גליון 2000 מתאריך 31 בדצמבר 1975

ושמחת בחגיך והפעם, לכבוד חג המולד, נסער לכם,
ילדים, על אגדת הסבא סנטה-קלאוס,
וכיצד מגיע הוא בערב החג עם שקו
המלא כל־טוב אל בתי הילדים החוגגים.
ובכן, לא תמיד היה סבא סנטה-קלאוס
זקן ובא בימים. הזקנים שבינינו עוד זוכרים
בוודאי את סנטה ידידנו כנער קופצני
ועליז שאהב לשתות אקסטרא-פיין
ומפעם לפעם גם לגלגל סיגריה.

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלביאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

יקוצץ הסיוע למושבי ל״ע
דהב־־־עיליח ני תקהכל מג עעדהבשלה ״ עו ב ד הציוני״
בעקבות הכרזת הליברלים העצמאיים בי יש עם פלסטינאי הודיעו
הרשויות האחראיות בי בפוונתן לשקול מחדש את התקציבים שמופנים
למושכי העובד הציוני — תנועת ההתיישבות של הל״ע.
וההחלטה עוררה גל של תגובות גז־עמות
ברחבי הארץ. מזכיר מושב דהב־עילית
הודיע שינתק את כל הקשרים

הגנות אחרונות

בינו לבין מושב דהב שהכיר בכנופיות
המרצחים .״לא נוכל להסכים לתקיעת
סכין בגבנו״ אמר המזכיר החביב.

; פרום׳ ירון ב״יומן השבוע״ :הלאומיות הפלסטינאית היא אופנה חולפת ::

קבוצת סנטה־קלאוסים בטרם יציאה

מדינ ת ישראל מוז מנ ת
אבל מחמת הצרות הרבות שבאו על
הישוב הזדקן סנטה בלא־עת. יום אחד
ישבו שני בניו, נומרוס קלאוס ושמוליק
קלאוס, והחליטו להכניס את סנטה
אביהם שהלך והתקשש, אל בית אבות
— הוא מוסד לקשישים — בטבעון, או
בגדרה, ואולי במגדיאל.
לתצוגתאופנה שתיערך בבניין האו״מ, ב 12-לינואר 1976
בהשתתפות מעצבי אופנה מרוב ארצות העולם
אי נוכחות לא תבטל את התצוגה!! .

חתימה טו ב ה (ביי
מדריך שימושי ל חו ת מי ם על עצומות
בשבוע שעבר למדנו איך משתמשים בשם, בתואר האקדמי ובמקצוע כדי לתת יתר
תוקף לחתימה. נביא השבוע דוגמאות שימושיות נוספות :

בנטה?!לאופים מצטיינים
שאספו רכוש בלמעלה מ־ 15ל׳י
בבית האבות פגש סנטה-קלאוס עוד
סנטה-קלאוסים רבים כמוהו. כולם בלי
שיניים, לא מגולחים וזקנם הלבן הפך
אפור-צהוב משיירי הדייסות שלא רחצו
להם. לכולם פיג׳מות כחולות דקות ונעלי
בית. אוכל לא היה, גם טיפול מסור
אין, גם נקיון חסר, גם בגדים חמים ללבוש,
וימי דצמבר הולכים ומתקדרים והחניכיים
נוקשות.

מרדכי טל־צח, בלונדי
עמיחי דרור־עם, תכול־עיניים
ארנון עמיגזר, גובה 138ס״ מ
אלכם פז־שיר, סוג דס \ +

רונית עוז־קרע, לוזץ־דם 105
ציפית אחיחופש, חזה 92 סמ״ק
רים קית שידעם, אוהבת תיאטרון,
מוסיקה ואת ירושלים

! הייה שותף להכרעות
! כתוב לנו את תוכניתך המדינית

״תנועתנו״ ,לא כמו כל האחרים, משתפת את חבריה ואוהדיה בכל
דבר.
!הפעם אנו פונים אליך ומבקשים שתכתוב לנו את תוכניתך המדינית
הכוללת והמפורטת.
מלא את הטופס המצורף ב־ 4מתוך שלל האפשרויות* שאנו מציעים
לך, גזור לאורך הקו המרוסק, הוסף את שמך וכתובתך ושלח אלינו בצירוף
דמי־חבר בסך 146ל״י לשנה.

אמש, סמוך לסגירת הכנסת, עוד
הספיקו שני ח״כים להגיש הצעת חוק
פרטית המבקשת להוציא את הליבר־לים־העצמאיים
אל מח ת לחוק ולחייב
את מברי המפלגה לשמור, בדיוק כמו
סטודנטים ״הודים.
בתגובה לביקורת שנמתחה על ה הנחה,
מחוץ ומבית, הודיע השר משה
קול כי למעשה לא היה בהחלטת מפלגתו
משום פגיעה בטעם הטוב .״אמר נו
שיש עם פלסטינאי״ ,אמר קול ,״אך
לא אמרנו איפה יש. מה איכפת לנו אם
יש או אין,״ הוסיף קול ואמר ,״שהרי
בין כך לא ניתן להם מדינה נפרדת
או נישא וניתן עם ארגון המרצחים
שלהם.״ לסיכום, אמר השר קול כי יש
פלסטינאים, אבל בעת ובעונה אחת גם
אין.

דבר המערכת

מעין וידו
במשך שנים ארוכות היה כותב
שורות אלו מן הבודדים ויחידי־הסגולה
שהטיפו בעיקביות ובהתמדה הראויים
לציון למדיניות נועזת ״של יד
חזקה.
אלא ש״ מנהיגינו ״ ההססנים ו־הפשרנים
לא היטו אוזן לשבת ועמדו,
ולפיכך ״הפתיע״ אותם, ולא אותי
גל האלימות הנורא השוטף את הארץ
בשטוף עוזרת־ בית מנוסה את
כליה. ואין עוצר.
ובשל כך שמחתי לגלות, בעזרת
עיני החדה, בעיתון ״ידיעות אחרו נות״
מיום ה־ 24 לחודש את הידיעה ה חבויה
הבאה

זכור — ״תנועתנו״ היא תנו ע תו
קבוצת הכנות (סבתא־קלאוס)
עודדו את משתתפי המבצע בשירה וריקודים
התאספו כל הסנטה־קלאוסים בצריפו
של המוסד והחליטו ליטול את גורלם
בידיהם.׳ ואמנם, כעבור ימים ספורים,
יצאו כל הקשישים את בית האבות ועל
גבם שקים. וכך היו סובבים ברחובות
וצועקים ״סנטה קלאוס, אלטע שיך״ והיו
דופקים בדלתות הבתים, אולי יש
משהו ישן: חתיכת אשוח או איזה תרנגול
הודו מיותר. ולפעמים, כאשר לא פתחו
להם, היו נאלצים לחדור לתוך הבית
דרך הארובה.
וכך מחכים ילדי ישראל החמודים בסקרנות
מהולה בצפייה לבואו של אורחם
הישיש — סנטח־קלאוס מ״נווה מרגוע״,
ומכינים לו סמרטוטים ונעליים ישנות
בשפע, לשמחתם ולשמחת ההורים.

* נשב בחיבוק ידיים /נכנע לסחטננת /נדבר עם הפלסטינאים /נרד
מהגולן /נהסס מלנקנט צעדים /ניסוג לגבולות 67׳ /נעלה את תוספת־היוקר
/נכיר באיש״ף /נחזיר את שארם א־שייך /נזוז מהירדן /נשב במועצת־הביטחון /ניכנע לטרור /נדבר בכלל עם אף אחד /
רוצים לשמוע /לא ! לא!

!,מוכיחה, מעבר לכל ספק, כי אכן
נתקבלה ואומצה דרכי הצודקת על־ידי
בתי־המישפט שלנו. וטוב עשו.
אלא שנשאלת השאלה: האומנם *
צריכים העיתונים להצניע ידיעות
מעודדות אלו, והאם לא מוטב
היד, בעצתי בשעתי 5.6.73ל פרסמן
בריש־גלי ואף לחלקן בבתי־הספר
ובריכוזי פירחחים למען יקראו
וי ק ר עו.

כי אכן הגיעהזמן שישמעו לי! .

ממישנתו של מייסדו—
מרימי מעפר בדל
ד״ר זוארץ
(כשהיה סטודנט)

עוז לתמורה בטרם פורענות
חברים !
נוכח הלכי־הרוח בעולם, ובעיקר
בקרב ידידינו ההולכים ומתמעטים,
עלינו לצאת — ומייד — במית־קפה
דיפלומטית רחבה. חברים,
ברגע זה מייצג אש״ף את הפלסטינים
ועם כל הכאב הכרוך בדבר,
עלינו להודיע על נכונותנו לשאת
ולתת עיסו. כל התעלמות ממנו,
חברים, פירושה עשיית שקר בנפשנו

מצד שני, אל לנו לשכוח, כמובן,
כי האירגון המכנה עצמו אש״ך
טובל עצמו בדם עוללים ויונקים.
אי־לכך, ולמרות חילוקי־הדיעות
נשאר המלך חוסיין הפרטנר היחידי
לכל משא־ומתן. לירדן ולנו
עניין משותך בפיתרון בעיית השטחים,
כך שכל הסתמכות על
ה ״מלך הקטן״ ,שמעמדו רופף ב־לאוו־הכי,
תהיה בכייה לדורות״
הבה ונפנה, איפוא, אל מנהיגי ה
גדה
המתונים בג׳עברי ודומיו, ועימם
נדון על עתיד יהודה ושומרון.
חברים!
מעירים
לי, ובצדק, כי מנהיגי
הגדה אינם נהנים מאמונם המלא
של כלל התושבים שם. אם כך
נושיט ידינו לערביי ישראל ונאמר
להם :״היו אתם, ערבים חביבים,
פה לאחיכם״ — אלא שתוצאות
הבחירות בנצרת פוסלות מראש
כל מו״מ עימם.
חברים !
כל השומע את דברי השמאל
היהודי חש בוודאי כי רחשי-ליבם
של הפלסטינים אינם זרים לו.
נזמין, איפוא את ילין־מור ודומיו
לצייר מפה חדשה ונועזת, מפה
אשר כל הרואנה תצילינה שתי
אוזניו. האם מיעוט בוגדני זה יקבע
את עתידנו? לא, חברים! עלינו
לפנות אל גוף גדול ואחראי יותר,

ב עד
בתחילה, באופן כמעט אינסטינקטיבי, חשתי התנגדות לטופס ״רמת־החיים״
החדש של מס־הכנסה. חדירה לתחום הפרט, חיטוט, בילוש וכר -לא מצא חן
בעיני.
אבל אתרי כמה ימים הסתכלתי סביב, ולפתע נוכחתי לדעת שאגי מצוי בחזית
אחת עם ...מעריב״.
נבהלתי. רצתי מייד למראה לראות מה לא בסדר אצלי. הכל היד. במקום.
אבל בכל־זאת משהו כאן לא בסדר. אם ״מעריב״ ,שהציע לחקור אותי כי
חתמתי על עצומה, יוצא נגד טופס ״רמת החיים״ בשם ״חופש הפרט״ ובעזרת
״1984״ — אז משהו כאן רקוב עד היסוד.
כי ״מעריב״ לא דאג מעולם לחופש הפרט. אדרבא — הוא מתייצב תמיד
בראש המאבק נגד חופש הפרט, נגד חופש הדיעה, נגד חופש הביטוי.
אלא שעכשיו, בשם ״חרות האדם״ כאילו, יוצאת קואליציית הפובליציסטיקה
הפולנית וההומוריסטיקה ההונגרית הקרויה ״מעריב״ למלחמה למען ״חרות
הרכוש״.
והעיקרון היחידי שהם מגינים עליו הוא העיקרון העתיק של ״אם גנבת ולא
תפסו אותך — אתה בסדר גמור״.
לא חופש־פרט ולא חופש בטיח. סתם חופש הגניבה.
ואם כך — אז אני בעד טופס ״רמת החיים״ .אני לא יודע אם הטופס הזה
יעזור במשהו, אבל אם הם נגד — אני בעד.

אנו קוראי
לממ שלת ישראל לפעול מייד להג שמת המשי מו
תהל או מיו תהב או ת — ברוח תוכניו תיו של
מר פרס:
. 1לנתק את תלותנו המוחלטת בארה״ב.
. 2להביא את מדינת ישראל לעצמאות כלכלית עד סוף
שנת-הכספים הנוכחית.
. 3לגלות נפט.
.4להעלות את מיפלס הכינרת.
. 5לדאוג להגדלת מיספר התאומים הנולדים בבתי-
החולים הממשלתיים.
.6להביא להסתייגותם של ערביי ישראל והעולם כולו
מאש״ף.

רק בדרך זו נוכל להבטיח את קיומנו ועתידנו
הלאומי.
החוג לז קי פו ת קו מהב׳

גוף הנושא עיניו לפיתתן הגיוני
וכולל לטווח ארוך. אל נקפא על
שמרינו, חברים, אגדת תזמן הפועל
לטובתנו היא אגדה בלבד, אל
נשמוט את היוזמה מידינו, חברים!
עלינו להודיע, ומייד, לקי־סינג׳ר
ולפורד על נכונותנו להיפגש
לאלתר, וללא תנאים טוקדטים, עם
בגין.
ויפה שעה אחת קודם.

100 הארץ
בשל סיבות טכניות ש אינן
תלויות בנו לא יצורף
השבוע לגיליוננו המשפו של

הפו טורו מן ה מסעיר

שבפירסומו החילונו בשבוע
שעבר, ועם הקוראים ה סליחה.

החבר׳ה
ה טו בי ם מוז מני ם לה שתתף בעצרת ה מוני ת

שביתת רעב ליד הכותל
שתיערך לכבודו של

אסיר ציון
וגיבור י חי ד ה 101 הכלוא בגרמניה על לא עוול בכפו
ועל הברחת הי רו אין
בעצרת ינאמו אנשי״רוח, אנשי״ציבור וגיבורים, ביניהם:

אריק שרון
שידבר על הנושא — כושי — אדם, לוחם, חולם.

אהרון דוידי
שירצה על — עיוות הדין או: תבוסתנים מסוממים מסתובבים חופשיים
בעוד גיבור חף מפשע יושב בכלא

מאיר הר-ציון
שיעלה קוים לדמותם של טוהר״הנשק וכיבוד החוק

כן יקריא כתב צבאי פרקים נבחרים מתולדות היחידה
המופלאה וממעשי גבורתו האישיים של הנאשם
תרומות יש לורפנות לקרן הציבורית לשחרור לוחמים שיש להם חברים טובים

משחקי חורף
והפעם — חי ד ת אינ טליגנציה
קרא את רשימת העובדות שלפניך ובעזרתן ענה על השאלות. זחו מישחק לפיתוח
האינטליגנציה הטיבעית, והתשובות לשאלות נמצאות כולן בתוך רשימת העובדות.

העובדות

שר שנסע לשווייץ הציע הצעה בנושא הפלסטינאי.
ראש־חממשלה אמר שכל שר שמתנגד לממשלה חייב להתפטר.
אלון גר בקיבוץ גינוסר.
שר שגר בעיר הדליף על פגישת שר״החוץ עם שר־החוץ של זאיר.
שר־החוץ של זאיר הוא כושי.
רבינוביץ הוא שר־האוצר.
שר־הפנים ושר־האוצר מרכיבים מישקפיים.
ראש״הממשלה החזיר שדר לפורר.
״כושי״ עצור בגרמניה.
ברעם גר בירושלים ואיננו שר״הסער.
שר שאינו מרכיב משקפיים הדליף את עניין השדר של פורר.
פרס הוא לא שר־התחבורה.
שם־טוב ורוזן הם השרים של מפ״ם.
שר שגר בקיבוץ הדליף שהשר שהדליף על נסיעת שר־חחוץ לשווייץ פגע
במרינה.
שר־הבטחון רוצה להיות ראש״הממשלה.

השאלות

מיהו שר״החוץ ן
בן כמה ראש״הממשלח 1
האם לרבינוביץ יש מישקפיים ן
מי מרליף ן
מיהו בעל הזברה ן
ער מתי זה יימשך!

מנצח במישחק מי שנשבר אחרון.

יחליף תנו מיספר חודשים את שמחה דיניץ כשגריר
ישראל בוושינגטון. הידיעות המוקדמות

שדלפו על כד לעיתונות, הוכחשו בתקיפות
הן משום שהדבר טרם נמסר רשמית
למימשל האמריקאי והן משום שטרם הודיעו
על כף לשמחה דיניץ עצמו.

תיטנן ־ ך

לא מן הנמנע כי כאשר תבקש הממשלה מן האמריקאים
לאשר את מינויו של דדו כשגריר, עלולים להיווצר
קשיים בשל העובדה שלדדו יש קרובי מישפחה
במדינה קומוניסטית — יוגוסלביה. שירותי־הביון
האמריקאים תובעים בירור מוקדם לגבי דיפלומטים
שאינם מייצגים ישירות מדינה קומוניסטית ויש להם
קרובי מישפחה במדינה כזו.

עיתונאים מחודביס
איומי התפטרות
ב צוו ת ועצי רב!
מכונת היועצים של ראש־הממשלר, יצחק רבין הוזלה
לאחרונה לחרוק.

נוסה לאיום התלוי־ועומד כפרישה של
יועץ ראש־הממשלה לענייני־כיטחץ, אלות
(מיל ).אריק שרץ, נשמעו כשבוע האחרון
איומי״התפטרות מצד אנשים נוספים בצוות
המצומצם. בשלב זה הצליח רביו למנוע את מימוש

האיומים.
איומי ההתפטרות נעשו הן על רקע אישי והן על
על רקע מיקצועי.

סיבו• ל צי רו ף
א בן לממשלה
שר־החוץ לשעבר, אבא אבן, לא הגיב עד כה
לחיוב או לשלילה על הרמזים שנרמזו לו מצד
שר־האוצר יהושע רבינוביך, בדבר נכונותו של יצחק
רבין לצרף את אבן לממשלה. אבן הבהיר כי הוא
יהיה מוכן להגיב רק על הצעות מפורשות ולא על
רמזים.
עם זאת, לאור ההתקרבות וההפשרה ביחסים בין
אבן לרבץ, גדולים הסיכויים שרבץ אכן יציע לאבן
להצטרף לממשלה, אולי עוד בפגישה שתיערך ביניהם
בסוף השבוע. אכן יהיה מובן לחזור לממשלה
או כשר־ החוץ (תפקיד בו לא יוכל לזכות עתה)

או כסגן ראש־הממשלה ושר לענייני־הסברה
שעיקר תפקידו יהיה להסביר את עמדותיה
המדיניות של ישראל בפני אומות העולם.

על רבין מופעלים לחצים, בעיקר מצד גורמים יהודיים
בארצות־הברית, להתגבר על חילוקי־הדיעות שבינו
לבין אבן ולשלבו במאבק המדיני של הממשלה.

ד מי דוו מהבהדלפות
מיספר כתבים מדיניים בירושלים נפגשו
כיום השני השבוע עם ראש־חממשלה יצחק
רכין והבטיחו לו, ביוזמתם, להימנע
מפירסום הדלפות על שדרים סודיים כיי
ישראל לארצות־הברית ועל מגעים חשאיים
בין ישראל למדינות שאינן מקיימות יחסים
דיפלומטיים עימה.
הפגישה נערכה ביוזמתו של הכתב המדיני של הארץ,
מתי גולן, שלא על דעת מערכות העיתונים ונטלו בה
חלק, מילבד גולן, אריה צימוקי מידיעות־אחרונות,
יוסף חריף ממעריב, חגי אשד מדבר, דליה שחורי
מעל־המישמר, דויד לנדאו מג׳רוסלס פוסט, אלי אייל
מהטלוויזיה ושלום כיטל משידורי־ישראל.
ראש־הממשלה, שהופתע מיוזמת הכתבים המדיניים
אשר גילו, לדעתו ,״חוש אחריות ממלכתי׳׳ ,הודיע
כי יכנס את ועדת־העורכים של העיתונות היומית,
כדי שמערכות העיתונים תאמצנה את יוזמת הכתבים
המדיניים שלהן.

ש ר -ה דוזו ח תלוון
ובדהא לו ףורד׳
שר־הדתות יצחק רפאל עומד למחות בפני שר־הביטחון
על מה שנראה לו כהשתלטות מצד מתאם פעולות
צוד׳ל בשטחים, האלוף רפאל ורדי, על עניינים שהם
בתחום מישרד־הדתות. לטענת רפאל מצר האלוף ורדי
את פעולות מישרד־הדתות בשטחים המוחזקים, בניגוד
להחלטות־ממשלה מפורשות בנושא זה.
הסיכסוך בין רפאל לאלוף ורדי הגיע לשיא בעיקבות
תקרית שאירעה בעת תפילת חג־המולד בבית־לחם.

קציני המימשל־הצבאי תפסו את כל
המקומות בשורות הראשונות, שהועמדו
לרשות המוזמנים לטכס המיסה, ומנעו
מנציגים כבירים של מישרד־הדתות לשבת
כמקומות השמורים למכובדים.

סו כ ם ונד מינו
ד דו כשג רי ר
בוו שינגטון

מרגרטתא אי ר

למרות ההכחשות מצד כל הגורמים, סוכם על דעת
רוב הצדדים כי רב־אלוף (מיל ).דויד (״דדו״) אלעזר,

תבקר בי שראל

ח די קולק
מחפהעל גני ב ה
ראש ׳עיריית־ירושלים, תדי קולק
הטיל את מלוא השפעתו על מנהל
״מוזיאון ישראל״ דניאל (״דני״)
גלמונד, בדי שלא יעכיר למישטרה
הוכחות כדבר מעשי־גניבה של
שלושה מעובדי המוזיאון.
אחד מעובדים אלה היה מקורב ביותר
לקולק ועבד עימו שנים רכות, לפני
שהתקבל לעבודה במוזיאץ. השלושה
פוטרו מעבודתם, מכלי שהוגשה
נגדם תלונה למישטרה, וקיבלו את
מלוא פיצוייהם. מקורבו של קולק אה
התקבל אחר־כך לעבודה בעיריית־ירושלים.

רפאל
טוען כי יש להוציא את הטיפול בענייני דת
ומסורת של הערבים בשטחים מידי צה״ל, ולהעבירם
בשלמותם לטיפול טישרדו.

מנהיגת המיפלגה השמרנית כבריטניה
מרגרט תאצ׳ר, עומדת לערוך ביקור
כישראל כתחילת השנה האזרחית הכאה.
תאצ׳ר כבר ביקרה בעבר בישראל, אולם יחיד, זד,
ביקורה הראשון מאז נבחרה כמנהיגת המיפלגה
השמרנית. יקדים אותה בביקור בארץ יריבה המובס,
ראש־הממשלה לשעבר אדוארד הית, העורך עתה
ביקור בירדן כאורחו של המלך חוסיין.

מ׳ משסהאת
נושי ח רו ת?
אנשי מנגנון תנועת־החרות פתחו בחקירה כדי לגלות
מי מסית את נושי התנועה, ובעיקר את בעלי החובות
של קרן תל־חי, להגיש תביעות לבתי־דין ולפנות
להוצאד,־לפועל למימוש חובות המיפלגה. עד לפני
שבועות מיספר נמנעו נושי התנועה, שברובם הם
חברי־מיפלגה נאמנים, מלפנות לערכאות.

כמה מאנשי מנגנץ תנועת החרות חושדים,
בי מאחרי גל התביעות המישפטיות עומדים
אנשים שנעזרו בייעוץ מישפטי ממישרדו
של עורך־הדין שמואל תמיר, מנהיג
המרבז־החופשי.

חודה
למנהל״המחלקח, לרופאים, לאחיות, ל־שניטרים
ולכל שאר העובדים של המחלקת
החירורגית א׳ בבית־חחולים ״איכילוב״ בתל•
אגיב, וכן לרופאים ולאחיות של מחלקת
המיון, תודה מקרב לב על שטיפלו בי בבי־שרון,
במסירות ובאהבה.

אוד׳ אסרי

צ ה ״ ד ולמס? ,גיוס
פ רו פי לי נ מוכי ם
גיוס בעלי הפרופילים הנמוכים לצה׳׳ל, בו הוחל אחרי
מילחמת יום־הכיפורים התגלה ככישלון ובתקופה
האחרונה נערכת סלקציה חמורה ביותר, הקרובה
יותר לקריטריונים של הגיוס שהיו קיימים לפני
מילחמת־יום־הכיפורים.

למרות הדרישה לבוח־אדם מוגבר, הוברר
למטה־־הבללי כי ערכן של שכבות שלמות
כגיוסים הרחבים לצה״ל דל ביותר, והנזק
שהם מביאים לבעלי הפרופילים האחריב!
רב מן התועלת שמפיק צה״ל על־ידי
גיוסם.

המדובר הוא בעיקר בצעירים בעלי עבר פלילי,
בעיות נפשיות ורקע חברתי וסביבתי שעד למילחמת
יום־הכיפורים לא היה נהוג לגייסם לצבא.

צ ה ״ ד פי ח ח שי ס ה
לגי לוי
מע ש 1ח שי ש
מיפקדת קצידרפואה״ראשי כצה״ל
פיתחה תהליך מדעי שלפיו אפשר
יהיה לבדוק — ולקבל במקום את
תוצאות הבדיקה — כאם חייל עישן
חשיש או סמים מסוכנים אחרים.
לפי התהליך החדש, שעורר
התעניינות רבה במישטרת׳־ישראל
וכמיספר מישטרות כעולם, אפשר
יהיה לערוך בדיקה בשתן החייל
ולקבל תשובה מדוייקת. פיתוח תהליך
זה בא בעיקבות מאמצי קצין־רפואח־ראשי
החדש, תת־אלוף־ד״ר דן
מיבאלי, להילחם בנגע הסמים בצה״ל.

מתמחה ערב רא שון
ל שו פ ט שלו ב ת ״ א
שופט בית־המישפט השלום בתל־אביב, אהרון כהן,
הוא השופט הראשץ בהיכל הצדק בתל־אביב העומד
לקבל כמתמחה בלישכתו סטודנט ערבי, המסיים את
לימודיו בפקולטה למישפטיט.

עד כה לא נטל אף שופט כעיר פטאז׳ר
מכני-המיעוטים. גם בניסתו של המתמחה
הערכי הנוכחי לתפקיד נדחתה עד שיקבל
אישור ביטחוני.

,.שירטון ש ל רו ב

ט רו רשל מיעוט ז״׳
רב״שיח על נוטא זה ייערך במוצאי״שבת,
,3.1.76 בשעה 8.45 בערב, ב״בית־סוקולוב״,
רה׳ קפלן, תל״אביב, בהשתתפות :

אור אבנר
אלוף (מיל ).מת פלד
חייב א ליעז ר רונן
רו׳יכ מאיר פעיל

חבר קיבוץ כרס ־ שלו

$דהום ד־ריע קג קון

בשלושה דגמים שוגים: מכוניות,אוירונים ואופניים עתיקים
צנצנות דקורטיביות שיעשירו את מטבחך.
נהדרות לאחסנת אלף ואחד דברים .
אידיאליות כשי למארחת.

טובל 11קפה

ה עו ל ם הז ה 2000

הצבאי, כאשר ניצל בנס מטרות בפעם
הקודמת.
אהרון (״אהרונצ׳יק׳׳) כהן טילסן מ־שער־העמקים.
פעמים כה רבות יש למערכת
ויכוחים הריסים עם הצנזורה לעיתונות,
אך סגן־אלוף יצחק שני מהצנזררד.
איחל בסלפון איחולים כנים להחלמה
מהירה. וכמוהו ראש־הענף החדש לקשר
ועיתונות בסישרד דובו-צה׳ל, סנן־אלוף

זאב (״זאביק״) פלג.

