גליון 1984 מתאריך 10 בספטמבר 1975

נ±11
ראש ־ הממ עו ד ה
החלפת
ה ב כי רי ם

הטיול
השנתי
(חיבור)
בבר בהתחלה של שנת הלימודים החדשה
נסעה פיתתנו, ביתה ט׳ של הבית-
ספר חאיזורי, לטיול שנתי.
זה היה רק טיול שנתי קטן ולא הטיול
השנתי הגדול, בי זה היה רק ליום אחד
ולא להרבה ימים, איפה שאפשר לצבוע
ולשגע וגם לא לקחנו תרמילים
ושקי״שינה.
הסיבה שנסענו לטיול היתה למען
הסדר. בהתחלה חשבתי שזה למען שיהודי
רוסיה יתנו להם לעשות סדר בפסח,
אבל אחרי זה הבנתי שזה למען שמירת
הסדר הקיים, שרוצים לקעקע אותו,

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים שידון

חידו שמה 3בנ החלמה שנ ההבאה :

יושגו כרטיסיות־ברכה
חסכו מיליוני לירות

הדוודים ינקם הכרטיסיות בבתים *
החל מן השנה הבאה ינהיג דואר ישראל חידוש מהפכני,
אשר יהפוך את מינהג משלוח פרטיסי־הכרכה לשנה החדשה
למישחק־ילדים מגוחך. על כך מסר אמש במסיברדעיתונאים דובר
מישרד־התיקשורת.
לדבריו החליט המישרד לשווק, החל
מן השנה הבאה, כרטיסיות ברכה מו זלות
במקום כרטיסי־הברכה הבודדים
הנהוגים כעת.
הכרטיסיות יונפקו בחמישה־עשר נו סחים
שונים ובחמישה טעמים (מוקה־וניל,
כותל מערבי, צנחנים, שיריון

ואהבה) ,וניתן יהיה להשיגן בכל בתי־הדואר
בארץ ואצל נהגי ״אגד״ המוס מכים.
משנשאל
הדובר, פירט והסביר את
השיטה שעל־פיה ינהל מישרדו את
מיבצע כרטיסיות ה״שנה־טובה״ :״עד
עכשיו נאלץ כל. אזרח לשלוח עש רות,
ואולי מאות, כרטיסי־ברכה בו
דדים
ויקרים מדי שנה בשנה. מעתה,
מי שיהיו בידו כרטיסיות־ ברכה תיק־ניות
(רוחב 6.8ס״מ, גובה 0 4.2״מ) 1
יהיה פטור, על־ פי החוק, מלבצע את
המישלוח. במקום זה יפקדו דוורי דואר
ישראל מדי יום ביומו את כל
בתי־האב וינקבו את הכרטיסיות.״
בתשובה לשאלה נוספת, הוסיף ה דובר,
כי מי שכרטיסייתו תהיה מנו קבת
כולה יוכל לקנות כרטיסייה חד שה
מהדוור הפוקד. תוקף כל כרטי סייה
חודש בלבד, ואין היא ניתנת >
להעברה.

דבר המערכת

צדק חזק ־
צדק צודק
הנה כאן זה אני (מימין) ומירית (באמצע)
מצטלמים בירושלים
או בעצם למען הסדר הציבורי, או איך
שקוראים לזה בפוליטיקה ״למען הסדר
מדיני.״
אז בל הביתה לבשנו חולצות כחולות
של שבת, ובאו גם ממשקים אחרים,
ולקחנו דגלים גם ונסענו במשאית, ובל
הדרך שרנו וגם הספקתי לדבר עם מי־רית
על מה זה אהבה באמת.
אחרי זה הגענו לירושלים, שהיא עיר״
הקודש, וירדנו בחנייה ובמו שאמרתי
הלכנו להפגנה למען הסדר הטוב. והיו
שם המון ילדים מכל מיני משקים, שאני
מביר וגם שאני לא מביר, וגם היו עירוניים.
וחוץ מהילדים היו גם די חרבה
מבוגרים — מדריכים מהתנועה
והנהגים של המשאיות.
פתאום באו בל מיני אנשים ושרים
ועלו על במה וניגנו באקורדיון שירים
ישנים לאללה, אולי מהתקופה של ח-
פלמ״ח, ואז בא יגאל אלון, שהוא גם־
בן קיבוצניק, אז מחינו לו כפיים וגם
שמענו מה שהוא אומר. אז הוא אמר
ש״ארצות-הברית היא ידידתנו האמיתית
היחידה״ וכולם הניפו את הדגלים האדומים
וצעקנו ״ביפאק היי!״ שלוש פעמים.
אחרי
זה חיה תהלוכה במו בביכורים
שמביאים בל ענף את הטנא שלו,
אבל זח היה משעמם.
אבל כשנגמרה התהלוכה נשאר זמן
כמו שהבטיחו, ללכת להצגה שנייה. במה
בנים הלכו לראות את ״הקשר הצרפתי״
,אבל אני ומירית ובולם הלכנו דווקא
לראות את ״עימנואל״ ,למה שאני
בטוח שלא יביאו את זה לראות במשק.
והיה סרט נורא יפה ואני חושב שעכשיו
אני ומירית באמת אולי מבינים מה
זח אהבה באמת.
אחרי זה באו המשאיות ובל הדרך
בחושך החזקתי למירית שד, אבל כשהגענו
למשק ראיתי שזה היה בעצם מרפק.
תחי הממשלה !

זוכרים אנו שהיו ימים שהיו אומ רים
אצלנו שעדיין יש שני דברים שלא
נגע בהם נגע השחיתות. היה זה
צ ה ״ ל מחד ומ ערכתהמישפט
העברי המתחדש מחד.
והנה, משעזב האלוףא. שרון
את צ ה ״ ל כבר אין מונים אותו בין
הטהורים. ואם צה״לכך קל וחומר
גם מ. המישפט שהזכרנו. ומי שטרח
להרעיל בארות צ.ה. לישראל טרח
להדביק בדבר ובטיפוס ובשאר מר־עין
בישין גם את מ. המישפט.
לכן שמחנו לגלות השבוע שלא
מניה ולא מקצתיה.
שאכן, על אף אווירת הטרור והב־להות
שמנסים כאן שמאלנינו ושליח
י י. סטאלין ליצור ולהצר, לא הצר
ב. המישפט צעדיו ונקט בעונשין כםי
שנקט.
שהרי לך — בא מיעוט קולני
ושעיר ומנסה לכפות דיעותיו. ולפי
שאינו יכול בשיכנוע עושה הוא זאת
בל יכלוך. שכן מתמיד יודעים
הללו רק ללכלך.
•וחשבנו היינתן בארצנו שלנו למי ־
עוטין, שהרי רק שמונה טרור
יסטים היו בעניין, להשפיע ב־ליכלוכו.
ותהינו .
תהינו לאמור — האומנם תעינו?
ושמחנו ׳ש לא טעינו .
ומעל דפים עבריים אלו אנו
מחזקים את ידיו של ב. המישפט
שגזר עונש מאסר על אותם פורעים
מלוכלכים ומלכלכים. שיידעו הם ויידע
העולם — כאן לא פורטוגל ולא
אמריקה ולא צרפת.
ומי שהצדק איתו הוא בסופו של
דבר הצודק.

ישחקו הנערים

אם, נניח, הליכוד היה בשילטון והמערך באופוזיציה —
אז מה?
אז בגין היה אומר שאין ברירה כי ארה״ב לוחצת.
ורבין היה אומר שצריך לפנות לדעת-הקהל האמריקאית ולקונגרס.
ורימלט היה אומר שזהו הסדר טוב לישראל. י ואלון היה אומר שאסור להיכנע.
ושרון היה מסביר שבין האלטרנטיבות זוהי הברירה או להיפך. 1 ופרס היה אומר שהיום מצרים, מחר ירושלים. ז ואלה שהיו מפגינים נגד היו מפגינים נגד ואלה שבעד בעד.
ויובל נאמן היה מתפטר.

אז מה?
משרד המינור והתרבות

מערכת ״להימור

במוצאי חג־ ה סו כו ת ייערך ב היכל ה ת רבו ת

פסטיבל שירי ח״כים
מילי ם לחן וביצוע בלעדי של נבחרי ישראל
משתתפים :
שמעון פרס
משה דייך
עקיבא נוח
צמד ההמרנים
מקהלת המערך האדום
ועוד ועוד.

ההכרעה ב ב חי רו ת ד מו ק ר טיו ת!
איש בל ייעדר !
בתום המופע ניתן יהיה לקנות במקום את תקליט הפסטיבל עם חתימתם
האישית של האמנים.

ב ק רו ב ־ פ ס טי בל שירי • ל די ח׳יבים

מה לספר לילדים
מורה יקר, מחנן הדור — לפנין 2סיפורים כאילו זהים. הסיפור הראשון לקוח מן הסיפורת
והשני מן העיתונות. הסבר ובאר לתלמידים, מה הם ההבדלים העקרוניים בין 2הסיפורים :
הי ה הי תהב מדינ ה ר חו ק ה מי לחמהק שה ונו ראה.
רבים מתו שבי ה מ דינ ה ק מו להם ונסו מן
אי מתהמלחמה.
ובין הנ סי ם על נפשם הי ת ה גם א ל מנ האחת
י הו די ה, זלדה שמה, מ טופ ל ת בשני ילדי ם פעוטים,
י תו מי ם מאב.
ו הנ ה כשהגיעו האל מנ ה ובניה הי תו מי ם לארץ
אחת ונתיישבו בה, ק מו עליה ם ה שי ל טונו ת וגירשו
או ת ם מן הארץ.

הי ה הי תהב מדינ ה ר חו ק ה מי לחמהק שה ונו ראה.
רבים מתו שבי ה מ דינ ה ק מו להם ונסו מ אי מ
תהמלחמה.
ובין הנ סי ם על נפשם גם א שה אחת, פיי-לאיי
שמה, ולה שני בנים י תו מי ם מאב.
ו הנ ה כשהגיעו האשה ובניה לארץ ונתיי שבו
בה, פקדו עליה ם ה שי ל טונו ת לעזוב א ת הארץ.

בבא
נו, ראיתם כבר את הסרט
המצחיק הזה על אידי אמין ן
אין מצחיק, ה א!
ממש.
אין הוא מדבר אל השרים
שלו כמו גננת מפגרת אל ילדים
עוד יותר מפגרים
ממש מצחיק.
ואיך הוא, כששואלים אותו
איזה שאלה, מתחיל לבלבל את
הביצים עם ילדות קשה ועוני

הסבר לילדים בפירוט, מדוע הסיפור הראשון הוא סיפור נורא על אנטישמיות חולנית, ואילו הסיפור
השני הוא על פעילותו ההכרחית של מינהל תקין במדינת-חוק מודרנית.
לאחר מכן הסבר לתלמידים את לקחי השיעור (לא עוד) בלוויית הדגמות היסטוריות (והעולם
שתק).
בגמר השיעור, אל תשכח להורות לילדים לנקות את הלוח ולהפון את הכסאות.
מצא את ההבדלים
מי הנאור ומי השחור?

ופוגרומים והיסטוריה וכר וכר
— רק על השאלה הוא לא עונה.
ממש מצחיק.
ואין כולם מוחאים לו כפיים.
ממש מצחיק.
אבל כשלכם היתה ראש-ממ-
שלה שהיתה מדברת אל השרים
שלה כמו גננת מפגרת אל ילדים
מפגרים, ושכשהיו שואלים אותה
שאלה היא היתה מתחילה
לבלבל את הביצים עם ילדות
קשה ועוני ופוגרומים והיסטוריה
וכר ובר — ורק על השאלה היא
לא היתה עונה —
אז לא צחקתם.
אז מחאתם כפיים.
אבל מה -הם שחורים ואתם
לבנים.
וזה מה שעושה אותם למצ-
חיקים כל כן ואתכם לחכמים
בל בן.
חה. חה.

נאום פנים׳

לפ1

אחר•

מהצל חו ת־נו ה ג דו לו ת :
גולדה מ איר
לפני שנבחרה
אחרי שנבחרה
אחרי שנתיים

י צחק רבין
לפני שנבחר
אחרי שבוע •
אחרי שנה
370 6870
9170
1270 5670
6870

ועתה:
הסכם הביניים
לפני — 570
בקרוב — 8370 ,7570 ,4670 ,4970 ,3270 ,1770

פנה אל ״דעת הקהל״
אוכלים הכל ־ עלינו אפשר לסמור

לצורך שכ 11 עי
...חברים, הברים — שלא תבינו
אותי לא נכון. זה לא שאנחנו פתאום
רוצים שלום. ההיפר. מהבחינה הזאת
עמדתנו העקרונית לא נשתנתה. אבל
שתבינו, חברים — לא היתד. לנו
כל ברירה אחרת. אתם הרי יודעים
את המצב, אתם יודעים שאין כסף. אז
תבינו, חברים, שבלי כסף אין ברי רה.
אז אנחנו פשוט מוכרחים לעשות
את הצעד הזה. וזה באמת לא־כל־כך
נורא — אז יהיה קצת שלום, אז
מה? עמדנו בכל מיני מצבים קשים —
אז נעמוד גם בזה. ואולי במשך הזמן
המצב ישתפר, חברים, ויהיה כסף וכמו
שאמרתי — אם יהיה כסף תהיה ברירה.
ואז אנחנו לא נירתע ותאמינו
לי — נעשה מילחמה. אז, חברים,
ש תצביעו בעד...

יימשך המצרי לתפעל
מהווה

מיספר שנים. העובדה שהצבא
יצטרך כעת־ובעונה־אחת
הן נשק סובייטי והן נשק מערבי,
חיסרץ מבחינה לוגיסטית.

יתר־על־כן, תלותד, של מצריים באספקת חלפים
וחימוש לנשק האמריקאי שתקבל׳ תאפשר
הפעלת לחצים מדיניים, בדומה לאותם שישראל
התנסתה בהם לאחרונה.

ו גוו ; •ך

מו ד ם תאו״ס
ברמת־ הגו לן -ב ס כנ ה
נכונותה של ממשלת־ישראל להתחיל במשא־יומתן
להסדר־ביניים נוסף עם סוריה, באמצעות הגרי
קיסינג׳ר, אינה נובעת מכפייה או מלחצים של
ממשלת ארצות־הברית, ,אלא מניתוח מפוכח של
ההתפתחויות הצפויות :

אם לא יוחל במגעים עם הסורים, בימעט
ברור שהם לא יסכימו להארכת תוקף
מנדט כוח־החירום של האו״ם ברמת*
הגולן, העומד להסתיים כעוד כחודשיים
וחצי, כ* 30 בנובמבר. במיקרה שיעשו
זאת, בימעט ברור שהם יפתחו במילחמת•
התשה חדשה, העלולה לגרום לפיצוצו
של הסכם־הכיניים עם מצריים, שיהיה אז
בכר כתהליך ביצוע.
בשלב זה מוכנה ישראל לוותר לסורים, במיסגרת
הסבם־ביניים נוסף, רק על איזור־החייץ בין
הצבאות, הנמצא עתה בשליטת האו״ם. הסורים
אינם מובנים להסתפק בכו, כפי שהסתבר
מגישושיו המוקדמים של קיסינג׳ר.

מהמא חור־

נציגי טי פ ל גו ת
ל א ישבו בקלפיות
על־פי הצעת תיקון לחוק הבחירות,
שהושלמה לאחרונה כמישרד־הפנים, לא
יורשו עוד חכרי־מיפלגות לכהן כחברי
ועדות־קלפי כעת עריבת בחירות כלליות
כמדינה.
נציגי המיפלגות יורשו רק לשבת כמשקיפים
בוועדות־הקלפי, ואילו אנשי הוועדות יהיו כולם
עובדי־המדינה.

ל מ רו תההכח שו ת:
ג לי לי יתפטר
למרות ההכחשות הנמרצות לידיעות,
לפיהן עומד השר ללא־תיק ישראל גלילי
לפרוש מהממשלה — צפוייה פרישתו
תוך חודשים מעטים.
למעשה ירד מעמדו של גלילי לשפל-המדרגה
מאז התפטרותה של גולדה מאיר, שבממשלתה
היה לו מעמד של יועץ ומנסח. בחודשים האחרונים
לא שותף גלילי בהתייעצויות, לא רק בהכרעות
אלא אפילו בענייני ניסוח. גלילי המתוסכל
התלונן לפני ידידיו בקיבוץ־המאוחד, כי דוחקים
את רגליו, וכי מתעלמים ממנו במתכוון, כדי
להביאו לידי התפטרות מרצונו.

ההתנג דו ת

הנ שיא פו ררי חנו!

ה סו ביי טי ת?

ת ע רו ב ת

התנגדותה של ברית־המועצות להסדר־הביניים
בין ישראל ומצריים אינה נובעת רק מהצבת
טכנאים אמריקאיים בתחנות האתרעה באיזור־החייץ
שבין הצבאות בסיני, וגם לא מהפגיעה ביוקדתם,
כתוצאה מהעובדה שההסדר הושג על־ידי
שר־החוץ האמריקאי.

במאוחר הבחינו הסובייטים בכך שארצות•
הכרית חותרת, למעשה, לייצוב קו קידמי
חדש מול כרית־המועצות, שיהיה
מבוסם על הציר מצריים־סעודיה־ישראל,
שיחליף את הקו הקידמי הקודם
שהתמוטט, ושהיה מבוסס על הציר
תורכיה־יוון. קו זה, שנועד על פי
האיסטרטגיה הגלובלית של ארצות־הכרית
להבטיח את מקורות הנפט למשך 15
השנים הכאות, הוא חלק מהתיכנון
ארוך־הטווח של התיבנון האיסטרטגי
האמריקאי.

לסובייטים אין בשלב זה כל תוכנית •נגדית, והם
מנסים לייצב את הקו הקידמי שלהם על הציד
סוריה־עיראק, ולמנוע בכל מחיר — אולי
אפילו במחיר של מ״לחמה חדשה במרחב —
את ניסיונות־השחיקה האמריקאיים במדינות אלה.

י שר אל לאה תנג ד ה
לאספקתו שק
אמר־קא למצ ריי ם
הבטחתה של ארצות־הברית לספק בעתיד נשק
למצריים, לא נעשתה ללא ידיעת ממשלת־ישראל.
ישראל לא התנגדה לכד שארצות־הברית תספק
למצריים מטוסי־קרב וטילים, בדומה להתנגדות
לאספקת טילים נגד־מטוסים לירדן.

קיסינג׳ר הצליח לשכנע את ממשלת־ישראל,
כי ישראל עשויה להפיק תועלת
מכך שהצבא המצרי יצוייד כנשק
אמריקאי. תהליך קליטתו של נשק זה

צ ״ ר ישראלי
הצייר הישראלי יעקב אגם, עומד
להתכבד בכבוד ששום אמן ישראלי
לא זבה בו קודם־לבן: נשיא
ארצות־הכרית יחנוך תערוכה חדשה
של יצירותיו בארצות־הברית.
פורד הוזמן באורח הכבוד לחנוכת
מוזיאץ חדש לאמנות שניבנה
כפלאם־ביץ׳ ,קליפורניה.
הנהלת המוזיאון, העתיד להיות
אחד המוזיאונים המפוארים כעולם
לאמנות מודרנית, כחרה לתערוכת־הפתיחה
את יצירותיו של אגם.
בעקיפין יהיה פורד אורח־בבוד
גם בתערוכה.

פ רי ש ת ובד ואמן ־
מחאהכ פו ל ה
התפטרותו של הפרופסור יזבל נאמן, נשיא
אוניברסיטת תל־,אביב, מתפקיד היועץ המדעי
לשר־הביטחון, לא היתד, רק אקט פוליטי שנבע
מאי־הסכמתו של נאמן, איש ארץ־ישראל
השלמה׳ להסדר־הביניים עם מצריים.

אחד הנימוקים לפרישתו של נאמן היה
שבתקופת שירותו כיועץ לא ניתן לו
לשנות כימעט דבר בתחומי המדע
שבטיפול מערכת־הביטחון.
בכך הצטרף נאמן ליועצים קודמים של שר־הביטחון,
דוגמת האלופים (מיל ).מוטי הוד ויד,ושפט
הרכבי, שנתקלו בהתנגדות ׳ובחתימת תחתיהם מצד
אנשי מעדכת־הביטחון.

תוו עתהעפלה -
בסיוון ה פו ך
אש״ה עשוי להפעיל בעתיד תנועת־העפלה
בכיוון הפוך — הכאת ספינות של
פליטים פלסטיניים לחופי ישראל,
בהפגנה בלתי־אלימה שתסעיר את העולם.
על רעיון זה מדווח השבועון ישראל ופלסטין
המופיע בפאריס. נאמר כי הרעיון נולד בפגישה בין
פאציפיסטים, הדוגלים בפעולה בלתי־אלימה,
לבין,נציג אש״ף. בדוגמה לפעולה משמשות פרשת
המיצעד המפורסם של גאנדי להפרת חוקי־מס־המלח
בהודו ופרשת ההעפלה היהודית.

ש לו ס כ־ 1<97
גללזל מעגילו בלוהר השמיע
־;כמוד*> לפני
?יצאק/ :הכי|י
במה ימים :
אנוואד אל־סאדאת הציע ב*1מי,1
?;:ז:מ,מצר::וגדוך ך^.ומ 1ג ק שיל מ ץ• ,

עה. בודינתיישדא?• ,ממורה שיבה
ממשלת:ישראל ;

ראתמאה > הו מנ ע ה .

:באומר ,׳מקופה: מ*דה גרורה ׳מאיר
השג 8לף ו;:זל^^!ר^^ערכי 0 י אינם מובנים לכרות שלום עם
ישראל כשום:מנאי שהוא*5 ש 8:
טעם לנהל ויכוח פנימיהחזרת שטחים •

גי לו ״ ש חי תו ת !וספי
כתע שיי ה ה אווירי ת
עם החרפת המאבק בין אנשי האופוזיציה בוועד־העובדים
של התעשייה האווירית לבין שליטי
הוועד, עלולות להיחשף פרשיות־שחיתזת נוספות.

פעילי־האופוזיציה המפוטרים טוענים,
כי נוסף לפרשיות שהעלו עד בה נגד
אנשי ועד־העובדים, יש בידם עדויות

וחומר מרשיע גם נגד במה מנהלים,
שאותו הם עומדים להביא לידיעת הציבור.

הקפ טן העק שן
טוס ב ק צין רא שון
עדיין לא הוכדע גורלו של עקיבא פרסמן, קפטן
אל־על שעודד שערורייה כאשר התעכב מטוס
במשך 16 שעות, ביגלל סירובו להרשות לנווט
השנוא עליו, לטוס במטוס כנוסע.
בין הטייסים יש רבים המתנגדים לפרסמן, הידוע
באיש נוקשה שאינו מסתדר עם אנשים. אולם
גם המתנגדים בקרב הטייסים חוששים, כי
אם לא יתנו לו גיבוי, תתערער סמכות הקפטנים.

בינתיים נמנעה עלייתו של פרסמן
לתפקיד בכיר יותר כהכרה, והוא
צפוי להורדה זמנית לדרגת קצין,ראשון,
לכמה חודשים.

קיו־־ א ל מוגי םוהרם
ב טי פרץשלמה!
אחד האתרים התת־מימיים המקסימים
כיותר שבחוף שארם־אל־שייך נהרס
כשבוע שעבר, כתוצאה ממעשה ואנאדאלי
של קבוצת חיילי צה״ל. החיילים ניסו
ללכוד דגים ליד החוף תוך שימוש
אפור כפצצות־עומק, שהשליכו ולמים.
כתוצאה מהפיצוצים התת־מימיים
התמוטט קיר־אלמוגים, שלפי הערכת
מומחים נוצר כמשך יותר מאלף שנה.
הקיר שנהרס היה אחת האטרקציות הגדולות
לחובבי הדייג התת־מימי, שבאו למקום מרחבי
העולם. החיילים שחיבלו בקיר יועמדו לדין.

05-130
2גלים מיקרופון חיצוני

0^- 150

2גלים * ת /א *
מיקרופון פנימי וחיצוני
עצירה או טו מ טי ת

310־05

3גלים ז\\/ 5א׳י / 1א/3
מיקרופון פנימי
עצירה או טו מ טי ת

320־05

2גלים ז\.־1/1-א\נ
מיקרופון פנימי
עצירה או טו מ טי ת כללית

05-410

3גלים ׳\ 3צ-\ 1/ז /א א׳
מיקרופון פנימי
עצירה או טו מ טי ת

420־05

4גלים ערצ/ואין/ואר.
מיקרופון פנימי
עצירה או טו מ טי ת
עוצמת קו ל 2.7וואט

05-480

3גלים ען צ/ו׳א-ז/ואר,
מיקרופון פנימי
2ר מ קולי ם
עצירה או טו מ טי ת
עוצמת קו ל 4וו א ט
אפשרות ל־ 8חנ״\ 1

?- 550ס

2גלים סשז־אצ < 3ז</ו!\.
2מיקרופונים פנימיים
4ר מקולי ם
עצירה או טו מ טי ת
יכול לשמש
כטייפ דק למערכת ס טרי או

05-415

4גלים ע\/ 1 צ1/1:\ 1/אא.
מיקרופון פנימי
עצירה או טו מ טי ת
עוצמת קו ל 2.5וו אט

בואן לראות.לחועו ולעומת! מו סי ק ה באולמי התצוגה עול סוני

חל-אביב: מגדל עול 1ם. רחאחדהטס . 9ט ל 52431

ברכת שנה טו ב ה, שנ ת ש 7ום ושגשוג

בי ת י שפאר 1
8 9 8 8 8 9 8 8 8 8 0 0 8 8 8 8 8 9ו 8 8 8 0 8 8 8 8 9 8 6 8 8 8

מכתבים
תיזכורת: מוקד ע 7״מוקד״
את הדוקטוראט שלו לא קיבל ד״ר
גבריאל מוקד בגין זיכרונו המצטיין. אילו
עשה דוקטוראט בזיכרון, לא היה מזדרז
כל־כך לפרסם את מיכתבו למערכת (העולם
חזה )1977 בגין יחסו למק״י, ולאיחוד
מיפלגד. זו עם שי״ח, תכלת־אדום או חלקים
אחרים בשמאל הישראלי.
בספטמבר ,73 לפני פחות משנתיים, פירסם
גבריאל מוקד מכתב גלוי לעמוס עוז,
חברו לתנועת מוקד כיום, ובו תקף ב־

אינני סבור שיש עוד עתץ אחד
בישראל, שהחומר הכתוב חמתפרם ם מעל
עמודיו, אינו משקף למעשה את מלוא
העבודה העתונאית של כתביו כמו העולם
הזה. רוב עבודתם של כתבי העתונים
האחרים ברונה בסיקור מאורעות שוט־

׳ י ־ עומ עזה*• 111במחחריורסאר ״ ס

נ א צר ניסה

• 1**018נסו !
׳ 11111211 שולוס

!:׳עואי
;גואגון.

הכותרת
ב״דף״ 25.6.67
אישור באיחור
פים, בכיסוי תחומי חדשות קבועים, באי סוף
חומר רקע, תגובות ודברי פרשנות.
בהעולם הזה, בצד העבודה השיגרתית
הזו, נמצא הכתב במירדף מתמיד אחרי
מה שמכונה סקופים. אלא שחלק ניכר
מהסקופים הללו — ידיעות בלעדיות שלא
פורסמו קודם לכן בשום עיתון אחר —
אינו רואה אור לעולם. לרבים מהסיפו רים
קשה למצוא אימות או אישור והם
נגנזים. סיפורים אחרים מיתגלים במהלך
התקופה כמופרכים מעיקרם, אחרי שהוש קעו
בהם עשרות שעות עבודה.
אינני חושב שתהיה זו הגזמה לומר,
שהתוצר העתונאי השבועי של כתב במערכת
זו, הוא רק כשליש מכמות העבו דה
שהשקיע באיסוף ובבדיקת ידיעות
וסיפורים שאינם מגיעים אל דפי העתון.
רק לעיתים רחוקות מסתכן העולם הזה
בפירסום מידע שלא נבדק ולא אושר,
לפחות בחלקו. אחד המקרים הבולטים
של פירסום בזה אירע לפני שמונה שנים.
היה זה ימים מעטים אחרי מילחמת
ששת־הימים. באותם ימים הוציאו עורכי
העולם הזה לאור עתון יומי, שנולד עם
פרוץ המילחמה, ושנשא אח השם דף.
דף, המוסף היומי של העולם הזה, שבק
חיים אתרי מיספר חודשים בשל !סיבות
תקציביות בעיקר. אולם היו שניסו לת

סיבות מותו של העתון במה לות שהם כינו ״הפרחת ברווזים עתונאיים.״
כדוגמה לכך, היו אותם אנשים מביאים
במשך שנים את הכותרת הראשית
שהתפרסמה בדף ב־ 25 ביוני ושהכריזה:
נאצר ניסה להתאבד !
י תובן הידיעה היה כדלהלן:
זהו הסוד הכמוס ביותר במרחב. הוא
הגיע אמש מפאריס, מפי אישיות מוסמכת
שחזרה זה עתה מקהיר. אולם אין אישור
לידיעה ממקור אחר.
לפי אותה אישיות, ניסה ג׳מאל עבד
אל נאצר להתאבד, מיד אחרי ששידר את
הודעת ההתפטרות המפורסמת שלו בטלוויזיה
וברדיו של מצריים. הוא עשה זאת
באמצעות רעל. עוזריו המקורבים גילו
את הדבר בעוד מועד. הרופאים שהוחשו
לביתו הצילו את חייו.
דבר ההתאבדות זרם עוד באותו ערב
בצמרת השילטון וגרם לתגובה רגשית
עמוקה ומהירה. מכאן הסיגנון הרגשני
שבו שידרו ראשי השילטון והשדרנים את
הקריאה הפאתטית להחזרת נאצר לשיל־טון.
דבר ההתאבדות נודע ברמזים בדרג
רחב יותר כאשר לא הופיע עבד אל
נאצר למחרת היום, כמובטח, באסיפת
מועצת האומה.
חיתח זו ידיעה בלעדית, שלא פורסמח,
אפילו ברמז, באף עתון אחר בעולם. ד.יא
חגיעה אלינו, כאמור, בטלפון מפאריס.
לא מיתה שום דרך לבדוק את מהימנותה.
אולם האישיות שדיווחה לנו על כך
נראתה לנו מספיק מהימנה בדי להמר
על המידע שמסרה.
ביוון שדף היה העיתון היחיד שפירסם
ידיעה זו והיא לא מצאה אישור בכל
פירסום אחר, היא נראתה לרבים כברווז
עתונאי, שהומצא במערכת העולם הזה.
במשך שנים עדיין המשיכו בחוגי העתו-
נאים להתלוצץ על חשבון דף בגין או תה
כותרת על נסיון ההתאבדות של נאצר.
היתה זו דוגמא קלאסית למצב, בו
לא היתד. לנו שום דרך להתגונן ולהו.
כיח
את אמיתות הידיעה
לפני כשבועיים, פורסמה בעתונות הישראלית
ידיעה קטנה, שהופצה ברחבי
העולם על ידי סוכנות הידיעות הבינ לאומית
רויטר. הידיעה, שכללה מילים
ספורות בילבד, אמרה :״פרשן מצרי כתב
אתמול, כי נשיא מצרים ג׳מאל עבד אל
נאצר, ניסה להתאבד בטביעה אחרי תבוסת
מצריים במילחמת ששת-הימים. סאלח
גאודת, סגן יו״ר השבועון הקהירי אל
סוסוואר, כתב בעתונו, כי נאצר ויתר על
כך לאחר מכן, כאשר נערכו ההפגנות
שדרשו ממנו לחזור בו מהתפטרותו.״
להוציא את ההבדל בקשר לצורת ני סיון
ההתאבדות — ״רעל״ בדף ז״טבי-
ער.״ באל־מוסוואר — היתר. הידיעה ב שבועון
המצרי הרשמי זהה לנוסח של דף.
שמונה שנים הם זמן ארוך, אולי ארוך
מדי, כדי לאמת ידיעה. אולם למרות
האיחור הרב, הרגשנו למיקרא אותה ידי עה
באל־מוסוואר, מעין תחושת הקלה.
היה. זה אישור מאוחר לכד, שחושינו
העתונאיים לא הטעו אותנו׳ גם כאשר
לא היתה כל אפשרות שהיא לאמת סקופ
בינלאומי ולאשר אותו לפני הפירסום.

איך להדריך
בשבועיים האחרונים הוכיח אורי אבנרי
שלמרות שהוא איננו נמצא בכנסת, הוא
נמצא בה.
הדברים הבהירים שלו על הסדר־הבי־ניים,
מעל עמודי העולם הזה, על המשמר
והארץ, שימשו מדריד לטבולבלים, מיקדו
את הבעייה וגרמו לכך שסיעות יעד ומו קד,
שהכריזו כי יימנעו מהצבעה, כינסו
מחדש את מוסדותיהן והגיעו למסקנה שיש
להצביע בעד ההסדר.
זה רק מראה שלא צריכים להיות ב כנסת,
כדי להשפיע על המאורעות —
ואולי להיפך, יש השפעה רבה יותר
לדברים שנאמרים מחוץ לכנסת. בסופו של
דבר, משפיעים ההיגיון, בהירות המח שבה
והניתוח הפוליטי.
דבר אחד בטוח: אמרי הסביר את
ההסדר יותר טוב מכל דובריו של יצחק
רבין. עובדה, הוא שיכנע גם אותי.
אבירם בהן, ירושלים

החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל
״העולם הזה״ ,שבועון החד
טלפון 243386־ .03 תא-דו&ר .136 מעו_מכיקג
״עולמפרם^ ג.וידנ!ורפסטלכ״הד¥ום״החדש״״כע״מ, תל־אכיב׳ירחוכ גץ
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ•

הד״ר מוקד אינו ד״ר לזיכרון, אבל
הוא זכאי לדוקטוראט מיוחד לפילוגים.
תולדות חייו רצופים פילוגים והקמת קבו צות
שונות ומשונות בשמות שונים ו משונים,
מ״השמאל החדש״ של שנת ,1963
אחרי שפרש ממק״י שאליה חזר עתה,
ועד ל״מ.ם.ע.״ ,ערב הצטרפותו לרשימה
אחת עם מרי, ממנה פרש והתפלג מבלי
שמוקד שינתה אפילו בפסיק אחד את
המצע המדיני שאותו התקיף.
אלכם מסים, ניו־יורק

קלסים בפקוס קליפזה
פלגן מוקד
לא ד״ר לזיכרון
חריפות את הרוב במק״י שאותם כינה
״יורשי ד״ר סנה״ ,והעיד עליהם כי ״יצאו
מעורם למנוע כל ניסוח במצע (הבחירות)
שידבר על החזרת השטחים המוחזקים תמורת
השלום, תוך הסדרי־ביטחון ואפשרות
של תיקוני־גבול לא־מהותיים. העמדה הנ״ל
של הרוב במק״י תרמה לפילוג השמאל
האופוזיציוני,״ העיר מוקד על מוקד.
הד״ר מוקד היה זה שעמל בפרך לשסנע
את מוסדות מרי לשיתוף־פעולה עם הקבוצה
שהוא השתייך אליה ,״חזית ה שמאל״.
חודשיים
אחרי שכתב מיכתב גלוי
כזה, ואחרי שהיה מראשי רשימת
מרי וחזית וזשמאל בבחירות להסתדרות,
עבר הד״ר מוקד למוקד, ועשה כמיטב
יכולתו כדי לסלק את אבנרי ואת מרי
מהזירה הפרלמנטאר״ת.

הזדמן לי להיות עד למיקרה לא־נעים,
ובלתי־מתאים לעובדי-מדיגה. כוונתי לעובדי
הקליטה בנמל־התעופה בן־גוריון.
הגעתי לנמל לפגוש קרובי-מישפחד, שלי,
אשר עמדו להגיע ארצה כעולים חדשים.
כאשר עליתי למישרדי־הקליטה בנמל־התעופה,
וביקשתי לשוחח עם ראש־המיש־מרת,
נאמר לי שהוא עסוק. הטלפונים
שצילצלו במישרד הטרידו את הפקידה,
שהיתה באותה שעה עסוקה בסריגה,
וכנראה משום כך היו תשובותיה גסות
וחצופות — דבר שלא מתאים לשום פקי דה,
בשום מישרד ממשלתי.
ובחדר הסמוך — אדם בשם דויד, ראש־המישמרת
(שנאמר לי כי הוא עסוק) הש תעשע,
יחד עם פקידים ופקידות נוספים,
במישחק-קלפים. בחדר שני היו פקידים
אחרים של מישרד־הקליטה והסוכנות ה יהודית
שקועים במישחק צנוע יותר —
שש־בש !
לדיברי אחת העובדות במקום, מיש־חקי
קלפים ושש־בש מתנהלים שם דבר
יום ביומו. ובנוסף למחזה המביש הזה,
(הטשך בעמוד )10

> ו ז נ <11; 1גוי1

אני -אי ש־ ה שנ ה
קצת במאוחר, אבל בכל־זאת.
אולי תצחקו, תגידו טיפש, אנוכי,
חוצפן, אבל זהו — כאיש־השנה אני
מציע את עצמי. כן, את עצמי. ולמה ו
השנה לא רבתי עם איש, להיפך —
השלמתי עם רוב אותם שהייתי איתם
ביחסים מתוחים. לא עשיתי סקנדלים,
לא כתבתי מחאות למערכזת־העיתו-
נים. שילמתי את מיסי כסדר, לא ניתקן
אצלי את הטלפון או את החשמל.
פח־האשפה אצלי נקי להפליא, עם
השכנים אני ביחסים מצויינים, בעלת־הבית
מעריצה אותי, לא רבתי עם
אשתי. שום שוטר לא עשה לי רפורט
(אין לי מכונית רוב השנה קראתי
סיפרות יפה, שירה, והרביתי לראות
כימעט את כל הצגות התיאטרון והקול נוע
הטובות.
במשך השנה הרביתי גם לצייר את
נושאי, וערכתי גם תערוכה. הוצאתי
ספר שירי באידיש במהדורה יפה
ומהודרת. אני משתדל לא להתערב
בפוליטיקה, קורא גם עיתונים (בתוכם
העיתון המושמץ לא מביע דיעות,
ועוד כפה מעלות טובות של אזרח
העיר.
תגידו בוודאי, ואני יודע, שלא מגיע

צייר ברנשטיין
לא מביע דיטות
פרם וציון להתנהגות של אדם בעל
הכרה ומיטען קצת תרבותי. אבל בימים
טרופים ואכזריים אלה ״גבורה״
היא להישאר כמו שהנני.
א גוט יאר.

מוישעלע ברנשטיין,

תל־אביב

העולם הזה 1984

תכשירי־היוקרה
לטיפול אינטנסיבי ולאיפור אלגנטי
לפנים

צ או לעיניים לשפתיים לציפורניים

111

מכירת תכשירי היו קרה ״ או ל טי מ ה״ ן ן רק ב מ קו מו תהבאים :
״גילי״ ,דיזמיף ,109
תלא בי ב בל*גו שלום״ ,מגדל שלום שקם״ ,אבן גבירול . 130״אדי״ ,אנו גגירול 30 אדי״ ,ככר המדמה* .
״פאר״ ,אגו גבירול . 94י רו ש לי ם שקם׳ /יפי 234
״מרים״ ,דיזנגוף . 272
* ״דנה״ ,יהודה המכגי 52״מימוזה״ ,בן יהודה , 55
הרצל . 16טבריה אלרואי״ ,מרכז משקרי: רסקו. נתמה * :
״ורד״ יפו . 30 חי פ ה מינה״ ,שד׳ הנשיא 135״צילי״
* ״עליזה״ ,חיים עוזר . 4ר א שון ל איו ן? :ג ; ״שקקוש״ ,כנין אגד.
״שייבמו״ ,הרצל . 27 הרצליה אניח״ ,שוקולוב , 57 פתח״תקוה :
כיצד לשסח את ממיין גג• תן. הגלישות מתקיימות
ללא תשלום
צוות ״אולטימה״ וז ישמח לארח אותך בפגישות הדרכה אשר בהן תוכלי ללמוד
ב־יבית רבלון״ ,רחובחינני ציון ,65 תל אגיב, ונ מ ש כו ת 3שעית כ ״ אנימים ראשון, שלישי והמיט ׳ משעה 3.00 עד שעה 6.00 אחה׳־צ.

ו /ו ו

1זו

4 1 0 / 1 1 1

*ייי #ייי ^

הוא חושב ונל 1שי

ואלרי

יילדו לעולם לעיני גברים.״

ראש ממשלת צרפת,

ז׳יסקאר־ד׳סטאן

8ביום השישי לביקורו
של הגרי קיסינג׳ר, כשה-
הפגנות של מתנגדי ההסדר.
ובראשם חברי גוש-אמונים
היו בשיאן, ניראו בלובי של
מלון המלך דויד בירושלים
מפקד מישטרת מחוז הדרום,
סגן־ניצב אריה איבצן, ומנהיג
גזש־אמונים חנן עד
ר ת כשהם יושבים, לוגמים
קפה ומשוחחים. כשנשאל איב-
צן על-ידי כתבים על מה די בר
עם פורת, סירב להגיב,
ואילו פורת אמר :״תיאמנו
בינינו את פעולות המישטרה
והתנהגות המפגינים.״

הוא, ללא־ספק, אדם בעל חוש-
הומור. כשנשאל על-ידי כתב
העיתון פארי איסי על מה הוא
חושב, השיב :״בדרך־בלל אני
לא חושב. אבל אם אני כבר
חושב, זה רק על נשים.״
8שרת־הבריאות הצרפתית
סימון וליל, הקדימה את
בואה לישראל ביום אחד, מאחר
שהתבקשה על־ידי ראש-
ממשלתה ז׳יסקאר-ד׳סטאן, להשתתף
בישיבת הממשלה הצרפתית,
שעמדה להתקיים
ביום החמישי שעבר. הממשלה
אף העמידה לרשותה של ה שרה
היהודייה מטוס מייוחד.
שר-הבריאות דיר,טור שם־
טוב ערך לכבוד האורחת
ארוחת־ערב חגיגית, שהתקיי מה
במלון הילטון בירושלים.
אחד המוזמנים לארוחה היה
חבר־הכנסת חמאד אבו־רביע,
שבמאהל הבדואי שלו
הותקן בשעתו טלפון בהוצאה
גדולה. כשהקדימה האורחת
את בואה, הוקדמה גם הארוחה
ומזכירתו של שם־טוב
טילפנה אל המאהל כדי להו דיע
לאבו־רביע על־כך, אך
הסתבר. כי לא היד. איש בבית.
ואיש לא השיב על ציל-
צולי הטלפון שלח.
לאנשים הנכונים 777 בהנדי
בינלאומי

באותה ארוהת־ערב. 8 נאם שר־הבריאות בעברית.
הוא חלק לשרה הצרפתייה
מהמאות, ציין שהיא אשד. יפה
מאד ונעימת־שיחה. אשתו של
השר, גרטי, שישבה ליד האורחת,
תירגמה לה את דיברי
בעלה. בדיברי־ר,תשובה שלד,
אמרה סימון וייל :״חבל שאי ני
דוברת שפד, ששר־ד,בריאות
אינו מבין אותה. יש גם לי
כמה דברים לומר עליו!״
8בעת ביקורה של סימון
וייל בבית לווישנשטיין ברע ננה,
אמר אחד הרופאים ש נכחו
במקום :״כשהשרד, תעזוב
את הארץ, תהיה המון
עבודה לקארדיולוגים. היא הס פיקה
בביקורה לשבור המון
לבבות.״

לילי שרון

אשתו של אלוף (מיל ).אריאל (״אריק״)
שרון בלטה בהפגנת גוש־אמונים ליד
הכותל המערבי, הכחישה את הטענות כאילו אריק שלח אותה
לעצרת, מכיוון שבתוקף חיותו יועץ לראש־הממשלה לא יכול
היה לבוא בעצמו .״יש לי דיעות פוליטיות משלי,״ אמרח לילי.

