גליון 1996 מתאריך 3 בדצמבר 1975

מספר 1996

1117191 ולח שראל חבווסה
מוהוצח
ר ע <:וג ה

מכ תבי ם
למע רכ ת

חעורן והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זואוץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל׳׳א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

ציוני ם רוגזי ם
אתמול בשעה 12.50 עליתי לאוטובוס
מס׳ 18 הנוסע למרכז העיר. לתדהמתי
פנה אלי הנהג שלא בנימוס ומשהערתי
לו על כך ענה לי בגסות. אמרתי לנהג
״הלא אני ציוני״ ועל כך השיב לי ״אתה
חמור 1״
תמהני עד מתי יסתובב חופשי אותו
שונא״ציון( .מיספר האוטובוס 286־.)461

נוסע, ירושלים

ה ת עו ר רו תבעק בו ת
החלטתה או ״ ם
אמש שוטטתי, סמוך לזריחת החמה
ברחובה של עיר ולשימחתי ראיתי בי
אנשים רבים, ביניהם פועלים, מחלקי
חלב ועיתונים, בבר השכימו קום והיו
ערים.
אני רואה בהתעוררות זו, השכם בבוקר,
תשובה ניצחת להחלטות האו״ם
ושונאי ישראל.

י. משבים־קום, תל־אביב

ציונו תללאמחראות
אתמול בערב יצאתי לתומי לשפת הים
בתל״ברוך ולהפתעתי הנדהמת, גיליתי כי
איו שירותים במקום.
ואני שואל: עד אנה הגענו ז

י. צריד־לכית־שימוש חיפה
פינת המע שה
הציעי

ציתיס בדם

שמונים וחמישה סטודנ טים,
עולים־חדשים, המתגו ררים׳
במעון יזרעאליה של
הסוכנוזדהיהודית בחיפה,
מצאו דיד מקורית למחות
.נגד עצרת האדם בקשר עם
החלטת הגינוי בגד הציונות.
הם הודיעו״ .כיי היציעים
בדם״— ו לי ת ר תוקף תרמו

(ידיעות אחרונות)27.11.75 ,

כשבוע הבא:
על קבוצה שתרמה קווצת־תלתלים
בלונדים וכותבת ״אנו ציונים בצבע
שערנו ! ״

התרסות נועזות בוועידת הליבתים
הוועידה הקי״ח של המיפלגה
הליברלית ננעלה אמש בתל־אביב
בקבלת שורת החלטות מדיניות
נועזות, אשר הפתיעו באן את המשקיפים.

תלשלות
העניינים בפרשת ״נתיבי
נפט״ וקוראת לממשלה להקים ועדת
חקירה בראשות השופט ויתקון.
.6הוועידה מגנה בכל פה את שר־האוצר
פינחס ספיר בשל תעלוליו
הפיננסיים הידועים בשם הכולל ״קרן
ספיר״ וקוראת לו לחזור בו.

לאחר ויכוח סוער בין היונים לני־צים
שנמשך 20 דקות, נתקבלה הצעת
פשרה נועזת שאומצה פה אחד על־ידי
הוועידה בהחלטותיה המחייבות.

.7הוועידה מברכת את מעפילי
האוניה ״אנצו סידני״ עם הגיעם לחוף
מיבטחים.

להלן נוסח ההחלטה:
.1הוועידה מחליטה
שיש פלשתינאים.

חוגים מדיניים ומיפלגתיים אמרו
הבוקר כי אכן ההחלטות הינן נועזות
ואף מפתיעות ולפיכך יש לצפות להתפתחויות
וכר וכר.

באופן נועז

.2הוועידה קוראת לממשלה שלא
לנטוש את השליטה על תעלת סואץ,
שהיא נתיב מים בינלאומי.
.3הוועידה דוחה מכל וכל את
״מיסמך יאריגג״ ורואה בו זריית חול
בעיני העם היהודי.
.4הוועידה אומרת שיש לצפות ל לחץ
צבאי ערבי בשלהי 1973 ובעיקר

ליברל נועז(משמאל)
חוצה בביש ככגד־ים
באוקטובר, עת ינסו המצרים לחצות
את התעלה. לפיכד קוראת הוועידה
לממשלה לקרב את הכלים.
.5הוועידה רואה בחומרה את הש־
3447 הגדול שר התקציב

•קבלו ב״א 370 אלף

ל יי

מישטרת ישראל סיימה הלילה את בדיקת טופסי המיסים לשבוע
זה ועצרה 3447 זובים לחקירה.
3447 הזוכים יתחלקו בפרס הגדול
השבועי העומד על מיליארד ושלוש
מאות מיליון ל״י, שהוא החלק ד,־52
(כמנין השבועות) של תקציב המדינה.
רשימת הזוכים כוללת 1 :ראש־עיר
1 ,תת־אלוף (מיל 3 ,).מנהלים
כלליים 4 ,רבי־סרנים (מיל).׳ 7
סמנכ״לים 19 ,רואי-חשבון 41 ,בעלי
חברות 126 ,פקידים בכירים ו־3214
יבואנים, סוחרים וחנוונים.
כמו כן נעצרו כל מיני פורצים, שד
דדים, השישניקים, זונות, סרסורים,

אל תגידו
אל תבשרו בחוצות אשקלון
כי אם תגידו עלי בגת, אני אגיד עליכם
במישטרה.
ואם תב שרו בחוצות אשקלון, אני אבשר
עליכם בוועדת הכספים.
זיכה־ — מ ה שאתם יודעים עלי זה אפם לעומת
מה שאני יודע עליכם.

ראו החהרתס!
א. מושחת, כל־מקום

כייסים, גנבים ופושעים אחרים שיקבלו
פרסי תנחומים בסך כולל של 100
שנות מאסר.

בשם עם ישראל
היושב בציון

אוו שולחיו
חודה
׳ לאדונים הנכבדים
סמואל פלאטו-שרון
בצלאל מזרחי
שתרמו כסה ל״שיבא״
לאדון הנכבד
מרדכי צרפתי (מנטש)
שאירגן את הערב
ולשר הביטחון
שמעון פרס
שהיה שם

תחי הציונות!

איך לגדל שונא ישראל
א. קח לד ילד ערכי, בגודל בינוני,
למד אותו לדקלם את סיפורי
הכעל*שם־טוב, הסבר לו את
מקומו כמערכת המיעוטים והכנס
את אבא של חפר שלו למעצר
אדמיניסטרטיבי.

כ. משיגיע הנער לבחינות הבגרות,
אל תתן לו לשרת כצבא, אכל
אפשר לו להירשם לאוניברסיטה
העברית. הסכר לו שאתה עושה
זאת למענו למרות מוצאו, כדי להראות
לו שאצלך אין שום אפלייה.
ג. אל תשביר לו חדר אצלך בכית.
אולי הוא מהכל? ובכלל, הרי אתה
לא מתלהב להשביר את חדר גם
לפרענק סתם.
ד. תן לו מקום במעונות הסטודנטים,
אכל דאג להזכיר לו שהוא

תופס את מקומם של יהודים וחיילים
וטובים ממנו.
ה. אל תתן לו להתארגן במסגרת
פנימית באגודת הסטודנטים שלך.
הסכר לו שתוכל לייצג אותו בבכור
כהפגנות למען יהודי רוסיה. אתה
רשאי להעלם אם הוא עצמו לא
יצטרך להפגנות אלה, ואך לכנות
אותו ״כפוי טובה״.
ו. דרוש ממנו לשאת נשק ולשמור
יחד איתך על האוניברסיטה
מפני מחבלים. הוא יביט בך ויצחק
:״מה פתאום מפני מהכלים,
הרי הם אחים שלי?״ הוא גם יגיד
את כל הטקסטים על מדינה חילונית
ודמוקרטית ויאשים אותך
בגזענות.
ז. אתה נוטה להיעלב ולהיפגע.
אץ צורך. להפך, אתה צריך להתמלא
גאווה: הרי הצלחת לגדל שונא
ישראל כשישה שלבים קצרים.

— ממישנתו של מייסדו —
רוח ההתנדבות
לא פסה דובלה
ד״ר זוארץ
(במאמרו ״פסה־דובז׳ה או
__פסה־דובלה?״)

מה אומרים עתוני הצהרים
על האסון בג׳בל־הילאל
ידיעות אחרונות מעלה סברות
היסטוריות שונות בדבר הוויכוח
על מקומו של הר־סיני התנ״כי,
ומצטט את טיעוניהם של כמה
חוקרים ידועי־שם הגורסים כי
ג׳בל־הילאל איננו הר סיני שעליו
ניתנו עשרת־הדיברות לעם ישראל.
ידיעות מסכם ואומר כי
לדעתו נמצא הר סיני דרומה יותר,
באיזור סנטה־קטרינה ומסתמך על
מאמר שפירסם :״סנטה קטרי־נה
= הר סיני התנ״כי?״ בהקשר
לקפיאתם של חמשת החיילים
באיזור ההר, בחורף תשל״ג.
מעריב, לעומת זאת, מתפלמס
עם גירסת ידיעות אחרונות וקובע
כי ג׳בל־הילאל הוא אמנם הר סיני.
מעריב מוצא הקבלה מרגשת
בין הענן שכיסה את ראש ההר

במעמד־מתן תורה לבין ענן העשן
שאפף את פיסגת ההר עם התרסקות
מטוס ההרקולס.
ידיעות אחרונות דוחה את גיר־סת
מעריב מכל וכל. במאמר שמופיע
בעיתון (חי וצומח בג׳בל־הי־לאל)
קובע זואולוג ידוע-שם כי יש
לראות בצמחייה הדלילה על ההר,
ובמיוחד בשכיחותו היחסית של
הרותם המדברי בערוצי הנחל, הוכחה
לכך שהרותם איננו ה,מן׳ ה־תנ״כי
ומכאן שג׳בל־הילאל לא היה
במסלול נדודיהם של בני ישראל.
מעריב נותן קונטרה רצינית לידיעות
במאמר ״ג׳בל־הילאל או
ידיעות: הר־געש
מעריב: הר־האלוהים

דבר המערכ ת

שיבת ציון
זעזוע חטיפתו
שוב פוקדנו
הרשעה של ילד ת ם ועולל מיד
אימו ־ מולידתו אל זרועות חוגים
״חרדיים״ אנטי־ציוניים המקורבים ל ארגונו
של נ. חוותמא .
ועדיין חקוקים בליבותינו עוללות
חטיפות המטוסים ואף פרשת הילד י.
שוחמאכער טרם ירדה אצלנו מן
הרגישות.
אלא שאז לא כעתה, כמאמר
המקרא ואזר ר. הממשלה דאזד.ב.
גוריון עוז והזעיק אצלו את א.
(הקטן) הראל וסופו של עניין שמצא
הראל את שוחמאכער והחזירו למוטב
ואף לצה״ל התנדב, כמסופר בספרו
הביוגראפי המרתק של מ.ב. זוהר

ואילו עכשיו — שותקת הממשלה
ו מ שו תקת.

ולפיכך נאמר אנחנו בגלוי לר.
ממשלתנו י. רבין שיחזור ויקרא
לגדול כלשינו א. הראל לשורות
ועימו ׳המספר הדגולמ.ב. זוהר
(ברק) ועימם המצביא האלוףא.
שרון וישים האחרון רמטכ ״ לנו
ויחדיו ישיבו הללו את הבן האובד
לאימו ולמולדתו ואת גאוותנו הציונית
לקדמותהולעטרתה כמימים
ימינה ומימי קדם קדימה.
ושבו בנים לגבולם וגבול לבני נו

ידיעות: מפל־מתח
מעריב: מפל־מים
הר הילל״ ,וקובע כי ההר שבראשו
אירע האסון קרוי על שם הילל
הזקן, מי שהושמה לא אחת למשה
רבנו. המבנה הגיאולוגי של

שכבות ההר, טוען קודח־נפט ותיק,
מצביע על סיכויים רבים שיתגלו
בג׳בל־הילאל שרידי בית כגסת
קדום, או לפחות גאז טבעי. אין
ספק שזהו הר סיני, מסכם מעריב.
ידיעות לא טומן ידו בצלחת
ומעמיד את מעריב על טעותו. לא
בית כנסת מתקופת האמוראים, כי
אם חדר טהרה מסוף תקופת יא־שיהו
המלך. מסכם ידיעות: ג׳בל
הילאל הוא לכל היותר הר נבו,
לא ייתכן שזהו הר סיני !
מעריב עדיין מכין את תשובתו
הניצחת. להשיג אצל כל מוכרי
העיתונים.

מזימה נוראה
התוכנית השטנית שמתכננת המעצמה הסטאליניסטית, בעזרתו
של רב המחבלים יאסר עראפאת, לפיה יכיר אירגון המרצחים המתקרא
אש״ף במדינת ישראל היא מזימהשטנית •
הבנתם?

מבצע הצלה
לעומת זאת התוכנית המבריקה שמתכננת ממשלת ישראל,
בעזרת ארה׳׳ב מנהיגת העולם החופשי, לפיה לא יכיר אירגון
המרצחים המתקרא אש״ף במדינת ישראל הינה מיבצעהצלה .
הבנתם 1

עח דעשות
אל נסתפק, לפיכן, בצחצוחי לשון.
הבה נתייצב אל מול העגלה הדוהרת במדרון ונעצור אותה
במעשים.
נצא כולנו להפגין תחת הסיסמא ״לא למזימה הנוראה —
כן למיבצע ההצלה,״ כי עתלעשות .
הבנתם ז

מד רי ך ביס לנואם
(לקט ביטויים ומילים שימושיות לנואמים.
מצויין לראשי ממשלות, שרים,
חברי כנסת וראשי מועצות מקומיות.
טוב גם למנהלי בתי ספר ומחנכים).

פרק : 12 חנוכה
בימים ההם ובזמן הזה
מישפט פתיחה מצויין, אפשרות
לפואנטה בשלושה מהלכים:
כאז — כן עתה !
ביטוי מליצי רב כוח, אפשר אחרי
פאוזה קצרה להזיז את:
מעטים מול רבים
והשחור נכנע.
נס גדול
היה אז, אבל לא סתם נס
אמונה ! אומץ ! דבקות במטרה !
יעני נס עם הידוק חגורה.
כדאי גם להזכיר את
בית ראשון ובית שני
ואף להזכיר את
הבית השלישי
ולהיכנס עכשיו עם הפיזמון:
טיהור ההיכל !
לא רע!
חיסול המתייוונים}
יופי, הכנסה לתבוסתנים!
ולהזכיר את:
הנרות, האור, והאור לגויים
הלאה עצרת האו״ם!
כדאי גם לתבל ב:
אנו נושאים לפידים
ולקשר עם נפט:
לפיד ראס-סודאר לא יכבה
בליבנו !
ולנושאים כלכליים:
ידענו כבר ימים קשים !
ימי פן שמן אחד ויחיד
כלומר: להצטמצם קצת חבר׳ה,
הנס בוא יבוא
ופך מתחרז גם עם פח :
לא ניפול בפח השמן
(יעני הנפט)
שטומנים לנו משנאינו
כדאי לזרות גס קורט של:
מחוץ ומבית
אנו מתקרבים עתה לסיום הדרמאטי:
ושוב :
כאז — כן עתה !
ועכשיו הכנסה לסוריה:
כי מצפון תיפתח הרעה
נא לחדש מיד את המנדט׳
מעוז צור ישועתי
אנו ערוכים ומוכנים.
ואנו גם:
ציונים }
מכבים !
קוראים מודים

אני מודה שרצחתי את דח־האן.

י. אחיתופל(אחיתופת) ,ירושלים

את ספר־זיכרונותיה, העלול דהכיד אישי
צמרת רכים כישראל.
שרון, צעירה אמריקאית בלונדית שהיחד. כלתו
של נשיא המגבית היהודית המאוחדת, התגרשה מבעלה,
ויליאם גינזבורג, וניהלה חיים עליזים בביתה שבגני־יהודה,
ליד סביון. עם ידידיה נימנו כמה קציני־צה״ל
בכירים, שפרשו בינתיים מהשירות הצבאי. שרון,
שעבדה בהתנדבות כאחות בבית־חולים בעזה, שימשה
נושא לחקירה בעת שבחדרה בבית־החולים נמצא
נשק מוסתר.
לאחרונה החליטה שרון לעזוב את הארץ. היא סיפרה
למכריה כי היא עומדת לכתוב ולפרסם ספר־זיכרונות.

המפבייד הור ה
להח רי ם

רב! מיוה
ביוג ראף רשמי
יצחק רכין הגיע להסכם עם עיתונאי
ככיר, חכר מערכת של אחד מעיתוני־הערב.
על מנת שזה יכתוכ את הכיוגראפיה
הרישמית שלו, כשיתוך־פעולה עימו.
מינוי העיתונאי כביוגראף רישמי של ראש־הממשלה,
המכהן רק קצת למעלה משנה בכהונתו, עורר תמיהה
גם בחוג מקורביו של רבין.

קיסיוג׳רתקף
א ח הלו בי היהודי
כהתקפה חסרת־תקדים על הלוכי היהודי
כארצות־הכרית, יצא שר־החוץ האמריקאי,
הד״ר קיסינג׳ר, ככיקורו האחרון כישראל.
בפגישה שערך עם עורכי העיתונים היומיים בחודש
אוגוסט האחרון, טען קיסינג׳ר בין השאר :״הקהילה
היהודית בארצות־הברית יכולה, בהפעלת לחצים,
להשיג כיום הישגים חשובים. אולם תוך עשר
עד חמש־עשרה שנה תגרום בפעילותה להתעוררות
רגשות אנטישמיים ואנטי־ישראליים קשים

״יש לרסן את הלוכי היהודי הפרו־ישראלי,
ולמנוע אותו מהפעלת לחצים שיכיאו
כסופו של דכר לתוצאה הפוכה מזו שאליה
הם שואפים.״
דבריו אלה של קיסינג׳ר, שנאמרו שלא-לפירסום,
מתפרסמים בדו״ח על הפגישה, המתפרסם בספר
קשר ק ,.של חזי כרמל וג׳ודי קיפר, אשר ראה
אור השבוע.

אין יסוד להאש מו ת
הרבמרמת־ מג שי מי ס
האשמותיו של הרב מרדכי הלפרין, ראש ישיבת
מרכז הגולן ברמת־מגשימים, שהופנו כלפי צד,״ל
וגורמי הביטחון בעיקבות הטבח שערכו פידאיון
בישיבה, התגלו כנטולות כל בסים. הלפרין, שהוא
סרו־במילואים, האשים את האחראים על הביטחון
ברמת־הגולן במחדלים ביטחוניים חמורים.
בדיקה יסודית של כל ההאשמות שהעלה, הוכיחה
כי הן משוללות כל יסוד. להיפך:

כמידה שאכן היו מחדלים וליקויים כלשהם
כסידורי השמירה כרמת־מגשימים,
אחראים להם ראשי הישיכה, והרב הלפרין
כתוכם. צה״ל, מצירו, החליט שלא להעמיד
לדין א!ז אדם, ולא להאשים איש כאחריות
למה שאירע כרמת־מגשימים.

א שה עירומה מתחת
ל ג לי מתה ארכיבי שו ף
קאריקטורה שהתפרסמה בעיתון ישראלי, עוררה
רוגז רב בחוגי הכנסייה הקאתולית. המדובר הוא
בקאריקטורד. שבה צוייר הארכיבישוף הילאריון
קאפוצ׳י כשמתחת לגלימתו מסתתרים יאסר עראפאת,
החמוש בתת־מיקלע, ואשד. עירומה, בעלת חזה
ענקי. כוונת הקאריקטורה, שהתפרסמה בירחון
הישראלי בשפה האנגלית ישראל מגזין, היתה לרמוז
כי הארכיבישוף חילק את זמנו בין פעילות
מחתרתית לעיסקי נשים.

חוגי הכנסייה הקאתולית, הרואים כירחון
זה אמצעי־הסכרה של מישרד־החוץ
הישראלי, רואים כפירסום מעין פירסום
רישמי, שנועד לפגוע ככנסייה כולה ולא
רק כארכיכישוף האסור.

כתב־־־רדיו
ב הונ א ה
עורך־הדין דויד אחיטוכ, כעלה של שופטת

רב! הבין נאום
ציוו* לער בי ם
תקרית משעשעת ומצכ מכיך נמנעו
כרגע האחרון מראש־הממשלה, יצחק
רכין. היה זה אחרי שכמיסגרת
סיוריו כמקומות־העכודה, כדי לשוחח
פנים אל פנים עם פועלים, הוכן
לרכין כיקוד כמיפעל תעשייתי
כאיזור חיפה. רכין הכין נאום ציוני
ארוך ומפורט שאותו עמד לשאת
כאוזני הפועלים, כדי להגכיר את
התודעה הציונית שלהם.
כרגע האחרון התכרר לפמליית
ראש־הממשלה כי אלה שהכינו את
כיקורו כמיפעל, שכחו משום־מה
לדווח לו כי קרוכ ל־^ט 8מעוכרי
המיפעל הם ערכיים מתושכי
השטחים.

השלום הדסה אחיטוכ, שהואשם כנסיון•
הונאה, העלה האשמות כלפי שופט ידוע,
על כי עסק כתקופת היותו עורן־־דין
כאותן עסקות שעליהן עומד עתה אחיטוכ
לדין.
אחיטוב הואשם כי קיבל בספים כדי להגדיל את
סכומי הפיצויים ששילמה חברת־הביטוח הסנה
למבוטחיה שנפגעו. בהקלטה המצוייה בידי חוקרי
מחלקת־הרמאויות של מישטרת תל־אביב, מאשים
אחיטוב שופט זה כי עסק באותה צורה של הונאה.
מישטרת־ישראל טרם החלה בחקירת האשמותיו של
אחיטוב.

עוד פילוג
במגרב! החופש*
מזכיר סיעת המרכז החופשי ככנסת
ודוכר התנועה, איתן לוונשטיין, פרש
מתפקידיו כמרכז החופשי.
לאחרונה נתגלעו חילוקי־דיעות בין ח״כ שמואל
תמיר לבין מיספר צעירים מתומכיו, שעליהם נימנה
לוונשטיין, ובעיקבות דין־ודברים חריף ביניהם
עזב לוונשטיין את תפקידיו וחזר לנהל מישרד
יחסי־ציבור פרטי שבבעלותו.

ווורת א לו פ -צ ה ״ ל
ת ב תו בספר זברונו ת
שרון גינזכורג, שהתפרסמה לפני מילחמת
יום־הכיפורים כמארחת של אלופי־צה״ל
וקצין־מישטרה ככיר, עומדת לפרסם כחו״ל

סיכסוך גלוי עומד לפרוץ כין המטה־הארצי
של המישטרה לכין רשות־השידור, כעיקכות
הוראה שנתן מפכ״ל המישטרה, שאול
רוזוליו, להחרים את עקיכא אלדר, הכתכ
לענייני־מישטרה של הרדיו.
צעד זה בא בתגובה לכתבה ששידר אלדר במגזין
החדשות, ואשר עסקה ביחסים המתוחים שבין
המפכ״ל לקציניו הבכירים, ובין המפכ״ל לשר־המישטרה.

החרם
שהטיל המפכ״ל על הכתכ עורר
זעם כרשות־השידור. מנכ״ל הרשות, יצחק
ליכני, עומד להיפגש עם רוזוליו ולהודיע
לו כי צעדו מהווה פגיעה כחופש־הכיטוי.

סיכוי להקמת
קאזיוו ב אי ל ת
נראה כי עשוייה להתחולל תמורה כיחסה
של הממשלה להצעות להקים קאזינו
להימורים כאילת, שחלק ניכר מהכנסותיו
יזרום ליעדים ממלכתיים, כדומה ל״מיפעל־הפיס.״
בעבר
גידחו כל ההצעות שהועלו בפני הממשלה
להקמת בתי־הימורים בארץ, בעיקר בשל נימוקי מוסר.
גם הצעות של קבוצות־משקיעים אמריקאיות, להקים
קאזינו ביריחו, נידחו — מאותם טעמים.
למרות הדחיות החוזרות־ונישנות, המשיכו אנשי־עסקים
מקומיים וזן ים לבקש רישיונות להפעלת
בתי־הימורים נוסח אלך. הקיימים בלאס־ואגאס.

עיריית אילת וגורמי־תיירות תומכים
כהקמת הקאזינו העשוי, לדעתם, להגכיר
את תנועת התיירות לאילת ולתרום לפיתוח
העיר.
נוכח התייקרות דמי־הנסיעה לאילת, נפלה הסכנה
של נהירת המונים מאזרחי ישראל לבתי־ד,הימורים,
אם אכן יוקמו כאלה. לאחרונה הסתמנה תפנית
בעמדת הממשלה בנושא זה. נראה כי הצעה להקמת
קאזינו נשקלת עתה בחיוב, בתנאי שהפיקוח על
המוסד יהיה עירוני, לא ממשלתי.
הסברת המי שמר ה אז ר ח
לקא רי ק טו רי ס ט
קריאל (״דוש״) גרדוש,
הקאריקטוריסט של הצהרון ״מעריכ״,
עשוי להתמנות כראש מחלקת
ההסכרה ו ה חינו ך של המישסר־האזרחי.
המינוי הוא לתקופה של
שנה. דוש יפסיק כתקופה זו את
עכודתו כ״מעריכ״ ,כחופשה ללא•
תשלום.
מפקד המישמר־האזרחי, מולה כהן,
הוא שפנה אל דוש, הידוע כדיעותיו
הלאומניות, כדי שיעמוד כראש
מחלקת־ההסכרה של המישמר
האזרחי.

בשלושה דגמים שונים:מכוניות,אוירונים ואופניים עתיקים
צנצנות דקורטיביות שיעשירו את מטבחך.
נהדרות לאחסנת אלף ואחד דברים .
אידיאליות כשי למארחת.

סוב לי נום קסה

העולם הזה 1996

מכתבים
איזה מין היגון

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

בעת איסון ז החומר לחיבור הכתבה
על אישיותו ודרכו של סעיד חמאמי, נציג
אש״ף בלונדון (העולם הזה ,)1995 עלה
שוב ושוב נושא מרכזי: געגועיו של חמאמי
אל הבית ביפו, שממנו גורשה מישפחתו
בעיקבות כיבוש העיר, לפני 27 שנה.
באוזני אנשים שונים שדיברו עימו,
חזר חמאמי על געגועים אלה. לאחד אמר,
לא מכבר :״אני חולם על הבית בכל
לילה !״
אולם חמאמי, שהיה בן 7כאשר גורשה

בית חמאמי ביפו
לא מכיר, לא יודע
מישפחתו לעזה, זכר רק בקושי את המיקום
— וגם זה לפי סימנים שרובם נעל מו
מזמן מן הנוף היפואי.
חשוב היה להוסיף לכתבה את תצלום
הבית, הממלא תפקיד כה גדול בתודעתו
של האיש המטיף עתה לשלום ישראלי—
פלסטיני. צריך היה רק לאתרו. ומה נראה
קל יותר?
אבל במרוצת השבועות מתברר לנו כי
אין זה תפקיד קל כלל ועיקר. וזהו כימעט
סיפור בפני עצמו.

1 1 1
מי מנהל רישום של הרכוש הערבי
הנטוש במדינהז
היה פעם מוסד שנקרא האפוטרופוס
על רכוש הנפקדים. הוא עבר גילגולים
שונים, וכיום הוא ממוקם במישרד-החק-
לאות.
פנינו, איפוא, אל דובר מישרד-החק-
לאות, וביקשנוהו לברר פרט פשוט: היכן
נמצא ביתו של המנוח עאדל חמאמי,
לשעבר חבר עיריית יפו, בשכונת ג׳בליה.
עברו ימים, והיו כמה וכמה שיחות.
לבסוף נתברר כי אין כל אפשרות לברר
זאת: אמנם יש מיקרו־פילם של רישום
הרכוש הנטוש בספרי־האחהה הישנים של

יפו, אך ניתן לברר פרטים רק אם יודעים
את מיספרי הגוש והחלקה. את אלה לא
ידענו, כמובן.
החלטנו, איפוא, ללכת בדרך השניה:
לשאול את ותיקי יפו. הם בוודאי צריכים
לדעת היכן גר איש כה חשוב, אבי מיש-
פחה מכובדת, עסקן־ציבור ואיש־עסקים.
ואז נתקלנו בתופעה שקשה היה להאמין
כי היא עדיין קיימת במדינת-ישראל 27 ,
שנים אחרי הקמתה. הפחד.
ו 1 1
הלכנו אל בתי־הקפה הערביים ביפו.
מצאנו איש טוב (יהודי) שהיה מוכן לעזור
לנו. הגענו אל שייך זקן, שהוא, לדעת
בני־המקום, האיש היודע את הכל.
ראה אותנו השייך, שאל בתמיהה :
״חמאמיז חמאמיז״ כאילו לא שמע את
השם מעולם, וגילה בצער: לא, לא יודע.
היה בדור ׳לחלוטין שאין הוא אומר את
האמת. הוא היה בטוח שאנחנו אנשי ה־מישטרה
או ׳שרות־הביטחון׳ וכי אנחנו
מתכוננים לעשות משהו רע מאד.
פנינו אל אדם ידוע ביפו, גבר ערבי
שהוא בעל־בעמיו, שבלט לא פעם במאבקים
אופוזיציוניים. כששמע את השאלה,
לקה במחלת־השיכחה. ראשית, אין הוא
בן יפו. שנית, מעולם לא הכיר ביפו
ערבי העשוי לדעת דברים כאלה. באדיבות
מופתית הביע צער על כי אין בידו
לעזור לנו.
מכאן הגענו אל אישיות ערבית אחרת,
המשתפת פעולה עם השילטון. הוא הביע
צער שאינו יודע׳ אד קבע עימנו פגישה
לשעה מסויימת. עד אז יברר ויראה לנו.
בינתיים אולי נפנה אל אביו הקשיש,
הזוכר את הכל.
האב הזמין אותנו, נתן לנו ספלון קפה
(העשירי במהלך החיפושים) .הוא זכר
את השם, והבטיח לברר היכן הבית. גם
הוא קבע עימנו פגישה כדי למסור את
התשובה.
בשעה הייעודה לא היו שני האדונים —
האב והבן — במקומות שהם קבעו.
היה ברור שגם הם אינם ששים להיכנס
לעניין שיכול — מי יודע י — להזיק להם.

כסוף זה היה די פשוט. מצאנו איש.
הוא ישמע את השאלה. בו במקום, בלי
היסוס, ענה :״בית חמאמיו אבל כל אדם
ביפו יודע היכן הוא! עד היום אנחנו
קוראים לו כך!״
הוא לקח אותנו במכונית, ותוך שלוש
דקות הגענו אל הבית.
הבית נמצא בשדרות ירושלים ,81שנקראו
בשעתו שדרות-קינג־ג׳ורג /וצבעו
ירוק. רבבות ישראלים עוברים על פניו
מדי יום, בדרכם לבת־ים. איש מהם אינו
מעלה על דעתו שהוא מעורר געגועים כה
עמוקים בליבו של אדם אחד׳ בלונדון
הרחוקה, הקרה והערפילית.

נדהמתי לקרוא על הרעיון ה״יגאוגיי
שהעלה הקורא גילעדי מנהריה (העולם
הזה ,)1992 על כך שניתן לפתור את ה־בעייה
הישראלית־פלסטינית על מערש־הספורט,
במישתק ״כדורצח״ (העולם הזה
,)1991 כמו.העימות בין דויד וגוליית, ש הביא
להפרעת הקרב בין המחנות. שאפילו
בתור בדיחה, אם לזה הוא התכוון, אינו
מוצלח כלל-וכלל• או זה מעיד על משהו.
אני נזכר בסתם שיחה תמימה עם נכדו
בן הארבע של מכר:
״מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול ו״
— ״אני רוצה ללכת לצבא ולמה אתה
רוצה ללכת לצבא ז כדי להרוג ערבים.״
— ״למה אתה רוצה להרוג ערבים ו״
— ״כי הם רעים מאיפה אתה יודע ז״

למי שעדיין מתפלא על מה שקורה
לנו באו״ם, הרי לו ההסבר. בבקשה.
אבי גגציון, רחובות

מיפלגת העבודה בביזבוז ובמחדלים, בעוד
אשר היא-עצמה איטללה מישפחות רבות,
ששמו כספן על קרן־הצבי. מעציב מאד
לראות את שמואל תמיר (״מלכד״ הליכוד
אשר הוא-עצמו התפלג במרכזי החופשי)
מקונן על ניכסי המערך, שעה שתנועתו
הנציונל-סוציאליסטית ביזמה מאות מיליוני
לימת בבניין המנופח מצודת־זאב. מעניין
שהמיליונרים הכי גדולים תומכים דווקא
בליכוד, ולמרות זאת הקופה ריקה.
מעניין גם לדעת מה קרה ל 47-מיליוני
הדולרים שנגנבו על-ידי החבר יהושע בן-
ציון, הבר התנועה לארץ־ישראל השלמה.
אכן, סוף־סוף יש ״אלטרנטיבה״ נפלאה
לשילטון מיפלגת-העבודה.
כתבה שנייה עסקה באידיאולוגיות קיצוניות
בישראל׳ גוש-אמונים ומתנגדיהם.
הוקם צוות־חקירה מייוחד, אשר גילה
מיספר עובדות סנסציוניות, הקובעות שאנשי
גוש־אמונים הם אידיאליסטים נפלאים,
סמל ודוגמה, שכן הם קיבלו חינוך דתי־

סעד לאמידים
אני, בתור אדם בודד, בלי אחים ולא
קרובים ולא אף אחד, בלי דירה בלי
מקום־עבודה קבוע, תמיד נע ונד ממקום
אחד למישנהו. אף פעם לא זכיתי לאף
עזרה, למרות שאני נופל חולה שבועות
רצופים, ואין מי שיגיש לי כוס מים, לא
מקבלים אותי בקופת־חולים מכיון שאינני
חבר, ואילו שאר האנשים ביבנה ואני
מוכן להצביע עליהם בשמם את אלה ש אני
מכיר, מקבלים תמיכה מלאה ולל
שכר-דירה, מס-אחיד ותמיכה כספית. ואלו

עובד קבוע ביום במפעל
פלסטיק-יבנה ובלילה עובד בפיתוח תמונות
ומקבל תמיכה של 1,000ל״י לחודש.
--עובד קבוע במודיעין אזרחיואשתו מקבלת 2,000ל״י תמיכה.
--סו ח ר אנטיזכים ואשתו מקבלת תמיכה מלשכת הסעד ולא ידוע לי
מה הסכום.
--עובד שומר בחב׳ שמירהבע״מ בערב, ביום עובד סבל עם הרכב
שלו ומקבל תמיכה של 1,200ל״י לחודש.
--ב חו ר בריא׳ עם שתי דירותעם רכב. אשתו עובדת הוא עובד והיל דה
במעון ע״ח הסעד ומקבל תמיכה.
--ה די ר ה שלו משתרעת על 4מנם אדמה +עדר של צאן המונה כ400-
ראש עם שני כלי רכב ומקבל תמיכה
מלשכת הסעד וקיבל נוסף למה שיש לו
בית קפה במרכז יבנה.
בכר אברהם, יבנה
• במיכתב שנתקבל במערכת הופיעו
השמות המלאים של האנשים שלדברי הקורא
בכר מקבלים תמיכת־סעד ללא
הצדקה.

בך גורד עם חדש
אולי כדאי שתפרסמו את המודעה שצי-

.אקס ! ד ו סי
משתתפים: פול ניומן, אי ה מרי־טגט
רלף ריזג׳רדטיו, פטר לאופורד,
לי. ג׳י. קוב וסאל מינאו

אין סרסאק טו אי׳י יו תרו תו א ם
ן שי י מי םאלה, מאשרהק רנ תו
בעי נו ש א ביוני ו ח
שי סרס
שי או טו פ ר מינ גריפי
ס ר טו
ייאוןייייי _ 1 188668ה
ש ל! העט ־ ה ציוני רי ה
מאב קו

ת ה אוי ר ה
ה מ חו דשת
שו ב כ מו

ס פ רו
מתאראת
וי ק דינ ה

העם החדש
ציונים תמיד
רפתי למיכתבי, ולו כדי לבשר לקוראים
על הולדתו של העם החדש.
,עופר יונגמן, חיפה
• המודעה בדבר העם החדש של הקורא
יונגמן — ראה גלופה.

פגי ארץ־ישדאל ההיסטורית
ב־ 21.11.75 נתפרסמו בעיתון ידיעות
אחרונות שתי כתבות, אשר עוררו זעם
רב. הכתבה הראשונה עסקה בנושי תנועת
החרות, אשר מאשימה שוב ושוב ז^ת

נתן שלזינגר
גילויים נפלאים
לאומי שנשא פירות בדמותו של מיכאל
צור, למשל.
המתנגדים לגוש־אמונים הם, למעשה (לפי
הכתבה) ,ארחי-פרחי, תימהוניים מגודלי־שיער
שהחשיש הוא מנת־חלקם. כל הכבוד
לצוות־החקירה המעולה של העיתון, על
הגילויים הנפלאים. בפעם הבאה, לדעתי,
יש לצרף להמשך החקירה גם את הד״ר
אלדד שייב, ולפתע יסתבר שארץ־ישראל
ההיסטורית משתרעת מהים־התיבון עד
הים הצהוב.
נתן שלזינגר, תל-אביב

המופת האישי של הפרופסור
במעריב מ־ 19.11.75 נתפרסמה כתבה מאת
מעיתונאי אהרון פריאל, תחת הכותרת:
״הזית והפיקאן חוברו יחד במתנה לשר״.
בידיעה דובר על פרופסור יואש ועדיה,
ראש מינהל המחקר החקלאי, אשר ייגע
את מוחו איזו תשורה יעניק לשר־החקלאות
של ארצות־הברית, כזו שתסמל את הקשר
בין ישראל לארצות־הבדית.
ובכן, יגע הפרופסור הנכבד ומצא. ואני
מצטט :״לבסוף צץ בו רעיון, כאשר הבחין
בשני סוגים של גיזרי-עץ שבערו באח
שבביתו — עץ־זית ועץ־פיקאן״ .הפרופסור
גילף, במו־ידיו, פטיש־עץ משני סוגי העץ
האלה.
יישר כוחו של הפרופסור יואש ועדיה.
אילו הייתי אני איש הקרן־הקיימת, היה
זוכה לקבל ממני, קרוב לוודאי, טפיחה
אמיצה על השכם. שכן, במעשיו אלה הוא
מבטיח את המשך תעסוקתו של מוסד זה.
ימשיך נא הפרופסור הנכבד לשמש מופת
אישי לציבור הרחב, ולחמם עצמו על-ידי
הבערת גיזרי עץ־זית ועץ־פיקאן לרוב,
ולקיים בכך הלכה־למעשה את הפסוק:
״וישן מפני חד שתוציאו״.
יורם ביטרספלד, תל-אביב

אללה הוא אבבר

בעיתץ-ערב קראתי ידיעה, כי אורי
אבנרי מסר על נסיעתו של עראפאת
למוסקבה, הקשורה באפשרות שבימים
הקרובים יודיע ראש אש״ף על ״הכרה
מסויימת״ של אירגונו בישראל. אכן, הישג
נכבד!
עכשיו חסר עוד שחוואתמה, ג׳יבריל
ושאר מרצחים יודיעו גם הם על ״•הכרה
מסויימת״ בישראל — והשלום לפיתחנו
ישכון. בדיוק כפי שזה בא לידי ביטוי
במעשי ״מלאכי השלום״ של אירגוני-
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 1996

האירי את פנייך עינייך, שפתייך וציפורנייך בזו הר גוני-הא ש האופנתיים

״איפור־העולהבת״
של ״רבלון״

תכשירים חד שים לסתיו־חורף 5ד־ 1976
* חדש! בסיס־איפור קומי ליזם
— קט<£ו*ו* 088!*£או2ו 8טז 8x18* ^ 013ס &ז
* חדש! סומק אנקה־קומית ליזם
59ט £8 81ס ש 0ג£1י088 */

* חדש! גסים־איפזרגוזליזזהילעוג
קטשא^ ס!ט?<ו 1סשזפסחק 4 0ז

לערב
* חדש! סומק-אנקודקומית כסוף
4ו 3ט 81 חשסשסק^ושמס £0ז803ק
־*־י ניומר כסופות
* גוונים חדשים! צלליומ׳־אנקח
— ש 0ס* 58ז 805ז־£8קט 3ד^>6x18^ <31£
* קדריסים אוטומטי
£8או1ט*8ק

* מסקארת אוטומטית
ט 1* 3ט * 8ז

* גוונים חדש*ם!ספתוגי הלחות הכסופים
8א 0וז8קו3 1ק 80ס א 4*00

* גווני ם חד שי ם!ל א קות כסופות כיותר
— /1^ £1.א* 11£א £א31/111.1׳וי8x78/18x78^ 08

יעוץ קוסמטי אישי חינם, ניתן ע״י דיילוודהיופי של ״רבלון״ בימי ראשון, שלישי וחמישי,
כיו 6.00 — 3.00 אחה״צ, ב״בית רגלון״ ת ל -אני ב, רח׳ •חוגבי־ציון ,65 טל.281141 .

קורט ולדה״ הוא הלימון שוד השנה:
אין הוא אומר שלום, בבקשה או תודה
לא אמר תודה, ותמיד התנהג
כאילו אינם קיימים בחדר סביבו.
אמר אחד העובדים :״בדרך
כלל, כשיש אורח חשוב
במלון, אנחנו רבים בינינו מי
יעלה לחדרו. במיקרה של קורט
ואלדהיים, רבנו בינינו מי לא
יעלה לחדרו.״

9מהרגע שהגיע פרכק
פינטרה אל מלון הידטון, לא

יצא מדירת־הנשיאות, אלא כדי
להגיע ברגל אל אולם בנייני
האומה הסמוך. מסתבר כי סי-
נטרה סובל מכאבי-גב חזקים,
ואף ביקש קרש מייוחד מהנהלת
המלון, עבור מיטתו. רופא
המלון׳ ד״ר אברהם ליטמן,
שנקרא אל סיגטרה, נתן לו
כדורים והורה לו להתעמל,
לשחות ולשמור על דיאטה.
אמר לו סינטרה :״זהו בדיוק
הטיפול שעליו הורו לי רופאי
בארצות־הברית.״ שאל ד״ר
ליטמן :״אם כן, מדוע אינך
מקפיד לפחות על הדיאטה ז״
על כך השיב סינטרה :״אדוני,
אני בא ממישפחה איטלקית.
אצלנו אוהבים לחיות, לשתות,
לאכול ולחגוג.״
91 אל דירת־הנשיאות של
סינטרה זרמו רוב הזמן בקבוקי
ג׳וני ווקר, תווית שחורה, שאותם
מחסל הזמר בשיטתיות.

! 9שני ראיונות אכסקלו-
סיביים בילבד העניק הצייר
יופל ב רגנ ר לרגל תערוכתו
הרטרו־ספקטיבית, שהתקיימה
במוזיאון תל־אביב. לכל שאר
המראיינים שפנו אליו, השיב
הצייר :״בראיונות כאלה תולים
את הצייר, במקום את
תמוגותי !״

1 1 1 1ן ידידתו של פרנק סינטרה, ביקשה
1111 | :
״ י #י #י ל להצטרף אליו לסיבוב לחיצת הי
״ידיים• סינטרה הורה לה לעמוד בצד. בתמורה קיבלה שרשרת זהב.

1 1 1 1 1 1 1 X ^11 במסיבת-חקוקטייל המפוארת שנערכה, עם
1 1 1 1 • 1 1 1 1 1הזמר פרנק סינטרח, הגיעו למלון ״הילטון״
בירושלים כשהן לבושות במיטב מחלצותיהן, והתחרו ביניהן בהפ-
מת יופי וזעקות״האופנה האחרונה. מסיבות־החתרמה הפכו לאחרונה

9:זאבי ירושלים מתאבלים
על נסיעתה של אידואיז דח־מוריו,
אחת הנערות היפות
ביותר בעיר. אילואיז היא בתה
של שגרירת קוסטה־ריקה בישראל,
מרי קרפינסקי
דה־מוריו, הנחשבת בעצמה

אופנה חדשה של מיפגשים חברתיים רבים בחברה הגבוהה בארץ.
למרות שהתענוג האחרון עלה להם 500 לירות לזוג, היה אולם־
המסיבות מלא מפה־לפה באורחים מכל הסוגים, שטרחו בעוד מועד
להבטיח את השתתפותם בקוקטייל לצידו של הזמר המפורסם,

בחג־ההודייד, הורד. סינטרד, לצרף
ארגז נוסף אל המישלוח
היומי. הוא הזמין 20 איש לארוחה
מייוחדת בדירתו. בין
האורחים היו: ראש עיריית
ירושלים תדי קולר! ואשתו
תמר, נכבד ערבי מרמאללה,
וידידו של סינטרה, ז׳ אן ־
פייר פיקה, שהוא מנהל היל־טון
באיזור המיזרח־התיכון, שבא
באופן מייוחד להופעתו
של הזמר בירושלים.
! 9אגב, שלושת תרנגולי־ההודו
החיים, שנשאלו על־ידי
הידטון מקיבוץ קיריית״ענבים.
ואשר שכנו כבוד בתוך כלובים
במיסדרון הקומה העשירית של
המלון, זכו לשמות החיבה סי-
נטרה -גראהם וואלדהיים, על
שם שלושת האורחים החשובים
ששהו במלון לאחרונה.