״העולם הזה׳׳ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 343386־ .63 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמסרם״ .מודפס ב״הדפום החדש״ כע״ם, תל־אביב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה גד״ בע״ם. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״מ .
העורף הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
מאוחר יותר הגיעו גם הבר מועצת עיריית

למרות שהאחיות והרופאים של
המחלקה החירורגית א׳ בבית־החולים
איכילוב התרגשו, יתד עם אורי אמרי,
כאשד הוא שוחרר מבית־ד,חולים בתחילת
השבוע שעבר, אין ספק כי הם נשמו לרווחה
באותו רגע.
מהרגע שבו הגיע אמרי למחלקה —
או, לאמיתו של דבר, עוד כששכב אמרי
בחדר־המיון, ואחר־כך סחדר־הניתוהים,
לפני שאושפז במחלקה — הפכו חייהם של
האחיות גיהינום ממש.
״יש אצלנו עכשיו פסטיבל אבנרי,״
אפשר היד, לשמוע את האחיות מדברות
בטלפון, כשהן מסבירות !מדוע הן רוצות
לקצר בשיחת הטלפון.
הזמן החופשי היחידי של האחיות היה
כאשר נערכו, אחד מארבעה-חמשת ביקר
רי־הרופאים במחלקה. אז היו לובשות
האחיות את סבר־פניהם הרציני והנוקשה
ביותר. וניגשות לאורחים, יהיו מכובדים
וחשובים כאשר יהיו, ודורשות מהם לעזוב
את החדר.
אולם גם אז הן היו צריכות לטפל בעשרות
ובמאות האנשים שהתעניינו בשלומו
של אמדי דרך הטלפון. עשרות
הטלפונים, שהגיעו לבית־ד,חולים מדי
יממה, הפכו אותן לשותפות לגורל למזכירות
מערכת העולם הזה, תנה גבאי ויפה
וייסמן, שלא פסקו מלהודות למתעניינים
בשלומו של אמרי. אלה טילפנו למערכת
ולרחל אבנרי, אשר גם בדקות המעטות
בהן היתד, בבית, ולא ליד מיטתו של בעלה
בבית־ד,חולים, עסקה בתודות למתעניינים
בשלומו של בעלה ולמביעים את הזדעזעותם
מההתנקשות בו.
י 1 1
ראשוני המבקרים אצל אורי אבנרי
היוו קשת מעניינת מאד של חוגים שונים.
הפסיכולוג הפרופסור הנס קרייטלר,
ידיד־מישפחה ותיק, הגיע מייד כאשר נודע
לו על ההתנקשות. הזמר אריק ל בי א
שמע ברדיו על ההתנקשות ומיהר לעבר
ביודהחולים, יחד עם הסופר עמום קינן,
שרב בקולניות עם המשורר י כי על הזמת
להיכנס ראשון אל אבנרי.
לא עברו שעתיים ולבית־החולים הגיעו
שר־הבריאות ויקטוד שם־ טוב ואשתו
גרטי אמרי כבר שכב אז במחלקה.
למחרת היום שוב ערט שם־טוב ואשתו
ביקור חולים אצל אצנרי. גרטי, מזכירת
מפ״ם בכנסת, התיידדה עם אבנרי עוד
בשנות־כהונתו בבית־הנבחרים.
אך לפחות כמו ביקורי השרים והרוזנים,
התפעלו האחיות מהמיספר העצום של
האנשים שבאו למקום, מבלי שאיש יידע
מי הם. גם אבנרי ואישתו לא הכירו אותם
קודם לכן. כשהם מתביישים קימעה, היו
נכנסים בהיסוס לחדר הקטן, בו שכב אבנרי
וחולה נוסף, מילמלו ״שתהיה בריא מהר.
אל תיכנע. היזדעזענו ממה שעשו לך.״
ומיהרו לצאת מהחדר. רבים מהם הביאו
פרחים, ותוד זמן קצר לבש החדר צורה

של חממה.
ראש העיד שלמה (צ׳יצ׳י) להט בא
בחברת ידידים, התגלה כבעל חוש־הוטור
מבריק, ושאל אצל כל אחד מהאורחים
באותו רגע אם הוא תושב תל-אביב—יפו.

תל-אביב (המרכז החופשי) דויד יוטן
ויועץ ראש־העיר, העיתונאי נתן כדון.
מעניין היה לראות את הרכב קציני
צה״ל שבאו אל מיטתו של אבנרי, או
שהתעגיינו מיספר פעמים בטלפון לשלומו.
האלוף שמואל (״גורודיש״) גונן,
אשר נדהם לאחר־מכן לשמוע כי המתנקש,
אליהו גלילי, שירת בעבר בחטיבה
שלו, ביקר בבית־החולים, וכמוהו
שני יועצי ראש־ד,ממשלה והאלופים־לשע-
בד, רחבעם (״גנדי״) זאבי ואריק
שרון. הראשון ביקר, והשני טילפן.
אלוף (מיל ).מתי פלד טילפן והתנצל
על כי נבצר ממנו לבוא לבית־החולים וכן
גם יועץ שר־ה,ביטחון האלוף (מיל ).ישר אל
(״טליק׳י) טל• לא בהרבה פיגר אחריהם
האלוף (מיל ).עזר וייצמן, שערך

אין ספק כי בנוסף לזעזוע שמעשה ההתנקשות
היכה את הציבור, היו גורמים
אחרים לנחירה לבית־החולים כדי לבקר
את אבנדי, ולמאות הטלפונים. למרות ש ההודעות
על מצב בריאותו של אבנרי היו
מרגיעות, לא יכלו אנשים רבים להימנע
מלחשוב :״מה היה קורה אילוו״ מה היה
קורה אילו הצליח המיתנקש בזממו, והיה
הורג את אבנרי ז אולי הביא הדבר להערכה
חדשה לתפקיד המייוחד שממלא אבנרי
בחיי הארץ — כמורד, כהוגה־דיעות, כעיתונאי
וכאיש־ציבור.
את המתנה המקורית ביותר, עם איחולי-
החלמה, שלח המיסעדן ג׳ קי רינן. רונן
שלח לאבנרי, ביום השישי בצהריים,
ארוחת־מלכים ישר למיטה בבית־החולים,
ולמחרת בא לבדך אישית את אבנרי ולקחת
את הכלים הריקים. מי שנהנה אף
הוא מהארוחה של ג׳קי היה החמישרן
ובעל הטור בגלי צה״ל, דירי מנוסי,
שהיה שותף נאמן לאבנרי בארוחה הגדולה.
עורך־הדין אלי זוהר ביקר בבית-
החולים. כשנודע לו כי עורך־דינו וידידו
של אבנרי, אמנון זיכרוני, שוהה ב-
חר׳ל, מיהר להתנדב ולטפל בינתיים בענייניו
של אבנרי. ואמנם, זוהר זכה בניצחון
משפטי חשוב כאשר גדם לכך ש-
גית־המישפט יתיר לבסוף את פירסום
שמו ותמונתו של המתנקש בעיתונות. אגב,
זיכרוני עצמו התקשר טלפונית מלונדון,
ואילו רעייתו מירי וגיסתה דרורה היו
בין המבקרות.
עורר־דין אחר שהתנדב לטפל בענייני

מעה ללב במייוחד פנייתו של צלם ה־טלוויזיה
אלי. הוא הגיע עם צוות־הסיקור
של הטלוויזיה לבית־החולים. בעוד
הוא מצלם את אמרי שוכב על אלונקה
לחש לעברי :״אם אתם צריכים דם, תפנו
אלי. אני אתרום לא מרי ׳.מעולם לא פגש
את אבנרי קודם לכן ם נים-אל-ם נים.

שתי מישלחות פוליטיות הגיעו עוד

בערב ההתנקשות אל בית־ד,חולים. האחת
מטעם המועצה הישראלית למען שלום
ישראל־ 9לסמין, מועצה אשר בשבועות
האחרונים היה אמרי שותף להקמתה. את
המועצה ייצגו ח״ב אריה (.לובה׳) אלי אב
והסופר דויד שחם. המישלחת האחרת
היתד, של הוועד למען שלום צודק
בין ישראל והארצות הערביות, והשתתפו
בה נתן ילין־מור, ח״כ תופיק טובי

ויורם גוז׳נסקי.

אסא קדמוני, גיבור ישראל, לא יכול
לצוות הרפואי, שלא איפשר לו להימס
בעת ביקור הרופאים והלך לבית־דואר
סמוך בדי לשלוח מיברק. הרקדנית רינה
שחם היתד, רק אחת מ מו ת המין היפה
שבאו, או טילפנו, ביניהן האדריכלית הירושלמית
הידועה עדנה (״פלי״) לנ־גוצקי;
לילי דג׳אני מלכת היופי לשעבר!
השחקנית גילה אלמגיר שבאה
עם בעלה המפיק יעקב (״יענקלח״) אג־מץ
; ניבה לניר שנישאה באותו שבוע,
והדיר נעמי קים מירושלים.
מעניין היד, לסקור את רשימת המבקרים
או המטלסנים. מעניין היה עוד יותר להרכיב
את רשימת אלה שלא ביקרו או
טילסנו. בעוד שהליכוד שלח כמה מנציגיו,
ומנחם בגין אף הביע בפומבי ה ד
דעזעותו מההתנקשות, ובעוד שהשמאל הקיצוני,
היריב לדעותיו הפוליטיות של
אבנרי לא פחות מהימין, התייצב על כל
קשת גווניו — לא היה אף נציג אחד מראשי
מיפלגת־ז־,עבודה שבא לברכו או
שטילפן לו. רק חבר-כנסת אחד ממיפלגת
העבודה הח״כ החיפאי משח שחל,
שלח מיברק ברכה (ראה עמוד .)14 ואילו
ח״כ אבא אבן טילפן לביתו של אבנרי.

נפרד כץ מהמבורג טילפן פעמיים.
הפסיכולוג ד״ר ריצ׳ארד קורנהוייזר
והמיזרחן יוסי אמי תי מקיבוץ גמלות
היו מודאגים בטלפון. משה גבזח, נציג
חזית השמאל בהסתדרות, שמואל מי־קונים,
חבר־הכנסת לשעבר, ופעיל מפ״ם
לטין! דורי ביקרו בביודהחולים. הצייד
דן קדר והקאריקטוריסם בזיל, באו אף
הם לבית־החולים כדי לבקר. אליהם הצטרף
משה ברעמי, הבר מועצת פועלי
תל־אביב.
בין הערבים שביקרו או טילפנו היו
אחמד מסרווה, מראשוני תנועת
העולם הזה, שביקר בבית־החולים, וייי ־
ונדה טאוויל, מנהיגה פלסטינית משכם,
המתגוררת עתה ברמאללה. לוטפי
ווידה משעור מבית־לחם טילפנו.
את הטלפון של בית־החולים ושל המערבת
העסיקו גם שיחות לבביות של הרב

שמואל-הכהן אבידור, איתן הו
המבקרים
כבית-החולים ־
עד חלוף הדאגה
אבנרי היה צבי לידפקי. הפרקליט ה-
הידוע, שביקר את אבנרי כימעט מדי יום
ביומו, התאכזב לשמוע שזוהר הקדים אותו.
טבעי שבין המבקרים והמתעניינים היו
גם עיתונאים רבים. אורי ין ממעריב;
אמנון קפליוק מעל המישמר, ברוך
נאדל מידיעות אחרונות היו רק חלק
מהעיתונאים שבאו לשם ביקור, ולא
לראיון לסיקור ההתנקשות. נאדל היה זד,
שהזכיר את הפרשה ההיסטורית שהופיעה
בכתבה — פרשת קירוב (העולם הזה .)1999
עיתונאי נוסף שביקר את אמרי היד,
מיכאל שיר, עודך אצבעוני. מיספר
ניכר של כתבי ח ח התעניינו אף הם בשלומו.של
אמרי, ביניהם ויקטור צי־גלמן,
כתב נובל אובסרווטר בארץ, אד־וארד
מורטימר, עורך־החח של המייחס
הלונדוני, שבא לבקרו בבית־החד
לים, וברברזז טאופר, ניספחת״ד,עיתונות
בשגרירות אוסטריה בישראל, שבאה
אף היא.

שיחה משעשעת, בחוש־ההומור המייוחד
לו, עם אמרי עצמו.
החולים שאושפזו באותה מחלקה, והחולים
מהמחלקות האחרות, ראו עצמם במידה
מסויימת כפטרוניו ודובריו של א מרי.
הם היו בין הראשונים לבקרו ולאחל
לו החלמה, היו מתארים לכל אורח או
זר את סרטי ההתנקשות באבנרי, ומוסרים
דו״ח מדוייק על מצבו הרפואי באותו רגע.
אחדים מהם אף הזעיקו את מי־מישפחתם,
שבאו לבקר אותם, כדי שיסורו לחדר בו
שכב אבנרי ויבקרו גם אותו.

שר־ה&עד זבולון המר טילפן לביתו
של אבנרי ובירך אותו להחלמתו.
ח״כ (חרות) יורם ארידור, המרוחק
מאמרי בהשקפותיו הפוליטיות, בא לבית־החולים
בדי לבקרו, ואילו ח״ב דב זכץ
(מפ״ם) מיהר לטלפן ולהתעניין בשלומו
שעות מעטות אחרי חזרו לארץ מן הפרלמנט
האירופי. באותו יום טילפן גם
מבקר מישרד־הביטחת, שמע ץ אבירן,
שהיה מפקדו של אמרי בחטיבת גיבעתי * ,מימין: אריק לביא, עמוס קינן, פרופושגיקר
אותו לפני 27 שנה בבית־החולים סור הנס קרייטלר, רחל אבנרי. יבי.

לנד, איש־ביטוח מחיפה, רות נבל משידורי
ישראל, מיכאל נתן, ישראלי
המכהן כפקיד בביר בממשלת גרמניה ש-
טילפן מפרנקפורט, יעקב ארנון, מי
שהיה המנהל הכללי של מישרד־האוצר,
השחקן החיפאי שי,מעון ישראלי, ראש
עיריית ראשון־לציון עו״ד חגניה גיב־שטיין,
מנהיג שינד, הפרופסור אמנץ
רובינשטיין, נעמי אדווה החיפאית,
וצלם־העיתונות של ד,שביעת הגרמני
שטרן שבתאי טל.
קשה לזכור בהתרגשות הרבה שד,יתד,
בבית־החולים את כל המבקרים והמטלם-
נים. לאחר שאבנרי שוחרר מבית־ר,חולים
ניסו הוא ורחל, יחד עם חברי־המערכת
ועובדיה, לשחזר מהזיכרון את המבקרים ו־ד,מטלפנים.
רבים מהם היו בלתי־ידועים
להם מקודם, רבים אפילו לא הציעו את
עצמם והסתפקו ב״אני סתם אזרח.״
אך אם שכחתי ידיד אישי של מישפחת
אבנרי, של העולם הזה או אזרחים אותם
היכרתי, מאלה שהביעו את השתתפותם
בהזדעזעותנו, ואחר כך בשימחתנו על
החלמתו של אבנרי, סליחה.

ה עו ל ם

הז ה 2000

..שומו כתאים תשם, ואם רא שמו אותו, משגע: הכס אתה!
למן הרגע שבו נפצע עורך העולם הזה.
אורי אבנרי, בנסיון־חהתנקשות בחייו ביום
החמישי שעבר, הגיעו אל מיטתו בבית־החולים,
ולאחר־מכן אל ביתו, מאות מיבר־קים,
מיכתבים ופיתקי אחולים להחלמה
מהירה מלווים בזרי־פרחים אין־ספור, ובאותות
קטנים רבים של תשומת־לב. הם
הגיעו משיכבות הציבור השונות, למן אזרחים
פשוטים שביקשו להביע בדרך זו את
אהדתם ומחאתם — ועד לשרי־ממשלה,
אנשים מהארץ ומכל רחבי העולם. תקצר
היריעה להודות לכולם, ובכל־זאת — הרי
כמה מהם:
נדהמתי ממעשת־חטירוף הנפשע. הנני
מאחל לן (גם בשם רעייתי) החלמה
שלמה ומהירה, וסומן על אומץ־ליבן המסורתי
גם בעתיד. שלך בידידות,

יהודה בן־משה, מרצה, ירושלים

כרצוני לשלוח לך איחולים חמים ביותר
להחלמה מהירה״בבזק !
אני מקווה מעומק ליבי כי פעולת
מטורפת זו לא תבלום אותך, או תפחית
בהוא־זה מהתלהבותך. שיתוף־הפעולה
שלך, לאחרונה, עם לובה אליאב, מעודד
ביותר.
שלך בנאמנות,

זאב רפאל, חיפה

מיטב האיחולים להחלמה מהירה.

פראנקו דה קורטן,

אתך —

חברי המועצה הישראלית למטן שלום
ישראל־פלסטין

רפואה שלמה בשם כל ידידיך בבאר-
שבע.

נסטור

הזדעזעתי לשמע הידיעה על הניסיון
הנפשע שנעשה להתנקש בחייך.
הנני מאחל לך מקרב-לב החלמה מהירה
ושלמה, כדי שתוכל לחדש את עבודתך
הפובליציסטית ופעילותך הציבורית
למען ענייננו המשותף — עניין השלום
והקידמה החברתית.

צבי ברייטשטיין, תל־אביב
• בעלה של אסתר וילנסקה המנוחה.

אל דאגה ! בהורוסקופ שלך (שעשיתי)
כתוב, שתחיה עד ! 120
אז החלמה מהירה ולהתראות,

עדה הוז־פלם, עיתונאית, תל־אביב

החלמה מהירה והמשך פעילותך הברוכה.

אברשה
אהרונסץ, תל־אביב
• אברשה אהתנסון, חברו של אבנרי
בחטיבת גיבעתי במילחמת־העצמאות, עזר
להעבירו לבית־החולים הצבאי כאשר נפצע
קשה בכים פלוג׳ה.

איזה עולם מטורף ! במחזה ״בולם היו
בני״ אומרת האם :״אין לך מושג איך
אנשים מסוגלים לשנוא ! הם שונאים בל בך
— שהם יהרסו את העולם!״
אני תיקווה שתחלים מהר! חזק ואמץ

חנה מרון, הרצליה

החלמה מהירה.

מנפרד כץ, המבורג

״למרות זאת אני מובן ליהרג בכדי
שתוכל לומר זאת.״

תמר ויצחק ישר, תל-אביב

החלמה מהירה.

ח״ב מאיר זילנר, תל־אביב

יוסי אבוהב, באר־שבע

חזק־ואמץ ובהצלחה !

ג׳יימס דורסי, אמסטרדם

רפואה שלמה ומהירה.

בן־ציץ רבינוביץ, הרצליה

בשם ציבור העיתונאים, חברי אגודתנו,
ובשמנו, אנו מאחלים לך החלמה שלמה
ושיבה מחירה לעבודתך במלוא כוחך.
הננו רוצים לקוות, בי הפגיעה האלימה
בך תחיה האחרונה בשרשרת של התנקשויות
בעיתונאים ובעיתונים בישראל.

אנא, השתדל להבריא מהר, ולחזור
מהר למאבק למען המטרה המשותפת
של שלום ודמוקרטיה, בה לא יהיה מקום
לטירוף המילחמה, הדיכוי והאלימות
אשר כיוונו יד רצחנית נגדך.

לוי יצחק הירושלמי,
מאיר בן־גור,

דן לאון, הוועד למען שלום צודק
בין ישראל והארצות הערביות
• אחיו של השר ויקטור שם־טוב.

אגודת העיתונאים, תל־אביב
נדהמנו לשמע הפשע המתועב נגדך ונגד
מחנה־השלום כולו. מאחלים הבראה מהירה
והמשך המאבק לשלום צודק.

אנו אוהבים את שניכם.

פרדריקה ודג סגל, תל־אביב

יעקב ריפתין. ,ברית־השמאל
משה נבזה, חזית השמאל

איחולי החלמה, וחזרת מהירה לפעילות.

ברוריה
ואברהם כריר, תל־אביב

ברכות, הרבה ברכות להחלמתך המהירה
ושובך לעבודה.

החלמה מהירה.

רות ואמנון רובינשטיין, תל־אביב

ישר

שרון

מרון

איחולי החלמה מהירה.

סמואל שרון, תל־אביב

ברוך שובך הביתה, והחלמה מהירה.

נ. גבאי, בשם ועד כיתת א׳ 1
בית־מפר ״תל־נורדוי״ ,תל־אביב

החלמה מהירה. חזק־ואמץ.

דן לאון, ירושלים

הכתוב מעיד :״שומר פתאים השם״,
ואם לא שמר אותך, משמע: חכם אתה !
מחמאה זו תעודד אותך ותגביר כוחך
להבראה מהירה ושלמה• לחיים טובים
ולשלום.

אלכסנדר זרחין, תל־אביב
• הממציא הידוע.

מזועזעות ממעשה״הפשע המחריד.
מאחלות הבראה מהירה ושלמה, והמשך
פעילותך הברוכה למען השלום.

רות לוכיץ,

תנועת נשים דמוקרטיות בישראל
הצטערנו לשמוע על הנבלה שנעשתה
לך על״ידי מטורף לאור-היום.
אנו מאחלים לך החלמה מהירה ורפואה
שלמה !

גרשון כספי, תל־אביב

מצטערים על התקרית שמנעה בעדך
להשתתף בסעודה החגיגית. מאחלים לך
החלמה מהירה.

יוהנה נסטור,

שגרירת אוסטריה בישראל
הזדעזעתי לשמוע על ההתנקשות בחייך.
אני מקווה שתחלים במהרה מפציעותיך.

מיה ינקרפלד, קריית־אונו

דן ושרה לבקוכיץ, חיפה
פולה ונח מוזס, רמת-גן

קיבוץ גבולות

יוסי אמיתי והמישפחה,

איחולי החלמה מהירה מקרב לב.
נבצר ממני לבקרך בהיותי בשירות״
מילואים.

אדמונד סרושן, תל־אביב

איך שאי-אפשר לדעת בכל רגע מן ה חיים
מה צפוי מייד לאחר-מבן !
באיחולי החלמה מהירה,

חנה כהנא, רמת־גז

ביציאתך בשלום מידי המתנקש נמנע
אסון לאומי למדינה. בברכת החלמה
מהירה.

מנחם גולן, חיפה

שמעתי על נסיון-הרצח במונית, בדרכי
לירושלים לראיין את גרגורי פק.
אני מקווה שיצאת כבר מכלל סבנה.
זה לא מוצא חן בעיני בלל. לי אוסוואלד
היה מטורף, רוצחו של בובי קנדי היה
מטורף, רוצחו של מרטין לותר קינג היה
מטורף — מי שוטף את המוח לרוצחים
האלה ז שלך,

יום!? שריק, תל-אביב

רפואה שלמה.

ג׳יימס יעקב רוזנטל ורעייתו,

רולף שלום,

״רציתי לשיר לך כמה שירים ולספר
במה בדיחות מצחיקות — אבל ...פחדתי
שתחלה מרוב צחוק !״
הברא במהרה !

צילה לביא, תל־אביב

נדהמת׳ לשמוע בחדשות של השעה

המומים מנסיון ההתנקשות בחייך ומצפים
לשובך לפעילות במהרה.

החלמה מהירה.

פופי, אגודת צער־בעלי־חיים, תל־אביב

משה ויניצקי, חיפה

א.ר.צ ,.תחנות־שידור גרמניה

שלום בן־חורין, ירושלים

זה-עתה שמעתי, בחדשות של השעה
, 2.00 על מה שקרה לך, ונדהמתי לשמע
המעשה הנורא.
אנו מאחלים לך החלמה מחירה ושלמה.

ירושלים

אני
מאחל לך הבראה שלמה ומהירה,
חזק־ואמץ.

בבירכת ״גומל״ :״מי שגמלך כל״טוב/
הוא יגמלך בל טוב סלה.״
בידידות ובהוקרה,

שגרירות איטליה, תל־אביב

רוזנטל

את טירוף המילחמה, הסיפוח והלאומ נות,
ונזכה לישראל שוחרת־שלום באמת
וחיה לבטח, לטובת שני העמים, הישרא לי
והפלסטיני. שלך בידידות,

בהקדם.

משה גלילי, אשקלון

ברצוני להביע את שאט-נפשי מהמעשה
הנפשע של נסיון ההתנקשות בחייך. זוהי
תקיעת-סכין בגב כל כוחות השלום בישראל.
אין לי כל ספק, כי האווירה
העויינת שמטפחים בלי״התיקשורת בשי רות
הממשלה, גוש-אמונים והליכוד —
היא שאיפשרה את הפניית השיגעון דווקא
נגדנו.
מאחל אני לך הבראה מלאה ומהירה.
הנני בטוח, בי בכוחות משותפים ננצח

שריק

זרחין

1.00 בצהריים ביום חמישי שנפצעת בדקירות.
רק לקראת הערב, באשר שמעתי
ב״יומן החדשות״ את קולך־שלך — נרגעתי.
טוב שאתה חי !
אני מצטער על הסבל שלך והכאבים,
אבל כנראה אתה מרגיש את בל השנים
של פעילותך במו חייל — תמיד בסכנה,
כמו בשדה-הקרב.
אני מקווה ומאחל לך החלמה מהירת,
וחזרה לעיתון שלך. ובבחירות הבאות
נקווה לראות אותך כח״ב.

משה אדליד, ירושלים

המום ומזועזע. איחולי החלמה מהירה.

ברוך אלץ,

בן־חורין

צר לי. איחולי להבראה מהירה.

מידד שי]* ,רמת־גן

הצטערתי לשמוע על ההתנקשות בך,
ושמחתי לשמוע על היחלצותך מהסכנה.
אני מאחל לך החלמה מהירה ושיבה
מאוששת לפעילותך העיתונאית והציבורית.
בברכה חמה.

גירעון ספירו, ירושלים

רפואה שלמה ומהירה.

ח״כ זלמן שובל, תל־אביב

החלמה מהירה. רק מופרע-בנפשו ו-
מסיתיו מסוגלים להתנקש בחייך. השפויים
אתך !

יחזקאל נגר, חיפה

תנועת איכפת לנו, הרצליה
שמחתי מאד באשר באתי אתמול ל־בית״החולים
״איבילוב״ ולא מצאתי אותך
שם. זה סימן שאתה מרגיש יותר טוב.
מאחלים לך החלמה מלאה.

פנינה ואליעזר פיילר,

קיבוץ יד־חנה
הנני מגנה את ההתנפלות הרצחנית
עליך, שהיא פרי ההסתה נגד כוחות־השלום.
אני מביע סולידריות אתך ומאחל
לך הבראה מהירה.

ח״ב תופיק זיאד,

ראש־העירייה, נצרת
נדהמנו לשמוע על ההתנקשות בך,
ואף בי ייתכן שמדובר במעשה של אדם
בלתי-שפוי, הרינו רואים חובה להוקיע
בל ניסיון של פגיעה בעיתונאי, בעורך-
שבועון, כדבר הנוגד בצורה חמורה את
עקרונות חופש־הביטוי המשותפים לנו
מעבר לחילוקי-דיעות פוליטיות. חופש־הביטוי
מיבחנו, לדעתנו, בהתייחסות לריעות
שאינן מייצגות את הרוב, אלא
דווקא לדיעות של המיעוט ולפעמים אף
לדיעות של יחיד, אפילו יהיו בלתי״
מקובלות בדעת-הקהל.
היינו רוצים להאמין, כי הפעם מדובר
לא במעשה של התנקשות בך כעיתונאי,
דבר שיש לראותו בחומרה רבה.
אנו מאחלים לך החלמה מהירח והמשך
פעילות עיתונאית.

