גליון 1999 מתאריך 24 בדצמבר 1975

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלביאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים שידון

2ח״כים יציעו בחינת
סקר חדשה לכיתות ח׳ בגנון ו״צגן גפתחים
זן חדש של פלסטינים
מה חד שבמדע

חברי־הכנסת אמנון לין(חטיבת המעיד בליכוד) ודויד קורן(חטיפת
הליכוד כמערך) ,יגישו למליאת הכנסת הצעת־חוק פרטית שלפיה תיערך,
החל מהשנה הבאה. בחינת־סקר חדשה בנוסח אחיד לתלמידי
כיתות ח ,,שתקבע אם יובל התלמיד להמשיך בלימודיו.
חברי־הכנסת אומרים כי הוכח מעבר לבל ספק, שההשכלה היא המביאה
אזרחים רבים לדיעות שליליות, ולפיכך יש לתיתה אך־ורק לאלה המזדהים עם
המדינה לחלוטין ולמנוע השכלה, על חשבון כספי הציבור, משונאי ישראל
ומישפחותיהם.
לין וקורן הציגו לפני העיתונאים את בחינת־הסקר האחידה :

במכון וייצמן מסתיימים והולכים
תהליכי הפיתוח של זן פלסטיני
חדש, שלדעת אנשי המכון
יוכל להחליף בהצלחה את הזן
הקיים שאינו עונה עוד על צורכי
המדינה.
מבחינה חיצונית זהים שני הזנים
כליל, הישגם של חוקרי המכון הוא
ביכולתם להתאים את הזן החדש ל תנאים
המחמירים של המזמינה (ממשלת
ישראל) ,מבלי לסטות כהוא־זה
מן האתגר המקורי שהועמד לפניהם,

לאמור :״פלסטיני דגם ,43/77 סידרה
4חושב מימשל עצמי מאמין—עצמאות
מוניציפאלית/מאמין — שמעון סרס/
מקווה — שלטון ישראלי עד קץ כל
הדורות.״
ייצורו ההמוני של הזן החדש יע מיד
בפני הממשלה יריב הוגן ורציני,
שעימו תוכל לשוחח ללא חשש ואף
להגיע להסכמים מסויימים.
יחד עם זאת סוכם, כי כל פלסטיני
מן הדגם החדש, יתכלה מעצמו תוך
זמן מסויים כדי להבטיח את הממשלה
מפני הפתעות.

שיעור בנבואה מדינית
בעייתך, כמדינאי, היא איך לנבא את אשר יהיה ולהיות צודק לבל
יפילוך מכיסאך. 1 ובכן —
בשלב ראשון עליך להציע תוכנית מדינית מקיפה ורבת ־היקף בנוסח הבא:
א. יש להכריז מייד על מצב־חירום.
ב. יש להקים ממשלת גנראלים.
ג. יש לרכוש נשק, להתעצם ולגייס את המילואים.
ד. יש להודיע לאויבים שאין לנו מה ועל מה לדבר איתם בכלל, ושילכו
קיבינימאט ושניפגש איתם רק בשדה־הקרב.
ה. יש להתכונן למילחמה הצפוייה.
בשלב השני עליך לדאוג שתוכניתו תתבצע ככתבה וכלשונה מא׳ ועד ה;.
בשלב השלישי תפרוץ המילחמה הצפוייה.
וכשהיא תפרוץ, מגיע השלב הרביעי והמכריע — אתה מתייצב מול פני
האומה, מכריז בגאווה ,״אמרתי לכם״ (ראו סעיף ה׳ בתוכניתי המדינית)
וזוכה בכתר הנביא והמנהיג לעולם־ועד.
זה הכל — חד וחלק.

חתימה טובה
(מדריך שימושי ל חו ת מי ם על עצומות)
לעולם אין לחתום בצורה פשוטה, כסתם אזרח אלמוני וחסר־וזשיבות

יוסף בהן, תל־אביב
יש להשתמש בכל תואר אקדמאי אפשרי:

ד״ר יוסף כהן, קרימינולוג, אונ׳ ווילמינגטון

אם אין תארים, יספיק עיסוק מכובד: כתבת לענייני סריגה, למשל, תהיה :

נעמי כץ, סופרת ועיתונאית
בתשובה לשאלות בנוגע לאפשרות לשקר בחלק א׳ (ההצהרתי) או להסתיר
מידע בחלק ב׳ (המישפחתי) או להטעות בחלק ג׳ (האינפורמטיבי) של הבחינה,
הוסיף הזוג כי ועדת־מומחים משותפת של מישרד־החינוך ושירותי־הביטחון היא
שתבדוק את הבחינות, ולכן ״אין מקום לדאגה.״

בדויים פולשים
מחדש לפתחת רפיח

ואילו בחלק המזרחי. רול
ימית לאידך ששת היש גו ספי
בתקופה האחרונה עוד במה,
מאות בדומם המציגים עצמםן;
כבגי-ד׳מקום או קרובי המ ש־ו]
פחה של הב. ווים בעלי. ר ע•::

יונות השהות באער.

במקרה זה יש לציין סרטים חשובים אחרים, כמו:

סרן (מיל ).יוסף כהן או נעמי כץ, אסירת-ציון
חתימה נעימה !

,ח1רף א 1קיץ בפיתחת רפיח

ימים האלה. אפשר לדאות את
מאות עזרא ינוס
.בדווים בפאתי הישובים ש טאו,ת
בדווים פלשו בת דות ׳,נתיב העשרה. אוגדה וקופה
האחרונה לתוך רמש־ מאחד הנת־ל אשל ומסירת —
כצו,ת הסגורות כפיתהת ר בחלק המזרחי שי פיתחת ר
חלק
כהפולשים. נראים ג יסים
אלה בחוך המשבצות ה סגורות
בגדרות היל כשהם מעבדים
אדפות, חירשים חיר*
עים תבואות חורף בעצם ה
יוסף
כהן, חרט ומסגר־מיכני או נעמי כץ, מטפלת

האזינו עתה לפרקי היום ב מ עריב !לשיחה על הנושא:

ייזש תקווה לרישורכה, או־ השת הכתר על ידי סר&נקו

פיח במטרה במרה לזכות
ב״פינוי׳* כיסף תוך קבלת
פיצויים גסעס הטטשל ה ישראלי
כאזור.

אבל לעולם אץ להשתמש בציון העיסוק במקרים כמו אלה שלפנינו :

(״מעריב׳ )25.11.75

מאות בדויים פלשו — פלשו מן השורש
פלש. חדרנ לנחלת זרים על מנת להשתקע
בה. ע-ע ״הפלישה הבדואית החדשה
— מקבילה לפלישת השבטים הברבא־ריס
לתחומי האימפריה הרומית ול״פלישת
הים -של ז׳ול וורן.
במטרה ברורה לזכות בפינוי — מזימה
בדואית עתיקת יומין. הבדואי ידוע מאז
ומעולם כמי שמוצא את פרנסתו מפינוי
מאזורים סגורים.
חלק מהפולשים נראים — בעין בלתי־

מזויינת. הם יושבים בשטח מבלי להתחפר,
או להסתוות.
מעבדים אדמות — הבדואי ידוע כספיות
מדבר. מה פתאום הפך למעבד אדמות?
עוד טכסים בדואי שקוף.
חורשים וזורעים את תבואות החורף בעצם
הימים האלה — מוזר מאוד .״הימיס
האלה — -ימי גינוי הציונות. איך מעיזים
הס לזרוע תבואות חורף בימי גינוי הציונות•
פירוש אחר זורעים תבואות חורף בעיצומם
של ימי הקיץ. או חורשים וזורעים,

במקום לקצור ולדוש. יהיה אשר יהיה
הפירוש — ברור שיש כאן טריק נוסף* .
בפאתי היישובים ובו׳ — יישובים יהודיים
עתיקי־יומין ובעלי מסורת. בולטת ביניהם
במיוחד קהילת נתיב־העשרה אשר לא
גלתה מהארץ עם חורבן בית שני ומקיימת
במקום רציפות היסטורית יהודית מאז ועז־היום.
המציגים
עצמם כבני המקום — מתחפשים
ליהודים.
בעלי רשיונות — למרות עורמתס ולמרות
שהיום מהגרים וזרים בשטח, העניק ה־ ^
מימשל לכמה מהם רשיונות בדומה לחיות
בר מוגנות. כל הצד בדואי־מוגן, צפוי
לשלילת רשיון־הצייד שלו ל־ 3חודשים,

ספר ו
1ש ל טפיו
חושך את מיספרי1

כך השתכנעספיר
להפוך את רבץ לרה״מ

זהו הפרק הפותח בסידרת
גילוייו של יצחק פייגורביץ, ספרו
של שר־האוצר ז״ל. משך שנים
נוהג היה יצחק (איצ׳ה בפי ידי דיו)
לרשום את שיחותיהם על
גבי תער קטן, אותו הוא חושף
לראשונה.

אם היית בא מוקדם יותר, הייתי
יכול.״ הצעתי לו, כפיצוי, את תיק
ההסברה או התחבורה (למרות הסיכוי
שאסתכסך עם יעקובי) .אבן סירב.
ספיר ניסה לתווך בינינו, אך כשאבן
דיבר אלי בכעס, אמר לו :״די ועלען
וערטאן (אתה תחכה)״ .למרות הכל
לא כעסתי על אבן, ולחצתי על ספיר
שיסדר לו עבודה קבועה ב״בית
ברל״.

או ק טו ב ר 1973
ביום־כיפור פרצה לפתע מילחמה.
המצרים והסורים ניצלו את חוסר־עי־רנותו
של המודיעין והתקיפו בגיזרות
הגולן והסואץ. כשטילפנו לספיר על
ההתקפה, הוא הרים את השפופרת
והמילה הראשונה שיצאה מפיו היתד.
״הלו״ .״בשעת הסירוק היה טרוד ועצ בני,
ואמר לי ״איצ׳ה, המצב קשה״.
השבתי לו :״מדוע שלא נחצה את
התעלה ונציב ראש־גשר באפריקה?״
ספיר הקשיב מהורהר והגיב :״זוהי
הצעה טובת חכה.״ כשחקרתי מה פירוש
״חכה,״ ענה :״לא אני שר־הבי־טחון.״
ואכן, לא הוא היה שר־הבי־טחון.
אחרי חצי־שעה ראיתי אותו
מטלפן, וידעתי כי העלה את רעיוני.
ובאמת, באותו יום ממש תקפנו בגולן.

מי י הי ה ראש הממ שלה!
היה ברור כי האיש שספיר יציע
לתפקיד ראש־הממשלה, אכן יהיה.

שעה ק שה
היה לספיר חוש מיוחד להבחין ב מצבים
קשים של האומה. פעם, כ ששאלתיו
מה השעה, השיב :״שעה
קשה״ .רק אחרי שנים נודע לי שהיה
.11.35
בשבוע הבא

מדוע העפתי א ת גולדה
חבר־כנסת מבקש מפייגורביץ (משמאל) תפקיד שר
״דחיתי אותו. הוא לא מתאים״

התחלתי למשש אצלו את הדופק. ספיר
נהנה מאוד, ואמר לי :״תמשיך, זה
מדגדג.״ כזה היה, רגיש ומעשי גם־
יחד.
אחרי הצהריים צילצלו אלי וביק שו
ממני שאסדר לרבין ראשות ממשלה
ולאלון סגנות. לא רציתי להב
טיח,
והודעתי שאשתדל. בערב הו דעתי
לספיר, כי איני חפץ בתשלום.
ספיר הופתע, ושאל מה יוכל לתת לי
בתמורה לעבודתי. סיפרתי לו — והוא
הבטיח שיסדר.
למחרת בבוקר בא אלי אבן, וביקש
גם הוא סגנות. אמרתי לו :״מצטער,

אחזה פולח לקרואב ״ מעריב ״ למחרתחלוקת ״ כינו ר־ דו ד ״:

דידה שקט ענו על באו־שבע
לילה שקט נוסף, כלילות שקטים רבים שקדמו לו, עבר אמש על
בירת הנגב. למישטרה לא דווח על בל התקהלויות או עצרות בלתי
חוקיות. גם כשאר חלקי הארץ נמשכו החיים כסידרם ואומנים רכים
שיעשעו כהצלחה את קהל הצופים במופעים שונים ומגוונים.
שר-הבריאות דיבר ברעננה בטקס
חלוקת תעודות אזרח מצטיין ושר־המישטרה
נאם בבית־שאן על מצב
האלימות. לכתבנו לא נודע היכן היה
אמש שר־החינוך ואין בכוונתנו לחטט
ולהתערב יתר על המידה בחייו הפרטיים
של השר. שיופיע איפה שהוא
רוצה, מצידנו.

אין בכוונתנו גם לרדוף אחרי ראש
עיריית באר־שבע לכל טקס בו הוא
נוטל חלק. מי ששמע את נאווי פעם
אחת, תופס את הפרינציפ.
חברי הנהלת ״מעריב״ דנו אמש עד
שעה מאוחרת בבעיות המצב המדיני
המחמיר ואחר התפזרו איש איש לבי תו.
ייתכן שיש חברי הנהלה של עי
ריק
נעמי שמר
קשה להאשים את נעמי יפה, נשגב, נהדר, נפלא וקדוש
שמר בשינאה לערבים, או ב — ״ירושלים של זהב״ :
רגשות בוז, או בבל רגש או
״ביכר השוק ריקה
יחס אחר כלפיהם.
ואין פוקד את חר-הבית
בי אצל נעמי שמר פשוט
בעיר העתיקה״
אין ערבים. אצלה הם לא קיימים.
הם אינם. הם ריק.
כלומר — ירושלים, שלא
והדוגמה הטובה ביותר לבן תחת שילטון ישראל, שחיים
היא דווקא בשיר שכולם מס בה רבבות אנשים, היא ריקה.
כימים עליו שהוא אמיתי, הערבים שבביבר-השוק אינם

תונים אחרים אשר זמנם בידם —
וזכותם לקחת חלק בכל אירוע שהוא.
בבאר־שבע, כאמור, התנהלו החיים
על דרך השיגרה ורוב תושבי העיר,
שאינה מתפתחת ומשגשגת יותר מ ערים
אחרות, העדיפו לצפות בטלוויזיה
או למלא את חידון הסמלים החדש
והמרתק של ״מעריב״.
אזרחים: היכונו למיבצע החדש של
״מעריב״ ,״אני ציוני חרוץ, אזרח מצ טיין
ובמאי לדוגמה 76״ .פרסי אוטו־ביאנסקי
לפותרים נכונה. פרטים יבואו.

קיימים. הם אינם. הם כלום.
הם ואקום.
ואין ערבים בשום מקום —
לא בהיאחזות הנח״ל בסיני,
לא בחורשת האקליפטוס, לא
בכינרת, לא בירדן — לא בשום
מקום.
אפילו בשירי-המילחמה שלה
אין ערבים .״אנחנו שנינו מ אותו
הכפר״ ואנחנו נפצעים
ונהרגים — מכדורים, מפצצות,
מגורל אכזר — אבל בשום
פנים ואופן אין ערבים בעסק.
הערבים הם ואקום. ריק.
ריק נעמי שמר.
קופות שרצים

אחת הסיבות העיקריות להתנגדות
הממשלה להפעלת שידורי
צבע בטלוויזיה היא בהלת תקניות
שייצור המצב החדש, שעה שרבבות
בעלי מקלטים יחליפו את
מכשיריהם למקלטי-צבע, שמחירם
גבוה.
.טיעון זה אינו תופס, כפי הנראה,
כשהמדובר בריפורמת המם.
על רבבות סותרים זעירים ועצמאים
קטנים הוטלה חובת ניהול
קופה, להנאתם ולהבנסתם של יבואני
הקופות הרושמות.
מסע הפרסומת לקופות רושמות,
שמחירן נע בסביבות עשרת אלפים
ל״י, מגיע כל יום לשיאים
חדשים. כולם נאבקים מעל מודעות
ענק בעיתונות ומעל שידורי הפרסומת
ברדיו על ליבו של הנישום
הזעיר.
חשבון גם: אם ישנם חמישים
אלף עצמאים החייבים מעתה
לנהל קופות, ואם אמנם יקנה כל
אחד מהם קופה רושמת במיטב
שבלולי שנות השמונים, הרי שצפוי
גל קניות (שמלו מבוסם על
יבוא) בסדר גודל של חצי מיליארד
ל״י (.)500,000,000
ואם כך, יהיה צורך להקים חוליה
מייוחדת שתבדוק את שר
מותיהם של יבואני הקופות הרושמות,
ואולי אף תחייב אותם
לקנות מחשבי איי.בי.אם( .בשמונה
מיליארד) כדי לפקח על ניהול
העסקים המשגשגים.
אבל לא צריך להיתפס לפסימיות
בגלל זה. בלאו הכי כדור
הארץ הולך ומתקרר.

קרע

חברי מערכת
״העולם הזה״

ב גו ש אמונים

משתתפים באבלו
של אלי תבור
בהילקח ממנו

קרע עמוק פרץ מאז ההתנחלות בסבסטיה בין שניים
ממנהיגי גוש־אמונים, הרב משה לוינגר, רבה של
קריית־ארבע וחנן פורת.

תו טנזי ף
?;׳וגיר מאש [],
אסרב !,בהדלפות
המחאה ששלח השבוע נשיא ארצות־הברית ג׳ראלד
פורד לראש־המ&שלה יצחק רביו, על הדלפת סודות
ממגעי־הצמרת בין שתי המדינות, היא סטירת־לחי
פומבית לרבין. המחאה מתפרשת בנזיפה מפורשת של
הנרי קיסינג׳ר, שבאמצעות פורד היפנה אצבע מאשימה
כלפי יצחק רבין, והאשים אותו בהדלפה מכוונת
ובאי־יכולת לשמור סודות בממשלתו.
קיסינג׳ר, העוקב מקרוב אחרי כל מה שמתפרסם
בעתונות הישראלית אודותיו, רמז בגלוי לאנשי
השגרירות הישראלית בוושינגטון, כי הוא ער

לעובדה שבל ההדלפות מפיו של רבין
מתפרסמות ב״מעריב״ .הוא תמה אם יש
קשר כין עובדה זו לעובדה שכתבו הבביר
של ״מעריב״ ,רב גולדשטיין, עסוק עתה
ככתיבת הכיאוגרפיה שד רכין, ונפגש
לצורך זה כקביעות כיחידות עם ראש־הממשלה.

רו שתהש סו עו ת
סביבה מו עצהדש לו ם
שראל־ פלס טין

נודע בי למרות שכלפי חוץ מראים השניים
אחדות מוחלטת, אין הם מדברים זה עם זה
וכל מגע ביניהם נערף על־ידי אנשי ביניים.

מתאר גני םנגד

מחד שי ם אירגו!

פ רו ט ק שן

מסע דו ת ״ היו קרה

שישה בעלי־עסקים בשוק הברמל בתל־אביב, ביניהם
אחד שעיסקו הוצת לפני שנה, אשר שילמו דמי־חסות
גבוהים לאנשי העולם־התחתון החליטו להפסיק לשלם.

השישה גייסו מאה אלף לירות, ושברו
שומרים על עיסקיהם. בן מסרו את שמות
הסחטנים דמישטרה, והודיעו כי אם
המישטרה תתעלם מפנייתם, הם יפנו
ישירות אל הציבור.

גו לדה דר ש ה
לפטר עיתונאי
ראש־ הממשלה לשעבר, גולדה מאיר,
דרשה כשבוע שעבר טמזכיר
ההסתדרות, ירוחם משל, לפעול
לפיטוריו של כתב ״דבר״ לענייני
מיפלגות דניאל (״דני״) כדוך.
כשיחתה עם משל טענה גולדה
בי בלוך כותב לאחרונה יותר מדי
מא.מרים וידיעות המחבלים לדעתה
בממשלה ותוקפים את ראש־הממשלה
יצחק רביו.
עורבי ״דבר״ דחו על הסח דרישה זו,
לפיטוריו של אהד העיתונאים
הטובים כארץ.

שום הצעה מסוג זה לא הוצעה על־ ידי
השניים או מטעמם, והמועצה המשיבה
לפעול השבוע ולהתכנס בהרכבה המלא.

10 מיליון ליי פיצויים

וגפו״ פיוגוץ בבחי רו ת

לעובד לדבריי

ליו׳׳ראגורת
ה ס טו דנ טי ם

עתה מסתבר כי פיטוריהם של ב־ 50 מעובדי
היומון ״דבר״ שייעשו כמיפגרת הניסיון
לצמצם את ההפסדים המצטברים של
החיתון, יסתכמו כסכום של בעשרה מיליון

קיימת סכנה כי הבחירות לתפקיד יו״ר התאחדות
הסטודנטים הארצית תתפוצצנה על רקע של מחלוקת
סביב מועמדותו של האיש העומד להיבחר לתפקיד זה.
בחירתו של דובי ברגמן, יו״ר התאחדות הסטודנטים
באוניברסיטת תל־אביב, שהוא איש הליכוד, מובטחת.
לאנשי הליכוד יש רוב בכל אגודות הסטודנטים
בארץ. אולם אורן כן־אלקנה, יו״ר אגודת

סכום זה ישולם על־ידי חברת העובדים חן כפיצויים
לעובדים המפוטרים והן כפנסיה מוקדמת, והוא יתווסף
לגירעון המצטבר של העיתון, המסתכם עד כה
בסכום של כ־ 20 מיליון ליי.

שו קלי גי ר ת
שבועון צ ה ״ ל
במיסגרת הניסיונות לצמצם ככל האפשר בתקציב־הביטחון,
הועלתה שוב ההצעה לסגור את שבועון
צה״ל, במחנה, שאינו זוכה כימעט לכל תפוצה
במכירה החופשית לציבור, ועיקר קוראיו הם קציני
צה״ל ואנשי מערכת־הביטחון המוחתמים עליו.

למרות זאת מסתכמים הפסדי השבועון,
מדי־שנה, כסכום העולה על מיליון ל״י.
ככל הנראה תוקם ועדה מיוחדת, שתצטרך
להכריע אם להפסיק את הופעת השבועון!

מיסעדות־היוקרה באיזור תל־אכיב החליטו
להקים מחדש אירגץ משלהם, במיסגרת
התאחדות־הסוחרים־הבללית.
האירגון יעסוק, בין השאר, בתיאום סגירת
המיסעדות הפתוחות רק שישה ערבים בשבוע, כך
שלא תהיינה שתיים סגורות באותו יום. יחם הקמת
האירגון הוא בעל מיסעדת־הפאר קפריצ׳יו.

.הסה ,,הפר

אין שמץ של אמת בשמועות שהודלפו במזיד
לעיתונים בימים האחרונים כאילו הציעו ח״כ
אריה (לובה) אליאב ומתי פלד לפרוש מהמועצה
הישראלית למען שלום ישראל פלסטין, תוך כניעה
ליריביהם ביעד.

הסטודנטים של אוניברסיטת כר־אילן, עומד
בראש ניסיון למנוע את בחירתו שד ברגמן
אפילו כמחיר פיצוץ הבחירות.

אביו -י

פיאנו־־בר
המיסעדה הירושלמית הידועה הסה הפכה פיאנדבר.
הסיבה: הירידה במיספר המבקרים במיסעדות
בירושלים. המה מצטרפת לפיאנדבר והקפה־גלריות
הידועים בירושלים כמו פינק, הגלריה־הקטנה והמצודה.
סגירת מיסעדת הסה נעשתה במקביל לסגירת מיסעדה
ירושלמית ידועה אחרת: בית־האמנים.

ח ב רו ח־־ התק לי טי ם
חריפו אחהר דיו
חכרות־התקליטים המפיקות כארץ את
תקליטיהן של חברות־חוץ, החליטו להפסיק
לספק לתחנות־הרדיו כארץ תקליטים
חדשים שיצאו־לאור כארה׳׳ב ובאנגליה,
לפני שהם משווקים כארץ.
ההחלטה על כך באה כמחאה על מדיניותם של עורכי
מיצעדי־הפיזמונים בשידורי־ישראל וגלי־צה׳׳ל,
שאינם מתחשבים בשוק התקליטים. קרי בודניק, מנהל
מחלקתנו־,תקליטים הלועזיים בחברת סי־בי־אס, שהיא
יצרנית התקליטים הלועזיים הגדולה בארץ, הסביר
את החלטתם בכך, שמיום הופעת התקליט בחו״ל ועד
שיווקו בישראל חולפים שלושה חודשים, פרק־זמן
המקובל בכל מדינה בעולם. אלא שעורכי המיצעדים
שורפים את הלהיטים ברדיו לפני שהם מספיקים
להופיע בחנויות. זה גורם לכך שכשהתקליט יוצא־לאור,
כמעט שאין לו כבר ביקוש.

כעדי חכרות־התקליטים ערכו סקר שדפיו
הסתבר בי ישראד היא המדינה היחידה
בעודם שכה צועד תקדיט כראש המיצעד
כו־זמנית עם הארץ המקורית שכה יצא־דאור
— תופעה חריגה כשוק־הדהיטים
העודמי.

מועדון תצוותא׳׳

כ ש לי חמקנךל

ל ד תיי ם

הפיזמונאי אבי קורן ייצא כעוד
דארצות־הברית
מיספר חודשים דארצות־הכרי
הקרן־הקיימת־דישראד.
כשדיה ות־דישרז
אבי נבחר כאחראי עד פעודות־ההסברה
שד הקרן־הקיימת כארצות־הכרית,
ומקום מושכו יהיה כניו־יורק.
במיסגרת תפקידו יארגן אבי קורן
מופעים, כינוסים ואירועים שד הקרן*
הקיימת. במקכיד הוא ינצד את
שהותו בתפקיד זה כדי דהשתדם
בדימודי קודנוע ומדוויזיה, ובתום
השדיחות ישוב דעבודתו ב״גדי־צה״ד״.

מועדון־הלילה
״מרבד הקסמים״ ,השוכן
במלון ״פאל״ כתל־אכיב, יהפוך בקרוב
מועדץ לדתיים, במתכונת מועדון ״צוותא״
התל־אכיבי.
את ההחלטה על שינוי ייעודו של המועדון קיבל
רומי פאלוך, בעל מלונות פאל וגראנד ביץ /שגם
הוא דתי.
לצורך ניהול המועדון הוקמה אגודה עותומנית בשם
עציון להפקת ערבי־תרבות והווי דתיים. דמי־השכירות
עבור המועדון, בסך 15,000 לירות לחודש,
ימומנו על;ידי גורמים דתיים. עבודת הניהול תיעשה
על־ידי דובר מישרד־הדתות, זאב רוזנברג, והעיתונאי
שאול מייזליש.

*(י *יי1וו!ו1יי*

<-20 וו\/ו9

מגנ ר 20 וואט הספק.יז יז
פטיפון חצי אוטומטי
טיונר ו/וט=1¥1//ז סטריאו
טייפ ק ס טו ת סטריאו
זוג רמקולים

מ *ו ל בדי *זח־ד־

בואולראות,לח1ש ולשמוט מוסיקה
באולמי התצוגה של סוני,ת״א,מגדל שלום, אחד-הטם , 9טל 52431 .

העולם הזה 1999

הזה״ ,שכועץ החדשות הישראלי־ .המערבת והמינהדה: תל־רחוב
גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
י הפצה :״גד״ כע״ם י גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

4^£איום קי ס ר, הידוע יותר בכינוי
*׳ קא^עולה, יכול היה להעניק לסוסו ה־
*׳אהוב דרגת קונסול, אין שום סיבה לכ-
אודה מדוע לא יעניק שר־הביטחון, שמעון
,פרס, דרגת תת-אלוף למזכירו הצבאי.
׳ ׳העלאה כזו בדרגה תעלה אומנם, את
?•^ 0ורן וו של המזכיר הצבאי הנאמן ב-
*׳ כםד^.,פי לירות טובות בשנה. בתקופה
ב ,1נמגן ןן ז ההנהגה לתת דוגמא לצימצד
*־* מים. ,מי&וצים, הסתפקות במועט והורדת
״ רמת ־ הו ^ ספק אם זו דוגמא אישית
* טובה ׳י&ז׳ .כך. אבל איש לא יחשוד ב*
שמעודי> 6$שרק ביגלל סיבה זו הוא
* לוחץ בלקיפות כה גדולה להגדלת תקציב*
הביטחון.
׳ .מבחינה מהותית התואר שנושא מזכירו
הצ8איזי^זל שר־הביטחון הוא חסר חשיבות
) לחלו&ין. שמעון פרס יכול להעניק מחר
״ למזכירו תואר של פילדמארשל או אד׳
,מי ל ^ילכ סו ת את כל הזהו באותות ועיי*׳
טוביה י או לאשר לו ללבוש מדי ארגמן
* >ט פגים של זהב. הדבר לא ישגה. במאום
*׳ לא> 0 £עמדו של המזכיר הצבאי, לא את
׳׳ כישומיו ולא את תדמיתו• .גם לא את
׳ אלה שייפרס.
י אבל&צם האקט של הענקת דרגת ה*
יננראל&סזכיר הצבאי (העולם הזה ; )1998
* עצם נכונותו של שר־הביסחון לצאת ל״
מאבק כוחות ולהתמודדות עם צמרת צה״ל
* בנושא כה שולי, יש בהם כדי להצביע
* על אישיותו; דרך פעולתו, רמת השי״
קולים וסולם?׳העדיפויות של האיש ה״
מופקד כיום ׳ על ביטחונה של מדינת״
^ ראל.
י< ״ אפשר היה לסלוח לשר־הביטחון לוא
* .תיה־ מסביר את התייצבותו במערכה להע-
״ ?!אתו בדרגה של מזכירו בחוב אישי ש ״
(קואץ־נייב לו, או בנימוק הומאני אחר.
י •אבל /ברגע ששר־הביטחץ מנסה לשכנע
׳ליק דרגת תת־אלוף — דרגה של מפקדי
. 1אוגדות קרביות, האחראים לחייהם של
י־ :אלפי אנשים בקרב — מגיעה ללבלר ה־פרטיי•:מולו
בשל ״מידותיו התרומיות ו־תכונותיו
הנעלות,״ זוהי סיבה נוספת
•י־ להציזנ סימן־שאלה מעל כושר־השיפוט,
ההערכה וההחלטה של האיש הזה.

״העולם הזה״ ניפה להציג סימן-
שאלה זה בפומבי עוד בטרם נערך הטכס
החגיגי של הכתרת אלוף־מישנה אריה
בדאון בדרגות של תת־אלוף. ניסיון זה
לא נעשה כדי להקניט את שר־הביטחון
או לשים מיכשול בדרכו של המזכיר
אריה בדאון לצמרת צה״ל. הוא נועד
להטיל אור על ויסוח עקרוני נוקב ש התנהל
עד אז בחוגים סגורים.
נושא הוויכוח לא היה מסוג הסודות
הביטחוניים הכמוסים, שחשיפתם עשויה
להועיל לאוייב. הוא התמקד סביב השאלה,
האם ייתכן שבצה״ל יטפס קצין מדרגת
רב־סרן לדרגת תת־אלוף בתפקיד אחד, ב הדר
אחד, תוך שירות אדם אחד, או
שניים. או האם ייתכן שתפקיד חשוב כמו

זה של מזכיר צבאי של שר־הביטחון —
האיש החייב לסנן לשד את המידע ה־בטחוני
הזורם אליו יום־יום — יופקד ב ידיו
של אדם שאין לו אפילו השכלה
תיכונית * ושלא עבר כל קורס או השתלמות
בצה״ל המכשירות אותו לתפקיד זה ז
בין השאר, התמקד הוויכוח. גם סביב

אלוף. הדבר לא נעשה כדי לאפשר לאריה
בראון לזכות בדרגה זו. להיפך. צויין אז
במפורש, שהעלאת התקן לא תגרום להע־לאתו־בדרגה
של בראון. כוונת העלאת התקן
היתד. רק לזכות את בראון בהטבות
השונות שמהן נהנים תת־אלופים בצה״ל,
מבלי שיענוד את הדרגה עצמה.
רק מאוחר יותר הסתבר שהיה זד -כיר־סום
בשיטת הסלאמי. אחרי שהועלה התקן
לחץ שר־הביטחון על העלאת הדרגה ל מזכירו
תוך התעלמות מוחלטת מההתנגדות
הכללית לצעד שהוא עומד לעשות.
בראוו, שעם פרישת אפוטרופוסו הקודם
— משה דיין — חשב לפרוש מצה״ל
ואף הכין לעצמו קאריירה של סוחר־מכד
ניות־משומשות, הפך בצורה כזו הגנראל
הראשון בצה״ל שהוא גנראל־מטעם.
הניסיון להוציא את הוויכוח מהחוגים
הצבאיים הסגורים לדיון פומבי בציבור —
נכשל. הצנזורה הצבאית פסלה כתבה של
העולם הזה בנושא זה שעמדה להתפרסם
לפני חודש. היא לא התירה לפרסם
מתוכה אפילו מילה אחת.
ודאי שמת ליבו לכך שהשער הקדמי של
הגיליון האחרון( .העולם הזה )1998 היה
חמה בצורתו הגראפית דימיון מפתיע ל שער
הקדמי של גיל״ון מלפני חודש (העולם
הזה .)1994 לא היה זה דמיון מקרי,
גם לא תוצאת עצלות של צייר־השערים
שלנו, יוסי שנון.
השער שהתפרסם בגיליון השבוע שעבר
היה צריך להופיע לפני חודש. הוא נפסל
ברגע האחרון, עם פסילת הכתבה שעמדה
להופיע על פרשת אריה בדאון. נשארו
ממנו התבנית הכללית וכותרת המישנד,
שאמרה :״הפרשה המסעירה את צמרת

התקופה של לפני המחדל.
בשל ההגבלות המוטלות עליה ושהיא
מסילה על עצמה, אין העתונות הישראלית
מתעסקת בביקורת צה״ל אלא בתחומים
שוליים. מותר לה לפרסם האשמות כוללניות
מופשטות מפי מומחים בטחוניים על
.מחדלים צבאיים חמודים המסכנים את
ביטחודהמדינה״ ,אולם לא מתאפשר שום
דיון פומבי פתוח בשאלות. מהותיות.
כשם שהוויכוח על קו בר־לב לפני פיל־חמת
יום־הכיפורים, נודע לציבור רק אחרי
נפילתו של הקו, קיימת סכנה שכך יהיה
גם בעתיד. בירורים מהותיים על נושאים
הקשורים בבעיות־יסוד של ביטחזן-המדינה
יתגלו לציבור, כנראה, רק כאשר ישמשו
נושא בדיקה לוועדת-החקירה הבאה.
שערוריית הענקת דרגת תת־האלוף למזכירו
הצבאי של פרס — שערורייה לא
רק בעינינו הקטנים, אלא בעיני רבים
וטובים בצה״ל — היא דוגמא מובהקת
לכך. אם בנושא שולי זה נעשה ניסית גם
להסתיר את הוויכוח, להעלימו מעיני הציבור
ולטאטא את הסערה אל מתחת לשטיח
— קל לשער מה מתרחש בנושאים
חשובים וכאובים יותר.
העולם הזה מצא לנכון להעניק לפרשת
בדאון פירסום מירבי, הרבה מעבר לחשיבותה,
משום שהיא סימפטום מדאיג, אפילו
מדאיג מאוד. היא מצביעה על כך שב-
תחומיפ-חיוניים לא הישתנד -כלום מאז
מילחמת יום־הכיפורים, ואם הישתנה —
היה השינוי לרעה. שתיקתה של העתונות
הישראלית בשערורייה — להוציא הארץ
ודבר, הופכת אותה שותפת למחדל הבא.
אם לא ניתן לחשוף ולפרסם את המתרחש
— שמורה עדיין לעתונות זט ת

השער שהוחלף (״העולם הזה״ )1994 והשער שעוכב (״העולם הזה״ )1998
השאלה האם דרגת תת־אלוף בצה״ל יכולה
להינתן אוטומטית, אפילו לאדם שעבר כך-
וכך קורסים, השתלמויות ותפקידים — או
שנוסף לכל אלה יש צורך שהוא יהיה מחונן
גם בשאר־רוח, אינטליגנציה רחבה, יו־שר־אישי
וניקיון־כפיים.
הוויכוח החריף לאור העובדה שבשעתו
הורה הרמטכ״ל הקודם של צה״ל, רב־אלוף
דויד אלעזר, להוריד את התקן של תפקיד
המזכיר־הצבאי של שר־הביטחון, מדרגת
תת־אלוף לדרגת אלוף־מישנה; וזאת במטרה
מפורשת לחסום את דרכו של אריה בראוו
אל דרגת תת־האלוף.
לפני מיספר חודשים, בלחץ שר־הבי-
טחון, העלה הרמטכ״ל הנוכחי, רב־אלוף
מרדכי גור, את התקן חזרה לדרגת תת*
בטעות התפרסם בגיליון הקודם כאילו
השלים אריה בראון את בחינות־הבגרות
שלו בצה״ל. מסתבר כי הוא החל את לימודיו
לקראת הבחינות המוקדמות בכיתת־הכנה
של צה״ל, אך הפסיק אותם.

מערכת־הביטחון.״ אם לא הבנת לפני חודש
לאיזו פרשה הכוונה, התבהרה לך התעלומה
בשבוע שעבר.
אבל גם בכתבה שהתפרסמה בגיליון
שעבר (״המינוי המקומם את צה״ל״) יטלת
להבחין ודאי בטביעות אצבעותיה של הצנזורה.
לגבי כמה מההיבטים של הפרשה,
ודווקא החמורים שבהם, החליטו שילטו־נות
צה״ל שהם מהווים סודות ביטחוניים
כסוסים שאסור לאוייב לדעת אותם. אי
אפשר להשתחרר מהרושם שבמיקרה זה
היה זה ניסיון להעלים מידע מהציטר
יותר מאשר מהאוייב.
פעם היו מפעילים את הצנזורה הצבאית
כדי לשמור על המוראל של צה״ל. היום
מפעילים אותה, בין השאר, כדי לשמור
על מוראל הציבור.

הזעקה. ובנושא זה זעק העולם הזה ועוד
יזעק זעקות גדולות מאוד.
קריאות העידוד וההזדהות שקיבלנו אחרי
פירסום הכתבה בשבוע שעבר, בכתב ו־בעל־פה
מקצינים רבים בצה״ל, בתוכם
קציני־שדה אלמוניים שלא היכרנו מעולם,
מעידות שהזעקה הזאת היא גם זעקתם.
כתבת־השער על ״הלבלר שהפך גנראל״
זכתה לתהודה חסרת־תקדים ביחידות צה״ל.
העובדה שצה״ל ממשיך להחרים את העולם
הזה ורק גיליונות־בודדים מגיעים, באמצעות
ידיים פרטיות, ליחידות שונות, לא
הפריעה הפעם לתפוצת הכתבה. היא הועתקה
ושוכפלה, והפוטוסטאטים שלה הופצו
בעותקים רבים — בין השאר גם בבניין
המטדדהכללי עצמו.

הפרשה בולה וצורת הפירסום ש הותרה
לה, מעוררים הירהורים נוגים לגבי
המתרחש בצה״ל. הם מזכירים במאוד את
העולם הזה 1999

א צלנו תו בללש מו ע
א! ל ב לו ת שבוע•• של
שמ ש ו שלג בע1וויי ׳\
ב 4 5 0 -דולר!
בתקציב שהוא בהישג־ידך, במסגרת ההקצבה,
ח 1כל להטת־ במשך שבועיים -מהחרגשת
נעימה מתחת לשמש מתרפקת על משטחי־שלג
מרהיבי־עין, באחת מערי־הקיט הציוריות בשעייץ.
לדוגמה: שהייה של שבועיים במלון 0£ת*^£12£ת$€
ב6£18£*6 -א £בחדר זוגי ע אמבטיה,
מ־ 3.1עד ; 14.2מ 6.3-ער : 10.4
נהמחירים בפרנקים שווייצריים, לנפש).
לינה. ארוחת בוקר וארוחת צהרים או ערב 594-
280 תקציב לארוחות נוספות
28 כרטיס רכבת ציריך־אנגלברג וחזרה
338 הוצאות אישיות שונות
1240 שהם 450 דולר גלפי השער מיום ) 1.10.75
פרטים מרתקים נוספים על אפשרויות לבילוי
חופשת שמש ושלג במקומות אחרים ״ מצויים
אצל כל סוכני הנסיעות ובמשרדי ־סוויסאיר:

אנחנו עוסקים בתעוסה
אבלהראע! עולנו לא בעננים

ביגג־ליניאל

העולם הזה 1999

בנ תני ה
לי ד
רננ ת בו ל ג נתרחק 20ד קו ת
סתל -א בי ב

בשכונת קרית־נורדאו מציעה חברתנו את הדירות
הבאות:
בבניינים בני 7קומות
דירות } 3חדרים 89מ״ר במחיר ממוצע 190,000ל״י.
8קו מו ת בניו כוכב
דירות * 3חדרים 87מ׳׳ר במחיר ממוצע 188,000ל״י.
דירות 3חדרים 79מ״ר במחיר ממוצע 173,600ל״י.
זכאי משרד השיכון יוכלו לרכוש דירות אלו במחיר ובתנאי חזכאות.

לזוגו ת צעירים ולזוגות ה עו מ די ם להנ שא
בבניינים בני 4קומות
דירות 3חדרים 69מ״ר במחיר ממוצע 140,100ל״י.
דירות 3חדרים 71מ״ר במחיר ממוצע 143,200ל״י.
בבניינים בני 8קומות
דירות 3חדרים 76מ״ר במחיר ממוצע 163,000ל״י.

ל מ עונייני ם תעזור חב׳ שיכון ו פי תו ח
ב ה לוו או ת בל תי צ מו דו ת ב תנ אי ם נו חי ם.

הקידכז ק ניי תך לפני הטלת מס ערך מוסף
הקעה מאווזגגת לאתר הבניה בקרית גורדאו ביום ג׳ בשעה
9 ( 0וביום ה׳ בשעה 5 >0ו מקניף החברה ברחוב הארבעה
. 991$

בקרו בדירה לדוגמא בקרית נורדאו.
הדירה תחייה פתוחה למבקרים בימים א — ה בשעות 10.00— 12.30
לפנה״צ ו־ 15.00—17.30 אחה״צ.
תחבורה ציבורית ל מ קו ם :״ אגד״ מ ס׳ 713 מנתניה. מתל־אביב,
״ אגד״ מס׳ 605 ישיר ו־ 601׳מאסף.

המשתת פי ם בעיצוב ו רי הו ט ה די ר ה:

עיצוב פנים — אדריכלית ברמלה כרמי,
ריהולו סלון, פינת אוכל, וגופי תאורה —״בל־בו שלום״ .חדרי שינה
וארונות — ר הי טי ״מבט״ .טלויזי ה ומקרר — ״תדיראן״ .תנור
בישול ואפיה — ״פאר״ .מכונת כביסה ״קריסטל״.
מדפי עץ — נגרית ג. שחם, תל-אביב.