8לדוקטור יואב, חורן,
הממונה על קישרי־החוץ ב-
מישרד־ה,בריאות, סיפרה /זי מון
וייל, כי בנה הבכור בי קר
לפני כשנתיים בישראל
ושהה באולפן של קיבוץ בית-
אלפא .״הוא דובר עברית
רהוטה,״ אמרה השרה, ובכל
פעם שמזדמנים ישראליים ל פרים,
הוא שמח לפגוש בהם

ולפטפט איתם בעברית.״
! 8כשנפגשה עם שייך
דרוזי בכפר מראר שבגליל,
ושאלה אותו היכן יולדות
נשות הכפר את ילדיהן, אמר
לה שבבית־ד,חולים הממשלתי
בנהריה .״אבל הן יולדות שם
רק מאז שעמדתי על כך שב ביתר,חולים
תהיינה גינקולוגיות.
הנשים של מראר לא

8בעת הפגנת גוש־אמד
נים שיצאה מהכותל המערבי,
ניראה אס א קדמוני מתווכח
בלהט עם מנהיג גוש-אמונים,
חנן פורת. מי שהתקרב אל
השניים, יכול היה לשמוע את
אסא מאיים :״אם אתה לא
אומר לרב משה צבי נריה,
שלא יזכיר את שמי, אני מסתלק
מפה תוך שתי דקות!״
פורת ניסה להרגיע את קדמוני.
ניגש מייד להתייעצות
עם כמה מאנשיו. מאוחר יותר
הסביר קדמוני :״הם הופ כים
את פל העניין להפגנה
דתית. אני לא באתי אל הכותל
כדי להשתתף בעצרת
דתית, אלא בעצרת לאומית.״
כשראה קדמוני, כי ביו כל
הכיפות נמצאת גם המשוררת
נעמי שמר, ואחרי שהובטח
לו, כי הרבנים שנכחו במקום
יחדלו לנצל את שם אלוהים
למען המטרה הנעלה, הסכים
לנאום.
8 :אגב, לפגי תחילת העצרת
ניתן היה לראות את
חנן פורת כשהוא עומד ליד
אחד הקירות, מתעלם מהרעש
הנורא מסביבו ומתפלל. ואילו
אסא קדמוני היה טרוד בסי דור
התלתל המפורסם שלו.
8בשעת העצרת, נשמע
לפתע קולו של המואזין הקורא
את האנשים לתפילה, בעז רת
הרמקול. אחת הנילוות אל
חברת-הכנסת גאולה סחן,
אמרה :״הם בטח עושים את
זה בכוונה, כדי להפריע ל עצרת

8בין 16 הכתבים שנילוו
אל קיסיגג׳ר במסע־ד,דילוגים
שלו, בלטו בהיעדרם שניים :
כתב-הטלוויזיה מרווין קאלב,
ששלח במקומו את אחיו כר*
נרד( ,שני האחים כתבו ספר
על שר-החוץ האמריקאי) .בר-
נרד סיפר. כי מרווין חולה
מאד וסובל מכאבי־גב. הנעדר
השני היה סטן קארטד מה־נידיורק
דיילי ניוז, שחלה 24
שעות לפני ההמראה. מערכת
עיתונו לא שלחה כתב אחר
במקומו, ונותרה ללא דיווח
ממקור ראשון.
כתב סוכנות הידיעות

ירפי־אי ריצ׳ארד גרוולד,
נשבע לא לנסוע יותר לדמשק.
בפעם האחרונה שבה ביקר ב בירה
הסורית לקה בהרעלת-
קיבה חמורה, שריתקה אותו
למיטתו. אגב, חברי המישלחת
האמריקאיים, המנוסים יותר,
נהגו גם הפעם כפי שנהגו ב ביקורים
הקודמים: הם לקחו
איתם לדמשק כריכים מירוש לים.

מזרחי

מיקגי
ראעגון לזגיון י זזנוון יעקב

אביטל מוסישן

מנהל תיאטרון ירושלים, היה אחד הנודדים ששחה במחיצתו של
ריצ׳ארד ברטון בארבע עיניים. הוא לימד את שחקן הקולנוע לקרוא
כמה פירקי תהילים נשפה העברית, העדיף לעשות זאת כשהוא יחף. באותו זמן בילתה אליזנת
טיילור במחיצתה של ננסי קיסינג׳ר. שתיהן ערכו סיור בשוקי העיר העתיקה בירושלים המזרחית.

8כשהסתבר לכתבים ש סיקרו
את ביקורו של הנרי
קיסינג׳ר בארץ, כי ננסי קי•
סינג׳ר העדיפה לשהות מר בית
הזמן באלכסנדריה, אמר
העולם הזה 1984

א1111 ים
אחד מהם :״בטח, ד׳יהאן סא״
דאו* יותר מעניינת מלאה
דכין״ .אלא שהסתבר, כי

ננסי לא שהתה פלל וכלל בחברתה
של ג׳יהאן סאדאת.
היא התארחה בבית מישפחתו
של איסמעיל פא,המי, שר-
החוץ המצרי, המתגורר בחוי לה
יפה לחופה של אלכסנ־

! בעת שהייתו של קי-
סינג׳ר במלון המלך דויד בירושלים,
שהה במקום גם הרמט־כ״ל
מרדכי (״מוטה״) גור.
מכיוון שכימעט לא נזדמן לו,
בעת קיום השיחות להיפגש
עם מישפחתו, החלים מוטה
להביא אליו למלון את אשתו
ריטה ואת שני ילדיהם. אלא

הצעתך, שהועלתה בפירום מצומצם ונבחר — נדחתה. הנימוקים לדחייה
לא שיכנעו אותך. אך אין כל ברירה: החלטה היא החלטה, ועליך לכבד
אותה. נסה למצוא דרך אחרת, או פתרון שונה למצב. בת טלה: הוא
קוסם לך, ואין כל פלא בכך. תיפסי אותו חזק׳ בטרם ייעלם מאופק הייך.

משונה מאוד. אתה מגלה הבנה נהדרת לבני אדם השבוע. גם
שפגשת, שפכה את ליבה בפניך מהר מדי בהתייחס לזמן הקצר
מכירים. ובמקביל אתה מגלה חוסר הבנה לנציגים הרשמיים של
והסדר ומוצא עצמך מסתבך איתס. שימרי על הופעה נאה וליבשי
האחת שאתם החוק כחוד.

11011

([*וסיס

פגישה שקיימת עם ישיש רם־מעלח בראשית השבוע, תיגרום לך קורת-
רוח והרגשה, כי אתה באמת משחו. אולי יש בזה שמץ מן האמת,
אך יהיה עליך להוכיח זאת. לכן אל תהסס, ובכל מקום בו תינתן לך
האפשרות, הצג את דיעותיך ללא חשש, והסבר את עמדתך. הסובבים
אותך יבינו זאת. בת תאומים: חידלי ממישחק הביישנות. אם תמשיכי
כך, תיפקע סבלנותו והוא ייעלם. הנחיתי את המהלומה מאוחר יותר.

אומנם ממבט ראשון ניראה השבוע כשיגרתי ומשעמם. אך הוא טומן
בחובו את תחילתן של קבלת הכרעות חשובות, בעיקר בתחום האישי.
מחלה קלה שתיפקוד אותך השבוע, בן סרטן, תיגדום לך לזעזוע קל,
שיחלוף. העיקר הוא לעבוד, הרבה וטוב, ומבלי להתעייף. במישור
העבודה או העסקים: אל תהסס להתחנף לבוס או לממונים עליך השבוע.

ח״ם בדלב

שר־המיסחר״והתעשייח חיה אחד
האורחים בגאלח האלגנטית והפרטית
לסרט ״הסנדק מיספר שניים״ .דימיונו של בר״לב ללי שטראסברג
(משמאל) ,שגילם את דמותו של תיימן רות (דמות המקבילה לזו
של מאיר לנסקי, עורר במשך ההקרנה צחוקים רבים. בתום ההקרנה
אמר בר-לב :״אני לא מוצא שאני דומה לו. אבל אולי,
אילו הייתי שחקן טוב כמוהו, חייתי מצליח יותר בחיים.״

דרייה, ושבבעלותו חוף־ים
פרטי. פאהמי היה בעבר תל מידו
של קיסינג׳ר בהארווארד.
הכתבת הפעילה ביותר
מבין אותם שכיסו את ביקורו
של קיסינג׳ר היתד״ ללא־ספק,
כתבת וושינגטון פוסט, מרי
לין גרגר, שהיתה גם האשה
היחידה מבין 16 הכתבים ש-
נילוו למסע-׳הדילוגים. ברגר,
שאינה מוכנה לגלות את גי לה׳
זכתה בהסתעת-חייה כש-
הנרי קיסינג׳ר עצמו זכר את
יום־הולדתה וערך לכבודה

שבעוד את חשבונו של הר-
מטכ״ל שילמד, המדינה, התעקש
לשלם בעצמו את החש בון
של אשתו ושני ילדיו. נהגו
יפה־התואר, דגי, ניגש אל
סגן מנהל המלון, עמי פדר
•מן, והסדיר את החשבונות.
במיזנון־הכנסת מת
לוצצים
על השתתפותו של
חבר־הכנסת עקיבא נדף ב פסטיבל
הזמר החסידי. נוף
ישיר את אחד השירים בפסטיבל,
לו כתב מנגינה. אמי
אחד מחברי-הכנסת, שאינו סי-
בל את נוף באופן מייוחד.

השבוע הנך נוטה להגזמות, גם בגנדרנות, ובעיקר מילולית. יש לך מזל
שכוכבים מסויימים גורמים שתהיה בנוסף לכך גס חביב ומקובל על
ידידיך׳ כולל בנות המין השני. אתה מקיף את עצמך בפעולות רומאנטיות
שונות כאמצעי בריחה וכנקמה על הסחבת המעסיקה את מחשבותיך.

גם לך נשקפות סכנות כלשהן, אם כי חמורות פחות: במייוחד היזהר
אם יש לך עסק בעבודה עם מכונות או מכשירים חדים וחשמליים.
אל תיכנס לחובות ואל תתחייב על כסף. מלבד זאת, אווירה טובה
תאפוף את בני״מזל״בתולה: חם ייתקלו בשורה שלמה של אנשים
מעניינים, במייוחד במישור הרומאנטי וצריך לחיות נבון לנצל אותם.

אל תהססי להגיד בתוקף את מה שיש אל ליבך לומד לו: בייחוד אם
הוא ממשיך כמינהגו הנלוז. אל תהיי כלבתא — אבל אל תהיי גם קורבו־עולה
לשיגעונותיו. עסק בלתי־רגיל מושך את התעניינותך. לשווא. זה
לא בשבילך, ואם תגע בו — תיכוונה. ביום א׳ גם לא כדאי לך לצאת
או לקיים קשר טלפוני עם חוץ־לארץ. זהו יום להתבודדות ולהתבוננות
עצמית. לבשי ירוק־בהיר ואל תהיי מגונדרת יתר על המידה. זה לא טוב.

רצוי לך לשוב ולהיצמד אל ידידיך הישנים המתגעגעים לחברתך. לידם
תרגיש טוב יותר. עליך לשכוח את חילוקי־הדיעות שאירעו בינכם לאחרונה.
ידידיך יקנו לך ביטחון שחסר לך מאוד בימים טרופים אלה. הגיע
הזמן שתפסיק לנדוד ממקום עבודה אחד דשני. חשוב כמובן על עתידך.

בסוף השבוע ייפתחו בפניך שעריה של אהבה חדשה — אם תדעי לנצל
פגישה בלתי צפוייה. זה יכול להיות חיום הגדול והמאושר של חייך.
קרע בבגד יגרום לך הפסדים ומבוכה במקום ציבורי. שבוע זה מתאים
לחידוש המלתחה שלך. אך בלי בזבזנות, בבקשה. זו עלולה לחיות
קריטית לגביך. מצבך הכספי מדאיג אותך ובצדק. אולם אם תתמיד
בדרכך, אתה עשוי למצוא ברבות הימים שכר רב. דאג גם לבילויים.
מריבה עם ידיד ותיק ביגלל בעיה כספית, עלולה לגרום לך השבוע
מתח נפשי עצום. מצד אחד לא יתן לך מצפונך לזנוח ידיד בצרה, אך
כנגד זאת לא תהיה מסוגל מבחינה נפשית לסייע לו כדרוש. כל החלטה
שתקבל ביחס לדילמה זו, תיתן לך הרגשה כי אתה מפסיד משהו חשוב.

יהושע שגיא

מעורכי מדור-הספורט של העיתון
״הארץ״ ,יצא עם אשתו וילדיו לבלות
את חופשת״הקייץ שלו באי היווני מיקונוס. הוא הופתע לגלות
כי כל חופי האי הפכו חופי״נודיסטים, שאליהם נוהרים בעיקר
תיירים מגרמניה. יהושע ואשתו, זיוה, דיילת ״אל־־על״ לשעבר,
לא יכלו להצטרף אל פסטיבל העירום על החוף אחרי שילדיהם
אסרו עליהם זאת. הם בילו בחברת הנודיסטים בביגדי־ים. בתמונה:
יהושע שגיא עם בגד ים, בחברת נודיסטית נופשת מגרמניה.
מסיבת־הפתעד, בחדריו שבמלון
המלך דויד. באותה מסיבה אמר
לה :״אני יודע שאת עיתונאית
חרוצה מאד. ושאת הולכת לישון
אחרי שכולנו נמצאים כבר
במיטות.״
העולם הזה• 1984

״אולי הוא ייסע עם הפסטיבל
לסיבוב בארצות־הברית ויגלו
שהוא בוב דילן חדש, ואז
הוא יוותר על הקאריירה הפו ליטית
שלו לטובת משהו ש הוא
מבין בי ייתר?״

יום ה׳ הוא יום של התנגשויות ובעיות כספיות. הקפד, איפוא, לא לקבל
בו כל החלטה מרחיקת־לכת ולא להסתבך. בכלל, נסה לנצל את השבועיים
הבאים לריכוז־מחדש, לעבודה שוטפת, ולחידוש קשריך עם האהובים
עליך. בת דלי: אל תזניחי אותו. גם לאחרים יש בעיות. לבשי בהיר.

מצב רוחך העגום נותן את אותותיו ביחסך לבאים איתך במגע. הם
אינם יודעים, כי יש לך סיבה מוצדקת־מאוד להיות ממורמר ועצבני,
ולכן חם גם אינם מוכנים לשאת את התפרצויותיך או לשמוע את
גערותיך. ביחס לעבודתך -,בחרת בדרך הנכונה. הייה נכון לוויתורים.

מכתבים

(המשך מעמוד )6
אחד הפקידים של הסוכנות, בחור צעיר
ומזוקן, היה שיכור! נראה שגם זה אפ שרי
במישרד־הקליטה.
כשזוהי קבלת־הפנים הראשונה שלה זוכים
עולים המגיעים ארצה, לא פלא שהם
מתחילים את חייהם כאן ברגל־שמאל.
אני מקווה שהדברים ידליקו אור אדום
אצל הנוגעים־בדבר.
נ או ם לוליין, בני־ברק

אומנם, בחירתכם נפלה על המשורר יבי,
(העולם הזה ,)1983 ואני מבין את מגי־עיכם
ואפילו מסכים איתם, אבל, לדעתי
היה הצעיר הזועם שציין את שנת תשל״ד.

לחחזיר את הכס!?!
אנשים גונבים עשרות מיליונים (יהושע
בן־ציון, מיכאל צור, צבי כץ ואחרים),
נענשים בכמה שנות־מאסר, אבל הכסף
נשאר אצלם. אחרי זמן קצר הם יש תחררו
עבור התנהגות טובה, וייהנו מ הכסף
הגנוב עד סוף ימי־חייהם (ועוד
יישאר ליורשיהם) .אחד מהם (בן־ציון),
השתחרר מייד בטענה של מחלה, והוא
מצפצף על כל־ העולם עם 37 המיליונים
בכיסו.
יש לקבוע חוק רטרואקטיבי, שלפיו כל
מועל, בלי קשר לתקופת־המאסר שנפסקה
לו, יישאר בכלא עד שיחזיר את
הכסף הגנוב עד הפרוטה האחרונה!
א. סרטן, חיפה

בניית בית פרטי מעל מיקלט ציבורי.
המיקלט הנ״ל הוא יחידי באיזור־מגורים
זה (שיכון ג׳ בטבריה).
ידוע לי שהמיגרש, עם המיקלט, ניתנו
לבעל הבית הפרטי תחת לחצים פוליטיים
על ראש־עיריית טבריה. בניית הבית
הנ״ל נעשית בצורה כזו שלתושבי השכונה
לא תהיה גישה אל המיקלט בשעת
הצורך (הלוואי שלא יהיה צורך).
אקווה שתמשיכו במסורת גילוי השחיתויות,
ובניית הבית הזה תופסק.
אזרח שאיכפת לו, טבריה

תחיי יפה ותשתקי
מפליא מה מצא העולם הזה להקדיש שני
עמודים למירי אורן( ,העולם הזה ,)1982
הדוגמנית שהחליטה להפוך גם זמרת. לי
דווקא נראה, מהבעות־הפנים הקפואות
שלה, שהיא כן דוגלת באימרה ״תהיי יפה
ותשתקי.״
אבל במציאות אלילי־הנוער שלנו היום,
ההולכת בעיקבות העולם כולו, לא את-

כחילוני ומתנגד לתפיסתם של אנשי
גוש-אמונים, הצלחתי לחדור, על־ידי הת חזות,
לקבוצודהפעילים שאירגנה את ה׳
הפגנות
האחרונות.
הדבר שזיעזע אותי ביותר, הוא נכו נותם
לצאת למילחמת־אחים, ואף לשלם
בחייהם על הגנת כל יישוב ויישוב שהוקם
על-ידי חבריהם ביהודה ושומרון. ב עניין
זה לא חלים, לדעתם, חוקי מישאל־עם
או הליכי מימשל דימוקרטי, היות ש ההשגחה
העליונה הועידה, כביכול, את
ארץ־ישראל ליהודים.
האם הממשלה והציבור מודעים לכך,
שכל היאחזות ויישוב המוקמים על-ידי
קנאי גוש־אמונים עלולים להפוך שדה־קרב
עקוב־מדם בין יהודים, אם נצטרך לפנותם
במיסגרת הסכם״שלום?
מיכאל שלם, ירושלים

שיחיה כהצלחה
שתצליח הריפורמה,
תעלה הנורמה,
ונישאר בפורמה.

אריה גלכלום,
זרעי חאגטישמיות

שימוש כטלפון — חיגס
שמישרד־התיקשורת — על כל שלו חותיו
כימעט — אינו מתפקד כראוי,
זאת יודעים הכל. לבד מעניין ההמתנה
הממושכת לקבלת טלפון, שתופעה כמוה
אין בשום מקום אחר בעולם, יש דבר
נוסף, שמישרד־התיקשורת מגלה בו אה־לת־יד
מדהימה.
הכוונה היא לשיטת חיוג־החינם בתאי-
הטלפון הציבוריים, במרכזי הערים ברחבי
המדינה. מה שעלייך לעשות כדי שתוכל
לחייג, תמורת לא־אסימון אחד, מירושלים
לאילת, למשל, הוא: קשור חוט באורך
מסויים לאסימון, שלשל אותו לנקב מכי
שיר־הטלפון הציבורי, אחוז בחוט עד
לסיום השיחה (משך כמה זמן שתרצה)
ואז, שלוף את האסימון באמצעות החוט.
פשוט ביותר.
כך ניהלת שיחה מירושלים לאילת או
לכל מקום אחר, תמורת לא-אסימון אחד.
ככל הידוע לי, שיטה זו פועלת בכל
רחבי הארץ, בעיקר בשעות החשיכה.
עשיתי חישוב קל של הנזק הנגרם למיש-
רד־התיקשורת מחיוגי־חינם אלה, והתו צאה
היא הפסד של מיליונים.
ומישרד־התיקשורת. כדרכו, אדיש לנושא.
ד. סופר, ירושלים

העולם הזה קלע בדיוק לדעתי, כשבחר
בראש־הממשלה יצחק רבין כאיש־השנה.
אף שיש לי הסתייגויות אחרות מניתוח
אישיותו של רבין, כפי שתואר (העולם
הזה ,)1983 הרי אין ספק שבתחום ה מדיניות
זהו האיש שהפתיע ביותר בשנה
האחרונה.
רבין, בניגוד למה שחשבו בתחילה, הת גלה
כגבר, ניטרל את מתנגדיו בשקט
אבל בטוח, והדריך את מדינת ישראל
וממשלתה אל הפיתרון הזמני היחידי ש יכול
היה להתקבל על הדעת בסיטואציה
הנתונה.
רפאל אלמוג, חיפה

פיספוס של צעיר

מיקלט ציבורי — פית פרטי

לדעתי, פיספסתם את הצעיר של השנה.

לקראת מילחמת אחי8

צעיר זועם קדמוני
להילחם על כל דבר
צריך להיות אסא קדמוני, מי שקנה את
עולמו במעשה־הגבורה שלו בקרב סרפי-
אום, אחר-בך בהפגנות־היחיד הקנאית שלו
נגד כל מה שניראה בעיניו מעוות ובל-
תי־צודק, וכלה באקט הפומבי של הח זרת
עיטור־הגבורה.
גיל צוקרמן, תל־אביב

קליעה סול

ברצוני להפנות את תשומת־ליבכם ל
דוגמנית־זמרת
אורן
לכבוש את העולם
פלא אם מירי ובעלה, אליל־הנוער חיי־מון,
יגיעו במהירות הבזק לראש מיצעד-
הפיזמונים, ועוד יחליטו אחר־כך שהארץ
קטנה עליהם, וייצאו לכבוש את העולם.
אני רק מתפלא שהעולם הזה, שאותו אני
רואה כעיתון רציני, עשה להם שירות
כל־כך טוב, ללא הצדקה נראית-לעין.
יכולתם לפחות לחכות עד שתשמעו
אותה.
איציק כן־גור, רמת־גן

תל־אביב

במוצאי־שבת, ה־ 30 באוגוסט , 1975 נד המתי
לשמוע בכיכר המרכזית ביפו העתי קה,
ממש על־יד הכנסייה הנוצרית, מוסי קת
דיסקוטקים בעוצמה מחרידה!
קבוצת מנגנים הפעילה רמקולים ברעש
נוראי !
על הערך החינוכי של מיפעל ״תרבו תי״
זה אין מה לדבר. אבל איך מעזים
לעשות דבר כזה על יד מקום קדוש של
דת אחרת?! כך מתייחסים במדינה דמוקרטית
לדתות של עמים אחרים?!
אילו היו נוצרים עושים זאת על-יד
בית־כנסת, איזה צעקות היינו מקימים!
ותמיד אנו בוכים :״מה רוצים מאיתנו
האנטישמים ה ל לו
יש לי עצה לכם, בני ״עם-הספר״ :אל
תזרעו אנטישמיות, אז היא לא תצמח!
חנן גן, חולון

דאגתו של קאראדון
ברצוני להגיב על דבריו של הלורד
קאראדון (העולם הזה )1980 בכתבה ״האם
ניתן למנוע מילחמה חדשה״ .כיהרי ה תהילה
שבהקדמה לכתבה הנ״ל הם כתרים
שאין בהם שום דבר של ממש.
עצם היות הלורד קאראדון מושל שכם
בתקופת הכיבוש הבריטי, עוד איננו עושן4
אותו מומחה בעל שם עולמי. ואילו החלטת
האו״ם ,242 שהלורד היה בין יוזמיה,

מוצרי
ל) 0 3
1ו ^ 4 3 1 1 3ו ם 1 0נו
מ שי לו בגלות

שנשים אוהבות
מיוצר נ11

צ ץ?.זית

העולם הזה 1934

מראה על אי־בקיאותו העצום בכל מד!
שמתרחש במרחב.
מקורות המידע שמהם שואב הלורד את
ידיעותיו ידועים לשימצה זה במה דורות,
בשל צביעותם ובשל חוסר־האיזון שמאפיין
את תגובותיהם, דהיינו מישרד־החוץ של
בריטניה. ולדאבוני אני חייב להוסיף, ש הכתבה
הנ״ל משוכתבת כרומן אשר כל
׳(המשך בעמוד )14

ד רן— ה ״ סו רי ם
שדפ צו 11

למדות ההת״קהיות

זו ה הי ד מ נו ת

שי ר

לרכוש אחד ממוצר* קומזטל הרו׳גולים במחיר מוזל
היכנסי עוד היום ורכשי

צה״ד
התגייסתי לצה״ל בשנת ,1971
והשתחררתי ב־ .1974 שרתתי ב-
חיל־חאוויר. בתוקף תפקידי, אישם
בארץ, הייתי נוסע במשאית
צבאית לעיר הקרובה לבסיס, כמארגן
הסעות״בידור. ב״ 23 ביולי
,1973 יום ראשון, עלינו כ״14
חבר׳ה למשאית שאמורה היתה
לצאת חזרה לבסיס. המשאית הי-
תה נהוגה בידי חייל שיכור.
וכצפוי מנהגים שיכורים, במקום
להגיע לבסיס, הגענו לבית-החו-
לים. התוצאה היתה 12 :פצועים
ו 2-הרוגים. אני הייתי פצוע
באורח בינוני.
עקב תאונה זו קיבלתי המלצה
לצל״ש, מאחר שחרף פציעתי
רצתי מרחק גדול, יחסית, להזעיק
עזרה.
המשכתי לשרת בצה״ל עד
לשיחרורי, בתאריך .4.9.74 אז
החלו חצרות. מתאריך זה ועד
ל״ 27 באוקטובר 74׳ הסתובבתי
ללא עבודה. לאף אחד זח לא
הזיז, ולאף אחד לא היה איכפת.
ב־ 27 באוקטובר התחלתי
לעבוד כפקיד־קבלה בבית־החייל
באילת, עבודה שחיתח תפורה בהתאם
למיגבלותי עקב הפציעה.
החזקתי מעמד בעבודה כארבעה
חודשים בילבד, שכן בגלל
בריאות לקויה פוטרתי, בתאריך
.5.3.75 מאז אני מסתובב בטל,
לא עובד, ולמישרד-הביטחון לא
איכפת.
פניתי לשלוחת מישרד-הביטחון
באילת, ושם השיבה לי פקידת ח-
מישרד, בתיה :״מצטערת מאוד,
כל עוד מישרד״הביטחון לא הכיר
בך כנכה צה״ל, אני לא אוכל
לתת לך שום עזרה ולא אוכל
להשיג לך עבודה.״
בתאריך 14.7.75 נקראתי לוועדה
רפואית. התייצבתי לפני רופא
אחד — ולא שלושה, כמקובל
בכל ועדה כזו. מן הרגע שנכנסתי
לחדרו של הרופא, יחסו
אלי היה בערך כך: אני נכנס,
אומר שלום — ללא מענה. הרופא
אומר לי :״שב, מה כואב
לך, אם בכלל כואב לך?״
באותו רגע התחשק לי לקום
ולהלביש לו את הכיסא על הראש,
אבל ויתרתי. הראיתי את
מקום הכאבים והוא אמר לי
להתפשט. נכנסתי אל מאחרי
הפרגוד ושכבתי על המיטה. הוא
בא, מישש קלות את איזור הפציעה,
ואמר לי לקום ולהתלבש
(כל ואת, מבלי להעיף עין במים-
מכים הרפואיים ובלי להציץ ב־תצלום־הרנטגן).
קמתי,
התלבשתי, חתמתי על
מיסמך שהרופא הגיש לי, ויצאתי
את החדר בידיעה ברורה שהוועדה
הזאת חיתה לחינם. מאז ועד
השבוע איני יודע מה עלה בגורל
בקשתי. לא נותר לי אלא
לפנות למישרד-חביטחון, לשר-
הביטחון, לראש-הממשלה, פנייה
חוזרת לשר־הביטחון, להחזיר את
פינקס״חמילואים, ואם כל אלה
לא יעזרו — לפנות לשר-הפנים
כדי להחזיר את תעודת־הזהות
ולוותר על אזרחותי.
לא אתפלא אם גם זה לא יהיה
איכפת לאף אחד.

אלימלן־ שלום,

העולם הזה 1984

אילת

מכונת כגישה ׳׳ליידי״

תנור בישול ׳׳פריגש״

גם ב עוז 20 שנה
תהיי מאושרת עם

1ןרי 0ט ל)
הם נתנו לי מענק 11>1111
1,000 לירותועוד אמרו תודה

בגד יויזי ם

להשיג:
בחנויות ש7ך ם,
כל־בושדום
־בהו ו•־וזז בגד׳י יז׳ז־ים

תן טרמם
לחייל

ההס תדרו ת היא כ מו די ני זאר ...אם נחבר יחד את

הגיל

של כל חברי הוועד הפועל. אנחנו נגיע לתקופת הברונז ה...
כיוזמתו שד המשורר יפי, וכדזנחייתו של אורי אפנדי, נתקיים
לפני שפועיים כתד־אכיפ רכ*שיה, שמשך אליו קהל ער וקשוכ כמיוחד.
כרפ-שיח זה השתתפו שלושה אנשים שעמדו כמרכזם של כמה מד
המאורעות הסוערים כיותר כחודשים האחרונים כשטח יחסי־העכודה :
משה לוי, מזכיר הימאים הדירוגיים; סעדיה דרעי, מראשי ציפור
פועלי־התיפעוד כנמל אשדוד ; ושלמה (״קצוץ״) כנמר, מעוכרי מחלקת־הים
שד קו צינור הנפט אילת—אשקלון (קצא״א).
זמרכזת לוי ״הושעה״ ,כמה ימים דפני־כן, מתפקידו, על־ידי הו ה חמר^זו^
של ההסתדרות .״קצוץ״ נשפט, ונידון למאסד־על־תנאי כקשר עם השתלטות
עוכדי־הים עד סירות קצא״א, ועל יהושע לוי, מזכיר ועד פועלי
התיפעול, נאמר כעיתץ שהוא ״אידי אמין״ ,אחרי התקרית שכה
״סגר את הנמל״.
מה יש להם לומר עד מאורעות וטענות אדה ץ להלן קטעים מן
התעתיק של רכ־השיחנ

ה אי ד א מין? ,
אורי אכנרי הייתי רוצה לשאול את שלושת החברים
כשאלה ראשונה: איך אתם, בעצם׳ רואים את ההסתדרות?
אתם כולכם נמצאים, בצורה זו או אחרת, בעימות עם
ההסתדרות, אתם פורקי עול ההסתדרות. שמעתי מירוחם
משל מה הוא טוען נגדכם, ובאופן שיטחי, הטענה נשמעת
סבירה. הוא אומר: איננו מכריחים אף אחד להיות חבר״
הסתדרות. אם אתם חברי־הסתדרות, אתם חייבים לקבל
את מרות ההסתדרות. אם אינכם מקבלים את מרות ההסתדרות
— אין לכם נלה לעשות בהסתדרות, בבקשה,
תצאו. הבה נשמע את התגובה שלכם על טענה זו.
נתחיל מ״קצוץ״ .קצוץ, למי שאינו יודע, הוא אחד
משלושה־ארבעה האנשים המרכזיים בציבור עובדי-הים
של קצא״א. זהו, אגב, ציבורי-עובדים מייוחד־במינו, לאותם
האוהבים לראות דברים לפי גתונים עדתיים — זהו ציבור
שכימעט כולו אשכנזי, ותיקי הפלי״ם וחיל־הים, אנשי
הקומנדו הימי. קצוץ הוא אחד מאלה •שהיו על הסירות.
ברגע זה הוא פושע פלילי. הוא הורשע אתמול כדין
בעבירה פלילית, וקיבל מאסר-על־תנאי, וייתכן שיוגש
עירעור כדי להחמיר את העונש.
קצרין: חבל שלא נאמר לנו בפי משל מה שנאמר
לך, אז היינו אולי מגיבים על כך. אבל המצב, כמו שהוא
היום בארץ, הוא שאין אפשרות כזאת. אומנם, גם אני
שמעתי הכרזות בכל מיני מקומות, שמשל אמר שמי שלא
רוצה להיות חבר־הסתדרות — לא חייב להיות. אבל
האמת לאמיתה היא, שבכל מקומות־העבודה •שחתמו הסכמים,
זה אפילו מגוחך. בהסכם כתוב שההסתדרות היא
צד בהסכם, והחברה היא צד בהסכם, והפועלים הם צד
שלישי.
כך שאם היום אני ארצה — כמו שקרה לנו׳ למשל,
באמצע השביתה, שהוסרה החסות מאיתנו — אין שום
אפשרות שנחזור לעבודה. פשוט, המעביד יאמר לנו:
אני לא מכיר אתכם. קיבלתי אתכם על-ידי ההסתדרות,
ואתם חייבים לחזור לעבודה, רק דרך ההסתדרות.

שגם חסידי־הסתדרות הגדולים ביותר לא יכולים להכחיש
אותה: ההסתדרות היא המעביד הגדול ביותר במדינה, מייד
אחרי הממשלה. בשום מדינה מערבית, בעלת שילטון דמוק רטי
או בדומה לזה, איגודים מיקצועיים בשום פנים ואופן.
ובשום צורה שהיא, לא הופכים מעבידים. אולי לגבי הפקידות
שעובדת אצלם במי׳שרד, אבל לא יותר מזה.
פה, ההסתדרות מעסיקה למעלה משליש מפועלי מדינת
ישראל, ויחד עם זה מתיימרת לייצג אותם!
אתן המחשה קלה: בזמנו הוזמנו אל האדון גפני, בקשר
לרפורמה. בדיוק לפנינו התקיימה ישיבה של מה שנקרא
אז שלושת־הגורמים־במשק. שלושת הגורמים במשק, אלה
שהיו צריכים לחרוץ את גורל שיטת־המיסוי ומשכורות
העובדים בארץ וכל השאר, היו ההסתדרות, הממשלה והמעסיקים.
האמת
היא שאני לא ראיתי שום הבדל ביניהם. היחידי
שהופיע בשמו האמיתי היה הממשלה. היא מעסיקה, והיא
לא התכחשה לזה. כל ממשלה בעילם היא, במידה מסויימת,
מעסיקה. אם־כי לא בממדים של ממשלת ישראל.
ההסתדרות מעסיקה למעלה משליש מהעובדים. המעסיקים
הופיעו בשמם: מעסיקים.
שלושת הגורמים האלה, שכולם מעסיקים, מופיעים
וכאילו עושים מילחמה ביניהם — לדעתי, מבויימת לגמרי
— והם באים לקבוע את העתיד שלנו.
שיטת הבחירות להסתדרות היא מיפלגתית טהורה,
בדיוק כמו שיטת הבחירות לכנסת. ושם אין ברירה: אדם
שאפילו לא רוצה את משל, אבל יחד עם זה, נניח,
הוא לא רוצה להצביע בעד הליכוד או השמאל, או אורי
אבנרי — נאלץ להצביע למיפלגת העבודה. עם כל הכבוד
למיפלגות — ואני לא פוסל את זה, במישטר הדמוקרטי

צדנו נוצרה כעייה שבשלב מסויים, כך יש לי
הרושם, יצאה ההסתדרות מתפקידה. הם פשוט הרימו
ידיים ונתנו לכל גורם אחר לשבור את השביתה. נשאלת
באמת השאלה: אז בשביל מה באמת צריך הסתדרות?
איך זה ירוחם משל, שהוא נציג הפועלים בארץ, כא-שר
יש בעייה הוא מרים את הידיים ונותן לגורמים אחרים,

חייבות להיות מיפלגות — זה לא ייצוג הולם לפועל.
ייצוג של פועל חייב לצאת מקרב הפועלים עצמם !
* ש עוד דכר: רוב העסקנים של ההסתדרות באים,
כפי שאבנרי אמר בדברי־הקדמה שלו, ממעמד מסויים,
מעסקונה מסויימת. הם שייכים להירארכיה המיפלגתית
בצורה זו או אחרת. לפי זה נקבעות הדרגות שלהם. כל
מזכירי ההסתדרות הקודמים הפכו שרים, או ראשי-ממשלה,
כמו בן־גוריון המנוח, או כמו גולדה מאיר. בקר, שמעולם
לא היה כישרון, איש אפור שנשאר אפור, נכנס לכנסת
אפור, ואף אחד לא יודע היום שהוא ברשימת חברי-
הכנסת בכלל. אף אחד לא יודע איפה הוא. בכל אופן,
הוא עשה מה שהוא נצטווה על-ידי המיפלגה. הוא היה
מזכיר־הסתדרות טוב מאד למיפלגה. לפועלים הוא לא
עשה שום דבר. וכך זה נמשך.
הביטויים שלי כלפי ההסתדרות הם ביטויים של איש
פשוט. אני אומר במילה אחת: זה בלוף ו זו רמאות, ולא
קשה בכלל להוכיח. ההסתדרות גם מופיעה בכל מיני
פורומים בינלאומיים של איגודים מיקצועיים ודומיהם. כל
אותם פורומים בינלאומיים לא יודעים עובדה אחת פשוטה,
שההסתדרות היא מעבידה! את זה הם לא יודעים. הם
יודעים שבחסתדרות חברים כמיליון ומאתיים או שלוש־מאות
אלף עובדים, ושההסתדרות מייצגת את העובדים
במדינת ישראל.
יום אחד טילפנו לנו מההסתדרות והודיעו לנו שעלינו
לארח מישלחת של איגוד־הימאים הבריטי.
אני, ברוב חוסר־סבלנותי, שאלתי: באיזו רשות מזמי נים
איגוד ימאים דירוגיים בריטי, בלי שאנחנו אפילו נדע
על כך? שלא לדבר על כך שלא היינו שותפים להזמנה
— אפילו. לא ידענו ממנה. רק אמרו לנו :״תכינו ארוחת-
צהריים.״ ובאו אלינו ארבעה גינטלמנים בריטיים נחמדים,
ושאלו שאלות.
אז אני הסברתי להם את המיבנה של האיגוד, את
המיבנה של ההסתדרות, והסברתי שההסתדרות היא מע בידה,
ושאנחנו למעשה נבחרים בבחירות דמוקרטיות,
זה נכון, אבל משם והלאה אנחנו כפופים לעסקן מיפלגתי,
שאף פעם לא היה ימאי, והוא ״מחזיק בתיק הימאים״
באיגוד המיקצועי.
ובכן, כשהסברנו להם את כל העניין, האמת היא שהם
נדהמו. הם נדהמו ! והיה שם אחד מהסי־איי־אי של
ההסתדרות, זה מהמחלקה המדינית, בחור שהיה צריך

דו למאיר מסקי
יש הרבה מה ללמוד
גההסתוחח...״

תשר וחת גנעס
ואגו וזח הבחור חוה
אנחנו חייבים לגמו!״

כמו המישטרה, לטפל בה? לאן הגענו בארץ, כאשר
ירוחם משל איננו יכול לטפל בבעיות הפועלים, ומניח
את זה למישטרה?
אורי אכנרי ז ממשה לוי קראתי כבר,בעיתון הצה רות
פחות עדינות מאלו של קצוץ, נשמע מה יש לך
לומר.
משה לוי ז האמת היא שלי קצת קשה לענות בקצרה
על הנושא הזה.
ההסתדרות פשוט לא משתלבת בנוף הדמוקרטי. ואני
רוצה להסביר למה.
לא מתוך זה שיש לי שינאה פאתולוגית להסתדרות.
שאני לא מכחיש אותה אפילו. אבל יש עובדות שפשוט לא
ניתנות להכחשה. כמו למשל, עובדה מאוד-מאוד פשוטה.

להקשיב לכל מה שנאמר. ואני אמרתי להם במפורש,
שתפקידו הוא למסור דו״ח למוסדות ההסתדרות, בדיוק
מה מדברים האנשים. וכך זה באמת היה.
האמת היא שאני השתמשתי גם בביטויים חריפים
קצת. אני אמרתי שזה מאפיה, ואמרתי שללנסקי יש
הרבה־הרבה מה ללמוד. הוא צריך לעבור קורם בבית-
ברל, ולא בקובה. פה זה, בפירוש, לדעתי, מאפיה חוקית.
את בתי־הדין־לעבודד, יצרו׳ בפירוש, כדי להקל את
העבודה הזאת. זה הולך בד־בבד. הבריטים, בפירוש,
נדהמו. הם שאלו שוב ושוב, את זה מההסתדרות: זה
נכון שיש לכם מיפעלים? שאתם מעבידים?
הבחור גימגם, וביקש ממני בעברית, ככה בשקט :
״שמע, מוישה, אולי לא נכבס את הכביסה שלנו לעיני

לוי: חחסחוחח היא מאפיה ך

הגויים ד׳ אמרתי לו :״שמע, בעניינים של איגודים
מיקצועיים ״אני לא רואה הבדל בין גוי ולא־נוי, אנחנו
לא מורידים את המיכנסיים, לא רואים את ההבדל שם.״
אחרי זה האיש מההסתדרות בא אלי יום אחד ואמר
לי :״תשמע, משה, אני מוכרח להגיד לך דבר אחד. אתה
בפירוש משוגע.״ אמרתי לו :״יכול להיות. גם האמא
שלי אומרת, אבל תסביר למה אתה מתכוון?״
אז הוא אומר לי :״איך אתה עושה דבר כזה? בפני
נציג ההסתדרות אתה אומר לאיגוד הבריטי שאנחנו
מאפיה, והשמצת אותנו וכל זה?״
אמרתי לו :״נכון. אני אמרתי את זה, ואני חוזר
ואומר את זה. אני אומר את זה בכל פורום.״ אז הוא
אומר לי :״תשמע, הדו״ח מונח על שולחנו של משל,
והוא רתח מכעס! הוא אמר, :אנחנו חייבים עם הבחור
הזה אי־אפשר יהיה לקפוץ עלי, ובכן התיישבו לחכות לי
וישמיץ אותנו בצורה כזאת!׳״ אז אמרו לו שעם הדבר
הזה אי־אפשר יהי לקפוץ עלי׳ ובכן התיישבו לחכות לי
בסיבוב. כמו שאומרים.

