גליון 1983 מתאריך 3 בספטמבר 1975

להול

הסבון לאוהבום לדדות יחד

לה ולי— יחד— אהבה אחת. ןףי ^י!יי
לה ולי— יחד— סוד אחד. אז וא
להר לי

_ סבןן אחד>

לה ולי— הסבון לאוהבים להיות
יחד.

ל הו א
ע _0 ^ 31

ל הו א

ע 1 0 \/6 1

ב 3 -צבעים ובניחוח מיוחד
שתמיד יזכירו לי אותה,
ולה -אותי.
לה ולי -הסבון לאוהבים
להיות יחד. תמיד.

חדש מעץ הזית(>§)

: 10.11.74״העולם חזה״ חושף את פרשת
רוזנגוים ותובע: מיכאל צור לכלא !

: 16.10.74 מתנחלים מכים את חיילי
צה״ל, והממשלה אינה מעזה להגיב.

: 30.10.74 חמפד״ל חוזרת לשולחן חממ-
שלה. רגין חוזר לתלם הממשלה הקודמת.

: 30.10.74 רצח החיילת רחל חלר
מסעיר את המדינה במשך השגת.

בפסחמלאי 25שניםליוםסבונטלנולידינושבועוןזה. היתהלנוכל

הזכות להצטר ףלאופנההגדולההמניפה את המדינה -או פנוו הנוסטלגיה. יעדלנו

לחגוג, לספרזיכרונות, לערוך ערב ״ ס ר תי ל ך, העולםהזה ״ .
לא עסינוזאת .

איייזיי.
*ל**••ר. זהוהווה
בעינינו, אותויוםאינוסייד 9לעב

לפגי 25פנהנשאנו את דגלתנועת -הסחאההראשונהבתולדותהמדינה ^
תנועת -המחאה של לוחמיתש״ ח. לא קיפלנודגלזה, כאשר אחריםהתמסדווהצטרפו
יו ם-

למעמד ה פ לי ט החד ם. בינתיים קמה תנו ע ת -מחאה תדטה, ז ו סל לוח מי
הכיפורים. דאינו אותה ב ע ליי תהו בי רי דתה. מאב קנו שלנו -נססך.

הסגהכברכללההמ ער כתצעיריםוצעירות טלא היו

עדייןבחיים כאשר יצא

הגליווהראשון של העולםהזהנעריכתנו. הרוח לא החתנתה .

: 25.12.74״העולם חות״ שובר את
קשר״חהשתקח שגיב תזכיר נאדל.

נדמזליטלאהיתהלהעולםהזהסנה #כר. גדוטהבמיבצעים ,

בגי לויי ם

: 12.3.75 ליל סבוי. התנהגותה האמיצח
של כוכבה לוי מעוררת התפעלות.

וב מ אב קי םעיתונאייםוציבורייםכ מו ז ו סנ ס תיי מההט בו ע.
במטח הכלכלי, עמדההמדינהכולה השג הבסימןהפרסותטחספנו: ה חל
בו * לוי עלילותטינוררוזגבויםומיכאלצורוכלהבסער ׳ ר י /ייתעמידר ״ כלאלה
ראואורלראשונהמ על עמודיםאלה. מפניכסהמןהדמויותהזהרנו

ס ד מז מז.

מאמר היסטורי בסם ״ סיכרזסלזהב ״ פתח את נ 7ס ע -הגילוייםעל וט וחד

בסיסרד -הניטחוך, שהמניע !:תחותמועלהסנהוגרםלזעזועעמוק -הלם בדי.א /
הפותח פתח לאפשרותסלתיקוןוהבראה .

ה ר שי מהארוכה: גילוי, הפחיתותנ;!טח הרפואה סוקסחורבחלוקלכן

חטיפתההכנסותהאמיתיותסלהח ״ כים כנסת מתחת לשולחן ספיבתאורעל
הגניבההארכיאולוגיתהי מי ת סוד בתחתית הים פירסוםר טי מתהמפ קי די ם
הי שראל יי םבגנוןאך זן > שראל -ב רי טנ ^ הבלונדון, חסיפ תהשערורייהסל ^ ס ^ו ^
באיראן, העיקובאח רי טכנאי -הדוארהנעדרים. ועודועוד .

מיבצעיםאלה הם פריעבודתוטלצוותלוחםומיקצועי, סאיןדומהלו

בסוסעיתוןאחר, וטגםבתולדותהעולםהזהעצמו לא היהכדוגמתו .
אולםעמודים אל ה ^ לא היופתוחים רק בפניצוותזה. כ ל אדם. טהיתה
בפיוב שו רהלו ^ מ ת, ושמ צא את עיתונות -המימסדסגורהבפניו, מצא את דרכו

: 25.3.75 הממשלה מפוצצת שליחות קי־סינג׳ר.
מתחיל העימות ושינגטון־ירושלים.

־ גםכטדיעותיוהיודחוקותמדיעותינו במ טחים א ח די ם.
1י ז י׳ ה ^ ולנ ^ ז ז ^ שהחייילתודעתהציבור את תזכירברוךנאדל, פחסף

את קיומה של כלכלהטחורהאדירה, המוצצת את דםישראלהעובדתוהיוצרת .

כאשר ירדמסך ־ הצנזורהעלספרוסלמ תי

: 23.4.75״העולם
מורסת השחיתות

הזה״ פותח את
במישרד-הכיטחון.

גולו, סברשבועוןזה את

קשר -ה ה ״ תקה בארץ והכריח את הממשלה לנטל את הצנזורההשרירותית .
ב שטח אחר לגמריעסקנוהמנהבש חי טהסיטונית ,׳ שלפרותקדוסותוחולות .
!:ין קביןנכיר ,

ואיואדםשצה ״ לקרובללבו, מלאק רא בעניין 888£0תוך

הסכמהאואי -הסכמה -את הסידרההמייוהדת -במינהסלבנימיןעמידרור. אלוף
ח שו בהגדירו ,

באוזני, ב ״ פרשןהצב אי הרציניהראשוןבישראל ״ .

נחלקיםחשובים מל הציבורהש תנה הסנההיחסהיסודילהעולםהזה. ז ה
מצא את ביטויו לא רק בגידולהתפוצה, אלאגסבריבויהמודעות -דב ר ש אי פסר
לנולהגדיל את מי ספר העמודיםהעומדיםלר שו תהמערכת. תהליךזהיימשך .
סלנאוזל -נאלעצמנומגםבשנה הבאה י! 006העולםהזה פה לארז -יטראל
הספרייה, ז ו שלך ושלנו .
בלי מו ר א, בלי מטוא -פנים ,

^ /מיד׳ י

: 14.5.75 עורכי חעיתוניס^יומיים השתיקו
את איסור ספרו של ; מתי גולן.

: 11.6.75 שודדי־יהלומים נועזים גורפים
לאור היום שלל של מיליונים.

כאשר אתה בא לפגישה.
הבא לה בונבוניירה נהדרת של עלית
ניכם תהנו.
ל״עלית״ מבחר נהדר של
בינבוניירית באיכות מעולה
נפלאות כמתנה לכל חגיגה ואריע,

עבית

מכתבים
מי היא הצלמת זו

חופש־עיתונות אחיד

בעת ההפגנה הגדולה והסוערת של גוש־אמונים
וצעירי הרוח, שעשו הפעם יד
אחת באירגון ובתיחכום מסעי־ההפגנות
נגד מסע־הדילוגים העכשווי של מנרי
קיסינג׳ר, תוך כוונה ברורה לחתימת הסכם
ד,״כניעה בשלבים״ — ראיתי צעירה דקיקה
ומושכת מתרוצצת הנה־והנה, לבושה ב־סיגנון
המערב־הפרוע היפה (מכנסיים
שלושת־ריבעי, מגפיים שחורים, ועמוסה
מצלמות מתוחכמות) ,מקפצת ומדלגת, רצה
ואצה לכל מקום ולכל אירוע, ומצלמת
במהירות־הבזק מאות תמונות, מכל כיוון
ומכל צד. מעל כל מקום, אוטובוס (שטיפסה
עליו) ,משאית־ענק (כנ״ל) ובעצם מאיסה
לא ז
מכל ובכל מקום שמשם אפשר היה
לצפות ולצלם היטב את האירועים ה״חמים״
ואת המתרחש.
נדהמתי מכמות האנרגיה, האמביציה ו הזריזות
של הצלמת האלמונית, ממש סמבטיון
והר־געש, והחלטתי לברר מיהי. ני־

קראנו בידיעות אחרונות מה־ 17 באוגוסט
ידיעה, שוועדת־שרים דנה בסגירת העיתון
אל־שאעב ושתתייעץ לשם כך עם עורכי
העיתונים הישראליים. אנחנו מבקשים ש וועדה
זו תפנה להעולם הזה כדי לקבל
את חוות־דעתכם בנושא רגיש זה. אנו
תיקווה שאתם תעמדו עם אל־שאעב, כדי
לשמור על חופש הביטוי והעיתונות, שבהם
מכירים חוקי כל העולם.
חופש־העיתונות איננו מתחלק, והוא
אחיד לכל השפות. כל המתפרסם באל־שאעב
עובר צנזורה, ואיננו רואים כל סיבה
לצעד דראסטי כזה של סגירה.
העיתון אל־שאעב, המדבר בשם חלק
גדול מתושבי לשראל, מאמין באמונה שלמה
שאתם תתנו את קולכם למניעת סגירתו.

עורבי, עובדי ומפיצי

״אלי־שאעב״ ,ירושלים
• ועדת־השרים לא׳ ביקשה את עצת
העולם הזה, וזאת מפני שהיא יודעת מראש
את תשובתנו: שסגירת־עיתון במישטר המתיימר
להיות דמוקרטי היא שערורייה
בלתי־נסבלת, ונוגדת את מגילת־העצמאות.

הון המידחמה — לפליטים

צלמת בן־ארי
בכל זמן, בכל מקום
גשתי אליה, ותוך כדי שהיא מצלמת,
השיבה :״אני מהעולם הזה״ .ולהערתו של
אחד הצופים במקום, על יופייה וגיזרתה
הדקה, השיבה (גם תוך עבודה) :״אני
שוקלת 45 קילוגרם.״ עכשיו הבנתי.
אכן, דינאמו נשי (לתשומת־לב הגברים,
הטוענים לעליונות הגבריות על הנשיות
ראוייה לתשומת־לב ולהערכה.
כל הכבוד לצלמת (מה שמה ז) ,וכל הכבוד
להעולם הזה על שהוא יודע את מי
להעסיק בעיתון.
אני מחכה עכשיו בכיליון־עיניים לראות
בשבועון את תוצאות התקפת הצילומים
של הצלמת התוססת הזאת.
בהזדמנות זו: שנה טובה לכל צלמי
העולם הזה. נהוג לברך בדרך־כלל בחיזקו-
ואימצו רק עתונאים וכתבים, ואילו הצלמים
בדרך-כלל יוצאים מקופחים ולא זוכים ל-
תשומת־לב ראוייה. לכן, הפעם, ברכה ר ק
לצלמים.
ד. גר־חייפ, ירושלים
• צלמת העולם הזה אילנה בן־ארי
(ראה גלופה) היתה אחת משני הצלמים
בחוליות־הכיסוי של העולם הזה שסיקרו את
מהומות־קיסינג׳ר.

פעולות צה״ל בלבנון, הפוגעות בחיילים
לבנוניים ובאזרחים לבנוניים, מהוות למעשה
את הצלחתם הגדולה ביותר של
המחבלים.
פעולות אלו משגיאות את ישראל גם
על הצבא הלבנוני׳ והופכות אותו אדיב
של מדינת ישראל. באופן כזה משיגים
המחבלים את מטרתם, להוות פצץ בשרשרת
ניפח הגורמת להתפוצצות של מיל-
חמה.
הסבל, הנזק והאבידות שנגרמו לגו כתוצאה
מהכנסתם של צבאות מדינות ערב
למילחמה, עלו לאין־ערוד על הנזק מידי
המחבלים. הניסיון המר של העבר מחייב
זהירות רבה בתגובה על מעשי מחבלים.
לפיתתן הבעייה הפלסטינית צריך להציע
תוכנית התיישבותית, שבה יקבל כל פליט
היושב במחנות-הפליטים בית ועבודה ב־תנאי-שלום,
בהם יושקע ההון המושקע כיום
במילחמה ביישוב הפליטים.
אפרים שטיפמן, קיבוץ אפק

להזדהות ולהסתייג
לקראת השנה החדשה, הנני מאחל לאורי
אבנרי, הסופר והעיתונאי, שסוף־סוף יזדהה
עם עמדת הממשלה (בקשר להסדר־הביניים)
הצודקת וההגיונית — ויסתייג, אחת ולתמיד,
מעמדתם של האידי-אמינים הער ביים
והפלגים החתרניים המתוסכלים.
לולא הזדהה אבנרי עם מייצגי הפלסטינים,
היה יושב היום בכנסת.
בך־ציץ בר־גיל, תל־אביב

העולם הזה 1983

תנו לעשות אהבה!
אפילו מלך־החיות, מסתבר, הכיר בנכונות
הפיתגם ״עשה אהבה — לא מילחמה !״
אלה שאינם חושבים כך — אולי תעזור
להם תקופה קצרה מאחרי הסורגים.
יצחק שכיב, נתניה

פיאף מתהפכת בקיברה
פירסומו הגדול של כותב המדור או למה
זה (העולם הזה )1982 כנראה עדיין לא בא
לו, אך הוא משתדל.
לכן הוא מתקנא באיש־חרדיו אבי קורן
(״אדית פיאף מתהפכת בקברה״) אשר
הצליח להפעיל, כדבריו, מערכת יחסי-
ציבור אפקטיבית, להביא את הקהל להצגת
פרס פרס ולגרום לו הנאה מלאה.
העיתונאי המבריק, אשר התמחה כנראה
בשיטחי־מחקר רבים וחשובים כמו נשות-
קאריירה, נשים בכלל, אופנה, תקליטים,
בידור והשד יודע מה עוד, מתרגז. או
למה זה ז! נראה שהגיעו אליו שמועות
מהימנות מפי החשב הראשי של בית-
הקברות בפריס, אשר מנה את היפוכיה
של פיאף בקברה.
מחמל־נפשי, העלאת הצגה על במה, פיר-
סום מודעות ושכירת אולמות, כל אלה
כרוכים במאמצים רבים ובהתחייבויות כספיות
עצומות. לכן, מי אתה ומה אתה
שבמחי שלושת־ריבעי טור ושתי תמונות,
במדור־רכילות זול, תקטול הצגה שיוצריה
הקדישו לה ימים כלילות, שמבקרים רבים
שיבחו אותה ושהקהל מוחא כף שעה
ארוכה לאחר רדת המסך?
אני מבין שאין לך הרבה מה לעשות,
אבל דחילאק, אל תפריע לאחרים לעשות
מד, שהם אוהבים ומאמינים בו. והנח ל-
אדית סיאף בשקט בקיברה...

יצחקי קורן (אחיו של אבי),
תל־אביב

טעות בנציגות

היכן רודפי״השלום זו

לפני כחודש (העולם הזה )1977 פורסמה
תמונה, שבח ניראה מר צבי ויזר עומד
ליד שר-האוצר יהושע רבינוביץ. בהסבר
לתמונה זו נאמר :״מר ויזר, נציג אגד,
מוסר צ׳ק למר רבינוביץ.״
מאחר שמר ויזר איננו חבר אגד מזה

בתקופה האחרונה אנו רואים על מסך-
הטלוויזיה, וקוראים בעיתונות, על ההפגנות
שעורכים אנשי ארץ־ישראל השלמה,
גוש־אמונים ושאר אנשי הימין הקיצוני,
נגד ההסדרים שהממשלה הולכת לקראתם.
אני, אישית, בעד הסדר כולל — כלומר,
להחזיר את כל השטחים הכבושים מ־67׳
תמורת שלום־אמת. אך מוטב הסדר-ביניים
מלא־כלום.
שאלתי היא: איפה הצד השני ז איפה
אנשי השלום ז מדוע לא רואים אותם ולא
שומעים אותם? יש בארץ הזאת אנשים
כמו אורי אבנרי, עמום קינן, לובה אליאב,
אנשים טובים. מדוע אתם יושבים בשקט?
מדוע אינכם מתאחדים?
השמיעו קולכם! שיידעו בעולם ושתדע
הממשלה, שיש בארץ לא רק רודפי-מיל-
חמה, אלא גם רודפי־שלום !
ח.מ ,.חולון

האימפוטנטים י
בעוד המדינה כולה רועשת וגועשת לנוכח
הפגנות־ההמונים הסוערות של חוגי
הימין, צעירי חרות (לפי פקודה מגבוה.
ממקור מהימן — חב״ד) וגוש־אמונים, הוכיחו
אנשי־השלום שלנו, מכל המחנות,
אימסוטנטיות מדהימה וחוסר־אונים מוחלט.
את מוקד כלל לא שמעו (האם כשמאיר
פעיל בחו״ל, התנועה לא קיימת?)! את
חוגי השלום האחרים, כולל העולם הזה,
גם לא ראו במחאודנגד, לפחות ברחובות,
כתגמול להפגנות הימין. ואילו על הפגנות
מפ״ם וחוג הקיגוץ־הארצי, קראנו את הידיעה
הזעירה והמצחיקה הבאה :״כ־70
כלי רכב השתתפו אמש בהפגנות הזדהות
עם הסדר הביניים שערכו מס״ם והקיבוץ
הארצי בירושלים.״ זאת, לעומת הדיווחים
הענקיים על הפגנות הימין.
זה מול זה. אלה מול אלה! אגב, כל
הכבוד על הכתבה המצולמת הענקית שלכם
על מהלכי ההפגנות (העולם הזה .)1982
ח. פן״דוב, תל־אביב

אהבת מלד־החיות
עשה אהבה — לא מילחמה !

כן ודא — ובגרות
יצחק רבין הוא ראש-הממשלה הראשון
בישראל, המנסה לשנות את ה״לא״ המוח לט
ל״כן״ האפשרי. הוא אומר ״כן״ לקי-
סינג׳ר, וענה ב״כך לסאדאת. מי יתן וגי־

שתו החדשה תישא פרי. להלן שיר שחיברתי
בנדון:
קיסינג׳ר שוב מדלג לו /בין קאהיר
לירושלים /אך בטרם יסתלק לו /ייחתם
הסדר־ביניים / .גל שמועות מוליד כנפיים /
רבין לסאדאת נכנע /אחרי שנים אלפיים
— מצבנו בכי־רע.
אין זהב ואין מטבע /אין לנו גם נפט
גולמי /אנו עם מידבר טובע /ולסמוך
פה, אין על מי / .כך וכך פסקה הכנסת / :
״ידיד לנו — קיסינג׳ר /רב, אדיר הוא
ורב־חמד /את אויבינו ימגר.״
לעולם אל יתהלל לו /כמפתח —
החוגר /קל יותר תמיד לומר לא /האומר
הן — הוא בוגר.
שמואל אילון, תל־אביב

בעד בני־תישהורת
ברצוני לשאול את הקורא שמשון בן־גל
(העולם הזה :) 1981 מה יש לך נגד בני-
תישחורת? מי אתה שלא נאה לך לשחק
איתם ביליארד?
ביקרתי, בליוויית הבעל, במועדוני־ביל־יארד
שונים, שבהם מוכרים רק קפה
ושתייה קרה, והיה נעים מאד לצפות ב־מישחקים.
בכל אופן, אם אדם ״שקט
וסולידי״ ייכנס למועדון — בוודאי יתרום
להעלאת הרמה. מה דעתך?
יונית אלברט, תל־אביב

גדולתו של ז״ל
קיים רק אדם אחד במדינה שמגיע לו
הכבוד להיות איש־השנה של העולם הזה.
אומנם לא שומעים עליו הרבה, כי הוא
אדם כנוע מאד, אבל היודעים לקרוא בין
השורות, והמעסיקים מחשבה, מייד יכירו
את גאוניותו של האיש הזה בכל החלטה
ממשלתית.
כי למעשה, הוא האיש שמאחרי הקלעים,
ראש-הממשלה האמיתי שלנו — הד״ר
מלכיאל זוארץ ז״ל.
יהושע גולן, באר־שבע

האם הערבים בלולים

זה לא מכבר, הודיע מר אברהם עופר
על הטבות מפליגות שיינתנו לעוברים לגור
בעיירות-פיתוח. ברצוני לשאול האם
התוכנית מייועדת לאזרחים בעלי הדת
היהודית בלבד, או שמא היא פתוחה גם
בפני אזרחים בעלי הדת המוסלמית והנוצרית?

התוכנית סגורה בפני אזרחים לא־יהודיים,
האין זה נוגד את עקרון אי־דד
אפלייה על בסים דת, המפורט במגילת־העצמאות?
אנא
תשובתך, שר השיכון.
אסמעיל,מוגרבי יפו

טעות לעולם צודקת
(ראה מאמרים של מרדכי צבי
ושל יר׳ר ועד אובדי דיסקונט
כעט׳ )14
הארץ 22.8.75
מאיר גינוסר, בת־ ים

צבי ויזר
לא מאגד
למעלה משבע שנים. הוא אומנם הופיע
בתמונה, אך איננו נציג אגד, וממילא
אינו יכול להופיע בתור שכזה.
גדעון טלמור, דובר אגד, תל־אביב

כותרת במעריב 20.8.75 ,
יוסף שוויץ, בני־ברק

ם״נ 5ק0ם מ!תן
70 121
* 70 129
ם 70 136 5דולבי
70 137 50 דולבי
177 50 סד דולבי

סגבוים
70 88 1086 1055 1150
5650

* 8 7וואט 5ו\/וח
* 11 7וואט 6/15ח
* 15 7וואט 01^ 5
*ז 23 וואט 645ח
* 35 7וואט 8585
* 50 7וואט 5ו\/וח

נדדנום
57 70
57 88
57 6066
57 5055
57 5150
57 4950
פגויפתים רגישות 2.2
רגישות 2
רגישות 1.8
רגישות 1.7
רגישות 1.5
רגישות 1.5

נותר־אספריפ״דים
230מ12 57
10 575 700
18 575 7025
26 575 7035
35 575 7055
70 575 7065

וואט 1165ח
וואט 56/15
וואט 5615
וואט 5515
וואט 5615
וואט 5645
110 1100 5100 5520
4750

ראש יורמי
ראש מגנטי
ראש מגנטי
ראש מגנטי
ראש מגנטי

רמקולים
10 55 70
35 55 510
35 55 610
60 55 7050
70 55 4050
100 55 7330
100 55 5050
וואט וואט וואט וואט וואט וואט
וואט
אוזניות 7מס
9חס

11 חס
500ח (50 יזונדניזר)

בואו לראות.לחוש ולשמוט מוסיקה באולמי התצוגה של סוני.ת״א,מגדל שלום,אחד־הטס . 9ט לו 5243

ברכת שנה טובה,שנת שלום ושגשוג

בית ישפאר

ך 1ניברשות הציפו את האולם החגיגי בים של אור. בזה אחר זה הגיעו גדולי העולם,
1 1האנשים המחזיקים בידיהם את גורלם של מיליוני בני־אדם. על השולחנות נערמו
הניירות שנועדו לקבוע את מהלך ההיסטוריה. במשך דורות --
עיני העולם הופנו אל הדמויות הידועות. האם צוחק הרוסי, או זועם? האם יש
משמעות לחיוכו של הצרפתי? האם מחליף הבריטי מבטי הבנה עם האוסטרי --

זה יכול היה להיות תיאור של הקונגרס הווינאי משנת .1815 אולם
זה קרה כ־ ,1975 וזו היתה פארודיה עלובה — כימעט מגוחכת — של
אותה ועידה הרת־היסטוריה.
הרוסי לא היה שליט צעיר וכובש־לבבות, כמו הצאר אלכסנדר, מתקו־העולם
שהיה שקוע במיסטיקה דתית. הצרפתי לא היה מדינאי גאוני ובוגדני כמו טאליראן.
בניגוד -לקא סל ר ה עמוס־ר,אחריות, לא היה בידי הבריטי להכריע את גורל
אירופה והעולם. שלא כמו מטרניך, הנסיך התככן, לא משך האוסטרי תשומת־לב כלשהי.

כוועידת־הלסינקי לא נשמע משק כנפי ההיסטוריה. היה זה לא*
אירוע היסטורי — ודא רק מפני שלא נועד לה שום תפקיד של ממש.
היא נבדלה מן ״הקונגרס הרוקד״ של וינה גם ב כו שלא נכח כה אה
ראש־מדינה אחד, ששיעור־קומתו האישי הבטיח לו מקום בהיסטוריה.
בזירה של תשל״ה לא הסתובבו, לא הסתודדו ולא התמודדו גיבורים. על הבמה
התרוצצו אנשים שלכולם היתר. תכונה משותפת אחת: הם היו בלתי־גיבוריים.

הסמל של שנת 5785 לבריאת־העולם, על פי המניין היהודי, היה
האנטי־גיכור.

#״מיסטר קלין
איש האופייני ביותר של תשל״ה היה האדם שייצג בהלסינקי מדינה שלא היתד,
ן ן מייוצגת בקונגרס של וינה: ארצות־הברית, שהיתר, ענק־זוטא בראשית המאה ה־.19
ג ׳ ראלדפורד איננו איש קטן, שהגיע במיקרד, לתפקיד גדול. להיפך: הוא
הגיע לתפקיד אדיר־העוצמה ביותר בעולם דווקא משום שהוא אדם קטן.
נשיא הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם לא נבחר לתפקיד זה. הוא לא נבחר אפילו
לתפקיד סגן־הנשיא. הוא נשלף מתוך בור הבינוניות האפורה רק מפני שהעם האמריקאי
מאם בדמותו יוצאת־הדופן של ריצ ׳ ארדני כס וו, הפסיכופאט שהכריז על עצמו

״אינני נוכל!״ ושד,תמוטט חודש לפני תום תשל״ד במפולת של שערוריות.

פורר זבה בתפקידו ביגלד מה שאיננו. אין הוא ניכסון. אין
הוא תככן. אי ן הוא רודן חשדני. אין הוא שאפתן חולני. אין הוא
מדינאי בעל תפיסה חוכקת־עולם בסי •טהיה — חרף בל מומיו — ניבסון.

פורד הוא ״מיסטר קליך, הבחור הטוב, השכן ממול. זהו האיש המחזיק את אצבעו
על הכפתור האדום של עוצמת־ד,השמדה הגרעינית, אשר דימיון־האדם אינו מסוגל אף
לתפוס את כוח־הקטל שלה.

האנטי־גיבור בהתגלמותו.

#בני סאנשו נאנסה
ן* עולם של תשל״ה, פורד לא היה חריג. הוא היה הדמות האופיינית ביותר.
^ עוד לפני דור היה זה עולם של נפילים. הישראלי של תשל״ה ראה אותם על מסכי־הטלוויזיה,
בסידרה מרגשת על מילחמת־העולם השנייה. היטלר, הגאון המטורף, משמיד־המיליונים.
סטאלין, הרוח השתקן, שרצח את כל חבריו ושלח מיליונים לעבדות.
צ׳ ר צ׳ י ל השנוא, שהפך בדלילה אלילו של עם־במצור. רוזוולט הממולח, הענק
בכיסא־ד,גלגלים. ד ה ־ גול היהיר, שחלם על תיפארת לאומית ברגע־השפל העמוק ביותר
בתולדות עמו. מוסוליני הבומבאסטי, שניראה לבני־דורו כאחרון האימפרטורים של
רומא. ובקצה השני של העולם — ה מי קאדו על הסוס הלבן, בן השמש העולה.
שמיליונים התאבדו בשמו ולמענו ללא היסוס של רגע.
עולם זה חלף מזמן. הגיבורים הלכו לעולמם, כשהם מלווים בקללות או בדברי־ההלל
של בני־עמיהם. רק שרידים אומללים נותרו, אי־פה ואי־שם. צ ׳ יאנגקיי ־ ש ק,
המותקף הראשון של מילחמודהעולם השנייה, נפטר השנה, מוכה וכימעט נשכח. המתקיף
הראשון, פראנקו הספרדי, עדיין נותר בשילטון, זקן ועייף, ביודעו כי מישטרו יתפורר
ברגע שיעצום את קיניו בפעם האחרונה. גם הקיסר הי ר ו הי ט ו עדיין חי. אך
מאחרי ההוד האלוהי של המיקאדו נתגלה אדם קטן, צנוע, האוהב רק לטפל בגינתו.

אנשים קטנים ואפורים תפסו את מקומם של הענקים. התהליד היה
כה כללי, כה חובק־עולם, עד בי לא יכול היה להיות מיקרי.

הלכו ונעלמו הדון־קיחוטים, שהיו מוכנים להסתער בחנית שלופה על שדים נוראים
ועל טחנות־רוח, להציל את העולם ולבצע מיבצעים כבירים, עתירי־תהילד,־ושואה.
במקומם באו בניו של סאנשו פאנסה, רכובים על חמורים פרוזאיים, מודאגים ואובדי־עצות,
מוטרדים על־ידי בעיות אפורות כמו אינפלציה ויבולים רעים, אקולוגיה ומחירי־נפט.

§§ 1עדה בגוודוו־וילח
^ הרי הרודן הסובייטי המגואל־בדם בא ניקיטהכרושצ׳ ו ב העממי, ש־מ
ריתק את דימיון־העולם. אחריו בא ביורוקראט אפור, זהיר, שתכונותיו האישיות
מוכרות רק למעטים, ומשעממות גם אותם. בסוף תשל״ה התקרב גם ליאוניד
ברז׳ נייב לסוף הקאריירה שלו, ועל ירושתו התחרו אנשי־מנגנון כימעט־אלמוניים.
הארולדוילסון האפרורי ניסה, לשווא, לעצור את הידרדרותה של בריטניה,
שחלשה פעם על הגלים. תואר הקאנצלר של גרמניה, שפיאר אנשים כמו ביסמארק
והיטלהאדנוארוויליבראנה נקשר השנה בשמו של עסקו חרוץ וחסר־ברק,
ד, ל מ וט ש מ יד ט. בצרפת החזיר ואלריז ׳ יסקאר ־ ד ׳ אסטן סיגנון אישי
כלשהו לתפקיד הנשיא, אך איש לא ניסה להשוותו לגנרל הארוך, שהקים את הרפובליקה.

תהליד זה לא היה מוגבל לעולם הראשון והשני, הארצות המפותחות
של הקפיטליזם והקומוניזם. הוא לא פסח גם על העולם השלישי.

הענקיים שהיו: צירצ יל, רוו אלט וס ט אלין בטהד אן

המאורע המהדהד ביותר של תשל״ה — הניצחון המהמם של הקומוניסטים בוויאט־נאם,
לא נשא את שמו וקלסתרו של גיבור אחד. הו צ׳ י ־ מין עבר מזמן לעולם
האגדה. על מסע־ד,ניצחון שנסתיים בסייגון פקדו אנשים כימעט אלמוניים בצפון ובדרום.
בקצה השני של דו־היבשת האירדאסיאתית, בפורטוגל, התרחשו מאורעות מסעירים.
במאבק הרה־חשיבות נערכו הכוחות, שביקשו לקצור את פירות ההפיכה אשר הפילה
את המישטר הפאשיסטי, אחרי קיפאון של דור. היה זה מאבק מרתק, ולרגעים אף
דרמאתי. מנגנוגי־החושך של חצי העולם התערבו בו. אך שום אישיות יחידה לא
התבלטה בו מעל לאחרות.

(המשך מעמוד )7

כאותן הארצות המעטות שבהן כלטו שליטים גבוה אישיותם, הם
בלטו אף לרעה.

אינדירהגאנדי, בתו של אחד האישים המזהירים של הדור מקודם,
ג ׳ ווהארלאל נה ר ו, הנושאת את שמו של אחד הגיבורים הגדולים של המאה זד,20
הצטיינה רק בחיסול דפוסי־המימשל הדמוקרטיים. בעיקבות שערוריה פוליטית אישית. ,
עכורה וקטנונית, העבירה גאנדי את ארצה למחנה הדיקטטורות.
רק מדינה קטנה ובלתי־חשובה מאד יכלה להרשות לעצמה שליט כה ססגוני כמו
אידיאמיןדאדא, מארשאל בחסד־עצמו, נשיא האירגון לאחדות־אפריקה, אשר
בידר, הבחיל, שיעשע והדהים את העולם של תשל״ה.
פחות שינאה ויותר רחמנות עוררה איזבלפרון, שהקאריירה שלה התחילה
בהיכרות מיקרית עם דיקטטור־מודח במועדודלילה. דרכה נמשכה בהחזרת הדיקטטור
לשילטון ובחירתה כסגנית־הנשיא, והגיעה לשיאה עם מות השליט־המוחזר, והכרתה
כנשיאה. כלכלת מדינתה התמוטטה, המערכת הפוליטית התפרקה, בן־חסותה ומאהבה גורש
מן הארץ יחד עם פמליית אנשי־שלומו. בסוף השנה נלחמה איזבל הקטנה בהיסטריה
גוברת על זכותה להסתלק מארגנטינה ולחזור לחיים של אלמוניות.

גיבורה,כעל כורחה.

• תפקיד רלא גיבור
ך* מרחב אשר כטבורו שוכנת מדינת־ישראל לא חרג מן התהליך הכללי.
| 1מעטים האנשים שהשפיעו על העולם של תשל״ה יותר מאשר השאהץ־שאה, מלך־

ח א 1טי־ג*ב 1ר• :אסר עראפאחב ״ קי ד ת ־ ה קי סגהבריבאט
המלכים של איראן, מוחמדריזאפאהלאווי, אבי מהפכת־המחירים של הנפט.
אולם גם המיליארדים שזרמו אל אוצרו לא יכלו להפכו אישית לדמות היסטורית.
בסעודיה השכנה נרצח המלך פייצל, שהיה מזיגה מוזרה של קנאי דתי ואיש־עסקים
ממולח. רבים ראו בו גיבור מאחרי־הקלעים, אחד מאבות מילחמת יום־הכיפורים.
במקומו בא אנטי־גיבור טיפוסי: המלל חאדל החלוש, איש קטן על הר חביות־הנפט.
רבים רצו להעניק תדמית הירואית או שטנית למנהיג התנועה הפלסטינית, יאםר
עראפאת. הוא נחל השנה שני הישגים מדיניים מרשימים. תחילה זכה בהכרה
בילעדית בוועידת־הפיסגה הערבית בריבאט. לאחר־מכן הוזמן ברוב כבוד לנאום לפני
עצרת האו״ם, ונתקבל בתרועות ממושכות, כגיבור עולמי.

אודם ככד פעם שאלומותי־האור שד זרקורי־הפירסום שטפו את
עראפאת, הוא גתגדה כאנטי־גיכור טיפוסי: מנהיג זהיר, פוליטיקאי
ממולח המפשר כין פלגי מחנהו, איש המסתיר יעדים מתונים מאחרי
מסד של סיסמות קיצוניות.

איש־השנה תשט״ז, גמאלעבד ־ א ל * נאצר, כתב בשעתו, בספרו הפילוסופיה
שר המהפכה, ששיחרור העולם הערבי הוא ״תפקיד המחפש גיבור״ .הוא עצמו היה
גיבור כזה: מנהיג כאריזמטי, שהקסים את כל הזרים שבאו להכירו, ששילהב מיליוני
ערבים בנאומיו הסוחפים, שפקד על צבאו בשתי מילחמות. הוא מת כמנהיג שנכשל.

כמקומו בא אדם הסר־כאריזמה, נואם משעמם, המשולל כד בישרון
לחשמל המונים ולרתק עמים כמחווה דרמתית, תכסיסן שוקל ומחשכן.
אולם אנוואראל ־ סאדאת הצליח במקום שנכשל קודמו ומורו. הוא פתח
במילחמה שהטביעה את חותמה על תשל״ד. הוא ניצח בקרב הראשון בזירה הצבאית,
ונחל ניצחון מרשים בזירה המדינית. במשך כל שנת תשל״ה הצליח למנוע קיפאון.

#דא אד, רא מרך, לא גימד
* שראל היא מדינה חריגה מבחינות רבות, והיא רוצה להיות חריגה. אולם לגבי
י התופעה של שילטון האנטי־גיבורים, היא הלכה בתלם העולמי.
איש־השנה של תשל״ה לא היה מנהיג היסטורי, כמו דוידבן ־ גוריון, איש־השנה
של תשכ״ג ותשכ״ה. הוא לא היה גבר כאריזמטי כמו משהדיין, איש־השנה
של תשי״ז ותשכ״ז. הוא לא היה דמות מלכותית כמו גולדהמאיר, אשת־השנה של
תשל״ב. הוא לא היה דמות ססגונית כמו אריקשרון, איש־השנה תשל״ג.

איש־השנח שד תשל׳׳ח — האיש שקבע את דמותה, מעשיה ומחדליה
שד ישראל בשנה זו, יותר מכד אדם אחר — חיה האנטי-גיכור
כה״א הידיעה.

העולם הזה 1943

ך* עולם כולו במה הוא / ,ובני־אנוש כולם השחקנים/ .
1 1לכל אחד יציאותיו וכניסותיו ...כך כתב שייקספיר
במחזה כטוב בעיניכם.

על הכמה של תשל״ה עברו שחקנים רכים.
איש־ואיש וכניסותיו ויציאותיו. היו שהופיעו
אף לרגע קטן אחד, הפליטו פסוק אחד ונעלמו.
היו שחזרו שוב ושוב. היו שלא נטשו את הכמה
איז לשעה אחת.
היו שהופיעו רק ברגע מותם, כמו החיילת רחלהלר,
שהותירה אחריה תעלומה אפופת־מיסתורין. חיו שקנו
להם שם ברגע של טירוף ורצח, כמו אברהםעזרא ,
ששילשל רימון למינהרת־האיוורור של מועדון־לילה בנתניה,
וגרם הרג המוני. היו שהתפרסמו כקורבנות, נמו
גילהלוי, רעייתו של יוסלה בוכמן רב-המיליונים, ש רצתה
לנקר את עיני חברותיה בתכשיטים ששוויים 20
מיליוני לירות, ואיבדה אותם במעשה־שוד נועז אחד. היו
שהתפרסמו ברגע של גבורה, כמו כוכבהלוי בהתקפת
מלון סבוי.
היו שחזרו משנה קודמת כדי להתלונן על הזנחה ועוולה,
כמו מ ר סל ניניו וחבריה, נידוני קאהיר,
שטענו השנה כי נעזבו לגורלם בכלא. היו שחזרו כרוח-
רפאים, נוסח הרוזן ממונטה־כריסטו, כפי שעשה מרדכי
קידר אחרי 17 שנים של מאסר ובידוד.
היו שחזרו לארץ ולתודעה אחרי שיכחה של דור, כמו
אליהוחכיםואליהובית ־ צורי, רוצחי הלורד
מוין, שעצמותיהם הועברו לקבורה בישראל. והיתה
שהתפרסמה בזכות סיפור־אהבה פשוט, אוניברסלי בתוכנו,
אך מייוחד בנסיבות הזמן, כמו הנערה מקונייטרה, החיילת
ז׳ אנטפרג /יוליה ישראלית לצד רומיאו מכוח־האו״ם.

לכד אחד מהם היתה כניסה ויציאה. אף

נלקחה מתוך חוברת־שיטנה אנטי-שמית: יהודי מאמין,
מנהיג של מיפלגה דתית, ניצול השואה, איש שבנה
אימפריה כלכלית בינלאומית, ששמו נקשר פומבית בכספי
עולם הפשע המאורגן האמריקאי, שותפם ויריבם של הרוטשילדים,
ספסר שהילך על חבל דק של עסקי־אוויר
עולמיים, ושנפל לבסוף ממרומיו.
אזרחי ישראל ניסו להתאושש מן הגילוי המדהים של
עיסקי רוזנבוים, כאשר הועם זוהרו על-ידי שם חדש,
שהאפיל עליו: מיכאלצ ור. אם היה רוזנבוים טיפוס
של יהודי גלותי, הרי בא צור וסיפק לשנה את דמותו של
נוכל ישראלי אותנטי: בן־התפנוקים של השילטון, סמל
המעמד החדש שנוצר במדינה, מגלגל המיליונים ומסובב-
הכספים, פותח החשבונות הסודיים בשווייץ ובוואדוץ.
עוד זה הולך, וזה בא. אך התרגל הציבור לגילוייו
המדהימים של צור, והנה פגעה בו שערוריה מהממת
נוספת: כספי סולל־בוש, חברה שסימלה פעם את החלוציות
הישראלית, התגלגלו בעסקות מיסתוריות בין ז׳נבה
וואדוץ. שמו של צבירכטר, איש קיבוץ ועמוד־התווך
של ההסתדרות, התנוסס על עטיפתו של תיק מישטרתי.

פעם, כימי הפלמ״ח, כאשר נשלחו המעפילים
על־ידי השידטון הזר לאי השכן, שרו אנשי
המחתרת :״גם קפריסין היא ארץ־ישראל...״
השנה, כפארודיה אכזרית של אותו שיר, נולד
הפיזמון :״גם ואדוץ היא ארץ־ישראל ה גיאוגרפיה
של נסיכות ליכטנשטיין, דיגלה ו•
סימלה, הפכו נושאים שיגרתיים בעיתוני ישראל.
זרקורי
הפירסום חדרו ללא רחמים לפינות חשוכות,
האירו דמויות שפעלו עד כה באפלה. אדם בשם צ בי כץ
הפך גיבור הכותרות, כאשר נתגלה כי מעל בסכומי־עתק
מחברת ענזידר, חברה שתפקידה הוא לדאוג לענייני השיכון
של מוכי־המצוקה. מלווה־בריבית בשם אבנר
תומר התוודע לציבור כאשר טען כי הילווה לעיריית

איש מהם לא היה איש-השנה שד תשל״ה —
השחקן שהעניק לעלילת השנה את רגע־האמת,
את הפסוק שלא-יימחה, את המעשה המטביע
את חותמו על העלילה -כולה.

אילת כספים בריבית של 1000/0ומעלה.
אך כל הזעזועים האלה היו כאין וכאפס לעומת הגילוי
המדהים, שחלק ניכר מן הציוד הצבאי שנרכש למען
צה״ל, בזיעת אפיהם של אזרחי ישראל, מעשיר קבוצה
קטנה של גובי-קומיסיון, סוחרי־נשק וסוכני־מישנה, ביניהם
רבים שהיו אך אתמול קציני צה״ל ופקידי מישרד־הביטחון.

ך* חילה היה נדמה, שאיש־השנה יבוא מבין שורת
1 1בעלי-הפרשות, שהפכו את תשל״ה שרשרת רצופה
אחת של שערוריות כלכליות.
איש כזה היה טיבוררוזנבוים, דמות שכאילו

אחרי שהורם המסך על שחיתות ממאירה זו, נתגלתה
ביצה של הסתאבות במישרד־הביטחון, המוציא ס/ס 30 מכל
התוצר הלאומי של מדינת-ישראל — אחוז פנטסטי, העולה
פי־חמישה על אחוז הוצאות־הביטחץ של ארצות־הברית

• גם אתה בווטוס?

אחרי כל שאר סביני-השחיתות שננעצו כלכ
הציבור, היתה זאת — כדברי קיסר הגווע
דברוטוס — נעיצת־הסכין האכזרית כיותר.

ברשתהבר שו ת: ט־בור דוחסים

וברית־המועצות.
נסתבר כי המיליארדים שהושקעו בשנים האחרונות
בבניית קווי־ביצורים זרמו לכיסיהם של קבלנים פרטיים,
אשר מישרד־הביטחץ עזר להם להעלים את הכנסותיהם.
נסתבר כי הנוהג של תשלום־שוחד לפקידים ולקצינים
חדר עמוק למערכת־הרכש. ספקים, קבלנים ופקידים החלו
מופיעים בסיטונות במישרדי-החקירות של המישטרה וב*
בתי־המישפט.

כוס התרעלה היתה מלאה.

• איד׳ אמינים עריו!
^ ילד קמה בתשל״ה תנועה גדולה למילחמה באלופים
השחיתות ובאילי הכלכלה השחורה, היה מנהיגה או
נציגה יכול להיות איש־השנה.

אך תנועה כזאת לא קמה*

אנשי העולם הזה, ברוךנאדל, עיתונאים וחוקרים
חשפו רבדים של שחיתות. אולם מילחמה יעילה לחיסול
התופעה עצמה — לא פרצה.
אחד השחקנים על במת השנה היה הפרופסור חיים
ב ן -שחר, שהעניק לשנה את אחת ממילות־הקסם שלה :
״הרפורמה״ .אולם הרפורמה של חב״ש וחבריו, בעלי הרצון
הטוב, היתה במיקרה הטוב ביותר קוסמטיקה שיטחית,
ובמיקרה הרע ביותר נוצלה כאמתלה להסתאבות נוספת.

שנה־שנח והמילים שלה. המידה שד תשל״ד
היתה ״מחדל״ .המידה של תשל״ח היתה ״עיוותים״.

הרפורמה
המהוללת טיפלה בעיוותים הקטנים של השכירים,
תוספות־שכר ששולמו ״מתחת לשולחן״ ,מחוץ ל מעגל
המיסים הקטלניים, כדי לצמצם את התהום בין
״ברוטו״ ו״נטו״ ולאפשר קיום מינימלי. בך שחר בא
לחסל עיוותים אלה.

אכל הוא לא טיפל כעיוות המיפלצתי העיקרי:
לידתה של בלבלה שחורה, בת מיליארדים
כלתי-ספורים, הנמצאת מחוץ לתחום המיסוי
והפיקוח הלאומי, המוצצת את דמה של
ישראל העובדת והיוצרת.

כ ל העיוותים, מילבנד העיזזח: רסרמיםט חיים בן־ שחר

שכר־העבודה בישראל היד. בשנת תשל״ה השכר הנמוך
ביותר בעולם המערבי התעשייתי. הרפורמה לא שינתה
זאת. היא רק שימשה בידי המישטר הקיים מכשיר כדי
לייעל את מיסוי שכר העובדים, להוריד את תוספת־היוקר,
להקפיא חוזי־עבודה ולמנוע חלוקה־מחדש של ההכנסה
הלאומית בצורה צודקת יותר.
האיש שניצח על מלאכה זו היה אחד האנטי־גיבורים

(המשך מעמוד )9
הקיצוניים של השנה — שר־האוצר יהושערבינוב
י ץ, עסקן כושל, ראש־עיריה שהודח על־ידי אזרחי עירו,
ושקיבל על עצמו לנצח על הכלכלה הישראלית.

אם לא באה רפורמה אמיתית מלמעלה,
היא לא ם אה גם מלמטה.

הפעילות הצבאית נמשכה בזירת המילחמונת בין ישראל
ואירגוני הפידאיון הפלסטיניים. כמה פעמים הצליחו רד
פידאיון לחדור לעומק ישראל ולבצע בה פעולות נועזות
ועקובות־מדם. המצור על המלון סבוי בתל-אביב, התפוצצות
המקרר הממולכד בכיכר ציון בירושלים, חדירות
בגבול ופעולות אחרות, העידו על העזה גוברת של ה-
פידאיון ונכונותם לצאת לפעולות של התאבדות. צה״ל
וזרועות־הביטחון השיבו בפשיטות בלבנון, בהפצצות, בהפגזות
ובפעולות מתוחכמות יותר. אך שום צד לא
הצליח לשנות את מאזן־ההצלחות, גם לא כאשר מונה

בהנהגתו של אנטי־גיבור אחר, ירוחם משל, הפכה
ההסתדרות מכשיר לשבירת־שביתות, אמצעי להורדת השכר
הריאלי של השכירים, בורג חיוני במנגנון הגדול
שהבטיח את המשך קיומו של העיוות הסוציאלי הגדול,
נשק המכוון נגד העובדים המאורגנים בה.
ככל שגברה הכרה זו בקרב חברי־ההסתדרות, כן גברה
המגמה להתעלם מן ההסתדרות ולהכריז על מרידות
ספונטאניות על אפה ועל חמתה. על רקע זה צמחו כמה
מן הדמויות הססגוניות של תשל״ה — יהושעפרץ
בנמל אשדוד, משהלוי בציבור הימאים, עובדי מח־לקודחים
של קו צינור־הנפט. פקידי־בנקים ומהנדסים,
טייסים וסבלים, פועלי־תחזוקה וחזאי מזג־האוויר הכריזו
על שביתות ו״סנקציות״ ,כדי למנוע את נמיסת שכרם
הריאלי תחת שמש האינפלציה וקרני הרפורמה.
אם לא התקרב איש ממנהיגיהם לתואר איש־השנה
של תשל״ה, הרי זה משום אי־הנכונות הבסיסית של ציבור
זה להתאחד למען מאבק משותף, שרק הוא יכול להיות יעיל.
שטיפת־המוח השיטתית של כלי־התקשורת, הנהנים מן הכלכלה
השחורה, שיכנעה אף את העובדים עצמם שאינם
צודקים, בעצם. כאשר נלחמו עובדי־הים של קצא״א
בסירותיהם בלב ים נגד הסתערות המישטרה, לא חש שום
ציבור־עובדים אחר לעזרתם. כאשר הושעה משה לוי על־ידי
העסקנים הממונים של ההסתדרות, לא קם איש להגן
על זכותו של נציג שנבחר כימעט פה־אחד על־ידי שולחיו.
כאשר נכנס יהושע פרץ למלכודת, נשאר בודד.
העובדים, שלא יכלו ״לגמור את החודש״ עם השכר
שקיבלו תמורת עבודה הוגנת, לא האמינו כי מגיע להם
יותר. כל עובד חיה מוכן להאמין כי עמיתו השובת הוא
״אידי אמין״.

ך 0השטח הצבאי — שסיפק ארבע פעמים את
^ אנשי־השנה למדינה לא יבול היה להעמיד איש-
שנה לתשל״ה.
* מצביא מיבצע־סיני משה דיין בתשי״ז; שר־הביטחון של
מילחמת ששת־הימים משה דיין בתשכ״ז; הלוחם־בפידאיון
אריק רגב ז״ל בתשכ״ח ; בונה קו בר־לב הרמטכ״ל חיים
בר־לב בוזשכ״ט. אריק שרון נבחר כאיש־השנה תשל״ג
בזכות מיבצע פוליטי, ולא צבאי — הקמת הליכוד. בתשל״ך
לא נבחר כאיש־השנה אחד ממצביאי מילחמת יום־הכיפו־ריס,
אלא יונת־השלום הנרי קיסינג׳ר.

הרמטכ״למוטהגור הצליח לשים קץ למילחמת־הגנרלים,
ודממה מעיקה ירדה על מערכת־הביטחון. מינויי-
החירום של אלופי־מילואים כמו ישראל טל ודויד
אלעזר, העידו על הפקתם של לקחים מכישלונות
המילחמה.

אך השינויים הדראסטיים, שלדעת רבים היו
דרושים, לא באו כתשד״ה.
התופעות המעודדות של השנה היו אי־התערבות צה״ל
בוויכוחים המדיניים על הסדר־הביניים בסיני, קידומם
של קצינים צעירים־יחסית שהצטיינו במילחמת יום-
הכיפורים, והניצנים הראשונים של ביקורת צבאית מיקצו־עית,
רצינית וחסרת־רחמים, שחלוצה היה קצין־המילואים
הצעיר בנימיןעמידרור.

כנגד אלה לא חסרו הסימנים השליליים •
שירבוב שמותיהם של קצינים לפרשות־השחי:
תות שהסעירו את המדינה, וביכללם קצין בד!
גת תת אלוף.

• אויה פה, אזיק שם
איש הססגוני ביותר על הבמה הישראלית בתשל״ה
ן \ היה, בלי ספק, אריקשרון .
ווו 1ח אועייכי 7אי ששאפת ני ו

בלתי־שיגרתי זה, הוא סיפק לשנה פעם אחר
פעם סנסציות עסיסיות.
בתשל״ג הקים שרון את הליכוד הימני, שהחזיק מעמד
גם השנה, למרות כל המתחים הפנימיים. בתשל״ד עמד
שרון במוקד הוויכוח הנוקב ביותר של המילחמה, ופתח
במילחמות־הגנרלים, אחרי שניצח על המיבצע הסנסציוני
ביותר של המילחמה — צליחת התעלה.

שום מאבק למען רפורמה סוציאלית, ביעור
השהיתות, טיהור האווירה וייעול הכלכלה לא
הגיע לממדים שיכלו לספק לתשל״ה את איש•
השגה שלה.

• לילס של חגנווים

אם תלה עוד מישהו בסוף תשל״ד תיקוות כלשהן
בוועדת שימעוןאגרנט, הרי התאכזב בתשל״ה
סופית. הדו״ח הסופי הלך בעיקבות דו״ח־הביניים הראשון,
לא הטיל אור ממשי נוסף על מה שאירע באמת במילחמה.
גם הוויכוח על היעלמם המיסתורי של יומני־הקרב של
האלוף אברהם (״ברך) אדן לא תרם לדיון.

בעד או וגד: ארק שרון
רחבעם (״גנדי״) זאבי כיועץ ראש הממשלה לנושא

רגע אחד של טראגי-קומדיה הגיע כאשר בוצעה פעולה
נועזת ורבת־דימיון נגד הקונסוליה הישראלית ביוהנסבורג
— ונסתבר כי הפידאי הוא פסיכופאט יהודי בשם
דייוויד פרוטר.
בזירה הצבאית הגדולה שקטה הלחימה, והדגש הושם
על המהפכה הגדולה שהיתה דרושה בצה״ל — מבחינת
התפיסות, המיבנה והמנהיגות — בעיקבות מילחמת יום־
הכיפורים.

מהפכה זו לא התחוללה.

בראשית תשל״ה היה שרון חבר־כנסת, משועמם ומתוסכל,
למרות שהצליח בפעם הראשונה להפעיל ביקורת
מעשית כלשהי מטעם הכנסת על מערכת־הכספים של צה״ל.
אותה שעה לחם שרון על זכותו לחזור לצבא־הקבע,
כשמגמתו הגלוייה היתד -לסלק את הרמטכ״ל ולבוא במקומו.
מאמץ זה נחסם בקרב־בלימה יעיל על־ידי הרמטכ״ל ושר•
הביטחון.
לפתע התפטר שרון מן הכנסת, הסתפק במינוי״חירום
חשוב במערד־המילואים של צה״ל. הוא לא הסתיר את
זילזולו הגמור בצמרת הליכוד, וביכללה צמרת המיפלגה
הליברלית, שאליה הוא הצטרף במפתיע שנה וחצי לפני־כן.
סנסציה נוספת באה כאשר קיבל שית את המינוי של
״יועץ כללי״ לראש־הממשלה. אין ספק ששרון רצה להיות
מעיו סופר־רמטכ״ל, והדבר גרם למילחמת־גרילה עקשנית
הדשה בינו ובין השר והרמטכ״ל, שגלשה למישורים כימעט
היתוליים — מי יבקר איפה, מי ידבר מתי, וכיוצא באלה.

העולם חזה 1983

איש לא האמין שזה יהיה סוף־פסוק לאורך־ימים, וכי
אריק שרון הגיע סוף־סוף אל המנוחה ואל הנחלה. בימים
האחרונים של תשל״ה המתינו הכל לסנסציה נוספת —
התפוצצות בין אריק ובין ראש־הממשלה, על רקע הסדר־הביניים
בסיני.

הססגוניות דא הפכה את אריק שרון איש*
השנה. הזיג־זאגים שלו היו אימפולסיביים מדי,
חסרים מדי יעדים עקרוניים ברורים, מבדי ש״
יבול היה להשפיע השפעה של ממש על דרכה
של ישראל כתשל״ה.

