גליון 1973 מתאריך 25 ביוני 1975

מספר 1973

המחיר 5.00 :ל״י

ט״ז תמוז תשל״ה25.6.75 ,

ן הסיפור המזעזע של השנה:

מו ת ם של שאול ויהונתן

פרסי
בטח!]

העורך והמייסד הראשון:
ד״ר מלכיאל זוארץ ז׳׳ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

ישראל

עם סיום ת ח רו ת ״תם שראד 75״

האיש שמאחרי
האמצאה

שגעון נוס -
תס ׳שואל 75

נולד בג סרן בחדר מתוקן.
והתחנך עד גיל בן היה מתלמידיו של ר׳
העולם. בהגיעו לגיל מחסידי גרד
עבר ל
בר״ה
חוצק, שם נשא ל
שבפלך
אך בטרם
בת־את
גוייס

הגיע ל

ולמשמר ה־ול 19 בשנת
עלה
ל שבנגב והצטרף לקיבוץ בית־ה
היה פעיל ב
ובהתקפה. השתתף במיבצע ״
בדלת״.

בטקס רב רושם הוענק אמש פרס ״תם ישראל 75״ למר שמעון
פרס בן 51!/2מרמת אביב. בנימוקי ועדת השופטים נאמר, כי בתשובתו
בכנסת להצעות לדיון כעניין ההתנחלות בעופרה, נילה מר פרם
״תמימות וחן־נעורים מעל ומעבר דרישות התפקיד״.

נצר ישראל יא ישקר
תם פרס פוקח עיניים תכולות
וזכות אל מול עולם אכזר (מימין).

לציון מיוחד זכתה הודעתו של פרם,
כי ״ממשלת ישראל לא הציצה לבתי
המתנחלים בעופרה, כך שאינה יודעת
באם גם נשיהם וטפם גרים עימם.״
״הצצה לבתי אזרחים,״ לדברי ה שופטים
,״היא מידה מגונה היפה לסו־טים
ולטיפוסים מפוקפקים למיניהם,
ויש לשבח את ממשלת ישראל על
התנהגותה הבוגרת והנקיה מכל צל

ושימות קצוות מחדל סרן כלבו

(באמצע)
ושלושת והאנוצאה.

אמצאתו היא פיתוח של
המבוסס על מחקרים שנערכו ב
וגם ד״ר
הברית על־ידי
״ קולג .,האמצאה
ראש ה
מתבססת על התהליך הפשוט של שילוב זפת חומצה בין סבון כבימיץ
לימון
גבינה קוטג׳ סה השר
יום הכיפורים.
על נס את פרס הילטון
ואחותו. יהלומים ירושלים
אחוז
סי.אי.איי. וטווחו דיוק של
המדינה מר קציר. פנינה לחץ את
מנטה מסטיק. רוזנבלום צופים.
שושני לעיני
יותר בקרוב לפירסוס•

ברגעהא חרון:
תוצאות המחצית במישחק השנה
טרור נגד
טרור
1 0 8 : 36

צפוי מאבק חריף ומרתק בהמשך

יהודי בלונדון אשר רואה את עצמו אנגלי לכל
דבר כועס מאוד על המדינה שלי. היא מתנהגת לא
יפה. עושה שטויות, מביישת אותו. הוא מייעץ למדינה
שלי לנהוג אחרת. לשנינו יש דעות ביקורתיות דומות
על המצב הפוליטי. לו מעיתונים, לי מהחיים. אני לא
מאמין לו.
לא הצעתי לו כיצד להצביע בעניין השוק המשותף
או איך לפתור את בעיותיה של אנגליה. אינני חושב
שאני מכיר אותן די הצורך.

ברובע לונדוני מהודר שרוב תושביו יהודים יש
כתובת ענקית הצבועה בשחור על קיר גבוה :
״ ! 511ד£1־ 1ע1קנ 0 £״.

במטרו של פאריז מצויירות סיסמאות בספריי שחור :

?.״1111

אני מעדיף את ״ישוחרר צ׳רלי ביטון״ ,או אפילו
את ״נסיגה -אסון״.

אני מופתע לגלות שבפאריז חיים לבד מצרפתים
גם אפריקאים, הודים, ערבים, וייטנאמים, סינים, תאי לנדים,
צפון אפריקאים. כולם פאריזאים. דוברי צר פתית
פריזאית. חלקם אזרחים צרפתיים.
זה מזכיר לי שאנו נחשבים למדינת מהגרים. זה גם
מזכיר לי את בעיות ההלכה הכרוכות בהתרת כניסתם
לארץ של הפלאשים, למשל.

צרפתי המתעניין בנעשה בארץ, סיפר לי בשימחה
את החדשות האחרונות: כמחווה לקראת פתיחת תעלת
סואץ מבצעת ישראל נסיגה קלה בגולן .״בגולן?״ אני
מתפלא — ״בגולן!״ הוא עונה בביטחון ומראה
לי את העיתון.
מתברר כי המדובר בדילול כוחות במערב סיני.
שמות מבלבלים, השמות העבריים.

בספר לימוד־עברית שראיתי בצרפת יש פרק העוסק

של סקם־מאניאקיות.״
יו״ר ועדת השופטים הוסיף ואמר,
כי פרם ״תם ישראל״ יחליף מעתה את
פרס ״צבוע ישראל״ הנמצא אף הוא
בידי שר־הביטחון (הפרס הוענק לו
לצמיתות על־ידי ד״ר מ. זוארץ לאחר
שזכה בו במשך שלוש שנים רצופות).
הטקס לווה על־ידי להקת מתופפי
תם־תם והתנהל באווירה נאותה.

בעלייה מרוסיה. בין השאר לומדים שם מילה עברית
עתיקת־יומין: דמוקרטיה.
תרגיל מן הספר: השלם את המשפטים —
בישראל --דמוקרטיה.
ברוסיה דמוקרטיה.
עכשיו ברור?

כשאני מסתובב במוזיאונים אירופאיים ורואה את
כל אוצרות האמנות המיובאים מן המזרח התיכון, אני
מתחיל שלא לחבב את האימפריאליזם הנאור.
ובאותו עניין: תלמיד צרפתי לומד היסטוריה במוזיאונים,
באתרים היסטוריים. אנחנו לומדים מרפרודוקצ־יות.
גם לנו יש מוזיאונים ואתרים.

תלמידי כיתה ז׳ בבית ספר תיכון בפאריז נסעו
השנה לטיול שנתי, והפעם למוסקבה. אנחנו חיכינו
עד לשמינית כדי להגיע לאילת.

אנגליה עוברת משבר כלכלי וחברתי חמור :
ראיתי אנגלים שאופים לחם, מגדלים ירקות ותופ רים
בגדים, כדי להיות בלתי תלויים בשיגעונות הכלכלה.
אני בעד.

באנגליה מוכרים לתייר את הנוף בכסף מלא ובשי טה
פשוטה: הגעת לכפר, אתה מובל על־ידי תמרורים
למגרש חנייה בתשלום (כשתי ל״י) .כל דרך המובילה
לאתר טבעי היא דרך פרטית שבתחילתה עומד אדם
הגובה דמי שימוש (שתי ל״י) .כשנתבקשבו לשלם
בפעם השמינית במשך יום אחד עבור שימושנו באדמת
אנגליה, דילגנו על כל מקום שסומן במפה כאתר
תיירות. לבסוף ברחנו חזרה לצרפת, שם אפשר לנוע
בחופשיות.
לתשומת ליבם של השנוררים בא״י.

בפאריז ביתן להגיע, תוך שימוש בתחבורה הציבו רית׳
לכל מקום ומכל מקום במשך 15 דקות. בירושלים:
מהמושבה הגרמנית לתחנה המרכזית — 35
דקות.
חנוך מרמר

— ממישגוגו של מייסדי —
שומר פתקים ה׳

ד״ר זוארץ ז״ד

(מספרו ״איו להצליח בבחינות״)
חופש נעים
מדריך לילד ה מ חונן

טנקציב המדינה ניצל בנס
ע ל אף מזי מו תהמערך יזג דלבח צי מי לי ארד • מאבק בין
• מ שרד
משר די ממשלהעל הז כו תלת רו םמתק צי ב ם
ה חינו ך :״נבטל בשמחה חינוך ה חו ב ה׳ • סעד :״נצמצם
ה קי צ ב או ת׳ • ב רי או ת :״ ב ריכ ת ש חי הלבלי חי ד ה׳ • ח״כ
בן מ אי ר :״בחזוני ־ טנק לכל פו ע ל!

אזרחים בטוחים צוהלים

ההחלטה של ועדת הכספים כדבר הגדלת טנקציב הביטחון בחצי
מיליארד לירות התקבלה בקורת רוח מלווה באכזבת מה כאזורי
המצוקה.
העיבה על השימחה דחיית הצעת ולהתקהלויות נזעמות של נוער שד
הליכוד להגדיל את הטנקציב בשני ליים.
אמר חלכא משכונת התקווה :״כל
מיליארד — דבר שגרם למרירות

שונצינו /בן־אבגחו
הפשע מתבצע כשונצינו/כן־אביגדור בכל יום ראשון, לעיני
כל ולאור היום.
בעוד עורבי המדור המובא להלן שקודים על מלאכת העימוד,
מבצעת מכוניתם עכירות חמורות בניגוד לתקנה / 72א/ 3/ —/
לתקנות התעבורה תש״ל־ ,1970 בצומת הרחובות שונצינו/בן
אביגדור ת״א־יפו.
למה, אם כן, חונה מכונית המערבת כקרן הרחובות האסורים,
תון• התעלמות גסה ומפורשת מכל הסייגים והאיסורים?
בי שונצינו/בן־אכיגדור היא מקור פרנסתם ומטה־לחמם של
עורבי המדור. דווקא בצומת זו בחרו להם מייסדי ״הדפום החדש״
להקים את דפוסם — דבר שיצר זיקה עמוקה כין מכוניתנו
והצומת.
כשונצינו/בן-אכיגדור, כבכל מקום אחר בת״א־יפו אין מקום
לחנות. הבל תפוס. גם חדרי המדרגות, גגות הבתים וצמרות
העצים. ואף על פי בן, יוצאת מדי יום כיומו שוטרת חיננית
שונצינו/כן־אכיגדורה ומעטרת את מגכי־השמשות החוטאים
ככרירות־קנם, כיאה למדינת חוק וסדר — דבר אשר מעורר כנו
מדי פעם כפעם אי*שכיעות-רצון, שכן כל קנס מקזז כמידה ניכרת
את הכנסתנו הזעומה.
ביוון שכף, החילונו לאסוף הזמנות לרחוב וייצמן — 1הוא
בית משפט השלום ת״א — ותוף זמן קצר מצאנו שנגזר עלינו
לכלות את מרבית שנות התקציב 1976/77 במסדרונות היכלי
הצדק. מזימה ברורה כנגד חופש העיתונות.
תוך־ בדי בתיבת מלים אלה מודבקת לשימשת האוטו
/ 72א / 3/ —/נוספת +הזמנה לוייצמן ל.1.10.1996-
למה שאנחנו נשפוט את עצמנו — נשאיר זאת לדורות
הבאים.

חכבוד לליכוד שחושבים עלינו כאן
בשכונות. הם יודעים שמה שחשוב
לנו באמת זה הביטחון. טיפת חלב
פחות או יותר — מה זה משנה?״
הוסיף נדכא משכונה ירושלמית:
״אתה שומע שמגדילים את הטנקציב
נעשה לך מתוק בפה — מי צריך
סוכר?״
איגוד הקשישים העריריים ביבנה
שלח מברק ברכה לוועדת הכספים
והציע לתרום 26.25ל״י מתוך 105.45
ל״י של קיצבות הזיקנה שלהם .״העיקר
הביטחון,״ אמר דובר האיגוד.
הורים של ילדי כיתות ט׳ קיומו
הפגנות הזדהות עם ההחלטה :״הם
בלאו הכי לא יוכלו ללמוד, אז לפ חות
שיתגייסו מוקדם וישתחררו
מוקדם.״
ח״כ בן־מאיר, אבי ההצעה הביע
את תקוותו כי במרוצת השנים יהפוך
כל התקציב לטנקציב :״בחזוני —
טנק לכל פועל, מרגמה לכל אשה
עובדת ותול״ר לעצמאי.״ יחד עם זאת
אמר בן־מאיר, כי אינו שולל הקמת
מוזיאונים כל עוד אינם נמצאים ב נקודות
אסטרטגיות, דוגמת גבעת רם.

— 5.00 קימה, תפילה.
— 5.45 ריצת בוקר.
— 6.00 צרכים אישיים (קטנים).
— 6.05 ארוחה קלה: פרי, ביצה, כוס
חלב וחמוצים.
— 6.25 חוברות חופש — תורה וחשבון.
— 10.05 מנוחה קלה.
— 10.15 חוברות חופש — כתיבה תמה.
— 13.00 הליבה לים.
— 13.30 מנוחת צהריים +פת מנחה
(פילה, איטריות עם קינמון,
קומפוט).
— 17.00 חידודים ומשחקים
מבוגר אחראי.
— 18.00 ארוחת ערב (ביצה,
מלפפון ירוק).

לבניה,

— 18.30 כיבוי אורות.
— 23.50 פיפי ושונות.

היגיינה
״פרי רחוץ — לך נחוץ שטוף
במים ובסבון ושוב בסבון ובמים.
בליזול, הוסף אקונומיקה וכלור,
בקלי ובברום ושפשף חזק במברשת
עד שתגיע לגלעין.
חפרי טגול חטא פלדה

את הגלעין יש לזרוק.

אז הרה:
מי ששותח מים אחרי פירות, מקבל
תיכף ומייד שילשולים איומים, שערותיו
נושרות, אפו מתארך והוא צפוי
למחלות נוראיות. שתיית מים אחרי
אבטיח — גרועה אפילו מאוננות !
ואחרון אחרון חביב:
בלכתך אל חים, אל תשכח את השוט.

מילון א בן־זו אד ץ:

נעליי

בהשגחת

חצאיות

העיתונות היומית הושבתה בתולדות המדינה רק
פעם אחת. היה זה בשנת ,1965 כאשר עיתונאי ישראל
השביתו את העיתונים ליום אחד, לא בענייני־שכר, אלא
בעניין עקרוני: כמחאה על הכוונה לחוקק את חוק
לשון־הרע.

ייאל־עד״ תו שבת
מהאחד ביולי
ת 1ג 1 4ןיך

פוצץ

ה סו דשד רבין
גילוייה של חברת הנהלת הסוכנות היהודית, שרלוט
ג׳יקובסון, בדבר התארגנות מנהיגי יהדות ארצות־הברית,
בראשותו של פילים קלוצניק, כדי לתמוך
בנשיא פורד וללחוץ על ישראל לוויתורים ונסיגה,
הביכו את ראש־הממשלה יצחק רבץ.
רביו היה מודאג מאוד מהתופעה, כפי שהיתגלה
בביקורו האחרון בארצות־הברית. הוא העריך כי ידו
של הנרי קיסינג׳ר היתד. ביוזמה זאת, שגרמה לפגישה
ביו פורד לקלוצניק מייד אחרי פגישת פורד—רביו.

בשובו לישראל ציין רכץ בפגישות
סגורות בי השחיקה בעמדת יהדות אר־צות־הכרית
היא התופעה המדאיגה אותו
ביום כיותר. הוא ביקש לשמור מידע זה
בסוד ולא לפרסמו. ואומנם, הדברים לא
ראו אור, עד ששרלוט ג׳יקובסון, שלא ידעה
בי הפרשה כולה מוצנעת כמיתבוון על*
ידי ממשלת־ישראל, פוצצה אותה כמיקרה
ובעיתוי כלתי־נוח לממשלה.

תו כני ת פו רדג רו ע ה
מ תו כני ת רוגי ר ס
ידיעות מדאיגות שהגיעו לאחרונה מ־ארצות־הכרית
עשויות להשפיע על עמדותיה
של ממשלת־ישראל כהמשך המגעים
להסדר מוקדם עם מדינות־ערב, בתיווכה
של ארצות־הכרית.
על-פי ידיעות אלה הסתיימה כבר ההערכה מחדש
של מדיניות ארצות־הברית במרחב, וממשלת הנשיא
פורד כבר גיבשה מדיניות חדשה לאיזור, עליה יוכרז
אם ייכשלו מאמצי התיווך של קיסינג׳ר.
במרכזה של ההערכה מחדש האמריקאית, המבוססת
על ההערכה כי מצריים מנתקת את כל קשריה עם
ברית־המועצות ונוטה להתקשרות הדוקה עם ארצות-
הברית, עומדת תוכנית חדשה להסדר כולל באמור.

על-פי ידיעות מוסמכות, גרועה תוכנית
זו לישראל הרכה יותר מתוכנית רוג׳רם,
שישראל סירבה לקבלה.

צ פו ״ ההשבתת

אם אתה מתכונן לטוס הקיץ לחו״ל
באמצעות חכרת ״אל־על״ ,כדאי לך להקדים
את טיסתך לבני האחד ביולי. לאחר
תאריך זה צפויים שיבושים חמורים בלוח
הטיסות של ״אל־על״ ,כתוצאה מצעדים
שינקטו צוותי-האוויר כמחאה על תקנות־המיסוי
החדשות לגכיהס.
הטייסים ואנשי צוותות־האוויר טוענים כי המיסוי
החדש, על־פי הרפורמה, יגרום להפחתת כאלפיים לירות
בממוצע ממשכורתם החודשית. התגובה המתוכ ננת
בשעה זו אינה שביתה, אלא נקיטת סאנקציות
שישבשו את מהלך הטיסות. כך, למשל, עשויים צוותי-
האוויר להתכנס לדיונים ממושכים במשמעות תקנות־המס
לגביהם. דיונים אלה עשויים להימשך ימים רבים,
שבמהלכם לא יטיסו הצוותים את מטוסי החברה.

ה ע תוו א׳ הו רי
יוולוווו עדר פו ד
פרשת התקרית שאירעה בכפר־יובל בגליל בין
אלוף פיקוד הצפון רפאל (״רפול״) איתן, לבין צוות
צלמי־טלוויזיה, במהלכה היכה האלוף את אחד הצלמים
בראשו, טרם הגיעה לסיומה. אנשי הצוות אומנם
הסתפקו בהתנצלותו של דובר צה״ל, דב שיאוו, שהתנצל
בפניהם בשם צה״ל, אחרי שהאלוף איתן הסתלק
ברגע האחרון מפגישת־ההתפייסות שנקבעה עימו.
אולם איגוד עיתונאי־החוץ בישראל, המונה כ־300
חברים, יעלה את הפרשה בפגישה שביקש עם שר־הביטחון
שמעון פרם.
במיכתב חריף שנשלח לשר־הביטחון טענו העיתונאים
כי להבא יהיה צורך לשלוח שני צוותות־טלוויזיה
לכיסוי כל תקרית: צוות אחד שיכסה את האירוע,
וצוות נוסף שיכסה את מה שקורה לצוות הראשון.

שר־הביטחץ הועמד על הסכנה הצפוייה
מ״התנהגות כלתי-אנושית״ שד קצינים
בכירים. הצלם שהוכה היה אזרח ישראלי,
אכל עיתונאים זרים אחרים עלולים להחזיר
מכות, אפילו אם יוכו כידי אלופים.

הפגוה לי ד
ה קו הי דו ק
הפגנה מיוחדת־במינה יקיימו תנועות־השלום בחודש
הבא, כדי לשים את הדגש על שני העיקרים של
תפיסתן: הנכונות לסגת לקו הירוק תמורת שלום,
והשאיפה לדו־קיום ישראלי־פלסטיני בשתי מדינות
לאומיות.

ההפגנה תלבש צורה של מיצעד עממי
אד נקודה מסויימת כקו הירוק, וקיום עצרת
עם על הגבול הישן, שאליה יוזמנו כני שני

העיתונים היו מ״ם
השבתה כללית של העיתונות היומית
כישראל צפוייה כראשית חודש יולי, אם
תסרב הממשלה לשחרר את הוצאות הנסיעה
ואחזקת־הטלפון של העיתונאים מתשלום
מם-ד!כנם ה, כפי שמחייכת הרפורמה
על־פי המלצות ועדת כן־שחר.
העיתונאים, שאינם תובעים את המשך הפטור ממס
בסך 7.50/0ממשכורתם ממנו נהנו עד כה, טוענים כי
הטלת מם על שיחות־טלפון ונסיעות ברכב פרטי של
עיתונאי, אינה פגיעה בהכנסתם אלא בעבודתם העיתונאית.
ההנהגה החדשה של איגוד־העיתונאים הארצי,
המורכבת מדניאל בלוך (דבר) ,לוי יצחק הירושלמי
(מעריב) ,סמי גרינשפן (ידיעות אחרונות) ,אהרון דולב
(מעריב) וכן משה רון, מזכיר האיגוד הארצי ומאיר
בן־גור, מזכיר אגודת־העיתונאים בתל־אביב, החליטה
להיאבק בנושא זה עד הסוף.
במאבק העיתונאים תומכים גם כמה מו״לים ועור-
כי-עיתונים, הסבורים כי מיסוי על מה שנחשב ככלי-
העבודה של העיתונאי הוא בלתי־נסבל.

כתוצאה מכך עלולה המדינה להישאר
תקופה ממושכת ללא עיתונים יומיים. אם
יצטרפו גם עיתונאי רשות־השידור לשביתה,
תהפוך השביתה לשביתה כללית של
בדי-התיקשורת.

ה מיקו 1או ת |
ת חנו ת
;;גיג די קוו־ משד!:

העמים. הקריאה תבוא מצד שורה של אישים,
ללא הזדהות מיפלגתית.

עירן תווך בין
לוינסו! ל ר ביוו בי ץ י
מנכ״ל ״מיבטחים״ עמום עירן, המייועד
לכהונת מנכ״ל מישרד ראש-הממשלה, יפעל
להפשרת היחסים כין מנב׳׳ל ״בנק הפועלים׳
יעקב לווינסון לבין שר־האוצר רבי•
נוביץ .,
המתיחות בין השניים השתררה אחרי תקרע בין
רבינוביץ׳ לפינחס ספיר, שנוצר בעיקבות התייצבותו
של רבינוביץ׳ לצידו של משה זנבר, נגיד בנק־ישראל.
לווינסון, שהוא אחד האחרונים מאנשי המפתח של
ספיר במשק הישראלי, התייצב לצידו של ספיר ב-
סיכסוך.
עתה ינסה עירן, שהוא ממקורביו של לווינסון,

תו כני ת רדיו ע ל
-העול הזה״תוכנית רדיו מיוחדת כאורך של
שעתיים תוקדש כשבוע הבא לתולדות
״העולם הזה״ .התוכנית ״ראשית
בל — התחלות קטנות של
דברים גדולים״ ,בעריכתו של אורי
סלע, תוגש בשידור ישיר כיום ראשון
הקרוב, כגל ב׳ של ״שידורי-יש-
ראל׳׳ ,כין השעות 11.00 כלילה עד
1אחרי חצות.
כמחצית הראשונה של השידור
יספרו אורי קיסרי וחבריו על הגיל
גול הראשון של השבועון מימי ״0
כערב״ והלאה, וכמחצית השנייה
יספרו חברי המערכת על המאבקים,
הפצצות והפרשות הנעלמות של ימי
הראשית של המערכת הנוכחית.
לקרב בין שני האישים. עירן, מי שהיה בשעתו הנספח
לענייני עבודה בשגרירות ישראל בוושינגטון, שם
קשר קשרים הדוקים עם יצחק רבין, הוא בן־טיפר
חיו של מזכ״ל ההסתדרות ירוחם משל, עוד מתקופת
כהונתו של משל כראש האיגוד המיקצועי. נראה
שבמעמדו החדש כמנכ״ל מישרד ראש־הממשלה הוא
יהיה גם המקשר בין ראש-הממשלה למזכ״ל ההסתדרות,
ויהיה יועצו של רבין בכל הנוגע לסיכסוכי־עבודה
במשק.

הו פסקההפרסומת
ב ט לוויזי ה
הנהלת רשות-השידור תשוב ותדון בהספורט בשידורי הפירסומת עניין בטלוויזיה.
אחרי
שבתחילת השבוע לא שודר המישחק בין
נבחרת אירופה לבין מכבי תל־אביב, למרות שהוא
צולם, בגלל חולצות הנושאות פירסומת לחברת עלית,
אותן לבשו שחקני מכבי תל־אביב, החליטה הנהלת
הרשות לקיים ישיבה מיוחדת לנושא זה, כדי לדון
במה מותר ומה אסור בפירסומת מוסווית בטלוויזיה.
ההנהלה תחליט להגביל את גובה שלטי הפיר־סומת
במיגרשים, לאסור על הצגת שלטים ניידים,
שהיו מחזיקים מפרסמים ורצים לכל מקום אליו מופנית
המצלמה, והסרת הפירסומת מעל בגדי השחקנים.

אם הקבוצות לא תקבלנה את הנחיות
רשות־השידור כעניין זה, לא ישודרו צילומים
גם ממישחקים כתוכנית ״מבט ספורט״
כמוצאי־השבת.

השד ידחק רפאל עדמד דאשדהצעה
שהתקבלה במישרד-הדתורנ נ• •?יפתוה
כמיקוואות תחנות לפדיקת*חשד::,לגד
;לוי; ד&רטן,

ישר אלי מציגי

::הכדיקות ימידעו לצל אישח שתזך
במי בצן יקווח, ת! לא::תאושר כנימתם

מ חז ה ־ עי רו ם 3הולוד

:של דומ*ים יג8יי*4
לדויד הבדיקות, יקפל צוות המיק•
וואות, הדרכה ותכגורת מרז ׳

המחזמר האמריקאי הנועז? £ 0
0 0 \ 1£שהוצג במשך שנתיים בווילג׳ גיים שבניו-
יורק, החל במסע הופעותיו באירופה. האמרגנים הישראליים
אברהם (״פשנל״) דשא ונועם סמל הרכיבו
להקת־שחקנים אמריקאיים, המתחילה עתה בסיבוב
ההופעות שלה עם מחזה־העירום באמסטרדם שבהולנד.

ש לנו ק שר מאוד
שיר ע ם גרמניה
6טי סו ת ישירות כל שבוע

6טי סו ת כל ש בו ע

6טי סו ת ישירות כל ש בו ע

6טי סו ת כל שבו ע

6טי סו ת כל שבו ע

6טי סו ת כל שבו ע

6טי סו ת כל ש בו ע

6טי סו ת כל שבו ע

בכל שתרבה לטוס
83ח 3ו 11!{11

בעיות ומנסה לתקוף אותן, מציע בהתאם
לכך יעדים, תוכניות והצעות שזכותו של
המיועץ לקבל אותם או להתעלם מהם.
בסך הכל בא המוסד של היועץ, בפירוש
החדש שניתן לו בממשלת רבין, למלא
חיסרון זועק לשמיים שהיה קיים בכל הממשלות
שהיו לישראל: היעדר מישרד
ממשלתי לתיכנון, שאנשיו יוכלו לעשות
מה שאין שרי הממשלה יבולים לעשות.
אלה עסוקים מדי מאמת, בעיות משרדיהם
והאינטריגות של מיפלגותיהם מבדי ש יישאר
להם פנאי לחשוב. אפילו היה
בידם הזמן, ספק אם בולם מסוגלים לכך.
משום כך, מהבחינה העקרונית, נראה
שמערבת הייעוץ המיתגבשת ליד ראש-
הממשלה היא תופעה חיובית, שאם לא
היתד, קיימת, צריך היה להמציאו״

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינחלה: תל־אביב,
רחוב גורדה ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מכרקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפדס החדש״ כע״מ, תל־אביב, רחוב בן*
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי בע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזח בע״כג
לו להצביע עבור קו פוליטי מוגדר וברור
והוא נאלץ לבחור ברשימות שאינן אלא
סופרמארקטים של רעיונות, קבוצות־לחץ
ואינטרסים מנוגדים.
אין מירשם טוב מזה *כדי לשלול אח
השיטה הדמוקרטית מעיקרה ולהכשיר את
הקרקע לכמיהה לדיקטטורה מילוי זה או
אחר.
כיוון שמוסכם עלינו שהדמוקרטיה, על
כל מיגרעותיה, היא צורת המימשל הפחות
גרועה מכל צורות המימשל הגרועות המוכרות,
נגן עליה בחירוף נפש, תוך
תיקווה שניתן להיאבק כדי למלא אותה
בתוכן אחר, צודק יותר׳ הגיוני יותר ויעיל
יותר.
הבעיה היא רק שבתנאים האלה חייבת
המדינה לעבור את המשברים הגדולים
ביותר בתולדותיה, העשויים או עלולים
לחרוץ בבר בעתיד הקרוב את גורלה.
האם אין זו סיבה מספקת כדי לנסות ולבנות,
במיסגרת המיגבלות המסתכלות ישל
מיבנה המישטר הקיים, מערכת שתאפשר
להנהגה הניבחרת של המדינה לקבל החל טות
שקולות, בדוקות ומחושבות יותר מכפי
שהיא מסוגלת לקבל עתה ז
החשש כי מערבת כזאת, של ממשלת-
צללים עצמאית ליד ראש־הממשלה, עלולה

״בנוהג שבעולם, שמן האנשים
המקורבים לנסיך למדים עליו ועל
טיבו לימוד ראשון,״ אמר ניקולו מקיא-
בלי, אחד מאבות תורת המדינאות המודרנית,
בסיפרו הנודע הנסיך ,״כשהללו
מוכשרים ונאמנים, רואים בו חכם, כי
השכיל למצוא את המוכשרים ולקשרם אליו
בקשרי נאמנות. וכשהללו אינם מצטיינים
במעלות, אפשר לדת אותו לגנאי. כי השגיאה
הראשונה ששגה — בבחירתם
שגה.״
נזכרתי בקטע זה מתורתו של האיש
שיצר את המדע הפוליטי, בעת קריאת
מאמרו של אורי אמרי ממשלת צללים
לפני שבועיים (הנידון, העולם הזח .)1971
ברשימה זו טען אבנרי, בצדק רב, כי
מינדו של אריק שרון כיועץ לענייני-
ביטחון לראש־הממשלה מסמל את שינוי
המישטר בישראל: בצד הממשלה הנבחרת
הרישמית, קמה ממשלת צללים, התלויה כל
כולה ברצונו של ראש־הממשלה, ושאין
לה כל זיקה לבוחרים, לכנסת ולממשלה.
עוד המשיך אמרי וטען, כי מבחינה
מסויימת זוהי אמריקניזציה של המישטר :
הכנסת המישטר הנשיאותי לישראל בדלת
האחורית, מתחת למעטה הצורות החיצוניות
של המישטר הפרלמנטרי.
אני רוצה לנצל את הזכות להשתמש
במדור זה כדי לחלוק על כמה מהשגותיו
של אבנרי. קביעותיו באשר לתפנית ה-
מיסתמנת בצורת המישטר בישראל הן
מפוכחות ומצטיינות, כרגיל, באבחנה חדה
המקדימה לגלות תהליכים פוליטיים הרבה
לפני שהם מיתגלים לעיניהם של האחרים
העוסקים בכך. עם זאת, אני מרשה לעצמי
לערער על כמה מהמשמעויות שהעניק ל קביעות
אלה׳ בהסתמך דווקא על תפיסותיו
וניתוחיו שלו.
בניגוד לאמרי אני סבור שהתהליך המסתמן
באופק הוא חיובי בעיקרו. הוא
עשוי להיות בריא ומועיל למדינה עצמה.
הוא משקף שינוי לטובה בפירוש הניתן
להגדרת מעמד וסמכויות ראש-ממשלה בישראל.
והוא מעיד בראש וראשונה על כך
שאחרי שנה בה היה יצחק רביו ראש-
ממשלת המשך, הוא מתחיל להיות ראש־יועץ
שרץ
ממשלת שינד.
משהו מתחיל לזוז ולהזדעזע במיטה
ראש פתוח
הקפוא של החיים הפוליטיים בישראל, ש במהותם
הם בעצם היעדר חיים פוליטיים. לסכן את המישטר הפרלמנטרי במדינה,

הוא מופרד מיסודו. מערכת כזו אינה
!כדי לגהץ את המיתרחש ולהתייחס יכולה לשלוט. הממשלה והכנסת, יכולים
אל התופעה הנרקמת. והולכת מול עי בכל עת להשמיט את הקרקע מתחתיה, לגנינו,
יש להפריד בין הצד העקרוני שלה,
רום להתפטרות הממשלה ולעריכת בחירות
חדשות.
לבין האנשתה או יישומה במציאות.
כעיקרון, הרי התהליך של הקמת מם-
כדאי אולי לברר את משמעות המושג
שלת־צללים הכפופה לראש־הממשלה ושאין
״יועץ״ כדי להימנע מטעויות בנקודה זו.
לה שום זיקה למוסדות נבחרים, נראתה כאשר ראש־הממשלה, או שר־הביטחון,
כתרופה האידיאלית ביותר לחוליי המישטר ממנה לעצמו יועצים, הרי אין הכוונה ל-
הדמוקרטי הקיים בישראל.
״נותני־עצות״ בנוסח הקיביצרים ליד לוח
אומר אמרי עצמו: המיטה הפרלמנטרי השחמת. תפקידו של היועץ אינו לייעץ
של השיטה הדמוקרטית כפי שהיא מקובלת לראש־הממשלה, לפני מהלך מסויים או
בישראל, פשט את הרגל. הכנסת היא קבלת החלטה, תעשה כך או אחרת.
בדיחה תפלה, אוסף של רובוטים נעדרי
מאחורי המילה ״יועץ״ מסתתר בעצם גוף
מחשבה עצמאית וחסרי השפעה. הממשלה שלם׳ שהיועץ מופקד עליו. מתפקידו של
היא אותה בדיחה במהדורה אחרת, מתומ גוף זה לעשות מה שהממשלה אינה עושה :
צתת יותר. המיפלגה היא פיקציה. הבוחר לחשוב ׳ולתכנן. זהו מעין צוות חשיבה
עצמו נטול חופש בחירה, כיוון שלא ניתן המעריך הערכות, אוסף מידע, מנתח, מציג

עכשיו נותר עוד הצד הפרסונאלי
של הבעייה: את מי ממנים לתפקידי
היועצים ו
שר־הביטחון שימעון פרס הקדים את
יצחק רבין ב טיין מערכת יועצים. איש
לא התרגש כאשר פורסם הדבר ברבים.
הייתה לכך סיבה טובה. האישים שנבחרו
לשמש כיועציו של פרס היו כולם דמויות
חיוורות, ידידיו הפוליטיים של פרס בעבר.
מינויים נראה יותר כרצון לגמול לשותפים
מאשר ככוונה. לשנות משהו בסידרי מע-
רכת-הביטחון. מכל הגלריה של השמות
הנכבדים ששימעון פרס מינה כייועציו, אין
גם שם אחד שלדעת מישהו מסוגל לחלוק
על שר־הביטחון או לתרום לשינוי התפיסה
הביטחונית.
דבין הלך בדרך אחרת׳ שרק בדרך הטבע
עוררה התרגשות והתנגדות• האנשים שהוא
בחר עד כה, הם ברובם דמויות שנויות
במחלוקת. לכמה מהם יש הרבה שונאים

ראש־הממשלה רכץ
אופציות פתוחות
אישיים. מעשיהם בעבר עוררו לא פעם
ביקורת חריפה ומוצדקת.
לעומת זאת יש לאנשים במו רחבעם
(״גאנדי״) זאבי ,״ועץ ראש־הממשלה למודיעין
! אריק שרון, יועץ ראש־הממשלה
לביטחון ועמום עירן, מי שהיה יועץ הסתרים
המדיני של רביו ועתה עומד להתמנות
כמנכ״ל משרד ראש־הממשלה, כמד,
תכונות חיוביות המכשירות אותם לתפקידיהם.
ראש פתוח, אי כפיפות לדוגמות
ולקונצפציות, יכולת הסתגלות למצבים
מישתנים והיעדר דעות קדומות הם אולי
התשובות שבתכונות אלה.
בכוחם של אנשים כאלה לתרום אף
מעבר לסגולותיהם האישיות. מדינת־ישראל
מלאה באנשים כישרוניים, חושבים, מקוריים.
רובם ככולם נמצאים מחוץ למערכת.
חלקם הגדול אף נדחה על ידי המערכת
המימסדית. כישרונותיהם מבוזבזים מהבחינה
הלאומית. במיבנה המיפלגתי הקיים
בישראל אי אפשר להעלות על הדעת ש ניתן
לרתום אותם לשירות המדינה.
והנה, נוצרת עתה אפשרות שגם לאנשים
שאינם עסקני מיפלגות או מקורביה של
אישיות זו או אחרת, תינתן ההזדמנות
להשתתף בסיוע לקבלת ההחלטות בשעו תיה
הקריטיות ביותר של המדינה. תהיה
להם האפשרות להשפיע, להמליץ, לבקר
ולהציע.

יש, ברוך השם, במדינת־ישראל די
אנשים שיש להם לומר בענייני ביטחון
דברים יותר מקוריים מאשר לשר משה
קול. יש אנשים שהראיה המדינית שלהם
עולה על זו של השר אהרון אוזן. העובדה
שביגלל קונסטלציה פוליטית מסויימת דווקא
משד, קול ואהרון אוזן הם שצריכים
לקבוע בהכרעות שיקבעו את גורל המדינה
לדורות, אינה צריכה למנוע מאחרים ל השמיע
את הערכותיהם ודיעותיהם. קול
ואוזן הם שימשיכו להכריע בסופו של
חשבון׳ אבל אולי נובל לישת יותר ׳בשקט
אם נדע שהכרעותיהם יהיו על סמך נתונים
ואלטרנטיבות שיוגשו להם על ידי מומחים,
שהקדישו זמן ומחשבה לניתוח ודיון
בבעיות.
יש ׳מקום להאמין, שדווקא מינויים של
אגשים כמו גאנדי, אריק ועירן, עשוי לפתוח
את הדלת לאנשים מחת למערכת,
כדי שיתרמו מכישרונותיהם ומחשבתם לפיתתן
הבעיות בפניהן ניצבת המדינה.
אולי, אם כי לא בטוח, זהו סימפטום המבשר
את סוף הקיפאון המחשבתי, ההתאבנות
האידיאית והתלישות מהמציאות,
שאיפיינו את ממשלות ישראל מאז ר
מתמיד.
שום מינוי לא עורר תגובה נזעמת
כל כך, כמו מינדו של האלוף (מיל).
אריק שרון לתפקיד יועץ ראש־הממשלה
לביטחון. לא רק הרמטכ״ל יצא מכליו.
מסיבות אחרות לגמת גם אות אבנרי אינו
מתלהב מהמינוי. הדיעות הפוליטיות של
אריק ותדמיתו ב״מלך הניצים״ בישראל,
יש בהם כ ת להוליד באופן טבעי הסתייגות
מהמינוי. למתת שקשה לתאר ש יצחק
רבין זקוק לאריק שרון כיועץ פוליטי
דווקא, אפשר להסכים עם ההנחה של-
תעות הפוליטיות של אריק יהיו השלכות
גם על ההערכות הביטחוניות שלו.
אולם כ ת להשיב על השאלה אם מינויו
של אריק שרון רצוי או לא, יש לשאול
קודם לכן, מדוע נזקק ביכלל ראש־ד,ממשלה
ליועץ לענייני ביטחון זהת ראש־הממשלה
עצמו כיהן כרמטכ״ל צד,״ל, תפקיד
שאריק שרון לא הגיע אליו. יש להניח
שהוא מתמצא בענייני ביטחון לא פחות
מאשר אריק שרון.
התשובה על השאלה נמצאת במקום אחר.
את המישחק הפוליטי שלו במישור הגלובאלי,
יכול ראש־ממשלת ישראל לנהל רק
אם ידע שכל האופציות שמורות ביתו.
רק אם יהיד, בדור לו שצה״ל עשוי לנצח
בכל מילחמה שתיפרוץ, הוא עשוי ליטול
יותר סיכונים למען השלום.
קיימת אפשרות שראש־ד,ממשלה לא יהיה
מאושר בל כך ממידת נכונותו של צה״ל
למילחמה חדשה. בראש מישרתד,ביטחון
עומד אדם שהתגלה אומנם כסוחר־נשק
מוצלח, אולם לא היה חייל אפילו יום אחד.
בראש הצבא עומד רמטב״ל שהוא אומנם
בוטח בעצמו, אבל כמה תקלות שאירעו
לאחרונה עוררו את השאלה אם יש כיסוי
מלא לביטחון הזה.
סביר להניח שלראש־הממשלה יש גם בן
לומר דברים בנוגע לצר,״ל ולמערכת הביטחון.
הוא אינו יכול לעשות זאת בשל
הפורמאליות שבחלוקת הסמכויות בממשלה.
כל התערבות ספציפית בנושאי ביטחון תתפרש
כחדירה לממלכה שאינה שייכת לו,
עלולה לגרום למשבר ממשלתי.
לראש־הממשלה דרושה ראייה אובייקטיבית
של הנעשה בצד,״ל. דתשות לו הע-
רכות־מצב, תוכניות אלטרנטיביות ונתונים
שיהיו שונים, ואפילו מנוגדים, לאלה של
צה״ל ומישרד־יהביטחון. לשם בך דרוש לו
מוסד היועץ לענייני-ביטחון.
לתפקיד זה בדיוק מתאים אדם כמו אריק
שרון. דיעותיו הפוליטיות אינן משחקות
באן תפקיד, בשם שלא שיחקו תפקיד בפיקוד
על אוגדה במילחמת יום־הכיפורים.
אותן מיגרעות שבעיני יריביו הפוליטיים
פוסלות אותו לכהונה זו, הן דווקא המכשירות
אותו לתפקיד.
על פי המיבחן של מקיאגלי, לי נראה
בי יצחק רבץ אומנם השכיל עד כה למצוא
את המוכשרים ולקושרם אליו בקשרי נאמנות•
אם היה משהו מעודד ונוסך תיקווה
בשילטונו של רבץ עד בד״ הרי זה דווקא
הרעיון של ממשלת היועצים.

העולם הזה 1973

הס\נון של הדיסקונטאים
אנחנו עושים הכל
כדי שהדיסקונטאי שלך יהיה
לא רק יועצך הכספי
ועוזרך הנאמן בתחומי
הכלכלה השונים.
אנו משתדלים שיחד עם
היותו בנקאי חריף ומיומן,
יהיה גם אדם;
שהפגישה עימו תנעם לך;
שהמפגש המקצועי

והתכליתי בינך לבינו
יתקיים על רקע של
נעימות וכיבוד הדדי.
אנחנו ששים הרבה כדי
שתאהב להכנס לבנק שלנו.
זוהי אחת הסיבות
שהדיסקונטאים שלנו עוברים
מערכת השתלמויות
בטיפוח הופעה וביחסי אנוש
כדי להעניק לך שרות עוד יותר טוב.

בתנופה יוצרת

באשר יובאו השבוע לקבורה בישראל עצמותיהס של אליהו חכים
ואליהו כית־צורי, שגתלו במצריים אחרי שהרגו את הלורד מוין,
יתעוררו שאלות רכות כליכם של בני הדור אשר לא היה עדיין כחיים
באשר נפחו שני אליהו את נישמתס. מי הם היוץ מדוע הם ביצעו
רצה פוליטי זה? מה היו מניעיהם? מי היה הלורד מוין ז
עד שאלות אלה ענה ״העולם הזה 891 לפני 1צ שנה, במלאת
עשר שנים למעשה. כניגוד למינהגו, מעתיק ״העולם הזה״ השבוע את
כתבתו המקורית במלואה, יחד עם ציוריו שד צייר צעיר וכלתי״ידוע,
כשם שמואל בק, שנתקבל אז לעבודה כ״העודם הזה״ ושצייר את
המאורעות שתוארו ככתבה. כק כן ה־ 18 חתם כשם ״כרתור״ ,מפני
ששירת אז כצה״ל והעבודה הנוספת היתה אסורה עליו.