דירותשיגוןופ ״ ו 1ו ח -ד -רוהא 3 -ו ו 1ורווחה

העול! תזוז 1999

שחס ״ ח שנ ס חז ח
הקנאים לעתידה של ארץ־ישראל
בכל הפירסומים השונים הנוגעים במישרין או בעקי-
סין בנושא גוש״אמונים ומעשי-החתנחלויות למיניהן מוצגים
אנשים אלה כקנאים, חווה״אומר כפנאטים שכל
מציאות מדוייקת וקרובה לרוח הזמן אינה ניצבת לנגד
עיניהם. הללו הם אנשים, כדברי הקו המנחה את
״העולם הזה״ /המרחיקים לחלוטין את סיכויי השלום
וההידברות עם הערבים אי־פעם.
בתקופה זו, שעה שצעירים רבים מאיתנו מוצאים
את דרכם אל בירות אירופה ואל ארה״ב ( 100 אלף
צעירים ישראליים מצויים, בהערכה זהירה, בניו-יורק)
מוזר לראות צעירים הנלחמים על שלמותה של ארץ-
ישראל, מילחמה שפירושה ויתור על ״ערכים מקודשים״
שנתקדשו לאחרונה בחברה הישראלית, וראש״וראשונח
להם היא הנוחות וצבירת רווחים קלים מהר ככל
האפשר.
מילחמתם של אנשי אמונים אינה אך״ורק על שלמותה
של ארץ־ישראל. זוהי מילחמה על האידיאלים
שנשכחו בישראל של שנת ! 1975 היכן נשמע שצעירים
שעברו שלוש שנים שירות-צבאי, שירות שלא חיה דבר
של מח־בכך, יטלו על עצמם אי-נוחות נוספת דוגמת
התנחלות בתנאים אלמנטריים, כאשר כל המוסדות
המוכרים מגלים כלפיהם יחס עויין של התנכרות ואף-
על״פי כן מצליחים הס ן
ראייה להצלחתם של ״חוגי הקנאים״ היא הקמתם
של יישובי גוש־עציון, שהוקמו אף הם בתחילח בגדר
של דח״פקטו, ורק לאחר״מכן — בכורח הנסיבות ואמת-
החיים העולות טחן י -הפכו עובדות של ממש, שאין
איש מעז לקום ולחלוק עליהן חלוקה כלשהי.
משום-מח מצליח ״החינוך חפנאטי״ במקום שבו
נכשל החינוך השקול וחמאוזן אותו מנסים להקנות
לצעירים אותם חוגים המכנים עצמם ״חוגים למען
ציונות שפויה״ ,או ישראליים הנוטים מהמרכז ושמאלה.
היחידים המצליחים להוציא אל הרחוב ואל ההתנחלויות
השונות ברחבי״תארץ אלפי צעירים ואחרים
הם אנשי גוש-אטונים. אין בקרב חוגי אמונים כל
פיקפוק בדבר זכותם על ארץ״ישראל. ארץ זו ניתנה
לנו בכוח תבטחת-התורח, וזוהי אחת מן האמיתות
שכל טיעון פוליטי או אידיאי לא יוכל לה. הצדק אינו
צדק יחסי הנקבע על-ידי קבוצה אידיאית־פוליטית זו או
אחרת. זהו צדק אבסולוטי הנובע מן האמונה הכנה !
אח •ניע אעיר ישראלי, חנמנח עם חוגי אמוני•

(דתי, בדרך־כלל) לעזוב דרך קלח ובטוחה הפתוחה
בפניו להצלחה כלכלית, אקדמאית או חברתית ולבחור
תחתיה דרך־חתחתים קשה דוגמת דרך־ההתנחלות, ה-
מסתכנת באי־פופולריות מצד הישראלי הממוצע, האמון
על קיום החלטות הממשלה ז תשובה אחת לכך —
הביטחון האיתן בצידקת מעשיו, ביטחון החסר משום-
מה בחוגי השמאל המהווים מיעוט קטן ורועש. מרביתם
של הישראלים בארץ משולים לעלה נידף ברוח שאינם
יודעים אנה יפנו. ההליכה לקראת אש״ף אינה נראית
להם, ואל האמונה הכנה והמוחלטת אין הם יכולים
להגיע מאחר שלא חונכו חינוך יהודי של ממש !
שורש ההבדל בין צעיר דתי לחילוני בישראל הוא
בעובדה שהצעיר הדתי מכיר בעובדת היותו בראש-
ובראשונה יהודי, ורק לאחר״מכן ישראלי, ואילו יהדותו
של הצעיר החילוני חסרה — תחתיה מצוי מישקע ריק
שאינו מתמלא על״ידי ״ישראליותו״ .צעיר דתי אמון
על קיום תרי״ג מיצוות, שאחת החשובות בחן היא
מיצוות יישוב ארץ־ישראל בגופו. לא לחינם נאמר במקורות
:״ארץ״ישראל גבוהה מכל הארצות״ ,ועל-כן כל
העוזב אותה קרוי יורד. בארה״ב או באירופה אי-אפשר
לחיות יהודי שלם, אולם ניתן גם ניתן להיות שם ישראלי
שלם הבא אחת לתקופה מסויימת לקונסוליה המקומית
ומחדש את דרכונו הישראלי, אך לא היהודי !
הרגרסיה שמגלח ממשלת־ישראל יום־יום ושעח-שעה
במגעיה עם אויביה וידידיה כאחת אינה נחלתם של
חוגי אמונים. חללו אימצו להם את אימרתו של בן•
גוריון, למרבה האירוניה, ומגשימים אותה חלכה-למעשח
— הס-חם המגשימים את העיקרון של ״לא חשוב מה
יאמרו הגויים — חשוב מה יעשו היהודים.״
לא באנו לכאן בחסדן של אוטות״העולם חללו ששימשו
אך כלי״שרת לעשות רצונו של בורא, זוהי עיקר
השקפתו של כל אדם דתי המצוי בארץ. וכשם שלא
באנו בכוח רצונן של אומות־חעולם, כך לא נצא או
ניסוג עקב החלטה זו או אחרת של אוטות-חעולס. שלנו
הארץ — ולנו ניתנה.
מעולם לא חבנו חובה מוסרית או כלכלית לפליטים
הערביים, ועל־כן תמוהה עמדתו של אורי אבנרי הרואה
בנו אחראים למצבם של הפליטים (כדוגמה אזכיר רק
את כתבותיו על דובר אש״ף בלונדון — חמאמי) .משום-
• ה נושים אנו לשכוח, כי הפליטים הערבים נמלטו מ
שחס
5ח שנ 0הז ח
התיישבות וביטחון ־ מה ה ק שו?

כאחד שבזמנו דגל בכנות בכיבוש רמת-חגולן ובהקמת
יישובי״ספר שישתתפו, יחד עם צח״ל, בהגנה על יישובי
עמק״הירדן מפני כל איום צבאי סורי, אני חושב חיום
שעכשיו, דווקא לאחר הטבח ברמת־מגשימים, הגיע הזמן
לבדוק אם ההתיישבות ברמת״חגולן באמת עונה על
המטרות שהצבנו בפניה.
מתברר שרצינו להגן על עין־גב, תל״קציר וכל השאר,
ומה שקרח בסופו של דבר הוא שפשוט קיצרנו את
הדרך לרוצחי חפת״ח, ובמקום שיצטרכו לעבור דרך
ארוכה של עשרות קילומטרים, עמוסי נשק וחומרי-חבלה
עד ליישובי עמק-הירדן, הם לא חייבים חיום אלא לעבור
2-3קילומטר כדי להגיע ליישוב כמו רמת-מגשימים
ולרצוח, בלי מאמץ, שלושה בחורים חסרי-מגן תוך שניות
ספורות. ותוך חצי־שעח חם יכולים כבר לחיות צ׳יק״צ׳ק
בחזרה בשטח סורית.

חיים שטנגר, תליאביב

הגיע סוף יסוף חזמן שנלמד להבין מהי מטרת המחבלים

כל כוונתם חיא בסך־הכל לחדור בקלות מכסימלית
לתוך השטחים שבידינו, להגיע במהירות האפשרית אל
היישוב האזרחי הקרוב ביותר, לפגוע במכסימום של
אזרחים ישראליים ולחזור תוך מינימום של זמן ונפגעים
מצידם לבסיסיהם שמעבר לגבול.
אם אין כל ויכוח על חנחת־יסוד זו, ועל כך שהגענו
ב־ 1967 לרמת הסורית רק כדי להגן על מדינת-ישראל
שבתחום הקו הירוק, נשאלת השאלה: איזו תועלת,
בהקשר זה, מביאים יישובי רמת-תגולן לביטחון חמדינח,
עם כל הכבוד לאנשיהם החלוציים והעקשניים ן
האם הקמנו יישובים חדשים כדי שבמקום שיהודים
יירצחו בעמק־חחולח חם ייטבחו ביתר קלות על ריכסי

ד״זק

הופוומה ושנוה
הכתבח ״מרד המכוניות בצה״ל״ (״העולם חזה״
)1988 ליבנה הרבה דברים סתומים. עם זאת היו בה
דברים בלתי-ברורים, או הגדרות בלתי-מדוייקות.
מדוע קצין, או קבוצת קצינים, המסרבים להשתמש
ברכב העומד לרשותם נקרא, או נקראים, מורדים ז
מדוע חייב קצין בקבע לקבל הטבה בצורת המכונית
שצה״ל מעמיד לרשותו ז האם רק בגלל חמיסים הנסחטים
ממנו בשל כך ז
בכל חברה נורמלית רשאי אזרח, וגם כל קצין הוא
בגדר שכזה, לוותר על הטבח כלשהי מטעם המעביד או
מטעם המדינה, טרם שמענו שהמדינה העמידה אזרח
כלשהו למישפט, מפאת סירובו לקבל הפרשי-הצמדח בעת
פידיון מילווה כלשהו. או אזרח שלא התייצב לפני
הביטוח-חלאומי לדרוש את התשלומים עבור ילדיו.
אדרבה, ישמש ויתור זח על הרכב כדוגמה, לשרים ולפקידות
הממשלתית, להנהלת ״צנע״ בהוצאות ראוותניות.
חמישים
על חרכב לא יסתכמו רק בסך 110 לירות,
אלא במאות לירות כל חודש. חמיסים בכלל, לאנשי-

בתיהם עקב קריאתו של
המופתי שהבטיח להם, כי
אחרי ככלות־הכל ישובו
לבתיהם כמנצחים. את ה מציאות
אין לשנות, ואין
מקום לטעון כי עלינו מוטלת
חובת״שיקומם של
הפליטים חערבים. מדי־נות״ערב
העשירות, החנוקות
בתמלוגי־הנפט, לא
נקפו מעולם אצבע למען
אחיהם הערבים והטילו
את הטיפול בהם
על אירגוני״עזרה עולמיים
דוגמת אונר״א המסונף ל-
או״ם. ודי לנו בעובדה זו.
ה״ריאל פוליטיק״ לא מכיר בשינויים קוסמטיים
לאחר שנכבשו חלקי״ארץ שונים כיבוש של מילחמה
צודקת, מילחמה ששתי פנים לה — חיים או מוות —
ואין בה דרך-ביניים (דבר שלא היח קיים, לדוגמה,
שעה שפלש היטלר לחבל הסאר, וזאת מטעמים אימפריאליסטיים
גרידא) .כשם שאין פולניה דורשת חלקים
לעצמה, שנלקחו על-ידי שכנותיה, בהכירה במציאות ה חדשה,
כך הוא הדין לגבי סיכסוך חמזרח-חתיכון. אין
בכוחם של סחטני-נפט למיניהם, ועימם תומכיהם המו-
ראליים, לשנות עובדות למעט בכוח הזרוע, ואליו נהיה
מוכנים בלית״ברירה תמיד וננצח תמיד, כל עוד נתיח
משוכנעים בעצמנו בכנות צידקתנו.
אסיים בציטוט מדבריו של אבי שגרירנו באו״ט,
שכיהן כרבה הראשי של ארץ־ישראל. כוונתי לרב חרצוג
זצ״ל. משנשאל הרב הרצוג לעתידו של עולם, עם פרוץ
מלחמת העולם־השנייח ענה כי במקורות נמצאו נבואות
אך״ורק לחורבנם של שני בתים, ולא נמצא בכל המקורות
עניין חורבנו של בית־שלישי. לכל אותם ספקניים שבינינו,
המעלים חדשות־לבקרים את הקלישאה של
מילחמת-אחיט וחורבנו של בית עקב שינאת־אחים, אין
לי לומר אלא זאת: בקרב מאמינים שבנו אין ספק
ביחס לעתידו של עם־ישראל, ועל-כן אין מקום אצלם
להרהור בדבר חורבנה של אומה. ואצל החסרים אמונה
זו — את חורבנם־שלהם רואים חם. אולם מכאן ועד
לחורבנה של אמונה, רחוקה חדרך מרחק רב.

הקבע, יעלו כמה מונים. למעשה, עתח יתחילו אנשי-
הקבע להרגיש מתו עומס חמיסים המוטל על איש־המילואים,
מאחר שכל סכומי־חהכנסה שחיו פטורים
ממס עד סוף יוני 75׳ חייבים עתה במס, ואין המדובר
באחזקת״רכב בילבד אלא גם בפטור-ממס על חלקים
ניכרים של המשכורת, ולרוב בצדק.
די להשוות משכורת של סרן בקבע (בשנת 71-2׳),
שעליה שולם מס בסך של ( 50 חמישים !) לירות. מאותה
משכורת, של אזרח, שולם באותה תקופח למעלה מ־800
לירות מס. ובאותו יחס גם טילווה-הביטחון. כיום, דין
כל חייל כדין כל פקיד ממשלתי. בכך נעשה עוול, הזועק
לשמיים, על-ידי אותה ועדה שעשתה הכללות ללא כל
אבחנה.
הבטחת מישרד-האוצר כי המשכורת נטו עד אפריל
1976 תהיה כפי שהיתח בשנה הקודמת — פירושה,
עבור השכירים וחיילי צח״ל בכלל זח — הפסד כל תו-
ספת-היוקר. ומכאן הודאה בעקיפין של מישרד-חאוצר,
על הכבדת עול המיסים על השכירים. אותה משכורת
נטו כמו בשנה הקודמת, פירושה :

הגולן ן האם זהו הפיתרון ההגיוני לבעיות ביטחוננו ן
לדעתי, הדרך הטובה ביותר להגביר את הביטחון בתוך
שטח מדינת־ישראל, ולהקשות על המחבלים להגשים
את מטרותיהם היא להפוך ב־ 180 מעלות את המגמה
הקיימת חיום. כלומר, יש להרחיק עד כמה שאפשר
את יישובינו האזרחיים מן הקו הסגול, במקום להצמיד
אותם אליו, ועם זאת להגביר ולהתאים את סיורי כוחות-
צח״ל לאפשרויות החדירה וההתקדמות של המחבלים
בשיטחי הרמה, כך נכריח את ״גיבורי״ הפת״ח להגיע
לאותו מצב שממנו הם כל״כך רוצים להימנע: התנגשות
עם חיילי צה״ל, במקום עם אזרחים מופתעים וחסרי״
הגנה.
באותו זמן ממש יש בהחלט לעודד ולכוון את מיטב
הנוער להתיישב באיזורי הארץ הריקים, שזועקים באמת
להתיישבות: הגליל, חר״הנגב והערבה. זו תחיה הגשמה
ציונית במקומה ובזמנה.

אבינועם עוניו! ,ריעילים

כל תוספת-היוקר ששולמה
החל מתחילת יולי
,75 נשאבת בחזרה כמילווה-

; סכומי
המילחמח — שבשנה הקודמת
היו מילווה (שבעתיד
יוחזר) — יישאבו
השנה כמס ולא יוחזרו;
כל תוספות-חשכר, תוס-
פת-היוקר והטבות סוציאליות
שיחולו מינואר
,76 יישאבו גם הם כמס.
בסך־הכל, על משכורת
שבסיסח באפריל 1975
ישולם לפי האמור לעיל:
)1על משכורת חודשית:
5000 לירות ברוטו, תוספת-חמס ב 10-אלפים לירות; על
משכורת 4000 לירות, תוספת המס כ 8000-לירות ;
על משכורת 3000 לירות, תוספת חמס כ 6000-לירות.
זאת רפורמת, וזח שכרה.

מרדכי 1והר, אשדוד

מכת בי ם
עצה לצפון

הלנה רובינשטיין
מדע היופי
ריסים ארוכים, ארוכים,
עשירים ובכל זאת טבעיים
בעזרת

של הלנה רובינשטיין.
1^ 59 סאס מיכל גלילי
מהודר להפליא, מגוון את
ריסיך, ומכיל רסיסי שיער
הנדבקים לריסיך ומוסיפים
להם אורך ממשי ומראה
סאס!.
עשיר. העלי את
בתנועות סיבוביות קלות
כלפי מעלה באחד מהגוונים
המוצעים לך. מלוי להשגה
בחנויות.
א 1,^ 5סאס !.ידגיש את עיניך
ויבליט את יופץ.

בזמן האחרת שומעים אנו על התפרצויות
רבות בצפון הארץ על־ידי מחבלים,
על־אף השמירה במקומות שונים בצפון.
המחבלים מצליחים, ברוב המיקרים,
להתפרץ פנימה ליישובים ולהרוג חושבים
במושבים וגם בקיבוצים.
הצעתי היא, להקים גדרות אלקטרוניות,
כמו אלו שבהן השתמשו האמריקאים בווייטנאם,
ואז, יש לקוות שהחדירה לשטחים
שלנו תיחלש•
מאיר אמון, חיפה

אימי העתיד
כאשר ראיתי את התמונה של תהלוכת־הניצחון
של גוש־אמוגים ל״מחנה קדום״
(העולם הזה ,)1998 ידעתי מייד שזח מזכיר
לי משהו.
יגעתי ומצאתי: תמונה מחוך הסרט

מסוגלים לחדש את המדור, הורידו אותו
ותנר במקומו עוד תשבץ או משהו.
יוסף אחי־מרים, נאות אפקה

הגיצחץ הוא של אריק
מאז הצטרפותו של אדריכל הניצחון
החלקי במילחמת יום-הכיפורים (אפריקה,
זוכרים ז) ,אריק שרת׳ לחבורת היועצים
של ממשלת הצללים בראשות יצחק רבין,
מנסים אמצעי־התיקשורת ״לרדת״ לסוף
דעתו בגין החלטתו של אריק (רמטכ׳׳ל
העתיד?!) לנטוש את גלגלי החיים הפוליטיים
במסגרת הליכוד (שהוא יזם והקים,
זוכרים?!) ולהפוך יועץ־סתרים מן־השורה
במישרד ראש־הממשלה בירושלים.
הכל ניסו, ועדיין מנסים למצוא את הפי-
תרץ והמניע האמיתי לצעדו הנמרץ שגרם,
מלבד אפקטים אחרים, לניטרולו ה־כמעט
מוחלט במערכות הפוליטיקה שלגו.
בעוד אנשי הליכוד מביעים מפעם לפעם
(מלבד מנחם בגין, השותק בנדון כדג ב
יעוץ
קוסמטי ניתן חינם במרכז
ההדרכה של הלנה רובינשטיין,
תל־אביב: שדרות בן־גוריון , 94
טלפון 240256 בימי ב, ג ,ר,
בין השעות 6.30*3.30 אחה־צ.
בחיפה: מועדון א. א .ע.
רח־ יחיאל 2טלפון 667613
בימי א, ג ,בין השעות 3־ 6אחה-ע.

סצינה מעליית המתנחלים למחנה קדום
אזהרה בהווה
כדורצח, שהופיעה בהעולם הזה (991ו)
לפני כמה שבועות. האם זה רק דימיון
מיקרי?
חנה, מאור, ירושלים
• התמונה מהסרט העתידני, המתאר
עולם אימים אולטרה־פשיסטי, ותמונת מתנחלי
גוש־אמוניס — ראה גלופות.

לא רוצים אנשים!

ח גי לנינסווא*ל\ן

הגיע הזמן להחליף את עורך מדור
הסיפורים שהופיעו בגיליון האחרון של
העולם הזה (.)1997
מוטב לבטל את המדור במקום שיופיע
כמו שהוא מופיע, שוב יש סיפורים על האורחים
הקבועים של המדור, ויקטור שם-
טוב ומני פאר והחכמים במרכאות כפולות
של קפה אכסודום בת״א. חמש תמונות שלמות
על בעל־הפיצריות מנפרד כץ הן יותר
מדי אפילו אם הוא מאכיל את עורך המדור
כל יום בפיצה.
הסיפורים על אנשים חדשים, שאינם מופיעים
דרך־קבע במדור הם סיפורים
״שאולים״ מעיתונים אחרים. בשביל זה
לא צריך את העולם הזה. אם אתם לא

מים) ״זעם״ ו״צער רב״ על חאבדה, הרי
רבץ וחבר־יועציו צוהלים ושמחים עם ניצחון
כביר זה של ניטרול האיש הפופולארי.
ברם,
נראה לי שגם אנשי הליכוד וגם
אנשי פמלייתו של רבץ מופיעים כמנוט־דלים
מהכוונה האמיתית, הנסתרת, של
אריק שרון בהחלטתו לעבוד כיועץ לראש־הממשלה.
לשרון
היו, לדעתי, כמה־וכמה מניעים
לצעדו זה של נטישת הליכוד לטובת מיש־ יו
רה בכירה במישרד ראש־הממשלה. המניע
המרכזי להחלטתו היה, לדעתי, הבטחה
מפורשת שקיבל שרון מראש־הממשלה לקבל
את תפקיד הפז, הרמטכ״ל׳ בעוד כשנתיים
ואולי אף לפני זה (אם וכאשר
יצליח רבין לסלק את הרמטכ״ל הנוכחי,
מוטה גור).
המניע העל-מרכזי של שרון היה לחתור
תחת מעמד ראש־הממשלה ושילטון המערך
בצורה מתוחכמת, מתוך מישרד ראש־ !
הממשלה, עד לחיסולם המוחלט של רבץ
ושילטון המערך.
המשימה הראשונה של שרץ — בקו ישר
לריעה זו — הושגה לפני כשבוע, כשאריק
העולם הזה 1999

מכתבים שרון היה האיש שיעץ לראש־הממשלה
״לוותר״ ולהיכנע למתנחלי סבסטיה, ולהקצות
להם מקום־התנחלות במחנה צבאי
סמוך.
רק עכשיו מתחילים להבין את מניעיו
האמיתיים בהצטרפותו לצוות של ראש־הממשלה,
וכפי הנראה, זו דק התחלה.
עוד דרבו של שרון ארוכה.
ישראל כן־ חורין, ירושלים

סבנה, תהום!
במאמר ״אל התהום״ (הנדון, העולם הזה
,)1998 הופיע תצלום של תמרור מוזר. האם

המצאה ז
אזהרה מפני מידרון
זו עוד אחת ההמצאות של העולם הזה?
דויד אורן, חיפה
• לא. התמרור ״סכנה׳ תהום לפניך״
ניצב ביפו, בקירבת בית־החולים ״דונולו.״
הוא בא לסמן כי בקצה הרחוב, היורד
לים, מצוי מידרון תלול ומסוכן.

לקח הבהירות בנצרת
תוצאות הבחירות בנצרת מלמדות, שלא
ניתן להשכיח מלב האוכלוסיה הערבית
מאוויים לאומיים וריגשות אי־הזדהות עם
מדינת ישראל. הבה לא נטמון ראשינו בחול:
מדינה, שבעצם הגדרתה נועדה עבור
יהודים, אינה יבולה שלא ליצור ריגשי-
נחיתות, אפלייה ואי־הזדהות בלב אזרחיה
הלא-יהודיים.
בן־גוריון הכירה בסתירה פנימית זו, וב-
אומץ־הלב האופייני לו לא נרתע מלהודות
בה. הוא ״פתר״ את הבעייה על-ידי מימשל
צבאי שבוטל בתקופת לוי אשבול. המימשל
הצבאי, וביטולו לאחר־מכן׳ לא שינו את
שאיפותיהם הלאומיות של הערבים ואת
אי-הזדהותם עם המדינה היהודית.
נראה לי, שהפיתרון נעוץ בשתי אפשרויות:
הקמת שילטון פדרלי שיתן אפשרות
לביטוי לאומי לערביי הארץ, או ביטול
חובת רישום הלאום והדת במיסמכים ריש־מיים,
דבר הנחשב בעיני הערבים כאות-
קלון וכמקור אין־סופי לאפליות.
גד לווין, תל־אביב

עונש כבתי־חאבות
העונש שמגיע לבעלי בתי־האבות בטיב־עון
הוא רק אחד: להכריח אותם לבלות
את שארית חייהם בבתי־האבות שלהם עצמם.
נראה איך הם היו מגיבים אז.

אסתר וייס, חיפה

אני לא מבינה, מה אתם רוצים מבעלי
בתי־האבות בטיבעון 1הם בסך־הכל עושים
ביזנס. מי שאשם באמת הם הילדים של
הזקנים, שמכניסים את ההורים שלהם ל-
מחנות־הריכוז האלה, והממשלה — שניתנת
לנאצים יהודיים לנהל בתי־אבות.
מרים רוטשילד, ירושלים

! צרר! חלקי
בהתייחס לכתבה ״בתי-מוות לזקנים״
(העולם הזה ,)1996 על בתי-האבות בטיב־
(המשך בעמוד )14
העולם הזה 1999

שמה

כשמכונת כביסה הופכת להיות מספר 1בשוק, מיד מנ סי ם א חרים לחקותה.
לכן, לטובתך שימי לב, ודרשי אך ורק ליידי קריס טל האמיתית.
בקנותך ליידי קריס טל-:
אנו מב טי חי םלך ־ תמורה מלאה לכספך,
אנו מב טי חי םלך -מכונת כביסה ע ם כל היתרונות והמעלות,
אנו מב טי חי םלך ־ כביסה נקיה ופעולה תקינ ה של המכונה ל שנים רבות,
אנו מ ב טי חי םלך -שירות טוב ומסור, לאורך זמן.
אנו מב טי חי ם לד -הנאה מלאה מפעולתה של ליידי ק רי סטל.

ממשלת ישראל
המשרד לקליטת העליח

71 רציונית*
העולמית

הסוכנות חיחודית לא״י
טהלקוו חעליח וחקליטח

א ל הי שר אלים
השוהים בחו״ל

ממשלת ישראל והסוכנות היהודית החליטו לאחרונה על מתן הקלות
לקליטת תושבים חוזרים.
על הענקת התנאים יוחלט באורח אינדיווידואלי בהתאם למצב
ולצרכים של כל פונה.
ישראלים תושבי חוץ לארץ, המבקשים לשוב לישראל, יפנו אל משרד
מחלקת העליח והקליטה של הסוכנות היהודית /ההסתדרות הציונית
העולמית הקרוב למקום מגוריהם, ויקבלו מידע על סיוע אפשרי.
הכתובת בארץ: ועדה לתושבים חוזרים
ת.ד7384 .
ירושלים

״איזה שר היה מחזיק נהג עם דיעווז
במו שלך 7׳׳ נ ש אל חייב לו בהא לי א ב
! עד כה נחשב כציוני
כל מי שעלה לישראל. בכנס-
החירום של מנהיגי הציונות,
שהתכנס לאחרונה בבניין הכנסת
בירושלים, הגדיר ראש־הממשלה
יצחק רכיו את
מהות הציונות מחדש. רבץ
קבע כי ציוני הוא כל מי שיעלה
׳ג^נת 1976 לרגל ליש ראל.

0מזכ״ל ההסתדרות ירו חם
משל החליט, לאחרונה,
שלא לחסוך שיבטו מאיש. כ-
שהוזמן להרצות במועדון 213

שעבר התכנס החוג כמינחגו,
והתנהל בו ויכוח סוער על
מצבם של אנשי אחדות העבודה
בתוך מישלגת העבודה. את
אכזבתו הקשה מהמיסלגה
הביע ח״כ ד׳אק אמיד, שאמר
:״מיפלגת העבודה חייבת
לקחת את עצמה לידיים, ואילו
אנו צריכים להחליט אם ס ז ׳

8£סד ־ד 11 1\׳ 0ס ££,

בסיפלגה.״
01 לדוברת מישרד־הברי־אות,
דכורה גנני, יש בעייה.
מכיוון שהיא האשד. היחידה
בישראל הממלאת תפקיד של

1ה 7 1ך 111 הרקדן והכוריאוגראף, הצליח להגשים
את חלום־חייו ולהקים להקת״מחול
11 1 ^ 1\ 11111/1
חדשה. אחרי הצגת״חבכורה של הלהקה, שעם חבריה נימנים
גם חרשים־אילמים מלהקת״חדממה, שמייסודו של אפרתי, התקיימה
מסיבה בביתו היפואי של השחקן יוסי שילוח. אפרתי,
שהיה כוכב״המסיבח, מיהר אל אחת מחברות להקתו, הרקדנית
היפהפייה אשתי נדלר, והחמיא לה על ריקודה בערב הבכורה.
לאנשים הנכונים 777 ברנדי
בינלאומי

כרמל

מזרחי

מיקבי ו א עוון לעיון
וזכרון יעקב

גרגורי פק

חשחקן בן ה־ 61 הגיע לישראל לצורך
השלמת שני ימי־צילום של סירטו תחדש,
האות. לפני הגיעו שלח מיברק, ובו ביקש לאתר את אמנון שפק
(משמאל) ,מדריד״תיירים ששימש פעם כנהגו בעת צילומי הסרט
בילי שני כובעים, לפני כשנתיים. פק הגדיר את אמנון, אותו
הוא מכנה ״נוני״ ,כחברו הטוב ביותר, הזמין אותו ואת
אשתו לבקר בביתו שבהוליווד, ואפילו מצא זמן, משן
שני ימי־חצילומים, לסעוד בביתו של אמנון שבפתח־תיקווה.

אירגון־אימהות-עובדות,

בו חברות נשים הידועות בזכות
עצמן או בזכות בעליהן,
אמר :״אוזני פתוחה לשמוע כל
מיני דברים, גם רכילות. שמעתי
כי יש נשים בהרצליה־פיתוח,
שהן מומחיות גדולות
בבל הנוגע לגבינות שווייציות,
והיודעות להבדיל בין סוג יין
אחד למישנהו. הנשים הללו
יושבות בסאלון המרווח שלהן
ביזם חמישי, ומחליטות כי
הגיע הזמן להוריד את הרמה.
לא את שלהן כמובן, בי אם
את זו של העוזרת.״
01 לעיצומו של ויכוח סוער
שניהלו נהגי-שרים במיש־בן
הכנסת בירושלים, נקלע
ח״כ אריה (״לובה״) אליאב,
שהצטרף אליו מייד והביע את
דיעותיו בעניין המשא־והמתן
עם הפלסטינים. משסיים, אמר
לו אחד הנהגים :״תגיד לי
אתה, איזה שר היה מעז להח זיק
נהג עם דיעות כפו שלך?״
01 מסתבר כי לחוג יושבי
אכסודוס בתל־אביב קיים מתחרה
בשם חוג אכסודוס גם
הוא, שעם חבריו נמנים חברי
מיפלגת העבודה שנמנו עם
חטיבת אחדות העבודה. בשבוע

דובר ממשלתי, לא שונח עבו־רח
התקן, וחשד שלח ויק
טור שם־ טוב מציג אותה
כ״חדובר שלי* .בעת ישיבה ש התקיימה
במשרד קופת חולים
התקוממה דבורה, ואמרה לשר:
״אני לא דובר, אני דוברת.׳*
הרגיע אותה מנכ״ל קופת־חולים
אשר ידלין, באומרו
לה ״אל תדאגי, אצלך אי*
אפשר לטעות.״
! 0מישרד־התיקשורת הח
ליט
להתלבש על כל תחנות־הרדיו
הפועלות בישראל והעוברות
על התקנות. אחת 8ד
תחנות־רדיו אלו נמצאה ב אחד
•קיבוצי חנסו-מר־חצעיר,
ומתפקידה חיה לשדר לחברים
את סידור העבודה. יום אחד
הופתע החבר המתפעל את
התחנה, יהודי כבן ,70 כש-
למקום הגיעו שוטרים ולקחו
אותו למעצר. לא עזרו כל ה פניות
למישרד-התיקשורת ל
שמעון
עדן

נער־הטעשועים הישראלי״גרמני, אינו מתבגר. כך, לפחות סבור העיונון הפרנק־פורטי
אבנדפוסט, היודע לספר כי לאחרונה התעשר עדן במכונית רולס־רויס
כאשר ניצח את המולטי״מיליונר דויד בקר במישחק״קוביח בן שלוש דקות, שהתקיים בעדן־סאלון
החדש בברלין. גם בקר וגם עדן הימרו על מכוניות הרולס־רויס שלהם. קובייתו של עדן נפלה שלוש
פעמים על הסיפרה אחת, וכך זכה במכונית ששווייה 130,000 מארק. הדבר היחידי שהרגיז את נקר,
שהתעשר מבתי־אבות, אותם הוא מחזיק באנגליה, הוא העובדה שייאלץ להמתין זמן־מה עד שיקבל
רולס חדשה במקום זו שהפסיד. שמעון עדן מחזיק עתה בברלין שתי מכוניות רולס־רויס.
העולם הזה 1999

1ו 1ו ו 1[ 1 0ם

שחרר את החבר הקשיש. רק
אחרי שהקיבוץ סנה באופן
ישיר למנכ״ל מישרד־התיק-
שורת, שימחה סודוקר,
שוחרר האיש ממעצרו.
׳! 1האורח האחרון בפתיחת
התערוכה של הפסל דני קרוון
בגלרייה גורדון בתל־אביב היה
נשיא המדינה, אפריים קציר
בכבודו־זביעצמו, שבא ממש בדקה
האחרונה לפני סגירת הגלריה
בחברת אשתו, נינה.
דגי קמת, המציג בתערוכה
נוסף לפסלים גם רישומים שצייר
לסיפרו של ח״כ אריה

באחת מפינות החדר גיראו מתגודדים
יעקב תמיר, מי
שהיה נציב מס־הכנסה, הנציב
הנוכחי יצחק מן וסגנו,

אכיטד דזבננוב.

0את ערב־הראיונות ה אחרון
במיסגרת הבימהנשמע
החליטו המארגנים להקדיש ל-
מראייגים ידועים, כדי ש-
יראיינו בו זה את זה. ראשון
המראיינים היה שמואל
>״שמיל״) שי, ששאל את
איש־הטלוויזיה ירון לונדון,
כיצד הוא בוחר את האנשים
המופיעים בטנדו. עוד קודם

שבוע סוער מבחינה פיננסית ורומנטית. היגררות להוצאות מופרזות תביא
אותך לסף הייאוש. אך הצלה שתבוא בעיקבות קשר רומנטי חדש, חהפוך
את הגלגל. בשבוע זח רבים סיכוייך למצוא אח בן הזוג האידיאלי. פחדך
מצרה המרחפת על ראשך מוצדק ביסודו. קשריך החברתיים יסתעפו.
21 במר^

20באס ! ׳2

ובכן, הגענו לזה שוב: הדברים האמיתיים מתגלים, בזח־אחר־זה, מאחרי
פרגודי האשליות, הצביעות של האנשים הסובבים אותך, והרצון הבלתי־מציאותי
לעזור. את ניצבת על פי־תהום, בעיני־רוחך, והדיכאון עלול
לגבור עלייך. משום כך מוטב שתתייחסי למתרחש בהומור, לא בציניות.
21באפר יל
20בטאי

מאוסיס

הקסם האישי שלן יסייע לך להיחלץ ממצב מביך. הדימיון הפורה
בו חנן אותן מזלן עלול להיראות השבוע בעיני אנשים מסויימים
כחפרזה בתפיסת המציאות. עלין להישמר מלחיות אכזר כלפי אחד
האנשים הקרובים ביותר. אכזבה ריגשית תימוג ותיראה באור שונה.

מריבה עזה וחסרת־תכלית
שרותך, רסן את תחושתך
דבר זה חשוב גם מבחינה
ולנוטים למחלות פנימיות.

לא יכולה להציל דבר. על כן, אם יש באפ—
ואפילו את המרירות הממלאה את ליבו.
רפואית: זהו שבוע מסוכן במיקצת, לחולי-לב
כסף לא רב אך חשוב מגיע לך, בזבזי אותו.
ז 2ביוני -
70 ביויי

מישהו שחשבת אותו כל השנים לידידך הטוב, יתגלה השבוע כאוייב
בנפש, המסוגל לכל על־מנת להשמיץ אותך בעיני הממונים על שניכם.
התאפקות מצידך תקדם את עניינך, לכן היזהר מכניעה לדחפים בלתי
מרוסנים. הרבו בנסיעות מחוץ לעיר. שם יש לכם סיכוי לפגוש ידיד טוב.

זה קורת, אן באיטיות משגעת. הסכנה הגדולה ביותר המאיימת
עלין בשלב זה של המישחק, היא שתאבד את העצבים ותנקוט בצעדים
נחפזים. תערון שינויים זעירים במאזן התשלומים שלן. השבוע חל
מיפנה בחיין. הם ישתנו מבלי הבר. רק תורידי את הקליפה החיצונית,
תיווכחי בזה. פגישה עם ידיד אינטימי תסתיים במריבת טפשית.

11(101
22 באוגוסט -
22בספס רו ב ר

אם את מתאכזבת מאוד ביום ד׳ או ה׳ זכרי שרצית בזה, ולא עשית
שום דבר בסיסי כדי למנוע את הדבר. האיש שפגשת, שוב אינו משאיר
בפיך אלא טעם של אפר: זכרי שגם הוא איננו יכול לתת לך אלא מה
שאת מרשה לו לתת. אל תהסס לצאת לבלות הרבה, לערוך טיולים
ארוכים, רצוי במכונית! הופעתך היא בעלת חשיבות מרכזית לבריאותך.

משה ינוקא

תצייר וקצין־חצנחנים לשעבר, בגילגול
תחדש שלו (משמאל, בתחפושת מכשפת)
כמארח הראשי במלון חסלע״חאדוס באילת. בעזרת עוות עליז
של צעירים, אותם ליקט מכל קצות חארץ, חפך ינוקא את
חמועדון למקום בילוי מקורי, התגלת בעצמו כמחואי, במאי
ותפאורן בהצגות תאור־קוליות שחוא עורן במקום כל ערב.
אמרת שחקנית חתיאטרון הקאמרי זתרירח חריפאי :״אחרי טח
שעשה באילת — הוא עוד יביים בתיאטרון הקאמרי ! ״

(״לובה״) אליאב שלום, היה
בטוח כי למרות ההזמנה שנשלחה
אליו לא יופיע הנשיא ל פתיחה,
מפאת השעה המאוחרת.
אד קציר הוכיח כי הלך-
הרוח הספורטיבי השורה עליו
מתבטא בכל שעות היום והלילה.
קציר הפך לאחרונה
צימחוני, חדל לאכול מאכלי-
בשר, החל משחק טניס והוא
מקפיד לשחות פעמיים בשבוע.

0:העיתונאית דליה אב־ניאץ
היא אשה נמרצת מאד.
פרט לעובדה שהיא אם לארבעה
ילדים, שהגדול בהם
חייל בצבא, היא גם מחברת
של סיפדי-ילדים, ולאחרונה
הפתיעה את ידידיה כשפתחה
את תערוכודהציור השנייה ש לה,
בגלריה ארמון בעיר העתיקה
בירושלים. אחרי הפתיחה
הכינו לדליה ידידה העיתונאי
אריאל ויינשטיין
ואשתו צכיה, שהיא מזכירתה
הפרטית של רעיית נשיא
המדינה נינה קציר, הפתעה.
הם הזמינו אותה לביתם הירושלמי,
שם אירגנו לכבודה
מסיבה רבת־משתתפים. באותה
מסיבה, אגב, כמעט שהתקיימה
ישיבה של ראשי מס־ההכנסה.
העולם הז ה 1999

שלונדון הספיק לענות, השיב
במקומו י? 5קכ (יענקל׳ה״)
אגמון :״בחוסר־זהירות.״
י כשנשאל לונדון מה היה
מציע לחרזן, שהוא גם מראיין-
לעת-מצוא, דירי מנופי, אילו
היה מנחה במקומו אח טנדו,
שוב לא נתן לו אגמון הזדמנות
לענות, קרא :״שיקנה לו
פיאה נוכרית!״ ואז, לראשונה
מזה שנים, הסיר דידי את כובעו
המפורסם בפומבי והראה
לקהל את קרחתו הנוצצת.
0יעקב אגמון סיפר גם,
כי למד שיטה אמריקאית —
כיצד כדאי להתראיין :״אם שואלים
אותך שאלה שיש לך
תשובה עליה, תשיב, :אני מאוד
שמח ששאלת אותי את השאלה
הזד. אם שואלים אותך שאלה
שאינך מוכן לה, תפתח תמיד
ב,זוהי שאלה מאד־מאד מעניינ

0מאוחר יותר שאל אגמון
את שי, מה דעתו על הבע-
ייה הפלסטינית, שמיל, שהופתע
מן השאלה, לא התבלבל, השתמש
בעצתו של אגמון והשיב
מניה־וביה :״זוהי שאלד, מאד-
מאד מעניינת.״

עננים סוערים יכסו לקראת סוף השבוע את חיי האהבח שדך. אס אתה
נשוי — תפרוץ מריבה סוערת בינך לבין אשתך. אס יש לך חברה —
תיפרדו. גס את. בת עקרב, לא תלקקי דבש השבוע: את תיפרדי לזמן
ארוך מאדם הקרוב מאוד אלייך. שתייתך המופרזת תרחיק את ידידייך.

השבוע מתחילה תקופה בחיין, בה ונצטרך לנקוט ביוזמה, שוב ושוב.
על כן מוטב שתתכנן בזהירות את צעדין הבאים. בת קשת, חזהרי
במיוחד כשאת הולכת לקניות השבוע. אל תרבי בספורט והזהרי מצננת.

גם השבוע אסור לך להסתבך באהבה. החלטה גורלית אותה קיבלת לא
תתגשש. היא תעזוב אותך. לבן, תמשיך לטפח את הקשרים הישנים. אם
לא תשקע במחלות מדומות, מסביב לימים א׳ ו־ב׳ בתחילת השבוע יש
כל הסיכויים שתהיה בריא במצב רוח המאפשר לך ליהנות מהצלחותיו
בסוף השבוע. אם אתה רוצה בידידים אמיתיים, הימנע מרכילות.
21בדצמבר ־
19 בי נו א ר

מוזר איך שאתה מסתבך כל הזמן בתככי הזולת, לא? כאילו כל זה חיה
אהוב עליך. אבד אתם שונאים תככים. לא כן, בני דלי? נו, את הסוד
לא נגלה. זה יישאר בינינו. לעומת זאת, כדאי להתרענן במעט נסיעות או
טיולים. הבריאות שדך חשובה, בת דלי: שימרי עד עצמו — בייחוד
הישמרי ממחלות מידבקות, בעיקר במקומות ציבוריים. הרבי להתעמל
ולעסוק בספורט, זה ישפיע עליך טוב. אל תחקי את חברתך. זה מזיק.

אחדי מסע ארון ומפרן, אתח חוזר למצב של רגיעח. חשלווח תחדור,
אט־אט, לתון חיין ותמצא בעמדח של כוח• בת דגים: אל תהססי
להתפטר, אם הבוס עושח לן צרות במישור האישי. זה לא כרון בחוזה־העבודה.
בן דגים: יום ה׳ ו־ו׳ לא נועדו לזינוק בתחום העיסקי.

מכת בי ם

מכסימום יופי
במינימום הוצאה

(המשך מעמוד )11
עזן, ברצוני להעמידכם על כמה טעויות :
אני הייתי מנהל בית־החולים בלומנטל
משנת ,1936 על הר־הכרמל. בית־חולים זה
מעולם לא היה מוסד לזקנים, אלא לחולי
נפש ועצבים בלבד. בשנת 1962 מסרתי את
בית־החולים לחלק מהעובדים הוותיקים,
בהקשר עם סידור תשלומי־פיצויים.
אני, אישית, שיניתי את שמי לבנטל,
ואני עדיין עובד כרופא־פסיכיאסר במצב-
בריאות מלא ותקין.
ד ״ד דויד מטל, חיפה
• הקורא ד״ר דויד בנטל צודק, בחלק
מן הדברים. בית־החולים בלומנטל בחיפה
אומנם היה בית־חולים לחולי נפש ועצבים,
אך היה מייועד לחולים זקנים בילבד.

לך, הדורשת מוצרי קוסמטיקה
מעולים, אך מהססת בגלל מחירם
הגבוה, מגישה חברת

׳011111001
0050161105

0 /1 .0 0 )100

זינוקים ממאודיים

את התפיסה החדשה, שהפכה
אותה לחברה מספר 1בלונדון:
׳ מכ סי מו ם יופי במינימום הוצאה׳11)151101) .
מבחר שפתונים
׳ מכ סי מו ם יופי׳ פרושו מבחר
בגוונים לכל גיל.
אופנתי רחב של תכשירי טיפוח
ואיפור באיכות הגבוהה ביותר.
׳ מיני מו ם הוצאה׳ משמעותו
בחברות מובחרות אחרות.
התרכזות בטיבו של התכשיר
24-55-׳790 ליי
הקוסמטי בלבד, תוך ויתור על
אריזות מפוארות, קופסאות קרטון
מעוטרות, סרטים צבעוניים
וסימנים חיצוניים נוספים, שאינם
תורמים לאיכותו של התכשיר,
אך מכפילים את מחירו.
לך, היודעת להעריך איכות מעולה 0ו<0101181
ואופנה אמיתית, מגישה
0 3 0 6 006301

לא הבנתי את הכתבה על תת־אלוף
אריה בראון שהופיעה לפני כחודש ב־העולם
הזה. לא הבנתי מה פיתאום אתם
כותבים על קצץ אפור בצה״ל, ומשבחים
את זינוקיו המטאוריים בסולם־הדרגות בצבא•
עד שבאה ההודעה כי בראון הועלה
לדרגת תת־אלוף, ואז הבנתי את מה שרציתם
לרמוז. כל הכבוד.
סגן >מיל ).אבי בהן, פתח־תיקהה

11.90ל-

1/1/3160006301
צמד צלליות
במבחר גוונים.

16.90 לי

בחברות מובחרות אחרות.

36-*5־5ו 44ל״י

001 )1001׳ 0101

את תכשיריה המ שובחים במחירים
הנמוכים ב-־/י< 50 ויותר מחברות
הקוסמטיקה המעולות האחרות.

הימגון לאבדון
והרי גירסתי-שלי לשירה החדש של נעמי
שמר ,״איש מוזר״ ,שנכתב בשבח המתנחלים.
לגירסה זו קראתי ״הימנון
לאבדון״ :
בדרך לכאן פגשתי איש מאד מוזר /
הלו כמו סהרורי, מילמל לעצמו בשקם
וככה אמר ז /״על בני שמת במילח׳מה
בוכה אני ומיילל /האם קדושה •מהחיים
היא ארץ־״שראל?
ובקומי בבוקר אני חוזר ואומר פמו
מתפלל /בקצב חרויגים כזה נחלוף מכאן
פמו צל /והד עונה לי מבתי־הקברות
של צבא־ההגנה־לישראל /האם אין החיים
יפים גס בלי ״ארץ ישראל״ ?
״וכך בקול־ענות וכך בקול־ילל וכך
יומם וליל /כשכל פשיסט נקרא כאן
מתנחל /האס שייכת לו כדי להחזיק
בה חיל־כיבויש או חיל־מצב /וכדי לראות
כיצד ביתו נחרב ז
״וכך בהקיץ, לא בחלום, פוחת הדור
ומידלדל /אך כמובן, מעל לכל ,״ארץ
ישראל איש מוזר, אמרתי, תתבייש
סיסמה כל־כך ישנה / ,הרי אתה מחוץ
לתחום ומחוץ לקו, ובעיקר מחוץ לאופנה.
״אבל האיש המוזר לא ענה לי, הוא
לא ענה /ואז ראיתי מסביב את השכולים
ואת האלמנות ואת המתים /אנשים
מוכים ואלה שהיו כל־כך, כל־כך יפיס...
/וקולם בקול דממה דקה בוקע ושואל:
/האם כדאי הכל למען שלמות ארץ-
ישראל 1
״ואז, מיושן ללא־תקנה וסנטימנטלי
ללא־רחס /אמרתי: לעזאזל כולם, הן
העיקר שלמות ארץ־ישראל.״
אדם בן־אדם, תל-אביב

קרם הזנה עשיר לפניך
לצוארך ו לאיזור עינייך.

22.00ל

בחברות מובחרות אחרות.

00ג<0-5ו 66ל־־י

11/10151001260
3ח 1\/13803 מסקרה מובחרת
עמידה במגע
ע ם מים.

18.90 לי
קרם לחות
מעולה לכל גיל.