י • זולשון חמש:מ1ת
כר אחד הצליח אריק שרון לעשות בקבלתו את
1המינוי של יועץ ראש־הממשלה. יהוא מנע את הסיכוי
של שימעוןפרם להיות לאיש־השנה.
מאז ראשית תשל״ה, החל פרס מתחרה בחשאי אך
ביעילות עם יצחק רבין. הנאומים וההכרזות זרמו מפיו
כזרם בלתי־פוסק של מים ציבעוניים ממיזרקה, בשעה
שרבין טחן בפיו אבני־חצץ מילוליות. לא פעם החליקה
לשונו של רבין — למשל כאשר אמר לאב שכול שיירד מן
הארץ, אם המצב אינו מוצא חן בעיניו.

לשונו של שימעון פרס — האבר העיקרי
כגופו — אינה מחליקה לעורם.
מכונת־תעמולה משומנת (״יונייטד פרס״ ,בסלאנג העיתונאים)
החלה פועלת שוב במרבית עיתוני ישראל, כמו
בימים הטובים, כאשר משל פרס בכיפה תחת המיטריה
הסמכותית של דויד בן־גוריון.
פרם התחנחן לפני הימין הלאומני כאיש המבטא את
שאיפתו לארץ־ישראל שלמה ולממשלת־ליכוד־לאומי —
בעודו מסבר את אוזניו של הנרי קיסינג׳ר, בישיבות
החשאיות, כמי שמוכן ומסוגל לוותר על הרבה ומהר.
לאינטלקטואלים מדומים קסם בנאומיו הפסבדו־אינטלקטר
אליים, להמונים — בגינונים הצבאיים שהחל מסגל לעצמו.

נדמה היה בי לא יעברו חודשים רבים, ו־שימעון
פרס ידחוק את יצחק רכין הצידה.
מינויו של אריק שרון הוציא את האוויר מן
הבאלון. מול הניכחרת רכין־אריק נראה פרס
כשחקן זריז כליגה ב׳.

#וזמרו שי 1וא1ו 1(1ו
ף כישלון דומה נדון מראש ניסיונם של הוותיקים
/לחזור לשילטון. קבוצת־השליטים שבין שתי המילח־מות,
שהודחה על־ידי התקוממות ציבורית ספונטנית במחצית
תשל״ד, לא השלימה בלבה עם גורלה.
גולדהמאיר הזקנה שקטה על שמריה, הסתפקה
בכיבודים שנפלו בחלקה מדי-פעם, כאשר ביקרו אורחים
רמי־מעלה בביתה, כשם שמם מבקרים אצל קבר החייל
האלמוני בפאריס, ובמאוזוליאום של לנין במוסקבה.

ל מ רו ד או ל א: גו לדה, ס בי ר ודיין בהצבעהלב נון ממשלת רביו

• #ובלים בלא נהו

נשי האתמול לא הצליחו לסובב את הגלגל לאחור
^ — אך אנשי השינוי לא הצליחו לסובבו קדימה.

תנועת־המחאה הגדולה, שצמחה על אדמת
המחדל של תשל׳׳ד, הצטמקה ונעלמה. היא
הותירה אחריה קבוצות של אינטלקטואלים, שסברו
בי אפשר לשנות מישטרים על-ידי פירסום
קומוניקאטים, וקבוצות פוליטיות שהפכו במהרה
מיפלגות-זוטא חדשות, שדמו להפליא
לוותיקות.
תנועת־שינוי של אמנוןרובינשטיין, שעשתה
חיל בתשל״ד, דעכה בתשל״ה, הסתבכה בשיגרה ימנית,
עסקה בענייני־מישנה, ללא יכולת להגיע לעמדות משמעותיות
חדשות בעניינים המכריעים של המדינה.
עם פרישתו של אריהאליאב ממיפלגת־האם
ואיחודו עם שולמיתאלוני, תפסה רשימת־יעד
את מקומה של רשימת־ר״צ. היא איחדה בקירבה פורשי־מפא״י
ותיקים וחדשים, ואולי משום כך לא הצליחה לנתק
את עצמה מן המימסד הקיים. היא הפכה במהרה למיפלגה
קטנה חדשה בשולי מיפלגת־האם, דמויית ל״ע.
אחרי ויכוחים אינסופיים התאחדו שני הפלגים הקטנים

לא כן השלישייה ספיר־דיין־אבן.
פחות תוקפני מכולם היה פינחסספ יר. קללת-
איוב, שרבצה על חייו הפרטיים, נמשכה גם השנה. הוא
הפתיע את הציבור כאשר נשא אשה שנייה, ורק מעטים
ידעו כי מחלתה הנחיתה עליו מהלומה חדשה. הוא עשה
כמה נסיונות בחצי־לב לשקם את מיפלגתו, אך נהנה
מתפקידו בהנהלת,הסוכנות. היה נדמה שהוא עשוי להתפייס
עם משה דיין, שנוא נפשו במשך דור שלם, ולתת יד
לאבא אבן.
אך לפני שעשה מעשה רציני כלשהו בכיוון זה, נפטר
בסוף השנה — האחרון ברשימת הנפטרים ידועי־השם של
תשל״ה, שכללה את זלמןשזר המכובד; בני
מהרשק האגדתי: אליעזרליבנה ההפכפך !
מיכאלחזני הצנוע ; בצד קצין מוכה־גורל כמו
עוזייאירי שנהרג בפרשת סבוי; הסופר יורם
מטמור שמת אלמוני בבית עזוב בחוף פורטוגל ; מנתח־המוח
המהולל הרדןאשכנזי שמת מגידול במוחו :
איש־העסקים ויליאםרובינםון, שקפץ אל מותו
בהתקפה של יאוש ! הזמר מייקבראנט, שהתאבד ב נכר.

שחקן
ממחזה שנשכח, שתעה עד הבמה.
כנפש אבודה.

המאבק הגדול על הסדר־הביניים, שהסעיר את הימים
האחרונים של תשל״ה, האיר מחדל זה באור טראגי.

• נוסש בווו
ם שום אדם מצד זה של המיתרס לא התקרב לתואר
ד ו איש־השנה, הרי הצד השני התקרב לכך מאד.

הימים הראשונים של תשל״ה עמדו כסימן
מיכצע־ההתנחלות הגדול של גוש-אמונים. המונים
צעדו, התגרו כצה׳׳ל, התמקמו, נאבקו.
הם קבעו עובדה בעלת משמעות גדולה לגבי
העתיד: קיימת כארץ תנועה דינאמית ואותג
תטית, לאומנית־דתית־ימנית, שמבקשת לכפות
ככוח את רצונה על דרך המדינה.
בהתאם לנוסח הכללי של תשל״ה, היתד, גם זו תנועה
ללא מנהיגים בולטים. בראשה עמדו אנטי־גיבורים טיפוסיים.
לא מנחםבגין ולא זבולון המ ר, ולא
גאולהכהן ולא אר יק ׳ שרון, ייצגו תנועה זו.
כוחה בא מלמטה, ומנהיגיה העדיפו את אמונתם על פני
כסאות בכנסת ומישחקי־יוקרה אישיים.
בסוף תשל״ה ערכה תנועה זו מערכה גדולה נוספת,
נגד ד,סדר־ד,ביניים עם מצריים. היה זה פוטש גלוי נגד
הממשלה החוקית, נגד סידרי־השילטון הדמוקרטיים, נגד
מימשל־הרוב.
מול תנועה גדולה זו לא עמד שום כוח ציבורי נגדי.
מחנדדהשלום היה מרוסק ועלוב. מנגנוני־המיפלגות מנוונים
מכדי שיוכלו להזיז המונים. לא נותר אלא הגאז ד,מדמיע
של מישמר־הגבול ותותחי-המים של המישטרה — ובעתו־דה:
הרובים של צד,״ל — כדי לבלום זמנית הסתערות זו.

אם כזה היה המצב כאשר נערך המאבק
עד הסדר-כיניים קטנטן, המזיז קו צבאי ככמה
קילומטרים — אפשר היה רק להתחלחל לנוכח
המחשבה על מה שעתיד להתרחש כאשר יהיה
צורך להחזיר שטחים נרחבים, לפרק בסיטונות
התנחלויות והיאחזויות, להסיג כוחות גדולים
של צה״ל.
לקראת היום הזה, לא היו קרבוודהרחוב של השנה
אלא הכנות קטנות. הם לא היו עדיין הצגת־ד,בכורה, ואף
לא החזרד,־הכללית. לכן לא היה נציגה של תנועה זו איש־השנה
של תשל״ה — אך היא מטילה צל שחור על העתיד.

אחרי העלמו של ספיר, הבולדוזר הבל־יכול
לשעבר, נותר רק הזוג המוזר דיין־אכן.
אבאאבן היה מתוסכל. הוא גורש ממעגל האחריות
הממשלתית בגיל צעיר מדי, על רקע שינאתם האישית
של רבץ ואלון. הוא התבצר בבית־ברל, סירב לקבל את
מקומו של ספיר בסוכנות, תיכנן מוקדי-אופוזיציה במים־
לגת־העבודה, פלירטט אף עם משה דיין. בתום תשל״ה לא
נראה קרוב ליעדו יותר מאשר בראשיתה.
כושלת עוד יותר היתד, דרכו של משהדיין
בשנת תשל״ה. אחרי שטוהר על-ידי ועדת־אגרנט, בחלק
התמוה ביותר של הדו״ח שלה, ניסה לחזור לגדולה, אך
נחסם בצורה ברוטאלית ויעילה על-ידי קבוצה של הורים
שכולים, שהזכירה לציבור בצורה דרמאתית את אחריותו
האישית המכרעת להתמוטטות של יום״הכיפורים.
בסוף תשל״ה ערך דיין מעין פארודיה של ימי-זוהרו,
כאשר ניסה לשחק מישחק של כדלא־כדלא לגבי הסדר־הביניים,
כאילו היתד, עדיין חשיבות לתנודותיו.

הקיימים ורבים אחרים, שינקז את כל מאוויי
אדץ־ישראל השפוייה וההגונה, לא קם בשנת
תשל״ה. מכל מחדלי השנה היה זה, אולי,
המחדל הגדול והרה-האסון כיותר.

#רוזואומיס הסיאמ״ס

מבטכד בי מעדה: שימעון ברס
— מק״י ותכלת־אדום — בפעם השנייה, באיחור של
שנתיים, וקמה עוד מיפלגת־זוטא חצי מימסדית, הפעם
בשולי מפ״ם.
הארץ זעקה לתנועה גדולה של התחדשות ושינוי,
תנועת-שלום ליברלית־סוציאלית שתוכל לשנות דרכי־מחשבה
בסיסיים, לגייס המונים גדולים, להשפיע באופן
מכריע על דרכי־ד,תקשורת, לשלוח יד אל השילטון.

נהר גדול כזה, שלתוכו יתנקזו בל היובלים

ף* סופו של מאזן, לא נותרו בתום תשל״ה אלא אותם
שני המועמדים לתואר איש־השנה, שעמדו לבחירה גם
בתום תשל״ד: ד,נריקי סי נ ג׳ רויצחקרבין ,
התאומים ד,סיאמיים של הסדרי־הביניים.
בשנה שעברה, אחרי מאה הימים החיוורים הראשונים
של שילטון רבץ, הגיע התואר בלי ספק לגיבור המבריק,
שהבהיק ברקיע הבינלאומי ככוכב־שביט, הסופו״מן של המחשבה
והמעש ; המחזאי, הבמאי והשחקן הראשי על במת
אותה שנה.
אך השנה לא היתד, שנה טובה לקיסינג׳ר. זוהרו הועם
בסידרה של תבוסות, מוויאט־נאם עד קפריסין. תשל״ה
לא היתד, נוחה לגיבור הציורי היחידי שנותר על הבמה
הבינלאומית.

תואר איש-חשנה של תשל״ה הגיע, בלי
ספק, לאנטי-גיבור מכין השניים — יצחק רבין.

׳ רבלון האיפור האופנתי לשנה החד שה
איפור אופנתי קליל ורך. לכל אשה, בכל אירוע. משתלב באופנת הלבו ש-חצאיות רחבות
חולצות גולשות וסן דלי-רצועות דקיקות
לשפתיים
01<3ן 31ק0 [(3׳ 1.1־!ס 140011
* שפתוני הלחות
שפתונים כסופים ובלתי כסופים, במבחר גוני. האדום.

לעיניים

לצביעת הריסים
3־ [1433031ח 0311 0־61
מסקארה צובעת ו״בונה״ כל ריס בנפרד, במבחר גוונים.
[*31(11138)1
* להארכה ולצביעת הריסים
מסקארה צובעת ו״בונה״ כל ריס בנפרד, במבחר גוונים.
0 1.381163ע£
^ לתוס&ת ריסים
ריסים מלאכותיים בעיצוב טבעי 1בגדלים ש 1נים.

לפנים
נן 100011 4 0101* ^ 81<60
* בסיס־איפור
מייק־אפ נוזלי בבקבוק או בשפופרת, וקרמי בקופסה
מהודרת לנשיאה בארנק 9 .גוונים אופנתיים.
1.0*6 631
* פודריה
אבקת־איפור דחוסה, רגילה או בתוספת לחות — בקופסה
נאה לנשיאה בארנק 4 .גוונים אופנתיים.
•ז6וזו£306 0163
• -¥סומס־לחיים קרמי
גליל־סומק קרמי להדגשת הלחיים 6 .גוונים מקסימים.
ה 610311 0
* סומק־לחיים באבקה
אבקת־סומק דחוסה עם מברשת, להדגשת חיטוב הלחיים.
בקופסה נוחה ונאה לנשיאה בארנק.

צוות ״רבלון״ ישמח לארח או תן בפגישות הדרכה אשר בהן תוכלי ללמוד — ללא תשלום — כיצד לשפל בעורן ולטפח א ת יופיין בביתן יי
הפגישית מתקיימות׳ ב״בית רבלון ,1,רח׳ חובבי ציון ,65ת״א, וגמשכווג 3שעות כ״א: בימי ראשיו, שלישי וחמישי משעה 3.00 עד 6.00 אחה״צ.

*** לוש תמונות במהלך השנה :
\1/יום א 22 /במארס .1975 נמל־התעופה בו־גוריון.
הנרי קיסינג׳ר עומד לפגי המצלמות• בעיניו דמעות,
קולו חנוק. הוא מדבר על כישלון שליחותו, מנבא מילחמה
אכזרית. נדמה היה שהסופר־מן נשבר. במהלד מסע־הדי־לוגים
במרחב קיבל את בשורת־האיוב על אובדן דיאט־נאם
וקמבודיה. פיצוץ השיחות על הסדר־ביניים ישראלי־מצרי
עלול היה לסתום את הגולל על כהונתו.
כעבור חודשיים. במהלך ביקורו של יצחק רבין באר־צות־הברית,
שם נפגש עם הנשיא ג׳ראלד פורד, נערכה
סעודת־ערב חגיגית מטעם שגרירות ישראל. במשך הערב
פרש רבין לפינה רחוקה, התבודד שם שעה ארוכה עם
גבר כסוף־שיער, שהעיתונאים הישראליים לא הכירוהו.
בסקרנות גוברת ניסו לברר מי האיש המיסתורי.
״זהו ג׳יימס אנגלטון מהסי־איי־אי !״ גילה להם לבסוף
כתב אמריקאי יודע־דבר.
ג׳ים אנגלטון היה מראשי סוכנות־הביון המרכזית
של ארצות־הברית. הוא נאלץ •להתפטר כאשר נסתבר
כי היה אחראי לפעולות ממושכות של עיקוב ובילוש
אחרי אלפי אנשי־ציבור אמריקאיים בתחומי ארצות־הברית.
הפעולה הי,תה בלתי־חוקית• עם התפוטרותו
פירסמו עיתוני ארצות־הברית כי אנגלטון היה אחראי,
בין השאר, ליחסים ההדוקים בין הסי־איי־אי לממשלת
ישראל.
כעבור חודש. נשיא ארצות־הברית קורא אליו את
שגריר ישראל, שימחה דיניץ. הפגישה אורכת בדיוק
11 דקות.
בשיחה של 11 דקות אין מקום לחילופי־דברים, לא־כל־שכן
לוויכוח ולשיכנוע. מעמד כזד. אופייני להגשת
אולטימטום.
במילים קצרות והחלטיות, העמיד הנשיא את ממשלת
ישראל לפני אפשרות ברירה חד־משמעית: להסכים
לעיקרי הסדר־הביניים שהוצעו על־ידי ארצות־הברית,
או ללכת מייד לוועידת־ז׳נבה מבלי לזכות בה בתמיכה
אמריקאית.

שלושה מעמדים, השייכים שלושתם לכעייה
העיקרית של השנה: היחסים כין ישראל לכין
ארצות־הכרית.

#עולם השדים והרוחות
* ש אסכולה הרואה את ההיסטוריה דרד חור־חמנעול
י של קנוניות אפלות• לפיה, המאורעות הגלויים אינם
אלא הסוואה ־ למישחק האפל של שירותי־סתר ומנגנוני•
חושך, לקנמיות זדוניות ולמעשי־קונספירציה.

אנשים סבירים חייכו תמיד למישמע תיאוריה זו.
כאשר סופר להם על מעללי הקג״ב הסובייטי והסי־איי־אי
האמריקאי, הם היו בטוחים שהסיפורים הומצאו על־ידי
סופרים בעלי דימיון חולני, או שהם, לפחות, הגזמות
גסות.

ספקנות זו התערערה, כמיקצת, כתשל״ה.

גרמה לכך שרשרת בלתייפוסקת של גילויים, שמילאו
את המכובדים והרציניים שבעיתוגי ארצות־הברית. בשנת
תשל״ד היתה ארצות־הברית כולה במה לדראמה של
נפילת ניכסון. בשינת תשל״ה נערו על אותה במה מופע
הסטרים־טיז הגדול של סוכגות־הביון המרכזית.
לציבור הנדהם נודע כי הסוכנות דומה מבחינות רבות
ליריבתה, הקג״ב. ושהיא עוסקת באופן שיטתי בשיחוד
מדינאים ברחבי העולם, בקניית עיתונאים ושדרים, בהקמת
אירגונים פיקטיביים, בהפעלת אירגוני פועלים וסטודנטים,
בביצוע הפיכות׳ בתיכנון רציחתם של רא-שי־מדינות
שאינם נוחים לה, ובעיקוב אחר אישים אמריקאיים שאינם
מקובלים על השילטון.

ממילא נשאלה השאלה: האם כוחשת ח־סי־איי־אי
כקדירה הישראלית, כשם שהקנ״ב
בוחש כקדירה של הונגריה או פולין? האם יש
לה השפעה מכרעת על בחירת ראש־הממשלה
כישראל? האם היא יכולה לכוון את מעשי
הממשלה, האופוזיציה, העיתונות, בפי שנסתכר
מן הגילויים על פעולות הסי־איי־אי במדינות
כמו יוון וצ׳ילה?

מי שסבר כך, יכול היה למצוא לזה תימוכין. השנה
גילה חסנין הייכל, מי שהיה איש־אמונו של גמאל עבד־אל־נאצר,
שכבר לפני ארבע שנים הודיעו דיפלומטים
אמריקאיים בקאהיר לצמרת המצרית כי גולדה מאיר
תוחלף ביצחק רבין — רעיון שעדיין לא עלה אז על
דעתו של איש כימעט. עלייתו הפיתאומית של רבץ,
אחרי התפטרות גולדה מאיר, תוך העדפתו על פני אישים
כמו אבא אבן, יכלה גם היא לשמש חומר לבעלי תיאוריות
כאלה.

של הימין הלאומני־דתי, בימים האחרונים של תשל״ה.
המפגינים תיארו את רבץ ועמיתיו כחבורת יהודים
כפופי־גב, המתרפסים לפני הפריץ האמריקאי.

התלות הישראלית באמריקה היא עוברה
קיימת ונחרצת. מעולם לא היתה רכה יותר
מאשר כשנה האחרונה. היא קיימת בכל המישורים.
בלי
נשק אמריקאי, אין י׳שראל יכולה להילחם. אחרי
כמה ימי־לחימה, זקוק הצבא לזרם בלתי־פוסק של
תחמושת, חלפים, פריטים מתוחכמים רבים ושונים. לפני
המילחמה, הוא זקוק לזרם בלתי־פוסק של נשק יקר.
המתיישן במהירות עצומה.
זרם הכסף דרוש לישראל לא פחות מזרם הנשק. ב־שנת
תשל״ה הוציאה ישראל כ־ס/״ 30 מן התוצר הלאומי הגולמי
שלה על תקציב־הביטחון. כל הוצאות הביטחון (ובכללן
תשלום חופות שמקורם בהוצאות ביטחוניות קודמות)
מתקרבות ל*ס 407 של התוצר הלאומי. באותה שגה הוציאה
ארצות־הברית העשירה רק כ* 6<70 של התוצר הלאומי שלה
על ביטחון. לפי ההערכה, הוציאה ברית־המועצות שיעור
דומה, בין ),0/0ל*״ץ< 8של תוצרה הלאומי.

כמצב זה, אין ישראל יכולה לתפקד אף
חודש אחד כלי עירוי מתמיד של כסף זר לתיד
עורקיה הכלכליים.

התלות המדינית מוחלטת לא פחות• ללא המיטרייה
המדינית־הצבאית האמריקאית, חשופה ישראל לאולטימטום
סובייטי בכל עת. רק וטו אמריקאי מונע קבלת
החלטות אנטי־ישראליות באו״ם, וביכלל זה אף גירושה
של ישראל מן המוסד הבינלאומי.
אולם יחסי ישראל־אמריקה אינם חד־סיטריים. כנגד
הפוטנציאל העצום של לחץ אמריקאי על ישראל, קיימים
כמה צינורות של לחץ ישראלי על ממשלת ארצות־הברית,
בעיקר באמצעות השליטה היהודית בכלי־התיק־

אולם אסכולה זו לוקה כסשטנות־יתר. יחסי
ירושלים־וושינגטון מורכבים הרכה יותר מאשר
מישחקים של סוכנים וסוכנויות.

• ומעות!אולטימטום
*ס שכולה אחרת ביק־שה לראות במימסד הישראלי
עבד נכנע של ממשלת וושינגטון, ביגלל התלות
המוחלטת של ישראל בארצוודהברית.
גירסה זו הטביעה את חותמה על המהומה הגדולה

ג־״מס שלזינג ר, ש״מחה דיניץ ו ג׳ ראלד בו ר ד מעשני ומק שיבים לדבר צחק רביו ב א רו ח ח ־ ערבלכ בו ד ! 3בי חהל בן

שרקאחד
כי ״דיה״ הוא לדעת אדריכלים ומעצבים, מרכז לתרבות דיור
יחיד מסוגו בארץ, שכל ביקור בו הוא חויה.
כי רק ב״דירך תמצא 00ו 2,מ״ר תצוגה מרהיבה של רהיטים,
שטיחים, וילונות, מטבחים, אביזרי אמבט, כלי בית, מתנות
ועוד ועוד...
כל פריט הקשור בתרבות דיור אמיתית משל הבחירים
שבמפעלי אירופה וישראל.

לכל ידידינו
ולקוחותינו

מאחלים:
! וצוות העובדים

כל שתבקש -ב דירן ש

8יי
(המשך מעמוד )13
שורת האמריקאיים, והשפעת הקולות והכספים של היהו-
דים במערכות־הבחירות שם.

בלוטות־הדמעות של קיסינג׳ר לא היו פועלות
כחודש מארס, אילו יכלה ארצות-הכרית
לתת פקודות לממשלת ישראל, וזו היתה נאלצת
לקפוץ לדום. אך 11 הדקות של דיניץ בכית
הלכן לא היו אפשריות, לולא היתה התלות הישראלית
כארצות־הכרית בה מוחלטת.

שני המאורעות מעידים על המורכבות הקיצונית
של היחסים בין שתי המדינות. לא פלא הוא, כי איש״
השנה של תשל״ה הוא האיש שהתמחה ביחסים אלה,
שעיצב במידה רבה את צורתם הנוכחית, שעלה ביגללם
לגדולה ושהיה מופקד עליהם השנה, אישית.

#ז!ש>ו*חח חננה מישרה
ף* אחת מהתכטאויותיו היותר-אופייניות, השנונות
1והארסיות, אמר עזר וייצמן :״כדי להצליח בישראל
אחרי מילחמת יום־הכיפורים, היתה דרושה רק תכונה
אחת: היית צריך לשתות ויסקי בוושינגטון בזמן המיל־חמה.״
כוונתו
של וייצמן היתה: כל מי שהיה מעורב במאורעות
שקדמו למילחמה ובניהולה, נפסל מייד על־ידי דעת־הקהל
הישראלית בתקופת המחאה נגד המחדל. מאחר
שחיפשו אנשים שלא היו מעורבים במחדל, נמסר צה״ל
למוטה גור, שהיה בעת המילחמה ניספח צבאי בוושינגטון,
ואילו הממשלה נמסרה ליצחק רבץ, שחזר מוושינגטון
כמה חודשים לפני־כן ולא נשא בכל תפקיד ערב המילחמה.

אדלם מכלי שיבחין ככך, הניח וייצמן את
אצבעו על אחת התופעות המוזרות ביותר של

ה שג רי ר

רביו

ראש־הממשלה של ישראל היה, עד תקופה קצרה
לפני בחירתו, שגריר ישראל בוושינגטון.
הרמטכ״ל של צה״ל היה, עד להתמנותו לתפקיד זה,
ניספח צבאי בשגרירות זו.
מנכ״לו החדש של מישרד ראש־הממשלה׳ עמוס עיוץ.
שהוא גם יועץ מדיני בכיר של ראש-הממשלה, היה פקיד
בכיר באותה שגרירות.
יועץ ראש־הממשלה לענייני-עיתונות, דן פתיר, מילא
תפקיד דומה באותה שגרירות.

נדמה באילו עברה השגרירות הישראלית׳
בוושינגטון כולה לירושלים, והפבה ממשלת־ישראל.

כאשר
כל המדיניות של מדינת ישראל מתמצית
ביחסיה עם וושינגטון, יש יתרון עצום
לפוליטיקאי ששימש מקשר כין שתי המדינות,
שקשר ק׳שרים אישיים אמיצים ככירה האמרי
רן אית, ואשר יש לו גישה מגובשת משלו לנושא

כאשר נפלה גולדה מאיר, היה רבין האיש הנכון
במקום הנכון: היורש הטיבעי.

לתופעה זו סיבות מיקריות. תפקיד השגריר בוושינגטון
היה תפקירו הפוליטי הראשון של רבץ, ואך טיבעי
הוא שהאנשים שפגש ישם הפכו עוזריו ואנשי־אמונו
גם בהמשך דרכו. גור נתמנה על־ידי משה דיין היוצא,
ומינוי זה לא היה תלוי אז ברבץ כלל.
אך יש משמעות עמוקה לצירוף זה של מיקרים. הוא
משקף את המציאות המדינית הבסיסית של ישראל :
יחסיה עם ארצות־הברית הם עתה עורק־החיים היחידי
שלה אל העולם. אין לישראל יחסים משמעותיים עם שום
מדינה אחרת בעולם.
השגריר הישראלי בוושינגטון חשוב לישראל לא רק
יותר מכל שאר שגריריה ברחבי העולם גם־יחד, אלא
הוא מתחרה בחשיבותו אף בתפקיד שר־החוץ. אילו
הוענק לשגריר בוושינגטון מעמד של שר, בדומה למעמדו
של ראש־מישלחת ארצות־הברית באו״ם, לא היה זה מוזר.
כאושר שלח לוי אשכול את יצחק רבין לוושינגטון,
תחת שיקבלו כשר זוטר בממשלתו, היתד. זו ברכה מוסווית
לרבץ. כאשר העדיפה גולדה מאיר את חיים בר־לב, על

מאותו רגע קיבלה השגרירות הישראלית בוושינגטון
ציביון חדש — פחות יהודי, יותר ישראלי־צברי. השגריר
לא התמסר לענייני הקהילה היהודית, כמו קודמו .״זהו
גוי ישראלי אמרו יהודים מאחרי גבו.

• בעיסה מתחת ל₪לחן

• גוי ׳שואדי סושינגטו!
ך* יה זה רכין שונה מאד מן האיש שהגיש ב־6
ן 1במארס 1968 את כתב־האמנתו לנשיא לינדון ג׳ונסון.
אותו רבין פשט את מדי צה״ל רק כמה חודשים לפניכן,
אחרי ששירת כחייל מיקצועי מאז נעוריו, וזכה
לעמוד בראש צה״ל בשיא תהילתו — ששת ימי יוגי .1967
לא היו לו דיעות קדומות, לגבי תפקידו החדש. הוא
נכנס לתלם קודמו, וכדרכו השתדל ללמוד תחילה את
נתוני המציאות החדשה שתוכה נקלע. זהו תהליך המצריך
אצל רבץ כשנה. בחודשים אלה אירעה בארצות־הברית
תהפובה גדולה.

תכן שהיה גרעין של אמת בהגדרה זו. כי החייל
׳ ׳ המיקצועי, שפשט את מדי הרמטכ״ל, חש קירבה
רבה ץ תר לקצינים מיקצועיים, העוסקים בלוחמה גלובא לית,
מאשר ליהודים הטובים שהתקבצו לאסיפות המגבית.
בקרב הממשלה האמריקאית, מצא רבין לשון משותפת
דווקא עם אותו חלק שעסק במילחמה הגלוייה והסמוייה
בברית־המועצות, בניהול המערכה בווייאט־נאם ובמאבק-
הביון העולמי.

היה זה בימעט טיבעי: הנבונות לתמוך
כישראל, ולספק לה נשק ותמיכה פוליטית, הי־תה
גדולה כיותר דווקא בחוגים אלה, שראו
כישראל אמצעי למאבק נגד הסובייטים במרחב.

כנוכמכר ,1968 שמונה חודשים אחרי בוא
השגריר החדש, סילק העם האמריקאי את ה
מיפלגה הדמוקרטית מן הבית הלבן, והכנים
לתוכו נשיא רפוכליקאי. המעבר מג׳ונסון אל
ריצ׳ארד ניכסון היה לא רק אישי. הוא שינה
כליל את המציאות מבחינה ישראלית.

כשגריר של מדינה זרה, היה רבין אמור לקיים יחסים
בעיקר עם מישרד־החוץ האמריקאי (״מחלקת המדינה״).
אולם דווקא עם שר־החוץ, ויליאם דוג׳רם, היו יחסי
השגרירות הישראלית קרירים יחסית. הם היו חמים הרבה
יותר במקומות אחרים בוושינגטון.

בימיהם של ג׳־ון קנדי וג׳ונסון יורשו, התרכז השילטון
האמריקאי כולו בידי המיפלגה הדמוקרטית. זוהי המיפלגה
הנהנית מתמיכתם של כימעט כל יהודי ארצות־הברית.
לכך יש כמה סיבות היסטוריות ואקטואליות. מבחינה

לפי הדיווחים, לוחץ השילטון האמריקאי על ישראל

הנ שיא ו־יצארד ויכסו!

השנה — תופעה שאולי אין דומה לה כתולדות
מדינה כלשהי.

רבץ, וקיבלה אותו לממשלה לפניו, שוב יצא לרבץ
מתוק מעז.

ישראל והממשלה האמריקאית.
• להתמסר, אישית, ליצירת קשרים ישירים
בין שגרירות ישראל ושלוחות השילטון :
הכית הלבן, מועצת־הביטחון הלאומית, מישרד־החוץ,
הפנטאגון והס־איי־אי.

בי רו שלי ם

כירושלים, שם היה רכין ידוע כיונה מושבעת,
נתקבלו דיווחיו ועצותיו באפתעה גוברת.
נדמה היה כאילו הפך רכין לפתע נץ.

וראש־ הממשלה רביו עם

מסורתית, המיפלגה הדמוקרטית היא מיפלגתם של המהגרים
הבאים לארצות־הברית מן הנכר. סניפי המיפלגה
הדמוקרטית, שישלטו בערים הגדולות בחוף המיזרחי של
ארצות־הברית, טיפלו במהגרים האיריים, היהודיים, הפו לניים
והאיטלקיים שבאו בהמוניהם וגם בכושים. המהגר
היהודי, שהגיע לניו־יורק בדורות האחרונים מצא בסניף
הדמוקרטי בשכונתו את האפוטרופוס הטיבעי שלו.
כיום, אף שההבדלים בין שתי המיפלגות הגדולות
בארצות־הברית מטושטשים ומשובשים, מייצגת המיפלגה
הדמוקרטית נימה ליברלית וסוציאלית יותר מאשר יריבתה
הרפובליקאית, שהיא שמרנית יותר, וקרובה יותר
להון הגדול * .רוב יהודי ארצות־הברית הם בעלי השקפה
ליברלית, והמיפלגה הדמוקרטית קרובה לרוחם גם מבחינה

מכאן שליהודים השפעה עצומה בקרב המיפלגה
הדמוקרטית, הנהנית מקולותיהם ומכספיהם. אין ליהודים
השפעה רבה בקרב המיפלגה הרפובליקאית.
כאשר נכנם ניכסון לבית הלבן, עשה ה־שגריר רבץ
הערכת־מצב חדשה. בשני בתי הקונגרס נשארה השליטה
בידי הדמוקרטים, וממילא גם בידי היהודים. אך הדברים
שממשלת ישראל מעוניינת בהם — נשק, תמיכה מדינית
וכסף — באים בעיקר מהבית הלבן. ולבית הלבן נכנס
רפובליקאי, איש הימין, גוי שנחשד גם באגטי־שמיות.
המסקנות שהסיק רבץ היו קיצוניות, והן הנחילו לו
אויבים רבים בקרב יהודי ארצות־הברית. הן היו, בעיקר,
שתיים :

• לוותר על שירותם של השתדלנים היהודיים,
שהיו עד אז המקשרים בין ממשלת

למרות שיש גושים שמרניים, ואף גיזמנייס, במים־
לגה הדמוקרטית, ואץ מחסור באישים ליברליים במיפלגה
הרפובליקאית. למעשה מהוות שתי המיפלגות הגדולות
קונפדרציות של הרבה מיפלגות מקומיות, ומכאן התמונה
המטושטשת.

הנשיא

ג׳ ראדד

בו ד ד

בוושינגטון

לנקוט קו נוקשה כלפי הערבים, ואף מעניק לה הכשר־מראש
לפעולות קיצוניות. לאבא אבן, לעומת זאת, היה
נדמה שאין האמריקאים יכולים להיות מעונייגים בהתפש טות
הסיכסוך, ביגלל הסכנה של התערבות סובייטית
מוגברת בצד הערבי.
השיטה של רבין היתה מיוחדת לו. הוא היה מעלה
בשיחה עם אנשי־צמרת אמריקאיים אפשרויות -של פעולות
תקיפות מצד ישראל. אם לא הגיבו בני־שיחו בשלילה.
קיבל את הדבר לא־פעם כאישור להצעותיו .״הצעתי,
והם לא נפלו מן הכסא,״ היה אומר. התלונן באחת
הפעמים ויליאם רוג׳רס באוזני אבא אבן :״בכל פעם
שמר רבץ מזכיר אפשרות של פעולה ישראלית, ואינני
שולל אותה מייד ובתוקף, הוא רואה בכך אישור מצידי.״
אולם היה לרבין על מה לסמוך — אם־כי לא בבגיין־
הענק המרובע של מישרד־החוץ.
מיקרה לדוגמה: באחת השיחות, בראשית כהונתו •של
ניכסון, שבהן נכחו הנשיא, יועצו הנרי קיסיגג׳ר, אבא
אבן ויצחק רבין, הפליט ניכסון בהתלהבות :״בכל פעם
שאתם דופקים את נאצר, אני נהנה מזה*.״

כאותו רגע בעט קיסינג׳ר מתחת לשולחן
בקרסולו של ניבסון. ניכסון נדהם לרגע, אך
תפס במהרה שאמר דבר בלתי־דיפולמטי. הוא
תיקן את עצמו :״בלומר, כשאתם דופקים אותו
אחרי שהוא תקף אתכם:׳׳

י #אולטימטום לבחינ״ב
ץ* עולת רכין באותה תקופה הגיעה לי ד ביטוי חריף
ביותר בפרשת ההפצצה של מצריים לעומק בשנת
.1969

• הניסוח המדוייק של ניכסון! :טס 1 801 3 ^ 1015״
״!0£ 11

לימודים גבוהים בתשלומים גמובים

כן. הודזת למהפכההש קט ה ב בנ ק
הפועלים גם זה אפ שרי!
חסכון חוד שי עבור ילדךב״ חסן
ל ה שכל ה גבוהה־ ־ התכנית הבל עדית
של בנק הפועלים -מ אפ שר
לך לצבור עבורו ע ד 10.000ל״י.
וכשיגיע לאוניברסיטה י ע מדו
לר שות ילד ך סכום החסכון. ריבי ת
והפר שי ההצ מד הלמדדב תו ספ ת
הלוואה של עד 10,000ל־י ב רי בי ת
בל תי צ מוד ה של /0״ . 10ה ה לוו א ה-
לתקופה של ע ד 13 שנה.
כמו כן יהנה י לד ך ממענק מיוחד
של בנק הפועלים של ע ד 500ל״י
ואם יוותר על ההלוואה יהנה ממענק
נוסף של עד 1,200ל״י.
הענק לי לדך את לימודיו הגבוהים
כברמעתה,כ שהם עולים לך פחות.
כך גם י לד ך יל מד באוניברסיטה.

״חסן להשכלה גבוהה״.
תכנית החסכון הבל עדי ת
של בנק הפועלים
אל ת. ד .27 .תל־אביב
נא ל שדות לי את עלון
״ח סן להשכלה גבוהה־שם

פ ר טי םבםנ ^ ע 7ה פו ^ ם ובנק יפו 7

כן, ילדך ילמד
באוניברסיטה!

:ה השקטה
אריאלי

איש השנה תטל״ה
(המשך מעמוד )15
בשיא מילחמת־ההתשה הודיע רבץ לממשלת ישראל
כי יש אישור מטעם ממשלת ארצוודהברית להפצצות.
בממשלת ישראל נערך ויכוח מר על הצעה זו. אפילו
למשה דיץ הקיצוני היו חששות, והוא הציע לצמצם את
ההפצצות למטרות מסויימות — ולא להפציץ, למשל,
תחנות־כוח, בתי־חרושת, וכדומה. אך הודעת רבין הכריעה

את סוכנות־חכיון האמריקאית האמינה, כמו
רביד, כי הפצצות כאלה והוכחת חוסר־האונים
של מצריים יפילו את נמאל עבד־אל-נצר, ימוטטו
את המישטר המצרי, ויעלו לשילטון. ב־קאהיר
כוחות פרו־אמריקאיים.

ההמשך הפך כבר נחלת ההיסטוריה. צה״ל הפציץ את
העורף המצרי. בין השאר נפגעו — גם ביגלל טעויות
בלתי־נמנעות — בית־ספר וריכוזי־פועלים•
עבד־אל־נאצר תבע בינואר 1970 פגישה מיידית עם
ראשי ברית־המועצות. בסיפרו שיצא זה־עתה, הדרך
לראמאדאן, מגלה חסנין הייכל, שנכח בשיחות, מה קרה
במוסקבה.

הנשיא המצרי הגיש לליאוניד ברז׳נייב אולטימטום
שהדהים את הסובייטים: לספק לו
מייד מעדכות־טילים להגנה על בל מצריים, יחד
עם צוותים סובייטיים. אחרת, כך הבריז, הוא
יתייצב לפני העם המצרי, יודה בי אינו מסוגל
להגן עליו, יתפטר, וימסור את השילטון לאנשים
שיעבירו את מצריים למחנה האמריקאי.

נוצר תיאום מושלם, עד •שהגבול ביניהם כימעט נעלם.
במשך כל התקופה הזו ביצע יצחק רבץ את מדיניות
ממשלתו. הוא היה טכנאי של יחסי ישראל־אמריקה.
בתחום זה גילה נכונות לחדש תפיסות ולגבש דרכים
חדשות. אך הוא לא חרג מתחום זה

השלום כנקניק סאואג׳
ך) משך 15 חודשים — ממארס 1973 ועד יוני 1974
— 1לא היה תפקיד ממשי ליצחק רבין, חוץ מתקופת
כהונתו הקצרצרה כשר־עבודה חסר־מעש בממשלתה האחרונה
של גולדה.
הוא חזר ארצה. במשך השנים השתבשו יחסיו עם כל
אנשי צמרת ישראל. אבן שנא אותו ביגלל עקיפת סמכותו.
ספיר התייאש ממנו כששלח מארצות־הברית עצות
״ניציות״ (כגון ההמלצה הרת־האסון להפציץ את מצריים
לעומק, בהסכמת האמריקאים) .דיין ראה בו מתחרה ויריב
עוד מאז מילחמת ששת־הימים. לבסוף נטשה אותו גם
גולדה, ששלחה במקומו לוושינגטון את איש־חסותה האישי,
שימחה דיניץ. היתד, זו תקופה קשה לרבץ.

במשך 15 חודשים אדה אירעו מאורעות ששינו
לחלוטין את מערכת-היחסים שכנה דכין
בוושינגטון.
בחיים המדיניים, בל תהליך נושא בחובו את שלילתו.
התיזה מולידה אנטי־תיזה.
הצמידות המוחלטת של ישראל וארצות־הברית חולי־

האולטימטום שבר את הסובייטים. בניגוד גמור לרצונם,
ואחרי התלבטות קיצונית, הם הסכימו לצעד מהפכני:
להציב במצריים כוחות מזויינים סובייטיים (ציוותי הטילים
והיועצים) ,ולצייד את מצריים במערכת־ההגנה
המשוכללת והמקיפה ביותר, שכללה את טילי סאם־.3

מעורבות סובייטית זו שינתה את המפה
הגלובאלית. ואילו הכאת הטכנולוגיה הטילית
למצריים, והתוודעות הצבא המצרי לטכנולוגיה
זו, איפשרו כעבור שלוש שנים את ההתקפה
של יום־הכיפורים.

ן< חסים אלה הגיעו לשיאם בחודש שהיה גורלי ליש7ראלי
ולמרחב כולו.

בספטמבר 1970 התקרבו ממשלות וושינגטון
וירושים בסי שלא קרה עד אז — ומאז.

באותו חודש פרצה המילחמה הגדולה בין המימשל
ההאשמי בירח ובין הכוחות המזויייים הפלסטיניים. ב־שיא
המאבק, כאשר היה ברור כי המלך גובר על הפידאיון,
התכונה סוריה לפלוש לירדן, להפיל בה את המישטר.
האמריקאים ראו בכד איום ישיר על עמדותיהם
במרחב. סוריה היא פרדסובייטית. ברית־המועצות החלה
פורשת את חסותה גם על אש״ף. ואילו מלך ירדן נחשב
אז כעמוד־התווך של המערך האמריקאי במרחב.
אולם לא נוח היה לאמריקאים באותה עת לשגר
בעצמם צבא לירדן, כפי שעשו בשעתו בלבנון. ישראל
הסכימה לקבל את התפקיד על עצמה.

מבחינה אמריקאית זהו מצב אידיאלי, הפותר
את כל הבעיות לעתיד הנראה לעין.

• שסו הנחת הוזות
ף* ישראל, אץ חסיד נלהב יותר לגישה זו מאשר
יצחק רבץ.
לאויביו קל להסביר זאת: הם מאמינים כי האמריקאים
עזרו לרבץ להגיע לכהונת ראש־הממשלה, כדי שישרת
את האינטרסים שלהם.
מתנגדים אחרים של רבץ, בצמרת המימסד, סבורים
כי רבין חלה בוושינגטון ב״מחלת השגרירים״ .זוהי תופעה
רגילה בשירות־החוץ של כל מדינה, והיא גורמת
לחילופים תכופים של שגרירים. כל שגריר נוטה לזהות
את עצמו, במרוצת מזמן, עם הארץ שבה הוא משרת,
עד שבסופו של דבר הוא הופך, באופן בלתי-מודע, נציגה
של אותה ארץ כלפי ממשלתו שלו.
אולם יש הסבר הרבה יותר פשוט לתמיכתו של רבין
בתורת הסדרי־הביניים. רבץ הגיע אליה בדרך משלו,
והוא מאמין שהיא תואמת את האינטרס של ישראל.

כקיצור: הכעייה היא להרוויח זמן.

ממשלת ישראל גייסה בוהות. לסורים נמסרה
הודעה חד-משמעית: אם לא יבטלו לאלתר
את פלישתם לירדן ,־יפרצו כוחות־השריון
של צה״ל מיזרחה, בתמיכת האמריקאים.

שיטת ההסדרים החלקיים סותרת בעייה זו.

הנוסחה היא: להחזיר מדי-פעם מינימום
של שטחים תמורת מכסימום של זמן, מכדי
לאבד את התמיכה האמריקאית ומכלי להסתכן
כמילחמה חדשה.

האיום הספיק. הסורים נכנעו. שילטון המלך ניצל
והתבצר. הפלסטינים בירדן מוגרו ונשחטו בסיטונות. גמאל
עבד־אל־נאצר מת. לערבים היה זה ״ספטמבר השחור״.

אכל כשביל ממשלת ישראל היה זה ״ספטמבר
הלבן״.

בין שתי הממשלות, שני הצבאות והמוסדות האחרים

מצריים ובעלות־בריתה זקוקות לאמריקה, כדי שזו
תלחץ על ישראל ותכריח אותה להחזיר את השטחים.
ישראל זקוקה לארצות־הברית כדי לקיים את עוצמתה
הצבאית והכלכלית. בינתיים זורם הנפט למערב, ומוגבלת
ההשפעה הסובייטית במרחב, ואין סכנה להתפוצצות מיל-
חמתית׳ שתביא עימד, סכנה של עימות גרעיני עולמי.

רבין עצמו הסביר זאת, באחת מהתבטאויותיו החשובות.
במשל של שבע השנים הרזות, הבאות אחרי שבע
השנים השמנות.
שבע השנים השמנות חופפות׳ פחות או יותר, את
כהונת רבץ בוושינגטון. אך עם מילחמת יום־הכיפורים
עלו מן היאור שבע הפרות הרזות. המערב תלוי בנפט
׳הערבי. לדעת רבין, תסתיים תלות זו תוך שבע שנים
כאשר המערב יפתח מקורות־אנרגיה אחרים.
בסתר ליבו, מוסיף רבץ עוד מרכיב לתיאוריה של
שבע השנים. בעיקבות מילחמת וייט־נאם, עובר על אמריקה
גל של בדלנות, אי־רצון להסתבך בבעיות עולמיות
ובסיכסוכים מקומיים. במילא גם אין באמריקה רצון רב
•:לחוש לעזרת ישראל בשעת צרה. אולם בהיסטוריה האמריקאית
קיימת, לדעת רבץ, מעין מחזוריות של מצבי-
רוח, ואחרי כמה שנים יחלוף גם מצב־הרוח הזה. אז
ישתפרו שוב סיכויי ישראל לזכות בתמיכה אמריקאית.
לפי רבץ, הבעייה היא לעבור את שבע השנים הרזות,
מבלי לאבד את התמיכה האמריקאית, ומבלי להיענות
לשתי דרישות־היסוד של הערבים: נסיגה לגבולות ה4-
ביוני ,1967 והכרה במדינה פלסטינית שתקום.

#ספטמבו שחוו ולבן

בוושינגטון התייחסו אל ישראל כאל המדינה
ה־ 51 של ארצות-הברית, ובירושלים התייחסו
אל ארצות-הבדית כאל מושכה ישראלית.

ואילו התקדמות איטית לקראת שלום,
״שלום כשיטת הסאלאמי״ ,עם הרכה שדבי4
ביניים, מכטיהה שהתלות שד שני הצדדים כ
ארצות־הברית תימשך שנים רכות.

עמוד-התווך כבניין הגישה הרבינית הוא
הזמן.

אבל במחצית 1973 היה כל זה עדיין חבוי בניבכי
העתיד. עבד־אל־נאצר אומנם לא נפל, אך היחסים בין
רבץ לבין ממשלת ניכסון התהדקו יותר ויותר.

בשיא המאורעות הגיעה גולדה מאיר לוושינגטון. בעת
ביקורה זה, על רקע המיבצע הסודי המשותף, נפרצה
הדרך בינה לבין הנשיא ניכסון, וקמה הידידות המפורסמת
ביניהם. תוכניתו של שר־החוץ ויליאם רוג׳רם, מתה.
שליחות גונאר יארינג גססה, ומתה כעבור זמן.
נפרצה גם הדרך בין גולדה מאיר ויצחק רבין. מאותה
עת ואילך הוצא שר־החוץ אבא אבן מן המישהק. בין
גולדה ורבץ נוצר צינור ישיר של דיווח והתייעצות.
אבן ורבץ הפכו אויבים. רבץ וקיסיגג׳ר הפכו צמד־חמד,
כשקיסינג׳ר מציג את רבין לפני המרשל הסובייטי גרצ׳קו
כ״גדול המצביאים של דורנו,״ ואילו רבין הופך בן־בית
בבית הלבן ובמישרדו של הנרי קיסינג׳ר.
בסתו ,1972 כאשר הציג ריצ׳ארד גיכסון בשנית
את מועמדותו לכהונת הנשיא, והחלה מערכת־הבחירות
שבה אירעה פרשת ווטרגייט, ניהל יצחק רבץ תעמולה
גלוייד. למען הנשיא הרפובליקאי. הדבר עורר מורת־רוח
בקרב יהודי ארצות־הברית, ואף ביקורת גלוייה על כך
שהשגריר מתערב בעניינים פנימיים של ארצות־הברית.
אולם רבץ התעלם מכל הטענות. לגביו היה חשוב
רק דבר אחד: ניכסון נתן לממשלת ישראל תמיכה ללא
סייג — מדינית, כלכלית וצבאית. למעשה נתן לממשלת
גולדה יד חופשית לנהל מדיניות שנועדה להקפיא את
המצב, להחזיק בכל השטחים הכבושים לצמיתות.
כשסיים יצחק רבץ את כהונתו, במארס ,1973 בדיוק
חמש שנים אחרי תחילתה, שררו בין שתי המדינות יחסים
שאין הדוקים מהם.

תורתו של קיסינג׳ר, אותה גיבש למחרת מילחמת ששת־הימים:
תורת ההסדרים החלקיים.
תורה זו נובעת כולה מאינטרס אמריקאי .-הסדר
כולל, הפותר את כל הבעיות ומשכין שלום בין ישראל
והעולם הערבי, יבטל את התלות הישראלית והערבית
כאחת בארצות-הברית. מרחב מאוחד, שבו ישתלבו המשאבים
והכישורים של ערבים וישראלים, יהיה עצמאי.

העוגר־ר; רב! מגיע לארץ
דה בישראל מדיניות שחצנית יותר ויותר, שהגיעה לשיאה
ב״מיסמך גלילי״ .זה שיכנע את אנוואר אל־סאדאת שאין
תיקווה לתזוזה לטובת הערבים, בלא מילחמה. הוא פתח
בה ביום־הכיפורים, ושינה תוך 48 שעות את המפה.
בתום המילחמה, נחל סאדאת ניצחון מדיני מוחץ, הר*
בה מעבר להצלחתו הצבאית הצנועה. היתד, צפוייה סכנה
ממשית של התערבות סובייטית, ועימות גרעיני עולמי.
אמבארגו הנפט שיכנע את העולם המערבי שתלותו בנפט
הערבי היא עצומה. אותה שעה השתכנע סאדאת כי
יש בסים איתן לברית מצרית־אמריקאית חדשה. נוצרה
תבנית להסכם: אמריקה מחזירה למצריים את השטחים
שכבשה ישראל ומעניקה לה סיוע כלכלי — ואילו מצריים
מבטיחה את אספקת־הנפט למערב, מרחיקה את הד,ש פער,
הסובייטית מן העולם הערבי ומחוללת הפיכה ימנית
הדרגתית בתוכה עצמה.
כאשר הגיע השגריר־לשעבר לכס ראש־הממשלה בירושלים,
גילה שם מציאות חדשה זו. נעלמה התמונה
הקודמת: גוש סובייטי־מצרי־סורי-פלסטיני מול גוש אמי
ריקאי־ישראלי. היה זה עימות פשוט ומסוכן, אך ממשלת
ישראל ראתה אותו בעין יפה, מפני שהוא הבטיח לה
תמיכה אמריקאית מאסיבית.

כמקום תמונה זו באה אחרת נ משולש עדין,
שזוויותיו הן וושינגטון, קאהיר וירושלים.
ניכסון סולק, פורד בא במקומו, אך הדמות הדומיננטית
במשולש זה נשארה ד,נרי קיסינג׳ר, איש־השנה
תשל״ד, שיצר את המציאות המדינית החדשה במהלך
מילחמת יום־הכיפורים. על המערכות המדיניות ריחפה

זוהי נוסחה ברורה, ורבץ פעל על-פיה במשך כל זד
,שנה, בכישרון ובעיקביות. עברו 15 חודש בין כניסתו
לתפקיד ראש־הממשלה ועד שהגיע להסדר־החלקי הראשון
שלו, וגם זה רק בחזית אחת. בתקופה זו מוצו כל
תכסיסי הר,שהייה והדחייה האפשריים — ובכללם פיצוץ
שליחות־קיסינג׳ר במארס, חידוש השיחות אחרי האולטימטום
של פורד׳ וניהול איטי וכבד של המשא־ומתן.

] #ונתון )(ישי
ך 1אשר הושג לבסוף ההסדר, בימים האחרונים של
׳י• תשל״ה, הוא היה מינימלי. רבץ ויתר על שביעית
של חצי־האי סיני. אומנם, זהו שטח בעל חשיבות צב-
איודטאקטית, אך מישקלו במערכת האיסטראטגית הכללית
הוא קל. תמורת ויתור זה קנה רבץ שלוש שנים של
רווח־זמן, נוסף על כמה חודשים שיעברו עד לביצוע
ההסכם וכניסתו לתוקפו. הוא גם רכש תמיכה אמריקאית
צואסיבית, ותיקן את יחסי אמריקד,־ישראל.

בסך-הבל — הישג נאה מאד — למי שמקבל
את הנחות־היסוד שד רכין.

אך הנחות־יסוד אלה מוטלות בספק חמור. מולן עומדת
הגישה האומרת כי הזמן פועל לרעת ישראל ולרעת
פיתרון של שלום, ולכן אין השנים החולפות ״רווח זמן״,
אלא ״אובדן זמן״.

זה היה קנה-המידה האמיתי למדידת הצלחתו
שד רבץ כשנת תשל״ה: כמשך כל השנה
הצליח לכפות את גישתו עד המדינה בולה,
עד דעת־חקהל, על הממשלה ועד הכנסת. הוא
לכדו קבע את המדיניות, והוא לכדו ביצע אותה.
היה זה הישג אישי מפליא, הטעון ניתוח.
• בכתבח עד איש־השנה תשל״ד ניתח העולם הזה
( ,)1933 ערב ראש־השנח שעבר, את מרכיבי הגישה הזאת.

וסין ויכוח הוא הקצר לגילוח

* מיזידרת מם מסיחות גילוח,
שזכו זו השנה השלישית
ברציפות בתואר ״הקניה
׳ חטובה ביותר״.

כי ממ הוא קצף הגילוח האחד והיחיד שיספק את כל דרישותיך
וציפיותיך.
זיפי זקן קשים ורכים כאחד נכנעים לו בקלילות והוא מגן על עור הפנים.
קצף הגילוח ממ עשיר בהרכבו, מצטיין בריח נעים ועדין ומותיר אותך
בהרגשת רעננות נפלאה.
קצף הגילוח ממ שווה בטיבו לתוצרת חברות בינלאומיות ידועות —
וזול יותר.

המודם הזה 1983

^ *מ אדמים הדומים למטוס בעל המראה אנכית.
כשאן־ מותנע המנוע. מזנק המטוס ומתרומם.

