גליון 1978 מתאריך 1 באוגוסט 1975

והגרה
כתב השבוע אחד מבעלי-הטו-
רים, כי אבן-הבוחן הראשונה ל-
מישטר היא ״האם המישטר הזה
מרשה לאזרחיו להגר! אם ה תשובה
היא שלילית, תמו שא לותינו,
כי אין עוד צורן בהן.
זהו מישטר גרוע בעינינו, הגרוע
שבמישטרים.״
איש רוצה להגר מישראל.
— ״כבקשה, תהגר לאן שאתה רוצה,״
אומרים לו משרדי ההגירה.
— ״תודה רבה,״ אומר האיש ,״אתם
נאורים, באמת.״
— ״אין בעד מה, להתראות.״ אומר
משרד ההגירה.
הולך האיש שמח וטוב־לב, מוכר את
ביתו, את ריכבו ואת מטלטליו והופך
הכל לצ׳ק בנקאי.
— ״תנו לי את זה בדולארים, בבקשה
״,פונה האיש אל מחלקת מטבע־זר.
— ״בבקשה, לקוח יקר,״ אומר לו ה-
בנכול ומביא לו 450 דולאר *.
האיש שלנו מאוכזב במקצת ולכן הוא
הולך לליליינבלום, שם שער ה ^ןזרד4ש״
חור הוא )26.7( 7.50 וקונה מטבע זר.
מליליינבלום הוא חוזר עם שלושים
ושיבעה אלף דולאר, ומתחיל לארוז את
חפציו.

העורך והמייסד חראשון :
ד״ר מלביאל זוארץ ז׳׳ל
ממשיכי דרכו יגל״א :
חנו ךמרמ רי, קו בי ניב, א פ רי םסיזון

הגידו מפראג
אם יגלמו את שכרו החודשי של
קברניט בכיר באל על, תצטרך החברה
לשלם לו 99,700ל״י ברוטו לחודש
בלבד.
ניסינו לחשב כמה ישתכר הקברניט
הבכיר לאחר כל ניכויי המם, והתברר
לנו, כי מדובר בסכום עלוב של 41,900
ל״י נטו לחודש בלבד.
אז מה כבר יכול לעשות קברניט

בכיר עם 41,900 נטו לחודש ז
להחזיק רכב. לשלם עבור טלפון,
חשמל ומים. לשלוח את הילדים לבית
הספר התיכון. לשהות במלונות בחו״ל
15 יום בחודש.
הכל ביחד, לארג 20,000 /ל״י לחודש.
נשארו רק 21,900ל״י בלבד.
צריך לקנות בגדים ונעליים. להח ליף
ריהוט. להחזיק רכב לאישה. לצאת

אילו לסבלים השובתים בנמל התעופה בלוד
היה משרד פרסום, איש יחסי־ציבור ודובר,
הייתם מוצאים בעיתונים מודעות מן הסוג הבא:

תן לנו לעזור לך...
תן לנו לעזור לך לשאת את מטענך.
כשאתה יוצא לחו״ל אתה יודע שהנסיעה תהיה נעימה
וחלקה. אתה יודע שמטעניך נמסרים לצוות סבלים
אחראי ומקצועי אשר יעבירם למטוס ללא
תקלות ובמהירות מירבית.
אנו תמיד נמצאים בנמל התעופה. בכל שעות היממה.
בשרב ובשלג. תמיד נבונים להטעין את מזוודותיה
תמיד לשירותך.
אנו מטעינים גם מטענים חיוניים. אנו
עובדים גם בשעות חירום.
האם חשבת שגם לנו יש משפחות, אותן אנו מפרנסים
בעמל רב י
אנא, הבן אותנו כשאנו שובתים, זה רק כדי שנוכל להתפרנס
בכבוד. זה רק בדי שנוכל לשרתר ברצון ובשימחה.
תן לנו לעזור לך.

סבל יעקב לוי
בן .26 עובד כסבל חמ ש שנים.
נשוי ואב לשלושה.
אוהב טניס ואוסף! בולים.

!מהגר כדיר למטוס
המטלטלים בתוך התוף; הדולאריס במקל.
— ״בוקר טוב,״ אומר האיש לביקורת
הדר כוני ם.

— ״בוקר אור,״ עונה ביקורת הדרכונים
.״כמה זמן מתכוון אדוני לשהות
בחו״ל ז״
— ״כל החיים,״ אומר האיש התם.
— ״לחפש עליו אומרת ביקורת הדרכונים
לשוטר הטמוך.
למחרת בעיתונים :״נחשף נסיון להברחת
מטבע זר.״ האיש שלנו ממתין למשפטו,
עדיין בישראל. אבל הוא לא נישבר
ברוחו ושר בכלא שירי געגועים לאוסטרליה
מכורתו.

סבל־ראשון משה מזרחי
בן .28 עובד כסבל שש שנים.
נשוי ואב לחמישה.
אוהב שחיה, גולף וקריקט.

כפו רגל
בפגישה בין שר החינוך, חברי
ועדת הספורט של הכנסת ונציגי
ההתאחדות לכדורגל סוכם על
מיבנה הליגות החדש :
הירידה לליגה א׳ תוקפא עד
שנת ,2050 ובליגה הלאומית תשחקנה
350 קבוצות. כל קבוצת כדורגל
רשומה תוכל לשחק בליגה
הלאומית, בהתאם לאיזור מגוריה.
כך למשל תהיה ליגה לאומית
עמק־החולה וליגה לאומית שפרעם
וליגה לאומית ג׳לג׳וליה, וכל קבוצה
תוכל למצוא את מקומה הטבעי
באיזור שלה גלי אלימות ובלי
תחרות.
גם תוצאות המישחקים כליגה
הלאומית תוקסאנה מראש ותעמודנה
על .0 :0מובן כי בליגה
הלאומית לא יהיו דירוגים והקבוצות
תסודרנה לפי סדר אלפא
ביתי.
את תוצאות הטוטו יקכעו במכונת
ההגרלה של מיפעד הפיס.
הכדור יהיה עשוי מקרח, שלא
לגרום לחימום הרוחות.
השחקנים יהיו תחת הקפאה
עמוקה.
מזג האויר יהיה קר ויבש.

טבלת הליגה הלאומית
לאחר המחזור ה־5

והפעם באות ג׳
סם חייווג

רב־סבל אהרון כהן

סוף אחר:

בן .44 עובד כסבל 24 שנים.
נשוי פעמיים. אב לתישעה.
סב לשניים.
אוהב לרכב על אופניים
ולאסוף זהבים.

מליליינבלום הוא חוזר עם שלושים
ושיבעה אלף דולאר, ומתחיל לארוז את
חפציו. את כל החפצים הוא מכניס לנרתיק
של חלילית, ואת מברשת השיניים
הוא מכניס לכיש של החולצה, ככה שהשפיץ
שלה יציץ החוצה. בידו השניה
(זאת בלי הנרתיק) הוא מחזיק שש־בש
כים עם מישחק מותחל.
— ״בוקר טוב,״ אומר האיש לביקורת
הדרכונים.
* ההקצבה הניתנת לכל אזרח ישראלי
הנוסע לחו״ל. אס האיש שלנו הוא ערבי,
והוא חותם על הצהרה שלא ישוב לישראל
— ניתן לו להוציא כל מכוס שיש
ברשותו, במטבע זר.

לתיאטרון, להפיג את המתח.
הכל ביחד, לארג׳ מאוד 10,000 ,ל״י.
נשארו, לעזאזל, רק .11,900
לקנות מינוי לקאונטרי קלאב. לצאת
לחופשה באילת כל שלושה שבועות.
לנסוע לחוצלארץ ו
נגמר לנו הדימיון.
אבל מה, הצרה עם הגילום שיש גם
פיחות זוחל. יכול להיות שמשכורתו
של קברניט בכיר תהיה שווה בעוד
חצי שנה רק ס7׳ 80 מערכה כיום. וזאת
בעייה.
אני לטובת הסבלים.

פירסום ד״ר זוארץ
— ״בוקר אור,״ עונה ביקורת הדרכונים
.״כמה זמן מתכוון אדוני לשהות
בחו״ל ז״
— ״רק כמה רגעים,״ מחייך האיש
שלנו ,״קופץ ליוון, לגמור ת׳מישחק וחוזר
בצהריים״.

האיש של הדרכונים שם לו חותמת,
והאיש שלנו חוצה את הטרמינל תוך ריקודי
סטפס, כשהוא משתדל שלא לצחוק
בגלל שטרות הכסף שמדגדגים אותו בתוך
החולצה .״כן,״ הוא אומר ,״הכל בסדר.
המישטר מאה אחוז. אפשר להגר.״

איווי

ח חיוג

ו קי דו מ ת

ג ד עונ ה

ע פו ל ה

גדרה

א ש דו ד

ג׳ו לי ס

הי פ ה

גונן

ט ב רי ה

ג׳ו ר די ה
גו רן
גו ש

חי פ ה
חלב

גזי ת

ט ב רי ה

ע פו ל ה

גז ר

ת ל־ א בי ב

גי א ה

אשק לון

ג׳ י ב

י רו ש לי ם

ג׳יו ס

ת ל־ א בי ב

( )0 3 9 2 3 2 1 1

גי ל ת

כאר

ג׳יסר ־ א ל ־זרקה

חדרה

ג ל און

אשק לון

ג׳ ל כון

ע פו ל ה

שכע

ג׳ ל ג׳וליה

ת ל־ א בי כ

נ׳ ל ג׳ו לי ה

י רו ש לי ם

( )0 6 5 2 3 8 5 4

—ממישנתו של מייסדו—
מאיקרית רמה —
לבירעם עמיקתא.
ד״ר מ. זוארץ
(אחרי עשרים ושבע שנה)

פסק־דין הילכת ללא תקדים:

המפד״ל אסורה על בעלה ובועלה
לאחר ההתדרדרזיות האחרונות שחלו כמישור היחסים האישיים
שכין המעיד לימפד״ל, נקבע כמישפט הגירושין המסעיר של השנה.
כי י,ש להתיר למערך לתת גט למפד״ל ויחד עם זאת לאסור אותה ער
כעלה ועל בועלה. פסק הדין הוצא בכית הדין הרבני כירושלים. כראש
כית הדין ישב אכ״ד הראשון־לציון הרה״ג מלכיאל זוארץ ז״ל תנצב׳׳ה.
סיפור פרשת הנישואין והגירושין
של המפד״ל והמערך החל לפני כ־27
שנה. מאז הוצף בית הדין הרבני בתביעות
לגירושין משני הצדדים על
רקע התנהגות אלימה, סחטנות וחוסר
התאמה בחיי־המין של שתי המפלגות.
רק בוררותו של אב בית הדין הצלי חה
להביא לשלום־בית זמני בין שתי

המפלגות, והקואליציה נשארה בשל מותה.
היחסים
בין המפלגות הוחרפו מש הופיע
גורם שלישי בתמונה. אחרי
ששת הימים הופיע גח״ל, מחזר נלהב
שניסה לפתות את המפד״ל להענות
להצעות הנישואין שלו. בתחילה ניסה
לגור יחד עם המערך והמפד״ל בדירה
אחת, אולם השלישייה לא החזיקה

קוטוט׳ ו שבותותי

איזו מדינה זו שכל מי שרוצה שובת מתי שהוא רוצה וגורם
נזקים למשק וסבל לאזרחים.
אתה יודע כמה נלחמו אנשים עד שהשיגו את הזכות לשבותן חלילה, אני לא נגד שביתות. אני רק נגד שביתות פראיות.
זה לא ייתכן שכל מי שמחזיק בתפקיד כלשהו ישבות ויגרום
לנזקים. זאת ממש סחטנות.
אבל זוהי מטרת השביתה ליצור לחץ על המעסיקים.
כן, אבל לא בצורה פראית כזו. לא במצבנו...
אז מה אתה מציע ן
שישבתו אלה שלא עובדים.

מפד״ל, כועדה וכעלה
חשש להפלה, בגלל הריון מחוץ לנישואין.

מעמד תקופה ארוכה, והשותף החדש
חזר לאופוזיציה. נסיונותיו החוזרים
ונשנים נשאו פרי לאחר מלחמת יום
כיפור, והשניים חזרו להראות יחדיו
במקומות בידור שונים. בלשי המערך
גילו כי המפד״ל והליכוד יוצאים יחד
לפיקניקים, הולכים לסרטי יום ו׳ ,ל בארים
ולדיסקוטקים.
בהחלטת בית הדין נאמר :״נראה
כי היחסים שבין המפד״ל לבעלה היו
מבוססים על טובות הנאה ולא על

אהבה. לאור העובדה שהמפד״ל זנתה
אחרי מפלגות אחרות בעודה נשואה
כחוק, וכן לאור העובדה שלמפד״ל
ולמערך אין ילדים, אנו מתירים בזאת
את גירושי המפד״ל מן המערך מתוך
הנחת סייג: שתהיה אסורה על בעלה
ובועלה.״
נראה כי עתה יש בכוונת המפד״ל
להתאחד עם תנועת ״יעד״ ולהפגין
בצוותא נגד חוקי האישות הדרקוניים
הקיימים במדינה בלתי־מתוקנת זו.

שר־העבודה
הוא מעורב ככל שכיתה. הוא מתווך, הוא מחייך, הוא פוסק הלכות,
בורר, נושא־ונותן. השובתים תוכעים להיפגש איתו, הוא לוחץ
ידיים או לא לוחץ ידיים, הוא מכריז על שכיתה אחת כ״פראית״ ,על
אחרת כ״פוגעת כמשק״ ושלישית ״משבשת נתיבים חיוניים״ .הוא.לא
נכנע לאיומים ואינו מהסם לשכור שכיתות ככניעה ״ללא תנאי״ .הוא
מדבר אל העם דרך הטלוויזיה והעיתונים ומסביר לכל פרקים נכחדים
מתוך ״מבוא ליחסי עכודה תקינים״.
זהו שר העבודה, מר גד יעקנכי.
לפעמים נידמה כאילו כל מיפעל לשימורי זיתים כגליל אשר יכריז
על שכיתה או סכסוך עבודה, יציג כתנאי ראשון להיפגש עם גד יעקוכי.
בלעדיו, המשק לא ינוע.
הקואופרטיבים לתחבורה, הנמלים, צוותי האוויר והקרקע, הסכלים,
נהגי המוניות, העגלונים. זה כל מה שיש כארץ, וזה כל מה ששובת.
ואנחנו חושכים כל פעם: כמה טוב שיש יעקוכי, מה היינו עושים
בלי יעקוכי. איך היו נראים יחסי העבודה שלנו אם לא היה האוראקל
מרפ״י. איך היה יעקוכי נראה כלי המון השובתים והממורמרים המחכים
למוצא פיו.
אנחנו מקקווים ששר העבודה. השני, מר משה כרעם, יעשה מעט
למען פיתוח רשת התחכורה, הככישיס ושיפור רמת השירותים הציבוריים.
אולי יפעיל את שיטת הניקוד כמשרד העבודה, כנגד שובתים
כניגוד לתקנה / 72א.3/ —/

שגידלו במישרד־החקלאות, ואחר־כך בממשלה
מטעם רפ״י, ועל כן נחשבת מסיבת־חקוקטייל בעיני
אנשי רפ״י ליריקה בפני דיין, שהחרים את המסיבה
ולא בא אליה. לדברי מקורבי דיין בכנסת, גרמה
המסיבה ניתוק־יחסים מוחלט בין יעקובי לדיין.

חמנית קיצוו־ת

*המיברק הם1ד*יי*
בניגוד לטענות שהושמעו מצד שמעון פרס,
כאילו המיכרק הסודי שמסר לעיון למשה
אותו כמלץ ״דיפלומט״
דיין. שאיבד —
--מידע כל־בירושלים,
הכיל •ע התגלה כלתי־חשוב,
השבוע תוכנו האמיתי.
מסתבר שמיברקו של שגריר ישראל בוושינגטון,
שימחה דיניץ, הכיל מידע מפורט על מידת הופשר,פעולד.
שנשאר לישראל כלפי ארצות־הברית במשא־ומתן
לקראת הסדר־הביניים. דיניץ מסר במיברק
אינפורמציה אינטימית ביותר על הצמרת האמריקאית,
והערכה באיזו מידה ניתן עוד לממשלת ישראל לתמרן
בין הנשיא פורד, שר־החוץ הנרי קיסינג׳ר ובינם
לבין הקונגרס.
שר־הביטחון עצמו התמרמר השבוע, על שבפגישות
שלו עם עיתונאי־חוץ הם מתעניינים דווקא בעניין
מבוטל כמו פרשת המיברק הסודי, במקום להתעניין
בעמדותיו בעניינים איסטרטגיים.

קרע ב*1
ד״ן דיעקובי
מסיבת-פרידה שערך שר־התחבורה גד
יעקוכי כביתו לנציג המייועד של ישראל
כאומות־המאוחדות, חיים הרצוג, גרם
לקרע מוחלט כינו לבין אלילו הקודם, משה
דיין.
הרצוג תקף בספרו על מילחמת יום־הכיפורים את
משה דיין בחריפות רבה, והשניים הפכו אויבים־בנפש.
יעקובי נחשב כל השנים לבן־טיפוחיו של דיין,
במאתיים אנשי עיבור, יהודים וערבים, חתמו
על הקריאה להקים בשבת הקרובה 2 ,באוגוסט
,1975 בשעה 10.30 בבוקר, בחורשת צומת מגידו

מ חנ ה־ ש לו
יהודי״ערבי, כדי להביע את אמונתם בעתיד של
שלום, צדק וביטחון, ואת דעתם פי לא ״גבולות-
ביטחון״ ,המשך כיבוש השטחים וההתנחלות
בהם יבטיחו את ביטחון המדינה ושלומה _ אלא
ההכרה ההדדית בזכויות הלאומיות של שני העמים,
אשר לכל אחד מהם הזכות לחיות בחופש,
בשלום ובביטחון, במדינה ריבונית משלו.

דברים :
פ רו ם׳ דן מירון
אור אסנד
דורון ג ל ־ עזרד״ר אמנון ק פ ליו ק
חייב תו פ׳ ק טוב ד״ר אניס קדדועו
עקוב ריפתין
וחן ילין־־מור
אהרון ב הן
הקראות :
המשורר ב וס מית א ל ־ קאס
בתום העצרת ייערך ליד קיבוץ גיבעת־עוז טכס
סמלי של ציון הגבול בין מדינת״ישראל ומדינת-
פלסטין — הוא הגבול שעד מילחמת יוני 1967
— אשר יהיה קו של שלום ושכנות טובה.
מקומות ריכוז להסעה מאורגנת:
• ירושלים, לייד בנייני האומה, בשעה .7.15
• תל־אביב, רחבת הבימה, בשעה 8.00
• חיפה, רחוב חורי ,25 בשעה 8.30
• פתח״תיקווה, כיכר המייסדים, ליד השעון,
בשעה .8.00
• בת״ים, לייד המצבה, בשעה .8.00

שר־־החקלאות, עומד לנטוש את כהונתו
הממשלתית.
העסקן הדרוזי, שאינו בולט באישיותו ובהשכלתו,
ושאינו מגלה שום כישרונות מייוחדים, נמאס על
ראשי המערך. הוצעו לו שתי אפשרויות: להיות
קאדי בבית־הדין העליון של הדרוזים, או להתמסר
למיסחר. אם יבחר באפשרות השנייה, יעזור לו המערך
באירגון עסקיו.

בעמדת רביגוביץ

ויינשל יחליד את שי ר

שר־האוצר יהושע רבינוכיץ שינה כתקופה
האחרונה את עמדותיו המדיניות כצורה
קיצונית, שהפתיעה את חבריו לממשלה.

מנב״ל משרד־השיבון, דויד ויינשל, יתמנה
יושב־ראש מועצת המנהלים של בנק
״טפחות״ ,כמקום שר־השיבון לשעבר, זאב
שרף.

בעוד שבעבר מיעט רבינוביץ להביע את דיעותיו
בשאלות מדיניות, ותמך בצורה עיקבית בעמדותיו
המדיניות של יצחק רבין, הרי בימים האחרונים הוא
הצטרף בגלוי ובמפורש למחנה התומכים בהשגת
הסדר עם מצריים ״כימעט בכל מחיר.״
נראה כי הבעיות הכלכליות של המדינה, וחששו
של שר־האוצר מפני מפולת כללית אם לא יתקבל
במהרה סיוע אמריקאי כספי רב־היקף, הם שהביאו
לשינוי בעמדתו של רבינוביץ — כפי שגרמו בשעתו
לעמדה דומה של פינחס ספיר.

ז ס דון המר
צמרר דממעודה
כוחה של המפד׳׳ל בממשלה יגבר, אחרי
לממשלה לזרה ורהפטיג,
שנוסח
--שיצטרה ך --

כמקומו של השר המנוח מיכאל חזני, יסכים
המפד״ל1 ,לקבל
גם זבולון המר, מצעירי

תיק של שר. למרות עמדתו האופוזיציונית
של המר, ולמרות האיסור המפורש של הרב
יהודה צבי קוק, הוא ימצא ניסוח שיסביר
את הסכמתו להצטרף לממשלה.
אחד הנימוקים של המר יהיה כנראה שאם אריק
שרון, הידוע בהתנגדותו למדיניות הממשלה, הסכים
לקבל על עצמו תפקיד יועץ לראש־הממשלה, יש בכך
משום היתר עיסקה גם לגבי כניסתו לממשלה, ואם
לשרון מותר לגזור על עצמו אלם ולא להביע את
דיעותיו בפומבי, מותר הדבר גם לו.

השרים שני
בישיבות הממשלה
אחדים משרי ממשלת־ישראל הגיעו
לאחרונה למצב של תשישות ואפיסת•
בוהות מוחלטת.
נראה בי הדיונים האינטנסיביים
הממושכים כשאלת הסדר־הכיניים,
והבעיות האחרות שכהן מוטרדים
שרי־הממשלה, גרמו למצב שבו
מגיעים מרבית השרים לישיבות
הממשלה סחוטים, חסרי־עירנות
ומבולבלים. לפי הגדרת אחד השרים,
נראית הממשלה בישיבותיה
האחרונות ״במו מתאגרף בסיבוב

הדברים הגיעו לידי כף ששרים אינם
מתביישים עוד לנמנם כישיבות
הממשלה.

מאיר סירב
להיות שר
מנכ״ל בנק המיזרחי, אחרת מאיר, דחה ד,שבוע את
הצעת ראשי המפד״ל כי יכהן כשר בממשלה מטעם
המפד״ל, שמו עלה כמועמד המקובל על כל הצדדים
כאיש כלכלה, שאינו מעורב בפוליטיקה.

מאיר דחה את ההצעה, ביוון ש״כנק
המיזרחי המאוחד,״ שהוא מנהלו, נמצא
בעיצומו של מסע התרחבות, ואין הוא יכול
לעזבו עתה.

גיעבר מועד* עווב
את הממשלה
העסקן הדרוזי ג׳עכר מועדי, המכהן כסגן

וזמורה •13 אירי־*--
ו בי רטםלפפריהס 1
בספק -שוב הפתככה המזיתכנ #למו ׳׳י׳
::איקרית וכידעם לפפדיהם *וחדי
שכמה שדים כממשלת

בשבועות חאן־זדוגימ:
שריב -
;:ד!עמ!ד• וזהיכ^^:
— גלילי, הילל ופרס .4״ התנגדות
חדיש? לכך. השר כרידב מוכן לאשר
את האזריוא של ת ו ^:הכפדימ, אך :
ראש־חממ^לת:יצ:#רכלן:מו^ס, ול :8
.הביע ..עדיין: דשמידג::::את

כל השנים היה תפקיד היושב־ראש בידי מנכ״ל מישרד
השיכון. שרף קיבל את התפקיד לפי בקשת גולדה
מאיר, שרצתה להבטיח תפקיד ציבורי לשרף, ידידה,
לאחר שלא הוכנס לממשלה. עתה מחליפים את שרף
במועמד הטבעי לתפקיד הזה.

עירוני ינהל רשות
חברות ביטחונית
המנהל הכללי הפורש של מישרד הביטחון,
יצחק עירוני, יקבל מינוי כמנהל גוף חדש.
בכוונת שר־הביטחון להעמיד את כל החברות
הממשלתיות של מערכת־הביטחון תחת מרות של
רשות אחת. עירוני מועמד לנהל רשות זו.

חודה ו? 1עה מעבר
מסיבות־גז ליעוראד!
גילוי מדהים גילה האלוף (מיל ).יוסף גבע, מי שהיה
ניספח צה״ל בוושינגטון בימי מילחמת ששת־הימים,
בוויכוח שבו השתתף עם הפרופסור ישעיהו
ליבוביץ ואורי אבנרי :

ערב מילחמת ששת־הימים עלה החשש בי
צכאות־ערב עלולים להשתמש כגאזים
רעילים. ארצות־הברית הביעה את נכונותה
לספק כאופן דחוף מסיבות־גאזים לישראל.
היה צורך להטיפם ארצה כשמי קנדה —
אולם קנדה סירבה להתיר מעבר המסיבות.

הסברו של גבע: הקנדים, כמו רבים אחרים, האמינו
כי ישראל עומדת להפסיד במילחמה, ועל כן לא רצו
להעיר על עצמם את זעם המנצחים הערביים.

השופטים מתמרמרים
שופטי בתי־המישפט השלום והמחוזי
כתל־אכיב ממשיכים להביע התמרמרות
וכעס, גם אחרי שמשכורתם הועלתה לפני
שבועות אחדים כסכום של ב־ 1000ל״י.
השופטים טוענים שבעצם רימו אותם, כאשר שילמו
להם תוספת זו. הסכום של 1000ל״י כולל 300ל״י
תוספת־יוקר, והוצאות עבור טלפון והוצאות אחרות,
כך שבעצם ההעלאה האמיתית היא של כמה לירות
בילבד. מייד אחרי הפגרה יחדשו השופטים את
מאבקם עבור שכר־עבודה גבוה יותר.

ססס•
.״ל יצהר

3ר• בל• הגדלה :

0י7י1ן תמונתוצבעוניותש 50 7אסניס 071110 הומו והניחו
מהאוץ וסהר(
עשותאלפים אלבומים צבשנייס7איסוף החסונות.
סז־יחודש יחולוביו הסשתתניס נוסיס יקרי ערן:
פרסי בהגרלה:

מער כו ת סטריאו ניידות (דדיו-נ-פטפ ק ס טו ת) * טרנזי מ טורי* מצל מו ת
רכ בו תחשמ ליו ת * מרוצי מבעיות

בהגדלה החודשית החחדונה יוגדלו בין בל המשתתפים
חלפי ברט •,למופע המרב!• שיתק•• בסוף המבצע,
בהשתתפות גדולי הזמר והבידוד.

הפר הגדול: כרטיס זוג׳ לפסטיבל זמר באירופה-
יוגרל במפגרזו המופע הסרב!׳.
תנאי ההשתתפות: בתוך העטיפות של סמני ״יצהר״־ טען * ד1־סבק דו־סבון טבק אבוקדו מם זית־חמצא חממה
צבעונית של אם! מעולם הזמר והבידור-המוענקת לך כ שי-ומ שני צידיה ספחים משני סוגים:
ו. שלח 5ספחים המיועדים להגרלה ל״יצהד״ ת.ד 823 .תל-אביב. ותשתתף בהגרלת הפרסים החודשית.
.2שלח <5ספחים המיועדים לקבלת אלבום ובדואר חוזר תקבל אלבום צבעוני לאיסוף התמונות.
חסונות אמני ם נמצאות גם בחזך עטיפותסבתים הם ש1ור!ים באריזות מיזחדות בטן :״משאית״ ״ספינוראטבט״• |

השתמש בסבוני ׳ י צ הר ׳ ה מ עו לי ם ו! ב ה -בנו סףלרחצה טוב הומ ענ ג ת־ גבפר • מל היב. ,

תמונה ברורה וכוללת יותר של המתרחש
בנושא זה, ולהגיע לתוצאות ברורות וחד-
משמעיות, תוך ציון שמות האנשים העוסקים
בכך ותיאור מעשי־השוד שלהם,
כפי שעשה יפת בשתי הכתבות שלו.
בפי שצויין ׳כבר בכתבה הראשונה, עסק
גם סופד מעריב בכרמיאל, יהודה גוה,
בנושא זה. אך עיתונו נמנע מלפרסם, מטעמים
השמורים עימו, את הקשר בין
שודדי עתיקות הים לבין משה דיין.
גם אנשי מחלקת החדשות של הטלוויזיה
היו מודעים לנושא. כמה צוללנים
ותיקים, בעלי עבר קרבי, שהעניין כואב
להם, ניסו להזעיק את כל הגורמים פדי
למנוע ולהפסיק את שוד העתיקות מתחת
לפני המים. מזה שלושה חודשים נמצא
הנושא בטיפול הטלוויזיה, אך נראה שהצוות
שעסק בנושא לא הצליח לפענח את
זהות השודדים.
רק אחרי פירסום הכתבה הראשונה ב-
סידרה ביהעולם הזה, לפני שבועיים, קיבלה
חקירת הטלוויזיה בנושא זה דרגת עדיפות
עליונה. וכך, יום אחרי שפורסמה הכתבה
השנייה בסידרד, בהעולם הזה,
שידרה הטלוויזיה כתפה !מצולמת שכללה
למעשה את כל מימצאי העולם הזה בפרשה,
אם כי בצורה כוללנית יותר, ותוך

אחד הגדבצעים הראשונים של מבקר
העולם הזה, זאב יפת, עם בניסתו לתפקידו,
היה מיבצע של גניבת תיק ממישרדי
ההוצאה־לפועל בבית־המישפט בתל־אביב.
המיבצע לא היה מסובך כל־כך. יפת
ניגש אל פקיד ההוצאה־לפועל, ביקש ממנו
לעיין בתיק מיספר .14403;/73 היה זה
מיספר מקרי שעלה בדעתו, אחרי ש־קודם־לכן
הסתבר לו כי בששת החודשים
הראשונים של שנת ,1973 כבר נפתחו
למעלה מ־ 15 אלף תיקים במישרדי ההד
צאה־לפועל של בתי־המישפט באחור
תל־אביב.
יפקיד ההוצאה,־לפועל מצא את התיק,
מסר אותו ליפת, מבלי לטרוח לברר אם
הוא צד בתיק. יפת עיין בתיק. היה זה
תיק שנועד לסמש חוב בסך של 700ל״י
שפלוני היה חייב לבנק קופת־עלייה בתל-
אביב. יפת תחב את התיק תחת בית־שחיו,
יצא עיימו את בית־המישפט.
אילו היה משמיד את התיק או שומר
אותו בביתו, לא היה איש יודע לעולם
כיצד נעלם התיק. קופת עלייה מדם
היתד, נאלצת לפתוח בהליכים חדשים,
שהיו נמשכים חודשים ואולי שנים, כדי
לגבות את 700 הלירות שלה מבעל־החוב.
אבל יפת החזיר את התיק למישרדי ה־הוצאה־לפועל.
המיבצע כולו לא נערך,
אלא כדי להמחיש תופעה שקנתה לה אחיזה
במישדדי ההוצאה־לפועל במדינה ושזכתה
אף לכינוי :״כיבוס תיקים.״ זוהי תופעה
פשוטה של גניבת תיקים ממישרדי מ־הוצאה־לפועל,
המקשה את מימוש פי׳סקי-
הדין שבבר ניתנו:אחרי תקופות התדיינות
ממושכות.
המי׳בצע ופרטי התופעה פורסמו בהרחבה
בגיליון העולם הזה ( )1875 מה־8
באוגוסט ,1973 תחת הכותרת ״גנבתי תיק
בהוצאה־לפועל.״ היה מקום להניח שאחרי
פירסום השערורייה תנקוט הנהלת בתי-
המישפט אמצעים כדי למנוע את התופעה
של ,״כיבוס תיקים״ במישרדי ההוצאה־לפועל.
השבוע, הסתבר לנו כי טעינו.
בשבוע שעבר ניגש עיתונאי למישרדי
ההוצאה־לפועל בבתי־המישפט שבמיגרש־הרוסים
בירושלים. במה ימים קודם־לכן
ביקש פרקליט, שהופיע בשם המדינה, משופט
ירושלמי להעניש בעונש מרתיע
חוקר פרטי מירושלים, שהואשם בגניבת
תיקים ממישרדי ההוצאה־לפועל .״מישרד-
המישיפטיס והנהלת בתי-המישפט נלחמים
במכת גניבות תיקים מלישבות ההוצאה-
לפועל,״ אמר התובע, עורך־הדין אלי בן-
טובים.
העיתונאי יצא לבדוק אם אומנם כך
הדבר. הוא אסף מעל הדלפק של לישכת
ההוצאה־לסועל בירושלים 25 תיקים, ויצא
עימם ממיין בית־המישפט מבלי שאיש
ניסה לעצור בעדו. דבר לא השתנה מאז
פורסמה כתבתו של זאב יפה בהיעולם
הזה לפני שנתיים,
אלא שאת המיבצע בשבוע שעבר לא
עשה איש העולם הזה. היה זה איש
מעריב עמוס לבב, שביצע הפעם את
הגניבה העיתונאית, במיטב המסורת של
המיבצעים העיתונאיים של העולם הזה.
אני סבור שזוהי דוגמה יפה, ראויה

לשבח, שבה עיתון אחד ממשיך מיבצע
שבו החל עיתון אחר, כדי לבדוק באיזו
מידה השפיע — או לא השפיע — פיר-
סום שערורייה על האחראים לה. במיקרה
זה, בפי שגילה סופר מעריב, לא נעשתה
שום פעולה ממשית לחיסול הנגע שאותו
חשף העולם הזה בפומבי לפני שנתיים.

1 91
דונמה נוספת לחקירה עיתונאית,
הנעשית במקביל על־ידי כמה מאמצעי־התיקשורת,
ניתנה בשבוע שעבר. היה זה
אחרי שהטלוויזיה שידרה, במיסגרת מבט
לחדשות ביום הרביעי שעבד, כתבה
מצולמת של כתב־הטלוויזיה בחיפה, עמום
כרמלי, על שוד־העתיקות במצולות הים
לאורך חופי ישראל.
היה בכתבה זו בדי למשוך תשומת־לב.
היא זכורה קודם־כל בגלל התקלה שאירעה
באמצע שידורה, כאשר בקרע הסרט והיה
צורך להפסיק את הקמתה. אולם היא

״העולם הזה״ 8.8.73
ההתחלה —
התבלטה גם בגלל העובדה שהיא שודרה
אחרי שכבר פורסמו שתי כתבות, בחקירה
מיוחדת שערך העולם הזה בנושא זה.
שוד העתיקות מהים הוא עסק בלתי-
חוקי שהתפתח בשנים ׳האחרונות למימדי-
ענק. בשבועות האחרונים חקר מבקר
העולם הזה, זאב יפת, נושא זה ביסודיות.
הוא הצליח לחשוף רשתות של שודדים-
צוללנים, הטצויידים במיבשור תת־ימי
מתוחכם לגילוי ושוד עתיקות מתחת לפני
המים. במקביל חשף גם רשת־הברחה,
הקשורה עם שודדי העתיקות מהים, ש פיתחה
נתיבי הברחת עתיקות לחו״ל והקשורה
עם חנויות למימכר עתיקות בארץ
(העולם הזה .)1977—1976
גם פיבצע זד, של יפת לא היה מיבצע
בלשי, אלא עבודה עיתונאית מובהקת. על
מעשי השוד הימי יודעים, מזה זמן רב,
אנשים רבים הקשורים בענף הארכיאולוגיה
במדינה. מנהלי מוזיאונים וחברי האגודה
לחקר תת־ימי, ידעו פרטים מסויימים על
שוד העתיקות. רק כאשר נאסף המידע
מכולם ופרט צורף לפרט, ניתן היה לצייד

מנתבים
מי מן השניים צורר!?
קראתי שתי ידיעות בנושא שוד־היהלו־מים
מגילה לוי־בוכמן, ממעריב ובידיעות
אחרונות, והתעוררה בי תמיהה.
בקטע בידיעות אחרונות פ־ 13 ביולי
נכתב, כי הגברת לוי עוזבת את הארץ ביום
ב׳ (כלומר, למחרת היום) ,והכתב ציטט
שיחה איתר, ממוצאי-השבת ה־ 12 ביולי.
במעריב מה־ 15 ביולי, לעומת זאת, נכתב
שהגברת לוי עזבה את הארץ עוד ביום ה׳
ד 10-.בחודש. אז איך יכול להיות שכתב
ידיעות אחרונות דיבר איתה במוצאי־שבת,
שעה שלפי מעריב היא יצאה חזרה לגרמניה
כבר יומיים לפני-כן ז
איך אפשר לדעת מי מן השניים צודק ז
יחיאל ויצנבלט, הרצליה

דיין הרפוי! התורן

ברצוני להעיר כמה הערות לגבי פרשת
איבוד המיסמך הסודי על-ידי משה דיין.
סעיף (27א) :בחוק לתיקה דיני עונשין
(ביטחון המדינה) תשי״ז־ ,1957 קובע ״מאסר
של שלוש שנים לעוביד־ציבור שמסר,
ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו
בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך
לקבלה...״
׳סעיף (27ב) לחוק הנ״ל קובע :״עובד-
הציבור שהתרשל בשמירת ידיעה שהגיעה
אליו בתוקף תפקידו, דינו מאסר שנה.״
אני מתאר לעצמי שבחוק זה ניתן למצוא
עוד כמד. סעיפים המתאימים למיקוד,
׳ של שר־הביטחון שמעון פרס. אינני יודע
אם הוא ניחשב כעובד־מדינה, אך אולי
היועץ המישפטי והמישטרה יבדקו את
הדבר ז מסקנותיהם יכולות להיות מעניינות
מאד. אולי יתבדר לנו שאכן מותר
לשר למכור מיסמכים סודיים המגיעים
אליו בתוקף תפקידו?
הפרשה הוצנעה, משום־מה, בעיתונות
היומית, ואפשר לומר אפילו שהושתקה או
אחדי התלונות על הוצאת תיקים.
נשכחה. האם היתד. העיתונות מתייחסת
בשיוויוד׳נפש כזה, גם במיקרה שהמדובר
היה בשר מפ״מי, למשל?
היחידי ישיש לרחם עליו באמת הוא דיץ.
המיסכן הזה תמיד ״נדפק,״ עם סחורות
ששם־מישפחתן מתחיל בשי׳ (הבחורה ש מצאה
את המיסמך שאיבד שמה צ׳צ׳יק,
י ז די•* דחכזדיש עי־-יי?־כדי

ואילו שמה של אלישבע המפורסמת שלו
היה צ׳יזים).
ובעניין נוסף: מדוע אין אתם מגיבים
״מעריב״ 24.7.75
בנושא ששמו חוק נפגעי תאונות־דרכים?
בנושא זד. מייוצנים עורכי-הדין היטב, ו־
— וההמשך
חברות-הביטוח גם הן אינן יכולות להתאונן.
אך למה שלא תתנו אתם גיבוי ל־התעלמות
מחלקו של דיין
בשערורייה. את מילחמתו הפרטית של השופט ברנזון?
׳טיפול העולם הזה בנושא זירז לא רק
בלי דויטש, ירושלים
הטלוויזיה. גם הרשויות המופקדות על
נושא זה מטעם אגף־העתיקות שבמישרד־ התר!5ה על הציונות
החינוך־וה תרבות, התעוררו פיתאום ל פי ד
לה. כצעד ראשון עומד להיתמנות בקרוב
אין ספק, שאחת החוויות הקשות שבהן
לפחות מפקח ימי אחד, שיובל להתמודד מתנסה ביום ישראלי השוהה בארצות-
כשווה עם שווים עם השודדים הימיים. בל הברית, היא ההתקפה שלוחת־הרסן על
נושא ריכוז החומר המרשיע כנגד השודדים הציונות מצד סטודנטים אמריקאיים, כולל
נבדק כיום מחדש, ויש תיקווה, אם יימשך יהודים, והשוואתה לקולוניאליזם, לאימהלחץ
הציבורי בכל אמצעי התיקשורת, ש פריאליזם, ואפילו לנאציזם.
אכן ישונו הנוהלים הקיומים המאפשרים
כישראלי, שהתחנך על בירכי הרעיון
לשודדי העתיקות בים לפעול באין־מסריע. שהציונות מסמלת את פיסגת הצדק ההעובדה
שגם מעריב וגם הטלוויזיה, לא
אנושי, הזדעזעתי להיווכח שיש גם צד
טרחו לציין בכתבות הנדונות שלהם את שני למטבע, שאותו כלל לא הכרתי. אינני
חילקו של העולם הזה בפרשיות בהן טיפלו, צריך לחזור כאן על התפיסה הערבית
אינה משנה עוד לכאן או לכאן. רבים
ששיבת ציון עומדת בניגוד ״לזכות ה־מקוראי
מעריב זכרו ודאי כי כתבתו של
טיבעית להגדרה עצמית של תושבי הארץ
עמום לבב היא המשך מיבצע שתוכנן, הערביים, שחיו בה ברציפות כרוב מוחלט
נולד ופורסם לראשונה בהעולם הזה, ב מאות בשנים.״
דיוק כמו שרבים מצופי הטלוויזיה, שראו
אומד רק, שהטיעון הישראלי שהארץ
את הכתבה על שוד־עתיקוודהים, ידעו הובטחה לנו על־ידי השם, או שיש לנו
הרבה יותר על הפרשה ממה שקראו כבר
״זכות היסטורית לחיזור לארץ, שממנה
עד אז בהעולם הזה.
נעדרנו למעלה מאלף שנה בניגוד ל מבצעים שני לגבי
לציין

שחשוב
רצונם של תושביה הערביים,״ עוררה גיעתונאיים
אלה, היא ההמחשה שהם מהווים חוך בכל פעם שהעליתיו בשהותי סחו״ל,
להשראה העתונאית של העולם הזה על לצורכי ויכוח.
אמצעי התיקשורת האחרים במדינה. זה
נדמה לי, שבמאבק הגדול בינינו לבין
שהשיטות העתונאיות שהונהגו ע״י העו הערבים על דעת־הקהל בארצות־הברית
לם הזה, דרכי החקירה שלנו וגם הסיגנון ובעולם, הננו בתהליך נסעה אשד עלול
העיתונאי של ״השבועון המסויים״ מאומ לתת את אותותיו בדת הפוליטי בעתיד
צים על־ידי אחרים, הוא הרבה יותר ממח -הלא־רחוק.
מאה. יש בכך מעין הכרה פומבית בציד-
רם גלבוע, תל־יאביב
קת הדרך העיתונאית של העולם הזה, שהעיתונות
הישראלית האחרת הירבתה בל על אובייר!טיביות, נסיגה ושלום
כך לבקר אותה בעבר.
כקורא קבוע של המולס הזה, אני מתפעל
לא-אחת מן הדבקות העקשנית
שלבם במתן רשות התבטאות חופשית לצדדים
שונים ולבעלי השקפות שונות, גם
אם הן סותרות את דעתכם המוצהרת.
(המשך בעמוד )8

סופר ״מעריב״
״סחב״ 25 תיקים
מן ההוצאדדלפועל

ה עו ל ם הז ה 1978

לימח־ים גבוהים בתשלומים
נמוכים

בן. הודות ל מ הפכ ה ה שקטה ב בנ ק
הפועלים גם זה אפשרי!
הסבון חוד שי עבור ילד ך ב״תסן
ל ה שכל ה גבוהה״ ־ התכנית הבל עדית
של בנ ק הפועלים -מ אפ שר
לך לצבור עבורו ע ד 10.000ל״י.
וכשיגיע לאוניברסיטה יע מדו
לר שות ילד ך סכום החסכון. ריבית
והפר שי ההצ מד הלמדדב תוספ ת
הלוואה של ע ד 10.000ל״י ב ריבי ת
בל תי צמודה של . 100/0ה הלוו א ה-
לתקופה של ע ד 13 שנה.
כמו בן יהגה ילדך ממענק מיוחד
של בנק הפועלים של ע ד 500ל־׳י
ואם יוותר על ההלוואה יהנה ממענק
נוסף של עד 1.200ל׳־י.
הענק לי לד ך את לימודיו הגבוהים
ב בר מעתה. כ שהם עולים לך פחות.
בך גם ילדך יל מד באוניברסיטה.

״חסן להשכלה גבוהה״.
תכנית החסכון הבלעדית
של בנק הפועלים
אל ח. ד .27 .תל־אביב
נא לשלוח לי את על1ן
״ח׳סן להשכלה גבוהדו׳

פרטי בפניפיבנק הפועלי ובנק יפת.