מארק גפן, חיים שור,
״על המישמר״ ,תל־אביב

ארידור

מזועזעים מהמעשה הברברי ומאחלים
לך החלמה מהירה. כולנו אתך כנגד היד
הזידונית המנסה לפגוע בעבודתך. אנא
המשך ואל תרפה.

אליעזר עמיר, חיפה

הצטערתי לשמוע על פציעתך והחתנק-
שות המטורפת בחייך.
אני מאחל לך החלמה מחירה, ושיבה
מאוששת לפעילותך העיתונאית והציבורית.
בברכה חמה,

עו״ד אוריה באר, אילת

איחולים טובים להחלמת מלאה ומהירה•

עו״ד
ליאץ פיין, תל־אביב

קבל איחולי ובירכותי על שניצלת מידיים
זדוניות, ומן המופרעות והמופרעים
שפשטו בחיינו היוס״יומיים.
תגובתך אחרי הפציעה והתנהגותך האזרחית
אכן ראויים לצל״ש.

יהונתן לב, ירושלים

מזועזעים מהניסיון הנתעב להשתיקך.
מזדהים ותומכים ברעיונותיך. באיחולי
החלמה.

מישפחות צפריר וכהן, רמת־השרון

ביקרתי אצלך בבית־החולים ״איבילוב״,
באותו יום ה׳ אחרי-הצחריים, אבל לא
ניתן לי להיכנס, בך שלא הצלחתי לראותך.
וכעת, אני מבין, אתה נבלע בזרם
מבקרים ואהדה כנה•
אני מאחל לך החלמה מלאה ומהירה,

(המשך בעמוד )8

איחולי החלמה מהירה וחזרה לפעילות

— שומר 3חאי השם
(המשך מעמוד )7

ושיבה מחירח לשולחן־הכתיבה חגורת
והחשוב דווקא בימים אלה.
אם יורשה לי להעיר, נראה לי חיוני
לדעת מי תקע לראשו של אותו רוצח אה
רעיונות-חהבל חללו. אגב, המודל חזה,
פרט לנסיון־רצח, חינו כבר לי תוגעה
מוכרת, ועדייו חסרים למיקרה שלי פר*
טים חיוניים.
גבל מיקרה, שוב החלמה מהירח לך,
ו״אקדח, בנראה, נועד לשאתו בכיס*
המעיל.

אסא קדמוני, תל־אביב
קבל בירכותי להחלמה מהירה ומלאה.
חיים ברעם, ירושלים

אני מאחל לך החלמה מחירה ומלאה,
וחש בושה וכעס על כך שדבר מעין זה
יבול היה לקרות במדינת ישראל.
אני מקוה שתשוב במהרה לעבודתך,
בריא בתמיד.

ד״ר פרנסים דה קורושי, באר־שבע

מגנה כל אלימות. היא אינה מרתיעה
אדם המאמין בדיעותיו ובתפקיד שהטיל
על עצמו. מאחל לך רפואה שלמה והחלמה
מהירה.
אליהו אלישר, ירושלים
הערצתי העמוקה נוכח ההתנקשות ה*
חמורה בחייך. מביע בשם כל הידידים
האיטלקיים סולידריות כנה•

נידו פאנטי, בולוניה
• גידו פאנטי הוא ראש הממשלה ה מחוזית
של אמילידדרומאנה, וכיהן כנשיא
ועידודבולוניה.
החלמה שלמה. אתך בכאב וברעיונות
שלך.
יורם קנייוק, תל-אביב
אני שמח על כך שאותם ״הממשיכים
לצעוד כאשר חבל מתנפץ לרסיסים״ ״.לא
הצליחו בוואו״דר״לובח הקטן שלהם.
מיטב האיחולים להחלמה. הלוואי ו־מערכת״המישגט
תפעל באופן אובייקטיבי.

רפאל שמיץ, חיפה
• הפסוק ״אנחנו נמשיך לצעוד כאשר
הכל יתנפץ לרסיסים״ לקוח משיר נאצי
ידוע. מאריוס ואדדר־לובה היה חולה־רוח
הולנדי, שנתפס בעת שריפת הרייכסטאג
הגרמני, ואשר שימש — לדעת רבים —
מכשיר בידי הנאצים.
בירכותי להינצלך מהתנקשות, ואיחולי
להחלמתך.
ח״פ יורם ארידור, תל-אביב
החלמה מהירה, ותחזיק מעמד !
אלמה ושייקה בן־פורת, תל־ אביב
רפואה שלמה !
ד״ר דן כן־יהודה, תל-אביב
רפואה שלמה.
נתן אלכינגר, תל־אביב
הזדעזענו עמוקות מנסיון־ההתנקשות.
החלם במהרה והמשד במאבקך הצודק.

וויליאם סאדה קארל, קיבוץ חניתה
• צלם־לשעבר של ״העולם הזה״.

רעייתי ואני דאגנו מאד לשלומך. אני
מקווה שתחלים לגמרי ובקרוב מהפצעים
של ההתנקשות הפושעת על חייך.

עלי נפתלי, רמת־גן

סיגריות \ 1£דד על כל סוגיהן
מבוקשות יותר מכל שאר הסיגריות גם יחד
כי הן טובות טובות מאד

רפואה שלמה.
הכרמן, חיפה
מאחל לך החלמה מהירה ובריאות,
על־מנת שתשוב לתפוס את מקומך במאבק
לשלום.
ג׳אמיל חאמאד, ירושלים
• מנהיג ערבי צעיר מבית-לחם.
לאורי-אבנרי אוהב־חחתולים, מחנה
זמר, אוהבת־החתולים. בבירבת הגומל.

חנה זמר, תל־אביב
• עורכת דבר צירפה לאיחולים בובות
של חתולים.
הזדעזעתי לשמוע על חמיקרה. מקווה
בכל ליבי שתתגבר ותחלים במהרה.
מטי גלעדי, אילת
• יו״ר ועד עובדי מיפעל תימנע.
החלם במהרה. מאחל לך הצלחה.
עמי שמיי, ניו־יודק
הצטערתי לשמוע על התקרית החמורה
שקרתה לך. חובת כולם להילחם באלי-
(המשך בעמוד )31
ה עו ל ם

הז ה 2000

הגנב, יצאו למערבה להגנה
על צינעת ההברחות 1ח 1פ ש העלמת־המס

הסמקת הגח״ה
התערבות הזאת בחיי הפרט צריכה להיפסק.
| 1מה זה פה, מדינת מישטרה?
למשל, באיזו זכות מקימים השוטרים מחסומים בכבישי
הארץ, ותובעים מן הנהגים להזדהות, כדי לתפוס גנבים?

ובי לגנב אין הזכות לנוע ככבישים באין
מפריע, ולהעביר את השלל שלו למקום מיכט־חים,
במכונית שגנב בעמל כפיו?
באיזו זכות עוצרים, בשעות הקטנות של הלילה, אזרחים
המשוטטים בסימטאות הערים בנסיבות חשודות, ועורכים
חיפושים בכליהם?

הפסיד מיליוני לירות בביצוע עבודות־עפר בקו בר־לב, מי
נתן לו במתנה את היאכטה החדשה שלו.
הם מתעניינים במימון הקאדילאק החדש של הרופא
הידוע, המקבל מישכורת־רעב בבית־החולים, וששכח לציין
שהוא מקבל גם, פה־ושם, כמה חולים פרטיים בביתו•

והם מתכוננים להטריד גם סתם אזרחים
ישרים בשאלות מסוג זה לגבי טיולים בחו״ל,
מכשירי־חשמל ומכוניות.

האם עקרון צינעת־הפרט אינו חל גם על
פורצים, שבהחלט אינם מעוניינים שכלי־הפרי־צה
שלהם יתגלו על גופם ז־

^ אם זה בלתי־נסבל?
1 1לא, אין זה בלתי־נסבל. אין זה נעים. זה
נסבל בהחלט.

מרגיזה במייוחד ההתעללות השיטתית במבריחי־מכס,
שאינה יאה למדינה דמוקרטית חופשית. מדוע מבקשים
מאזרחים לפתוח את מיזוודותיהם בנימלי התעופה והים?

אין זה נעים לאשה לפתוח את ארנקה בכניסה לקולנוע.
אך כל אדם נורמלי עושה זאת ברצון, ביודעו כי הדבר

זה מכיף: זה חודר לתחום הפרט !

הפועלים השחורים בבתי־החרושת ובאתרי־הבנייה הם
המשלמים את מחיר היאכטות השחורות, הווילות השחורות
והמכוניות השחורות, שאותן מבקשים שילטונות מס־ההכ־נסה
לאתר.
מעלימי־המס אינם צאצאיו *של רובין הוד. אין הם
גיבורים נלבבים, שהרפתקותיהם צריכות לשמח לב אנוש.
אולי מקנא בהם כל אחד מאיתנו בסתר־יליבו.

אבל קינאה זו, טיבעית כבל שתהיה, אסור
לה לטשטש אף לרגע את העובדה שאלה הם
מחריבי המדינה ומהרסיה, יותר מכל פידאי
ערבי.

!8 8! 8

בלתי־נסבל, ויש לעשות משהו נגד זה:

אותם האנשים שגינו אך אתמול את יהושע פרץ, מגנים
עתה את שילטונות מס־ההכגסה• זה די משעשע. הרי
יהושע פרץ, שסירב להזדהות בפתח הנמל, לחם למען
צינעת־הפרט. איש מישמר־הגבול חדר לתחום־הפרט שלו,
כשתבע ממנו להציג תעודת־זהות. במה שונה פרץ מן
האזרח המסרב להציג לאיש מישמר־המס את חעודת־הזהות
הכלכלית שלו?
אותם פוליטיקאים שנאמו עוד אתמול (וינאמו שוב מחר)
לפני מליאת־הכנסת הריקה נאומים חוצבי־להבות על
תשלום מם־אמת, הם המרעישים עתה שמיים וארץ נגד
הניסיון הקלוש הראשון לגבות מס כזה.

/מבחינה זו, כבר מילא האיום בגזירה תפקיד
חיובי. הוא גרם לעריכת מיפקד כללי של הנוכלים,
שליחיהם ועושי-דברם.

הכל — בשם צינעת-הפרט.

האם ייתכן נציג אופייני יותר של יוזמה
חופשית בלתי״בבולה, מאשר אינדיווידואליסט
מובהק הפורץ לדירות ז
האם אין הליברליזם הטהור מחייב להגיח למבריח
לעבור במכס, על־פי העיקרון הליברלי הקלאסי ״הנח
לעשות, הנח לעבור״?

* * כשיו קמים כל הגופים האלה וכל האדונים האלה.
׳ ג סוף־סוף מצאו נושא למאבק קשוח ואכזרי, עד הסוף
המר.
ח״כ שימחה ארליך, המנהיג הליברלי הדגול, מאיים
בפה־מלא במרי אזרחי.
ח״כ שמואל תמיר, הפרקלי״ט העשיר של העשירים
והדמגוג העני של העניים, מבשר במילים קודרות את בואה
של מדינת־המישטרה הטוטאליטארית.
לוחמי הל״ע* ,שלא לחמו מעולם למען השלום והצדק
הסוציאלי, שולפים את חרבם בתרועה גדולה, ומוכנים
לעלות עלי בריקאדות.

סוף־סוף מתגלה בארץ מחנה עצום ורב,
המוכן לחרף את נפשו למען חופש־הפרט ו•
זבויות־חאזרח, מול הגל העכור של הפאשיזם
הגואה במישרד מס-ההכנסה.
הסיסמה היא ליברלית, ציונית וכללית :״תנו לרמות
בארץ הזאת !״

ץ ץ הי המזימה הנוראה, שגרמה להתקוממות עזה זו
* ) של הטובים בעם — או הטובים בע״מ?

שילטונות מס־ההבנסה הודיעו שהם מתכוננים
לבצע התנכלות כלתי-נסבלת לחופש-הפדט,
חדירה נלוזה ונתעבת לצינעת-הפרט.

כל אדם כישראל, המשלם מרצון או מאונס
את המיסים הקטלניים המוטלים עליו, הוא
קורבן הכלכלה השחורה. בל אגורה, המועלמת
מעיגי המס על-ידי אילי העסקים השחורים,
משולמת על־ידי שכיר מיסכן, שהמס מנוכה משברו.

במדינת־המישטרה
שלנו, אי־אפשר אף להכניס פצצה
לאולם־קולנוע, מבלי להיות מוטרדים על־ידי שומרים
ופקחים למיניהם. פותחים את ארנקי הגברות, ולפעמים
אף ממשמשים את כיסי הגברים.

^ התעללויות הללו בחופש־הפרט נמשכות זה שנים,
י 1ואיש מאבירי־החירות עדיין לא נשא את נס המרד
נגד הכבלים של מדינת־המישטרה.
היכן היה שמואל תמיר? היכן ל״ע? היכן שימחה
ארליך?
מדוע לא קמו כל אירגוני היוזמה החופשית?

היחס בין הכלכלה הלבנה והכלכלה השחורה אינו ,1:100
וגם לא .1:10 ייתכן שהוא ,1:4ואולי אף .1:3
מתגלגלים בארץ מיליארדים, שלא נגבה עליהם מס,
שאינם משרתים שום יעד לאומי או חברתי מועיל. מיליארדים
אלה יוצרים אינפלציה דוהרת, וחותרים תחת יסודותיה
הרופפים של הכלכלה הלבנה.

£כן, מעניין שבעתיים מי הם הזועקים עתה חמם.

מרכזית. הכלכלה השחורה היא סרטן האוכל
את גוף המדינה מבפנים.

הם מתכוננים לשאול את הירקן המיסכן בשוק־הכרמל,
החי על קיצבת־סעד של 120ל״י בחודש, כיצד זה קנה
את הווילה החדשה שלו בסביון.
הם מעזים לבקש הסבר מן הקבלן האידיאליסטי, ש
שר־האוצר:
צעד ק די מ ה, צעד לאחור
נעשה לטובתו, ומאפשר לו לחזות בסרט מבלי לחשוש
בכל־רגע מפני התפוצצות והתרסקות אבריו.
כולנו בילינו כמה מן הדקות הבלתי־נעימות ביותר
בחיינו ליד דוכני־המכס בנימלי־התעופה בארץ ובחו״ל.
מאד לא־נעים לפתוח מיזוודות מלאות וגדושות, בנוכחות
זרים — מה־גם שהמיזוודות המרושעות מסרבות תמיד
להיסגר שוב. אבל אנחנו משלימים עם הצורך הזה, כדי
לאפשר למדינה לממן את שירותיה באמצעות המכס.
וגם מי שמתכעס על עצירת מכוניתו ובדיקת רישיונו־תיו,
במחסום מישטרתי, שמח מאד כא*שר המישטרה מחזירה
לו את מכוניתז־שלו, שנגנבה.

במדינה מודרנית אין מנוס מחדירה לתחום
הפרט. השאלה היא מי החודר, כיצד ולטובת

^ שה להעלות על הדעת מטרה טובה מזו הקרוייה,
1/בסלאנג הביורוקראטי ,״העמקת הגבייה״.

כשנים האחרונות הוכיחו שורה של חוקרים,
ובראשם כיור נאדל ו״העזלם הזה״ ,שהאוייבת
הפנימית מסז 1של מדינת-ישראל היא הכלכלה
השחורה.
פעם סברו, כי כלכלה אפלה זו היא מעין תופעת־שוליים,
מרגיזה מבחינה מוסרית אך בלתי־משמעותית
מבחינה כלכלית.

בשנים האחרונות נסתבר, כי זוהי תופעה

פעם אמר הדוקטור סמואל ג׳וגסון, הוגה־הדיעות הבריטי,
כי ״הפטריוטיזם הוא המיפלט האחרון של כל
נוכל״ .בישראל של ימינו ניתן לתקן את הפסוק ולומר :
״צינעת־הפרט היא התירוץ הראשון של כל נוכל״ .ולא
רק במיקרה זה — גם במערכה לחיסול העיתונות החופשית,
המפריעה כל־כך לנוכלים ולמושחתים, משמשת צינעת־הפרט
כדגל עיקרי.
(אין פרט צנוע יותר, ושונא יותר פירסום, מאשר אדם
הגונב כמה מיליונים מקופת הציבור. למענו מתוכננת
עכשיו מערכת שלמה חדשה של חוקים, ביוזמת מוקיוני־הפירסומת
של הליכוד בכנסת, ובחסות שר־המישפטים).
לשכיר הגון, המנסה להעביר שגי ילדים בבית־הספר
התיכון במשמרת של 1500ל״י נטו, אין כל קושי להראות
כיצד קנה מקרר חדש. למיקרה־סעד אמיתי בשכונת קטמון
לא איכפת *שכל בעלי סירות־המירוץ יגלו את מקורות
המימון שלהם.

עצם ההתרגשות של זועקי החמס מחשידה
אותם כחומסים.

!8^8 8
ילד הטילו שילטונות מס־ההכנסה על כל הקונה
\ £מיצרכי־מותרות יקרים לפרט את הכנסותיהם, היה זה
רק צעד קטן, קטן מאד, לקראת גביית מס־אמת.
אבל שילטונות המם הציעו פחות מזה. הם הסתפקו
בבדיקת מידנם קטן ומיקרי.

למול התקפת-המחץ של הלוחמים למען
צינעת ההון השחור, נסוגו שילטונות־המס גם
מהצעה צנועה זד.
נציב־המס החדש למד, בשנית, תוך זמן קצר, את
עובדות־החיים בי*שראל. כמו בפרשת הניסיון להטיל מם
על נת״ד, הוא נוכח לדעת כי כל ניסיון לפגוע בציפור-
הנפש (או ציפור־הכיס) של הספסרים והמתעשרים נידון
מראש לכשלון. המימסד הפוליטי מגן על שיכבה זו —
ולא במיקרה.

לכן לא תביא פרשה זו להעמקת הגבייה.
היא תביא רק להעמקת הגווייה — גוויית הצדק
הסוציאלי, הקבורה אי-שם.
תנצב״ה.

נציב־המס יניח על קיברה זר פרחים לבנים.
הילד

אבננ׳ י

מכתבים

מדינת ישראל
צל״ש על שירים אסורים

משרד החקלאות

להלן לוח המחיר
המוסכם

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

לדעתי, יש להעניק צל״ש ליואב קוטנר
(עורך מוסיקלי בגלי־צה״ל) ,על שידור
התוכנית ״שירים אסורים״ ביום ב׳ ה־
,15.12.75 ועל ההסברים הקצרים והמקי פים
על איסור כל שיר ושיר.
ירמי שפיר /קיבוץ ניר־עוז

ניבה והפוליטיקה
הכתבה על הפוליטיקאית הצעירה ניבה
לניר, שהתחתנה עם הבלש הפרטי שלה
(העולם הזה )1999 מיתה מאלפת. טוב שיש

דניאל (״דני״) פאר, יורחק מהמסך (העולם
הזה ,)1995 אולם ראו בפליאה רבה בגיליון
שלאחריו ( )1996 שפאר׳ כבילות הכל, ימשיך
בכל־בו־טק.
קוראים אלה מודעים לרכילויות על התלונות
הרבות והטעויות שנעשות על-ידי
מרחלי העולם הזה. קוראים אלה אינם
מוכנים להאמין שהעולם הזה נדבק בחיידק
העריכה המרושלת, שהיא מכת היומונים
והצהרונים. התעלומה מוזרה במיוחד לאור
הניגודים, כמעט 180 מעלות, בתוכן הידיעות
על דני פאר.
בתחילה דיווח העולם הזה על מיקצועיות
ירודה של פאר, ועל זה ש״תוכניות רבות

ל צ רכן
ל ק״ג
ירקות

עגבניות מעולות גזר חצילים
כרוב לכן
פלפל קליפורניה
תפוא״ד בתפזורת
תפוא״ד ארוזים
כצל יבש מסוג מעולה
בצל יבש ארוז בשקיות של 2ק״ג
כרובית

פיר 1ת
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
אגפים ספדונה גודל 5 בננות תפוזים ממינים שונים אשכוליות לימונים

מפגינה ניכה
בבית ובחוץ

עופות

פטמים קפואים בשקיות שקופות
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל ל* 1.6ק״ג העוף)
תחתון הודו כמגשים
שוקיים הודיות בשקיות
ירכיים הודיות

11.00
10.00

9.00
15.00
13.00
14.00

• ניבה בהפגנה — ראה גלופה.

לידידים בלבד

בקלה צעיר ארוז בשקיות
בקלה פרום אחיד עשוי מדגים שמשקלם
לא פחות מ־ 250 גרס — שקית כחולה

בארץ הזאת עוד בחורות שמדברות וחוש בות
לעניין.
אבל אני בטוח שאם היא מתעסקת בהפגנות,
יש לה אצלכם גם תמונות כאלו,
לא רק תמונות מלוקקות מהסלון בבית
שלה.
אז מה בנוגע?
דויד סידין, חיפה

10.50
12.00

8.50

בעיקבות הידיעה שדיווחה על העלון
״מלב אל לב״ המוצא־לאור על-ידינו, אשר
התפרסמה במדור ״אנשים״ (העולם הזה
,)1998 קיבלנו פניות רבות מאנשים הנד
עוניינים בקבלת העלון.
ברצוני להבהיר כי העלון, המכיל ניתוחים
וסקירות בנושאי פירסום וקידום־מכי-
רות, יוצא-לאור כשירות מייוחד ללקוחותינו
וידידינו, ולא נועד לתפוצה חיצונית
— כפי שהשתמע מן הידיעה.
אלי לוי /תל־אביב

מה האמת על פאר?
נדמה שמלך־השרירים ישראל מוך,
דמות ידועה בתל-אביב כשומר דיסקוטקים
ומועדוני־לילה, ביקר במערכת העולם הזה
וניהל שיחת רעים עם בן בלי-שם, עורך
מדור טלוויזיה. סברה זו הועלתה בקרב
מספר קוראי העולם הזה, שהתבשרו כי
מגיש ועורך התוכנית לצרכנות בטלוויזיה,

של כל־בו־טק נפתחו בהתנצלות על שגיאות
שנעשו בתוכנית הקודמת,״ ובשבוע שלאחר
מכן היה כתוב בשבועון ש״הוויכוח
אינו על דיוק התוכנית,״ ושההתנצלויות
היו מעטות.
הובע אפילו החשש שמרדכי (״מנטש״)
צרפתי, הסנדק הישראלי, בישל דייסה זו,
במיוחד לאור העובדה שבידיעה הראשונה
הוצג פאר כשלומיאל וכאחראי לבעיותיו,
בעוד שבשנייה נאמר שלפאר יש חן רב
ואילו חנינא אמוץ הוא האחראי לאופי
התוכנית, ומעכשיו ייאלץ הוא לבלוע את
הקש.
מאחר שקוראי העולם הזה אינם מעוניי-
נים לשלם כסף בעד התענוג המפוקפק של
קבלת גירסות שונות על אותו פרט־חדשות,
טוב תעשה המערכת אם תיפנה למישטרה
בתלונה על לחץ מצד המאפיה התל-
אביבית.
ברוך בן־שלוש, ניו־יורק

בזכות מו״מ ישיד
עזר וייצמן הוכיח, לדעתי׳ גמישות מח שבתית
ותבונה מדינית בהצעתו שישראל
תביע נכונותה להידבר ישירות עם אש״ף.
קבלת הצעתו יכולה להוביל לאפשרויות
הבאות:
אש״ף יאשר שוב את עמדתו הבסיסית
שאינו מוכן לשבת עם נציגי מדינה ש-
אינו מכיר בקיומה; בעיקבות זאת, תש תפר
לאין־ערוך תדמיתה של ישראל כמדינה
שוחרת-שלום, המעוניינת לפתור את
הסיכסוך ליד שולחן הדיונים, בעוד שהצד

טעות לעולם צודקת

פרקליט המת חבוי־קיבוציס

על הענש דינה הוציא השיות

״מעריב״6.11.75 ,
גילה גידר, חולון
ה עו ל ם

הז ה 2000

מכתבים להתגונן בעמדתו
ישראל,
למישור

השני יצטייר כתוקפן שמוצדק
מפניו! אש״ף יודיע על מיפנה
ועל נכונותו להידבר עם נציגי
והסיכסוד יועבר ממישור הטרור
המילולי.
בדיונים, תבהיר ישראל את עמדתה בכל
השאלות השנויות במחלוקת, ללא ויתור
על אינטרסים חיוניים ! הניסיון מוכיח ש תוך
כדי מו״מ, מועלים לעיתים רעיונות
חדשים ונוצרת אווירה המאפשרת לראות
מחלוקות ישנות באור חדש.
מיפה בן־גל, תל־אביב

מי הנברוה בתוף האדרת?
אנא, גלו לי את הסוד :
מי הגברת המופיעה בשער האחורי של
גיליון לפני שבועיים (העולם הזה 7)1998
האם זוהי הגברת מעוז, כפי שצולמה
בשעה שנתפסה בקלקלתה, או האם זה תצלום
מבויים?
חיים רבינוב, טבריה
• העולם הזה החליט שלא להביא את
תצלומיהס האמיתיים של גיבורי העלילה,
שנמצאו בידיו, השתמש תחת זאת בתמונה
מבויימת מגרמניה.

מחאה ;נד רשע וצביעות
אנו, בישראל, מרבים לזעוק כנגד הטרור
הפלסטיני ואף משתמשים בטרור זה כעילה
לאי־נכונותנו להידבר עם אש״ף
בכל דרך שהיא. אולם מה פשר ההפצצות
של ישראל על מחנות־הפליטים בלבנון ז
ובכן, זהו טרור נפשע ומטופש לא פחות
מזה הפלסטיני, גם אם הוא נעשה על-ידי
ישראל, שאין כמוה הנכונה לגנות רצח
חסר-הבחנה, כשהוא מבוצע נגדה. כיהודי

דויד דה־בוטון להתארגן וכציוני, הריני נושא את זעקתי ומחאתי
נגד מעשי רשע וצביעות נפשעים אלה של
ממשלת ישראל, אשר:
מרחיקים את השלום ומנציחים את מעגל
הדמים והאיבה! משמיטים את הרקע מתחת
לטיעונינו שעם טרוריסטים לא ני־דבר!
הורסים כל אמינות של ממשלת
ישראל ומדיניותה, ולו אף בעיני ידידינו
ופטרונינו האמריקאים! מביאים לרצח
חיי-אדם, שהוא הפשע החמור ביותר !
הופכים אותנו לאום מושחת ובלתי-מוסרי.
שוחרי השלום, הנאורות והצדק, חייבים
להתארגן בהפגנת־מחאה כנגד פשעים אלה
של ממשלת ישראל.
דוי דדח ־ כו טון, סביון

לשתן? את הקוראים
נהניתי לראות שפירסמתם את הקארי-
קאטורה של זאב (העולם הזה )1998 על
״אלון לא שומע, פרס לא רואה, רבין לא
מדבר,״ משולב עם הפוטומונטאז׳ של העולם
הזה.
יש לי רעיון שכדאי ליישמו בעיתונכם
הפופולארי: הנהיגו מדור מייוחד, שיישא
את השם ״פוטומונטאד השבוע״.
כדאי לשתף במדור זה את הקוראים
שישלחו הצעות ורעיונות. ובעצם, מדוע
שלא תנהיגו בעיתון מדור דומה, שיישא
את הכותרת :״תצלום השבוע״?
במדור כזה צריך, לדעתי, לשתף אך-
ורק את הקוראים שיטרחו ויצלמו תמונות
מעניינות מהתרחשויות שהיו עדים להן.
זאב סלעי, ירושלים
• העולם הזה נים ה> להציע זאת לקוראיו
פעמים רבות, אך הס פשוט אינם משתפים
פעולה.
ה עו ל ס הז ה 2000

אצל..שליקה ׳
נל כלה בת •חידה.
ק ב לי אתהטיפול
ש מגי ע לך.
בואי זכי בה
הכנפי ל״שליקה״

מכירה והשכרה
דיזינגוף , 110 תל־אביב

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב סלמה ,80י#יד |
טל 827621 .