סיפור שד שני אלי הו
א שר (\!אמותיוה יו ובאו
השסע ממצר״ום לישראל
אמר לבנו :״גורל היהודים וזוא טרגדיח
גדולה. יצטרכו לחשוב מה לעשות אתם
אחרי המלחמה!״
אולם הלורד מוין היה קודם כל מדינאי
בריטי, ודאגתו הראשונה, ואולי היחידה,
הותר. נתונה לאימפריה הגדולה. הוא ידע
כי כל יהודי שיינצל יוסיף לקלקל את
היחסים בין האימפריה לבין שליטי ערב.
והוא האמין כי יחסים אלה הם הבסיס
לעתיד האימפריה אחרי המילחמה. הוא לא
היה היחיד שחשב כך. אולם הוא שילם
בור דיעה זאת בחייו --

ההחלטה

שני אליהו בעיני שמואל בק 35 5״״

צייר שמואל בק על־פי התצלום ההיסטורי של אליהו חכים (למעלה) ואליהו בית־צורי,
שצולם באולם בית־המישפט בעת המישפט הסוער, שבמהלכו ניסו השופטים המצריים,
שפחדו מהאנגלים, למנוע את השמעת הצהרותיהם הפוליטיות של שני הנאשמים, אשר
עוררו את התלהבות הציבור המצרי. השופטים נכנסו לעימות עם מיטב עיתונאי העולם,
שבאו לסקר את המישפט, ואשר לא ניתן להם לרשום באולם בית־המישפט את הדברים.
הלורד חזר הביתה. נהג המכונית ,1פרטית
הנוחה התקרב לשער הגן שהקיף את
הוילה בשכונת זאמלק, קהיר, רובע של
זילות נאות בהן גרו עשירי הארץ זרד
מושלים הבריטיים. המכונית עצרה, הנהג
פתח את הדלת, עמד לגשת לשער, לפתחו
לפני המכונית.
לפתע נפתחה הדלת אשר ליד הלורד
מוין. צעיר שחרחר דחף את ידו פנימה,
ירד, מקרוב, פצע את הלורד פצעי-מות.
המזכירה, שישבה לידו, לא נפגעה כלל,
הנהג, קורפורל פולר, לא איבד את עשתונותיו.
הוא שלף את אקדחו. אד עוד
לפני שיכול היה לפתוח את הניצרה, נקצר
על־ידי כדוריו של צעיר שני, בלונדי ו־תכול-עיניים,
שחיפה על הראשון.
השניים עלו על אופניים, התרחקו במהירות.
אולם הגורל רצה אחרת. שוטר
מצרי רכוב על אופנוע, שנזדמן במקרה
במקום, רדף אחריהם, פתח עליהם באש.
השניים ירו לעבר גלגליו, נקבו אחד מהם.
אולם באותו רגע נפצע הצעיר הבלונדי
בריאותיו. השחרחר הסתכל אחורה, כאילו
לעזור לחברו, נמלך בדעתו, השתדל להתרחק.
לשוא. ההמון שהתאסף תפס בו.
השניים נעצרו.
בינתיים טילפנה המזכירה לאמבולנס.
אולם עוד בדרך לבית-החזלים מת--

הקרב!
וולט אדוורד נינאס, הבארון הראשון לבית
מוין, בנו השלישי של הלורד הראשון
לבית אייבי, היה בשיא הקאריירה שלו
כשפגע בו הכדור הקטלני.
דרך חייו מצלצלת בדיזק כדרך חייו
של כל לורד בריטי אחר בעל מעמד דומה :
יליד דובלין, אירלנד, בן ,64 חניך בית-
הספר האריסטוקרטי ישל איטון, נפצע במל

חמת
הבורים וזכה לאות הצטיינות של
המלכה (ויקטוריה) ,חבר־פרלמנט משך 24
שנים, חבר עירית לונדון, מפקד-גדוד ו־קצידמטה
במלחמת־העולם הראשונה, תת־שר
המילחמה, מזכיר כלכלי לשר־האוצר,
שר החקלאות והדייג, חבר מספר ועדות
מלכותיות, שר־המושבות, מנהיג בית-
הלורדים, חבר מועצת המלך, ולאחרונה שר
לענייני המזרח־התיכון בקאהיר. בעלה של
הליידי אבלין ארסקין, שמתה חמש שנים
לפניו, אב לשני בנים, שאחד מהם מת.
מאחורי העובדות היבשות הסתתר גבר
יפה־תואד, אחד המוחות החריפים בממשלתו
של וינסטון צ׳רצ׳יל, ידידו האישי.
לא בכדי נשלח לקאהיר. שם נרקם חלק
מעתיד האימפריה. שם הוקמה הליגה הערבית,
תחת חסותו. שם גם נידונה ״בעית
ארץ־ישראל.״
ליד אותה קאהיר, בחדר נקי ומרוהט
היטב במיבצר עתיק, היה כלוא גבר שקט,
.נמוך־קומה. יואל בראנד, שליח 800 אלף
יהודי הונגריה. האיש שגורל שליחותו יכול
היה להציל רבבות, הובא באחד הערבים
למועדון האנגלו־מצרי, נחקר ארוכות על־ידי
קבוצה של תריסר אנגלים. הוא לא שם
לב במיוחד לכך. משך חמישה חדשים
התרגל לחקירות בלתי-פוסקות 14 ,שעות
ביממה. אולם הוא זכר היטב אותה פגישה.
כי בה נפל פסוק היסטורי.
אחד הנוכחים שאל אותו על שליחותו.
שוב ושוב הדגיש בראנד שאפשר להציל.
לבסוף הפליט הבריטי :״מה אעשה במיליון
יהודים? איפה אשים אותם ו״ בצאתו
שאל בראנד מי היה האיש. התשובה :
לורד מוין.
אחרי שיחרורו הצטרף בראנד ללח״י,
האירגון שהרג את הלורד.
מוין׳ אריסטוקרט ובן למשפחה בעלת
שם־עולמי בין יצרני הבירה, לא היה אדם
אכזרי. להיפך, ימים מעטים לפני מותו

היתד. זאת אחת ההחלטות שאיש אינו
יכול לקבוע בדיוק מתי הוחלטה, זמי
החליט.
כשפרש אברהם (״יאיר״) שטרן מאצ״ל,
בקיץ ,1940 קרא לאירגונו ״האירגון הצבאי
הלאומי בישראל.״ הוא התכוון לבטא: בניגוד
לאצ״ל הישן, שנקרא ״האירגון הצבאי
הלאומי באוץ־ישראל,״ יפעל האירגון
החדש בעם ישראל בכל רחבי העולם. האויב
אינו הנציב העליון, היושב בירושלים.
האויב הוא האימפריאליזם הבריטי באשר
הוא שם, והמילחמה בו תתנהל בכל הארצות,
בכל היבשות.
שטרן העלה את הרעיון להרוג את השר
הבריטי לעניני המזרח־התימן. היה זה אז
סר אוליבר ליטלטון, אחד מעמודי התווך
של המיפלגה השמרנית, שר־ד,מושבות ה בריטי
בשנים האחרונות. אולם עוד לפני
שהתגבשה תכנית מעשית, נתפס אברהם
שטרן בעלית גג בשכונת פלורנטין, תל-
אביב, נקטל על־ידי קצין־המשטרה מורטון.
אירגונו נופץ לרסיסים, כל מנהיגיו נכלאו.
עברו שנתיים. ליטלטון מסר את תפקידו
למונקטון, מונקטון למוץ. איש מהם לא
שם את לבו במיוחד לכך שבינתיים קרה
משהו בארץ־ישראל. ממחנזדחמעצר במזרע
ברח גבר צעיר, חסון, איש־פעולה מלידה,

״איש־הברזל״ של לח״י: יצחק שמיר
(יזרניצקי הוא הקים מחדש את מרכז
לח״י, צירף אליו מורה־לספרות בשם ישראל
שייב (״אלדד״) הכין את התוכנית לבריחה
ההמונית של מנהיגי לח״י מלטרון,
ביניהם נתן פרידמן־ילין (״גרא״) ,החבר
השלישי של המרכז. פרידמן־ילין *״ יצא לחופשי,
שייב נאסר.
לח״י עבר התפתחות רעיונית. לא היתד.
לו אידיאולוגיה מגובשת, פרט למלחמה
בבריטים. אולם הסתמנו באופק יסודות
של אידיאולוגיה חדשה. עיקרה: מילחמת
השיחרור אינה ״ציונית״ ,אלא עברית,
ארצישראלית, מרד של בני־הארץ נגד
שליט זר.
אחד ההוגים העיקריים היד, ישראל שייב.
שייב התנגד בחריפות אישית לתורות ז׳בד
טינסקי, עד כדי כך שביקש לסתור ממש
כל פרט ופרט של דברי המנהיג הרביזיוניסטי.
ז׳בוטינסקי אמר כי יש הבדל בין
האנגלים הטובים (לורד בלפור) והאנגלים
הרעים (מק-מייקל) .שייב אמר שכל האנגלים
רעים, אויבים טבעיים לעם ישראל
בארצו. ז׳בוטינסקי ראה את המאבק בין
יהודים וערבים, כשהאנגלים משמשים צד
שלישי. שייב החל לרמוז כי היהודים והערבים
הם שותפי-גורל. ז׳בוטינסקי דרש
לשבור את ההסתדרות. שייב החל מזכיר
לטובה את המילה סוציאליזם.
הוא לא היה יחיד. ההוגה העיקרי, פריד־מן־ילין,
התקדם באותו כיוון. הכל היה עוד
בלתי-מגובש. אולם כבר נראתה תיאוריה
חדשה של שותפות עברית-ערבית, שת־חושל
במאבק נגד הבריטים, ותשמש אחר-
כד יסוד לחיים חדשים במרחב. רק במאבק
יוכלו הערבים להשתכנע כי בני הארץ העבריים
אינם סוכני האימפריאליזם הזר
וראש־גשר של המערב הקולוניאלי, אלא
עם שוחר־חזפש, מעורה במרחב.
רצח הלורד מוין נועד להפעיל !תהליד
* כיוס ח״כ הליכוד מטעם חרות.
** כיום נתן ילין־מור.

שז־צואוא 11 וא סז

מ פ־נז * פ 1131ז*תז 0ז1

*״עסא ׳1* 14

6באוקטובר 1944

זהו קטע מהעיתון האנגלי הקאהירי ניר
איסט דיילי, שהופיע למחרת הרצח, ב־7
באוקטובר. הכותרת אומרת :״הלורד מוין נפצע קשה בהתקפת אקדחים
מחוץ לביתו.״ הידיעה פותחת במלים האלה :״מצריים הזדעזעה עמוקות

שגואל בק משחזו את המעשה: תנים חוג את מוין, בי סו די יווה בנהגו
זה. יצחק שמיר הכין אותו בסבלנות.
אנשי לח״י הקימו תאים בין החיילים הארצישראליים
במצרים, הקרקע הוכשרה.
אולם ראש־התא, יוסף (״עזרא״) סיטנר,
חיווה את דעתו כי החיילים לא יוכלו
לבצע פעולה. אפשר היה להעבירם בכל
יום. ואילו המבצע חייב להיות בעל אפשרות
לשהות במקום, לחכות להזדמנות.
שמיר חיפש איש — אדם נאמן, שאפשר
היה לסמוך עליו שישאר זמן רב לבדו,
יפעל לפי שיקול דעתו האישי מבלי לקבל
הוראות מפורטות, קלעי טוב ואיש ־שנוסד,
בפעולה. יהושע כהן ״ ,אחד ממפקדי לח״י,
המליץ על צעיר ספרדי, שידע ערבית על
בוריה, הכיר את הנוף המצרי--

האי ש הרא שון
אליהו חכים יכול היה להיות בן אופייני
של מישפחת־עשירים ספרדית. יליד ביירות
שגדל בארץ, רגיל למותרות והדור בלבוש,
ספורטאי של מכבי ואדם מצוי בנשפיות־ריקודים.
כמו רבים, הצטרף למחתרת.
אולם המחתרת שבתה. ימי הפילוג הרסו
את האירגון. אליהו, יחד עם חבריו, הסתובבו
ברחובות חיפה, הסיגריה בפה, התגעגעו
לפעולה. היא לא באה.
הוריו ידעו שהוא חבר המחתרת. הם
שמעו על הריגת שטרן, מאסר האחרים.
הם דאגו לחיי בנם. פתרונם: שיתגיים
לצבא הבריטי. שם ימצא מוצא לתאוות־הפעולה
שלו, יהיה רחוק מן הפיתוי. לבסוף
נכנע להם אליהו, בניגוד לרצונו.
אולם בצבא באה החרטה. חבריו יחשבוהו
לפחדן, לעריק. האירגון התאושש מחדש,
ואילו בצבא מצא רק חיי בטלה. ביום
בהיר אחד חזר הביתה, השליך את המדים
לפינה, לבש את בגדיו האזרחיים. הוא ירד
למחתרת.
כעבור כמה ימים הופיעה מודעה בעתון :
״אליהו, בוא הביתה, הוריך חזרו ממצריים
ורוצים לראותך!״ אולם אליהו לא חזר.
הוא נקרא עתה ״בני״ ,והוא השתדל בכל
כוחו להחזיר את כבודו בעיני החברים,
שחשבוהו לבן־עשירים רכרוכי. הוא פעל
בפעולות קטנות, חי בתנאי רעב, למד
לקלוע, עמד בתצפיות, עסק באיסוף ידיעות.
אט-אט רכש מחדש את אימון האחראים.
* מי שהיה שכנו של דוד בן־גוריון ז״ל
בשדה־בוקר.

בשעת ההתנקשות הגדולה בחיי הארולד
מק־מייקל, ערב צאתו של זה מן הארץ,
עמד אליהו חכים בראש סלע, ירה על
המכונית שירדה בכביש התלול תל־אביב.
ירה — והחטיא.
עתה ירד מצרימה. הוא התבסס במקום.
ערך תצפיות קפדניות, הכין את הפעולה.
אולם סיטנר הגיע למסקנה שאיש אחד
לא יספיק, דרש בארץ כי יישלח איש שני.
שמיר השקיף סביבו. מבטו נתקל בצעיר
יפה, בעל פנים מערביות׳ אינטליגנטי,
משכיל, שהיה בשעתו אחד מפיקודיו ב־פלוגה
ח׳ של אצ״ל --

האי ש השני
אליהו בית־צורי היה טיפוס שונה מאוד
מאליהו הראשון. הוא היה כימעט ארכיטיפוס
של צבר בן־דורו.
בנו של איש שעלה מרוסיה לפגי 50
שנה, מנהל הדואר בטבריה, הכיר אליהו
בן ה־ 22 עוד בנעוריו ערבים רבים שביקרו
בביתו. בחזור המישפחה תל-אביבה למד
בגימנסיה. סימן־הדרך בחייו, כמו בחיי

כה רבים מבני־דורו, היו מאורעות .1936
אליהו התגייס לאצ״ל.
חיש מהר נפצע בפעם הראשונה —
הוא נכווה קשה משנשלח לשרוף אוטובוסים
בפעולות אצ״ל נגד מגבית כופר־הישוב*
.הוא הראה בגאווה את הצלקות
הרבות, הפך מדריך באירגון התאים הלאומיים,
תנועת־נוער שהוקמה על-ידי
אצ״ל בשעה שהאירגון הסתכסך עם בית״ר.
כרבים מבני־המחתרת, זנח את לימודיו
על־אף רמתו השכלית הגבוהה, פרש מן
הגמנסיה, אך השיג תעודת־בגרות בכוחות
עצמו. בבית לא ידעו אם עודו חבר המחתרת
או לאו. אליהו לקח את אחיו הצעיר
לשייט בירקון, השתתף במישחקיו הילדותיים.
שלוש אחיותיו העריצוהו. אביו, שהתאלמן,
מכבר, חי רק למענו.
כשחל הפילוג הגדול, פרש בית־צורי
בבחילה, כרבים אחרים, משתי המחתרות
גם יחד, התמסר ללימודים בפקולטה למדעי
המזרח של האוניברסיטה .״במזרח אנו
* שנועד לגייס כספים להגנה, הוחרם
על־ידי אצ״ל.

חיים, במזרח עתידנו, את המזרח עלינו
לדעת!״ אמר. הוא לא ידע כי באותה
שעה ממש התווכח צעיר לא מוכר לו,
בשם אליהו חכים, עם בעל בית־קפה ערבי
בחיפה, אמר לו :״אין ריב בן יהודים וערבים.
האנגלים המסכסכים והמסיתים.
עלינו להתאחד ולזרוק אותם מכאן, ואז
נסתדר בינינו...״
אצל חכים, איש המעשה, היה זה אינסטינקט
פשוט, בלתי-מגובש. אצל בית־צורי
הפך הדבר לראשיתה של אידיאולוגיה. ידידו
הטוב ביותר היה אחיו של יוצר כת
הכנענים, המשורר אוריאל שלח (״יהונתן
רטוש״) .אליהו בית־צורי לא הפך כנעני,
אך הוא קיבל דיעה שנולדה אז בחוגים
רבים: שהעם העברי החדש הוא עם שמי,
בעל שרשים בתרבות השמית, שותף־גורל
של העם הערבי, חייב להשתלב בחיי המרחב
וללחום לחרות כל עמיו נגד השלטון
הזר.
אצ״ל התארגן מחדש. אליהו חזר אליו,
עבר קורס מפקדים. אולם רוחו לא היה
שלמה עם אצ״ל ומסורותיו. ואילו האוניברסיטה
לחצה עליו להתגייס לצבא הבריטי
השנוא. הוא מצא מוצא משתי הצרות,
וגם מבעית הפרנסה: בהצטרפו לשרות
המדידות הבריטי, שהעביר אותו לסביבה
ערבית ליד ג׳נין.
שם הפך בית־צורי מיד לגיבורם של
הפועלים הערבים, מנהיגם נגד המנהלים
הבריטיים. אולם גם האנגלים חיבבו את
הצעיר שדיבר אנגלית כמו ערבית ועברית,
החזיק בין חפציו את ספר השירים של
קיפלינג, ידע להרצות על ההיסטוריה של
בריטניה. הם לא יכלו לדעת כי ידיעה זו
תעזור לו, ברבות הימים, להסתמך על
משוררים בריטיים בנאום ההגנה שלו במש פט
רצח מוין. כשעזב אליהו את השרות
כדי להתחיל לעבוד אצל מודד פרטי, רשם
המנהל האנגלי בפנקסו :״בעל כשרונות
ואינטליגנטי ־מאד.״
הכשרון הועיל לו במחתרת, עזר לו
לעלות בסולם הפעולות. הוא נלקח בחשבון
לתפקידים חשובים. וכשבאה הדרישה לאיש
מיוחד לגמרי, שיצטרף לחכים בקאהיר, נפלה
הבחירה עליו.
בבוקר אחד, בסתו ,1944 עמד חייל בריטי
בודד על רציף תחנת הרכבת ברחובות.
הוא דמה לכל אנגלי אחר: ילקוט, מקטורת,
ניירות מוכנים לנסיעה למצריים.
בבית השאיר כמה קטעי־ספרות וקטעי־יומן,
שהעידו על אופיו של אליהו בית־צורי
(המשך בעמוד )24

הכ מו ת מעידה ע ל האיכות

מכ ת בי ם
הביטו? — מחליש
העיתונות דיווחה לאחרונה שלמדי קוילהן
היו קשיים בארצות־הברית, בהסברת עמדת
ישראל לגבי ירושלים. מר קזלק מסביר
קשיים אלה בהצלחת התעמולה?מחנית,
ובבורות של הקהל האמריקאי.
בישראלי, אשד חזר זה־עיתה מארצות־•
הברית, לאחר שהייה של שנתיים שם,
ברצוני להעיד שמר יקולק בחר נדרך הקלה
לתרץ את הקשיים שבהם נתקל. מניסיוני,
ומנסיון ישראלים רבים אחרים אשר נקלעו

המביטה אל הקוטנדקר) היא אמריקאית.
ופנ״ל האמצעית, זו עם הברך המנופפת.
הן גרות בבקתות־חימר ליד מקום הש־תזפותן,
ולפי שיחה עימן בזמן האחרון
נראה, שאינן מתכוננות לעזוב בקרוב. אגב,
הן חביבות ובנות־שיחה ׳נעימות, ומוצאות
שהישראלים נחמדים.
ובכן, הזדרזו לראותן — ׳פן תאחרו.
אגב, הן אינן אוהבות להצטלם (הצילום
שהתפד׳סט בהעולם הזה, של הצלם שלום
בר-טל, נעשה ׳כנראה בהסתר).
אלמוני, נתניה

טעות לעולם צודקת
כיכר היד ליר בית המטכחיים הישן כצפון תד־אכיב, תיחכך היום במעמד ראש עירית
תל־אכיכ8 ,יר שלמה להט. שגריר כריצניה כישראל, כר ד. כ.ג׳ .לרוירג׳ ושגריר א״סטררדל
.מ. ר .דרלימפד. את הצקם תנעים כנגינות תזמורת הליליות סקומיד. כרב־ש כקורי שתגיע כמיוהד
י למעמד רה מככיס הצכא הבריטי כקפדיכיוו הכיכר נקראת על שמו של הגנרל היל, אשר חצה
את נהר הירקון עב כריגדה סקוטית אוכטרלית, במלחמת העולם הראשונה וככ־צ את העמדית

הטורקיות כשין־מתים.

הארץ 11.6.75 ,
משה בוסתן, ראשורלציט
בהזודמניויות שונות לוויכוחים עם אמרי קאים
וערבים, ביכולתי להעיד שאין המדובר
בבורות ובתעמולה, אלא בטיעונים
כיבדי-מישקל אשר קשה להפריכם. להלן
מיספר טיעונים ׳כאלה :
ירושלים המאוחדת במתכונתה כיום אינה
מבטאת את רצונם ׳החופשי של תושבי
העיר הערבים. האם נועצו בהם כאשר
נקבעו גבולות העיר החדשים? האם היה
להם חלק כלשהו בקביעת מיבנה המנגנון
העירוני? מדוע בוטלו המוסדות העירוניים
הערביים אשר ניהלו את ענייניהם
לפני? 1967׳במילים אחרות: איחוד שהוא
פרי ניצחון שיל עם אח׳ד על פישנהו לא
יתקבל אף פעם במונחים של הרמוניה
ושלום.
חיי היום־יום של הערבים מהולים ביתו־סר־אונים,
אי־ודאות ופחד. זאת, משום
העובדה הבסיסית שהם חיים במיסגרת ש נכפתה
עליהם, ואשר מושלטת בעזרת מנגנון
זד •שאינו אוהד את תפוסתם הלאומית
או מבין את צדכיהם. מראיחם של חיילים
ישראלים המסתובבים עם גישקם בחוצות
העיר רק מחזק בליבם אותם רגשות.
היריעה תקצר מלהכיל את כל טיעוני
הערבים. נראה לי, שהקו ההסברתי שנקטנו
עד־עתה, של •ביטול דברי הצד השני
כתעמולה ,׳מחליש את עמדתנו. הקהל הא-
׳מריקאי ׳מעוניין לשמוע תשובות ענייניות.
כל התחמקות מצידנו, ואימוץ גישת ״בת-
יענה״ ,אין בהם בדי לקד׳מנו, אלא הם
חותרים תחת קיומנו.
ר. קינן, תל־אביב

מי הן הדדיסטיות?
בקשר לתצלום הבחורות הערומות על
חוף נוייבה (העולם הזה ,)1971 עם החיי־

בתיבה דקאדג&זית
בטרם אפסוק פסוק בקשר לכתבה על
,״סינדרלה ׳מבית־שמש (העולם הזה ,)1971
עלי לגלות ולקבוע: אינני נערה בת
,18—24 וברור שהכתבה נועדה לשכאלו.
אני מכיר •את הנימוק שיש צורך בדברים
נוספים, זולת ׳פוליטיקה-ימאבק־חברתי-הקריב
על השלום, ואף מצדיקו .׳ברורים השיקולים
המדריכים פיר׳סום הומר בזה והם
מזכירים, איכשהו, את ׳סיסמתו של לנין:
שני צעדים קדימה, צעד אחד לאחור.
ואף־על־פי-כ׳ן, כאשר מגזימים בצעדים
לאהוד ,׳מגיעים לאן שהמיפלגה הקומוניסטית
האיטלקית הספיקה להגיע: חיזור
אחרי הדמוקרטים-׳נוצרים.
כתבה זו של׳כם היתד! נסיגה משמעותית
מדי מעמדות השבועון. האומנם יש לבנות
את פיתרונות חברתנו על אבירים רכובים
על סוסים לבנים, על מיפעל-הפיס וכיוצא
באלה? האין וזד. מתקרב קירבה מסוננת
לסיפרות הסופר־דקאדנטית של חילוף המאה,
זלסירטי החלומות של שנות העש רים?
מילא,
את הנעשה אין להשיב, ומיקרה
קיצוני אחד לא יפסול שבועון לוחם. אבל
כדאי לא להפוך את הכתיבה הדקאדנטית
הזאת למ״נ-הג.
משה כרמי, רא׳שון־לציון

סינדרלה והמיליוגר
בכתבה ״סינדרלה מבית־שמש״ (העולם
הזה )1971 הראיתם תמוגר, של חדד עם
כמד ,׳מיטות ולול, וכתבתם מתחתיה ״צפיפות
רבה •שוררת בבית מישפחת ממיל
מרובת-היל׳דים אבל •כנראה שכחתם ש־

שמפו רויאל
ה שמפו ה איד אלי
לכל סוגי ה שיער;
ירוק -לשיער יבש
א דו ם ־ נגד קשק שי ם
כחול -לשיער ש מנוני ורגיל
צ הו ב־ ב תו ספת מיע לימון ס ב עי

שמפו רויאל
זבה במקום ראשון
בקניה הטובה והמוצר הנבחר

ונץ וג * *ו *

הדדים טיות בחון? נועייבה
מי ומי במוזפשטות
לים, ברצוני להוסיף פרטים. אני יכול להבטיח
לקוראים שהאינפורמציה שלי היא
נכונה, אך מסיבות השמורות עמי איני
רושם את כתובתי ׳וזהותי.
ובכן, לכל הסקרנים למיניהם: הארוכה
והקרובה למצלמה (עם הגב) היא אנגליה,
והפצצה מבין כולן (הרחוקה ,׳עם משקפיים

ג׳׳מיל הוא דווקא שמו של המיליונר שנשא
לאשר, את בת המישפחה מעוטת־האמצעים,
ששמה מישפ׳חת הדר.
יוסי ודטר, ומת־יצחק

מה שחשוב 7מפד״7
אינכם ׳צריכים לשכנע אותי שכל עניין
חטולח 1זז ה ;י7.נ<1

מכתבים
מיד,ו יחודי ומי׳הו לא-יהודי מעניין אתכם
כשלג דאשתקד. ברם, תסכימו איתי שבאשר
מיפלגה עומדת ומכריזה בפני עם ועדה
ובוחרים על הבטחתה לפרוע שטר־פחירות
זה או יאחד — ובמיקרה הזה, ההבטחה
של המפד״ל טרם הבחירות לכנסת השמינית
לא להצטרף בשום מיקרה לשום
ממשלה בלי שיתוקן חוק ״מיהו יהודי״
כהלכה — היא תהיה מחוץ לממשלה !
על המיפלגה! ,במיקרה הזה, לעמוד בהתחייבותה
ולא לשטות בבוחרים שהצביעו
עבורה ועבור מצעה.
קראתי באחד העיתונים שוועדת־השרים
לעניייני־גיור שהוקמה, כזכור, לסיני פחות
משנה, כלל לא פועלת וכלל לא הופעלה
עד־כה. אם אומנם כך הדבר, הרי הוא
מהווה תרמית ממדרגה ראשונה, ונראה
שכל עניין הקמת ועדת־השרים הזו לא
היד אלא אחיזת־עיניים, כדי שהמפד״ל
תוכל להצטרף לממשלה תוך רמייה, שעה
שהבוחרים שלה תבעו לעמוד מן הצד ולא
להצטרף לממשלה כל יעוד לא יתוקן חוק
מיהו יהודי.
אכן, נראה שלמפד״ל חשוב יותר מיהו
יהודי בממשלה ולא מיהו יהודי כהליכה.
אריאל נחשוני, ירושלים

גורית כובשת את גיו־יורק
בכתבה ״ישראלים בחו״ל״ (העולם הזה
)1972 סופר על סרטים ישראליים המוצגים
כעת יעל !מסכי בתי-הקולנוע של ניו־יוריק.
הנה מודעה המכריזה על !סרט ישראלי
!*י״ו״ס גאוגחסא

נו ס ע לאירופה?
האם תלון } לילות רצופי ם
ב או תו בי ת מלון?
בחר מלון מ תו ך ספר ב תי המלון
(בעברית) של קופל
וכבר הנ דמשתתף בעל זכויו ת
מ ל או ת ב שי ס ת הנ סי עו ת
המהפ כני ת לי חידי ם, אשר
ע שוי הלח סו ך לד מ או ת לירות.

שיסת הנסיעה המהפכנית ליחידים
במסגרת תכנית זו נבללים גם סיורים
בסקנדינביה, שייט באיים היווניים
באוניות נופש, ושייט על הריין.
הזמנת 3לינות רצופות מזכה אותך
בהטבות כגון: הסעית לננוצי התעוגה
נאוץ ונאיווסה חינם הנחות לקניית

!1י11י. 1ז.זז

וי.והו1:וו:וזח

זזוזוס״ז גוקסזוו י

5 7 .יזיז\ /אא

0א אקזא 0ו או1
1881 * 3 1 * £7 £

״נורית״ כניו־יורק
כמו בבית
ביזה, נורית, לא פחות ולא יותר. והדברים
הנאמרים במודעה, בטוב דימיוגו של המפר סם
עליו :״נורית — היא תישאר בליבך
לנצח״ :״הסרט הישראלי הפופולרי ביותר
שנעשה אי־פעם״; ״רק אחת לעשר שנים
מופיע סרט יכה מלא חמימות, שירה, צחוק
ודמעות״! ״דראמה מוסיקלית לכל המיש־פחה״.
ואם
כל זה לא ׳מספיק, מכריזה המודעה
יכי הסרט ייוצג בשלושה בתי־קוילנוע בניד
יורק בעת־ובעונה אחת. לא בטוח שהיש ראלים
של נידיורק יילכו לראות אותו
כדי להתגעגע הביתה. אפל מה שבטוח —
הפרסים שם ירגישו כמו בבית.
רחל הרמתי, ניו־יורק

הכתובת למרפא
בקוראה קבועה ישל העולם הזה כבר
קרוב ל 19-שינים, והדואגת לשלחו לידידים
בארצות־הברית, קראתי (העולם הזה )1967
׳כתיבה אודות זוג מרפאים טיבעיים. הם
הצליחו לרפא, בשיטות טיבעיות, חולים
הסובלים מאחוז שומן גבוה בדם.
אני סובלת ומאותה מחלה, ומאמצי הרופאים
לא עזרו לי. הייתי מודה לכם מאד
אילו הואלתם לשלוח לי את הכתובת,
או כל דרך אפשרית להגיע אל המרפאים
הנ״ל, לשם ריפוי והחלמה והסבל הגופני
והנפשי האיום הנגרמים לי ממחלה קשה

ויהיה שכר מיצווה — !מיצווה.
מרגלית שרון, חיפה
• עצת העולם הזה לקוראה שרון,
(המשך בעמוד )14
העולם הזה 1973

הספר ממל
תאורים מפורטים
של בתי מלון
מלל צילומים
ומחירי לינה
במטבע מקומי
את הספר
ניתן לקבל באמצעות התלוש או \ י במשרדי קופל ברחבי הארץ

נל!נד>ן !אטססודם יעיד.
הטבות העשויות לחסוך לך מאות
לירות.הזמנת 14 לינות!בכל צרוף
שהוא) באירופה מזכה אותך גם
בקבלת בייטוח 25.500 לי׳י חינם.
בספר •׳קופל 14-״ הצעות מיוחדות.

בארה״ב ; לינה בכל הילטון בארה״ב
$ 30 ליחיד $ 35 .לזוג .,ע״פ הסכם
מיוחד ובלעדי לקופל.
עשרות הצעות של בתי מלון טובים
עד דרגת סופרדה-לוקס בערי אירוחו
העקריות.

ספר
! (בעברית)
חינם
! על בתי מלון באירופה ובארה״ב
לכבוד

קופל נסיעות
ן 70 פו|בע׳מ

רח־פרישמן 14 תל אביב

ע ל246121 .

נא לשלוח לי(ללא כל תשלום וללא התחייבות מצירי!
ספר המפרט את בתי המלון והשרותים
המשתתפים בתכנית ״7ן ופל 4ו״ שם כתובת:

>ן ופ1י נסיעות

התותחים מסיעות ולאיוגווחוויות

בהגיבו על ספרו של עובי ישראלי, מגלה עורו ..היעולם ה 1ה ־
לראשונה פושות נעלמות: איו ניצלה העיר קלקיליה מהשמדה,
וביצר הופסקההריגתםשל פל יט ים על גר ות היוון

מאח

אור אסר --

ף* ימים השחורים של חרדה ומועקה, ערב מילחמת ששת־הימים, לקחנו את פאוזי
1יי אל־אסמר כדי שיישב במערכת ויאזין לשידורים הערביים.
במשך רוב שעות היום ישב פאתי בחדר צדדי, צמוד לרדיו, הקשיב ורשם. הוא
שמע את דבריו של אחמד שוקיירי, שקרא לזרוק את היהודים לים. הוא שמע את
הצהרתו של גמאל עבד־אל־נאצר, שאם תפתח ישראל במילחמה, תושמד המדינה. הוא
שמע את הקול ההיסטרי של סאות אל־ערב (״קול הערבים״) כשהוא מבטיח כי הנה
סוף־סוף קרב סופה של המדינה היהודית, והכבוד הערבי יטוהר בדם ואש.
כשפרצה המילחמה, שמע את הודעות־הניצחון הצוהלות בערבית ובעברית. צבא
מצריים קרב ללב המדינה, צבא סוריה כובש אח הגליל, תל־אביב עולה בלהבות.
ואז, לפתע, הנפילה. העובדות הצטיירו על פני השטח, ולא הותירו עוד מקום
לספק, צה״ל כבש את סיני, את הגדה, את הגולן. כל שיטחה של פלסטין נכבש.
הצבאות המפוארים של מצריים, ירדן וסוריה הובסו תוך שעות מעטות.

מעולם לא ראיתי אדם מתמוטט לאיטו לנגד עיני. כפי שהתמוטט
פאוזי כאותם הימים. כוח־החיים כאילו דלף ממנו. הנכד גכה־הקומה
כאילו התכווץ.
במערכת צהלו החברים, אותם שלא היו מגוייסים, החששות הקודרים, הפחד לגורל
המדינה שכירסם בלבבות במשך שלושה שבועות, פינו את מקומם לתרועת־ניצחון.
ביום הראשון של המילחמה כבר פשטה במערכת הידיעה, שאז היתד. עדייו סודית,
כי חיל־האוויר המצרי הושמד. הדימיון התקשה לתפוס את עוצמת הניצחון.

הרגשנו שפאוזי מתהלך בינינו כמו חולה אנוש כמסיכת־חתונה.
פניו היו נפולות, עיניו דהויות, ובולו אמר השפלה. היה ברור שעולמו
חרב עליו.
יכולנו רק לנחש מה נעשה בליבו. אך היה זה רק סרט אחד קטן שהעיב על
שימחת־ההצלה שאחזה בכל האחרים, והוא נעלם בצהלה הכללית.

״ ח ל ־ אביב בו ער ת׳׳
ך* שבוע קראתי כיצד ניראו אותם ימים בעיני פאוזי עצמו. הוא תיאר את החווייה
ן | ארוכות, בספר שיצא זה־עתה לאור. פאוזי אל־אסמר כתב אותו בעברית, בתקופה
שבה היה מרותק ללוד אחרי שיחרורו מן הכלא, אך הוא הופיע בו־זמנית גם באנגלית,
ובוודאי יופיע גם בשפות רבות אחרות.
״...ביום הראשון למילחמה שמעתי את הרדיו הערבי מודיע על ניצחונות בקרב,
ואילו הרדיו הישראלי שמר על שתיקה. גם במערכת העיתון לא ידעו מה באמת
מתרחש, וכולם היו מתוחים. בשעה שמונה בערב, כאשר ישבתי והאזנתי לרדיו הערבי,
נכנם למערכת הכתב הצבאי של העולם הזה (אלי תבור) ,ושאלני, מה אומרים ברדיו
הערבי. חשבתי כי אני מוסר את החומר לחדר־העבודה. ואז סיפר לי כי, השמדנו
לערבים את כל המטוסים, וכי אנו בדרך לסואץ.׳ הסתכלתי עליו כעל מטורף...

י ־112

״כאשר נכנסתי (למחרת בבוקר) לבית־הדפום, מצאתי כי אנשים רבים טורחים
בהדפסת המהדורה השנייה של העיתון, אשר בישרה את ניצחונה המזהיר של ישראל
ואת השמדת חיל־האוויר המצרי. מייד הרגשתי שינוי במצב־רוחם של כל אלה אשר
היו סביבי. כולם התחילו לצחוק ולהתבדח ולהתייחס אלי יפה. כך היה גם במערכת.
אבנרי צחק, התרוצץ ממקום למקום ודיבר עם כולם בלבביות ובהתרוממות־רוח. כאשר
.פתחתי את הרדיו הערבי, כל מי שחלף לידי שאל בלעג, :נו, פאוזי, מה הם אומרים?׳
עד שעלו לי על העצבים, וביקשתי מכל אחד ששאל אותי שיפסיק לשאול ושיקרא
את הדברים שאני מוסר למערכת.
״הרדיו הערבי הרגיז אותי מאוד. התחלתי מגלה את השקר המופץ על־ידו ואת
מידת הפרזתו 50, .גיחות והפצצות על תל־אביב.׳ ,תל־אביב בוערת׳ היו מיקצת מדיברי
הכזב שקלטתי. הלא אני יושב בתל־אביב, ולא הרגשתי ממה שמסרו כהוא זה! ולא
זו בילבד, אלא גם הטון המכוער, ודיברי־הזוועה שהשמיע הרדיו, עיצבנו אותי, וחרו
לי עד מאוד. אמרתי לעצמי: אנשים שחושבים ומתנהגים כך, לא ינצחו!
״הגל השוביניסטי שטף את רוב האנשים שהכרתי, והיה לי קשה לסבול זאת. כל
מי שראה אותי היה מוכרח להציג לי שאלה המתייחסת למילחמה, ורוב השאלות היו
קנטרניות ולעגניות, .נו, מה אתה אומר על הערבים שלך לאחר שלוש תבוסות,
האם לא יותר טוב להם להיכנע ולחתום על חוזה־שלום?׳ ,זהו זה, פאוזי, מה אפשר
לעשות?׳ ,סליחה, אבל לא היתר לנו ברירה!׳ ,ועוד.

״...מן הצד הערכי הייתי מזועזע בגלל תעמודת־הבזב, השקרים
ודיכרייהזוועה אשר הושמעו ברדיו כזמן הקרבות. ומן הצד הישראלי י
הזדעזעתי שוב ושוב מרוב האנשים שפגשתי, ואשר הברתי קודם לכן
כבעלי עמדות ליברליות ומתקדמות

רון
א 1ב דן־ הו * כ *
** סוקים אחרונים אלה מבטאים את הטרגדיה של ״ערבי ישראלי״ — אדם
שאינו שייך למדינת־ישראל, אך שקשה לו גם להזדהות עם העולם הערבי.
הספר קרוי להיות ערבי בישראל. בכל עמוד בספר מבצבץ הדימיון המדהים בין
גורלו של ערבי בישראל לבין גורלו של יהודי בחו״ל — ההשפלה המתמדת, הרגשת
הניכור, הרגישות המופרזת ,״התסביכים היהודיים״ המובהקים, הזעקה נגד עוולות
אמיתיים ומדומים, ראיית כל הדברים בראי־עקום של בן־המיעוט המושפל, ואף הנטייה
לתרץ כל כישלון אישי בקיפוח לאומי ועדתי.
כל זה בולט גם בתיאור מאורעות וד 5ביוני. האיוולת השחצנית של התעמולה
הערבית זיעזעח את סאוזי (כשם שזיעזעח, בדיעבד, את כל המשכילים הערביים.
ביום־הכיפורים לא חזרו הערבים על כך, והיוצרות התהפכו ).אבל פאוזי לא חיה

מסוגל להבין גם את השימחה שהציפה את כל הישראלים, שהאמינו קודם לכן, כי
צפוייה סכנה לעצם קיום המדינה, או לפחות מילחמה שבה ייהרגו אלפים ורבבות ישראלים.

ההתפרקות מהמתח, השימחה הפשוטה, היעלם הפחדים, שיכרון
הניצחון הטיכעי, נראו לו פגל לאומני כלתי־נסכל. הרגש הלאומי הטיבעי
כרה תהום כין הערכי וכין ידידיו היהודיים.
קשה לדרוש אובייקטיביות מאדם המושפל עד עפר, הפגוע באחד האיברים הרוחניים
המרכזיים של האדם: גאוותו הלאומית. ואכן, דבריו של פאוזי על אותם הימים
משתקפים בראי כה עקום, עד כי אדם שאינו מכיר את פאוזי יכול להיתפס לאמונה
שהוא מסרס דברים בכוונה.
כך מזכיר פאוזי בזעם את עיתון־הערב דף, שהוצאנו אז במשך כמה שבועות.
הצדקנו אז את ההתקפה על סוריה, כדי שההגמוניה בעולם הערבי לא תעבור ממצריים
המתונה אך המובסת לסוריה קיצונית ובלתי־מנוצחת. בראי של פאוזי משתקפת
עמדה זו כעדות לכך שלקינו בטירוף לאומני.

לדברי פאוזי, זעמה נינה על הוצאת המיסמך, טענה שאינו מיועד לפירסום, וכי
נועד רק לארבעה אנשים — לוי אשכול, משה דיין, אורי אבנרי ומשה סנה.
בעיני פאוזי היתד, זאת קנוניה מיפלצתית להעלים את האמת מן הציבור, תחת
להביאו לפירסום מירבי. אבל נמצאו אנשים טובים שגנבו את הדו״ח, העבירו אותו
לעיתונאים זרים, וכך פורסם הדבר בעולם. הצדיק שעשה זאת היה עורך־הדין הטרוצ־קיסטי
המנוח, מרדכי שטיין.
המנוולים בפרשה הם שלושה: נינה, אני וקינן עצמו. זה התנפל על שטיין,
כשנסתבר לו שהדו״ת פורסם ללא רשותו בחו״ל. הוא טילפן לו בלילה ,״השתולל מרוב
כעם על כי שטיין הפיץ את הדברים אשר כתב, ועוד העז לדאוג לפירסום בחו״ל...
היתר, זו תגובה מכוערת ומבישה ...מטר של חרפות וגידופים שאין להעלותם על
הכתב ניתך (על שטיין).״
כך השתקפו הדברים בעיניו של הערבי הצעיר. הוא לא יכול היה לדעת מה

הו א• העהוס של פ אח
אך פאוזי שכח לחלוטין את המיכתב הגלוי שכתבתי ללוי אשכול, ביום החמישי
של המילחמה, שפורסם בו ביום בדף וגם בהעולם הזה עצמו. תבענו בו מראש-
הממשלה להציע מייד לעם הפלסטיני להקים מדינה לאומית משלו בשטחים שנכבשו
על-ידי צד,״ל. מיכתב זה — אולי ייחשב פעם למיסמך היסטורי — נולד במערכת דף,
באמצע סערת הקרבות, שעות מעטות אחרי כיבוש הר-הבית, בשיחה בין אותם חברים
שנראו לפאתי כאחוזי דיבוק לאומני מטורף.

פאוזי הכיר מיסטר זה היטב, והוא עצמו תירגם אותו לערבית,
לפירסום במהדורה הערכית שפירסמנו אז. אך כל זה נעלם מזיכרונו,
באילו לא היה, מאחר שלא התאים לתמונה שנוצרה כעיני־רוחו באותם
ימים של התמוטטות עולמו.
מי שאינו מכיר את פאתי, יכול לחשוב כי הוא משקר במזיד ומעלים מקוראים —
בארץ ובעיקר בחו״ל — מידע חיוני הסותר את גירסתו. הוא רוצה להוכיח כי כל המדינה
השתגעה מאז ,1967 שאין מחנה־שלום אמיתי בישראל, ולכן הוא מעלים את כל
העובדות האומרות את ההיפך.

אולם אני מאמין כי פאוזי נפל קורבן לאמנזיה חלקית — אובדן
זיכרון סלקטיבי שהשכיח מליכו כל דבר שאינו מתאים לדפוסי־המח
שכה שנולדו אצלו כימי ההלם.
עברתי השבוע על כמה אלבומים ישנים של תצלומי העולם הזה. נתקלתי בתצ־לומו
של פאתי אל־אסמר בוועידה של תנועת העולם הזה — כוח חדש. באותה ועידה,
באפריל , 1968 בשעת נאומי, לנגד עיני מאות הנוכחים והעיתונות, פרשתי דגל פלסטיני,
כדי לתת תוקף דרמאתי להחלטתנו לפעול למען הקמת מדינה פלסטינית לצד
מדינת ישראל. הדבר לא נעשה שנית — לא לפני ולא אחרי־כן.

מסתכר כי פאוזי נכח כמעמד זה. אולם אין זכר לבך בספרו.
הוא פשוט שכח.

,ימיסמך?!ויי
^ ם כד קורה למאורעות שפאוזי ידע עליהם, ושהתרחשו בנוכחותו ממש — אין
תימה שהוא מסרם עד ללא״הכר דברים שהוא לא יכול היה לדעת עליהם. כך
קרה לפרשת ״מיסמך קינן״.
זד, מתחיל בכך שפאוזי מתאר את בואו לדירתה של גינה די־נור, אשתו הפעלתנית
של סופר־השואה ״ק. צטניק״ ,שעסקה אז בפעולה למען הבנה יהודית־ערבית
במישור החברתי. לדבריו, בא אליה פאתי כדי לספר לה על הגירוש החפוז והאכזרי
של תושבי שכונת־המוגרבים והרובע היהודי בעיר העתיקה .״באתי מצוייד בחומר
שהגיע למערכת העיתון, ושכלל צילומים של הריסת כל הבתים ...צילומים של אנשים
הנושאים את מטלטליהם ועוז בי ם...״
עצם הניסוח הוא מוזר מאוד. התמונות לא ״הגיעו לעיתון״ .אני עצמי יצאתי עם
צלם המערכת לבדוק מה קורה בשטח. צילמנו תמונות מזעזעות על הגירוש שבוצע
בצורה בלתי־אנושית. פירסמנו את הכל בכתבה מזעזעת בשבועון באותו שבוע עצמו
(העולם הזה ,1555 מיום .)21.6.67

כל זה נשבח על־יידי פאוזי.
כשהגיע פאוזי לביתה של נינה, התרשם מן ״האווירה של שיכרון הניצחון״
ששררה בה. הוא החליט שלא ימצא שם אוזן קשבת, ולכן לא עורר את העניין כלל.
אך הוא חש בתכונה מוזרה באחד החדרים, שאליו לא נתנו לו לגשת. חברתו היהודיה
של פאוזי, יוספה כפרי, נכנסה לאותו חדר, והוציאה משם העתק משוכפל של דו״ח
מזעזע שכתב עמום קינן, כעד־ראייה, על גירוש הפלחים הערבים מארבעה כפרים במובלעת
לטרון, שנמחקו לאחר*מכן מעל פני האדמה כלא־היו.

התרחש באמת — ועתה אחרי שפאוזי מסר תיאור כה מסולף, חשוב שתיוודע האמת
כולה. אני מספר אותה כאן לראשונה.
מייד אחרי המילחמה הגיע אלי ידידי עמום קינן, שהיה אז חייל ביחידת חי״ר
במיגזר לטרון. הוא היה מזועזע ממד, שראה: גירוש סיטוני, בתנאים אכזריים
שקשה לתארם, של האוכלוסייה החפודמפשע של ארבעה כפרים( .ממשלת ישראל סברה
אז שתצטרך להחזיר את הגדה לירדן תוך כמה ימים, ועל כן החליט מי שהחליט ליצור
״עובדה מוגמרת״ באחור לטרון, מתוך סברה תמימה שמחיקת הכפרים מעל פני
האדמה תאפשר לה להחזיק במיקרה זה במובלעת לטרון. מאותה סיבה גם החליט מישהו
למחוק מעל פני האדמה את העיר קלקיליה, שהיתר, מעין מובלעת בקו הירוק
מול תל-אביב).
ביקשתי מקינן לשבת מייד ולרשום את הדברים, וכך נולד המיסמך האנושי המזעזע
שפאוזי מעתיק אותו בשלמותו בסיפרו. ביקשתי מנינה די־נור לשכפלו, וזו היתד,
התכונה הסודית שבד, נתקל פאוזי במיקרה בדירתה.

מכיוון שעמום היה חייל, היה עצם חיבור חדו״ח עבירה צבאית
חמורה כיותר, והוא קיבל עד עצמו סיכון אישי רב.
באותה שעה הגיעו ידיעות על הריסת קלקיליה וגירוש תושביה לשכם. נסעתי
לשם בעצמי, צילמתי, וחיברתי דו״ח על כך.
מצוייד בשני מיסמכים אלה נסעתי לכנסת, ובמשך כמה ימים ארבתי באופן שיטתי
לראש־הממשלה ולשרים, החל בישראל ברזילי המנוח וכלה במנחם בגין. ניצלתי את
היחסים האישיים הטובים, שנוצרו בשנות כהונתי בכנסת ביני ובין רבים מאישי
המדינה, ביניהם כאלה שהיו יריבים פוליטיים קיצוניים. פניתי אל מצפונם, דיברתי
באוזניהם על טוהר הנשק העברי ועל המוסר של צה״ל, ערכים שעוררו הד בליבם
של אישים שהיו רחוקים מתפיסתי המדינית.

התוצאה הישירה היתה שהופסקה לאלתר הריסת העיר קלקיליה.
התושבים הוחזרו אליה, והרחובות שככר נעלמו שוקמו והוקמו מחדש.
לעומת זאת לא הצלחתי להציל את כפרי לטרון. העיקר הוא שמאז
לא נהרס עוד אף כפר ערכי אהד בגדה וברצועה.
עד היום יש לי הרגשה טובה כשאני עובר בקלקיליה. אך לכפרי לטרון נותר
המיסמך של קינן כמצבה יחידה.
החלטנו לא לפרסם את הדברים, באותם הימים, בארץ ובעולם. היו לכך שתי סיבות:
ראשית, באותם הימים ניהלה ברית־ד,מועצות תעמולת־זוועה היסטרית נגד ישראל,
והאשימה אותה בכל מעשי־ד,זוועה האפשריים, כולל הנהגת ״מישטר נאצי״ בשטחים
הכבושים. לא רצינו לעזור לתעמולה זו, שד,יתד, כוזבת בעיקרה, על-ידי אספקת חומר
אשר תעמולה עויינת יכלה להוציאו מן ההקשר ולגפחו מעל לכל פרופורציה אמיתית.
שנית, הצלחת מאמצינו למנוע מעשי זוועה והריסה נוספים היתד, תלוייד, באמון
האישי שרחשו לי רוב שרי הממשלה, ובאמונתם שאנו פועלים כפטריוטים החרדים
לדמות המדינה. אילו חשדו בנו שאנו מספקים חומר לתעמולה אוייבת, היה אמון זה
נהרס — וממילא היה נעלם גם כושרנו להשפיע ולהועיל בשעת־הצורך.

מוות ע ל הירדן
* כונות הקו הזה הוכחה במהרה, בפרשה שגם אותה מזכיר פאוזי, מבלי לדעת
4על מה הוא מדבר.
פאוזי מספר שנודע לו על הריגתם השיטתית של פליטים ערביים שברחו מן הגדה
בימי הקרבות ושחצו בלילה את הירדן הרדוד, בשבועות הראשונים אחרי המילחמה,
כדי לחזור הביתה. לדבריו ,״כתבת העולם הזה היתד, בטיול עם החבר שלה בביקעת־
(המשך בעמוד )50

פאוז׳ סוקר ניצוץ בית בעזה, משוחח עס עוני נהיו העתיסה ומשתהו בהפגנה (מימין) של מצפן

חופשתפארב כז רוי רעלו מי

מכתבים
(המשך מעמוד )11
ולכל הקוראים המבקשים להתקשר עם המרפאים
הנ״ל — לח3ש את מודעות־הפיר־סומת
בעיתונים. אין העולם ד.זה נוהג לפרסם
כתובות בכתבות מעין אלו.

הנס ש 7דח־סיקה
בקשר לכתבה ״מחר יהיו פה באריקא-
דות״ (העולם הזה ,)1971 רציתי להסב את
את תשומת־־ליבכם לכותרת. מתחת לתמונה
״נס במילאנו״ .הסרט הוא אומנם נהדע,
אך איננו של פל״ני — אלא של יוצר
איטלקי אחד, מטוריו דה־סיקה.
חנה ג 3אי, גבעתיים
• העולם הזה מתנצל על פליטת־קול־מוס
זו בפני עשרות הקוראים שטילפנו
למערכת בהתרגשות כדי למחות על הסילוף.

