוב.
המיכתב היה תשובה לשאלת טאוב על פירסום בהעולם
הזה, לפיו לא קיים רוטשילד את כללי התשקיף שהוצא
למכירת מניות החבריה לישראל, לא שילם תמורת המניות
שלו, שערכן ארבעה מיליון דולר, את התמורה הדרושה
בזמן הדרוש.
כאשד הונפקו המניות, נקבע בתשקיף כי על הרוכשים
להפקיד — עם ההחתמה — 250/0,ממחיר המניות, ואת
היתרה יש לשלם בשלושה תשלומים שווים תון־-תישעה
חודשים. מה שהתברר לגבי מניות הברון הוא כי שילם
עם ההחתמה רק ״0/סן במזומן, ואת היתרה תוך שנתיים.

דבר זה הוא הפרה ברורה של חוקי ניירות־הערך
כישראל וכארצות־הכרית, וכד גס קבעה
חוות־דעת מישפטית שהוזמנה בישראל.
אמנון גולדנברג נקרא לחלץ את הברון. בדיך־כלל
מטפל בקישרי החברה לישראל והרשות־לניירות־ערך
עורך־הדין אליהו לחובסקי, שנתמנה בשעתו — יחד עם
השר גידעון האוזגר — כעורכי־הדין של החברה. אולם
הברון עושה בחברה לישראל כבתוך שלו, ממנה את רואי-
החשבון הפרטיים שלו כרואי־החשבון של החברה, וכך
גם נהג לגבי עודכי־הדין. אמנון גולדנברג, מבכירי המיש-
פטנים בישראל, הוא הנציג בישראל של עורך־הדין
האמריקאי ג׳ורג׳ שפירא, פרקליטו של רוטשילד.
על שפירא הטיל הברון את המשימה לחלצו מסכנה
של תביעות מישפטיות ביגלל המאזנים והתשקיפים הכוז בים,
שפירסמה החברה לישראל בתקופת מיכאל צור,
ואשד הברון אחראי להם כיושב־ראש החברה.

שפירא יעץ לו כי הדרך הטובה ביותר היא
לטעץ כי מיכאל צור רימה אותו ואת השאר,
וכי הוא עבריין פלילי. לשם כך היה צורך־ להגיש
תלונות נגד צור בישראל, ונגד רוזנבאום
בשווייץ, ולהתנגד לכל הסדר שיציל את הבנק
של רוזנכאום.
שכן, אילו נתן הברון יד להצלת הבנק, יכלו לטעון
כי הוא שותף לקנוניה. כדי ששמו יישאר נקי, היה עליו
ללכת עד הסוף נגד רוזנבאום והבנק שלו.
עתה החליף אמנון גולדנברג את לחובסקי, החל מטפל
בענייני הברון, שאיימו להסתבך ביגלל עיסקות העבד
עם מיכאל צור.
בהתאם לדיווח ראשון, טוען המיכתב ששיגר אמ נון
גולדנברג לרשות־לניירות-ערך, כי בידי הברון מיכתב

מאת מיכאל צור, כמנהל כללי של החברה לישראל,
ובו ניתן היתר לברון לא לשלם תמורת המניות, כל
עוד החברה לישראלי אינה זקוקה לכסף. עוד טוען גולדנ ברג,
כי הברון לא קנה את מניותיו במיסגרת ההנפקה
הכללית של התשקיף האמור, אלא בהנפקה מיוחדת,
ולכן אין כללי התשקיף חלים עליו.

טענות אלו מוזרות ביותר.

ראשית, היה על החברה לדווח מייד על כל עיסקה
שבה נמכרו מניות. אם אומנם קנה הברון מניות ב־4
מיליון דולר בהנפקה מיוחדת, היה צורך לדווח על כך
בתשקיפים של החברה לאחר־מכן.
מה שברור הוא כי היתר. חובה לדווח לבעלי־המניות
על ההיתר המיוחד שנתן מיכאל צור לברון, שלא לשלם
במועד, כפי ששילמו אחרים תמורת מניותיו.

חובת דיווח זו היא אבסולוטית בארצות־הכרית,
ואי־מילוייה הוא עבירה פלילית חמורה
ביותר, שכן היתר כזה מעיד על קנוניה
כץ מנהל בחברה, שהוא נאמן לכלל בעלי-ה-
מניות, לבין יושב־ראש מועצת-חמנהלים.
אגב, שאלה מעניינת היא אם דיווח הברון על המניות
שקנה בחודש האחרון. החברה של הברון, יישוופ, קנתה

מאחי ...

גאל לביב
בחברה לישראל במיליון דולר חבילת-מניות, שהיו בידי
קבוצת בנק דיסקונט. הברון שילם תמורת המניות חלק
במזומן, וחלק החליף במניות של ישרופ. עיסקה זו מחזקת
את הדעה כי הברון רוצה להשתלט על החברה ליישראל,
שכן עתה יש בידיו מניות בחמישה מיליון דולר.
המיכתב ששיגר אמנון גולדנברג אינו כולל, כפי
שנמסר, הסברים לשאלת חדדי המישרד של החברה
לישראל, שאותם העמיד צור לרשות עיסקי הברון, בלי
תמורה הולמת. החברה לישראל החזיקה במחצית קומה
שלמה, הקומה ה־ 36 בנזיגדל שלום בתל-אביב, ומסרה
כרבע משטחיה לעיסקי הברון.

כפי שנמסר לבעלי־המניות של ״החברה לישראל״
,לא הקפיד מיכאל צור לתבוע מן הברון
את התמורה להשכרת המשרדים. הברון
גם לא נחפז לשלם,
קשה מאד לדעת אם החברה לישראל מסבירה הסדרים
אלה במאזנים שהמציאה בימים אלה לרשות־לניירות-הערך,
בפיגור של ארבעה חודשים. בשעתו התחייבה החברה
לישראל להמציא לרשות מאזנים נכונים לסוף ספטמבר
,1974 והיה עליה לעשות זאת בינואר .1975 משום־מה
נעשה הדבר רק עתה. אולם משהגיעו המאזנים. בשבוע
שעבד למישרדי הרשות לניירות-ערך, התגלה כי חסרים
בהם הערות וחווודהדעת של רואי-החשבון של החברה.
הרשות-לניירות-ערך שבה ופנתה לחברה לישראל
וביקשה את הערות וחוות־דעת רואי־החשבון, והובטח לה
כי תקבלו. כאשר תקבל אותן, ניתן יהיה להיווכח אם
מעירים רואי־החשבון גם על ההסדרים הכספיים שבין
החברה לברון, שהוא בעל עניין בה במשמעות החוק.

טובות אלו שנתן צור לברון, על חשבון החברה ליש ראל
נראות, לכאורה, כסתם רכות־לב כלפי רוטשילד.

תביעה מישפטית העומדת להיות מוגשת
כימים הקרובים על-ידי מיכאל צור נגד הברון
אדמונד דה־רוטשילד, עשוייה להציג הסדרים
אלה כקנוניה של המנהל־הכללי והיושב־ראש,
לחליבת החכרה על חשבון שאר בעלי מניותיה.

קנונ*ה לחרבו! ?
ף• דצמבר 1974 שלח עורך־הדין של מיכאל צור, ארי
* ווין שאול שימרון (אש״ש) מיכתב אל חברת ישרופ
של הברון בז׳נבה. במיכתב מזכיר שימתן כי בשעתו
נחתם הסכם בין הברון וחברת ישריופ, לבין מיכאל צור.
לפי ההסכם היה על צור לשמש יועץ כספי לברון ולעסקיו,
ותמורת זאת ישלמו לו הברון וישרופ סכום קבוע של 25
אלף דולר לשנה. משך ההסכם הוא חמש שנים, והסכום
ישולם גם אם הברון לא יפנה אל צור בכל שאלה שהיא.
הסכום ישולם תמורת נכונותו של צור, שהוא המנהל הכללי
של החברה לישראל, לייעץ לברון בעסקיו הפרטיים(!)
הברון הוא, כזכור, היושב־ראש של החברה לישראל.
שימדון תבע, אם־כן 25 ,אלף דולר לחמש שנים,
משנת 1971/72 ואילך ובסד׳הכל 125 אלף דולר.

מיכתב רישמי של ״ישרופ״ הודיע לשימי
רץ כי צור לא עשה דבר כדי לייעץ לברון,
ולכן גם לא מגיע לו דבר; בנוסף, הודיעו לו
על ביטול החוזה.

שיממן נועץ בצור, והשיב במיכתב ארוך ומנומק שטען
כי: ראשית ישרופ אינה יכולה לבטל את החוזה! שנית,
אין זה נכון שהברון לא נעזר בעצתו של צור. הנה, למשל,
כאשר רצה הברון לרכוש שטח־קרקע בקלן, היה זה מיכאל
יצור אשר נכח שם מטעמו ויעץ לו מה לקנות וכמה לשלם.
נכון כי העיסקה לא יצאה לבסוף אל הפועל, אבל צוד
שימש יועץ בבדיקתה.
עיסקה שנייה, שיצאה אל הפועל, היתה במונטה־קרלו
שבמדינת מונקו. כאן שימש צור יועץ להקמת
חברה משותפת בין הברון לקבוצת ריגר, שהיא גם
בעלת־המניות הגדולה בחברה לישראל (השקיעה בה
למעלה מ־ 50 מיליון דולר) ,ובין אנשי-העסקים ממינכן
יוסף דומברגר ולורנץ צדרבאום, שאף הם בעלי־מניות
בחברה לישראל. כל הגורמים הללו יחד הקימו חברה
הבונה עתה במונקו שכוינת-מגיורים ענקית בת מאות יחידות
דיור, ומרכז ׳מיסחרי ענק, בהיקף כולל של למעלה מ־100
׳מיליון דולר.
עיסקה זו, טוען שימרון, יצאה לפועל בייעוצו של צור,
ולכן אין להכחשתה של ישרופ על מה לסמוך.
צור לא יהסס לתבוע את הכסף מן הברון. ראשית
לטענתו נותר חסר־כל, ופרט לדירודהמגורים בירוש לים
וחשבוז־תיסכון של אשתו, אין לו כל אמצעים כספיים.
מה־גם שעל חשבונו בבנק פופולייר בשווייץ הוטל לאח רונה
עיקול, ונראה כי המעקלת היא החברה לישראל.

כאשר חכרון נלחם נגדו ככל ודוחקו לפינה,
מאיים על הכנסתה של אשתו ועל דירת
מגוריה, לא יהסס צור לצאת נגד רוטשילד כתביעה
שבכוחה לסבכו כקנוניה מכאישה.

י 111x11111 111־ | 111

וויו קוון ענו מבעד רזנוני ת
הזלת בשעה שאבא אבן דינו אל עצמו
| לפני ימים אחדים קיבל שר־התח-
בורה גד יעקכי (מערד/רפ״י) שיחת־טל־פין.
מעברו האחר של הקו בקע קולו
של ח״כ פינחס ספיר. משך עשר דקות
תמימות ״שטף״ ספיר את יעקובי על מדי ניותה
הכושלת ׳של הממשלה בכלל, ושל
מישרד־התחבורה בפרט. רק לאחר ש השיחה
התמשכה, חשד לפתע יעקובי כי
מישהו מותח אותו. ואמנם, היה זה שדרן
שידורי ישראל גידעון לב־ארי, אשר
התמחה לאחרונה בחיקוי קולו של ספיר.
0עד כמה מתגעגע יושב־ראש הנהלת
הסוכנות, ומי שהיה שר־האוצר, ח״כ
פינחס ספיר >מערך/מפא״י) לישיבה ב ממשלה,
אפשר היה ללמוד מפליטת־הפה
של ספיר, שנעשתה בשבוע שעבר. בתארו
את נאומו של גיזבר הסוכנות א רי ה ליי ס
דולצ׳ין, אמר ספיר.:״דולצ׳ין אמר ב ישיבת
הממשלה האחרונה כי ורק אחרי
קריאות־׳תיקון אחדות, חזר בו ואמר :״בישיבת
הנהלת הסוכנות האחרונה.״
׳ 8רשות-השידור תפסה בשבוע ש עבר
את רוב זמנה של מליאת הכנסת ושל
ועדת-החינוך שלה, בעיקר בגלל כתבתו
של עמירס ניר על הבית ברחוב חברון

! 0כשחזר ח״כ (מערד/רפ״י) משה
דיין מסיורו האחרון בחו״ל, סיפר ח״כ
משה שהל (מערך /מפא״י) כי בעת ש השניים
נסעו ביחד במטוס מהארץ למיז־רח-הרתוק,
לפני כחודשיים, היתה במטוס
קבוצה של עשרות נשים פיליפיניות. אחרי
שזיהו את משה דיין, או כפי שהן קראו
לו ״מושי דיין״ ,הן מחאו לו כפיים בהתלהבות,
אך דיין לא שם לב לכך. הגיב
דיין על סיפורו של שחל :״לפחות הפילי פיניות
מוחאות לי כף.״
) 0בוויכוח על עתידה של אופירה,
היא שארם א-שייך, תקפה ח״כ מטילדה
גז (מערד/רפ״י) בחריפות רבה את שר־השיכון
אכרהם עופר (מערך /מפא״י),
וקראה לעברו :״אדוני שר־השיכון, לפי
עניות דעתי אין אתה רשאי להתחרות במשה
רכנו, שהוציא אותנו משם -ובמשה
דיין, שהכניס אותנו לשם!״
! 0כשהבחין שר החינוך והתרבות
אהרון ידלין (מערך/מפא״י) בח״כ
אכא אכן (מערך/מפא״י) כשהוא יושב
ליד שולחן־הישיבות ומדבר אל עצמו,
הוא היפנה לכך את תשומת־ליבו של אחד
העיתונאים שישבו בקירבת־מקום. אמר אותו
עיתונאי לידלץ :״אבן מקריא לעצמו

מרים לר״וו

כשמתבוננים בצמד זזבוי־הכנסת של הליברלים העצמאיים,
ח״כ יהודה שערי( .מימין) והלל זיידל, אפשר
לחשוב כי במיפלגה קטנה זו קיים הנוהג של תילבושת אחידה. אולם היה זה רק
מיקרה ששניים אלה לבשו באותו יום חולצות זהות. חולצות אלה נראות אופנתיות
ממש לעומת הרגלי־הלבוש של שני השרים של הל״ע. שר־התיירות משה קול מופיע
כימעט תמיד בחולצה לבנה מקומטת וחליפה אפורה־תכולה עם צווארון בחוץ, ואילו השר־ללא־תיק
גדעון האחנר נוהג ללבוש חליפה כהה, כשהוא ענוב בעניבה בסיגנון מיושן.

בירושלים (ראה מדור טלוואיה) .בוועדת־

החינוך תסביר יושב־־ראש חוועדה אב־רהט
(״אברשה״) שכטרמן (ליכוד/
חרות) למנכ״ל רשות השידור יצחל, ליב־ני,
שהוזמן לישיבה, מדוע נוגעת הוועדה
רק בשלילה שבטלוויזיה, ולא בחיוב שבה :
״החיוב מובן מאליו, ותפקיד הוועדה ל-
׳תאר את השלילה.״ השיב לו על כך
ליבני :״לפי אותו עיקרון, אני אתן הו ראות
לאנשי מבט, שיתארו רק את ה שלילה
במדינה.״

׳ 0באותו דיון הסביר ח״כ יוסי שריד
(מערך /מפא״י) :״רק מפני שאני לא רוצה
להרגיש כמו ח״כ גאולה כהן, אני
לא תוקף את הטלוויזיה.״
8בעת הדיון שנערך באותו נושא
במליאת הכנסת, הגדיר ח״כ מאיר פעיל
(מוקד) את ח״כ גאולה כהן(ליכוד /הרות)
בצורה הבאה :״חברת־הכנסת הנאורה ב-
מרכאות כפולות ומכופלות, גאולה כהן.״
ח״כ מנחם כגין (ליכוד/חרות) יצא ל הגנתה
של כהן, ודרש מיושב-ראש הישיבה,
ח״כ יהודה ירדין, למחוק את דבריו
של פעיל•מהפרוטוקול. לעבר פעיל קרא:
״אתה גס רוח. מספיק התגססת היום, ואני
מתכוון התגססת על לשון גסויות, ולא
גסיסה.״ יודין לא מחק את דברי פעיל
מהפרוטוקול, אולם העיר לאיש מוקד,
שלפי תקנון הכנסת מותר לפנות אל ח״כ
רק בתוארו זה, ללא שום תוספות.

20 ייח*י

עכשיו את המהדורה השנייה של סיפרו
עמי.״ השיב על כך ידלין :״עכשיו כותב
אבן ספר חדש: מיפלגתי.״
! 0באמצע ישיבת סיעת המערך הו דיע
יושב-רא-ש הישיבה, ח״כ משח ורט
מן, כי הישיבה תימשך רק עד השעה
11 בלילה. צעק לעברו שר־הביטחון שמעין
פרם ז ״זה לא מספיק זמן כדי לעשות
כאן שערוריות!״
0 1מיקרה בלתי־נעים אירע בשבוע
שעבר לח״כ דויד קורן (מערך /רפ״י).
בעת שקורן מיהר מהמיזנון לאולס-המליאה,
הוא לא שם לב לדלת הזכוכית הגדולה,
נכנס בה בכוח רב. אולם לזכוכית ול קוח
שלום. סדרני-הכנסת הוותיקים נז כרו
במיקרה דומה שאירע לפני שנים
אחדות, כאשר שר-הביטחון שמעון פרס
נכנס באותה דלת. אולם אז, למרות ש פרס
עצמו לא נפצע, נופצה הזכוכית.
0כשהבחין ח״כ יוסי שריד בחבר

מיפלגתו הבידואי, חמאד אכו״רסיע
כשהוא לבשו בעבאייה לבנה חדשה שב!
שזורים פסי־זהב, הפליט :״אבו־רביע חוש,
שהוא ניצב באופרה, המציגה עכשיו או

במדינה העם
הסוסי ם ;נול? דיגו ד ה
הכרים פרטיים דאגשי-שוליים
קיצוניים מאיישים את
תפקידי״חמפתח
אחד מסימני־ההיכר של כל מישטר הוא
טיב האנשים הממלאים בו תפקידי־מפתח.
המיקרה הקיצוני ביותר אירע ברומא
לפני 1950 שנה, כאשר הקיסר קאליגולה
(״המגף הקטן״) מינה את סוסו האהוב
לדרגת קונסול.
ישראל עדיין רחוקה ממצב זה. שום
סוס עדיין לא הגיע אפילו לכנסת, וכל
המישרות בשירות־החוץ מאויישות ב־הולכי-על-שתיים
מדופלמים.
אולם בחודשים האחרונים גברה בחוגים
רציניים בקרב המימסד עצמו הדאגה׳ נוכח
שיטת־המינויים ־של ממשלת רבץ
ותוצאותיה. נראה כאילו נמצאה שיטה
המבטיחה מראש שהאיש הלא־נכזן יגיע
למקום הלא־גכון (ראה הנדון).
קנאים ־וחברים. שר־הביטחון,שימ־עון
פרס, מקיף את עצמו באישים קני
איים, הרחוקים מאד משיקול־דעת קר
ועניי׳ני. יועצו העיקרי לעניינים ערביים
הוא האלוף (מיל.).יהושפט (״פטי״) הרכבי,
אדם שהקדיש את חייו להוכחת התיזה
שכל הערבים הם אנטי־שמים ורוצים ב השמדת
ישראל. פטי סולק בשעתו מתפקידו
כראש אמ״ן על־ידי דויד בן־גוריון,
בגלל חוסר שיקול־דעת.
יועץ אחר של פרם הוא יובל נאמן,
איש־מדע מזהיר, הנמצא בשולי ההיגיון
בעניינים פוליטיים. נאמן הוא מטיף קנאי
קיצוני לארץ־ישראל השלמה.
מי שנזקק לעצותיהם של יועצים כאלה
כדי לנהל את מדיניות־הביטחון של המדינה,
זקוק בעצמו לבדיקה דחופה.
שר־החוץ, יגאל אלון׳ הסתבך במערכת
אחרת של מינויים. הדרך שבה ניסה לאייש
את שירות־החוץ של ישראל בחברים
פרטיים, ובחברים של חברים, כבר גרמה
לשערורייה לאומית.
אך על כולם עלה השבוע ראש־הממש־לה
עצמו, באשר עורר שערורייה לאומית
על־ידי מינוי ביטחוני מרכזי (ראה להלן).
מה גורם לשיטות מוזרות כאלה של
סלקציה 1ייתכן שממשלה זו שוב אינה
מסוגלת למשוך אנשים רציניים, בעלי
כושר ורמה, לתפקידים המרכזיים של
המדינה. אך. ייתכן גם שהקבוצה השלטת
מתייחסת אל המדינה כאל אחוזה פרטית,
שבה היא יכולה לעשות ככל העולה על
רוחה, ללא ביקורת וללא התחשבות בדעת
הציבור.
כך או כך, זוהי ממשלה חולה.

הממשלה
הבתהשד בח״ע
המצאה חדשה שד
רבץ• איד לאייש
מפקיד ולהשאירו ריק
האלוף (מיל ).ר׳חבעם (״גאנדי״) זאבי
הוא טיפוס. על כך מסכימים הכל.
יש לו הרבה ידידים, וגם הרבה שונאים.
אלה גם אלד. מסכימים ביניהם שהוא אדם
ססגוני, בעל אישיות מיוחדת ובלתי-שיג-
רתית. במדינה שבה גובר הקונפורמיזם,
ושבה נראים הפקידים הבכירים כאילו
הוטבעו בשטאנץ אחיד — יש בהגדרה
זו מחמאה גדולה.
.גאנדי הוא שריד אמיתי של תקופת-
הפלמ״ח, אספן של נשק מכל הסוגים,
שהעניק לבניו שמות כמו ״סייר בנימין״
ו״פלמ״ח-יפתח״ ,ושהעלה אותם עוד מיל דות
אל פיסגת המצדה כדי לחגוג שם את
ימי ההולדת שלהם.
הוא עורר ביקורת רבה כאשר גידל לבי אה
בחצר של ״מצודת כפיר״ ,וביקורת
חריפה עוד יותר כאשר שלף אקדח במרכז
חברון וירה בערבי׳ זקן ומטורף, שעמד
על ־גג סוכה ואיים ׳במקל על היהודים. על
רקע דומה נרקמה י סביבו מסכת שמועות
על מעשים חריגים, שלפחות בחלקן היו
כוזבות. פעם, בתקופת כהונתו של פינחס
לבון כשר־הביטהון, הורחק גאנדי מתפקידו
מפני שניסה לבצע פעולה בלתי-
חוקית מעבד לגבול.
מדי-פעם הצליח גאנדי לזעזע את דעת-
הקהל בסי׳גנונו האישי המובהק. כך, במיש־

פטו של הקנאי היפאני קוזו אוקאמוטו,
כאשר חקר אותו הסניגור על תחבולה שבה
השתמש נגד הנאשם אחרי שנעצר, התפרץ
כלפיו גאנדי מעל דוכן־העדים :״אילו
אחותו היתד. בין ההרוגים, היית מדבר
אחרת!״
בצד תכונות אלה, ידוע גאנדי בחוגי
הצבא כקצין בעל כושר-אירגון, וכמפקד
מובהק של פעולות קומנדו. מאחרי גבו
קראו לו ״הפחה של פח״ע.״
״תפקידים מיוחדים״ .כאשד מינה
יצחק רבין את גאגדי כיועצו ״לתפקידים
מיוחדים״ ,כדי לייעץ לו בענייני הלחימה
נגד פעילות־חבלנית-עויינת (סח״ע) ,לא
עורר הדבר ביקורת. רבים סברו כי דווקא
בשטח זד. אולי יהיה שימוש לכישוריו
ולתכונותיו המיוחדות של גאנדי.
בכל־זאת הצליח גאנדי לזעזע שוב את
דעת-הקהל, לפני שבוע בילבד, כאשר
פורסם הדו״׳ח שלו על פרשת דויד פרוטר
ביוהנסבות (העודס הזה .)1967 הדו״ח
ניראה כניסיון לחפות על המחדלים הבול טים
של מוסדות־הביטחון בפרשה. כאשר
הפליג גאנדי גם בניתוחים פסיכולוגיים
ופסיכיאטריים, שהובחשו מייד על-ידי אג־שי-המיקצוע
האחראיים, העלה הדבר שוב
חיוכים מוכרים על שפתם של מכריו.
״כזה הוא גאנדי,״ הם חייכו.

יצחק רכין
עדיין אין סוסיס בכנסת
אולם גם מכרים אלה הזדעזעו כאשר
התפרסם השבוע, ימים מעטים אחרי שגאנ־די
זכה בזר זה של עלי־דפנה מפוקפקים,
כי יצחק דבין העניק לגאנדי מינוי נוסף,
והפעם בעל משמעות חמורה ביותר. גאנדי
הפך יועץ ראש־הממשלה לענימי-ביטחון.
קצר בראש. כדי להביו את מלוא חומרת
המינוי הזה, יש לעמוד על תוכן
התפקיד.
מכל המחדלים הנוראים של יום־הבים ו־דים,
היה הבולט והחמוד ביותר היעדרו
של מוסד שהיה מסוגל להעריך את משמ עותם
הפוליטית-׳צבאית של מימצאים מודי עיניים.
אמ״ן ידע לפני המילחמה על כל
ההכנות של המצרים והסורים, עד לפרט
האחרון. הוא ידע כי הכנות אלה זהות
למהלכים הקבועים בפקודוודהמיבצע למיל-
חמה. אולם ביגלל תפיסות פוליטיות ומד
דיעיניות כוזבות ונוקשות, ששלטו ברא שיהם
של חברי הצמרת המודיעינית, הם
סירבו להסיק את המסקנה המתבקשת מא ליה:
שעומדת לפרוץ מילחמה. זהו המחדל
הקטן שגרם למחדל הגדול.
היו קולות רבים שדרשו במשך השנים
להקים גוף מיקצועי להערכת התהליכים
הפוליטיים בעולם הערבי * .אולם גוף כזה
לא הוקם מעולם. גרוע מזה: תחת שיל-
טונם של גולדה מאיר ואבא אבן אף התנוונו
לגמרי מחלקת-החקר ומחלק ת-המיז-
רח-התיכון במישרד־החוץ, ולמעשה הם
חדלו מלהתקיים. על אמ״ן, גוף צבאי־
(המשך בעמוד )29
* ערב מילחמת־סיני פיוסנז העולם הזה
את המאמו־ ״מטל״ל לבן״ ,׳שהציג זרי׳שה
זו, ומאז חזר על לך פעמים רבות ;.במשך
שנים רבות היה זח הקול היחידי שתבע
זאת.
העולם הזה 1968

גרור היה שאם היה ספרו של גולו רואה
אור היה הדגר עלול להביך את הגרי
קיסינג׳ר בהמשך מגעיו הבינלאומיים. אבל
קיסינג׳ר יכול היה להתעלם מהספר, לא
להתייחם אליו ולהכתיש את כל האמור
בו. יותר מזה עלול היה הספר להביך
את ממשלת־ישראל, ולא רק משום שהיה
בו כדי להוכיח שאי אפשר לדכר עם שרי
ממשלודישראל בארבע, שש או שבע עיניים,
מבלי שהדברים יהפכו לנחלת הכלל.
הגירסות הרשמיות שניתנו להחלטתה של
ממשלת רביו לגנוז את הספר הבהירו מפני
מה חששה.

סכין בגב קיסינג׳ר
ילו היה הספר מתפרסם, יכול היה
קיסינג׳ר להניח שהדבר נעשה בעידו דה
של ממשלת־ישראל, מתוך מגמה לתקוע
סכין בגבו שעה שהוא עומד בארצות־הברית
במערכה נואשת על חייו הפוליטיים.
קיסינג׳ר נתון בעצם ימים אלה באש
צולבת של ביקורת קטלנית, מצד אחד
הוא מואשם על ידי המימסד הביטחוני
האמריקאי, שהוא ימני, באחריות למפולת

הוכח שהממשלה יכולה למשוך בחוטים
של העתונות במדינה כמו בתיאטרון בובות.

החשודים בפוטנציה
ך•.משך השבוע החולף העתיקו עתו !
גי ישראל בצינעה את הידיעות שהתפרסמו
בעתונות העולם ביתם לפרשה.
רק עתונים בודדים העזו להוסיף פרטים
ועובדות משלהם על מה שפורסם בעתונות
הבינלאומית. היו עתיונים שהעדיפו בכלל
להתעלם מהפרשה כאילו לא היתד. מעולם.
כך יכלה ממשלת־ישראל לרשום לזכותה
לפחות הישג אחד ברשומה הארוכה של
כישלונותיה: ההצלחה בהמשכת קשר הש תיקה
בפרשה שאינה נוחה לשילטון.

כעוד שהפרשה נעלמה כמעט
מעל דפי העיתונות, היא המשיבה
להיות נושא שיחה מרכזי כבל החוגים
הרציניים במדינה, חוללה
סערות וחילופי האשמות הדדיים.
היתה זו תופעה האופיינית למיש־טרים
טוטאליטריים, שבהם הידיעות
החשוכות והמעניינות כאמת
אינן מתפרסמות בעיתונות, אלא

שניהל את שיחות ההפרדה מצד ישראל
עם שר־החוץ האמריקאי.
המדובר הוא בשר-החוץ וסגן ראש-
הממשלה יגאל אלון, ובשר-הביטחון שמעון
פרם, שנכללו גם בצוות שהמשיך את המג עים
עם הנרי קיסינג׳ר להשגת הסכמי
הפרדה נוספים.
מחוץ לאלה, יש שורד. שלימה של אישים
שא־פריורי הם חשודים בפוטנציה עד
שתיתגלד. זהותו של המדליף האמיתי. אלה
הם שרים לשעבר בממשלתה של גולדה,
עוזריהם הבכירים ועוד כמה אישים מצמרת
המנגנון הממשלתי, שבתוקף תפקידיהם
היתד. להם גישה לעניינים.
זכותה של הממשלה, כמובן, היא לגלות
את המדליף האלמוני. שום ממשלה אינה
יכולה לקיים מגעים פוליטיים בעניינים
הנוגעים לגורל האומה תוך חשש שדברים
הנאמרים בחדרי חדרים יופיעו כעבור זמן
קצר בספר מיטחרי. אולם השיטות הננקטות
לגילוי המדליף, תוך רתימת שירותי-הביט־חון
למשימה, הן פסולות מעיקרן.
כאשר שירותי־הביטתון מגוייסים לחקי רה
עד לדרג של שרים בממשלה, יש בכך
כדי לערער מיסודו את מיבנה המישטר
הדמוקרטי.

כעמודים הבאים נערף מעין תר־

.ה שמנה ה א טו חי חי
1א ההפושנה

ץ ה יהיה במו הטלת פצצה אטומית
על ישראל,״ נימק רק לפני שבועיים
אחד משרי הממשלה, את ההחלטה לאסור
את פידסום סיפרו של העתונאי מתי גולן,
בהתייחסו לתוכן הספר.
״,הפצצה האטומית,״ שראש־הממשלד.
יצחק רבין כה חשש מפניה עד שכל
האמצעים נראו לו כשרים כדי להציל
את ישראל ממנה, התפוצצה. אומנם לא
בבת־אחת, בפיצוץ של אלף מגאטון, אלא
בשרשרת פיצוצים בעלי עוצמה קטנה יותר
שהדיהם נשמעו על פני העולם כולו. ואם
נגרם נזק כלשהו לאינטרסים של ישראל,
או של ממשלת-ישדאל, הוא נגרם באשמתה
הישירה של הממשלה עצמה.
יצחק רבין דמה בפרשה זו, לאותו
חבלן מבוהל המנסה לפרק פצצה המונחת
בשדה פתוח — שם אין היא יכולה לגרום
כל נזק מלבד לחבלן עצמו — והנושא
אותה ברוב בהלתו לאיזור סגור ומיושב,
שם היא מתפוצצת בתוך ידיו. המהומה
שהקימה ממשלת־ישראל סביב החלטתה
למניעת פירסום הספר, וגיוס כל האמצעים
להסתרת האיסור, העניקו לספר תהודה
הרבה יותר גדולה מאשר היה זוכה לה,
לוא פורסם בגלוי.

יותר מזה. כעוד שתוכנו שד הספר
דלף טיפין טיפין החוצה ופורסם
כבל עיתונות העולם, על
אפה וחמתה של ממשלת ישראל,
הרי עצם תגובתה ההיסטרית היא
שהעניקה לתוכנו אוטנטיות מוחלטת,
נתנה בדיעבד גושפנקא רשמית
לכד שבד הנאמר כספר אינו
רכילות אלא אמת.

אפשר להבין את רגישותה של הממשלה
לאור העובדה שסיפרו של מתי גולן,
שעמד לשאת את השם עימות והפרדה ועסק
במד. שהתרחש מאחורי הקלעים של שיחות
ההפרדה בין ישראל למצריים וסוריה,
היה מבוסס — כפי שטענו עתונים זרים —
על מיסמכים סודיים שמטבע מהותם הם
כל כך עדינים, שעצם הדלפתם, ללא קשר
לתוכנם, היא חמורה ומחוסרת אחריות.
שכן, על פי מה שהתפרסם בעתונות־חוץ,
תוך עקיפת הצנזורה הישראלית,
הכילו הפרוטוקולים של שיחות ההפרדה,
עליהם התבסס הספר, הערות ופיטפוטים
בלתי אחראיים של מזכיר המדינה האמריקאי
הד״ר הנרי קיסינג׳ר.
קיסינג׳ר, שאיני יודע לשים מחסום
ללשונו, התבטא במהלך השיחות בלשון
בוטה, תוך זילזול ולעג, לגבי שורה שלימה
של אישים ומנהיגים בדרג הבינלאומי
הגבוה ביותר, עימם הוא נפגש במהלך
ביקוריו בעולם. נראה כי הוא הדגיש
את עצמי חופשי במהלך שיחותיו עם שרי
ממשלת־ישדאל, השמיע באוזניהם הערות
ביקורת חריפות ביותר ומעליבות שהת ייחסו
החל בנשיא סוריה חאפז אסאד
(:״הוא מחטט באפו כל הזמן״) וכלד. ב־ג׳ראלד
פורד, שהיה אותה תקופה סגן־נשיא
(״תינוק פוליטי תמים״).

הגלובאלית של האינטרסים של ארצות־הברית.
ביקורת זו מלווה נימה אנטישמית
לא מעטה. מצד שני הוא מואשם על ידי
המימסד היהודי-ציוני בהפקרת האינטרסים
של ישראל. האבסורד הוא שביקורת זו
מאשימה את קיסינג׳ר באנטישמיות. במצב
זה מובן שממשלת רבין גיסתה כל מה
שביכולתה כדי למנוע מקיטינג׳ר את המח שבה
שהיא תוקעת במיתבוון מסמר נוסף
בארון המתים הפוליטי שלו.