טרמפ לחייל

״מה צבע התחתונים של החיילת*,,
שאל יצחק רבין את האלוף י שראל טל

ל אנ שי ם
הנכוני ם
כרמל מזרחי

מיקבי ואגטון לעיין
וזכדון יעקב

91 דוגמה לכושר־ד,ריכוז
המייוחד של ראש־ד,ממשלה
יצחק רביו, נתן לא מכבר
האלוף(מיל ).ישראל(״טליק״)
טל, עוזרו של שר-ד,ביטחון.
טל נזכר בתקופה ישבה כיהן
דבין כדמטכ״ל צד,״ל. באחד
הימים סעדו שניהם במיסעדה
צנועה בתל־אביב. בשעת השיחה
חלפו על פניהם נערות.
באופן טיבעי היפנה טליק את
מבטיו אחריהם. אחר־כך הבחין
גם בחיילת שישבה בשולחן
סמוך להם, כשחצאית־המיני
שלד, מופשלת וחושפת את
ירכיה. אולם מה שהפתיע ביותר
את טליק היה העובדה שהמראות
האלה לא הזיזו לרבץ
כלום. הוא ישב במקומו אדיש,
מבלי להמיש את עיגיו .״הכל
טוב ויפה,״ אמר טליק לרבץ,
״אבל בשביל הבריאות לא
מזיק להסתכל קצת על הנוף.״
רבץ חייך ושאל את טליק:
״מה צבע התחתונים של החיילת
שיושבת לידינו?!״ טליק
המופתע השיב :״אני לא יודע.״
״סגול,״ אמר לו רבץ, .״להסתכל
צריד לדעת.״
9כאשר ביקר הסנאטור
יוכרט האמפרי אצל שר-
האוצר יהושע רכיגוביץ׳,
קרא לו רבינוביץ׳ מהכתב
דיברי־הסבר על מצבה הכלכלי
של ישראל. באנגלית עילגת
הוא קרא את הכתוב, מבלי
להרים את עיניו מהכתב ומבלי
שהדברים ישכנעו את האורח
הנכבד כהוא־זה. אחרי ביקורו
בישראל נסע האמפרי למצריים,
שם קיבל מידע מקיף, באנגלית
טובה, מפי אישי כלכלה רבים.
כשחזר לארצות-הברית סיכם
האספרי את ביקורו במיזרח־התיכון
:״אולי במצבה המיוחד
של ישראל היא זקוקה לשרי-
אוצר שאינם מבינים בכלכלה...״
זהו אחד הסיפורים על
שר־האוצר המובאים בספר הצל,
פרי־עטם של העיתונאים ימשח
שליו ומנחם פורטוגלי, ש-
יצא לאור לאחרונה והעוסק
באישיותו ובפועלו של שרד,אוצר.

יפה
ירקוני

בשורות החזית. השבועון הגרמני שטרן, שיצא לגלות מה מושה חאלד כיוס, נוצא אותה בביירות, שם חיא
עוסקת בהדרכת ילדים בנשק (משמאל) .לטענת השטרן, ליילה ( )30 היא כיזם מספר 3בצמרת החזית.
91 המוצא הברליני של
ראש־עיריית תל־אביב, שלמה
>״צ׳יצ׳״) להט, גרם לו לא-
פעם אי־נעימויות. בשעתו נשלח
על־ידי צד,״ל לקורים של קציני־מטה
בארצות־הברית, שבו השתתפו
קצינים מצבאות שונים,
וביניהם הצבא הגרמני. אחד
המדריכים האמריקאיים התיידד
עם צ׳יצ /ואחרי כמה שבועות
התחיל מתווכח עימו על ניסיונות
הוורמאכט במילחמת־העולם
השנייה. רק כעבור זמן הבין

שחגגה השבוע את יום הולדתה ה־ 50 הופתעה
במסיבת־הפתעה שנערכה לה תוך כדי הופעתה
במועדון המערה, ושאורגנה בידי ידידתה, בלה דיאמנט. את
המסיבה פתח המנחה שמואל שי במיברק משימעון פרס, שבז נאמר :
״אל תמני את שנותייך, הישארי בגילך הטבעי.״ ראש־עיריית תל־אביב,

צ׳יצ׳ שידידו האמריקאי חשב
כל העת שהוא גנראל גרמני,
למרות סימלי צה״ל שעל מדיו.
91 כאשד שמע הפיזמונאי
דירי מנוסי כי צ׳יצ׳ חזר זה־עתה
מסיור של שבועיים בחו״ל,
שאל אותו אם היעדרות ארוכה
כזאת אינה מפריעה לעבודה
בעירייה. התבדח צ׳יצ׳ :״זה לא
הפריע לעבודה. פשוט לא
עבדו !״
9 :מזכ״ל ההסתדרות ירו

משל עמד בשבוע שעבד
בפני מיתקפד, מישטרתית, עת
נפגש עם רב-פקד נעמי שד מי,
מפקדת השוטרות. שדמי
טענה נגד משל כי הנשים
בוועד־הפועל של ההסתדרות
מקופחות, ודק מעטות מהן
מגיעות לתפקידים בכירים. משל
בלם התקפה זו בחיוך, וזרק
את הכדור חזרה לשדמי בטענו
כי דווקא הגברים הם המקופחים
בוועד־הפועל. ולראייה:
״בעוד של תפקיד מזכ״ל ההס־

שלמה (״צ׳יצ להט, האכיל את יפה (בתמונה) בפרוסה מהעוגה שאת
50 נרותיה כיבתה בנשיפה, באומרו :״אין לי כשרון־כתיבה כמו לפרס,
לכן באתי בעצמי.״ אורח אחר היה התעשיין היהודי־צרפתי מוריס קהאן
(משמאל) ,שהודיע כי הפו עולה־חדש בארץ. בין הזרים שקיבלה היה
אחד מהגננת שלח רבקח, שכתבה :״היית ילדה רגשנית, קטנה ומכוערת.״
ה עו ל ם

חז ה 2000

3#/71717##7
אנשינו תדמת יכולה להיבחר גם אשה,
הרי שלתפקיד מזכ״ל מועצת
הפועלות לא יכול להיבחר גבר.
איפה הצדק?״ שאל משל.
81 שכן ברחוב פרישמן ב-
תל־אביב לא האמין למשמע
אוזניו. מחצר בית־הספר תל־נורדוי,
שבה התכנסו התלמידים
למיסדר היומי, בקעו צלילי
השיר דויטשלאנד איבר אלס,
הימנון גרמניה הנאצית (וגם
של גרמניה כיום, אם כי הבית
הראשון הוחלף בבית השלישי).
השכן, מניצולי השואה, פרץ
מביתו, טיפס על גדר בית-
הספר והחל !מוחה בצעקות.
נתברר כי המנגינה בקעה מם-
פוחיודהסה של סגן מנהל בית-
הספר, בגי קונפורמי, שהוא

ואיה, את העיתונאית ברור יה
אבירן עם בעלה עורך-
הדין אברהם בריר וילדתם
שרון, ואת יצחק ליגיגי,
מנכ״ל רשות־השידור. בתום
הארוחה ירדו הילדים לשחק
בחצר. ואילו יעל הקטנה, בתם
של אריק ושושיק שנשארה עם
המבוגרים, אמרה לפתע ל אמה
:״אמא, אני רוצה לשחק ב־
,שפילפלאץ׳ (מגרש משחקים).״
! 8להרמת גבות גרמה השחקנית
חנה מרון, כשהיב-
חתה ערב שירי תיאטרון שהתקיים
בבית הלוחם באפקה.
חנה מרון עומדת, כידוע, בראש
אירגון נפגעי שעולות־האיבה,
ואילו בית הלוחם אינו
אלא בית נכי צה״ל, המתנג־

בעייה אישית שהציקה לד בזמן האחרון הולכת ובאה על פתרונה. אומנם
אתה נמצא עדיין במתח, אולם הוא הולך ונמוג. אל תקח את החיים
יותר מדי ברצינות ואל תראה כל זבוב כמו פיל. בת מזל טלה, השבוע בן
מזל דגים יאיר לד פנים. קבלי אותו ברוד ובאהבה זה ישתלם לך מאוד.

11110
ו 2במרס -
20באה די ל

אם אין אני לי — מי לי? שאל בזמנו חכם עתיק, ודבריו עדיין יפיס
מתמיד, במיוחד בכל הנוגע לך. אתה באמת מאמין שמישהו יעשה את
עבודתך למענך? רק יוזמה מצידד, בצירוף מאמץ לא־קטן, אך כדאי,
יביאו את הפרשה המתמשכת, בגללך, לידי גמר. בת שור — לבשי אדום.

0*1(11)11
ז 2ב מ אי ־
20ב ע בי

אתה מגזים בהוללות־יתר. התמכרות מופרזת תביא אותך לידי חוסר
הגיון בדבריך. אתה שוב פוזל ללא־הרף לצדדים. התרכז באובייקט אחד.
השבוע תקרא ספר מרשים, זה יעורר אותן לנסיונות חדשים. היכרות
עם אדם חשוב, תביא אותך לפגישה עם אנשים רציניים. המנע מנסיעות.

הרגע לו אתה מצפה חודשים כה ארוכים יגיע השבוע, ביום חמישי או
ביום ראשון. הוא גם יהווה עבורך סימן לפתיחת תקופת־חיים חדשה. אין
צורך למחוק את העבר, אך השתדלי לבנות עתיד טוב יותר. כוח השיכנוע
שלד גובר. אתה אומנם מוצא את עצמך מבודד, אך יחד עם זאת מאושר
ובעל כוח בלתי־רגיל. אפילו יריבים, עליהם תשפיע בנושא מסויים, יכבדוך.

רגש־הנקמות לא יעזור לך, ועשוי אף להזיק לתוכניותיו לטווח רחוק.
מכתב שיגיע אלייך ביום ב׳ לביאה, יכעיס אותך כל־כך, שמוטב כי תשקלי
ימים אחדים את תוכנו, בטרם תנקטי פעולה או תשגרי תשובה, לכאן או
לכאן. לעומת זאת אין ספק שאפשר לנצל את השבוע הזה לנסיעות.

חברך לעבודה מנסח להתנכל לך. הוא רוצח לרשת את מקומך. הילחם
בו ! הכה אפילו מתחת לחגורה. גם הוא לא בוחר באמצעים במלחמתו
בך. את, בתולה, עומדת השבוע בפני פרשת״דרכים. חישבי היטב לפני
שתיבחרי את הדרך בה את חושבת ללכת. אושרך תלוי בבחירתך הנכונה.

111101 22באנגזסט -
22בספטמבר

11א11״] 1
} 1בספט מב ר -
2י־ נאזקטיבר

בת מאזניים, זהו שבוע של הרבה אירועים. את נמצאת במתח, אולם המצב
רק זמני. אל תכנסי לוויכוח סוער שיעורר בבן־זוגך תרעומת — ותרי לו.
קבלי את החיים כמו שהם. סכום גדול יבוא לך בקלות. הזהרי שלא יהפוך
אותך לפזרנית. אדם חדש אותו.תכירי תוך כדי קשרי עבודה יעניין אותך.

עכשיו הזמן להקדיש את כל תשומת־לבך ואת כל מאמציך לעבודה. אס
לא — אתה עלול גס להפסיד אותה לגמרי. סוף השבוע, ובייחוד ביום המביאים
את התוכנית הגדולה שלך לנקודת־השיא. מאז ואילך שוב לא
תוכל לשנות דבר, ולכן מוטב שתתכנן הכל בקפידה. הפסיקי להשתטות.

היהודיה

אשה עירומה זו מסמלת עתה את דמות היהודיה
על הבד הגרמני. השחקנית, הגרמניה
הנלורה אלסנר 32 משחקת בסרט ״ברלינגר״ כאשתו היהודיה של
הגיבור, הנרדפת ע״י הנאצים, וכן ידידה צעירה שלו כעבור 30 שנה.
מורה להתעמלות, ומי שהיה
מאמן־כדורגל. המנהל הנמרץ
א לי עז ר
בית-הפפר, של שרייבמן, טען בפני השכן
כי זהו שיר-עם אמריקאי, וה-
תקרית נסתיימה כשקונפורטי
עבר להתעמלות-הבוקר.

8השחקנים שושיק
שני ואריק לביא נמצאים
בארץ בחוסשת־מולדת, עם
בנותיהם נועה ויעל. בשבת
האחרונה התמנו השניים ל-
ארוחת־צהריים אצל השחקן
יהודה אפרוני, ששיחק אי-
תם במחזה הו הו יוליה בארץ.
אפרוני היה אורחת של
משפחת לביא המצליחה מאד,
בגרמניה, והם אירחוהו כיד-
המלך- ,שכרו לו דירה על חשבונם
בבית־המלון המפואר שבו
הם מתגוררים בהמבורג, ולקחו
אותו לבילויים. אפרוני
החליט לגמול לשניים לפחות
על חלק מן הטיפול, הזמין ל-
ארוחת־הצהריים כמה מידידי-
מזוג, ובין השאר את השחקן
שלמה (״שלמה׳לה״) גר
שביט עם אשתו דיטח ושלושת
ילדיהם בן, מיכל
ה עו ל ם הז ה 2000

דים לקבל את נכי פעולות
האיבה לאירגונם. כשנשאלה
מרון כיצד זה היא מופיעה ב-
מיסגרת זו, השיבה :״אין כל
קשר בין שני הדברים. אינני
מערבת אמנות בפוליטיקה.״
׳ 8חברת רבלון החליטה
להדק את החגורה — לא רק
שלה כי־אם גם של העיתונאיות.
את מסיבודהעיתונאיות
העומדת, שאותה נוהגת החברה
לערוד במיסעדות־פאר,
ערכה הפעם במישרדיה בתל-
אביב. במקום מתנות כיד־הפד
לד, חולקו לעיתונאיות דוגמות
בודדות של אביזרי-איפור, כש-
זיווה תלם, דיילת־היופי הראשית
של החברה מדגישה כי
ובלון מרשה השנה להשתמש
בתכשירי־האיפור של השנה
שעברה.
81 מפקד תחנת־השידור הצבאית
גלי צה״ל, מרדכי
(״מוטקר,״) נאור, מסתובב לאחרונה
כשתחבושת גדולה מכסה
את עינו. מוטקה החליק ונחבט
בראשו, בעת שהיה בסיור
באחד מבסיסי צה״ל אי-שם.

ן ד1ז1זוו>*מ

251£83מ 8

גנזג מנ ר ״
20ב ד * מבר

עכשיו הזמן בו אתה יכול ליפול בפח, אם לא תשמור על כל
שלך ולא תשקול אלף פעמים כל הצעה. נכון שאתה הרפתקן
נכון גם שאתה זקוק לדברים חדשים, כדי שילהיבו אותך
מחדש. אבל אי אפשר להגזים. יום ג׳ הוא מסוכן מבחינה
אל תהיה בזבזן דווקא בשבוע של פעילות. המנע מנסיעות
הקשרים באופייך.
כל פעם
כלכלית :
ארוכות.

לא השבוע ! שום טיולים ! לא לנסוע ! מעבר לזה — הכאב עדיין לא
פג וקשה לך לשכוח: נסה לפחות ללמוד לקח. ואם יצאת בשלום מן
הסבך הקודם — זכור שנכונו לך עדיין פיתולים רבים, עד שתראה את
האור. פרנסה חדשה, או מקום־עבודה חדש, עשויים להרים את המוראל.
קניות קטנות מוכיחות את עצמן בתנאי שלא תעשי חובות. לבשי חם
והיי סבלנית, אם כי לסבלנות יש גבול. אולם לטווח ארוך זה ישתלם.

עיסקה גדולה, אותה החלטת להתחיל — תיכשל. אומנם לא באשמתך.
אבל מה זה משנה. תפסיד כסף רב ויקח לך זמן רב עד שתחזור למצב
סביר. לך, בת דלי, מחכה אכזבה קשה. אך אל תגידי שלא הזהירו אותך !
לא רק בעסקים לא ילך לך, דלי, גם במשחקי קלפים תפסיד.־-

עצור ! אתה עלול להיכנס לאהבה בלתי״נוחה, בלתי־פורייה. אתה בונה
בניין קלפים. הגיע הזמן לחשוב על עתידך. אל תדחק את חוסר מנוחתך
על־ידי אירועים שוטפים. התחל להגות תוכניות, לחשוב על דברים
חדשים. עבודתך ממשיכה להיות פורייה. המשך להקדיש לה את מלוא
תשומת חלב — המאמץ כדאי. הקפידי על לבוש מתאים, ההזנחה היא
בעוכרייך. אם יש לך מכונית — הכנס אותה לבדיקה. שמור על בריאותך.
9ובפב רו א ר
20במרס

מהפכת בביטוח תאונות אישיות

פוליסה רב שנתית לביטוח
תאונות אישיות של הסנה
ראשונים בזמן:
זמן שאתה זקוק לו:
זמן הוא כסף:
זמן מרפא כל פגע;
הזמן פועל לטובתך;
אין לך זמן?!

חברת ־הסורר הוציאה לרא שונה לשוק הביטוח בארץ .
את ־זמן־ ־ פוליסה רב־שנתית לביטוח תאונות אישיות.
״זמן־ פוליסה רב־שנתית לביטוח תאונות אישיות מקנה לך
ביטוח לא רק ל שנה אחת, אלא לשנים רבות עד גיל .65
כאשר תרכו ש פוליסת ־זמן־ ת שלם פרמיה מוזלת תר פע מי ת
מראש ותחסוך אלפי לירות אותן היית צריך ל של ם לו
היתה הפוליס המת חד ש ת כל שנה.
כ שי ש לך ־זמן־ פוליסה רב־שנתית לביטוח תאונות אישיות.
הנך מבוטח מפני מוות. נכות מלאה ונכות חלקית.
על פי תנאי ־זמן־ .אם לא שולמו פיצויים ב תקופ ת הביטוח.
אתה מקבל בחזרה את הפרמיה, בגמר תקופת הביטוח.
ה תק שר מייד ל א חד מסניפי ־הסנה־ או ל א חד מסוכני ־הסנה־.
ודאג שיהיה לך ־זמן־ .כי מה שיע שה ־זמן־ לא יע שה גם ה שכל.
וסן הסנה

פוליסה דב עונתית
לביטוח תאונות אי שיו ת של״ ה סנ ה״

רובד־ ה •נ1וד**וד׳ית דיביטור!

ה עו ל ם

הז ה 2000

]עכשיו ־ מעצרים נסתויס?
רוחות רעות אינן נמוגות, בנראה — אלא רק תופסות
מחסה לזמן־מה, ומגיחות מחדש כשהשעה נוחה לפך.
גם בתחום־החקיקה אין הן חסרות, ולאחרונה החלה
משתוללת סופה רעה באמת, המאיימת לפגוע כאחד
העקרונות החשובים ביותר של חיי־המישפט — הוא
העיקרון של פומביות״המישפט, האומר בי מלאכת-
השיפוט צריכה להיעשות בפרהסיה, קבל עם־ועדה,
בדלתיים פתוחות — כדי שהציבור ייווכח בי אומנם,
השופט עושה מלאכתו נאמנה, ללא משוא״פנים וללא
עיוות־דין.
כוונתנו היא, כמובן, להצעת־חחוק הפרטית שהגישו
מיספר ח״בים ״לאיסור פירסום שמו של חשוד״ —
ואשר זכתה בבר בבירבתו של שר״המישפטים עצמו מעל
בימת״הבנסת ; ובזכות ברכה זאת — הועברה הצעת-
החוק לדיון בוועדת חוקה, חוק״ומישפט. הצעה זו
מזכירה בהחלט את השד המסורתי הכלוא בתוך בקבוק
חתום, אשר בכל פעם שברצונו להזיק — הוא יוצא
מן הבקבוק תוך שריקה מאיימת — ובאילו מאמצים
כרובה, אחר״בך, השבתו בחזרה אליו !
שהרי הצעת־חוק דומה — להטלת איפול על שמותיהם
וזהותם של עצירים — הוגשה על־ידי הממשלה
עוד בשנת ,1965 ואף פורסמה בהצעת״חוק רישמית,
בתור ״חוברת כחולה״ ברשומות /הצעות״חוק תשכ״ה
— ,1965 בהצעה לתיקון פקודת״החוק הפלילי. באותה
תקופה היתה עדיין ביקורת עצמית רצינית יותר, בבל
הנוגע לטיב החקיקה ואיכותה, והמימשל עצמו גנז את
ההצעה לאחר התייעצות עם אנשי״מישפט מנוסים.
הפעם קיימת סכנה שההצעה אומנם תעבור ותהפוך
חוק, ובכך יירד המסך על אחד הצדדים הדרמאתיים
והחשובים ביותר בחיי״המישפט: המעצרים.
מעצר לפני״מישפט הוא הליך שיפוטי לכל דבר,
ובשיטות״המישפט הדמוקראטיות שמהן העתקנו את
סידרי מלאכת״השיפוט שלנו, מתבצע המעצר בפומבי
ומול העיתונות, ופרט למיקרים חריגים ביותר — כללי
פומביות־הדיון והש״פוט באולם פתוח, חלים גם על
הליכי״המעצר, ובמיוחדעליהם — בהיותם הלי כים
לשלילת חירותו של אדם עוד קודם שנאספו ראיות
מספיקות המצדיקות הגשת אישום פלילי נגדו.
פומביות המעצר ופירסום שם העציר, זהותו, נסיבות
המעצר ומהלך הדיון בו, משרתות את העצור והציבור
גם יחד, וזאת מסיבות אחדות:
• זכות הציבור לדעת. חופש־האינפורמציה הוא
אחד מחירויות-היסוד המקובלות במדינות״החופש, גם
באשר אינן כתובות שחור״על-גבי-לבן בחוק קונסטיטוציוני
מייוחד. זרימתו החופשית של מידע מן העיתונות
אל הציבור גוררת אחריה זרם חוזר של ביקורת, המרסנת
את הזרוע המבצעת ולעיתים גם את הזרוע השיפוטית,
ובולמת אותן ממעשים חריגים ושרירותיים.
אם תרשה בי ייסתמו מקורות״המידע, לא תדע עוד
מה טעון ביקורת, שיפור ותיקון. ולגבי הנושא בו אנו
דנים — אם לא תפרסם את זהותם של העצורים —
לא תדע לבקר את הנמקת המעצר, אורכו, ותכיפות
ביצועו.
• סיוע בחקירה חמישטרתית. פירסום שמותיהם
של עצורים חשוב, בדי להביא לשיתוף־פעולה מצד
האזרחים שבידיהם יש אינפורמציה נוספת המתייחסת
לאותה עבירה שבה הוחשד העצור, והיכולה להביא
לבירור פרשיות פליליות הדורשות — מעצם טיבן —
סיוע ושיתוף־פעולח מצד הציבור.
אדם נתפס תוך־בדי ביצוע עבירה פלילית — כגון
ניסיון־לרצח. אם נטיל איפול על שמו, תיאורו וזהותו —
ממילא אנו סותמים את הגולל על האפשרות שאזרחים,
המכירים את העצור או שהבחינו בו, יוכלו למסור
מידע למישטרה על תנועותיו של האיש סמוך לביצוע
העבירה, ועל פעולותיו.

קו ניצי וקו ׳11׳
רבבות האזרחים, שלפני בשנתיים שילשלו לקלפי
את הפתק הנושא צירוף מוזר של אותיות ״חל-טעמ״,
הפכו אנשים מאוכזבים ומתוסבלים.
אחוז גבוה מביניהם השתייך, מבחינה רעיונית׳ ל־מיפלגה
הליברלית — המיפלגה שלפחות בלפי חוץ
נראתה במרכיב המתון ביותר, ואפילו השפוי ביותר
בין שאר מרכיביו השונים והמשונים של הליכוד.
אותם מצביעים נחשבים בעיני עצמם כ״שמאלנים
ימניים״ .שמאלנים מבחינה מדינית וביטחונית, בלומר
משתייכים על אותו מחנה גדל והולך של דיעות המצדדות
בזכות שימוש בשטחים המוחזקים בקלף מדיני
בלבד, העשוי להביא את השלום על־ידי ויתור מחושב
על שטחים אלה — וימניים מבחינה בלכלית״סוציאלית,
כלומר מאמינים בהתערבות מצומצמת של הממשלה
בבל שיטחי החיים ובעיקר מתן עידוד ליזמה הפרטית,
וקדושת העיקרון של ״שבר שוות תמורת עבודה שווה״.
על דיעותיחם החברתיות ניתן להתווכח רבות, אולם
אין ספק שאלה הן דיעות ימניות, במקובל בעולם
בולו. למרבה הפלא, איש במעט לא שם ליבו לבך
שאצלנו, אדם המוגדר כ״ימני״ חייב בהכרח להיות סופר-
לאומני, או — בז׳רגון הפוליטי — ״נץ״ ,אדם שאצלו

בחקירה פלילית חשובים הפרטים היכולים לשפוך
אור על המעשה, ורק פומביות״המעצר יכולה להבטיח
שבל מי שבידיו מידע, ימסור אותו לצוות״חחוקר בעניין
זה. בהקשר זה יש תועלת נוספת בפירסום, והיא הביקורת
הציבורית על דרך״החקירה של המישטרה.
• זבות האזרח להגנה־עצמית. המישטרה ממונח, בין
השאר, על ריסון הפעולה הפלילית ומניעת-הפשע, ולאזרח
הזכות לדעת מי-ומי הם העצורים באשמות פליליות,
בדי שתהיה בידיו הברירה לבוא במגע עם אנשים
אלה — או להיזהר מהם. לעיתים נתפסים עובדי-ציבור
בפרשיות שוחד, ואנשים שונים בעבירות של מעילה
בכספים, זיוף מיסמבים, מתן שיקים ללא-ביסוי והונאה
במיסחר. תוך בדי מעצרם, מסתיימת החקירה _ אך
עד להבאתם־לדין עוברות לעיתים אפילו שנים !
זכותו של כל אזרח הגון היא לדעת מי נעצר באשמת
מה, בדי שייזהר ממשא-ומתן מיסחרי או עיסקי עם
אנשים באלה. אומנם נבון שעצם־המעצר אינו משמש
כלל ראייה לכך כי אלה יורשעו בבוא-הזמן — אך חובת
המימשל היא להביא את המעצר לידיעת האזרחים,
כדי שאלה יחליטו בעצמם מה יהיה טיב מגעיהם
עם העצורים בעתיד.
• מניעת מסע-לחישות, החשדות ו״ציד״מבשפות״.
כאשר אין מודיעים לציבור מי נעצר, ולעיתונות נוטפות
רק טיפות של אינפורמציה סתומה בדבר ״מעצרים״ במוסד
זה או אחר — יתעורר בהכרח מסע־לחישות העלול,
לעיתים, להפוך פאניקה כללית. פקיד בי נעצר בעירייה
באשמת קבלת שוחד — וזהותו אינה ידועה —
מייד תפרח חרושת״שמועות בדבר זהות העצור, והרכי לות
תפגע במהרה באמינותו של ראש-העיר, סגניו ומנה-
לי-המחלקות.
חורשי-רעה למיניהם ובעלי מניעים של נקמנות אישית,
יספרו מפח״לאוזן על ״זהותו״ של העצור האלמוני,
ואף ינפחו את הפרשייה. כך תשתרר אווירה כללית של
אי-אמון, שאותה ניתן יהיה לפזר רק עם היוודע זהות
העצור.
• אינטרס של העצור בפירסום המעצר. בפרשת יורם
ביבונסקי הובלט, בצורה חריפה ביותר, הצורך של
העצור עצמו בפירסום שמו, זהותו ונסיבות-מעצרו. באן
היה דווקא העצור עצמו, שביקש לפרסם את דבר-מעצרו,
כדי שהציבור יובל לשפוט מהם נימוקי-המישטרה בבקשותיה
להארכת״מעצרו, אם נימוקים אלה עומדים
בביקורת השכל״הישר, ואם אינם שרירותיים.
אבן — פירסום הדיונים בפרשת ביבונסקי איפשר
קיומה של ביקורת ציבורית בעניינו, ואילץ את ח-
מישטרח להיזהר בנימוקיה, את בית״חמישפט להיזהר
בהחלטותיו — ואת התביעה להיזהר מהסקת מסקנות
נמהרות של הגשת״גיליון״אישום בלי חומר-הובחות המספיק
לכך.
• ביקורת על הרשות השיפוטית. גם השופטים
הם בני-אדם, וכדי שדינם יהיה דיו״צדק שקול, נבון ונקי
ממשוא״פנים, דיעה קדומה ומשאר עיוותים — צריך
שהחלטותיהם יינתנו בפומבי — בדי שיעמדו בביקורתה
של דעת־הקהל, שהיא־חיא שופטת״השופטים. אין אדם
נולד שופט — הוא מתמנה כשופט אחרי שנים של
הכשרה מישפטית, ועבודה במיקצוע עריכת״הדין —
ובל אלה על בסיס של תכונות אישיות הכרחיות, ביניהן
— הגינות, הכושר לבור בין תפל לעיקר, בישרון להתעלות
מעל טינות או אחדות אישיות, שיקול״דעת, תבונה
וכושר־חדירה פסיכולוגי.
אך גם השופט הטוב ביותר עלול להיכשל אם יידע
שמעשיו ממילא נעשים במיסתרים ואינם חשופים לביקורת.
כדי למנוע מתן החלטות נחפזות ושרירותיות
בבקשות-חמעצר שחמישטרה מגישה — על הדיון להיות
פומבי.
במאמר שפורסם ב״ 1972 ביטאון הפרקליט, המליץ