נחנו חוועד היחידי שלא רק דיבר, אלא ניסה
גם לעשות הרבה, לפחות בעניין של קצא״א. האמת
היא שאני מוכרח להודות שנכשלתי. מבלי להיכנס פה
לפרטים. נכשלתי, ואני אומר את זה בבושת־פנים. בעניין
ועד־התחזוקה של אל־על, כשכולם ישבו ושתקו, אני
היחידי שניגשתי והצעתי להם עזרה, מבלי לדעת אפילו
את פירטי הסיכסוך. ודברים כאלה היו עוד רבים.
כל זה חרה להסתדרות בצורה איומה, והם חיכו לי.
כשאני עשיתי את השביתה האחרונה, שכרגע לא הייתי
רוצה להיכנס לסיבות שלה, הם קפצו על זה כמוצאי
שלל רב. מהדגם שבינתיים הסיכסוך עם קצא״א נגמר,
לדאבוני, בכישלון — לדעתי, כישלון של כל העובדים
בארץ. והם חשבו שהנה, הופ, הגיעה ההזדמנות. ופתחו
בפסטיבל* .
לתוך הפסטיבל הזה נקלע, גם־כן בטעות — אולי
טעות שהוא מצטער עליה היום — יהושע פרץ.

קצוץ :״מה יעזור הו הבכי?

ורעי :״לא ״תכו שבעד
הצווארון חלבן ישית את
ילדיו לת״נון, ואנחנו לא ך

קצוץ ..הנועל העב ו
כנו גזגן אינו
פועל, אלא עבד ר

בסיכומו של דבר, אני רוצה לומר דבר פשוט: לא
ייתכן שגוף במדינה, בכלל גוף במדינה דמוקרטית׳ יבוא
ויאמר שהוא מייצג עובדים, ובכל מיקרה שהעובדים
נאבקים, ההסתדרות אף פעם לא קמה ואומרת :״רבותי,
העובדים האלה צודקים.״
היא תמיד מופיעה בתור איזה מין מכבדדאש, איזשהו
קיסינג׳ר: בוא, אני אתווך ביניכם. לעזאזל! אתה לא
מתווך, אתה האיגוד שלי! אתה צריך לעמוד לימיני!
או רי אכנרי: עזרת לי להבין מדוע ירוחם משל,
בישיבות הוועד־הפועל, אינו מדבר עליך בחיבה הכי
רבה. אתן עכשיו את המיקרופון לסעדיה דרעי. אולי
טוב שיהושע פרץ לא בא בעצמו. יש יהושע־אידי־אמיך
פרץ. ויש מילחמה של עם ישראל נגד יהושע פרץ. אז
אולי טוב שמישהו אחר מעובדי־הנמל יסביר לנו מה,
בעצם, קורה בנמל. אבל קודם־כל נחזור לשאלה היסודית :
מה דעתכם על ההסתדרות?
ס ע די הדר עי: ההסתדרות היתד, תמיד עסקנית. רוב
החברים במוסדות שלה, כימעט כולם, היו אנשים שנתמנו
לא לפי בחירת ציבור הפועלים, אלא לפי בחירת הקנוניות.
אין להתעלם מכך. ההסתדרות היתד, מכתיבה, גם למועצות־הפועלים,
איזה נציג עובד יקודם ממיפעל אחד למישנהו.
ציבור הפועלים ער לכך בתקופה האחרונה, והוא לא
נותן את ההזדמנות לעסקנים, אלא לאט-לאט לוקח את
היוזמה, מתארגן, פוקח את עיניו, ומתבסס.
מה ההסתדרות עושה במשך כל התקופה שהיא מכהנת?
לאיזה מטרה הגיעה? אנחנו עדים לתופעה המוזרה שההסתדרות
היא המדכאת את ציבור הפועלים.
לא ייתכן שהספסרים, שבעלי הצווארון־הלבן יתנו
חינוך לילדים שלהם כמו שצריך, ואותו פועל שכיר,
שהנציג שלו נאבק, יבוא וידחו אותו! מי צריך להגן על
אותו נציג באותו מיפעל? ההסתדרות! היכן ההסתדרות
במאבקים האלה? איפה תפקידה של ההסתדרות?
תפקידה של ההסתדרות, לפי דעתי, הוא לתת יד
לציבור הפועלים, וציבור הפועלים צריך להסיק את
מסקנותיו מן המצב הקיים עכשיו. לא ייתכן שמזכ״ל
ההסתדרות בכבודו־ובעצמו יכהן בצמרת המצומצמת של
מיפלגת העבודה, ובוודאי שם מכתיבים לו מה לומר ומה
לעשות.
הדיכוי הוא בעיצומו. זה מתחיל להפחיד. מתחיל
להפחיד את מי? את אותם נציגים הנאבקים ונלחמים
על עוד גרוש, על עוד לירה, על הכבוד האישי של
העובד, על גאוותו של העובד ומישפחתו ! כדי שיוכל
לתת חינוך מתאים לאותם ילדים אומללים!
את מי ההסתדרות מייצגת? אותו עובד שיצטרך —
ובמייוחד מדובר במישפחה שהיא ברוכת־ילדים — להביא
שניים או שלושה ילדים לתיכון. איזו משכורת הוא צריך
לשם כך? ולא נתעלם מכך שרוב עובדי המדינה, בשירותים
וגם בתעשייה, עדיין לא — כפי שמפורסם בעיתון —
׳מרוויחים חידתועפות. מי מרוויח את זה, רבותי? העיתד

שהכריזו עליהן יומם ולילה — ואני אחראי על מה שאני
אומר, כי אני מייצג את הגוף הגדול ביותר בנמל־אשדוד,
תיפעול, שמייצג לא פחות מאלפיים ומשהו עובדים —
לא השבתנו את הנמל אפילו יום אחד, ר מתי! היו
שביתת-האטה — אבל אף אחד לא יחייב את השני
לעבוד יותר משמונה שעות בלי נורמה ופרמיה.
זכותי הלגיטימית לעבוד שמונה שעות כמו מישרה
כמו בית־חרושת. ולא נתעלם מכך שאיש־נמל הוא עובד
קשה ; מי שאומר: לוחץ על כפתור׳ והמישטח או הארגז
או השק נכנס באופן אוטומטי לבטן האונייה — הוא הי
עדיין באשלייה של הטכנולוגיה. זהו שקר.
רבותי, נמל אשדוד לא שבת אף יום אחד על המאבק
הלגיטימי, על הנורמות והפרמיות. וכאן באה התעמולה
של רשות־הנמלים, אשר היה בכוחה ובתקציבה לשלט
לרישתות־התעמולה האלו. באנו אנחנו כציבור, והוכחנו
זאת גם במישפט ההסתדרות המפורסם. צדק־צדק תרדוף!
ואנחנו הוכחנו את הצדק, וגם במישפט ההסתדרות הוכחנו
את עצמנו בלי פרקליטים. בלי עורכי־דין, בלי נציבות
המדינה, שעזרה להסתדרות.
נכון, יהושע פרץ סגר את שער הנמל במשך ארבע
וחצי שעות.
אנחנו קיבלנו את מישמר־הגבול בברכה! כשבא,
סיירנו איתו בנמל, הכרנו אותו לציבור הפועלים, ישבנו
בארוחה חגיגית. קיבלנו גם מיכתב משר־המישטרה, אשר
מהלל את אותה קבלת־פנים נלהבת ואת שיתוף־הפעולה
עם מישמר־הגבול. אנחנו גם אמרנו — מבחינת גניבות,
מבחינת כל מי שייתפס, הוא יתן את הדין על כך.
אותו שוטר, באותו בוקר, הכיר את פרץ שלושה ימים
לפני־כן, אכלנו ארוחת־צהריים במאהל של מישמר־הגבול
עם שר־המישטרה. אכלנו עם מפכ״ל המישטרה׳ רוזוליו,
והוא לחץ לו את היד אולי איזה עשרים פעם. התקרית
עם פרץ היתה תכסיס מבויים, מכוון.
לפי דעתי, דעת־הקהל העויינת לנו זה כתוצאה מריש־תוודהתעמולה,
אשר הסיחו את הדעת מאותם הגנבים
במדינה, של מאות מיליונים לירות. מאותם הנכשלים,
מייצגי המדינה, אשר לפי דעתי אוצר הציבור היה בידם,
המיסים שאנחנו שילמנו — ואני מדבר על השכירים,
שהלוקש הלבן שלהם, של הפועל, מובא למס־ההכנסה.

אז הם רצו פשוט מאד להשכיח את כל הנושא הזה, להעביר
את תשומת-הלב אל קצא״א, אל משה לוי, אל יהושע פרץ.

רועי:״הדיכוי מתתיל להפחיד דנות
זה הסילוף של הדברים ! וכישלונה של ההסתדרות,
שהיא לא מגיבה בנושאים האלה.

ה 8י ההסתדרות מייצגת? אותו עובד׳ שיצטרך
לשלוח את ילדיו לתיכון, יהסס פעמיים. הם ייצאו
פושעים. אני נהפכתי קצת לשומר־דת מאז מילחמת יום־
כיפור׳ כי עברתי תקופה קשה במילחמה — אני חושב
שאותן הבנות ואותם בחורים — יצטרכו לצאת זונות
ופושעים. זה מה שמחפשים לעשות לאותן מישפחות
ברוכות־ילדים. ואני מתנצל על המילה שאמרתי. בבושת־

לוי ״ההסתדרות זה
בלוף, זה רמאות1 .לא
קשה למניה...״
פנים אני אומר זאת, אבל אני מבקש שהקהל יסלח לי
על מה שאני אומר. זה בגלל שכואב לי נורא.
ההסתדרות, לדעתי, חייבת לבוא ולהגיד: נכשלתי
בתפקידי, אין לי מה לייצג את הציבור. אני מייצגת
את רוב המיפעלים במדינה, אני מנצלת את הציבור.
ההסתדרות צריכה להשתחוות ולומר: לפי דעתי, הזכות
הלגיטימית של ציבור הפועלים היא לייצג בעצמו את
האינטרס של הפועלים.
אני רוצה לגעת גם קצת בנמל־אשדוד. ושוב, כתוצאה
מאותה תעמולה, מאותן השמצות שהפיצו כלפי אדם נאמן
במדינת, ועשו ממנו גורם לשונאי אחיו בעבודה. נמל־
:אשדוד, עם כל הבעיות שהיו בו, ועם כל השביתות

ני חושכ שהפועלים יצטרכו להיות ערים ולהתלכד,
ויפה שעה אחת קודם. כי אחרת, הפועל השכיר
יישבר. ולא רק הפועל השכיר. אם הפועל השכיר לא
ירוויח, גם בעל־החנות לא ירוויח׳ לא יהיה לו למי
למכור, הסחורה שלו תירקב, ואז המיסחר במדינה ייהרס.
על הפועלים להתארגן ולשלוח את נציגיו, גם בבחירות
להסתדרות ובכל מוסד אחר.
אורי א מרי: מה עושה המישטרה בסיכסוכי־עבודה?
איך פועל בית־המישפט לעבודה, בסיכסוכים האלה? נפתח
בקצא״א. נדמה לי שלכם יש מה להגיד על הנושא הזה,
יותר מאשר למישהו אחר.
קצו ץ ג לפני שאענה על שאלה זו, אענה על שאלה
אחרת. מאז השביתה אני קצת רוגז. מה שאנחנו עושים
פה עכשיו, הוא לשבת ולבקר את כולם, חוץ מאשר את
עצמנו.
היתה השביתה שלנו, שהיתה שביתה קלאסית: לא על
שכר, ולא על תנאים, ולא על תוספות, דק על הזכות
לעבוד.
לפי דעתי, ואני אומר דברים חמורים, והרבה יכעסו
עלי — הפועל הישראלי, המילה ״פועל״ כבר מזמן צריכה
לרדת ממנו. אפשר להצמיד לו ״עבד ישראלי״.
האם אנחנו כולנו יודעים מה מעוללים לנו? מי היא
ההסתדרות, ומה היא עושה לנו? ועם מי היא משתפת
פעולה, בכל הנושאים שעליהם הרהיבו פה את הדיבור,
על תוספת־יוקר ועל שכר־לימוד? מדוע אנחנו באים
לכנסים כאלה ויושבים ובוכים? מה זה יעזור לנו?
היתד, הזדמנות קלאסית לכל׳ פועל בארץ לרכב על
גבנו, בשביתה שלנו. אנחנו התחלנו, למעשה, בשביתה
שלא פורסמה באמצעי־התיקשורת בצורה נכונה. התחלנו
בשביתה רגילה. הזכות של כל פועל, כשהוא מקיים
שביתה, היא לשבות עם כלי־עבודתו ולדאוג שהשביתה
תימשך !
בעיקבות שביתה קודמת, שהמישטרה התערבה בה
באופן לא־ישיר, לא העזו להניף דיגלי־מישטרה ולא
הצהירו שהם מישטרה, הם חשבו שהפעם הם יבואו ביתר־מרץ,
עם דגלים ועם שוטרים ועם הכל — ואז ניבהל.
שום פועל בארץ לא העז לעזור לנו — לא לעזור לנו,
לעזור לעצמו ! היה ברור לכולם: זה היה הניסיון הראשון
בארץ להפעיל מישטרה נגד שובתים. ומאז קרו כבר
כמה מיקרים.
קצת אני מצטער, וקצת אני שמח. החלק הסאדיסטי
בי שמח. כשאני הייתי בצרה, לא ביקשתי שיעזרו לי —
ביקשתי שכל אחד יעזור לעצמו. אנחנו היינו גוף קטן,
שיכלו לשבור אותו בקלות, אילולא היה לו הגיבוי של
(המשך בעמוד )26

מכתבים

שנה טובה
ומועדים לשמחה

(המשך מעמוד )11
הדמויות של גיבוריו מונהגות לפי רצית
הסופר שהמציאן. העובדות׳ כפי שהציגן
הלורד׳ הן שונות, חמודות ומורכבות יותר.
הלורד איננו ממליץ לאמץ את שיטת
השלבים של קיסינג׳ר, למרות ששיטה זו
היא היחידה שהערבים הסכימו לה עד כה.
הוא גם לא מסביר מר. הניע אותו לשלול
שיטה זו. הלורד גם מבקש החלטה חדשה
לכינוס ועידת ז׳נבה, והכרה בפלסטינים.
אין שום הסבר מדוע יש צורך בהחלטה
חדשה. מה פסול מצא בהחלטה הישנה ז
ואשר ל״הכרה בפלסטינים״ ,מצד מי צריכה
לבוא הכרה כזו? ומדוע?
כל בר־סמכא בנושא המיזרח־תיכוני יו דע,
כי הבעייה הפלסטינית קיימת, אל איש
אינו רוצה להזכיר כי היא קיימת תודות
למדינות הערביות, שדאגו להנציח את
בעיית הפלסטינים מבלי שהן־עצמן ינקפו
אצבע למען אנשים אלה. כל ההיסטוריונים
והמומחים בנושא המיזרח־תיכוני מודים,
שאילולא היה בידי המישטרים הדיקטטו-
דיים של המדינות הערביות הנשק של ה נושא
הפלסטיני, אף מישטר לא היה מח זיק
מעמד כלפי העם שהוא מייצג.
לכן, הכוונה שבגוף המאמר מכוונת ל ישראל,
האמורה להכיר ביישות הפלסטינית
שלא שינתה עדיין את דרישתה להשמיד
את ישראל. מגמתיותו של כותב המאמר
ניכרת בכל שורה של מאמרו. דאגתו ה יחידה
היא לערבים. באף מילה לא הזכיר
הלורד המכובד את דאגתה של ישראל
לביטחונה, או את העובדה כי לחשדנותה
של ישראל יש בסיס מוצדק, לאור התוק פנות
של מדינות ערב בעבר, בהתקיפו
את ישראל ללא סיבה, ומבלי שכבשה אף
סנטימטר מאדמתו, כמו שקרה ב־48׳.
מאיי לכ״רן, קויית־אוזא

הופעה משוגה מאד
הופעה מרגיזה ומעוררת־חמלה ציינה את
ראש־הממשלה, יצחק רבץ, בעת חתימת
הסככדהביניים במישרד ראש־הממשלה ב־ !
ירושלים (והיא גרמה, לי, לפחות, לרוגז
רב ולאי־שביעות-רצון).
עצבנותו הבולטת של ראש הממשלה /
אי-השקט הנורא /הראש הקופץ ימינה
שמאלה למטה ולמעלה /העיניים המפזזות
/והפעם — גם שיעול עצבני מרגיז
בעת דבריו של שר־החוץ האמריקאי הנרי
קיסינג׳ר, וכרגיל: אי־התיאום של רבין
בין דבריו לתנועות ראשו וידיו. כל אלה
מובילים אותי שוב ושוב לחשש נורא,
שבראשות ממשלת ישראל, בתקופה כד.
גורלית, עומד אדם פחות יציב מיציב,
בלשון המעטה, כמובן.
אין לי שום דבר נגד האיש יצחק רבץ .
הוא אדם כישרוני, הוא היה מפקד מעולה
ורמטכ״ל מעולה, ובעל כישרון חשיבה
מעולה בנושאים צבאיים מובהקים בליש־כה
מבוצרת.
ברם, עם כל הכבוד לראש הממשלה,
לדעתי, קרה משהו בעשור האחרון ששינה
אותו, והוא בהחלט לא מסוגל למלא כראוי
תפקיד של ראש־ממשלה במדינת מצור
כמדינת ישראל, ועוד בתקופה שאחרי
מילחמת יום־הכיפורים.
אמת, משום מה, שיש דברים בחברה,
ובכלל, שאין מדברים בהם. אך אני מקווה
שהעולם הזה, שהוא שונה מכל עיתוני ז
הארץ, יתן פד. למיכתב בלתי־שיגרתי זה,
למרות ההירהורים החמורים.
דרור אכניאדי, ירושלים.

חיילים ופוליטיקה

דובק בע מ החברה הישראלית לסיגריות בעם סיגריות לודבע מ

אינני איש ה״ימיך וגם לא איש ה-
״שמאל״ .למעשה, אני מאד אובייקטיבי
בנושא חתימת או אי־חתימת חוזה־הביניים
עם מצריים. וזאת, מסיבה פשוטה: זה לא
מכבר חזרתי מארצות־הברית, אחרי שבע
שנות לימודים. גם לא השתתפתי במיל-
חמת יום־הכיפורים.
למרות הכל, ואולי משום כך, אני רואה )
שגיאות שעושה גם הימין וגם השמאל
בימים האחרונים.
לפני כמה ימים נתקלתי בדבר, שלצערי
אין לו שום תירוץ: אוטובוס צבאי, מלא
חיילים לבושים במדים, נעצר ברחוב יהודה
הלוי בתל־אביב. חיילים ירדו ממנו, והחלו
לחלק לעוברים־ושבים פתקים בעד השתתפות
בעצרת־עם המונית, שנערכה מטעם
מפ״ם, הקיבוץ־הארצי ותנועת השומר-

הצעיר. מיספר האוטובוס רשום אצלי.
זוהי חוצפה ממדרגה ראשונה, האם איג^ -
כם סבורים כך? ואין זד. חשוב מד. ד.ש-
קפתכם בנושא. לחיילים מותר לעשות כך?
א. לוטן, תל־אביב.
העולם הזה 1984

הסדר־הב, נ״ם נחתם. עבש !,מתחילה הספ, רה
לאחור: לקראת השל1ם או המילחמה הבאה
אף אהת מן הבעיות המונחות
ביסוד הסיכסוך הישראלי־ערבי לא
תיעלם. כמוקדם או במאוחר, הן
תפוצצנה את הרגיעה.
בעיות היסטוריות דומות לנהר, המבקש
להגיע אל הים. הנהר מתפתל, פונה ימיגה
ושמאלה. יש שנדמה ני הוא מתרחק מן
הים. אך בסופו של דבר הוא מגיע.
ךומאמץ כז־ש־ת־ של כל כוחות־הש־
^ לום, הושג רוב גדול בציבור ובכנסת
לד,סדר־ר,ביניים עם מצריים•

זה היה דרוש. זה היה חיוני.

נקבע הכלל שמותר לחחזיר שטחים בד רך
לשלום. הוכח שמול האתגר של ארץ־
ישראל השלמה, יכולה ארץ־ישראל השפויה
להתאחד.

כל זה חשוב לקראת הבאות.

במשך שעה קלה צעדנו כולנו יהד
בדרד־המלד. הגענו לתמרור שעליו רשום
״הסדר ביניים״.

והנה לפנינו שוב סרשת־דרכים.

הדרך האחת מובילה לתוך המבוי הס תום,
הקרוי קיפאון.
הדרך השניה מובילה לשלום הכולל.
קוו ואדים, דומינה 1

התפתחות ושיגשוג. אבל •תקופה זו לא
נוצלה כדי לפתח אפילו יוזמה רצינית
אחת של ישראל להשגת שלום כולל. עד
שבא המשבר של מאי . 1967
הניצחון המהמם של ששת־הימים הביא
לשיכרון, שטישטש את החושים כליל. איש
מראשי המדינה לא היה מוכן אף לשמוע
על יוזמת־שלום דרמתית, כדי לנצל את
הרגע הגדול. הוא הוחמץ.

אך הדוגמה הקרובה והבולטת
ביותר ניתנה ב.1970-
היא דומה להפליא למצב הנוכחי.

ן* יום ה* 19 ביוני 1970 הציע שר־
1החוץ האמריקאי, וויליאם רוג׳רס, הפ

עמדת הממשלה כרוב גדול —
66 בעד 28 ,נגד 9 ,נמנעים*.
למחרת היום כתבתי, במדור זה :״המא בק
האמיתי על השלום לא נסתיים. הוא
דק מתחיל. ממשלת ישראל והמנהיגות
המצרית צעדו צעד אחד, קטן להססני,
בדרך השלום ...אבל אחרי הצעד האחד,
צריכים לבוא הרבה צעדים נוספים...״

זח לא קרה. להיפך: גולדה מאיר
וחבריה ראו כהפסקת־האש מכשיר
להקפאת המצב. למחרת היום היא
פוצצה את יוזמת־השלום של רו•
ג׳רם, וטירפדה שליחות יארינג.

כל מאמצי־השלום נעצרו. ההתנחלות
נמשכה, ומשה דיין הכריז על תוכניתו
להקים את העיר ימית בפיתחת־רפיח. כא
לאן
אתה הילד, מר רבין?

ין ספק שרוט אנשי צמרת המדינה
תמכו בהסדר־הביניים מתוך תיקווה
אחת ויחידה:

* תכן שצמרת המדינה משלה את
עצמה, בשעה זו, שהיא יבולה להסתיר
את הכדור •ולהקפיא את חמישחק.

אומנם, כמה מראשי-המדינה אומרים את
הד,יפו ,׳ומפזרים סביבם מליצות יפות על
התקדמות לשלום. אבל זה בא רק כדי
לבלבל את האוייב.
לעומת זאת, שוב נשמעים הדיבורים
על היישובים שלא הוקמו על-מנת לפרקם.
אין מקום להסדרי־ביניים ברמה ובגדה,
ואין צויד בתוכנית־שלום ישראלית.
מתהומות הנשייה שוב מופיעה דוה*
הרפאים ששמה גלילי, עטופה בקירעי
י הסיסמות של ערב יום־הכיפורים.
אומנם, בוושינגטון נשמעות הכרזות על
הצורך ב״שמירת התאוצה״ של ההתקדמות
לשלום. אך בירושלים מתקבלות הכרזות
אלה כאיום, שיש להחניקו בעודו באיבו.

אני מציע את ההיפך: לקחת
את הכדור, ולרוץ עימו אל השער.

הסדר-הביגיים יוצר אווירה נוחה לכך —
לזמך מה. נסיגת צד,״ל, פירוז שטת גדול
מסיני, פתיחת תעלת־סואץ למעבר סחורות
ישראליות, יביאו לתיעה של ממש —
לזמן־מה. עוצמת־המגן של ישראל תתחזק
— לזמן־מה. הכלכלה תתייצב — לזמן־מה.
המצב המדיני ישתפר — לזמן־מה.

ככל מישפט, מילות-המפתח הן:
לזמן ־ מ ה.

אם ניתן לזמן זה לעבור, מבלי לנצלו —
יהיה זה מחדל היסטורי שאין לו כפרה.

כמה פעמים תסלח לנו ההיסטוריה
על מחדלים כאלה ץ

ירושלים אומרת: שילמנו במזומנים
עבור שלוש שנים וחצי.
תנו לנו שלוש שנים וחצי.

לכן: לשבת בשקט. להקפיא.
לדחות. לעכב. להשהות. לטרפד
בחשאי. לפוצץ כשקט.
ף* גד היד דברים מעולם. ולא פעם
^ אחת, אלא כמה פעמים.

אחרי שביתת־הנשק של 1949
קפאה המדיניות הישראלית כליל.
לא הוגשה תוכנית־שלום. נידהו
נסידנות הפלסטינים בלוזאן להגיע
לידי שלום ישיר עם ישראל. החלה
ההידרדרות שנמשכה, בתאוצה
ף גוברת, עד אוקטובר .1956
אחרי מיבצע-סיני, הביאה הנסיגה היש ראלית
המהירה מסיני 11 שנים של רגיעה,

הסורים עלולים לפתוח בסילחמח. זו
עלולה להביא להתרגשות כה רבה בעולם
הערבי, עד שגם מצריים לא תוכל להחריש.
הפלסטינים עלולים לחמם את המציב עד־כדי-נך,
שתתחיל מחדש ההידרדרות, כפי
שקרה בין 1963ד.1967
קיפאון ממושך עלול להפיל את מישטרו
של סאדאת, ולהביא לשילטון כוחות קי צוניים
חדשים.
האמריקאים יכולים לנצל את התייסכול
של הסורים והפלסטינים, ולהבטיח להם
את החזרת הרמה, הגדה והרצועה תמורת
הצטרפותם החד־משמעית למחנה האמרי קאי,
לפי הדוגמה המיצרית.
איש לא יכול לקבוע היום מה יקרה
בדיוק, ומתי. האפשרויות רבות.

ורק אפשרות אחת אינה קיימת:
שלא יקרה שום דבר במשך
שלוש שנים וחצי.

שבשלוש השנים הבאות לא
; יהיה צויד לזוז אף מילימטר אחד
לאחור מן הקווים החדשים, ולא
לזוז אף מילימטר אחד קדימה אל
השלום.

שלוש וחצי שנים של רגיעה גמורה,
צבאית ומדינית. שלוש וחצי שנים שבהן
מובטח לנו זרם בלתי-פוסק של נשק וכסף,
ותמיכה מדינית בכל עמדותינו. שלוש
וחצי שנים שבהן לא יתחולל משבר
1ממשלתי וציבורי בישראל, מפני שלא יהיה
צורר להוריד אף היאחזות אחת מרמת־הגולן
ולא להחזיר אף מילימטר אחד בגדה.
ב 1976-׳תהיינה בחירות באדצות־הברית.
ב־ 1977 תהיינה בחירות בישראל. שקט,
שקט, שקט — החנוכייה דולקת.
ובינתיים נשלים את התהליך של בידוד
מצריים מן הסורים והפלסטינים, ושל דחי קת
רגלי הסובייטים מן המרחב. ואולי,
בעזרת השם, תתקרב ובינתיים לקיצה התלות
של העולם המערבי בנפט הערבי.

הסיכסוך הישראלי״ערכי לא ייעלם
ללא פיתרון יסודי, הפותר את
כ ל הבעיות. הפדר־ביניים אחד עם
מצריים לא ירדים אותו לזמן רב.
אם לא נטפל כבעיות, תופר הרגיעה
בצורה זו או אהדת.

בוויכוח הגדול על ההסדר בכנסת: רבץ, פרס ובורג
סקודאש בין ישראל ומצריים, כדי לשים
קץ למילחמת־ההתשד, העקובה-מדם. במיכ-
תב לממשלות מצריים וישראל פירט רו-
ג׳רס הצהרה מדינית, שכללה הכרה הדדית
בריבונות ובעצמאות הלאומית של שני
הצדדים, ונכונות לנסיגה ישראלית משטחים
כבושים.

גמאל עבד־אל־נאצר וגולדה
מאיר קיבלו את יוזמת דוג׳רס.
נשיא מצדים הותקף על כך בצורה שלו־חת־רסן
על־ידי הסורים ואש״ף, שהאשימו
אותו בבגידה בעניין הערבי. גולדה מאיר
הותקפה באותה צורה על־ידי הימין הלאו מני,
שטען כי זהו הצעד הראשון לקראת
חורבן בית שלישי. שרי גח״ל נטשו את
ממשלת-הליכוד-הלאומי.
קראתי אז לכל גוחות־השלום במדינה
לתמוך בממשלת־גולדה, למרות התהום ש־היתר,
פעורה בינה ובינינו. בעיתונים הופיעה
קאריקטורה שבה הופעתי בדמות נער,
המעביד אשה זקנה בכביש. מנחם בגין
אמר בנאום :״צאו וראו, אורי אבנרי
מביד את הממשלה. זה לא מפני שהוא
התקרב אליה, אלא מפני שהיא התקרבה
אליו.״

אחרי ויכוח גדול, שבמהלכו חזר
בגין על טענה זו, אישרה הכנסת

שר אישרה מיפלגת־העבודה את התוכנית
ב״מיסמך גלילי״ הזכור־לשימצה, נתן
אנואר אל־סאדאת את ההוראה הסופית,
להכנת מילחמת יום־ד,כיפורים.

*** ילמנו מהיר עבור הסדר־הביניים.
/א הבה ננצל אותו כדי לשנות את
המצב מעיקרו.

אני מציע לגבש תוך חודשים
ספורים תוכנית־שלום ישראלית
מקיפה, סבירה ונועזת, שתתבסס
על הכלל היסודי: שלום מלא תמורת
נסיגה מלאה. הכרה ישראלית
במדינה פלסטינית תמורת הכרה
פלסטינית כטדינת-ישראל.

כל הרוגי יום־הכיסורים נרצחו,
למעשה• ,טלוש שנים לפני־בן, באאני
מציע שוב — בפעם המי-יודע-כמה
יטר החליטה ממשלת ישראל לנצל
את הפסקת־האש להקפאת המצב — .להקים לאלתר ״מטכ״ל ליבן״ — גוף

אב זה קורה עכשיו שוב? האם
ן \ ״שוב תנצח אותה חבורה הרת־אסון —
העצלנות המחשבתית, הנוחיות השילטונית,
פולחן השטחים והפחד מפני השלום?

ההסדר החלקי מעניק לנו —
הלוואי שלוש וחצי שנים של
רגיעה. אבל במיקרה הטוב כיותר
תהיה זו רגיעה צבאית. לא
תהיה זו רגיעה מדינית .

אפילו נשב בחיבוק-ידיים, ונצליח להתחמק
מכל לחץ וכפייה מן החוץ, לא ייפסקו
התהליכים המדיניים במרחב ובעולם.
העם הפלסטיני לא ימות. הוא חי וקיים.
הוא יתסיס את המרחב שוב.
* דיווח מפורט על ישיבה זו, ועל הוויכוח
בין בגין ואבנרי שהתנהל במהלכה,
פורסם בהעולם הזה (.)1719

ו מ אי!

לתיכנוו מדיניות ארוכת־טווח כלפי העולם
הערבי. הוא יכול לקום כמיניסטדיון מיוחד
בראשות שר חדש, או כיחידה חדשה
במישרד ראש־הממשלה, בראשות ״יועץ״.
ולפני הכל :

דרושה התארגנות חדשה של
בוחות״השלום כישראל, מקיר אל
קיר, שתחרוג מכל המיסגרות ה־מיפלגתיות
הגדולות והקטנות, הישנות
והחדשות.

רק התלכדות כזו יכולה לספק את הדחי פה
הפנימית הדרושה כדי להזיז את הממ שלה
בכיוון •הנכון, ליצור את האווירה
המתאימה, לרכז את המאמץ האינטלקטו אלי,
לנהל פעולה הסברתית בלתי־נלאית,
ולגייס — בבוא שעת־המשבד — את ה תמיכה
ההמונית.

הסדר-הביניים נחתם. עכשיו
מתחילה שוב הספירה לאחור —
לקראת השלום או לקראת המיל•
חמה הבאה.

במדינה
העם
בד ואש

יסיגדיה

וגל האתר

העולם הערבי ;קרע?שניים
האם זה טום או רע ז

כנג ר

£11£ 0£ 1*4111ח^010
מחיר החפיסה לצרכן 5ל״י

פרשיות ריגול (־גילויים מפתיעים!
¥הספר שופך אור חדש על פרשיות ריגול, תככים ומזימות ששיני את
מהלכה של ההיסטוריה העולמית.
בספרם החדש חושפים המחברים סיפורי ריגול מרתקים ופרשות
עלומות מחייהם של לורנס איש־ערב, קאזנובה, דניאל דיפו, רובנס,
שקספיר, צ׳ארלס השני, מאדאם דה פומפדור ועוד רבים אחרים.
ספר מרתק הנקרא בנשימה עצורה, המלמד שוב כי המציאות עולה
על הדמיון.

זאב בודד בחצר שיינו!
מאת :

ארנון הדר; בונה תירוש*

הוצאת פלג, איורים: אבנר כץ

להשיג בחנויות הספרים ובקיוסקים.
הפצה: גד, רח׳ צ;לנוב ,13ת״א.

ח ש בץ $$4ו
זוחי חידת חסבונית. בל ריבוע מסמל סיפרת .׳לאותו חסב-
רות יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
בפל וחילוק יש למאוא איזו סיפרח מאייו בל סמל של ריבח4

ם ו - /ם 1ווז

בלבנון נשפך הדם בהתנגשויות ביז דר
פידאיון והמוסלמים לבין הנוצרים. בין
אש״ף למצריים פרצה מילחמת־תעמולה׳
שבה איימו ראשי הפלגים הקיצוניים לה*
רוג את אנוואר אל־סאדאת. הוויכוח בין
סוריה למצריים הגיע לסיגנון חריף יותר
ויותר.
נראה כי בעיקבות הסדר־הביניים, עשוי
— אן עלול — לפרוץ מאבק בינערבי׳
שיקרע את העולם הערבי לשניים.
הפילוג הטום. האם זה טוב או רע
לישראל?
מאז קום המדינה׳ מתנהל ויכוח על
שאלה זו: האם פילוג המתנה הערבי מועיל
או מזיק לישראל 1
למראית עין, ברור כי כל פילוג ערבי
מועיל. נצחון ישראל במילזזמת־העצמאות
היה אפשרי רק בגלל הפילוג הערבי, שמנע
פעולה משותפת של צבאות ערב. בל צבא
ערבי פעל לא רק נגד צה׳׳ל, אלא גם
נגד רעהו, והדבר הכתיב לו מהלנים בל׳
תי־סבירים.
מבחינה צבאית, הפילוג הוא טוב. הוא
מונע איחוד הכוחות הערביים, ריכוז הנשק
הערבי ושימוש מלא בשאר המשאבים.
ואילו איחוד ערבי מחזק את האיום בפעולה
צבאית מתואמת נגד ישראל.
הפילוג הרע. אולם למטבע יש גם
צד שני.
כאשר למנהיג ערבי אחד הגמוניה בל״
תי־מעורערת בעולם הערבי, קל לו הרבה
יותר לנהוג במתינות כלפי ישראל, ול התקדם
לקראת שלום עימה•
כך, למשל, נהג גמאל עבד־אל־נאצר
במתינות רבה מאד אחרי מילחמת־סיני,
שבה הפך אליל העולם הערבי. סיגנונו
החל מתקשח רק אחרי שפרצה מילחמוד
התעמולה בינו לבין עיראק, בימי שילטונו
של קאסם בבגדאד.
התהליך של התרככות העמדות של
אש״ף התחיל בשנים האחרונות, כאשר
השתלב אש״ף במערך מצרי-סורי־פלסטיני,
והחל מתקבל כחלק מן המימסד הערבי.
ולהיפך: כאשר מתלקחת מילחמת־אחים
ערבית, מעל גלי האתר, מתחילה התחרות
על עמדות קיצוניות. כל מנהיג ערבי נזהר
מלנקוט עמדות מתונות, מחשש פן
יואשם על־ידי יריביו כבוגד וכעוכר־ערב.
חרב פיפיות. המסקנה: מי שחושש
מפני מילחמה, מעוניין בפילוג הערבים.
מי ששואף לשלום עם הערבים, חושש
מפני פילוג כזה.
בראשית הדיונים על משא־ומתן להסדר־ביניים,
הכריז יצחק רבין גלויות כי אחת
ממטרותיו היא לתקוע טריז בין מצריים
לסוריה. נראה כי תיקווה זו מתהילה עתה
להתגשם.
אולם זוהי חרב־פיפיות.
מילחמת התעמולה כבר הביאה עימד, את
התוצאות הראשונות. דרישת המצרים ש־טכס
חתימת הסדר־הביניים בז׳נבה ילבש
אופי צונן, בפגישת גנרלים של צבאות
עדינים, היתד, התוצאה הראשונה.
יאסר עראפאת, מצירו, החל נוקט סיגנון
חריף יותר. אומנם, בראיון לשבועון ניח־וויק
השבוע, דגל בפירוש בהקמת מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה, ודחה את חזון
״המדינה הפלסטינית הדמוקרטית״ לעתיד
הרחוק. כך אמר גם בראיודטלוויזיה, ש הוקרן
בישראל. אולם מישלחת אש״ף בוועידה
הפרלמנטרית בלונדון השתמשה
בנוסחה מתונה פחות.
אם יחריף הפילוג הערבי, הוא עלול
להשחית את הפירות הפסיכולוגיים העיק ריים
של הסדר־ד,ביניים. האמריקאים מבי נים
זאת, ועל־כן הם לוחצים ׳עתה על
ממשלת ישראל להושיט את ענף־הזית גם
לסורים, ואחר־כך לאש״ף — כדי לשתפם
בהסדר, ולשלבם שוב במחנה המצרי.

רביו החליט
לקחת את
תיק תבטחו!
לידיו
** כגת הפיכה מאיימת

על ממשלת-

^ ישראל.

האיש העומד לחולל אותה אינו
אלא יצחק רבץ, ראש־הממשדה,
בכבודו ובעצמו.
אחרי שהצליח להתגבר על המיכשולים
מבית ולנחול הישג אישי עצום עם החתימה,
על הסדר־הביניים עם מצריים, מתכנן
יצחק רבין להתמסר בתקופה הקרובה ל־פיתדון
כמד, מבעיות־הפנים הבוערות של
המדינה.
הבעייה בד,״א הידיעה הנראית ליצחק
רבץ כזקוקד, לפיתתן מיידי, היא בתחום
הביטחון. נוכח המיבחנים המדיניים הנוספים
המצפים למדינה בעתיד הקרוב, ומול
האפשרות התיאורטית של התלקחות מיל־חמה
חדשה למרות ההסדרים עם מדינות־ערב,
מדאיגות את ראש־־הממשלה

בעיות הקשורות בעוצמתו שד
צה״ד וכמידת נכונותו למילחמה.

רביו סבור כי גם אם תימשך הדינאמיקה
של הסדרים לקראת שלום, שהחלה בהש גת
הסדר-ד,ביניים עם מצריים, הוא חייב
להיות סמוך ובטוח בכוחו של צד,״ל. רק
ביטחון מלא בכושרו ובעוצמתו של צודל,
מאמץ רבץ, עשוי להקנות לדרג המדיני
כוח עמידה ומיקוח מול הלחצים שיופעלו
בעתיד על ישראל.

מאחר שהמצב הנוכחי אינו ל*
שכיעות־רצונו והוא מודאג מהידיעות
והדיווחים המגיעים אדיו עד
המתרחש כצה״ד וכמערכת־הכיט־חון
כולה, חותר יצחק רבץ לקחת את

ענייני־ו־,ביטחון של המדינה בידיו.

המטרה הקרובה שיצחק רבין
הציב לעצמו היא לכהן כראש
הממשלה ושר־הכיטחון. מאחר שב־ראש־ממשלה
הוא רואת את עצמו אחראי
גם לענייני הביטחון של המדינה, רוצה
רבץ שתהיה לו שליטה ישירה על מערכת
הביטחון וצה״ל.

שינויים בצמוח נחיל
** וד לפ;י מיספר שבועות קשה היה
> להעלות על הדעת כי רבץ יתבע
לעצמו את תיק שר־הביטחון, בנוסף לכהונתו
כראש״הממשלה. בשל הקונסטלציה
הפוליטית העדינה בתוך מיסלגתו היסס
רבץ והתלבט רבות לפני שהעז לרכוש
לעצמו דריסודרגל במערבת־הביטחון׳ ב אמצעות
מינוי האלוף (מיל ).אריאל שרון
כיועצו לענייני־ביטחון.
הוא ידע שבמינוי זד, הוא מגיע לידי
עימות גלוי ומסוכן עם שר־הביטחון שמ עון
פרס, עם הרמטכ״ל רב־אלוף מרדכי
גור ועם חלקים נכבדים במיפלגת השילטון.
זאת היתד, הסיבה לכך שגם כאשר החליט

ב צ מו ־ ח
למנות את שדון׳ בניגוד לדעתם של פרס
וגור, הוא העניק לו תואר של יועץ־כללי
בילבד.
גם אחרי עימות זה, בו יצא רביו כשידו
על העליונה, דא נראתה כעין

אפשרות שרבץ ימוד את ענייני־הביטחון
של המדינה לידיו. פירושו
של צעד כזה היה אחד: סילו*
קו של שימעון פרס מתפקיד שר־הביטחון.

הולם את שאיפותיו האישיות, את תכו נותיו
ותוכניותיו.
הוספת התואר של סגן ראש־הממשלה
לתפקיד שר־החוץ מיועדת לפצות אותו
באמצעות הענקת הכרה רשמית ברורה
במעמדו כאיש מיספר 2בדירוג השילטוני.
ס כדי שניתן יהיה להעניק לשמעון
פרם את מישרד־החוץ ואת תואר סגן ראש־הממשלה,
חייב יהיר! רבץ לקחתם מהאיש

אלון וגלילי(בהצבעה כמרכז המיפלגה למען רבין כדאש-הממשלה)
אל הסוכנות?