נסיעות
השולמית
בכתבה שפירסמתם על נסיעות וזבדי-
כנסת (העולם הזה )1969 צוייגו בין השאר
מחירי הכרטיסים והשהייה של חברת*
הכנסת שולמית ׳אלוני בחו״ל.
.ניסיתם ליצור את הרושם כי נסיעותיה
של ח״יב אלוני ״עלו״ לציבור בישראל
40,203.00ל״י. להד״ם. חברת־הכנסת אלוני

המקום:
ל ב לוי חופ שהאידיאליתברמהגבוהה ובמחיר הזול ביו תר ב אי רופ ה( .כספי
ההקצבה יספיקו לך לבלות. להנוח וגם לקניות).
נופים משגעים מרמי קניות ובלוי תוססים 1400 ,איים ציוריים 15,000 .ק־מ חופי ים חלומייס.
מועדוני צליל ה ויאכטות. מלונות פ אר (לא יקרים) .מועדוני ליל ה ובתי קזינו.
אתרים הסטוריים. מעיינות מרפא ואנשים שמחים היודעים להכניס אורחים.
פנה אל סוכן הנסיעות שלך, אצלו תמצא מבחר עשיר של תכניות לבודדים ולקבוצות
* מחיר לטיסות קבוצתיות $ 60 +עבור סידורי קרקע.
בשתוף פשלה עם
שולמית אדוני
על חשבון מי?

יצא לאור ספרו
החדש של דן ב
ן אמוץ ״תפוש כ
מה שאתה יכול״
במחיר האבסור
די של 21ל״י. ה
ספר הוא סרט־מ
תח־מפורש העו
סק בפשיעה 1ענ
ישר. מנקודת מב
ם מוסרית ולאו
דווקא חוקית.
מהדורה פרטית מצומצמת וממום
פרת נשלחה גדואר למזמינים ואז
לה. הוצאת ״מציאות״ ת.ד2554 .
תל־אביב.

הוזמנה למסע־הרצאות באוסטרליה כאורחת
1ממשלת אוסטרליה ואירגויני-׳הנשים
שם; כרטיסי הנסיעה והשהייה במיקום היו
כולם יעל חשבון!ממשלת אוסטרליה.
אודה על הדפסת: מייכתבי זה בעיתונכם.

יונתן לבני, עו״ד,

מזכיר סיעת ״יעד״ ,ירושלים
• נאמר בכתבה בפירוש שהמחירים אילו המצוטטים הם מחירי הנסיעות
נאלצוהנוסעיםל!שלם עבו רן
בעצמם, אך שכל הנסיעות הן
על חשבון הציבור — הישראלי, היהודי או
הזר.

סל הכיבוד לדמים
כיוון שדמיס רוסום אינו רתום לעגלתם
של עמיתידלנסיעות מסוגם של בוב דילן,
ג׳ון באז וג׳יין פונדה, אתם מרימים עליו
את אפכם הסנובי־שמאלני־איגטלקטואלי
(״רחל״ ,העולם הזה 7 )1970
אגלה לכם מה מוצא בו הנוער, ולא
רק נוער הפרברים, אלא בוגרי תיכון ד
פאקולטות. מוסיקה עריבה, טכסט מצויין,
ובעיקר סיגנון אישי שלא הועתק מזמרים
קודמים.
מה שעשה ברום לי לסירטי הג׳יימס־
־בונד (שהם בעצם גיזענות מוסווית) ,עשה
דמים רוסוס לזמרי-הפום, ובעד זה ביל-
בד מגיע לו צל״ש.
כזז לחי, דמים!
אליעזר קופל, אנטוורפן, בלגיה

מה קוראים הדתיים ז־הרי
מיכתב שהתפרסם בביטאון בעצם
—ביטאוך נוער דתי:
״יש לי אתגר לעיתונכם: תחרות עם
העולם הזה במספרה ...ברחוב עזה.
״מסתפרים בה דתיים רבים, ולא מעט
מתפתים להציץ ב׳ליכליוך שמציע העיתון
לקוראיו, משום שהוא כימעט היחיד במספרה.
״כמתחרה
בו, ברצוני להכניס למספרה
גיליונות בעצם, לשם שיפור האווירה, ולשם
כך פניתי אליכם.״
אני סבור שהעולם הזה ישמח לשמוע
שגם אנשים דתיים מוצאים עניין בין
דפיו.
נחשון שני, קיבוץ ניר־יצחק
העולם הזה 1973

בפעם הראשונה שירטט יצחק רבין מפה
בדורה -ועליה מטיילות הפרות הקדנשות

סיד״ ס 1ף

כוחות צה״ל ברחבי המידבר.
די היה אילו הסתפק רבין בקביעה
שישראל מוכנה עקרונית להחזיר את כל
סיני לריבונות מצרית, עם שינויי־גבול קטנים
ומוסכמים, בתנאי שהשטח כולו יפורז
וכי יכוננו בו סידורי־ביטחון יעילים.

ך* נד! בא היום הגדול. היום ההיסטורי
| | שהתפללנו לבואו, כמו לבוא המשיח.

• פיתחת־רפיח ואיזורים אחרים
כצפון סיני יסופחו לישראל.

כן הוא פוחד מפני דעת־הקהל שטופת־מוח.

הוא
לא הגיש את התוכנית לעם ישראל,
כדי לפתוח בוויכוח לאומי ולהביא להכרעה
ממלכתית. הוא גם לא הציג אותה לעיני
העולם הערבי, כדי להעמידו על השינוי
שחל בגישת ישראל. הוא השמיע אותה
באוזני הנשיא פורד. ללמדנו שאותו יש
לשכנע, ועימו צריכים לעשות שלום.
אבל אחרי מעשה, מצא יצחק רבין לנכון
לספר על כך גם לנו. לא בממשלה, לא
בכנסת. אלא בראיון בעיתון מעריב.

כל זה נוסח במילים זהירות, כדי לאפשר
מיקוח — הן מבחינת הגבולות המדוייקים,
הן מבחינת אופי השליטה הצבאית. אך התמונה
ברורה.

^ אם התנאים האלה יכולים להתקבל
ן ן על דעת המצרים, כבסיס לוויכוח
רציני? האם הם חיוניים לאינטרסים של
ישראל?
ייתכן שניתן להשיג שינויי-גבול קלים
בגבול המצרי — אם כי הדבר סותר את
ההצהרות החגיגיות של מנהיגי מצריים,

מכל לקחי מילחמת יום־הכיפו•
רים, הלקח הנוקב והחד־משמעי
ביותר הוא שאין שום ערך צבאי
שהוא לשארם־אל-שייך. לערכים
קל הרכה יותר לחנוק את אילת
בכאב-אל-מנדב. לא נובחות חיל־מצב
ישראלי בשארם, ולא בל שכן
הקמת שיכונים מכוערים כה, יבטיחו
את דרך־הים לאילת אלא המצב
הבינלאומי, השפעת השאח
הפרסי והאיום הישראלי על תעלת-
סואץ.

ראש ממשלת־ישראל שירטט
מפות והציג תוכנית לשלום כולל.

כל זה קצת מוזר, כשמדובר כמעשה
כה היסטורי. אולם אל־נא
נסתכל בקנקן, אלא במה שיש כו.
תוכגית־שלום, כדי להיות ראוייה לשמה,
צריכה לספק שני צרכים:
ראשית, עליה להבטיח את האינטרס הלאומי
— את שלומה של ישראל, ביטחונה,
שיגשוגה והתפתחותה.
שנית, עליה להתקבל על דעת הצד
שעימו רוצים להגיע לשלום — אם לא
בכל פרטיה, הרי לפחות בקוויה הכלליים,
כבסיס לוויכוח.

ף• גיזרה המצרית קובע רבין שלושה
יסודות:

• ״נוכחות ושליטה כשארם-אל״
שייף, ובן רצף יבשתי ישראלי לשארם.״

״יש חברה שיחולו שינויים
בגבול הבינלאומי בין ארץ־ישראל
ומצריים.״
• ״אין הברח שבל השינויים
הללו יחיו בגדר של שינויי ריבונות
בין ישראל ומצריים. ניתן לשלב
שינויי ריבונות יחד עם פריסת
בוהות של צה״ל לתקופות ארוכות.״

דרופ-סיני, יחד עם המעברים
ויטדות-הנפט, יחזור לריבונות מצרית
ולשליטה מצרית מלאה.
• מרכז סיני, יחד עם שארם
אל-שייך וחוה מיפרץ־אילת, יישאר
כידי צה׳׳ל, א ף יחזור למינהל
אזרחי מצרי ולריבונות מצרית.

אך המיכשול העיקרי לשלום בין ישראל
ומצריים אינו טמון בחלק זה של תוכנית
רבץ. בגיזרה המצרית, נוקט רבץ עמדה
זהירה ומתונה יחסית.

החלקים האחרים של התוכנית
הם השוללים כל אפשרות מן ה מצרים
לקבלה אף בבסיס לדיון.
ף) גיזרה הסורית, מצייר רבין תמונה
^ שאינה שונה בעיקרה מזו שצייר ב־גמרה
המצרית. עיקריה:

• ״לא נוכל, גם כחוזה שלום,
לרדת מהרמה.״
• ״אין הכרח בהיצמדות ישראל
לקו הנוכחי.״
• ״ניתן לשלב שינויי-ריכונות
ופריסת כוחות צח״ל לתקופה ממושכת.״
עולה
מן הדברים כי רבץ מחלק גם
את רמת־הגולן, הכבושה עתה בידי ישראל,
לשלושה חלקים )1( :שטח שיחזור ל סוריה,
בעיקבות ״אי-ההיצמדות לקו הנוכחי.״
( )2שטח שיסופח לישראל, במים־
גרת ״שינויי ריבונות 3שטח שיחזור
למינהל סורי ולריבונות סורית, אך שכוחות
צה״ל יישארו ״פרוסים״ בו.
בהשוואה לדיבורים הפרועים השגורים
בפי העסקנים, וגם בפי רבץ עצמו, לגבי
רמת־הגולן, זוהי תוכנית זהירה. היא רומזת
על פירוקם של כמה מן התנחלויות.
מאחר שרבץ אינו מפרט את קווי-
התיחום המוצעים על־ידו, אין לדעת למה
הוא מתכוון. מאחרי הניסוח הזהיר יכול
להסתתר הרצון לספח את מרבית הגולן,
ולהסכים רק לשינויים קטנים בקו הנוכחי.
מאידך, ייתכן גם שרבץ רוצה לספח רק
את קו־הרכס הראשון, ולהשאיר את צה״ל
במרבית השטח במיתקנים צבאיים, באמור
שיוחזר לריבונות סורית. הקמת עיר חדשה
בגולן מחזקת את ההשערה הראשונה.

האם תוכנית־השלום של רבין
עונה על שתי דרישות אלה ¥

ניתוח המילים הזהירות האלה מתווה
מפה של סיני, שתהיה מחולקת לשלושה
איזורים )1( :איזור שיסופח לישראל,
ויעבור לריבונות ישראלית מלאה )2( .אי־זור
שיחזור לריבונות מצרית מלאה)3( .
איזור־ביניים, שיחזור לריבונות מצרית, מבחינה
מדינית ומינהלית, אד שיהיה מוח זק
בידי צה״ל מבחינה צבאית.
מה יהיו קווי־התיחום בין שלושה איזו־רים
אלה? רבין לא מסר אותם בראיון
העיתונאי. ייתכן שהתווה אותם על המפה,
בדיון עם פורד.
לפי הניסוח הזהיר־ ברור כי רבין מוכן
לצרף את שארם־אל-שייד וחוף מיפרץ-
אילת לאיזור השני .״נוכחות ושליטה״ אין
פירושם ״ריבונות״ .נוכחות ושליטה יכולות
להיות צבאיות גרידא.
לעומת זאת, נראה כי בדברו על ״שינויים
בגבול הבינלאומי״ (הגבול בין מצריים
וארץ־ישראל, שנקבע בראשית המאה
על-ידי הלורד קיצ׳נר, ושהיה גבול המנדט
הבריטי) הכוונה היא בעיקר לפיתחת רפיח
ולעיר ימית, שאותן מתכות רבין לספח
לישראל עצמה, בהתאם למיסמך גלילי.
ההצעה היא, איפוא, כלהלן:

כל דבר נוסף עלול לסגור את
הדלת, מבחינה פסיכולוגית ופוליטית
כאחת.

כך או בך, אין להניח בי הסורים
יקבלו תוכנית זו אף כבסים לוויכוח.
האוזן הסורית רגי׳בה ב־מייוחד
לענייני כבוד לאומי. השארת
מרבית שטח הגולן תחת כיבוש
ישראלי ,״לתקופה ממושכת״,
תיראה לסורים ככניעה מכישה.

פורד ורביו: הלכו שניים י חדו ולא נועדו
שלא יוותרו אף על שעל אחד של אדמה.

הדבר מוטל כספק. אך אם כן,
כוודאי אין זה מן החכמה להכריז
כקולי-קולות על הדרישה לשינויי־גבול
ניכרים.

קביעת עובדות־מוגמרות בפיתחת־רפיח
ובעיר ימית לא יקדמו הסכם זה, אלא
להיסך. אנוואר אל־סאדאת הכריז שהחליט
לצאת למילחמת יום־הכיפורים אחרי שנודע
לו על קבלת מיסמך־גלילי בישראל. תוב־נית־רבין
יכולה להתפרש כאישרור מחדש
ישל מיסמך־גלילי. נקודה זו לבדה יכולה
לפסול את התוכנית כולה בעיניים מצריות.
ההתעקשות בענייו שארם־אל־שייד נראית
מוזרה שבעתיים .״אופירה״ הפכה פרה
קדושה, שיגעון משותף של גולדה מאיר,
מנחם בגין ושולמית אלוני. קשה להבין
מדוע חוזר על כך יצחק רבין, אלא אם

אין כל צורך ב״גוכחות ושליטה״ בשארם.
רצוי שיהיה בה כוח בינלאומי,
או כוח ישראלי־מצרי, או ערובה ממשית
אחרת -כדי למנוע מעשה פזיז נוסח מאי
.1967 החזקת רצועת־החוף חשובה עוד
פחות, והיא דרושה עתה רק מפני שזוהי
עוד פרה קדושה של גולדה מאיר.
בלב המצרים, הפכה שארם־אל־שייך סמל
של כבוד ויוקרה. משום כך אין סיכוי שתביעת
רבין תתקבל.
הוא הדין לגבי ״פריסת כוחות צה״ל״
במרכז סיני. איני בטוח שזה דרוש, ואיני
סבור אפילו שזה רצוי מבחינה צבאית.

נדמה לי •במיטב המוחות הצבאיים
יסכימו עימי •במבחינה אים•
טראטגית וטאקטית באחת עדיפה
הפיכת סיני לשטח-הפקר ריק ו
מפורז כין הצבאות על פני פריסת

נדמה שגם בגמרה זו יכול וצריך היה
רבין להסתפק בקביעה שישראל מוכנה
עקרונית להחזיר את הגולן לריבונות סורית,
עם ישינויי־גבול קלי-ערך שיוסכמו
הדדית, והוד קביעת סידורי-ביטחון מדחי-
קים־לכת העשויים לכלול מיתקנים זמניים
של צד,״ל, יחידות ישראליות־סוריות מעורבות,
ו/או כוחות בינלאומיים.

הצלילים עושים את המוסיקה,
בייחוד ביחסים בין עמים. אוזנו
•טל רבין רחוקה עדיין מלקלוט את
הדקויות של סימפוניית השלום.

ך ה מו ק ש העיקרי, ההרסני והקטלני
בדרך לשלום אינו במיגזר המצרי ולא
במיגזר הסורי. אפילו היה רבץ משנה את
ניסוחיו בשתי הגזרות האלה, או מפרש את
ניסוחיו בצורה שתעניק להם תוכן אחר,
לא היה הדבר עוזר במאומה.

שום שלום לא ייתכן — ואילו
נחתם, לא היה מחזיק מעמד —
ללא פירוק המוקש הפלסטיני.
מולו עומד רבץ חסר-אונים.
ניכר שהוא השתדל למתן את העמדות
כלפי המצרים, ואף כלפי הסורים. אולם
בגמרה העיקרית הוא נוקט עמדה קיצונית,
(המשך בעמוד )26

אנדי

בנעם הראשונה: הסינור הסוו
על המיבצו 1התת־מימי 1שהביא
רח שינו 1״ כוו :״ת השוטר׳![״
מאת 1א ב 9ת
ך* צוללנים פעלו בחסות החשיכה.
ן \ לילה־לילה הם היו חומקים חרש לתוך
נמל אילת, הגיחו מקרקעית הים
והגיעו לנקודות־תצפית שנבחרו מבעוד
יום.
הם נשאו עימם ציוד מתוחכם. מגבירי־אור־כוכבים,
שאיפשרו להם לעקוב ולראות
בבירור את כל הנעשה בנמל בשעות
הלילה, וכן מסרטות ובהן סרטים אינפרא-
אדומים לצילומי-לילה. הם פיזרו, במקומות
שנקבעו מראש, מכשירי-הקלטה רגישים.
מיבצע
הצוללנים נחשב סודי ביותר.
רק גורמי-הביטחון המתאימים הוכנסו בסוד
העניינים׳ ,כדי לתאם ולמנוע היתקלות
בין חבורת הצוללנים לבין הכוחות
המגינים על הנמל.

ה מ בי ם
היו שוטרים
יש. מתושכי אילת, כולל אנשי
המישטרה המקומית, לא העלה בדעתו
כי בשעות הלילה, כאשר הנמל שובת
ממלאכתו ורק שומריו סובבים סביב
הגדרות, פוקחים צוללנים אלמוניים עין

טרה, שם זכה בתפקיד בכיר והפיח רוח
חדשה בקרב פיקודיו.
כאשר עלתה חקירת המישטרה בנושא
נמל אילת על שירטון, ובליבות החוקרים
נתעורר חשש כי למרות ששמות כל אנשי
הכנופייה ידועים להם, אין בחומר העובדתי
שבידם די כדי להעמידם למישפט,
עליו הוטלה ההוזעק
ליאור.
משימה לרכז את החקירה, ולאסוף הוכחות
חותכות שתאפשרנה מעצר החשודים.

הבלשים
ה קי מו בגופייה
**ץ ני סמלי־המישטרה הוותיקים,
\1/שלמה זמיר וחנניה בן־עזרא, נהנו
מאמונו המלא של מפקד מישטרת אילת,
מרדכי (מוטקה) אביתן.
זמיר ובן־עזרא היו בכירי הבלשים באילת,
ובתוקף תפקידם היו קשורים ישירות
למפקד התחנה. בפועל שימשו שני
הבלשים כ״עיניו ואוזניו״ של מפקד דד
מישטרה המקומית. הם עסקו בפיענוח
מיקרי גניבה או פריצה גדולים. הם היו
קשורים למודיעים שונים מבין אנשי ה־עולם־התחתון,
וסבבו מרבית זמנם ב־

ליאור, לשעבר לוחם ביחידה מובחרת בחיל־היס, ורב־סרן (מיל).
י י 1בבריכת מלון ביקעת הירח באילת) ,התנדב לשרת במישטרה לאחר
שנפצע והשתחרר מצבע־הקבע. הוא האיש שהכניס מימד חדש לפעולות
המישטרה, והשתמש בשיטות בלתיימקובלות כדי לפענח את תעלומת הגניבות מנמליאילת.

שוטריםו מנ ״ ס
על הנעשה בתוך הנמל, מסריטים תמונות
שתעזורנה, בשלב יותר מאוחר, לגלות
ולפצח כנופייה שעסקה במערכת גני בות
אדירה מנמל אילת ושהיתה מורכבת
משוטרי אילת, שוטרי מכס ועובדי הנמל.
גם בשעות היום היה הנמל נתון תחת
מעקב ממושך וקפדני. בעזרת מישקפות
טלסקופיות רבות־עוצמה, שנשאלו מחיל-
הים, סרקו עיניים מיקצועניות כל מכונית
חשודה, וכל פעולה בלתי־שיגרתית שהתנהלה
בנמל.
הצוללנים היו אנשי המישטרה, וסבל־נותם
הממושכת נשאה פרי. בעזרת מאות
הצילומים שצילמו, ובעזרת סירטי־ההק־לטה,
עלה בידם לעצור שורה של שוטרים
ואזרחים, החשודים בביצוע שורה
ארוכה של גניבות מתוחכמות מנמל אילת.
אולם, למרבה הפלא שמרה המישטרה
בסודיות מוחלטת על פירטי סיפור מיבצע
חשיפת הכנופייה. התוצאה: בעוד די מוייה
של המישטרה נפגע, כאשר התברר
כי אנשיה הם שעמדו בראש הכנו-
פייה, לא אוזנה התמונה על-ידי פירסום
השיטות המתוחכמות, והמאמץ הרב ש הושקע
בפיענוח המיקרה.
(רב-סרן מיל). ליאור הועבר לחיל השריון לאחר
שנפצע, בשעת מילוי תפקיד
זמן קצר אחד מילחמת יום־הכיפורים
תם חוזה-השירות שלו בצבא-הקבע, וליאור
החליט לא לחדשו.
הוא קבע את מקום־מושבו בתל-אביב
תוך שהיה עורך, לעיתים תכופות, גיחות
לשארם-אל־שייד ולנועייבה, שם עסק, ל הנאתו,
בצלילות.
אך לא לאורך זמן ניתן לו ליהנות מ חיים
רגועים, לאחר כל שנות המתח
שעברו עליו בצבא. רבים מחבריו, שהשתחררו
מהצבא סמוך למועד שיחרורו-
שלו, התנדבו לחזור לשירות פעיל לשנה־שנתיים.
גם אל ליאור הופנתה בקשה
דומה. הוא סירב. אך להפתעת חבריו החליט
להתגייס׳ לזמן קצוב, לשורות המיש-

16 - 1

לבוש אזרחי.
בהיותם מוכרים על־ידי תושבי אילת,
כבלשים הנהנים ממעמד מייוחד אצל מפקד
המישטרה המקומית, זכו השניים ביוקרה
רבה בקרב תושבי העיר.
בכל מיקרה של גניבה או פריצה בעיר,
היו האזרחים הנפגעים משתדלים להפעיל

׳והמנוסים של נזישטרת אילת, שנתפסו
כחברי כנופיית־הגנבים. מעצרם היכה
בתדהמה את כל תושבי אילת הקטנה.
פרוטקציה, כדי שאחד משני הבלשים ה בכירים
האלה יטפל אישית במיקרה. כך,
דימו לעצמם האזרחים, קיים סיכוי רב יותר
שמבצעי הגניבה יילכדו.
כאשר עלו חוקרי המדור המרכזי בתל-
אביב על עיקבות כנופייה תל-אביבית שעסקה
במכירת רכוש גנוב, הובילה אותם

החקירה לעבר נמל אילת. החשודים התל־אביביים
גילו את שמות אנשי הכנופייה
באילת. לתדהמת החוקרים, נתברר להם
כי בין אנשי הכנופייה גם ארבעה שוטרים
ממישטרת אילת, ביניהם שני בלשים.
זו הסיבה שאנשי המדור המרכזי לא
התקשרו עם מישטרת אילת, ופעלו בחקירה
זו באופן עצמאי.
כאשר קרבה החקירה לסיומה המוצלח,
נתברר לפתע לחוקרים כי הם עומדים
בפני מיכשול חמור. כל העדויות של הח שודים
התל-אביביים, היו עדויות-שמיעה
בלבד. אנשי הכנופייה האילתית אירגנו
את הדברים כך, שמעולם לא נפגשו אנשיהם
עם אלה שתפקידם היה לקבל את
הסחורה הגנובה ולמכרה בשוקי תל־אביב.
הודעות טלפוניות קצרות בילבד ציינו
היכן יאוחסן מישלות הסחורה הגנובה
(מדי־פעם שונה המקום) ,ומתי בדיוק יש
לקחתו. כספי שלל המכירות הועברו אף
הם, בלא כל מגע ישיר בין הצדדים.
עתה היה על המישטרה לפעול במהירות.
אם המישלוח הקרוב של הסחורה הגנובה
לא ייאסף, יתעורר חשדם של הגנבים ה-
אילתיים. הם יבינו כי המישטרה עלתה
על עקבות שותפיהם בתל-אביב, ומייד ינקטו
אמצעי זהירות, יטשטשו עקיבות,
ולא ניתן יהיה להעמידם לדין, מחוסר הו כחות.

החוקרים הוטל לאסוף הוכחות מרשיעות׳
במשך מירווח הזמן הקצר שנותר
עד להשלמת שרשרת הגניבות הנוספת
מנמל אילת, ועד לריכוז כל החפצים הגנובים
יחדיו לשם מישלוחם לאיזור חל-
אביב והמרכז.

__ כמו
במערב־הפרוע
ך* אן נכנס לתמונה ליאור,
,שהתנדב לשורות

המישטרה. הוא נשלח לאילת בראש צוות
מצומצם. אנשי הצוות קיבלו כיסוי מתאים,

התאכסנו בבתי־מלון אזרחיים ולא יצרו
כל קשר עם תחנת־המישטרה המקומית.
עד־מהדה התפתח באילת מה שכונה, על-
ידי אנשי המדור המרכזי ״קרב הענקים״.
שלמה זמיר וחנניה בדעזרא, שני
הבלשים הוותיקים של מישטרת אילת,
החשודים כמי שעמדו בראש הכנו־פייה
שגנבה סחורות בשווי של מיליוני
לירות מנמל אילת השקיעו את כל מומ חיותם,
שאותה רכשו במשך שנים ארוכות
של שירות במישטרה, כדי להקים
כנופייה שלא ניתן יהיה לפצחה. לרשותם
עמדו שני שוטרים נוספים ממישטרת אילת,
ששימשו כמעבירי הסחורות הגנובות
מנמל אילת. לא פחות מיקצועניים היו
שני אנשי מישטרת־הגבולות, שהצטרפו
אף הם לכנופייה ופעלו בזהירות מרובה.
די היה בחשד הקל ביותר שיתעורר
בליבות זמיר או בן־עזרא, ברמז אחד מפי
אנשי העולם התחתון — עימם עמדו שני
הבלשים בקשרים בתוקף עבודתם היומיומית
במישטרה, כי ״אנשים זרים מרחרחים
באילת״ — כדי שהם יקטעו את
פעולתם, ולא ניתן יהיה עוד ללוכדם.
אך סודם של ליאור ואנשיו נשאר כמום.
איש לא חשד כי אותם נופשים חמימים,
המתאכסנים בבתי־המלון באילוד חומקים
לאחר רדת החשיכה חרש לים, כשהם מצו-
יידים בציוד־צלילה חדיש ובמיכשור
המאפשר להם לפעול באפילה כאילו פעלו
באור־יום.
זמיר ובן־עזרא בנו את כנופייתם כך
שהיה ביכולתם לתת תשובה כנגד מארב
מישטרתי על הכביש המוביל לשדה התעופה,
ואף כנגד פשיטה מישטרתית
פתאומית על נמל אילת עצמו. במיקרה
הראשון היו נלכדים שני הבלדרים שהעבירו
את הסחורות הגנובות מהנמל. כיוון
שהעמיסו את הסחורה ממקום שנמסר להם
מראש, בהודעה טלפונית, לא היה די בהודאתם
כדי להרשיע את ראשי הכנופייה.
כנגד אפשרות של פשיטה מישטרתית
על הנמל הבטיחו עצמם שני בחירי בל-
שיה של אילת על־ידי כך שתמיד דיווחו
בעל־פה, מעולם לא בכתב, כי הם עוט־

דים לפנות לנמל כדי ללכוד פורצים וגנבים
אפשריים. אפילו, בדרך נס, לא היה
נודע להם מראש על הסתערות מישטרתית
מתוכננת על הנמל, תמיד היו יכולים להצטרף
לכוח הסורק את הנמל, ואיש לא
היה חושד מדוע הם מסתובבים בנמל בשעות
הלילה — שהרי דיווחו מראש כי
יבקרו בו בתוקף תפקידם.
גם בחלומם הפרוע ביותר לא תיארו
לעצמם בלשיה הוותיקים והנודעים של
אילת כי צוות־משימה מישטרתי יקבע את
מקום המארב בתוך הנמל, וכי החשיכה
לא רק לא תפריע לו — אלא אף תסייע
לו בפעולתו, ותאפשר לו להשיג הוכחות
חותכות נגדם.
״מבחינת המישטרה, מה שברור עד הרגע
הזה הוא,״ אמר מרדכי אביתן, מפקד
מישטרת אילת ,״שבפרשת הגניבות מהנמל
מעורבים שני סמלי־מישטרה ותיקים, שלמה
זמיר וחנניה בן־עזרא. אשר באיזשהו
מקום מכרו את נישמתם לשטן.
״גם בחלומותי הגרועים ביותר לא הייתי
יכול לחלום שאיש־מישטרה יתפתה ויעשה
את אשר עשה או, נכון יותר לומר,
שעשה את אשר מייחסים לו. במייוחד כאשר
מדובר בשני שוטרים ותיקים, אשר
התחנה באילת הפקידה בידיהם כה הרבה,
ואשר האמון בהם, ובשני השוטרים הנוספים
החשודים בהוצאת הסחורה מהנמל,
הוא כה רב.״
מרדכי אביתן עצמו, כמפקד מישטרת
אילת, נכשל בתפקידו כישלון חרוץ. אילו
היה מעורה יותר בחיי העיר, מטה אוזן
לרחש התושבים, היה למד עד־מהרה ל
בדיקה
נוספת מגלה כי לפני שלוש שנים
נשפט בנו הרווק של כהן, שהתגורר ב־בית־אביו,
על החזקת רכוש גנוב. למרבה
הפלא לא טרח ראש־התחנה לזמן אליו את
שוטרו, ולברר מדוע לא שאל את בנו
מהיכן הביא הביתה, ולאיזה צורך, את
הרכוש שלאחר־מכן נתגלה כגנוב.
וכך, ממהדלים קטנים שאיש לא הניאו
מהם, הידרדר כהן עד שנעצר כחשוד
בהובלת סחורה גנובה, וכצעד ראשון פוטר
מעבודתו במישטרה.
• לשוטרים באילת, כבערים אחרות המרוחקות
מהמרכזים העירוניים, יש מעמד
מייוחד. מפקד־מישטרה נבון ותקיף יכול
להפוך את שוטריו למורים ולמחנכים ה־משכינים
שלום, בדרכי פשרה — שוטרים
שדלתותיהם תמיד פתוחות כדי להאזין
לתלונות האזרחים.
נדהמתי משפע התלונות, המצביעות על
כיוון־התנהגות כללי, מצד אזרחי אילת
כלפי מיספר שוטרים.
שוב ושוב נשמעו הסיפורים על שוטרים
הנוטלים מיצרכים מהמכולת בלא ל שלם,
הלוקחים בקבוקי משקאות חריפים,
או הנכנסים למועדוני-לילה, מזמינים מש קאות
ומבלים שעות ארוכות בלא להוציא
אגורה אחת.
איש מאותם אזרחים־מתלוננים רבים לא
טרח להתייצב בתחנת־המישטרה, ולהתלונן
רישמית. הם ידעו כי יתקשו מאד להוכיח
את טענותיהם, וכן חששו שחייהם
לאחר הגשת התלונה יהפכו בלתי־נסבלים.
אין ספק שלא כל התלונות שהושמעו
בפני הן נכונות. בוודאי היו כאלה שניסו,

!(]ונים

נמל אילת. כאן התרחשה משך חודשים ארוכים סידרה ממושכת
ומסועפת של גניבות, במיליוני לירות, מתוך מחסני הנמל. כאשל
פוענחה התעלומה, הסתבר ששוחה הנמל, שוטרים ובלשים במישטרת אילת, חברו
לכנופייה מאורגנת היטב שהיתה עושה בנמל אילת כבתוך שלה, בשעות הלילה.

החלון שנפרץ

זהו בניין תחנת־המישטרה של אילת, החץ מורה על
חלון תא־המעצר בבניין, אשר נפרץ בידי שלושה
עצורים בשבוע שעבר. השלושה הצליחו לחמוק ממעצרם תחת חוטמה של היומנאית,
למרות שמקום הישיבה הקבוע שלה בתחנת־המישטרה הוא במרחק שלושה מטרים מן התא.
דעת כי לאזרחי העיר תלונות רבות, מהן
מרות עד מאוד, כנגד אנשי המישטרה
שתחת,פיקודו.
אילו טרח מפקד המישטרה המקומית ל רדת
מהאולימפוס שעליו הוא יושב, ולשוחח
שיחה חופשית עם אחד ממאות ה דרוזים
המתגוררים באילת, ודאי היה שומע
ולומד עובדות חשובות.
עבודה צדדית
ך* ל אנ שי איילת ידעו כי השוטר ני-
סים כהן, מי ששימש כמכונאי במיש־טרת
אילת ופוטר מעבודתו כחשוד בהובלת
הסחורה הגנובה אל מחוץ לנמל,
עוסק בעבודה פרטית, בניגוד לתקנות ה-
מישטרה.
יומיים לפני מאסרו עדיין עמדו לפני
ביתו חמישה קטנועים של אזרחים, שכהן
עסק בתיקונם. היחידי שלא ידע עובדה
זו היה מפקד מישטרת אילת. כעת מתלוצצים
באילת כי כהן יוכל׳ סוף סוף,
לתקן אופנועים ללא הפרעה. הוא לא ייאלץ
לצאת מדי־פעם לעבודתו המישטרתית,
ואף לא יעסוק בלילות בהובלת סחורה
גנובה. זמנו יהיה קודש לתיקון קטנועים.
כששוטר עוסק בעבודה צדדית, יש לכך
השלכה חמורה מייוחדת. כי חבריו של
השוטר יכולים להעניק יחס מייוחד למי
שמספק פרנסה לחבר — למשל, לקטנועים
המעורבים בתאונות.

באותה הזדמנות, גם ליישב חשבונות אישיים•
אך אין להתעלם מהמיספר הרב
של התלונות. יש בהן גרעין של אמת,
ודי בגרעין־אמת זה כדי להוליד אווירה
עכורה בעיר.
• גם לאחר שהתפוצצה פרשת הגניבות
בנמל אילת, וגרמה זעזוע לשוטרי
התחנה ולכלל תושבי אילת, דומה שב־תחנת־המישטרה
המקומית לא השתנה דבר.

__ מפת חו ת
במגירה פ תו ח ה
ף ש בו עשעכרעק רו שלושה עצו*
רים את סורגי תא־המעצר במישטרת
אילת, ונמלטו. תא-המעצר שוכן במרחק
מטרים ספורים מהיומנאית, אך למרבה הפלא,
היא לא הבחינה בדבר.
ערכתי ביקור במישטרה בעילום־שם.
לאחר תירוץ סתמי הורשיתי להסתובב בבניין
כרצוני׳ מבלי שאיש יטרח לשאול
למעשי שם. אותה שעה הובאו מבית-
המישפט מיספר עצירים נוספים, ואז אירע
דבר מדהים — אחד השוטרים נטל צרור־מפתחות
שהיה מונח במגירה פתוחה, ליד
היומנאית, פתח את תא-המעצר, הכנים את
העצורים פנימה, חזר וזרק את המפתחות
אל תוך המגירה הפתוחה.
מדוע היה על העצורים שנמלטו לטרוח
כה קשה בעקירת הסורגים מהקיר, שעה
שיכלו להזמין את אחד מחבריהם שיואיל

לפתוח להם, ללא כל קושי, שעה שהיו־מנאית
נעדרה, את דלת התא, ובאותה
הזדמנות גם להשתמש במפתחות לפתיחת
חדר־הנשק, הצמוד לתא־המעצרו
• תושבי אילת חרדים לדימוי של
עירם. רק בשנים האחרונות הצליחו לתקן
את הדימוי השלילי, כפי שהצטייר בעיני
רבים מתושבי הארץ.
פרשת השוטרים־הגנבים היכתה את תושבי
העיר בהלם. הם חשו כאילו שוטרים
ותיקים אלה בגדו בעירם. במעשיהם גרמו
ששוב תעלה העיר לכותרות העיתונים,
הפעם בהקשר שלילי.
אך גם בלא להתייחס לפרשת הגניבות-
נמל אילת הוא בבחינת הר־געש פעיל,
שאיש אינו יודע מתי תשוב ותפרוץ הלבה
מתוכו.
האשמות מפי עמילי־מכם, חברות־תו־בלה
ופקידי־נמל בכירים׳ על הנעשה בנמל,
טרם נפתרו.
אומרים שקרקעית הים בנמל מכוסה
טונות של גרוטאות, ציוד חשמלי ואלקטרוני
שהמבריחים נאלצו להשליך לים,
כאשר גילו שהמישטרה עומדת לערוך
עליהם פשיטות.
דווקא משום רגישות תושבי העיר לדימויים,
לפחות למענם, חייבים היו מפקד
המישטרה ואהוד הדר, מנהל הנמל, לעקוב
בדקדקנות אחר מעשי העובדים והתנהגותם,
ובמייוחד אחר העובדים הבכירים.

•י* כ הומו, מהנדס־ביצוע-עבודות-
1אחזקה בנמל אילת, משתכר משכורת
חודשית נאה, אך אין בה כדי לממן את
הפסדיו, המסתכמים בסכומים גבוהים, ב-
מישחקי־הקלפים. זהו סיפור ידוע באילת.
עוד לפני שלוש שנים עבר הרמן על
החוק כאשר נסע, בליוויית קבוצת אזרחים
אילתיים, לפרס. כל קבוצת הנוסעים
זכתה בכרטיס־טיסה הלודוחזור חינם, מ
בעלי
ב״ת־קזינו בפרס. התנאי היה כי
עליהם להמר, כל אחד, בסכום של לפחות
אלף דולר לאיש. הפרסי הערמומי ידע
כי את אשר הפסיד במימון כרטיסי הטיסה
יחזיר לכיסו, ברווח נאה, מהכספים שישאירו
התיירים הישראליים בקזינו שלו.
באותה נסיעה הפסיד דב הרמן בקזינו
סכום שבין עשרים לשלושים אלף לירות,
אותו לווה מנוסע אחר. תמורת הכסף,
נתן לאותו נוסע שיק.
בארץ התברר כי לשיק אין כיסוי. דב
הרמן התחמק מתשלום חובו עד שאחד
מבעלי־המלון באילת, שהוא עצמו אוהב
להמר בקלפים, נתמנה בורר, והרמן חוייב
להחזיר את מלוא החוב.
יש להדגיש כי הרמן עצמו אינו קשור
בפרשת הגניבות האחרונה בנמל אילת.
אך המפליא הוא כיצד ניתן לאדם זה,
שהסתבך לא פעם בהפסדים בסדר־גודל
של עשרות אלפי לירות׳ להגיע לתפקיד
כה בכיר בנמל אילת, מקום שבו הפיתוי
כה רב, וסידורי הביטחון אינם מן המשוכללים,
אם לנקוט לשודיהמעטה.
דב הרמן עצמו אומר :״נכון שאני מכור
לקלפים. הפסדתי לא-פעם ספומי־כסף גדולים,
אבל אני יכול לעמוד בזה. אני ואשתי
עובדים, ויש לנו משכורות יפות.
״אני איני משחק, כאותם אגשים אחרים
שאצלם זה מחלה, על המזון של ילדיהם
הקטנים. אני אדם מבוגר, ואני יכול לנהוג
כפי שאני רוצה כל זמן שאני משלם
מכיסי הפרטי.
״נכון, הייתי גם בפרס באותה נסיעה
מפורסמת. באחד הערבים השתכרתי, והפסדתי
20 אלף לירות, היה לי קשה לשלם
אותם -אבל בסוף שילמתי את כל הסכום.״
השאלה היא רק אם נמל אילת הוא
מקום־העבודה המתאים לאנשים מסוגו של
הרמן.
אם מפקד המישטרה המקומית ומנהל
הנמל ישיבו בחיוב, עצתנו לתושבי אילת,
לא להתפלא, אם עירם תשוב ותופיע מדי-
פעם בכותרות העיתונות, ולאודדווקא בהקשר
חיובי.

״״ ברוך נאדל

״דו״ח בן־שחר מצעיד אותנו לתוך מבוי סתום. אנחנו
כבר רצי אמוק, ואי־אפשר לעצור את התהליך!״
כעוד שכוע צריך להתחיל יישום המלצותיה שד ועדת כן־שחר.
כאשר פורסם הדו״ח לראשונה, נתקכל כתרועת־שימחה. השכוע,
ערם הפעלתו, גאה גל הרינונים נגדו, וציכורים שונים איימו כמאכק נגדו.

האדם הראשון שהרים את קולו נגד דו״ח כן־שחר היה כרוך
:אדל. השבוע, עם הופעת הספר ״דו״ח נאדל״ ,ראיין ״העולם הזה׳׳
את נאדל עד משמעויות הדו״ח.

.ד תו - 10111-11
נ1וניג ה בתפקיד!־
• כאילו כמיקרה הופיע הספד ״דו״ח
נאדל״ כמה ימים לפני הפעלת הדו״ח שד
ועדת כן־שחר. אתה היית הראשון שתקף את
דו״ח כן־שחר, כשעה שכל העיתונים כארץ
קשרו לו כתרים. עכשיו, אחרי שהוויכוח ככר
נמשך כמה שכועות, ואנחנו עומדים לפני הפעלת
המסקנות שד כך־שחר, איך היית מגדיר
את הדו״ח לאור המחקר שדך ז

ההכנסה הזאת, החיסכון הפרטי באותה שנה היה 14
מיליארד. כלומר, יוצא שכאילו תושבי ישראל חסכו למע לה
ממחצית הכסף שהם הרוויחו.
זהו, כמובן, אבסורד מוחלט. ומכיוון שהחיסכון של
14 מיליארד הוא מיספר נכון, צריכים להסיק שההכנסה
הפרטית חפנוייה לא היתה 26 מיליארד, אלא סכום
שממנו אפשר לחסוך 14 מיליארדים.

הדו״ח של בו־שוזר, אם לנסות להגדיר אותו במישפט
אחד, הוא הניסיון — מודע או בלתי־מודע, זה לא
חשוב — להצדיק את השיטה הקיימת, קרי, האידיאולוגיה
של שיטת־המיסוי הנוכחית, שלכאורה הדו״ח יוצא נגדה.
דו״ח בן־שחר — שיש בו גם כמה נקודות צדדיות
חיוביות — בעיקרו איננו נוגע בכלל בנושא העיקרי
של מס־ההכנסה בישראל. כלומר — הכלכלה השחורה,
מיליארדי הלירות השחורות הנמצאים לחלוטין מחוץ לכל
הסטטיסטיקות הרישמיות, ואשר הם הקובעים היום את
דמות הכלכלה בישראל, מחירי בתי־הספר, בתי־חולים
וכבישים, ומחיר הביטחון — כל המחירים האלה נקבעים
לפי הכסף השחור.
הכסף השחור הוא הקובע היום את דמות הכלכלה
והחברה בישראל.

ף ככן, אני אומר נ ההכנסה הלאומית ל א היתה
31 1מיליארד, אלא משהו בסדר־גודל המתקרב ל־50
מיליארדים. במילים אחרות, ההכנסה הלאומית האמיתית
היתד. גבוהה ב־ 50 אחוזים ומעלה מההכנסה ד,ריש־מית.
ובכן, אם נאמר שמעל ל־ 31 המיליארדים הרישמיים
היו עוד 18־ 17 מיליארד לירות של כסף שחור טהור —
כי יש גם בתוך ה־ 31 מיליארד כסף שחור — אנחנו
רואים את סדר-הגודל של הכלכלה השחורה. וצריך
להבין, שהכלכלה הזאת מרוכזת בידיים מעטות, והיא
כולה כסף שאנשים מנסים להיפטר ממנו.
יש הבדל בין מיליון לירות, שאותן מקבלים כמה
מאות שכירים כשכרם, והולכים לשלם בזה את שכר־

יארדים לא מעטים של לירות שלא גבו מהם מס־הכנסה.
אנחנו יכולים לומר שמול כל 3לירות לבנות יש 2
לירות שחורות. אבל 3הלירות הלבנות הולכות ברגל,
ו־ 2הלירות השחורות נוסעות במכונית, כאשר הממשלה
נותנת דלק על חשבון הציבור לבעלי המכונית השחורה,
ומטילה על רגליהם של בעלי הכסף הלבן כבלים —
מס־ההכנסה ושאר המיסים הישירים ואחרי שלאלה נותנים
דלק על חשבון הציבור למכונית המפוארת, ולאלה
מטילים כבלים על הרגליים, אומרים: נו, טוב, נראה.
עכשיו תתחרו, והכל תלוי בכישרון האישי.
ואני אומר: התחרות כאן אבודה מראש. הכלכלה
הלבנה הפסידה בה.

• את הכלכלה הלכנה אנחנו מכירים:
זוהי הכלכלה שאנחנו מכירים ורואים יוס-יום.
זהו הכסף שמונח לנו כבים. אכל איפה מונחים
אותם המיליארדים הרכים שאתה מגדיר
אותם ככלכלה שהורה זו האם הם כארץ,
או כשווייץ ז־ האם הם מונחים ככסף, או כיהלומים,
או כזהב, או כדירות ץ
הם קיימים בכל הצורות. הם קיימים גם בדולרים
שיבואנים אינם מביאים ארצה מתוך העמלה שהם מקבלים
בדולרים. היבואנים מביאים ארצה רק 30 אחוזים
מעמלותיהם בדולרים. במדינה הטוענת שבגלל הדולר
היא מוכנה לעשות כל דבר שהוא — לפחת את הלירה,

• איך יכול הכסף השחור לקכוע את
מחירו של כיתי־ספר או שד כית־חולים ז

הכסף השחור, אשר קיים בישראל כימעט מרגע שקמה,
אבל הפך כוח אדיר ומרוכז בידיים מעטות עם הקמת

..הנסר השתוו הוא תקובע
היום אה ומות הכלכלה
והחבלה בישראל״
קו בר-לב ועם תקציבי-הביטחון המופרזים של אחרי
מילחמת ששת־הימים — מאחר שהוא כסף שחור ואי־אפשר
להכניס אותו למעגל־הייצור, הוא רץ למעגל־הצריכה.
שם הוא רץ ראשית כל לענף־הבנייה, והעלה
מאוד את מחיריו. ענף־הבנייה העלה את מחיריו בהתאם
ליכולתם של אנשי הכסף השחור, ויכולתם היא בלתי־מוגבלת,
בגלל תקציב-הביטחון, ותקציבי הפיתוח לסוגיהם,
בעזרת אי-גבייה של מס־הכנסה.
ההון השחור, הבא מתקציבי הביטחון והפיתוח, זורם
אל כל המשק: אל היבואנים, אל הנגרים, אל הקבלנים
וכן הלאה. הוא יוצר שיכבה רחבה של אנשים שיש
בידם כסף בלתי-מוגבל, והם קובעים את המחירים של
הדירות, ובהתאם למחירי הדירות נקבעים מחירי בתי-
הספר. כי שום קבלן לא יבנה בית־ספר, אלא במחירים
ששוק־הבנייה הפרטי משלם אותם.

• כמה שאלות, כדי שאדם רגיל, שאינו
מצוי ככדכלה, יכין את מימדי התופעה שאתה
מדכר עליה. כשאתה אומר ״כלכלה שחורה״,
מה המימדים שלה לעומת הכלכלה הלבנה,
הרישמית זו
אתן דוגמה משנת 1974־ ,73 שהיא השנה האחרונה
שעליה יש כבר מיספרים מסודרים. בשנת 1974־ ,73 לפי
המיספרים הרישמיים, היתה ההכנסה הלאומית 31 מיל יארד
לירות. אס ננכה מזה את המיסים הישירים —
מם־הכנסה, ביטוח לאומי, מיסי הסתדרויות, עיריות
וכדומה — ונוסיף לזה הכנסות פרטיות, לא מתוך ההכ נסה
הלאומית אלא פיצויים מגרמניה והעברת כספים
מחו״ל — נקבל, לפי המיספרים הרישמיים, הכנסה
פרטית פנוייה של פחות מ־ 26 מיליארד לירות. מתוך

״זהו מי שטר

ה מ בו ס ס על שנור!״

הדירה, ואת החוב במכולת, ואולי לקנות נעליים לילד —
אם־כי הרבה עיתונאים בישראל חושבים שזה עוול אם
השכיר יכול לקנות נעליים לילדים שלו — הכסף הזה
הוא כסף כבד, שאיננו פועל על קטרי האינפלציה.
לעומת זאת, אם מיליון לירות נמצאות ביד אחת של
אדם שמנסה להיפטר מהן — פירושו של דבר שהוא
ירוץ ויקנה בזה דירה לו, ודירה לבתו — כי לבת
אין תיק במס־הכנסה. והוא ישתדל שממחיר הדירה, חלק
גדול לא יירשם. ואז, חלק מהכסף השחור שלו הופך
כסף שחור של קבלן־הבניין, שינסה להיפטר ממנו וירוץ
מהר ויקנה בזה מיבואן חפצי־יבוא יקרים. והיבואן שוב
ינסה להיפטר מזה, וירוץ ויקנה משהו אחר.