עיקרון האף־שעל או כימעט־אף־שעל הוא עיקרון מקודש,
ושהמילה ״פלסטיני״ היא אצלו מילה גסה.
לעומת זאת ,״שמאלני״ הוא בדרך־בלל ״תבוסתן״,
״ישראלי בעל מורשת גלותית״ או במילה יותר עדינה
״יונה״ ,והכוונה במובן לכל אותם ישראלים טובים
הסבורים בי הציונות אינה בהכרח ישראל גדולה, אלא
ישראל של עד ,1967 וליתר דיוק ישראל שפויה.
קשה ביום לדעת מדוע שתי דיעות פוליטיות אלו
קיבלו ציביון של ״ימין״ ו״שמאל״ .מכל מקום, ברור
שמינוח זח אינו נבון, והראייה לכך היא שאישים מהמחנה
הסוציאליסטי כביכול, הנמצא בשילטון עוד מלפני
קום המדינה, טוענים למען ישראל רחבת״גבולות (כגון
ח״בים שונים מרפ״י).
ומן העבר האחר אנו נתקלים בח״כים מהאופוזיציה
הימנית, הסבורים שפיתרון בעייתנו המדינית היא דווקא
החזרת שטחים והכרה בעם הפלסטיני. אלה הם, בדרך-
כלל, אנשי חמיפלגה הליברלית.
בשם שהמערך מהווה סופרמרקט של דיעות כך גם
הליכוד, ולבן הצליחו הליברלים, למרות זיהויים כמרכיב
חשוב בליכוד, למשוך רבבות קולות של ה״ימנים השמאלניים״
או של היונים חלא־סוציאליסטיות.
באמור, דווקא הקו היוני של המיפלגה משך אזרחים
רבים להצביע בעד הליכוד. והנה, זח־עתה הפכה המיפ-
לגה את עורה והקשיחה עמדתה. ברוב של 128 כנגד 58
קיבלה ועידת המיפלגה החלטה בעד ויתור על שטחים

המשפטן (ביום שופט) דן
ביין :״יש לקבוע בחוק
את העיקרון שבקשות להארכת
המעצר תישמענה
בפומבי, וזאת מאחר שהפומביות
מהווה אמצעי נוסף
בדי להבטיח, שהדיון
בבקשה בנושא חשוב
זה לא יהיה שיגרתי.״
ברגיל לאחרונה — המלצות
נאות נשארות על
הנייר —ואילו המלצות
פזיזות ושיטחיות זוכות
על״ידי פקידי לאימוץ מישרד־המישיפטים. וכך גם
בנושא שלפנינו — לפני
עומדת הצעה
הכנסת
הפוכה לזאת של השופט דן ביין.
• קיום המימשל הדימוקראטי. זח, אולי, הטעם
החשוב ביותר לעקרון פומביות־המישפט. במישטרים
רודניים, כגון בברית־המועצות — המעצרים מתנהלים
במיסתרים ואנשים ״נעלמים״ מן הבית והרחוב תוך
חשאיות קונספירטיבית. חייהם של סולז׳ניצין, סאחא-
רוב, אמלריק ואחרים ניצלו לאחרונה, רק בזכות ה פומביות
שלה זכו מעצריהם, ובזכות העיתונאים מן
המערב שהפיצו בעולם את האמת: המישטר הסובייטי
לא הירשה לעצמו להעלים אנשים בה מפורסמים, ש־זרקורי
דעת-הקהל העולמית תרים אחריהם. אך מיליונים
אחרים כבר נעלמו במאה״העשרים במסע מעצרים
נסתרים — בברית״המועצות ובמדינות הקומוניסטיות
במיזרח-אירופח, בגרמניה הנאצית ובגרורותיה, ובאפריקה
של אידי אמין ודומיו.
נבון — ישראל אינה משולה למדינות אלה, והיא
מהווה חברה חופשית — אך מחוקק נבון לא יסמוך
יותר מדי על תבונות אלה — ולא יתן הזדמנות למנגנון
המישטרתי ולמערכת בתי-המישפט לנגוס מן התפוח
האסור של שרירות־הלב, ושל תחושת העוצמה הבלתי-
מבוקרת. לא קשה לתאר את זרם הבקשות השיגרתיות
למעצרים ארוכים, ומתחדשים שהמישטרה תגיש כלאחר-
יד לבתי-המישפט כאשר זהותם של העצורים תהיה
חסוייה ; לא קשה לתאר את היחס הפושר, האדיש
והשיגרתי שבתי״המישפט עלולים לסגל לעצמם בדיון
על שלילת חירותו של אדם, באשר לא יהיו עוד חשופים
למסירת״מידע מאולמותיהם על-ידי אמצעי־התיקשורת.
את הצעת החוק לאיסור פירסומם של מעצרים
יש לגנוז לאלתר — והפעם לתמיד! ואל מישרד-
המשפטים יש לבוא בדרישה (לא בבקשה) — בדרישה
תקיפה — לבחון היטב כל הצעת-חוק שהוא
מגיש או שעליה הוא ממליץ — פן תהיה בה סטייה
מעקרונות המישפט הכלליים והמקובלים. בחקיקה
חייבת להיות שיטתיות, ולא הטלאת חוקים ותקנות
באופן סתמי, בלתי״מיקצועי ובלי בסיס תיאורטי
איתן.
לא לחינם מדברים על ״שיטת מישפט אנגלית״,
״רומית״ ,״קאנונית״ ,ועל ״ההלכה״ היהודית. אלו הן
מערבות מושלמות בעלות פילוסופיה אחידה. נסח-
החוקים הישראלי, לעומת זאת — והמחוקק אחריו —
משולים לנערים שובבים הסבורים שבל רעיון הנראה
להם ״מבריק״ — ראוי להפוך חוק גם באשר הוא
סותר את המחשבה המישפטית הכללית. לאחרונה מגיע
זרם של הצעות-חוק בלתי-סבירות, ושל חוקים סתומים
שאיש אינו יודע לפרשם.
תקר אירע במישרד-המישפטים, ומי שאחראי לו,
אינו מתפנה להבחין במתרחש !

אהרון פאפו, מזסמר למ׳שבטים,
דנר־אביב

רק בעת משא־ומתן ישיר׳ ודחתה הצעה של ועדת־ההחלטות,
המצדיקה את הסדרי-חביניים הקיימים וה עתידים
בל זמן שהם ״מקדמים אותנו לשלום״.
ההבדל בין שתי ההצעות הוא עצום. הראשונה, זו
שנתקבלה, שוללת למעשה אפשרות לבל צורה של משא״
ומתן, בי ברור לכל שבשלב זה, לפחות, עדיין אין אפשרות
למשא־ומתן ישיר עם הערבים. ואילו השנייה, הריאלית
מבין השתיים, דווקא היא לא נתקבלה.
קשה עדיין לנתח מדוע חיו תוצאות ההצבעה כפי
שהיו, אולם ברור שלא שיקולים מדיניים מובהקים הם
שהינחו את רוב המצביעים. גם במיפלגה הליברלית
יש מוקדי״בוח שונים ולחצים אישיים, ובן קיימים עדיין
מיספר אנשים הפוזלים בבל כוחם למען איחוד טוטאלי
עם חרות. יהא הגורם זה או אחר, מכל מקום ברור
שהמיפלגה הליברלית איבדה את אמינותה בקרב חלק
גדול מהציבור אוהדיה ומצביעיה.
חפיתרון למיפלגה זו הוא, במובן, פרישה של חברי-
הכנסת ה״יוניים״ ,תוך איחוד עם כוחות אחרים במחנה-
השלום כמיפלגת יעד, הליברלים העצמאיים, ח״כ בנימין
הלוי ואחרים. ספק גדול אם אומנם זו תהיה התוצאה
הסופית של הוועידה האחרונה, אולם ללא פעולה בזו
תיטמע המיפלגה הליברלית בין ״ניצי״ הליכוד הפנאטיים
— וחבל.

הללא ברמו ב. תליאב־ב

הוא ״אינו אזזוא׳

ב מ די נ ה

תה ה מ צי או ת ה־עגראליוז
בערי־השרדה מעשירים
את עצמם — כי
״זה מקובר במדיגח״
הדבר צילצל כימעט כנדיחה.
בעיקבות דו״ח מבקר המדינה, הטיחו
המראיינים בפני מנהל החברה הממשלתית
למטבעות ולמדליונים את ההאשמה, שרא-
שי־החברה העניקו לעצמם מתנות של
רבבות, ואולי של מאות אלפי לירות.
המנהל לא הזדעזע, וגם לא הכחיש.
בפיו היתר. תשובה אחרת :״זה לא חרג
מן המקובל״ ,ויש להתחשב ״במציאות השוררת
בארץ״.
הרצלים למזכרת. מה כן מקובל, לסי
איש זה?
עובדי חברת־החשמל מקבלים חשמל במחיר
מוזל. עובדי אל־על טסים חינם ל־חו״ל,
יחד עם בני־מישפחותיהם. מעובדי
הדואר גובים מחיר מוקטן עבור התקנת
טלפונים. אם כן, מדוע לא יקבלו מנהלי
חברת־המדליונים מטבעות חינם, או במחיר
אפסי? מדוע לא יקבל יו״ר־׳לשעבר,
שנים רבות אחרי התפטרותו, במחיר 250
לירות מטבע השווה כעת 70 אלף לירות,
ושהיה שווה בעת המסירה 19 אלף לירות?
מדוע לא יקבל המנהל עצמו, חינם, מטבע
אחד מכל הנפקה — אוצר השווה עתה
מאות-אלפי לירות?
לדעת המנהל, כל זד .״מקובל.״ לפי
היגיון זה, יכול טאנקיסט לקחת את ה־טאנק
שלו הביתה, כמתנה. ועובדי בנק
ישראל יכולים לחלק לעצמם, בעת הנפקת
שטרות־כסף חדשים, חבילות של מאה
הרצלים לנפש, למזכרת.
״ליא תחכום״ .העיקרון הוא עיוות
מיפלצתי של הכלל התנ״כי :״לא תחסום
שור בדישו.״ מותר לשור, בשעה שהוא
דש בגורן, לאכול מעט מן הקש.
את הכלל הזה הציג מחדש לוי אשכול,
אז מראשי הסוכנות היהודית, בימי-ד,ראשית
של המדינה, כאשר פירסם מבקר־הסוכנות׳
ד״ר אמיל שמורק, דו״ח מחריד
על המצב בסוכנות.
אולם גם אשכול לא יכול היד, לחזות
מראש לאילו ממדים יגיע עיקרון זה —
כשכל בעל־שררה במדינה רואה בתחום-
סמכותו אחוזה פרטית, שבה הוא יכול
להתעשר כאוות־נפשו.
היה זה דק מיקרה שבאותו שבוע פורסם
גם דו״ח חדש של מבקר הסוכנות היהודית,
שהציג תמונה דומה. המנגנון הציוני הכביר
הוא מכשיר להעברת כספי העם היהודי
לכיסי המיפלגות והאישים הקרובים לקערה.

זד, מקובל, וזוהי המציאות בארץ.

פלסטינים
ה סו סדהרמתר מדי
חזית־חכידוב הערכית
וחזית־חסירוב הישראלית
שיתפו כעולה כדי
לטרפד יוזמת־שלוס
אנשי ארץ־ישראל ד,־שלמה צהלו ושמחו.
הנה, הוכח בעליל: אין ממש בדיבורי-
השלום ־של נציג אש״ף.
ולראייה: נציג אש״ף באונסק״ו, איברא-
הים סוס, פירסם תוכנית־שלום מרחיקת-
לכת. יואילו ראשי אש״ף הסתייגו ממנו,
נזפו בו רישמית וציוו עליו לחזור הביתה.
אולם פרשת סוס היתד. מסובכת הרבה
יותר, וכמה ממסקנותיה חיוביות ביותר.
ניצים ויונים באש המסקנה הראשונה
היא עובדתית.
מאז השמיע סעיד חמאמי, נציג א־ש״ף
בלונדון, את הצעת־השלום ההיסטורית שלו,
במארס ,1975 טענו במה מראשי ישראל
כי חימאמי אינו אלא סוכן של לוחמה פסיכולוגית.
הצהרותיו נועדו, לדיבריהם, ל צרכים
תכסיסיים בילבד: להרדים את דעת-
הקהל בישראל, לפתוח לפני א־ש״ף את
שערי ההכרה הבינלאומית, ולרכוש את
אהדת העולם המערבי.
לפי גירסה זו, שעליה חזרו כמה ממומחי
המימסד גם בימים האחרונים, מופעל
המאמי על-ידי יאסר עראפאת למטרה
יזו, ומשמש זרוע מבצעת של תוכנית־מיל-
חמה מחוכמת. צמרת אש״ף לא שינתה את

מטרתה להשמיד את ישראל, אך נותנת
לחמאמי לזרוע חול בעיני הבריות.
פרשת סוס הוכיחה סופית כי הערכה זו
היא אווילית.
אילו פעלו חמאמי, סוס וחבריהם כזרוע
של מדיניות אש״סית אנסי־ישראלית, הרי
היתה הודעת סוס מתקבלת בביירות בשתיקה,
אם לא בתמיכה גלוייה. כל ערכן של
הצהרות כאלה, אילו באו במיסגרת של
לוחמה פסיכולוגית, הוא בכך שהן מעוררות
את הרושם כי זוהי המדיניות המוסמכת והמוסכמת
של הנהגת אש״ף.
דווקא גילגוליה של פרשת סוס מוכיחים
כי המצב לאמיתו שונה לחלוטין. ברור כי
קיימת בצמרת אש״ף קבוצה חשובה, הדוגלת
בכנות בשלום עם ישראל, וכי מול
קבוצה זו עומדת קבוצה אחרת, השוללת
קו זה. אין כל ספק שפרשת סוס היא תוצאה
של מאבק אפיתי בין שתי הקבוצות.
תמונה זו היא סבירה ואמינה. אם בצמרת
ישראל נטושה המערכה בין ״ניצים״ ו״יו־נים״
— אין כל סיבה מדוע לא תהיה
נטושה מערכה דומה בצמרת אש״ף.
קיים עם ישראלי. חקירת העולם הזה
בפרשת סוס העלתה פרס חשוב ביותר:
סוס המזוקן, בעל המשקפיים, לא פעל
על דעת עצמו, ולא באופן ספונטאני. הוא

נציג־אש״ן ז סום
״לא נשמיט את ענף־הזית...״
העניק את הראיון שלו לאריק רולו, העורך
לעניינים ערביים של לה מונד רב־היוקרה,
אחרי הידברות ממושכת עם ביירות.
כל מילה בהצהרת סוס אושרה מראש
על-ידי צמרת אש״ף.
אריק דולו עצמו רמז על כך, בהמשך
הפרשה, כאשר כתב כי סוס קיבל אישור
לדבריו מראש, וכי אין ספק שדבריו מבט אים
את גישתו של ״לפחות הלק בעל־השפעה
של הנהגת אש״ף.״
על רקע זה חשוב מה אמר סוס בהצהרתו
— ההצהרה המרחיקה-לכת ביותר
שפורסמה עד כה מטעם נציג דישמי כל-
שהוא של אש״ף.
קבע סוס :״כל הסדר, כדי שיהיה בר-
קיימא, צריך להתחשב בהכרח בזכויות כל
העמים במרחב הגדרה זו כוללת, כמובן,
את העם הישראלי.
כאשר העיר דולו, כי ״עד כה שללתם
את קיום העם הישראלי,״ השיב :״אין זה
מדוייק.״ בין השאר הזכיר את דברי
יאסד עראפאת בעצרת האו״ם, שבהם נאמר
כי הפלסטינים מוכנים להיות לצד שלושה
מיליון היהודים החיים בשטח פלסטין.
הוסיף סוס :״איך יכולים אנו לשלול
כי מתהווה עתה חברה שהיא ישראלית
ספציפית ו נראה לנו כדבר ברור כי עם
ישראלי נמצא בתהליך של התהוות. באותה
שעד. אנו מוסיפים להבחין היטב בין היש ראלים
לבין אותם שד,דוקטרינה הציונית
קוראת להם יהודים. בעינינו, יזהו רעיון
מיסטי מובהק, שהוא מופרך ומסוכן.״
על שאלתו של דולו, באילו תנאים מוכן
אש״ף להכיר ב״מדינה שהיא יהודית באופן
ספציפי,״ השיב סוס: אין להפנות שאלה זו
אל העם הפלסטיני, לפני שמכירים בו. סדר־הדברים
צריך להיות הפוך: קודם כל יש
להכיר בעם הפלסטיני .״האם אני צריך
להזכיר לך כי דאש־ממשלת ישראל אינו
מפסיק להצהיר שהמדינה הציונית לא תכיר
באש״ף, אף אם אש״ף יכיר בישראל?״
,,חוזה לאי־לוחמח״ .בתשובה לשאלת
רולו, מה הן ״הזכויות הלאומיות הלגיטימיות״
של העם הפלסטיני, השיב סוס
בפשטות :״אנו תובעים את הזכות לכונן
מדינה לאומית בגדה המערבית ובעזה.״
לאהר-מכן, באה הפצצה האמיתית של

הראיון. :״אם יושג הסדר ברוח זו ב-
וועידת־ז׳נבה, שבה נשתתף על בסיס של
•שוויון עם כל הצדדים הנוגעים־בדבר, יהיה
זה הגיוני שהסכם של אי-לוחמה יהווה את
נקודת־המוצא לשלום שבו ישתתף העם
הפלסטיני באופן פעיל.״
אחרי קביעת יעד זה, הפליג סוס ודיבר
על חזון העתיד :״השלום הוא תהליך די נאמי.
כינון המדינה הלאומית הפלסטינית
הוא ראשיתה של התפתחות שתגביר את
המגעים בין שתי הישויות הקיימות על
אדמת פלסטין. יהיה זה בלתי־הגיוני לחשוב
כי שתי מדינות, שיפרידו ביניהן גבולות
אטומים וגדרי־תיל, יוכלו להתפתח בשני
שטחים כה זעומים. הדחף לאיחוד הוא בל-
תי־נמנע. מוקדם מדי להגדיר את השלבים :
פדרציה, קונפדרציה, מדינה מאוחדת ...מה
שיהיה. העיקר הוא שתהליך השלום, שאנו
קוראים לו בכל פה — אנו, הסובלים בגלות,
בפזורה, מרדיפות — יתחיל תוך הס כמה
הדדית.״
כאשד שאל אותו דולו במפורש יעל גינוי
הציונות כ״צורה של גזענות״ ,השיב סוס
בהגדרה שהיא הרבה יותר מתונה מזו
שנתקבלה באו״ם :״אנחנו גינינו את הציונות
׳כמכשיר של המדיניות הגזענית,
המדכאה וההתפשטותית של המנהיגים הישראליים,
השולטים בזירה המדינית מזה
25 שנים.״ כלומר: לא גינוי הציונות כתורה
וכהשקפת-עולם, אלא רק כמדיניות
מסויימת של המדינה.
כדי להדגיש נקודה זו, הוסיף סוס שבחים
ל״מסורת האוניברסלית וד,הומאניסטית
של היהדות,״ וציין כי קיים ״זרם (ישראלי)
,אמנם של מיעוט קטן, המנסה להתנגד
למדיניות זו.״
סיכם סוס :״לא נשמיט מידינו את ענף
הזית. סמל השלום.״
שתי חזיתות הסירוב. הצהרתו של
סוס מצאה הד עצום — משני עברי החזית.
ומשניהם היתד, התגובה אחידה.
בישראל, החלד, מייד התקפת־מחץ מודרכת
נגד סוס, בכל העיתונות המימסדית.
דוברי מישרד־החוץ דאגו לפירסום מאמרים,
שהאשימו את סוס במזימה נגד המדינה.
לצורך זה נתלו הכתבים־מטעם בקטע המדבר
על חזון־העתיד, שבו שילם סוס
טס-ישפתיים לרעיון איחוד הארץ ברבות
הימים. איש מן הכתבים לא ציין כי כמה
ימים לפני כן הכריז סוס עצמו, בראיון
בתחנת־הטלוויזיה אירופה , 1שחזון זד,
יכול להתגשם ״בעוד מאה שנים.״
בה בשעה שממשלת ישראל עשתה את
הכל כדי לשכנע את הציבור הישראלי כי
סוס הוא נץ, וכי הצהרתו אינה מכוונת
להכרה בקיום ישראל, נפתחה נגדו בביי רות
התקפת־מחץ של חזית־הסירזב הערבית
והאישים הקיצוניים באש״ף.
בניגוד לחמאמי, שיש לו גיבוי חזק מאד
בצמרת אש״ף, אין סוס נהנה ממעמד דומה.
הוא היה גם חשוף מבחינה פורמלית :
כמשקיף אש״ף באונסק״ו, הוא אחראי ל-
ענייני-תרבות, לא לעניינים מדיניים. אויביו
ניצלו נקודה זו, כדי לשלול את זכותו
למסור הצהרות מדיניות.
בקרב זד, הפסיד הפעם מחנה-ד,יונים ש־בצמרת
אש״ף. נציג אש״ף בפאריס, עז-
אל־דין קאלאק, הידוע כאיש קיצוני, הגיש
למערכת לה־נזונד הודעה של ראש המח לקה
המדינית של אש״ף, פארוק קאדומי,
שבו גיינה את סוס, הודיע שאינו מוסמך
למסור הצהרות, וחזר על המליצות הקיצוניות
ביותר של אש״ף.
סוס עצמו הוכרח לפרסם הודעה שבו
טען כי ״לא הובן כראוי.״ אך גם בה
הוא לא נסוג מדבריו, אלא נקט בטקסים:
הוא הכחיש דברים שכלל לא אמר. כך,
למשל, טען כי ״אינו מסתפק באוטונומיה
פלסטינית תחת שילטון ישראלי או ירדני״
— דבר שלא נאמר גם בהצהרתו המקורית.
שיתוף־ פעולה אוטומטי. המסקנות
העיקריות הן הפרשה :
• קיימים בצמרת אש״ף אגשים חשובים
הדוגלים בכנות בשלום עם ישראל.
• קיים מאבק אמיתי בצמרת אש״ף,
והוא לא הוכרע סופית. יתכן מאד כי
הנזיפה בסוס באה מפני -שהוא הרחיק לכת
בדבריו לפני המועד הנראה לרוב בצמרת
אש״ף, כך שגם אנשים מרכזיים הצטרפו
הפעם לחוגים הקיצוניים.
י• קיים שיתוף־פעולה אוטומטי בין
חזית-הסירוב הערבית וממשלת-ישראל, ש מטרתו
היא לטרפד כל יוזמת־שלום פלסטינית
רצינית, שתביא לכינון מדינה פלסטינית
לצד ישראל.

ומעשיר -או משרת
בצה־־ד חאעסק
במינעליס ניטנוונ״ם
.י הקב* הרושם שננ-ל סוני
ו מהלוצינציות שמיעה, וגם תוך
כדי הבדיקות קלט קולות שהבודקים לא
שמעו.״
זוהי פיסקה אחת מתוך התעודה הרפואית
שהגיש ביום הראשון האחרון עורך־הדין
של החשוד בניסיון לרצוח את אורי אבנרי,
אליהו גלילי. התעודה, הנושאת את הכותרת
״מדינת ישראל, מישרד־הבריאות,
בית־ד,חולים הממשלתי יהודה אברבנאל
בת-ים,״ נושאת שלוש חתימות: ד״ר א.
הקר, מנהל בית־החולים, פסיכיאטר מחוזי
תל-אביב, ד״ר מ. זוהר, סגדמנהל בית-
החולים, וד״ר פיש׳ הרופאה ׳המטפלת.
אולם הקולות הנסתרים שאותם שמע
אליהו גלילי, על־פי עדות רופאיו, לא היו
הקולות הנסתרים היחידים בהתפתחויות
ובהסתעפויות בפרשת הניסיודלרצח, כפי
שהתגלו בעשרה הימים שאחרי יום התקיפה.
כדי
להבין קולות מיסתוריים אחרים אלה,
כדאי לקרוא את חוות־הדעת כולה, כ-
כתבו־-,וכלשונה, כפי שהוגשה לבית־המישפט
כעדות־בשבועה :
״חוות דעת — גלילי אליזוו בן בן־ציון,
ת. ז ,0*94086 .יליד * 194 תל־אביב, רחוב
חכמי אתונה .62 בהתאם להוראות בית
מישפט השלום תל־אביב לתיק פלילי
,4679/75 בדקנו את הנ״ל מאז אישפוזו
במוסדנו לשם הסתכלות, בתאריך .21.12.75
הדיון נידחה ל־.29.12.75
מדובר בגבר יליד ,1948 ישראל, בוגר
בית־ספר מיקצועי שבח, סיים שירות צבאי
מלא. אושפז בעבר בבית־חולים גהה לפי
הוראת־אישפוז שהוצאה על־ידי הפסיכיאטר
המחוזי.
בבדיקות החוזרות הוא שיתף פעולה,
מדבר לעניין, עונה לשאלות בהתאם, מתמצא
במקום ובזמן. אבל מגלה מערכת
פרנואידית מסובכת הקשורה למיקרופונים
שהושתלו בראשו, ודרכם קולטים הסובבים
את מחשבותיו.
את העבירה המוזכרת בתיק הפלילי
4679/75 אינו מכחיש, מסביר את מעשהו
בזעמו על הנתקף, כיוון שזה האחרון
פירסס את מחשבותיו הנסתרות ברבים.
מתקבל הרושם שהנ״ל סובל גם מהלוצינציות
שמיעה, וגס תוך כדי הבדיקות קלט
קולות שהבודקים לא שמעו. היו ליקויים
בשיפוט.
יש להדגיש שגס באישפוז הקודם בבית-
חולים גהה, בחודש אוגוסט ,1973 התלונן
על מיקרופונים וטרנזיסטוריס שהושתלו
בראשו, וגס אז היה ברור שסובל מהלוצינציות
שמיעה.
בסיכום: לפנינו גבר שעבר כבר מיספר
גלים פסיכוטיים חריפים. גס כיום הוא
נמצא בגל פסיכוטי (על רקע תהליך סכיזופרני
פרנואידי מתמשך) .את המעשה עליו
הוא נאשם בתיק הפלילי הנזכר־לעיל,
ביצע בגלל מערכת מחשבותיו הפרנואי־דיות
מתוך דחף שלא יכול היה לעמוד
בפניו. הוא לא ידע להבדיל בין טוב לרע
במעשיו. הוא לא יכול לעמוד בדין ולשאת
נעונש. הוא זקוק לאישפוז במוסד פסיכיאטרי
סגור.״

*ץ תוך חוות־חדעת מתגלים מיספר
1* 4פרטים, ד,מטיילים אור נוסף על ח-
פרשה כולה. ראשית, מתברר כי אליהו
גלילי היד, מאושפז עוד ׳לפני תקיפותיו
הקודמות את אבנרי, באוגוסט .1973התקיפות
נערכו בחודשים פברואר ומארם
אשתקד. עובדה זו הוכחשה, בשיחה שקיים
כתב העולם הזה עם אחד מרופאיו של
אלי גלילי מבית-החולים גהה, הד״ר חנן
מוניץ.
מתוך תעודה זו ברור כי אין אמת
בטענה כאילו אמר גלילי שאבניי שתל
מיקרופונים בראשו או שהעולם הזה התכוון
לפרסם עליו פרשת ריגול. הרופאים
קובעים במדוייק כי ״תלונתו״ של גלילי
על אבנרי היתד, שאבנרי פירסם את מח-
שבותיו־שלו ברבים.