אגב, גירסה צינית יותר שפשטה
כשבוע האחרון בחוגים יודעי-דכר
כירושלים, ייחסה ליצחק רכין כוונה
אחרת לגמרי בהחלטתו לאסור
את פירסום הספר ולגלות את האיש
שהדליף את תוכנו בכל מחיר.
רכין, אומרת גירסה זו, היה משוכנע
מלכתחילה, מבלי שנמצאו בל
הוכחות לבך, שהטדדיף הוא שר־החוץ
לשעבר אבא אכן וקפץ על
ההזדמנות שניתנה לו, לדעתו, לפרוע
את החשבונות האישיים שלו
עמו.
בך או כך, בשבוע האחרון התגלגלו
העניינים אחרת מכפי שצפתה אותם מכד
שלת־ישראל.
דווקא איסור פירסום הספר והמהומה
הקונספירטיבית שהתחוללה סביבו, הם ש עוררו
את הסקרנות העולמית לגבי הפרשה.
עורכי העתונים החשובים בעולם צילצלו
לכתביהם בישראל ולכל מי שהכירו במדי נה,
כדי לגלות מהו תוכנו של הספר שכל־כך
חשוב לממשלת־ישראל למנוע את פיר־סומו.
כך זכתה הפרשה לכיסוי בינלאומי,
שלא הוסיף כבוד לישראל. עתונים רבי-
יוקרה התחרו זה בזה בהשגת קטעים או
ציטוטים מהספר, פירסמו אותם בעמודים
הראשונים של עתוניהם. העובדה שבישראל
נהוגה צנזורה פוליטית זכתה להדגשה לא
פחותה מעצם הפרשה.
מול כישלונה של הממשלה למנוע את
פירסום תוכן הספר ואת החלטתה לאסור
את הפידסום, התבלטה הצלחתה להמשיך
ולהשתיק את העתונות הישראלית בכל
מה שנוגע לפרשה ולספיחיה.
:גם אחרי שנשבר קשר ההשתקה שקש רה
הממשלה — התעלמה מרבית העתונות
הישראלית מחומרת המשמעויות של המע שה.
מה שקדה השבוע חמור לפיכך הרבה
יותר ממה שהיה לפני ״הפיצוץ האטומי״.
שכן, אם לפני שבוע יכלה העתונות היש ראלית
להצדיק את שתיקתה בטענה שהיא
נאנסה לכך על-ידי הצנזור, הרי השבוע

מועברות בחשאי מפה לאוזן.
למרות זאת, לא מתה הפרשה.
עד לשבוע האחרון היה מרכז הכובד
שלה בעצם הנושא של עסק-הביש והדרכים
הפסולות למניעת פירסומו. עתה מתמקדת
ההתעניינות סביב השאלה מי הוא האיש
שהדליף לכתבו המדיני של הארץ, מתי
גולן, את תוכן השיחות שהתנהלו עם
הנרי קיסינג׳ר בעת המגעים להסכמי ההפרדה? הדברים לממשלתו הממשלה המצומצם

נוגעים,
כמובן, לממשלה שקדמה
של יצחק רבין. אבל כמה משרי
הנוכחית היו שותפים לצוות
בממשלתה של גולדה מאיר

גיל זיהוי לגבי האנשים העלולים
להיות בבחינת חשודים כהדלפה.
אין זה מתחייב בהכרח כי המדליף
הוא אחד מהם.
יכול להיות שהוא אינו נכלל כלל ברשימה
זו. העולם הזה עצמו אינו מצטרף לאף
אחת מההחשדות, הכללת שמה של אישיות
זו או אחרת ברשימה אין בה כדי להצביע
כי יש לה איזו שהיא שייכות לפרשה.

התרגיל העיתונאי בא רק להוכיח
עד במה קשה ומסוככת היא
כל חקירה שתנסה לגלות מדליף
אפשרי ועד במה רחבה ומכובדת
יכולה להיות רשימת החשודים הפוטנציאליים.

סיסינגיר,
אבן וריניץ בעת שיחות ההברווו

אנלין ת 1ה החושוד

אבא אבו

אפויים אבחן

גאל אלון

שימחה דיניץ

שימש בתקופה שבה דן הספר, מה־ 6באוקטובר
1973 עד לחתימת הסנם־ההפרדה
עס סוריה ב־ 1ביוני ,1974 כשר־החוץ בממשלת
ישראל, והיה חבר הצוות היש ראלי
שערך את המגעים עס הנרי קיסינג׳ר
וצוותו.

פקיד ותיק במישרד־החוץ. שימש שנים
רבות כקונסול־ישראל בוושינגטון, וקשר
קשרים אמיצים עם ממשלת הנשיא ג׳ונ־סון
באותה תקופה. בקיא וותיק בפוליטיקה
האמריקאית. בעת התקופה שאליה מתייחם
סיפרו של גולן, היה סמנכ״ל מישרד־החוץ
והאחראי על הדסק האמריקאי ב׳
מישרד־החוץ. היה מעורה בכל שלבי השיחות
עם ציוותו של קיסינג׳ר.

שר־החוץ. בתקופה שבה עוסק סיפרו
של גולן היה שר־החינוך־והתרבות 1ם גן־
ראש־הממשלה, וכאיש המיטבח של גולדה
לקח חלק בשיחות עם קיסינג׳ר והיה שותף
בכיר בצוות.

שגריר ישראל בארצוזז־הברית. כיהן בתפקידו
זה בתקופה שבה עוסק סיפרו של
מתי גולן. ידוע כאחד ממקורביה של גולדה
מאיר, היה מנכ״ל מישרד ראש־המט־שלה
ויועץ מדיני של ראש־הממשלה בתקופת
שילטונה. השתתף במרבית השיחות
עם הצוות של קיסינג׳ר, והיה המקשר
בין ממשלת־ישראל לבין המימשל ה־האמריקאי
בהפסקות שבין השיחות.

הנימוקים בעד
מעוניין בהפלת ממשלתו של יצחק רבין.
יריב חריף ביותר לרבץ. כיום סבור
ראש־חממשלה כי בעוד משה דיין ופינחס
ספיר אינם מהווים עוד סכנה לממשלתו,
הרי אבא אבן חותר כל העת להפלת ה ממשלה,
כשהוא עדיין מקווה לתפוס את
מקומו של רבין כראש־הממשלה.
לאבן יכול היה להיות ברור כי עם
הופעת הספר, אילו הותר לפירסום, היתה
חייבת ממשלת רבץ להתפטר, והוא היה
מוצב אז בין המועמדים הרציניים ביותר
להרכבת ממשלה חדשה.
האוריינטציה האמריקאית של אבן היא
חזקה ביותר, והוא יודע שבין השיקולים
המכריעים בבחירת המועמד לראש־המנד
שלה הבא, יהיה גם השיקול האמריקאי.
אבן יכול היה להטיל את יהבו על הכוחות
האנטי־קיסינג׳ריים במימשל האמרי קאי,
בעיקר לאור הדיעה שאם הספר
יפורסם, ייאלץ קיסינג׳ר להתפטר מתפ קידו,
ואותם כוחות הם אלה שיוכלו לע זור
לו, לאבן, להתמנות כראש־הממשלה
בישראל.

הנימוקים נגד
מקורביו של אבן טוענים כי חוא אחד
חשרים חבודדים בממשלה חקודמת אשר
החזירו למישרדם ולמישרדים האחרים
הנוגעים בדבר את כל המיסמבים שנמצאו
ברשותם, והוא לא שמר אצלו מיס-
מכים מהסוג שעליהם מסתמך סיפרו
של מתי גולן.
אבן אף מודע היטב לסכנות שבגילוי
זהות המדליף. לגבי אבן, גילויו כמדליף
הפרוטוקולים למתי גילו עלול להיות
סוף דרכו הפוליטית, דבר שיכול היה
להיות ניצחון קל מדי ליצחק רביס יש
הסבורים שתגובתו הקיצונית של רבין ב־פרשה
זו באה מתון תיקווה שהיא תעזור
לו לחסל את אבן, על־ידי הצגתו כמד-
ליף החומר הכמוס״ביותר.
אבן, המכיר את המנטאליות האמריקאית
בכל הנוגע להדלפות, יכול היה
לעשות חישוב שקיסינג׳ר לא חיה נאלץ
להתפטר בעיקבות פירסום הספר וחגי-
לויים בו. בלי התפטרותו של קיסינג׳ר,
לא חיה העניין משרת את אבן, שעיניו
נשואות לתפקיד יאש־הממשלה.

הנימוקים בעד
הנימוקים ב/נד
ידוע באי־האהדה שלו למישטר ניכסון-
קיסינג׳ר. הביע בפורומים פרטיים פעמים
רבות את אי־אחדתו לקיסינג׳ר ולשליחותו
במיזרח־חתיכון.
ידוע כ״זיקית״ המחליפה נאמנויות. היה
מזכירו ונאמנו של דויד בן־גוריון, בעת הראשונה
שבן־גוריון היה ראש־ממשלה, אך
אחר־כך היה גם מנהל לישכת שר־הבי-
טחון בתקופתו של פינחס לבון. היה מקורב
אחר־כך לרפ״י, ונחשב כיום כאיש נא מן
ליגאל אלון.
ידוע בטינתו לראש־הממשלה יצחק רבין,
משום שרבץ ״זרק״ אותו מתפקידו ב וושינגטון,
כאשר מונה רבץ כשגריר ב־ארצוודהברית,
בניגוד לבקשתם של הנשיא
ג׳ונסון ושל ראש־הממשלה לוי אשכול.
יחסיו עם המימסד הביטחוני האנטי-קי-
סינג׳רי בארצות־הברית בולטים,

וידועה

תיאוריה שלו הגורסת כי הנשיא פורד היה
מאושר להיפטר בימים אלה משר־החוץ
שלו.

הנימוקים נגד
לא היה שותף לשיחות המצומצמות,
מאלה שהופיעו בסיפרו של גולן, ואם
היה בידו חומר, הרי היה זח מיד שנייה,
וקל חיה לזהות את מקורו.

6033
״רכילות כוזבת לחלוטין.״

22 — 1

החושדים באלון טוענים כי הוא היה
החשוד מיספר אחד בהדלפת הסקופ הקודם
של גולן: ביקור השליחים מברית־המועצות.
למרות
שאלון היה היחידי שהעז לכנות
את קיסינג׳ר בשמו הפרטי, הנרי, ידוע כי
קיסינג׳ר אינו מחסידי אלון, ולאחרונה אף
השמיץ אותו, טען שהוא משקר והאשים
אותו בעקיפין בהכשלת המשא-ומתן. אולם
זה קרה זמן ניכר אחרי המועד המשוער
של מסירת החומר למתי גולן.
אלון הוא בין העולים־לרגל לוושינגטון,
כדי לחזק את מעמדו בישראל, ונחשב כתומך׳
לפחות לאחרונה, בקונגרס ובמימ־סד
האמריקאי האנטי־קיסינג׳רי.
אלון חושב שהוא מועמד רציני לתפקיד
ראש־הממשלה, כאשר תיפול ממשלת רבץ.
אפשרות אחרת שאותה מעלים החושדים
באלון, היא שלא הוא־עצמו, הדליף לגולן
את החומר ,־ אלא מי מעוזריו הקרובים
עשה זאת ללא ידיעתו של אלון. לפי סברה
זו, החליט מי מיועציו שהדליף, כי
עצם כתיבת הספר — ואיסור פירסומו
אחר־כך — יוכל לשמש כנשק בידיו של
אלון במגעיו הבאים עם קיסינג׳ר, כנגד
שר־החוץ האמריקאי, דבר שיקל מאוד על
המשך מגעי אלון־קיסינג׳ר, וירומם את
מעמדו האישי של אלון. נימוק אפשרי
אחר: כדי לרכוש לאלון תמיכה בחוגי
העיתונות.

״עד כמה שידוע די, לא מסרתי
את החומר לגולן. אין לי מה לומר.
אין לי דושג מהעניין.״

הנימוקים נגד
אלון צריך לדעת כי גורלו קשור בגורל
רבין, ועם נפילתו של רביו, ייתכן
שאלון יפסיד אף את תפקידו כשר-חחוץ
וכסגן־ראש״הממשלה.
תגובה כפי שנמסרה על-ידי עוזרו,
חיים כראון :״לא, וגמרנו.״

הנימוקים בעד
סיפרו של מתי גולן מתייחס באהדה
גלויה לגולדה מאיר. היא האישיות היחי דה
החיובית. בספר, מראשיתו ועד סופו.
קירבתו של דיניץ אליה ידועה.
היחסים בין דיניץ לבין שר־החוץ ה אמריקאי
מעורערים למעשה. קיסינג׳ר
נהג להתייחס בחיבה רבה אל דיניץ בעת
פגישותיהם בארץ, לטפוח לו על שיכמו,
ואז לומר :״ככה אני מזיק לך אצל ה-
שילטון שלכם.״
יחסיו של דיניץ עם ממשלתו של רבץ
מעורערים לגמרי, ומפעם לפעם מודלפת
ידיעה על פרישתו מהתפקיד כשהדבר היחידי
המחזיק אותו בתפקידו הוא פחדו
של רבין מפני ראש־הממשלה לשעבר,
גולדה מאיר.
דיניץ בקי מאין־כמוהו במישחק־הכוחות
בסימשל האמריקאי כיום, הצליח להסתכסך
עם קיסינג׳ר ומטיל ״הבו על מתנגדי קי-
סינג׳ר.
כישלון שיחותיו של קיסינג׳ר בארץ פי רושו
הצלחתו של דיניץ, והמשך כהונתו
בארצות־הברית. ידוע כי קיסינג׳ר רמז,
ואף יותר מכך, מיספר פעמים, כי היה
מעוניין שדיניץ יוחלף. כל כוונתו של די-
ניץ היא להרוויח זמן, לסכל כל ניסיון־
תיווך שפירושו יהיה החזרת־שטחים.
אלד, המחשידים את דיניץ טוענים כי
ייתכן שההדלפה הגיעה אל מתי גולן דרך
ידידו ושותפרלסור לשעבר, כתב הארץ
בוושינגטון, דן מרגלית, הידוע בקשריו ה הדוקים
עם דיניץ.

הנימוקים נגד
דיניץ יכול היה לנחש כי חוא יחיח
החשו־ מיספר אחד בחדלפת חחומר ל-
מתי גולן, באופן ישיר או עקיף, והיה
חושב פעמיים לפני שהיה עושה כן. ל-
דיניץ ברורה משמעות גילוי זהותו כמד-
ליף: חזדמנות״פז לרבץ להעיף אותו מ התפקיד.

למרות
ניסיונות חוזרים־וניש־י
נים להתקשר עימו בטלפון לשגרירות
בוושינגטון לא נוצר, משום־
מה, כל קשר עימו.

הדליף את הפרוטוקול• של קיסינגר
אלי מיזוזז

אהרון יריב

אלוף (מיל ,).היה ראש אמ״ן. במיל־חמת
יום־הכיפווים גויים והיה יוטץ ראש־הממשלה
לטנייני הסברה. מאוחר יותר
התפרסם כראש המישלחת הישראלית בשיחות
הפסקת־האש טס מיצריים, בקילומטר
ה־ .101 אחר־כך מונה כשר־בלי־תיק,
ומאוחר יותר כשר־התחבורה. בממשלת
רבץ, לאחר התקופה שבה טוסק סיפרו•
של גולן, כיהן כשר־ההסברה.

ראש לישכת ראש־הממשלה, תפקיד ש אותו
נשא גס בתקופה שבה דן הספר, אטבי
אז היתה ראש־הממשלה גולדה מאיר.
מנהל כל־יכול של לישכת ראש־הממשלה
גס בתקופת גולדה מאיר, לה היה נאמן
במייוחד, וגם ליצחק רבץ, הסומך טליז.
אץ ספק שמיזרחי היה שותף בכיר לכל
פיסת־רכילות מהשיחות טס קיסינג׳ר, ויכול
היה לשים יד טל מיסמכיס ופרוטוקולים.

הנימוקים
נגד
בשנים בחן כיהן כראש אמ״ן התגבש
אופיו של יריב כאיש״מודיעין מובהק, והדבר
לא היה נותן לו לספק מיסמכים
ופרוטוקולים המוגדרים כסודיים.
אין לו כל כוונות להתמנות לתפקיד
ראש־חממשלה.
במרבית השיחות המצוטטות בסיפרו
של גולן, לא השתתף יריב כלל, ולא חי-
תה כל סיבה שהחומר יועבר אליו, לפחות
לא באופן רישמי.
אין לו, למרות ביקוריו התכופים ב-
ארצות-הברית, כל אוריינטציה אמריקאית,
והוא אינו יכול להיבנות, לפחות
לא באופן ישיר, מנפילתו של קיסינג׳ר.
כל זה אינו סותר את האפשרות שאולי
תרם יריב פח־ושם חומר לסיפרו
של מתי גולן, בהיסח-הדעת, ותוך כדי
שיחות״רעים עם גולן או עם אחרים.

תגובה

הנימוקים בעד
נאמנותו של מיזרחי לגולדה מאיר יכולה
היתד, להביא אותו לרצון לחבל בממ שלתו
של רבץ. או: מיזרחי רצה להד ליף
לעיתונאים כדי לשמור איתם על קש רים
טובים, ואץ כמתי גולן, הכתב ה מדיני
של הארץ, אדם שכדאי לשמור איתו
על יחסים טובים.
גולן פירסם בעת כתיבת סיפרו, או מייד
לאחר־מכן, מאמר־התקפה חריף על מיז-
רחי, אשר היה ללא־תקדים, משום שלא
נהוג לכתוב כנגד פקידים שהם עוזרים,
יועצים וראשי-לשכות של שרים, והסבר
אפשרי לכתיבת המאמר הוא שגולן רצה
לטשטש את זהות המדליף שלו.
ממרחי יכול היה לחשוב שיצחק רבין
מעוניין בהפלת קיסינג׳ר, העומד לכפות
על ישראל נסיגה, ואולי גם הסדר־שלום
שאינו רצוי לרבין, ולכן הדליף, על דעת
עצמו.

מעוניין בהפלת ממשלת רבץ על רקע
כזה, משום שהוא המועמד הרציני ביותר
לתפקיד ראש־הממשלה.
בעת שנערכו דיונים בינו לבין ראש־הממשלה
בעניין סיפרו של מתי גולן, סירב
פרס — לדיברי מקורביו — להפעיל
את סמכותו ולהורות לצנזורה לפסול את
הספר ולאסור על פירסום הפרשה כולה,
אם־כי ״הסכים״ שראש־הממשלה יעשה
זאת ישירות.
קשור, בעיקר מתקופת היותו מנכ״ל
מישרד־ד,ביטחון וסגן שר־הביטחון, עם ה־מימסד
הביטחוני האמריקאי, ד,מעוניין בהפלת
קיסינג׳ר והמוכן להטיל יהבו על
מתנגדי קיסינג׳ר בארצות־הברית. בעל
קשרים עם 0.1.4 .ועם מנגנוני־חושך ב־ארצות־הברית,
המעוניינים בהפלת קיסיג־ג׳ר.

הנימוקים
בעד
אין אדם ד,מעוניין יותר בהפלת קיסיג-
ג׳ר, מאשר שלזינגר, שיהפוך במיקרה זה
האיש השליט בממשלה האמריקאית, ללא
מתחרים.
שלזינגר יכול היה לנצל את הקשרים
ההדוקים שביו סוכנות־הביון המרכזית של
ארצות־הברית ,0.1.4 כדי להעביר את
החומר למישהו מוסמך במנגנוך החושך ה ישראלי,
בבקשה להביא לפירסומו. הוא
יכול היה להעביר את החומר גם באמצעות
כתב ישראלי באמריקה. בשביל ד,0.1.4 .-,
אין, מן הסתם, כל בעייה להשיג גם את
הפרוטוקול הסודי ביותר בממשלת ישראל.
כל המימסד הביטחוני האמריקאי מעוניין
באופן נואש בסילוקו המהיר של קיסינג׳ר,
משום שמדיניות־הדטאנט שלו עם ברית-
המועצות מביאה לצימצום החימוש, לדיל-
דול תעשיית״הנשק ובכלל לצימצום האפ שרויות
וההנאות של מערכת־ד־,ביטחון.

הנימוקים נגד

הנימוקים נגד
ממרחי, כפקיד נאמן לראש-הממשלה
שלו, לא חיח מעז לעשות צעד כזה.
מאמר״השיטנה הנ״ל של גולן נגד ממרחי,
שהופיע לפני מיספר חודשים.
מיזרחי יודע שבגלל קשריו חחדוקים
עם גולדה מאיר יפול החשד עליו והוא
לא חיה מסתכן בכן.

תגובה

״אני לא הדלפתי, ואני מוכן לעמוד
לחקירה.״

במילחמת יוס־הכיפורים, התקופה שבה
מתחיל סיפרו של גולן, היה פרס שר־התחבורה
והתיקשורת. טס הקמת הממשלה
האחרונה של גולדה מאיר בתחילת
,1974 קיבל את תפקיד שר־ההסברה, ובמשך
השיחות בהן דן הספר, היה חבר הצוות
הישראלי, ואף הדובר הרישמי של
הצוות ושל ממשלת ישראל בטת השיחות.
לאחר התקופה שבה דן הספר, החל׳ מכהן
כשר־הביטחון.

שר־הביטחון של ארצות־הבריח, איש־אמונם
של מנגנוני־החושך והמימסד הביטחוני
הכללי, האיש החזק ביותר בממשלתו
של הנשיא פורר, לצידו של הנרי קיסינ־ג׳ר.

הנימוקים
בעד

הנימוקים בעד
היריבות בינו לבין יצחק רבין, שבגללה
אף התפטר מן הממשלה, ידועה. אין ספק
שלדעתו עדיף היה שממשלת רבין תיפול.
יש לשער שהחומר נמסר לגולן סמוך
לתקופה שבה הגיעה ההתנגשות בין יריב
לרבין לשיאה, והוא התפטר.
השתתף במיספר שיחות שנערכו עם
קיסינג׳ר, בעיקר בשיחות הראשונות.
איש־שיחה פתוח ולבבי.
יש לו סיכויים לחזור לממשלה, אם היא
תוקם במתכונת אחרת, ומבלי שיעמוד ב ראשה
יצחק רבץ.

שיגעון נוס

גיייגס שלזינגר

״בהחלט לא הדרכתי. לא, עם
אר׳ץ* רבתי.״

פרס, יותר מכל חשוד אחר, חיה מפסיד
את עולמו אילו היה מתגלח שאכן
הוא המדליף של גולן, והוא בעל אופי
הנוטה לא להסתכן.
חושב שעדיין לא בשל הזמן למילחמה
על תפקיד ראשות״הממשלה, ולכן עדיין
אינו מעוניין בהפלת ממשלת רבין.

הנימוקים נגד
אולי לא חיה החומר בידו.
תגובה בפי שנמסרה על־ידי דוברו, נפתלי
לביא :״זהו טיפוס על קירות.
פרס היה כאותו זמן כמקום
אחר, ולא נמנה עם קכוצת־השרים
שהיה לה קשר עם קיסינג׳ר. אני
מכיר את האיש ואת הנושא שבו
מדובר, ולא מוצא קשר כין השניים.
מי שרוצה — שיקשר, אבל
אין כל אפשרות לקשר את פרס
לזה. הנושא לא כתחום העיסוקים
שלו.״

תגובה
לא נתבקשה.

במדינה

דוג מחבטים לי
לבל טרגזים טור

(המשך מטמוד )20
מיקצועי שאנשיו ד,ם קצינים מיקצועיים,
הוטל תפקיד פוליטי ראשון-במעלה: להבין
תהליכים פוליטיים בעולם הערבי. הניסיון
הוכיח שאמ״ן לא היה מסוגל לעמוד בו.
ועדודאגרנט הצביעה על כך כבר בדו״ח־הביניים
הראשון שלה, ב* 1באפריל . 1974
היא תבעה למנות מייד יועץ לראש־הממ-
שלה, שיעמוד בראש צוות מיוחד, קטן
ויעיל, ואשר יקבל לידיו את התפקיד הזה.
לרמות את הציבור. ברור שתפקיד
זה נועד לאדם מיוחד במינו, בעל צירוף
נדיר של תכונות •וכישורים: שיקול־דעת,
הבנה פוליטית עמוקה, בקיאות בתהליכים
של העולם הערבי, ניסיון מודיעיני, ועוד.
כי בעל־תפקיד זה עלול להחזיק בידיו, ביום
מן הימים, את עצם קיום המדינה. עצתו
עלולה להכריע ברגע של ערב־מילחמה.
יתכן שיש במדינה חצי־תריסר אנשים
שיש להם כישורים מיוחדים אלה, אך
לגאנדי אין אף אחד מהם.
איך עלה על דעתו של רנין להטיל
תפקיד זה דווקא עליו?
רבץ איני כסיל, והוא מכיר את גאנדי
מנעוריו. ייתכן רק הסבר אחד למינוי
זה: רבין רצה לרמות את הציבור, להעמיד
פנים כאילו הוא ממלא אחרי הוראות ועדת־אגרנט,
מבלי לעשות כן למעשה.
במשך 14 החודשים שעברו מאז פירסום
הדו״ח הראשון של ועדת־אגרנט, לא ביצ עה
הממשלה אף אחת מהמלצותיה החשובות
בשטח המוסדי. לא הוקמה ועדת־שרים
לענייני־ביטחון, לא הוקם קאבינט־מילחמה,
ולא מונה היועץ המיוחד להערכת
המודיעין.
מדוע ז
עימדת של עמית. ועדת־השדים מעוררת
בעיות קואליציוניות ואישיות, ורבץ
פשוט התחמק מן הצורך להחליט ולריב

$קו.וווו ק
עיצוב מרהיב
צליל מ שובח
* אויבות מעולה

פ ר סו ם

יי 1

שפי•

י חוגג ת
40 שנה לקיומה

בסימן הרחבת והעמקת הייצוא בשנת ה״ 40 לקיומה, יחלו, גסוף
חודש מאי, חגיגות ה־ 40 של ״ניבה בע״ט — יצרני ויצואני אופנה״ .השנה
תייצא החברה מוצרי אופנה בסכום של למעלה מ־ 1.750.000 דולר לבתי־אופנה
מעולים ב־ 5יבשות העולם.
בשנה החולפת ( )1974 הסתכם ייצואה של ״ניבה״ ב״1.200.000
דולר לעומת 913 אלף דולר בשנת ,1973 וזאת למרות המשבר הכלכלי
הפוקד עתה את העולם המערבי.
״ניבה״ מעסיקה כיום כ״ 450 עובדים ולמעלה ממחצית תוצרתה
מופנית לייצוא. החברה מייצאת לבתי־האופנה הנודעים ביותר בארצות־הברית,
אירופה, דרום־אפריקה, יפן ואוסטרליה.
״ניבה״ בע״מ הוקמה לפני 40 שנה על-ידי מר ניסים ברון ז״ל
שעלה שנה קודם לכן מיוגוסלביה. עד מחרה הצטרפו למפעל הבנים,
אברהם שמעיה ויוסף ברון, שפיתחו אותו והפכו אותו למפעל השולט
באופנת חולצות הגברים בישראל.
עד שנת 1966 התרכזה ״ניבה״ בייצור לשוק המקומי, בשנה זו
הוחלט לראשונה, לפתח את הייצור גם לאופנת נשים תוך דגש מיוחד
לייצוא בשוק העולמי.
לצורך זה התקשרה ״ניבה״ — לראשונה בעולם האופנה הישראלי —
עם מעצב אופנה נודע — והחלה בצעדים ראשונים בייצוא. ואכן בשנת
1966 ייצאה החברה לראשונה בסכום כולל של .$ 124.000
לשם העמקת הייצוא התקשרה ״ניבה״ ,שוב לראשונה בעולם האופנה
הישראלי, עם מעצבים נודעים באירופה, כגון: פאולינו פריסקו ממילנו
ופרנק אוליביה מפריז, ועם גדעון אוברזון מעצב האופנה מס 1 .בישראל,
לשם עיצוב ודיגום אופנה לקהל הבינלאומי. ואכן — התוצאות לא
אחרו לבוא.
בשנת 1968 הגיעה ״ניבה״ — לייצוא של 304 אלף דולר וזכתה בשנה
זו לתואר ״יצואן מצטיין״ .בשנת 1969ל״ 497 אלף דולר ומאז נמצא
הייצוא בקו עליה מתמיד.
כדי לעמוד בהצלחה בתחרות הבינלאומית, הקימה החברה מחלקה
מיוחדת לפיתוח ולמחקר שווקים מקומי ובינלאומי. המאמץ שהושקע
על־ידי מהנדסי המחלקה הביא לפיתוח הדפסים, בדים וסריגים בלעדיים
שנרשמו — כפטנטים בינלאומיים בישראל ובחו״ל, וכל אלה יחד הביאו
את החברה לייצוא כולל של $1.200.000 בשנת .1974
המשבר בעולם המערבי, אומר מר ישראל ברוך, מהנהלת החברה,
גרם ללקוח להיות בררן יותר, והוא דורש איכות מעולה — שתתן
תמורה מלאה לכספו. אנו ב״גיבה״ עומדים בדרישות אלה. רק בימים
אלה קיבלנו הזמנה חדשה לרשת חנויות של אופנה עילית בשם ״קשימה״
ביפן. למיטב ידיעתנו אנו החברה הישראלית הראשונה בעולם האופנה
אשר מוצריה משווקים ביפן.
בשנת 1975 מצפה החברה להרחיב את ייצואה ומקדישה את מירב
מאמציה לשם קידום הייצוא. לצורך זה משתתפת ״ניבה״ ב״שבועות
אופנה״ — המאורגנים באירופה ובארצות־חברית כיצרנית שוות רמה
וזכויות, נוסף על השתתפותה ב״שבועות האופנה״ שנערכו בישראל.
יבצע יוחד
לחיילים
כל חייל שיחתום
כחודש מאי מנוי על

הו ד.

יקבל הנחה של

״407 החנו קיבלת חשבון,
אנא, פרע אותו
בהקדם .

מחלקת דגמיט״ם

יועץ גא נדי
זר עלי הדפנה
עם עמיתיו. זוהי השתמטות פחדנית, המטילה
אוד על כושרו של רבץ למלא
תפקיד כה אחראי.
ביגלל אותן הסיבות, לא מונה קאבינט-
מילחמה. השבוע הודיע רבין רישמית כי
השאלה תעלה רק אם ייווצר מצב מילחמתי
— כלומר, כשזה יהיה מאוחר מדי. לפי
אותו היגיון, אפשר להחליט שיינתן לילדים
חיסון נגד שיתוק־ילדים רק כשיתגלו אצלם
הסימנים הראשונים של המחלה.
היועץ המיוחד לא מונה מפני שמינוי זה
נתקל, כמובן, בהתנגדות ראשי השירותים
החשאיים. איש מהם אינו שמח על מינויו
של אדם, שיהווה מעין ממונה־על־הממונה־על
שדותי-הביטחון, ושיחצוץ בינם ובין
דאש־הממשלה.
הדבר כבר הועמד פעם במיבחן כאשר
מינה לוי אשכול, זמן רב לפני מילחמת
ששת־הימים, את איסר הראל לתפקיד
דומה. ראש המוסד-למודיעין דאז, מאיר
עמית, לא קיבל את הדבר, התעלם מקיומו
של ״איסר הקטן״ ,קודמו בתפקיד ראש־המוסד,
ונכנס עימו לעימות. איסר התבטל׳
התרגז והתפטר. לא מונה יועץ אחר
במקומו — וכך נוצר המצב שבו טיפלה
ועדת־אגרנט.
רבץ אינו אמיץ יותר מאשכול, ולא
(המשך בעמוד )28
העולם הזה 1968

למשה מיספר שבועות צפוי היצע גדוד שר
את שעריהם.
שיוריד —
צמו די־מדד

עוד שערורייה

ת 11!1ן > ך

הסיכסוך פרץ אחרי שביגלל תקלה טכנית ירדו

תמורות מרחיקות־לכת צפוייות בלבנון כעתיד הקרוב כיותר.
ההשלכות של המשכר הממשלתי במדינה זו, עלולות להעמיד
אותה כמוקד ההתעניינות כמיזרח־התיכון, ולהשפיע על מהלך ה מאורעות
באיזור.
משקיפים זרים בביירות צופים התפתחות שכה יהפפו איר־גוני
הפידאיון הפלסטיניים לכוח הפוליטי המרכזי בלבנון, בסיוען
של מדינות ערכיות אחרות, ויהפכו אותה למדינת-עימות עם ישראל.
המצב החדש בלבנון נוצר בעיקבות ההתנגשויות האלימות
שאירעו באמצע חודש אפריל השנה כין אנשי מיפלגת הפדאנגות
הימנית הנוצרית לבין הפידאיון הפלסטיניים. כתוצאה מקרבות•
הדמים שניטשו בכמה ערים כלבנון, ושהסתיימו בהסכם של הפ•
סקת-אש בין האירגונים היריבים, עלה בוחם הפוליטי של אירגוני
הפלסטיניים בלבנון. עצם העובדה שהצבא הלבנוני לא התערב
בקרבות לטובת שום צד, העניק לפידאיון מעמד חשוב יותר מזה
של מיפלגת הפלאנגות.
מצב זה מצביע עד בך שנשיא לבנון, סודיימן פראנג׳ייה. עלול
עתה להיכנע ללחצים הכבדים של הפידאיון המופעלים עליו, להתיר
להם לפעול באופן גלוי מהגבול הלבנוני נגד ישראל, מבלי

מחי גו לן
כוכב עליון
מי שכתב את הספר שנפסל על־ידי הצנזורה על
התבטאויותיו של הנרי קיסינג׳ר, מתי גולן, יהפוך
כוכב־טלוויזיה בינלאומי.

גולן יצא את הארץ בתחילת השבוע,
על־פי הזמנה דחופה של הטלוויזיה ההולנדית
אשר שלחה לו כרטיס, וערכה איתו
ראיון כיום השלישי האחרץ. גולן ישהה בהולנד
מיספר ימים אחרי הראיון, ובבר עתה
מתעניינות תחנות-טדוויזיה רבות באירופה
וכארצות-הכרית באפשרויות לראיין אותו.

לנסות להפעיל נגדם את הצבא הלבנוני. כישלונה של מיפלגת ה
פלאנגות, שהנשיא פראנג׳ייה נתן •לה יד חופשית לנסות להבים
את אירגוני הפידאיון, העניק בעקיפין לגיטימציה למעורבותם של
הפלסטיניים בחיים הפוליטיים הפנימיים בלבנון, כמו לאזרחי ה מדינה,
ודא כזרים.
לא מן הנמנע בי הפלסטינים יתבעו עתה ייצוג בממשלה החדשה
שתוקם בלבנון, וינסו לחמס את הגבול הלבנוני עם ישראל,
עד למצב שיחייב התערבות ישראלית פעילה הרבה יותר מזו
שנעשתה בשבועות האחרונים, בעת שכוחות צה״ל חדרו לכפרים
כדרום לבנון במיבצעי-מניעה.
בקרב משקיפים זרים אה הובע חשש כי אירגוני הפידאיון
עלולים לחולל הפיכה כלבנון, ליטול בה את השילטון, לאלץ את
ישראל להגיב על שינוי זה במציאות המזרח־תיכונית, ולגרור את
מדינות-ערב למילחמה חדשה.
כמיקרה זה אפשרית גם התערבות אמריקאית, לפחות פוליטית,
תוף עידוד ישראל לפעולות-מנע, בפי שקרה בחודש ספטמבר
1970 כירדן, כאשר איום ישראלי ישיר בפלישה צבאית גרם למניעת
ההתערבות הצבאית הסורית בירדן.