מז ר חי

מיקגי ואעוון לעיי!
נזכרו! יעקב

91 אנשי צוות המלון אמונים
על טיפול באורחים חשובים•
מאז פתיחת המלון שירתו
העובדים אנשים רמי־מעלה
רבים. אך בפרס ה״לימון״ זכה
אצלם בשבוע שעבר מזכיר
האו״ם׳ קורט ואלדהיים.
לדיבריהם, מעולם לא בירך
אותם בבירכת שלום, מעולם

בלטו למעלה, מימין לשמאל, חווה בראון, רעייתו של מנהל המכירות בחברת התקליטים ״סי-בי-אס״ן
מאיח גולדמן, רעייתו של היהלומן גולדמן הצעיר ; ליאורה פרומצ׳נקו, כלתו של בעל בית״החרושת
״עלית״ ; אילנה אס. למטה, מימין: אליזבת כץ, גרושתו של מנפרד כץ ושושנה בן־חנן, בעלת פרפומריה.
העולם הזה 1996

אנשינו
כאשד. יפד< .השגרירה סיימה
את תפקידה והצטרפה אל בעלה,
רואה־חשבון במיקצועו, העובד
הברת הרכבת דקוסטה־ריקאית.
הבעל, סרנגדו דה־מוריו;
קיבל מחברת־הרכבת
חופשזדללא־תשלום בת שנתיים,
כדי להצטרף אל אשתו
בישראל. עתה, משתמה החופשה,
חזרה כל רמישפחה ל-
קוסטה־ריקה.
1הצעת-ייעול מעניינת
היתד. למראיין שמואל
(״שמיל״) שי; שהינחה את
תוכנית־הרדיו של גלי צה״ל,
האדם השלישי׳ בה היה הנעלם
חיים גלוכינסקי. אמר
שמיל :״כל כך הרבה אזרחים
במדינה מוכנים לשלם מאות
אלפי לירות מרצון להימורים בספורט.
אני מציע שבמקום לגבות
מם־הכנסה יערוך שר-
האוצר יהושזן רכינוכיץ
הגרלה שבועית, ואת הכסף שאנשים
ישקיעו בהימורים, יגבה
כמס־הכנסה, ואז לאף אחד מהצדדים
לא תהיינה טענות.״
1בוועידת המיפלגה הליב־

(מרדכי) נמיר, בקיצור, ילד
מופרע ללא תקנה.״
> עוד יודעת עדית זוטל
לספר, כי סורוקה אהב להקים
ועדות המורכבות משלושה אנשים
:״אחד שיהיה בחו״ל,
אחד חולה ואחד שיחליט.״
לא הולד לו, לכתב
הטלוויזיה אלי ניסן. לא די
שיעקב אחימאיר, כתב
רשות השידור בוושינגטון, שאותו
בא להחליף, אינו ממהר
לארוז את מיזוודותיו. ומשאיר
אותו בינתיים מחוסר־עבודה,
הוא גם היה מעורב בתאונת־דרכים,
כשמכוניתו התנגשה במכונית
שבאה מולו ונהרסה
בליל. ניסן יצא מהתאונה בפצעים
קלים בילבד.
1המטיף הנוצרי־האמרי-
קאי כילי גראהם ראה, כבל
הנראה, חשיבות עליונה במסעו
הנוכחי במרחב. הוא שמר על
ביקורו בסוד, עד כדי כך שרק
אנשים מעטים ידע כי ״ויליאם
פראנקליך, העתיד להגיע ארצה,
אינו אלא גראהם, שהש תמש
בנסיעתו הסודית בשני

0 1 /7 1 7 /7 1 1 7
היעלמותך לימים מיספר מהמקומות הרגילים בהם הנך שוהה, גורמת דאגה
לידידך, תן להם לדעת היכן אתה נמצא. הנך מרבה בעישון ושתייה ומזה
תסבול רק אתה, בייחוד בסוף השבוע, כשתיאלץ לשכב כמה ימים כתוצאה
ממצב בריאות לקוי. הגיע הזמן שתתן דעתך למצוא בן/בת זוג שישנו חייך.
8!!68
נשקפת הצלחה במישור הפיננסי. נספים עשוייס להגיע אלין הרבה יותר
ממה שציפית. לעומת זאת, עלולות להתרחש מיספר אי־נעימויות הקשורות
במקום העבודה, מבלי שיגעו דווקא ישירות לך, אם תשתכנע בעצמך
בצידקת הרעיון שנולד בך, תוכל להשפיע גם טל האנשים אשר סביבך.

1111ו
ו 2באפ רי ל -
20 ברואי

תאוחיס

אם את עוסקת בשני רומנים מקבילים, הגיע הזמן לגמור עם אחד
מהם. השתדלי להיות יותר עצמאית. אורח מחו״ל עומד לחפתיעך
בתחילת השבוע. היי אדיבה כלפיו. טפלי בו והקדיש* לו את מלוא
תשומת ליבן ומירצך. לקראת סוף השבוע שבי יותר בבית והפסיקי לרוץ.

אם חשבת לנסוע השבוע ייתכן שתתאכזב, אבל (ם אם עלה הדבר בידך,
זכור שדווקא ימי ו׳ עד שבת הם קשים ומסוכנים במיוחד. על־כן מוטב
שתרכז בהם דברים הקשורים בביתך. ואם אתה חייב לנסוע — נהג
בעצמך. פגישה מיקרית הופכת לרומן של קבע. הצלחה, בה זכית
לאחרונה, מתגלה כעלייה נעימה בעבודה ושיפור בהערכה של הבוסים.

אדיה

נסיונך להסוות את
זעם על אדם הקרוב
ייכשל על־ידי אדם
שלך לגבי אנשים

המתרחש בתוכך מקשה עליך. תתפרצי בהתקפת
לו ללא סיבה. נסיון להפריע למהלך חייך התקינים
עימו תתיידד לאחר מנן. הערכות בלתי נכונות
ועסקים יתבררו לך בבת־אחת ויגרמו לך צער.

כוח חהרגל משמש לן מדריך וזח דבר טוב מאוד, השביע. כי זח
שבוע של גורל, וחרוצה לחפר אותו באופן קיצוני, עשוי להיתקל
בקשיים, שעליהם לא חלם כלל. גם מבחינה כספית לא כדאי להגזים.
יום ה /בתחילת השבוע, גורם לך כאב־ראש. יום ו׳ בסופו מצביע על
התחייבויות חדשות וגם על מקורות״הכנסה חדשים ובלתי״רגילים.

0(1111
22באוגוסט -
22בספטמבר

מאזניים

אכזבות רבות נכונו לך בשבוע זה בכל שטחי החיים. בעיקר אמורים
הדברים לגבי המישור הרומנטי והפעילות החברתית שלד. רצוי שלא יראו
אתפרצוסר י תו על המידה מחוץ לבית. תקלה במכוניתך, או בדבר
אחר ה קר לד, יהוו המשך לשבוע בלתי מוצלח שיגרום לד ייאוש.

זז >>-ו.כיו. יז.וז 1ט

* 50312621
הצעתו, שהועלתה בפורום מצומצם ונבחר -נדחתה. הנימוקים לדחייה
לא שיכנעו אותך, אן אין כל ברירה: החלטה היא החלמה, ועליך לכבד
אותה. נסה למצוא דרך אחרת, או פיתרון שונה למצב. בת עקרב :
הוא קוסם לו, ואין כל פלא בכך, תיפטי אותו חזק, בטרם ייעלם מהאופק.
ולהתחכך בעוד מפורסמים ויפים לא פחות. לאבזבת פל הנוכחים וחני׳
כחות ירד סינטרת למסיבה רק למיספר דקות. הוא ערך סיבוב בין
המוזמנים והעדיף לבלות את המשך הערב בסעודה בקומה העשרים
של המלון בחברת ידידתו. בין הנשים היפות במסיבה

דלית כיהן ראש־עיריית תל-
אביב שלמח (״צ׳יצ׳״) לחט
בידר ועדת הנשיאות, ובסגנו
כיהן רדד שי פ מן, שהוא גם
סגנו בעיריית תל-אביב. במים־
דרונות הוועידה התלוצצו כי
עיריית תל-אביב התלבשה על
הוועידה, ואילו במיסדרונות העירייה
התלחשו כי בוועידת
הליברלים השיג להט מה שהוא
מנסה להשיג בעירייה: מינויו
של שיסמן כסגן ראשון לראש־העירייה.

בדרדכלל אין צ׳יצ׳
נוהג להכין את נאומיו בכתב.
אולם את נאומו בערב־הפתיחה
של ועידת־הליברלים, קרא מן
הכתב. כשנשאל מדוע סטה מ־מינהגו,
השיב :״למדתי מן הפוליטיקאים.
מחר יכולים לסלף
את דברי. אני רוצה שיהיו הוכחות
בכתב.״
> על מקים קופודחולים
משח פורוקה מספרת העי תונאית
עדית זרטל, הביוגרפית
שלו, כיצד הגיע סורוקה
למסקנה שהוא מופרע. מצטטת
זרטל :״אני מפריע לשר-
הבריאות, מפריע לחברי־המר-
כז, מפריע למיפלגה, מפריע ל־
(פינחס) לפון, הפרעתי להעולם
הזה 1996

שמותיו הפרטיים הראשונים.
גראהם הגיע ארצה כשהוא חולה
מאד, ובימים הראשונים
לשהותו בישראל ביקש שיעלו
אל חדרו שבמלון :״מרק עוף
יהודי טוב, עם תרנגולת מבושלת
וקניידעלעך.״
0עוזר שר־האוצר האמריקאי,
פיל פרסקי, ששהה
לאחרונה בישראל, מסווג בוושינגטון
כאחד הגברים היפים
בעיר, ונחשב כמתחרה רציני
של שר-החוץ הנרי קיסיגג׳ר
בכל הנוגע לשביית ליבן של
נשים. עוד אחת שהוקסמה מ־פרסקי
בן ד 31-,היתד, מרי
סטיוארט, אשת יחסי־ציבור
במיקצועה, ורעייתו של אחד
העובדים הזרים בטלוויזיה הישראלית
בירושלים. סטיוארט,
שפגשה את פרסקי במסיבה,
ניגשה אליו ואמרה לו :״פגש תי
כבר הרבה מאד אנשים
חשובים מאוד בימי חיי, אבל
מעולם לא פגשתי איש שהוא
גם חשוב מאוד וגם יפה־תואר
כמוך.״ פרסקי, כך אומרים
עדים שנכחו במעמד, הסמיק,
חייך בביישנות ואמר במבוכה
ולעניין :״אני ידיד גדול של
ישראל.״ מרי אינה ישראלית.

1ן ש1נ

מה ששנוא עליך — אל תעשה לחברן. אם לא לימדו אותן זאת בילדותך,
מוטב שתזכוד זאת עכשיו, ותשנן זאת היטב. מלבד השינון, עליך ליישם
אמת״חיים זו בבל הקשור ליחסין עם חברן הצעיר התולה בן תיקוות,
והמעריצן חערצח־עיוורת ממש. אל תתייחס אליו כמו לנחות־דרגח.

בתחילת השבוע היזהר מחיכוכים בחיי המישפחה. נסיונך להשפיע על
בעלך להימנע מפעילות חברתית אותה הוא אוהב עד מאוד תגרום
לו לכעס רב. מצב בריאותו של אדם קרוב אלייך ישתפר אם יקבל את
הטיפול הנכון. רצוי שתהיי זו את שתטפלי בו. הצלחה בלתי צפוייה
לאדם קרוב אלייך תזכה אותך במעט ממון. השתדלי להבליג
ולא לרכל, רכילות היא בומרנג, וזה מזיק. לבשי תכלת.

ווי
20 בי גו א ר -
ב פגוו א ר

משונה מאוד. אתה מגלה הבנה נהדרת לבני אדם השבוע. גם האחת
שפגשת שפכה את ליבה בפניך מהר מדי בהתייחס לזמן הקצר שאתם
מכירים. ובמקביל אתה מגלה חוסר הבנה לנציגים הרישמיים של החוק
והסדר ומוצא עצמך מסתבך איתס בדברים שהתחילו במה בכך. אל תניחי
למתחרה הסמוייה להפר את מנוחתך. את מייחסת לה יותר ממה שמגיע
לה. עוד תגיעי למסקנה שלא היה לו על מה לדאוג. לבשי חס.

המשיחות והמזג הסוער עשויים לעמוד במרכז אירועי השבוע אצלן.
תכונות אלו אינן חייבות לחיות בהכרח שלן, הן יכולות לחיות של
מישהו קרוב אלין ואתה תחיה קשור במשהו שבמרכזו תהיה אלימות
וקשיחות. אל תרבה לאכול מחוץ לבית. זהירות בדרבים תמנע ממן
אי״נעימות רבה. עונש שיוטל על מכר שלן יעכיר את מצב רוחן
בתחילת השבוע, אן מצב זה יילן וישתפר לקראת סופו של השבוע.

1ח1ו.ז.ז^:1וין 0

מכתבים
הלנה רובינשטיין
מדע היופי

ריסים ארוכים, ארוכים,
עשירים ובכל זאת טבעיים
בעזרת
1,^59 סאס !.אסדד&א^זנע![,
של הלנ ה רובינשטיין.
סאס מיכל גלילי
מהודר להפליא, מגוון א ת
ריסיך, ומכיל רסיסי שיער
הנדבקים לריסיך ומוסיפים
להם אורך ממשי ומראה
סאס!.
עשיר. העלי את
בתנועות סיבוביות קלות
בלפי מעלה באחד מהגוונים
המוצעים לך. מלוי להשגה
בחנויות.
ח 1^ 5סאס־ז ידגיש א ת עיניך
ויבליט את יופץ.
יעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז
ההדרכה של הלנה רובינשטיין,
תל־אביב: שדרות בן־גוריון ,94
טלפון 240254 בימי ב, ג ,ד,
בין השעות 3.30־ 6.50 אחה׳־צ.
בחיפה: מועדון א. א .ע.
רח־ יחיאל 2טלפון 667613
בימי א. ג ,בין השעות 3־. 6אחה-ע

(המשך מעמוד )6
המחבלים — ברצח ילדים ונשים בכיכר-
ציון, בשוק מחנד,־יהודה, בקיריית־שמונה
ועוד.
ואחרון־אחרון לא חביב — ההרג בלבנון
״למען אחוות האחים הערבים״ ,ולמען
״המטרה הקדושה״ .אללה הוא אכבד !
בן־ ציון כר ־ גיל, גיבעתיים

הירידה -נשר! בידי האדיב
בתור קורא ותיק של העולם הזה, עוד
מימי אורי קיסרי, מצאתי לנכון לפנות
אליכם מרחוק, בעניין שקרוב מאוד לליבנו,
כי מאז־ומתמיד דגלתי בהשקפות העולם
הזה. הנני נמצא עכשיו בארצות־הברית
בתור יורד (מהגר) — מילה כאובה ביותר
עבורי, וזאת — אחרי שהייתי בארץ
41 שנים. את שנות־חיי הטובות ביותר
ביליתי בפלמ״ח, בהגנה, בבריגדה, בלח״י
ובאצ״ל, ולבסוף בצר,״ל. ב־ 1956 נפצעתי,
ולא מצאתי לנכון, מרוב אידאליזם, לדרוש
פיצויים ושיחרור מצה״ל. חשבתי כל
הזמן •שזו מולדתי, וזאת היא הארץ שלמענה
מוכרחים להקריב את הכל.
לכן, כל העת הייתי גאה בעצמי. אבל
לפני חודשיים נשברתי. התעוררתי סכל
האשליות. פיתאום ראיתי את עצמי כאחד
שבנה ״גולם״ ענק, והגולם התמרד ובעט
והרס לחלוטין את יוצרו. מה לא ניסיתי
כדי להוכיח לעצמי שזה לא נכון, שאני
טועה, ושאין ברירה, ואנו נתגבר, יהיה
טוב וכר וכו׳ .אבל הגולם, שהוא השיל-
טון, שמן ובעט.
נוכחתי לדעת שבארץ צריכים לא רק
ללחום נגד אוייב זר, אלא גם נגד השיל-
טון הקיים, ללחום לפרנסה, ללחום נגד
פקידי־השומה ודומיהם, ללחום בכוח ב־אנשי־דת
פאנאטים שכופים עליך את רצו נם
הדבילי מתקופת האבן, וגורמים לאובדן
הנאת החיים, הקשים בלאו־הכי.
עליך ללחום נגד התייצבותו התמידית
לעתודות. ללחום שבניך לא ישרתו ביחידה
קרבית, ויחזרו הביתה בריאים ושל מים.
ללחום ללחם׳ וללחום ללא קץ׳ עד
הסוף. למי עוד נשאר כוח למילחמות
כה רבות?
פגשתי כאן, בניו-יורק, במאות יורדים.
יש כאלה שבארץ לא הבנתי אותם. וחשבתי
אותם למורדים. רק עכשיו אני מבין אותם
היטב. דיברתי איתם רבות, וכולם הסתדרו
כאן כראוי. יש כאן יורדים מלפני 15־10
שנה, שלא שמעו ולא ראו כאן אף פעם
פקידי־שומה למיניהם, ולא קיבלו יכל
התראות מכל מיני צבעים ובכל מיני
סכומים שונים ומשונים.
הצהרה למס־הכנסה כאן נקראת הצהרה
(ולא צרה, כמו בישראל) ,מאמינים לך
בכל, ולא עושים לך צילומי־רנטגן, לא
בארנקך ולא בקיבתך. תעבוד, תרוויח,
תקנה, תמכור, לא מעניין אותם מניין
לקחת ולמה שכחת וכמה הרווחת. בעלי-
מיקצוע יכולים בהחלט לחסוך 30ממשכורתם
ולהגיע בהקדם לכל האפשרויות
הדרושות לקיום ולתענוגות החיים. במייוחד
מדובר בצעירים. הם ישנים בלילות בשקט
נפשי, ללא צווי־חירום, צווי־ריתוק׳ צווי-
שמונה, צווי-קריאה או צווי־קריעה.
כל אחד יכול ללמוד מיקצוע לפי רצונו
ולפי יכולתו, ולבנות את עתידו בשלווה
ובשקט, להתקדם ולהגיע לרכוש שבארץ
בשום פנים ואופן לא היה מגיע אליו,
לעולם.
לכן אני מלא תיקווה שמיכתבי ימצא
עין ואוזן קשבת מעל דפי העולם הזה,
הדוגל — כתמיד — בסיסמה ״בלי מורא
ובלי משוא-פנים״ .ברצוני להפנות אזהרה
חמורה לשילטון הקיים במדינה: האם אין
הירידה מהארץ הנשק הקטלני ביותר ש־השילטון
מספק בכמויות אדירות לאוייב?
זאב פאר, ניו־יורק

שיקום תדמית •הציונות

ח גי ל ג׳ גיזז ( אי לזן

הצהרת בלפור ניתנה לנו, בתנאי שזכויות
התושבים הלא-יהודיים של הארץ לא
תיפגענה עקב הקמת הבית הלאומי היהודי
(כפי שמצויין בגוף הנוסח של המיסמך!).
עתה — החל מיוני 67׳ — הגיעה העת
שבה על הציונות לפרוע את השטר
״בלאנקו״ שהיא חתמה לערבים — עם
הסכמתה לקבל את ההצהרה הזו!
זה יכול להיעשות אך־ורק על-ידי הפסקת
מישטר הכיבוש והדיכוי בגדה וברצועה,
וכינון מדינה פלסטינית שם, בצד ישראל.
כל זמן שנסרב לעשות זאת — לא תשוקם
תדמית הציונות בעיני דעת־הקהל בעולם,
באיזור וגם בעיני הציבור השפוי בארץ!
שלום זמיר, אמירים

מה קרה בירדן ץ
ברצוני להתייחם לצל״ג שהוענק במדור
״טלוויזיה״ (העולם הזה )1994 לטלוויזיה
הירדנית׳ שהציגה ביום רביעי ה־ 12 בנובמבר
סרט מן הסידרה קוג׳אק. לדיבריהם,
הפסיקה אותו באמצע מבלי להמשיכו.
ובכן, לידיעתכם, זה היה החלק הראשון
מתוך שני חלקים של הסרט הנ״ל, וחלקו
השני הוקרן ב־ 19 בנובמבר, כלומר שבוע
לאחר־מכן, כפי שמקובל גם בטלוויזיה
הישראלית — ולא כפי שציינתם.
אולי זמיר, אמציה

פגיעה בגיוס השומרות
כל הכבוד לגברת נעמי שדמי, מפקדת
השוטרות, אשר אינה נרתעה לתמוך בהש קפות
אף כאשר הדבר עלול לפגוע בה

נעמי שדמי (ודוגמניות)
איך אפשר?
אישית, כשהיא מצדדת בקיום בתי-זונות
חוקיים במדינה.
חוששני רק שזה עלול לפגוע גם בגיוס
שוטרות לשורות המישטרה. וכי מי יכול
להסתדר׳ היום, עם משכורת מישטרתיתז
גיורא פיק, ירושלים

תשובה שהיא התחמקות
ראשית אומר לכם, כי נהגתם יפה בזה
שפירסמתם את מיכתבי (העולם הזה )1992
ביחס להפגנה נגד החזרת השטחים מול
בית הקיבוץ־המאוחד, בעת הרצאתו של
השר אלון, שהבטיח לשוחח עימנו ולא
עמד בדברו. ייטב גם אם העיתונים האחרים
ילמדו מכם.
יש בידי תשובה ש!• מישרד־זזחוץ, ל-
מיכתבי שהועבר על-ידי עיתץ דבר :
״לצערי, לא נוכל להתייחם למיכתבו של
מר סוקולסקי, כל עוד לא מובן מי הגוף
או האירגון העומד מאחרי המילה, אנו.,
נשמח לענות למיכתבו לאחר שיהיו בידינו
הפרטים המלאים.״
חושב אני כי תשובה זו היא התחמקות
מנוסח המיכתב, מאחר שבכל שיחות-
הטלפון עם מישרד־החוץ לא •נשאלתי מי
הגוף העומד מאחורי. אבל אם זה מעניין
אותם, אומר להם כי היו שם בית״רים,
דתיים ועוד סתם צעירים שאיכפת להם.
אני תיקווה שהפעם הם יתנו לי תשובה
הולמת יותר, של מישרד שאמור להיות
מכובד, אך הוא לצערי כושל מאד.
אבי סוקולסקי, ראשון־לציון

איפה ,,זו־הארץ״?
ברצוני להסב את תשומת־ליבכם לטעות
מצערת שנפלה בגיליון האחרון (העולם
הזה .)1994 הידיעה אודות הדחתו של
עורך־החדשות, אריה נאור, הודפסה בטעות
במדור הרדיו והטלוויזיה במקום
במדור הראוי לה, זו הארץ, בהיותה כולה
מובאת ברוחו ובהשראתו של מ. זוארץ
ז״ל (אם־כי בתפנית של 180 מעלות).
העולם הזה 1996

מכתבים
מפליא הדבר, כי טעות זו נעלמה גם
מעיניהם של ממשיכי דרכו יבל״א.
אברהם לוי, חיפה

חודש מאפר למומי פרידמן
קראתי בעיון את המאמר ״נשבר לו״
(העולם הזה .)1995 מאמר זה עורר, עם
כל הכבוד לעיתונכם, פליאה •בליבי. מן
הדברים משתמע שהעונש שנגזר על מוטי
פרידמן, שנה וחצי מאסר בפועל בתוספת
מאסר על־תנאי וקנס של 900 אלף לירות,
הינו למעשה ״עונש קל מדי״ .צריך
היה׳ לדעתכם, לגזור עליו תקופת־מאסר
ממושכת יותר. ומכאן פליאתי.
על מוטי פרידמן ״לשבת״ חודש ימים
בדיוק!
ההסבר לכך פשוט בתכלית, ומוצאו
דווקא מאמונתי ודבקותי ב״שיוויון לפני
החוק״ שעליו אתה, אדוני העורך, חולק.
ידידנו הוותיק מר מיכאל צור (טיבור*
ואדוץ־רוזנבוים) נאשם בגניבת 47 מיליון
דולר! על כך נגזר עליו לבלות בבית-
הכלא 12 שנה 47 .מיליון דולר שווים
כיום 333,700,000ל״י (דווקא לפי השער
הרישמי) .יוצא מכך שמר צור נידון למאסר
לפי שער של 27,808,333ל״י גניבה
לשנה, חודש מאסר בעבור סך של
2,317,361 יום מאסר בעבור סך של 77,245
ל״י ומאסר לשעה אחת בילבד בעוון מעילה,
גניבה ו/או העלמה של 3218ל״י.
מכאן הצהרתי: גזר־דינו של פרידמן
איננו הגיוני, ומאסרו הממושך אינו עומד
בשום יחם לעבירה שאותה ביצע. לא
אלאה אתכם בחישובים דומים לגבי עונשם
של בן־ציון ועוד רבים רבים אחרים.
מסקנה: כל הגונב, מועל או מעלים עד
לסכום של 77,245ל״י (נא לבדוק את ה
הרי
תצלום של האב דני, עם הבן עמית־

חשבון) ,פטור ממאסר אפילו בן יום אחד.
ומכאן הסברי לקטע בלתי־מדוייק נוסף במאמר,
שבו הוזכר כי ״פרקליטות המדינה
גנזה תביעות נגד 1262 עברייני־מס״ .התשובה
ההגיונית לכך: הם העלימו
פחות מ־ 77,245ל״י ליום!
אני מבין את מוטי פרידמן, ואני מקווה
שתסכימו אתי שיש לו סיבה נאותה ש יישבר
לו. הוא באמת השעיר־לעזאזל.
רק דבר אחד אינו ברור לי עדיין: אם
מאסר ממושך כל־כך — אז לשם מה הפרם
בצידוו מדוע הולד מוטי פרידמן
למאסר, כשבאמתחתו זיכיון בילעדי ל־קידוחי־נפט
באזורים המבטיחים ביותר למציאת
נפט?
האם בכוונת ממשלת ישראל להקפיא
חיפושים ומציאת נפט, לפחות למשך תקופת
מאסרו של פרידמן? משהו רקוב בארץ
ציונמרק.
יוני צי (שם זמני) ,תל־אביב

ל. הדפרין, תל־אביב

נאולה כהן — ר!ומיסר תרבות !

דני עציוני ועמית־רמי
בן־גוריון אחר

מעות במגה? הסניף
נאמר לי כי במדור תשקיף האחרון(הטו־לס
הזה )1995 נתפרסה ידיעה האומרת כי
מר דויד לנדור עומד להתמנות בקרוב
כמנהל סניף סוכנות רויטרס בישראל.
ידיעה זו אינה מדוייקת כלל, ורצוני
לתקנה. אני הוא מנהל הסוכנות, ובידיעה
הרישמית שפירסמה סוכנות רויטרס לאחרונה,
ואשר פורסמה בעיתונות הישראלית,
נאמר :״סוכנות־הידיעות הבינלאומית
רויטרם מודיעה כי כנציגה הראשי
בישראל (ראש הסניף) נתמנה מר ג׳והן
צ׳אדוויק, במקומו של מר אריה ולנשטיין
המנוח׳ שנפטר בחודש יולי השנה. מר
צ׳אדוויק הוא גם הכתב הראשי של הסוכנות
בישראל.״

צר לי שמסיבה כלשהי לא קיבל עיתוג־כם
העתק מהודעה רישמית זו.

ג׳והן צ׳אדוויק,

מנחל רויטרס בישראל
• הידיעה בהעולם הזה, שאליה מתייחס
מר צ׳אדוויק, באה ממקורות מקורבים
למר דויד לנדור.

כולם בני־נוריון
התצלום שפורסם במדור ״רחל״ (העולס
הזה ,)1990 מעל לשם אלון בן־גוריון,
הוא תצלומו של דני עציוני, בעלה של
הנכדה אורית ואביו של עמית־רמי, נינו
של דויד בדגוריון ז״ל.

תודתי מקרב־לב לחברת־הכנסת גאולה
כהן, הדואגת בטוב ליבה איזה מחזות כדאי
לראות, ואילו פסולים.
במדינה, שעדיין קיימים בה פסולי־חיתון,
מן הראוי שיהיו גם הצגות פסולות, סרטים
וספרים פסולים.
הסרטים והמחזות נועדו׳ כידוע׳ לחנך
את העם לאזרחות טובה, לציונות ולגאולת
הארץ (ישראל השלמה) .מחזר. כ־אמא
קוראד הוא תבוסני, ואינו מחנך,
מה־גם שמחברו ידוע בנטיותיו האנרכיסטיות
והקומוניסטיות, והוא שייך ל-
עוכרי־ישראל ימ״ש.
אנו רוצים לראות הצגות על אמא
טובה, הדואגת ומחנכת את ילדיה, על
חלוצים המיישבים את השממה (בשטחים
המשוחררים) ,על לוחמים אמיצים במיל־חמתם
הצודקת לגאולת הארץ (ישראל
השלמה).
איתך, גאולה, במילחמתך הצודקת! וב-
תיקווה שגם הסרט שוער הלילה יירד
בקרוב!
מאיר ממלון, רמת־גו

מי היה ארתור זינלבוים?
בתוכנית מוקד ששודרה בטלוויזיה ב־
,17.11 שודר סיכום הסידרה אודות מיל-
חמת־העולם השנייה והוזכר בה, על־ידי
המשתתפים, שמואל (״ארתור״) זיגלבוים.
כאן הביע המנחה, מר שמואל אלמוג ספיקות
האם זיגלבוים היה יהודי.
מצערת ומרגיזה העובדה שרק מעט
אנשים בארץ יודעים מי היה ארתור זיגל-
(המשך בעמוד )14

״כמה פעמים אתה יכול
להרשות לעצמך
לחלוף על פני המזל
מבלי לעשות דבר?״

יד־ס

ב 1נ ח1

1ו71־ן סחבמקי2

שזלקזז ידהתו מוחלת

§ קרניח •

ב 17 רו בגדולה שבתערובות

^ מכון לעדשות מגע

$עדשות •

בימי חול 10 :בבוקר — 8.30 בערב
בימי שישי 10 :בבוקר — 2.00 אחה״צ

בשבתות 10 :בבוקר — 9.00 בערב
כרטיסים במשרדי הכרטיסים ובקופת תיאטרון
״הבימה״ .הנחות לקבוצות מאורגנות.

רכות וקשות

[ 5הסכר אדיב מפורט
ינתן כמקום.

^ נורדון ,31 תלי־אביב

טלפון 58312

דח׳ 2 *0מש־ *ו -יפו
(קרוב לשעון ליד דרך הים1

העולם ה 1ה 1996

הס רעבים • ה סופגי מכות • ה ח״ בזוהמה • כ ל
׳ 1ב שארית ה״ה הוא * 1של סבד• ,סורים ופ חד

^ ני רעבה. בל הזמן אני רעבה.
/ /י האוכל שנותנים כאן לא מתאים
לי. אני אשר. זקנה וחולה, ואם יש אוכל
שלא מתאים לי, אני לא יכולה לאכול
אותו. אני רעבה.״ דבר שושנה תלמי,
בת .75 עד לפני שנתיים תושבת חיפה,
וכיום ״מחלימה״ בבית־האבות פנסיון ורד
ברחוב השושנים 23 בקיריית-טיבעון.
שושנה תלמי היא בץ המאושרות מקרב
הדיירים בבתי־הזקנים של טיבעון. היא
סובלת רק מרעב, אם כי ״רעב במידה,״
כסי שהגדירה זאת בתיה אריאל 24 אחת
העובדות של בית־האבות ורד :״היא
אומנם אולי לא יכולה לאכול הכל, אבל
מה שהיא אוכלת מספיק לה להמשיך
לחיות.״ זקנים אחרים בטיבעון סובלים
מדברים גרועים בהרבה אפילו מרעב. יש
כאלה החיים בתנאי־מאסר ממש, אסור
להם לעזוב את חדרם או אה קומת
הבניין שבו הם מתגוררים. הסרבנים ש ביניהם
נקשרים למיטותיהם. אחרים סופגים
מכות־רצח מהמטפלים בהם. יש באלה
המתחננים לראות רופא, אך בעל הפנסיון
אוסר זאת עליהם, באיומים מאיומים שונים.
אחרים מקבלים טיפול מאח מוסמך,
או בלתי-מוסמך, וכל זריקה שהם מקבלים
עלולה להביא עליהם את המוות.
ואומנם, בטיבעון הם מתים. הזקנים
של טיבעון מתים כמו זבובים. הם מתים
משום שהם זקנים ו״צריכים למות״ ,כפי
שאומר אחד ממנהלי הפנסיונים בעיר, רפי
תדמור, הגאה לספר :״מאצלי יוצאים רק
בשמתים.״ אבל הם מתים גם משום שאיש
אינו טורח לטפל בהם. הם מתים גם
משום שאיש אינו טורח לנקות את מיטתם
או חדרם, לרחוץ אותם. הם מתים גם

משום שאיש אינו טורח לתת להם מזון.
הם מתים משום שבעלי הפנסיון דואגים
לרמות את הרופאים המבקרים שם ,״כדי
לצאת ידי חובה,״ כמו שטוענת רופאת
אחת הפנסיונים, הדוקטור עליזה־ ילון.
הזקנים של טיבעון מתים משום שיש
בעלי בתי־אבות בעיר היודעים, כי ככל
שהטיפול בזקנים יהיה טוב יותר— הם

גדול ומאיר־עיניים :״פנסיון״.
לפני כש־ש־שבע שנים, כאשר הארץ
כולה השתוללה בהוצאת כספים ובבילויים
החלה הנסיגה של טיבעון. המבלה הישראלי
דרש הרבה יותר מסתם ריח אורנים,
נוף מרהיב ותבשילים ביתיים. הוא רצה
חוף־ים ובריכת־שחייה צמודה למלת. ל-
קייטן הישראלי היה כסף לשלם עבור

ולאת

יוסי ואי ו שר תהסתר
ירוויחו פחות כסף. אלה יודעים גם כי ככל
שימותו זקנים רבים יותר׳ כן יתפנה מקום
לזקנים אחרים, לכסף נוסף.

מסחטחדהכסף
של טיג עון
יי* יריית־טיכעץ היתה, עד לפני
\ /שנים אחדות, אחת מפנינות הקייט,
הנופש והמנוחה בישראל. יערות עצי-
האורן שבקירייה, הגבעות שעליהן היא
שוכנת, הנוף המרהיב והאוויר הצלול הביאו
לכך שהעיירה הקטנה הפכה להיט על
מפת הנופש והתיירות בארץ.
כשהבינו תושבי טיבעון כי מקוס־מגו־ריחם
הוא אבן־שואבת לכספי הקייטנים,
הם נתקפו בולמוס של בנייה. בל תושב
שני החל מוסיף חדרים על המיבנה הישן
של ביתו, לעקור עצים, לבנות בחצר
הבית מיבנה נוסף, ולתלות עליו שלט

חדרים המרים ולא־מטולאים, עבור מים-
עדות־יוקרה ושירות מיקצועי. את כל אלה
לא יכלה טיבעון להעניק לו, והוא בגד

בעלי הפנסיונים עמדו בפני שוקת שבורי׳•
הסכומים שהשקיעו בשיפוץ והרחבת
בתיהם הפרטיים היו חייבים להתכסות,
איכשהו. כשהתברר להם כי טיבעון נעלמה
סופית מעל מפת־התיירות בישראל, הם
החלו מחפשים יעמם אחרים עבור המיב־נים
שלהם.
תוך שנה אחת צצו בטיבעון כ־ 25 בתי-
אמת. חלקם, אלה שבאו במקום הפנסיונים
הגדולים, הפכו בתי־אבות גדולים, בהם
עד 100 זקנים — ואילו אחרים, שבאו
במקום הפנסיונים הקטנים, הפכו מושבי-
זקנים שבהם מתגוררים, בתנאים־לא־תנאים
רק 10 עד 20 זקנים.
פנסיון ורד הוא אחד מבתי-האבות הבינוניים
של טי-בעון, ולא הגרוע שבהם.
מתגוררים בו כ־ 30 זקנים בחדרים קטנים,

שניים עד שלושה בחדר. את בית־האבות
הקימה שרה אבנון, אשד, בלונדית שמנה,
יוצאת רומניה, כאשר גילתה כי הקייטנים
הצעירים חדלו. לבוא אליה ולכן כדאי
לקבל את הזקנים.
כשהבינה שרה כי הפנסיון שלה, במתכונתו
החדשה, הוא מיכרה־זהב, היא איל צה
את בעלה נחמן, שהיד, קצין־מישטרה
בדרגת פקד ומפקד תחנת־המישטרה ב-
קיריית-חיים, לפשוט את המדים ולהצטרף
אליה בניהול בית־האבות.
״אצלנו, לזקנים יש כל הטוב שבעולם.
אנחנו מטפלים בהם יוצא מן הכלל,
והם אף פעם לא רוצים לעזוב אותנו,״
מספרת שרה .״אנחנו כמעט שלא מרוויחים
באן כסף. כל מה שאנחנו עושים,
זה בשביל הזקנים.״
לעומת עדותה של שרה קיימות שלוש
עדויות אחרות, סותרות לחלוטין. האחת
היא של הזקנה הרעבה, שושנה תלמי. על
דבריה של שושנה, טוענת שרה אבנון:
״היא זקנה ולא מבינה שום דבר. מה היא
יודעת על אוכל? הזקנים שלי לא מבינים
כלום, הם כבר זקנים וסניליים.״
אולם עדות אחרת לא יכולה שרה אבנון
לסתור. זוהי עדותו של רופא בית־האבות
שלה, הדוקטור קרול ורדי. ד״ד ורדי הוא
אחד מטובי הרופאים בטיבעון, רופא קופת־חולים
הכללית המבקר, אחת לשבוע, תמורת
סכום בן 120 לירות, בבית־האבות ורד.
לדיברי הדוקטור ורדי, מצב הניקיון
שבחוליו הוא מטפל,
בבית־האבות
״ממש נורא. ר,מיבנה שבו נמצא בית-
האבות מסוכן לזקנים. יש שם כמה קומות,
והרבה מדרגות. לגבי הזקנים, סידושן של
המדרגות האלה הוא שבירת רגליים ו-

ידיים. מרבית המקרים שאותם אני שולח
מכאן לבית החולים הם של ׳שברים. לגבי
אנשים זקנים. לשבור אבר מגופם —
לפעמים זה מוות.״
יושבי בית״האבות של שרה אבנון פוחדים
ממנה ומהעובדים במקום, ולכן הפך
ד״ר ורדי כומר־הווידויים שלהם .״הם מספ רים
לי על האח הרפואי שנמצא במקום,
שהוא מתנהג אליהם נורא. בכל פעם שהם
עושים את הצרכים שלהם במיטה, וזקנים
לא תמיד יכולים לשלוט על עצמם בנושא
זה, הוא כועס עליהם בגלל שהוא צריך
לנקות את זה. אני לא מבין מדוע הוא
כועס. הוא מקבל משכורת בשביל לנקות.
אבל הוא לא רק כועס, אלא לפעמים
מרביץ להם, והם לא יכולים לעשות לו
כלום.״

ה מי ש פ חו ת
מ חזי רו ת ב כו ח
^ ודם הז קני ם של שרה, כמו אלה, בא
! מרבית בתי־האבות בטיבעון, נאלצים
לבלוע את ההתעללויות בהם. אין להם לפני
מי להתלונן, ובעיקר אין להם לאן ללכת.
תושבי בית־האבות מתחלקים לשני סוגים:
אנשים בודדים אשר בית האבות
הוא קורת־הגג היחידה שלהם, ואנשים
בעלי-מישפחות שבניהם שלחו אותם ל-
בית־אבות, כדי להסיר מעל׳ עצמם את
נטל הטיפול בהורים.
השער בבית־האבות ורד אינו נעול לעולם.
לזקנים פשוט אין לאן ללכת. ואם
יש למי מהם התיקווה שאם יספר למיש-
פחתו על ההתעללות בו בבית־האבות, הם
לא יחזירו אותו לגיהנום זה, חזקה עליו
שהם יחזירו אותו אל שרה אבנון בכוח,
ויקבלו את הסברי בעלת־הפנסיון :״הוא
פשוט זקן וסנילי, ולא מבין מה קורה. הוא
אפילו לא מבין מה טוב בשבילו ומה
רע בשבילו, ולא מכיר לנו בכלל תודה
על כל מה שאנחנו עושים עבורו.״
נילי אלמוזלינו היא מורה לאנגלית ב-
טיבעון. בשבוע שעבר התדפקה על דלת
דירתה אשה זקנה, שהחזיקה בידה שתי

הנעלים

יורם הלפרין, מנהל
כית־האבות רמת״
טיבעון שהוא בנו של בעל המקום,
אינו מכחיש את שיטת דמי־המפתח.

מיזוודות מרופטות .״אני ברחתי ממושב־הזקנים
של שרה אבנון,״ סיפרה הישישה
לנילי .״אין לי כסף לאוטובוס לחיפה. את
מוכנה לתת לי חמש לירות?״ נילי המזועזעת
נתנה לה חמש לירות׳ ואף
ליוותה אותה לתחנודהאוטובוסים שבעיירה.
נהג־האוטובום קיבל את פני הזקנה
כידידה ותיקה .״היא שוב ברחה ממושב-
הזקנים?״ שאל את נילי ״אין דבר, אני
יודע היכן להוריד אותה. בין כה וכה,
המישפחח שלה תחזיר אותה מייד למוסד.״
אך מושב־הזקנים של שרה אבנון עומד
בשורה הראשונה, של מוסדות הזקנים הטובים
של טיבעון, יש שם כאלה הגרועים
ממנו בהרבה .״בהשוואה לרמת טיבעון או
הפנסיונים עדה, גיל ופרידמן, אצל שרה
אבנון זה בית־הבראה יממש,״ אמר השבוע
אחד מפקידי המועצה המקומית טיבעון,
המטפל בנושא הזקנים.
השלט ברחוב החורש בטיבעון טוען:
״רמת טיבעו! ,בית־החלמה לזקנים שותפות
קנדיודישראלית.״ בעל־הבית האמיתי של
המוסד הוא גוסטב ד,לפרץ, אדם מבוגר

אשר משך שנים רבות היה פקיד במלב״ו
וזה מה שמעניק לו׳ לדעתו, את התכונות
הראויות לנהל מוסד מסוג זה.

תכסי סי ־
ה ט עיי ה
\יין חידה היה המקום סנטוריום. רק
4 1כשאיימה לישכת־הבריאות על הלפרין
כי תחשוף את מה שקורה אצלו במוסד,
שינה את השם לשם מחייב פחות, וקרא
לו בית־אבות, או בית־החלמה לזקנים.
ממבט ראשון נראה המקום כלקוח בד
גלויית־נוף שווייצית: בניין גדול שטוף-
שמש, חדרים גדולים ומרווחים, מידשאות
וחורשות־עצים. אולם מי שטורח להסתובב
במקום מגלה גם מיספר צריפים חשוכים
ומעופשים, שבהם מתגוררים זקנים, שניים
ושלושה בחדר קטן ומצחין, ללא תנאי-
חיים אלמנטריים.
את המקום מנהל עתה בנו של גוסטב
הלפרין, יורם. עד לפני מיספר שבועות היה

יורם קבלן־בניין קטן בחיפה, ואת העסק
ניהל ערבי בשם אריה. אריה חלה ו־הלסרין
הזעיק את בנו לנהל את המוסד,
עד שיבריא. אריה כבר בריא היום, אולם
העבודה המאומצת אסורה עליו, כך שהוא
רק מחלק הוראות לבן של הבום.
רמת הניקיון של המקום מתחת לכל
ביקורת. האחראית על החולים היא בחורה
גברתנית בשם לילי, אשר אינה חדלה
לצעוק ולעיתים אף להכות את הזקנים.
לדיברי יורם הלפרין, יש במקום שלוש
מחלקות: מחלקת הבריאים, מחלקת החולים
קל׳ ומחלקת החולים קשה. למרות
שלפחות שתיים משלוש המחלקות אמורות
לתפקד כבית־חולים, אץ למקום רישיון
ממישרד־הבריאות, והוא מסתפק ברישיץ
סתמי ממישרד־הסעד.
רמת טיבעון הוא אחד ממושבי-הזקנים
היקרים ביותר בטיבעון. כשמגיע זוג ל מקום,
כדי למצוא סידור להורים, מציגים
בפניו בגאווה רבה את הבניין הראשי, שם
התנאים הם סבירים. רק אחר-כך מעבי-
(המשך בעמוד )30

1. 13

מכתבים
(המשך מעמוד )11
בוים. זיגלבוים, נציג הבונד בפרלמנט הפולני
הגולה, התאבד ב־ 1943 בפתח הפרלמנט
הבריטי בלונדון, במחאה על אי־האמון
שגילו ביחס לדיבוריו אודות רצח•
העם היהודי המתבצע בארצות הכיבוש הנאצי.
בהקריבו חייו במחאה על אדישות
העולם, קיווה לזעזע את מצפונו.
ארתור זיגלבוים מסר נפשו למען העם
היהודי כולו, ולדעתי עושה המדינה היהודית
עוול לזיכרו בכך שאינו נלמד או
נזכר בכל־ תוכנית־לימודים שהיא. ועוד,
עיתונאי־מטעם מעז לפגוע בזכר שמו.
מ.ש ,.ראשון־לציון

סיגריות הצמרת

הקאפריזות ש? ״א 7־ ע7״

על־פי החדשות האחרונות מתברר לנו,
יותר ויותר שבהנהלת אל־עד יושבים אנשים
כלל־וכלל לא טיפשים.
רק לפני זמן קצר, פאשר נשאל ברדיו
מנכ״ל החברה הפרובלמטית, מרדכי בן-
ארי, האם הנהלת אל־על מתיישבת לפעמים
לבדוק את עצמה, הוא ענה למראיין
בשיא הביטחון :״בוודאי! אנחנו בודקים
את עצמנו, ומועצת־המנהלים בודקת
אותנו״ זכו וכד. בקיצור: סמוך עלינו!
וכאשר נשאל בן־ארי באותו ראיון
מדוע, לדעתו, מתעקשים כל־כך עובדי
בתי־המלאכה של אל־על על מינוי ועדת־חקירה,
הוא השיב :״זהו בסך־הכל תכסיס
המופעל על־ידי העובדים השובתים,
כדי לחפות על דרישותיהם הבלתי־צוד־קות.״
מה יש לדבר: פשוט ולעניין!
בינתיים מתברר שהעובדים וההנהלה
הגיעו סוף־סוף — איל-חאמדוללה להסכם
על הקמת ועדת־מומחים מטעם ההסתדרות,
שתחקור את כל מערכת היחסים
שביניהם. אלא מ אין ההנהלה החכמה
של אל־על החליטה לשים מוקש
באמצע הדרו: כבוד המנכ״ל בן־ארי כבר
מודיע לנו מראש, בראיון־רדיו טרי. שהיא
לא מתחייב לקבל את מסקנות אותה
ועדה. וכל־כך למה ז
מפני שאם־כי כבודה של ההסתדרות
במקומו מונח, הרי שהנהלת אל־ על אינה
שייכת לאלה שסומכים על הגורל העיוור,
שעד עכשיו דווקא עזר לה לא רע, ומתכוננת
גם היא, במקביל, לבדוק אותו נושא
ועלולה, כמובן, גם לא להגיע בהכרח לאותן
מסקנות. מה יש, אסור? לאל־על
הכל מותר. אלא שטכס־החתימה החגיגי
בוועד־הפועל לא הצליח לחפות על כמה
שאלות חמורות.
מה יקרה אם באמת יגיעו שתי החקירות
המקבילות לתוצאות מנוגדות ז האם
יש למישהו ספק לאיזה תוצאה יסכים
כל צד ן ואז, האם שוב תפסיד חברת*
התעופה הלאומית שלנו עשרות מיליונים
בגלל אי־ההסכמה המחודש שבין הצדדים?
ומדוע הסכים בכלל מזכ״ל ההסתדרות,
משל. לאפשרות אומללה כזו של אי־קבלת
מסקנות הוועדה על־ידי הנהלת אל־על?
האם אין כאן כניעח־מראש לקאפריזות
של הנהלת אל־עלד
יפתח ארז, הרצליה

טעות 7עו7ם סורקת
שד המסחר הבריטי עי החרם הערני :

..ניאלץ להעדיף מסחר
על שיקולים מוסדיים׳)
כותרת בידיעות אחרונות 19.11.75 ,
חנה דדליל! ,תל־אביב

סיגריות 4£ו 11ז על כל סוגיהן
מבוקשות יותר מכל שאר הסיגריות גם יחד
כי הן טובות -טובות מאד

רופאיו של פראנקו מסרו
בינתיים, כי מצבו של ה שליט,
שהוגדר קודם כ־
״חמור ביותר״ ,השתפר ב מקצת
ועתה ניתן להגדירו...
כ״חמוד מאד״.