יצחק רכין דומה למטוס ככד, הזקוק למס
לול-המדאה ארור.

כשהוא בא לתפקיד חדש, אין הוא נוהג כיוליוס קיסר,
שהודיע לסינאט הרומאי קצרות, בתום מערכת־בזק:
״באתי, ראיתי, ניצחתי!״ רבין בא, מסתכל ארוכות׳ מתרשם,
בודק הנתונים, חושב, מחליט — ורק אז פועל.
כד עשה בבואו לתפקידו כשגריר ישראל בוושינגטון.
עברה כימעט שנה — שבה התחלף השילטון בבית הלבן
— עד שהתגבשה גישתו החדשה של רבין.

פז, שלא נכחד מעולם לתפקידו ככחירות בדליות,
הפד שליט-יחיד שד מדינת-ישראד.

• יותר מבן־גוויון
^ אורח פלא, נהנה עתה יצחק רבין ממעמד מעשי,
* שאיש מבין קודמיו לא זכה בו.

#עשוה נגשים קטנים

היו שקיוו, כי חילופי־השילטון — שהיו גם חילופי-
דור בשילטון — יביאו שינויים דראסטיים ומהירים. הוצע
לרבין ליטול מייד את היוזמה לידיו, לבצע שורה
של רפורמות דחופות ומהירות, להציג לפני הציבור
תוכנית לשינויים בענייני פנים וחוץ, לפזר את הכנסת,
להתייצב לבחירות חדשות ולקבל מנדאט אישי מלא*.
אילו עשה כך, ייתכן מאוד שהיה זוכה, באווירת המחאה
שלאחר־המחדל, ברוב מוחץ.
אולם רעיון זה נגד לחלוטין את אופיו ואת שיטתו
של רבין .״מאה הימים הראשונים״ של ראש־הממשלה
החדש, שנסתיימו ערב ראש־השנה שעבר, לא הצטיינו
בשום חידוש. הוא ניראה כמנהיג חיוור, העומד בראש
ממשלת-המ־שך של עסקנים בינוניים והולד בתלם השיג־רה
של קודמיו.

ף צחק רכין הוא שליט־יחיד בתוקף הנסיבות, אם-

כתום תשל״ה השתנתה התמונה כמידה
רכה. נסתבר לפתע, כי אותו רכין חיוור והס

שג רי ר: מ טו סעהמראהא רו כ ה
דויד כז-גוריוו הגדול, אדריכל המדינה, חיה
כרוב ימי שילטונו מוטרד עד־ידי אופוזיציה
חזקה כטיפדגתו וכממשלתו.
עד 1956 שלט בממשלתו גוש מתון, שהיה מורכב
ממשה שרת, המדינאי של מפא״י ; משה שפירא, השליט
הכל־יכול של המיפלגה הדתית; ופינחס רוזן, המנהיג
הבלתי־מעורער של הפרוגרסיבים. כאשר נתקל בדגור-
יון, פעם אחר פעם, בהתנגדותו של גוש זה להצעותיו
הקיצוניות, התפטר בשאט־נפש בסוף .1953 במקומו בא
משה שרת.
משה שרת ישב משך כל ימי כהונתו כראש־הממשלה
על הר־געש, ללא היכולת לפקח על מעשיהם החשאיים
של שר־הביטחון פינחס לבון, הרמטכ״ל משה דיין, ומג-
כ״ל מישרד־הביטחון שימעון פרס, שניהלו קנוניות מסובכות
איש נגד רעהו, אך כולם יחד רימו את ראש־הממשלה
בהנאה רבה. על רקע זה צמח, בין השאר,
עסק־הביש המפורסם של .1954
כאשר חזר בן־גוריון לשילטון, ניגש תחילה לחסל
את שרת ולפרק את הגוש המתון בממשלתו. מילחמת־סיני
הנחילה לו, לבסוף, מעמד של שליט־יחיד — שאותו
ניצל, מייד, כדי לבצע את המעשה האמיץ ביותר
בתולדות מדינת-ישראל: החלטת־היחיד שלו להחזיר
מייד את כל השטחים שכבש צה״ל.

אודם כרגע שהתבסס שילטון־היחיד •טל
בן*גוריון קמו לו מייד נוגדנים חזקים, ואלה
אילצו אותו כ* 191>3להתפטר סופית.

ראש ־ הממשלה: האי שהמח לי טלבדו

אלון, פינחס ספיר ואבא אבן, ימין ושמאל, צימצם את
שילטונה האישי במידה רבה.

כעיקכות אחד הפאראדובסים האהובים
כל-כך עד הפוליטיקה, משוחרר דווקא יצחק
דכין מכל המיגבלות האלה.

כד כדיוק עשה בהגיעו, כמפתיע, לרא־שות־הממשלה,
ביוני .1974

* בין השאר הציע זאת אורי אבנרי ערב הבחירה (העולם
הזה ,)1912 במאמר שנשא את הכותרת :״תנו לו
שאנס — יש לעזור לרבין להקים ממשלה — בתנאי
שיכריז לאלתר על בחירות חדשות.״

הרמטכ׳׳ ל: ראש הוגווח המב רי ק

ראש־הממשלה לוי אשכול היה מעין יושב-ראש של
מיפלגתו ושל ממשלתו. במשבר הראשון, ערב מילחמת
ששת־הימים, נאלץ לוותר על מישרד־הביטחון. עד סופו,
באביב ,1969 היה רחוק משילטון־יחיד.
גולדה מאיר, שתפסה את מקומו, אימצה לעצמה גינונים
של מלכה אוטוקראטית. היא הושוותה לא פעם ליק-
טרינה הגדולה, הצארית של רוסיה, ולוויקטוריה, מלכת
בריטניה. המיטבח הפרטי שלה תפס את מקום הממשלה.
אולם בתוך המיטבח עצמו היתה גולדה כפופה לא-במעט
לדעת אנשי־החצר. האיזון העדין בין משה דיין ויגאל

כי לא בעל־כורחו.
המאורעות שקדמו לבחירתו סילקו מן הבמה כימעט
את כל קודמיו. המפולת של המחדל קברה תחתיה את
גולדה ודיין׳ ספיר ואבן. בסוף השנה הפכת גולדה אתר
היסטורי, ספיר הלך לעולמו, אבן היה נטול כוח פוליטי,
ומישחקיו של משה דיין היו מהדורה נוספת מגוחכת
למישחקי כך ולא שלו בימי כהונתו כאליל תורן.
המיפלגה, שהגבילה את כל קודמיו ויצרה מערכת
מסובכת של מרכזי־כוח יריבים, הייתה במצב של חיסול
כללי. המזכ״ל שלה היה קומיסאר של רבין. מוסדותיה
חדלו לתפקד. מרכזי־הכוח שלה התפוררו. הכרעותיה
הפוליטיות הצטמצמו בהצגות־ראווה חסרות־תוכן.
הכנסת לא היתד, במצב מפואר יותר. אחרי שנים
רבות של התנוונות הדרגתית, הגיעה הכנסת השמינית
אל השפל הסופי. הימין ערך בה כמה הצגות־ראווה, הצעירים
ביצעו בה תעלולי-פירסומת. אך כגוף רציני,
המגבש החלטות מדיניות או לפחות משתתף בגיבושן,
הכנסת פשוט אינה קיימת עוד. היא היתד, לחותמת־גומי
בידי ראש־ד,ממשלה.
הממשלה עצמה חדלה, למעשה, לתפקד. השרים הם
עסקני־מיפלגה בינוניים. כאנשים הממונים על ניהול הפעולות
של המדינה, שיעור היעילות שלהם נע בין ״ככה,
ככה״ (בריאות׳ חקלאות) ,לבין ״רע״ (ביטחון, סעד) ו־
״רע מאוד״ (תיירות, תחבורה, תיקשורת) .השרים עסקו
בכיבוי שריפות, ואיש מהם לא היה מסוגל לגבש מדי ניות
או לתכנן תוכניות לטווח ארוך בתחום המסור
לסמכותו.

כגוף מדיני, המגבש את מדיניות-היסוד •טל
המדינה, אין הממשלה ממלאה תפקיד כלשהו :
היה מותר לשדים לשאול ״שאילתות״ ולהעיר
הערות על מדיניות דאש־הממשלח, אך היא
לא הגיעה אף לרמת מועדון־ויכוחים אינטליגנטי.

הפורום
האחרון שנותר היה ״צוות השרים״ ,שניהל
את המשא־והמתן עם ד,נרי קיסינג׳ר ,״השילוש הקדוש״
של שלושת השרים המרכזיים: רבץ, שימעון פרס ויגאל
אלון. אולם גם צוות זה היה פיקטיבי. תפקידו של אלון
התרוקן מתוכנו, כשרבין לקח לידיו את יחסי ישראל-
אמריקה, ולאחר מכן גם את יחסי ישראל־אירופה. ואילו
פרס, שניסה תחילה להתחרות ברבין, נדחק במהלך השנה
לעמדת התגוננות.

כך, כמו בסיפור על עשרת הכושים הקטנים,
נשאר לבסוף יצחק רבין לבדו.

• כוחה שר חורשה
ף* ספד 1984 המציא המישטר הדימיוני, המתואר
בו, את הסיסמה :״מילחמה היא שלום — חירות היא
עבדות — בערות היא כוח !״

יצחק דבין יכול היה לרשום על דגלו את
הסיסמה :״חולשה היא עוצמה!״

החולשות הפוליטיות של שילטון רבץ היו גלויות
לעין. למרות שרבין הפך מחליט־בילעדי, הוא היה זקוק
לקואליציה יציבה ולרוב בכנסת. מאהר שלא רצה בשום
פנים להסתכן בבחירות חדשות, לא יכול היה לשקול
תזוזה כלשהי בגבול המיזרחי של המדינה.

אחרי שהתייאשה מן המהפיכה הבולשביקית עברה בארץ,
כימעט במיקרה, והתכוונה להמשיך בדרכה לאמריקה,
לולא הכירה כאן את נחמיה, שבא מאמריקה, ונישאה לו.

ערב ועידת־ריכאט, כאשר הציעו האמריקאים
ליגאל אדון להחזיר את יריחו למלך־ חד
מיין, כדי להעניק לו מעמד כגדה המערבית
ולהחליש את אש הבריק לו רכין :״לאנלד
לבחירות כיגלד יריחו!״

רוזה היתד. דינאמו של פעילות ציבורית. התמונות
מראות אותה צועדת בתהלוכת האחד-במאי׳ אשד. נמרצת,
בעלת מבט לוהט, כימעט-קנאי.
לא קל לנער רגיש להיות בן של אשד. חזקה כזאת.
לא קל היה לגדול בבית ששני ההורים בו נעדרים דרך־
קבע, כשכל אחד מהם עוסק בפעילות ציבורית משלו —
האב בהגנה ובאיגוד־המיקצועי, האם בעניינים חינוכיים
ופוליטיים.

כל שינוי בגדה המערבית מחייב בחירות. כל שינוי
מהותי ברמת-הגולו עלול לפורר את הקואליציה. בך נותר
לרבץ רק תחום צר מאוד שבו הוא יכול לתמרן מבלי
לסכן את קיום ממשלתו. תחום זה מוצה כימעט כליל
בהסדר־החלקי, שהושג בסוף תשל״ה.
אולם בחולשה זו טמון כוח רב. כאשר הייה ברור לכל
שהדחיפה הקלה ביותר יכולה להפיל את הממשלה, נזהרו
הכל שלא לדחוף.
כי בכל משבר פוטנציאלי׳ צפה ועלתה מייד השאלה
המעשית: מי יבוא במקומו? והתשובה שנתבקשה כ ימ-
עט־מאליה היתה: אין אדם כזה.

וקשה עוד יותר היתה המכה כאשר נפטרה האם,
בהיות יצחק נער.

תמונות-הנעורים של יצחק רכין ככר מגלות
צעיר בעל חזות אופיינית של נער מופנם,
המתקשה כחברה, שסיגל לעצמו את ההתבודדות
וההינתקות מן החברה כמכניזם של הגנה*
עצמית.

מבחינה זו, היה רבץ במצב המאושר ביותר
שפוליטיקאי יכול להימצא בו: לא היה
בנמצא יורש אפשרי לכהונתו.

הסוד החבוי מאחרי החזית הקרה של רבין הוא רגישות
אישית, הנפגעת בקלות. הדבר מוצא את ביטויו,
לפעמים, כאשר במצב של לחץ נשברת לרגע השליטה
העצמית. ברגע כזה עלול רבין להפליט פסוק בלתי-
מחושב־מאד, כמו אותו פסוק שהטיח בפני אב שכול
שהפגין נגדו :״אם זה לא מוצא חן בעיניך כאן׳ אתה
יכול לרדת מהארץ!״

דימדומי המימסד יצרו אדמה חרוכה בצמרת. למודחי
ממשלודהמחדל, דיין ואבן, לא היה די כוח כדי לחזור.
ספיר מת. אלון הפך עוזר טכני לרבץ. מהבאלון של
פרס יצא רוב האוויר. האיש היחידי בממשלה שיכול
היה לבוא בחשבון, חיים צדוק, לא נראה די שונה כדי
להצדיק שינוי.
שום אישיות חוץ־ממשלתית לא בלטה די הצורך כדי
למשוך אליה התעניינות, כראש־ממשלה אפשרי.

לא היתה אלטרנטיבה לרכין. מי שלא רצה
בשינוי מהותי — כגון עליית הימין לשילטון
— מוכרח היה לקבל את מרותו של האיש
שנותר אחרון, לבת. בזה כוחו.

דחהבהבגנחאחדבמ אי 1937

טיבעי הוא שנער כזה מפתח לעצמו כלים למחשבה
ולהחלטה עצמית, כדי לפטור את עצמו מן הצורך לקיים
יחסים הדוקים עם אחרים, להתייעץ עימם וליצור קונסנזוס
בחברה. את התכונות האלה הביא עימו רבין כאשר
נכפתה עליו קאריירה שלא התכוון אליה.

• איש *אחו, קירזנונית
ץ* יהו איש זה • מה טיבו? ככל שהתרכז השילטון
* ) המעשי בידיו, החריפה שאלה זו. היא נשאלה לא
רק על־ידי זרים, ולא רק על-ידי איש־הרחוב בישראל,
אלא גם על-ידי אנשי־הצמרת של המימסד ועמיתיו הקרובים
של יצחק רבין עצמו.

#דגסנ״ד ו*ד1ה
הרי שזכה בלחיצת־ידו של הנציב העליון הברי-
\ ו טי, הארולד מק־מייכל השנוא, כחניך המצטיין ביותר
שעבר אי-פעם בבית־הספר החקלאי כדורי, התכונן
להמשיך בלימודיו באמריקה ולהיות למהנדס-מים, כיאה
לצעיר שחונך כל חייו ל״הגשמה״ חקלאית. הגורל רצה
אחרת.

מי זה יצחק רכין ז
היתד. זו אחת השאלות הנוקבות של השנה. כי האיש
אפוף מיסתורין. כימעט שאי-אפשר היה לעמוד על טיבו.
אישיותו חמקנית.

הדבר נובע מתכונתו העיקרית של רבץ:
המופנמות הקיצונית.
זוהי תכונה חריגה מאוד אצל פוליטיקאים מיקצועיים.
אין אדם פונה לפוליטיקה, אם אין לו שאיפה מפותחת
מאוד להתבלט, להתפרסם, לעמוד במרכז אלומות הזרקורים.
הפוליטיקאי מן המניין הוא אכסטרוורט, האוהב
לפגוש אנשים ולפטפט עימם, ללחוץ ידיים, או להש תפשף
עם המונים מריעים ולהינשא על גלי הערצתם.
רבין הוא ההיפך הגמור מטיפוס כזה. הוא אינטרוורט
מוחלט. אין הוא מסוגל לנהל שיחת-חולין על־הא־ועל-
11 גמז .3מבוכתו במעדא׳
מה שנקרא באנגלית
מדים ציבוריים כה בולטת, עד שהיא גורמת לא־פעם
אי־נוחות אצל הצופיפ בהם במקום. או בטלוויזיה. רק
במאמץ כביר סיגל לעצמו חופשיות מינימלית, מן הסוג
שהיה דרוש כדי להופיע, למשל, בחברת ראשי המדינות
והמיפלגות הסוציאליסטיות בסטוקהולם.
אין לו כאריזמה. המופנמות שלו מפריעה גם להתבטאותו
הפומבית. צורת-הדיבור המייוחדת לו, האיטית
והחדגונית, עם הדגשות במקומות הלא-נכונים במישפט,
מעייפת את שומעיה. כימעט שאפשר לומר עליו, כמו
שנאמר על הסנאטור האמריקאי הנרי ג׳קסון :״אם הוא
יכריז שפרצה שריפה, יירדמו הלהבות.״

דוו ה עם •אחק (מימין) ורחל

נדמה שהתשובה לכך היא פשוטה. בצבא היה קל
לרבץ להסתיר את בדידותו. קצין־בכיר אינו נדרש גם
בצה״ל לקבל את עצות פקודיו. ההחלטות אינן מתקבלות
ברוב־דיעות. גם במטכ״ל, אחרי שהקשיב לדברי האלופים,
הרמטכ״ל הוא המחליט — והוא מחליט לבדו.
כאילו במיקרה, תאם אופיו האישי של רבין בדיוק
את הנוהלים הצבאיים. אולי זוהי הסיבה לכך שהחזיק
מעמד בצבא זמן כה רב, גם אחרי שרוב חבריו מה-
פלמ״ת נטשו את צה״ל, ואחרי שבן־גוריון התנכל לקא-
ריירה הצבאית שלו במשך שנים רבות, מפני שהיה
מזוהה עם אחדות-העבודה.
מעמדו של שגריר דומה, שוב כאילו במיקרה׳ למעמדו
של קצץ־בכיר. בשגרירות, השגריר הוא אדון כל-
יכול, כמו רב־חובל באונייה בלב־ים. השגריר מקבל הור אות
מן הממשלה — אך הוא-הוא הפוסק היחידי בכל
ענייני השגרירות עצמה.
כאשר הגיע רבץ לראשות-הממשלה, ציפו הכל ש יהיה
יושב־ראש צנוע, השומע בעצת הזולת והפועל על פי
דעת הרוב בממשלה. אשלייה זו התנפצה חוך כמה
חודשים.

במבט השיטחי, יכול הדבר להיראות כהתנשאות של
אדם יהיר. אך למעשה, קיר־הזכוכית הוא חומה של בית-
סוהר, הסוגרת על רבין. אין ספק שבסתר ליבו הוא
נכסף לפרוץ מתוכו — אילו רק יכול.

מופנמות קיצונית כזאת נובעת, כדרך•
כלל, מביישנות של נער, שלא למד מעולם
להתגבר עליה.

מה גרם לילד כזה לחיות מופנם, עד-כדי
הסתגרות 1

• חרחגעש חסגוי
*6פיכולוג עשוי לייחס תכונה זו לרקע המייוחד של
^ מישפחת רבץ. האב, נחמיה רוביצ׳וב, היד. דמות

מילחמת-העולם הראשונה הביאה את נחמיה רבין מ-
ארצות-הברית לארץ־ישראל. מילחמת־העולם השניה,
שפרצה לפתע, מנעה מבנו לעבור מארץ־ישראל לארצות-
הברית. רבץ נשאר בארץ, נסחף חיש־מהר למעגל הפל-
מ״ח, שהוקם על-ידי אירגון־ההגנה, שבו היה אביו כה
פעיל. בהתקפה הבריטית על סוריה ולבנון, שהיו בידי
כוחות וישי, שירת רבץ לצד משה דיין, שאיבד בה
את עינו.
הקאריירה הצבאית של רבין נמשכה 36 שנים רצו-
פות. כאשר עמד בראש הצבא שנחל ניצחץ מזהיר
במילחמת ששת־הימים, נודע לא רק כאינטלקטואל צבאי
וכקצץ־מטה מצטיין, אלא גם כאיש שניצח על צוות
מזהיר של אלופים.

השנה שאלו את עצמם רכים: כיצד קרח
שהרמטכ״ל, שהיה ידוע כאיש-צוות מובהק,
הפך בממשלה שליט-יחיד המחליט לכדו ז

הקושי היסודי של רבץ הוא כיצירת מגע
עם בני-אדם, כיחידים וכציכורים. הוא כאילו
מוקף קיר-זכוכית.

לכאורה, זוהי תופעה בלתי־מובנת על רקע ילדותו.
התמונות מראות את יצחק רבץ כנער נאה, הצבר האופייני
לפי התדמית שנוצרה בשנים ההם, שלפני קום
המדינה: ג׳ינג׳י מנומש, בהיר, אשכנזי ממוצא מיזרח-
אירופי. בן העילית של ארץ־ישראל העובדת. בתי־הספר
התאימו לדימוי: בית־החינוך האריסטוקרטי של צמרת
תנועת־הפועלים בצפון תל-אביב הקטנה, בית־הספר התיכון
בגיבעת־השלושה, בית־הספר החקלאי כדורי —
מעין איטון ואוכספורד של ארץ-ישראל העובדת.

העישון הכפייתי, שממנו ניסח מדי־סעם
להשתחרר, הוא סימפטום דומה. זהו, כאילו,
עשן הנפלט מתוך הר-געש סמוי.

נחמיה רבץ עם ע ל ״ חו אראה
אהודה, אך לא דומיננטית. אחרי פעילות סוציאליסטית
במולדתו, אוקראינה, ברח לאמריקה, הפך שם ציוני, הצטרף
לגדוד העברי שהתגייס שם במילחמת־העולם הראשונה,
הגיע לארץ במיסגרת הצבא הבריטי והכיר כאן
את רוזה כהן.
הדמות הדומיננטית במישפחה היתד. דוזה. בת סוחר•
העצים העשיר והדתי התמסרה משחר נעוריה לפעילות
מהפכנית סוציאליסטית ברוסיה, על רקע אנטי-ציוני. רק

נסתבר, בי רכין אומנם מקשיב לדיעות של
מי שנראים לו כמכינים כעניין, אך אינו מש תף
איש כתהליך גיבוש דיעותיו וקבלת החל טותיו.
אחרי חודשים אחדים של לימוד הנתונים
והכרת המציאות, כדרכו ככל תפקיד
חדש, החל רבץ נוהג כרמטכ״ל המדינה.
רמטכ״ל — ללא מטכ״ל. כי רבין לא היה זקוק לזמן
רב כדי להבחץ שהממשלה אינה דומה למטכ״ל, מכיוון
שהיא מורכבת מעסקני-מיפלגות שאץ להם הכישורים
וההתמחות המינימליים הדרושים כדי לקבל החלטות
רציניות. ניצבה לפניו בעייה טכנית: כיצד יוצרים מט־

צחק רביו כחלמ״ד־־תיכון בגיבעח־השלועוה, בביח-ספר ״כדור
כ״ל, גוף של בעלי־מיקצוע שאפשר לסמוך עליהם?
אהרון יריב הציע לשנות את פני הממשלה עצמה,
להנחיל לה נוהלים מטכ״ליים סבירים, להקים לידה גופים
של תיכנון לטווח ארוך, ועוד. רבץ לא קיבל את
ההצעות — אולי מפני שסבר, כי הממשלה חשובת־מרפא.
הוא השאיר את הממשלה י כמות־שהיא, הקים מדי-
פעם ועדות־שרים כדי לפתור בעיות מסויימות בשטח
זה או אחר — אך התעלם ממנה כליל כגוף המתכנן
והמבצע מדיניות בענייני חוץ וביטחון. את אלה הפקיע
לעצמו.

מילכד התפקיד לנהל כאופן שוט!* את העניינים
השיגרתיים של המדינה, כשטח המינהל
והשרותים הציבוריים, שרוכם מתדרדרים לאיטם
כמידרון אי-היעילות, נותר לממשלה רק
התפקיד הפורמלי של אישור החלטותיו.

#ממשות צורים
ף * ,מישרדז של רכין קם, בהדרגה, גוף חדש: סגל
* של עוזרים ויועצים אישיים.
את הדוגמה לכך מצא בעת ביקוריו התכופים בבית
הלבן, כשהיה שגריר. בארצות־הברית נבחר הנשיא בנפרד
מן הפרלמנט, והוא לבדו מהווה את הרשות המבצעת
כולה. שרי הממשלה האמריקנית אינם אלא עוזרי הנשיא,
ולא פעם הם גם נקראים כך בעיתונות 4.11 הנשיא
ממנה ומפטר אותם כאוות־נפשו, ואישור הסינאט למינויים
הוא. לרוב, פורמאלי גרידא.
אולם במרוצת הזמן הגיעו הנשיאים למסקנה שגם
מיבנה זה מסורבל מדי, מאחד שהשרים אחראים על
מישרדים ביורוקרטיים גדולים, ועוסקים בשיגרת היזם-
יום. וכך קמה, בהדרגה, ממשלה נוספת — עוזריו ויועציו
של הנשיא בבית הלבן עצמו, המקשרים בינו ובין
מישרדי־הממשלה, יועצים לו ומבצעים את החלטותיו —
לעתים קרובות מחוץ לצינורות הממשלתיים הרישמיים.

זוהי ממשלת-צללים, ממשלה-מעל-לממשלה.
לשיא הגיע תהליך זה בימי כהונתו של רבץ בוושינגטון.
הנשיא ניכסון הקיף את עצמו ביועצים אישיים,
ואלה ניהלו את המדינה כאחוזתו הפרטית, עד
שכל המיבנה כולו התמוטט בפרשת ווטרגייט.

כתשל״ח חתגכש כירושלים, כהדרגה,
״מישטר נשיאותי״ .כצד הממשלה החוקית,
המתנשמת כככדות, קמה ממשלת*על חדשה,
המורבכת מיועציו האישיים של יצחק רכין.
אחרי כישלונותיו הראשונים של רבין בשטח העיתונות
זיחסי־הציבור, נתמנה ח פתיר כיועצו לעניינים אלה.
כיועצו לעניינים יהודיים נתמנה יהודה אבנר, גם הוא
עוזר ותיק עוד מוושינגטון. כאשר נתעוררו בעיות לגבי
הביקורת על שירותי־הביון והמילחמה בטרור, נתמנה
רחבעם (״גנדי״) זאבי במפתיע כיועץ ראש־הממשלה
לעניינים אלה.
לאחר־מכן בא מינוי סנסציוני עוד יותר. כדי לפקח
על ענייני צה״ל, ליצור צינור של דיווח עצמאי ומכשיר
לקבלת חוות־דעת בלתי־תלוייה בנושאים הצבאיים, מינה
רבין את אריק שרון כיועצו לענייני־ביטחון. למען
הטאקט, וכדי שהמינוי לא יהווה סטירת־לחי גלוייה לשיפד
עץ פרם ולרמטכ״ל, ניתן לשרון התואר :״יועץ כללי״.
כיועץ מדיני לענייני ארצות־הברית נתמנה עמוס עי רן,
גם הוא עוזר ותיק מן השגרירות בוושינגטון, שזכה
בתואר הרישמי של מנכ״ל מישרד ראש״הממשלה. תפקיד
היועץ לעניינים סוציאליים ניתן לברוך לוי, מי שהיה
בעבר מפקד הגדנ״ע.

זהו חרככ כימעט כלתי-פוליטי. יש כו
אריק שרון, מלד חניצים, ואנשים שחם יונים
מתונות. אכל דיעותיחם אינן חשוכות כעיני
רכין. כי הוא דואה כחם רק מכיאי-מידע, נות

ני-עצות, עוזרי-כיצוע. את קכלת ההחלטות
הוא שומר, כהחלט, לעצמו.
איך הוא מחליט?

• ..מוח אנאריט,׳
ך* מילה הקשורה ביותר בשמו של יצחק רבין היא
| 1״אנאליטי״.
הדבר הפך כימעט שם-נרדף .״רבץ?״ עונים כל
המכירים אותו, או המתיימרים להכירו .״ובכן, יש לו
מוח אנאליטי...״
הדבר נחשב למחמאה גדולה, ונועד להבדיל בין רבץ
ובין עסקני־המיפלגות, חסרי הכישורים המחשבתיים, החושבים
ללא סדר, לפי צרכים פוליטיים ומאמרי־עיתונים.
מה זה מוח אנאליטי? מהי כוונת המילים, כשהן מתייחסות
ליצחק רבץ?

הגדרה כזאת יבולה להתייחס לפילוסוה.
אכל רכין אינו בזה. אין לו כל נטייה להפשטה.
הכסים ההשכלתי שלו צר מדי.
הדבר מובן על רקע קרקע-צמיחתו. ארץ־ישראל הקטנה
של שנות השלושים, בהן גדל הנער שנולד במארס
,1921 היתר. שכונת־עוני אינטלקטואלית. הדגש הושם על
השפה העברית ועל התודעה היהודית, .יצירות־מופת אח דות
היו קיימות בתרגום עברי, מסורבל בדרך־כלל. הש פה
האנגלית נלמדה בבית־הספר, אך לא במידה מספקת
כדי לאפשר לנער הארצישראלי קריאה חופשית בה. עד
היום נשמע רבין באנגלית כמי שמתרגם מעברית, והעברית
שלו היא צה״לית ומוגבלת (״יש לי את
רבין עצמו סיפר בשעתו, סד. קרא בילדותו הספרים
שיצאו אז בהוצאת אמנות. את כל סיפורי ז׳ול ורן,
הנריק סנקביץ׳ ,מיין ריד — סיפורי דימיון ומסעות,
ועימם את זיכרונות בית דויד, ד׳ישראלי, מן ההיסטוריה
של העם היהודי. אחר־כך ביקשתי וקיבלתי, ליום־הולדתי
העשירי או האחד־עשר, את כיתבי גרץ.״
אין זה בסים רחב, בוודאי לא לנער מופנם, שהעדיף
קריאה על שיחות טלב-אל-לב, נער רגיש שאינו מגלה
את רגשותיו לאיש, שיכול היה לגלות את אוצר השירה
העולמית, אילו היו לו הכלים לכך.

מוחו של רכץ אינו חותר אל המופשט, אל
הכלתי-מוכר. זהו מוח מעשי, שעיקר כישרונו
הוא כקליטת נתונים מעשיים, ניתוחם והסקת
מסקנות מהם. לבך הכוונה, כאשר מתכוונים
למוחו האנאליטי.
עד היום מספרים במיסדרונות מישרד־החוץ בירוש לים
על שדר ששלח השגריר רבץ מוושינגטון ב־, 1968
סמוך לכניסתו לתפקיד. בין הדיפלומטים המתוחכמים של
המישרד, הוא עורר אז חיוך סלחני של עליונות.
רבץ פתח את השדר בפסוק :״ישנן שלוש אפשרו יות:
או שניכסון יזכה ברוב, או שהאמפריי יזכה ברוב,
או שאף אחד משניהם לא יזכה ברוב, ואז יכריע הקונגרס.״
היה
זה כל-כך מובן-מאליו, בחינת אל״ף־בי״ת ממש,
עד שראשי המישרד תמהו על השגריר הטורח להודיע
על כך לשר, כאילו גילה את אמריקה.
אולם היתד. זאת הרצאת דברים אופיינית לרבץ, ש התאימה
לשיטתו האישית וגם לנוהגי צה״ל. היא מזכירה
את פתיחתת סיפרו המפורסם של יוליום קיסר על מיל-
חפתו בצרפת :״נאליה מתחלקת לשלושה חלקים...״
זוהי שיטה איטית ,׳מסורבלת אך הגיונית, הקובעת
תחילה את מהות הבעייה, אחר־כך את הנתונים הידועים,
אחר-כך את האפשרויות הנתונות, אחר-כך את המסק
נות.
בשביל רבץ אין זו רק שיטת־הרצאה, אלא — כך
נראה — גם שיטת־המחשבה שלו עצמה.

#הסוג והרע
ף ש ילה כמה וכמה מעלות. היא ראציונלית, בלתי-
ריגשית, ויש בה ערובה מסוייפת מפני קפיצות־דרך,
הגזמות ואימפולסיביות מסוכנת.

אבל יש לה גם מיגרעת גדולה: אין זו
שיטה יוצרת.
״אנאליזה״ פירושה: הפרדה־מחדש, פירוק־מחדש.
כלומר: לקחת דבר שלם, לפרק אותו למרכיביו, כדי
לעמוד על טיבם.

זהו ההיפך הגמור משיטת היצירה — של
אדריכל, של אמן, של סופר, של מדינאי גדול
— שעיקרה כראייה אינטואיטיבית של שלמות
חדשה.
כאשר יש צורך לפתור בעייה מעשית, השיטה האנא-
ליטית מצויינת.
כאשר יש צורך לפסול קונספציה ישנה׳ וליצור, יש
מאין, תפיסה חדשה לגמרי — האנאליזה איגד. שיטה
טובה.

^ זהו, על רגל אחת, הטוב והרע של שיטת
רכין.
כרמטכ״ל, למד את הבעיות העומדות בפני צה״ל,
שמע עצות של מומחים מצוייגים בעלי דיעות שונות —
ישראל טל, עזר וייצמן׳ אריק שרון, מתי פלד, אהרון
יריב, חיים בר־לב ואחרים — שקל מה הם הפיתרזנות
הסבירים, והחליט פה שהחליט.
כאשר הגיע לוושינגטון, למד את המצב, ניתח את
המציאות, עמד על השינויים, מצא לבעייה פיתרון שהיה
חדש ומקורי.
כאשר הגיע לראשות־הממשלה, הקדיש שנח לאיסוף
נתונים, ניתח את המצב כפי שנוצר, הסיק את המסקנות
שניראו לו סבירות.
תחילה תקף את הבעייה האמריקאית׳ כי בה התמצא.
הוא זילזל באירופה, עד שביקר בה, פעם בצ׳קרס
האנגלית, פעם בסטוקהולם ובגרמניה. הוא הכיר את מנהיגי
אירופה, שמע מה בפיהם, הסיק מסקנה חדשה:
אירופה חשובה .״הוא גילה את אירופה!״ התלוצצו
עמיתיו.
גישה בלתי־אמצעית זו, של איש האוסף את הנתונים
במו-ידיו, מתרשם בעצמו ומסיק לבדו את המסקנות,
מביאה עימד. סכנה חמורה אחת: אין האיש יכול ליצור
דבר בשטחים שאינו מצוי בהם.

בד, למשל, אין ליצחק רבין מושג על העולם
הערכי. מעולם לא נתקל כו. עמי ערכ ככלל,
והעם הפלסטיני כיכללם, הם לגכיו ספר
חתום. אמר לא־מככר פרשן :״עד שרכין לא
ייפגש עם מנהיגי ערב, ישמע מה כפיהם ויתרשם
מדבריהם, לא תחיה אצלו שום תזוזה
בנושא הערכי.״
אינה מובנת, אם
בעיקרו של דבר,
בהסדר אפריקאי-
כימעט צדדי, פו-

כל יחסו לבעיית הסדרי-הביניים
אין לוקחים בחשבון גורם אישי זה.
זהו הסדר ישראלי־אמריקאי, הקשור
מיצרי. ההסדר הישראלי־המיצרי הוא
על-יוצא של שני ההסדרים העיקריים.
רבץ מבץ בענייני אמריקה. בשטח זד. הוא יכול
להסיק מסקנות. אין הוא מסוגל להסיק מסקנות סבירות
בנושא הערבי — וגם אין הוא מנסה לשנות דבר בנושא

זהו, אם כן, נכול כוח־חיצירה של רכין,
לפחות כשנת תשל״ח: הוא יכול לפעול כהיגיון
וכבישרון בתחומי חקונספציח הקיימת —
אך אין הוא מסוגל לגבש קונספציה חדשה.

ש. ק .ל שוברי קניה המזכים
בקבלת הנחות ניכרות בבתי־עסק מובחרים בארץ.
שרות חדש של קבוצת דיסקונט
המאפשר ללקוחותיהם
קניות בהנחות מ־ 596 ועד .2096
בתי עסק רבים בארץ מכירים ומכבדים
את תלושי ש. ק .ל .־$
לכל שובר קנייה, מצורפת רשימת חנויות מפורטת.
את שוברי ש. ק .ל. תוכל לקבל גם בעטיפת שי מפוארת
ולהגישם כמתנה לחתונה, בר־מצוה או שמחה אחרת.
היכנס לסניף הקרוב של בנק דיסקונט או בנק ברקלים דיסקונט
וקנה שוברי קנייה ש. ק .ל. בני 25 ,20 או 50ל״י.

שוברי קניה לכל בע״מ
תלושי ש.ק.ל ניתן לרכוש בכל סניפי

01100! 311111 לישואזו

״ בוקבוקליס ן יסקוש־פס8

#רשימת
בתי העסק:
כל-בו שלום ומסעדותיו בל-בו שלום מזוז ואולם אמעים; מאירלנד מוזיאון השעווה והמצפה; אומו
משכית רשת חנויות ; לירן בית אופנה לריהוט מודרני ; רהיטי כל־גיל ; רהישי מבט ; חנויות אבנעל ; סלון מרמי רשת חנויות
חנויות קרביץ מכשירי כתיבה הנדסה• וציוד משרדי ; תחנות שרות בלאק אנל לקל ; סוכנויות סטימצלן ; ,חנויות מסדה (ספרי מסדר, בלבד) ; חנויות ספרי
זיגיוק את מיכלין, חיפה ; בנלי בע*מ. חיפה ; גינסברג הכל לבית בעימ, חיפה ; בימ״ם א. רוזנבלום בע״מ, חיפה ; ן! .שוור^ן ״כל-בו״ ירושלים ; מעין שטוב,
ושת ״גויות; סוכנויות

כיתן ; חנויות תליראן

ירושלים.

ף עדת״אגרנט, שסיימה השנה את תפקידה מבלי
1שאיש הצטער על כך, הוסיפה לאוצר־המילים הישראלי

את המילה ״קונספציה״.

״־״כעזרת מילח׳זו ניסתה הוועדה׳להסביר״את
אחת התעלומות הגדולות של הדור: כיצד זה
מאני
צה״ל, המורכב
שאגף־המודיעין של
קרה
--מיקצועיים -י^דך

ואינטליגנטיים, התעלם לסני שים יום־הכיפורים מן הסימנים שהוכיחו, מעל לכל
ספק מכיר, כי המצרים והסורים עומדים לפתוח
כהתקפה על ישראל.
חסניו הייכל, בסיפרו שיצא זה־עתה לאור, מתאר
כיצד עקבו המצרים בתדהמה גוברת אחר חוסר־התגובה
של צדדל על סימנים בולטים אלה. אף קצין מצרי אחד
לא האמין, בעת התיכנון, שניתן יהיה לשמור את ההכנות־לימילחמה
בסוד. הוויכוח בצמרת המצרית היה רק על
המועד שבו יגייס צה״ל את כוחותיו — 10 ,15 או 5ימים
לפני שעת־השי״ן.
לאמ״ן של צה״ל היתד ,״קונספציה״ ,שעל־פיה לא יכלו
המצרים והסורים לצאת להתקפה. קונספציה זו גברה על
כל ההוכחות בשטח שהעידו על ההיפך. בתזכיר שהגיש
השנה לממשלה, אחרי מסירת הדו״ח הסופי של ועדת־אגרנט,
גילה דויד (״דדו״) אלעזר, כי אמ״ן כלל לא טרח
להעביר לו את המידע העצום שהצטבר בתיקיו — מידע
שהכיל עשרות פרטים שלא־ייאמנו׳ ואשר כל אחד מהם
היה די בו כדי לשכנע אדם סביר שעומדת להיערך
התקפה גורלית.
למשל: הידיעה כי המופתי הראשי של צבא מצריים

אשכול היה סוחר־מלידה, גאון של משא־ומתן, אדם
מתון באופיו ונוקשה בתפיסתו. הוא סבר שסוחר ממולח
אינו מציע שום דבר לפני המשא־והמתן, מציע את
המינימום בראשיתו של המשא־והמתן, ומשתדל לה״שיג
פשרה טובה ככל האפשר לעצמו, בתום המשא־והמתן.
גולדה היא אשד, פרימיטיבית, חסרת־־תיחכום, שעולמה
הרוחני מורכב מכמה סיסמות שלמדה בילדותה, כגון ״כל
הגויים שונאים את היהודים״ .היא שנאה ערבים, פחדה
מהם ובזה להם. היא החליטה ״להחליט שלא להחליט״,
מפני שלא האמינה אף לרגע באפשרות של שלום. השטחים
היו בעיניה, פשוטו כמשמעו, שלל־מילחמה, שכדאי להחזיק
בו כל זמן שהאמריקאים מרשים.
רבץ הוא צבר, בן דור אחר. המוח האנאליטי שלו
קבע כי הזמן פועל לטובת ישראל, ושעל־כן כדאי לדחות
את הכל, להחזיק בשטחים, להחזיר את המינימום האפשרי
כדי להרוויח זמן, ולשמור על היחסים ההדוקים עם ארצות־הברית.
בכל
מיקרה, ההנמקה היא שונה לגמרי, ותהליכי־החשיבה
שונים לחלוטין. אך המסקנה המעשית היתד,
שודה.

הדבר אינו מוזר, מפני שהשוני כין האישים
הוא שיטחי. מתחת לתכונות האישיות
נמצא רוכד עמוק, כימעט בלתי־מודע, המשו
תן! לכולם: הקונספציה.
קונספציה זו לא נולדה במילחמת ששת־הימים. היא
היתד, קיימת כבר קודם־לכן, ולוי אשכול רק התאים אותה
למציאות שהשתנתה במילחמה.

*0 1 1 1 )7
מכחינת תפיסת־היסוד אין כל הכדל כין
פקד על החיילים לשבור את צום־ראמאדאן, המקודש _
למוסלמים, ולהתחיל מייד לאכול. דבר כזה פשוט לא ייתכן חמשת האנשים שניהלו עד כה את המדינה,
והשונים זה מזה ככל שחמישה כני־אדם יכובתרגיל
צבאי רגיל.
אמ״ן לא העכיר מידע זה לרמטב״ל, מפני לים להיות שונים: דויד כן־גוריון, משה שרת,
שכל דכר שלא התאים לקונספציה לא חדר לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רכין. היא
היתה משותפת להם, ולכל עוזריהם, מיפלגו-
כלל לתודעתו.
דוגמה קטנה — אך הרת־גורל — זו מבליטה מחדש תיהם ומוסדותיהם.
את אחת התכונות היסודיות של המוח האנושי, האישי
והציבורי. בני־אדם זקוקים לקונספציה — תבנית שיכלית
מאורגנת ומגובשת — כדי לתפקד כראוי. בילעדיה, אין
הם יכולים למיין את שפע הידיעות והרשמים המגיעים
אל מוחם בכל עת. אולם משנוצרה קונספציה, נוטים בניד,אדם
להתעלם מכל העובדות שאינן תואמות אותה, לראות
רק את המתאים ולפסול את כל השאר.

יום-הכיפורים הוכיח, עד כמה קשה לשנות
אפילו את הקונספציה של גוף קטן ומיקצועי,
כמו אגף־מודיעין צכאי. על אחת כמה וכמה
קשה הדכר למדינה שלמה, שהקונספציה שלה
התגבשה כמשך דורות.
דבר זה מסביר את אחת התופעות המוזרות ביותר —
לכאורה — של שילטון רבץ.

$חמישה נניס בהגדה
י* עקרונות שהובילו להסדר־החלקי בסוף תשל״ה
| | הם: על ישראל להרוויח זמן ! כדאי לה להחזיק בכל
השטחים הכבושים ככל שהיא יכולה! אין סיכוי להסדר
הכולל הרצוי לישראל ! ואילו ההסדר הכולל שהוא אפשרי
אינו רצוי לישראל.
ובעיקר: ישראל זקוקה לארצות־הברית. היא יכולה
להתווכח עם ארצות־הברית, לריב עימד, עד לגבול מסויים
— אך אסור לה בשום פנים ואופן להביא לניתוק היחסים
ההיסטוריים איתר.,

אף אחד מן העקרונות האלה לא הומצא
על־ידי רבין. הוא קיכל אותם, מן המוכן, מידי
גולדה מאיר. ואילו גולדה, שלא הגתה ככל
ימי חייה רעיון חדש כלשהו, קיבלה אותם מן
המוכן מידי לוי אשכול, ראש ממשלת ששת־הימים.

היה
זד. אשכול שהחליט, מייד אחרי המילחמה, שאין
לצאת בשום יוזמת־שלום. מאחר שישראל כבשה שטחים
נרחבים, כדאי לה לעשות את הכל כדי לשמור על
הסטאטוס־קוו החדש. כפי שהסביר זאת אחד האנשים
המרכזיים במימסד, המכהן עתה כחבר בממשלה :״הקו
הוא פשוט. נשתדל להחזיק בכל השטחים שכבשנו. אם
יהיה לחץ אמריקאי ונצטרך להחזיר — נשתדל להחזיר
מעט. אם יהיה לחץ כבד — נחזיר הרבה. אם יהיה לחץ
שלא נוכל לעמוד בו, נחזיר את הכל. אם יהיה לנו מזל,
לא נצטרך להחזיר כלום.״
הרעיון של שלום ישראלי־ערבי אינו מופיע בתפיסה
זו כלל.
זהו הקו המשותף של אשכול, גולדה ורבץ.

לכאורה, מוזר שביכלל ייתכן קו משותף
לשלוש דמויות כל-כך שונות.

• 4הק 11 סבציות
6*4והה של קונספציה טמון בכך שעם התקבלה,
^ היא הופכת מובנת־מאליה. בעליה אינם מודעים לה
בדרך־כלל, וממילא גם אינם מעלים כלל בדעתם שיכולה
להיות אחרת.
אולם כאשר קמה מדינת־ישראל, במאי .1948 עמדו
לפניה לפחות ארבע קונספציות אפשריות:
#הקונספציה המערבית, זו שנתקבלה, אמרה :
ישראל היא חלק מן המערב. היא גוף זר בעולם הערבי,
והערבים לא ישלימו עימד, לעולם, או בעתיד ה,נראה,־לעין.
המשימה המרכזית של המדינה היא להתגונן מפני הערבים,
ולשמור על עורק־החיים החיוני של המדינה אל המערב.
לשם כך זקוקה ישראל, כתנאי בל־יעבור לקיומה, לברית
עם מעצמה מערבית אחת לפחות.
• הקונספציה הקומוניסטית, שבה דגלו מק״י
והאגף השמאלי של מפ״ם, אמרה אותו דבר, רק להיפר.
הקומוניזם עומד להשתלט על העולם. ברית־המועצות תהיה
הכוח הדומיננטי במרחב. על ישראל לנתק את הקשר
עם המערב, ולפתוח עורק־חיים אל הגוש הסובייטי. מאחר
שהערבים יילכו באותה דרך, תיעלם הבעייה הישראלית־הערבית
מעצמה.
הדוגל הקיצוני ביותר בתפיסה זו היה משה סנה, שעזב
ביגללד, את מפ״ם והצטרף למק״י. הוא ניבא את הכיבוש
הקרוב של המיזרח התיכון על־ידי הצבא הסובייטי, ומשום
כך אף הצדיק את מישפט־אורן, עלילת־הרופאים ושאר
מעשי־ד,טירוף של סטאלין, בשלב הסופי של שילטונו.
$הקונספציה הנייטראליסטית, שנביאי, היה
ד״ר נחום גולדמן, טענה כי האינטרס הציוני העליון של
ישראל הוא לשמור על קשר אמיץ עם יהודי ארצות־הברית
וברית־המועצות גם־יחד. היא הציעה לישראל
להינתק כליל ממישחק המעצמות, להיות ל״שווייץ של
המיזרח התיכון״ ,להימנע אף מהצטרפות לאדם, לשמור
על יחסים טובים עם שתי מעצמות־העל.
• הקונספציה המרחבית אמרה כי על ישראל
לחתור ל״השתלבות במרחב״ ,לפעול למען התארגנות
מרחבית שתכלול את ישראל לצד ארצות־ערב, על בסיס
של ברית לעזרה־הדדית בין התנועה הלאומית הערבית
והתנועה הלאומית העברית. תפיסה זו קבעה שמקומה
הטיבעי של ישראל אינו בגוש המערבי או בגוש הקומוניסטי,
אלא בגוש החדש של ״העולם השלישי״ ,הנמצא
בעימות עם שתי מעצמות־העל כאחת.
ערב קום המדינה, ניתן הביטוי המגובש ביותר לקונספציה
זו על־ידי קבוצה קטנה שקראה לעצמה ״ארץ־

מבאזללה סז ־ ר ־ חלק ־

ה קונ ס פ צי ה

ישראל הצעירה״ (ושנודעה בכינוי ״קבוצת במאבק״),
שפירסמה את החוברת ״מילחמה או שלום במרחב השמי״*.

#הוננת נעה עי נסים
ך 6קונספציה של בניין חדש נקבעת על־ידי האדריכל.
ן 1לא לחינם נקרא דויד בן־גוריון ״אדריכל המדינה״.
הוא האיש שקבע את הקונספציה היסודית שלה. מארבע
האפשרויות, הוא בתר בראשונה.
בן־גוריון היה פוליטיקאי מעשי. מעולם לא ניסח את
תורתו בכתב, בצורה מגובשת. בניגוד לדימוי שניסו ליצור
לו במאוחר, הוא לא היד, היוגה־דיעות. אך היתר, לו תפיסה
היסטורית רחבה.

הוא העמיד את הרכבת הישראלית עד
הפסים שעליהם היא נעה מאז, מכלי שתוכל
לסטות ימינה או שמאלה.

במילחמת־ד,עצמאות קיבל בן־גוריון עזרה מוושינגטון
וממוסקבה. הוא ניצל עד־תום את שביתת־הנשק הקצרה
ששררה אז בין שתי מעצמות־העל. אך ברגע שהיה עליו
לבחור, שרף את הגשר אל ברית־המועצות ושקד על חיזוק
הגשר אל המערב.
הוא היה מוכן לנצל ניגודים בין המדינות המערביות
לבין עצמן. כך, כאשר התקרבה ארצות־הברית לעולם
הערבי במהלך שנת ,1954 ואחרי שנכשל עסק־הביש
שנועד לחרחר ריב בין קאהיר לוושינגטון, לא היסס בן־
גוריון להתקשר עם צרפת. זו חיפשה אז בעלת־ברית
שתפתח חזית נגד מצריים, כדי שקאהיר לא תוכל לחוש
לעזרת לוחמי־ד,שיחדור האלז׳יריים.
תימרון זה הגיע לשיאו במיבצע־קדש, בו כבשה
ישראל כימעט את כל סיני. אך ברגע שקיבל בן־גוריון
אולטימטום מהנשיא אייזנהואר, והיה צריך לבחור בין
החזרת השטחים לבין עימות עם ארצות־הברית, לא היסס.
הוא הכריז בו־במקום על החזרת כל השטחים.
לבן־גוריון לא היתד, שום גישר, לערבים. הוא לא
האמין בשלום עימם, ולא עשה דבר כדי להשיגו. הוא אטם
את אוזניו כלפי כל פנייה שבאה מן העולם הערבי, גם
מצד גופים אופוזיציוניים שרצו להתקשר עם ישראל.
הוא סירב להחזיר פליטים. במישור זה היתד, נוקשותו
כימעט מוחלטת.

אך הוא שמר מכל מישמר על עורק־החיים
של ישראל אל המערב. זו היתה צוואתו העליונה
ליורשיו.

* קבוצה זו היתה הגוף היחידי ביישוב העברי, ובעזלס
היהודי בכללו, ששלחה במארס 1947 ברכה ל״וועידה הכל־אסיאתית״
שהתכנסה בניו־דלהי, בהנהגת ג׳ווהארלאל
נהרו, ושהיתה ההתארגנות הראשונה של המחנה שנודע
לאחר מכן בשם ״העולס השלישי״ או ״גוש המדינות
הבלתי־מזדהות״ .גוש זה, שהתכנס בסוף תשל״ה בוועידת
לימה, כולל עתה למעלה מ־ 80 מדינות. על המיברק חתמו
אורי אבנרי ועמוס אילון.

סרטי מרתון מציגים :
כשתראו את צ׳רלס הליקי בסרט חגדול ״עקיצה ב 60-שניות״
תשכחו את צ׳רלס ברונטון בסרט ״בשם החברים״
תשכחי את סטיב מקווין בסרט ״הארי המזוהם״
תשכחי את קלינט איסטווד בסרט ״הארי המזוהם״

סרט ה סו ח ף את ה עו לםבסערה! 1
הכנסות יותר מהסרטים :

אוסקר

״עמנואל״ ,״הסנדק״ ,״המגדל הלוהט״
ח״ג׳יימט בונד״ של גונבי המכוניות

/סרני׳

כ״ונו הסרט הטוב ביותר של ה שנה

ז!)!83111£ן ן

ווזלין

אל פאצ׳ינו

רוברט דוול • דיאו קיטון • רוברט דה נירו
טליה שיר• לי ש ט רסב רג
מוסיקה נינו רוטה
בכורה ארצית ממוצ׳׳ח 7.9
בעת ובעונה אחת
פארת״א
אלנ בי ת״א

בקרוב :״ארמון״ חיפה ,״אורגיל״ ״רון״

ג׳ 3מ

למבוגוייז

בעיות ולבטים
בחיי וזמין

נעת ובעונה אחת: פריז, לונדון וניו־יורק !
בכורה ארצית • שבוע • :ב״ 2בתי קולנוע בתל־אניב

בסיטונות

״סינמה 1״

4.30—7.30—9.30

״דרייב־איך

2הצגות7.15—9.30 :

תושבי ירושלים, חיפה וכאר־־שכע — היכונו:

ש מלו ת הריון
מ כנ סי הריון
טוני קו ת הריון
ח לי פו ת הריון

מכירת כרטיסים מוקדמת בכל המשרדים

1י 7ן 1111הצרבת * 1.071 מיה סרט ברול תכה במירב ה או ס קו״ ם

מרד כי זי ד מן

הד״ר

החסות רשפים

כהן

תל־אג-ב, רה׳ נחלה בנימיו ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגיר בשעוה )2—4
; להזמנות ע״י 10 כי: סל ,50344 .וד׳א

מ שחת השיג״ וברה זברה קלסיום
השקעה,
פני השן

קשר הצרפתי

מודל

היא משחת שיניים המכילה חומר אברזיבי שהוא
קרבונט בעל תכונות מיוחדות שעבר תהליך
ולכן הוא עדין ביותר ומסוגל לנקות את שטח
מבלי לפגוע בזגוגית השן.

משחת השיניים זברה מכילה חומרים מיוחדים לחיטוי
וריענון חלל הפה וגורמת להרגשה רעננה במשך שעות רבות.

נ ין

הקמן

פדננז־ו ף• ברנדז־ מרז
ב סו סו וטל

ג ון רז־גקנהייחד

הצגת בכורח ארצית

קולנוע תל־אביב ת״א • 9.30 —7.00
קולנוע אוריון י-ם • 9.00 —6.30
קולנוע רמת־גן ר״ג • 9.30 —7.00
כזסדע׳ וודנר נ׳וקס

אולם, גם בדגוריון ־לא המציא קונספציה זז. היא קדמ?1
בכמה שנים טובות ליום שבו דרך דויד גדין הצעיר על
אדמת יפו.

היא נולדה, למעשה, יחד עם התנועה הציונית
עצמה.