זה היה עלול להיות מעשה של התאבדות
פוליטית מצד רבין. שכן, לפי כל הסימנים,
כל ניסיון להדיח את שמעון פרס מכהונתו
היה גורם מיד לקרע גלוי בתוך מיפלגת
העבודה, להתפוררות הקואליציה ולהתמו־טטות
שילטונו של רבץ.
במרוצת החודשים האחרונים, שעה ש המדינה
היתה עסוקה במשברי הכלכלה
ו&דיניות־החוץ, התחוללו תמורות מרחי־קות־לכת
במערך הפוליטי הפנימי במדי נה.
רבין ביסס וביצר את מעמדו כראש-
הממשלה. כיום הוא מרגיש את עצמו איתן
למדי כדי לתכנן את המהלכים הפוליטיים
הפנימיים שלו.

רת ממשלת־הצללים שלו, המורכבת מחבו רת
יועצים ונאמנים אישיים, ללא כל תפ קיד
רשמי, כדוגמת יעקב חלפון, עסקן
העבודה מבאר־שבע שהוא האיש המושך
בחוטים מאחורי־הקלעים.
בכתבה שכתב עליו השבוע שלמה נק-
דימון בידיעות אחרונות, סיפר חלפון, ש הוא
מקיים מזמן יחסים הדוקים עם שרון.
כך הציע חלפון, לדבריו, לגולדה מאיר
ב־ 29 באוקטובר ,1973 מייד אחרי מילחמת
יום־הכיפודים, למסור לשרון את תפקיד
אלוף פיקודשזדרום, בתנאי ששרון לא ית קיף
את מיפלגת־העבודה על רקע המחדל.
גולדה טענה שעניין זה (מינוי אלוף־פי-
קוד!) הוא בסמכות המיפלגה, ועל בן הועבר
הדיון לצמרת מיפלגת־העבודה (״ה גוש״
דאז) .שם לא נתקבלה ההצעה, אך
יצחק רבץ תמך בה*.

זוהי התוכנית הסודית ההולכת
ומתגבשת מאחורי־הקלעים ושמטרתה
לחולל הפיכה כמיכנה האישי
של צמרת השילטון במדינה :
• יצחק רבץ יטול לעצמו את
תיק שר-הכיטחון כנוסה לכהונתו
כראש-ממשלה.

מול התחזקות מעמדו שד רכין,
הולך ונחלש מעמדם שד פרס ואלון,
הן בממשלה והן במיפלגה.
שניהם מתוסכלים בתפקידיהם הממשלתיים,
מאוכזבים וממורמרים.
שימעון פרם נכשל למעשה בתפקידו
כשר-הגיטחון. בשל העדר

• על מנת שהעברתו של שמעון פרס
מתיק־הביטחון לא תתפרש כהדחה, מיועד
לו, על פי התוכנית, תפקיד שהוא לכאורה
בכיר יותר. כמקום תפקיד שר־הביט־

חון יוצע לשמעון פרם לכהן כשר־החוץ
והסגן דאש-הממשלה. תפקיד

פרס >עם מוטה בטלוויזיה, בחתימה על הסדר-הכיניים)
אל מישרד־החוץ 7
המחזיק בהם כעת: יגאל אלון. גם את
אלון אי־אפשר לסלק מתפקידו ומעמדו
אלא באמצעות בעיטה למעלה.

על פי תוכניתם של רבין ויועציו,
מיועד ליגאל אלון התפקיד
של יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית,
התפקיד בו כיהן עד לפטירתו פנחס
ספיר.
זהו תפקיד שיש בו כדי לספק את האמ ביציות
האישיות של יגאל אלון תוך הפי כתו
לדמות מרכזית בעולם היהודי כולו.
• אם וכאשר יושלמו מהלכים אלה
ללא משברים וזעזועים פנימיים, מתכוון
יצחק רבין לחולל שינויים מרחיקי־לכת
במערכת־הביטחון ובצמרת צה״ל, כין

השאר עשוי יצחק רבין למנות
את האלוה אריאל שרון כרמטכ״ל
הבא של צה״ל, אחרי שרכ-אלוה
מוטה גור יסיים את כהונתו.

רבץ חדור אמונה כי החזרתו של אריק
שרון לצה״ל היא חיונית. הדבר דרוש,
לדעתו׳ לשיקום צה״ל, לחינוך דור חדש
של מנהיגות צבאית ולריענון המחשבה
הצבאית. פל עוד פרם הוא שר־הכי־

טחון לא יסתכן יכין כמינוי שרון
כרמטכ״ל. אולם תחת פיקוחו כ־שר־ביטחון
יוכל מינוי כזה להתבצע.

אריק
שרון >עם אשתו)
הרמטכ״ל הבא 7

בשלב זה התוכנית היא עדיין במ צב
של התגבשות ׳ובירורים. ספק אפי לו
אם שמעון פרס או יגאל אלון מו דעים
לה. כדרכו של רבץ אץ הוא מקבל
החלטות מהירות ופסקניות- ,אך חותר ל השגת
מטרתו באיטיות ובעקביות.

כיום ברור כבר, כי רבין הגיע
למסקנה החלטית שהוא חייב לי
טול
את תיק־הכיטחון כממשלה

לידיו. בהחלטה זו הוא מתבסס על ניסיון
העבר במדינה שהוכיח, לדעתו, כי בכל
פעם שתיק־הביטחץ לא היה בידי ראש־הממשלה
נוצרו תקלות ומחדלים ביטחוניים
חמורים ביותר. כך היה בעת שפנחס לבון
כיהן כשר־הביטחון בממשלתו של משה
שרת, וכך אירע גם כשמשה דיין כיהן
כשר־הביטחון באמשלותיהם של לוי אש כול
וגולדה מאיר. בפעם הראשונה אירע
עסק־הביש המפורסם במצריים, בשנת .1956
בפעם השניה אירע המחדל ההיסטורי של
. 1973 ניתן למנוע הישנות מצבים כאלה,
סבור רבין, רק אם לראש־הממשלה תהיה
שליטה ישירה על מערכת־הביטחון וצה״ל.
• על רקע זה אירעו משברים גם בארצות
אחרות. כך, למשל, איים וינסטון צ׳רצ׳יל,
באחד ממשברי מילחמת־העולם השנייה,
שיתפטר מכהונת ראש־הממשלה אם יטלו
ממנו את כהונת שר־הביטחון, כפי שהציעו
כמה ממבקריו.

היויביס מתוסנדיס
ל פי הערכת־המצב של מקורביו של
2רבין הולכים ונוצרים התנאים המתאימים
לביצוע ההפיכה• השקטה בצמרת.
רבין גיבש את מעמדו כראש־ממשלה
וכמנהיגה הבלתי מעורער של מיפלגת
העבודה. הרוב העצום בו זכה בהצבעה
האחרונה במרכז מיפלגת העבודה על הם־
כם־הביניים, הותיר איותו למעשה ללא כל
אופוזיציה בתוך מיפלגתו. כראש־ממשלה
מנהל יצחק רבין את ענייני המדינה בעז
הניסיון
הצבאי שלו הוא שבוי בידי רמט־כ״ל
שהוא נאלץ להעניק לו את כל הגיבוי.
צמרת מערבת־הביטחון אותה ניסה
פרם לרענן ולבנות מחדש, הולכת ומתפו־ררת
מתחת לידיו.
מצד שני הצליח רבץ לתמרן את שמ עון
פרס לעמדה בה אין לו כל עורף
פוליטי. הקרע בינו לבין משה דיין, הסיר
מעל ראשו של רבץ את איום החרב
המרחפת של פרישת רפ״י ממיפלגת הע בודה.
שמעון פרס מודע למצב החדש ש נוצר׳
ולפי ההערכה הוא ישמח להסיר
מעליו את האחריות של שר־הביטחון
תמורת הכבוד והפירסום הצפוי ליו כשר־חוץ
וכסגן ראש־הממשלה.
יגאל אלון ממורמר ומתוסכל עוד יותר
משמעון פרם. אם בעבר עוד קיווה כי
כסגן ראש־ממשלה, תואר למענו נלחם בציפורניו,
הוא עשוי לרשת את רבץ
כראש־ממשלה, ברור לו עתה שאין לו
כל סיכוי בכיוון זה. מאידך רוקן יצחק
רבץ את מישרד־החוץ מהתפקידים העיקריים
שאלון רצה להתגדר בהם: היחסים
עם ארצות־הברית והקשר עם מדינות אירופה.
רבץ נטל משימות אלה על שכמו.
על פי הנראה לעין לא יתעקש אלון להח זיק
בתיק־החוץ, אם תוצע דו מישרת יז״ר
הנהלת הסוכנות.

אם לא ייערמו מיכשוליס בדתי
צפויים בדרכו, ויצחק דכין אומנם
יצליח לממש את תוכניתו, יהיה
זה צעד נוסו! לביצור שילטון
היחיד שלו כמדינה.
* אולם משה דיין פיטר כעבור ארבעה
ימים בילבד את שמואל גונן מתפקיד אלוף־
הפיקוד, וגילויי זזלפון מחזקים את ההשערה
שדיין עשה זאת כדי להתרפס בפני
שרון ולפנות בפניו את תדרך• ,ייתכן כי
שרון שם עין על תפקיד זה, בו החזיק
בין שתי המילחמות, כקרש־קפיצה לתפקיד
הרמטכ״ל.

_ 1_ 17

במדינה דת מחיר הדמיס

האגודה הישראלית למניעת עישון בע1יתוף ההסתדרות הרסואית בישראל
האקדמיה לרפואה בירושלים

משרד הבריאות
היחידה לחינוך לבריאות ולהסברה

מודיטה!

חוגי פרי שה מעישון

מגהיג היהדות האורתודוכסית
בעולם — תומך
בגסיגח מסיגי
האם ייתכן כי אנשי גוש־אמוגים, חוד־החנית
של לאומני ישראל במאבק נגד
נסיגה מהשטחים המוחזקים כופרים, בעצם
מאבקם זה, באחד העיקרים של האמונה
היהודית?
התשובה לשאלה בלתי־צפוייה מעין זו
באה השבוע מפי אחד המאורות הגדולים
של היהדות הדתית, הרב ד״ר יוסף דב
סולובייצ׳יק• סולובייצ׳יק בן ה־ ,71 ראש
הישיבה יוניברסיטי בנידיורק, נחשב כ מנהיגה
הרוחני של היהדות האורתודוכסית.
מלבד היותו גאון בתורה הוא גם פילוסוף
מבית־מידרשם של קאנט והגל, סארטריסט
מובהק בתפיסותיו ותלמידו של הנרי ברג*
סון.
בשעתו התפרסם הרב סולובייצ׳יק, כאשר
אסר על מנהיגי המפד״ל בארץ לד,צ־

יופעלו

בהתחלת אוקטובר

ע.1ז.

בירושלים * תל אביס־חיסה

פרטים וטופסי הרשמה
אפשר לקבל על-ידי פניה בכ תב:
לאגודה הישראלית למניעת עיש1ן
ת.ד 4131 ירושלים.

חי השות,

ובשל1 בארק 1

ח 1 ידיתי! החעוטרה

פגז
ש?ד עיתון!

ה פ צו ״ו.ד״ ,צ׳לנוב .13 תל־אביב

הרב סולוכייצ׳יק
חיי־אדם חשובים מכל
טרף לממשלה בשל פרשת מיחו־יהודי.
באקרובטיקה מילולית התעלמה המפד״ל מ הוראתו,
אבל עד היום הוא נחשב כסמכות
התורתית העליונה בעיני כל יהודי אור תודוכסי.
פיקוח־נפש
דוחה תורה. את הש ראתם
במאבק נגד הסדר־הביניים והנסיגה
שאבו אנשי גוש־אמונים, שרובם הם חניכי
בני־עקיבא, תנועת־הנוער של המפד״ל,
מהרב יהודה צבי הכהן קוק, שהוא מיסטיקן
קנאי. השבוע, בתום הסערה, השמיע
הרב סולובייצ׳יק את עמדתו בבעיית הס־דר-הביניים.
היא היוותה סטידת־לחי מצל צלת
לכל אנשי היהדות האורתודוכסית,
שיצאו להילחם בנסיגה.
״אינני יושב בארץ־ישראל ואין לי רשות
להגיד את דעתי,״ הקדים הרב סולוביי־צ׳יק
בראיון שהעניק לסופר מעריב, לוי
יצחק הירושלמי ,״אבל אני מתפלל שלא
תהיה, חם־דשלום, מילחמה נוספת. הסכם
נוסף בין ישראל ומצריים ימנע מילחמה
ושפיבות־דמים במשך שלוש שנים. זה
דבר חשוב מאד. פיקוח־נפש של צעיר יש ראלי
אחד דוחה את כל התורה כולה.
צריכים להתחשב בהלכה הזאת גם כש-
מתדיינים בפוליטיקה.
״רבים מוציאים ומפרסמים איגרות וקור אים
שלא לוותר על אף שעל, ואינם חושבים
שעל־ידי אי־וויתור נשלם, חלילה,
מחיר״דמים גבוה. כשאין ברירה — חייבים
להילחם ולהקריב קורבנות. אבל כאשר יש
ברירה — צריכים להתחשב בחיי״אדם.
חיי יהודי אחד שווים כחיי העולם כולו.
זו הלכה.״
לא היתד, זו הפעם הראשונה שעמדתו
של הרב סולובייצ׳יק נגדה את דעת קנאי-
הדת בישראל. כחודש אחרי מילחמת ששת־הימים,
נשאל הרב סולובייצ׳יק בפומבי אם
לדעתו מותר יהיה להחזיר שטחים שנכ בשו•
הוא השיב אז :״זאת אינה בעייה
לתורה, אלא בעייה לפוליטיקאים.״ תשובה
זו נבעה מתפיסתו את מדינת־ישראל כ מדינה
חילונית, שאינה מדינת הלכה.
העולם הזה 1984

עתה חזר על עמדתו זו :״כשמאכילים
חולה ביום־ד,כיפורים, עושים כן על־פי
בקיאים — דהיינו רופאים. בעניינים של
טריטוריה, מדיניות ופיקוח־נפש — הב קיאים
הם המטב״ל של צה״ל וממשלת־ישראל.
אם הם יראו וימצאו שאפשר
לוותר על שטחים מבלי לסבן את חיי
היישוב ואת קיום המדינה — צריך לסמוך
עליהם !״

ראש הממשלה
קוני״טדה !
לרבץ התחלקה הלשון,
והוא אמר בטעות
את האמת
לשונו של יצחק רבין -החליקה. וכמו
תמיד במיקרה כזה, הוא אמר את האמת —
ונאלץ להתנצל על כך.
בראש־השנד. נשאל על גורלה של אבד
רודיים. הוא השיב :״איננו רוצים בקו־נייטרה
שנייה !״
כמו ״יד ושם״ .במישרד־החוץ פרצה
פאניקה. כי מזה שנתיים נאלצים נציגי
ישראל בכל העולם להתמודד עם הפולחן
החדש, שנוצר סביב העיר החרבה.
קונייטרה ההרוסה ניתנה לסורים כמתנה
מידי ישראל, ונראתה להם כמתת מידי
אללה. הם הפכו אותה למיקדש. כל אורח
זר מובל אליה, כפי שאורחי ישראל מובאים
ליד ושם. לראשי־מדינות ולעיתונאים מר אים
הסורים את ההריסות כדוגמה נוראה
לבארבאריות המטורפת של הישראלים, ש פוצצו
את העיר עד לבית האחרון, לפני
שהחזירוה לסורים.
בעולם הערבי הפכה הקריאה ״קונייט־רה!״
סיסמת־קרב. על מסכי־הטלוויזיה
מוקרנות תמונות העיר בשעה שמושמעים
שירים מלהיבים על יום נקם ושילם.
לשווא ניסתה התעמולה הישראלית לטעון
כי העיר לא נהרסה בזדון, אלא נפגעה
בשעה שהתחוללו בר. וסביבה קרבות
מילחמת יום־הכיפורים. למרבה הצער קל
מאד להבחין בין בית שנהרס בהפגזה או
בהפצצה ובין בית -שהושכב באופן שיטתי
על־ידי ^מ_יטען של חבלו.
המומחים הבינלאומיים קבעו כי חלקים
גדולים מקונייטרה נהרסו באופן שיטתי
כזה. מכיוון שקונייטרה צולמה פעמים
רבות במהלך מילחמת יום־הכיפורים, ניתן
גם לקבוע בדיוק מתי זה קרה: אחרי
כיבוש העיר בשנית על״ידי צה״ל במיל־חמת
יום־הכיפורים, ולפני החזרתה כמיס־גרת
הסכם הפרדת־הכוחות.
חלילה לא. יצחק רבין למד את הלקח.
ואת זאת ביטא במילים פשוטות.
אילו נהרסו עתה מיתקגי־הנפט של אבו־רודיים,
באופן ממלכתי או פרטיזני, היד,
ה-שכר התעמולתי שווה למצריים יותר מ אשר
הנזק הכלכלי. היתר. זו עילה מצו-
יינת למצרים לטעון שישראל הפרה את
רוח הסדר־הביניים, וכי הדבר מצדיק הפרה
מצד מצריים. ואילו לעולם הרחב תהיה
זו דוגמה נוספת של הטירוף ההרסני ה אוחז
בישראלים כשהם צריכים לסגת.
לכן צדק רבץ. אולם הוא נבהל בעצמו
מדבריו. עוד במהלך חג ראש־השנה ציווה
על לישכתו ״לפרש״ את דבריו. אין יש ראל
מודה, חלילה, באשמה שהחריבה את
קונייטרה. היא רוצה רק למנוע ויכוח
דומה על אבו־רודייס.

די פ לו מטישר אלי ל שזו בדמצה!,־ באמ רי ק ה:

הוצת הוא המשך המדיניות!
צח של

ראש מדינה זרה הוא המשך הדיפלומטיה בדרכים

<<( אחרות!״
הצהרה מדהימה זו לא הושמעה על־ידי מנהיג אירגון־טירור,וגם לא על-ידי אחד מראשי שירותי־הביון הבינלאומיים. היא
יצאה מפיו של דיפלומט ישראלי בכיר לשעבר, היושב כיום באר־צות־הברית,
בעיצומו של הוויכוח המתנהל כיום שם סביב המיב־צעים
החשאיים של סוכנות־הביון האמריקאית במדינות זרות.
מול גל הביקורת הציבורית הגואה, זכה הסי־איי־אי בתמיכה
ממקור בלתי־צפוי. בנימין ורון, לשעבר שגריר ישראל ברפובליקה
-הדומיניקאנית שבאמריקה הדרומית, פאראגוואי, וחבר מיש־לחת
ישראל באו״ם, התנדב לתמוך מוסרית במיבצעי־הרצח ש ביצעו
סוכני הסי-איי-אי.
תחילה הוא עשה זאת במיכתב ששיגר למערכת הניו־יורק
טייטס, ובו שיבח את רצח טרוחילו, נשיא הרפובליקה הדומיני-
קאנית, בה שימש ורון כשגריר ישראל. מאוחר יותר, בראיון
מקיף שהעניק לשיקאגו סאן־טיימס, הרחיב ורון את הפילוסופיה
הפוליטית שלו בשבח הרצח הפוליטי.

8 6 )1( 3101111

0 1 5 3 5 5 3 )10 0

6 3 )1־ ) 11 1 1ח11

1)111114 5 0

)׳ 1 )11)1 0

)11011 )! 16 0 0 1 ) 1 1 0 1 6 3 1 0 3 0 0 0 *5 0 6 0 6 0 ) 16 6 0 ) 0 )! 16 516
0 0 ( 1110־ 3 8 5 3 3 3 1 0 3 ) 100 0 1 0 0 0 1 1 0 1 0 3 0 8 6 )1111( 110 ? 0651 ) 1 6 0 ) 1
) 0 )! 16 0 0 0 1 1 0 1 0 3 0ץ 3 5 0 6 3 1 5 6 )1 8 3 1 0 0 1 0 6 0 1503611 6 0 6 0׳ ״
0 1 5 3 5 3 3 )106א , 1 3 0 1 3 1 0 3 3 0 )1 ) 116 0 .ץ 8 6 )101( 110, ? 3 0 3 § 0 3
8 0 3 ) 0 0 , 5 6 1 1 6 6 6 3 ) 5 3 ) 3 5 5 3 5 5 1 0 3 ) 10 0 18 יזו 116108 3 0 0 0 , 0 0
3 ) 10 .ו ו 101ק 0 0 )11ץ 0 0 ) 0 6 0 6 5 5 3 0 1 1

בשביל שתי הסיעות, היה זה המיבחן
החשוב הראשון של בגרות פוליטית. לא
היה להם קל לעמוד בו.
י חד עם המר ! כאשר התגבש ההסדר
החלקי במסע־ד,דילוגים של הנרי קי־סינג׳ר,
נקטו ראשיהן של שתי הסיעות
עמדה תקיפה נגדו. מתוך התנגדותן העק רונית
לממשלת רבץ, הגיעו כימעט אוטומטית
לשלילת מעשיה.
לובה אליאב נקט מלכתחילה עמדה שלילית
קיצונית, הציע להצביע נגד. לאחר־מכן
התרככה עמדתו במיקצת, והוא היה

קטע מתוך ״שיקאגו סאן־טיימס״
בשבח הרצח הפוליטי
שלל בתכלית את מועמדותו של פידל קאסטרו לרצח פוליטי:
״יהיה זה בלתי־מוסרי לרצוח את קאסטרו. בין שאר הסיבות,
מותו לא ישנה דבר בקובה. מלבד זאת, אין זה פשע לחולל
מהפכה במדינות שיש בהן אי־צדק סוציאלי כה רב.״

** תגן שמפחינה פילוסופית וסוציולוגית מופשטת, אין
י פסול בתיאוריה שבחר בנימין ורון להשמיע ברבים. עם
זאת, ספק אם דווקא ישראלי׳ המזוהה בדיפלומט בשירות־החוץ
הישראלי, הוא האיש המתאים בדיוק להפיץ כיום דיעות מעין
אלה. שכן, בעקיפין, הוא נותן הכשר למעשי־הטירור שמבצעים
אירגוני־הפידאיון הפלסטיניים נגד ישראל.
אלא שבנימין ורון אולי אינו רואה עוד את עצמו כישראלי.
הוא היה, בשעתו, שליח הסוכנות במדינות אמריקה הדרומית.
ב־ 1964 הוא הצטרף למישרד־החוץ, ובמשך שמונה שנים כיהן
כשגריר ישראל בפאראגוואי וברפובליקה הדומיניקאנית. הוא
סיים את תפקידו במישרד־החוץ באוקטובר , 1972 ואחרי-כן יצא
והתיישב בבוסטון שבארצות־הברית, שם שהו כבר קודם־ילכן
בנו ובתו.
לישראל עצמה לא עשה השגריר לשעבר שירות גדול. העובדה
שהאיש היחידי שהעז להעניק בפומבי -סעד מוסרי למיבצעי-
הרצח הפוליטיים של סוכנות־הביון האמריקאית -במדינות זרות*
היה דווקא ישראלי — לא היה בה כדי להגביר את האהדה
לישראל.

מוכן להימנע• אולם כעבור זמן־מה נודע
כי הוא הגיע שוב לעמדה שלילית. אליאב,
שנמצא בחו״ל, לא השתתף בוויכוח במים־
לגתו החדשה, חזר רק ערב ההצבעה.
שולמית אלוני נקטה עמדה דומה. כאשר
הופיעה בתוכנית מוקד בטלוויזיה. קבע
המנחה שהיא נמצאת במחנה אחד עם
זבולון המר, מול יצחק נבון ואיש מפ״ם
שתמכו בהסדר. נבון לא התאפק, ניצל את
הדיון כדי לחשוף באירוניה זדונית את
אי־התמצאותה של אלוני בנושא כולו.
במצב שונה לגמרי נמצא אלוף (מיל).

צעד. יעד. רעד
מעד. סעד ־ ו מ עד
המגחיגיס 7א רצו,
אבד אנשי״השודה
הגריהו אותט?הצביע
כעד הבדר־הביניים

העולם הזה 1984

? 03111 01366 )1 6 1 6 0 )1 0 0 8 1 0 1 )16׳ ״ ס ו 0 0 6ץ 6 3 0־ , 151 !101ץ 1 0 )13

ם מקפלים את תורת קלאוזביץ׳ כי המילחמה היא
ו ו המשך המדיניות בדרכים אחרות, יש גם מקום לטיעון
בזכות הרצח,״ אמר ורון .״המי׳לחמה היא רצח — רצח כללי
שאינו טוב יותר מאשר רצח אינדיווידואלי. את מילחמת־העולם
השנייה ניתן היה למנוע באמצעות רצח חד־פעמי ...רצח עריצים
הוא מוצדק. כל שליט בלתי־נבחר, המתנהג בצורה רצחנית וייוצ־את־דופן,
ומסצן בכך את חייהם ושלומם של נתיניו, הוא מועמד
לרצח בכל אומה שהפטריוטים שלה מוכנים להקרבה עצמית.״
בהמשך הראיון, הרחיב ורון את התפיסה הפוליטית שלו.
״בהיעדר חירות, אין מישאל־עם. את הזכות לרצוח צריך להש איר
לפאטריוט או קבוצה של אזרחים במדינה האמורה...
״אני יכול להעלות בדעתי רק שני מנהיגים בזמנים המודר ניים,
שרציחתם בזמנם הייתה מונעת מילחמות בלתי־נחוצות —
נפוליאון והיטלר. אינני בטוח שרציחתו של היטלר לא נשקלה,
אבל ודאי לא די מוקדם. כל זמן שהוא הרג רק יהודים ודמו־קראטים
גרמניים, העולם היה מוכן לדו־קיום עימו. ההיסטוריה
איגד. מדע מדוייק. אלכסנדר, למשל, יכול היה לשפוך יותר דם
מאשר אטילה בכיבוש חצי העולם. למרות זאת, מכונה אלכסנדר
״הגדול /ואילו אטילה זכור בתור, ההוני/״
בתשובה לשאלה, הצדיק ורון את רצח טרוחילו .״לא היו סיבות
דיפלומטיות שהיה בהן כדי לאלץ את הסי-איי-אי לבחור
בחיסול טרוחילו. טרוחילו היווה בעייה לבני העם הדומיניקאיי
שאותם הוא דיכא, רצח ושלל מחם את חירותם. אבל טרוחילו
לא ־היווה בעיית לארצות־הברית שכן הוא היה, כמו מרבית הדודנים
הלאטינו־אמריקאיים, פרו־אמריקאי ואנטי-קומוניסט. בכל
זאת לא הייתי מגנה את הסי־איי-אי אילו היה מעורב ברצח
טרוחילו. בהשוואה להתערבות, כביכול, של סוכנות־הביון בני

פלמת

משה דיין, שהוא משורר לעת־מצוא מאז
ימי נעוריו, שלח במהלך הוויכוח המשעמם
בכנסת פתק לשולמית אלוני, ועליו שיר
מאולתר :״קיסינג׳ו פועל צעד־צעד /
ואתם, מהפכני, יעד׳ /מרימים ידכם, ללא
רעד /ומצביעים פה־אחד בעד /אף שיודעים
כי זה מעד /ופגיעה בשלום, ולא
סעד.״
כישרונו של דיין כמשורר אינו עולה
על כישרונו כמצביא, אבל הפעם הוא היה
רק אחד מחברי־כנסת רבים שהלבטים הממושכים
של סיעות יעד ומוקד בכנסת עו ררו
אצלם תגובה של ליגלוג.

סיונות להפיל מישטרים בלתי־ידידותיים בגואטמלה, קובה וצ׳ילה,
השתתפות בחיסול טרוחילו יכלה להיות מעשה אלטרואיסטי ומהלומה
למען השלום.״
לוורון יש גם מועמד לרצח הפוליטי הבא :״אני יכול לחשוב
על נשיא אחד, מתועב במייוחד, הנמצא הרבה בחדשות, שב בירור
יצא מדעתו.״ ורון לא נקב בשמו של האיש, ולא פירט
אם הוא מתכוון לאידי אמין או למועמר קדאפי. לעומת זאת הוא

קונייטרה למחרת כיבושה ()1967
מתת מידי אדלה וצה״ל

מתי פלד, שהצטרף למיפלגת יעד. פלד
התנגד להסדר בעיקר מסיבות צבאיות־מיקצועיות,
והעדיף שיקולים אלה על פני
שיקולים מדיניים טהורים.
לעומת זאת תמכו כמה מראשי יעד ב הסדר,
בדווקא ביגלל הסיבות הפוליטיות.
ביניהם: דויד שחם, מי שהיה בעבר עורך
ביטאון מיפלגת העבודה, אות -ויגאל עילם.
לא- ,אולי ...במוסדות העליונים של
יעד התגבש מצב־הרוח בין שלילד. והימנעות.
לעומת זאת טען מיעוט חשוב כי
תנועה הדוגלת בשלום ובנסיגה אינה יכולה
להתייצב במחנה אהד עם אנשי הימין הל-
אומני־הדתי, וגם אינה יכולה לעמוד מנגד
כאשר ימין זה מאיים להפיל את הממשלה.
הוויכוח קיבל ציביון אי-שי, כאשר הא שימה
שולמית אלוני את מצדדי ההצבעה
למען ההסדר בכך שהם ״לא ניתקו את
הקשר -שלהם עם מיפלגת העבודה.״ אלה,
מצידם, טענו כי אלוני ואליאב פועלים
מתוך מניעים ריגשיים: ביגלל השינאה
למיפלגה -שממנה פרשו, אין הם מוכנים
להצביע בעד הממשלה גם כשה״יגיון הפוליטי
תובע זאת.
המזכירות החליטה לבסוף להימנע מהצ בעה,
עם רמז דק שאם יהיה קיום הממ שלה
תלוי בהצבעה זו, תשגה הסיעה ברגע
האחרון את הצבעתה, ותציל בקולותיה
את הממשלה.
התנגדות פעילה. בסיעת מוקד היה
המצב חמור עוד יותר.
מאיד פעיל שהה בחו״ל. וכמו אליאב
לא סבר כי ויכוח זד, מחייב אותו לחזור
לארץ. היר, ידוע כי הוא תומך בהימנעות
מהצבעה.
מועצת מוקד — המורכבת בחלקים
שווים מאנשי מק״י, תכלת־אדום ובלתי-
תלויים — התכנסה, ובלי קושי החליטה על
הימנעות מהצבעה. רק כשליש מחברי המועצה
טרחו בכלל לבוא לי-שיבה.
גם כאן טענו מחייבי ההצבעה. למען
(המשך בעמוד )20

כ2חוינו0
(המשך מעמוד )19
ר,הסדר כי הרוב פועל מתוך מניעים נפשיים,
ובעיקר מתוך רצון להיבדל ממפ״ם,
שתמכה כמובן בהסדר.
כאשר חזר מאיר פעיל ארצה, כינס
מייד מסיבת־עיתונאים, שבה חזר והכריז
חגיגית כי הוא יימנע מהצבעה, ואף נימק
בתוקף ובאריכות מדוע ההסדר הוא רע.
יעד: כן. אולם בינתיים קרה משהו
בארץ. הפגנות גוש־אימונים עזרו להע מיד
את הציבור על ההכרעה האמיתית
העומדת על הפרק: בין שלילת כל נסיגה
ובין הנכונות להחזיר שטחים כדי להת קדם
לקראת שלום.
עמדת העולם הזה, ומאמר של אורי
אבנרי בעל המשמר (שפורסם גם בהארץ)
בזכות הצבעה בעד ההסדר, יחד עם הרבה
קולות אחרים -שטענו כי מחנודהשלום
צריך להתאחד מול התמרדות הימין ולת מוך
בהסדר, עשו את שלהם. בשתי המיס־לגות
נשמעה דרישה תקיפה לדיון חוזר.
יעד כינסה את המועצה שלה. העימות
היה ממושך, אך מלכתחילה היה ברור כי

בחודש ספטמבר 75

יוענקלאחר 5שנום

ח״כ אליאב
נגד או להימנע

הטלויזיה היחידה בארץ עם 4רמקולים.
*ובדבר מובן מאליו מעניקה חבר ת מץ 15 שנה חידוש
ביטוח ובנוסף לכך 5שנים אחריות מלאה לכל חלקי החילוף
בול ל מנורת מסך חינם. בהתאם לתקנון המבצע.

א חון * ח

רוב מכריע של חברי־המועצה שולל את
עמדתם של אלוני ואליאב, ותובע להצביע
בעד הסדר־הביניים. מבין שתי הצעות אל טרנטיביות
לטובת ההסדר, גתקבלה ההצעה
היותר־קיצוגית. הוחלט להצביע בעד.
לשעה קלה היה נדמה כי שולמית אלוני,
ועמיתיה בסיעה, יתכחשו להחלטה זו ויימנעו
בכל זאת מהצבעה. אולם לבסוף
ניצח השכל הישר• גם אלוני הבינה כי הפרת
מרות המועצה במיקרה כזה תביא
התפרקות מיפלגת יעד. הסיעה כולה הח ליטה
להצביע בעד ההסדר, בניגוד לדעתם
של כל ארבעת חבריה. מכאן החרוזים ה־לגלגניים
של דיין.
מו קדנ כן. מצב דומה נוצר גם במים־
לגת מוקד.
כאשר התכנסה המועצה בשנית׳ הש תנתה
בד, האווירה כליל. הוחלט להצביע
בעד הממשלה — בניגוד חותך לדברים
שהצהיר מאיר פעיל זמן קצר לפני־כן
במסיבת־העיתונאים.
בסופו של דבר נמנעה רק סיעת רק״ח
(בחברת שני הח״כים הלאומניים של פד
עלי־אגודת־ישראל, וח״כ הילל זיידל מ־ל״ע,
שגם הוא מחפש לו פופולריות בצד
הלאומני ).בשביל רק״ח היתה זו החלטה
מחוייבת, שנבעה מעמדת מוסקבה. כי
ברית המועצות התנגדה להסדר שנשא
כולו חווית אמריקאית, אך היא לא יכלה
להרשות לעצמה להיראות כמי שמפוצצת
אותו. אילו הצביעה רק״ח נגד ההסדר,
היה מתקבל רושם כזה בעולם.
בשביל מיפלגות יעד ומוקד, לא היה
זה פרק מזהיר. לציבור נצטיירה תדמית
של שתי מיפלגות, שבשעת־משבר כה חמורה
בענייני שלום ומילחמה אינן יודעות
היכן הן עומדות, והמתנדנדות אנה־ואגה
על גלי מצב־הרוח הציבורי. בשביל מים־
לגות קטנות, היתד, זו תדמית רעה מאד.
תוצאה שלילית אחרת: במשך כל שבועות
המשבר, לא היו מיפלגות אלה מסו גלות
לקחת חלק בהפגנה גדולה של כו חות
השלום — והרחוב הושאר בידי הימין
הלאומני.
העולם הזה 1984

700 אלף ד י לחודש ־ פרס תנחומים לאיש שגמר את הקאויידה
הפעם לא עמד לו היגיון זה. הוא תימרן
את עצמו לעמדה אומללה. תחילה הצהיר
חגיגית שאי־אפשר להימנע — הוא יצביע
או בעד או נגד. לאחר־מכן ׳התפרסמה
ידיעה מרעישה שהוא מתנוון להימנע, וש יהיה
ביכלל באמריקה ביום ההצבעה. כאשר
עורר הדבר גיחוך כללי, לא נותרה לו
ברירה אלא להצביע נגד.

ף תו ך כיל ה ה מו ל ה של הסדר־הבי-
1גייס, נימעט שנעלמה עובדה אחת,
שהיתה מעין׳תוצאת-לוואי של המשבר :

סיום חקאריירה הפוליטית של
משה דיין.
לבאורה נסתיימה קאריירה זו בבר באפ ריל
,1974 כאשר ההתקוממות הציבורית
נגד המשך כהונתו של משה דיין הביאה
לסילוקו מן הממשלה, וכתוצאה מכך גם
לסילוק גולדה מאיר.
אולם בשנה ומחצה שחלפו מאז, עדיין
השתעשע משה דיין בתיקוות. תחילה סבר
כי שילטוגו של יצחק רבין יתמוטט במהרה,
מאליו. הוא התייחס בזילזול אל רבין
הסר־הכאדיזמה, והאמין כי לא יוכל להח זיק
מעמד. אל שימעון פרם התייחס דיין
בזילזול רב עוד יותר, ולא האמין כי
יוכל לבוא במקום רבין. הוא היה בטוח
כי במוקדם או במאוחר תישמע הקריאה,
כמו במאי : 1967 דיין לשילטון !
אולם החודשים עברו, רביו החזיק מעמד
והתחזק בהדרגה, ואפילו שימעון פרס זכה
בפופולריות.

היה זה המיבחן — והוא נחל
כו כישלון חרוץ.
נסתבר, כי איש אינו עומד מאחוריו:
כימעט כל אנשי רפ״י נטשו אותו. הגרעין
של רפ״י עבר אל שימעון פרס וגד יעקובי,
שהם •שותפים לשילטון. יצחק נבון הרחיק
לכת והפך חסיד נלהב של ההסדר. אפילו
מתילדה גז ודויד קורן, שהיו מאחרוני
הנאמנים, הצביעו בעד. עם דיין הלך רק
נושא־נליו הוותיק, מרדכי בן-פורת, שהוא
הסאנשו פאנסה שלו! ועמום חדר, ח״כ
טרי שניסה להתחמק, אך בסופו של דבר
הצביע עם דיין, מפני שלא היה נעים לו
לבגוד בחברו מנהלל.

הסיכום: הכוח הפוליטי שנותר
לדיין הוא אפס. מהיום אין עוד
ערך לאיומיו.

התאריך הבא, שדיין תלה בו היקוות,
היה פירסום הדו״ח הסופי של ועדת אג-
רנט.

לא היה בפרישה זו שום היגיון, מפני
שלא היה לדיין לאן ללכת. לא היד, לו חשק
לעבור לליכוד — והליכוד אינו רוצה בו.
כי כאשר ניסה איכשהו לנמק את עמדתו
נגד ההסדר החלקי, למרות שהוא־עצמו
הציע אותו לפני מפלת ה,־ 6באוקטובר,
הוא הסתבך בהנמקה מוזרה. לדבריו, הוא
רוצה בהסדר בדזמני בגולן, תוך שיתוף
ברית־ד,מועצות. הסדר כזה פירושו, כמובן,
פירוק ישובים ברמה. בכך שרף דיין גם
את הגשרים אל אנשי ישראל השלמה.
אולי קיווה דיין לרגע דרמאתי אחרון —
גירושו החגיגי ממיפלגת־העבודה. אולם
צמרת המיפלגה נהגה כמו הסאדיסט בבדי חה,
המסרב להכות את המאזוכיסט. היא
עברה על ההצבעה לסדר־היום.

אין שמץ של ספק. כי דיין ידע
מראש מה ייאמר בדו״ח הסופי.
וכי היה לו מקור־מידע כטוה כתוך
הוועדה או כקירכתה.
ואכן, הוועדה פידסמה את הדו׳׳ח שלה,
שטיהר את דיין סופית מכל נגיעה במח דל.
אולם תגובת הציבור היתר, כמו אחרי
דו״ח־הביניים הראשון של הוועדה: דעת־הקהל
פשוט לא קיבלה את המסקנה. טי הורו
של דיין, דווקא משום שהיה בה מר-
חיק־לכת ובלתי־הגיוני, לא שיכנע איש וגרם
תוצאה הפוכה.
אם קיווה דיין כי העבר נ־שכח והוא
יכול להתחיל מחדש, הרי באה התקרית
באוניברסיטת בר־אילן ושמה קץ לתיקווה
זו. הפגנת ההורים השכולים עוררה !תגו בות
מעורבות — אך היא סתמה את הגולל
על כל אפשרות של התחדשות פולחן-
דיין.

היתה זו הפגנה שד זידזוד, שהשפילה
את דיין עד עפר.

התחביב חע1גי: כסו

״ההורים הזועמים של בני־כרק״
סיימו את הפרק שהתחיל עם ״הנשים
העליזות של וינדזיור״*.

האיש שחו בירושלים
הרי מדת תיקוותו לכבוש מחדש
ר £את דעת־הקהל בישראל, פנה דיין ל כיוון
אחר: ארצות־הברית.
כמו רבים בצמרת הישראלית, מאמין
דיין, כי לממשלת ארצות־הברית יש הש-
פעה רבה מאוד על בחירת ראש־ממשלה
בישראל. על כן קיווה דיין לזכות בחסדי
האמריקאים.

הגישה שלו היתה פשוטה. האמריקאים
רצו כהסדר חלקי, וייתכן
כי כבוא היום ירצו גם כהסדר
מלא. הכשורה החדשה של דיין
היתה ג ״רכין חלש. רכין לא שווה.
רכין לא יוכל לתת לכם את ההסדר•
דעת־הקהל כישראל לא תקכל
את ההסדר ממנו. לשם כך דרוש
איש חזק, כעל חזות של נץ. כלוי

אני.״
היה זה רק דף נוסף בפרק ארוך של
התחנפות דיין אל האמריקאים. אחרי הקמת
רפ״י, לפני מילחמת ששת־הימים, כאשר
היד. דיין במידבר המדיני וחבר־מסת או-
פוזיציוני, הוא נרתם למסע־תעמולה עולמי
לטובת המילחמה בווייאט־נאם. על פי הס י
ר עם הפנטאגון, ששילם חלק מהוצאותיו,
ערך דיין ביקור ראוותני אצל הצבא האמריקאי
בווייאט־נאם, הצטלם בכל הפוזות
במאי , 1967 בשיא המשבר שלפני
מילזזמת ׳ששת־הימים, ערכו נשים הפגנה
בפתח מרכז מיפלגת העבודה, בתביעה לה־נות
את דיין לשר־הביסחון. ההפגנות כוונו
בעיקר נגד !מזכירת המיפלגה, גולדה מאיר,
שהתנגדה למינוי. המפגינות נקראו אז,
בלשון העם ,׳על־שס האופרטה ,״האלמנות
העליזות של וינדזור״.

* ראה כי דיין התייאש סופית מן ה-
4תחביב הפוליטי, והחליט להתמסד ל תחביב
השני שלו — הכסף.
האפשריות. הסי־איי־אי ומנגנון־ההסברה
של ארצות־הברית ניצלו ביקוד זה בניסיון
לשבור את התמיכה היהודית בתנועת ההתנגדות
למילחמת וייאט־נאם•
אחרי שהפך גיבור לאומי ואליל תורני,
המשיך דיין בניסיונותיו לשכנע את האמריקאים
כי הוא-הוא האיש שלהם בירו שלים.
על רקע זה מובנות הכרזותיו הסותרות,
שהפכו אז חלק מן הפולקלור הלאומי.
כשהיה דיין אומר דבר והיפוכו, בשני
נאומים שונים ביום אחד, היה האחד מכוון
אל הציבור הישראלי, והשני אל אוזני
ממשלת וושינגטון. בציבור השתדל להופיע
כגבר קשוח, גץ קיצוני. כלפי האמריקאים
ביקש להופיע כיונה המחופשת לנץ ,״דה־גול
ישראלי״ שיתפוס את השילטון על
רקע לאומני, אך ישתמש בשילטון כדי
להשכין שלום.