ידיעות אחרונות 17.11.75
נחמה שטיר, חיפה

מפוארת *:עוני ז בידידזז •!2—1

.451506
מעריב 21.11.75 ,
עסוס סתר, רסת־אביב

חעולס חזח 1996

על קפיצה אין מה לדבר ־ אבל איך יורדים מפה?

לרדת! לרדת!

^ חת ההלצות היהודיות העתיקות
> £ביותר :
יהודי מייואש, הסובל מחרפת־רעב, מסכים
לקבל עבודה בקירקס• תפקידו הוא
לקפוץ ממרומי מיגדל גבוה לתוך גיגית־מים
קטנסנה.
ההופעה מתחילה. חשיבה בזירה. המתופפים
מכים בתופים• ,שעה שהיהודי עולה,
לאט־לאט, אל ראש־המיגדל, כשאלומות הזרקורים
מלוות אותו.

הוא ניצב על ראש־המיגדל,
וקרכיו מתהפכים כו מרוב פחד.
עוברת דקה, ועוד דקה.
.נו, קפוץ כבר!״ צועק מנהל־הקירקס.

״על קפיצה אין מה לדבר!״

וקבעה רישמית בי מטרת אש״ף היא לכונן
״שילטון לאומי״ בחלקים של הארץ שיפונו
על־ידי ישראל.
סעיד חמאמי, שגריר אש״ף בלונדון, הכריז
את הכרזתו ההיסטורית על דו־קיום של
מדינה פלסטינית ומדינת־ישראל ״בימי
חיינו״ .הוא לא הוחלף בתפקידו, אלא להי־פך,
הפך דמות מרכזית עוד יותר באש״ף.
חצי־תריסר מנהיגים אחרים של אש״ף,
מאבו־אייאד ועד סברי ג׳ריס, אמרו דברים
דומים בנוסחות שונות. כולם הציעו להפסיק
את המאבק המזויץ ברגע שאש״ף ישולב
במשא־ומתן לשלום.

ליצחק רבץ היתה תשובה אחת
לכל אלה: הוא טיפס במדרגות
המיגדל עוד קצת.

אש״ף היא בגופייה של מרצחים, הודיע.
ועם מרצחים אץ לנהל משא־ומתן.

עואפאת חנוק .״השאלה
מייבב היהודי בקול
(, -ן --היא: איך אני יורד מבאן ) ״

משלתו של יצחק רביו דימה יותר
* /ויותר ליהודי הזה. המיגדל הוא ה־בעייה
הפלסטינית.
באשר הציג יצחק רביו את ממשלתו לפגי
הכנסת, הוא הבטיח חגיגית שלעולם לא
ינהל משא־ומתן עם אש״ף, ולעולם לא יסכים
לכינון מדינה פלסטינית ביו ישראל
וירדן.
ידידיו ומוקיריו תאמינו שזהו אך תשלום
מס-שפתיים לקודמתו, גולדה מאיר, שהיא
קצת משוגעת בענייו הפלסטיני (״אין עם
פלסטיני!״)•

יבין, כך אמרו, הוא אדם אינטליגנטי.
הוא מבין את המציאות.
אחרי זמן־מח הוא ימצא דרך
לשנות את חקו. הוא יירד מן המיג•
דל כשקט.

חלפה שנה וחצי. קרו דברים בעולם. ועי־דת־הפיסגה
הערבית בריבאט החליטה חגיגית
כי אש״ף יהווה מעתה את הנציג הביל־עדי
של העם הפלסטיני. המלך חוסיין הכריז,
בצורה החלטית, כי מעתה שוב אין
הוא רואה עצמי מוסמך לייצג את העניין
הפלסטיני. עראפאת הוזמן לאו״ם ונתקבל
בתשואות רמות, גם על־ידי רבים מידידי
ישראל.
אבל יצחק רבץ לא ירד מן המיגדל.
לחיסך, הוא טיפס בו עוד קצת.

״לעולם לא ננהל משא־ומתן עם
אש ״ ף _ ,י _ הכריז ,״אנחנו ניפגש רק
בשדהי־הקרב !

ינתיים התרחשו דברים גם במח־
4נה הפלסטיני עצמו.
הוועידה הלאומית הפלסטינית גנזה, למעשה,
את ״האמנה הלאומית״ המפורסמת,

** שגרירויות ישראל כעולם נתקב-
* ) לו קריאות אס־או־אס. נציגינו במדינות
המקורבות ביותר לישראל שלחו נדב׳
רקי־אזעקד. לירושלים: אי־אפשר להסביר
את הקו הרישמי. אין אדם סביר בעולם
המוכן לקבלו. גדולי הידידים של ישראל
ברחבי־תבל תובעים לשנותו.
באו״ם נתקיימה ההצבעה על ההצעה המצרית
להזמין את אש״ף לוועידת־השלום
בדנבה• כמה מן הידידות הטובות ביותר
של ישראל נטשו אותה, הצביעו למען ההצעה
או נמנעו מהצבעה, בהצהירו גלויות
שבעצם הן תומכות בה. לצד ישראל
נשארו רק שבע מדינות — מהן שלוש
רפובליקות־סננות (הונדורס, קוסטה־ריקה,
ניקאראגואה) .מבין ארבע הנותרות הצהירה
גרמניה בפדדמלא שהיא תובעת משא-
ומתן עם אש״ף, ואילו בריטניה והולנד
מביעות בגלוי תמיכה במגמה זו.
שר־החוץ יגאל אלון, שהוא אדוק יותר
מכל אפיפיור מגוש־אמונים כשיש צורך
לגגות את אש״ף, חזר מסיור באירופה והודיע
כי אין כל אפשרות להמשיך בקו חריש־מי.
שר־ההסברה האחרון של ישראל, אהרון
יריב, קבע כי המדיניות הממשלתית ״איננה
ניתנת להסברה.״

כל זח הרגיז אה רבץ. הוא
החליט לטפס עוד כמה מדרגות
במיגדל.

במיסגרת הפסטיבל הציוני הגדול, הוא
העביר בטליאת־הכנסת החלטה רישמית
מחייבת, האוסרת על ממשלתו לנהל משא־ופתן
עם אש״ף, בכל תנאי שהוא.
^ לא שבינתיים לא נם ולא ישן שד
\ £מר ישראל בוושינגטון. הוא היה ער
למתרחש.
הנשיא ג׳ראלד סורד הכריז כי ארצות־הברית
לא תכיר באש״ף ״אלא אם כ ך יכיר
אש״ף בישראל. משמע: ארצות־הבריח
תכיר באש״ף, כשזו תכיר איכשהו בישראל.
בא הארולד סונדרם, המוח מם׳ 1של
וושינגטון בכל הנוגע למיזרח־התיכון, והעיד
בבית־הניבחרים שהבעייה הפלסטינית
היא לב הסיכסוך הישראלי־הערבי, שבקרב
אש״ף גוברת המגמה להכיר בישראל.
הוא גם קבע כי הצטרפות אש״ף להחלטה
242 פירושה הכרה כזו.
במקום אחר יושב צ׳ארלס יוסט, לשעבר
ראש מישלחת ארצות־הברית באו״ם ואיש
עתיר־יוקרה בענייני־חוץ, ומנצח על ועדה
מדרג עליון המחברת מיסמך נוסף. מיסמך
זה בא להכין את הכרת ממשלת ארצות־הברית
באש״ף.
כל אדם נבון בוושינגטון יודע׳ כי הכרת
וושינגטון באש״ף אינה אלא שאלה של
עיתוי ושיטה. ארצות־הברית רוצה לגבות
מחיר תמורת ההכרה — מחיר אמריקאי,
לא ישראלי.

יצחק רכין ידע כדיוק איך להגיב
על בך. הוא טיפס עוד כמו
מדרגות.

״מיסמך סונדדס מלא עיוותים וסילופים,״
הבריז על איש־אמונם של הנשיאים קנדי,
ג׳ונסון, ניכסץ ופורד. סתם, ולא פירש מ ה
הם העיוותים והסילופים.

יותר מקליפודהשום. שהסדר־הביניים עם
מצריים פתר את כל הבעיות למשך שנים
רבות. שהפגר הפוליטי של המלך חוסיץ
יקום או־טו־טו לתחייה.
אפשר לבלות שבועות ענוגים באורגיה
של רחמים־על־עצמנו. להוכיח לעצמנו כי
העולם כולו נגדנו. שכל הגויים אנטי־שמים.
שנוכל לעמוד בנקל מול פוגרום עולמי זה.
אם אך יגיד כל אחד מאיתנו שלוש פעמים
ביום :״אני ציוני ! אני ציוני ! אני ציוני !״

שטיפת־־חמוח הטוטאלית יכולה
להשביח מליכנו את המציאות.
אכל היא אינה משנה את המציאות
עצמה. זו מתקדמת בנתיב
ההיגיון אל היעד הקבוע. מה
אז ז

ך י שבוע, כך נדמה, התקרב יצחק רבץ
1 1אל ראש־המיגדל.
מכל רחבי העולם הגיעו דיווחים מוסמכים
על הבשלת כל התהליכים האלה.

יאסר עראפאת הגיע לידי הסכמה
עם חאפז אל-אסד על התקדמות
לקראת הכרה כישראל. הוא
נסע למוסקבה, ושם נקבע קו משו־תה
להגשמת מדיניות זו. ידיעות
מוסמכות ביותר, ממקורות שאין
מהימנים מהם, לימדו בי ככר כעתיד
הקרוב יש לצפות למחווה
פלסטינית אשר תובל לשמש כסיס
להסכמה אמריקאית־סובייטית על
שילוב אש״ף כמשא-ומתן לשלום.

ך* אקט הג דו ל מתקרב לנקודת־השיא
| 1שלולא
יעבור זמן־רב, ואש״ף יודיע על הסכמתו
להשתמש בוועידת־השלום. תוך קביעה
שהשתתפות זו מהווה הכרה בישראל.

ואילו יצחק רביו התייצב לפני עורכי
העיתונות הישראלית ומצלמות הטלוויזיה
והכריז כי כל זה לא היה ולא נברא, ש־אש״ף
רוצה לגרש את כל היהודים שבאו
ארצה אחרי ,1917 שאין לחבורת־רוצחים זו
רעיון אחר בראש אלא השאיפה לחסל את
ישראל.

לעולם, לעולם, לעולם לא ננחל
משא־ומתן עם בגופייה מתועבת זו.

ך מה עכשיו ז מה הלאה ז
1האם נקפוץ את קפיצת־ חמדות
הנוראית, מראש-המיגדל אל גיגית־המים

האם יודיע יצחק רבץ שאם תכיר אי*
צות־הברית באש״ף, ננתק את יחסינו המדי ניים,
הכלכליים והצבאיים עם מדינה אנטישמית
זו ז
האם יכריז שר־החוץ שישראל תפנה עורף
לכל מדינה התומכת ברעיון של הזמנת
אש״ף לז׳גבה. ותקיים מעתה יחסים דיפלומטיים
רק עם ארבע ידידותיה הנאמנות
היחידות: הונדורס, קוסטה־ריקה, ניקארא־גואה
ודרום־אפריקה ו
האם נפרוש מן האו״ם, כאשר אירגון
ניאו־גאצי זה יתקן את ההחלטה ,242 כדי
לשלב בה את זכותו של העם הפלסטיני
לעצמאות לאומית ו

האם נאמר לעולם בולו: אנו
מעדיפים מילחמח טוטאלית לאורך
כל חזיתותינו, כלי סיוע אמרי•
קאי, תוך ניתוק מוחלט מן חעו
לם — וכילכד שלא נצטרך לשב
־־זזבת
מול יאסר עראפאת במשא-ומתן
לשלום ז

יני מאמין כי יצחק רבין מוכן לסאלו
ן טת־מורטאלה. הוא אינטליגנטי מכדי
שיעשה מעשה של טירוף באופן מודע.

בניגוד למנחם בגין, אץ הוא
רואה עצמו בחלומותיו כמי שנואם
על סיסגת־ה
סיסגת־המצדה את נאופ-חנעי-
לה של הכית השלישי.

אם כן, מה לעשות?
זמן־מה עוד אפשר יהיה להמשיך במיש־חקים
של ״נדמה־לנו״ .אפשר להעמיד פנים
כי כל ההצהרות של דוברי אש״ף לא היו
ולא נבראו. אפשר להעלים אותן בכלי-
התיקשורת• לצטט אותן בצורה כוזבת.
משך זמן־מה ניתן יהיה להעמיד פנים
כאילו הארולד סונדרס הוא משוגע־הכסר.
שלא חל שום שינוי במדיניות האמריקאית.
שהבטחות הנרי קיסינג׳ר בנדון אינן שוות
רביו לפני או אהרי־כן יקבל אש״ף את החלטת
מועצח־הביטחון ,242 הכוללת הכרה ב״רי״
בונותן, עצמאותן ושלמותן הטריטוריאלית
של כל מדינות האיזור״(ובכלל זה — ישראל)
תמורת הכרה בזכויות העם הפלסטיני.
שתי מעצמות״העל יסכימו ביניהן שיש
להזמין את אש״ף לדנבה. הידידות הנאמנות
ביותר של ישראל, כמו הולנד, יפצירו
בנו להסכים לכך. הידידים הבנים ביותר
של ישראל ברחבי העולם ידגישו את דבקותם
המוחלטת בקיומה ובביטחונה של המדינה
הציונית — אך יתבעו כי ישראל תכיר
באותה מידה בזכותו של העם השני למדינה
לאומית משלו.

כד זה יקרח. רק לוח-חזטנים
אינו קבוע סוסית. אולי זח יקח
שנח־שנתיים. אולי כמה חודשים.
ואולי נמדד הזמן כשבועות.
מה אז?

אז לא תחיה כדירה לשום
ראש־ממשלה כישראל אלא לרדת
מן חמיגדל.

מי שלא היה מוכן לעשות זאת לפני
שנים, כאשר הצענו זאת, כשניתן היה לעשות
זאת ביוזמה ישראלית, על־פי תוכנית
ישראלית, תוך סיפוק האינטרסים הלאומיים
החשובים ביותר — יצטרך לעשות
זאת אז, בלית־ברירה.

כל ראש־ממשדח שאינו קנאי
מטורח. והרי יצחק רכין רחוק
מלהיות בזה.

כן יש לי עצה פשוטה, יבשה ומפוכחת
לממשלת ישראל :

אנא, התחילי לרדת כמדרגות חמיגדל1 לאט־לאט. בשקט.

אודי — אולי! — עוד נותר
הזמן הדרוש בדי לעשות זאת
בכבוד.

ו מ או רי א1רי

׳:נ 1 1 #כ 1 1 1י

החודש ב״מרבד הקסמים״
העם כנופיות אעו״ך

מוסיקה לריקודים

״תזמורת
הקוס מים״

הגיעו לאו״
חפיכת הפודימיקח לעוזם
של שדיס ורוחות
מזכירה דוגמות אפלות

סא £ 4/14610 6 4אז
יעקב ארליך (פסנתר)
ניסים ימיני (תופים)
שמוליק ארוך (גיטרה בס)
מתי (סקסופון וזמר)

מאזיני־רדיו בעלי כושר־אבח:נד< לא האמינו,
ביום א׳ בבוקר, למישמע־אחניהם.
במהדורת החדשות של השעה ( 7וגם בשעה
8ו־ )9נאמר להם, כי הסורים דורשים
את ״הזמנת כנופיות אש״ף למועצת־וד
ביטחון.״
האם ייתכן כי הנציג הסורי באו״ם מדבר
על ״כנופיות אש״ף״? האם ייתכן כי
נציגי המדינות השונות במועצות אכן מתדיינים
אם להזמין או לא להזמין ״כנופיות״,
״רוצחים״ ו״מהבלים״?
האמת היא, כמובן, פשוטה: באו״ם דובר
על אש״ף. את ״הכנופיות״ ,״המרצחים״

ריקודים חחל מ־9.30
הופעת רוי יאנג —
בחצות.
* -סגור בימי שישי
* חניח חופשית
הזמנות: טל 445111 .

ביום רביע

במדינה

תה מנחה ותצוגה או פנ ה
(עם התוכנית המלאה)
גמאל עכד־אל־נאצר
מ״רודן מצרי״ ל״כנופיות אש״ף״
מיבצוו מיוחד
לחיילים
כל חייל שיחתום
בחודש דצמבר מנוי על
3עוו 9ם

ומה

יקבל הנחה של

״407
השבועון יישלח
רק לדואר הצבאי

• * 10 מענק מיידי מהסכום המופקד.
• ערד החסכון והמענק
נשמרים ע״י הצמדתם לאינדקס.
• הריבית, המענק והפרשי ההצמדה
פטורים ממס.
• תוכל להפקיד בתכנית עד 10,000ל״י.

הבנק הבינלאומי הראשון
40 סניפים לשרותך ברחבי הארץ

ו״ד•,מחבלים״ הכניס לוויכוח עורן־-החדשות
של אותו בוקר, אריה נאור, שהוא בנד,
ומעריצה הנלהב של אסתר רזיאל־נאור,
קנאית משולי חימץ הקיצוני של תנועת־חרות.
מיפלצת
כקאהיר. אפילו ראשי
רשות־השידור כבר הגיעו למסקנה כי אין
לסבול את סיגנונו של נאור הצעיר על
גלי־האתר, והם הרחיקו אותו מתפקיד זה.
הסיפורים על כנופיות־אש״ף באו״ם, השבוע,
היו שירת־הברבור שלו.
אולם נאור אינו אלא סימפטום קיצוני
של בעייה כללית. כאילו על־פי פקודה
מגבוה, החלו באחרונה כל כלי־התיקשורת
— מהטלוויזיה והרדיו ועד לעיתונים היומיים
— להדביק באופן שיגרתי לכל איד
כור של אש״ף שמות־יתואר כמו ״האירגון
הטרוריסטי׳ /״אירגון־המחבלים״ ״אירגון־
הרוצחים״.
הדבר מחזיר את ישראל לימים השחורים
ביותר של תקופת דויד בן־גוריון,
כאשר אסור היה, על־פי פקודה מפורשת
מטעם מישרד ראש־הממשלה, להזכיר ברדיו
את גמאל עבד־אל־נאצר אלא בתואר
״הרודן המצרי״.
כיום, אחרי פירסום יומני משה שרת
ומיסמכים אחרים, ידוע כי באותה תקופה
עצמה שבה הסית הרדיו את הישראלים
נגד המיפלצת הקאהירית ,״הרוה המצרי״,
ביקש עבד־אל״נאצר להיפגש עם אישים
ישראליים, כדי להגיע לשלום• ממשלת־ישראל
לא היתד! אז מסוגלת להגיב בחיוב
על יוזמות אלה, מפני שההסתה נגד ״הרוח
המצרי״ טימטמלד, את חושיהם של מארגני־ההסתה
עצמם, ויצרה בישראל אקלים ציבורי
שלא איפשר יוזמות־־שלום.
ייתכן שהשימוש במונח זה הרים תרומה
השובה ביותר לעיצוב המדיניות והאקלים
שהביאו לשרשרת המישגים ההיסטוריים,
למן ההתקפה על עזה בפברואר 1955 ועד
(המשך בעמוד )21
העולם חזה 1996

איר הנחילה מ מ של ת רביו מבלה מוחצת לעצמה
פעייה שעמדה לפני ממשלת־ישראל היתד׳ יחידה
י 1במינה :

מה לעשות לסבתא של יצחק רבץ, שקיב לה
גלגלים והפכה לאוטובוס ז

הבעייה התעוררה ביום השישי, כאשר עמד ראש־הממשלה
לפני עורכי העיתונים הישראליים. הוא נשאל
מה יעשה אם יכיר אש״ף במדינת־ישראל. האם ינהל עימו
אז משא־ומתן ז
בניגוד להרגלו השיב יצחק רבין בבדיחה. השאלה
מזכירה לו. כך השיב, אימרה ששמע בימי ילדותו :״אילו
לסבתא שלי היו גלגלים, היא היתד, אוטובוס ד

היתה זו תשובה מסוכנת מאד — כי באותה
שעה עצמה עסקו כמה מטובי המוחות כעולם
בהפיכת הסבתא של ראש-הממשלה לאוטובוס
משוכלל.

אודסימסוס עצד׳ שי 1*11
ילת האזהרה הראשונה על בר בארץ נתן אורי
אבנרי. ביום הרביעי בבוקר מסר ידיעה שפורסמה
בהרחבה, ושזכתה במקום הראשון בחדשות הטלוויזיה
באותו ערב. על־פי מידע מהימן ביותר, שאת מקורו סירב
לזהות אלא באופן כללי (״המקור מקורב לצמרת אש״ף׳
לא בארץ״) מסר אבנרי שורד, של פרטים סנסציוניים,
שהיו אותה שעה בבחינת חידוש גמור בארץ ובעולם :
• 1נשיא סוריה, חאפז אל־אסד, מתנה את חידוש
המנדאט של כוח־המשקיפים של האו״ם בגולן בשיתוף
אש״ף במשא־ומתן לשלום.

• כדי להקל על כף, תבע אסד מיאסר
עראפאת לשנות את העמדה הרישמית של
אש״ף, בכיוון של הכרה בישראל. עראפאת
קיבל את דעתו של אסד.

ומתן — כי אחרת לא יישארו כידי אש״ן 8קלפים
לניהול המשא-והמתן עצמו.
ביום הראשון השבוע הודיע אורי אבנרי, על סמך
אותם מקורות, כי במוסקבה הושג הסיכום הבא :

• הצהרה של עראפאת, שנועדה לסלול
את הדיד לפני הזמנת אש״ן 8לז׳נכה ולכל פו•
דום אחר.
• הסכמה כי כבוא היום יצהיר עדאפאת
שהשתתפות אש״ף בוועידת ז׳נכה תיחשב על
ידו כ״הכדה דה־פאקטו״ כמדינת ישראל.
• הצעה לעיסקת-חכילה סוכייטית־אמרי
קאית: כרית־המועצות ״תכונן שוב יחסים נורמליים״
עם ישראל, ותמורת זה תכיר ארצות*
הכרית כאש ״ף.

הודעה מהפכנית וידיעה כוזבת
ף* ליל ״שבת, כאשר רוב המדינה ישבה רתוקה ל !
מקלטי-ד,טלוויזיה, הודע הקריין בי יאסד עראפאת
מסד במוסקבה הודעת־סיכום קיצונית ביותר, ואשר אין
בה כל שינוי בעמדת אש״ף. בכך, הכריז הקריין ,״התבדו
כל הניחושים על השינוי הצפוי בעמדת אש״ף״.
היתד, זו הודעה דרמאתית, ששיכגעה את הציבור הישראלי
כי כל הדיבורים על ההתפתחות באש״ף היו דיב־רי־הבל.
יותר מכל השתכנעו חברי ממשלת-ישראל׳ שר,ת-
אפקו רק בקושי מלהביע את שימחתם.

אולם לשימחה זו לא היה כסיס — כשם
שלא היה כסיס להודעת הטלוויזיה. הידיעה הי-
תה כוזכת — פרי של כורות, יותר מאשר פרי
של זדון.
דרושה מומחיות מסויימת כדי לקרוא ולהבין מיסמכים
דיפלומטיים מסוג זה. הדוס עלול לדלג על הפסוקים

יצחק רבץ ויגאל אלון לא היו, אולי, נגררים להתבטאויות
כה קיצוניות, לולא היו משוכנעים באופן מוחלט
כי ארצות־הברית תטיל וטו על כל החלטה שתכיר באש״ף.
כי בניגוד לעצרת הכללית, שבה אין וטו ואין עמדה
מכרעת לארצות־ד,ברית, קיים וטו כזה במועצת־תביטחון.
גם ההרכב הוא שונה. לשלוש מדינות מערביות — ארצות*
הברית, בריטניה וצרפת — יש כוח רב במועצה, ואי־אפשר
לזוז בלעדיהן.

דא כדור מה הכיא את ראשי ישראד להעד־כת-מצב
מסולפת לגמרי לגכי מה שצפוי כמועצה.
ייתכן מאד כי האמינו להבטחותיו של
דניאל מויניהאן, הנציג השנוי-כמחלוקת של
ארצות־חכרית באו״ם.

מויניהאן הוא דמות ססגונית. הוא אוהב להבריק במילים
חריפות. אבל אין הוא אדם אחראי.
ב׳שבוע שעבר כימעט שסולק מתפקידו על-ידי פורד
וקיסינג׳ר, אחרי שראש המישלחת הבריטית באו״ם היש־ווה
את מויניהאן למארשל במערבון. פורד נסוג ברגע
האחרון, מתוך חשש שפיטורי מויניהאן בשעה זו יפגעו
עוד יותר ביוקרתו המעורערת של הנשיא׳ אחרי סילוק
שר־ה,ביטחון וראש סוננות־הבייון לפני כמה שבועות.
מויניהאן הוא פוליטיקאי, המבקש לזכות במועמדות
לתפקיד סנאטור מטעם מדינת נידיורק. הוא משתמש
בתפקידו כדי לרכוש את קולות היהודים בניו־יורק, על־ידי
הופעות תכופות וקיצוניות למען ישראל לעיני הטלוויזיה
המקומית. נראה שהבטיח וטו אמריקאי.

אולם להבטחה כזו לא היה כל ערך. כי לא
מויניהאן קובע את המדיניות של ארצו.

אפשר היה לנחש מראש כי שום מדינאי אמריקאי לא
יעז להטיל וטו על ההחלטה, מאחר שפירושו של וטו
כזד, היד, יצירת מצב מילחמתי בגולן, הריסת המדיניות
של קיסינג׳ר במרחב, היגררות מצריים למילחמה ובידוד
גמור של ארצות־הברית באדם.

ג דג ד׳ הסבתא

י• פדי לתאם את העמדות בכיוון זה, טס עראפאת
במפתיע למוסקבה( .עד לאותו רגע, לא ידע איש מה פשר
הנסיעה החטופה).

• כתוצאה מכד, צפוייה בימים הקרובים
מחווה של אש״! ,8שתקל על הזמנתו לז׳נכה
ולכל פורום אחר של משא-ומתן לשלום.

חלק מהדברים האלה התאשרו כבר באותו יום, כאשר
מסר קורט ואלדהיים את הדו״ח הסודי שלו לראש-
הממשלה. מזכיר האו״ם דיבר קודם לכן עם אסד וער-
אפאת. הוא מסר כי המשך נוכחותו של כוח האו״ם יותנה
בכינוס מייוחד של מועצת־ד,ביטחון. ,שאליו יוזמן אש״ף.
כל זה היה ידוע ליצחק רבץ, כאשר נאם בפני עורכי-
העיתונים. השאלה שהוצגה לו באה בעיקבות הודעתו של
אבנרי. הוא הגיב עליה בצורה הקיצונית ביותר.
הודיע ראש־הממשלה: ישראל לא תשתתף בבל דיון
באו״ם בנוכחות אש״ף, לא תסכים להתנאת נוכחות כוח-
האדם בדיון כלשהו במועצת־ד,ביטחון. מדבריו ומדבריהם
של דוברים אחרים של הממשלה נבע, בי ישראל
תבטל את הסדר־הביניים עם סוריה, אם יתקבלו התנאים
הסוריים.

למעשה הגיש בכד יצחק רבין אולטימטום
לעצמו.

.,הנוח וה־פאקסו׳ -נישואו
71 משך המאורעות עבר לשני מוקדים: מוסקבה
י • וניו־יורק.
במוסקבה התנהלו הדיונים בין עראפאת וראשי המדיניות
הסובייטית בסודי״סודות. דשאלות היו: איזו מח ווה
לעשות, וכמה להתקדם בשלב הנוכחי.

כעניין זה קיים פער מסויים כין האינטרס
הסוכייטי לאינטרס של אש״ף.

הקובעים. הטומנים בחובם חידוש מכריע, מבלי לשים אליו
לב כלל בים המלל. וזה הדבר שקרה להודעה המוסקבאית
בטלוויזיה הישראלית.
היו בה, כמובן, חזרות רבות על סיסמות ישנות, ובייחוד
ההתקפה השיגרתית על הסדר-ד,ביניים הישראלי*
מצרי, השנוא על הסובייטים עוד יותר מאשר על הפלסטינים.
אולם
לאחר־מכן בא פסוק מהפכני, שזעק ממש מתוך
הטכסט :
״שני הצדדים מסכימים שהפיתרון הצודק לבעיית ה־מיזרח־התיכון
יכול לבוא על־ידי נסיגת הכוחות הישראליים
מכל השטחים הערביים הכבושים והבטחת הזכויות החוקיות
של העם הפלסטיני, כולל זכותו לקיום מדינתו

הלאומית החופיטית על אדמת פלסטץ, כחת־אם
להחלטות האומות המאוחדות.״

הפסוק האחרון כולל שלוש הכרזות, שמעולם לא נשמעו
כדוגמתן במיסמך רישמי כלשהו של אש״ף. הוא מבטל
לחלוטין, וסופית, את האמנה הפלסטינית המפורסמת.
#ראיטית ז לראשונה מדובר גלויות על ״מדינה
לאומית פלסטינית״ .זהו, בלישון אש״ף, ההיפך הגמור
מ״מדינה דמוקראטית חילונית,״ שהיא רב-לאומית או
דו־לאומית. אפילו בוועידה הפלסטינית בקאהיר בשנה
שעברה, שביטלה למעשה את תוכנית ״המדינה הדמוקרא-
טית,״ נאמר רק שאש״ף רוצה להקים ״שילטון לאומי״
בחלקים של הארץ שיוחזרו על-ידי ישראל. נוסח זה התפרש
כאי-נכונות לדבר בצורה חד־משמעית על ״מדינה
לאומית.״ ״מדינה לאומית״ פירושה, גם לפי פירסומים
רישמיים של אש״ף בעבר׳ חלוקת הארץ והשלמה ע/ז
קיום ישראל.
#שנית ׳ אין מדובר על ״הפיכת פלסטין למדינה
לאומית,״ אלא על הקמת מדינה לאומית פלסטינית ״על
אדמת פלסטין.״ זוהי הסכמה מפורשת לחלוקה. קטע זד,
סולף, אגב, ברוב עיתוני ישראל.
#שלישית ז המילים ״בהתאם להחלטת האומות
המאוחדות״ פירושן קבלת ב ל החלטות האדם, וביכלל זה
החלטת החלוקה והחלטת מועצודהביטחון מיספר .242

האינטרס הסובייטי הוא שאש״ף יתקדם במהירות
לקראת עמדה, שתרוקן מתוכן את טענות ארצות־הברית
נגד שיתופו במשא-ומתן. הנשיא ג׳ראלד פורד הכריז׳ כי
ממשלתו לא תכיר באש״ף כל עוד לא יכיר אש״ף בישראל.
מוסקבה היתד, מעוניינת, על כן, שאש״ף יעשה את
הצעד הזה, וכך יאלץ את האמריקאים להכיר בו.
החיפזון הסובייטי נבע משיקול פשוט. הנרי קיסינג׳ר
מוכן עתה להכיר באש״ף, כפי שמעידים מיסמכי הארולד
סונדרס וצ׳ארלם יוסט (ראה הנדון) .אולם הוא רוצה
ללחוץ תחילה את עראפאת אל הקיר, להכריח אותו לעבור
כולו למחנה האמריקאי, תמורת ההכרה האמריקאית ב־אש״ף.
מוסקבה
חוששת מפני ״תרגיל קיסינג׳ר״ כזה, שכבר
הצליח בקאהיר. היא רוצה להשיג את הזמנת אש״ף לז׳נבה
מבלי שאש״ף ייאלץ להצטרף למחנה האמריפאי.
עראסאת עצמו, לעומת זאת, חושש מפני התקדמות
מהירה מדי בכיוון של הכרה בישראל.

חווג8ו האמריקאי שלא חיה

כמו כל ראשי אש״ן ,8הוא מוכן ־עתה להכיר
כישראל תמורת הסכמתה של ישראל להקמת
מדינה פלסטינית. אולם הוא סכור כי את ההכרה
הרישמית יש להושיט רק כם ון 5המשא*

ייד לאחר״מכן החל המישחק הפרלמנטרי במועצת^
) הביטחון של האדם. הוא הדהים את ממשלת ישראל
אף יותר מאשר המשא־ומתן במוסקבה.

מאחר שאין אן 8החלטה אחת שד האו״ם
שאינה מכירה כקיומה שד ישראל וכזכותה
לריכונות, לעצמאות, ולשלמות טריטוריאלית,
כולדות ארכע מילים אלה, כשפה דיפלומטית
עקיפה אך מפורשת, חכרה כקיום ישראל.
באותה שעה פירסם עראפאת במוסקבה הודעה משלו,
שבה הביע תמיכה ״בכל הצעדים״ שעשתה ברית־המוע-
צות — ובכלל זה, כמובן, הודעת אנדרי גרומיקו שבהסדר
הסופי על שתי המעצמות לערוב לקיומה ולביטחונה
של ישראל.

מויניהאן כיקש הוראות. מן המטוס שכו
טסו אותה שעה פורד וקיסינג׳ר למיזרה הרחוק,
כאה הודאה חד־משמעית: להצכיע כעד.

היום מפלגה -מחר מפולת
ין* יתה זו מפלה מוחצת לממשלת יישראל.
1 1מפלה שאותה היא הנחילה לעצמה.
למחרת היום התכנסה הממשלה לישיבה דרמאתית
מייזחדת, שנמשכה חצי־יום. חבריה היו דמומים. ראש־הממשלה
לא יכול היה לחזור בו מהצהרותיו הקיצוניות,
שהשמיע שלושה ימים בילבד קודם־לכן.
אחרי לבטים קשים, קיבלה הממשלה החלטה שהיתה
כולה פרי של מבוכה ואובדן־עצות:
#הממשלה השלימה עם המצב ברמת־הגולן. כלומר :
עם המשך נוכחותו של כוח־ו־,משקיפים של האדם, בנסיבות
שנוצרו במועצת־הביטחון.

נוצר עתה קשר ישיר וקכוע כין הסדר
הכיניים כגולן וכין הדיונים להשגת הסדר כולד,
כהשתתפות אש״ן.8
9הממשלה לא תשתתף בישיבת מועצת־הביטחון,
שאליה יוזמן אש״ף. כלומר: המועצה תתכנס, בהיעדרה
של ישראל, והדיון ייערך בין אש״ף ושאר הנציגים
הערביים ובץ חברות המועצה, וביכללן ארצות־הבריח,
בריטניה וצרפת.

ממשלת ישראל הצליחה לכודד את עצמה
כליל ולהוציא את עצמה מן המישחק.

#ממשלת ישראל השמיעה איומים סתומים על התנחלות
נוספת בגולן. הדבר הועבר לוועדת־שרים. היתה
זו מחווה חסרת־תוכן, שנועדה לעשות רושם בציבור הישראלי
ולספק את הקנאים. בעולם אין הדבר עושה עוד
רושם, כי הכל משוכנעים כי במוקדם או במאוחר תחזיר
ישראל את הגולן, ואז תצטרך הממשלה לפרק את היישובים.
ככל שירבו היישובים — כן יהיה תפקידה של
הממשלה קשה אז יותר.

היא טומנת מוקשים כדרכה של עצמה.
החלטות הממשלה הסתמכו על החלטתה האחרונה של
הכנסת — החלטה אווילית, שנתקבלה באורגיה של היסטריה,
בעיקבות ההחלטה האנטי־צי׳ונית באדם, כאשר
ה״יונים״ ,ממשה קול עד שולמית אלוני מצביעים יחד עם
מנחם בגין וזבולון המר נגד כל משא־ומתן עם אש״ף,
בכל מחיר ובכל תנאים שהם.
מאורעות השבוע הוכיחו, מעל לכל, כי הקצב
מואץ והולך. מול תופעה זו עומדת ממשלת־ישראל
חסרת־ישע׳ כבולה בסיסמות אוויליות של עצמה, ללא
תשובה וללא דרך.

לפי כד הסימנים, יוסיפו המאורעות להתקדם
כקצכ מזורז. אם לא תיערך הממשלה
לקראתם, עד-ידי שינוי עמדתה כעניין הפלסטיני,
תהפוך המפלה המוחצת של השכוע התמוטטות
מדינית.

והצבעוני ביותו
המופע המרהיב
ש הגיע אי־ פעם לי שראל

בעיות ולבטים
בחיי חמץ

היכל הספורט תד־אכיג עד ה*6.12
שתי חופעות לערב ב־ 6וג־9
כרטיסים ברוקוקו וביתר משרדי הכרטיסים
וגם בקופת ההיכל החל משעה 4אחה״צ.
לתושבי חיפה והצפון ב״ארמון״ חיפה
מה־ 8עד ל־ 12 בדצמבר. כרטיסים בקופת ״חיפה״.
לתושבי ירושלים מת־ 14 עד ל־ 16 בדצמבר

8 11 8

סובל* עקסה /גליג../

מרדפי וידמן

חד״ר

אנו מחפשים במים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת אעד בעלי חיים

דחוס סלמה ,80 יטו[
)8ל827621 .

החסות רשפים

חברת שיכון ופיתוח לי שראל
שמחה להודיע

לציבור

הזוגות

הצעירים

בי החליטה לעכב. בשלב זה, את ה עלאת מחירי הדירות ביישובים הבאים:
אשקלון, בית שאן׳ טבריה, כרמיאל, מגדל העמק, נצרת, עפולה, אור עקיבא,
מעלות, עכו,

נהריה,

קרי ת

מלאכי,

אילת,

אופקים,

דימונה

ונ תיבו ת.

מחירי יתר הדירות עלו בשיעור של עד 370

פרג\>ס והרשמה,:
תל־אביב -רחוב הארבעה / 18א׳
בימים: א׳ -ה׳ ב שעות 08 .0 0 - 12.00 :
בימים; א׳ ,ג׳ ,ה׳ ב שעות 17.00 :־ 15.00

א שדוד -רח׳ אילת 4
ב שעות 09.00-13.00 :
בימים: אי ־ ה׳
ב שעות 15.00-17.00 :
בימים; א׳ ,ג׳,
אילת — ששת הימים

פינת לוס אנג׳לס

08.30 —12.00
16.30 —18.00

ירו שלים -רחוב מרדכי בן הלל 15
בימים: א׳ -ה׳
בימים: א׳ ,ג׳

ב שעות 08.00-12.00 :
ב שעות 16.00-18.00 :

חיפה ־ רחוב הרצל 4
ב שעות 08.00-12.00 :
בימים: א י -ה ׳
בימים: א׳ ,גי. ה׳ ב שעות 18.00 :־ 16.00

באר־ שבע -שדחת הנ שי אי ם, בנין מרכז הנגב,
נצרת -רחוב כרמל 9/4
פינת רחוב מצדה
בימים: א י -ה ׳ ב שעות 08.00-12.00 :בימים: אי -ה׳ ב שעות 08 .0 0 - 12.00 :
בימים: א׳ ,גי, ה׳ ב שעות 16.00-18.00 :
בימים: א׳,ב׳,ד/ה׳ ב שעות 16.00-18.00 :

דירות עץ> 3ון ופ>תוזז־ד>רות איכות ורווחה

אור חדש על עסקות מפא־ י בארץ *
מ׳ הס בעלי החברות הוואדוציות *
איו הפסידה מפא״ ,רבבות די בהצגת
המחזמר .,איש חסיד היה״ בניו־יווק
ך* רחוב אלנכי בתל־אביב, בקומתו
השנייה של בית מספר ,128 בדיוק
מול מישרדי סולל־בזנה, שוכנים מישרדי
חברת רמתם, בעלת רשת חנויות למיצי
רכים פטורים־ממבם. בחדר־הקבלה של
דמתס ניצב ארון־תיקים, וכל תיק מצויין
מבחוץ בסימול תוכנו. מרבית התיקים
עניינם חנויות רמתם בנמל־התעופה בן־
גורית בלוד, במלונות הידטון ועוד עניינים
מסוג זה•
בין התיקים מצד אחד ושמו תלוויס —
שמה של חברת־ההשקעות הוואדוצית של

מבקר־ההסתדרות להיכנס לחקירה, וב־עיקבות
כך החלה גם מישטרת ישראל
לחקור. אולם חקירת המישסרד, נתקלה,
כפי הנראה, במבוי סתום, בעיקר נוכח
הסודיות הבנקאית בשווייץ, והיא לא הצליחה
לפענח את סבך החברות הוואדד
ציות של מפא״י (כתבות מקיפות על עיס־קי
חברות אלו התפרסמו בהעולס הזה
.)1974 ,1975
ייתכן, כי אילו היתה המישטרה מנסה
להרכיב יחד את כל הנתונים הניתנים
להשגה, על החברות השונות של מפא״י,

11 17111ל ! 111111ו 11 ,אליהו גיבעוני, איש־המיסתורין, המנהד את
11 * 4#111״ #11 /נ י -י החברות של מפא׳י, שחזר ביסים אלה
מפגישה עם טיבור רוזנבוים בשווייץ, לקראת חקירתו של צבי רכטר בוועדת־הביקורת.

איש מפסיד היה
ד״ר טיבור רוזנבוים. תיק אחר קרוי גל־כחול,
כשמה של חברת הפקות־הסרטים
השייכת למפא״י ולרוזנבוים. עוד תיק
נקרא איש חסיד ׳ חיה, וכך תיקים רבים
שעניינם עסקיה של מפא״י, בין באמצעות
חברות ישראליות ובין באמצעות חברות
לוכסמבורגיות או ואדוציות.

ב ש לי חו ת

או ס 1ס ^ 5ו א 5 0
.ז *30נ< 1טס 08( 2 7 . 8טס1

? $1680 500131^ 1^ 1x00(6 0 /31

וח * 0ט 00 3 1ח <10ו 0<10 * 301 ? 131) 00 ? 1!00135-1030 ? 0 0 5 , 0 0 ) 3100 <10 06$גין ) 0 <060 0 1 9 6 8ק 000511)1160 16 11 56ח ׳00131 וח 6116 30 ? 000011 $060131 110 ? 16 טק 8 , 3010־ ״ 6001.1 9 6 8 600 ) 00*0 0 6 10( 168

ט * 4ז * 1ו מ 31

2 0 .0 0 01 .4 7 0 45
8 4 .3 7 3 30

? 0500 * 0 168310

לא אושרה על־ידי שום מוסד בארץ, ולמענה,
בעיקר, ניתן מיכתב חחוב המזו־ייף,
שנועד לאפשר לרוזנבוים לממן את
ההשקעות ברומא.

התר מו ת
ל מ ען ה מי פלגה

1970

[4 ) 11

6 8 .9 7 3 3 7

7 7 .4 *18 37

*ש ולם לעיסקת השטרות העודפים ול-
? 651( 1.101
0) 6 . .ס קו< 0י<<:ו ) 86 06
2 3 .9 3 3 6 0
ל שווייץ
עיסקה אחרת, של הלוואה סיבובית ב4
0 .5 7 7 99
. ..ססוסססאסיו 8 6 0 . <10
1 6 .6 3 9 39
אמצעות חברה אמריקאית, הסבר אחד ביל-
בד: בין רכטר לרוזנבוים היו יחסים שר
1 4 6 .4 2 1 74
1 4 6 .4 2 1 74
יקים אלח הם מקור צרותיו של מננים
לגמרי, לא רק יחסי מנכ״ל סולל־בזנה
ו 4כ״ל סולל־ בונה, צבי רכטר, המופיע בעם
בנקאי שווייצי. היו אלה יחסי בנקאי
ימים אלה לפני ועדת־הביקורת המרכזית של

שווייצי עם גיזבר מפא״י. שהתרים את
ההסתדרות׳ בניסיון להסביר את העסקים

0 04 11
061 ( 11
רוזנבוים למען מיפלגתו חדשה עימו עסהמפוקפקים
שעשה בשם סולל־בונה עם
ל 2 5 .5 5 8 3
8 .9 1 0 71

__ 01 ?0315 )11* 005 .אט 603ת? 0315 8 6
קות מיסחריות תוך עבירה על חוקי המדירוזנבוים
וחברותיו בשווייץ.
8 29
?0010 <10 063 08 0 ...
נה, באמצעות חברות ואדוציות ולוכסם־
1 6 .6 3 9 39
8006)100 <10 0 x 000100
גורלו ועתידו של רכסר מותנים ביכולבורגיות.

? 5 .5 5 8 39

* 5 .5 5 8 3 9
תו לתת הסברים טובים לעסקים אלו. אם
חברת-הגג הישראלית של עיסקי מפא״י
ישתכנעו חברי־הוועדה מדבריו. פתוחה ,
נקראה אידן־כוח. בעלי־המגיות והמנהלים
לפני רכטר הדרך חזרה, לנהל את הברת־
501 טח ו? 0ו $>\7ו1ו7ט
של חברה זו הם צבי רכטר ועורך־הדין
הבנייה הגדולה בישראל. אם לא ישתכ1.1

שמואל ארנר, מזכיר סודל־בונר. ועתה

נעו, יצטרך להתפטר ולעבור לעסקים

נציגה באמריקה.
פרטיים.
כאשר נחקר ארנר בוועדת־הביקורת אוליד
שולחן המנהל של חברת רמתס
דות בעלותו על אילן־כוזז, השיב כי הוא
יושב אליהו גיבעוני, איש המיסתורין והח

מייצג את מפא״י, שהיא בעלת־החברה ולא
עסקים של מפא״י וצבי רכסר. גיבעוני

הוא ורכסר.
הוא המנהל־הכללי של רמתס, ומנהל גם
־ו 0י x01.16.8־?0 6 0 1 1.0 ,05) 0 3 0 0 1
אילן־כוח החזיקה במחצית הבעלות על
את גל־כחול, ועוד שורה של עסקים שבהם
$סזנ/וח £ 0אסו* 0ז׳;/ 55)1וזז(״ 0 0
חברה אחרת, ושמה אוניון ישראל־שוזייץ,
השקיעה מפא״י. גיבעוני היה האיש שנסע
־ז 0סיזוח 0א 10101(<13080 ) 1 0י 03150601 )1, 1ח 0ו?100.51001׳1 0 0 )8
המחצית השנייה היתד. בבעלות טיבור רו־בשליחותו
של רכטר לשודיץ, לפני כשנה,
000/0 ) 0ו 0תסס
זנבוים אסטבלישמיט. נציגו של רוזנבוים
מיסיון להציל את רכטר ולהחזיר ליש?