.. #חומה נגד אסיה״
ך* ציונות המדינית המודרנית מתחילה עם סיפרו
ן ן של בנימיו זאב הרצל, מדינת היהודים. מה נאמר בו
על הקונספציה הפוליטית של המדינה העתידה ז
הרצל לא היה מדינאי. נחום גולדמן הגדירו, השנה,
כ״ז׳ורנליסט בינוני״.
הוא כתב את הספר, בהשפעת המוסיקה של ריכארד
ואגנר, כשהיה בן .36 מעולם לא יצא עד אז מתחום אירופה
המרכזית־המערבית. כעיתונאי דיווח על מאורעות שוטפים
וכתב פיליטונים תרבותיים. על העולם הרחב בכלל, ועל
״המיזרח הקרוב״ בפרט׳ ידע אך מעט.
כאשד כתב את סיפרו, לא חשב על ארץ־ישראל.
המדינה שעמדה לנגד עיניו יכלה לקום בכל מקום. אם
ביכלל כיוון את ׳מחשבתו אל ארץ מסויימת, היתד. זו
ארגנטינה.
כימעט ברגע האחרון, בהשפעת ידידים, כלל בספר פרק
קצרצר על הארץ שהוא קרא לה, כמו כל האירופים,
בשם ״פלסטינה״ .עיקרו בשני פסוקים:
״למען אירופה היינו מהווים שס (בפלסטינה) קטע של
החומה נגד אסיה, היינו משרתים כחיל־החלוץ של התרבות
נגד הבארבאריות. כמדינה נייטראלית, היינו נשארים
בקשר יעם אירופה, שעליה היה לערוב לקיומנו.״

מסוגלים לשמור על האינטרסים שלה ולהוות בארץ חיל-
חלוץ יעיל של האימפריה.
כאשר ׳נתערער האימון בבריטניה, במהלך מילחמת-
העולם השנייה, תפסה ארצות־הברית את מקומה כבעלת-
הברית העיקרית בקונספציה. אין זה מיקרה שדויד־בן־
גוריון גיבש, במאי ,1942 את תוכניתו הראשונה להקמת
מדינת־ישראל דווקא, בוועידה שהתקיימה בארצות־הברית
— במלון בילטמור בניו־יורק.

משם התגלגלה הקונספציה מראש־הממשלה
הראשון, דיר יורשיו, אל החמישי.

#מעצמה עונית יזווואלית
ך* אשר קיבל יצחק רבין את ראשות־הממשלה, מלאו
לקונספציה זו 78 שנה — תקופה של שלושה דורות,
שבה השתנה העולם ללא-הכר.
מעולם לא היה שינוי זה דרמאתי יותר מאשר בשנתיים
האחרונות. מהפכת־הנפט׳ שהיתה קשורה במישרין במיל-
חמת יום־הכיפורים, שינתה את יחסי־הכוחות הכלכליים
בעולם. המרחב עבר משולי הבמה העולמית אל מרכזה.
הכוח הכלכלי הערבי ישנה, בהכרח, את מיבנהו החברתי,
כוחו המדיני ועוצמתו הצבאית.
השאלה ההיסטורית היא: האם תדע ישראל לנצל את
הזמן שנותר כדי להשתלב בעוד־מועד בתהליך זה, ותיקח
חלק באירגון המרחב מחדש — או תישאר כבולה
בקונספציה הישגה, תתייצב נגד ההתפתחות ותמשיך
לסמוך על בעלת־הברית המערבית.

מעולם לא היה הצורר כשינוי הקונספציה
היסודית של מדינת-ישראל כה כולט ודרמאתי

שימעון פרם גיבב׳ כדרכו, מלים מבריקות וחלקות,
דיבר בשיטחיות אופיינית על שלום של גשרים פתוחים
״שיקדם לשלום פורמלי״ .היו אלה באלונים מילוליים,
חסרי־חשיבות.
לא כן יצחק רבץ. כדרכו, הוא פיתח את מחשבתו
באיטיות. בניגוד לאיש כמו פרם, אין רבץ מסוגל לשקר
בנקל, לזרוק סביבו מליצות שאינו מאמין בהן. הוא שואף,
מטבע ברייתו, להביע את מחשבותיו — שאיפה שהביאה
אותו, לא פעם, להבעת רעיונות שמדינאי שזמר אותם
בדרך־כלל בליבו.
גם הפעם מסר רבץ מעין ״אני מאמץ״ שלו, סיכום
השקפתו בשעה זו:
• במשך 20 השנים הקרובות יוסיפו לשרור במרחב
״אי־יציבות ושינאה״.
• בכל עמי־ערב ישלטו, במידה זו או אחרת, אי-
יציבות ותהפוכות, ביגלל שילוב אוצרות־הנפט עם ״רעיונות
מימי-ה ביניים״.
• אץ ביטחון ששלב זה יסתיים תוך 20 שנה, והוא
לבטח לא יסתיים בעתיד הקרוב.
• מוסקבה היא מקור של סכנות, והיא תפעל במרחב
כדי להתנכל לצורכי הנפט של העולם המערבי.
• העולם התעשייתי החופשי צריך להתלכד כדי
לעמוד מול המדינות המייצרות חומרי־גלם, אחרת הוא
ייסחף. הבעייד. האמיתית טמונה בכוחן של המדינות התעשייתיות
לעמוד מול הלחץ של מדינות חומרי־הגלם.
• ״ נושאזהיכריע את גורלהחברה
המער בי ת ״.

במישפטים מעטים, שירטט רבין את כל תפיסתו0 .

כאן, כמילים מעטות אלה, טמונה כל הקונספציה.
חומה נגד אסיה. חיל-החלוץ של
התרכות האירופית נגד הכארכאריות, שהיא
התרכות של עמי אסיה, וכיכללם עמי־ערכ.
קשר עם אירופה, שתצנזיד לערום לקיום המדינה
היהודית*.
הרצל האירופי לא הכיר עדיין בקיומו של הענק
האמריקאי, שגדל במהירות מעבר לאוקיינוס. אמריקה
האנגלו־סאכסית היוותה בוודאי, בתפיסתו, חלק מאירופה.
בשמונה השנים שנותרו לו, ערך הרצל סוף־סוף ביקור
בארץ־ישראל, כדי לשכנע על אדמתה את הקיסר הגרמני,
שיקבל לידיו את החסות על היישוב הציוני שיקום בארץ.
הקיסרות הגרמנית ביקשה אז להתפשט ברחבי העולם,
והרצל הציע למנהיגה לעזור לו להקים בארץ יישוב יהודי
דובר־גרמנית, שישרת את האינטרסים של גרמניה־רבתי.

הקיסר לא קיכל את הרעיון, והרצל הציע
את החסות על הכית היהודי לכריטניה הגדולה
— אז האימפריה הגדולה כיותר של העולם
המערכי, שראתה כציונות מכשיר נוח כדי
להשתלט כעזרתו על ארץ־ישראל.

#ננל הנוח, למען חסווסאן!
ץ ג משיכו של הרצל, מכס נורדאו, קיבל קונספציה
!*) זו בשלמותה. כאשר החלו עמי־ערב מתקוממים נגד
הקיסרות התורכית, שרדחזז בהם, הציע נורדאו את עזרת
הציונות לסולטאן התורכי. בקונגרס הציוני השביעי,
שהתכנס אף הוא בבאזל, ב ,1905-הכריז נורדאו:
״התנועה שהקיפה חלק גדול של וזעם הערבי, עשדיה
בנקל לקבל כיוון, שיגרוס צרות גס בפלסטינה ...במצב
זה עלול להתקבל על דעתה של תורכיה, כי חשוב מאד
בשבילה שיימצא תחת ידה בפלסטינה ובסוריה עם רב־אוכלוסין,
חזק ומאורגן יפה, אשר עס כל הוקרתו את
זכויות התושביס שהיו בארץ עוד לפניו, יתנגד לכל פגיעה
בסמכותו של הסולטאן, ואדרבה, יגן עליה בכל כוחותיו.
״גס אירופה תראה לעצמה תועלת רבה בזה 1שהעם
היהודי, בכבשו בשלום, אך במרץ, את פלסטינה, ישמור
עליה מפני שינויים־מאונס ביחסי השילטון בה, ויעשה
למייותרת את התערבות המעצמות...
״כדי שיוכל העם היהודי למלא את התפקיד הנרמז
כאן, עליו לעורר בלב תורכיה ואירופה אמון ברצונו
ובכישרונותיו...״
בעלי־הבדית הרצויים: מעצמות אירופה וחשילטון
הזר בארץ. היריב הצפוי :״העם הערבי״.

כמילים פשוטות הציע נורדאו, כנאום אופייני
זה לחפון־ את היישוכ היהודי רחיל-כיכוש
כשירות התורכים והמעצמות, נגד שאיפתם של
כל עמי־ערכ לזכות כחירות לאומית.
קונספציה זו שלטה בתנועה הציונית, ללא עירעור,
מאז הקונגרס הראשון בבאזל ועד ליום הקמת המדינה.
פה־ושם נשמעו .׳מדי־פעם, קולות בודדים נגדה. אך מעולם
לא נערך עליה ויכוח של ממש. כל הימאבקים בתוך המחנה
היו על יישום הקונספציה בילבד.
חיים וייצמן האמין ברצונה הטוב של בריטניה, בחדירה
איטית לארץ ובשיטה של ״עוד דונם ועוד עז״ .זאב
ז׳בוטינסקי לא נפל מווייצמן באמונתו בבריטניה, אך סבר
כי על היהודים להוכיח לבריטניה, בכוח הנשק, שהם
* אבנרי ניתח את הקונספציה של הרצל, ואת הרקע
לצמיחתה, ביתר הרחבה בסיפרו מילחמת היום השביעי.

כמו כתשל״ה. אולם אין משימה קשה יותר
מאשר זו.
לשם כך דרוש מדינאי יוצר, המסוגל להמציא קונספציה
חדשה ולהנחילה לציבור כולו. תהיה זו אותה קונספציה
שנפסלה עם קום המדינה: זו של השתלבות ישראל
במרחב. אולם הפעם אץ המדובר עוד במרחב עני ונחשל,
כפי שניראה לפני 27 שנים.
אילו היה המרחב מגיע לכלל שלום כולל, פותר את
הבעיות שנוצרו בעיקבות הסיכסוך הטראגי בין עמיו,
מבטל את הצורך בביזבוז משאביו על • תקציבי־ביטחון
אגדתיים, שם קץ לתלותו במעצמות ומשלב יחד את
הכישורים והמשאבים של ישראל ומדינות־ערב — יכול
היה לחדש את ימי־הזוהר המפוארים ביותר של עברו.
אולם בשביל איש כמו רבץ, שנולד לתוך הקונספציה
הישנה, אפשרות זו אינה קיימת כלל. להיפך: הוא האמין
כי הנפט הערבי יאבד מחשיבותו תוך שבע שנים, ושהכל
יחזור אז לקדמותו. לדעתו, עד אז על ישראל פשוט
להחזיק מעמד, בעזרת האמריקאים.

ההסדר החלקי של סוה תשד״ה היה מכוסס
כולו על הנחה זו. הוא היה הכיטוי החדש
כיותר של הקונספציה הישנה.

#האג־ *אמין
ך * ימים האחרונים של תשל״ה העניק רבץ ראיון
4לסיירום סאלסברגר, עיתונאי אמריקאי בכיר. הלה
הציג לו, לאריק שרון ולשימעון פרם את השאלה: מה יהיו
פני הדברים בעוד 20 שנהו
אריק שרון דיבר על מילתמה קרובה בלתי־נמנעת.
כל השאר לא עניין אותו.

השתייכותה של ישראל לעולם המערבי מתקבלת כדבר
מובן-מאליו. יחד עם כל העולם המערבי, עומדת ישראל
לא רק מול ברית־המועצות העויינת, אלא גם נגד כל
העולם השלישי, המייצר חומרי־גלם. כחלק מן ״החברה
המערבית״ ,קוראת ישראל למערב העשיר להיאבק נגד
הלחץ של המדינות העניות באפריקה. אסיה ואמריקה
הלטינית, התובעות מחיר גבוה יותר עבור הקפה, הגומי
והמתכות שהן מייצאות. מילחמת ישראל־ערב אינה,
איפוא, מילחמה קיימת בפני עצמה, אלא חלק ממילחמה
עולמית בין המדינות המערביות התעשייתיות ובין המדינות
המספקות את הנפט ואת שאר חומרי-הגלם למכונה
המערבית.
המילים שונות, המושגים התחלפו — אך זוהי חזרד;
מדוייקת על הקונספציה הבסיסית של בנימין זאב הרצל.

״חיל־החלוץ של התרכות האירופית נגד
הכארכאריות האסיאתית״ מהווה עתה, כעכור
78 שנה, חיל-החלוץ של ״החכרה המערכית״
נגד התקוממותם של עמי אסיה, אפריקה
ואמריקה הלאטינית, התוכעים חלוקה צודקת
יותר של העושר כעולם.
המוח האנאליטי של יצחק רבץ, איש־השנה תשל״ה,
הוא מכשיר מצויין ליישום הקונספציה. אבל הוא מכשיר
בלתי-מתאים לשינוי הקונספציה. כמו כל אנשי צמרת
ישראל, כמו כל קודמיו ועמיתיו, גם הוא שבוי-הקונספציה.
קונספציה זו עלולה לכרות את הקבר למדינת־ישראל.
היא מובילה בהכרח למילחמות בלתי-פוסקות, תוך שינוי
המאזן לרעת ישראל. החלפת הקונספציה, בעתיד הנראה״
לעין, הוא עניין של חיים ומוות למדינה.

אולם כסות תשל״ה לא נראה כצמרת ישראל
אדם המסוגל לעשות זאת. זהו תפקיד
המחפש את הגיכור.

החידוש הצרפתי
בחזיות זוט8 11
הגיע משל וח חדש

בלי תפר +מקסים * סקסי * בצבעים מרהיבים

עם חזיות 8 91117 את מרגישה ״בלי״

וי יי ס

במרכז לשעונים
אלקטרוניים

1 $א ל1קטר1ו ר ק1ם 1

/ו׳מראלו נע-נז #

הפצה ומעבדות שחת
להשיג: תל־אביב, סלון ״ מלכה ״ פסג׳ דיזנגוף
ובסלונים המובחרים בכל הארץ
השעון הסיפרתי
זאלקטרוני
או /ס א

ת״א,רח שדל 7

(פנת יהודה הל1י )5 9
611473.70

תדיראץ התשלובת התעשייתית האלקטרונית גאה להציג בפניך את
שעון היד הסיפרתי־אלקטרוני - ,שעון הזמן החדש:״נובולר
* מחשב זמן אלקטרוני שהגיע לשלמות של דיוק.
* השעה המדויקת מוצגת בספרות מוארות על חוגה שחורה.
שלא כמו בשעונים אהרים מסוג זה, פולטות
הספרות בשעון־נובוס״את האור ואינן רק משקפות אותו.
* לשעון ״נובוס״איז בלל חלקים העלולים להתקלקל או
להשתחק בגון קפיצים, גלגלים, מנופים או משקלות.
* השעון הסיפרתי־אלקטרוני ׳נובוס״מיוצר עפ״י ידע
טכנולוגי עשיר, שנרבש תוך ייצור רכיבי־דיוק אלקטרוניים
המוצאים את שמושם במכשור חלליות, במחשבים, בטלויזיות
ובאלפי מוצרים אלקטרוניים לתעשיה ולצריכה צבאית ואזרחית.

לך ע ם הזמן-
7ן נה
ו ! 1י 11ק

11 *0 113
1ו ! ו ר 1תים ׳ *

\יג ב חנויו ת ה מובחרו תברח בי ה א רץ ובסניפי ת די ר או,
ניב וח קלל־בך 27 טל 285151׳לושליס רח שמאי 9טר; 231315 234847
בנד מאידדוף 5קויח ארישו טל 539292 כאל שנע לח הרסה .22 טל 79526

טלודזיות* מערכות סטריאו* רדיו למכובזת* סוללות•י פנסים י מוצרי תאורהא מחשבי נדס

העולם הזה 1983

אנשים אלה סימלו גשנת תשל״ה את הישגיהם וכישלונווניהם של ישראל והעולם.
הם נבחרו על־ידי ״העולם הזה״ תוך בחינת כל מאורעות השנה.

ה עו ל ם

קיסינגיר: נוס התרעלה

לא היה כל ספק בדבר: איש-העולם של תשל״ה
היה הנרי קיסינג׳ר.
לא היה זה אותו הנרי קיסינג׳ר, שזכה בתואר איש-
השנה של תשל״ד — הנרי הגדול, הסופרמן המעופף,
הפותר בעיות סבוכות במטדדקסמים, ששום דבר אינו
,יכול לעמוד בפניו.
השנה נחל קיסינג׳ר כמה כישלונות מכאיבים. החמור
מביניהם היה האסון שאירע לאמריקאים בהודז־סין. ה־מישטרים
הסרו־אמדיקאיים בוויאט־נאם ובקאמבודיד,
התמוטטו. הקומוניסטים כבשו את שתי המדינות בהם־
תערות־בזק, שהזכירה את התמוטטות המישטר של צ׳אנג
קיי־שק בסין, דור לפני־כן.
במשך שש שנים ניצח קיסינג׳ד על ההתערבות האמריקאית
בשתי מדינות אלה. על-פי החלטתו, נחרבו שטחים
רחבים בהפצצות הכבדות ביותר בתולדות־העולם,
ונקטלו רבבות. אמנם הסכמי-פאריס, שעבודם
זכה קיסינג׳ר במחצית פרס־נובל לשלום, לא בוצעו מעולם,
ביגלל התנגדותם של השליטים בסייגון. בכל־זאת,
י נזקפה המפולת הסופית לחשבונו של קיסינג׳ר.
המהפכה הפורטוגלית פגעה לא פחות ביוקרת אר־צות-הברית,
ובמילא גם ביוקרת שר־החוץ הכל־יכול
שלה. במשך השנה כולה היה גורל המדינה הזאת, בעלת
המיקום האיסטראטגי החיוני, מוטל בספק. השלוחות
הסובייטיות הזרימו כסף ונשק לקומוניסטים. השלוחות
האמריקאיות והמערב־אירופיות הזרימו כסף ונשק לסו-
ציאליסטים ולאנשי הימין.
כאשר ספג קיסינג׳ר, במארס , 1975 סטירת־לחי מצלצלת
מידי איש-השגה יצחק דפץ, ושליחותו התפוצצה,
נדמה היה כי כונדהתרעלה מלאה. רבים סברו אז, כי
קיסינג׳ר נשבר, יחד עם מדיניות הדטאנט עם ברית-
המועצות שהוא היה אדריכלה ומבצעה, וכי הנשיא
ג׳ראלד פדרד יסלק אותו מתפקידיו. אולם הנשיא
החדש נתן לו גיבוי מלא, נרתם בעצמו למאמץ, ולבסוף
כסה את ההסדר על ישראל.

מ ד עיו ת

סאדאת:מהפכה שקטה

שום דיפלומט לא יכול היה לזכות לתואר איש־המדיניות
של תשל״ה.
הסכנה הגדולה ביותר שריחפה על ישראל במישור
הדיפלומטי — גירושה מעצרת האו״ם — נמנע בסוף
השנה רק על-ידי התערבותו של אנוואר אל-סאדאת,
איש-המרחב, שהטיל את כל כובד מישקלו על כף־
המאזניים נגד הגירוש. פעולתו של יוסן! ת קו ע לא
עזרה. להיפך, בסיגנונו התוקפני וביחסו השלילי הקיצוני
לבעייה הפלסטינית, קומם תקוע את עמיתיו באו״ם,
נגדו, ופילס את הדרך בפני יאסד עראפאת. יורשו
של תקוע, חיים הרצוג, לא נכנס עדיין לתפקידו.
שום שגריר לא הצטיין במייוחד. היחידי שבלט בשטח,
השגריר שימחה דיניץ בוושינגטון, היה רק מכשיר-
ביצוע בידי יצחק רכץ• שר־החוץ יגאל אלץ, לא
הצליח להטביע את חותמו על מדיניות ישראל.
האיש האחד שגילה השנה עצמאות מדינית פעל בשטח
שונה לגמרי. שר-ההם ברה אהרץ ירים, איש
חדש בצמרת, צפה בתיסכול גובר והולך באי־יעילותה
של הממשלה, שהפכה בית-ועד לסידור עסקים מיפלג־תיים
ומועדודויכוחים פוליטי, ללא כל יכולת לשלוט
במאורעות, לקבל החלטות סבירות או לתכנן תוכניות
לטווח ארוך ובינוני בשטח המדיני, הכלכלי, הסוציאלי
או הצבאי. הדיבורים על הקמת מועצה עליונה לביטחון
לאומי נסתיימו בלא־כלום, ואפילו ועדת־שרים לענייני
ביטחון לא קמה.
יריב, הרגיל לסדר המטכ״ל, הציע שורה של הצעות
לשינוי פני הדברים בממשלה, כגון הכנה יסודית של
ישיבותיה, גיבוש חומר בכתב מראש, שיאפשר הכרעה
סבירה על סמך מידע מוסמך, ועוד. כאשר ראה שדבר
אינו זז, הציע לקבל על עצמו את התפקיד להקים מוסד
לתיכנון מדיני לטווח ארוך. כשגם הצעד, זו לא נתקבלה,
עשה דבר בלתי־רגיל מאד: הוא פשוט התפטר.
מילבד מעשה אמיץ והגון זה, לא קרה במערכות
המדיניות של ישראל דבר שיחרוג מן השיגרה. מימין
ומשמאל חלו שינויים חסרי-חשיבות.

זו השנה השנייה עמד אנוו אוי א ל ־ פאדאת במוקד
כל המאורעות במרחב.
בתחילת השנה נראה היה כאילו יעבור הכתר ל-
יאפר עראפאת, שנחל שתי הצלחות מרשימות בזו
אחר זו. תחילה הוכתר בוועידת־הפיסגד, הערבית ברי-
באט כנציג הבילעדי של העם הפלסטיני. מייד לאחר-
מכן נתקבל בעצרת-או״ם כמנצח.
אולם עראפאת לא היה מסוגל, השנה, לתרגם הצלחות
תעמולתיות ומדיניות אלה לשפה של הישגים יציבים.
ביגלל סיבות פנימיות וחיצוניות, דרך אש״ף בי
מקום. הוא לא הקים את הממשלה הפלסטינית הזמנית,
שרבים חיכו לכינונה. אומנם, היה ידוע, כי הוא מוכן
להסדר־פשרה עם ישראל — אך הוא לא היה מוכן,
מטעמים תכסיסיים, להכריז על כך בפירוש, כפי שעשה
נציגו בלונדון, סעיד חמאמי, בהצהרה דרמאתית.
הימנעותו של עראפאת לעשות כך גם בעצמו, סייעה
ליצחק רבין ולעמיתיו, ששללו כל הסדר עם אש״ף.
היוזמה היתה בידי הנשיא המצרי. הוא ניהל מיבצע
רב־מישורי. בעת-ובעונה־אחת חולל במצרים מהפכה
ימנית שקטה, הידק את היחסים עם ארצות־הבריח, זהקים
גוש גדול של מדינות ערביות פרו־מערביות, שתמכו
במדיניותו. רצח המלך פייצול, בנסיבות מיסתוריות,
סייע לו מאד. במקום הלאומן הדתי בא איש מתון,
המלך חאלד, שנתן לסאדאת גיבוי מלא.
חתירתו של סאדאת להסדר־ביניים עם ישראל, והחשש
שמא הוא מבקש לפרוש מן המאבק הכלל-ערבי,
גרמו לתמורה המוזרה ביותר של השנה בעולם הערבי:
התקרבותו המהירה של המלך חוסיין אל נשיא סוריה,
חאפז אל־אסד. עמדת המלך הוקשחה, סיגנונו החריף.
על רקע החשש המשותף מפני הבדלנות המצרית, נוצר
המשולש דמשק־עמאן־אש״ף, שלא שלל עקרונית
שלום עם ישראל, אך התנגד לשלום נפרד ישראלי-
מצרי. במהלכים אלה גדלה דמותו של אסד, שהכריז על
נכונותו לחתום על שלום עם ישראל.

מעשה אמיץ

כלכלה

צוו: הנמלה השתווה

שני ליווייתנים התמודדו ביניהם במשך תשל״ה: הכלכלה
השחורה והכלכלה הלבנה.
הכלכלה השחורה היא זו שהתעצמה והגיעה למימ-
דים אדירים בשנים האחרונות, מאז מילחמת ששת-הימים.
היא עומדת מחוץ לחוק, מחוץ לתהליכי־המשק הגלויים־
לעין, מחוץ למערכת-המיסים ומחוץ לכל תיכנון סוציאלי.
ראשיה הם הפרו טק ציונרי ם של המי שטר, ולעיתי ם

נדמה שהמישטר הפוליטי-כלכלי כולו נמצא בכיסם. היא
יונקת מכל התקציב, ובעיקר מתקציב-הביטחון, כעלוקה.
הכלכלה הלבנה היא זו הנראית לעין, הנושאת בעול
הכביר של החזקת המדינה, על תקציב־הביטחון העצום
שלה. היא כוללת את כל השכירים, וחלק מן העצמאיים.
איש־המשק של תשל״ה לא יכול היה להיות אדם
המייצג את הנסיון להילחם בכלכלה השחורה, כי לא
היה ניסיון רציני כזה. חיים כן־שחר ועמיתיו, אנשי
הרפורמה, לא תקפו את המיפלצת האדירה הזאת, אלא
רק ניסו להכניס קצת סדר בתוך הכלכלה הלבנה. יהושע
דגיטעיץ, מחולל ״המדיניות הכלכלית החדשה״ ,שלא
היה בה חידוש, בוודאי אינו זכאי לתואר זה.
איש-הכלכלה של השנה היה האדם שסימל יותר מכל
אחר את הכלכלה השחורה: מיכאל ציר, איש הצמרת,
ששיטת ״סיבוב הכספים״ שלו נתגלתה השנה בכל חומרתה,
כאשר נסתבר, כי העביר מיליונים מכספי המדינה
לחברות בוואדוץ ובשווייץ. יותר מ טי גו ר רזזנכוים
ידידו, יותר מצפי דכטו, מסובב המיליונים של סולל־בונה,
בין הארץ, שווייץ וואדוץ, יותר, מאמץ אכ;י,
משחית ומשחד מערכת-הביטחון, סימל צור את הרגשת־העליונות
של ״המעמד החדש״ ,בעל המדינה.
לאנשים תמימים נראה היה, בראשית השנה, כי טיפוסים
מסוגם של רוזנבוים, צור, רכטר, אבני ויהושע
בן־ציון הם החריגים, יוצאי-דופן ואנשי-שוליים. במהלך
השנה נסתבר, כי הם צירים מרכזיים בחיים הכלכליים
האמיתיים — הסמויים — של המדינה, נציגיה של שיטה
שהגיעה לכל פינה בכלכלה הישראלית — החל בביצורי
צח״ל בסיני ובגולן, וכלה בעיריות עיירות־הפיתוח.

ה כנ ס ת

אברמוביץ: יחידי־הסגולה

הכנסת השמינית המשיכה להידרדר לאיטה. הרוב
היה חותמת־גומי בידי הממשלה. האופוזיציה הימנית
היתה להקת־שחקנים עייפה, שחזרה בשיעמום גובר על
הצגות ישנות. הסיעות הקטנות חדלו להוות גורם.
המסורת של קנוניות באדר־עופר נמשכה השנה, כאשר
נתגלתה קנוניה של יוחנן כאדר וישראל ק-רגמן
להעביר בשקט ״מילווודמיפלגות״ — מסע חדש של שוד
כספי הציבור על־ידי העסקנים. הקנוניה הוכשלד, על-
ידי התקוממות דעת־הקהל.
שום חקיקה חשובה לא יצאה מן הכנסת. הדרך שבה
חוקקו חוקי הרפורמה במיסוי, בעיקבות המלצות חיים
בן־שחר ועמיתיו, דמתה לקומדיה של צ׳ארלי צ׳אפלין.
בעוד הקשישים נחו במיזנון מעמל השנים, שיחקו
על הבמה כמה צעירים, שמטרתם העיקרית היתד. להשיג
כותרת בעיתון ודקה בטלוויזיה, ויהי־מה. משעשעת
היתד. התחרות בין שני הצעירים, שפילגו את המרכז
החופשי הקטן: הח״ב המזמר עקיבא נוף וארבו אהוד
אולמרט, שערכו ביניהם מירוץ יומי של תעלולי-
פירסומת.
ההיעדרות הסיטונית של חברי־הכנסת נמשכה כרגיל,
ואולם־המליאה היה שומם אף יותר מאשר בשנים קודמות
— להוציא ימים של סערות־סרק מפוברקות.
היה דרוש מישהו שיחשוף במישפט אחד את השפל
שאליו הגיע הפרלמנט. עשה זאת, מבלי שהתכוון לכך,
ח״כ הרב יהודה מאיר אברמוביץ, כאשר תבע זכו-
יות־יתר לחברי-הכנסת, בטענה שהם ״יחידי־סגולה״.

עי תונו ת

]אדו וגוון: המאבק

מאחר שאין העולם הזה מעניק את תואר איש־ד׳עיתו־נות
של השנה לאנשי המערכת שלו-עצמו, לא יכלו לזכות
בתואר זה עיתונאים שביצעו כמה מהמיבצעים העיתונאיים
החשובים ביותר של השנה.
אולם גם בלי אלה, היתד. התחרות קשה, כששני
המועמדים העיקריים הם כרוך נאדל ומתי גולן.
התואר הוענק להם במשותף.
נאדל נתן מופת כעיתונאי שאינו איש־מיקצוע שכיר
בילבד, אלא אדם הרואה במיקצועו שליחות, ייעוד ומאבק
למען הצדק. הוא עשה עבודה ששינתה השנה
את דעתם של רבים על מהות החברה הישראלית. תחילי׳
חיבר את מימצאיו בצורת תזכיר, לאחר־מכן בצורת
ספר (דו״ח נאדל) ,שהכיל גילויים חשובים ביותר על
צמיחתה של הכלכלה השחורה בישראל והפיכת מערכת-
המיסוי מכשיר בידי המימסד להטלת כל עול המדינה
על ציבור השכירים.
נגד נאדל נקשר קשר־השתקה של העיתונות כולה.
לולא העולם הזה ושירות-ז־,שידורי, היה קולו נאלם.
גורל דומה המתין למתי גולן, עיתונאי מיקצועי של
הארץ המכסה אירועים פוליטיים. תחילה גילה סקופ:
ביקור של מישלחת סובייטית סודית בארץ. לאחר־מכן
הגיעה לידיו פצצה של ממש: סירטי־ההקלטד, של שי חותיו
הפרטיות של הנרי קיסינג׳ר בארץ. הוא מיהר
לכתוב עליהם ספר.
התגובה ד,נבהלת של השילטון ביטאה לא רק את
פחדו מפני הגילוי, אלא גם החדירה לתודעת הציבור
עובדה נשכחת: שיש בארץ צנזורה. סיפרו של גולן
נגנז, וועדת עורכי העיתונים היומיים הסכימה לגנוז את
עצם העובדה, שקיים ספר כזה ושנאסר לפירסום. רק
פעולודהנגד הנמרצת של העולם הזה׳ יחד עם פירסום
העובדו ת בחו״ל, שברו את קשר־ד,השתקה, והספר יופיע,
במהדורה מתוקנת, בשנה הבאה.

צע>ר

בי: מרד בחרוזים

האימרה הנדושה׳ שד,נעורים אינם עניין של גיל,
הוכיחה את עצמה השנה שוב.
במשך השנה התפרסמו כמה צעירים וצעירות —
אך רובם היו קורבנות. כמה בנוודטובים הסתבכו בפלילים.
גורלו של זוג התאומים מאשקלון, שאול ויהונתן
נתן, שניספו יחדיו בתאונת־אופנוע, צבט את הלב. יפה
סוויסה ,״היפהפייה הנרדמת״ מדימונה, סיקרנה רבים.
אך היכן היה הצעיר שימרוד במוסכמות, שיסעיר
שמיים וארץ, שיילחם על דיעות בלתי-מקובלות, שיש קיע
את מירצו וכספו בפעולה למען מטרה?
שום צעיר כזה, בגיל 20 או ,30 לא בלט בתשל״ה.
לעומת זאת בלט בה אדם שכבר הגיע לגיל ,40 וש-
הצטיין בכל התכונות האלה: יבי.
יונה בן־יהודה, המשתמש רק בראשי־התיבות של
שמו, פירסם את דיעותיו בפרוזה ובחרוזים מעל עמודי
הארץ, במודעות־בתשלום שהפכו שם־דבר. את הכסף
אסף במו־ידיו, על-ידי מכירת סיפרייהשירים שלו. הוא
ליקט ופירסס קובץ של שירי־מרד מכל העולם. הוא
יזם ואירגן סידרה בלתי-פוסקת של סימפוזיונים ורבי-
שיח, שבהם השתתפו מיטב אנשי הרוח והציבור, מאיש-
היהדות ישעיהו לייבוביץ ועד למשה לוי, מזכיר הימאים
הדירוגיים׳ צעיר מורד אחר שכבר עבר את שחר-
נעוריו.
בפעולת-יחיד, עשה יבי יותר מהרבה מנגנונים משופעים
בכסף, מיפלגות וסיעות. מאחר שזהו סימן־ההיכר
של צעיר אמיתי, מגיע לו התואר.

טוח: אל אלוהי צבאות

שום כהן־דת לא היה איש-הדת של תשל״ח. הוא בא
משורות הלוחמים הפוליטיים.
בפעם הראשונה הופיעה במדינה דמותו של הקנאי
הדתי-לאומני, המוכן לעלות על באריקדות ולגרור את
ישראל למילחמה דתית, מן הסוג שהביאה טרגדיה נוראה
על אירלנד הצפונית.
לפתע נסתבר לצמרת הנדהמת של המדינה, כי שנים
ארוכות של חינוך ״ממלכתי־דתי״ במדינה גידל דור
חדש של קנאים לאומניים, המתייחס אל הדת היהודית
כאל פולחן שיבטי, בעל אופי מילחמתי. אל־אלוהי-
צבאות שוב צעד בראש, והשופר הריע לכובשי־כנען
חדשים, הרואים בעם־הארץ ״חוטבי-עצים ושואבי-מים״.
גוש-אמונים הוא תנועה דתית — אף שהוא בעל מש מעות
פוליטית מובהקת. הוא הסעיר את השנה מראשיתה
ועד סופה — ממיבצע-ההתנחלות הגדול בסבסטיה
וההתנגשות עם צה״ל, ועד להפגנות נגד ההסדר־החלקי,
והמאבק עם המישטרה. לא היד. לגוש מנהיג בילעדי —
להיפר, ראשיו הצטנעו, ולא הבליטו את עצמם. תואר
איש־הדת של השנה מוענק, על־כן לצעיר שבלט ביותר
במיבצע-ו — חנן פורת, איש נעים־הליכות, צנוע ואהוד,
שקשה היד, להיווכח מהופעתו שהוא קנאי קיצוני,
לוחם ומהפכן, המאמין באמונה עיוורת בנכונות דיעו־תיו,
והמוכן בכל עת לכפור בהחלטת הרוב, להפיל את
השילטון, להתמודד עם חיילים ושוטרים — כדי להגשים
את המטרה הנראית לו כמיצווה דתית עליונה: ארץ-
ישראל השלמה.

טלוויזיה

אלמגוו ונהו: בחזרה

בסך־הכל היו הרדיו והטלוויזיה השנה ליברליים יותר
מאשר העיתונות היומית. במיסגרת המיגבלות של הם,
עשו רבים מעובדיהם מאמצים גדולים להביא לבית
האזרח התרשמות בלתי־אמצעית מן המאורעות. בין
הישגים רבים מסוג זה אולי ייזכר, יותר מכל, הקטע
הטלוויזיוני הקצר שהראה את האשד. של השנה, כוכבה
לוי, גוררת פצוע ממלון סבוי לרחוב, כשהיא חשופה
לאש משני הצדדים.
תוכניות החדשות קיבלו מימד חדש, ונעשה מאמץ
גדול לרענן את הגשתן — אך הן היו עדיין רחוקות
מלהיות חדשות טלוויזיוניות אמיתיות, בניגוד לרדיו חזותי.
בסך-הכל, ולמרות מאמציו הניכרים של המנכ״ל הצעיר,
יצחק לבני, לא התרוממה הטלוויזיה עדיין לדרגה של
יצירה משמעותית, והיא רחוקה מן הרמה המיקצועית
והרלוונטיות של הטלוויזיה הבריטית או הגרמנית. תוכניות
זרות — כמו קוג׳אק בעולם הבידור ועולם במיל־חמה
בעולם התיעודי — ריתקו את תשומת־הלב יותר
מרוב היצירות המקומיות. שום תוכנית מקומית של תעודה
ובידור לא התקרבה לרמה זו.
שתי תוכניות מקוריות הזדקרו השנה, כמו בשנה
שעברה, ממישור זה. הראשונה היתד, ניקוי ראש, יצירת
צוות 2 0 0הארץ של העולם הזה, בעריכת מרדכי
קירשנבאום, שהופסקה באמצע השנה, אך תתחדש,
כנראה, בקרוב. השנייה, והמצטיינת ביותר, היתה התוכנית
שרתי לך ארצי שעורכיה, דן אלמגור ואליהו
כהן, הם אנשי-ו׳,שידור של השנה. אחרי פרישת כהן,
נותר בה אלמגור לבדו.
בטעם עדין ובנוסטלגיה מפוכחת, החזירה סידרה זו
את המדינה אל שורשיה — ואולי הבהירה לה בלי הטפה
עד כמה רחוקה היתד, המציאות של ישראל בתשל״ה מן
האידיאלים, התיקוות והציפיות של דור־ד,מייסדים.

טפ רו ת

קינן: במוזזה־ויכוז

השנה היתד, משופעת בספרים שעוררו תשומת־לב.
אך רובם לא היו בשטח הסיפרות הטהורה אלא הזיכ רונות,
הדיווח והוויכוח.
בין אלה בלטו ספריהם של עזר וייצמן, לך שמיים
לך ארץ; של אדרי קיסרי, זיכרונות ליום מחר; של
נתן דונביץ, עינוי דין; של אורי דן, ראש־גשר ;
של פאוזי אל״אסמר, להיות ערבי בישראל. אישיותו
ודרכו של ד״ר משה קרוי הבטיחו קבלת-פנים לסיפרו
האידיאולוגי, חיים על פי השכל, שפורסם בארץ אחרי
שהוא-עצמו ירד ממנה.
ספר מסוג אחר לגמרי, שכבש את הארץ בסערה,
היה הכרך הראשון של יצירות 2 0 0הארץ.
עולם הסיפרות והשירה היה פורה פחות. על אחת
הסיבות לכך עמד הפרופ׳ דן מירון כהקדמה לקובץ
שירי־מאבק מרחבי העולם -שפורסם על-ידי יפי• היצי רה
החשובה היחידה של השנה היתד, של עמוס קינן,
שואה .2
בספר פסימי ונוגה, גדוש הברקות וספוג אד,בד, נכ זבת
לארץ, מתיימר קינן לתאר את אשר קורה אחרי
חורבנה של מדינת-ישראל, כאשר שרידי-הפליטה חיים
במחנד,־ריכוז מיסתורי, ללא שמיים וריח, מבלי לדעת
היכן הם נמצאים ומי הכובשים. אולם זהו רק הרובד
העליון של היצירה. מתחתיו מסתבר, כי קינן רואה את
המדינה עצמה, כמות־שהיא׳ כמחנד,־ריכוז. ומתחתיו יש
רובד עמוק עוד יותר, בו נראה, כי העולם המודרני
כולו הוא מחנה כזה.

י הדו ת

זייטביץ: עבוזת־אל״לים

תהליך ההתעצמות וההתרחבות, שאותו עבר צה״ל
בשנה האחרונה, לא עבר ללא זעזועים. חילופי ד,מיש-
מרות בצה״ל הותירו אותו כימעט ללא דמויות ביטחוניות
בעלות שיעור־קומה וחפיסות איסטרטגיות ׳מקוריות.
הביקורת על דרך השיקום ובניין הכוחות לקראת אפשרות
של מילחמה חדשה, לא היתד, נחלתם של הדרגים
הגבוהים מאחרי־ד׳קלעים בילבד. היא באה לידי ביטוי
בפרשת מינויו של אלוף (מיל ).א רי ק ש רון כיועץ
מייוחד לראש־הממשלה.
הדמות שהטביעה את חותמה יותר מכל על התפיסות
הביטחוניות ההולכות ומתגבשות, הן בצה״ל והן
בצמרת המדינית, היתד, דמותו של אחד המפקדים הבכירים
הבודדים מהגווארדיה הישנה שנותרו בצה״ל, האלוף
אברהם (״אברשה״) טמיר. טמיר, שמחלקת התיב־נון,
שבראשה הוא עומד׳ הפכה אגף במטכ׳׳-ל, מופקד
מטעם צר,״ל, ומישרד־הביטחון כאחד, על תחום שהוזנח
ביותר בעבר במערכת-ד,ביטחון. הוא הצליח לא רק להעלות
את רמת התיכנון האיסטרטגי, אלא גם להחדיר
את חשיבות הנושא לתודעת המנהיגות. כל אלה הפכו
אותו איש-השנה בתחום הביטחון __

עולם־המחשבה על עתידו של העם היהודי׳ ועל יח סיו
עם מדינת ישראל, הוא חלל ריק. כל מחשבה על
נושאים אלה קפאה לפני דור.
לתוך חלל ריק זה התפרץ הפרופסור ישעיהו ליי׳
בוכיץ, יחודי דתי, שומר־מיצוות, יליד לאטוויה וחניך
ברלין. בבישרון מייוחד לניסוח פרובוקטיבי, ובהחלטה
נחושה שלא להתפשר על האמת׳ שחט לייבוביץ פרות
קדושות, בשורה של נאומים, ולבסוף בספר חדש.
לפי לייבוביץ, עתיד הפזורה היהודית בטוח יותר
מעתידה של מדינת־ישראל — בניגוד גמור לתיקווה
שהמדינה תשמש מיפלט בטוח לעם היהודי. המדינה איננה
עתו, אלא רק צורך. הסגידה למדינה היא עבודת-
אלילים. היהדות חשובה מן המדינה. התוכן האמיתי
היחידי של הציונות הוא הרצון לחיות תחת שילטון
עצמי (״נמאס לנו לחיות תחת שילטון הגויים החז קת
שטחים בעלי אוכלוסיה ערבית תביא לחורבן פנימי
של המדינה. המימסד הדתי בישראל הוא פילגש מוח זקת
של השילטון החילוני. הלאומנות הדתית של אנשי
ארץ־ישראל היא עבודה זרה.

מ שפט

ביכונסקי: מישפט־לינץ,

איש־המישפט של השנה לא בא מציבור השופטים
וד,פרקליטים. אלה עשו את מלאכתם, אך לא היו קשורים
השגה במאורעות מסעירים או בשינויים מפליגים.
איש־המישפט היה צעיר, שנשלף כימעט־במיקרה מן
האלמוניות, כאשר נרצחה חברתו.
פרשת יורם כיכונפקי הוכיחה שוב, כי בית-המיש-
פט הוא רק חלק ממערכת שלמה — וכי חשוב לא רק
מה קורה באולם בית־המישפט, אלא גם בדרךאליו .
אחרי רציחת החיילת רחל ד!לר, נעצר ביכונסקי כחשוד.
כאשר נתגלה כי הוא חבר בקבוצה פוליטית שמא לנית
קיצונית, שעיסוקה העיקרי הוא פירסום כתב־עת
תיאורטי.
בעידודם הפעיל של קציני-מישטרה, ובראשם קצין
שנשא את השם האופייני אכהחם צמרת, החלו כלי-
התיקשורת עורכים מישפט־לינץ׳ לצעיר המשופם, נכה
מילחמת יום־ד,כיפורים, תוך שימוש בפעילותו הפולי טית,
במוצאו הגיזעי ובחייו האינטימיים כחומר-ראיות.
ביכונסקי עצמו עמד במיבחן בקשיחות בלתי-רגילה, ו־חגג
לבסוף את ניצחונו כאשר עברה המישטרה לטיפול
בחשוד אחר, עמוס כמס, שהועמד למישפט.

תי א טרון

ב ט חון

טמיר: חשיבותו של תימון

א שה

כוננה: אצילות טיבע־ח

נשים רבות כבשו לשעה קלה את הדימיון בשנת
תשל״ה. רבקה אל׳נתן נישאה במפתיע לפינחס
ספיר, וכך החלה פרשה טראגית, כשחלתה ריבקה ונפטר
פינחס. נערה תל-אביבית נישאה לאודי אדיב, הכלוא
באשמת קיום קשרים עם סוכנים זרים. מילחמתה של
סילוויה אדים למען בעלה החדש, עוררה כבוד ואהדה.
אולם כל אלה היו דמויות צדדיות בהשוואה לאשה,
שחדרה בלילה סוער אחד לליבו של כל אדם בישראל :
כוכבה לוי, גיבורת המצור על מלון סבוי.
כוכבה לא היתד, מתפרסמת לעולם, לולא נמצאה
במיקרה במלון הקטן כאשר התפרצו לתוכו הפידאיון,
במשבר זה נתגלתה כאשד, גדולה. היא ניהלה משא-
ומתן עם הפידאיון ורכשה את ליבם בגישתה האנושית
הפשוטה! נשאה בזרועותיה פצוע, שניצל תודות לה,
והוציאה אותו החוצה! סירבה להסתלק וחזרה אל תוך
התופת. לאחר ההרג הסיטוני, כאשר רואיינה בכלי-
התיקשורת, נתגלתה כאשד, בעלת אצילות טבעית, סיג־נון
עצמאי ואופי המעורר כבוד — בניגוד חותך לראשי
המדינה, שעטו אף הם על כלי־התיקשורת וגיבבו מליצות.

ניצן: קלות־דעת וצביעות

א מגו ת

עדישמן: אנטי־מונומנ

האדם ניתקל באמנות בצורה בלתי-אמצעית ברחוב,
כשהיא מזדקרת לעיניו בצורת פסל. בין הפסל והאזרח
נוצר במהלך תשל״ה סיכסוד מתמשך.
פיסלו של יגאל תדמרקץ לזכר השואה, שמיקומו
בכיכר־העיריה בתל־אביב אושר השנה סופית על חודו
של קול, נקרא בפי העם ״שואה לזכר האמנות״ .היו
שטענו, כי הפיראמידד, ההפוכה גנובה כולה ממיתקן
בתערוכה במונטריאול. אחרים ראו בה יצירה גדולה.
ויכוחים מרים עוד יותר עורר מנשה קדישמן,
יוצר הפסל החלוד בעל שלושת העיגולים הנטויים, בכיכר
הינל־התרבות בתל-אביב. רבים ראו בו קיטש מוחלט,
שערורייה ציבורית ואמנותית. יד נעלמת רשמה
עליו :״ביזבוז!״
מנשקה, בעל הגוף המונומנטלי, אמר על הפסל :״אני
לא מתייחם אל הפסל כאל מונומנט, אלא כאל פסל.
שתלתי עץ. הכיכר של היכל־התרבות אין בה אחידות,
ונוצר כאן באלאגן חזותי. כדי לא ללכת לאיבוד, הייתי
צריך שם פסל שמתחיל ונגמר בעצמו בגודל ובצורה
ובתוכן, ושלא יהיה רק קישוט. השירבוטים, שהוסיפו
האנשים, דווקא נתנו לזד, מימד אנושי.״

המאורע הבולט ביותר בחיי התיאטרון הישראלי הש נה
היה הופעתו המרשימה והמרעננת של במאי־תיאטרון
ישראלי חדש. המחזאות המקורית באה לידי ביטוי בשתי
יצירות־איכות של חגור לוין (שיץ) ושל יהושע סד
בדל (הגיוקו) ,אולם את התרופה המשמעותית של השנה
העניק דווקא עומרי ניצן בן ד ,25-,במאי צעיר.
ניצן, בוגר להקת פיקוד המרכז, חזר לארץ אחרי
תקופת לימודים בלונדון, ביים העונה בהבימרתף את
ההצגה על קלות־דעת וצביעות, שזיכתה אותו בתואר
איש-השגד, בתיאטרון. את המחזה מהמאה ה־ ,18 מעין
פורים־שפיל הכתוב כמישחק־תשבץ של פסוקי תנ״ך וגמרא
בעברית עתיקה, מצא עומרי בסיפרייה הלאומית.
המחזה זכה בהצלחה שלה היה ראוי, הועבר מהבינורתף
לאולם הגדול של תיאטרון הבימה. לאחר־מכן ביים ניצן
את מעשה בחייל בתיאטרון בימות, בשיתוף־פעולה עם
ד,מלחץ נועם שריף והכוריאוגרף משח אפרתי.
ניצן, שהתקבל בינתיים כבמאי-בית בתיאטרון הלאומי,
מביים שם עתה את האוצר של שלום־עליכם, עתיד
לביים בעונה הקרובה שלושה מחזות.

רפואה קל״נהאו1:1היפהפ״ות הנרדמת

1ס פו ר ט

קויב: טרור ואליטוו

ההצגה הגדולה, ביותר בספורט הישראלי השנה לא
היתה שייכת לספורטאים. כי השנה עמדה בסימן שערוריות
השחיתות בכדורגל, שהגיעו לשיאים חדשים
אשר העמידו בצל את כל שערוריות העבר. גם הפעם
עמדה הליגה הלאומית בכדורגל במוקד המכירה הכל לית,
שבה הוטו מראש תוצאות מישחקים, כדי למנוע
מקבוצות מסויימות נשירה לליגה נמוכה יותר. בעבר
היו הכדורגלנים עצמם, או עסקני קבוצות־ד,כדורגל, גיבורי
הצגות אחיזת־הענייים שהתחוללו על מיגרשי-ד,כדורגל
לעיני רבבות. השנה גנב את ההצגה גורם אחר.
היו אלה אוהדי קבוצות-ד,כדורגל, שבשיטות טרור,
הפחדה ואיומים, השפיעו על המתרחש במינרשים ואף
הצליחו להטות תוצאות כמה מישחקים, ללא תשלום
במזומנים כפי שהיה מקובל בעבר. רובם של המאיימים
נשאר גיבורים אלמוניים, שכן כל מישרדי הבילוש
וועדות־ד,חקירה לא הצליחו לחשוף את זהותם. נציגם
היחידי, שיצא מאלמוניותו כאשר ד,וחשד והואשם באיומים
על כדורגלני מכבי תל-אביב, היה משה (״מוסד,״)
קדי ב, פורץ ואיש העולם-ד,תחתון לשעבר, אוהד קבוצת
בני־יהודה, שהפך דמות-מפתח בפרשיות השחיתות.
הוא היד, סמל הספורט השנה: ספורט האיומים והאלימות.

בדרך־מיקרה הופנו השנה זרקורי ההתעניינות הצי בורית
אל אחד התחומים המרתקים והמתקדמים בענף
הרפואה בארץ: הפסיכיאטריה. היה זה כתוצאה מפר שיה
סנסציונית, שהדיה חרגו הרחק מגבולות ישראל.
נערה בת 16 מדימונה, יפה סוויסה, נכנסה לתרדמה
היפנוטית עמוקה בשעת מופע היפנוטי־בידורי, כשה-
מהפנט המיסחרי אינו מצליח לעוררה מתרדמתה. היא
המשיכה לישון במשך שישה ימים רצופים, כשמאמצי
הרופאים בבאר-שבע לעוררה עולים בתוהו.
אז הוזעק אל מיטתה של יפה הפסיכיאטר הרמת-
גני, הד״ר, דוריס קדייגהאוז, שהצליח להעירה מהשינה.
הסיפור המופלא, שנשמע כמו מהדורה מודרנית
של אגדת היפהפייה הנרדמת, חזר על עצמו כעבור
חמישה חודשים, כאשר יפה שקעה שוב בתרדמה, הפעם
ללא השפעת מהסנט. קליינהאוז הצליח להעירה ולאשפזה.
גיבור הפרשה לא היד, עושד-,להטים. הד״ר קלייג-
האוז, נשיא איגוד הרופאיס-הנעזרים־בהיפנוזה בישראל,
התמחה בריפוי־חירום היפנוטי שנועד לחלץ חולים ממצבים
אקוטיים, והוא אחד המעולים בתחומו בעולם.
ייתכן שפעילות רפואית חשובה זו לא היתד, מגיעה
לעולם לתודעת הציבור, לולא פרשת היפהפייה הנרדמת.

3311113

פרסום אגנת

8111133
•!ט־וג) 1ס11ו1ו׳601׳ 5ז 11 111 9־1^11

מואר אימת של 6£וו־ו ^ 6ו
משווק ע״י לון * להשיג בשקם, המשביר לצרכן, כלבו שלום ובפרפומריות המובחרות

העולס הזה 1983

באותה שעה חגג שר־הביטחון שמעון פרס בארוחה־חגיגית,
שערך בביתו לכבוד צמד השחקנים אליזבת
טיילור וריצ׳ארד ברטון.
השתתפותו הפעילה של צוות המשא־ומתן בחגיגות,
בעצם ימי המשא־ומתן וההפגנות סביבו עוררה
ביקורת.

גם האופוזיציה המשיכה כסיגנון היי•
המותרות. כך, למשל, מצאה חי׳׳כ גאולה
כהן מסיעת הליכוד פנאי לרכוש, כעצם
ימים אלה, דירת פנטהאוז חדשה לעצמה.

תיגוו־לך
ידונו במע מד ה של
אישיות ב כי ר ה
מייד אחרי החתימה על הסדריהכיניים
החדש עם מצריים, תועלה עד הפרה פעיית
מעמדה של אישיות ככירה, שהיחסים
כינה לכין ראש־הממשלה יצחק רכין
התערערו לאחרונה כצורה חמורה כיותר.
למרות שמכחינה פוליטית תואמות
השקפותיה ודיעותיה שד אותה אישיות
את אלה שד רכין, נוצר כין השניים מתה
על רקע מיקצועי ואישי גם יחד.
זמן קצר לפני בואו של שר־החוץ האמריקאי למסע־הדילוגים
הנוכחי שלו, נשאלה אותד. אישיות מד.
עשוייה להיות עמדתו של רבין ביחס להסדר־הביניים
המוצע. האישיות התבטאה במילים :״זה תלוי אם
הוא יהיה שתוי או פיכח.״ הדברים נמסרו ליצחק
רבין, שכבר בעבר היו לו השגות לגבי ההתבטאויות
הפוליטיות של האישיות ולגבי צורת ההתנהגות
הכללית שלה.
הדיון במעמדה של אישיות זו נידחה עד אחרי פיתרון
כל הבעיות הקשורות להסדר־הביניים. הפרשה עלולה
להתפתח למשבר הלאומי הבא שיסעיר את המדינה.

בי טול הנוכחות
האמריקאית
לא ימנע ה סדר
גם אם לא יאשר הקונגרס האמריקאי
הצכת טכנאים אמריקאיים כתחנות
האתרעה כאזור־החייץ כסיני, לא יימנע
חדכר את הסכמתה של ישראל לחתימה
על ההסכם, למרות הצהרתם של דוכרים
ישראליים כי קיומו שד ההסכם תלוי
כנוכחות אמריקאית זו כין הצדדים.
כמיקרה כזה ייאלץ כנראה קיסינג׳ר
לשכנע את המצרים להסכים דעוד תחנת־אתרעה
מאויישת כידי ישראלים.
בינתיים מסתבר כי, בניגוד לדיעה המוקדמת,
כאילו רעיון הצבת הטכנאים האמריקאיים בתחנות־האתרעה
היה רעיונו של שר־הביטחון שמעון סרס,
הועלה הרעיון לראשונה על־ידי נשיא מצריים,
אנוואר סאדאת. פרס רק שיכלל אח רעיונו של
סאדאת, כך שתחנת האתרעה שתופעל על־ידי
האמריקאים לא תמנע הצבת ת חנו ת־ א תר ע ח גם
של ישראל ומצריים.