כן, ילדך ילמד
באוניברסיטהי

השלם הזה 1978

מכתבים

ר א שו נהנשינלו לי ס

מ צי ג ה

אתהדג נוי ס

החד שי ס

(המשך מעמוד )6
לעומת זאת, קיים נושא אחד, שהוא
החשוב ביותר בחיי העם, אשד ביחס אליו
התנהגותכם •שונה בתכלית. זהו נושא
הסיכוי לשלום.
האמת האובייקטיבית היא שסיכויי השלום
בין ישראל לשכנותיה הם בגדר
נעלם ותעלומה לכל אזרח ישראלי. כל
צעד ישראלי לקראת השלום הוא צעד
לקראת הלא־נודע. הצגת הצהרותיו של
סאדאת, או כל מנהיג ערבי אחר שהצ הרותיו
מתונות, בהצהרות על כוונות-אמת
— מול הבאת התבטאויותיו של שר־החוץ
המצרי פאהמי או מנהיגים ערביים אחרים,
שהצהרותיהם קיצוניות, בהתבטאויות המבטאות
עמדות־&תיחה במשא־ומתן — יש
בהן משום הונאת הקורא, למרות שייתכן
בהחלט כי זו האמת לאמיתה.
ההונאה מתבטאת בכך, שבהחלט ייתכן
כי ההצהרות המתונות נועדו להטות את
דעת־הקהל העולמית לצד הערבים.
אישית, אין לי ספק שאם קיים סיכוי
לשלום, הוא יוכל להתממש דק אם ניאות
לסגת אל קווי מאי 67׳ .לא נראה לי
שמדינות ערב ישלימו עם ישראל גדולה
יותר. מכאן ועד להסקת. מסקנה שמובטחת
השלמה עם קיומה של ישראל בתוך קווי
מאי 67׳ — עוד רחוקה הדרך.
העולם הזה משייך את עצמו למחנה־השלום.
שם זה מעיד על הנכללים בו.
ומחנה־השלום האמיתי כולל בתוכו את
כל עם ישראל, המייחל לשלום, גם אם
חלקו מפקפק בסיכוייו.
לסיכום, אני חושב שטוב יעשה העולם
הזה, אם יציג את האמת גם בנושא זה.
רק דרך כזו תתן בידי קוראיו את בל
הכלים הנחוצים, כדי להחליט ולשקול את
הסיכונים הקיימים בנסיגה אל קווי מאי
67׳ ,מול הסיכויים להשגת שלום והכרה
מצד שכנותינו.
יהודה אר״י־גור, חיפה

ארו חזר הכיתה

תודה להעולם הזה ( )1976 על רשימתכם
על הבוקסר הלבן שלי, שגגגב.
אנשי המישמר־האזרחי הכירו את הכלב

טלוץיות לרביעוה

ג סנ תנ אי הוו לבה

עז 1ם \ /ח 7וותי

אם ברצונך להחליף כל טלויזיה ישנה שגרעזותך ב

חדשה. מלא ושלח תלוש זה.

!מלך

לנבור
1.ישראלוגע׳ מ
דחי מודיעי!9ו.בניבר>ן טל 79911* . ההחלפה תנאי על אני מעוניו נקגלת פרטים מלאים שהיגנם מציעים לטלויזיות.
בושות׳ מקלט מתוצרת
שנת ייצור
מקום הובישה
גידל המסו
ל*י 1את היתרה לשלם במזומו/נתשלורוים סד חודשיים (נוחת את המיותון.
שם משפחה
שם פרטי *
דוס־ טלפון
עיר/מקום ישוב
מסי הבית
רחוב

אחץצת

ארו הפרט החסר
כשהובל ברחוב לטיול על־ידי האיש שסחב
אותו, והוא הוחזר לי.
רחל אייבגר, תל־אביב
• עתה מותר לגלות כי שם הבוקסר
הלבן הוא ארו — פרס שלא נכלל ברשימה
כדי למנוע מהגנב את האפשרות
להתקשר עימו.

האכזרי,ציה של דגמרר!
במידה שעוד נותרו בדנמרק, מיפעלים
לייצור ביגדי-ים לנשים, הועבר קדהייצור
לבגד ים דו־מיני: דוגמות שבהן כל ההבדל
בין המיכנס המיועד לגבר, לבין זה המיועד
לאשה, עשוי להתבטא בגיזרת המיכנס,
הבאה להבליט את אגן־היריכיים של ה-
אשה. מאחר שהאשה הדנית הממוצעת
אינה בעלת עכוז ״תפוח,״ נמכרים ביגדי-
הים בדוכנים, כשאינם ׳מסווגים למינו של
(המשך בעמוד )11
העו ל ם הז ה 1976

ובין קנה את המפד־ ל
אל תשים לב לסערות בעיתונים, הט
בשדות את פרישת המפד״ל מן הממשלה.

כן־מאיר ורפאל
משבר מפוברק

הרוב במיפלגה, המורכב מן הגוש תחדש
של סיעת״רפאל והצעירים, ימנע זאת.
את סיעת רפאל קנה ראש־הממשלה
בכסף, בצורת הגדלת התקציב של מישרד•
הדתות ומניעת החלטה של שר־חאוצר
לקצץ בתקציב המנופח של ממלכת״רפאל.
הצעירים של זבולון המר ויהודה
בן־מאיר ימנעו פרישה, כדי להכניס
את זבולון המר לממשלה, ולהגביר את
השפעתם על המהלכים המדיניים.
כאשר הובא תקציב מישרד־הדתות
לוועדת־הכספים של הכנסת, התברר כי
הוא הוגדל מ 53-מיליון ל״י בשנה שעברה
ל־ 100 מיליון לירות עכשיו. כיוון
שתקציבי כל שאר המישרדים קוצצו,
קמה סערת־רוחות, שתבעה קיצוץ של
20 מיליון לירות לפחות.
חברי הוועדה נעזרו במידע פנימי של
חברי המפד״ל, שחורו להם אילו סעיפים
הם למעשה מימון של סיעת-רפאל, ולא
מימון פעולות ממלכתיות.
נוכח הלחץ של חברי־חוועדה, חסכים
האוצר לקיצוץ של 8מיליון לירות. שר־הדתות
הסכים לקצץ 2מיליון לירות
בילבד, ואיים בהוצאת מסקנות. האיום
התממש באמצעות הסערה המלאכותית
שקמה, כאילו בגלל החוק לזכויות״חא-
שה. כמה שעות לאחר חופעת עיתוני-
הערב, שבישרו את דבר המשבר החדש,
נקרא רפאל לפגישה עם רביו, ושם סוכם
על קיצוץ של 4מיליון, במקום ח20-
שתבעו חברי ועדת-חכספים.
המשבר תסתיים, וכל מה שקוראים
בעיתונים אינו אלא קצף על-פני חמים.

אצ׳חריה לי שראל ־
״אל־על׳ למכסיקו?
ביקורו הקרוב של נשיא מכסיקו יוואיס אצ׳ווריה בישראל מעורר התרגשות
מייוחדת אצל ראשי ״אל־על״ .אל הנשיא יתלווה גם נשיא חברת־התעופה הלאומית
המכסיקאית, וביקורם של השניים בישראל ישמש עילה נאה לחידוש המגעים לזכויות
נחיתת ל״אל־על״ באמריקה הדרומית.
ערב מילחמת יום־הכיפורים עמדה ״אל-על״ בסיום הקמת קו למיזרח הרחוק,
כאשר בידה זכויות־נחיתח בתאילנד, סינגפור ובורמה, והיא עמדה לקבל כאלו גם
באוסטרליה. כן עמדה לסיים משא״ומתן לפתיחת קו לאמריקה הדרומית, עם נחיתה
מובטחת באורוגוואי וכימעט־חסכם עם ארגנטינה.
גם בארצות־הברית היתה בידי החברה התחייבות של הנשיא הקודם, ריצ׳ארד
ניכסון, על זכויות־נחיתה בחוף המערבי, וכן גם במיאמי.
המילחמה שיבשה את כל התוכניות. אוסטרליה אינה מוכנה לשמוע עוד על
״אל־על״ ,גם מפני שהיא פותחת קו לדמשק ונם מפני שעיקר מיסחרח מופנה
למדינות עויינות לישראל, כמאלזיה ואינדונזיה, או חצי־עוינות, כיפאן, וגם ביגלל
שיקולים מיסחריים. ארגנטינה החליפה שליטים, והחדשים אינם יודעים אם עוד
ישלטו מחר. על כל פנים, אין הם מוכנים לשנות את המצב הקיים.
גם בארצות־הברית התחלף נשיא, והחדש מתכחש להבטחות קודמות גם בעניין
״אל-על״ .נוסף לכך שורר בתעופה האזרחית באמריקה משבר חמור, וקשה להניח
כי ה״לובי״ של חברות־חתעופח רב״העוצמה יתן ל״אל־על״ להיכנס לשוק הפגוע.
במצב זה נותרה מכסיקו כאחת האפשרויות שנותרו להתרחבות, והכוונה היא
לפתוח קו מאורוגוואי דרך מכסיקו לניו־יורק. אומנם, חברת־התעופה המכסיקאית
לא תשמח לכניסת ״אל־על״ לשוק שלה, בעיקר כיוון שהיהודים במכסיקו טסים
הרבה מאוד. אבל נשיאה של מכסיקו החליט ליטול חלק בעיצוב העולים מחדש,
ורואה עצמו כמנהיג גוש המדינות המתפתחות• יחד עם ליאופוגוד סנגור, נשיא
סנגאל, וניקוליי צ׳אושסקו, נשיא רומניה, יצרו שלישייה הנפגשת לעתים מזומנות,
והמנסה לתווך בין ישראל לערבים.
אצ׳ווריה הצהיר לפני כמה חודשים על אספקת נפט לישראל, מאותן סיבות
מדיניות עצמן. הוא עלול להסכים לזכויות-נחיתה, תמורת תזוזה ביחסי ישראל״ערב.

מחצית דיוו חי ״הרץ״ -
מ מ כי רו ת מ כוניו ת

צופים התאוששות בייצור
המשאיות בארץ
מיפעלי ייצור המשאיות בישראל כימ•
עט משותקים מאז מילחמת יום־הכיפו-
רים, אולם ראשי חמיפעלים טוענים, כי
במחצית השנייה של 1976 צפוייה התאוששות
בענף.
בישראל שני מיפעלים לייצור משאיות.
האחד בנצרת, המרכיב משאיות-בנזין
מדגמי ״דודג״׳ ומשאיות״דיזל מדגמי
״פורד״ ,בגדלים של עד 16 טון מעמס.
המיפעל שייך עתה לקונצרן ״כלל״• ה-
מיפעל השני, באשדוד, מרכיב דגמי ״מק״
במעמס של 16 טון ומעלה, ושייך לקונצרן
״עץ־לבוד״ .שני המיפעלים ייצרו
ומכרו בדרך־כלל 2000 משאיות לשנה.
עתה חם מוכרים יחד 500 משאיות.
גורמי המשבר הם, קודם כל, ביטול
קרן־חמשאיות על-ידי האוצר. כל השנים
התקיימה קרן ממשלתית, שנתנה לקונה-
משאית מימון של ־ 807 מהדרוש, ברי-

בית עד ־ 187 לשנה. הקרן באה מכספי
מילוות אמריקאיים לרכישת ציוד אמריקאי,
ומכספי ״בנק ישראל״ .עתה הפסיק
״בנק ישראל״ את הקרן, מסיבות
שלו.
חגורם חשני הוא ייבוא חחרום של
משאיות, אחרי מילחמת יוס״חכיפורים,
עת הובאו ארצה 650 משאיות ״מר־צדס״
לצח״ל, ועוד 500 לצה״ל מסוגים
אחרים. ייבוא זה גרם גם להפסקת שכי רת
משאיות על-ידי צח״ל מאזרחים.
ההערכה היא כי בתחילת שנת 1976
יגרום בלאי המשאיות לצורך לחדש מיס-
פר גדול של משאיות, שהמיפעלים המקומיים
לא יוכלו לייצרו, ושוב יצטרכו
לייבא משאיות. מערכת-חביטחון מעדיפה
ייבוא על ייצור מקומי, פי בייבוא אין
עליה פיקוח תחשיבי הדוק.

צופי ירידה ב צ רי כ ת
בשר טרי
גורמי התיכנון במישרד־חחקלאות צופים
השנה ירידה של עד ־ 207 בצריכת
בשר״בקר טרי, מסר זאב למדני, מנהל
המועצה לייצור ושיווק בשר בקר וצאן.
ירידה זו היא לאחר עלייה של ־207
בצריכת בשר-בקר טרי בשנה הקודמת,
שנגרמה בגלל התייקרות מחירי הבשר
הקפוא חמייובא.
לפי הנתונים שמסר למדני, חיתה בשנה
הקודמת צריכת כל בשר-חבקר 84.1
אלף טון, לעומת 104.6אלף טון בשנת
.1973 החלוקה הפנימית בשנת 1974
היתה 35 :אלף טון בשר טרי (לעומת
32.1אלף טון בשנת ,)1973ו־ 49.1אלף
טון בשר קפוא (לעומת 72.5אלף טון
קפוא בשנת .)1973
בדיקת צריכת הבשר לסוגיו לנפש מגלה

כי הצריכה לנפש בשנת 1974 של בשר
לסוגיו היתה 43.5קילו, כימעט כמו
בשנת .1973 החלוקה לסוגים בשנת 1974
לנפש היתה 4קילו בשר-בקר טרי (ב-
3.7 : 1973 קילו) 5.8 ,קילו קפוא (ב-
8.9 : 1973 קילו) ו 33.75-קילו בשר-
עוף (ב 30.7 : 1973-קילו).
מכאן, שבשנת 1974 היתח ירידה משמעותית
בצריכת הבשר הקפוא. ירידה
זו תיבלם, ואף תשנה כיוון, אם תוריד
הממשלה את מחירי הבשר חמייובא,
הגבוהים עתה ב 3-עד 5לירות לקילו
ממחירי העלות. הממשלה מסרבת להוריד
את המחירים, כדי להגן על מגדלי
הבקר חחי, אולם תיאלץ לעשות זאת
בגלל הפנייה לבג״ץ של עורך־חדין יהי״
דה רסלר. לפי החוק, אסור לממשלה
לגבות — תמורת מיצרכים שהיא מוכרת
— יותר מאשר העלות, ואסור לה בשום
אופן להרוויח.

כמחצית מריווחי החברה להשכרת המכוניות ״הרץ״ בישראל באים ממכירת
המכוניות — מסר מנכ״ל החברה בישראל, רולי הלפריין. הגורם העיקרי לרווח
הנמוך מהשכרה הוא המס הגבוה הקיים על השכרת מכוניות רק בישראל.
שכירת מכונית ״פורד אסקורט״ עולה בישראל 11.5דולר ליום, לעומת 10.25
דולר באנגליה, שגם בה חמיסים גבוהים. נוסף לכך משלמים בישראל, לכל קילומטר
נסיעה 95 ,סנט, לעומת 57 סנט לקילומטר באנגליה. מכאן — שהמחיר בישראל
יקר ב־ס/ס 60 לעומת אנגליה. פרט למחיר ההשכרה, על הישראלי לשלם עוד מיסים
בשיעור של ־ 207 ממחיר ההשכרה ועוד 7לירות ליום על מכונית קטנה, ו11-
לירות ליום על מכונית גדולה. המיסים באנגליה חם ־ 87 בילבד.
פרט מעניין: ישראלי המשלם בטרבלר׳ס־צ׳קס משלם כאילו הוא בחו״ל, ופטור
מן המיסוי המקומי.
״הרץ״־ישראל מפעילה כיום 560 מכוניות, ותקנה בקרוב עוד 120 מכוניות.
כל הרכב משתמש בבנזין 83 אוקטאן. החברה מוכרת מכוניות קטנות לאחר 14
חודשי שימוש, וגדולות אחרי שנתיים. קיים תור ארוך של ממתינים לקניית רכב
משומש מן החברה.

הבינלאומית לפני פירוק?
אם לא תגייס ״חחברח הבינלאומית״,
הידועה בשם ״החברה לישראל ב״ /עוד
6מיליון דולר תוך חמישה חודשים,
ולא תצליח לממש את ההתחייבויות
שקיבלה ממשקיעים שהבטיחו לרכוש
מניות שלח ב־ 16 מיליון דולר, היא צפוייה
לפירוק.
החברה הוקמה לפי חוק מייוחד, שאושר
בכנסת, והמקנה הקלות מפליגות
במיסים לחברות המגייסות חון של לפחות
30 מיליון דולר בתוך שנתיים.

הבינלאומית הצליחה עד כה לקבל השקעות
של 8מיליון דולר במניות, ועוד
16 מיליון דולר בהתחייבויות. השנתיים
מסתיימות ׳בדצמבר .1975 זו גם הסיבה
שאין החברה משקיעה את כספה• היא
חוששת שלא תעמוד בתנאים. יושב־ראש
מועצת-חמנהלים של החברה, אהרון
רובינשטיין, והמישנה למנהלה הכללי,
עמוס ספיר, בנו של פינחס, מגלים
אופטימיות גדולה ביחס לסיכויי גיוס
ההון.

או־? ,באוד או
מועצה להגנה לאומית
גורשה להגיב על הראיון המייוחד שערך אלי תבור
לעיתונאי אורי דן (העולם הזה .)1974 יש משמעות מייד
חדת לראיון זה׳ 9אחר שהוא הוכתר בכותרת ״אנחנו
הולכים לקראת המחדל הבא״ ,והקורא עלול להגיע לידי
מחשבה שהסיבות העיקריות, העלולות להביא למחדל הבא,
הן אלה המופיעות בו. אך לא כן הדבר.
משום־מה מתייחס אורי דן רק להשלך הצבאי של
הבעייה. אולי מתוך זה שהוא פרשן צבאי ותיק, וללא
ספק מעורב ברוב המאורעות הצבאיים בעבר, עקב תפקידו
הרישמי. עם זאת נשאלת השאלה, האם מינויו של אריק
שרון כרמטכ״ל עשוי למנוע את המחדל הבא, או אולי
יש גורמים אחרים, לאדדווקא צבאיים, שהם שורש
הבעייה.
לדעתנו, מה שעלול להביא למחדל הבא הוא חוסר
המחשבה המדינית, כפי שמשתקף הדבר בצעדי הממשלה
לאחרונה, ואי־יכולתה לראות את ההתפתחויות האחרונות
במיזרח־התיכון, אשר יחסי ישראל—ארה״ב וארה״ב—
ארצות־ערב תופסים בהם חלק חשוב. למרות השינוי
הדראסטי שחל ביחסים אלה, אין ממשלת״ישראל מוכנה
ומסוגלת להבינם.
למרות הדרישות החוזרות־ונישנות, אין לנו עדיין
מועצת־הגנה־לאומית, שתנתח את כל מערכת היחסים
במיזרח־התיכון מבחינה מדינית, צבאית וכלכלית. זה
חייב להיות מוסד עצמאי, הכולל אישים עצמאיים ובעלי
ניסיון מוכר בשטחים הנ״ל בעיקר אנשים בעלי כושר*
ניתוח מעמיק, המסוגלים לנתח מהלכים המבוצעים על־ידי
כל הצדדים הנוגעים בדבר, ולהגיע לפיתרון האידיאלי.
גוף כזה, אילו היה קיים, היה מגיע למסקנה, שניצחון
צבאי טהור של ישראל כיום, לא יהיה בו די כדי להביא
את השלום. כי פירות ניצחון זה ממילא לא ינוצלו לאחר-
מכן, כתוצאה מריקמת היחסים המדינית הקיימת כיום.
לדעתנו, אם וכאשר יידרש אריק שרון — כרמטכ״ל
או כמפקד־אוגדה — לפעול, פירוש הדבר הוא שנכשלנו

כרכה נאמן־לוי
רמטכ״לים במקום מדינאים
במטרה העיקרית, והיא השגת הסדר עם הערבים —
ולא כתוצאה מניצחון צבאי. אריק שרון הוא בלי ספק
מצביא מעולה, אך מיגרעותיו רבות בכל הקשור לתפקידים
בדרג של מעל לרמטכ״ל. דיעותיו הפוליטיות למציאת
הסדר מדיני רק מורות על מידת הבנתו בנושא.
אחת הטעויות החמורות, שנעשו על־ידי ראש־הממשלה,
היא מינויו של אריק כיועץ לענייני ביטחון. אריק, למרות
ניסיונו הצבאי הטהור והמפואר, איננו יכול לשמש כתחליף
למועצה־להגנה־לאומית. כל עצותיו של אריק יכולות
להיות רק במישור הצבאי, והשאלה היא אם לזה זקוק
רבין בשעה זו. אם מוטה גור לא די טוב כרמטכ״ל,
יש להחליפו, ואם אריק הוא הפיתרון, אז בבקשה —
שימנו אותו כרמטכ״ל. אבל כיום יש רמטכ״ל פעיל
אחד (גור) ,שני רמטכ״לים־לשעבר (רבין ובר־לב) ,ואחד
הטוען לכתר הרמטכ״ל (אריק) .אם נוסיף לזה ששר-
הביטחון שימעון פרס גם הוא איננו מצטיין במעוף מדיני-
צבאי, הרי אנו מגיעים למסקנה העגומה שההחלטות
המכריעות ביותר מאז קום המדינה עומדות להיות מוכרעות
על־ידי אנשים בדרג של רמטכ״ל ומטה, כאשר אף אחד
מהם אינו מסוגל לשלב קווי־מחשבה מדיניים לטווח ארוך,
בכל החלטה צבאית שהם עלולים להחליט עליה.

ואם לא די בכך, הרי כיועץ לענייני מודיעין ומילחמה־בטרור,
מונה רחבעם זאבי. שוב, מינוי כזה הוא מעין
סטירת־לחי לראש־המודיעין הנוכחי. אם נכשל, הרי שיש
להחליפו. אך מה הטעם להחזיק שני אנשים, שעברם
(שוב, צבאי טהור) וכישרונותיהם כימעט זהים? הרי
ברור מאליו, שבמצב כזה יהיה על ראש־הממשלה לבחון
עכשיו שתי דיעות של אנשים, שיכולים בעצם להחליף
איש את רעהו מבלי שזה יביא לשינוי דראסטי בהמלצותיהם.
מעניין
לציין שכיום, בארצוודהברית, לאור הביקורות
החריפות על הסי־איי־אי, דנים ברצינות במינוי אדם
עצמאי, ללא כל רקע מודיעיני, שיפקח על כל שירותי
המודיעין בארצות־הברית, וזאת כדי שהממשלה תקבל
דיווח יעיל, שאינו מושפע מדיעותיו הבילעדיות של קצץ־
מודיעין זה או אחר.
אצלנו, למרות המחדל המודיעיני של מילחמת יום-
הכיפורים, מוצא ראש־הממשלה לנכון למנות איש שכל
חייו ראה את החיים דרך מישקפיים צבאיים ואז יקשה
עליו מאד להבין שלכל המלצה מודיעינית חייבת להיות
גם השלכה מדינית, שאולי תסתור אפילו את הפיתרון
הצבאי שנראה אידאלי כפיתרון מיידי, אך עלול לגרום
סיבוכים רציניים בזירות האחרות.
ושוב, אם לא די בשני היועצים שנבחרו, ורבץ
צירף ל״מיבטח״ שלו גם את עמוס עירן ודן פתיר.
הנימוק הברור היחידי שאפשר לתת לבחירתם של הנ״ל
הוא, שבמיקרה או לא במיקרה, הם שירתו יחד עם רבץ
כאשר הוא היה שגריר בוושינגטון: עמוס עירן כנספח
לענייני־עבודה, ודן פתיר כנספח לענייני־עיתונות.
שיטחי-ההתמחות של היועצים הללו מצומצמים למדי.
איננו מטילים ספק ביכולתם האישית בשטחים אלה, אך
השאלה היא האם, במצב העדין שבו נתונה מדינת־ישראל
כיום, כאשר חייבות להתבצע החלטות כה חשובות, לא
ניתן היה לצרף אישים בעלי ניסיון מדיני, כלכלי וצבאי,
לחוג המצומצם של ראש־הממשלה, כדי שיוכלו לייעץ
בצורה יעילה, ייעוץ המבוסס על ידע מעמיק בנושא שבו
על הממשלה להחליט כיום.
לסיכום, החלק הקובע בממשלה כיום הוא יועצים
בדרג של רמטכ״לים ומטה ונספחים־לשעבר, כאשר הנושא
שעליו יש להחליט הוא לאדדווקא האם במילחמה הבאה
אוגדה א׳ תתקוף מצפון ואוגדה ב׳ מדרום, אלא איך
להגיע למצב כזה שבו האוגדות לא יצטרכו לפעול בכלל.
כרכה ודויד לוי, סן־פרנציסקו

רוברט ס ט עוו ד מ ציג א ת סר טו של קן ראסל

חו 9ש>ה פ ־

1| 3 1 1 3ץרחרח 7

ע ם לר;;.ת

יי ק טן
שכב ש

ה של ם

ב ס כו ב וטל: אן מרגרט אוליבר ריד
רוג׳ר דאלטר• אלטון ג׳ון
טעה טרנר אריק קלסטון
סול ני קול א ס, ג׳ ק ניקול סון,רוברט סואל, קי ט מון, סי ט ט אונ סנ ד. ג׳ון אנ טווי סל

בכורה ארצית ,,מוגרבי ״ ת ״ א 4.30-7.15-9.30
השבוע ב״להיטון״ סיפור סרט מצולם של ״טומי״
סט־לר פ׳ל 0

ה מי׳

ע״ס מ חו מרה רו קמאת סי טטאונסנז

פס ה 1!7ד הנזזזזר׳ ׳ עי ת ק די טי

העול ם הזה 1978

מכתבים
(המשך מעמוד )8
הלקוח. כך קרה גם בייצור החולצות.
נשים העדיפו לבחור לעצמן חולצות גבריות.
לנשים
שאינן מוכנות עדיין לח־שוף את
חזן, די בייצור שולי וייבוא מחו״ל כדי
לכסות את הביקוש. חופי הים של דנמרק
מוסיפים לשמש סנסציה לתיירים הבאים
מחדל לראות את המהפיכד, האופנתית.
לתושבי דנמרק הפכה האשד חשופת־החזה
תופעה שאין בה עוד כדי לעורר
התרגשות. שפת־הים החולית -של חוף־
הרחצה ליד יער קלאמפנבורג, מרחק 10
דקות נסיעה ממרכז קופנהאגן ,׳חוף־
הרחצה הפופולארי ביותר של בירת דג־

ההת ״ ק דויו ת

ל מ וו ת

שלד, ס.
ההזדמנות ס
״ תזו ת עו
לרכוש אחד ממוצרי קויסעל המעולינו במחיר מוזל
היממי עוד היום ורכשי

אופנת־הים בדנמרק
דו־מין במקום מין
מרק, משמש כיום אחר־תיירות המושך
תיירים כטיבולי וכפסל בתולת־הים הקטנה.
באדישות מוחלטת סוקרות הנערות ה־דניות,
השרועות על חולות החוף כשהן
חושפות עצמן לקרני השמש, את מבטיהם
הרעבים של תיירים מאיטליה, מישראל ומדינות
ערב. כל עוד זורחת השמש, גדוש
החוף.
עצה לתייר ישראלי: אל תאוץ לחוף
אם השמיים מכוסים עננים ורוח קרה נושבת.
סיכוייך רבים ביותר להיות שותף
לתיירים מאוכזבים המשוטטים בחולות בהדגשה
כי נפלו קורבנות למתיחה.
רפי אורכן״ ,קופנהאגן

שודד־העתיקות לא הכחיש
בעיקבות כתבתו של זאב יפת ״שוד
בתחתית הים״ (העולם הזה ,)1976 ברצוני
להעיר ולהאיר אודות רובי שוסמוס, נושא
הכתבה. אני נמנית עם ידידיו של רובי.
אין לי שמץ מושג ועניין בשאלה מהם
רווחיו של רובי, אך הכתבה ודאי מבוססת
על מיצבור רכילות ושפע צרות־עין.
הרי מיספר עובדות, אשר אילו היה מר
יפת טורח לבדקן, היה מאמרו נראה פחות
גרוטסקי :
בכתבה נאמר כשיוצא רובי מביתו
לא לפני השעה 10 בבוקר.״ אולם, עובדה
היא כי צוללן ותיק ומנוסה יצלול תמיד
בין השעות 2־ ,10 בהן השמש ברום הד,שמיים
וקרניה חודרות מתחת לפני המים,
ה״ווילה״ שממנה יוצא רובי לעבודתו,
כמסופר בכתבה, כוללת אחד וחצי חדרים
בלבד, ובהם חיים רובי, אשתו וחמשת
ילדיהם.
.מכונית הביואיק של רובי שווה בין
40־ 35 אלף לירות בלבד .״הציוד האלקטרוני
המתוחכם״ הנמצא בסירתו כולל, מד־עומק
אחד, צפצפה אחת, ופנס חשמלי אחד
— מקולקל.
יחסיו של רובי עם אידריס, נווט ספינתו
ואוחז-ההגה, מתוארים בכתבה בצורה המשפילה
את שניהם. רובי ואידריס הם צוות
טוב, והיחסים ביניהם — הלוואי עלינו ועל
כל שכנינו. אומנם, אידריס ״המסכן״
מגיע למקום־עבודתו במעגן־הדייגים בעכו
העתיקה רכוב על אופניים, אך הכותב
לא ציין את העובדה כי אידריס מתגורר
במרחק של כ* 300מ׳ ממקום־עבודתו.
את רובי הכרתי בעת עבודתי במוזיאון
הימי הלאומי בחיפה. חבל עד מאד ש הכותב
לא טרח לוודא מה תרם רובי
(המשך בעמוד )14
העולם הזה 1978

מכונת כביסה ׳׳ליידי״

תנור בישול ״פריגס״

מקרר פחידנע

נם בעוד 20 שנה
תה״ מאושרת עם

§1רי 0ט?י

עתה

הופיע!

* ה ספ ר שופך אור חדש על פרשיות ריגול,
תככי ם ו מזי מו ת ששינו אתמ הל כ ה של ה הי
ס טו רי ה ה עול מי ת.
* בספרם החד ש חו שפים המחב רי ם סיפורי
ריגול מרת קי ם ופרשיות עלו מו ת מ חיי ה ם
של לורנס איש-ערב, ק אזנו ב ה, דניאל דיפו,
רובנס, שקספיר, צ׳ארלס השני, מאדאם דה
פומפדור ועוד רבים א ח רי ם.
* ספר מרתק הנ קרא בנ שימה עצורה, ה מל מ ד
שוב כי ה מ צי או ת עולה על הדמיון.

ז אב בו ד ד
בחצר עוינ ת
מאת:

ארנון הדר • בונה תירו ש
הוצאת פלג, איורים: אבנר כץ
להשיג ב חנויו תהספ רי םוב קיו ס קי ם.
הפצה: גד, רח׳ צ׳לגוב , 13ת״א.

״־ עמוס קיון

צב א שי ש לו תחנת ־ שידור מתאים ליווןשלהקולונלים
מבחינת הדמוקרטיה אנו באמצע בין טאנזאויה לצרפת ו שוודי ה״...
מזה שנים רכות מטילה תחגת ״גלי צה״ל״ חרם טוטאלי על ״העולם
הזה״ ועורפיו. בקשות של עורכי-תוכניות לראיין את עורף ״העולם
הזה״ נדחו כאופן שיגרתי.
השבוע נסתבר, פי גורל דומה נפל בחלקו •טל עמוס קינן. הצעה
של דירי מנוסי לראיין את עמום קינן, לרגל הופעת סיפרו ״שואה 2״,
כמיסגרת תופניתו השבועית של מנוסי ״יום שישי הקצר״ ,נדחתה בתו

על-ידי מפקד התחנה, מרדכי נאור, כטענה כי ״איננו מופן לדון כספר
כצורה כלשהי״ ,מאחר שהספר פסול בעיניו וכל דיון יכול לעזור לו.
נאור הוסיף, כי הראיון עם קינן, שנערך לאחר מפן בטלוויזיה הישראלית,
היה בעיניו מישגה חמור.
השבוע ריאיין אורי אכנרי את עמוס קינן :

,אין דנו מש ננונהת
טוזמוחו המוויס!־
• המפקד של תחנת גלי־צה״ל נתן הוראה
שלא לראיין אותך כגלי־צה״ל, ואפילו הוסיף
שהוא מקווה בי איסור זה יביא לו העלאה־כדרגה...

הוא אמר את זה יותר טוב. הוא אומר, שלא נעים
לו לעלות בדרגה ביגלל עמום קינן.

• אני מכין שהראיון היה צריך להיות על
סיפרך האחרון, שהופיע זה־עתה, שואה צ.
מדוע, לדעתך, מפקד גלי־צה״ל אסר להזכירו ץ

לענות על ״מדוע מפקד גלי־צה״ל אסר את זה״ ,זה
דבר פשוט.
מפקד גלי־צה״ל אסר את זה, כי מה שיקרא בתוך
ההירארכיה החינוכית של הצבא מוראל — אני לא
שייך לזה. כל אדם ששייך למחנה־השלום בישראל, לא
שייך לאנישים שקצין־חינוך בצה״ל תושב שתורמים ל-
מוראל הצבא. למוראל הצבא תורמים רק הניצים, ורק
ארץ־ישראל השלמה. כל אדם שיש לו דיעה ישראלית
אחרת, אפילו אם המישאלים מראים שזה מתקרב לקונצנזוס
לאומי, זה עדיין לא מקובל בגלי־צח״ל.

• אולי נדבר קודם על תחנת גלי־צה״ל
עצמה. האם לא מוזר בעיניך שיש ככלל תחנה
כזאת ך

לפני כמד, ימים הייתי במסיבה פרטית. והיה שם מוטה
גור, הרמטב״ל, וישבנו ושוחחנו. ואני הגשתי לו הצעה,
במסיבה. אמרתי ליו ,־שלפי דעתי האינטרס של צד,״ל
עצמו, לא רק האינטרס של המדינה והדמוקרטיה, מחייב
את סגירת גלי־צה״ל ואת במחנה.
מה הסיבה ז צד,״ל זה אירגון הירארכי. זה בסדר ש־אירגון
הירארכי עוסק במילחמות. אתה לא יכול לבקש
שהטוראים יעשו אסיפה ויבחרו את המ״ם־כף, שהמ״ם־
כ״פים יעשו אסיפה ויבחרו את המ״ם־מ״ם. כל זמן
שהתפקיד של האירגון ההירארכי הוא לעשות מילחמות —
שיעשו מילחמיות.

לנו פלג בגחלת תשלום
יש מסורת, יש ביולוגיה
יש זואולוגיה
ויש ארכיאולוגיה

״לא נלחמנו בשביל עבודה ערבית!״
הירארכי אין שום תפקיד בהבעת דיעות בארץ דמוקרטית.
רק בפורטוגל של סאלאזאר או ביוון של ד,קולונלים. או
במישטרים גרועים מהם.
אז אני אמרתי לו :״תראה, מוטה, זה לא רק מפני שלא
יפה ולא דמוקרטי. אתה הרמטכ״ל, ואומרים שבצה״ל יש
פוליטיזציה, ומאז יום־כיפור יש ביקורת חמורה על צה״ל.
אם אתה רוצה לנקות את צה״ל, ולהחזיר אותו למישמעת,
ולעשות אותו אירגון שתפקידו להילחם — נקה אותו
מהפוליטיזציה, נקה אותו מדברים הפוגמים במישמעת,
תוציא את הפוליטיקה מצר,״ל, תחזיר את הפוליטיקה אל
הדמוקרטיה, ואתה תעשה מילחמות. תסגור את במחנה,
ותסגור את גלי־צה״ל.״

+אתה מציע להעכיר את גלי־צה״ל ואת
במחנה לידיים ציבוריות אחרות ך
כן, אני חושב שצריך לשנות את הצ׳ארטר של גלי־צה״ל
ובמחנה. אין לי התנגדות שיהיה ערוץ הפדשדר מוסיקה
לחיילים, בשעות שאזרחים לא שומעים מוסיקה, וחיילים
יושבים בשמירה.

ברגע שהם גם עומדים להביע דיעות ולהשתמש בכלי־תיקשורת,
הם גורמים להטעייה ציבורית חמורה. אמרתי
למוטה גור, שהאותיות של במחנה דומות דימיון חשוד
לאותיות של עיתונות עברית חופשית, הכפופה להליכים
דמוקרטיים, וזה מטעה את הציבור. השפה שבה משתמשים
בגלי־צה״ל דומה דימיון חשוד לשפה העברית החופשית,
השייכת לכלי־תיקשורת חופשיים, הכפופים להליכים דמוקרטיים.
הואיל
וכלי־התיקשורת הללו משמשים להבעת דיעה —
לא ייתכן שאירגון הירארכי בכלל יביע דיעות. לאירגון

והוא יהיה שייך

פאראזיטים קטנים שמקבלים תמיכה אמריקאית, ומגבית,
ומילווה מהבנק הבינלאומי וכל דבר, ואין לנו שום עמידה.
״ זה שיש לנו פרלמנט, ויש לנו נשיא, ויש לנו כלי־תיקשורת
ודברים כאלה, לכאורה־עצמאיים, זה לא אומר
שאנחנו נהנים פה ממידת הדמוקרטיה המקובלת בארצות
המערב. אנחנו נהנים ממידת דמוקרטיה יותר גדולה מאשר
במדינות אפריקאי׳ות חדשות, שגם להן יש נשיא וכלי-
תיקשורת ודברים כאלה• אנחנו, מבחינת דמוקרטיה, אישם
בין טנזאניח לבין צרפת ושוודיה, נאמר.
בטלוויזיה האמריקאית זה דבר ברור, שכל אדם שהוא
בחדשות, בין אס הוא שייך למימסד ובין אם אינו שייך
למימסד, מופיע על המסך הקטן לפני עשרות־מיליוגי
מאזינים. זה דבר מובן־מאליו. אצלנו יש חרם בגלי־האתר
על אישים, ועל דיעות. נכון שלא על כל האישים ולא על
כל הדיעות• אין אצלנו דיקטאטורד, מוחלטת, ואין אצלנו
דמוקרטיה מוחלטת. יש אצלנו משהו שהוא באמצע.
אם אתה בא למישהו ואומר ״אין זה דמוקרטיה,״ הוא
יקפוץ עליך ויגיד :״אבל אין לנו גם מחנות־הסגר!״
אתה יודע מה ו אין לנו מחנות־הסגר. אם קנה־המידה
והמדד לדמוקרטיה הוא שאין מחנות־הסגר, אנחנו הכי
דמוקרטיים. אנחנו וצרפת ושוודיה, אין לגו מחנות־הסגר.
אנחנו ורוסיה לא שייכים לדמוקרטיה. כן, ברוסיה יש
מחנות־הסגר, לנו אין. אבל בצרפת, ובשוודיה, ובארצות־הברית,
ובאנגליה, כל אדם יכול להיות שייך לשוליים של
המימסד הפוליטי, ולהיות שייך לצמרת של המימסד
האמנותי, האינטלקטואלי, האקדמאי וכל מימסד אחר.
אצלנו — לא. אדם שאינו שייך למימסד הפוליטי, לא
יכול להגיע לצמרת של שום מימסד אחר בישראל. לא
נותנים לו.

• אתה מזכיר לי את הסיפור על דה־גוד
וסארטר. באשר סארטר ביצע מעשה ״בגידה״,
בשעה שצרפת לחמה כאלג׳יריה, ורצו לאסור
אותו, דה״גול אמר :״גם סארטר הוא צרפת׳/

המימסד היהודי־אמריקאי
מוכן להילחם על
או־דשואל השלמה
עד אחרון הישראלים

לרשות־השידור ך

יכן. עם צ׳ארטר מסויים, שיגיד שיש רשות לקצץ-
החינוך לבחור קצת, לתת עבודה לכמה מאישי צד,״ל
שאינם מאויישים בעמדות קרביות• .

• אתה היית עכשיו תקופה ארוכה למדי
כחוץ־לארץ וחזרת. לכן ההתרשמויות שלך הן
יותר חדות. האם יש לך ההרגשה שבלי-התיק-
שורת כארץ, הטלוויזיה והרדיו, משקפים את
מיגוון הדיעות כציבור ץ
חס־וחלילה. אנחנו קרובים בזה לדמוקרטיה מערבית,
כמו שמבחינה תרבותית וכלכלית אנחנו קרובים לדמוקר-
טית מערבית. כמו שמבחינת כלכלית אנחנו בם ך-ד,כל

ולבן הוא לא אסר אותו. אני מכין שאתה מתגעגע
להכרה כזאת.
אני לא מתגעגע למצב כזה. זה כבר גקרא מצב טוב.
הלוואי שפה יגידו שגם אורי אבנרי זה ישראל. פה, מי
שלא שייך למימסד הרישמי הוא לא ישראל. צרפת היא
ארץ כל־כד גדולה, שגם מי שלא שייך למימסד שלה, אבל
שייך למסורת התרבותית שלה, הוא צרפת. אני הייתי רוצה
שנגיע למצב הזה.

• הדברים שאתה אומר כאן לגבי הטלוויזיה
והרדיו כוודאי יפתיעו אנשים רכים,

שנדמה להם שהמצב בדיוק הפוף, שהשמאל
שולט ככלי-התיקשורת, שחתבוסתניס רובצים
בטלוויזיה וברדיו, שיש להם שם ביטוי מעבר
לכל פרופורציה.
איד אתה מסביר את הדבר המוזר הזה
י שאתה, כאדם הבא מן החוץ, מתרשם שמחנה
השלום לא קיים בטלוויזיה וברדיו בכלל, כעוד
שבארץ, בעיתוני־הערב ובמקומות אחרים,
אומרים בדיוק את הדבר ההפוך ץ

למימסד היהודי־אמריקאי יש די השפעה בדי להחניק
פה את קולו הדל, והעלוב ממילא, של מחנה־השלום, עד
כמה שהם יכולים. אני יודע שאם אני מפרסם מאמר ב־ניריורק
טיימס, שהוא חזרה מדוייקת על מה שאני כותב
שבוע־שבוע בידיעות אחרונות, אז אומרים לי :״זה בסדר
שאתה אומר את זה בישראל, אבל כשאתה אומר את זה
בחוץ־לארץ, אתה מחבל בהסברה הישראלית. כי להסברה
הישראלית יש קול אחד׳ ואתה מדבר בקול אחר.״

• האם זה לא היה צריך להוביל את
מחנה־השלום הקטן והדל בישראל למסקנה
הפוכה בדיוק: לאחד את בל הבוהות׳־ אחרי
הבל, אם אתה מצרה יחד את בל יכולתו וכיש
רונותיו של המחנה הזה כשטח ההסברה וה
אירגון הפוליטי — בולו יחד הוא לא-בל-בך
קטן ולא-כל-כך דל :

אתן לך דוגמה גסה. נגיד שמרכיבים תיזמורת כלי-
נשיפה, תיזמורת של חיות. מאה חמורים תוקעים בחצוצרות
של חמורים• בא איזה דמוקרט, ואומר :״אתה יודע מה,
בין מאה החמורים נכינים גם זברה אחת. אומנם, יש לה
פסים והיא לא דומה לחמור, אבל יכול להיות שגם היא
יודעת לתקוע בחצוצרה.״
זה נבר נראה מאד דמוקרטי. עכשיו, אם יש שתי
זברות בתוך מאה חמורים, אז אומרים :״הזברות השתלטו
,עלינו.״ אין דבר יותר בולט בתיזמורת של חמורים משתי
זברות.

• התחלנו לדבר על מחנה־השלום. מהי
התרשמותו־ ממחנה־יהשלום, כשאתה בא אחרי
כמה חודשים מחוץ־לארץ, מבחינת מצבו, התבטאותו,
יכולתו, השפעתו כישראל ץ

אני אחלק את זה לשניים.
קודם כל, אני רוצה להביע צער ותמיהה, ויותר צער
מאשר תמיהה, על כך שקולו של מחנה־השלום בישראל
לא ידוע בחוץ־לארץ. זה דבר מסוכן לישראל. בחוץ־לארץ
כולם בטוחים שישראל מדברת רק בקול אחד, הקול
הרישמי שלה, ולא יודעים בכלל שבישראל יש גם קול
אחר.
הסיבה לכך היא שלכל אורח רם־מעלה, מסופר ומעלה
או ומטה, שבא לישראל, מראים בארץ אך־ורק את הניצים.

״רובינזון קרוזו הוא טפר פוליטי״...
מלא — בעוד שמחנה-השלום אינו רק מפולג
במו הימין, ואינו רק שופע שינאות אישיות
כמו הימין, אלא שאינו מסוגל גם להתלכד
ולפעול ביחד ז
יש לי על זה תיאוריה, ויש לי על זה גם הסבר לא־תיאורטי.
התיאוריה
שלי אומרת שככל שהשילטון הוא בהישג
היד והעין ונראה ריאלי, כך הוא גורם לאיחוד. ככל
שהשילטון נראה רחוק — כך מתפלגים יותר. כל אידיאה
שחושבת את עצמה כבלתי־קרובה לשילטון בעתיד הקרוב,בה כל אדם מתפצל לעשר מיפלגות. כבל שהשילטון נראה
דבר ריאלי — מתאחדים.