מסכות-החמצן, ותקליט אוטומטי קרא לנוסעים ל השתמש
בהן קייד, ולא להתרגש. הכלכל של המטוס,
שמואל אלוני, ביקש להרגיע את הנוסעים, ועל־כן
הודיע להם במכשיר הקשר שזוהי תקלה טכנית,
ושיש להתעלם מן ההודעה המוקלטת.
הדבר הרגיז את הקברניט, דויד גתמון, שקרא
אליו את הכלכל לתא־הטיים ונזף בו על שהעז לעשות
דבר שהוא, לדעת הקברניט, בסמכותו־שלו.

כין השניים פרץ דין־ודברים, הקברניט
ציווה על הכלכל לרדת מן המטוס, שאר הדיילים
יצאו גם הם, לאות־מחאה, והמטוס
הושבת. למרות שבמה מראשי החכרה נמצאו
כאותה שעה כנמל-התעופה, לא נעשה
דבר כדי לשים קץ להתעללות בנוסעים.
כרגיל, הצליחה אל־ על להשתמש בהשפעתה בקרב
כתבי־התעופה, ולגנוז את פירסום השערורייה.

פרשת?דר הופכת
פרשה פינ ל או מי ח

ו קו ק ל דו ברים

כשלב זה לא ניתן לפרסם דבר, אפילו
כרמז, על סיכות כליאתו של קידר, כשד
צו איסור־פירסום שהוציא בית-המישפט העליון,
שדן כפרשה לפני כ 15-שנה.

צפוי ה ירי דהבשע רי
צ מודי המדד
עם התקרב המועד שבו יפוג תוקף צו הגבלת
הייבוא, שהוציאה הממשלה למשך חצי שנה, מצפים
לירידה בשערי האיגרות צמודות־המדד. ככל הנראה
לא תוכל הממשלה להאריך את תוקף הצו, בשל ה תרעומת
הצפוייה ממוסדות השוק האירופי המשותף.

בתוצאה מבד, יותר שוב יבוא חופשי,
דבר שיייאלץ ייבואנים רבים להמיר את
האיגרות שברשותם לכסן? מזומן. לפחות

החילופים ייעשו על־פי בקשתו של
ראש־הממשדה יצחק רבץ עצמו, ובעיקכו־תיהם
יועברו מתפקידיהן במה פקידות העובדות
במישרד זה זמן רב, ובמקומן תבואנה
אחרות, אשר עבדו עם רכין בתפקידיו
הקודמים.

להשתלט עד לבנון

המרכזה חו פ שי

פרשת מאסרו המיסתורי של מרדכי (״מוטקה״)
קירר, שהוחזק 17 שנים בכלא רמלה, מתוכן שבע
שנים במעצר מבודד, מבלי שניתן יהיה לפרסם את
דבר מאסרו, עשוייה להפוך פרשה בינלאומית. פיר-
סומי העולם הזה בפרשה עוררו התעניינות בחוגי
העיתונות הזרה, ותחנות־טלוויזיה עומדות לשדר תוכ ניות
אודותיו בארצות־הברית.

ר *3ןמח לי ף צוות
בלישכת ראש־הממשלה בירושלים עומדים לע רוך
מיספר חילופי עובדים של הדרג המינהלי הנמוך.

נוסעי טיסה של ״אל־על״ הוחזקו ביום
שעבר במשך חמש וחצי שעות ״־־
השלישי יע• ביגל המטוס

הקרקע, כלואים בת וך המ

בלוד ,־־
--סיכסוד׳ שפרץ בין הקברניט והבלבל ה ראשי.

פידאיון 91ת כ 1] 1י

פיקוח גם עליו, אך לא הביע התנגדות זו בגלוי בפני
השר, והמינוי אושר.

המרכז החופשי, שיש דו שני חכרי-בנ־סת,
מרים עתה מחלקה גדולה לדוברות
ויחסי״ציבור. אנשי המרכז החופשי פנו לכמה
אנשי יחסי־ציבור כדי לבוא לעבוד שם בשכר, וכן
ביקשו מכמה מבוגרי קורס יחסי־הציבור, שהסתיים
לפני מיספר חודשים בתל־אביב, לפנות אליהם.
כיום יש למרכז החופשי דובר, איתן לוינשטיין,
ופקידות המיפלגה עוסקות משך מרבית שעות עבודתם
בשירותי יחסי-ציבור ודוברות.

י ת מנ המבקר
אז ר חי ל מי שטרה
כימים הקרובים עומד שר־המישטרה
שדמה הילל למנות מבקר למישטרת ישראל.
המבקר יהיה אזרח, ולא איש מישטרה,
ויהיה כפוף לשר, ולא למפקח הכללי שאול
רוזוליו.
מינויו של המבקר, נוסף לנציב־הקבילות הקיים
כבר במישטרה, אשר יעסוק בביקורת על כל הדרגים
בכל המערכת המישטרתית, נועד להגביר את
פיקות מישרד־המישטרה על המטה הארצי.
בחוגי המטה הארצי נודע כי רוזוליו הביע הת נגדות
למינוי המבקר, אשר בידיו יהיו סמכויות־

מינו גי ב תון בספק
מינויו של מנכ״ל מישרד־התיירות, חנוך גיבתון,
כקונסול ישראל בניוייורק, מוטל בספק, למרות ש-
גיבתון הודיע כבר לשר־התיירות על התפטרותו,
ולמרות ששר־החוץ יגאל אלון כבר אישר את המי נוי•
אישים בכירים במישרד־החוץ, ביניהם השגריר
המייועד לאו״ם חיים (״ויוויאך) הרצוג, הביעו אח
התנגדותם למינויו של גיבתון, ושר־החוץ החליט
להקפיא את המינוי.

בינתיים נמסר גם מחוגי שר-התיירות,
בי גס-אם יבוטל המינוי של גיכתון, לא יס:
כים השר שגיבתון יחזור בו מהתפטרותו
ממישדת מנכ״ל המישרד.

ת שלו מי
מי שרד ״ ה בי ט חון
רקב דו א ר ;
החל מהאחד במאי השנה הופסקו התשלומים
הישירים שד מישרד־הכיטחון לספקים.
בל התשלומים לספקים נעשים אד־ורק
באמצעות הדואר.
תקנה זו הותקנה כדי למנוע אפשרות שלי שי חוד
פקידים במישרד־הביטחון כדי שיקדימו תשלומים
לספקים. ההפרשים בריבית -על הקדמת תשלומים
כאלה, הנעים בסדר־גודל של מיליונים, מסתכמים
לפעמים ברבבות ל״י. מעתה תהיה אפשרות־מעקב
אחרי התשלומים שיישלחו לספקים למישרדיהם.

הזנ חהב חו ר
א ת רי ם
עם העברתו של חוף ״אתרים״ כחוף
הים כתל-אכיב מניהודה של חכרת
״אתרים״ לניהולה שד עיריית תל-אכיב,
התרבו התלונות על ההזנחה והליבלוך כחוף
שלמרגלות ״הידטוך, המשמש כפלא־ז׳ת־היוקרה
שד העיר.
כלפי עיריית תל-אביב מופנות טענות כי היא
אינה מסוגלת להשתלט על ניהול החוף בצורה הולמת.

דן פ ״ נ רו מ דוו חעל 0
שהגיעו לפססיבל! זאת, כדי להפגין את
נכונותו של העולם־הראשון לקבל אל חיקו
את העולם השלישי.
אולם, גם כך הכריז במאי הסרט מוחמד
לכחיד חמידה (שגם משחק בו את אחד
התפקידים הראשיים, וכן אחראי לתסריט,
להפקה, לצילום ולעוד כמה תפקידים חשו בים
בהפקה) ,כי הוא מצטער על שהביא
את סירטו לקאן, מאחר שאין כאן הערכה
אובייקטיבית של יצירות מהפכניות אמי תיות,
ואין בין השופטים אפילו אחד ש אינו
נציג התרבות המערבית המתנוונת.
העובדה שבין השופטים מצויות שחק-
ניות־קולנוע ותיקות וידועות בעלות טעם
וכישרון גם־יחד, כמו ז׳אן מורו ולאה
מאסארי, סופר כמו אנתוני ( ה תפוז המיכני)
ברג׳ס, או במאי־היוקרה של בלגיה, אנ דרה
דלבו, אינה משכנעת אותו כלל.
כל אלה ודאי אינם מסוגלים להבין לרוח
העולם החדש, לדעתו, והתיקווה יכולה
לבוא (אם־כי הדבר לא נאמר בפירוש)
רק מצד פייר סאלינג׳ר, מזכירו־לשעבר
של הנשיא קנדי לענייני עיתונות. הוא
אולי אינו מבין הרבה בסרטים (אם כי

איזו שיחתחאן!
..אגרטל הנישואך

תגובות חריפות ביותר העלה סרט בלגי
זה, המספר על גבר בודד המתאהב בחזי־רה
(בתמונה) ,מתעלס עימה על הבד, וזו ממליטה לו במזל טוב, שלושה חזירונים.

ן* סטיכל הסרטים ה־ 28 בקאן, נפתח
השנה ב״פצצה״ רועשת. בכל שנה
מאיימים, מדי־שנה מגיעות אזהרות טל פוניות
בעילום שם, אך השנה, בלא איומים
ובלא אזהרות, הניחו, לילה לפני פתיחת
הפסטיבל, פצצה קטנה שעשתה רעש גדול.
היא התפוצצה בשעה 4לפנות־בוקר, ניפצה
את החלונות בצד אחד של ארמון-
הפסטיבלים, ופגעה באחת מניידות־הטל־וויזיה
הצרפתית הממוקמת שם דרך קבע,
כל משך הפסטיבל. אף אדם לא נפגע,
ומה שמשונה עוד יותר, שום אירגון לא
פחות, אץ איש טוען כי הישראלים
זקף את ביצוע המעשה לעצמו בגאווה.
/אשמים, בנוכחותם, בפתיחה רועמת זו.
ישראל אינה משתתפת הפעם בתהרות ה־הניחושים
בקשר ־לעומדים מאחרי הפ רישמית,
אחרי ששלושת הסרטים ששוגצצה
פרחו למחרת כפטריות. היו שסברו,
רו נידחו כבלתי־מתאימים.
כרגיל, כי היו אלה השמאלנים הקיצוניים,
בעיקר משום שלשמאלנים אלה לא ניתן
בין הארצות המשתתפות מופיעות, ב־כל
מבוקשם בפסטיבל הקודם. אחרים טע ראש-ובראשונה,
המתחרות הקבועות: הנו
כי המדובר במילחמודכוחות בהנהלת
מארחת — צרפת, ארצות־הברית, אנגליה,
שוק הסרטים המגלגל, מדי-שנה, סכומי -גרמניה (המזרחית — לראשונה, וגם הכסף
עצומים ולהנהלתו יש מישקל בלתי-
מערבית) ,פולין, ברית־המועצות, אנגליה,
מבוטל בהכוונת הגילגולים.
איטליה ועוד אחרות. בין המשתתפים ל ראשונה
בתחרות זו, נציגי שני עולמות
יש אפילו הסוברים כי מניתי הפצצה
היו נציגי אותו צד של העיר קאן, אשר שונים לחלוטין: הולנד ואלז׳יריה. ואם
נמצא רחוק מענייני הפסטיבל(המרוכז כו הראשונים באו הנה כמשתתפים־מדד,מניין,
לו במיספר רחובות ובתי-קולנוע) והטו־ הרי הנוכחות האלז׳ירית לוותה בהמולה.
ענים שבסופו של דבר, לא כדאי לחם
ראשית, כך מהלכת השמועה במיסדרו-
לשלם מיסים כל־כך גבוהים רק כדי שה נות, הובטח להם פרס כלשהו, עוד קודם

הופיע פעם בתפקיד קטן בסרט־גנגסטרים
בשם הקשר ממרסיי) ,אבל לפחות יודע
מה פשר המושג דיפלומטיה.
עם זאת, יש לומר שמוחמד לכחיד
חמידה היה מיטיב לעשות אילו סמך על
סירטו־שלו. כי הסרט שנות התבערה הוא,
ללא ספק, ההישג הקולנועי המרשים ביו תר
של העולם הערבי עד עצם היום
הזה. הוא מתאר את התפתחות המצב הפוליטי
והחברתי באלז׳יריה, משנות השלו שים
ועד תחילת מילחמת-השיחרור שם,
ב־ .1954 זוהי אפופיאה רחבת־מימדים, ה נמשכת
כשלוש שעות, בנוייה לפי מיטב
המסורת של הקולנוע הסובייטי. עם אלפי
משתתפים, תנועות מצלמה (הסרט מצולם
במסך רחב) מרשימות, תנועות המונים
ומעמדים רבי־ניצבים, שימוש בלתי־רגיל
בנוף המידבר ובאווירת כפר אלז׳ירי.
זאת, בתוספת שיחות שנשמעות אומנם
פעמים רבות כהטפה פוליטית לילדי הגן,
אבל פה־ושם מצטלצל בהן מיתר אמיתי,
כן וכואב של עולם זה. כמו, למשל, הטע-
נד, כי לגבי הערבי בג׳בלאות מהווים היט לי,
הצרפתים וכל האירופאים היינו־הך.
מן האווירה שנוצרה סביב הסרט, נראה
שבין אם הובטח לו הפרס מראש בין אם
08422627 סרט ש, טשתתפ לפסטיבל. אפופיאה רחבת־מימדיס על אלדיויה
לאו, הוא אכן עתיד לזכות בפרס כלשהו.
ההבדל הבוטה הראשון שניתן למ צוא
בין סרט זה לבין מתחריו האירו פיים,
הוא דווקא חשיבותו של היטלר ב תודעה
הנוכחית. העובדה שהפוליטיקה היא
היום מרכיב חיוני בכל סרט המבקש להע מיד
פנים אמנותיות, אינה חדשה עוד.
אולם נראה כי יוצרי סרטים רבים יותר
ויותר חוזרים לקורות מילחמת-העולם השנייה,
כדי לשאוב מתקריות אותנטיות של
העבר את הלקחים שצריך ללמוד היום.
וכך התברך הפסטיבל, הפעם, במיספר
בלתי־מבוטל של שיחזורים היסטוריים, ה מגיעים
משום־מה, כולם, לאותה מסקנה
עצמה: האוייב האמיתי לא היו הגרמנים,
שתקפו, אלא משתפי-הפעולה איתם בארצות
השכנות, שהשתדלו יתר-על-המידה
למצוא חן בעיניהם.
פור מנה
כמו
סר, ליש דולו הפר העי׳ דים הקו! סורו זנגון קיוו נצל
ציוג

היהודי:
המדוכא הניצחי

עירייה תארגן פסטיבל שאינו מביא להם
כל ברכה. אולם כל אלה ניחושים בלבד.
המישטרה לא גילתה דבר, לא בקשר ל פצצה
זו ולא בקשר לפצצונת אחרת, שרע-
מה כמה ימים לאחר־מכן, באיזו וילה מרו חקת
ממרכז העניינים.

ישראל לא —
אלז׳יר כן

״אמיתות ושקוים־
הסרנו המעולה ביותר שהוצג יעד־כה ב־פסטיבל
היח של אורסון וולס הוותיק.

ץהמשתמע מתוך מדור מיוחד, סרט
1של קוסטא גאווראם (זד) ,המתאר את
פרשת החקיקה של חוקי-החירום בצרפת,
שהתירו עונש־מוות לנאשמים בעבירות
פוליטיות — חוקים שבמיסגרתם הוצאו ל הורג
צרפתים רבים, שנשפטו כבר קודם-
לכן ונידונו לעונשים קלים בלבד. כל זה,
כך נאמר בבירור רב בסרט של קוסטא
גאווראס, היה רק כדי למצוא חן בעיני
הגרמנים, שבעצם בחלו בטבח הזה וחש בוהו
כבלתי־תרבותי, שהרי הכל יודעים
שיוזמי בוכנוואלד ואושוויץ היו אנשי תר בות
ומוסר מובהקים.
סרט אחר, בשם הבריגדה, משחזר, ב צורה
צנועה יותר, הוצאה־להורג באותה
תקופה, לסי אותו חוק, אולם הוא מדחיק
לכת יותר מקוסטא גאווראס. אומנם, בתקופת
המילחמה נאלצו הפועלים לשתף
פעולה עם הבורגנים — ללא התלהבות —
נגד האדיב המשותף, אולם סוף המלחמה
איננו סוף הקרבות לגבי בני המעמד העובד,
שיצטרכו להמשיך להיאבק למען
המהפכה החברתית.
סרט שלישי, בשם העימות, שבא לכאן
משווייץ, משחזר את פרשת דויד פרנק-

שוחר|
קיומו!

ו־וחוו—— >11<1וחז)—וזו

— 1־111

111111111111111!1111111 1 1— 1 1!! 111111

סטיבלהסר טי םבק אן:

,מדור מיוחד

קומוניסטים יורים בקצין גרמני ברכבת־התחתית בפריס
(בתמונה) ,בסירטו של קוסטא גאווראס המתאר
את פרשת חוקי־החירום בצרפת, שעל־פיהם הוצאו להורג צרפתים רבים. הסרט טוען כי
הצרפתים עשו זאת כדי לשאת חן בעיני הגרמנים, שבחלו בטבח זה וראו בו זוועה.

כיאה אלז׳יויה (ה־השנה
לראשונה)
חנות השלושים ועד

לתחילת מילחמת־השיחרור שם, ב־ .1954 זהו סיומו של הבמאי מוחמד
לכחיד־חמידה (שגס שיחק, הפיק, צילם וכר) ,ובו אלפי משתתפים
ומעמדים מרשימים. נחשב כהישג המרשים ביותר של הקולנוע הערבי.

שיחזור של מאורע קרוב הרנה יותר: חד
־ ,הצעיר היהודי שעשה היסטוריה כשחרג
קי־החירום שהונהגו בקנדה לאחר חטיפת
:נאצי בשווייץ לפני מילחמת־העולם השנייה,
שר־העבודה והשגריר הבריטי באיזור קווי ה
על הזוועות בגרמניה, נידון ל 18-שנות מא־בק,
לפני ארבע שנים.
סוחרר עם תום המילחמה, גורש משווייץ ועלה
אל, בה הוא מתגורר עד היום. במאי הסרט,
לפי חוקי־חירום אלה נערכו בקוויבק,
ליסי, הלך בדרך הבטוחה ביותר, ושיחזר את
תוך כדי חקירה, מאסרים המוניים. היו אלה
מאסרים שרירותיים לחלוטין, שבמהלכם
ד. על כל פרטיה, תוך שלא תמיד הבחין בין
התעללו באנשים במשך ימים ארוכים ד
• לטפל, כשהוא נוהג לפי אוסנת היום: היהד
זינם אלא סוג נוסף של מדוכאים ניצחיים, לצד
אחר־כך שיחררו אותם ללא כל מילת
הסבר. הסרט עשוי היטב, ומעורר תר ׳ניסטים
והמהפכנים.
עומת וזעם על מה שיכול להתרחש היום
יא שסופו של הסרט, המראה את דויד פרנק במדינה
דמוקרטית לחלוטין, ומה יכול
היום. בישראל, בליווי תמונות של רחוב די-
וקבלת־שבת בביתו, התקבלו כאן כרמז להצדקת
לקרות בה לאנשים חפים־ימפשע. אך מאידך,
1של מדינת ישראל, וליסי המסכן נאלץ לחת -החטיפות וההוצאה־להורג של השר אינן
במסיבת־עיתונאים, ולהסביר שבעצם אין הוא ׳ מוזכרות כלל, וכפי שהעיר מבקר מארצות
כלל.
מיזרח־אירופה :״מאושרים האנשים שכך
נראית הדיקטטורה הפוליטית בארצם״ .זה
יט רביעי, הפקודות, הפעם קנדי, מבוסס על

עימות

השחקן השווייצי פטר בולאג (בתמונה בעת המישפט) ,בתפקיד דויד פרנקפור־טר,
הצעיר היהודי שהרג מנהיג נאצי בשווייץ לפני מילחמת־העולם השנייה,
לאחר המילחמה וחי כיוס בישראל. בשל הסצינות שצולמו בישראל, ושנראו כמצדיקות את
של המדינה היהודית, נאלץ הבמאי, רולף לימי, להתנצל בפומבי ולומר שאין חוא ציוני.

אומנם אינו מצדיק דבו, אבל מסייע להת בונן
במתרחש בפרספקטיבה נכונה.
אולם הסרט שעורר את התגובות החריפות
ביותר עד היום, הוא סרט בלגי בשם
אגרטל הנישואין. זהו סרט שצולם ב-
שחור־לבן, עשוי בצורה עלובה למדי מבחינה
טכנית, המוצג כאן על־ידי שבוע
הביקורת, אחרי שעבר בלא־משים, לפני
כשנה, בשוק הסרטים. מה שחולל את ה סערה
סביב הסרט, הוא נושאו: גבר החי
בבדידות בחווה מרוחקת, בין חיות, מתאהב
בחזירה. הוא מתנה איתה אהבים, ונולדים
להם שלושה חזירונים, שאותם הוא מאכיל
בקפדנות כאב נאמן. עד שיום אחד,
ללא סיבה כלשהי נראיודלעץ, הוא תולה
את שלושת החדרונים. החזירה, בצערה
הרב, מתאבדת בתוך הבאר והבעל, שליבו
נשבר בקירבו מרוב יגון, קובר את זוגתו.
אחר-כך הוא עורך לעצמו סעודה-אחרונה
שבה הוא אוכל את צואתו־שלו (אותה
שמר עם כל שאר השפכים וההפרשות ב-
צינצנות) ,ואחר־כך מתאבד. כל התהליך
הזה מתואר בצורה מדוקדקת ומפורטת ל חלוטין
על הבד, כשסצינת אכילת־הצואה,
למשל, נמשכת קרוב לרבע־שעה.
את הסרט ליווה הבמאי הבלגי תיארי
זנו, שמסתבר כי היה חניך ביודספר
קאתולי לקולנוע ועורך של תוכניות קא-
תוליות בטלוויזיה הבלגית, בחוברת־הסברה
רצופת הגיגים עמוקים. מן הכתוב מתגלה
שאין זו אלא אליגוריה על העולם שלנו,
שבו אנו חיים כמו חזירים, מתנהגים כמו
חזירים, מסתתרים מאחרי פולחנים טיפ שיים
(לפני כל ארוחה, ממהר השחקן,
האדם היחידי בסרט, להצטלב, ובכל יום
הוא מצלצל בפעמונים) ,ואוכלים את הפרשות
עצמנו בעולם שהוא מורעל מבחינה
אקולוגית. בקיצור, סרט זה מתיימר להיות
הביטוי הקיצוני ביותר להזלילה הגדולה.
אלא שהפעם נעשה הדבר בצורה כה פש
טנית,
פרימיטיבית וגסה, עד שאפילו אינו
מגעיל, אלא סתם מגוחך ומעודר־חמלה.

מאחזי־העיגיים
של המאה
ף לכסוף, יצירודהמופת היחידה ש ן
הוצגה עד עתה בקאן. היא לא הוצגה
בתחרות, ואף לא במסגרת רישמית אחרת.
מפיץ פרטי שכר אולם־קולנוע, והציג בו
מן הבוקר עד הערב את אמיתות ושקרים
של אורסון וולם. הסרט מוקדש, לכאורה,
לשני מאחזי-העיניים הגדולים של המאה!
האחד, אלמיר דה-הורי, זייפן־תמונות מ מוצא
הונגרי שיצירותיו מקשטות, בחתי מות
שונות, את המוזיאונים המכובדים ביותר
בעולם! השני, קליפורד איירווינג
שהספיק, לפני שערוריית הביוגרפיה המ דומה
של הווארד יוז, לכתוב את קורות
חייו של דה־הורי.
אולם וולם רחוק מאוד מכל סיגנון תעו-
די שהוא. הוא משתמש בקולנוע כבאמ צעי
להבאת חווייה חזותית. עריכת הסרט
מהפכנית אפילו בקני־המידה של . 1975
הוא מלא וגדוש הומור, ומטרתו, יותר
מאשר שיחזור דמותם של שני הזייפנים,
היא לעמוד על הגבול הדק־עד־כדי־טיש-
טוש שבין אמת לשקר, בין מציאות ל-
דימיון, בין אמנות לבין אחיזת־עיניים.
כפי שאומר אלמיר בסרט :״עצם ה עובדה
שהציורים שלי מקשטים, אולי לא
בשמי, את הגלריות הגדולות בעולם, היא
ההוכחה הטובה ביותר לכישרונותי.״ ו אומנם,
בין בל אותם המודיליאני, פיקאסו,
מאטים ועוד, שאנשים פוערים פיותיהם
מרוב התפעלות למראיהם — אמיתיים
או לא — אין ספק שהם יצירות-אמנות
כשלעצמם.

.הנקודות

סרט קנדי, המבוסס על שיחזור הנהגת חוקי־החיודוס ב־שר־העבודה
הקנדי ז קנדה לפני ארבע שנים, לאחר חטיפת כמהלכם ושבמהלכס
והשגריר הבריטי באיזור קוויבק. דן במעצרים השרירותיים שנערכו אז,
עונו אנשים חפיס־מפשע. מציג באורח מוחשי מה שיכול להתרחש היום בכל מדינה.

במדינה
(המשך מעמוד )24
רצה להסתכסך עם הראשים הנוכחיים של
הקהילייה המודיעינית.
יועצים בלי עצות. ברור כי מינויו
של גאנדי לתפקיד זה הוא פיקטיבי במידה
רבה. כדי לקדם פני ביקורת ציבורית
על אי־מילוי המלצת אגרגט, פשוט הטיל
רביו תפקיד נוטף על גאנדי, שכבר נהנה
ממילא ממעמד של יועץ.
״רביו אינו מקבל עצות מאיש, ולכן
לא חשוב כמה יועצים יש לו,״ התלוצץ
השבוע, במריחה בולטת, אחד מאנשי-
המפתח במנגנון הממשלתי.
התוצאה האמיתית של פרשת השבוע :
התפקיד החיוני נשאר בלתי־מאוייש.

השכוט משחקי
׳הליגות האוסטראריות

מינימום וונוס -הראשון

העטרה) ד•
250.000
(גולל

תולדות

מינימום כלל הפוס׳ס

500.000י״

צור מיכאל ־ וגואלו

אשכול דחה תטיעת
ספיר למנות את
צור כשר בממשלה

(גולל העטרה)

גיוס ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים
ע שה ל! מנהג - 111:117
חלא טוטו בכל שבוע!
| המועצה ל הסדר ה הי מורים ב ס פו ת ! ן

רצעיוים! קפיצה ואשוש
לאירופה?
קפוץ עוד היום לידיים הטובות של ;,בוא — ניסע״
13 טיולים מתוך מבחר של 27 נמכרו ע 1המקום האחרון
* מומחיות ונסיון 14 שנה * כל הטיולים במסגרת
ההקצבה * קבוצות גיל שונות * מסלולים מרתקים *
סיורים רגליים * מדריכים אחראים ומנוסים, ב־24
שעות היממה.

לכם הצעירים, הטוב ביותר, במחיר הנוח ביותר
דרוש את החוברת המהודרת של טיולי ״בוא — ניסע״,
אצל ידידך סוכן הנסיעות. ההרשמה במשרדי הנסיעות בלבד.
מאורגן ע״י ״בוא — ניסע״ בע״מ, מארגני טיולים
ותיירות, תל-אביב, רחוב בן־יהודה , 117 טלפון . 247255
•רסום רץ

האם יכול היה הארכי־נוכל מיכאל צור,
להיתמנות כשר בממשלת־ישראל ן
כיום ייתכן ולא היה לו קל להגיע ל-
מישרה כזו. אחרי שהורשע על פי הודאתו
במעשי רמאות בעשרות מיליוני דולרים,
יש כמה קשיים טכניים בעניין. אולם לפני
כ־ 12 שנה היתד׳ תביעה רצינית למנות את
מיכאל צור, ששימש אז כמנכ״ל מישרד
המיטהר והתעשייה, כשר בממשלה, לא
שר־הביטחון, כמובן. אבל היו שראו אותו
כמתאים לכהן כשר המיסחר והתעשייה, ב־ממשלת־ישראל.
האיש
שהציע זאת היה פינחם ספיר, אז
שר־האוצר ושר המיסחר והתעשייה בממ שלתו
של לוי אשכול. בשבוע שעבר גילה
שמשון ארליך, כתבו הכלכלי של היומון
הארץ :״מר ספיר העלה את ההצעה בישיבת
הממשלה ונידחה ע״י מר אשכול.
באותה ישיבה, שבה דיווח במקרה מר וול-
טר איתן, מי שהיה אז שגריר ישראל ב צרפת,
על היחסים בין שתי הארצות, הדגיש
מר ספיר כי אינו יכול לשאת בשני
התפקידים. אשכול לא הגיב, מר ספיר חזר
על הדברים כמה פעמים תוך הצעה למנות
את מר צור במקומו.״
פינחס ספיר הכחיש כמובן, מכל וכל
את הסיפור. כיוון שלא נותרו עוד הרבה
שרים מאותה ממשלה ואלה שנותרו מנועים
מלהעיד על מה שנאמר בה, יכול
פינחס ספיר לטעון בי לא הציע הצעה
כזאת באותה ישיבת ממשלה.
האדם השלישי. אלא שפינחס ספיר
הציע את מיכאל צור לתפקיד שר המים־
חר והתעשייה גם מחוץ לישיבת הממשלה.
היה זה באחד מביקוריו בביתו של ראש־הממשלה
דאז, לוי אשכול. ספיר דיפדף
בתיק של ניירות, ותוך כדי כך זרק לעבר
אשכול את ההצעה למנות את צור כשר
המיסחר והתעשייה. אשכול לא הגיב. כע בור
כחצי שעה חזר ספיר שוב על הצעתו.
שוב לא באה כל תגובה מצד אשכול. רק
כאשר חזר ספיר והציע את ההצעה בפעם
השלישית הגיב אשכול :״אילו הייתי רוצה
לשמוע אותך, הייתי שומע אותך בפעם
הראשונה.״
לוי אשכול אינו עוד בין החיים ואינו
יכול לאשר את הסיפור. לרוע מזלו של
ספיר נכח באותו מעמד אדם נוסף, שישב
בריחוק מה מהשניים והיה עד לשיחה ש התנהלה
ביניהם. היה זד. אפריים בן־ארצי,
אז מנכ״ל אל־על וכיום מנב״ל ענזידר.
למזלו של ספיר, ולמזלה של מדינת־יש־ראל,
היה זה דווקא אבי האימרה ״לא
תחסום שור בדישו״ ששם מחסום לאפשרות
הדיש של השור צור.
מישטרה האבא שד הבן

המסכ״ד מעגיק גיטוי
מלא זקצין־חמישטרה
שהכריז מידחמת
הורמה ער מישרד• הגיטחון האדם השמור ביותר במדינה בימים אלה
הוא דווקא איש־מישטרה: סגן־ניצב משה

קציני־מישטרה בנירים במטה הארצי,
עושים כל שביכולתם כדי למנוע גישה אל

הגבר בן ה ,55-נמוד־הקומה והשמנמן, ה מעשן
מיקטרת ומביע את מחשבותיו בקול
רועם, ללא השש.
מפכ״ל מישטרת ישראל, רב־ניצב שאול
רוזוליו בנבודו־ובעצמו, הורה להשגיח ש שום
עיתונאי לא יצליח להתייצב פנים־אל־פנים
עם משה כץ. הסיבה, פשוטה: ראשי
המישטרה אינם רוצים להחריף עוד יותר
את המתח השורר זה שבועיים ביניהם לבין
האנשים החזקים של מישרד־הביטהון.
בי סגן־ניצב כץ . ,בקשי-עורף של איש־חוק
שאינו יודע חוכמות, מתייחס למשימתו
החדשה ברצינות גמורה, ועיקשותו גורמת
לאחרונה כאב־ראש ממשי לעומדים משג־צידי
המיתום גס-יחד. כאשר נתבקש לטפל
בנושא זה, אמר כץ, שבנו בן ד׳־ 28 נפצע
במילחמת יום־הכיפורים :״בשבילי אין זו
חקירה סתם, אלא מיצוות־קודש.״
כץ ל א נשכד. משה כץ, שעליו הוטל
לחקור את המתרחש במישרד־הביטחון, הח ליט
ללכת עד הסוף. הוא הזמין לחקירה
בפדשיות־השוחד שנתגלו במישרד זה עש רות
עובדים בכירים של מערכת הביטחון.
אלה, במאמץ עליון אחרון לשמור את
הכביסה המלוכלכת בפנים, יצאו למיתקפת-
נגד. שר־ד,ביטחון שימעון פדם נאלץ להתקשר
עם שר-המישטדה שלמה הילל ועם
מפכל״ה שאול רוזוליו, וביקש לחקור את
סגן־ניצב משה כץ אשר העליב, כביבול,
את ד׳אנשים ד׳הגונים ועדיני־הנפש שנחקרו
על-ידו.
מטרת המיתקפה נגד כץ היתד, לסכל
את כוונותיו ללכת עד־הסוף, לערער את

מנכ״ל כן־ארצי
ספיר הציע
שיווי־מישקלו המיקצועי, להוריד את המוראל
שלו, לבודדו ולהשחיר את שמו ואת
שם בני־מישפחתו, עד שיבקש כי ישח ררוהו
מניהול החקירה בפרשת מישרד-

הביטחון.
אך כץ לא נשבר. באומץ־לב נחוש הוא
ממשיך בחקירתו האינטנסיבית, ונהנה מגי בוי
מלא של המפכ״ל, שאול רוזוליו.
סגדניצב משה כץ, יליד הארץ, החל את
עבודתו במישטרה בשנת . 1948 כעבור שנה
קיבל דרגת סמל, ורק אחרי שבע שנים,
ב־ ,1955 זכה בכוכב הראשון שלו, ובדרגת
מפקח-מישנה. בשנת 1966 הועלה לדרגת
פקד, וב 1970-היה לרב־פקד. שנים רבות
עמל במחלקודהחקירות של מישטרת מחוז
תל־אביב, וכאשר החליט המפכ״ל לחזק
את ציוותו של סגדניצב בנימין זיגל (כיום
ניצב-מישנה) ,ראש מחלקת־החונאד, של
המטה־הארצי, לאור ריבוי הפרשות הכל כליות
שנתגלו באחרונה, נשלח אליו גם
משה כץ בתעבורת.
סנילים ואימפדטנטים. בחודש פברואר
שנה זו החל ראש-חמדור כץ לבדוק
מאות ואלפי תעודות ווישיונות־נהיגה של
עולי רוסיה. במהלך אותו מיבצע נתגלו
מאות תעודות ורישיונות מזוייפים. מתריסר
עובדים גדל ציוותו של ניצב-מישנה זעל
ל־ 80 איש, רובם מומחים ובעלי תואר
אקדמי.
העודוז הזה

1068

כאשר התפוצצה השערורייה של מישרד־הביטחון,
הוטלה החקירה בעניין על כץ.
הוא, שאינו נושא תואר אקדמי כלשהי
אלא סיים רק קורמים של תיכון־ערב, מצפצף
על דיבורים מלוטשים ומעדיף לומר
את האמת בפרצוף. הוא אפילו מפריז, לפע מים.
כאשר התלוננו עובדי מישרד־הביטחון