אלא שהאמריקאים לא האמינו
כל-כך לדיין. הם חשכוהו הפכפך
וכלתי-רציני, לעומת רכין השקול
והאחראי.
על כל פנים, לפי עדותו של חסנין
הייכל, כבר בקיץ ,1970 בעת המשא־והמתן
על הפסקת מילחמת־ההתשה, הודיע הנציג
הדיפלומטי האמריקאי בקאהיר, דונאלד
ברגום, לנשיא גמאל עבד־אל־נאצר, כי
האמריקאים ידאגו להחלפת גולדה מאיר
ביצחק רבץ, אז שגריר ישראל בוושינגטון.
דיין לא ידע על כך. כדי למצוא חן
בעיני האמריקאים, הציע לפני מילחמת
יום־הכיפורים לסגת מן התעלה במיסגדת
הסדר-ביניים. אולם ממשלת ישראל פוצצה
את היוזמה, כאשר נסתבר לה כי המצרים
דורשים לפחות נוכחות צבאית סימלית
בגדה המיזרחית. כאשר הציע דיין להקים
את העיר ימית בפיתחת-רפיח, והצעתו נדד
קבלה, אחרי מאבק, בצמרת מיפלגת-הע-
בודה, פתח אנוואר אל־סאדאת במילחמה

(ראה הנדון) .דיין נכשל וסולק. יצחק רבץ
בא במקום גולדה.
דיין לא איבד את תיקוותו לגמרי. כאשר
פוצץ רבץ את שליחות קיסינג׳ר במארס
,1975 קיווה דיין שתורו הגיע בכלשאת.
האמריקאים, מצידם, טרחו להעניק לדיין
כבוד מירבי, והנרי קיסינסר עצמו קיבל
אותו לשיחה ממושכת, באופן הפגנתי. היתד,
זו, בלי ספק, אחת הדרכים ללחוץ על רבץ.

עם חתימת חהסדר-החלקי החדש,
מתה תיקווה זו.

חהשנרה הסונית
יין עצמו הרגיש בכך. לכן עשה
1מעשה של ייאוש: הוא הצניע נגד
ההסדר, ובכך הכריז למעשה מילחמה על
קיסיגג׳ר וממשלת ארצות־הברית.

הימים שקדמו להצבעה ;יראו
בפארודיה על מחזה ישן.
בימים הטובים היה דיין גורם מדי-פעם
למשבר, מכריז לפני הצבעות חשובות,
חליפות, שהוא מצביע בעד או נגד, יוצר
מתיחות, מאיים במשבר ממשלתי וימיפ־לגתי
— כל זה כדי ליצור סביבו אווירה
של מתיחות וסקרנות, להסגץ ש״בילעדיו
אי-אפשר״ ,ולהוכיח שיש לו כוח.
הפעם היתד, זו הצגה עלובה מאוד.
המתיחות היתד, מעטה, ואפילו חסידי ארץ־
ישראל השלמה לא האמינו ברצינות שדיין
יכול להפיל את הממשלה. די היה בחישוב
הקולות.
בעבר, היד, לדיין׳ די שכל כדי לא להעמיד
את כוחו במיבחן המעשי. יתמיד, ברגע
האחרון, קיבל את הדין ומנע פרישה.

השבוע נודעו פרטים מדהימים
על עסקיו המיסחריים של דיין —
פרטים שכימעט לא-ייאמנו.
מסתבר, כי דיין מקבל 4500 דולר עבור
כל הרצאה בארצוודהברית, וכי הוא מתכוון
לנאום החודש 24 הרצאות. בסך־הכל :
למעלה מ־ 100 אלף דולר, שהם הכנסה
של כ־ס 70 אלף ל״י בחודש אחד !
הכנסה זו נקייה ממס ישראלי, מכיוון
שזוהי הכנסה מעבודה הנעשית בחר׳ל.
זוהי הכנסה נקייה, חוקית ולבנה, במטבע

הסכום עצמו מעורר למחשבה. בארצות-
הברית אין כימעט אדם המקבל סכומים
כאלה עבור הרצאות.

קשה מאד להעלות על הדעת,
שאגודות־סטודנטים ישלמו, ביוד
מתן, סכומים אגדתיים כאלה לפוליטיקאי
זר, מה גם שזהו איש כושל
שירד מנכסיו הפוליטיים. מתקבל
עד הדעת, כי מישהו דואג
להעביר תשלומים ענקיים באיה
לדיין, כפרס־תנחומים.
מבחינה מוסרית, מעוררת הפרשה ספי קות
רבים. אם זהו ׳תשלום רגיל עבור
הרצאות רגילות — האם מותר לדיין
לגבות מיליונים (במסעו הקודם ובמסעו
הנוכחי) עבור הפצת דיעותיו הפוליטיות?
האם המידע שהצטבר אצלו, בעיקבות תפ קידו
הממלכתי, מזכה אותו כהתעשרות
קלה כזו?
אולם לגבי דיין אין מקום לשאלות
כאלה. אחרי שהתעשר בעבר ממיסחר בע תיקות
שרכש בצורה בלתי־חוקית, ושהיו
בחזקת רכוש גנוב — מי יתרגש כעת
מגביית סכומי־עתק אלה?

המשעים אנסו אותה ושונו את מכווהעיסו׳ שלה -
רחוב שרת .35 בחור אמר לי בטלפון ש־מסד
עולה 100 לירות.
״בחורה בלונדינית עם שיער ארוך הכ ניסה
אותי לחדר. הבחורה ביקשה 100
לירות. נתתי לה. היא ביקשה ממני להתפשט.
התפשטתי ונשארתי על המיטה,
עירום. בהתחלה עשתה לי מסד בגב, ל-
אחר־מכן על הבטן. את המסד עשתה עם
טלק. בעת המסד אני התגריתי, ואז הבחורה
לקחה שמן, שמה על ידיה והתחילה
לעשות לי מסד ביד, ואז התפרקתי.״
באותו יום 10.11.74 ,׳ נעצרה ליליאן לבן
בדירתה. בחקירת המישטרה הצהירה
גערת־ר,עיסוי :״אני הבנתי היטב במה ה־מישטרה
מאשימה אותי. אבל אני מצ טערת,
זה לא מדוייק בכלל שאני עוסקת
בזנות, ואני מוכנה לספר את השתלשלות
העניינים מאז הגעתי ארצה לפני חמש
שנים מפולין, יותר נכון משווייץ, שם
שהיתי שנתיים. כשעליתי ארצה, הכרתי
בחור שאיתו התחתנתי ונולדה לנו בת
שכיום היא בת ארבע וחצי שנים, וכעבור
שנתיים וחצי נפרדנו.
״מצאתי עבודה בכל־בו שלום כמוכרת
ועבדתי קשה מאוד. לאחר־מכן עבדתי כ-
יועצת־יופי, עד לפני ארבעה חודשים בערך.
אז קראתי בעיתון שדרושות בחורות
לעבודות מסד. פניתי לרחוב ארלוזורוב,
לשם הפנתה המודעה מהעיתון. התקבלתי
כמסדיסית והרווחתי 40ל״י בעד מסד
לבך אדם.
״עבדתי שם חודשיים בערך, ומשום מה
לא עלה העניין יפה, ביגי לביו בעל-
הבית. אני רוצה לציין שגם בארלוזורוב
הייתי עושה מסד ואוננות לגברים אשד
ביקשו ממני, וכמובן רצו בזאת. לפני שבועיים
שכרתי את הדירה הזאת, שבה !עצרתי,
ושם עסקתי בעבודות המסד בכל

החס חנון-עיסו הו
מאח

מו־ ס ל זו ה ר

;י מטילה על הנאשמת מאסר *
בפועל שנה אחת, שנה מאסר
על־תנאי ו־ 5000 לירות קנס.״ על ספסל
הנאשמים. ישבה אשר, צעירה, דקת-
גיזרה, בעלת שיער בלונדי ארוך. מעיניה
הכחולות פרצו דמעות. כך נשפטה בשבוע
שעבר נערת־העיסוי ליליאן לבן על־ידי ה שופטת
המחוזית בתל־אביב, חנה אבנור.
השופטת טענה בהכרעת הדין :״הנאשמת
הואשמה בתיק האחד, כי בתקופה
שבין דצמבר 1974 למרץ 1975 החזיקה
מקום לשם עיסוק בזנות. בעובדות האישום
נאמר כי היא מפרסמת מודעות המזמינות
גברים לעבור מסד. הקליינטים שהגיעו
למקום קיבלו טיפול של מסד — שבו
נהגה לשפשף את אבר־מינם עד לשפיכת
הזרע. המקום היה ברחוב יהודה־הלוי בתל-
אביב. בתיק השני מייחסים לנאשמת אותם
מעשים, אלא ׳שהם מתייחסים לחודש נובמבר
,1974 ולדירה אחרת ברחוב שרת.״

מסז׳ הוא
זנו ת!

** ייטטרת מרחב הירקון צירפה
₪1ו לתיק, שהוגש לפרקליטות מחוז ת״א,
עדויות של שלושה לקוחות שנעצרו ליד
מכון־ז*,עיסוי של ליליאן לבן, בצאתם את
המקום. הרי עדותו של אחד מהם.
התאריך . 10.11.1974 :עדותו של ק. ז.
מגיבעתיים, בן ,45 מנהל־חברה :״קראתי
מודעה בעיתון על מסז׳ים, והיה, מיספר־טלפון,
התקשרתי; נאמר לי שהכתובת היא

הכל תלוי בטיב העיסוי * 55.52

עלים בגלוי אך אחדים מהם פועלים במחתרת, נלחמים על לקוחות,
שאינם מהססים לשלם בין 100ל־ 200 לירות עבור מסד הנמשך בערך

עשר דקות ומסתיים בהרפייה. היכן מסתיים העיסוי והיכן
התאווה־לשמה? רוב־רובס של הגברים הנכנסים למכון־העיסוי
דק התפרקות מינית, במסווה של הרפיית־שרירים ריפויית
ליליאן (בשעת עיסוי במכון שלה) משמשת שפן־ניסיון

מעותו בלשון בני־אדם בעברית ד,מ־דוברת,
והיא: מופקרת לבל׳ כלומר מד
כנה להיבעל עם כל ימי שירצה לתת לה
אתנן.״ הוא ביקש להסביר, שאם לא היתר.
בעילה ולא נכונות לבעילה, אין המעשה
מעשזדזנות. ולכן, גם המקום לא הוחזק
למטרת זנות.״
כך קיבלה השופטת באהדה פסק־דין שהוגש
כדוגמה על־ידי נציגת התביעה, אחרי
שדחתה את טענותיו של פרקליטה
של הנאשמת.
בשנת 1968 אישר בית־המישפט העליון,
פסק־דין בתיק ,112/66 בג״ץ .72/68 המערער
טען אז שהמעשה לא היה מעשה־זנות,
שכן לא התקיים מגע מיני ממשי
בין הגברים לאשה, מאחר שהם הכניסו את
אבר־מינם בין רגליה ושפכו את הזרע.
אולם, בית־המישפט־המחוזי ראה בכך מ־עשה־זניות,
זבית־המישפט העליון אישר,
כאמור, את הדבר, נאמר אז, על־ידי בית-
המישפט המחוזי, כי מעשה־זנות כמש מעותו
בחוק הנ״ל, פירושו שימוש בגוף
האשה, בתשלום, לשם סיפוק התאווה המינית
— ולא חשוב, במיקרה זה, כיצד
בא הגבר על סיפוקו.
״אבל אין כאן שימוש בגוף האשה,״
טען פרקליטה של ליליאן.
״מה יש כאן?״ הגיבה. נמרצות השופטת
אבנור. היא טענה כי מדובר באשה
שעשתה מעשה־אוננות לגבר בידה. ובדי
לחזק את ההחלטה לגבי ליליאן לבן, הדגישה
השופטת שהחוק במיקרה של בג״ץ
72/68 רצה להגביל החזקת מקום, לשם
עיסוק בזנות בכל צורה ודרו שהיא, ול אור
העובדות סמל ידיו על הגדרת מעשה
הזנות האמורה.
שורה שלמה של שאלות נותחה ללא
תשובה, אחרי החלטתה של השופטת אבנור

בית ט1ות?
חלקי הגוף שכללו גם אוננות באברי־המין
של הגברים שביקשו זאת.״
יחד עם ליליאן נעצר גם גבר בן ,38
נשוי, שאותו הציגה כחבר שלה.
עורד־הדין אמנון שובל, סניגורה של
ליליאן לבן, הצהיר במפתיע בפני השופטת
חנה אבנור :״כדי לא לגרום עוגמת־נפש
לגברים הנשואים (הכוונה ללקוחותיה של
ליליאן שנעצרו על־ידי המישטרה) ,מודד,
מרשתי בעובדות המתוארות בכתב־האי-
שום, כולל פירסום המודעה. אולם טענת
מרשתי היא כי עובדות אלה אינן מהוות
זנות.
״כדי להרשיע אשח לפי סעיף 5א׳,
צריך להוכיח ולטעון, בכתב־האישום,״ אמר
הפרקליט ,״כי קיימה מגע עם גבר.״
נציגת התביעה, עורכת־הדין שפייזר,
הסכימה :״בחוק איו הגדרה למעשה זנות.
אין בארץ פסיקה ספציפית שהרפייה־ביד
מהווה מעשה־זנות.״
השופטת אבנור מצאה עצמה במצב
לא־ברור כבר בהתחלת המישפט, ראשון
מסוגו בארץ, שבו הואשמה נערת עיסוי
בעצם עיסוקה בעבודתה.
האם המסז׳ הוא זנות ז

לגבי הרשעתה של ליליאן לבן.
האם אסור למסז׳יסטית לטפל בכל חלקי
(המשך בעמוד )28

ליליאן הזוהרת

היא בת ,29 גרושה, אם לילדה בת חמש. מישקלה
38 קילוגרם בלבד .״יכולתי לעבוד כיועצת־ין פי
בחברה לתמרוקיס, או כדוגמנית. אבל איך אפשר לחיות עם משכורת של 800 או? 900״

ה חו ק
אינו מגדיר
ף ילתה השופטת :״חשבתי, תחי-
^ לד, שאי־קיום הגדרה בחוק, פותח
פתח רחב להתחמק מתחולתו, וכי ייתכן
שדרך פתח זה יבולה אף הנאשמת להתחמק
מעונש.״ כלומר, אם אשמה ליליאן
לבן בהחזקת או ניהול בית־בושת, כי־אז
מחייב הדבר שמישהו יעבור עבירת זנות
בדירה זו. שהרי אם לא בוצעה עבירה
כזו׳ אין המקום בית־בושת.
אמרה השופטת אבנור :״החוק לתיקוני
דיני העונשים (עבירות זנות) מ־ 1962 אינו
מגדיר לא מהי זנות ולא מהו מעשיה זנות.
עורך־הדין שובל הביא, כדוגמה, את
פסק־דינו של השופט העליון זילברג
()236/65׳ שבו הוגדר המונח ״זונה״:
״צריך לייחס לאותו מונח את מש־

מה ששות ידיים אלה? ש״״ני־;

מעדויותיהם של הלקוחות שנחקרו במישטרה, ידייה של ליליאן
לבן גרמו להם להתעוררות תאווה מינית כאשר היתה נוגעת

בגופם. רבים טענו :״בעת המסד התגריתי.״ מתוך כ־ 15 לקוחות
שהיו מתדפקים מדי־יום על דלת־המכון, כעשרה היו מבקשים
לשכב איתה, או מציעים לה הצעות מגונות. רק כחמישה מהם
היו מסתפקים בעיסוי טהור, במובן המקובל, ללא תוספות מיניות.

לא צריו להיות..אמן־ כדי ליצור, טוען
דן בן־אמוץ העורך תערוכה כדי להוכיח:

היות ח ת

עצמאות כלכלית

כרזת קישוט בנאלית של יום־העצמאות קיבלה
משמעות אחרת, כאשר במקום תמונותיהם של
נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ״ל, שילב דן בן־אמוץ את תמונותיהם של גיבורי
השערוריות הכלכליות בישראל: מיכאל צור, טיבור רוזנבויס, בן־ציון ומוטי פרידמן.

ן* מבט ראשון, חטוף, נראית התע־
^ רונה בתצוגה מידגמית של סחורות
שוק־הפישפשים. מעין יריד של אלטע-
זאכען.
170 היצירות המוצגות בה מורכבות
משברי־רהיטים, פתיליות ישנות, ראשי
פרימוסים, אימומי־נעליים, אותיות־דפוס
משומשות, גלויות דהויות, שיברי בובות
ומזרקים, ג׳ולות ותגי־לבוש מסחריים. אפ שר
למצוא שם כל דבר שבכל בית הגון
הוא מועמד אוטומטית להשלכה לפח־יהזבל.

ציפייה לעתיד

אילוליא היו החפצים ממוסגרים ותלויים
על גבי קירות מבהיקים של גלריה מכובדת
כשהם מוארים בזרקורים, ספק אם מישהו
היה נותן בהם מבט שני. אבל שם, כמו
במטה־קסמים, מיתגלות לפתע גרוטאות
כיצירות אמנות מופלאות. חפצים משופשפים,
כלים אין־חפץ-בהם נראים פתאום
משובבי-עין ונפש עד שקשה להינתק מהם.
פתיליה הופכת לחפץ מלהיב דימיון. חותמות
גומי, מהסוג המצוי בכל מישרד,
מעוררות למחשבה. תאי־זיכרון של מחש־

שילוב גיאומטרי של גופי בידוד עשויים חרסינה ומחזיקי
מוטות מחרסינה, יוצר דימוי של קבוצת גברים
| * ונשיס .״הדימוי שיוצר בנו חפץ הוא חלק מהתכונות המזהות אותו,״ סבור דן בן־אמוץ.

י 24

בים נחשפים כעצמים בעלי ערכים אס תטיים.
הידיעה
שהאיש המציג כל זה כתערובת
יצירותיו הראשונה הוא סטיריקון וציניקן
בדן בן־אמוץ, עלולה להוליד רתיעה של
חשש. האם זו מלכודת ו האין זו מתיחה
נוספת שנועדה ללעוג לנופלים בפח 7
אפילו היד. זה כך, אין זה משנה את
העובדה שהמוצגים בתערוכת היצירותק
של דן בן־אמוץ מהממים ומפתיעים בזכות
עצמם. אלא שדן, השובב הנצחי, ששקד
15 שעות ביום, במשך שלושה חודשים על
הכנת היצירות לתערוכתו זו, הועיד לה
מטרה שונה בתכלית.
״ביסודה של התצוגה הזאת יש אלמנט
חינוכי במובן הטוב של המילה,״ אומר דן.
״רציתי להמחיש לאנשים טיעון פשוט,
לפיו כל אדם־חושב הוא גם אדם־יוצר
ואין צורך להיות, אמך כדי ליצור. זוהי
תערוכה שמראה לאנשים שגם הם יכולים
ליצור. משהו ללא הכשרה מוקדמת וללא
חומרים מיוחדים אלא מכל מיני דברים
הנמצאים בבית וסביב הבית.״
בן־אמוץ, שהכתיבה היא מקצועו, הגיע
אל יוזמת התערוכה בדרך מקרה. איציק
אלבלק, התפאורן של הטלוויזיה, הוזמן
להציג תערוכה של יצירותיו בגלריה הקטנה
בירושלים. הוא ביקר אצל דן והית־גרה
יבו: למה לא תעשה גם אתה תערוכה 7
היה בשאלה זו כדי להפיח ניצוץ שכבר
הוצת קודם לכן, מאז הפך דן לחסיד
שיטתו הפילוסופית של הד״ר משה קרוי.

בדרך לפיקניק

אחד העקרונות היסודיים של תורת ד.ראנ־דיזם,
שקרוי היה נביאה בישראל, מחייב
זיהוי נכון של דברים ומושגים.
״ברגע שאני מזהה חפץ מסויים כפתי-
ליה, אני לא מתעלם מזה שזאת פתיליה,״
אומר דן ,״אבל בין מיכלול תכונותיו של
אותו יש מצוי גם הדימוי שהוא יוצר. יש
בו, למשל, התכונה־ שבמצב מסויים הוא
דומה לטלוויזיה עממית. בכך שאני מציג
פתיליה בטלוויזיה, על ידי זה שבחלון שלה
אני מוסיף את הכתובת פסוקו של יום,
אני לא מתעלם מהיש המקורי שלה. אבל
אני מראה שיש בה תכונה נוספת —
הדימוי שלה למשהו אחר.״
דן בן־אמוץ לא המציא את השיטה של
ניצול חומרים שבשימוש יומיומי כאמצעי
של הבעה אמנותית. פיקאסו ודורז׳ בראק
החלו עוד בתחילת המאה לגזור קטעי
עתונים, קלפים ועטיפות סיגריות, כדי
להשתמש בהם ביצירותיהם במקום צבע.
אמנים כמו האנס ארם, קורט שוויטרס
ומקס ארנסט כבר הוכיחו עשרות שנים
קודם לכן שבאמצעות חפצים — שאותם
רואים בכל יום אך אף פעם לא מבחינים
ומזהים אותם -כמו שיברי עץ ומתכת,
כרטיסי נסיעה או כפתורים, ניתן ליצור
כמה מהקומפוזיציות ההרמוניות ביותר של
המאה.
מה שבן־אמוץ ניסה להמחיש בתערוכתו
הוא שלא רק ציירים ופסלים יכולים
לעשות זאת. כל אחד יכול.
״בשבילי זה היה כמו גילוי של יבשת

״אל תשאל מה קרה לנו באמצע הפיקניק״ ,הוא
שמה של יצירה העשויה מכלי מיטבח פשוטים
העשויים אלומיניום, שנכבשו במכבש והורכבו יחד בתוך מיסגרת על רקע בד שחור.

^ 0 *11 ׳11 *131111 0 1 0בשם זה כינה דן את הבובה שבצינצנת המר־
״ 1י ״ כזית, שעוררה בו אסוציאצייה לפסל הנער־ 1111111 המשתין בבריסל. ראשי בובות שבורים בצינצנות האחרות הן יצירות בפני עצמן, שלכל
אחת מהן משמעות משלה. ליצירה נוספת של ראשי בובות, קרא :״לצאת מהמקרר ילדים !״
המזרק זה הופך לפתע לדימוי של חללית.
זה היה בשבילי כמו פיצוץ אטומי. התחל תי
לעבוד 15 שעות ביום. לפעמים לא

)1 1 1 0 0 1 1דן בן־אמוץ מאחורי ניברשת מעשה־ידיו העשויה מחרוזי
׳ י /י ״ ייי וקישוטי זכוכית, אותם ליקט במקומות שונים. שברי מבחנות

וחלקי זכוכית של מכשירים רפואיים מצטרפים יחד לניברשת בעלת ערך אסתטי ייחודי.
מפקקים של בקבוקי זכוכית צבעוניים הרכיב דן פסל מרשים, המוצג גס הוא בתערוכה.
היתה לי סבלנות לישון. הייתי מתעורר
כדי להמשיך בעבודה.״
בשנת 1920 הדהים פאבלו פיקאסו את

המבקרים בתערוכה שלו, כאשר הציג ב פניהם
מבער גז פשוט אותו כינה בשם
(המשך בעמוד )28

דלת ספרדית ״״ 7

ביותר בתערוכת יצירותיו הפלאסטיות של
דן בן־אמוץ: דלת ספרדית בגילוף עבודת־יד,
שמחירה ההתחלתי היה 1600ל״י.

הדשה. זה תדליק אותי,״ מספר דן .״הת־
*חלתי להשתעשע בצירוף של כלי־רפואה
וחרוזים. נשארו לי במחסן כל מיני חפצים
ישנים שהתחלתי להשתמש בהם. גיליתי
פתאום שאם אני מכנים נוזל צבעוני
במזרק ישן מכרום, מאלה שלא משתמשים
בהם כיום, ומשחיל חרוז על המחט של

מכל המחלקה — קולאז׳ המורכב
משברי דיסקיות של חיילים,
שבתוכם משולבת תמונה אחת (של הדוקטור עוזי ויינברג).
01133125 שברי מיסגרות עץ ר
שברי פיתוחים וגילו־פיס־
אותם אסף דן בן־אסוץ במשך שנים, מצטרפים לקולאז׳ יפה.

.,אתתי רבבות על עצומה 1ג ד ההסתדרו ת
ואגיש אותה לאירגוו העבודה הבינלאומי בזנבה!,,
(המשך מעמוד )13
דים, שבו אנחנו מנוסים יוחר מכל גוף אחר, ולא הצליחו
לשבור אותנו.

^ פי דעתי, עוד היום, לא שברו אותנו — אנחנו
/חזרנו לבד. אבל איפה הפועלים? איפה פועלי ישראל,
שראו שהמישטרה מביאה נגדנו נשק וסירות — וגם ארבע
סירות של סולל־בונה?

״שמע, אתת קטן
בשבילה. זוהי
חיה חזקה מאד ר
עד היום אולי מכריזה המישטרה שהיא רק באה למסור
צווים, אבל זד היה מיקרה קלאסי שמישטרה, בפעם
הראשונה בארץ, לקחה שוברי־שביתה והלכה לעבוד
איתם. איפה היו כל הפועלים אז? איפה אנחנו היום,
כשיושבים ומבקרים את ההסתדרות, את כל המוסדות
ואת כל מה שמעוללים לנו? מה תועלת תצמח מביקורת?
מדוע אנחנו לא מבקרים את עצמנו?
מאותו יום שלמדו בארץ שמישטרה יכולה לשבור
שביתה ואף פועל לא מרים ראש, זאת היתד השיטה בכל
שביתה, והיא הוכחד כבר.
(להלך תיאר קצוץ בפרוטרוט את מהלך השביתה והתערבות
המישטרה).
!משה זלוי: אני כואב מאד את כאבו של קצוץ,
ולא בכדי. מהסיבה הפשוטה, שמעורבותי בכל העניין
של קצא״א היתד. מעורבות אישית, אידנונית. אני הייתי
יגם מאלה שנתנו הבטחות, ואני בפירוש בוש ונכלם,
בעניין הזה של קצא״א.
היה מי שהגדיר לי את ההסתדרות כמו דינוזאור.
אמרו לי :״שמע, אתה קטן בשבילה.״ ולא סתם קטן
בשבילה, אלא שזו היה חזקה מאד, ענקית. אפילו אם
אתה מצליח להוריד לה את הראש, הזנב עוד נשאר
מסוכן מאד. אנחנו עוד רחוקים מאד מלהוריד לה את
הראש, לכן עוד לא הגענו לזה שהזנב מסוכן. בקיצור,
היא נשארה חיה מסוכנת.
ההסתדרות זה דבר ממוסד מאד, יושב כבר למעלה
מ־ 50 שנה, מאורגן מאד, ופועל בשיטה שייחסו אותה
בזמנו לבריטים, שיטה של הפרד־ומשול. הם בפירוש
לא רוצים לתת יד לשום אירגונים שרוצים להתאחד
ביניהם, ואפילו אם המיקצוע שלהם זהה לגמרי.
העניין הזה של פער־דורות. יש חוסר־הבנה משווע, איזה
קצר בין ועדי-העובדים של היום, שרובם מהחבר׳ה הצעי רים׳
פחות או יותר מהגיל ״שלי, הגיל של קצוץ. אלה
הגר ה צעירים. אלה שמייצגים אותנו שם, בוועד־הפועל,
אם נחבר את הגיל של כולם ביחד — אנחנו גגיע בערך
לתקופת הברונזה.
כדי להמחיש: יש שם אנשים שבאמת היו בבניין
המדינה. הם כבר לא היו צעירים אפילו כשברל כצנלסון
ייסד את ההסתדרות. ישנו שם אדם שבנה את סג׳רה,
ועבד במחצבות בבנימינה. האמת היא שהוא נראה כאדם
שעבר הרבה, זו האמת, ומבחינה זו אני מעריך אותו.
העניין הוא שהאנשים האלה לא יודעים מתי ללכת, ופשוט
לא יודעים מה לעשות איתם. כנראה שכל אחד מתבייש
להגיד לו: לד מכאן• אולי יש לו גב חזק במיפלגה,
אולי מי־יודע-מה.
באד־על, למשל, שלושת חברי הוועד של עובדי*
התחזוקה, אני חושב שגיל המבוגר בהם לא עולה על
2ג־ 1ג. יהושע וושצ׳ינה, מחזיק תיק אל־על בהסתדרות,
במחילה ;מכבודו, אני חושב שאמעיט בגילו אם אומר
שהוא בן .76 הוא אדם בן .76 ויש חוסר־קומוניקציה -
אני ניסיתי כמה־וכמה פעמים ליצור איתו מין דו־שיח,
שיסביר לי. האדם הזה הוא פאנאטי, הוא שטוף־מוח, הוא
לא יודע להסביר מה מטרות ההסתדרות. הוא רק מוכן

״העניין הוא שהעסקניס
האלה אינם יודעים
מתי למ ת ר
להילחם. אני חושב שהוא מוכן להיכנס למדורה, בשב
לצעוק שההסתדרות זה דבר גדול וזה חייב להתקיי
במתכונת הזאת, וזהו זה! אבל למה זה כפה או אחרת
הוא אפילו לא מוכן להיכנס להסברים.
הוא היום כבר הועלה בדרגה. בפעם האחרונה ששמעו
הוא היום ממלא־מקום מזכ״ל ההסתדרות. אני חת
שבגיל 80 הוא יתמנה כמזכ״ל ההסתדרות.
ז טוב, הם החליטו שהדבר הכי פשוט — ולדעתי
גם הכי טיפשי — זה להפסיק לי את המשכורת.
אז הודיעו לי שמהאחד בספטמבר מפסיקים לי את המש

כורת,
אני לא מקבל יותר משכורת. זה שנבחרתי על־ידי
95 אחוז מציבור הבוחרים שזכאי היה בכלל לבחור
באיגוד־הימאים — אותם זה לא מעניין. לגביהם, אני
כבר פסול, מהסיבה הפשוטה שמתחתי ביקורת על
ההסתדרות.
אני לא מתכונן לשתוק על זה. אני פונה לביודדין
לעבודה, כעובד נגד מעביד. הוא אומר שהוא המעביד
שלי — אני פונה בעובד נגד מעביד, לדרוש את השכר
שלי. התביעה תוגש תוך הימים הקרובים, על הלנת־שכד.
ואני התכוננתי לפנות לאיי־אל־או, אירגון-העבודה הבינ לאומי
בז׳נבה, ועל־ידי פטיציות שאני מתכונן להחתים
עליהן את כל העובדים במדינה הזאת — מי שיהיה
מוכן לחתום, כמובן — שההסתדרות זה לא האירגון
שהוא היה רוצה שייצג אותו. שהוא לא מייצג אותו.
שזה מעביד. אותם דברים אני רוצה לומר באותה פטיציה.
מי שימצא לנבון עם מצפונו, עם לבבו, יחתום על זה.
עם אותה פטיציה, שאני מאמין שרבבות יחתמו עליה,
אני רוצה לנסוע לז׳נבה, להניח את זה על השולחן של
מזכירות האיי־אל־או שאגב, אם אינני טועה, גידעון בן-
ישראל — ותראו גם את האינפנטיליות שבבל זה, אינני
יודע איך לקרוא לזה — הוא היה הממונה הראשי על
יחסי-העבודה מטעם הממשלה. ופתאום הוא בהירארכיה
של ההסתדרות. הוא, הממונה מטעם הממשלה לשעבר,
הוא הנציג של ההסתדרות היום באיי־אל־או !
אני רוצה לנסוע לשם, ולהם נודע על זה• אני גם
אמרתי את זה בצורה שייוודע להם. האמת היא שהם
רואים בזה דבר לא־נעים. אני לא משלה את עצמי —
יכול לדדות שלא אצליח שם. בכל־אופן, אני חושב
שבצורה כלשהי אגרום להם אי־נעימות, אי-נעימות

שעלולה אפילו לעלות להם ביוקר. הרבה אירגונים בעולם
שההסתדרות חברה בהם, לא יודעים מה פרצופה האמיתי.
הם פשוט לא יודעים.
אל גגי ״ התערכות של מישטרה בסיססוכי־עבודה.
/אני אומר שוב, אני מצטער על מה שקרה בקצא׳׳א.
אני אצטער עוד יותר אם לא ילמדו מזה. אי-אפשר לומר
שלא היו תקדימים, אבל לדעתי, אסור לתת לזה לעבור
בקלות. אסור היה, ואסור גם להבא, אני מקווה שאולי-
אולי, משיחות כאלה כמו זו שיש לנו היום — ייצא
איזשהו גרעין של אנשים, שאחת-ולתמיד ישאל: לעזאזל,
מה זאת הסתדרות?
אולי נבדוק. אולי זה לא טוב לעם־ישראל. אולי זו
הסיבה לכל הבעיות ביחסי-העבודה. אולי ההסתדרות
היא הסיבה. אולי •חוסרחזסיפוק של העובד מההסתדרות
גורם לו להיות תוסס. אולי ביעלל זה שהוא יודע שבאמת
אין מי שייצג אותו, זה גורם לו להילחם על זה.
אילו היה לי אמון מלא בהסתדרות, אילו הייתי מאמין
שזה הגוף לייצג אותי, לא הייתי מעביר עליה ביקורת.
אולי אפילו לא הייתי עושה שביתה. הייתי מחכה שהוא
ידאג לי. כמו שאני לא מצפה היום מימאים באוניות
לקום ולעשות שביתות. אני חושב שהם מאמינים שאני
מייצג אותם טוב. אחרת, כל ועד באונייה יתחיל לשבות !
למה קורה פה מצב כזה שכל ועד, קטן בגדול, מוצא
לנכון לשבות על הדרישות שלו? ומדוע ההסתדרות הסירה
את חסותה ממנו?
מה זה נקרא ״להסיר חסות?״ מה זה נקרא ״להחזיר״
אותה? למה אותו עובד צריו לעמוד למישפט, כפושע,
בזמן שבסך־הכל הוא רצה לדאוג לעצמו, מכיוון שההס תדרות
לא דואגת לו? בשביל זה הוא פושע? בשביל
זה הוא צריך תיק סלילי, מה שלא היה לו עד היום כל
החיים? מה יש, אנחנו עוכרי־ישראל? לעזאזל, הלא אני
לא חבר באש״ף, ולא פעם ניסו להסביר לי באיזושהי
צורה שאני עושה את העבודה שלהם. וזה כואב לי. זה
כואב לי בתור צבר, זה כואב לי בתור מי שעבר את
השירות הצבאי שלו, זה כואב לי בתור בחור שעובד.

לא אגיד שאני נותן את דמי, אני עובד פה במו כל
אחד אחר. אני משקיע יפה, במדינה הזאת. זה כואב לי
בתור בן של אסיר-ציון, שישב 12 שנה כאסיר־ציון, אבל
לא קראו לו רות אלכסנדרוביץ, אז לא רצו אליו לרקוד
לו בלוד. הוא בא בשקט ובצינעה, ונשארו לו מכל העניין
רק תעודה, וקבר שאנחנו שילמנו אותו. היום, למען
אסירי-ציון ברוסיה יודעים לרקוד בלוד. מייד חוקקו חוק
שיפצה אותם וכל זה. עם אבי היה ויכוח מכוער, במה שווה

..על ההסתזחת לחוזר
למוטב ולא להיות
רובוט המופעל בכפתורים ר
כל שנה שהוא ישב בכלא. בסוף סיכמו על 500 לירות
כל שנה. אז הוא קיבל 6000 לירות. ואבי היה אסיר״ציון !
סעדיה דד,עינ מה עלינו לעשות? לדעתי, לא
לבכות על חלב שנשפך. לא מאוחר, לסי דעתי, להתכנסות
מאסיבית של אותם נציגי-יהעובדים, ובמהרה, לא להסס
פעמיים.
משח לוי לא נבחר על־ידי הוועד־הפועל של ההסתדרות,
כפי שנסחרו עסקני ההסתדרות. משה לוי נבחר
על-ידי כלל ציבור הפועלים שהוא מייצג אותם! רק
הם יצטרכו להחליט אם משה לוי יקבל את המשכורת,

אם ימשיך לייצג אותם — או לא! אבל אנחנו יכולים
לבוא ולקבוע אם ירוחם משל יקבל משכורת, ויישאר
במקום איפה שהוא נמצא — או לא! לא הוא יבוא
ויקבע לנו אם אנחנו נקבל משכורת, אם לא נאמר אמן
על מד, שהוא אומד!
אנחנו סונים להסתדרות, עליה לחזור למוטב• לא
לקבל הוראות ולהפעיל את עצמה על־ידי כפתורים כמו
רובוטים. אנחנו לא נמצאים בסרטים של בובות, ובמדינה
של תמונות. אנחנו נמצאים במדינה של חיי-אדם, של חיי-
אנוש! של ״ואהבת לרעך כמוך!״ בשם המילים האלו
אנו סוגים אל ההסתדרות, שתחזור מייחסה כלפי ציבור
הפועלים! אנו פונים אל ההסתדרות שתפעל למען הגנת
העובד, לסילוק המישטדה מהנושא, ולא לעסוק ברמאות
של תוספת־היוקר.
פועלי־הנמל, עם כל הלוקשים שמוכרים לציבור —
האמינו לי באמונה שלמה, שכר־היסוד של פועלי־הנמל,
אם הוא לא מבוסס על נורמות ופרמיות, בלי שום הטבות,
הכל על ההסכם הקיבוצי המיוחד — ירוד משכר-היסוד
של פועל־בניין! על זה אנחנו נאבקים שנים! והם כל
פעם חוזרים: אתם מבוססים על נורמה ופרמיה. נותנים
לנו לשבור את הגב. אחרי 18 שנים אנו הולכים עם
חגורת-בטן !
כאן מתרחשת סבוטאדה. הוקם מיתקן בדיוק לצידו
של הנמל, וקוראים לו אובוסיז. היתד, בזה ידה של צי״ס,
ידה של רשות־הנמלים וידו של קבלן. אינני יודע אם גם
להסתדרות אין יד בזה, אני אחקור ואבדוק את הנושא.
מאות עובדים באים מדי-יום בשש וחצי, ובשמונה-
שמונה וחצי אין להם מה לעשות. אנחנו אומרים בתום-
ליבנו: מדוע הקימו מיפעל לידנו, מדוע שוב פעם נותנים
לקבלן להתעשר על חשבון ציבור הפועלים? אנחנו באנו
ודרשנו בית־דין לעבודה. זכינו שם במישפט. רשות-
הנמלים מערערת על פסק-הדין של בית-הדין לעבודה,
על זה שאנחנו דרשנו בסך־הכל עבודה לציבור שלנו !
לסיכום: יש לומר, רבותי: עודו, עורו ! הגיעה השעה
שציבור הפועלים יקח את היוזמה לידיים, ויוציא מאותם
עסקנים של הוועד-הפועל את השוט המכה בנו !

ייר ה

אנגל

6 1 1 5 1 -1

6־ 01 73616 01355^ 31ח 3ח 0 \/6

כלי זכוכית לת1ור ולשולחן

גס< 0
תו צר ת ארה״ב

כלים ואביזרים
למטבח המודרני

1ח221ט 9ל 3
תו צרת *׳ ט לי ה
אביזרים לחידוש האמבטיה

למטונ״נים יישלח נציג מבירות

אלברט בו טון
תל־אביב,דחי פרגן ,5טל 612705 .
להשיג בחנויות המובחרות

0רס/מ 1¥1א בע£ו

היומי מתגלגגי
(המשך מעמוד )23
גופו של הלקוח? האם יאסור לה לגרום
להתפרקותו, כאשר אין כל מגע אחר
ביניהם פרט לידיה של המעסה?
אם המסז׳ הוא מעשה־זנות — כי־אז
יש לומר זאת בגלוי.
ואם איננו מעשה זנות חייב החוק ל ציין
זאת, ואין להשליך לכלא אזרח, כל
זמן שקיים עדיין ספק לגבי הצדק.

אוגס, ש ח/
שריפה
^ ך כפרשת ליליאן לכן קרה דבר
^ נוסף, חמור ומכוער הרבה יותר. בחודש
אפריל השנה ניכנסו שני ביריונים
למכון־העיסוי מריס שברחוב יהודה ר,לוי
139 בתל-אביב. אחד מהם התנפל על לי-
ליאן לבן, בעלת המכון, גרר: אותה למיטה.
חברו חיפש במיטבח סכין, והצמיד אותה
ללחיה של הנערה.
אחד מהם אמר :״אנחנו מתכוונים ברצינות.
את תשלמי לנו כל שבוע 2500ל״י,
אחרת נגמור את המכון שלך, את הבית
שלך וגם אותך!״
כך סיפרה ליליאן. כנראה כדי לתת יתר
תוקף לדיבריהם, אנס אותה אחד מהם
באכזריות׳ ולאחר שסיים, שלח את חברו :
״תדפוק אותה גם אתה!״
הם הפכו את הבית, שדדו תכשיטים
שהיו בדירה ו־ססס! ל״י דמי העיסויים

ביקרו השניים בדירתה. הם ביקשו שהיא
תשכח את עדותה במישטרה.
אחד המבקרים החדשים גילה בי ידוע
להם שלליליאן יש דירה בבת־ים .״אם לא
תעשי מה שאומרים לך,״ איימו ,״נשרוף
לך את הדירה.״
שוב הלכה למישטרה. שוב מסרה פרטים
על הכנופיה שאיימה עליה, ושוב הופיעו
השניים מבלי שהמישטרה תתפוס אותם.
באו איומים נוספים, ולבסוף נשרפה דירתה
בבת-ים. אחר־כך הועלתה באש הדירה
שבה עבדה, ברחוב יהודה ד,לוי .139 היא
נותרה ללא בגדים, ללא פרוטה, ללא
מקום־לינה, עם ילדתה הקטנה.
כאשר גילתה ליליאן לעיתונאי, שאחד
מראשי מישטרת מחוז תל-אביב הציע לה
לעזוב את הארץ כדי לא לסכן את עצמה

שופטת אבנדר
מדוע עונש מאסר?
על-ידי חברי כנופיית בת־ים, מפני שאין
מי שישמור עליה, הוחלט להעניש אותה
עבור אומץ־ליבה.
ממגירות פרקליטות מחוז תל-אביב
הוצאו במהירות שני תיקי החקירות נגד
ליליאן. תיקים של פשעים חמורים כגון
אונס בצוותא׳ אינם מגיעים לפעמים לבית־המישפט
משך חודשים ארוכים, ביגלל עד
מס־עבודה. אך לשני התיקים שעמדו נגד
ליליאן לבן נמצא מועד מישפט במפתיע,
תוך ארבעה חודשים.