א1י חושב שגרשון,
דוש ומשה שמיו
ש״נים למיעוט
של היעילה הישראלית
בל שליח שנשלח מישראל החוצה, להסביר אותה, גם הוא
שייר רק למימסד הרישמי או לניצים. כך שמחנה־השלום
בכלל לא ידוע בחוץ־לארץ, ולא ניתנת לו אפשרות לבוא
במגע עם אנשים הקובעים את המדיניות בחוץ־לארץ.
כל קובעי המדיניות לא יודעים שיש בארץ קול ישראלי
אחר וחשוב, שמוכן לפשרה עם העולם הערבי, שמוכן
להסדר כולל, שמוכן אפילו ללכת לז׳נבה על בסים 242
ו־ .338 לא יודעים את זה.
כשדנים על ישראל בחוץ־לארץ, בטוחים שישראל
מייוצגת על־ידי משה דיין — אני אומר בפירוש משה
דיין, אף־על־פי שהוא לא חבר־הממשלה היום — ואבא
אבן, שהוא גם־כן לא חבר־הממשלה, ורבין, שהוא כן
חבר־הממשלה, אפילו נדמה לי שהוא ראש־הממשלה. לא
יודעים שיש פה קול אחר.
אבל, בצד התמיהה והצער האלה, אני רוצה להגיד
משהו גם על מחנה־השלום הישראלי. הוא אשם בזה לא
במעט. מחנה־השלום הישראלי לא ידע להתעלות מעל
חשבונות קטנוניים, כיתתיים, אישיים, ולהעלות את האינטרס
הישראלי לראש סדר־העדיפויות. לא חשוב מה ש חשוב
לפלג זה או לסיעה זו• לכל פלג ולכל סיעה יש
מסורת, יש ביולוגיה, יש זואולוגיה ויש ארכיאולוגיה.
לכל פלג יש, לכן, גם דרישות משלו, ואורח־חיים משלו.
אבל בכל־זאת, האינטרס של עם ישראל ושל העם
היושב בציון ושל מדינת-ישראל, צריכים להיות הדבר
הראשון־במעלח. ומחנה־השלום לא התעלה בזה. אני אפילו
לא רוצה לנקוב בשמות, ולא להאשים פלג זה או אחר.
בעיני, כל הפלגים אשמים, כל פלג לפי גודלו ולפי
חשיבותו.
כנראה, ככל שהפלג הוא אפילו גדול יותר, או באותו
רגע נראה לו שהוא חשוב יותר, כך הוא מרחיק יותר את
הפלגים האחרים מהאפשרות להשתתף ביחד בחזית־שלום
רחבה, שתישמע גם בעולם הגדול ובעיקר בעולם הערבי.
חשוב מאד שגם הערבים יידעו שיש ישראל שמדברת
בשפה אחרת. ואם הערבים אינם יודעים זאת, גם זה
באשמת מחנה־השלום הישראלי, שהוא בעצם לא קטן —
אבל מפורד ומפולג.

• נשאלת שאלה, שבוודאי חשבת עריה
לא מעט. איך אתה מסביר את העובדה שהימין,
שהוא מפולג לא פחות מהשמאל, שבו יש
המון פלגים ושינאות אישיות מפורסמות, ש•
בימעט אין בו שני מנהיגים המסוגלים לדבר
זה עם זה כרכר איש עם רעהו, שבו הבל
משמיצים זה את זה בפומבי ובצורה גסה —
איך אתה מסביר שהימין הזח כבל-זאת מסוגל
לפעול כגוח אחד, שהשפעתו במדינה היא
ממוקדת, שכל כוחו בא לידי ביטוי פוליטי

הוא לא קטן, והוא אפילו לא חסר־משמעות. אני חושב
שמבחינה אינטלקטואלית, למשל, מבחינה התבטאות
ישראלית...
לכל עם, לכל חברה, יש התבטאות: בארכיטקטורה,
בשירה, בדראמה, בכל יצירה שהיא. אם תיקח את היצירה
הישראלית, אני חושב ששיא הביטוי שלה הוא דווקא
במחנה־השלום! אני חושב שדוש, וקישון, ומשה שמיר,
שייכים למיעוט של היצירה הישראלית, ורוב היצירה
הישראלית המשמעותית הוא דווקא במחנה־השלום. אם
תיקח את התיאטרון, והסיפרות והאמנות של עשר, חמש־עשרה
השנים האחרונות, הם כימעט נכס בילעדי של
מחנה־השלום. זהו, בעצם, קולה האמיתי של החברה ׳ה ישראלית,
וזהו קול העתיד.
גם באמריקה, לפני גמר מילחמת ויאט־נאם, הקול
האמיתי של אמריקה — אף־על־פי שבמישאלים זה לא
הוכח — היה הקול של מחנה־השלום. כי הקול של התרבות׳
והיצירה והאינטלקט האמריקאי, היה הקול של מחנה־השלום
האמריקאי. אותו דבר היה בצרפת לפני גמד

זאת, לדעתי, תיאוריה סוציולוגית נכונה• אבל בהקשר
הישראלי אני חושב שהסיבה העיקרית לתופעה היא הקשר
בינינו לבין אמריקה, ובייחוד בינינו לבין המימסד היהודי־אמריקאי.
אני
חושב שהמימסד היחודי־אמריקאי הוא הגורם
המנוון והמשחית את החיים הפוליטיים בישראל. אני
חושב שהמימסד היהודי־אמריקאי מוכן להילחם על ארץ־
ישראל השלמה עד אחרון הישראלים.
יש ליהודים האמריקאים, ובמייוחד למימסד שם, מחלה.
המחלה שלהם הגיעה׳ לדעתם, לידי מיתרון, במילחמת
ששת־הימים, וזח נתן להם דבר שלא היה להם פעם, והם
על הדבר הזה לא יוותרו.
הם רוצים את ארץ־ישראל הגדולה, הסופר־גדולה. הם
לוחמים בעד העולם החופשי יותר מאשר העולם החופשי
לוחם בעד עצמו, הם לוחמים נגד הקומוניזם יותר מאשר
לוחמים הנשיאים האמריקאיים נגד הקומוניזם. היהודים
באמריקה, במייוחד המימסד היהודי, בטוחים שישראל
צריכה להיות חוד־החנית של מילחמת העולם החופשי נגד
העולם הקומוניסטי.
זה דבר שחוזי־הציונות לא חלמו עליו, ושאנחנו,
כשהקמנו את המדינה, לא חלמנו עליו. אנחנו חלמנו
להקים פה מדינה שבה אנחנו נחיה ביושר ובעצמאות.
לא קיבלנו על עצמנו שום תפקיד לטובת אמריקה כשהקמנו
את המדינה. לא כך חושבים היהודים האמריקאים.

• איך זה משפיע, לדעתך, עד אי־יכולתו
שד מחנה־השלום כישראל להתאחד ולפעול ז־

את היצירה הישראלית
מבטאים תנור לוין,
יהושע שבול, יאיר גרסז
רפי לביא, מונזי ועמוס עוז

מילחמת אלג׳יריה. כשדה־גול אמר ״גם סארטר זה צרפת,״
הוא הגזים. כי זה לא ״גם סארטר זה צרפת.״ הוא התכוון
לומר ״גם דה־גול זה צרפת,״ בי סארטר זה באמת צרפת.
זהו הקול האינטלקטואלי של המסורת התרבותית הצרפתית.
דה־גול היה דבר חולף במסורת הצרפתית, לא סארטר.
דה־גול הבין את זה, כי הוא לא היה טיפש.
אותו דבר היה באמריקה, ואותו דבר גם פה. זה
שמחנדדהשלום פה לא מבין את החשיבות שלו ואת הכוח
שלו, ולא מבין שאילו היה מתאחד היה נשמע לא רק
באינטלקט של החברה הישראלית, אלא באמת כרוח החיה
שלה — זד, בעיני מחדל של מחנה־השלום.

• אינך סבור שזה מבטא, איכשהו, גם
חוסר כיטחון־עצמי, אולי חוסר שיכנוע פנימי
עמוק של חלקים גדולים כמחנח-חשלום זו שהוא
כעצם מתבטל בפני הניצים, שנדמה דו,
כי הניצים מבטאים את המדינה יותר מאשר
הוא? שהוא עצמו מתחיל להרגיש את עצמו
יוצא-דופן כמדינה זו
מחנה־השלום הוא, באמת, קצת קורבן של שטיפת־חמוח
הנגדית, ונדמה לו לפעמים -שהוא מיעוט מתנשא, ושהוא
מיעוט שצועק• הוא לא מיעוט — והוא לא־כל־כך צועק.
האמת היא שמבחינה סטטיסטית, הניצים צועקים יותר.
אבל הניצים הם מיעוט, ומחנה־השלום הוא הרוב. והם
רוב דומם, בעיני, והניצים הם מיעוט צועק. זה מאד
מעניין, שמבחינת יחסי־הציבור ושטיפת־המוח נראית
לעיני הציבור תמונה הפוכה. אני מאמין שפעם התמונה
תתברר. לצערי, אני מאמין שהתמונה לא תתברר לפגי
שתבוא כפייה מבחוץ, אבל זה סיפור אחר.

• ברשותך, נעבור לשטח הסיפרותי.
אתה, כראשית הדברים, התכטאת באילו בזיל־זול
עד הרמה התרבותית של היצירה הישראלית.
האם אתה כאמת מתייחם אליה כ
זילזול זו
אל היצירה הישראלית. אינני מתייחם בזילזול• אני
חושב שיש לנו היום כמה אמנים חשובים, וכמה סופרים
חשובים, וכמה יוצרי־דראמה חשובים ובמאים. איננו נופלים
היום, ביצירה התרבותית, מכל ארץ תרבותית ערה
בעולם, שיש בה חיי־תרבות.

״חניצים מיעוט, מחנודהשלום רוב!״

איטליה, צרפת, גרמניה ז

אני כולל את כל אלה. איננו נופלים מהם. ופרופורציונלית,
בהשוואה למיספר האוכלוסים ומיספר בעלי זד
(המשך בעמוד )30

(הנזשך מעמוד )11
שוסמוס למוזיאון זה. תרומתו מסתכמת
ברבבות רבות של לירות במימצאים רבים
ושונים.
הבל מאד שהכתבה שפורסמה כה. חד־צדדית.
פיקנטי מאד לדמיין את רובי
כשודד עתיקות ימיות מבוקר עד ערב.
חבל כי בעל המאמר לא ציין כי ספינתו,
נורית, משמשת גם להשטת מטיילים סביב

רובי שוסמוס
מס־הכנסה לא יודע

88040^100

חומות עכו, וכי רובי מספק למיסעדות
את הלובסטרים שהוא שולד. מעימקי הים
— ועליהם פרנסתו.
באשר להאשמות שהועלו נגדו — אינני
יודעת אם רובי הוא טלית שכולה תכלת,
אך הרי כידוע לכולנו, אנו חיים במדינת
סדר וחוק, שיש בה דין — ויש דיין...
זמירה גוטסמן, חיפה
• הגרוטסקי במיכתבה שד הקוראת
גוטסמן הוא העובדה שרובי שוסמוס, שו־דד־העתיקות
הממולח הצליח, כנראה,
להסתיר אפילו מידידיו את מעלליו האמיתיים.
אשר לטענותיה, מגיב כתב העולם
הזה ואב יפת :
אפשר לצאת לצלילה גם לפני השעה
10 בבוקר. כך נוהגים גס חברי האגודה
למחקר תת־ימי, ובהם אין לחשוד ב־חוסר־מיקצועיות.
דירתו של רובי שוכנת
בבית משותף נאה על שפת היס, ואולי
אין בה כדי להעיד על רמת־חייו האמיתית,
שהיא גבוהה ביותר. בידי מידע מהימן
ומדוייק, שאין לפרטו כאן מסיבות ההגינות
בלבד. פרט קטן: רובי ידוע, בין
השאר, כאחד ממלכי חיי־הלילה של חיפה,
ומפזר סביבו סכומים עצומים. בהתחשב בעובדה
שאין דו אפילו תיק במס־ההכנסה,
הסתירה ברורה.
מכוניתו של רובי היא ביואיק דגם
,74 ושתייה בשוק כיום למעלה מ־100
אלף לירות. אשר לציוד שעל ספינתו —
המידע !שבידי הקוראת לוקה מאד בחסר.
אשר ליחסים בין רובי לבין עוזרו —
אין כל סיבה שלא יהיו יפיס, ואיש לא
כפר בכך, אלא שאין להאמין שהעוזר אינו
יודע על מעשי הבוס.
אין ספק שרובי תרם !מימצאיס למוזיאון,
והדבר גם פורט. אך ערך השלל שנתרם
על־ידו מהווה אחוז זעיר בלבד מהכנסותיו
הממשיות ממיסחר בעתיקות, והוא יכול
להרשות לעצמו להיות נדיב. הארכיאולו־גיס
וחברי האגודה למחקר תת־ימי רואים
בו שודד ומפר־חוק, אך החוק כנראה חסר־אונים
כנגדו.
אשר ללובסטרים — הרי זה תחביב
נחמד, מה־גס שהוא מהווה כיסוי חצויין
למקור־התכנסה האמיתי שלו. בשידור
.מהדורת־החדשות בטלוויזיה ביום ד׳ ה־23
בחודש, ניתן היה לראות כי רובי נהנה
מאד מן המתרחש, והוא לא הכחיש דבר.

טעות לעולס צודקת
בשורה אחת עם הסיגרי 1ת
המפורסמות ביותרבעולם
סופרקינג ס״ז
ת ע חב ת אמריקאית
תוצרת דובק

קטע מקאריקטורה של דוש במעריב,
* 17.7.75
יוסי ו ר מי, רמת־יצחק
• הציור נהפך בטעות בעת הכנת הגלופה.

העול ם הזה 1978

איך נכנס רבין ל מלכוד ת המו׳־מ על הסדר חלקי

תיאטחן האבסורד

ך* ייליי צ ח ״ י: נקראו לקיים רמה גבוהה
1 1של כוננות צבאית, נוכח האיום המצרי
בביטול. המנדאט של כוודהחירום,
והכנות הצבא המצרי.
אולם רק מעטים מהם נתנו, מן הסתם,
את דעתם על המעשים הפוליטיים שגרמו
למתיחות, אשר הכריחה את צה״ל לנקוט
צעדי־זהירות יקרים אלה.

האמת הפשוטה היא שכל החיילים
הללו שימשו כסטאטיסטים
כמחזח־אכסורד.

ץ * חז חי האכ סו ר ד הזה, שמו ״הסדר
( /ביניים״.
הוא אבסורדי, מפני שעלילתו סותרת את
כללי ההיגיון.

בשיא כוחה. צבאה היה בלתי-מנוצח. היא
נהנתה מתמיכה מדינית רחבה בעולם.
כוחה הלך וגבר באפריקה השחורה ובאמריקה
הדרומית. מצבה באו״ם היה איתן.
יחסי־הכוחות הכלכליים בינה ובין העולם
הערבי היו סבירים.
ובעיקר: ההלם של המפלה המוחצת
זיעזע את הגישה הערבית המסורתית, ופתח
את הדלת לרווחה לגישות חדשות.
מאז ירד כוחה היחסי של ישראל בבל
התחומים האלה. אבל גם כיום אפשרי
שלום כולל, על הבסיס הזה: החזרת השטחים,
ומדינה פלסטינית. כל הגורמים הערביים
המעורבים ישירות מכריזים על כך
בפה מלא ואש״ף בחצי-פה.

גת הסדר־ביניים, מבוסס על אבסורד יסד
די, פשוט בתכלית:

אחת מהשתיים: או שמאמינים
בשלום בולל, או שאין מאמינים בו.
בשני המיקרים, הסדר-כיניים
אינו סביר מבחינה ישראלית.

* 4ם מאמינים בשלום כולל, צריכים
>£לפעול למען השגתו במהירות. הזמן
אינו פועל למען שלום כזה, בתנאים הנוחים
ככל האפשר לישראל. כל יום העובר בלי
התקדמות לשלום זה, הוא זמן מופסד.
במיקרה זה כדאי להחזיק בכל השטחים
הכבושים, כי הם האסימונים שיש בידי

לפי האומדנות הכלכליות המוסמכות ביותר
בעולם, יעלו הכנסות־הנפם הערביות
הענקיות מדי שנה בשנה. התלות האמריק אית
בנפט הערבי גוברת בינתיים אף היא.
אפילו תפתח ארצות־הברית מקורות־אנרגיד,
חדשים, גרעינים ואחרים, יישאר הנפט הערבי
חשוב מאד. ומכל הבחינות האחרות
— כוח־אדם, עוצמה צבאית, התפתחות
טכנולוגית, מעמד מדיני — אין שום סימן
לשינוי מאזן־הכוחות לטובת ישראל. הנטייה
היא הפוכה.

אם כן, מה יביא הזמן הזה, ש•
״נרוויח׳׳ כהסדרי־הכיניים?
מבחינה לאומית — מדינית, צבאית, כלכלית
— הוא לא יביא שום דבר טוב.

הרווח היחידי יהיה לקבוצה הפוליטית
המחזיקה כעת בשילטון
כישראל עצמה.
בשביל יצחק רבין וממשלתו, יש רווח
בזמן העובר בלא מילחמה ובלא שלום.
הממשלה תחזיק מעמד, הקואליציה תחזיק
מעמד, כל המשברים הפנימיים נדחים, בעזרת
השם (או לפחות בעזרת המפד״ל).

זח בוודאי חשוב מאד לבעלי־השררה
— והרי הם המקבלים את
ההחלטות כשם מדינת-ישראל.
אבל האם זה חשוב לקיום המדינה ו

האמריקאים מעוניינים כשרשרת
כדתי־פוסקת של הסדרי-כיניים.

אילו היתח ישראל מוכנה להחזיר
את בל השטחים המוחזקים
(עם שינויי-גבול קטנים) ולהשלים
עם הקמת מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה, היא יכלה להשיג שלום
כולד ככל עת.

היא יכלה להשיג שלום כזה בקלות, ביוזמת
עצמה, לפני שמונה שנים, למחרת
מילחמת ששת־הימים. אז היתד, ישראל
שנים בעולם. הערבי לטובת

איני יודע מי מבר לרכין את
הלוקש הזה. אין בו הרבה, ממש.

ך* וא הדין לגבי האמריקאים. גם עמן
| דתם היא הגיונית בהחלט, והיא תואמת
יפה את האינטרסים של ארצות־הברית.
האמריקאים (כמו הסובייטים) אינם
מעונייגים בשלום כולל במרחב, מפני ש־בשלום
כזה תצטמצם התלות המדינית והצבאית
של ארצות־המרחב במעצמות־העל.
אולם האמריקאים (כמו הסובייטים) גם
אינם מעוניינים במילחמה, העלולה להכניס
אותם למצב של עימות גלובאלי. האמריקאים
גם חוששים, בצדק, כי מילחמד. חד שה
במרחב תביא שוב להפסקת זרם הנפט
הערבי אל המערב.

• ס ולס כשביל ישראל, זהו מחזה-
אבסורד מכל הבחינות.

הוא אומר: אנחנו מוכרים שטחים
תמורת זמן.

נאמר שאנחנו עוברים ״שבע
רזות״ ,שבהן שולט הנפט הערבי
בתום שבע השנים, יחיה הנפט
מייותר, מאזן־הכוחות ישתנה שוב
ישראל, ואנחנו נהיה על הסוס.

מבחינת סאדאת אין זה, על גן,
מחזה-אכסורד.

כל הנפשות הטובות האלה — סאדאת,
פורד, קיסינג׳ר — משחקות בעלילה סבירה.

ך• די להיחלץ מן האבסורד הזח, הנד
^ ציא יצחק רבץ טענה שנועדה להכניס
למחזה היגיון חדש.

אך נשאלת השאלה: להרוויח
זמן לשם מה?

לגבי המצרים, זהו דווקא מחזה פשוט
והגיוני. משום־כך, עמדתם היתד. מלכתחילה,
ונשארה עד היום, פשוטה והגיונית.
המצרים אומרים שוב ושוב: אנחנו מוכנים
להסדר־שלום, אם ישראל תחזיר את
האדמות שכבשה ב־ 1967 ואם תקום מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה. אם ישראל לא
תסכים לכך, עלינו לשחרר את אדמתנו
בכוח. אבל אנחנו מוכנים לדחות את,
המילחמח, אם נקבל בחזרה חלקים בסיני
במיסגרת הסדרי-ביניים. ההסדר הראשון
צריך לכלול את אבו־רודייס ואת מעברי
המיתלה והגידי.
נשיא מצריים לא סטה מעמדה זו ימינה
או שמאלה. נאומיו הגדולים בשבוע שעבר
חזרו עליה בדיוק נמרץ.

לכן, גם מבחינת זזנרי קיפינג׳ר
אץ זה מחזח-אבסורד.

כך או כך, זהו אבסורד.

כדאי לוותר על יתרונות טאקטיים, כדי
״להרוויח זמן״ .לדבריו, זהו עסק סביר.

לא מבחינה מצרית, ולא מבחינה
אמריקאית — אלא מבחינה ישראלית.

הסדרי־ביניים
כאלה אפשריים רק בתיווך
אמריקאי. בתהליך זה יהיו הערבים זקוקים
במשך שנים רבות לאמריקאים, כדי לקבל
בחזרה נתחים מן השטחים הכבושים בידי
ישראל. ישראל הסרבנית תשמש שוט בידי
האמריקאים כלפי הערבים, והכניעה שתידרש
מדי־פעם מישראל היא המטבע ש משלמים
האמריקאים לערבים עבור הזרם
השוטף של הנפט.

המצרים, הם השערים למיתקפה הגדולה
ללב סיני.
מי שאינו מאמין בשלום, אך המוסר את
המעברים, מכניס את עצמו למצב מוזר.
הוא דומה לאדם המסרב להכניס את פלוני
לדירה, מפני שהוא מאמין שזה שודד
ורוצח, אך המוכן להתפשר ולהכניסו לפרוזדור,
בתיקווה שלא ייכנס לטרקלין.

המדינה לא ״תרוויח״ זמן בהם־
דרי־חביניים. היא ״תפסיד״ את הזמן.

אבל ממשלת ישראל אינה רוצה בשלום
כולל כזה, ביגלל סיבות השמורות עימה.
היא רוצה בשלום כולל אחר, שיכלול סיפוח
שטחים נרחבים לישראל, שליטה ישראלית
בפועל בגדה המערבית, ואי־הקמתה של
מדינה פלסטינית.

לשלום כזה מתנגדים מאה מיליון
ערבים, עד האחרץ שבחם. מתנגדות
לו גם בל מדינות העולם,
וכיכללן ארצות-הברית.
כל זה מובן היטב לממשלת־ישראל. היא
קבעה שאין סיכוי לשלום כולל. אך אין
היא רוצה גם במילחמה — כי במצב הנוכחי
אין לישראל מה להרוויח במילחמה.
העולם יגרש אותה מכל שטח שתכבוש.
בלית ברירה, נותר רק המוצא של הם־
דרי-ביניים.

וכאן מתחיל מחזדדחאבסורד.

כי המחזת הזח, ששמו משא-ומתן להש
ישראל
לשימם בקופודהמישחק.
שם המישחק הוא: שטחים חמורת שלום.
אין לישראל מה להציע תמורת השלום,
מילבד החזרת השטחים וההסכמה להקמת
מדינה פלסטינית. אם תחזיר שטחים נרחבים
לפני־כן, בהסדרי-ביניים, היא מקטינה
במו ידיה את המחיר שיש בידה לשלם
תמורת השלום.

אין כזה היגיון.
לעומת זאת, אם אין מאמינים בשלום
כולל, מה הטעם למסור לאוייב עמדות
טאקטיות מצויינות ז
הנפט הוא כוח כלכלי. מעברי המיתלח
והגידי חם נכסים צבאיים חשובים — לכל
מי שמחזיק בהם. בידי צה״ל, הם הפתחים
לחתקפודמחץ מהירה לעבר התעלה. בידי
• על פי קאריקטורה של הרבלוק.

ייאי !

ץ* אשד כל מטרתו של חסדר-הביניים
^ היא ״להרוויח זמן״ ,מוכרח הדבר ל השפיע
אוטומטית על צורת ניהול המשא-
והמתן.
אם מטרת ההסדר היא לגרום סחבת,
הרי לגבי ניהול המשא-והמתן נכון הדבר
על אחת כמה וכמה.

כל הזמן המבוזבז כמשא-והמתן
עצמו, מתווסה על הזמן המושג כ*,
הסדר־הכיניים. זהו רווח נקי.

זה מסביר הרבה דברים, הנראים במבט
ראשון כאבסורדים קטנים.

הם אבסורדיים כשלעצמם. אכל
חם ״הגיוניים״ ,כשהם משרתים
אבסורד גדול.
(זהו פאראדוכם. בבית־משוגעים, האיש
השפוי הוא בלתי-נורמלי. במחזה של אב־ ,
סורד, המעשה האבסורדי הוא הגיוני, ואף

מחוייב המציאות).
למשל: אדם חכם אינו מכריז בפה מלא
שהוא מתכוון למשוך משא־ומתן כדי ל | -
הרוויח זמן. להיפך, בעודו גורם בחשאי ל1 -
(חמשו בעמוד )16

א 1 1י

(המשך טעמוד )15
סחבת, הוא צריך לטעון בפומבי את ההיפר•
והנה בא יצחק רבץ לפני שבועיים,
והכריז בקול רם שהוא מתכוון למשוך
את המשא־והמתן במשך חצי שנה ומעלה.
האם זה היה אבסורדי 1

המצרים הגיכו מייד כהודעה שלא
יאריכו את מנדט פוח האו״ם.
הצבא המצרי התכונן. הכוננות הישראלית
הנגדית עלתה עשרות
מיליוני לירות. שלא לדכר על הרכה
רככות ימי-העבודה המכוזכזים.
אבל בינתיים היתר, התרוצצות עולמית,
לוח־הזמנים של המשא־והמתן השתבש.
רבין הרוויח עוד שבוע או שבועיים,

סצינה אופיינית כמחזה־האכ•
טורד.
או, משל אחר: לפתע הכריז רבץ, השבוע,
שהוא דורש פגישה פנים־אל־פנים
בשלב האחרון של המשא־והמתן על הם־
דר־הביניים.
הדבר נשמע כפרובוקציה מכוונת. אפילו
יוסכם (או כבר הוסכם) על מעמד משותף
בעת החתימה, או לקראת החתימה, בז׳נבה
או במקום אחר, אין סאדאת יכול להרשות
לעצמו לקרוא לזה ״משא־ומתן פנים־אל־פנים״.

כהכריזו
על כך כפה מלא, תקע
רכין יתד כגלגל עגלתו של סאדאת.
הוא הכריח את נשיא מצריים להתנגד,
להכחיש, להתגונן מפני
מכקריו הלאומניים מחוץ ומכית,
ודווקא כרגע עדין מאד כטצריים.
בשביל מה זה טוב 1למי זה היה נחוץ 1

אבסורד. אכל גם זה הגיוני
כמחזה־האכסורד, אם זה כא להרוויח
עוד קצת זמן.
0 :י י
* תכן מאד שכל האבסורדים הקטנים
של רבין אינם מחושבים, ואינם נובעים
מטאקטיקה מודעת.
ייתכן שיש להם סיבה פשוטה יותר:

ייתכן שיצחק רכין ועמיתיו יודעים
-כצורה מודעת או מודעת
למחצה — שהם פועלים כנפשות
כעלילת־אכסורד.
ייתכן שהם מתמרדים נגד ה אבסורד
הזה, שכו הם תפוסים.

ייתכן שמעשיהם והכרזותיהם המוזרים
אינם אלא תנועות ספונטאניות, שתכליתן
לצאת מן המלכודת שבה הם מצויים.

ייתכן שהם נאלצים לעשות מעשים
אבסורדיים, כנסיון־שווא לברוח
מן האבסורד.
איזהו ההבדל בין חכם ופיקחו אדם
פיקח מצליח להיחלץ מבור׳ שהחכם לא
היה נופל לתוכו מלכתחילה.

אלא שהכור הוא הפעם עמוק —
ואי־אפשר להיחלץ מתוכו מכלי
ליפול לכור עמוק עוד יותר.
כסורד גורר אבסורד, ואי־אפשר ל־שלול
אותו מבלי להיתפס לאבסורד
הפוך.
המסקנה ההגיונית הנובעת מניתוח העלילה,
היא: על מחנה־השלום הישראלי להתנגד
להסדר־ביניים.

אכל זוהי מסקנה אבסורדית.

מי שמתנגד עתה להסדר־ביניים תומך
במחנה הסיפוחיסטי בישראל, המתנגד להחזרת
אף שעל אחד. הוא תומך גם ב״חזית-
הסירוב״ הערבית, המתנגדת עקרונית לכל
הסדר, שלם או חלקי, עם ישראל.
ברגע זה, הברירה המעשית אינה: הס־דר־ביניים
או שלום כולל. הממשלה הנוכחית
של ישראל לא תסכים לעולם להסכם
הכולל הניתן להשגה, ואילו ממשלה אחרת,
בעלת אופי שונה, אינה נראית אפילו באופק.
הפיצול הנפשע של מחנה־השלום בישראל
מונע מראש כל היערכות כזאת.

על כן, כעת הברירה המעשית
היא: הסכם זביניים או מילחמה.
המילחמה לא תפיל רק אלפים — ואולי
רבבות — חללים משני הצדדים. היא גם
תהיה חסרת כל תועלת. בסוף המילחמה
נעמוד בדיוק באותה נקודה שבה אנו עומדים
כעת, אולי בתנאים גרועים עוד יותר.
זהו, אולי, האבסורד הגדול ביותר ב-
תיאטרודאבסורד זה: בעל־כורחו, בניגוד
להכרתו, חייב מחנה־השלום הישראלי לתמוך
עתה בחתימה מהירה ככל האפשר
על הסדר־ד,ביניים, כדי לחלץ את המדינה
מתוך המלכודת -שלתוכה הכניסה אותה
הממשלה. רק אז יהיה אפשר לחשוב
מחדש על שינוי המערך. המדיני במדינה,
למען השגת שלום כולל.

כרגע זה, האלטרנטיבה המעשית
להסדר־כיניים גרועה דאין־
שיעור: שדה־הקרב.

מישוד חניטסוו-
11 חוד ונו ה דו
חד החשוכים והמרכזיים שבמשרדי
המשלה, ובעל התקציב הגדול שבהם
משרד־הביטחון, דמה השבוע לאניהשהעכברים הראשונים מזדרזים להימלט
ממנה.
בקול רעש גדול בושר השבוע על כוונת
הפרישה של היועץ הבכיר לשר־הביטחון,
אלוף (מיל ).מרדכי (״מוטי״) הוד, מי
שכיהן כמפקד חיל־האוויר במילחמת ששת־הימים
ובמילחמת ההתשה. הוד יצא השבוע
לשליחות רשמית בחו״ל, עדיין בתוקף תפקידו.
אולם הסוד שנשמר מאחורי-הקלעים,
הפך לנחלת הכלל: מרדכי הוד עומד
לפרוש ממשרד־הביטחון בטריקת־דלת חזקה.
אץ הוא עושה זאת כדי למלא תפקיד
ביטחוני אחר, בהתאם לכישוריו המיוחדים,
שמדינת־ישראל כה נזקקת להם.

האניה, עוד לפני שאלה פורצים לתוכה.
כיוון שמוטי הוד והאישים הבכירים
האחרים, העומדים לנטוש את ספינת משרד־הביטחון,
אינם כלל בבחינת עכברים, ולכאורה
היה להם תפקיד של נווטים וקציני
סיפון, יש בהסתלקותם כדי להצביע על
מצבה המדאיג של הספינה.
רק מעטים מהאירועים המתרחשים
מאחורי־הקלעים של מערכת הביטחון,
מגיעים לידיעת הציבור.

היוו מעין סימפטום, שהעיד שמשהו
הרכה יותר יסודי ועמוק רקוב
ככל הממלכה הזאת.

מוטי הוד עומד לפרוש מתחום
המטוסים והטילים אל הכרמים וה-
יקבים. האלוף יליד דגניה, שהוגדר
תמיד על ידי מכריו כבעל אופי של
איכר, עומד להפוך יוגב. הוא ייצג
ככל הנראה קבוצת משקיעים זרים,
שתרכוש חלק ממניות ״יקבי אלי
עז״ הגדולים שבבנימינה. אלוה
חיל-האוויר יהפוך לאחד המנהלים
של חברת ״אליעז״.
אץ זו הפרישה היחידה ממשרד-הביטחון.
מנכ׳׳ל משרד-הביטחון, יצחק עירוני, מי
שהיה בעבר מנכ״ל התעשיה הצבאית של
משרד־הביטחון, עומד אף הוא לסיים את
תפקידו בזמן הקרוב. גם כמה אישים נוספים,
מאלה שמונו בסיטונות על ידי שר־הביטחון
שמעון פרם עם כניסתו לתפקיד
זה, עומדים לפרוש בהדרגה מתפקידי הייעוץ
והניהול שהוטלו עליהם במערכת הביטחון
רק לפני זמן קצר.

א חוז ה פרטית
סגורה
ף* ריחת העכברים מבשרת בדרך כלל
* את שקיעתה הקרובה של אוניה, גם אט
לכאורה היא צפד, על פני המים ומשייטת
בביטחה. העכברים, בחושם המיוחד, מרגישים
במים העומדים לחדור אל דפנות

בדרך כלל קשורים אירועים אלה בנוש אים
עדינים ורגישים, שהשתיקה יפה להם.
אולם מזה מיספר חודשים, מורגש אי־שקט
במערכת הביטחונית, שגבר והלך ולבש
מימדים של סערה. דברים שנאמרו ונעשו,
התרחשו אומנם בחוג אכסקלוסיבי סגור.
אלא שלא ניתן היה למנוע את התפרצות
הסופה החוצה.
גילויי השחיתות החמורים שהיתגלו בחודשים
האחרונים במערכת הביטחון, לא
היו עוד תופעה שדבקה בבודדים. הם הסתעפו
כמעט לכל שלוחות המערכת, הגיעו
למימדים של כימעט־מגיפה. עם כל החומרה
שבעצם קיומם של מעשי שחיתות אלה,
היו להם השלכות חמורות עוד יותר. הם

צידה

רב־אלוף( ,מיל ).צבי צור,
מי שכיהן כעחר שר־הביט־חון
בתקופת כהונתו של משה דיין כשוי
הביטחון, וריכז למעשה את כל הניהול
האזרחי של מערכח־הביטחון. עתה מנסה
פרס להחזיר את צ׳רה לתפקיד, בתיקווה
שהוא יהיה מסוגל להשתלט על האנרכיה
שהתפשטה במשרד־הביטחון, והצורך בבום.

במשך כל שנות קיומו היה מישרד־הביטחון
אחוזה פרטית וסגורה של בעלי
חזקה, אנשי־שררה, שלמרות שהיו חלק
בלתי נפרד של המנגנון הממשלתי, הם
ראו את עצמם בבחינת מערכת נפרדת,
שחוקים אחרים חלים עליה.
עד למילחמת יום־הכיפורים היה הביטחון
בבחינת פרה קדושה, שאסור לגעת בה
לרעה.
כתוצאה מכך היה מישרד-הביטחון כולו
מלא פרות קדושות, בדמות ראשי ה מערכת
הביטחונית והפקידות הבכירה שלה,
שנהנו מסמכויות שלא היו כנחלתה של
הפקידות הבכירה בשום משרד ממשלתי
אחר.
מצב זה נבע לא במעט מהעובדה הפשוטה
שלמשרד־הביטחון לא היה כמעט
מעולם שר״ביטחון שטיפל בענייני המישרד
ושלט על המערכת. כמעט כל שרי הביטחון
שכיהנו עד כה בתפקיד, ראו את תפקידם
כמצביאים, כמתווי מדיניות ביטחונית וב-
מדינאים, שהעיסוק בבעיות השיגרתיות היומיומיות,
המורכבות והמסובכות של ה־מישרד
היה מהם והלאה. לרובם אפילו לא
היה זמן להתעסק בענייני המישרד, כיוון
שעיסוקם כשרי־ביטחון היד, צדדי.
כך היה בתקופת דויד בך גוריון, בתקופת
כהונתו של לוי אשכול כשר־ביטחון נוסף

להיותו ראש־ממשלה, ובעיקר בשנות שליטתו
הארוכות של משה דיין על המערכת
הביטחונית. האדם היחיד שניסה למלא
את תפקיד שר־הביטחון במשמעות של שר
האחראי על משרד-הביטחון, היה פנחס
לבון, שסולק מכהונתו כעבור תקופה קצרה.
לזכותו של שמעון פרם ניתן לומר כי
כאשר נטל עליו את תפקיד שר־הביטחון,
הוא הבחין בחולשות המערכת וניסה לחולל
בד, מהפכה. האבסורד הוא שפרם ניסה
לשנות מערכת שהוא אחראי במידה לא
מועטה לצורתה הנוכחית. בתפקידיו בעבר
כמנכ״ל משרד־הביטחון וכסגן שר־הביטחון,
היה לו תפקיד לא מבוטל כלל ועיקר
בעיצוב המיסגרת של מערכת-ד,ביטחון.
פרם, שהלך בדרכי קודמיו ולא הפד
לשר־ביטחון אמיתי המנהל את ענייני משרדו,
ניסה להכניס אנשים חדשים למשרד-
הביטחון ולהחדיר בו נוהלי עבודה חדשים,
יעילים יותר ומבוקרים יותר. הוא חשב כי
יוכל להשתלט על ענייני המשרד באמצעות
מערכת שליטה ופיקוח שתופקד בידי אנשים
הנאמנים לו.
אלא שהמערכת לא היתד, מוכנה להסתגל
לשינוי. היא לא היתד, מוכנה לקלוט אנשים
מבחוץ, שיכפו עליה דרכים חדשות.

זוהי עובדה שאינה ניתנת ל•
עירעור: כל אדם שהובא מבחוץ
אל מערכת הביטחון״ כדי ליעל ולשפר
את עבודת המערכת, הוכשל
ונכשל תוף זמן קצר. מבחינה זו לא
היה מנגנון משרד־הביטחון שונה
ממנגנוני המשרדים הממשלתיים
האחרים, שגם בהם מתנגדת ה•

כרצונו, ולמעשה הפד כתוצאה מכך לאחת
מדמויות המפתח של המשק הישראלי.
פרם הבין את הסכנה שבריכוז כה גדול
של סמכויות ואחריות בידיו של איש
אחד. כיום אין עוד ספק, שאם פשטה
השחיתות במערכת הביטחון כפי שהתגלתה
בחודשים האחרונים, אשמה בכך לא במעט
שיטת הניהול, לה היה אחראי צבי צור.
ניסיונו של פרם לאייש את מקומו של
צור בשורה של אנשי מפתח בעלי רקע
בטחוני והכשרה מקצועית בתחומים בהם
יעסקו, היה ניסיון בכיוון הנכון. הוא נכשל
משום שפרס ניתק את עצמו מענייני
המשרד, משום שהמנכ״ל החדש, יצחק
עירוני, היה אישיות חלשת־אופי שהכובע
שהולבש עליו היה גדול ממידותיו, ומשום
שאנשי משרד־ד,ביטחון סירבו להשלים עם
השינויים.

כד הגיע משרד-הכיטחון בני
הולו־כביכול של שמעץ פרס, למצב
של אנרכיה גמורה. בצד פרוייקטים
ביטחוניים חשוכים לכשעצמם,
בהם הושגו הישגים הראויים
להערכה, היו כישלונות וביזיונות
בדברים פעוטים. הדברים הגיעו עד
לידי כך שבמשרד־הביטחון לא ניתן להזיז
עניינים דחופים פשוטים ביותר בשל העדר
שיתוף־פעולה, ניסיונות להכשלה במיתכוון
וחוסר קומוניקציה במובן הפשוט ביותר.
זהו מצב מתסכל, העלול לרפות את ידיהם
של האנשים המסורים והנלהבים ביותר.
זוהי גם אחת הסיבות, אולי העיקרית,
לפרישתו של מוטי הוד ממשרד־הביטחון,
אחרי שכל ניסיונותיו לחולל שינוי ולמצוא

וגלוי צם הרמיוכ״ל, לא חסך ממנו את
שבט לשונו.
ייתכן וזוהי אחת הסיבות לנד שעזר הוא
כיום אחד הקצינים הבכירים הבודדים במילואים,
שטרם קיבל את מינוי החירום
שלו, לימי מילחמה. וזאת, שבועות רבים
אחרי שפורסם בפומבי כי המטכ״ל קבע
מינויי חירום לכל הקצונה הבכירה שבמילואים,
כדי למנוע הישנות מצב, כפי
שאירע במילחמת יום־הכיפורים, שעשרות
קצינים בכירים לא קיבלו תפקידים, הסתובבו
בין היחידות והפריעו יותר משתרמו
לניהול המערכה.
בעת ההודעה על כך, שהד, עזר וייצמן
עצמו בחו״ל, ומשום כך לא קיבל הודעה
על מינוי החירום שנקבע לו. אלא שמצב
זה נשאר בעינו גם אחרי שחזר מחו״ל.
העדר מינוי לא הפריע לעזר לפתוח
במערכה אישית ופרטית בנושאים שנראו
לי קריטיים לגבי ביטחון המדינה וצה״ל.
במיסגרת זו הוא נפגש עם שר־חביטחון
שמעון פרס, שטח בפניו את דיעותיו ותבע
ממנו לנקוט פעולה, מתוקף היותו האיש
האחראי על תחום זה. מה שאמר עזר
לפרס הוא, כמובן, בבחינת סוד כמוס.
במדינה העם
א ל׳ מו ח מול אלי מו ת
כאשד נעלס האמון
בשילטון הצדק —
גירץ השער לאלימות
בנמל-התעופה לוד הסתערו שובתים
בריכבם על שוטרי מישמר־הגבול, שהגנו
על מפירי-שביתה, שהובאו כדי לפרוק
מיטען ממטוסים.
באשקלון שלף גבחן־נהיגה אקדח והרג
את בוחניו (ראוז עמודים 29־.)28
נראה באילו השתררה האלימות במדינה,

אולם יש רחגיח כי כץ השאר תבע
וייצמן גם שורה של מינויים חדז
שים כתפקידי מפתח ככירים.
על רקע זה נוצרה יותר ממתי•
חות כין עזר וייצמן, לכין ה
רמטכ״ל ומפקד חיל-האוויר הנוכחי,
האלוף בנימין פלד.
בני פלד הוא בן טיפוחיו של עזר וייצמן
בחיל־ד,אוויר. את עלייתו בסולם הקאריירה
הצבאית עד לתפקיד של מפקד חיל־האוויר,
הוא יכול לזקוף לא במעט לזכותו של עזר
וייצמן. בסיפרו לו שמיים, לך ארץ,
חלק עזר וייצמן שבחים לא מעטים לאלוף
פלד, ולדרך בה פקד והנהיג את חיל־האוויר
במילחמת יום־הכיפורים.
אלא שדברים אלד, לא מנעו עתה חילוקי-
דיעות חריפים ביותר ביניהם, שהגיעו עד
לידי עימות חריף ביותר.

הצעה
ב ל תי־ קו סמת

עזו ונו ס

עזר וייצמן בחברת שו־הביטחון שמעון פרם ׳,ששימש בזמן
האחרון ככתובת להסתערותו של עזר על מערכת־הביטחון. עזר
תבע מפרס לחולל שינויים, כולל שינויים פרסונאליים קיצוניים במערכת הביטחון וצה״ל.

פקידות למינויים מבחוץ, סבורה
שכל תפקיד בכיר שמור לאחד מאנשיה,
אפילו אין לו הכישורים
המתאימים לכר•
מה שקרה למוטי הוד במשרד-ד,ביטחון
הוא מה שאירע לשורה שלימה של אנשים
מבחוץ שהוצנחו אל המערכת. מהרגע

הראשץ לכניסתם לתפקידיהם הם
לא זכו לשיתוף פעולה מצד הפקידות
הבכירה. נעשו ניסיונות להתנכל
להם, לחצר את צעדיהם, להכשילם
— מתוך כוונה ברורה שהעסק
יימאס להם ותה־ זמן קצר,
והס יסתלקו מרצונם ויפנו את המקדם
לחוג של משרד-הכיטחון.
כישלוגות וגיזיוגו ת
** צב זה לא היה קיים בתקופת כהו־נתו
של משה דיין, מסיבה אחת.
מסיבה אחת.
שר־ד,ביטחון האמיתי בתקופת דיין, במובן
של שר האחראי למתרחש במשרד-
הביטחון ומנהל את ענייניו, לא היד, השר
עצמו, אלא עוזר השר, רב-אלוף (מיל).
צבי (״צ׳רה״) צור. צור הוא שלמעשה
ניהל את כל הפעילות הכלכלית, הכספית
והמיבצעית של המשרד, כשהוא מרכז בידיו
סמכויות עצומות ואחריות אדירה.
למעשה, כל הצד האזרחי של מערכת־הביטחון
היה נתון בתחום שליטתו. הוא
יכול היה לשחק בסכומים של מיליארדים

מוצא מהמצב של אנרכיה מוחלטת, עלו
על שירטון.

אורם הדברים אינם מתחידים
ומסתיימים רק כמה שקורה כ*
משרד־חביטחון. הם קשורים למה
שמתרחש במערכת הביטחונית כולה,
כולל צה״ל.
כיום אין זה עוד סוד שבקרב כמה
מומחים ביטחוניים קיים מצב של אי־נחת
ואי שביעות־רצון, אם להשתמש בלשון
המעטה, לנובח מה שמיתגלה לעיניהם במגעיהם
עם מערכת־ד,ביטחון. בפי רבים
מהאנשים שהיו בעבר חלק מהמערכת הביטחונית
על כל שלוחותיה ומילאו בה
תפקידים מרכזיים, יש כיום דברי ביקורת
קשים ביותר על הדרך בה מתנהלים העניינים.