המדינה ב צרו ת -
החג״גות נמשכות
המשא־ומתן האינטנסיבי והמייגע עם הד״ר
קיסינג׳ר, לא מנע מראשי־המדינה להמשיך
כמסורת החגיגות, כאילו כדי להפגין כי
העסקים נמשכים כרגיל.
ביום השישי לפני שבועיים, ערב ההפגנות לפני ביתו
בשכונת נוודדאביבים בתל־אביב, לא שהה יצחק
רבץ בביתו. הוא חגג, יחד עם אשתו לאה, את
חגיגת חצי־היובל לנישואיהם בביתו של תת־אלוף
(מיל ).יעקב חפץ, כיום מישנה למנכ״ל חברת דלק,
שהוא מידידיו הקרובים המעטים של רבין.
ביום השישי האחרון נערכה חגיגה דומה בביתם
של הד״ר אלק ודליה לרנר בסביון, שם נחוגה
חגיגת יום־הנישואין של יועץ ראש־הממשלה לענייני־מודיעין,
האלוף (מיל ).רחבעם (״גאנדי״) זאבי,
במסיבה צנועה בהשתתפות 150 קרואים. ראש־הממשלה
היה אורח במסיבה זו עד השעות הקטנות
של הלילה, אחרי שמונה שעות דיונים עם קיסינג׳ר.

רב״טשפ קד
על פלוג ה
בין פקבל העיטורים
כין 29 מקכלי עיטורי הגבורה, העוז
והמוסת הנוספים, שיקכלו את עיטוריהם
כיום השנה השני למילחמת יום־הכיפורים,
נמצאים כמה גיכורי סיפורי־גכורה שלא
פורסמו עד כה. כך, למשל, כדוד כיניהם
רכ״טוראי, קשר כמיקצועו הצכאי, שהסך
תוך כדי לחימה מסקד־פדוגה.
הרב״ט היה קשרו של מפקד אחת הפלוגות, שנטלו
חלק בקרב עקוב־הדם על העיר סואץ. תוך כדי
לחימה נפצע המפקד אנושות, והקשר נטל את
הפיקוד ברשת־הקשר, מבלי שהחיילים והמפקדים
ירגישו בכך. הוא המשיך לנהל את הקרב בהצלחה,
וחילץ את פלוגתו מהמארב בעיר סואץ. רק בתום
הקרב, כאשר התכנסו מפקדי הפלוגות, הם הבחינו
כי אחד מהם הוא רב״ט.
חיילי סלוגתו תבעו כי הוא ימשיך לפקד עליהם,
ולמשך זמן אומנם אופשר לו הדבר. עתה משרת
האיש בצה״ל בתפקיד מפקד־פלוגה בדרגת סרן, מבלי
שעבר קורס־קצינים.

המוצב שלא ופד
יוטבע בי ם
על פי הסכם־־ההפרדח החדש כץ
ישראל למצריים, עתיד לעכור לידי
המצרים גם השטח לחוף הים־התיכון,
שכו נמצא מוצכ כודפסט המפורסם,
המוצב היחיד כקו כר־לכ שלא נפל
כידי המצרים, ואשר מאז המידחמה
הושקעו ככיצודיו עשרות מיליוני ל״י.
תחת שיפוצצו את המוצב לפני
מסירתו לידי המצרים, יוטבע המוצב
כים. קירבתו שד המוצב לחוף,
והעובדה שהוא נמצא כשטח כיצות
טובעניות, מאפשרים את השמדתו
באמצעות חפירה, שתציף את המוצב
כמי־הים כגובה שימנע כעתיד כד
שימוש צבאי כמיתקניו.

גילויי 1וספי על
מי לחמח
יום׳

יפורים

גילויים חדשים על מידחמת יום־חכיפורים
עתידים להיחשף כספר חדש עד חמידחמה,
שיופיע כימים הקרובים. הספר, פרי־עטו
־־הקר כן 22
תוצאת מחקר
הוא --
פינקם
--שד דני
את התיזה,
--שנועד ׳להוכיח
--חודש,

שהאחריות ׳למפלה הצבאית כתחילת
המילחמה נופלת כולה עד הדרג המדיני,
ודא על הדרג הצבאי.
חלק ניכר מהגילויים, שיתפרסמו בספר, שייקרא
מבעד לערפל, הם ממקורוודביץ אמריקאיים,
ומבוססים גם על מיסמכי הסנטאגון.

מ* פנ ה ב פר שת
טיסו ת״ה שבר
כעוד ועדה מיוחדת, שמונתה על״ידי
הממשלה, שוקדת על פיתרון סיכסוך טיסות
השכר לישראל, שפרץ כין מישרדי התיירות
והתחבורה, התחולל מיפנה בלתי־צפוי,
העשוי להטות את הכף דווקא לטובת
התרת טיסות־השכר.

מועצת התעופה האזרחית בארצות־הברית החליטה
לשנות את חוק התעופה האזרחית האמריקאי,
שהוא בתוקף משנת ,1938 ולהתיר לחברות־התעופה
הגדולות של ארצות־הברית (יונייטד אייו־ליינס,
פאן אמריקן, וט.וו.איי) להנהיג טיסות־שכר במטוסיהם.
על־סי תוכנית זו, שתיכנס לתוקף ב־13
בספטמבר, יותר לחברות־התעופה להעמיד את
מטוסיהן לרשות סוכני־נסיעות, שיארגנו טיסות־שכר

אריק וסע
לבקר דו ד גוסס
אין שחר לשמועות שהופצו, כאילו
נסיעתו השכוע לארצות־הכרית,
של יועץ ראש־הממשדה לענייני
ביטחון, אלוף (מיל ).אריק שרון,
נועדה להתחמק מנוכחות כארץ כעת
שהממשלה והכנסת ייקראו להכריע
כקבלת הסדר־־הכיניים.
מזה שבועיים מקבל שרון אזעקות
דחופות מארצות־הכרית, כהן נמסר
לו כי דודו, עימו הוא נמצא כיחסי
קירבה, חלה ומצכו אנוש. למרות
הלחצים המישפחתיים שהופעלו עדיו,
דחה אריק את הנסיעה לביקור
הדוד, שהוא מומחה־־אלקטרוניקה
כמיקצועד. רק כאשר נמסר לו השבוע
כי הדוד גוסס, וכי אם ידחה את
נסיעתו הוא עלול להגיע רק
להלווייתו, החליט לנסוע.
למטרה מוגדרת אחת, כשהנוסעים מתחייבים לשהות
באותה נקודה ארבעה ימים לפחות, ולהוציא 15
דולר ליום על הקרקע. הסדר זה יוזיל את מחירי
הטיסות לכשליש ממחירם הנוכחי. כך, למשל, טיסה
מניו־יורק לאקאפולקו וחזרה, שעלתה בעבר 392
דולר, תעלה עתה לנוסע האמריקני 133 דולר בילבד.
כתוצאה מכך מצפים, ששיעור ניכר מהטסים במטוסי
החברות האמריקאיות יעברו מהטיסות הרגילות
לטיסות־השכר. אם תעמוד ממשלת־ישראל בעמדתה
שלא להתיר טיסות־שכר לישראל, עלול הדבר לצמצם
את התיירות האמריקאית לישראל, הנמוכה בלאוו־הכי,
בשיעור ניכר. נראה שלתקנות החדשות תהיה
השפעה מכרעת בשיקולי הממשלה בעתיד הקרוב,
לגבי הנהגת טיסות־השכר.

* ת ב עו אירוף
נחלת״ייצחס לגבעת מיקרה ראשון, שכו יתכעו תושבי שכונה
תד־אכיכית את ניתוקם מעיריית תד-אכיב
וצירופם לתחום השיפוט של עירייה אחרת,
עלול להתרחש בשכונת נחלתי־יצחק
שכמיזרח העיר.
בעבר היתה השכונה תעשייתית וחקלאית. אולם
בשנים האחרונות היא הופכת בהדרגה שכונת־המגורים
החדישה של העיר, כשמאות תושבים עוברים להתגורר
בפרוייקטים ההולכים וניבנים בח למרות זאת
מזניחה עיריית תל־אביב את השכונה, אינה דואגת
לפיתוחה או יצירת תשתית כלשהי לשימושה כשכונת־מגורים.
השבוע
כבר השביתו תושבי השכונה את בית־הספר
העממי היחידי במקום, בטענה של הזנחה. עתה
יוזמים התושבים החתמה המונית על עצומה, שתתבע
את צירופה לתחום־השיפוט של עיריית גיבעתיים
הסמוכה.

יוסדה בוכ מן ירכו ש
את פלו! ויפאדיי?
איש־העסקים היהודי מפרנקפורט, יוסל׳ה
כוכמן, שהתפרסם לפני שלושה חודשים,
כאשר יהלומים כשווי של 10 מיליון ל״י
נשדדו מאשתו ליד סניף־בנק בהרצליה,
מנהל משא-ומתן לרכישת מלון ״פאל״
בתל־אביב (״שרתון״ ,לשעבר).
המלון נרכש לא־מכבר על־ידי איש־העסקים היהודי
מגרמניה, יצחק פאלוך, שהוא בעל מלון גואנד ביץ׳
ובעליו של מגרד־השחקים מיגדלור, ההולך וניבנה
בכיכר מוגרבי.
לא מן הנמנע שאחרי רכישתו יועבר המלון
לניהולה של רשת בתי־המלון האמריקאית הגדולה
הולידיי־אין, המנהלת בתי־מלון ברחבי העולם,
ושעד כה טרם מצאה דריסודרגל בארץ.

י במדינה

מ שהו מ צ חי קקרה
בדרך דהסקס
מאורע היסטורי
צויין כמו
חגיגת כית״סכר

בק אוריגינל חין מתחרים
:ר• הטיפוח לגברים הנבחרים
שמפו סידרת השמפו ״רויאל״ היא סידרת השמפו הנמכרת ביותר
במדינה. בשנת 1974 נמכרו בארץ ( 1,254,067 מיליון מאתיים
חמישים וארבע אלף שישים ושבע) שפופרות שמפו ״רויאל״.
הסידרה מורכבת מ־ 4סוגי שמפו שונים אשר לחם יעדים
שונים בהתאם לתכונות השער של כל אדם ואדם.
השמפו האדום — מכיל חומר נגד קשקשים.
* השמפו הכחול — מיוחד לשיער שמן ממיס את
השומן שעל השיער מבלי לייבש
את עור הקרקפת.
* השמפו הירוק — מיוחד לשיער יבש, מכיל חומרים
המזינים את השיער חיבש ושומר
על הגוון הבריא של השיער.

41א 61ו א 0

רויאד
* השמפו הצהוב — שמפו לימון, ניטרלי, לשיער רגיל
לא פרובלמטי. שומר על התכונות
הטבעיות של השיער, מבליט את
הגוון הטבעי ומקל על סירוק
לאחר החפיפה.
כל סוגי שמפו ״רויאל״ מרככים את השיער, נותנים לו
ברק ושומרים על הגוון הבריא שלו. למרות שציינו כאן את
התכונות העיקריות של כל אחד מסוגי שמפו ״רויאל״ ,עלינו
לחזור ולהדגיש כי החלוקה כאן היא כללית ביותר, ואנו
בהחלט ממליצים לכל אחד לנסות בעצמו את הסוגים השונים
של שמפו ״רויאל״ ולראות איזה מן חצבעים הוא המתאים
ביותר לתכונות השיער שלו.

היה זה מעמד היסטורי.
נציגי ממשלת־ישראל התכנסו יחד עם
שר־החוץ האמריקאי ופמלייתו, כדי
להעניק תוקף ראשוני להסדר שהם כל-
כד התאמצו להרחיקו ולהכשילו. רק כאשר
כלו כל הקיצין ועניבת החנק הכלכלי, המדיני
והצבאי התהדקה סביב צווארה של
המדינה, בחרו הנחנקים לבקש את מכסימום
הבקשות האפשריות, כדי לחמתיק
לעצמם את המעמד.
בפעם הראשונה ניתנה הזדמנות לכל
אזרחי המדינה, באמצעות הטלוויזיה, ליטול
חלק במעמד שאולי היה בו כדי לבשר
תזוזה לקראת שלום. שלום כפד, אבל
שלום. רק טיבעי היה שהעם, שרק עתה
נרגע מסערת הרוחות שהציפה אותו בוויכוחים
ובמהומות סביב ההסדר, ימתין
למעמד שיהלום את גודל השעה ואת
רצינות ההכרעה. מה שהוא קיבל תחת
זאת, היה מחזה שדמה להצגה של ליצנים.
מסכיב למדורה. אפשר היה להבין
לרוחם של כל אותם שנטלו חלק במשא-
והמתן המייגע והממושך. בתום שבועות
ארוכים של מתח, אחרי ויכוחים מראתו-
ניים אינסופיים שהביאו אחדים מהם לתשישות
מוחלטת, אחרי שהשותף הפעיל
לדיונים — הד״ר קיסינג׳ר — נזף בהם
לא־פעם וגער בהם כבעדת ילדים מתפרעים,
הסתיים סוף־סוף מה שניראה כסיוט. תחושת
ההקלה והתפרקות המתח באה לידי
ביטוי בציחקוקים, בהתבדחויות, בחיוכים
רחבים וחסרי־משמעות, שיכלו רק לעורר
מבוכה בקרב הצופים.
זה החל בתום ליל-השימורים, ביום הראשון
השבוע, בו סיכם צוות המשא-והמתן
עם קיסינג׳ר את כל הנקודות שעוד היו
שנויות במחלוקת ערב חתימת ההסכם ב־ראשי־תיבות.
קיסיגג׳ר ויגאל אלון התייצבו
מול המיקרופונים מרקורי המצלמות, כשהם
מתמוגגים בצחוק, כאילו יצאו מדעתה
ממסיבת־רעים עליזה.
אולם מה שניראה טיבעי בתגובה ספונטאנית
ראשונית, הפך מגוחך כאשר חזר
על עצמו בטכס הרישמי של החתימה. המעמד
היה נעדר כל טיכסיות והדר. הוא
הזכיר יותר חבורת פלמ״ח מסביב למדורה
מאשר תפנית היסטורית בחיי המדינה.
ראש־הממשלה תופף בידו בעצבנות על
מיסעד כיסאו וחייך חיוכים מאולצים, המציינים
אצלו מבוכה. יגאל אלון לבש,
מתחת לחליפה הרישמית, חולצה קיצרת-
שרוולים, ובכל פעם שמתח את ידו, נחשפה
זרועו העירומה מתחת לשרוול.
תמצית המחלוקת. הרמטכ״ל מוטה
גור חתם על המיסמכים בבדיחות־הדעת,
כשהוא מחליף הלצות עם הסובבים אותו.
היחידי שידע כי הוא יושב מול עיני כל
העולם והתנהג בהתאם לכך, היה שר-
הביטחון שמעון פרם, שישב מתוח וזקוף.
האווירה החברותית המשועשעת, שלימדה
מעט גם על האווירה שבה התנהלו
הדיונים עם קיסינג׳ר, הזכירה מסיבת כיתה
בבית־ספר עממי.
גם כאשר קם ראש־הממשלה יצחק רבין
לשאת את נאומו הרישמי, החל הנאום
כבדיחה. המיקרופונים שהוצבו מול פיו של
רבין, התנודדו. ורבין, שידע כי כל מילה
מדבריו כבר מוקלטת לשידור לכל קצוות
תבל, פתח את דבריו במילים :״זה רעוע...״
הוא התכוון, כמובן, לסוללת המיקרופונים.
אך דבריו יכלו להתפרש גם כהצהרה
פוליטית.
תוכן הדברים לא היה שונה בהרבה מ הצורה
שבה נאמרז. רבץ התלוצץ כמובן,
כשאמר שקיסינג׳ר יחסוך מעצמו טירחח
אם הצדדים ישאו ויתנו במשא־ומתן ישיר
ביניהם. אבל הוא התעלם מהעובדה שיש ראל
עצמה היא המנסה ברגע זח להתחמק
ממשא־ומתן כזה, הן בוועידת ז׳נבה
והן במגעים עם אש״ף.
הדבר החשוב היחידי בטכס נעדר-ד,טכסיות
היה מישפט אחד בדבריו של הנרי
קיסינג׳ר. כאשר הטעים כי ״קשה למדוד
(המשך בעמוד )36
העולם הזה 1983

גוו חותם, פוס בוזק, ובין מחייו, קיסינג׳ו בודק משמאל ואלון מחייו אזיז
ך* חודש מארס הוא הזיל דימעה.
^ באחד בספטמבר הוא שפע חיוכים. על
הנרי קיסינג׳ר ניתן היה לומר, השבוע:
״הזורע בדגמעה, ברינה יקצור!״
מה השת?ד״ בעצם, בין מארס לספטמבר?
במתכונתו, ובעיקר תוכנו, דומה ההסכם
של ספטמבר לזה שממשלת ישראל דחתה
במארס. ישראל נסוגה למעשה מכל המעברים,
דבר שסירבה לעשותו אז. מצריים
לא שינתה את הסטאטוס החוקי של מצב-
המילחמה, דבר שהיא סירבה לעשות גם
במארס. ישראל הסתפקה בדיבורים
כלליים יותר ׳על אי־השימוש בכוח, דבר
שסירבה להסתפק בו אז.

השינוי המהותי היחידי טמון
כמרכיב חדש: נוכחות ה״טכ
נאים״ האמריקאיים במעברים.

אם זה טוב או רע לישראל ולעניין
השלום — על כך נחלקות הדיעות.

גם בשארסדש״ו!
**ץ ימעץ פרס, בנסותו להסביר ל-
\14 צמרת מיפלגת־העבודה מדוע הסכימה
הממשלה עכשיו להסכם שאותו דחתה
בתרועה גדולה לפני חצי-שנה, שם
את הדגש על נוכחות אמריקאית זו.
תוך כדי כך החליקה לשונו, כפי שקורה
לו מדי־פעם. הוא אמר: אילו היה
קיים כוח אמריקאי כזה בשארם־אל־שייך,
במאי ,1967 לא היתר, פורצת מילחמת
ששת־הימים.
ישראל גלילי קפץ מייד ממקומו, שאל
את פרם אם כוונתו לומר שהוא רואה
גם הפעם את הפיתרון לבעיית שארם־אל-
שייך בנוכחות כוח אמריקאי שם. פרס
תפס את טעותו, הכחיש זאת בו־במקום.

ייתכן שרק באותו רגע הכין
פרם, כי הממשלה נכנסה למלכודת
פסיכולוגית-פוליטית.

לפני־כן ניסה פרס להעמיד פנים כאילו
הוא זה שהמציא את הרעיון הגואל של
נוכחות אמריקאית. אנוואר אל־סאדאת,
שהעלה את הרעיון זמן רב לפני־כן, בפגישתו
עם הנשיא ג׳ראלד פורד בזאלצ־בורג,
בוודאי סבור כי הוא שהמציא
אותו. אבל ההמצאה היתה, כמובן, פרי
מוחו הפורה של הנרי קיסינג׳ר — המצאה
מחוכמת מאין־כמותה.

כי כרגע שנוצר התקדים של נוכחות
אמריקאית בין שני הצדדים
— כפיתרון לשאלת פירוז השטחים
שיפונו על-ידי ישראל — הוא
יחול בימעט אוטומטית על בל שטח
שיפונה כעתיד.
מאחר שלא ייתכן שלום כאשר ישראל
מחזיקה בשטחים כמו שארם־אל־שייך,
רמת־הגולן וגבול תול־כרם, ואילו
לישראל קשה לסבול נוכחות צבא ערבי
שם, ואין לה אמון בצבא האו״ם — מספק
התקדים של המיתלה את התשובה שתתבקש
מעתה ואילך אוטומטית: בין הצדדים
ייכנס כוח אמריקאי, באיצטלה זו
או אחרת.
הרעיון עצמו אינו חדש. גם בעבר
דובר על כוח של המעצמות, שאינו כפוף
לווטו של חברי מועצת-הביטחון ולשג־יונות
עצרת־האו״ם, כחייץ בין הצדדים.

אולם כעבר דובר תמיד כהקשר
זה על כוח אמריקאי-סוכייטי. יצירת
התקדים הראשון של נוכחות
אמריקאית כילעדית היא ניצחון
אישי בביר להנרי קיסינג׳ר.

¥18£¥קוקז
* 1נוכחות האמריקאית במעברים
/כמה השלכות חשובות, החורגות ב
הרבה
מן התפקיד הטכני המוצהר שלה,
שהוא מצומצם. בין השאר:

• נקבע רישמית מעמדה של
ארצות־הכרית כמעצמה האחת
ששני הצדדים כסיכסוך המיזרח־תיכוני
מקבלים את נוכחותה הקבועה
במרחב.

!• הדבר יחזק לאין־שיעור את מעמד
ארצות־הברית במרחב, וישמש תמריץ חזק
ביותר לסוריה ולאש״ף ללכת בעיקבות
מצריים, להינתק מברית־המועצות ולהסתדר
במישרין עם ארצוודהברית.
<• .ארצות־הברית הפכה, בפועל, ערבה
לקיום שביתת־הנשק בין ישראל ומצריים,
ומשום כך יהיה לה מעתה כוח מעשי
ומוסרי מוגבר ללחוץ על הצדדים למען
המשך הדרך להסדר.

התפקיד האמיתי של הטכ
משום
בך אפשר לצפות לכך
שהעניין יהפוך סלע־מחלוקת במע־רכת-הבהירות
הקרובה לנשיאות.
רוב המועמדים הדמוקרטיים ״ודאי יתקפו
את ההסכם, כדי להאשים את פורד
בכך שהוא חוזר על אסונות העבר. פורד
ייאלץ להגן על ההסכם. אך שאלה גדולה
היא אם הוא שמח על הישגו של
שר־החוץ שלו, שהעמידו במצב כה בלתי-
נוח בזירה האמריקאית הפנימית. מאידך,
נתן לו קיסינג׳ר את ההישג המדיני הגדול
של ממשלתו.

ההישגים והא(11ו״ה
ף כד הסבם פוליטי, מבקש כל אחד
מהחותמים להשיג משהו אחר. יותר
מכך, כל צד רואה בהסכם גוף שונה

הרגע הגדול של הנד׳ קיסי1גיר:

ו חוו ע מ־י חו ק
גתהמ טון
חאם משחקים מנהיגי שואל
ב״נדמה לי

* מה יהיה הלאה?

נאים האמריקאיים במעברים הוא
לשמש, כהסכמת הצדדים, מעין

״תיל הכשלה״
כחוט הנמתח בגובה נמוך מעל
לקרקע, בדי להבשיל חייל תוקף.
בדומה לכוח האמריקאי הקטן בברלין,
אין בכוחו לעצור התקפה, אך הוא מבטיח
שכל מי שיחליט לתקוף יידע כי הוא
נכנם לעימות ישיר, פיסי ממש, עם ארה״ב.

וזאקיאו1די נניחו
ך* מו תמיד, משחק קיסינג׳ר מישחק
מאקיאוולי, מבלי להתחשב בדעת-
הקהל בארצו.
בעוד שקיסינג׳ר מבין כי חדירת הטכנאים
האמריקאיים לסיני היא הישג אמריקאי
כביר בתחרות האמריקאית־סובייטית
על שליטה והשפעה, רואה דעת־הקהל
האמריקאית בעין רעה כל ״מעורבות״ אמריקאית
בעולם.
האסוציאציה האוטומטית מובילה אל המעורבות
האמריקאית בווייאט־נאם, שהתחילה
בצורה תמימה בשיגור ״יועצים״.
קשה לדרוש מן הציבור האמריקאי לעמוד
על ההבדל היסודי שבין מעורבות
לטובת צד אחד נגד השני, כמו בווייאט*
נאם, לבין מעורבות הבאה על-פי בקשת
שני הצדדים, כמו הפעם.

מזה שרואה בו הצד השני, ותולה בו
תיקוות שונות. ההסדר שנחתם השבוע אומר
דברים שונים לצדדים השונים:
!• לאמריקאים הוא מבטיח, קודם-
כל, הגמוניה מחודשת במרחב, הידוק הברית
עם מצריים תוך המשך הברית עם
ישראל, ותיקווה סבירה לדחיקת הסובייטים
גם משאר ארצות המרחב.
• למצרים זהו, קודם־כל, הסכם המחזיר
להם חלק חשוב של סיני, בלי
קרב, ובכך מוסיף במאוחר מימד נוסף
של ניצחון למילחמת יום־הכיפורים. יחד
עם זאת, אין מצריים רואה בו התחלה של
שלום־נפרד עם ישראל. כדי למנוע את
בידודה בעולם הערבי, עליה להגיע במהרה
להסכמים נוספים, בעיקר בחזית הסורית.
#לממשלת ישראל זהו, קודם־כל,
הסכם שנועד להעניק לה כשלוש וחצי
שנים של רגיעה גמורה, מבלי שתצטרך
להחזיר בהן שטחים, מעבר לאותם הכלולים
בהסדר זה.

קרוב לוודאי שזוהי אשלייה.

יש להסדר כמה וכמה צדדים חיוביים:
ראשית, חוא מבטיח לפחות זמן קצר
של רגיעה מדינית, וזמן ממושך של רגיעה
צבאית.

שנית, הוא מחזק כהרבה את
מעמדם של היסודות המתונים כעולם
הערכי, ובראשם אנוואר אל־

סאדאת והמישטר הקיים במצריים.
הדבר יחזק כטווה הארוך גם את
המגמות המתונות בסוריה, באש״ף
ובגורמים אחרים — אפילו אם זה
לא ייראה כרגע הראשון.
שלישית, נמנע עימות הרה־אסון בין
ישראל וארצות־הברית, בשעה שאין ליש ראל
שום בעל-ברית אחר.
רביעית, חוסלו מוקדי-הסיכסוך המיידיים
החריפים ביותר בין ישראל ומצריים,
כגון המעברים והנפט של אבו־רודיים.
השאיבה הישראלית שם היתה, בעיני המצרים,
שוד לאור־היום.
חמישית, נעשים כמה צעדים מוחשיים
ליצירת אווירה של שלום, כגון מעבר הסחורות
הישראליות בתעלה.

אולם דבר אחד לא יתן ההסדר
לממשלת ישראל: האפשרות
לשכת שלוש וחצי שנים בחיבוק
ידיים, לדחות כל התקדמות נוספת
לקראת שלום, ולבצר את
שליטתה ככל השטחים המוחזקים
שנשארו השבוע בידיה.
אם הממשלה סבורה שתצליח בכך, היא
משחקת ב״נדמה לי.״

לא יהיה קינאו!!
הרי חתימת ההסכם, נותרו על
כנם הגורמים העיקריים שהביאו אליו,
ושיקבעו גם את המשך ההתפתחות:

• ארצות־הכרית תרצה להמשיך
כמסע־הניצחון שלה כעולם
הערכי, למשוך לצידה את סוריה
ואת אש״ף, ולאחר-מכן גם את עיראק
ואלג׳יריה. משום כך תהיה
מעוניינת לא רק כהסדר-חלקי
נוסף, כעתיד הקרוב, עם סוריה —
אלא גם כהתקדמות כללית.
!• אם תצליח ארצות־הברית במשימה
זו — ,כלומר -אם תמשוך את סוריה לצד
שלה, ואם תמצא הסדר משביע״רצון עם
אש״ף וירדן — היא תרצה לנצל ולבצר
הישג זה במשא־ומתן להסכם כולל, בחסות
אמריקאית, בז׳נבה או במקום אחר.
#מצריים אינה יכולה להרשות לעצמה
להינתק מן העולם הערבי. כדי להחזיק
בהגמוניה המדינית בעולם הערבי,
ולמגר את ״חזית הסירוב״ של אויביה,
עליה להוכיח שהיא פועלת לטובת כולם.

משום כך תצטרך מצריים להראות
שהיא לוחצת למען התקדמות
לשלום בולל — כלומר,
לנסיגת ישראל לגבול ה 4-ביוני
ולהקמת מדינה פלסטינית כגדד,
וברצועה — תוך תקופת ההסדר
הנוכחי, ודא אחרי גמר תקופת
הסדר זה.

מבחינה זו, טועים כל הסבורים כי
ההסדר החלקי הנוכחי נוגד בהכרח את
רעיון ההסדר הכולל — גם אותם המקווים
כך, כמו יצחק רבין ועמיתיו! וגם אותם
המסתייגים משום כך מן ההסדר החלקי,
כמו כמה אישים וחוגים במחנדדהשלום,
שאינם תופסים את טיב התהליכים.

הלחץ על ישראל להסדר חלקי
נוסף עם סוריה יתחדש תוך במה
שבועות, והלחץ להסדר כולד יותר
יתחדש תוך חודשים אחדים.

שביתת־הנשק הצבאית של שלוש וחצי
שנים בחזית הדרום מבטיחה רק דבר
אחד: שהלחץ יעבור מן המישור הצבאי
למישור המדיני והכלכלי. אבל גם זה יהיה
נכון רק אם יימצא סיפוק לסוריה —
כך שלא יהיה לה עניין לגרום למילחמה
שבה תיאלץ מצריים לתמוך בה.

ממשלת ישראל תנסה, בלי
ספק, להקפיא את המצב כדי להרוויח
זמן. ניסיון זה ייכשל.

הוא הגיע לשילטון בורו שי תככים ותח -
והנן לבול לאומי שריתק את ועיון העולם

הרגע ההיסטורי

30 ביוני .1936 חיילת סלאסי עומד על דוכן־
הנואמים של חבר־הלאומים בדנבה, כדי לתבוע
מעולם מבוייש וציני צדק לעמו. היה זה אחד מרגעי־הגורל של המאה העשרים.

*< ש רגעי ם שבחם ההיסטוריה עוצרת
י את נשימתה. רגע כזה הגיע ב־30
ביוני.1936 ,
על דוכן־הנואמים בארמון חבר־הלאד
מים בז׳נבה ניצב גבר בעל זקן שחור,
לגוש שיכמיוז, שהופעתו אמרה כולה הוד
מלכותי, למרות קומתו הנמוכה ( 1.65מ׳).
חודשיים לפני־כן ברח הקיסר היילה
סלאסי מעיר בירתו, אדיס־אבבח, עם התקרב
הצבא האיטלקי הפולש. אתיופיה נכבשה.
מדינות העולם, שהבטיחו לערוב לביטחונן
של כל המדינות, מעלו בתפקידן.
הן הטילו אומנם סאנקציות נגד איטליה.
אך ודששו שאם תרחקנה לכת, יידחף בניטו

מוסוליני לזרועותיו הממתינות של אדולף
היטלר. אתיופיה הופקרה.
אחרי שהתפלל בירושלים, הורשה היילה
סלאסי לנאום בפני העצרת בז׳נבה. הוא
דיבר בשפת־אמו, אמהארית :״אנוכי, היי-
לה סלאסי ה־ ,1קיסר אתיופיה, נמצא כאן
היום כדי לתבוע את הצדק, שעמי זכאי
לו. איזו ת־שובד. אביא לעמי?״
עיתונאים איטלקיים ניסו לשסע את
נאומו בצעקות פאשיסטיות. הוא השתיק
אותם במבט מלא־בוז.
ברידתו מן הדוכן, לשמע מחיאות־הנד
פיים המעטות של הדיפלומטים הנבוכים,
הפליט בחצי־קול את אחד מגדולי הפסו־

ה א רי ה
קים של המאה ה־ : 20״היום זה קורה לנו,
מחר זה יקרה לכם!״
העולם כולו שמע, ונחרד.
היתה זו נבואה חיה. כעבור ארבע־חמש
שנים נכבשו רבות מן הארצות, שהפקירו
את אתיופיה, על־ידי הצבאות של חיטלר
ומוסוליני. הטרגדיה של אתיופיה היתד.
הקדמה לקטל הנורא של מילחמת־העולם
השנייה.

מאסר -עו ל ס
בשרשרות־זהב
ך* זכות אותו רגע בז׳נבה, הפך היי-
לה סלאסי אחת הדמויות הגדולות של
המאה ה־.20
הוא עבר דרך ארוכה עד שהגיע לכך —
דרך המזכירה את תולדות דויד המלך.
הוא נולד בביודחימר ביולי ,1892 בשם
תאפארי מאקונן, היחידי מבין בניו של
מושל איזדר האראר, ראם (ראש) מאקונן,
שלא מת בעודו תינוק. מישפחתו היתד.
אצילה: אבי־סבו היד. היילה מלכות, מלך
שוע, ואביו היה די ה של הקיסר מנליק
ה־ ,2ששלט אז באדים־אבבה, ושלא היו
לו בנים.
כאשר מת אביו, נקרא תאפארי אל חצר־

סונו שד רוזן

המוני אדיס־אבבה מריע לכבוד המהפכה של הקצי־נים,
שהפילה את מישטר הקיסרות ששלטה
באתיופיה מימי־קדס. אחד המפגינים מחזיק בידו תמונה הפוכה של היילה סלאמי.

הקיסר. עד אז למד רק בבית־ספר של
המיסיון הצרפתי במחוז הולדתו. באדיס־אבבה
קיבל חינוך מקיף יותר. אך בעיקר
למד את סבך הקנוניות בחצרו של מנליק,
שדמתה לחצר המלך הורדוס.
עם מותו של מנליק, ב־ ,1913 לא הוענק
הכתר לתאפארי, אלא לנכד הקיסר, צעיר
ספורטיבי יפה־תואר בשם יאזו, שחי חיי-
הוללות.
אולם יאזו לא הספיק להגיע אל טכס
הכתרתו. הוא התאסלם לפתע, קומם נגדו
את חצר־המלכות, שהיתה כולה נוצרית.
הכנסייה האתיופית (הקופטית) הטילה עליו
חרם, והקיסר החדש הודח.
בכך החלה דרו הקנוניות של ראס
תאפארי. הוא השיג לעצמו את התואר
״יורש־עצר״ ואת הכהונה של ״עוצר״
בשמה של זודיטו, בת מנליק, שהוכתרה
כקיסרית.
תחילה סילק תאפארי את בעלה של
הקיסרית, שנעלם בצורה מיסתורית, והטיל
עליה את מרותו הטוחלטת. לאחר־מכן
יצא לקרב נגד אביו של יאזו המודח,
שהתמרד נגדו. האב מוגר. יאזו עצמו חש
אל הצבא המובס, ליכד אותו סביבו, והובס
אף הוא. ראס תאפארי גזר עליו
מאסר־עולס. עד מותו היה יאזו כבול

התצלום שהניד עיסו: ה״לה סדאס׳ מאכיל נוניו מצרחווינסף, שעה שעגגו גווע ברעב
בשרשרות־זהב, במאסר עולם.
נותרה הקיסרית עצמו! .כעבור כמד.
שנים היא ניסתה לבצע הפיכה נגד העוצר
שלה. תאפארי הביס גם אותה, אילץ
אותה להעניק לו תואר של מלך. כעבור
שנתיים מתה בנסיבות מיסתוריות. לאיש
לא היה ספק כי ראס תאפארי רצח גם
אותה׳ אחרי שרצח קודם־לכן את כל
קרוביו האחרים, שעמדו בינו לבין כס־הקיסר,
הדרך
היתה פנוייה. ב־ 1930 הוכתר תא־פארי
בן ה־ 38 כקיסר אתיופיה. מאז הוא
נקרא ״היילה סלאסי, האריה הכובש משבט
יהודה, נבחר האלוהים, מלך־המל־כים.״
האמהארית
היא שפה שמית, הקרובה

לעברית ולערבית. היילה סלאסי פירושו :
״הילת השילוש (הקדוש)״ .אדיס־אבבה
היא עיר האביב החדש, ואילו תוארו הרשמי
של הקיסר ,״האריה הכובש של
שבט יהודה,״ מקורו בסמל הישראלי העתיק,
גור־אריה־יהודה. הוא בא להזכיר
את האגדה שקיסרי אתיופיה הם צאצאי
הזיווג התנ״כי של שלמה המלך ומלכת־שבא.
השם
אתיופיה בא במקום השם ״חבש״,
הנחשב כשם־גנאי, מכיוון שחנדשים הם
״חבושים״ ,אסירים או עבדים. התואר
מלך־המלכים הוא, באמהארית ,״נגוס
נגוסטי״ ,נוגש־הנוגשים.
אחרי שהגיע תאפארי לשילטון בדרכים
עקלקלות, קרה לו מה שקרה לדויד המ

שגם הוא הגיע לשילטון בדרך ארוכה
של תככים ושיתוף־פעולה עם האדיב
הלאומי. ראס תאפארי הפך היילה סלאסי,
והתככן הפך מנהיג לאומי.
הפלישה האיטלקית לאתיופיה הסעירה
את העולם יותר מכל מאורע אחר באותה
תקופה. העולם ליווה באהדה נזעמת את
בני־השבטים, שיצאו להילחם בחניתות
עתיקות נגד הטאנקים והגאזים המרעילים
של האיטלקים.
אבל זה לא עזר לקיסר, אחרי שנאלץ
להימלט. בעיקבות ביקורו בירושלים, ש עורר
אז רגישות עמוקים בארץ־ישראל,
ואחרי נאומו בז׳נבה, השתקע בעיר הבריטית
באת. הוא חי כעני מרוד, והיה
זמן שהחנויות אף סירבו לספק לו סחורה.

תאפארי מאקונן הובא
לאדיס־אבבה, אחרי שראם
(דוכס) ומושל־מחוז.

הקיסר מנליק מינה את 11 ברדודנו המיותם לדוכס.
יי י י
תאפארי השתלם במהרה בתורת התככים.

בחברת צופים בריטיים

הצטלם היילה סלאסי

שגורש על־ידי האיטלקים מארצו.

כל זה השתנה כהרף־עין כאשר הצטרף
מוסוליני למילחמה לצד היטלר, במאי
.1940 מיזרח־אפריקה היה המקום היחידי
שבו יכלו הבריטים לנחול ניצחון מהיר
נגד האיטלקים, שהיו שם מנותקים וגר
(המשך בעמוד )42
הקיסר האחרונים

תמונה אופיינית של
היילה סלאסי בחודשים
לשילטונו, מתבודד וערירי.

במדינה
יתרון ושמו יותר

כמעט כולם מדבידיס על חסכון אולם
בחסכ1ני 1תה של אבקת הכביסה ־ספריימיקס־חוכלי
להיווכח ססש בסו עיניך,
כל קופסת*.ספריימיקס־ במשקל 1.5ק־ג
מכילה בי 12 כוסות אבקה.
אם תשחי זאת לאבקות אחוזת
וזחכחי כי ב־ספריימיקס׳
את מקבלת הרבה י 1חר.
אך זהו איננו החסכון היחידי.
•ספו״מיקס שומרת על אריגים עדינים

(המשך מעמוד )32
דבר מוחשי נמו שטחים, שניתן לראותם,
עם דבר בלתי־ניתן לראייה, כמו התקדמות
לשלום.׳׳ הוא תימצת, במילים ספורות
אלה, את משמעות המחלוקת ואת
משמעותו האמיתית של ההסכם שהושג
השבוע.

מדיניו ת
תר או מי מדבר !
משה דיין כתסקיד המומר״זהכעיס

ומגנה על מכונת הכביסה שלך
מפני חלודה ־ ובכך׳ נחסכות לך
הוצאות רבות ומפח נפש.
והעיקר: דספו״מיקס* כושר ניקוי בלתי רגיל
בכך תווכחי בבר עם הכביסה הראשונה.
ההחלטה בידיך -עכר׳ ליספריימיקס״,

בינג-ליניאל

בז־ יידן

ובמאי

דינוו * 11י

סרט המנסץ הרבה בדיחות והרבה עצמות ׳

ברט רילגולדס

בתפקידו הגברי ביותר

אדי אלברט מייקל קונרד

אללוטר

כפורה ארצית ממוצאי דוחג 7.9.75 כקולנוע ״מוגרבי״ רגל־אהיב
סרט 010בצב עי ם

ב 1י י מגישים:

בדיחות פוליטיות אינן נשארות בדיחות
בישראל. הן הופכות, תוך זמן קצר —
מציאות. גם הבדיחה היהודית על הבן
שרצח את הוריו וביקש אחר־בד רחמים
בטענה כי הוא יתום, הושמעה השבוע
ברצינות נוראה. אלא שהאיש שהשמיע
אותה הפך כבר בעצמו דמות קומית.
היה זה שר־הביטחון לשעבר, משה דיין,
האיש האחראי באופן אישי יותר מכל
אדם אחר, לכך שישראל נאלצה לחתום
על הסדר־ביניים ללא תמורה מדינית מוחשית׳
ואשר קפץ ברגע האחרון על מרכבת
המתנגדים להסדר והשמיע את קולו נגדו.
לא מועמד. היה צורך ביותר מאשר
מצח־נחושה ואטימות טוטאלית כדי לטעון,
כפי שטען דיין, כי ״ההסדר הצפוי מח ליש
אותנו גם מבחינה צבאית וגם מבחינה
מדינית, גם מבחינת יכולת המיקוח עם
הערבים וגם מבחינת התלות בארצות־הברית.״

שמשה דיין מזלזל, כדרכו, בכושר־הזיכרון
של העם, או שהוא עצמו לקה
בזיכרונו. שכן היה זה משה דיין עצמו
שהציע ותבע, עוד לפני מילחמת יום־
הכיפורים, שישראל תיסוג ותוותר למצריים
על שטחים בסיני, במיסגרת של הסדר
חלקי, וזאת אף ללא אחת מהתמורות ש אותן
קיבלה ישראל בהסדר הנוכחי.
אלא שאז סבר משה דיין כי הוא האיש
המיועד על-ידי האמריקאים לרשת את
מקומה של גולדה מאיר, כראש־ממשלה.
הוא היה מוכן להגיש להם על מגש, ללא
כל תמורה, בדיוק מה שאת החזרתו הוא
מגנה עכשיו.
בינתיים אירע מה שאירע ביום־הכיפורים,
במידה רבה בגלל חוסר-הכישרון וקלות
הדעת של דיין כשר־הביטחון. המצרים חזרו
לסיני בכוחות עצמם, ועמדת־המיקוח של
ממשלת ישראל נחלשה בהרבה. אך דיין
מעמיד פנים שכל זה לא קרה.
לפני מיספר חודשים, בעת שמשה דיין
יצא לביקור ביפאן, הוא חזר ממסעו דרך
ארצות־הברית, שם נפגש לארוחודבוקר
עם שר־החוץ האמריקאי, הד״ר הנרי קי-
סינג׳ר• באותה שיחה, קבל קיסיגג׳ר לפני
דיין על הקשיחות שמגלה יצחק רבין,
כראש־ממשלה, במגעים לקראת הסדר־ביניים
נוסף. דיין, שרצה לשאת חן בעיני
קיסינג׳ר, אמר לו אז, ספק בבדיחה ספק
ברצינות :״תשאל אותי• אני יודע איך
לרכך את רבץ.״ אי סבר דיין כי ימי
כהונתו של רבץ בראשות־הממשלה ספורים׳
ועדייו קיווה כי הוא יהיה מועמד
פוטנציאלי לתפקיד. החנופה בפני קיסיג־ג׳ר
נועדה אז ליצור את הרושם, כי אם
ינוהל המשא־והמתן על הסדר-הביניים
עימו, ולא עם רבץ, הוא יהיה מוכן לוויתורים
ולפ-שדות מרחיקי־לכת הרבה יותר.
גיבור
קומי. אלא שבינתיים השתנה
ד,מצב. רבץ ביצר את מעמדו בראשות־הממשלה.
גם חששו בפני משה דיין, שכי־ווו
את צעדיו ושיקוליו במשך תקופה ארוכה׳
פג. משה דיין הפד בדיחה מהלכת על
שתיים. שכן, בעת שהיה בכוחו לערער את
שילטונו של רבץ ולגבש אופוזיציה נגדו,
הוא פסח על שתי הסעיפים ונמנע מנקיטת
עמדות מפורשות.
עתה, כשהוא הסר כל השפעה ממשית,
כאשר אפילו חסידיו השוטים, מילבד
מרדכי בן־פורת, נטשו אותו ! בשבני־טיפו־חיו,
הצמד פרם־יעקובי, מעזים לנקוט עמדה
עצמאית בניגוד לדעתו, ולהשתחרר מהשפעתו
— דייו ״קיבל פתאום דם,״
כלשון העגה העממית.
כמד עיתונאים עדיין ציטטו, ברצינות
נוראה, את אימרותיו של דיין בגנות הם-
דר־הביניים. הם שכחו׳ כנראה, כי הוא
היה האיש שדחף את מדיגודישראל לעמי
העולם הזה 1983

דה שבה לא ׳נותרה לה ברירה אלא לקבל
את ההסדר שניכפה עליה.
התגובה היחידה לה היה ראוי הגיבור
הקומי, שהחליט לשחק את תפקיד המומר־להכעיס,
היתה :״תראו מי מדבר ! ״

אי שים
ש 1ב ב
או פרא ־ אדם
תדי קו?ק
יצר?עצמו דימוי ש? שובב,
אך השבוע הגדיש את הסאה
״שק בתחת!״ אינו ביטוי פרלמנטרי,
וגם אינו שייך ללכסיקון של ממלאי תפקידים
ציבוריים, דוגמת ראשי־ערים. בכל־זאת
סלחי רבים לראש־עיריית ירושלים,
תדי קולק, כאשר הפליט תחינה עסיסית
זו בעת ריתחה לפני מיססר שנים, בשעת
עימות עם הורה נזעם.
היה חן מיוחד בהתנהגות השובבה של
ראש־עיריית בירת ישראל, מאז נבחר לתפקידו.
בניגוד לעסקנים וראשי־ערים אח רות,
השוקלים כל צעד מצעדיהם ובל
מילה שהם מוציאים מפיהם, כדי למצוא
חן בעיני קהל בוחריהם, נראה היה שתדי
קולק מצפצף על מה שיחשבו עליו בוחריו.
״הם ישפטו אותי לפי איך שאני מנהל את
העיר, ולא לפי נימוסי,״ אמר תדי בן ה־,64
יליד וינה, שנימוסיו האוסטריים השתבשו
כנראה בתקופת היותו חבר קיבוץ עין־גב.
עלבונות אישיים. רתחן מטבעו, נוקם
ונוטר, ובעל חוש־הומור גם, הפך תדי
דווקא בשל התנהגותו יוצאת־הדופן, חביב
ההמונים הסולדים מפוליטיקאים מכופתרים.
הם זכרו את תדי כמי שאינו מתבייש
בישבנו הנחשף, בשעה שהוא משחק כדור-
רגל עם עובדי עירייתו. אך הם זכרו אותו
גם בשל האימרה שהשמיע בעת הפגנת
הפנתרים השחורים מול בניין עיריית ירושלים
:״לא לדרוך על הדשא!״
השבוע נדמה היה כי תדי קולק מרשה
לעצמו יותר מדי, לא רק כראש־עיריית
ירושלים׳ אלא גם ביצור חברתי. תדמיתו
כשובב התחלפה בדמות של פרא־אדם
משולח כל רסן׳ שאינו יודע לשים מחסום
לפיו.
במדריו־תיירים לצמד טיילור־ברטון,
עדיין שמר תדי על הטעם הטוב. כאשר
נשאל מתי הוא מוצא לעצמו זמן לישון,
אם הוא עובד משש בבוקר עד חצות,
לטענתו, השיב :״אני ישן בישיבות מועצת
העירייה.״
אבל כאשר התכנסה ישיבת המועצה
השבוע, לא ישן תדי כלל• בוויכוח קולני
שפרץ בישיבה, סביב בעיית הרכב המועצה
הדתית בעיר, הטיח תדי בפני עורך־הדין
אורי הופרט, נציג הליברלים העצמאיים
״תסתום את פיך שתוק כבר, ליצן מבוער
!״ היו כמה מביטוייו העדינים של ראש־העיר.

ראש־עירייה
הן דדק
ליצן נזכומר
איצטלה של ליבראל. אולם אם כאן
היה מדובר עוד ביחסים שבין אדם לחברו,
הצליח תדי באותו יום עצמו להעליב עדה
שלימה: את תושביה הערביים של ירושלים.
כאשר הוזמן לטכס חנוכת שיכון
חדש בביודחנינה, התרגז תדי כאשר אחד
ממארחיו הערביים השמיע באוזניו דיברי-
תודה על עזרת העירייה, אך סירב שדבריו
יוקלטו לשידור.
קולק התפרץ כלפי המארחים בגידופים
וחרפות. הוא טען כי ישראל מושמצת
ברחבי העולם כמי שמדכאת את נתיניה
הערביים. אבל ערביי ישראל וירושלים
אינם מזכירים לעולם את הסיוע שמושיטה
להם מדינת־ישראל.
״אתם לא פונים לכוויית, אבו־דאבי או
ירדן בבקשת עזרה,״ נזף תדי במארחיו,
״אתם פונים אלינו. אתם חיים על חשבו ננו׳
על חשבון משלם־המיסים הישראלי.
אני לא מאיים עליכם, אבל לא ניתן להמשיך
במאמצים אלה אם לא תביאו אותם
לידיעת הציבור.״
תדי קולק, שבעבר נהג להתכסות באיצ־טלה
של ליבראל, הדואג לזכויות אזרחי
עירו הערביים, שכח רק שערביי בית-
חנינה לא בחרו להיות אזרחיו מרצונם.
אם היה הדבר תלוי בהם, ספק אם לא

עמודי החשמל כרה,׳ אבן־גכירול כתל־אכיב
תירוץ לשעת־זזיווס
העודס הזה 1983

ח״ב דיין
בדיחה מהלכת על שתיים
היו מעדיפים שממשלת ירדן או פלסטין
תבנה להם שיכונים במקום תדי קולק.
התפרצותו של תדי קולק היתה במיטב
המסורת הקולוניאלית. הנייטיבס לא נשקו
את רגליו, והוא בעט בהם.

איבזת ה ס בי ב ה
עצם בג רונ השד העיר
חברת החשמל
תורמת לכיעור
;ופי הערים
לאורך שני קילומטרים, במרכזו של
רחוב אבן־גבירול בת״א, מתוחה מערכת
של קווי מתח חשמלי גבוה. עשרות עמודי־מתכת,
המתנשאים גבוה מעל הבתים בני
ארבע הקומות שברחוב, תקועים באי־התנו־עה
המפריד בין שני מסלולי־התנועה.
כל אזרח תל-אביבי, שהיה נשאל לאיזו
מטרה מיועדים עמודים גמלוניים ומכוערים
אלה, היה משיב בוודאי כי הם נועדו להז רים
אנרגיה חשמלית מתחנות־הכוח שבפר ברי
העיר, אל מרכזה. טעות. מסתבר כי
מזה 11 שנה לא זרם אפילו קילוואט אחד
של זרם חשמל בכבלים המתוחים בין עמו דים
אלה, מול חלונותיהם של תושבי ה רחוב,
הם פשוט יצאו מכלל שימוש. אבל
העמודים המכוערים נשארו תקועים במקומם,
כעצם בגרונה של העיר.
״המערכת נשארה במקומה בהתחלה
מתוך אינרציה,״ הסביר משה נלקן, ראש
המחלקה למחקר ופיתוח של חברת־החש־מל
.״אחר־כך השארנו אותה מתוך שיקולים
של אפשרות ניצול התוואי במיקרה־חירום.״
היתד. זו טענת-סרק. שכן, במערכת
שברחוב אבך גבירול לא נעשו כל
עבודות־הכנד. שיאפשרו להזרים דרכה חש מל
בימי־חירום.
גם יעילות המערכת החיצונית בימי-
חירום היא מפוקפקת, שכן היא מועדת
לפגיעה מיידית בכל מיקרה של תקיפה
אווירית או אחרת. אבל לפחות ניתן להש תמש
בטענה מוזרה זו כדי להצדיק את
קיומם חסר־התכלית של העמודים.
ח שמל נ קי. גילוי זה הוא אחד הגילויים
המאלפים ביותר במחקר שערכה ז׳ואן ירון,
מזכירת האגודה לקידום תודעת איכות הסביבה,
שהתפרסם בביטאון האגודה לחיות
בעיר. טוענת ז׳ואן :״איש לא היה מותח
חוטי־חשמל חשופים בחדר המגורים שלו.
אומנם, זה יכול היה להיות זול יותר ופשוט
יותר, אבל בכל־זאת אנו מצניעים את החוטים
בתוך הקירות. מדוע, אם־כן, אנחנו
ממלאים את המרחבים סביבנו בקילומטרים
של חוטי-חשמל ובטרנספורמטורים

גלויים, התלויים על עמודים קרחים שכבשו
את הנופים סביבנו?״
ברחובות ערי ישראל מתוחים 50 מיליון
מטרים של חוטי־חשמל 12 ,אלף תחנות-
טרנספורמציה ועשרת״אלפים עמודים וציוד
חשמלי אחר. מילבד כיעור הנוף, מהווה
צורה זו של פרישת רשתות החשמל גם
סיכון ביטחוני בימי־חירום. לתופעה זו
קיימת אלטרנטיבה: מיי ת רשת חשמל
תת־קרקעית, כפי שמקובל בערים רבות
בעולם וגם במקומות ספורים בארץ. המתנגדת
העיקרית לכך היא חברת החשמל.
לטענת אנשיה, עולה התקנת רשת תת-
קרקעית פי.5-ג מאשר רשת עילית. אולם
בד־בבד מוציאה חברודהחשמל כ־ 3מיליון
ל״י בשנה, רק לצורך גיזום עצים ברחובות
העיר, המאיימים לפגוע בחוטי־החשמל.
״איכות הסביבה ואסתטיקה אינם ממלאים
תפקיד קובע במדיניות החברה,״ אמר
יעקב טראוב, מנהל המחלקה המיסחרית
של חברת־החשמל. דובר החברה, יוסי קיד*
רון, החרה אחריו :״הנושא אינו בראש
סולם העדיפויות. ככלות הכל, החשמל נקי
לחלוטין.״

ישרא לי ם ב חו״ל
תמימה עקו מה בלוז״!
אמצעי־חתיקשורת
האמריקאיים אוהדים את
מתנגדי ההסדר ומייחסים
לחם תכונות השמאל החדש
איך נראו מאורעות השבועיים האחרונים
בעיני ישראלים בארצות־הברית?