ה מסז׳
הוכרז כזנו ת!

נאשמת ליליאן לכן
״מה הקצין רוצה ממני?״
שגבתה ליליאן באותו יום. האנסים שתו
קפד, שמצאו בדירה, והבטיחו לחזור ביום
השישי שלאחר-מכן, כדי לקבל את הכופר.
אחרי שהתאוששה, בבכי מר ובפחד נורא,
התקשרה ליליאן עם עורך־ד״דיו שלה,
אמנון שובל, וסיפרה לו על האונס והשוד.
יחד איתו הגיעו למקום אנשי המישטרה,
אך תחת שיתחילו מייד לחפש את עיקבו-
תיהם של הפושעים, צעק הקצין סורקים
על ליליאן :״את משקרת! מי אלה שהיו
כאן? ספרי לי בדיוק מה קרה!״
סיפרה ליליאן :״לא הבנתי מה הקצין
הזה רוצה ממני. הוא התנהג אלי כאילו
אני הפושעת. אבל כשנפגישתי עם עוד
קציני־מישטרה, הבנתי שסורקים הוא בבר
הכי טוב מכולם.״
ליליאן הצליחה לזהות את אורחיה הא לימים
באלבום־הפושעים של המישטרה.
הם היו ידועים למישטרה כאנשים מסו כנים,
חברי כנופיית בת־ים.
אך חוקרי המישטרה לא לכדו את שני
האנסים מייד, עברו 16 יום עד שהראשון
בהם נפל לידי אנשי-החוק. רק אחד מק ציני
מישטרת מחוז תל־אביב הבין שסכנה
גדולה אורבת לליליאן. היה זה מפקח
שמואל כרמלי, שנלחם בבית־המישפט כדי
להאריך את מעצרו של מאיר אלחייאני,
החשוד בכך שאנס את נערת־העיסוי.
כרמלי עידער בבית־המישפט-המחוזי,
ואלחייאני הוחזר לכלא. את שותפו של
אלחייאני, חיים כהן, מצאה המישטרד,
רק אחרי חודש ימים. לפני שנעצר, הס פיק
כהן להתקשר בטלפון עם ליליאן,
והזהיר אותה לשנות את עדותה במישטרה.
שבועיים אחרי האונס והשוד, ביקרו אצל
ליליאן שני ביריונים. היא הצליחה לברוח
מהמקום לא לפני שרשמה את מיספר ה מכונית
שלהם. כעבור ימים אחדים, שוב

י* התביעה מיהרה להגיש לבית ן
\ המישפט את שני כיתבי-ו־,אישום נגד
קורבן מיקרה האונס והשוד, ליליאן לבן.
גם כאן היה הדיון אכספרם, למרות שהד
בעיית מסובכת ומייזחדת־במינה.
השופטת המחוזית חינה אבנור, אשר
לפניה עומד להתנהל גם מישפטם של
אברהם ביטון ושותפו, הנאשמים בפרשת
האיומים על ליליאן ושריפת הדירות שלה,
כבר שלחה את קורבן הפרשה לכלא —
עוד קודם שנקבע גורלם של הנאשמים האלה,
ושל הנאשמים באונם ובשוד.
נותרה רק שאלה אחת: מדוע הטילה
השופטת אבנור מאסר־בפועל של שנה
שלמה על נערת־העיסוי ליליאן לבן, למ רות
שלצעירד, זו אין עבר פלילי כלל?
מדוע הוטל עליה עונש חמור כל-בך כבר
בפעם הראשונה- ,שעה שיצאניות של
ממש, ממשיכות לעסוק בזנות באופן גלוי?
סניגורה של הנאשמת ציין בפירוש כי
אין לליליאן עבירות קודמות, וכי ב־מיקרה
מעין זה, כאשר העבירה היא ראשונה,
אין להטיל עונש מאסר־בפועל.
את התשובה נתנה השופטת בעצמה,
בהחלטתה :
״השאלה שעומדת אומנם בפני היא,
אם באשר אין לנאשמת עבירות קודמות,
ואם כאשר הוחלט כפי שהוחלט לראשונה,
יש כבר להחמיר עימה.
״לי נראה כי עמדתו של המחוקק, ואף
עמדתם של בתי-המישפט בנדון הפעלת
חוק זה היא כה ברורה, שאין מנוס מאשר
להפעיל מאסר בפועל.״
עוד קודם שביקש זאת הסניגור, דחתה
השופטת את ביצוע גזר־הדין בפועל, לשם
הגשת עירעור לבית-המישפט העליון.
אך גורלו של המסז׳ האירוטי ברור —
הוא הוכרז,כזנות !

צר חוב

(המשך מעמוד )25
״ונוס של הגז״ .בי; שאר המוצגים בתע רוכתו
בגלריה ג׳ולי בת״א, מציג גם דן
בן־אמוץ זוג מבערים צבועים להם הדביק
את השם :״נכדתה של ונוס של הגז ובעלה
הצעיר.״

לא לשכוח
לקחת עיניים
ץ* ה שסיקאסו עשה,״ אומר דן,
*!!ו ״היה הזיהוי הראשון.של דימוי גוף
האשד, הנמצא במבער. זה שהוא עשה את
זה לפני אינו צריך למנוע ממני לעשות
ואריאציות על הנושא. אותי גם לא מדאיגה
ההגדרה אם מה שאני עושה זאת אמנות
או לא אמנות. אני עושה דברים שאני
אוהב. וברגע שאני מציג את מה שאני
עושה ואומר, זה מוצא־חן בעיני׳ זה מש קף
אותי באיזו צורה שהיא.
״היצירות שאני מציג הן יצירות בעלות
סיגנון שונה בתחום הפלאסטי. מה שמאחד
אותן הוא החומר ממנו יצרתי אותן. ניסיתי
להשתמש בחומרים הכי באנאליים, בדברים
זרוקים, שניתן למצוא אותם מתגלגלים
ברחוב. אבל ניסיתי לעצב אותם בקומפו זיציות
בלתי־באנאליות.
״מה שקורה לנו הוא שהחושים שלנו
מתקהים לגבי דברים החשופים לעינינו.
אנחנו לא מסוגלים להבחין בהם עד שמוציאים
אותם מהקשרם המציאותי ומציגים
אותם בצורה אחרת. עשו את זה קודם,
אבל אין לזה גבול. כל אדם שאיננו שוכח
לקחת איתו את העיניים כשהוא יוצא
מהבית — כמו שאמר וולטיר — יכול
לגלות סביבו כמויות עצומות של דברים
בעלי ערך אסתטי.
״אנשים אינם חייבים לקרוע את עצמם
כדי להשיג לעצמם תמונה יקרה המוצגת
במוזיאון או בגלריה. אפשר לקחת גלויה
פשוטה עם רפרודוקציה של ליאונרדו דה־וינצ׳י,
לשים אותה במיסגרת שהתמונה
ראויה לה ולתלות אותה בבית. ערכה של
הגלויה בבית יכול להיות כערכו של
האוריגינל. בסופו של דבר כולנו גדלנו
על רפרודוקציות.
״מה שאדם צריך לעשות הוא לזהות
קודם כל את הבעיה ולמצוא לה פיתרון.
זוהי אמת־המידד, לבחינת ערכה של יצירה
— השוואת הפיתרון שנמצא לבעייה ש זוהתה.
אי אפשר להעריך צייר קיטש
ברחוב המצייר ציור של ברבורים על
רקע שקיעה, אלא אחרי שמזהים מה הוא
רצה לצייר. אם מזהים שמה שהוא רצה
לצייר זח בעצם ציור של שקיעה מתוקה
אפשר להעריך אם הצליח בכך. למה שהוא
עשה יש ערך אובייקטיבי בפני עצמו,
שאינו ניתן להשוואה עם ציור של ואן-
גוך, למשל.
״זה מה שכל אחד צריך לעשות. למצוא
פיתרון לבעיה שהוא זיהה. אם למשל אתה
הולד ברחוב ומבחין בחתיכת אלומיניום
היכולה להיראות כלוחם אשורי, אז כדי
שזה באמת ייראה כך צריך לתת למתכת
טיפול מסויים, להעמיד אותה בצורה מסו-
יימת במיסגרת מסויימת. הבעיה היא איך
להדגיש את הלוחם האשורי הנמצא בחתיכת
גרוטאה מאלומיניום. אם הצלחת לפתור
את הבעיה זה כבר הישג. ברגע זה כבר
יצרת משהו משל עצמך.״
טוג הוא יפה
תנוכה הספונטאנית ביותר של
| 1המבקרים בתערוכתו של דן בדאמוץ
היא :״מה הקונץ? הרי את זה גם אני
יכול לעשות.״
״זוהי בדיוק מטרת התערוכה,״ אומר
דן ,״זה ההישג הגדול ביותר שיכולתי
לצפות לו. אדרבא, למה שלא תעשו?!
לשם כך כללתי בתערוכה גם שני ארגזים
של מציאות, חפצים וגרוטאות, שאפשר
לקנות אותם בשתיים־שלוש לירות, לקחת
אותם הביתה ולנסות לעשות מהם משהו.״׳
אחת היצירות המרשימות ביותר בתערוכה
היא לוח עץ בו קבועים בשורות
סימטריות חצאי דיסקיות-זיהוי של חיילי
צה״ל, עליהם מוטבעים שמות חיילים
ומספריהם האישים. דן מצא ערימה של
דיסקיות כאלה בשוק-הפישפשים. מסתבר
כי סוחר גרוטאות רכש אותם עם עודפי
ציוד שמכר משרד-הביטחון. בתוך שורות

הדיסקיות קבע ח תמונת פספורט קטנה
שאיפשרה לו לכנות את התמונה בשם :
״היחיד שנשאר מכל המחלקה״.
האפקט של קומפוזיציה פשוטה מעין
זו מדהים בעוצמתו. מסביר דן :״ברגע
שאתה שובר דיסקית־זיהוי לשניים זה
הופך לסמל שזועק בקולי־קולות. ד,אימ-
פאקט של היצירה הזאת יותר חזק מכל
מאמר בעתון. כתבתי לא מעט נגד המיל-
חמה. אבל ההשפעה הוויזואלית של תמונה
כזאת היא הרבה יותר מהירה וחזקה מאשר
המאמר החריף ביותר.״
יצירות אחרות המוצגות בתערוכה הם
מעגלים חשמליים יצוקים של מחשבים
או טרנזיסטורים. דן פשוט הציב אותם
על בן עץ, כדי להפריד אותם מסביבתם
הטבעית. ואז מיתגלה לפתע כי בכל אחת
מהלוחיות האלה יש חלוקה אסתטית של
האלמנטים. אף צייר שהיה מנסה לצייר
יצירה מסוג כזה לא היה מצליח להתחרות
במהנדס שעיצב את המעגלים החשמליים
מתוך שיקולים שימושיים ותועלתיים.
״זוהי התיאוריה הפשוטה ביותר של
האסתטיקה,״ מסביר דן ,״כל דבר טוב
הוא אוטומאטית יפה. כל דבר שמשרת
את קיומנו ומשפר את חיינו חייב להיות
יפה אפילו אם לא תוכנן להיות יפה.
שום דבר פונקציונאלי בעולם אינו מכוער.
פטיש אינו יכול להיות מכוער. זוהי הסיבה
שבכמה מהקומפוננטים האלקטרוניים אפשר
למצוא ערכים אסתטיים בלתי רגילים.
פשוט משום שחלוקת השטח שם היא
נכונה, לכן היא גם יפה.״
היצירות המקוריות נמכרות בצורה מקו רית.
דן קבע להן מחירים התחלתיים

רה המורכבת מגלויות מצולמות מראשית
המאה ותאי־ריכרון של. מחשבים אלקטרוניים.
ביצירות אחרות מציג בן־אמוץ
קומפוננטים חשמליים ללא כל שינוי, אותם
הוא מכנה בשם: אלקטרוארט.
אבסורדיים 50 :או 100ל״י. אבל זהו
רק מחיר מיכרז למכירה פומבית. מי
שרוצה לרכוש יצירה מסויימת נרשם
ומציע עבורה מחיר. הקונה הבא הרוצה
לרכוש את אותה יצירה חייב להציע מחיר
גבוה יותר. בתום התערוכה תיערך מכירה
פומבית בין כל המשתתפים במיכרז וזה
שיציע את המחיר הגבוה ביותר הוא שיזכה
בה. טוען דן :״זוהי הצורה הצודקת ביותר
למכור יצירה — לפי חוקי הביקוש וההיצע.
זה גם חלק מהרעיון של התערוכה —
לערב את הקהל, שלא יהיה רק בבחינת
צופה פאסיבי.״
התגובה הצפויה של צופים שיאמרו:
״בשביל מה אני צריך להוציא כסף על
זה? אני יכול ללכת ולעשות את זה
בעצמי אינה מפחידה את דן.
״להיפך,״ הוא אומר ,״זוהי התגובה
הנכונה של אדם חושב, הנה, אני מציג
בתערוכה וילון עשוי מקרעי מכנסי גינס.
כבר היו בחורות שביקרו, ראו ואמרו
שיעשו וילון כזה. בסדר גמור. אין לי
זכויות יוצרים על כלום. אבל הן רק
צריכות לדעת שווילון הג׳ינס שיעשו אינו
יצירה שלהן. מישהו כבר זיהה את האפשרות
הזאת לפניהן.״
העולם הזה 984ו

במדינה

החסשיודת

עיתונות
א רו חוו־ ערב
במרבוהע בו ד ה
״עכשיו תאכ7ו את
החרא ש7גו 1״
צער, ה עורכת ״דבר״ בסיום
ההצבעה ע? הסדר־חביניים
״האם אתה מכיר את דון פדרו?״ נשאל
חואן בבדיחה, המכסיקאית הידועה .״את
דון פדרו הבנדיטו׳ איזו שאלה ! 1״ השיב
חואן ,״אכלנו ארוחת־ערב ביחד.״ ״לא
ייתכן !״ אמרו חבריו של חואן ,״איך זה
שאכלת ארוחת־ערב עם דון פדרו הגדול?״
״רכבתי על חמורי,״ סיפר חואן .״לפתע
עצר אותי דון פדרו בדרך, איים עלי
כאקדח ואמר, :תאכל את הגללים של
החמור או שאתקע בך כדור ד איזו ברי רה
היתר, לי?! התחלתי לאכול את הגללים.
דון פדרו התפקע מצחוק• תוך כדי
צחוק נשמט אקדחו מידו. לקחתי את ה אקדח
ואיימתי עליו, :עכשיו תאכל אתה
את גללי החמור או שאתקע בך כדור!׳
וככה אכלנו ארוחת־ערב יחד.״
עורכת דבר, חנה זמר, וראש־הכתבים
במערכת מעריב, אורי דן, יכולים גם הם
להתפאר, בנוסח הבדיחה המכסיקאית, כי
סעדו ארוחת־ערב יחדיו. ולא בסתם מיס־עדה
ל <-אלא בישיבה ההיסטורית של מר כז
מיפלגת העבודה שנערכה בשבוע ש עבר,
שבה אישר המרכז ברוב של 370
קולות נגד 4את הסדר־הביניים בין יש ראל
ומצריים.
זמר זמר לדי אחרי חמש וחצי שעות
של ויכוח הגיע רגע ההצבעה. מאות הידיים
שהורמו לאישור ההסדר נופפו כמעט
בצהלה בכרטיסי־ההצבעה הוורדרדים. רק
מעטים מביו חברי המרכז שמו לב ברגע
זה לדראמה שהתחוללה בשורות הראשונות
של בית ארלחורוב בתל־אביב.
בין המנפנפים בכרטיסיהם היתד. גם עו רכת
דבר, חנה זמר. היא קמה ממקומה
בחדווה, סקרה בהנאה גלוייה את יער ה ידיים
שהתרומם. לפתע נתקלה במבטו
של אורי דן, שישב באולם כעיתונאי.

עורכת זמר
מי יאכל מה 7
דן, הידוע בהשקפותיו הניציות, נעץ בזמר
מבט אירוני ונד בראשו למראה התלהבותה
של עורכת דבר.
נראה שמבטו של איש מעריב הרגיז
4את העורכת. בניגוד לסיגנונה המאופק
והסולידי,בתוכנית לעקרודהבית בשידורי
ישראל, התפרצה לפתע זמר בזמר אחר.
״שבע שנים אכלנו את החרא שלכם!״
הטיחה זמר בפני דן ,״עכשיו תאכלו אתם
את החרא שלנו!״
אורי דן השיב לה בו־במקום, באותה
אוקטבה :״אל תדאגי, גברת זמר ! לא
רחוק היום בו יבואו אלייך קוראייך עם
המאמרים האופטימיים שלך ויאכילו אותך

חנה זמר לא נשארה חייבת :״לפחות
לא אוכל את המאמרים שלך ! מהם אפשר
לקבל -שילשול !״
העולם הזה 1984

ה חד ש ה
חתן רוטשילד
ייחוס משפחתי
צ רי ך לתת — צריך לקחת!״
אמדה לפני שנתיים נילי לימון, בתו
היפהפייה של האלוף (מיל ).מרדכי (״מו קה״)
לימון. היה זה כאשר נשאלה, במהלך
הראיון העיתונאי היחידי שהסכימה להעניק
ב־ 24 שנות חייה, האם החברה היש ראלית
נותנת הזדמנות שווה לכולם.
״בדרך כלל,״ אמרה אז ,״,נותנים בארץ
הזדמנות שווה לכולם. אבל תלוי עד כמה
האדם חזק כדי לקחת ולהגיע.״
נילי לימון עצמה התגלתה כאי־שיות
חזקה דייה כדי לקחת — ולהגיע. היו
לה שתי הזדמנויות יותר מאשר לכל צעי רה
ישראלית ממוצעת אחרת. והיא ניסתה
את שתיהן.
מאז נדרשה ממשלת ישראל על־ידי ממשלת
צרפת להחזיר לארץ את האלוף
מוקה לימון, שהיה אחראי, כנציג מישרד־הביטחון
בפריס, לפרשת ספינות שר־בורג
— פרש מי שהיה בזמנו מפקד חיל־הים
וסמנכ״ל מישדד־ר,ביטחון, מהשירות
הציבורי. הוא הפך איש־עסקים, שייצג
בארץ את עיסקיהם של שניים מעשירי
יהדות העולם. הברון היהודי־צרפתי אד־מונד
דה-רוט־שילד! ,המיליונר היהודי־בר־זילאי
ישראל קלאבי.
לנילי לימון היו הזדמנויות להכיר גם
את בני מישפחת רוטשילד וגם את בני
מישפחת קלאבי. לרוטשילדים היו תוארי־אצולה,
אבל לקלאבי היה בסף רב יותר
מאשר לכל אחד מהרוטשילדים• כי קלאבי
בן ה־ 47 נחשב כיהודי השני בעושרו בעו לם.
לפני
שלוש שנים נדמה היה כי נילי
לימון עומדת להפוך גילי קלאבי. למרות
שהוא היה מבוגר !ממנה ב־ 24 שנים, נרקם
ביניהם מה שהוגדר על-ידי ידידי המשפ חה
כ״רומן־אהבה סוער״ .ישראל קלאבי
ונילי לימון יצאו מהארץ יחדיו לברזיל,
במטרה מוצהרת להינשא שם כדת משה
וישראל. אולם הרומן שהחל בקול־תדועה,
הסתיים בקול דממה דקה.
נילי חזרה אחרי חודשים מעטים לארץ,
כנילי לימון ולא כנילי קלאבי. הנישואין
שהתפוצצו על הסף היו בבחינת טרגדיה
במישפחתו של גיבור ספינות שרבורג. בני־המישפחה
סירבו לדבר על הפרשה, דאגו
שבעיתונות לא יתפרסמו ידיעות שיזרו
מלח על פיצעי־האהבה של נילי. יודעי־דבר
טענו אז, כי הזיווג בין נילי למולטי-
מיליונר היהודי לא עלה יפה. קצת במאוחר
גילו השניים, כי פער השנים ביניהם אינו
ניתן לגישור.

ה ק טנ ה
שנועדה לגדולות
יה זה סיפור שציער את כל מכריה
( \ וידידיה של נילי לימון. כי לכולם היה
ברור שנילי נועדה לגדולים, אם לא לגדו לות.
מאז ילדותה !גודלה וחונכה ברוח זו.

הארוו מוקה לימון
ניהל את עסקי
המיליונוים -ובתו
ניהלה את הרומנים
השבוע הסתבר כי המאמצים שהשקיעו רחל
ומוקד. לימון בטיפוח בתם כבת־אצולה,
לא היו לשווא. בעוד שבועות מיספר תוכתר
הבת בתואר ״הברונית נילי לבית־רוט-
שילד״ ,כאשד תינשא לברון נתנאל דה־רוטשילד,
בנקאי בן ,29 בנו של הברון
אלי דה־רוטשילד, מראשי הקהילה היהו דית
בפרים.
מוקה לימון הוא אומנם חניך השומר;
הצעיר, יוצא הפלוגה הימית של הפועל
ואחד המדריכים הראשונים של הפלי״ם —
השלוחה הימית של הפלמ״ח. אולם עברו
הסוציאליסטי לא הפריע לו ולרעייתו להר
עיד לבתו את השידוך הטוב ביותר שמסוגל
אב יהודי דואג להעניק לבתו.
בתקופת שירותו הממושך בצרפת, נש לחו
נילי ואחיה צבי ללמוד בבית־ספר
אריסטוקרטי צרפתי. הם היו הילדים היחידים
במושבה הישראלית בפריס שלא למדו
בבית־ספר יהודי. האם השאפתנית דאגה
כבר אז, כשנילי היתה גימנזיסטית, לקחת
את נילי עימד, לכל פגישה חברתית בבתי
הרוטשילדים או בני־אצולה אחרים. גילי
גדלה בדיוק בהתאם לציפיות האם• גם
כשהתגייסה לצה״ל, שם שידתה ביחידת
דובר־צה״ל היא התבלטה כאשת העולם
הגדול, בעלת טעם מעודן והופעה אצילית
— פרי הדרכתה הקפדנית של אמא לימון.
זמן קצר אחרי שהשתחררה מצה״ל, נענ תה
נילי לחיזוריו הנלהבים של הבוס
החדש של אביה. קלאבי, מי שישב בראש
הוועידה הרא־שונה של המיליונרים היהודיים
שזומנה בישראל היה, למרות גילו,
טיפוס רומנטי, ספורטאי נלהב ונגן־גיטרה.
הוא היה גרוש פעמיים (מנשים קאתוליות),
ואב לארבעה ילדים. זה לא הפריע לנילי
להתאהב בו.
הם יצאו יחד לירח־דבש מוקדם בפרים,
כאשר לפתע נפטרה סבתה של נילי. נילי
וישראל קלאבי חזרו מייד לארץ, במטוס
הראשון מפרים, כשידו של המולטי־מיל־יונר
הברזילאי אינה משה מידה. הוא ישב
לידה כל תקופת השיבעה. בתום האבל הם
יצאו לברזיל, כדי שהבן יוכל להציג את
כלתו החדשה בפני אמו ולהכין את חגיגת
החתונה הגדולה.

פידצה ב מ סו ר ת
הרוט שילדים,
ך* רומן שהתפוצץ דיכא את נילי
} | למשך תקופה ממושכת. היא חזרה
לארץ, ונרשמה ללימודים באוניברסיטה
העברית בירושלים, שם למדה סיפרוית
אנגלית וצרפתית. אלא שהארץ היתד, קטנה
על צעירה כמוה, שהתרגלה כבר לחיי העו לם
הגדול ולחברתם של מיליונרים. אחדי
שתי שנות לימוד היא יצאה לאירופה, שם
עבדה בשירותי שתי חברות הוצאה־לאור
גדולות: ויידנפלד-את־ניקולסון בלונדון
ואלבן־מישל בפריס.
בשתי הבירות היא היתד, בת־בית בקרב

בלה לימון
חינוך אריסטוקרטי
ענפי מישפחת הרוטשילדים. היא הוזמנה
להתארח בבתיהם ולהשתתף במסיבותיהם.
שם, באחת המסיבות שנערכו לפני מיספר
חודשים, פגשה בברון נתנאל דה־רוט־שילד.
נתנאל,
בוגר פקולטה למישפטים בפרים
ובעל תואר שני במינהל־עסקים באוניברסיטת
הארווארד בארצות־הברית, לא היה
אומנם עשיר כמו קלאבי. הוא גם לא היה
נער״שעשועים מתבגר כמותו. אבל היה לו
יתרון אחד על פניו: הוא מבוגר מנילי
בחמש שנים בסך־הכל.
אביו של נתנאל, הברון אלי דה־רוט־שילד׳
היה קצין בצבא הצרפתי במילחמת-
העולם השנייה, נפל בשבי הגרמנים ובילה
עד תום המילחמה בשבי. למרות שידעו
את זהותו, לא העזו הנאצים להוציאו-
להורג. אמו, ליליאן, היא יושבת־ראש
חטיבת הנשים במגבית היהודית ב$רם ת,
ועסקנית פעילה למען ישראל. נתנאל עצמו
מוגדר על־ידי מכריו כאיש־עסקים רציני,
ה־שקוע כולו בבנק של הרוטשילדים ב פריס׳
שהוא אחד ממנהליו.
אבי השושלת הרוטשילדית, מאיר אנשל
רוטשילד מפרנקפורט, שייסד את השושלת
המפורסמת ביותר של העולם היהודי לפני
כמאתיים שנה, הוריש לצאצאיו, מלבד
רכוש, גם מסורת: צאצאי בית רוטשילד
חייבים להתחתן רק בינם לבין עצמם.
כותבי הביוגראפיות של בית־רוטשילד הס בירו
צוואה מוזרה זו שהותיר לחמשת
בניו, בכך שחשש כי ינסו לשדך להם
נשים בזכות הונם.
אבל מסורת זו השתמרה רק בדורות
הראשונים של השושלת. הצברית הראשונה
העומדת להצטרף לבית הרוטשילדים
יכולה רק להודות על כך.

1- 29

במדינה

קשקשת 1984
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתת רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת,ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

שבץי: עול הו ה

| 4984

ישראלים בחוי־ר
מיצווד*11 .חצית
עיברה בצידה

רוצח רקב 7מיככח
חצי חיגם בגיו״יורק?
פנה אד חרכי :
החגים היהודיים הטביעו את חותמם גם
על העיר היהודית הגדולה ביותר בעולם —
ניו־יורק.

מדווח משם כתם ״העולם הזה״ :
בניו־יורק מוכרים את הדת על המידרכה.
זוהי חודיה מרעננת לישראלי, הרגיל ל מכירת
הדת במולדת באמצעות בנק מור שה,
לישכת הסעד, גבאי בית־הכנסת עם
קופת הצדקה, או מכוניות־השרד של הרבנים
הראשיים — הספרדי והאשכנזי — כל
אחד לחוד, כמובן.
עשרה גזשי־הבניינים שבין הרחוב האר בעים
לרחוב החמישים, בשדירה החמישית

קשקשת 1981

;• האצנית אסתר שחמורוב־רוט
לוטשת רגליה לכתר האליפות.
ש אול י הי שלז ם,
רח׳ אורלנסקי ,7פתח־תיקווה
• לך אל האשה, בחור -ראה רג ליה

נלה ג׳ אן, רחי בלפור ,87 בת־ים
• -פתחי לי שערי צדק,״ אמר
הנסיך צ׳ארלס לפנינה גולן.
י. ק מ חי, ת .ד ,6569 .תל־אביב

חרכי מלוכאכיץ׳
דרוש מיטבח 7

• ״הכניסיני תחת סנפו.״
י חז קאלג רו פ ר,
דרך חברון ,21 ירושלים
• סינדרלה בארץ־הנודיסטים.
י שר אל ד סינג ר,
ח ד אילת 19׳ רמת־יוסף, בת־ים

מאוזן :

בסיטונות
#ש מלו ת הריון
• מ כנ סי הריון
#טוני קו ת הריון
* יזלי פו ת הריון

מודל

תליאב: ב .,דת׳ נחלת בנימין ,4
קו״ר. ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגיר בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ודא

נ 30 -

.1עצם בפה ! .2חרק יפהפה המעופף
מעל למים! .7מן ההורים! .9שם כולל
לזחלי־חרקים! .10 מאור קטן! . 12 מילת־זירוז
! .13 מילת־שלילה ! .15 הדרך הקצ רה
ביותר בין שתי נקודות ! .16 אבן טובה
17 מתכת כחלחלה-לבנה קשה מאד !
.18 תחת, למטה! .19 מושת על כל אזרח!
.21 אריג מיקראי מובחר! .22 מפיתחי
הגוף! .23 מציבת־זיכרון ! .25 נוכל.28 .
יבשה מוקפת מים ! .29 לא מר ! .31 בת־קול!
•32 בדחן! .34 ענף! .35 מילת־ברירה
! .36 כינויו של ד,יילד. סילאסי !
.39 ממהר ! .41 כמום!> .44 אד! .45 .פרי
יבש המכיל זרעים! .47 פנה מן הדרך
הישרה .48 :ישוטר גדודי (ר״ת)! .49 מס פיק!
.51 אגודת שיבולים! .53 פצירה
דקה! .56 סן המגילות! .57 הריני! .60
מילודבקשה! .61 מוחל על זכותו! .63
מגופה! .64 מנהיגי הודי לשעבר! .65
רקב ! .66 לא עבה ! .67 ערפילי ! .70
מכסה את הבית ! .72 שם כללי לחיית־הבית
! .75 רום, גובה ! .76 כנף־הציפור !
.78 דגל ! .79 צונן ! .80 בו־אדם ! .81 מכשף!
.83 רוצה לומר (ר״ת)! .85 שיח־בר
ממישפחת הקיטניות 86 אבי אשתו ! .87
פרוסה! .88 סחוב! .90 ישיש! .91 לא

כבד ! .92 שגגה ! .95 סימן הכפל ! .96
ממיני הקרפיונים ! .97 רד בצאן.

מאונך :

.1שן־סלע ! .3מדינה באמריקה הדרומית!
.4מכינויי האלוהות .5 .נישא ! .6מעמסה !
.8כלום ! .11 מחלקי העין ! .12 רעם עמום !
.14 רפיה 15 סכין של קצבים ! .20 תואר״
כבוד אנגלי 21 מתנה ! .24 מתווי־הנגי־נה!
.26 מלכסיקון הצאן! .27 הבל! .28
מילת־שלילה! .29 מתת! .30 בחילה! .32
מדינה באפריקה! .33 סיב דקיק! .37
קיבוץ בנגב ! .38 נהר באפריקה ! .39
מתרחש! .40 כלי-קיבול גדול! .42 סוג
אדמה מידברי ! .43 רופא־בהמות ! .45 תי־קון
טעויות בכתב־יד! .46 סלעי! .48
כינוי ! .50 בתוכו ! .51 מרפא ! .52 מחל
על זכותך! .54 עטרת־שיער מלאכותית!
.5תרבותית ומשכילה ! .58 חומת־מים !
.59 נודד ! .62 חוף־ים מותקן לעגינה ! .64
חריר ! .68 בורות ! .69 מנעול פטנטי ! .70
אחורי הגוף! .71 מתגורר! .73 מילת-
חיוב! .74 מנהיג התנועה המהפכנית ה*
צ׳כית ! .76 להבה ! .77 תבלין לקפה ! .79
מחסן־עצים פתוח! .80 בהרת-קיץ! .82
לחות ! .84 עניבה ! .89 מקל־כביסה ! .90
ללא סיבה נראית־לעין ! .93 מבניו של יהו דה!
.94 קרס.

של ניו-יורק — ששתי כנסיות מהודרות
שולטות בה, מרכז רוקפלו האדיר ושלושה
בנקים ישראיים (בל״ל, הפועלים ודיסי
קונס) — הם שוק־הדת הגדול ביותר בעו לם.
בין
מאות המטיפים לנצרות, בהאים,
כיתות מיסטיות של נזירים מגולחים ומס בירים
לבושים בקפידה, עם לוחות וגיר
בידיהם — מגלה הישראלי בחו״ל, להפ תעתו,
גם מיסיונרים יהודיים.
חסידי חב״ד פזורים על־פני השדירה
החמישית, כישנוכחותם מורגשת לא פחות
מזו של מתחריהם הנוצריים ועובדי הכוכבים
והמזלות .״ניידת המיצוות״ של הרבי
מלובאביץ פועלת שישה ימים בשבוע,
בוקר וערב. רק הכושים אינם נפגעים
מפעילותם של החסידים השקדניים, הפונים
לכל גבר עובר־ושב בשאלה :״הנחת כבר
תפילין?״ ונטפלים אליו מאור ירוק לאור
אדום, ממעבר־חצייה אחד למישנהו.
מיצוות בשדרה ה־ .5מיצוות אינן
יכולות להועיל לשחורי-עור או מלוכסני־עיניים
— לומד הישראלי בחו״ל, בשדירה
החמישית בניו־יורק. אך אם הוא ישראלי-
יורד, יכולות המיצוות של חב״ד להיות
מועילות עבורו יותר: הרב מלובאביץ׳
הקים קרן מיוחדת לת-שלום מחצית ההוצ אות
של מיטבחים כשרים.
עצה שימושית ליורדים: רכוש מיטבה
חשמלי מהודר. הקפד על קבלות מתאימות
לשתי מערכות־כלים נפרדות, ושתי מער כות
רחיצה והדחה. הזמו את הרב המקומי
לביתך, קבל אישור בכתב, ושלח את כל
המיסמכים ל״מיבצע מיצווה״ ,איסטרך
פארקוויי ,770 ברוקלין, ניו־יורק.
מחצית שכר־המיצווה תגיע אל היורד
הכשר בדואר חוזר ומקומי בעולם הבא
(אדצות־הברית) מובטח לו בחתימת הרב
מלובאביץ׳ שליט״א.
העולם הזה 1984

האלמנה העליזה

יי י

אס עוד לא הכנתן לכן מישהו לשנה
החדשה, זו ההזדמנות האחרונה שלכן.
אני עדיין מאמינה במה שאמ׳שלי היתה
מספרת לי: שמי שמלקק דבש בהתחלת
השנה יחוש מתיקות במשך כל השנה. אז
בחרתי את המתוקים ביותר מאלה שהצ־טברו
אצלי, גברים הפעס. וזאת מתוך
אחווה וסול׳ דאריות עם המין שלי. תודו
שזה יותר יעיל ושימושי מסתם בירכת
שנה־טובה.

כפילה לעמנואל
מזמן כבר לא הרגשתי רטט אירוטי כמו
למיקרא מיכתבו של (.)2/84
״בואי ונוותר על הצביעות והעמדת-
הפנים. אם את קוראת מדור זה ואם אני
כותב אליו, זה לא מפני שאנחנו מחפשים
אחר מיפגש נשמות־תועוודתאומות,
או כתובת שנוכל להשתפך בפניה מהיר-
הורי־ליבנו. אנחנו מחפשים בסך הכל
קשר מיני, כמו כולם, ורק ביגלל המע צורים,
הנימוסים הטובים וכללי החברה
אנחנו עוטפים אמת־חיים זו בכל מיני
קישקושים של משמעות ותוכן וחיפוש
חבר לחיים. אם את לא מאמינה — לכי
לראות את עמנואל.
״יהיה לך קשה אולי להודות בכך שאת
מרגישה הזדהות חושנית עם דמות הגי בורה.
אבל אם באיזה מקום ראית את
עצמך בדמותה — אותך אני מחפש, את
עמנואל הישראלית. לא דורש שתראי
כמוה וגם לא יכול להבטיח לך כרטיס
טיסה כדי להתחלק בחוויותיה. אבל אם
השתכנעת שהאירוטיות היא אמנות ודרושים
לך נופים אקזוטיים כדי להדליק
את יצרייך, אני מוכן להיות תחנה במסע
הארוך שלך אל פיסגת ההנאה.״
הוא כתב עוד כמה דברים בגוף רא שון
שרק מטעמי צניעות ופוריטאניות־יתר
קצצתי בהם. אני לא יודעת אם הת כוון
אלי או אלייך. מעדיפה שאלייך.

במקום גידול פרות
ל )3/84(-קרה משהו בדרך אלי. לא
יודעת מה, אבל כנראה משהו חשוב.
שיפטי בעצמך :״אני רק בן ,21 אבל נד מה
לי שאחרי מה שקרה, אני מאבד
מיום ליום את הכוח לאהוב, וזאת מח שבה
איומה. כי אני טיפוס כזה שאהבה
לגבי היא דרך־חיים. בלי לאהוב אני מר גיש
כאילו אני מת כל יום מחדש. מס תבר
שאני זקוק לאיזו מנופאית עם קצת
ידע במכונאות־האדם, שתעזור לחלץ
אותי מהתהום אליה צללתי.
״אם כבר מדברים על מכונאות, אז
אי-אפשר בלי כמה נתונים טכניים: אני
קיבוצניק מאיזור המרכז, אבל זה (הקי בוצניקיות)
אינו לנצח׳ והתוכניות שלי
לעתיד הן יותר מאשר גידול פרות. לא
מעוניין לפרוט את האופי והאישיות שלי
לכסף קטן, אבל כדי שזו הקוראת תוכל
בכל־זאת לסווג אותי, אגלה רק שאני
אינטליגנטי מאוד, קצת ציני ואנטי־חב-
רתי, עם חוש־הומור בשפע ונוסף לכל
המעלות, אני גם גבוה ( 183ם״מ) ודי
יפה. מזו שתענה אני מצפה שתהיה׳ נח מדה,
חכמה ומעניינת. שתאהב גם לתת
ושתשרה חמימות. שגעונות קטנים והס תכלות
מקורית על החיים יתקבלו בבר כה•
חשובים לי גם יושר וטיבעיות, ולא
אפסול מראש אחת שהיא קצת יותר מבוגרת
ממני.״

מצויין. רעיון נפלא, מזכיר מאוד את דנה
מטמפו״) ,אני לא יכולה שלא לתת זכות
קדימה ל(.)4/84
״אני נער בן .19 חייל. האהבות שלי
הן: אילת׳ נועייבה, ירושלים, קט סטיבנס,
והעיקר: קולנוע. מגדל שפם ברונסוני
ומחזיק בתוכי הרבה־הרבה חוש הומור.
אין לי מכונית ולובש רק ג׳ינסים. בקיצור,
מהחבר׳ה הזרוקים.

פסק-זמן בשביל נקבה אחת, לרפואה.
״אני אשה בת ,40 אלמנה, המחפשת
חבר לחיים,״ כותבת 6/84״אני אשד.
די נאה האוהבת לבלות ולעשות חיים.
דרישותי מהצד השני הן קודם־כל שיהיה
אדם אוהב־חיים ואוהב־בילויים, אשכנזי
עד גיל ,48 ומסודר. אני מקווה שדרישו־תי
לא תיראינה מוזרות ומופרזות. פשוט
עדיף להבהיר הכל על הנייר כדי שלא
תהיינה אי־הבנות.
״את בטח יודעת שלאלמנות בגילי קשה
מאד להכיר אנשים מתאימים, וזאת הסיבה
שפניתי אלייך.״
לא צריך להתנצל, חביבתי, פראנץ להר
כבר נתן את כל ההסברים. ועוד עם
מוסיקה.

מי כתבפרס
רו מנ טי קהמ שנו תהש לו שי ם
חוא לא במו בולם. לפחות לפי מיה־תבו.
ובשבילי זוהי סיבה מספקת להעניק
ל( )1/84 את פרס־השבוע. לא־בל־בך
למענו, כמו בדי לעודד אחרים לב-
תוב, לא רק בעט אלא גם עם הנשמה.
״בימים טרופים אלה, באשר הסטא־טיסטיקה
מתעקשת לטעון שלכל בחור
ממתינות בתשע וחצי בחורות, אני ממשיך
משום מה לפגוש רק את החצי.
לאור עובדה מעציבה זו החלטתי לשים
נפשי בעטי, ולהציג את סגולותי.
״אני בבן ב״ו אביבים (נכנס לשלב
של, בקרוב אצלך׳) 183 ,ס״מ של בדידות,
ו 80-ק״ג של אובל טוב. לומד ועובד
בתחום מדעי החברה. אוהב סיפרות
מכל הסוגים, שירה (כותב ואף מפרסם)
,מוסיקה קלאסית וסתם שירים
יפים, אמנות, טבע וביכלל — את בל
הדברים היפים שבחיים.
״מחפש נואשות אחר אהבת״חיי האבו דה,
שנעלמה בין בל הכוונות הטובות.
מודה בפה מלא בבררנות״יתר הפוסחת
על בל הכתוב בתעודת־הזהות, ומתמקדת
רק ברגישות ובתווי-פנים עדינים
ויפים. מצידי מבטיח כוונות רציניות
להפליא (וגם זה משהו בימים מתירניים
אלה) ,ונטיות רומנטיות בנוסח שנות
השלושים. הנני מצרף את קלסתרי המפוקפק
להנאת הקוראות.
״עוד אשוב אל ספן בעיניים כבות/ ,
עוד אצניח אלייך ידיים / ,עוד אומר
לך את כל המילים הטובות /שישנן/ ,

״אם יש לך חוש הומור, את חופשיח ואת
גם זרוקה — אז מצאת ידיד טוב. לא חשוב
איך שתיראי.״

הכי יפות, הכי טובות!

כדי לדעת אם את מתאימה ל()5/84
את צריכה לקחת סרגל ומישקל. אם אינך
גבוהה מ־ 170ס״מ ואינך נמוכה מ־165
ס״מ, והמישקל שלך אינו עולה על 60
קילוגרם, את רשאית לכתוב אל האיש
בן ה ,24-שמכריז על עצמו כי הוא ״אוהב
טיולים בארץ, במיוחד לאילת ולטבריה.״
הוא יספר לך אז על הטיול המאלף שערך
לאחרונה, במשך חודשיים וחצי, באירופה,
בו הגיע למסקנה כי ״הבחורות הישראליות
הן הכי יפות והכי טובות בעולם.״ אם הוא
לא נוכח בזה קודם־לכן, הרי זה רק מפני
שקודם הוא היה עסוק בסקי-מים ובלר־

מהחברה הזרוקימץ,חות סרטים. אבל עכשיו, הוא מוכן להקדיש
גם זמן לאהבה. והוא מבכר נערות מאיזור
אחרי שהוא מחלק לי מחמאות (״מדור רמודגן.