בחברות מובחרות
אחרות.
4765-2740ל״י

1־ 0 1 1 1 0 1 0 0 1 0 1 1

21.00ל

המפיצים הבלעדיים בישראל:
הלטיס בע־ מ. תל־אביב,טל 25 5763.

בחברות מובחרות אחרות.
7270-2* 40ל״*

טעותדעולם צודקת

למד אנגלית
בהתכת בו ת

) 41ק -א 5 0
גדול יצרני הפלשים ביפן
מיוצג במבחר נאה אצל

״פוטו־ כד:ר״
נם למצלמות אינסטמטיק ופוקס.
״ו<1ז110ב1 116ת! 10108׳ 5 ? 0״ מחשבי
הכיס לכל מטרה!!!
+צלומי זהוי — בן־רגע!

ברמות: בינונית ; מתקדמת ; ומשתלמת וכמו כן :

קו ר ס הכנה
ל אוני ב ר סי ט ה
(הנחות לחיילים
ולתלמידי תיכון)

1נ 1ובתר
ח־לר. דחו־ ר.ד׳רזון 3:

ת.ד ,39252 .ת״א
נא לשלוח לי את כל הפרטים על צ הקורסים שלך.

(ע צבי רובינשטיין 1)62(1
נחטף אתמול בחולון על־ידי

שעקבה אחריו זמן ניכר.
״הארץ״10.12.75 ,
ישראלהח מי, בת־ ים

רכות וקשות

לכבוד

ליאון מינצברג,

תן טרמפ
לחייל

$ן קרנ
קרנית ^

־וצ^!ב1נחטף׳
נשדד ושוחרר
אתמול בחולון

הסכר אדיב מפורט
ינתן כמקום.
גורדץ ,31 תל־אביב
טלפון .238642

גרים בשעה 5בבוקר, בדברי־חפייה היוצאים 1
ונכנסים בעוצמה רבה ישר לאוזניים: יזמר 1
פהו^
שדש המצייצות את מנותת־הבריות
סות־הוי המסהיסיות סמקסיי־הרריו שי ה[
יבקש מהבורא ני יסד. יוזידקשבת לצרותינו .
יאם ום־אזנים רז התחינות שי הרננות-ההסי(
אבי ומור — ידבר סרה במי שעבודת!
קודמת בעיניו יזגויות-הערם שי רזוית ; יד.עי1

״מעריב״9.12.75 ,
יצחק שביב, נתניה
העולם הזה 1999

השעה היתה 12.00 בצהו״ם. במישודו שבקומה התשיעית, עד גג הבניין וני
הקומות שתיכנן בעצמו, ה תנונו האדריכל נחות חלוטוב עד שירטוט של
פרוייקט. אווה לבנטון, אשתו היפה ׳!הפעלתנית של מנהל מהדקת אראווזו־גווו
בבית־החולים תרהשומר, נכנסה לרחוב רופין והתקרבה במכוניתה לאותו בג. ן,
נחפשה מקום־הנייה יקר־המציאות. היא מצאה אותו בדיוק לפני מדרגות הבניין.
הגבות קויב, אשתו של נרונסוד נודע למחלות־לב, עסקה נעבודות־הנית
בקומה הראשונה של הבניין. קר׳ין־החדשות התקוב והגיע לסור מהחותו.

ליד דלת דירתו, בקומה השביעית
של הבניין, המתץ אורי אבנרי בקו*
צר־רוח לסיום מהדורת החדשות. הוא
מיהר לצאת לדרכו למערכת וזעולס הזה,
מרחק כסה מאות מטרים פן הבית. ידו
האחת נחה על ידית דלת הדירה, והאחרת
החזיקה במקלט־רדיו נייד. הוא שלח מבט
*זדון לתוך הדירה, באופן טיבעי, בדי
לוודא שהכל בשורה.
מאותה שניה ואילך התגלגלו הדברים
במהירות הבזק.
אבנרי סובב את מפתח הדלת, שהיתה
נעולה מבפנים, ופתח אותה. היא נזרקה

עד לאותו חלקיק של שניה, לא תפס
את חומרת המצב. הוא לא ראה את הסכין
שבידי המתנפל. בלהט ההתגוששות, גם
לא חש בדקירות הסכין בכל חלקי גופו.
לפתע הבין: אין זו התנפלות סתם, כי
אם ניסיון לרצחו נפש.
יצר הקיום העצמי השתלט על מנגנון
גופו, הפעיל אותו בצורה תכליתית ומרוכזת•
בעוד המתנקש מנסה להתקרב אליו
כדי לנעוץ את הסכין בחזהו, ואבנרי חוסה
על גופו בשתי זרועותיו, תיכנן וביצע
ברבמקום תכסים־הימלטות. תוך כדי התגוששות
תימת את המתנקש כך שהוא

כך עברו כמה שניות ארובות. המתנקש
היה בתוך הדירה, כשרגלו בין הדלת
והמשקוף, והוא מגסה למשוך את הדלת
פנימה ולפמץ החוצה. אבנרי עמד בחדר-
המדרגות, כשידו על ידית הדלת ומשך
בה בכל כוחו בכיוון ההפוך, בשריצפת
הדר המדרגות מתכסה במהירות בדם.
ואילו בחלל הבית הידהדו קריאותיו־לעז־רה.
נשים מבוהלות החלו מציצות החוצה.
בשעה זו לא נמצאו מרבית הגברים
בבית.

״מטורד התנקש ביר
ח די מ ה שניראה כאין־סוף, הגיעה
המעלית. הדלת האוטומטית נפתחה
לאיטה, נשארה פתוחה, החלה שוב להיסגר.
כחייל האומד את משך־הפעזלה של
רימון־יד לפני השלכתו, ספר אבנרי את
השניות עד לסגירת הדלת.
בעשירית השניה האחרונה לפני שנסגרה
דלת המעלית, חירפה מדלת הדירה
וזינק לתוך המעלית. הדלת נסגרה מאחוריו.
הוא לחץ על כפתור קופת־הקרקע,
והמעלית ירדה באיטיות, תוך שריצפתה
מתכסה דם.
כשהגיעה המעלית למטה והדלת נפתחה,
ערך אבנרי לעצמו חשבון מהיר. הוא היה
זקוק לעזחדראשונה בהולה, לאמבולנס
ולמישטרה. אם ייצא החוצה, עלול המתנקש
לתפסו שוב ולסיים את המלאכה. במדרגות
כבד שמע את צעדיו של אדם
יורד במהירות.
משום־בך נשאר במעלית, לחץ על הכפתור
של הקומה הראשונה, שם מתגורר
הפרופסור יצחק קריב, מומחה נודע למח־

לות-לב, אחד משלושה הרופאים הגרים
באותו בניין.
תוך שניות הגיעה המעלית לשם. כאשר
נפתחה הדלת, הבחין אבנרי בתנועה במדרגות:
המתנקש בעל הסוודר האדום
עבד באותו רגע בסיבוב המדרגות שבין
הקומה הראשונה לקומת־הקרקע ונעלם
מתחום־הראייה, מבלי להבחין בו, במעלית
הפתוחה.
אבנרי !זינק מתוך המעלית, לחץ על
פעמון הדירה של קריב. הדלת נפתחה
בימעט מייד. רעייתו של הפרופסור, אשד,
בגיל־העמידה, נבעתה למראה דמותו של
שכנה, מטסה בדם מאמניו ועד רגליו,
פורצת לתוך הדירה, כשהוא מפליט:
״מטורף התנקש בי! קיראי לאמבולנס
ולמישטדה !״

איבוד דם מדאיג
* וטה קרי כ מורגלת בחולי־לב ב-
^ מצבים קשים, אך לא לקורבנות של
התנקשות. למראה שלולית הדם שהתרחבה
במהירות, על ריצפת חדר־הכניסה
של דירתה, איבדה את עשתונותיה. משך
שניה עמדה בחוסר־עצה. אחר-כך מיהרה
לחדר־המדרגות כדי להזעיק את עזרת השכנה
שבדירה שמעליה, אורד. לבנטון,
אשתו של רופא נודע לאף־אוזן־גחן.
אולם אורה לא נמצאה בבית. בחדר-
המדרגות החלו מתאספות השכנות, שהובהלו
לקדיאות־העזרה של אבנרי. הן שאלו
זו את זו מה קדה, מה לעשות.
באותה עת בחן אבנרי לראשונה את
פציעותיו. כף־ידו השמאלית היתד, חתוכה
עד העצם! השריר החתוך היה גלוי
ושתת דם בשפע. סילון של דם זדם מפצע

המתנקש ממת!,

שיחזור סכמאתי זה נמל חדר־המדרגות מראה את
דלת דירתו של אבנרי(משמאל) ואת דלת המעלית
(ממול) .המתנקש המתין, כנראה, לצד הדלת, במקום.שאין לראותו מבעד לעינית הקבועה
מטעמי־ביטחון בדלת. הסכין היה בידו, והוא היה מוכן לפרוץ פנימה. ברגע שנפתחה
הדלת. התמונה צולמח כמה שעות אחרי ההתנקשות, ועל ריצפת חדר־המדרגות דם רב.
פנימה במכה אדירה. דמות מגושמת בסוודר
אדום הסתערה עליו. עברו כמה חלקיקים
•של שניה לפני שתפס מה מתרחש.
החלה התגוששות שסערה הלוך־וחזור,
מהדלת הפתוחה אל תוך החדר והחוצה.
אבנדי ניסה להיחלץ מידי התוקף. הלה
לא הירפה.
במהלומה חזקה הצליח אבנרי, לבסוף,
להדוף מעליו את המתנקש, ואז ראה את
פניו לראשונה. היו אלה פנים משופמים,
שאותם כבר ראה פעמיים בחייו — ובשתי
הפעמים, באותן נסיבות עצמן.
באותה שניה הבחין אבנדי במשהו נוסף:
הריצפה התכסתה במהירות שלוליות של
דם. הוא העיף מבט בעצמו, ונופח שסילו־ני־דם
זורמים מראשו, מידיו ומגופו.

עצמו התקרב אל הדלת. בתנועה מהירה
יצא אבנרי מבעד לפתח, משך אחריו את
הדלת. היא לא נסגרה, כיוון שהמתנקש
הצליח, כנראה, ברגע האחרון, לתחוב
את רגלו בין הדלת והמשקוף.
ידו השמאלית של אבנרי כבר יצאה
מכלל פעולה, מאחר ־שכף־היד נחתכה
עמוקות. בידו הימנית שנפגעה פחות,
משך את הדלת בכל כוחו. כך שהמתנקש
לא הצליח לפתוח אותה מבפנים. בד־בבד
לחץ על כפתור המעלית של הבניין —
אולי בראשה אולי בגב ידו השמאלית,
הפגועה. הוא ידע כי יש רק אפשרות
אחת ויחידה ליצור חייץ בינו לבין המתנקש:
להיכנס למעלית, בעוד המתנקש
נשאר בחוץ.

הרגעים המכריעים

שיחזור סכמאתי זח מראח את אבנרי מחזיק
בידו הימנית בידית דלת־חמיסה של
דירתו, בעוד הוא לוחץ בגב ידו השמאלית, הפגועה, על נפתור המעלית, שבעזרתה
ביקש להימלט מידי האיש שניסה לרצחו. המתנקש עצמו נמצא בתוך הדירה, מונע את
סגירת הדלת בעזרת הרגל שתחב בין הדלת והמשקוף, ומנסה למשוך את הדלת פנימה.
הדלת והריצפה מכוסות דם. התמונה צולמה כמה שעות אחרי ההתנקשות באבנרי.

בחזהו, אך אבגרי לא יכול מיה למזון
אותו מכיוון שחיה לבוש בחולצה ובסוודר,
והוא לא יכול להשתמש בידיו כדי לפשוט
אותם. סילודדם נוסף שתת מפצע בצידו
השמאלי של ראשו, שעל חומרתו לא יכול
היה לעמוד. הערכת־המצב שלו באותו
רגע: כל שניה חשובה, אחד הפצעים עלול
להיות מסות, איבוז״הדם מגיע למימדים
מדאיגים.
מאחר שלא היה בטוח כי השכנות המבוהלות
אכן הזעיקו מישטרה ואמבולנס,
נכנס אבנרי לחדד-העבודה של הפרופסור,
חייג אל מזכירת מערכת העולם הזה יחנה
גבאי, הודיע לה, :״התנקשו בי בדירתי.
אני מאבד דם. קיראי לאמבולנס ולמיש-
טרה.״
אבנרי יצא שוב לחדר-המדרגות. למרות
שהשכנות, שהתקהלו בינתיים, הם צירו בו
להישאר במקום, שב ונכנס למעלית המגואלת
בדם, עלה לקומה השביעית. שם,
בפתח דירתו, פגש באחד הגברים הבודדים
שנמצאו בבית באותה שעה: אחד

גות, של הבית רב-הקומות.
הוא לא גבהל. צעקות בחדר-המדרגות
אינן תופעה נדירה בבניין זד״ שעליו
גאוותו של האדריכל המשופם בן ה־,48
הנראה צעיר בהרבה מגילו. כאשר תיכנו
אותו זולוטוב, היה זה זזבניץ רב־הקומות
הראשון בתל־אביב, והוא שימש נושא
להערצה רבה. אך המעלית המותקנת בבניין
סובלת מתקלות ללא־ססור, ולעיתים
תכופות מאד נתקעים בה אורחים שאינם
יודעים כיצד להיחלץ במקרה כזה. דיירי
הבית רגילים אז לבדוק באיזו קומה תקועה
המעלית, ולשחרר את הכלואים בה.
באנחה של חוסר-סבלנות קם זולוטוב
כדי לחפש היכן נתקעה המעלית. הוא
החל יורד במדרגות, כשהוא נעצר בכל
קומה ומביט בדלת המעלית.
באחת הקומות דאה דלת של דירה
נפתחת, ומתוכה יוצא נבר בלתי־מוכד לו,
לבוש סוודר אדום־כהה, כשסכין גדולה
שלופה בידו. הדבר לא הפתיע את זולוטוב.
הוא היה בטוח כי האיש יוצא גם הוא

נסיורהדצח השני

תמונה זו צודמה נעבור
יום, במקום שבו נתפס
המתנקש. הציור מראה את האדריכל נחום זולוטוב עוצר את

וכי

לשחרר אנשים הכלואים במעלית,
באץ מברג לקח איתו סכין.
האדריכל המשיך לרדת במדדגות בעיק־בות
הגבר הזר, שניראה לו שקט ורגוע.
בדרך דאה כמה מדיירות הבית עומדות
מבוהלות בפיתחי דירותיהן, אבל הגיח שגם
הן תוהות היכן נתקעה המעלית.
זולוטוב לא יכול היה לדעת כי דווקא
ביום זה פעלה המעלית ללא־דופי. המעלית
המושמצת, שזכתה במרוצת השנים
בקללות כה רבות מפי דיירי הבית, הצילה
זזו-,עתה את חייו של אחד מהם.
זולוטוב לא פגש במעלית. הוא עבר על
פניה כשעמדה בקומה א׳ ,כשדלתה סגורה.
היה זה שניות ספורות אתרי שאבנרי
נכנס לדירת קריב.
בשל חיפושיו אחר המעלית, הגיע זולו־טוב
למטה כמה דקות אחרי האיש בעל
הסוודר האדום. זה כבד לא היה במקום.
במקומו עמדה בשער הבית אורה לבנטון,
אשתו של הרופא מהקומה השנייה.
״בוא מהר!״ קראה אורה אל נחום ז ד

המיניבוס, שלתוכו נכנס המתנקש, כשאורה לבנטון עומדת לידו
ועוזרת לו. המתנקש מזנק ממקומו שמאחורי הנהג, שולף את
הסכין ומניף אותו לעבר ראשו של זולוטוב שניצל בנס.

לוטוב .״מישהו ניסת לרצוח את אבנרי,
והוא ברח רק עכשיו לרחוב חפץ !״

הזנהנקש היה שריו
ך״ אורת לכנ טון היה מזל. כ&ו?ל
9דיירי רחוב רושץ שלהט מכוניות
פרסיות, רודפת בעיית החנייה גם אותה.
כימעט שאין ברחוב מקומוודחנייה ללא
תשלום. אחד הנדירים בהם נמצא במיפרץ-
החנייה, בדיוק מול מדרגות הבניין
רבדהקומות. היא החנתה בשיטחה רבה
את המכונית, נעלה אותת ועלתה במדרגות
המובילות אל רחבת דלת־הכניסזו
האוטומטית.
היא מיהרה הביתה נדי להכין את ארו־חת־הצהרים
לבני מישפתתה.
לדיירי הבית יש מפתח לדלת־הכניסח
האוטומטית לבניין. אחרים חייבים לצלצל
בפעמון, ולדבר בטלפון הפנימי עם הדיירים
שאצלם הם באים לבקר, כדי שאלה
יפתחו את הדלת באמצעות הזמזם המותקן
בכל דירה.
אולם דיירים החוזרים הביתה שמחים
תמיד כאשר הם רואים, בהגיעם לדלת־הכניסה,
שיש מישהו בחדר־המדרגות,
בפגים, היכול לפתוח להם את הדלת מבפנים,
באמצעות הידית הפשוטה, מבלי
להטריחם בחיפוש אחר המפתח שלהם.
גם אורה לבנטון שמחה. שוב היה לה
מזל כפול. אחרי שמצאה מקום־חנייר. אידיאלי,
ראתה גם מבעד לקיר הזכוכית שיש
אדם בחדר־המדרגות. הוא היה לבוש סוודר
אדום־כהה. אורה רמזה לו שיפתח עבורה
את הדלת.
ואז קרה דבר בלתי־צפוי. האיש לא זז
ממקומו. הוא לא פתח. זה היה דבר
מוזר ביותר, שאינו קורה מעולם.
אורה לבנטון, אישה פעלתנית, צברית
ממולחת בעלת תפיסה מהירה ביותר,
מורה הרגילה להשליט את רצונה בשעת
הצורך, תפסה מייד שמשחו אינו כשורה.
היא שלפה את המפתח שלה, ופתחה בעצמה
את הדלת.
מבפנים היא שמעה צעקות. .״מה קרה?״
שאלה את האיש בעל הסוודר האדום.
״לא קרה שום דבר !״ ענה האיש בשקט,
חלף על פניה ופסע בצעדים מדודים לעבר
המדרגות היורדות לרחוב רופין.
ברגע שהאיש חלף על פניה, הבחינה
אורה כי הוא מסתיר דבד־מה מתחת
לסוודר, וכי ידו מכוסה דם.
אורה פעלה במהירות־שיא. מן הצעקות
שבחדר־המדרגות הבינה שאורי אבנרי
הותקף. לא היה לה ספק כי המתנקש היה
הצעיר שבו נתקלה. היא היתד, משוכנעת
שהוא יפסע באיטיות עד מחוץ לטווח-
הראייה שלה, ואז יפתח במנוסה.
באותו רגע ירד במדרגות נחום זולו-
טוב והגיע אליה .״בוא מהר!״ קראה לו,
״מישהו ניסה לרצוח את אורי אבנדי...״
תוכנית־הפעולה המהירה של אורה אילתור ונחום היתד, מופת של
צברי מזהיר, ואין זה פלא: זולוטוב היה
לוחם קרבי במילהמת תש״ח (שבה שירתה
אשתו, מידה, כחיילת בפלוגת שועלי שח•(המשך
בעמוד )20

מעובדיו של האדריכל נחום זלוטוב, ש־מישדדו
שוכן על גג הבניין.
״מה אני יכול לעשותן״ שאל הצעיר
בשקט.
״אני צריך חסימת-דם !״ השיב אבנרי.
בעוד הוא נכנס חזרה לדירתו ומתיישב
על הריצפה, כדי לחכות לאמבולנס, אץ
הצעיר למישרדו, חזר כעבור שניות ב-
ליווית חברו, כששניהם נושאים כבלי-
חשמל של מכשירים שונים. הם ביצעו
חסימה על הזרוע השמאלית, ניסו לעצור
באצבעותיהם את הדם בעורק הראשי שבצוואר.
הם לא נשארו בודדים זמן רב.
תוך דקות הגיעו לדירה חברי־מערכת, ש באו
במרוצה ממישרדי העולס הזה, והשוטרים
הראשונים.
״תודיע למוקד את זהות המתנקש !״
ביקש אבנרי את השוטר שרכן עליו.
״הוא לובש סוודר אדום־כהה. שמו רשום
במישטרה, כי הוא כבר תקף אותי פעם,
לפני שנה וחצי. תברר באלחוט את שמו !״
תשובת השוטר הדהימה את אבנרי:
״אין צורך,״ אמר. ,״הוא כבר נתפס !״

השכנה זוואדויכל

נערו א״ד
* אדריכל נחום זדלוטוג --גב בי!
1מישרדו, המשקיף על גגות תל־אביב,
כאשר שמע צעקות בוקעות מחדר-המדד-

השכנות

אורח לבנטון (מימין) ,השכנח מחקומה ה־השניה
פגשה באליהו גלילי כאשר יצא
מפתח הבניין שבו מתגורר אורי אבנרי. כשהבינה כי הוא
המתנקש, דלקה אחריו יחד עם האדריכל נחום זולוטוב, השכן
מהקומה התשיעית עד לרחוב בן־יהודה, שם נתפס גלילי על־ידם.

כסו לאחר מרחץ־דמיס נראית הריצפה בדירתו של אבנרי( ,במרכז),
לאחר שהוא עצמו פונה במהירות לבית־החוליס. גוטח קריב
(משמאל) ,השכנה מהקומה הראשונה היא רעייתו של רופא מחלות־הלב
פרופסור יצחק קריב, אשר אל דירתה פנה אבנרי בהימלטו
מהמתנקש. קריב מדגימה כיצד נזל הדם מידו של אבנרי.

במדינה העם משוגעים לומ״ניהם

כאשר החברה
מתערערת, הופכים
דברים מגזורפים
סימגי־הפר מין ובדימ
אמונה תפלה, המקובלת בין יורדי־הים
מדורי־דורות, אומרת כי כאשר העכברושים
המצויים בבטן כל אונייה חשים בסופה
המתקרב, הם נוטשים אותה בעוד-
מועד.
לאמונה זו אין הוכחה מדעית.
לעומת זאת הוכח כבר, פעמים אין-
ספור, כי כאשר מתרופפים חישוקיה של
חברה ומתערערים יסודותיה, יוצאים מחוריהם
המטורפים למיניהם. אנשים הנחש בים,
בימים כתיקונם, כדמויות נלעגות,

יוזם דין
הצעה מטורפת

$£ט 14 וזא£ק
15) 11135 155116־ 6031 0111ק$
• ^ 31ת3£6 0316נ{66 16-־!י5
1051016
ג 6 : 1116 01־\* 1^ 011181
8־)161־ 1111ג ^1*110611
1116 8601618 0£ 1116
8 6 1 *11111)13 ¥ 3 8 1 1 1 8

11101כ11־ 131;1נ8016 1
^ . 1 2 8 8מ81£11

הופכים לפתע נביאים־בעמם. דברים הנשמעים
כדיברי־וטירוף, מתקבלים לפתע כ-
דיברי חוכמה חיה.
משהו מעין זה מתרחש עתה בישראל.
פרות־קדושות גוססות לצידי הדרך. אמונות
מבוססות מופרכות טדי-יום. דיבריהם
של מדינאים נערצים מוכחים כדיברי־הבל
גמורים.
זוהי השעה הקוראת לאנשים בלתי-
מאוזנים ולדברים בלתי־רציונליים.
לורד הזרהו. כך יטל לקרות שנע-
היג של מיפלגה גדולה, הנחשבת מזה שנים
תנועה מימסדית מייושבת, יקום בבית-
המחוקקים של מדינת ישראל וישווה פרופסור
מימסדי מתון ללורד תדחו.
״לורד הו־הו״ היה כינויו של בוגד בריטי,
אשר ניהל בימי מילחמת־העולם את
השידורים הנאציים ע ד עמו. הוא נקרא
בך, מפני שדיבר במיבטא המייוחד של
המעמד העליון הבריטי, והיה מפסיק מדי-
פעם את דיברי־הלעג על מנהיגי בריטניה
בצחוק אריסטוקרטי שנשמע כמו ״הו־הו !״
בתום מילחמת־העולם נלכד הלורד ה ד
הו, והוצא להורג כבוגד בכתר*.
השוואת הפרופסור שלמה אבינרי לדמות
זו, בשל העובדה שהשמיע דיעה המקובלת
כיום על רבים וטובים בציבור
הישראלי — שיש להידבר עם הפלסטינים
לשם מציאת פיתרון של שלום עימם —
אינה רק בורות הגובלת בטירוף. היא
גם הסתה גלוייה לרצח. אם ביצע הפרופסור
הירושלמי את הפשע של הלורד המדומה,
מגיע לו אותו עונש.
אולם, מלבד כמה קריאוווגביניים מתונות,
עבר הדבר בבית־הנבחרים הישראלי
ללא תגובה.
מ ק ־ ליןומק ־ קלח• אולם, גם טירוף
(המשך בעמוד )24
׳ לאחר־מעשה עורר ימיש 9ט זה וינוח,
הנמשך עד היום. האיש היה אירי לאזמני,
ולדעת מישפטנים רביס לא חיה חייב
אמונים לכתר הבריטי. אס כן, לא היה
בוגד, וגזר־דינו חיה עיוות־חדין.
העולם תזה 1999

ה ק1נה טוען:
שילמת נ סו וודא
קיברת את המדון

המו נום טוענים ;
נתנו את המדון
ודא עינינו נסך

^ ני לא יו ד ע מי כאן הבום, וממי
אנחנו נקבל הוראות.״ כד התבטא
״שבוע שעבר אחד המנהלים הבכירים של
מלון הילטון ירושלים, השייך לחברת היל־טון
הבינלאומית המתפעלת את המלון*,
בצחוק מריר, כאשר דיה הנהלת המלון
בשאלה הגדולה :״למי שייך מלח הילטון
ירושלים?״
ואומנם, המלון היפה והמפואר בישראל,
ובין בתי־המלון החדישים והמפוארים בעולם,
ניצב כיום על גיבעה רמה בירוש לים,
כאשר לא ברור כמעט לחלוטין למי
הוא שייך. ומי הבעלים החוקיים שלו.
עוד קודם שהסתיימה בניית מלון הילטון
ירושלים, נערך משא־ומתן על מכירתו בין
מקימיו — שותפות עמיתי מלוך ירושלים
— לבין המיליונר היהודי־גרמני דויד טייג.
מאחרי השם עמיתי מלון ירושלים עומדות
מיספר דמויות המוכרות היטב על מפת ה משקיעים
בישראל. ראש־וראשון להם הוא
אייב פיינברג, עשיר מופלג שלו נכסים
רבים בארץ, ביניהם חברת־המשקאות וקו*
קה־קולה ישראל. שותף אחר לעמיתי מלון

יון לירות ישראליות, ואת היתרה, שתיקבע
סופית על־ידי שטיינברג, תוך שנים מיספר.
היום הגורלי של מבירת מלון הילטון.
ה־ 30 ביוני שנה זו, צריך היה להיות יום
של טכסים וחגיגות כראוי לכל עיסקה
בסדר־גודל כזה. אולם, לשני הצדדים נגרמו
הפתעות לא־נעימות באותו יום. טייג גילה,
כי האישורים שצריך היה לקבל, אשר
אפשרו את העברת הבעלות אליו, אינם
נמצאים בידי המוכרים. אישורים משר־האוצר,
המפקח על מטבע־חוץ, שר־התיי־רות,
מנהלת מרכז־ההשקעות, החברה לפיתוח
מיפעלי־תיירות, מייהל־מקרקעי־ישראל
ושני הבנקים הגדולים לאומי והפועלים,
לא היו בידי המוכרים. במקום
כל אלה הם הביאו תירוצים ואישורים שונים,
שבאמצעותם אי־אפשר היה להעביר
את בעלות המלון.
אד גם עמיתי מלון ירושלים נדהמו. הם
גילו כי טין ג לא הפקיד בחשבונם באותו
יום, כפי שהוחלט בהסכם, את 1.6מיליון
הדולר• טענות וטענות־גגד החלו נשמעות
משני עברי השולחן שלידו ישבו עורכי-

שרגא פירן!

דויד טייג
ירושלים הוא פילים קלוצ׳ניק, מי שהיה
שותפו של עובד בן־עמ״י באשדוד וכיום
מועמד לכהונת נשיא הקונגרס הציוני.
אל שגי אריות אלה מצטרפים שותפים
נוספים ואת כולם מייצג עורך־הדין הירושלמי
שרגא בירן.
דויד טייג איבו ידוע, ואיבו מקורב ל-
שילטונות כמו אייב פיינברג ופילים קלוצ ׳־
ניק, אד בקרב המלונאים בארץ הוא התפרסם
כאשר רכש 40 אחוז ממניות ה־לטון
תל ׳אביב לפני שבים מיספר. את טייג
מייצגים שני עורכי־דין צעירים: דן עופר
וד״ר יצחק הדרי, מי ששימש עד לפגי חודשים
אחדים כיועצו של שר־המישפטים חיים
צדוק.
ההסכם שנערך בין האריות האמריקאיים
לבין המיליונר מפראנקפורט היה מלא מוקשים
כבר מיום חתימתו. נכתב בו כי היל־טון
ירושלים יימכר לטייג עבור סכום
שלא צייין כלל. לפגי כשגה החליטו המוכרים
והקונה, כי רואה־החשבון של חברת
עמיתי מלון ירושלים, עוזי שטיינברג, מי
שהיה מנהל מרכז ההשקעות באוצר, יקבע
מהו הסכום המאושר על־פי ההנחיות הבאות:
שטיינברג יצטרך לקבוע מה היו
הוצאות המוכרים, להוסיף את מקדם־הרווח.
את סכים המכירה חייב היה שטיינברג
להציג בפני הקונים עד לתאריך 30 ביוני
השנה• יחד עם הסכום צריכים היו בעלי
המלון להעביר את האישורים הדרושים
לשם מכירתו, ובאותו יום אמור היה מלון
* מרבית מלונות הילטון בעולם, מלבד
שניים, אינם שייכים לחברת הילטון אלא
מנוהלים על־ידה בילבד.

הדין שייצגו את הצדדים, והיה ברור כי
המכירה התפוצצה.
עורך־הדין שרגא בירן טען, כי האישו־ריש
שהמציא מספקים, וכי אי־תשלום הסכום
המובטח כמוהו כהפרת החו;ה. ע.ר י־הדין
עופר והדרי טענו, לעומתו, כי האישורים
איים מספיקים לשם ביצוע העיסקה
וכי משום כך לא שילם טייג את היתרה.
בינתיים גם התגלגל לידי עורכי־ה־ין ש?
טייג מיכתב מעמיתי מלון ירושלים אל
שר־האוצר, שבו הודיעה השותפות לשר כי
העיסקה עם טייג מבוטלת. האוצר סירב
להעביר להילטון הלוואה בת 10 מיליון
לירות שהובטחה להם, משום השמועות על
מכירת המלון. כדי לקבל את ההלוואה מהאוצר
בכל זאת, הודיעו בעלי־השוחפות
על ביטול העיסקה עם טייג.
אז הגיע תור המישפטים. טייג הגיש
תביעה שבה טען, כי אינו רוצה יותר במלון
ובעיסקה. הוא ביקש חזרה את הכסף
ששילם עד אז, ואשר הגיע ללא הוצאות,
ללא פיצויי־ביטול וללא ריבית, לסכום של
2.6מיליון דולר, שהם כ־ 20 מיליון לירות.
בעלי־המלון, מצידם, טענו כי טייג חייב
המלון המפואר הילטון ירושלים, הניצב על גיבעה להמשיך בעיסקה. במישפט שהגישו נגדו
רמה בירושלים (תמונה למעלה) ,אשר כל פינה בו היא בגרמניה, תבעו בעלי השותפות מטייג את
פנינה ארכיטקטונית שבה הושקע כסף רב (למעלה, תמונת הלובי) ,מהווה מלע־מחלוקת הסכום שלא שילם 1.6 ,מיליון הדולרים,
בין השותפות שבנתה אותו, לבין יהודי מגרמניה שהשקיט כבר סכומי־כסף בקנייתו. בטענה כי הם עמדו בכל פירטי ההסכם
וכי העיסקה לא בוטלה למעשה.
המישפטים בישראל ובגרמניה יימשכו
שותפיו. במשך החודשים שלאחר־מכן שילם
הילטון ירושלים לעבור לידיו של טייג.
סייג אף נדרש, על־פי ההסכם, לשלם סכומים נוספים, בסדר־גודל של 650.000 עוד זמן רב, וסופם יהיה בוודאי פשרה.
אולם עד שיסתיימו, ועד שיוחלט מי צריך
סבומי־כסף עצומים עבור הקנייה, עוד קו אלף דולר, שהם כ־ 5מיליון לירות.
בחוזה אף נאמר, כי ביום העברת המלון. לשלם למי, וכמה, לא ברור מיהם בעליו
דם שידע מהו הסכום הסופי. במעמד חתימת
ההסכם הוא שילם 2מיליון דולר — לידי בעליו החדשים, ישלם טייג סכום נו של מלון הילטון ירושלים, כשכל צד טוען :
כ־ 15 מיליון לירות — לאייב פייגברג ו סף של כ־ 1.6מיליון דולר, שהם כ־ 12 מיל־ ״המלון שייך לצד האחר.״

למי זה ש״ו?

--וווווו*1ו|| 1וווו --

חששו-ושבת?11
״האיש הזה הוא רוצח !״ והצביע על המתנקש.

נכון!״ השיב האיש בעל הסוודר
האדום, בשלווה גמורה.
הנהג והנוסעים האחרים שלחו בנחום
זולוטוב מבטי־זעם. לא היה להם ספק
שהוא מטורף.
״תפסיק להפריע ותן לנו לנסוע ! אין לנו
זמן!״ גער בו אחד הנוסעים• הנהג התכונן
להתניע את המכונית.
,״האיש הזה ניסה לרצוח את אורי אבני
רי !״ קרא זולוטוב.
הפעם התרגז האיש בעל הסוודר האדום.
״אני יחסל •גם אותך !״ צעק לעבר האדריכל.
זולוטוב
עט על הפסוק .״מה זאת אומרת
גטו את מי בבר חיסלת ז״
באותו רגע שלף המתנקש את הסכין,
שהיתר. חבויה מתחת לסוודר שלו, וזינק
ממקומו, הניף את הסכין לעבר פניו של
זולוטוב. זה התכופף בשבריר־השניה האחרון.
היה זה ניסיוך הרצח השני תוך
דקות אחדות.
לפתע הבחינה אורה לבנטון בניידת-
מישטדה שהגיעה למקום, אחת מכמה ש-
ין מעו באלחוט את ההודעה על ההתנקשות
באורי אבנרי. שני שוטרים שמעז את
קריאותיה של אורה, ובשיא של יעילות
ומהירות זינקו לעבר המיניבוס, תפסו את
המתנקש, נטלו את הסכין, דחפו אותו
לתוך הניידת והובילוהו למעצר.

0י1ם שר שנים
35 סוד המדינה .
ימים היתה תמונה זו, של המתנקש בחיי
אודי אבנרי — אליהו גדילי — סוד־מדינה
כאשר המישטרה, יחד עס מישפחת גלילי,
פועלים שכם אחד כדי למנוע פירסומה.
(המשך מעמוד )17
שון שבן מסגרתה לחם ונפצע אורי אמרי).
ואילו א|יה רגילה גם היא להחליט במהירות.
״קפוץ
למכונית שלי, נרדוף אזזדי האיש
!״ קראה אורה, פתחה את מכוניתה
והזניקה אותה ממקומה לתוך רחוב רו&ין.
היא הספיקה לראות, באותה שגיה ממש,
את המתנקש נעלם מעבר לפינת רחוב
דופין לתוך רחוב גורדון, מרחק במאה
מטרים.

ווצח
!1סיון נוסו
ך* אשר הגיעה אורה לאותו מקום,
* * כבר נעלם האיש בעל הסוודר ה אדום
לתוך רחוב בן־יהודה. אורה הגיעה
לרמזור ההצטלבות, הסתכלה ימינה ושמאלה
כדי לחפשו. היא דאתה אותו
מייד מימינה, מרחק כמה עשרות מטרים
מן הפינה, כשהוא ממתין בשלווה בתחנת
מוניות השירות. באותו רגע הגיע
למקום מיניבוס.
״קפוץ ועצור אותו!״ ביקשה אורה מנחום
,״אני אבוא מהצד השני!״
זולוטוב קפץ החוצה, ורץ אל התחנה
אורה נכנסה לרחוב בן־יהודה נגד הכיוון
;(המסלול בכיוון זה, פצפודלדרום, שמור
לאוטובוסים ולמוניות בילבד) ,חלפה על
פני המיניבוס החונה, נעצרה, קפצה ממכוניתה
ורצה אליו.
האיש בעל הסוודר האדום ישב בשלווה
בתוך המיניבוס, מאחורי הנהג. במכונית
ישבו עוד שני נוסעים. נחום ואורח עמדו
ליד הדלת הפתוחה.
״אל תיסע!״ קרא זולוטוב אל הנהג,

ף* או ת ה שעה עצמה חזרה המורה
1י רחל אבנרי מעבודתה הביתה. רחל,
מורה בכיתה א׳ בבית־הספר היסודי הסמוך,
היתה עייפה.
היא לא הבחינה בשום דבר יוצא־דופן.
המעלית הגיעה על-פי הזמנתה. ריצפתה
היתד. מסוסה בשלוליות דם, אבל היא
חשבה שאחד הדיירים הביא בשר לבלב,
והדם נטף ממנו.
כשהגיעה לקומה שבע סברה כי טעתה
בקומה. חדר־ד,מדרגות המד. בני־אדם נר גשים.
רחל בדקה שוב, ראתה שזו דיר־תה-שלה
— ולפתע הבינה כי אירע משהו.
מאז ההתנקשות בחייו של אבניי, ב-
( 1953 בעיקבות פרשת קיביה) בראשית
היכרותם של השניים, מרחף עליה הסיוט
של התנקשות חדשה. מאז אירעה כבד
שזרה ארוכה של מעשי אלימות נגד העולם
הזה ונגד אבנרי עצמו.
מבין קהל השכנים וחברי־המערכת ראתה
רחל את בעלה יושב על הארץ בתוך
שלולית של דם, כשהדם נוסף מכל חלקי
גופו. אך עוד קודם שהספיקה לשמוע מבעלה
את פירטי המעשה, הגיע נהג האמבולנס.
אבנרי קם על רגליו בתמיכת
חברי־המערכת ואשתו, צעד שוב לעבר
המעלית הנאמנה, ירד למטה בעמידה. ב־כ*סה
לבית הושכב על האלונקה, הוחש
לתוך האמבולנס. מכיוון שלא היה באמבולנס
איש מלבד הנהג עצמו, נסע צעיר
מבני השכנים עם אבנרי ואשתו, כשהוא
פותח וסוגר חליפות את חסימת הדם שעל
זרועו של הפצוע, לפי הוראות הנהג. ב־צופרים
רועמים דהר האמבולנס לעבר
בית־החולים איכילוב.
במהירות־שיא הוכנס אבנרי לחדר המיון,
כשתריסר רופאים ואחיות מצטופפים סביבו.
הבגדים המגואלים בדם הוסרו מעליו,
מנה גדולה של דם לעירוי הותקנה עבורו,
והו*. ,ה מלאכת בדיקת הפצעים, ניקויים
ותפירתם.
התמונה שנתגלתה היתד, כימעט מחיי־מה
— אך מבחינה חיובית. כמחצית-
התריסר פגיעות־הסכיז החטיאו, כולן, איברים
חיוניים — בצורה שנראתה כנס
שמיים.דקירה שהיתר, מכוונת ישר ללב לא
הגיעה לעומק רציני. דקירה בימין החזה
היתד, חמורה יותר, והיא שהדאיגה את
הרופאים במשך כמה ימים, עד שבדיקות״
רנטגן חוזרות זנישנות הוכיחו כי לא

פגעה בריאות. דקירה מסוכנת ליד האוזן
חתכה את הלחי השמאלית לכל רוחבה, אך
לא פגעה באוזן או בעין( .הצורך לגלח
קטע מן הזקן לשם התפירה עורר הלצות
רבות בעת המלאכה ).החתך העמוק בכף־
היד השמאלית לא פגע בכל עצב חיוני
ולא שיתק את היד, וכך גם הפגיעות האחרות
בשתי הידיים.
במשך שעתיים תפרו הדוקטור מנדל-
באום ועוזריו את הפצעים, לאט וביסודיות.
כל אותה עת גברה ההמולה בחח
כאשר עשרות עיתונאים, אנשי טלוויזיה
ורדיו מן הארץ ומהעולם תובעים לראיין
את הפצוע.
באותה שעה, באשר הרופאים המודאגים
בתוך החדר נועצו ביניהם, כדי לקבוע אם
נפגעו ריאותיו של הפצוע, ואיזה נזק
נגרם לידיו, שמעו העיתונאים בחוץ
בשורה משפחת. ק צידה מיש טרד, הבכיר,
סגן־ניצב יעקב שגיב, בישר להם :״שום
דבר לא קרח. אבנרי נפצע פצעים קלים,
והוא ישוחרר היום או מחר!״

התנהגות מישטותית

תמותה
ף • מי ש ענז ז ח נפתחה פרשה מוזרה
יג שעמדה להאפיל, תוך שעות ספורות,
על כל שאר פירטי ההתנקשות: התנהגותה
המחרה של מישטרת ישראל.
ייתכן שהחלה כבר במה דקות קודם-
לכן. רחל אבנרי, שהמתינה גם היא לפני
דלת חדר־הגיתוח, כשמשך־ד,טיפול נראה

לה יותר ויותר, נכנסה לשיחה עם קצין-
הטישטרה הבכיר. תוך כך הזכירה, בי
אותו מתנקש פגע באמרי בצורה חמורת
כבר לפני שנה וחצי.
״את טועה,״ הגיב שגיב בביטחון גמור.
״זד, לא אותו האיש !״
״אבל אורי הספיק להגיד לי -שהוא הביר
אותו!״ התפלאה רחל.
״הוא מבולבל, ולא יודע מה הוא מדבר!״
קבע שגיב.
בכך נפתחה המערכה השיטתית של דד
מישסרה להעלים את זהותו של המתנקש,
להפחית ממימדי אשמתו, ולבלום כל חקי רה
רצינית אל מעבר למעשה בודד של
חולד-,רוח יחידי — ניסיון שניראה תחילה
תמוה, לאחר־מכן מדהים — ולבסוף לבש
טימדים שעוררו את ההשערות והניחושים
החמורים ביותר.
מפקד מישטרת מחוז תל־אביב, ניצב
דויד עופר, מיהר לבשר כי צוות מצטיין
של המישטרד, מונה לעסוק בפרשת ההתנקשות
באמרי. ואומנם, הצוות, בראשותו
של ראש־לישכת־החקירות במישטרת מרחב
הירקץ, סגך ניצב יעקב שגיב, פעל במד,ימ

כאשר היה בתר לשגיב כי הפרשה קיבלה
בעיתונות, בדתו ובטלוויזיה את מינד
דיה הנכונים, ולא את אלה שביקש הוא
להעניק לה, בהצהרתו לעיתונאים כי אב־נרי
נפגע בצורה שיטחית בילבד, הוא
חש כי עליו לפעול. לכתב הארץ לענייני
מי׳שטדה, אבי ולנטין, הודלפה עוד באותו
ערב הידיעה כי המישטרה תבקש איסור
פירסום שמו של המתנקש.
ואכן, בהארץ של יום המחרת, יום
שישי, הופיעה בעמוד הראשון הידיעה
על כוונתה זו של המישסרה. עיתון יום ו׳

| 1 1 11 | 1 1 7 1 1 1 ^1 1 1 7אורי אבנר, מלווה על־ידי אשתו
רחל, וידיד־וזמישפחה פרופסור הנס
יייי יי י י יי

קריימלר. מובל מחדר־המיון בבית־החולים איכילוב אל חדר־הניתוחיס. בעוד שמצבו
של אבנרי הוגדר על־ידי הרופאים בין קשה לבינוני מיהר קצידהמישמרה, סגן־ניצב יעקב
שגיב, לבשר לעיתונאים, שצבאו סל זזדר־הניתוח, כי אבנרי נפצע פצעים קלים בילבד.