בניהול החברה היה דויד עשהאל. נציג
ראל את שטרות הטובה בסך מיליון דולר

1 111
$1801)000
י!05)0:10 .
אילן־כוח בניהול היה אליהו גיבעוני.
שנתן רכטר לרוזנבוים. כאשר לא הצליח
חר.־ו) 11. 0350 1 0 0 ^:1 7.0׳ !.ס 7 89 ,ס * 1 9 7 1 ,סס 0 6ז ב׳ ס ח 6 0 0 08180 1 6ו!ושאט 1ג 0815106־ 1 £01.05 לגלות גיבעוני לעשות זאת, נאלץ רכטר
החברה הזו עסקה בעיקר בייבוא־וייצוא

־־ל• — דפר את לוועדת־הביקורת
של ההסתדרות
של תרופות לישראל ולליבריה, אולם היז
(0חנ־־ ז ו) 1ה 000ה׳ 31 <1חט ^!6 111 3 01 10 11110<6
x 0 0 ( 6 0 1 1 1 0 * 0 0 •16 8 .1 0טה 56״ י ן 6ס ( .ב סוו גו
שת הטומת שעשה לרוזנבוים, ואותן יצתד.
גם בעלת מיפעל לייצור שפופרות.
טרך להסביר עתה.
החברה השלישית, החשובה מכל, היא
רמתם. רשזס הרוויחה בשנת 1974 יותר
לקראת חידוש הדיונים בוועדת־הביקו*
מארבעה מיליוני לירות, והיתה מקור־רת
עתה, נסע שוב גיבעוני אל רוזנבוים,
בניסיון להשיג חומר שיציל את רכטר. בבעלות נזל רשת חנויות פטורות־מכס בשם רמתם, וכן חברה להפקות־סרטים בשם גל־ הכנסה עיקרי בין חברות מפא״י. אולם
היו לה גם עיסקות מפוקפקות.
עם שובו נפגש עם רכטר, עימו הוא מת־ כחול. מאזן דומה יש לחברה הלוכסמבורגית בופימור, השייכת למפא״י באופן בלתי־חוקי.
ראה לעיתים קרובות לקראת הדיון בוועכך,
למשל, במאזן החברה מופיע סכום
דת הביקורת, ויחדיו הם מכינים עתה את
של 1.7מיליון לירות שהושקעו בנכם.
ההסברים שיינתנו לוועדה.
היתה מצליחה לפענח את חידת הבעלות שני מיליון דולר לבנק של רוזנבוים, וכ השקעה זו אינה שווה עתה דבר, בך נאמר
על חברות אלו.
נגד בך לקיחת מיכתב של הבנק, המבטל לקונים מיועדים של החברה•
׳״״כאשר בחנו גיבעוני ורכטר את הבע מיכתב זה• המטרה היתד. לעזור לרוזנבוים
פי ת יו ן חי ד ת יות שיצטרכו להבהיר לוועדת־הביקורת, לעקוף את הפיקוח הבנקאי בשווייץ, ולה
פסדים של
הגיעו למסקנה שבסופו של הסבר יצטרכו הראות כאילו יש לו עוד שני מיליון דולר
הבע לו ת לטעון כי רכטר עשה מה שעשה, כטובה שסולל־בונה חייבת לו.
60אלףל״י
ההסבר של טובה אישית עלול היה להתלרוזנבוים.
טובות אלו היו מחן שטרות
•ץ חידת. הסתככו־תו של רכטר -בסך מיליון דולר ללא תמורה, דבר העלול קבל, לולא היו עוד עובדות אחרות. הראך*
מתם״ גם השתתפה במימון הפקת
4 1בהסתבכותו של רוזנבוים. העולם־ לסבך את סולל־בזנת בתביעה של כונסי״ שונה, היא מעורבותה של סולל־בתה ב־
איש חסיד רד־יז ינידיורק. היא השהזה
( )1943 חשף, לראשונה, את הקשרים הנכסים של רוזנבוים לפרעון השטרות.
עיסקת־הקרקעות השערורייתית של רוזג־מיליון
קיעה •4ל 20 מההפקה וחברה אחות שלה, גר־טובה
נוספת היתה מתן מיכתב לרוזג־ בוים ברומא, שעלתה לו כבר כ־70
העיסקיים של רכטר עם רוזנבוים, וגילויים
אלה הניעו את ועדת־הביקורת ואת בוים אשר לפיו, כביכול, חייבת סולל־בונה דולר הפסדים. מעורבות זו של סזלל־בונה
5?£ן שך בטמוד )24

חברה סנסמבווגית גל״ גרי^י״

סושל סו פרה שו א ה טוען:
״ אבידא רד 91ןהארץ ! ״
ק פדאכטזז ראשונה. הקאצט, מחנה הריכוז
וההשמדה אושוויץ. הבגד המקווקוו
שעליו שלט המיספר ,135633 אותו מיספר
המקועקע על הזרוע. ההתמודדות עם ה־

היים.

הבריחה מהמוות. בריחה ארוכה, מירוץ
מלא חתחתים. פעמים הצליח להתרחק מן
המוות. פעמים קרובות יותר נשף המוות
על עלרפו.
פיאנטה שניי־ ספסל בשדרות רוטשילד
בתל־אביב. הבית הראשון, ששימש
גם כמיטה הראשונה בארץ־ישראל. ההת מודדות
עם הזיכרונות המבעירים אש־גיה*
נום בנשמה, אש ש־לשככה אפשר רק בכתיבה•
כתיבה כפויית־שד.
בריחה מן העולם המסרב לזכור. בריחה
מהעולם השאנן, היומיומי. העולם של בתי-
הקפה על שפת־הים, העולם של צעירות
תל־אביב העליזות, של הגלידה והגזוז ואפילו
של פרוסת הלחם הלבן שלא היה
שם. בריחה מן העולם המנסה להשכיח.
פלאנטה שלישית. הבית האלגנטי. ה-
רעייה, נינה• הבת דניאלה. הבן ליאור. החיים
המסודרים והמאורגנים.
הבריחה הגדולה מכולן. פעמים אל צריף
בודד בתוך פרדס. פעמים אל תור חדר-
העבודה, שם הסתגר ימים ולילות כשהוא
מסרב לאכול, לשתות, לשמוע קולות־אנוש.
הבריחה ממישפחוז ישראלית רגילה. הברי-
חה מן הרעייה, התובעת לחלוק בחוויות

הזוג בצעירותו

צנוו־ ק

ו ו !1* 1
היומיומיות. הבריחה מן הילדים, הדורשים
תשומת״לב. ריצת־אמוק מטורפת חזרה אל
המוזלמאנים, אל האושווינצ׳ים, אל הקא־פרם
— לא לשכוח, לא להרשות להשכיח.
פלאנטה ראש־נה. מי2-סט אייכמן. האיש
בגלימה השחורה, בעל הקול הצורם,
משתדל בכל כוחו לחבר את כל הפלאג־טות.
לחבר את זו של אושוויץ, זו של
פיפל, הארי, גברת דוקטור לואיסון, מוני
פרלשניק, דניאלה של אז יחד עם דניאלה
של עכשיו, גירעון האוזגר, שופטים, שוטרים,
בית־העס, אדולף אייכמן של אז ועכשיו
— מישפט אייכמן ,1961 ירושלים,
ישראל.
מירוץ נגד ההווה וניצחון העבר. חזרה
לפלאנטה הראשונה.
פלאנטה רכיעית. השליפה בכוח מן
האלמוניות המגוננת. לפתע יודעים הכל :
ק. צטניק הוא יחיאל די־נור: בעלה של
נינה, אייה של דניאלה, אביו של ליאור.
רחוב מגידו 8בת״א. רחוב פינלס 6תל-
אביב. רחוב הם ,6חיפה. אי־אפשר עוד
להסתגר בפרדס. הנקישות התכופות על
דלת חדר־העבודה אינן נותנות מנוח• נינה
עוסקת בפעילות ציבורית עויינת. דניאלה
מסתבכת עם החוק ונשלחת לכלא. ליאור
מעורב בתאונת־סירה בכינרת, שבה נהרגת
צעירה.

נינה ויחיאל די־נור באחד ממסעותיהם לחדל,
בשנת .1958 באותה תקופה היתה עדיין מישפחת
די־נור מאוחדת. ענה ויחיאל וילדיהם, דניאלה וליאור, התגוררו באותו בית. היום לאחר
משבר שבעיקבו^ע זהתפרדח המישפחה, החליט הזוג לנסות שוב — הפעם בהודו.

עו ב ר

ט ה;וחרת

הפלאנטה מתפוררת. אין לאן לברוח.
פלאנטה חמישית. הודו. הגורו־מא־חרישי
ותורות־הנסתר שלו. האלוהים ששרף
והציל באושוויץ — מת. האלוהים של הספסל
בשדרות רוטשילד בתל־אביב, של נינה
והילדים. האלוהים שכתב יחד איתו את
סלמנדרה, קראו לו פיפל, בית הבובות,
השעון אשר מעל לראש — האלוהים הזה
מת. אושוויץ רחוקה. ארץ־ישראל רחוקה.
המירוץ והבריחה נסתיימו, אולי רק בינתיים,
במיסתורין של הודו, בהגות, ביוגה,
בנסתר ובבלתי־נודע.
פני כחודש עזבו נינה ויחיאל די׳
/נור את הארץ, בדרכם להודו. לידידיה
הרבים סיפחה נינה כי הם נוסעים לטיול
ממושך ,״אשר יאחד שוב את נינה ודינור״
.ליחיאל די־נור לא היו ידידים שלהם
יוכל לספר זאת.
השכנים שבבית ברחוב פינלס 6בתל־אביב,
ידעו כי השניים עזבו את הארץ ל תקופה
ארוכה :״אולי לכמה שנים, אולי לא
יחזרו ארצה.״ בפינלם התגורר בשנים האח רונות
יחיאל די־גיר. השכנים שבבית ברחוב
הס 6בחיפה, ידעו כי השניים עזבו את
הארץ לצמיתות :״אבל הדירה בין כה וכה
לא היתה שלהם, כך שאי־אפ-שר לדעת בבירור.״
בדירה שבחיפה התגוררה בשנים
האחרונות נינה די־נור.
השמועה החלה מתפשטת בכל רחבי הארץ:
סופר־השואה, האש שיצירותיו ה־כימעט־אוטוביוגרפיות
השוו בעוצמתן ה־סיפרותית
לאלה של דאנטה ודוסטוייבסקי—
אביהם, אחיהם ובנם של סלמנדרה, פיפד,
בית הבובות, העימות והשעון אשר מעד
הראש — ירד מן הארץ.
אך בנם של נינה וק. צטניק מכחיש
שמועות אלה מכל־וכל. בשיחה עם כתב
העולם הזה סיפר השבוע ליאור. המתגורר
ברמת־השרון :״אני לא מאמין שאמא ואבא
ירדו מהארץ. אתה יודע מה הקשר של
אבא למדינה, ואמא היא כבר דור חמשי
בארץ * .הם גמצאים עכשיו בהודו, ורק
היום קיבלתי מאמא מיכתב שהיא מתגעגעת.
אחרי הודו הם ייסעו אולי לסאן־
פראנסיסקו, שם מתכוונת אמא להתעסק
בנושאים של צמחים ופרחים, בהם היא מתעניינת
בזמן האחרון.
״איי חושב שאבא יחזור לארץ אפילו
לפני אמא. אבא יחזור אולי תוך במה חודשים׳
אני לא יודע כמה, ואצל אמא זה יקח
יותר זמן, שנה או יותר. הדירה של אמא
בחיפה לא היתה שלה׳ לכן לא היה •עניין
של למכור אותה או לא. הדירה בתל־אביב
לא נמכרה, עד כמה שאני. יודע. אני לפעמים
אפילו משתמש בה.״
ליאור בן ה־ד 2מתייחס בקלות. ובשאג־נות
רבה. לשמועות על ירידת הוריו מה-
ארץ. לחבריו אמר :״אפילו אם ההורים שלי
עזבו את הארץ. מה האסון ו זו מדינה חופשית•
כל אחד יכול לעזוב׳ ולגור איפה
שהוא רוצה. אם אמא ואבא רוצים לחת־עסק
עם העניין של הגורו. יבושם להם.״
אך כדי להבין את הזעזוע העמוק שנגרם
לכל מי שהכיר את נינה ויחיאל די־נור,
* ליאור טועה לגבי הוותק של מישפחתו
בארץ. נינה היא אומנם ילידת הארץ ואמה,
מלכה, אף היא ילידת הארץ, אך הוריה של
מלכה, משה־שמואל ואסתר וילנר, נולדו
שניהם בווילנה, כן שנינה די־נור היא דור
שני בילבד בארץ.

לכל מי שקרא את ספריו של האיש — ומי
בארץ לא קרא לפחות אחד מהם ז — לכל
מי ששמע בשידור הישיר את דבריו של
ק. צטניק במישפט אייכמן, או קראם בעיתונים,
צריך להכיר את תולדותיה של מיש־פחה
זו — תולדות רצופים סבל ויגון, טרגדיה
יוונית במהדורה יהודית, מעין סמל
לקורותיו של העם.

ה צל ה
ב כו חהאהבה
*חיאל די־נור נותר בחיים, כשהוא
נפלט מאושוויץ בכוח יצר־קיום על־אנושי•
״כאשר היינו כולנו עירומים ועוברים
על־פני הרופאים •שערכו את הסלקציה,״
סיפר פעם ,״הייתי מביט להם ישר
בעיניים. לא כפוף ושפוף, לא מדדה כשפני
כבושות באדמה — אלא מביט להם
ישר לעיניים. ובמבטי הייתי מכנים את כל
החלטתי לחיות. את כל השבועה לגבור על
אושוויץ.״
אולם פעם אחת בגדה בו השבועה. רופא־המוות
יוזף מנגלה לא התבונן באותו רגע
בעיניו של ק. צטניק אלא בגופו, גל־עצמות
מזה־רעב, וקבע את גורלו לשבט — לרשימת
המובלים למוות.
כאשר פרקו קלגסי הנאצים את המשאית
שעליה הועמס די־נור, ליד פתח תאי־הגא־זים,
לא נמצא הוא בין המורדים ממנה.
הוא הסתתר בארגדפחמים •שהיה מונח במשאית,
וניצל.
עם תום המילחמה, לאחר גילגולים בכל
רחבי אירופה, הגיע לארץ כשהוא מחופש
כחייל בריטי. משך שבדעות ארוכים היה
ביתו ספסל בשדרות רוטשילד בתל-אביב.
ככר למרא־שותיו שימשו לו דפים תלושים
•שעליהם השלים את סיפרו סלמנדרה, ספר
שאת כתיבתו החל עוד במחנה-הריכוז.
מאוחר יותר הירשה לו המו״ל רבניצקי,
בעל הוצאת־הספרים דביר אשר הוציא את
סלמנדרה לאור, להשתכן במרתף ביתו, אשר
שימש כמיקלם.
די־נור הסתגר בארבע האמות של המר־תף־מיקלט
כשהוא מתחנן, בדרכו האילמת,
בפני העולם כולו כי יניחו לנפשו ולכתי־ .
בתו. בעוד שאר האודים המוצלים של שואת
אירופה ביקשו לשכוח ונלחמו להיס־תדר,
להקים בית חדש ולמצוא חמימות
מישפחתית, ביקש די־נור רק להתנזר, להסתגף.
לזכור ולהזכיר, לקרוע את מסך-
האדישות שאיים — ומאיים — לרדת על
הנוראה בשואות. לשם כך הוא הסתתר
בספריו מאחרי השם ק. צטניק * ,שם שהיה
עד למישפט אייכמן כמעט סוד־מדינה, ואת
זהותו האמיתית ידעו רק מקורביו הסיט־רותיים
של די־נור.
יש להניח כי היה מצליח בהגשמת דרך-
החיים שבה בחר, לולא שני גורמים:
סלמנדרה, ונינה אשרמן. אי־אם־שר היה להטיל
לחללו של עולם מיטען חומר־נפץ-
מרסק מסוגו •של סלמנדרה, ולבקש מן העולם
כי יתעלם מזהותו של מטילו. מכל רחבי
תבל החלו מגיעים להוצאת־הספרים דביר
מיכתבים מסופרים ואישי־רוח, ממלכים,
רוזנים ומדינאים אשר הודו לסופר האלמוני
ובירכו אותו.
נינה אשרמן היתד. אף היא אחת מקור אות
סלמנדרה. היא היתר. אז אחת מנערות
* קאצט: קיצור מקובל למונח ״מחנה־ריכוז״
בש 3ה הגרמנית.

הזוהר של תל־אביב הקטנה ובת לאחת
המישפחות המכובדות ביותר בעיר, אביה,
יליד צ׳כוסלויקיה, היה הגינקולוג המפור סם
ביותר בארץ ובעל שם עולמי בזכות
כתביו הרפואיים. קודם שקיבל מישרה רמה
באוניברסיטה העיברית בירושלים, ועוד
קודם שיצא שמו לתהילה בבית־החולים
הדסה בתל־אביב היה אשרמן רופא בעמק
יזרעאל, ביבנאל ובגליל.
נינה היתה הצעירה הזוהרת של תל־אביב.
על דלתות ביתו המפואר של פרופסור אשד־מן,
ברחוב אידלסון, התדפק מיטב הנוער.
בצחוקה המתגלגל שחשף שיניים צחורות,
בשערה השחור׳ בגופה הנשי העגלגל וברגליה
החטובות היתה נינה מרכז בכל
מסיבה ובכל פגישת־רעים•
אך לאחר שקראה את סלמנדרה, החליטה
נינה כי האיש שכתב ספר זה יהיה בעלה.
למרות הקשרים הענפים של מישפחת אשר־מן,
ולמרות שקשה היה לסרב לנעה, לא
הסכימו המו״ל, המפיץ והמדפיס להפר את
שבועת־הסודיות שיתנו לסופד ולהסגיר את
זהותו לידיה.
ודשוקתה של בת־^פרופסור להכיר את
מחברו של סלמנדרה הפכה שיחת־העיר ב־תל־אביב.
באחד הערבים פנתה נינה לביתו
של האיש ־שתירגם את סלמנדרה לאנגלית,
ישראל מאיר הכהן לסק. ליד דלת ביתו
של לסק ניצב גבר לבוש בהידור מאופק
וחמור־סבר. הוא כבר צילצל בפעמון־הדלת
ולא נענה .״אולי ננסה בכוחות משותפים?״
הציעה לו נינה.
אצבעותיהם לחצו -יחד על כפתור־הפעמון,
והדלת נפתחה. היתה זו הפעם הראשונה

במדינה
(המשך מעמוד )16
למיבצע־סיני הרה־האסונות של אוקטובר
.1956
עולם ילדותי. הדבקת שמות־תואר לגוף
מדיני היא שיטה אופיינית של שטיפת-
מוח. המציא את השיטה יוזף גבלס ,־שר־התעמולה
של אדולף היטלר, שדגל בעיקרון
כי אפשר לטמטם גם את הציבור הנאור
ביותר על־ידי חזרה אינסופית על
כמה מילות־מפתח רגילות.
הנהגת שיטה זו בישראל -אחרי תריסר
שנים של דיווח עיתונאי חופשי, מעידה על
הידרדרות מוסדית ואינטלקטואלית. היא
מטשטשת את המציאות המדינית שבה צריכה
ישראל לפעול (ראה הנדון) .מעמיקה
את התהום בין ישראל לבין ידידותיה במערב,
ויוצרת אקלים רוחני שיהווה, כשלעצמו,
מיכשול בדרך לשלום.
גרוע מכל: הפיכת הפוליטיקה לעולם
של שדים ורוחות מוציאה אותה מתחום
החשבון ההגיוני, ומעבירה אותה לעולם
מאגי, ילדותי, שבו מתקבלות החלטות ריג־שיות
ובלתי־רציונליות.
אמר ה־שבוע פקיד במישרד־החוץ, המסתייג
מכיוון זה :״במוקדם או במאוחר
יהיה צורך לשבת עם, כנופיות א־ש״ף׳
בז׳גבה. איך תסביר זאת אז הממשלה לציבור

בינתיים הודיעו שידורי־ישראל ביום
השני בבוקר, כי חברות מועצת־הביטחון
החליטו שהיו״ר התורן, שהוא הנציג הסובייטי,
יזמין את נציג ״כנופיות אש״ף״
לישיבת המועצה בחודש ינואר.
הטימטום הגיע לשיאו.
ממשלה עור ה ע בו דההמלוכלכת
--ותו׳־ורוחו

—ווו 1ו!וווו! ו יו י סו י נ !!

משה ברעם מאיים
בסנקציות נגד
ערביי ישרא?
משה ברעם גולד, כידוע, להיזת שר-
העבודה. כשהועלתה האפשרות להעבידו
לתפקיד אחר, הוא הציב אולטימטום: או
מישרד־חעבודה, או שהוא פורש ביכלל.
למי שתמה מדוע רואה ברעם במישרד-
העבודה את ייעוד חייו, הוא גתו את
התשובה, השבוע, בעצמו — זהו המישרד
המאפשר לו לעשות את העבודה המלוכלכת,
של איום ברוטאלי חסד־תקדים על
חלק מאזרחי ישראל.
ברעם ביקר השבוע בנצרת, ערב הבחירות
לעירייה המקומית. הוא הופיע שם

בגד

הסמל המלווה
את תולדות מישפחת סופר־השואה. בתמונה;
כשהוצג לפני ק. צטניק במישפט אייכמן.
שאצבעותיה של נינה נגעו באלה של יחיאל
די־נור.
לאחר שנכנסו, החליט לסק כי יד הגורל
היתה בפגישתם המיקרית של נינה ודינור
ליד דלת דירתו, והוא גילה לד, את
הסוד השמור .״זהו הסופר שאת כל-כך
מחפשת,״ אמר לה. נינה שלחה לעבר דינור
מבט נוסף, ארוך יותר, והחלטתה התחזקה
:״הוא יהיה בעלי.״

מ חיי

שר־עבודה ברעם
ברעם ממציא עס

כבד
^ ש ה לרואר ניגודי־אוסי חריפים
* ן יותר מאלה שהיו בין בת־הפרופסור
הצעירה, הקלילה, החברותית בת ד,־ ,19 אשר
העתיד שלפניה זהר בהבטחותיו, לבין איש״
העבר בעל העיניים הכבויות, אשר כל מי
שהתבונן בהן ידע, כי בעליהן עדיין שם,
במקום הנורא ההוא. די־נור ניראה זקן בהרבה
מ־ 28־שנותיו.
אמה של נינה, מלכה אשרמן, רצתה בחתונה
מפוארת, כיאה למעמד המישפחה
ולנוהגה. היא ה־שתוקקה -שחתונת בתה תהיה
לשיחת־היום בקרב העילית החברתית של
(המשך מעמוד )28

לא כעסקן מיפלגת העבודה כי-אם בשר-
העבודה, והדברים שהיו בפיו לא היו
מרומזים או מהוקצעים. הוא דיבר ישר
לעניין :
״ממשלת־ישראל תצטרך לשקול מחדש
את עמדתה כלפי ערביי ישראל, אם ערביי
נצרת ינחילו ניצחון לרק״ח בבחירות.
אינני חושב שמדינת־ישראל תוכל להתחשב
בעיר שבראשה יעמוד מי שיכול
להיות סוכן של עראפאתד
מעולם לא העז שר בממשלודישראל
להשמיע איומים כה מפורשים, בתוקף
תפקידו. כדי להשפיע על תוצאות ה
בחירות.
כי משה ברעם אומנם מוכן לדמוקרטיה,
אך רק בתנאי שיצביעו בעד
מיפלגתו. אבל אם יצביעו תושבי נצרת,
חלילה, בעד רק״׳ח, הוא מתכוון להעניש
לא רק את תושבי העיר הזו, אלא את כלל
ערביי ישראל.
״עם מוסלמי ועם נוצרי ״.מדוע
בחרה הממשלה דווקא במשה ברעם לומר
דברים מפורשים אלה באחני תושבי
נצרת ז
אין זה מפני שהוא דובר ערבית רהוטה.
הוא בקושי שולט בעברית. אין זה גם
בשל כושר־השיכנוע או בזכות האינטליגנציה
הטיבעית שלו. בנצרת, גילה ברעם
את בורותו באוזני כל, כאשד המציא
שני עמים חדשים. הוא דיבר שם על ״העם
המוסלמי והעם הנוצרי״ היושבים זה בצד
זה בנצרת.
אבל אין זה משנה מה אומרים —
חשוב מי הוא האומר. כאשר איומים גסים
כאלה יוצאים מפיו של שר-העבזדה, יש
להם רק פירוש אחד: אם בוחרי נצרת
לא יצביעו כפי שרוצה שד־העבודה, הוא
עלול לשקול מחדש את זכותם של ערביי
ישראל לעבוד בה.
מיפלגות מעידה בוו עידה
החישג הגדול ביותר
של ועידת המיפלגה
הליברלית — חיה שינוי
חוקי המתימטיקה
האמבוש הוכן לפי כל כללי הטאקטיקה
הצבאית, שח״כ יצחק מודעי, סגן־אלוף
במילואים, ודאי מודע להם. שעה שמנהיגי
המיפלגה הליברלית ועסקניה, עסקו
במשך שלושת ימי ועידת המיפלגה בבעיות
גשמיות, שנועדו להסדיר את חלוקת
הכיסאות בכנסת הבאה, הכינה חבורת
הניצים מאחרי־הקלעים את המארב הרעיוני.
בליל-השימורים
של סיום הוועידה, קרוב
לשעה שתיים בלילה, נאלץ היה ראש
עיריית תל־אביב, שלמה (״צ׳יצ׳״) להט,
לנטוש את ניהול הדיונים, כדי להתכונן
לטיסתו לארצות־הכרית, שנועדה לשבע
בבוקר. את מקומו תפס ליד שולחן הנשיאות,
סגנו בעירייה ואיש סיעתו במים־
לגה, יוסף שיפמן. בניגוד ל״צ׳יצ ,״ היונה,
שיפמן הוא נץ מופלג. כך יכול היה
לתת את ידו מעל שולחן הנשיאות לקוש־רים
שמלמטה.
כי באותה שעה עזב את הוועידה לא רק
״צ,י צ׳״ ,גם מרבית 751 הצירים נטשו.
היה זה אחרי שכל ההחלטות החשובות
של ועדת ההחלטות של הוועידה הועמדו
להצבעה. הצירים המותשים לא ידעו ברובם,
שלפי חוקת המיפלגה מותר להעלות
להצבעה בתום ההצבעה על ההחלטות, גם
את ההסתייגויות.
ואז, כשבאולם הוועידה נותרו פחות
מ־ 250 איש, הועלתה ההסתייגות של ח״כ
ידידיה בארי, שהיתקבלה ברוב גדול של
הנוכחים והישוותה למיפלגה הליברלית
תדמית ניצית מובהקת, בניגוד לזו שניסו
ליצור לה מנהיגיה.
היתד. זו הסתייגות, שעל פיה מתנגדת
המיפלגה לנסיגת צה״ל מאיזה שטח המוחזק
בידיו, לפני חתימת שלום רישמי.
בחירות מזוייפות. אפילו מתכנני
האמבוש, הח״כים פסח גרופר, יצחק מודעי
וידידיה בארי — ראשי הניצים של ה־מיפלגה
הליברלית, שיכלו בשקט לחתום
על המצע הרעיוני של חרות — הופתעו
מהקלות ומהדוב בה התקבלה הצעת בארי.
מודעי מיהר להסיר שורה שלמה של הסתייגויות
נוספות שהכין, למיקרה שהצעתו
של בארי תיפול.
למחרת יכלו הניצים הליברלים לעלוז
ולהצהיר קבל כל: הרוב במיפלגה הליברלית
הוא ניצי. היד. זה כמובן להטוט
מתימטי. כי מבחינה מעשית הצביעו בעד
הצעת בארי רק כ־&׳סב מצירי הוועידה,
שיצרו רוב מיקרי. אבל רוב הוא רוב.
אלא שלא היה בכך כדי להפתיע. מראשית
הוועידה הפך שינוי חוקי המתימטיקה
לנושא העיקרי בה. ההחלטה הניצית
לא היתד. מועברת, לוליא תמכו בה נציגי
איגוד העובדים במיפלגה, שנטלו חלק
בקשר. אלה היו מיוצגים במועצת הוועידה
בשיעור של ס ,240/למרות שבבחירות
שנערכו לוועידה לא קיבלו בסיכום
ארצי יותר מאשר .15/4.

מנהיג־ עובדים רכטמן
מקל בין הגלגלים
אנשי אינוד-העובדים של המיפלגה הליברלית
הם קליקה סגורה, המנהלים את
איגודם כאחוזה פרטית. כוחם בכספי המס־הפוליטי,
המועבר ישירות אליהם מכספי
ההסתדרות והם עושים בו כרצונם. בעבר
זכו לייצוג בשיעור של 240/0במוסדות
המיפלגה, בעיקר בשל הסכמים בין הגופים
האינטרסנטיים השונים המרכיבים את
המיפלגה.
ירידה בייצוגם, בהתאם לתוצאות הבחירות,
היתד. מסכנת את מיספר הנציגים
שהם מתכוונים לתבוע לאנשיהם ברשימת
המועמדים לכנסת הבאה. לכן הפעילו ראשי
האיגוד, שמואל רכטמן. נחמני ורנד.
מסע של לחצים, איומים והפחדות נגד
ראשי המיפלגה, כדי שיישמר להם כוחם
הפיקטיבי.
תחילה איימו לפוצץ את הוועידה בליל
פתיחתה, כאשר יגלו מעל במת הנשיאות,
לעיני אורחי המיפלגה, כי הבחירות
שנערכו לוועידה בפתח־תיקווה היו
מזוייפות. ראשי המיפלגה פחדו פחד מוות
משערורייה כזאת, הלכו לקראת ראשי איגוד
העובדים.
פרישה בטריקה. לאחד מראשי האיגוד
ניתן תפקיד יו״ר הוועדה המיני
הלית, שלא היה מגיע לו. מיספר צירי
מועצת הוועידה הועלו מ־ 386ל־ ,411 כדי
להגדיל את ייצוג איגוד־העובדים במועצה
מעבר לכוחם בוועידה.
בשלב מסויים, כאשר אנשי הגוש־המר־כזי
השולט במיפלגה סירבו להיכנע לתכתיבים
של אנשי איגוד־העובדים, הם החלו
במסע הפחדה. הם העלו כנושא לדיון את
ההצעה להתאחד עם תנועת־החרות.
ראשי המיפלגה לא היו מעוניינים בדית
פומבי בנושא זה, שעלול היה לקלקל
את יחסיהם עם ראשי תנועת־החרות. הם
מיהרו להיכנע לדרישות איגוד־העובדים,
ושמואל רכטמן, ראש עיריית רחובות,
הסיר בתמורה את ההצעה להתאחד עם
חרות, שלא היתה אלא מקל בגלגלי מרכבת
המנהיגות.
מילחמת־העצבים של אנשי האיגוד במנהיגות
נמשכה לאורך כל ימי הוועידה.
כאשר הועלתה ההצעה לבטל את ועדות־המינויים
במיפלגה, ולבחור את כל מועמדי
המיפלגה לכנסת בבחירות חשאיות
של המרכז, איימו אנשי איגוד־העובדים
שוב לפוצץ את הוועידה. היה ברור להם
שבבחירות חשאיות ייוצגו בהתאם לכוחם
האמיתי, בעוד שלהם יש תוכניות להחדיר
לכנסת הבאה לפחות שלושה מאנשיהם,
במקום האחד, ליאת דיציאן, המייצג
אותם עתה.
מי שנחלץ לעזרתם היד. מנהיג המים־
לגר. הפורש, ואיש האיגוד לשעבר, הד״ר
אלימלך רימלט. כדי למנוע את פיצוץ
הוועידה על רקע שיריון מקומות על-ידי
ועדת־מינויים, הציע רימלט הצעת פשרה:
הוועידה תתכנס בעוד ארבעה חודשים כדי
לדון שוב על הצורה בה ייבחרו מועמדי
המיפלגה לכנסת באופן חשאי.
למעשה היה בפשרה זו משום דחיית
ההצעה לביטול ועדות־המינויים. אבל אנשי
איגוד־העובדים לא גמלו למנהיגם
לשעבר, אלימלך רימלט, באותה מטבע.
בניגוד לתפיסות היוניות מרחיקות הלכת
שהעלה רימלט בוועידה, הצביעו אנשי
איגוד־העובדים של המיפלגה יחד עם ניצי
המיפלגה. הם התגלו כחבורה הימנית
הקיצונית ביותר במערך הליברלי.
לאלימלך רימלט נותר רק לציין את
פרישתו ממנהיגות המיפלגה, בעזיבת
הוועידה באופן הפגנתי תוך טריקת־דלת.

איו הוציא ד1ן מנטע! ובע מיליון ד י מהעשירים האמיתיים

באביון

הקבלן הירושלמי ג׳קי גילעדי רוקד
ריקוד חנוכה. את עניבת הפרפר
(הפאפיון) האדומה שענד לכבוד הנשף, העמידו למכירה
פומבית, זכה בה מנטש עצמו, תמורת סכום של 1500ל״י.

ניני

צרפתי, הלא היא אשתו של מנטש, מנשקת את בעלה בנשף־
החנוכה המסורתי שערך. ניני, שהיא אשתו השנייה של
מנסש, היא בעלת מיפעל לייצור ביגדי־ילדים שלבעלה אין בו חלק.
מרווחיה במיפעל זה העלתה ניני עצמה תרומה נדיבה למגבית שערך בעלה.
** י שרצח יכול היח לראות בחגיגה
* 1את המשך חגיגות סרטי הסנדק.
כמו בחגיגת החתונה שבסנדק חלק א/
או מסיבת הקוקטייל עד חוף האגם שבסנדק
חלק ב׳ ,היתה גם חגיגת החנוכה שערך
בשבת האחרונה מרדכי (..מנטש״) צרפתי,
ספוגה בשימחודחיים עממית אמיתית
ומאופיינת בקהל המעורב שלה.
זה לצד זה סעדו שם, פוליטיקאים ואג־שי־שררה
לצד רוכלים בשוק! קציני־צבא
ומישטרה בכירים לשעבר רקדו יד
ביד עם קבלני־בניין ועבודות-עזר! רופאים,
עיתונאים ואמנים שמחו עם בעלי־מיסעדות,
חקלאים, אנשי־עסקים וסתם
עמך. וכולם יחד עוד נהנו לשלם עבור
התענוג הזה בסכומים לא מבוטלים שנד
עדו כתרומה לבית־החולים שיבא בתל־השומר.
אבל
יותר מאשר היתה זו חגיגת־צדקה
לאיסוף תרומות, היתה זו הפגנת־כבוד
לאיש שמאחרי החגיגה: מנטש. כמעט כל

הווה פילץ

בונה התחנה המרכזית ודיזנגוף סנטר, הקבלן אריה פילץ,
בעת ריקוד הורה בחגיגה העממית של מנטש. פילץ הסתפק
בתרומה בסך 5000ל״י, אבל הדביק עוד כמה הרצליס וביאליקים לרוקדי הריקודים.
הסנדה הרצל על המצח

מיצחו שטרות כסף. משמאל :

39ו רומנו, מהפקידיס חבכיריס של בנק דיסקונט,
רוקד סולו ריקוד יווני. כשהחוגגיס מדביקים אל
בתו של מומש ואורחת מצמידות שטרות לרוקדים.

של מדינת ישראל?
אלה שנטלו חלק במסיבה המסורתית, כולל
שר־הביטחון שמעון פרם, עשו זאת
כדי לחלוק כבוד לאיש שבשעתו הדביקו
לו את התואר ״הסנדק הישראלי.״
אלה שעשו זאת רצו לגנות ונמצאו
מברכים. כי מאז, הפך התואר הסנדק בחוג
מכריו וידידיו של מנטש לתואר של
כבוד. גדי יגיל, שהינחה את נשף הצדקה
של מנטש, יכול היה אפילו לחקות את
דמותו של מרלון ברנדו בתפקיד דון
קורליאונה איש המאפיה השולח ברכה לעמיתו
מנטש, כשכל המסובים מתמוגגים
מרוב נחת ומתפקעים מצחוק.
סוד כוחו של מנטש, מנהיגה הבלתי
מוכתר של העדה היוונית הקטנה של תל-
אביב, בלתי ניתן להגדרה. במיקצועו הוא
בסך הכל שותף בחברות של מנופי הרמה,
המופעלות בידי סבלים סלוניקאים, פועלי-
נמל לשעבר. אבל טיבו האמיתי של האיש,
שהפך אותו לדמות ציבורית, טמון אולי
במונח — עושה טובות. הוא עושה טובות
לכל — לנצרכים ולאנשי־שררה, לנכבדים
וגם לכאלה שירדו מדרך הישר
והוא רואה את חובתו להחזירם למוטב.
בזכות עשיית הטובות שלו יש למנטש
אינסוף של ידידים וקשרים. וכאשר הוא
פונה אליהם בבקשה — קשה למצוא בהם
אחד שירשה לעצמו לסרב לו. וכך, יכול
מנטש לפנות אל בעלי אולם החגיגות דלייה,
ולבקש מהם שינדבו מישתה כיד המלך
ל־ 600 קרואים ולהיענות ללא נידנוד עפעף.
הוא יכול ללחוש רק״מילה על אוזני
אמני צמרת כמו גדי יגיל, או שלישיית
הגשש החיוור, כדי שאלה יופיעו חינם
במסיבה שלו. ומספיק בעובדה שהוא המארח,
כדי שהעשירים האמיתיים של יש-

מנטש מארח את שר־הביטחון שמעון פרס, שהיה אורח הכבוד
ך 1 .עךךי | ך
במסיבתו. ראש־הממשלה, יצחק רבין, שהבטיח להיענות
1י 1י 1 - 4י
להזמנת מנטש, לא בא. מאחורי מנטש נראים ג׳קי גלעדי ובעל המסעדה ציון לוי.

אילנה בך־ארי
ראל — שמנטש מכיר אותם טוב יותר
מאשר שילטונות מס-הדיכנסה — יתרמו
תרומת ביד נדיבת ובנפש חפצת למטרת
שמנטש רוצת ביקרת.
הפעם — זו תשנת תשניית — היתת
תמטרה סיוע לבית־תחולים תל־תשומר,
בעזרת מת שכונה בפי מנטש ״ערב של
אחווה בין תבוזוקי והסירטאקי.״ ומי שלא
היה בערב זה, תחמיץ חוויית אמיתית. כי
מילבד השימחת הבלתי רגילה שאחזה בקרואים,
היה זה שיעור מאלף בשיטות
התרמה.
זה התחיל כבר בכניסה, כששורת נערות
חינניות, שניצבה מאחורי השומרים
החמושים, שהופקדו על ביטחת הקרואים,
התרימה את הנכנסים תמורת בובות־צמר
(המשך בעמוד )26

חכה ג
מנקד

יעקב קנר, מי שהיה בעבר נן פקד מישטרת
מחוז 1
תמישטוה תל־אביג וכיום בעל חברת־בלשים פרטית, מתחבק

עם דקז רזון, שותפו של מנטש בחברת־המנופיס, כשיד אלמונית מדביקה אל מיצחו שטר.

1 23

₪₪₪איש מ פ סי ד היה
(המשך מעמוד )19
כחול, השקיעה עוד 5גיבעוני מסר כי
תוצאות ההשקעה הזו היו הפסדים של 60
אלף לירות.
מפיק ההצגה, יעקוב אגמון, הגיב באומרו
כי גובה ההפסדים המדוייק ניתן לבדיקה
אצל רואה־החשבון המייוחד של הצגה זו,
שלום רונאל.

בראויל הצביעה בידיה נגד הציונות בארם -
רקדניותיה מצביעות בחזה חשוך למען ישראל

מי ה ס
הבע לי ם
**ככן ״רמתם״ זו, העושה רווחים מחנון
יות פטורות־ממכם ומשקיעה השקעות
מפוקפקות, שייכת לבעלים הבאים:
ה׳ל 47.5לאוניו! ישראל־שווייץ (היינו, בחל קים
שווים לאילן־כוח שהיא מפא״י. ול־טיבור
רוזנבוים אסטבלישמנט, ב״0׳ל 5לראש
שירותי־הביטחון הכללי לשעבר עמום
מנור, שמכר את חלקו בחברה לפני -כמה
חודשים ב־ססד אלף לירות, והיתר לשתי
חברות: ניצה החזקות, ובופימור החזקות.
בימים אלה הוציא בית־המישפט בז׳נבה
את חברותיו של רוזנבוים למכירה. בין
החברות גם אלה הרשומות בלוכסמבורג
ובוואדוץ, והשולטות בחברות ישראליות.
והנה, ברשימת החברות מופיעה חברת
טיבור רוזנבוים אסטבלישמנט, בעלת מחצית
אוניו! ישראלישווייץ, ומופיעה גם
חברת ניצה החזקות. ל א מופיעה חברת
בופימור, והיא אינה של רוזנבוים. יש שם
חברה ושמה רמתם, ובה לרוזנבוים מחצית,
באמצעות שתי חברות ואדוציות!
למפא״י רבע באמצעות אילך כוח, ועוד
רבע שייך לחברת בופימור שפורמלית,
בעליה אינם ידועים.
אולם בחינת המנהלים ברמתם מסייעת
לחשוף את המיסתורין. גיבעוני מייצג את
בופימור, רוזנבוים עצמו מייצג את ניצה,
ע-שהאל את רוזנבוים אסטבלישמנט, ושמואל
ארנר את אילן־כוח.
גיבעזעי, גיזבר המשביר המרכזי לשעבר
ואיש האמון והעסקים של מפא״י ורכטר,
מייצג את בופימור, שבית-המישפט ב־שווייץ
מצא כי אינה שייכת לרוזנבוים.
המסקנה היחידה: בופימור היא חברה של
מפא״י, הרשומה באופן בלתי־הוקי.
תמונה דומה עולה מבחינת חברה אח רת
של מפא״י ורוזנבוים, גל־כחול. בעלי-
המניות בחברה זו הם המפיק דויד גולדשטיין׳
אילן־כוח וניצה החזקות. המנהלים
הם דויד גולדשטיין, שמואל ארנר בשם
אילן־כוח, ואליהו גיבעוני בשם ניצה של
רוזנבוים. אגב, משך פרק־זמן מסויים היה
בעל־מניות ומנהל בחברה גם עורך־הדין
משה שליט, שהיה היועץ המישפטי של
סולל־בונה וידידו של צבי רכטר.

שריית צי\1״ם
ץ* .רב ערה, באיצטדיון יד־אליהו ב*
2תל-אביב, עורכות תריסר נערות חטד
בות להפליא, מיפגן מייוחד במינו של
הזדהות עם הציונות. הן עולות על הבמה
עירומות למחצה, מנענעות את שדיהן הזקופים
והשחומים לקצב התופים, ויוצאות
בריקודים קמאיים, כשהן מקפיצות מכיסאותיהם
את הצופים באיצטדיון.

מהלש או ל
את יפטר

^ ילו היו למישטרת ישראל הקשרים
\ * שי ש לכתב העולם הזה, היתה בוודאי
יכולה להשיג את החומר על בופימור, כפי
שהשיג הכתב את החומר על ניצה החזקות.
למרות שחברה זו, ניצה, ו״שומה בלוכ־סמבורג,
קיבל הכתב מיסמכים פנימיים של
החברה לגבי עסקיה בעבר. עת היתה
מיסגרת עיקרית לפעולות רוזנבוים עם
מפא״י בישראל,
החברה נרשמה בלוכסמבורג ב־ ,1968ב*
הון זעום. מנהליה הרשומים דם טיבור
רוזנבוים ועוזרו, אברהם רימר. מאזנה
לסוף 1970 מראה על רווח מצטבר של
40 אלף דולר, מהם חולקו 35 אלף דולר
כדיבידנד.

^#111

נתון זה חשוב, כי חברת בופימור של
מפא״י הרוויחה אותו סכום בדיוק, והדבר
נותן תמונה על הכנסותיה של מפא״י
מחברה לוכסמבורגית זו. בהנחה כי הרוו־חיטי
דיו זהים מדי־שנה, שכן נבעו ממונו־פול
שנתנה מפא״י לרמתם על החנויות
הפטורות־ממכס, הרי שהיו לה בחו״ל הכנסות
שוטפות, פטורות ממס, של 25 עד
40 אלף דולר לשנה.
אלה הם העסקים שבגינם עשה׳׳רכטר
טובות לרוזנבוים, והסתבך. אם יקראו חברי
ועדת־הביקורת של ההסתדרות דברים
אלה׳ אולי יידעו מה לשאול את רכטר.

פיפי דה־סילבה בת
21 1ש 11
ה־ ,17 מופיעה ב(
111
להקה יחד עם אמה, דלילה דה־סילבה בת
שהיא הזמרת של הלהקה. פיפי
ה־הצעירה
הצטרפה אל הלהקה לאחרונה.

ריקוד הליכוד

ריקוד־האהבה האקרובטי של צמד כוכבי הלהקה,
יארה ופלשח, מסתיים במעי! מישגל פולחני אמנותי.
גופו האתלטי החטוב של פלשה, עושה לצופות מה שהעירום הנשי עושה לצופים.

מיפגן החזות המרהיב לא היה מתפרש
כהפגנת הזדהות עם הציונות, לוליא היו
החזות שייכים לרקדניות הבראזיליות שבלהקת
בראזיל־מרופיקל, המבקרת עתה
בארץ. בראזיל אומנם הצביעה באו״ם בעד
ההחלטה המגנה את הציונות, והפכה בכך
לאוייבח ישראל רישמית. אבל רקדניות

הלהקה, כמו רקדניה, ממהרים להדגיש
כי הם אינם מייצגים את האינטרסים של
מישרד־החוץ הבראזילאי. להיפך. כאשר
תיכנן האמרגן היהודי יליד אוסטריה, מיקו
אשכנזי, להוציא את הלהקה לסיבוב הופעות
בעולם, לפני ארבע שנים, התנגד
לכך מישרד״החוץ נימרצות.
כנראה שראשי המישרד סברו כי הלהקה
עלולה לפגוע בתדמיתה של ברזיל
כארץ הסמבות והקרגיבלים, שכן הלהקה
אינה רוקדת ריקודים ממוסחרים, אלא
ריקודי פולקלור המייצגים את התפתחות
הציביליזציה בבראזיל. משום כך ניכללים
גם שני ריקודי־עירום בתוכניתה, לא כ־סממן
מיסחרי אלא בריקודים אוטנטיים.
האחד מהם נועד להצביע על ייחוסם של
הרקדנים, אנשי באהייה שבמזרח ברא-
זיל, כצאצאי עבדים שהובאו מאפריקה.
השני הוא ריקוד פולקלוריסטי של שבטי

בנות באהייה

רקדניות בראזיל־טרופיקל מזג־קות
אל הבמה בחזות חשופים,
בריקוד שנועד להפגין כ מוצאן מאפריקה. בנות באהייה, המחוז

5 1 1 1 X 111 תילבושת דמויית־י
י 1י 11111 פאגודה, אחת מתיל־בושות־הפאר
של הקרניבל בויו, מוצגת
נול־ידי אחת מבנות להקת בראזיל-טרופיקל,
במיפגן של תילבושות הקרניבל, אשר
שוויו מגיע לכמה מיליוני לירות ישראליות.