אלה הצטרף בשבועות האחרונים
אלוף (מיל ).עזר וייצמן, לשעבר מפקד
חיל-האוויר וראש אג״ם במטכ״ל.
עזר, הנמצא עדיין בעמדת המתנה, על
פי הגדרתו, בתחום הפוליטי, יצא להסתערות
נרחבת בתחום הביטחוני, לנוכח מה
שנראה בעיניו כמחדלים חמורים ביותר.
הסתערותו של עזר, שכדרכו וכטבעו נעשית
בברקים ורעמים, נערכה מאחורי-ד,קלעים,
הרחק מזרקורי הפירסומת ומעיני הציבור.

לעזר וייצמן יש כמה השגות
חמורות כיותר לגכי מה שמתרחש
כמערכת הביטחון וכצה״ל. לא מכבר

הוא נתן ביטוי להשגותיו אלה בכנס של
קצינים בכירים בו נטל חלק ושבו השתתף
גם הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי (״מוטה״)
גור. באותו כנס הגיע וייצמן לעימות פומבי

ף• שלכ מסויים של המיתקסה שערך
1עזר וייצמן, השתרבב לתוכח גם מוטי
הוד. הוא תמך בכמה מהשגותיו ותביעותיו
של מי שקדם לו בפיקוד על חיל-האוויר.
כתוצאה מכך גרם מוטי חוד למצב בו
נוצרה כלפיו התנגדות לא רק בקרב
פקידות משרד־ד,ביטחון.
היה זה כנראה הקש ששבר את גב הגמל
והביא את מוטי הוד למסקנה בי לא
נותרה לו דרך אלא לפרוש ממערכת-
הביטחון.
בשעתו רצח מוטי הוד לנהל את התע שייה
האווירית. הדרד לכך נחסמה בפניו
על ידי משה דיין. עתה, במיסגרת תפקידיו
החשובים כיועץ בכיר במישרד־ד,ביטחון,
הוא הגיע למסקנה כיי יוכל למלא את המשימות
החיוניות שלו רק אם יופקדו
בידיו סמכויות מתאימות. למעשה, חתר

מוטי הוד לקכל את תפקיד עוזר
שר-הכיטחון, עם סמכויות דומות
לאלה שחיו בשעתו לצ׳רח.
שמעון פרס לא היה יכול להעניק
למוטי הוד מעמד זה. לא כמעט
גרמה לכך הזדהותו של הוד עם
מאכקו החשאי של עזר וייצמן מ
אחורי־הקלעים. כאשר ראה מוטי ש
הדרך
לתפקיד של ממש, בו יוכל גם לבצע
ולא רק לייעץ, נחסמת בפניו שוב — הוא
החליט לפרוש.
פרס עצמו הגיע למסקנה כי אין עוד
מנוס מלהחזיר את מיבנה משרד־הביטחון
לקדמותו, למנות עוזר שר שיחלוש על
כל המשרד וינהל את ענייניו. אין זו אומנם
השיטה הטובה והרצויה, אבל בשלב זה
זוהי הדרך היחידה, לדעתו, כדי להשתלט
על האנרכיה שפשטה במשרד.
התפקיד הבכיר והחשוב של עוזר שר ד,ביטחון
הוצע לשורה שלימה של אישים.
בין השאר הוצע התפקיד גם לאלופי המילואים
ישראל טל, ישעיהו גביש ודן
טולקובסקי. כל אחד מהם, מסיבותיו שלו,
דחה את ההצעה. מה שברור הוא שכיום
אין זו הצעד, קוסמת ביותר. השתלטות
על מערכת־ד,ביטחון היא משימה מפרכת
וכפויית־טובה.
כל הסימנים מעידים על כך שגם האלוף
(מיל ).צור, שהוא עתה אחד ממנהלי קונצרן
כלל, אינו שש לחזור אל התפקיד
אותו נטש. צ׳רה מודע כנראה לעובדה
שהסכמתו לקבל את התפקיד עלולה לעורר
נגדו ביקורת ציבורית חריפה ביותר, הן
בשל חלקו בפרשת ורד, והן בשל אחריותו
ליצירת אותה אווירה במערכת־ד,ביטחון,
שעל רקעה צמחה ופשטה השחיתות.

׳טוכת עירום ויטוטרים כלוד
לחדים קול ולחרים יד
אין דין ואין דיין, וחבורות של בדיונים
עשו בד, ככל העולה על רוחם.
לדפוק על השולחן. זה נכון -אבל
זהו רק צד אחד של המטבע.
נכונות השובתים לקהת את החוק בידיהם
ולהשתמש באמצעים פראיים ואלימים —
נולדה מתוך תחושה עמוקה של תיסכול.
ההסתערות על מישמר־הגבול באח אחרי
שהמישמר והמישטרה הופעלו בכל סיכסוכי־העבודה
האחרונים, באמתלות שונות, כדי
לשבור את השביתות ולהשליט על העובדים
בכוח את מרות הבוסים המיפלגתיים הממונים,
השולטים בהסתדרות•
לא המתפרעים איש מים אם השתלטה
במדינה כולה ההרגשה שמי ש״אינו דופק
על ד*,שולחן״ — אינו משיג דבר, ושגם
למען עניין צודק אין ברירה אלא להרים
את הקול, ולעתים קרובות גם את היד.
באשר נעלם האימון בשילטון הצדק
ובטוהר החוק — נפרץ ה׳שער לרווחה
בפני האלימות. אז אלימות גוררת אלימות,
הלחץ של השילטון נתקל בלחץ נגדי של
מי שרואים עצמם כ״נדפקים״ — ובסוף
לא ברור עוד מי הגורם לאלימות, ומי
המגיב עליה.

הרפורמה
הדממהשלפ1י הסערה
שעון גדוד מתקתק
כח?7חמדיגה —
עד שתבוא ההתפוצצות
דממה דקה השתררה במדינה. לרבים
היה נדמה שזוהי הדממה ישלפני הסערה.
בדממה זו תיקתק השעון הגדול של
הרפורמה של ועדת בן־שחר.
ככל שהתקרבו מהוגי השעון אל המועד
המכריע — האחד באוגוסט, שבו צריכים
להשתלם משכורות חודש יולי על פי הרפורמה
— כן גברה הדאגה מפני התפוצצות•
אשליות
מתוקות. רוב רובם של העובדים
בארץ לא ידעו עדיין מה צפוי
להם. ד,פ חיו עדיין בענן של אשליות
מתוקות. באוזניהם צילצלו עדיין ההבט־
(המשך בעמוד )20

עכשיו,
כשאתה יודע הכל
על הגרלת הלוטו, ז בוא ומלא טופס.

אגו מחסשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת בער בעלי חיים

רחוב סלמה ,30 יפר |
)2ל827621 .

בהצלחה!
המנו קיבלת חשבון,
אנא, פרע אותו
ב הקד ם *

ו מו לקה המיס**

מפעל הפיס
כתובת פרטי׳-דגס

לנוחותו. מודעה זו משמשת כטופס הרשמה של ״מגור״
מלא את הפרטים, צרף המחאה ל פ קו ד ת ״מגור״ ע״ס
145.לייי ושלח לת.ד 32067 .ת״א. תוך 10 ימים ת ק בללביתך כרטיס מנוי שנתי וכתב -שרות המפרט א ת
התחייבות חברת ״מגור״ למנוייה.
מנויי ״מגוריי נהנים ממגוון שרותי רכב חינם.
תקוני-דרך והתנסות. גרירה חינם -גם לאחר תאונה
ועוד הטבות ו שמתים.
הנחות בקנית אביזרי-רכב ומצברים.
החלפת רכב ישן בחד ש. בחנויות
״מגור״ בארץ.

!/,מת ״ טו]ן
;ממשות 68
ואילו

מספר הרכב
״־ -ר״ב המחאה

־145

שם חב הבטו

מקיף/צד ג•
,סוג הבטוח

אן סופו )03(252212י דיינה!וס1וק!מניחה ה11א מיהן

הסימון להצלחה שלך!

זיעוים יוזר — ,ימחו דיין

סגשן־ השבוע סערה החדיוה
סביב גירו״ ..העוד ה1ה״ עד
מיבצע הסחיטה שד שר־האוצו־דמען
מיבדגחו -עסה חושף
..העוד הזה״ את מיסתר
הכסביס שד המיבדגה
•יא״ גאל ר בי ב

הק1ן המתי

זה שנים פועלת בישראל קרן בית ברל כצנלסון.
* 1הקרן היא הגוף המנהל את המכון הרעיוני של מפלגת*
העבודה, המשתרע על שטח של כ־ 1500 דונם בכפר־סבא.
הקרן גם מקבלת תרומות, מוציאה כספים, ויש לה חשבונות
בנקאיים מסודרים.
לפי החוק, קרן ציבורית הפועלת בהתאם לתקנות האגודות
העותומניות, פטורה מכל מס שבן אינה פועלת
למטרות רווח. אולם החוק מחייב כל קרן להירשם בתור
שכזו, לעמוד לבקורת מישרד הפנים ולהיות כפופה למרות
העליונה של הממונה על המחוז, המקנה לה את הפטורים
השונים.
קרן בית בול הפכה חלק כה טבעי של הנוף המיפלגתי,
עד שהיה זה ברור מאליו כי היא קרן חוקית וקיימת.
כך חשבו הכל עד תחילת שנה זו, עת התחיל עורד־הדין
יהודה רסלר לאסוף נתונים על רכוש המיפלגות, המבקשות
את עזרת המדינה לתשלום חובותיהן. כאשר הגיע לגוף
הקרוי קרן בית ברל כצנלסון, נדהם להיווכח, כי הקרן
למעשה אינה קיימת.
רסלר שיגר מיבתבים לכל מחוזות מישרד-הפנים
במדינה, שאל את כולם אם הקרן רשומה במחוזם. הממונה
על מחוז ירושלים השיב בשלילה. הממונה על מחוז
הצפון השיב בי קיימת אצלו אגודה בשם אהלו, מיפעל
זיכרון לברל כצנלסון, אולם לא הגוף המבוקש. הממונה
על מחוז תל־־אביב השיב כי אין בכרטסת מישרדו רישום
של אגודה מעין זו. בך השיב גם הממונה על מחוז
הדרום, והממונה על מחוז חיפה. הממונה על מחוז המרכז,
בו שוכנת כפר־סבא, השיב כי ״במישרדנו לא קיימת
אגודה בשם קרן בית ברל כצנלסון, מאידך קיימת אגודה
בשם מיכללת בית ברל, שנרשמה במישרדנו ב־6/6/74״.

אלף ל״י לשנה:
היא חוקית, שווה כשלעצמו
האם יחקור עתה מכקר־־המדינה על סמך
מה קיכלה קרן זו כל השנים פטורים ממסים,

־ *!זול י ^ 1ו * ז 1ך ג 8ד ד גזן ז־ קזג

עתה, משהתברר בי הקרן לא היתה קיימת,
נשאלת השאלה, על סמך מה נתנו שרי האתר
והמשפטים, חברי מפא״י את הפטור המבוקש ז

נגד
ה חו ק

סםוניץ: סכמבךסייס £4. 1 8 .1 1
*־גו 4י מו ר ז!תו#יד ביד ד
בםזפסיםהםוסדת • ח ק רן -בדלכנגלסוץ
ם י * ל ד 0

היג רהה פגי עהזבויימיסוב * ח

״ ביר * בקרק עו הנוברוחר מו ס להורמה,
תיק •מם״ • 5 3 2 7 /6 4וזוזדבזה .

רדרפ׳רדסדר מןרמות

לא חוקי!

מסמך החתום על ידי שר האוצר
פנחס ספיר ושר המשפטים רב יוסף
ואשר פוטר ממסים את קרן בית ברל, למרות שאין
שום רישום המוכיח שהיא קיימת בהתאם לחוק.

X 1 X 1ר 1

הלא -קיי מ ת
אהוד השטח
ממסי רכוש שניתן על סמך דזחנחה בי הקרן

י? .נוחמבר •**רק גדותד
״ ס ס ׳ ז -ס 195מקניה ( 8ג ) )

הקיו
^ 4ין לי בל מושג מה ההיקף הכספי של ההכנסות
^ וההוצאות של קרן זו. סביר להניח כי מדובר בעשרות
מיליוני לירות מחזור, שהיו כל העת ללא כל פיקוח. גם
עכשיו בידי הקרן הלא־קיימת 1450 דונם, מהם 630 דונם
פרדס, והיתר שטחים בשימושים שונים, כולם באזור בנייה.

1יייזמת

גירוי זה, כי הקרן האמורה אינה קיימת
כלל, הוא מדהים. שכן, אם הקרן אינה קיימת,
פטורים מני ם ממסים? כיצד
כיצד קיבלה כל השנים
לא עמדה כל השנים לביקורת מם־ההכנסח או
מישרד־הפנים ץ מי השגיח מה נעשה ככספים
שנכנסו לקרן? אם אין הקרן חוקית, שכן אינה
קיימת, הרי שבל התרומות שנתרמו לה וקיבלו
פטור ממס־־הבנסה בתרומה, חייבות עתה כמם,
והפטור שניתן אינו חוקי 1
חנה, למשל, פטור בחתימת ידו של שר-האוצר פינחס
ספיר ושר־המישפטים דב יוסף, מיום 30 במארס .1965
הפטור משחרר את הקרן מתשלום אגרות, ונאמר בו
במפורש כי הפטור ניתן לקרן ברל כצנלסון.

עיון באחד ממאות נסחי המקרקעים של אדמות בית־ברל
מגלה תמונה מאלפת על אופן חליבת כספי ההסתדרות
והמדינה והעברתם למיפלגת־העבודה, או מפא״י של אז.
אחת החלקות של בית ברל, בגוש 7527 חלק ,9שטחה
הוא 36.2דונם. החלקה היתה פעם של הכפר הערבי
דלמגיה. באוקטובר 1935 קנה את החלקה הזאת אחד
בשם מורים גרדינגר. כעבור 10 שנים בדיוק הוא מכר
את הקרקע לשני גופים — לקרן הקיימת לישראל ולניר,
חברה שיתופית להתיישבות עובדים שבבעלות המרכז
החקלאי וההסתדרות הכללית. במארס 1955 השטח כולו
נמכר לתנובה אקספורט, שמכרה אותו כעבור חודשיים
בדיוק — שוב לקרן הקיימת לישראל. זו אינה מחכה אף
יום אחד, ומייד החכירה את הקרקע לקרן ברל כצנלמון
לתקופה המסתיימת בספטמבר . 1978

ירו זל * 11 דו ״

1 1 = 4 6 0 *0
* * 101

* 8 0 6 (1 1 /0 6 1 9
* 01ז /ז ס668

והאם יחייב שר־האתר יהושע רבינוביץ את
הגוף הקרוי ״קרן בית ברל בצנלסוך לשלם
רטרואקטיבית את כל המסים והאגרות המגיעים
ממנו, ואשר לא שילמו אותן בנימוק שזוהי
קרן פטורה ממסים ץ

ץ* אותו רגע שקרן בדל כצנלסון קיבלה את הקרקע,
* 1היא ניצלה אותה בדי לשעבדה לצורך קבלת הלוואות
ממוסד ממלכתי הקרוי בנק־החקלאות. פעולה זו טבעית
לצרכי חקלאות. אולם בית־ברל רחוק מענייני חקלאות.
פיתרון החידה טמון באישיותו של העומד בראש בנק
החקלאות — דוד קלדרון, המושך מאחרי־הקלעים בכספים
של מפא״י, ואחד מאנשי־המפתח של המיפלגה לצורכי
מימון פעולותיה.
אילו היתר. הקרן רשומה כחוק, ניתן היה, תוך שימוש
בחוק, לבדוק את פעולותיה ולבקר מה עשתה כל השנים
ברכוש ובכספים שזרמו אליה. מכיוון שאין לד. תיק
כלשהו, כפי שהחוק מחייבה, הרי שכל פעולותיה הכספיות
של קרן זו — אחד המכשירים הכספיים המרכזיים של
מיפלגת העבודה — יישארו בחזקת תעלומה.
התעלמות מן החוק אינה מונופול של בית ברל דווקא.
בהמשך למאמרי בשבוע שעבר( ,העולם הזח ,)1977 בו
תואר כיצד שר־האוצר יהושע רבינוביץ סוחט ממנהלי
חברות תרומות לביצור שילטונו במחוז תל־אביב של
מיפלגת העבודה, התערבה בפרשה ועדת־הביקורת המר כזית
של ההסתדרות. חברי הוועדה קראו בכתבה כיצד
שר־האוצר ומזכיר המחוז, דב בן־מאיר, מחלקים במיפעלי
ההסתדרות טפסים שעליהם מחתימים עובדים. הטופס מורה
להעביר תרומה כספית, המנוכה מן המשכורת, או תרומה
של ימי חופשה של העובד המומרים בכסף.

והנה, חוקי ההסתדרות אוסרים איסור חמור
מבירת ימי חופשה בכסף. גם נציבות שרות
המדינה אוסרת דבר זה בצורה חמורה כיותר.
למרות זאת חברו יחד שר״האוצר עם מזכיר
המחוז לעכור על החוק, בדי לאסוף 2מיליון
מיליון לירות תרומות.
מדוע לא היסס שר־האוצר לעבור על החוק?
המפתח לתעלומה טמון בעובדה שרבינוביץ קיבל
בשעתו אשראי לקרן־ד,בחירות שלו לעיריה. בבחירות
עצמן הפסיד רבינוביץ, ונשאר חייב לבנק לאומי 1.8
מיליון לירות.
מטרת התרומות, שסוחט עכשיו שר־האוצר רבינוביץ,

(המשך מעמוד )19
היא כיסוי חחוב שלקח רבינוביץ, ראש־העיריה,
כדי לשחרר את מחוז תל־אביב
מן החובות הללו, המונעים כל פעולה תקינה
שלו. רבינוביץ נאלץ לפתוח במיבצע
סחיטות, ל-אחר שראשי הגוש התל־אביבי,
השולטים על הקרנות השונות, מסרבים
להעמיד לרשותו את הכסף הדרוש לו להשתלטות
על המיפלגה.

עיון קל כרכוש הגלוי, השייך

יחד עם השטחים הלא־נטועים של בית־ברד,
מסתכם ביותר מ־ 22 מיליון לירות.
• לזאת יש להוסיף את החברה המאוחדת
לפירסומיס, שרק מיבנה הדפוס
שלה, ליד התחנה המרכזית בתל־אביב,
מוערך על־ידי השמאי ב־ 2.3מיליון לירות,
ואשר שוויה הכולל, יחד עם דפוס לוין־
.פשטיין שקנתה, מגיע ל־ 12 עד 15 מיליון
לירות.
0המחצית של מפא״י ברמתס שווה

בדיקת המיסמכים חשפה טפח ממערכת
ההזנה של מפא״י על-ידי החברות ההסתדרותיות.

למשל, לקונצרן סולל־בונה יש חברה
בת בשם דיור, שתפקידה לבנות דירות
ולמכרן לכל דיכפין. והנה, ביוני ,1974
קנתה חברת דיור מחברת בית־ארלוזורוב
את מחצית בניין אהד בתל״אביב, בסכום
של 4.2מיליון לירות. חברת בית־ארלוזרוב
שייכת למפא״י. העיסקה הזרימה 4.2מיל-

המינלגה היא בעלת ננסים של עשרות מיליונים
־ או היא גוזלת את חופשת העובדים ואת שנדם
הנדון: בק שה לנכות ימי חיפ שה
אנו החתומים מטה, מבקשים לנכות מזכותנו בימי חופשה אצלכם ולהעביר את התמורה הכספית
נטו, לזכות מפלגת העבודה הישראלית מחוז ת״א,בנק לאומי לישראל, רח׳ דיזנגוף ,100ת״א,
מס׳ חשבון .53470/60

העובד

\ | ילחה 1ף 1ה זהו הטופס שחולק על-ידי
11111-111111 11 # 1 11 עסקני מחוז תל־אביב של
מיפלגת העבודה. העובד חותס על הטופס, לפיו הוא תורס ימי

ולהעביר אתחסך: לזכות מפלג ת

הע בוד ה הי שרא לי ת בנ ק ל או מי לישראל, ר ח׳ דיזנגוף 100ת״ א, מ ס׳ ח שבון . 53470/60

ניכוי משכר

על טופס זה חותס העובד, ובו הוא מורה לנכות משכרו
תרומה למגבית של חיפלגת העבודה בתד־אביב. הטפסים
מחולקים על־ידי מנהלי המיפעלים, כאשר הפועל החושש מהם נאלץ לחתום עד הטופס.

למיפלגת חעכודה מראה כי אין כד
צויד בסחיטות של מנחלי חברות
התלויים כשר-האוצר, ושד עובדי
מיפעדים התלויים כמנהליהם. ניתן
למכור חדק מן הרכוש הרב וכזה,
לשלם את כד החובות.

ימי

חופשה שנתית שלו למגבית של יהושע רבינוביץ, למיפלגתו
בתל־אביב. ועדת־הביקורת של ההסתדרות נזפה במזכיר מחוז
תל־אביב, דב בן־מאיר, והורתה לו לבטל את תרומות ימי־החופשה.

אנו ה ח תו מי םמטה, מבק שי ם לנכו ת מג* שכור תנו, ס כו ם חד שי לפי הר שום, בצד ש מו תינו, וז א ת
בששה ^ ש לו מי ם חד שיי ם שווים, החלממש כו ר ת חו ד ש

ס ח״צ
חופשה

כ־ 6מיליון לירות, וכן גם המחצית בקורעה.

קיבלנו כדי מאמץ גדול קרוב
ל* 50 מיליון לירות, כאשר כל חובות
מפלגת העבודה הם רק 28
מיליון לירות.

יון לירות, טכספי סולל־בונה, למפא״י.
אין לדיור כל סיבה לקנות את מחצית
בניין אהד. אין זח אפילו מיגרש שניתן
לבנות עליו. העיסקד. נועדח פשוט כדי
לחלוב מסולל־בונה עוד כסף עבור מסא״י.
מנכ׳׳ל סולל־בונה באותה עת חיה צבי
רבטר, שהיה גם גיזבר מפא״י.

רכטר פשוט השתמש בכספי
״סדלל-בונח״ כדי להעכיר כספים
למפלגתו, ללא כל צידוק עסקי.

דוגמה הפוכר של העברת רכוש של
סולד־בונה כימעט ללא תפורה נמצא ב־עיסקה
אחרת, שנעשתה במארס .1960 בית
ארלוזורוב קנה פסולד־בונה חלקה מיספר
,197/10 בגוש ,6380 בפתח־תיקווה, וזאת
כאשר סולד־בונה קנה חלקה זו חמישה
חודשים קודם לכן. כעבור זמן תמכור בית־ארלוזורוב
את החלקה האמורה ברווח
גדול, תממן את בעליה, סיפלגת העבודה.

זהו מיגזר קטן כלבד מעיסקות
המימון שד מיפלגת העבודה. ב־רשימה
הכאה נראה את הניתן להיראות
כעיסקות שתי התנועות
האחרות, התומכות במימון הממשלתי
להסדר חובותיהן — תנועת
החרות וחמפד״ל.
(רשימה שניה בסידדח)

50 מיליון
לירות
**ילכד הרכוש הרב המצוי בידי
() ביית ברד, יש למיפלגת העבודה שורד,
של חברות בעלות רכוש, ביניהן בית אר־לוזורוב;
חברת רחוב הירקון ; 110 אחוזת
בני יששבר; חברת חלקה 189 בגוש ; 6903
חברת בית ברחוב ברעמי ,12 אילן־כוח —
המחזיקה במחצית רשת חנויות פטורור
המכס רמתס; החברה המאוחדת לפיוטו־מים,
שלה מעל ־עישרה עיתונים יומיים
ושבועונים! חברת מפיצים, שלה מחצית
מיפעל המקררים קורעוז.
• בהתאם להערכת שמאי־מקרקעין
מוסמכים, שווי בית־אהל, השייך במחציתו
לבית ארלוזרוב 4.2 ,מיליון לירות.
• •שווי בית מרכז המיפלגה ברחוב
הירקון : 110 שלושה מיליון לירות.
• שווי יתר החלקות הידועות לי של
בית־ארלוזורו-ב הוא תישעד, מיליון לירות.
• כל הרכוש הקרקעי של חציפלגה,

(המשך מעמוד )17
חות של יהושע רבינוביץ, חיים בך־שחר
ועמיתיו, שהרפורמה תביא תוססת ניכרת
לשכר־הנטו של כימעט כל העובדים, בשכבות
הבינוניות והנמוכות, ורק בשוליים
העליונים עלול משכר הנטו להיפגע. גם
לנפגעים אלד, הובטח ״גילום׳ /כדי שהשכר
יישאר כמקודם.
כאשר ישבו השבוע מנהלי-החשבונות
בכל רחבי הארץ, וניסו לחשב את המש כורות
החדשות של העובדים במיפעליחם,
נדהמו להיווכח שאין שחר לתחזיות אלה
של ועדת בן־שחר.
התמונה שנתקבלה: אחרי הוספת וד
״עיוותים״ השונים לשכר העובדים החייב
במם, הורע מצבם של חלק גדול של העובדים
— כנראה של הרוב.
בשכבות הנמוכות תהיה עלייה מסויימת
בשכר־הנטו — אולם עלייה זו תהיה כל־כך
קטנה ועלובה, עד כי תיעלם בהשוואה
לתוספת היוקר. ברוב המיקרים תימדד
עליה זו בעשרות לירות לחודש בילבד.
הנהנים היחידים, שהנאתם תהיה שלמת :
בעלי הכנסות־הענק• ,שהמם על הכנסותיהם
יירד באופן ניכר ומוחשי.
רק עיוור מלא. כאשר יקבלו מאות
אלפי העובדים את הלוקשים החדשים,
ותתברר להם תמונה זו, עלולה להתרחש
התפוצצות.
מד, גם, שהלוקש החדש יהיר, כרוך
בכמה שינויים שהם חמורים במייוחד מבחינה
פסיכולוגית. בין השאר :
• לא יחיה עוד העובד משוחרר ממס
על סכום שהוא מקדיש לתמיכה בהורים
חסרי־אמצעים.
,לא יזכה עוד בשיחרור ממסים נכה
צה״ל׳ אלא אם יש לו נכות של ס— 100?/
כגון עיוור מלא.
• גם העובדים שמכוניתם משמשת
להם כמכשיר־עבודה חיוני — רופאים,
עתונאים, מדריכים חקלאיים, סוכנים־נוס־עים
ועוד — לא יוכלו לזקוף את הוצאות
הרכב על חשבון ההוצאות. למעשה יידרשו
לממן מכיסם את הוצאות עבודתם, ועוד
לשלם על כד מם.
סירוס תוספת־חיוקר. על רקע זה
מקבל הוויכוח על תוספת־חיוקר משמעות
מייוחדת.
שחר, שהבטחותיה החיוניות נראות ריקות
מתוכן ככל שמתקרב מועד הביצוע, כ־עילה
לשתי פעולות להורדת רמת־המחייה
של השכירים: הארכת ד0,כמי*חעבודה הקיימים,
והורדת תוספת־היוקר.
חוזי־ד,עבודה הקיימים הפכו נאכרוניזם,
לאור ההתייקרות העצומה שחלה מאז ש נחתמו.
בישם הרפורמה, נתבעו עתד, ה־עובדים
״לתאריו״ את החוזים הקיימים.
כלומר: לוותר על כל תוספת לשכרם.
באותה שעה נעיר תימרון מחוכם לסי־רום
תוספת-היוקר• הוא מתבצע בשלבים:
#לפי דרישת שר־האוצר והמעסיקים,
נדרשה ההסתדרות לוותר על התוספת לפי
ההתייקרות האמיתית (כ/0-ם ,)13 ולהסתפק
באחוז נמוך יותר — 970 או .110/0
• על פי המלצות ועדת־זוסמן, תשולם
להבא רק ״0/סד מן התוססת שתיקבע. כד
שאם תיקבע תוספת של > ,110/יקבלו ה עיניים
רק תוססת של 6.5
י• לפי המלצות ועדת בן־שחר, יוטל
מם גם על תוספח זי• כך שהעובדים ים־
סידו לפחות רבע מן התוספת •שתשולם
ברוטו — והתוספת נטו תצטמק לפחות
הרבה פחות ממחצית הפיצוי

המגיע לעובדים עבור ההתייקרות. היא
תשמש רק כדי להעלים מעיני השכירים
ששכרם ירד בעיקבות הרפורמה.
התוצאה -ירידה גדולה של השכר
הריאלי של העובדים השכירים _ בעוד
שהמיקצועות הסרוטקציוגריים יוכלו לוצל
את ההתייקרות לשם צבירת רווחים קלים.

דיעות
<<פיט*7ואת העדר״
האס יתבן שלום
שאינו כפוי
על-ידי המעצמות?

כספי ההסתדרות ממריעמגזמג

דיור שד סולל־בונה קנתה את מחצית בית־אוהל מחברת הנכסים שד מפא״י, ביוד
ארלוזורוב. בצורה זו מוזרמיס כספי ההסתדרות, השייכים לעובדים, לצרכיס מיפדגתייס.

הקהל התגלגל מדי פעם מצחוק, ל־מישמע
הדברים השנונים וד,עוקצניים. אולם
האווירה באולם בית סוקולוב היתד,
רצינית ומהורהרת, במידה שאינה מקובלת
באסיפה פוליטית. כי כאשר מדבר הפרו־
(המשד במסור )24
ה עו ל ם הזה 1978

מאח מרסל 1והר
קנונית ״פליטות״ לבנה מפוארת,
( )₪מיספר ,547260 נעצרה לפני הכניסה
לבית מיספר 7שברחוב בלפור בירושלים.
נהג המכונית האמריקאית, צעיר בשנות
העשרים לחייו וחבוש־כיפה, ירד ממנה
כשבידו סל ובו מיצרכי־מכולת.
הצעיר, נתן לוי, חזר ממסע־קניות אל
ביתו של אדונו, הרב הראשי לשעבר יצחק
גיסים. הנהג עלה בריצה במדרגות המוליכות
אל בית־הפאר של הרב, כדי שטריות
המיצרכים לא תיפגע מן החום בחוץ.
״אני רק מחליף,״ הסביר לוי .״פשוט,
הנהג השני בחופש. אני עושה מה שאומרים
לי, ונוסע לאן ששולחים אותי.״
הרב יצחק גיסים, רבה הראשי הספרדי
(״הראשון־לציון״) לשעבר של מדינת־ישראל,
אישר את דבריו של נהגו הממשלתי
:״נכון, הוא לא היה פה כל הבוקר,
אנחנו שלחנו אותו. אני עצמי משתמש
במכונית שלי לפעמים, כשעה ביום, או

כמה עולים

שניים אלה?

הם מסדו דק כי הרב אינו מוכן לשוחח
על עניין מכונית־השרד שלו.
אחזקתן של שתי מכוניות־הפאד הללו,
מסוג פלימות, ונהגיהם הצמודים, לצורך
הסעתם של הרבנים אונטרמן וניסים, עולה
למשלם־המיסים הישראלי כ־ 200 אלף לירות
לשנה.
מאז יציאתם לגימלאות, בשנת ,1972
קיבלו שני הרבנים מן המדינה מתנה מאת
מאוצר המדינה מדי-שנה — כשהמחיר
הולד וגדל.
אך פרשת מכוניות־השרד המפוארות
אינה הפרשה היחידה שבה מעורבים שני
הרבנים הראשיים לשעבר.
הרב איסר יהודה אונטרמן נולד
לפני 89 שנים, בעיר בריסק שבליטא.
הוא השתתף ביסוד תנועת המיזוחי שבפולין,
ובשנת 1933 נבחר כרב קהילת
ליוורפול באנגליה• בשנת 1946 נבחר כרבה
של תל־אביב—יפו.
בשנת 1950 הוגשה נגד הרב אונטרמן
תביעה פלילית פרטית, על־ידי עורך־הדין
אלכסנדר סלומון. בעל־התביעה טען, כי

חצי מיליון ל שמי
ושני ובניע ו שענו
אפילו פחות משעה.״
הרב גיסים יוצא מביתו רק לעיתים
רחוקות. אפילו לתפילת־הבוקר בבית-
הכנסת אין הוא צריך לנסוע. קבוצת
המתפללים באה אל ביתו.
ובכל זאת, למרבית הפלא, עשתה מכוניתו
הממשלתית הצמודה של הרב 23,500
קילומטרים במשך השנה שעבדה — כ־2000
קילומטרים בחודש !
מי נסע במכונית־השרד המפוארת של
הרב מרחקים כה גדולים, אם הרב עצמו
כימעט שאינו משתמש בה?
השכנים, שהם עדי־ראייה למתרחש, טוענים
כי בני־מישפחתו של הרב ניסים הם
המשתמשים דרך־קבע במכונית הפלימות
הממשלתית.
אמר ח״כ הליכוד משה ניסים, עורך־דין
במיקצועו, אחד מבני הרב הראשי לשעבר :
״אינני משתמש במכוניתו של אבא, אלא
רק כשמזדמן לי לנסוע בה, כפעם אחת
בשבוע, או כמה פעמים בחודש. אני נוסע
בה עם אבא.״

״ ס פיי ש ל ״

ל־ 250 מטד
א הרחק מביתו של הרב הראשי
/לשעבר ניסים, ברחוב קרן־היסוד, חונה
על המידרכה מכונית פלימות כחולה. לו־חית־הזיהוי
שלה נושאת את המיספר המ-8

חוב 0*01

1 1 1 1 1 1מכונית הפליימות מס,547261 .
יי• * יי• יי^י י *״ 1הרכב הצמוד של הרב הראשי
האשכנזי לשעבר, ממתינה על המידרכה ליד דירת־השרד של הרב

מכונית הפליימות ,547260 הרכב הצמוד של הרב הראשי
הספרדי לשעבר יצחק נסים, ליד ביתו המפואר ברחוב בלפור
בירושלים. ליד המכונית עומד הנהג נתן לוי, המשמש למישפחה גם כעוזרת וכעובד־משק.

ברחוב קרן היסוד בירושלים. אחרי נסיעה של כ־ 250 מטר בערך,
אל בית־הכנסת וחזרה, נעלמת המכונית עד למחרת היום. אך
בסוף כל חודש, מורה מד־המרחק שהרכב עשה 2000ק״מ.

שלתי .547261 השעה היא שש ורבע בבוקר.
נהגה של המכונית, יואב סיידוף, פותח
את דלתה לפני הרב איסר יהודה אונטרמן,
רבה הראשי האשכנזי לשעבר של ישראל.
ליד הרב ניצב שמשו. הם נכנסים.
הפלימות הכחולה יורדת מהמידרכה, וכעבור
כדקה אחת של נסיעה, היא נעצרת מול
היכל־שלמה. המרחק מבית הרב לשם הוא
כ־ 250 מטרים. אחרי שעה ורבע לערך
מחזירה מכוגית־השרד את הרב אונטרמן
אל ביתו. המכונית נוסעת מן המקום,
ובדרך־כלל אינה חוזרת לשם אלא למחרת
היום.
מן הרישום השנתי של מכונית זו נתבדר
כי הרב אונטרמן נסע בשנה שעברה 24
אלף קילומטרים במכונ״ת־השרד הממשלתית
העומדת לרשותו — גם היא כ־2000
קילומטרים בחודש!
שומריו ושמשיו הצמודים של הרב אוג־טרמן
סירבו להעביר לאדוניהם כל שאלה
בדבר מכוניתו הצמודה. הם לא אישרו
פגישה עם הרב, ואפילו לא שיחח־טלם ון.

הרב אונטרמן כינה אותו במסיבת־עיתוגאים
בשם :״קומוניסט משוגע ובלתי־שפוי
בדעתו״.
בשנת 1960 הסעיר הרג אונטרמן שוב
את המדינה, באשר שלח מיכתב למפד״ל,
בו הזהיר כי לא יגיש את מועמדותו לבחירות
לרבנות הראשית. מאוחר יותר הסביר
הרב אונטרמן, כי דחה את הבקשה להגיש
את מועמדותו, מפני שקודם־לכן פנו אל
הרב ׳סולובייצ׳יק באמריקה, והלה סירב
לרוץ לבחירות.
בבחירות לרבנות הראשית שנערכו בשנת
,1964 גבר אונטרמן על יריבו, הרב שלמה
גורן, בהפרש של שלושה קולות. באותן
בחירות נבחר הרב יצחק ניסים, מחדש,
כרב ראשי ספרדי. אונטרמן סירב להסיר
את מועמדותו למישרת הרב הרא־שי האשכנזי,
למרות שנאמר לו כי בשל גילו
המתקדם לא יוכל לקבל מישרת דיין.
גיל-הפרישה של דיין הוא ,70 ואין מועמד
יכול להגיש עצמו לבחירות למישרת רב
(המשך בעמוד )24

איו הפגה מלנת־תיופי הישראלית ל

הפלות ב

של המישפחה בירושלים וביפו הופקע על-
ידי האפוטרופוס *.

ביזנ ס
ושמו הפלו ת

** מו רוכ חברותיה, מלבות־היופי, נסעה
לילי לארצות־הברית, נאמה למען המגבית,
ונשארה מעבר לים. כמו רוב חברותיה,
היא נישאה ליהודי-אמריקאי עשיר,
בעל מיפעל לבגדי־ים, הגר עתה בלוס־אנג׳לם.
במו רוב חברותיה, היא יכלה
להיעלם מן האופק, כעוד מטרונית אמרי-
קאית-יהודית ישראלית-לשעבר.

ומצליחה מאד. הביזנס שלה: הפלות מלאכותיות.
לילי מסרבת לגלות איו בא לה הרעיון הגאוני
.״זהו סיפור ארוך,״ היא מתגוננת.
לפני שלוש שנים חל מיפנח בחוקי מדינת
ניו־יורק. ההפלות הפכו זכות חוקית, בהישג-
ידה של כל דורשת. במקום ההפלות שבוצעו
בחשאי, לא פעם בתנאים מסוכנים, במחיר 4000
ואף 6000 דולרים, באו הפלות במירפאות מסודרות,
במחיר כמה עשרות דולרים.
עוד לפני שינוי החוק תפסה לילי שיש כאן
הזדמנות גדולה למי שתדע לנצל אותה. במרכזה
של ניו־יורק, ברחוב ה־ ,29 בצד המיזרחי
האופנתי, היא הקימה מירפאח להפלות־מלאכו-
תיות ולגיתוחים־פלסטיים.

לילי גן, מרנת־ה׳וגי שי שואל בשמו 1960
ץ * ילאשמע בשעתו על ״הנערד. מ-
* )₪סיבוב ביל״ו ו״
לפני עשרים שנוו, היא ד.יתו! שם־דבר.
החיילים סיפרו עליה איש לרעהו, המכוניות
סטו מדרכן בדי להציץ בה.
בסיבוב ביל״ו, בין רחובות וגיבעת-
ברגר, היה קיוסק. בקיוסק נמצאה — לפי
השמועה — נערה שחרחורת, בעלת עיניים
חושניות וגוף מהמם, יפהפייה שלא מן
העולם הזה.
רבים סברו שזוהי אגדה, מן חסוג ש מוליד
הפולקלור מדי־פעם. אותם שניסו
לבדוק את אמיתות השמועה, מצאו צעירה
שהתאימה בדיוק לסיפור. הם חזרו שוב־ושוב.

חצי
ערביה;
חצי י הודי ה
ך• עכור שנים עלתה הנערה־מסיבוב-
ביל״ו מן האלמוניות — מסתבר בי
האמת עולה אף על האגדה.
בשנת 1960 נבחרה כמלכת־היופי של
ישראל צעירה שפורסמה בשם לילי מן.

השם הסתמי הומצא בחיפזץ, כדי להסתיר
שם ציורי הרבה יותר (הטולס חזה .)1187
כי שמה האמיתי של הנערה היה לילי
דג׳אני, והיא היתד. חצי-ערביה וחצי-
יהודיה. מבחינה דתית היתד. יהודיה שלמה,
מאחר שאמד. חווה היתד. יהודיה! ומוסלמית
שלמה, מאחר שאביה היה בן דת
מוחמד. בניגוד להלכה היהודית, קובע
חוק האיסלאם כי דתם של ילדים היא
כדת אביהם.
אולם התערובת הלאומית הציורית לא
מיצתה את הרקע הבלתי-רגיל של הנערה
הבלתי-רגילה מסיבוב ביל״ו. משני הצדדים,
היה לה ייחוס.
אחי האם הוא שמואל רבטמן, כיום ראש
עיריית רחובות וראש סיעת הליברלים
(ליכוד) בהסתדרות. מצד האב, הייחום עתיק עוד יותר. מישפחת דג׳אני היא
השומרת המסורתית של הר-ציון. יש לה
בית־קברות פרטי מאחרי מלון המלך דויד.
לילי גדלה בירושלים. עברה שם את
פילחמת־העצמאות. לאחר־מכן עבר אביה,
רופא-השיניים, ד״ר עיסא דג׳אני, לרכוש
המישפחתי בסיבוב ביל״ו, מול עקרון הערבית
שנעלמה מן המפה. רכוש המיליונים

..הנערה מסיבוב ביר׳ו -כפי שצור!

ונפי שצולמה השבוע במלון ״פארי באולם לילי נקרצח מחומר אחר. החודש,
כשביקרה בארץ בפעם הראשונה מזה שמונה
שנים, הביאה עימד. סיפור־הצלחה מופלא.

לילי דג׳אני היא כיום מיליונרית בזכות
עצמה, ביזנסמנית מקורית ביותר

אמא, אבא
ביתם

בסיבוב

האס היחודיח
והאב הערבי בביל״ו
בשנת .1960

* בין השאר: בית־החוליס דג׳אני ניפו,
הנקרא עתה צהלון.

ביום זהו עסק פורח. לילי מעסיקה 40 עובד
המבצעים הפלות בסרט הנע.

הפלו ת ביו
ף* שלושת חדרי־יחניתוח שלה אפשר לב
^ 250 הפלות ביום — כשכל הפלה אורכת 0
דקות בילבד, והנשים באות והולכות ללא שהי
במקום.

ליונרית בזנות המצאתה המי סח רי ת :

ההפלות, המבוצעות בשיטת הוואקום, עולות
:יו 90 דולר (בהרדמה מקומית) ל־ 120 דולר
בהדרמה מלאה) .ניתוח־אף עולה כ* 500 דולר,
1מתיחת־עור — נ*.1500
הלקוחות באות מכל השכבות. מופיעות נעות
בנות ,12 לרוב כושיות או פורטוריקאיות.
!ן מורדמות בסם מייוחד, הגורם לכך שישכחו
1ת החווייה כולה. באות נשים צעירות וקשיחות.
באות נשים בעלות משכורת גבוהה, וב-
זות צעירות משיכבות־המצוקה, המסתירות את
ספן בחזייה או בנעליים. לילי מומחית בגביית
;מחיר גם מהן.
כדי לעזור לה בעסקיה הביאה לילי לאמריקה
ות הוריה, ולאחר־מכן גם את אחיה יוסף. זה

ליר׳ דגיא! ,,הביזנסמנית האמריקאית ב־ 975ו

נשחיתה אגדה חיה
שהוא נהוג בידי נהג פרטי.
גם האב בן ה־ 70 קיבל מכונית משלו
— אותה ניצל מייד כדי להיכנס, בהיסח*
הדעת, לתוך מיטבחו של השכן.
לילי — המשתמשת היום שוב בשם
מישפחתה המקורי, דג׳אני — מחלקת את
זמנה בין שתי ערי־מגורים: ניו־יורק, שבה
נמצאים עסקיה, ולוס־אנג׳לס, שבה גר בעלה
ונמצאים עסקיו. היא טסה מדי-שבוע

הלוך וחזור. רק לעיתים היא נעצרת בלאס־וגאם,
שם בנתה לעצמה וילה לשעות־הפנאי.
בעלה
. ,מייקל, היה בחור אמיד, יצרן
מצליח של ביגדי־ים ובגדים דומים, כאשר
נישאה לו לילי לפני עשר שנים. אך כיום
עולה עליו לילי כאשת־עסקים וכגורפת־הון.

במה
תעסוק חברה זוז הנערה מסיבוב
ביל״ו מעלה על שפתיה המלאות חיוך
ערמומי .״בכל דבר שיכניס כסף!״

״כל דבר
שיכניס כסף ו / /
^ פשר היה לחשוב שכל זה יספיק
לצעירה בת ה־ ,35 שהיא עדיין זוהרת
ומקסימה בהומור שלה. אבל לילי חולמת
על דברים גדולים יותר — חברת ייבוא-
וייצוא בינלאומית, שתהיה רשומה בלונדון.

׳חאביב, בעת ביקורה
פתח סוכנות הפועלת בכל רחבי ארצות־הברית,
והמגייסת לקוחות למירפאה׳ תוך
אירגון הנסיעה וחאיכסון. אחת ההלצות
אומרות שהסוכנות גם דואגת להכנסת הנשים
להריון.
יוסף, שצולם בשעתו כאחיה הצעיר והרזה
של מלכודהיופי, נראה עתה כאיש־עסקים
שחי טוב מאד. ואכן, הוא החליט
ליהנות מן החיים ככל יכולתו, קונה מדי-
שנה מכונית קאדילק משוריינת (השיריון

בסיבוב

לילי דג׳אני רוקדת עם
אחיה יוסף, ונושאת
אבטיחים. זה היה לפני חמש־עשרה. שנים.