מדווח כתב ״העולם חזח״ כניו־יורק

ישראל ישעיהו דופק בפטיש וצורח בעברית.
רבין, בחולצה מופשלת־שרוולים,
ניצב אצל דוכן־הנואמים ומשיב לקריאות־
׳החמס של יורם ארידור. מאות נערים
חבושי־כיפות מפזזים בשירה ובריקודים
ברחובות ישראל. שוטרים ובלשים בבגדים
אזרחיים מתנפלים בחמת־זעם, עם אלות
ארוכות, קסדות ומגינים על הנוער העליז
המרקד.
פטריוטים ישראלים מובלים, זבי־דם, ב*
אלונקוודמישטרה לבתי-חולים. קריקטורות
ענקיות על קיסינג׳ר־היטלר, רביד
הבוגד, כשכתובות ה״הסבר״ הן באנגלית,
מונפות ברחובות ירושלים ותל־אביב. מפגינים
דוברי אנגלית צחה, במיבטא אמריקאי׳
מסבירים אח חלקו של שר־החוץ
האמריקאי־יהודי ב״השמדת העם היהודי.״
הטלוויזיה האמריקאית עלזה ושמחה.
(המשך בעמוד )38

במדינה
(המשך מעמוד ־)36
סוף־סוף, אחרי ארבעה חודשים של שקט
בינלאומי, פרט למהפכה הנמשכת בפורטוגל,
יש חדשות אמיתיות. קו־התיק-
שורת של הלווינים הבינלאומיים פעל ללא
הפסקה, שלוש פעמים ביום שידרו הרשתות
הגדולות, מחוף לחוף, את דבר מאב־קו
הקדוש של העם בישראל נגד פישעי
המילחמה של שר־החוץ האמריקאי ובעלי
בריתו: רבין־סאדאת.
אחדה אמריקאית. גם העיתונות
האמריקאית לא טמנה ידה בצלחת. עיתונים
חשובים כניו־יורק טיימס והוושינגטון פוסט
לא מצאו בישראל אפילו תומך אחד למהל־כיהם
של רבין וממשלתו. אפילו רבין
עצמו הצטייר, בראיונות הרבים, כמתנגד
למדיניותדשלו. יועצו, אריק שרון, מסר
אף הוא הצהרות מדיניות כי, לדעתו ,״תתחדש
המילחמה עם הסדר, או בלי הסדר,
תוך חמש שנים.״
מחנה השלום? יוק ! העיתונות והטלוויזיה
האמריקאית לא מצאו אפילו ישראלי
אחד התומך בתוכנית של שלום־כולל, בהכרה
בזכות ההגדרח־העצמית של העם
הפלסטיני, בהתנגדות למונופול האמריקאי
על גורל האיזור.
האזרח האמריקאי מן השורה מתחיל לייחס
למתנגדי ההסדר את תכונות השמאל
־החדש משנות השישים בארצות־הברית.
על המסך הקטן נראים המפגינים מן הימין
הקיצוני׳ כמו אלה שהתנגדו למדיניות
האמריקאית בווייט־נאם. האמריקאים
רוחשים אהדה לעם שאינו רוצה להיכחד
על-ידי בן״עמם, המכהן כשר־החוץ בארץ
שממשלתה רוצה לכפות שלום־לא־צודק
על עם חלש ...כך מצטיירת לאט־לאט
תמונה עקומה לחלוטין על המצב במזרח
התיכון, על הסיכסוך הישראלי־פלסטיני,
יהודי־ערבי, רביו־קיסינג׳ר־סאדאת־פורד.
מי אחראי לעקימות התמונה? קשה
לישראלים בחו״ל, המתמצאים בנושא, להאשים
את העיתונאים. האחראי האמיתי
הוא מה שקרוי ״מחנה־השלום״ בישראל,
שאינו קיים — המסתתר בחוריו הנוחים.
המפחד לצאת לרחוב כדי להתמודד עם
הימין הקיצוני שוחר־המילחמה, והקנאי
לפירוש גיזעני של הדת היהודית.

מי שטרה
המעצרה! שג ב מי רמה
השומרים הסתירו מהשופכז
שהחשוד במעצר כבר 5ימי,8
והוציאו ממגד עוד 10 ימי־מעצר

* וכדבר מובן מ אליו מ עני קהחברת מץ 15 שנה חי דו ש
בי טו ח ובנו סף לבך 5שנים א ח ריו תמלאהלבל חל קי
ה חי לו ף כו ל ל מנורת מסך חינם. בהתאם לתקנון המבצע.

א מו ו ת

,גנבים ! _גנבו~לי~~את~הארנק !״ זעקה
הצעירה בצהרי־היום, וזינקה לרחוב. היא
החלה לרדוף ברחובות פתח־תיקווה אחרי
שני גברים נמלטים. אחד מהם נתפס,
נעצר על־ידי השוטרים שהוזעקו לקונדיטוריה׳
אשר ממנה יצאה הצעירה ללא
ארנקה.
העצור, אברהם גבאי, כפר באשמה,
וטען שעבד באותה עת בשיפוצים, בבית
הסמוך לקונדיטוריה.
אנשי־המישטרה הסיעו את אברהם גבאי
לבית־מישפט־השלום בנתניה, בשל פגרת
בתי־המישפט, וביקשו שם להאריך את
מעצרו של החשוד. הם קיבלו חמישה ימים
כדי להמשיך בחקירתם, וכדי לאתר את
החשוד השני.
״נשחרר אותך,״ אמרו השוטרים לגבאי,
״אם תגלה לנו מי השני שברח.״ ״אני
חף־מפשע,״ השיב החשוד.
כעבור חמישה ימים הובא שוב החשוד
בפני שופט, להארכת מעצרו. אך הפעם
לא בנתניה׳ אלא בבית־מישפט־השלום ב־תל־אביב.
הארכה
כמירמדז. התובע המישטרתי
תיאר את המיקרה כאילו מדובר במעצר
ראשון. לשופט סופר שהמישטרה מבקשת
לעצור את גבאי ל־ 10 ימים, כדי להתחיל
לחקור אותו. לא ניתן כלל לשופט להבין
שהמדובר בבקשה למעצר ישני.
השופט חתם, אישר הארכת המעצר ב10
ימים• גבאי ביקש מייד ממישפחתו להתקשר
עם עורך-דין. כתוצאה מכך הוגש
ערעור לבית־המישפט־המחוזי בתל־אביב.
לשופטת המחוזית חנה אבנור סיפר גבאי,
באמצעות סניגורו, עורך־הדין דרור מקריו׳
כיצד הסתירו השוטרים מידיעת שו־פט־השלום
בתל-אביב את עובדת המעצר
הראשון, שאושר בנתניה.
לשופטת אבנור לא נותר אלא לחתום על
צו לשיחרורו המיידי של העצור.
העולם־ הזח 1983

שני ה

ז 1 <!6ת 026ז? ; 5 1 ,9ל 8 3ס]ז 5מ ע 110
־ !16ז § 6ז11נ!<?65מ 11מ ת 6וג< 11 חוז 2ו ת 1

צופיה ברוט מחיפה הצליחה בקאריוה
אבל נכשלה באהבה ובה ...הנישואין
ך* יה זה דל! לפני כארבעה חודשים.
| 1צופיה ברוט, היפהפייה הישראלית מחיפה,
שתמונותיה מפארות את שבועוני
האופנה והנשים בגרמניה, הפליגה בשבחיו
של הגבר הישראלי כמאהב. היא העדיפה
אותו על הגבר הגרמני והיא היתד,
צריכה לדעת. היה לה אחד כזה. לא רק
כמאהב, אלא גם כבעל.
השבועון הגרמני הנפוץ שטרן, ערך אז
מישאל בין נשים זרות השוהות בגרמניה.
בנות מדינות ותרבויות זרות, התבקשו
לחוות את דעתן על הגבר הגרמני בתור
מאהב. צופיה ייצגה במישאל את דעת
האשד, הישראלית. והיא לא היתר, נלהבת
כל כך .״הגבר הגרמני הוא אדיב אך
אנוכי,״ אמרה בלשון המעטה .״התחביב
מיספר אחד שלו הוא השתיל אצלכם שותה
אדם ביום אחד מה ששותה אצלנו אדם
במשך שנה שלימה.״
אבל דיעה חיובית לחוד וניסיון חיים
לחוד. השבוע, אחרי שצופיה הגיעה לבי-
קור־מולדת בישראל בתום תקופת היעדרות
ממושכת, הסתבר כי החיפאית ש עשתה
קאריירה מסחררת בעולם הדוגמנות
האירופאי, נכשלה בחיי הנשואין שלה.

היא חיה בנפרד מבעלה והם עומדים על
סף פירוד סופי ורשמי.
בשעתו, בעת שנישאו, נחשבו דני וצופיה
ברוט לאחד הזוגות היפים בארץ. היא
היתד, חיילת בחיל־ד•,אווירי, ודני, חיפאי גם
הוא, הכיר אותה כאשר בא לחופשת־קיץ
מלימודיו באוניברסיטה גרמנית. הרומן ש להם
נמשך כשנה• בסיומה הם נישאו.
אם צופיה לא הפכה אז לאחת הנערות
המפורסמות והמגולמות ביותר בישראל —
גורל שרבים הועידו לה — היה זה רק
מפני שזמן קצר אחרי נישואיהם הם
נעלמו מהנוף הישראלי. צופיה נסעה בעקבות
בעלה למינכן שבגרמניה, כדי לחיות
לצידו עד שישלים את לימודיו. הם
נשבעו לחיות באושר זה לצד זו ולהתחלק
בטוב וברע. השבועה לא עמדה במיבחן
המציאות.
דני ברוט, אחיה של אשת הבוהמה החיפאית
נעמי אדווה, היד, ידוע בנעוריו
בחיפה כנער-שעשועים. כאשר היתגלה כעבור
כמה שנים כמוח מבריק בתחום
הפיסיקה וכתלמיד שקדן האוסף תוארים
בקצב מסחרר, הפתיעה עובדה זו רבים ממכריו.

# 1 1 -1 1 1
נית בגרמניה.
אוהבים, אולם
בחרו, הפרידו

ז 6ומ! 6ז 31ת 1 0 0נ1זג< !3 8ע2 ^ 1
301ז 838 !8
זסעחח 0601801160 ^ 3ו ח 3
61ז 0ס וז6חו 80 מז!!8
65 6 0 )1תזזסי׳ור, וז 6ב! 0׳\ 3ז> 1ו!£י)

יזיל! ׳0!1׳ו\31 $0וח !!161
, 0611 <116צ £ו 1ז<1ז 3 !1<3ז 5נ§ 1נ£ . 1
3 111011,ת? 10 תדז 6ז - ׳1׳6$ז 6ס מ|׳

— סו—1ון יו*

על האהבה

נבחרה לפני ארבעה חודשים על־ידי
השבועון הגרמני שטרן, כדי לייצג את
דעת הישראליות על הגבר הגרמני.

צופיה עם בטלה, דני ברוט,
המשתלם בפיסיקה גרעיהם
יצאו את הארץ כזוג
הקאריירות הנפרדות בהן
ביניהם גס כזוג נשוי.

את לימודיו בגרמניה מימן דגי בעזרת
מילגה. הוא ואשתו הטריד, נאלצו להתקיים
על הקיצבה הנמוכה ששלחו להם הוריהם
מהארץ. ר,ם לא יכלו להסתדר ופנו
לחפ-ש תעסוקה שתאפשר להם להתקיים.
מאחר ששניהם היו צעירים, יפים ומושכי
ת-שומת־לב הם פגו לסוכנות שחקנים ש סיפקה
דוגמנים וניצבים לסרטי פירסומת.
הגרמנים חטפו אותם מיד. הם זכו גם
במיספר תפקידים של ניצבים בסרטים והעיסוק
לשעות הפנאי נראה להם משעשע,
בצד ההכנסה היפה שאיפשרה להם לחיות
ברווחה.
אבל יום אחד, בעת שצופיה הופיעה כניצבת
בסרט גרמני, ניגשה אליה מאפרת־סרטים
ידועה, שהתפעלה מיופיו! ,והציעה
לה לעבוד כדוגמנית־צילום. היא היפנתה
אותה לסוכנות דוגמניות וזו הוציאה לה
כרטים־ביקור, שפירט את מידותיה והציג
(המשך בעמוד )40

\ג ה 2 0

ז*6ץ**0

כרטיס־הביקור המיסחר׳ של צופיה: גובה

, 1. 68

1על״ ,37/38 0מידות הגוף 80 - 59- 85

(המשך מעמוד )39
את תמונותיה. כרטיס הביקור הנן י סחרי
הופץ במהרה בכל הסוכנויות ותוך זמן קצר
החלו ההזמנות לזרום בשפע מסחרר.
היא נשלחה לספרד כדי לדגמן עבור
חברת תמרוקים, הוזמנה להופיע בסרט ש צולם
בקורסיקה ותיכף לאחר מכן נשלחה
לצילומים לריביירה הצרפתית. תמונותיה
החלו להופיע בעיתוני אופנה אירופאיים
ידועים ובמודעות פירסומת של חברות
מפורסמות. היא הפנה לדוגמנית מעופפת,
שכדי לצלמה על רקע מתאים, היו מטיסים
אותה אפילו עד ברזיל.
החיפאית הצנועה, שרק חודשים ספורים
קודם לכן היתה נאלצה לחיות עם בעלה
בצימצום ובצנע, החלה מקבלת שכר של
1500 מארק (כ־ 5000ל״י) עבור יום צי־.
לום אחד מחוץ לגרמניה, ו־ססד עד אלף
מארק עבור יום צילומים רגיל.

זהז הסרט
אשר ישגע
בשנה הבאה
את הצחנו־
נסיך בתור מ חזר
ך* יה זה רק טכעי שדוגמנית במעמד
ן ן כזה, תתחכך בחוג הסילון הבינלאומי.
וזה בדיוק מה שקרה. בעוד דני שוקד על
לימודיו, טסה צופיה למקומות הנופש המפוארים
והיקרים ביותר• באותה תקופה
היא היתר. דואגת שדני יהיה צמוד אליה
ככל האפשר. כך, למשל׳ בעת ששהתה
קייץ אחד במלון קרלטון במונטזדקרלו,
הצטרף אליה בעלה באחת מחופשות הלימודים
שלו. יחד הם הוזמנו לנשף שערך
נער־השעשועים הגרמני גינתר זכם, בתקופה
שעוד היה שייך לבריג׳יט בארדו.
בנשף, בו נבחו מילבד בריג׳יט גם שחק ניות
ויפהפיות אחרות, דוגמת קתרין דנב,
לא הלכה צופיה לאיבוד.
אחר־כך כבר הכירו את שמה בחברה
הנוצצת האירופאית. היא הוזמנה לנשפי-
גן בארמונות בוואריה והנסיך של בוואריה,
שהיה עמה בישראל בביקור אחרי
שנמעט הפכה אותו לציוני, הפך לאחד
ממחזריה הקבועים. ברשימת המחזרים הארוכה
ניתן היה למצוא שמות כמו אחיו
של אקסל שפרינגר, איל-העתונות הגרמני
או אולי הונם׳ הכדורגלן המצטיין של
קבוצת באיירן מינכן.
בקצב ובסיגנון החיים הזה, לא היה זה
פלא שחיי המישפחה של צופיה החלו להתערער.
דן ברוט סיים בינתיים את לימודיו
לקבלת תואר הדוקטור בפיסיקה
גרעינית וחתר לקראת השתלמות נוספת.
חיי הזוהר לתוכם נקלעה אישתו לא היו
לרוחו. הוא העדיף חברה אינטלקטואלית
שקטה ובילויים באתרי ספורט החורף, בהיותו מחליק־סקי מצטיין. צופיה כבר לא
יכלה להינתק מהזרם, ודרכיהם נפרדו.

מי ד
לא י הי ה
ך 1כיקורה הנוכחי כישראל, בו
/היא מנצלת היטב את חוף בת־גלים
בחיפה כדי להעניק גוון ברונזה לגופה,
לא באה צופיה בגפה. אבל, בניגו ד ל כל

הניחושים היא לא הביאה עימד. הפעם
גבר אלא אשה. זוהי דגמר רויטר, יפהפייה
אדמונית מדיסלדורף שבגרמניה, הנמ צאת
גם היא, כמו צופיה, בצמרת עולם
הדוגמניות באירופה.
דגמר, הקוצרת שריקות התפעלות בכל
מקום בו היא מופיעה, איננה מבינה מדוע
מתפעלים ממנה הישראלים כל כך .״מספיק
ללכת ברחוב כדי לראות שם בחורות
יפות לפחות כמוני,״ אמרה. השמש
הישראלית וההסברה הציונית של צופיה
כמעט וגרמו לדגמר להישאר בארץ, ל תקופה
ממושכת אם לא להשתקע. אולם
כאשר החלה להתעניין באפשרויות תעסוקה
כדוגמנית בארץ, היא נחרדה מהמחירים
הנמוכים המוצעים כאן לדוגמניות.
״אני לא מסוגלת להבין איך הן מסו גלות
לעבוד בתנאים כאלה,״ אמרה.
אבל אין מקום לדאגה. צופיה ודגמר לא
תחוללנה מרד דוגמניות בישראל. אין גם
כל מקום לחשש כי הן תגזולנה מכמה
נערות ישראליות את הגברים שלהן. השתיים
פשוט אינן יוצאות כמעט לבילויים
ומסתגרות על החוף או בבתיהן.
פרט לארוחות הערב הגדולות שעורכת
לכבוד השתיים נעכן י אדווה, על טהרת
מאכלי הים ובשריהג״יך, הן אפילו אינן
יוצאות לסעוד בפומבי. מ ,דעתה של צופיה
על הגבר הישראלי ביכולה להיות
טובה ככל שתהיה — אבל אחד היה
מספיק לה.

זיעמיד בצל
את ״עמנואל״

סי פנ ר ה
׳1פני 20 שנה נרעשה צרפת כולה,
/י למיקרא ספר חדש בשם סיפורה של
או. המו״ל הצעיר שהעז להדפיס אותו,
דאן־דאק פובר, נודע כבר כמי שמחפש
לעצמו צרות ומוציא לאור את כיתביהם
של המארקיז דה־סאד ושל הנרי מילר. אולם׳
לדעת שומרי־המוסו־ ועדיני־הנפש, ה אפיל
סיפורה של או על כל מעללי ז׳ונד
טין וז׳וליט, ופגם חמורות במה שמכונח
הטעם־הטוב.
השערורייה היתד. מיידית. מצד אחד,
אנשי־סיפרות מכובדים מאד, כמו פרנסואה
מוריאק (שהוא קאתולי מאמין) ,או אנדרה
פייר דה־מנדאריאג, ניצבו מאחרי הספר
וראו בו יצירה לא רק צנועה, אלא גם
בעלת ערכים סיפרותיים אמיתיים .״זהו
רומן אמיתי,״ כתב מנדאריאג ,״דבר נדיר
ביותר בסיפרות הצרפתית מאז פרוסס...״
מאידך ניצבו ליגיונות הצניעות שצעקו
חמס, רצו ואף תבעו לדין, אבל בסופו
של דבר, נתקלו בבעייה אחת חמורה. הם
לא יכלו להתקיף את הסופרת עצמה, ולנהל
נגדה אותו מסע־השמצות אישי
המתבקש כאילו מאליו במיקרים אלה.

או — יצור
דימיוני !
* את, משום שאיש לא ידע מיהי
( אותה פולין ריאד, החתומה על סיפורה
של #ו. אגודת נרקמו סביב הבאתו־ל-
דפוס של הספר, סיפורים על דפי־נייר
דקים, מכוסים בכתב־יד צפוף, שנכתבו
באישודלילה והוגנבו אל הסופר ז׳אן פול-
הן, שהביא אותם אל המו״ל ודאג להופעתם
בדפוס.
התעלומה הרגיזה. סיקרנה ודירבנה את
אמצעי־התיקשורת לצאת בניחושים מני-

שוט וכבלי *ש

האנגלי(אנתוני סטיל) שאליו העביר אותת
ידידה. האנגלי מחזיק בידו שוט, כשהוא
מוכן להלקות את או(קורין קלרי) ,הכבולה
למיתקן העינויים, כשצווארה בקולר־עבדים,

שלא1

חושים שונים. הדיעה השגורה ביותר היתד,
שפולחן עצמו, מחשובי הסופרים של
צרפת ועורך של שבועון־סיפרות יוקרתי,
הוא בעצם המחבר האמיתי. כך ניתן להבחין
מן הסיגנון, וכך רמזה גם ההתלהבות
שבאה לידי ביטוי בהקדמה שהוא
כתב לספר. היו, כמובן, גם סברות אחרות.
הוויכוחים היו רבים, ורק בנקודה אחת
נראה שהכל הסכימו: פולין ריאד היא
יצור דימיוני, שאינו קיים כלל.
היום ידוע כבר שפולין ריאד היא אשה
בשר־ודם. אם־כי היא מסרבת בהחלט
לצאת מאלמוניותה ולהפוך כוכבת עיתונות
וטלוויזיה, הסכימה להעניק ראיון לשבועון
ל׳אכספרס, שיתפרסם בו בזמן
הקרוב — ראיון שבו היא תתן מענה,
אולי, לחלק מן הדברים שהדהימו אח
העולם בסיפרה.
מה זה סיפורה של או? ובכן, במילים
פשוטות, זהו סיפורה של אשה, המזוהה
בתוך הספר רק באות הראשונה של שמה,
או, המתמסרת כולה למאהבה רנה ומוכנה
לסבול, מתוך אהבה, את כל ההשפלות
הבאות לה מידיו. וכאשר הוא מעביר
אותה לידי ג׳נטלמן בריטי המכונה סו
סטיפן, לא זו בלבד שהיא נכנעת לרצונו
של זה, אלא מעבירה אל המאהב החדש
שלד, את כל עוצמת הרגשות שהיו לה
כלפי רנה.
הספר הוא סידרה אינסופית של השפלות
הבאות בזו אחר זו, החל מהלקאה בשוטים
ועד לכליאה באזיקים ושלשלות, הטבעת
חותם האהוב בבשר האהובה בברזל
מלובן, ועד למוות. וכל זה מסופר בגוף
ראשון.
״סיפורה של או הוא מיכתב־האהבה
הקנאי ביותר שנכתב אי־פעם לגבר,״ כתב
דאו פולהן בהקדמה שלו לספר. הספר כולו
נראה כווידוי ארוך, כמחווה של התמסרות
מוחלטת שאין אחריה אלא המוות.
עשריס •שנה אחרי •שנכתבה הקדמה זו,
מודה פולין ריאד :״כתבתי את הספר כדי
לכבוש את ליבו של גבר שאהבתי אז.״
ואחת הסיבות לכך שהסכימה להתראיין,
אחרי זמן רב כל־כך, היא דווקא העובדה
שגבר זה, אהבת חייה, שאולי לא התגשמה
בהתאם לכל החלומות, נפטר לפני
זמן־מה.
לכאורה, סיפרה של פולין ריאד הוא
סיפור־השתעבדות של אשה. למעשה, זהו
תיאורה של אשה באור המהפכני ביותר.
אשד. שאינה חוששת להודות כי עוצמת
תשוקותיה עולה על כל מה שגבר מסוגל
לחוש, וכי היא מוכנה להתמסר לתשוקות
אלו עד הסוף, ללא מיצרים וללא הגבלות,
מתוך הכרה מלאה. ואז, הגבר המשפיל
אותה, או מענה אותה או משתלט עליה,
אינו אלא כלי־שרת בידה בדרך למימוש
תשוקתה.

שליטה באמצעות
__ כניעה

ף אורך כל הספר מהדהד שוב ושוב
/הצורך הפנימי החריף של הגיבורה
למצוא דרך להדק עוד יותר את היחסים
עם אהובה, והמעבר דרך סבל ויסורים מתבקש
רק משום שהאהבה אינה יודעת
להתבטא אלא רק בצורה אלימה.
הספר מלא ודחוס מושכלות ראשונים מוזרים
המדברים על כך :
״אני מכאיב לך עד כדי צעקה, כדי
שתשמעי אותי.״
קורין קלרי, בתפקיד ״או״ ,לחגורות־גרביים ולכל חגורה אחרת( .מימין, למטה ):או בפוזה
״אני מעניק את חסדייך לאחרים, כדי
מדגימה (תמונה משמאל) את אופיינית, כשהיא ממתינה להלקאה, וחברתה מטפלת בה( .מימין
לוודא שאת שייכת לי.״
המדים של נערות־השעשועים במאורת הסאדיסטיס: גרביים מם למעלה ):או בבגד אופייני אחר, החושף את שדיה.
בסרט, כמו בספר, מודגשת המשמעות האירוטית של הבגדים.
״אני כובל אותך באזיקים, בהסכמתך, ביריות, עכוז חשוף. הסאדיסטיס מתנגדים לביגדי־נשים הדוקים,
כדי שתחושי שאת חופשית לאהוב אותי,
או לא לאהוב אותי.״
להמשיך ברעיונות עד הסוף, הופכים את
אין להפרידם.
לתסריט, עם מינימום של קיצוצים ומתוך
עמנואל ארסן ילדה קטנה והססנית, באילו
הודפס סיפורה של או לפני מאתיים התחשבות בכך שהצנזורה הצרפתית התעוצמה
כזו של רגשות, למי •שמבחין בה
השוואה.
מעבר למחזות הסאדו־מאזוכיסטיים שלהם שנה׳ אולי היו מאשפזים גם את פולין בטלה כליל, בחודשים האחרונים׳ בכל
ריאד, יחד עם המארקיז דה־סאד, במוסד הנוגע לנושאי המין.
בתפקיד הראשי הציב דאקין שוב אליש
מעריצים משלהם׳ מפחידה ואולי אף
מעוררת־פלצות. בעולם שבו האהבה היא של שארנטון. הזהירות •שבשמירת האל מונית,
הפעם רקדנית בשם קורץ קלרי,
האחר הוא ז׳וסט ז׳אקין, הבמאי הדני,
שאליה צירף כמה שחקנים ידועים יותר
מוניות מנעה ממנה, לפני 20 שנה, לא צלם־לשעבר• ,שזכה בתהילה ובמיליונים,
דבד־מה •שממלא את הזמן בין הכוסית ה(בדיוק
כמו בעמנואל) :אודו קיאר, יפהפה
מעט אי־נעימויות ,.אבל, מאחר שזוהי כאשר הפך רומן־מחתרת אחר, עמנואל,
אחרונה בלילה לקפה של הבוקר, והתכונות
גרמני שהתפרסם לאחרונה לפראנקנשטיץ
הנערצות ביותר בה, בספרים, בסרטים ו תקופה שבה הגורמות המוסריות והש־ ללהיט הצרפתי החם ביותר •של השנים
מחתרתי אצל אנדי ווארהול. מגלם את
בכל מיקדשי המין, מחנויות ארוס ועד קפות־העולם משתנות במהירות גוברת ו האחרונות.
המאהב הראשון, רנה; אנתוני סטיל, מי
למועדוני הפלייבוי הם הקלילות, החיוך הולכת, הרי מה שנחשב יצירת־מחתרת
״עמנואל שהיה בעלה של אניטה אקברג וגבר תן
והדלת הפתוחה בבוקר •שלאחר־מכן — נועזת ב־ / 55 הוא היום כבר יצירת־מופת.
ידוע בקולנוע הבריטי, מגלם את סר
עשוייה ההתמסרות הריגשית של או, הלי ומאחר •שהמין תופס בה חלק גדול מאד,
סטיפן.
אין מנוס מן ההעברה של היצירה אל ב ד
כתה בעיקביות בתלם האהבה, ללא פשילדה
ק טנ ה

הקולנוע.
,השבוע עלה הסרט על בדי צרפת, ואיש
רות, להבריח את הגבר המודרני עוד יואינו
מטיל ספק בכך שצפוייה לו הצלחה
ך /אקץ, שנחשד אחרי עמנואל כתר,
מעם הא־שה המשוחררת. כי הרי השני
האחראים להעברה זו, הם אנשים
מיסחרית מסחררת. במה שצריך עוד להין
אפיפיור הפורנוגראפיה האסתטית, זה
אישה המשוחררת דוגלת באהבה לחוד שונים זה מזה תכלית השינוי.
ווכח, מבחינה מיסחרית, הוא, האם תהא
היודע לעשות את הדברים הנועזים ביותר
וחופש לחוד, ואילו לגבי או קיימת רק
האחד הוא סבסטיאן ז׳אפריסו, מחבר
זו הצלחה גדולה יותר, או פחות, מבצורה
המעודנת ביותר, ניגש למלאכה,
האהבה. האהבה פירו־שה להשתייך, וזה סיפרי־מתח ידוע בצרפת, מעין קלאסיקון
עמנואל. מבחינה אמנותית, השאלה היא,
נכון לגבי •שני הצדדים. ואם נדמה לה •של הסיפרות השחורה, ותסריטאי שזכה מתוך הכרה •שסיפורה של או הוא הדבר
היחידי הנועז יותר מן הספר ששימש לו האם נשאר מישהו מריאד בעיבודם של
•שמאהבה הוא זה הרודה בה, הרי היא לתהילה לא־מבוטלת בזכות סרטים כמו
דאפרים ו־דאקין. אבל זוהי בסופו של דבר,
לסירטו הראשון. שלא לדבר על כך ש רודה
בו לא פחות, בכגיעתה, ובעצם השלום
לידיד ונוסע עובר בגשם. הוא האיש
רמתה הסיפרותית של פולין ריאד, והעזתה •שאלה שתטריד רק מעטים.
עובדה שהיא קושרת אותו בעבותות ש־ •שהופקד על מלאכת הפיכתו של הרומן

מריס לעינויים

411

(המשך מעמוד )35
כותרים. ידידו של הקיסר המודח, וינסטון
צ׳רצ׳יל, העבירו במטוס לאלכסנדריה, כשהוא
חבוי מאחרי השם ״מיסטר סטרונג״.
אחרי לינת־לילה במועדון השייט האיטלקי
שם, הוחש לסודאן, כדי להכין את השיחרור.
שוב הצטלב גורל היישוב היהודי בארץ־
ישראל עם גורל האריה הכובש משבט
יהודה. ב־ 1935 גרמה ״מילחמודחבש״ מש בר
כלכלי גדול בארץ. על המיבצע לשיח־תר
אתיופיה פקד אורד וינגייט, נערץ
היישוב. השתתפה בו פלוגת־קומנדו בריטית,
שחייליה היו יהודים מארץ־ישראל.
חמש שנים בדיוק אחרי שנכנסו האיטלקים
לאדיס־אבבה, חזר אליה הקיסר.
חבש הוכרה שוב כמדינה עצמאית — המדינה
היחידה ביבשת אפריקה שלא איבדה
מעולם את עצמאותה, מילבד באותן
חמש שנים.
הדבר היקנה להיילה סלאסי מעמד
מייוחד. כאשר התעוררה חייבשת, וכימעט
כל עמי אפריקה השחורה זכו בעצמאותם,
היה הקיסר החבשי הבכיר והוותיק מבין
המנהיגים השחורים. גם מהפכנים שמאליים
באפריקה הכירו בו כבגיבור אפריקאי,
ועל כן היה זד, טבעי שהיילה סלאסי
יזם, ייסד ואירח את המושב הראשון ל אחדות
אפריקה, שמרכזו נקבע באדים.

אב שלום,
בגי, בגי

ולס ה קי ס ר הזקן לא יכול היה ל-
מ התאים את עצמו לרוחות החדשות
שנשבו בייבשת. הוא לא קלט רעיונות חדשים,
לא עשה דבר כדי לשנות את מצב
ארצו, הגדולה פי 40 מישראל ושיש בה,
אולי 26 ,מיליון תושבים (מעולם לא נערל
בה מיפקד).
אחרי תלאות חייו׳ הסתגר היילד, סלאסי
יותר ויותר בתוך עצמו. מות אשתו,
שעמדה לצידו במשך 50 הישנים של עליות

שלו גברה והלכה. צעירים שביקרו
בחו״ל שוב לא השלימו עם מישטר, שציווה
על האזרחים להשתטח על הארץ כל
אימת שעבר על פניהם הקיסר בתלם־
רויס הירוק שלו. היעדר רפורמות חיוניות
בארץ, שחיתה עדיין בימי־הביניים,
הרגיז את הצעירים שסיימו בתי-ספר
צבאיים בחו״ל, או שלמדו באוניברסיטה
של אדיס־אבבה, שהוקמה על-ידי פרופסורים
מישראל.

כלבים ג מ קו ס
בני־אדם
ך* קיסר עצמו מאם יותר ויותר בבני}
ן אדם. הוא הקיף את עצמו בחיות. שמרו
עליו אריות. חביביו היו הכלבים.
דווקא כלבים אלה היו בעוכריו. בשיא
של רעב נורא, שפקד את המדינה, ושבו
ניספו המונים, התפרסמה בחו״ל תמונת
הקיסר, כשהוא מאכיל את כלביו המטופחים
מצלחות של כסף. לצד התמונות של ילדים
הגוועים ברעב, הגדיש תצלום זה את
הסאה. הצבא ביצע הפיכה. הקיסר נעצר.
כאשר הוצאו להורג רבים מאצילי הממלכה,
חרד העולם לישלומו של היילה
סלאסי. אך הוא הושאר בחיים — אם
ביגלל חששם של הקצינים מפני דעת־הקהל
הבינלאומית, אם בדי לסחוט ממנו
מידע על מיליארדי הדולרים, אשר ל טענת
מדיחיו הוברחו על־ידו לשווייץ.
אולם היילה סלאסי לקח סוד זה עימו.
אחדי כימעט שנה במעצר־בית, הוא מת
השבוע. לפי ההודעה הרישמית׳ נפטר הקיסר
בן ה־ 83 בשנתו, מסיבוך בבלוטת
הערמונית, שהוא טיבעי בגיל זה. אך בנו
טען כי נרצח בידי המישטר החדש, ותבע
את נתיחת הגופה. היה זה אותו בן שניסה
לחולל את ההפיכה נגדו ב־.1960
אילו חי היילה סלאסי לפני 3000 שנה,
בארץ־ישראל, בוודאי היה ״האריה הכובש
משבט יהודה״ זוכה בפרק משלו בתנ״ך.

חיילה פלאסי עם אריה־ישמירה ושליש
אריה כובש משבט יהודה
וירידות, הנחית עליו מהלומה קשה. גם
בימי נעוריו לא הצטיין בגילוי רגשות ל זולת.
פניו היו קפואות בהבעה מלכותית,
ורק לעיתים הופיע על שפתיו חיוך עצוב,
שקשה היה להבין את פישרו.
כמו דויד המלך, סבל בזיקנתו מתככי
בניו. יורש־העצר שלו ביצע הפיכה נגדו
בשעה שערך את אחד מביקוריו התכופים
בחו״ל. רק עירנותם של יועציו הישראליים,
ועזרתו של חובב־רדיו בישראל שקלט
את הידיעה על ההפיכה ודאג להע־ברתה
לפמליית הקיסר בבראזיל, איפשרו
לאריה הקשיש לגבור על בנו.
תענוגו העיקרי היה לערוך ביקורים
ממלכתיים ברחבי העולם.
ביוני 1969 ביקר בקאהיר. בסיפרו האחרון
מגלה חסניו הייכל, איש־אמונו של
גמאל עבד־אל־נאצר, כי הקיסר החבשי
ניסה אז לתווך בין מצריים וישראל. עבד-

הם נתנו קי מענק
1,000 קירותועוד אמרו תודה

אל־נאצר אמר לו :״אתה הולך לראות את
אבא אבן בעוד כמה ימים. השג לי מפה
שתראה מה הם הגבולות הסופיים שישראל
רוצה בהם.״ זה היה סוף התיווך.
באותה הזדמנות גילה הקיסר לנשיא
מצריים שני פרטים מעניינים. אחרי הכיבוש
האיטלקי, הציע לו מוסוליני שלושה
מיליון דולר וארבעה ארמונות, אם יסכים
לוותר, רישמית, על כם־המלכות. אף
שחי אז במצוקה נוראה, הוא סירב. הוא
גם סיפר שיש ברשותו מיסמכים המראים
כי הנשיא טרומן הציע לישראלים מולדת
אלטרנטיבית, בחלקים מאתיופיה.
הדבר לא הפריע לו לקיים יחסים הדוקים
מאד בארצו, שהפכה בסים לפעילות
הישראלית באפריקה. לבסוף נאלץ לנתק
את היחסים עם ישראל, באי־רצון רב, ב־עיקבות
לחץ מדינות־ערב.
המרירות בארצו נגד שילטודהיחיד

למשתתפי ה״טוטו
השבת, ראש־חשנח תשל״ו6.9.1975 ,
ל א יערך מחזור טוטו

עונת 75/76 חפחח 3־ 43.9.75
על משחקי גביע ליגה א׳ הישראלית
והליגה האנגלית הראשונה
דמי חח שתתנות יחיו 1ל״י הטור

הבגקצ1£

מינימום הברט הראשון
הבינלאומי הראשון

200.000י

מינימום בלל ח&רסים

350.000

שנה טובה למ שתתפים!

זזו

ויציאה־ בוטו! שולח מבט שואל בליז וריחו, שעה שזו התכוננה להשיב על
השאלה אם היא מרגישה את עצמה ניתוריה בשעה שהיא נמצאת בירושלים
ץ* ה שלא הצליחה לעשות הנסיכה
אליזבת מיוגוסלביה, ומה שלא הצליח
לעשות היהודי הנרי ויינברג, סוחר־מכוניות
סוג גימ״ל מניו־יורק, הצליח
לעשות לזוג הנאהבים המחודשים, אליזבת
סיילור וריצ׳ארד ברטון, הכותל המערבי.
רק שם, במקום הקדוש, נפרדו אצבעותיהם
השלובות של אלילי־הבד הבלתי־מעורערים
והמאוהבים, ולמרות מחאותיו

שרית ישי
צ־דומים עוד

אילנה בך־ארי
של ברטון, שנבעו יותר מפחד־קהל מאשר
מאהבה, פנתה אליזבת אל עזרת הנשים,
ואילו הוא הובל אחר־כבוד אל עזרת
הגברים.
הגברח־הכוכבת כימעט נדרסה למוות
על־ידי הצלמים האלימים שלא בחלו בשום
אמצעי, הרביצו זה לזה, העיפו מצלמות,
לא התחשבו בקדושת המקום ופרצו,
למרות מחאותיהם של השומר הזקן
ושל קומץ מאמינות, אל עזרת־הנשים,
ולא הניחו לגברת להתייחד עם בוראה
בשום פנים ואופן. אותה שעה נותר רי־צ׳ארד
כמעט בודד, פרט לוולף וולמר,
המפיק־במאי יפה־התואר -של הסרט ד,מ־ייועד
אבאקרוב, שלראות את אתרי־הצי־לום
העתידים שלו בא ברטון לארץ, ופרט
לקומץ עיתונאים שהתלוו אל השניים.
אגב הליכה מטורפת, בחזרה אל
מכונית הנזרצדס השחורה ואל ליז,
־ ,סיפר ברטון כי עניין ביטול מסיבת־העתו״
גאים יום קודם־לכן נבע מאי־הבנה גרידא.
הוא הבין דרך פרקליטו, כך אמר,

ואשת שד דיו מנצנץ בין ההעון שהקיו אותה ליד ווסתי ,

הוא :״החרם הערבי עלול להיות מוטל על סרטי, או זה לא מרתיע אותי...
(המשך מעמוד )43
כי מדובר בהענקת ראיזנות עיתונאיים
בעת שהותו בישראל, ולכד הסכים (נא
לא לשכוח: שני סרטיו האחרונים כאחד
היו כישלון מוחץ) .רק כשהגיעו לישראל
הוסבר להם, לדבריו, כי עליהם להופיע
במסיבת־עיתונאים, ולכך לא הסכימו
בשום אופן. ראשית, מפני שהנסיעה
היתה מעייפת וגם חלו בה עיכובים, ושנית
— מזה שתים־עשרה שנים לא ערכו
השניים מסיבוודעיתונאים, אז מה פיתאום
דווקא עכשיו?

״לא ברור אם הם יסעו אל הכותל.
אצלם אי-אפשר לדעת, למרות שעדיין
לא ביטלו את הביקור.״ יורם בן־עמי הטיל
ספק. מה שבטוח הוא, שהשניים סועדים
כרגע בחברתו של השר חיים בר־לב.
היכן? איש אינו מוכן לגלות• סוד צבאי.
המיסדרון שבקומה השנייה התמלא ב-

סקרנים רבים. מכיוון הברטונים —
אין לול ואין עונה. יעקב, ממודיעין אזרחי
משדר לאחד זיגי, כי הברטונים לא יוצאים
מהמלון עד השעה .13.00 זיגי משיב
שלא ייתכן, ב־ 13.00 הם במיסעדת משכנות
שאננים, בארוחה עם בר-לב.
הסוד השמור התגלה. הצלמים זקוקים

הזוג ה מלכו תי
במצור
**ץ עדת אחדות קודם הביקור בכותל
צר על מערכודהחדרים ,230שבקומה
השנייה של מלון המלך דויד ב ירושלים,
קומץ עיתונאים וצלמים.
הזוג המלכותי אמור היה לטוס למצדה
באחת-עשרה בבוקר, ואילו בשעה
שתים־עשרה הודיע יורם בן־עמי, מנהל־ ״
ההפקה של אבאקרוב, על ביטול הטיסה* .
אל הקומה השנייה הגיעו במשך הזמן
עשרות מיכתבי־מעריצים. איש לא טרח
להכניס /אותם אל דירתם של הטיילוד
והברטון. גם זר־פרחים, מן הגברת שרה
ברקוביץ מחיפה, הגיע ונשאר בחוץ.
מי שכן נכנס אל תוך הדירה, ששימשה
בשעתו את הקיסר היילה סילאסי המנוח,
ויום קודם־לכן את שר־הביטחון שמעון
פרם, היו מזכירה האישי של אליזבת, גורן
די. בייקר, וכן הספרית הצמודה שלה, אן.
האווירה התחממה והלכה. יורם בן־
עמי, המפיק, התרוצץ בין דירת הזוג לבין
מישרדו כמטורף. מדי־רגע השתנו התוכניות.
לא היה לו מה להגיד לעיתו נאים.
כל מה שביקש זה להודיע לצוות־הטלוויזיה,
הממתין לברטונים בשדה־ד,תעופה
עטרות, שיתקפל. למצדה לא יגיעו היום.

היא.. :אנחנו עכשיו קרובים זה לזה ר

לשרירים חזקים ברגליהם כדי להספיק
לרוץ מהמלך דויד אל נזישכנות שאננים,
מהלך עשר דקות.

__ ה עי תונות
בריצה הי ס ט רי ת
ך* מש דקות לפני אחת ניתן האות.
ן 1הברטונים יוצאים. קודם הוא, ב־חליפת־סאפארי
בהירה, איפור כבד הנד
כסה בלא הצלחה יתרה את החטטים המפורסמים,
שיער צבוע בלונד־דבש ומיש־קפי־שמש•
אחר־כך היא: במיטפחת־ראש.
מיכנסי־ג׳ינס ומחרוזות סטייל היפי. מתקנאת,
ככל הנראה, בבניה כריסטופר ו־מייקל,
שהם היפים ידועים. את אוזניה
מקשטים עגילי־שנהב. חצי־שעה קודם־
לכן שלחה את הספרית שלה, אן, לחנות-
התכשיטים של המלון, וביקשה לקנות
עגילים. אן הביאה לה עשרה דגמים של
עגילי זהב וכסף׳ אד אליזבת העדיפה לבסוף
את השנהב הפרטי שלה.
בצעדים מאוששים פוסע הזוג המלכותי
לסיוון המעלית, כשהוא מחזיק ידיים
סטייל גימנזיסטים מאוהבים. הצלמים מצלמים,
ורצים מייד למדרגות השירות,
לתפוס את הזוג המלכותי בפתח המלון.
בפתח המלון, פאשלה. כמובן־מאליו נכ נסים
הטיילור והברטון אל ממנית־שרד
שחורה׳ החונה בפתח המלון. אך אוי ל־אותה
בושה: אין זו מכוניתם, כי־אם מכונית
השייכת לפמלייתו של קיסינג׳ר.
משם, בריצה היסטרית בעיקבות הבר־טונים
לנזישכנות שאננים. שעת־האפם. השר
בר־לב עם אשתו תמר וקומץ אנשי-
סרטים, ישובים מסביב לשולחן. גם שלושה
עיתונאים מייוחסים זוכים בכבוד הרם•
האחרים מסתובבים סביב הזוג המלכותי
כדבורים סביב לחלודהדבש.
מחכים לבר טוני ם בחוץ. איש־הטלוויזיה
רם עברון, בתוף המיסעדה, נראה אומלל
למדי. הוא אינו מסב לארוחה, כי-אם

היא.. :אהבתי לישראל גזולה ועצומה־ אחו׳ ככלות הכל, שמי אלישבע־רחל!

ממתין. הברטונים יעניקו יו ראית מייד
כתום הסעודה.
צלם שמגיע במרוצה טוען שליז טיילור
היא עוצדת־נשימה ממש. עובדה, כל הזמן
הוא רץ אחריה, ונשימתו נעצרת. עיתונאי־חוץ
אומר שאם לבר־לב יא הלך עם הקו,
אולי יילד לו עם ליז.
כתום הסעודה יורדת ליז לשירותים. המזכיר
שלה, ויעקב ממודיעין אזרחי שומרים
על הדלת. מפנים את הצלמים שהספיקו
להסתנן פנימה. גווין, המזכיר, נותן
לליז הוראות מתי יהיה בטוח לצאת.
״עכשיו ז״ היא שואלת, ונתין משיב :
״עדיין לא,״ ודואג שהצלמים לא ינציחו
את הבוסית האלוהית שלו יוצאת מבית
השימוש ככל האדם. רק אחרי שהמקום
מפונה, חוזרת ליז אל שולחן הסעודה.

ה אל מג ט
היהודי

^ שהברטונים יוצאים מהמיסעדה,
מתנפלים עליהם הצלמים, שהחליטו
קודם־לכן לשמור על סדר מופתי, ולא
עוזר כל התיכנון המוקדם של ״לצלם את
הזוג על רקע חומת העיר העתיקה.״
השניים צועדים לכיוון מלון מישכנות
שאננים, שם יעניקו ראיון לטלוויזיה הישראלית.
מקרוב מאד, חטטיו של ברטון
רבים ובולטים, ואילו עיניה הנפלאות של
ליז אינן סגולות כלל ועיקר. למרות כל
הרצון הטוב לגלות בהן טיפ-טיפה סגול,
אין מה לעשות — צבע עיניה הוא משהו
הנע בין כחול לירוק, אך בהחלט לא
סגול. אולי עניין של צבע הבגד.
מאוחר יותר, במלון, נחים הברטונים
בחדרם עד לשעה שש• איש אינו מאמין
עוד כי אכן תתקיים מסיבת־העיתונאים
המובטחת. העיתונאים והצלמים מחכים בקפטריה
של המלון, והם מוזהרים שלא
לשאול את הזוג שאלות אישיות. אז מה
כן לשאול?
בשש בערב, מסיבת־עיתונאים. סוף־סוף.
ילדים, תיירים, אורחי ועובדי המלון, וכל
מי שרק נמצא בסביבה — מופיע
בשטח.
אביטל מוסינזון, מנהל תיאטרון ירושלים,
נוטל על עצמו בהתנדבות את ניהול
הערב. הוא מזהיר וחוזר ומזהיר, שלא
לשאול את הברטונים שאלות אישיות. כע בור
עשרים דקות נכנם ברטון: קשיש
יותר, מאופר יותר ומשום־מה נראה רגוע
יותר. בתשובה לשאלות הוא מספר על
האלמנט היהודי שבשושלת המישפחתית
שלו•
הוא גם מספר כי לא ידע כלל שיופיע
בתיאטרון ירושלים, חשב שיופיע באוניברסיטה
וישיב על שאלות של סטודנטים.
קשה שלא לשמוע בקולו נימת תוכחה על
התוכנית שנערכה עבורו מבלי לשתף
אותו בתיכנזן כלל.
אך הוא אינו מאכזב. הוא יופיע בתיאטרון
במוצאי־השבת. בעיניים עצומות־למחצה
הוא מספר, כי ריגשותיו כלפי
ישראל הם מיסטיים, ובלתי־טוסברים. החרם
הערבי העלול להיות מוטל על סרטיו
מהיום ואילד אינו מרתיע אותו. עובדה.
גם סרטיה של אליזבת מוחרמים ותודה־לאל
היא עדיין בחיים׳ ולא-כל־כך
רע לה.
באמצע המישפט נכנסת לחדר הכוכבת.
בכבודה-ובעצמה. כעת ברור
מדוע ביטלה מסיבת-העיתונאים אמש. ה־טיילור
טרחה על עצמה שעה ארוכה קודם
שירדה אל העיתונאים.
שערה עשוי בקפידה, עיניה מאופרות
למישעי, סניה מצויירים ביד אמונה, ואת
אוזניה מעטר זוג עגילי יהלומים שבכל
אחד מהם לבדו אפשר לקנות דירת שלושה
חדרים מינימום• היא לבושה בשמלה
ירוקה שזורה פסי־זהב, וסוחטת אנחת-
התפעלות ממושכת מהקהל.
אכן, כוכבת בכל רמ״זז אבריה. קשה
להאמין שהיתר. מצליחה להדהים עד־כדי־כך
מייד אחרי הטיסה המעייפת מציריך.
בקול לחשני ונעים היא עונה לשאלות,
מספרת כי שמה היהודי הוא אלישבע-
רחל. כאילו שיש עוד מישהו שלא ידע.
נוזפת בעצמה ובעיתונאים של שהפריעו
למתפללים בכותל. ואומרת שאינה יכולה
לומר דבר על יופייה של ירושלים, כיוון
שכל מה שהיא רואה כל העת לנגד עיניה
הוא מצלמות ופרצופי צלמים.
היא מספרת, באותו קול שקט וחולמני׳
על אהבתה העצומה לישראל, ואומרת
שלא קראה את תסריט אבאקרוב
ולכן אינה יודעת אם תשתתף בסרט.
במהלך מסיבודהעיתונאים כולה שוזרים
ליז וריצ׳אדד בדיבריהם הערות אישיות
כמו ״אני וריצ׳ארד קרובים מאד,״

או :״אליזבת ואני נמצאים כעת ביחד,״
אך כשעיתונאי מתחכם שואל את ברטון
מתי אפשר יהיה לשאול אותו שאלות אישיות,
משיב הכוכב :״אחרי מותי.״
כן, הם קיבלו פתק מדוקטור קיסינג׳ר,

שהזמין אותם לשתות בחברתו. אם העניין
יסתדר, הם ישתו. ריצ׳ארד איננו מכיר
את הדוקטור באופן אישי, אליזבת כן.
אליזבת נוטלת חלק פעיל במסיבה. היא
צוחקת במקומות הנכונים, ואפילו מוחאת

כפיים וצועקת ״בראבו!״ לשאלתו של
עיתונאי זריז• ריצ׳ארד נשאר אדיב כל
העת, ומנסה להתלוצץ. אין מה לדבר,
יש לו חוש הומור. אבל זה לא פלא,
אחרי הכל, הוא וולשי.

היא., :היינו גסים כלפי המתפללים-ואני מתנוונת לכולנו!

הניחוש
הנבון

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון
בכותל עקב מיספר המשתתפים חסר התקדים
נסתיימה רק אמש בשעה מאוחרת בדיקת
טפסי הכותל מן השבוע שעבר.
להלן התוצאות הסופיות:
12371 פתקים עליהם נרשם ״ממשלת
נסיגה תיפול״.
5421 פתקים ״ממשלת זדון 5421
לא הסדר ולא קיסינג׳ר ()5421״.
3316״ממשלת כניעה תעבור מן
הארץ״.
1126״העבר את רוע הגזירה״.
537״העבר את ריקי לשלישות״.
245״בית״ר ירושלים לליגה לאומית״.
101״התפטר מתפקידך כיועץ של
רביו הבוגד״.
94 פתקים לבנים.
68״גם אני רוצת וילה וולוו״.
13״ 1לחם קימל, גבינת קוטג׳2 ,
קילו מלפפונים, בקבוק שמן חריע, קופסת
סרדינים״.
12״העיקר הבריאות״.
6״נראה אותך אם אתה אלוהים —
תסדר שאני אתחתן עם צביקה פיק״.
דובר הכותל מסר לכתבנו כי בעיק-
בות הצלחת המיפעל יועלו דמי ההשתתפות
ויעמדו על חצי לירח לטור.
כמו כן נשקלת הצעה לתת אפשרות
להגדלת סיכויי הניחוש באמצעות שימוש
במשולשים, טפולים, בצלים, שומים ופרסות.
ביקוד באדץ־
ישראל
(מעשה
שעדיין לא היה)
רק נחת מטוסם של ריצ׳רד-יצחק בר-
טון ואלישבע-רחל טיילור ומייד נכנסו אל
מונית שחורה של מישרד״החוץ והועברו
לביקור ביד ושם.
השר בלי תיק גדעון האוזנר חיכה
להם בכניסה והוביל אותם ברגל דרך
שדרת חסידי אומות העולם. היה נדמה
לרגע כי שריר זע בלחיו של ברטון,
שהיה לבוש מכנסי קורדורוי לבנים
וחולצת ספארי בגוון הערמון .״כאן מסודרים
ששת המיליונים שלנו,״ אמר שר
השואה והגבורה ,״ברוך בואכם לארץ
ישראל 1״
אחד מעשרות העיתונאים שהקיפו את
ליז שאל איך היא מרגישה כשהיא
עדיין חייה בעוד כל אלה מתים. דמעותיה
של שחקנית הקולנוע המפורסמת
שהתגרשה משישה בעלים, ביניהם אדי
פישר וריצ׳רד טוד, המיסו את שיכבת
המסקרה שלח והיא אמרה — ״זה נורא
! זה באמת נורא !״ אחר״כך סיירו
במוזיאון, בו ראו בין השאר את הכיב-
שנים, את המשרפות ואת מכשירי העינויים
השונים.
סצינה מרשימה במיוחד היתה זו שבה
שוחזר תא הגאזים, ובובות שעווה הח ליפו
את הנידונים למוות. ברטון, שהוא
חסיד שמפניה מובהק, וגם חסיד או-
מות״העולם, עמד קרוב לבכי — ״לא
ניתן לכך לחזור שנית. זה היה באמת
נורא, השואה הזאת.״
אחר־כך חילקו לכולם מחזיקי מפתחות
בדמות הטלאי הצהוב וכן חוברות הס-

(המשך בממוד הבא טור אחרון)

פרשן המערך שואל וט שיב למה 1ה טו ב:

בקרוב י היה פה אמריקה
מה י הי ה?
— טוב.
טוב, אבל איד?
— בגלל האמריקאים.
למה, בגלל הביט חון?
— לא. לא הביטחון. הכלכלה.
איד זה?
— הביטחון הרי תמיד אמרנו שנגן
על עצמנו בעצמנו, נכון?
נכון.
— אז זה הביטחון.
אז איפה הכלכלה?
— או. זהו בדיוק. אתה רואה ן

— יהיו עכשיו מאתיים
אמריקאים?

טכנאים

הנשיא פורד מברך את הטכנאים
האזרחיים היוצאים לישראל

— ולשתות י
לשתות גם כן.
— נו, זהו.
מה זהו?
— איך הם ישלמו?
כדולרים.

כן, אכל הם רק מאה.
— זה עכשיו. אבל אחר־כך יבואו
מומחים י
יבואו.
— ויועצים?

— ונושאות מטוסים י
גם כן.
— ומארינס י
המון.
— נו, אז יש בעיות י
וולא, יהיה טוב. כמו שאמרת.

יהיו.
— ולאכול הם צריכים י
צריכים.

חד ש ב״ספרית מעריב״
הופיע

ירושלים
של 11נ
(שיח סרדינים)

אלבום שירי שכולות
שירי כאב וזעם של אמהות שכולות מגל העולם אשר הקריבו
את בניהם לשווא.
1לשווא — כי המקומות כהם נפלו הבנים הוחזרו לאוייב.
לשווא — כי האדמה אותה הרוו הבנים כדמם הפכה מקורש לחול.
בין השירים :

בחוף נקי של ישראל
פגש לו שפרוט במקרל.
שלום אחי, אמר השפרוט,
אולי תתן לי שתי סטירות...
נסעו בדרך אשקלונה,
פגשו פתאום תנין וטונה.
חשף הטונה את שיניו —
ודג זהב קיפל זנב...
ירושלים של זנב
ושל לקרדה ותמנון —
הלא לכל שירייך
אני מג׳נון.

אימרי והגידי — שלי הוא הגידי

(שכולה ישראלית)

טפו למי שיחזיר א ת דייאן־ביאן־פו

(שכולה צרפתית)

אבן לא נגולה — שלנו היא אנגולה

(שכולה פורטוגלית)

שיר שחלמתי על פראג

ברלין המ שוחררת — שלי ולא אחרת
(שכולה גרמנית״מערבית)
(שכולה גרמנית־מזרחית)
(שכולה אמריקאית)
(שכולה אנגלית)
(שכולה צרפתית)
(וכר וכר וכר וכר)

(ויש גם משורר חצר •
שכותב מק א מו ת בעד ה הסדר
אז שלא יקפוץ
ויחשוב • שהוא הרבה
יותר טוב).