• זאת אומרת, לפי דבריך, שעל כל 2
לירות העובדות כשוק הרישמי — יש כלירה
אחת העובדת כשוק הכלתי-רישמי. או, כמילים
אחרות: לעומת ישראל הרישמית יש ישראל
שנייה, שהיא במחצית גודלה של ישראל
הרישמית. האם זה נכון?ו
לא. מפני שגם ב־ 31 מיליארד הלירות של ההכנסה
הלאומית הרישמית — ואפילו ועדת בן־שחר הצליחה
למצוא כמה מיליארדים שחורים בתוך זה — היו מיל
לתת
ליצואנים כל מיני תוספות, שניתנות, אגב, ללא
בדיקה — במדינה כזאת אומר שר־האוצר בגלוי בכנסת:
בקשר ל־ 70 אחוזים מעמלות היבואנים, אני מקווה שמביאים
אותם.
ובכן, זה מונח גם בשווייץ בצורת עמלות־יבואנים
שלא הובאו, זה מונח בשווייץ גם בצורה של כסף שחור
אשר הוברח מהארץ. זה מונח בכספות של יהלומנים,
אשר מחזיקים את רכושם בצורת יהלומים, כי הם עושים
מאות מיליוני לירות רווחים בשנה, ומשלמים מס-
הכנסה כאילו הם עושים רק עשרות מיליונים. זה מוחזק
על-ידיהם, כמובן, גם בצורת דירות. הדירות הן הדרך
המקובלת ביותר על הכסף השחור.
אילו היו בודקים היום את כל הדירות בישראל היו
מגלים, לדעתי, עשרות מיליארדי לירות שחורות. נוסף
לזאת הם נמצאים בצורה של איגרות־חוב צמודות למדד
למוכ״ז. הכסף השחור נמצא אפילו בחשבונות־חי-
סכון בבנקים.
מובן שרק חלק קטן מהכסף השחור נמצא בצורת כסף
ממש, מפני שכולם בורחים ממנו כל הזמן. הכסף
השחור, שרק מיליארדים בודדים ממנו נמצאים בצורת
מטבע, הוא בסד־הכל אותו דינאמו של הכלכלה השחורה,
ההורס את כלכלת ישראל על-ידי כך שהוא יוצר אינ פלציה,
על-ידי כך שהוא מגדיל את הפערים, על-ידי כך
שהוא מגדיל את אחוז המתווכים על חשבון עובדי עבודה
יצרנית — כי בישראל לא כדאי לעבוד עבודה יצרנית,
ודאי לא כשכיר ואפילו לא כבורגני יצרן.
אינני רוצה לומר, חלילה, שמיפעלי-תעשייה לא מרמים
את מס־ההכנסה במאות מיליונים או מיליארדים בשנה.
הם מרמים. אבל יותר קשה לרמות במיפעל תעשייתי

מאשר בבנייה. יותר קשה לרמות במיפעל תעשייתי מאשר
בסיטונאות־מזון או בסיטונאות־ירקות. לכן, הכלכלה היש ראלית
מאז , 1970 מאז סיום בנייתו של קו בר־לב, הגיעה
להישג בינלאומי: אצלנו האחוז הנמוך ביותר בעולם
של עובדי עבודה פרודוקטיבית, ותפוקתם נמוכה מאוד,
מפני ששכרם נמוך מאוד. פרט, כמובן, בזמן מילחמת
אוקטובר. פועלי־התעשייה בזמן מילחמת אוקטובר הגדילו
את תפוקתם ב־ 100 אחוזים. רבינוביץ אמר שהג-
דלה של 10 אחוזים בתפוקה תציל את המדינה. הפועלים
הגדילו את התפוקה ב־ 100 אחוזים, ואף אחד לא כתב

הבחירות של 51׳ ,כשהיה ריב קשה בין מפא״י והציונים-
הכלליים, מפא״י פירסמה אז כרוזי־בחירות ואמרה: הציד
נים־הכלליים מדברים על יכולת להביא כסף? הנה, בן־
גוריון נסע, ובנסיעה אחת הביא 150 מיליון דולרו
הם, למעשה, אמרו: בדגוריון הוא מלך השנוררים,
ולא הציונים־הכלליים ! ובכן, זה כמובן מוליד מישטר
בעל אופי אגטי־יצרני. ובמישטר אנטי־יצרני, ברור ש הפועל
או האדם העובד, לא רק הפועל שבבית־החרושת,
אלא גם הפועל שמוכר את מוחו, המהנדס וכן הלאה,
איש הצווארון־הלבן שהוא בימינו פועל כמו פועל בבית־

..נשדיש מתושבי ׳שואל
ש״נים לכלכלו! השח1והי
על זה, מפני שאצלנו אסור לכתוב שהפועלים הם יותר
פטריוטים מהעיתונאים, אשר מהללים את דו״ח בן־שחר.

• דיברנו קודם על השאלה, היכן מושמע
הרכוש של הכלכלה השחורה. הייתי רוצה
לדעת מי מחזיק כרכוש הזה. כדו״ח שלך מצטיירת
תמונה, שלמעשה חיים כארץ — מבחינה
כלכלית — שני עמים. במה אנשים, למעשה,
שייכים לכלכלה השחורה, איזה אחוז של
האוכלוסייה, ואיפה ממוקם האחוז הזה מבחינה
חברתית זו
מבחינת האחוז, אני חושב שכשליש מתושבי ישראל
שייכים לכלכלה השחורה. זה נשמע אולי הרבה, אבל
מייד אנסה להוכיח זאת. אדם השייך לכלכלה השחורה, לפי
הגדרתי, הוא אדם המשתכר מעל לצרכיו היום־יומיים
האלמנטריים, ואו שאינו משלם כלל מס־הכנסה — וכאלה
יש כ־ 150 אלף עצמאיים — או משלם מם־הכנסה אפסי.

^ ם נזכור שבמדינת ישראל יש, למעשה 400 ,
^ אלף עצמאיים ד 800 אלף שכירים (נכון שהמיס־סרים
הרישמיים הם אחרים, אבל המיספרים הרישמיים
אינם נכונים, לצערי) 400 אלף העצמאיים האלה נח לקים,
באופן גם, כך 50 :אלף מהם מחופשים בעור
של שכירים. אלה הם רופאים שמרוויחים רישמית, בבית-
חולים4,000 ,־ 3,000ל״י בחודש, ואחרי־הצהריים ובערב,
בבית, עוד 30 אלף (בחודש, כמובן) .אינני מדבר על
כאלה שמרוויחים יותר, אלא על רופאים רגילים.
אלה הם מהנדסים שמרוויחים לפני הצהריים 4,000
באופן רישמי, ואחרי־הצהריים 20־ 10 אלף. יש עוד ועוד
מהסוג הזה. אפילו רוב פועלי היהלומים, שבאופן ריש־מי
מרוויחים 1500־ 800 ברוטו, אבל הנטו שלהם הוא בין
3,000ל־ .5,000 הם כבר נמצאים על סף הכלכלה
השחורה, רק על הסף ממש. מפני שהכנסתם נותנת להם
קצת יותר מהקיום האלמנטרי המינימלי. והם משלמים
סכומי־מס אפסיים, כך שאפשר לראות אותם כאנשים
אפורים.
נוסף לזאת יש כ־ 220 אלף עצמאיים בתיקי מם־
ההכנסה, ונוסף להם יש עוד 120 אלף, שאין להם בכלל
תיקים. אלה הם הרוכלים, למשל, שבדרך־כלל נחשבים
כמיקרי־סעד וחלק גדול מהם מקבל תמיכות־סעד. אלה
הם אנשים שהכנסתם היא בין 12,000־ 6,000 לירות לחודש.
לרובם אין בכלל תיקי־מם, ולמי שיש לו תיקי־מם,
קובעים שם הכנסה של 400־ 300 לירות. אני מדבר
על רוכלים רגילים, כי יש רוכלים גדולים יותר, שמגיעים
ל־ 20 אלף לירות בחודש.
למשל, כל מיני מתווכים שחורים שקונים בגדים
במיפעל, בכסף, בלי קבלות, ומוכרים אותם לסיטונאי
או לקימעונאי בגדים. סיטונאי־מזון, כל אלה שעוסקים
בתיווך, אנשים שעובדים בשוק הסיטונאי — לא שכירים,
אלא אנשים שקונים ירקות מהסיטונאי ומוכרים
לקימעונאי — לאלה אין בכלל תיקים. יש כאלה בלי
סוף. אפשר לומר כך: מדינת ישראל הצליחה לעשות דה־ציוניזציה
של היישוב היהודי בארץ־ישראל, כלומר —
הפירמידה הגלותית ההפוכה של אפס איכרים, מעט פו־עלי-ייצור,
הרבה מתווכים והרבה מאוד אנשי־אוויר,
שהציונות הפכה אותה ויצרה כאן בכל־זאת עם של איכרים
ופועלים ובורגנות יצרנית ומעט מאוד מתווכים —
מדינת ישראל חזרה והפכה את הפירמידה על-פיה.
כשיש לנו 400 אלף עצמאיים, שרובם המכריע הוא
אנשי כלכלה שחורה, ויש לנו קצת שכירים ששייכים
לכלכלה השחורה, אנחנו מגיעים בערך לשליש האוכלוסייה.
הרוב המכריע של אנשי הכלכלה השחורה הוא,
כמובן, העצמאיים, וגם בעלי־חברות. רוב חברות־הבניין,
על־פי ניירותיהן, מרוויחות אפס. זהו, בערד, היקף גודלה
של הכלכלה השחורה וזה, אגב, מתאים למושגים
האמריקאיים של וסאל טוב.
ממשלת ישראל משחדת בכסף האמריקאי את שליש
האוכלוסייה, ולכן יש לה תמיכה של שליש האוכלוסייה
באופן ישיר, ושני השלישים האחרים כל־כך לחוצים,
שאינם יכולים לפתוח את פיהם באופן ציבורי.

• ברור שאילו רצתה הממשלה לחסל את
הכלכלה השחורה הקיימת כמימדים כאלה,
היא היתה יבולה לחסל חלק גדול מהם די
בנקל. אפשר לאתר, בלא קושי רב, את בל
חדירות בארץ השייכות לאנשים שאין להם
תיקים במס-חכנסה, או שיש פער כלתי־סביר

דו״ח בן־שחר מטפס על ה ש כירי ם!״
כין רכושם לבין מם־ההכנסה שלהם. איד אתה
היית מגדיר את מהותה של ממשלה — או,
יותר נכון, מהותו של המישטר או המימסד —
שתחת כנפיו נולדה התופעה הזאת ץ
ראשית, זהו, מיסודו, מישטר המבוסס לא על הייצור
העצמי, אלא על מה שאנחנו קוראים במילה מאוד כוללנית
״שנור״ .במילים אחרות: מענקים מממשלת אר־צות־הברית
ומיהדות ארצות־הברית שזה, בעצם, ניתן
בתמיכת ממשלת ארצות־הברית. לדעתי, אפילו השילומים
מגרמניה ניתנו בתמיכה אמריקאית ולפי דרישה
אמריקאית.
זהו מישטר בלתי־יצרני. צריך לזכור, שבראש המישטר

..החוות אבודה גואש.
הנדנדה הימה הפסיזה בה
הפיאודלי עמדו בדרד־כלל טובי הפיאודלים. ואם לא
עמדו טובי הפיאודלים, אז טובי הפיאודלים היו זורקים
אותם מהשילטון ותופסים את השילטון. בראש המישטר
הקפיטליסטי עומדים, בדרך־כלל, טובי הקפיטליסטים.
בראש מדינת ישראל עומדים אנשים, שבעצם מקומם
הוא בתחתית החברה, בלי לרצות לפגוע בהם אישית.
אלה הם אנשים שכוחם הגדול הוא בקבצנות, בשנור. כוחו
הגדול של ספיר היה בכך שהוא היה תמיד מסוגל לנ סוע
לארצות־הברית ולהשיג עוד כסף. אפילו בן־גוריון,
כאשר נסע לעשות למילווה־הפיתוח, וזה היה לקראת

חרושת, הוא אדם לא חשוב. השילטון איננו זקוק לו.
במדינה קפיטליסטית, אם להשתמש בביטוי קצת גס,
משחדים את האדם העובד. אל״ף, מפני שאם הוא לא
יעבוד, המישטר הקפיטליסטי לא יוכל לייצר. בי״ת:
מפד שאם הוא לא יקבל משכורת גבוהה, הוא לא
יוכל לקנות את הייצור הענקי, שעליו מבוסם מישטר
קפיטיליסטי מודרני. בישראל אין צורך בזאת. האדם
העובד כאן, השכירים בכלל, כוח־הקנייה שלהם הוא
חסר־משמעות. האמת היא, שהגדלת שכרם של השכירים,
מלבד זה שהיא תגדיל את התפוקה הלאומית ויהיה טעם
לעבוד, היא תקטין את האינפלציה. היא תוציא כסף
מהכלכלה השחורה שהיא אם ואבי האינפלציה, אל הכלכלה
הלבנה.
בישראל סוחטים את הפועל מפני שזוהי שיטה של
הפרד־ומשול. מזה לא בונים כלום. זהו מישטר פיאודלי,
לפי רבים ממושגיו וחלק ניכר מהמיבנה הכלכלי שלו —
כלומר, יש כאן בעלי פיאודומים (אחוזות) גדולים שאגב,
כמו במישטר פיאודלי נותנים את בניהם להיות קצינים
בצבא־המלך, המלך מחלק להם נחלאות, קרקעות, מים,
הלוואות־פיתוח לקנות בתי־חרושת (אני מניח שיודעים
למי אני מתכוון) .הוא פיאודלי גם במובן זה שבמישטר
פיאודלי אתה נולד כבן מעמד מסויים.
בישראל, יכולתך הכלכלית ומעמדך הכלכלי נקבעים
על-ידי מעמדך ביחס לשליט, שבידיו, בעצם, כל המשאבים
הלאומיים, והוא קובע מי יהיה מיליונר ומי יהיה
קבצן. נוסף לזאת, יש אצלנו בשילטון, מבחינה פסיכולוגית,
גישה מאוד בולשביקית (אינני רוצה להשתמש
בשמות יותר גרועים) ,גישה שבה השילטון בוחר לו
עם, ואם אדם אינו מרוצה מרבץ, ואומר לו זאת בשיחה
איתו פנים־אל-פנים, אומר לו רבץ :״תעזוב את הארץ.״
אגב, אני שומע את זה יום־יום :״אם ככה אתה חושב
על המדינה, אז למה אתה לא יורד?״
ני אינני רוצה להגר ממולדתי, רק מפני ששול-
טים בה אנשים ששיטתם גרועה בעיני. אבל ברור
שזוהי שיטה בולשביקית. נוסף לכך, אינני אוהב להש תמש
במילה הזאת, אבל צריך בכל־זאת לומר אותה.
מבחינת המיבנה החברתי־כלכלי יש אצלנו לא מעט פא-
שיזם. כלומר — אצלנו הסתדרות־עובדים אחת מאגדת
את הקפיטליסטים הגדולים ביותר, ראשי הכלכלה ההסתדרותית,
ואת השכירים. זוהי שיטה שהנהיג מוסוליני!
הסתדרויות־פועלים שבעצם שייכות למעבידים.
איך יכול להתקיים מישטר שיש בו רבע קפיטליזם
מפגר, רבע פיאודליזם, ורבע מכל דבר אחר? כל זה
יכול להתקיים מפני שארצות־הברית שופכת על זה סכום
של 20־ 15 מיליארד לירות בשנה, וזה סכום שיכול לגשר
בין העדר־הייצור והעדר־היעילות, בין מנגנוני־הענק ה־ביורוקראטיים
ורמת־החיים המשגעת של השליש העליון
— לבין הייצור העצמי שלנו.

• ובכן, התמונה המתקבלת היא שיש
פה, מבחינה הכרתית וכלכלית, שני עמים —
שליש אחד שהוא, למעשה, שולט כמדינה,
ושני־שלישים שמקיימים את המדינה —
שליש שמקבל מן המדינה ולא משלם לה, ושני
שלישים שמשלמים למדינה ולא מקבלים ממנה,
או מקבלים ממנה מעט• איד משפיע דו״ח כף
שחר על כל המיכנה הזה שתיארת ץ

״דו״ח בן־שחר מ ת על םמהמ צי או ת! ״

דו״ח בן־שחר עושה דבר מאוד פשוט: הוא מתעלם
מן המציאות. הוא לא עסק בכלל בכלכלה השחורה.
צריך לזכור שדו״ח בן־שחר הוכן בחיפזון רב, ופרופסור
בן־שחר אמר לי בגלוי :״אנחנו עבדנו מהר מאוד,
לא בדקנו את הכלכלה השחורה, לא בדקנו הרבה בעיות,
כי הריפורמה או תוגשם באחד ביולי, או לא תוגשם
בכלל.״
וכאן כדאי להעיר, שהריפורמה בסופו של דבר באה
לעשות דבר אחד יסודי: היא תוגשם ב־ 1ביולי 75׳,
מפני שזהו תאריך כפול. זה התאריך שבו, אחרי שמונה
שנים, נגמרים כל הסכמי־השכר. אחרי שכל החברה
הישראלית השתנתה, והעצמאיים והחברות התעשרו בצו רה
מדהימה, ורמת־חייהם של השכירים קפאה — הגיעה
השעה, ב־ 1ביולי 75׳ ,לשנות לחלוטין את חחי־השכר,
ולשנות את חלוקת ההכנסה הלאומית. לתת הרבה־הרבה
יותר לשכירים, כדי שיוכלו להתקיים מעבודתם, וכדי
שיהיה כדאי להם לעבוד וליצור כלכלה יותר נורמלית.
את זאת בא למנוע דו״ח בן־שחר. נוסף לזאת, ב1-
ביולי 75׳ צריך היה לשלם תוססת־יוקר של 45 אחו-
(חמשו בעמוד )20

(המשך מעמוד )19
עומדים לגזול ממשכיר את רוב תוספת־היוקר
שלו. לכן, הדו״ח יוגשם ב־ 1ביולי׳
למרות שחבר ועדת־הכספים, מהליברלים,
הרואה עצמו כנציג העצמאיים, וזה לגיטימי,
אמר לי בימים האחרונים :״נאדל,
אני נוכחתי שאתה צודק. דו״ח בן־שחר
מצעיד אותנו למבוי סתום. אבל אנחנו
כבר רצים אמוק, ואי־אפשר לעצור את
התהליך הזה.״

• אתה רוצה דומר כאן ש
דו״ח בן־שחר, כמסגרת המישטר
הזה, תפקידו העיקרי הוא למנוע,
או לשכור, את הלחץ לשינוי
הסכמי־העכודה ולהגדלת תוספת־היוקר?
בהחלט!
ובזאת, בעצם, ועדת בן־שחר
מעלה בתפקיד הראשון של כתב־המינוי
שלה. כתב־המינוי שלה כולל שני סעיפים:
אל״ף, הלוקה צודקת של ההכנסה
הלאומית (כך רבינוביץ׳ ביקש מהם)
ובי״ת, מניעת עיוותים במיסים הישירים
וקביעתם בצורה כזאת שיהיו פשוטים
ויגדילו את פריון־העבודה.
ועדת בן־שחר התעלמה לחלוטין מסעיף
א /ומכיוון שרבינוביץ׳ אימץ את הדו״ח
מייד אל ליבו בשימחה, סימן שאת סעיף
א׳ הוא שם סתם כדי לזרות אבק בעינינו
— ודו״ח בן־שחר בא לעשות את
ההיפך בדיוק!
ך* ו״ח כן״שחר מתעלם מהכלכלה הן
שחורה. הוא מטפס במפורש על השכירים,
ומקדיש עשרות עמודים למיסוי
הוצאות־הרכב, כאילו הבעייה של מדינת
ישראל היא להטיל מיסים על הוצאות-
הרכב.
כאן נעשתה הונאה פשוטה מאוד,
גלוייה מאוד, ואינני מאמין שהפרופסורים
לכלכלה, רואה־חשבון ועורך-דין לא הבינו
מה הם עושים. ואם הם לא הבינו,
אין הם יכולים לשמש ועדה בעניינים
לאומיים. דו״ח בן־שחר מגדיל את מס-
ההכנסה על חברות, וזה שוב דבר רע. כי
מם־ההכנסה על החברות גבוה מדי, ורוב
החברות אינן משלמות מס״אמת.
היום יש חברות יצרניות שמייצרות רק
חצי, או שליש, או רבע ממה שהן מסוגלות
לייצר, כי במיסוי כל-כך גבוה לא
כדאי להתאמץ.
דו״ח בן־שחר יביא את המשק למבוי
סתום מעוד סיבה: הוא מגדיל את מחיר
העבודה, מבלי שיגדל השכר־נטו בידי השכיר.
להחזיק עובד יעלה יותר, אבל
העובד לא ייהנה מזה.

ך* תוצאה תהיה פשוטה מאוד :
1ן יותר ויותר יצרנים ופועלים יעברו
לכלכלה השחורה, מפני שהכלכלה הלבנה
לא תוכל להתקיים בתנאים כאלה. היא
לא תוכל להתחרות בכלכלה השחורה שיש
לה היום מלאי של חומרי־גלם במיליארדים
(אני מדבר על זה בסיפרי בפרוטרוט)
,יש לה היום הון ויש לה בתי-
חרושת שחורים, ופועלים שחורים ויצרנים
שחורים וסיטונאים שחורים וקינד
עונאים שחורים.
אם על כל זה עוד יוטל מס-ערך־מוסף,
אשר יוטל רק על הכלכלה הלבנה, הכל כלה
הלבנה תיסגר — ומדינת ישראל
תהיה מדינה שחורה לחלוטין. ביום שיטילו
מס־ערך-מום ף, אני חושב שצריך יהיה
לשים שק על הראש ולשפוך עליו אפר.

• כמשך השיחה השמטת כמה
פעמים הערות מרות מאוד טי
העיתונות, בהקשרים שונים. אתה
עיתונאי כעצמך, מן הידועים כארץ.
ממה נוכע יחסך השלילי אד
הציבור הזה?

לא אדבר לא על עיתונים לחוד ולא
על עיתונאים לחוד, אלא על העיתונות
הישראלית. בישראל אין עיתונות חופשית
במובן המערבי של המילה. מסתבר שיש
שיטות כלכליות ליצור מישטר שבו הכל
תלויים בבוס הגדול האחד, ושבו אין חו־פש־עיתונות,
למרות שעל הנייר הוא קיים.
כשהופיע הדו״ח, כל העיתונים בלי יו־צא־מך
הכלל היללו אותו, והכתבים הכלכליים
כתבו כמה זה נפלא ואיך זה יציל
את העם הזה. ואני אומר: אף אחד מהם
לא עיין בדו״ח, או — עיין ולא הבין!
אפשר, אגב, לחסל חופש־עיתונות גם על-
ידי בורות, לא רק על-ידי לחצים כלכליים.
היום העיתונאים קופצים וזועקים, שהת ברר
להם מהו, למעשה, דו״ח בן־שחר.
הם עוד לא מבינים מהו באמת, אבל
מתחילים להבין לפחות מה יהיה יישומו
לגבי העיתונאים.
אני חושב שהתקיפה של העיתונים את

במדינה

הדו״ח היום היא כימעט הצגה, אפילו
לא במודע. כרגע ברור שכבר אי־אפשר
לעצור את הרכבת הדוהרת לקראת
האבדון של בן־שחר. אילו קמה העיתונות
ויצאה כולה, או ברובה, נגד הדו״ח
ברגע שפורסם — לא היה קל להעביר
אותו! אבל אצלנו — חלק מהעיתונים
מייצגים עמדות כל־כך מפגרות וריאקצ־יוניות,
שאינן קיימות היום במערב.
אני חושב, שאילו היתד, לנו עיתונות
חופשית, בן־שחר וחבריו לא היו מעזים
להגיש דו״ח כזה, ואם הם היו מגישים
דו״ח כזה — הם היו הופכים בדיחה!

העס
אשדיודו מסכנות
פעם אמר זאת
•טימעץ סרס ע? צרפת.
השבוע אמר זאת
יצחק רבץ ע? אמריקה.
צליל מסוכן מאוד התגנב השבוע לדבריו
של יצחק רבין.
ראש־הממשלה ביקש להסביר ולנמק את
תוכנית־השלום הכוללת, שאותה הגיש לנשיא
ג׳ראלד פורד (ראה הנדון) .תוך כדי
כך הפליט פסוק בעל צליל מייוחד :
״לארצות־הברית יש התחייבות מוסרית

• מדובר פה עד יחס העיתונות
לדו״ח כן־שחר, הייתי רוצה
ליטאול אותר על יחס העיתונות
דדו״ח נאדד. אנחנו עורכים את
הראיון הזה למען ״העולם הזה״,
ואי אפשר •טלא להזכיר שכאשר
הופיע התזכיר הראשון שדך, אף
עיתון כארץ לא הזכיר את עצם
קיומו, ער ש״העולם הזה״ פירסם
קטעים ממנו. ויש די הרגשה שאותו
דכר קורה גם עכשיו, אחרי
שהופיע סיפרך. אני עדיין לא ראיתי
כשום עיתון, אפילו זה שכו
אתה עוכר, ידיעה מתאימה ל־חיטיבותו
של הדו״ח שהופיע. איך
אתה מסביר את היחס של ה ל־תונות
אל הדו״ח הזה?
עולם הזה״ מנע קשר-השתקה
ן אפשרי של העיתונות סביב הספר
שלי. אבל, ראשית, צריך לומר, מבחינה
עובדתית, שרוב העיתונים בישראל הגיבו
על התזכיר. הם מסרו ידיעה קצרה מאוד
על התזכיר שלי, ובזאת הם יכולים, ריש־מית,
לצאת ידי־חובה. היו שני יוצאים־
מן־הכלל. דווקא דבר ועד המשמר, עיתוני
המימסד, נתנו כיסוי מלא לדו״ח שלי:
ברבר ברוח אוהדת־למחצה, ובעל המשמר
ברוח אוהדת למדי. אני הושב שזה רק
מעיד לאן התגלגל חופש־העיתונות שלנו,
אם מבין העיתונות היומית, העיתונים ה־.
חופשיים ביותר הם עיתוני־המימסד.
הארץ, למשל, פירסם על תזכירי לירוחם
משל ידיעה קצרה, ואחר־כך תקף את
התזכיר הזה, בלי להזכיר אותו, אלא היה
קורא לי בשם ״חוגים מסויימים הכותבים
תזכירים סנסציוניים על מם־ההכנסה.״ זאת
גם־כן, כנראה, צורת־ויכוח של עיתונות
חופשית.
הרדיו והטלוויזיה נתנו לתזכיר שלי, וגם
לספר שלי יתנו, כנראה, כיסוי רחב
באמת. זוהי, שוב, תופעה מדהימה. כלי־התיקשורת
הנתונים בידי השילטון, חופשיים
הרבה יותר מאשר העיתונות המתיימרת
להיות חופשית.
בקשר להעולס הזה, אני מסכים השקפודהעולם בכל כימעט איתו של הפנימי המיבנה לגבי שלו המדינה — לא נעים לומר שהעולם הזה
הוא העיתון אשר מונע קשר־השתקה סביב
הרבה מאוד דברים שהמימסד היה מצליח
להשתיק אותם, אילמלא העולם הזה.

0הייתי רוצה לשאול אותך,
כסוף, שאלה המנקדת כראשי ל*
מעשה מהרגע הראשון. איך אתה
מסביר את התופעה המוזרה ש־הרד״ח
שלך, והתזכיר שקדם לו,
אינם ממרידים את ההמונים ז
ראשית, אינני מאמין שהשכירים יודעים
את האמת. צריך לזכור שמס־ההכנסה יצר
גם הפרדה טריטוריאלית בין אנשי הכלכלה
הלבנה לשחורה. הפועל לא יכול לגור
בשכונת־היוקרה לאנשי הכלכלה השחורה.

*•* כר נוסף, אני חושב שהשכירים
1אינם יודעים את האמת, מהסיבה ש כבר
דיברנו עליה — העיתונות בישראל
עוסקת בשטיפת־מוח לאומית שהרוסים לא
היו מתביישים בה, ומסבירה לשכירים
שאם יגדילו את שכרם זה יהרוס את
המדינה, וזהו שקר ! זה נוגד את המציאות !
צריך לדעת גם זאת — חלק לא־מבו-
טל מהשכירים בעלי העמדה החזקה, שהם
בדרך־כלל גם השכירים בעלי היוזמה
וההשכלה, קיבלו עד היום הרבה מאוד
הקלות. נתנו להם כל מיני שסתומי־ביטחון.
בשיטת ״הפרד ומשול״ ,פוררו
את השכירים לקבוצות־קבוצות, שכל אחת
מהן מחזיקה בגרון של המדינה.
יכול להיות שדו״ח בן־שחר יעשה
דבר חיובי אחד: הוא יביא את
השכירים למצב כל־כך נואש, שהם יתחילו
להתלכד, יפחתו בשביתות־אזהרה
חריפות מאוד נגד חוקי-המס ונגד המשכורות
הנמוכות. אם־כו, ייזכר בן־שחר
כאחד שבא לקלל ונמצא מברך.

קיסינג׳ר ויאה רכין בוושינגטון
רק בלי אהבה

כלפי ישראל, וגם אינטרס מעשי וממשי
בישראל חזקה. בין שתי המדינות ישנה
זהות בדרך המחשבה, אורח־החיים והערכים•
אין זו רק זהות אינטרסים בין ה־מימשלים.
זו זהות עמוקה בין עמים.״
(ההדגשה במקור).
תורת הניער העובד. מי שיש לו
זיכרון מוסיקלי, זוכר צלילים דומים מאד
בפי מי שהיה אז סגן שר־הביטחון, שימעון
פרס.
היה זה בשיא שיתוף־הפעולה הישראלית-
צרפתית, שפרס היה נביאו ואדריכלו. באחד
הנאומים בכנסת הכריז: צרפת וישראל
קשורות זו בזו לא רק בברית של אינטרסים,
אלא בערכים משותפים וברגשות
עמוקים.
באותם ימים כבר נשמעו בישראל קולות•
שהזהירו מפני התנגשות צרפתית־ישראלית
קרובה, עם סיום מילחמת־השיחרור האל-
ג׳ירית. בעלי הנבואה הזאת הסבירו כי
צרפת מנצלת את ישראל רק כדי להעסיק
את העולם הערבי ולמנוע את תיגבור העם
האלג׳ירי הלוחם, אך תפנה נגד ישראל
ברגע שיושג השלום באלג׳יריה. כי אז
יחייב האינטרס הצרפתי לכבוש מחדש את
עמדותיה בעולם הערבי.
דבריו של פרס נאמרו כדי להפריך נבואה
זו. היא העידה על הנאיביות הילדותית
של צעיר ישראלי, שרכש את השכלתו המדינית
בנוער העובד, ושהאמין בחשיבותם
של רגשות חיבה ואהבה בפוליטיקה.
כעבור זמן קצר נתקיימה הנבואה.
אלג׳יריה זכתה בעצמאות, הנשיא שארל
דה־גול עשה תפנית חדה, וממשלת צרפת
הפכה האוייב הראשי של המדיניות הישראלית
בייבשת אירופה.
אולם לפני כן עשתה ממשלת ישראל,
בהשפעת פרס, כמה שגיאות הרות־אסון,
כגון רכישת נשק שלא סופק מעולם,
יצירת יחסי שינאה בין ישראל ואלג׳יריה,
ועוד.
עברי פי״פהת. השבוע היה נדמה כי
יצחק רבין נתפס לאשליות דומות.
אין ספק שקיים קשר ריגשי עמוק בין
חמישה מיליוני היהודים בארצות־הברית
ובין ישראל. אין גם ספק כי ליהודים אלה
יש השפעה רבה בכלי-התקשורת ובעולם
* ביניהם של העולם הזה.

הכספים, וכי לדבר זה יש השלכות לגבי
המדיניות של ממשלת ארצות־הברית. נכון
גם ההיפך: יהדות ארצות־הברית עלולה
להפוך מכשיר בידי ממשלת ארצות־הברית
נגד ישראל (ראה תשקיף).
אך בין הממשלות (שרבין קורא להן,
משום מה ,״מימשלים״) יש רק יחסים של
אינטרסים. אינטרסים פוליטיים אינם קבועים.
הם משתנים, ולעיתים במהירות ובאורח
דרמאתי. מי שתולה את תיקוותו
ביחסי־אהבה בין מדינות, עלול למצוא את
עצמו, בשעת תפנית כזאת, תלוי על עברי
פי-פחת של תהום.

ההסתד רו ת
פועלים סועדה 3ועל
מה?כוהן
ככית-הקכרות —
ומה לפועלים
בוועד הפועל?
ליד שולחן הנשיאות עמד ירוחם משל,
וביקש להצדיק את פעולת המישטרה נגד
שובתי קצא״א, ואת עזרתה הפעילה ישל
צמרת ההסתדרות לשבירת השביתה. כדי
לאזן את הדברים, אמר שלהבא יש לשמוע
את הפועלים לפני שפורצת שביתה, לטפל
בטענותיהם באופן מהיר ונמרץ, וכך למנוע
סיכסוכי״עבודה בעודם באיבם.
עוד לפני שסיים את דבריו, נכנסו בשקט
שני גברים מבעד לדלת אולם הוועד־הפועל,
בקומה השביעית של הבניין. הם
הסתודדו עם חברי הסיעות השונות, וחיש-
מהר פשט אי־שקט באולם.
״לזה לא נסבים השניים היו חברי
ועד־העובדים של מיפעל־הנחושת בתימנע,
המעסיק 700 עובדים. הם באו להביא ל-
וועד־הפועל אזהרה: עומד לפרוץ במיפעל
סיכסוך־עבודה חמור יותר מאשר סיכסוך
קצא׳׳א. הפועלים מאיימים לחסום את הכביש
הראשי, לנתק את אילת משאר חלקי
הארץ. כי פיטורים המוניים בתימנע ינחיתו
מכת־מוות על אילת, שבה גוסס ענף התיירות,
ושהנמל שלה נתון בסכנה ביגלל
פתיחת תעלת־סואץ.
סיפר מטי גילעדי, יו״ר הוועד, צעיר
שעלה מארגנטינה ושהיה ראש רשימת מרי,
למועצת פועלי אילת :״תחילה באו
ודרשו.לפטר 200 עובדים. אחר־כך לא
הסתפקו גם בזה, ודרשו להרע את תנאי-
העבודה של כולנו, באמצע תקופת הוזה־העבודה.
לזה לא נסכים!״
״מה זה פה?״ שלוש סיעות אופו־זיציוניות
ביקשו ממשל להעניק לגילעדי
את זכות־הדיבור באותה ישיבה, כדי להעמיד
את הוועד־הפועל על המצב. אך
משל סירב בעקשנות .״זה עלבון למחלקה
לאיגוד מיקצועיד הוא אמר .״הפועלים
צריכים להופיע שם!״

איש-תימכע גילעדי
רק באיומים
העולם הזה . 1973

גילעדי סירב. נודע לוועד־העובדים ב-
תימנע כי נציג המחלקה לאיגוד מיקצועי
של ההסתדרות ניהל משא־ומתן עם ההנהלה
מאחרי גבם של העובדים, ושקיבל את
דרישות ההנהלה.
״אני רוצה לדבר כאן!״ התעקש הצעיר
העדין, שהחיוך הרגיל נעלם מפניו .״מה זה
פה, מוסד של פועלים או של עסקנים?״
״תוך רכע שעה ״1נראה היה כאילו
הגיעו הדברים לנקודת־קיפאון. משל, המצטייר
לעיני הציבור כאיש ותרן ומתון,
נתגלה כסלע איתן. הוא סירב לתת את
זכוית-הדיבור לפועלים.
אז שלף גילעדי את הקלף המכריע .״אם
לא אקבל את רשות־הדיבור תוך רבע
שעה,״ אמר ,״אני מטלפן הביתה (לתימנע).
תוך חצי שעה יהיה כביש תל-אביב—אילת
מנותק!״
איום זה השפיע. נרמז לגילעדי שיבקש
את רשוודהדיבור בכתב. כשהגיע הפתק
לידי משל, הוא קם בחיוך מאושר, והודיע
שהוא שמח להעניק את זכות־הדיבור לעובד
מסור, נציג של ציבור־פועלים גדול
שיש לו דבר דחוף אל הוועד־הפועל.
כשסיים גילעדי את דבריו, פרצו חברי
כל הסיעות במחיאות־כפיים ספונטנית, ש אינן
רגילות באווירת השיעמום המקובל
בוועד־הפועל.

על הצטרפות מוקד, בטענה שיש בה קומוניסטים,
שיפריעו לתדמית יעד כמיפלגה
ליברלית מתונה. לובה אליאב היה רוצה
להכניס את מוקד לייעד, אך אינו יכול
לעמוד מול עמדתה הנוקשה של אלוני.
על-ידי שינוי קיצוני ומופגן של עמדותיה,
מבקשים אנשי מק״י להקנות למוקד
כרטיס־ביקור שיהיה נקי מכל טיפה של
צבע אדום. אולם ספק אם הדבר יעזור
לה. לשולמית אלוני אין כל חשק להכניס
למיפלגה יסודות העלולים לשנות בה את
שיווי־המישקל הקיים ולערער את שליטתה
האישית בה. היא מעוניינת לחזק את הימין
במיפלגה, כדי להישאר באמצע.
הגרעין השכיר. בינתיים מתבצע, באיחור
של שנתיים, מיזוג תנועת תכלת-
אדום ומק״י במיסגרת ימוקד.
בעוד שאנשי תכלודאדום מאמינים כי
הם יתנו את הטון במיפלגה המאוחדת,

ואמוימה

₪חות

מי פלמת
3דרךאל 1זיונד
האס יצליחו שרידי
מק״י?הס? לא רק את
מיכלגתם, אלא כס את 75
עכרס הפוליטי והרעיוני?
״אם הוא ימשיך כך, הוא עוד יגיע
לחרות או לאגודת־ישראל !״ התלוצצו
חברי הכנסת השביעית על ח״כ משה סנה,
כאשר זה הצטיין בנאומים נלהבים נגד
ברית־המועצות ונגד ״אירגוני המרצחים
הפלסטיניים״ ,בזכות התנועה הציונית ומסורת
ישראל. קשה היה לשכוח את נאומיו
ההפוכים ־של סנה כמה שנים לפני-כן,
בימי עלילת הרופאים ומישפט אורן.
אולם דרכו של סנה נקטעה באופן טראגי,
כאשר נפטר מסרטן. הוא השאיר אחריו
קבוצה של ׳תלמידים צעירים בהנהגת יאיר
צבן, אימפריה כלכלית קטנה ויחסים מצו־יינים
עם מישרד־החוץ והשילטון.
השבוע ביצעו ממשיכי־דרכו את צוואתו.
במעשה נועז, הם חיסלו לא רק את מיס־לגתם
כדי להשתלב במוקד, אלא ניסו גם
לחסל במכה אחת את כל העבר הפוליטי
והרעיוני של מיפלגתם, ושלהם־עצמם, וכאילו
להצהיר שבמשך שני דורות היו
כל עמדותיה העקרוניות של המיפלגה מוטעות
לחלוטין.
מימין למפ״ ם. בהזמנות לוועידת-
החיסול נאמר, באותיות זעירות ,״המיפלגה
הקומוניסטית הישראלית.״ אולם במודעות
בעיתונים נעלמו מילים אלה, והופיע רק
השם מק״י, מבלי לפרש את מקורו.
אולם היא לא הסתפקה בכך. בחודשים
האחרונים קרה למק״י דבר מוזר בהסתדרות.
פעם אחר פעם, הופתעו חברי הוועד־הפועל,
בתום ויכוח סוער על שכר ושביתות,
כאשר סיעת מוקד (המורכבת
למעשה מנציגי מק״י) לא הגישה שום
הצעות־החלטה, או שהגישה החלטות סתמיות,
חסרות תוכן.
הדבר הגיע לשיאו בשבוע האחרון, יום
לפני הוועידה. הוועד־הפועל סער סביב
התערבות המישטרה בשביתת קצא״א (ראה
לעיל) .כל סיעות האופוזיציה, מילבד הליכוד,
גינו התערבות זו בחריפות, בחצי
עות־החלטה קיצוניות. אולם סיעת מוקד
הגישה החלטה של כמה שורות, שבה לא
הוזכרה כלל פעולת המישטרה והשילטונות.
תחת זאת חייבה ההצעה את הקו של
מוסדות ההסתדרוח.
״הם לא רק חדלו להיות קומוניסטים, הם
גם אינם סוציאליסטים,״ אמר איש מפ״ט,
שטען כי מוקד נמצאת עתה מימינה של
מפ״ם, ואולי גם מימינה של מיפלגת־העבודה.
כלי
צבע ארוס. לבריחה נחפזת זו
מעמדותיה הקודמות של מק״י, יש סיבה
פשוטה.
אנשי מק״י אינם מאמינים בעתידה של
מוקד כמיפלגה עצמאית, שתתייצב בבחירות
לכנסת ותנחל הישג עצמאי. היא רוצה
להכניס עוד לפני כן את מוקד למערך,
למפ״ם או למיפלגת יעד, שאליה כבר עברו
כמה מן האינטלקטואלים שתמכו תחילה
במוקד1 .
אף באחת המיסגרות האלה אין מק״י
רצוייה. בייעד הטילה שולמית אלוני וטו

מנהיג״מק״י צכן
רק בנזיפלגה אחרת
מתכוננים המיקצוענים של מק״י להשתלט
על הגוף המאוחד. בניגוד לתכלת־אדום,
שפעיליה הם אנשי־קיבוץ חובבנים, עומד
לרשות קבוצת מק״י גרעין מוצק של פוג־קציונריס
שכירים, הניזונים מן החברות
הכלכליות של מק״י. אנשי מק״י מונים
עתה רק כמה מאות בכל הארץ, אך הם
רגילים לאירגון ממושמע, ופועלים על פי
פקודתם של הפעילים המיקצועיים, שהתחנכו
על ברכי תורת-האירגון הקומוניסטית.
למעשה שולטות העמדות של מק״י במוקד
כבר מאז הקמת מוקד כמערך דו-
מיפלגתי. עתה, אין ספק שמק״י־לשעבר
תשלוט במיפלגה המאוחדת כשם שמפא״י-
לשעבר שולטת במיפלגת־העבודה.

סיכסוך־ ב מי שמחה
האס גציגי המיפלגה
הם גם כעליה?
השופט שלמה הלמוט לוונברג עשה זאת
שוב. הוא זיעזע את המקובלות של ה־מישטר.
לכאורה
היה היה סיכסוך מישפחתי :
שולמית אלוני ביקשה לאסור על גיסה,
רם רן * ,להשתמש בשם ״התנועה לזכויות
האזרח״ ובאותיות ר״צ. השופט סירב לקבל
בקשה זז והתיר את השימוש בשם לאנשי
ר״צ שלא הצטרפו למיפלגת יעד.
חשיבות ההחלטה חרגה בהרבה מתחומי
הסיכסוך הקטן. כי למעשה קבע השופט:
מיפלגה ישראלית אינה רכוש פרטי של
חברי-הכנסת שלה.
התנועה לזכויות הח״פים. עקרון
רכושני כזה נקבע על-ידי הכנסת, בחוקים
שונים, על פי כלל פשוט של ״שמור לי
ואשמור לך.״ הח״כים מכל הסיעויח הסכימו
ביניהם שכל מיפלגה היא רכושם של
רוב הח״כים שלה — והם בעלי השם,
האותיות, המימון ושאר הזכויות, בלי קשר
כלשהו להחלטות המוסדות הנבחרים של
המיפלגה. אותו עיקרון נתקבל גם בהסתדרות.
הנציגים הפכו בעלים. למוסדות
המיפלגה אין כל מעמד חוקי.
על פי עיקרון זה החליטו שלושת הח״כים
של ר״צ שהצטרפויתם ליעד מחסלת את
התנועה, שבשמה נשלחו לכנסת. החלטית
לוונבריג ביטלה הנחה זו — עד שהכנסת
תחוקק חוק שחשריין מחדש את זכויות־הבעלות
של הח״כים.
* אחיו של בעלה, ראובן אלוני, המנהל
את ההתנחלות בשארס־אל־שייך.

״ א מ רי קהאמ רי ק ה ״

4טיולי ב או! עי בוא ניסע

גרונות נאד-מסלולי מיוחדים
¥ניו-יורק ¥ניאגרה * שיקאגו *ילואסטון וטטון
פארק ¥סאן פראנציסקו ¥לוס אנג׳לס ¥לאס וגאס
¥גרנו קניון ¥ניו־אורליצס ¥מיאמי * וושינגטון.
משך הטיולים 25 יום • תאריכי היציאה :
5.9.75 ¥ 8,8.75 ¥ 18,7.75 * 27.8.75

ערב פולקלור א מרי ק אי בחסות ״בוא ניסע״
יתקיים בבית ציוני אמריקה ביום שני 30.6.75ב־ 8.30 בערב
בתכנית: סרט צבעוני על נופי הפארקים בארה״ב, ל הק ת
זמרי עם אמריקאיים, רקודי עם ׳(מרובעים) וכיבוד קל.
המעונינים להשתתף בערב זה יפנו למשרדי הנסיעות לבקשת
כרטיסי הזבונח.
־* מספר המקומות מוגבל —

טיולי אמריקה אמריקה באמצעות חב׳ אל־על
בוא ניסע בע״מ מארגני טיולים לחוץ לארץ
תל־אניב, רח׳ בף יהירה .117 ההרשמה במשרדי הנסיעות בלבד 1

אומר, בגאוות־אב, בלתי-מוסתרת .״היא
גם, מאד כישדונית, עובדה שהסכימו להעלות
אותה לגן־זוזובה. אבל למעשה, היא
אינה מבדילה ביני לבין אלה שמצלמים
תמונות פספורט בשדרות רוטשילד.
״היא לא מייחסת ׳חשיבות לזה ושהיא
בת למישפחת דיין המפורסמת. כשהסבא

] ה טו מאהבת נשים׳
יובל את אהבתו לבנו, דור, בן השנתיים ושלוש
עי. חנן טוען כי אהבתנ לבנו גוברת ממש מיו

טוס בוי שכזה * 3
אמו עידית, פיטר בן השש, בנן של הבדרן
מייק בורשטיין. אמו של פיטר, שיש לו אח
קטן בשם אדם, מקווה שהוא לא יתיה שחקן.

ס מגדירה עופרה פוקס את בתה בת השלוש,
| _ 11111 11 11 ״ 111
ליבי. עופרה אינה מבינה מניין יש לקטנה, הרוצה

להיות שחקנית כל־כך הרבה ג׳וקיס בראש. למטה: רבקה מיכאלי ובתה מיכל.

שלה, משה דיין, מופיע בטלוויזיה, היא
שמחה. היא שמחה גם כשהוא בא לבקר,
אבל בהחלט מעדיפה על פניו את פופאיי.
״כשהיא תהיה גדולה, שתחזיר את החובות
שלנו. אנחנו כבד מחתימים אותה
על שטרות. ברצינות, קודם־כל שתהיה
גדולה. לא אתנגד אפילו שתהיה שחקני,ת
אין דבר קל מזה.״
גם לזמר שלמה ארצי יש דיעה טובה

אמי, שבמיסגרת עבודתו כאיש־קולנוע פוגש
^ כ או ר ח, ה ם ילדים רגילים מאוד.
/נחמדים, יפים, תכמים, אינטליגנטיים
— כמו כל ילד מבית יהודי טוב.
אבל למעשה, הם שונים במיקצת משאר
הילדים. האבא ו/או האמא שלהם הם
אנשים, מפורסמים, והם רואים אותם מדי־פעם
בטלוויזיה או שומעים אותם ברדיו,
וכבר משחר ילדותם לומדים על בשרם
שהם הבן של, או הבת של, וכשאבא חשוב
או אמא. הישובה, אז קל, ואולי אפילו נעים
יותר בחיים.
הם באו, בהרכב מלא, עם ההורים
להצגודהבכורה החגיגית שנערכה להצגה
מלכת השלג, בביצוע בובוודהעץ של אריק.
נבון, כבר כילדים הם מהווים קהל מוסחי
של פרמיירות. האבא והאמא הולבים ל־פרמיירה
בלילה, ואילו הם — אחדי רד
צהריים. בשביל ללמוד להכיר, את הטעם.