קצין כץ
הפקידים הכריזו נזילחמה
שנחקרו על־ידו, טענו שאמר להם :״מי
אתם בכלל י מחציתכם סנילים, ומחציתכם
השנייה אימפוטנטים !״ קציני־מישטרה ותי קים,
בעלי דרגות גבוהות, יודעים לספר
שעמיתם הוא גבר קשוח, אך ישר ואמיץ.
עם מחלודלב. משה כץ, החי כל
השנים הללו על משכורתו המישטרתית
(הזעומה, כידוע) ,לא ביקש מעולם הלוואה
כספית מן המישטרה. פעמיים זכה בפרסי-
הצטיינות (אחד מהם על סך 100 לירות
בלבד) .זאת, לעומת עבירות על קבלת
ומתן שוחד בסכומים המסתכמים במיליוני
לירות, שאותן הוא מגלה ומוקיע עד היום.
לפני שנים אחדות לקה כץ, שהוא אב
לבן ולבת, במחלת-לב. אך מחלתו לא ריפתה
את ידיו. הוא החליט להוסיף לתרום
למוסד שבשירותו עבד שנים כה רבות
מניסיונו ומהחלטיותו חמש שנים נוספות,
עד לפרישתו לגימלאות.
עיתונות העכבר הוליד הר

תוף ניתוק דברים
מהקשרם והשמטת
הבהרה חיונית חטא
״מעריב״ לד״ר ק?5יוק,
לאמת — ולקוראיו
הכותרת מיתה מקפיצה ומסעירה :״אמנון
קפליוק בלה־מונד , :ישראל הורסת
כפרים.׳״ במילים אלו הוכתרה ידיעה ש הופיעה
בעמודו האחרון של הצהרון מעריב
מיום •18.5.75
גוף הידיעה היה מרעיש לא־פחות. נאמר
בה, בין השאר :״גופים ישראליים ויהודיים
בצרפת הוצפו בשאלות רבות, בעיק־בות
מאמר מאת אמנון קפליוק, שבו הוא
טוען כי השילטונות הישראליים עסקו ב הרס
שיטתי של כפרים ערביים בשטחים,
במגמה למנוע (צ״ל: לאפשר) היאחזותם
של מתיישבים יהודיים במקומות אלה.
״אם־כי הטענות המופיעות במאמר אינן
חדשות• ,הרי צירופן לכתבה גדולה ומרכ זית
עורר כאן תשומת־לב רבה.״ להלן
נאמר בידיעה של מעו־יב, כי המאמר ב־לה־נוונד
מכין את דעת־הקהל הצרפתית
לקראת סרט סורי בשם כפר־קאסם, ה עומד
להיות מוצג בפרים בשבוע הבא.
זה, בערך, היה תוכנה של הידיעה.
העורך, החליט כגר. אולם מה שלא
סופק לקוראי מעריב, אפילו לא ברמז קל
שבקלים הוא, במה מטפלת למעשה ״הכתבה
הגדולה והמרכזית״ של ד״ר אמנון
קפליוק, שעליה דיווחה סופרת מעריב בפריס,
תמר גולן.
הבחין בחיסרון זה עורך מעריב, שלום
רוזנפלד, הנוהג לעבור מדי־בוקר בקפידה
על עמודי־החדשות, לפני הדפסתם. הוא
ביקש, איפוא, מאחד מעוזריו להתקשר
השכם בבוקר עם ד״ר קפליוק, ולבקש
העולם הזה 1968

ממנו הסבר. בתגובה, הכתיב קפליוק את
הדברים הבאים:
״מאמרי בלה־מונד מטפל בפרשת נישול
הבדואים מפיתחת־רפיח, מראשיתה ועד
היום הזה. כל הפרטים שבכתבה הופיעו
כבר פעמים רבות בעיתונות הישראלית,
וידועים היטב לקורא הישראלי.״
אך עורך מעריב החליט, משום־מה, כי
הבהרתו של קפליוק מיותרת, השליכה
לסל — ובכך מנע מקוראיו את האפשרות
הלגיטימית לדעת במה, בעצם -אמורים
הדברים.
בידיעה שראתה לבסוף אור במעריב
לא הוזכר כלל כי המדובר הוא בדברים
שנעשו בפיתחת־רפיח, ואשר עליהם אמר
שימעון אבידן (המקובל אפילו על שר־הביטחון
שימעון פרס) ,כי הם בכייה־לדורות
ומהווים דף מביש בתולדות ישראל•
(כפי שהתפרסם במעריב מה־ 21ב פברואר
.1975 הדברים מצוטטים גם
במאמר המקורי של קפליוק בלוו־׳מונד).
וולטייו־ והיפוכו. באותה ידיעה ש התפרסמה
במעריב, הודגש במייוחד הקשר
(המלאכותי) שאותו יצר העיתון בין המאמר
על פיתחת־רפיח לבין הסרט הסורי
כפר־קאסם. לד״ר אמנון קפליוק לא היה
מושג בדבר הסרט הזה, ומאמרו בלה־מונד
נכתב רק נוכח הידיעות על האיום לגרש
את כל הבדואים השוכנים בין בתי ימית
לבין חוף־הים, אשר נידחה מה־ 15 במארס
ל־ 15 במאי, ועתה הוא תלוי ועומד מעל
לראשיהם של הבדואים.
טען קפליוק בתגובה על הידיעה ב מעריב
:״שלום רוזנפלד יכול להוסיף
לסיפרו אצלנו, שהביא לו זה־עתה את
פרס סוקולוב, עוד אפוריזם אחד: אצלנו
— אחרי כיפור — הסובלנות נגמרת כ אשר
אינך סובל את דעת יריבו.
״או׳ אולי: אצלנו (וולטייר במהופך) :
איני מסכים לאף מילה שאתה אומר, ולכן
אני מוכן ליהרג כדי שלא תאמר אותה.״
הסתדרות האנטי־דוס־

עסקן מפא״יי זקוק
לסוכך פירסומתז
ההסתדרות מובגה לש 87,
קוראים בעלי חוש-אבחנה דק יכלו לשים
לב, בשבועות האחרונים, כי לפתע צצו
בעיתונים ידיעות שונות על לישכת־המס
ההסתדרותית.
עד כה היה זה מוסד שנחבא אל הכלים,
ועסק בגביית מסים בילבד. עתה נסתבר
כי המנהל שלו הוא אחד אליהו שפייזר,
ואיש זה מלא רעיונות הזקוקים להתבטאות
דחופה.
מניין לוקחים זי מאחרי ידיעות אלה
מתחבא סיפור ישראלי מובהק.
אליהו שפייזר הוא ראש סיעת המערך

שבוע

״בן־יהודה״

תל-אביב

מוצ״ש ,6.15 — 9.15 ימי חול 6 — 9

שבוע

״איה״

מוצ״ש וימי חול 6 — 9

שבוע

״בית העם״

קריית-חיים

מוצ״ש ,6 — 9.15 ימי חול הצגה אחת בשעה 9.00
בימי שלישי 5.30 — 9

שבוע

באר-שבע

״מאיר״

אשקלון

מוצ״ש ,6.45 — 9.4׳5ימי חול 6 — 9

מי ם
צ הו בי ם?
ד לי פ ה?
אםלהח לי ף,
דו ד

ז 7ק 7 1י
אמפס ל

עדי ף!
לבחירתך:
דודשמש
או חשמל

כתב קפליוק
ההבהרה הושלכה לסל
בעיריית תל-אביב, מאז שיהושע דבינוביץ
התפטר מן העיריה בעיקבות כישלונו ב בחירות.
כראש
האופוזיציה סובל שפייזר מתים־
כול גובר. עליו להתמודד עם ראש־העיריה,
(המשך בעמוד 1 )32

שנו תאח ריו ת
מפני•נזילה

המפיצים ^ :מ 7 /י ^/
זסזחרים מורשים

__יחי 1 0 1 1 1 3 1 1 1־<

מרדכי (״מוטקה׳י< קידר

אני האיש היחידי בתבל שרץ את ריצת המרתון בבית־הסזהר.
40ק־מ. אחת לשבועיים. בתוך חצר מלבנית שהיקפה 40 מטרו״
הדברים המתפרסמים להלן הם קטע מהרצאה שנשא מרדכי קירר
כחוג לפילוסופיה של חד״ר משה קרוי באוניברסיטת ת״א לפני
מיספר חודשים, במה חודשים אחרי ששוחרר מבלא רמלה .״העולם
הזה״ מפרסם את הדברים בלשונם, בשפת הדיבור, תוף השמטות
קלות בילבד, משום שיש בהם כדי לשקר את התמורה שהתחוללה
באישיותו של מרדכי קידר כמשך שנות מאסרו. פרק זה הוא חלק

מהסידרה ״תעלומת האסיר שהתפרסמה כשני הגיליונות הקודמים.
סיפוריו של מרדכי קידר, רעיונותיו, אופן ההתבטאות שלו ויכולת החשיבה
שלו, מצביעים אולי יותר מכל עדות אחרת על דמותו של
האיש, שעמד לפני 17 שנה במרכזה של סערה מיסתורית והתובע כיום
את הזכות לחשוף את מסף הסודיות מעל פרשתו.

ב ח צו האחס
^ שי־ ה תזו קו טי ה
ינני מרצה מקצועי, כך שנשאלת השאלה מד, אני
עושה כאן? ד״ד קרוי ביקש ממני שארצה שתי
הרצאות. אחת על לשון ואחת על גוף. אבל זד, לא מספיק
שד״ד קרוי מבקש להרצות בפניכם. נשאלת השאלה, מה
שיננע אותי לעשות זאת?
ובכן, בחודש האחרון העברתי את רוב הזמן שלי
במחיצתו של הד״ר קרוי. בשבועיים האחרונים הוא כתב
ספר. ספר ששמו חיים לפי השכל. הוא כתב אותו במשך
שבועיים, לפני הצהריים. אחרי הצהריים היינו משוחחים.
הוא היה כותב, ואני הייתי קורא. את ההקדמה הוא כתב
בסוף. כשקראתי את זה, הסתבר שהוא הקדיש את הספר
לי. פרצתי בצחוק.
לפני 14 שנה, היה לי חבר, גם כן ד״ר לפילוסופיה.
אלא שהד״ר ההוא עסק בפסיכולוגיה. הוא כתב ספר-
שהקדיש לי אותו, והשתמש בפאדאפראזה של קנדי ע־
״לניצחון אבות רבים ואילו הכישלון הוא יתום.״ והוא
הוסיף :״אהיה אנוכי אבא לאותו יתום.״ אתם מבינים
איך אני נראה?!
ר״ר קרוי צעיר ממני, אבל אותו ד״ד היה מבוגר
ממני והיה קצת אבהי. קניתי עותק מאותו ספר, וכתבתי
עליו בזו הלשון :״אם אבא בוחר להיות מאזוכיסש — האם
חייב הבן להיות סאדיסט?״ ולסיכום הוספתי ש״מוטב
להיות יתום צולח מאשר בן כושל.״
מכאן אתם יכולים להבין מדוע צחקתי. ר״ר קרוי
כתב שהוא מקדיש את סיפרו לידידו מרדכי קירר, והוסיף
שאלה שקראו את כמעיין המתגבר ודאי תמהו אם יש
אנשים כמו רוראק, היכולים לעמוד בפני סכנות וסבל ולא
לוותר על תודעתם. לדעתו של ר״ר קרוי אני איש כזה.
מובן שאגי צחקתי. כיוון ־שד,ר״ר לפילוסופיה, זד, שעוסק
בפסיכולוגיה, הקדיש ספר ל״כישלון״ .אני הייתי אז
בתאי־בידוד בכלא רמלה. לא הצלחתי להסתגל לחברה,
ולכן החזיקו אותי בתאי בידוד. ואילו ד,ד״ד לפילוסופיה
הקדיש ספר ל,״ניצחת״.
זה אולי יסביר לכם מה אני עושה כאן. למה אני בא
לומר לכם כמה דברים? י.

הוכחה חיה לאפשרזת
^ פי זיהויו של ר,ר״ר קרוי, אני עסקתי בשני אספק־
/טים שאצל הסופרת איין ראנד הם אינם מצויים. אחד
נוגע ללשון, ואחד נוגע לגוף. אלה מכם שקראו את הסם*
רים שלה, יזכרו ששמה הגיבורים אינם עוסקים בספורט.
הם גיבורים בלי לעשות ספורט. ובכל־זאת הם כולם בכושר,
והכל הולך להם.
האספקט השני נוגע ללשון. מי מכם שקרא את הקטעים
שלה העוסקים באפיסטמולוגיה, או שמע את הרצאתו
של ר״ר קרוי, ימצא כי חסר איזודשהוא קשר בין לשון
למציאות, חוץ מהקשר המופשט. זאת אומרת שלכל מושג
יש הגדרה, ולכל הגדרה יש מקביל במציאות. אבל קשר
יותר קונקרטי, שאפשר לשים עליו את האצבע — חסד.
איך אני הגעתי לדברים האלה?
לא באופן אוטומטי. אני הושבתי 17 שנה בבית־סוהר,
ברמלה. ואם אתם שואלים את עצמכם איך זה קורה,
התשובה היא פשוטה: זו החצר האחורית של הדמוקרטיה.
אתם מכירים את הפאסאדה. מזה ישבתי 7שנים בתא
מבודד, ומזה חצי-שנה בצינוק.
מיסגרת הדיון תהיה התנאים בבית־הסוהד ואיך בן־אדם
עומד בהם. וזה !נוגע ליישומה של הפילוסופיה, איזו שלא
לא ״ .לי ־ ,אתם יכולים ל־־ מ

שזה לא תופס. מה שחשוב הוא איך לחיות לפי פילוסופיה

מהם, לץ כזה, שודד צעיר — שודדים הם בדרך־כלל במצב
טוב — אומר לי :״אתה יודע מוטקה, שבע שנים היית
שם לבד בבידוד, אתה יודע לאיזה מסקנה הגעתי? אם
אתה עשית את זה שם בצלילה, אני במדור הכללי אעשה
את זה בשחיית־גב !״

משוגע צועק מהחלונות

ההיגיון שלהם שונה משלי
זו או אחרת בתנאים רגילים. אחרי הכל, הסיכויים קלושים
שאתם תשבו 17 שנה בבית־סוהד, או שבע שנים בתא
מבודד.
אני חושב שהקשר הוא בזה אם נזהה מה זה בית־סוהר.
בית־סוהר זה המקום הכי ממוסד במדינה. אם מישהו יכול
ליישם תיאוריה מסויימת בתנאים הממוסדים ביותר, אני
מניח שבתנאים פחות ממוסדים זה תופס יותר קל. זו
המשמעות שד״ר קרוי רצה להעביר לכם באמצעותי.
לגביו אני הייתי בחינת הוכחה מהלכת על שתיים. הוכחה
למה? שזה אפשרי.
אתן לכם דוגמה. נניח שנכנס אסיר חרש לבית־סוהר
כזה, והוא נידון למאסר-עולם. זה איום וגורא. הוא פשוט
צריך להתחיל לחבר מילים חדשות. עכשיו, כשהוא רואה
אסיר כמוני מהלך שם, אז אני הקונקרטי, כי הכל הרי
מרחף. אז אולי יקרה נס. גם בן-אדם שהולך אל הגיליו טינה
מהרהר, אולי יקרה משהו בדרך והוא לא יגיע לשם.
אז כשאסיר בא למקום כזה, הקירות והסוחרים, ואפילו
המדים — הופכים את בית־הסוהר למוחש.
וכשמצביעים בפניו על איש במוני ואומרים לו:
האיש הזה נמצא כאן ! 17 שנה, אז מהסיפורים של האנשים
שהתקרבו אלי אני יורע שהניסיון שלהם הוא שצמרמורת
עוברת בם. זאת אומרת שלגביהם זה לא איזה חלום־בלהות
שיחלוף, זה קונקרטי.
ככה זה מתחיל. אבל יותר מאוחר יש ביניהם שקצת
משתמשים בשיכלם. הם מסתכלים ומסתכלים ואומרים :
זה אפשרי. הנה בן־אדם מהלך אחרי 17 שנה. אז אחד

0א;י צריך למצות, מתוך ניסיוני, מה החשיבות
שהיתה לי לגבי האנשים שם, אני חושב שזה מתבטא
במילה ״אפשרי״ .היות שאני מתעניין בפילולוגיה ואני
חושב שיש לזה קשר, אסביר לכם מה המשמעות של
הפילה ״אפשרי״.
אפשרי זה מה שניתן לפיתרון. דק שמשבשים את
השפה. בשנים האחרונות שמעתם שצה״ל עושה אפילו את
הבלתי־אפשרי — אז מבלי לפגוע בכבודו של צה״ל —
אתם מבינים שהשימוש הזה בלשון הוא גרוע שבגרועים.
הוא משבש את החשיבה. אם בן־אדם חושב שהוא יכול
לעשות גם מה שלא ניתן לפיתרון, אז יכול להיות שהוא
לא ימצא את הפיתרון, גם אם הוא ישנו.
הלקח שלי היה ש״זה אפשרי.״ מי שינתח את זה, יגיע
למסקנה שאם זה אפשרי בתנאים של רמלה, זה בוודאי
ובוודאי אפשרי בתנאים של תל־אביב. השאלה היא: כמה
מוכנים להשקיע?
אני מדבר רק בשמי. שילמתי בעד זה כמה שנים
טובות ואני לא מצטער על אף אחת מהן. כשהיו אומרים 4
לי :״שמע מוטקה, אתה הרי אוהב חיים, למד, לך את
כל זה? תגיד להם מה שהם רוצים, תחתום להם על זה
ותצא!״ הייתי עונה בפשטות. :״אתם מבינים, אני מתגלח
בכל בוקר ואני אוהב לראות את הפרצוף שלי בראי.
זה לא הולך. זה עניין שביני לבין עצמי.״
מכניסים איש לצינוק, וצינוק זה חדר בגודל של
מיטת־יחיד, עם שוליים, שכשאתה מרים את היד אתה
יכול לנגוע בתיקרה. יש שמה ארבעה חורים לאיוורור
ומלפנים יש דלת מסורגת. הסמכות של מנהל בית־הסוהר
היא להכניס אסיר לצינוק ל־ 14 יום וגם זה לסירוגין
ובמקוטעין — שיבעה ימים ושיבעה ימים. מוציאים ליום
איוורור ומחזירים את האסיר לשם.
אותי הכניסו מהיום הראשון לשם, ל־ 180 יום. האספקט
לא היה מישפטי. לגבי אלה שעשי זאת הניחו אותם
בצד. יבוא יומם. זאת פרשה שלא הסתיימה. התשובה שלי
בפנים היתד : .נו, מוטקה זה יוצא־מהכלל, וזהו זה !
מה שאני מנסה להעביר לכם זה: מה זה? מה פירוש
לחיות בתנאים כאלה? אתה מנסה לומר לעצמך: אתה
יכול לצעוק ״חי וקיים!״ ודבר לא ישתנה.
פעם נתנו לי לצאת קצת לחלון ושמה, דרך המיסדרון,
קצת יותר רחוק, אסירים דיברו דרך החלונות ושמה
באיזור היה נחמן פרקש. הוא ניסה להתעניין בפילוסופיה.
כמו שאני יושב ליד החלון הוא שואל אותי, מי זה
ניטשה?׳ אני מסביר לו, ובדיוק עובר שוטר. אני מתחיל
לצעוק ״מישטרה !״ והוא שואל אותי.מה אני צועק? אמרתי
לו , :רציתי להדגים לך שאתה יכול לצעוק פה ״חי וקיים!״
ומישטרה עוברת בחוץ וזהו :״משוגע הבן־אדם, צועק
מהחלונות !״

עיקרון הפילים המאולפים

תם שואלים בוודאי: ובכן, אז מה אתה עושה
שם? אספר לכם מה אחרים עושים. יש כאלה שדופקים

את הראש בקיר. יש כאלה ששובתים שביתת־רעב. מוחים
נגד אבא ואמא :״אני לא אוכל!״ ויש כאלה שישנים,
ישנים הרבה. זאת דרך של בריחה קלה: ישנים ביום,
בלילה, כמה שהם רק יכולים.
לאחר זמן קצר, התופעה הראשונה שאתם יכולים
לראות זה שהעיניים מאבדות ברק. וקצת יותר מאוחר
האיש הופך רופף. זה מה ששם קוראים ״זרוק.״ זה מדובר
לגבי אנשים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם.
עכשיו נשאלת השאלה: מה אתה כן יכול לעשות 1
וכאן אני חוזר אל הקשר שבין הפילוסופיה ובין
המציאות. הקשר הוא זה שעל־מנת לחיות עליך לפעול.
ועל־מנת לפעול עליך לבחור את סוג הפעולה. וכדי
לבחור את ס ע הפעולה, עליך לדעת. ומאחר שאין לך ידע
אוטומטי — אתה צריך לרכוש אותו. אתה גם צריך
לרכוש את הידע איזה ידע עליך לרכוש.
זאת אומרת שאם אתיקה — תורת־מוסר — זה קוד
של התנהגות, אז הוא נחוץ יותר על אי בודד, או בצינוק,
או בתא מבודד, מאשר בעיר הומיה כמו תל־אביב.
קודם כל עליך לאכול. אני כבר לא מדבר על ההנאה
שבאוכל. אתה צריך קודם להיות במצב גופני טוב. אם
אין לך קוד של כללי־התנהגות שבדקת אותם — אתה לא
יודע מה לעשות. וכשאתה לא יודע מה לעשות, נמצא
כבר מישהו שאומר לך מה לעשות.
פעם ראיתי סירטון איך צדים פילים. צדים פיל וקוש רים
אותו בעבותות. הוא קורע אותם. קושרים אותו
בשלשלות, והוא עוקר את העצים עם השלשלות. הולכים
ומביאים לו שני פילים מאולפים בצדדים, והוא חושב
שהוא נמצא בין החבר׳ה והולך איתם. לזה אני קורא
העיקרון של הפילים המאולפים. כשנכנס אסיר חדש
לרמלה מניחים לו שני פילים בצדדים. לא צריך יותר
לעשות שום דבר.
כלומר, מה שמסוכן הוא לא הדבר שעומד מולך,
אלא הטיפין־סיפין האלה. זה שוחק אותך לאט־לאט. אתה
נכנס, אתה עושה מה שאחרים עושים, אתה ממשיך בזה.
לאט־לאט אתה לומד לא להסתכל, כי אם אתה מסתכל
ישאלו אותך מה ראית. אחר־כך אתה לומד לא לשמוע, כי
מסוגלים לשאול אותך מה שמעת. ובסוף אתה גם לא
חושב.
אז אני ירדתי מהשאלה הזאת מייד. אני בן־אדם שאוהב
להסתובב בטבע, לצוד חיות, דברים כאלה. לשחות, לשוט.
ובן־אדם כזה מכניסים לצינוק. אז מה עושים ן
זה היה ב־ .1957 אני את איין ראנד גיליתי רק ב־.1961
במיקרה מצאתי ספר שלה בסיפריית הסוהרים. לא נתנו
לי לקרוא ספרים של האסירים, כדי שלא יהיה קשר בינינו.
אז ראיתי שם ברשימה את כמעיין המתגבר. השם דיבר
אלי. לקחתי את הספר ואז הסתבר לי שאני לא־כל־כך
בודד, יש עוד אנשים כאלה. לאחר־מכן המשכתי לקרוא.
זה לקח לי שנים עד שהשגתי עוד כמה ספרים. עד אז
עשיתי שני דברים. עשיתי ספורט, גם בתוך הצינוק.
עשיתי כפיפות בעמידת־ידיים כיוון שהמקום היה צר.
עשיתי מערכים של כל מיני תרגילים שאפשריים שם.
ברור שבן־אדם שלא רוצה לחיות לא נוהג כך. אני
עשיתי לי סדר־יום וחילקתי אותו. הייתי עוסק בספורט,
הייתי משחק שח־מת עם עצמי, כשאני עושה שח מלחם.
יותר מאוחר, כשהיו לי שכנים, הייתי מלמד אותם מורס
והיינו מאותתים זה לזה ומשחקים שח. והייתי חושב.

לקחת את עצמך בשכל
ך* ייתי חושם על חיי• איך זה ייתכן 1איך הדברים

ן 1הגיעו לכך שאני נמצא שם. מה אני עושה שם ן
זה לא הוכיח את עצמו. ואז הגעתי למסקנה שמה
שקובע זה מה שאני עושה. כשהיו שואלים אותי מה
שלומך ז הייתי עונה :״כמו שאני עושה אותו.״ החלטתי
שאני לוקח את עצמי לא בידיים אלא בשכל. לא בתתי
שיעבדו עלי.
למשל, אני הייתי שותה קפה. אז הם תיכף תפסו
שאני שותה קפה וכשהביאו את המגש בערב, את הקנקן
של הקפה היו שוכחים. כדי שתקרא להם, כדי שתגיד
שאתה רוצה את הקפה. אז אני טבעתי את הסיסמה שאין
כמו מים, ויותר לא שתיתי קפה.
זאת היתה ה־שיטה. לאט־לאט הלכתי וניתקתי איתם —
עם הסוהרים — מגע. מה שפחות הם היו רציונאליים,
ככה פחות היה הקשר ביני לביניהם. הם מדברים לעניין —
יש קשר. לא לעניין — אין קשר. עד שהקשר נותק
לגמרי. וככה זה הלך שנים.
אם הייתי צריך לומר על מה אני גאה מאותן 17 שנה,
הרי זה לא על זה שהחזקתי מעמד, והם לא שברו אותי,
אלא על זה שפתרתי את השאלות שהעסיקו אותי.
אלה שאלות שמעסיקות כל אדם, עד כמה שהוא מרשה
לעצמו לדעת. ובעיקר השאלה: מה הם חיים ואיך לחיות
אותם? בפני לא עמדה דק השאלה מה לעשות בצינוק,
או בתא־הבידוד שהוא רחב יותר, או מה לעשות באגף
הכללי. בפני עמדה השאלה: מה לעשות בכלל.
ארבע וחצי שנים הוחזקתי ללא מישפט. אחר־כך
נידונתי כביכול ל־ 20 שנה. אבל ניתן לי להבין שאני, חי,
משם, לא אצא. או שאמות בינתיים, או שימיתו אותי
בינתיים, או שבסוף 20 השנה ימצאו לזה תרופה אחרת,
כמו סעיף .* 111 אז עם עתיד כזה — בשביל מה לעשות
דברים?
אם אדם יש לו עתיד, הוא יכול לתכנן את חייו. אבל
במיקרה שלי, לא היה דבר כזה. ההחלטה שאני לקחתי
היתה כזו: נניח שאני אצא יום אחד, השאלה היא מה
ייצא משם, מכלא רמלה?
* סעיף אדמיניסטרטיבי מחזקי־הזזירום של המנדט המתיר
אחזקה ללא מישפט לכל תקופה שהיא.

״הבו־אדם השתגע -הוא צוחק!״
בתקופה הראשונה, כשחשבתי על נקמה אישית, מפני
שחשבתי שמישהו שם לי דגל, הייתי אומר לעצמי:
מה שיישאר לי, תמיד יספיק בשבילכם. בתקופה יותר
מאוחרת הבינותי שזה עניין של עיקרון. יש לזה חשיבות,
איך אתה מסתכל על החיים. אם אתה חושב על נקמה,
אתה לא חושב על לעשות משהו בכלא. ואז אמרתי שאני
אכין את עצמי — שאם יגיע יום ואצא, יהיה מה שייצא
משם.

ניצוץ של שפיות
* 4מצעים לא עומדים לרשותך שם. ללמוד הם לא
נותנים באופן פורמאלי. ספרים יש שם מעט מאוד.
אבל פה ושם יש מישהו שיש לו ספר בשפה שהוא שולט
בה. אז אמרתי לעצמי: אם אני צריך להיות שם הרבה
שנים אני אלמד שפות.
תיכף נוכחתי שהאנשים משעממים אותי שם. הם לא
כל כך מעניינים כפי שניתן לחשוב. התחלתי ללמוד
שפות. החלטתי לקחת סינית. שם הם כמובן צרי מוח,
והם תיכף חשבו שאני חושב על מאו צה דונג. ככד.
זה היה. כשהייתי לומד רוסית הם חשבו שאני בעד
ברדנייב. וכשלמדתי ערבית הם תיכף חשבו על נאצר.
עד שיום אחד צחקתי.
יום אחד, אחד מאנשי שירותי־הביטחון הביא לי ספר
מתימטיקה. בספר המתימטיקה מצאתי הוכחה שההיגיון
שלהם שונה משלי. כל הזמן הבחנתי בזה אבל לא ידעתי
איך לשים את האצבע על זה. היו שם בספר שלושה
מעגלים שהאחד נכנס בתוך השני ובין שלושתם ישנו
עוד חלק באמצע. וזה ההיגיון שהם השתמשו בו — חישוב

ישיר של אסוציאציה. אחר-כך היו שם ארבע מעגלים,
נניח סבא ואבא ובן ונכד. הקשר בין הנכד לסב הוא
באמצעות הבן והאב. היגיון כזה הם לא מכירים, זה
כמובן יותר מדי מורכב בשבילם.
אבל כשאני צחקתי בפנים הם אמרו ״הבן־אדם בטח
יצא מדעתו — הוא צוחק. מה זאת אומרת בן־אדם צוחק?
הוא בתא מבודד וצוחק?״
היה עוד מומנט •שגרם לי לצחוק. בחורף תלשתי את
החלונות- ,שלא יהיה חם שם. כשחם אתה רוצה לנמנם.
לפעמים היה קר, ואז הייתי שם עלי שמיכה והייתי
הולך באלכסון, כי באלכסון יש בתא צעד וחצי יותר.
העיקר, הם התחילו לרמוז האחד לשני — הוא זקן, קר
לו. פעם מצאתי שם ספר שנקרא נמר בשלג, ספר של
טיבטי שעלה עם הילארי על האברסט. ושם הוא מספר
שהוא אף פעם לא מעד ולא קפא לו אבר. וההסבר שהוא
נותן :״תמיד הייתי בתנועה.״ כשקראתי את זה, השעה
היתד. אחת בלילה. צחקתי לא חצי שעה, אלא הרבה יותר.
כולם אמרו שאני שיכור. הרי לפי ההגדרה הייתי בשעה
כזו כבר צריך ללכת לישון.
כל פעם כשניצוץ של שפיות היה חודר אלי, באמצעות
ספר או משהו כזה, הייתי חוגג.
כשהחלטתי ללמוד סינית, ההחלטה היתד. מושתתת
על הדבר האחרון שהם יכלו לעלות על הדעת: על אתגר.
החלטתי שגם סינית לא תהיה סינית בשבילי, כדברי ה־פיתגם.
התחלתי ללמוד וזה לא הלך לי. ואז השגתי ספר
של אטימולוגיה * סינית. היות וזמן היה לי, ישבתי והכנתי
מילון אטימולוגי של 1200 המילים שבספר הלימוד הבסיסי
שלי.
אחרי חודש היה לי מילון וכל מילה היתד. מפורקת
לגורמים. ואז למדתי מטיאורית. לא הייתי צריך להסתמך
על זיכרון. ידעתי למה. תוך כדי לימוד הסינית למדתי
משהו אחר. כי לסינית יש התפתחות מקבילה לשפה
האנושית.
פעם צייד שחזר מהציד ורצה לספר שצד אריה היה
מצייר אריה. אריה שלם. יותר מאוחר נעלמו כמה קוים
ונשאר שירטוט. עוד יותר מאוחר נעלמו עוד כמה קוים
ונשאר סמל. ובאחרונה נעלמו עוד כמה קוים ונשאר
שריד. מי שקורא כתב המורכב מהשרידים האלה, לא מבין
בזה הרבה. אבל כשאתה לומד את האטימולוגיה אתה
רואה איך זה השתלשל. זה מקל עליך ללמוד, קודם כל
מבחינה דידאקטית.
וזה הביא אותי גם להירהורים.

חידושי מילים בקבר החי
ך שאותו צייד צייר אריה, הקשר בין מושג
^ למציאות לא רק היה ישיר, הוא היה חופף. זה
הביא אותי למחשבה מה נעשה אצלנו. הלכתי לבדוק את
האטימולוגיה העברית, לחשוף את השורשים.
זה קשור עם הנושא — איך נהיים ראציונאליים ואחר-
כך איך שומרים על זה. כי בחברה לא ראציונאלית, אם
אתה מגיע למידה של ראציונאלייות, זה לא כל כך פשוט
לשמור על זה.
האפיסטמולוגיה •* מניחה שלכל מושג יש את ההגדרה
שלו ולכל הגדרה יש את היש המקביל שלה במציאות.
כשבדקתי את האטימולוגיה של השפה העברית, מצאתי
דברים שהם קונקרטיזיציה של אבסטרקטים שזה עתה
נאמרו. למשל, ההרצאה האחרונה בחוג היתד, על ״אושר״.
אושר זאת מילה הגזורה בשפה העברית מהשורש ״אשור״,
שהוא אחי השורש ״ישור״ וגם אחי השורש ״שור״ .משמעות
אחת זה ״ישר״ .מהשורש ״אשור״ יש לנו בעברית
שני שמות. האחד זה השם ״אשר״ ,שם של איש, והשני
זה ״מאשר״ ,במשמעות ארכאית של מדריך.
המשמעות של השם הפרטי ״אשר״ היא מצליח. כלומר
יש לנו שלוש משמעויות: ישר, דרך והצלחה.
קחו לעומת זאת את השורש ,,חטא״ .מה משמעותו
היסודית? להחטיא את המטרה, לסטות ממנה.
מכאן רואים, שבתוך השפה, באופן לא כל כך מובלט,
המשמעות של ״אשר״ היתד, ללכת ישר, בדרך הקשורה
עם הצלחה. ואילו המשמעות של חטא, לסטות מהדרך.
בדקתי את כל השורשים. אבל זה לא היה מספיק.
כי רמלה זה מקום שיש בו הבי הרבה ממן ומתוך ניסיוני
אני יכול לומר שעושים בו הכי פחות. מלבד הזמן היה
לי עוד משהו. ידעתי מה אני מחפש ומה זה שווה.
בבוקר הייתי מתעמל בתא. הייתי פורש שם שמיכה
ועושה תרגילים. עברו שם שני קצינים של השירות. זה
היה כמה חודשים לפני הסוף. והאחד אמר לשני :״הוא
עוד עושה ספורט.״ אז השני אומר לו :״קונץ גדול! זה
ההרגל שלו!״ שכבתי ככה והסתכלתי עליהם, וחידשתי
אז את המילה ״הסגל״.
מה ההבדל בין הרגל והסגל? הרגל זה מה שהורגלת
והסגל זה מה שסיגלה. נניח אם מישהו לא חבט בטניס
עד היום, והוא יחליט לחבוט טניס, זה לא יהיה הרגל
שלו, זה יהיה הסגל שלו. אני, לפני שהכניסו אותי לקבר
החי הזה, אף פעם לא עשיתי תרגילים. ואז חידשתי את
המושג ״הסגל״.

מרתון בבית־הסוהר
4£ם היו שואלים אותי אם יש לי איזה מירשם ו
מ הייתי אומר ״כן״ .השאלה היא כמה טובים תהיו
(המשך בעמוד )34

ניתן ל להביו ־ שלא אצא ח! ,״

* ענף בבלשנות העוסק בקשר בין מילים שונות.
** תורת ההכרה בפילוסופיה.