נסגר. בדרך־כלל, עוד ביום חמישי בשעת־לילה
מוקדמת ביותר, כך שאין ספק כי
ולנטיו קיבל את הידיעה שעות רבות קודם
שהמישטרה הופיעה לפני השופט, עם
בקשתה המוזרה.
למחרת בבוקר הופיע נציג המישטרה,
רס״ל גבריאל חביב, בפני שופט המעצרים
יהושע גרום, כשהוא מלווה את אליהו גלילי,
החשוד בניסיון־הרצח. חביב ידע היטב,
כי הבקשה שאותה הוא מעלה בפני השופט
היא בלתי-חוקית. לעיתונאים שהתגודדו
סביבו והביעו את תמיהתם על
כך, השיב הביב , :זו ההוראה שקיבלתי
מהמפקדים שלי.״
באותה עת הסתובבה -נעמי גלילי, אמו
בת ה־ 59 של המתנקש, במיסדרונות בית-
המישפט כשהיא מחפשת אחר עורו־דין
שיסכים להגן על בנה. היא פגשה, באקראי,
בעורך־דין צעיר, שהתקבל רק שלושה
ימים קודם־לכן לעבודה במישרדו של
עודדהדין הידוע צבי לידסקי. בשימחה
רבה בישר אחר־כך המישפטן־הזוטר למעבידו,
על הצלחתו להעלות ברישתו את
הלקוח. לידסקי, הנדהם הורה לו מייד
לוותר על ה״מציאה״ ,או להתפטר ממקום-
עבודתו החדש. לאחר יממה של ,,מחשבה״
הודיע עורך-הדין הצעיר ללידסקי כי הוא
מעדיף את גלילי על־פניו, ופוטר בו-
במקום.
לפני שופט־המעצרים הופיעו המישטרה
והנאשם כגוף מלוכד, בדרישתם למנוע את
פירסום של של גלילי. יהושע גרום בן
ה* ,38 שופט חדש, ג׳ינג׳י גבה־קומה, אשר
נחשב בדרך־כלל כתלמיד־חכם ואדם שנון,
התרשם מחזית נמרצת זו, והורה לערוך
את הדיון בדלתיים סגורות, בלישכתו.
המישטרה דרשה לעצור את גלילי למשך
15 יום, כנהוג במיקרים הרבה פחות חמורים
מאשר ניסיון-לרצח (סעיף ,)214 אולם
גרוס אישר רק 10 ימי-מעצר,

הכיויטון ש 1גוש

אחר שהסתיים הדיון נלישכתו
/של גרוס, הביעו עיתונאים שהיו באולם
בית־המישפט את התמרמרותם על
מעטה הסודיות המוזר. גרוס חיפש דרך-
ביניים שתספק שני הצדדים. הוא שינה
את החלטתו, איפשר את פירסום פרטי
הדיון אך קבע בהחלטה מיוחדת, :לפי
סעיף ( 40א) לחוק בתי־המישפט, אני מתיר
פרסום על הדיון בבקשה, פרט לשמו ותמונתו
של החשוד וכן כל פרט העלול
להביא לזיהויו.״
לפני שמונה כשופט נהג גרום לפרסם פיליטונים
בהארץ. רבים נזכרו בעובדה פיקנטית
זו כאשר כעבור זמן קצר קבע
שופט בית-המישפט־המחוזי, דב לווין —
בנזפו, למעשה, בשופט גרום , :אחד הנימוקים
המרכזיים בכלל החשוב של דיון
פומבי הוא״ אומנם, שהליכי הדיון יגיעו
לידיעת הציבור הרחב, אשר יכול אומנם
לתרום לעשיית הצדק במידע המצוי בידיו,
ושאילמלא הפירסום, לא היה רואה
צורך ומקום להביאו בפני הדשות המתאימה.״
עורך־הדין
של אליהו גלילי ורס״ל חביב
הציגו יחדיו בפני השופט גרוס טענות
מעניינות ביותר כדי להצדיק את פנייתם
המשונה, שלא היד. לה תקדים ורע בתולדות
המישפט בארץ. לדיבריהם היה הפיר-
סום מזיק לשיקומו של המתנקש, וגורם
נזק לאחיו העובד במכון וייצמן ולאחותו
הצעירה העומדת להינשא.
השופט המלומד ידע היטב כי החוק מונע
בעדו להיענות לבקשה, כסי שהיא, ומגביל
את איסור פירסום שמות החשודים
לשלושה תנאים בילבד: קטינים, העוברים
עבירות־מוסר: .ועבירות הנוגעות ל ביטחון
המדינה. למרות כל אלה, הוא
נענה בחיוב לבקשת המישטרה-המישפחה.
צוות־החקירה המישטרתי המייוחד ש הוקם,
כדי לחקור בפריחת ההתנקשות
באורי אבנדי, המשיך בפעולתו המהירה.
צעדו הבא של ראש הצוות שגיב היה
עריכת ביקור־נימוסץ אצל אבנרי. לאבג־רי,
ששכב באותה עת במחלקה הכירורגית
א׳ בבית־החולים איכילוב בתל-אביב, לא
היה ברור לשם מה בא שגיב. עוד ביול
הקודם, יום ההתנקשות נלקחה עדות נד
אבנרי ושגיב, בביקורו הנוכחי, לא שלף
נייר ועיפרון כדי לגבות עדות נוספת או
להשלים פרטים שהיו חסרים, לדעתו,
בעדות הקודמת.
לאחד שהסתובב סחור־סחור הגיע שגיב
לבסוף למטרת ביקורו. הסתבר בי הוא בא
להסביר לאבנרי את התנהגותה התמוהה
של המישטרה ביום הקודם, בבית־המיש־פט,
.איש־המישטרה בבית־המישפט (הכוונה
לרס״ל חביב) לא הבין את ההוראות,
ובטעות דרש איסור פירסום,״ הס-

גחנה שגיב

ראש צוות־החקיוה בפרשת ההתנקשות בחייו של אבנוי,
סגן־ניצב יעקב שגיב. לאורך כל הפרשה הדליפה המישטרה
גירסות תמוהות לעיתונות כשהיא מנסה, בעזרתם, לתרץ את נסיונות־החיפוי שלה על
מי שניסה לרצוח את אבנרי, ועל שולחיו ומניעיהם, ושוכחת לחקור עדי מפתח.
ביר שגיב לאבנרי,, .זו היתד. תקלה טכנית.״
אולם
שגיב לא תירץ בפני אבנרי,תקלה
טכנית״ אחרת של הפישטרה שקרתה גם
היא ביום ההתנקשות. מייד לאחר פירסום
הידיעה הראשונה ברדיו, אשר זכתה לעמוד
בראש מהדורת־החדשות של השעה
1.00 בצהריים, מיהרה המישטרה להדליף
לעיתונאים. ולרדיו כי המתנקש טען שחשב
שהעולם חזה רוצה לכתוב עליו שהוא
מדגל. מרבית העיתונאים בדקו בפקודות
מישטרתים שלהם אם אומנם הושמעה
טענה כזו על־ידי גלילי, והסתבר להם
כי כישרון. ההמצאה היה הפעם של ה־מישטרה.
גלילי מעולם לא טען זאת בפני
המישטרה.
כתב הרדיו, שלא היה סיפק בידו
לבדוק את אמיתות הידיעה עד לשידורה
של מהדורת החדשות הבאה, פירסם ברווז
מישטרתי זה ללא בדיקה. אולם, לאתר
בדיקה נוספת נוכח כי הידיעה היא שקר,
ולא חזר עליה במהדורות־החדשות הבאות.
אין
ספק כי היה זה ניקיון מנות וזדוני
מצד המישטרה, לרמוז כאילו מעשה־ההתנקשות
הנפשע יהיה תגובה של אדם
נרגז אשר נפגע מדברים שנכתבו עליו,
או שרצו לכתוב עליו, כדי להסיח את
הדעת מן העובדות.
כאשר ביקר שגיב אצל אבנרי בבית־החולים,
הוא עדיין לא ידע כי הפזל משחק
למישטדה בניסיונה הנואש להצדיק את
מגמתה לחפות על הרוצח. בעת הדיון טעה
השופט גרוס, כנראה מרוב התרגשות,
וכתב בפרוטוקול כי המישטרה לא דרשה
את איסור הפירסום. מאוחד יותר הודה
גרוס כי היתה זו פליטת־קולמוס, וכי
רס״ל חביב אכן ביקש במפורש את איסור
הפירסום.
אולם הטעות בפרוטוקול הספיקה למיש-
טרה בהחלט. מייד יצאו שופרותיה בהצהרות
כי המישטרה לא דרשה כלל את
איסור הפירסום. הגדיל לעשות, מאוחד
יותר, המפקח משה קדמי, קצין־חקירוח
הכפוף לשגיב, אשר טען בהצטדקות:
,אמרנו לשופט שלא היתד, סמכות לבית־המישפס
לצוות על אי־פירסום, אך באבות
החשוד דרש זאת.״
אפשר היה לחשוב בי בעיקבות התפתחויות
אלה תבקש המישטרה מבית־המיש־פס-המחוזי
לאפשר את פירסום שמו
ותמונתו של אליהו גלילי. במיקרים רבים
מוציאה המישטרה הון-עתק על פירסום ותמונות בעיתונים,
טודעות־בתשלום
חשוז—ן שונים, שבהן היא מבקשת את
עזר. הציבור בחקירת פרשות בהן קשורים
חשודים אלה. כאן היתה למישטרה
הזדמגות־פז לפרסם את שמו ותמונתו של
אליהו גלילי בהבלטה בעיתונים, מבלי

שהדבר יעלה לה אף באגורה שחוקה.
למרות שחקירתה של המישטרד, היתד.
אלמנטרית ביותר, ידעו גם החוקרים כי
אליהו. גלילי נפגש בעבר עם אנשים שונים
שהסיתו אותו מג ד אבנרי. אילו היתד.
המישטרד, רוצח למצוא אנשים אלה, להבין
את כוונותיהם ולדעת את אשד מסתתר
מאחריהם, היתד. עטה בוודאי על ד,ד,זדמ-
גות לם ירסום-החינם. אולם המישטרה המשיכה
להתעקש. היא סירבה לדרוש את
ביטול החלטתו של השופט גרוס ואת
פירסום השם והתמונה.

השמועות על הכוה המניע את המישטרה
לשקר, לטייח ולהסתיר עובדות, החלו
פורחות במעדנות־העיתונים, בקרב פקידי-
ממשלה בכירים, בין אישים המקורבים
לאבנ׳רי והידיבים לו — בציבור כולו.
היו באלה שידעו לספר כי מישפחת
גלילי מקורבת לצמרת השילטון בארץ.
צנועים יותר סיפרו כי קרוב־מישפחה
שלהם משמש כקצין־בכיר בטישטרד,
שמועות אחרות התייחסו למתנקש עצמו.
היו שאמרו כי הוא עובד במיפעל ביט־הוני
סודי. דייקנים יותר סיפרו כי הם יודעים
שגלילי הוא עובד שירות-הביטחון-
הכללי (שב״ב).
האיפול שהטילה המישטרה על החקירה׳
הביא לכך שכל אחת מאפשרויות אלה
יכולה להיות נכונה. אולם בדי לבחון
איזו מהן קרובה ביותר למציאות, יש
להכיר את ההיסטוריה של מישפחת גלילי,
לדעת את תולדות חייו של המתנקש עצמו,
ולהיזכר בפירטי־הפרטים של שתי תקיפו־תיו
הקודמות את אורי אבנרי, הלובשות
עתה משמעות חדשה.
מישפחת גלילי היתד, מישפחה ידועה
בקיריית־שלוט, אשר בדרום תל-אביב.
אבי המישפחד״ בן־ציון גלילי בן ה־,69
לא עבד במשך 20 השגים האחרונות׳.
קודם לכן היד. ירקן ובעל הנות־סידקית
בשכונה. הסישפחה נאלצה להסתדר עם
קיצבת־הסעד שקיבלה, והתגוררה בדירת-
חדר.
חמשת הבנים, משה בן ד,־ ,39 דויד בן
ד.־ ,30 אורי בן דד ,31 אליהו בן ד.־27
ואחותם בת ה־ ,17 הם דור שמיני בארץ
למישפחה שמוצאה מקווקאז, רוסיה.
בעוד שדויד, אשר למד במגמת לבורנטים׳
התקדם בתחום המיקצועי והתקבל
לעבודה כלבורנט בפאקולטה לחקלאות
של האוניברסיטה העברית( ,חפירסומים
בעיתונות הפכו אותו מדען, משום־מד).
החליטו שני אתיו — משה ואורי — להגר
מן הארץ, ונסעו לפני כמד, שנים לארצות-
הברית.
ממעט הכסף ששלחו הבנים־היורדים,
וממה שהפריש דויד ממשכורתו באוני-
(המשך בעמוד )28

עו מ׳ היב 10ח שחסטוה?
ע ת יזעי רעו ר עי ז ״יסת בית־מישפט־השלום,
שאותו הגיש פרקליטו
של אורי אבנרי עורך־הדין אלי זוהר,
העניק השופט הזדמנות נוספת למישטרה
לסגת מנוקשותה. בעוד עודך־הדין של
גלילי טוען כי לאבנרי אין מעמד בחוק,
לפיו הוא יכול להופיע בצד ולבקש את
ביטול איסור הפידסום, פנה השופט דב
לווין אל נציג המישטרה, הציע לו להפסיק
את הדיון כדי שיהיה לו זנק לקבל את
רשות הממונים עליו לבקש בעצמו את
ביטול האיסור. קצין־המישטרה, שנעזר
על־ידי תותה כבד בדמותו של עוזר-
פדקליט-המחוז סברין שדאטר הזר, אחרי
ההפסקה, בשההוראות מהממונה עליו,
ניצב-סישנה רפאל יעקובי, ברורות והחל טיות
לא לבקש את ביטול איסור הפיר-
סום.״
המישטרה התמוגגה מנחת. אחד מקצי-
ניד. מפקח יעקב סנאי, פנד. לכתב העולם
הזה מרסל זוהר, ואמר לו :״אתם לא
תצליחו לעשות שום דבר. חבל על המאמצים
שלכם.״
היה בדוד, ללא כל צל של ספק, כי
המישסרד. מגוננת על המתנקש ועל שולחיו,
מסיבות תמוהות השמורות עימה. לכל
מי שבחן את התנהגות המישטרה, זל־מקורבים
לפרשה — אשר ידעו נם כי
מילבד להדליף לעיתונות סיפורי־בדים
ולנהל מאבקים מישפטיים לצידו של מי
שעשה ימים קודם־לכן ניסיון לרצח —
היה ברור כי אין המישטרה נוקפת אצבע
בחקירתה.
התנהגות המשטרה יכולה להתפרש ננסית
לסגור את המעגל על מי שכבר נתפס,
ולא על־ידה, להרשיע אותו על סמך חומר־הראיות
הקיים, ועל־ידי כך למנוע חקירה
מקיפה בדבר מניעיו, שולחיו וכוונותיהם
הנסתרות.
מד. שלא היד. ברור, הוא התשובה לשאלה,
:מדוע יוצאת המישטרד, מגידרה כדי
לחפות על הפושעים, תוך נדי סינון אמינותה,
מהימנותה ומעמדה בעיני הציבור ן״

אם המתנקש

בבית־המישפם. למרות שלא התריעה עד
מחלת־הנפש של בנה, דרשה נעמי גלילי
להגן על ״שמו הטוב״ של בנה אליהו.

11 זי

מיכה לב ה 1א דב־חזבל

אשת ! אילנה

(למעלה) היתרי מלכת־היופ׳ של חיל־הים

אבל ח״־הנשואץ שלהם טבעו בסערה !בתקיפה:

,חתשוות׳
ו ז ₪ו ₪ו0

| אילנה פלקוביץ. גם כיום, אחרי שילדה
1שלוש בנות, מציגה אילנה זוג רגליים
: 1חטובות, גיזרה מושלמת ופנים מיוחדים.

**פ וטרי מישטרת חיפה רגילים כבר
*/לתקריות, אלימות יותר או פחות —
בין אילנה למיכה לב. בשנה האחרונה
התלונן רב־החובל מיכה לב פעמים רבות
על כי אישתו חיכתה, הטרידה וקיללה
אותו, פגעה בו, ואילו מלכת־היופי לשעבר
של חיפה, אילנה לב (פלקוביץ׳) התלוננה
פעמים רבות עוד יותר על כי בעלה היכה
הטריד גידף וקילל אותה, ופרץ לתור
ביתה.
אולם, ביום השני בשבוע שעבר נתגל תה
לעיני השוטרים שהוזעקו לחליסה׳ ל אחת
משכונות־העוני של חיפה, תמונה
אשר לא תישכח מהם זמן רב. אילנה לב
שכבה, מתבוססת בבוץ, ליד הבית שברחוב
עוזיאל ,33 כשמחצית גופה העליונה
חשופה לגמרי. מתוך דירת־החדר בבניין
הסמוך נפלטו גאזים מרדימים, ואילו הדלת
והחלון של אותה דירה היו פרוצים, כלאחר
תיגרה.
השוטרים מיהרו להלביש את אילנה ש-
היתר. המומה, ומעולפת־למחצה, ולשאלתם
.מה קרה ז״ השיבה להם. :בעלי היכר.
אותי. הוא גרר אותי מהדירה, הפשיט אותי
וצילם אותי ככה, כמו שאתם רואים אותי.״
שעות
אחדות לאחר-מכן, כאשר התייצב
מיכה לב במישטרה, שמעו מפיו
גירסה שונה על העניין :״אני לא נגעתי
בה. היא קפצה מהחלון של הדירה כשהיא
חצי־עירומה. היא פחדה שאני אכה
אותה בגלל שתפסתי אותה בוגדת בי,

|״ן! *1 1 1 *1רב־החובל מיכה לב, העובד
# 1 1 -1 1 1במישרד־התחבורה, הוא בן
לאחת המישפחות הידועות והעשירות בחיפה,
והוא גס אחד הצעירים המבוקשים
ביותר בשוק־החתיכות של חיפה רבתי.
והתנפלה עלי בבכי, :אני אוהבת אותך!
לא בגדתי בך!׳ לא נגעתי בה׳ אבל צילמתי
אותה, ככה עירומה.״
לא היתה זו, כאמור, ההתנגשות האלימה
הראשונה בין בני־הזוג. בחודשים האחרונים
הם מספקים ביד רחבה חומר
רכילותי רב לנשות החברה של הכרמל,

הזוג המאושר .2153

6שנים, חודשים מספר אחרי נישואיהם בתקו

.ומשמשים נושא עיקרי לשיחה ליד כלי
שולחן בבתייהקפד! שבמרכז הכרמל. אולם
הפעם החליטה המישטרה לפעול.
עד כה היה מיכה לב משתמש בידיו ביל-
בד כדי לפרוץ, יחד עם ידידים שלו, לדירה
שבה שהתה אשתו. הפעם הוא השתמש
בכלי־נשק: אקדח־גאזים. למישטרה לא
נותרה ברירה ומיכה לב, בנו של חבר
מועצת עיריית חיפה ד״ר אריך לב, נעצר
ל־ 48 שעות. למרות כל זאת הוא לא הובא
בפני שופט עם תום המעצר, אלא שוחרר
בערבות עצמית של 500 לירות, במישטדה
עצמה.
נוסף לסיפור הדרמאתי של בני־הזוג הזוהרים,
סיפור שבו מעורבים מלבד הפרי
צות, המהלומות, התלונות במישטרד, ואק
דח־הגאז גם בלשים פרטיים, מאהבים ומאהבות,
מסתתר סיפור אנושי מזעזע ש1
צעירה יפהפייה, אשר העולם כולו היה, עד
לפני מיספר שנים פרוש לרגליה, ואשר
תוך תקופה קצרה הגיעה למצב שבו היא
מחלקת את זמנה בין עורכי־דין, דלפקי
יומנאי־המישטרה, היתקלויות אלימות עם
בעלה ולילות רצופים של בכי ופחד.
נישואין ברגל שמאל
ילנ ה פל קו בי ץ היתד, הצעירה ה-
יפה ביותר שידעה חיפה מעודה. כיום,
למרות היותה בת ,37 עדיין נראית
אילנה כמועמדת טיבעית לכל תחרות-
יופי. אז — היתד, חלומו של כל חייל
וקצין בחיל־הים, בו שירתה לפני כ־19
שנים.
אולם את אילנה, בת להורים שהם
כעלי חנות־אריגים בהדר בחיפה, לא עניינו
חבריה מחיל־הים. היא ידעה כי תוכל
לי-שיג הריה יותר מאשר מדים וריח
המלח. במהלך שירותה הצבאי השתתפה
בתחרות מלכת המכביה, זכתה בכתר המלכה,
השתתפה בתחרות מלכת־היופי וזכתה
בכתר מלכת עיר־הנמל. בין תחרות-
יופי אחת למישנה, נשלחה אילנה לייצג
את חיל-הים בכל אירוע צד,״לי כמיסדרים
חגיגיים, צעדות וטכסים למיניהם.
מיד לאחר שיחרורה פגשה אילנה בתייר,
רופא-נשים יהודי מפרו בשם מרסלו לנדמן.

ל מיכה לביתה הציגה אשתו, אילנה, סימני
ס כהה בעין ושפתיים מבוקעות. קודם שחיי־זאושר
יחסית, ומעורר קינאה בחברה החיפאית.

בת 20

א לנה באחת התמונות המפורסמות ביותר שלה, שצולמה לפני כ־17
שנה. משך שנים רבות נחשבה אילנה הצעירה היפה ביותר בחיפה,
הע ר שהוציאה כבר מלכות יופי רבות שלא הצליחו להתחרות באילנה. פלקוביץ.
ארוכים, בבתי־החולים הטובים ביותר שבעיר
הגדולה.
ישראליים שפגשו אותה באותה תקופה
בניו־יורק הפכו מעריציה. משך היום כולו
היתד, יושבת ליד מיטתו של רוני וסועדת
אותו בחוליו. בלילה, עת שכב לישון, היתד,
אילנה יוצאת להתפרק מן המתח. במין
דחף שאינו ניתן לכיבוש חרשה ללא־הרף
את כל מועדוני־הלילה המפוארים של ניו־יורק,
את המיסעדות ומקומות־הבילוי המקובלים,
ותוך שהיא מפצה עצמה על הסבל
שהביאה עליה מחלת בנה, היתר, רוקדת
ומבלה עד השעות הקטנות של הלילה,
מדי-לילה. ולמחרתו, השכם בבוקר, היתר,
מתייצבת ליד מיטתו של רוני — עד
הלילה הבא.
״בגלל המחלה של רוני חל משבר ב־חיי־הנישואין
שלי ושל מרסלו, והחלטנו
להתגרש. לקחתי את רוני וחזרתי הביתה,
לחיפה.״ בחיפה אושפז רוני בבית־חולים,
וכעבור חודשים ספורים נפטר.
אבל עוד קודם מותו של רוני פגשה
(המשך בעמוד )29

בכל פעם שאילנה נז־

כרת במיפגשים הקול
1 1 1 1 1 /1 1
נייס שלה עם מיכה שבהם, לדבר ה, הוא
היכה וקילל אותה, היא פורצת בבכי. מיכה
טוען שרימעותיה הן ״דימעות־תנין.״

ב באחת התקופות הבודדות שלהם בה הם היו
נה הם נראים בעת טיול שערכו לרמת־הגולן, לפני
ו! בה עדיין הרבו השניים לצאת ולבלות יחד.

למרות שלנדמן היה מבוגר ממנה ב־8
שנים, לא היססה זמן רב, נישאה לו, עלפי
האופנה שהחלה מתפתחת אז בין מל־כות־היופי,
ועקרה עימו ללימה בירת פרו.
״משך שנים חייתי כמלכה,״ היא מספרת
.״היו לי משרתים, טיפלו בי נהדר,
והיה לי בעל טוב ומסור. נולד לנו הבן,
רוני, והכל היה כמו חלום.״ אולם דווקא
אז החל הגורל מזעיף אליה את פניו. בנה
חלה במחלה חשוכת־מרפא. אילנה נלחמה
בגורל ובמחלת בנה. היא עקרה לניו-
יורק ואישפזד, שם את רוני למשך חודשים

1ן ן| 11¥י ! ך 1ן
1 / 1 / 1 1 1י

אילנה בישרות בחירת

מלכת המכביד, שנערכה 1

לפני 18 שנה (בלונדית, מימין) .בתמונה ר
מימין, אילנה במדי חיל־הים באחת הצעדות
הראשונות שנערכו, שבהם השתתפה| .

(המשך מעמוד )23
אילנה במיכה לב, שגיד׳ אז רב־חובל,
הצעיר ביותר בצי המיסחרי הישראלי:
צעיר גבוה, נאה, רווק מבוקש ובן לאחת
המישפחות המכובדות ביותר של חיפה.
״היו לי אז המון חברים אחרים, והיה אפילו
בחור אחד שאותו איהבתי יותר מכולם
״,מספרת היום אילנה .״היתד. לי אז
חברה שרציתי אפילו להתחתן איתר׳,״ מספר
היום מיכה. אולם השניים החליטו,
בכל־זאת, להתחתן זה עם זו.
״הייתי אז בהריון ממיכה,״ סיפרה הש־בוע
אילנה .״אבל לא בגלל זה התחתנתי
איתו. אני בכל זאת אהבתי אוחו, וקיוויתי
שיהיה לי טוב׳ למרות כל מיני סימנים
מבשרי־רעה שהיו לי עוד לפני הנישואין.״
גם מיכה וגם אילנה יודעים לספר על
מיקרה שאירע להם עוד קודם הנישואין.
סיפרה אילנה :״היינו אז בבית־הקיץ של
הוריו של מיכה ׳,בטבריה. מיכה רחץ את
המכונית שלו, ואני עזרתי לאמא שלו לנקות
את הבית. אחרי שהוא גמר, הוא נכנם
הביתה והודיע לי שלא יתחתן איתי. הוא
אמר אז כי כיוון שלא עזרתי לו לרחוץ
את המכונית, אני אהיה בטח רעיה רעה.
נדהמתי. בכיתי והתחננתי בפניו שיסלח לי.
הייתי אז בהריון די מתקדם, וכבר לא
יכולתי לעשות הפלה, גם לא רציתי. רציתי
את הילד. בסוף, מיכה הסכים לסלוח לי.״
למיכה יש גירסה משלו על פרשת טבריה
:״ביקשתי מאילנה להחזיק את הצינור
של המים בזמן שאני רוחץ את המכונית,
והיא לא הסכימה. אז הבנתי עם איזה
אשה אני הולך להתחתן, אבל בסוף חשבתי
שהיא תהיה בסדר, ושוכנעתי בכל־זאת
להתחתן איתה.״
לא רק הסימנים המוקדמים היו מבשרי-
רעות. גם נישואיהם של שני הצעירים
היפים החלו ברגל שמאל .״לירח-הדבש
נסענו לאילת, ורבנו כל הזמן,״ סיפרה
אילנה .״בדרד חזרה שלף מיכה כריך, ואכל
אותו. אני הייתי רעבה, אבל לא היו יותר
כריכים באוטו. ביקשתי ממנו שנעצור
לאכול משהו בדרך. רק אחרי מריבה הגונה
הוא הסכים לבסוף לעצור, וקנה לי כריך.
״מיכה רצה לעבור ררך מצדה׳ וכש הגענו
למצדה כבר היה מאוחר מכדי
לעלות. הוא החל לקלל אותי על שבגלל
הכריך שלי הפסדנו את מצדה, וכשהגענו
בסוף למלון בבאר־שבע, הוא לא דיבר
איתי כל הלילה ולא ישן איתי ביחד.״
מובן שלמיכה יש גירסה משלו :״ביקשתי
ממנה לאכול אחרי הביקור במצדה, כדי
שלא נאחר, אבל היא התעקשה. בגללה
הפסדתי את מצדה, שעוד לא הייתי בה
אף פעם קודם לכן.״
״לא יכולתי להתגרש ממנו. הייתי אז
בהריון, ורציתי מאד את הילד. מיכה לא
היה נשוי קודם־לכן, אבל אני כן. ידעתי
מה פירושם -של חיי-נישואין, וידעתי ש הנישואים
עם מיכה יהיו לי גיהנום, אבל
קיוויתי. כל מה שרציתי אז, וכל מה
שאני רוצה היום, זה בית חם וטוב —
בשביל זה הייתי מוכנה למחול על כבודי,״
מספרת היום אילנה.
חייהם המשותפים של אילנה ומיכה נמשכו
כך לאורך השנים. מיכה היה מפליג
לעיתים, ומשאיר את אילנה לבדה בארץ.
דירתם היתד, סמוכה לבית הוריו של מיכה,
כך שהיא היתד, עדיין בתוך המישפחה,
גם כשמיכה לא נמצא לידה.
המריבות ביניהם לא פסקו .״היו תקופות
שהוא היה נטפל אלי בגלל שטויות,
ודורש ממני לעזוב את חדר־השינה המשותף
שלנו למשך שבועות ארוכים. כדי
לא לריב איתו, הייתי עושה את זה
ועוברת לישון בסלון. בינתיים נולדו לי
עוד שתי בנות, נוסף על האחת שכבר
היתה לנו. עם £זלוש בנות לא כדאי
לריב עם בעל, שאינו מהסם לצעוק,
לקלל כמו בשוק ואפילו להרביץ. הייתי
נכנעת לכל השיגעונות שלו.״
למיכה גירסה משלו על חייהם המ שותפים
:״כל מיני דברים קטנים שבעל
רוצה שאשתו תעשה, היא אף פעם לא
עשתה. כשהייתי מבקש ממנה להכין אוכל,
היא היתד, נותנת לי את השאריות
של האוכל של הילדות. אני לא אוהב
קציצות, מה אפשר לעשותו התחננתי
לפניה לשים כמה בקבוקי־בירה במקרר.
אני אוהב לשתות בירה קרה. אבל אף
פעם לא היתר, לי בירה שם.״
כלפי חוץ ניראה הזוג לב כזוג מאושר.
הם היו יפים, עשירים, אורחים מבוקשים
בכל מסיבה שנערכה על הכרמל. רק ידידיהם
הקרובים, ביניהם אופירה וח״כ יצחק
נבון, ואילנה ועדי בראונר — מי שהתפרסם
לאחרונה כתובע במישפטו של עמוס
ברנם, החשוד ברצח רחל הלר — רק
אלה ידעו כי חיי־הנישואין שלהם מעורערים,
וכי הברק והזוהר חיצוניים בלבד.
״כל אותה תקופה הוא היה מכה אותי,

בלונדון הרחוקה. בספטמבר לפני שנה
אבל אני שתקתי,״ סיפרה השבוע אילנה.
נסעו אילנה ומיכה, עם שתיים מבנותיהם,
״הייתי מחזירה לו, בועטת בו, מכה אותו,
ללונדון, לטיול בין מיספר חודשים .״גרנו
רק כדי שיניח לי, אבל הוא תמיד היה
אצל חברים,״ סיפרה אילנה .״כעבור
חוזר למורו.״ גירסתו של מיכה :״היא
כמה ימים מיכה רב איתי, לקח את ה-
היתד, מכה אותי, מתנפלת עלי ומנסה תמיד
מיזוודות, ובלי לומר לי מילה עזב את
לפגוע דווקא בביצים.״
הבית והלך למלון. לי לא נשארה ברירה,
מי הרביץ לא היתד, לי פרוטה בכיס. חזרתי ארצה
עם שתי הילדות. כעבור חודשיים הגיע
למי? מיכה לארץ, מבלי ששלח לי אפילו גלויה
משך כל הזמן הזה. מייד אחרי שהוא הגיע
לארץ, התחלנו עם המישפטים של הגיה
שג מ ר לי את חיי־הנישואין
רושין.״
היו שתי האוניות, ולנטינה פי
ואולימפוס״ ,סיפרה השבוע אילנה .״מיכה,
למיכה יש גירסה משלו על פרשה לונשעד
לאותה תקופה היה רב־חובל, החליט
דון :״מייד כשהגענו ללונדון, אילנה חיפשהוא
צריך להיות גם בעל אוניות. הוא
שה לריב איתי. היינו אצל חברים משותתמיד
היה אומר לי, :יש כל מיני אנשים
פים, ולא היה לי נעים מכל העניין. יום
שהם פחות ממני ויש להם אוניות. גם אחד היא לקחה את המיזוודות ואת הבנות,
אני רוצה אוניות ,.בסוף הוא רכש לעצמו,
והלכה לגור במלון. אני לא יכולתי לד,י-

שעה מאוחרת בלילה, וכן נפגשת עם אנשים
שונים. לא היה לי ספק שהיא בוגדת

״לא זו בלבד שהייתי יוצאת מהבית רק
אחרי שהשכבתי את הילדות, אלא תמיד
הייתי משאירה, על-יד הטלפון׳ פתק עם
מיספר־הטלפון של הידידות שלי שאצלן
הייתי מבלה,״ מסבירה אילנה .״אני ומיכה
כבר היינו זוג־בנפרד, למתת שהוא עדיין
המשיך להתגורר בבית על-פי עצת עורך-
הדין שלו. אף פעם לא יצאתי עם בחורים׳
אלא תמיד הלכתי לבתים של חברות
נשואות שלי, שלפני פרידתי ממיכה היו
הן והבעלים שלהן ידידים משותפים שלנו.
בין השאר הרבתי לבלות אצל ולנטיגה
וואסילי פרבינס, השותף של מיכה באוניות,
ועל זה לא יכולות להיות לו טענות.״
מיכה החליט לקחת חופשה מלילות-
הנדודים שלו, בהם עקב אחרי אילנה, ונסע
לאילת. קודם נסיעתו הוא שכר את שירותיו
של הבלש הפרטי מבת־גלים, יגאל
טריפון, כדי שימשיך לעקוב אחר אילנה.
טריפון הטיל על חיים סדובסקי, המכנה
עצמו לאחרונה בשם חיים שדה׳ לעקוב
למענו אחר אילנה. סדובסקי, צעיר בן
,25 הרפתקן חיפאי המחליף את דירותיו
חדשות־לבקרים, עקב אחר אילנה׳ משך
לילות אחדים, ואף דיווח למיכה, לאילת,
כי לילה אחד ישן אצל אילנה צעיר
מזוקן. רק אחר־כן הסתבר, כי צעיר זה
היה בן־דודד, של אילנה.

מי בגד
במי?
סדובסקי יוזמה.
סיפר לה כי
והציע לה להיהתעוררה,
והיא

מוצג מישפטי

צילום של אילנה לב כפי שצולם בשבוע שעבר על־ידי
בעלה רב־חובך מיכה לב בעת התפרצותו של מיכח
לבית מאהבה של אילנה. מיכה וידידיו, חמושים באקדח גאז פרצו לדירה לצלם את אילנה.
בתחילה את הוולנטינה פי ואחר-כך את
האולימפוס. הוא עזב את עבודתו במישרד-
התחבורה, והתמכר רק לעיסקי האוניות
שבהן הוא היה שותף. אבל זה היה גדול
עליו .׳
״הוא לא הצליח, והיה חוזר כל לילה
עצבני הביתה, ומוציא את האכזבות שלו
והעצבים שלו עלי ועל הילדות. אז, עוד
לא היו האוניות האלה כל־כך מפורסמות.
היום, כל אחד מכיר אותן. הוולנטינה פי
היתד, צריכה להיות אוניית־המיבחן שתעבור
בתעלת־סואץ אחרי הסכם־ההפרה,
אבל הוחזרה באמצע הדרך אחרי שהתגלה
כי היא בבעלות ישראלית. הבעלות
הישראלית שלה, זה הבעל היקר שלי.
האולימפוס עברה לבסוף את התעלה, אחרי
שמיכה שיקר וטען כי מכר את החלק
שלו בה. אני יכולה להוכיח כי החברה
שקנתה את האוניות של מיכה ממנו שייכת,
בעצם, לו־עצמו.
״אבל כל זד, לא עניין אותי אז. אותי
עניינה ההשפעה של הדמות החדשה שלו,
כאיש־עסקים מכובד, על חיי־המישפחה.
העצבים שלו בגדו בו. כשהוא היה חוזר
הביתה, המילה הראשונה שהיה אומר לי
היתה, חתיכת זונה .,לעיתים קרובות מדי
זה היה מלווה במכות.״
מיכה אינו מוכן להגיב כלל על עניין
האוניות :״אין לי אוניות, ובזה גמרתי
את הנושא.״ לגבי המכות שהעניק לאילנה,
לטענתה, יש לו גירסה משלו:
״לא אני היכיתי אותה, אלא היא אותי.
היא היתד, פותחת את הדלת, כדי שהשכנים
ישמעו, ואז מתחילה לצרוח ולהכות
אותי, כדי לגרור אותי לאבד את עש-
תונותי, ובאותו זמן מטלפנת למישטרה
וטוענת שהיכיתי אותה. היא גם זרקה
עלי פעם, דרך המדרגות, מערבל־מיטבח
גדול, שערכו 3500 לירות, שרק בנם לא
פגע בי או בבת שלי, שהיתר, איתי.״
הקרע הגדול בין השניים אירע דווקא

שאר במצב זה אצל החברים, והלכתי גם
כן למלת• אחרי שהיא היתד, כמה ימים
בלונדון, היא טסה לארץ. כשהגעתי, הגשתי
בקשה ראשונה לגט ממנה.״
בשנה האחרונה הפכו בני־הזוג מבקרים
קבועים בבתי־הדין הרבניים והאזרחיים
בחיפה. מישפטיהם התפשטו למישורים שונים,
התפלגו למישפטונים קטנים, כאשר
בכל בעייה קטנה רץ עורך־הדין של אחד
מהצדדים לבית־המישפט׳ לבקש צו או
החלטה.
אילנה הסכימה לבקשת הגט של מינה.
היא דרשה את הילדות, שהיו כת יקרות
לח, את דירתם המשותפת או דירה אחרת
באותו גודל, דמי־מזונות חודשיים וסכום־
כסף חד־פעמי. טענתה של אילנה היתד,
שלמיכה יש רכוש רב, מחצית משתי אוניות
השוות כמד, מיליוני לירות, וכי לד,
מגיעה מחצית מרכוש זה.
מיכה הודיע בבית־המישפט כי הוא
מוכן לשכור עבור אילנה דירה מתאימה,
לפחות באותו גודל של דירתם המשותפת,
ואף קיבל מביודהדין צו המטיל
עליו לשלם לאילנה ולילדות דמי־מזונות
ח־דדיים בסך 1800 לירות. כעבור חודשים
אחדים הועלה הסכום ל־ 2200 לידות לחודש.
לפני
כמה חודשים חל מיפנה דר־מאתי
במאבק הגירושין. מיכה טען
כי החל חושד באילנה שהיא בוגדת בו.
אם טענה זו נכונה או לאו, אין ספק
כי מיכה זקוק לעדויות עבור בית־הדין
הרבני, בדבר בגידותיה של אילנה בו, אם
ברצונו להוכיח כי היא מופקרת ולהוציא
את הילדות מרשותה.
״משך תקופה ארוכה הייתי הבלש של
עצמי,״ סיפר מיכה .״אילנה היתד, יוצאת מהבית
בערב. אחרי שהייתי גומר להשכיב
את הילדות, הייתי נוסע ומחפש את מכונית
הווקסהול שלה ועוקב אחריה. ראיתי אותה
יוצאת פעמים מיספר ממלון דן־כרמל ב

אחדה לי לו ת נקט
הוא טילפן לאילנה׳
הוא בלש שהוצמד אליה,
פגש. סקרנותה של אילנה
הזמינה אותו לביתה.
באותו לילה פרץ מיכה, שחזר בינתיים
מאילת, יחד עם מעבידו של סדובסקי
יגאל טריפון וידיד שלו יעקב חנון, לתוך
הדירה והיכח את אילנה נמרצות. לטענתו
של מיכה, הוא תפס אותם עם סדובס־קי
כששניהם מעורטלים־למחצה. אילנה
מכחישה זאת. טריפון אף דאג לצלם את
הפריצה ואת האירוע, אולם מאוחר יותר
הצהיר כי התמונות נשרפו.
אילנה מיהרה להתלונן במישטרה. די
היה לה להראות את פרצופה הנפוח ממהלומות
כדי שהמישטרה האמין לה. אולם
המישטרה סירבה לעצור את מיכה. עורכי-
הדין של אילנה פנו בתלונה חריפה ל מפקד
מישטרת חיפה, ניצב מרדכי(״מוט-
קה״) רון. לדיברי אילנה, המישטרה לא
עצרה את מיכה בגלל הייחום המישפחתי
שלו. אביו של מיכה, ד״ר אריך לב הוא,
מלבד היותו חבר מועצת־העירייה, גם
אחד האישים החשובים בחיפה. ומקורב
לצמרת המישטרה בעיר.
אילנה טוענת כי היא הזהירה את רון
וקציגיו כי מאחר שמיכה לא נעצר, הוא
יחזור על מעשיו וייתכן שבפעם הבאה
יהיה אלים עוד יותר. אילנה גם טוענת
כי הודיעה למישטרא שבידי מיכה נמצא
אקדח־גאזים, בו הוא עלול להשתמש
נגדה.
לפני כחודש ביצעה אילנה פעולח־תג-
מול. היא גילתה כי גם מיכה אינו טומן
ידו בצלחת. היא גילתה ידידה של מיכה,
ניצה פרוז, מורה גרושה בת 35 ואם
לילד בן .15 משך כמה לילית הציבו אילנה
וסדובסקי — שהפך בינתיים מהבלש
הפרטי של מיכה לידידה האישי של אילנה
— מעקב על ביתה של ניצה. באחד הלילות
הם גילו את מכוניתו של מיכה
חונה ליד הבית.
אילנה, יחד עם סדובסקי וידיד נוסף
בשם דויד עמאר. מיד-רו לדירה. אילנה
דפקה על הדלת אולם ניצה סירבה לפתוח.
כשהתעקשה אילנה להיכנס לדירה, הזמינה
ניצה מישטרה. למישטרה פתחה
ניצה את הדלת. מיכה לא ניראה בדירה.
לדעת אילנה הוא התחבא באחד החדרים
הפנימיים של הדירה, ואילו מיכה טוען
כי כלל לא היה שם.
בינתיים המשיך מיכה במעקב אחר איל נה.
אחרי הכישלון שהיה לו עם הבלשים
של טריפון, בפריצה הקודמת, הוא שכר
שירותי חברת־בילוש אחרת. ש.א.ש ,.השייכת
לקרול זינגר, אך המשיך לעקוב
אחר אילנה גם בכוחות־עצמו.
ביום השני לפני שבוע גילו לו הבלשים׳
כי אילנה נמצאה יחד עם סדובסקי
בחדרון שכור של סדובסקי, בשכונת חלי-
סה. אז התחוללה הסצינה הדראמתית שהרעישה
את חיפה כולה. אילנה נמצאה
ברחוב, כשחצי־גופד, העלית מעורטל, והיא
המומה לגמרי.

מיכה הגיע בשעד 11.30 .בלילד, ל-
דירת־החדר העלובה .,יחד עם שלושה
מחבריו — יעקב חונן, פחח חיפאי ידוע
אשר לדיברי אילנה היה מתקן את מכוניתו
של מיכה! אלדד בן־ארי, חבר־ילדות
של מיכה המשמש כמלצר ראשי באוניות-
נוסעים, ופינחס בהן, צעיר גבה־קומה,
שרירי ובעל חזות מאיימת, אשר למרות
חזותו משמש כמורה לילדים קשי־חינוד
בשכונת מחנה־דויד שבפאתי חיפה.
הפעם החליט מיכה שלא לסמור על
המזל. הוא יצלם בעצמו. הגירסות לגבי
מה שאירע במקום שונות, אך נראה כי
המישטרה מאמינה הפעם לגירסתה של
אילנה. אילנה טוענת כי מיכה וחבריו
פרצו לתוך הדירה, גררו אותה בכוח
אל החצר, הפשיטו אותה לאחר שהצליחו
לסממה באמצעות אקדח־הגאזים. לדבריה,
היא היתר. שקועה באותה עת בשיחה עם
סדובסקי, אשר מסר לה דין־וחשבון על
שיחתו עם עורכי־הדין שלה, שאומנם
נערכה באותו יום.
טענתו של מיכה שונה לחלוטין. הוא
מודה׳ אומנם, כי ניסה לפרוץ לדירה
דרך הדלת ודרך חלון סמור, אולם טוען
כי תוך כדי ניסיונות־הפריצה שלו שמע
את׳סדובסקי קורא לעבר אילנה :״תברחי
דרך החלון השני!״
״עזבתי את הדלת ומיהרתי להקיף את
הבניין,״ סיפר מיכה .״מצאתי את אילנה
שוכבת בבוץ כשחצי־גופה העליון עירום
לגמרי ומכנסיה אינם רכוסים. לא נגעתי
בה באצבע הכי קטנה, רק צילמתי אותה.״
מיכה מכחיש כאילו השתמש באקדח-
הגאזים. לדבריו, האקדח שייך לפנחס כהן.

במדינה
(המשך מעמוד )18
זד. מחוויר לעומת מעשה אחר בכנסת.
שני חברי־כנסת — אמנון לין (ליכוד)
ודויד קורן (מיפלגת העבודה) ,שניהם
מוותיקי רפ״י — מצאו שוב מיבצע משותף.
הם הודיעו בגאווה שהחליטו להגיש
לכנסת הצעת־׳חוק, שבה ייקבעו שני
כללים :
ו• שכל אדם אשר יביע את דעתו שיש
להקים מדינה פלסטינית במיסגרת של
שלום עם ישראל, ולדבר לשם כך עם
נציגות פלסטינית, יסולק מכל פישרה
ציבורית.
ו• שבל משדת־ציבור יידרש לה תום על
הצהרה שבה יתנגד בפירוש לדיעות אלה.
ההצעה עצמה מטורפת בעליל. על־פיה,
היו צריכים לפטר מייד את האלוף (מיל).
אריק שרון, הדוגל בהידברות עם אש״ף
לשם הקמת מדינה פלסטינית בעבר־הירדן,
ולמנוע כל תפקיד מהאלוף (מיל ).עזר
וייצמן, שביטא בטלוויזיה דיעה דומה.
שלא לדבר על מאות אנשי-ציבור, חברי
רוב המיסלגות, מן השר־לשעבר אהרון
יריב ועד ליו״ר ועדת־חוץ־וביטחון, יצחק
נבון, שהשמיעו דיעות אסורות אחרות.
אולם, הנקודה הבולטת ביותר בהצעה
היא, שהיא החרת — מילולית — על
התכונות השחורות ביותר של תקופת גץ
פק־קאדתי, שהפכה את שמו מושג במאה
שפות. לארצות־הברית נדרש. דוד שלם
כדי שתחלים ימן ההרס בחיי הרוח, המדע
והאמנות שנגרם על־ידי המק־קארתיזם,
שהרחיק מכל פעילות את טובי העם האמריקני
אשר לא היו מוכנים לחתום על
הצהרות־הנאמנות הידועות־לשימצה (״אינני
ומעולם לא הייתי, בעל השקפות
קומוניסטיות
העובדה שהצעה כזו זכתה בסיקור
רציני בעיתונים מכובדים בישראל, מבלי
שתצורף אליה הדרישה הנמרצת לשלוח
את יוזמיה לבדיקה פסיכיאטרית, היתר.
סימן מדאיג למחלה הפושטת במדינה,
יותר מכל מעשי־ד,אלימות שמילאו את
עמודי העיתונות.