(שפולה רוסית)

וכר וכר ובר וכר
״זעקתו האחרונה של הגיון האמהות אל מול הציניזם הגס
של המדינאות.״
(ד״ר ישראל אלדד־שייב)

— ממישנונו של מייסדו —
אם בארזים נפלה שלהבת —
״אז מה !״ יגידו אזובי הקיר.
מ. זוארץ
(בשריפה הגדולה בבניין ״ציס״)

מונולוג של שו טר:

/יהדוח חז חווו,ו!ה ד11 חי;11
111.111 הו 11 ודי _ ו!ןוווו
״מאז שאני זוכר את עצמי ב-
מישטרה, ואני משרת עוד מזמן
המנדט, תמיד מדברים על מתי
יבוא לנו המזל להרביץ קצת ליהודים,
להכות בהם.
אני חושב בל שוטר בעבודה
השיגרתית שלו, הקשה מאוד —
בסיורים, בתנועה, במניעת הפשע,
במעצרים — בפל זאת תמיד הוא
יודע שבעצם הפיסגה של העבודה
זה להגיע להכאת יהודים.
אולי אפילו הייתי אומר שכו לנו,
מהשוטר הזוטר באי-תנועה
ועד למפקד הבכיר במטה, לא
היינו מחזיקים מעמד בעבודה
הקשה הזאת בלי הרצון הזה, בלי
הידיעה שיום אחד זה יגיע. כי
הרי זה מגיע לנו. מגיע לנו סיפוק
מהעבודה השיגרתית היומיו מית.
אתה הרי יודע טוב מאוד
מה התנאים שלנו והמשכורת
והשעות לא שעות והכל.

דבר

המערכת

ל ה כו ת בה
בבסי סי ה ם
כדאי ואף רצוי לאמץ השיטה
הישנה מבית־סבא שעניינה הק דמת
רפואה למכה וזאת בכוונה
לחסל גל הטירור שירד על עמנו
בימים קשים אלה.
ידוע כי אותם טירוריסטים מרשים
לעצמם לפעול בריש־גלי, שכן כוחות והנאמנים האמונים הביטחון שלנו אינם נוהגים בם יד קשה. נ ת ־
פ ס טירוריסט וכבר נשלח אל בית
הכלא ללמוד שם לבחינות הבגרות.
כלום לטירוריסטים אקדמאים זקו קים
אנו?
וכיוון שיודעים הם כי אין היד מע נישה,
נוהגים הם דרך חירות —
תרתי משמע — ופועלים במשנה מרץ.
ועצתנו הצנועה אל אנשי החוק
והסדר, כי למען ביטחון העם יכריתו
את זורעי הטירור בבסיסיהם —
למען יידעו כי אין הם יכולים להרגיש
בנוח בבתיהם ולחרוש ממש מזימות
להפר סדרנו הציבורי .
ייצא נא כל שוטר יהודי באלה
וקללה אל בתיהם של אותם מפגינים
בלא רשות־ורשיון ויפצח גולגלותיהם
וירצוץ קודקודי נשיהם וטפם — למען
תשקוט הארץ.
ועל כד אמר הפ תגם: הטוב שבנ חשים
רצוץ את מוחו — ואם אינך
יכול השפרץ עליו מים או לפחות
גס מדמיע.

לא שלא יצא לנו לחרביץ, או
אפילו להרוג, לפני זה. אתה יודע
שיש לנו פה חבר׳ה הכי טובים
מהיחידות הכי טובות, חבר׳ה
שיצא להם להשתתף בפעולות
התגמול, בפשיטות ובבל מערבות
ישראל. והם הרגו, תאמין לי

שהם הרגו. אבל זה הכל ערבים.
זה אף פעם לא יהודים.
וגם הפגנות היו לנו• היו של
ערבים ופה בולם הרביצו במו שצריך.
שיידעו מי הם. אבל זה לא
היה זה. באמת לא זה.
ואחר-כך היו פנתרים וכל
מיני שמאלנים שניסו להתפרץ
לבית של ראש הממשלה. וגם להם
הרבצנו. באמת, ברצון, באמונה.
אבל שוב פעם זה לא היה זה.
אתה הרי יודע — להם אפשר
לקרוא יהודים ןלא! זה חלאה
ממש.
אז בבה המשכנו כל הזמן
להתעסק עם חלאה. עם עבריינים
ופושעים וערבים ופנתרים
וקומוניסטים וכל מיני חרא
אחר. ואף פעם לא יצא להרביץ
ליהודי. פשוט לא יצא. אבל ה-
חבר׳ה פה לא שכחו. ידענו שיבוא
היום.
ובאמת הוא בא. ותאמין לי
זה היה משהו אחר. זה היה נפלא.
זה היה במו לראות את ה שחר
מפציע מעל חומות ירו שלים.
אני ממש הרגשתי כמו ביום
הראשון שאבי לקח אותי ל-
בית-הכנסת. ותאמין לי, החבר׳ה
פה, הקשוחים האלו, ממש בכו
משמחה, בהתעלות.
כן, אני מודה, להכות יהודי
זו חווייה אחרת, זו חווייה מרנינה,
הייתי אומר — זו חווייה
דתית כמעט.״

(המשך הביקור בארץ ישראל)
גרה צבעוניות בהן ניראו יהודים נגררים
גיקנם אל קרונות הרכגת .״ארץ
ישראל ארץ נפלאה,״ אמרה ליז ,״ארצם
של היהודים הגאים הנלחמים על קיומם.״
היא הסתירה את עיניה במשקפי-
שמש עשויות עור-צכי, והזוג המלכותי של
הקולנוע חזר דרך שדרות אומות-העולם
אל מלונו. אנשי השירותים במקום כנר
הכינו מחסומים לקראת הביקור הנא.
מי אמר שיש משבר בענף התיירות ז
שאלות ותשובות בענייני הלכה
הפעם יעסוק מדורנו בטיהור וקידוש
נשק שלל והכשרתו לשמש כנשק מגן
בצבא עם ישראל.
במדור הקודם הסברנו כי כל כלי נשק
המצוי בידי חייל יהודי — קדוש הוא.
הפעם נבאר כיצד לקדש כלי־נשק של
בני עמים אחרים, אשר נפלו שלל ביד
לוחמינו הגיבורים — דוגמת המאוזר
הגרמני, הקלצ׳ניקוב הרוסי ואחרים —
ולהפכם לנשק מגן ביד חיילינו היהודים.
ובכן,
ראשית ייקח הקלצ׳ניקוב או
המאוזר ויעטפהו במפית לבנה — מחשש
שאותו נשק שפך דם יהודי בגלגולו הקודם
ואין לגעת בו ביד בגלל ספק טומאה.
עתה יחתוך אמתו הימנית וייז את
הדם על הקנה ועל הקת ויקרא ג׳ פעמים
קדוש קדוש קדוש. עתה ייקח את
הרובה ויהרוג בו י״ד אוייבים גויים ועם
כל כדור יקרא ״גורו לכם מפני עם ישראל״
ואת עורלתם ייתן על אום־מצ-
מודת הקנה לדראון עולם.
ומקץ שבעת ימים יקח את כלי הנשק
המטוהר וישימהו על כר ויקצץ כשתי
זרתות מקנהו הבולט ויכניסהו בברית

הציבור מוזמן ל:

משפט פו מ ב
שייערך בבנייני האומה, בהגנת המישטרה

הנאשם:

הבר
האשמה :

מדוע השאירו לנו א ת גאולה כהן?
ע די

התביעה:

אלכסנדר סולז׳ניצין
לב ניקולייביץ טולסטוי
ראול בטיסטה
גנראל מובוטו
אסא קדמוני (טל)447612 ,
בוריס קארלוף

סניגור:

עו״ד חיים קאזיס

שופט:

הנדוורג

קוונים:

ארידור ואולמרט.

גזר הדין יבוצע בתלייה, ברחבת בנייני האומה בשש בערב בדיוק.
אוטובוסים ייצאו מכל עיירות הפיתוח.

כדי נשק פסולים
מימין לשמאל 2 :תתי־מקלעיס שהמחסנית
שלהם לא נמולה, נשק שלל שגוייר שלא
כהלכה 4 ,חתי־מקלעים שלא עלו לתורה
ורובה אף.אנ. שפיטם הכוונת שלו פגום.
אברהם יצחק ויעקב. עתה יקרא לכלי
נשם עברי כמו, משחית׳ או, מעוז׳ או
,חלמיש׳ — והכלי קדוש וטהור כעולל
בן יומו ונכון לעשות שפטים בשונאי
ישראל.
משתם קידוש-הנשק ייבצע מן החלה
ויקדש המחסנית בברכת, בורא פרי התעשייה
הצבאית׳.

אשר לפריטים צבאיים אחרים — דוגמת
זביל־בזוקה אן כוונת אופטית של טנק —
נסביר איך לקדשם בשבוע הבא. שבת
שלום ושנה טובה.

מאוזן:

.1ראש־ממשלת ישראל ! .9דובר צה״ל
הנוכחי (ש״פ)> .13 גשם חזק! .17 ממדינות
ארצות־הבריח! .25 בן שבט גמדים!
25א. אירגון־נשים ישראלי! .27״...
...נם ודגל 30 מחלי על זכותך!!
31א. פרגוד ! 32 משורר ישראלי שזכה
לריהביליטציה בימים אלה ! .34 היא מרים
המיגדלית ! .35 שחקן־קולנוע נודע ! .36
מחודשי השנה ! .37 נהר ברוסיה ! .38 גהר
באפריקה ! .40 התוודה על אשמתו.41 1
שיטה מישרדית! .42 צורר־ישראל •מוש בע•
.43 קריאת־תיטהון ! .45 מיקווה־מים
ענק! .47 במאי־סרטים ממוצא ספרדי!
.49 קהל בלי •סוף 50 ידי בל
אחינו 52 פחד! .54 סחורה! .56 מחלקי
היממה! .57 אמיד! .59 לשון־חלקל-
קות! •60 ארץ השמש העולה! .61 השגחה!
.63 בוא מלמעלה למטה! .65 עוף
טורף! .67 סופר ישראלי (ש״מ)! .68 מן
האימהות! .70 פנים! .72 הם־והלילה
(ר״ת 73 הידד ! .74 אך, רק ! .76 שם
נרדף לישראל ! .78 הושטה ! .79 הבל ! .81
תבלין חריף ! .83 החריב ! .84 נשיא ההסתדרות
הציונית אחרי מות הרצל! 86א׳.
משלם כגמולו ! .88 בוסתן ! .89 אבל, בכי !
.90 צייר איטלקי במאה ה־ .92 ! 16 היה
במאי-סרטים ישראלי (ש״מ)> .93 פיקוד-
הדרכה (ר״ת)! .94 מיקפא! .96 בהמות
הבית! .97 הפחית! .98 התוועדות! .100
נווד! .101 פעולת הרובה 103 מחצית
מכדור־הארץ! .106 כשנפתחות ארובות
השמיים ! .107 מוט ! .108 משמש בקפיצה-
לגובה! .110 שמה וכינוייה של רעייתו
היהודיה של אחשוורוש! .113 היא נביעות!
.114 בעל אופי של פושע! .116
חומר־ציפוי שקוף! .117 וניל בלי סוף!
.119 צחה וברה! .120 הגהה, הוספת הסברים
! .122 גוף הנדסי ! .123 קיבוץ בצפון !
.124 העביר את בני-ישארל בחרבה! .125
נוגה ! .126 דל, מצומק ! .130 קוראים אותה
בפסח! .132 כופף!! .133 תפוצות! .135
אפרוח! .136 מכשיר המשמש במדידה!
.138 היא נוא-אטון! .140 ענק! .142
כורע ! .143 מחבוא ! .144 חם מאד !
.145 מחודשי השנה העברית! .146 ישמח
לבב אנוש ! .147 פח מוטמן ! .148 מעריך !
.149 מחלקי היממה! •150 הבלים! .151
מיפלגה בארץ (ר״ת)> .152 שם מפיקים
את היין .153 1עץ עם תיספורת ! .154 אריג
מיקדאי מובחר 156 שנשבע את שבועת
היפוקרטס ! .158 גימגמה, התבלבלה ! .160
רובע כושי בניו-יודק ! .162 הווייתי ! .163
הפיקו תוצרת במאפייה ! .164 זהבית!
.165 מין •תבלין ! .167 עליו נישא המיפרש !
.169 פרח־נוי! .171 סלע 172״אדון,״
באנגלית! .173 נושאי־אלונקות ! .175 יישוב
בסביבות תל־אביב ! .177 תולעה ! עץ נשיר
גדול ונאה! .180 רב־אלוף >ר״ת)! .181
ביצעו! .182 גם בוטיק הוא כזאת! .183
נגמרו! 183א. יהיה! .185 הטלת חובה!
.186 שחקנית־קולנוע אמריקאית (ש״מ)1
.188 קורם לפני הלימודים עצמם ! .190
שליח דיפלומטי! .191 מחמצת, להתססת
הבצק! .192 דיקטטור! .194 פילוסוף
גרמני (ש״מ 195 התקנה לדפוס ! .197
הנהר שהצה יוליום קיסר! .199 נסקל
למוות ואהאב ירש את כרמו ! .200 משיב-
מי ישראל! .202 עובד-אדמה! 203ז ב
מחול ספרדי! .205 קרת! .206 חידלון!
.207 אשמח! .208 מעיל צבאי! .210 גת-
קוטט! .211 אולם! .212 כסף רב! .214
צאצאה! .216 התרברבות ! .217 אוהל
אינדיאני, פתאום! .220 הלם! 222ז ב
מילת־זירוז ! .223 שגורה! .224 כיבשה
הרה ! .225 מן הגוונים ! .226 חרוך ! .228
זימרה! .229 עיר בארצות-הברית ! .230
קידומת הולנדית! .232 קרוקודילים! .234
הורה! .236 פסל-השיש שבו התאהב ם י1־
מליון ! .239 מש ! .240 נהר באפריקה !
.241 גבר ! .243 בירה אירופית ! .244 אירוע
שהשאיר את חותמו! .246 חידלונו! .247
עזוב! .249 מונח בתורת-החשמל! .251
...ע ם חלבה,״ .254 חג! 256
משורר אנגלי נודע ! .260 היה שליח או״ם
למיזרח־התיכון(ש״ם) ! 261 זב צוות נבחר !
.262 שר שהתפטר מהממשלה הנוכחית!
.264 חיבה נתלה! 264א .,במאי־קולנוע
יפני נודע (ש״פ)! .266 משקה-שזיפים
סלאבי! .267 ממוצרי הנפט! •268 שם
ניתנה •תורה לישראל! .269 עץ שסייע
לייבוש הביצות.

מנעול הבטחון היחיד העומד בדרי שות מבון ה ת קני ם
ומיוצר ב ה שג ח תו ־
הינו רב־בדיח

ועליו הסמל המוכיח 1€1ת
מל-אניב והמרנז,$5445$ :
$44145

ד ב בו ־יוו

מנטול• בטחון >*ך סריזגה

*וושלים:
חיפה והצפון:
גאד שנ ע :

הציונית

חמחלקח לקליטת העלית

אל ח 715015 705944
ההסתדרות ממשלת
ישראל

* 74מ 5

העולמית

74$40

הסוכנות היהודית לא״י
מחלקת חעליח וחקליטח

ם השורר 1בחו״ל

ממשלת ישראל והסוכנו ת היהודית החליטו לאחרונה על מתן הקלות
לקליט ת תושבים חוזרים.
על הענקת התנאים יוחלט באורח אינדיווידואלי בהתאם למצב
ולצרכים של כל פונה.
ישראלים תושבי חוץ לארץ, המבקשים לשוב לישראל, יפנו אל משרד
מ חלק ת העליה ו הקלי טה של הסוכנות היהודית /ההסתדרות הציונית
העולמית הקרוב ל מ קו ם מגוריהם, ויקבלו מידע על סיוע אפשרי.
חכתובת

כארץ: ועדת לתושכים חוזרי•
ובד 7384 .
•ירושלים

מאויר:

.1מבני נוח ! ב כלל אוניותיה של מדינה!
.3מכינדי חג-הפסח! .4גובל! .5
הלך רכיל ! .7עוף־בית ! .8ניע קל ! .9
פצירה ! .10 להבה ! .11 נואם בלי ראש!

תשבע

ענק

את הפיתדונות יש לשלוח עד יום 16.9.75 לת.ד ,136 .תל־יאביב, ולציין עד המעטפה :״תשבץ ענק״.
כין הסותרים נכונה יוגרלו 25 כרטיסים זוגיים לקולנוע ״דרייב־אין״ בתל־אכיב.

.12 זוזזר ! .13 כזו הי תה רחב, למשל !
.14 שירה ! .15 ההוא שבכאן ! .16 מספר
יהודי־אמריקאי בן־זמננו (יש״מ 17
כלומר ! .18 עיר ברוסיה ! .20 כוכבת-
קולנוע איטלקיה (ש״מ) .21 1חייו ללא
התחלה! .22 תקופת־זזיי הראשונה! .23
מילתיזירוז ! .24 לכאן! .26 בעבר: בירת
בוקובינה שברומניה! .28 שר־המישפטים
בממשלת ישראל (ש״מ 29 זיאטוטה ! .31
סטנדארטיות ! 32א. זוג מספרים ישראליים
(ש״ס)! .33 חולה, מעונה! .35 עץ
או שיח־בר ממישפחת האשחריים! 35א.
סוס מהיר! .39 קיבוץ בצפון־הארץ! .41
מקוסתחנייה! מראה, דמות! .44 כתר!
.46 מידת אורך ! .47 גשם קפוא ! .48
כינוייה של כופבת־קולנוע המבקרת עתה
בארץ! .50 הוא הג׳יאמום! .51 הניגוד
הגמור ! .52 כלי-קיבול לנחלים ! .53 מעמקים
אידחקר! .55 ביטחון גמור! .58
צנום! .59 לחם של שבת! .62 רעשיו
הקלים! .64 אנך! .66 מידת־נוזלים! .70
עץ-פרי נשיר! .71 קרש ארוך! 73א.

דייק ! .74״׳אוזן״ הטלפון ! .75 היא שארם-
אל־שייך ! .77 סופר אמריקאי(ש״מ) ! 78א.
מיכסה הבית ! 78ב. עצם בפה ! .80 שורה
עורפית! .81 קטנים ׳מחבלים
כרמים 82 הנקבה של מיכאל ! .83
היפהפייה מטרויה ! .85 מילת־תנאי ! .86
אור גדול ! .87 היסוד הכימי הקל ביותר !
.89 דליקה ! .90 מינרל המופק מים־המל׳ח !
.91 מאכל חריף דרום־אמריקאי ! .92 כלי-
מיתר ! 93א. פסע עקב בצד אגודל ! .95
ייחוס דבר לנושא הנוגע לו ! .96 גן־חיות !
.97 איסוף בסף ! .99 ניקוי שטח מאבנים !
.102 לקיחה במכונית ממקום למקום!
.104 תמכה, עזרה! .105 שיר, מיזמור!
.106 מרה! .109 ממציא ה״שיטה״ ,נפטר
לא-ימכבר! .111 אחד מארבעה בנים!
.112 מקום קדוש לשומרונים ! .114״. .
...בין העצים 115 בן-אדם ! .116
שהקנית-קולנוע נודעת ! .118 חוקי ! .121
קולאז׳ים> .123 ציטטות ! .125 מדור מפורסם
בהעולם הזה; .127 דבר טמא! .129
רשף, ניצוץ ! .131 ביום יזה ! .133 מסיים !

.134 ערפילי! .135 שמתפקידו לאסוף
כסף ! .137 מבלה את הלילה ! .138 תפילה
שאומרים חרדים בחצות־ליל! .139 מטבע
יפנית ! .141 בורר את המוץ מן התבן !
.142 אביון ! .143 נזכר לעיל (ר״ת) ! 143א.
שלוש המילים הפותחות את ״התיקווה״!
.144 מיתווי-הנגינה ! .151 חסימה! .152
עיר־גיטל עתיקה בישראל ! .153 אבנים
מסותתות לבניין ! .154 השגיח ! .155 מסי מני
הניקוד ! .157 מרצפת ! .159 נכנסו
להריון ! .161 צורה שירית ! .163 מכינויי
האלוהות ! .164 שיבוח, קילוס ! .165 קור
עז! .166 פרוש, מתבודד! .168 חי לילי
טורף! .170 דלעות! .173 חלון קטן! .174
נכס ! .175 שיעור ! .176 הרד, פוחד ! .178
מהרהר ! .179 בריאות, תקינות ! .181 אור־בניזציה!
.183 תורת הדת; .184 שיר ב-
תפילתישחרית ! .187 משמשת למגורים !
.189 קטיעה! .191 מאסר מילחמתיו .193
חרש-עץ ! .196 תפקיד ! .198 בוא ממצב
ישיבה למצב עמידה!! .199 דרום; .200
שלו ידגים ! •201 תרדמה קלה ; .203 מוש

.204 בושם מיקראי! .205 כעס! .207
מיקדש־אלוהים במידבר! .208 צוות־עוב-
דים! .209 מרעום! 210א. הוות־נוער בערבה
! .213 מאיר באור גדול ! .215 כרס !
.216 מיחבט־טגים! .218 מחלקי היממה!
.219 שציבעו צהוב־ירקרק! .221 מחלקי
הארוחה! .222 בננה! 223א. שמוצאו
מהר-געש ! .225 אתר בילוי ורחצה בעמק !
.227 שלא ידע אשה! 229א. ממוצרי הנפט!
.231 עוף טורף; .233 הפציר! .234
בעל־מלאכה! .235 שחקדקולנוע אמריקאי
(ש״מ); .237 יוסבר בפירטי־פרטים ! .238
תנובת העץ! .241 הגידו; .242 שיכור;
.244 חבל-ארץ בעבר־הירדן! .245 ריקוד
ישראלי עממי! .247 בוהק־אור; .248
מלתי-מתורבת ! .250 קערת־מרק גדולה
להגשה! .252 כואב בלי ראש! .253 מין
מסמר! •254 יהיה! .255 ביאר, בערבית!
.257 דן בן־יאמוץ >ר״ח 258 הקדש מוסלמי
! .259 בהמת רכיבה ! .261 מילת־תנאי
(הפוך)! .262 בזמן ההוא! .263 בתוכה!
.265 גרו בלי ראש.

419

עדנה שביט
אמא

ביקוו־מולדת בחרון אתם זוכרים אותה, את ריכה גנור?
יפהפייה רצינית, כוכבת־קולנוע, שחקנית־תיאטרון
ואשתו־לשעבר של הגשש ישראל
(״פולי״) פוליאקוכז
זוכרים? אולי גם שאלתם את עצמכם
לאן היא נעלמה? גם אני. אלא שכשהעליתי
את השאלה בפורומים שונים, הביטו בי
כולם כאילו צנחתי ישר מהמאדים. רעה,
מסתבר, אחרי שהתגרשה מפולי שהספיק
מאז להתחתן פעמיים, נסעד, להוליווד,
ניסתה להפוך שם כוכבת־קולנוע.
כשזה לא הלך, ניסתה להפוך כתבת-
קולנוע. וכשגם זה לא הלך, התחתנה עם
הישראלי בעל המישרד. הרמה ביותר ב־

דורית ראובנ> התח תנ ה
אני -באופן איש, חשבתי שהיא נשואה
כבר מזמן. לא יודעת למה, אבל היא נראית
לי משום מה כזאת אימהית.
אני מוכרחה ״להודות שנדהמתי גם לשמוע,
כי רק לפני שנתיים סיימה הזמרת
דורית ראוכני את שירותה הצבאי ב-
להקת־פיקוד־המרכז. משום מה נדמה היה
לי שהיא מסתובבת בשטח כבר הרבה

השחקן דודו ירדני ואשתו טמירה,

כל הכבוד ! באמת כל הכבוד לעדנה
׳טביט, שיש לה כל־כך הרבה מיקצועות
כמו במאית־תיאטרון, מרצה־באוניברסיטה,
שדרנית ברדיו ומה לא׳ ועכשיו יש לה

אבל מה אפשר לעשות, לא הלך לו בכלל.
אלא שהוא, בניגוד לרבים אחרים שאני
מכירה, כנראה בחור נבון. הוא החליט
לפרוש בעוד־מועד׳ וכעת הוא עובד כמד-
רידנוער בעיריית תל־אביב.
לדורית, לעומת זאת, הלך קלף משוגע,
ואם היו לה מרפקים יותר חזקים היתה

עדנה שביט
ללדת ולגדל

רינה גנור

המיקצוע העתיק ביותר בעולם, יותר עתיק
אפילו מהמיקצוע ההוא המפורסם: האימהות.
במזל
טוב ובשעה טובה, ילדה עדנה
שביט בשבת האחרונה בין זכר, לה ול-
ידידה, שחקן הבימה הצעיר רפי תבור.
עדנה ורפי הכירו בעת שעדנה ביימה
אותו בתיאטרון בימת באר־שבע. קודם־לכן
נפרדה עדנה מידידה אדכס אנסקי,
:שרבים חשבוהו, משום-מה לבעלה ההוקי.
מייד כשנכנסה להריון עבר רפי להתגורר
בביתה של עדנה שביפו העתיקה,
ואילו היא נאלצה לעזוב חלק מעבודותיה
המרובות. פשוט מפני שמשך כל חודשי
הריונה הראשונים היתד, רתוקה למיטתה
בשמירת־הריון.
דורית ושמואל מנדל
כעת׳ כאמור, נולד סוף־סוף הבן הבכור,
להצליח ולחיות
וכמו שנאמר במקרים כאלה: שרק יהיה
במזל.
שנים. אחת כזאת עם שורשים עמוקים. הופכת בוודאי כוכבת, כי קול הרי יש
תינוק נוסף שנולד בחוגי התיאטרון הוא
מה לעשות, לפעמים הבן־אדם טועה. לה, ועוד איזה!
מיכה, בנם־בכורם של השחקן אהרון
דורית ראובני לא רק לא נשואה־כבר־מזמן,
לאחרונה השתתפה דורית בערב של
היא בכלל לא היתד. נשואה עד ליום ה שירי רחל, וכעת היא מופיעה בחלטורות
אלמוג מצוות ניקוי ראש, והמשתתף כעת
ראשון האחרון, שבו נישאה לידידה מזה ברחבי הארץ, עד אשר תימצא לה מיסגרת
בהצגת תיאטרון בימות, ילדי קנדי, ולאשתו
שלוש שנים *טמואל מנדל, אותו הכירה הולמת.
מרגלית, שד,יתד, דיילת אל־על ושהחלה
בלהקה הצבאית שבה שירתו שניהם.
את חלומה לשוב אל הקיבוץ שממנו
לפני הריונה, לשחק לצידו של בעלה,
גם שמואל, כמו דורית, ניסה את מזלו באה, נטשה מזמן. לעיר, מסתבר, יתרונות י יחד עם רחל שור ושבתאי קונורטי,
על בימת הבידור, הופיע בחברתם של בלתי־מעורערים.
בחאנברס. אז גם להם — רק במזל.

להראות ולהיראות

תעשיית הקולנוע בהוליווד, רפי אטד,ס,

שהוא סגן־נשיא חברת הסרטים יוניברסל.
וזה דווקא כן הלך. ועוד איך הלך!
עובדה, רינה ורפי נשואים כבר מיספר
שנים באושר ובעושר, וכעת הם אפילו
עומדים להפוך הורים מאושרים.
ורינה, כפי שבאה, באה להפגין את החדשה
בארץ. אפשר לראות אותה מסתובבת׳
כשכרסה בין שיניה, בכל המקומות
והפעם יש לה מה להראות. כי רינה
טוענת בחום שייעודה האמיתי הוא להיות
אשה ואם בלוס-אנג׳לס, ושאת זה היא
הולכת להגשים הלכה למעשה.
עוד בשורה צברית מייועדת בגולה הרחוקה.

אילו

ה סו ר ר
אני יודעת שהמדור הזה הופך ממש
מדור מישפחתי, כל הלידות והחתונות והשמחות,
אבל מיה לעשות — בקיץ, עונת-
מלפפונים, אף אחד לא מתגרש נואף וכר.

אף אחד שאפשר לכתוב את שמו המפורש,
אני מתכוונת, מבלי להסתכן בהרס מיש־פחתו.
כי כאלה שאפשר להרוס להם את
חיי־הנישואין אני יכולה, לצערי, למכור
לכם בקילו, אבל לא כדאי, בשביל מהז
ולכן אספר לכם על חתונה נוספת, העומדת
להיערך מייד עם צאת הגיליון לאור.
הפעם זוהי חתונתו של האמרגן הדינאמי
חיים סבן, שיתחתן עם מיקה לייכו־כיץ,
אחת הבחורות הכי נחמדות שאני
מכירה. משהו גיזעי שלא מהעולם־הזה,
שילוב של צברית חצופה ומקסימה ושל
יופי אירופאי. ולא סתם אני מחמיאה לה,
למיקה. תאמינו לי, מגיע לה. אחרי הכל,
היו כבר הרבה שניסו, אבל אף אחת לפניה
לא הצליחה לאלף את סבן הסרבן, ולהביא
אותו לחופה וקידושין.
מיקה, שיש לה כבר ניסיון בעניין הזה,
דווקא הצליחה. אחרי הכל׳ זו הפעם השנייה
שלה. והחתונה תתקיים במלון שלום
שבנזיגדל־שלוס, כשהשושבין יהיה הגיטריסט
חיים רומנו, האיש שאשם בעצם
בכל העניין, מכיוון שבאחד מביקורי-
המולדת של מיקה בארץ הכיר לה חיים
את חיים, ומההיכרות ההיא יצא מה שיצא.
ואגב, רומנו עצמו נשא לאשה, בשבוע
שעבר, את ידידתו מזה זמן רב ק א ריו,
שהיא חברה טובה של מיקה. כך שבסופו
של דבר סידרו כולם את כולם לכולם,
וכולם יצאו נשכרים מהעניין.
חתונה בחאן
הירושלנז תודו על האמת. להקת שחקני החאן
הירושלמי היא אולי להקת־שחקנים טובה,
אבל מבחינה חברתית עייף שם, משהו
לא־נורמלי.
החבר׳ה האלה הולכים כל הזמן עם תיאטרון
בראש. אוכלים תיאטרון, ישנים
תיאטרון, נושמים תיאטרון, אפשר להיחנק.
לא אחת אמרתי לכמה מהם, שאני
מכירה באופן אישי :״חבר׳ה, מה איתכם?
עשו אהבה, לא רק תיאטרון !״ הם רק
הניעו בראשיהם לחיוב, והלכו לדרכם.
רציניים להחריד.
אז כשכבר קורה משהו מעניין בסביבת
החאן, אני באמת תופסת התרגשות. סוף-
סוף יש לחבר׳ה על מה לדבר.

ועל מד, מדברים החבר׳הז כמובן, על

חתונתם של השחקנית רוחל׳ה הפלד,
זו שהיתר, מזכירתו של סימן־טוב, הוא
דודי* סמדר, בתוכנית־ד,טלוויזיה עברית
בסימן־טוב ושל הבמאי-מחזאי אידן רונן.
לא שהחתונה באד, בהפתעה או משהו
כזה, השניים האלה הם ידידים צמודים מזה
זמן רב. אבל יש, מה שנקרא ״אקסייט-
מנט״.
כשרוחל׳ה הכירה את אילן, היא התגוררה
באותה דירה עם שחקנית נוספת של
החאן, נטע פלוצקי. על נטע עברו בימים
ההם התרגשויות רבות. היא חלתה, ובעלה-
לשעבר השחקן שדמה תרשיש, שנטש
את מיקצועו, בא לבקר אותה באופן
מייוחד מחו״ל, והם חזרו זה אל זו, ושלמה
עבר להתגורר בדירתה של נטע. בקיצור,
שימחה גדולה.
מה שלא סותר בשום אופן את דברי
הקודמים, כאילו שום דבר לא קורה בחאן.
תאמינו לי, זה הדבר היחיד המסעיר, שקרה
שם. אחר־כך רוחל׳ה הכירה את אילן,
וגם אילו עבר לגור באותה דירה עצמה,
שברחוב הפלמ״ח בירושלים. בקיצור, בדירה
ההיא הלכו ששון ושימחה. אבל כעת
גם רוחל׳ה ואילן התחתנו, ואילו משלמה
ומנטע אין חדש. אז הכל שב לשיממונו,
בחאן הירושלמי. מעניין מה יזיז אותו
בפעם הבאה.

שנה של יופי מאחל בית לח
דבר אלי בבשמים _

בית בתה
מעניק לך באהבה
את תמרוקי האיכות

משווק ע״י״לו ך• להשיג בסרסומריות המובחרות

בל־ל״ד׳• קולור שמפו
לצביעת שיער מושלמת
לשמוש בית׳ ־ מבית״וולה
17 גוונים מרהיבים
משחור ע ד בל 1נ ד בהיר
האריזה מכילה: צבע, מי־חמצן, כסיות
ויחידת ׳קרויטר־־אציד׳(לשטיפה אחרי הצביעה)

!ויער ״פה * €נו חקרה -נולה

העולם הזה 1983

77(/1777/(/77ע( מ קע0(/

חבל על
דאבו־!
מה אגיד ומה אדבר, עוד אחד מהרווקים
הכי הכי מבוקשים בעיר הלך ועשה את
זד. ולא רק זאת׳ אלא כמעט הסית רווק
מבוקש אחר לעשות אותו דבר בדיוק,
אלא שההוא ניצל ברגע האחרון ממש.
ומעשה שהיה כך היה. כני רום, כתבנו-
לענייני־תעופד, של שידורי ישראל, קם

השנה השלישית בחוג לתיאטרון, ואם לא
די בזה היא אפילו עובדת באותו מוסד
שבו עובד הוא, כמזכירת מחלקת־הדרמה.
אז בבקשה.
בקיצור, אחרי כל הדברים המשותפים
האלה החליטו השניים שמה שבטוח־בטוח,
אם הם רוצים להתחתן — מוטב ירח-
אלה מכם שהורגלו לשמוע את קולו של
השדרן דורי בן־זאב מן התחנה שעל
ספינתו של אייכי נתן, ודאי שמו לב
שקולו וסיגנון־ההגשה המעצבן שלו נעלמו
מעל גלי האתר, ואת מקומם תפס קולו
הסימפטי והשקט ישל השדרן אורי לוטן,
שאיננו שדרן בנוסח חו״ל אומנם, אבל
מצד שני גם איננו מבלבל את השכל ומדבר
ישר ולעניין.
אז נראה שקישקושיו האינסופיים של
דורי עלו גם לאייבי על העצבים, והוא
החליט להחליף את שדרנו. נראה שגם
לדורי עלתה השהייה על הים על העצבים,
והוא החליט ממילא לרדת כבר לחוף.

בני והדי רום
יוח־דבש מוקדם
והתאהב. מה לעשות, קורה. הבנאדם, שהיתר,
לו חברה גרמניה פצצתית שניקרה
לכולן את העיניים, התאהב. ולא בגרמניה,
חס־וחלילה, אלא בצעירה חיננית
בשם הודליה רזנילן, שכולם מכירים
אותה בכינוי ״הדי״ ,ושהיא בחורה טובה
מבית ישראלי טוב.
כי האבא שלה, ד״ר חיים רזנילן, הוא
מדען בכיר במישרד־ז־,חקלאות, והאמא שלה
היא רכזת המתנדבות של יע״ד בתל-
השומר. והדי עצמה היתד, בלהקת־פיקוד-
מרכז, ושם הכירה את הזמר עוזי חיטמן
מלהקת הפופוליס וגם יצאה איתו. וכאן
בעצם מתחיל הסיפור.
כי ידידנו בני רום פגש בה בזמן שהיתר,
עם עוזי הנ״ל, הצליח איכשהו להוציא
מעוזי את מיספר־הטלפון שלה (דבר שלא
היה קל כלל־וכלל) וניהל איתה רומן טלפוני
במשך חודשיים ימים. בינתיים הספיקה
הגרמניה לחזור לגרמניה, הדי הספיקה
להיפרד מעוזי, ובני נכנס לתמונה
במישנה־תוקף.
ואז הסתבר לו כי הדי היא באמת לא
סתם אחת מבית טוב, היא אפילו תלמידת

במוקדם או במאוחר

סימה הודיעה שתשקול שוב, ותחליט אם
לעלות על הספינה שנית. אך מי שמכיר
אותה מקרוב אומר, שאחרי החומות ש־

עברו עליה בספינה, היא תעלה עליה שנית
אך־ורק בחברתה של אשד, נוספת.

דבש מוקדם מאשר
חו״ל ולקחו איתם,
מאשר גבי גזית,
מצידו לקח איתו
הטלוויזיה ברוריה זימרון.
וכך טיילה לד, הרביעיה הרדיופונית
העליזה ברחבי אירופה, כשבסוף הטיול
היה כבר ברור להדי ולבני שהם גומרים
את העיסקה ביניהם אצל הרב. ואילו
גבי נשאר עדיין רווק מבוקש.
בימים אלה התקיימה חתונתם המפוארת
של הדי ובני במלון ראמאדה קונטיננטל.
המלון העניק לבני־הזוג הטריים יומיים שהייה
חינם בין כתליו המפוארים. ואילו
כתום שני ימי-הדבש הם עברו, החתן והכלה,
לדירתם החדשה ברמת־גן שאותה קנו
מברוריה מס, מזכירת אגודת הציירים.
את פינקם־ד,טלפונים העמוס-לעייפה שלו
העביר בני רום לידידו, העיתונאי יצחק
תוראל, העומד בימים אלה לפתוח גלריה
חדשה לאמנות. כאילו שלתוראל, המכונה
בפי ידידיו תורג׳מן(שם־מישפחתו הקודם),
חסרות חתיכות משלו.

שדרן דורי בן־־זאב

מאוחר. הם נסעו ל־לא
פחות ולא יותר
עורך בחצר היוס, ש־חולדה
את קריינית־

סוף טוב הכל טוב
כמה שהיא עיר של פועלים, ככה היא
סוערת, חיפה. ומי שלא מאמין, שייסע
לעיר־הכרמל לשבוע ימים, וייווכח במו-
עיניו.
ולמי שאין זמן לנסוע, אעשה אני את
חצי הדרך בשבילו, ואספר לו על אחד
הזוגות הכי מפורסמים בעיר.
הלא הם דניאל רום, מי שהיה קפטן
נבחרת ישראל בכדורגל והידוע יותר בכינויו
״שמילר /ואשתדלשעבר ציפי.
ציפי ושמילו היו מבעלי הדיסקוטק הידוע
דנייה, אחד הדיסקוטקים הכי-פופד
לריים בארץ, כזה דיסקוטק שאפילו מתל-
אביב בירת התענוגות היו עולים אליו
לרגל, שלא לדבר מירושלים.
בקיצור, הכל היה יפה וטוב בחייהם
של בני־הזוג רום. הבעל שיחק כדורגל,
גם האשה, ככה סתם בתור חובבת, היתר.
מרביצה מדי-פעם איזו בעיטה או שתיים
בכדור, היה להם הדיסקוטק כאמור, היתה
להם דירה והיה להם גם בן.
ואז, לפתע, כמו באגדות, הופיע בחייהם
של השניים אלמנט חדש, צעיר ויפה-
תואר בשם אכי פלדמן, סטודנט באוניברסיטת
חיפה ומתמחה בראיית־חשבון.

מי שעוד ירדה מספינת־השלום היא הבחורה
היחידה שהיתר. על הספינה אי־פעם,
סימה אוחיץ. סימה, המתגוררת בביתו
של דן בן־אמוץ שביפו העתיקה ,׳שהתה
על הספינה כשבועיים, ותפקידה היה להשיב
על הדואר ולמיין אותו. נראה שעצם היותה
הבחורה היחידה גרם למתח בינה לבין
חבריה, הגברים, והיא החליטה לרדת למרות
שזכתה בכבוד רב, ואייבי בכבודו-
ובעצמו נידב לה את התא שלו.

ברגע שבו פגשה ציפי באבי היא שכחה
את הבעל, שכחה את הדיסקוטק, ושכחה
שבינה לבין אבי הנ״ל מפרידות עשר
שנים, לטובת הצד שלו דווקא.
אחרי מילחמה ארוכה ומייגעת עם שטילו,
הצליחה ציפי לזכות סוף־סוף בגט
המייוחל. היא ויתרה על חלקה בדיסקוטק,
קיבלה את הילד והדירה, ונשארה עם אבי
שלה.
אבל זה לא סוף הסיפור• בימים אלה
פתחו ציפי ואבי על הכרמל בוטיק בשם
אורנג /בוטיק סופר־מודרני עם מוסיקה
סטריאופונית ומחלקות לגברים ולנשים, ואפילו
סידור מיוחד לנשים עובדות, שלפיו
פתוח הבוטיק יום אחד בשבוע עד חצות
הלילה.
ואילו בינתיים נכנסו היחסים המשולשים
בין שמילו, ציפי ואבי, לשביתת-נשק, שהובילה
מצידה ליחסים ידידותיים. ואם תשאלו
את ציפי אם גם הבעל שלה מאושר
כמוה, היא תגיד לכם :״הוא בחור יפה-
תואר ויש לו המון חתיכות. כל אחת היתד.
מוכנה להיות החברה הקבועה שלו, ואני
בטוחה שיום אחד הוא יסתדר.״ אמן כן
יהי רצון.

טימותי כוטדמם
הפסקה מוקדמת

הכתבת המעופבת
באמת לא יפה. ככה עושים לבחורה
תמימה כמו רחל פרימור? זה שהיא
כתבת לענייני־תעופה, בהחלט לא אומר
שהיא גם אשת העולם הגדול. וכראייה
אספר לכם את הסיפור הבא, שקרה לרחל
הנ״ל בעת שנסעה עם תא כתבי התעופה
לפרנקפורט, בטיול שאירגנה חברת־הת־עופר.
הגרמנית לופטהנזה.
ובכן, רחל החליטה, באחד מימי שהותה
בפרנקפורט, ללכת לראות מה זה סאונה.
היא בחרה בסאונה מהוגנת לחלוטין׳ ב-
איזור־מגורים של העיר. שילמה את המחיר
הנדרש, ונכנסה אל הסאונה. אך שומר
שמיים! בתוך הסאונה נמצאו גברים עירומים
כביום־היוולדם. רחל נמלטה החוצה
כל עוד רוחה בה, אך את היציאה חסמו
שתי פצצות גרמניות, עירומות אף הן
כביוכדהיוולדן.
הגברים שבסאונה אף לא העיפו מבט
לעברן של הפצצות, עסקו איש איש בעניינו.
רק אז הבינה רחל השמרנית כי
היא נמצאת בסאונה מעורבת־מתירנית.

מה קורה בצילומי הסרט דויד ושאול?
כל שני וחמישי מפסיקים שם את הצילומים,
למרות רודנותה הבלתי־נלאית של
המפיקה מילדרד פריד אולברג.
לפני כשבועיים חלה הבמאי אלכם
סיגל, הצילומים הופסקו ובמאי אחר בשם
דייוויד לוול ריצ׳ נקרא להחליף אותו.
סוף־סוף חודשו הצילומים, והנה חלתה
אליסיה, אשתו של הכוכב הג׳ינג׳י וה-
פרובלמטי של הסרט, טימותי כוטומס,
המגלם בו את תפקיד המלך דויד.
לא חלפו כמה לילות, וגם טימותי חלה.
ובהתחשב בזה שהוא ואשתו מבלים בארץ
את ירח־הדבש שלהם, יש להניח שהוא
נדבק ממנה.
מכל מקום הצילומים הופסקו שוב, ו־אנשי-הצוות
הישראליים מבלים את זמנם
הפנוי על חוף הים או בדיזנגוף.
מי שמסתובבת כמו מטורפת היא מיל ד
ת אולברג׳ אחרי הכל אצלה, בסרטים,
בדרך־כלל הכל דופק כמו שעון. והנה,
שני שיבושים במהלכו של סרט אחד, ש אפילו
מחצית מצילומיו עדיין לא הושלמו.
מי שמסתובב כארי בסוגר גם הוא, הוא
הכוכב אנתוני קווייל, החייב להספיק
להגיע בזמן לניו־יורק, כדי להתחיל בחזרות
על המחזה מקבת, שבו הוא עומד
לגלם את התפקיד הראשי.
היא יצאה במהירות החוצה, כשהיא כולד.
נרגשת, פגשה בעיתונאי ישראלי
ידוע שהזדמן אף הוא למקום.
כשסיפרה לו את הסיפור, אמר לה חלה
מניר-,וביה :״בואי ניכנס לסאונה ביחד,
נראה אחד לשני, ונהיה שווים.״ רחל
סירבה בכל תוקף, הצהירה בו־במקום ש היא
לא בשביל העולם המתירני המטורף
הזה, ברחה אל מחוץ לסאונה כל עוד
רוחה בה, ונשבעה לא ללכת יותר לשום
מקום ללא הדרכה מוקדמת.
רוצים לדעת מה שמו של העיתונאי?
למה לכם? אחרי הכל, יש לו בבית אשה
וילדים.

11 היחה השנה שהיווה
בהומור, בארס ובאימרי־ שפר
תשרי

9דיסנחד, מגי פאר על
הזמר בועז שרעבי :״בוגר
סחוג דרמאתי.״
• הנ״ל :״פעם, יהודים היו
משאירים את ממונם בחו״ל
ועולים להיקבר בישראל. היום
היהודים נשארים בחו״ל, ושולחים
את ממונם להיקבר בישראל.״

9ראש אגף־האישפוז של
עיריית תל-אביב, דויד יומן,
לעובדי מחלקת התברואה :״אני
מאחל לכם שתהיו בריאים, כי
היום איו מקום בבתי-חולים.״

• עובד עיריית תל־אביב,
שיצא בשעת העבודה,

לראש־העירייה שלמה (״צ׳יצ׳״)
להט שערך ביקורת בכניסה לבניין
:״אז מתי אתה רוצה שאני
אעשה קניות?״
׳ 9הפרשן הצבאי בנימין
עמידרור :״לפני יום־הכיפד
רים פעל צה״ל בכל כוחו להפוך
את עצמו לצבא גרוע יותר.״
6שר־התיירות משה קול,
כשהסתבר לו כי מנכ״ל מיש־רדו,
חנוך גיבתון, יצא לחופשה
מבלי להשאיר אחריו כתובת:

לאנשים.
הנכונים
777 בהנדי
בינלאומי

כט?!ו

9יועץ ראש־הממשלה ל-
מילחמה בטרור, אלוף (מיל).
רחב־עם (״גאנדי״) זאבי, לחייל
משתולל :״רב״ט, כאן זה
לא ועידת רבאט!״
׳ 9ראש-עיריית תל־אביב
שלמה (״,צ׳יצ׳״) להט לאנשי
חרות במועצת־העירייה, בשעת
ריתחה :״תלכו למידדחוב!״
׳ • ד״ר נחום גולדמן, כשנשאל
מה היה אומד להרצל
אילו הופגש עימו לשיחה אינ טלקטואלית
:״אי-אפשר היה
לשוחח עימו שיחה אינטלקטואלית.
הרצל היה עם־הארץ
וז׳ורנליסט בינוני.״
• המנחה יעקב אגמון
לח״כ מפ״ם דב זכין :״אתה
מסתובב ברחבי התנועה הקי־

׳ 9שר-הבריאות ויקטור
שם־טוב, בבית־החולים לחולי־

״תמצאו לי את השמוק הזה
בטלפון1״
• מנכ״ל מישרד־המישפטים,
צבי טרלו, על קיצוץ תקציב-
המישרד, :״מי שקיצץ לנו את
התקציב חיה מוהל פוזל עם
סכין קהה.״

את דעתו בוויכוח בין הרבנים
הראשיים, בעניין הגלולה :״אני
לא מוכן להסתובב בין טיפות
סרוחות.״
! 9ראש-עיריית חיפה, יוסף
אלמוגי באתי מבית עני
— מהמעמד הבינוני הגבוה...״
9ח״ב שושנה ארכלי-אל
מוזלינו, בישיבת הכנסת, על
יצחק רבין :״׳אז מה אם הוא
ראש-׳הממשלה, אסור כבר להפריע

9ח״כ ז׳אק אמיר, בהסבירו
מדוע הנועד הישראלי
הוא נוער טוב :״הופעתי בפני
חניכי הנוער העובד והלומד.
באמת ילדים נחמדים. הם שתו
בצמא כל מה שאמרתי להם.״
9יצחק רבץ על ח״כ
מנחם בגין :״הוא מוצג ארכיאולוגי.״
9ליצני
הכנסת :״דיין
מתעניין בבגין מאותו רגע
שראש-הממשלה הכריז עליו כעל
מוצג ארכיאולוגי.״
! 9אשת־החברה רינה יע״
קוכסון, לאיש יחסי־הציבור
מייק סטולוכצקי, שכינה
אותה ״מלכת־היופי של הבי-
ל״ויים מה יש? אני באמת
אוהבת לבלות!״
׳ 9ח״כ מאיר פעיל, בנאומו
על הזונות :״תופעת הזנות
היא אחת מזרעי הפורענות.״
9העיתונאי הבלגי אדנו
דה־כורשגרייב :״אילו ביצעו
המצרים את הצליחה במיל־חמה
כפי שעשו זאת בתרגיל,
הם לא היו כובשים את הגדה
המיזרחית לעולם!״
׳ 9שד־המישפטים חיים
צדוק, על הטענה שמישרד
עורכי־הדין שלו לשעבר זכה
בעבודות שלא־כדין :״המישרד
זכה בעבודות בגלל הכי־שורים,
לא ׳בגלל הקשרים.״

שבט

״אסיר ציון !״

,וסע יצחק כן־אהרון,

כאשר נשאל מדוע הוא מעשן
בשרשרת :״כשאני רואה את
הפרצוף של הממשלה, אני רוצה
לקצר את ימי כפל האפשר.״

חשוון
!• ח״כ הרשימה הממלכתית,
יג אלהזדכיץ :״׳קריאות-
הביניים של (ח״כ אליעזר) שום-
טק הן בסדר, אבל את הנאומים
שלו אי־אפשד לסבול.״
#רחל דיין־בורם :״אני
לא מתעסקת בפוליטיקה.״
9״אבי הפצועים״ שי מחה
הולצכרג, על שיטת הטיפול
באורחי המדינה :״פעם היו
עורכים לאנשי המגבית היהודית
סיור בארץ, ובסוף מביאים
אותם לבית־קברות צבאי. עכשיו
לוקחים אותם מנמל־התעוסה
ישר לבית־הקברות, כדי לסחוט
מהם כסף.״
9ח״כ ד״ר י הו ד ה כן־
׳מאיר /על קריאתו של השר
יצחק רפאל אל חברי מרכז
המפד״ל שלא יישאו את ישם
הרב סולובייצ׳יק לשווא :״מה
זה? הרב סולובייצ׳יק הוא כבר
אלוהים?״
׳ • ח״כ יצחק מודעי לשד־החוץ
יגאל אלון, כאשר פגש
בו כשהוא מוקף יועצים :״ב־

מקום שיש כל-כך הרבה עורבים
מוכרחה להיות נבלה.״
• ח״כ יוסי שריד :״כל
הארץ היא פקולטה לקבלה. כולם
מקבלים.״
• 1הפיזמונאי ואיש־הרדיו
אגיגועם קורן :״מי שלא
מבין מה עושה (השר־בלי־תיק
ישראל) גלילי בממשלה, שיביא
גרר.״
׳ • פרופסור ישעייהו לייכוכיץ
•,על ראש־הממשלה ל־שעבר,
גולדה מאיר :״לא המכשפה
הזקנה, ששלטה פעם
במדינה הזאת, רשאית לקבוע
פלסטינים או אין.״ אם 9הנ״ל על הרב האשכנזי
הראשי לישראל, הרב שלמה
גורן :״מפברק מיקצועי של
תפילות.״

טבת

׳ 9רב המושבים, ח״כ מנחם
הכהן, כאשר התבקש להביע

עמידרור
״על יד אחת״
בוצית, במשקים, במוסדות התנועה,
בכנסת, בוועדות. אולי
במיקרה ראית את מפ״ם?״
9ה״ב יוסי שריד, על
עקירתו לקריית־שמונה :״בתל־אביב
אני גר באותו רחוב כמו
סילבי קשת, ותראו מה שקורה
שם. כאן, בקריית-שמונה, אני
בטוח.״
! 9דאש-עיריית ירושלים,
טדי קולק, לאשה שהתרעמה
על שהתדפקה על דלתות העירייה
בשעות אחר־הצהריים ולא
נענתה :״,בעירייה לא עובדים
גם בבוקר, אבל אחרי־הצהריים
גם סוגדים את הדלת.״
! 9ח״כ צבי גרשוני, בדיון
בכנסת על משכורות ואש״ל
חברי־הכנסת :״אני מבין כש־מתווכחים
על שלמות הארץ,
אבל איך אתם יכולים להתווכח
על שלמות המשכורת?״

9סטודנט משכונתועוני

לח״כ יצחק מודעי, שני׳סה להסביר
לו את העקרונות המדעיים
של כלכלת המדינה :״אבל
לנו אין מה לאכול!״

לייבוכיץ
״מכשפה זקנהר
נפש שער־מנשה :״המקום הזה
נשמע ונראה לי כל־כך יפה,
שממש מתחשק לי להישאר בו.״
׳ 9יו״ר אגודת הסטודנטים
בתל-אביב, איש הליכוד ׳יצחק
אכני, לוועד הסטודנטים הער ביים,
שביקש הכרה מצד אגודת
הסטודנטים הכללית :״לא נכיר
בכם לא דה־יורה, לא דה־פקטו
ולא דה־בטיח!״

9בעל נדת-מרקחת חיפאי
לפסלת ׳אילנה גור, שהח
נתה
את המרצדס המפוארת
שלה ונכנסה לקנות גלולות נגד
כאב־ר׳אש :״מה, גם לעשירים
כואב הראש ז״

! 9הצייר ׳משה ינוקא, על
המצאתו של הסופר, ייגאל
מוסי׳נזון להפקת חשמל ׳מגלי־הים
השנה כבד אי־אפשר
יהיה להתרחץ בים תל-אביב.
אפשר להתחשסל!״
׳ 9הפיזמונאי דודי מנוסי
לז׳מר-שחקן שימעון ישראלי,
על הצגתו אני יורד בגורדון :
״אם אתה יורד בגורדון, אז
אני יורד ׳במארס.״
׳ 9קצידהננ&ת יצחק בן־
גל, לעיתונאי מפריע :״חבל
שלא חוקקו את חוק־ההפלות
לפני שנולדת. אז אולי היה
לכולנו קצת שקט.״

9ראש-הממשלה יצחק

קולק
״עניין אבוד !״
״עזוב אותך

מיוסי

רבץ :
שריד !״
9כדורסלן מכבי תל-אביב,
טל בדודי :״לא נכון שבחורות
יפות תמיד טיפשות!״
9ראש־עיריית ירושלים,
טדי קולק, לדוברת מישרד־הבריאות,
דבורה גנני, שבוע
לפני שילדה את בנה :״לד יש
עוד סיכוי שהכרס שלך תיעלם.
אצלי זה כבר אבוד.״

אדר
׳ 9הסופרת־משורדת שולמית
הר־אכן, על דו״ח אג-

רנט :״האדם היחידי במדינה
הזאת שהצליח להעמיד את
משה דיין על הקשר בין מעשיו
לבין התוצאות, היחידי שדרש
ממנו לתת את הדין ואף הצליח
בכך, היה אמה של העלמה
אלישבע צ׳י׳זי׳ס. גברת זו הצליחה
במקום שלא הצליחו דויד
׳בן-גוריון, מישטרת ישראל ווע-
דודאגרנט.״
9:ח״כ מטעם התנועה לזכו־יות-האזרח
,׳מרשה פרידמן :
״צריכים למנות את ישראל
ישעיהו כשגריר ישראל בדייסני-
לנד.״
91 חבר מועצת עיריי׳ת תל־אביב,
נחום רז :״מי שבא
לארץ הוא עולה, מי •שעוזב את
הארץ הוא יורד, ואילו מי
שנשאר ׳בארץ הוא אסיר־ציון.״
91 מי־שהיה שוער ניבחרת
ישראל בכדורגל, יעקוב הו״
דורוב כיום ,׳לא רק שאיני
הולד למישחקי־כדורגל, אלא
גם איני צופה בהם בטלוויזיה,
בדי שלא אשכח את חוקי
המישחק.״
׳ 9חבר מועצת עיריית תל-
אביב יואל ריפל :״בז׳נבה
ובוואדוץ מסוכן ללכת היום על
המידרכות. הבנקים שם נופלים

׳ 9האלוף (מיל ).אריק
שרון, לאחד מאנשי המטכ״ל
שצילצל להוותו, קיבל אותו
במכשיר־הטלפון המותקן בדיר-
הכבשים, והתלונן על הטעיות
העולם הזה 1983

אגשים הנשמעות ברקע :״הקולות המחרים
הם לא בצד הזה של
הקו.״

ניטן

אייר

• שועד בית־־זזחולים
איכילוב לעיתונאי דודו אודן,
על חבר-הננסת לובה אליאב
העובד בבית־החולים בהתנדבות
:׳״יש פה משוגע אחד,
עובד־ניקיון, שמספר לכולם
שהוא חבר-כיסת, וכולם עושים
את עצמם כאילו הם מאמינים

• ח״כ לובה אליאב על
עצמו, בראיון לטייס :״אני
יונה עם ציפורניים.״

21ב מר ס -
2 0באפריל

זהו שבוע הממזג את המיסתורין של חיינו הרוחניים עם כמה וכמה
הישגים מוחשיים ביותר. שבוע טוב, במה שנוגע להימורי־טוטו ופיס,
לעיסקי־מניות או להימורי־אהבה. זהו השבוע בו כדאי לצאת לבילויים.
21באפ רי ל -

20 במאי

₪ 1חי0

ג ג>״1.