(המשך מעמוד )21
ראשי, אם עבר את גיל ד•75-.
אך הרב אונטרמן סירב בכל תוקף לצאת
לגימלאות. רק בשגת 1966 החל הדבר
על פרישה. הוא ביקש מן המדינה פיצוי
בסך 100 אלף לירות על כך שעזב את
׳מיש דתו כרבה הראשי של תל־אביב. כאשר
עוררה דרישת־ד,פיצויים שלו סערה, הש מיעו
תומכיו זעקות בעיתונות.
למרות שהתקרב כבר לגיל ,90 החליט
אונטרמן להגיש שוב את מועמדותו לבחירות
למישרת רב ראשי לישראל. אך הפעם,
בשנת ,1972 נבחר במקומו כרב הראשי
האשכנזי הרב שלמה גורן. גם הרב הראשי
הספרדי, הרב יצחק ניסים, הובס בבחירות
אלה, בקנונייה מפולפלת, ותחתיו נבחר
הרב עובדיה יוסף.
הרב יצחק ניסים, שישב על כס הרב
הראשי הספרדי משנת 1955 עד ,1972 נולד
בבגדאד בשנת ,1896 ועלה לארץ ב־.1926
בתקופת כהונתו כרב הראשי הספרדי,
שוכן על-ידי המדינה בבית נאה בן שלוש
קומות בשכונת־יוקרה בירושלים. מאוחר
יותר קנה הרב מן המדינה את אחת הקומות
בבית, בתנאים בלתי־ברורים, אך בעצם
נ-שאר כל הבית על שלוש קומותיו בידיו
ובידי מישפחתו עד היום.
כיצד הצליחו שני הרבנים הראשיים
לשעבד להתזיק במשך שלוש שנים, לאחר
פרישתם לגימלאות, במכוניות-שרד צמודות,
דבר שעלה למדינה כבר למעלה מחצי-
מיליון לירות?

לחץ לקבלת
ההחלטה

ך* שיג על כך ה״כ ישראל קריגמו,
ן { יושב־רא-ש ועדודהכספים של הכנסת :
״לשישה אנשים בילבד יש זכות להחזיק
ברכב צמוד אחרי:פרישתם. אלה הם נשיא
המדינה, דאש-הממשלה, יושב־ראש הכנסת,
נשיא ביודהמישפט העליון והרבנים הראשיים.
־״לפני
כשנתיים ביטלנו את התקנות
האלה, כד שהזכות למכונית צמודה נשארה
רק לנשיא־המדינה ולדאש־הממשלה (הכוונה
גם לאלמנתו של ראש־הממשלה לשעבר,
לוי אשכול) .מי שהיה אז יושב־ראש הכנסת,
קדיש לוז ז״ל, ונשיא בית־המישפט העליון
השופט יצחק אולשן, הודיעו — לאחר
צאתם לגימלאות — שהם מוותרים על
זכותם זו.
״אבל הרבנים הראשיים לשעבר, ניסים

דיברנו בעניין הזה.״
אישים המקורבים לוועדת־הכספים של
הכנסת טוענום, כי על ח״כ קרגמן הופעלו
לחצים מבחוץ לחידוש המתנה מכספי המ דינה
לשני הרבנים הישישים.
לצורר אחזקת המכוניות הועבר למישרדו
של שר־הדתות, יצחק רפאל, תקציב מייוחד
על־ידי האוצר. מאחר שעל מישרד זה
הוטל לממש את ההחלטה, יש להניח ששר־הדתות
אינו מתלהב מכך ביותר.
בתגובה לשאלה בעניין, הסביר זאב
רוזנברג, דובר מישרד־הדתות :״ביקשנו
ממינהל-הרכב הממשלתי להחליף את שתי
מכוניות חפליימות במכוניות פיאט קטנות
יותר, אך לא קיבלנו אישור מתאים.״
בינתיים מוסיפים הרבנים להשתמש במכוניותיהם
המפוארות והצמודות, כמקודם.
אי־ש אינו מוכן להתערב בעניין, ולבדוק
מי בעצם משתמש וגומא קילומטרים במכוניות
הללו. ח״ב קרגמן להעולס הזה :״אני
לא בלש. אני לא יכול לעקוב אחרי המכוניות
של שני הרבנים. כשאישרנו להם
מכוניות, הכוונה היתד, שרק הם צריכים
לנסוע ברכב הזה.״

ך 1שרי־ממשלה שיצאו לגימלאות מותר
/להגיש קבלות על הוצאות-נסיעה, בגובה
של 360 לירות לחודש. מותר להם
לנסוע במוניות. לשני הרבנים הראשיים
לשעבר מותר לקבל מתנה שנתית בגובה
של 200 אלף לירות מכיסו של האזרח. להם
אסור לנסוע אפילו במוניות. לשם כך יש
להם מכוניות צמודות.
כאשר נתברר לקרגמן שהסולם הזה
מתעניין בפרשה זו, ביק־ש לדחות את מתן
תשובתו עד למחרת היום. אז הודיע כי
השנה שוב ניתן האישור למכוניות הרבנים־
לשעבר, עד מאי .1976 אך קרגמן מיהר
להוסיף :״זוהי הפעם האחרונה!״
אולם פרשת המכוניות אינה מהווה אלא
סעיף אחד מרשימת ההוצאות המרכיבה
את הסכום העצום שמוציאה המדינה מדי-
שנה על שני הרבנים־לשעבר. על הבית
בן שלוש הקומות שבו מתגורר הרב ניסים
משולם שכר-דירה משוער של 36 אלף
לירות לשנה. דירתו של הרב אונטרמן
עולה למדינה, לפי הערכה 18 ,אלף לירות
לשנה.
בל אחד משני הרבנים-בדימום מחזיק
בשמש אחד ובמזכיר אחד לפחות — שמש-

אחוזת נסים

(המשך מעמוד )20
פסור ישעיהו ליבוביץ, גם דברים פוליטיים
רגילים עולים למישור אינטלקטואלי.
הפינים יכבשו. גם הפעם לא איכזב
הפרופסור את המאות, שמילאו את האולם
עד אפס מקום. דבריו היממו רבים:
• אין טעם לחשוב על העתיד מעבר
לעשר שנים׳ כי איש אינו יכול לדעת
כיום מה יהיה אז המצב בעולם. יתכן מאד
שבעוד עשר שנים לא תהיה ברית־המוע*
צות עוד קיימת, וכי ״יורשיו של מאו,
שישלטו על מיליארד ורבע בני-אדם,
יכבשו את העולם.״
!• אין שחר לדבריו של שימעון פרס,

של ישראל ״בלב שלם״ — אך הוא ייצור
את המצב שבו תוכל ישראל ליצור ריק־מת־יחסים
שבר, יצמח בהדרגה השלום
המלא, בנוסח הולנד־בלגיה.
יונה כמקום נץ. האפתעה הגדולה
של הערב סופקה על־ידי הנואם השלישי,
האלוף (מיל ).יוסף גבע.
תחילה היה צריך להופיע האלוף (מיל).
אברהם יפה, מראשי מחנה ארץ־ישראל
השלמה, אולם ביגלל מות אמו נאלץ
יפה לוותר על השתתפותו. במקומו התנדב
למשימה יוסף גבע.
אולם גבע נתגלה דווקא כיונה. כמו
שני הנואמים האחרים, היה מוכן להחזיר

״זוהי הפעם
האח רונ ה! ״

מכונית־השרד והבית המפואר בו ממשיך להתגורר הרב
לשעבר עם מישפחתו, נמצא בשכונה יקרה בירושלים.
הרב הצליח לקנות מן הממשלה קומה בבנין. אך נהנה גס מהקומות שהן רכוש המדינה.

ואונטרמן: ,סירבו לוותר על הזכות. הוועדה,
מצידה, לא הסכימה לאשר להם מכונית
צמודה באופן קבוע. לכן הוחלט לאשר
את הדבר מדי־שנה מחדש.״
כאשר נשאל ח״כ קרגמן מדוע הסכים
לחתום על תקנה פזו לטובת שני הרבנים,
והאם הופעל עליו לחץ כלשהו לשם כך,
השיב :״שר־הדתות לשעבר, זרח ורהפטיג,
ביקש את המכוניות הצמודות עבור הרבנים
אונטרמן וניסים. כאשר החלטנו לבטל את
התקנות לגביהם, הם היו כפר בגיל הפרישה.
אבל השנה הם יצטרכו לשלם מם על
הוצאות הרכב הצמוד שלהם.״
כאשר נשאל ח״כ קרגמן האם ביקש ממנו
ח״ב משה נימים, בנו של הרב יצחק ניסים,
להאריך את תוקף ההחלטה של ועדת-
הכספים של הכנסת, בעניין מכוניתו הצמודה
של אביו, אמר :״באופן דישמי הוא
לא פנה אלי. דיברנו, אך אינני זוכר אם

במדינה

בורותיהם מסתכמות בכ־ 72 אלף לירות
לשנה. אומנם, לא ברור מי משלם משכורות
אלו, אד דבר אחד ברור בכל-זאת: הכסף
בא מקרנות המדינה.
משכורתו של הנהג הצמוד עולה לכ־50
אלף לירות בשנה — שכר בתוספת זכויות
סוציאליות. החזקת מכוניודהשרד המפוארת
הצמודה (דלק, טסט, פחת, תיקונים, אחזקה)
של כל אחד מהרבנים ׳מגיעה אף
היא ל 50-אלף לידות לשנה בערד.
קיצבת־הזיקנה של כל אחד מהרבנים
מסתכמת, בשנה, בכ־ 100 אלף לירות. כלומר,
שני הרבנים הראשיים לשעבר, שאינם
ממלאים כיום כל תפקיד — ציבורי או
אישי — זוכים מדי-שנה במתת־חינם בגובה
של למעלה מחצי־מיליון לירות, ביחד,
כאשר מתוך סכום זה קיימת הצדקה רק
לתשלום הקיצבה — המהווה כחמישית מן
הסכום הכולל.

נואמים ליבוביץ ונגע
״הנוכלים בוושינגטון והבנדיטים בקרמלין...״
שנאמרו באותו יום, כי ישראל כבשה
שלוש פעמים את סיני, ונטשה אותה פעמיים
ללא תמורה .״תמורת הנסיגה מסיני
בשנת 1956 זכינו ב־ 11 שנים של שלום
— 11 שנים של שיגשוג והתעצמות כלכלית
וחברתית שלא היו כדוגמתן בתולדות
המדינה.״
י• ״הזמן פועל לרעתנו. למרות זאת
פיטמו ראשי־המדינה את העדר בדיבורים
על כך שכדאי לישראל מצב של לא־שלום.״

״ארץ־ישראל״השלמה תהיה מדינה
של יהודים וערבים, ולא מדינה יהודית.
היא תהיה רודזיה שניה.״
• ״איננו יודעים מה מתרחש בלב
הנוכלים בוושינגטון והבנדיטים בקרמלין,״
אד סביר להניח כי הם מעוניינים לכפות
שלום במרחב, כדי למנוע סכנה של עימות
ביניהם.
<* ממשלת ישראל, המייצגת את הרוב
הגדול במדינה, אינה מסוגלת לעשות שלום
— ויתכן כי אותו הדבר נכון גם לגבי
מנהיגי־ערב.
י• משום כך, התיקווה היחידה למניעת
אסון היא בכפיית שלום על הצדדים מטעם
שתי מעצמות־העל, ועל ישראל לתבוע
בפה מלא שלום כפוי כזה.
מוקשים מתחת לרגליים. טענתו
המרכזית של ליבוביץ: לא יתכן בעתיד
הנראה־לעין שלום אמיתי, כמו השלום
השורר בין הולנד ובלגיה, או בין קנדה
וארצות־הברית .״שלום כזה זהה עם ביטחון״
.לכן יש לשאוף לשלום מן הסוג
ששרר במרחב אחרי מיבצע־ס״ני, עד מיל־חמת
ששת־הימים ,״שלום שלא היה בו
ביטחון״.
על תיזה זו חלק המשתתף השני ברב־שיח,
אורי אבנרי. טען הוא: בין שני
הקצוות האלה, יש סוג שלישי של שלום.
אחרי הנסיגה מסיני, בראשית ,1957
נשתררה אמנם רגיעה ל־ 11 שנים, אולם
ממשלת ישראל לא ידעה לנצלה כדי לקדם
את השלום. מתחת לריצפה נשארו אז
מונחים המוקשים של הסיכסוך: הבעייה
הפלסטינית הבלתי־פתורה, בעיית־הפלי־טים
ובעיית היחסים בין ישראל ושכנותיה.
עתה, לדעת אבנרי, אפשר להשיג שלום
ממשי יותר, שבו יפורקו המוקשים האלה
ויחוסלו הבעיות העיקריות שבין ישראל
ושכנותיה• אם ישראל תהיה מוכנה להצהיר
על נכונותה להחזיר את השטחים
המוחזקים ולהכיר בזכות הפלסטינים להקים
מדינה משלהם לצד ישראל, תיתכן
עתה הידברות ישירה והסדר כולל, גם
בלי כפיית המעצמות.
הסדר כזה לא יהיה עדיין שלום מושלם,
שבו יקבלו הערבים את קיומה הלגיטימי

את כל השטחים (״יש לי בעייה רק עם
ירושלים!״) תמורת שלום. אך הוא ביטא
את דעדם של רבים במדינה, שאינם מאמינים
באפשרות של שלום, מפני שהערבים
אינם מוכנים, לדעתו, להשלים עם קיום
ישראל. על רקע זה התווכח גבע בחריפות
עם יוזם ומנחה הערב, המשורר יבי.
״מאסנו בשילטון הגויים:״ בנקודה
אחת הסכימו כל שלושת הנואמים
איש עם רעהו בפירוש: שישראל היא
המקום היחידי בעולם שבו אין הקיום
הפיסי -של היהודים בטוח.
י• ליבוביץ :״אם מישהו ישאל אותי
איך להבטיח את הקיום הפיסי -שלו ושל
מי-שפחתו, אייעץ׳ לו להגר לקנדה או
לאוסטרליה• אבל אני אשאר פה.״
6אבגרי :״כאשר החלטנו לנטוש קיום
של עם בפזורה ולשאת שוב בעול של
חדות מדינית, קיבלנו על עצמנו גם את
כל הסיכונים הכרוכים בכך, וביכללם הסכנה
לקיומנו הפיסי.״
גבע :״הסכנה קיימת, ואנחנו נעמוד

סיכם ליבוביץ :״שאל אותי עיתונאי
בריטי: מהו תוכן הציונות? עניתי לו:
תוכן הציונות הוא •שמאסגו בשילטונם
של גויים.״

שטיפת־מוח
וראי וזרע ורעים
איד גילה כתב
״הארץ״ לעניינים ערביים
את ״פלסטין הכבושה״
הידיעה היתה סנסציונית, ובעלת משמעות
עמוקה לגבי המתרחש במרחב. בצדק
הבליט אותה הארץ במיסגרת מייר
חדת, כדי למשוך אליה תשומת־לב.
תחת הכותרת ״פלסטין הכבושה״ נאמר
בידיעה׳ ביום הראשון שעבר:
״אמצעי התיקשורת המצריים חזרו אתמול
להתייחס לישראל כאל, פלסטין הכבושה
/לאחר תקופה ממושכת שבה נמנעו
מלכנות את ישראל בכינויים המקובלים
עד היום באמצעי־התקשורת הסוריים ואלה
של המחבלים.
״רדיו קאהיר שידר אתמול ידיעה על
100,מישפחות יהודיות שעלו אל פלסטין
הכבושה וירדו ממנה לאחר שנוכחו בכזביה
של התעמולה הציונית׳.
״תחנות־השירור המצריות !מרבות בימים
האחרונים בשידור ידיעות על, המצוקה
הכלכלית, השביתות והתערערות
המשק והחברה בישראל׳.״
המסקנה הנובעת מן הידיעה: מול ה־העולם
הזה 1978

שינוי הדראסטי ב״אמצעי התקשורת״ המצריים׳
ברור כי מצריים מתרחקת מן
השלום.
זוהי מסקנה מעניינת. אולם אין בידיעה
שמץ של אמת.מסע לאומני־־ניצי. הידיעה כולה היא
בדותה גמורה, פרי רוחו הפוריה של אחד
מאמני •שטיפת־המוח: הכתב לעניינים ערביים
של הארץ, עודד זראי.
יתכן כי בשידור בודד כלשהו, של קריין
כלשהו, נאמרו ברדיו קאהיר המלים ״פלסטין
הכבושה.״ אולם לא זהו תוכן ידיעתו
של זראי, כפי שהיא מתקבלת על־ידי הקורא
הסביר. נאמר בה כי ״כלי התקשורת״
שינו את נוסחתם, החלו במאורגן
ובאופן שיטתי לדבר על ״פלסטין הכבושה״
במקום על ישראל. מכאן: שינוי עקרוני
במדיניות המצרית.
אין לכך שחר. לפני ואחרי ידיעתו של
זראי, מדברים כל כלי־התקשורת המצריים
השכם והערב בפירוש על ״ישראל״ .בך
עשה גם אנוואר אל־סאדאת עצמו בנאומו,
שקטעים ממנו אף שודרו בטלוויזיה היש ראלית.
דובר בהם בפירוש על ״איס־ראיל״.
המלים
״פלסטין הכבושה״ מקובלות ב־אמצעי־התק-שורת
של ״חזית הסירוב״ .הטענה
הכוזבת כי נתקבלו עתה גם במצריים,
היא חלק מן המסע הלאומני־ניצי
המנוהל בישראל, כדי לסכל התקרבות
ישראלית־ערבית, ולשכנע את הציבור שהשלום
אינו אפשרי.
זהירות כעת חקריאח: גם בנאומו
של אנוואר אל־סאדאת זכה להיות מוצג
בראי העקום -של כתב הארץ לעניינים ערביים.
הדבר
בולט מתוך השוואת סיקורו לסיקור
בעיתונים האחדים:
9אהוד יערי, סופר דבר, קבע בפר שנותו,
למחרת הנאום׳ כי ״אין ספק שה-
הערות המעטות בענייני ישראל היו מחושבות
מראש — אולי במיסגרת הפולמוס
שערך (סאדאת) עם חזית־הסירוב.״
• ד״ר אמנון קפליוק, סופר על ה־נזישמר,
הזכיר אף הוא את הוויכוח החריף
בין סאדאת וביו חזית־הסירוב.
כמו פר-שנים רבים ברחבי העולם העלה׳
את המסקנה שהשתמעה מדברי סאדאת,
כי אם מצרים תמצא שהאינטרס שלה הוא
לנהל משא-ומתן ולע-שות שלום, היא לא
תהסס לעשות זאת.
י• הארץ, לעומת זאת, פירסם מפרי
עטו של זראי פרשנות סופר־ניצית, בה
נאמר, בין השאר :״לא זו בילבד ש מצרים
לא ויתרח על האופציה הצבאית,
אלא היא עושה הכל כדי שהשימוש בה
יהיה יעיל יותר בעת הצורך — זוהי

צייר מישען
ציור במקום עסקים
אולי המסקנה היותר השוהה -ש!עלתה
אמ-ש בנאום סאדאת. אי־אפשר היה כימעט
למצוא בנאום זה נימה של פייסנות והכשרת
הקרקע להסכם־ביניים עם ישראל,
המחייב, בין היתר, הפחתת העדינות.״
< אף לא מילה אחת נאמרה באותה פר שנות
על הוויכוח הנוקב של סאדאת עם
״חזית הסירוב״ — ויכוח שכל עיקרו
הוא הסכמתו •של סאדאת להסדר ולשלום
עם ישראל.
העו ל ם הז ה 1978

ויכוח זה מקלקל לניצים בישראל את
התבנית, שהם מנסים לשוות לנשיא סא־דאת.
הפרשנות בעניינים ערביים של
הארץ, כמו של עיתוני־הערב, היא ניצית
מובהקת. אולם פרשנות זו, המבטאת את
השקפת הפרשנים עצמם, מופיעה במסווה
של ידיעות כוזבות או כוזבות־למחצה, כמו
הידיעה על ״פלסטין הכבושה״ — כשהקורא
הרגיל אינו מבחין בינן ובין ידיעות
עובדתיות אמיתיות.

חשכוע משחקי
הליגות חאוסטדאליות

דרכי אדם

מינימום וופרס הראשון

הרפתקה זעומה צ״ור
איש־העסקיס המצליח
גילה את הציור כגיל
— 40 ויצא להרפתקה
הגדולה כחייו
מרבית הציירים מתחילים את החיפושים
אחר עצמם עוד בשחר חייהם. רבים הנולדים
עם מיכחול ביד. עם היוצאים מכלל
זה נימנה משה מי-שען. אל האמנות הפלסטית
התוודע לראשונה, מבחינתו המעשית,
לפני קצת למעלה משנה, והוא
בן .40
בימים אלה הוא מציג תערוכת־יחיד
ראשונה, של 40 יצירות בציבעי-שמן, בירושלים.
ציוריו מדהימים ביופיים וברגי־שותם,
ומשקפים מירקם יחסים בין־אישיים
על כל דקויותיו.
עיסקי הביליארד. משה מישען נולד
וגדל בחיפה. דווקא המוסיקה היא שתפסה
אותו בנערותו. תוך כדי לימודי הנדסת־מכונות
בטכניון בחיפה, משך שנתיים,
זימר במועדון־לילה, ואחר-כך הצטרף להרכב
הראשון של מקהלת תנים. עם חבריו
אז היו אנשי־זמר, ביניהם שמוליק
קראוס ואסתר עופרים, שאותה לימד לפרוט
על גיטארה.
אחרי השירות בצה״ל, ארז משה את
פקלאותיו ועבר לבאר־שבע, שם עבד
במיפעל ממשלתי משך שמונה שנים.
׳נסיעה קצרה מערבה, לאמריקה, היא שחד
ללה בו את ה-שינוי המהותי: הוא החליט
לנסות את כוחו בעסקים.
הרעיון שעליו החליט ללכת, היה: מו-
עדוני־ביליארד. בעשר אצבעותיו בנה
את מועדון־הביליארד הראשון בבאר־שבע :
שיפץ מיבנה, תיכנו ובנה את שולחנות-
המישחק, ואחר-כך תיכנן מערכת אלקטרונית
להפעלת המועדון. זאת, בהיותו מצוייד
בניסיון זעום של מישחקי־ביליארד ספורים
במועדון נידיורקי, ושנתיים של לימודי
הנדסה.
אט־אט הפך מועדון־הביליארד של משה
שם*דבר בבאר־שבע. הביליארד, שהיה
קודם מנת־חלקם הבילעדית של פירחחים
ידועי-שם, היה עתה מייועד לכל: למן
רופאים, עורכי־דין וקציני־מישטרה שהתמידו
לבוא, ועד לצעירים חסרי־מעש.
הערכה יש מאין. מכל הארץ באו
לראות את המועדון. יצרני שולחנות-
ביליארד החלו קונים ממנו תוכניות. הוא
הפך המומחה מיספר אחד לביליארד במ־דינה.
העסקים זינקו קדימה• אל המועדון
הראשון התווסף שני, ואליהם סטייקיות,
בתי-קפה, דיסקוטק ואולמי-חתונות. לא
לחינם אמרו עליו חבריו כי הוא ״האיש
העושה יש מאין, וכל דבר שהוא נוגע
בו — גדל ״.אלא ששוב נכונו לו תהפוכות.
יום
אחד ניקרה בדרכו של משה מישען
אמן צעיר ומרדני ושמו משה אגמון.
״נקלעתי לסטודיו שלו - ,ומאוד התלהבתי
ממה שראיתי, למרות שלא הבנתי הרבה
בציור. ח-שתי -שטמון משהו בציורים הסוערים
שלפני,״ מספר מישה מישען .״מובן
שמחשבתי הראשונה היתה לכיוון העס-
יזים׳ לעשות מהעניין גם עסק. אלא שמהר
מאד הבנתי: לא ניתן להפוך אמן לתר־נגולת
המטילה ביצי־זהב פעמיים בשבוע,
ובטח לא אמן כמשה אגמון.״
ואז החליט מישען לקחת את אגמון
תחת חסותו. הוא היה לו לאב, חבר,
מפרנס ואיש יחסי־ציבור גם־יחד. עם
זאת, מעולם לא התערב במעשי האמן.
זו היתה הדחיפה הראשונה של מי-שעו אל
עולם הציור.
״בקר במוזיאונים ובתי,

בארץ או בחו״ל, לא פסח על אף
אחת. סיפרי אמנות קלאסית ומודרני
לו נערמים בביתו בכמויות, ולא י
הסאלון. במשך -שנתיים חרש את !
האמנות מכל הכיוונים האפשריים.
.להיזרק לציור. שעות רבות י׳
אגמון בסטודיו שלו והשתתף,
(המשך בעוז

חעכרח) י״
250.000
;כולל
;כולל העברה)
ח׳ — המועד האחרון
למסירת חסזפסיס
טעוה /ך מנ הג׳ ק בו ע-
מל א טוטו בכל שבוע!

המועצה להסזר חר^מורים!כססורט

גיטרות * אקורדיונים
כלי־נשיפה * אורגנים
תופים
* מיתרים השאלה 4מכירה 4
תיקונים גינזכורג מוסיקה
אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת״א,
טל 03-57773 :

תן טרמפ לחייל

בי אטהקלארספלד
ל ס טו ר על לחיו של הנר• קיסינג׳ר*
1בעת ראיון שהעניקה
לדודו טופז, גזכרה ציידת־הנאצים
הגרמניה, ביאטה
קלארפפלד, בסטירת־הלהי ה־מפורסמת
שהעניקה לפני כמד,
שנים לקאנצלר מערב־גרמניה
דאז, גיאורג קיזינגר. אחד
האנשים שנפחו בראיון צעק
לעברה :״אולי תעשי אותו דבר
לאנשים הנכונים

גם להנרי קיפענ׳רץ״
קלארספלד היססה לרגע׳ ואחר
השיבה :״אולי״.
0מפמלייתו של נשיא מכסיקו
ארנסטו אצ׳וורייה,
העומד לבקר בתחילת החודש
הבא בישראל, נמסר לאנשי
מישרד־החוץ כי אחד מאנשי

יו״ר המועצה למען ארץ־ישראל יפה,
1111ך ״111 1
* 111 11 1111י 111 אשת השגריר המייועד לאו״ם, היתה
אורחת־יהכבוד במסיבה שהתקיימה לכבודה בבית ההארחה של התיז־מורת
שליד תוכנית למ״ד. אורה היתה עסוקה כל־כך בלחיצת־ידייס
עד כי בקושי התפנתה לשוחח עם הבאים. שר־הפניס יוסף בורג, ניסה
לשוחח עם אורה, אך.היא היתה עסוקה בשיחה עם שר־השיכון אברהם

777
ב רנ ד
בינלאומי
כרמל מזרחי

מיקבי ואעזון לזגיין
נזנוון יעקב

אילנית

הזמרת חנה צח, בחודשי־הויון מתקדמים, היתה אחת
האורחות בהצגת־הבכורה החגיגית של תוכניתה האחרונה
של להקת ״כוורת״ ב״היכל התרבות״ בתל־אביב. אילנית, שבאה
בחברת בעלה, המהנדס נחום כשר, משכה תשומת־לב רבה. ,ובהפסקה
הוקפה על־ידי מעריצים רביס. שאיחלו לה מזל. טוב והצלחה.

הפמליה שיתלווה אל הנשיא
בביקורו בישראל, יחיה שף
מפסיקאי, הצמוד אל הנשיא
והמכין עבורו את ארוחותיו
באופן קבוע. המכסיקאים גם
הבטיחו כי השף יכין את הארוחה
החגיגית, שאותה עומד
אצ׳וורייה לערוך לכבוד נשיא
המדינה, הפרופסור אפריים

קציר.

! באותו מטוס שבו הזר
ראש־עיריית תל־אביב שדמה
(״צ׳יצ׳״) להט מגרמניה, נסע
גם טדי קולק, ראש־עיריית
ירושליים! .נוסע נוסף באותו
סטו היה חיים קוברסקי,
מנכ״ל מישרד־הפנים. במהלך
הטיסה הציע קולק לצ׳יצ׳ לתפוס
את קוברסקי ולהסדיר איתו את
כל התביעות שיש לשתי העיריות
ממישרד־הפגים. אלא ש-
קובריסקי ידע, כנראה, מה מצפה
לו. הוא בילה את הטיסה בשינה,
וכשנחת המטוס בנמל־התעופה
בן־גוריון, לא הגיע אל חדר
האנשים החשובים מאד, שם
חיכו לו קולק וצ׳יצ׳.
י בעת ביקור שערך באש דוד,
התבקש שר־המישטרה
של מ ה הילל על־ידי סגן
דאש-ז־,עירייה והממונה על הביטחון,
יוסן* (״דודו״) אבי*
טן, להקים בעיר מישטרה ימית.
השיב לו הילל :״בביתו של
תלוי אין מזכירים את החבל.״
! הסופר הנודע ג׳יימם
(תוואי, סאיונרה) מיצ׳נר עומד
בראש קבוצת צליינים נוצריים
המבקרת כרגע בארץ. הסופר
והקבוצה מתגוררים במלון היל־טון
בירושלים. כשביקש יעקב
אמרי, איש יחסי-ד,ציבור של
חמלת, לערוך לכבוד מיצ׳גר
מסיבת־ד,יכרות עם סופרים יש ראליים,
סירב זה, בטענה כי
בא לארץ־הקודש כנוצרי מאמין
ולא כסופר. את זמנו הוא מבלה

בעלייה־לרגל למקומות הקדר־שים,
ובפגישות עם אנשי־דת
נוצריים.
! 0אגב, המאבק בין מלונות
המלך דויד והילטון בירושלים,
על אירוח אנשים השו בים,
הולך ומחריף. לאחרונה
נראה כי ידו של תילטון על
העליונה. השר שימעץ פרס
העדיף לשהות שם, במקום במלון
המלך דויד, וגם יועצו
החדש של ראש־הממשלה, ה-
אלוף־במילואים אריאל (״אריק״)
ש רון, הפך את הילטון
למעונו הירושלמי.
! 0בעת שהתארח בתוכנית־הרדיו
ממני מני, נשאל יו״ר
הכנסת ישראל ישעיהו על-
ידי המראיין, מני פאר, כיצד
הוא מצליח להתגבר על חברי-
הכנסת, המפריעים לדיונים ב־
!מליאה. השיב ישעיהו :״אני
נוקט אמצעים דראסטיים. אני
דופק בפטיש, והח״־כ צועק.״
שאלו מני. :״נו, וזה עוזר?״
השיב ישעיהו :״מישהו מוכרח
להתעייף ראשון.״
! באותה הזדמנות סיפר
ישעיהו, ששם־מישפחתו המקורי
הוא שרעבי, מדוע שינה את
שמו. מסתבר כי בצנעא, עיר־הולדתו,
היו ארבעה ישראל
שרעבי. כדי להיבדל מן האחרים,
החליט חיו״ר לאמץ בשם-
מישפחתו את שמו הפרטי של
אביו, ישעיהו.
! 0דירי מנופי מתגאה כי
פיזמון שלו זכה להיות נושא
בישיבת־ממשלה. לאחר שפורסם
הפיזמון נגד התרת טיסות-
השבר, העביר שר־ד,תיירות
משה קול, המצדד בטיסות-
שכר, תצלום של הפיזמון לשד-
התחבורה, נד יעקכי, האחראי
על חברת אל־על, המתנגדת
לטיסות. על התצלום הוסיף קול

דני סנדרסון

מנהיג להקת ״כוורת״ ,טען כי יש לו
בגדיה נצחית. למרות שהוא אליל־נוער
ומקבל עשרות מיכתבי מעריצות לערב, לא מצא עדיין בחורה כלבבו
ובמידותיו. סנדרסון נמוך־הקומה נאלץ לצאת בחברתן של בחורות
הגדולות עליו בכמה מיספריס. כתום ההצגה הלך לחפש נערה מתאימה.
ה עו ל ם הז ה 1978

7/7/7117־£711
אנשים בכתג-ידו :״האם שווה פיזמון
יזה שני כרטיסי־טיסד! ,חינם
באל־ על 7״
! למצב לא־געים נקלע
זז״ב הליכוד יג א ל זזו רגי ץ.
לאחר שהגיש לכנטת שאילתה,
שבה שאל. מדוע נסעה כדור*
י ה, אשתו של שר־הדתות
יצחקרפאל, לז׳נבה, והאם
יש קשר בין נסיעתה לבין
התמוטטות הבנק של טיכדר
רוזגברים, נפגשה איתו הגברת
רפאל והוכיחה לו ני
נסיעתה נקבעה זמן רב לפגי
התמוטטות הבנק וכי נסעה
לצורך טיפול רפואי, שאותו
היא מקבלת בשווייץ.
! ידידיו של הפירסומאי
או רי אגגת החלו מכנים
אותו, לאחרונה, ,״קיסינג׳ר הישראלי״
.אמת, המייצג בארץ
את איגוד מישרדי-הפירסום בשוק
האירופי המשותף, אדווחפ,
הציע לוועד־המנהל של האיגוד
להקדיש את הדיון המרכזי בבנם
האיגוד בג׳נבה לקישרי ארצות
השוק עם ישראל. הנשיא הצרפתי
של אדווחפ ביקש מאבנת
שיערוך, לפני הכנס, טיור-סקר
בכל הארצות החברות באיגוד,
וידווח על-נך בכנס• כך יבלה
הפירסומאי את החודש הקרוב
במסע־דילוגים בין אוסטריה,
בלגיה, אנגליה, פינלנד, צרפת,
גרמניה, איטליה, נורבגיה, ספרד,
שוודיה ושווייץ.
1פירסומאי־מטייל אחר
הוא יו״ר האיגוד הישראלי
לפידסום, חיי ם פ לד, שחזר
בשבוע שעבר ממסע הרצאות
פיקצועיות בארצות־הברית. אך
הכל ההרצאות גלש הנושא
למצב הפוליטי במיזרח־התיכון.
פלד השתדל לייצג את העמדה
הישראלית, ובאחת ההרצאות,
לפני בכירי עולכדהתיקשורת האמריקאי,
הוא נשאל מדוע
מתקבל הרושם שישראל מתעקשת
על המעברים בסיני,
וחוסמת בכך את ההתקדמות
לקראת השלום. פלד השיב על
השאלה בשאלה :״׳מדוע נועלים
אזרחי ארצוודהברית את דירו תיהם
על מנעול ובריח? האם
הייתם מוכנים להוכיח רצון־
טוב כלפי שכנים אלומים, בכך
שתשאירו את דלתות דידותיכם
בלתי נעולות?״ המשיך פלד,
והשיב האם ההחלטה להשאיר
את הדלת פתוחה אל תוך
המדינה הקטנה היא דק עניין
של ג׳!סטה? הרי מדובר בחיים
של בני-אדם!״
יו ס ל׳ ח גו כ מן, המיליונר
היהודי מפרנקפורט ש איבד
10 מיליון ל״י מרכושו,
כאשר בעת שהותו בישראל
נשדדו מידידתו, גי ל ה לוי
גוכ מן, יהלומים בשווי זה,
אינו רואה נחת. עוד בעת
שגילה המשיכה את שהותה
בישראל, בתיקווה לגילוי שודדי
יהלומיה, נפל בוהמן למישכב
בפרנקפורט. הוא לקה בדלקת־ריאות
קשה, עם סיבוכים. אחת
הסיבות לכך שגילה חזרה לפרנקפורט
היא מחלת ידידה.
! 8מישטרת ׳ ישראל הועמדה
במצב הכן: מישהו במדינה
מסתובב כשבידיו אישורי־כניסה
חופשית לבל מחנות צה״ל ול-
בניין־הכנסת. אישורים אלד״
נוסף לתעודת-חנייה במתנה ה־מטכ״ל,
תלושי־דלק של צה״ל,
תעודת־עיתונאי ורישיוך גהיגה,
׳נגנבו טמיכנסיו של דובר
מישרד־הביטחץ, נפת לי ל־
3י א. לביא חלד בשבוע שעבר
לטבול במימי בריכת-השחייה
בחוף גורדון בתל-אביב. את
מיכנסיו, ובהם התעודות החשובות,
השאיר במלתחה. כאשר
גמר להתרענן וחזר למלתחה,

התכסה בזיעה קרה. הסתבר לו
כי כל התעודות נגנבו ממיכנסיו.
! מנהל נמל אשדוד, יצ*
חק גזית, טען כי מצא דרך
נפלאה להסדיר בעיות השנויות
במחלוקת. לאחרונה שהה גזית,
יחד עם ועדי עובדי-ד,נמלים,
באוהלו שעל שפת הכינרת,
בפיסגרת כנס שאותו אירגנו
הוועדים. סיפר גזית :״היינו
פותרים בעיות תוך כדי שחייה
בכינרת. מי שהמשיך להקשות
על פיתרון הבעיות, נאלץ להמשיך
לשחות לעומק. פשוט
לא חזרנו לחוף עד אשר נפתרו
הבעיות.״
! הגרמנים ידועים כאנשים
העושים הכל באופן יסודי.
בזאת נוכחה דוברת מרכז הקבלנים
בישראל, פיגלית פרי
אל, שהוזמנה ל׳מסיבת־קוקטייל
בביתו של שגריר גרמניה בישראל,
פר פישר. השגריר קיבל
את פניה של פריאל, סיפר לה
פרטים אישיים רבים מחייה.
מאוחר יותר הסתבר לה כי
השגריר הורה למזכירתו להכין
כרטיסיה אישית על כל אחד
׳מאורחי-המסיבה, ולמד בעל־פה
את סיפורו של כל אורח.
ועדת־בנייד
! בישיבת
ערים של עיריית תל־אביב
התנהל ויכוח חריף בין היז״ר
יצחק ארצי (אביו של הזמר
שלמח ארצי) ,לבין חברי
הוועדה, על ההדלפות לעיתונות.
דובר העירייה, עמיקם
שפירא, שיסע מדי פעם את
ארצי, ששאלו לבסוף ברוגז:
״מה אתה רוצה להגיד בעצם?״
עמיקם החל מסביר כי לפי
החוק, ישיבות ועדת־בניין-ערים
הן חסויות, ואסורות לסירסום
בעיתונות. צעק עליו ארצי:
״אם הישיבות אסורות לפירסום,
אז גם לך אסור להיות כאן. שב
בשקט, או שתצא!״
׳ באותה ישיבה טען סגן
ראש-העיר, אריה קרמו, כי
הסיבה לכך שהחברואה בעיר,
שעליה הוא אחראי, לקוייה,
היא ש״אין לו שיניים.״ קרא
לעברו חבר-הוועדה, נחום רז :
״אם אין לך שיניים, איך אתה
אוכל כל חלקה טובה בעיר?״
י למיתקפה מוחצת מטעם
חבר מועצת עיריית חיפה, דם
גזרפונג, זכה מנהל התיאטרון
העירוני בעיר, עודד קוטלרי
גורפונג האשים את קוטלר
בכך שהוא !מעלה הצגות שמאליות
ותבוסתניות, ומעכיר בכך
את רוח הנוער. גורפונג גם
דרש להביא אל העיר חיפה
הצגות של התיאטרון הקאמרי
ותיאטרון הבימה המעלים, לדבריו,
מחזות שראוי להציגם
לפני מנויי התיאטרון החיפאי.
! אופנה חדשה בבוהימה.
שחקנים וזמרים מעדיפים לק חת
את ילדיהם להופעות ול-
חזרות, במקום לשכור מטפלת.
התחילה בכך דיגקה זוהר,
שלקחה את בתה התינוקת,
תטה, לכל הופעותיה ביום-
העצמאות. ממשיכים בזה ג׳וזי
כץ ושמודיק קראום, הלוקחים
עימם את תינוקם כן
בן השנה לחזרות שהם עורכים,
ותחרה־תחזיק אחריהם,
ככל הנראה, גם תיקי דיין
האומרת כי תיקח את התינוקת
שלה, רוני, לחזרות בהקאמרי.
! גם דוברת מישרד-הב-
ריאות, דכורה גנני, לקחה
את בנה בן החצי-שנח, עמוס,
למישרדה. בעוד ד,יא היתד,
עסוקה בטלפונים, טיילח מז־סירתה
עם התינוק בגן ה-
מישרד. הסתבר כי המטפלת
של גנני נקראה לשירות-
מילואים.

111 ( 11

ההצלחה לא האירה לך פנים השבוע. אל יאוש, בשבוע זה ישתפר המצב.
עבודה גדולה אותת קיבלת על עצמך, תישא תוצאות טובות. היא תשפר
את מצבך הכלכלי. את, בת טלה, השתדלי להתגבר על יצר ד,קינאת שלך.
אם לא, צפוי לד ריב. אסון כבד עלול להשפיע על מהלו חייכם בעיר.

21במרס -
20באפ רי ל

כדאי שתקדיש מחשבה לעתידו. אתה עומד בשבוע זה על פרשת דרכים.
שקול היטב את צעדיך. הם ישפיעו על מהלך חייך בעתיד. לו, בת שור,
מראים הכוכבים ׳הצלחה במישור העיסקי וקיפאון חיובי במישור הרומנטי.
העיסקה הגדולה שתיכננת, מתחילה לקרום עור ועתידה לזכות בהצלחה.

שוו
: 1 21א פ רי ל ־
;:0ב מ אי

ושח1
י 2ב מ אי ־
20ב יו גי

אתם צריכים ללמוד מכשלונות העבר שלכם, ולתכנן את חייבם לפיהם.
בייחוד במישור העיסקי. העובדה שהיצך פזרן, מוסיפה לך אומנם כבוד,
אגל כדאי שתציץ לחשבון הבנק שלך. זה יגמול אותך מפזרנות. במישור
המישפחתי עלולה להיות תקרית קטנה, אם תפעל כמחשבה, תתגבר.

אס תיכננת לתחליף בשבוע זד, את מקום עבודתך או את דירתך, כדאי
לך להמתין עוד שבוע־שבועיים. אבל לעומת זה׳ רכוש את הריהוט,
ובכלל, הרבה בקניות קטנות השבוע. גילוי מעניין עשוי להביא לד רווח
גדול, אפילו אם תנהג בצורה לא הוגנת. לד פרטנית, מצפה הפתעה נעימה.

סוס1

21 ביוני
70 ביוז

לאמניס שבין האריות מצפה השבוע הפתעה לא־נורמלית, מגורם לא
צ 9וי לחלוטין. מתנה אותה תקבלי, לביאה, תגרור אחרית שורר, רצופה
של אירועים עליהם לא תהיה לו שליטה. הרבי בנסיעות מחוץ לעיר. את
תפגשי אנשים מאוד מעניינים, אליהם תתקשרי לתקופה קצרה וחולפת.

שאפתנותך חרבה אינה מוצאת סיפוק בחייך המשפחתיים. לעומת זאת
אתה מצליח יפה מאוד בחוץ. אבל זה חולף. לכן כדאי לך להתחיל
לדאוג גם לבני־משפחתך. אתה הרי תחזור אליהם בסופו״של״דבר. במי•
שור הכלכלי -המצב ירוד, באשמתך. לך, בתולה יקרה, יהיה השבוע
אחד הגורליים בחייך. לכן שקלי שנית את כל תוכניותיך לשבוע הזה.

הא[ונ״ס

מווווו!
־ 22באוגוסט -
22בספטמבר

לבעלי הנטיות האמנותיות שביניכם, יש סיכוי להגיע בשבוע זד, להישגים.
אבל רק בתנאי שתמשיכו בהתמדה אותר, אתם מגלים כבר כמה שנים.
בעלי המיקצועות החופשיים, לעומת זאת, יכשלו השבוע ברוב מעשיהם.
ואל תחשבו גם שמספיק להזכיר בכל הזדמנות שמות מפוצצים. זה לא
יעזור לכם. נהפוך הוא, אתם ממאיסים את עצמכם בסנוביום הזאת שלכם.

( 2בספטמבר -
??• ד אוי׳ז טו כר

מעשה דראסטי אותו את מתכננת, לא ייצא בשבוע זה לפועל. לא נורא.
זה לטובתך. בזמן הנוסף לא זכית, כדאי לו לחשוב פעמיים. אל תחשבי
שלהתחתן זה הכל. בחיים יש דברים נוספים. ואם כבר להתחתן, תלוי
עם מי. לכס, עקרבים׳ מצפה שבוע של הצלחה. בכל. אבל ההצלחה היא
זמנית ואין מה לעשות נגד זה. בכל אופן נסו לנצל אותת עד תום.

> 2בנו במבר -
20בדצמנד

עקת

כדאי לבם להתחיל לחשוב גם על המראה החיצוני שלכם. אם תמשיכו
בדרך זו, של הזנחה, תגיעו למצב בו אף אחד לא ירצח את קירבתבם.
גם אנשים אותם חשבתם לידידים שלבם. לן, בת קשת, כדאי להחליף
את מיקצועך. אחרת תתנווני. ואת הרי יודעת בי את יכולה לתרום
חרבה יותר ממה שאת נותנת. רק קצת אומץ ותעברי את הגשר.