סופאיי עדיף
**ץ חל],״־הקולנוע והבמ אי אסי דיין
אומר, שלבתו בת החמש, עמליח, יש
בי. איי. בצעצועים וסיפרי־ילדים .״היא
יפה מאד, הכי יפה שאני מכיר,״ הוא

מם בתו בת השלוש, שירי, אוהב הזמר ש
ך ך [1 1 1 1 111 11| 1ך ן | 1ך
ארצי, שחוא אב מסור במיוחד. למרות
# 1 1 1 ! 1 1 1 1 1 /1 11\ 1 1 1 1 .1 /
סוקיו הרבים מקדיש הזמר הטרוד זמן רב לילדתז, לוקח אותה לבילויים בלונח־פארק או לטיו

מאוד על הבת שלו. .״היא דומה לי כמו
שתי טיפות־מים,״ הוא אומר, .״ירשה !ממני
את כל התכונות הגבריות. עובדה, יש לה
זקן והיא מתגלחת.״ אבל כמו כל אב
המכבד, את עצמו, הוא מתקשה להרחיק
לכת בחוש־ההומור שלו כשהוא מדבר על
בתו בת השלוש, שירי. עובדה, העיסוק
החביב עליו ביותר הוא לקחת אותה לים,
ולבנות איחה ארמונות בחול. בקשר ל עתידה
של שירי, האבא הטוב שלה היה
רוצה שתהיה ראש־ממשלה. מה יש, כבר
היו תקדימים במיקצוע הזה, לא?
אחת הילדות היפות ביותר בפרומיירה
של מלכת השלג היתה, ללא ספק, דנה
בת הארבע וחצי, בתם של הזמר אושיק
לוי ושל אשתו האופנאית עירית. דנה,
כד ׳מעידה עליה אמה, היא ילדה נהדרת,
עצמאית, נוחה ומשגעת.
דנה גדלה עם אבא מפורסם, והיא לא

אוהבת יותר את אבא

כך, לפחות, טוענת הזמרת שולה
חן, אמה של מילי בת הארבע,
ורעייתו של הפיזמונאי ואיש־הרדיו אבי קורן. שולה טוענת שמילי אינה יוצאת דופן.
תמשת. אולי בגלל שאמא שלה, רינת, את המסך, וכועסת מאד שאני לא אומר
ואני, מדברים אליה כאילו היתה מבוגרת. לה לילה טוב. כ־שעשיתי שירות !מילואים
(המשך בעמוד )27
כשהיא רואה אותי בטלוויזיה היא מנשקת

וצה אמי דיין מבתו
ת השלוש, עמליה.
1יפות רבות, טוען

כי עמליה היא היפה ביותר שהוא מכיר. עמליה אינה מתרגשת מכך
שהיא נכדתו של משה דיין, ולדברי אביה, אינה מבדילה בין האב
לבין צלס בשד׳ רוטשילד. אשר לסבא, היא מעדיפה את פופאיי.

מתרגשת מזה שהיא רואה אותו בטלוויזיה.
היא מבירה בעל-פה את בל השירים שלו,
ומזהה את קולו וכן את קולותיהם של
זמרים אחרים ברדיו. עירית צוחקת, ואומרת
שדנה ירשה את כל התבונות הטובות
ממנה, ואת כל התכונות הרעות
מאושיק. עובדה, הקטנה כבר רוצה להיות
זמרת.
״אז אם היא רוצח,״ אומרת אמה היפה,
״שתהיה. יישר כוחה, העיקר שתצליח.״
כעת, בשעירית ואושיק מצפים לילדם
השני! ,מתנהגת דנה המו השומר האישי
של האמא שלה. היא אוסרת עליה להרים
משאות כבדים ופוקדת עליה לנוח. העיקר
שייצא מזה אח.

העיקר שיהיה
בן־אדם

ך* זמרות שולה חן היא בהחלט אם
( ן לא־רגילה. עובדה, היא אינה יוצאת
מעורה כשהיא !מפליגה בשיבחי בתה בת
הארבע, ומילי .״צריך לדבר עם בעלי, אבי
קורן,״ היא אומרת, .״הוא ישר !מתחיל
להשתפו. אני חושבת שמילי הייא ילדה

רגילה ונחמדה, לא מהגאוניות, ולעומת
זאת גם לא מהטמבליות. היא בכלל לא
דומה לי, וזה כבר טוב. היא !מופנמת
ולא־חברותית, וקשורה אל אבי מעל ומעבר.
לא איכפת לה שאגי אלד, העיקר
שאבי, האבא שלה. יישאר.
״היא ׳מציירת יפה, ואילו אנחנו שנינו
לא יודעים להחזיק עיפרון ביד. לעומת זה
אין לה שום ניטייה מוסיקלית. עד גיל
מאוחר פשוט דיברה את השירים. כשהיתה
קטנה, ואני הייתי מופיעה בטלוויזיה, הדאיג
אותה לאן אני הולכת כשהשיר נגמר.
היא די גאה בעובדה שאני זמרת. היתה
תקופה שקריאה לעצמה מילי חן, עד שהיא
למדה לדעת •שגם ה-שם קורן הולד בשוק.
מה אני רוצה שהיא תהיה כשתהיה גדולה?
שתהיה בן־אדם.״
כתב הטלוויזיה והקריין מנשה ר׳ז, ודוע
בתור אבא משוגע. בתו בת הארבע, מאיה,
יפהפייה קטנה ופראית, היא תושבת-
למחצה בבניין הטלוויזיה בירושלים. האבא
שלה לוקח אותה איתו לעבודה, והיא
אפילו השתתפה כבר בפועל בכתבה שהוא
עשה על המושבה גדרה, ומקום הולדתו.
מספר מנשה :״מאיה היא ילדה ממש
!נערצת. נורא חכמה, ומאד מפתיעה בבגרות
שלח ובאוצר-המילים שבו היא מש־

פתוחה ומדברת בחרוזים

רבינוביץ ובעלה שייע. דנה שונה מאחותה הגדולה, נילי, שהיא דומה לאביה.

213

— רצחהלורד מוין1

(המשך מעמוד )9
יותר מכל ביוגראפיה ! ספר היסטוריה של
העם האנגלי מאת אלי הלוי (הוצאת פינגווין)
,מסומן בכמה מקומות; העורב של
אדגר אלן פו ; שירו המפורסם ביותר של
ראדיארד קיפלינג, בתרגום מקורי של בית-
צורי עצמו:
אם בסבלנות תוכל צפות יעם בוש
או תוך מרמה אמת לא תעקם,
אס לצר את שנאתך תדע כבוש
מבלי גאון ובלי להתחכם...
קטע אחר שקשה לעמוד על מקורו:
״בתקופה הקצובה לך ולחייך, חיה —
כך שבתקופה נאה זו לא יהיה כל כיעור
או מוס לעצמך או לכל חיים הנוגעים
בחייך. בקש את הטוב בכל, ולכשתמצאו —
העלהו ממחבואו והנח לו להיות חופשי
וגאה. עודד את התכונות הטובות בכל

ושיר שנראה כיום כמעט נבואי, דרך
דרך נתיבה של נתן אלתרמן:
נחשי נא לי הדרך
המרחק נא לי הגד
שני רעים יצאו לדרך
מי מהם ישוב בוגד?
בבית ידעו כי אליהו יצא לעבודת
מדידה, בסביבת גת. בעבודה ידעו כי עליו
להתמסר לענין מישפחתי דחוף.

המ שפט
התפקיד לא היה קל. לא עמדו לרשות
השניים אמצעים רבים. היה עליהם לפגוע
בלורד, מבלי לפגוע במישהו אחר. לכן
אי-אפשר היה לירות על המכונית בנסיעתה׳
אלא היה צורך לבצע את המעשה
ליד הבית. מעל לכל: אסור היה בשום
פנים ואופן לפגוע במצרי. כי הריגת מצרי
הייתה מבטלת את כל ההשפעה הפוליטית
של הפעולה כלפי הערבים.
לבסוף נזדקרה בעיה מעשית מאד: דרך
הנסיגה. הפקודה היתה לנסוע במכונית
או לנוע ברגל, אך בשום פנים לא להש תמש
באופניים. המחתרת למדה מנסיונה
כי האופניים מכשילים: אין להם המהירות
של המכונית, וגם לא קלות-התנועה
של הולך־הרגל, המסוגל להעלם בחצר או
בסימטה צדדית.
לשניים לא היתר. מכונית. הם החליטו
לא לדחות את הפעולה. בניגוד לפקודה
המפורשת בחרו, משום מה, באופניים. בזאת
חרצו את גורלם.
אך ייתכן מאד כי שני האליהו השיגו
במשפטם, אחרי מעצרם, יותר מאשר במעשם.
כי בשום הזדמנות אחרת, לא לפני
ולא אחרי כן, דיבר הנוער העברי אל הנוער
הערבי בצורה כה פשוטה ובלתי-
אמצעית.
העולם כולו שלח את מיטב כתביו לאולם
בית־הדין. הם ישבו מרותקים, נעצו את
עיניהם בשני הצעירים. לא היתד, שום אפשרות
לתת להם הוראות מן הארץ. אך
גם לא היה צורך. הם התנהגו בשיקול-
דעת מופתי, קיבלו על עצמם את מלוא
האחריות, הדגישו את מאמצם שלא לפגוע
בשוטר המצרי, יצאו בהתקפה רבתי על
האימפריה הבריטית, הודיעו שאינם ציונים
אלא לוחמי־שיהרוד ארצישראליים.
היה זה קו שעורר נימות עמוקות בלב
המצרים. שנתיים לפני כן הקיפו טאנקים
בריטיים את ארמון המלך פארוק, הכריחוהו
למנות ראש־ממשלה פרו־בריטי. העלבון
לא נשכח. השוטרים, הסוהרים, המשפטנים
התיחסו על שני הארצישראליים
כאל נוקמי נקמתם. יותר מכן: הם ראו
במישפט אפשרות של הגנה גדולה לעצ מאות
מצרית. זכוי השניים היה יכול להיות
סטירת־לחי מצרית בפני השליט הבריטי
השנוא.
מאחר שלא הופיע עורך־דין ישראלי,
מינה בית־המישפט את טובי עורכי־הדין
המצריים, שנכנסו למישפט בכל ליבם. נאומיהם
הזכירו את גדולי הנאומים במיישפט
דרייפום. מעולם לא נשמעו דברים כאלה
במצריים.
קרא הסניגור :״העם היהודי הוא עם
רודף-שלום מטבעו מעשים כאלה (כמו
רדיפת הנאצים את היהודים) הלכו ונישנו
נגד המיעוט המוסלמי בסרביה (ואילו הממשלה
הבריטית החליטה) לסגור את דלתות
ארץ-ישראל, המשלט היחידי שנשאר לאומללים
אלה שברחו מפני מעניהם ...מעילה
בהבטחות שניתנו (על-ידי האנגלים)
ליהודים הצעירים היהודיים) החזיקו את
אנגליה כאחראית לדרמות האלה, כי היא
סגרה את שערי ארץ־ישראל ברגעים החמורים
ביותר, כשזה גרם למותם של רבים...

הצעיר הזה סיכן את חייו בשרות ארצו
ובהתאם למצפונו ...זהו פשע פוליטי, שהמניע
ישלו הוא אצילי: אהבת המולדת...
אהבתם זו למולדת — הדומה לאהבתי שלי
את מולדתי, אף־על־פי שיש הפרש ביניהם
— זוהי המגינה עליהם בפני אכזריות
החוק !״
׳יותר מכל התרשם מן השניים עורך־הדין
חסן חוסני, שבילה שעות ארוכות איתם
בבית־הסוהר היה אנטי־בריטי מובהק. בושה
היא ששני אלה מארץ־ישראל עשו את
אשר אין לנו אומץ־הלב הדרוש לעשות,״
אמר. כעבור זמן מה נכלא על־ידי הבריטים.
אולם החוק היה ברור. השופטים, בארץ
שהיתה כבושה למעשה בידי הבריטים, לא
יכלו לזכות אותם. פסק־דינם של השניים
הועבר לחוות־דעתו של המופתי המצרי.
במלים אחרות: הם נידונו למוות, לפי
הסגנון המצרי.
בכל זאת קיוו הכל לחנינה. המלך פארוק
שיחק עם הרעיון, כדי לנקום באנגלים
שהעליבוהו בצורה כה צורבת. ראש־הממ-
שלה׳ אחמד מאהד, מצרי ליברלי ותרבותי,
רמז לעורך־דין יהודי-אנגלי שכבר חתם על
חנינה לבית־צורי. ואז קרתה טרגדיה
שנייה. מאהר נרצח בדרכו לפרלמנט, בו
עמד להכריז מלחמה על איטליה וגרמניה.
הרצח השני שינה מיד את כל המפה.
המצרים שוב לא יכלו לתת חנינה לרוצחים
פוליטיים, מחשש פן יצדיקו גם את הרצח
של ראש־ממשלתם. וינסטון צ׳רצ׳יל קם
בפרלמנט הבריטי ודרש בצורה חד־מש־מעית,
בנאום חסר*תקדים, כי שני הארצי
ישראלים יוצאו להורג.
לשווא ניסה אביו של בית־צורי לשגר
בקשות־חנינה אחרונות למלך פארוק. אחרי
שהצנזורה גנזה את מכתביו, נעזר על־ידי
מנהל הדואר התל-אביבי שהגניב את ה־מיכתב
לשק שירד מצריימה אחרי שכבר
עבר צנזורה.
באביב ,1945 בלי הודעה מוקדמת, הועברו
חכים ובית־צורי אל הגרדום, הולבשו
מדים אדומים (״החליפה היפה ביותר שלבשתי
בחיי,״ אמר חכים) ,התפללו ועלו
אל עניבת־החנק — בית־צורי חצי־שעה
אחרי חכים.

ה תו צאה
כבר למחרת הרצח יצאו מנהיגי הסוכנות
היהודית בקריאה כמעט־היסטרית להסגיר
את הטרוריסטים. היה ברור שהאנגלים יתנקמו.
צריך היה להקדים תרופה למכה, לפתוח
במסע התנצלות.
״הרצח פגע בי יותר מאשר מות בני!״*
קרא חיים וייצמן .״מעשה מתועב !״ הכריז
ישראל רוקח, ראש עירית תל-אביב. אליהו
גולומב, שכתב במקרה באותו יום מאמר,
בו הודיע שהישוב עצמו יבער את הטרור,
אך לא יסגיר איש לידי האנגלים, הוסיף
למאמר קטע בו חזר בו מדבריו, דרש
את הסגרת הפורשים. אפילו המפלגה הרביזיוניסטית
גינתה את המעשה, אם כי
בחריפות פחותה יותר.
איש מהם לא ידע כי לא היה צורך בכל
ההיסטריה. במיסמך סודי, שנתפרסם רק
בשנה שעברה כתב צ׳רצ׳יל לשר־המושבות
שלו 11 יום אחרי הרצח י כי יש להימנע
מפעולות נגד המנהיגים ד,״מתונים״ ,כי זה
רק יעזור לקיצונים, אלא יש לעודד את
חיים וייצמן וחסידיו להתגבר על המחתרת
בכוחות עצמם.
נקמתו האמיתית של הלורד מוין באה
בצורה אחרת. הנהגת הישוב התקרבה לאנגלים,
זנחה כל אפשרות ליצור ברית עם
הערבים. בעקביות של טרגדיה יוונית התקרבה
מלחמת־העמים הגדולים בין עברים
וערבים. עשר שנים אחרי ששני העברים
הצעירים ירדו מצרימה, להרוג את הלורד
הבריטי שסימל את שיעבוד מצריים לאנגלים,
סיפקה ישראל תירוצים נואשים לאנגלים
להמשיך בכיבוש סואץ, נתלתה בשרידים
העלובים האחרונים של האימפריאליזם
הבריטי במצריים כהגנה בפני אותו
נוער מצרי לאומי אשר העריץ, בשעתו, את
השניים מאחורי מעקה ספסל־הנאשמים.
רצח פוליטי הוא תמיד דבר מכוער. הפי
רת־מרות וכפירה בשלטון הרוב הוא לרוב
דבר מזיק. אולם כעבור עשר שנים מתגנב
החשד ללב כי שני הצעירים העבריים
תפסו, באופן אינסטינקטיבי ובאורח פלא,
ללא עזרתה של אידיאולוגיה בהירה ומגו בשת,
כמה אמיתות פוליטיות על עתידו
של המרחב, שנעלמו עד היום הזה מעיני
מנהיגיה של מדינת־ישראל.
* שנפל כטייס בקרב על בריטניה.

ש או ר ויהונתן

כאן ניכרה קיברם הכפול של התאומים שלא נפרדו גם במותם,
||? 11 11 שאול ויהונתן נתן. ברקע התצלום, מימין, ניתן לראות את

המציבה שעל קבר אביהם של התאומים, נתן מנדל, שנפטר לפני חמש־עשרה שנים,
והוא בן 39 בילבד. אלפים מחושבי אשקלון ליוו את השניים אל מנוחתם האחרונה.

ג חיי ה ס

1ב ה 1ת ם
(א וסודו
** שרה סנטימטרים,״ אמר בעצב
3 ,חוקר־התאונות הקשוח של מישטרת
אשקלון ,״חרצו את גורלם ישל הצעירים,
האחיס-התאומים שאול ויהונתן נתן. עשרה
סנטימטרים ארורים!״
היה זה ביום השישי שעבר, בשעה שש
בערב. התאומים שאול ויהונתן בני ה־,18
רכבו יחד על אופנוע ההונדה שלהם׳ בדרכם
לביתם. בהיותם בשדרת הניצחון,
באשקלון, סטתה לפתע ממסלולה מכונית
פרטית מסוג קונטסה, שנסעה מולם.
נהג המכונית איבד את השליטה על ההגה
ועלה, בדהרה מטורפת, על אי-התנועה
המפריד בין המסלולים, והמשיך לעבר
המסלול הנגדי.

יד הגודל
האכזר

1ולא ניצב על אי־התנועה עמוד/חשמל,
היתה המכונית חוצה את הנתיב
הנגדי ונתקעת בתעלה, בלא לפגוע
בתאומים שנסעו ממול. אך הגורל האכזר
הלם.
עשרת הסנטימטרים הקיצוניים של הכנף
הימנית האחורית של המכונית פגעו ב-
עמוד״החשמל. מעוצמת המכה נזרקה המכונית
לכיוון אחר, כאילו יד שטנית
כיוונה אותה, במלוא המהירות, לעבר התאומים,
שנסעו בשלווה ממול — מחצה
אותם למוות.
״אם יש אלוהים בשמיים, איך הוא יכול

להיות כל־כך אכזר?״ התייפח אחד מחבריהם
,״הרי הם מיהרו הביתה כדי ללמוד
תנ״ך. ביום שני עמדנו לעבור את בחינת-
הבגרות האחרונה במיקצוע הזה. שעה
לפגי־כן עוד היינו יחד, ושאול אמר:
,מוכרחים לחזור הביתה, לעבור על ה־תנ״ך.׳

יודע, אם הייתי משכנע אותם לוותר
על הלימוד ולהישאר לבלות, אולי היו
נשארים בחיים.״
״כל חייהם הם היו קשורים עד שאפילו
נהרגו יחד,״ מילמלה האם ההמומה, שנתאלמנה
מבעלה, נתן מנדל, לפני חמש־עשרה
שנים, בהיותו בן ,39 שעה שלקה
בהתקף־לב בזמן העבודה. ההורים היו ניצולי
השואה.
האם מלאני, חולת־לב, מתקיימת על פנסיה
צנועה וכל חייה הוקדשו למען מטרה
אחת ויחידה — לגדל את ילדיה בכבוד,
ולזכותם בחינוך הטוב ביותר.
מרגע שיצאו בניה התאומים את פתח
הבית, לדרך שממנה לא ישבו, לא מצאה
האם מנוחה. אי־שקט שלא ידעה את פישרו
תקף אותה. כאשר ניצבה מישלחת מבשרי-
הרעה בחצר־ביתה, ועוד קודם שנאמרה
מילה, פרצה האם בצעקה נוראה. לא היה
צורך לומר לה דבר. בחושה האימהי
ידעה מייד את אשר אירע.
לכל אורך 18 שנות חייהם הקצרות
צעדו האחים־התאומים, ילידי הארץ, ש הוריהם
עלו ארצה מרומניה, יחדיו. הם
למדו תמיד באותה כיתה, באותו בית־ספר,

ה״הונדה׳ המשותפת

של שאול ויהונתן, היתה רכושם היקר
ביותר. הם חסכו פרוטה לפרוטה כדי
לקנותה, שמרו עליה מכל מישמר. ממש באותו יום שבו נהרגו, פירסמו האחים
מודעה בעיתון, למכירת האופנוע, הס ידעו כ׳ לא יוכלו להשתמש בו, בעת שירותם הצבאי.

| 1¥ך [ 1 ] 114171 11 1 1זוהי הקונטסה שסטתה לפתע ממסלולה, עלתה על אי־
/ / 1י י 1111/111 11 1התנועה שבמרכז הכביש, התנגשה בעמוד־החשמל
שניצב עליו והתנגשה באופנוע של שאול ויהונתן, שבאו ממול. את החבטה מעמוד־החשמל
ספגה המכונית בכנף הימנית מאחור, התנגשה בחזיתו של האופנוע. נוסעי המכונית נפצעו.

ניסה להסביר ליהונתן כי רק תלמיד אחד
יכול לייצג את בית־הספר, אך הנער העדיף
לוותר על הנסיעה מאשר להיפרד מאחיו
התאום למשך חמישה שבועות.
שבוע ימים לאחר בחינת־הבגרות האח רונה
שלהם, בתנ״ך, שאליה לא זכו להגיע,
עמדו התאומים להיפרד מנעוריהם ולהתגייס
לצה״ל.
דרכם הצבאית היתה ברורה להם. שניהם
התכוונו לבלות את שירותם ביחידה אחת.
בצח״ל. הם עברו את מיבדקי חיל־האוויר,
וקיוו כי יצליחו לסיים את קורס־הטייס
המייוחל.
שאול ׳ויהונתן ידעו, כי בתקופת שירותם
הצבאי יזכו לחופשות קצרות בלבד. לכן
החליטו כי קודם התגייסותם ימכרו את ה־

גם את מותם, שגרם זעזוע לכל השכונה.
ביום השני השבוע, שלושה ימים לאחר
התאונה המחרידה, שחיכתה בהלם את
שכונת אפרידר באשקלון, לא היו חבריהם־
לכיתה של שאול ויהונתן מסוגלים לגשת
לבחינת־הבגרות בתנ״ך. המנוהל, שהבין
לליבם של התלמידים, והוא־עצמו אהב את
התאומים אהבת־נפש, טילפן מייד למישרד־החינוך
בירושלים, ביקש לברר אם ניתן
לדחות את הבחינה.
לאחר בירור נאמר למנהל כי אין כל
אפשרות כזו, מאחר •שהבחינה היא ארצית.
המנהל כינס את תלמידיו לאסיפה, הסביר
להם כי דווקא לזיכרם ובשמם של חבריהם
האהובים, חייבים הם לעשות מאמץ ו למלא
את המוטל עליהם.

וישבו על ספסל־לימודים אחד. תחילה
ניסו מוריהם להושיבם בספסלים נפרדים,
אך האחים התעקשו .״אנחנו לא מפריעים
ואנו תלמידים מצטיינים, אז למה להפריד
בינינו 1״
כנגד שאלה פשוטה ותמימה זו, שנשאלה
מחדש בתחילת כל שנת לימודים, נותרו
המורים ללא־מענה, ונעתרו להם.
כיוון שלא זנו בדמי־כים משופעים, נהגו
לבצע עבודות־חשמל עבור שכנים ומכרים.
מאוחר יותר חסכו כסף, קנו מכסחת־דשא
ועבדו גם עימה.
בשנה שעברה נבחר יהונתן לייצג את
בית־סיפרו• אורט, במישלחת־נוער ל-
ארצות־הברית .״בלי שאול אני לא נוסע,״
פסק יהונתן. דב בריר, מנהל בית־הספר,

אופנוע, ויפקידו את הכסף שיקבלו עבורו
באחת מתוכניות-החיסכון, לשימוש בעתיד.
לא בלב קל הגיעו שני האחים התאומים
להחלטה זו, אך הם היו שלמים
עימה. שכן, מעולם לא היתד הפרוטה
המייותרת מצוייה בכיסם, ובהשארת האופנוע
בבית, כמעט ללא־שימוש, ראו
ביזבוז שאין לו הצדקה.
הם טי׳פלו באופנוע, מירקו את חלקיו.
עד שההונדה ניראה כצעצוע חדש שזה-
עתה יצא את החנות.
ביום שישי פירסמו מודעה שבה הציעו
את האופנוע למכירה. באותו יום עצמו,
בשעות הערב, נמחץ האופנוע מתחת לגלגלי
הקונטסה, ושני התאומים, שאול ויהונתן,
שלא נפרדו מעולם, מצאו יחד

בילדותם

כאשר צולמה תמונה זו, היה עדיין אביהם של התאומים בין
החיים. הוא היה אדם חולה־לב, שרק זמן קצר קודם־לכן עבר ניתוח־לב
פתוח. אהבתו את בניו הקטנים עברה את גבולות המקובל, כאילו ידע והרגיש כי בקרוב
אלץ להיפרד מהם. אימם האלמנה הקדישה כל חייה כדי לגדל את ילדיה בכבוד.

ברמי

גס את בר־המיצווה שלהם, כמו כל אירוע אחר בחייהם, עשו
התאומים יחדיו. נקל לשער את גאוותה של האם על שהצליחה
להביאם לכך, אד צערה היחיד היה על כך שאביהם לא זכה לראותם נכנסים בעול־מיצוות.

אבל נורא

ירד על אימס של שאול ויהונתן, מלאני. כיום, לאחר האסון,
היא אומרת כי ביום שאירעה התאונה הקטלנית חשה שדבר־מה
מחריד עומד להתרחש, וכאשר באו לבשר לה את בשורת־האיוב, הבינה מיד נזה יורה.

במדינה

הנ דון
(המשך מעמוד )15
המרוקנת את כל שאר עמדותיו מתוכנן.

כי שום מדינה ערכית אינה יבולה
לקכל תובנירדשלוס שעיקרה
הוא התעלמות מוחלטת, קיצונית
וטוטאלית מזכויות העם הפלסטיני.
בראשית הדברים עוד מדבר רבץ, בלשון
סחור־סחיור האופיינית לאחרונה למדיניות
הישראלית, על ״הדרך לפיתרון הנושא הפלסטיני.״

אין
נושא פלסטיני. יש ע ם
פלסטיני. לעם הפלסטיני יש תנועה
לוחמת ,׳מוסדות לאומיים והנהגה
לאומית שזכתה בהברה רשמית כ־מישפט
הכין־ערבי, ובהכרה רכה
גם כמישפט הכין־לאומי.
מה מציע רביו לעם הזה י

יש כתובנית־רבין חור אחד, הזועק
ממש השמיים. החור הזה הוא
רצועת-עזה. אין היא קיימת. עזה
— יוק.
בדרום, הוא מדבר על ״הגבול הבינ לאומי״
שיש לשנותו. זהו קו רפיח־אילת.
במיזרח הוא מדבר על ״הגבול הירדני״.
פירוש הדבר, פשוטו כמשמעו, כי רבץ
סבור שאין אף צורך להתדיין על רצועת-
עזה. אין היא שייכת למצריים, ולא לירדן.
מכיוון שאין גורם פלסטיני בתמונת־העולם

ישראלית

מאו

״ירושלים
חדת.״
• ״שליטה ביטחונית של ישראל
כמרחב יהודה ושומרון.״
* ״גבול פתוח למעבר ולתנועה
של אנשים וסחורות מישראל לירדן
ולהיפד.״
* ״זכות להתיישבות יהודית כיהודה
ובשומרון.״
קשה לדעת מתו ההבדל בין תוכנית זו
ובין סיפוח פשוט של הגדה המערבית.
היא שוללת כל שמץ של זכות ערבית
בירושלים — ואין ערבי בעולם היכול
להסכים לבגידה מוחלטת כזאת בזכויות עמו
בעיר השלישית בחשיבותה בעולם האיסלאם.
היא משאירה את הגדה לצמיתות
תחת כיבוש צבאי ישראלי. היא מכתיבה
גבול פתוח לא רק בין ישראל והגדה,
אלא בין ישראל ועבר־דירדן. היא מקיימת
לא רק את היישובים שכבר הוקמו בגדה,
אלא טוענת לזכותה של ישראל להקים
ישובים ללא הגבלה — כלומר, להפוך את
הגדה המערבית לשטח יהודי.
״קונפדרציה״ ישראלית־ירדנית בנסיבות
אלה אינה אלא כיסוי ירדני לכיבוש ישראלי
— כיבוש צבאי ודמוגראפי כאחד.

אילו הסבים לבך המלך חוסיין,
היה מציג את עצמו כקוויזלינג
ישראלי• ,שמו היה נרשם לדראון
כהיסטוריה הערכית. אין שמץ של
סיכוי שאיש אמיץ וגא זה, כן
מישפחת הנביא, יסכים לכך.

יחסי־וזוץ

כאילו היה תאומו של יצחק רבץ גם
בצורתו החיצונית וגם בהצהרותיו המדיניות
בכל עניין, היו קפואות בכל זמן
הביקור כולו, לפחות באותם חלקים ששודרו
בטלוויזיה. רבין דיבר באוזני מארחיו,
ומצלמות הטלוויזיה, בנוסחאות קפואות
כמו פניו של הנשיא.
מי שלא השתכנע כי ביקורו של רבין,
בארצות־הברית היה ביקור מייותר וחסר
תכלית, יכול היה להיווכח בכך בחצי ה שעה
המשודרת בתוכנית מול פני האומה
ברשת סי־בי־אס, ששודרה הפעם, מחוסר
זמן, חייה וללא כל עריכה. פניו הקפואות
חסרות־ההבעה של רבין, התחרו בשפתו
המגושמת ובניסוחים האנגליים המרובעים
שלו.
לנשיא האמריקאי ולשר־החוץ, שמיהר
אחרי רבץ לנידיורק כדי לנסות ולהציל
ברגע האחרון את מסעו של ראש־הממשלה
הישראלי מכישלון מוחלט, היה השגריר,
שהפך לראש־הממשלה, אכזבה מוחלטת.
ליהודי ניו־יורק, שהמושל וראש־העיריה
רוצים ביקרם, היתה מדיניותו הנוקשה של
ראש־הממשלה הישראלי בשורה משמחת.
כי יהודי נידיורק — לפחות החלק הממוסד
שלהם, שבקולותיהם במכונה הדמוקראטית

דגדעד הוואדז־ורר
כאשר מוגף הדגל
הישראלי על המלון
המפואר, יודעים הכל :
ראש-הממשלה האמיתי הגיע
כמו תמיד, גרם ביקורו של ראש־ממשלה
ישראלי בעיר נידיורק להתרגשות יהודית
כללית.

מדווח כתב ״העולם הזה״ כניו־יורק

היום בו מונף הדגל הכחול לבן בחזית
מלון ואדדורף־אסטוריה, שהפך בעשרים
ושמונה השנים האחרונות לבית הלאומי
הישראלי בנידיורק, מוכרז יום חג בעיר.
ליצחק רבין היתד. ניו־יורק במשך שנים
אחדות טריטוריה זרה, כל עוד היה שגריר
בוושינגטון ויוסף תקוע היה השגריר באדם,
רבין ותקוע לא הצליחו ליצור קשרי-
עבודה תקינים ביניהם, והשגריר רבץ
נמנע מלבוא לטריטוריה של תקוע.

ך* כל התוכנית אין רמז לנכונות יש•
>1ראלית כלשהי לכרות שלום עם העם
הפלסטיני ,׳שלא לדבר כלל על מדינה
פלסטינית חופשית, או על נציגותו המוכרת

רבין קובע כתובת אחת ויחידה להסדר
בגבול המיזרחי: המלך חוסיין. הוא חוזר
על הסיסמה הישנה שלו, שכבר הפכה
מוצג מוזיאוני :״במיסגרת ההצעה הזאת
יש ביטוי לנושא הפלסטיני.״
אלו הן מילים ריקות מתוכן.
ייתכן שהיה איזשהו הגיון בגישה זו,
אילו היה רבין מציע לחוסיין תוכנית נדיבה
ומרחיקת לכת, שהיתה מאפשרת למלך
להוכיח לעולם הערבי שהוא יכול ״לשחרר״
את הגדה המערבית ורצועת־עזה, בעוד
שאין לאש״ף סיכוי לכך.

אך מה שעושה רבץ הוא כבחינת
פאראדובם פוליטי: הוא
קובע שהוא ינהל משא־ומתן רק
עם חוסיין, ובאותה נשימה הוא
מציע לחוסיין הצעות שאין למלך
בל אפשרות לקבלן מבלי להתאבד.

רבץ בוושינטון >עס סיפקו)
מה מונח על השולחן?
של רבין, פירוש הדבר כי רצועת־עזה
אינה קיימת כנושא במשא־ומתן לשלום.

תדבנית-רכין כוללת, בשקט, את
סיפוח רצועת-עזה כולה לישראל.
רצועת־עזה היא חלק חשוב משטח-
המחייה שנותר לעם הפלסטיני. גרים בה
,״ 12.50/מן העם הפלסטיני כולו. דרושה
מידה רבה של נאיביות כדי להאמין ש אפשר
לעבור עליה לסדר־היום.

ה מציע רבין בגיזרת הגדה הו)
מערבית?
הוא מעלה שתי אפשרויות שונות —
״תוכנית אלון״ המפורסמת ותוכנית אחרת,
שהוצעה בתקופות שוניות על־ידי משה
דיין, שימעון פרס ואריק שרון, ושאין רבין
מזהה אותה על פי שם כלשהו.

תוכנית אלון מציעה לספח לישראל
את בל איזור ירושלים
רבתי, את גוש-עציון, את בל ביק־עת־הירדן
וחלק מאיזור־חברון, יחד
עם שינויים בגבול קלקילייה־טול
כרס. היא משאירה לערבים בגדה
המערבית את הר-שכם והר־חברון,
יחד עם מיסדרון צר בין שתי ה
גדות ליד יריחו.
מיסדרון יריחדירושלים נסתם לאחרונה,
על־ידי מעלה־אדומים, ונותר מיסדרון ירי-
הדרמאללה.
אם הכירו יצחק רבין ויגאל אלון אי-פעם
אף ערבי אחד המסכים לתוכנית זו, כדאי
היה שיזכירו את שמו. אני איני מכיר כזה.
המלך חוסיין דחה תוכנית זו׳ אף כבסיס
לוויכוח, בכל פגישותיו עם יגאל אלון ו מנהיגים
ישראליים אחרים.
את התוכנית האלטרנטיבית מפרט רבין
כלהלן :

• ״קונפדרציה ישראלית־ירד
נית ביהודה ובשומרון.״

חוסר הנכונות להציע פיתרון סביר לבעיית
העם הפלסטיני. אינו שולל רק כל
אפשרות להגיע לשלום בגבול המיזרחי.
הוא גוזר אבדון על סיכויי השלום בכל
הגבולות של ישראל.

רכין בניו-יורק (עם השואן אלי וייזל)
היהודים רוצים במילחמה —

בי שום מדינה ערבית אינה
יבולה להסכים לשלום של ממש
בלי הסכמת העם הפלסטיני. זהו
הלקח העליון של 27 שנות קיומה
של מדינת-ישראל.

ם כן, לשם מה הציע רבין את ה־
> £׳תוכנית הזאת?

עצם נכונותו לשרטט מפות ולפרט
הצעות לשלום כולל, יש בה
התקדמות גדולה, הראוייה לציון.
אולם לא די בכך,

אם התכוון רבץ ברצינות לשרטט תוכנית
כוללת היכולה לשמש לפחות בסיס לד״ון
עם העולם הערבי — הרי הוא זקוק לכמה
עצות טובות ביחס למציאות הפסיכולוגית
והפוליטית של העולם הערבי.

תוכנית זו, בפי שהיא, כמיקשה
אחת, אינה בסים כזה.
לעומת זאת, אם התכוון לשרטט תוכנית
היכולה לסלול את הדרך לשלום ישראלי-
אמריקאי, מסתבר כי נכשל גם בכך. הוא
עצמו מספר על תגובת הנשיא ג׳ראלד
פורד, כאשר פרש לפניו את המפות והשמיע
באוזניו תוכנית זו :״הנשיא רק
שמע. הוא לא הגיב ולא התייחס להצעות
השוניות. אני מניח שרעיונות אלה אינם
מקובלים על המימשל של ארצות־הברית.״

תוכנית שאינה יבולה להתקבל
על דעת הערבים, ושאף המעצמה
המקורבת ביותר לישראל דוחה
אותה — מה התועלת כה ץ
אני מציע ליצחק רבץ להשאיר את
המפות מונחות על השולחן, למחוק מהן את
הסימונים שסימן בהן, ולהתחיל לחשוב
מחדש.

הפגנת הליגה להגנה יהודית בעת ביקור רכין
— בתנאי שישראל תנצח
בשבוע שעבר, כאשר תקוע כבר שלח
את ההזמנה האחרונה למסיבת־פרידה האח רונה
שלו, בטרם ייכנס לתפקידו כנשיא
אוניברסיטת הנגב בבאר־שבע, הגיע רבץ
לניו־יורק — מוושינגטון — כראש־המנד
שלה החוזר הביתה. המושל הדמוקראטי
קרי וראש־העיריה בים, התייצבו בפניו
מיד עם בואו לעיר, והצהירו על נאמנותם
למדינת-ישראל, לביטחונה ולשלמותה.
תאומי״פורד. בוושינגטון לא רווה
יצחק רבץ נחת, כמו זו שציפתה לו ב־וואלדורף
אסטוריה הניו־יורקי. פניו של
נשיא ארצות־הברית ג׳רלד פורד, הנראה

המיפלגתית המשומנת חפצים ראש־העיריה
והמושל — כל קו תקיף, לאומני ומילחמתי
נגד הערבים הוא בבחינת בשורה מהשמים.
כמו כל יהודי-ציוני-פטריוט־פרו-ישראלי
רוצה היהודי הניו־יורקי הממוסד במילחמה,
בתנאי שהישראלים ינצחו בה. הוא אינו
רוצה להחזיר את השטחים המוחזקים ל ערבים,
אינו רוצה בהסכם עם הפלסטינים
ואינו רוצה בשום תמורה מדינית שממי
שלת-ישראל אינה רוצה בה. לכן יש
לישראלים ממשלה שכזו ולעיר נידיורק
יום־חג, כשראש־הממשלה האמיתי של
מרבית תושביה מגיע העירה.
העודם הזה 1973

וילדיגן ־ עדןס

(המשך מעמוד )23
בגלי־צה״ל, הייתי !מעיר. אותה מדי־בוקר
בברכת בוקר־טוב, והיא היתה מאושרת.
״לפעמים היא מביכה אותי ׳בשאלות
שלה, בי אני מוצא את עצמי הסר מענה.
הייתי רוצה שתעשה מה שהיא רוצה,
כשתגדל, שדק יהיה לה טוב.״

מי יודע מ ה
,מ חכ ה, להם !
1זמרת־שחקנית נירה רבינוביץ׳
/שתי בנות: נילי בת השש וחצי, ודנה
בת השלוש, והן שונות יבאר זו מזו.
נילי דומה לאבא שלה, שייע, חשבנית
וחכמה: כזאת. ואילו דנה פתוחה, ממציאה
דברים, ומדברת בחרוזים. לדעתה של
נידה, היא בדיוק כמו האמא ישלה, וכבר
רוצה להיות שחקנית. נירה לא תתנגד.
״אם היא תהיה שמחה !מזה, למה שאת-
נגד 1״ היא אומדת .״העיקר שגם דנה וגם
נילי תהיינה מרוצות, שיהיה להן טוב.
רבקה מיכאלי היא ללא־ספק אמא מפורסמת
מאד, וילדיה מודעים היטב לעובדה.
בנה יונתן בן השבע וחצי, ובתה סיכל
בת החמש, יודעים שקוראים להם לייבוביץ,
כי לאבא — יועץ לענייני-ביטוח במיקצועו

רים די בינוני, אבל בזיכרון ובשמיעת
מוסיקה הוא אשף, מנדש מזל־בתולה אמיתי.
״ממני הוא ירש את העצבנות, חוסר־הסב־לנות,
הגישה והשמיעה הטובה למוסיקה.
הוא ממש משוגע למוסיקה. לפני שהולך
לגן, הוא מקשיב לתקליט. הוא מזהה אותי
ברדיו אפילו כשאני -שר בשלישיות.
״כשהוא רואה אותי ׳בטלוויזיה, הוא
מאושר. אתמול הלכנו ליריד האומנויות,
והשמיעו תקליט של שירי רחל. הוא ד,תחיל
לצרוח: הנה אבא, הנה אבא ! ממש
עשה פאשלה. בסד־הכל הוא דומה לאשתי,
בצורת המחשבה בזיכרון הפנומנלי. לי אין
זיכרון בכלל.
״אני מקווה שכל דבר שדור יעשה, יעשה
טוב, שיימנה עם הנבחרת הראשונה. את
האהבה -שלי אליו הייתי מגדיר כאהבה
סכסית ממדרגה ראשונה. נהפוך מאהבת-
נשים. זוהי אהבה ההולכת ומתגברת עם
הזמן, ונעשית חזקה יותר ויותר.״

^ו קי ס

בראש
ץ* ייק כוודשטיין לא נכח כדי לספר
!4על בנו פיטר, אך אשתו עידית
הרחיבה. היא סיפרה כי פיטר בן השש
הוא מין טום־בוי. כזה ישובב, אבל נחמד,
ויש לו שמיעה אבסולוטית ורגישות מופרזת.
לעידית ומייק בן נוסף, בן שלוש,
אדם. לא, תודה, לא רוצה שהם יהיו
שהקנים. היא לא רוצה שיעוד שתי נשים
תקללנה כשהן נשארות לבד בבית, ב
פסטיבל
שאי 11ו שר...
בימים אלה מ תקיי ם בארץ
״פסטיבל״ מיוחד במינו, בארצנו
המשופעת בפסטיבלים הוא בולט
ויוצא דופן, כי הוא עוסק ב
סבונים.
חברת יצהר יצאה במסע פיר־סו
ם של סבוני החברה הטו מנים
בחובם תמונות של אמני הזמר
הפופולאריים של ה ת קופ ה לרבות
חו״ל.
פרט מענין ; כל אמן אוהב את

ח שב

הערצת הקהל, גם אם הוא טוען
שזה קצת מייגע — הזמר טרי-
פונט התעניין אצל ידידיו בארץ
לאחר שראה את הפירסומים ב עיתון
בניו-יורק, אם תמונתו מו פיעה
בהרבה סבונים ובאיזה
(טבאק הגברי או דו-סבון ו האם
תמונת מתחרהו בעבר ו ידידו
בהווה אריס סאן, גם מופיע
על התמונות.
נו לכו תבינו אמנים.

1־ ך ן 11 רוצה עירית לוי, אש־ע
ו י ^י 1 1תו של אושיק הנמצאת
בחודשי־הריון מתקדמים. עירית מרוצה
כל־כך מבתה, דנה (משמאל) ,ורוצה העתק
נוסף, אס כי גס בן־זכר יתקבל ברצון.

זוהי חידה חסכונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יס אותם סימנים. בעזרתן סל פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יס למעוא איזו סיפרה מעיין כל סמל סל ריבוע.

— קוראים יורם לייבוביץ. אלא שהם,
מבחינתם, הילדים של רבקה מיכאלי.
על מיכל אומרת רבקהל׳ה שהיא ״טובה,
יסד, ורגישה, ואת התכונות האלו היא
ירשה מאמא־הורתה! .מאביה ירשה מיכל
את הכישרון להתחבר עם האנשים הנכונים.
עובדה, האבא שלה הגיע אל האמא שלה.
״יונתן גם הוא. כמובן יחכם, טוב, יפה
ורגיש, אבל הוא גם ספורטאי מצטיין, וזד.
באמת בא לו מהאבא.״
ילדיה של רבקהל׳ה בטוחים שחצי הילדים
בארץ הם ילדים של הורים שמופיעים
בטלוויזיה. כשמיכל רואה מישהו
בטלוויזיה היא שואלת מי הילדים שלו.
מיכל !מגלה נטיות ליצניות״ ורבקל׳ה
מודה שהי׳א תצטער אם בתה תלד בדרכיה.
כי מי ׳כמוה יודע מה מחכה לה, לבת.
בסך־הכל היא מבטיחה, לא תפריע לשום
כיוון, העיקר שהילדים יהיו מרוצים. ל יונתן
היא לא דואגת. היא בטוחה שיהיה
לו טוב בחיים .״הוא כזה מין אחד,״
לטענת אמו ,״שכולם אוהבים אותו.״

..דפוס ] 1ה־שא1ן יי
נהפוך מאהבת־ג שים
** כ גאה כמו הזמר חנן יובל מוצ-
אים היום לעשרות. אלא שחנן הוא
בכל זאת יאב מייוחד. די לשמוע אותו
מדבר על בנו בן השנתיים ושלושת־ריבעי,
ידור, וממש מתחשק לנשק אותו במצה.
מספר חנן :״דוד הוא ילד רגיש מאד.
כל הצד ד,רגישותי והנפשי והמוסיקלי שלו
מפותח מאד. הצד הטכני -של הרכבת דבהטולם
הזה 1973

ערבים. מוטב שהבנים שלה, כך היא אומרת,
יישבו בבית ולא יתרוצצו בעולם.
ליבי וגלי ׳מנור הן שתי ילדות מפורסמות
מאד. האבא -שלהן, אהוד מנור כתב
עם הולדתה של כל אחת מהן שיר, ושמן
נודע ברבים, ולא מעט בזכות השירים.
אמן, הזמרת עופרה פוקס, שילדה להן
לפני קצת למעלה משנה אח בשם
יהודה, שגם הוא זכה ,׳כמצופה, בשיר,
מתנה מאביו, אומדת כי גלי בת השש
וחצי דומה לאהוד מכל הבחינות, והיא
כבר כותבת שירים לא ירע, ומהווה מימש
הפתעה. גלי עצמה !משוגעת לבעלי־חיים
ורוצה להיות רופאת-יחיות או רופאת־ילדים.
״ליבי,״
כד אומרת האמא ,״היא יותר
זרוקה.״ היפהפייה בת השלוש וחצי רוצה
להיות -שחקנית. ואימא עופרה, שהיתר בעצמה
-שחקנית והיא בתו של השחקן
יהודה פוקס, איננה מבינה מניין נכנם
לקטנה הג׳וק לראש. אחרי הכל, מישסחת
מנור איננה מדברת בבית על עבודה.
׳באופן אישי, האמא שלהן לא היתר רוצה
שהן תעסוקנה בתיאטרון .״אין לי ׳כבר
אוויר מזה,״ היא אומדת. אבל לא היא,
ולא אהוד, ועצרו בעדן. כמו כל אבא
ואמא טובים על־באמת, הם היו רוצים
שהילדים יהיו מאושרים ושיהיה להם טוב.

ע בז דז תדפ 1ס מ עז לז ת
בלט * מולטיליט
חוברות * מסחריות * משרדיות
הזמנות חתונה * בר־מצוה וברית מילה
תל־אכיב, רחוב נוה שאנן 7
(קומה כ /מול קולנוע מרכז) ,טלפון 33975 :

מדוע התחבק ויקטור שם־טוב עם
אריה שרון במיסעדה הבולגרית?
פגישה מלבבת נערכה
השבוע במיסעדד, הבולגרית
אסא בתל־אביב. שר־הבריאות,
ויקטור שס-טוב, נכנס ל־
,מיסעדה לסעוד עם אשתו
גרטי, כאשר הבחין שם באתר
הסועדים, חייך לקראתו
בשי&יחה ונפל לזרועותיו כמי
שמצא את אחיו האבוד. המכר,

הבן לא הושפע מהמערכות
שניהל אביו השר ׳נגד שרון,
נשאר מעריץ נלהב שלו.
; פחות נלהב מאריק
שרון היה אלוף (מיל ).עזר
וייצמן- ,שלא שכח לאדיק
את הכיגוי .״עריק פוליטי״ שהדביק
לו אריק בעת •שגינה את
התקפת עזר על יצחק רכין,

1ן 1 1 1 1בעבר כוכבת הקולנוע הבינלאומית של ישראל,
עדיין מהווה אטרקציה בארץ. בערב
שאורגן השבוע על־ידי ״חוג ידידות מוזיאון תל-אביב״ ,שבראשו
עומדת זיווה להט, רעיית ראש-חעיר, ובו הציג המפיק ארתור
כהן טרט חדש של ויטוריו דח־סיקה המנוח, נראתה זיווה רודן
בחברתם של ראש״העיר, שלטה לחט, ואיש-חעסקים פוקה הירש.