במדינה
(המשך מעמוד )29
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, שהוא רב-אמן ביחסי־ציבור,
ושיש לו דוברים לרוב. שפייזר היה
זקוק לדובר־נגדי, שישיר את תהילתו.
אך נעיין לוקחים דובר, כאשר מיפלגת-
העבודה עומדת על, סף פשיטת-הרגל ז
לפתע נזכר שפייזר שיש לו עוד תפקיד :
מנהל לישכודהמס. זהו מוסד הסתדרותי,
לא מיפלגתי. להסתדרות, בניגוד למיפלגה,
יש הרבה כסף. שפייזר פשוט שכר לעצמו
דובר בלישכת־המס, וזה מנהל עתה את
יחסי-הציבור שלו כראש האופוזיציה ב־עיריה.
עבודה שביתה
ביס שקט

ימאי קצא״א פתחו
כשביתה נוספת, וממתינים
למישטרה שתשבור את שביתתם
שביתת ימאי הבדת קו־צינור-אילת־אש-
קלון(קצא״א) ,אשר הסתיימה לפני שבועות

המדובר במשייתה של אחת מסירות
קצא״א, אשקלון ,8אשר טבעה לפני מיס״
פר חודשים ־בפתח הנמל באשקלון. לרר
קיבל את הזמנת העבודה ללא מיכרז.
הדבר שהרגיז את העובדים יותר מכל
היה שאשקלון 8טבעה באשמתם הישירה
של עובדיו של לרר .״למרות שהוא הט ביע
אותה,״ טענו הם השבוע ,״נותנים לו
עוד להרוויח 90 אלף לירות כדי למשות
אותה1״
ועדת־חקירה, בה היו רב־חובל וקצין
לשעבר בחיל-הים בדרגת סגן־אלוף, קבעה
במפורש כי הסירה טבעה באשמתם של
מפעיליה.
מנהל מיתקן אשקלון של קצא״א, מי-
שאל שחם, אשר ד,גיב במיסמך על מס קנות
הוועדה, טען כי הזהיר מראש שע לולים
לקרות אסונות בגלל טיפול, אחזקה
לקוייה והזנחה של הסירות, אשר ניתנו
לתיפעולו של לרר על-ידי בוצר.
שחם אף קבע, באותו מיסמך, כי לרר
מעלה על הסירות אנשים חסרי-נסיון ו כישורים
מתאימים להפעלתם, המגלים ״אי״
איכפתיות״ לגבי עבודתם.
כשנודע לימאים כי לרר קיבל פרס על
הטבעת הסירה, בגודל 90 אלף לירות, על תה
בהם חמתם. פרשה זו הוסיפה שמן
על המדורה והיתד, אף היא בין הגורמים,
שבגללם פרצה השביתה החדשה.
הימים הבאים יוכיחו, אם תהיה המדינה
עדה לקרבות ימיים נוספים בין כוחות־מישטרה
לבין ימאים המגינים על מקומות
עבודתם, או שהפעם יתנהל המאבק על מי־מנוחות.
מיפעלים השטן
שבדו״ד

בשילוב ש? אמצעים
ין לאסיים ומודדגיים מועלית
הצגה רצופודסמלים
שנושאה טוב לבד עת

דגן ונדלר כ״מעשה כחייל״
חייל חוזר מהמילחמה
מיספר, לאחר קרבות ימיים בין השובתים
לבין סירות־מישטרה, פרצה שוב ביום
השני האחרון, והפעם בקול דממה דקה.
שובתי קצא״א לא הסכימו למסקנות
הוועדה ההסתדרותית, אשר קמה בעיקבות
שביתתם הראשונה. הם הגישו ערר על
מסקנותיה, ודרשו לשנותן. דרישת עובדי
קצא״א היתה לפטר את הקבלן יונה לרד
מכל עבודותיו עבור קצא״א, להטיל עליהם
את העבודות כולן ועל-ידי כך למנוע פי טורי
18 מחבריהם, דבר שקבעה הוועדה
ההסתדרותית.
ביום השני האחרון, בשעה 6.30 בערב,
הגיעה המיכלית מדיטרנייאן סי למעגן נמל־הנפט
באשקלון. באותה שעה בדיוק נכנסו
כ 20-מימאי טחלקת־התיפעול של קצא״א
אל תוך ארבעת הסירות של החברה שעגנו
בנמל, הכריזו על שביתה בתוך הנמל וסיר בו
לצאת לקשור את המיכלית.
המתח בסירות באותה שעה היה גדול.
כשהם זוכרים את היד התקיפה של מנהל
קצא״א, אלוף (מיל ).אברהם (״צ׳יטה״)
בוצר, בשביתה הקודמת, המתינו השובתים
לפלוגת מישטרה ולסירות מישמר-החופים
שיופיעו יחד עם הקבלן יונה לרד, כדי
להגן עליו מפניהם בעת שהוא ינסה לשבור
את השביתה על-פי הוראתו של בוצר.
אולם הלילה הראשון עבר בשקט. רב-
החובל של הנמל, יהודה סקלי, הודיע
לשובתים, כי בינתיים אין קצא״א מתכוונת
לשבור את השביתה, וכי הימאים יוכלו
לישון בסירות שלהם ללא דאגה.
את הימאים הרגיזה פרשה נוספת במע-
רכת־היחסים שלהם עם בוצר. נודע להם
כי בוצר נתן לקבלן הפרטי לרר עבודה
חדשה, תמורתה התחייבה קצא״א לשלם
90 אלף לירות.

חייל חוזר מן המילחמה. זה־עתה סיכן
את חייו ושפך את דמו למען מטרה
נעלה: הגנה על ביתו ועתידו, חייו ומיש־פחתו,
עמו ומולדתו. בתום הקרבות הקשים
הוא יוצא לחופשה בת חמישה־עשר
יום, ושם פניו אל כפרו ואל ארוסתו.
בדרכו פוגש החייל בשטן, המבקשו כי
ימכור לו את כינורו בעבור ספר המספר
את העתיד, ואשר יהפכו לאדם עשיר.
החייל קונה את הספר, ועתה הוא יכול
לקנות הכל. אך כאשר הוא מגלה כי
תמורת עושרו של עולם חייב הוא לוותר
על ריגשותיו, על תומתו ועל אהבתו,
הוא מתחרט ומבקש את כינורו חזרה.
התבגרות פתאומית. השטן מלווה
אותו בדרכו, מתערב במאמציו של החייל
להביא מרפא לנסיכה חולה, נלחם בשניהם
ומנצח. השטן השתלט.
חייל חוזר מן המילחמה. הוא יוצא מתו כה
הלום דם וזוועות, אך גרעין הטוהר
עדיין בתוכו. ואז הוא מתבגר באחת.
הוא מתפכח מאשליות אמונתו אל תוך
עולם של שחיתות ורשע, שבו הכסף וה כוח
יענו את הכל — רק לא את מה
שבשמו ולמענו נלחם•
זהו סיפור מוכר, סיפורן •של כל מילח־מות־האדם
מאז. ולכך גם התכוונו המלחין
איגור סטראווינסקי וידידו־שותפו ראמיז,
כאשר כתבו את היצירה המוסיקלית מעשה
בחייל, בתקופת מילחמת־העולם הראשונה.
משום־כך, וגם משום שיקולי חיסכון,
כתבו את היצירה במתכונת הלהקות
הצבאיות של ימינו, כך שניתן יהיה להעלותה
כהצגה-נודדת ובמינימום משתתפים.
בהצגה מעשה בחייל, שאותה מעלה
עתה תיאטרון בימות, נשמרים כל המר כיבים
הללו, אם־כי המתכונת רחבה יותר.
משתתפים בה שיבער, נגנים, שלושה שח קנים
וגם רקדנים אחדים, המשתלבים
אלה באלה במירקם אחיד של תנועה.
הזדהות קלה. המוסיקה הקלאסית
של סטראווינסקי נשמרה בשלמותה, אך
הכוריאוגרפיה מודרנית — שילוב שנועד
להביא, גם אל הקהל שאינו מצוי בסוג
זד, של אמנות, יצירה קלאסית שאמצעי־הביטוי
שלה הם בני־זמננו, ואשר לא
יהיה קשה להזדהות עימה•
כי מעבר למוסיקה ולסימליות הברורה
העוברת בהצגה זו כקו הגיוני רצוף, קיי מת
ההזדהות עם מה שהכל מכירים —
עם חייל שחוזר מן המילחמה, ומתפתה
לשטן.

נגר ח״ם חנו
הוגשה בקשה רצו
עיכוב־יציאה ־
וחבויה האחרים
של נווי נתבעים
לשלם סכומי־נסו
ני לא אברח לגרמניה. אני לא מת־כוונת
לברוח לשום מקום. המדינה
הזו היא הבית שלי ושל דוב, וזה שיש
לי עכשיו צרות עם המועדון, עוד לא
אומר שאני בורחת מכאן.״
פרדריקה (״פרדי״) סגל, מלכת חיי־ה־לילה
של תל-אביב בעשור האחרון ואחת
המארחות המקסימות ביותר בחברה הגבו הה
בארץ, נעלבה קשות. וכשפרדריקה,
האשד, אשר בכל מצב ובכל עת קשה
מצליחה תמיד לשמור על חיוך, צחוק
מתגלגל ומילת עידוד — נעלבת, סימן
שפגעו בה, קשה באמת, מתחת לחגורה.
ואומנם, עורכי־הדין שהתייצבו בתחילת
השבוע בפני הרשם הראשי של ביתה,מישפט
בתל־אביב וביקשו צו עיכוב־יציאה,־מהארץ
נגד פדדריקה ודוב סגל,
בעלי הפאב המפורסם ביפו טענו, כדי
להצדיק את בקשתם, כי פרדריקה ודוב
עומדים לברוח מהארץ לגרמניה.
השופט הנכבד, שלפניו הובאה גם תביעה
על סכום ענק — 189,222ל״י — כנגד
הזוג, אינו מכיר, כפי הנראה, את צמד
האדריכלים סגל, אילו הכירם, היה יודע
שהאחרונים שיעזבו את הארץ, ייבהלו
ממשבר כספי או מכל משבר אחר — יהיו
דוב ופרדריקה.
אולם השופט לא ידע זאת. לפניו עמדו
עורכי־דין ממישרדו־לשעבר של שר־המיש־פטים
חיים צדוק, סיפרו לו על התביעה
הענקית שהוגשה נגד השניים, וטענו אף
כי ידוע להם שדוב ופרדריקה עומדים
לברוח מהארץ לגרמניה.
״למד, גרמניה?״ שאלה פרדריקד, כשנו־

תקופה של לפני שנתיים וחצי, עת חיסלה
את המועדון הקודם שהיה לה, הפאב
שבצומת רחוב פרישמן וחוף־הים בתל-
אביב. הפאב ז״ל של פרדריקה לא היה
סתם עוד מועדון אחד, אלא מקום־המיפגש
של העילית הישראלית. ואף מקום־מיפגש
לכל מישהרשהוא־משהו שהגיע לארץ.
החברה התל-אביבית, שעייפה לרקוד
בדיסקוטקים, בחרה לה את הפאב כמועדון
הסגור האכסלוסיבי שלה. מלבד הטעם
הטוב שהושקע באדריכלות־הסנים של המ קום,
היה לבחירה זו גורם מכריע נוסף:
אישיותם של דוב ופרדריקה, ובעיקר זו
של פרדי.
בשעות הקטנות של הלילה יכול היה
כל אחד מידידי השניים לבוא לפאב, ללגום
כוסית ולשבת בשלווה ובנינוחות ב טרסות
הנוחות, כשתמיד מובטחת לו שיחה
נעימה עם ידיד שקפץ גם הוא לשתות
כוסית. תוך זמן קצר מאז פתיחתו, הפך
הפאב שם־נרדף לאתר־בילוי לילי הגון
בתל-אביב.
תיירים היו באים ישר מנמל־התעופה,
משום שזה היה השם היחידי שמסרו להם
בתל־אביב, עוד כשהיו בחו״ל. דיפלומטים,
אנשי-עסקים, כתבים זרים, בעלי מיקצו-
עות חופשיים, אנשי תרבות, קולנוע ובמה,
כולם מצאו בפאב בעל האווירה הנעימה
את מבוקשם.

הידידים הטובים נטשו פני בשנתיים וחצי החליטו דוב ו/פרדריקה
לסגור את המקום. סיפר אז
דוב :״חיסלנו את הפאב משום שבחצי-
השנה האחרונה הפך המקום המרכז של
כל הליכלוך האנושי של תל־אביב. אנשים
הגונים כבר לא יכלו לבוא הנה. לי עצמי
כבר לא היה נעים לבוא לפאב. זה לא
היה עבורי ועבור פרדי רק עסק. זה היה
עסק אישי, תעסוקה חברתית. פרדי ואגי
רצינו לא רק את הכסף, אלא גם את הנש מה.
חשוב היה לנו מי בא אלינו, איך הוא
מרגיש וכמה טוב לו.
״אבל לפתע החלו להופיע בסביבה פוש עים,
רועי-זונות ואנשי העולם־התחתון. אני
לא יודע מה הם מצאו בפאב. לא היו כאן
חתיכות מהסוג שהם רגילים אליו, לא היתה
מוסיקה, לא היו ריקודים, והיה המון אור.
״המישטרה לא־כל-כך התפעלה מהתופעה
הזאת. ביקשתי שישימו שוטר בשכר,
על חשבוני, בפתח הפאב, אבל הם לא
הסכימו. טענו שאם הם ישימו אצלי שוטר,

ך יך יך י

באחד מהאירועים שנערכו במועדון שלהם לאחרונה, חתונתה
1 11
של הזמרת אילנית. בין השניים עומדת השחקנית ריבקה מיי
1 1-1 1 11
כאל1׳ אשר נימנתה על חוג ידידיהם של דוב ופרדי, אשר זנחו אותם, והפסיקו לבוא.
דע לה על הצו שהוצא נגדה .״אם הם רצו
להמציא שאנחנו בורחים, ולהשמיץ אותנו,
למה היו צריכים לבחור דווקא בגרמניה?
אולי הם המציאו את הארץ הזו בגלל
שהשותף שלנו במועדון, שימעון עדן, ד*,א
מגרמניה?״

שס־גרדף
לגילוי אמיתי
ך* מצב שאליו נקלעה פרדריקה בי
| שבוע האחרון, הזכיר למאות ידידיה

הם יצטרכו לשים שוטר בפתח כל מועדון-
לילה ברחוב הירקון. לא היתד, לגו ברירה,
וסגרנו את המקום, לפחות לפני שהוא
ייהרס לגמרי, כדי שיישארו לנו ולחברים
שלנו זיכרונות נעימים ממנו.״
למרות העצב הרב שבסגירת המקום
אותו הם כה אהבו, לא ריפה הדבר את
רוחם של דוב ופרדריקה. הם החלו מייד
לחשוב על מקום חדש, יפה יותר, גדול
יותר, אלגנטי יותר.
והם מצאו. בית בן שלוש קומות, ברחוב
יפת 45 ביפו, על דרך הים הראשית,
שמאחריו המלון סקוטש האוז.

כל מי שהגיע למיסעדד, זנה בטיפול
אישי של שני טבחים בינלאומיים, שלושה
מלצרים הדורים ושני בעלי־הבית. את
הפאב ניסו להחיות על־ידי זמרים כושיים
שהבאתם לארץ עלתה הון. אולם דבר לא
עזר. חבריה של פרדי, אלה שידעו בזמנו
לשתות כוסיות רבות על חשבונה, אלה
שידעו להתחנן ולהתחנחן למען הזמנות
למסיבות המיוחדות, הסגורות, שאותן היתד,
עורכת בפאב הקודם — נטשו אותה.
פרדי לא היתד, מודאגת כל־כך מהמצב,
אילו ידעה שרק היא ודוב נושאים במעמסה.
אולם העובדה ששלושה מידידיהם הטובים
ביותר, חתמו על ערבות, בסכום בלתי-
מוגבל, להבטחת שכר-הדירה העצום ש היה
על הזוג לשלם מדי־חודש, הדירה
שינה מעיניהם.

__שלושה
שנחלצו לעזרה
111 לושה אלה היו הפיזמונאי חיים
> חפר, העיתונאי ישעיהו (״שייקר,״)

בן־פורת, והאדריכל אלדר שרון.
כשהתפוצצה השבוע הפרשה בבית־ה-
מישפט בתל-אביב, לא היה אדם מודאג
יותר מחיים חפר. חפר קיבל לאחרונה
מידידו, שר־החוץ יגאל אלון, מישרה כציר
לענייני־תרבות בלוס־אנג׳לס. הוא ורעייתו
רותי השלימו כבר את ההכנות לנסיעתם,
שהיתר, צריכה להיערך בעוד חודשים מיס-
פר. רותי חפר, בעלת הגלריה לאמנות
אפריקאית עשר אצבעות, בתל־אביב, עמדה
להעביר את הגלריה שלה ללוס־אנג׳לם
וידיעות אחרונות, העיתון שבו כותב חפר,
הסכים גם הוא לקבל כתבות בחתימתה
מארצות־הברית משום שלהיים כעובד-מדי־גת,
אסור לעסוק בעבודות אחרות, כולל
כתיבה בעיתונים.
נגד חפר, אחד החתומים על הערבות
לפרדי, ביקשו עורני־הדין של בעלי־הבניין
להוציא צו־עיכוב-יציאה-ההארץ, עד
שישלם את מלוא החוב שחייבת פרדי.
גם מצבם של בן־פורת ושרון לא היד,
טוב בהרבה. למרות שבן־פורת נחשב כעי תונאי
מצליח, בידיעות אחרונות, בגלי
צה״ל וברישתות־רדיו בחו״ל, ושרון נחשב
כאחד האדריכלים המצליחים במדינה, לא
קל להם, בעיקר בתקופה זו, לקום ולהוציא
סכום המגיע כמעט ל־ססס 200,לירות.
מיליונרים מפרס

1111ב ד די
השניים טוו חלומות. הקומה הראשונה
תהיה מועדון־לילה אלגנטי ומפואר. הקומה
השנייה תהיה !מיסעור, צרפתית מפוארת,
ואילו את הקומה השלישית ייעדו לפאב,
יורשו של הפאב המקורי שלהם.
אך הם לא הסתפקו בחלומות. הם שכרו
את הבניין בסכום של 9000 לירות לחודש,
צמוד לאינדכס, מבעלי המקום — שהיו גם
בעלי הסקוטש האח — צ׳אולס וג׳ון
קרייזר. הם השקיעו בו את כל חסכונותיהם
וכל אגורה אותה הצליחו ללוות, סכום
שהתקרב לחצי מיליון לירות, ועסקו משך
חודשים רבים בתיצנון וביצוע הפנים של
המקום.
פרדי ודוב אינם רק מארחים למופת,
הם גם אדריכלים מצוייגים בעלי טעם
מעודן. שתי בקומות העליונות, זו של
הפאב וזו של המיסעדה, הפכו לתצוגה
של מקום יפהפה, בעל אווירה הדורה ומעודנת,
אשר די היה בה בלבד כדי להבטיח
שהייה נעימה במקום. שני טבחים שווייציים
הובאו במיוחד לארץ כדי לשמור על כך

שהמיסעדה תגיש את המאכלים המעולים
ביותר, וכל אשד נותר לפרדי ולדוב לעשות
היה להמתין לידידים הרבים שלהם שיחזרו
הביתה, לפאב.
אבל במקום הידידים באה מילחמת יומי
הכיפורים. המילחמה הותירה אחריה, בין
השאר, גם אי־זזשק בקרב המבלים המוכרים
לצאת לבלות, המצב הכלכלי התערער ונוצר
חשש מפגי הוצאת כספים. המילחמה אף
גרמה ׳משבר גדול בתיירות, ואורחיה של
פרדי מקרב התיירים נעלמו עם החברים
הישראלים.
אולם הצמד, אשר פתת את הפאב והמיס-
ערה חודשיים אתרי המילהמה, כשהוא דוחה
בינתיים את פתיחת מועדון־הלילה לתאריך
מאוחר יותר, לא התייאש.
פרדי, שמעולם לא נזקקה למודעת־פיר־סומת
בעיתונות, ניסתה להציל את העסק
שלה על-ידי פירסום. קריאות אס־או־אס
:נשלחו לחברים הטובים, שיבואו להחיות
את המועדון של פרדריקה, למרות שכבר
לא היה במרבד, של תל־אביב אלא ביפו,
המרוחקת יותר.

ן* שראו ב ע לי המקום לאחר הפתי-
₪1תה, כי פרדי מתקשה להפעילו, ובי
המועדון שלה עדיין סובל ממחלות־ילדות,
הבינו את מצבה ולא לחצו עליה בעניין
שכר־הדירה, אולם מישפחת קרייזר מכרה
את הבניין, על תכולתו, כולל פרדי ומוע-
דונה, למישפחה הפרסית העשירה אלק-
ניאן. מאחרי החברה שהגישה נגד פרדי
וידידיה ׳מישפטים השבוע, חיים השקעות
בע״נז, מסתתרת חברתם של האחים אלקני-
אן, שבראשם עומד האח ציון.
מנהלה השכיר של החברה בישראל הוא
איש שירות־ד,ביטחון לשעבר רחביה ורדי.
התבדה בונד, בארץ בתי־מלון, את בורסת
היהלומים החדשה, ומשקיעה כספים רבים
בעיסקי־דלא־ניידי.
לאחר שקנו את הבניין, החליטו אנשי־העסקים
הפרסיים לטפל בגביית החוב
מסרדריקה. השכר החודשי, שהיד, עם חתי מת
החוזה 9000 לירות, צמח יהד עם
האינדכס ל 15,000-לירות לחודש. פרדריקה
התחננה בפני אלקניאן שיקבל ממנה מים-
רעות על החשבון, בסדר גודל של 3000
עד 4000 לירות לחודש, מסרה את הקומה
הראשונה לקבלן־מישנה כדי שיפעיל במ קום
דיסקוטק, בדיוק מאלה השנואים
עליה, כדי שיהיה לה במה לשלם את שכר-
הדירה. אולם אלקניאן סירב להמתין. הוא
דרש את מלוא הסכום שחייבת לו פרדרי־קר״
אשר לפי טענתו מגיע ל־ 189,222 לי רות
— ומייד.

פרדי
לא תיכנע
** ם הגשת ה חגיע ה לתשלום החוב,
מיהרו עורבי-הדין הזהירים של איש־העסקים
הפרסי לנקוט פעולות מישפטיות,
אשר כל אחת מהן היוותה מפ&ר נוסף
בארון־המתים של חיי הלילה של״וזל־אביב,
ושל פרדריקה. הוגשה נגדה תביעה לפינוי

מיידי של המקום, וכאמור גם הצו המבייש
של עיכוב-יציאד-,מהארץ.
נגד חפר הוגשה תביעה על אותו סכום
עצמו, וגם נגדו התבקש השופט להוציא
צדעיכוב-יציאזדמהארץ. עורכי־הדין, תל מידיו
של שד־המישפטים, ידעו לספר לשופט
כי קראו בעיתון שחפר עומד לצאת
בשליחות לאומית ללוס־אנג׳לס, וביקשו
למנוע זאת. בן־פורת ושרון נדרשו גם הם
בכתב־תביעה רישמי, לשלם ביחד — וכל
אחד לחוד — את הסכום העצום.
פרדריקה לא נכנעת בקלות. היא עומדת
לנהל מאבקים מישפטיים בגד אלה המבק שים
לנשלה ממועדונה, לפחות כדי להרוויח
זמן, כדי שתוכל לשלם את החוב. הפרס־ם
אינם מסתירים כלל כי כוונתם, אחרי סילו קה
של פדדריקה, היא לנעול את הבניין
ולהשאירו שומם.
במאבק המישפטי שהחל השבוע ייקבע,
אם ינצחו אילי-ההון הפרסיים וסוללת
עורני־הדין שלהם, או האשד, שנשבעה ל למד
את התל-אביבים כיצד לבלות היטב,
בטעם טוב ובאופן תרבותי. ידידיה של
פרדריקה, אלד, שזנחו אותה ומכים עתה
על חטא, מבטיחים שאם היא תצליח להח זיק
מעמד, הם יחזרו אליה, ופרדי תשוב
להיות פרדי.

יו החצר האחורית

־ 1855

המחיר!

המקום:

לבלוי חו פשהאידיאליתברמהגבוהה ובמחיר הזול ביותר באירופה( .כספי
ההקצבה יספיקו לך לבלות, להנות וגם לקניות).
נופים משגעים מרכזי קניות ובלוי תוססים 1400 ,איים ציוריים 15,000 ,ק־מ חופי ים חלומיים,
מועדוני צלילה ויאכטות. מלונות פאר (לא יקרים) .מועדוני לילה ובתי קזינו.
אתרים הסטוריים, מעיינות מרפא ואנשים שמחים היודעים להכניס אורחים.
פנה אל סוכן הנסיעות שלך. אצלו תמצא מבחר עשיר של תכניות לבודדים ולקבוצות.
*מחיר לטיסות קבוצתיות $60 +עבור פירורי קרקע.
בשתוף פעולה עם

(המשך מעמוד )31
בליישם אותו. הייתי אומר כך: אם כל
איש היה מצליח, לשרש את ההרגלים שלו
ולהשריש במקום את ההסגלים שלו, הרי
זה המירשם הטוב ביותר שאני מכיר. יותר
מזה: הוא שלי.
הייתי רוצה להציע שיטה, שאני טיפחתי
ברמלה. היא פשוטה ולימדתי אותה גם
לכמה אנשים שם. פשוט כדי לראות איך
זה פועל. כי ברמלה לא עשיתי עיסקות,
חוץ מאחת.
יום אחד, זה היה בשנה וד 13 אני חושב,
ואני רצתי מרתון. הייתי רץ כל שבועיים.
עד כמה שידוע לי אני האיש היחיד
בתבל שהיה רץ בתוך כלא. יש שמה חצר
ספורט מלבנית בהיקף של 40 מטר נטו.
100 סיבוב זה ארבעה קילומטר ואלף סי בובים
זה 40 קילומטר. כל שבועיים הייתי
רץ מרתון ויומית הייתי רץ בין 4ל־12
קילומטר. זה אמור בקיץ ובחורף. שם
אין נסיבות מקילות. אני לגבי עצמי אף
לא לקחתי לי נסיבות מקילות. הייתי רץ
בחמסין, בגשם, בשלג וברד. בימים כאלה
המיגרש היה לגמרי שלי
באחד הימים בשנה ה־ ,13 רצתי מרתון
והייתי עייף. אמרתי לעצמי, זה מצב מסו כן.
הגעתי למסקנה שאני סובל כנראה
מתת־תזונה. הלכתי לרופא כדי לקבל דייא־טה.
עמדתי בחור. קודם כל קם רעש, ש אני
בכלל הולך לרופא. הייתי שם 17 שנה
ולא ביקרתי אפילו פעם אחת במירפאה,
לא לקחתי פעם אחת כדור ולא הייתי פעם
אחת חולה. אז מה מוסקה עושה במיר־פאה

היה שם דוקטור אחד. אמרתי לו שאני
רוצה תוספת מזון .״מה יש לך?״ הוא
שאל .״מה זאת אומרת?״ השבתי לו,
״אני לא רוצה שיהיה לי.״ הוא הודיע לי
שלא אקבל. הזכרתי לו שלפני שנים שאל תי
אותו מה הוא עושה כאן. אמרתי לו:
״אז לא ענית לי. היום ענית לי,״ והלכתי.
כשהגעתי למיטבח התברר לי שהוא אי שר
לי — חצי. כי מה אני אמרתי לו? —
״אתה לא באת לרפא פה, אתה באת לגמור
עם אנשים.״ אז הוא אישר לי שקית חלב
ועגבניה ובצל. זה לא הספיק לי.

עיסקה בכלא

ק ר 1יוו

מכון לעדשות מגע

עדשות •

רכות וקשות
חוגרת ההכרח תשלח
לכל דורש. גורדון 31
ת״א, טלפון .238642

חן 1נ11־391
לו־1ו 0ל לחופש יוצא

הנר

מצלמה אצל
״פוטו-ברנד״ קנה!

מבחר מצלמות גדול, אביזרים
ופלשים במבחר מגוון.
מחשבי כיס £ז׳ £7£ \ 1/1׳01
לכל צורך !
צלומי פספורט — בן־רגע !

העתקת מסמכים במקום.

1נו -1בר 3ר
חיפה, וחובהתגיתן 31

למדו במהירות ובחצלחה

את מחפשת אושר בחיים?

קצרנות

כ״מטרימוניאל״ תמצאי את
חחסר לף

באולפן גרג(כר־קמא)

פני עוד חיום ל״מטריטוניאל״.
״טטריטוגיאל״ ,שמאי ,23 ירושלים,
טלפון 02—234334 :

עברית ו/או אנגלית

ת״א: גורדון ,5טל.224532 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״.
קורם חדש ב־.21.5.75

ך• אותו זמן נכנם לרמלד, אחד הסו-
1חדים של חיפה. יום אחד אני בא
למועדון ורואת אותו יושב וכותב שם.
אמרתי לו :״אפשר לשאול אותו שאלה?
אם תיסגור את המחברת, מה אתה יודע?״
הוא ענה לי :״שום דבר.״ וזה היה ה־מיבחן
שלי. אמרתי לעצמי, אם הוא ישיב
בכה, יש על מה לדבר איתו. אמרתי לו:
״בוא נעשה עיסקה. כל מה שאתה רוצה
ללמוד אני אלמד אותך. ואנחנו נלך לפי
תוצאות, לא לפי שעות. תהיה סתום כמה
שתהיה, זאת הבעיה שלי. אני צריך יר קות,
פירות, חלב, הולך?!״ הוא אמר:
״הולך !״
עשינו עסק. זאת היתד, העיסקה היחידה
שעשיתי ברמלה והיא נשארה עד היום
האחרון.
האיש היום רץ ברמלה 16 קילומטר ב יום.
הוא היה בן 40 ושקל 96 קילו. היום
הוא רזה ואין עליו טיפת שומן. ראיתי
אותו כשיצא לחתונה של בתו. הייתי שם.
עבורו אני בן־אדם שנתתי לו את החיים.
פאקט. הוא הצליח.
עד כמה שידוע לי הוא עושה תעודת-
בגרות עכשיו. הבעיה איתו היתד, לא ש הוא
לא יודע — הוא לא יודע איד לדעת.
הוא אף פעם לא ישב בבית־ספר ולמד.
הוא ם לף-מייד-מן, אבל סוחר.
כשעמדתי לצאת הוא הציע לי לנהל את
העסקים שלו בחוץ. לי היו תוכניות משלי.
אבל השתמשתי בהצעה שלו. באתי לווע דה
והם שאלו אותי :״מה תעשה בחוץ?״
היה שם אלוף־מישנה אחד. שאלתי אותו:
״תגיד לי, כמה אתה מרוויח?״ הוא נעלב :
״מה פתאום אתה שואל אותי? אני פה
שואל שאלות?״ הסברתי ליושב־ראש שזה
לא פרובוקטיבי, אני באמת רוצה לדעת.
האיש היה במקרה מרצה. הוא אמר ש הוא
מקבל כאלף וחמש לירות לחודש.
אמרתי לו :״תשמע, הציעו לי ג׳וב ובג׳וב
הזה יש ג׳ובים. אתה עובד שמונה שעות
בשביל . 1500 אני מציע לד אלפיים, ארבע
שעות ליום, אתה תעבוד אצלי וגם תוכל
לפקח עלי. נו, נצא מכאן? שנינו ד!״
אם אומר לכם את שמו של האיש, תת פלאו:
זה היה מאיר פעיל.
ואז הוא התבטא :״הלוואי והיה לי את
הביטחון הפנטאסטי שלך!״ אמרתי לו ב שקט׳
שגם הוא יכול להיות איש בזה,
כמוני, אם הוא מוכן לשלם את המחיר.
העולם הזה 1963

והבידזז

ר בין החליט:

אמרי שפר
כאשר יצא מנכ״ל ״בנק ישראל״ ,אליעזר שפר, בהגנה מוחלטת על נגיד הבנק
משה זנבר, כנגד מסקנות ועדת״שמגר, שאלו עצמם רבים מדוע מתייצב שפר ההגון
והטוב בצורה כה בוטח לימין נגידו, שימיו קצרים.
אולם היו כמה אישים, מעטים אומנם, שלא היו צריכים לשאול את עצמם,
וידעו כי שפר גומל לזנבר טובה כנגד הטובה שעשה לו זה עת התמנה כמנכ״ל ״בנק
ישראל״.
וכיוון שבטובה שעשה הנגיד עסקינן, הרי היא קשורה בדירה — אך הפעם
בדירה של שפר.
שפר עבר לגור בדירה חדשה ברמות אשכול. דירה שהיא למעשה וילה ששיטחה
מתקרב ל״ 130 מטר מרובע. כדי לממן את הקנייה פנה שפר לוועד עובדי ״בנק

ונבר הולך מיידי
סגנו, יגאל אלון,

ראש״הטמשלח יצחק רביו קיים בשבוע שעבר התייעצות עם
ועם שר־המישפטים חיים צדוק. בישיבה דנו השלושה על עתידו של נגיד ״בנק
ישראל״ משה זנבר. שר־המישפטים הביע דיעה חד-משמעית ונחרצת בעד סילוקו
המיידי של זנבר, איים במסקנות אישיות. אלון ניסה להגן על זנבר, לבקש כי יניחו
לו לסיים את הקדנציה (אלון חב תודה לזנבר, שמינה את נאמנו עודד מסר כמפקח-
על־הבנקים) רביו סירב להישמע לעצת אלון, קיבל את דעת צדוק במלואה, הורה כי
מייד לאחר שובו של שר־האוצר יהושע רבינוביץ מארצות־הברית, יוחל בהליכי
סילוקו של זנבר.
אגב, בחוגים בנקאיים כבר מדברים על זנבר כעל יושב־ראש מועצת-המנהלים
של ״בנק לאומי לישראל״ ,תפקיד שהוא למעשה פנוי.

הדוגמה האישית של וד־כ אנקוויון

כיתו של מנפ״ל שפר

חבר-הכנסת ארי אנקוריון הוא יו-
שב־ראש ועדת״הכנסת, ובקי היטב בכל
רזי התשלומים הניתנים לחברי־הכנסת.
ועדת-הכנסת היא הקובעת את שכרם של
חברי-הכנסת ואת הוצאותיהם השונות.
,היא הוועדה הקובעת כי הוצאות האש״ל
והנסיעה של חברי-הכנסת יהיו הכנסתם
העיקרית, יגיעו ל 3000-לירות בקירוב לחודש.