לגבר מישוזול•!

(מיל ,).וגם התואר פרופסור נגנז. המאמרים
הזכירו את הדוקטור הרכבי. צחק
השבוע סופר שמאלי :״אם זה יימשך
בכה, ידברו בעוד במה ימים על רב״ט
(מיל) .הסטודנט יהושפט הרכבי.״
אנשים המיליונר תאד1

יחרומגים ורדיקאדים,
גפגשו בהלווייתו
של דויד ארנפדד
הצעיר גבה־הקומה, הצנום, והתמיר, היה
אחת הדמויות הססגוניות בזירה הציבורית.
הוא נחשב כמיליונר, אך היה• ממוקם
אי־שם בין רק״ח למצפן. הוא היה סוחר-
יהלומים מן הגדולים בארץ, אך התעניין
הרבה יותר בקבוצות־שוליים פוליטיות. היתד,
לו עין ביקורתית חדה, אך הוא הסתכסך
בנקל עם ידידים ושותפים.
אי ש טייו ח ד. כצעיר בודד, שלא מצא
אושר בחיי־מישפחה, היה רגיש ביותר ל-
טוהר־ר,מידות. תכונה זו הובילה אותו אל
שורת המתנדבים, גוף שקם בראשית שנות
החמישים נתנועת־מחאה. ארנפלד היד, אחד
דיעות הרכב* ר 1כבע 51ב

אפטרשייב •דיאודומטים-סב1ן• טלק
משווק ש״י לון

איד ה6ך —

להשיג אך ורק בתמרוקיות המובחרות
נשק , 0בכ ל -ם שלום וב׳יהמשביר לצרכן״

פרופסור גץ
לדוקטור יוגה

כלש סדוכסקי
מעוקב למאהב

״כהן נתקל בסדובסקי כשהוא עירום כב-
יום־היוולדו,״ הוא אומר .״סדובסקי התנפל
על כהן ותפס בזרועו מבלי להרפות.
כדי להשתחרר ממנו ירה כהן שתי יריות
מאקדח־הגאזים שלו. סדובסקי נבהל׳ ומיהר
להיעלם מהמקום.״
המישטרה קיבלה בינתיים, את גירסתה
של אילנה על המיקרה, ועצרה את מיכה
אלדד ופנחס כהן. יעקב חונן לא נעצר,
משום־מה. כעבור 48 שעות, ולאחר שהסכימו
להסגיר לידי המישטרה את אקדח-
הגאזים, שוחררו השלושה בתחנודהמיש־טרה
בערבות עצמית מינימאלית בת 500
לירות לכל אחד.
אין ספק כי עיר־הכרמל עוד תחזה בהמשך
המאבק בין אילנה היפהפייה לבין
רנדהחובל הפרטי שלה. אילנה ומיכה אף
יודעים לספר, כל אחד מהם לחוד, כי הצד
האחר מבטיח את ההמשך האלים של הפרשה.
אילנה טוענת כי מיכה מתכונן
להמשיך להציק לה, ואילו מיכה אומר:
״ידוע לי שאילנה עומדת לשכור אנשים
כדי להרוג אותי.״

היד. צורך דחוף למצוא תשובה הולמת
לפרופסור שלמה אבינרי. רשות־השידור
הותקפה קשות, אחרי שאיפשרה לו לחוות
באין־מפריע את דעתו ביומן השבוע, ברדיו,
בזכות מדינה פלסטינית (ראה לעיל).
מניין לוקחים תשובה הולמת ז התשובה
נתבקשה כימעט מאליה: האלוף (מיל).
הפרופסור יהושפט (״פטי״) הרכבי.
מזה שנים ידוע פסי, מי שהיה ראש
אמ״ן בצה״ל, כנץ בין ניצים. כמומחה
•לענייני ערב היו באמתחתו מאות ציטטות,
שהוכיחו כי הערבים הם שונאי ישראל,
שהפלסטינים אינם קיימים וזוממים להשמיד
את ישראל׳ שאין מה לדבר איתם.
אחרי מילחמת יום־ה,כיפורים נתמנה פטי
הרכבי כיועץ מדיני של שר־הביטחון, שיפד
עון פרס. לאחרונה יצא לשנת־שבתון ב-
ארצות־הברית, ושם מצאה אותו רשות־השידור
כדי לראיינו לרדיו בנושא הבעייה
הפלסטינית.
התוצאות היו מדהימות.
מיקלהת קרה לאוהדים. בשידור
נסתבר מה שהיד. ידוע עד כה רק לקומץ
זעיר: שבמ״לחמה האחרונה התחולל שינוי
מכריע בגישתו של יהושפט הרכבי.
הוא לא הפך אופטימי יותר. אולם הפסימיות
שלו הובילה ליעד חדש: שישראל
חייבת להשיג בל הסדר אפשרי כדי למנוע
מילחמות, ושגם הסדר־שלום גרוע שומר
על בטחון המדינה יותר מכל מצב מילחמתי.
בדבריו המנומקים, שניתכו כמיקלחת
קרה על אוהדיו־לשעבר, הסביר הרכבי כי
יש להידבר עם הפלסטינים, וכי אש״ף הוא
עובדה קיימת. ישראל היא שהפכה אותו
הנציג הבילעדי של העם הפלסטיני, וזהו
המצב כעת. עיקשותה של ממשלת ישראל
להחרים את אש״ף, רק מחזקת את אש״ף.
מה הפיתרון 1תשובתו של הרכבי ברורה:
מדינה פלסטינית לצידה של ישראל.
היה לראיץ זד, המשך משעשע. חסידי
הרכבי בעבר התנפלו עליו בזעם, בעיתד
נות הימנית. תוך כך חל פיחות מהיר
בתאריו. איש לא הזכיר עוד שהוא אלוף

יהלומן ארנפלד
תמיכה בקבוצות־שוליים
ממנהיגיו, אך הסתכסך עם שאר המנהיגים,
ופרש.
פרשה אומללה זו חזרה על עצמה כמה-
וכמה פעמים. בכל פעם שקמה תנועת-
מחאה חדשה, היה ארנפלד מראשוני המצטרפים
אליה, תרם כסף ונבחר לתפקיד
בכיר, אך לא הסתדר עם שותפיו. כך קרה
גם כאשר הצטרף לתנועת העולם הזה —
כוח חדש, נבחר כסגן יושב־הראש שלה
אך הסתכסך עימה על רקע אהדתו לקבוצת
מצפן. הוא ניהל בה מילחמת־גרי-
לד, עיקשת, ופרש ממנה רישמית רק כדי
להצטרף לרשימת השלום (נם) ,שבה חזרה
אותה פרשה על עצמה. לבסוף נשאר בודד,
כשהוא תומו ביד נדיבה בשורה של קבו-
צות־שוליים שמאליות קיצוניות.
אולם היה בדויד ארנפלד משהו מיוחד,
שהקל גם על מי שהסתכסך עימו, לכבדו
ולהשלים עימו. הוא אהב כל דבר יסד,
ועדין, האידיאליזם שלו היה בולט־לעין,
וקל היה להבחין בבדידותו ובאי-אושרו.
כ מו ב כי ת. ברבות השנים התרגלו
הכול לראותו עומד לבדו או בחברת ידיד
בודד, בכל הפגנה למען עניין סוציאלי
צודק או למען השלום, מבלי שידבר או
יתבלט בין המנהיגים. מדי־פעם נפוצו
שמועות על כך שהוא חינו המממן העיקרי
של פעולה זו או אחרת. שמו התנוסס
דרך־קבע על עצומות שמאליות, וכל אותה
שעה התבסס והלך מעמדו בעולם העסקים.
השבוע •נדהמו הכל לשמוע כי דויד
ארנפלד נפטר, בהיותו בן 47 בילבד, אחרי
שהיה חולה מזה חודשים אחדים במחלה
אנושה. במלודיה ההמונית שנערכה לו,
הצטופפו אילי-הבורסה יחד עם רדיקאלים
מגודלי־זקן, יהלומנים עתירי־הון, אנשי
רק״ח ומצפן .״אילו דויד היד, מופיע כאן
לפתע,״ אמר אחד מחבריו ,״הוא היה מרגיש
כאן בבית.״

נגנבה
לי זבת! איכיחב
בתדאביב

נ.ס.יו. פרינ ץ
מסי 551־ 2 2 9
המוצא או ת ה
מתבק שלה תק שר
ל טל׳ 243386־ 03
ויבוא על שברו

גודלו של עמוד

1הו1וו 3דודן
הוא 23ס״מ רוחב ו־33
ס״מ גובה. תמורת

2.400 לי־אתה
יבול לפרסם בו
מודעה בשטח של 758ס״מ
1מרובעים — מחיר זול יותר
מאשר בעיתוני הבוקר
והערב

תמרורים
נבחר. לתפקיד יו״ר האיגוד היש־

ראלי לפידסום, במקומו של חיים פלד,

מ שר ד ה שיכון

רישום זוגות צעירי
השוה׳ בחוץ ל אר ץ

זוגו ת צעירים, אז ר חי י שראל, ה שו הי ם ז מני ת
ב חו ץ לארץ ומת כנני ם חז רתם לארץ יכולי ם
ה חל מ־ 1.1.1976 להיר שם ל תוכני ת הסיוע
לזוגות צעירים של משרד השיכון.
הרישום וקביעת הזכאות לזוג יהיו על פי הכללים הנהוגים
בתוכנית, בשינויים המתחייבים מן השהות גחו״ל.
הרישום יופעל באמצעות הרשמה מיוחדת שכתובתה: משרד
השיכון — מחוז ירושלים — רחוב בן־יהודה , 23 ירושלים.
לתחנה זו ניתן לפנות לבירור בעיות.
ההרשמה לתוכנית תיעשה על גבי שאלון הרשמה שניתן
לקבלו במשרדי מחלקת העלייה של ההסתדרות הציונית,
בקונסוליה, בארגון הסטודנטים או באמצעות תחנת ההרשמה
על פי פנייה בכתב או בטלפון.
זוגות צעירים שבהיותם בחו״ל הגישו בקשה לסיוע לא על
גבי שאלון ההרשמה ולא קיבלו תשובה, ימלאו את שאלון
ההרשמה על פי ההנחיות המפורטות בדף ההסבר המיוחד
לזוגות צעירים השוהים בחו׳׳ל.
כללי התוכנית וסדרי ההרשמה מפורטים בחוברת ההסבר
לתוכנית הסיוע לזוגות צעירים ובדף ההסבר המיוחד לזוגות
צעירים בחוץ לארץ.

ג׳ ואל סו פ
וושינגטון
ג׳ו היקר,
מכתבך ל״ע מוס היקר״ מ ת על םמה עי ק ר:

קיסינג׳ר גרם למשבר
ביחסי ישראל -ארה״ב
* הוא יזם א ת השדרים ה סו דיי ם הנזעמים
של פורד לרבין
* הוא כינה א ת
רבין ״גנרל־איכר״
* הוא תקף א ת
ישראל ב קונגר ס
שלן,
חזי כרמל

קרא

האמת

שמילא את התפקיד בעשר השנים האחרונות,
והגיש את
התפטרותו כדי לרתום עצמו להסברה
הישראלית ברחבי
העולם — הפירסו־מאי
אורי אכנת
( )39 שנולד בתל-
אביב, למד בתיכון
מיקצועי לדפוס בירושלים,
שירת בצנחנים
והחל עוסק בשנת בפירסום
.1960ב־ 1973 פתח
משרד עצמאי, ומאז
הוא עוסק בפירסום
וקידום מכירות רב-
לאומי. חבר באירגוני פירסום ושיווק בינלאומיים.

תמנה כיועץ כספי לרמטב״ל
וראש אגף התקציבים במישרד־ד,ביטחון
תת־אלוף יו חנן גור 50 נולד בביאלייס-
טוק שבפולין, עלה ארצה ב־ ,1949 התגיייס
לצה״ל ומילא תפקידים אחדים במיפקדת
קצין ציוד וחימוש ראשי. הוצב לחטיבת
חי״ד שבה שירת בקצין אפסנאות חטיבתי
בתקופת מיבצע קדש. למד במיכללה
הבין־זרועית לפי-
קוד־ולמטה, הוצב
לחטיבה משוריינת,
מילא תפקיד בכיר
באגף האפסנאות ב־מטכ״ל,
חיה קצין-
האפסנאות של פי-
קוד־הדרום, סיים
את המיכללח לביטחון
לאומי, ובתקופת
מילחמת ששת־הימים
שירת באוג־דתו
של אריאל
שרון. מייד אחרי
המילחמה התמנה כ מפקד
יחידה ב־מערב־סיני.
שימש כרמ״ח תחזוקד, ב־באגף
האפסנאות במטכ״ל, והיה אחראי
בתוקף תפקידו על האספקה, ד,אחזקה וה בינוי
ביחידות צד,״ל. לאחד־מכן התמנה
כקצין־אספקה ראשי. במילהמת יום הכיפורים
התמנה. סגן
ראש אגף־אפסנאות.
תא״ל גור בא במקומו
של תא״ל

אדיד־תוון חדש
זווז רנדווסו הישראיר עקות־ העידוד ״מוטי, מוטי!״ ש-
^ יצאו ללא־הרף מפיותיהם של עשרים
אלף הצופים, אשר באו לחזות בשבוע
שעבר בשני מישחקיה המלהיבים של מכבי
תל־אביב — מול הפועל תל־אביב, ומול
טואנסול ההולנדית — היפנו את זרקורי
ההתעניינות והפירסומת לעבר כדורסלן
ישראלי דק-גיזרה, מוטי ארואסטי, סטודנט
בן 21 הלומד במכון וינגייט
בעונד, שעברה היד, מיקי ברקוביץ, השוהה
כיום בארצות־הברית לצורך לימודים,
אלילה התורן של האלופה הישראלית,
הכימעט־ניצחית. דומה שבעונה הנוכחית
החל עושה זאת בהצלחה מלאה מוטי ארו־אסטי,
אף־על-פי שמוטי אינו משחק בתפקיד
זהה לזה של מיקי. במכבי מרננים,
שסוף־סוף נמצא יורש נאות ל״חיימון״
שטרקמן, מי שהיה הפליי־מייקר הקודם
של הקבוצה. מר,־גם שבמיבצעיו ד,מסחררים
של מוטי, ובגובהו הנמוך יחסית, הוא
מזכיר בהחלט את ״חיימון״.
״למוטי יש תכונה להגביר את קצב ה־

יצחק אדרץ ,)50
משירות הפורש
פעיל בצה״ל, יליד
פולין שעלה ארצה
ב־ .1924 היה קצין-
מודיעין ומפקד פלו גה
בחטיבת גיבעתי.
בוגר בית־הספר ל־פיקוד־ולמטה.
מילא
תפקידים מרכזיים
אל־ רון
באגף ד,מודעיו ובאגף
כוח־אדם במטה
הכללי, בין השאר היה ראש מחלקת־אירגון
וסגן ראש מחלקת בוודאדם.
נתמנה כראש !מחלקת-הסכס ב־

מישרד־החוץ, במקומו של ללאו סכיר,
רח&עם עמיר, שכיהן כשגריר ישראל
בבנגקוק ולפני-כן כקונסול כללי בניו־יוריק.

התאבדה בביתה שביגבעתיים,
רופאת־הנשים והסופרת ואלריה שטרק.
ילידת צ׳כוסלובקיה, סיימה אה הזק לימודיה
בפראג. בתקופת מילהמת־העולם
השנייה שהתה בבודפשט שבהונגריה, משם
נשלחה למהנד,־הריכוז בדגן־בלזן. את
חוויותיה במחנד-,הריכוז גוללה בסיפרה
אחת מני אלף. כתבה מאמרים לעיתונות.
סיפוריה, וערכה מחקרים בתהום הגינקולוגיה.

פטר. בבית-חולים בלוס-אנג׳לס
שבקליפורניה, דדיליאם וול מ אן (,)79
אחד מבמאיה החשובים של הוליווד. היה
במאי הסרט הראשון שזכה בפרס האוסקר
בשנת .1927 בין סרטיו הידועים,
בוג׳סט שבו נתגלה ג א רי קופר, אריב
הציבור, קול קדומים וסיפורו של חייל.

לצידו בקבוצה שהגיעו מארה״ב. אבל מוטי
הוא מוצר מקורי, שגדל במכבי תל־אביב.
מישחק. בוב גריפין, חברו־לקבוצה, שמרני
יותר במישחקו. נכון, אומנם, שבוב
הוא קלע טוב יותר, אבל למוטי ארואסטי
יש גם מישחקים שבהם הוא מוכיח את
עצמו בקליעה מדוייקת מחצי מרחק.״
את הדברים הללו השמיע פרד דווילי,
מאמנה האמריקאי של מכבי תל־אביב 24 ,
שעות קודם שנכנסה האלופה למעגל מי׳ש-
חקי רבע-הגמר של גביע־אירופה לאלופות,
אשר ניפתח ב־ 10 בדצמבר השנה ברו־טרדאם
שבהולנד. או אז בא המיפגש
הכפול מול האלופה ההולנדית טראנסול,
ומוטי ארואסטי הצדיק מעל ומעבר את
הציפיות שתלו בו אוהדי הקבוצה ומאמנה.
דומה, היום, שהכדורסל הישראלי ד,צ־

מיח בן־לילד. כדורסלדוירטואוז בזעיר-
אנפץ: עקב תפקידו כרכז המישחק, נדמד.
לא פעם, שכל עוצמתה ומהירותה של
הקבוצה מוטלות על כתפיו של העילוי
הישראלי הצעיר.
״אם המאמן מכליל צעיר כמוני בחמישייה
הפותחת,״ אומר מוטי ,״אני חושב
שהוא די בוטח בי.״ רק בתחילת העונה
הנוכחית הפך מוטי ארואסטי שחקן החמישייה
הראשונה של הקבוצה — הן במיש־חקי
הליגה, והן במישחקי גביע אירופה.
את תודתו הוא נותן למאמנו האמריקאי,
פרד דווילי בן ה־:32
״הגיע אלינו מאמן מיקצועי ומיקצוען
מכל הבחינות, מאמן עם שיטות אימון
חדישות. כעת אני מרגיש שאני ממצה כיפד
עט עד תום את האימונים. עד כמה שאני
זוכר את עצמי, הרי בעבר השקעתי רק
שלושים אחוז באימונים.
מוטי ארואסטי, החל את דרכו ככדורסלן
דווקא במיסגרת בלתי־מחייבת־ביותר —
במועדון־נוער הנמצא במיזרח יד־אליהו,
מקום מגוריו. בגיל 15 וחצי זכה מוטי
להיכלל בניבחרת מועדוני־הנוער של תל-
אביב, ואף לצאת לחו״ל׳ במיסגרת טורניר
כדורסל נוער שנערך בגרמניה.

רופא הטוב ביותר שיעשה לי את הטיפול
בצורה המהירה והטובה ביותר. היחס הזה
של חברי ההנהלה, מכניס בי את התיאבון
והמרץ להוכיח את עצמי. היום, כסטודנט
בווינגייט אם אזדקק למורה פרטי —
אקבל מייד.״
מוטי ארואסטי הוא אחד הצעירים שעידן
האמריקניזציה בכדורסל הישראלי לא הצר
את צעדיהם. מאידך מודה מוטי,
שבמידה מסויימת יש בגלי דד
אמריקניזציה הניתכים של יש ראל
מדי שנה, גם צדדים שליליים
:״הכדורסלנים האמריקאים
שבאים אלינו, בתחילת
כל עונה, הם מועילים ומזיקים

גם־יחד. הבעייה היא, שחייבים להביא לישראל
כדורסלנים אמריקאים בעלי איכות
גבוהה ביותר. כי אחרת הייבוא שלהם מחטיא
את המטרה. אני מבין את הרגשתם
של הכדורסלנים הישראלים, אשר מרגישים
מקופחים מעצם ייבוא הכדורסלנים האמריקאיים.
גם אני הרגשתי את ההרגשה
הזאת על בשרי. מצד שני, בלי אמריקאים

געד ייבוא
א מ רי ק אי ם

ן* גיל שש־עשרה, מנסה מוטי
׳//להיזכר ,״התחלתי למעשה את הפעילות
הסדירה באגודת מכבי תל-אביב.
עד גיל תשע־עשרה הופעתי בקבוצת־הבת
של מכבי תל־אביב, קבוצת׳ מכבי דרום
תל־אביב, המופיעה בליגת־המישנה. בגיל
תשע עשרה עליתי לקבוצה הבוגרת, על
סטאטוס של שחקן־ספסל. היו לי קצת
תיסכולים. מצד אחד הייתי שחקן במכבי,
ומצד שני לא הייתי נוטל חלק קבוע
בהופעותיה המחייבות של הקבוצה. לא
הייתי הכי מיואש, כי הייתי די צעיר.
לנסיעות לחדל, למשל, הייתי נוסע לפי
תור בין מיספר שחקני־ספסל.״
מוטי, שהשתחרר לא־מכבר מצה״ל, חש
שלשחק בקבוצה במו מכבי תל-אביב,
זה משהו מייוחד, שונה מאד בהשוואה
לקבוצות אחרות :״נכון שבמכבי יש יתרונות
כספיים, אבל זה לא הכל,״ הוא
אומר .״היום אני מרגיש שאני משחק
למען הגופייה של האגודה. קיים משהו
,לא ישראלי׳ בקבוצה. אני מתכוון לעצם
הגישה המקצועית של מנהלי הקבוצה. לכל
שחקן ושחקן דואגים אישית. כשבאתי
וביקשתי רופא מייוחד, נתנו לי את ה

טו ש והיורש

מוטי ארואסטי (מימין) משחק נגד חברו־לקבוצה,
מיקי ברקוביץ, במישחק־ראתח שקיימה מכבי
תל־אביב בקיריית־שמונה. למרות שמוטי אינו משחק באותו תפקיד שמילא מיקי במכבי
תל־אביב, הרי אחרי נסיעתו של ברקוביץ, שהיה האליל־חתורן בקבוצה, ירש השבוע
ארואסטי את מקומו, בזכות מיבצעיו במישחקים נגד הפועל תל־אביב וטראנסול ההולנדית.

אין לקבוצה מה לחפש בצמרת הטבלה,
ובגביע אירופה במיינחד.״

התיקייה

הי שראלית

^ דה שחזו בשבוע שעבר, מעל
גבי מירקע הטלוויזיה, בהופעת מכבי
תל־אביב, הבחינו חיש-קל שרק ישראלי
מקורי שחקן יחידי נכלל בחמישייה הפותחת
של האלופה הישראלית, שכללה
את לו סילבר׳ ג׳ים בוטרייט, טל ברודי,
לורנס מק־גריי ומוטי ארואסטי, אשר
ניראה כננס מול חבריו־לקבוצה. מוטי, המתנשא
לגובה של 1.88מ׳ בילבד, מעיד
על עצמו כי למרות הצלחתו בהופעותיה
האחרונות של מכבי תל־אביב, הוא מתרגש
יתר על המידה:
״להופיע בהיכל־הספורט לעיני רבבת צופים,
ועוד מאות אלפים בבתים, זה קצת
מכניס בי מתח אוטומטי לפני המישחק.
מלבד זאת, אני מאד רגשני וקצת עצבני,״
הוא מודה בגילוי־לב .״אני אפילו מעשן
חמש־עשרה סיגריות ביום, שזה די הרבה
עבור כדורסלן שמעוניין לשמור על אורח-
חיים ספורטיבי.״
בימים אלה שרוי מוטי בלחץ בלתי-
רגיל של לימודים והופעות במיסגרת הקבוצה
.״אני גם לומד וגם משחק הרבה
כדורסל. זה קשה, אבל בסוף אני מסתדר
איכשהו.״ הפליי־מייקר הישראלי, מטיל את
כל יהבו על המשימה הבאה של הקבוצה:
עליית קבוצתו, בפעם הראשונה, למישחקי
גביע־אירופה בכדורסל לקבוצות־אלופות.
״עד אז, בעוד שבועיים, אני צריך לשפר
את כושר־הקליעה שלי ולהאיט לפעמים
את קצב המישחק,״ הוא מנתח את הטעון
תיקון במישחקו.
טראנסול, המשוכה ההולנדית, כבר נעל מה.
מכבי תל־אביב, ביום מוצלח, הכניעה
אותה ביותר מ־ 30 נקודות הפרש
( .)86:118 מוטי ארואסטי וחבריו נושאים
את עיניהם לעבר האתגר הבא: הניסיון
לגבור על הקבוצה האגדית, ריאל מדריד,
בשני המיפגשים .״אנחנו צריכים הפעם
להגיע ליכולת עילאית, כדי לנצח סוף-
סוף את הספרדים.״
מוטי ארואסטי ,״מדחף״ הקבוצה, המתכנן
ביעילות את הפאסט־ברייקים שלה,
מכיר בעובדה שעל כתפיו הדקות מוטלת,
לא במעט, הצלחתה של הקבוצה. הצלחה
זו, אם תישא פרי, תזרים לאגודה המכבית
סכומי-עתק חסרי־תקדים במועדון התל-
אביבי המפקיד ביום את עתידו במאה-
שמונים ושמונה הסנטימטרים של מוטי
ארואסטי.

(המשך מעמוד )21
ברסיטה, הצליחו בן־ציזן ונעמי גלילי לעקור
מן ההדר האחד שבקיריית־שלום ולעגור
לדירח מרווחת יותר, בת שני חדרים,
בשכונת שפירא בתל-אביב. גם ד־עובדה
שנשאת בבית רק שני בנים, אליהו
ואחותו הצעירה, הקלה על מצוקת הדיור
שלהם.
אליהו התגלה עוד בבית־ה&פר העממי
שבו למד, כתלמיד כישתני. למרות שלא
היה דתי, הצליח לעמוד בהצלחה בבחינות
לחידודהתנ״ך לנוער בעת שלמד בכיתה
ח׳ והופיע בנבחרת הסופית של המתחרים
בהיכל התרבות בתל־אביב.
אחת לימודיו היסודיים נירשם אליהו
לבית־הספר המיקצועי שבח בתל-אביב, וסיים
את לימודיו במגמת מכונאות־הרכב
בציוני 8ד ,9כשבשירסוט מגיע ציונו
ל־ .10 בשנה שנותרה לו עד גיוסו לצה״ל
השלים את בחינות־הבגרות, אותן לא עוברים
תלמידי ביודספר שבח. את לימודיו
מימן !פל אותה עת אחיו, דויד.
באוגוסט 1966 התגייס אליהו לצה״ל,
נשלח לקורס מכונאי־טנקים וממנו לחטיבה
7המפוארת של גורודיש.
לאחר נסיוך ההתנקשות באבנרי סיפר
אחיו, דויד, כי שיגעונו של אליהו בא לו
בעת שירותו בצה״ל, במילחמת ששת־הימים.
מוראות חמילחמה בחזית שבה נלחם
אליהו, חזית רפיח, עירערו — לדיברי
דויד — את מצבו הנפשי של אחיו. אחרי
הטילחמה המשיך אליהו לשרת בצבא,
ושוחרר רק ב־ 6באוגוסט .1969 תעודת־השיחרור
שלו מעידה אף היא על כושרו
הטוב. היא עמוסה המלצות טובות וחמות
של מפקדיו.
צה״ל, למרבית הפלא, אינו יודע עד היום
שאליהו חולדדרוח. רק לפני שבועיים הוא
קיבל צו־קריאה למילואים ביחידה קרבית,
מאלה הנוהגות לתת נשק אישי בידי חייליהן
ברגע שהם מתייצבים למילואים.

סמים, אגרוף שרד
חרי שיחרורו מצד,״ל החליט אליהו
\ £לנסות את מזלו בארצות־הבריח, ד
הצטרף לשני אחיו היורדים. שלוש שנים
אחר-כך, ערב מילחמת יום־הכיפורים הוא
.חזר ארצה, מגודל-שיער, וסיפר כי השיל־טונות
האמריקאיים התנכלו לו. במיכתב
שהגיע בעיקבותיו מאחיו, משה, התברר
למישפחה כי השילטונות האמריקאיים אמנם
סירבו להעניק לו את הכרטיס הירוק,
המאפשר לקבל עבודה. בין השאר סיפר
האח, כי אליהו התחבר ביבשת הגדולה עם
היפיס וביטניקים, ונתפס כשהוא מעשן
סמים. במילחמת יום־הכיפורים עצמה לא
השתתף אליהו. הוא חלה אז, ושירותו
נידחה.
מאז שחזר מארצות־הברית לא עבד
אליהו בעבודה קבועה. פעם עבד בחנות-
גלנטריה, ופעם אחרת במוסך, אך לא החזיק
מעמד בעבודות אלה .״אחי רצה לעשות
הרבה כסף במעט זמן,׳׳ מעיד עליו דויד
גלילי. את התקופות שבהן לא עבד, בילה
אליהו בשני אופנים: הוא צייר הרבה,
התחביב היחידי שלו, ויצא הרבה עם בנות
השכונה.
בפברואר ,1974 לאחר שהסתובב ימים
מיספר סביב מישרדי מערכת העולם חזה
ששכנו אז ברחוב קרליבך בתל-אביב, המתק
באחד מימי השישי בצהריים לאורי
אבנרי, התנפל עליו בידיים ריקות ושרט
אותו בלחיו, מבלי שיוציא הגה מפיו. שני
חברי-מערכת שהיו אז עם אבנרי, חילצו
אותו מיד התוקף. המישטרה הוזעקה למקום,
אולם גלילי לא הועמד לדין__.
שבועות ספורים אחר-כך, ב 24-במארס
, 1974 הגיע גלילי למישרדי המערכת, ש שכנו
בקומה השלישית, וכאילו היה בן־בית׳
נכנס ישר לחדרו של אבנרי, ותקף אותו
בסכין. הפעם השתכלל נשק התקיפה :
מידיים חשופות לאולר מייושן. אבנרי,
שלא נפצע קשה, כבל אותו בעזרת חבר-
מערכת. משך 20 דקות המתין אבנרי ל־מישטרה,
שתבוא ותיקח את גלילי.
למחרת הופיע במערכת קצין־מישטרד.
בביר ונפגש עם אבנרי. בפי הקצץ היה
סיפור מעורר־רחמים על אליהו גלילי ו-
מישפחתו. לדיברי הקצין, היתד זו מיש-
פחה מיסכנה, שבה האם חולה בסרטן ו-
גוטה-למות — עובדה שנתגלתה אחר־כך
כלא־נכונה — וכי גלילי עצמו הוא חולה-
דוח, אשר מקומו במוסד ולא בבית-
המישפט.
אז, לא עלה שום חשד אצל אורי אבנרי.

גם העובדה שהתקיפה לא היתה רצינית,
וגם הסיפור שסיפר גלילי, כי הוא תקף את
אבנרי משום שהלה שתל בראשו מיקרופונים,
הסיחו את תשומת לב אנשי המערכת
ממיססר עובדות תמוהות. איש לא
שאל, אז, מדוע התעוררה המישטרה לפתע
בפרץ של רחמים אשר נועד למנוע את
העמדתו של גלילי לדין.
כיום, במבט לאחור, מתגלות עובדות
מהמת לגבי התנהגותה של המישטרה כבר
אז. אי־העמדתו של גלילי לדין פירושה
אחד: אי־רישום בתיק של הרשעה או
דיון מישפטי. בעיקבות אי־רישום זה יכול
היה גלילי, שהיה כבר אז חזלה־רוח מסוכן,
להתקבל לעבודה במוסדות ביטחוניים, כפי
שאומנם עשה אחר-כך. העובדה שהוא לא
הועמד לדין מביאה גם לכך שצה״ל מוסיף
להתייחם אליו כאל לוחם מן השורה, ולתת
בידיו נשק מסוכן בכל פעם שהוא יוצא
למילואים, כסי שאומנם נעשה הדבר בצו-
הקריאה האחרון שקיבל, מה־ 4בחודש זה.
בעיקבות תקיפתו את אבנרי אושפז
אליהו גלילי, לפני שנה וחצי, בבית־החולים
לחולי־רוח נהה, השייך לקופת־החולים־
הכללית, למשך שישה חודשים. בתום התקופה,
על-פי החלטתם של תפאים חסרי-
אחריות, הוא שוחרר ללא תנאי, כאשר
הרופאים מצווים עליו לקחת ׳תרופות ארגעה
שונות, אך אינם מקפידים לוודא אם
הוא אכן לוקח אותן.
ייתכן גם כי אילו היה גלילי מועמד
לדין אז היה בית־המישפט מחליט לאשפזו
במקום לשלחו לבית־הסוהר. אולם במיקרה
זח, היה תהליך שיחתרו מסובך הרבה
יותר. הוא היה צריך לעבור ועדה רפואית
שעליה היתה לבית־המישפט ביקורת, ועדה
אשר בץ השאר היתה צריכה לוודא ברצינות
רבה הרבה יותר אם גלילי עדיין מסוכן
לציבור, או שהוא עלול לחזור ולהיתקף
בהתקפות־שיגעון שתגרומנה לו לנסות לרצוח.
כעבור
חצי שנה נערכה היכרות נוספת
בין המערכת לבין גלילי. מזכירת המערכת
חנה גבאי, הבחינה בו מיספר פעמים כשהוא
יושב בבתי-קפה ברחוב דיזנגוף, כשהתביב
עליו מכולם הוא קפה חול. בצורה זו נודע
אז להטולס הזח כי תוקפו של אבנרי
מסתובב חופשי.
המישטרה עשתה לעצמה אז חיים קלים,
לא רק ביחס לגלילי עצמו. למרות שבעדותו
במישטרה סיפר גלילי כי ישב בבית־קפה,
ושם סיפרו לו אנשים שאבנרי שתל
מיקרופונים במוחו, וכי זו היתד. הסיבה
להתנפלותו על אבנדי, לא טרחה המישטרה
כלל לחקור בכיוון זה, ולנסות לגלות מי
היו אותם ״ידידים״ שלו, ואם היו להם
כוונוודזדון בהסיתם אותו.
לאחר ששוחרר מבית־החולים גהה החל
גלילי לעבוד. מקום־העבודה המדוייק שלו
מהווה עדיין תעלומה. באוזני אורי אבנרי
נזען סגן־ניצב שגיב כי גלילי עבד, עד
כחודש לפני נסיודהדצח של השבוע שעבר,
בתעשייה האווירית. המצאה זו של שגיב
אומצה חיש־קל על־ידי מישפחתו של
גלילי, החוזרת עליה באוזני כל עיתונאי.
אחרי שהתעשייה האווירית הכחישה נמרצות,
תוך כדי האשמת המישטרה בהטלת
דופי ב־ 18,000 עובדיה, חזרה בה ה-
מישטרה מסיפור התעשייה האווירית אך
המשיכה לדבוק בגירסה, הנכונה כנראה
בצורה זו או אחרת, כי גלילי עבד במוסד
ביטחוני סודי.
המישטרה לא הסתפקה בסיפור זה בלבד.
היא אף ידעה לספר כי אחיו של אליהו,
דויד גלילי, הוא מדען בכיר במכון וייצמן
למדע. עיתונאים שניסו לאתר את דויד
גלילי במכון וייצמן, נכשלו. רק מאוחר
יותר גילה העולם הזח, כי דויד מעולם לא
עבד במכון וייצמן, ובוודאי לא היה מדען
בכיר. רק לאחרונה קיבל דויד קביעות
בפאקולטה לחקלאות של האוניברסיטה ה עברית׳
בשלוחה שלה ברחובות, שם הוא
משמש בלבורנט-מחקר.

ניסיון נוסף ירצח
ן \ ך נעיד ח 8ישפרה עוסקת בהלל-
\ 1פות שמטרתן אחת־ויחידה, לטשטש
את העובדות סביב נם יון־הרצח ומונעת
חקירה יסודית יותר, לא עסקו חוקרי הצוות
המייוחד בתפקיד הראשוני: לחקור את
כל העדים הקשורים בפרשה. מי שלכד
את אליהו גלילי, שהוא ללא־ספק עד-
מפתח, האדריכל נחום זולוטוב, לא זומן
למישטרה ולא נחקר כלל.

מאחרי אי־חקירתו של זולוטוב טמון
מחדל נוסף. אם המישטרה תיאלץ לשמוע,
באופן רישמי, את גירסתו של זולוטוב,
הידועה לה בוודאי, יהא עליה לייחס ל־גלילי
אשמת ניסיון־רצח נוסף. כאשר לכד
זולוטוב את גלילי׳ במיניבוס, הניף לעברו
גלילי את הסכין שבו דקר את אבנרי,
במטרה מפורשת׳ ומוצהרת לפגוע בו. ל-
מישטרה היה נוח הרבה יותר להפיץ את
הגירסה התמימה כאילו גלילי השליו את
הסכין בצורה סתמיד, בדרך מנוסתו.
אשמים לא פחות מהמישטרה, באסון שעלול
היה לקרות, הם בני-מישפחתו של
אליהו גלילי. הם־עצמם מודים כי גלילי לא
לקח את תרופות־הארגעה שרשמו לו הרופאים.
בני־המישפחה, שידעו ללא־ספק כי
גלילי מסוכן ביותר בעת התקסות־השיגעון
שלו, לא טרחו לדווח על כך לרופאיו או
למישטרה.
סגן־ניצב שגיב סיפר לאורי אבנרי, בעת
שביקר אצל מיטתו בבית־החולים, כי האם,
נעמי גלילי, ידעה לספר שבבוקר התקיפה
התעורר אליהו משנתו, והחל מדבר על
אבנרי ועל כוונתו לפגוע בו. האם לא פנתה
למישטרה או לרופאיו של בנה, הרשתה לו
לעזוב את הבית — ממנו הגיע ישר לדירתו
של אבנרי.
נעמי גלילי מכחישה את הדברים ששם
בפיה סגן־ניצב שגיב .״בבוקר של המיקרה
התעורר אליהו בשעה עשר, והתנהג רגיל
לגמרי. הוא אמר לי שהוא הולך לקנות
עיתון, ומאותו רגע ועד שנקראתי על־ידי
המישטרה, שם סיפרו לי שהוא ניסה לרצוח
את אבנרי, לא שמעתי ממנו.״
אבל בפי אמו של אליהו גלילי סיפור,
המצדיק את ההאשמה בכך שגוננה על בנה
על חשבון חייהם של אנשים אחרים :״י ד
מיים לפני המיקרה עם אבנרי, קיבל אליהו
את אחת ההתקפות שלו. לקחתי אותו ל-
קופת־חולינז, שם הוא נבדק על־ידי רופא,
שאמר לי לטלפן לרופא שלו מבית־חולים
גהה. טילפנתי לדוקטור חנן מוניץ, סיפרתי
לו פה קורה לאליהו וביקשתי שיאשפזו
אותו. ד״ר מוניץ אמר לי שאליהו כבר לא
מעניין אותו יותר.״
הפסיכיאטר ד״ר חנן מוניץ הכחיש באוזני
כתב העזלס הזה, מכל־וכל, את סיפורה
של נעמי גלילי, ואמר :״אני לא הרופא
שטיפל באליהו גלילי, והמישפחה שלו
בכלל לא פנתה אלי לאשפז אותו.״ ד״ר
מוניץ סירב להשיב על כל שאלות נוספות
ביחס לאליהו גלילי ולאופן שיחרורו מבית-
החולים, בטענו :״קיבלתי הוראות לא
לדבר על נושא זה.״ גם מנהל בית־החולים
גהה, הפרופסור הנריקוס וייסנברג, סירב
להשיב על כל שאלה הנוגעת לגלילי או
לבית-החולים שלו, והיפנה את כתבי המערכת
למחלקה המישפטית של קופת־חוליס.
קיימות
שלוש אפשרויות בלבד, היכולות
להסביר את התנפלותו של אליהו גלילי
על אורי אבנרי במטרה לרצחו נפש.
האפשרות הראשונה: גלילי הוא
פשוט מטורף, והתנכלויותיו לאבנרי הן ת ד
צאה של טירופו, ללא כל התערבות חיצונית.
אפשרות זו אינה מתקבלת על הדעת,
מכמה סיבות: גלילי עצמו העיד כי
אמרו לו שאבנרי שתל מיקרופון במוחו,
וכי הסיתו אותו נגד אבנרי. גלילי ידע בדיוק
נמרץ היכן חדרו הפנימי של אבנרי,
מתוך שמונת חדרי המערכת, בתקיפה השנייה
שלו, מבלי שביקר במערכת קודם-
לכן מעולם. אץ ספק כי מישהו הדריך
אותו היטב כיצד להגיע לחדרו של אבנרי
ואף אמר לו מה לעשות לעורך העולם
חזה.
גלילי לא יכול היה לדעת, ללא הדרכה
והכוונה מוקדמת, את כתובתו של אבנרי,
בתקיפה השלישית. כתובת זו הידועה רק
לידידו, מקורביו ועובדיו של אבנרי, לא
פורסמה מעולם בשום מקום ואף אינה
נמסרת לשואלים עליה במערכת. גלילי
הכיר באופן מדוייק את הרגליו של אבנרי,
.וידע מתי להמתץ לו ליד ביתו בשעות-
הבוקר. מרבית האנשים עוזבים את ביתם
לעבודה בשעת־בוקר מוקדמת, בדרז״כלל
עד השעה שמונה. גלילי יצא מביתדשלו
רק בשעה 10 והמתין בשקט רב, במי
שבטוח שקורבנו יופיע במועד הנקוב. אין
ספק כי גם בכד היה זקוק להדרכה מבחוץ.
׳האפשרות השניה: שתי ההתקפות
הראשונות של גלילי על אבנרי נעשו,
אומנם, תוך שיגעון בלבד, אך לאחר שנודע
בי תקף את אבנרי, הוא הוסת ונשלח
על־ידי אדם, אנשים או חוגים מסויימים
כדי לנסות לבצע את זממו בשלישית,

הפעם בצורה מקצועית יותר. לשולחיו של
גלילי, אשר תידרכו אותו היטב, היה כיסוי
מצויץ — שתי ההתקפות הראשונות על
אבנרי, שזכו לגושפנקה הרישמית של
טירוף.
האפשרות השלישית 1בבל שלוש
׳הפעמים נשלה גלילי על־ידי גורמים ה־׳
מעוניינים לחסל את אבנרי, תוך כדי שהם
מנצלים את עובדת היותו חולה־רוח בעל
גטיקה למעשי־רצח.

ף* דורות האחרונים הוכח, בי אין
מכשיר יעיל יותר לרצח פוליטי מאשר
הולדדהרוח המודרך. כמו הגולם או פראג-
קנשטיין, ניתן לשלח אותו לעבר היעד,
כנשק קטלני, מבלי שהחולה האומלל עצמו
יידע את מה ואת מי הוא משרת.
ייתכן כי המיקרה האופייני ביותר הוא
הרצח שנכנס להיסטוריה בשם ״פרשת
לנינגראד״.
בימי זוהרו של סטאלין דרך כוכבו של
מזכיר המיפלגה הקומוניסטית בלנינגראד,
סרגיי קירוב. פופולריותו החלה מדאיגה
את הריה, והוא החליט לחסלו בצורה
שלא תשאיר שום עקבות.
המכשיר היה מטורף בשם ניקולאייב,שהיה מאושפז במוסד לחולי־רוח אחרי
שכבר התנפל פעם על קירוב בלישכתו.
נכנס לו לראש שמזכיר המיפלגה התעסק
עם אשתו. ניקולאייב פעל כמצופה. בדצמבר
1934 חדר למישרדו של קירוב, ירה בו
והרגו. הוא עצמו הועלם לנצח. אך סטאלין
טען שהיה שייך לרשת של אוייבי המישטר,
והשתמש ברצח כתואנה לפתוח בטירור
הנורא, שבו רצח במשך כמה שנים את
כל יריביו, מתחריו וידידיו.
מאז בוצעו על־ידי חולי־נפש התנקשו יות
פוליטיות רבות — ובכל פעם התעוררה
אוטומטית השאלה הקלאסית :״משוגע —
לטובת מי?״ או׳ בצורה רצינית יותר:
האם השתמש מישהו בחולה־הרוח כדי
לכוונו לעבר היעד ז האם כיוץ מישהו את
היצר התוקפני שלו כלפי אובייקט, שאותו
רצה לחסל בצורה שלא תעורר כל
חשד ולא תשאיר שום עיקבות?
כמכשיר לרצח, אין כלי יעיל יותר.
מישפט נגד חולה-רוח אינו מביא לגילוי
עובדות, מאחר שהאיש נשלח בדרך־כלל
לאישפוז ללא צורך בבירור מישפטי מסו עף.
לעדותו של המטורף עצמו אין ערך,
גם אם הוא יכול לזכור שמישהו דיבר
עימו. הגילוי כי המתנקש הוא מטורף עוזר
גם להשקיט את הציבור.
משום כך התעורר בכל פעם החשד, כי
המטורף היה רק מכשיר, וכמעט לעולם
אין תשובה סוסית מספקת. שתים־עשרה
שנים אחרי רצח הנשיא קנדי עדיין סוערות
הרוחות סביב השאלה, האם פעל לי אוס-
וואלד המופרע על דעת עצמו, או שימש
מכשיר בידי מנגנון־החושך. האם סירחאן
סירחאן המטורף אכן רצח לבדו את
רוברט קנדי, בחקירה רישמית שהתחדשה
רק השבוע, או שהיו לו שותפים נעלמים ז
האם שימש מריוס ואדדר־לובה המטורף
מכשיר בידי הנאצים, או ששרף את הרייכ סטאג
הגרמני לבדו, כפי שטוענים גם
היום כמה חוקרים גרמניים בכירים?
אלה הם כמה מיקרים הידועים ביותר,
חזם אופייניים למאות מיקרים פחות ציב-
עוניים וידועים.
לכן, הטיבעי ביותר היה שתיחקרנה כל
האפשרויות הקשורות בנסיוך הרצח של
אורי אבנרי. צריך היה לברר ביסודיות
את ריקעו המישפחתי והאישי, למצוא
ולחקור את חבריו וידידיו, לדלות כל פרט
מעדי־הראייה להתקפה ולמנוסה של גלילי.
צריך היה לנסות לאתר את אלה שבילו
עימו בבתי-הקפה, למצוא את מקום־עבודתו
האחרון, ולבחון אם היה או יש לחת-
עסקותו ולמעסיקיו קשר עם הניסיון־לרצח,
ומעל לכל לפרסם בהבלטה גדולה בבל
האפשר את שמו ותמונתו — כדי להיעזר
בציבור בחשיפת הפרשה כולה.
תפקיד זה מוטל על גוף אחד ויחידי:
מישטרת ישראל. כל עוד תשחק המישטרה
מישחקי־מחבואים עם הצדק, החוק והשכל
הישר, היא תהווה שותפה נאמנה לרוצ-
חים־בכוח. שותפה לא קטנה מבני־מיש־פחתו
של גלילי, אשר ניסו לגונן עליו,
אפילו אם היה זה על חשבץ חיי-אדם.
שותפה לא קטנה מרופאיו, ששיחררוהו
בצורה כה חסרת אחריות מן האישפוז,
ושיחררו עצמם מדאגה לדם העלול להישפך.
שותפה לא־קטנה מן המתנקש המטורף
עצמו, אליהו גלילי.