מגירסה זו ברור עוד יותר מדוע חשוב
היה לפרסם מייד את תמונתו ושמו של
גלילי בעיתונים. עדותו של גלילי בפני
רופאיו, המקבילה פחות או יותר לזו שנתן
במישטרה, מחזקת יותר ויותר את ההנחה
כי היו כאלה שדאגו לכוון את
מחשבותיו ויצריו של גלילי לעבר אבנרי,
ולשסות אוחו בעורך העולם הזה תוך
ניצול מחלת־הנפש שלו.
עדות זו מעוררת עוד יותר את התמיהה
לגבי הדרישה לאסור את פירסום שמו
ותמונתו, בדיון הראשון שנערך בבית-
המישפט. המישטרה צריכה היתה לדעת
כי פירסום זה עשוי היה להביא אנשים
שראו את גלילי בחברת אחרים, לבוא ולמסור
את עדותם.
הוכחה נוספת לחשיבות הפירסום שאותו
רצו למנוע היו התגובות השונות של הציבור,
אחרי הפירסום. למערכת הגיעו
מיספר טלפונים מאלמונים, בהם אחד שציין
במפורש שם וכינוי של אדם אשר ניראה
יושב בבית־קפה יחד עם גלילי פעמים

אחדות סמוך ליום ההתנקשות.
קולות ניסתרים אחרים הם לגבי העסקתו
של גלילי במוסדות ביטחוניים, למרות
מחלודהנפש שלו, וקריאתו לשירות מילר
אים, שרות המחייב נשיאת נשק, למרות
היותו חולה־רוח ״הזקוק לאישפוז במוסד
פסיכיאטרי סגור.״
עם שיחרורו מבית־החולים לחולי־נפש
עבד גלילי שבעה חודשים — מדצמבר
1974 עד סוף יולי — 1975 בחברת אמקורם,
חברה אזרחית פרטית העובדת למען ה־תעשיה
הצבאית. תחילה עבד בתפקיד
שאינו מסווג כביטחוני, ואחר־כך הועבר
לתפקיד ביטחוני — מבלי שעבר כל בדיקה
ביטחונית. לאחר־מכן, באוקטובר ,1975
עבד תשעה ימים בחברת אורליים, חברת־בת
של התעשייה האווירית.
לגבי שירותו בצה״ל הבעייה חריפה עוד
יותר. כיום אין קיימת בצה״ל אבחנה בין
חיילים המסוגלים לשאת נשק לבין אלה
שאינם חייבים בכך. כיום, כל אזרח הנקרא
למילואים מקבל נשק אישי, ובעיקר אמור

טרוד נאד
ההתנקשות בחיי אורי אבנרי, שנערכה לפני שבועיים,
היתה חולייה נוספת בשורה ארוכה של מעשי־טרור,
התנקשויות וחבלות, שבוצעו במרוצת השנים נגד ״העולם
חזה״ ,עורכיו ומיתקניו.
לכל ההתנקשויות האלה, עד כה, יש תכונה אחת
משותפת: מעולם לא הורשע אדם כלשהו בעוון המעשים
האלה. בכל חמיקרים היתה פעולת המישטרח
מלווה במחדלים מוזרים, ובכמה מן חמיקרים זעקו
מחדלים אלה לשמיים.
להלן רשימת המעשים העיקריים :

..פצצת דוש״
בדצמבר ,1952 כשנתיים וחצי אחרי שאורי אבנרי קיבל
לידיו את עריכת השבועון, הונחה בשעות הערב המאוחרות
פצצה על אדן החלון של המערכת- ,ששכנה אז בקומת־המרתף
של בית־מגורים ברחוב גליקסון בתל-אביב (ליד
קולנוע תל־אביב) .הפצצה התפוצצה.
ההתפוצצות פצעה את הקאריקטוריסט דוש (קריאל
גרדוש) ,שכיהן אז כעורך הגראפי של השבועון. דוש ראה
את הפצצה ודחף אותה החוצה. בדרך־נם הוא נפצע פצעים
קלים בילבד׳ מאחר שמשקפיו הגנו על עיניו.

ה עוו! סדוה

.3מילחמת חושיסטאן
במאי־יוני 1955 הונחו, בזה אחר זה, שני מיטענים ־של
חומר־נפץ במיתקנים של העולם הזה.
הדבר אירע בעיצומה של מערכת־גילויים גדולה של
העולם הזה, בניצוחו של ברוך נאדל, שבה נחשפו שיטות
הטרור והשחיתות בחיפה, בימי כהונתם של אבא חושי
ויוסף אלמוגי בהנהגת העיר. העולם הזה קרא למישטר
זה בשם ״חושיסטאן״.
לאי-ש לא היה ספק כי מע-שי־האלימות קשורים במערכה
זו, שהסעירה את הארץ כולה, דשבמהלכה אף נעשה ניסיון
להטיל חרם פיסי על מכירת העולם הזה בחיפה.
ביום־שבת הונחו כמה לבני־חבלה בפתח מישרד־המע־רכת.
מכיוון שהונחו ליד העמוד המרכזי של בית־המגורים
יכלה הפצצה, אילו התפוצצה, למוטט את הבית כולו ולגרום
לאסון מחריד. בדיקות המישטרה העלו כי רק פגם טכני,
שאי־אפשר היה לחזותו מראש, גרם לכך שהנפץ לא פעל,
וכך נמנע האסון.
כעבור כמה ימים הוצמד מיטען דומה לקיר החיצוני
של בית־הדפוס שבו הודפס העולם הזה. הפעם התפוצץ
המיטען, גרם לחור גדול בקיר הבניין, ופצע פועל־דפום.

כשני חמיקרים לא הורשע, לא הואשם ולא
נתפס איש.

ראשי המישטרה טענו אז בשיחות פרטיות
כי הפצצה היתה מעשה־ידיה של מחתרת לאומנית
קנאית (״מחתרת צריפין״) .אך מעולם
לא הורשע ולא הואשם איש כמעשה זה.

המפקח־הכללי של המישטרה דאז, יחזקאל סהר׳ אמר
בבואו למקום הפשע ה-שני, עוד קודם שנפתחה חקירה, כי
המעשה בוצע מן הסתם על־ידי העולם הזה עצמו. בעיקבוח
הערה זו פתח העולם הזה בחקירה יסודית -של מניעיו של
סהר ושל סגנו, עמוס בן־גוריון. כתוצאה מחקירה זו,
ואחרי מאבק ממושך, הורשע יחזקאל סהר בעוון שבועת־שקר,
והוא הורחק מן המישטרה יחד עם בן־גוריון, במים־
גרת טיהור כללי של צמרת המישטרה.

בדצמבר 1953 ארבה קבוצת צעירים, בעלי חזות צבאית,
לאורי אבנרי בפתח המערכת ברחוב גליקסון, שוב בשעות־הערב
המאוחרות, כא־שר סיים את עבודתו• הקבוצה התנפלה
עליו בקתות של טוריות כאשר נכנם לג׳ים שלו,
שהיתה לו קבינה סגורה. שלום כהן. שיצא במיקרה עם
אורי אבנרי כדי לעזור לו לדחוף את הג׳יפ, הוצא מייד
מכלל פעולה על־ידי מהלומה על ראשו• ,שגרמה לו לזעזוע*
מוח.
הקבוצה ניסתה בכל כוחה להוציא את אבנרי מן הג׳ים,
ולא ברור מה היה בכוונתה לעשות בו. אך אבנרי התגונן
מתוך הג׳יפ, והתוקפים לא הצליחו להוציאו. אבל הם שברו
באלותיהם את עצמות שתי ידיו, שבהן התגונן.
אשתו של ח״ב, שגר בבית הסמוך, הבחינה בהמולה,
וזעקה לעזרה. קבוצה של צנחנים׳ בהנהגת ורמי בורדגוב
ז״ל, חשה למקום והבריחה את המתנקשים.
על כוונת המתנקשים נפוצו אז גירסות שונות. הסבירה
ביותר היתד, כי היא נערכה כתגמול על הביקורת החריפה
שמתח העולם הזה, זמן קצר לפני־כן, על הטבח בכפר
קיביה.

.4חטיפת אלי תבור

. 2ההתנקשות ברחי גליקסון

הדבר לגבי חיילי יחידתו הקרבית של
גלילי, בשיריון. ב־ 4בדצמבר השנה קיבל
גלילי צו לשירות־מילואים פעיל, ובמשך
השנים האחרונות, שבהן כבר היה מוכר
כחולה״נפש, הוא שירת מיספר פעמים בצבא.
לדיברי
חיל-הרפואה של צה״ל, לא היו
שילטונות הצבא מקבלים מן הרשויות
הרפואיות מידע על חולי־נפש שהיו מאושפזים
אצלם, בגלל עקרון הסודיות הרפואית.
רק בתחילת 1975 נחקק, על-פי דרישת
צה״ל, חוק־שירות-הביטחון סעיף ,33 אשר
אוכף על מוסדות־רפואה מסוג זה לדווח
לצה״ל על כל מיקרה של אישפוז בבית־חולים
לחולי־נפש.
אולם קצידרפואה־ראשי, תת־אלוף דן
מיכאלי׳ מודה כי החוק עדיין לא יושם
בגלל מיגבלות טכניות, וביצועו נמצא עתה
בתהליך־הכנה בלבד.
המישטרה הודיעה כי לא קיבלה כל
הודעה על שיחרורו של גלילי מבית־החולים
לחולי־נפש, וממילא גם לא יכלה לנקוט

מעולם לא הורשע, לא הועמד לדין ואך לא
הואשם איש בביצוע התנקשות זו.

בנובמבר 1957 נחטף אלי תבור, אז הכתב הבכיר של
העולם הזה, והוחזק זמן־מה במקום בלתי־ידוע. אותה שעה
נעשה נסיון להוציא ממנו הודאה כי אורי אבנרי משתתף
בהקמת ״מחתרת להפלת המי-שטר״( .הכוונה היתה לקבוצה
שייסדה׳ כעבור כמה שבועות, את ״הפעולה השמית״ ,גוף רעיוני־מדיני. אלי תבור השתתף בכמה מפגישותיו).
העולם הזה הודיע כי החטיפה בוצעה על־ידי אחת
השלוחות של ״מנגנון החושך״ .המנגנון השיב בטענה
הנזעמת כאילו אלי תבור ביים את החטיפה בעצמו, מטעמים
פרטיים. אורי אבנרי ושלום כהן נאסרו, ונאמר לשופט
כי יש כוונה להעמידם לדין על־פי חוק בריטי קולוניאלי,
בעוון הפצת ידיעות העלולות להבהיל את הציבור. השופט
סירב לעצרם, ומעולם לא הוגש נגד השניים כתב־אישום
כלשהו.
ברבות הימים כתב הממונה על שרותי-הביטחון דאז,
איסר הראל, ספר שבו קבע כי באותם הימים נחשב העולם
הזה הסכנה מס׳ 1המאיימת על המי-שטר. הוא הודה כי
שירות־הביטחון הכללי מימן, בכספים ממלכתיים סודיים,
הוצאת שבועון בשם רימון, שנועד כל־כולו להסית נגד

מערכת ״העולם הזה״ מבריזה
על פרס בסך 5000 לירות למי שיספה
מידע על תנועותיו ופגישותיו
של אליהו(״אלי״) גלילי, המתנקש
כחיי אורי אכנרי, אשר יביא לאיתור
וללבידת האדם או האנשים
שהפעילו אותו לביצוע הנסיץ לרצח
אורי אכנרי.
את המידע יש למסור כמערכת
״העולם הזה״ ,טלפון ,243386 תל־אביב.

אמצעי זהירות שהם. גם המשפחה לא
הודיעה למישטוה כאשר היה ברור כי
גלילי לוקה בהתקפה חדשה של מחלתו
ומתכונן להתקפה חדשה על אבנרי.

העולם הזה. אולם הוא לא הודה בחטיפה, ודבק בטענתו
המקורית.

מעולם לא הועמד איש לדין בפרשה זו.

.5שריפת המערכת
במשך כל שנות ה־60׳ לא בוצעו מעשי־אלימות חמורים
נגד העולם הזה. תחת זאת נעשה ניסיון להשתיקו על־ידי
חקיקת ״חוק לשון הרע״ שהיה, בגירסתו המקורית, מכוון
בגלוי נגד השבועון. אולם במהלך המערכה נגד חיקוק זה
נבחר אורי אבנרי לכנסת.
בנובמבר 1971 הוצתה מערכת העולם הזה, ש-שכנה
אז ברחוב קרליבך בתל־אביב. ביגלל עירנותו של עובר־אורח,
שהבחין בלהבות, נמנעה השמדתה הגמורה של
המערכת, ונשתמרו האביזרים שהוכיחו כי היתר. זאת הצתה
בזדון. בשריפה הושמד כימעט כליל הארכיון של העולם
הזה- ,שלא היה מבוטח, וביכללו כחצי מיליון נגטיבים של
תצלומים, שאין להם תחליף.
במיקרה זה נוצר במהלך החקירה שיתוף־פעולה מלא
בין המישטרה והמערכת, תוך חילופי־מידע.

אולם החקירה נסתיימה כלא-כלום: איש
לא הורשע, איש לא הועמד לדין•
נסתבר בעליל כי אין בכוחה של המישטרה לנהל חקירה
מסוג זה. לא היתה לה אף היכולת לבדוק ולאמת את
החשדות -שהיו לה, שהיו מקבילים לחשדות המערכת.
כיום, ארבע שנים אחרי השריפה, נשארה התעלומה —
מבחינה מישטרתית — בעינה, כמו ביום הראשון.

.6פר שח גליל״
אלי גלילי תקף את אורי אבנרי בפעם הראשונה במארס
,1974 בפתח המערכת ברחוב קרליבך. הדבר נעשה בנוכחות
זרים, שעזרו לאבנרי להתגבר על האיש.

הוא נמסר למישטרח, אך לא הועמד לדין.
כעבור ימים מעטים, פרץ גלילי למערכת. באורח מים-
תורי הוא ידע בדיוק היכן חדרו של העורך. בלי אומר
ודברים פרץ לשם והתנפל עליו בציפורניו ובאולר, והסב
לו פצעים בפניו. הוא נתפס ונקשר בידי אבנרי וחברי׳
המערכת, ונמסר על-ידם למישטרה שהופיעה כעבור חצי
שעה. בחקירה אמר כי אנשים זרים אמרו לו, בי-שבו בבית־קפה
ברחוב דיזנגוף, כי אורי אבנרי שתל מכשירי־האזנה
בראשו• הוא לא יכול היה לזהות את האנשים, ולא נעשה
כל נסיון לאתרם.

הוא הובא גפני שופט וזה הוציא צו איש־פוז,
מבלי שייערך מישפט, על סמך חוות דעת
רפואית שקבעה בי אינו מסוגל לעמוד כדין.
בפקודת הפסיכיאטר הממשלתי הוא אושפז — אך כעבור
כמה חדשים שוחרר, ללא פיקוח ומבלי להזהיר את קורבנו.
לפני שבועיים חזר על התקפתו, הפעם בעזרת פיגיוך
צופים חדש וחד. הוא נתפס עלי-די שכנים אמיצים,
שמסרוהו בידי המישטרה.
בחקירתו של גלילי לא נתגלה כיצד נודע לו על תנאי-
מגוריו ומינהגי־העבודה -של. אבנרי, שבעזרתו הוא ביצע
הפעם את ההתנקשות בצורה יעילה ביותר.

לשופט בכר הוגשה תעודה הטוענת כי אין
המתנקש מסוגל לעמוד כדין.

במדינה
לגבר הי שרא לי!

השבוע

מינימום הנוס הראשון

600.000י

ז? 6 ? $אז?0 8

מינימום נלל הפרסים

1 250.000י־

רבנות
מלכודתל שו־־ ה ד תו ח
השר יצחק רפאל פיטר את
חתימתו עד מינוי חרב חיים
סגל כדיין׳ אחרי שגירה
כי טמנו לו 6ח
השליח נכנם בריצה ללישכתו של השר
יצחק רפאל, נשתיק בידו. השר קיבל אותו
מייד, וביקש לראות את התיק. תוך שניות,
שעד, שדיפדף במיסמכים, התרתח רפאל.
הוא אף לא ניסה להתאפק.
״זוהי מלכודת״ — הזהיר אותו אחד
מעוזריו — ״יש להגיב מייד !״
״איך?״ שאל רפאל המזועזע ,״הרי אני
כבר חתמתי בוועדת־ד,מינויים. האיש הזה
כבר נבחר כדיין. ביום שלישי הוא יתקבל
אצל נשיא המדינה.״
אנשי־סודו של שר־הדתות דיווחו לו,
כי יריביו תיכננו את בחירתו של חרב

יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

ט שה לן־ מנ הג טבוע -
מלא טוטו בכל עוברו!!

המותיר. להסדרר.ר,ירוו חס בספורט

בולם מדברים על הידוק החגורה.

הרב סגל

מהדק אותה. הוא לוקח רק
2 . 4 0 0

הסתבכויות כספיות

אפטר שייב •דיאודורנטים• סבון• טלק
משווק 1 /׳ לון

תמורת
שטח פירסום בגודל עמוד.

להשיג אך ורק בתמרוקיות המובחרות
בשקם,נבל-נ 1שלום וב״המשביר לצרכו״

ל ה חיל את אמנת ז׳נבה
ו 1ל השטחי הכבו שים
מאז אפריל 1974׳ כלואים במה עשרות אישים מתושבי הגדה המערבית ורצועת
עזה במעצר מינהלי מבלי שהובאו למשפט. בימים אלה פג תוקפם של המעצרים
הללו וקיימת סכנה שהשלטונות יחדשו׳אותם.

אנו קוראים לשלטונות לשחרר מייד את כל העצורים המינהליים.
בשבועות האחרונים היינו עדים לדיכוי אכזרי של תושבים׳ תלמידים וצעירים
בשכם ולמעצרים המוניים בשל הפגנות בעיר זו נגד ההתנחלויות והבולטת בהן
ההתנחלות בסבסטייה.
התנחלויות בשטחים הכבושים הן אסורות על-פי אמנת ז׳נבה הרביעית
שעניינה זכויות האוכלוסיה האזרחית תחת כיבוש׳ ובכלל זה הסעיף
האוסר התיישבות של אזרחי המדינה הכובשת בשטח שנכבש (סעיף .)49
בפעם נוספת נתקבלה באו״ם הדרישה שממשלת ישראל תחיל את אמנת ז׳נבה
הרביעית על תושבי השטחים הכבושים.
אמנת ז׳נבה אוסרת הטלת עונשים קולקטיביים על אוכלוסייה אזרחית
נכבשת (סעיף )33׳ ואוסרת הענשת תושב בגלל עבירה שהוא לא ביצע.
ממשלת ישראל ממשיבה להעניש תושבי השטחים הכבושים׳ כולל נשים וילדים׳
על עבירה שאותה׳ אפילו לדברי השלטונות׳ הם לא ביצעו ואף אינם מואשמים בה.
הרס הבתים כעונש קיבוצי מתבצע בבל תנאי אקלים׳ רק בגלל חשד שאחר מדיירי
הבית או אורחיו ביצע עבירה. זהו מעשה ברברי׳ ממנו סובלים חפים מפשע. עונש
קולקטיבי הוטל גם על תושבי שבם בגין ההפגנות נגר ההתנחלויות.
אמנת ז׳נבה אוסרת במו־כן גירוש תושבי שטחים כגושים ממקום מגוריהם
(סעיף .)49

אנו קוראים לכל אזרחי ישראל לדרוש מממשלת ישראל: תוחל מייד
אמנת ז׳נבח הרביעית על תושבי חשטחים חכבושים!
דצמבר 1975 ,

הליגה לזכויות האדם והאזרח
ת״א — ת.ד14192 .

הרב גולדשמידט
הסתבכויות מוסריות
חיים סגל נדיין בבית־הדין הרבני הגבוה,
כדי לסבך אותו־עצמו. רק אחרי שהנשיא
חיה מקבל את הדיין החדש, וזה היד, נכנס
לתפקידו, חיו מדווחים לרפאל מיהו חרב
חיים סגל, שעל מינויו חתם השר. תמורת
שתיקה בפרשה זו, עלול היה יצחק רפאל
להיאלץ לשלם בשתיקה, ולהסכים לחדירת
אנשים עויינים לו למנגנון מישרדו ולמוסדות
הרבנות הראשית.
ל אן נשכה הרוח. ישבו רפאל ועוזריו,
וניתחו את המצב הלא־נעים. ועדת־ד,מינויים
ל־ 11 הדיינים החדשים, אישרה את מועמדותם.
בוועדה 10 חברים, שארבעה מהם
שייכים למחנהו של הרב הראשי הספרדי,
עובדיה יוסף. אלה הם הרב עובדיה יוסף,
ח״כ ידידיה בארי׳ הרב קוליץ (מי שהוציא
את פסק־הדין הראשון בפרשת הממזרים)
והרב אליעזר גולדשמידט, חבר בית-הדץ
הגדול לעירעורים.
למחנהו של הרב גורן שייכים ארבעה
חברים נוספים של ועדת-ר,מינויים: הרב
שלמה גורן, עורך־הדין ישעיהו פריבם, ח״כ
(המשך בעמוד )20

* תרומות למימון פעולות הליגה יתקבלו בתודה.
ה עו ל ם

הז ה 2000

ההר הוליד עכבר ב תו ך בקבוק־דזלב
מילחמת חפירסומים בטלוויזיה ובעיתונות
טביב פרשת גיזבר מועצת״החלב,
יצחק טוביהו, מביאה למסקנה עגומה
אחת: המישטרה שוב לא הצליחה
לחשוף שחיתות רצינית. היא מצאה את
החורים, אבל לא את גבינת המושחתים.
חקירת המישטרה נפתחה, כאשר קיבלה
את מימצאי החקירה של מישרד ״מו-
דיעין־אזרחי״ ממנו ביקש ״בנק המיזרחי״
לחקור את עסקיו הפרטיים של טוביהו.
מימצאים אלה נמסרו גם למועצת-החלב,
גרמו להחלפת מנכ״ל המועצה, שלמה

בין מקור המוצרים שקנתה המועצה ביוקר,
לבין המקור שסיפק מוצרים לטו-
ביהו אישית, והאם היו המחירים זהים.
אלו הן שאלות כבדות-מישקל, הנוגעות
להוצאה של מאות מיליוני דולרים מכספי
המדינה משך שנים.
במקום לעסוק בדברים התמוהים והחמורים,
עלתה המישטרה על מוקש עת

הציגה את הסכם ההלוואה שהעמיד ה בנק
למועצת״החלב כשוחד. העובדות הן,
כי מועצת־החלב ניהלה את חשבונותיה
בבנק שהעמיד לרשות עובדיה 100 אלף
לירות להלוואות אישיות, בריבית של
)!(6אחוזים.
כאשר עברה המועצה לנהל חשבונות
ב״בנק המיזרחי״ ,הסכים הבנק להוריד
את הריבית ל״ 4אחוזים. הכספים הועמדו
לרשות מועצת-החלב שהורתה למי
לתיתם, והסכומים ניתנו — לעובדי המועצה
בילבד.
להיטותם של המישטרה וחושם־השחי-
תויות שלה, ניצב-מישנה בנימין זיגל,
לראות בהסדר זה שוחד, תמוהה נוכח
המימצאים של שערוריית חברת ״עמידר״.
שם התברר, כי בנקים העמידו לרשות
גיזבר ״עמידר״ ,צבי כץ, מאות״אלפי
לירות להלוואות לעובדי־החברה, בריבית
נמוכה אף הן. אולם, כמה אלפי לירות
ניתנו כהלוואות למי שאינם עובדי החברה.
כך, למשל, ניתנה הלוואה לאחותו
של יושב-ראש מועצת־המנהלים של ״עמי-
דר״ ,צבי אלדרוטי, או לבנו של ראש
אגף־הכספים של החברה, חיים טל.
לא ידוע אם המישטרה חקרה — או חוקרת
— מתן הלוואות אלו או, אם היא
מכנה אותן בשם שוחד. מכל עובדי החברה,
הועמד רק הגיזבר כץ לדין, ולא נעשה
כל ניסיון לגעת במועמד המערך
לכנסת, אלדרוטי, או בחיים טל. אפילו
מבקר-המדינה, בדין-וחשבון האחרון שלו
על ״עמידר״ ,נזף במישטרה על שאינה
מאיצה את חקירתה ב״עמידר״ ,ורמז כי
אם תחקור המישסדה ציפוייה פניית החקירה
לכיוון אחר ממעשי הגיזבר לבדו.
ראייה כוללת של פעולות המישטרה בשתי
הפרשות, יכולה רק לעורר תמיהה.
האם הזריזות המופרזת בפרשת מועצת־החלב,
לעומת חהססנות ב״עמידר״ ,קשורות
בהיות הפרשה האחת שייכת ל-
מפד״ל, ואילו השנייה למיפלגת־חעבודה !