אנקוריון הוא גם עורך״דין, וודאי
מכיר את תקנון מס־ההכנסה, לכן יש לה-

הלוואה חריגה
ישראל״ ,וביקש הלוואה מוגדלת. בדרך־כלל מתירות תקנות הבנק הלוואה של 30
אלף לירות בריבית נמוכה, בתנאי שהדירה מתאימה לקריטריונים שאחד מהם הוא,
גודל הדירה.
והנה, הוועדה לא נעתרה לבקשתו של שפר. ראשית, לא היתה מוכנה לתת
לו הלוואה בסכום העולה על זה שנותנים לאחרים. שנית, שטח הדירה של שפר
היה גדול ממה שמתירות התקנות.
זנבר פתר את בעיית גודל הדירה. הוא החליט פי כיוון שאשתו של שפר
היא קרמיקאית, יש לנכות משטח הדירה שטח מסויים כסטודיו לאשה. עתה דובר
כבר בדירה ששיטחה צנוע, ובסטודיו. הדרך היתה פנויה לפני הנגיד, להורות על
מתן שתי הלוואות: האחת לדירה, השנייה לסטודיו.
כך מימן הנגיד לשפר את הווילה שלו, והכל בא על מקומו בשלום. ועתה
גומל שפר לנגיד טובה תחת טובה.

שיחחז חוץ ־

לו ד 113־ 3

70 מיליון לירות

קניית צינו מ טל

תזכיר סודי שנערך במישרד־התיקשורת
מגלח, כי מטלפונים השייכים למישרדי-
הממשלה בירושלים נעשו, מאז תונהג
החיוג הישיר, שיחות לחוץ־לארץ ב־70
מיליון לירות.
זהו גם סכום השיחות לחוץ־לארץ ש אינו
מאושר, ואיש אינו יודע מי הם
המטלפנים.

הלא ה דו א ר
עיתונאי ישראלי מנוי על שני שבועונים
אמריקניים, ה״ביזנס וויק״ וח־
״פורבס״ .הראשון מגיע ליעדו מדי יום
שני כמו שעון. השני מגיע מדי פעם בפעם,
באיחור של שבועות, כאשר הדוור מביאו
בחבילות־חבילות, הכוללות את כל הפיגורים.
בדיקה
של חותטות-הדואר מראה, כי
שניחם נשלחים מבריסל באותו יום עצמו.
האחד נשלח לכתובת המערכת, השני לכתובת
הפרטית בצפון תל־אביב. ההבדל
בין הכתובות הוא גם ההבדל שנין מסירה
בזמן, לפיגורים.

הבראה ב־ 140ד י ליום
שיא ארצי במחירי הבראה השיג בית״
ההבראה של קיבוץ מעלה־חחמישח, שהודיע
בחוזר למיפעלים כי המחיר למיטה
ליום יהיה העונה 140 לירות ליום !
המחיר שמשלם המעביד כיום הוא כ-
55 לירות ליום.

קונצרן ״כור״ בודק עתה את רכישת
מיפעל ״צינומטל״ ,המייצר צנרת ופרופילים
מאלומיניום. בעלי המיפעל תובעים
עבורו 45 מיליון לירות, ואילו ״כור״ מעריך
את שוויו ב־ 30 מיליון לירות בלבד.
תזכיר פנימי של ״כור״ מגלה, ני לא
כדאי לקנות את חמיפעל במחיר המ בוקש,
שכן ציודו אינו חדיש ויהיה צורך
להשקיע סכומים גדולים בחידושו. אולם
כיוון שהמיפעל הוא למעשה מוביל בתחומו,
והרווח בצנרת אלומיניום לרהיטים
הוא גבוה, כדאי ל״כור״ להקים
מיפעל משלו, בהשקעה עצמית.

כור •ו ותר למושב ־ ץ
על בלו ־ בנד
חטיבת-המזון של ״כור״ לא תרכוש
את מיפעל המרגרינה ״בלו״בנד״ ,השייך
לחברת־הענק ״יונילבר״ הבריטית. הבריטים
דורשים תמורת המיפעל 600 אלף
לירות אנגליות, שתשולמנה בחו״ל. ח-
מיפעל מתחרה במיפעל המרגרינה ״מטע״
של קונצרן ״שמן״ ,השייך ל״נור״.
נראה כי הטיפעל יירכש על־ידי
קונצרן ״עלית״ ,השייך לקבוצת מרק
מושביץ, המתעניין נמיפעל. הידיעה על
התעניינות ״כור״ נמיפעל התפרסמה לראשונה
״בג׳רוזלם פוסט״ ,שעורכו ה כלכלי
הוא בעל מניות גדול בקונצרן
״עלית״.

חודש הוצאות רכב, לפי 1500 קילומטר,
חיינו בין 750ל 1000-לירות להחזקת ה רכב׳
עבור נסיעותיו לצורכי המוסד־לבי-
קורת.
החשבון: בימים שני, שלישי ורביעי
חייב אנקוריון לחיות בכנסת בירושלים —
שהרי על כך הוא מקבל הוצאות־נסיעה
מן הכנסת. הוא מקבל הוצאות־נסיעח
מיוחדות על חיותו יושב-ראש ועדת-
הכנסת, וגם עיסוק זה גוזל ממנו זמן.
חוץ מזה הוא גם עורך״דין בעל מישרד

מפלגת העבודה הישראלית
המוסד

בחשובה נא דהזכיד :

לבקורת

0סי 8 8 /1 5 7י? /

ולבר ור עת יר ות
יושב־ראמ חמוסד

579
כ ״ יסיון חש ל ״ ד

תל־אביב,

14.6.1974

לכבוד
ה ה ׳ הורי בם

חיי , .
הנדון:
הבאתי פכחבך
לבקורח

למוסד שקלו
ההוצאות

יחד עם זאת בענין הקיים

בנדון

מ־וס 3.6.74

בפני

סז כי רוח המוסד

ולבירור עתירות.
בדיון

צמצדססכסוס הק ייס

לעובדי

המוסד

ב מזכירו ת הובהר,
המזכירות את
חברי ולאור

ז ה אף

בשעתו בעת

הנושא והח לי טו

קביעת התקציב
לצמצםככל האפשר

נקבעהמכסת הקיים לעובדי

המזכירותבדעה /שישלעודד את

יזמת

המוסד.

מזכירות הלשכה

הצמצומיס, ובהתאםלזההמזכירותמחליסהלהעמיד את מכסח
ליו״ר

המוסד

ולמזכירהמוסדלכל אחד על 1250ק ״ מבמקום

1500ק ״ םלחודש .

בברכה *

דר #א •

אנקוו/יוץ

המיסמך המגרה
המבקר מאשר לעצמו
ניח כי בדק היטב את החוקים, שכן מזה
זמן רב הוא מקבל הוצאות-רכב גם מן
הכנסת וגם ממיפלגת-העבודה.
באומרנו מיפלגת־העבודה, נקטנו מושג
רחב, שכן אנקוריון מקבל הוצאות־רכב כ־יושב״ראש
המוסד״לביקורת של מיפלגת-
העבודה.
רק בימים אלה הוא פירסם את הדין-
וחשבון של המוסד-לביקורת, בו מתח
ביקורת חריפה על חריגות מנוהלים של
חברי ועובדי המרכז. הוא נזף קשות בדובר
מיפלגת העבודה לשעבר, יורם פרי,
על שהזמין עיתונאים לארוחות — דבר
הפוגע במוסר הסוציאליסטי של ארי
אנקוריון. והנה, אותו אנקוריון עצמו
קיבל, כיושב-ראש חמוסד-לביקורת, מדי

וצריך לשבת יום אחד בשבוע במישרדו.
ובכן, מתי הוא עורך את הנסיעות
עבור המוסד־לביקורת, אלו שעבורן הוא
מקבל כ 1000-לירות לחודש 1
נראה כי התשלומים הללו, שהוא משלם
לעצמו, עוררו תרעומת גם במיפלגת-
העבודה. המיכתב המצולם כאן מחווה
הוכחה להפכפכותו של אנקוריון: כדי לשמש
דוגמה לקימוצים, הוא מקצץ לעצמו
מיכסת קילומטראז׳ של 1250ק״מ
לחודש, במקום 1500 קילומטר. ואחרי זה
הוא מפרסם את חדינים־וחשבונות של
המוסד לביקורת.
כמאמר חז״ל :״אל תיזהר מן הפרושים,
ולא מן הצדוקים, אלא מן הצבועים

למדבביתו
בהתכתבו
טלוויזיה צליש

המכזניס הבריט״ס -המוסד
הותיק והמנוסה בארץ להק־נ״ת
השכלה ככתב מציע לך
ללמוד בביתך את המקצו—

עות הבאים בשיטות שנוסו י כי ט טז טל __ י
בהצלחה בארץ ובחו״ל.

הלימודים הם תחת פיקוח
אנג לי תוש פו תאח רו ת
ובהדרכת צוות מורים ומפקחים
שהם מטובי כוחות ההו.
1אנגלית למתחילים
. 2אנגלית למתקדמים
ראה בארץ.
נ. אנגלית כולל
בגרו ת תווקד מו ת

ל ר שו ת הל 1מ ד -ם נ קוו לן
י ע ״ דייוע צי ם ל עז ר ה
אי שי תגסנ׳ פיהמ כו ני ם
ה ב רינזיי ס

! .הכנת לבחינות בגרות
.2הכנת לבחינות מוקדמות

, 1הנה׳ח
למתחילים ,
אלקטרוניקה
.2קורס כללי
ורדיו מעשי
בהנזו־ח ן,ח ש(כולל
מעבדת ללימוד
בונאות למחקר־מים
4הנת׳ח
,בניית מכשיר אזעקה
סוגר .5הנה־ח
ומכשיר דדיו)
סוג 4 2חנה־חסוגג
ן. קורס יסודי
.7מנחלי חשבונות באלקטרוניקה מדופלמים .8ראית
חשבון?.תמחיר
> .קורס יסודי
.10 ארגון וניהול עסקים
בטלויזיח
!!.קורספונדנעיח
מסחרית בעברית
. 12 פקידות ומזכירות
כללית ן . 1מסחר פיננסי
,14 תורת תכלכלה
והמשק

4אנגלית למשתלמים
. 5אנגלית לבחינות בגרות
.6אנגלית בתקליט
.7קורספונדנציה מסחרית באנגלית
.8צרפתית למתחילים
.9ערבית מדוברת
. 10 ערבית ספרותית!!
.גרמנית למתחילים
. 12 עברית ־ שיפור הסגנון
( . 1עברית־ שיפור הלשון
וההבעה
. 14 כתיב עברי
ן . 1עברית למתחילים
. 16 עברית למתקדמים
. 17 עברית למשתלמים

.1שרטוט טכני־בנין
ומכונות
.2טכנאות מכונות
> .טכנאות דדיו
4טכנאית בנין
ן. טכנאות
חשמל
.6חשמלאי
מוסמך

ל ר שו ת
ה לו מ די ם
ב קו ר ס
יעמדויוע צי ם
ל עז ר ה אי שי ת
ב ס ני פי
ה מ כו ני םהבריט יי ם

איזהו הבוגד
במה עוד לא האשימו, בבניין הטל וויזיה,
בכנסת ובוועדותיח ומעל גבי העיתונות,
את כתב יזמן השבוע עמירס
ניר, האחראי על הכתבה שתיארה את
הבית ברחוב חברון ,62 בו נערך פיצוץ
לפני שבועיים.
טענו כלפיו שהוא בוגד, עוכר־ישראל,
מסית ומדיח, ועוד כל מיני כינויים ששום
מרגל לא היה מתבייש בחם.
נגד מין נגד אחד הכתבים הטובים ש עבדו
אי־פעם בטלוויזיה, החסרה כל־כך
כתבים טובים, אשר למרות הצלחתו בה
ולמרות שהוא נכה, נעדר עין אחת, התגייס
לפני חודשים מיספר, על־פי בקשתו
האישית של מפקד גייסות השיריון, אלוף
משה (״מוסא״) פלד, חזרה לצה״ל.
ניר עזב קריירה מבטיחה, את הנוחיות
של הבית בעיר, ועבר לחיים של גריז
וחול, כשמשימתו הראשונה בצה״ל היא
הקורס המפדך של מפקדי־טנקים. כש מגיע
ניר לחופשות בירושלים, שמחה
הטלוויזיה להטיל י עליו לצאת לשטח ולצ לם
כתבות — ללא תשלום ועל חשבון
חופשתו הקצרת.
ומדוע קמה הצעקה ז כי ניר הצליח
לתאר, ללא כחל־ושרק, את התנהגותם ה

1הכנת לטכניון
במתמטיקה
.2הכנה לטכניון ן
בפיזיקה
ן. הכנה לאוניברסיטה באנגלית.

הישראלית־ערבית. בהשבוע — יומן אירועים.
נחמיאם
הזא כתב מוסמך וסימפאטי כאשר
הוא עוסק בדיווח מאורעות עובדתיים,
אך הופך תועמלן פרימיטיבי כאשר
ניתן לו להשמיע את דיעותיו באיצטלה
של פרשנות. הוא נעול ללא תקנה על
האמונה הכפייתית שכל הערבים רוצים
להרוס את מדינת ישראל ולהשליך את
תושביה לים, ומביא לשם כך פרשנים
פשטניים כמוהו, מצטט מובאות מסורסות
הקרועות מן ההקשר ומשתמש בשאר אמ צעים
של שטיפת־מוה מן הדרגה הנמוכה
ביותר, מן הסוג המקובל בכלי־תיקשורת
ערביים מסויימים,
שערורייה היא שהעורכים האחראיים
דוחקים הצידה פרשנים מומחים ובעלי-
רמה, כמו שימעון שמיר אמנון
קפליוק ואחרים, ומוסרים את המכשיר
בידי עובד מוגבל כזה. הם תורמים בכך
תרומה מסוכנת מאידכמוד. להרעלת בארות
השלום.

מאחרי המסך
רביו נוסע ובן־*ע 1חוזר
דווקא כאשר צריך באירופה כתב לטלוויזיה,
בעת שנשיא ארצזת־הברית
ג׳ראלד פורד ייפגש עם נשיא מצריים
אנואר אל־סאדאת ועם ראש ממשלת
ישראל יצחק רכין, דווקא באותה עת
החליט הכתב הקבוע של הטלוויזיה רון
(״רוני״) כ״ישי לחזור לארץ כדי לשרת
40 יום במילואים יחד עם יחידתו הקבו עה.
בן־ישי חוזר ארצה על חשבונו ה פרטי.
אולם את החלל הריק באירופה
צריך היה למלא.
פורום החדשות של הרשות החליט לש לוח
לאירופה לאותה תקופה את הכתב
המדיני של הטלוויזיה שמעון מסדר,
בראש צוות מלא.

כתבי שקמים לפג ה
. 1גרפיקה
שימזשית
.2ציוד

בוגרים
37 שנות נסיון[

משרדי ייעוץ והרשמה:
•חל־אגזיב: הסדור לייעוץ מקצועי
שדי רוטשילד טל 634162 .

קורמים

!לבחירתו

. 1עיתונאות
ויחסי ציבור
.2פסיכולוגיה
ג. מורים
מוסמכים

רשות השידור עומדת לפנות לשני
כתבי העיתונות הישראלית הנמצאים ב וושינגטון,
דן מרגלית וניסים קיוויתי,
כדי להגיע להסדר בדבר מישלוח
כתבות לרדיו ולטלוויזיה, לאחר שאת
וושינגטון יעזוב כתב הרשות יעקב

•חיפה: נורדאו 30 טל 667040 .
•ירו שלים: ההסתדרות 22 טל 224769 .
שעות הרשמה; 8.00־ >0ץ 20 ללא הפסקה

אחימאיר.

לחיילים מ שו חרר ם ע״פ ה חו ק -לי מודי ם חינם.

כתב ניר•
צל״ש

מבישה של המוסדות כלפי דיירי הבית
שנפגע בידי הפידאיון. הוא הצליח לתאר
באופן ריאלי מדי את סיבלם, לעומת אי־האיכפתיות
-של השילטונזת.
זכותם של העיתונאים הצרחניים לכתוב
את אשר הם רוצים — הבעייה היא בינם
לבין קוראיהם. זכותם של חברי הכנסת

יוסף תמיר, גאודה כהן ושושנה

ארכלי־אלמוזליט־ להציג עצמם ב כסילים
— לפעמים נדמה כי לשם כך הם
נבחרו.
אולם מרגיזה במייוחד תגובתם של
שלושת הבוסים של ניר: מנכ״ל רשות
השידור יצחק ליבני, מנהל הטלוויזיה
ארנון צוקרמן ומנהל מחלקת־החדשזת
דן שילון. נדמה היד. כי לאחר הזעקה
שקמה הם יוכיחו קולגיאליות הן לכתב־המתנדב
שלהם והן לאמת, וייצאו להגנ תו.
תחת זאת הם פירסמו התנצלות, וטענו
כי ״לא הספקנו לראות את הכתבה לפני
שהיא שודרה.״ ואולי המרגיזה מכל היתד.
תגובתו של דן שילון, בישיבת פורום-
חדשות, שדנה בעניין זה, ואשר אמר על
ניר :״המרגיז ביותר הוא שהכתב ש עשה
זאת, עדיין חושב שהוא צודק,״
• צל״ש מקרב לב לעמירם ניר.

מרעיל הבארות
6ציון־לגנאי חמור לכל מי שאחראי
לכך ששוב ניתן לוויקטור נחמיאם להפוך
את המסך הקטן למכשיר של שינאה
ושטיפת־מוח, בסרט על מילחמת־ההסברה
* עם השר־לשעבר אהרון יריב.

אומנם הרשות שולחת במקום אחימאיר
לוושינגטון נציג אחר, את אלי ניסן,
אולם גם למנהלי־החדשות ברדיו וגם
לעמיתיהם בטלוויזיה ברור כי ניסן ימעט
לשלוח כתבות או, כפי שאמר אחד מהם:
״מי -שלא יכול לקום לפני 11 בבוקר,
לא יכול להיות עיתונאי.״

פרסים לחוסר תקלות
הצעה חדשה של מהנדס רשות השידור
שלמה נל, עומדת לעלות בפני הוועד
המנהל של רשות השידור. לאור התקלות
הרבות המתרחשות בעיקר בטלוויזיה,
מציע גל לערוך תחרות בין עובדי ההנדסה,
תחת הכותרת ״אפס תקלות בשידור.״
להצעת גל, שהוגשה בכתב, תיתן רשות
השידור פרסים כספיים לטכנאים אתור
בשידורים שלהם לא תתרחשנה תקלות.

הקיבוצניק והטלוויזיה
התמונה של מקלט־הטלוויזיה בחדר־התרבות
שבקיבוץ, אשר סביבו מתכנסים
מרבית חברי הקיבוץ׳ נעלמה כבר מזמן
מהווי הקיבוצים בארץ.
בסקר תפוצת הטלוויזיה בקיבוצים, שנערך
על־ידי הרשות להשכלה וחקר שליד
ברית התנועה הקיבוצית, מסתבר כי יש
הרבה מאד מקלטי־טלוויזיה בקיבוצים.
הסקר מעלה כי בקיבוצי הקיבוץ המאוחד
יש מקלט־טלוויזיה אחד על כל
3.02 חברים. כימעט אותו מיפפר מקלטים
יש בקיבוצי איחוד הקבוצות והקיבוצים,
3.03 חברים על כל מקלט, ואילו קיבוצי
השומר הצעיר צנועים הרבה יותר. שם
יש 6.14 חברים על כל מקלט־טלוויזיה.
הקיבוץ הדתי בוחל בתמונה הנעה. על
כל מקלט בקיבוץ הדתי יש 13.5חברים.

השפעה על עדים
1־ 400 הלירות
המחלקה הערבית שוב רותחת ותוססת
סביב אינטריגות אישיות, מישפטים בבית־העולם
הזה 1968

הדין המישמעתי של הרשות, מכתבי־חש-
מצה, ברוגזים ותלונות.
בבית־הדין המישמעתי של הרשות מתבררת
עתה תלונתו של מנהל מחלקת־החדשות
בטלוויזיה בערבית, יוסף סר
אל, כנגד אחד מעובדי הטלוויזיה, עזרא
יחזקאל. כשהבחין בר־אל כי ברשימת
עדי־ההגנד, של יחזקאל מופיע גם המפיק
ואיש־הטלוויזיה הוותיק יעקב למדן,
הוא קרא לו, לדברי למדן, וביקש ממנו
לשנות את עדותו.
כשהגיע סיפור זה לאוזני עורך־הדין של
יחזקאל, יחזקאל בנש, הוא החתים את
למדן על הצהרה־בשבועה, שבה גולל למדן
את סיפור הניסיון להשפיע על עדותו.
את ההצהרה הביא בנש בפני בית־הדין
המישמעתי, כשהוא מאיים גם לתבוע את
בר־אל בפלילים באשמת ניסיון להשפיע
על עדים.
כתגובה שלח בר־אל מיכתב למנהל ה תוכניות
בערבית, סלים פתאל, כנגד
למדן ואשתו. לדברי בר־אל הוא קיבל
חשבון מתמר למדן, אשתו של המפיק,
עבור תרגום ראיון שנערך עם שר־המיש־טרה
שלמה הילל ביום־העצמאות ה אחרון.
תמר למדן, אשר תירגמה כבר
פעמים רבות לטלוויזיה הישראלית, דרשה
400 לירות עמר עבודתה, ובר־אל סירב
לאשר את החשבון וטען כי הוא רואה
טעם־לפגם בעובדה שבעל ואשתו מועס קים
על־ידי אותה רשות.
נראה כי עם פרשת ההשפעה על עדים
ו־ 400 הלירות, עדיין לא הסתיימו פרשיות
המחלקה הערבית, וצפויות שם שערוריות
נוספות רבות.

איד לרזות בטלוויזיה
אסתר סופר, אחת המפיקות המוצ לחות
בטלוויזיה, זכתה לכותרות במדורי-
הרכילות בעיתונים, אחרי שהצליחה להו ריד
למעלה מ־ 20 קילוגרמים ממישקלה
תוך שבועות ספורים.
עתה הולכים בדרכה של סופר עובדים
רבים ברשות, ביניהם מנהל התוכניות בעברית
יצחק (״צחי״) שמעוני -שהוריד
כבר למעלה מ־ 10 קילוגרמים ממשקלו
ונראה צעיר ב־ 10 שנים — ומנכ״ל הר שות
יצחק ליכני, הטוען שהוריד כבר
5קילוגרמים.
אולם אסתר החליטה להציל עוד נפשות
רבות בישראל מבעיית עודף השומן, והיא
עומדת להוציא־לאור ספר שבו תביא דר כים
ושיטות חדשות, קלות ומהפכניות, ל הורדה
במישקל.

ת1בדת חבושה ליהורם גאו!
אליל בנות־העשרה מלפני מיספר שנים,
הזמר יהורם גאון, עומד להגיש ׳תוכנית
דדחודשית בטלוויזיה. גאון יארח בתוכ ניתו
זמרים, שחקנים, בדרנים, רקדנים
ממיטב אמני הבמה הקלה בישראל. כמוכן
יגיש גאון מדי תוכנית שירים משל
עצמו. עדיין לא נקבע פתי יתחילו לצלם
את תוכניות גאון, אולם הנהלת הטלוויזיה
מבטיחה כי הדבר יקרה עוד השגה.

מיזדח• משחק בברוגז
אחד האנשים החשובים ביותר ברשות
השידור, ניסים מזרחי, שרוי עתד ב־סיכסוך
חמור עם מנהל הטלוויזיה ארנון
צוק דמן, ועם יושב־ראש הוועד־המנהל

5 6 ^1הנ ח ה
בטיולי תל מידי ם
ברכבתי שראל
מידע זה מיועד לר, המורה, מדריד הספורט
והגדניע או מנהל בית ספר.
רכבת ישראל שמחה.להציע לר ולתלמידיר
שרות חדש:
טיולי קבוצות תלמידים ברכבת, במסלולים
קבועים ובהנחה מיוחדת של י >/ס . 50
רכבת ישראל בשתוף משרד החניר ואנשי
החברה להגנת הטבע תכננו 10 מסלולי טיולים
מרתקים ברחבי הארץ. המסלולים מתאימים
לתלמידים בגילים שונים והם כוללים נסיעה
ברכבת, סיור רגלי באתרים שונים וחזרה
ברכבת.האתרים שנבחרו הינם בעלי ערך
היסטורי, חינוכי או גיאוגרפי והסיור בהם
מעניין ומאלף.

מפיק למדן
האשה שותפה
הסרט שצריך היה לצאת למסע־כיבו־שים
בחו״ל, ולייצג בה את עם ישראל,
התגלה לאחר תום ההפקה כשואה ממש,
וספק רב אם יתנו לו לצאת מגבולות
המדינה.
לא ברור אם הכוונה היתה לשלוח את
ח׳ באלול לתחרות לפרס איטליה שתיערך
בספטמבר הקרוב, אולם כבר ברור ש ישלחו
סרט אחר לתחרות יוקרתית זו.
הסרט שיישלח הוא סרטון בן 15 דקות,
ובו הופעת־בלט של שני רקדנים, יאיר
ורדי ואסתר נדלר. את הרקדנים ביים
הכוריאוגרף משה אפרתי, ואילו ההפ קה
היתד. של צכי גורן.
מפיק הסרט נשבע כי רמתו מעולה,
אולם האמת היא שהוא לא היה צריך להתחרות
הרבה בח׳ באלול המפורסם.

שעות היציאה והשיבה מותאמות ללוח הזמנים
של הרכבת. נלקחו בחשבון משך הביקור,
הפסקות, מנוחה וכר.
חשוב ביותר: הרכבת חינה אמצעי התחבורה
הבטוח ביותר. תלמידיך יסעו ללא סכנת
תאונות, ללא כבישים משובשים וללא נהיגה
מסוכנת.

על הגל
שמירה אימבר חזזו־ח

הקריינית המורחקת שטירה אימכר,
הוחזרה בדלת האחורית לשידורי־ישראל,
ותשוב להגיש תוכניות מוקלטות וחיות.
כזכור, פוטרה שמירה לפני חודשים
מיספר, על־ידי מי שהיה מנהל־הרדיו,
כמצה חו כ ס, בעיקבות מה שניראה
לחובב כגסויזת וחוסר־טעם בשידור חי
שאותו הגישה. רק אחרי זעקה גדולה ש קמה,
בוטלו פיטוריה של אימבר. אולם
נאסר עליה להעביר שידורים חיים והותר
לה רק להקליט תוכניות.
שמירה טענה :״התענוג הכי גדול שלי
זה תוכניות חיות,״ ונסעה למיספר חודשים
לנביעות, כדי להתרחק מהרדיו• רק
אחרי שהבטיח לה מנכ״ל הרשות יצחק
ליבני להחזיר אותה לשידורים החיים
היא הסכימה לנטוש את הביטניקים של
נביעות וחזרה לירושלים.

גם אתה תובל ל היו ת 1!7סם!

ורטר איתן.

תפקידו של מיזרחי ברשות מעולם לא
היה מוגדר, אולם הוא ידוע כעובד שידו
בכל ויד כל בו. התפקידים האהובים עליו
היו ללוות את האמנים האורחים של רשות
השידור ולהכניס לאולפן את הנעלמים
בתוכנית חיים שכאלה.
עתה, עם התחלת התוכנית החדשה מחפשים
את המטמון, ביקש מיזרחי להיות שו תף
לה, בעזרה בכיוון האורחים שיגיעו ל אולפן.
יצחק שמעוני סירב, בטענו כי
מיזרחי כבר זקן מדי לתפקיד זה. מיזרחי
מיהר להתלונן אצל צוקרמן ואיתן. מהיום
שעובד מיזרחי ברשות השידור לא סירבו
לו, וסירובם של השניים לכפות דעתם
על שמעוני גרם למשבר חמור בין שני
המוסדות: ניסים מיזרחי ורשות-השידור.

׳שדאיר חדקוד בפרס איטג״ה
הבדיחה האחרונה בטלוויזיה אומרת כי
הכישלון הגדול ביותר של הטלוויזיה הישראלית,
סירטו של סלאבה צוקרמן,
ח׳ באלול( ,העולם הזה ,)1967 ישודר ב שידור
חוזר — בתישעה באב.
העולם הזה 1968

קריינית אימכר
חזרה

^מערת הקס מי ם
סוכנות בלעדית ׳לישרא׳ל

* מכירה נם בסיטונות-טל 642241 .־04
^ חיפה.חדהחלוץ .67 פסג׳הולנוע רוו

בוגר• תיכון
ההרשמה לסגוינרים
לשנת הלימודים תשל״ו

מתקרבת לסיומה
פרטים בכל המוסדות

המצרי יבדו דהתקדסי
(המשך מעמוד )9
הארטילריה הבינונית והכבדה, ושל מערך
הנ״מ ״הכבד / ,על טיליו והתותחים המת־נייעים
המחפים עליהם, עבר את התעלה.
לצודד אבטחת חריגת כוחותיהם ממיזרח
לקרהגבעות היו המצרים מחוייבים לקדם
את המערבים הללו מעבר לתעלה ואל תוך
סיני. אבל בלימת ההתקדמות חסכה מהם
צורך זה, כי גם מעמדותיהם באפריקה יכלו
לחפות באמצעים ארוכי־הטווח על הנקניק
המצרי הצר במזרח התעלה.

הקומנדו חד־סיטרי
ך* וחדת הקומנדו, שפעלו בעורף כו־
^ חותינו — רובם הונחתו במסוקים וחל קם
ובצפון גם הסתננו — נועדו ליצור הלם,
לשבש את תנועת התגבורות וגם לתקוף
דרגים עורפיים ומיפקדות.

אמנם אין לומר שהמצרים הקריבו
ככוונה את הקומנדו. אכל
מיכצעיהם תוכננו לכיוון אחד ולא
הופרעו כשאלת חילוץ האנשים.
כוח נוסף שנועד, ככל הנראה, גם הוא
לשימוש חד־פעמי בפעולה חד־סיטרית היה
חטיבת הנחתים של האגמים המרים. זי
חצתה, רכובה על נגמ״שיה וטנקי פ״ט־76
הקלים שלה, את האגמים בצוואר־החיבור
הצר שלהם, מול ביברית, כשמגמתה לעקוף
בל כוח צה״ל שיימצא מולה, לנוע במהירות
לכיוון המיצרים ויחד עם הקומנדו,
שהיה אמור לנחות בהם, לעכב כל תגבורת,
שתבקש לנוע דרכם לגיזרה הדרומית.

מאמץ זה נכשל והחטיבה הושמדה.

איך
תדע אם זכית בלוטו?
שלושה ניחושים נכונים כבר מכניסים אותך לרשימת הזוכים בהגרלת הלוטו של מפעל הפיס.
כל ניחוש נוסף מעלה את גובה זכיתך, העשויה להגיע, בפרס הראשון המצטבר— עד 500,000 לי״י.
השווה את הניחושים שלך עם תוצאות ההגרלה,אותן תוכל לדעת באחת מהצורות הבאות:

ברדיו ביום ג /אחרי חדשות השעה .13.00

בטלפון ביום ג /משעה ,13.00 בטל<03*257246 .

אין להביו מצורת הפעלת הקומנדו והנח תים
שאמנם המצרים לא היו רגישים כלל
לאבידות. נחפור הוא: זהירותם המופלגת
— עד כדי הגזמה — של סאדאת ואיסמעיל,
מצעדים נועזים־כלשהם, נבעה מהקפדה
עיקבית ומירבית על שמירת עקרון ״שי מור
הכוח״ .אד בניגוד לתפיסות היהודיות
והמערביות המקובלות עלינו, לא היססו
כלל להקריב חלק קטדביחס של הכוה
הכללי, כדי לסייע את שמירת דובו, העסוק
בביצוע המאמץ האיסטרטגי העיקרי. אינני
בקי דיי במנטליות המצרית, אולם דומני
שניתן לומר, כי המצרים תפסו ויישמו
את עקרון ״שימור הכוח״ במושגים של
״גושים״ ולא מתוך התחשבות בפרט כפרט.
או בהחשבתו כבעל רך רב כשלעצמו.
מובן כי במציאות לא התנהלו הדברים
בצורה ה״מרובעת״ שהיתוותה הסכימה המ תוכננת
(אם כי היו ,,מרובעים״ באורח
קיצוני, ככל שניתן לערוך השוואות מן
ההיסטוריה הצבאית) .אש הארטילריה ה מצרית
כיסתה כבר מן ההתחלה אזורים
נרחבים הרבה יותר מראשי הגשר עצמם
וגם אש חיילי החי״ר המצריים הרחיבה את
שליטתם המעשית אל מעבר לתחומים שנז כרו•
כוחות בגדלים שונים נעו, סיירו וערכו
מארבים והתקפות לכל אורך החזית. רוב
המעוזים הותקפו, בעוצמה שונה — באש
בלבד או גם בהסתערות — כבר בתחילה,
הגם שכיבושם ממש תוכנן לחלקו הראשון
של השלב הראשון! דחיינו, ליל .6/7
ראוי לציין כי חיל־האוויר המצרי היטיב
מאד לשמור על עצמו ולא הופעל באורח
נמרץ ומתמיד. תרומה זו של חיל-האוויר
הישראלי, שרק פחדו מנע את חופש־הפעו־לה
של ׳יריבו המצרי מיל סיני, היתה בעצ מה
בעלת חשיבות מכרעת, כי תקיפות-
אוויר מאסיביות של המצרים היה בכוחן
לשבש מהלכי עוצבותינו בסיני.

ככדלה, היתה התוכנית המצרית
נעדרת מעוף ודימיון צבאיים, והסתמכה
כאורח מגושם על הכמות
ועל לחימת-הגנה של המוני רגלים
עיקשים ומצויירים היטב — כאמצעים
ובמיוחד כאימון וביכולת•
עמידה נפשית — ללחימה כטנ־קיט.
הסתמכות
זו על הרגלי ועל מה שבכוחו
לשאת על גבו לא נבעה, כאמור, מכוח אלא
מחולשה. הדבר נעשה מחוסר־ברירה, והיה
כרוך בסיכונים עצומים (למצרים) .כל
עיכוב משמעותי שהיה צה״ל מצליח לגרום,
במהלך זרימת אמצעי הסיוע, הרכב, הטנקים
והאספקה, היה עשוי להיות פאטאלי
לגבי החי״ר, שצלח ראשון ומשך היממה
הראשונה חי בעיקר ״על דבשתו״ (וגם
היה מוגבל מאד בהוצאת תחמושת).

הכל היה תלוי בכך, שצה״ל יפעל
כדיוק באורח שקבעו לו המצרים:
ובעיקר, שהטיבות הטנקים
יתפוררו מייד להמון יחידות, שינועו
בפיזור אל המעוזים וקו המים
(המשך בעמוד )42
דנעולם הזה 1968

מיכתכים דפירסום במדור זה יש
להפנות לפי הכתובת: מכתבים
לציפי ,״העולם הזה״ ,ת. ד136 .
תל־אביב. מיכתבים לאלח שמב־תכיהם
התפרסמו יש לשלוח במעטפה
כפולה. המעטפה החיצונית
תישא את הכתובת הנ״ל, ואילו
על המעטפה הפנימית, שתהיה
מכויילת ככול של 35 אגורות,
יש לרשום את מיספרו הסידורי
של המיכתב אליו היא מופנית.