הנוייטיקאית עזבה את מאיו גירבסק׳
(פעיל) וני שאה למאיר פלב ס קי

\ 11מ1ו

.השתתף בתוכנית־השידוכין של הטלוויזיה,
חפש אותי, וטוען כי אילמלא התחתן בי-
גתיים, היה משתתף לבטח גם בגבר ואשה,
תוכנית-השידוכין של גלי־צה״ל.
לפני שהפך בעל מישרד־חקירות, לפני
כארבע שנים, הספיק מאיר פלבסקי להיות
מנהל קבוצת־הבדורגיל הפועל דמת־גן, שעה
שזו עמדה בראש הליגה הלאומית; להיות
קבלן עבודות־עפר ; לארגן קייטנות לילדי-
הספר בבית־ברל, ולשרת בצנחנים. את גיבה
הכיר לפני כתישעה חודשים, ומאז הם
יחד.

יזה קישקד&ו 1מי אמר שאפסיק
/ /י לעסוק בפוליטיקה בגלל שהתחתנתי?
בטח שאמשיך. מה זה פה, עברתי
לפלאנטה אחרת? רוב האנשים שאני מכירה
ועוסקים בפוליטיקה הם אנשים נשואים,
אז למה שדווקא אני אפסיק?׳
ניבה לניר, בת עשרים־ותשע וחצי, שיער
שחור, עיניים חומות גדולות, פנים
נקיות מאיפור, חתיכה. הפוליטיקאית המוצהרת
הכימעט-צעירה ביותר בארץ, והיפה
ביותר בהן. רק לפני פחות משבוע
גישאה לחבר שלה משך תשעת החודשים
האחרונים, מאיר פלבסקי, בן ה־ ,32 וכבר
מלבישים עליה בעיתונים חלוק של עקרת-
בית ומספידים אותה כפוליטיקאית.
הבעל, מאיר פלבסקי, שניבה היא אשתו
השנייה, יושב על הכורסה החדשה שבחדר-
האורחים המרווח, והריק בינתיים מרהיטים,
ומחייך :״היא יכולה לעסוק במה שהיא
רוצה. אני, בתור בעל אוריינטלי, רוצה
שאשתי תהיה מאושרת ושתעשה מה שטוב
לה. אני בשביל מוקד לא הייתי מצביע
לעולם. אני גגד קומוניזם בכל מקום. יש
לי דיעות פוליטיות משלי, וכל חיי הצבעתי
עבור המערך. כעת הם מאוכזבים מ עצמם,
אז שאני לא אהיה מאוכזב מהם?״
ניפה, שגם היא היתה נשואה בעבר,
לבחור בשם אבישי מקיבוצה, עין־החורש,
אינה מתרגשת מעניין הנישואין. למען האמת,
היא לא עשתה מחתונתה ענין גדול,
כפי שהיא מעידה בעצמה :״שבוע אחרי
שהכרתי את מאיר, הוא הציע לי נישואין.
אמרתי לו בסדר, אבל לא עכשיו. אחרי
הכל, נישואין זה לא צחוק. מכל מקום,
כעבור תקופה קצרה עברנו להתגורר ביחד
ברמת־אביב. לפני כחודש החלטנו להתחתן.
״התחתנו בבית אמו של מאיר, ובחופה
נכחו רק קרובי־המישפחה הקרובים ביותר.
לבשתי שמלה שקניתי במשכית, ושאלתי
הינומה מחברה שלי. מאוחר יותר אירגנו
מסיבה במועדון התיאטרון. למחרת כבר
הייתי בעבודה, כאילו שלא התחתנתי יום
קודם-לכן.׳
בעלה החדש של ניבה לניד הוא שותפו-
לחברה של מרדכי רחמים, איש־הביטחון
לשעבר, שהתפרסם בשעתו כגיבור, בעת
התקפת הפידאיון על מטוס אל־ על במינכן.
בתקופת החברות שלו עם ניבה שימש
מאיד נושא לכתבה כ״חתיך השבוע״ באחד
משבועוני־הנשים. לדבריו, עשה זאת כבדיחה
גרידא. אך אותן עשרות נערות ש קראו
את הכתבה לקחו את הבדיחה ברצינות
רבה, וניבה מספרת בחיוך על
הטלפונים האינסופיים שהגיעו בעיקבותיה.
מאיר פלבסקי אוהב, כנראה, בדיחות הנוגעות
לעניינים שבינדלבינה, הוא גם

פו לי טי ק ה
מגיל 10

* יכה לניר היא ילידת קיבוץ השומות
הצעיר עין־החורש, הוריה, שמוצאם מ פלגיה,
הם ממייסדי הקיבוץ, ואילו אחותה
הבוגרת היא המשוררת מיכל סנונית. כילדה
היא זוכרת את עצמה כתלמידה
יוצאת-מן־הכלל אך לא בולטת במייוחד.
בשנים שבהן גדלה והתחנכה בקיבוץ
לא היתה בו כל אווירה פוליטית, וקשה
לה לשחזר כיצד הגיעה היא-עצמה לידי
פעילות בתחום זה. מספר ניבה :״אבא שלי
סיפר לי פעם, שבתקופת מיבצע סיני.
כשהייתי ילדה בת עשר, ישבו אצלנו בבית
חברים ודיברו על המילחמה. התערבתי בשיחה
ואמרתי שלדעתי זוהי מילחמה שטו י
תית, שרק תסבך את מצבנו במיזרח־התי-
כיז•
בצבא שירתה גיבה ככתבת צבאית .״לא
כתבו עלי כמו על יעל דיין, אבל גם אני
הגעתי לתעלה במילחמת ששת־הימים עם
| ן 1ך 71*1בפעם השנייה בחייה היתה ניבה בשבוע שעבר לכלה, כשנישאה לבחירכוחותינו.
הייתי מבסוטה. הייתי די פראיי י ליבה לבושה בשימלת משכית ומעוטרת הינומה שאולה מחברתה. בתמונה :
רית, הסתובבתי, הכרתי אנשים. זה היה בדירתם החדשה והגדולה, אשר ברמת־גן. ניבה עדיין לא החליטה אם תישאר בעיר.
הרבה יותר מעניין מאשר להיות פקידה
באיזשהו מקום.״
כשהשתחררה מהצבא חזרה לקיבוץ, הפ גנתי. היא, יחד עם רן כהן ויוסי אמיתי,
״השתתפתי בהרבה הפגנות, למרות ש כה
עורכת השבוע בקיבוץ־הארצי, ויצרה עמדה בראש קבוצת צעירים שפרשה מ -אני שונאת את זה כי אני שונאת אלימות.
תקדים בכך שנבחרה כחברה במזכירות ה -מפ״ם והקימה את שי״ח (שמאל ישראלי. מצד שני, אני בטוחה — שלהפגנות יש
קיבוץ־הארצי בגיל .21 היא שינתה את חדש).
השפעה על דעת־הקהל. זה לא פותר בעיות,
אבל זה מביא את הבעיות לידיעת הציבור.
פני העיתון, הפכה אותו קריא, מדובר ואומרת
ניבה :״היו הרבה חברי-קי-
״יום אחד באתי לחברים שלי בשי״ח, ומעניין.
כתבה ראיונות בנושאי חברה והיה להורי המעיים. את להם הזיז שזה בוץ אמרתי
שהגיע הזמן לעשות משהו מבפפוליטיקה,
ועברה קורס מייוחד לכלכלה,
כדי לכתוב בנושאי כלכלה. היא למדה קשה. הם עמדו בפני לחץ חברתי עצום, נים, שהגיע הזמן ללכת לכנסת. בחורף 73׳
באוניברסיטה יהדות ופילוסופיה, ומחזיקה וגם לא הבינו כיצד אני מוכנה לוותר על החל המשא־ומתן על הקמת תנועה שתלך
קאריירה בטוחה למען דיעותי הפוליטיות. לבחירות במשותף. אני האמנתי שאפשר
בתואר ראשון.
ממפ״ם שלחו אלי אישיות בכירה, שהב להביא את כולם: את שי״ח, העולם הזה,
בפוליטיקה. מאד מעורבת היתה כבר אז אי אותה
בשמה. אנקוב שלא

טחתי

מה שנשאר מנ״ס ואת מק״י, לידי
במפ״ם החל הוויכוח על הקמת המערך, שיות אמרה לי שאם אשאר במיפלגד, הגשמה. לא, אף פעם לא התייחסו אלי
והיא התייצבה בצד שמאל, מתוך הנחה יעשו ממני חברת־כנסת תוך ארבע שנים בזילזול בגלל שהייתי צעירה ובגלל היותי
שיקימו, לדבריה ,״סופרמרקט״ — מונח — או, אם אני רוצה, ייעדו אותי לעריכת אשה. להיפך, אני חושבת שפחדו ממני קצת.
שלה שהשתרש בלכסיקון הפוליטי בישראל. על המישמר. אני סירבתי, ואמרתי — שאני ניהלתי את העניינים שהתנהלו ממש בתוך
כשהקימו את המערך, דאגה שיסדרו לה לא מוותרת על העקרונות שלי בשביל הבית שלי.
כרטים־חבר, אך החזירה אותו באופן ד,פ -קאריירה. מאז אני באופוזיציה.
״אני לא רוצה להשתעבד לזה, אני רוצה
לקרוא, ללמוד, להסתובב, להיות חופשייה.
לא רוצה מהבוקר עד הבוקר שלמחרת
לאכול, לישון ולנשום פוליטיקה. ומצד
שני, אינני יכולה לעזוב את זה לגמרי.״
כיום, ניבה לניר היא עורכת הירחון
עמדה, שהוא עיתון בלתי־תלוי לשלום ולתמורה.
מישרדי עמדה שוכנים בתוך מיש-
רדי מוקד. אלא שלניבה לניר, שהיתה מ מייסדי
מוקד, אין כל חלק במיפלגה כפי
שהיא כיום. בשקט וללא כל רעש פרשה
ניבה ממוקד, והיא מסבירה :
״מוקד היתד, רשימה שהלכה לבחירות.
אחרי הבחירות התחיל ויכוח על הקמת
תנועה, איך לעשות את זד, מבחינה איר-
גונית וגס מבחינת המצע. חשבתי שצריך
להקים תנועה שתהיה מסוגלת להתחבר עם
גופים נוספים. היה לי ויכוח קשה עם החברים,
היו חילוקי דיעות על איך ומה
צריך לעשות. אני, לצערי, לא הצלחתי
להשיג רוב לגבי המצע שלי ולכל מה ש הצעתי
בקשר לצד האירגוני. אני עדיין
חושבת שאני צודקת בדיעות שלי, אבל
החלטתי שלא לעשות מזה עניין ציבורי.
״אני אמרתי בפד, מלא שאם נצטרך ל היפרד
ממק״י כדי להצטרף ליעד, אז צריך
לעשות את זה. מאירק׳ה פעיל ורן כהן
העדיפו לשמור על שלום־בית. ימים יגידו
מי מאיתנו צדק.״
ניבה לניר נמצאת עדיין בחופשה ריש
הפוליטיקאית ניבה (לניר) ובעלה הטרי מאיר פלבסקי,
העובד כחוקר ־פרטי. לשניהם אלה הם נישואים שניים. מית מקיבוצה עין־החורש, ימים יגידו אם
״כבעל אוריינטלי,״ אומר מאיר ,״אני רוצה שאשתי תהיה מאושרת, ושתעשה כל מה בת־הקיבוץ ״השרופה״ תחזור לקיבוצה
מה שהיא רוצה.״ וניבה, לטענתה, רוצה להמשיך לעסוק בפוליטיקה גם להבא. או תבחר בחיי־העיר.

הזוג הצעיר

במדינה
הבנס ת
הצע קו ת עוזרות -
הדמ עו תדא

ה ש בו עעלה

צעקות ודמעות
במחלוקת בין חבדות־בגפת
על המקום בתור לנאומים —
גרמו לסערת־דוחות
בסיעת המערך

מינימום הנדס הראשון

ל1,750.000

נמיר היתד, בטוחה כי נפלה טעות. היא
מיהרה אל ורטמן, כדי לברדה. ורטמן
היתמם, ומשך בכתפיו בתימהון :״מה את
רוצה ממני? לכי ליעקובסון, הוא סידר
את הרשימה.״ נמיר, שכבר היתד, אצל
יעקובסון, לא קיבלה תירוץ זה. היא גם
ידעה כי את סדר הנואמים של כל סיעה
קובע יושב-ראש הסיעה, ולא מזכיר הכנסת,
בירור קצד שלד, אצל יעקובסון העלה,
כי אכן ורטמן היד, זד, ששינה את הסדר.
נמיר אינה יודעת, כפי הנראה, לצעוק,
אך יש לד, נשק אחר. הברי־הכנסת, ש מיהרו
לתוך אולם־ד,מליאה נדהמו לראות

הדיון על האלימות בכנסת הבטיח להיות
סוער, ומיספר חברי־כגסת סברו גם כי
הוא חשוב. בין אלד, שהשתוקקו להשתתף
בדיון היתד, הברת־הכנסת (מערך) אורה
נמיר, אשר הקדימה להירשם לתור הנואמים,
אצל יושב־ראש סיעת המערך ח״נ
משה ודטמן.
נמיר היתה נד, מעוניינת לנאום באותו
דיון, עד שלא הסתפקה ברישום שמד, בתור
אצל וודמן, ובדי להיות בטוחה כי
אכן מקומה מובטח לה, פנתה למישרדו של
סגן־מזכיר הכנסת, שמואל יעקובסון, כדי
לוודא אם אכן היא מופיעה ברשימה. יע-
קובסון הראה לה את רשימת הנואמים —
עוד קודם שזו הופצה בין הסיעות השונות
וניתלתה על לוח־המודעות של הכנסת.
לשימהתה, הסתבר לח״כ נמיר כי היא
מופיעה במקום הרביעי, מקום מכובד מאד
שבו זכתה רק לעיתים נדירות.
מי פוחד מוורטמן ) עוד נמיר מכינה
בקפידה את נאומה, כדי שיזכה במירב
תשזמת־הלב והפירסומת, ביקשה מוורטמן

(בולל העברה)

מינימום כלל הבוסים

2,750.000י
(כולל העברות)
יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

1/שה לונזנהג׳הבוע-
מלא טוטו בכל שבוע!
המועצה להסדר הר,ימוחס נספורם

תצוגת
המטבח, ה שרותים
וחדר האמב טי ה יראו
כמו בדירו ת הפ אר
שבאירופה.

כיורים, א ס לו ת,
א מב טיו ת, ח ר סינו ת,
ק ר מי ק ה ואביזרים•
פאר תוצרת אי טלי ה.

נשק סודי

הדימיון והח לו מו ת
יהפכו ל מ צי או ת נעימה,
ל א חר שתבקר אצל

מוז מני ם ל חזו ת

ל בונ טין ,1
תל־אביב.

בובה נמיר

הי בו אן משהק טן
623978

רו\ ״ ה

צועקת ארכלי־אלמוזלינו
נשק מקובל

ט ג עו ןטלספרס תר!

הבריש
]נ 1ל ר 1עות|

הופיעה מהדורה שניה
להשיג בחנויות פ רי

רשות לנאום גם ח״כ אחדות־ד,עבודה שושנה
ארבלי-אלמוזלינו. ורטמן הציע ל־ארבלי
את המקום ד,־ 20 ברשימת הנואמים,
אך היא סירבה לקבלו. לפני!חודשים
אחדים הציעה ארבלי-אלמוזלינו, במיסגרת
ועדת־ד,עבודה של הכנסת, לקיים דיון
בנושא האלימות ומאז, כך השבה, היתד,
לה חזקה על נושא זה.
יש עדיין, בין חברי סיעת המערך,
חברי-כנסת הפוחדים מיושב־ראש הסיעה
שלהם, משד, ורטמן. ארבלי-אלמוזלינו
אינה נמנית עימם. היא החלד, צועקת על
ורטמן, דרשה ממנו במפגיע להעלות את
שמד, למקום מכובד יותר בתחילת הרשימה.
ורטמן,
שנבהל מן הצעקות, הבטיח פי
ידאג לכך. מבלי לספר לאיש, הוא מיהר
אל מישרדו של שמואל יעקובסון, ביקש
לקבל את הרשימה, ושינה בה את הסדר.
את >ח״כ אודה נמיר הוא הזיז למקום
ה־ ,20 ואילו המקום הרביעי ברשימה ניתן
לה״ב שושנה ארבלי־אלמוזלינו.
כאשד נתלתה הרשימה על לוח־המוד־עות
בכנסת, ניגשה אליה אורד, נמיר, כדי
להתענג על העובדה ששמה מופיע במקום
הרביעי. לתדהמתה לא היד, גבול באשר
גילתה שלפתע צנחה אל המקום ה־.20
בדרך שבין מישרדו של סגן־מזכיר הכנסה
לבין לוח-הפודעות, היא נסוגה ב־16
מקומות נאום.

בתוך האכסדדד, את הברת־הכנסת הנכבדה
כשהיא !מייבבת בפינה כילדה שנענשה
בידי הגננת,! .ברי־כנסת אהדים, שהמחזה
הבלתי־רגיל הפליאם, נעשו אליה, כדי
לברר מה האסון שאירע. תוך יבבות,
וכשהיא מקנחת דמעות מעיניה האדומות,
הצליחה לספר להם את אשר עולל לה
ורטמן.
נמיר החליטה לוותר על הנאום שלה,
ולהגיש תלונה למוסדות המיפלגד, והכנסת
כנגד ורטמן. עתה נכנסו לפעולה מכשירי-
השלום המיקצועיים. הכנסת היתה כמרק־הה.
מישלחות של מתווכים התרוצצו בין
אולם האכסדרה לבין המיזנון, שם ישב
אותר, עת ורטמן, נדי לנסות למצוא פישרה.
ורטמן מקפח. ורטמן לא יכול היה
לסגת, ודבק בגירסתו כי האשמה היא
ביעקובסון. מולו, ישבה בל אותר, עת אר־בלי־אלסוזלינו,
שרק מבטה דיו היה להקפיא
את דמו של ורטמן בעורקיו, וכל
רעיון של החזרת סדר הנואמים למתכונתו
הראשונה, ירד אצלו מייד מעל הפרק.
רק אחרי שהשליחים הזכירו לנפיר את
המישמעת החברתית, ואת דין התנועה המפורסם,
היא הסכימה לוותר, תוך נדי
דמעות, ולנאום את נאומה׳ במקום זד,20
תוך כדי שהיא מבטיחה לווירטמן :״זה
לא יעבור לך בשקם.״
ואומנם ההתמרמרות נגד ורטמן בקרב
חבריו לסיעה, גוברת והולכת ומאיימת
על מעמדו כיושב־ראש הנהלת סיעת המערך
בכנסת. בשבוע שעבר הסתבך ורטמן
בהזמנה משונה של שר-ד,מים חר-וד,תעשייה
חיים בר־לב, לישיבה עם חברי ועדת־הכספים
מקרב חברי-הכנסת של המערך,
כדי לערער על החלטות הוועדה. רק אחרי
שהתברר לוורטמן, כי לשר אין מעמד,
על־פי תקנון הכנסת בעירעור על החלטות
ועדת־כנסת, הוא ביטל את הישיבה וגרם
לרוגז רב הן מצד חברי ועדת-הכספים והן
מצירו של בר-לב.
בימים אלה גוברת והולכת התסיסה נגדו,
כשמאשימיו מסתמכים בעיקר על המיקרה
של ח״ב נמיר, וטוענים כי ורטמן נוהג לפי
סימפטיות אישיות שלו כלפי חברי־הכנסת
מסיעתו, וכי הוא מושפע מהחלטותיו מגורמים
שאינם עניניים, ומקפח כך חברי-
כנסת ״שאינם יודעים לצעוק ולהפחיד
אותו.״
העוד חזה *199

קנטטה לקטטה
מוכרחה להודות שמיכתבו של ()6/99
הוא המיכתב המקורי ביותר שקיבלתי עד
כה. זהו מיכתב מוקלט על קסטה. כך שיכולתי
לשמוע את קולו העמוק והאירוטי-
מעט מספר באוזני כי ההתפתחות באמצעי
הקומוניקציה מחייבת אבאנגרד גם בתחום
הזיווגים.

נשבר לה
כאילו לא חיה לי שבוע מספיק עצוב,
בא מיכחבה של ( )1/99 להוסיף לי עוד קצת
שחור על הנשמה .״נשבר לי,״ היא מכריזה
עם לא פחות משלושה סימני קריאה, ש־אבץ
שזה רציני, יעני. את המשך המיכתב
היא מפנה אליך :״נשבר לי להיות מוקפת
אנשים, אך בעצם להיות לבד. מחכה לד
— שתגאל אותי מבדידותי. מוכן לנסות???
(למה, לעזאזל, שלושה סימני־שאלה, כש אפשר
לחסוך ולהסתפק באחד בת ,24
וזה בעצם כל מה שאני מוכנה לומר על
עצמי. אם אתה רוצה לדעת יותר, תפדאל
— הקדש לי כמה דקות מזמנך, אם יש
לד דם.״
ואם תגלו עליה יותר, ספרו גם לי, בהזדמנות.

תכונה
נדרשת נוס^ת, שנשמעת קצת יותר
טוב: כאלה שיודעות להחזיר אהבה לגבר
שאוהב אותן. למעוניינות — הכתובת היא

בפטם הבאה, כשאתם הולכים לראות סרט
בדרייב־אין, כדאי לכס לעשות את הניסוי
הבא: צאו החוצה מהמכונית ותנו צעקה —
״הלו — אשתך באה !״
תראו מה שיקרה. בפעם האחרונה ש־

הוא לחש לי באוזן שהוא מחפש אחת
שתהיה פקחית, שנונה, פשוטה, ספורטיבית׳
נאה ובעלת דיעות חופשיות. רצוי
שתהיה מאיזור חיפה והצפון ועם תעודת-
לידה שהוצאה אחרי שנת .1953 הוא עצמו
בוגר-תיכון, בעל כושר אינטלקטואלי חריף
״ולא אני קבעתי זאת״ כפי שהוא מעיד.
הוא היה מבקש שתנסו לכתוב אליו בשיטה
שהוא כתב לי. כלומר, קחו קסטה ודברו
אליו במקום לכתוב. את הקסטה המוקלטת
שילחו אלי כאילו היתה מיכתב ואני כבר
אדאג להעבירה אליו. הוא מבטיח לכסות

ח תונ ת ה שבוו!

עיני־פלדה
זה שהוא מוקסם מהאדאג׳יו בסי־מיגור
של תומאסו אלבינוני, עושה אותו כבר
סאחבי. אבל זה ש( )2/99 כתב את המיכתב
בהשראת יצירה זו, ותיד כדי האזנה לה,
לא נותן לו הרבה קרדיט אצלי. כי ה־אדאג׳יו
הזה של אלבינוני מנוגן בדרך
כלל כרקוויאם. ורקוויאם, חביבי, טוב ל-
אשכבה, לא להשכבה — אם אתה מבין את
הרמז.
בכל זאת, הנה הוא׳ כולו שלכם :״טוב.
אז אני אוהב. פשוט. אוהב את המילה על
כל המשמעות שבה וכל מה שהיא מכילה.
ואני רוצה. לאהוב, כמובן. אחרי 23 וחצי
שנים הספקתי להיות נאהב אך עדיין
לא אוהב במלוא מובן המילה. כן. אני
שונה. אני שונה בזה שאני מפתיע. כל
רגע, כל שניה. גם את עצמי וגם אחרים.״
שמתם לב שהוא סובל מעודף נקודות.
ממש -שופך אותן בתוך המישפטים שלו.
חוץ מזה הוא מצטמצם ב־0 172״מ ועיניים
כחולות (״תמיד אומרים לי לכעוס. כשאני
כועס מקבלות עיני צבע נדיר — צבע של
סלדה כחולה. יש אנשים שאומרים שזה

ועכשיו אתן יכולות להבין מדוע לא
היתה לו עד כה הזדמנות לאהוב. הוא היה
עסוק, אולי, בלאהוב את עצמו.

כמו כולם
רגילה כבר לכל התירוצים שבעולם, הבאים
להסביר מדוע פונים אלי. אבל זה
של ( )3/99 הוא בוודאי המקורי ביותר:
״כמו כולם, החלטתי גם אני לכתוב
אלייך שמעתם אותו?! ״כמו כולם״?!
אז הוא, כמו כולם ,״בחור נאה ועדין,
שבאחרונה השיעמום והבדידות קצת מעיקים
עליו.״ הוא בן 26 ולשם שינוי, לא
כמו כולם, מנהל־זזשבונות במיקצועו. כך
שאם יש לך איזה בוטיק קטן או עסק אחר,
היכרות עימו יכולה להשתלם דווקא בימים
אלה.
הוא מעוניין להכיר, כמו כולם׳ ״כל
בחורה או אשה למטרת ידידות כנה ואמיתית,
כדי למצוא עניין בחיים ולהפיג ביחד
את השיעמום והבדידות. מבטיח לא ל אכזב.״
כמו כולם.

לאוהבות החיים
חייל. בן .20 אוהב ספורט ובילויים.
אבל גם דברים רציניים. בוגר־תיכון.
מעוניין להתכתב ולהכיר בנות מאיזור-
בודים, שאוהבות את החיים — כאילו יש
כאלה באיזור הזה שלא אוהבות את החיים.

את כל ההוצאות הכרוכות ברכישת הקסטה
וההקלטה.
לא יודעת מה יש לו בדיוק להגיד, אבל
יכולה להעיד שהוא יגיד לד זאת בטון
מעניין ומפתה, עם קולות ציפורים׳ חתולים
וילדים ברקע, כמו בקסטה ששלח אלי.

נער אחד, בגיל ההתבגרות, הלך למה
שמכונה ״מכון מסג׳יס.״ ואת מי הוא פוגש
שם, להפתעתו, אם לא את אביו־מולידו?
״אבא!״ צועק הבחור הנדהם ,״מה
אתה עושה פה?!״
״תראה משיב לו האב בו־במקום,
״בשביל 50 לירות לא כדאי להעיר את
אמא.״

מלהקות המחפשים
כשקראתי ש( )7/99 מחפש ריבה, תמהתי
למה פנה אלי ולא לסופרמרקט. עד ש התברר
לי שקרא כנראה את ביאליק בזמן
האחרון, ומאז נפשו מבקשת ״ריבה שתצ ליח
לקנות מושב בליבי.״ הוא מלהקת
המחפשים. מחפש כל הזמן. את עצמו. את
החברה ואת זאת שתעזור לו לחפש נושאים
נוספים לחיפוש.
״בן 4- 20 משהו, עם עוד תשעה חודשים
לסיום שירות שהתחיל בנח״ל ומס תיים
בצנחנים. ירושלמי בדם עם כל ה משתמע
מכד. שרוף על מוסיקה טובה וקצת
ביישן וגזעני.״
בשורה האחרונה ביקש לדעת איזה מטעמים
אעשה מהמיכתב שלו.
אני?!

תתפלאו, אבל למה שהשניים האלה עושים קוראים חתונה. ביפאן. אם זה
דווקא מעניין אתכם, אז לעלמה קוראים מיצוקו משתו ולחתן קיו קאטו, והעלים
שהם לובשים במקום בגדי־חתונה עשויים פלאסטיק. מי שחשוב בתמונה זה לא הם,
אלא הגברת משמאל, מאדאם מוטוקו יאמאנובה, יועצת לענייני״נשואין בטוקיו, שהחליטה
להמציא אופנת״נשואין חדשה. היא הגיעה למסקנה שנשואין יחיו מוצלחים
יותר אם בשעת העיסקח יראה כל אחד מבני הזוג מה בדיוק יש לשני להציע. לטפט,
שנעיד בבית״קפה בטוקיו בהשתתפות בני מישפחותיהם של בני״הזוג, קוראים
ביפאנית ״האדאקה־נו״ שפירושו ״איחוד הגופות.״ אולי זאת לא שיטח שמבטיחה
בדיוק חיי־נשואין מאושרים, אבל חיסכון בהוצאות החופה וכל הכרוך בזה, יש בה.

צעקו זאת בדרייב־אין, ברחו משם מייד
19 מכוניות.

היכרויות במחתרת
אלמנה. לשם שינוי, לא אלמנת־מילחמה,
״ולפעמים מסתכלים בי בזילזול כשאני
מציינת זאת. כאילו ז-את משה למות במדינה
הזאת מוות טיבעי, אם אפשר לכנות
בשם זה מוות של גבר בגיל .36״
( )5/99 היא בת 33 ואם לשני ילדים:
בן בגיל 11 ובת בגיל .9״לקח לי שנתיים
כדי להתגבר על אבלי, ולהתרגל שעלי
להמשיך לחיות את חיי בלי הגבר ש אהבתי.
המישפחה עדיין לא התגברה, וקשה
להם לראות אותי בחברת גבר אחר. כך ש בשלב
ראשון, נדמה לי שאיאלץ לערוך את
היכרויותי במחתרת. אבל איך אומרים:
מים גנובים ימתקו. נקווה שהזמן יעשה
את שלו.״
הגבר שהיא מבקשת להתכתב עימו צריד
להיות ״לא צעיר מ* 35 ולא מבוגר מ־.40
מיושב, מבוסס. לא הייתי מתנגדת להכיר
אלמן, אפילו אב לילדים. אולי. הפצעים
שלנו יגלידו ביחד.״

אור בשחור

״לבד בשחור האפלה /אני מסתובב /
הידיים מושטות לפנים מגששות /שורטות
בעלטה /ומחפשות אותך שתאירי /תמיד
שחור /תמיד אני מגיע לאותו מקום /
ותמיד אני ממשיך /אולי את מחכה...״
נאום 8/99״מין יצור כזה חמוד 21 ,
שנים, עולה לגובה של 0 185״מ, נורא
פראי והרבה יותר לא רציני ממה שאת
חושבת. מבקש אחת חמודה, חכמה, שובבה,
חמה, בלי גיל ולא לעשות מזה סיפור.
בסך הכל הוא לא אוהב ללכת עם דיקטים.
הכי הכי חשוב לו שתהיי את.״
נ.ב. מקווה שזה לא איכפת לך, אבל
יש לו נטייה לומר בכל מישפט שני
״עיוני״.

מיכתבים למדור זה יש להפנות לפי
הכתובת: מכתבים לציפי, ת.ד ,135 .תל־אביב,
מיכתבים למכותבים יש לשלוח
במעטפה כפולה, לפי אותה כתובת, כש־במעטפה
הפנימית בול ומיספרו הסידורי
של המכותב.

מי כתבפרס
מיכתב של חיילת .״איכפת לך למספר גם אותי!״ היא שואלת בחן. וכיוון
שהיא מייחסת חשיבות למיספרים, בחרתי לה מיספר יפה 9/ 99 שיחיה גם
קל לזכור.
״קראתי בטדורך כל-כך הרבה מודעות, והחלטתי גם אני לפנות לעזרתך. סתם
כך, לשם תחביב. התחביב שלי הוא להתכתב, לחפש ולמצוא חרבה חברים חדשים
וגבוהים. מפני שאני נולדתי עם הרבה גובה. היום אני משהו מעין עמוד•
חשמל מהלך. וזו בעייה.
״עד שאת לא קמה ממקום־מושבך, לא מאמינים לך שאת גבוהה. אבל כשאת
מתרוממת, אומרים :״יא! כמה שאת גבוהה!״ טוב, אז אני לא־כל״כך גבוהה.
בסך הבל 1.76ט״מ. קטנטונת, לא ז ! אבל בכל-זאת בעייה.
״מיבנה גופי אינו ,90—60—90 אך עובר את כל עונות השנה בלי שום בעיות.
אני משרתת את צבא־ההגנה״לישראל זמן לא רב, כך שעד גמר השירות יש לי עוד
המון זמן. אני נורא אוהבת לכתוב שירים, וזח בעיקר כשאין בחורים גבוהים לצאת
איתם. אך אני מקווה שזה לא יימשך זמן רב, בי אין לי עתיד כמשוררת.
״אז אני מעדיפה אותו גבוה מאוד, מעל 176ט״מ, ולא משנה אם הוא שחרחר
או בלונדי, העיקר שלא אצטרך לכתת רגלי בין חנויות־חנעליים כדי למצוא
נעליים שטוחות־עקב. קשה להשיג באלה היום.״
אזהרה: היא רק בת 1$ושבעה חודשים היום. היא עוד יבולה לגדול לבם1

מיכתב־פרס השבוע, ובכל שבוע, מזכה את שולחו בשי — מתנת חברת חדם :
חבילת תכשירי־יופי בשווי של 200ל״י. הפרסים נשלחים לזוכים בדואר.

קולנוע
סרטים
משש אוו הא שד.
הדמויות נלקחו כאילו מתוך המלודרא־מה
סוחטודהדמעות ביותר. הגיבור הוא
עיוור, שאיבד את מאור־עעיו בשירות המולדת.
לידו ניצבים שרתו הנאמן, המדריך
אותו בתוך מבוכי החיים הסואנים
והגיבורה, המאוהבת בבעל־המום למרות
מיגבלותיו, ולמרות תיסכוליו ומעצוריו. נא
להכין ממחטות.
אלא שלמרות מרכיבים אלה, בושנו נשים
הוא פארודיה פרועה על בעלי־מום בפרט,
על איטלקים. בכלל, על דת, על מוסר, על
נשים, על צבא, ועל כל מה שעוד נקלע
בדרכה. ואפילו כאשד הוא מתחפש, בשל בים
מסזיימים, למלודראמה׳ וזה בהחלט
קורה — כי הרי הקהל האיטלקי הטוב
נמס מהנאה כשניתנת לו ההזדמנות להזיל
דימעה הגונה, ומי שעשה את הסרט יודע
זאת היטב — הרי הוא עדיין סרקאסטי
ולעגני.
בושם נשים הוא סרט המבוסס על ספר
בשם המחשכים והדבש מאת הסופר האיטלקי
ג׳יובאני ארפינו, והוא סיפור מסעו
של סרן שהתעוור בתימרון, מעיר־מולדתו
טורינו, אל נאפולי. זהו מסע מן המחשבים

האשה היא הפוליטיקה היחידה
הצפוניים אל השמש הדרומית, מן האפלה
הפנימית שבנפשו להכרה־עצמית, מבדידות
מוחלטת לאפשרות של יצירת מגע עם
הסביבה.
כל זה נשמע מאד אקדמי וסכימתי,
אלא שכאשר נושא מעין זה -נופל לידיו של
במאי כמו דייו (סקס ׳משוגע, החיים הטובים,
אני רואה עירום) ריזי, התוצאות אינן
יכולות להיות בשום פנים ואופן יבשות
ותיאורטיות.
ענק בחליפות רבנות. פאוסטו, הסרן
העיוור, הוא אחת הדמויות המדהימות ביותר
שפרצו אל בד־הקולנוע בישנים האחרונות.
ענק לבוש חליפות לבנות, סגור מזה
שבע שנים בתוך עולמו האפל, מנהל קרב
מתמיד עם כל הסובב אותו, מסרב לקבל
את עיוורונו כעובדה׳ מפצה עצמו ככל
יכולתו בחושיו האחרים, ומשלם לקרובים
אליו את חשבון העיניים שאינן רואות
עוד• הוא תוקפני, שחצן תאוותן, רודן,
ראוותן חסר־מעצורים המריח את צבע
שערות.הנשים, את היקף החזה והמותניים
שלהן, ומשלם להן כיפליים כדי שלא יזכירו
את מומו בלהט המעשה.
הוא מסתיר את עיוורונו מאחרי עיתונים
שהוא קורא, כביכול, בבתי־קפה! הוא
מדריך אנשים ברחוב כששואלים אותו ל כתובת,
וכל רמז של רחמים באוזניו נשמע
בניפנוף מטלית אדומה לעיניי שור: הוא

ויטוריו נאסמן ג״כושם נשים״
דמות גדודה בפזילה קטנה
מתנפל ומפרק את המרחם לגורמים קטנים.
קלף! שאינו קיים. מול אנדרטת אי-
הסובלנות המהלכת הזאת ניצב חייל קטן,
בן ,18 המגיע רק בקושי לגובה כתפיו של
הענק. זהי הקורבן התורן ששלחו הכוחות
המזויינים לנכה הלאומי, כדי להדריכו במסעו
הנוכחי דרומה. שמו ג׳יובאני, אבל
בפי העיוור ייקרא צ׳יצ׳יו(״אני קורא לכל
החיילים שנשלחים אלי צ׳יצ׳יו״) והוא ישמש,
לאורך המסע, המטרה העיקרית ל*
חיציז, נאצותיו וליגלוגיו הבלתי־פוסקים
של הסרן שאינו יודע מנוחה.
הצלע השלישית בסיפור מופיעה רק במחציתו
השנייה, אחרי שמגיעים השניים
לנאפולי. זוהי שרה, נערה יפהפייה, המאוהבת
בסרן פאוסטו למעלה מראשה, מול
דחיותיו התוקפניות.
ובכן, כא-שר מניחים את הנתונים בצורה
כזו, ברור שזו אינה יכולה להיות סתם עוד
טלודראמה. וזאת, למרות שכבר מן השלבים
הראשונים של הסרט מסתבר, כי תחת
חזית הגראניט של הגיבור הראשי ומאחרי
הלעג הסרקאסטי הנשפך כמים, מסתתרת
בכל־זאת מלודראמה. כי הרי כל זה אינו
אלא תיפאורה שמטרתה להסתיר את המבוכה
המתהוללת בנפש הנכה.
״אני משול ל־ 11 של תילתן, אני קלף
שאינו קיים כלל,״ הוא אומר בסוף הסרט
לצ׳יצ׳יו, אחרי שכבר מן הרגעים הראשונים
מעידות הערותיו הקטנות על ייאוש
עמוק: כאשר הוא שוכב לישון במלון,
בגנואה, והוא מפרק את ידו התותבת (עוד
מתנה של אותה תאונה) ,הוא ממלמל ל עצמו
:״הלוואי שיכולתי לפרק גם את
הראש״.
העיוורון התוסס. אלא שהערות אלו,

ממולמלות וצדדיות, אינן אלא חלק קטן
מאישיותו של העיוור, המנצל את החשיכה
שבה הוא מתהלך כדי לראות בדימיונו
רק מה שמא רוצה לראות, גם אם אין זה
נכון או תואם את המציאות. אם אין התא מה
בין השניים, זו בעייתה של המציאות
— לא בעייתו שלו.
בכל התלאות העובדות עליו בסרט, כולל
המחצית השנייה — שהיא פחות מבריקה,
יותר מתקתקה ומישקל־הכובד בה נתון לא־מעט
לרגשנות — אין פאוסטו מעורר. אף
לשניה אחת את השתתפותו־בצער של הקהל,
את רחמיו או את הרצון לקום מן ה מושב
ולעזור לו. ואם יש מי שיכריז כי
אין זה אלא ביזיון של בעל־מום מסכן והתעללות
בחסר־ישע, יואיל נא ויתבונן
שוב: זוהי אחת הפעמים היחידות שעיוור
לא זו בלבד מתפקד על הבד ביעילות מיר־בית,
אלא הוא הדמות התוססת, החיה, ה נמרצת
והחריפה ביותר בכל סביבתו.
נאמן ־ לנצח. אלא שמעבר לסיפור
המיידי המוצג־לעין, אפשר לראות כמובן

גאסמן ואגוסטינח כלי
כל אשה רוצה עיוור

גאסמן ואלסנדרו מומו
מן האפילה אל החכרה העצמית

בבושם נשים, הרבה יותר• פאוסטו העיוור
הוא, בסופו של דבר, אב־הטיפוס של הגבר
האיטלקי באשר הוא, ש״האשה היא
הדת והפוליטיקה היחידה שמעניינת אותו״,
דון ז׳ואן (שמו •של הסרט לקוח משורה
בדון ג׳ובאני של. מוצארט ודה־פונטה) המסתיר
חולשותיו מאחרי חזית של זיקו־קידדי־גור
ומעדיף פרוצות על אהבות ,
משום שאלה האחרונות מצריכות התחייבות
ריגשית שמפניה הוא פוחד פחד־מוות.
רברבן שלועג לדת ולאמונות תפלות. הוא
העולם הזה 1999

אוהב, מצד אחד, להביך נזירה הולנדית,
כשהוא מבקש ממנה שתעזור לז לפתוח
,חנותו׳ להטיל את מימיו, כי הוא מסכן,
חסר־ישע ושרתו נעלם, ומאידך, הולך לבקש
ברכת כומר ומחילתו קודם שיעשה
משהו המנוגד לעקרונות הכנסייה. ואילו
הדת סופגת בסרט זח את מנת־הרעל שלה,
כאשר הכומר מכריז כי כל מה שיעשה
עיוור נסלח לו מראש, ובכלל :״הוא מקנא
בבעלי־המום המתייסרים על קדושת השם
בעולם הזה״.
ומי שמתבונן היטב, מבעד לדמעות הזולגות
מעיניה הכחולות של שרת (אגוסטי־נה
בלי) יכול להבין, מעבר לאשה האוהבת,
ברצון ללכוד גבר שיחיה נתון לחסדיה
שלא יוכל להסתדר בילעדיה .״מה הפלא,״
אומר דינו ריזי ,״אני סבור שכל אשד, היתר,
רוצה בבן־זוג עיוור. זהו גבר שנידון להיות
נאמן לנצח.״
הכיריון המחונן. אם בושם נשים הוא,
במרבית חלקיו, מיפגן של וירטואוזיות
סאטירית מבריקה של הבמאי דינו ריזי,
ואם עיניה של אגוסטיגה בלי (כמו כל
שאר חלקיה) מושלמים להפליא, ואלסגדרו
מומו, הנער הכישרויי מאיזה מין עוזרת
(שנהרג בתאונת־דרכים) מגלה חוש־הומור,
איפוק ומישחק חסכני, הוא אחד ההפסדים
הגדולים של הקולנוע האיטלקי, הרי סופו
של דבר הסרט *שייך, כולו, מעל ומעבר
לכל ספק, לשחקן אחד — ויטוריו גאסמן.
ביריון עצום־מימדים זה, הנכנס כבר ל שנתו
ה־ ,54 שהתייחס במשך שנים בזיל־זול
גמור לקולנוע, וראה בו פרד, חולבת
למימון ניסיונותיו התיאטרליים (ואכן, הוא
מגדולי השחקנים של הבמה באירופה) ,מתגלה
כאן בכל גדולתו, כדמות יחידה־במינה
שמעטות דוגמתה על בד־הקולנוע.
קשריו עם ריזי נמשכים מזה זמן רב (הוא
הופיע בתישעה מסרטיו לפני־כן) ,כמה מתפקידיו
הטובים ביותר היו בסרטים אלה
(כמו החיים הטובים) ,ואולי משום כך הש תדל
הפעם במייוחד בבניית דמותו.
,מה שנונע לעיניים .״ביקרנו בשני
מוסדות לעיוורים״ מספר גאסמן ,״והסתבר
לנו שאין כל צורך בתכונות גופניות
חיצוניות כלשהן לגילום התפקיד. מה שנוגע
לעיניים, ערכנו נסיויות עם עדשות־מגע,
אבל פרט לעצם העובדה שאיני יכול
לסבול אותן, הן נטלו מן העיניים אותה
תנועה מינימאלית שהיא חיונית, לדעתי.
לכן החלטתי, בסופו של דבר על אותה פזילה
קלה שגיליתי אצל עיוורים רבים, פזילה
שאינה קבועה, כדי לא ליצור רושם
מלאכותי מדי.
״פרט לצד טכני זה, הדמות היא מעין
הר של קשיחות המסתיר שבריריות פנימיית,
והפזילה עוזרת ליצור רושם פגיע.״
מכאן התנועות העצבניות של העיניים ש־א״נן
רואות, המלוות תנועות באותה. רוח
של מגוף כולו. הסרן פאוסטו ניבנה על־ידי
גאסמן, עד לפרטים הקטנים ביותר
והוא אמין למרות כל האקסצנטריות שבו.
ופירוש אחרון לסרט, מפי גאסמן עצמו :
,״החוט המקשר לסיפור כולו הם היחסים
שביני לבין היער הצעיר, מעין רגש־אבהות
שקל לי להביע גם בתיאטרון. יחסים אלד,
הם תערובת של נאמנות, חסות הדדית
ועימות מתמיד. פאוסטו מתמוטט בסוף הסרט
לא בשל מומו, אלא משום שככל אדם,
הוא מלא וגדוש תיסכולים ופחדים, ומנסה
נואשות ליצור מגע עם הזולת. בושם נשים
אינו סיפור על עיוורון, אלא על בדידות.״

תדריך
תל־אביב
זהות גנובה (פאר, איטליה)
— כתב־טלוויזיד, שואל זהותו של סוחר-
נשק שמת מהתקף־לב, בסרט מורכב ומרתק
של אנטזניוני על זהותו, תפקידו,
וחוסר־הישע של המשכיל המודרני.