* ייי יי 1
לאנשים הנכונים
777 ברנדי בינלאומי שוויקטור
שם־טוב כה שמח
לפגשו, לא היה אלא ׳אלוף
(מיל ).אריאל (״אריק״) שרון,
יועץ ראש״הממשלה לענייני
ביטחון, שהשר חמם״,מי
הוא מראשי מתנגדיו הפוליטיים,
כשהתייצב בראש שוללי
מינויו כיועץ לראש־הממשלה.
מסתבר כי מעבר ליריבות הפוליטית,
קיומים בין שנדיטוב
לשרון יחסי־קירבד, מייוחדים
במינם. בנו של השר שירת בשעתו
תחת: פיקודו של אריק
׳בצבא, וגם בישירות המילואים
הוא משרת תחת פיקוד שרון.

אבל ג׳גטלמן לא היה שם!״
פרם גם לא חסך את שבט ביקורתו
מהרמטכ״ל רב-אלוף
מרדכי (״מוטה״) גורי בעיק-
בות הופעתו האומללה של ה־רמטכ״ל
בטכניון בחיפה, בה
הסתבך בהשמעת ביקורת על
אריק שרון, הגדיר אותו פרס
במסיבה פרטית :״הוא אידי
אמין של המיזרח-התיכון.״
איך צריך ראש ממי
שלת־י-שראל להגיב, כאשר
מושמעת בנוכחותו הערה גיז־ענית
מובהקת ן בתארו את
שיחותיו יעם הנשיא ג׳ראלד
פורר, סיפר יצחק רבין כי
בסעזידת־העדב בבית הלבן אמר
׳אחד מחברי הקונגרס האמריקאי
באיזור־הבחירות שלי
חיים כמה: סורים. אם למדתי
משהו בחיים, הרי זה לא להאמין
לדבריהם. אם יימצא מי שהו
בישראל המוכן לרדת מן
הגולן, אני מציע לשלוח אותו
לבית־משוגעים.״ מאחר שרבץ
לא גילה כיצד הגיב לרבדים
אלה, נראה ;כי עבר עליהם בשתיקה
— למרות -שהם מזכי רים
את הנוסח שבו רגילים
אנטישמים בכל העולם להתבטא על יהודים.

לפני שהתמנה כראש-הממשלה.
אבל בחוש־ההומור המייוחד
שלו, נוהג וייצמן לרגך את
הביטוי .״מה שאריק התכוון
לומר,״ הוא מסביר ,״זה שאני
אריק פוליטי.״

ראש עיריית תל־אביב,של-מה >״צ׳יצ להט, ביקר
בשבוע שעבר בבית־סוקולוב,
בית אגודת־העתונאים בתל-
אביב. כאשר פגש שם את ה־יו״ד
החדש של אגודת העיתונאים
התל״אביבי, לוי יצחק
הירושלמי, בירך ׳אותו צ׳יצ׳
בברכה -מקורית :״כזה יו״ר —
אזא יאר אוף מיר באידיש :
״שתהיה לי שנה טובה כזו!״).

י גם לשר-הביטחון ש מעון
פרס היתרי הזדמנות ל בטא
במישחק־מילים את ריג־שותיו.
כאשר שטח בחוג מקורביו
את מרירותו על מה ש עולל
לו ראש־הממשלה באח רונה,
אמר פרים :״ביני ובין
רבין היה הסכם ג׳נטלמני —

:לאלוף (מיל ).צ כי
זמיר, מי שכיהן כראש המוסד
למודיעין, יש בעיות־-מודיעין
גם בתפקידו החדש במנכ״ל
סולל בונה. הוא הופתע כאשר
קרא באחד הגיליונות האחרונים
של העולם הזה כי התרגז

שחקן הקולנוע
11111
ג׳וני ויישמילר,
י* י ישבמשך 16 שנים, בין השנים
,1931—1948 גילם על הבד
את דמותו של טרזן (תמונה
למעלה, הוא כיום בן .71
וייסמילר, שחיה אלוף־שחייח
לפני שהפך כוכב קולנוע,
עדיין מנצל את ידע השחייה
שלו. הוא אולם בכריכה בגרמניה,
כשהוא מלמד את
שני נכדיו ללמוד לשחות.

על גזר-הדץ שנגזר על מיכאל
צור ואמר אני הייתי
כולא אותו בכלוב לכל חייו
בכיכר-ד,מדינה, ומביא לו לשם
כל יום בוטנים.״ כיוון שאמר
את הדברים במישור, ביקש
אלוף־הביון לגלות מי מאנשי
מישרת הדליף את הסיפור
להעולס הזה. הוא לא
הצליח בכך- .זמיר הסתפק באזהרה
לעובדי !מישררו :״ימי
שעובד איתי, צריך להיות עיוור
וחרש!״.

כר מל
מזרוזי

מיקני ואעוון לעיון
וזנרון יעקב

הידיים כאבו למנכ״ל
בל״ל, ארנסט יפת, בתום
מסיבת־ד,חנוכה לסניף החדש
של הבנק בשיקאגו. הסניף, ה־
14 של בל״ל בצפוז־אמריקה,
!מקושט ומרוהט באביזרים -מישראל.
אחד ימ 160-הבנקאים
האמריקאיים שבאו למסיבה,
העניק לו ׳כינוי :״׳סוכן ה־
׳מיזרח־ד,תיכון במערב-ד,חיכוך.

ומיס ח010

בעת שהותו השבוע בישראל, חגג אליל הזמר היווני את יום הולדתו
ה .29-הוא ציין את המאורע בטעודה חגיגית במיסעדה חטינית של רפי
שאולי. רוסוש, שמישקלו עולה על 140 קילוגרם, לא השתפק באוכל השיני, ביקש שיוגש לו גם סטייק־בקר
במישקל של קילוגרם אחד. המישעדן אבי אברמוביץ׳ היה נאלץ להכין לו את השטייק במיוחד,
כיוון שאינו נכלל בתפריט המישעדה. נוכחה גם אשתו הג׳ינג׳ית של רושוש, הנמצאת בשלבי
הריון מתקדמים ביותר. אולם ליד ביטנו הענקית של בעלה, אין כרשה ניכרת כלל וכלל.

ד״ש מעולם־חרפאים
קיבל השבוע הפיזמו׳נאי דידי
מנופי .׳ארבעה ימים אחרי ש נודע
בארץ רבד מותו הטראגי
של הסופר יורם מטמור בפורטוגל,
הגיע אל דירי מכתב
מפורטוגל, שנכתב בידי מט-
העולם הזה 1973

אנשים מור. מסתבר כי •מטמור נתב
את המיבתב !עוד ב־ 7ביוני, והוא
התעכב בדואר מפני •שהכתובת
עליו לא היתד• .נכונה.
היה יזה, כנראה, המיכתב האח־דוו
שכתב, מטמור לפני מותו.
בין ודשאר, כתב בו. :״עכשיו
אני בפורטוגל, ארץ המהפכה,

ישודר (בגל א׳ של שידורי
ישראל) בשבת הקרובה בצה־דיים
וביום א׳ בשעה ,15.00
אין שריף מסתפק בהגנה •נלהבת
על התיקווה• ,אלא גם שר
כמד, שירים, כדי להוכיח •כי
התיקווה אינה, מבוססת !על
שיר־ענלונים רומני בילבד, ו־

£ 1 1 /7 1 /1 7 1 1 7
מריבה קלה עם אדם קרוב תתפתח לסיכסוך־ללא-מוצא, לא־מעט באש מתך•
כדי לפתור את הבעייה יהיה עלייך להתייעץ עם ידיד משותף
לך ולבן־זוגך לסיכסוך. אין ספק שבכוחות משותפים יעלה בידכם, בסופו
של דבר, לצאת מן הסבך. ידיעה משמחת שהגיעה אליך, תתברר בבדותה.

שתי המטרות שהצבת לך — הושגו, אך לא במעט עמל. את חשה
עתה ריקנות, לאחר תקופת המתח הממושכת בה היית שרוייה. כדי לצאת
מהמרה־השחורה התוקפת אותך לעיתים, והמחשבות אודות חייו כחסרי־תכלית,
טוב תעשי אם תעמידי לעצמו מטרות נוטפות, שיגוונו חייך.

1שחי0
ו 7נחא׳י ״
י 20 .בימי

בן תאומים, שים־לב: מים שקטים — חודרים עמוק ! אין ספק ששמעת
בבר את הפיתנם הזה, אך בניראה מעולם לא חשבת עד כמה הוא
נכון לגביך. היזהר, אם־בן, מידידך הנוטף נופת״צופים, ואשר מפזר
ארס לכל ביוון ברגע שאתה מפנה לו את גבך. אל תיתפתה להאמין
בי חיי העסקים הינם מים שקטים. בת תאומים — לבשי צבעים עליזים.

השבוע יהיה רצוף תהפוכות, ועל אף זאת, עשי כל שביכולתך להימנע
ממריבות, ומליצור לך אוייבים או אוייבות. רק כך תוכלי ליהנות מן
הבשורה שתגיע אלייך לקראת סוף־השבוע במיברק מפתיע, או
במיכתב־אקספרס. בן סרטן: לא היופי — כי אם האופי הוא העיקר.

1 110
21ביוני -
20ביולי

יום המיפנה הוא יום רביעי השבוע! זהו סופה של תקופה, ותחילתה
של אחרת, אשר, כך לפחות אתה רוצה, תהיה טובה מקודמתה. לשם־כך
יהיה עליך לערוך כמה שינויים יסודיים: ראשית, בגישתך לעבודה —
הצריכה להיות עירנית יותר. שנית — ביחסך עם האנשים הסובבים אותך.

שבוע לא-נורמלי ! כאילו במיוחד, כל מח שציפית לו, מגיע דווקא
השבוע! ברור שזהו שבוע־ההצלחה שלך, ומותר לך ליהנות ממנו.
אך כמו כל איש־צבא טוב, דע לנצל־הצלחה, והמשך במסע״ניצחון פרטי
משלך. עם הכישרונות שלך, וללא המיגרעות, אין ספק שיעלה בידך.

]111(111
״ 22באוגוסט -
22בספטמבר

מאזנ״ם

( 2בספטמבר ־
ב אוק טוב ר

מוזה זילברשטיין

שביבנה בעבר בבמה סרטים
ישראליים, החליטה
לנטוש את הנד, ולעבור לצד השני של המיתרס: לצלם במקום
להצטלם. היא רכשה מצלמה, לומדת עתה צילום אצל אחד מצלמי-
העיתונות בעיר. את הידע שרכשה ניסתה לנצל בהופעת דמיס
רוסוס נאיצטדיון הכדורסל ניד״אליחו בתל״אניב. היא התיישנה
מתחת לבמה, הספיקה לצלם מיספר תמונות, לפני שהסדרנים סילקו
אותה בטענה שבישיבתח המיזרחית היא מפריעה לנגנים להתרכז.
יושב על שפת־הים בבית בודד
וכותב רומן! .כנה •זד, בחיים :
מי שיכול — עושה, ומי שלא
יכול — יושב וכותב. המהפכה
כאן בעיצומה, ובדי שתקבל
תמונה מדוייקת, שער בנפשך
כי החברה מטעמון (קפה הבו־הימה
הירושלמית) הגיעו ל-
שילטון. אם •מדיבורים אפשר
היה לגדול, הברנשים האלה היו
מנשקים את הירח בישיבה.
הלנו והכריזו על סוציאליזם,
ועכשיו האיכרים יושבים כאן
על היין ולא יכולים למכור אותו
לאיש מילבדי. אני עוד
לא מתמצא כאן לגמרי, גי הפורטוגלית
שלי צולעת. אבל
השכן שלי, פאשי׳סט נורווגי בדימום,
מדוכא •מאוד, וטוען •כי
המדינה הולכת לאבדון. כל היום
הוא יושב וסוקר את •הים
במישקפת, אולי תטבע איזו או נייה
ויתעודד.״
חווייה מיוחדת צפוייד,
למעריציו של המלחין נו ע ס
שריף: יסתבר להם שהוא
גם זמר. במישפט ציבורי על
השאלה ״האם י־ש להחליף את
ההימנון הלאומי?״ ,שהוקלט
בשבוע שעבר בשפיים, וש
שר,יא
דומה לנעימות יהודיות
עתיקות. לעומת זאת תבעו ל החליף
את התיקווה עורך־הדין
מרדכי וירשובפקי ואורי
אבנרי.
סירטו של במאי־הקול-
נוע הישראלי מנחם גולן,
לפקח, על אחד הגנסט׳רים היהודים
בחבורת רצח בע׳׳ט,
מוצג עתה ברחבי •ארצות־ד,ברית,
ובין השאר גם !בלום-
אנג׳לם. הברת ורנר, המפיצה
את הסרט, ערכה לו שם !מסע-
פידסומת •מקורי. תוכנית-רדיו
•מייוחדת הוקדשה לסרט, ובמהלכה
•נערכת התחרות בין ה־מאזינים.
למנצח הובטח פרס :
•כיסא חשמלי, שהוא העתק
מדוייק !מהכיסא הודשמלי ש צולם
בסרט, שבאמצעותו מוצא
לפקד( ,טוני קרמים) להורג.
בהזדמנות זו גילה גולן: כי
הכיסא החשמלי שצולם היה
כיסא חשמלי אותנטי, שהושאל
ממוזיאון במדינת, פנסילבניה,
ושעליו הוצאו בשעתו 12
•נידונים להורג. עובדה יזו זיע-
זעה את טוני קרטיס, ובכל
פעם שהיה צריך להתיישב על
הכיסא, במהלך ההסרטה, היה
•מתכסה זיעה קרה.

השבוע שלפניך מורכב משתי יחידות. האחת — בת שלושה ימים —
בה מוטב שלא תצא מפתח־ביתך, והשנייה — אף היא בת שלושה ימים —
בה תנהל אורח חיים רגיל, ובסופה צפוייד, לך נסיעה ארוכה למקום
רחוק, או לחדל. את היחידה הראשונה של השבוע, כדאי יהיה שתנצל
ללימוד ולקריאה, מה שלא הירבית לעשות עד כה. את היחידה
השנייה נצל בצורה בה לא תזניח מאחוריך את מה שהתחלת.

הידיעה שהביא לך ידידך הצעיר מחברך הטוב הנמצא עתה בחו״ל —
תעורר בך השתאות מרובה. אך שיחת־טלפון שתנצל ימים אחדים לאחר־מכן,
תפתור את התעלומה. בת עקרב: אל תושפעי משפע ״העצות
הטובות״ שמרעיפות עליך ידידותייך ״האוהבות״ ,וסימכי על כושר־שיפוטך,
ועליו בלבד. אל תתייעצי בבן־זוגך, ההחלטה צריכה להיות שלך.

0שת
} 2בנו במבר -
.20בדצמבר

ע1ן ו1

בעיות כספיות הן שיעמדו חשבוע למיכשול בדרכך, ויקשו עליך
להוציא אל הפועל כמה מרעיונותיך המבטיחים. הלוואות, משכנתאות,
ותשלומי״ריבית אלה יגרמו לך גם טירדה מרובה, וכאבי״ראש.
בת קשת: אל תתווכחי ! אם את מתנגדת, אל תניחי לו להבחין בכך,
וחיתרי מתחתיו בחשאיות, בדי להנחית את המהלומה המוחצת
דווקא כאשר הוא לא יחיה מוכן ובזמן המתאים שייראה לך.

רצונך לשפר את רמת־חייך הוא לגיטימי בהחלט, אך לשם־כך עליך
להצטייד במידה גדושה של סבלנות. אם תנסה לדחוק את הקץ, אתה
עלול למצוא את עצמך בנקודת ההתחלה, ללא כל סיכוי של ממש
להשיג את קדהמטרה. חייך הרומנטיים רצופים משברים ומשברי־זוטא.
ניראה שעדיין לא מצאת את האחת־והיחידה, ועליך, אם כן, להמשיך
ולחפש. אם תמצא אותה, היא עשוייה לסייע בידך לפתור בעיות רבות.

20 בינואר -
$ז ני׳ כ רו א ד

התקדמות בקאריירה שלך תפתח בפניך שערים חדשים, ואיתס אפשרויות
טובות לקשירת קשרים חברתיים עם בני החוגים שאינך בא איתם
בדרך־כלל במגע יומיומי. השיפור שיבוא בחייך הציבוריים ישפיע על
תוכניותיו לעתיד. זהו הזמן לפתוח בתיכנון יסודי — בתחילה לטווח
קצר ובינוני, ואחר־כך לטווח ארוך. בת־דלייס: השבוע צפויים לך
מיבחנים, או — אם הינך תלמידה — בחינות. לבשי בגדים בהירים.

אתת לא-מעט אומלל, דווקא לא באשמתך. אולי חיה טוב יותר אילו
היית שומע בעצת ידידך הקשיש, שרצח־באמת בטובתך, אך לחכות על
חטא אין עתה בל ערך. היזהר והישמר מעשיית מעשה נחפז בהשראת
מצב-רוח עגום, שהוא בן״חלוף. חרבה להאזין למוסיקה טובה —
בהתרגעות מיניו זו תיחלץ מן המשבר תוך עשרה ימים עד שבועיים. בת
דגים: אל תדחי את עצותיהם של הורייך. הם רוצים בטובתך.

0הראי העקום של פ או!׳ ₪1 ש
(המשך מעמוד )13
הירדן. היא חזרה וכתבה את הדברים הבאים וכאך מביא פאתי דו״ח קצר אך מזעזע
על ההריגות. הדו״ח נפסל בשעתו על-ידי הצנזורה.
בדרך מיסתורית הגיע דו״ח זה לרדיו לבנון, שודר שם, ואז הותר לפירסום —
כדוגמה של תעמולת־הזוועה של הרדיו הערבי. כך מספר פאוזי.

שנו גבוה ליום
עבודה מלא או לחצי 01
(לטהייצו מוצע ל:
מנהלי חשבונות

זוהי שטות גמורה — בי פאוזי לא ידע, ולא יכול היה לדעת,
מה התרחש כאמת. גס את האמת על פרשה זו אני מספר כאן לראשונה,
כדי להעמיד את הדכרים על דיוקם ולהפריך תיאור מסולף! מעיקרו.

* מ ב חר הצעות לעבודה
ז מני ת לבעלי כל
הדרגות
* מספרי מי העבודה
ומשך העבודה —
ל ב חי ר תן
מנפאואר החברה הגדולה בעולם
לעבודה זמנית
תל־אביב, ברנר ,8טל 284129 .
בשעות 14.00—8.00

בחודש אוגוסט 1967 הגיעו אלי ידיעות על הריגת אזרחים החוצים את הנהר,
ממיזרח למערב, ביניהם נשים וילדים. לא היו בידי עדויות בדוקות. פניתי אל סגן־אלוף
שלו, ראש לישנה הרמטכ״ל (יצחק רבין היה אז בחו״ל) ותבעתי התערבות מיידית.
ב־ 5בספטמבר 1967 פניתי במיכתב סודי אל רבין, ובו פירטתי שורה של מעשי-
זוועה סיטוניים מסוג זה, שעליהם אספתי עדויות מוסמכות, תיד זיהוי היחידות
המעורבות. ראש־לישכת הרמטכ״ל התקשר עימי טלפונית, ביקש את חומר הראיות,
והודיע לי שהרמטכ״ל שיגר פקודות מפורשות האוסרות את ההריגות. בעבור כמה
ימים גביתי עדות מזעזעת נוספת של חייל שהכרתיו אישית היטב, והמצאתי אותה
לרמטב״ל במיכתב מיום ה־ 12 בספטמבר.

המנוי
קי בלת חשבון,
אנ א, פרע או תו
בהקדם.

מסלקת חמ־ם י׳ם

בל החיילים האלה, שמסרו לי את עדויותיהם, קיבלו על עצמם
סיכון אישי עצום. אחדים מהם היו מזועזעים יותר מכל אדם שראיתי
כחיי, ואחד מהם היה על גבול אובדן שפיות־הדעת. כל אחד מהם
ראוי לעיטור הגבוה כיותר המגיע לחייל ישראלי נאמן.
לא הסתפקתי בפנייה לרמטכ״ל, והמצאתי את החומר לראש-ד,ממשלה ולרוב השרים.
התרשמתי במיוחד מתגובתו של השר מנחם בגין, שהבטיח התערבות נמרצת כדי
לשים קץ לזוועה.

כתוצאה מפעולה זו נפסקו ההריגות. אני סכור כי עיקר התודה על
בך מגיעה ליצחק רכין.
במהלך מאבק זה חיברנו כתבה, בצורה
בעת טיול (כדי להגן על החיילים שמסרו את
היד, זה לחץ נוסף מצידנו על שר־הביטחון,
את החומר, אך תעביר אותו לראש אמ״ן,
פעולתנו שמאחורי הקלעים, וכד היה.

של דו״ח על מה שנודע כביכול לכתבת
החומר האמיתי) והמצאנו אותה לצנזורה.
משה דיין. היה ברור שהצנזורה תפסול
לרמטכ״ל ולשר. קיווינו שזה יחזק את

אם מישהו גנב את החומר מן המערכת והעבירו לחו״ל, הוא לא עזר
לעניין, אלא להיפך. אני יכול רק לנחש מי זה היה.
פיקדיד אקסקלוסיבי
מפריז

פרשות אלה הן רק חלק מפעולתנו מאחורי הקלעים, שלא דיווחנו עליה מעולם,
לא בעיתון ולא במיסגרת הדיווח לבוחר על פעולת סיעתנו בכנסת. רק קומץ זעיר
של אנשים ידעו על כך.
לא פעלנו לשם פירסומת עצמית. גם לא כדי שמישהו יהיה אסיר־תודה. בשבילנו
היתה זאת עבודת־קודש לשמה. גם כיום נראית לי פעולתי בפרשות אלה (ודומות לחן)
חשובה לאין שיעור מכל שאר הדברים שעשיתי במשך שמונה שנותי בכנסת. כשגם־
תיימה כהונתי בה, ציער אותי יותר מכל דבר אחר החשש שמא לא אוכל למלא שלי חות
דומה, בשעת הצורך, בעתיד ולא יהיה מי שימלא אותה במקומי.

לא ידעתי אם לכעוס או לצחוק דמיקרא דבריו של פאוזי עד
פרשות אלה. הוא חי בשולי הדברים, ודא היה דו מושג מה מתרחש
כאמת.
הוא צייר לעצמו תמונה מיפלצתית מכוערת, שבה נראים שוחרייהשלום הישראליים
(ואני ביניהם) כחבורת צבועים ומתחסדים, אדישים לשפיכת דם ערבי, שיכורי־ניצחון
ואטומים לכל רגש אנושי. בסדום זו היו רק שניים־שלושה צדיקים — חבורת מצפן,
מרדכי שטיין המנוח וד״ר ישראל שחק, שהוציא את ספרו של פאוזי לאור.
אילו היה תיאור זה אמת, היינו צריכים כולנו להתאבד.

רצח ב לו ד

!צמוד
־40/וריבית שנתית מצטברת
או־/40/י $ר*בית+״/־ססו הצמדה
של הקרן למדד.
!למפקידים ל-ס^חזדש)
התכנית היחידה
המתנת בדיות הצמדה
בבר לאחר 4ג חודש

הבנק הבינלאומי
הראשון לישראל בעיים
שויו ראשיו •ד׳ וו טשילז י ו *׳׳א, של. מ מי *

תן טרמפלחייל

* 4יך נוצרה בלבו של פאוזי תמונה עקומה כזאת? על כד מספר הספר, ועל כן
הוא חשוב — למרות הסילופים הרבים מן הסוג שהזכרתי.

הכותרת האמיתית היתה צריכה להיות :״איך לגדל אויבים
למדינה״ .כי זהו תוכנו שד הספר — תודדות-חי־יו של צעיר ערכי, אשר
מדינת־ישראל הפכה אותו כאופן שיטתי דאוייכ.
פאוזי מתאר כיצד חזה, כנער בן ,10 בכיבוש העיר לוד. זהו תיאור אמיתי ומזעזע,
ונדמה לי שמעולם לא נכתב תיאור כה פשוט ובלתי-אמצעי בידי ערבי שנשאר בישראל.
חיילי צה״ל הסתערו על העיר, היו בה מעשי הריגה ללא הצדקה צבאית, ובשוך
הקרב גורשה כימעט כל האוכלוסיה האזרחית בכוח אל מעבר לקווים, בכיוון לרמאללה.
שכונת עובדי-הרכבת, ליד התחנה הישנה, ניצלה מגורל זה, וכד נותרה מישפחת אל־אסמר
בישראל. אביו של פאוזי נמנה על פקידיה של רכבת המנדט.
(המאורעות שהתרחשו בעת כיבוש לוד עוררו כבר אז ויכוח סוער בקרב חיילי
צה״ל. הטור של משה דיין, שפרץ לעיר, ירה ללא אבחנה בכל דבר חי. אנחנו, אנשי
גיבעתי, שהועברנו כחודש לפני כן מחזית רמלה ל״שדות פלשת״ ,ראינו בכך זוועה.
יחסנו השלילי למשה דיין נולד בימים ההם. אך יש הבדל בין ראיית הדברים בעינינו,
ובין ראייתם בעיני ילד בן ,10 שנגרף בעצמו במערבולת הקרבות והזוועות).
כיבוש לוד יצר בנפשו של פאתי הקטן את הטראומה הראשונה. ייתכן שהיה
מתגבר על כך, אילו לאחר מכן נתקבלו ערביי ישראל באזרחים שווים באמת, ואילו
ניתן להם ״להרגיש בבית״ במדינה החדשה שקמה בביתם.

אולם סיפורו שד פאוזי מספר כצורה פשוטה ומשכנעת את אשר
קרה באמת: שרשרת רצופה של השפלות, שהיתה מנת חלקו שד בל
ערכי ישראלי.
הוא מספר כיצד נתפס כאשר הלך לקטוף תאנים בבוסתן של מישפחתו, שהופקע.
הילד לא ידע מה פשע, והייתם הגס של השוטר היהודי רק העמיק את הפצע של
העלבון הצורב. פאוזי מתאר שורה ארוכה של חוויות קטנות יותר, אך מעליבות לא
פחות, מישהו מדבר על רהיט מקולקל וזועם על כי הפועלים (היהודיים) עשו ״עבורה
ערבית״ .מלצר ערבי נאלץ להעמיד פנים שהוא יהודי ולהמציא לעצמו שם עברי.
כאשר נעצרה מוניודשרות כדי לאסוף פלח חובש-כפיה, מציעה אחת הנוסעות לשלם
עבור המושב הריק, כדי שהנהג לא יקח ערבי — מבלי לדעת כי האיש היושב לידה
גם הוא ערבי. וכן הלאה — סיפורים ״יהודיים״ מובהקים, מן הסוג שיהודים ללא-
ספור התנסו בהם בארצות־תבל.
ערבים שונים הגיבו על השפלה בלתי פוסקת זו בדרכים שונות. יש ששקעו
באדישות. יש שניתקו את עצמם ושהסתגרו בד׳ אמותיהם. רבים הצטרפו לרק״ה, הגוף
היחידי בארץ המספק לערבים כאלה בית ריגשי ופוליטי. יש שהצטרפו לתאי הפידאיון
בארץ, או שעברו את הגבול.
אחד מאלה האחרונים היה ידידו הטוב ביותר של פאוזי הצעיר, חברו-לכיתה
(המשך בעמוד )42
העולם הזה 1973

0 0 9 0 1 9 8 0 0

0 1 8 1 1 0 0 4 1

מטעם

י! 111 1ויו

0י 8 8 8י 0 9 1 9 8 0

1 1 1 0

נבח טו תחברת

חבות־התמווקיס..ובלון״ איכות את פניה שר מיקי בשלוש צווות שתות

ה ״ 3פ נ ים ל מי קי
** יקי תגור בת דד 17 זויא ילידת
הארץ, מלב״ס, ליתר דיוק. מיקי
היא בלונדית דקיקה וירוקת־עין המיתמרת
לגובה 1.72מ׳ ,בעלת פנים
מעניינים וצבע־שיער טיבעי, במישפחה
שבה שלוש בנות בלונדיות כמוה, והיא
הקטנה ביותר. היא ילידת מזל
טלה וזה, לדעתה, יכול להסביר את
הרבגוניות של אופייה. היא אוהבת לכייף,
בכל הצורות האפשריות, ואם
אפשר גם ללמוד מזה משהו — הרי
זה משובח.
כך, למשל, בא לה ללמוד מדיטציה,
ובכן למדה — אצל מורה מוסמכת,
משך ארבעה חודשים. אם היא לוקחת
משהו לידיים, היא מתייחסת אליו ברצינות.
היא מתייחסת ברצינות גם אל
חוג־ידידיה הרחב, שבו רבים ההומניסטים
על הריאליסטים. היא מתייחסת
כך גם אל עבודתה בלישכת-
המיסחר.
כבר בגיל צעיר כל־כך שולטת מיקי
בעברית, כמובן׳ וכמו־כן באידיש ובגרמנית,
בתוספת מעט הולנדית ואפילו
יפנית. שנתיים מחייה בילתה בקיבוץ
עברון שליד נהריה ושם, כנראה, פיתחה
את אהבתה לאנשים ואת כישרונה
להתיידד בקלות.
כפי שהיא מודה בעצמה, כל דבר
מעניין אותה. כך ניגנה בפסנתר, כך
היא אוהבת בעלי־חיים, לעשות חיים,
לכייף. היא משוגעת לאוכל סיני, ואוכלת
אותו דווקא במקלות. ואת כל
הדברים האלה היא עושה לא לבדה,
אלא עם החבר הקבוע שלה זה כימעט
שנה, שהוא סטודנט לכלכלה ולמדעי-
החברה.
בכלל, רצוי להתייחם אליה בכבוד,
כי אפילו ג׳ודו וקאראטה היא למדה.
את בגד־הים החדיש־חדיש
שלובשת מיקי בתמונה זו,
ואת כל שאר ביגדי־הים
שתלבשנה המועמדות לתחרות
מלכת־המים, עיצבה
וייצרה חברת גוטקם, בעלת
השם הבינלאומי בתחום
בינרי הים והחוף.

8 8מיקי מלאת־המרץ, האוהבת לנסוע ולהשתולל, אינה חוששת
5 3 1 =9להופעתה החיצונית. שערה נשמר תמיד טיבעי, רענן
8 ^ 8ובריא, תודות למוצרי וולה שבאמצעותם היא מטפחת
8 ^ 8אותו. מיקי מקפידה מאוד על הופעה אסתטית בכל
עת, על איפור בטעם ועל תילבושת הולמת — אף
שהיא מעדיפה במיוחד בגדים הדוקים המדגישים את גיזרתה הדקה.

המצרים כלל לא הרגישו שעלתה עליהם ההתקפה הנוראה של
פיקודהדרום ־ גם באשר זו ה יתה כברבמלואתנופתה

נ ר התפורר חווג1וף

ך ין. דוושת אוזולת־היד ואובדן־העצה, אשר ליוותה
4 1את כישלונותיה ישל אוגדת ברן ב־ 8באוקטובר, נבעה,
במידה רבה מאד, התמוטטותו של ״המלך טנק״ ,אשר
נראתה אז מוחלטת, מוחצת וגרועה מכפי שהיתה באמת.
עד לאותן התקפות למד צה״ל מ״ליקחי״ מילחמת
ששת־הימים, כי אפשר לפתור כימעט כל בעייה קרקעית
על־ידי שיריצו מולה טנק, בהילוך חמישי.

חשוב שנכין כי שעה שהסתער גדוד הפטו-
נים של סא״ל (מיל ).חיים עדיני לכיוון מעוז
חיזיון, כסכיכות השעה 11.00 של ה־ 8באור
טוכר, עדיין היו בל הנוגעים כדבר, מן
הרמטב״ל ועד לאחרון אנשי-הצוות, חדורים
אמונה שבפני דבר בזה אין המצרים יכולים
לעמוד, ובי החי״ר המצרי ישוב, גם הפעם,
ויתמוטט לפני ״הלם השיריון״ (מושג שפעם
היה תורת־חיים יומיומית בלחימת־הייכשה
שלנו, ועכשיו נעלם ונמחה מצח״ל (ובדין כף).

אומנם, כבר ביומיים הקודמים היו סימנים ברורים לכך,
שהטנק איננו תמיד כל־יכול, ושהסתערות יחידות־טנקים
יכולה להסתיים באובדנן, וכי גם חוליות קטנות של ציידי-
טנקים מסוגלות לא רק לעמוד בפני הסתערויות טנקים,
אלא אף להשמיד יחידות־טנקים שלמות.
אבל אין ספק בליבי, שכל הטנקיסטים ה״אמיתיים״
חיפשו אז, וגם מצאו, כל תירוץ אפשרי לכישלונות ול־אבידות
של ר,־ 6וה־ 7באוקטובר. הם ציפו בביטחון שהנה
עתה, ב־ 8בחודש, כיוון שיינתן לראשונה להנחית התקפות־טנקים
כמו שצריך, בנוסח הג׳יראדי — אשר לאורו גדלו
כל דורות הטנקיסטים שלאחר ששת־הימים — יוכח שוב,
כי מה שהיה הוא שיהיה. יש גם לדעת, שאוגדת־ברן היתד,
אוגדה מנוסה.

ברן, כמפקד חיל־השיריון, שימש מפקד ביום־הכיפו-
רים, כשם שבששת־הימים פקד קודמו, ישראל טל,
ותחתיו בוצעה אז ההבקעה היותר חשובה וספקטקו־

באותו יום היו עדיין
כולם ־ מן הומטכ״ל עד
אחרון הצוותים -חדורים
אמורה עיוורת בטנק
לארית שבאותה מילחמה. באמונה בטנק וביעילות אפקט
הסתערותו, יימצא ההסבר המנטאלי לשתי ההסתערויות
שערכה אוגדת ברן לעבר הפירדאן.

אומנם. גם לאחר־מבן נערכו הסתערויות
דומות, ואפילו כקני-מידה — ובאבירות —
גדולים יותר. אבל את הללו לא הכתיבה
האשלייה, אלא ההכרח: צה״ל יצא למילחמה
כצבא ״טנקאי״ מדי, ויחידות טנקים המשיכו
להסתער לבדן, רק מפני שחסרו חי״ר
וארטילריה, ולא היתה ברירה.

כבר הזכרנו, בהזדמנויות קודמות, כי בגלל ה״טנקו־מאניה״
התנוונו, כימעט לחלוטין, החשיבה והמעשר, ה־מיבצעיים
— הטאקטיים והאופרטיביים — בצה״ל. לוחמת-
הלילה של גופים גדולים נעלמה ונשכחה 1והשתמש באופן
קיצוני האיזון הביו־חילי של זרוע־היבשה בכללה ובהרכב
עוצבות־היבשה הלוחמות.

יש רגליים איתנות לסברה, שחאנטי-תבונה
המיבצעית, בפי שבאה לידי ביטוי בולט כ
תוכנית
ה־ 8כחודש, בעיצובה על-ידי הרמטב״ל
ואלוה-הפיקוד, וכביצועה על־ידי מפקד חיל־השיריון
(אלוף אדן) נבעה, כמידה רכה או
מכרעת, מהיות שלושתם טנקיסטים מובהקים
מדי, אשר הסתערויות־טנקים מוצלחות הן שהביאו,
לבל אחד מהם בתורו ובמקומו, את
התהילה. אולי מסיכה זו סכרו וקיבלו את ה מיסטיקה,
שלפיה אבד הכלח על טאקטיקות
״מסובכות״ ,ושכשדה-הקרב יכריעו טאקטי־קות-ההלם
הפשטניות להחריד, המבוססות על

מאח

בנימיו ע מי ד רו ר
הטנק לבדו, המנפנף את בל העומד בדרכו,
בימעט, כלא התחשבות ביחסי-הבוחות.
מובן, אינני יודע מה התרחש בניבכי מוחותיהם של
שלושה קצינים אלה, וייתכן שהערכותי אינן מדוייקות.
אבל גם אם אין זהו ההסבר לעובדות שקרו בשטח, הרי
יש הסבר אחר — ובוודאי אינו מחמיא יותר.
הבנת המהלכים הטאקטיים, אליהם נשוב עתה, לא תהיה
שלמה ונכונה, אם לא יראם הקורא כל העת על רקע דד
״טנקו־מאניה״ והשפעותיה, הישירות והעקיפות.

האשם הטאקטי: נון
ף* ליל 8־ 7באוקטובר נפרסו שלרש חטיבות־הטנקים
4של ברן כך: חטיבת נתקה, עם שלושה גדודי־טנקים,
החזיקה את הצירים והצמתים המוליכים מקנטדה לכיוון
בלוזה ואל־עריש. בכך חסמה את האופציה המצרית המסוכנת
והמעשית ביותר לניתוק עורק־החיים -של ״הציר
הצפוני״ ,וגם אחזה בקו־התחלה נוח, לשם פיתוח יוזמה
ישראלית התקפית לכיוון קנטרה (אשר, לפי הפירסומים,
נחשבה ריאלית מאד הן בתיכנונים שקודם המילחמה, והן
בימיה הראשונים).
מדרום לה, באיזור ריאקציה — שבצומת הצירים
מאדים־כרטיסן (כביש־הרוחב) ,ליקק את פצעיו הקשים
אלוף־מישנה גבי, שנותר עם גדוד מוקטן אחד (בפיקודו
של אמיר) ,ואליו נוסף, מחטיבה אחרת, גדודו הטרי של
סא״ל עדיני. לאורך כביש־האורך, ליד ריאקציה וגם בצומת
כרטיסן־ספונטני, נערכה בחניוניה חטיבת אריה. לברן
חסרו כל אלמנטים ראויים־ל-שמם של חי״ר/חרמ״ש וארטילריה.
בבוקר ה־ 8באוקטובר נפקדו בשלוש חטיבותיו
טנקים כשירים, בסך־הכל.

פריסת ברן נעשתה לאור משימתו הקודמת,
ונועדה להבטיח את ההחזקה כציר
כביש־הרוחב.

כוחות ״קלים״ בלבד נמצאו, בליל 8־ ,7סמוך יותר
לכביש החת״ם, בגיזרת התקדמותה הצפוייה של האוגדה
למחרת• קטע כביש החת״ם אשר מ״הברגה״ ודרומה, החל
להיתפס באותו לילה בידי אוגדת שרון, ועם שחר נמצאו
כוחותיה על׳ רוב תוואיו של ״קו הגבעות״ אשר בגיזרתם
ואף מערבה ממנו.
ביום שני, ה־ 8באוקטובר- ,שעה ,08.00 יצאה אוגדת
ברן, לאחר פקודת גונן, לבצע את משימתה. כבר פירטנו,
בסקירות קודמות, את אחריותם של הרמטכ״ל, רב־אלוף
אלעזר ושל אלוף־הפיקוד, לתוכנית הגרועה שהוכתבה
לברן, ולניהולה הבלתי־מוצלח של המערכה. מובן שאלו
הגבילו את ברן׳ והפריעו מלכתחילה את מיבצעיו.

מיגבלה המורה נוספת תימצא בהרכבה
הכלתי־מאוזן של אוגדת כרן, ובהיעדר סיוע־אש
(ארטילריה ואוויר) כהמשך כל לחימתה.
אה-על-פי-בן, יש לומר בי, כלא להפחית דבר
מאחריותם ומאשמתס של הממונים עליו —
ושל המערבת הכל־צה״לית שעיוותיה הרו את
כל השגיאות והליקויים — נושא האלוף אברהם
אדן כאחריות והאשמה המלאים לכישלונותיה
של אוגדתו, ברמה הטאקטית .

קביעה חד־משמעית זו מבוססת על כך, שגם בקחתנו
בחשבון את כל המיגבלות וההפרעות שנגרמו לברן, עדיין
היו מסורות בידו כל מידה של סמכות ואפשרות־פעולה,
אשד היו נחוצות לו כדי שיפעל באורח מושכל, נכון
וחסכוני בהרבה מ-שפעל ; וגם פוטנציאל־העוצמה אשר עמד
לרשותו, על כל חסרונותיו, ניתן הייה למיצוי יעיל פיכסה
מכפי שמוצה בפועל. שתי ההסתערויות שבוצעו על־ידי
האוגדה תוכננו, הונחתו ונוהלו על־ידי ברן.
אלה הן העובדות החשובות לקביעת האחריות והאשמה
לכישלון הביצוע הטאקטי. אין כל מקום או טעם להסתבך
בהמון הפרטים והמובאות מיומני־המיבצעים ומסירטי־הקל־טות
(אותנטיים כמחוקים).

לצורך קביעת האחריות המעשית והאמיתית
למהלכים השונים, של גונן ושל כרן, אחת
היא, מבחינה עקרונית ומעשית באחת, אם
יאמץ לו הקורא את גירסת הראשון, או השני.

משימתו של ברן, כפי שהיתה ידועה לו בעת יציאתו,
לאחר שינויים ותוספות מסויימים, קראה לביצוע ״התקפה״
על איזור־הצליחה העיקרי של ארוזיה ,2בין פיתחת קנטרה
לצפון האגם המר (דוור־סואר, או מקום מעוז מצמד) ,תוך
תנועה ״מצפון לדרום״ והתרחקות כדי שלושה קילומטרים
מקו־המים, לשם הימנעות מטילי המאגר שעל גדות התעלה.
בהגיעו מול מצמד ינסה ברן ״לנצל את ההצלחה״ ולצלוח
את התעלה, עם חטיבה לערך, על־גבי הגשרים המצריים

ודו, גוחוי ש ובון היו
שלושתם טנקיסט, מובהקים
שתחילתם יבאה להם
מהסתעוויות טנקים
שיתפוס שם, יעמיק באפריקה כדי 15 קילומטר לערך,
ויעצור.
החלטה עקרונית, שקיבל מפקד־הפיקוד עוד ביום הקודם,
קבעה הפסקת נסיונות החבירה למעוזים וחילוצם.
הוראה זו גם נמסרה ב־ 7באוקטובר לכוחות בשטח. אבל
אריאל שרון לחץ וגם קיבל אישור לנסות לחלץ, בבוקר
ה־ 8באוקטובר, את שלושת המעוזים שבגיזרתו (בינתיים
נותרו שניים. חיזיון ומצמר, כי אנשי פורקן התפנו בעצמם
במשך הלילה).
עוד קודם שהחל ברן לנוע, ביטל גונן את אישורו
לשרון, והוסיף למשימות על ברן ש״ייגש״ למעוז חיזיון,
יפנה אותו, ואם יוכל — יתפוס שם וגם מול שחר (אחד
המעוזים־לשעבר שדילל, בשעתו, שרון) — גשר מצרי,
ויחצה על כל גשר עם מחלקת־טנקים. כידוע, התפלמסו
גונן וברן ביניהם פולמוס נורא בשאלות, מי מהם יזם
מהלכים אלה, מתי ולאיזו מטרה.
אחד הטעמים לוויכוח יימצא, ככל הנראה, במאמצי גונן
להכחיש את מסקנות ועדת־אגרנט, כאילו היה ״להוט״

להסתער, כי ״אנו סתם נשחקים על־ידי הארטילריה ה מצרית״
.אבל גבי, המח״ט, הורהו לקדם את *שתי הפלוגות :
ולאחר שעה של ניהול אש — גם להסתער.
נראה כי שרון התייחס לטנקים אלה, ואולי גם להללו
של אמיר, שפעלו בצורה דומה, שער, שאחר־כך דיווח
לגונן, כי ״הטנקים של ברן לא מתקדמים. הם עומדים תחת
אש ארטילרית כבר שעה וחצי...״
בשעה 11.00 לערך פתח עדיני בהתקפתו לכיוון חיזיון,
תוך שהטנקים שלו — אשר דק שניים מהם נפגעו עד אז
— חוצים קדימה את קו עמדות־האש *שלהם ומסתערים
מערבה. במערך העמדות של האוייב נתקל עדיני פיסית
רק בהגיעו כדי 700 מטרים מן ה״סוללה״ (הכוונה, בנראה,
לסוללת־הרכבת המפורקת, העוברת *שם כ־ 500 מטרים מקו־המים)
— כל־כך היה המערך המצרי עדיין רדוד אז.

לצלוח בשלב מוקדם מדי• ברן, מצידו, עמל להוכיח כי
המשימה ניחתה עליו לפתע — מה שכנראה אמור לשמש
סיבה להיעדר שליטה מספקת מצידו ולהתפוררות כוחותיו.
עוד נשוב לעניינים נכבדים אלה, בהקשר ניתוח הפקודות
לאוגדת שרון ומהלכיה באותו יום, וכן במיסגרת בחינת
מכניזם התיכנון מיהול־הלחימה שראינו בדרום.

אכל כאן חשוכה לגו רק העובדה, שכל
השינויים המשמעותיים אשר נגרמו במשימותיו
הספציפיות, היו ידועים לכרן עוד קודם
שהחל פועל לפיהם: וכן שבשום פנים לא היה
כשינויים הללו לגרום, הכרחית, את שגיאותיו.

דיווחים כוזבים

*** ימת ההתקדמות הקונקרטית שקבע ברן לכוחותיו
הושפעה לא רק ממשימותיו, כפי שהבינו, אלא גם
מהיערכותו המוקדמת שלו, ומאי־הבהירות בנוגע למיקום
האוייב, לעוצמתו ולכוונותיו. מפגי אי־בהירות משימתו,
אשר *שינוייה התכופים והרבים רק טישטשוה יותר, היה
ברן רשאי וגם חייב לפרישה ולהגדירה, במונחים של יעדים,
צירי־התקדמות וזמנים קונקרטיים, הן לעצמו והן למפקדי־ד,מישנה
שלו.
ככל *שניתן להבין ממה שפורסם בשמו, זמציטוטי
שיחות־רדיו שלו ועימו, נראה שברן סבר כי תנועתו הראשונית
מייועדת בעיקר לפרוס את כוחותיו לאורך ״קו
הגבעות״(כלומר, כביש החת״ם) ,וכי במהלכה עליו להימנע
מכל מגע ממשי עם המערכים המצריים רוויי־הנ״ט שלאורך
התעלה ! ורק אחר־כך להנחית, מקו זה, את ההתקפה הממשית
של ארנויוז ,2בשיתוף זה או אחר עם אוגדת *שרון.
בנסיבות ההן היתר. פרשנות כזו לגיטימית, הגיונית וגם
יש בה להסביר את מהלכי ברן עד להתקפה הראשונה כלפי
חיזיון (או הפירדאן).
כך או כך, החליט ברן להשאיר את חטיבת אריה כ־
״עתודה״ מאחור, על כבייש־הרוחב, ועם ישתי החטיבות
האחרות לנוע לאורך כביש החת״ם (חזיזית) ,ממיזרחו וגם
ממערבו. אבל נתקה נשאר מאחור, להשגיח על פיתחת
קנטרה, וגבי נע לבדו, התקדם מויאקציה אל חזיזית,
שם פנה דרומה, סטה מעט מערבה (לכיוון התעלה) והמשיך
במקביל לתעלה, כא*שר גדוד אמיר מתקדם, ככל
שביכולתי לשחזר, על ציר אבנית ואף מעט מערבה ממנו ;
וגדוד עדיני, על חזיזית.
הטנקים הראשונים של גבי הגיעו בסביבות 09.00ל-
הברגה (שהוא שם־קוד לשטח שולט וגם שם תעוז שנמצא
בו) .אותה שעה נמצא במקום אריק שרון עם החפ״ק שלו,
ולידו גדוד או שניים, מחטיבת חיים של אוגדתו.
ברוח ההוראה הברורה להתחמק מטווח הסאגרים, לא
סטה אמיר מערבה לחפיש את המצרים, שנערכו בעומק
3־ 1קילומטרים בלבד מקדהמים, ולכן מובן שלא נתקל
בהם לאורך ציר התקדמותו. עד אותה שעה נמצא עדיין
נתקה בגיזרתו הקודמת, ולחם שם מול קנטרה בהצלחה,
בטנקים מחטיבת טי 62-וכן ביחידות חי״ר ובציידי־טנקים.

כשלב זה של פולמוס גונן—כרן מעלות
גירסותיהם טענות זהות, אף ניגודיות. כל אחד
משניהם אומד, וגם מוכיח, כי רעהו תיאר את
המצב כצכעים ורודים מדי, וכגן• הטעהו.