הבשר צעד גדול קדימה
לקראת השלב הבא.
מה שצפוי בחודש פב-
רואר 1976 הוא שהבשר
המייובא ארצה מאמרי־קה-הדרומית
יגיע ללא
עצמות, כשהוא חתוך לפי
סוגיו וארוז בעטיפות נאות, מוכן למכירה.
לא יהיה צורך בקצבים שיפרקו את
הבקר מן העצמות והשומן, מה שיכפיל
תוך כדי כך את מחירו, בטענה כי היו
הרבה עצמות ושומן. כך תמסור הממשלה
את הבשר כשהוא כבר נקי וארוז,
מן האונייה אל האיטליז או רשת־השיווק
הגדולה, וכך תוכל הממשלה לפקח עליו
ולהכתיב את מחירו.
כך גס ניתן יהיה לחסל את המצב
הקיים, שבו מוכרת הממשלה בשר על
עצמותיו (בצורת ריבעי-בקר) במחיר של
13 לירות הקילו בקירוב, והצרכן משלם
פי-שניים ויותר.
יתירה מזו: על העטיפה יירשם בדפוס
סוג הבשר, ושם החלק שממנו נלקח. כך
לא יוכלו יותר למכור חזה בתור סטייק,
ופילה רגיל כאנטריקוט או בייבי-ביף. על-
מנת להקל על הצרכן, תדפיס הממשלה
כמות גדולה של לוחות, ועליהם ציור כל
חלקי הבקר ושמות החלקים.
המהפיכה הזו מובאת ארצה על-ידי
שר־המיסחר-והתעשייה, חיים בר-לב,
שהקים במישרדו יחידה מייוחדת לייבוא
בשר, והעמיד בראשה את עודד ארז.
ארז, מקודם נציג מיסחרי של ישראל ב-
ארצות-הברית, הקדיש כשנה ללימוד הנושא,
אולם עתה ניגש להפוך אותו למציאות.
לאחר שהסדיר לעצמו את בעיות
הכשרות עם הרב דויד נשר, נסע ארז
לפני כחודש לאמריקה הדרומית, לחתום
על חוזי אספקת הבשר לשנת .1976 הוא
פתח באורוגוואי, מדינת ההפקרות בבשר,
מועצה שלקחה את העניינים לידיים
והקימה מועצה לבשר, כמו בארגנטינה.
מכאן יביאו ארצה 500 טון בשר
נקי לחודש (המחיר: כ״ 1000 דולר הטון),
וישלמו תמורתו רבע במזומן ואת היתרה
תוך שנה וחצי, או — אם יקנו בכסף זה
סחורות בישראל — כל התשלום יינתן
במזומן.

הבשר יופרד מעל העצמות וייחתך
לעשרה חלקים, מהם שמונה ייארזו בקרטונים
נפרדים לפי סוגים, וייועדו למאכל
אדם. שאר שני החלקים ייועדו
לתעשייה• זהו חידוש נוסף של ארז —
ייבוא בשר מייוחד לתעשייה, במחירים
נמוכים יותר, הכולל יותר שומן.
הנהנית העיקרית מחידוש הייבוא מאורוגוואי
תהיה חברת ״ארפלסה״ של
משה בני גיטר מ״בנק דיסקונט״ ,שהיה
בעבר יבואן־הבשר העיקרי לישראל.
בשנים האחרונות כימעט הופסק היבוא
מאורוגוואי, בגלל איכותו הגרועה. עתה
שוב יזרמו הדולרים אל גיטר.
חוזה שני חתם ארז עם ארגנטינה, על
ייבוא של 1000 טון בשר לחודש, באותה
שיטח כמו מאורוגוואי. שיטת״הייבוא החדשה
מוזילה את מחיר הבשר באורח
ניכר. כך כולל הבשר פחות שומן ופסולת.
ארז הזמין עתה אצל צוות מהנדסים
הצעות לפישוט הטענת הבשר על האוניות
ופריקתו.
כאשר תיקלט השיטה החדשה בציבור,
יעבור מישרד־המיסחר והתעשייה לשלב
הבא, והוא: ייבוא בשר ארוז במישקל
אחיד, שעליו מוטבע המחיר לצרכן. כך
יותקנו תנאי״המכירה הנהוגים בארצות

נאורות זה־מכבר.

גל, באמנון זיו.

״בנק הטיזרחי״ הזמין חקירה על שוב-
יהו, כאשר ביקש זה מן הבנק לממן לו
עסקים פרטיים של ייבוא אבקות-חלב,
עיבודן לגבינות, וייצואן לאיראן. טוביהו
הקים לשם כך הברה פרטית, שניסתה
לעשות מה שעושה מועצת־החלב, וזאת
כאשר הוא משמש כגיזבר המועצה. סתירה
זו הדליקה אור אדום ב״בנק המיז-
רחי״ ,שהזמין את החקירה האמורה.
וזו גרמה לכל הפרשה.
המישטרה הימה צריכה לחקור את
השפעת עסקיו הפרטיים של טוביהו על
דרך ניהול המועצה. כך, למשל, מזה שנים
מנעה מועצת־החלב ייבוא אבקת-חלב ומוצרים
מקבילים מאמריקה הדרומית,
ייבאה אבקה וחמאה רק מארצות אירופה,
באמצעות סוכנים מסויימים מאד.
עמדה זו תמוהה, בעיקר נוכח העובדה
שמחירי מוצרי״החלב מאמריקה הדרומית
זולים ב״ 50 אחוזים לפחות מאלה של
המוצרים מאירופה. למועצת־החלב היו
צריכות להיות סיבות טובות מאד כדי
לייבא, משך שנים, מוצרים במאות מיליוני
דולרים במחירים כפולים מאלה שניתן
היה לשלם. רק בשנה האחרונה, עת
החלה החקירה נגד טוביהו, עברה המועצה
לייבוא מאירופה באמצעות מיכרזים
ומתן הזיכיון למציע הזול ביותר.
ניתן לחקור, למשל, האם אין זהות

ניצב־ משנה זיגל
חוריס יש — גבינה אין

מהפכה !נ פויי רי
ב שיוו ק

הבשר

בשורות טובות לכל בעלי תאוות־הבש-
רים. בעוד חודשיים, כעת חיה, תגיע ה-
מאה״העשרים גם לישראל, בתחום שיווק
הבשר. מאבק בן שנים של כמה עקשנים
בודדים נשא פרי, וגם הצרכן הישראלי
ייהנה סוף־סוף ממה שניתן כיום לעמיתו
באירופה או אמריקה. אומנם, לא בדיוק
אותו דבר, אבל בפברואר יצעד שיווק

יבואן ניטו־מי
ירוויח?

המדינה(?צידה את
תעשיות צמר אוסטומת
מפעל ״תעשיות־צמר אוסטרליות״ באשדוד,
שנכנס לחובות ועמד לפני פירוק,
יפעל שוב — לפי הסדר בין הבעלים לבין
ממשלת ישראל. לפי ההסדר ישקיעו הבעלים
עוד כמיליון דולר בהון העצמי,
ואילו המדינה, מצידה, תערוב להון־חוזר
נוסף בשיעור 11 מיליון לירות. כן יתן
״הבנק לפיתוח התעשייה״ ערבות להון־
חוזר נוסף, של 7מיליון לירות.
הערבות הממשלתית הכוללת של 18
מיליון לירות, תאפשר את הפעלת המיפ-
על מחדש כבר בימים הקרובים.

מנקו־המדינה
חוקו פרשת
דיות 1ויווב1
בעיקבות כתבה (״העולם הזה״ )1955
על הטמונה על הכנסות המדינה, משה
נוידרפר, הורה היועץ־המישפטי״לממש-
לה, פרופסור אהרון ברק, על העברת
נושא הכתבה לטיפולו של מבקר־המדינה.
הכתבה האמורה מסרה, כי בשנת
1968—1969 התמנה משה נוידרפר לתפקיד
הממונה על הכנסות המדינה. כיוון
שקודם־לבן עבד כפקיד־שומה בתל-אביב,
העיר בה התגורר, היה עליו לעבור לגור
במקום־עבודתו, ירושלים. הוא רכש דירה
בירושלים, בשדרות הרצל , 114 וקיבל

ממונה נוידדפר
מה קרה שם?
לשם כך מענק של 7500 לירות מכספי
האוצר, וכן הלוואה תקציבית בריבית
נמוכה.
לאחר שרכש את הדירה בירושלים, המשיך
לגור בתל-אביב והשכיר את הדירה
בירושלים.
אגב, באותה עת התמנה גם ארנון
גפני כממונה על התקציבים. גם תפקיד
זה חייב מעבר לירושלים, וגם הוא רכש
שם דירה, כמו נוידרפר, אלא שגפני אכן
עבר להתגורר בדירה שרכש.
הבתבה עוררה את השאלות: האם אין
במעשיו של נוידרפר משום הוצאת כספים
בטענות-שווא, והונאת הממונים עליו.

יותר טבק בסיגריה פלסטינית
מיפעל הסיגריות הוותיק בבית״לחם,
״אינטרנשיונל סיגרט״ ,יגדיל בחודש אפריל
הקרוב את היקף־הייצור שלו, מ״25
אלף קופסאות ל־ 75 אלף קופסאות ל-
מישמרת. המיפעל מייצר שלושה סוגי
סיגריות :״נשיונאל״ ,טבק וירג׳יניה ה מקביל
ל״רוטמאנס״; ״וינארס״ ,טבק
אמריקאי המקביל ל״מרלבורו״ ,ו״אביל״,
הדומה ל״טיים״ הישראלית. מחיר כל
חפיסה בת 20 סיגריות 3.30 לירות, לעומת
3.10 לירות לקופסה ״טיים״ או 5.5
לירות לחפיסת סיגריות-ייבוא.
המיפעל שייך למישפחת מישל סנסור
(בעלת בית-סנסור בירושלים לשעבר)
,ופעל כל השנים כחברה פרטית.
מישל סנסור התמחה בייצור סיגריות בחברה
הבריטית, יצרנית ה״רוטמאנס״.
עם שובו למיפעל, הפכו חברה ציבורית,
תוך הגדלת הונו. חוקם מיבנה חדש ונרכש
ציוד חדיש, כולל מכונה לסטירי-
ליזציה של הטבק שאין שנייה לה בישראל.

סיגריה של המיפעל מכילה טבק
רב יותר מסיגריות ״טיים״ הישראליות,
שכן היא ארוכה יותר בשיבעה מילימטרים.
הסיגריות נתונות בקופסת נאה ביותר,
ועד כה חן נמכרו בעיקר בגדה ובנצרת.

במדינה

עובד שכיר
אב לילד אחד או שניים בלבו
>מתחת ל גי ל <18
א ם טרם הגשת תביעה לקיצבת ילדי ם — אנ א
עשה זאת מיד באמצעות מעסיקך.
ה מו ס ד לבי טוח ל או מי ישלם קיצבה זו אך ורק
לחשבון ה אי שי של אשתך, או לחשבונכם המשותף,

בכל בנק שהוא, לפי בחירתכם.

בעת מילוי ה טו פ ס אנ א דיי ק בציון מספר חשבון
הבנק כדי למנוע עיכוב ה טיפול בתביעה.
א ת טו פסה תביע ה יש למסור למע סי ק כדי שישלח
או תו ל מו סד עד .15.1.76

איחור בהגשת התביעה עלול -לגרום לעיכוב
התשלום!

__ ה מו ס ד לבטוח לאומ> __
היחידה לבניות
ה צי בו!
בתעורד התהעוורת
ת. ד • 8 7 4 .דוטל • 3 1 0
ל פ02-227184-5 :|1

(המשך מעמוד )18
הרב מנחם הכהן, ועורך־הדין פרופסור
יעקוב נאמן.
הצבעתם של שני החברים הנותרים
בוועדה, השר רפאל ושר־המישפטים חיים
צדוק, היא שהיתר. קובעת בעצם לאיזה
צד תיפול ההכרעה בנדון.
מן הנתונים שנמצאו בידיו, הבין השר
רפאל לאן נושבת הרוח בפרשת הרב חיים
סגל. הדיין החדש השתייך למחנה של הרב
גורן, אך עבורו הצביע גם אחד מאנשיו
של המחנה היריב, חבר בית־הדין הגבוה
לעירעורים הרב אליעזר גולדשמידט.
אולם לגולדשמידט היו דווקא סיבות
טובות לתמוך במינויו של הרב סגל. בתו
של גולדשמידט היתה נשואה בעבר לחיים
סגל, אך הזוג התגרש — והבעל חוייב
לשלם מזונות לאשתו־לשעבר. הוא לא עמד
בכך בקביעות, בגלל קשיים כספיים. הרב
גולדשמידט, יהודי פיקח, הבין שאם ייבחר
חתנו־לשעבר כדיין, יזכה בשכר מכובד
הדומה לשכרם של השופטים בבתי-המישפט
המחוזיים בארץ, ואז יוכל לעמוד בתשלומי
המזונות. לכן נלחם הרב הנאור למען
בחירתו של חיים סגל כדיין, למרות שידע
כי חתנו־לשעבר הסתבך בעסקים, וכי הוגשו
נגדו תלונות על חובות ואי־כיבוד שיקים.
עיסקי־ כספים אומללים. שר-הדתות
ביקש הבהרות מן היועץ־המישפטי של
מישרדו בעניין התלונות שהוגשו נגד הרב
חיים סגל. בין השאר נתגלתה גם תלונתו
של דוד מטלין מתל-אביב אשר טען, בשמו
של חותנו דויד שטרן, כי הרב חיים סגל
סירב — עד היום — להחזיר לו כספים.
הוא טען שסגל הציע עיסקה לרכישת
ניירות־ערך, והתחייב לשלם במידה שיהיו
הפסדים, אך לא עמד בהבטחותיו. מן
הסכום של 7900ל״י, שילם סגל רק 4400
ל״י .״את היתרה הוא מסרב לשלם,״ התלונן
מטלין בשמו של שטרן. הוא ציין ששטרן
מתקיים אך בקושי.
פרשה כספית נוספת, אומללה לא פחות
מזו, בה מעורב הרב חיים סגל, נתגלתה
על־ידי יוסף מורדכוביץ מירושלים. יהודי
זה טען, בכתב, כי בידו התחייבות של
חיים סגל על סכום של 4000 דולר. סגל
שהה בארצות־הברית, וקיבל כספים ממור-
דכוביץ, ותמורתם נתן שיקים שאותם החליף
במרוצת הזמן בשיקים אחרים, אך
לא שילם את החוב.
בעניין זה נפתחו נגדו שני תיקים 270 :
תשל״ד, ו־ 2481 תשל״ה, בבית־הדין הרבני
האמורי בירושלים.
אך עובדות אלה לא מנעו מתומכיו של
הרב גורן׳ ובמייוחד מעורך־הדין פרופסור
יעקוב נאמן, לפנות לבג״צ — כדי לחייב
את השר רפאל לכלול את שמו של חיים
סגל ברשימת הדיינים שיתקבלו על־ידי
נשיא המדינה.
השר רפאל, שלא היה מוכן לוותר, החליט
שהתנגדותו בפרשת בחירתו של הרב
סגל כדיין היא סופית, ובכך חילץ את עצמו
מן הפח שנטמן לו.
הגיב השבוע חיים סגל :״רוצים לשפוך
את דמי! אני לא חייב גרוש! אני לא
רוצה לדבר יותר!״

טירור

נזשו־ד ר,תר,שירת

מיפר ש כניעה מ ל בין ב או פ ק

חשנץ

2000

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

*0x1

*1 5 1 - 0 1 1 0פ

האס סייעו שירותי־הביץ
הישראליס לטיפוח אגדת
קרלוס — מגהיג סגופיות
הטירוד?
אילולא היו כרוכים במיבצע קורבנות
בנפש, ניתן היה לדמות כי כל כולו אינו
אלא מיבצע-פירסום לספר חדש שהופיע
בישראל. באותו שבוע בו השתלטה כנופיית
אנשי טירור על משרדי אירגון אופ׳׳ק
בווינה, הרגה ופצעה תוך כדי השתלטותה
מיספר אנשים וחטפה כמה משרי־הנפט כדי
לטוס עמם לאלג׳יר — הופיע בדוכני העיתונים
ובחנויות הספרים בישראל ספר,
שכאילו ניבא את המיבצע.
שם הספר היה קרלוס* והוא עסק בדמויות
הפועלות של אינטרנציונאל-הטי-
רור־הבינלאומי. שם האיש שעמד בראש
הקבוצה שתקפה את משרדי אופ״ק, היה גם
הוא, על פי דיווחי עדי-שמיעה וחטופים
ששוחררו — קרלוס.
למיקרא הדיווחים והתיאורים של כתבי
* קרלוס, מאת א.ל. האנטר, בהוצאת
״הוצאה מיוחדת״ 261 ,ע׳.

העיתונות הבינלאומית על מה שהתחולל
בווינה, נדמה היה כי שום דבר אינו מעניין
אותם במיבצע מילבד זהותו המיסתורית
של האיש העומד בראשו. העיתונות הישר אלית
עסקה בתגובותיו ובצורת טיפולו
של הקאנצלר האוסטרי, ברונו קרייסקי,
בפרשה. באוסטריה עצמה, ניתחה העיתונות
המקומית בחששות גוברים והולכים את
משמעות ההתקפה שבוצעה על אדמתה
למרות התייצבותה הכימעט גלויה לצד
אש״ף ונגד ישראל. אבל שאר העיתונאים
עסקו במירוץ מטורף.
לא עניין אותם מדוע יתנכל אירגון
טירור שבא לשרת את מטרות הפלסטינים
לשרי־נפט ערביים דווקא. גם גורלם של
בני־הערובה שנלקחו בידי החוטפים, הדאיג

איליץ׳ קרלום רמירז

שם אחד — הרבה ראשים
אותם רק במעט. השאלה העיקרית ש העסיקה
את העיתונות היתה: האם בראש
המיבצע עומד קרלוס ״האמיתי״?
טיסמד של ״המוסד״ .מטבעו הטירור
הוא חסוי ועלום־פנים. מבצעיו מעוניינים
ככל האפשר להישאר אלמוניים ואנונימיים.
ב־ ,1975 יותר מבעבר הצטייר הטידור הבינלאומי
בדמותם של רעולי-פנים מיס-
תוריים. השאיפה לפרסונפיקציה של ה־טירור,
כדי להוציאו מהתחום המופשט,
וכדי להציגו כתופעה אנושית מובנת ולא
כמשהו דימיוני שלא מהעולם־הזה, היא מובנת
וטבעית.
על רקע זה צמח המירדף העיתונאי הבינלאומי
אחר כל פיסת מידע אישי, שיהיה
בה כדי לתאר את אישיותם של אנשי-
הטירור המטילים את אימתם על העולם.
כך, הפך קרלום המיסתורי לאגדה בינלאומית
בידלילה.
שמו היה מוכר כבר ממיבצעי טירור
קודמים שבוצעו בבריטניה ובצרפת. תעוזתו
האישית בהצלחותיו לחמוק מידי המישטרות
ושירותי־הביטחון שסגרו עליו, וכן מעט
הפרטים שנודעו עליו במרוצת השנים,
הפכו אותו למוכר שבין אנשי אינטרנציו־נאל
הטירור הבינלאומי.
העובדה שבדיוק בשבוע בו הופיע שוב
בזירת הטירור, התפרסם בישראל ספר
הנושא את שמו, רק הגבירה את החינגה.
מברקים מבוהלים יצאו ממערכות העיתונים
בבירות תבל לכתביהם בישראל :
״השיגו בכל מחיר את הספר!״ ״ספרו מה
נכתב בו על קרלוס!״
וכך, תוך שעות מיספר, סיפק הספר
האלמוני שהתפרסם בישראל את הכותרות
הראשיות של כמה מהנפוצים והחשובים
שבעיתוני העולם. הם הסתמכו על מה ש התפרסם
בו והתיחסו אליו לא כאל ספר
בידיוני למחצה, שהרכיב עלילה על מאורעות
אמיתיים, אלא כאל מיסמך מדוייק
של שירותי־הביון הישראלים.
אגדת התן. קרלוס חובר בישראל
בידי חבורה קטנה של סופרים, למטרה
מסחרית. הם נוכחו בהשפעה המאגית כים־
עט שיש לשם קרלוס, בדעת־הקהל האירופאית
בעיקר, בנו סביב דמותו של
הטרוריסט הוונצואלי, איליץ׳ ראמירז 0אנ-
שז קרלום — הידוע גם בכינוייו ״התן״,
״האדום והשחור״ או ״האיש בעל אלף
הפרצופים״ — כדי לספר סיפור מתח. הסיפור
בנוי על המילחמה החשאית בין
כנופיות הטירור והטירור־הנגדי באירופה,
ומתבסס על דמויות מוכרות דדועות, ביניהם
כמה מנציגי אירגוני הפידאיון הפלסטינים
שחוסלו בידי ״אצבע אלוהים״ הישראלית.
לקרלוס
יוחס בספר תפקיד מרכזי ב־אינטרנציונאל
הטידור. דמותו בספר ניב-
(חמשו בעמוד )25
ה עו ל ם

הז ה 2000

י די די הרבעובדיה יוסף הזציאז גזר דין מ 11תעלהרב גורן
ן* ם הוציאו עליו גזר־דין מוות. המוות של
1 •>/המאפיה שלהם הוא לא כמו בכל מקום. הוא
מוות איטי. איטי אבל בטוח.״ היה זה אחד דרבנים המכובדים
בארץ, שהתבטא בחריפות כזו השבוע. הוא
התכוון להתקפות־המחץ אותם עורכים עתה הרב הספרדי
הראשי עובדיה יוסף, ותומכיו מקרב בית־הדין־הרבני
העליון על הרב הראשי האשכנזי, הרב שלמה גורן.
ואומנם המיתקפות השיטתיות על הרב גורן הביאו
לתוצאות׳ מבחינתם של התוקפים. לפני כשלושה חודשים
לקה הרב גורן בהתקף-לב ואושפז בבית־החולים על
שם שיבא בתל־השומר. כשיצא מכלל סכנה, ועוד לפני
ששוחרר מבית־החולים לקה בדתקף־לב שני.
לפני כעשרה ימים לקה הרב גורן, המתקרב עתה
לגיל השישים בהתקף־לב שלישי — ההתקף הקריטי לגבי
חולדדלב. הוא יצא מכלל סכנה, שוחרר מביודהחולים
ומאז הוא מאושפז בסנטוריום. מקומו של הסנטוריום, ה־נימצא
בשרון, נישמר בסוד על-ידי מקורביו ובני מיש-
פחתו של גורן מחשש של התנכלות לחייו שם. דם
משוכנעים כי ההתקפים הרצופים בהם ניתקף ליבו של
גורן — הם תוצאה של המיתקפה הנערכת עליו מבחוץ.
בחוגים הדתיים ידועים מיקרים רבים בעבר בהם
הוצא גזר־דין־מוות על אישיות דתית. גזר־דין מוות ללא
סכינים, ללא אקדחים וללא חבל תליה. אין מאחוריו
כל ממש, מילבד מישאלה לקדוש-ברוך־הוא, שימהר ל בצע
את פסק־הדין.
על ח״כ בנימין מינץ מי שהיה מנהיג פועלי־אגודת־ישראל
והצטרף לקואליציה כנגד רצונם של רבים מה-

ר חויווו ״

התקנה

•ויו׳

קרב הספרדים, אשר נידמה היה כי תמיכתם מובטחת
לעובדיה יוסף. תומכים ברב גורן.
אולם מועצת־הרבנות־הראשית היא לאמיתו של דבר
גוף חסר תוכן ומשמעות. תפקידי גוף זה מסתכמים בהוצאת
הכרזות לטובת יהדות רוסיה, כאשר המכריז הוא
הרב גורן, או לטובת יהדות סוריה, כאשר המכריז הוא
הרב יוסף, או בדיון מעמיק על האזוב בכותל המערבי.
הגוף הפעיל יותר הוא בית-הדין הרבני העליון. בגוף
זה יושבים דיינים, המקבלים משכורת המקבילה למש כורתו
של שופט־עליון, זוכים בהוצאות אש״ל והחזקת
טלפון על חשבון המדינה ומנסים להפוך לגורם הדומיננטי
בחיים הדתיים בארץ, במקום מועצת־הרבנות־הראשית.
מישרת דיין בבית-הדידהרבני־העליון, היא נכס יקר
מציאות בגלל ההטבות הכספיות ובגלל מיעוט העבודה
בו. מסיבה זו פעל אליעזר גולדשמיט בהתמדה להכניס
לתוך גוף זה את קרובי מישפחתו ומקורביו ולדאוג להגברת
כוחו על-ידי מינוי דיינים מקרב קרובי המישפחה
של תומכיו הדיינים( .ראה במדינה — רבנות).
סיפר פעם אחד הרבנים הירושלמיים על מהות העבודה
של דיין בבית־הדין הרבני העליון :״הם מגיעים
לעבודה בשעה 9.30 בבוקר. משך שלוש שעות הם יוש בים
בחדר מוסק היטב ושומעים סיפורים פורנוגרפיים
אשר דקמרון היה מסמיק לידם. בצהריים הם הולכים
הביתה ועוסקים משך שאר היום בפגישות ושיחות־טלפון,
מושכים בחוטים, מבשלים אינטריגות וכך מנהלים את
החיים הדתיים במדינה.״
רוב הדיינים בבתי-הדיך הרבניים בארץ הם יוצאי
ישיבה אחת, ישיבת־חברון הירושלמית, הידועה כמעוז
של אגודת־ישראל וכישיבה קנאית ביותר. סגן־השר ל שעבר,
בנימין שחור, ערך פעם סקר לפיו 85 אחוזים
מבני הדיינים אינם לומדים ברשת החינוך הממלכתי־דתי,
אלא ברשת־החינוך־העצמאית של האגודה. לפי הסקר של
שחור לא שירתו כ־ 90 אחוז מבני הדיינים בצה״ל.

הרב יוסף
400 שנה
קיצוניים במיפלגתו, הוטל גזר־דין מוות כזה. הוטל עליו
חרם, הוא הושמץ, הוטל איסור על קבלת הכרעותיו הדתיות
או פסקיו. לגבי אדם דתי, החי, נושם ואוכל
בעולם המייוחד של הדתיים. צעדים מסוג זה פרושם
סכנת־חיים. ואמנם, לא עברו שמונה חודשים ומינץ
ניפטר ממחלה אנושה.
ח״כ ישראל שלמה בן־מאיר׳ אביו של ח״כ המפד״ל
יהודה בן־מאיר, הסתכסך עם מנהיג מיפלגתו, השר חיים
משה שפירא. בין השניים פרץ דין ודברים חריף, וליבו
של בו־מאיר לא עמד בהתרגשות ובמאמץ. שעה קלה
אחרי שניפרד משפירא לקה בהתקף־לב ומת.
דוגמאות אלה ורבות אחרות ידועות היטב למקורביו
של הרב גורן ולבני משיפחתו. הן גם ידועות לרב עובדיה
יוסף ולחבר מרעיו בקרב בית־הדידהרבני העליון, בראשותו
של הרב אליעזר גולדשמידט. משום שאין בידם
להדיח את הרב גורן מכהונתו הרמה, בגלל התמיכה דד
כימעט מוחלטת שיש לגורן בין עשרת חברי מועצת הרבנות
הראשית, הם החליטו להיפטר ממנו בדרך האחרת :
להתעלל בו מהבחינה הציבורית, הדתית והאישית, עד
שליבו לא יעמוד במעמסה והוא יחזיר את נפשו לבורא.