ירושלים

לאקומב לוסיאן (ירושלים,
צרפת) — הבמאי לואי מאל חוזר אל מי
המילחמד, בצרפת, ברגישות ובהעזה שצרבו
מאד לצרפתים.
חיפח תמונות מחיי־נישואץ

(אורה, שוודיה) — מסעו של אינגמר ברגמן
אל ניבכי מוסד־ז־,נישואין המודרני, ממנו
הוא דולה דימויים מוכרים לכל צוסה, ולא
חשוב מה טעמו או רמתו האינטלקטואלית.
מישחק מרשים של ליב אולמן וארלנד
יוזפסון.
העולם הזה 1999

נשמה

ת מור ת גן־עדן
חיסול בפיסגה וחן, תל-אביב,
ארצות־הברית) — מבל הסרטים
שביים קלינט איסטווד עד עתה,
זהו אולי היותר״שיגרתי והפחות-מעניין — תערובת של
ג׳יימס בונד, מאט חלם ופאוסט של ניתח — מבוסס על
ספר-ריגול רב-מבר, שקשה לתמרן בתוכו, אם רוצים להשתמש
בו ביכלל.
ג׳ונתן המלוק הוא מרצה לאמנות, ציניקן הלועג לתלמידיו
ומעשיר את האוסף הפרטי שבביתו, בעזרת הכסף
שהוא מקבל במחטל מיקצועי עבור אירגון ממשלתי שהשתיקה
יפה לו. בתחילת הסרט הוא מראה סימני עייפות
מן המיקצוע, אבל מסבים למיבצע חיסול נוסף, למען ציור
של פיזארו, שבו חשק במייוחד. אלא שהחיסול מתפצל,
באורח בלתי-צפוי, לשניים, ומחציתו השנייה כוללת העפלה
אל אחת מפיסגות האלפים הסרבניות ביותר. לתוך הסיפור
משתרבבת גם דיילת שחורת״עור ויפהפייה האמורה
לדרבן את ג׳ונתן במלאכתו. מבאן ואילך, הבל צפוי למדי.
סיפורו של טרווניאן מנסה להיות מאור יומרני: משל
מודרני על אינטלקטואל המובר נישמתו לשטן, תמורת
גן-ערן פרטי שהוא בונה לעצמו, מיצירות אמנות, בביתו.
הנמשל הוא, המשכילים שמשתפים פעולה למען נוחיותם.
אלא שהעניין מורגש מרי, החל בעיצוב מעסיקו של ג׳ו-
נתן, ששמו דראגיו (דרקון) .יש לו עבר נאצי מעורפל

איסטווד במישקפיים: סימני עייפות
(מומחי-רצח שווים בבל המשטרים) ,הוא לבנוני שטובל
מהרעלת״קבע בדמו ואינו סובל אור-יום. ואם יש עור
ספק שמקום משכנו הוא העתק לגהינום, הרי מסתבר
שלמזבירתו קוראים העלמה ...צרברוס.

שנ>>ם אוחז>ם
בנ דוני ה
שני גברים על נדוניה אחת
(סינמה ,1תל־אביב, ארצות-
הברית) — זוהי אחת מאותן קומדיות
פושרות המדגדגות את הצופה במגרפה ומעלות,
במיקרה הטוב ביותר, חיוך מנומס בלבד• זאת, למרות
שהרעיון שהיה ביסודן יבול חיה, תיאורטית, להניב הרפתקה
מטורפת בהחלט.
מעשה ברון-ז׳ואן מלוקק אחד שבובש לב יורשת עשירה,
אבל אינו יבול לשאתה לאשת משום שהוא בבר
נשוי. ברי שהאוצר לא יברח לו בין האצבעות (הסרט
נקרא, במקור: האוצר) ,הוא משיא אותה לידידו, והשלושה
בורחים לחוף המערבי (לפי חוקי ארה״ב בשנות ה, 20-
שבהן מתרחש הסרט, אילו היה המאהב חוטף את אהובתו
בלי לשאתה לאשה, אפשר היה להשליבו ישר לכלא).
מאחר שהחיים בשלושה מסתברים כמסובבים מן הצפוי,
מגיעים שני הגברים למסקנה שאולי בראי לשחוט את
התרנגולת, בדי לזבות בביצי-הזהב שאינה מטילה בחייה.
וזה, במובן, מקור לכל מיני תיסבובות שצריהות להיות
מצחיקות.
הבעייה היא שמייק ניקולס, והתסריטאי אדריאן ג׳ויס,
הלבישו שלד בסיסי זה בבשר חיוור ודליל. מראה הגיבורים
אמור לרמוז שהמדובר בקומדיה מטורפת במו בימי

ג׳ק ניקולסון: הטירוף אינו טיפולי
הסרט האילם. אלא שבל ההצחקות כאן הן בדיאלוגים,
במו בתחילת הסרט המדבר. אן הטירוף אינו טירוף,
וההצחקות בינוניות בלבד, והקפאת המצלמה מדי-פעם,
להבלטתן, אינה מסייעת לא לסרט ולא לבדיחה.

ח שבון
ה אינ די אני ם
אודיסיאה אמריקאית (מ-
יאל, תל־אביב, ארצות-הברית) —
המשך זה לסרט תמים וצנוע
למרי בשם בילי ג׳ק, הוא אחד הדברים הנפוחים, המתנשאים
והנבובים ביותר שהועלו על הבר בשנים האחרונות.
ושמו העיברי של הסרט (במקור נקרא מישפטו של בילי
ג׳ק) הוא בפירוש לעג לרש.
בילי ג׳ק הוא אותו שוטר של שמורה אינדיאנית, מומחה
לקאראטה, קונג-פו ושאר אמנויות״הקרב של המזרח
הרחוק, ותיק ויאט-נאם שסירב להשתתף שם בטבח חפים
מפשע. בסרט הקודם, הוא מסייע לבית״ספר ניסיוני, המתנחל
בשמורה אינדיאנית, באשר חפאשיסטים מן העיירה
הסמוכה מתנכלים לו ולרעיונותיו החדשניים. אותו סרט
הפן נושא לפולחן של הנוער הבלתי-מזדהה באמריקה,
גרף הון, והעלה את תום לאפלין, הכוכב והבמאי של
היצירה, לדרגת כוכב (אותו סרט חתם בשם טי.סי. פראנק,
כששתי האותיות הראשונות הן ראשי התיבות של בתו,
ופראנק, הוא שם בנו, המופיע באן כבמאי הסרט. להשלמת
התמונה, האשת והבת מופיעות בתפקידים ראשיים).
אלא שבל מה שהיה צנוע, מהסס וניסיוני במקצת בסרט
הקורם, מקבל כאן מימרים גרוטסקיים. הסרט נמשך
קרוב לשלוש שעות, בילי ג׳ק הופך קרוש מעונה שהוא
תערובת של ברוט לי ומכשף בנוסח קארלוס קאסטאנרה,
בית״הספר לובש צורה של מהפיכה אנטי״מימסדית הניל-

תום לאפליו: לאתעזי־המוח
חמת במזימה הבינלאומית הגדולה והחשוכה, שהבל מעורבים
בה ללא הבדל רת וגזע, ואילו האינדיאנים הם הגזע
הנרדף הניצחי שזכויותיו מקופחות ללא־תקנה. וכל זה,
במונחים הפשטניים והבנאליים ביותר, באשר בל דבר נאמר
פעמים אחדות; לטובת אטומי״המוח שבקהל, והאקטואליה,
במו התנקשויות המישטרה בסטודנטים באמריקה,
משמשת את הסרט בצורה מעוותת ומטעה.

במדינה

קשקשת 1999

שיקז

הפעל את דיסיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

דרךה־־ם וו־־ם

בגלל טעות ברישום
הוכרז גבה צה״ר כ״ארטיסט״
בשבת השנייה של מילהמת יום־הכיפו־רים
נפגעו גבו וכושר־שמיעתו של יהושע
יצחקי, בהתקפת־מטוסים ליד טסה.
לאחר שיקבע הפרופיל הצבאי שלו, אחרי
הפציעה, הועבר לטיפול אגף־השי-
קום במישרד־הביטחון.
דגלו השמאלית נתקפה שיתוק, שהחמיר
והלך. ד״ר גחדם כהנוביץ, שאליו פנה
בהמלצתו של עורך־הדין הקשור עם איר-
גון נכי־צה״ל, קבע :״השיתוק ברגל הוא
על רקע פסיכוגגי — הלם מילחמתי.״
מישרד־הביטחון לא קיבל את חוות־דעתו
זו של הרופא, והיפנה את יצחקי למחלקה
האורטופדית בבית־החולים קפלן, עם
הפנייה מייוחדת אל הד״ר ארתור אידלסון.
הד״ר אידלסון ערד סידרת בדיקות, ולבסוף
קבע בחוות־דעת לצרה וחותכת :״ יצ־חקי
מעמיד פגים״ .בבדיקה מאוחרת יותר
שב וקבע :״החולה מעמיד פנים, כתוצאה
מהדרכה מישפטית״ .הוא המליץ :״לחסל
את העניין אחת־ולתמיד.״
הפקידה הטעתה. בצר לו, פנה יצ-
חקי שוב אל הד״ר סהגוביץ, שהתאים לו
מכשיר־הליכה, בו מסתייע הנכה עד היום.

קשקשת 1997

• דד אל דד יביע אומר.
מרדכי זהר, רח׳ הגפן ,5אשדוד
• ״אל תשאל, שחיתי נגד הזרם
ותלד לי סנפיר !״
דדי תכרץ, רח׳ גזר ,6תל־אביב
• שעון־חול תופס שלווה.
אלה גו ט מן, רח׳ תחכמוני
,43 ירושלים
• ״אז את שומעת? הבן של הדייג
הציע לי חברות!״
איילה פנשושה־שווידי קיבוץ
נתיב־הל״ה, ד.נ. עמק־האלה

נכה יצחקי
ויה דולורוזה

• אין מה לדבר!
ישראל לסינגר, רח׳ אילת
,19 רמת־יוסף, בת־ים

השבוע בדרייב־אין
בשעה 5.00

״בדרך מערגה״
בשעה 7.00

״השוד המוקלט״
בשעה 9.00

״לורנט איש ערג״

בסיטונות

שמלות הריון
מכנסי הריון
טוני קו ת הריון
חליפות הריון

3 .הן

מודל

תל־אביב. רח׳ גחלת בנימין ,4
קומה ב /דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות 2—4
,להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

מאוזן :

תנועה .92 :גם הוא אמן; .95 מאותיות
הא״ב העיברי .96 :חסר־זהות .97 :קיטור.

.1סוג אדמה בנגב ! .2תכונת הזכוכית !
.7חבר־ממשלה .9 :בוסתן פרי־הדר 1מאוגר :
.1פרט חיוני בבגד .3 :קיפול; .4סיר
.10 מטבע ישראלי (ר״ת) .12 :מכניס
בבריתו של אברהם אבינו; .13 רטוב בלי ראש; .5מין תחבושת .6 :צמית:
במיקצת ; .15 אחת הערים שכבש יהושע ; .8קנייה! .11 אבן־חן יקרה .12 :חיש!
.16 חיבה עזה ; .17 חבל בארץ ; .18 תב .14 תנובת הפרה! .15 סובלימציה.20 :
ארמדה .21 :עוד, נוסף! .24 מאותיות
לין לקפה ; .19 מכלי ד,שחמת .21 :בור־מים
קטן ; .22 קידומת צרפתית ; .23 הא״ב העיברי; .26 פתי .27 :קריאת-
קרס; .25 חסר הורה אחד •או שניהם; צער .28 :יהיר .29 :כלי-שייט ; .30 גד :
.28 גוף; .29 סופה מידברית; .31 מילת 32 מודע .33 :אותה קוראים בפסח.37 :
ערירית! .38 מיקוודדמים אדיר.39 :
שאלה ! .32 סירבה ; .34 מש ; .35 הרבץ !
מילת־ברירה .40 :שוטר-גדודי (ר״ת):
.36 שגור, שכיח ; .39 להבה ; .41 תכשיט
נשי ; .44 חיכה ! .45 מעמיק חשוב ; .42 .47 מגיע ! .43 אוהב לנמנם ! .45 השוואת
מן המינים ; .48 מכשף .49 :מונח בתורת־ דבר־דפום למקורו; .46 ריקוד־עם ישראלי
.48 :מילת־שאלה .50 :ילדים.51 :
החשמל; .51 מטבע הודי; .53 חולשה;
.56 יחידה בדירה ; .57 איוושה רכה ! .60 חמלה .52 :תנובת-העץ .54 :יחריב :
תקופת־זמן ; .61 חפוז ; .63 בוא מלמעלה .55 עיר בארץ ; .58 מיסטר .59 :מצבת-
למטה! .64 ציפור מנעימת־שיר; .65 זכר זיכרון .62 :בית הבקר ; .64 שערה קצרה
בבקר .66 :שנשמה באפו; .67 שפכטל; וקשה ! .68 ראש לכל .69 :מטבע יפאני ;
.70 ענף; .72 סנטר נוסף; .75 לאן? .70 מילת-בקשה .71 :עלוב־נפש.73 :
.76 שימון .78 :מתווי־הנגינה ; .79 מר מן הגפיים; .74 חרד .76 :ישיש! .77
תן! .79 מישפחה מסועפת .80 :לוז:
גיש ! .80 שים עצמך על כיסא ! .81 צא-
צאר .83 ; ,לא עבה ; .85 כינוי־חיבה .82 .86 :פרי הגדל על עץ ובשדה .84 :חי
קוצני .89 :אליגוריה .90 :עב .93 :מבני
ברי, נהיר .87 :קידומת הולנדית.88 :
נוח! .94 דרד־מחשבה, גישה.
נוזל־החיים .90 :זמן, תקופה! .91 אבר-

בהגיעו לבדיקה אצל אורטופד מישרד־הביטחון,
היה עליו להתחיל הכל מחדש,
החל מצילומי־ד,רנטגן. מצבו היד, מסובה
שכן כששכב פצוע בבית־החולים, עוד קודם
שעבר לטיפול מישדד־ד,ביטחון, עברה
באחד הימים פקידה של המי-שרד בין המיטות,
ורשמה מפי הפצועים את מהות
פגיעותיהם. הפצוע יצחקי ישן באותה
שעה, וכך רשמה הפקידה את פירטי פציעתו
מפי פצוע שכן. הלז אמר ליה :״הוא
סובל מפגיעה בגב.״ כך לא הגיע למישרד־הביטחון
כל דיווח על הפגיעה ברגלו השמאלית
ובכיושר־ד,שמיעה שלו.
ההחלטה בדבר הכרה בזכויות נכה היתה
!־( 07 אפם אחוזים) נכות• לאחר עירעור
קבעה הוועדה העליונה ,־ 107 נכות. רק
מאוחר יותר נתקבלה חוות־דעתו של ד״ר
בהנוביץ, ונקבעו לו 407,נכות. בפגיעה
בגבו של יצחקי אין מישרד־הביטחון
מכיר, כיוון שלטענתו זו מחלה מילדות.
הריצות נוכו. נוסף לכך נפגע גם
מקור־פרנסתו. קודם המילחמה היה נהג,
בעל־משאית שהשתכר היטב. אך לאחריה
שלל ממנו מישרד־הרישוי את הרישיון.
אחרי הפציעה החלו מריצים אותו(כשרגלו
משותקת, וללא רכב, כיוון שנכותו עדיין
לא הוכרה) ,כדי שיביא אישורים שונים.
סודרה לו עבודה באלתא, במשכורת של
800ל״י לחודש. זמני הריצות נוכו משכרו.
בינתיים נתיישבו מרבית בעיותיו של
יהושע יצחקי, אשד הוכרז מראש ״ארטיסט״
— עד שיוכיח את ההיפך. הוא
הוכיח את הד,יסך.
העולס הזה 1999

א ח רי ה פי דאיון

הגנבים

ו אחו וי הגנבים
באה הביורוקרטי!!

| ך ן ) ך ן||ו 1בעל־הבית ברוך הורונצ׳י7ן,
י / 11 - 11 יהודי דתי וגובה־לשעבר נ־מס־הכנסה,
הוציא צו־פינוי נגד המנהלת.

הלב הסתתרה בבית־השימוש, זכן־ לא גילי
אותה התוקפים.
כשצה״ל פרץ לבניין והורשה לה לבוא
אל בית־המלון, הבינה. היא אומרת :
*ראיתי איפה אני עומדת, והבנתי שהצרות
מתחילות רק עכשיו.״
והצרות אכן באו ולא אחת־אחת אלא
בשלשות.
המם, תישעה חודשים אחרי האסון, כש*
פקידי-ממשלה הנשאלים על האסון זקוקים
ל־ 12 שעות ויותר כדי להיזכר בפרטיו
ולענות על שאלות הנוגעות בו, מסתובבת
מרים בן־צבי בין שרידי מה שהיה פעם
מלון סבוי ומבכה את מד־גורלה.

מבעד לחלון

דירתה מביטה מרים בן־צבי במה שהיה פעם מלון סבוי.
מדירה זו ירו חיילי צה׳׳ל לכיוון הפידאיון בליל האסון.
הדירה ניזוקה, זאיש לא טרח להעריך את הנזק שנגרם לדירתה של מרים בן־צבי.

הקוונן האחרון ש. 1סנו׳
ן * ליל השישה במארס 1975 נחרדה
ו^י חל-אביב משנתה. קבוצת פידאיוו ש הגיעה
לישראל דרך הים, תקפה את מלון
סבני שברחוב גאולה מיספר ! ,5והשתלטה
עליו.
מעברו האחר של הרחוב בבית מיספר ,6
עמדה מרים בן־צבי, לעלות על מישכבה.
חצי־שעה קודם*לכן עזבה את בית־המלון
שבהנהלתה, סבוי, אחרי שסיכמה עם קבלן-
•שיפוצים כי ישפץ את חזיתו על־פי הוראת
מישרד־התיירות שהעניק לו 2מכבים.
בשעה 11.00 בקעו היריות, מרים בך
צבי, אלמנה, המתגוררת לבדה בדירה בת
שלושה חדרים, יצאה את ביתה ורצה יחד
עם שאר דיירי הבית לרחוב הרב קוק
הסמוך. שם, כך נאמר לה, פחותה הסכנה.
רק בשעה 2.00 לפנות־בוקר נודע לה כי
היריות באות מתוך בית־המלון, שאותו
ניהלה מזה 36 השנים האחרונות. קבוצת
פידאיון, כך נאמר לה, השתלטה על בית־המלון.
מרים היתה המומה מכדי להעריך
באותו רגע את מימדי האסון. המלון על
אורחיו לא היה הדבר היחידי שהטריד
אותה באותו רגע, היא תשבה על אמה
בת ה־ 85 שהתגוררה בקומה הראשונה.
מאוחר יותר נודע לה כי הזקנה חולת*

אבל המחבלים כמעט שלא פגעו בקומה
הראשונה. זה הכל עבודה של גנבים. היו
פה שני סלונים כל־כך יפים, עם תמונות
וספרים, עכשיו לא נשאר שום דבר.״

מ בי ס ב עיקבו ת
הפידאיון
ך • גברת כן ״ צכי התקינה קורות-עץ על
ן \ דלתות החדרים, כדי למנוע חדירת
גנבים. הקורות נתלשו ממקומן, בחדר־האו־כל
הגדול מיספר עציצים יבשים, כמה
תסריטים. על שולחן־הקבלה מגירות פתוחות׳
וזגוגית מנופצת שדרכה חדרו הגנבים.
אומרת מרים בן־צבי :״לא נשאר לי
כלום. לפני ארבעה חודשים הייתי כאן,
ועדיין היו בחדר־האוכל רהיטים. עכשיו
אני דואה שלקחו את כל הכיסאות. היו
פה 80 כיסאות, עכשיו אין אפילו .15 אני
לא יכולה להוציא מפה את הרהיטים, בי
ברגע שאוציא זה כאילו עזבתי את בית•
המלון. בינתיים יש הרבה עבודה לגנבים.
מה שאני יכולה, הוצאתי. לקחתי מפד. בלי•
אוכל, סדינים, מגבות, כמה כיסאות־נוח.
״לקחתי את הבת שלי חדווה ואת ה*
(המשך בעמוד )36

חדרים הרוסים־למחצה, רהיטים מנופצים, זוהמה. מריס

בן־צבי מסתובבת בתוך מה שהיה פעם מיפעל־חייה,
י 111
וטוענת :״הנזקים נגרמו לא רק בידי המחבלים הערביים, אלא גס בידי גנבים יהודיים.״

סבו

יונתן, שייסד את המלון, היה רוויזיוניסט
שרוף והחביא בחדר מס׳ 17 את מנחם בגין,
שהיה מפקדו של אצ״ל בזמן המנדט.

״זה לא המחבלים עשו את זה,
זה עשו הגנבים,״ אומרת מרים בן־צבי
ומצביעה על ההרס והחורבן השוררים
בקומה הראשונה של מה שהיה פעם המלון
שלה. על מנעול המיטבח, שדרכו נכנסים
כיום אל המלון, סימנים ברורים של פריצה.
מישהו ניסה לפרוץ למלון ולא הצליח.
בחדר־הקבלד. מהומה ואי-סדר, רהיטים

מנופצים, אשפה על הרצפה, מדמיה מנותקת,
ושלט ענקי של משרד-התיידות.
בשני הסלונים הסמוכים לחדר־הקבלה,
אותו מצב. פטיפון שמישהו ניסה להתיקו
ממקומו, תקליטים מנופצים, שרידי כורסאות
ואהיל קרוע. מרים בן־צבי מתקשה
להסתיר את צערה למראה החורבן :״מילא,
אם זה היה קורה בהתקפה הייתי מבינה,

של מה שהיה פעם חדר
מס׳ ,11 בו התגורר זוג
התיירים השווייציים שנהרגו בליל האסון.
עיי־חורבות, מיזוודה פתוחה ושני זוגות
נעליים — אחד שלו, אחד שלה.

שרידים

315

ה קו ר בן האחרון עוד ס ס ׳

לגילוח
! פיח?!שיח
!7ח !גת
ה ק גן החיו חד

5ו\^ 1111€111
8£ 01 £1011££מ \ 8 /

(המשך מעמוד )35
חתן שלי, והעברנו לדירה שלי מד. שאפשר.
כמעט הכל גנבו, כל לילה פרצו, וכל לילה
טילפנו למישטרה ולא עשו שום דבר.
גנבו שמיכות, כלי-אוכל, שטיחים, כיסאות.
שולחנות. הכל גנבו.״
בקומה השנייה, הרם וחורבן. על ריצפת
מה שהיה פעם חדר 11 מיזוודה פתוחה.
במיקלחת מיברשות־שיניים, סבון ומסרק.
ליד הדלת שני זוגות נעליים: אחד שלו,
אחד שלה. כאן שהה זוג התיירים השוויי-
ציים שגהרגו בליל־האסון.
בחדר מיספר 11 זרוק מעיל־טוויד משובץ.
ליד המיטה, מאפרה ועליה שיירי
סיגריות, בקבזק־טמפו ריק למחצה. פה שהו
תיירת צרפתיה עם בתה. שתיהן נהרגו בליל
האסון. גם בשאר החדרים רהיטים
שבורים, כיסויי־מיטה מתגוללים על ה־ריצפה,
שיברי־רהיטים, מיטות הפוכות ו-
מיזדנים זרוקים. דומה שהדבר היחידי ש נותר
שלם בקומה זו הוא השלט הקבוע
על דלת מיספר ,17 המספר כי בחדר זה
הסתתר מנהיג האופוזיציה מנחם בגין,
בתקופת המנדט.
אל הקומה השלישית סבנה לעלות. שרידי
מדרגות מובילים אל מה שהיה פעם חדר
מס׳ .18 בחדר זה הניחו המחבלים את
מיטעני החבלה. החדר נמחק כליל. מה
שנותר בחדרים אחדים בקומה זו הוא
בתי־שימוש ואמבטיות כחולים, פרוצים לכל
רוח, והשטיח שכיסה את המיסדרון. החדרים
שבחלקה האחורי של.הקומה חסומים
נקזדות־עץ, וסננה להלך בתוכם.

ת קו פ ת -הזו ה ד
של המלון
רי 8בן ־ צ כי מבקשת לצאת את
^יו בניין המלון, השהייה במקום קשה
לה. היא מצביעה על כל חדר וחדד, ומספרת
מי מהאורחים ששהו במקום בליל
האסון התגורר בו. היא אינה מדברת על
האורחים הישראליים. את אלת, כך היא
טוענת, לא אהבה מעולם. היא תמיד העדיפה
את התיירים ושמרה איתם על קש רים
מצויינים. על כוכבה לוי היא מסרבת
לדבר. איננה יודעת, לדבריה, באיזה חדר
התאכסנה ומהיכן ניהלה את המשא־והמתן
בין המחבלים לבין כוחות צה״ל.
במשך 36 השנים האחרונות שימש מלק
סמי בית למרים בן־צבי. יחד עם בעלה
המנוח יונתן, בן למישפחת בנקאים מצ׳כיה,
שעלה ארצה כציוני על־מנת לבנות את
הארץ, ניהלה את המלון ולדבריה, הפכה
אותו למה שהיה.
היא נזכרת. :״בשנת 1940 שכרנו את
הסלון מבעליו, אברהם הורונצ׳יק, בסכום
של 40 לירות לשנה. המלח, שנקרא אז
ש9ת־חים, היה מאד מיירשן. לא היה בו
חשמל, והאירו אותו במנורות־גפט. לכל
12 חדרים היו אמבטיה אחת ובית־שימדש
אחד. אמרתי לבעלי: אולי לא כדאי, המלון
מייושן, אך הוא היה בטוח שיצליח
לשקם את המלון שלא היו בו בכלל אור חים.
התחלנו לבנות אותו, החיילים הבריטים
התחילו להגיע, לאט־לאט הוספנו למרבית
החדרים אמבטיות ובתי-שימוש,
ולנותרים מיקלחות 36 .שנים השקענו כסף
במלון, שיפורים ושיפוצים. כל הכסף שנכנס
הלך לשיפורים. הוספנו מדרגות, חדר-
אוכל, חשמל.
אחרי מילחמת-העולם השנייה התחילה
תקופת־הזוהר של המלון. באו תיירים מאירופה,
המלון שמר על כשרות והיו הרבה
אורחים דתיים. בעלי שינה את שמו ל-
סבוי, שיהיה בינלאומי, וסידרנו שני סלונים
עם רהיטים עתיקים. כל יום שישי
אירגנו עונג־שבת, שהתפרסם בתל־אביב.
במיטבח אצלנו הכינו אוכל כשר למטוסים.
האורחים היו מרוצים. אף פעם
לא נתתי מודעה בעיתון, ותמיד היה מלא.
בחדר־האוכל היו עושים חתונות ובני-
מצווה. גם את המסיבה שלאחר טכס
הנחת אבן־הפינה לאוניברסיטת בד־אילן
עשו אצלנו. בתקופת הבריטים הסתתר
אצלנו מנחם בגין. בעלי היה במיפלגה
הרוויזיוניסטית והיה מוכן לסכן את החיים
שלו בשביל הציונות.
לא היה לנו, לא שבת ולא חג. הבת
שלי חדווה, שהיא היום בת ,28 התלוננה
שלא נתנו לה מספיק. תמיד היינו עסוקים
במלח. בעלי אהב את המלון ואמר
לי, :אם רוצים לנחל מלון, צריך לחיות
אותו.׳ הילדה לא היתה מאושרת, היא לא
קיבלה חום כמו כל הילדים הנורמליים.
לבסוף החלטנו שלפחות לא נגור במלון.
עברנו לדירה בת שלושה חדרים מהעבר
השני של הרחוב.

לפגי שלוש שנים נפטר בעלי, בגיל
,68 מהתקף־לב. נשארתי לבד. אמרתי
לעובדים, :המלון ידוע מאד, ואני רוצה
לנהל אותו כמו בזמן של בעלי. אני
מבקשת מכם לעזור לי. אני מעוניינת רק
בתיירים ובאורחים ישראלים שמתאימים
למלון.׳ מה יכולתי לעשותן לא הייתי
במלון 24 שעות ביממה, הייתי זקוקה
לשוער יום ולילה.

ק שה לפקח
על ה או ר חי ם
^ שעזבתי את המלון בערב, בי-
^ קשתי תמיד שיקפידו על איכות האורחים.
לא הכרתי אף פעם בחיים שלי
את כוכבה לד, ואני לא יודעת איך היא
נכנסה למלון. כשבאו גברות לבד, אף
פעם לא השכרתי להן חדר. כשבא זוג,
תמיד לקחתי תעודת־זהות. אבל לא יכולתי,
כמובן, להיות במלון כל הלילה, ולא יכולתי
להשגיח איזה אורחים נכנסים אצלי. נתתי
פקודה לכל העובדים לזרוק כל אורח שלא
פתאים.
ככה ניהלתי את המלח שלוש שנים.
אפרו לי, :זח לא יילד, בית־פלח זה בשביל
להשכיר תדרים, אי־אפשר לעשות סלק ציה
באורחים.׳ אמרו לי, :המלון יהיה
ריק, לא יהיה לך רווח,׳ ואני אפרתי:
,אין דבר, יהיה לי חוח מהצד השני. אני
לא מצח אנשים לא הגונים במלון שלי.׳
אם, למשל, ראיתי שמלצר עושה הכרה
לאורחים אחד עם משני, פיטרתי אותו.
לא רציתי כאלה דברים. רוצים — שיכירו
לבד. אם הייתי רואה שהפקיד השכיר
חדר לאשה שבאה בלילה, הייתי צועקת
עד לב השמיים. הוא תמיד היה אופר ל* :
,פה איכפת לך 1היא משלמת .׳
כמה פעמים היו לי סקנדאלים מאורחים
ישראליים, כמה פעמים רצו להרביץ לי
כשלא נתתי חדר לאשה שעובדת בבאר,
כמה צרות היו לי מאלו. ואני כל הזמן
אפרתי, :זה לא מתאים לזזבוי, זה לא
מתאים לשם שלנו. את התיירים אהבתי.
את כל התיירים שנהרגו בסבוי הכרתי,
הייתי משחקת עם הילד ההולנדי, נותנת
לו סוכריות, והזוג השודיצי היו כל־כך
נחמדים, הם באו אצלי לירודדבש.
עכשיו אין לי שום דבר. לא מלון, לא
פרנסה, אפילו הדירה שלי הרוסה. כשבאתי
הביתה בליל האסון, מצאתי שם
חיילים. נכנסו פושטקים, גנבו לי כסף,
תכשיטים. הבית היה ימלא כדורים, חפצים
רבים נעלמו לי. אמרתי לסולם לצאת תיכף-
ומייד. זה שהחיילים נכנסו לדירה, הבנתי,
הם ירו מתוכה לכיוון המלון. אבל איך
נכנסו לשם כל הפושטקים האלה? אחר-
כך, כשהערכתי את הנזק שנגרם לי בדירה,
לא קיבלתי אף פרוטה באף מקום, לא קיבלתי
מהעירייה שום דבר. סידרו לי את
החלונות, וזהו. היה פה פסנתר, היו פח
רהיטים, הכל נפגע.
אמרתי למס-רכוש שיבואו לראות. אחד
שלח את השני, השני שלח את השלישי,
ושוב דבר לא קיבלתי. מנחם בגין ניסה
לעזור לי, אבל ראש־העירייה צ׳יצ׳ אמר
לי שאץ תקציב לעזור לי. איך אפשר
לגור בדירה כזאת, במצב כזה? איך
אפשר לקום כל בוקר ולראות את המלון
ההרוס?״

הדירה
ג עי קגו ת המלון
ף אכן, דירתה שד מרים בן־צבי
1נראית כמחנדדמעבר. התריסים נקובי-
כדורים, אחת הקורות בחדר האורחים ש ניזוק
עדיין לא תוקנה. החדרים מלאים
שרידים של מה שנותר מכלי-האוכל וכלי-
המיטה של המלון, שאותם הספיקה מרים
בן־צבי להעביר אל דירתה לפני שייגנבו
גם הם. אך בעייתה העיקרית של מרים
איננה הדירה. את הדירה מכרה בינתיים,
והיא עוברת להתגורר בדירה חדשה בחברת
אמת חולת־הלב. בעייתה של מרים
היא גורלו של מלון סבוי, וגורלה־שלה.
בעל בית-המלון, ברוך הורונצ׳יק, הוציא
נגדה צו־פינוי מאחר שלא שילמה את
שכד-הדירה מאז ליל־האסון. היא הגישה
כתב-הגנה לבית מישפט השלום בתל־אביב,
באמצעות עורך־הדין דוד דוטלוי, ובו טענה
כי כתוצאה מהתקפת המחבלים נגרמו נזקים
כבדים למלון ולציוד שבו, נגדע מקור
לחמה ופרנסתה ומצבה הכלכלי בכי-רע.
אומרת מרים בן־צבי :״על מה לשלם
שכר-דירה, על חורבות שאני לא משתפשת
העול ט חזה 1999

מערבות
בהן? הוא רוצה לזרוק אותי, אומר שלא
מגיע לי שום דבר, רוצה לקחת הכל לעצמו.
הוא רוצה להרוויח מהאסון. הוא
רוצה לזרוק אותי אחרי 36 שנה! חושב
שיקבל ממס־רכוש שני מיליון, ושאחר־כד
יסבור את הבניין. אני רוצה שהוא יבנה
לי את המלון חזרה. זו הפרנסה שלי. זרקו
אותי לרחוב, ואין לי שום דבר.
אני אשמה שהמחבלים באו דווקא למלון
שלי? שילמתי שכר־דירה תמיד בזמן, אף
פעם לא הייתי חייבת לו כסף. עכשיו אני
ברחוב. לפני שבעלי נפטר, אמר לי:
,אל תפחדי, אשתי, יש לך המלון ותמיד
יהיה לך פרנסה מזה. מנהלי אותו כמו
שלימדתי אותך, ותיזהרי על הפרנסה שלך,.
עכשיו אין לי שום דבר. לאן שאני הולכת,
סוגרים לי את הדלת בפנים.
אפילו לא נתנו לי טלפון בדירה החדשה
שלי. כבר שמונה חודשים אני רצה ל-
מישרד־הטלפונים. יש לי אמא שעברה את
כל הצרות והיא מאד חולה, ולי. יש
לחץ־דם גבוה. אנשים מחפשים אותי, ולא
מוצאים, חושבים שבכוונה ניתקתי את הקשרים.
אבל אני רוצה לשמור על ה־

אסונה של מרים בן־צבי בשיוויון-
נפש. אומר עמיקם שפירא, דובר העירייה
:״אסון סבוי אינו מענייננו. יש קרן-
פיצויים, שמתפקידה לדאוג לאזרחים ש נפגעו
בפעולות־חבלה. העירייה תיקנה את
זגוגיות הבתים שנפגעו, למרות שזה לא
היה מתפקידה. אחר-כך הגשנו חשבון לממשלה,
וקיבלנו כסף עבור הזגוגיות. עם
כל הצער הכרוך בנושא, אין לעירייה
מה לעשות במקרה של מרים בן־צבי.״
חנן מיכאלי, ממישרדו של דויד ברחיים,
דובר מינהל הכנסות המדינה, נזקק
ליומיים תמימים על מנת להיזכר באסון
סבך. אצלו החוק הוא יבש :״בעלי בית־המלון
שילמו מם־רסוש וקרן־פיצויים. הם
הגישו תביעה לפיצויים בסך 2.4מיליון
לירות. השמאים שלוש וסלומון העריכו את
הנזק ב־ 276 אלף לירות. החוק לא מחייב
לשלם פיצויים למי שאינו משלם מס-
רכוש וקרן־פיצויים. במיקרה של מדים
בן־צבי נהגנו לפנים משורת הדין, והיא
קיבלה פיצויים בסך 56,000 לירות על
הנזק שנגרם לרכושה.״
מה שחנן מיכאלי אינו מספר הוא, כי

=111-1
סווסוויוס £11£0,ז15
רשכו>-קול וטלויזיות

׳76 ׳71!11 הגדו^נאירופה

איבות ושרות
של גרונדיג
טל 612282 .

שיו־ש&טעשווש!

דרוש בחנויות המובחרות.
מכירה גם לעולים חדשים ופטורי מס.

ל ה לן לוח המחירים
ה מו סכם

מרים בף צכי בחדר הפיצוץ הגדוד
״לאף אחד לא איכפת!״

קשרים שלי בענייני המלון. אני צריכה
מישרד, אני צריכה לנהל את העניינים.
ביקשתי להעביד קו אחד מהשניים שהיו
במלון לדירה צלי, ואומרים לי אין קווים.
ואני רצה, ורצה, ורצה. איזה מדינה זאת ז
בעלי בא לבנות את המדינה, והמדינה
הורסת אותי? זה כל-כך מרגיז, כל-כך
לא אנושי.״
ברוך הורונצ״יק, המתגורר ברחוב בר־אילן
בתל-אביב, אינו מתרגש מצרותיה של
מנהלת המלון שלו. האדון הורונצ׳יק,
יהודי ירא־שמיים, גובה־לשעבר במס ד,כנסה,
מנהל את עיזבון המנוחה מרים
י קאופמן על-ידי כתריאל קאופמן, בעלי המלון.
הוא מסרב להתייחס לעניינה של
מרים בן־צבי. לדבריו, אסור לדבר על
אדם שלא בפניו, וכל מה שיש לו להגיד
ייאמר בבית־המישפט. הוא מסרב לדון
בנושא, ולא איכפת לו מה כותבים העיתונים.
כשמעירים את תשומת־ליבו ל עובדה
התמוהה שיהודי ירא-שמיים כמוהו,
המזכיר בכל מישפט שני את אלוקים ו־אהבת־האדם,
הוציא צו פינוי נגד אלמנה
מכיוון שלא שילמה שכר־דירה על מלון
שאיננו קיים יותר, הוא משיב :״אינני
מוסד סוציאלי.״
אשתו, מלכה, טענה מייד כי מרים בן־
יי צבי ודאי משלמת עבור הכתבה בעיתון.
לדעתה, זכותם של בעלי הבית לעשות
בבית כבשלהם, אחרי הכל הוא שייך להם.
היא אינה רוצה לדבר על האופן שבו
התנהלו העניינים במלון בשנים האחרונות,
היא רק יכולה להגיד שהיא עצמה התחתנה
במלון כשעדיין היה לו שם טוב. חוץ מזה,
היא לא מבינה למה היא בוכה, מרים
בן־צבי. אלה שנהרגו להם קרובי-מישפחה,
יש להם על מה לבכות. לא למרים בן־צבי,
* שאיבדה רק מיפעל־חיים בן 36 שנים.
״ובכלל,״ היא אומרת ,״אנחנו חיים במדינה
כזאת שצריך להביא בחשבון התקפות של
מחבלים.״
גם עיריית תל־אביב מתייחסת אל
העולם הזח 1999

למרות תקנות מס-רכוש וקרן-פיצזיים
תשל״ג— ,1973 הקובעים כי נפגע זכאי
לקבל — תוך 45 יום מהגשת התביעה —
הודעה בדבר זכותו לפיצויים, ותוך 30
יום נוספים את סכום הפיצויים בהתאם
להחלטה, נאלצה מרים בן־צבי להמתין
למעלה משיבעה חודשים עד שמנחם ירדן,
הממונה האחורי על מס־רכוש וקרן־פיצויים
של אחור תל-אביב מילא את חובתו,
למרות שהערכת השמאי בדבר גובה הנזק
היתד, קיימת כבר.
מנחם ירדן אף לא טרח להודיע למרים
בן־צבי מהו גובה הפיצויים שנקבעו לה
על-פי הערכה זו. רק לאחר שנשלח אל
הממונה מיכתב מטעם עורכי־הדין של
מרים בן־צבי, קיבלה לידיה את דמי•
הפיצויים. מד מנחם ירדן, שנשאל מדוע
התעכבו דמי־הפיצויים, סירב להשיב,
בטענה שאסור לו לדבר עס עיתונאים.
גם מישרד־התיירות, שהעניק לסבוי את
דירוגו, מנער את חוצנו מגורל המלון.
רבקה שרייבום, עוזרתו של מיכה מידרון,
דובר מישרד־התיירות, אומרת :״הבית
הזה נהרס בפעולת המחבלים, מתפקידם של
האנשים המטפלים בפעולות־איבה לטפל
בו. מישרד־התיירות מטפל בשני סוגי
פניות: שיפוץ — מלון, ואת סבוי, כפי
שאנחנו מבינים, אי־אפשר לשפץ — ובניית
מלון. אם מרים בן־צבי תרצה להפוך
את הבניין למלון, אחרי שתבנה אותו
מחדש, נעניק לה את כל העזרה בהתאם
ליכולתנו.״
תישעה חודשים בלבד מאז ליל האסון,
וגלגלי הביורוקרטיה מסתובבים לאט. על
כל המאחר בתשלום מס-רכוש וקרן*
פיצויים, מוטלת ריבית. אך כשמדובר בתשלום
הפיצויים יש זמן, לא ממהרים,
ממלאים את הניירות, שותים תה ונוכרים

בתיקים.
ובינתיים מסתובבת לה אלמנה זקנה בין
שרידי המלון שהיה כל עולמה ואינה יודעת
מה יילד יום, ואם יילד.