האינדיאנים הפרימיטיביים שבאמוזנס.
למרות ההתנגדות הרישמית יצאה הלהקה
לסיבוב הופעות ברחבי העולם, הנמשך
עד היום. כדי לשמור על הקשר עם
הבית, מוטסים בכל פעם שניים מאנשי
הלהקה לבראזיל, לחופשת מולדת קצרה.
ערב צאתם לישראל, כאשר הופיעו בתיאטרון
בובינו בפאריס, הם קיבלו מכתבי
איום מאירגון־טירור פלסטיני, בו
הוזהרו כי יתנכלו להופעותיהם אם יממשו
את תוכניתם לבקר בישראל. גם תדמיתה

המזרחי של ברזיל, טוענות כי גופן השחום מעיד על כך שהן
נימנות עם צאצאי העבדים שהובאו לברזיל מיבשת אפריקה,
פורטוגזיים.
סוחרי־עבדיס
על־ידי
שבע דורות,
לפני

של ישראל כארץ השרויה במצב מילחמה,
לא סייעה להתלהבותם לבקר בה. למדות
זאת, כאשר הועמד העניין להצבעה, תמכו
רוב אנשי הלהקה בביקור בארץ. אפילו
אם לא היה זה אקט ציוני, אלא תוצאת
עובדת היותם של אנשי הלהקה קאתו־לים,
שהשתוקקו לבקר במקומות הקדושים,
אפשר לקבל אותו בתור שכזה.
מה עוד שבישראל, הכירה בהם סוף־
סוף גם ממשלתם. בכל המדינות בהן הופיעו,
הם הוחרמו על־ידי שגרירי ברא־

חץ וקשח

בידיה של הרקדנית
הבאהיאית לידה,
בעת ריקוד פולקלור אינדיאני עתיק,
המשקף את ההווי והמסורת האינדיאניים.

בואזיליה קאדניבל

התילבושות הססגוניות
בהן מופיעות
בנות ברזיל בקרניבל, מודגמות על־ידי רקדניות להקת בראזיל־

זיל. בישראל, לא רק שהשגריר הברא־זילאי
בא להופעתם, אלא שהוא גם ניגש
לברכם וללחוץ את ידיהם. אז פלא שהם
ציונים ! 1
טרופיקל במופע הסיום שלהם, המרהיב ביופיו ובעושרו. התיל׳
בושות הנוצצות, כוללות גם כובעי־ענק, שכמה מהם מיתמרים
לגובה של מטר ויותר. הבגדים לעומתם קצרים וקלים יותר.

הצילומים: יעקב כץ
,,ישראל-סאן״.
*יי י -

ה סנ ד ק -חדקג׳
(המשך גזעמוד )23
יווניות קטנות, שניתלו על דשי בגדיהם.
אחר־כיך, בין מנה אחת שד סעודת הערב
הדשנה לחברתה, החלו הריקודים היווניים
הסוחפים, שעיקרם הדבקת שטרות־כסף למצחי
הרוקדים. כל מי שיצא לחולל אל
רחבת הריקודים, זכה להסתערות של תורמים,
שהדביקו נשיקות בלחייו ושטרות-
כסף במיצחו. בתום הריקודים היתה הריצ־פה
מכוסה כולה בשטרות כסף, הרצלים
וביאליקים בעיקר, שנאספו לשק התרומות.

תרומות
הגדולות באמת נאספו
| 1בשיטת המיכרז הפומבי. כל מי שרצה
להפגין את מידת הכבוד שהוא רוחש ל-
מנטש, נתן למנחה גדי יגיל להכריז על
תרומתו. וכאשר התרומה הזאת נעשית
באוזני קהל המכיר את האיש ואת יכול-
תו הכספית, הוא לא יכול להרשות לעצמי
שתרומתו תתקבל בשריקות־בוז במקום
מחיאות־כפיים.
וכך החלה תחרות התרומות. הקבלן
אריה פילץ תרם חמשת אלפים לירות.
מייד הצטרף אליו איש־הביטוח חנינא בי-
דרמן ותרם חמישייה גם הוא. עובדיה
וששון לוי, בעלי מלון שלום, לא יכלו
להוריד את הרמה, נתנו גם הם 50 הר־צלים.
וזה היה גם הסכום שתרמו אליהו
— מביטוח אליהו, או שותפיו של מנטש
בחברת המנופים המרים.
אבל גם כאלה שאינם דווקא מיליונרים
תרמו ביד נדיבה. יבואן הבשר נחמיה

רוץ התרומות :״לצערי נמנע ממני להשתתף
בשימחתכם הערב. אני רוצה להעביר
לכם, באמצעות נציב מס־־ההכנסה יצחק
מן, מיליון דולר. על החתום: מיכאל
צור.״ היתד זו כמובן מתיחה.

ך* שלכ זה, כבר הסתכמו הכנסות ה-
^ מגבית בסכום שהתקרב ל־ 200 אלף
ל*״י. אבל מנטש לא אמר די. אשתו ובנותיו
סובבו בין הקרואים, ומכרו להם כרטיסי-
הגרלה. על הבמה החל גדי יגיל, במכירה
הפומבית שנועדה להיות ההצגה הגדולה
של הערב.
מי שמשתתף במכירה הפומבית אצל
מנטש, צריך לדעת מראש שהוא עושה זאת
לשם ההצגה ולא׳ כדי לזכות בחפץ העומד
למכירה. זוהי כבר מסורת״ שזה המצליח
לקנות משהו במכירה הפומבית, חייב לתרום
ולהחזיר את רכישתו לכרוז, כדי
שזה יעמידנה למכירה נוספת.
את ההצגה התחיל מנטש עצמו. גדי
יגיל העמיד למכירה את הפאפיון האדום
של ג׳קי גלעדי, קבלן ירושלמי עליז שהופיע
לחגיגה כאילו יצא מתוך גאטסבי
הגדול. המחיר ההתחלתי של עניבת הפרפר
האדומה היה 50ל״י. הסתבר שיש
עליה הרבה קופצים — ולוא רק כדי שג׳קי
עצמו לא יראה אותה יותר. לבסוף זכה בה
מנטש, תמורת חשלום של 1500ל״י,
תרומה לתל־השומר.
טבעודיהלום, שתרמה חנות התכשיטים
קאשי למכירה הפומבית, נרכשה ב־2500
ל״י, ע״י אשתו של הקבלן אהרון רוביד

^ 0תמשיך להיפגש עם שלו-
מית גת, יפוצצו לך את הבית, יטילו
רימון לבית של שלומית, ואתם שניכם
תסבלו!״ סוכדהביטוח דויד ידיד נדהם.
דקות אחדות קודם־לכן הגיע למישרדו,
שברחוב יבנה 16 בתל-אביב, גברתן גבה-
קומה׳ וביקש בנימוס רב לשוחח עימו.
ידיד הזמין את הגברתן להיכנס. זה הציג
עצמו אחר־כך בנוסח :״אני ישראל דגוך.
שלח אותי אליך אדון כרמון,״ והשמיע את
איומיו.
כשהוא בולם את זעמו ופחדיו, ביקש
ידיד מהגברתן לצאת מהמישרד. ידיד הח ליט
להיות בין הראשונים בארץ שאינם
נכנעים לאיומי גברתנים וסחטנים למיניהם.
מייד אחרי שדנוך יצא מחדרו, טיל-
פן דויד ידיד אל שלומית גת, סיפר לה
על ביקורו ואיומיו של דנוך, ואמר לה:
״אני מתכוון שלא להיכנע לאיומים, ולגשת
מייד למישטרה. כיוון שדנוך איים גם
עלייך, אני מציע שתישני הלילה בבית
הורייך — על כל צרה שלא תבוא.״
כאשר פנה ידיד למישטרה, נתקלה תלונתו,
שלא כבמיקרים דומים רבים אחרים,
באוזן קשבת ובפעולה מהירה. למישטרה
היתה ידועה זהותם של לפחות שניים
מבין המעורבים בפרשה: ישראל דנוך,
ושולחו חגי כרמת.

ה ב לון הנ פו ח
ה תפו צ ץ
^ שראל יניד, בן ה־ 40 הוא דמות
מוכרת היטב לחובבי חיי־הלילה של
תל־אביב, לעולם־התחתון ולמישטרה. באופן
רישמי הוא משמש פקח בעיריית תל-
אביב מזה עשרים שנה. למרות כל השמועות
שדנוך משמש כ״משכנע״ מיקצועי מזה
זמן רב, הוא הורשע בדץ רק פעמים מועטות,
ומעולם לא על פעולות־שיכנוע.
משך שנים רבות שימש דמך שומר־מאיים
בפיתחם של מועדוני-הלילה ברחוב
הירקון וביפו. לפני כעשר שנים הוא
הפך מיקצוע זה שלו, שבו היה עוסק
רק בערבים, לעסק ממש, ופתח חברה
בשם מעוז, אשר שמרה באופן מאורגן
על מועדוני־לילה, סיפקה שומרים־בשכר
למופעי־בידור. אנשיו נודעו כמשליטי סדר
בכל התפרעות שהתחוללה במופעי־הבי-
דור של תל־אביב.
חגי כרמון, מצידו, היה מוכר למישטרה
בגלל התלונות שהגישה נגדו אשתו־לשע-

מלכת היופי

מצילומי הדוגמנות שלה עוד לפני שנישאה.

הקבלנים הנותנים

קבלן הבניין אהרון רובינשטיין, מגדולי קבלני
הבניין בארץ, בחברת רעייתו של הקבלן וחבר־הכנסת
לשעבר אהרון גולדשטיין. השניים נימנו עם הסקטור הקבלני, שהיה מיוצג
בהרחבה במסיבת־הצדקה של מנטש, שבה אספו תרומות לבית־החולים שיבא, בתל־השונור.
לחוביץ אלף לירות! הרוקח בני וול-
ברגר — אלפייה. חיים גפן, קבלן עבו-
דות־העפר מאשקלון שתי אלפיות, ונערת-
הזוהר לשעבר, שנישאה לאחרונה באר-
צות־הברית, הניה שקד אלפייה, אבל בדולרים.
הקבלן רובינשטיין תרם שלוש אלפיות
ואילו אנשי צוות ר.י.ל ,.שעיסקי
הבנייה שלהם נמצאים על סף התמוטטות,
אחרי ששקעו בחובות של 30 מיליץ ל״י,
הצליחו לגייס ביניהם עוד אלף לירות
לתרומה.
התחרות האמיתית בתרומות התחוללה
דווקא בין שניים שלא נכחו במקום: הקבלן
בצלאל מזרחי, ידידו הטוב של מג־טש,
ואיש־העסקים שמואל שרון, הלוא
הוא סמי פלאטו, שותפו של אריה פילץ.
מזרחי, השוהה בקופנהגן, הודיע במיב-
רק על תרומה בסך עשרת אלפים ל״י.
פלאטו הודיע אחריו בטלפון, כי הוא
תורם 18 אלף ל״י. הידיעה על כך הועברה
בטלפון לקופנהגן. בצלאל לא יכול היה
להרשות לעצמו שתרומתו לא תהיה הגדולה
ביותר, הורה להגדיל את הסכום
שלו לעשרים אלף.
שותפיו של פלאטו לא נשארו חייבים.
הם הודיעו בשמו של פלאטו כי הוא
מגדיל את תרומתו ל־ 22 וחצי אלף ל״י.
שמואל מקנזי, שותפו של מזרחי, הצהיר
על 23 אלף ל״י חכה באליפות בשמו.
אבל השימחה האמיתית התחוללה כאשר
הקריא גדי יגיל את המיברק הבא במי-

שטיין, אבל נתרמה מיד שוב לכרוז, שמכר
אותה בפעם נוספת. טבעת דומה נרכשה
ע״י קצידהמשטרה לשעבר, יהושע וולפסון,
בסכום של 1500 ליי.
עוגות מרציפן נמכרו בסכומים של 500
ל״י, ונתרמו לחיילי צה״ל המאושפזים ב־מחלקת-השיקום
של תל־השומר. אבל את
ההצלחה הגדולה ביותר קצר ספר־הזהב
של להקת הגשש־החיוור, עם הקדשות
אישיות של אנשי הלהקה.
בחנות ניתן לרכוש עותק של ספר זה
ב־ 40ל״י. אבל אצל מנטש היה מחירו
ההתחלתי 500ל״י. ג׳קי גלעדי העלה את
המחיר ל* 2500ל״י ולבסוף נמכר הספר
לרבקה נמרודי, אשתו של אספן העתיקות,
אלוף־מישנה לשעבר בצה״ל, בסכום של
5000ל״י.
בשעות הקטנות של הבוקר עדיין היתה
החגיגה בעיצומה. הגששים מכרו מערכונים
לפי הזמנה לכל המרבה במחיר, והאיש
המאושר ביותר, למראה הקופה הטופחת
והולכת לא היה דווקא מנהל בית־החולים
שיבא, הד״ר שני.
איש לא היה מאושר בערב זה יותר
מאשר מנטש עצמו. הסנדק משכונת פלו-
רנטין היה רחוק מלהיראות כדמות הקשוחה
בה ניסו לצייר אותו. הוא הסמיק עד לתנוכי
אוזניו לשמע כל מילודשבח שחלקו
לו, הזיע ממאמץ לשמח את אורחיו והיה
נרגש עד לדמעות מהכבוד הכללי שחלקו

בר, בשנים האחרונות, על איומים ונם־
יונות־תקיפה. המישטרה גם ידעה כי חגי,
סוכן־ביטוח אשר בזמנו נחשב כמצליח
ביותר, הוא פזרן־כספים גדול, בנו של
יחיאל כרמון, מי שהיה אחד הבנקאים
הגדולים בארץ, ומנכ״ל בנק למשכנתאות
והשקעות בבניין של מרכז־הקבלנים.
בצעירותו ניסה חגי, בן ה 31-כיום,
לשמש כעיתונאי של כמה שבועונים, אך
לאחר שנכשל בכך פנה, בסופו של דבר,
לעיסקי-הביטוח, שניראו באותו זמן מבטיחים
ביותר לצעירים נאים, מטופחים,
בעלי לשת חלקה וכושר-שיכנוע, מסוגו של
חגי.
אך לקוראי מדורי הרכילות ועיתוני-
הנשים היתד. מוכרת גם הדמות השלישית
בפרשה, הלקוחה כולה כמו מסיר-
טי-פעולה אמריקאיים. שלומית גת, הצלע
השלישית והנשית, היתח אחת ממלכות-
היופי הידועות ביותר שקמו לישראל,
•וזכתה בשנת 1965 בתואר מלכת-החן.
שלומית חסובת־הגיזרה ובעלת העיניים
הנוצצות, השיער האסוף בקפידה כלפי
מעלה והצוואר הארוך, שימשה נושא לקיג־אתן
של בנות אותו שנתון בו נבחרה

וחגי, שהיה החבר הקבוע שלה באותו
זמן, שימש נושא לקינאת הגברים הצעירים
שהצטופפו אז סביב נערות־הזוהר
למיניהן.
ואומנם, חגי זכה בסופו של סיפור בשלומית.
ביום חתונתם הוא דאג להודיע
למישטרה את שמות ידידיה לשעבר של
שלומית, וטען כי הם עומדים להתפרץ
ולקלקל אח החתונה שלו. מישטרת תל-
אביב עסקה אז בהתקשרות אל מערי-
ציה של שלומית, כדי להזהירם שלא י ד
פיעו לחתונה — שנערכה אז ברוב פאר
והדר בבית החייל בתל־אביב — אפילו
כאורחים.
מייד אחרי הנישואין היה על חגי להוכיח
עצמו לשלומית ולהוריה, שהם בני
מישפחה עשירה בעלת קרקעות בהרצליה.
הוא שלח ידו, מלבד בעיתונאות, גם בעבודות
פקידות בהתאחדות הנזו״לים ובחב־רודהתמרוקים
רבלון, ניסה לעבוד תקופת-
מה כתקציבאי בפירסוס באור, וכאשר תקף
את הצעירים היפים של המדינה בולמוס
האיי־או־אס של ברני קורנפלד, הצטרף
אליהם.
לאחר נפילת איי־או־אס, דבק בחגי חיי-

הנעד שנו אנשי־אגווף נוי דא״ם עד אשתו ועד
היויו שדה ־ שותט דשעבו ־ במנות וברימוני
דק הביטוח, והוא פתח שותפות יחד עם
שני נפלטים נוספים מהחלום של קורנ-
פלד — דויד ידיד וחיים וייס. השלושה
פתחו חברה לביטוחים בשם מיכלול,
והניסיון שאותו רכשו באיי־או־אס חפו
את חברתם אחת המבטיחות ביותר בשוק
הביטוח.
סיפר אחר*כך דויד ידיד לחבריו :״היתד,
לנו בעייה צם חגי. כל אחד מהשותפים
היה משתכר מהלקוחות שלו, ומד,חוזים
שהצליח להשיג, אבל בהוצאות של המיש־רד
היינו מתחלקים שווה־בשווה. חגי הצליח
לסבך אותנו בהוצאות עצומות. הראוותנות
שלו עלתה לנו הון כסף. הוא
רצה להכניס למישרד מרכזייה שעלתה
רבבות לירות, החליף את הריהוט, ונהג
בחשבודה,הוצאות כאילו היה בנו של בנקאי
גדול — הרבה יותר גדול מאביו,
שאחרי הכל חי על משכורת.״
אולם לחגי היו גם מקורות־הכנסה לאו-
דווקא מן העסק. היו אלה אמה ואביה של
שלומית. רמת־החיים שבה חי הזוג הצעיר

תוך כדי המתנה נפלו עיניה על מאזנה
הכספי של החברה, והיא נוכחה כי חובו
של בעלה לשותפיו מגיע לעשרות אלפי
לירות. לצעירה, שד,יתד, רגילה כל חייה
לחוסר־דאגה מן הבחינה הכספית, היה זה
הלם נורא.
היא ניהלה שיחה עם חגי והשניים החליטו
לפתוח דף חדש בחייהם — דף ללא
הוצאות בזמניות, ללא ראוותנות — חיי-
צימצום, עד יעבור״ זעם.
אך חגי לא עמד בכך. בעוד כלפי חוץ
המשיכו השניים לשמור על דימוי של חיי-
מישפחה מאושרים, אמרה אז שלומית
לידידותיה הקרובות :״אני לא יודעת מה
לעשות. הוא ממשיך בדרך־החיים שהביאה
אותנו לאסון. הוא לא מפסיק לשקר לי,
ואני מרגישה שאני גם מפסיקה לאהוב
אותו.״
לפני חמש שנים ביקשה שלומית להתגרש
מחגי. לאותן ידידות היא סיפרה אז :
״אני לא מסוגלת לחיות איתו יותר. הוא
חונק אותי. הוא לא מרשה לי לעבוד.

לבית שבהרצליה כדי לבקר את בנו, איתי,
שהוא כיום בן שבע, כמד, פעמים בשבוע.
באחת הפעמים הללו הוא אמר לשלומית
כי יוכל לטעון ברבנות שהוא ממשיך
לקיים איתה יחסים, משום שאף אדם בוגר
אינו עד לביקוריו בבית, ועל־ידי כך
יצליח לבטל את הגירושין. מאותו רגע
לא הסכימה שלומית שהוא ייכנס לביתה,
וחמתו של חגי הרקיעה שחקים.
קינאתו של הבעל-לשעבר לגרושתו גברה,
כאשר נודע לו כי שותפו־לשעבר
ואחד מידידיו הקרובים, דויד ידיד, הפך
חברה הקבוע של שלומית. פעמים אח דות
ביקש ממנה שתחדל להתראות עם
ידיד, אך תשובתה של שלומית היתה:
״אני כבר לא אשתך, ואני אצא עם מי
שאני רוצה.״
מה שהרגיז בעיקר את חגי, ברומן
הלוהט בין אשתו לשעבר לבין שותפו
לשעבר היה מה שהוא כינה אז :״הבגידה
הכפולה.״ למרות שנודע לו על הרומן
בין השניים רק לאחר שהתגרש, טען חגי,

מלו השרירים

דמות ידועה בתל־אביב כשומר דיסקוטקים
ומועדוני־לילה, הורשע בבית־המישפט
באיום על דוד ידיד, חברה של מלכת היופי.

תג הנאהבים: שלומית גת וחגי כומון בימי אושרם
עוררה את קינאת כל ידידיהם. מדי־שבת
היו מגיעים לווילה של השניים בהרצליה,
אשר נבנתה על מיגרש בן תישעה דונמים
בתוך חורש של עצי-פרי של הורי שלומית,
מכוניות עמוסות ידידים שבאו לאכול
ארוחוודצהריים מפוארות שאותן הכינה
שלומית, אשר היתד. ידועה כטבחית מעולה,
ולשתות מהוויסקי שניקנה בכספי הוריה,
ושהוגש על-ידי חגי לפי כל כללי
האירוח.
כל אותה עת חשבה שלומית כי רמת־החיים
שלהם תואמת את הכנסותיו של
חגי. כשנזקקה לעיתים להיעזר במתוודכסף
שניתנו לה בהיחבא על-ידי אמה, או כאשר
היתד. האם משלמת ״בלי שאיש יידע״ את
חשבון האיטליז, שהגיע לפעמים למאות לירות,
היתד. שלומית תולה זאת בקשיי-נזי-
לות זמניים.

או מ ץ־לב
מי ל א יו מים

^ אחד חימיס הגיעה שלומית למיש-
1רדו של חגי, והמתינה עד שבעלה
יסיים עיסקה שבעיצומה היה באותו רגע.

כשהלכתי לקורס של יועצי־מס, הוא לא
הירשה לי להמשיך להשתתף בו, אחרי
שנודע לו שלומדים שם עשרים בחורים
ורק שלוש בחורות. הוא היה בטוח שמישהו
יתעסק איתי.
״כאשר עסקתי בקרמיקה, הוא היה מגיע
בכל פעם לסטודיו, לבדוק את התפוקה
שלי, לראות אם באמת עסקתי בקרמיקה,
או שעשיתי דברים אחרים. כאשר היינו
יוצאים בחברה הוא אסר עלי לדבר,
וכשאיזה גבר היה פונה אלי, הוא היה
רותח מכעס.״
משך שנים אחדות, מאז ביקשה את הגט
לראשונה, סירב לה חגי. למרות שחיי-
הנישואין שלהם היו הרוסים, הוא התעקש
להמשיך לחיות עם שלומית ,״כיוון
שזה לא יפה להתגרש.״
רק לפני כשנה הצליחה שלומית להשיג
את הגט המייוחל, וזאת לאחר שנתנה לו
כסף רב, בו קנה דירת-פאר ־בנווה-אבי-
בים, החזיק במכונית קרייזלר חדשה. שלומית
ויתרה גם על חלקה בעסקיו.
בד־בבד עם גירושיו החל הקרע בינו
ובין שותפיו מעמיק ומחמיר. ידיד ו־ווייס
החליטו לפרק את השותפות.
בהתאם להסכם-הגירושין היה חגי מגיע

בשיחה שלו עם דגוך, כאשר בא לבקש
את עזרתו של דנוך ״בשיכנוע״ הידיד כי :
״דויד ידיד הרם לי גם את חיי הנישואין
וגם את החיים העיסקיים שלי.״
בבית המישפט סיפר דנוך כי כרמון
בכה כאשר הוא ניפגש איתו בבית קפה.
״אמרתי לו שיתנהג כמו גבר ויפסיק לבכות,
ויגש לדבר איתם בעצמו, אבל הוא
אמר שזה לא יעזור וביקש ממני לעשות
זאת,״ סיפר ישראל דנוך.
״לחגי יש רק בעיה אחת, שהיא לא
מובנת לי,״ סיפרה לא מזמן שלומית .״הוא
לא רוצה שאני אתחתן לפני שהוא ימצא
לו כלה. כאשר נודע לו כי דויד אינו מקבל
גט מאישתו, הוא שמח כאילו הוא עצמו
עמד תחת חופה.״
כשם שאהבתו של כרמון לאישתו היתד.
כה עזה עד שלא הסכים להיתגרש ממנה,
היתד, שינאתו אליה עתה, שינאה קשה.
חגי הפך אלים — בדיבורים ובמעשים.
כמה פעמים איים על שלומית כי יש פוך
חומצה על פניה וירצח אותה. בתחילה,
לא התייחסה לאיומיו ברצינות.
להוריה היתה מספרת :״אני לא פוחדת
ממנו. כשאני מסתכלת לו ישר בעיניים,
הוא הופך נטושה קטנה.״ אולם, כאשר

הפכו איומים אלה ממשיים יותר, היא
הגישה תלונות אחדות למישטרה. זו, מצידה,
קראה לחגי והזהירה אותו.
באחד מביקוריו אצלה התרתח חגי,
והחל דולק אחרי שלומית כשהוא אוחז
מיספריים גדולים בידיו. הרדיפה הדרמא-
תית הסתיימה בתלונה נוספת שלה במיש־טרה.
אולם גם חגי הגיש תלונה למיש־טרה,
נגד גרושתו. הוא התלונן :״אשתי
נתנה לי פליק.״ גירסתה של שלומית בעניין
זה היתד. כי חגי דרך על רגלה
בזדון, כדי להכאיב לה, וכדי להתגונן
היא נאלצה לתת לו מכה.
לאחר פרשת איומיו של דנוך, סירבה
שלומית להישמע לעצת ידידה ולעבור
להתגורר אצל הוריה. היא הודיעה אז
לחבריה, ששמעו על האיומים, בזו הלשון :
״אני לא פוחדת מחגי, או מהגנגסטרים
שלו. יש לי שני כלבים בבית, אחד שמו
בוזו, שהוא דוברמן נשכני, ושני בשם
ציגלר, תערובת של זאב ולברדור, שמת-
נפל על כל אורח בלתי־קרוא. אני גם לא
מתכוונת לעזוב את דויד. הוא אומנם לא
מתגורר איתי, אבל אני אוהבת אותו
ואמשיך להתראות איתו כמה שארצה.״
ליתר ביטחון החליטה המישטרה להע ניק
אקדח למלכת היופי, לשם התגוננות
מפני הגברתנים שאותם עלול היה חגי
לנסות להמשיך לשסות בד, ובחברה החדש.
שופט בית מישפט השלום התל-אביבי,
יהושע בן־שלמה, הרשיע בשבוע שעבר
את ישראל דנוך באשמת איומים, ואף
טען כנגד הפרקליטות על שלא העמידה
למישפט את שולחו של דנוך, חגי כר־מון.
הפרקליטות הודיעה כבר כי כרמון
אכן יועמד לדין, לאחר שבילה כבר
שלושה ימים במעצר,
עתה מצפים הכל למישפטו של חגי,
ולגזירת דינו של דנוך. בצד הציבעוניות
הרבה שבפרשה זו, בה מעורבים מלכת-
היופי, שומר-מועדוני-הלילה ובדד•,בנקאיי,
מייחסים חוגי המישפט חשיבות חברתית
גדולה לתוצאותיו, בגלל התרבות התופעות
של איומים ונקיטת אמצעי-אלימות בחברה
הישראלית בתקופה האחרונה.

217

(המשך מעמוד )21
העיר הקטנה, למשך שנים רבות. יחיאל
רצה בחתונה צנועה — לא היה לו את מי
להזמין, מילבד מיספר ידידים־סופרים. החתונה
היתה צנועה.
נינה היתד. מורגלת בעושר רב. תמיד
היו בביתם מטפלת, מבשיל ת ומשרתת צמודות•
היא הסכינה לנשפים עליזים, לישיבה
בטלה בבתי-קפה, לידידים רבים ולהמולה
מחמיאה סביבה. יחיאל התעקש כי ימשיכו
להתגורר בדירת־המרתף הדלה שלו, וביקש
שקט ומיסתוד — ללא אנשים, רק עם
דפי־הנייר והזיכרונות.
בחושיה הבריאים הבינה נינה כי עליה

איב ותכאב. נתזבגיי״ עזבד׳ * ת 2 4דלחו״ל
רועעה עם טיפוסים מפי?0׳? 8׳ נם 2׳ בת ילדד
צעיר ככושי׳ זזזרד׳ ״
והתאהב־מכרם־התימגים,רץ
ודלו5£בילדה בת

מחוץ למיסגרת הנישואין״
אף נינה בעטה בבעלה, בדרכה
פאוייבייי ד׳גדולד, פי ^תדר״ תיחאימד ללמים :
חוי הק. ב ־ ;
משותפת לא
ואד,בה רגיל

עם יק. לצטג
רגילי׳׳של חיים
גרת
,עפ?נותת 1ו* ד
או י ^
ד,עצמית בה 1
בפני י׳ד׳קרבד׳ קים היצירה והיוצר,
מרית והחיים החברתיים הרגילים, שמחוץ
ל היאיא^גנ^לראשוגה את תחרית מלכי)־
בתל? א מב לאחר שסיימה את עניין המיט־בח
עברי׳ לסיכסוד ד׳ישראלי ׳ערבי 41
עסקות בו היתד, אז באופנה, והקימה אגו
דה לידידות בין יהודים וערבים, כשהיא
מעמיסה על ביתה מסיבות חברתיות מלאומיות,
אשר יהיו רחוקות מאד מרעיונו
4של ק. צטייק על בית מוגן ושקט שבי
יוכל לכתוב ולהיזכר•
בל אותה עת אהב יחיאל די־נור את מיש
פחתו בעוצמה ישלה היד, רק הוא מסוגל•
כשהיו ילדיו קטנים, נתקפה נינה בולמוס
פסיכי של אכילה אשר גרם לה להשמין
ועיוות את צורתה ואת אופייה. שוב לא
היתד, זו נינה היפה והעליזה שהכיר. היא
היתד, שמנה כהיפופוטם, מפורקדת כל היום
והלילה במיטה כשאורחיה היחידים הם חפי״
סות־השוקולד והביסקוויטים, תוך שהיא מא*
בד צלם אנוש, הורסת את מישפחתד, ופו
געת בבעלה ובילדיה הקטנים. גם אז אהב
אותה יחיאל, אהב וריחם, ותיאר את יחסו
אליה ואל מצבה באחד הקטעים הרגישים

עוד יחזיי
דניאלה די־־נור

** ישפט אייכמן היד, ציון דרך בחייו
אחת הסיבות?
של ק. צטניק. לאחר שבועות ארוכים
שבהם סירב להופיע במישפט הצליחו מקו־להתמזג
בכל כוכי נישמתו של בעלה, כדי רביו, ובעיקר נינה, לשכנעו ״שלא לד,פ־שתוכל
לזכות בסיכוי לחיות איתו. היא סיד הזדמנות היסטורית זו.״ הוא עלה על
הבינה מה שהוא סירב להכיר בו כל העת: דוכן־העדים, ואמר :״הייתי בפלניטה של
כי כל כתיבתו הכפוייה איננה אלא נק אוישוויץ בערך משנתיים לאחר מיישם׳
מו — ,ניקמתו של האיש האחד אשר ראה, טים נוספים, שבאותו 1רגע נשמעו בלתי׳
התנסה, עבר, חווה — אך לא יכול ד׳יזז״ מובנים אך למרות זאת מזעזעים עמוקות׳
להינתק.
התמוטט ק. צטניק.
״האם באמת אינך רואה את ידו של הגוהוא
הובהל לבית־ד־,חולים, ושכב שם מחר
ר ל שזימן אותנו?״ שואלת גליליה נליק. סר־הכרה משך שתי יממות. במשך זמן זה
היא נינה אשרמן, בעימות, חלקו השני של התעורר שלוש פעמים, ובכל פעם אמר:
סלמנדרה, את הארי פרלשניק, הוא יחיאל ״שילחו מיברק לנינה.״ וחזר לבריחת חוסר־די־נור
.״יד־גורל זו גם מושיטה אליך את ההכרה שלו. באותה עת שהתה נינה באחד
הנקמה. הנה היא נקמתך: ילדיך .,הארי, יל ממסעותיה בחוץ־לארץ.
די -שנינו !״
גם אהבתו לדניאלה היתד, אהבה בלתי׳
באהבתם של שני ניגודים קיצוניים אלה רגילה. דניאלה נחנקה באהבה אשר עוצהי
תה עוצמה נוראה. כשהתחבקו, הוא היה מתן ; כוונה לשתיים: הבת, והאחות שנש־ניזכר
באהובתו אשר השאיר במישרפות. רפה ונשאה אותו שם עצמו. את כל זמנו
כשהתנשקו, היתה מתייצבת אל מול עיניה הקדיש לטיפול בה, בילדותה, בעת שנינה
כתונת־הפסים, שאותה חילץ מאושוויץ וש היתד, שרויה בדיכאון־ד,השמנה שלה, ויתר
היתד, תלויה בחדרו. כשליטף אותה, היה למענה אפילו על שעות־כתיבה. את אהבשומע
את זעקות־המעונים במחנות־הריכוז, תו ואת החשיבות שדניאלה מילאה במערכת
וכששיחקה בשערו היתר, מריחה את עישן חייו תיאר במישפט אחד בסיפרו סלמנדרה :
הארובות.
״-שלושה עולמות חייו נסתחררו במוחו בנינה
השתלבה במהירות בחייו של יחיאל. קלפים בידי קלפן זריז, ופיתאום נעצרה
היא. ילדה לו את שגי ילדי הנקמה, דניאלה הסחרחורת. נתבהר הכל. הוא הזדעזע
וליאור, אילצה אותו להסתגר ולכתוב משך מבהירות החיזיון שיד־הגורל חשפה עתה
חודשים ארוכים, מבלי שתתראה עימו כלל. לעיניו. זוהי ילדתנו היחידה. יותר אין לנו.״
היא החלה נוסעת ברחבי העולם עם כית־אך
לא רק דניאלה אוכלה באש־אהבתו
בי־היד שלו, דואגת לתירגומם, הדפסתם של אביה והפכה אותה לשינאה יוקדת. גם
ומכירתם. היא חתמה על חוזים, עסקה ב־ נינה לא החזיקה מעמד• השניים נפרדו, ונייחסי־ציבור
והפכה את ק. צטגיק אחד הסופ נה עברה לגור בחיפה, אם־כי המשיכה להירים
המפורסמים בעולם.
פגש עם יחיאל — וכאשר נפגשו, היו בעל
באווירה זו באה לאוויר־העולם דניאלה. ואשד, לכל דבר. סיפרה אז נינה לידידיה :
משך כל חודשי הריונה של נינה היה יחי ״אנחנו לא יכולים לחיות הרבה זמן ביחד,
אל סגור ומסוגר בביקתה אשר בפרדס וכדי להציל את הנישואין שלנו החלטנו
מבודד, כשהוא נאבק עם קירעי דפי־נייר להיפגש לעיתים רחוקות יותר, ולהיות כמו
ועליהם שורות ארוכות בכתב־ידו הצפוף. נינה ודי־נור של אז.״
כאשר הגיע יום אחד לביתו נודע לו, מפי
אולם נראה כי אהבת השניים זה לזו גבהשכנים,
כי נינה הובלה למחלקת־היולדות רה. הם חיפשו את האשם לא בעצמם ובבבית־החולים.
הוא מיהר לשם והגיע במו תוכם, אלא במיסגרת — והחליטו להחליף
עד. גדי שנינה תציג לפניו את בתו, דני את המיסגרת. את מקומן של תל־אביב וחיאלה׳
שנקראה על שם אחותו שנספתה.
פה יתפסו, לפחות לתקופת נסיון, בומביי
התינוקת לא ידעה כי היא ילדת הנקמה, וסן-פרנסיסקו. את מקום -האמונה שעליה
ולא הכירה בחובות המייוחדים שהוטלו התחנכו, בגינה סבלו ובזכותה ניצלו, העליה
עקב כך. גם משגדלו היא, ומאוחר אמונה שקשרה את אהבתם, החליפו באח יותר
ליאור, לא הסכימו השניים, ובעיקר רת, אופנתית יותר, של הגורו־מאהרישי
לא דניאלה — אשר אביה בינה אותה, בחי ותורת-ו־,צמחים של נינה.
בה רבה .״ללי״ — לקבל על עצמה עול
במאזן הרלים היורדים מישראל, שניים
זה. היא ביקשה את הבלתי־אפ-שרי: להיות נוספים אינם־ מעלים ואינם מורידים. אך
כמו כל הילדות האחרות, שלהן היו הורים ירידתו של ק. צטניק מהארץ היא הרבה
אחרים.
יותר מסמל — היא מהות. לא נותר אלא
משך השנים פיתחה דניאלה לעצמה מער לקוות כי הבן, ליאור, צודק בהצהרתו:
כת של שינאות עמוקות נגד אמה ואביה. אמא ואבא לא ירדו מהארץ — הם יחזרו
היא בעטה בהם בכל דרך שידעה כי תכ אליה.

ספ1רט
כ דו רג ל
הצד ה שד שלה מרד
״מה שקרה בריפועל תל־אביב גובל בשערורייה
! זהו הדבר המכוער ביותר
שנעשה אי־פעם,״ התרגש רחביה, דוזנ־בוים,
מאמן־הכדורגל של הפועל תל־אביב,
כשהגיע בשבוע שעבר לאיצטדיון בלוח־פילר
ביפו ונדהם לראות על כר־הדשא
מאמן אחר: אדמונד שמילוביץ, מאמן
ניבחרת־ישדאל לשעבר. נאמר לו כי שמי-
לוביץ מונה כיועץ לקבוצה, עקב המצב
המדאיג והמסוכן שאליו נקלעה הפועל
תל־אביב, אשר עד לפני השבת האחרונה
סגרה את טבלת הליגה.
סיפר רחביה רוזנבוים, מי שהיה כוכב
ניבחרת־ישראל בכדורגל בשנות ד,־ 50ובשנות
ד,־ 60 המוקדמות :״על מינויו
של שמילוביץ כיועץ קראתי בעיתונים.
התקשרתי עם יו״ר ההנהלה, יעקב קנר,
ושאלתיו לפשר הדבר. קנר ענה לי שכך
החליטו בי-שיבת ההנהלה. לדעתי, זה לא
ייתכן. אני המאמן בהפועל תל־אביב. אין
בקבוצה מקום לשני מאמנים.״
מינויו של שמילוביץ געשה בידי אודי
אלפרט, מזכיר מועצת פועלי תל-אביב—
יפו. כדורגלני הקבוצה יודעים לספר ש אורי
אלפרט שוכנע על־ידי עיתונאים
למנות יועץ מקצועי רב־סמכויות בצמוד
למאמן רחביה רוזנבוים, בתיקווד, לחלץ
את הקבוצה מהידרדרות.
כשנודע על כך ל כדורגלני הקבוצה, הם
הכריזו על מרד גלוי, ואיימו בהשבתת
האימונים. רק כשיו״ר ההנהלה, יעקב
קנר, שוחח איתם קודם האימון, הם נעתרו
לבקשתו להמשיך להתאמן, כאשד הם
מודרכים על־ידי שני המאמנים•
אבל ביום השישי אחר־הצהריים, התלהטו
הרוחות. היה זד, כאשר המאמן רחביה

מאמן דוזנכוים
כנזה אבות להצלחה?
דוזנבוים, מצא את שמילוביץ יושב על
ספסל, בביגדי־אימון, דמך להעביר את
האימון הטאקטי שזומן לשחקנים. רוזג-
בוים כינס את השחקנים, וכשדמעות זולגות
על לחייו אמר :״אם יזה שיושב על
הספסל יינסה להתערב באימון, זה יהיה
הסוף.״ היועץ, אדמונד שמילוביץ, נטש את
האימון ועלה לחדרי-ההלבשה.
אין כסף -אין ניצחונות* בשבת
האחרונה, במחזור השישי בליגה הלאומית,
אירע נס-חנוכד, להפועל תל־אביב. הקבוצה
זכתה בניצחון ראשון העונה, גברה על
הפועל פתח־תיקווה בתוצאה .0:2המאמן
רחביה רוזנבזים נישא על כפיים, וזכה
לנשיקות מצד שחקני ואוהדי הקבוצה.
הניצחון נפח בשחקנים אומץ לצאת ל־מיתקפת־נגד.
״אלד,
שיושבים בבית־בונר ומנהלים
את מחלקת־ד,כדורגל, אין להם מושג ב כדורגל״
— רטן אחד משחקני הקבוצה,
שביקש להישאר בעילום־שם .״מד, פתאום
שאורי אלפרט יתחוב את אפו בדברים
שהוא לא מתמצא בהם?״ שאל בתמיהה
שחקן אחר•
אך למרד, שפרץ בגלוי, יש צדדים נוספים.
יהושע פייגנבוים, קפטן הקבוצה ודויד
פרימו, בלם הקבוצה, תומכים בסילוק
המנהל הנוכחי של הקבוצה — יצחק
איסקוב. דין־דוברים שפרץ בין אחד מכו
כבי
הקבוצה למנהל, הסתיים בהשלכת
בקבוק־משקה לעברו של המנהל. פרימו
ופייגנבוים, דוברי השחקנים, מבקשים למנות
את ניסן ניסונוב כמנהל־קבוצה.
ניסן ניסונוב, בעל באזאר באחד הרחובות
המרכזיים בתל-אביב, נראה בעיני
השחקנים כמנהל האידיאלי לקבוצה. ביום
הראשון השבוע נפגשו השלושה — ני-
סונוב, פרימו ופייגנבוים — עם מאמן הקבוצה,
רחביה רוזנבוים. הם הביעו תמיכה
מלאה במאמנם.
באותו ערב, בישיבת הנהלת הקבוצה,
כבר דיבר רחביה בטונים גבוהים :״איני
זקוק ליועצים. אני די מעורה בעבודת
האימון. אם ברצונכם בשמילוביץ, קראו
לו לדגל• למרות הגיבוי של השחקנים,
אני מוכן לעזוב את הקבוצה.״ הוא הגיש
לחברי־ההנהלה אולטימאטום :״אד אני
לבדי — או שמילוביץ לבדו.״
שמילוביץ, מצידו, הודיע כי בדעתו
לוותר על מישרת הייעוץ :״לא רצתי
למישרה. אני לא יועץ־בובה. אני גם.לא
רוצה ששמי הטוב יהיה נושא לוויכוחים.״
גם אם תיכנע הנהלת הפועל תל־אביב
לאולטימאטום שהגיש לה מאמנה, לא
ייגמר בכד הסיפור. מילבד דרישתם של
השחקנים לסלק את מנהל־ד,קבוצה, הם
מבקשים כעת ת-שלומים מוגדלים, פרמיות
עבור ניצחונות והעלאה בדמי־ד,אימונים.
אבל בבית־ברנר מתלוננים על מצבה
הכספי הרעוע של הקבוצה. משנשאל אורי
אלפרט, מזכיר מועצת פועלי תל-אביב—
יפו, מדוע אין מקימים בהפועל תל־אביב
מחלקה מיקצועית על טהרת אנשי־המיק-
צוע, השיב :״שעוד אנשים יקבלו משכורות?
מאיפה? ! ואם להפועל תל־אביב
אין כבר כסף, אז לאיזו קבוצה יהיה?!״

ב עי ט ה חופ שי תבש 31ט
״הוצאתי את השחקן מהמיגרש,״ ציין
בדו״ח השיפוט שופט־הכדורגל משה אלימלך
,״מפני שהשחקן עודה סעיד קילל אותי
ואמר לי, :כשתגמור את המישחק, אתה לא
תצא מפד, חי׳!״
ספק אם השופט אלימלך, ששפט ב-
מישחק בין הפועל קוית־חיים להפועד בני־כבביר,
התייחס ברצינות לאיומיו של השחקן
עודה סעיד. אבל, כך הסתבר אחר-
כך, לאיומים היה ניסוי בתום המישחק.
את הפרעות שפרעו בשופט, שני שחקני
הקבוצה מליגה ג׳ ואוהדיהם, גיסה אישר,משרוקית
עצמו להעלות על הכתב, בדד״ח
שיפוטו :״במהלך המישחק, הזהרתי את
עודה עאמד מקבוצת כבביר, וכתוצאה
מכך הוא קילל אותי ואמר, :אזיין את
האמא שלו.׳ באותו רגע הוריתי לו לעזוב
את המיגרש. כתגובה לכך הוא הכנים לי
בעיטה באשכי, ואגרוף בפרצוף. וזה מיספר
אוהדים של כבביר פרצו והרביצו לי.
״אחד האוהדים רץ אלי בריצה היסטרית,
וקפץ בשתי רגליו על חזי, בתופעה בזו
ניתקלתי רק בסירטי-קאראטה. באותו רגע,
היתד, התוצאה 1:4לטובת קידיית-חיים.
כתוצאה מהפגיעות הללו היגשתי תלונה
למישטרד, נגד השחקנים, וקיבלתי תעודה
רפואית אשר מצווה עלי לנוח בבית משך
שלושה ימים.״
הרחקה לחמש שנים. הכדורגלנים
הנאשמים עודה עאמר ועודד, מעיד, מהשכונה
הערבית כבביר בחיפה, הופיעו
בסוף השבוע האחרון, בביודהדין המישמע-
תי של ההתאחדוות לכדורגל.
״אני מזהה אותו !״ הצביע השופט אלימלך
על עודה עאמר ,״הוא נתן לי מכה
באשכים.״ ״מה פתאום?!״ התגונן עאמר,
״אני זוכר שדק תפסתי אותו בביצים.״
הנאשם ה-שני, עודה סעיד, טען כנגד
ההאשמות שהוטחו כלפיו :״מישהו מהקהל
קילל את השופט, והשופט חשב שאני
מקלל אותו.״
אבל עסקן הפועל כבביר, שהוזמן להעיד.
הצהיר :״זה נכון שעודה סעיד פגע
בשופט.״ עודה סעיד הרכין ראשו כמי
שחרב עליו עולמו.
בהחלטתו קבע עורד־הדין חיים אלחדיף,
שופט בית־הדין המישמעתי של ההתאח דות
לכדורגל :״השחקן עודה עאמר, פגע,
במתכוון ובברוטאליות, בשופט המישחק.
על פגיעה זו, שהחלה בהעלבת שופט ועברה
לפגיעה חמורה, אני מחליט להרחיק
את הנאשם למשך חמש שנים, בהיותי
משוכנע שהתנהגות שחקן זה נוטלת ממנו
את הזכות לשאת בתואר ספורטאי.
״לגבי עודה סעיד, המיקרה שלו אינו
מגיע לדרגת הסיקרד, הקודם, והוא יורחק
על כך למשך שנתיים.״
העולם הזה 1996

אורגיות
600-1רחת
ך * מארגה מי שטר תי המתין ליד הי
1בניין מס׳ 12 ברחוב טרומפלדור בתל-
אביב, שהיה מוכר כבר לשוטרים מפעילות
מפוקפקת שהתנהלה בו בעבר. הפעם היה
בידיהם מידע חדש: אותה פעילות נמשכת,
ובמלוא המרץ• כעבור זמן־מה יצאה מן
הבית, שבו מצוי מישדד־להיכרויות, צעירה
בלונדית, ובעיקבותיה — כעבור דקות
אחדות — גבר בגיל־מעידה.
בלשי מחלק־המוסר של המישטרה, בראשות
המפקח חיים בן־דור, עקבו אחריהם,
והגיעו למלון פאל (שחזון, לשעבר) .על
דלת החדר שלתוכו נכנסו הצעירה הבלונדית
והגבר גילו הבלשים שלט :״נא לא
להפריע״.
הם הפריעו בכל-זאת. מייד אחרי שפרצו
לחדד, מיהר הגבר לגלות כי את כחובתה
של הצעירה קיבל במישרד תמורת 100
לירות, וכי לצעירה עצמה שילם 200 לירות
נוספות. הבלונדית הנאה לא היתד, פנים
חדשות. היתר, זו התיירת הצרפתייה מוניק
דודדיאן, שנעצרה כבר על-ידי המישטרה
פעמיים קודם־לכן, כאשר נתגלתה במכון-
עיסוי תל-אביבי בעת פעילות מפוקפקת
דומה.
המעקב אחר המתרחש במישדדדההיב-
רויות ברחוב טרומפלדוד נמשך, ובעיק-
בותיו הגיעו אנשי המישטרה לכתובות אחדות
בצפון תל-אביב ובגיבעתיים. אחרי
שעצרו, באותה צורה עצמה, ארבע צעירות,
כחשודות שקיבלו בבתיהן לקוחות שנש לחו
אליהן ממישרד־ההיכרויות, פרצו השוטרים
אל לב־ליבו של העסק המשגשג :
למישרד עצמו, וביצעו בתוכו שגי מעצרים
נוספים.
להפתעתם גילו, כי בעל־המישרד אף
הוא אינו מציאה חדשה• היה זה יצחק
רחמים, בן ,30 נשוי ואב לשניים, תושב
באר־שבע. הוא היה מוכר למישטרה אף
ממקור נוסף: רחמים היה בעבר סמל
במישטרת הנגב, ונעצר כבר פעמיים באותה
כתובת עצמה, ברחוב טרומפלדור
בתל־אביב, כחשוד שניהל במקום בית-
בושת במסווה של מכון־עיסוי. הוא גם
היה האיש שייבא את התיירת מוניק
דורדיאן מצרפת לצורך עסקיו. .
עוזרתו של יצחק רחמים בניהול העסק
היתד. ברטה מלול, גרושה ואם לשלושה,
גם היא תושבת באר־שבע. המישטרה טוענת
כי אשה זו, בת ה־י 30 פלוס, אירגנה

רשת שלמה של בתי־בושת שפעלה באמצעות
מישרדו של רחמים. הלקוחות המגיעים
למישרד היו בוחרים להם את נערותיהם
מתוך אלבום־תצלומים, ומקבלים את
כתובותיהן תמורת תשלום כולל שהגיע,
במיקרים מסויימים, עד 600 לירות טבין-
ותקילין. מיקרים מסויימים אלה היו, לדיברי
המפקח בן־דור, אורגיות שאותן
אירגן רחמים עבור לקוחותיו עם בנות
הרשת שלו.