הפירוד בינך ובין בת המין השני, הוא זמני. אתה עוד תחזור אליה.
ותתפלא — היא תחכה ׳לד. ומד, הפלא? היא הרי אוהבת אותך. זה שהיא
לא מראה זאת? זד, ביגלל אופיר, הסגור. לך, בת גדי, מצפה שבוע
שיגרתי ביותר. אבל בשבוע שאחריו מחפה לך פעילות עניפד, בשטח
האהוב עליך. הרבי בשבוע הבא בקניות וביציאות מחוץ לבית. עת לבלות.
ו 2בדצמבר ־
19 בינו א ר

20 בעואר -

זה שאתה מקדיש את מרבית זמנך לעבודה ולקידום הקאריירה שלך, רק
יזיק לחיי חמישפחח שלך. אבל אתה עצמך בחרת בעיניים פקוחות בדרך
זו ואין סיכוי שתשתנה. לך, בת דלי, מראים הכוכבים הצלחה חלקית
בתחום העסקים והצלחה מרובה במישור הרומנטי. כואב לך שנפרדתם,
בפרס שחשדותיו היו לשווא, אך אל דאגה ממלא מקומו כבר נמצא בסביבח.

1$בפ ב רו אי

הפרידה מאחובך היא זמנית. הוא יחזור אליך אחרי שיסיים את שליחותו.
הוא יודע שאת רוצה בו. תופתעי לשמוע, אבל גם חס* מעוניין
בך. המשיכי לשמור לו אמונים, כי אם תסטי מחדרך — זה יוודע לו
ואין זח בטוח שהוא יסלח לן. הרי את יודעת עד במה הוא קנאי.
לך, בן דגים, תהיה השבוע אכזבה מאדם אותו חשבת לידידך הטוב.
אך אל תקח ואת ללב. לדאבוננו, תופעה כואת היא די שכיחת אצלנו.

ן נים
! 19בפב רו א ר ־
70בחרס

ראיון מיוחד
(המשך מעמוד )13
השכלה והחינוך ויודעי־חשפה, ודאי שלא.
וגם אץ בכך פלא. אנחנו חברה שחיה
בעיות־יסוד בצורה החריפה ביותר. איננו
חיים בעיות שוליות. המנייה שלנו איננה
מה לעשות בזמן החופש הגדול. הבעייה
שלנו איננה מה לעשות במכונית השנייה,
ובבית השלישי ובמקרר הרביעי. אנחנו
חיים בעיות־יסוה שקרובות לחיים ולמוות.
כל חברה שחיה בעיות־יסוד צריכה לעשות
יום־יום ובוקר־בוקר, חשבון־נפש
קיומי ומוסרי. חברה שיודעת לעשות חש־

המימסד היהווי־איויקאי
הוא הסום הונוווו
והמשחית של החיים
הפוליט״ם בישראל
בון־נפש קיומי ומוסרי היא חברה שיש לה
כוח־יצידה אינטלקטואלי. ואנחנו כאלה.

• ואתה חושב שגודדהיצירה
הזה בא לידי ביטוי מלא ז־ ׳׳

הוא ילא בא לידי ביטוי מלא, מפני ש הוא
מוחנק על־ידי המימסד הישראלי. ה־מימסד
הישראלי מפאר את השמנוניים׳ את
מקטירי-הקטורת, את הנוסטאלגיים, את
״שארם אל־שייך חזרנו אלייך שנית,״ את
מיצעד-הפיזמונים, את כל הדברים הקלים
האלה, והניבזיים האלה, לדעתי. אלה הם
דברים שמשחיתים את המוראל הלאומי.
בעוד שפיקפוקים ותהייה, ושאלה — כל
בוקר — האם יש לנו זכות, זאת השאלה
הנכונה, הישרה והחשובה ביותר למוראל.
זה לא מזיק למוראל שאנחנו שואלים אם
יש לנו זכות על הארץ הזאת. ביום ש אנחנו
לא נשאל אם יש לנו זכות על הארץ
הזאת, אלא יהיה לנו ברור שיש לנו זכות
אז יהיה ברור לנו שאנחנו אתה־בחרתנו,
ושלאחרים אץ בכלל זכויות. אז אנחנו
נהפוך חברה פאשיסטית, ואז גם נפסיד
את המערכה — גם בשדה־הקרב.
כל זמן שקם פה גימנזיסט ושואל אם
יש לו זכות, זאת הערובה שלנו לחיים
עצמאיים ולחיים של יצירה. ביום שלא
יהיה פה בן־אדם כזה, אני בספק כמה זמן
נתקיים. לכן אני חושב שיש לנו כאן חיי-
יצירה, ואני חושב שהתהיות והספיקות
שמוחנקים על־ידי המימסד, ועל-ידי הטל וויזיה
והרדיו׳ ועל-ידי מיכתבים למערכת
ידיעות אחרונות שאומרם מדוע נתנו לדבר
לגימנזיסטים ששואלים שאלות — התהיות
והספקות הם חיי-יצירה.

לוחמי תש״ ח בתנו משהו
על תנאי -ודא ק״מו
את התנאי שלו
זה לא מיקרה שהגימנזיסטים ששואלים
הם גם בגיל־הגיום, ובגיל שצריך ללכת
לשדדדהקרב וליהרג. אלא מי ישאל שאלות,
זה ששולח אחרים ליהרג? לו אין
מה לשאול!

• אני רואה כאן בער מסויים,
בץ חווודהדעת שדך _ שהיא
דווקא אופטימית -לנכי רמת היצירה
התרבותית כישראל...
לגבי הפוטנציאל !

• אתא מבחין בין הפוטנציאל
לבין מה שקיים כפועל ז
כן. מה שקיים בפועל מוחנק ומסולף
על-ידי המימסד.
אתה חושב בטח שמי שמקבל פרסי-
יצירה בי,שראל, מבטא את היצירה היש ראלית.
התמונה היא הפוכה. אלה שמבטאים
את היצירה הישראלית לא מקבלים
את פרסי היצירה ! משה שמיר יכול לקבל
פרס־יצירה, והוא יכול לפני זה להיות גם
ניספח בלונדון — נדמה לי ניספח של
הסוכנות בלונדון להבאת עולים שלא באו,

והסוכנות לא ברור לי מהי — והוא יכול
לקבל מישכן מפואר בעיר־העתיקה, שצופה
אל הכותל. המישכן לא יעשה אותו
סופר, שמבטא את הרוח התוססת של ישי
ראל, ולא השליחות שלו ולא פרס-היצירה.
הוא לא מבטא את היצירה הישראלית.

+מי כן *

למשל, אדם כמו חנוך לוין מבטא את
היצירה הישראלית. האדם שכתב את
סילווסטר, יהושע סומל, מבטא את דד
היצירה הישראלית. אני חושב שיש פה
קשת של סופדים ואמנים שמבטאים את
היצירה הישראלית. אני חושב שיאיר
ברבה, כאמן, ורפי לביא, כאמן, מבטאים
את היצירה הישראלית. אני חושב שמונדי
מבטא אותה. אני הושב שעמוס עוז, שהיום
שופכים עליו קיתונות, מבטא באמת את
כל הפחדים המוסריים ואת כל השאלות
החשובות שאנחנו שואלים את עצמנו.
זאת היצירה הישראלית, הה מה שיישאר.
אומר לך אפילו משהו לא יפה, אפילו
דן בן־אמוץ, שבעיני הוא סופר ממדרגה
חמישית, או שביעית, מבטא משהו ש ישנו
באוויר, יותר ממשה שמיר.

• נעבור-נא לספר שדך, שבו
פתחנו. למראית-עין זהו ספר המתאר
את השואה השנייה שד העם
היהודי, חורבן מדינת ישראד.
אך כשקראתי אותו היה נדמה לי
שהוא הרכה מעבר לזה, ואני כבר
אינני בטוח אם הוא בעצם מתכוון
לזה.
על איזו שואה אתה מדבר?

שמתי לב שבכלל, בעשרים וחמש שנות
העולם הזה, היו בו הניתוחים הסוציו־אמנותיים
הכי נכונים והכי חזקים של ה-
סיפרות והתרבות הישראלית. אני זוכר

א1י יונו לחיות שעון
!שהנבואות הקודחת שלי
לא יתאמתו
שהיו בהעולם הזה מאמרים על מוסינזון,
על שמיר, על קרליבך ועל אלתרמן.
אני טועה ז תקן אותי.

זח נכון.

ואני חושב שהניתוח הזה היה צריך
להילמד בפקולטות לסיפרות. כי גישה
לסיפרות לא יכולה להיות רק גישה אסתטית.
היא צריכה להיות גישה פוליטית,
כי אין סופרות בלתי־פוליטית.
אתן לד דוגמה. רובינזון קרוח. זהו
ספר־הדפתקות, שהיום חושבים שהוא ספר־הרפתקות
לילדים. זה בכלל לא נכון. הוא
נכתב בתקופה שבה האתגר החברתי הגדול
ביותר של החברה הבריטית היה
להראות את כוחו של היחיד ליצור לעצמו

יש־מאין, עולם.
ורובינזון קרחו היה אתגר פוליטי. הוא
נזרק מהגלים אל אי בודד, והוכיח שאפילו
כשהוא נזרק מהגלים, הוא יכול להקים
לעצמו עולם, וממלכה, ותרבות. איש אהד.
כוחו של האינדיווידואום, של הפרט.
אין סיפרות לא־פוליטית. ואתם, בהעולס
הזה, כל השנים שאתם קיימים, דווקא
עמדתם של העניין הזה, ועשיתם ניתוח
סוציולוגי-פוליטי נכון של התרבות היש ראלית,
לפי דעתי, אם מותר לתת לכם
מחמאה בנושא הזה.

• בהחלט מותר. וגם ככל נושא
אחר.
אני מכין שהדברים שלך אמורים
לגבי מה שנאמר כ״העולם
הזה״ ,שבעצם הרעיון של שואת
מדינת־ישראד בספרך הוא רק תירוץ
לתיאור שואה פנימית שהיא
כבר מתגשמת, ואיננה ישראלית
בילבד, אלא עולמית.

היא לא ישראלית, אלא עולמית. היא
לפחות שייכת לתרבות המערבית. היא
השואה הבנוייה בתוך התרבות המערבית.
התרבות המערבית נולדה עם הפגם הזה
בתוכה.
בתעשייה המודרנית, כשמוציאים לשוק
מכשיר חדש, כיום דואגים להוציא אותו
עם פגם, והפגם בנוי בתוכו — 81111/1
1י .11 יש חלק קטן בכל מכ-שיר, שחייב
להתבלות יותר מהמכשיר, כדי שהמכשיר
ייצא מכלל שימוש בזמן סביר, ותצטרך
לקנות מכשיר חדש.
(המשך בעמוד )31

במדינה

(המשך מעמוד )23
בחוויית היצירה. הטריפ אל תוך עולם
האמנות שימש לו איזון מסרים לעסקים
שניהל. ויותר מכד :״במבט לאחור ברור
לי, כיום, מה היתה הלהיטות העצומה
שלי בנושא, מדוע דבקתי באגמון כה
חזק והתלהבתי מכושר־התבטאותו המופלא.
העניין קינן כנראה גם בי, אלא ש־עריץ
היה עמוק מכדי לצאת החוצה.״
יום אחד החליט ,״סתם מתוך סקרנות•״׳
לקחת מיכחול וצבע, ולנסות גם את
כוחו־שלו. לצלילי רקע של הקורידה של
דילבר בקו, הניח למיכחול לרצד בחופשיות
על־פני הבד. זו היתד, ההתחלה.
בינתיים פרצה מילחמת יום־הכיפורים
והוא. ככולם, עבר זעזוע. תפיסת־עולמו
השתנתה. קם וחיסל את עסקיו בבאר־שבע,
ועבר להתגורר עם אשתו חנה, ובתו
הקטנה מיה, בתל-אביב. הוא שכר לו
ולאגמון דירה שבה יוכל כל אחד מהם,
בנפרד, להינתק מן הסביבה ולהיזרק לעולם
הציור.
הקשר בינו לבין מדיום הציור ד,לך
והתהדק. מעולם לא החליט מראש מה
יצייר. הוא נתן לצבע את זכות־הפתיחה,
וזה הוביל אותו הלאה. כל ציוריו הם
אכספרסיוניסטיים, מובהקים, אולם הוא
שומר מרחק מן האכספרסיוניזם המיידי.
הוא מנטרל את עצמו• הדבר ניכר בקומ פוזיציה
המעניינת של תמונותיו, בהרמוניה
של הצבעים ובצד האסתטי־דקור״
טיבי השולט בהן.
למרות שאינו מחליט מראש מה יצייר,
הנושא הכימעט־בילעדי של ציוריו הוא
חיי־הלילה, שאותם חי במשך שנים באינטנסיביות
גדולה. ודשיבות הדמויות המופיעות
בציורים היא במידת תרומתן לאווירה
הכללית: אורות עמומים, עשן,
צפיפות והתרכזות באלמנט בידורי יחידי.
(חשפנית, להטוטן, מהמר).
עד הסוף. גווני האדום והחום יוצרים
את תחושת החום והצפיפות. הכחול״
טורקיז־בדולח המייוחד -שבו הוא אוהב
להשתמש, מלטפים את העין ומוסיפים
קסם מייוחד לאווירה המגנטית•
מישען מתייחס לציור כאל ״מחקר־ללא״
גבול״ .בינתיים הוא נגע בו רק בקצה
המזלג. עדיין לא נתן ביטוי לכל אותם
דברים שהוא חש כי יהיה מסוגל להפיק
מתוכו .״הציור זה הרפתקה,״ הוא אומר.
״אתה יודע היכן אתה מתחיל, אבל לעולם
אינך יודע איך והיכן יהיה הסוף.״
ומשה מישען, כהרפתקן־מלידה, יילד עד
הסוף.

פ שעים
תענוגות האהבה השוטרים הרודפים חדי היצאניות
נאלצים 7צאת?הגנתן
חמש הדמויות האפלות הקיפו את המכונית
שחנתה ליד מסלול הנחיתה של שדה־התעופה
דוב בצפון תל-אביב, ליד חוף
תל-ברוך. מבחוץ נראה היה כאילו אץ
איש במכונית. אולם כאשר פחח אחד האנשים
את דלת המכונית, נתגלה בה זוג
שרוע על המושב האחורי.
ההתקפה נערכה במהירות. אחד התוקפים
משך את הנעליים מרגליה של האישה
השוכבת. חברו חטף את ארנקה. תוך שניות
נעלמו חמש הדמויות באפילה כש בידם
אתנן לילה אחד של עבודת יצאנית :
2600ל״י.
היצאנית, אחת מעשרות היצאניות המאכלסות
מדי לילה את הכביש ההומה
ביותר של תל-אביב — כביש החוף לתל-
ברוך — לא יכלה לדלוק אחרי השודדים.
השוד בוצע בעיצומה של מלאכת מכירת
האהבה שלה. גם הגבר שחילק עמה את
המושב האחורי של מכוניתו לא היה בנד
צב־רוח של מירדף. הוא היה נשוי, חשש
פן יסתבך עם המישטרד, אם ינסה ללכוד
את השודדים. בלית ברירה דידתה היצאנית
מתוך המכונית אל הכביש הקרוב,
עצרה שם ניידת מישטרה.
השוטרים׳ העוסקים בדרך כלל במצוד
אחרי היצאניות של תל-ברוך ובהטרדתן,
למרות שעבודתן נעשית בשטח פתוח ובלתי
מיושב מחוץ לעיר, התגייסו הפעם
לעזרתה של היצאנית השדודה.
שוטר על כל פרוצה. עוד באותו
לילה, בשעות הקטנות, עצרה ניידת מיש-
טרה שני צעירים ששוטטו ברחובות רמת-
(המשך בעמוד )36

ווצח־מוואבד שניצר
* כול,ר יום ראשון השבוע יצאה
מירושלים מכונית, לכיוון אשקלון,
כשבתוכה יושבים שלושה בוחני־נהיגה :
מתתיהו (״מתי״) מרדו, אלי יהלומי ודויד
לזר. השלושה נסעו להעביר מיבחני-נהיגה
לתלמידים מאיזור אשקלון.
באותה עת התכונן למיבחו־הנהיגה שלו
ישראל שניצר, תושב אשקלון בן ,40 עולה
חדש מרוסיה. הוא נהג במכונית ברחובות
אשקלון עם מורהו, יהודה סלהוב. ישראל
שניצר היה מוכר לשכניו כאדם שקט ועדין
שנהג תמיד להתלבש בקפידה. למיבחן-
הנהיגה שלו, שהיה חשוב ביותר לגבי
עתידו, התכונן באופן יסודי. לפי עדותו
של המורה עבר שניצר כ־ 45 שיעורי-נהיגה,
מיספר גדול יותר מן הממוצע המקובל לגבי
הכנה לקראת הטסט הראשון. ישראל שניצר
רצה לעבור את המיבחן במכה הראשונה.

__ ויכוח
באקדח שלוף
*** לושת הכוחנים מירושלים הגיעו
למישרד-וורישוי האשקלוני בשעות
הצהריים, והחלו בעבודתם. הבוחן מתי
מרדו נכנם למכוניתו של המורה יהודה
סלהוב, והחל בוחן את שניצר. בעת ה־מיבחן
לא גילה הנבחן כל סימני תוקפנות
או עצבנות. המיבחן ארך כ־ 20 דקות, ולאחריו
המשיך מרדו בבחינת שתי חיילות.
עם תום המיבחנים נכנס הבוחן למישרד,
התיישב בכיסאו, הודיע לחיילת האחת כי
עברה את הטסט, ואילו לחיילת האחרת
ולישראל שניצר בישר כי נכשלו. במישרד
נכחו שני הבוחנים האחרים: יהלומי ולזר.
פקידת המישרד רשמה את תוצאות הבחינות
בטפסים. החיילת שהצליחה חייכה
באושר, חברתה הזילה דימעה, ואילו ישראל
שניצר התייצב בשלווה מול הבוחן,
ואמר מישפט אחד :״אני רוצה רישיון־
נהיגה.״ מתי מרדו המנוסה לא התרגש.
הוא היה מורגל בתגובות נרגשות הרבה
יותר. הוא ניסה להסביר לשניצר מדוע
אינו יכול לאשר את המיבחן שלו. אך
הסברי הבוחן נפלו על אוזניים אטומות.
מורה־הנהיגה של שניצר הוזעק למישרד.
סלהוב ניסה לשכנע את תלמידו כי השד
אינו נורא כל-כך, וכי בעבור כמה שיעורים
נוספים יוכל לגשת למיבחן נוסף. אך שניצר
לא שעה לו. הוא חזר על טענתו שהטסט
שלו היה בסדר גמור, וכי הוא יודע שלא
נותנים לו רישיון מאחר שהוא עולה חדש.
הוויכוח בין הבוחן לנבחן נמשך דקות
אחדות, ולפתע שלף שניצר אקדח, וכיוונו
לראשו של מרדו.
מתי מרדו, בוחן ותיק, היה דמות ידועה
בקרב מורי־הנהיגה באמור הדרום ובירושלים,
ויצא לו שם של גבר עיקש העומד
על עקרונותיו. לא פעם ספג איומים וקללות
מנבחנים מאוכזבים ומקרוביהם, אבל תמיד
ידע להתגבר על מצבים כאלה בקור־רוח
ובשלווה. בראותו את קנה־האקדח המכוון
אליו, אמר לא רק אקדח — אפילו עתי
לא מפחיד אותי.״
שניצר הוסיף לכוון את האקדח לעבדו,
ועמד על דעתו — החלטתו היחד נחרשה
לקבל את הדישיון עוד באותו יום. בינתיים
התאושש הבוחן יהלומי, ויצא את המישרד
כדי להזעיק מישטרה. סלהוב המשיך לנסות
להרגיע את שניצר, אבל זה לא הזיז את
אקדחו כמלוא־הנימה. כד ניצב שניצר,
באקדח מכוון אל ראשו של מרדו, משך
כ־ 20 דקות, תוך שהוויכוח בחדר נמשך
בשלווה יחסית.
לבסוף, כאשר נוכח שניצר שטענותיו
לא יועילו, פשוט סחט את ההדק — והבוחן
מתי מרדו נפל מכיסאו, מתבוסס בדמו.
אחרי שירה במרדו פנה שניצר אל הבוחן
השלישי שנכח בחדר, מיכאל לזר, ואמר
לו, גם הפעם בשלווה :״אותך לא אהרוג,
מפני שהעברת אותי את הבחינה בתיאוריה.״
לזד הסתתר מתחת לשולחן, וגרר עימו

כדווי! שר שואל שניצו?!סרו שני
מחנים ושוטו, או רא נגעו
בכתובת הנכונה: מישוו־התחבווה
את פקידת המישרד למקום־המיסתוד. ל שמע
הירייה. מיהר לחזור אל החדר הבוחן
יהלומי, שהזעיק בינתיים את המישטרה,
ובעזרת מורהו של שניצר ניסה לשכנע
אותו להניח את האקדח מידו. שניצר לא
זז. הוא שב ושאל מדוע אין נותנים לו
את הרישיון.
הסברו של המורה לא שיננע אותו,
והוא כיוון אליו את אקדחו — וירה. אך
הכדור לא פגע בסלהוב אלא בשוטר, סמל-
שני דויד אלמלייח, שהופיע לפתע בפתח.
אלמליח נפל על הריצפח, והאקדח נע
וכוון אל הבוחן אלי יהלומי. שלוש יריות
שמו קץ לחייו של יהלומי.
שניצר הוציא את המחסנית הריקה מתוך
האקדח, בשלווה גמורה, וטען אותו במח סנית
שנייד״ מלאה, שאותה הביא עימו.
״עכשיו אתם יכולים לתפוס אותי,״ אמר,
וירה שתי יריות לכיוון הדלת. אחר־כך
נכנם לחדר האחורי וירה בעצמו.
מאזן הדמים של מישרד־הרישוי באשקלון
כלל ארבעה קורבנות. שלוש

הרושם שכל מגמתו היא להערים קשיים
מכוונים בדרכו של תלמיד־הנהוגה.
אפילו מישרד־הרישוי של ירושלים,
הנחשב כאחד המישרדים הנוחים — יחסית
— לגבי ציבור תלמידי־הנהיגה, נותן את
שירותיו לקהל בצורה מסורבלת הכופה
סבל רב. המישרד שוכן באיזור־התעשייה
תלפיות המרוחק. בבואו למישרד־הרישוי
מתבשר התלמיד כי עליו לעבור בדיקה
רפואית, הכוללת בדיקת ראייה ושמיעה,
וזו נעשית בקצה השני של העיר, ורק
בשעות־הבוקר.
תלמיד המוותר על שירותיי* מישרד-
הבריאות רשאי לפנות לאופטומטריסט
מוסמך, ותמורת חמש לירות נבדקת ראייתו
בלבד. מי יודע כמה חרשים נוהגים במכוניות,
לאחד שעברו בדיקות-עיניים כאלו.
ואלה, למעשה, כל הבדיקות הרפואיות שעל
התלמיד לעבור כדי שיהיה כשר לגשת
למיבחן. אי-ש אינו בודק את עברו הרפואי
— ואולי גם הנפשי, כפי שעלול להסתבר
בפרשת רצח נוראה זו.

נוחן־סונן יהלומי

מחן־קורבן מרדו

מיד. כדי שיוכל להירשם לטסט המעשי,
עליו לשלם מס חד-פעמי בגובה 100 לירות
למישרד המכס והבלו, שגם הוא מרוחק
מאד ממישרד-הרישוי, בירושלים. רק לאחר
תשלום זה יוכל לגשת לבחינה בתיאוריה.
לכאורה חייב המורה לעזור לו בלימוד
החומר התיאורטי, אבל מעטים המורים
העושים זאת. רוב התלמידים רוכשים ספר-
תיאוריה, תמורת 12 לירות. רמתו של
הספר ירודה בותר: הוא מתיימר להסביר
לתלמיד את מיבנה המנוע וכללי־ד,נהיגה.
אולם אדם רגיל, שזו לו פגישתו הראשונה
עם מכונית, אינו מסוגל להבין את החומר,
והתוצאה היא שהוא משנן את כל התשובות
האפשריות המופיעות בסוף הספר, בעל-

המיקרים הוא גם בעליו של בית־הספר,
אינו טורח לבדוק זאת. במרבית המיקרים
חותם המורה על סיום שלב זה בשמו של
המנהל. מישרד־הרישוי, מצידו, אינו מתייחם
כלל אל הכרטיסים הללו, אף שהוראותיו
מחייבות את עריכתם בפירוש.
באופן כללי עובדים כשלושה חודשים
מתחילת התהליך ועד למועד המיבחן המעשי.
מורי-הנהיגה בארץ מוסמכים על־ידי
מישרד־התחבורה, לאחר שהוכשרו
בקורסים של מישרד־העבודה. אולם חלק
גדול מהם אפילו לא עבר את הקורסים
של מישרד־ד,עבודה, בזכות הוותק.
שיעור־נהיגה של 40 דקות בירושלים
עולה 40ל״י, בתל-אביב — 50ל״י. המחי-
דים נקבעים שרירותית, ללא כל פיקוח
מצד מישרד־ד,תחבורה. בממוצע משלם
תלמיד, עד הגיעו לטסט הראשון, כ־2000
ל״י. בשעת הטסט עצמו משתמש התלמיד
במכוניתו של המורה, ותמורת השימוש בד,
— משך כ־ 20 דקות — עליו לשלם כ־200
לידות, המשתלשלות לכיסו הפרטי של
המורד, ללא כל הצדקה — וכתוספת לכל
התשלומים האחרים שבהם עליו לעמוד.

111111111*111*1

המישפחה האבלה

בוחן־הנהיגה אלי יהלומי ז״ל, שנרצח בכדורי אקדחו של הנבחן
המתוסכל ישראל שניצר, מקדמים את פני האלונקה שעליה נישא.
נשים התאלמנו, ד 11 ילדים נותרו חסרי-אב
בגלל רישיון־נהיגה אומלל אחד.

בדיקת־עיגיים
לחר שים
^ 4ץספק שהפשע המחריד שבוצע על־ידי
שניצר חורג ביותר מן המקובל
כהתפרצויות־זעם במיקרים דומים — מחזות
שהם דבר יום־ביומו במישרדי-הרישוי בארץ.
הרושם שהתקבל מן הדיווח הראשוני
על פרשת הרצח המשולש היה ששניצר נתקף
אמוק, וכתוצאה מכך ביצע את המעשה.
אולם מן הפרטים שהתבררו לאחר-מכן
הסתבר, כי הוא תיכנו את מעשהו בקוד־רוח
— עדה לכך המחסנית הנוספת שהביא
עימו והשלווה שהפגין משך 20 הדקות
שקדמו לרצח.
את המניעים למעשהו נטל שניצר עימו
לקיברו. אך השותפים העוקריים לפשע —
הנהלת מישרד־הרישוי ומישרד-התחבורה
— חייבים לתת את הדין על כך.
בסבך הביורוקרטיה של מישרדי־הממש־לה,
ידוע מישרד-הרישוי כמי שאינו ממלא
את תפקידו במתן שירות לנזקקים לו. נוצר

שו־התחבורה גד יעקובי מספיד
*171191711 111171
את אלי יהלומי ז״ל. לידו, מנהל
# 1 1 1 1 1 1 1 1 111111
מישרד־הרישוי לשעבר דויד יכין, האיש שהיה מעורב בפרשת
האשמות בקבלת שוחד, בעת שהיה מנהל המישרד, ולבסוף זוכה.

מישרד-הרישוי בודק את פינקסי־המילו-
אים של התלמידים. לפי הפרופיל הצבאי
נקבע, אם על התלמיד לעבור בדיקות
רפואיות במכון הרפואי של מישרד־ד,תחבורה.
ידוע שאלפי עולים חדשים ואזרחים,
אשר לא שירתו בצה״ל מטעמים שונים,
או בחורות שנישאו, לא נשלחו לבדיקות.
קריטריון זה שקבע מישרד-התחבורה
תמוה ביותר. הפרופיל הצבאי נקבע, כידוע,
לצורך בדיקת כושרו של האזרח לשרת
בצה״ל. אין בין זה לבין כושרו של האזרח
לנהוג מכונית — ולא־כלום. תלמיד שהפרופיל
הצבאי שלו אינו מוצא חן בעיני
מישרד-הרישוי, נשלח לבדיקות במכון
הרפואי שליד מישרד־התחבורח בתליאביב
— גם אם הוא מתגורר באילת או במטולה.
תהליך הבדיקות ומישלוח התוצאות נמשך
חודשים ארוכים.

תשלום פרטי
ל מורה
ולס, הבדיקות הרפואיות הן רק
תחילתה של דרך־הייסורים של התל־

פה, לעיתים קרובות מבלי להבינן כלל.
ספר־התיאוריה מוצא לאור על-ידי מורים
לנהיגה, באופן פרטי, ומישרד־ד,רישוי לא
הטריח את עצמו לפקח על איכותו, או
להוציא ספר־תיאוריד, מוסמך ביוזמתו־שלו.
תשובות הבחינה התיאורטית גשלחות אל
התלמיד הביתה, ואם נכשל — עליו להמתין
שבועיים נוספים עד לבחינה הבאה. משתמו
מדורי־הגיהנום הללו, פונה התלמיד אל
בית־סיפרו, לקביעת מועד לטסט המעשי.
מישרד־הדישוי מחייב את בתי-הספר
להשתמש בכרטיס־תלמיד, שבו מפורטים
שלבי לימוד הנהיגה. כרטיס זה מחולק
לארבעה טורים, שכל אחד מהם מכסה שלב
אחד בתוכנית־הלימודים. בהתאם להוראות
מישרד־הדישוי, על המורה להחזיק אצלו
באופן קבוע את כרטיסו של התלמיד,
ולאחד תום כל שלב להסביר לו מה למד,
ולאשר בחתימתו את המעבר לשלב הבא.
בשלב השלישי של הלימודים חייב המנהל
המיקצועי של בית-הספר — על־פי הוראות
מישרד־ד,רישוי — להחליף את מורד,־הנהיגה
בשיעור אחד, ולקבוע באופן אישי אם
התלמיד מוכן כבר לגשת לטסט המעשי.
אך בתי-הספר אינם מתייחסים כלל לכר-
טים־ו׳,תלמידי, והמנהל המיקצועי, שברוב

קולו של
ה טו פ ס
1אחר שעבר התלמיד את כל התל /אות הללו, אך טיבעי שיפחד ויתרגש
כאשר נכנס בוחן־ד,נהיגה למכונית ואומר
לו :״סע, בהצלחה.״ ברוב ד,מיקרים אין
הבוחן והתלמיד מחליפים אף מילה אחת
בזמן המיבחן. הבוחן אינו מסביר לתלמיד
את שגיאותיו בו־במקום. רק לאחד שחזרו
למישרד־הרישוי, מוגש לתלמיד טופס, ובו
פירוט שגיאותיו. תכופות קורה שעקב
התרגשותו אין התלמיד זוכר את שגיאותיו
בשעת המיבחן, ואינו משלים עם קביעתו
השלילית של הבוחן.
ידועים מיקרים רבים — שלא הגיעו
אומנם לכלל רצח — -שבהם התחוללה
השתוללות אלימה. ההשתוללות אולי אינה
מוצדקת, אבל קשה לדרוש מח-שבה מפוכחת
מאדם שהשקיע מאמצים ותיקוות וכספים
והתרוצצויות כה רבים, והתגובה היחידה
על כך היא טופס רישמי המב-שר לו שנכשל
ועליו לגשת למיבחן נוסף.
המיבחן הנוסף ייערך רק כחודשיים לאחר
הכישלון הראשון. בינתיים חייב התלמיד
להמשיך בשיעורי־הנהיגד, שלו. תלמיד
העובר את הטסט בפעם השלישית נאלץ
לשלם, בממוצע, כ־3500־ 3000ל״י, ולהמתין
6-8חודשים עד לקבלת הרישיון.
במערכת סבוכה זו נוצרה, במשך השנים,
פעילות עניפה של דורשי ומקבלי טובות
למיניהם, ומישרד־הרי־שוי זכה בדימוי של
מוסד מושחת. ידועים מיקרים של קבלת
שוחד על־ידי בוחנים, וכימעט כל תלמיד
המועמד למיבחן מחפש קשרים כדי לעבור
באופן קל יותר את הגיהנום המישרדי.
שני הבוחנים שנרצחו השבוע, אלי יהלומי
ומתי מרדו, היו מוכרים לציבור לומדי-
הנהיגה בירושלים כבוחנים שהשתדלו
תמיד לעזור לנבחניהם מעבר למיסגרת
הצרה -של נוהלי מישרד־הרישוי. בפרשיות
מתן השוחד למיניהן לא נזכרו שמותיהם
מעולם. לאחר הזעזוע הגדול שפקד מישרד
זה, כאשר הואשמו (ובינתיים זוכו) מנהלו
הקודם דויד יכין, ורביד,בוחן יעקב יפת,
השתדלו שני הבוחנים יהלומי ומרדו לשנות
את דימויו של המישדד בעיני הציבור.
רבים מנבחניהם ורבים ממורי-ד,נהיגה
או סתם אזרחים מזועזעים, ליוו אותם
למנוחתם האחרונה, עדות לפופולריות
חרבה שלה זכו בתפקידם הקשה וכפוי- הטובלת כדוריו של ישראל שניצר טעו בכתובת.
המישפחות השכולות נידונו לסבל אין־קץ,
בגלל השיטה המישרדית החלמאית שאים־
שרד, את האסון.

לפני הכל, מוכרחה לספר לכם/ן על
תכסיס חדש שהולך בשוק. למענכן —
כדי שתדעו מנזה להיזהר. בשבילכס —
כדי שתנסו אותו בעצמכם. אולי יילך
לכס. ואז תחסכו לי קצת עבודה.
אז ככה. קודם כל צריו למצוא ׳את
האובייקט הנשי. יש? ! אז לעבודה.
״תשמעי חבובה, תסלחי לי שאני ניגש
אלייך ככה פתאום, בלי להכיר אותך. אבל
לא יכולתי להתאפק. את בדיוק הבחורה
שאני מחפש. מחפש למה 7או, אז תשמעי.
תראי, לי אין מיקצוע. גם לא מסתדר
כל־כך עם העבודה אז מצאתי שיטח נהדרת
איך להתקיים בעולם הזה. אני מסתובב
באולמי קאזינו. כן, בדיוק כמו שאת שומעת.
זאת אולי מילה גסה, אבל אין ברירה,
אני ׳מהמר. את יודעת, שבוע אחד בלאס־וגאס,
אחר־כך, כשמתחלף המזל, קופץ
למונטה־קרלו. גם הסליי־בוי בלונדון זה
מקום לא רע. ועל קלוב־אוויאסיון בשאנז־אליזה
בפריס כבר שמעת 7אוכל נהדר.
אבל הכי טוב הולך לי בבאדן־באדן. כן,
אפשר לחיות מזה לא רע. לפעמים מפסיד,
אבל על־פי־רוב מרוויח, איך שהולך המזל.
״בשביל מה אני צריך אותך? או, אז
זה ככה. כבר המון זמן אני מחפש בחורה

מיכתב פרס
]?כסב מאלמנח־מידסמה
״כן, עוד מעט יחלפו שנתיים. שנתיים שאני נמצאת עם עצמי ועם קירות
הבית. הכל פורח מסביב. גם הילדים. שניהם מטרפים. שדים אמיתיים, יפים
כמו מלאכים. רק שמה שנשאר להם מאבא שלהם הוא תמונה במיטגרת שחורה״.
( )4/78 כמו שאתם יכולים להבין מהמילים הספורות, ספוגות־הכאב, שב*
מיכתבה — היא אלמנת״מילחמה. בעלה נפל במילחמת יום־הכיפורים. הוא חיה
איש״מילואים שנהרג בחזית הדרום.
״בשנה הראשונה שאחרי מותו לא האמנתי שאוכל להמשיך בלעדיו: לגדל
את הילדים, להחזיק את הבית, להמשיך בשיגרת־חיים רגילה כאילו כלום לא
קרה. זה ניראה לי גדול מכפי מידותי. אבל החיים זורמים וחשתילים מסביב
לקבר הופכים לשיחים. ואת עוברת את מה שלא האמנת שתוכלי לעמוד בו.
ואז, כשאת מתפעלת מהכוחות הגנוזים שגילית במפתיע בעצמך, מתברר לך שאין
דבר שאת רוצח יותר מאשר לחיות.
״אין לי טענות* הילדים (ילד בכיתה ה׳ וילדה בכיתה א׳) ממלאים את הבית.
לכאורה לא חסר לי שום דבר. רק שיהיה גבר בבית. שיהיה תחליף־אב לילדים
ושימלא את החלל שנוצר, תוך נתינת כתף להישען עליה. אחד כזה רגיש ומבין,
ורך ומתחשב, ושיתכייף לו להשקות את הדשא בחצר, ולנסוע לטייל וכל הדברים
הטובים האחרים שאפשר לעשות ביחד. הוא לא חייב להיות בעל אמצעים. תודה
לאל, יש לי משלי. אבל הוא מוכרח לחיות בנאדם, שיהיה מסוגל לחיות חיים
מלאים ועשירים. אני לא מחפשת ניחומים. אבל החיים יפים וצריך לחיות
אותם, אפילו אם חייבים להתחיל מחדש״.
היא בת ,29 משכילה, בעלת עיניים ירוקות וחרבה־חרבה לילות של נדתי-
שינה.
עצה פרשית: המנעו משמאלץ ומרגרינה ומהמליצות של חשתתפות-בצער,
כיתבו לה מיכתבים שיאפשרו לח לתהות על אישיותכם. מי שחסר לו העניין
חזה הקרוי ״טאקט״ ,שישים כבר עכשיו את העט בצד.
4 4 4
מיכתב־פרס השבוע — ובכל שבוע — מזכה את כותבו בפרס: שי של מוצרי
איפור ותמרוקים מתוצרת קברת ד׳דס בשווי של 200ל״י. הפרסים ישלחו לזוכים
בדואר.

קריאת־ביווו לביישנים

עם מזל. היא לא צריכה לעשות שוס דבר.
רק להצטרף אלי, לשבת ליד הרולטה ולהחליט
על איזה מיספרים לשים את הדטו־נים.
זה הכל. לא יותר. אבל זה די קשה,
לא כמו שאת חושבת. אני משחק איזה
חמישה יימיס בשבוע, כל לילה עד הבוקר.
ו״ש גס המון טיסות. י׳ש לי הרגשה, מין
חוש נבואי כזה ,׳שאת תביאי לי את המזל
ואת הקופה הגדולה. מה דעתך?! לא
תהיה לך !משכורת, אבל תקבלי עשרה אחוז
מתחוחים. ההפסדים כולם עלי. הולך?!״
אני רוצה לראות בחורה שמסוגלת לעמוד
בפני הפיתוי הזה. אני עוד לא ראיתי.
הצרה היא רק שתמיד, אחרי השיעור הראשון
במיספרים והימורים, המהמר הזה מקבל
איזה מיברק דחוף שמחכים לו לפוקר באיי
בהאמה או הבתולה. הוא !מבטיח לחזור,
ונעלם. והמון בחורות בעיר כבר מסתובבות
עם הג׳וב החדש הזה שהובטח להן —

מוסיקה (ג׳אז בעיקר) ואוכל טוב (למרות
שזה לא נראה עלי) .שונאת להיות לבד,
אבל מסתדרת סצויין כשזה קורה לפעמים
ושונאת גם טיפשים וחסרי חוש־הומור. אם
אינך כזד — ,הפשל שמוליד וגש למלאכה.
רק דע לך כי האגוז הנ״ל אינו מן המוד
פצחים בקלות...״
41 4 4

היונה הגדולה ביותר

מזמן חיכיתי למיכתב כזה והנה הוא
בא. חושבת שמגיע לבחור הזה שכתב
אותו, שאזמין אותו לכוסית. ואני עוד
אעשה את זה באחד הומים, אם הוא לא
יזמין אותי קודם•
״מיכתבי הוא מיכתב אלטרנטיבי,״ כותב
לי 2/78״ואני בעצמי חותר להיות אלטרנטיבי.
וכאן תרשי לי לכנות את עצמי
כדונה הגדולה ביותר בארץ.׳ אני ערבי־להיות
קמיע־המזל של המהמר הבינלאומי. ישראלי, בן ,23 משכיל, יפה־תואר 178 ,
ראו הוזה רוט !
!0״מ גובה, מחבב טיולים, קולנוע, סיפרות
(של העם היהודי) ופוליטיקה.
*1 4 4
״יחד עם קבוצת צעירים ערבים ישראליים
אגוז קשה אני נלחם לדדקיום חופשי, להבנה עמוקה
ולקירוב־לבבות בין שני העמים החיים
מה שיש לי חיום בשבילכם נבעה רא בארץ, המיעוט הגדול והרוב הקטן, יחסית.
שונה זאת 1/78״ירושלמית (באשמתה) ,אני נגד כל מעשי-אלימות משני הצדדים
רווקה (באשמתך) ,קטנה, חמודה וקומפאק־ ולפי ה,אני מאמין׳ שלי, יקרות דימעותיה
טית (גובה 158 סיס! ,מישקל 48ק״ג, וגיל של אם יהודיה שכולה לא־פחות מאלה של
בלי שבתות וחגים 26 מצויידת בדו -אם ערביה שכולה, כל זה זה אני. ואני
קומנטים והמלצות מתאימות (תעודת ב.א ,.מחפש אותך, יונית, סקרנית, יפה, שאיכפת
תעודודיושר ועוד) ,אוהבת שמש וטיולים, לה השינוי וההבנה בין שני העמים בארץ.״

״אין לי כוונות להפגיז אותך,״ מנחמת
אותי ( )3/78״וכל מה שאומד הוא רק
שאני בחורה בת ,25 בגובה 165ס״מ,
חמודה וסימפאטית מאד. מתרגלת מאד
לאווירה ואומרים עלי שיש לי 8 0 1 >¥
חמוד. נו, אז לא להגזים. מי שחושב שהוא
רציני, מבוגר ממני, גבוה ובעל עיניים
בהירות וחוכמתחחיים, אשמח מאוד להכירו.
מקווה שכל הבחורים הביישנים ייתקשרו
אלי.״
מה שלא מצא חן בעיני במיכתבה היה
הציון שהיא מעדיפה גברים ממוצא אירופאי.
לכן השמטתי אותו.
4! 4 4

מהרהרת באותן קובלנות שכיחות שאין
עוד בנמצא בחורים בעלי אופי יציב ובנים,
שמלבד מין מעוניינים גם בחברתה
של בחורה. זאת, כדי לשוחח איתה, לצאת
בצוותא לסרט או להצגה טובה, ולפעמים
לשבת ולשמוע סתם מוסיקה ולרקוד מעט.״
אני, אישית, לא חושבת שהמצב עד־כדי־כך
גרוע. בייחוד לאור מה שיש לה
להציע :״בת ,27 גובה 0 163״מ, נאה, ומורה
בבית־ספר עממי• מבטיחה שאני
מסתפקת בתלמידי כיתתי, ואין רצוני בתלמידים
נוספים בשעותי הפנויות.״ יש
לה בטח כבר ניסיון בעניין הזה.
ולאותם בחורים שעברו כבר את תקופת
ההתבגרות, והם למעלה מגיל 27 והמראה
מוכיחה שהם נאים ומיתמרים מעל ל*175
ס״מ, היא מבטיחה להיענות בחיוב.

מיכתבים למדור זה יש להפנות •לפי
הכתובת: מיכתבים לציפי, ת.ד ,136 .תל־אביב.
מיכתבים למכותבים יש לשלוח
במעטפה כפולה, לפי אותה כתובת, כש־במעטפה
הפנימית בול ומיספרו הסידורי
של המכותב.

נערתהש בו ע
תראו בעצמכם מה שהיפסדתם. העיניים
הירוקות היוקדות האלה, הפת
החושני ושיער העורב, שייכים לדלי
משיח, בת ה״ ,23 דיילת קרקע באל-על.
מוכרחה להודות שאני לא מפרגנת,
אבל כשראיתי אותה, נ׳שארתי כמה
דקות עם פה פעור. טוב לדעת שעוד
גדל בארץ דור כזה.
דלי, שהייחוס המשפחתי שלה מתחיל
באיזה מקום בבולגריה, היא תל־אביבית
שהים היה החבר הטוב ביותר שלח,
היא אוהבת לקרוא את סקוט פיצג׳ראלד,

יופי פנימי
יש עוד כאלו שלא איבדו את האמונה
לפגוש יום אחד גבר אמיתי 5/78 למשל.
היא אקדמאית נאד, ותמירה ( 168ס״מ) ,בת
,28 ספורטיבית, רווקה וגם סולידית, בדיוק
לפי הסדר הזה. חוץ מזה היא !מעידה על
עצמה שהיא מצויירת בהרבה יופי פנימי
ונשיות. מתתי לדעת מה זה בשביל אחת
כזאת ״גבר אמיתי״ ו אז הנה התשובה:
״אקדמאי, נאה, רגיש, המתעניין גם
בדברים רוחניים שמחוץ למקצוע ומסוגל
להעניק משהו גם לזולתו ולא רק לקבל.״
אם לפי הנוסחה הזאת אפשר עוד למצוא
כמה גברים אמיתיים, הרי התוספת מצמצמת
את מיספרם בצודה ניכרת :״העיקר שלא
יהיה נשוי כבר, רק פנוי ביותר.״
( )5/78 יקירתי, את לא יודעת שכל
הטובים כבר תפוסים ו!