טובת מראה ונפש
( )1/68 הפסיד קאריירה של פירסומאי,
אם הוא עדיין אינו כזה. לא רק שהוא
מוסר את פרטיו האישיים: בן ,18.5גובה
1.80ס״מ, עיניים כחולות ושיער חום־
שחור, הוא גם צירף סיסמת־פירסומת ה מעידה
על טיב המוצר :״נסי ולא תתאכזבי.״
ואם את באמת לא רוצה להתאכ זב׳
את חייבת להיות בת ,16—18 יפת-
מראה וטובת־נפש, כהגדרת הבחור. תודי
שהוא צנוע׳ אם אינו תובע שתהיי גם
בת לאבא עשיר•

תני טרמפ לחייל!
חייל משועמם בן 21 הוא ( )2/68 דד
״אוהב טיולים, הצגות טובות וחובב צי לום.״
אם את מוכנה להיות האובייקט
שלו ולוודא לאיזו רמה הוא כבר הגיע,
בצילום כמובן, ואם מלאו לך כבר 18
שנים ולא ראית עוד את שנת ה־ 21 שלך,
את יכולה לכתוב לו ״על כל נושא שבעולם.״
מילבד תשובה ממנו ואולי גם
כמה פורטרטים, תקבלי גם שי, ממוצרי
האיפור והיופי של חברת הדס, במיסגרת
המיבצע שלי ״תני טרמם — כתוב —
לחייל !״

העיקר — אישיות
אם לא איכפת לך שהוא ג׳ינג׳י, קצת,
ושהוא יושב בגולה, את רשאית להפנות
את המיכתב שאת רוצה לכתוב ל(.)3/68
הוא מתגורר באנטוורפן, בלגיה, וכל מר
שיש לו לעשות בזמנו החופשי זה לעסוק
בהקלטות על מכשירי־ההקלטה שלו,
לבשל, לקרוא ספרים, לכתוב מיכתבים
ולארח, בזמן שהוא לא עסוק בטיולים

מיכתב פרס

ל״ארצות לא שיגרתיות״ כמו איסלאנד,
אירלנד ורומניה. מומלץ• מי יו ד עי! אולי
אחרי שיקרא את מיכתבך יתחשק לו
לבשל ולארח דווקא אותך. הוא בן ,35
ומבטיח להשיב לבל מיכתב שישלחו לו
״ללא הבדל גיל, מין, ונושא ההתכתבות.
העיקר היא האישיות שמאחרי הכותבים.״

מיעוט נרדף
אני מוכרחה להודות שהיו לי הרבה
לבטים, לפני שהחלטתי לפרסם את מיב*
תבם של 4/68 זאת הנשמה הפוריטאנית
שלי. אבל מאחר שמדור זה לא נועד
להיות מדור שידוכים דווקא, והוא קודם
כל חומר־קריאה, אני מרגישה שכדאי לכם
לקרוא, אפילו אם לא תכתבו אליהם.
קחו נשימה ותתחילו :״אנו שני גברים
ואשה, המוצאים את סיפוקם המיני בדרך
סאדו־מאזוכיסטית, וזוהי דרך המוקצית
מחמת־מיאוס אצל רובו הגדול של הציבור.
אנו מצטיירים, כנראה, כאנשים מוזרים,
בעלי עין שלישית, שיש להיזהר מלהתקרב
אליהם — וחבל. כיוון שלמעשה אין
כל הבדל בינינו לבין ה,נורמלים.׳ אנו
בעלי־מישפחות, עובדים כרגיל, בעלי חוג
חברים רחב, ומבלים במו כל, עמך.׳
״יתרה מזאת, אנחנו די אינטליגנטיים,
ממלאים תפקידים נכבדים למדי בעבודה,
ובעלי שיטחי־התעניינות נרחבים מאוד.
אך להבדיל מאירופה, שם יש מועדונים
מייוחדים לשכמונו, ויש סיפרות מיוחדת
הדנה בנושא זה, הרי בארצנו הקטנטונת

תמונה מחיי נשואין
חיים קשים יש לו, ל־( )5/6$ולכן
״חחלטתי לכתוב לן, למרות שאינני
מסוג המאכלס את מדורך. לא
חסר לי דבר• יש לי הכל: מישרה
טובה ומכניסה, מעמד חברתי, דירה
מרווחת, מכונית פרטית וגם — מה
שיפתיעך ודאי — אשה מסורה וילדים
מוצלחים. שלא תהיינה אי״הב-
נות. אינני מחפש דרך לבגוד בה. אני
מעריץ אותה ומעריך את תכונותיה.״
אז מה הבעייה 1או ! ״אני חושב
שזה קרה לי אחרי שראיתי את
ליב אולמן בתמונות מחיי־נישואין של
אינגמר ברגמן. הסרט הזה כנראה
עשה לי משהו. פתאום חשתי שחסר
לי משהו בחיי המרובעים והממוסדים.
לא מאהבת, אולי מפני שאני
מפחד לשבור את ההרמוניה של חיי
משפחתי. איזו התרגשות, התפעמות,
שתעורר בי את הצד הרומנטי שבי,
הרדום מזה שנים רבות. ייתכן שזו
דרך טובה לעשות זאת בהתכתבות,
תוך ידיעה מראש שאין כל סיכוי
שנתראה או ניפגש אי״פעם. שזה
יהיה, פשוט, מעין מישחק ב,נדמה
לי׳ .אני בן ,43 חושב את עצמי למשכיל,
מעורה במה שמתרחש בארץ.
זאת שתסתכן ותכתוב אלי אינה חייבת
אפילו לזהות את עצמה. היא
יכולה להישאר ערטילאית לתמיד, העיקר
שמכתביה יהיו רומנטיים ויעוררו
גם בי את התחושה הזאת.״
אם זה יקרה לו, אני מאמינה, זה
אולי עוד יציל את חיי הנישואין
שלו. אתפלא אם יימצאו כאלה שיהיו
מוכנות להתנדב בשביל אשח אחרת.
את פרס השבוע החלטתי להעניק לו
— ולאשתו — אולי זה יעזור להם
למצוא את הדרך אל הרומנטיקה.

שי השבוע של חברת הדם — חבילת
מוצרי תמרוקים לאשה ולגבר, ניתן השבוע,
ויינתן בכל שבוע — לפנייה ש תתפרסם
במיסגרת ״מיכתב־פרס.״

העולם הזה 1968

תפוז מינא1י נ״ההנליה

אני צעיר בן ,14 תלמיד בגימנסיה העברית הרצליה בתל־אביב. הייתי תלמיד
כישרוני ביותר וציוני היו תמיד מושלמים, בין 9ל־ .10 כאלה הס גס כיוס. אני מציין
זאת כדי להראות שאיני נחות תרבות. אני חושב שאס המבוגרים היו מכירים את
חיינו ואת ערכינו, היו מזדעזעים.
מצחיק לשמוע על כל הוויכוחים של מישרד״החינוך אם לקיים שיעורי חינוך״
מיני בבית״הספר ובאיזו צורה, כשיודעים שיותר ממחצית הבנות בגילך שאתה מכיר
הן ״פתוחות״ ,כלומר, עברו ניסיון מיני. אני עצמי עברתי את הניסיון הזה בגיל .10
אם למורים שלנו היהיחצי מושג מזה, הס היו מתעלפים. איני יודע אם כל הבנים, ובעיקר
הבנות, מאושרים מהמצב הזה. שכן, מרבית מישחקי״האהבה התמימים האופיינים לגיל
זה נעלמו, וקשה להגיד שזה הכי נחמד.
צעירים בגילנו מתחילים לעשן בגיל מוקדם. אצלנו זה התחיל כבר בשנים הראשונות
של בית־הספר העממי. מה שאולי אין הכל יודעים הוא הגיל בו מגיעים נערים
לעשן ״נאפם״ .עוד בשנה שעברה הביאו אלינו ידידים מבתי־ספר שכנים ״אצבע״
חשיש, ובמסיבה כיתתית עישנו אותה ביחד. אני חושב שתוך כמה שנים יגיעו כמה
מאיתנו להתמכרות. וזהו ״נוער הזהב של צפון תל־אביב.״
את אורח־החיים של ראוותנות, זילזול בחוק ועישון־סנוים (לעת־עתה איננו שודדים
מכוניות, אבל תלמידים בכיתות גבוהות סוחבים זזונדות) .אנו מקבלים מאחרים, בין
השאר מעולס־הזוהר שנציגיו מתמקמים בקפה אכסודום שמול הגימנסיה. אבל איני מטיל
בהם את האשמה. האשמה היא בחלקה בהורים שבהשררת אווירת־טירור, הכאות ועוד
בבית, הס מביאים לביריונות ילדיהם.
אבל האשמים העיקריים הם המחנכים. הנה אנחנו, מורים יקרים. עוד ארבע שנים
נתגייס לצה״ל, עם מה? עם תודעה ביריונית? עם התמכרות לחשיש? עם שינאה
לאנושות שהתייחסותנו אליה אינה רחוקה מזו של התפוז המיכאני?
נכון, אנו יודעים קצת על המחתרות וגס על קיסרות רומי. אנחנו יודעים אפילו
35 פסוקים מאיוב בעל־פה. אתם יודעים לאיפה זה נוגע לנו? נו, אז מה אתם, מחנכים
יקרים, מתכוונים לעשות? בעצם, למה שתתכוונו? הרי את התוצאות תרגישו בעוד
כמה שנים.

אדוארד

מישהו החליט להתנפל לי עוד לפגז
שהתחלתי. תראו תראו מה שהכי-
נו.לנו לקייץ הזה. מיני-מיני-שורטס
שהם הצעקה האחרונה של האופנה.
צעקה ן צרחה. אני כגר מתארת
לעצמי מה יתחולל כאן, כשזה יגיע
לארץ. וזה יגיע _ אין מה לדאוג.
מה שברור הוא, שמיכתבים למדור
הזה יפסיקו אז לכתוב. למה לבזבז
את הזמן על מיכתבים כשאפשר לש־טוף
את העיניים במראות מעין זה 1
זאת הסיבה שאני נגד, להוציא אולי
כמה מכרות טובות שלי, שלגביהן
הייתי מוציאה צו שיחייב אותן לל-
בוש את זה. מה יש ז ! במיסגרת ה-
טיהור הכללי הנערך בצמרת המדינה
הזאת, הגיע הזמן שיפסיקו לרמות
גם למטח.
הס מלהזכיר. מבלי להתפלסף יתר עלהמידה, ניתן להוכיח שכל בני־האדם נהנים
ממידה מסויימת של סאדו־מאזוכיזם.
שכן אחרת, כיצד ניתן להסביר את העובדה
שרוב יחסי־המין מלווים בנשיכות
קלות, שריטות ומעיכות, צביטות ומציצות
שבחלקן גורמות כאב־קל, אלא שבכך
טמונה גם ההנאה שבהן. קל להבחין כי
זהו עניין של כמות בילבד, ולא של איכות.
יש הנהנה פחות, ויש יותר — כמונו.
״היינו מעוניינים להרחיב את חוננו,
ואנו מתארים לעצמנו שיש רבים ונוספים
שכל הנושא מושך ומגרה אותם.
אולי בחלומותיהם הסמויים ניתן ביטוי
לכה אד הם אינם מעזים, ואינם יודעים
איך והיכן לממש זאת, עקב היות כל
הנושא טאבו מוחלט.
״ניסינו לפרסם מודעות בעיתונים, אולם
עורכי אותם מדורים סירבו בבל תוקף
לפרסם את מודעותינו, למרות שניסחנו
אותן בדרך הפחות־פרובוקטיבית שיכולנו
לבחור. אחרי כישלוננו בעיתונות, בחר נו
בדרך פחות המונית, שנראתה לנו מב טיחה
יותר: לוחות־המודעות באוניברסי טה.
תלינו מודעה קטנה בין המודעות
של חיפושי־דירות, מכירת־אופנוע וד,צ־עות־היכרות.
למחרת לא מצאנו אותה.
לא נואשנו, ותלינו שש מודעות זהות
במקומות שונים באוניברסיטה. לתדהמתנו,
הן נעלמו כב ה למחרת היום כבמטה־קסם.
יש להניח שאותו חוסר־סובלנות
מוכר, שבין החברה לבין המיעוטים שבה,
פועל גם כאן, כשהשילוב של פחד, סלידה
ושינאה משמשים נעירבוביה.
״אולי מדורך יאפשר לנו סוף־סוף פית־חון
פה י נשמח מאוד לקבל את מיכתבי־הם
של אלה החשים נטייה לנושא וגם,
ובמיוחד, את אותם שאין להם ניסיון
ממשי אלא חלומות בילבד, לבחון אותם
ואת התאמתם וליצור חוג נרחב ומאוזן
יותר מבחינת הנשים והגברים ־סבו״.
לא יודעת מה להגיד. אני מסירה מראש
כל אחריות.

קולנוע כוכבים ליו מיונם 14 קילוגרם

הזדמנות לא רגילה ליהנות מאירופה
הצעירה.

טיולי קמפינג בחברת צעירים בכל רחבי העולם
בלווי מדריכים צעירים ומנוסים, במסלולים
מגוונים ובאוירה חפשית ומשוחררת.

במחירים צעירים

פירוט ומחירים :
3שבועות — 7-1ארצות אירופה —
— 2900.ל״י 95 +לי״ש
25 יום — 7-1ארצות אירופה —
3100.ל״י 120 +לי״ש 4שבועות — באירופה וסקנדינביה —
— 3100.ל״י 115 +לי״ש
6שבועות — ב 8-ארצות אירופה —
— 3200.ל״י 165 +לי״ש
4שבועות — ספרד, פורטוגל וצרפת —
— 3100.ל״י 110 +לי״ש
הצעה מיוחדת: דיזנהויז מקיימת הקרנות של
סרטים צבעוניים (באורך 40 דקות) המתארים
את הטיולים על כל פרטיהם וחוויותיהם.
אם ברצונך לראות את הטיול שלך,
לפני יציאתך, מלא ושלח את
התלוש המצ״ב ותקבל
בדואר חוזר הזמנה
להקרנה,
חינם.

פרטים והרשמה במשרדי חברת דיזנהויז :
תל״אביב, נחלת בנימין ,57 טל 622585 ,622406 .
רמת־גן, בנין בורסת היהלומים, טל3 .־.266222
ואצל כל סוכני הנסיעות.

איכה צנחה קליאופטרד, מזדועותיו הקי-
טריות של אנטוניום לידיו של משרת
פשוט ! 1
אינה זנחה ליז את ריצ׳רד ובתמורה
אספה תחת שמלתה סוכן של מכוניות־משומשות

הסוגדים לכוכבים, שונאים אותם כש הם
כבים. מי שהדביק מעל מיטתו את
הכוכב הזוהר ביותר של שנות השישים
וספר את חמישה נישואיה 30 ,אישפוזיה,
10 סרטיה המפוקפקים שבאו בזה־אחר־זה,
היה בטוח כי היא נפלה ולא תקום יותר.
אולם, ראה זה פלא, דווקא בחברת אותו
פירחח מאמסטרדם, הנרי ויינברג שמו,
שעדיין חייב להתייצב פעם בחודש לפני
קצין־מיבחן בשל זיוף הקילומטראז׳ של
מכוניותיו המשומשות, עולה הגברת טיי-
לור לחדשות ויורדת במישקל 14 :קילוגרם
פחות. והיא היום צנומה יותר משחיתה
מאז היותה בת .16
בגיל ,43 כשכולם חשבו שפירודה מבר-
טון יכבה את האש הפרטית שלה לנצח —
קפצה לה ליז לסופר-פרודוקציה הקולנועית
המפוארת ביותר מאז קליאופטרה: הציפור
הכחולה — סרט מוסיקלי על־פי
אגדת-הילדים הידועה של מורים מטר-
לינק, שגילגולו הקודם על הבד געשה
בשנת ,1939 בצורת סוכריה צנועה עם
שירלי טמפל.
ההפקה שנועדה להחזיר לליז את כיתרה,
נשענת על תקציב של 21 מיליון
דולר, על כתפיו של במאי-נשים מובהק,
ג׳ורג׳ קיוקור (כוכב נולד, גביבן זי הנאווה)
בן ה־ ,75 דהוא מוסרט בלנינגרד
בשיתוף־פעולה רוסי־אמריקאי.
רק מים מזוקקים. .הגיע הזמן לע שות
סרט על אושר. העולם כה אומלל,׳״
הצהירה ליז בהיכנסה לבית־המלון שלה
בלנינגרד, כשם שקתרינה הגדולה הגיעה
לכבוד דיזנהויז בע״מ, נחלת בנימין ,57 תל-אביב.
אבקש לשלוח לי הזמנה ל הק ת ה ללא כל התחייבות
מצדי.

מבצע ההוזלות נמשך
רשימת המוצרים. אשר הוזלו ע״י יצרנים
ומשווקים בחודש זה, מתפרסמת בעתונים היומיים.
אליזבט טיימר. חרזה
מהקיסר למשרת

לארמוך החורף שלד 1500 :,קילוגרם של
מיטען מאחוריה, עם מזכירה ד,פרטי ריי-
מונד, משרתת, שני הלכי צ׳דצ׳ו, חתול
סיאמי והנרי ויינברג אחד. המיטען כולל
שני מזווים המכילים שימורי־מזון פן הסופרמרקט
המהודר ביותר של לונדון,
היות ש״האוכל הרוסי עשיר מדי לקיבתי.״
המים שבהם רוחצת ליז הם מים
מזוקקים, ורק כאלה משמשים לה לשתייה.
על בימת־הצילומים, האמצעים ספרט ניים
יותר: אין כוכבים על דלת חדר־הלבשה
שלה, אלא רקפיסת־נייר צנועה
הנושאת את שמה, והיא נאלצת לחלוק
את חדר־האמבטייה עם אווה גארדנר.
כמעט שלא נשאר !זכר, כאן, לפרימדונה
שהיתה .״מישחק זו עבודה קשה,״ היא
אומרת ,״ובריא לאדם לעבוד קשה. הדבר
היחידי שאינני אוהבת זה לקום בשעה
7בבוקר.״
בציפור הכחולה מגלמת ל״ז ארבעה
תפקידים שוגים, בסיפור שהיד, עשוי לחמם
את הלב אבל בינתיים רק הדליק כמה
מדורות של כעס בין הצוות האמריקאי
לטכנאים הרוסיים. נראה כי במילחמה
הקרה המתנהלת בין הרגלי־העבודה של
ממרח ומערב לא יצליח גם ד,נרי קיסיגג׳ר
לפשר.
ליז ניסתה להלך בין הטיפות .״הוליווד
איננה מד, שד,יתד, פעם,״ יצאה בד,כרזה.
״פעם זו היתד, קומונה, היום זו מישפחד,
הרוסה.״
!מה היתד, בשבילה הוליווד למעשה?
מיבחנה האמיתי הוצב בכוח האסון ש המית
את בעלה הרציני ביותר, מייק טוד,
בתאונת מטוס, שבועיים אחרי שהחלה
להסריט את חתולה מל גג פח לוהט —
בשנת ,58 והיא החליטה להתמודד עם
הקולנוע ולהראות שיש לה אישיות. והו כיחה
זאת.
אחר־כך באו שני אוסקרים, גלוויה ו מי
מפחד מווירג׳יניה וולף, שלדעתה היה
הדבר הטוב ביותר שעשתה.
ב־ 1973 הציג לפניה פטר לופורד, השחקן
הוותיק ידידה־בנפש את הגרי ויינברג,
שוויתר על עסקיו כדי ללוות את הגברת
׳מסביב לעולם. אחרי עסקיו המפוקפקים
הציבה לו ליז ייעוד חדש: צילום. אשתו-
לשעבר העידה עליו, שהוא ״גבר במלוא
מובן המילה, עם כוח־משיכה מיני שאי
אפשר לעמוד בפניו.״
לגבי ליז הוכיח סבלנות בלתי־רגילה,
כאשר ב־ ,1970 בשעת אישפוז פתאומי של
ליז בלונדון, כשברטון בא להתפייס לשעה
קלה, לקח הנרי את חפציו והסתלק !מ דירתה
של ליז בהמתינו להודעת־הסיום
של הגברת. יש הסבורים שהוא הדומה
ביותר, מכל הגברים של קליאופטרה, ל טור
המנוח. נישואין? ד,נרי: עדיין לא.
ליז: אינני רוצה לשחק בטבעות.

בקרוב
הו איזה מיפלץ וחמד !
״אולי זה נשמע מצחיק, אבל הייתי
צריך להיות מיפלץ סכסי, כזה שמצליח
לכבוש את לב הנשים. מובן שמיפלצת
המחוננת בכוח-משיכה שכזה היא תופעה
יוצאת־דופן, אבל, עובדה — מה צריך
הייתי להיות.״
כך מגדיר השחקן פיטר בויל את היצור
הענקי ביותר והמשעשע ביותר שנולד
לקולנוע בעת האחרונה: מיפלצת ענקית
בעלת מצח גבוה, פנים חיוורות ומבע
מטומטם, הנראית לכאורה כמאיימת לזרוע
הרס וחורבן בכל אשר תדרוך בף־רגלה
אבל, באורח מפתיע, מתגלה כיצור אנושי
חביב זרך-לב מאין כמוהו. יצור רגיש
למוסיקה, אוהב ילדים והולך שבי אחר
מחמאות מפי ידידים. מיפלצת מוזרה זו
עומדת במרכז הלהיט האחרון של הקול נוע
האמריקאי פרנקנשטיין הצעיר.
מאחריו עומד אחד היוצרים המקוריים
והמחוננים ביותר בקולנוע היום, מל ברו־קס,
בעלה של השחקנית אן בנקרופט.
קומיקאי, יהודי כמובן, שהתחיל את דרכו
בחיבור בדיחות ותוכניות־בידור ליהודים
הנופשים בהרי קאסטקיל, עבר לקולנוע
ויצר את אוכפים לוהטים. אן זרי האוכפים
בא המפיקים, שהביא לו אוסקר על התס ריט.
אגדת־אימים
גותית. פרנקנשטיין
הצעיר הוא פארודיה שעשה מל ברוקס יחד
עם ג׳ין וויילדר, השחקן ששיתף פעולה
עם הבמאי גם באוכפיס הנ״ל, על בסיס
הנובלה פרנקנשטיין של מרי שלי שהוס״
רטה בשנת .1931 המספרת אגדת-אימים
גותית על פרופסור פרנקנשטיין מטרנסיל-
בניה, שהצליח ליצור במעבדתו מיפלצת

ולהחיותה.
בגילגולה הנוכחי מגיעה האגדה לאוז ניהם
של סטודנטים לרפואה החושדים במרצה
שלהם, מומחה לניתוחי־מוח בשם
פרדריק פרנקונסטין (כפי שהוא קורא
לעצמו בעגה אמריקאית מקומית) ,שאין
הוא אלא נכדו של הפרופסור פרנקנשטיין
הידוע.
המחשבה שמשהו מדמו המטורף של
הסבא, ואולי גם מכוח יצירתו הדמיוני,
עבר אליו בירושה, דוחפת את הפרופסור
הצעיר ללכת בעיקבות המקורות, אל אותה
עיירה בטרנסילבניה שם, בארמון על צוק-
סלע, שאינו אלא עותק מדוייק של הארמון
מסירטי־המיפלצות המקוריים, הוא מגלה
את מעבדת -סבי ואינו יכול להתאפק מ>
לנסות אותה. אלא שבעזרת משרת גיבן
(,מרטי פלדמן) ובעל אופי אינדיווידד
אליסטי מיוחם, שותל הפרופסור בראשו
של היצור שחטף (פיטר בויל) מוח של
,לא נורמלי׳ שהומצא לו על־ידי משרתו
בטעות, תחת מוח של מדען גאון שאותו
רצה הפרופסור להנחיל ליצור שלו. וכך
חלים שיבושים קלים בתוכנית: המיפלצת
איננה עוד יצור אימתני מפחיד מאין-
כמוהו, כי־אם מיפלצת אנושית.
בורים ק רדוף והנשים. פיטר בויל

פלדמן בדמות המשרת ב״פרנקנשטיץ הצעיר״
מוח לא־נורמלי
חדשות שמאחרי החדשות ואת פרצופם
הלא־מהימן־לפעמים של עיתונאים רודפי-
שערוריות. ג׳ק למון דוולתר מתאו בפינג־פונג
של מישפטים שנונים.

ירושלים
זהו בידור (מיטשל ארצות־הברית)
:מ.ג.מ ,.במחווה לעצמה ולשנות
הזהב של הסרטים המוסיקליים המפוארים.
הזדמנות להכיר את הפנינים של פרד
אסטייר, ג׳ינג׳ר רוג׳רם, ג׳ין קלי ושורה
ארוכה של שחקנים שידעו גם לזמר וגם
לרקוד, ולשקוע בנוסטלגיה לעולם ורוד
של קצפת מלאכותית.

חיפה
המיגדל הלוהט (אורה, אר־צות־הברית)
:אחד מסירטי־ההצלה האופנתיים,
עשוי במיקצועיות רבה ונותן חו מר
למחשבה על מחדלי ביטחון בבנייה
שאינם נדירים גם בישראל.

** החרדל מגרה לי את האף
ויילדר כדמות פרנקנשטיין הצעיר והמיפלץ
דמו של סבא
מסביר, שלמרבה הפתעתו גילה את אופיה
הסכסי של המיפלצת לאו־דווקא בתסריט,
אלא לפי מה שהתרחש בקרב הנשים ה אורחות
על בימת הצילומים.
״נדמה לי שאני רואה בתגובה נשית
זאת משהו מעורר־עניין ומשונה יותר מ-
מחמיא. אחדי הכל, נעים לגבר להיות יו תר
מושך בעיני עצמו, מאשר להיראות
כקריקטורה. אבל נשים, ככלות הכל, הן
יצורים מוזרים וחסרי־׳פשר, והן מגיבות
על גבר כשהוא מצליח להיות שונה מכל
גבר אחר שהכירו בניסיונן. סיפרו לי
שלבור״ס קרלוף היתד. הצלחה רבה אצל
נשים.״
לאיפור יש תפקיד ראשי בפרנקנשטיין
הצעיר. לפיטר בויל הוענק דיוקן שיש
בו שילוב מדהים של טרור, יחד עם רח מים
וחיבה. לכן, מספר המאפר ויליאם
טאטל, לא רצו לעשותו מפחיד או מבחיל
יתר־על־המידה. לשם כך, הסתפקו
בהגבהת מיצחו של בויל, ברוכסן על צידו
הימני של צווארו, ובשורת תפרים בולטים
על רקתו השמאלית. את צבע החיוורון
הלא־טבעי השיגו על־ידי צביעת עורו בגוון
ירוק בהיר, הנראה לבן־חולני בתאורה
המתאימה. גם את קרחתו הטיבעית של
השחקן צבעו ירוק-בהיר.
׳חמישה מטר לגובה. תחפושת מוצ לחת
אחרת תודות לעבודת איפור, ב-
פרנק׳נשטיין הצעיר, מסתירה לחלוטין את
מראהו של ג׳ין הקמן, המופיע בתפקיד
קטן ככומר עיוור המחפש חברה, ומרמז
לנטיות הומוסקסואליות עד־כדי שהוא מפחיד
את משרתו של הפרופסור.
צד מרתק נוסף בעבודה שמאחרי־הקל-
עים בהפקת פרנקנשטיין הצעיר היה הפעלולים
החשמליים. לכל סרט התאורה
ואביזרי־החשמל שלו, אך במיקרה זה דר שה
המעבדה של הפרופסור אמצעים מיו חדים
ומכונות משונות. על כך הופקד
מומחה בשם קן סטריכפאדן, הנחשב לקו

חשמלי של ממש. כדי להכניס חיים
במיפלצת מחשמל אותה הפרופסור. תהליך
זה השיג סטריכפאדן בהשתמשו בכוח
של מיליון וולט, בעזרת תחנה שהקים בעצמו
לצורך זה. האם קרה כבר שמישהו
מן השחקנים התחשמל ממש באיזו תקלה
טכנית קטנטונת, כל־כך צפוייה במיקרים
שכאלה?
״מעולם לא,״ טוען סטריכפאדן ,״למרות
שתמיד קיים סיכוי שמישהו יתנהג בטיפ שות
ולא יהיה זהיר די־הצורך. לי עצמי,
קרתה פעם תקלה קטנה, כשהחלפתי את
בורים קארלוף במסימזו של פו מאנצ׳ו.
הייתי צריו ליצור ברק כמו של מבזק,
שיקפוץ מכל אחת מאצבעותיו המתכתיות
ויוכל להשמיד חרב. קשרתי את עצמי בחוטים
מבודדים לאורך ולרוחב, בקפדנות
רבה כדי להשיג מכסימום ביטחון, אבל
נראה שאחד החוטים נגע במשהו שהיה
על הריצפה, ואירע קצר. הוקפצתי כחמישה
מטרים לגובה. מאז אני זהיר יותר.״

(עצמון, צרפת) :לצחוק זה בריא, אפילו
אם אין זה מחוכם יתר על המידה. המשך
רעיוני, ולפי המירשם הבדוק של הבלונדי
עם הנעל השחורה. עובדה, המירשם פו על
גם בתל־אביב כפר 11 שבועות.

רמת־גן
*ו חמים וטעים (לילי, ארצות־הברית)
:למי שאוהב להשלים את השכל תו,
סירטו השנון של בילי (כותרת ראשית)
ויילדר עם ג׳ק למון, טוני קדטים
ומרילין מונרו. מצחיקון קלאסי.

תדריך
תל-אביב
תמונות מחיי־גישואין
(צפון, שוודיה) :ניתוח מכאיב וחכם של
עישר שנות נישואין שעשה אינגמר ברגמן
בעזרת שני שחקנים מחוננים: ליב אולמן
וארלנד יוספסון. חווייה לעיניים, ללב ול היגיון.

* סטירת דחי (פאר, צרפת):
חילוקי־דיעות מישפחתיים בין אב המנסה
לגלות את הבנתו לבתו המתבגרת. לינו
ונטורה בתפקיד מנוגד לאופיו, ותגלית
הבד הצרפתי: איזבל אדג׳ני, משחקים
במיקצועיות.
כותרת ראשית (אלנבי, אר־צות־הברית)
:בילי ויילדר שולח חיצים
מורעלים לעולם־העיתונות, ומגלה את ה
בויל
בדמות המיפלץ
לב יהודי חם

ה מ צרי כלו דהתקד
(המשך מעמוד )38

ולא יפעלו כגופים מרוכזים, חמתם
רנים כשטח כאורח חופשי, כשהם
מחפשים ומאתרים את נקודות התורפה
של ״הריבועים״ המצריים
ויעדם המוגדר שיכדט הצליחה.
השעות הראשונות הן שהיו המכריעות
עבור המצרים. אבל המשבר חלף במהרה,
אם בכלל התקרב לכלל מימוש: הטנקים
של אוגדת סיני מילאו בדיוק את תפקידם
המתוכנן ויותר משסיכנו את הפולשים
המצריים, שימשו להם טרף נוח וקל ביחס.

אוגדה רדא־איזון
ך• ין פתיחת המילחמה, ב־ 6לאוק־
£טובה שעה 14.00 לערד, ובין צהרי
יום המחרת ,7.10 ,עמדה בפני כל עוצמתו
של הצבא המצרי ״אוגדת סיני״ הסדירה
לבדה.
בבוקר דד 6.10 היו כוחותיה של אוגדה
זו פרוסים כך: שלושת גדודי הטגקים
של החטיבה, בפיקודו של אל״מ אמנון,
היו פזורים בשלוש גזרות חזית התעלה —
״הצפונית״ ,שהשתרעה מן הים התיכון
עד ״האי״ (אל־בלח, בין קנטרה ואיסנד
עיליה, שם מתפצלת התעלה לשני זרועות,
לצורר ויסות התנועה בה) :״המרכזית״,
אשר בין ״האי״ והאגם המר הגדול: ו״הד־רומית״
,שמאותו מקום ועד ראם־סודאר.
אמנון עצמו היה אחראי על הגזרות המר כזית
והדרומית. על הצפונית היתד, ממונה
מיפקדה חטיבתית בפיקוד אל״מ.
המעוזים אויישו בחיילי מילואים של אחד

המקובלים והמוכחים של אירגודהכוח ושל
היחס הנכון בין האלמנטים החיליים השו נים,
המרכיבים את עוצבת־היבשה.

אה צכא שפוי אחד כעולם, לא
העלה על דעתו לקיים אוגדה כזו,
שכולה טנקים וחסרים כה, כל מר
כיכי־העוצמה האחרים.

בעייה זו עוד תזכה אצלנו לטיפול הראוי,
אך כאן נציין זאת: ההסתמכות המופרזת
על הטנק הכתיבה, הכרחית, אודח־לחימה
נייד והתקפי. טנק יכול להחזיק פיזית
בתוואי שטח רק לאחר שהופכים אותו
בונקר גרידא. במצב זה, לא רק שהטנק
נעשה פגיע ביותר, אלא שתכונותיו הבסי סיות,
כהתגלמות של ״עוצמת־אש ממונעת
מוגנת שריון״ ,אינן יכולות כלל לבוא
לידי ביטוי.

כאשר מגינים באמצעות טנקים,
יש, ככלל, להפעיל הגנה ניידת,
המכוססת מירכית על תמרון מתמיד
ועל מכות-נגד.

לצורך זה, מובן שמן ההכרח ני הטנקים
לא יהיו נבולים לעמדות מוגדרות מראש :
לא ייאלצו לנוע על גבי נתיבים הכרחיים
אל תוואים קדמיים המשמשים מטרות ודאיות
ונוחות לאויב: וירוכזו ויופעלו במס גרות
גדולות ובשליטה ריכוזית ככל הניתן.

תוכנית ״שוכך יונים״ — וכל
התפיסה הרישמית כדכר הגנת־סיני,
כשלמותה ועל מרכיכיה
הנייחים והניידים — היו גרועות
ומוטעות מיסודן. לא רק ששגו כ-
כיסום ההגנה על הטנק, אלא הוסיפו
חטא על פשע והטילו על
הטנקים לפעול כאורח לחימה, שהוא
אנטי־טנקי מוכהק מטיכעו.

של הגנת סיני: או שהבין אותה, אך בדרך
מוטעית מאד. יתרה מזאת: עד לשוך
סערת דו״ח אגרנט, מלאה העיתונות כת בות
מפורטות ביותר, שסיפרו מה עשה
גונן וחשב ערב חמילחמה ובראשיתה. מה ללו
מצטיירת בבידור תמונת מפקד, ש עסק
בטפל במקום בעיקר — בעצים הקט נים
של הפרטים הזעירים, לא ביער הש לם
והמקיף, של עיקרי בעיותיו האיסטר־טגיות
ושל הפתרונות האופרטיביים להן.
כך, כשפרצה המילחמה, היה גונן בלתי־מוכן
לקראתה. מרגע שנפתחה המילחמה
ועד ערב יומה השני (ה־ )7.10 לא שלט
סיקוד־הדרום במצב, צה״ל שב וניהל מערכה
מחושבת בחזית הדרום רק בבוקר
ה־ ,8.10 לאחר שבלילה הקודם הוכנה ונמ סרה
תוכנית, אשר בלא קשר לטיבה, היתד,
ראשונה שהתבססה על הערכת הנסיבות
השוררות בשטח: ובעיקר, הציבה מטרות
מוגדרות בכל הרמות — מטרה אופרטיבית
לפיקוד ויעדים טקטיים לאוגדות. הגדרת
המטרה כשלעצמה איננה מספקת — כפי
שהראתה פרשת דד 8לחודש — אבל ודאי
שהיא תנאי הכרחי. קודם לכן, לא ידע
פיקוד הדרום להגדיר, ראשית לעצמו ו אחר
כך לכוחות בשטח, מהי מטרת הלחי מה
ומהם היעדים שיש להשיגם.
את תוכנית ״שובך יונים״ הפעיל גונן
באורח הניראה מיכני ואוטומטי. כשהתברר
— ואצל גונן ׳,באיחור רב מדי —
כי גישת בת־היענה ביחס למעוזים (״כש־תפרוץ
המילחמה נחליט מה לעשות״) מא יימת
למוטט את עצם היכולת לשמור ככוח
לוחם את אוגדת־סיני — אשר עד צהרי
7.10 היתר, המחסום היחידי בפני המצ רים
— ולהחזיק באיזור קדהתעלה עד
בוא המילואים, לא היה פיקוד הדרום מסוגל
לתת את התחליפים הנכונים ולספק את
המצביאות הנחוצה, שרק ממנו אפשר היה
אז שתינתן. בלא להפחית דבר מחשיבות
הדיוק בדיווח מלמטה, הרי גונן לא ידע
מה קורה באשמתו, כיוון שלא נמצא במ קום
הנכון.