100אלף
ל״י ב חו ד ש
ך* אשדה גי עו השוטרים לבית^
המישפט, לבקש הארכות־מעצר, הציגו

צייד־זונורג כן־דור
פד מלון ״פאל״
לפני השופט כמה מן הציפורים שעלו ב־רישתם,
וביניהן . :
י• יפה ועקנין, שנעצרה כבר בעבר
על פעילות במכון־עיסוי, ואשר ברשותה
נמצא פינקס ובו מיספרי-טלפוז של לקד

חשודות אביטל וכיטץ
הבוס איים

חותיה. יפה פרצה בבכי בבית־המישפט,
וזעקה לעבר חוקרי-המישטרה כי הכל
שקר. הפינקס הוא ימן התקופה שבה עבדה
במכון־ד,עיסויים, טענה, והודתה שהכירה
גברים באמצעות יצחק רחמים, אך לא
קיבלה מהם כסף ולא היו אורגיות.
+שולמית ביטון נמובת־הקומה, פ-
באר־שבע, השחייה כעת בחהליכי־גירו־שין,
נתפסה בדירתה של יפה ועקנין. השוטרים
טענו כי מצאו אותה שם בכתונת-
לילה שקופה, ללא תחתונים ו/או חזייה.
המישטרה ביקשה לערוד מיסדד־זיהוי, שכן
נמצא לקות שבילה עם נערה בדירה זו
אך אינו יודע מה שמה. גם שולמית פרצה
בבכי בבית־המישפט, וגם היא זעקה כי
הכל שקר. פרקליטה, עורך־הדין אברהם
ברקת, ביקש לשחררה, אך לא הצליח
לשכנע את השופטת הדסה אחיסוב כי
המישטרה נטפלה ללקוחתו סתם כך.
• שולמית אביטל, גרפיקאית במיק־צועה,
שעבדה עד לפני חודש ימים בטלוויזיה,
אף היא לקוחתו של עורך־הדין
ברקת, שוחררה ממעצרה בסוף השבוע
שעבר, לאחר שהודתה באשמה. היא סיפרה
לחוקריה כי עבדה במכון־עיסוי של יצחק
רחמים, עד שזה נעצר. כששוחרר, דרש
ממנה סך 2000 לירות דמי־טיפולים ש גבתה,
כאילו, במכון. היא טענה כי רחמים
איים עליה שאם לא תתן.לו את הכסף,
יתלונן עליה במישטרה. כך, אמדה, אילץ
אותה לקיים יחסי-מין עם גברים בדירתה.
על אותו ספסל עצמו, בבית־המישפט
בתל-אביב, הושבו בסוף השבוע שעבר
שתי צעירות נוספות, באותה אשמה, לאחד
שנעצרו בממן־עיסוי ברחוב המלך ג׳ורג׳
בתל־אביב :
• לינדה כהן הבלונדית, בעלת האיפור
הכבד, תושבת רחובות, לא התרגשה
כלל לשמע ההאשמה.
!• עדנה שאולוב השחרחורת, תושבת
קיריית־שלום, חטובת־גוף ובעלת עיניים
לוהטות, גילתה סימני־עצבנות ברורים.
היא סיפרה שעבדה במכון־לעיסוי של
יצחק רחמים כטלפוניסטית. לאחר ש רחמים
ניסה לאלץ אותה לעבוד עם ה לקוחות
של המישרד, כנערת־טלשון, עברה
לעבוד במקום אחר.
בלשי מחלק־המוסר של מישטרת תל-
אביב ידעו לספר על אורגיות גדולות ש-
אירגן מישרדו של רחמים בבתיהן של
הנערות, אך היו מיקרים שבהם נשלחו
צעירות לבתי הלקוחות, תמורת תוספת־מחיר.
במידה שהלקוח לא היה מרוצה
מן השירות, היה מקבל בחורה אחרת —
תמורת תוספת של 100 לירות.
את החדרים בבתי-המלון היה רחמים
מזמין על חשבונו. עוזרתו, ברטה מלול
היתד, דואגת,לטענת המישטרה, להכין
את הנערות לפגישה עם הלקוחות, להודיע
להן שהלקוח בדרך אליהן, ולזרזן להתכונן
לקראתו. ברטה הכחישה את כל החשדות
שייוחסו לה.
לגבי היקף עסקיו של יצחק חחמים ידע
המפקח בן־דור לספר, כי הכנסותיו היו
כ 3000-לירות ליום, והוא פעל כך באין-
מפריע במשך חודש ימים לפחות, כד שיש
להניח כי רווחיו הסתכמו ׳ב־ 100 אלף
לירות*1
רווח
נכבד ביותר, פטור־ממס, בהתחשב
בעובדה שלא היה עליו. להשקיע דבר,
לבד מחסדיהן של נערותיו.

חשוד רחמץ ושוטר
הבוס הוא שוטר

חשודה שאולוב >משמאל)
הבוס ניסה לאלץ

_ 219

(המשך מעמוד )13
דים את הזקנים לצריפים התת״אנושיים.
אפשר לשלם עבור שהות ד.זקנים במקום.
באחד משני אופנים: דמי־מפתח, או תשלום
יומי. מסביר יורם ד,לפרין ״דמי־חמפתח
זח דבר פשוט ביותר. אנחנו
מקבלי סכום של 30 עד 40 אלף לירות
מחטישסחח של חזקן כאשר חוא נכנם הנח.
לא משנה כמה זמן הוא יחיח אצלנו. אם
הוא יהיה חודשיים או עשר שנים, זה
אוחו סכום. אם הוא נפטר או עוזב את
המקום, הכסף נשאר אצלנו. על סכום זה
הוא מוסיף סכום קטן מדי יום ביומו.
״השיטה השנייה היא התשלום היומי.
אנחנו גובים בין 95ל־ 130 לימ ת לכל
יום. מובן שיותר כדאי לאדם, שחושב
שהוא יחיה הרבה זמן — ומי לא חושב
שהוא יחיה הרבה זמן — לשלם את דמי-
המפתח.״
אין ספק שמצב זה מהווה עסק מצויין וכדאי
ביותר לאנשים כגוסטב הלפרין, הידוע
בטיבעון ובחיפה כאיש־עסקים ממולח. ככל
שהזקן מתפגר — או, בלשונו של יורם,

רק שבוע קודם־לכן, ולא הספיקה לנצל
את האוויר הצלול של המקום.
כאשר ישב יורם במישרד עם בתה של
פפה ודו־ כדי לגמור את החשבונות,
הוציאו אברהם של השגר־סגר ואריה,
העובד שאסור לו להתאמץ, את הגווייה ל רחוב.
כשראו השניים כי צלם העולם זיזה
מצלמם, השליכו את הגווייה על הכביש
וברחו חזרה לתוך הבניין. גווייתה של פפה
וויו היתה מונחת על הכביש משך חצי
שעה, לשימחת ילדי השכנים ולזעזוע
הוריהם, עד שיורם עצמו סיים את ההתחשבנות
עם מישפחתה והעמיס בעצמו את
הגווייה לתוך השגר־פגר.

״ מו ש ב-ז קגי ם
אחד גדול״
^ לפרץ טו ען, באוזני כל מי שמוכן
1 1לשמוע, כי אינו מרוויח כסף ולכן אץ
הוא יכול לשפר את התנאים במוסד. אולם
״הפסדים״ אלה שלו לא מנעו בעדו לקנות
לעצמו מכונית מפוארת, לממן אתעיסקי
הבנייה של בגו הקבלן, לקנות לאשתו
חנות־פרפומריה בטיבעון, ולצאת כמה פעמים
בשנה לנופש בטבריה ובים־המלח.
שלוש פעמים בשבוע מזמין הלפרין, עלפי
הסכם מיוחד, את הדוקטור עליזה ילון
לטפל בחולים שבין הזקנים שלו. דוקטור
ילון היא דמות ידועה בטיבעון. אשד.
פעלתנית, מלאת־מרץ, הנמצאת בפנסיה ועובדת
ברמת טיבעון, המוסד אותו היא
מכנה ״רמאות טיבעון,״ רק בדי ״לעזור
כמה שאני יכולה לזקנים המסכנים האלה.״
ד״ר ילון היא אשר. מבוססת היטב
מבחינה כספית, והסכום הפעוט, שאותו
משלם לה ד,לפרץ לחודש עבור שלושת
ביקוריה השבועיים, אינו מהווה לגביה
דבר בעל מישקל.
ד״ר ילון מודה כי היא עצמה אינה
קובעת מי מהזקנים יבוא אליה לטיפול.
״ישנן במקום לילי ואיזה אחות׳ שהן
בודקות את הזקנים, ורק מי שהן מחליטות
שצריך להגיע אלי, אותו אני רואה.״
ד״ר ילון אינה מכחישה שקיימת אפשרות
כי זקן שאותו אין הלפרין מעוניין לשלוח

הווינא

ד״ר קרול ורדי, רופא
מושב־הזקניס ורד טוען
ני מצבם של הזקנים במושב הוא נורא.
ורדי מתאר כיצד זקנים שוברים אבריהם,
״מצפצף״ — מוקדם יותר, כן מרוויח בעל
העסק כסף רב יותר .״אין לנו בעיות
בלקבל זקנים חדשים׳ עומדים אצלנו בתור
חודשים שלמים,״ משלים את התמונה יורם
הלפרץ,

האטרק צי ה :
,/שגר־פגד״
ן^״שגר־פגר״ הוא מונח ידוע בטיבי
1עון, בעיקר בקרב הילדים. שם זה ניתן
למכונית שברולט־סטיישן כחולזדכהה, בבעלות
אברהם, מוביל־הגוויות של בתי־האבות.
בשעוודלילה מאוחרות יש לאברהם
עבודה רבה. בכל מקום שבו נפטר זקן,
הוא נקרא להוציא את גווייתו בלילה
דווקא, כדי שלא יראו.
אולם כאשר נודע למישפחת הזקן כי
האב נפטר, ודים מגיעים לבית האבות ביום,
אין מנהלי ביודהאבות יכולים להחזיק
בגווייה עד הערב ,׳והם מזעיקים את ה-
״שגר-פגר״ של אברהם לאור היום, לצהלת
ילדי טיבעון הממתינים שעה ארוכה כדי
לראות את הגווייה של הזקן, מונחת על
אלונקה צבאית ישנה ומכוסה בשמיכה
דקה, שממנה מציצים איברים: יד או רגל.
בעת שביקרנו ברמת טיבעון, הגיעו ל מקום
בני-מישפחתה של פפה וויך -זקנה
חיפאית אשר נפטרה באותו יום׳ ויורם
הלפרין נאלץ להזמין את ה״שגר־פגר״ בשעות
היום. פפה וויו הגיעה לו׳גזת־טיבעון

אליה, לעולם לא יגיע לביקורת או לטיפול
רפואי.
גוסטב הלפרין עצמו אינו נמצא תמיד
ליד 60 הזקנים שבמוסד שלו. כאשר ביקרתי
במקום הוא היה, לדיברי בנו :
״בבית-חמישפט בחיפה.״
מי שעובר ברחובות או בשדרות היפהפיות
של טיבעון, נדמה לו כי הוא מבקר
במושב־זקנים אחד גדול. על 900 התושבים
של טיבעון, נמצאים במקום כ־ 700 זקנים
אשר הפכו את העיירה, רק לאחרונה,
לעיר־המגורים שלהם: בבתי־האבות.
המועצה המקומית קיריית־טיבעון משתדלת
להילחם בתהליך הפיכת עיר־הנופש

זקנים. האחת היא הרשת של בלומנטל,
בית־חולים לזקנים בחיפה אשר היה ידוע
משך שנים רבות כמוסד מצויץ, אך
אחרי מותו של דוקטור בלומנטל המפורסם
נרכש על-ידי במה מעובדיו ושותפיהם.
לרשת בלומנטל יש בטיבעון שגי בתי-
אבות: פנסיון עדה, ופנסיון גיל. הרשת
השנייה היא זו של פרוכטר, ולה בית-
חולים בנווה־שאנן בחיפה, בית־אבות נוסף
בחיפה, וזה שבטיבעץ, בית פרידמן.
בתי האבות עדה וגיל הם, לדיברי מנהליהם,
בבעלות ארבעה שותפים: רפי
תדמור, הטוען כי הוא אח מוסמך וכי
עבר השתלמויות בגריאטריה ויוליוס אונגר

גווייה מתגלגלת ברחוב

כלל בלילה. כאשר ניסה צוות העולם הזה לצלם גווייה זו, שהוצאה דווקא ביום,
ברחו בעלי מושב־הזקנים והשאירו אותה להתגלגל שעה ארוכה ברחוב.

לעיר-רפאים. מסביר ראש המועצה, עמי
בן־דרור 45 בן מרחביה היושב בטיבעון
כבד 25 שנים :״אנחנו לא נגד זקנים,
אנחנו רק נגד מושבי־הזקנים שבטיבעון,
במצבם הנוכחי. אנחנו יודעים בי צריך
למצוא פיתרון לזקנים בארץ, ולא איכפת
לנו שטיבעון תתרום את חלקה לפיתתן
זה. אבל הבעייה של הזקנים היא בראש-
ובראשונה בעייד, חינוכית. התנאים הנור אים
בחלק מבתי־האבות בעיר מביאים לכך
שהנוער שלנו גדל עם התמונות המזעזעות
של זקנים מוזנחים, של זקנים תועים שאינם
יודעים למצוא את כתובת ביתד,אבות
שלהם׳ של אמבולנסים השגר־פגר׳
של גוויות, של זוהמה וליכלוך. אילו היו
ממקמים את בתי־האבות במיבנים מתאימים,
לא היה נגרם העוול האיום הזה
לזקנים ולתושבי המקום.״
לדיברי עמי בן־דדור מובנה המועצה
המקומית לעזור לבל פושב-זקגים אשר
ייפתח באתר מתאים ,״לא באמצע העיר״
ובתנאים מתאימים, אך המועצה והתושבים
יילחמו בכל תופעה של ניצול הזקנים
לשם גריפת רווחים על־ידי בעלי בתי-
האבות. הוא גם מודע לעובדה שהשיעור
העצום של זקנים — ״כמעט זקן מבחוץ
על כל זקן מטיבעון״ — משווים לעיר
דימוי של מושב־זקנים העוצר בעד התפתחותה,
גורם לעזיבה גדולה של בני טיבעון
ולנסיגה ,״בגלל שאנשים לא רוצים לבוא
ולגור במושב־זקנים אחד גדול.״
אולם ידיה של המועצה נבולות. לפי
החוק אין המועצה נותנת — ולכן אין היא
יכולה אף למנוע מתן־רישיו ׳,לבתי־אבות
או לבתי־חולים. בעלי בתי־האבות המקבלים
זקנים חולים ״עד שהם ימותו אצלנו״
התחכמו לחוק, ואף לא ביקשו רישיון
לבית־חולים ממישרד־ד,בריאות .״אם היינו
מבקשים רישיון ממישרד־הבריאות,״ אמר
יורם, מבעלי רמת טיבעו! ,״לא היינו
מקבלים, וגם היו שמים עלינו פיקוח
של מישרד־הבריאות.״ הרשיון היחידי ש-
ניתן למוסדות אלה, במידה שיש להם
בכלל רישיון, הוא רישיון מטעם מישרד-
הסעד לפתיחת מושב לזקנים בריאים.
מישרד־הסעד אינו טורח לפקח, ומעלים
עין ממצבם הנורא של בתי־האבות בעיר.

שגי ק צ בי ס

בעלת מושב

הזקנים ורד ורעייתו של פקד במישטרה.

ואח אחד
** יבעון אף נימצאת על מפת שתי
* 1רשתות גדולות של בתי-אבות ובתי-

— שניהם עובדים של בית־החולים בלו־מנטל
בחיפה, עוד מתקופתו של דוקטור
בלומנטל! השניים האחרים הם האחים
(לאותה מישפחה) שימחה (״זיגו״) דורון
וקלמן (״קרול״) בוים. בעוד זיגו טרח
לעברת את שמו, נושא קרול את השם
הלועזי שלו.
קודם שנכנסו לשותפות עם תדמור ד
אונגר, היו שני אחים אלה קצבים בחיפה.
כיום מנהל את בית־האבות עדה באופן
רישמי רפי תדמור, ואילו זיגו דורון, הטוען
בי הוא מינהלן מוסמך, מנהל את בית-
האבות גיד.
הכניסה לשני בתי-אבות אלה אסורה
לאנשים מבחוץ׳ כאילו היו מיתקן צבאי
סודי. נעמי צור, צעירה טיבעונית ורעייתו
של פרופסור בני צור מהטכניון בחיפה,
היא צלמת־אמנותית חובבת. בית־האבות
גיל נמצא בשכנות לביתה ברחוב האורנים
בטיבעון׳ ובאחד הימים החליטה לצלם
במקום דיוקנות של אנשים זקנים.
היא קיבלה רשות מאחת העובדות, ש-
היתה באותו זמן אחראית על הבית, והחלה
מצלמת. לפתע הופיע קרול בוים,
תפס אותה והחל להכותה. מספרת נעמי,
צעירה יפה ואם לשלושה ילדים :״באותו
זמן הייתי חבושה ביד ימין שלי מכווייה
רצינית שהיחד, לי. קרול התנפל עלי, והחל
למשוך אותי כדי לנסות להוציא את
הפילם מהמצלמה שלי. התנגדתי לו, ואמר-
תי שייזהר על היד שלי שהיא פצועה.
דווקא אז הוא נטפל ליד, וקרע ממנה את
התחבושת יחד עם הבשר. כשראה שלא
יוכל להוציא ממני בכוח את הפילם, הוא
כלא אותי באחד החדרים למשך למעלה
משעה.״
המישטרה, שהתערבה בעניין, שיחררה
את נעמי צור יחד עם הפילם. חוויה דומה
עברה על חוליית־הכיסוי של העולם הזה,
שבאה לצלם את בתי־האבות. קרול התנפל
עלי ועל הצלם, שניסה לצלמו מחוץ למוסד.
למחרת התנפלו קמל, רפי תדמור
ואחד העובדים שלהם, בשם יצחק, עלי
ועל הצלם, כשניסינו לצלמם מחצר שכנה.
רק לאחר התערבות המישטרה, ולאחר
שהתברר לשלושה כי איחרו את המועד
והצלם כבר צילם אותם, הם הסכימו להשיב
על שאלותי ולהרשות לצלם את המיב־נד״
״רק מבחוץ.״
ואומנם, לרפי וקרול יש הרבה מה
להסתיר, בשני בתי־האבות שהם מחזיקים.

(כשבוע הבא :
הזקנים נשרפו למוות)

במדינה
היסטוריה
מק־־מייכד הציוני

ק שק שת
תשבץ הו1וו! 0הזה

1996

נידוי מדהים :
הלורד מוץ והארולד מרך מייכל
תיכננו מדינה יהודית

הפצצה שהתפוצצה ב־ 8באוגוסט ,1944
באחד הסיבובים בכביש ירושלים, הידהדה
סביב העולם. היא נועדה להרוג את הנציב
העליון הבריטי בפלשתינה (א״י) ,סר הא־רולד
מק־מייכל. אולם הנציב ניצל. נהגו
נקטל.
גם מתנגדי אירגון לח״י, שהיה אחראי
להתנקשות, הצטערו על הכישלון. כי לא
היה אדם שנוא יותר ביישוב העברי דאז
מאשר מק־מייכל. הוא נחשב בעיני כל בשר
נא־יהודים וכאנטי־ציוני מובהק.
באותו יום היה מק־מייכל בדרך למסיבת־פרידה
ביפו. כעבור ימים מעטים עזב את
הארץ, כמתוכנן, ובמקומו בא הפילד־מארשל
הלורד גורט, שלא הטביע כל חותם
על המאורעות.
״פודי כיותר״ .עתה, כעבור 31 שנה,
מופיע לפתע סר הארולד מק־מייכל באור
שונה לגמרי. פרשה היסטורית, שהיתר! כמוסה
במשך דור, שופכת אור חדש על האיש.
מסתבר כי בעצם הימים שבהם סיכננו אנשי
לח״י את רציחתו, תיכגן מק־מייכל עצמו
את הקמתה של מדינה יהודית בארץ-
ישראל. שותפו לכך: הלורד מוין, שנרצח
כעבור זמן על־ידי אנשי לח״י בקאהיר•
העובדות החדשות טמונות בצרור מיס-
מכים, ששוחררו מחובת־הסודיות על־ידי
ממשלת בריטניה. הם לא פורסמו ברבים,
אך פתוחים לעיונם *של אנשי־מיקצוע, חוקרים
והיסטוריונים. אחד מאלה הוא ההיסטוריון
ד״ר גבריאל(״גבי״) כהן, מי שהיה
חבר־הכנסת השישית מטעם חטיבת אחדות־העבודה
במערך. הוא פירסם את גילוייו
בריבעון החברה המיזרחית הישראלית,
המיזרח החדש.
מק־מייכל, שהיה קודם־לכן מושל בריטי
בסודאן, ושהצטיין בסיגנון אירוני דק, סיכם
את דיעותיו במיכתב־פרידה ״סודי בהחלט״
ששיגר לשר־ד,מושבות הבריטי, ערב
סיימו את תפקידו. אך מסתבר שאותן די-
עות ביטא קודם־לכן במיסמכים ובישיבות
קודמים, שהיו כולם סודיים.
״הגזעים השמיים״ .הנציב העליון סיכם
את שש וחצי שנות כהונתו בארץ —
וביכללן תקופת פירסומו של הספר הלבן
ב״ — 1939 בכמה הערות אישיות.
״בעוד שאיני בשום פנים חסר אהדה ליהודים,
ללבאנטינים ולערבים אומר
הנציב ,״הקריטריון העליון הוא, לדעתי,
השם הטוב והביטחון של האימפריה שלגו.״
במקום אחר הוא מותח ביקורת על כך
שהממשלה הבריטית מתיימרת לפעול מתוך
טוב־לב, תחת לאמר בבירור שהיא פועלת
לטובת האינטרסים שלה. קובע מק־מייכל :
״יחס של אלטרואיזם הוא בלתי־משכנע בעיני
הגזעים השמיים...״
פסוק כזה יכול היה להיראות כגזעני וכאנטי־שמי,
לולא נאמר בהקשר חיובי דווקא׳
ולולא היה מכוון אל היהודים והערבים
כאחד.
תוכנית צידנית. עיקר טיעונו של מק־מייכל
במיסמך זה הוא :
הבעייה העיקרית היא העליה היהודית•
על הממשלה הבריטית לקבוע תחילה
מה יחסה לתופעה זו׳ ורק אז תוכל לגבש
הצעה כוללת לפיתרון בעיית הארץ.
!• מאחר שאינו מאמין כי יש לממשלת
בריטניה כוח־הרצון להילחם ברצינות בעלייה
היהודית, אין פיתרון סביר מילבד
חלוקת־הארץ, כך שהעליה היהודית תנוקז
אל המדינה •היהודית בילבד ,״ותהפוך בע-
ייה ליהודים עצמם, שיטפלו בה כראות עיניהם.״
#הערבים,
שיילחמו בחירוף־נפש נגד
המשך העלייה לכל הארץ, המסכנת את עתידם
הלאומי, יגלו התנגדות פחותה לעלייה
שתהיה מצומצמת למדינה יהודית בחלק מן
הארץ, ושלא תסכן את מעמדם בשאר החלקים.

אם מוכנה הממשלה הבריטית להי-
(המשך בעמוד )32
• לא ברור דמי התכוון במילה ״לבאנטי־נים״
,בנפרד מ״ערבים״ .אולי התכוון לערבים
הנוצריים. במקום אחר במיסמך שם
משוס־מה את השם ״ערבים״ במרכאות.
חעולם הזה 1996

1996

הפעל את דימיונו ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

ק שק שת

4994

!• קרנות מיזבח־הזהב של מוטי
פרידמן ומיכאל צור — ואדוץ ואיי־בהאמה.
חנה
נחמיאם, רח׳ תל-חי ,11
רמת־גן
י<• וילון בחדר, בעיניו של עכביש
שעל התיקרה.
יאיר כהן, רח׳ גוש־עציון ,5
גבעתיים
<• קרן מיפלגתית שהתפלגה.
ישראל לסיננר, רח׳ אילת ,19
רמת־יוסף, בת־יס
#קרניים בתצלום מישפחתי.
גיל בירמן, רח׳ הגליל 97א,
נווה־שאנן, חיפה
י • הימנית קרן תל־חי, וגם השמאלית
נוגחת.
שאול יהישלום, רח׳ אורלנסקי ,7
פתח־תיקווה

מאוזן :

.1חומת-מים! .2נשיאה הקודם של
מדינת ישראל (ש״פ); .7אריג מיקראי
יקר; .9יישא יבול .10 :אביון; .12 רוך,
נועם .13 :מזמר .15 :בגלל ש*; .16
קיבוץ בשפילת החוף; .17 דן; .18 מתווי־הנגינה
.19 :תג .21 .אוייב; .22 מכינויי
האלוהות; .23 תל־חורבות .25 :ספר.28 :
מתגורר; .29 בור חסר־תחתית .31 .נזכר-
לעיל (ר״ת); .32 סופר אנגלי נודע (ש״מ)>
.34 בן־אדם; .35 כלי־קיבול גדול; .36 הבורח
.39 ,קידומת הולנדית .41 :בית־חרושוז
לממתקים בארץ; .44 שגב; .45 ודאי; .47
פיסגה! .48 בתוכו .49 :בתוכם; .51 מקנה,
מעניק .53 :הפצרה .56 :ייחלו; .57 ממצעי-
המיטה 60 שביב •61 :אסרו את הסוסים:
.63 לא עבה .64 :טבור; .65 גבוה; .66
צורה הנדסית פשוטה; .67 בלאוו! .70מחודשי
השנה העברית .72 :נחתום.75 :
מבני נוח .76 :ביבר .78 :כן, באנגלית.79 :
שנשמה באפו; .80 במקום ההוא; .81 מאור
קטן; .83 מיקווזדמים ענקי; .85 חכם:
.86 אבן טובה .87 :קריאת־יגון .88 :מלב-
סיקון הכלבים ;90 :שישה סידרי מישנה
(ר״ת); .91 מטבע צרפתית .92 :ראש-
ממשלת ישראל (ש״מ); .95 גוף שלישי

רבים .96 :יישוב בארץ .97 :קידומת
צרפתית.

מאוגך :

.1קיבוץ בנגב .3 :דור רביעי .4 :מטבע
יפאני; .5יבשה מוקפת מים; .6מלחין-
אופרות גרמני •8 :קטילה על-ידי שיסוף,
.11 ירידה; .12 כלי־קיבול לנוזלים.14 :
שאף אוויר! .15 אי־אמונה .20 :גוף (הפוך):
.21 לא כבד; .24 קריאת־התפעלות.26 .
צאצא; .27 נהר באפריקה; .28 גוף בלי
סוף; .29 סיום; .30 מחלקי הארוחה.32 :
מוט קטן; .33 סיפורי בראשית; .37 פקודות;
.38 משתחווה; .39 מונח בתורת־החשמל!
.40 מילת־זירוז! .42 הווייה; .43 קיבוץ
בנגב .45 :מיקצועו של עמום הנביא; .46
יצרן־חביות; .48 מילת-תחינה; .50 לשד־העצמות;
.51 מכונודהקרנה; .52 תענית;
.54״ישפריצו״ .55 :השלכת, השפעה.58 :
זרבובית; .59 בהמת־משא טיבטית.62 :
פרח־נוי; .64 הבל, אפם .68 :פגישה לסיכום
עניינים; .69 נוזל החיים! .70 מילת־ברירה;
.71 מבין .73 :קריאת־צער .74 :מוזאיקה:
.76 בתוכם .77 :מילת חיוב .79 :מחגי
ישראל; .80 תקופת־זמן .82 :מגן על העין:
.84 אנדרלמוסיה, שאון .89 :יצר .90 :מגוני
האדום; .93 בתוכו .94 :מנעול פטנטי.

בסיטונות

ש מלו ת הריון
מ כנ סי הריון
טוני קו ת הריון
ח לי פו ת הריון
כ הן

מודל

תל־אב־ב. רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
לי׳זמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת א

במדינה

תאם כבו הנגה
רכנו לתוף?

(המשך מעמוד )31
לחם בעליה, עדיף מישטד דדלאומי׳ על
בסיס של שיוויון יהודי־ערבי, תחת פיקוח
בריטי. אולם מבחינה מעשית, אין מק־מייכל
סבור כי פיתרון כזה הוא מעשי,
ולכן הוא בוחר בפיתרון החלוקה ,״כרע
במיעוטו״.
#כדאי לבצע את הדבר מייד, עוד לפני
גמר המילחמה העולמית, כל עוד כוחה
של בריטניה בעיצומו.
ארבעה חלקים. מק־מייכל הגיע לדי־עה
זו רק במאוחר, אחרי -שהתנגד לה קודם
לכן בחריפות.
החלוקה שמק־מייכל צידד בה כללה ארבע
יחידות גיאוגראפיות :
ס מדינה יהודית, הכוללת את עמק־החולה,
הגליל המיזרחי, הגליל התחתון,

רכב תקין מונע
תאונה במיוחד ב סו ר ר
ה כנ ס עוד היו ם ל מו ס ד מו רשה וערוך ״ ב די ק ת חו ר ף״
ת מו רתת רו מהל ״ אי לן ״ בסךי— 7 .ל״י.
אלת שכ ח לבק שאת תוי תהמבצעב מו ס ך.

ולבצע ״הנן ונ בר לחוור״ ׳סת״ם ב12.12.75

ש צו *;
מוטרד ה מ מגור ה • ה מו עצה הלאומי ת ל מני עתמ אווו ת

אינוד המוסבים בי שראל

היסטוריץ בהן
יהודים, לבנטיניס וערבים

24 שעות צלום
עם פלש אלקטרוני ! !
פלשים אלקטרוניים לכל סוגי
המצלמות, גם למצלמות פוקט
ואינסטמטיק.
* קבלסו עדשות חדישות, סופר־מולטי־קוטט
מתוצרת מעולה,
לרוב סוגי מצלמות הרפלקס.
* מצלמות ״\ 10 /א £.0״ במחירים
ללא תחרות! 1
* מבחר של מקרגות סופר ורגיל
״80־׳ 51א £140א 01״ עם חילון
איטי והילוך מודרג ״?51 ׳£״
* צלומי זהוי בן־רגע !

ששבתד
חי פ ה, ר ח 1בהחלוץ 31

עמק־הירדן, עמק בית־שאן, עמק־יזרעאל
׳ומישור החוף מעכו עד באר־טוביה.
* שטח ערבי, שיכלול את הגליל המר*
כזי והצפוני (תוך צירופו ללבנון) ,וכן אי־זור
ההר וביקעת הירדן, צפון הנגב שיכלול
את באר־שבע ואת החוף מאשקלון עד
רפיח (תוך צירוף כל השטח הזה לירדן).
9מדינת ירושלים, שתיכלול את העיר
עצמה, וכן את בית־לחם, רמאללה, לוד,
רמלה ומעיינות ראש־העין.
׳ 9הנגב והערבה, שגורלם ייקבע לאחר
מכן. אם יהיו מתאימים להתיישבות, יצורפו
למדינה היהודית. ולא —-כדאי שיישארו
בידיים ערביות, כדי למנוע את הגירוי הטמון
בקביעת טריז כזה בעולם הערבי.
המחדל הבריטי. תוכניות מסוג זה
נדונו בצמרת הבריטית בסודי־סודות במשך
תקופה ארוכה, החל ביולי ,1943 והוקמה
ועדת־שרים מייוחדת לטפל בהן. בוועדה
התגבשו שני מחנות• המחנה האחד כלל
את אנשי מישרד־המושבות׳ שקיבלו את
דיעותיו של מק־מייכל. בין אלה היה הלורד
ואלטר מוין, סגן השר־התושב הבריטי(ולאחר
מכן השר־התושב) בקאהיר. מחנה זה
נהנה מגיבוי ראש־הממשלה, סר וינסטון
צ׳רצ׳יל.
כנגד אלה התייצבה קבוצה של ״ערבים־.
טים״ ,דביכללם רוב השגרירים הבריטיים
בארצוודערב, שנהנו מגיבד מישרד־החוץ
של אנתוני עידן.
הערביסטים לא האמינו כי הערבים ישלימו
עם הקמתה של מדינה יהודית. הם חזו
במיקרה זה. מילחמה גדולה, שתפגע באינטרסים
הבריטיים. מק־מייכל, לעומת זאת,
סבר כי יש בכוחה של בריטניה לכפות פית־רון
זה לאלתר, לפני סיום מילחמת־העולם
— וכך ליצור עובדה מוגמרת שהערבים
ישלימו עימה, אחרי התנגדות סמלית.
ויכוח זה לא הוכרע מעולם• צ׳רצ׳יל דחה
את קבלת ההחלטות עד אחרי המילחמה —
ואז הודח במפתיע מן השילטון. במקומו
באה ממשלת. הלייבור, עם שר־החוץ ארנסט
בודן, שהניחה לעניינים בארץ להידרדר
אל התהום.
העולם הזה 1996

רושחו של ספיר
כאשר נפטר פינ חסס פי ר, נפוצו שמועות
מישפחתו, בין אם בבנקים בישראל ובין אם
העלתה, כי כל הרכוש שהשאיר אחריו פינחס
30 השנים בכפר־סבא, והקיצבה שהגיעה לו על
חברת ״מקורות״.
הבית מוערך בסכום של 250 אלף׳לירות. כיוון שספיר לא השאיר כל צוואה,
מתחלק רכושו כך 25$ :לאשתו ריבקה, והשאר בחלקים שווים לבנו ע מו ס ובנותיו
רנ ה וצפירה. כאשר שמעו בני־המישפחה על השמועות בדבר אוצרותיו הגנוזים
של ספיר, הצהירו כי הם ישלמו, לכל המביא להם מידע על אוצרות כאלה 25$ ,מן
האוצר, ואת השאר יתרמו למטרות ציבוריות.

על המיליונים שהשאיר אחריו לבני
בבנקים בחו״ל. אך בדיקה עניינית
ספיר לבני־מישפחתו הוא ביתו בן
התקופה שבה שימש מנהל־כללי של

בחודש פברואר 1974 החליטה הוועדה
המחוזית לבניין״ערים של תל-אביב, כי
על הוועדה המקומית של העירייה להגיש
תביעה מישפטית נגד מלון ״פלאזה״ ב-
תל-אביב, על שבנו מעל לאחוזי-הבנייה
שאושרו להם.
מאז ועד היום התחמקה העירייה מהגשת
התביעה, ולפני חודש ימים הביא
היושב־ראש שלה, יג א ל גריפל, לוועדה
המקומית הצעה שאם תאושר תגדל השערורייה
פי כמה.
בעלי מלון ״פלאזה״ התחייבו, בשעתו,
כי יממנו מכספם הקמת מדרגות
מרחבת המלון, הנמצאת במיפלס של
רחוב הירקון, אל הטיילת, הנמוכה יותר.
מדובר בהשקעה של מיליון וחצי
לירות. המשקיעים, לאחר שהשלימו את
הקמת המלון, מסרבים להקים את המדרגות,
ויושב-ראש הוועדה, גריפל, הח ליט
להיעתר לבקשתם ולבטל את התחייבותם.
אולם
גריפל מסייע למקימי המלון
בצורה אחרת. בשעתו ביקשו בעלי״המלון,
שניבנה לגובה של 16 קומות, להוסיף
קומה , 17 שתשמש רק לחדר-מכונות.

חם קיבלו לכך אישור של הוועדה המחוזית
והפקידו ערבות בנקאית להבטחת
המטרה שאושרה. תחת זאת מקימים
בקומה ח־ 17 אולמי״כינוסים, ויגאל גרי-
פל ממליץ לאשר להם זאת בדיעבד,
לאחר שכבר בנו, במקום להפקיע את
הערבות מייד ולהרוס את הקומה
(בעיקבות ״פלאזה״ כבר צועד מלון ״דיפלומט״
,הרוצח אף הוא 17 קומות).
כדי לשכנע את גריפל, העסוק בימים
אלה בהתרמת קבלנים לקרן תנועת-
החרות, מציעים בעלי ״פלאזה״ להעמיד
את האולמות לרשות אירועים של העירייה.

כן, מגיע עתה שטח-חבנייה של
המלון ל ,414$-לעומת 387.9$שאושרו.
המלון הפר את התחייבותו לעירייה,
בהסכמתה השקטה, מסרב להקים את
המדרגות שהתחייב להקים, לא נתבע
לדין, למרות החלטת הוועדה המחוזית.
מי אחראי לכך ז בעד החריגות של
המלון הצביעו בוועדה יגאל גריפל,

פרץ או נ י קו בסקי, דויד שיפמן,
חיי ם ב סו ק, א רי הקרמר, חיי ם
ינקלבי ץ. הצביעו נגד: שרגא קנ טו ר
ונ חו ם רז.

לימה רוצה רביחב־ץ
ל הציל א ח צוות ר.י. ל.
רבקה, עמוס וצפירה ספיר
ירושה קטנה

העסקות הסיבוביות של מישור הבטחון
לנפלאות הכלכלה הישראלית הוסיף
עתה מישרד״הביטחון פלא חדש, העולה
על כל קודמיו. למישרד״הביטחון מקצצים
את התקציב בלירות, אבל יש לו שפע של
דולרים מן המענקים והמילוות של אמ ריקה.
התוצאה: המישרד עובר לרכישות
של ציוד באמריקה, כולל ציוד
שקודם קנח בישראל. אולם המפעלים
היצרניים בארצות״הברית עמוסים עבודות,
ואינם יכולים לספק את ההזמנות
של משרד הביטחון הישראלי. התוצאה :
.מישרד הביטחון מזמין ציוד במפעל אמ
ריקאי,
משלם עבורו בדולרים.
חמיפעל האמריקאי מזמין את הציוד
האמור במפעל ישראלי, השולחו למיפ־על
האמריקאי, מקבלי תמורתו תמריצי-
ייצוא. כאשר המיפעל האמריקאי שולח
את הציוד חזרה לישראל, מקבל שוב
המיפעל הישראלי עמלת-סוכן.
עסקות סיבוביות אלו קיבלו לאחרונה
תפנית שונה במיקצת: המיפעל הישראלי
שולח צוותים ישראליים למיפעל באמריקה,
ואלה מייצרים שם את חהז-
מנח עבור מישרד״הביטחון הישראלי !

הו שעה חוקר
מ ס ״ ה ה כנ ס ה

שיבמן: נבקיע
אח התחנה

עובד בכיר במחלקת-חחקירות של מס-
הכנסה, פינ ח ס צחי, הושעה מתפקידו
בגלל חשדות כי הדליף לנישומים מידע
מוקדם על פשיטות שתיעשינה עליהם.
החשדות עליו נמסרו למחלקת־חחקירות
של המישטרח, שאף חקרה אותו במכו-
נת״האמת. עד כה לא ננקטו נגדו כל
אמצעים מישפטיים.
מנחל מחלקת-חחקירות של מס״הג*
נסה, שהיה ממונה על צחי, אברהם
צרפתי, פרש בימים אלה מעבודתו ועבר
לנחל חברה לייבוא קופות״רושמות. במקומו
ימונה אחד מעוזריו של אלי עזר
שיל מי המישנח לנציב מס-החכנסה.

שפל ב בו רסה
מחירי חמישרדים בבית בורסת-
היהלומים ברמת-גן ירדו בצורה חריפה.
לפני שנח מכרו חדר בבית הבורסה ב־
120 אלף דולר, ואילו היום המחיר הוא
70 אלף דולר בילבד. הירידה מוסברת
בבניין תחדש הניבנה ליד בית-חבורסח,
ואשר יחובר אליה במעבר מייוחד. בבניין
החדש יהיו 5000 חדרים, ובנייתו
תסתיים בעוד שלוש שנים.

סגן ראש-עיריית תל-אביב והממונה על
התחבורה בעירייה, דויד שיפמן, מסר
כי אם לא יצליחו בעלי חברת ״כיכר־לוינסקי״
,הבונים את התחנה המרכזית
החדשה, להגיע להסדר ביניהם תוך חודש,
תפעיל העירייה את סעיפי החוזה
שחתמה עם ״כיכר-לוינסקי״ ,ותפקיע את
התחנה.
שיפמן מסר, כי בימים אלה צריכים
לחתום על חוזי-מכירח של 13 אלף מטר
מיסחריים בתחנה, תמורתם יתקבלו כ-
130 עד 200 מיליון לירות. סכום זה
דיו — ויותר מכך — להשלמת התחנה.
אולם רוכשי השטחים רוצים ערבויות כי
התחנה תושלם, ו״אגד״ — אחד השו תפים
ב״כיכר לוינסקי״ — מסרב לתת
ערבויות כאלו יחד עם השותפים האחרים,
שהם ״סולל-בונה״ ו א רי ה פילץ.
שיפמן מסר כי הוא שהורה לבטל את
החוזה על ייבוא הגשר הצרפתי עבור
״נתיבי-איילון״ לפני שמנכ״ל החברה,
י שראל גרנית, נכנס לתפקידו. תמורת
הביטול ישלם פיצוי לחברה הצרפתית
הבונה 250 ,אלף פרנקים צרפתיים, ופי צוי
נוסף למבצעים הישראלים, חברת
״מינמנטל״ 90 ,אלף לירות.

הסיבה למאמצים שעושה שר-חאוצר,
יהו שע רבינוביץ, להצלת חברת הבנייה
״צוות־ר.י.ל ״.היא פשוטה: הרוח
החיה בחברה הוא מ שה לפיד, שהיה
החשב הכללי של מישרד-השיכון. הוא
הקים את החברה יחד עם י שראל

ויוס ףרפ פו ר ט

וזלמן

יבנלוגי ץ,

לפני חמש שנים. תודות לקשריו של
לפיד עם מישרד-השיכון הוא הצליח לקבל
מן חמישרד חוזים להקמת 1700 דירות,
בהיקף כספי של כ 170-מיליון לירות.
הוא קיבל עבודות־ענק אלה, למרות שההון
הנפרע של החברה חיה 100 אלף
לירות בילבד.

שוב שמושת עד
החרבת נ סו
החשב הכללי באוצר, חיי םשט סל,
שם לב לכך שחברות הצריכות לקבל
כסף מן האוצר דוחות את קבלתו בתירוצים
שונים. כיוון שבדרך־כלל המצב
הוא הפוך, חקר לסיבה ומצא, כי רבים
בטוחים שהאוצר מכין החלפה של
הכספים בקרוב, תוך הטלת מס על הכסף.
אם אכן ייעשה הדבר, כדאי להמתין,
ולמשוך את כספי האוצר אחרי
ההחלפה ולא לפניה.

כאשר נתמנה רבינוביץ פשר-השיכון,
נימנה משה לפיד עם הפעילים השקטים
של מיפלגת״העבודח בתל-אביב, עזר
רבות לשר־חאוצר, לפני כמה חודשים, עת
פתח במגבית הפנימית שלו במחוז ה-
מיפלגה בתל־אביב. בגלל כל אלה הורה
רבינוביץ לתת 30 מיליון לירות מכספי
המדינה למימון הצלת ״צוות-ר.י.ל.״
סיבה נוספת: המפסיד העיקרי מ-
מפולת ״צוות״ר.י.ל.״ הוא ״בנק לאומי״,
הנושה בחברה ב 27-מיליון לירות, ויפסיד
10 מיליון מהם. רבינוביץ היה בעבר
חבר מועצת-המנהלים של ״בנק לאומי״
,והוא ידיד קרוב של מנכ״ל הבנק,

א רנ ס ט יפת.