ר?! לא תלמידים
עוד אחת שהציצה ונפגעה. מהמדור
שלי, כוונתי. ובעיקבוח עיון במדור, לעדותה
העצמית, החליטה לפנות אלי.
אז ( )6/78 היא אחת שיושבת לה בערב
קייצי על המירפסת, לא־פעם לבד, ו

הרמן הסה וגס את קסאוויירח
הולנדר, אם השם האחרון הזה אומר
לכס משהו. הי׳א הספיקה כבר לסיים
את גימנסיה הרצליה, חזרה זה־עתח
מחופשה מקסימה באירופה, ומתכוננת
ללמוד בשנה הבאה באוניברסיטת בר־אילן.
תולדות האמנות, אם אתם דווקא
רוצים לדעת.
אמי, כמו שאמרתי, היא לא בשבילכם.
בעתיד הקרוב חיא עומדת להינשא
לבחיר־ליבה, צעיר בן ,25 חתיך לא־נורמלי,
שאס היה לי מדור שם חתיך
השבוע, הייתי מכניסה אותו בשקט
לשס כמועמד ראשון. מה שכן, מי
שמעוניין יוכל לפחות לשטוף את ה עיניים
במראיה. בשעות־הפנאי שלח
מסייעת דלי להוריה במיסעדת החבי־תיות
פלינצ׳י הקטנה שברחוב ירמיהו
בתל־אביב. שיהיה לכם בתיאבון.

ח עו ל ס חז ה 1978

ראיון מי 1ח ד

קשקשת 1978

(המשך מעמוד )28
בתוך החברה המערבית יש פגם הבנוי
בתובה, והפגם הזה — ממה הוא נובע?
קטונתי — אני חושב שהוא נובע מהתערובת
של יהדות, נצרות ויווניות ועליונות
האדם על הטבע, והאדם הלבן על־פני
אדמים אחרים.
וזה מגיע נבר גם לעליונות של האדם
על הקוסמוס. היות שהאדם נעלה על
הקוסמוס, אז ודאי שהוא נעלה על עצמו.
אז כל אדם יכול להיות עליון לגבי אדם
אחר. זהו הפגם הבנוי בתוך התרבות המערבית,
שמביא לידי כך שהאדם הוא
כל־כך עליון, שאין לו כבר מים לשתות
ואוויר לנשום ומראות לראות ואיפה לחיות.
ואם זה מגיע לידי ביטוי יותר חריף
בקהילייה קטנה כמו ישראל, שהיא סגורה
מכל הצדדים, ונמו כל מקום קטן וסגור
— שדומה למחנה-ריכוז, ואני מתאר,מחנה־ריכוז
בספר שלי — בתוך מרחב קטן נתון
וסגור אתה רואה את נתוני־היסוד בצורה
מוגדלת ומובלטת, אז אתה רואה את זה
פה יותר. אבל זה שייך לכולנו.

ח9סד את דיסיונו ונסח למצוא
לציור שלססח כותרת מתאימח, אשר
תסביר מה אתח רואת בו. חצעות
לכותרות יש לשלוח לפי חכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. החגורות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב-אין בתל־אביב, קול־נוע־הסכוניות
היחיד בישראל.

* למעשה. כשקראתי את הספר,
היתה לי ההרגשה שאתה
אינך מדבר על מה שיקרה אהרי
הורכן המדינה, כי־אם על מה שקורה
כמדינה כמו שהיא, עכשיו.

קשקשת 1976

יש שם קונץ קטן, שהוא קונץ סיפרותי.
לדבר על ההווה בשפת עבר. במקום להגיד:
״אני יושב עכשיו עם אורי אבנרי,״ אני
אומר :״נהגתי, בשעתו, בימים רחוקים
מאד, לשבת עם אורי אבנרי.״ ברגע שאני
אומר את זה בלשון עבר, ואני מתאר הווה

אם נשארתי בחיים
אחרי ,1948 אני חייב
משהו לאלה שהיו
איתי ב־! 1948

י• זהירות, שמו עליך עין !
ויקי סלע, ת .ד ,875 .אשדוד
• העין שלא הכירה את יהושע
פרץ.

מורלי אל,שטיין,

רח׳ טשרניחובסקי ,28 בת־ים
!• עינו של האחד הגדול פקוחה —
ברוך נאדל והכלכלה השחורה.
רפי גרוס, רח׳ לכיש ,5ת״א
• מבט עגום אל מיפלס מי־הכינרת.
שירי כן־עמי, רח׳ יהודה הנשיא
,36 נווה־אביבים, ת״א
• אידי אמין לאחר תחרות־איגרוף
עם מוחמד עלי.

קיים בלשון עבר, ההווה חדל להתקיים.
הוא כבר לא קיים. יש דבר יסד, מאד
בדיקדוק.

• ככלל, כעכרית הקלאסית,
נדמה לי, ההכדד כין עכר ועתיד
הוא די מטושטש.

נכון מאוד. אתה אומר ״ויאמר,״ וזה
עבר. אתה אומר :״ואמר״ — וזה עתיד.

• זו מכיא אותי לשאלה שרציתי
לשאול אותך. כספר שלד יש
הרכה קטעים שהם, למעשה, מין
כיטוי, ואפילו נוסטאלגי, לארץ
ישראל שהיתה כשהיינו צעירים,
ארץ־ישראל שלפני קום המדינה.
אכל יש גם קטעים על ארץ־ישר
אל שד העתיד, ודווקא תיאור די
מדכא.
ביחס לעבר — מאחר שאתה שייך׳
לבני הדור שלי, מותר לי להגיד לך את

אנחנו נתנו משהו על־תנאי, ולא קיימו
את התנאי שלנו.
אנחנו — סליחה, עם כל הצניעות ועם
כל הכבוד — אנחנו הדור שבנה ולחם
והקים את המדינה הזאת. אנחנו הקמנו
אותה על־תנאי. היו לנו רצונות ושאיפות,
ויש לכבד לא רק את העובדה שהקמנו
את זה, אלא גם את הרצונות שהיו לנו
כשאנחנו הקמנו את זה. אם הרצונות שלנו
לא התגשמו, מותר לנו לא להיות שבעי-
רצון׳ ומותר לנו גם להתקומם נגד זה,
ומותר לנו גם לזעום על זה. יש לנו כל
הזכות המוסרית לזעום על זה שחיללו
את הצ׳ארטר שלנו.

• המחשכה שעלתה כי, כשקראתי
את הספר שלד, והעולה כי
גם כשאני מקשיכ דערכי־נוסטאל־גיה
שהפכו לאחרונה אופנה כמדינה,
היא: האם אין לד לפעמים
ההרגשה שהעם, שהיה קיים
ערב קום המדינה, הוא עם שונה
מזה שקיים היום? שלמעשה אין
רצף תרכותי טיכעי כין היצירה
התרכותית של שנות הארכעיס,
(המשך בעמוד )34
העולם הזה 1978

שאול יהישדום,

רח׳ אורלנסקי ,7פ״ת

מאוזן:

.1שר וקצין .2 .עץ צהוב־כהה וחזק,
משמש לתעשיית רהיטים .7 .אחורי הגוף.
.9מתן כסף לצדקה .10 .מן השבטים.12 .
רשף .13 .אביון .15 .מתווי־הגגינה• .16
עובד־אדמה .17 .שנף .18 .שטעמו כלענה.
.19 בוא מלמעלה למטה! .21 הגיע.22 .
מתווי־הנגינה •23 .מצבת־זיכרון .25 .מחלקי
היממה .28 .מילת־ברירה .29 .עיר במרכז
הארץ .31 .נביאים כתובים (ר״ת) .32 .גן
קטן .34 .רב־אלוף (ר״ת) .35 .עצם בפה.
.36 מדינה באפריקה .39 .אף .41 .סובייקט.
•44 כינוי־כבוד לגדול בתורה •45 .חפירה.
.47 מישקל האריזה .48 .תנועה בים.49 .
נזכר לעיל (ר״ת) .51 .פייה המשמשת לעישון
סיגריות .53 .מן השיניים .56 .מחסום
לפי בעל־חיים .57 .שינחה .60 .כותל.61 .
חבורת־זמר •63 .תא־דואר (ר״ת) .64 .סטאטוס
.65 .משמש בקפיצה־לגובה .66 .מילת־שלילה
.67 .מבני יעקב .70 .תווית על
הבגד .72 .מיתקן לבישול .75 .חומת־מים.
.76 שתוכו ריק .78 .תרופה •79 .שליח*
ציבור (ר״ת) •80 .מילת־שאלה .81 .נרו
יאיר (ר״ת) .83 .מחודשי השנה .85 .שיכר.
.86 עייפות .87 .קידומת צרפתית .88 .בלבד
.90 .רוח רעה• .91 אות .92 .כלי־נשק
״קר״ .95 .בת־קול •96 .חום נעים .97 .אחד
מפיתחי הגוף.

.1קיבוץ בדרום הארץ .3 .גדיל .4 .כלי־קיבול
לנוזלים .5 .מספיק ! .6זוהר בלי
ראש .8 .התקנת תערובת •11 .גורה קטנה.
.12 שכווי .14 .אפס, אין .15 .הר בגליל.
.20 אביון .21 .בתוכה .24 .מספיק! .26
מטבע יפנית .27 .ב-שבילך .28 .יבשה מוקפת
ים• •29 שאינו קטין .30 .מרדה.32 .
שמתפקידו לטפל בגינה •33 .הרחק מכאן.
.37 שם דג שנזכר בתלמוד .38 .קינה.39 .
שים יד! .40 הכניס בבריתו של אברהם
אבינו .42 .ממונחי החשמל .43 .משמשים
לשריכה .45 .מאכל־תאווה לבהמות.46 .
הורדה מן המחיר המקורי .48 .שמו הפרטי
של דה־מופאסאן• .50 מילת־תנאי •51 .ש עיניו
פוזלות .52 .מפקד שאינו קצין(ר״ת).
.54״שטקר״ .55 .שינה .58 .שם .59 .מן
הגפיים .62 .הפסקה קלה .64 .מונארך.
.68 עיר באיטליה •69 .מכשיר־עינויים.70 .
גיבעה קטנה• .71 גוף .73 .״כן״ ,באנגלית.
.74 גם זו הונאה .76 .שרוח־חיים באפיו.
.77 בילה את הלילה .79 .מדינה באירופה.
.80 חיש .82 .זאטוט .84 .ממצבי האשה.
.89 כישוף .90 .למדו .93 .מאחר ש־.94 .
מיקווה־מים ענקי.

בסיטונות
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טוני קו ת הריון
• חליפות הר>ון
כהן

מודל

תל־אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קופה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סניר בשעות )2—4
להזמנות עי׳י סוב: טל ,50344 .ודא

גר מני ה ה מידרחי ת פו רעתאת חו בהלעם היהודי:

0ש1-חקוס סוידוסיס
* רמכיה!המזרחית היא אולי המתנגדת
^ הקיצונית ביותר של ישראל בגוש
הקומוניסטי. מעולם לא היו לה כל י!חסים
שהם עם מדינת־ישראל. בעבד השמיעו
דובריה את ההצהרות האנטי־ישדאליות
הארסיות ביותר. עד!עצם היום הזה כופרים
מנהיגיה בחובתם לשלם פיצויים לנציגי
העם היהודי עבור !קורבנות הנאצים. כפי
שעשתה גרמניה המערבית.
משום כך, היתה זו הפתעה! ,נאשר בפעם
הראשונה בה נטלה !גרמניה המזרחית הלק
בפסטיבל ׳קולנוע הנערך בעולם המערבי,
היא בחרה לשלוח השנה לפסטיבל הסרטים
בברלין _,סרט על נושא יהודי מובהק :
יעקב השקרן.
השם קצת מטעה. הוא מעורר בתגובה
ראשונה אסוציאציה של סרט אנטישמי,

משהו העלול להיראות כמו היהודי זיס
של פיט הארלן, שהופק על ידי הנאצים
והופץ במדינות אירופה ערב מילזזמת־העולם־השניה
כדי לעורר את הרגשות
האנטישמיים בקרב הצופים.
למעשה, יעקב השקרן שהפיקו המזרח*
גרמנים הוא סרט פרו־יהודי. למרות שיוצריו
ניסו להדגיש בכל הזדמנות שהוא מספר
בסך הכל סיפור אנושי כלל־עולמי, שדק
במקרה יושם על רקע יהודי, אי אפשר
לטשטש את מהותו האמיתית של הסרט.
צופי הקולנוע בישראל לא יוכלו ככל
הנראה לחזות בסרט. המזרח-גרמנים סרבו
בעקשנות למכרו להפצה בישראל. גם
בהסכמים שעשו עם מפיצים זרים שרכשו
את הסרט להפצה במדינותיהם, היתנו תנאי
האוסר את העברת הסרט להקרנה בישראל.

המזרח־גרמנים היו אולי מיטיבים לעשות
אילו אסרו את הקרנת הסרט במדינות
ערב, אם כי אין סננה שאוזו מהן תרכוש
אותו. הוא עלול לספק חומר האשמה נגרם
׳כאילו הפיקו סרט תעמולה ישראלי. להוציא
אולי את הגירסה הקולנועית של אנה פראנק,
לא נוצר עד כה סרט שהיטיב כל כך
להמחיש את משמעות השואה באמצעות
סיפור אנושי פרטי, נמו יעקב השקרן. זהו
אחד מתעלולי הגורל, שדווקא המזרח־גרמנים
הם שיצרו אותו.
שמו האמיתי של יעקב השקרן, גיבור
הסרט המזרח־גרמני, הוא יעקב היים.
לפני שפרצה מילחמת־העולם־השניה הוא
היה אופה לביבות תפוחי־אדמה במיסעדה
קטנה. אין בו שום דבר מיוחד ביהודי הזה.
המצחיק הוא שיעקב הופך לגיבור דווקא

כשהוא משקר בפעם הראשונה בחייו. את
השקד הוא ממציא ללא תיכנון מוקדם
בגיטו, בו הוא כלוא עם בני קהילתו עונדי
הטלאי הצהוב. השנה היא שנת ,1943 ומדי
פעם מתדלדלת אוכלוסיית הגיטו, כשהנא-
צים שולחים חלק ׳מימנה למחנות־ההשמדה.

מי שחק
ה שקרים
* יום אחד, שעה שיעקב ומישקה, צעיר
יהודי ,׳עוסקים בעבודות כפייה בהעמסת
מיטענים לרכבת גרמנית, מתפתה
מישקה להתגנב אל אחד הקרונות כדי
לסחוב משם !מעט תפוחי־אדמה. למרות
שברור לו שהוא מסכן את חייו בכך, מוכן
:מיש!קה להמר נדי להשע מעט אוכל. יעקב
היים מנסה למנוע ממנו את מה שנראה
בעיניו כמוות בטוח. הוא!מפציר בו ומתחנן.
ורק כששיכנועיו אינם מועילים, הוא משקר.
הוא מספר למישקה כי לא כדאי להסתכן
כשהשיחרור כבר קרוב וההצלה נראית
באופק. הנה, הוא שמע, הצבא האדום
מתקרב לעירם וקו החזית הגרמני מתמוטט.
מישקה רוצה לדעת מאין השיג יעקב את
המידע הזה. ואז, משביעו זה שלא לגלות
את הסוד לאיש: יש לו מכשיר רדיו
מוסתר, באמצעותו הוא מאזין לחדשות.
השקר מציל את חייו של מישקה, אבל
מסכן את חייו של יעקב היים עצמו. השמועה
כי ברשותו נמצא מכשיר רדיו חשאי
פושטת !במהירות ברחבי הגיטו. הסוד אינו
!סוד יותר. אם יוודע לגרמנים — הם יוציאו
אותו להורג. אלא שיעקב היים אינו לכול
עוד לחזור בו. כל תושבי הגיטו רוצים
לדעת׳את החדשות האחרונות מהחזית. הוא
הופך ליעקב השקרן. הוא ממציא ידיעות,
שכאילו האזין להן ברדיו, מצליח באמצעות
שקריו להפיח תיקווה ואמונה בלב תושבי
הגיטו. יכך הופך יעקב השקרן לגיבור הגיטו,
כשכולם מחפשים את קירבתו בדי לקבל
את החדשות הטובות ממקור ראשון.
אחד שמפציר ביעקב לשמוע ישירות את
הרדיו הוא קובלסקי, ידידו הטוב, ספר
במקצועו- ,שלשמע החדשות שבפי יעקב
כבר מתחיל לתכנן איך ישקיע את הכספים
שהסתיר ביגיטו, אחרי שיבוא השיחרור.
כאשר מתוודה יעקב בפניו כי אין לו כל
מכשיר רדיו, וכי בדה את יכל החדשות
מליבו, אין קובלסקי יכול לשאת את אובדן
ד,תיקווה האחת. הוא מתאבד.
בפגי דמות אחרת אין יעקב יכול להודות
על האמת! .זוהי לינה, ילדה בת 6המתגוררת
עימו בגיטו, שהוריה ניספו והוא עבורה
בבחינת דוד. השמועה על הרדיו מגיעה
גם לאוזניה וגם היא רוצה להקשיב לו.
יעקב נאלץ להמשיך את מישחק ה־שקרים.
הוא מוריד את הילדה אל מרתף הבית,
וכשהוא מסתתר מאחורי קיר ונעזר באגרטל
אמאייל גדול, הוא משמיע לה תוכנית רדיו
שלימה, המורכבת מחדשות- ,נאום של צ׳ר־צ׳יל,
וסיפור אגדה לילדים שהוא מאלתר.
כאשר גובר עליו הלחץ להציג את מכשיר
הרדיו שלו, מנסה יעקב לטעון יכי הרדיו
התקלקל לפתע. הוא נחלץ מעימות גלוי
עם תושבי הגיטו רק כאשר הגרמנים
אוספים את כולם אל הרכבת שתסיע אותם
אל מחנודההשמדה.
בדרך אל תאי המוות רואה לינה, הילדה
בת השש, עננים שטים בשמיים. היא שואלת
את יעקב אם באמת הם עשויים מצ־מר-גפן,
כמו שסיפרו באגדה לילדים ש שמעה
ברדיו לונדון.

מגי ר

אנטי־פא שיסטי

יעקב השקרן

שש תמונות הלקוחות מתוך הסרט
המיזרח־גרמני שעלילתו מתרחשת
בגטו יהודי בתקופת השואה. בתמונות נראה יעקב השקרן עס
בת חסותו לינה (למעלה מימין) ובמשרדי חגסטפו בגטו, לשם בא
כדי להיענש על שהפר את עוצר הלילה (למעלה משמאל) .יעקב

מנסה למנוע ממישקה לגנוב תפוחי־אדמה מקרון גרמני (באמצע
מימין) ומספר את עוקריו לידידו הטוב, הספר קובלסקי (באמצע
משמאל) .יעקב וקובלסקי בימים הטובים לפני עלית הנאצים
לשילטון (למטה מימין) .זוג הנאהבים בגטו — מישקה ורחה,
אותה מגלמת השחקנית הצעירה בלאנש קומרל (למטה משמאל).

ץ* כד יוצרי הסרט והמשתתפים בו,
* 1רק אחד הוא יהודי. זהו יורק בקר
( ,)38 חייכן, מזוקן ובעל עיניים יוקדות.
הוא עצמו גדל, כילד, במחנה־ריכוז. לפי
עדותו שלו, שמע את סיפור המעשה על
היהודי שהחזיק בהיחבא רדיו בגייטו, מפי
אביו, עוד במחנד,־הריכוז. האב סיפר לו
על יהודי שהחזיק רדיו במשך שנתיים,

למרות עונש המוות שהיד. צפוי לו. בסופו
של דבר בילו הגרמנים את הרדיו והוציאו
את האיש להורב.
״אבי אמר לי,״ ׳סיפר יורק בקר ,״האיש
הזה היה ביבור. עליך לכתוב עליו. אבל
לא רציתי לכתוב עליו. גולם נתבו עליו
ועל הגיבורים האחרים של המילחמה. רציתי
לספר סיפור בהבדל ׳קטן: סיפור על איש
שלא היה לו רדיו.״
לפני תשע שנים סיפר יורק את הסיפור
שהגה במוחו לבמאי הקולנוע המזרח־גרמני
פרנק בייר, שבילה את שנות המילחמה
במחנה דכאו ,״בישל דיעותי האנטי פא-
שיסטיות,״ כמו שהוא מגדיר זאת. יחד הם
כתבו תסריט, אותו התכוונו להפוך לסרט.
אולם הדבר נמנע מהם. הם סירבו לציין
את הסיבות, אבל ניתן להניח שממשלת
מזרח־ברמניה לא התלהבה מהרעיון להפיק
סרט על נושא יהודי.
בלית ברירה ישב יורק והפך את התסריט
שלו לרומן בעל אותו שם בדיוק: יעקב
השקרן. הרומן התפרסם בגרמניה־ד,מזרחית
לפני שנים אחדות, תורגם למיספר שפות
והופץ במדינות רבות בעולם, שם זיכה
את !מחברו בביקורות נלהבות.
אבל בקר ובייר לא נואשו מתוכגיתם
המקורית, להסריט את הסיפור. מדי שנה
היו מבקשים להסריטו ומדי שנה נידהו.
עד שבשנה האחרונה קיבלו אישור ותקציב
להפיק את הסרט.
בהופעות הפומביות שלהם במי-סברת ה־מישלחת
המיזרח־גרמנית לפסטיבל ברלין,
ניסו השניים להציג את סירטם כסיפור בעל
עניין נלל־אנושי ותו לא .״לגבי, יעקב

מוזכרים לאורך הסרט רק במרומז.
״האם אין זה ניסיון לשכתב את מה
שאירע באמת וליפות את המציאות שעל
רקעה מתרחש סיפור הסרט?״ שאלתי את
יוצריו.
סיפור פיק טיבי
ף* החלט לא,״ התרגז בייר, הבמאי.
ס ״לצופי הקולנוע בגרמניה הדמוקרטית
ב־ ,1975 כמו לכל העם של הרפובליקה
הדמוקרטית הגרמני*? ,יש מידע מלא וברור
על מה שאירע בתקופת שילטון הפאשיס־טים.
לא צריך ולא היתד, לי כוונה להוסיף
עוד סרט אחד בתחום הזה. הסרט הזה
משך אותי משום שיותר מאשר סרט אנטי-
פאשיסטי יש לו מימד פילוסופי עם השלכות
על מה שקורה בימינו אלה. הייתי בעצמי
בדכאו. לא רציתי להציג בסרט מציאות
של סבל ועינויים. זה היה רעיון די קוסם
לסיים את הסיפור הזה כשהגסטפו מוצאת
את הרדיו של יעקב ומוציאה אותו להורג.
אבל אז זה היה נהפך לסרט פעולה. רצינו
שהילדה בסיפור היא שתחפש ותגלה את
הרדיו ולא הגסטפו.״
״אי אפשר, ולא היתד, גם כל כוונה
להציג בסרט את מה שקרה ליהודים
בתקופת הנאצים,״ אמר יורק בקר, הסופר.
״האנשים -שעשו את הסרט ידעו בדיוק
מה היה בגיטאות ובמחנות־ד,ריכוז. אבל
הניסיון לשחזר את זה בסרט לא היה
עולה יפה לעולם. משום כך הסתפקנו

--מאח

אלי תבור
השקרן הוא לוחם חירות ואנטי־פאשיסט
מובהק,״ אמר הבמאי פרנק בייר .״אבל
הנושא של הסרט הוא הרבה יותר מקיף.
אני מתנגד לסוג הזה של סרטים, שהופקו
בשפע בשנים האחרונות, שבהם הוצג המאבק
האנטי־פאשיסטי בסיגנון של מיר־רפים
וקרבות אקדחים. בסיפור של בקר
מצאתי את הנושאים של הדיכוי, שילטון
העריצות והמאבק ׳נגד הדיכוי. נקודת המוצא
של הסיפור היא כיצד ניתן להציל
חיים באמצעות שקר.״
אבל המציאות כפי שהיא מוצגת בסרט
עצמו אינה כד, ערטילאית ומופשטת כמו
בדברי היוצרים .׳זוהי מציאות יהודית של
תקופת השואה, שדווקא בשל הסיגנון
הטראגי-קומי של הסרט, היא מובלטת בכל
אימתה.
איכותו המייוחדת של הסרט, המבדילה
אותו מכל סרט אחר שנוצר על
השואה, נובעת דווקא מכך שהוא מתרכז
בדמויות היהודים בגיטו ובמתחולל בקירבם.
הצד השני, הנאצים והעם הגרמני, קיימים
רק ברקע. גם מחנות ההשמדה ותאי המוות,

בניסיון לתאר מציאות אנושית. אפילו
לספר סיפור אהבה המתרחש בגיטו בתוך
כל הגיהנום הזה. למדתי מסארטר שאם
אתה זועק על הזוועה והכאב בקול רם, זה
לא משפיע. במודע אני סוגר את עצמי
מפני שפע של גוויות. גורל הקיבוץ צריך
להיות מוצג באמצעות היחיד. אחרת הספרות
מסתכנת בהפיכתה לספרות סטאטיס־טית.
כך גם בקולנוע. אני סבור שבצורה
קולנועית זה הרבה יותר אפקטיבי ומשכנע
להציג ילדה בגיטו כשהוא כועסת על שלא
ניתן לה לחזות במכשיר רדיו, מאשר אילו
היינו מנסים להראות אותה זועמת נגד
העוול שגורמים הגרמנים לבני עמה.״
״ובכל זאת,״ הוספתי ושאלתי ,״אתם
מתארים גיטו יהודי בעיר גרמנית בשנת
.1943 איפה היו בגרמניה גיטאות בשנה
הזאת?״
״סיפור הסרט אינו סיפור מציאותי,״
אמר יורק בקר .״אסור לשכוח שזה בסך
הכל סיפור.פיקטיבי. הגיטו המתואר בסיפור
ובסרט הוא גיטו אנונימי. הוא איננו בהכרח
גיטו בגרמניה. זהו גיטו באיזה שהוא מקום
באירופה המזרחית, בתקופה בה חיסלו
הנאצים את אחרוני הגיטאות והעבירו את
היהודים למחנות ההשמדה. לא עשינו שום
ניסיון לתאר מצב ריאליסטי של גיטו.
ייתכן שהאנשים שחיו שם יבקרו משום
כך את הסרט. גם אבי, כשקרא את ספרי
וראה את הסרט, כעס עלי .״זה אכזרי
לכתוב כך,״ הוא אמר לי. ניסיתי לשוחח׳
עימו ולהסביר לו שאין לי כל כוונה לכתוב
עדות של מישהו שהיה בתוך זה. כל
מד, שאני רוצה הוא פשוט להמחיש את
המציאות האנושית של החיים בגיטו לאלה
שלא היו שם.״

ק א רי ק טו רו ת

הסונר היהודי £

הסופר היהודי ׳המיזרח־גרנזני, שכתב את
התסריט לסרט יעקב השקרן (ראשון מימין)
.במשך תשע שנים מנעו שילטונות
מיזרח־גרמניה הפקת סרט על פי תסריטו.
הוא הפך את התסריט לרומן, שהופץ ברחבי
העולס וזכה לתישבחות רבות מאד.

ץ* הכהינה הקולנועית אין יעקב
השקרן מצטיין בהישגים יוצאי־דופן.
רובו של הסרט צולם באולפן. יש בו מעט
מאוד צילומי־חוץ. מרבית הצילומים הם
תקריבים סטאטיים והוא נראה משום כך
יותר כסרט טלוויזיה מאשר כסרט קולנוע.
לעומת זאת ראויה רמת המישחק של
המבצעים לכל השבחים. אף אחד משחקני
הסרט אינו יהודי. במאמץ שנעשה להשוות
לשחקנים איפיון יהודי חיצוני, היתה טמונה
סכנה של הפיכתם לקריקטורות אנטישמיות.
כך אומנם קרה לניצבים המופיעים בסרט,
שאופרו והולבשו בצורה נלעגת. אולם
לזכותם של בעלי התפקידים הראשיים יש
לומר שהם ניסו והצליחו להזדהות עם
הדמויות ללא כל סממן חיצוני.
לתפקיד הראשי של יעקב השקרן, לא
נמצא כנראה שחקן מתאים בכל רחבי

111111^ 1ל 11111111 השחקן הצ׳כי ולאסטימיל ברודצקי, המגלם
- 4י ״ י א ו ון ייי ׳ י ו את תפקיד יעקב השקרן בסרט המיזרח־גרמני
בשם זה. ברודצקי, הנחשב כאחד המעולים שבשחקני התיאטרון והקולנוע בצ׳כיה,
זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ברלין, על מישחקו בסרט זה. בתמונה נראה
ברודצקי כשהוא מנסה לחקות את קולו של וינסטון צ׳רצ׳יל, המשדר כביכול מרדיו לונדון.
גרמניה המזרחית, שכן, לצורך זה, הביאו
הגרמנים לבמת הצילומים של הסרט את
השחקן הצ׳כי המהולל ולאסטימיל ברודצקי.
ברודצקי, שחקן תיאטרון וינודאדי בפראג,
מרבה להופיע בצרכיה בסרטי קולנוע וטלוויזיה,
והוא גם תסריטאי בעצמו. הוא אינו
דובר גרמנית. בשעת הצילומים שיחק את
תפקידו בצ׳כית והטקסט שלו הוקלט אחר-
כך על ידי שחקן גרמני. למרות זאת זכה
ברודצקי בפרס רב הזהב כשחקן הטוב
ביותר בפסטיבל הסרטים של ברלין.
אבל מעבר לערכיו האמנותיים, נובעת
חשיבותו של יעקב השקרן מכך שסרט כזה
הופק דווקא בתעשיית הקולנוע של גרמניה
המזרחית.
ביקשתי לראיין את הסופר ומחבר התסריט
יורק בקר, בניסיון לתהות אחרי זהותו
של סופר יהודי צעיר ומצליח ברפובליקה

הדמוקרטית הגרמנית. הוא לא התנגד
לרעיון. גם העובדה שזיהיתי את עצמי
כעתונאי ישראלי, לא עוררה בו, לפליאתי
הרבה, כל התנגדות. להיפך, הוא שמח על
ההזדמנות .״אין כל בעיות,״ אמר. קבענו
פגישה לראיון לשעה מאוחרת יותר.
״תראו שהוא לא יבוא,״ אמרתי לידידי
הישראלים ,״הוא יילך לבקש רשות מה־פוליטרוק
של המישלחת שלו, וזה יאסור
עליו את הפגישה.״
יורק בקר בא לפגישה במועד.
פניו היו קפואים. החיוך החביב, שחיה
נסוך על שפתיו קורם לכן, נעלם .״מצטער,״
הוא אמר .״התוכניות שלנו שונו. אני
מוכרח לחזור מיד למיזרח ברלין.״
ופעם, אולי יכתוב מישהו תסריט או
רומן, יעל סופר יהודי בגרמניה המזרחית
של ,1975 ויקרא לו יורק חשקרן.

ראיון מיוחד
(המשך מעמוד )31

במסגרת תחרויות מלכת המים
1975

ב חי ר ת

גסיבת
הי התיכון

למשל, כין מה שקורה היום במדינה

כספר שלד אתה מדבר על נוף
שאינו קיים היום, אתה מדבר עד
תד־אכים שאינה קיימת...

אין כאן נוף ים־תיכוני בכלל ! איפה
קיים אצלנו ים־תיכון היום 7

• אם זה נכון, איך אתה מסביר
א־נ השכר הזה?

זה באמת שבר.
נאמר כך: למה אתה הקמת את העולם
הזה אחרי קום המדינה? למה אני הת חלתי
לכתוב את עוזי ושותפיו* אחרי
קום המדינה? למה אתה לא השתבצת
במימסד, ולמה אני לא השתבצתי בו?
זה לא שאנחנו אנשים חסרי כושר־ביטוי !
אני הושב שיש אנשים בארץ שהיו,
אולי, הראשונים להבחין שחיללו את ה־צ׳ארטר
שלהם. שבגדו בהבטחה.
אינני רוצה להישמע שמאלצי, אבל אני
בכל־זאת חושב שאם אני נשארתי בחיים
אחרי 48׳ ,אני חייב משהו לאלה שהיו
איתי ב־ / 48 ואני זוכר יותר טוב מכל
פקיד רישמי על מה נלחמנו. ממני לא יקחו
את הזיכרון הזה.

אנחנו נלחמנו לא דק כדי שפה יהיו
גבולות גדולים עם עבודה ערבית. אנחנו
נלחמנו כדי שפה תהיה חברה צודקת
יותר ויפה יותר, וכרי שזה יהיה מקום
שנהדר לחיות בו. בשביל זה אנחנו נלחמנו.

• אתה אומר ״הם״ עשו כד,
חיללו את רצון הלוחמים. האם
איגף חושב שאולי זה כישלון של
עצמנו, של הדור ההוא ץ אם הוא
לא הצליח להגשים את מאווייו,
אם קמה מדינה שאינה משקפת
אותו, למרות שהוא הקים אייתה —
האם אין כזה מחדד, או חולשה
היסטורית, שד הדור הזה — •טל
העם שהיה קיים לפני קום המדינה
— ושלמעשה נשטף על-ידי
מישטר אחר, עם אחר, תרבות
אחרת ץ

מטו!
^091111

ובחסות

אני חושב שאתה צודק. אני חושב שלחברה
שלנו, לפני קום המדינה, חיו אינסטינקטים
שלא באו לידי ביטוי, לא התגבשו
לבדי אידיאולוגיה. אם היו נמה בודדים
בתוך החברה ההיא, שהיתה להם אידיאולוגיה
אחרת, הם היו מיעוט• הרוב הגדול
חש רק באינסטינקט שהוא שצריך
לעשות דבר אחר, ולחם, ונתן את גופו
ונפשו כדי לעשות דבר אחר. הוא לא
ידע איזה דבר אחר, ולא ידע איך.
מי שידוע מה הוא רוצה — וזה היה
המימסד של הימים ההם — ידע לכוון
ולתעל את המרי הלאומי למימסד. איננו
הראשונים, ואיננו המהפכה הראשונה והאחרונה
שאכלה את בניה. היו הרבה
מהפכות שאכלו את׳בניהן.
באמת אינני רואה קשר בין ישראל של
היום לבין ארץ־ישראל של 7־6־ .1945ואפילו
אם אני רואה בחורצ׳יק שאז לבש
מכנסי־חאקי קצרים, וחולצה פתוחה והלך
עם בלורית ובסנדלים, והיום אותו איש
יש לו וילה באפקה והוא בעד ארץ־ישראל
השלמה — אפילו ביולוג יוניה לד שב גופו
אין נבר אף תא שהיה לו ב־46׳.
חוץ מתאי־המוח, אבל באלה הרי משתמשים
הכי מעט. אלה תאים לא־משתנים.

ראש עיר״ת
בת־־ם
•צחק וולקן־
וחברת
״רבלון״

בבריכת מלון פאן אמריקן, בח־ים

במוצע

בשעה 9 . 0 0בערב

ב תו כני ת האומנותית:
שלישיית שוקולד מנטה מסטיק
צביקה פיק ונערותיו
תיזמורת פיאמנטה
מנחה: שמואר שי
תצוגת אופנה: בגדי-ים ״גוטקס״ * שמלות: בוטיק ״אדלר״
* איפור :״ובלון״ * טיפול בשיער :״וולה״
הליכה: לאה פלטשר * פרחים: כץ.

• כרכר על העתיד.
אמר לי קורא שדך, שהוא קרא
את הספר, ויצא מדוכא מאד-מאד.
הספר הוא מדכא, מפני שבקריאה
שיטחית הוא מנבא את סופה שד
מדינת ישראל, לפחות למראית
עין.
האם אתה פסימי ץ

רוצה להיות
יושב וכותב.
בן־אדם אום־
צועק, מנופף

לא, אונני פסימי ואינני
פסימי. בן־אדם פסימי לא
בן־אדם פסימי קופץ מהגג.
ט״מי יושב וכותב, פועל,
זרועות.
בן־אדם פסימי ,׳כשהוא מושלך מספיגה
אל האוקיינוס, שוקע. בן־אדם אופטימי
מנופף זרועות. משהו יקרה. כל זמן שאתה
מנופף זרועות. תבוא סירה, יבוא קנה־קש,
יבוא משהו. פיתאום תראה אי.״
אני לא פסימי. לכתוב ספר — זה לנופף
זרועות, זה לרצות שהדבר הזה ל א
יקלה !
זאת ההבנה שאם מישהו לא יצעק ולא
ינופף זרועות — אז זה יקרה.
אני בדיוק עושה את זה, כדי שזה
לא יקרה. אם אני לא הייתי צועק —
* טור הומוריסטי של עמוס קינן בעיתון
הארץ, בראשית שנות ה־50׳.

אז לבטח זה יקרה. אם אף אחז לא יצעק
את זה, אז זה לבטח יקרה

זה כרוח הנבואה הישראלית,
שד הנביא ירמיהו.

אמרתי פעם למישהו, ואומר גם^לך.
קח את ירמיהו כדוגמה. תציג לירמיהו
שאלה מוסרית. תגיד לו: יש לך שתי
אפשרויות. האחת: שכל הנבואות שלך
יתאמתו, ובהיסטוריה אתה תישאר כנביא-
אמת, אבל ירושלים תייחרב. או: שירושלים
תישאר, ואתה בהיסטוריה תישאר כשקרן,
מה היית מעדיף?
אני חושב שירמיהו היה מעדיף להיות
שקרן.

• התנ״ך עצמו ענה על כך.
ספר יונה מתאר בדיוק את המצב
הזה. יונה התרגז מאד שנבואתו
לא התקיימה .״היטב חרה לו.״

יונה לא קרא אותי, אבל אני קראתי
את יונה.
אני רוצה לקוות שאינני מהמין של
יונה. אני מובן להיות שקרן. אני מובן
ששום דבר, מהדברים הקודרים שאני
חוזה, לא יתאמת. אני מוכן לעצום את
העיניים, ולפקוח אותן מחר, ולראות
שפה, בארץ־ישראל, יגור זאב עם כבש,
ורועים עם רועות ייצאו במחולות. אני
מקווה שיהיה חג־הגז וחג־הקציר, ושישירו
״הו־הו״ ,ושכולם ילבשו שמלות של
משכית, ושיהיה פח נהדר. אני נורא
מקווה שהכל יהיה דומה לסרט של קרן־
היסוד. ואני מוכן להיות שקרן.

• אנחנו מסיימים, בנראה, כ־פאראדוכס.
למעשה
אתה אומר שהפסימיס־טים,
אותם הבותכים דברים פסי-

בן־אדס פסימי יא יושב
וכותב. בן־אדם פסימי
קופץ מן הגג

מיים, הם כעצם האופטימיסטים
האמיתיים. כעוד שהאופטימים־
טים, אותם שאינם עושים כדום,
הם למעשה הפסימיים, הגורמים
לחורבן המדינה.
צידקיהו בן־כנענה, שהלך ושבר את העול
של ירמיהו, היה פסימיסט — אלא
שהוא היה אידיוט, ולא הבין את זה,
כי הוא היה נץ. ירמיהו היה אופטימי,
אבל האידיוטים לא הבינו אותו.
אני בטוח שבישראל, היום, האופטימיסטים
הכי גדולים ונמצאים במחנה־השלום.
מי שהוא אופטימי, מאמין ששלום
עם הערבים ייתכן. לכן אפשר לעשות
פשרות, ולהתקדם להסדר. מי שאומר ששלום
עם הערבים לא ייתכן, ואין עם מי
לדבר, ואין למי להאמין — הוא פסימיסט
שמוליך אותנו לחורבן. כי אם זה נכון
— צריך לקחת את הפקלע׳ך ולנסוע, כל
זמן שאפשר.

+נסיים בפאראדוכס נוסף. לא
מזמן פגשתי כאחד מגדולי הנביאים
שד ארץ־ישראל השדמה, אחד
מניצי־הניצים כארץ, והוא נאם לי
מיטך שעה-שעתיים נאום שד שיט
נה ושינאה עד עם ישראל, העם
הלבנטיני והעלום שאי-אפשר דחיות
איתו, ושכל רגע שד חיים אי-
תו כארץ הוא סכל נוראי. והוא
סופר-פטריוט.
כעוד שאתה, המוגדר במלך ה
תכוסתנים ועובר־ישראל, נדמה די
שבספר שלך משתקפת אהבה
כימעט מטורפת לארץ ודים, אולי
אפילו אהבה נכזבת.

אפילו לכל העם הזה, שבעצם במאבק
של מאה שנה, לא של יום אלא של מאה
שנה, הקים את המדינה הזאת. אני חושב
שזה היה הצירוף הנפלא ביותר של הגניוס
היהודי, של כל העמים, של כל
הארצות וכל התקופות. אני חושב שזו
היתה מהפכה גדולה מאד.

• כך, למעשה, הנענו למסקנה
שהמחבר שד ״שואה צ״ הוא גם
האופטימיסט הגדול כיותר כארץ,
וגם הפטריוט הגדוד כיותר כארץ.
זאת המסקנה שלל.

מכירת כרטיסים במלון ״פאן־אמריקן״ ובמשרדי הכרטיסים.
ה מולס הזה 1978

מטעם

מונח וימים

? חזפ ^ זוד ! ובח סנ תחברת
המועמדות הסופיות

לחיקי הנאווה אין פנאי רב להש תזף,
היות שהיא מבלה את מרבית
זמנה בקיבוץ, שם היא משרתת
במיסגרת הנח״ל. אך עובדה זו אינה
מפריעה לה להתהדר בבגד־יס
ביקיני מתוצרת גוטקם, החברה
המובילה בראש יצרני ביגדי־הים
והחוף בארץ ואף ברחבי העולם.

גם בעת העבודה במיטבח הקיבוץ, שס היא משמשת כמבשלת־שנייה, כלומר מישנה
לטבחית הקיבוץ, אין ויקי חוששת לשערה, שמוצרי־הטיפוח המייוחדיס של חברת
וולד, שומרים על בריאותו. את פניה המייוחדיס־במינם שומרים ומעדנים תכשירי
היופי של רבלון׳ החברה שבחסותה נערכת תחרות מלכת־המים השנה.

ויקי זילגרמן, המיתמרת לגובד1.76 .
מ׳ ,היא ציפור נדירה למדי. הנערה הגאווה
והמקורית, בעלת השיער החום האחד ו־עיני־ר,איילה
החומות הגדולות, נולדה ב
תורכיה
לפני 19 שנים, לאם ממוצא תורכי
ולאב ממוצא ייקי.
עד התגייסותה לצה״ל חיה ויקי בבית
אבא, שהוא מנהל־חשבונות וצלם, ואמא,
שהיא עקרת־בית, בבת־ים. אחר־כך היא
למדה גראפיקה בבית־הספר אורט י ד
סינגלובסקי. משלבשה את המדים, החלד,
את הקריירה שלה בצה״ל בסיגי, כפקידת
מפקד אוגדה וכשרטטת־מיבצעים.
אבל אחר־כך היא החליטה שבגח״ל בכל
זאת יותר טוב, עברה לבית־העמק שבצפון
הארץ, שם היא מכהנת כיום במבשלת׳
מישנה ויד־ימינה של טבחית־ד,קיבוץ. כאן
היא יכולה לגדל בשקט ובשלווה את שתי
החתולות שלה, בוצ׳י וסוסייג׳ (נקניקיה),
לאפות פיצות כיד ר,די מיון הטובה עליה,
ויחד עם זאת לשמור על הטיפוח האישי.
אבל חוץ מפיצות ואת החתולות שלה,
אוהבת ויקי גם את החבר שלה, שהוא

בו טיק

אז ר & ד

במדינה
(המשך מעמוד )29
גן. בחיפוש בכליהם לא נמצא כיל דבר
חשוד. למרות זאת נעצרו השניים .״מה
זה פה? בשביל מה עוצרים אותנו?!״
התמרמרו.
הם לא ידעו שתיאורם הלם בדיוק את
תיאור השודדים ששדדו את היצאנית ב אותו
לילה, כפי שנמסר למישטרה על ידי
הקורבן והועבר מיד לכל מכוניות הסיור
של המישטרה במרחב.
למחרת בבוקר, ביום השישי האחרון,
הובאו שני החשודים בשוד הפרוצה בפגי
שופט להוצאת פקודת־מעצר נגדם. יוסף
מנחם בן ה־ 19 ויצחק שחרור בן ה־,20
נראו על דוכן הנאשמים כמו שתי שיות
תמימות שנפלו לתוך עדר של זאבים.
הם אישרו שבליל השוד אומנם ביקרו
בחוף תל־ברוך, כדי להסתכל ולבלות, אך
חלילה, לא לשדוד. אלא שהשופט הטיל
ספק בגירסתם. לפני שהובאו אל בית־המישפט,
גילה רס״ר המישטרה חיים לדגי,
נערך להם מיסדר זיהוי. היצאנית השדודה
הצליחה לזהות דווקא את שניהם מכל
האנשים שהוצבו במיסדר. נראה שלמרות
שבשעת השוד היתה עסוקה במכירת גופה,
נחרטו דמויות השודדים שהגיהו מתוך האפילה,
היטב בזיכרונה.
״איך אפשר לסמוך על הזיהוי שלה?!״
התמרמר יוסף מנחם׳ היא נראתה לי שיכורה
לגמרי בשעת הזיהוי. חוץ מזה השוטרים
החטיפו לנו מכות ולפי סימני
המכות אפשר היה לזהות אותנו.״
למרות זאת, הורה השופט לעצור את
השניים לחקירה לשבעה ימים. קרוב לוודאי
שבימים הקרובים יארחו להם שם
לחברה שלושה חברים נוספים שלהם, ש השתתפו
עמם אותו לילה בטיול הבילויים
בחוף תל־ברוך. שמותיהם נמצאים בבר
בידי המישטרה, המנסה לאתר אותם.
״אם זה יימשך בקצב הזה,״ התמרמר
אחד השוטרים, נוכח גל שדידות הזוגי
סעות ,״תצטרך המישטרה להציב שוטר
על בל יצאנית, כדי שישמור ויגן עליה.״

דרכי אדם
אדס בגן־ פ דן המוו 31ד
״ אגי לא מ א מין ,״

קרא השומר.
״במטוס יהודי?״

קום דאודותט 3 1י ) י ן
פיתוח חדש ובלעדי של תעשיית קוסמטיקה חלאבי!
קום דאודורנט > ו ) £ג
* מונע לחלוטי״ויח זיעה מהגוף
* שימוש חד פעמי פועל במשך סו ימים וצופים
* לא מושפע ממזגאויואומוחצה
*אינו גוום להפרעות בפעילות הוגילה של בלוטות ההזעה

מח׳ שיווק ת׳׳א
טל 474760.י03
לה שיג: בתמח קיו ת,
בתי מרקחת
ובחנויות ה שיווק הגדולות
ברחבי הארץ.