ברן, שהיה משוכנע כי הוא מתקדם בציר הנכון, דיווח
שאין מולו כל התנגדות והכל שפיר, כמתוכנן. נתקה,
מצידו, תיאר בישפה ציורית מעט את הצלחותיו מול קנטרה,
וכנראה נקל היה לשומעיו להתרשם, שהוא מעלה באש
עדרי־טנקים וגם ״רומם ודורם״ חי״ר מצרי.
במיפקדת־הפיקוד ייחלו בכיליודעיניים לשמוע בשורות
טובות לאחר שני ימי השחור, ואולי משום כך מיהרו מדי
לקפוץ על הדיווחים הללו, בלא שטרחו לבדוק, במלוא
הדקדקנות הראוייה, הנדרשת והאפשרית, מה באמת אירע.

אבל בהגיעו לשם ירד עליו הנ״ט המצרי
ככל עוצמתו. כשעה 11.30 נסוג עדיני. יותר
ממחצית הטנקים שנכנסו עימו לקרכ, נפגעו.
המג״ד עצמו נפצע קשה, ואת הפיקוד
קיבל זעירא, אחד ממפקדי הפלוגות.

אין הפירסומים מלמדים מה בדיוק עשה אז גדוד אמיר
(ונראה שעדיין לא השלים התארגנותו מחדש) .עם נסיגת
עדיני נסוג גם הוא, כאשר אבידותיו, ככל הנראה, קלות.
לקראת ערב, ישוב גדוד זה ויישחק כימעט כליל, בשנית,
בלחימה על מכשיר.

הגדוד שלא חגיע
** וד קודם נסיגתו של עדיני, אבל לאחר שכבר היה
׳ ג ברור לכל הנמצא בשטח שהמצרים ״לא־כל־כך התמוטטו״
,ביקש גבי בדחיפות תיגבורת.

ממש מאחוריו, על ״הברגה״ עמד, בזכור,
גדוד מחטיבת חיים של אוגדת שרון. גכי ביקש
שיינתן תחת פיקודו, וברן השיג אישור לבד
מגונן. אכל מחמת שיכוש כתיקשורת, ואולי
כגלל סיבה תמימה פחות, לא נעשה הדבר.

טובר, עם ש מו ת ה קו ד ה מוז כ רי םבכתבהוהדר כי ם
ה עי ק ריו ת. למעלה — המפההכל לי ת ; למטה — קטע
מ מנ ה ) 1 ( .כ אן עמד ברן עם החפ ״ ק שלו, במ שך כל
הקרב ) 2( .מ מ קו םזה צפה א רי ק שרון על ההתקפה
הרא שונ ה של ברן, ו כ אן עמד הגדוד ש או תו בי ק ש ברן,
וששרון סי רבלתת או תו. ההתקפההראשונה :
( )3עדיני מנ ה ל, משך יו תרמ שעה, קרב־א ש, מ טוו ח
ר חו ק, עםה מי צ רי ם שב״ חזיון״ )4 ( .לאחרפ קו ד ת
ההסתע רו ת, מסתער עדיני עד כ אן. שלושת ה טנ קי ם
הקד מיי ם שלו הגיעו עד ס מו ך ל קו ״ ה מי ם — ונ שארו
שם ) 5( .גדוד א מי ר נע מצפון לעדיני, א בל איננו מש ת
תף בהתקפה, ו מיי דאח רי הקרבנ סוג ומתא רגן על
״ ס פונ טני ״ .ההתקפההשנייה <6 ( :אסף יגורי,
עם א ל ״ מנתקה, מסתער לבדו ומגיע עד כ אן. ר ק 4
טנ קי ם מגדודו נ חל צי ם )7 ( .גדודו השני של נתקה
מחפה, או מאבטח, א בל איננו משת תף בהסתע רו ת.
( )8גדודו של א׳ ,א שר סו פחלח טי ב ת גדי מ ח טי ב ת
א רי ה, נע בז הי רו תמד רו ם, מנ ה ל קרב״אש עם המצ רי ם
ב ״ חיזיון״ ,ואח רי כי שלון שתי ההתק פו ת נ שאר ב מ קו ם
עד הערב, ו הו דףהתק פו ת מצריות, תו ך נ סיג ה עד למר גלו
ת ״ ה ב רג ה״ )9 ( .ו 10 שני גדודיו הנו ת רי ם של
א רי הסות מי םאת הפיר צה, הנו צר תאח רי שליפת שרון.

כין אם על סמן -הדיווחים מאוגדת כרן
לבדם, ובין אם גם על סמן־ הערכות־מצב ודי־ווחי־מודיעין
נוספים, עובדה היא שבכר בסכי
כות 09.30 הגיע פיקוד־הדרום למסקנות אופטימיות
כיותר כאשר למצב העניינים בחזית.
כרן קיבל מן הפיקוד, שהמצרים ״מתמוטטים״.

במצב־רוח אופטימי זה, הורה לו הפיקוד — או אישר
את בקשתו, או תוכניתו (וזה היינו־הך לגשת״ אל
קו המים באיזור חיזיון ושחף, כדי לחלץ את אנשי המעוז
ר/אר לצלוח שם את התעלה, על־גבי גשר מצרי.
תוצאה חמורה בהרבה ישל הערכת״מצב פיקודית סופר־אופטימית
זו, היתה מתן ההוראה לשרון, שישלוף את
חטיבותיו וירוץ דרומה, לחסל את אומיה .3

אין בידינו פרטים עד מה שנאמר כאותה
פגישה, אכל פירסומים יודעים לספר כי נתמה
וגם יגורי היו כטוחים כי מדובר בהתקפה
גדודה, עם הרכה סיוע, שמטרתה לא רק להגיע
לקו המים, אלא לחכור אל כוחות שלנו שנמצאים
שם ואשר, כמדומה, בכר חצו את התעלה
(שניים מטנקי עדיני נדפקו ממש עד ה״סו•
דלה״ — סוללת הכבכת, כנראה; וגם זכורה
--המוטעה של ״חציית התעלה״,פרשת ה: יווה
כעיקכות קליטה ורישום מוטעים ב״כור^ של
המטב״ל, שתיארו את התקפת עדיני בהצ
לחה עצו

״אנו סתם נשחסים ר
מון לשעה ,10.30 לאחר קבלת ההוראה מברן,
הסב גבי חזיתו בתישעים מעלות ימינה, מדרום אל
המערב, ופתח בהתקדמותו, או ב״גישתז״ אל שחף וחיזיון.
מימין, על ציר ערוב, נפרם גדודו הסדיר של אמיר, אשר
אך יממה אחת קודם־לכן כימעט חוסל, בלחימה על מעוז
מפרקת ולידו, ועתה שב והיה יחידה לוחמת, רובה סנטור־יונים
וחלקה פטוניס (ובהם גם שרידי גדוד־הטנקים הצפוני
של חטיבת אמנון, אשר החזיק את הגיזרה עם פרוץ
המילחמה, ותוך שעות ספורות נמחה כימעט כולו).
משמאל, על ציר חביבה, במיבנה *של פלוגה לפנים
ושתיים מאחור, נע גדוד פטונינדמילואים בפיקוד חיים
עדיני. קצין־שיריון ותיק זה הגיע, כבר במיבצע קדש
כמ״מ טנקים בחטיבה ,7לא הרחק מגיזרה זו; ובששת־הימים׳
כמ״ם טנקים אמכ׳׳ס 13 ביחידת־מילואים, התקדם
על הציר הצפוני, עם ״כוח גרנית״ ,עד לאותו גשר פירדאן
־שאליו הסתער עתה. נראה שלא היתד. זו התקפה חטיבתית
מתואמת, אלא דומה •שכל גדוד נע לעצמו.

לא ניתן להסתערות זו כד סיוע של ממש.
הסיוע האווירי חמאסיכי המובטח חתנדן ז ולא

אי־העברת הגדוד שימשה עילה לאחת התלונות המפור סמות
של גונן על שרון, בטענות של אי״מילוי פקודה,
וכן שעקב סירוב זה ״נכשלה ההתקפה״ .הגדוד המדובר לא
הסתפח אל גבי ולא תקף, כי חטיבתו נמצאה אז בתנועה
לאחור, אל מחוץ לגיזרד, ולכיוון דרום, להתקפת ארמיה 3
(גונן ביטל את התלונה, לאחר זמן, מרצונו).
מכל מקום, בעיית ברן לא היתד, מחסור בכוחות, אלא
ניצולן המושכל, המרוכז והמתואם של יחידותיו. אותו זמן
עדיין נמצאה חטיבת אריה, של ברן, מאחור, ומתאים
ונכון היה לנצלה מאשר להיזקק לגדוד מאוגדה אחרת.
ואכן, גדוד א׳ של אריה הונע לתיגבור גבי.
בסביבות השעה 10.00 לערך, הורה ברן את חטיבת
נתקה להינתק מגמרת קנטרה ולנוע דרומה, עם שני גדודים•
השלישי הועבר לקלמן מגן אישר, עם יציאת ברן,
נעשה מפקד האמור ההוא. נתקה התקדם בעיקבות גבי,
כשגדוד אסף מוביל. באותה עת נע אריה, עם שני גדודיו
הנותרים, על ציר טליסמן (כביש טסה־איסמעיליה) ,כדי
לתקוף, לפי הוראה, בפורקן ואולי, במצמד; וקודס-לכן,
לתפוס את הגיזרה שמול איסמעיליה, שאותה פינתה באותו
זמן חטיבת אמנון של שרון, אשר נשלפה גם היא להתקפה
על ארמית .3בשעה 12.00 החליף אריה את אמנון בנוזל,
ותוך במה דקות החל מנהל קרב-אש עם כוחות מצריים.
בשעה ,14.00 זמן־מה קודם ההתקפה השנייה על ה־פירדאן,
היתד, אוגדת ברן ערוכה באופן זה: חפ״ק מפקד
האוגדה — על זרקור; באיזור הברגה — שרידי גדוד
זעירא (של עדיני הפצוע) ,בהתארגנות> מאחוריהם, על
ציר ספונטני — גדוד אמיר, גם הוא בהתארגנות; גדוד
א׳ ,שסופח מחטיבת אריה, ערוך קדימה, על ציר חביבה
ומשמש, בשעה זו, הכוח הפעיל היחידי של חטיבת גבי.
הקידמי משני גדודיו של נתקה. גדוד סנטוריוניס־מילו־אים
בפיקוד סא״ל (מיל ).אסף יגורי — ליד ציר ערוב.
הגדוד השני — מעט מצפונו, כנראה בשוליו המערביים
של זרקור. אריה, עם שני גדודיו, נמצא משני צידי כביש
טליסמן, באיזור נוזלמזמוטל — כשהוא נתון כבר — ראשון
מיחידות ברן — להתקפות מצריות, שהחלו מדרום. נתקה
עלה על הברגה, לפי הוראת ברן, כדי להיפגש עליה עם
גבי. לצורך תידרוך ולתיאום התקפה על הפירדאן.

היה. המאמץ האווירי הופנה בולו לגולן. רה
קני־הארטילריה הכורדים, ששירתו את הגיזרה
כימי השלווה, נמצאו כה גם עתה. רוב הארטילריה
של כרן, וגם של שרון, עדיין נמצא
תקוע מאחור ולא הגיע.
עדיני עצר בגדודו כ־ 3קילומטרים מקו־המים. במרחק
זה עדיין לא יצר מגע פיסי עם המערך המצרי, ולכן ניהל
עם פלוגתו הקידמית אש ארוכת־טווח כלפי האוייב שב־חיזיון.
המצרים הנחיתו על עדיני אש ארטילרית כבדה,
מדוייקת ובלתי־מופרעת לחלוטין. עדיני מספר שביקש
מן המח״ט לא לקדם את *שתי פלוגותיו האחוריות וגם לא

בשעה 14.30 הונחתה התקפתה השנייה של אוגדת
ברן, לאותו יעד (חיזיון ושחף); על אותם צירים
(ערוב וחביבה); באותו כיוון; שוב ללא כל סיוע; שוב
ללא כל תיאום ; שוב ללא כל מאמץ שהוא, ולוא האלמנטרי
ביותר, לבצע איזשהו תכסיס טאקטי, להזדקק למשהו
שאיננו רק הסתערות־מצח קדימה.
מבחינת עצם ריכוז הכוחות להתקפה, נראה שעשה ברן
את המירב: נתקה תקף עם שני הגדודים שבידו (השלישי
נשאר עדיין אצל קלמן); גבי הפעיל את גדוד א׳ שקיבל
מחטיבת אריה! הגדוד האחד בחטיבתו שהיה כשיר אז
(גדוד אמיר נשאר על ספונטני, כנראה להשלמת התארגנותו;
גדוד זעירא, שנשחק כליל, טרם שב והתארגן
! ושני הגדודים הכשירים הנותרים
של האוגדה, אלה שאצל אריה, החזיקו
את הגיזרה החיונית מדרום, אשר הפכה חור פרוץ ד
(המשך בעמוד )35

במדינה

1יי

ד ר בי אדם
הרוגווו ג ירשו>־
ד״ר וולשטין מירושליס
7ו 0ם לפסילת המימצאיס
שהופקו מגיסוייהס
ח״מדעיימ״ שד הגאצים
״באוסף מאמרים על מישפט מינכן, וכמובן
ביצירות דומות רבות מתוארים הניסויים
הרפואיים, אשר בוצעו על־ידי הנאצים
במחנות־ריכוז — כמעשי-אכזריות
חסרי כל ערך מדעי. תיאור כזה אינו
נכון, והוא גם מזיק מאד. אם־כי המדע
הגרמני, ובמייוחד המדע ההומניסטי, ירד
בתקופת היטלר, תהיה זו נאיביות לחשוב
שהרפואה הגרמנית, אשר רמתה הגבוהה
ידועה מתמיד, נעשתה תחת שילטונו של
היטלר חסרת-ערך.
״אין ספק שלניסויים הנ״ל היה ערך מדעי
ניכר (אם מותר להשתמש במילה מדעי
בהגדרת מעשים אנטי־אנושיים כאלה) .הניסויים
תוכננו — והחומר אשר נאסף,
עבר עיבוד על־ידי מומחים מעולים. לכן,
לשלול מהם כל ערך אובייקטיבי יהיה
דבר ילדותי, אם לא גרוע מזה.
״החומר הזה מנוצל על-ידי אלה שיש
להם גישה אליו ובבוא הזמן, כאשר ייעשה
רכושה של האנושות כולה (דבר בלתי-
נמנע) ,ישמש הצדקה (ולו אפילו חלקית)
של הבסטיאליות ההיטלראית.
״זה לא צריך לקרות. שימוש בחומר
אשר נאסף באמצעות גרימת ייסורים איומים
ומוות אכזרי לאנשים, זה כמובן
קאניבאליזם, דבר טמא — ללא כל הבדל
אם ערכו האובייקטיבי של החומר הזה
הוא גבוה או נמוך. החומר הזה׳ מן הראוי
שיושמד !״
מיכתב זה שלח ד״ר יוסף וולשטין, תושב
ירושלים, למנהל המוסד יד־ושס בירושלים,
ב־ 28 באפריל .1971 בדבריו נגע
הד״ר וולשטין בשאלה מוסרית בעלת חשי בות
עליונה, שנראה כי איש לפניו לא
1תן עליה את דעתו: המימצאים והנתונים
שהופקו מן הניסויים המדעיים שנערכו
על-ידי הנאצים פסולים מעיקרם, ואין
להשתמש בהם כחומר מדעי לשום צורך
שהוא.
״אינני חושב,״ סיים ד״ר וולשטין את
מיכתבו ,״שאנוכי הוא האיש שגילה את
הבעייה הזאת. אבל לא נתקלתי בספר או
במאמר שדן בה. חשבתי, איפוא, לנכון,
להעלות אותה.״
ב־ 18 במאי 1971 קיבל ד״ר יוסף וולשטין
תשובה על מיכתבו, מאת ד״ר ה. רוזנקרנץ,
עוזר ראשון למנהל הארכיון במוסד יד־ושם.
וזה לשון התשובה :
״בעניין רב קראנו את מיכתבך, ויש
הרבה מהנכון בדבריך. ברם, נדמה לנו ש תוצאות
הניסויים הרפואיים של הנאצים
נוצלו מזמן. כך הניסויים של הקפאת האדם
במים קפואים בשביל ניתוחים מסובכים ובשביל
אווירונאוטיקה. ואומנם, נמצאו מדענים
שעם הבעת צערם על ניצול האדם

גיטרות * אקורדיונים
כלי־נשיפה * אורגנים
תופים
* מיתרים השאלה +מכירה 4 תיקונים גינזפורג מוסיקה
אלנבי ( 48 ליד רח, גאולה) ת״א,
טל 57773 :־03

1 0 5-3־1001^ 1073 11

שנים

א ח ריו ת

שנים

א ח ריו ת

701

73. 5131.ס א\11? 73נ

שנים

אחר יו ת

0־\1 511־? 1001

שנים

א ח ריו ת

1 .׳ א 1015[£ 10115105 ? 01ע 3
מחשבי כיס
ב דג מי ם

חד שי ם

ובמחירים חדשים י ! י

תן טרמפ
לחייל

צילומי ז הוי

— בן־רגע

1שבתד
חיפה,רחוב החלוק 31

כשפן־ניסיוו, בירכו על עצם המעשה, בגלל
תוצאותיו המדעיות.
״עם זאת יש לציין, שמי שהיה באופן
מעשי ממונה על ניסויים בשבויי״מילחמה
וביצע אותם, וכן דיווח עליהם באופן ישיר
להימלר במיסגרת אהננארבה׳ בכלל לא
היה רופא, אלא מהנדס שהתמחה בהתקנת
תאי־גאז ומכוניות גאז.״
ד״ר וולשטין, שהבעייה לא נתנה לו
מנוח, לא הסתפק בתשובה זו. הוא שב
והריץ מיכתב חריף להנהלת יד־ושם, וכך
כתב:
״הד״ר רוזנקרנץ בותב, בתשובתו אלי,
שתוצאות הניסויים הללו כבר נוצלו על-
ידי מדענים ונותן אפילו לדוגמה את תוצאות
הניסויים החשובים לאווירונאוטיקה.
ואם כזאת היא המציאות, אז מה יש כבר
כאן להשמיד? צריך פשוט להכיר בעובדה
שהמדע בלע את תוצאות הפעולות הנפש-
עות והניבזיות, ובזה נתן גושפנקה ז־תעודת־אישור
למי&לצתיות הנאצית במסווה,
מדעי/״
״ברם, בהודאה כזאת אין להסתפק. מי
אשם בדבר? המדענים? בוודאי. אבל
אותם קשה להאשים, כי אינם מהווים גוף
אירגוני אחיד. די היה שמדען אחד יכלול
במאמרו ובסיפרו נתונים מן הניסויים הנ״ל,
כדי שגם אחרים לא יראו כבר טעם
בהימנעות מהליכה בעיקבותיו. צריך להא שים
את הגופים המדיניים והמישפטיים,
שהיתר. להם סמכות לשים יד על האר
כיונים
הגרמניים מימי היטלר, ולפסול את
החומר הניסויי הטמא ללא התחשבות ב ערכו
האובייקטיבי.
״וכאן נשאלת שאלה: מה חלקנו־אנו
באשמה הקולקטיבית הזאת? הרי אנחנו
הקורבן העיקרי של המיפלצת הנאצית.
האם בתור שכאלה לא מוטלת עלינו —
עלינו בראש־ובראשונה — החובה להוקיע
כל סוג של הפשעים ההיטלראיים, לא רק
לגבינו אלא גם לגבי עמים אחרים׳ ולתבוע
עירות בכל מיקרה של סכנת תחיית
הרוח הנאצית?
״בין אם רוצים אנו להודות בזה ובין
אם לאו, ייתכן שכבר בלענו גם אנחנו
(ואם טרם בלענו, אז ללא־ספק, נבלע בעתיד,
כי אין מנוס מזה) חלק מן חפירות
הארורים האלה. וניהנה גם אנו, לטובת
מדענו, מן הניסויים הסיוטיים והננו —

ד״ר וולשטין
מי ייהנה מן הזוועה?
או נהיה — שותפים לקאניבאליזם.
״הנאצים לא היו הראשונים לנצל אסירים
כעצם חי לניסויים, אבל הם נתנו לדבר
,מעוף׳ — כלומר הביאוהו למימדים מיס־לצתיים
הן במובן הכמות והן בצורת הביצוע
הבסטיאלי. ודווקא מפני שהמדע העולמי
לא דחה בתיעוב את פיחת הניסויים
הרפואיים הנאציים האלה, וקיבל ואימץ
אותם, אין להוציא מן האפשר שעדים אנו
להקמת תקופה של התעוררות בעריכת ניסויים
על אסירים בארצות שונות, ובארצנו
בתוכם.
״אם נכנסנו לתקופה חדשה של ניסויים
רפואיים על אנשים, בהסכמתם, אז מדוע
מבוצעים הם דווקא בבתי־כלא? מדוע אינם
מוצעים לאוכלוסיה כולה? מדוע איננו
מוצאים הכרזות ומודעות עליהם בעיתונות?
״משב
קודר, המזכיר את הסיוט ההיטל-
ראי ,׳נושב מן הניסויים הרפואיים בבתי-

הסברה
ה קונג ר ס מאיים 1נ 3ש ד
זח עדיין לא קרה
מעוזם; הטלוויזיה האמריקאית
סירטה להיפגע
ללחץ יהודי
התוכנית שישים דקות, ברשת סי־בי־אס
של הטלוויזיה האמריקאית, משודרת מחוף
אל חוף במוצאי יום ראשון. מיליוני אז רחים
אמריקאיים צופים בתוכנית רבוד
היוקרה, כשרבים מהם מכוונים את סדר
יומם בסוף השבוע, כך שיוכלו לצפות בתוכנית,
החביבה והאמינה עליהם.
שישים דקות היא תוכנית מגאזיגית של
חדשות. עורכי התוכנית לא נרתעו מלטפל
בנושאים, שאפילו עיתונאים אמיצים חששו
לגעת בהם. כך, למשל, עסקה התוכנית
במשך החורף שחלף בשערוריית־קרקעות
ענקית בטכסאם ובאריזונה, וכתוצאה מ שידור
התוכנית, נעצרו נוכלים רבים,
ואף בוצעו מעשי־רצח הדדיים בין כנופיות
ספסרי-הקרקע, התאבדויות והתפתחויות
דראמתיות אחרות.
בפברואר השנה, יצא עורך־התוכנית,
מייק וואלאס, לדמשק׳ וחזר משם עם עשר
(המשך בעמוד )36
העולם הזה 1973

ני כךהת פו ררה אג רו ף 1
(המשך מעמוד )33
מסוכן ביותר, כתוצאה משליפת אוגדת
שרון.

סך־הכל נתארגנה התרפה חטיבתית,
בכוח של שלושה גדודי-טג-
קים מאומנים ורעננים־ביחס, כחזית
כללית שרוחבה 6־ 5קילומטרים.
אבל פריסת הגדודים ועיתוי
קידומם, או התקדמותם, היו
כאלה, שלמעשה נכון לראות שלוש
גזרות גדודיות מקומיות, צרות,
נפרדות ובלתי־מתואמות.

ד 1ש 1ע!1111:1סה1ה

קשקשת 1973
1973

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת -,ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוגיות
היחיד בישראל.

גדודו הימני של נתקה נמצא על ציר
ערוב, ואולי מעט צפונה ממנו. מן התיאורים
מסתבר שלא השתתף בהסתערות, אלא
נשאר אי־שם בין חזיזית ללקסיקון, אולי
לשם חיפוי ואבטחת האגף .״נציג״ חטיבת
גבי, גדוד א /הופעל לחיפוי ולאבטחה מדרום,
תוך התקדמות זהירה ומאובטחת,
על ציר חביבה. ביניהם, על ציר ערוב או
במקביל לו ומדרומו, נע קדימה להתקפה
אסף יגורי׳ שאליו הצטרף גם נתקה עצמו.

יגורי הסתער לבדו, בלא כל תיאום
של ממש עם שני הגדודים
מצידיו. כמו עדיני לפניו, ניטאה הסנטוריונים ההסתערות את
שד יגורי עד למרחק של כ־800
מטרים משפת התעלה (המרחק
הזה ניתן למדידה וגם לזכירה ב*
מדוייק, כי מן הכוח המסתער דיווחו,
שהגיעו אל כביש התעלה,
הוא ציר ״לקסיקון״).

קשקשת 1971

שם, כקודמו, מצא יגורי את עצמו
בתוך המערך המצרי, שלא היה אז אלא
המון שוחות נפרדות, אישיות וציוותיות,
שמהן הפעילו הרגלים המצריים את כלי־הנ״ט
שלהם. אבל מכיוון סוללת קו בר־לב
וסוללת הרכבת, ירו מאגרים וגם טנקי-
הסיוע הצמודים של החי״ר.

בעת עריכת שתי ההתקפות,
וגם ביניהן, היה האיזור כולו, עד
לכביש החת״ם ואף ממיזרח לו,
מוכה אש ארטילרית מצרית כבדה
ומתמדת. בייחוד כבדה האש על
הכוחות הקידמיים. הגדודים המסתערים
היו אפופים אבק, עשן והתפוצצויות,
שהסתירו את הנעשה
מעין הצופה מאחור.

>• כבר מזמן צריך היה למנות את
עייזר כיועץ ראש־ד,ממשלה לענייני-
תעופה.
עמיר הררי, קיבוץ עין־דור,
ד.נ. יזרעאל
<• אוניית־ביון ישראלית (לפי
מיספר האנטנות) בפיקודו של אייבי,
נתפסה סמוך לתעלת־סואץ.
חגי לביא, גן־שולה, כרכור
!• מילחמת המנעולים — עכביש
מול רב־בריח.
פלד, רחוב הר־דפנה ,20 סביון
• זוג שאינו ״מרובע״ ,מחפש זוג
דומה למטרת סווינג.
יעלי, קיבוץ נתיב הל״ה,
ד.נ. האלה
!• מיבחן־בגרות בגיאומטריה.
הרי גריגברג, רחוב שמואל
הנציב ,41/2נתניה

כשעה וחצי לאחר שנפתחה ההתקפה —
השנייה, כלומר ב־ 16.00 לערך, נראו נח לצים
מתוך המהומה, בהילוך אחורי —
כדי שגם בנסיגה יימצאו בכיוון האוייב
שיריון־החזית, העבה יותר, וגם התותח
— 4מתוך 22 הטנקים של יגורי. עימם
נחלץ גם המח״ט, נתקה. רוב אנשי הצוות
של הטנקים הפגועים נהרגו (נראה כי רק
מיעוטם בעת שנפגעו כליהם, ורובם לאחר
שנכנעו) ,בולל המג״ד. השאר נפלו
בשבי.

הגיבורים האמיתיים
ץ* ייד לאחר כישלון התקפתה השנייה
! /של אוגדת ברן על הפירדאן פתחו המצרים
במה שמתואר, משום־מה, כ״הת־קפת־נגד״*
ואל יטעה הקורא לייחס לצבא
מסורבל, שיטתי וחסר־דימיון זה תכונות
החסרות בו. בפועל, לא ידעו המצרים כלל
שעלתה עליהם התקפתו הנוראה של פיקוד-
הדרום, שהיתה אמורה לטאטא את ראשי-
הגשר שלהם ולהשליכם אל מעבר לתעלה.

את שתי ההתקפות של כרן הדפו
המצרים, ככל הנראה, כלא כל
קושי מיוחד, ולא ניתנה להם כל
סיבה מיוחדת להתרגש או לשנות
מתוכניותיהם המוקדמות. לפי
הללו, היה עליהם להרחיב את
ראשי־הגשר הראשונים, שהחזיקם
החי״ר, לאחר שיצטברו בתוכם
טנקים, יחידות חי ״ר ממונע
(חרמ״ש) וסיוע נוסף.
והנה, משבתנו את לוח-הזמנים וסדר-
הפעולות שהוכתבו בפקודת־המיבצע שלהם,
נוכחו המצרים שהגיעה השעה לזוז קדימה,
אל קו כביש החת״ם. במיקרה יצאה התק פתם
בעיתוי אידיאלי (מבחינתם) לצרכי
הנחתת התקפת־נגד, כי אוגדת ברן היתד,
אז מתוחה, מפוזרת וגם שחוקה לא מעט.
את המצב הצילו׳ כרגיל, ציוותי־הטנקים
— גיבוריה הראשיים של המילחמה כולה.

ככוחם, ולמרות שדרג האוגדה
המשיר לתפקד כצורה גרועה ובל•
ההתקפה
תי-מספקת, נהדפה
המצרית למרגלות קו-הגבעות
והוא, עם כביש החת״ם שלאורכו,
נשארו, רובם, בידינו.
(בפרק הבא :״כרן כפירדאן —
זה לא מילחמה:״)

מאוזן :

מ אונו:

.1בעל־עגלה .5 :קיבוץ בדרום.10 :
עוף, ממישפחת עופות-יבשה; .11 קוסם:
.13 שאין לו .14 :טוריסט .15 :שלא ידע
אשד .16 : ,ומין מס • .17 :מתווי־הנגינה
(הפוך) .18 :אור בלי התחלה ! .19 תיספו-
רות לצאן .20 :אלת־הים בדמות תנין:
.22 נעים ונחמד .24 :מילת־שאלה.25 :
מאבות־המזון .2)71 :ריבית שחורה .29 :
שם, בארמית .30 :צופן .32 :יתעייף:
.34 נחושת מצוחצחת .36 :מחוספס.38 :
אינספירציה .41 :טילטול באוויר .43 :רז.
.44 שיגרתי, שגור .46 :מן השבטים:
.47 בה דורכים את הענבים .49 :מין תבלין
.52 :התכופפות מעל .55 :מוציא
!ניצנים .56 :שנלקח לזמן־מה במטרה להח זירו
.58 :חברת״תמרוקים ישראלית.59 :
שובת רעב .60 :הפרשים .62 :חמשחמאות:
.63 שער הבית .64 :ווזומר־ציפוי שקוף :
.66 אחת הצורות של זחלי-החרקים.67 :
פרח־נוי נאה .69 :בילו את זמנם במקום
(הפוך) .71 :מעט מזעיר .73 :מין דלק :
.75 אבן יקרה .78 :בראוו! .80 רוצה
לומר (ר״ת) 81 :מילת־בקשד .82 : ,קיים :
.83 בו מתקינים יין .85 :הווייה.87 :
שם־הפועל של, ילד׳ .88 :מיתקן לתליית-
בגדים .90 :מספיק! .91 הביאו לידי
מציאות .92 :רעש .93 :שדמה ניגר.

.1אלת הטבע והפיריון הקדומה.2 :
ממתק קפוא .3 :יריעות מישמש מיובש :
.4סופו של זוג .6 :מבלה את הלילה:
.7מקל-סבמזה .8 :נהר ברוסיה .9 :קלוקלים
! .11 מקום שלם בגוף .12 :מורד,
רוחני במיזחח .21 :לא, אין .22 :מבני
נוח .23 :שופט .24 :מין אוניית-יסוחר :
.26 רחמים .28 :מטבע קדומה .31 :קערת־מרק
גדולה .33 :להבה .34 :ציבור .35 :
רעב כבד 37 :גויאנה ההולנדית.39 :
מספיק ! .40 אירגון נפגעי-תאונות >ר״ת) :
.42 חוסר־תדירות .45 :מתאים .47 :עוד :
.48 בסי!ס 49 :קצין מישטרדדצבאית ראשי
(ר״ת) .50 :עוף טורף .51 :שק לנוזלים :
.52 סלך .53 :מנעול פטנטי .54 :הזנה
בחלב-אם .57 :נהר באפריקה .60 :דחיית
דבר עד למחרתו .61 :אתר .63 :נגב:
.65 חנוכת מכונית חדשה .68 :אחת היבשות
.7 0 :מתנה .71 :עצם בפה .72 :ניוון
מוסרי .74 :מין מעדן תורכי .76 :ענק :
! .77 עוף־ריצה המקורב ליען .79 :התחברות,
שיתוף .84 :נשחתו מרוב יושן:
.87 אין .89 :מילת-שלילה .91 :מילת־קריאה.

השבוע
בדרייב־אין
בשעה 8.00
פייר רישאר

״הבלונדי המפוזר״
בשעה 10.15
צ׳ארלטון הפטון

55,,יום בפקינג״
ס ר -ס: סגגסיס < נ• : 0 . 0 0

בסיטונות
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טוני קו ת הריון
• חליפות הריון

כ הן

מודל

תל־אביב, רח׳ נחלת בגימץ
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן: סל ,50344 .ת-א

במדינה
(המשך מעמוד )34
דקות של סיקור עיתונאי מצולם, כשבמרכזו
ראיון עם אשה סורית שהסבירה כי
תוכל, אולי, לחיות בשלום צד בצד עם
ישראלים, אד לא להיות חברה שלהם׳ וכן
ראיון עם יהודי עשיר שאמר כי הוא מקווה
כי יבוא יום ובניו יוכלו להצטרף לצבא
הסורי.
״גם אם יהיה עליהם להילחם בישראל 1״
שאל מייק וואלאס.
״כן,״ ענה היהודי, בעל בית־מירקחת
משגשג בלב דמשק.
לתיקיה ולטלפון. הקטע השלישי בתוכנית,
שהקפיץ את השגרירות הישראלית
בוושינגטון אל התיקרה וממנה אל הטלפון,
כלל תמונות החורבן בקונייטרה, ודברי
הקריין :״קונייטרה נהרסה על-ידי הישראלים,
כשפינו אותה. הם עשו זאת
בבולדוזרים ובדינאמיט.״
אנשי המימסד היהודי באמריקה, שהיו
מודאגים גם הם בגלל הקטע האומר שמצב
יהודי סוריה הוטב, ושגם אליהם פנו מייד
ראשי השגרירות במצוקתם, לא היו מבוהלים
כל-כך. הם היו משוכנעים כי בכמה
צילצולי־טלפון יבהילו הם את ראשי הרשת,
יאלצו אותם לפרסם הכחשה, להתנצל,
ולבטח לצאת עם הצוות אל ישובי־הירדן.
זאת,
כדי שיספרו להם שוב כיצד המטירו
עליהם הסורים מטר פגזים לפני
מילחמת ששת־הימים, ומדוע יש צורך ב כיבוש
רמת־הגולן לצמיתות, כדי להקים
עליה ישובים חדשים, שיופגזו מעתה על-ידי
הסורים, במקום הישובים שמתחת לרמה.
אולם ארצוורהברית של אחרי ווטרגייט
וניכסון לא נבהלה הפעם מאיומי הקונגרס
היהודי האמריקאי. רשת סי־בי־אס סירבה
להתנצל, סירבה להכחיש, סירבה לצאת
לישראל לכתבה מקבילה. אולם, כשגברו
האיומים, פעלה הרשת בצורה שהדהימה
את המאיימים במישרדי הקונגרס היהודי :
שידרו את התוכנית בשנית, ביום הראשון
שעבר, הצהירו כי כל שאמרו בה הוא אמת
לאמיתה, כי היהודים בסוריה באמת נהנים
מתנאים טובים יותר מאשר קודם־לכן, וכי
קונייטרה באמת נהרסה בדינאמיט ובבול-
דוזרים, ולא בתותחי הסורים במילחמת
יום־הכיפורים.
מייק וואלאם, עורך שישיס דקות, הגדיל
לעשות: אחרי שסיפר לצופים על איומי
הקונגרס היהודי האמריקאי, הודיע כי
הוא עתיד לצאת שוב לדמשק החודש, לפי
הזמנת הנשיא הסורי, כדי להכין כתבה
מייוחדת על חיי היהודים בסוריה.

ש טי פ ת מוח
מי אינו רוצה מה 7
איד חופפת מישאזת•
לבו ש 7המימש? חצפאי
לקביעה מדעית שז
חע 8חפדפמיגי

פר סו ם: א .גלבל 1פ

ל א ענד!

סוף סוף אינך חייבת להסת כן ב הר על ת ילדך
בחמרי הדבר ה כדי להגן עליו מהיתו שים המציקים.
הקטלן של אמקור הו א מכשיר ביתי חדש,
נוח בשימושו ובמחירו, ה מו שך אליו א ת היתושים
והחרקים ו מ חסל ם בדרך אלקטרונית, לל א רעלים,
לל א ריחות, לל א סגירת חלונות. נסי אותו עוד
הלילה, כי כל לילה של שינה רגועה אין לו תחליף.
בסר פי אמפאוא צל הסזחרים המזר שים

עורנת 04/בל הלבנ

כ*• ד/דו 3יד דדז1

הפרס השבועי לשטיפתחמוח הגיע לכותרת
המסיימת !סידרה של !חמישה !מאמרים
על שמונה שנות המימשל הצבאי בשטחים.
הכותרת (ידיעות אחרונות 19.6.1975 עור
)19 מכריזה :״רוב הפלשתינאים אינם רוצים
במדינה משלהם.״ האמת היא, כמובן,
היפוכה של אותה כותרת. אם יש נושא
״שסביבו מתלכדים הפלסטינים — רובם
המכריע, אם לא !כולם — הרי זה שאיפתם
למדינה עצמאית משלהם.
חילוקי-הדיעות ביניהם נז׳געים לאופייה
של המדינה העתידה לקום, לאוריינטציה
שלה, לדרו הקמתה, לגבולותיה (יש חסידי
גבולות , 1967 יש הדוגלים גבולות ,1947
ויש עדיין נאמני ״פלסטין השלמה״) .אולם
אין חילוקי־דיעות לגבי הרצון העז להקים
מדינה פלסטינית. על כך 1משקיפים כל
המשקיפים הניטרליים.
העניין חמור שבעתיים משום שבעל
המאמר הוא הדובר־ל־שעבר של מיפקדת
הגידה המערבית, מיכאל ששר. דווקא הוא
צריו לדעת יותר מכל אחר את האמת
על שאיפת הפלסטינים למדינה משלהם.
האם באמת איננו יודע, או ׳שמא האמת
ידועה לו, אך הוא מורד כה?
׳מותר בהחלט לדובר־לשעבר של ה*
מימשל הצבאי שלא לרצות מדינה פלסטינית.
אד אסור לו לייחס יאת מישאלותיו
הפרטיות לעם אחר — ואסור שבעתיים
לעיתון להכתיר !מישאלה פרטית זו של
דובר יהודי בכותרת אובייקטיבית-כביכול,
כאילו נקבעה כאן עובדה מדעית מוסכמת.

קולנוע קולנוע פורנוגרנגע־.
הצופים הקבועים של בתי-הקולנוע בדרום
תל-אביב, יודעים זאת •כבר מזמן• .תושבי־הצפון
המפונקים עומדים לגלות זאת, עכשיו׳
ובמהירות מירבית: הסרט הפורנו־גרפי
זכה, סוף !סוף, בכני׳סה •חופשית למסך
הישראלי.
•לכן, הרי כמה הסברים על מושגים ומונחים
בפורנוגרפיה: קודם כל, כמו שאמר
טאק״ני בבית־התה של ירח אוגוסט,
פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, וכפי
שאמרו חכמים אחרים, פורנוגרפיה היא בעינו
של הצופה, ולא במיכחולו של האמן.
עם כל !זאת, יש •כמה מוסכמות מקובלות
שלפיהן מגדירים סרטים, בשביל הסדר הטוב.
סרט
פורנוגרפי, בשפה מיקצועית, הוא
אותו סרט שהקטעים העלילייתם שבו —
בין אם הם דרמטיים, טרגיים, אלימים או
קומיים, נועדו למטרה אחת ויחידה: להוביל
למעמד ההתפשטות וההזדווגות הבא
בתור. השחקנים מתלבשים רק כדי שיהיה
להם •מה להסיר מעליהם, ומרכז הכובד של
הסרט הוא מעל ומעבר לכל ספק, מתחת
לחגורה.
למפנים ומועכים. דוגמה מובהקת
לכך הם שני סרטים העומדים להגיע בקרוב
לבתי הקולנוע ה״מכופדים״ ,כביכול בתל-
אביב, מציצים בחדרי מלון ויונונו של מפתה.
בראשון מסופר על חדרנית חדשה המגיעה
לבית-ימלון ברומא ונתקלת בכל מיני
לטפנים המפשיטים •אותה ומועכים אותה
מלמעלה למטה; .כדי לגוון את האווירה,
יש ׳בחדרה וגם חור •בקיר, ובעדו היא מציצה
אל חדר שכן, שבו מתרגלים זוגות אחרים
שיטות של התעמלות מינית. השחקן הידוע
היחידי בסרט הוא נינטו דאוולי, הצעיד
התימהוני שנפל לבור הצואה בדקה רון,
אבל הוא אונו אלא אביזר נוסף, ולא-נל-בך
חשוב, בצד בל האיברים השלופים ללא
כסות, הנדחסים על המסך בזה אחר זה.
זיקפה לריפוי• לעומת יצירה ;איטל קית
זו, מגי׳ע יומנו של מפתה מאוסטרליה,

״מציצים כחדרי מלון״

״יומנו של מפתה״
הצנזורה אוהבת וידויים
סצינות־המיו בתוכם גוללות עירום קדמי
ואחורי שלם. זו לא מציאה גדולה, אבל
בשביל מי שהציץ כשהיה ילד, לחדר המיטות
•של הוריו ומציץ, כמבוגר, לאמבטיה
של השכן• ,סרט כזה יכול. להיות שימושי
מאד, ואולי אף יחסוך סבל מן השכן.
׳אבל, צריך להדגיש שעם •כל ההעזה,
למראית־עין, לסרטים אלה קוראים בעולם
״סופט-׳קור״ ,או בעברית, פורנו־רפה. גש-
הריפיון צריך לתאר את מצבו של אבר-
המין הגברי. סרטים מסוג זה •מאושרים כבר

פנים הגדולים כוללים היום בסירטיהם
•סצינות המתחרות בהם ברצינות •גמורה.
אם הפורנו הקשיח טרם הגיע לישראל,
הרי הפורנו הרפה הוא כבר מציאות. מה
קרה לצנזורה?
ובכן, קצת קשה להסביר. בהתחלה,
התירה את הסרטים לאותם בתי־׳קולנוע
שעיתונאים אינם מבקרים בהם ולכן אין
שערוריות (וחיבר. צנזורה אפילו התבטא
ברוח זו, באחת ההזדמנויות• ,כאשר אמר
שסרטים מסויימים, ההולכים לבתי-קולנוע
מסויימים, אינם •מסוכנים כל־כך, ואפשר
לסלוח להם) .אחרי שהסתבר •כי השד אינו
נורא, ואולי •אחרי שביקרו הצנזורים הנכבדים
בחו״ל וראו שתקופת הפיגור הקבועה
שלנו אחרי שאר חלקי העולם חלפה
כבר, התירו את ההצגה גם ׳בארץ.
כל זה לא צריך לשבח את האמון
בבהירות שיפוטה של הצנזורה הישראלית.
ההיגיון שמנחה אותה הוא עדיין החלק
המפוקפק שבה, ושעה שכל מיני וידויים
של מנקי־חלונות, ושל חדרניות ושל נהגי
משאיות, חולפים לפניה בלי ניד־עפעף,
מחכה עדיין בוטיק המין של קלוד ברי
לאישור — בינתיים, לשווא. וזו רק דוגמה
אחת• .מדוע הוא מחכה? אילו יכלו לתת
על כך תשובה, היה זה רמז לכך שהצנזורה
חרשבת, ואילו חשבה, היתד, מפרקת
עת עצמה. אבל אל דאגה, בינתיים
אין מכנה פזו.

ת ד רי ך
תל -אביב
כותרת ראשית (אלנבי,
ארצות־הברית סאטירה על עיתונות,
עיתונאים ועל !כל המין האנושי, בסרט
מבדר ושנון של בילי ויילדר, עם ולתר
מתאו ו׳ג׳ק למון, כעורך־עיתון בשיקגו וכתבו
הבכיר.

ירו שלים
הקונפורמיפט (סמדר, איטליה)
— וברנדו (הטנגו ׳האחרון בפרים)
ברטולוצ׳י עוקב אחר דרכו של •איטלקי
מצוי אל חיק הפאשיזם, בימי מוסוליגי,
בשיהזור •תקופתי הכולל סצינות מרהיבות-
עין ובעלות עוצמה דרמ׳אתית •מרשימה.

חיפ ה
צ׳יינה־טאון (פאר, ארצות-
הברית) — שחיתות במיפעל-המים של לוס
אנג׳לס בשנות השלושים, ומעורבת בפרשת-
רצח שאותה מנסה לפענח בלש פרטי ציני.
•זהו, לכאורה, נושא סירטו האחרון של
רומן פולנסקי, שמתכוון למעשה לתאר את
העולם המושחת והמופרע של ימינו, עם
•קישוטים •סיגנוניים האופי״נים לבמאי •זה.

״יומנו של מפתה״
פורנו קשיח לא —
וגיבורו אלווין פרפל (אלווין ארגמן, אין
צורו להסביר למה רומז הצבע) .הבחור
סובל מזיקפה ניצחית, המשרתת כבר ב־בית־הספר
את חברותיו לכיתה ואת אשתו
של המורה. וככל שצומח הבחור• ,נעשית
זיקפתו מיכנית יותר. הוא אפילו לא נהנה
מזה (אם כי אינו •סובל) ,אבל הנשים אינן
נותנות לו מנוח. כשהוא מוכר מיזרני־מים,
הוא חייב להדגים ללקוחות הנשיים את
השימוש, בביתן, ושמו הולך לפניו במרץ
כזה, שבסופו של דבר הופכת הזיקפה
אמצעי־טיפול בנשים מתוסכלות.
מובן שאפשר לצרף לרשימה את יומנו
של •מנקה־חלונות (עם מנקה-חלונות המשרת
עקרות-בית לאודדוקא בענייני
היגיינה) ,או ׳את יומנו של •נהג •משאית
(סליחה, לזה יקראו אלפי יקירי) ,שבו
נהג,-משאית מפזר את כשרונותיו לאורך
מסלול נסיעתו.
זיקפה לדיפיון. מבחינה טכנית, מה
שמשותף לכל אלה, הוא העובדה שהעולם
הזה 1973

בכל ארצות המערב ללא הגבלה, מ׳זה
מספר לא !מבוטל של ישנים. מחצית מ־בתי-הקולנוע
של פריס מציגים אותם אפילו
׳במרכזים המכובדים ביותר. הם מהווים
חלק נכבד מן התעשייה באיטליה וגרמניה.
אך היום מתגלה שהעניין בסרטים מסוג
זה הולך וקטן.
מתחת למעילי הגשם. סוג שונה
של פורנוגרפיה מציעים הסרטים המכונים
•״הארד־קור״ ,פורנו־קשיח .׳אלה עדיין אסו רים,
משום שרואים בחם לא •רק •את אברי
המין• ,אלא גם את הפעולה המפורטת של
הזיווג, מצולמת בתקריבי-ענק, מה שגורם
בדרך־כלל לא מעט בעיות לצלמים ול-
מצטלמים. אלה הם היום הסרטים המרתקים
יותר את גדודי הלובשים מעילי״גשם
ואוחזים עיתונים •בידיהם (מעילי-הגשם
בדי להסתיר את מעשי הידיים מן השכן
— והעיתון, כדי לא ללכלך את הריצפה),
אבל ׳אפילו סויג זה של •סרטים נמצא
בירידה, מבחינה מסחרית, משום שהאול-

״מציצים כחדרי מלון״
— פורנו רפה כן

אמרגן ע תואר אקדמאי
הוכחה חותכת לכך שהולך להם לאקדמאים
הוא צעיר בלונדי, מוצק וחיפאי בכל
רמ״ח אבריו בשם אלי לופוליאגפקי,
או כפי שהוא מכונה בקיצור, לופו.
אז אם השם לופו הזכיר לכם עד עכשיו
את יהודה פרקן, מוטב שתשכחו מזה,
כי לופו הנ״ל עומד להסתער על עולם
הבידור, וכמו שהוא עצמו מנבא: שמו

וצעיר, בן 25 בסך הכל, מסתובב לו
כשבכיסו מונחים שני תארים אקדמאיים
בפסיכולוגיה, ותואר אחד מהמידרשה להינזר
גופני •שבמכון וינגייט. כי הנ״ל הוא
מורה להתעמלות סוג אל״ף־אל״ף, למרות
שהקשר היחידי שלו לספורט בימים אלו
הוא היותו מנהל קבוצת הכדורגל של מכבי
חיפה.