עתה נכשלה תוכניתו של רבינוביץ,
לאחר שחברת ״רובינשטיין ושות״ ,הודיעה
על נסיגתה מהצלת ״ר.י.ל.״ ,מחשש
שיאמרו כי היא עושה זאת לשם רווח.
שר-השיכון אברהם עו פי הודיע,
בעיקבות זאת, כי מישרדו ישלים את ה בניינים
של החברה. בדיקות של כל-
כלנים העלו, כי עתה צפויים הפסדים של
לפחות 100 מיליון לירות בעיסקי החברה.
הסכום מתקבל כך: בניכסי החברה
מושקעים למעלה מ״ 100 מיליון לירות,
שיהיו קפואים עתה לפחות למשך שנה,
בגלל ההליכים המישפטיים של כינוס-
נכסים שיתנהלו. הקפאה זו תעלה 40
מיליון לירות. החובות הנקיים של ״בנק
לאומי״ הם 27 מיליון לירות, ואליהם
יצטרפו חייבים רבים. הבנייה על-ידי
מישרד-השיכון תהיה יקרה יותר מאשר
בקבלנות הפרטית. כל אלה יגרמו להפסדים
האמורים.

פילוג ב לי ש כוו
רואי־הח שבון

חשב שטפל
החלפה גדולה

מישרדי רואי״החשבון הגדולים מאיימים
בפרישה מלישכת רואי״החשבון ובהקמת
לישכח עצמאית. הרוח החיה כמפלגים
הוא דן בבלי, ממישרד רואי־החשבון
בבא.
הסיבה לפילוג הצפוי היא החלטת
הלישכה, כי רואי-החשבון לא יוכלו לעבוד
עם אותה חברה ממשלתית יותר
משש שנים. משמעות ההחלטה היא כי
מיספר קטן של מישרדי רואי-חשבון,
שעיקר מיחייתם מעבודה קבועה עם החברות
הממשלתיות, ייאלצו להיפרד
ממקור-הכנסתם העיקרי. מישלדים אלה
מעדיפים לעשות הכל כדי לא לפגוע
בהכנסתם•

האם זה טוב משים? האס זה ימנע מחלות? האם זה יחסו את הסרסורים?

ך* לנדיזציה שד ד!,זנות לא פתרה
/ /י 1את הבעייה באותן ארצות שבהן
היא הונהגה, כפי שהוכיחו מחקרים שפורסמו
לאחרונה. מדינת־ישראל, כמדינה
יהודית־יעודית, אינה צריכה להתאפיין במתירנות
ובחיקוי הצדדים המנוונים של
תרבויות אחרות!״
אלה הן המסקנות שאליהן הגיע שר־הסעד
החדש׳ זבולון המר, שנתגלה לפתע
כמומחה גם לנושא זה, כשנשאל אם ב־מיסגרת
תפקידו החדש כשר־הסעד הוא
בעד או נגד לגיטימיזציה של הזנות, תוד
הסדר ופיקוח.
לעובדי מישרדו של זבולון המר, אותם
40 עובדים סוציאליים המטפלים בנערות
סוטות ובזונות, אין הביטחון העצמי של
השר. הם התכנסו ביום הרביעי בשבוע
שעבר בבניין הוועד הפועל, כדי לגבש
דיעה ולהחליט אם העובדים הסוציאליים,
המכירים את בעיית הזנות מקרוב, הם
בעד או נגד מיסוד הזנות.

או ת ־ קי ן
על המצח
ך* וויפוח היה סוער. הנושא לא נרו
1אה לעובדים הסוציאליים פשוט כלל
וכלל• למרביתם המושג לגליזציה לא היה
ברור. אמר אחד העובדים :״במיסגרת
מיסוד הזנות תחול חובה על כל נערה בת
,18 העוסקת בזנות, להצהיר על מיקצועה
ולהירשם ברשימת הזונות שתחזיק מישט־רת־ישראל.
״לדעתי
נערה בת 18 עדיין איננה בשלה
כדי להחליט אם אכן הזנות תהיה מיקצועה.
במיסגדת החוק אנחנו נחייב אותה להחליט,
׳וזוהי הסכנה האמיתית. כל אלה העוסקות
בזנות באופן בלתי־לגאילי תמשכנה לעסוק
במיקצוע באותו אופן גם הלאה. המעצרים
יימשכו, כי המישטרה תמשיך לעצור קטי-
נות. אז מה השגנו במסגרת המיסוד ן״
עובדת סוציאלית אחרת העלתה בעייה

מאח

שרית ישי

חזק, וזונות העובדות בחשאי. ויסות הזנות
על־ידי החוק יגרום גם לקיומן של שלוש
מערכות של סרסורים: סרסורים שיהיו
סוכני בתי־בושת או, מאדאם /סרסורים
בלתי־חוקיים של זונות בלתי־חוקיות, וסרסורים
שיהיו ספקי־זונות לבתי־בושת.
כיום קיימת רק מערכת אחת של סרסורים,
שכולם נרדפים אחרי החוק.״

גבר
מ ד בי ק גבר
***ד־הצריאות, ויקטור שם־טוב, הצ-
\4/היר שהוא ״מחייב מתן לגיטימיזציה
לזנות, תוך פי-קוח רפואי מתאים.״
העובדים הסוציאליים שהתכנסו בבית
הוועד הפועל בתל־אביב טענו ברוב קולות
כי השיקול הרפואי אינו מהווה שיקול כלל
וכלל, מאחר ו״הזונה תמשיך להפיץ מחלות.
אין כל ערובה לכך שהזונה, שאכן נבדקה
על־ידי רופא, לא תידבק מייד לאחר־מכן
מלקוח נגוע במחלת־מין.״

במאמרו ״גישות לזנות בעבר ובימינו״,
המתפרסם בדו־ירחון סעד, טוען יהודה
רימרמן, מנהל שירותי־המיבחן לנוער של
פתח־תקווה, כי ההנחה שהזנות המבוקרת
מונעת — או מצמצמת — את התחלואה ב־מחלוודמץ
לא הוכחה כלל וכלל.
אומר רימרמן :״בהמבורג, למשל, נמסר
כי בשנת 1881 נדבקו 62.50/0של החולים
במחלות מין על־ידי זונות רשומות, ורק
^״ 7על־ידי לא־רשומות. מחקרים מאוחרים
.ומדוייקים יותר אינם מצביעים על שינויים
משמעותיים בשיעור האלהה (אינפקציה)
בין מבקרי בתי־בושת מאושרים, לבין לקוחות
של זונות לא־רשומות.
״הפרוצות, מסתבר, הנדבקות לרוב בראשית
מסלולן בזיבה, פחות בעגבת, ב־דרך־כלל
אינן מתרפאות מהמחלה לגמרי,
כיוון שהדבר דורש קבלת טיפול אינטנסיבי
והפסקה ממושכת בפעילותן. רבים מאלה
החיים על דיווחי הפרוצות אינם מעוניינים
בגילוי המחלה, ומשתמשים בתכשירים שונים
להשמדת הגונזקוקים, כלומר הסימנים
החיצוניים של האלחד, לפני הביקורת ה־

רפואית, כך שאף רופאים מנוסים אינם
מסוגלים לגלות את המחלה בבדיקה שיגר־תית.
הזונות עצמן אינן נדבקות שוב, כי
גופן מתחסן, וגונוקוקים חדשים אינם
משתקעים בו. למעשה נדבק הגבר מהגונו־קוקים
שפירק קודמו, לעתים סמוך אחרי
הבדיקה הרפואית• כלומר, ההידבקות היא
מגבר לגבר. הפיקוח הרפואי היה עשוי
להיות יעיל במידה שהיה כולל גם את
הגבר הלקוח.״

מ תיי ח סי ם
כ מו א ל זונ ה
ף* פברואר השנה מינה שר־המישפ־טים
חיים צדוק (שטען, כשנשאל בהקשר
לכתבה זו, כי הוא ״בעד ליברליזציה
של הזנות, תוך פיקוח רפואי הולם״) ועדה
לבדיקת נושא הזנות בישראל. הדבר בא
אחרי ויכוח בכנסת, ואחרי שח״כ שושנה
ארבלי-אלמוזלינו העלתה הצעה לסדר־היום.
כראש הוועדה מינה השר את השופטת
הדסה בן־עתו.
מספרת השופטת :״ישבנו כמה חודשים,
ונאלצנו להפסיק את ישיבותינו בעיקבות
פגרת־הקיץ ושהייתי בחו״ל. במיסגרת ה ישיבות,
שיחודשו בחודש הבא, ראיינו
עדים רבים. מצד אחד אנשים המטפלים
בנושאים הקשורים בזנות, כגון רופאים,
עובדים סוציאליים, פסיכולוגים וקציני-
מיבחן, ומהצד השני נשים העוסקות בזנות.
ראיינו גערות רבות בתוך בתי־הסוהר ומחוצה
לו. רבים ביקשו להופיע בפנינו,
ואנו, נמשיך לראיין, ולדון לגופו של עניין,
עד שנסיק את מסקנותינו, אותן נעביר
לידי שר־המישפטים.״
אחת העדים שהופיעו בפני הוועדה היא
צביה כהן, העומדת בראש ״היחידה לטיפול
בנערה״ של עירית תל־אביב.
צביה כהן, אדומת־שיער ונמרצת, מסרבת
לקרוא לילד בשמו, ומחפשת וגם מוצאת
מילים יפות כדי להגדיר את הזונות או את

בית־הגושת של קסאוויירה חולנדר כ,,ה יצאנית העליזה״
״המיסוד יגרום לשלוש מערכות שד נורסורים...״

השר שם־טוכ

השר המר

בעד

נגד

שקשה להתעלם ממנה. אם יכולה זונה כיום
לעסוק במיקצועה מבלי להכריז עליו, הרי
שבמיסגרת המיסוד יהיה עליה לחיות מוכ רה
כזונה• לטענה זו הסכימו מרבית המשתתפים
בדיון.
אומרת. נינה הדר, עובדת סוציאלית המטפלת
בשיקומן של נערות סוטות באזור
ראש־העין ופתודתקוה :״הלגליזציה של
הזנות תחייב את הנשים להירשם כזונות,
והדבר ידביק להן סטיגמה (אות־קלון) .ה בעיות
הסוציאליות לא תיפתרנה.
״הסרסור הוא הספק הרגשי היחידי של
הנערה. היא לא תהיה מוכנה לוותר עליו,
אלא אם כן היא נמצאת עמוק בתוך עסקי-
הזנות, ואינה זקוקה לו עוד.
״מיסוד הזנות יכניס את הזונות לתוך
גיטאות, וקיים החשש שיתנהל בתוך שכו״
ניות־עוני מאוכלסות במישפחות נחשלות,
בהן קיימות ממילא בעיות סוציאליות חמורות.
״המיסוד
יגרום לכך שתהיינה שתי מערכות
של זונות: זונות המוכרות על-ידי ה־

בעיותיהן• ביחידתה המטפלת בנערות במצוקה
וגם בנערות העוסקות בזנות והמבקשות
לשוב למוטב, שתי עובדות סוציאליות
ופסיכולוג בעל תואר ב״א בפסיכולו גיה.
אומרת
צביה כהן :״בעייתה של בחורה
העוסקת בזנות מורכבת מבעיות נפשיות,
שהן תוצאה של חוסר־תיקשורת עם רד
מישפחה והחברה, נערה העוסקת בזנות
עוסקת במיקצועה מתוך הרגשה של יאוש,
מתוך ידיעה שהיא אינה מסוגלת לעשות
משהו אחר. מתוך עשרות הבחורות שאותן
היכרתי במיסגרת עבודתי, היתה רק בחורה
אחת בילבד שאמרה בפירוש, :אני רוצה
להיות זונה, כי אני אוהבת את זה׳ ,ולדעתי-
היא היתה מופרעת מאוד מבחינה נפשית.
״אני אינני רואה את פיתרון בעיית ה זנות
במיסוד. הפיתרון ימצא כאשר לזנות
יינתן סטאטוס חברתי. אני טוענת שאם
החברה אומרת שהיא זקוקה לזונות, מדוע
לא להתייחס אליהן באופן הולם? אני לא
מבינה את הרעיון האומר: נא לשרת

!י 34

כית־הבושת של פליני כ״פליני רומא״
״הזונה תמשיך להפיץ מחלות גס בבית־בושת ד

בטיילת: זונה מנתינה בצדם..תעודת הזה״ ומרימה את שימלתה באונן הפגנתי ן
אותי, אבל סטאטוס לא אתן לך! או: אני
זקוק לך, אבל בני לא יישא אותך לאשה
למרות זאת.
״ובכלל, אך בחורה אחת אינה בשלה
בגיל 18 לעסוק בזנות כבמיקצוע• תמיד
תהיינה קטינות שתיעצרנה על־ידי המשטרה.
הפיתרון הוא לא במיסוד. על החברה
לשנות את היחס אל הזונות. על־ידי חינוך
מחדש.
״קודם כל צריך להתייחס אל הזונה כמו
אל בן־אדם. אפילו הרופאים אינם מתיחסים
אליהן כהלכה. כשאני הולכת עם בחורה
שלי לרופא, הוא מתייחס אליה כמו אל
זונה, הוא והאחות שבחדר־הקבלה.
״הבחורות לא עוסקות בזנות, אלא מתוך
יאוש עמוק. הן סבורות בתחילת הדרך ש תוך
שנה־שנתיים תצאנה מזה, אך מסתבר
להן כי הזנות היא מבוך שכימעט ואין
ממנו מוצא.

תצליח לע-שות זאת בקלות• אני מכירה
די הרבה בחורות שחזרו למוטב, שהמישטרה
ממשיכה להטריד אותן כיום. אין כל סיבה
שאאמין שבחורה תצליח להיפטר מתורת
הזונה החוקית, גם אם תרצה בכך.״
מרבית העובדים הסוציאליים שהביעו
את דעתם במיסגרת כתבה זו שללו את
הזנות הממוסדת, בטענה שלא תביא כל
תועלת לזונה. רק מיעוטם תבע מתן ל גליזציה
לזנות, בטענה כי הכנסתן של
זונות למוסדות, באזורים מתוחמים, תחת
השגחה רפואית, תפתור את בעיית הזנות
אחת ולתמיד.

ומלאהה אר ץ
זי מ ה
ך י ישראל שד 1975 קיימים עדיין אג־
- 2שים המתנגדים למיסוד הזנות לאו

יוציא את הזונות מהרחובות, ישמור אותן
מפני ניצולן בידי סרסורים ועוד. בנימוקיו
של סולון חסר רק הנימוק התברואתי של
הידבקות במחלות מין. חוק הזנות באתונה
הכנים את הזונות לבתי־בושת, חייב אותן
לשלם מיסיס לאוצר־הטדעה ולקבל אתנן
אחיד.
המחוקק הרומאי היתנה פתיחת בתי-
הבושת בקבלת רשיון מייוחד, והעניש את
העוסקות בזנות שלא במיסגרת החוק•
הזונות בתקופת רומא העתיקה היו תחת
פיקוח ״אדילים״ ,שתפקידם היה לשמור
על הכנסות המדינה, וגם לפקח על התנהגותן
של הזונות בבתי-הבושת.
הזונות הופרדו מן הנשים ה״מהוגנות״
על־ידי לבוש מייוחד. הן לבשו טוגה, פיאה
בלונדית ונעליים אדומות.
דת ישראל מעולם לא השלימה עם קיום
הזנות. יחסו של המיקרא אל הזנות הוא

..גם ב שהזנות תהיה חוקית, תימצאנה קטינות שיעסקו
בזה באופן בלתי־חוק׳ .והמי שטרה תרדוף אותן
״אין טעם לשנות את החוק, לפני שמשנים
את הייחס של החברה אל הזונות.
אני אינני סבורה כי קיום הזנות בעולם
הוא עניין השייך לטבע האנושי. אני מאמינה
בטיפול ובחינוך נכון. אם לא יהיה
ביקוש לזונות, לא יהיה היצע• צריך להיל חם
לא בזנות, כי אם בלקוחות. אני לא
מאמינה ששינוי החוק יהיה לטובת הזונה.
1אחרי הכל החברה לא תשתנה רק החוק
ישתנה.״־

דווקא מטעמים הגיוניים, אלא מטעמי מוסר
ודת. אך כבר בימי קדם ניתנה לגיטימציה
לזכות ביוון ורומא.
בשנת 594 לפני הספירה הורה המחוקק
סולון על הקמת בתי־בושת מאושרים על־ידי
השילטונות באתונה, והסביר את הצורך
במיסוד הזנות בכך שעם מתן מעמד
חוקי לזנות יתאפשר פיקוח על הזונות, שימנע
הטרדה ואונם של נ-שים מכובדות,

ה מי ש טי ה
ת מ שין לרדוף
(**ר המישטרה שלמה הילל אמר,
בתשובה לשאלה, כי הוא ״בעד הסדרת
נושא הזנות בצורה חוקית. כמו־כן יש
להביא בחשבון שזנות, בין אם היא ברשות
הרבים או ברשות היחיד, מהווה מיטרד
חמור ומוחשי לשכנים ולסביבה, דש
למצוא לנושא הזה פיתרון במיסגרת הן
חוק.״
הגורם השנוא ביותר על הזונות הוא ה־מישטרה,
שאיננה חדלה מלהטרידן, בין
אם הן עובדות על הכביש, ובין אם הן
עובדות בבתים פרטיים. גם נינה הדר וגם
צביה כהן טוענות שפרשת הרדיפה אחדי
הזונות לא תיפתר. גם כאשר הזנות תהיה
חוקית תימצאנה קטינות, אשר תעסוקנה
במיקצוע שלא במיסגרת החוק׳ וכימעט
ודאי שלא כל הזונות תהיינה רשומות ב!
מישטרה• את אלה תמשיך המישטרה
לרדוף.
לצביה כהן יש טיעון נוסף :״אינני
מאמינה שבחורה שתהיה רשומה כזונה. ד
תרצה כעבור זמן להפסיק לעסוק בזנות
ולהוציא את שמה מרשימת הזונות, אכן

יחם של שלילה. נביאי ישראל הירבו, בדברי
תוכחתם, לדמות את העם לזונה,
כדי להוסיף חריפות לדבריהם.
יחם זה לזונות הובא בדין מפורש ש אמר
:״אל תחלל את בתך להזגותה, ולא
תזנה את הארץ, ומלאה הארץ זימה.״ ה־מיקרא
אסר את הזנות המקודשת. אסר על
הכוהן לשאת לאשה זונה, אסר על הורים
להפקיר בנותיהם לזנות, הטיל עמש־מוות
בסקילה על נערה זוגה ללא ידיעת אביה,
ומוות בשריפה על בתו של כהן שזנתה.
המיקרא אף אסר להביא אתנן זונה לבית־המיקדש
כקורבן.
מינהג זה של סקילת א-שה שזנתה היה
מקובל בארץ ישראל עד לתחילת המאה
הנוכחית. מקובל היה להפשיט את האשה
עירומה, להושיבה על חמור, להוליכה
.מסביב לחומות העיר העתיקה בירושלים
ולסקלה באבנים תוך חרפות וגידופים.
הגישה היהודית־הנוצרית, המתנגדת ל זנות,
אומרת כי נכון הוא ש״ייצר לב האדם
רע מנעוריו״׳ אך יחד עם זאת יש ביכולתו
להשתנות ולהתגבר על ייצרו. לעומת גישה
זו קיימת גישה שנייה, המחייבת את
קיומה של הזנות, והטוענת כי הזנות היא
ניצחית, וההזדקקות לה היא אוניברסלית.

עובדת סוציאלית צביה כהן
״מדוע לא להתייחס אליהן באופן הולם?״

ברית־המועצות מתגאה בכך שהצליחה
להתגבר על בעיית הזנות. מובן שבארצות
שמישטרן קומוניסטי נמצאת הזנות מחוץ
לחוק, ומייד עם ניצחון הקומוניסטים ב-
וויאט־נאם הוצאה הזנות גם ־שם אל מחוץ
לחוק. בברית־המועצות אף הוקמו עבור
הזונות מוסדות להשכלה כללית, והן חויי־בו
לעסוק בעבודה פרודוקטיבית בבתי־חרושת
במקום מגוריהן. יחד עם זאת נודע
מפי עולים, שהגיעו ארצה, כי עדיין קיימת

בברית־המועצות זנות מחתרתית, והיא
פעילה ופופולרית מאוד.
ראש עיריית תל־אביב, שלמה ו״צ׳יצ״׳)
להט, שנשאל על־ידי עיתונאי איך זה ש־סגנו
מטעם המפד״ל, חיים בסוק, יושב
איתו לייד שולחן אחד אחרי שצ׳יצ׳ הודיע
בטלוויזיה כי הוא בעד מיסוד הזנות. אמר
צ׳יצ׳ :״בסוק הוא תומך נלהב של מיסוד
הזנות !״
אולם בשיחה עם מערכת העולם הזה
טען חיים בסוק כי הוא בהחלט נגד לגליז ציה
של הזנות, מטעמים חינוכיים, דתיים
וחברתיים. אמר בסוק :״אני חושב: שיש
במיסוד הזנות סכנה גדולה• אותן בנות,
המשתייכות לשכבות הנחשלות, תראינה
את הזנות כמיקצוע חופשי. רבות מאותן
מיסכנות תנוצלנה על־ידי אנשים רעי־לב.
אחרי הבל, אלה שיעסקו בזנות, תהיה
ממוסדת ככל שתהיה, ואפילו במיסגרת החוק,
לא יהיו רבנים.״
לאיש מן האישים הדתיים אין תשובה
לשאלה: מה היו עושים מרגליו של יהושע
בן־נון, לולא היה קיים ביריחו בית־הבושת
הממוסד של רחב הזונה.

טלוויזיה

3או־ ימשיך 3כ ל 13ט?

צל״ש
• לכתבת החדשה של מחלקת־החדשות,
מיכל רווה, על כתבתה בתוכנית מביט
ביום הרביעי, ה ,26.11-על אסיפת מנהיגי־הפועלים
וראשי ועדי־העובדים. כתבתה של
ידווה עוררה תגובות שליליות ביותר מצד
ראשי המדינה, ביניהם אף ראש־ד,ממשלה
עצמו — תגובות המעידות על זכותה ל״
צל״ש זה.

צד״ ג
• לבמאי אורי כדבש ולצלם דני
שניאזו, אשר יחד עם חברת־ההפקות
סירטי קסטל הפיקו את הסרט יום בחייו של
פקד לושי, במיסגרת מישדר תעודה, יום
ה׳ ,ה־ .27.11 התוכנית, שהראתה פקד במיש־טרת
ישראל בפעילותו היומית שכולה טוב,
הזכירה בוודאי לצופים מקרב העולים החדשים
מברית־המועצות, את סירטי־התע-
מולה שלהם היו מורגלים בארץ־מוצאם.

מאחרי המסך
ר א ; 11 המרו של ה,
הטלנויזיה וגל צ הי ל
התבטאויותיו של ראש־הממשלה יצחק
רכין כנגד הטלוויזיה הגיעו בשבוע שעבר
לטובים גבוהים. אחרי ׳שיצא בחריפות נגד
הטלוויזיה בפני פורום נרחב בן 700 הב־רי־מרכז
מיפלגת־העבודה במחוז חיפה, דברים
אשר פורסמו בהרחבה בעיתונים וברדיו,
תקף רבין בחריפות רבה את הטל וויזיה
ורשות השידור בפגישה אינטימית
יותר, ישבה השתתפו כמה מראשי מיפלגת-
העבודה בחיפה, ואשר נערכה אחרי הכנס
הגדול.
רבין טען, באותה פגישה, כי הוא יעשה
כל שביכולתו כדי לשנות את חוק רשות

מפיק זוהר
הסוד: יחסים טובים
שימעון פרם, האחראי על גלי צה״ל,
ולהביא לכד ״שהעניין הזה ייפסק.״*

אבד המי! וז־ 4בדהר שו ת
נראה כי למרות שהצליחו כבר להיפטר
ממינו, ממשיך הדובר המפוטר של רשות
השידור, ארי (״בעל הפפיוך) אפנר, לגרום
נזקים לרשות.
אבנר מוסיף לכהן בתפקיד הדובר, עד
שיתמנה יורשו במיכרז שכבר פורסם .׳בשבוע
שעבר נשאל אבנר, על־ידי עיתונאי,
לשם קריינית מהדורת־החדשות של
השעה תשע בבוקר בשבת שעברה, ולשמו
של עורד מהדורת־חדשות זו. שמות אלה
אינם סוד, מאחר שבכל מהדורה נוהגת
הקריינית לאמר את שמה, ולציין את שם
עורך החדשות.
תשובתו של אבנר יכולה להילמד בכל
בית־ספר לעיתונות ויחסי-ציבור כדוגמה
להויסר-כישרון :״לרשות השידור אין ענ יין
לסרסם את השמות.״ כשנתבקש מנכ״ל
הרשות יצחק ליפני להגיב על סירובו
של אבנר למסור מידע לעיתונאים, הוא
התנצל במקומו.
הסיבה, שביגללה חשב אבנר כי מותר
לו להטיל איפול על מידע מסוג זה, היתה
ידיעה שהופיעה ׳באותה מהדורת־חדשות.
הקריינית חיותה דביר פרצה בצחוק,
כאשר קראה ידיעה על מישפט־אונס ב-
ארצות־הברית, בו הודיעה הנאנסת כי היא
תוכל לזהות את הנאשם לפי אבר־המין הגדול
שלו. הנאשם נדרש להסיר את מכנסיו,
ואז הסתבר כי יש לו אבר־מין קטן.
בבידור שנערך, מאוחר יותר, הסתבר
כי עורך מהדורה, גד לוי, ערך לחיותה
מתיחה פרטית משלו — מתיחה שהצליחה.
כשנשאל השבוע יצחק לייבני מדוע ממשיכים
עדיין לשלם משכורת לאבנר, למרות
שהוא לא ימשיך לכהן כדובר הרשות,
תיאר את תפקידו החדש של אבנר ברשות :
״יש הרבה שאילתות בכנסת בקשר ל-
רשות-השידור, ועל אבנר יהיה להכין ל־
•שר-החינוך אחרון ידלין את התשובות
עליהן.״
תשובה זו תמוהה, כיוון שבדיקה במד
כירות-הכגסת מוכיחה כי בשנה האחרונה
היו שלוש שאילתות בילבד בממוצע בחודש
בענייני רשות־השידור.

חידות 3 0־ 3
מנכ״ל ליפני

מחפ שי םאת המטמון

שלוש שאילתות

תעלומה אופפת את השידור האחרון של
מחפשים את המטמון. כמו בכל תוכנית
כתב. מרדכי(״מוטקה״) נאור, מפקד גלי
צה״ל, את כתב-החידה. לאחר שהגיש אותה
הוא נסע לחו״ל, וכשחזר, התברר לו כי
כיתב־החידה שלו נדחה. מפיק התוכנית,
•צלמה גנון, פנה למטמונאי שהיה המת חרה
בתוכנית הקודמת, אריה יצחקי,
והוא התבקש להכין כתב-חידה משלו.
טענת מפיקי מחפשים את המטמון היתה,
כי כתב-החידה של נאור לא היה טוב דיו.
טענה זו נשמעת מוזרה במיקצת, מאחר
שנאור הוא הכותב הקבוע של כתבי-
החידה לתוכנית זו, והיה גם מחבר כתבי
השידור.
לדבריו, החוק הקיים אינו מתיר
לממשלה דריסת־רגל ופיקוח על הטלוויזיה
והרדיו.
״כל זמן שאי־אפשר יהיה לפטר בטלוויזיה
אנשים המביאים להסתת העם ול-
ליבוי היצרים, אין מה לעשות,״ אמר
רבין, תוך שהוא מבטיח להביא למצב ש בו
אפשר יהיה לערוך בטלוויזיה פיטורין
של כל מי שלא יישא חן בעיני הממשלה.
במייוחד התלונן על שידור דיווח על ישיבת
ועדי־ד,עובדים (ראה לעיל).
אד׳ גם לגלי צה״ל התייחס יבין באותה
פגישה. הוא התלונן על כד שעובדי התחנה
הצבאית עובדים למען ספינת השלום
של איייבי נתן• הוא הבטיח להביא את
העניין לתשומת־ליבו של שר הביטחון

* תוך כדי כך הזכיר ראש־הממשלה את
״הבחורות היפות של גלי צה״ל,״ שאותן
ראה ״בכתבה בעיתון״ .באותו בוקר הופיע
גיליון העולם הזה, שהכיל כתבה זו.

החידה למחפשים את המטמון במהדורתו
הרדיופונית לפני שנים מיספר.
אולם המשונה ביותר הוא שיצחקי בחר
לשים את המטמון, ובהתאם לכך לכתוב
את כתב־החידה, בפסיפס־מעוו שליד קיבוץ
גירים. מאזיניה הוותיקים של מחפשים
את המטמון זוכרים כי לפני כשלוש שנים
נטמן המטמון של הרדיו באותו מקום עצמו,
וכתב־החידה היה דומה.
עוד. פליאה אחת בקשר לתוכנית זו היתד
העובדה שדן כנר, מי שהיה השדרן
ממקום־המטמון, חשף עצמו לעיניהם של
חברי משק נירים, הסתובב במשק משך
כל היזם, ואף סעד ארומת-ערב בחדר־האו-
כל של נירים. אפילו לקיבוצניקים היה קל
לנחש מה עושה אצלם ח כנר, והיכן מצוי
המטמון.

קדגמן ה 0זו 3ך
עם ..ומידת הנשרים״
מילחמתו של יושב־ראש ועדת-הכספים
של הכנסת, ח״כ ישראל קרגמן, בשעה
הנוספת של הטלוויזיה, ספגה לאחרונה
מכה ניצחת. קרגמן טוען כי לתוכניות המשודרות
אחרי השעה 11 בלילה אין כימעט
צופים, ושעד, זו היא ביזבוז כסף.
רשות השידוד מיהרה להזמין סקר בענ יין
זה, אצל המכון למחקר חברתי שימושי
של הפרופסורים אליהו כץ ואליהו

גוטמן.

הרשות בחרה, כימידגם לצפייה אחרי
השעה ,11 לא את אחת התוכניות הפופולריות
כקוג׳אק או קנון, אלא דווקא תוכנית
כבדה יותר, בה צופים בדרד־כלל
פחות בעלי מקלטים: נפילת הנשרים.
לפי תוצאות המחקר התברר בי 560 אלף
צופים, שהם 28 אחוזים מכל הצופים, צפו
בתוכנית האחרונה של נפילת הנשרים,
ששודרה אחרי 11 בלילה, וכמיליון צופים,
שהם 47 אחוזים מכלל הצופים, צפו בתוכנית
אחת או יותר מארבעת השידורים של
נפילת הנשרים, ששודרה אחרי 11 בלילה.

דגואד פאר ימשיך להנחות את התוכנית
כלבוטק, לאחר שהנהלת הטלוויזיה
החליטה לדחות את הלחצים של יצרנים,
שנפגעו מפידסומי התוכנית וראו בפאר
את האשם.
פאר הוא הקריין של התוכנית, אך עיקר
העבודה נעשה על־ידי הצוות של חנינא
אמוץ, והוא האחראי לאופי התוכנית.
הוויכוח אינו על דיוק התוכנית (ההתנצלויות
היו מעטות) כי-אם על שאלה עקרונית:
האם מותר להעלות בטלוויזיה האשמה
כלפי פירמה מסויימוב מבלי לתת
לה, בו־במקום, אפשרות להשיב י
מבחינת כוח־המחץ של התוכנית, עדיף
לדחות את התשובה, אך מבחינת האחריות
הציבורית, עדיפה תשובה מיידית. על כך
נטוש הוויכוח, ובשבועות הקרובים יוחלט
— לכאן או לכאן.
התוכנית עצמה היא אחת התוכניות הפופולריות
ביותר, לא מעט בשל החן של
פאר עצמו.

ה צ 3ע והטרנזיזיה הירדנית
רשות השידור עומדת להזמין מחקר על
מיספר מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים המצויים
בארץ. הרשות מעוניינת ביותר להנהיג
שידורי-צבע בישראל, אד רעיון זה
נידחה על הסף על־ידי מישרד-האוצר, בגלל
ההוצאה הכספית העקיפה שתיגרם עם
הנהגת שידודי־הצבע.
ההוצאה הכספית אינה נוגעת לשידורים
בצבע, שלהם מוכנה כבר הטלוויזיה היש ראלית,
אלא להגברת האינפלציה, עם החלפת
המקלטים הנמצאים ברשות הצופים
ממקלטי שחור-לבן למקלטי צבע.
לדיברי הרשות, אחוז ניכר מהמקלטים
בארץ הם מקלטי־צבע, הקולטים את השידורים
הציבעוגיים מירדן, ולכן — טענת
האינפלציה של האוצר נופלת.
כדי להוכיח זאת עומדת הנהלת חדשות
להזמין, כאמור, סקר אשר יזים את טע נות
משרד האוצר ואשר יאפשר לה לשדר
בצבע.
המעניין בפרשת שידורי־הצבע הוא ת תמתח
של התחנה הירדנית לטלוויזיה היש ראלית.
הדרישה להקים בישראל טלוויזיה,
באה בזמנו בגלל הצפייה הגוברת והולכת
של ישראלים בתחנה הירדנית. הדרישה להנהגת
טלוויזיה צבעונית באה אף היא
בגלל ירדן.

על הגל
זיחוח דשדה דודיו
הקריינית הראשית של גלי צה״ל והאח ראית
על הקרייניות, שרה דורון, עומדת
לצאת לחופשד,־מאונם.
שרה לקתה בצרידות, אשר אינה מניחה
לה כבר שבועות רבים. בבדיקה רפואית

הגפן גולה 2500 לירוס
האמת מאחרי הפשרה שהושגה בבית-
המשפט בין אורי זוהר לבין הנהלת רשות
השידור, בקשר לסרט-הפירסומת שאותו
הפיק זוהר עבור בנק דיסקונט, פשוטה הרבה
ממה שפורסם.
רשות־ד,שידור הוציאה צדמגיעה נגד
זוהר וכמה מידידיו, אשר השתמשו בקטע
מתוך המערכון הידוע על חידון התנ״ד,
גפן, כפירסומת עבור תוכנית־החיסכון בשם
זה של בנק דיסקונט. הרשות טענה כי
החומר שייך לה, וכי לזוהר לא היתד,
רשות להשתמש בו.
לאחר שהוצא צדד,מניעה שוחח זוהר עם
מנכ״ל רשות-השידור, יצחק ליבני, ו ביקשו
לבטל את ההתנגדות. כדי לשמור
על יחסים טובים עם אודי זוהר, הממשיך
לעשות תוכניות עבור הטלוויזיה, וכדי ש-
לזוהר לא ייגרמו נזקים של עשרות אלפי
לירות, כפי שטען לפני ליבני, הסכים ליב-
ני כי תמורת 2500 לירות שישלם זוהר
לרשות, תותר הקרנת הסרט.
השניים ישבו שעה ארוכה לחפש נוסחה
לפידסום, כדי ששני הצדדים ייראו יפה
בעיני הציבור, והגיעו לרעיון שכיוון ש־תוכנית־ד,חיסכון
של בנק דיסקונט היא
דבר חיובי, מתירה רשות־יד,שידור לזוהר
להשתמש בקטע בתוד המערכון.

קריינית דורון
ניתוח בגרון
התברר כי עליה לעבור ניתוח קל בגרונה,
ואחרי הניתוח ייאסר עליה לאמץ את קולה
משד תקופה ארוכה.
בתקופת-ד,החלמה שלה תמשיך דורון
לעבוד בגלי צה״ל כאחראית מינהלית על
הקריינים, אך ייבצר ממנה לקריין במו-
פיה.
העולם הזה 1996

עוברי מחסן ה*וקות
שר..ת1ונה״ נ*חשרי0
הווציאו ת הדי ו מחוכם
נוי ר&נוב את
> שם מה, ככלל, קיימת המישטרה1

/שאלה זו שאל את עצמו בנימין1שני,
סגן המנהל־הנללי של תנובה, כאשר שמע
ני מישטרת ישראל אינה מוכנה לספל
בתלונה שהגיש, מחוסר כוודאדם. ולא
שהתלונה אינה חשובה. היא נוגעת לעבירה
העושקת עשרות קיבוצים ומושבים, מעשירה
שישה אנשים העובדים במחסן־הירקות של
תנובה בירושלים, ומייקרת את מחירי הירקות
והפירות באיזור ירושלים כולו.
אבל, אמרו השוטרים לשני, זו עבירה
שקשה לחקור אותה. אין זו גניבת, או
פריצה׳ או נזק חד־פעמי לרכוש או לחיי-
אדם, עבירות אשר כל שוטר הגון לומד
כיצד לטפל בהן. התלונה של תנובה נוגעת
למשהו מתוחכם, צווארון־לבן, ואין המיש־טרה
בנוייה לטפל בדברים כאלה.
שני לא נואש, והחליט ללכת בדרך
אחרת, שכן ידע היטב כי אם לא ישים
קץ לפרשה, תיפגע תנובה פגיעה חמורה
ביותר.
תחילת סיפור המעשה לפני כשנה, כאשר

נכנס יונה יוהן לעבודה כמנהל איזור
תנובה בירושלים. מייד עם בואו הגיעו
לאוזניו שמועות על אי־סדרים במחסן-
הירקות של תנובה בירושלים. מחסן זה
מרכז מדי־שנה מכירות ב־ 20 מיליון לירות
לערך. כל התוצרת החקלאית של איזור
ירושלים ויישובי הפרוזדור מובאת למחסן
זה, מוצאת מכאן למכירה לתושבי הבירה.
מזה חודשיים, סיפרו ליוהן, מסרבים
מגדלי ירקות ופירות רבים להביא את
תוצרתם לתנובה יתשלים, מעדיפים למסור
אותה לכל גורם אחר. הסיבה? משהו
לא בסדר עם החשבונות. הם מקבלים
פחות ממה שהם צריכים לקבל, טשום־מה.
המגדלים לא יכלו להצביע על מימצא
ממשי, אבל הרגישו שדופקים אותם. אחרי
הכל, הם עוסקים בגידול ירקות, ולא במעקב
אחר תנובה, הקונה אותם.
כשהחל יוהן מרחרח במחסן-הירקות
שלו, ראה שהעניין אינו פשוט כלל. ראשית׳
העבודה בפריקת והעמסת ירקות
ופירות מתנהלת גם ביום וגם בלילה.
14 עובדים במחסן, מהם עשרה ביום וארבעה
בלילה. שאלות עקיפות של יוהן לא
הובילו לדבר. בדיקות של הנהלת־החש-
בונות לא גילו דבר. לא היו מעילות
בקופה. סכומי־ההכנסה התאימו לכמויות
התוצרת -שנמכרו. הכל ניראה חלק. ובכל
זאת, הרינונים נמשכו ללא-הרף.

הדק׳ ותוך ימים ספורים התגלו דברים
מפתיעים. התברר כי קבוצה של שישה
עובדים משמידה מדי-פעם טפסים של קבלת
מישלוחי ירקות ופירות. כאשר הוכח
הדבר מעל לכל ספק, נבדקו שוב החש בונות
וטפסי-הקבלה, והתגלתה השיטה.

ה שי ט ה
ו ט פי ח ה
ך* ירקות המובאים מסווגים לפי איו
1כות, במיספרים שונים. למשל, עגבניות
המסומנות ב־ 10 הן המעולות ביותר,
20 זהו סוג פחות טוב. כל תוצרת חקלאית
מסווגת, בעת ההטענה בשדה׳ על־ידי
מסווג מוסמך של תננבה. סיווג זה אסור
לשנות׳ אלא על־ידי המסווג הראשי של
תנובוז. ,שכן כל הורדת סוג פירושה
הפחתת התמורה הכספית למגדל. עובדי-
המחסן נהגו להשמיד מדי-פעם את טופס-
המישלוח המקורי הכולל את הסיווג, לרשום
במקומו טופס אחר ובו סיווג נמוך

יותר. המגדל שהביא את הסחורה קיבל
רק קבלה, ללא סימון סיווג הסחורה,
וכך לא ניתן היה לעקוב ולהשוות — האם
התמורה שקיבל הולמת את הסוג ששלח.
אחרי שעובדי המחסן סימנו את הסחורה
בסוג נמוך יותר, היו צריכים להכניס
לקופה את התמורה לסוג הנמוך, בעוד
שמכרו אותה במחיר גבוה יותר, בהתאם
לסוג האמיתי. ההפרש זרם לכיסיהם.
כמה זמן עשו זאת׳ סירבו לומר. כמה
מאות אלפי לירות או מיליונים גזלו כך
מן המגדלים ולקחו לכיסיהם — .זאת לא
יכל והחוקרים לגלות.
אולם החוקרים גילו הונאות נוספות. הצילומים
הראו בבירור כי עובדי-המחסן,
כולל מנהל מחסן־הירקות, לקחו לעצמם
באופן קבוע, מדי-ערב, ארגז פירות או
ירקות. אם השתמשו בהם לכלכלת מיש-
פחתם או מכרו — לא ידוע.
לקיחה זו התאפשרה, כיוון שבעת החלפת
הטופס המקורי של קבלת התוצרת, שינו
גם את מישקלה של התוצרת החקלאית,

ה חו ק רי ם
הפר טיי ם גילו
^ חרי שהמישטרה סירבה להיכנס לא
! חקירה, פנתה תנובה למישרד־החקירות
מודיעין אזרחי. זה קיבל מתנובה יד חופשית
לגבי האמצעים שינקוט. המישרד
הציב כמה עובדים למעקב צמוד אחר
מחסן־הירקות, הנמצא בגיבעת-שאול, באמור
התעשייה. העוקבים מצאו לעצמם
נקודות־תצפית על גג המחסן הסיטונאי
שמול המחסן של תנובה, צפו בעובדי־המחסן
של תנובה משך ארבעה חודשים
רצופים. בימים צפו במישקפות וצילמו במצלמות
מרחיקות־ראות, בלילות צפו וצילמו
במצלמות הרואות בחושך.
משך זמן רב לא גילו דבר עד שיום
אחד, לאחר פיתוח סירטי-הצילום, התגלה
פרט מעניין: אחד העובדים ניראה משמיד
טופס קבלת ירקות ממושב. העיקוב הת
הרמפה
כמחסן ״תנובה״ כירושלים
מן היד אל הכיס

הפחיתו כמה קילוגרמים מכל ארגז, וכך
יבלו לקחת לעצמם וכן למכור לסוחרים
תוצרת חקלאית, ולגבות את מלוא התמורה
לעצמם. בעיסוק זה עסקו עובדי משמרת
הלילה׳ כפי שהוכיחו התצלומים הרבים.
נוסף לגניבה הגדולה של הירקות וה־פירות,
לא נמנעו העובדים גם מזיוף פשוט
של כרטיסי-עבודה.
לאחר שהיו בידי הנהלת תנובה די
הוכחות לגניבה הגדולה, הוקמה ועדה פריטטית,
בה ישבו שלושה נציגי הנהלת
תנובה ושלושה נציגי ועד־העובדים הארצי,
כאשר כמשקיפים ישבו נציגי ועד־המחסנאים.
לוועדה זו הגיש יוהן את
הוכחותיו, שהאשימו שישה עובדים, כולל
המנהל, בפרשיות הגניבות וההובאות.
החומר היה משכנע, והוועדה החליטה
פה־אחד כי על כל השישה להתפטר תוך
שלושה ימים, ולא — תפטרם ההנהלה.

סו ד
כ מו ס
^ רשייה זו נשמרת, משום־מה, בסוד,
* £על-ידי הנהלת תנובה. רק לפני ימים
אחדים הפגינו מגדלי־ירקות מאיזור ירו שלים
לפני בית תנובה, במחאה על העושק
המתמיד במחסן־הירקות בירושלים. הם
לא ידעו כי תנובה כבר שמה קץ לגניבות.
לתנובה סיבות טובות להעלים את
העניין. אם תודה כי נעשתה כאן גניבה
שיטתית וממושכת מהכנסות המגדלים, היא
עלולה להיתבע לפצות על הנזקים ולהחזיר
כספים שלדעת המגדלים נגנבו מהם. אחרי
הכל׳ די אם גנבו מהם כעשרה אחוזים
בילבד מהכנסתם, כדי להגיע לסכום של
שני מיליון לירות בשנה. לגבי המגדלים,
העמלים כל השנה כולה, הסיכוי לקבל
חזרה מה שנגנב מהם, קוסם ביותר.
תנובה עצמה נמצאת במצב קשה׳ לאחר
שהמישטרה החליטה, משום־מה, כי הפרשה
אינה מעניינת אותה. אם תיתבע על-ידי
המגדלים להחזיר את הגניבות, נותרת
לה רק אפשרות של הגשת תביעות אזרחיות
מצידה נגד עובדי מחסן־הירקות,
לגבות מהם מה שיתבעו ממנה המגדלים.
עד כה אין המגדלים יודעים על הפרשה.
עתה, עם פירסומה, נפתחת לפניהם
הדרך לקבל חזרה חלק מן ההכנסות המגיעות
להם, בצדק.

ונד כו ס
קפה

גירושין במישפחת דיין
אני שומעת את הרכילות הזאת בבר
מכל-כך הרבה כיוונים, שהחלטתי כי הרי
אין עשן בלי אש, ואולי יש בכל זאת
דברים בגו. אחרי הכל, לא בכל יום מזדמנת
בזו רכילות טריה על הדיינים.
הפעם עומד במרכז העניינים לא הכוכב
הראשי של המישפחה, האב משה, וגם לא
הבן־הבמאי א פי, אלא דווקא הבן מנהלל.
כן, כן, אודי דיין.
אודי, ,שכבר הספיק להתגרש פעם,

פאר וכל אותה תקופה לא שכחה את בני-
מישפחתה. היא נהגה לקפוץ ארצה לבקר
אותם לעיתים קרובות, ולהביא להם מתנות
יקרות.
לאחותה הצעירה היא קנתה, לרגל נישואיה,
מכונית. ולהוריה, שגידלו אותה
בנאמנות והביאוה עד הלום, עטרה ואט־י
דשה, היא שיפצה את הבית שבמרכז
רמת־השרון, והפכה אותו לווילה מסודרת.
אחרי שהיא התגרשה מאותו מיליונר

אודי דיין

ויותר, על חיכוכים ומריבות בין אודי וטליה,
ואחרות גם הרחיקו־לכת ודיווחו
על פירודיו וגרושין קרבים בין השניים.
אז היות שאני לא אוהבת להשאיר דברים
פתוחים בלי לבדוק, לא התעצלתי והרמתי
טלפון לנהלל, לשמוע מה בדיוק
נשמע במשק. ובכן, לידיעת כל המעוניי-
נים זו תגובתה של הגברת דיין :״הסיפור
הזה על גירושין נשמע לי נורא מוכר
ונורא מעניין, אבל אני פשוט לא רוצה

טליה דיין
חיכוכין ופירודיו

התחתן בפעם השנייה עם טליה הייטגר.