,.ריס

•:צייד
מ&־ההכנשה ב רו ך
נ אד ל, על דו״ח ועדת בן־
שהר :״בהורה בלונדית עם
שדיים גדולים שאיננה נותנת.״
• שר-ד,בריאות ויקטור
שסיטוב לשר־הבריאות הבריטי
דייוויד אואן, על סיכויי מועמדת
המיפלגה השמרנית, מר־גרט
תאצ׳ר, להיבחר כראש-
ממשלת בריטניה :״לפי ניסיוננו,
אם אשה היא ראש־ממשלה,
קצת קשה להזיז אותה מתפקיד

סרטן. בא הדוקטור בן-שחר
וקובע שיש לו נזלת, וכותב
דו״ח שלם על הצורד להוביל
את המימחטות המלוכלכות למכבסה
במכונית אחת, ואת
הנקיות במכונית שנייה.״
!• האלוף (פיל ).עזר וייצ־מן
על שר־הביטתון :״שימעון
שרץ.״
•:המהפנט אכישלום דרורי
על פרופסור מורים קלייג־האח
:״הוא כמו ג׳לי. אתה
תוקף אותו מצד אחד, והוא
מתחמק לכל הכיוונים.״
* הבנקאי טיבור רוזנ־בוים
:׳״כל הצרות שלי התחילו
מאדמונד דה־רוטשילד !״
י• יו״ר מועצת־המנהלים של
סולל־בונה, אלוף (מיל ).צבי
זמיר, על מיכאל צור :״אני
הייתי כולא אותו בכלוב לכל
ימי־חייו בכיכר המדינה, ומביא
לו ירשם כל יום בוטנים !״
• שר־ד,ביטחון שימעון פרס :״ביני ובין (ראש־הממ-
שלה יצחק) רבין היה הסכם
ג׳נטלמני — -אבל ג׳נטלמן לא
היה שם1״
׳ • הנ״ל על הרמטכ״ל, רב-
אלוף מוטה נור :״הוא אידי
אמין -של המחרח־התיכון.״ .

צפוי לך שבוע סוער מבחינה רגשית. מוטב שתהיה ער, יותר מתמיד,
כדי לא לטעות ברגשותיך האמיתיים כלפי האנשים הקרובים אליך. אם
תשלוט ברגשותיך׳ תזכה לחצלחה חברתית ותפגוש באנשים מעניינים.
במקום העבודה — התקדמות איטית אך בטוחה. הדיכאון שבו אתה
שרוי באחרונה יחלוף מהר. בת טלה — הזהרי השבוע מחברים חדשים.

את נמצאת כרגיל — על פרשת־דרכים. אלא שהפעם לא תוכלי לשבת
בחיבוק־ידיים. הוא ידרוש צעדים נמרצים, ועצם הדרישה תדרבן אותך
לעשות דברים שישנו את כל חייך. בן סרטן: אל תסתבך, דווקא עכשיו,
אתה זקוק לכל חושיך. זהו שבוע קשה, אם כי לא מסוכן במיוחד.

11 0
;11 ביוני
כ<? ביו?ן*

אם תפקח עין ותתבונן היטב באנשים ובאירועים הסובבים אותך, צפויים
סיכויים לרומן נעים, או לקידום הקריירה והמעמד החברתי. משא־ומתן
שהתחלת בו לפני זמן מה, ושנראה לך בשלביו הראשונים כהרפתקאה
פזיזה, עשוי להתגלות השבוע כצעד נבון מאוד, מלהיב ומרתק ביותר.

!• הפרופסור דויד דנון

ממכון וייצמן, על השאלה האם
אפשריים יחסי־מין בגיל קשיש :
״כן, בתנאי שעושים תרגילים
כל הזמן.״
׳ • הפירסומאי אורי סלע :
״העיתון דבר, עיתון פועלי
ארץ־ישראל, עומד להופיע בשפה
הערבית במקום בעברית,
כדי שרוב פועלי ישראל יוכלו
לקרוא אותו.״
<• הממונה על המחוז, דויד
רזניק, כאשר נתבקש לתת
ליוסי שטיינמן, גיזבר עיריית
העננה במלוא לקחת תיכנון

הגדולה שעלתה והוסרה מעליך, עדיין מאפשרת לך לזוז
החופשיות הרצוייה לבני-מזל-תאומים אופייניים. על כן דע
את הבל בשקט, בשלווה יחסית, ללא חיפזון. זהו שבוע של
ושל זכרון, שבוע של עבודת״בית ולא של ביצוע־חוץ.

אל תעשה צעדים דראסטיים. חבה עוד קצת לפני שתבצע את החל-
טתך. בת בתולה — לא תפגשי השבוע את נסיך החלומות, למרות
שבסוף השבוע יהיה נדמה לך שפגשת. בדאי שתנצלי את השבוע כדי
לשפר את הופעתך. התחילי בדיאטה, שני את התיסרוקת, והיי יפה.
22באוגוסט -
22בספטמבר

אל תהיה כזה בררן. אין בני-אדם מושלמים. כדאי שתתחיל לעשות
כמה פשרות בעניינים רומנטיים. נסר, להסתפק במצוי ואל תחפש כל
ד,עת שלמות. ריב עם אדם שאתה מכבד מאוד ישפיע על פעילותך. כדאי
שתבדוק אם הסיבה לריב אינה נעוצה בך. מכתב שיגיע — ישמח אותך.

קול
״תמצאו את השמוק !״

סיוון

•הגרעון הכספי לא מוצא השבוע פיתרזן. בכלל, יהיה זה שבוע איטי,
חסר־קצב, וקצת משעמם. זה לטובה: נצל אותו לאגירת כוח לקראת
הבאות׳ מאחר והחודש ידרוש את כל כושר הניתוח האינטלקטואלי שלך,
בתוספת של אומץ־לב. בת עקרב, אהבה גדולה תתחיל בסוף השבוע.

• הפרשן הצבאי בנימין
עמידרו׳ר :׳״די באצבעות יד

אחת כדי למנות את המצביאים
הראויים־לשמם בתולדות

!• :מזכיר עיריית תל-אביב
צבי גיא, כאשר נשאל מדוע
מגלח ראש־העיר׳ייה, שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט, התעניינות כה
רבה במכוניות איסוף־האשפה:
״הן מזכירות לו טנקים ד
• שר-האוצר יהושע רפי־נדביץ
:״לא רק שאני אוהב
חתיכות, כשאני רואה אותן
נדלקות לי העיניים !״
• 1מי שהיה יו״ר ועדת־החוץ-
והביטחון של הכנסת, דויד ד ד
כהן :״רק עכשיו התחתנתי
מחדש, ותודה לאל — כל
המערכות אצלי פועלות היטב !״
׳ • הנ״ל על נשיא אוגנדה,
אידי אמין :״הוא 120 קילו של
אידיוט1״

תמוז

׳ • הפיזמונאי דידי מנופי,

איש ידיעות אחרונות, לעיתונאי
יוסף (״טומי״) לפיד :״זה שאתה
כותב במעריב כבר נתן לנו
20 אלף קוראים.״
• 1הזמר־המלהין שמואל
(״׳שמוליק״) קראום על הח״כ־המלחין־הזמר
עקיבא נוף :״ע־קיבא
נוף — הוא רוצה להיות
גם ראש-ממשלה וגם אילנית.״
!• חעיתונאי-׳הלוחם ב רו ך
נאדל על הדו״ח של פרופסור
חיים בן־שחר :״לחולה יש
העולם הזה 1983

יעקובסון
״אני אוהבת ביל״ויים!״
תל-אביב שהתפטר, אישור ש הוא
בריא בנפשו, לשם השגת
רישיון לנשיאת אקדח :״אותך
לא צריו לבדוק. אם התפטרת
מהעירייה, סימן שאתה שפוי.״
;• חבר ועדת בניין־ערים
בעיריית תל-אביב, נחום רז,
לסגן ראש־העיר, אריה קרמר:
״אם אין לך שיניים, אז איך
אתה אוכל כל חלקה טובה בעיר?״

אלול

אבא אבן על יורשו
בתפקיד, שר־החוץ יגאל אלון :
״השומר יורשי אנוכי?״
• 1ראש-הממשלה יצחק
ר 3ין לח״ב -חרות חיים לנדאו,
בכנסת :״אתה סאנשו פאנסה,
אז אל תדבר בשפתו של כלי-
התחבורה שלו!״
!• האלוף (מיל ).עזר ויי*
צמן, בתגובה על כך :״פרד
מדבר על המור !״

משן!

( 2גנו ב לי ב ר -
>0בדצמבר

שמע לעצת זקנים וחכמים ממך. בדרך זו תצליח להתגבר על קשיים
רבים, ולהימנע מעשיית טעויות. זכור בי הטיפש לומד משגיעותיו־הוא,
ואילו חכם משגיאותיהם של האחרים. אמת־חיים זו נבונה גם
לגבי חייך הרומנטיים. וגם אם נראה לך שספגת אצלה מפלה —
אל תתייאש, נסה שוב. כוכביך מורים כי דווקא בסוף־השבוע קיי מים
בל הסיכויים שתזכה להצלחה מירבית. הקפידי על נקיון וסדר.

טבעי ד,דבר שקשרים חדשים מדחיקים את הזכרונות הישנים. אל
תרגישי מוסר־כיליות על כך. תחיי את הרגש, עוד יותר מן הרגיל. דאג
לפרנסתך! בייחוד לטווח ארוך. אם אתד, יכול, חתום אפילו על חוזח
או על הסכם קבלני. גרום נחת למקורביו על־ידי צעד פינאנסי נבון.

נו־1
21בדצמבר -
19 בינו א ר

ווי

הקצב הסביר בחייך העיסקייס מתגבר ; לא תקבל את זה ברוח טובה !
בי אינך אוהב לחץ, אבל אם תתייחס לזה כאל שלב ריגעי, תצא מן
העניין בהישגים גדולים וגס בהכנסות רציניות. איגרת מרחוק תקרב
יום גדול בחייך. בת דלי: תקבלי החלטה נחושה, וגם תעמדי בה.

אתם מחפשים אתגר שיתן לכם את ההזדמנות להוכיח את עליונותכם.
התלהבותכם תשרה השבוע אווירה של התלהבות על אלה
הסובבים אותכם. כדאי להזכיר שהשנה, היא שנה טובה לבני מזל
דגים החושבים להינשא. לבן, מוטב אולי להזדרז לפני סיום השנה.

1 11 1 1י 1 01 יי יי 19

קולנוע

פופא>

ס 1ד ק
ק לוו ־ א ם עול מי ס לוג ח

רו כ ב עץ וב
הקשר הצרפתי מס׳ ( 2תל־אביב,
תל־אביב, ארצות־חברית) —
עדיף על הראשון, בעיקר משום
שחרדיפות המטורפות, האלימות, הרצח והדם הניתז אחת
לשתי דקות, אינם מפריעים כאן לראות, עד כמה הנושא
האמיתי של הסרט, הסחר בסמים, חוא מתועב, מחליא ו-
חסר-תיקווח.
הבמאי ג׳ון (גראן פרי) פראנקנהיימר, מעביר את הגיבור
המקורי ,״פופאי״ דויל, למארסיי, שם הוא אמור לחפש
את ראש רשת המבריחים אשר נמלט מידיו בניו״יורק.
פראנקנהיימר, המתגורר בצרפת מזה מיספר שנים, מכיר
כנראה היטב את העיר שבה הוא צילם, ומה שהתקבל
הוא עולם של סימטאות צרות ואפלות, מטונפות ועויינות,
שבחן תר לו פופאיי, כמו אחאב במובי דיק, מנותק על״ידי
מחסום השפה מכל סביבתו, ומחפש בעקשנות את שארנייה,
סוחר-הסמים שלגביו הינו התגלמות הלווייתן הלבן.
חדגש העיקרי בסרט הוא על אווירה, ועל הדמויות
עצמן, בעיקר דויל. אחרי שאויבו לוכד אותו, ממלא אותו
סמים ומשליך אותו לרחוב, כנרקומן לכל דבר, בא תורה
של סצנה שהיא, ללא-ספק, מסמר הסרט, ובח על הבלש
להיגמל מן הסמים שהוזרקו לו בכוחות־עצמו. פראנקנהיימר
חסר, אומנם, במיקרה זה, את עוצמת הריכוז הבלתי-רגילה
שהיתה לפרמינג׳ר (המושמץ במקום אחר בעמוד זח) ב-
האיש בעל זרוע־הזהב, אבל מישחקו של ג׳ין חקמן גובר

ג׳ין הקטן— בעיקבות הלווייתן הלבן
אפילו על אותם דחפים פנימיים של במאי שבא מן
הטלוויזיה, ומשום כך הוא מפחד להשאיר את המצלמח
על אותם פנים משך יותר מכמה שניות רצופות.
למרות שהעלילה מוצאת לעצמה פיתרונות קלים מדי,
ופראנקנהיימר שוכח לעיתים שצופיו אינם הדיוטות גמורים
(אי־חהבנח בין אמריקאים לצרפתים מודגש מעל ומעבר לכל
צורך) ,זחו בסופו של דבר סרט מבוגר יותר, מדכא יותר
ומעניין יותר, מבחינה אנושית, מן הקשר הצרפתי מס׳ .1

ב די ח ה
תפל ה
רוזבאז* (הוד, תל־אביב, ארצות־הברית)
— האיוולת גדולה כל-כך,
עד שפשוט קשה להאמין למראה
העיניים, צח״ל מצניח כוחות ליד מיפקדת־מחנלים סודית,
שם אין אף שומר אחד לרפואה, וכל זח מתרחש לאור
חיום ! מפקדים גבוהים כשירות״חביטחון מוצנחים על
ספינח חשודה כשהם לבושים ביגדי־טניס, עם אקדחים ב*
כיטים חאחוריים. פקידים של מישרד־חביטחון הישראלי
משתחצים בפני איש הסי״איי״אי. ומסבירים לו שהמחשבים
של ישראל מקדימים את אלה שלחם בחמש שנים.
כל ההברקות חללו חן רק מיזער מן הניצוצות שמפריח
אוטו פרמינג׳ר בטירטו החדש רוזבאד — מהתלה אקטואלית
על חמש בנות־מיליונרים הנחטפות על״ידי ״ספטמבר השחור״
,שדורש בתמורה להשפיל את העולם המערבי ולהכריח
אותן לצפות, ברישתות-הטלוויזיה שלו, בביזיון של
עצמו.
אילולא חיח פרמינג׳ר במאי מנוסח, סרקאסטי ושנון
בעבר, אפשר היה להשליך את כל המעשייה הזו אל פסולת
חשיכחח, ודי. אבל, מאחר שבכל״זאת ראוי האיש לאשראי
מסויים, וכמה רפליקות בודדות מזכירות את עוקציו הרגילים,
צריך לחפש הסבר.
נראח שהדרך חיחידח בח אפשר לנסות לעכל את ח-
דייסה הטיפשית חזו(וגם זח מומלץ רק למשוגעיס-לקולנוע),

הבנות החטופות — הביזיון של עצמו
חיא לצאת מהנחה שפרמינג׳ר ביקש להתעלל בכל הדמויות
שהציג בסרט, ובכל ההשקפות שהדמויות חללו מייצגות —
בין אם מדובר בישראלים או ערבים, שמאלנים או קאפי-
טליסטים, שוטרים או סוכני-חרש. כולם נראים מגוחכים,
אלא שגם הסיפור המקשר ביניחם מגוחך לא-פחות, ומאחר
שמדובר בנושא שאינו מן המצחיקים, הרי זוחי בדיחח תפלח
לחלוטין.

תרבות
בל* איכות
! מיכאל שלי (גורדון, תל־אביב,
ישראל) — הלוואי שאפשר היח
להתלהב מן הסרט חזה. הבמאי
דני וולטן, המנסה בכל הרצינות להשתמש בקולנוע כבאמצעי
לביטוי רעיונות ולא למימוש השקעות בלבד (כמה כאלה
מכירים בארץ )1חיה ראוי לכך בהחלט.
אלא שהפעם מדובר בהחמצה כימעט לכל אורך הדרך.
הסיפור, המבוסס כמובן על סיפרו של עמוס עוז, מתקבל על
הבד כמעשה בנערח בעלת פנטזיות אירוטיות, החולמת
עוד לפני נישואיה שהיא נאנסת על-ידי ערבים, והנשארת
עם אותה בעייה לכל אורך העלילה, מבלי לבוא על סיפוקה
המיני או ליצור קשר נפשי עם איש, עד אשר היא עומדת
על סף איבוד שפיותה הנפשית.
הסרט מבויים באיפוק מופלג, עם מינימום של דיאלוגים
ומכסימום של מבטים שצריכים להיות בעלי-משמעות, אולי
מתוך אמונה שאם ממעטים להראות דברים על הבד,
ימציא לעצמו כל צופה פרטים, כיד חדימיון הטובח עליו,
כדי להשלים את החסר.
חבעייח חא ששום דבר מן המוצג בסרט אינו מעלה
ניחוח מציאותי. מיכאל, הסטודנט לגיאולוגיה נישא לסטודנטית
לסיפרות, ואינך מבין מה בעצם קושר ביניהם. אי
ההבנה נמשכת לכל אורך הסרט, מה עוד שהשניים חיים
בחלל חברתי, שבו מאבד גם הנוף הירושלמי, גם המבנה

קוסלר ולביא— ללא משמעות
החברתי שבח ואפילו הערבים חאונסים, כל משמעות
ממשית.
לכן, גם אם זה תרבותי, ומאופק, ועצור, וגם עם אפרת
לביא מתגלח כבעלת אישיות קולנועית נעימה, אין זו עדיין
תשובת האיכות שלה ממתין הקולנוע הישראלי.

מי שנהג ללעוג להמשכים, פירקי ב׳
ומיספרי שניים, בקולנוע, והציג אותם
כצלחות־מרק שחוממו מחדש (מה שבדרך־
כלל נכון) חייב להודות, לאחרונה, שלכל
כלל יש יוצא־מן־הכלל, ובין צלחות־המרק
הפושרות קורה שמתגנבות לעיתים גם
כמה מנות טריות ונמרצות. לדוגמה, הקשר
הצרפתי (ראה ביקורת) והסנדק חלק ב׳,
שני סרטים שלא זו בלבד שאינם נופלים
מן המקור אלא אף עולים עליו, מבחינות
מסויימות.
הסנדק חלק א׳ היה, כזכור׳ סרט-
פשע אלים, בעל השלכות מוסרית. קו*
פולה עצמו הודה כי׳ באותו זמן, גאלץ
להיצמד לספר של מריו פוצו, והצד המוסרי
של הסיפור אבד בתוך מערכת
סבוכה של עולם פשע, שבו מישפחת
קורליאונה היתה למעין שושלת בורבונית,
שמעשיה עוררו התפעלות יותר מאשר
שאט־נפש.
סרט מוסרי. בחלק ב /שאינו מבוסס
על שום ספד שהוא, למרות שמריו פוצו,
היה שותף לתסריט גם כאן, גדלה השפעתו
של קופולה לאין־שיעור. מאחוריו היה כבר
הלהיט הגדול ביותר בתולדות הקולנוע
(הסברה היא שחלק א׳ יגיע בסופו של דבר
להכנסות של חצי־מיליארד דולר) ,וכל
מה שרצה וחשק בו, הוגש לו כבר על
מגש של כסף על־ידי אותם מנהלים
שירדו לחייו בחלק א׳.
לכן, בניגוד לפרק הראשון, חלק ב׳
הוא סרט־מוסר בעל השלכות לעולם הפשע,
סרט ארוך יותר מן הראשון, מורכב
יותר ממנו, עשיר יותר בגוונים, מעמיק
יותר בדמויות, ובמקביל — צנוע
יותר בהתפרצויות אלימות ובסאדיזם־
לשמו.
מה שקופולה רצה להשיג בחלק השני,
והסיבה העיקרית לכך שהוא בכלל נטל
על עצמו לחזור אל אותן דמויות אשר
תחילה ניראה כאילו מיצה אותן בסרט
האחד, היה להפריד את הדיעה כאילו
התכוון לעשות תעמולה למאפיה. אומנם,
הוא עדיין סבור שהמאפיה היא תופעה
המתבקשת־מאליה באקלים המוסרי האמריקאי
(פולחן־הדווח, חיסול התחרות, חלוקת
איזורי־השפעה, כל אלה תופעות מיס-
חריות מקובלות, והשימוש באלימות אינו
אלא דרך מהירה יותר להשגת המטרות).
אבל הפעם הוא מוביל את גיבוריו עד
לסוף הדרך, ומנסה לפרק לגורמים את
תהליכי עלייתה לגדולה של משפחת קור־ליאונה
ולהישאר צמוד אליה עד סופח
המר. לשם כך הוא ממשיך את מעללי
מייקל קורליאונה, יורש הסנדקות בסוף
החלק הראשון, דרך סידרת עימותיו עם
אלי־פשע אחרים, ובעיקר היימן רות (העתק
שקוף של מאיר לגסקי) ועם מישפחתר
שלו — עימותים שבהם הוא מנצח תמיד,
אבל יוצא בסופדשל־דבר המפסיד העיקרי.
איטליה
חל!טנח. מצד שני, ובמקביל
לקורותיו של מייקל קורליאונה, קופץ הסרט
שוב ושוב אל העבר, אל ויטו (אביו
של מייקל) הנמלט מסיציליה, שם מאיימת
עליו נקמה מישפחתית, בונה את חייו
באותו איזור של ניו־יורק המכונה ״איטליה
הקטנה״ (בשל מוצאם האתני של תושביו)
ונדחף, בכורח הנסיבות אבל גם הנטיות
הטיבעיות, אל זרועות הפשע הקיים כבר
לפני בואו. והוא מצליח משום שהוא נמ רץ
יותר, חסר־מעצורים יותר׳ ודבק הרבה
יותר, מחבריו במטרה הסופית.
ההשוואה בין השניים מבליטה, בעיקר,
עובדה אחת. שעה שוויטו, האב, שומר
עדיין על מימדי גיבור עממי. והצד הרו־בין־הודי
שבו (לקחת מהעשירים, להרוג
פושעים גדולים ממנו, להגן על עניים
ואלמנות) עדיין מעורר אהדה, הרי בנו,
מייקל, הפועל בתוך חברה מתוחכמת ומורכבת
הרבה יותר, ומנסה לנהוג בתוך חב רה
זו לפי אותם עקרונות מישפחתיים ש־הינחו
את אביו, הופך בהדרגה מיפלצת,
מאבד את הקשר עם הסובבים אותו; וכל
ניצחון מקרב אותו יותר ויותר אל בדידות
שבתוכה אין עוד כל טעם לדבר,
אפילו לניצחון.
המאפיוזו הזוטר. הרמזים האקוט-
אוליים לדמויות מוכרות מדפי־העיתונות,
קיימות כאן בדיוק כמו בסרט הראשון.
אבל בדיוק כשם שוויטו קורליאונה אינו
העתק מדוייק של ויטו ג׳נובזד( .לדיברי
קופולה הוא תערובת של ג׳נובזה ומנהיג
העולם הזה 1983

ון ה ק וון 11133111א ת 0 ^ 11191
( 1,400,000,000 טמפוני 0.6.נניהרו בשנה שעברה ב* 10$ארצות)

חיסול־חשכונות פמכט משוחזר
סנדק חלק ב — ,מאפייה בלי תהילה

אל פאצ׳ינו כתפקיד מייקל קורליאונה
האב תמך באלמנות — הבן חיסל את כל הקשרים

ה״ חובעויח וגס אנ-בה
טמפון. נ 0.1הטמפון הקטן, הנוח והבטוח ביותר בעולם נותן לר הרגשה משוחררת
וחופשית. תוכלי ללבוש מכנסיים קצרים והדוקים או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטהון מלא,
3100 03*30 בעולם 0 *030 אסיתה סוחלסס
לטמפון 0.1>.העשוי צמר גפן כבוש כושר ספיגה שאין לאן*
טמפון. לעומת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
טמפון, נ 0.1׳מתרחב עם הספיגה ולבן, בכל שהוא סופג יותר
כן הוא סוגר טוב יותר את פתח הנרתיק ומונע כל תזוזה
או דליפה( .טבלי טמפון בכוס מים.ותיווכחי בכושר הספיגח
המצויין שלו).
1111131 311003 01• 1010 0.11.11300י* 111 0
טמפון.נ 0.1סופג את הדם מיד עם צאתו מן הרחם לכן, הוא חוסר לו יום במחזור
החודשי כיוון שבאופן טבעי, עושה הדם את דרכו החוצה במשר 24 שעות.
האטימה המוחלטת של הטמפון. ס 0.מונעת היווצרות ריח רע הנגרם כהוצאה
ממגע הסד עם האויר.
0110.11.11300 ביותר לשסוש
טמפון.נ 0.1קטן משפתון ולכן קל ונוח לשאתו בארנק. טמפון
.נז 0.נכנס להור גופך בקלות תור שניות בעזרת אצבע —
הנשארת נקיה׳! ללא. כל אביזרי• עזר שיש צורר להפטר מהם
לאחר השמוש.
0.1.11300 התאים להבנה האגסות 30ו*ח•
טמפון >.ז 0.תוכנן ופותת ע״י צוות גיגיקולוגים מומחים, כך
שיכנס עמוק לתור הנרתיק לאיזור בו אין עצבים רגישים
הגורמים לכאב, או אי נוחות.
הכנסת נכוגח הכנסה לזו גבוגד -לזו מספיק עמוק.
ן 0.1.ה־נ• לבתולות ול 1ערוה!נעירות
ן החידוש הבלעדי האחרון של. נ 0.1הוא טמפון מיני המיועד
ן לבתולות ולנערות צעירות. עם 0.6.מיני אין בל חשש לפגיעת
ן בקרום. הבתולים, כיוון שהוא בה קטן ונכנס בדיוק לפתח
ן.בקרום דרכו עובר הדם׳ .
( 1במקרה של כאב קל בשמוש הראשון, יש לדחות השמוש
ב־ 4—3חודשים).

רופרט דופל (היועץ האגן) ומייל,ל גאצו (פטאנג׳לי)
המאפיוזו הזוטר — כמו ג׳ו ואלאקי המדשין
נל־יכול אחר במאפיד״ גץ פרופאצ׳י) ,כך
גם הדמויות האחרות, רומזות יותר ׳משהן
משקפות אנשים חיים. למעשה, מתעורר
העולם הזה 1983

החשד כאילו קופולה ופוצו נצמדו למ ציאות
עד לרגע מסויים, ואז ערכו לפתע
(המשך בעמוד )58

3-3 0.1.דרגות 03*30
נורמל — למרבית הנשים.
מיני — לנערות, לבתולות ולנשים עם דימום מועט — בעיקר בימים האחרונים
של המחזור אצל נשים המשתמשות בגלולה למניעת הריון.
אקסטרה — לנשים עם דימום רב בעיקר ביומיים הראשונים של המחזור.

קולנוע
(המשך מעמוד )57
תפנית דימיונית חדה. פראנקי פנטאנג׳לי,
המאפיוזו־הזוטר העומד להלשין לפני ח־שילטונות,
מתנהג כמעט כמו ג׳ו ואלאקי׳ ,
המלשין האמיתי, אבל לא עד הסוף.
היימן רות שאותו מגלם אחד ממורי-
המישחק החשובים של התקופה, לי
שטראסברג, הוא כימעט לאנסקי, כולל
הרמזים על הגירוש מישראל. אבל לאנסקי
החי מתברר כפיקח הרבה יותר מרוחו
הקולנועית, המחוסלת בהתנקשות זהה
לרצח לי אוסוואלד.
קופולה אינו מעתיק רק מציאות, אלא גם
את סירטו הקודם. חלק ב׳ נפתח, כמו
חלק א׳ ,במסיבה מישפחית גדולה, ולמי
שמכיר את שני החלקים, ההבדל ברור :
לעין: הסנדק הראשון קיבל את צאן־
מרעיתו בזרועות פתוחות׳ הסנדק השני
הוא כבר אל־ממון השומר על מרחק.
אבל, אם להאמין לקופולה — ואין זה
קשה כלל וכלל — הקטעים האהובים עליו
ביותר, ואלה שהם בעלי האווירה והתחושה
הממשית ביותר, הם אותם תיז־כורות
של ״איטליה הקטנה״ מתחילת המאה׳
סצנות ספוגות רגישו׳ת ונוסטאלגיה.
כל ההדגשות האלה על אווירה, מקשות

רוברט דה־נירו ואורסטה דה־ויטו
ה,דון׳ בנעוריו ובנו נזייקל בן ה־8

כל המנעולים הם כמעט אותו הדבר, אבל
חשוב איפה הם נמצאים: במרכז הדלת
או בצד !
כשאני רואה מנעול במרכז הדלת, פשוט
בא לי לפרוץ. אני יודע שפיה לא יהיו לי
הפתעות. אני רואה את המנעול, אני יודע
בדיוק איפה הוא מותקן ואני לא צריך
לגשש, והעיקר, מרכז הדלת הוא חלול
וחלש(רוב הדלתות בארץ חלולות במרכז
הדלת).
איפה מתחילות הצרות שלי? כאשר אני
לא רואה את המנעול. זאת אומרת, כאשר

הוא נמצא בצד הדלת ומורכב במנעול
הקיים! פיה אני צריך לגשש ולחפש אם
יש מנעול־ עכביש או לא. ואם כן, איפה
הוא מותקן בדיוק. אבל הבעיה העיקרית
שלי ־ הצד החזק של הדלת(כל הדלתות
בארץ בנויות כך שצד הדלת הוא מלא
בעץ קשה) ואז אני מנסה ומנסה עד
שנשבר לי ואני עוזב והולך לחפש דלת
עם מנעול במרכז הדלת...
קורא יקר!
הקדש שתי דקות של מחשבה, טלפן*
והזמן מנעול עכביש, המנעול המותקן
בצד החזק של הדלת.
ת ״ א* . 8 3 1 8 3 5 ,8 2 8 9 6 0 ,8 2 3 1 9 6 :

א אינך רוצה פריצה
התקן מנעול עכבי ש.
!ור-ורשבסקי

על מלאכת המישחק, בעיקר על אל פא־צ׳ינו,
שצריך לעבור את הדרך מן הגיבור
האמריקאי שזה־עתה הושחת על־ידי הכוח
שהופקד בידיו, אבל שומר עדיין על קיסמו
הטבעי, אל הרוח האוכל את צאצאיו ואת
עצמו, וכל זאת מבלי שתינתן לו כימעט
אפשרות להתפרץ או לפרוק את המתח הנצור
בתוכו. עצם העובדה שהוא מצליח
במשימה, הוא הישג מישחקי בלתי־רגיל
בפני עצמו.
מלאכה קלה הרבה יותר, אבל תוצאות
משכנעות באותה מידה, יש לרוברט דה-
נירו, שמצליח לא רק להעביר את הקסם!
והחינניות הטמונים בוויטו צעיר שנאבק !
על פרנסתו בעולם עויין, אלא גם אותם
ניצנים אפלים שבו המשחיתים בסופו של
דבר׳ את כל מה׳טבא במגע איתם.
אם שני תפקידים אלה מהווים את מיש-
קל הכובד הדרמטי של הסרט, אי-אפשר
להתעלם מן הנוכחות היציבה והבטוחה־בעצמה
של דמויות כמו שטראסברג (״אני
יודע שאומרים על מחנכים שאינם מסוגלים
לבצע מה שהם דורשים מתלמידיהם
לעשות,״ הוא אומר על עצמו בצחוק).
רוברט דובל (שוב כיועץ האגן) ,ג׳ון
קאזאלה (תגלית של קופולה, מצויין בתפקיד
האח פרדו) ,טליה שייר (אחותו1
של קופולה, בתפקיד האחות קוני) ומייקל
גאצו (עוד הופעה מעולה, כפטאנג׳לי המאיים
להעיד נגד מישפחת קורליאונה).
הסנדק, חלק ב׳ הוא אפופיאה רחבת
ידיים (שלוש שעות ועשרים דקות) ,מורכבת
מהמון פרטים ופירטי־פרטים, רגעים
מסעירים ולעומתם גם רגעים מביכים (בעיקר
כאשר החפיפה בין המציאות לעלילה
במקום ליצור אמינות נוספות, יוצרת דווקא
ספקות) ,יש בה עבודה טכנית מעו1-
לה מכל הבחינות (צילום, תיפאורה, תלבושות)
ויש בה שימוש הרבה יותר נבון
ומעניין ב־ 13 מיליון דולר מכל שימוש
אחר, בסכומים דומים, שעשתה הוליווד
בשנים האחרונות.
העולם הזה 1983

מט1/

חינתוע מי ם
!בחסות חברת זח 13£\/ 1.0
ה מו ע מ דו ת הסופיות

לאורית דר הנאווה אין בעיות של
שימר. כפי שאפשר לראות, היא
ניחנה בשפע של שיער שאטני רך

ש וגולש, משתפל על כתפיה ומהווה
מיסגרת הולמת לפניה הנאים. כדי
לשמור עליו כפי שהוא, טיבעי ובריא, נעזרת אורית
בתכשירי־השיער של חברה ״וולה״ ,השומרים עליו למענה.

כבת נתניה, מכירה אורית ואוהבת את הים עוד מילדותה. לאחר שהקדישה את
השנה ללימודים מאומצים בכיתה השביעית, מנצלת אורית את הקיץ לבילוי
על שפת־היס, כשהיא מצויידת, כמובן, בבגד־ים בדגם ביקיני משל חברת
״גוטקס״ .כידוע, חברת ״גוטקס״ מתמחה בייצור ביגדי־ים וחוף עבור הצעירות
והצעירות־ברוחן, וקנתה לה שם עולמי בתחום זה באירופה וגס בארה״ב.

אורית דר היא רק בת ,17 אבל היא פבר
מיתמרת לגובה של 1.70מ׳ ,והיא מחוננת בנתונים
טיבעיים שפשוט אי־אפשר להתעלם מהם. יש לה
שיער שאטני רך וגולש, עיניים חומות גדולות, שפתיים
חטובות וחיוך מתוק. וגם במה שלמעלה מזה
היא יכולה בהחלט להתגאות.
אורית, תושבת נתניה, היא מה שמכונה בברית
טיפוסית. נערה פשוטה וטיבעית, מהירה לחייך
ולצחוק, ילדה טובה בבית ותלמידה טובה בבית-
הספר. חוץ ממנה יש בבית, לאמה ולאביה, שהוא
מדריך־תיירות — עוד אחות קטנה בת עשר, ואח
קטן עוד יותר, בן שלוש.
את חוק״לימודיח עומדת אורית לסיים בשנה
הבאה, עם סיום הכיתה השמינית בבית־ספר תיכון
בנתניה. וכיוון שהיא בחורה רצינית מטיבעה, מתייחסת
אורית גם ללימודיה ברצינות. ולכינוי ״המדק-
דקת״ שהוצמד לה, יש סיבה טיבה. זה נשמע אולי
מוזר, אבל היא מצטיינת בדיקדוק, ולא רק מצטיינת
— היא אפילו משוגעת על הנושא. מה לעשות, כל
אחד והשיגעון הפרטי שלו.
אבל לא רק בדיקדוק היא מדקדקת. אורית היא
גם דקדקנית באופייה, פדאנטית בלע״ז. תודות לכך
היא מסתדרת טצויין בבית, אוהבת לעזור לאמא
וחולקת את חדרה עם אחותה הקטנה, שם חן
ישנות במיטה דו־קומתית כשאורית בקומה העליונה,
כמובן, כיאות לאחות הבכירה.
לא, אין לה אהבות גדולות. אבל אהבתו קטנות
יש לה, לעומת זאת, הרבה. אורית אוהבת את נתניה,
ולרקוד ג׳אז אצל הרקדן אהוד בן״דויד, וללמוד דוגמנות
אצל המורה לטיפוח-החן, לאח פלטשר, ולזלול
טחינה בפיתות במיסעדות קטנות.

הבודדות הבודדות * הבודדוח
רים יוצאי־דופן. הם אינם מוזמנים לבתיהם
של אנשים נשואים, נאלצים למצוא
את הכרתם במקומות שלא תמיד
עונים על צרביהם ודרישותיהם. ונופלים
קורכן לאנשי־עסקים ממולחים.
יחסה של החברה הישראלית אל החוג
הרחב של הבודדים הוא אותי־קלון על
מיצחה. בכתבה זו ובכתבות הבאות נסקור
את בעיותיהם הכלליות והפרטיות
של הבודדים והכודדות, ואת היחס כלפיהם
על כל היבטיו.

אחת הבעיות הכאובות כיותר ככל
חכרה אנושית מודרנית היא בעייתם
של האנשים הבודדים. בחברה הישראלית
של היום מצויים אלפי אנשים שלא
מצאו להם בני־זוג לחלוק עימם את
חייהם, או התגרשו, אך החכרה הישראלית
הנאחזת כמוסד־הנישואין העתיק,
אינה עושה דבר על־מנת לעזור להם.
להיפך־ — היא מדגישה כפניהם שוב־ושוב,
כבל הצורות האפשריות, שעובדת
חיותם בלתי-נשואים הופכת אותם יצו
הרווחח
היא חורבן!

^ אשר פניתי כגיל ,15 למיקצוע
ההודאה, עשיתי ׳זאת מתוך שיקולים
של אשד, נשואה־לעתיד — חשבתי שזוהי
הקאריירה האידיאלית לאשר, נשואה: חוז ואילו אני, היפה שבחבורה, נותרתי רווקה.
רים הביתה בצהריים, יש זמן לקניות, אבל בגיל זה עוד סלחו לי — המישפחה
לבישול ולשאר עבודות־השיגרה של עקרת -והחברה — את עובדת היותי רווקה עדיין
בית, שלא לדבר על החופשות הנוחות — .הרי כל הנתונים שלי לא השאירו שמץ
לא העליתי בדעתי כלל יתרון חשוב נוסף של ספק שאצליח לשים יד על איזה דוק—
שמיקצוע ההוראה יותיר לי גם שעות טור נחמד. ומובן שגם אני חשבתי כך.
פנויות רבות לחיפוש אחר הגבר שיואיל
״,כאשר התקרבתי לגיל 30 החלו הלחצים.
לעשותני
אותה עקדת־בית טרודה ומ
הייבג־ אמי, אחיותי ודודותי, לחצו עלי להוריד
אושרת.״ אלה הם דבריה של רות
את הדרישות, .מה את חושבת שאת ,׳מלכת-
טריגר, רווקה ומורה במיקצועה, בת 37
בלונדית. היופי ד הטיחו כנגדי, .את עוד מעט בת
רות היא בחורה נאה
ומטופחת, מזה ! 30 18 מי ירצה אותך אחר־כך ו גם כך כימעט
כחולת-עיניים, המשמשת כמורה
שנים. היא חיפאית במקורה, בוגרת ביתד,ספר
הריאלי ומתגוררת ברמת־גן, בדירתה
המרוהטת בטוב־טעם. רות נראית צעירה
׳מגילה בהרבה, אך בהטיחה האשמות בחברה,
טובעת נימת־דיבוירה המרידה את אותות
גילה בפניה.

מאח בלה גת

״הייתי יכולה להיות כבר נשואה היום,״
התוודתה רות בגילוי־לב .״בגיל 18 היתד,
לי אהבה גדולה, הוא היה גבר מקסים,
וכבר דיברנו על נישואין, אבל מישפחתי
התנגדה לשידוד בתוקף — סוף־סוף הייתי
בוגרת הריאלי ובתו של מהנדס, והוא היה
סתם טרקטוריסט אחד. כעבור זמן קצר
הוא התחתן. אני הייתי יפה, והרבה גברים
חיזרו אחרי. אבל עובדה, למרות זאת אני
עדיין רווקה.
״בהיותי בת 30 הכרתי את בנו של
איש־עסקים ידוע. התאהבנו ודיברנו על
נישואין, אבל לאחר שהוצגתי בפגי הוריו
נותקו הקשרים בינינו. לאחר-מכן נודע לי
•שלא הייתי מייוחסת ועשירה דיי עבורם.
עד גיל 32 חייתי עדיין בתיקווה — היו
לי פלירטים חולפים לעשרות, כאשר כל
גבר שפגשתי הצית בי תיקוות. אבל מיחסים
אלה לא הצלחתי לבנות יותר מאשר הרפתקה
קצרה. הייתי גם מאד בררנית, ואני

אני יפה ומטופחת,
ותמיד חיזרו אחרי -
אבד אני תד״ו רתמה
כזו גם היום, אך במידה פחותה בהרבה.
למרות הכל אני מורה, ובוגרת אוניברסיטה
בסיפרות והיסטוריה, וטיבעי הדבר שרציתי
אך־ורק בבן־׳זוג אקדמאי.

ך שהייתי כת ,25 כבר היו בל
חברותי נשואות ואימהות לילדים.

יכולה בכל-זאת להתחתן, דבר שכמובן כבר
אינו נכון.

ז, לאחר שעברתי את גיל ה,30-
נתפסתי גם אני לפאטאליזם, והח־לטוזי
לבדוק אם אכן אין לי מזל. הלכתי
אל האסטרולוגית המנוחה לובה קנצ׳וק.

לאחר שעיינה עיון מדוקדק בהורוסקופ
שלי, היתה האבחנה שלה נחרצת — ,אינני
רואה שתצליחי להתחתן אי־פעם,׳ פסקה.
נחרדתי. עכשיו באמת התברר לי, סופית
— אין לי מזל. כי הרי באמת לא היתד.
כל סיבה הגיונית נראית-לעין, שלא אמצא
חן בעיני גבר ליותר מאשר רומן קצר,
גם כאשר ניסיתי להוריד את דרישותי.
״התחלתי לארגן את חיי כך שאוכל
לנצל את היתרונות שבמעמד הרווקות. אני
מבלה הרבה, נוסעת מדי-שנה לחדל,
מוציאה המון על בגדים ותמרוקים. אבל
החברה לא מניחה לי אף לרגע לשכוח

תמיד הייתי בוחית -
ואני כזו 01 היום
אס־ני נחות

לא נשארו רווקים בגילך ׳.אמי החלה להפנות
אלי כל מיני שדכנים. לא פעם הסתכסכתי
עם מישפחתי בגלל זה.
״בגיל 32 הגעתי למסקנה שאני רווקה־קורבן:
בגלל נתוני השכלה, הופעה חיצונית
ומישפחה, אילצו אותי המוסכמות
להסתגל לדפוסי היצע וביקוש מוגדרים.
כלומר, אם אני אקדמאית, נאה ומ׳מישפחה
טובה /אני חייבת להינשא לבחור שעונה
על אותם קריטריונים עצמם. אך תוך כדי
צעידה עיוורת בתלם, מצאתי את עצמי
בגדר, רווקה מזדקנת /ואותה חברה שהצעירה
אותי בתלם בצעדים כל-כך בטוחים,
החלה דורשת ממני להוריד את הדרישות,
,בגילך צריך לדעת להתפשר,׳ אמרו.
״הרי אינני יכולה להתחתן אך־ורק כדי
להשתלב בנוף החברתי. הדברים קשורים
בי, באושרי האינדיווידואלי, ואינני חושבת
שגישואידילשם־נישואין היו מביאים לי
אושר ושלווה. מאידך, מציקה לי העובדה
שאינני מצליחה לבנות קשרים בני-קיימא
עם גברים. כי גם הללו הם חלק מהחברה,
והעובדה שלא נישאתי עד גיל מסויים
מחשידה אותי בעיניהם עד כדי בניית
מחיצה של קשרים בלתי-מיחיי׳בים עימי.
״,אבל היות שגדלתי בבית דתי ואני עצמי
די שמרנית, עובדת רווקותי מציקה לי
מאד. מסביבי החלו המכרים מתלחשים
ש,איך זה בחורה יפה ומוצלחת, ממישפחה
טובה, לא יכולה לתפוס חתן?׳ למתלחשים
— או, יותר נכון, למתלחשות — לא היה
מנוס אלא להגיע לאותה מסקנה באנאלית
שבה תולים את כל הצרות והכישלונות.
,אין לה מזל,׳ החליטו כולם.
״ואז כבר התחילו לרחם עלי, כולם חוץ
מהאמא שלי — היא החליטה שאני עק שנית
ובררנית מדי, ושאם אני רוצה אני

רותי הייבנטריגר :״רציתי רק בן־זוג אקדמאי.״

* הבודדות הבודדות * הבודדות הבודדות

שאני שונה, שאני מפרה את הסדר הטוב.
!״ההפסקות בין שיעוד לשיעור בבית-
הספר שבו אני מקמרת, הפכו עבורי סיוט
— בל 40 המורות המועסקות שם הן נשואות
ואימהות לילדים.
״מובן שנושאי השיחה נסבים סביב הבעל
והילדים. המורות גם מקיימות ביניהן קש רים
חברתיים מחוץ למיסגרת בית־הספר.
אבל אני לא מוזמנת לביתן לעולם. רק
כשמישהי מהן יולדת, מואילים להזמין
אותי. היות שאני רווקה, אני יכולה להוציא
הרבה יותר על מלתחה וטיפוח-החן. זה
ניכר בי, והן כמובן משתדלות תמיד להזכיר
לי שלהן יש בעל וילדים, וכי הן אינן
יכולות, להוציא כסף על שטויות כמו בגדים
משוגעים.׳
״היות שאני בת ,37 נראית טוב, רווקה
ואני גרה לבדי, אני מצליחה להצית את
דימיונן של שכנותי, עקרות־הבית, ואני
חייבת להיזהר בהבאת ידידים לדירתי,
שמא חלילה יכריז עלי ועד־הבית כעל
מופקרת. ואני, כמודה בישראל, חייבת
במישנה־זהירות בעניינים כגון אלה, כדי
שלא אקפח את פרנסתי.
,״משום שאני דוגלת בנישואין כמוסד
מסודר, וראיתי שהשנים חולפות אד הסטאטוס
לא משתנה, החלטתי להתנער
מהפאטאליזם. ואם ההר לא בא אל מוחמד,
יבוא מוחמד אל ההר.
״צירפתי אלי עוד כמה חברות הנמצאות׳
במצבי, ויצאנו לבלות בצוותא. המטרה
— להכיר גברים פנויים, למטרה רצינית.
שמענו, למשל, סיפורי־נפלאות על האפ שרויות
להכיר תיירים בלובי׳ם של בתי-
מלון ועל בחורות שפגשו שם את בעליהן-
לעתיד.
״הלכנו, ואכן הכרנו שם גברים מוצלחים
לפי קנה־המידה הסטנדארטי — אקדמאים,
נאים, תיירים ואנשי-עסקים. מובן שהיו
גם טיפוסים לגמרי לא סטנדארטיים, די
מפוקפקים, יאבל מהם התנערנו• עד-מהרד,
התברר לנו שה,מוצלחים׳ ביניהם אינם
רציניים, וכוונותיהם השקופות הבריחו אותי
מהלובי׳ם במהירות.

מין כבר בתחילת ההיכרות, ייחשב להן
כנחשלות חברתית.
במהלך השיחות עם הנשים הבודדות,
הירבו הנשים להתלונן על רעותיהן־לצרה
המתמסרות בקלות ובכך מאלצות את האחרות
לסבול מבדידות. אך הן אינן יודעות,
כנראה, שאותה בדידות עצמה, ולחצי החברה,
הם המוציאים אותן בסופו של דבר
לרוול ולאכסודוס ביום שישי בצהריים,
כשתיסרוקתן עשוייה לתלפיות ומיטב
מחלצותיהן עליהן.
ואז, הסביבה הומה בודדות כמותן לעש רות,
וכולן מתאמצות ללכוד מבטו של זכר
אחד מני-רבים המסתובבים בין הכיסאות
עמוסי־החתיכות, ועז״מהרה הן נכנסות

הגברים סבור, שרווקה
היא חופשיה ומתקדמת -
1זה מתפרש כהפקרות

רד ח עזר נותר לעשות? יוצאים
— י לחו״ל. אבל תמיד אני חוזרת משם
עמוסה בגדים משוגעים, נעליים, תכשיטים
זארנקים — ובלי חתן. ובארץ — נוסעים
לטיולים מאורגנים המייועדים לרווקים,
אבל אני תמיד מצליחה איכשהו לחזור
רווקה ואפילו לא מאוהבת. משום שאחרי
הקומזיץ המסורתי, כל הרווקים, מתים׳
ללכת אתי אל מאחרי השיחים, או לשחיית-
עירום בים, ומבטיחים להיפגש אתי שוב
בטיול הבא.
״אני מתחילה להתייאש. אסור לנוח רגע,
צריך להמשיך לחפש, אבל איפה? והנה
אופנה חדשה: מועדוני-היכדויות. אני
מבקרת בכולם, ותמיד אני הבי-הכי מבוגרת.
גיל המכסימום של הנוכחים הוא שלושים,
ומסביבי יש בחורות הרבה יותר צעירות
ונחמדות ממני.
״,אבל נראה שגילי לא ניכר בי, כי הרבה
גברברים מזמינים אותי לרקוד, ואני אוהבת

נל השחת השבחת
אתי נשואות -ולשלס
אינן תהתש אות׳ לניתן
מאד לרקוד. פעמים רבות הצלחתי למצוא
לי במועדונים אלה מישהו שמצא חן בעיני
ואני בעיניו, עד שנודע לו גילי. אז הופך
היחס אלי משפיל. הגבר חדל לדבר אלי
בשפת־רמזים מעודנת — הוא מציע לי
את סחורתו בלי עטיפה. ואם בתחילת ההיכרות
עוד התכוון להזמין אותי לסרט או
להצגה, הרי לאחר שגילה את גילי המופלג,

רותי :״בגילך צריך לדעת להתפשר,״ אמרו.
משתלהב דיטיונו , :בת ,37 רווקה — בטח
יש לך כבר הרנה ניסיון.׳
״״מובן שבחור״כזה מרשה לעצמו לשלוח
ידיים כאילו הייתי כבר רכושו, והוא שוכח
שגם אשה, עתירת־ניסיון׳ — דבר שלגבי
אינו נבון, משום שמרנותי — רוצה גם
יחם חם וכבוד. הגברים האלה אינם מסוגלים
לעכל שאשה רווקה, בגיל מתקדם נמצאת
בסטאטוס כזה לא משום רצונה• לא —
לדעתם היא רווקה משום שהיא חופשייה
ומתקדמת, ומושגים אלה מתפרשים אצלם
כהפקרות.
״וכך, לאט־לאט אני מתחילה להתחשל
ולהסתגל לרווקותי. אני נהנית מחיי-חופש,
יש לי דירה יפר, מעוררת־קינאה, יש לי
קאריירה. לכאורה אין לי מד, להתלונן.
ככלות הכל, אני רואה הרבה נשים נשואות,
ממורמרות ומוזנחות, שמתלוננות על גורלן
הרבה יותר ממני. אבל לי אף אחד לא
נותן לשכוח. כולם מסביב לוחצים, או
מרחמים. אם אינני נשואה — אינני ראוייה
לחברה, כך הם החליטו.״

עיית הגדידות, שאותה פרשה
רותי בצורה כה גלויית־לב וכואבת
היא, בראש־ובראשונה, בעייה של חוסר-
יכולת להידברות.
זאת רואים אצל הגברים הבאים לפגוש
במועדונים נשים שהם מקווים שלא תימצאנה
שם! ואצל נשים הבאות לחפש שם
גברים שאינם רואים בעין יפה את עצם
הימצאותן שם! או אצל גברים המחפשים
ידידות וחמימות באמצעים המחשידים את

כוונותיהם בעיני הנשים, כגון לעלזת-לכוס-
קפודאצלך-או-אצלי; או להיפך — נשים
הנענות לגבר מתוך ייאוש, בתיקווה לזכות
בחמימות ובהבנה בדרך הקצרה ביותר,
או מתוך חשש שמא הסירוב לקיים יחסי-

לבורסת־הטלפונים. מיספרי הטלפון שלהן
נלחשים מפה לאוזן ומועברים מפינקס

לפינקס.
ובד־בבד עם גידול מיספר הפינקסים
שבהם נחרת שמן הולכת וגדלה בדידותן.
ואז הן מוצאות עצמו במועדוני-ההיכרויות,
והן מגלות שגם אחיותיהן-לצרה הגיעו
לאותו פיתרון, מה־עוד שמציאות אינן
מסתובבות גם שם.
אבל מוכרחים למצוא חתן בכל מחיר.
הזמן פועל לרעתן. כך טוענות האמא,
הסבתא, הדודות והחברה הוותיקה הנשואה
כבר עשר שנים והיא אם לארבעה ילדים.
הטבעת מתהדקת סביבן, ולא נותרת
להן ברירה אלא להחליט להתפשר. היא
מתחילה לצאת עם ״,בחור טוב״ ,אבל גם
היא חייבת להוכיח לו את מסירותה —
היא מתמסרת, ואינה יודעת כמה הוא
התכונן בבית לקראת תפקיד המפתה הגדול.
ופתאום היא עולה על המיטה וגונבת לו
את ההצגה בחצי־מערכה בלבד, בעוד שהוא
התכונן לארבע מערכות ממושכות לפחות.
מובן ש״בחור טוב״ אינו רוצה ב״בחורה
רעד״״ וכך היא נסחפת בסחרחרת המין
ללא־מוצא.
,״להמשיך לחשוב על המישפחה במושגים
המקובלים, הרי זו כפירה בעצם ההיגיון,״
טוען אלווין טופלר בסיפרו המפורסם הלם
(המשך בעמוד )62

רותי רוקדת במועדון־היברויות :״יחס משפיל.״