הוא הגיע אל האמרגנות אחרי שהיה רכז־התרבות
של אוניברסיטת חיפה, ובמיסגרת
עבודתו דאג להבאת אמנים לנישפי האוניברסיטה
ולמועדון שלה.
לאט־לאט ראה כי טוב, נכנס עם שתי
רגליים, שתי ידיים, וראש בריא אחד ל-
עיסקי־השעשועים, והלך לו מר, שנקרא
קלף משוגע. חוץ מפאשלה אחת, שאירגן
יחד עם אמרגן תל־אביבי בעין־הוד. כש מכר
כרטיסים באלפי לירות לפסטיבל שעמד
להיערך במקום. הקהל בא, עשה
מהומות, לא קיבל תוכנית אמנותית כי
האמנים באו מאוחר, והלך הביתה בלי
שיקבל תמורה הולמת לכספו. חוץ מזה
הוא רושם לזכותו רק הצלחות. ובעניין
הפאשלה בעין־הוד הוא מאשים את המיס
טרד.
שלא שלחד. שמירה, את הקהל חסר-
הסבלנות ואת האמרגן התל־אביבי, שקיבל
— כך לפחות הוא טוען — מידיו
כסף כדי לשלם לאמניט, ולא שילם אותו
עד היום. עובדה, אני באופן אישי מכירה
אמנים שאמורים היו להשתתף בפסטיבל,
הגיעו בזמן שנקבע להם מראש, לא הופיעו
מאתר ולא היה בפני מי, ולא קיבלו את
הכסף עד עצם היום הזה.
• לופו ׳מבטיח שמיד לאחר הופעתו של
דמים רוסוס ,׳שתכניס לכיסו ככל הנראה
סכום נכבד מאוד, הוא יתפנה לפצות את
אותם אמגים.
בינתיים הוא עסוק כל־כך עם האליל,
עד כי הוא אוכל, שותה וישן דמים רוסום.
הוא נכנם בעצמו להשקעה העצומה, מאחר
והאמרגנים סכן־טלית, שהיו אמורים
להשתתף בהשקעה, נרתעו ברגע האחרון,
הסכימו רק לספק את עזרתם המינהלית.
הבחור לוקח את העסק ברצינות• .שלושה
חודשים מראש החל במסע־פירסום ענק,
הכולל מטוסים, כרוזים, מסיבות־קוקטייל
והרבה רעש בעיתונות.
אחרי דוסוס מבטיח לופו אמנים בינלאומיים
נוספים. הוא עצמו מתכוון לנסוע
לחו״ל לנסות לשכנע את אמני השורה
הראשונה להופיע בארצנו הקטנטונת, וכאן
יש לשער יצטרך להשתמש בידע שלו
בפסיכולוגיה• אחרי הכל אנחנו ארץ קטנה,
מוקפת אוייבים, הנתונה במצב מילחמה.

כנר ב די ר ה על הגג

אלי לופוליאנסקי
פסיכולוגיה בחצי מיליון

יאמר לא פחות מאשר שמו של פשנל
הגדול.
עובדה, צעיר אלמוני־למחצד״ הידוע מאוד
אולי בעירו חיפה, אך כימעט אינו ידוע
בשאר רחבי הארץ, הוא האיש העומד
מאחורי מסע־הפירסום היקר וההשקעה בת
חצי מיליון הלירות שמאחרי הופעתו של
ניסים פרוסי הבינלאומי, הוא הוא הזמר
•המצדי־יווני דמים רוסום, בארץ.
לוטו זה׳ כמו שהוא נראה כזה תמים

חוץ מזר, הוא גם נשוי למורה להתעמלות
(אלא מד״) בשם א כיגי ל, אותה הכיר
במיסגרת לימודי ההתעמלות שלו, ואיתה
התחתן לפני כשמונה חודשים. מתי היא
מספיקה לדאות אותו, אל תשאלו אותי.
כי הבן־אדם קם כל יום בחמש בבוקר,
נוסע לתל־אביב במונית, וחוזר הביתח
בשתים־עשרה בלילה. יען כי לצעיר ה־כ״שרוני,
הדינאמי, הבלונדי, המוצק זה־סימפאטי
אין רישיון־נהיגה.

חיים וגליה טופול
דירה של 15 חדרים

במישפחת קראוס
אם ראיתם בימים אלה את צדוק קראום, אחיו הצעיר של
שמוליק, סובב לו ברחובה של עיר שמח וטוב־לב, אז תדעו
לכם שיש לו סיבה טובה מאוד. להיות נתון במצב הספציפי הזה.
אשתו היפהפייה, הדיילת־בחופשה רחל טרי, שהיא התי-
מניה היחידה שאני מכירה באופן אישי שיש לד, עיניים כחו לות,
ילדה לו, במזל טוב ובשעה טובה, בת בכורה, שנולדה
ביום שני שעבר, בשעה אחת־עשרה בבוקר, בבית־חולים אסותא
בתל-אביב. שנה קודם לכן נולד שם בן־דודה, בנם של ש מוי

ליק וג׳וזי.

מייד לאחר נישואיהם, לפני מיספר חודשים, יצאו רחל וצדוק
קראום לירח־דבש ברחבי אירופה. זה שרחל היתה בחודשי-
הריון מתקדמים לא הפריע להם, ובעיקר לא לה. עובדה, אחרי
שהגיעו סוף־סוף אל המנוחה והנחלה, החליטו שילדם הראשון
ייוולד בתל-אביב. לכן חזרו ארצה אל דירתם המשופצת שברחוב
טרומפלדור. אז קפצה לה רחל או־טדטו, לפני הלידה, למסע-
קניות אחרון בארצות־הברית. ולא עזרו כל טיעוניהם של השמרנים
למיניהם, שלא הבינו איך אשד, נורמלית מסוגלת בחודשי
הריונה האחרונים להתרוצץ במטוסים רק בשביל להשלים מיל-
תחר, של תינוק. מה שהם שכחו ורחל זכרה טוב מאוד, היה
שהיא רגילה למטוסים, כמו שהם רגילים למכוניות. אחרי הכל,
דיילות־אוויר זה המיקצוע שלה.
בקיצור, היא לא רק הספיקה לחזור ארצה לפני הלידה,
היא אפילו הפריכה את דברי-הנביאים למיניהם, שהיו מוכנים
להמר שלזוג קראום ייוולד בן זכר, וילדה תינוקת חמודה ושחר־

צדוק ורחל •קראום
סיפתח מן המין השני
חורת, שלבטח לא תבייש את הפירמה ותהיה לא פחות יפה
מהאמא שלה. שמה בישראל נקרא עופרה. ובכך יש בוודאי
נחמה לצדוק, שכמו כל אב מתחיל רצה בבן־זכר בשביל הסיפתח.

כל הכבוד, בהיי כל הכבוד לכוכב הישראלי
הבינלאומי הראשון מזה אלפיים
שנה, חיים טופול.
הצניעות שלו עוד תהרוג אותו. כזד,
בחור על־הכיפאק, חברהמץ כזה. זה שהוא
הצליח וזכה לתהילה עולמית בתור כנר
על הגג בחו״ל, בתיאטרון וגם בקולנוע,
בכלל לא שיבה אותו.
עובדה, עד היום הוא רואה בעצמו יש ראלי
בכל מובן המילה, ואף שמישפחתו
מתלווה אליו לכל מקום שאליו הוא נוסע
בתוקף פעילותו העניפה והמגוונת — הרי
בל רגע פנאי הם מבלים בישראל, בבית.
ולא סתם בבית, אלא בדירה הישגה
שלהם, ברחוב דוב הוז בתל־אביב, על הגג,
המלאה רהיטים עתיקים ושלושה ילדיהם
של חיים וגדיה ; ענת, עדי, ועומר.
לצורך פעילותו החוץ־לארצית קנה לו
טופול גם דירה ברובע מיידה־וויל הלונדוני,
אבל זה לא רציני.
אלא שלאחרונה החליטו בני־ר,זוג טופול
שהדירה הקטנה בת שלושה החדרים שלהם,
בדוב הוז הנ״ל, אינה מספיקה לכולם. הם
קמו ועשו מעשה, קנו דירת־גג חלומית
באחד משני מגרדי־השחקים ההולכים וניב־נים
כעת ליד בית־החייל בתל־אביב.
ואם כבר הולכים על גדול — אז שיהיה
באמת! כי הדירה החדשה היתד, בת 15
חדרים. לקרוא שזב: דירת־גג בת חמישה־עשר
חדרים. וזה, כידוע לכל, מהווה כיום
לוכסוס רציני בקנה־מידה ישראלי.
מכל מקום, נראה שגם טופול הבין את
העניין. כי הנה׳ עוד לא הספיקו לסיים
את בנייתה של הדירה הענקית הזו, וכבר
מכרו אותה הטופולים למישהו אחר. ול־טופול
יש גם הסבר לעניין: פשוט, כדי
לא לנקר לאנשים את העיניים.
וכך, בינתיים ממשיכה מישפחת טופול
להתכווץ בין הרהיטים על הגג.

למסיימים עו*רות בצ.ה! 7.

10110*1

הרשות דחינור והכשרה ימיים מודיעה עזי פתיחת

קצף ל מקלח ת. העבר או תו
על גופך ומיד תדגי שבש תי
פעולותיו הנ פ ל או ת: מנ קה
ל הפלי אאת נקבוביות
העור ומש איר ה רג ש ת
ה תרגעו ת, רעננות
וגמישות לעור ל מ שך
שעו ת רבות.
קורסים לקצינים
^ בצי הסוחר
* קו רסרחובדים
מתקבבים משוחררי צה״ב בעפי בריאות תקינה, בוגרי ״מ
שנות לימוד ובוגרי 11 שנות לימוד, בעלי תעודה טובה.

* קו רסלק ציני מ כונ ה

1 . 0 8 0 0 1 *1

מתקבלים משוחררי צח״ל בעלי בריאות תקינה, בוגרי
בוני׳׳ס מקצועיים \< שנתיים ותלת שנתיים (למעט חניכות),
בעלי תעודה טובה במגמות המתכת. כן מתקבלים בוגרי
בתי׳׳ס תיכוניים ומסיימי כיתה י״א תיכוו שיוכשרו
למקצועות המתכת לפני כניסתם לקורס.
למהנדסי מכונה וחנדסאי מכונה — מסלולים מקוצרים.

בודי לושן. קרם נהלי
לסילוק ח ספו ס מן הידיים
והעור ולטיפוחם.
נפלא לאחר רח צה בים או
בבריכה, לאחר שיזוף־וגם
לפני כל דבר היא
תאהב זאת!) אינו שמנוני
ובעל ניחוח גברי נעים של
טבק אוריגינל.

גרום ספריי. ל ש מי ר ת
עיצוב ה שי ע ר -א פילו
לגברים בעלי שיער ארוך.
אל ת ח מי ץאת הנסיון
הנ פלא: רסס ש תי שניו ת
וכל היו ם ת הי ה תסרוקתך
מ עו צבתכר צונ ך־ א פילו
א ם תטוס ב אופנו ע או
ב מכוני ת פ תו ח ה.

לערה^והב הרפתקאות חדשות

* קו ר ם לקצי!* רדיו
הקורס יפתח בספטמבר . 1975 מיספר המקומות מוגבל.
מתקבלים בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת רדיו-
אלקטרוניקה, טכנאי אלקטרוניקה והנדסאי אלקטרוניקה.
כמו כן אלקטרונאי תיקשורת (סוג 2לפחות) ובוגרי קורסים
צבאיים מקבילים ; משוחררי צה״ל בעלי בריאות תקינה
עד גיל . 30

* קו ר ם לקצי! חשמל
מתקבלים א. בוגרי בתי״ס מקצועיים 4שנתיים במגמת
חשמל
ב. טכנאי חשמל, הנדסאי חשמל, מהנדסי חשמל.
לפר טי ם נו ס פי ם • נחלמ שרדינו :

עכשיו יותר כדאי
בצי הסו חר!

בחיפהגרח׳ נ תן ( קייז ר מן) 11 ליד
ביבר פריו בי מי ם א׳— ו׳ ,ב שעות . 14 — 8

בתל״אביב

ההטבות ותנאי השכר עכשיו
יותר סשנועותייס :
כעת ההכשרה — כלכלה
ומגורים ללא תשלום ומענק
חודשי גבוה (במטבע קשה).
לאחר ההסמכה — קידום
מהיר בדרגות ובשכר (חלקו
במטבע קשה) ,תוססות
והטבות שונות.

מגדל שלום, ר ח׳ אחד

חעםקומה , 28 בי מי ב /ב שעות . 12.30 — 9
לנ ו חו ת ן
חטעורן י.

תו כלגםלחרשם

לפי

חספח

הירי 3*11 *3111 הסוחר!

^ לכ׳ הרשות ל ה מון והכשרה
ירח ימיים ת.ד 1909 .חיפה 4^ 31000

שמי ..

כ תו ב תי

ה. הזה יוני

פרסום שיכהן נעמן

ח תי מ ה

משר, פרג

תנני מעוניין בפר טי ם נו ס פי ם בק שרלקורס

1411141€
41א0£161
מוצרים עסרנברים -ש 1וצר 1ע ״ ג ב רי ם
זבו בתוארים ״המוצר הנבחר״ ו״הקנייה הטובה ביותר״ ל 1975

העולם הזה 1973

העולם חזה 1973

הנסין־ בא רבו 3עד מוסטנג רוק, ועורר
את היפהפייה הנרדמת -בבע השנייה
חת מאגדות הילדים המוכרות
ביותר היא אגדת היפהפייה הנרדמת.
היא מספרת על אותה מישפחה שערכה
נשפייה עליזה אליה הוזמנו כל בני הכפר
מילבד אותה פיה רעה, שנשמתה יצאה

כשמאמצי הרופאים להעירה עולים בתוהו.
רק בתום 133 שעות של שינה וריחוף
בעולם שכולו טוב, התעוררה יפה. היה
זה אחרי שהפסיכיאטר הרמת־גני, הד״ר
מורים קליינהאוז, שהוא נשיא איגוד

בניגוד לתפיסה הפופולארית המקובלת, היא
פשוט מצב עירנות שונה מהמצב המודע
הרגיל, בו יכול האינדבידואל לתפקד,
לחשוב ולהתנהג בהתייחסות לאנשים ולחפצים,
כמו במצב העירנות הנורמאלי.

מרוב קינאה. כנקמה, הרדימה את כל באי
החגיגה, הקפיאה אותם באותו מצב בו
עמדו ברגע מסויים. עד שיום אחד עבר
בכפר נסיך• רכוב על סוס לבן, נכנס לבית
בו נרדמו כולם והבחין ביניהם ביפהפייה
ישנה. הוא לא יכול היה לעמוד בפני
הפיתוי, נשק לה על שפתיה, ואז התעוררה
היפהפייה ובעקבותיה כל הנרדמים.
השבוע נדמה היה כי האגדה הופכת
למציאות בישראל. סיפור היפהפייה הנרדמת
כמו חזר על עצמו בדמותה של יפה
סוויסה, הנערה בת ה־ 16 מדימונה, שבפעם
השנייה תוך חמישה חודשים שקעה בתר דמה
מיסתורית שריתקה את כל המדינה.
בסוף פברואר השנה, הפכה יפה׳סוויסה,
תלמידת הכיתה השביעית בבית־הספר
התיכון בדימונה, במגמת האופנה, לדמות
בינלאומית. היה זה אחרי שסירבה להקיץ
מתרדמה היפנוטית בתוכה שקעה במסיבת
פורים של בית־הספר. באותה מסיבה, בה
התחפשה יפה בתחפושת בדואית, הופיע
המהפנט הישראלי אבישלום דרורי (.)59
הוא ערד מופע היפנוזה, העלה בין השאר
גם את יפה על הבמה, השכיב אותה על
גבי שלושה כיסאות והיפנט אותה. הוא
הוציא אז מתחת לגופה את הכסא האמ צעי,
עלה על ביטנה, דרך עליה ולשאלתו
״כמה אני שוקל?״ השיבה יפה לקול
צחוקם של הנוכחים :״קילו אחד!״
אבל הצחוק הכללי הפך לתדהמה כאשר
בעיקבות המופע סירבה יפה סוויסה, בת
למישפחה מרוקאית שלה שישה ילדים,
להקיץ מתרדמתה. היא הובהלה לבית־החד
לים בבאר־שבע, שם היתה שקועה בשנתה
ההיפנוטית במשך שישה ימים רצופים

יפח סוויסה ב]ן
1| | 1,יון ״1<1 | 1י | 1ן
בית־החוליס.

אחרי שהתעוררה בשנית, היא עדיין חלושה
ועייפה ממסע התרדמה שלה. איב־חון
מחלתה הביא לידי מסקנה שאין
כנראה כל קשר בין תרדמתה לבין
החווייה ההיפנוטית אשר אותה עברה.

ותנור

שהצליח לעורר בשנית את
יפה סוויסה משנתה, הוא
הפסיכיאטר הד׳׳ר מוריס קליינהאוז, נשיא
איגוד הרפואה ההיפנוטית בישראל. קלייג־האוז
התמחה בריפוי חירום היפנוטי, שנועד
להציל חולים ממצבים אקוטיים, מעביר אותם
אחר־כך לטיפול פסיכיאטרים אחרים.
מהפנט. היה זה מצבה הנפשי שבא לידי
ביטוי בשינה ממושכת דווקא — שינה
שלא היתה תרדמה מוחלטת, שכן יפה
היתד. כל הזמן בהכרה מעורפלת והיתד!
מסוגלת לענות בתנועות ידיים לשאלות.
בע׳בר כבר היתד. יפה בטיפול פסיכיאטרי.
המצב הנפשי שלה, שהביא אותה
לטיפול זה, יכול היה להתבטא בצורות
חיצוניות שונות. רק מיקרה הוא שהוא
התבטא בשינה ארוכה, שנגרמה כתוצאה
מניסיון להפנטה. זהו מצב די ידוע בו
מהפנטים חובבים, המהפנטים בני־אדם
הסובלים מהפרעות נפשיות, נוטים לראות
בהיתגלות חיצונית של ההפרעה, הש פעה
היפנוטית.
המצב של הטראנס ההיפנוטי הוא מצב
הפוך מזה בו היתד, שרויה יפה סוויסה
בימי שנתה הארוכה. המצב ההיפנוטי הוא
מצב של קשר הדוק בין שני אנשים,

הרופאים הנעזרים בהיפנוטה בישראל, הצ ליח
אחרי 5שעות של שיחה עימה,
לד,קיצה. הסיפור המופלא זכה לפירסום
ברחבי העולם. תמונתה של היפהפייה
הנרדמת מישראל פורסמה כתופעה סנסצ יונית
בעיתוני תבל. בישראל גררה הפרשה
ויכוח חריף על הסכנה שבמופעי
ההיפנוזה.
אז היה זה הד״ר קליינהאוז עצמו שטען
:״התרדמה של יפה היא תוצאה של
תהליך היפנוטי, אליו הוכנסה על־ידי
מהפנט בלתי מנוסה.״
אלא שבשבוע שעבר טפחה יפה עצמה
על פני הנחה זו. היא שקעה שוב בתר דמה.
הפעם מבלי שעברה כל טראנס היפנוטי.
שוב הוזעק הד״ר קליינהאוז. כמו
הנסיך באגדות הוא הופיע בגירסה מודרנית,
רכוב במכונית מוסטאנג ירוקה, וללא
נשיקה הצליח להעיר את יפה שוב. אלא
שהפעם הוא לא הסתפק בהחזרתה ממסעיה
הלוך ושוב לעולם אחר. היא אושפזה
במחלקה הפנימית של הפרופסור עזרה
זוהר בבית־ד,חולים ע״ש שיבא בתל־השומר.
נוכח תרדמתה השנייה של יפה סוויסה,
הועלתה שוב האפשרות, שנפסלה תחילה
בתרדמתה הראשונה: שהקשר בין
שנתה לבין מופע ההיפנוט בו נטלה חלקך,וא
מיקרי בילבד. בישראל, כמו בכל
העולם, קורים מיקרים מעין אלה כמעט
בכל יום. אנשים שוקעים לתקופות ארוכות
במצבים הנראים כשינה היפנוטית,
שהיא בסך הכל מצב פסיכולוגי, המזכיר
שינה רק באופן שיטחי. שינה היפנוטית,

אלא שתרדמתם של אנשים אלה אינה
זוכה לכותרות בעיתונים ואינה מעוררת
התרגשות בינלאומית .״הנרדמים״ האלה
אינם אלא חולי־נפש, שמחלתם מאובחנת
בסכיזופרניה קטטונית. במהלך מחלה זו
הם נכנסים לתקופות של אפאטיה, ניתוק
גמור מהמציאות, ובמיוחד ניתוק מאנשים
אחרים. בדרך כלל הם נראים כערים.
אולם יש מיקרים בהם המצב ה־קטטוני
נראה גם כמעין שינה ממושכת.
יש גם סוג אחר של נרדמים, החולים
במחלת שינה שהיא הביטוי העממי לדלקת
מוח (אנצאפיליטיס) .אולם לא באלה המדובר.
אם זכתה יפה לתשומת־לב י ד
צאת־דופן, היה זה רק משום שהתופעה
הנפשית הקשורה במצבה הפסיכולוגי,
היתגלתה במהלך טראנס היפנוטי. הפרשה
מזכירה בדיחה שנפוצה בימי הבליץ על
לונדון במילחמת העולם השנייה. לונדונית
אחת משכה בשרשרת מיתקן הניאגרה
שמעל לאסלת ביתרו־,שימוש שלה.
בדיוק באותו רגע פגעה פצצה בבניין
והוא קרס תחתיו. האשד, שניצלה, רצה
מבוהלת לרחוב וצעקה :״משכתי בני אגרה
והבית התמוטט!״
הקשר בין תרדמתה של יפה סוויסה
לבין ההשפעה ההיפנוטית שהיתה לאבי-
שלום דרורי עליה, הוא בערך כמו הקשר
בין המשיכה בשרשרת הניאגרה לבין התמוטטות
אותו בית.
ייתכן אומנם שהשפעת המהפנט עליה
היתר, מעין גירוי שיצר תגובה מסויימת.
אולם מה שהרדים את יפה לא היה רד

וכולו תלוי בקשרים בינאישיים שבין המהפנט
למהופנט.
הרפואה המודרנית, הנעזרת בהיפנוזה
לשימושה מאז שנות זד / 50 מכירה גם
תופעות בהם מהופנטים מסרבים להתעורר
מייד, כשד,מהפנט מצווה עליהם זאת. אבל
זהו מצב בלתי משמעותי, שאינו מתמשך
לאורך זמן.
התרדמה אליה נקלעה יפה סוויסה
בעיקבות החווייה ההיפנוטית אותה עברה,
היתה שונה לחלוטין. היתד, זו תרדמה ש ביטאה
סירוב לקיים קשר עם אנשים,
כולל המהפנט. היא יכלה להופיע גם כתוצאה
מגירויים אחרים. כך, למשל, אירע
לפני מיספר חודשים בחדרה, כאשר נערה
בת גילה של יפה סוויסה נכנסה למצב של
תרדמה ממושכת אחרי ששתתה כוסית
קוניאק אחת.
זוהי הסיבה שאחרי הפירסום הרעשני
שניתן לשנתה של יפה לפני חמישה חודשים,
הוחלט עתה להטיל איפול על כל
הקשור בתרדמתה השנייה. מדובר הפעם
לא באטרקציה סנסציונית של תופעה י ד
צאת־דופן, אלא בחולה שהרופאים מנסים
עתה לאבחן את מחלתה ולמצוא את שיטות
הטיפול הפסיכיאטרי ההולמות אותה.
אמר הד״ר קליינהאוז :״אין מדובר עוד
בבעייה תיאורטית. זהו מצב עדין ועדיין
לא ברור לנו אם זהו המשך המצב ההיפנוטי
אותו עברה יפה. אני לא סבור
שאגי רשאי למסור יותר פרטים על ד,מיק רה,
זה יפגע באתיקה המיקצועית. אלה הם
פרטים השמורים בץ חולה למטפל שלו.״

00^ 0 0 0הראי ה ע קו ם עול פאוז

מדינת ישראל
משרד החקלאות

דרישה הגיונית זו לא נתקכלה. נערכה חקירה סודית, שממנה
סולקו אף המישפחות ופרקליטיהן. כמו רכים אחרים, משוכנע פאוזי
עד היום ששלושת הנערים אכן נרצחו בעינויים.

לוח המחירים
ה מו סכםל 2 2 .6 .7 5 -

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

רקות
עגבניות מעולות
גזר
פלפל קליפורניה 1חצילים תפו״אד חדשים
תפו״אד חדשים ארוזים (ירושלים)
תפו״אד מהנגב
תפו״אד מהנגב ארוזים
1בצל יבש
בצל ארח (ירושלים)

> צר3י
1.70ל״י הק״ג

2.10

1.85

2.20

1.95

2.15

1.15

1.50

0.85

1.00

כירות 1אשכוליות — סוג יצוא
בננות

2.30
3.95

13111ת פטם צעיר קפוא לבישול גודל ,2
9.00״
1שקית שקופה והחתימה כתומה
תנועוף, טנא עוף, עוף מיוחד מעולה 10.50״

9.30

הודעה חשובה
אתה עומד על פרשת־דרכים, בצומת חייך ממש.
אתה יכול להמשיך בדרך אשר בה הוליכו אותך עד כה ההורים,
המורים, המחנכים, הספרים, אמצעי־חתקשורת־והשטיפד,־ההמוניים והמנהיגים
הפוליטיים, החברתיים והרוחניים שבהם האמנת, שעל כושר־שיפוטם
סמכת ושבידיהם מסרת — במידה זו או אחרת — את השליטה על חייך
וגורלך.
ותראה: אם אתה שלם עם עצמך ; אם לפני השינה אתה אומר
לעצמך :״נו ! שיהיה כבר בוקר כדי שאוכל להמשיך במה שהפסקתי
אם אתה עוסק במלאכתך גם לאחר שעות־העבודה — לך בדרך שבה
הלכת עד כה. אין לך בעיות — אתה אדם מאושר.
אבל אם אתה לא שלם עם עצמך ; אם רגשי אשמה, חרטה, תיסכול
וחרדה מייסרים לפעמים נשמתך ; אם אתה מחפש מיפלט בשינה, סמים
והנאות רגעיות ; אם אתה יוצא לעבודה כמובל־לטבח ומציץ כל חמש
דקות בשעון> אם אתה מחפש ישועה באמונות מיסטיות ושלוות־נפש
על ספתו של הפסיכיאטר־התורן ; אם אתה מצפה יום־יום שמספרך יעלה
בגורל־המזלות ומתפלל לנסים ונפלאות שאין בכוחך לחוללם ; אם ביקשת
פעם לשיט קץ לחייך ; אם ראית את עצמך יוצא יום אחד את הבית
ונעלם מבלי להשאיר עקבות ; אם אתה מוטרד על־ידי שאלות כמו איזו
משמעות יש לחיים שלך ולשם מה אתה חי בכלל — פתח את ראשך וקרא
בעיון רב את ספרו של ד״ר משה קרוי, חיים של פי השכל (תנאים לאושר
אובייקטיבי) ,היוצא לאור בהוצאת ״מציאות״ ת.ד 2554 .תל־אביב.
שכח מה שלמדת, מה שאתה יודע, מה שהאמנת בו ומה שקיבלת
כדבר מובן מאליו. זהו הרגע הגורלי ביותר של חייך. לא פחות ולא יותר.
ואל תחייך. איש אינו מציע לך הוקוס־פוקוס רוחני, קונץ אינטלקטואלי
או אמונה מיסטית חדשה שאם רק תאמין בה בעיניים עצומות, תחייה
אדם מאושר. פתרונות מסוג זה מצויים בשפע סביבך.
שלווה לא תמצא בספר הזה. להיפך: אם תפתח את כל חלונות ראשך
נכונה לך סערת־רוחות אשר כמוה לא ידעת אולי. אם לא תמלט ברגע
האחרון למקלטים המבוצרים של אי־ראציונליות צפויים לך פה זעזועים
עמוקים, ואם יעמוד בך הכוח הנפשי להוציא לפועל את המסקנות ההגיוניות
שאליהן תגיע ככוחות־עצמך — יפחתו יסוריך ותמצא סוף־סוף את הדרך
המוליכה אל אושרך. זה נשמע לך יומרני, נכון? אבל אלה הן בדיוק
המטרות העומדות לפני המחבר בכתיבת מורה־נבוכים זה, מודל .1975
אתה יוצא להרפתקה נועזת. אם תלך איתה עד הסוף, לא רק אמא שלך,
גם אתה לא תכיר את עצמך כאשר תשוב ממנה. אתה לא מאמין? נסה
ותראה. מה כבר יכול להיות ז מקסימום תמשיך לסבול כפי שסבלת עד
עכשיו.
ספרו של ד״ר משה קרוי יישלח למזמינים ויימצא בחנויות בסוף יוני.
(המחיר 35ל״י).

דן בן אמוץ

אי גרתבמחתרת
אוזי עצמו לא היה פעיל פוליטי. הוא היה תמיד אדם רגשני, מופנם, מסתכל
מן הצד, שגדל בצילה של אם תקיפה, בת מישפחה חיפאית נוצרית מכובדת, אשד,
לאומנית בעלת דיעות חזקות.
כשהכרתיו לראשונה, נראה לי כצעיר רכרוכי במיקצת, המשתדל להשתלב במימסד
של מפ״ם — מיפלגה שהתמחתה בשחיקת ערבים צעירים, בהפיכתם לסוכנים מיפלג-
תיים, בהריסת גאוותם הלאומית ובחורבנם הפנימי. אני מודה שלא ראיתי בפאוזי מעולם
מועמד למנהיגות בקרב ערביי ישראל.
פאוזי עצמו מספר בספר כיצד הביא אלי את אנשי אל־ארד. באותם הימים נפערה
תהום בין גמאל עבד־אל־נאצר ובץ בריודהמועצות, וערביי ישראל התרחקו ממק״י
(גילגולה הקודם של רק״ח) .קמה קבוצה ערבית לאומנית מקומית, חסידי עבד־אל־נאצר
והבעת הסורי, וביקשה לפעול כגוף עצמאי.
בעיני היתה זאת התפתחות חיובית. סברתי כי תנועה ערבית לאומית, המושרשת
בישראל, יכולה להוות את הגשר בין ישראל וביו התנועה הנאצרית הגואה בעולם
הערבי. יתר על כן, הייתי בטוח כי מתן פורקן חוקי, גלוי ופרלמנטרי לרגשות הלאומיים
של ערביי ישראל יעביר אותם לאפיקים חיוביים — ושסתימת צינור זה תביא
אותם למחתרות עוינות.
דיעה זו לא נתקבלה, וקבוצת אל־ארד דוכאה בכוח. נשלל רשיונה להוציא
עיתון, נאסרה השתתפותה בבחירות לכנסת, חבריה הושמו במעצר מינהלי ונרדפו בכל
השיטות של חוקי־החירום.
פאוזי אינו יודע על הבירורים הרעיוניים הממושכים שהיו לי עם ראשי אל־ארד,
כי לא היה נוכח בהם. הוא היה אז צוער. בספרו הוא מתאר כיצד הפך יותר ויותר
מר־נפש, מתוסכל וחסר־מוצא, עד שהטראומה של יוני 1967 סתמה את הגולל על
אמונתו שניתן לשנות את יחם המדינה לערבים.

ואז קרה האסון.

דגיס בקלה — פרום אחיד עשוי מדגים
שמשקלם לא פחות מ־ 250 גר׳

(המשך מעמוד )30
בבית־הספר התיכון האורתודוכסי בחיפה. הנער ג׳ורג׳ שאמה, יחד עם שני חבריו,
ניסה ב־ 1961 לעבור את הגבול לעזה. השלושה נפלו במארב ונהרגו. בעת ההלווייה
נפתחו הארונות והתעורר חשד כבד כי לא מתו מכדורי החיילים, אלא מעינויים,
אחרי תפיסתם. תצלומי הגוויות הסעירו את ערביי ישראל, והעולם הזה תבע חקירה
פומבית כדי לטהר את האווירה.

שליח של אירגון־פידאיון נתפס, כשבידו איגרת של מפקד (שהיה בירדן) אל
אנשיו ברמאללה. בין השאר נתן הוראה להתקשר עם אחד פאתי בן־אסמר, הגר בשכונת
הרכבת בלוד, ושיש לו אנשים המסוגלים לבצע פעולות.
אנשי ד,שב״כ האמינו כי המפקד, שהיה ידוע כאיש רציני, לא היה רושם הוראה
כזאת לולא היה בוטח בפאתי. אחרת, היה מסכן את שליח המחתרת שהיה צריך לבוא
במגע עם פאתי.
פאתי נעצר, נחקר ארוכות והושם במשך תקופה ארוכה במעצר מינהלי. האיגרת
המחתרתית לא היתה, כמובן, ראייה קבילה בבית־המישפט, כי לא הוכיחה דבר לגבי
פאתי עצמו. לכן לא יכלו להעמידו למישפט.
פאוזי עצמו מתאר את הפרשה כפי שראה אותה — המעצר המפתיע באישון
לילה, החקירה המשפילה, התנאים הקשים במעצר. חוקרי השב״ב נראים בתיאור זה
כאנשים פרימיטיביים למדי, לעיתים מתחכמים ולעיתים מאיימים. הסוהרים נראים,
בחלקם, אדישים ואכזריים.

לזכותו של פאוזי יש לציין סי אינו טוען שעינו אותו. הדכר מעיד
על בנות הספר. הוא מספר כי שמע שאחרים עונו — אך לבך אין
כספר אסמכתא כלשהי. פה ושם ספג סטירות־לחי מחוקר נרגז, ובמה
כעימות כרגליו. כל זה רחוק מאוד מסיפורי־העינויים המיפלצתייס
שכהם מתמחה המו״ל של הספר, ישראל שחק.
אולם גם כך זהו סיפור מדכא. אנשי השב״כ לא העזו לשחרר את פאתי, מפני שהאמינו
שהוא עלול להיות מעורב בתיכנון מעשי-טרור. הם ידעו את דיעותיו. אם אינו
אוהב את המישטר במדינה, וכותב נגדו שירי־זעם מרים — מדוע לא יעזור בפועל
לפידאיון הלוחמים בה ז ואילו לפאתי לא היתד, כל דרך להוכיח להם שלא עשה דבר,
וכי נפל קורבן מקרי לחוסר־ו־,אחריות של מפקד תא מחתרתי.
בשעה שפאוזי ישב בכלא, נפגשנו עם פרקליטים, הפעלנו קשרים, כתבנו מאמרים,
ערכנו דיונים פומביים( .באחת ההזדמנויות העליתי את הפרשה באוזני היועץ המיש-
פטי, מאיר שמגר, בעת דיון פומבי שנערך באוניברסיטת תל־אביב על המעצרים המינ־הליים,
ביוזמת אמנון רובינשטיין. הסתמכתי על פרשה זו כדי לתבוע את ביטול
המעצר המינהלי בצורתו הנוכחית).
מכל הדברים מעלה פאתי על נם דווקא את יחסו היפה של אלימלך רימלט, מנהיג
הליכוד, שביקר אותו בכלא ואמר לו כמה מילים טובות( .בנו של רימלט היה פרקליטו
של פאוזי) .ביכלל נראה שזוהי תכונה של פאוזי: הוא יכול להתעלם כליל מפעולות
חשובות שנעשו למענו, ולמען ערביי ישראל ביכלל, במשך שנים רבות — אך לעולם
לא ישכח מילה טובה שנאמרה לו, אפילו כשערכה המעשי אפסי.

מי עי קםאחהר אי *
ך• סופו של דכר, אחרי 15 חודשים, שוחרר פאתי מהמעצר, אך הוא רותק לעיר
1לוד, שבה לא יכול היה להתפרנס. את זמנו ניצל לכתיבת ספר־זיכרונות זה, שפורסם
עתה. אין ספק שיכה גלים בעולם, ושיגביר עוד יותר את ההסתייגות הגוברת
והולכת מישראל.

אכן, ישראל המשתקפת בתיאור זה רחוקה מאוד־־מאוד מדמותה
של המדינה החלוצית, החופשית, הנאורה, מיבצר הדמוקרטיה במיזרח
התיכון, שהצטיירה כעיני עמי־המערכ עד לאחרונה.
אחרי סרטים כמו כפר־קאסנז ופירסומי אש״ף, יתקבל הספר כעדות אותנטית של
ערבי שגדל בישראל, שעבר בית־ספר ישראלי ושישב בכלא הישראלי.

בל זה עצוב מאוד. בייחוד לאלה מאיתנו שהקדישו שנים ארובות
של חייהם למאמץ לשנות את יחס המדינה למיעוט הערכי.
לאזרחי ישראל, זהו ם פר־חובה. הוא יעזור להם להבין לנפשם של מאות אלפי
הערבים החיים בכפרים שהם חולפים על פניהם ביעף, העובדים על פיגומי הבניינים
של שיכונים ווילות, המגישים להם את האוכל במיסעדה, תוך הסתרת זהותם הלאומית.
הם גם יבינו מדוע ערבים כה רבים, חניכי המדינה, ממלאים עתה תפקידי־מפתח
באש״ף ובכל אירגוני הפידאיון.

אבן, הספר מעמיד לפנינו ראי עקום. אכל מדינת ישראל היא
שעיקמה את הראי.
העולם הזה 1973

אגדת שחשת הדובים

מי כתבפרס

ק רי א ת כיוון מהה תיי ש בו ת ה עוג ד ת. ג ם שם, כפי הנ ראה, עוד ל א

א ת כל הבעיות ,) 6 /73 ( .כ מו שאני מ כי ר ה או ת ה, הי א קי בו צני קי ת גיזעית.

פ ת רו

״אני ב ת , 31 גרו שה, פ לו ס שלושה דו בי םמק סי מים. אחד גדול, בן .9אחת
^לא גדול ה ול אקטנה, ב ת .$ואחד בן . 6ל א, אינני זהבהו אינני גר ה ביער, אלא
^ יבוץח מו ד ו או הבת או תו . 10,000
״ ה שכל ז

ה אינ טליגנ צי ה ן

״נו, ל א היי תי או מרתש הי ת ה לי יד בהמצאתמ טו ס ה״ כ פי ר ״ שלנו, א ך
1גםלאנ שארתי ב ת חו ם ה שכל תו של המקק שבפינה. גו ב הי 165ס ״ מ, שיער
^קצוץ, ש מנ מנ הואמא שלי נו ראמחבבת או תי.
״ אי ך אני רוצה או ת ך 11זופה, עםמ כוני ת, כי או טו ב ו סי ם בקו שי מגיעי ם
׳ למקום שבו אני גר ה. במחשבה שנייה, או לי בעצ ם מו טבכן. כ ך נו כלל הגי ע יו ת ר
׳ מהרלר בנו ת. אני רוצה או תךעם כיוון־ מחש בו ת חופ שי ביו ת ר. ו צו ח ק ומיש־
,תו ל ל. רציני וגם שובב א מי תי״ .

מיכתב־פרס השבוע — ובכל שבוע — מזכה את שולחו בשי: מערכת תכשירי־יופי
מתוצרת חברת הדס בשווי של 150ל״י. הפרסים לזוכים, גם לאלה שטרם קיבלו
אותם, יישלחו בדואר.

אני רואה ש ( )1/57 הולך לחתום אצלי
קבע. רק בשבוע שעבר נתתי לו הזדמנות
נוספת לקטר על מר־גורלו, אחרי שמיב־תבו
הראשון, שעורר היענות לא־נורמא־לית,
לא הביא לו את הרפואה.
אס זכור לכס, הוא סיפר לפני שבוע
איך בהתרוצצות מארתונית בת שבועיים
מפגיישה לפגישה עם כל הכותבות אליו,
לא הצליח לצרף אף ימימפיר נוסף לרשימת
הטלפונים, שלה אם הוא תמה למה זה
קרה, הרי לשירי ב. מהל־אביב ייש אולי
פיתרון לכך.
״לאחר שקלא וטריא ביני לבין עצמי,״
היא כותבת לי ,״גמרתי אומר להצליף
כינוה שבטי ביקורת; פשוט חוצפתם של
הגברים מרקיעה לעיתים שחקים, וצר
לי שאת נותנת יד לכו שמעתם אותת ! 7
בסנף יתברר שבכלל אני האשמה.

אדם באשר הוא אדם. הכבוד לזולת הוא
תנאי בל יעבור ליצירת קשרים משמעותיים
בין אנשים. באיזו זכות טוען מר
1/67 כי, מה שנשאר אחר־כך מתחיל
ב׳מ״רוץ הפרטי שלו, ומגיע כנראה בסוף
לליגה ב ״ ז האם הציע ידידי הנכבד
משהו מעצמו לתיתו לזולתו ! 7
״ימלא הוא טרוניות ותביעות כרימון ל־בנות־ישראל
החינניות שתשעשענה אותו
ותרקדנה סביבו, תהיינה מלאנת־חייס,
תשובבנה את ליבו, תהיינה מלאות הבנה
כלפיו וכר. באיזו זכות? איני רואה את
עצמי כנמנית עם ״ליגה ב׳ ״ ומאידך איני
מתיימרת להיות כליל השלימנת. אני סבו־רה
שהמימון המוצג על־ידי הכותבים למדור
צריך להשתנות ; כדי לקשור קשרים
צריך לדעת לתת, ולא רק לקבל. אני
.מוכנה לתת יחס אנושי, כבוד לזולת,
שיחמת־חיים וגילוי־לב לכל פרטנר שיש
בו עדינות־ נפש ואהבת־חייס. ובכך סגי.״
;מי שקונה שיכתוב ל (.)1/73

צה״ל קורא לך, חבובה, אז אל תתמה מהי.
מרגישה שהקצין הזה לחוץ.

קציו לחוץ

נשמה של קיבוצניקית
בחור בן ,19 עירוני שמתמלא עצב
כש׳חתול מיילל ולא יכול להירדם אם הרעש
חזק מדי, אך ומאודך גם לא מסוגל
לחיות בשקט מוחלט הוא 3/73 הוא
בוגר-תיכון העומד להיכנס ׳בעוד שלושה
חודשים לעתודה האקדמאיית. ואז בטח
וצטדכו להגביה שם את השער. כי הוא
מיתמר לגובה של 190ס״׳מ, אותם הוא
מנצל ביעילות למישחק כדורסל. זה לא
מספיק? רוצה ׳פרטים נוספים? ׳בבקשה:
״!אוהב מאוד לצייר, לקרוא, לנהוג ולאכול
( 77ק״ג) .שונא לישון הרבה ולבזבז
יזמו בהרצאה ׳מייגעת. שונא יאת
אלכם גלעדי ומעדיף את תיאורי מישחקי־הכדורסל
של גדעון הוד! .מתעניין בכל מה
שקורה בארץ ובעולם, ומעדיף ומבנות
המין היפה את הקיבוצניקיות, אבל רק את
אלה שאינן חשות בוז כלפי העירוניים.״
אפילו אם אינך קיבוצניקית, יש לד עוד
סיכויים אצלו ,״אם תימצא בחורה עירונית
מתוקה השואפת להביט למעלת ולראות
את עיני הירוקות, ויש לה גשמה
של קיבוצניקית — אז בבקשה.״

טיול אינטליגנטי מעמיק
אם הפיחות הזוחל אונו מפחיד אותך
ולמרות הכל לא ויתרת על הטיול המתוכנן
הקייץ לחו״ל, חכה. יכול להיות
שתהיה לך טרמפיסטית )4/73( .מעוניינת
בטיול לחו״ל, אבל לא סתם טיול, אלא
״טיול מיוחד.״ זאת אומרת ״לא התרוצצות
בין נמלים וארצות, אלא חרישה לאורך
ולרוחב בארץ אחת; ,מכסומום שתיים. זו
אינה ד,ציער, בנוסח, מחפשת ׳בן־זוג לטיול
באירופה אלא פנייה לנסות לארגן יחד
טיול אינטליגנטי ׳מעמיק, אך וחד עם
זאת מהנה. כדי להימנע מהפתעות, בדאי
רא׳שיודכל לארגן טיול א 1שניים בארץ,״
מי שהרעיון הזה קוסם לו מתבקש לציין
פרטים, במו גיל, תקציב ודישיון־נהיגה.
בינלאומי, במובן.

מוכרחה לתרום משהו למאמץ הביטחוני.

״אני סטודנטית בת ,23״ היא ׳ממשיכה
וכותבת ,״שהיה לי הכבוד והעונג לבלות
ערב בחברתו ישל אחד ממייסדי המדור
( )1/67 הנכבד. אודה כי נהניתי בחברתו
וסבורתני שגם הוא לא סבל בחברתי.
אינני מחפשת אנשים כלילי־שלימות. אנשים
מטבע ברייתם ׳שונים הס איש מרעהו
הן מבחינת תכונותיהם והן ׳מבחינת ׳שיטחי
התעניינותם. ברם, לדעתי, יש לכבד כל

שירות־המילואים השבועי שלי יהיה הפעם
( ,)2/73 שהוא ׳חסכן גדול ׳במילים. גל מה
שהוא ;מוכן לגלות ׳על עצמו הוא :״אני
קצין צה״ל, נשוי, העומד לפני גירושין.
נחשב כתולעתרספרים. אוהב את הבריות
ביפלל ואת הנשים עד גיל 35 בפרט.
בתנאי, שאפשר יהיה ׳גם לשוחח איתן על
בל נושא שבעולם, אפילו מל ארכיאולוגיה,
תנ״ך, סופרות ובני־אדם.״

מקבלת כסה פניות מצד אלה שמיכ־תביהס
פורסמו ׳במדור ותיבת־הדואר שלהם
נשארה ריקה. אחד בזה הוא 3/67הסטודנט
בן ה־ 23 שחייפש בסך הכל נחמדה
אחת שתוציאו מקליפתו השמרנית.
נראה: שהביטוי האחרון הזה מרתיע. עובדה
:״עד היום לא קיבלתי אפילו ׳מיכתב
אחד. האם זה בייגלל טעות שבמען ה־מישלוח,
או באמת אני צריך לפנות לאיזו
חיברת־נסיעות, כדי לחפש את בחירת ליבי
בחו״ל?״
הוא לא היחידי. שמתי כבר לב שיש
שכאלה שוסיכיתביהס ׳מושכים תשובות כמו
אור לפרפרים. אחרים, בעלי אותם ׳נתונים
בדיוק, אינם זוכים אפילו לתשובה בודדת
אחת. זה עניין של ניסוח, כנראה. אני לא
התחייבתי אף פעם שכל מיכתב שיתפרסם
יזכה בתשובה. כל מה שאני יכולה לעשות
וה רק לפרסם, ובמקרים הנראים לי, גם

בתוך קהל של 7000 איש באיצטדיון
יד־אלי׳הו, באיחת מהופעותיו ישל דמים
חסום — שהיו, אגב, סכנה לאוזניים
— היא בלטה מראשה ומעלה. מה
שנכון, נכון. ראש כזה לא רואים
כל יום. שיער קצוץ בתיספורת נערית,
שאפילו נערים כבר לא מרשים כזאת
לעצמם. בלונד מסנוור. בקיצור :
חגיגה לעיניים.
הדבר הזה נראה במו ייבוא מאה
אחוז. רק באירופה ׳מעיזות נערות להפקיר
את ׳שיערן לספרים ולהסתכן
בכך שאם העונה הבאה תהיה באופנה
השיער הגולש, הן תחמצנה אותה
לגמרי. אבל במבט שני, היה: משהו
מופר בפנים האלה. מקומי. נו, וכמובן
זאת היתה מירי וי-יסברג, הדוגמנית,
שאחרי היעדרות ממוישכת חזרה לארץ
עם ׳ראש חרש. עכשיו, כשהיא תיתן
דוגמא חיה, אני בטוחה שידיהם !של
הספרים יהיו ׳מלאות עבודה. אני
בעצמי, בר רצה להזמין תור.

להמליץ. אבל לא צריו להתייאש. פשוט
כראי, לפעמים, לנקוט יוזמה. במדור זה
מתפרסמות, ברוך־הישם, די פניות של נערות
וגשים. התחילו לחזר אחריהן, במקום
להמתין שיפנו אליכם. אם אתם, כמו
( ,)3/67 מעדיפים דווקא ׳שיחזרו ׳אחריכם,
זב״שכם.

גישה בריאה לחיים
( )5/73 הוא בן ,25 רווק, המתגורר
בדירה שכורה כירושלים. לימד, ז ספני
שהוא !סטודנט למדעי־ההיים עם הופעה
נאה. האידיאה הנשית שלו היא יצור־אנוש
שווה־׳ערך, השומר על הדדיות ומגלה !חום,
רגישות, כנות ואחריות, גישה בריאה ואופטימית
לחיים. הוא עצמו מעריך גם
פתוחות לאמנות, מדע ופילוסופיה, וכן
חוש ליופי, גאווה שהיא במקומה והופעה
נאה.