הרומן בין השניים התלהט כל-בך מהר,
שהיא עזבה למענו חיי פאר ומותרות.
ובך הפך אודי בעלה השני של טליה,
שהיא גרושתו החמישית של מיליונר קשיש,
עגלגל ונמוך־קומה.
טליה חיתה במחיצתו של בעלה הראשון
עשר שנים תמימות, כמו נסיכה. היא טיילה
מארץ לארץ, התגוררה תמיד במלונות-

ועברה לגור עם אודי במשק שבנהלל, הם
בנו להם שם וילה משגעת מזן חדש של
סנוביזם חקלאי. הם ריהטו אותה ברהיטים
שטליה הביאה כנראה עוד מתקופת המיל יונר
שלה, וגם הביאו לעולם בת חמודה
בשם הילה, שהיא כבר בת חמש ויפהפייה
אמיתית.
עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שהלשונות
הרעות יודעות לספר לי לאחרונה, יותר

מנ ח ם הגרו שו ת
מאז חידשו את הטיסות באל־מל, הדיילים
והדיילות חוזרים לפעילות מלאה, וממש
תענוג לראות אותם שוב קורנים ומאושרים.
קחו, למשל, את הדייל יורם ג ן ־ דויד.
חוץ מזה שהוא דייל וחתיך וגבוה וטס
המון, הוא גם מספיק, בין טיסה לטיסה,

עליזה זיסמן

מתנחנזין

לנחם בל מעי גרושות ורווקות. הוא פשוט
מאמץ אליו צעירות יפות לתקופת התאוששות
קצרה מהלם הנישואין. לפעמים
התקופה גם מתארכת, תלוי בטיב המילוי.
וכך, לפני זמן קצר סיפרו לי שראו
אותו בנועייבה צולל אחרי דגים, ומרים
את המוראל לדוגמנית יפהפייה, שהיא גם
מאד נשואה. אלא שהעובדה שאתם רואים
אותה הרבה במודעות־פירסומת׳ לא מזיזה
לה בכלל, ולא מפריעה לה להיראות גם
עם יורם.
הוא חזר מנועייבה שזוף ורענן, טס
לסקנדינביה, נשאר יומיים בקור וחזר
לחמם את הלב בזרועותיה של דיילת־היופי
של הלש רובינשטיין, עליזה זי&מן.
ועל עליזה כבר נאמר, כי כשמה כן היא.
פשוט בחורה עליזה שסובלת ממחלת
העליזות.
בזמן שירותה הצבאי היא היתה משק״יוד
חינוך, השתחררה בדרגת סמל, הספיקה
להתחתן וגם להתגרש אחרי תקופודנישו־אין
קצרצרה והסתגלה במהירות למעמד
של גרושה מבוקשת.
כי עליזה היא גם יפהפייה, בלונדית,
צנומה וגבוהה והכי חשוב גם מתוקה. אז
אתם יכולים לסמוך עליה שיורם אולי
ניחם אותה תקופה קצרה אחרי הגירושין,
אבל היום, כך מספרים לי, התחלפו היוצ רות,
והיא מנחמת אותו על טיסותיו התכופות,
שגורמות לו להיפרד ממנה בכל
כמה ימים מחדש.
ועל זה נאמר, בא לעודד ויצא מעודד.

להגיב עליו.
״אודי נמצא כרגע במילואים׳ וחוץ מ זה,
איפה אנחנו ואיפה הסיפורים עלינו?
אנחנו חיים בכלל בספירות אחרות.״ אמ רה
ולא יספה.
אז כל מי שהיה מוטרד, עקב החדשות
המדאיגות הללו, יכול לישון בינתיים בשקט.

אתם סבורים, במוני, שבארצנו הקטנטונת
כבר מזמן הפסיקו להתרגש מחזה
חשוף, אינכם אלא טועים. גם אני סברתי,
לתומי, שקהלנו מחוסן בפני תצוגות דדיות
למיניהן, אבל השבוע הסתבר לי ההיפך
הגמור. אם לא כן, אני לא יכולה להבין,
איזה סיבה טובה אחרת יכולה להיות למי
שרץ לראות את הקרנבל הברזילאי.
אבל מה שאני רוצה לספר לכם, התרחש
אחרי הופעת־הבכורה שנערכה בשבוע
שעבר. במה מייוחסים הוזמנו לארוחה
ברזילאית עם חברי הלהקה ושם, בין מנה
למנה, התפתח לו רומנצ׳יק משעשע.
אחד מחברי הלהקה, בשם •קרלוס, שהוא
ענק שמתנשא בערך לשני מטר גובה, בעל
שיער מקורזל ושפם מקורזל וגם זקן מקורזל,
רחב ובריא־גוף, ניגש ומציע קפה
לעיתונאית דיטה סופר, שהיא בדיוק
הנגטיב שלו: דקה, קטנה ושברירית. בלי
זקן ובלי שפם. ריטה הסכימה, כמובן,
לשתות קפה בחברתו, אחרי הכל, צריך
להסביר פנים לתייר.
אלא שמן הון להון הוא ביקש שהיא
תסביר לו גם דברים נוספים. וחוץ מזה
הוא גם שאל אותה בצרפתית אם היא
מוכנה להראות לו מקומות קדושים ויפים
בישראל, ואם היא מוכנה להסביר לו מה
בכלל הולך אצלנו במדינה, כי הוא לא
מכיר פה אף אחד ובעצם מרגיש נורא
בודד. הוא הביא לה צלחת בשר, היא
הביאה לו שתייה.
בקיצור, ריטה, שהיא בחורה סימפטית
מיסודה, החליטה שיש גבול גם לסימפטיה.
כי אחרי שהם עמדו ופיטפטו רבע שעה,
הוא גם הציע לה בשארמנטי׳ות סוערת,
לבוא ולהצטרף אליו לחדרו שבמלון פאל,
ולהשמיע לה שם מיקצב־סאמבה משגע
ואפילו לתת לה מתנה אכזוטית שהוא
הביא במייוחד מברזיל. ריטה נוכחה שהיא
לא יוצאת מהעניין ההוא, ובשלב זה נחלץ
לעזרתה עיתונאי מפורסם, שהסתובב
במיקרה בקירבתם. היא מיהרה להצביע
לעברו, והבחירה לענק שחור־העור שהגבר
הזה הוא החבר שלה, והיא פשוט איננה
יכולה לעזוב אותו.
אבל לעומת זאת טרחה להבטיח לקרלום,
שבביקורת הקרוב בברזיל היא תשמח לבקר
אצלו, וכפיצוי זמני הזדקפה על קצות האצ בעות
ונתנה לו נשיקה קלה על הלחי.
מה היא צריכה בעיות, עם בזה ענק
שגדול עליה בארבעה מיספרים לפחות?
ריטה בסך הכל רצתה לשתות ספל־קפה.

הריון האבוקדו
אחד ההריונות הבי שמורים וסודיים
בחודשים האחרונים, נתגלה השבוע, עם
לידת בן־זבר חמוד ויפה, בן ראשון לעיתונאית
שול ה רון זה שמגיע לה מזל־טוב
חם, על בטוח, אבל אני לא מבינה בשביל
מה כל הסודיות סביב העניין הזה.
בחורה אינטליגנטית כמו שולה, המשמשת
בתפקיד בביר בעיתון ידיעות אחרונות,
החליטה — כמו בל אשה שהיא אשה —
שהיא רוצה ללדת תינוק ולהיות לאם, גם
אם היא לא-נשואה. אחרי הבל, העובדה
שאשה איננה נשואה לא צריכה להפריע
לה ליהנות מחוויית האימהות.
מאז־ומתמיד השתוקקה שולה לילד,
ואהבה ילדים. היא קיבלה את ההחלטה
הנבונה בצודה שקולה ורצינית.
לידות מחוץ לנישואין הפכו היום דבר
מקובל׳ ואני שמחה שהעניין הזה התקבל
אצלנו בצורה יפה. אבל למרות ששולה היא
בחורה מתקדמת ואופנתית, וגם ממישפחה
טובה, בתו של מי שהיה מזכ״ל אגודת
העיתונאים משה רץ, היא מצאה לנכון
להאפיל על הפרשה ולשמור אותה בסודיות.
לחבריה במערכת סיפרה שהבטן שלה
תופחת עקב אכילת-יתר של אבוקדו, ואחרים
היו משוכנעים שהיא משמינה בגלל
מחלת־בליות. העיקר — סוף טוב, הכל
טוב. השבוע נערכה, בשעה טובה, ברית-
מילה לרך שנולד. כולם במערכת הסכימו
לסלוח לה על שהצליחה למתוח אותם.
אבל בינינו, בפעם הבאה שאתם רואים
מישהי משמינה, אל תהיו נאיביים כאלה,
ואל תאמינו שזה בא לה מאכילת אבוקדו.

שולה רץ
תופחין

אפטר שייב • דיאודורנט• • סבון • טלק
מוצרי היוקרה 1ע 8 8 5 1ו מביתפנרג׳ה משווקים ע״י לון בתמח קיו ת המובחרות, שקם, כל-בו ״שלום״ והמשביר לצרכן
רשימת תמרוקיות מובחרות בהן ניתן להשיג את מוצרי ווסט :

פרסום אבנת

אילת: ורד, האלמוגים ; 15 כל״בו סנטר, מרכז מסתרי ; לילך ; ״מיכליו״ בית מרקהת. אשקלון: ורד אפרידר, אפרידר ; ליידי, הרצל ; 17 קלוט, הרצל. בת-ים: אביבה, רח׳ בלפור ; 47 דורית, שד׳ רוטשילד
; 40 הניה, מרכז מסחרי, רמתייוסף ; זוהרה, רה׳ השקמה ; 2מיני, רה׳ דניאל .48 כני כר? :אסתר, שד׳ ירושלים ; 69 רתל, רה׳ עקיבא .23 באד-שבע: טבק סרג׳ ,פסג׳ אוניקו ; כרמן, רה׳ קק׳׳ל ; 197
סמדר, רה׳ הרצל .61 גבעתיים: פוגה, רה׳ כצנלסון ; 144 נילי, רה׳ סירקין ; 7נעמי, רה׳ כצנלסון . 113 רימונה: אלה, מרכז ש.י.א ; .טבק ומתנות לגבר, מרכז ש.י.א ; .רוסל, מרכז ש.י.א. הרצליה :
אניד ,.רה׳ סוקולוב ; 57 זהבה, רה׳ סוקולוב ; 29 פאר, רה׳ סוקולוב .53 חולון: אבילין, רה׳ סוקולוב ; 51 דיסקו יופי, רה׳ סוקולוב ; 47 מור, רה׳ אילת ,36 פרחי, רה׳ סוקולוב ; 61
חיפה: ארמון, רה׳ הרצל ; 5אנגלשטיין, רה׳ הרצל ; 39 ברצי, רה׳ הרצל ; 42 מור, רה׳ אלחנן ; 3
4פינת־חן, רח׳ אילת ;52 קמיע, רחוב אילת . 18 חררה: כץ, הנשיא ; 54 מיה, הרברס סמואל.
פמינה, רה׳ הנשיא . 135 טכריה: אלראי, מרכז מסחרי. רסקו ; טופז, רח׳ הגליל. ירושלים: אסתר,
מוסקוביץ, רה׳ הרצל ; 7נעורים, רח׳ החלה ; 48 גחום, רה׳ החלת ; 38 עפבר, רה׳ הנשיא ; 131
רה׳ בן־יהודה ; 2חיננית, רה׳ אגריפם ; לילית, רח׳ אגריפס ; 109 רחל, רח׳ יפו ; 119 רעיה, רח׳ יפו ; 46 שחלב, מרכז מסחרי, רמת אשכול. יפו: אמה, יהודה הימית ; בזק, שד׳ ירושלים ; ליפשיץ,
שד׳ ירושלים .6כפד־סכא: יעלת־חן, רה׳ ויצמן . 151 לוד: וילמד ,,רח׳ הרצל .64 נתיכות: בתיה־פוטו, רה׳ ירושלים. נצרת עלית: בית מרקחת קרית־הגליל. נהריה: רוזן, שד׳ געתון .20 נתניה: ורד, רה׳
הרצל ; 6טייכמן, רה׳ הרצל 27ן מרכז, רה׳ הרצל ; 15 עירית, שער העמק ; 10 עלית, שער הגיא ; 12 עלמה, רח׳ הרצל .21 נם־ציונה: עדיה ; ע״גבר. ערד: סביון, מרכז מסחרי ; רותי, מרכז מסחרי.
עכו: בית מרקחת עכו, בן־עמי ; 35 לילו, תחנת אגד החדשה ; סוזי, רוז׳ בן־עמי .41 פתח־תקוה: אביב, רה׳ חיים עוזר ; ונוס, רח׳ ההגנה ; 17 טיבולי רה׳ ההגנה ; 25 עליזה, רח׳ חיים עוזר .2
צפת: אור, רח׳ ירושלים ; ונוס, רה׳ ירושלים. קרית נת: מרכז התמרוקים ברוריה, מרכז מסחרי • .קרית־אתא: דבורה, מרכז שבים. קיראון: סילביה, מרכז מסחרי. רעננה: עלתה, רה׳ אחוזה . 124
רטת־נן: איריס, הרצל ; 69 בלה, רח׳ ביאליק ; 57 טופז, רח׳ ביאליק ; 77 טאוסיג, רח׳ הרואה ; 23 מלכה, שר׳ ירושלים ;39 נאוית, נגבה ; 51 פינת שושנה, רח׳ ביאליק .61 רמלה: יולקו, רח׳ הרצל
כיכר ויצמן. תל-אביב :
לילך, ברודצקי ,47 מרכז מסחריהדש. רמתיים: מרגליות,
; 88 פרדי, רח׳ הרצל .90 רחובות: איריס, הרצל ; 161 מרקוביץ, הרצל . 138 רטת־אביב: בת־חן, ברודצקי ; 13
אביבי, רה׳ האצ׳׳ל , 16 שכונת התקוה ; אדי, רח׳ אבן גבירול ; 30 אדי, ככר המדינה ; אנקה, רת׳ שינקין ; 57 אכדיה, רח׳ אלנבי ; 122 ברנס, רח׳ יהודה הלוי ;57 בתיה, רה׳ שינקין ; 17 השומר, רח׳
השומר ; 6הולצר, רח׳ אלנבי ; 99 טירקל, רה׳ דתנגיוף ; 261 יולי, רח׳ דיזנגוף ; 109 כל־בו מימוזה, רח׳ בן־יהודה ; 55 מרים, רה׳ דיזנגוז• ; 272 ניקול, רה׳ יהודה הלוי ; 58 נורית, רח׳ דתנגוף ; 226
יי״י״״יי

יא׳ *ייליי^ו) 76

* צרו סדרי* -

5יי -

פרסום-:א. נלבלוס

ספקטרהסלקט רוני ק

25/24 4 5 0
בורר סנסור
ואוזניות להאזנה אישית.

ל* תמכורד לז ד ז

עורות /נם בל הלב!

לרשותך סניף נוסף, גדול ומרווח של ־אלופא־
׳ בצפון תל־אניב, וחוב פנקס .48

העולם הזה 1996

ופי זה לא בחיים אפילו אבי כבד לא יודעת מה יהיה הסוף
עם הרומן הזה. מה הייתם אתם חושבים על
זוג יפים, כמו מלכת־היופי לשעבר אתי
אורגד ונער־השעשועיס יהודה קולטון,
שהם גומרים וחוזרים, גומרים וחוזרים, גומרים
וחוזרים כבר איזה שלוש פעמים, ובכל
פעם הם מודיעים לכולם שאו־טו־טו הם מתחתנים
ואז, ברגע האחרון ממש, הם שוב
נפרדים י אפשר להשתגע.
אותו סיפור חזר על עצמו גם בחודשים
האחרונים, אלא שהפעם היו כבר הכל
משוכנעים שכעת הם יגשו לרבנות, ואפילו
עדת חתולים שחורים שלמה לא תפריד
עוד ביניהם. איפה! הסכיתו ושימעו.
יהודה ואתי ניראו נורא אוהבים ונורא
צמודים, ואפילו עשו כבר הכנות לטכס־נישואין
כדת וכדין. קבעו תאריך, הזמינו
אולם, ההורים קנו להם דירה מפוארת בשיכון
בבלי בתל־אביב. יהודה קבה מכונית
מרצדס 280 ספורט, והירשה לאתי שלו לנסוע
עליה. הוא סיפר לכולם שהוא מתכונן
לקנות לה בוטיק בכיכר־המדינה — ממש
אידיליה. כל החברים כבר ציפו שהזוג היפה
הזה יתחתן, ושיהיה סוף־סוף שקט.
הכינו מתנות, הזמיגו חליפות, שלחו בר־

אתי אורגד
רומן לסירוגין

במסיבת־הקוקטייל שנערכה בשבוע ש עבר
לזמר פרנק סינטרה, במלת הילטון
בירושלים, בלט בין האורחים הרבים,
ע מו ס קולק, בנו של ראש־עיריית ירושלים
תדי קול ק. עמום, שהיה יחד עם
אביו בחפ״ק של סינטדה ניראה צמוד
לצעירה גבוהת־קומה, מתולתלת־שיער,
לבושה באלגנטיות ודוברת אנגלית.
הוא מיהר מייד להכחיש את השמועה
שידידתו עובדת בתור מגישה בגלויה
הקטנה, וטען בתוקף שהיא לא עובדת
בשום גלריה. הוא רק סיפר שהיא בחורה
אמריקאית, שקוראים לה זאנט קנרק
ושזה הכל•
קולק הצעיר הספיק להתגרש לא־מכבר
מרעייתו הראשונה רנינה, יפהפיה בת
הדת הנוצרית מארגנטינה, סיים את כתיבת
סיפרו החדש שעדיין אין לו שם, ובינתיים
הוא מבלה בחברתה הצמודה של אותה
אמריקאית, שאומנם איננה יפהפייה אבל
היא בהחלט נחמדה, אפילו לפי המושגים
הירושלמיים.
כאשר נשאל עמוס אם ז׳אנט גרה יחד
איתו, דבר שבעצם אין בו כל רע, חייך
ואמר לאקונית :״עד כאן. סוף האינפורמציה,״
ונימק את הודעתו הרישמית בנימוק
המשכנע :״ההורים שלי לא מרשים לי

כות, והשבוע, דקה לפני שעת האפס, נפלה
שוב ההפתעה. הם נפרדו.
את מקומה הקבוע של אתי במכונית״
הספורט החדשה תפסה דיילת אל־על לשעבר,
צעירה יפהפיה בשם אביכה, וקול-
טון הצעיר שוב מבשר ברבים שהוא פתוח
להצעות.
אז אתם בטח רוצים לדעת, איך עוזבים
ככה סתם מלכת־יופי כמו אתי אורגד? אם
תשאלו את חתן־השימחה, תוכלו לשמוע
תשובה מצחיקה כמו :״יופי זה לא הכל
בחיים.״ ולמה אני אומרת שזו תשובה מצחיקה?
כי יהודה קולטון הוא אחד הפליי־בוים
הכי רציניים שאני מכירה בתל־אביב,
ומאז שאני זוכרת אותו הוא הולד אך־ורק
עם בחורות מדרג של יפות ומעלה.
אבל בקשר לאתי, יהודה יכול להוסיף
שהיא אומנם בחורה יפהפיה, אבל בעצם,
פיתאום חיי־הנישואין נראים לו נורא מפחידים.
אז בשביל מה למהר, כשיש עדיין
כל־כך הרבה יפות בשטח?
הוא זימן אליו את אתי, שהיא עדיין יפה
פאר־אכסלאנם, והבהיר לה שהפעם יש ביניהם
קצר כזה שהם גומרים בלי שום אופציה
לחידוש החברות בעתיד.
מוסר־השכל (א־לה־קולטון) :״יופי זה לא
הכל בחיים. אבל מי חושב על החיים, כשיש
כל־כך הרבה יופי?״

חי סו לחש בונו ת
הבדיחה האחרונה המהלכת כיום בחוגי הבוהמה הירושלמית,
מספרת על השדרן שחזר לפני זמן קצר מטיול שנמשך כמה
חודשים, בארצות־הברית.
השדרן, שהוא בחור עליז וחתיך די מצליח, אוהב לגוון לו
את החיים בחברת כל מיני נערות חמודות ולבלות כמו שצריך.
אחרי הכל, הבנאדם לא חי פעמיים, נכון? אז איך שהוא מגיע
ארצה, הוא מזדמן לדירתה של דיילת, ושם עושה לו הדיילת
הכרה עם חכרה טובה שלה, שגם היא באה לפני זמן קצר
ארצה, והיא אינה אלא מי שהיתה פעם אחת מנערות־הזוהר
הכי יפות ועליזות של תל־אביב.
ומי שמכיר את הדיילת יודע, שמתי שהיא מכירה מישהו
למישהי, או מישהי למישהו, חייב לצאת מזה עניין, ותיכף ידעו
שגם הפעם ייצא מזה משהו. נדלקו ניצוצות, ניצת הקליק, ומאז
אותה פגישה היו השניים צמודים זה לזו ולהיפך יומם ולילה.
הם היו כל כך צמודים, עד שהשדרן גילה שהידידה היא גם
טבחית מעולה, ואז העלה רעיון נחמד ומקורי: למה שהוא לא
יזמין סוף־סוף את החברים שלו לארוחת־ערב חגיגית, כמו שצריך?
שהרי אם לא עכשיו, אימתי?
הוא גם חזר מחו״ל, גם הכיר את הידידה היפה, וגם מצא

לספר מתר פרטים, כי הסולם הזה מפרסם
רק כתבות מתקיפות ועויינות.״ בבקשה.
,אז ברשותכם, יש לי לומר לך רק דבר
אחד, עמוסי בן ה .28-תמיד, תמיד
תשמע בקול האמאל׳ה והאבאל׳ה שלך,

בי מכל אחד מהם יש לך רק אחד, ובכל
דבר תשאל אותם רשות, כי רק ככה
תהיה גדול. ואם תהיה ילד טוב ירושלים,
לא תהיה לאף אחד ביבה להתקיף אותך
או לכתוב עליך כתבות עויינות, עיוני.

פ תו חהלהצ עו ת
הודאי המדור מוזמנים לשלוח
אלי, למערכת, תמונות של כהורות
יפות שלדעתם מתאימות להיות
נערת השבוע, בצירו!? פרטים ו־מיספר־
טלפון.

ובעצם מעדיפה לקרוא סיפרי־מתח שעוזרים
לה להירדם ומספקים את תאוותה למתח
בחיים, כי לדעתה, המתח הוא טעם החיים.
לכן היא גם מודיעה לכולם שהיא פתוחה
להצעות גבריות, ורצוי שיהיו גם מותחות

את היופי של נערת־השבוע שלנו, הי ל ה
הנדלסמן, אפשר למדוד לפי מטר רץ,
בי היא גם מיתמרת לגובה של 178 סנטימטרים
וגם אוהבת לרוץ, אבל בעיקר היא
אוהבת כשרצים אחריה. והיא בנויה על
גוף הטוב ושילוב-צבעים שחור-כחול:
שיער שחור ארוך וחלק, ועיניים ממזריות
בצבע כחול-עמוק.
הילה בת ה־ 22 עובדת כפקידה במישרד
רואי־חשבון, ומשתגעת אחרי ספרים, בעיקר
מסידרת הרומן הרומנטי, כי היא לא
אוהבת לשבור את הראש או להתעמק,

בה מארחת ומבשלת למופת. כמו שנאמר, סיבה כפולה, מכופלת
ומשולשת לחגוג. בלי לחשוב הרבה הוא מיהר והזמין את קומץ
ידידיו הקרובים, ערך את השולחנות, שלח את הידידה לקנות
פרודוקטים בסופרמרקט, והיא אכן לא איכזבה ציפיותיו.
היא הכינה סעודה א־לה־כיפאק, כמו בסרטים. כולם אכלו
ושתו וגירפצו, והיו מבסוטים לאללה. אבל מי שהיה הכי מבסוט
מכולם לא היה אלא השדרן העליז, שהעניק לחברים הטובים
שלו בילוי משגע בלי שזה יעלה לו אפילו אגורה אחת.
ואיך עושים דבר כזה? או. כשהשדרן שלח את הידידה
לקניות בסופרמרקט, הוא פשוט שכח לתת לה כסף, ואחרי הארוחה
הוא היה כל־כך מבסוט, שהוא גם כן שכח לשאול אותה
כמה עלו לה כל המיצרכים שקנתה. אבל מה זה חשוב?
היא קבעה עימו פגישה בביתו. כשהגיעה לשם, פתחה את
הדלת במפתח שהוא נתן לה, אבל הוא לא היה. מכיוון שזה היה
יום גשם, היה המקום די מלוכלך. אז כדי להעביר את הזמן,
היא גם עשתה ספונג׳ה וניקתה את הבית.
עברה שעה, עברו שעתיים, והאיש לא בא. אז נפלה הידידה
על השכל. גם היא לא נולדה אתמול. קמה ועשתה לו תרגיל
פשוט. היא הרימה את שפופרת־הטלפון בדירתו, וטילפנה לכל
חבריה בפרים, להודיע להם שהיא חוזרת בקרוב. שיחכו לה. ובצאתה
השאירה לשדרן הודעה בזו הלשון :״האוכל בסופרמרקט עלה לי
360 לירות, נקיון־הבית עלה 40 לירות — סך־הכל 400 ,לירות.
עשיתי שיחת-טלפון לפריס שעלתה 400 לירות. תודה ולהתראות.״

הילה הנדלסמן
רומן רומנטי
אפילו יותר מקוג׳אק, שאותו היא מעריצה
באופן אישי.
לאלה שמתכוונים כבר להציע לה הצעה
שהיא לא תוכל לסרב לה, הילה מוכנה
להוסיף שהיא מתכוונת ללמוד שירטוט־בניין,
ובקרוב גם תיסע לטיול בחו״ל, כי
היא מאד־מאד אוהבת גם לטייל. לכן
רצוי שלמציעים תהיה גם מכונית שנוסעת
למרחקים ארוכים.

תמרורים

מדינת ישראל
משרד ה ח קל או ת

נחוג • יום־הולדתו זד 30 של במאי־הקולנוע־השחקן
אפי דיין, שהשלים ל

הלן לוח המחירים
ה מוסכם
ל־5.12.75 - 30.11.57
ב מ סג ר ת ההוזלות ב חנויו ת השרשרת של הסופרסל
ו הסופר מרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

רקוח

לצרכן
ל ק ״ג

עגבניות מעולות גזר חצילים
כרוב לבן כרובית פלפל קליפורניה
תפוא״ד בתפזורת — מבצע לקר א ת חנוכה
תפוא״ד ארוזים
בצל יבש מסוג מעולה
כצל יבש ארה בשקיות של 2ק״ג

3.95
2.05
1.45
1.45
1.80
1.45
1.80
2.25
1.95
2.20

פ ר 1ח
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל >64
תפוחים זהוב — עמק גודל 6
תפוחים זהוב — עמק גודל 6.5 בננות תפוזים ממינים שונים אשכוליות לימונים

3.80
4.65
4.35
4.95
4.25
2.05
1.80
2.90

עופות
פטמים קפואים בשקיות שקופות
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל ל־ 1.6ק״ג העוף)

11.00
10.00
9.00

אפי דיין

בן 30

תחתון הודו כמגשים
שוקיים הודיות בשקיות
ירכיים הודיות בשקיות

דגי
בקלה צעיר ארוז בשקיות
בקלה פרוס אחיד עשוי מדגים
שמשקלם לא פחות מ־ 250 גרם
כסיף

נחוג. יום־ד,ולדתה ה־ 18 של קרוי
ליין מנדי, בתם של הנשיא המנוח ג׳וז
קנדי ושל ז׳אקדין אונאפים. ק תליין
ביטלה את מסיבת יום־ההולדת שלה לפי
בקשת אמה, שטענה ני היא מנהלת אורח״
חיים סוער מדי. יום קודנדלכן שפכה קרד
ליין ספל־מים על פרצופו של צלם הדיילי
אקספרס הלונדוני שניסה לצלמה. במקום
מסיבת יום־הולדת פתחה קרוליין תערוכה
של 80 צילומי שחור־לבן משלה, בהם פורטרט
של אימה המפורסמת. התערוכה הועברה
למקום קטן ונידח, כי ז׳אקלין טענה
שהיא מנוצלת לצרכים מיסחריים.

הכוכב שהיה נקניקיה
אם רוברט מיצ׳ם הוא שחקן או לא, על
כך יש ויכוח. יש גם הטוענים כי האיש הוא
היתגלמות של כוח עצור, של פיקחות מוסווית,
של ניסיון־חיים ׳האצור בכל אחד מן
הקמטים הרבים שחרשו 57 שנותיו בפניו.
בקיצור, שהוא אחד מעמודי־התווך של ה־מישחק
הקולנועי האמיתי, כפי שהוא צריך
להיות.
לעומת זאת, ישנם הסבורים שמיצ׳ם הוא
סמל הגולם המהלך, הרדום מכדי לפקוח
עיניו די הצורך, בעל הבעה אחת ויחידה
שאינה משתנה לעולם, חולף מסרט לסרט
ואינו חש כלל בשינוי, מזלזל בחבריו לעבודה,
מזלזל בסרטיו ובתפקידיו, ואפילו
בקאריירה שלו.
רק לגבי דבר אחד אין עוררין: מיצ׳ם
הוא כוכב. הוא מופיע בסרטים מזה כ־35
שנים, ולמרות כל השערוריות שהתעוררו
סביבו, ושחיסלו רבים וחזקים ממנו, הוא
ממשיך לצעוד בדרכו. פעם נתפס כשסמים
ברשותו, והוליווד כולה געשה ורעשה, איימו
להחרימו — אבל הקהל סלח. קטטותיו
הפומביות וסצינות־השיכרות הבלתי-פוסקות
שלו, היו אף הן ידועות ברבים, ואשר לאותה
מסיבה שבה הופיע עירום כביום־היוול־די,
מרוח כולו בקטשאפ וטוען שהתחפש
לנקניקיה — בין אם זו אגדה או לאו, הסיפור
רק מאפיין את האיש.
כמעט כוגארט ויותר. בעבר הופיע
בכל סוגי הסרטים האפשריים, מסירטי־מיל-
חמה קלאסיים כמו סיפורו של חייל ושמו ג׳ו
ועד לדראמות המדברות על גזענות (אש
צולבת) ,מקומדיות קלילות (הדשא ירוק יותר)
ועד למלודראמות (לא כזר) והיום, אחרי
כמאה סרטים (״איני סופר אותם, אני
רק משחק בהם״ ,הוא טוען) ,הוא נכנם
לאחד התפקידים הניכבדים ביותר של ה־סיפרות
הקולנועית, זה של פילים מארלו,
ואמריקה מריעה לו על הצלחתו. שם הסרט :
שלום לך יקירתי.
.מארלו הוא הבלש הפרטי, גיבור ספריו

נבחרה • כ״מים עולם״ ,בתחרות
שהתקיימה בלונדון, מיס פורטו־ריקו, וויל־נלווה
מרפד 18 שקיבלה פרם בסך
3000 ליש״ט.

9.50

10.50
8.50

מונה • כדובר מישטרת ישראל, וייכנס
לתפקידו בתחילת חודש דצמבר, סגן־
אלוף שמואל צחי, המשמש עד לכניסתו
לתפקידו החדש כראש ענף הקשר לעיתונות
בלישכת דובר צר,״ל. מוותיקי הקצינים
בלישכה, מילא את תפקידו כראש ענף ק-שר
לעיתונות במשך שבע שנים רצופות. עם
כניסתו לעבודה במישטרת־ישראל יקבל
סגן־אלוף צחי את הדרגה המישטרתית של
ניצב־מישנה.
מונה • כמבקר מישרד־המישטרה,
תת־ניצב שמואל איתן 64 שהועלה עם
כניסתו לתפקידו החדש לדרגת ניצב. היה
עד עתה נשיא קבוע של בית־הדין המש מעתי
של מישטרת ישראל, וממלא־מקום
דובר המטה הארצי שלה. יליד הארץ, מש רת
במישטרה משית .1948 היה ממקימי
מישמר־הגבול, ושימש סגן מפקד המישמר.
עשה בשליחות בת ארבע שנים מטעם ה מחלקה
לשיתוף בינלאומי במישרד־החוץ
בכמה מארצות אפריקה, שם הדריך בנושאי
מישטרה. היה קצין לתפקידים מייוחדים במטה
הארצי. נשוי ואב לשלושה. אחיו הוא
רפאל (״רפול״) איתן, אלוף פיקוד ה צפון.

פטר • אחרי מחלה ממושכת בתל-
אביב, גנוכ הן 81 חבר הכנסת החמישית
מטעם המיפלגה הליברלית המאוחדת.
יליד גרמניה, הצטרף לאגודת הסטודנטים
הציוניים כשלמד מישפטים. היה אחד האישים
המרכזיים בתנועת־הנוער בלאו־וייס
(״תכלת לבן״) .היה מזכ״ל ויו״ר בפועל
של ההסתדרות הציונית בגרמניה, עלה ארצה
ועם קום המדינה, העתיק את פעילותו
למיפלגה הפרוגרסיבית אחרי איחודה עם
הציונים הכלליים, פעל במיסגרת המיפלגה
הליברלית. בשנות החמישים כיהן כיושב-
ראש בית־הדין המישמעתי לעובדי־המדינה.
הירצה על ענייני חוק ומינהל ציבורי בבית-
הספר למישפט וכלכלה של אוניברסיטת
תל־אביב.

שחקג ,

מבצע הוז ל ה מיוחד ל חנו כ ה
15.00
13.00
14.00

אחרונה את צילומי סירסו יופי שד צרות.
הסרט נמצא בשלבי־עריכה סופיים.

קולנוע

שארלוט ראמפלינג ורוברט

הוליווד 7אוסף מומחי
העולם הזה 1996

של ריימונד צ׳נדלר, ואחת הדמויות הח שובות
ביותר של הסיפרות הבלשית במאה
ה־ .20 האמפרי בוגארט, דיק פאואל וג׳יימס
גארנר, הם רק כמה מן הכוכבים שניסו
להתמודד עם התפקיד, אבל הסברה, כך
אומרים מבקרים ניכבדים מעבר לאוקיא־
ם היא שמיצ׳ם, היום, בשל חופש־היתר
שיש לאמנות השביעית בימינו, ובשל התאמתו
המייוחדת לדמות, עולה על כולם,
אולי אפילו על בוגארט האגדי.
אינני מאזוכיסט. היחידי שאינו מתרגש
מן ההילולה הוא מיצ׳ם עצמו. לדבריו,
הוא לא ראה מעולם את סרטיו בקולנוע,
ואינו מתכונן להתחיל דווקא עכשיו
בהרגל מגונה זה .״אינני מאזוכיסט,״ הוא
אומר ,״ואל תשאלו אותי מהו הסרט החביב
עלי ביותר. הרי אמרתי כבר שאיני אוהב
לראות את הזבל הזה, אז איך אדע מה
להעדיף 1״
ואם בכל־זאת לוחצים עליו, הוא מתפרץ :
״טוב, אז אני מעדיף את הפעם האחרונה
שבה ראיתי את ארצ׳י. אומנם אף אחד לא
ראה את הסרט, ואיש לא שמע עליו, אבל
העבודה נמשכה אז ארבעה שבועות בלבד,
כולל חופשת־חג־מולד בתשלום, ובסך־הכל
נתנו לי מאה אלף דולר. מה רע בכך?״
אשר לתעשייה, יש לו דיעות מגובשות
מאד .״איזו תעשייה 1לא נותר ממנה מאומה,
בהוליווד. כל מה שיש לנו, זה אוסף
של מומחים שיושבים עם הבהונות בישבנים,
ומהרהרים. כל מי שמתמצא בעיסקי-
הקולנוע, גורש כבר מזמן. פעם ה״ה נחמד
לחיות פה, ההומוס שרצו בשפע, ויכולתי
תמיד להשיג טרמפ הביתה• היום נותנים
לכולם זריקות הורמונים.״
בל אהד כוטיצ׳לי. אחד הדברים שהרגיזו
אותו במייוחד במשך הסרטתו האחרונה,
היה ריבוי התסריטאים .״כולם כותבים
היום,״ הוא מתלונן .״הם קמים בחצות,
כדי לתקן את מה שכתבו בלילה. כל הזמן
דחפו לי לידיים את הניירות הוורודים המקושקשים
שלהם. ואני כל הזמן זרקתי
אותם הצידה.״ ואשר לעורכי ומפיקי הסרטים,
גם להם שמורה בפיו מנה מייוחדת:
״כל השנה יושבים ומקצצים סרטים, וכל
מה שנותר זה נייר־טואלט. וכאשר האולפנים
מפסידים הון על הטינופת שיצאה מידיהם,
הבדעצמם הולכים להרצות בפני סטו־

צ׳ם ב״שלום לו יקירתי״
בהונות בישבנים!
העולם הזה 1996
מקהלת קרפדו ת
אהבה הנצח (פריס, תל־אביב,
**ארצות־הברית) — ראשית, צריך
לברך את קולנוע פריס על השיפוצים.
נידמה שלאחר שנים רבות של עינויים לבל מי שרצה
לראות סרטים יוצאי״דופו שהוצגו בקולנוע זה, אפשר עתה
לשבת על כיסאות מרופדים שאינם חורקים, מבלי שהיושב
לפגים יסתיר את כל המסך — ולראות את הסרטים בניחותא.
ועל בן, תבוא על בעלי״הקולנוע הברכה.
אשר לסרט המוצג, השבוע: במעט אפשר לומר עליו
שזהו סרט רע בכוונה. כיצד אפשר להביו, אחרת, את שילובם
של שחקנים שאינם יודעים לשיר, ואינם יודעים
לזוז בקצב, בסרט מוסיקלי המתיימר לחדש את אופנת
פרד אסטר וג׳ינג׳ר רוג׳רס 1ברט ריינולדס וסיביל שפארד
(וגם מדליו קאהן) מצטיינים בהיעדר רגליים ימניות, בקולות
שלא היו מביישים מקהלת קרפדות, ובאי-יבולת״מוח-
לטת לנצל כל מה שטמון בשיריו הסרקאסטיים והמחוכמים
של קול פורטר, המלווים את הסרט הזה לאורכו.
הדיאלוג, שנכתב ברוח פילפול הימים ההם, נבשל בשל
עריכה מסורבלת, ועוקציו קהים, באשר התמונה מתחלפת
מאוחר מדי, והמענה להם אינו מגיע בזמן.
ואף־על-פי-בן, למי שאוהב מאוד קולנוע ומסוגל לגשר
בדמיונו על מה שחסר בסרט, ולתאר לעצמו כיצד היה
סינטרה שר את פורטר, ואיילן פאואל היתה מתנועעת
לקצביו, יש בהחלט ממה ליהנות בסרט: מתיפאורות מרהיבות
של ג׳ין אלן, מן האישיות הקולנועית הבולטת־בהחלט
של ברט ריינולדס, מהופעות מבריקות של איילין

ריינולדס ושפארד: בלי עוקץ
ברנן וג׳ון הילרמן, בצמד המשרתים, מן הצילומים המזהירים
של לאסלו קובאץ׳ ומעשרות הרמזים לסרטים מכל
התקופות, החל במחזות״זמר של באסבי ברקלי, וכלה בערפילי
האמפרי בוגארט.
בעצם, זה כוחו וזו חולשתו של הבמאי פיטר בוגדנוביץ׳.
מרוב הערצה למה שראה בקולנוע, הוא מנסה תמיד
לשחזר את העבר, מבלי להיות מוכשר כמו אליליו הוקס
או פורד. מעניין מתי יקום פעם בוגדנוביץ׳ האמיתי, ויעמוד
סוף־סוף על רגליו.

נדמהל*
ויכול ל היו ת
פי תיון למפקח (צפון, תל-
אביב, צרפת) — בדותה חביבה
ומתחכמת זו של קלוד ללוש,
תלוייה על בלימה של עלילת-מתח העומדת, פחות או יותר,
ביסודו של הסרט. מעשה במותו של קבלן עשיר ובגניבת
ציורים יקרי-ערך מביתו, כשאשתו של הקבלן היא החשודה
העיקרית, בעיני מפקח המסרב ללכת בשבילים המקובלים.
אלא שהעלילה, לגבי ללוש, אינה אלא תירוץ לכל מיני
בדיחות פרטיות, גלישות אל ה״יכול להיות״ ואל ה״היה
פעם״ ,מעשי-תעתועים שבהם נידרש הצופה לדלג קדימה
ולאחור בתוך הזמן, להבחין בין מה שקרח באמת לבין מה
שנידמה לאחת הדמויות בסרט בי קרה. החקירה כוללת,
בין השאר, תיזמון מדוייק של הזמן הדרוש בדי להגיע
מבית־קולנוע מסויים לבית הקבלן ובחזרה, וזה מאפשר
לללוש לשוב אל הדהירות המטורפות ומסמרות-השיער
שבהן הוא קושר עצמו לכל מיני כלי־רכב כדי לחלוק
עם הצופים את חוויית המהירות המשכרת. העלילה נעצרת
מזמן לזמן, בדי להשאיר למפקח פנאי לבילויים עם
ידידתו היצאנית, לשידוך בתו עם עוזרו הנאמן, ואפילו כדי
להשמיע סיסמאות בבדות־משקל כמו :״מוטב שוטר משוחד
שעובד — משוטר ישר ומטומטם.״
בסופו של דבר, הסרט כולו הוא אחיזת-עיניים, כאשר
מיסתבר שבל מה שנחקר בעצם חסר כל קשר לתעלומה
עצמה, שהיא בסופו של דבר לא-כל-בך חשובה, מפני
שהעיקר הוא יצירת הקשרים הנפשיים שבין המפקח העק שן,
סרג׳ רג׳יאני, לבין האלמנה החשודה, מישל מורגן.
ולמען האמת, אישיותם של שני ותיקים אלה היא, לעי־

דנטים על אמנות הקולנוע. לא קשה לראות
שאנו מוצפים ממש באמנים, בעיר הזאת,
הוליווד. כל אחד הוא בוטיצ׳לי ודה־וינצ׳י.״
אז מדוע אינו פורש? ״פשוט, יש לי
פריחר, אם אינני עובד• חוץ מזה, יש לי
גנן בבית, ואני מת לעשות עליו רושם.״
כל זד, אינו נישמע כשיר־הלל להוליווד,
אבל נראה שבינתיים, לפחות כל עוד מושך
שמו דולרים לקופה, אין עיר־הסרטים
מחזירה לו אותו יחם. והעובדה שאינו אוהב
את הדור החדש בעיר, אינה מונעת מן הדור
החדש להעריץ אותו. ואכן, בשלום לך
יקירתי, הבמאי הוא דיק ריצ׳רדם, מן הצעירים
המבטיחים של הוליווד, ואילו לצידי
מופיעה שארלוט ראמפלינג, הלא היא הסג־סאציה
המינית העכשווית של הקולנוע.
ואם מכל זה נשמע שמיצ׳ם הוא טיפוס
פרוע וסוער, אולי יבוא המידע הבא כהפתעה:
מזה 35 שנים הוא נשוי לאותה אשד,
עצמה, דורותי ספנס. איך אפשר להסביר
זאת? ״אל תשאלו אותי, תשאלו אותה. לי
אין מושג. די לי שאני צריך להסתדר איכשהו
עם העבודה המשונה הזאת שיש לי.״

מורגן ורג׳י־אני: עם חן
תים קרובות, החוט היחידי המציל את הסיפור מהתפרקות
מוחלטת.
מי שנהנה מן השעשועים הקולנועיים של ללוש, ואין
ספק שהאיש אוהב קולנוע ומשחק בו בחיבה אמיתית,
יבוא כאן בוודאי על שכרו. מה עוד, שלהבדיל מניסיונות
רציניים למסות כבדות ונבובות (נוסח לחיות כדי לחיות),
באן מוגש הכל בצורת פרפרת, להוציא אותו ניסיון שיט-
חי וחסר-טעם, בבמה רגעים בודדים, לרמוז לקיום כוחות־אופל
קפקאיים, השולטים בכל, המייותר לגמרי בסרט
מסוג זה.

תדרי ך
ת ל ־ א בי ג
+¥נמר שד נייר (אופיר, ארצות־הברית)
— בנו של שגריר יפני והמורה הבריטי
הבדאי שלו נחטפים על־ידי מחתרת
בדרום־מיזרח אסיה, בסרט־הרפתקות היתולי.
לא רציני, אבל דייוויד ניבן נחמד.
שוער־ הלילה (אורלי, איטל־עה)—סרט
מזעזע על בני־אדם הנושאים את
מומי השואה עד סוף ימיהם. שופרות המחאה
היו מתרגשים פחות אילו היו מתבוננים
בסרט בתשומת־לב, ומשגיחים בגשתו
האגטי־נאצית הקיצונית.
האנגלית הרומנטית(פאר,
אנגליה) — אשד, בגיל־הביניים מחפשת את
הרומנטיקה בחיים, בין בעל שפירושו שיגרה,
למאהב שפירושו חוסר־ביסחון. עיצוב
יפה־להפליא וסיגנון מעודן של ג׳וזף לוזי.
* * מלבה על הכוונת (לימור, אנגליה)
— מותחן עשוי במיקצועיות, על אירי
המחליט לרצוח את המלכה, לאתר שמיש־

פחתו נהרגת בהתנגשות בין טרוריסטים
לצבא. עוקף בזהירות כל השלכה פוליטית,
וזה די מוזר בנושא מעין זה.

ירושלים

המישחל, המכור (אור־גיל,
ארצות־הברית) — מישחק־כדורגל אמריקאי
אלים בין כותלי הכלא, כמשל לאורח החיים
ולערכים המקובלים בחברה שם• בימוי ניט־רץ
של רוברט אלדריץ׳ .ברט ריינולדס

בטוח בעצמו, כרגיל.

חיפה

תמונות מחיי־ נישואין

(אורה, שוודיה) — אינגמר ברגמן נובר בתוך
סודות חיי־הנשואין המודרניים, ומוציא
לאור תמונות מרשימות באמיתותן.
מישחק מעולה של ליב אולמן וארלנד י ד
ספסון.

המירוץ לצמרת של דודי

קראביץ (מוריה, קנדה) — נער יהודי
מגיטו מונטריאול עולה לצמרת בזכות מרפקיו,
ויורד ממנה בגלל אותה סיבה עצמה.

413

כד להגן עליה מפני אנשי־האגרוף
השכירים של בעלה