למרות שככר ככוקר ה 6.10-ידע
כי צפוייה מילחמה ודאית כאותו
יום, תפסה תחילת הצליחה המצרית
את גונן כמיפקדה העורפית
של פיקוד הדרום, מקומו הרגיל
כעת רגיעה. שם, כמרחק רב
מן החזית, לא היה גונן מסוגל
לעסוק כניהול הלחימה, אלא ראה
עצמו ״נאלץ״ לעסוק בדאגה לזירוז
הגעת האוטובוסים לאנשי אוגדת
שרץ וגם בשיחרור תחמושת
טנקים ממחסני-חירום.

מגדודי ״חטיבת ירושלים״ בתוספת חיילי
גח״ל. כמה פלוגות הדמ״ש סדירות נמצאו
אף הן לאורך הקו, כשהן מבוססות —
כמו פלוגות הטנקים — בתעוזים. על קו
המים עצמו, או במעוזים, לא נמצאו טנקים
(ברגע פתיחת המילחמה עמדו, על גדת
התעלה ממש, לכל אורכה 3 ,טנקים בלבד
כולם במעוז הצפוני).
שתי חטיבות הטנקים הנוספות של אוגדת
סיני מוקמו מאחור, באיזור בקעת המלייז :
חטיבת דן בדרומה וחטיבת גבי באיזיר
רפידים. סך כל עוצמת הטנקים של אוגדת
סיני —
— הגיעה לכ* 300 טנקים,
שהיו מחולקים כימעט שווה בשווה בין
שלוש החטיבות.
יש לציין כי ב־ 2.10 הועלתה חטיבה , 7
שיועדה תחילה לסיני, לרמת־הגולן, ועימה
גם גדוד של ארטילריה כבדה.
לאוגדת סיני נותרו מספר סוללות ארטי לריה,
מהן בקו הקידמי 7בילבד: שתיים
(ה סטאטיות
במוצבים
אחד בסמיכות למעוז ״בודפשט״ והשני,
שניטש ונכבש בידי המצרים, בדרום, מול
העיר סואץ) .בין שני הקצוות נמצאו 5
סוללות מתנייעות. סוללות מתנייעות
נוספות נמצאו מאחור. לאור ״לקחי״ ששת
הימים, ולמרות ההתשה, לא נמצאו ביחי דות
(בגדודים ובחטיבות) מרגמות.

צרתה של תפיסת הגנת־סיני היתד״ אם
כן, כפולה: ראשית, שעוצבה על ידי טנ קיסטים:
שנית, וחמור יותר, שהיו אלה
טנקיסטים גרועים. חשיפות הדבר לנעשה
בהווה היא בכך, שעד עצם היום הזה
מהווים הטנקים את האלמנט המרכזי העי קרי
של כוחות היבשה: וכך יהיה —
וצריך שיהיה — גם בעתיד הנראה-לעין
(זז, כשלעצמה, איננה סיבה לבהלה: כמה
מטובי חברי הינם טנקיסטים, ממש כמוני
עצמי) .אבל אין כל צידוק שיחזרו עכשיו
על שגיאות, שמחירן היה כה כבד.

עיסוק, גונן
ינני יודיע לאיזו אסכולה של הגנת
^ סיני השתייך גונן, קודם לבואו לפי קוד
הדרום. אבל ברור כי מרגע שנכנס
לתפקידו זה, פעל במרץ ליישום קיצוני
של תפיסת בר־לב. במיסגרת זו, פעל בדחיפות
לתקן מה ש״קילקל״ שרון, על-
ידי החייאתם של המעוזים אשר האחרון
״דילל״ (ועוד טרח להרסם ולסתמם, ש יהיו
בלתי־שמישים, כך שלא יספקו מח סה
נוח לפוחות-פשיטה מצריים).

כך היו תלויות כולן לחלוטין,
לצורך הסתייעות כאש, בארטי•
לריה שגמצאה כקו ואשר הכמות
שלה, לפי כל קגה־מידה שהוא,
היתה פחות־מאפסית — ולא מפני
שצה״ל ״צבא עני״ ,אלא רק כגלל
שנהג כצבא מאוד לא חכם.

כתקופה הקצרה שכין מינויו
וכין פרוץ המילחמה, הספיק גונן
להחיות שני מעוזים ולהכשיר שלישי
(אף אחד מהללו לא השתתף
כאורח פעיל כלחימה) .לו המתינו
המצרים כמה חודשים נוספים, היה
גונן משים את קו כר-לכ למלוא
תיפארתו — והקטסטרופה היתה
אז גדולה פי כמה מזו שאירעה
כיופ-הכיפורים.

הרכבה של אוגדת סיני היה חסר הגיון,
חסר תקדים ונגד לחלוטין את כל הכללים

מעשה זה של גונן מעורר חשד מבוסס,
שאולי לא הבין כהלכה את הפרובלמטיקה

רק ״סמוך לשעה ׳ ,01.00 אור ליום ד,־7
באוקטובר, הודיע אלזף־הפיקזד על כוונ תו
לדלג אל עמדת הפיקוד הקדמית...
בנקודה קידמית במעברים״.
הטיפול באוטובוסים היה עניין חשוב
וכך גם תחמושת הטנקים. בעת מילחמה,
אין כמעט דבר שאיננו ״חשוב״ .אבל קיי מים
סדרי קדימויות וישנם מטה, קציני־מטה
ועבודת־מטה. כאשר השמיים נופלים
על אוגדת־סיני, ועד שלא יידע מה קורה
בחזית ולא ייצב את המצב, הרי, עבור
מפקד הפיקוד, בעיות האוטובוסים של
שרון וגם שיחדור תחמושת חירום — ש־אגב,
לא היה בה כל מחסור וגם ברור
היה שסמוך כל-כך לפרוץ המילחמה, אי-
אפשר שתחסר בטנקים — מינם עניינים
משניים וטפלים בתכלית, שהטיפול בם
מוטל, במובהק, על המטה ואסור למפקד
הפיקוד שיטריח עצמו בם.

היש הראשון
ץ* ,הלכיה של המילחמה, עם פתי }
/חתה, ודאי ידועים לכל קורא מעונ יין
ולכן נחזור כאן רק על עיקרם: בבו קר
דד 6לחודש התקשר גונן לאלברט והו רה
אותו להפעיל את תוכנית ״שובך יו נים״
.אין הדבר ברור, אם לתוכנית זו
היו שתי גירסות רשמיות — האחת שקבעה
את פריסת שלוש הטיבות הטנקים ב־
״אחת קדימה ושתיים אחור״ :והשניה,
״שתיים קדימה ואחת אחור״ — או שרק
האפשרות השניה תוכננה מראש וגונן
החליט לאלתר את הראשונה. על כל פנים,
ההוראה הראשונה שקיבלו הן גבי והן דן
— עוד לפני הפתיחה באש — הייתה,
שלא יתקדמו אל התעלה, אלא יתפרסו
לצורך ״שובר יונים״׳ מאחור, באיזור
בקעת המלייז.

לפי העדויות הקיימות, החליט
גונן, לאחר שנועץ כאלברט, להניע
את כל הכוחות לפריסתם כשעה
,10.00 מתוך שדבק כקביעת ה-

מטכ״ל, שהמילחמה תפרוץ רק כ
( .18.00 משך פריסת הכוחות ל־
״שובך יונים״ הוערך כשעתיים).
שעת פריסה זו חלה לא רק על הכוחות
העורפיים (חטיבות דן וגבי) אלא גם על
הטנקים של חטיבת-הקו (חטיבת אמנון),
אשר נשארו כולם בקו המעוזים, מרחק
30—20 דקות נסיעה מעמדותיהם הקדמיות.
הפירסומים השונים מספרים, כי סגנו
של אלברט דחק בו להקדים את פרי סת
הכוחות וקידומם עוד לשעות הבוקר.
דרישה דומה הגיעה, ככל ד,ניראה, גם
ממפקדים אחרים, וביניהם מפקד הגיזרה
הצפונית. אולם אפילו אם העלה אלברט
על דעתו ״לשחק״ עם הפקודה המפורשת
שקיבל — דבר הסותר את אופיו — חסם
גונן בפניו את הדרך ״לפרש״ בכיוון זה
את פקודתו, בכך שגם נימק אותה בהחל טתו
למנוע פרובוקציה, על-ידי גירוי המצרים.

בהתחשב
בכך שהמילחמה נחשבה
ודאית, ושהנסיכות — כמו
תוכנית ״שובך יונים״ — דרשו
מירווח־כיטחון כלוח הזמנים ולא
הרשו או הצדיקו נטילת סיכון על־ידי
איחור הפריסה לרגע האחרון
האפשרי, שגה גונן כהוראתו זו
שגיאה חמורה, בכך טיפלה ועדת
אגרנט וגם פירטנו כנושא זה במאמר
הקודם.
בהתאם לפקודה זו ולרוחה, הורתה אוג דת
סיני את המעוזים לד,כנם ל״כוננות
ספיגה״ רק בסביבות 30 — 13.45—13.30
עד 15 דקות בלבד טרם פתחו המצרים אש.
יש גם להבין ש״כוננות ספיגה.״ עדיין אי ננה
מבשרת בהכרח מילחמה.

לפי עדויות אנשי המעוזים, הבי־נו
מפקודה זו שמתרגשת עליהם,
לכל היותר, הפגזה, לא מילחמה
וצליחה מאסיכית של כל הצבא
המצרי. חיזקה את תחושתם זו
העובדה, שהטנקים שד גדודי הקו
לא נעו לעמדות־המילחמה שלהם,
אלא נשארו מאחור, כתעוזיהם.
בשעה 13.45 נמצאו, כמוזכר, על קו
המים ממש רק אנשי המעוזים — כ־600
במספר — וכן מחלקה בת 3טנקים, ש־תיגברה
בקביעות את מעוז ״אורקל״ ,מדרום
לפורט־פואד.
ראשונים הוחשו קדימה טנקי גדודי הקו
של חטיבת אמנון, ואת סיפור נפילתם במלכודות
המצריות שהוכנו להם סיפרנו ב מאמר
הקודם.
באותה שעה החליט גונן לקדם גם את
שתי החטיבות העורפיזת — את דן לגיזרה
הדרומית, דרך המעברים ! ואת גבי לצפו נית.
אמנון קיבל את האחריות לגיזרה ה מרכזית.
תמורת גדוד הקו הדרומי שלו,
שעבר לפיקוד. דן, קיבל מן האחרון גדוד
אחר. גדודו הצפוני של אמנון הוטל לכיוון
המעוזים שבגיזרתו.
חלק מן הטנקים שלו,
שקע בביצות וכימעט כל השאר
נפגעו או הושמדו. בתוך זמן קצר מאד
שרדה מן הגדוד כולו עוצמה של כמחלקה
בודדת, לבד משלושת הטנקים שב״אוד־קל״
(כולם הושמדו אחר כך) ועוד שניים,
שחברו ל״בודפשט״ (והם שהבטיחו את
עמידת המוצב).

מכאן ואילך, עד שהגיעו המילואים,
ניהלו שלושת מפקדי החטיבות,
איש בגזרתו ,״קרב של
חיילים״ .הכל היה תלוי בם ובמפקדי
הגדודים, הפלוגות והמחלקות.
הפיקוד הגבוה, האופרטיבי, לא
היה קיים וכמידה שהשפיע, הזיק
יותר משהועיל.

אל״מ גבי הגיע אל הגיזרה הצפונית רק
בערב ד,־ .6.10 אל״מ דן הקדים אותו ו הגיע
אל קדר,מים, בגיזרה הדרומית בשעה
16.00 לערך. התקדמותו המזורזת דרך המ עברים
מנעה את תפיסתם בידי המצרים:
יומה גם שבהגיעו לקו-המים בגיזרה הדרו מית,
נתקל מיד ב״חטיבת האגמים״ שכבר
צלחה והחלה לנוע מזרחה, והשמיד אותה.

אילו היו שלוש החטיבות
משוחררות מן הפקודה המפורשת
והנוקשה לחבור אל המעוזים ולהגן
עליהם, תוך איסור לפנותם, היה
ככוהן, גם כהילחמן לבדן — וכלא
תיאום והכוונה של הפיקוד, להכות
את ראשי-הגשר המצריים העובריים
מכה קשה; ולפחות בדרום,
אף קשה מאוד.

בלחימה אל המעוזים, בהם ובסביבתם נש חקה
אוגדת־סיגי ואיבדה את רוב שני-
שלישי עוצמתה, אשר נגרעו ממנה בפחות
מעשרים־וארבע השעות הראשונות.

המאמר הבא: ה8-
באוקטובר — היום שקבע. .

ו.ם אם אינך נמנה על זכאי הדיור של משרד השיכון.

אם יוטל מס ערך מוסף על הדירה שתרכוש מחברת
שיכון ופיתוח לישראל בע״מ,

נשלם במקומך את מס ערך מ 1סף.
אם תשלם 75$ממחיר הדירה עד 1.10.75 לפי לוח תשלומים
שיקבע בהסכם הרכישה(תשלום זה כולל חתימה על משכנתא)
הצעה זו כוחה יפה עד סוף חודש מאי .1975
לרשותך מבחר דירות במקומות שונים בארץ במחירים קבועים ובתנאים נוחים
פנה עוד היום ל א חד מסניפי ה חבר הלקבלת פר טי ם:
סניף הגליל —

חיפה
תל־אביב —

ירושלים

נצרת, רח׳ כרמל 9/4
רח׳ י. ל .פרץ 32
רח׳ הארבעה / 18א׳
רח׳ מרדכי בן הלל 15

גאר-שבע אשדוד אילת

— בנין מרכז הנגב
— רח׳ אילת 4
— רח׳ ששת הימים פינת לוס אנג׳לס

* מחיר קבוע ומבוקר.
+הלוואה בתנאים נוחים
וללא הצמדה.
* פיתוח שכונתי מעולה ומלא.
* פיקוח מיקצועי צמוד
בכל שלבי הבניה.
1111111
* ערבות בנק טפחות
לתשלומים ע״ח הדירה.
* יזום ובניה של חנויות
ומרכזים מיסחריים.

המולח הזה 1968

דא רוצים מידחמה וג בוו ח ־
וו צי םאהבה ומין, או מ רי ם
צופי הקולנועהמצוי
הממלכה השביעית של מצריים לא חכירח
קודם־לכן. הפקתו עלתה כמיליון דולרים
(סכום־שיא כתולדות הקולנוע המצרי) ומ תוך
שעתיים, כ־ 45 דקות רצופות עוסקות
אך־ורק בסצינות מילחמה וקרבות, אשר
לשם הפקתן הביאו יוצרי הסרט המצריים
שגי במאים איטלקיים, שתחום־התפחותם
הוא סצינות באלה.
שלושת עיתוניה הגדולים של מצריים
(אל־אהראם, אל־אחבאר ואל־גוסהוריה)
מרבים להביא פרטים על הסרט, שאותו
הם מכנים ״שובר המיסגרות״ ו״סרט של
אופי ואיכות״ .באחד מהם אף הובאה תוכנית,
הנותנת חיזוק לבך שהסרט הזה נחשב
אומנם במצריים כמוצר אמנותי נדיר: לא חר
שהסרט יוקרן על מסכי בתי-הקולגוע
של קאהיר, יועברו עותקים ממנו. אל כל
מחנות־הצבא המצריים ואל ערי־התעלה,
כשהמגמה היא להקרין אותו כפרס לתושבי
המקום ולאנשי־הצבא שלחמו במילחמת
יום־הכיפורים — וכשיעור טוב לחיילים
שזה־עתה התגייסו לשורות הצבא המצרי.
לאחר תום ד״,סיבוב״ במחנות הצבא, מס פר
אל־אהראס, יישלחו מיספר עותקים של
הסרט לפסטיבלי־סרטים באירופה. הסרט
הספיק כבר להשתתף בפסטיבל־סרטים ב־קרתגו
שבתוניסיה, אך לאכזבת יוצריו, לא
זכה בכל פרס.

״הכדור עדיין בכיסי״
לנקום את דם החברים

כובשים פראיים

הסיפור נדפס בהמשכים מעל דפי אחד
מעיתוניה הגדולים של מצריים — אל־אחבאר
— אשר אל-קדוס הוא אחד מבכירי
העורכים בו. הסרט מביא את סיפורו של
לוחם מצרי, אשר במילחמת יום־הכיפורים
השתתף בכיבוש מוצב ישראלי מעבר לתעלה׳
וכשהוא עטור הילת-ניצחון, אך חדור
תחושת־מרירות על גורל חבריו שנפלו ב-

מילחמה, הוא חוזר אל כפרו כשכדור אחד
בכיסו, ונשבע כי בעזרת כדור זה ייקום
את דם אחיו שנפלו במילחמה.
מעלילת הסרט ניתן ללמוד הרבה על
נסיבות וגורמים חברתיים המאפיינים את
מצריים של ימינו — על הקצינים החדשים
שלא ידעו את תבוסת מילחמת ששת-
הימים, על שחיתויות במנגנוני המימסד ודד
מימשל, על מצבם הגרוע של האיכרים ובני
השכבות הנמוכות שמושלי המחוזות עוש קים
ומנצלים אותם, ובמרומז שומעים בו
על מצבה של האשד, במצריים של ימינו.
הכדור עדיין בכיסי נחשב בסרט יוצא-
דופן. הוא הצליח לשבור מיסגרות אשר

הסרטים המוצגים במיסגרת זו בהקרנת-
בכורה.
אולם בשל המילחמה, הכוננות וההאם-
לה, לא נטה הציבור המצרי אז ללכת
לקולנוע, ולכן לא התקיים הפסטיבל בשנת
המילחמה. הסרטים אוחסנו בארכיונים,
לשם הקרנה במועד מאוחר יותר. באותם
ימים של ראשית אוקטובר , 1973 מלאה
שנה בדיוק להקרנת הסרט שים עין על
זוזו. זהו סרט מלודרמאתי מתקתק, המגולל
פרשת-אהבה בין בתה של רקדנית זקנה,
לבין מרצה באוניברסיטה. סרט שיש בו
הסממנים המאפיינים ומרכיבים סרט ערבי
טיפוסי — שסע מוסיקה, ריקודי-בטן, דר־

מדדפ רי

ץ * ילחמת יום־הכיסורים הפתיעה לא

רק את ישראל, אלא גם את ׳תעשיית־הקולנוע
במצריים. המילחמה התקיימה בעיתוי
הגרוע ביותר שלו יכול הקולנוע
המצרי לייחל. מינהג הוא, שבחודש רמדאן
(הוא החודש שבו התחוללה המילחמה)
עורכים במצריים פסטיבל של סרטים מקומיים.
שורשיו של המינהג נעוצים באופיו
של חודש־הצום המוסלמי; שכן הוכח כי
תושבי מצריים מרבים בו לבקר בקולנוע
(בשעות הערב שוברים המוסלמים את ה צום,
ואחרי הארוחה הם נוהגים לצאת
לבלות, כדי לפצות עצמם על עינויי-הגוף
במשך שעות היום) .כך נקבע כי בחודש
זה יוצגו כל הסרטים שנעשו במצריים במהלך
השנה האחרונה, תוך שימת דגש על

״מיזרחית לקנטרח״ (מימין: מרים פחר־אל־ידין)

ך* ימים אלד! מרבים לדבר ולכתוב,
* בכל ארצות ערב, על סרט המוקרן בעת
על מסכי בתי־הקולנוע של מצריים. זהו
הסרט הכדור עדיין בכיסי, אשר תסריטו
עובד בעיקבות סיפור שכתב העיתונאי
המצרי אחסאן אבד אל-קדום.

״ מאת
המילחמה הפתיעה

מאתיזציה, והעיקר — פרשת־אהבים בלתי-
אפשרית, המסתיימת בהפי־אנד.
הצלחתו של זוזו סללה את הדרך, בזמנו,
להפקת שורה של סרטים מסוגו, והוא היה,
למעשה, נקודת־ציץ חשובה בדרכו של
הסרט המצרי מאז מילחמת יום־הכיפורים.
בתקופת המילחמה התחממה האווירה ב-
קאהיר, ובעלי בתי־ד,קולנוע החלו מחפשים
בארכיוניהם סרטים בעלי אופי לאומני,
העולים בקנה אחד עם אווירת המילחמה.
אז העלו על המסכים את סיפורה של ג׳מילוז

בוחיירד — סרט המספר על אשה אלז׳ירית
שבילתה תקופה ארוכה במרתפי־העינויים
של הצרפתים, ואת אל־נאצר צלאח א־דין
— סרט היסטורי המגולל את קורותיו של
המנהיג שהביס את הצלבנים בארץ־ישראל.
סרטים אלה לא זכו בהצלחה, כיוון שהוק רנו
בטלוויזיה המצרית מיספר שנים קודם־
לכן.
אחרי שהפסקת־האש נכנסה לתוקפה, ועם
החתימה על הסכמי־ההפרדה, שלפו המפי קים
מן הארכיונים את הסרטים שאותם
התכוונו להציג בפסטיבל הרמדאן הקודם,
ואשר הקרנתם נדחתה בשל המילהמה. היו
אלה — ללא יוצא־מן־הכלל — מחזות־זמר,
קומדיות וסיפורי־אהבה — ללא כל קשר
או נגיעה במאורעות הפוליטיים השוטפים.
די בהצצה חטופה בשמות הסרטים, כדי
ללמוד מהו חוט־השני העובר ומקשר ביניהם:
הבושם והאהבה, קול האהבה, אהובי
האחר, האשת האחרת, בתי־ספר למתבגרים,
האהבה שחלפה ועוד רבים אחרים. מאז
אוקטובר 1973 ועד לימים אלה ממש, הוצגו
בקאהיר 35 סרטים מצריים חדשים, שאותם
מאפיינים שתי נקודות עיקריות :
• רובם־ככולם עוסקים בפרשיות־אהבה
— על כל ההסתבכויות האפשריות בהן.
• לכל הסרטים הללו אין בל קשר עם
מה שעבר על העולם הערבי — ומצריים
בכללו — ב־ ,1973 היא שנת המילחמה.
או־אז הרימו מבקרי־הקולנוע במצריים
את קולם, והחלו מתלוננים ושואלים מעל
דפי־העיתונים: איך ייתכן שחל מאורע

לאומי ממדרגה ראשונה, ואין הוא משתקף
בתעשייודהסרטים הלאומית. במהלך השנה
האחרונה ניטשו קרבות־מלל חריפים בץ
מבקרי־הקולנוע לבין מעצבי תעשיית־הסר־טים
המצרית. המבקרים טענו כי קולנוע,
בעיתות מילחמה ומשברים צבאיים או מדי ניים,
חייב לשקף את המצב ולבטא את
ריגשות העם.
הם האשימו את אנשי תעשיית-הסרטים
בכך שבהסתפקם בסירטי מין ואהבה —
הם מרחיקים את העם מן המציאות. ה מפיקים
ועושי-הסרטים, לעומתם, טענו כי
מניסיונם המר הם יודעים שהקהל שלהם
אינו מחפש סרט שיזכיר לו את המציאות

,1963 נחלקה תעשיית־הקולנוע המצרית
לשני גופים:
• הסקטור הציבורי — שבראשו עמד
עבד אל־קאד חאתם, שהיה באותם ימים
הממונה על כל ענייני הקולנוע במצריים.
המפיקים והבמאים שהשתייכו לסקטור זה,
קיבלו מימון ממשלתי כימעט־מלא לכל
הסרטים שהפיקו.
• הסקטור הפרטי — שבו היו חברים
מפיקים עצמאיים, אשר מימנו את הסרטים
שעשו מכיסם.
לחלוקה זו היתד. השפעה מכרעת, והיא
עלילות מתחו־

הקולנוע, ואחד מביכורי יצירותיו היה הסרט
האבסורד. היה זה סרט אמנותי שנעד רו
ממנו כל מאפייני הסרט המצרי המקובל.
כמאל זכה בתישבחות רבות מפי מבקרי-
הסרטים במצריים, והם אף כינו אותו
״ראש־וראשון לשוברי־המיסגרת״ .אולם
המציאות טפחה על פניו: הסרט הוצג
משך שלושה שבועות בלבד, לפני שהורד
מעל המסכים בקאהיר הבירה.
היום מייצג חסן כאמל את הגל החדש
של מצריים, אך כל הסרטים שהוא עושה
סובבים סביב ציר האהבה והמין. סירטו ה
הגבורה

מילחמוו ׳ 1

האקרן

המצד׳

מלודראמה, רקוד בטןואהבה
חשובה מאד להבנת התפתחותה או, נכון
יותר, אי־התפתחותה של תעשיית־הסרטים
המצרית! למעלה מ־ 2500 סרטים הניבה
תעשיית־הקולנוע המצרית במשך 46 שנות
קיומה. רק כ־ 100 מביניהם נחשבים, על־פי
אמות־המידה של מבקרים מערביים, כסר טים
בינוניים וגם אלה הם פרי חיקוי
של סירטי המערב.
80 אחוזים מכלל הסרטים הם סירטי שי רה,
אהבה, מין וקומדיה, מאחר שהמפיקים
בסקטור הפרטי הכירו את טעמו, הרגליו
ונהיות־ליבו של הקהל שלהם, וכיוון ש חששו
מהפסדים — ורבים אף חזו כאלה
על בשרם — המשיכו לייצר סרטים על־פי
המתכונת הרגילה, בתוספת סממנים מער ביים.
ואומנם, בדרך־כלל ״הלכו״ הסרטים
שלהם יפה, וכיסיהם — גם־אם לא נתמלאו
— בוודאי לא התרוקנו.
אנשי הסקטור הציבור, לעומתם, ידעו
שיהיה כיסוי כספי לסרטים שיעשו. כיוון
שכך, בחרו רבים מהם לעשות סרטים יוצאי
דופן. מבקר־הקולנוע מיספר אחד של מיצ ריים,
סאמי סלמוני, חוזר ומדגיש במאמריו
כי הסרטים שהופקו באמצע שנות השישים,
במיסגרת הסקטור הציבורי, הם הטובים
ביותר שידעה תעשייודהקולנוע המצרית
מעודה.
ואולם, סרטים אלה נחלו כישלון חרוץ,
ועלו למשלם־המיסים המצרי מיליוני לירות.
כאשר הביאה העיתונות המצרית נתונים
מיספריים על הפסדים אלה, קמה זעקה
גדולה שהגיעה עד למועצת האומה המצ ״הכדור
עדיין בכיסי״־*
רית, הוגשו שאילתות, ואז — בעל־כורחם
סרט יוצא־דופן
— נסחפו אנשי הסקטור הציבורי בזרם,
והחלו להשתתף בייצור סירטי ה״שטאנץ״.
כיום יכול כל מפיק מצרי לקבל הלוואה
שבה הוא חי, אלא להיפך — הוא מבקש
משהו שירחיק אותו ממנה למשך שעתיים, או מענק — ולעשות סרט ככל העולה.על
ויעניק לו את מלוא הבידור בדרך הקלה רוחו. ואומנם, מרבית הסרטים שנעשו בשנה
האחרונה, זכו במימון ממשלתי.
ביותר.
על השאלה מדוע תממן הממשלה המצ מבול
הסרטים הללו, אשר הוגדרו על-
רית סרט מסויים, מבלי שתדע מראש במה
ידי יוצריהם כ״עונים על כל מאווייו וצי יעסוק,
יש תשובה ברורה וחד־משמעית:
פיותיו של הציבור המצרי כיום״ — עורר
גם את חמתם של החוגים הלאומניים במצ שום מפיק מצרי, לא יסתכן עוד לחרוג מן
ריים .״הרי על־ידי סירטי קבארט, סיפורים השיגרה, שכן הוא יודע שהפסדו מובטח
לו מראש — הקהל פשוט לא יילד לראות
על הרפתקאותיהן של רקדניות ופריטה על
את הסרט.
מיתרי־המין,״ טענו אנשי החוגים האלה,
שני קריטריונים מנחים את מישרד־
״לא נוכל לבנות תעשיית־סרטים מול עולם
משתנה ותוסס במישורי החברה. כיצד, התרבות המצרי, שבראשו עומד הסופר
יוסף אל-סבאעי, במדיניות שהוא נוקט
במצב זה, נוכל לשכנע את העולם שאנו
בענף הקולנוע. האחד: עידוד הסרט המדינה
שסבל רב נפל בחלקה ועתה זכתה,
מקורי ! השני: עידוד ביקורת כנגד אלה
סוף־סוף, לראשונה בתולדותיה, בניצחון
שבסירטיהם הם סוטים מדרכו של המימסד
צבאי מרשים? האם זה כל מה שיש לנו
או אף יוצאים נגדו.
לומר לעולם?
במחלקת-החינוך, הכפופה למישרד־התר־
״במצרים,״ הוסיפו אנשי חוגים אלה,
בזת המצרי, רואים בסרטים אמצעי אידי ״יש
פוטנציאל בענף הקולנוע — אך חסרים
אלי לצייד את ההמונים בידע. ואומנם,
בו תיכנון ומדיניות לטווח ארוך, הרחק
ביוזמתו של הגוף המצרי לענייני קולנוע,
מהמולת כל אותם נוכלים ואינטרסנטים
הוצאו אל המסכים סירטי-איכות וסרטים
אשר קפצו על עגלת הקולנוע הערבי, והם
מגמתיים רבים, אך הציבור המצרי נוטה
נוהגים אותם כיום.״ ״צריך שהממשלה תת להדיר
רגליו מסרטים אלה.
ערב,״ הצטרפו מבקרי־הקולנוע לדיבריהם.
הסיבה לכך שסרטים אמנותיים ואחרים,
״אם יושג הדבר, והסרט המצרי יהיה בפי יוצאי-דופן
מבחינה זו או אחרת — נכש קוח
המדינה — יחולו בו שיפורים עצומים.״
לים, ברורה אף היא. השנה חגגה תעשיית*
האומנם?
הסרטים המצרית 46 שנים להיווסדה. במה לך
שנים אלה הורגל הציבור המצרי למתכונת
כימעט־קבועה של סרטים: ריקודי-
בטן, שירים, פרשיות־אהבה, תנועות מסויי־מות
מאד של שחקנים מוכרים. כשכל זה
נעלם — כבאותם סרטים המתיימרים להיות
עכר הייתה מעורבותו של המישטר
אמנותיים ושונים — יוצא הקהל את האולם
4המצרי במשק שלו גדולה יותר, והיא
בכעס, ומותח על הסרט ביקורת שלילית.
לא פסחה גם על ענף־הקולנוע. בתקופת
סיפורו של הבימאי המצרי חסן כמאל
שילטונו של גמאל עבד אל־נאצר, בשנת•
יכול לשמש דוגמה טובה להמחשת הנושא.
כמאל למד בימוי וצילום במצריים ובחו״ל,
* סועאד חוסני.
ועבד בטלוויזיה המצרית. משם עבר לענף
״ נגלא פתחי.

צילום בסרט זה היו מהפכניים. דפים של מים
הוקדשו בעיתוני מצריים לביקורת —
שהיתה אוהדת מאד לעושי־הסרט ולשחקגיו
— אך הסרט עצמו נחל כישלון חרוץ.
הוא הוצג ארבעה שבועות בלבד. הקהל
המצרי לא אהב את ההירהורים ואת היעדר-
העלילה.
אחרי הכישלון, שהיה גם מנת־חלקה של
גיבורת הסרט, סועאד חוסני, היא נואשח
והחליטה לחדול להשתתף בסרטים יוצאי-
דופן. לכן פנתה אל הבימאי חסן אל־אמאס,
והחלה עובדת עימו. אל־אמאם הוא בימאי

אחרון, אבי נמצא בצנזרת־העץ, הוא סיפור-
אהבה בכיכובו של השחקן־זמר המצרי ה נודע
עבד אל־תלים חאפז, והוא הוצג
במצריים במשך 40 שבועות ברציפות.
בימאי אחר הוא סעיד מרזוק. הלה, ש למד
מניסיונם המר של עמיתיו, החליט גם
הוא לעסוק בנושא בלתי-שיגרתי, אולם
לשם הוצאתו אל הפועל, הלך על שמות
כוכבי-קופה מבטיחים: סעאד חוסני, מחמוד
מרסי ונור א-שריף. הוא גם הסתייע בצלם
מיספר אחד של מצריים — עבד אל־עזיז
פהמי.
אהבה ומין

ך• ירטו של מרזוק אשתי והכלב, מספר
על שלושה אנשים היושבים בתוך
מיגדלור, ומתחלפים ביניהם מדי ארבעה
חודשים. הסרט מביא את מחשבותיהם, התכנסותם
בתוך עצמם וכל מה שעלולה הבדידות
לעולל לנפש האדם. הבימוי וה הכיבוד לשווא

בלחי־אפשריח
מפורסם
ופורה מאד במצריים, והוא זוכה
תדיר בביקורות קטלניות על כל הקומדיות,
מחזות־הזמר וסירטי־האהבה שהוא עושה.
מבקרי־הקולנוע של מצריים נוהגים לומר:
״האסכולה של אמאם הורסת את הסרט
המצרי,״ וחם אף הדביקו לו את התואר
״אדיב הסרטים האמנותיים״ .בישראל נוהגים
להשוות את הסרטים שעשה אל־אמאם
לסירטיו של ג׳ורג׳ עובדיה שרית ונורית.
אך אמאם מצפצף על הביקורת, ומאז
1949 רשם לזכותו בימוי של 150 סרטים,
לאחרונה, כך סיפר עיתון־הקולנוע המצרי
אל־כוואכב, ביקש ממנו מפיק סורי לביים
עבורו סרט, ומשנוכח עד־מה עמום לוח־עבודתו
של הבימאי המצרי, שלף מארנקו
המחאה ריקה והפציר בו למלאה ולקבוע
בעצמו את הסכום שתמורתו יסכים לעבוד.
חסן אל־אמאם וסעאד חוסני עשו יחד
את שיס טין על זוזו, והתגובה על הסרט
היתה מדהימה: מיליוני מילים נכתבו
עליו. תחילה שפכו עליו המבקרים קיתונות
(המשך בעמוד )46
הקהל נגד איכות

״אשתי והכלב״ (חסן רמזי ונדיח לוטפי)
סרט מעולה — כישלון קופתי