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרכן
לק״ג

•רקוח

עגבניות מעולות
גז ר חצילים כרוב לבן
פלפל קליפורניה
תפוא״ד בתפזורת
תפוא״ד ארוזים
בצל יבש מסוג מעולה
כצל יבש ארוז בשקיות של 2ק״ג

2.20
1.80
2.45
1*20
2.35
1.65
2.05
2.30
2.45

תפוחים גרגר אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרגר אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
אגסים ספדונח גודל 5
׳׳ כגנות תפוזים ממינים שונים אשכוליות לימונים

3.80
4.65
4.65
5.00
3.95
4.25
2.05
1.80
2.90

פטמים קפואים בשקיות שקופות
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 2מעל ל־ 1.6ק״ג העוף)
תחתון הודו כמגשים
שוקיים הודיות בשקיות
ירכיים הודיות

11.00
10.00
9.00
15.00
13.00
14.00

10.50

פיר 1ח

עופות

וגיס

| בקלה צעיר ארוז בשקיות
1בקלה פרוס אחיד (עשוי מדגים שמשקלם לא פחות
12.00
מ־ 250 גרם — שקיות כחולות)

10 77707777/77מ ₪ו01
מי לא מכיר את תוכיית־ד,טלוויזיה הפופולרית
זה הסוד שלי? אורי זוהר
מנחה, הצוות מנחש, וכל הצופים נהגים
לראות איך שלושת המומחים מנסים לגלות
את הנעלם.
עורכת התוכנית בתיח שושני, מחפשת
לה כל שבוע אובייקטים עם סודות
מעניינים, וביניהם כאלה הזכורים לה
לטובה מתוכנית־הרדיו שלה האדם השלישי.
אבל הסוד הכי־הכי סודי של בתיה
היה הסוד שהיא שמרה לעצמה, וגילתה
רק לחברים הכי חבריים שלה, שגם הם
הבטיחו לה לשמור אותו בסוד־בסוד.
בתיה, המשמשת גם כדוברת גלי־צה״ל,
הצליחה להסתיר את הסוד שלה מכל העיתונאים
שהיא באה איתם במגע מתמיד.
כולם ידעו שבתיה היא רווקה מושבעת,
שאוהבת לבלות בכל המקומות הנבונים
עם החברים המפורסמים שלה. אחת כזאת
שדואגת תמיד להיראות טים־טיפ, ולהתלבש
לפי הצעקה האחרונה, אז כדי לא
למתוח אתכם יותר, אני מוכנה להדליף
לכם את הסוד של גברת שושני, אבל
בתנאי שתבטיחו לי גם אתם שתשמרו
את זה בסוד ושזה יישאר בינינו.
אז ככה. חוץ מזה שבתיה היא חתיכה
לא־רעה וגם נורא סימפטית ולגמרי דוברת,
הרי לגבי החיים הפרטיים שלד, היא
שומרת הכל בטופ״סיקרט. כי בתיה, ש תדעו
לכם, מנהלת רומן ארוד־ארוד עם
דייל בכיר באל־על בשם מאיר אגסי,
שהוא גבוה וחתיך. הרומן הזה נמשך כבר
שנים, כשבאמצע הם הספיקו פעמיים להיפרד
ופעמיים חזרו והתאחדו.
דק שהפעם, מספרים לי דורשי־שלומה
של בתיה שאכן זה הולך לקרות גם לה וגם

הסיפור הבא הוא אחד הפיקנטיים ביותר
שגונבו לאוזני בחודשים האחרונים,
והוא כל־כך פיקנטי שאפילו אם
פיקנטי בעצמו היה רוצה, הוא לא
היה יכול להמציא סיפור יותר טוב מזה.
שימו לב. הפעם זהו סיפור על אנשי
מישטרת ישראל, בנפה הצפונית של תל-
אביב. ערב־ערב, היה עובר אותו איש־מישטרה
עם הניידת שלו במסלול־ד,זונות
הקבוע: רחוב הירקון, הקאונטרי־קלאב,
תל־ברוך. הם היו עוצרים ליד כל
כתורה שבמיקרה עמדה על הכביש
ועצרה טרמפים בתמימות, וכשהסתבר להם
מה היא חיפשה, היו מציעים לה באדיבות
טרמפ לתחנת־המישטרה הקרובה.
אלא שהשוטר הזה שעליו אני מספרת
היד, טוב־לב אמיתי, כימעט כמו השוטר
אזולאי. הוא היד. צריך לעצור אותן,
כי זאת היתה העבודה שלו, אבל באופן
אישי הוא דווקא חיבב אותן וכיבד את
) מלאכתן. אחרי הכל, גדולה המלאכה הן
מכבדת את בעליה, קל-וחומר את בועליה.
אבל מצד שני, המי, עליו גם לבצע
מעצרים ולסיים את המישמרת בלי בעיות.
הוא כל־כך חיבב את נערותיו עד •שהוא
הכיר כבר כל אחת בשמד, הפרטי. וגם
הן חיבבו אותו וקראו לו בשמו הפרטי,
וככה התנהלו היחסים ביניהם על מי-
מנוחות. הוא היה עוצר אותן לכמה שעות,
רושם אותן, ומשחרר. העבודה כבר נכנ סו׳
לשיגרה, וכולם היו מרוצים. הן חיכו
•לו לילד,־לילה בשעה הקבועה, והוא היה
עובר ואוסף אותן כמו מישפחה אחת גדולה.
מה אגיד לכם, ממש אידיליה.
בקיצור, באחד הפיטרדלים שלו לפני
זמן קצר, הוא סיפר לנערות שלמחרת
היום הוא ייעדר מהמישמרת, כי יש לו
יום־הולדת והוא לוקח לו יום חופש.
מובן שכולן שמחו מאד וכאשר הוא חזר
בתיה שושני ומאיר אגסי
לעבודה בעבור יומיים, החליטו זונותיו
כן או לא?
להעניק לו מתנה מקורית.
הן תיאמו את העניין עם חברו־למאיר
שלה. שני הרווקים המבוקשים ה רת בישרוגית היא תדאג שלא יכתבו על
לעבודה, שהוא סטודנט ומשתכר לפי
אלה החליטו, כנראה, שכל אחד מהם זה בעיתונים, ואפילו שלא יודיעו על זה
שעות. גם הוא, כמו הנערות, חיבב מאד
מבוקש הכי הרבה על־ידי השני. אז לסי בגלי־צה׳׳ד, כי כמו שאמרתי לכם עוד
את עמיתו לסיורי־הלילה, וכשנודע לו איזה
מה שאני הצלחתי להבין הפעם הרומן בהתחלה — זה הסוד שלה•
הפתעה הן מכינות לחברו, החליט לשתף
הזה יסתיים ברבנות. אבל כשבתיה תח איתן
פעולה.
ליט שזה סופי, תסמכו עליה שבתור דוב־כעבור
יומיים, כשחזר שוטרנו טוב־הלב
לעבודתו הלילית, הן כבר חיכו לו
בשעה היעודה, אלא שהפעם הן היו יפות
מתמיד. הוא עצר לי ה את מכונית ה־אסקורט
הכחולה שלו, הן עלו — וכדרכו,
פנה לנסוע לעבר הנפה.
איך שהישראלים שלנו שומרים על כבוד
כעבור דקות אחדות גילתה את אוזנו
כדאי שתדעו גם שהרבה אנשים חשוהמדינה
בחו״ל, תענוג לאזניים שככה
אחת הנוסעות במושב האחורי, כי בדירה
בים בארץ ובעולם עוסקים במדיטציה,
שומעות. כי הפעם, לשם שינוי, הגיע אלי
מסויימת, שהיא יודעת את כתובתה, מעשוביניהם
אני יכולה להיזכר כרגע ב ז׳אלו־סיפור
לא על ביזיון אלא על ההיפך מזה,
נים השיש, והציעה לו לנסוע איתם למוד
ל ץ קנדי ומי׳שפחתה, ראש־ממשלת קנדה
קצב, איציק מיודענו הוא הפרשה וגיבור ששה ולתפוס שם את הפושעים על חם.
פייר טרודז, השחקניות דקל וולש
מי שהיה שותפו של אבנר תומר במים־
הס מייד שינו כיוון, טיפסו במהירות לדיו
פי א ה פארו ואחרים. ובארץ — השח עדת
הפוני ר׳נזחייך ובעל רשת מיסעדות
רה, וכשפרצו את הדלת גילו לתדהמתם,
קנים אורנה פורת, שושנה דואר,
בתחנות־דלק.
שבמקום מסיבת־חשיש נערכת במקום
אבנר חיזקיהו, דליה פרידלנד, הכל
הסיפור החל לא במשך החודשיים
מסיבת־הפתעה לשוטר עצמו. אחת הזונות,
סופר יורם קניוק ועוד. עזב שבו ביום אלא
בלונדון,
שהד,
שקצב
זו החביבה עליו, חיכתה לו עם בקבוק־שנד
אבל מאמיני היוגה בארץ מעוניינים
שהתרחש מה לישראל. בדרכו היבשת את פניה והסבירה שזה לכבוד היומולדת.
להעלות את העניין של הפסים ר,נכווים,
שם, לפי מה ששמעתי מעדי־ראייה, היה
אבל המתנה הכי מקורית שהיא נתנה
ולהרחיב את חוג מאמיניהם. לכן הזמינו

לו, עם כל הלב, היה כמובן מה שהיא
ארצה את אבי היוגה, הלא הוא המאה־איציק
עמד בתור לביקורת־דרכונים,
נותנת ערב־ערב לאנשים אחרים, תמורת
רישי מאהש יוגי, על־מגת שיוכלו
והתבקש על־ידי הפקיד למלא טופס צהוב,
מזומנים כבדים רבים. עד־מהרה הוא הש ללמוד
את התורה מפי המורד, הגדול ש לפני
העלייה למטוס. היות שהוא אינו דובר
תחרר מהמבוכה הקלה שאפפה אותו, קיבל
הצליח ללמד גם את הביטלס ואפילו לש שיסביר וביקש לפקיד פנה טובה, אנגלית במהירות
את תשורתה הצנועה, וכעבור
נות להם את המוסיקה. אלא שהמאהרישי, שהוא כיוון
הטופס, את ממלאים
איך לו דקות אחדות שוב עשו הכל את דרכם
שנחשב כאדם מאד חשוב ועסוק, לא היה
לא בדיוק מבין איך עושים את זה.
לתחנת־המישטרה, כמדי ערב.
מוכן לבוא לישראל סתם כך, בלי הזמנה
הפקיד כנראה התעצבן מהישראלי הזה
רישמית מהממשלה. לכן אירגנו לו הזמנה
שהטריד אותו, לא הצליח לשמור על המזג
ממישרד־התיירות. אבל הוא, לפי מה שהקר
המפורסם של הבריטים, השליך את
שמעתי, היה מוכן לבוא רק אם יקבל הז הדרכון
של קצב על הריצפח, ולא ידע
מנה מאישיות עוד יותר בכירה.
עם מי הוא מסתבך.
בשלב זה נחלצה לעזרת העניין העיתוכי
מי שמכיר את איציק קצב, יודע
נאית מידה אסיד, שגם היא מאוהדי
טוב תראו, זה שכולן משתגעות היום
שהוא אחד הפייטרים הגדולים של הצנחנים,
המדיטציה ונוהגת להקדיש שעה קלד, מדי-
ללדת ילדים, גם אם הן לא נשואות, על
והכי חשוב — שהוא בעל חגורח־שחורה
יום ליוגה• אנשי החוג בארץ פנו אליה,
זה כבר סיפרתי לכם. אבל הבעייה העיקבג׳ודו.
אז עוד לפני שאותו פקיד אנגלי
כדי שתפנה לידידיה המפורסמים בממש רית
מתחילה אחרי הלידה, כשצריך לגדל
הספיק להגיד ג׳ק רובינסון במיבטא קוקני,
לה, כדי שאלה יזמינו את המאהרישי ארצה
את התינוקות. אז מתחילות הצרות האמיהוא
מצא את עצמו מכופף כשאיציק נותן
בצורה יותר מכובדת. לפי מה •שהבנתי
תיות. מר,־עוד שמדובר באם שהיא גם
לו באנגלית הצברית שלו הוראות :״תרים
מדיבריהם, היא אכן השיגה עבור המאה־את
הפאספורט בפה, ותנשק אותו. פאם-
אחת הנשים העסוקות ביותר בארץ.
רישי הזמנה רמת־דרג ביותר, וכעת שוב
הבמאית וא-שת־הרדיו עדנה שביט,
פורט ישראלי לא זורקים לריצפה!״
מצפים כולם למנהיג העולמי.
שהיא אשד, מאד פעילה ויוצרת, הביאה
תוך דקות אחדות החלו מתקהלים אנשים
העניין הוא שמירה מספרת שהיא אומנם
לעולם לפני חודשים אחדים בן חמוד,
סביב השניים, ואת המצב הציל מנהל-
מאד אוהבת לעשות מדיטציה והיא אף
אותו ילדה לשחקן הצעיר רפי תבור.
התחנה, שהגיע מייד לאיזור התקרית,
ממליצה על זה לכל חבריה, אבל היא לא
כולם שמחו וששו ואיחלו לה שפע ברהרים
את הדרכון, התנצל, ובו־במקום
דאגה באופן אישי להשיג שום הזמנה ל כות׳
והיו בטוחים שהתינוק יהיה כיש-
פיטר את הפקיד החצוף.
מד,ארישי — כי עבודה לחוד ותחביבים
רוני ויפה בדיוק במו ההורים שלו.
נכון שכולם אומרים שאיציק עשה מד,
לחוד. וזאת הגירסה שלה.
ובבעייה הקישה, הטיפול בילד, נעזרת
שעשה בגלל החתיכה שעמדה מאחוריו אבל
אבל בינינו, מה זה כבר משנה? אם
אני, בניגוד אליהם, דווקא כן מאמינה לו
עדנה בסבתא — אמו של רפי תבור, שהוד־רוממותו
יכבד אותנו בביקורו החשהוא
עשה את זה כדי לשמור על הכבוד
גם היא חיה בחברת גבר הצעיר ממנה
שוב, תייחסו את ההישג הזה למי שאתם
של המדינה.
בכמה שנים טובות׳ שהוא מזכיר מערכת
רוצים, העיקר שיד,יה לי קצת שקט וניר־אחד
העיתונים בחשובים בארץ.
ומי שמכיר את איציק קצב, יודע למי
וואנה על הנשמה.
להאמין.
וכך, תודה־לאל, לאף אחד לא מישעמם.

שיג עון ה מ די ט צי ה
והדבר הכי אופנתי היום בארץ זה
לעשות יוגה ומדיטציה. כן, כן. אנשים
פשוט הגיעו למסקנה שבמצב השורר היום
במדינה, רק מדיטציה יכולה להעלות את
המוראל ולהשכיח קצת את כל הצרות.
ואם כבר מדיטציה אז לא סתם, אלא
מדיטציה טרנסדנטאלית. כי כדי לצאת
מהאווירה העכורה שמעיקר, לגו על הגשמה,
צריכים לעשות מדיטציה מיוחדת. אם

) וגחנת יום־הוזדת

כלהכ בו ד

הסבתא המסנרת

מידה אברך >עס צ׳יצ׳)
כן ולא
אתם לא יודעים מה זה ואיד אוכלים
את זה, כדאי שתדעו שמדיטציה עושה
טוב על הנשמה, נותנת לבנאדם הרגשה
טובה ושלווה נפשית. היא מגדילה את
כושר־ד,ריכוז ואת ההספק בעבודה. כי על־ידי
המדיטציה אפשר להבחין בין הטפל
לעיקר ובקיצור להגיע לנירוואנה המיוחלת.

. 3אין בה מד סביבי מנוע.

.7הפגושים איום מצופי כחם.
.5מכסה הצמיג

סביב פגסי האיתות אין ציפוי כחם.

6ו- 0 /0 .ף6ז8.ן

יש שתי סיבות חדוע תחליט
לקנות אוטוביאנק•
א. בגלל מה שיש בה

ב. בגלל מה שאץ בה
אין ב ה

יש ב ה
מנוע חזק בנ פ ח 903 סמ״ק. מחיר של א יאמן
ל מכוני ת בנ פ ח מנ 1ע בזה ־ 54.650.ל״יבלבד.
צ רי כתדלק קטנה להפ לי א ־ 18ק״ם ל לי ט ר
בנסי ע ה ממוצעת ב עי ר.
יש ב ה 5מקזמנת י שיבה מרווחים ו שלו ש דל תו ת.
מהן דלת אחורית הנפ תחתכל פי מ על ה. הטה את
המו שב האחורי קדי מ ה זהאוטוביאנקי הו פכת
ל מיני־סטיי שן.

תו ספתמ צו ע צעו ת ה מיי קרו ת את ה מכוני ת אך
אינן ח שובו תכלל לנסיע ה כגון: מצית. שעון זמן. .
סד־סיבוב• מנוע ופגו שים מצופי כ רו ם.
אין ל ה גם יומרות ל היו ת המכונית עם הכי הרבה
פטנטים ותוספות. היא מכונית משפח תי ת חזקה.
יציבה. נוחה. חסכוני תבדלק ומחירה נמוך.
אחזקתה וחלקי החילוף של ה זולים להפ לי א
והחניה בה. בשל ממדיה הקטנים, נוחה ביותר.
אם זה מה שאתה מחפש -אוטוביאנקי
היא המכונית ב ש בי ל ך.

זית <יווב1ו11י*יונדך
ו־דרמור!

תצווה ומכירות. תל אביב— טלקאר חב׳ בעימ רח׳ המסור .64 טל 37538 03-2*3925.03 ירושלים— א. כרקוביץ רח׳ ׳גא׳ .3טל .02-225522 .חיפה— גיל רכב בעיט רח׳ המגינים
.53 טל 5392.ו5״ 04 באדישבע— כרמלי דרך חברון. אזור החעשיה. טל 77021 057 נתניה — מוסך מרכזי בעים. טל .053-23037 .שרות: תל־אביב -מוסך מרכזי לוצייה.
חולון -רח תמנע .13 טל .03-853891 .ירושלים— מוסך נרעזן לוי. אזור התעשיה. תלפיות. טל 67555 02 חיפה -א״ב׳ את עזריה. חוף שמן. טל .״66045־.04
באר־שבע -כרמלי. טל 77021 057 נתניה -מוסך מרכזי בעים. טל.053 23037 .

העולם הזה 1999

319

תדהמה

0ץ< 1ח $ 3
הנאה מושלמת מצילום 1
לצלם ! פרושו ללחוץ על כפתור
המצלמה או לסחוט את
חדק המסרטה, אך לחנות מ פעילות
הצילום פרושו לשבת
עשרות פעמים ולחזות בתוצ אות.
ההנאה
שבצילום וההנאה שב־חיזיון
גם יחד הינם משטחי
ההתמחות של חברת 0ץ 15מ§ 3
מהקונצרנים הגדולים ביפן ל תעשיות
מכשירי אלקטרוניקה
ואופטיקה.
הפעם בחרנו להציג את מכשי רי
0ץ 1):מ 53 לצילום ולהקרנת
סרטי 8מ׳׳מ וסופר .8
אפשרות צילום עצמי באמצעות
שלט — רחוק, בודק סול לות,
אפשרות החשכה והארה
הדרגתיים למעבר בין סצינות
קיוקטייל ציידים

במסעדת הציידים לא רק קוק־טייל
הציידים הוא מיוחד.
אחרי ארוחה מטובלת ומוגשת
בטוב טעם — תדעו שתחזרו
פעם נוספת.
התפרים מגוון במיטב ביכורי
הצייד של יערות הכרמל ומי שורי
הנגב: ארנבות ברוטב,
יונים ואפרוחים ממולאים, חוג־לות,
סטייק פילה עם פטריות
וגבינה, סטייק פילה ברוטב
פטריות ויין מדרה וסטייק פי לה
ברוטב חמצמץ.
לבחירתכם קלמרי, שרימפס,
כבדים עם פטריות וגולת ה כותרת
— לובסטר ״מלכותי׳׳
בסנגנון בלעדי לפונדק.
הקינוח כולל את קוקטייל ה ציידים
המיוחד, קרם בוסתן
ותפוז ממולא.
פונדק הציידים ברח׳ סירקין 4
גבעתיים, טלפון ,728200 :
פתוח כל יום בין 24.00—12.00
בשבתות וחגים כולל התפריט
גם חמין מסורתי עם קישקע
ממולא.

או לסיומן, זום חשמלי מזוית
צרה אוי ת רחבה וחזרה בלחיצת
כפתור בלבד, סך אור זחיח,
ידית אחיזה מתקפלת, אפקט
תנועה איטית אלו הם רק מעט
מהאפשרויות הרבות הטמונות
במסרטות הנפלאות מסדרת —
*.8x11161: 01

סידרה זו כוללת 5דגמים
880־ 660 ,0 1־600 ,0 *1־,0 *1
400־ 300 ,0 1־ ,0 1המיועדים
לצילום סירטי סופר ,8
כעלי עוצמית זום חדה ביותר,
מיקוד משוכלל, חשיפה אוטו מטית
או ידנית, סימון להתקדמות
תקינה של הסרט ולסיומו,
ידית אחיזה מתקפלת המשמשת
בית סוללות, שקעים ל זרקור
ולחצובה ועוד שכלולים
רבים.

רומא ...פריז ...לונדון...
מרמי האפנה הבינלאומיים
מיוצגים במלוא הדרם במרכז
האפנה הישראלי ״להוולבוך,
רחוב הרצל ,73 רמת־גן.
בחנות לגברים מודגש הקו הספורטיבי
על פי מיטב המסורת
האירופיית, ונתן למצוא בה
חליפות, סודרים, חולצות ומכנסים
מדגמי חורף .76
מנהלי שני בתי האפנה ״לה
ולבוך, לא קפחו את הנשים
שבחבורה. עבורן יצרו מלתחה
עשירה ומגוונת של שמלות,
טוניקות, חליפות־מכנסיים וחולצות,
המותאמות במיוחד ל אקלים
הארצישראלי. לנוחותם
המירבית של הלקוחות קימים
עזרה ויעוץ בבחירת הדגם המתאים,
השרות אדיב והאוירה
נעימה.
בואו ל״לה ולבון״ — והתלבשו
כמו אירופאים.

^ 0 011811ץ$1011
שני דיגמי ()1000—2000 11
מקרנות קומפקטיות המצויירות
בזום 25־ 15מ״מ האידיאליים
להקרנת סרטי סופר ,8סינגל
18־ 8רגיל.
831114:}׳0 8 0 1111 )1 -- 600

דגם זה הנחשב לאחד המשוכללים
ביותר הינו קומפקטי ו מצוייר
במערכת קול. נועד ל סרטי
סופר 8ו־ 8רגיל.
לחברת סץ ) 8301 המיוצגת בישראל
על ידי ״הדר״ סוכנויות
לצרכי צילום בע״מ (רחוב אחד
העם 38־ 36ת״א — טלפון :
)623407 מחלקת שרות ותיקונים
המצויירת בחלקי חילוף
מקוריים מבית החרושת.

1200 פעם ראשונה.״
1200 פעם שניה.״
1200 פעם שלישית...
נמכר !
הפריט הבא הוא כד חרס
מעוטר.
מחיר ראשון ...900 ...800 האם
אני שומע 1200 1000 פעם
ראשונה 1200 פעם שניה.
חב׳ ״אכדיגו״ מכירות פומביות,
מקבלת בימים אלו ל מכירה
חפצים בעלי ערך אמנות
: ,ציורים, הדפסות, תכשיטים,
כלי חרם וקרמיקה.
המכירה הפומבית של החפצים
לקהל שוחרי האמנות תערך
במלון אכדיה.
גם אם בלבכם ספק לגבי הג דרת
ערכה האמנותי של ה־
״ואזה״ שעל הטלויזיה, הבאו
אותה להסתכלות.
1200 פעם ראשונה...
1200 פעם שניה...
1200 פעם שלישית... נמכר1 היה כדאי ז
״אכדינו״ מכירות פומביות
מלון אכדיה, הרצליה
טלפון .938555 :

אצלהאחיס מוזן ב ע ״מ

כשציפי ונתי (ויכולים אלהלהיות גם ורדה ואבי, או מירי
ואריה, או כל זוג צעיר אחר)
משוחחים עם חברים או בינם
לבין עצמם על דירתם החדשה,
הבעיה הראשונה המטרידה
אותם הינה בדרך כלל המטבח
או חדר השינה. מקומות אלו
שהינם למעשה מקום הבילוי
של בני הזוג לפחות ־ל 40 מזמן
שהותם בבית דרושים שיהיו
נוחים, יפים ומעוררים את בני
הזוג לשהות בהם. אלא שאליה
וקוץ בה. דווקא ריהוט מקומות
אלה והמטבח בפרט עולה ב־דר״כ
עשרות אלפי לירות, מה
עוד שרוצה האשד, לבחור בעצמה
את צורת מטבחה ואת
צבעי העץ והפורמיקה.
בנושא המטבחים באים האחים
.מוזן״ לפתור את בעייתם של
הזוגות הצעירים, וזאת תוך
הצעות מדהימות הן מבחינת

תיכנון המטבחים, והן מבחינת
אפשרויות ההזמנה ׳ המגוונות.
שלא כמקובל אין האחים מוזן
מתפארים בסלון מהודר המציג
את תוצרתו ברחוב דיזנגוף או
הרצל בתל־אביב.
עצם היותם של האחים מוזן
היצרנים עצמם ונגדים מעולים
במקצועם מאפשרות להם בנוסף
על. תפירת״ מטבח בדיוק
על פי ״מידות״ ורצונות
המזמין, גם להקל בצורר. מש מעותית
ביותר על הזוג הצעיר
במחיריהם של המטבחים. די
לציין כדוגמה שמחירו של חלק
עליון למטבח הינו —1,100.
ל״י בלבד על מנת לשכנע כי
עדיף לקנות מטבח ישירות מחיצה
לצרכן בכלל ואצל ה אחים
מחן בפרט.
.האחים מוזן״ ,רח׳ גרוזנברג
,2תל־אביב, טלפון.59362 :

חימום נוסח
בני־ברק

פיקדילי
אקס קלו סי בי
מפריז

בימים אלו, שעה שהחורף כבר
מתדפק על פתחנו, מתעוררת
מחדש הבעיה אשר הטרידה
אותנו מאז החורף האחרון —
בעיית חימום הדירה. היורה
הקדים בואו ורמז לגו כי החד
רף הבא עלינו לטובה עשוי
להיות גשום וקר מקודמו, אך
הדגיש בפנינו את הבעיה.
לפתרון בעיה זו באים לעזרת
תושבי בני-ברק והסביבה. סוכ נויות״
יואל קרול. בחגות
הנמצאת ברח׳ רבי־עקיבא תצוגה
של תנורי חימום ביתיים
מכל הסוגים ובמחירים אשר
אחד לבטח יתאים לתקציבך.
יואל קרול, אשר התפחה שנים
בנושאי ה.חימום הביתי״ מסביר
במקום לכל לקוח ומייעץ
בבחירת התנור המתאים (בהתאם
לגודל הדירה, וצורת בנייתה
וכד) .לכל אחד ואחד.
.יואל קרזל סוכנויות״ .רחוב
רבי-עקיבא ,11 בני־ברק.

לשוחרות אופנת עילית פריזאית
— בשורה משמחת את כל
הדגמים החדישים והמקסימים
של פריז תוכלי להשיג ב״פיק־דילי״
בתל־אביב.
ל״פיקדילי״ מוניטין רב ביבוא
דגמים נפלאים מבתי אופנה
ידועים מפריז. לפיקדילי שני
סניפים בת״א, ברח׳ דיזנגוף
וברח׳ הם (פינת אלנבי) .בפי־קדילי
למעלה מ־ 70 דגמים
שונים של שמלות אשר הגיעו
לאחרונה ארצה והמייצגות את
מיטב אופנת העילית בעולם
כולו.
פיקדילי מייבא מפרח דגמים
בלעדיים ומכל דגם מספר
מצומצם של שמלות בלבד. כך
תוכלי להיות תמיד מיוחדת בלבושו.
אין
ספק כי כדאי לכל אנינות
הטעם שבכן לקפה ולבקר ב־
״פיקדילי״ .רשומנה לפניכן את
את הכתובת: פיקדילי, רח׳
אלנבי פינת הם ,4פיקדילי,
רח׳ דיזנגוף 156ת״א.

״כמה פעמים אתה יכול
להרשות לעצמך
לחלוף על פני המזל
מבלי לעשות דבר?״

העולם הזה 1999

אחד הצלפים הכי גיזעיים גטלוויזיזן הישראלית
הוא, ללא ספק,
שעובד במחלקת־החדשות בתל-אביב. אלא
שיש לו בעייה. שהיא לא־כל-בך געייה
אגל בכל־זאת מעניינת.
לפני הכל, כדאי שתדעו שחוץ מזה שהוא
צלם כישרוני, הוא גם כישרוני באופן אישי.
עובדה — השנה הוא התקגל לפאקול־סד.
לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־

יופי גרינברג,

(!011(1110

ג׳נסלמן עד הסוף
אביב, בלי בחינות־כניסה ובלי תעודת־בגרות
שפשוט לא היה לו פנאי להשלים.
בדיוק כך. הבחור הזה התקבל למחלקה רק
על סמך ראיון אישי, ובעיקבות הרושם שהוא
הצליח לעשות על ועדת־הקבלה.
וכאן הגענו לצד החזק של יוסי — הרושם,
כלומר, כי הוא יודע לעשות אותו,
על בחורות אני מתכוונת, בדיוק כמו בסרטים.
ואם תרצו, אולי זוהי הסיבה שכל־כך
הולד לו דווקא עם כאלה בשלות, שהן ב־דרך־כלל
גם קצת נשואות ואפילו קצת
אימהות לילדים.
רק לפני זמן קצר הוא סיים רומן לוהט
במייוחד, שנמשך שנה תמימה, עם נ שו א ה
צעירה ומסעירה שהטריפה את כל החברים
שלו בבגדיה הנועזים, שלא השאירו הרבה
מקום לדמיון. מובן שבעלה של הנ״ל לא
ידע כלל מהמאהב הסודי של רעייתו היפהפייה,
למרות שפעם הוא כימעט תפס
אותם על חם.
או, זה מזכיר לי גס לספר לכם ש צלמנו
הכישרוני מוכן לעשות הכל למען
האהבה, ואפילו להסתכן בנפש. לא יותר
מדי, כמובן, אלא רק במידה המצדיקה את
ההרפתקה.
שלא תחשבו, חלילה, שיוסי נשאר בודד
זמן רב• להיטותו לנשים אימהיות הביאה
אותו עד למוסד המרכזי שלהן, אירגון
אימהות עובדות.
כי לאחרונה הוא נראה צמוד לאחת
מפעילות האירגון, שהיא בשנות השלושים
שלה ונראית טוב בדיוק לפי הפוקוס שלו
וגם חיה בנפרד מבעלה. זה שהיא במיקרה
אם לזאטוטים, מעולם לא הפריע ליוסי.
אומנם זה כרוך מעט בהוצאות על טדקטו־

*1ווג
השבוע

התצלומים האינטימיים ביותר שהגיעו
אלי השבוע, היו התמונות האירוטיות מ טכס
הנישואין של גטסכי הגדול, המכונה
ריקד, שהוא עולה־חדש מאירלנד, ושייך
לעיתונאי אורי דן, לבין טינה, שהיא
ילידת גרמניה.
השידוך בין השניים נעשה כבר לפגי
שנה, ואפשר בהחלט לומר שהיתר! זו אהבה
ממבט ראשון. כי כמו שהם ראו זה את זו,
הם ישר נדלקו והחלו מרביצים נישוקים
וחיבוקים, ממש כמו גדולים.
כל הבניאדמים שהיו באותו מעמד השאירו
אותם לבד, והם אהבו כמו שצריך,
וכעבור חודשיים הביאה טינה לעולם תיש־עה
גורים חמודים, לבנים ומנוקדים שחור.

היומולדת של השבוע הוא, כמובן, זה
של הזמרת יפה ירקוני, שתחגוג בו את
יובלה ה־ .50 והמסיבה תיערך בחצות,
בדיוק בשעה שבה נולדה יפה׳ ב־ 24בדצמבר
. 1925
אך, היו זמנים. השנים חולפות, המנגינה
עוברת, ויפה לעולם נישארת. ממש
קשה לי לתאר מה היה קורה פה בילעדיה.
כי אפילו כששאלתי אותה איך היא מרגישה
בחגה, אז הדבר הראשון שאמרה לי
היה שהמצב־רוח הכללי שלה לא הכי טוב,
בגלל המצב הכללי במדינה. אבל היא, באופן
אישי, מרגישה מצויין, כי דווקא השנה
היא היתד. עסוקה יותר מבכל שנה

יוסי גרינברג כישרון רים לילדים או בובות לילדות, אבל בסך־
הכל הוא הרי אוהב גם ילדים.
הרומן עם הפעילה נמשך כל עוד בעלה
היה בחו״ל, אלא שהשבוע חזר הבעל,
ויוסי טוב־הלב הסיע את ידידתו לנמל־התעופה,
לקבל את פני בעלה. לזה יקרא
ג׳נטלמן עד הסוף וזהו, לדבריו, גם סוד
הצלחתו.

״שניים מן הצאצאים מתו בנסיבות מיסתור־יות,
בעיקבות הרעלה, גור אחד יוצא לפרים,
והשאר גדלים היום בכמה בתים
טובים בישראל, אצל משפחות ידועות.
עברה־חלפה לה שיה, ולפני ימים אחדים,
בהיות עונת האהבה בשיאה, הובאה
טינה המאוהבת אל גטסבי הגדול שלה
שוב. שהרי, זאת עליכם לדעת, גם גטסבי
יגם טינה כלבים גיזעיים למהדרין, המה
מגזע הדלמאטי, וטוהר־הגזע הוא דבר
השוב, כידוע.
השתא נערך הטכס אצל־שושבין־השימחה,
הלא הוא העיתונאי אורי דן, שחזר ממסע

מי־סבא־בא
ביום השישי האחרון ניראו עשרות מכוניות
מסתובבות במושבה הגרמנית בירוש לים,
כשהן מחפשות אחר הדירה של מרי.
כי כולם ידעו רק שהבית נמצא אחרי קול נוע
סמדר, שני בתים ימינה, ושכדאי למהר,
כי למרי יש בת פצצה בת 18 שקור אים
לה ד פנ ה.
לכולם היתד, סיבה טובה לשמוח. כי מרי
אשכן ובעלה דויד התגרשו והבעל הש איר
לה גם את הדירה וגם את הבת.
בין השמחים איתר, היו אדכס נילעדי
מהטלוויזיה, שגם הוא גרוש אבל בא לבד !
כתב־הטלוויזיה אודי גולדשטיין; נערי
טעמו! הקבועים דודו הורש, אמנון

אריאלי ואמנון טייטלבאום; משה

חתונת ריקו וטינה
אהבה

חג היו ב ל
ש ל יפ ה

ע מי רב ואשתו מיכל, ועוד כל זאבי־המסיבות
הקבועים של ירושלים.
אבל כל מי שחיפש את דפנה היפה, הבת
המפורסמת של מרי, התאכזב. כי מרי
הודיעה מייד שדפנה בתל־אביב, ושזו מסי בה
שלה,־עצמה, ושיש לה בדירה בלי־עין־
הרע, שישה חדרים ודי חתיכות. אז בלית־ברירה
התפצלו להם הזוגות החדשים בחדרים,
ואיש לא חש עוד בחסרונה של
דפנה, שהיתר, בתל־אביב.

יפה ירקוני
דיאטה

הרפתקני שנמשך חודש וחצי בערבות
ארגנטינה וביערות ברזיל. אורי התפנה
מעיסוקיו הרבים, והחליט להקדיש לעניין
שעות אחדות. בנו אורון, בן ה־ ,11 הכין
מבעוד־מועד את ריקו שלו לקבל את פגיה
של טינה, שהגיעה אליו במייוחד מקיבוץ בארי.
וכשזו הגיעה, בערה אהבתם עד־כדי־בך
־שתוך דקות אחדות הגיעו לתנוחה הנראית
בצילום.
עכשיו כולם מחזיקים אצבעות ומצפים
בכליון־עיניים להמלטה שתתרחש, לפי כל
התחזיות, בעוד כחודשיים ימים.

נ 111111
אחרת בקאריירה הארוכה שלה.
ואם אתם רוצים לדעת עד מתי. אז יפה
מרגיעה, ומודיעה שיש לה הזמנות להופעות
לכל שנת ה־ 50 שלה ולכל שנת ד.־,51
ושהיא תמשיך להופיע כל עוד הקהל הנפלא
שלה ירצה אותה.
כמו שאתם מכירים את יפה, אז לא בכל
יום היא חוגגת יום־הולדת ה־ .50 ובכן,
לכבוד הזדמנות זו החליטו שלוש בנותיה,
אורית, תמי וידתי, להכין עבורה ארו־חת־ערב
מייוחדת בבית, יחד עם האבא
שייק ה, עם הבעלים של הגדולות ועם החבר
של הקטנה, ומהארוחת־ערב החגיגית
תצא מישפחת ירקוני, בהרכב מלא, למועדון
המערה למסיבת־ההפתעה שכל החברים
שלד, מכינים לה.
חוץ מזה, בעוד חמישה חודשים מצפה
יפה להיות סבתא זוהרת, בעזרת בתה האמצעית
ואז, אם ירצה ה־שם, תהיה עוד
סיבה טובה לחגוג.
בעניין הגיל הספיקה יפה לגבש לה, במשך
השנים, דיעה ברורה. לדעתה, כל
אדם חייב לדעת להשלים עם גילו, ולעשות
ולנהוג בהתאם לכך. היא גם הוסיפה,
שימו לב, שהבנאדם לא יכול להתיימר
ולהיראות יותר צעיר מגילו, אלא פשוט
להשלים עם מצבו. ובנשימה אחת היא
משלימה את המישפט, ואומרת :״אני עושה
הכל כדי להיראות יותר צעירה, איל
מפלי להשתמש בשום אמצעי פלאסטי. אם
מישהו מעליל עלי שמתחתי את העור, אין
לזה שחר, כי אני חושבת שעור של אשה
צריך להתאים לגילה• זה יהיה מאד מגוחך
אם אשד, מבוגרת תיראה עם בייבי-פיים.״
האמצעי היחידי׳שיפה משתמשת בו לשימור
נעוריה ומראיה רענן, הוא הדיאטה.
לא דיאטה מייוחדת, אלא פשוט לא לאכול
דברים משמינים. לקום כל בוקר בשבע
ולעשות־ 20 דקות ביום התעמלות.
לא, היא לא מבטיחה שזה יצליח אצל
כל אחת, אבל ממתי הזיק לנסותן

בבית אבידר את אטינגר, בנוכחות כל
האנ״ש והאח״מ במדינה, הרי הפעם החליט
הזוג הצעיר־ברוחו לסטות מנוהגם, ולחגוג
את הע־שור לנישואיהם בנוכחות חוג מצומצם
בלבד. הקריטריון שנשמר בקפידה הפעם,
היה להזמין רק את אלה שהיו חברים
של תמי. ועמוס לפני עשר שנים. חברים
טובים שלהם, כאלה שהם חברים על־באמת
ולא רק בגלל שהם חשובים או
משהו. פישפשו השניים באלבומי־הנעורים,
חיים עורך

היא עיתונאית מצליחה, והוא
תוכנית־טלוויזיה פופולארית, וביחד הם ל־לא־ספק
אחד הזוגות האהודים ביותר ב־חוגי־התיקשורת
בארץ, שהשבוע ייחגג
עשור לנישואיהם.
אבל על זה בטח לא יעשו תוכנית חיים.
שכאלה וגם לא יכתבו על זה במדורה הקבוע
של תמר׳ סיגנון חיים. מכסימום
ייצא על זה ספר. כי מאז שתמר אבידר
ועמום אטינגר התחתנו, היא כל שנה
מפציצה אותנו בספר חדש פרי־עטה, ש נולד
בעיקבות הנישואין הפוריים האלה.
מאז הספר הראשון •שלה, בעד זה דבר
מצחיק- ,שאותו היא חיברה על עמום, היא
נוכחה לדעת שבעל זה אולי דבר מצחיק,
אבל רק לפעמים. כי יש פעמים שזה גם
דבר מאד־מאד רציני.
עובדה: לספר השני שלה היא קראה
אדם מתחתן רק פעמיים, ואותו היא כתבה
על החיים. סיפרה השלי־שי, לא על המין
לבדו, נכתב גם הוא בהשראת החיים, עד
שסיפרה האחרון ייקרא פשוט חרוזי־אהבה
של אשה נשואה.
ובניגוד לכל המסיבות שנערכו עד היום

תמי ועמוס אטינגר נוסטאלגיה חיפשו ומצאו יעשו רשימה של בערך ארבעים
חברים טובים כאלה, שליוו אותם מאז
שהתחתנו ועד הלום.
בקיצור, כל השבוע עמדה תמי במטבח
ובישלה ארוחת־ערב גוסטאלגית של מאכלים
יהודיים. ובעוד חמישה חודשים, כשייצא
הספר החדש, הם יעשו שוב מסיבה,
ואז — הם מבטיחים להזמין את כולם.

בהיכדהמישפט בתדאביב מגשימים או
לא וק והיעשות, אלא גס והיראות!
אז שייראה טוב, ר ענן ו מודרני ־

פות באוש

בל תוקף, ברגע שהביג־בוס עובר על החומר,
וחותם עליו לאישור.
למרות הכוח שבידיהן, חייבות עלמות־החן
הללו לעבוד קשה, לרשום כל מילה
בפרוטוקול, עשרות עמודים, שעה שהשופט
יושב באולם־המישפטים. באולם יושבים
על ספסל הנאשמים פושעים שהובאו מן 1
הכלא לשמוע את דיוני המישפט בעניינם.
ליד כל אחד מהם, כמעט, יושבת יפהפייה

ישראלה פודהורצר (מימין) ,היא בתו של עורך־דין.
אחיה גס הוא עורך־דין, שהתחתן עם בתו של בעל
טמפו, ונטל לידיו את ניהול העסק. אתי בק (משמאל) ,מפורסמת לא פחות ממנה.
** די־יום, כ שעה שמונה בבוקר, נכנ־
!) פות עשרות בחורות יפהפיות ללישכו־תיהם
של שופטי בתי־המישפט השלום והמחוזי
בתל־אביב.
היפהפיות נשארות צמודות לסביבתם הקרובה
של השופטים שעות ארוכות, כדי
להקל עליהם בעשיית הצדק. בלישכות השופטים,
השמורות היטב על־ידי אנשי־המישטרה
והשמשים, חודרות היפהפיות ל־ניבכי
סודות המישפט, ובמיקרים לא מעטים,
הן אלו המכינות את פיסקי־הדין ו־גיזרי־הדין,
בשמו של הבוס.
כל יפהפייה כזו יכולה לשלוח נאשם
לשנות־מאסר רבות בכלא, או לשחררו.
שיתוף־הפעולה בין הצעירות לשופטים מק־

רחל מהר

המתמחה החמודה
של השופט־המחוזי
מרדכי בן־דרור. הספיקה להתחתן.

ציפי וליאת

\ 1ך 1י בק ברגעים שהיא מבלה בהפ־סקה
במיזנון, נאבקים הגברים
\ י 11
על הכבוד לשבת לידה. אך כשהיא מופיעה
באולם־המישפטים, הם מתרחקים בזהירות.

ציפי הרליו (מימין) היתה, עד לפני חודשים אחדים,
המתמחה של שופט־השלוס עמוס זמיר. אחרי שסיימה
את הסטאד תפסה את מקומה בשירותו, ליאת שפיגל. בתמונה: בשעת ההפסקה במיזנון.

רוזן, היא המתמחה האל־
* י • י י גנטית של להקת הסטא־דריות
העובדות בהיכל־המישפט בתל־אביב.

האימרה.. :צוק צ רו
ואם נ בו להיראות,לאמצעות המתמחות
הרושמת את הפרוטוקול. היא הקרובה ביותר
גם לשופט שיושב על הדוכן, באולימפוס,
מזגן מפני כל אפשרות של פגיעה.
מולה יושבים עשרות צופים, סקרנים ד
בני־מישפוזה וידידי הנאשמים בספסלי הקהל.
בהפסקה מתייעץ השופט עם המתמחה
שלו. הסטאזירית זוכה למחצית השעה כדי
לרדת למיזנון היכל־הצדק. השופט נשאר
בלישכתו.
להקת הסטאזיריות של השופטים בשגי
בתי המישפט, מתרכזת סביב כמה שולחנות
במיזנון, ושם מחליפות היפהפיות דיעות
על אירועי היום.
לאחרונה נכבש היכל־הצדק על־ידי יע־לות־החן
החוקיות. לשלושים ואחד שופטי
בית־המישפט המחוזי 24 מתמחות, ורק
שלושה מתמחים־גברים. לאחדים מן ה שופטים
אין מתמחים כלל.
המצב דומה גם בבית־מישפט השלום.
הבחורים אינם מתאמצים לעבור את תקופת
הסטאז׳ שלהם אצל שופט. הם רוצים
ללמוד מהר, להיכנס מייד לעניינים, ומיד
אחרי סיום הסטאז׳ לפתוח מישרד. כך
בטוח יותר להתחיל לעבוד, ולהרוויח. הם
טוענים שאפשר לצבור ניסיון רב יותר ב־

נורית דלל

משחקת באש ויכולה לה. לא רק בליבס
של הזאבים, אלא גם בבית־המישפט.
נורית מגישה את כיתב׳ ־האישום וחומר הקשור בכך, שהוכן

בפרקליטות. מייד כאשר מעבירה נורית את החומר שלה לבית־הם
ישפט, מתחילה פרשה חדשה. אז עולים לבמה פקידי־עזר, מתמחים
ושופטים. הסטאדרית חוזרת למקומה לרשום את הפרוטוקול.
מיקצועי של היפהפיות הללו: הן עלולות
להפסיק את עבודתן המישפטית בעודה באיבה,
ולהתחתן עוד לפגי סיום הסטאד.
מאות גברים, מבאי בתי־המישפט, עורבי־דין
ואחרים, עוקבים ללא־הרף אחר תצוגת־היופי
של המתמחות.
האמיצות שבחבורה, מתגברות על הסכנה•
הן מתחתנות, וממשיכות לעבוד כ״
סטאז׳ריות. האחרות, בגות־המזל, עוברות
לעבוד במישרדו של האב, במיקרה שגם
הוא עורך־דין. המפסידים — או הנשכרים
— הם כמעט תמיד השופטים. מדי־פעם הם
נאלצים להתחיל מחדש, עם יפהפייה חדשה.

ריבה

רוכברג
ידועה כמתמחה בעלת העיניים היפות
ביותר בבית־המישפט, אך משך שעות רבות ביום
אין איש מצליח לראות את עיניה, מאחר שהיא רכונה על עשרות
עמודי הפרוטוקול שהיא כותבת עבור הבוס, השופט המחוזי בר.
תקופת ההתמחות אצל עורך־דיו, לא ב־לישכת־שופט.
משום כך כבשו הנערות
את לישכות השופטים. להן לא מער.
אחרי סיום הלימודים, בשנה השלישית
(לימודי־בוקר) ,בתנאי שעברו את הבחינות
כולן, מוסמכים הסטודנטים לצאת לתקופת
ההתמחות, הנמשכת שנתיים. בתל־אביב
לומדים מישפטים גם חמש שנים,
בקורס־ערב ; בקורם־בוקר — רק ארבע
שנים.
כמעט מחצית הסטודנטים־למישפטים
כיום הם נערות. המשכורת בתקופת הסטאד
אינה מעודדת 831 :ל״י — נסו,
לחודש, ואחרי חודשים אחדים תוספת של
100ל״י. חלק ניכר פן המתמחות־הבגות
פונה לקבל עבודה בתקופת הסטאד בפרק ליטות
המדינה. גם כאן, מרבית הפרקלי
1!*|0גבלינגר,
המתמחה של שופט־השלוס חיים פורת, היא
בעלת השיער היפה ביותר בחבורת המתמחות. חלי
ובעלה, מנהל־בכיר בחברה גדולה, עומדים לבלות את סוף
השנה בשווייץ, אצל הוריו של הבעל. השופט יישאר לבד.

טים החדשים הם נשים.
אט־אט נתפסים החוק זדרכי־הגישה אליו
בידי הנשים, ואלו — במיקרים רבים —
יפהפיות. עמדות־המפתח בפרקליטות מחוז
תל-אביב והמרכז נתונות בידי נשים. ממש
נעים לעמוד לדין.
מרבית השופטים מעודדים את היפות
שלהם, ומטילים עליהן עמדות חשובות.
יש אפילו שופטים שרק בקושי מאפשרים
למתמחות שלהם לרדת בהפסקה למיזנון,
ומחזיקים אותן לידם קצר וצמוד.
כאשר מקבל שופט מינוי חדש ועובר למקום
אחר, הוא לוקח איתו את המתמחה
שלו. יש בכך משהו מאווירת הצוות. כך
קרה השמע, כאשר לאחר שהתמנה רשם
בית־המישפט־המחוזי, עבר שופט־השלום

עמום זמיר ללישכתו החדשה יחד עם המתמחה
שלו, ליאת שפיגל.
מי שמזדמן להיכל הצדק בתל־אביב בשעות
ההפסקה, מומלץ לו שלא יחמיץ את
מיצעד החתיכות הנערך מדי יום ביומו
במיזנון הגדול של הבניין. אך למי שאיננו
בעניינים, רצוי להמליץ שיבקר גם
במיזגון השני של בית המישפט, בו מתרכזות
בדרך־כלל חתיכות עולמיות המאיישות
מישרות בפרקליטות המחוז.
לאחרונה שלחה גם מישטרת ישראל כמה
נציגות יפהפיות לעבוד בתחום הפלילי ב־בית־המישפט,
איו לזלזל בהן, למרות שאין
הן יכולות עדיין להתחרות במבול היפהפיות
שכבש את לישכות השופטים.
אולם, סכנה רצינית אורבת לעתידן ה־

הדיילת

אחרי שעבדה כדיילת־אוויר
באל-על, נחתה
טיבה זנד בתחום ההתמחות המישפטית