כפולה (חיפאי הלומד בירושלים) ״שהצליח,
איכשהו, לגרור מריצה עם 22 שנים,
וקצת מעט מ־ 170ס״מ, שמחסלים מראש
את סיכויי עם ננסי (מה עוד שבעלה
נמצא תמיד בסביבה).״ אותך הוא דורש
נאה, חמודה ונבונה ״ואם את לימדני-
קית, מוטב שתבואי עם שומד־ראש.״ בקיצור׳
כמו שהוא אומר :״חוח מחפש
שושנה לטוב ולרע, לימי־חול ולשנות-
סגריר.״

על פרשת דרכים
שלא תחשבי ש( )9/84 מחפש אותך
משום שהגיע למצוקה נוראה בתחום ה סכם.
ההיפך הוא הנכון, כפי שהוא מעיד
על עצמו. הוא פשוט הגיע לפרשת״דרכים
שבה עומדות לפניו שלוש אפשרויות :
״א. להמשיך בהוללות משותפת שתסתיים
בלא־כלום באחד הימים. ב .להתקשר בקשר
כנה ורציני ביותר. ג .לומר יפה
שלום ונישאר ידידים.׳״
עד כה צעד בטוחות בדרך ג /עכשיו
הוא רוצה לנסות נתיב ב /״נתיב שבו
אוכל להגיע אל האושר האמיתי העמוק,
ולא אותו אושר מפוקפק של הוללות
שציינתי.״ בן 0 180 ,22״מ, ולדעתי מצ פה
לו עתיד כשוטר־תנועה.

מ״ 3ג ש־ ע-וור

1/84
שישנן עדיין.״
אילו הוא רק חיה כותב ״אני״ במקום
״הנני״ ,הייתי מאמינה לו יותר.

מיכתב־פרס השבוע — ובכל שבוע —
מזכה את שולחו בשי, חבילת מוצרי יופי
ותמרוקים — מתנת חברת הדם — בשווי
של 200ל׳׳י. הפרסים ישלחו לזוכים בדואר.

תיכוניסט עם הומור
משהו גם בשביל הנוער .״תיכוניסט בן
17 המעוניין להכיר שמיניסטית או שבי-
עיסטית (של השנה הבאה) נחמדה,״ הוא
( .)7/84״אם את בעלת חוש־הומור ושאר
תכונות חיוביות אחרות, את מתבקשת
לכתוב אלי בצירוף תמונה.״
אני מקווה שהתמונה לא צריפה לה עיד
על חוש־ההומור שלך, או לספק את
חוש־ההומור שלו.

חוח מחפש שושנה
אם קשה לך להאמין שהפוליטיקה חד רה
גם לאהבה, חכי את שתקראי את
מיכתבו של 8/84״אומרים עלי שמ רוב
סלידה מבגין והמר בע״מ, התחלתי
להלך בהפגנתיות במידרכה השמאלית
בילבד, וללטף בחורות ביד שמאל. אני
מצהיר שזה שקר וכזב, ביחוד במה ש נוגע
לליטוף.״
הדבר הזה הוא סטודנט בעל עירוניות

זוהי הצעה שלא תוכלו לסרב לה
בתנאי, במובן, שיש גבם אומץ,
העזה, ועוד במה תבונות שלא נרחיב
עליהן את הדיבור. היא מיועדת לאלה
מביניכם המובנים ליותר מאשר להסתתר
מאחורי מיספר סידורי במדור
זה ; לאלה הסומבים על בוח שיפוטי
ושאינם חוששים מפני פגישה
פנים־אל״פנים ללא הקדמה של גישושים
במיכתבים.
זוהי הצעה למיפגש עיוור.
הוא ייערך פעם אחת בחודש, בין
גבר ואשה שיציגו את מועמדותם
ויביעו את נכונותם למיפגש בזה. אף
אחד מחם לא ידע את מי הוא
הולך לפגוש. אני היא שאחליט את
מי לזווג עם מי, על סמך הנתונים
שיופיעו במיבתב המועמדות.
המיפגש העיוור יכלול ערב שלם
של בילוי משותף: סעודה במיס-
עדת-פאר, ביקור בהצגת תיאטרון או
קולנוע, בילוי במועדון־לילה. אם
אחרי ערב זה יימצאו השניים שיש
להם עוד מה להגיד זה לזו, הם
יקבלו גם סוף שבוע במלון על שפת
ים־המלח. בל זה, במובן, חינם, ללא
בל הוצאה מצידם. מלבד זאת, בדי
לעזור להם למצוא-חן האחד בעיני
השני, הם יקבלו לפני המיפגש ובשעת
המיפגש, חבילות״שי מיוחדות, מתנת
חברת הדס.
המיפגש חוא עיוור, אבל לא
חשאי. ביוון שאני היא היוזמת וה-
משדבת במיקרה זה, אני אהיה עדה
חיה לפגישה ראשונה בין גבר ואשח
שלא ראו זה את זה קודם לבן
מעולם, ואינם יודעים דבר האחד על
רעותו לפני הפגישה. אם הם ירצו
להמשיך את היברותם גם אחר-כך,
זה עניינם הפרשי. הם יובלו לעשות
זאת לבדם.
נשמע לבם הגיוני ן
אז מי שמובן להציע את עצמו
למיפגש עיוור בזה, מוזמן בזאת לשלוח
אלי את בתב מועמדותו לפי ה כתובת:
מיכתבים לציפי, ת.ד136 .
תל־אביב, עבור, מיפגש עיוור׳ .בכתב
המועמדות יש לציין נתונים אישיים
במו: מין, גיל, מקצוע, ארץ־לידה,
השכלה ותחביבים. בדי להקל עלי
את הבחירה, רצוי גם להוסיף תמונה.
בל מועמד או מועמדת, גם אלה
שלא ייבחרו למיפגש העיוור הרא שון
— ייענו.
נראה אם יש לבם דם. אני מחכה.

ה בו ד דו ת * ה בו ד דו ת * הבודדו

אחת הבעיות הכאובות כיותר בכר
חכרה אנושית מודרנית היא בעייתם
של האנשים הבודדים. בחכרה הישראלית
של היום מצויים אלפי אנשים שלא
מצאו להם כני־־זוג לחלוק עימם את
חייהם, או התגרשו, אך החכרה הישראלית
הנאחזת במוסד־הנישואין העתיק,
אינה עושה דבר על-מנת לעזור להם.
להיפד — היא מדגישה כפניהם שוב
ושוב, כבל הצורות האפשריות, שעובדת
היותם כלתי-נשואים הופכת אותם יצו

ד ה שחסר לי, גברים לא יכולים
׳ //להע ני ק לי — המיטות, הבנה,
ידידות,״ טוענת אילנה גושן, גרושה נאה,
מורה לאמנות בת .30
אילנה מהווה חתך מייצג מיקרי מתוך
עשרות נשים צעירות, נאות, משכילות
ופנויות, שהשמיעו דיעות זהות.
אבל מי אמר שאפסה תיקווה מהארץ?
— ״כאישר גברים ממיודעי שמעו שאני
גרושה, במייוחד הנשואים שבהם, מייד
הציעו לי את שירותיהם המיטתיים,״
מספרת שרה סייקס, גרושה בת ,34 מזכירד
בתדיראן.
״לאחר גירושי! ,חיפשתי אצל הנשים ש אותן
פגשתי ידידות, הבנה ושפה־משות־פת,״
מספר ג. י ,.כלכלן יפה־תואר בן ,40
גרוש זה שנה ואב לשלושה ,״אבל עד-
מהרה מצאתי את עצמי, כימעט בעל-
כורחי, במיטתן. כאשר הזמנתי אשה ש מצאת
חן בעיני לכוס־קפה, בביתי, או כאשר
העזתי להזמין עצמי לביתה, נתקלתי
בחומת חשדנות מלווה בתוקפנות. התגובה
היתד, זהה , :אני לא מה שאתה חושב׳.
״וכי איך אני יכול לפתח ידידות והבנה
עם אישה, באמצעות ישיבה בבתי-קפה
או הליכה לקולנוע ומועדוני-לילה? וב־מיקרים
שכבר היתד, היענות להזמנה כזו,

רים יוצאי-דופן. הם אינם מוזמנים
לבתיהם של אנשים נשואים, נאלצים למצוא
את חברתם כמקומות שלא תמיד
עונים על צרכיהם ודרישותיהם, ונופלים
קורבן לאנשי-עסקים ממולחים.
יחסה של החכרה הישראלית אד החוג
הרחב של הבודדים הוא אות־קלון עד
מיצחה. בכתבה זו, השנייה כסידרה, נסקרות
בעיותיהם הכלליות והפרטיות שד
הבודדים והבודדות, ואת היחס בדפיהס
על כד היבטיו.

מאח בלהגת
הרי עוד קודם שהספקתי לסיים את שתיית
הקפה, הגברת כבר שכבד, עירומה במיטה
וחיכתה לי ואני, כמובן, הייתי חייב להוכיח
את מה שמצפים ממני.
״הרפתקה כזו מתחילה ומסתיימת במי טה.
אני יוצא שבע מבחינה מינית, אבל
רעב שיבעתיים לאשה־ידידה, שותפה ו מבינה.
הגעתי למסקנה שהנשים מבטלות
את ריגשותיהן בפני המתירנות• הן חוש בות
שהיענות־בזק לגבר, היא אות לנאו־רותן.
ולא היא.״ נאום הגבר.
ילנה גושן אינה מכירה כלל את
ג.י ,.שגם הוא חתך מייצג מיקרי מ תוך
כמה עשרות גברים פנויים שהביעו
דיעות דומות, אך למרות זאת, תגובו תיהם
לנושא נשמעת כדיאלוג :״כאשר
גבר יוצא לבלות עם אשד״ הוא משתדל
להוציא עליה מה שפחות,״ טוענת אילנה,
״ואחר-כך מלווה אותה ברוב טובו הביתה
ומזמין את עצמו אליה ל,כוס-קפד״׳ או
שהוא מזמין אותה אליו. כאשר זה קורה
אצלי, תמיד מתחיל ויכוח — אני מסרבת

בכל תוקף, אבל הוא מבטיח לי, יחס
מיוחד,׳ בטענה שהוא אינו, כמו כל האח דים.׳
״לפני
ישנים, יחס הגברים לנשים היה
הרבה יותר חיובי. ככל שחולפות השנים,
גובר יחס הזילזול שלהם לאשה. כבר
מזמן הגעתי למסקנה שהנשים אשמות בבדידותן
— הן נותנות לגבר הקלות מיניות.
נשים בודדות מחפשות לא רק מין,
אלא חמימות והבנה, ואת זה הן לא משיגות.
הן חושבות שאולי ישיגו זאת דרך
המיטה, אבל זו אשלייה, שלהתפכח ממנה
כואב מאד.״
אם מתוך ״דיאלוג״ זה משתמעים דברים
על בדידותם של האנשים הפנויים
בכלל, הרי פי-כמה חמורה הבעייה לגבי
הגרושים.
אם סבור מישהו שתגבר הגרוש חוגג
את חירותו המחודשת בבילויים סוערים
בחיקן של נערות יפהפיות שאותן הוא
מחליף חדשים לבקרים, ושקו־ר,טלפון שלו
עמוס בקריאותיהן של מעריצות, אינו אלא
טועה.
מספר ג.י :.״בחודשים הראשונים אחרי

גירושי, הייתי מסונוור לפתע מהחופש. לא
הייתי חייב לשום אשד, דין־וחשבון על ן
מעשי, שוב לא הייתי קם עם נקיפות1 -
מצפון על השקרים שסיפרתי לאשתי — |
השתדלתי לנצל כל רגע. במשך כל תקופת
נישואי, שארכו 15 שנה, לא הצלחתי
לקשור כל־כך הרבה קשרים אינטימיים
עם נשים כפי שקשרתי אחר־כך במשך
חודש. הופתעתי מהקלות שבה הנשים נע נות.לגברים,
והופתעתי עוד יותר מהיעדר
התביעות סצידן. לאחר־מעשה. שבעתי מקשרים
אלה עד כדי בחילה.
״התחלתי לחפש קשר יציב יותר, לאחר
שהמציאות החלה לטפוח על פני. נשארתי
בלי דירה, הייתי חייב לשלם דמי-מזוגות, י
הייתי מודאג בקשר לסידרי-ד,ביקור של
שלושת ילדי אצלי. ידידי מימי נישואי
חדלו להיפגש עימי, כי תמיד הם היו
הידידים המשותפים שלי ושל גרושתי.״
הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ויזלטיר מאש רת
:״גברים גרושים סובלים מבדידות
יותר מאשר נשים. להן יש משפחה, ילדים.
מאידך — הגברים חופשיים יותר בד,רפת-
קות־אהבים, אך תמיד תהיה לגביהם בעיית
הלהיות-לבד-בין־ארבעה־קירות.
ולגבי בעיית הבדידות של כלל, הגרו־שימ/ות
היא טוענת :״הרבה אנשים גרו־ ׳
שים הפכו בודדים, ייתכן מפני שאיבדו
הרבה ידידים. משום שבהיותם נשואים,
היו להם חברים משותפים, ולאחר הנישואין
לא נוח לידיד של אחד הצדדים לבוא
לכלל מעורבות עם הבעיה האישית של
הגירושין.״
כאשר יוסיף לבוא בחברתם של ידידיו
מימי-הנישואין, ירגיש בודד שבעתיים,
כפי שאכן מעיד שמואל עזריאל, גרוש זה
שמונה שנים, בן : 45״אחדי שהתגרשתי,

אני שנע מבחינה
מינית, אבל רעב
שיבעת״ם לידידה מבינה
עוד המשכתי לבוא אל החברים הוותיקים
שלנו, אבל הם נתנו לי הרגשה של גלגל
חמישי. אני מרגיש מופלה בחברה, בגלל
היותי לבד.״

ך* עוד הגבר הגרוש יכול להתנחם
ש בהפגת מתחיו ובדידותו על־ידי בילוי
בלתי-מחייב ללילה או לשבוע, הרי הגרושה,
שהיא לרוב מטופלת בילדים, אינה
יכולה להרשות לעצמה מותרות כגון אלה.
אם משום היותה אם, ואם מעצם היותה
אשד, שעליה חל טאבו ״להתפקד,״ כפי
שאישרה אילנה גושן :״הגדושה גחותה
לעומת הגדוש, כי היא לא יכולה ליזום
כלום. וכאשר היא יוזמת בכל-זאת סבור
הגבר שהוא יכול לנהוג בה כרצונו. מער-
כת־היחסים בין גברים ונשים בנוייד. על

* הבודדו ת * הבו ד דו ת * ה בו ד דו ת * הבודדו ת
מישחק-כוחות — יש דברים המומרים רק
לגברים, ונשהאשה נוטלת את החירות
ופולשת לתחומם האסור, הם רואים בה
אשה זולה, ומתנהגים בהתאם.״
גם הסביבה אינה מאירה פנים לאשה
הגרושה. אומרת על כך דיקלה תדמור,
גרושה בת 35 ואם לשניים :״לאשר ,׳גרושה
יש מעט מאד סיכויים להשתלב בחברה
השכונתית של אימהות ונשים נשואות.
אחרי הגירושין לא מצאתי עוד את
מקומי בחברה זו. כשהייתי נשואה והלכ תי
לבדי לקולנוע, קיבלה זאת החברה
בהבנה, משום שידעו שבעלי אינו אוהב
ללכת לקולנוע. היום, כשאני הולכת לבד,
יש לי הרגשה שרואים בי אשד, בודדה
ומסכנה שאין לה עם מי לצאת.״
והיא מוסיפה :״פה, בארץ, אשה לא
יכולה להתקיים בכלל אם אין לה בעל.
לכל משפט מוסיפים , :תגידי לבעלך,
תביאי את בעלך.׳ לחברה מובן־מאליו ש לכל
אשה חייב להיות בעל. זו איננה
בעייה לגבי גבר. אשה גרושה, שהיתה
מורגלת תמיד לחברת זוגות נשואים,
מוצאת עצמה חסרת-קשרים — הקשרים
החברתיים שלה מימי־הרווקות מנותקים,
או שכולם כבר נשואים, ואז היא נאלצת
לחפש במועדוני־היכרויות, וגם שם היא
עלולה להיתקל באפלייה, כי המקום כבר
מלא רווקות, המועדפות על הגרושות. אבל
אין לה ברירה — היא חייבת למצוא לה
בן־זוג חדש, כדי שלא יסתכלו עליה כעל
מייסכנה.״
״הגבר הישראלי מזלזל מאד באשה הגרושה,״
טוענת ישרה סייקס .״הגברים ה פנויים
שאני נתקלתי בהם, חושבים ש יציאה
עם בחורה יותר מפעם־פעמיים,
טומנת בחובה התחייבות לנישואין. לכן
מה יותר בטוח מלצאת עם גרושה? עם
אחת כזו אפשר לשכב בלי התחייבות. מה
יש לה כבר להפסיד? אבל לעומת זאת,
אינני מבינה מדוע ק־שר פיסי מוקדם פוסל
מלרצות להתוודע אליה לעומק, ולהתיידד
עימד .,בעיני החברה, הגרושה נחשבת
פגומה ומשומשת, והיא חייבת להתפשר.
,איזה זכות יש לך לדרוש? את כבד גרד

נאחד ממועדוני ההיכרויות: נשים ממתינות דיו קיו המועדון רהזגגנה לרקוד
שהו׳ ואני טוענת: דווקא משום היותי
גרושה, אני יודעת מה לדרוש מחיי-
הנישואין ומבך זוג חדש. ואינני מוכנה
להתפשר !״

!9 9! 9

ף אם החכרה אינה מוכנה לקבל
1אנשים אליה אל קירבה, החליטו הללו
להתאגד, והקימו את אירגון הווים ללא האירגון בני־זוג או, באנגלית,

כבר יקיים בקנדה, ארה״ב, אנגליה ודרום־
אפריקה זד, כמד, שנים, ואת רעיון הקמתו
בתל־אביב, לאחר שהוקם כבר בירושלים,
יהגו שתי עולות מאנגליה — סוניה סייג
וביולה קריפס, אשר שמו להם למטרה
ליצור מקום־מיסגש הברתי עבור הורים
גרושים ואלמנים, אשר יהווה מיסגרת
משוחררת מלחצי החברה לזוגיות.
הם מארגנים, בין השאר, פעילויות חב רתיות
שבהן נוטלים חלק גם הילדים —
יוצאים לפיקניקים, לטיולים, לשפתיה,ים,
ממש כפי שהיתר, שיגרת־חייהם לפני התפרקות
המיסגרת המישפחתית המסודרת.
פעם בשבועיים הם מתאספים במועדונם,
הנמצא בבית־כנסת רפורמי ברחוב קר-
ליבך. הערב כולל הרצאות בנושאים ה נוגעים
להם ישירות, ונושאים !חברתיים
ואמינותיים כלליים. הם -שומרים על קשרים
חברתיים הדוקים גם מחוץ לפעילות במו עדון
ובעלי־המיקצוע שביניהם מספקים
את שירותיהם המיקצועיים לחבריהם.
שרה פייקם, שהיא אחת משיבעה חברי
הוועד של האירגון, והדוברת שלו, מונה
את מטרותיו :״האירגון שלנו משרת גם
את הילדים — הם מרבים עכשיו לצאת
לטיולים ולפגוש חברים שנמצאים באותו
מצב ואין להם הרגשה של יוצאי-דופן.
המטרה שלנו, בעיקרה, היא לשנות את
הגישה החברתית למי־שפחות עם הודה
אחד, שלא יציגו אותם כמיסכגים — לא
את ההודים ולא את ילדיהם. ולטווח ארוך,
אנו מקווים להשפיע על הגישה המינד
סדית — להתייחס אלינו כאל מישפחד,
הזכאית לכל אותם זכויות כמו למישפ־חה
עם שני הורים.״
״אנחנו בפירוש לא סוכנות-שידוכים,״
מוסיפה ביולה קריפס, גרושה נאה בת ,34
אם לשניים וחברת־ועד :״אלה הבאים
למצוא אצלנו בן או בת זוג, טועים. כי
המטרה שלנו היא רק להגדיל את חוג
המכרים ולמצוא חברה.״
אך יש גם כאלה שעדיין לא מצאו להם
מיסגרת, ובחיפושיהם הנואשים אחר חב רה
הם מגיעים אל. המועדונים השונים,
שצצו לאחרונה כפיטריות, מתוך ההכרה
הגוברת בצרכיו המייוחדים של חוג ה בודדים
הרחב, בן כל הגילים.
״עשרים אחח מלקוחותי באים ל^
טיפול בגלל בעיית הבדידות,״ מצ היר
הפסיכולוג ד״ר דויד רודי.
בחברה הבנוייה על זוגות, קשה מאד
לאדם החסר בן־זוג למצוא את מקומו ה נאות.
ככל שהוא מתבגר, הולד ומידלדל
חוג מכריו. הללו נישאים ושוקעים אחר-
כך בבעיות שלו, לרווק, אין כל חלק בהם.
הוא אומנם מוזמן מפעם לפעם לבית ידידיו

הנשואים, אך הוא פוגש שם רק בזוגות.
עד־מהרה הוא נותר מחוץ למעגל. לצאת,
הוא לא יכול, כי מקומות־ד,בילוי המקוב לים,
כמו מועדוני-לילה, בארים ואולמות-
ריקודים מחייבים זוגות. ללכת לבד או
עם חבר, הם מלהזכיר !
״,מה אני צריך, שהחבר יידע שאין לי
עם מי לצאת? חוץ מזה, אני לא רוצה
להופיע כמו איזה ;מיסכן,״ התוודה כלכלן
בן ,32 בעל הופעה סבירה בהחלט, שלא
רצה להזדהות בשמו( .קיראי לי רמי
איקס) .הוא ניסה כבר להכיר בחורות
בכל האמצעים :״התחלתי איתן בבית־קפה,
באוטובוס, אם־כי אני סולד מדרך זו.
ידידי הנשואים ניסו לדחוף לי כל מיני
בחורות כאילו באקראי, כאשר באתי לבי תם.
ניסיתי אפילו את מודעות השידוכים,
והעליתי חרס. הבחורה שאני מחפש —
משכילה, נאה ורצינית — כנראה יושבת
בבית, ואני בטוח שגם היא מחכה.״
לדיקלה תדמור, גרושה בת ,32 דוק טורנטית
לשפות קלאסיות ופמיניסטית
פעילה, יש הרבה נגד החברה בארץ:
״קשה מאד להזיז את המוסכמות בארץ,

דווקא משום שאני
גדושה, אני יודעת
מה לדרוש מגבו
במייוחד לגבי האדם הבודד. הייתי הרבה
בחו״ל, ותופעות של לחצים־חברתיים של
להיות, מסופח׳ למישהו, אינו נפוץ כמו
כאן. אני, למשל, אוהבת מאד ללכת לבארים,
אבל במובן זד, אני עדיין לחוצה
במוסכמות — אני חוששת שיחשבו אותי
למיסכנה שלא הצליחה למצוא מישהו.״
טוען ד״ר דודי :״אדם מתחיל לדעת
מוקדם מאד בחייו שהוא בודד, אך מתחיל
להודות בכך מאוחר.״
״בארץ, ,בודד׳ הוא כישלון ושם־נרדף
ללא-יוצלח,״ טוען רמי איקס ,״והבעייה
חמורה יותר אצל נשים בודדות, משום ש את
בדידותן מנצלים כל מיני בודדים כמוני
ומחפשי הרפתקה קלה וחולפת. מאידך
נשארים הגברים בודדים ורווקים, מפגי
(המשך בעמוד )42

— 33ץ

הסרט הטוב תשל״ה * הסו
* * שהוקרה לעם היושב בציון. או,
! /ליתר דיוק, למפיצי־הסרטים של העם
היושב בציון. אחרי שבמשך שנים הציפו את
השוק בסמרטוטים אופנתיים מקושטים
בכל ציבעי העונה — כדי להסתיר את
העובדה שאין להם, בעצם, מה להראות
— נדמה כאילו נפרץ השנה פתח קטן
בתוך חומת האטימות של ענף־הקולנוע
בישראל.
יוצרי־סרטים כמו דוז׳אן מאקאבייב ואריק
רומר, יאן טרל ולינה ורטמילר,
חדלו להיות שמות שקוראים עליהם בעיתונות
זרה בילבד, והפכו מציאות, לעיתים
אפילו מצליחה. אינגמר ברגמן היה
ללהיט, מל ברוקם הצחיק המונים בבדי-
חותיו הקולנועיות, והגיטו היהודי של
מונטריאול נתגלה כרקע מתאים לרב־מכר
מפתיע. מה שמוכיח, כי הצופה הישר אלי
הממוצע פחות מטומטם מכפי שסברו
המפיצים.

שדייס ועכוזיס
מ שוחררים

אצריו למהר ולהסיק, מתוך כך,
שישראל היא כבר גן־עדן של חובבי-

אידי אמין דאדא
״אידי אמין דאדא״

.1מגרש השדים (ארצות״הברית)

שחקנית

השנה

מילנה דראוויץ
״מיסתרי האורגניזם״

קולנוע. כי, כאמור, מדובר רק בפירצה
קטנה. הייבוא העיקרי השנה התרכז דווקא
בכיוון אחר: האמת במערומיה. ליתר
דיוק, לא-כל-כך הרבה אמת, אבל הרבה
מאד עירום.
וידויו של מנקה־חלונות הוכיח, ש־ ^
סרט יכול להיות אווילי ונוראי, אך
לעורר תיאבון לפחות בתמונות־הפיר-
סום, כל עוד הוא חוסר בבגדים. וככל
שמתמעטים הבגדים, משתבחת המכירה.
מפיצי־הסרטים דהרו עד לאוסטרליה, כדי
לגלות שם את יומנו של מפתה ומעשי-
הלוליינות המיניים שלו כזונה ממין זכר,
ומאובני־הצנזורה התירו, עם כמה קיצוצים,
את הרפתקותיה של סילביה קריסטל,
כעמנואל, בבורדלים ובתי־הפגישות של
בנגקוק.
לדיירים הקבועים של בתי-קולנוע כמו
תמר, מרכז ומתמיד, בדרום תל־אביב,
אין בכך כל חידוש. לגביהם, שדיים משוח -ז
ררים ועכוזים מתנפנפים ברוח, מהווים
כבר מזמן חלק מן המציאות היומיומית.
״המתורבתים״ של צפון העיר, אלה המתהלכים
עם אפם בשמיים, ולא נאה להם
לבקר בבתי־קולנוע כאלה, עטים היום
על המציאה כמוצאי שלל רב, בולעים
את הכרטיסים לעמנואל כלחמניות למחרת

. 2ישו פובב עליון (ארצות״הברית)

ט הטוב תשדייה * הסרט הו

חג־הפסח, מלקקים את השפתיים למראה
הבדיחות הכחולות של סכס משוגע, ונדמה
להם שגילו נתח חדש של תרבות, שלא
ידעו עליו לפני־בן.
ולמי שהארוטיקה אינה מספיקה לו, כדי
להביאו לאורגזם, הוצע גירוי אחר׳ בשפע
— האלימות.

אלי מו ת
ומה לו מו ת
ץ* ירדפי־מכוניות ומהלומות הפכו מ־טירוף
מחריד במדור שבע פלוס עד ל בדיחה,
בשומרים שכאלה. אולם שני הסרטים
הללו, גם־יחד, ניראו חיוורים ועדינים
בהשוואה לשני מתחסדי־הרצח הבולטים
של השנה, בראש מורם ומשאלת־מוות.
ואם
בראשון שבין השניים הגיבור היה
לפחות איש־חוק, שנבחר באופן דמוקרטי
למלא את תפקידו גם אם אינו עושה
זאת לפי התקנון, הרי הסרט השני, ובו
אחד מכוכבי-הקופה של הזמן האחרון,
צ׳ארלס ברונסון, היה בפירוש מינשר
פאשיסטי, שהטיף לכל אזרח ליטול נשק

שחקן• מישנה

הש נת:

שחקנית״טישנה

השנה:

הולגר לוונאדלר

מדלין קאהן

״לאקומג לוסיין״

״אוכפים לוהטים״ ,״פראנקנשטיין הצעיר״

האמריקאי (צרפת)

בידו ולצאת להרוג כל מי שנחשד בעיניו
כעבריין.
ולמי שמשתעמם כבר מסתם אלימות
ומין, ולא רואה בהם עוד חידוש, נמצאו
השנה גם וריאציות מעניינות יותר על
הנושא. פייר פאולו פאזוליני, למשל, הח זיר
את האדם למרכיביו הפרימיטיביים
ביותר באלף לילה ולילה, והפך מישבבי־זכר,
מישחקי־מין מוזרים — כמו יריית
חץ פאלי לאבר־המין הנשי, וקטיעת ידיים,
רגליים וראש כעונש על בגידה — חודיה
אחת כוללת של אדם׳ אשר אדרורהתר־בות
נשרה מעליו.
חסידי הגרוטסקה, לעומת זאת, יכלו
לראות בפיתויו של מימי את אלנה פיורה
הענקית, שמנה, מבוגרת, אדירת־מימדים,
פושטת את בגדיה ומשליכה את בשדיה
העירומים על ג׳אנקארלו ג׳אניני האומלל,
שנמעך תחת הנטל הכבד.
ואילו למאזוכיסטים־לשמם נשמרה גם
השנה, כרגיל, חוויית הסרט הישראלי. אם
במשך השנה נדמה היה למישהו, בעטיים
של הציונים שהוענקו לסרטים אלה, כי
הענף השפוף והמגמגם הזה התאושש, יקח
נא בחשבון שכאשר מדברים על סרט
ישראלי, הכל יחסי.
(המשך בעמוד )36

.4רייזי מילר (ארצות־הברית)

(המשך מעמוד )35
כלומר, כשאומרים על אחד מהם שהוא
טוב, פירוש הדבר שהוא עולה על סרט
ישראלי אחר, פחות טוב. אין זה אומד,
עדיין, שמדובר בסרט ראוי־לשמו. לכן,
גם השנה, כמו בשנה החולפת, אין כל
סיבה לכלול את הסרט הישראלי ברשימה

ולעניינים רציניים, תשל״ה היתה שנה
מוצלחת לאוהבי־הקולנוע בארץ, ואם מש ווים
אותה לזו שקדמה לה, כמעט שאפשר
לומר שאף אחד מסרטי השנה שעברה לא
היה זוכה השנה לכבוד דומה, עד כדי כך
מכובדת החבורה הנוכחית• היו בה מיב־צעי־בימוי
וירטואוזיים כזה של פולנסקי
בצ׳יינה טאון, מיבצעי משחק וירטואוזי,
דוגמת לורנס אוליביה ומייקל קיץ ב־מישזזקי
בילוש, ריכוז כוכבים זוהרים
בתפקידי־מישנה ברצח באוויינט־אכספוס,

מאן&בייב
גמאי.ה שנה; ״מק
׳ פילוסופיה ופורנוגרפיה

והישגים טכניים משוכללים ביותר, נוסח
המגדל הלוהט.
וכל אלה לא היו אלא פרפראות, בהש וואה
לסרטים החשובים באמת. רוח החופש
של לואים בוניואל, מיפגן מרהיב
של גאון המצפצף על חוקים ומוס כמות,
על שיגרת המיבנה העלילתי, ועל
גיבורים קונבנציונליים! קופץ מאסוציא־ציה
אחת לשנייה וחושף, בחיוך שטני, את
כל דיברי־ההבל שבהם מאמין האדם בא דיקות,
בין אם אלה סיסמאות על דת, חוק
וסדר או רגשות נעלים.

הזד הו ת
עם בעיות
** יניקאי מסוג אחר הוא בילי ויילדר,
^ שהיפנ ה את חיציו לעמיתיו למיקצוע

מן העבר הרחוק (הוא היה פעם עיתונאי
בברלין) ,והציג אותם בכל חריפות ההו מור
הארסי שלו בכותרת ראשית שהיה
מעל ומעבר לכל ספק, הסאטירה של
השנה.
סרט חשוב אחר - ,למרות שכמעט לא
הובן בארץ, היה החשודה (שם עברי דבילי,
לסרט שנקרא במקור ובכוונה הקצב) של
קלוד שאברול, שהציג את האדם כאיש-
מערות ביסודו, אשר לא הצליח בעשרות
אלפי השנים שחלפו מאז נטש את המערה,
אלא להקנות לעצמו תסביכים, תיסכולים
ומעצורים, שהם החייץ הנצחי בינו לבין
סביבתו, רעיו, ואפילו עצמו.
סרט בסיגנון ישונה, המהמרים של רוברט
אלטמן, ניסה להתלוות אל הדמויות לפרק־זמן
מוגבל בחייהן, ולשקף את בעיותיהן,
במקום ליטול חיים אלה ולרכז אותם בגלולה
דרמטית. זהו הסרט המעניין ביותר

האחרים: במאים קופולה (למעלה) וכרוקס (למטה, משחק כסירטו)
נערי־השעשועים משתנושננים

שנעשה עד היום על שיגעון ההימור, ועל
סוג מסוים של יוצאי־דופן בחברה האמריקאית.
הטי׳בעות שבו הפכה את הצופה
ממתבונן מן הצד, למשקיף אינטימי על
חיי הדמויות.
וכל אלה אינם עדיין סירטי־השנה. כי
הסרט שהיכה השנה בתדהמה את הצופה
הישראלי יותר מכל סרט אחר ואשר הוכיח
לו, מעל לכל ספק, שהאמנות אינה
חייבת להיות מילה נירדפת לסבל או שיע-
מום, היה תמונות מחיי נישואין של אינגמר
ברגמן — אטיוד החופר בגבכי נשמתם של
גבר ואישה שוודיים, מפרק את יחסיהם
למרכיבים הקטנים ביותר, ומציג אותם
בפני הקהל בשפה פשוטה ומובנת כל־כך,
עד שאפילו שונאי־קולנוע אינם יכולים
שלא לזהות משהו מעצמם, מרגשותיהם
ומבעיותיהם, בנעשה על המסך.
אותה בעייה הותקפה מכיוון שונה לח לוטין
על־ידי הבמאי הצרפתי אריק דומר
באהבה אמר־הצתרייס. בסרט שניראה,
לכאורה, כמשולש־אהבה בנאלי, הציג
רומר בעידון מושלם, את פל מערכת המו סר
של הבורגנות הקאתולית הצרפתית,
כפי שהיא משתקפת בחיי זוג צעיר׳ כאשר
לבעל מוצעת הרפתקת־אהבים ללא התחייבויות.
מושגים של חטא ועונש, כדאיות,
פיתוי, הימור והגינות, מקבלים אצל רומר
מימדים גשמיים, במיסגרת חזותית מתוכ ננת
עד לפרט האחרון, שבה יש חשיבות
לכל תנועת־יד ולכל חפץ ואביזר.
הבורגנות הצרפתית היא גם נושאו של
קלוד סוטה. בוינסנט, פונסואה, פול והאחרים,
אלא שהוא מדבר על משבר אחר
של בורגנות זו, משבר־גיל-הביניים, שבו
האמונות הגדולות נפרטו למעשים קטנים,
ואשליות-נעורים מתנפצות מול מציאות
כלכלית חסרת־פשרות. זהו הדיוקן המר חק
ביותר של שיכבה חברתית רחבה ב צרפת,
הטרודה יתר על המידה בנושאים
הקטנים של החיים, מכדי לעסוק באידיאולוגיה
ובהטפוודמוסר. בימויו של סוטה
חופשי, למראית־עין, כאילו השחקנים
מאלתרים׳ ויחד עם זה קפדני בכל הפר טים׳
כאשר מתבוננים בו מקרוב. מיש-
חקם המעולה של גדולי הכוכבים של גיל-
הביניים בצרפת, הפכו כל רגע בסרט זה
אמין ביותר.
הסרט הרביעי מושלם פחות משלושת
הקודמים, אבל עוסק בנושא שהוא, אולי,
הבוער ביותר בתקופתנו: אובדן חופש
הפרט, אפילו ברגעים האינטימיים ביותר.
סירטו של פרנסים פורד קופולה, השיחה.
סיפורו של אמך הציתות, שבסופו של דבר
הופך מצותת, אינו משתלב תמיד בעלי-
לודהמחח בסרט זה, אולם כל סצינה בו
מרתקת בפני עצמה, בזכות ביטויו של
פרנסים פורד קופולה. הטרגדיה האישית
של הגיבור מזעזעת, בזכות מישחקו של
שחקן־הבד הטוב ביותר, אולי, שיש היום
לאמריקה׳ ג׳ין הקמן.
לארבעה הסרטים הללו, יש להוסיף
השנה ציון־לשבח נוסף — לבמאי־השנה.
עם כל ההערכה לאלה שעשו את הסר טים
הנזכרים לעיל, במאי השנה יכול
להיות רק אחד: דוז׳אן מאקאבייב. סירטו
מיסוזוי האורגניזס פרץ את כל מחסומי
החוקים הקדושים של הקולנוע, הוא שי־

לב תעודה בעלילה, פילוסופיד. בפורנוגר־פיה,
סאטירה באימה, אידיאולוגיה בחוצפה,
בסרט יוצא-הדופן והמגרה ביותר ל מחשבה,
במשך כל השנה הזאת.
יוגוסלבי זה, הטוען שהוא מארכסיסט
מושלם 50 אחוז גראוצ׳ו מארקס ו־50
אחוז קארל מארקס,״ ומסתובב בעולם
משום שמולדתו מעדיפה לראות אותו
מרחוק, נחשב היום, ובצדק, אחד הכוחות
המקוריים ביותר שיש לאמנות השביעית.

_נ צ חון
המין החלש
ן אל שחקן־־השנה. בימים כתיקונם,
1היתד. הבחירה מתבקשת מאליה: ג׳ין
הקמן, עם תחרות קשה מצד איב מונטאן
(וינסנט, פרנסואה ג׳ודג׳ סיגל ואליום
גולד (המהמרים) ,ריצ׳ארד דרייפוס (דודי
קראביץ) ואולי גם ג׳ק ניקולסון (הפרט
האחרון וצ׳יינה טאון) .אלא שכל אלה
הועמדו השנה בצל על-ידי שחקן־שלא-
בכוונה. כי בין אם מתייחסים לאידי אמין
דאדא כאל דמות אידיאלית של מנהיג
עולם שלישי, או כאל גורילה שבקושי
למדה ללכת על שתיים, דבר אחד ברור,
אחרי סירטו התיעודי של ברבט־שרדר
אודותיו: האיש הוא שחקן מבטן־ומלידה.
שחקנית־השנה. בשנה שהיתה שנת-
האשה, ואשר בה נחגג שוב ושוב נצחון
המין החלש על הבד — בתמונות מחיי
נישואין, בכלה למכירה, או באלים לא
גרה כאן יותר, הדמות הנשית הקיצונית
ביותר, החצופה ביותר והנועזת ביותר,
דמות האשד. המשוחררת עד הסוף, היתד.
זו של מילנה דראוויץ׳ היוגוסלבית, ב-
מיסתרי האורגניזם.
מילנה, שהיא שחקניודהקולנוע המפורסמת
ביותר בארצה, מסוגלת לשחק באו תה טיבעיות עצמה בבגדים ובילעדיהם,
לשלב הומור בפאתוס ולגעת ללב אפילו
כשראשה הכרות מונח על מגש־כסף. ובסוגריים,
שחקנית אחרת שהעירום לא
הפריע לה השנה לשחק כלל, היתד. ואלרי
פרין, שזכתה בפרס־המישחק בפסטיבל
קאן׳ ברעייתו של לני ברוס, בסרט על
חייו המוצג לאחרונה גם בארץ.
שחקני-מישנה: זוהי ההזדמנות לציין
לשבח סרט נוסף, לאקומב לוסיאן של
לואי מאל. סטירת־לחי מצלצלת לצידקנות
הצרפתית במילחמת־העולם השנייה. אחת
התכונות המאלפות בסרט היתד. המשחק,
ביו אם מדובר בפייר בלז, בן־האיכרים
חסר-הניסיון, שנהרג לפני שבוע בתאונת־דרכים,
ואשר שיכנע דווקא בחיספוס שלו
— ובין אם באורור קלמאן, הדוגמנית
שגילמה בסרט נערה יהודיה. אבל מעל
כולם התעלתה דמותו של שחקן שוודי
שהופיע לפני 20 שנה אצל ברגמן, ומאז
הוא מתרכז בתיאטרון. שמו הולגר לווג-
אדלר, והוא אחראי לדמות החייט היהו די
המנסה לשמור על כבודו ואישיותו,
בתוככי השואה המשתוללת סביבו. זוהי
אחת הדמויות היהודיות המרשימות ביו תר
שהוצגו אי־פעם על הבד.
אשר לשחקנית־המישנה של השנה, היא
באה היישר מן הסרטים של התגלית הקו מית
של השנה, מל ברוקם. קומיקאי יהודי
זה, חברם־לשעבל לכתיבת בדיחות טל וויזיוניות
של דודי אלן וניל סיימון, שטף
השנה את הבד בהומור האנארכיסטי
י הפרוע שלו, והגשים בכך את ההבטחות
שניתלו בו אחרי שהפך את היטלר לגי בור
מחזמר בהמפיקים. ברוקס עובד עם
צוות מטורפים המבינים בדיוק לרוחו׳ ואחת
מחברות צוות זה, מאדלין קאהן, מי
שהיתר. הפסבדדמארלן-דיטריך באוכפים
לוהטים, ופרצה בשירת קולוראטורה כא שר
נאנסה ע״י המיפלצת בפראנקנשטיין
הצעיר, היא שחקנית־המישנה של השנה.
אשר למפחי־הנפש של שנת תשל״ה,
מה שקשה הוא להחליט מי גרוע ממי.
המסע, למשל, הוא סרט מחליא במתקת־קות
האווילית שבו ובצילומי-הוואזלין,
אבל בכל-זאת, אי-אפשר להתעלל בזיב-
) רו של מי שהיה פעם במאי גדול, ויטו-
ריו דה־סיקה. גאטסבי הגדול היה כל־כך
עלוב, בהשוואה למקור של סקוט פיצג׳-
ראלד, עד שהיד. ראוי להיבחר, אילולא
היתד. גם הבחירה בו בגדר ציון־לשבח.
לעומת זאת, אי-אפשר לדלג על מג־רש־השדים,
שהתחזה כמינשר מיסטי מלא
משמעות׳ ומסתיר מאחרי תרגילי-פירוטכ־ניקה
לולייניים את העובדה שהוא פונה
אל חושיו הפרימיטיביים ביותר של הי
אדם, וגם זאת בצורה לא מחוכמת.
בועה נפוחה אחרת, בשם ישו כוכב
עליון, היתד. לא רק סרט אנטי-שמי שזכה
לסיוע מישרד-המיסחר-והתעשייה, ולא רק
וולגריזציה של חיי ישו, אלא גם סרט
מוסיקלי עשוי ללא דימיון, ללא תנופה

״האיש כעד אקדח הזהב״

״יומנו של מפתה״

נוכשיר־הקלטה בבטן
וללא מקוריות. בועה נפוחה שלישית,
האמריקאי, סרט מהפכני־כביכול של קום-
טא־גווראס על פעולות הסי-איי-אי ב־דרום־אמריקה,
סרט פשטני שבו כל אג-
שי-שלומו של הבמאי מלאכים, כל מת נגדיו
מיפלצות, והמסקנה הסופית היא
אנטי־מהפכנית קיצונית.
ולבסוף, הבועה הריקה ביותר, היא זו
שניפה הבמאי פיטר בוגדאנוביץ׳ עבור
רעייתו, סיביל שפארד, השחקנית הרא שית
בדייזי מילר. זה היה הסרט הפט־פטני
והנבוב ביותר של השנה׳ והדרך
היחידה להחזיק בו מעמד עד הסוף היתר,
לאטום את האוזניים, ולהתפעל מן הנוף.
ולבסוף, שני ציונים קטנים לשבח, ל שני
סרטים שחלפו מבלי שחש בהם איש.
האחד, חזיז ורעם, סרט־פעולה לכאורה,
עם קלינט איסטווד וג׳ף ברידג׳ס, עשוי
להפליא, מצולם היטב, ומעל לכל —
מתאר בצורה יוצאת־דופן כיצד משחית
הדור הישן, אפילו כשד,כוונות הטובות
ביותר מפעמות בו, את הדור הצעיר.
הסרט השני, מערבון אפור ממבט רא שון
בשם חבר מרעים, של רוברט בנטון
(אחד התסריטאים של בוני וקלייד) ,סרט
מוזר ובלתי רגיל על מסע־ילדים אל ה-

התגוששות ליד המיטה

״זארדוז״
הקרנות פורנוגרפיות לעידוד הזיכרון

״מציצים בחדרי מלץ״

״סכם משוגע״

שחור ולבנה

גבר וגבר

ייני״

אשה היא אשה

מערב בתקופת מילחמת הצפון נגד הדרום,
תיאור רגיש של תונדנעורים הנש חק
בעימות עם המציאות המרד, של ה
חיים
היום־יומיים הקשים.
כאמור, יש קשר בין שני הסרטים, והעובדה
ששניהם חלפו מבלי שיקבלו את

הפירסום או הכיסוי שלהם שהיו ראויים,
מוכיחה שאותה חומת־אטימות שדובר
עליה בתחילה, לא נפרצה עד הסוף.