י לנדשרותיפחזועמהז*.

תעריפון המנויים של
הווולס

מיו?

ההד מ־1.5.75
לשנה בלירות
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

ל 1/2-שנה

16 + 180־־־ 196
212 = 32 + 180

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

100 = 8 + 92
108 = 16 + 92

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארח״ב ולקנדח
לאומדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד למקסיקו לדרום־־אפריקח׳ זמביה׳ רודזיח, ונצואלה
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו״זילנד
לפנמה
180 180 180 180

= 120
112־־2
250 236 300 292

128 121 154 150

297 = 117 + 180
336 = 156 + 180 380 200 + 180 376 196 + 180
350 = 170 + 180

= 102 +
= 100 +

152 172 194 192
179

״אני לא מאמין למראה עיני!״ קרא
השוטר .״במטוס יהודי?״
לפניו עמד צעיר עירום כביום היוולדו.
מסביב עמדו דיילים ודיילות במדי אל

הדיילת פקחה עיניה. זה יכול היה
להיות קטע מסרט היתולי. אבל זה קרה
במציאות, לפני שבועיים.
מטוס אל על המריא מנמל־התעופה בלוד,
בדרכו לניו־יורק. לפתע פקחה דיילת את
עיניה לרווחה והשמיעה קריאת תדהמה.
אחד הנוסעים, צעיר אמריקאי כבן ,22
התפשט לחלוטין. הדיילת ידעה מידיו :
הבחור גורש מישראל, והועלה על המטוס
בתוקף צו של שר-הם נים.
הדיילת קראה לדייל. הדייל קרא לכלכל.
הם ניסו לבקש, לשכנע, לאיים. שום דבר
לא עזר. הצעיר עמד במיריו. היתה זו,
כנראה, דרכו למחות על הגירוש.
לבסוף נואש הצוות והשאיר את הבחור
כמות־שהוא. מכיוון שהמטוס לא היה מלא,
ישב הצעיר לבדו בשורת־מושבים, ולא
הפריע לאיש. רק כמה נוסעות בגיל העמידה
מצאו כל מיני סיבות לעבור במעבר,
ולהעיף מבט חטוף בערוותו.
״לא רו צ ה בהתקרב המטוס לניד
יורק, עשה הקברניט את המוטל עליו. הוא
הודיע לשילטונות נמל־התעופה קנדי שיש
במטוס מיטען חריג: נוסע עירום, המסרב
להתלבש.
אך נחת המטוס והוצמד הכבש אל
דלתו, נכנם למטוס שוטר נידיורקי חסון.
הוא העיף מבט במתרחש והפליט את
מילות־הפליאה. מי ראה דבר כזה —
נוסע עירום במטוס יהודי?
ההמשך נראה אף הוא כאילו נלקח
מסרט היתולי:
השוטר: תואיל בבקשה להתלבש, אדוני !
הבחור: לא רוצה !
השוטר, מתקרב קימעה, בקול מאיים:

קדימה, התלבש!
הבחור: טוב, טוב !
הנוסע הצעיר ירד מן המטוס, כשהוא
לבוש כראוי.
העולם הזה 1978

קולנוע
ישראל
מ 3סיד,ו ב סיו ^ ט קי ם
ביקורו הקרוב של נשיא מכסיקו ביש־ראל,
יגרום נחת־רוח לא רק לאלה הדואגים
לגורל יחסי ישראל המידרדרים עם
ארצות העולם, אלא גם לחובבי־הקולנוע.
אולי משום שהנשיא הוא אחיו של רודולפו
אצ׳ווריה, האחראי לייצוא הקולנוע המכסי-
קאי בעולם, ואולי משום שמכסיקו פשוט
הגיעה למסקנה שהקולנוע יכול להיות
שגריר טוב יותר מאלף פוליטיקאים. עובדה
היא, שביקורו הנוכחי של הנשיא בארץ,
ילווה בהקרנה מיוחדת של אחד מסירטי-
היוקרה המכסיקאיים מן השנים האחרונות,
הנוישרד הקדוש, בסינמטקים של שלושת
הערים הגדולות.
בחירת הסרט מתאימה במייוחד, משום
שמדובר בו (כפי שזוכרים אלה שקראו
את הרשימות על פסטיבל קאן דאשתקד),
על רדיפות היהודים על־ידי האינקוויזיציה
במכסיקו, בסוף המאה ה־.16
הדים לשואה במאי הסרט, יהודי
בשם ארתורו ריפשטיין, ניסה להעמיד ב-
סירטו את האמונה מול הקנאות, את הרעיונות
שמנחים כוהני־דת לעומת הדרך
שבה הם כופים אותם על הזולת, ואפשר

רים עינויים המסתיימים בטכס מפחיד ומאיים
של עלייה על המוקד.
הסרט, המייצג את מכסיקו כמוצר-איכות,
מזה כשנתיים, מוקרן עתה בעת־ובעונה-
אחת בארצות רבות׳ מתוך תיקווה שגישתו
האמנותית וכישרונותיו החזותיים של אר-
תורו ריפשטיין, יעוררו עניין חדש בקולנוע
המכסיקאי, שנשכח במקצת מאז חזר בו-
ניואל לאירופה והשתתק קולו היוצר של
אמיליו פרננדז.
סרטים האי ש שהיה
אורח ש ל גו לדה
במבט השיטתי, זהו סרט גיזעני פשוט.
האדם הלבן העליון, בדמות הבמאי והקריין,
מתאר פרא-אדם שחור, נחות ומבחיל, מין
קוף חצי-אנושי שירד מן העץ. הרושם
מוגבר עלן ידי השימוש בתכסיסים צילומיים
וביומיים שונים. הצופה הלבן יכול לשבת
וליהנות במצפון שקט מאחת ההנאות הגדולות
של האדם: תחושת העליונות על
בן גזע אחר.
מכיוון שגיבור הסרט אידי אמין דאדא
הוא גם אובייקט־שינאה חביב בישראל,

אידי אמין כ״אידי אמין דאדא״
לדבר עס תנין

באינקוויזיציה ב״המישרד, הקדוש״
לדבר בקול האמנות
היה בקלות רבה, למצוא בתוך הסיפור
גם הדים למשמעות שואה מודרנית הרבה
יותר, על המרכיבים הרבים שבה.
במרכז הסרט, סיפורה של מישפחה יהד
דית־ספרדית בשם קארוואחל, המתעקשת
להיצמד לאמונתה הדתית, למרות שהיא
נמסרת לידי האינקוויזיטורים, ובניה עוב־

בשל התבטאויותיו הנאציות, אין דבר
שיפגום בהנאה.
במבט שני, זהו סרט היתולי עדין. יש
בו קטעים שאי־אפשר לחזות בהם מבלי
להתגלגל מצחוק. אידי אמין מנסה לדובב
תנין, מנהל ישיבת־ממשלה כמו מורה ב־ביודספר
של דבילים, כובש את רמת־הגולן

קוצה שר
נוצה אני יודע בלום, אבל אס

הבל (סינמה ג, תל־אביב,
צרפת) — מי שעדיין חושב, בי
פייר רישאר הוא האיש המצחיק ביותר בעולם, יילך בוודאי
לראות סרט זה מבלי לעיין בשום ביקורות, ואולי ייצא
אפילו מוקסם מבל מה שיראה על המסד•
לעומת זאת, בל מי שהחל כבר מפקפק בכישרונו העילאי
של הבלונדי עם הנעל השחורה, הממשיך להעמיד פני תם
ניצחי במהתלות שרמתן חולבת ומידרדרת, אולי יחשוב
פעמיים לפני שיאזור עוז לצפות בבדיחה פושרת זו, שהיא
בינתיים החלשח מבל אלו שעשה עד בה.
בגילגולו הנובחי, רישאר הוא בנו של תעשיין־נשק רב־עוצמה.
האב הוא במובן, חסר״מצפון, אינו בררן בלקוחותיו
וסוחר ברצח. ואילו הבן ג׳ינג׳י, תמהוני, הומניסט בדם,
חניתקל — בכל אשר יפנה — ברשעים המנצלים את תמי׳
מותו. אבל בסופו של דבר הוא מתנקם בכולם, כאשר בהד*
גמת נשק של מיפעלי אביו, הוא גורס לכך שהקליינטים
הפוטנציאליים יהפכו מטרות ממשיות של בלי״המשחית
למיניהם.
בתור נון־קונפורמיסט המורד בחברה, רישאר הוא דמות
מעורפלת למדי, משום שקשה בדיוק לרדת לחקר העולם
האלטרנטיבי שבו הוא חי. בסאטיריקן, המעמיד את פני
החברה מול ראי עקום, הוא אינו נועז או חריף די-הצורך,

בעזרת טנק אחד וכיתה של חי״ר — לכל הגיחוך והתעמולה מתגלה אדם מורכב
כל אלה הם קיטעי־הומור מצויינים. תיאורו יותר מכפי שנדמה.
כיצד בידרה אותו גולדה מאיר, יכול רק
יש בו סימנים של שיגעון־הגדלות, אך
להוסיף לשעשע.
תוך כדי כך הוא נראה צוחק מעצמו.
אולם מתחת לכל אלד, יש רובד נוסף, דבריו על בעיות בינלאומיות הם שטויות,
רציני ומרתק הרבה יותר.
אך בהם שיטה ערמומית.
צחוק ואישום. אידי אמין הזמין את
האיש המתגלה בסרט הוא מנהיג לאומי
הצוות הצרפתי כדי שיסריט אותו בגדולתו, ממדרגה ראשונה, אדם היודע להקסים עם
כמנהיג אפריקאי כביר, כאבי עמו, כמצביא פרימיטיבי, הנמצא בשלבים הראשונים של
מבריק.
התפתחותו הלאומית. הרבה דברים הנרהצוות
הפך את היוצרות, וניצל את אים לצופה האירופי בתעלולים ילדותיים
הזמנתו כדי להנציח אותו כמוקיון מים־ מתגלים, במבט שני, בתחבולות פסיכולוגיות
מחוכמות, המותאמות לכושר־הקיבול
לצתי, כרודן מגואל־בדם וכשוטדדהכפר.
אך נדמה כי אמין הוא שהפך בסופו של של עמו בשלב זה.
בן פאריס או תל־אביב יכול לצחוק
דבר את הקערה על פיה, בשנית. כי מתחת
מן המגבית שערך אידי אמין לטובת
בריטניה המתרוששת. אבל בני אוגנדה,
שסבלו במשך דורות מן הבוז התהומי
של האדון הבריטי, בוודאי ראו בכך נקמה
היסטורית. אפילו הצורה הברוטאלית שבה
הכריח אידי אמין לפני כמה שבועות את
אלופי הצבא הבריטי להביא לו בהכנעה
את התנצלות המלכה, גרמה בוודאי סיפוק
לכל אדם שחור באוגנדה שהושפל אי־פעם
בחייו על-ידי מתנחל לבן מתנשא.
הקטע המשעשע ביותר בסרט הוא זה
שצולם בישיבת הממשלה, שבה יושבים ה שרים
כמו ילדים בכיתה א׳ ושומעים מפי
נשיאם תורה על הרגלי ניקיון ודיוק. אולם
מאחורי קטע זה חבוי כתב־אישום חמור
כלפי האדם הלבן, שלא הותיר אחריו, אחרי
דורות של שילטון וניצול, שיכבה של
אנשי־מינהל מאומנים.
כאשר מכריז אמין בישיבה שכל שר
שייעדר מישיבות הממשלה בלי רשות
יודח — יכול הצופה הישראלי רק להתקנא
באפריקה הפרימיטיבית.
תדריך פייר רישאר -תם או מטומטם?
והוא מסתפק בצביטות קלות, באשר הקולנוע דורש היום
דקירות״סבין. וכסתם מצחיקן, בדיחותיו חן בעלות מישקל*
נוצה, אפילו כשמדובר בכך שהוא מוכר את הנשק של אביו,
בעת־ובעונה־אחת גם לדיין וגם לערבים.
רק מי שאוהב לחוש נוצה המטיילת לו על כף־הרגל,
וזה שווה בעיניו ביקור בקולנוע — פייר רישאר ממתין לו.

תל־אביב

מומי(מוגרבי, אנגליה) — תמצית
המשיחיות החדשה של להקות הפופ,
בגירסה קולנועית של קן ראסל, לפי
אופרת-הרוק של להקת המי. ילהיב את
כל מי שרוצה לראות את העולם בצבעים
עזים של חלום פסיכודלי, ומאמין בתורות
המיסטיות שפלשו מן המיזרח.

סול טוב

מיסתר׳ הבאר הנעול
מד, עוד לא אמרו עליו, על הבאר של רפי ניצחון, הלא הוא
הפיאנדבאר המפורסם השוכן בסוף רחוב יורדי-הסירה, בואכה
•שערי נמל תל-אביב.
וכל זאת בשל שעריו הנעולים, שאין יוצא ואין בא מתוכם.
אמרו שכנופייה של העולם־התחתון ניסתה להשתלט על הבאר
ולרצוח את רפי, אמרו שבמהלך קרב־היריות נפצעה אשתו היפה
יפה, ולכן רגלה הושמה בגבס. מה אגיד לכם, ימי תל־אביב
העליזים.
אלא שבין האמת לבין המציאות מרחק רב. בסך-הכל הסיפור
הוא כל־כך בנאלי ולא מעניין. שחבל לי להרוס לכם את השמועות
הדימיוניות שמתהלכות בעיר.

להוציא את המימחטות, ולהתחיל לקנח
את הדמעות• עוד אחד מגרושינו הפופולאריים
הולך לשים ראשו בסד ולהיעלם מהנוף
הדיזנגופי, לטובתה של בחורה צעי־ו
רה שהצליחה לשכנע אותו — כי למרותן
הכשלון הראשון שלו בחיי-הני-שואין, אין
כל סיבה להיכשל גם בפעם השנייה. דש־בכלל,
תמיד אפשר וכדאי לנסות מחדש
ולהתחיל מההתחלה.
ואני מדברת על ד ב (״דובי״) פדי ש־ו
כדג, הכתב הכלכלי של שידורי־ישראד!.
גבוה, רזה, חייכני וממושקף ואוהב חתיכות
ולא־כליכך חתיכות ידוע, העומד להתחתן
בימים אלה עם מורה צעירה בשם ורד
מזל־טוג, בת למישפחת עולים ממצריים.
קודם הי־ דובי נשוי לפילי ברץ, בת
למישפחת ברץ המיוחסת, נכדתם של
ידם?,ומרים ברץ שהיו הזוג הנשוי ה־

ידידנו השמנמן והחייכן רפי, פשוט החליט לקחת לעצמו חודש
חופש, ולנסוע לחו״ל כדי לנקות את הראש. ומכיוון שהוא ידוע
בתור בעל נאמן הסומך בכל מאת האחוזים על אשתו, נתן לה
את מפתחות הבאר והורה לה לפתוח את המקום בשישי־שבת
בלבד, שלא תעבוד קשה חס־וחלילה.
יפה ניצחון, שהיא אשה נאמנה מאד שהולכת ראש־בראש
עם בעלה, שלחה אותו בליווי חיבוקים ונשיקות ורשימה ארוכה
של דברים שהיא רוצה שהוא יביא לה מחו״ל, וכך נסע לו רפי
ניצחון אל החופש הגדול.

יפה ורפי ניצחון
זה הולך רק ביחד

מדוד חתונות,
לידות מד
מה הולך פה, תגידו ליי אנשים ממש
מתרבים. רוצים דוגמות? בבקשה: אחרי
שנים רבות וארוכות שהם נישואים נולד
סוף־סוף, בסימן טוב, לזמרת טמירה
ירדני ולבעלה השחקן דודו ירדני,
תינוק. אלא מה? טמירה ודודו השתגעו
לילד, והם עברו ייסורי־גיהנום רבים מאד
עד שהגיעו? לרגע המאושר הזה.
עוד תינוק, בשם אריה, נולד לסופר
משה רשקס ולאשתו דחל, אחרי שתי
שנות נישואין. ואילו לזמר דני גולן, שהפך
מנהל מיפעל, ולאשתו נחמה, נולדה
תינוקת בשם קרן, אחות לשירי.
וכעת, למדור החתונות. אז דום (״דוב־ל׳ה״)
גוטסמן, הלא הוא איש־העסקים
היישראלי המתגורר בלונדון, מידידיו הקרובים
של חיים טוסול ולהבדיל מיכאל
צור, שהתפרסם בכך שהיה הישראלי
היחידי בעולם שנסע במרצדס עם נהג
כושי צמוד, משיא את בנו־בכורו — ש־סנדקו
בבר־המיצווה היה פינחס ספיר—
עם בת למישפחת כלרה.
הסולחה שנים רבות היו שני האחים, ג׳ קי ואלי
רונן, ביחסים רעים שלא נדע, למרות
שמיסעדותיהם שכנו כמעט זו מול זו. ולמרות
שאורחי המיסעדות הללו נימנו עם
אותו חוג חברתי עצמו, לא דיברו שני
האחים זה עם זה מטוב ועד רע.
והנה, מי בא ומשלים ביניהם אם לא
מלכת חיי־הלילה של תל־אביב, שאינה
יודעת ליאות, וששום צרה שבעולם לא
תצליח לרפות את ידיה? הלא היא פרד־ריקה
סגל האחת־והיחידה שאין שנייה
לה. ביחד עם ישני האחים פותחת פרדריקה
פאב במקום שבו שכנה בעבר מיסעדתו
הישנה של אלי.
זה יהיה פאב שימלא, לבטח, את מקום
הפאבים הקודמים שפתחה וסגרה. כמו ש אמר
פעם מישהו, אם יש לך צרות יש רק

בינתיים לקחה יפה את צמד תאומיה ואת המכונית, ונסעה
לבקר את הוריה בחדרה. והנה, איך שהיא עולה במדרגות בית
ההורים היא מחליקה על קליפודבננה ושוברת רגל. מה שיוצא מזה
זה שרפי בחו״ל, יפר, בגבס, הבאר נעול והעיר תל-אביב מספרת
סיפורים כיד הדימיון הטובה עליה. גם־כן בילוי של קיץ.

גודילן פו ת ח מי סעדה
בדיוק לפני שלוש שנים, באוגוסט ,1972
הרעישה את הארץ הידיעה כי האמרגן
גיורא נודיל! ברח בחשאי מהמדינה, אחרי
שהסתבך בחובות של מאות אלפי לירות.
גודיק, סגן־אלוף לשעבר בחיל־התותחנים
של צה״ל, היה בישנות השישים
מלך הבידור הקל של ישראל• הוא טיפס
בסולם־ההצלחה תוך הפקת מחזות מוסיקאליים
בהיקף וברמה שלא נפלו מהצגות דומות
בבירות העולם האחרות.
אבל עידן־הזהב של המחזות המוסיקא־ליים
הסתיים. באופי המהמר שלו ניסה
גיורא גודיק להמר על עוד כמה מחזות
מוסיקאליים והצגות־תיאטרון, שרק הגדילו
את היקף התחייבויותיו הכספיות. ואז, כש הגיעו
מים עד נפש, מכר תוך לילה אחד
את הפנטהאוז שלו בשדרות המלך דויד
בתל־אביב, ונעלם יחד עם אשתו אמה,
מבלי להותיר אחריו עיקבות.
חודשים רבים היה הניסיון לאתר את
מקום מחבואו של גודיק השעשוע החברתי
החביב ביותר בחוגי הבוהמה התל־אביבית,
שלרבים מאנשיה היה גודיק חייב כספים.
סיפרו שראו אותו בוונצואלה. אחרים ידעו

לספר כי הוא מסתתר ברומניה. עד שאחרי
יותר משנה וחצי היה זה הפיזמונאי ומפיק־הטלוויזיה
;?טוס א טינג ר, שבעת ביקור
מיקרי בפרנקפורט שבגרמניה, גילה שם
את גיורא גודיק כמוכר נקניקיות במיזנון־
רחוב לעוברי־אורח.
המפיק המצליח לשעבר, שבתקופת־הזוהר
ישלו היה מחליף מדי •שנה מכונית
מרצדם חדשה, נאלץ למצוא את פרנסתו

יחידי מבין מייסדי דגניה, ושהחלק הגברי
בו ייסד את הוועד־למען־החייל. אלא שנישואיו
של דובי נכשלו, כאמור, וכתבנו
החל מנהל חיי גרוש עליז במייוחד, עד שפגש
בורד הג״ל שעשתה מהפיכה בחייו.
מייד אחרי נישואיו מתכוון כתבנו לנסח[
לאוניברסיטת קולומביה שבארצות־הבריו
ושם להשלים את לימודי הדוקטורט •שלו
ולא עזרו כל תחנוני מנהלי רשות־השידוו
שביקשו ממנו, לדבריו, להיישאר פה ולהשלים
את לימודיו באוניברסיטה העברית,
למשל. דובי החליט: אל״ף, להתחתן
בי״ת, לנסוע לארצות־הברית. ואם הו!
החליט אז הוא גם יקיים, אתם עוד תראו
מחגרש שמתם לב •שבכל שבוע מתגרש אצל
במדור איזה זוג אחד לפחות? הנה, גב
השבוע יש מי •שממלא את החלק הזה ב,
מדור. והפעם זהו הזמר והמלחין הכישרוו.
אריאל זילכר, בנה של הזמרת כרפד
צפירה, שמתגרש מאשתו ואם־בנו מאיי

רה פולני.

גיורא ואטח גוריי,
תמיד ביחד

ושוב ביחד

ביחד ולחוד

אריאל !לכר־

אשד, אחת •שתוציא אותך מהן. סמוך על
פרדי.

סרדריקה

•כ פרייטכרג

בעבודה קשה ומייגעת משעות הבוקר המוקדמות
עד אחרי חצות לילה. וכאילו לא
די היה בגורל זה, ניחתה עליו עוד מכה
קשה. אשתו, אמה, שהיתר, קשורה אליו
כל הישנים גם בעסקיו וניהלה את סיפרי־החשבונות
שלו גם בימי גדולתו, חלתה
בשחפת בצורה אנושה, אושפזה בסנטור־יום
במשך תקופה ארוכה.
אולם אם מישהו סבר כי זהו סוף ה־קאריירה
של משפחת גודיק, הוא טעה. לא
איש כמו גודיק יתמוטט. למרות השנים
הקשות שעברו עליו, הוא הצליח לצוף על
פגי המים. אחרי שנות עבודה קשה צבר

זילבר• ,שהוא אחד מחברי להקת תמוז
•שעם חבריה נימנה גם שלו הניד, נפרז
ממאירה מיספר פעמים בעבר אך תמיד •ש1
והתפייס איתה. אלא •שהפעם, ככל הנראה
הפרידה היא סופית. הוא עזב את הבית
והשניים החלו בהליכי־גירושין.

מעט כסף, שיאפשר לו כנראה לפתוח
מיסעדה בפרנקפורט. גם אמה התגברה על
המחלה ומצבה הולך ומשתפר.
אחרי שבע הדשנים הרעות שהיו לו, מאמין
גודיק כי עתה תתחלנה שבע השנים
הטובות. אם יצליח בעסקיו החדשים הוא
עשוי עוד לחזור לארץ, כדי לפרוע את
כל מה שהוא, חייב לנושיו. בלי ריבית,
ובלי הפרשי הצמדה, כמובן. אבל בכל זאת
— גם זה משהו.

מדינת ישראל
משדד החקלאות

מים צהובים?
דליפה?
אם להחליף,

ל ה לן לוח המחירים
ה מו סכם
ל־18.75 - 27.7.75
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של השופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצ רכן
ירקות
1.40ל״י הק״ג
עגבניות מעולות

1.90
גז ר

1.20
חצילים

2.25
פלפל מזן קליפורניה
1.95
תפוא״ד בתפזורת
2.20
תפוא״ד ארוזים
1.05
בצל יבש
1.20
בצל ארוז

ד 1ד 7ק71־

עדיף!
לבחירתך;

נזילה אחריות שנות מבוי חסכוני בצריכת חשמל

דו דשמש
או ח ש מל

3י ר 1ח
אשכוליות סוג יצוא
שזיפים — שגיב מגודל 3ומעלה
תפוחים — גרנד אלכסנדר גודל 6.5
אפרסקים— אלברטה גודל 6
אגסים— ספדונה גודל 5.5
ענבים — דבוקי, תמר, בורוגי ואלפונם
ענבים— טומפטון

להשיג בכל סניפי אמפא:
ת־ א,דרך פתח תקוח ,16 טלי,03-614281
רח־ פנקס . 48 טל ו 5ו455־.03
ירושלים,רח׳יפו ,3 0טל׳224877־.02
חיפרו,רחישבתאילוי,25 טל׳ 5ו272נ!־ .04

2.30
2.40
2.36
3.65
3.35
2.60
3.45
עופות פטם צעיר קפוא מוכן לבישול -
שקית שקופה וחתימה שקופה

ואצל הסוחרים המורשים.

גודל ,3

תנועוף, טנא עוף, עוף מיוחד מעולה
ל׳י רנבוסו־ דמז

9.00
10.75

דגים בקלה — פרום אחיד עשוי מדגים
*שמשקלם לא פחות מ־ 250 גרם

כסיף

10.00

8.50

חהש 1ת
ירר ! 11המשטרה וב ארון 1ב ע 1ל ם
* ירחון ״חדשות המשטרה״ מביא אלין בצבעים טבעיים א ת עולם
המשטרה ומלואו +פרשיות מסעירות ו מר תקות מהארץ ומהעולם
בצד בתבות בנושאי משפט; קרימינולוגיה ופשע * עולם שלם של
מתח ׳ מסתורין — עניין והנאה...
* ״חדשות המשטרה״ מופיע מדי חודש — להשיג בבל ה קיו ס קי ם *
הצעה חד־פעמית: אםאתה מעוניין בגליון לדוגמא של
״חדשות המשטרה״ — כתוב אל מח, המנויים ת.ד ,14011 .תל־אביב.

הפצ ה :״גד / ,צ׳לנוב , 13 תל-אביב.

ה עו ל ם הז ה 1978

נג ^ ל

גוגוילה .
הגועות הכחולות
ל עינ כ ם

טטילה הטיפות הכחולות לעיניים.
מקל מידית על עיניים צורבות.
מסיר אדמומיות מהעיניים.
מרענו עיניים עיפות.
קראי את העלון המצורף
לכל בקבוקון סטילה.
במרכז לשעונים אלקטחנ״ם

7 ,י ע 1ב ן
אלקטרודקס

הפצה ושתת
ק1צר של אביק

בנל בתי המרקחת

תל־אביב: רח׳ שר״ר 7
(פנת יהודה הלוי •)59 טל 615634 .

5.85 לי,

נ אוו־!-ד שג ס ק•

^ אלברט. ד .מטרון ^ ו ת. בסח חציגים

ע פגו או בלי ־ מ תפוצצים מצחוק!״(לאקססרס)

בבמויו ו בני בו בו ש ל

פייר דישאר
( ה ב לו ד ע• עסהנטלהש חו ר ה)
חסו] 6 8318 !,
10111ו היוו!) 01318 |6

בכו ר ה ארצית

״סינמה די
9.30

7.15

4.30

מוסיקה ; מישל פוגן

מי מג ע מיוחד לחיילים
כל חייל שי ח תו ם בחודש אוגו ס ט על
/,העולם הז ה ״

*קבל הנ חהשד

השבועון יישלח רק לדואר צבאי

ראשון
קוראים לו אוסקר סידדנסקי, אבל
כולם מכירים אותו בשם אוסי. הוא כזד.
מין שובב, עם לב־זהב. תמיד מוקף התיבות,
מלך כל המסיבות ותושב קבוע של
הגלריה הקטנה בירושלים. מאותם שאוהבים
להיות סטודנטים נצחיים. כי מאז״ש אני
מכירה אותו, וזה איזה תשע שנים
טובות, הנ״ל יושב על תקן של סטודנט.
בתחילה !נסע, כמו ישראלים רבים, לאיטליה,
נרשם שם ללימודי־רפואה והיה
בא לחופשות־מולדת עם מכוניות בעלות
מיספר איטלקי. טוב, זה לא קונץ, אבא

שלו הוא עורך־הדין המפורסם תיאודור
סידהנפקי.
והנה, מילחמת יום־הכיפורים עשתה מה
שלא הצליחה לעשות אף חתיכה אחת.
היא החזירה את אוסי ארצה באופן סופי
!ומוחלט, והוא נרשם ללמודי־רפואה בירושלים,
ותאמינו או לא — הוא אפילו
סיים אותם, וכל שעליו לעשות עתה זה
להשלים כמה בחינות, והנ״ל יעבור מייד
לתקן של רופא. אז בבקשה, מהיום והלאה
הוא דוקטור סידרנסקי בשבילכם.
חוץ מזה אני מכירה אחדות שהיו מתות
להיות חולות, רק כדי שדוקטור סידרנסקי
יטפל בהן באופן מסור ואישי.
אלא שלכל אלה יש לי בשורה לא כל-
כך משמחת: אשה אחת בילבד עומדת
בינתיים לקבל מידיו של הרופא החדש
טיפול אישי לוחץ, ולאשה הזו קוראים
יעל הדרי, שהשלימה את התואר הראשון
בלימודי הביולוגיה שלה, ושהכירה את
אוסי — נחשו איפה? בגלריה הקטנה,
כמובן, ושאפילו הצליחה להביא אותו לידי
חופה וקידושין כתום ארבעה חודשי היכרות
בלבד.
מה, לא ידעתן ו טוב, הם עשו את זה כל-
כך בשקט ובחוג המישפחה. אבל אין מקום
לדאגה. בעוד שבועיים נכונה לכם מסיבה,
על גג ביתה של לילי, אחות החתן. אז
להתראות !

לפני חודשים אחדים הצליח העיתונאי
הישראלי עלי כהל 38 להרגיז כהלכה
את הרוסים. היה זה בעת ביקורו של ראש־ממשלת
ברית־המועצות, אלכפיי קופי*
גיל, בקופנהגן, בירת דנמרק. קוסיגין ערך
אז ׳מסיבת־עיתהנאים ועלי, היושב דרך־קבע
בקופנהגן, שם הוא מייצג מיספר עיתונים
ישראליים, הציג לו שאלות מביכות הנוג־

עות בישראל וביהודי ברית־ד,מועצות, ש הרגיזו
את קוסיגין לעיני כל.
בשבוע שעבר הרגיז עלי כהן המזוקן את
הרוסים פעם נוספת. הפעם, כשנשא לאשר.
בנישואין אזרחיים את שרה פדיירש
מיין, ספרנית בסיסרייה הדנית הלאומית,
שם היא ממונה על המחשב שבאמצעותו
מזמיגים ושולחים !ספרים לכל רחבי דנמרק.
מה שיכול היה להרגיז את הרוסים
בנישואיו של עיתונאי ישראלי בקופנהגן,
הוא העובדה שהכלה היא אחת היהודיות
המעטות שהצליחה לברוח מברית־המועצות,
מבלי להמתין לקבל רישיודיציאה.
אמה של שרה נפטרה ואביה נשא לו
אשד, שנייה, הונגריה במוצאה. בזכות זה
הותר לאב ולבתו לעבור להונגריה. משם
הם ניצלו היתר־יציאה ל־ 24 שעות שניתן
להם, לדנמרק, כדי לא לחזור יותר אל
מעבד לטסך־הברזל. מטרתה הסופית של
שרה היתה, כמובן, ישראל. אחרי ששהתה
תקופת־מה בקופנהגן, הגיעה על חשבונה
לארץ, כדי לבחון את אפשרויות קליטתה.
היא שהתה !תקופה טסויימת בקיבוץ, הח ליטה
שהארץ מתאימה לה. אחר־כך נשלחה
לקורס לפקידי־קבלה בבית־הספר למלונאות
תדמור, בהרצליה.
אלא שאז אירעה התקלה. היא קיבלה
ידיעה שאביה, שנשאר עם המשפחה בדנמרק!
,חלה. היא יצאה אליו לבקרו, ולא
חזרה עוד לארץ. את הישראלי שלה פגשה
שרה דווקא בקופנהגן. עלי, שביתו משמש
כתחנת־מעבר כימעט לכל ישראלי המגיע
לקופנהגן, הגיע לדגמרק לפני תשע שנים.
אחרי ששוטט ברחבי העולם, ועבד תקופה
מסוייימת כצלם־עיתונות בישראל, החליט
להשתקע בדנמרק. בעיני ידידיו הוא היה
טיפוס הרווק הניצחי. וכשטיפוס כזה מש תקע
בדנמרק יש רק סיכויים מעטים שהוא
יתקשר אל אשה אחת בדרך קבע.
זה היה נכון, עד -שעלי פגש בשרה.
עכשיו, אחרי שהתחתנו, הם עומדים
לצאת לירח־דבש ממושך. איפה? בישראל,
כמובן.

שרה פויירשטיין

עלי כהן

אופי סידרנסקי
נותזזתן

החתונה שהרגיז
את קוסיגין

ירידה צורך עלייה

נישואין אזרחיים

ב עיו ת ב מי שפחת פי ק
נא לא לדאוג. אני בטוחה שהבעיות
ייושבו, ושהחיכוכים יעלמו, ושהכל יבוא
על מקומו בשלום. אבל עד אז יש קצת
בעיות אצל הזמר צכיקד! פיק ואשתו,
העיתונאית מידית שם־׳אור.
מירית וצביקה מכירים זה את זו כבר
חמש שנים, ונשואים כבר שנתיים, ותמיד
היו ידועים בתור אוהבים גדולים וזוג
מושלם. אולי משום כך, כשפרץ הריב
הראשון, לקחה הגברת את המיזוודות ועזבה
את הבית, לתדהמת כל ידידיה.
אבל כמו שאמרתי, אני לא נותנת להם
יותר מאשר שבועיים מכסימום להיות
האחד בלי השנייה. אחרי הכל, אפשר להבין
מה מקור הבעייה. מידית עומדת להוציא
לאור, בימים אלה ממש, את סיפרה
הראשון כולם. צביקה, מצידו, משתתף
במסע־הופעות מפרך מאוד. אז פלא שאין
להם סבלנות הדדית?
ואגב, אם מדברים על הופעתו של צבי־קר״
אני מוכרחה לספר לכם מיקרה איום
ונורא שאירע לנגן־הגיטארה יוסי פיא״
מנטה, המלווה את צביקה בהופעותיו.
ביום השישי האחרון הופיע צביקה עם
להקתו של פיאמנטה בנהריה. והנה אחרי

שפיאמנטה ניגן חצי שיר, הוא חטף מכת־חשמל.
יד אחת שלו נדבקה לגיטארה,
היד השנייה למיקרופון, והתחילו לצאת
ממנו ניצוצות. חשמלאי המופע הצליח,

הפולשים
כל מי שתמה לאן צעלם הגיטריסט־

בסיטט הכישרוני, ישראל גורוכוג,
אשר שינה את שמו מישראל ליאל—
יש לי הודעה בשבילו מהנ״ל. הוא חי,
מנגן ואוהב את החברה שלו, יפעה
מדנברג, בתו של הצייר המפורסם,
ברובע רוסט״המפסטד שבלונדון.
יפעה וראל מתגוררים להם בבית
גדול בן חמישה חדרים, שאליו פלשו
ללא רשות החוק, אבל לעומת זאת
בחטותו. הם מתפרנסים מחטכונותי-
הם, ומכל הבא ליד. ראל מחפש להקה
שאליה יוכל להצטרף, ואילו יפעה ה יפהפייה
מציירת, מבשלת, ומנקה את
הבית.
ראל טוען, שמיצה כבר את כל האפשרויות
שיש לו כמוסיקאי בארצנו
המוגבלת. נו, גראה אותו מצליח בחו״ל.

צכיקה ומידית פיק
נפרדים?
בשניה האחרונה ממש, לנתק את זרם־
החשמל, וכך ניצלו חייו של פיאמגטה,
שהובהל לבית־החולים.
הקהל, שחטף היסטריה ממה שהתרחש
על הבמה, קיבל את כספו בחזרה. פיאמנטה
סובל מכוויות קשות בידיו, אבל רופאיו
הבטיחו לו שיחלים תוך כמה שבועות.

חתונה ב תוך המי
הוא עשה את זה ! למרות הכל יאף־על-פי־כן, הוא התחתן בפעם ה שלישית.
ואם למישהי מכן היו אי-אלת תיקוות שהוא אולי יתחרט, אז
בבקשה לנער אותן. גששנו המצחיק ביותר, ישראק (״פולי״) פוהיאקיב,
התחתן עם דיילת אל על שוש מי שאל, בשקט ובצינעה, ביום הראשון
האחרון, בנוכחות קרובי״מישפחה וידידים בילבד. ואם אתם רוצים לדעת
איך זה שהוא התחתן כל״כך מהר, אז נא לא לשכוח שזה לא פלא• אן זרי
הכל, בבניין הרבנות מכירים אותו כבר.
לעומת טכס״הנישואין שחיה שקט וצנוע וכר, התקיימה ביום השלישי
האחרון באילת מסיבת־נישואין לזוג הצעיר והטרי, שכמותה לא ראתה
העיר אילת מאז נישואי נורית ואלפונסי, שהתקיימו מתחת לפני חמים.
הפעם התקיימה מטיבת־החתונה מעל לפני המים, כשהסירות שבכפרו
של רפי נלסון מקושטות בפרחים והוויסקי זורם כמים, והחתן, הכלח
והמחותנים והאורחים למיניהם לבושים בביגדי-ים.
הכלה החסודה, שלדברי הרב נלסון לא ראתה מימיה שמש או ים,
לא ידעה לשחות, ופחדה פחד מורת להתקרב אל המים, ולכן הושטה אחר״
כבוד בסירת״מיפרש אל הסירה שבמרחק עשרים מטר מהחוף, שם נערכה
החגיגה.
כמחווה של רצון טוב שחה גברי בנאי אל הסירה, כשהוא שומר על
סירת־המיפרש של הכלה, ומבצע אגב כך צלילות, שבהתחשב בעובדה שהוא
ירושלמי זכו לציון־לשבח מידי שחייני אילת הוותיקים /שנכחו בחתונה.
וכך התנהלה לה החגיגה במשך כל היום, ועם בוא הערב הופיעו
גששינו במלון גני שולמית, שם הרביצו הופעה שלא חיתה כדוגמתה מזה
זמן רב, וכל זה לכבוד הגברת הכלה שישבה לה בשורה הראשונה.
הזוג פוליאקוב בילה ירח-דבש בן שלושה ימים באילת, ושב לתל-אביב
להתחיל את חיי-השיגרה.

נודיסטים מכל העולם התאחדו
עדן האהחן

סילביה מגרמניה

הכירה את מיקי התל־אביבי, כאשר נסע ענו
מישלחת־נוער מישראל לגרמניה בהיותו בן ,16
לפני שנתיים. מאז ביקרה סילביה בארץ כבר ארבע פעמים. הפעם הגיעה במייוחד כדי
לרדת לנועייבה שנוופת־השמש, ולבלות שם עם מיקי שקיבל חופש, תקופה בלתי־מוגבלת.

הירושלמי?5״ זג?

לבוא לבלות אותה בעירום בחוף נועייבה.

110 1 *1 -4
(למעלה) וסילביה
הוכתרה על־ידי

מבלות את זמנן בנעי־מיס
הנערה הישראלית
היפהפייה בת ה־ ,18שהחבר־ה
כמלכת החוף.

מי שמשתעשע באשליות כי בנועיימה
מסתובבות פצצות עירומות בין הרגליים,
כדאי לו להתעורר — ובעוד־מועד. העניין
הזה כבר מזמן לא קיים שם. אך מי שבכל-
זאת רוצה לראות עירום אמיתי, ויפה,
ושזוף — יישא גא רגליו ויצער סיספר
קילומטרים לוהטים, לתוך הדיונות, בואכה
״מושב הדקלים״.
לא, זה אינו מושב של מישרד־השיכון
או דומיו. זהו, פשוט, כינויו של מחנה
ביטניקים ושאר עליזים, ישראליים ותוצרת־

חוץ, שהתמקמו להם בין הדקלים ובתוכם.
הטירון הנוחת בשטח יתקשה להתעלם
מן הכחול המזעזע של ניידת־מישטרה החונה,
אחד־כבוד, דרד־קבע ;מחצר המרכזית
של כפר־הנופש הפרטיזני .״יש להם פה
שוטר ביריון שמסתובב כל היום עם בגד־ים
שחור ומחפש עירומים,״ סיפר מנחם שמש,
צעיר רמת־גני מקורזל־שיער .״אבל אנחנו
אומרים לו שאנחנו כאן כבר שבוע, והבגדים
נקרע לנו.״
כן ניתן למצוא שם את מיקי, המכהן

ובואו דנועייבה
בימים רגילים כמגיש במיסעדה בדיזנגוף,
ובחופשות הוא סבלה את ומנו עם סילביה
היפהפייה, גרמניה שאותה פגש בארץ־
מולדתה ואשר מאז באה לישראל בכל
הזדמנות, לתפוס שמש ושלווה.
חצי יום הם יושבים בסיזנון, כעדותו של
יוסי שיש, אילתי צעיר העומד לפני גיוסו
לצה״ל, וסדר־היום שיברתי למדי. יושבים
במרכז הכפר, שותים בירה קרה, אוכלים
אבטיח וקולטים את ה״חדשים״ שהגיעו
לשטח. כאן הם תופסים גם את אלה שבאים
ללא קשרים מוקדמים.
״לפני יומיים, למשל, היתד. לי נודיסטית
הולנדית, יפה כמו בובה,״ סיפר יוסי.
,.צדתי אותה במיזנון, הלכנו לצלול, תפסנו
דגים. בערב עשינו מדורה וניגנו בגיטרה.״
ואת דבריו משלים חברו, רוני בייקובסקי
החולובי, שברח לדרום להתרענן אחרי
בחינות־הבגדות :״יש פה ילדות קטנות,
אפילו מבית־ספר עממי, שמגיעות הנה
למקום שאף אחד לא מכיר אותן, ומתחילות
לתפוס דאווינים.״
אבל החבר׳ה משתדלים לא להתעסק עם
קטינות, הם יודעים שזה אסור. ברגע
שמגלים את הגיל האמיתי, לא נוגעים
יותר. וישיבעייה נוספת :״לא קל פה לעשן
בחופשיות. עד שאתה מצליח להשיב מהבדואים
אצבע טובה באיזה 50—60 לירות,
צריך לברוח לחולות בשביל שלא יתפסו
אותך על חם. יש פה ג׳יפ של המישטרה
שעושה סיור כל שעה, וחוץ מזה גם
שישה״שיבעה בלשים שמסתובבים בבגדים•
ויש בם כס־מניאקים, כמו זבובים,
וצריך להיזהר מהם.״
ובכן, אל פחד. אם המישטרה הגיעה
אלייך, נועייבה — גם הציוויליזציה תגיע
בקרוב.

צדפים בחול

מחפשים ברנאר הצרפתי וידידתו
הישראלית. השניים ירדו דרומה
כדי לתפוס שמש, ים, שלווה ואהבה בחיק־הטבע היחידי שעוד

המתגייסים

ארבעת הצעירים התל־אביביים העומדים לפני גיוסם, ירדו
לנועייבה מייד לאחר שסיימו את בחינות־הבגרות שלהם,
במטרה ״לעשות בגרות במדעי־החיים,״ כטענתם. כאן הם עושים ואוו בהשתתפותה
הפעילה של אחת מחברותיהם. למטה: כך תפסה המצלמה רגע אופייני על חוף נועייבה.

קלווין מצופת

681

הגיעה דרומה, אל השמש, יחד עם אחיה וגיסתה.
קלודין, בניגוד לרעיה על החוף המתירני ביותר
במדינת־ישראל, לא היתה נועזת ביותר, סירבה להתפשט. אך משיצאה מן המים, הוכי
חה שוב את אמיתותה של האימרה :״ארס המנסה לכסות טפח — מגלה טפחיים״