האהבה של השנה
וגם השנה, תודה לאל, היו נמה אהבות
שבלטו על פני השטח• ,אם כי לפחות
אחת מהן !נפסקה בעודנה באיבה. ואני
מדברת, כמובן, על אהבתם של •השחקן
הג׳ינג׳י יאיר (״קוייה״) .רובין, המתנדב
מנצרת־עילית שיצא לעזרת הנוער בעיירה

עיינה אילץ וצ׳רצ׳יד
אהבה מתמדת
הנידחת, ושל השחקנית החמודה גלי ה
ישי, שהיתר. משוגעת על קוייה באופן

מעורר־דאגה ממש. אך כאמור, האהבה
חזן !הסתיימה בינתיים, אז למה שנרחיב
עליה את הדיבור?
אהבה נוספת שבלטה השנה, ושעדיין
נמשכת לה בשקט אי־שם בדירה ברמת־גן
היא זו של שחקנית־הקולגוע לשעבר
וסוחרת־האמנות בהווה חנה !מסינג־עדן,
ושל מי שהיה נער־שעשועים ואחד השותפים
בפייאנדבאר קארטייח, והעומד לפיתוח
בימים אלה מייסעדה סינית, י שר אל
בויקו המכונה בויקדבוי• .חנה ובויקו
ניהלו רומן ממושך, שנגדע באיבו כשחנה
נסעה לחו״ל. אך מייד לאחר ששבה •חודשה
האהבה, ואפילו פער הדורות שבין ה:
שניים, שהוא לטובתו של בויקו דווקא,
לא הצליח להפריד ביניהם. לבריאות ש יהיה
להם.
אבל סיפור־האהבה המרגש ביותר של
השנה הוא, ללא־ספק סיפור־אהבתם של
השדדנית-לשעבר עיינה אילן ויצחק
(״צ׳רצ׳יל״) קלפטר, עיינה וצ׳רצ׳יל,
החיים יחד כבר למעלה משלוש שנים,
נחשבו כזוג מאוהב עד השמיים. עיינה
הורידה, למען שאהבה •נפשה, מיספר ניכר
של קילוגרמים, שינתה את תיסרוקתה,
והפכה חתיכה לעניין. אבל כסו שהיא
הפכה ככה חתיכה בשביל צ׳רצ׳יל שלה,
הופיעה פתאום בשטח החברה הכי טובה
שלה, מונה זילברשטיין, וחטפה לה
את צ׳רצ׳ילה ממש מתחת לאף.
עיינה לא התרגשה. אחרי הכל, היא החברה
הכי טובה של מוינה, והיא כבר
ראתה אותה עושה אותו דבר בדיוק לחברות
אחרות הכי־טובות שלהן. היא ידעה
שיקיח לו, לצ׳דצ׳יל, לא יותר משבועיים
כדי להתפכח. טוב, אז לקח לו חודשיים,
אבל בסופו של דבר הוא חזר אל עיינה,
שמשך כל רומן־הבזק שלו עם מונה
חיכתה לו, נאמנה ואוהבת. ומי שלא ראה
את הזוג החוזר מאז ועד היום הזה, לא
ראה •זוג מאוהב מימיו.

ההריון

על כך עוררין, זה של קאדין דונסקי,
דוגמנית־הצמרת דקת־הגיזרה, שבניגוד ל חברותיה
נמצאת עדייו בהריון, ותלד רק
בעוד מיספר חודשים. קארין, הנשואה מזה
שלוש-עשרה שנים לבעלה, אייש־העסקים
שלמה דונסקי, הייתה ידועה כאחת ש ילדים
והיא יזה כמו אני וטיסה לירה. ה הריון
שלה היכה בתדהמה גם את ידידיה
הקרובים ביותר. למדות הריונה ממשיכה
קארין להופיע בתצוגות־אופנה, ואפילו
מעזה להתהדר בביקיני מינימלי.

השגה שתי פאשלות היו לי, באופן אישי, בענייני
הריונות. לא, שלא תבינו אותי לא
נכון. אני עצמי לא הייתי בהריון. לעומת
זאת הכנסתי, בטעות, את ליאורה טו־לראנו,
אשתו של הזמר אבי טולדאנו,
להריון, ואילו את המשוררת והדוגמנית־לשעבר
חלית קתמור־יריב, אשתו של
בעל-הגלרייה שייע יריב, השארתי בהריון
ניצחי, כשסיפרתי לכם כשהיא בהריון אח רי
שהיא ילדה כבר בן נוסף במזל טוב.
הריון שעורר סנסציה היה ללא־ספק
זה •של הבמאית־מרצה־שדרנית עדנה
שביט, שהרתה בגיל 40 מחוץ למיסגרת
הני-שואין, לשחקן רפי תבור, ושילדה
בשעה טובה בשבוע שעבר בן בכור.
עוד הריון אחד שארך נצח היה זה
של הבדרנית תיקי דיין, שילדה בינתיים
את בתה רוני, לה ולבעלה איש־הטלוויזיה

יאיר אחי־אילן.
גם שחקנית הקולנוע המצויינת טליה
יטפירא היתה בהריון במחצית השנה
הזו, וילדה את יונתן הקטן, לה ולבעלה
יורם כן־־טוכים.
כן נולדה תינוקת בשם עופרה ל רחל
וצדוק קראום, וגם לידידתה של
רחל, הזמרת רבקה זוהר, שהספיקה

במשך השנה האחרונה להיות בהריון ירח
אחד מתוך תישעה ירחי-לידה, רשילדה
לבסוף לכיל קרנסקי, בעלה, את תמה.
השתיים האלו הן אימהות מתקדמות מאד,
לוקחות את הילדות לכל מקום, בכל שעה,
ובכל זמן.
אך הריון־ההריונות של השנה הוא, ואין

קארין דונסקי
הריון מדהים

ה ח תונ ה של ה שנה
אם אתחיל למנות את כל החתונות שהיו
השנה, אני לא אצא מזה. אז אזכיר
פה דק את הבולטות שבהן, כמו למשל
נישואיה של הזמרת ע דנ הלב• ,שנטשה
במפתיע את המי׳סעדן רפי שאולי, אישר
התנחם מצידו בזרועותיה הדקיקות של
הזמרת גלי עטרי.
עדנה התחתנודלא-חתחתנה איזה זמן,
והחזיקה את כולנו במתח, עם מיסעדן
ניו־יורקי •חתיך, משגע •וגם עשיר, בשם
ז׳אן דה־לה־פונטיין. הידיעות האחרונות
והמאושדות שהגיעו ממנה הן שהיא
עדיין נשואה, ובאושר, לאותו שם •ארוך
ומסובך.
עוד חתונה שהיתר. סיבה טובה לחגיגה
לא־נורמלית, היתד. זו של איש־העסקים
דני חפידוף, שהתחתן עם זהבית
לווין. ומה שבלט יותר מכל בחתונתם
של השניים — סרט לעובדה שדני ויתר,
סוף־סוף, בגיל שלושים־וחמש על רווקותו
המבוקשת — היה יהלום ענק בשווי של
10,000 לירות, שענדה זהבית על אצבעה,
ושאותו קיבלה במתנה מאבי־החתן, אל־ברט
•חיסידוף מבעלי בנק דיסקונט.
גם הזמר גבי שושן התחתן סוף־כל-
סוף עם דיילת אל־על שלו, מירי עינבר,
וירד ביחד איתה מהארץ.
התמלילניית־בוטיקאית שיימרית אור
נישאה לשחקן יוסי ורז׳נפקי, אחרי ש־חיו
יחד במשך שנתיים. ציפי שביט,
שהתאלמנה בשנה שעברה מבעלה •מושיק
פרי־פז, שבה והתחתנה באותה שנה
עצמה, עם צלם הטלוויזיה •אבישי דקל.
אורית ירקוני, בתה של יפה, התחתנה
עם הטייס •הפצוע שנרפא מפצעיו,

הרופא הצעיר ישראל תמרי,

בנו של

שוטר במישטרת ירושלים.
אילי •גורליצקי, שחקננו המפורסם,
התחתן סוף־סוף, אבל באמת, אחרי שהוציא
את הנשמה במשך ישנים לכולנו, עם הרק דנית
שלו, רותי לדמן.
במאי הלהקות הצבאיות, דני ליטאי.
התחתן עם יוצאת להקת הנח׳׳ל מלי
מאיו, אחרי שקודם-לכן •נפרד מאשתו
בגלל •חברת להקה אחרת, נעמי בפרי,

אורלי יהל
התאהבות מהירה
יגאל שוחט, למדות שעד יום לפני החתונה
עדיין עמדה בתוקף על בך שהיא
אינה מכירה אותו כלל.
צדוק קראום, אחיו של שטוליק,
התחתן גם הוא, עם הדיילת שלו רחל
טרי, כשהיא בחודשי-הריוו מתקדמים.
דרודית גורן, בתו של הרב שלמה
גורן, התחתנה — למרות איסורו של
של אביה, שנכנע לבסוף לאהבתה — עם

יורם ביבונסקי
עיקשות משתלמת

שהתאהבה מצידה בזמר דגי מסינג,
•שעזב •את אשתו למענה, וגם השניים האלה
משחקים כל הזמן בטוטו חתונה.
מי שהיה חבר הכנסת הראשונה, חי ל ל
קוק, נשא לאשה את חברתו הוותיקה,
והצעירה ממנו בשלושים שנה, נילי חש*
בל, וחבר־הכנסת עקיבא נוף התחתן עם
העיתונאית מירח ויינגרטן.
האסיר המפורסם ביותר במדינה, ,מוט״
קח קידר נשא לו, חודשים אחדים אחרי
שחרורו, את תמי דנציגר, בתו של •ה פסל
הנודע יצחק דנציגר.
גם הזמרת אילנית, הלא היא חנח
צח, התחתנה, עם ידידה המהנדס נחום
כשר. סיבת החתונה החפוזה התגלתה
מייד. אילנית התחתנה כשהיא בחודשי
הדיונה. הראשונים, והיא עומדת להיות אם
בישראל בכל רגע ממש. לפני החתונה
עורבה אילנית, שלא באשמתה, ב״רומך
אגדי עם הפרופסור מורים לוי. כל הארץ
דיברה על הרומן הלוהט שפרח, כביכול,
בין הפרופסור הנשוי לבין הזמרת הבלונ דית.
אילנית נשבעה כי היא מעולם לא
ראתה את מורים לוי בארבע עיניים, סגן-
אלוף •שמועתי ויתר לבסוף, והפרשה נש כחה
מעצמה.
אבל חתונת החתונות היתה, ללא־ספק
זו של יורם כיבונסקי, חברה־לשעבד
ומי שנאשם ברצח •החיילת רחל הלר.
הוא נשא לאשר. את אורלי יחל, בתו של
עודך-דין שאותה הכיר אחרי פרשת הרצח.
יורם ואורלי •נישאו •חודשיים ימים אחרי
שהתוודעו. ומי שמכיר את הזוג מקרוב,
יודע לספר כי האהבה בבית מישפחת בי־כונסקי
•הצעירה מרקיעת-שחקים ממש.

בחסותרב דון

תנשו עוו ביום ב 29 . 9 . 7 5 ,
בהיכל התרבות בתדאביב

ב שעה 8.30
בתוכנית: גץ!! ,ארקין ובנות הגיא! בקטעית
מהמופע במיקצב * 75 שלמה א תי * שלישיית
שוקולד מנטה מסטיק * מנתה גוי יגיל

שלמה ארצי

גדי יגיל

ת צו ג ת או פנ ה
בגדיים ״ג!ם קנד

הכנה וקי שוט
פרחים כץ

ש מ דו ת
מיק אדלר

הז דרכחהכ נו ת
לאה פלטשד

אי פו ר
חברת רבדון

כ ר טי סי ל ה שי ג
במישרד רוקוקו, דיזנגון? 93 ויתר
המישרדים. למוסדות טל ,448824 :
223663
שיער סברת וילה

שלישיית שוקולד מנטה מסטיק

ג׳וקי ארקין ובנות הג׳אז (למטה)

מדינת
משרד החקלאות

להלן לוח המחירים
המוסכם
ל־ 8.9.75־ 12.9.75
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של השופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
ירקות עגבניות מעולות גזר חצילים
פלפל — נהריה וקליפורניה
תפוא״ד בתפזורת
תפוא״ד ארוזים
בצל יבש
בצל ארוז בשקיות של 2ק״ג

1 .6 5
3 .2 5
1 .3 5

2.00
1 .9 5

2.20
1.10
1 .3 5
פירות תפוחים גרנד אלכסנדר גודל
תפוחים גרנד אלכסנדר

גודל 6.5מקירור מבוקר
תפוחים יונתן גודל 6
תפוחים אורליאנס גודל 6.5
אגסים ספדונה גודל 5.5
אגסים ספדונה גודל 5

2 .3 5
2 .3 5
3 .7 5
3 .1 5
3 .7 5
2 .9 0
2 .4 0

ענבים דבוקי, תמר בירותי
ונופות פטמים קפואים בטיב מעולה בשקיות
שקופות גודל ( 1עד 1,4ק״ג לעוף) 11.00
10.00
גודל ( 2עד 1.6ק״ג בעוף)
9.00
גודל ( 3מעל ל־ 1.6ק״ג העוף)

ראל 1נ׳פמ# .

הפצה ומעבדות שחת

ת א רח שדל 7
דגים בקלה — פרום אחיד עשוי מדגים
שמשקלם לא פחות מ־ 250 גר׳

כסיף

(פנת יהודה הל1י)59

טל 611473.

10.00
8.50

תעריפון המנויים של
החל מ־1.5.75

אגו מחפשים בתים חמים 1

לשנה בלירות

מחיר העיתון

רחוב סלטה ,30יפו|
טל 827621 .

המנוי קיבלת חשבון,
אנא, פרע אותו
ב ח לו ד ח.
מחלקת המ״נזי׳ם

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל
הוצאות משלוח

ל״ !/2שנח

180

196

180

21 2
מחיר העיתון

הוצאות משלוח

100 108

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארח״ב ולקנדח
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד למקסיקו לדרום־אפריקח, זמביה, רודזיח, ונצואלה
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו־זילצד
לפנמה
180 180 180 180

70 56 120
112
180 180 180 180
180

117 156 200 196
170

25 0
23 6
30 0
292

29 7
33 6
38 0
37 6
350

= 1 28
= 121
= 154
= 150

= 1 02
= 100

1 52
172
1 94 192 179

העולם הזה 1984

חתיך השנה
חתיכים זו בעייה. באמת שאין הרבה
כאלה בארץ. פד-,ושם מתגלה איזה חתי״
כונצ׳יק, אבל זה לא־רציני. אז כשאני
נופלת על אחד כמו קצין־המישטרד, לי או ר
פן־ חו ר, אני עומדת סעודת־פה.
ליאור הוא בהחלט לא מסוג הבחורים
שהתואר חתיד־השנה מאפיין אותם. אחרי
הכל הוא בחור רציני, בעל דרגת קצונה
גבוהה •במישטרה, העושה את עבודתו נא־

ליאור כך־חור
בבגד־ים ובמדים
נעה, ואשר התפרסם כשגילה את פרשת
הגניבות בנמל אילת.
הוא גם התפרסם, בעזרתי האדיבה, לאחר
שגיסה להציל: גברת אחת נואפת, במלון
אילתי, כשחשב לתומו שצעקותיה של
הגברת קוראות לעזרה, אד הסתבר לו
מאוחר יותר כי הן מסוג אחר לגמרי.
בקיצור, ליאור זה הוא באמת חתיך
לעניין, ואומרים עליו שרשימת החתיכות
שלו לא: מביישת איש. באותה רשימה
נמצאות זו לצד זו יעל אלניר, שהיא
היום חברתו של דייוויד גורדון, אחיו
של הזמר ממוצא יווני קט סטיכנס, ושל
יעל אדלר, זו שהיתר. חברתו של וענק׳־
לה רוטכלייט, הפיזמונאי-עיתונאי, ששב
למולדת אחרי שנעדר ממנה שנה ארוכה.
חתיכים נוספים שהסתובבו בשטח היו
שימעץ אדר, אחיה של כוכבנית־הקול־גוע
מירוחם עליזה אדר, אשר ניסה כוחו
כזמר — ללא הצלחה יתירה, ובמקום לש קוד
על הקריירה, שקד על מסיבות רבות-
משתתפים שנערכו על בג ביתו שבתל-
אביב, סביב בריכת־אמבטיה ועציצי־פלם־
טיק, שעשו פסבדדאווירה אדדלה הוליווד.
עוד חתיך אחד, שהבחנתי בו לאחרונה,
הוא אסי דזפין, סגן-משורר אבל לעומת
זאת יפה־תואר. לא שהוא בולט באופן

גירושי השנה
גירושין היו תמיד מן הדברים שגרמו
לי לספוק כפיים ולשאול בדאגה: מה
יהיר.ז השנה בורכנו בכמה פרשיות־גירו־שין
עסיסיות, תענוג של ממש.
די להזכיר את פרשת גירושיהם של
הזמרת ריקי גל והגשש ישראל (״פו לי״)
פול יאקוב, פרשה שלוותה בהדים,
בצעקות ובחרושת שמועות שלא זה המ קום
לפרטן. אחרי הפרשה הנ״ל נסעה
ריקי לארצות־הברית, יעני להירגע, ואילו
פולי הספיק לשאת באותה שנה עצמה
אשה חדשה, דיילת אל־על בשם שוש

11111111777*07מ

011₪

חתיכת השנה
נכון, אני יודעת שכולכם מצפים ממני שאכתיד בתואר נכבד
זה את פנינה רוזנכלום־נזלן, אבל אני דווקא חושבת שה תואר
מגיע השנה לחתיכה אחרת.
לא שפנינה היא לא חתיכה משגעת, חס־וחלילהו עשרות
פעמים במשך השנה החולפת ציינתי שהיא פצצת־הפצצות, ודי ווחתי
בעיקביות ובעקשנות על הצלחותיה עם המיליונר צ׳ארלס
קלור, שסידר לה בוטיק בכל־בו הענק שלו בלונדון, סלפרידג׳ס.
וכתבתי על הצלחתה בפסטיבל סירטי־הפרסומת בוונציה׳ ורק
לאחרונה סיפרתי לכם איך שיחקה פנינה בספורט האציל, פולו,
כשלא הרחק ממנה משחק הנסיך צ׳ ארלס, יורש-העצר האנגלי.
אלא שפנינה היא חתיכה ותיקה וידועה מאד, שכבודה במקומה
מונח.
השנה קישטו את דפי רחל המוחלת חתיכות נוספות, חדשות.
אחת מהן היתד, טדי רביד, בת למישפחה אמריקאית מיוחסת,
שהשתקעד, בישראל עם בתה הקטנה והשתתפה בסרט הפורנו-
גראפי הדיבר ה־.13
טרי, שהיא פצצה לא-קטנה בכלל, קישטה בגופה העירום שני
גיליונות באופן רצוף, ותסכימו איתי שלא כל אחת זוכה
בכבוד כזה.
חתיכה נוספת שבלטה השנה היתד, פנינה אלץ, פצצת־מין
בלונדית שטענה בלהט, ובמידה מסויימת של ביסוס, כי היא
יורשתה הישראלית של ריטה הייוורת. מאז אותה כתבה אודותיה
הפכה פנינה, שהיתה בעבר סגנית מלכת-היופי של ישראל, בחורה
פופולרית מאד.
היא ניתקה את קשריה עם המלחין אלדד שרים, ומאז החלה
נראית בחברתו של כל צעיר פנוי ולא-כל־כך פנוי בתל־אביב,
הותירה את חתיכות העיר ירוקות מקינאה״ מוכות וחסרות־אונים
לעומתה.
החתיך הצמוד־מאד שלה לאחרונה הוא איש־העסקים הצעיר
דני אשר, מי שהיה ידוע בקשריו ההדוקים עם חברתו של
השחקן יהודה ברקן, עורכת־הדין דליה פוקירני. למרות
הצהרותיה של פנינה׳ כאילו יש בכוונתה לחזור לארצות־הברית,
נראה כי נוכח הצלחתה הפנטסטית אצל בני המין השני שלנו,
היא תדחה בינתיים -כמו ימונה זילברשטיין וכיאטריס
שוורץ לפניה — את הנסיעה חזרה לחו״ל.
בחתיכות כאלה, שבלטו.משיכמן ומעלה, תודו שקשה להת חרות.
ובכל־זאת היתה אחת שהצליחה מעל ומעבר, והחלה תו פסת
לה מקום של כבוד בעולם־הזוהר של ארצנו הקטנטונת.
חתיכודהשנה היא, ללא ספק, הדוגמנית ממוצא מרוקאי שלד
מית אמיר. שלומית, שבאה אל העיר הגדולה מעיירת־הפיתוח
אופקים, הצליחה השנה להגיע לא רק אל פיסגת עולם הדוג מנות׳
כי־אם גם אל פיסגת החברה.
היא ניהלה רומן סוער עם קונסול ארגנטינה בישראל, ג׳ורג׳יו
דדפונט, שניהל רומן גם עם מנדי רייס־דייווים. אחר-כך
היא נפרדה מהקונסול, וחזרה אל החבר הקבוע שלה איציק,
שהוא בעל בית־חרושת לבגדים.
היא נסעה לחו״ל בהפגנתיות אחרי שהחבר שלה התנגד לצי־לומי־העירום
שלה, ואחרי שהכריזה כי צילומי־עירום אלה יתפר-
מיוחד, אבל יש לי הרגשה שבשנה הבאה
יתפוס מקום נכבד בטורי־הרכילות.
גם הצייר אשר עין־דור בלט השנה,
אבל אצלו זה לא פלא — הוא בולט בכל
שנה. אגב, אשר חזר ביפים אלה משהות
באוסטריה, שם השתתף בסמינריון של
הצייר ארנם פוקס, שהתקיים בטירה
עתיקה.
רושין של השניים יהפכו שוב נישואין.
מי שהלאה אותי באופן מייוחד בפרשת
היחסים שלו, יותר מכל זוג אחר השנה,
היו ללא צל של ספק הסטודנט-למלונאות
יוני נמרי והזמרת רותי נכון. השניים

שלומית אמיר
בבגדים ובלעדיהם
סמו רק בחו״ל. לבסוף הבינה שהשד אינו נורא כל-כך, והחלה
להצטלם בעירום למוצרים רבים, כשגופה המושלם מקשט עמודי׳
פירסומת רבים בעיתונות.
בשבוע־האופנד, הישראלי היתד, שלומית הדוגמנית המובקשת
ביותר אצל קנייני־הבגדים, והיא בילתה בחברתם במיסעדות־היוקרה
בעיר, והנעימה להם את שהותם בישראל.
כעת חזרה אלינו שלומית שוב, ואתם עוד תראו, שאם יש
מישהי שאולי תצליח לרשת את המקום הפנוי שהשאירה הרוזג-
בלום־גולן, זו תהיה היא.

האלה שיגעו לכולנו את השכל עם הגירו׳
שין־נישואין שלהם.
לבסוף התגרשו השניים סופית׳ גם־כן
בשעה טובה, כשיוני עבר להתגורר בדירת
אחיו, הצייר שאולי נמרי, ומצא נחמה
בזרועותיה הענוגות של מנדי רייס־דייזזים־שאולי,
ואילו מ תי פרחה לה
לאמריקה, לקראת קאריירה גדולה אינשאללה.
וכעת היא מתנחמת לה למרות
הכחשותיה הנמרצות, בזרועותיו של המל חין
דוד קיריכדשיי, שצבר לו כבר
ניסיון רב בניחומן של גרושות למיניהן.
עוד גירושין מפורסמים היו אלה של
איש־הכספים אכנר תומר, ואשתו היפה פייה
עופרה. תומר ועופרה התגרשו

השנה בפעם השנייה בקאריירה שלהם,
כשתומר מוותר על עופרה לטובת האשה
השנייה בחייו, שיפרה ניידרמן.
גם הזמר אריאל זילכר התגרש השנה,
מאשתו מאירה פולני, אחרי ארבע שנות
נישואין וילד אחד.
אבל התואר גירושי־השנה מגיע ללא־עוררין
לגירושיהם של השחקנית דליה
פריהלנד והשחקן מישה אשרוב. היו
אלה גירושים שלוו בתביעות מישפטיות
ובהשמצות הדדיות, כשמישה מגן במרץ על
ידידתו, כילהה מס, ואילו דליה מסרבת
לדבר איתה לחלוטין. בינתיים הספיקה
גם דליה להתאושש, והיא מתנחמת בחברתו
של הפירסומאי חגי כר־כוככא.

מישאל.

גם זוג התכשיטנים הנודע ר חל ואלי
גרא התגרשו, וחילקו ביניהם את הרכוש.
מאז הגירושין נראית רחל יפה יותר,
צעירה יותר, ואפילו מאושרת יותר, ואפשר
לראות אותה במקומות־הבילוי הפופולריים
כשתמיד מלווה אותה יפהפה זה או
אחר. אני משתגעת ממנה, מרחל, איפה
היא מוצאת אותם?
גם כתב־הספורט של הטלוויזיה, אלכ ם
גיילעדי, התגרש השנה מאשתו יתווה.
אלא שאלכס וחווה נשארו ידידים, ויש
כאלה האומרים כי לא ירחק היום והגי־

כילה ה מס ומישה אשרוב
בצעקות —

הדיה פרידנלנד
בלי דיבורים

הכודדזד!

השבוע משחקי גביע
הליגה א׳ הישראלית
והליגה האנגלית הראשונה

מינימ1ם הכוס חואשון

200.000ד־

(המשך מענזוד )33
שקלות ההשגה גומרת להם אה הסום מהר
מאד — הם מבתקים מגע, ויוצרים קשר
עם אחרת.״
.״הליברליזציה המינית הפנה כלי מסוכן,״
ממשיך ד״ר רודי .״פעם היתד, נחוצה
לאשה הצדקה להתקשרות מינית על־ידי
אהבה ונישואין. היום מוצאים פיתרונות
מיניים מיקריים וארעיים, שאינם מביאים
להתקשרות ממשית של קבע, כך שהחופש
המיני הוא ברכה וקללה בעת־ובעונה־אחת.
.״הבעיות
המרכזיות של מוסד הרווקות
והבדידות הן סוציו־ביורוקרטיות — ב־ארה״ב
יש כבר מימסדיות לרווקים —
מועדונים, תעשייה קוסמטית מייוחדת,
סיפרות. מתאימה ומדריכה. כאן יש הת־

מינימום נלד הפרסים

350.000ל י
רמי ההשתתפות יהיו 1ל״י לטור

יום הי — המועד האחרון
למסירת הטפסים

ההיתרים בססורט

הה 1א ה שבח״!!!
אםאתה גבר שאוהב אתה חיי ם, בוא
למכון ״בזל״ שם ת פנ קנ ה או תך
3מ סג׳י ס טיו ת יפהפיות.

מסג, מהנה
טיפול פיזיוטופי
ריפוי והרזייה

ב מ כון יי בול״
• ]קיוו למופת
• ציוד חדיש
• מדג!׳ אוויר
אווירה נעימה ואקס לו סי בי ת
חני ה ופרטיות — סו דיו ת מו בטחת
,,בזל׳ ,המכון המפואר והמשוכלל ביותר בעיר.
ת״א, רה׳ בזל ( 31 לייד מכבי אש)
פתוח 9.00 — 21.00 ללא הפסקה
בקרוב תפתח ס אונ ה

תן טרמפלחייל

מועדונים הם 1ן*עדן
למחפשי הטרו הקד
עלמות מוחלטת מהבעייה — במקום להס תגל,
מנסים ללחוץ לכיוון של נישואין
תוגות. פירושו של דבר לחזור לאחור,
בעוד שהמגמה בעולם היא דהירה מסח ררת
לקראת תמורות חברתיות מפליגות.״

פירצות בחומת השמרגות בארץ
] /החלו ניבעים לפני כארבע שנים,
עת נפתח המועדון הסגור לגרושים ול־גרושות
בני 25 פלוס, אשר פעל בגן־הוהאי
ברמת־אביב, אחריו נפתח מועדון היכרו יות
בעל אופי של מועדון־לילה, מטעם
מישרד־השידוכים עופר, אשר הפד לו
למישכן את פיאנו־בר שלום שבמיגדל-
שלום. העסק שבה חיים במהרה, אך המועדון
הסגור מגן־הוואי עדיין פועל, ומיש־כנו
עתה במועדון .77 מאז צצו מועדוני־היכרויות
לרוב, נאשר כל אחד מהם
משרת קשת־גילים מסויימת. עד־מהרה
נשר השם מועדוני־היכרויות, והם הפכו
סתם מועדונים, אם ל״אקדמאים וסטודנ טים,״
אם ״מועדון + 20״ או .+ 30 לאם,
אבל בטוח, קנו להם המועדונים. שם של
מקומות־בילוי בלתי-מחייבים, ופיתרון אי דיאלי
להרוג ערב. אבל קשרים מחייבים
לא באים לחפש שם, כפי שמעידה בגילוי־לב
ש.ם ,.בת 40 פלוס, ציירת, גרושה,
הבקיאה בנושא. מועדוני־היכרויות ״מתוך
ניסיון.״
״היום, המועדונים הללו הם גן־עדן
למחפשי הטרף הקל — גבר בזה הולך
שלוש פעמים בשמע למועדון־דיקודים,
מבלה, משיג מיטה, לעיתים עם ארוחת־ערב,
וכל זה במחיר מכסימלי של 15
לירות. הנשים, לעומת־זאת, באות לשם
למצוא חתן, אם לא במוצהר, לפחות בהכרה
— זאת לגבי 30 מינוס. בהיגיע הגבר
לגיל ,40—50 הוא לרוב גרוש ופוחד מניס-
יון נוסף. אם עדיין אינו נשוי בגיל זה,
משהו פגום בו.
במועדון הריקודים רות שבאולמי רות,
המייועד לבני ה* 40 פלוס, רוקדים לאור-
נרות. לשולחנות הערוכים מוגש כיבוד הכולל
עוגות, כריכים, סלסים ומשקאות
קלים וחריפים.
תיזמורת־התונות ממלאת את האולם ב צלילי
טנגו, ואלס ופאסדדובלה. גיל זן-
גונחים, במבט שיטהי, נע בין 35ל־.60
האווירה, סולידית.
בין הנוכחים, שאינם נראים בדיוק כ-
נערי־זוהר, בולט כנטע זר גבר תמיר
ויפה־תואר, המציג עצמו בשם נר1ן — ״אני
מעדיף להישאר אנונימי.״ הוא מהנדס,
גרוש, בן ,45 עצמאי, בעל הברה להנדסה,
שלפי עדותו מרבה בנסיעות לחו״ל. הוא
בא למועדון ״כדי לפרוק מתחים מסויי-
מים,״ ומתחמק באלגנטיות ממתן תשובה
ישירה, בהעדיפו לגעת בנושא הבדידות
בכללותו, לא מבלי לתקוף את ״הפוריטניות
הצבועה״ שלנו.

ל* ינד״דאל לינדברג, אהד ממייסדי
> מועדון חדווה ורון, לבודדים בני 35
פלוס, הפועל מטעם לישכת בנות ברית,
מבריז בגאווה :״עשינו פה דבר גדול —
גברים וגשים לא מתביישים יותר בבדידו

ובאים למצוא כאן מקום לשבור
אותה, זקופי־קומה ולא בהיחבא.״ המוע דון
שוכן בבית בני־ברית, ואת הזמן מנ עימה
לאורחים תיזמורת־ריקודים. לשול חנות
מוגשים כיבוד קל ומ־שקאות, האווי רה
סולידית. הנוכחים אלגנטיים ומטופ חים.
כולם אלמנים/ות. גרושים/ות. המועדון
רואה ברכה בפועלו, ולפי עדותו של
ליגדברג, כבד הוציא מתוכו שיבעה זוגות
קבועים, העומדים לפני נישואין.
״לא באים לפה רק במטרה לחפש,״
מבהירה ארנה רון, אלמנה, אחות ב-
מיקצועה, אם לבת ובן נשואים .״האנשים
באים בהרגשת השתייכות, ובשביל המיסג-
רת החברתית, או אלה הרוצים להרגיש
שווים, כי כשבאים למועדון רגיל נשארים
בצד, בלי בן־זוג.״
קומה אחת מתחת מצוי מועדון בני־ברית
״לסטודנטים וחבר׳ה דתיים.״ גיל
הנוכחים בו אינו עולה על .25 האולם ה גדול
דחום בני-נוער המתנועעים באדיקות
לקצב השייק שמשמיעה התיזמורת .״אין
כאן רק סטודנטים,״ מסבירה בלה קאופמן,
מארגנת האירועים .״אני מקפידה שיהיו
כאן רק הבר׳ה טובים. אנחנו בהחלט לא
מועדון־היכרויות,״ היא מבהירה ,״כל
צעיר וצעירה יכולים לבוא לכאן לרקוד.
גם מי שאין לו חבר או חברה. זה הטוב
שבדבר — להיות חופשיים.״
חוג שאינו מנסה להסתיר את מטרותיו
באמתלות שונות הוא המועדון הסגור של
פרוייק׳ה, האמור לשמש גרושים וגרושות.
הכניסה מותרת או־ורק לחברים, המונים
1,200 איש. אם ההקפדה לגבי רמת ההשכ לה
קיימת במוצהר, וסזזוץ בודקים תעו 1
דות׳ הרי בפועל אינה נשמרת. התמונה
המצטיירת עגומה ביותר — רוחשים שם
נחילי-נשים שתיסרוקתן עשוייה לתלפיות,
מאופרות בדקדקנות, רובן בנות 35 פלוס.
הגברים, שרובם צעירים יותר, עושים את
הסיבוב המסורתי בין השולחנות לסקירת
ה״סחורה,״ וחוזרים לבאר. עם חלוף הזמן
מתחילה רחבית-ד,ריקודים להתמלא בזוגות
עד־כדי צפיפות. כל המוזמנות לריקוד הן
הצעירות יותר. המבוגרות נשארות פירחי-
קיר ועוזבות את המועדון מוקדם. ניתן
למצוא ביניהן רופאה, פיסיקאית בעלת
תואר דוקטור, עורכות־דין, אחיות ומורות.
רמת־ההשכלה של הגברים אינה שוות-
ערך. פה ושם מוצאים מהנדס או שניים,
רואה־חשבון, מורים. השאר פקידים, סוח רים
זעירים, מכונאים, מסגרים.
התמונה ודודה יותר במועדונים ברברים
וה״סאתון. הללו מושכים צעירים
רבים. הגיל המכסימלי שם הוא 30 לערך.
בשני המקומות מתבקשים הבאים להציג
תעודות זהות — לנשואים הכניסה אסורה.
משתדלים להקפיד על תעודת־סטודגט, או
מ״סמכים המאשרים רמת־השכלה נדרשת.
המונים צובאים על דלתות המועדון המציע
לבאיו, תמורת שבע לירות, ריקודי־עמים,
פיאנדבר וסרט.
״אין לנו מדיניות מכוונת של מועדון-
היכרויות,״ מסביר דודו דיאמנשטיין, מאר גן
ויוזם ההיסאתון. אך למרות ההקפדה,
מצליחים להסתנן לאולם טכנאים, מסגרים

הנשים בארץ מתוסכלות -
ומתנהגות בהתאם
וסתם כאלה שראו אוניברסיטה רק מרחוק.
האווירה חופשית, נעימה וחברית.
המקום מזכיר יותר מסיבה של ההתיישבות
העובדת באולם־ההתעמלות של בית־הספר,
מאשר דיסקוטק. נדמה שכולם מכירים את
כולם, והכל מצטיינים בהופעתם הנאה,
אחד הבולטים ביניהם הוא !משה דיינר,
רווק בן ,32 מהנדס ודייל לעת־מצוא. הוא
עולה־חדש מארה״ב, ומודה שבא לשם
״לחפש.״ ״היכרתי כאן חרבה בחורות
חמודות, אבל תמיד התברר לי שהן צעי רות
מדי בשבילי. אני עדיין מקווה למצוא
כאן מישהי, ואם לא — סתם נעים לבלות
כאן, במקום שאין פורמליות.״
ישגם גם ה״פרצופים הקבועים,״ הבאים
מכוח האינרציה. נזה הוא חיליק רוזן,
עלם־חמד בן ,24 סטודנט להנדסת־חשמל,
האומר :״באתי לחפש, בידיעה מראש ש לא
אמצא, אבל יש תיקווה.״

(כתבה שנייה כסידרה).

העולם הזה 1984

11 ייי ן! <

מטעם

183111ו!* ס
ז דז ר ר ^זז ד! ובח סו תחברת

הסופיות

קשה להישאר אדיש לעיניה הגרו־לות
והתמימות של חיה, לחיוכה
הנעים והביישני ולשמרה החום
המתולתל, הגולש על כתפיה, ואשר

בו היא מטפלת, כמובן, בתכשיריהשיער
של חברת ״וולה׳׳ .תכשירים

הניתנים להתאמה לכל סוגי השיער, ומותאמים לישראל.

לחיה פלשנר הנתנייתית יש כל מה שנחוץ על־מנת למשוך מבטים, בעיקר על
חוף הים. נופך מסויים לדמותה השברירית מוסיפה ביישנותה הטיבעית. לא
מחפה על כך אפילו בגד־הים בדגם ביקיני, פרי עיצובה של חברת ״גוטקס״,
שבביגדי־הים שלה מופיעות המועמדות לתחרות מלכת־המים השנה. מיבחר
ביגדי הים והחוף שמציעה החברה מאפשר לכל נערה ואשה צעירה לברור לה
את בגד־היס המתאים ביותר לאישיותה ולמראיה, בדוגמאות ובצבעים מרהיבים.
באחד השבועות האחרונים התקיימה חזרר
של המועמדות לתחרות מלכת־המים אצל המורה
לטיפוח־החן הוותיקה; לאה פלטשר. אלא
שבאולט״החזרות נכח הפעם גם נציג גברי.
היה זה יוצר־הסרטים הישראלי הצעיר אסי
דיין, אשר ביקש את רשותה של הגברת פלטשר
להיות נוכח בחזרה, במיסגרת חיפושיו אחר
שחקנית ראשית לסרט שהוא עומד להפיק.
אסי ידע בדיוק מה הוא מחפש: נערה צעירה,
תמימה, ביישנית, בעלת מראה צברי אופייני,
שישראליותה אינה מוטלת בספק. והנה, לא
חלפו דקות אחדות מאז תחילת החזרה; ואסי
ידע שהוא מצא את שחיפש מזח זמן רב כל-כך.
הוא ידע זאת ברגע שנחו עיניו על חיה פלשנר
הנתנייתית, בת ה ,18-מי שעברה קורס־דוגמנות
אצל לאה פלטשר ונכללת השנה בין המועמדות
לתחרות מלכת־המים. חיה גילמה, בעיניו, את

תמצית הדברים שעמדו לעיני רוחו בחפשו אחר
התגלית המייוחדת.
חיה התמירה ( 1.72מ׳) היא בעלת אפון
סולד, עיניים חומות גדולות ושיער חום מתולתל.
היא צברית טיפוסית אך ללא החיספוס המיוחס
לצבריות בדרך־כלל. להיפך, דמותה עדינה ושברירית,
ממש קלאסית. יש לה אופי רומנטי,
אבא מהנדס, אח גדול, והיא גדלה בבית מסורתי.
השנה סיימה את לימודיה בבית-הספר התי־בון,
והיא עומדת להתגייס לצבא. מי שעוד עומד
להתגייס בקרוב הוא החבר שלה מזה שלוש
שנים, שאיתו למדה יחד בכיתה אחת.
אבל חוץ מהחבר יש עוד דבר אחד שהיא
משתגעת אחריו: קרם בוואריה. וכשהיא מחייכת,
מתגלות מייד בפניה שתי גומות״חן מקסי מות
/שלהן חלק רב בסיכוייה הרבים לזכות
בקרוב בתפקיד חשוב בסרט הישראלי החדש.

בשימלה הכפהרעננה, רית פרי
תיכנונו של
מעצב־האופנה יצחק אדלר, מצאה חיה ביטוי מושלם
לאופייה הרומנטי, לתמימותה הטיבעית ולדימוי הצברי־ישראלי
שלה, שאין כמוהו מבטא את חינוכה ושאיפותיה.

גו טי ה