גוף חסי
תוכן ומ שמעות
^ יחסים בתוף הרכנות־׳הראשית הם יחסים
1 1מורכבים ביותר. החוטים נמשכים בהם לכיוונים
ומגמות שונים ומשונים, אשר הקשר ביניהם לבין הדת
הוא מקרי ביותר, או שאינו קיים כלל. לרב האלוף (מיל).
גורן יש תמיכה מוחלטת בקרב מועצת הרבנות־הראשית.
עשרת חברי המועצה מחולקים שווה בשווה: חמישה
ספרדים וחמישה אשכנזים. גם כמה חברי המועצה מ־

קינ אהק שה
מ מוו ת
ך • רס שלמה גורן נימנה אף הוא עם תלמידי
י 1ישיבת־חברון. אולם גורן היה נטע זר בישיבה. עוד
בצעירותו היה ידוע כ״ילד הפראי״ של הישיבה וניקר
את עיניהם של !תלמידיה ובוגריה. אולם תלמידי ובוגרי
הישיבה לא יכלו לסלוח לגורן על דבר חשוב הרבה
יותר: הגאוניות המדהימה אותה גילה אז גורן.
מרבית הדיינים של היום, ממתנגדיו של גורן, מבוגרים
ממנו ב־ 7עד עשר שנים. כשרק החל גורן להית־פרסם,
בעיקר במיסגרת תפקידיו בצה״ל, היו הם עוד
דמויות בלתי ידועות, רבנים־זוטרים אם כי שאפתניים.
סיבות אלה הביאו את גולדשמידט וידידיו להפוך לשונאים
בלב ובנפש של הרב גורן. כאשר ניבחר הרב
גורן לפגי כשנתיים וחצי לכהונת הרב־הראשי, הם הח ליטו
להיפטר ממנו בכל מחיר. לשם כך הם גייסו לעזרתם
את הרב הראשי הספרדי, הרב עובדיה יוסף, שהפך
להיות דגל מילחמתם בגורן וכלי בידם במילחמה זו.
גורן הקל עליהם את המלאכה, במיספר שגיאות שעשה
בתפקידו ובחוסר הליטוש הידוע שלו ביחסיו עם אנשים.
אבל השגיאה הראשונה והחמורה ביותר של גורן היתד׳
בכך שהביא לבחירתו של הרב עובדיה יוסף לתפקיד
רב־ראשי ספרדי. בגוף הבוחר את הרבנים־הראשיים,
המונה 150 רבנים, יש לגורן השפעה מכרעת. ערב הבחירות
לכהונת הרב-הראשי הספרדי, ערך גורן חישוב
מוטעה והחליט כי עדיפה לו בחירתו של יוסף לעומת
בחירתו של הרב ניסים, הרב־הראשי הספרדי הקודם.
גורן ידע כי מעמדו של ניסים איתן, והעריך לא
נכונה את התפתחותו של יוסף, שכיהן לצידו ברבנות ב־חל-אביב.
הוא חשב שיוסף החלש, ימשיך להיות חלש,
והוא יוכל לנהוג ברבנות ככל העולה על רוחו. מתוך
שיקולים אלה הטיל גורן את כל כובד מישקלו בעד
בחירתו של עובדיה יוסף, וזה אומנם ניבחר.

אך גורן לא לקח בחשבון את כוחם של הדיינים ואת
האפשרות כי הם ״יתלבשו״ על יוסף וינצלו אותו למטרותיהם.
הוא לא לקח בחשבון אף את אופיו הפרימיטיבי
של יוסף עצמו.
הרב עובדיה יוסף סובל ממחלה בעיניו והוא מיתעוור
במהירות. כבר היום ראייתו של יוסף מטושטשת ביותר.
אולם יוסף, החי במנטאליות מיזרחית, משווה את עצמו
לאיש דתי מוסלמי. בחברה המוסלמית הכבוד הגדול
ביותר הוא להיות עיוור, ועם זאת חכם וידען. יוסף התחנך
על מסורת האגדות והסיפורים של חכמי הדת ה מוסלמיים
העיוורים, רואה עצמו עתה כשייך לאגדות
אלה, ונוהג בהתאם לכך.
גורם נוסף ביחסו של יוסף אל גורן, היא אישתו של
יוסף, הרבנית ברוריה. בקרב החוגים הדתיים ניתן לה
הכינוי ״המיפלצת״ ,שאינו מעיד על עודף טוב־לב בחוגים
אלה. ואומנם לברוריה השפעה עצומה על בעלה.
שינאתה לגורן אינה יודעת גבולות. היא מסיתה את
יוסף, נותנת לו את מרבית רעיונותיו במילחמתו נגד גורן.
בעוד מרבית זמנם של מתנגדי גורן היה מוקדש
לעריכת מילחמות נגדו, המשיך גורן לעבוד ולתפקד
כדב־ראשי. הוא פסק הלכות, הקים ישיבות ואולפנים
וסייר בכל רחבי הארץ. איש הצבא לשעבר, שכינוי-
הגנאי שלו בקרב מתנגדיו הוא ״הצנחן״ ,שכח את חשיבות
הקמת המנגנון. הוא סמך על האוטוריטה שלו, כמו
בתקופות שירותו בצה״ל ועתה הוא משלם על כך.
חשוב לציין כי גם גורן עצמו אינו שולט תמיד על

הרב גורן
סנטוריום סודי
יצריו ואינו טלית שכולה תכלת בתחום היחסים האישיים.
באחת הפעמים הוא כינה את הרב יוסף בשם
הדאפי. בעקבות כינוי זה, באה ההצהרה המפורסמת של
ח״כ שלמה לורנץ אשר כינה את גורן בשם אידי אמין.
אחרי פרשת מינוי הדיינים, אשר זכתה לפירסום
רב, בו האשימו הרב עובדיה יוסף ונאמניו את הרב
גורן שלא בא לבית־הנשיא לטקס מינוי הדיינים משום
שהם היו ממתנגדיו, בעוד גורן לקה בדיוק באותו יום
בהתקף־הלב השלישי שלו, באה פרשת דויד גלם.
ללא כוונה תחילה לפגוע בעובדיה יוסף, הציע לפני
כשבוע המנכ״ל הצעיר של מישרד־הדתות דויד גלס,
בשידור ברדיו, לשנות את מיבנה הרבנות־הראשית ולהסתפק
ברב ראשי אחד. למרות שגלם לא התכוון לכך
כלל, קיבל זאת הרב יוסף ככוונה לנשלו מתפקידו.
למרות שידע את מצבו החמור של גורן ואת הסכנה
הנשקפת לחייו, הוא ערך מיתקפה חזיתית על גורן, שהיה
כבר אז מרותק למיטתו וטען :״הרבנות האשכנזית גילה
50 שנה. הרבנות הספרדית 400 שנה.״
ליוסף היתר. הצעה משלו, אשר לדעתו עלולה קבלתה
להדיח את גורן. הוא הציע לפזר את הרבנות־הראשית
ולערוד בחירות מחדש. הצעה זו הושמעה שישה חודשים
קודם לכן על-ידי אחד ממנהיגי היהדות הדתית הקיצונית
בארץ, מי שהיה ח״כ, מנחם פורוש.
המילחמה בין שני הרבנים הראשיים, אשר מאחריה
עומדים הדיינים מחרחרי הריב, תימשך בוודאי כל עוד
יעמוד ליבו של גורן במעמס, ולדעת חוגי הרב עובדיה
יוסף, הבקיאים בדרך זו של מילחמד. בחוגיהם, לא יעמוד
בכך ליבו של גורן זמן רב.
ממיטתו בסנטוריום הודיע כבר גורן כי אינו מתכוון
לוותר וימשיך במאבק. אולם בני מישפחתו וידידיו הקרובים
מנסים להשפיע עליו׳ למען בריאותו׳ להפסיק
את פעילותו הציבורית ולהיתפטר. אפילו אלופים, הם
טוענים, אינם יכולים לעמוד במיתקפות מבפנים ומבחוץ.

** ייד אחדי היעלמו של דויד
( 1* 1״דודו״) ענתבי, היד. ברור למטה־הארצי
של המישטרה כי בציבור ייפתח
בקרוב מחול־-שדים סביב נושא דמי־דד
חסות — או הפרוטקשן. המישטרה עדיין
לא ידעה אם יימצא ענתבי כשהוא פצוע,
ויוכל למסור עדות על חוטפיו — או
שתימצא רק גווייתו, ואז תקום בעולם־
התחתץ של ירושלים סערה, אשר תסב
את תשומת־לבו של הציבור לנושא דד
פרוטקשן.
אנשי המחלקה לתפקידים מייוחדים בירושלים
ידעו, כי ענתבי היה מעורב
בעיסקי הפרוטקשן על מקומות־הבידור
בירושלים, ולא היד. כל ספק בליבם לגבי
הרקע של היעלמו או רציחתו.
ואומנם, כאשר נמצאה, על־ידי אחיו,
גופתו של דודו בבור, ליד ירושלים, וכאשר
נעצר עזאר כהן כחשוד ברציחתו,
החל נושא הפרוטקשן מתגלגל ככדור-
שלג. לפתע הסתבר לכל אזרח במדינת
ישראל, כי כאשר הוא יוצא לבילוי בדיסקוטק,
מועדון לילה או אפילו בית-
קפה, הוא משלם בעצם לבעלי החזקה
על הפרוטקשן. לפתע הבינה כל עקרת־בית,
כי בקנותד. ירקות בשוק, עובר
חלק ניכר מכספה לגובי הפרוטקשן. לפתע
הבינה כל צעירה, כי כאשר היא קונה
שימלה חדשה בבוטיק אופנתי, היא מש למת
— דרך בעל־הבוטיק — לאותן דמויות
אפלות ופלתי-מוכרות, חלק מהסכום
שאותו היתד. צריכה לשלם עבור הבד
והתפירה.

תאוות-הבצע
התחדדה
^ מטה־ הארצי של המישטרד. הח י
1ליט להקדים תרופה למכה. בישיבת
0ם״כ, סגל-הפיקוז-הכללי, המטכ״ל של
מישטרת ישראל, שבו משתתפים כל הניצבים
ומפקדי המחוזות במישטרה, הוח לט
כי כל אחד מראשי המחוזות ימסור
ישירות לידיו של מפכ״ל המישטרה, רב־ניצב
שאול רוזוליו, דין*וחשבון מפורט
על הנעשה במחוזו־שלו, מבחיגת הפרו־טקשן.

עבדו ימים ספורים, והדו״זזות ש־

פרוטקשן בקרני

גם מנזועדוני־הקלפים, אשר חלק גדול נוהם
שייך לעולס־התחתון עצמו, גובוז העולם־
התחתון דמי הגנה או חסות. בתמונה נראה, בעת מישחק־קלפים, שמשון דנוך, אשר
הדו׳׳ח הסודי של המישטרה טוען כי מישפחתו מעורה היטב בנושא גביית דמי־חסות.

דרח שוי שר
המשטרה מגרה נ׳
הבווטקשן בארץ
הגיע רמי מדים
בהירים

111שיח פרדריקה סגל (ל
מעלה) סגרה את ה11-111
פאב
שלה בגלל האלימות. מימין, גאזי חקק
(אמצעי) ,שהדו״ח קובע שפרש מ״העסקיס״.

הגיעו ממפקד המחוז הצפוני, ניצב מרדכי
(״מוטקה״) רון ! מפקד המחוז הדרומי,
ניצב אריה איבצן, ומפקד מחוז המרכז,
ניצב דויד עופר, היו דומים במהותם,
וטענו: אצלי במחוז אין פרוטקשן !
כל אחד ממפקדי המחוזות הללו סיפר,
כי בטריטוריה -שלו התגלו במשך שלוש
השנים האחרונות ניצני התופעה המאיימת
-של הפרוסקשן, וכי תודות לתושיית
השוטרים ומפקדיהם, הצליחו לעקור —
במהירות ובהצלחה גדולה — תופעות
אלה מה־שורש. מה שקורה עתה בשטח
הפרוטקשן הוגדר על־ידי מפקדי־המחוזות,
כתופעות שוליות, של אגשים בודדים או
קבוצות קטנות המתארגנות ארעית, אשר
בשום אופן אין לראות בהן התארגנויות
של ממש דוגמת אלה של המאפיה ב־ארצות־הברית.
לשאול
רוזוליו היה ברור, כי דו״חות
אלה לא יספקו את הכנסת, אשר עמדה
לדון בבעיות האלימות והפרוטקשן, ובוודאי
לא את העיתונות. הוא הורה למטה־הארצי
לחקור, לא דרך מפקדי-המחחות,
את נושא הפרוטקשן, ולהגיש לו דיו־וחשבון
מקיף וממצה תוך שבועיים.

מהדו״ח משתמע כי אם לא תצליח ה־מישטרה,
או כפי שמנסה הדו״ח להטיל
את האחריות על ״החברה הישראלית״ —
להשתלט על תופעה זו, היא תפלוש גם
לעסקים מן הסוג שעדיין אינו קיים ברשימה

צעד ראשון לקראת פלישת הפרוטקשן
לכל טריטוריה פנוייה הוא זה של הגובים
האלימים. העולם־ן זתחתון, ובעיקר
דגי־הרקק שבו, אימץ לעצמו באחרונה
מיקצוע חדש: גבייה אלימה של חובות
אזרחיים.
אנשים אשר נואשו מטיפולו של בית-
המישפט בגביית החובות המגיעים להם,
פנו לעזרת ביריוגים מאיימים, מכרו להם
את החובות בסכומים שהגיעו לעיתים ל־
30 עד 50 אחוזים, והביריונים גבו את החובות,
לעיתים באיומים — וכשאלה לא
עזרו, גם תוך שימוש באלימות.
הצלחתו של הענף החדש הזה בחיים
הציבוריים של ישראל, חידדה את תאוות-
הבצע של כרישי העולברהתחתון. הללו
החלו גובים דמי־חסות מן הכנופיות ה־
׳שונות שעסקו בגביית החובות. המצב
הגיע לידי אבסורד ממש: העולם התחתון
גובה דמי־חסות — או פרוטקשן — מעצמו.

ה אריו ת -שג חבור ה
__ התחמ קו
ך * דו״ח הסודי של המישטרה מת(
1ייחם למיספרים וסטטיסטיקות לגבי
השנים 1972 עד .1974 לגבי השנה הנוכחית
,1975 ,אין בדו״ח מימצאים סטטיסטיים,
אולם יש בו הערכות לגבי הגידול
בפשיעה בנושא הפרוטקשן.
לפי הדו״ח הוגשו בשלוש השנים הללו
למישטרה רק 90 תלונות, בכל רחבי הארץ,
על איומי-סחטנות וסחטנות־בפועל
של בעלי בתי־עסק, כנגד הכנופיות הפועלות
במיסגרת הפרוטקשן. למישטרה
קל, משום כך, להסתתר מאחרי הטענה,
שאינה נכונה מבחינת החוק, כי כל עוד
אץ בעלי־העסקים מגישים תלונות, ידיה
של המישטרה כבולות.
כדי להוכיח עד כמה הצליחה המישטרה
במלחמתה בפרוטקשן, מביא הדו״ח מיספר

הדו״ח הסודי של המישטרה, קובע כי ממועדוני־הלילה
בת״א ניגבו 2000־ 3000 לחודש, ממועדון
דניה בחיפה, הש ך לדניאל (״שמילד) שמילוביץ (בתמונה מימין) ,ניגבו 1500 לירות.

3000ר

שבוע שעבר הוגש הדו״ח, שהפך אחד הסודות
רים ביותר במישטרה, קיבל סיווג ״סודי-ביותר״
ס במיספר מוגבל של עותקים. האקדמה לדיו־ון,
וכן הסיכום שלו, ממשיכים להתחסד באילו
כלל פרוטקשן בארץ. אולם גם מבלי שמחברי
שזהותם אף היא שמורה בסוד כמוס, רוצים
הרי הדו״ח עצמו מביא עובדות מבהילות, לגבי
הבעייה ששמה ״פרוטקשן״.
־ו״ח הסוקר בפרוטרוט כל אחד משלושת אתרי
געולה של הפרוטקשן בישראל — תל־אביב, חיפה
לים — טוען, כי הנגע פשה הרבה מעבר ל־דמי-חסות
גרידא במקומות־בידור, האתרים
יים לנושא זה.
ום חותכות הכנופיות השונות, אשר בין מרביתן
!שר — או לפחות חילופי־אינפורמציה או הסכמה
1ז לבית־דין משותף — נתח עצום מהכנסותיהם
בעלי עסקים מסוגים שונים ומגוונים: בעלי
ונים ודיסקוטקים, בעלי מועדוני קלפים וברידג/
1בתי־קפה מפורסמים ומילק־בארים מפורסמים
• בעלי חנויות אופנתיות (בעיקר בתחום ההל*
ג עורכי מופעי בידור, כולל מופעים שבהם משתת־
]וישרדים ממשלתיים, בעלי דוכנים בשוקים ובעלי
ת־ירקות וחנזיוודמכולת ברחובותיהן הראשיים
הערים הגדולות — בל אלה מזרימים מיליוני
; מדי חודש בחודש, כדמי פרוטקשן.

רב של דוגמות, מתוך 90 התלונות שהוגשו,
אשר לפיהן טיפלה המישטרה בהצלחה במרבית
התיקים, והצליחה להביא את המאיימים
או הסחטנים לדין.
עיון בדוגמות שאותן מביאה המישטרה,
כאות להצלחותיה, מוכיח למעלה מכל ספק
כי אלה שנתפסו על־ידי המישטרה היו,
במרבית המיקרים, קבלני־מישנה של קבל־

ני־מישנה של ראשי הכנופיות. הללו הגנו
בהצלחה רבה על הבוסים, ועל הבוסים
של הבוסים שלהם, ונתפסו בדרך־כלל בעבירות
זעירות.
משום כך היו גם גיזרי-הדין שלהם בעלי
משמעות זעירה ביותר. רבים מהם נפטרו
בקנס בלבד, ואילו אלה שנידונו למאסר,
נידונו למיספר חודשים או אפילו שבועות
ספורים. טענת המישטרה נגד השופטים, על
(המשך בעמוד )24

לסגור את ה
הקטנה בירושלים, יוסי אופק, .אני

מן היחידים אשר אינו מוכן לשלם, ולו לירה
אחת ויחידה כדמי־פרוטקשן, הוא בעל הגלריה
הארץ הזאת ולא אתן יד שהיא תהיה מלוכלוכת.״

(המשך מעמוד )23
שאלה לא הטילו עונשים מרתיעים על
העבריינים •שהובאו לדין, אינה טענה כלל.
המישטרר, לא הצליחה להביא עבריינים של
ממש — את האריות שבחבורה — לפני
כס המישפט• השופטים הבינו כי לפניהם
ניצבים נא-שמים שהיו בגדר שליחים בלבד,
לביצוע עבירות קטנות, ובהתאם לכך אף
הטילו את העונשים.
אמר לי בשבוע שעבר שופט, אשר לאחרונה
התפרסם במיספר גיזרי־רין שהטיל
בנושא גביית דמי־החסות :״הנאשם הא
מיתי הראשון שאותו תביא לפני הפרקליטות,
ייכנס לכל־כך הרבה שנים ל״
בית־הסוהר, עד שהחברים שלו יחשבו פעמיים
אם העניין כל־כד כדאי להם. עד
היום הביאה לי המישטרה ילדים, שהיה
להם די שכל לשמור על הפה שלהם ולא
להסגיר את מי ששלח אותם.״
אולם, למרות שאת מנהיגי הכנופיות לא
הצליחה המישטרה להביא לדין, יודע ה־דו״ח
לספר מיהם אחדים ממנהיגי הכנופיות,
בעבר או בהווה — מידע אשר,
לדברי הדו״ח, נאסף ממקורות מודיעיניים
מישטרתיים.
הטלת הרימון בשוק תלפיות בחיפה,
מיקדה בשבוע שעבר את תשומת-לב הציבור
על הפרוטקשן בעיר אשר, מבחינת
הפשע, נחשבה כשקמה מבין שלוש
הערים הגדולות.
הפרוטקשו בחיפה החל במועדוני־הלי-
לה ובדיסקוטקים. המועדונים בחיפה מחולקים
לשני סוגים: מועדוני העילית, מהסוג
של דניה השייך לשחקן־הכדורגל
המפורסם דני (״שמילו״) שמילוביץ ! אק־

כי ליברטי אירגן סביבו כנופייה אשר
סחטה דמי־חסות כימעט מכל המועדונים
בעיר.
ליברטי היה ידוע כמי שלועג למישטרה.
ואומנם, המישטרה לא הצליחה להביאו
לדין על מעשיו אלה. הוא אפילו העז
להדפיס כרוזים גלויים שבהם הציע בצד
רה שממנה הובן כי ההצעה היא דרישה
ממש, לכל בעלי העסק בחיפה, לנצל את
״מחלקת־השמירה״ שלו. לדיברי המישט־רה
אין ליברטי פעיל יותר בשטח זה, או
לפחות לא כמו בתקופתיהזוהר שלו, ש היתר!
בשנים .1971-1973 הוא הסתכסך עם
חזקים ממנו בעולס-התחתון, ובית־הדץ של
העולם־התחתון אילץ אותו לעזוב את השטח.
אולם עד היום ממשיך ליברטי׳ לפי
הדו״ח המישטרתי, לקבל הלוואות, אשר
ברור כי לא יחזיר אותן לעולם.
אך המישטרה טועה בהשגותיה לגבי
חיים ליברטי. הוא אומנם נשפט על-ידי
בית־הדין של העולם־התחתון, אך ההכרעה
היתד, שהוא יסתפק במועדונים שבעיר
ולא יפלוש לאלה שעל הכרמל. היה
זה כבר אחרי שתחת חסותו של ליברטי
נמצאו מועדוני דניה, אקדמון, והפאב בדרך
לאחוזה סיר זינסטון צ׳רצ׳יל.
נוסף למועדון הפרטי שלו ממשיך עדיין
ליברטי לתת הגנה לשורה של מועדונים
בעיר, וגובה מהם כספים.
התנהגות חריגה ואזרחות למופת הוכיח
בעל הפיאנו־בר ברק בהדר-הכרמל, שמעון
אלול. אלול סירב לשלם פרוטקשן, והציף
את המישטרה בתלונות על איומים ומעשי-
אלימות נגדו. הלחץ שלו על המישטרה ה ד
עיל, ומיספר עבריינים חיפאיים, ביניהם

חמת-כנופיות עזה. האחים ניסים ושלום
סלמן, המכונים בעולם־ר,תחתון החיפאי
בשם ,׳האחים סבס״ ,השתלטו על שוק
תלפיות והם גורפים הון־עתק מדמי-הח-
סות. אולם מישפחות אחדות המעורות בעניינים
בחיפה לא פחות מהאחים סבס,
החלו להרים ראשן כנגד סבס, ועל רקע
זה באה הטלת הרימון של שבוע שעבר.
בראש מישפחות אלה עומדת מישפחת
שרביט, המפורסמת היטב בחיפה.
אך לא רק בחיפה משתולל ד,פרוטקשן.
בקריות שסביב עיר-הנמל קל לבעלי־ה־חזקה
על דמי־החסות לפעול, הן משום
שאין במקום כנופיות מתחרות, והן משום
האופי השקט של מקומות אלה.
באחת הקריות׳ קיריית־ים, הגיע המצב
לידי כך שאין כימעט חנות שאינה מפ
רישה
מדי־חודש דמי-הגנה למומיות• שלו*

בכניעה, למרות שמעולם לא העלה זאת
על הכתב, ולא טען בגלוי, נתן עופר
להבין כי כוחו וכוח המחוז שלו אינם
מסוגלים להתגבר על תופעת הפרוטקשן
— וקרא לעזרה. העזרה ניתנה לו בדמותם
של שוטרי מישמר־הגבול, שהחלו מטילים
את רישומם בג׳יפים שלהם ובנוק־שותם,
על חיי היום והלילה של תל־אביב.
אולם מישמר־הגבול הצליח רק לטייח
את המצב. ההתפרעויות הפירחחיות, אך
בעלות המשמעות המועטה בבתי־הקולנוע,
פסקו כמעט לחלוטין. הפרוצות הוטרדו
יותר מאשר קודם־לכן, ומיספר בריונים
אלימים נעצרו, הוכו ולעיתים אף הובאו
בפני שופט׳ כאשר נתפסו בהשתוללות
במועדון־לילה או בדיסקוטק שסירב לשלם
דמי־פרוטקשן. גם המישפחות הגובות
דמי-חסות בשוקי הכרמל והתיקווה הוט-

נגיעת המנקז

מפקד מחוז תל־אביב של המישטרה, ניצב דויד עופר,
הבין כי אין בכוחו להתגבר על נושא הפרוטקשן,
הסחיטה והאלימות במחוז שלו. והזעיק לעזרה את מישמר־הגבול. למרות נוקשותו של
מישמר־הגבול והפחד ששוטריו הטילו על פירחחי־הקולנוע והפרוצות בכבישים, לא
הצליח גם חיל מובחר זה להתגבר על נושא הפרוטקשן שהתפשט והתבסס, בעיר הגדולה.

0אשר לפי הדו״ח הסודי של הנזישטרה היתה

י י — י * -ייי מעורבת בעסקי הפרוטקשן בתל־אביב, תוך
כדי נסיון־דמים להשתלט על שוק זה של חיי־הפשע בעיר, נאלצה להתקפל אל מול
הכנופיות הישראליות הוותיקות יותר. בתמונה: איו מייזל, מי שנחשד כאחד מחברי
המאפיה הצרפתית, בעת שהיה עצור כחשוד בשריפת מועדון הלילה טיפאני׳ס במלוו ח.
דמון, ששמו מעיד על כך כי כוונת מקי־מיו
היתד, להפכו מועדון־סטודנטים ! המועדון
של בית רוטשילד, השייך לעירייה,
ומועדון ה־ ,120 אשר בתקופות שונות
שלו נחשב כמועדון מכובד.
שאר המועדונים אופייניים לכל עיר-
נמל, ומתרכזים בעיקר בעיר התחתית
ובהדר. אלד, הם מועדונים כמו פורטו־ריקו,
מדן וקליפורניה. בידי המישטרה
נתונים מדוייקים, כפי שהם מופיעים ב־דו״ח
הסודי שלה, לגבי סכומי־הכסף ששילמו
בעלי־המועדונים לביריוני הפרוטק-
שן. לפי דו׳י־ח זה שילם את הסכום הגדול
ביותר מועדון לאס־ווגאס, מועדץ שהיה
מייועד — עד שנשרף — לימאים ולאנשי
העולם־התחתון בחיפה.
הסכום היה 1750 לירות לחודש. אחריו
צעד מועדון דניה של שמילו, ששילם
1500 לחודש׳ כדי לשמור על המקום מפני
מהומות שאותן היו עורכים אלה שמקבלים
את דמי־החסות. לשמילו נמאס, בשלב
מסויים, לשלם את דמי-הפרוטקשן. הוא
סגר את מועדונו, ופתח במקום מיסעדה.
לדעת המישטרה, מי שהתהיל את ה-
פרוטקשן בענף־הבידור היד, עבריין חיפאי
ידוע בשם חיים ליברטי. הדו״ח מציין,

עבריין ידוע בשם שמעון עטיה, הועמדו ל דיו
ונשלחו למאסר.

מי לחמת
הכנופיו ת
ך> חיפה יש אף! חידוש בתחום סו—•
גי העסקים המשלמים דמי־הגנה. אלה
הם עשרות החנויות ודוכני-המכירה ל-
דיברי-ימאים, המרוכזים בעיקר בדרך-ה-
עצמאות בעיר. מקור מישטרתי בכיר סיפר
לי, כי ידוע למישטרה שבעלי־החנד
יות משלמים סכומים בני אלפי לירות לחודש
תמורת אי־חסימת הדוכנים או פית־חי
החנות שלהם על-ידי ביריונים. גובי
הפרוטקשן עברו בכך על אחד מחוקי-
הברזל של העולנדהתחתון, בבואם לגרוף
כספים מבעלי־חנויות אלה ואיימו על חלק
מהם כי יסגירו אותם למישטרה או ל־שילטונוודהמכס,
אם לא ייענו תביעותיהם.
בשוק
תלפיות אומנם לא הגיעו מימדי
תשלום הפרוטקשן לאלה של שוקי הכרמל
והתיקווה בתל-אביב, אך שם נערכת מיל-

שה אחים מקיריית־ים, הידועים באלימו-
תם הרבה, נעצרו כאשר ירו לעבר רוכל
שסירב לשלם להם דמי-שמירה, וכשאיום
זה לא עורר את התפעלותו של הרוכל,
נכנסו לביתו והרסו את כל רהיטיו.
אך לזכותה של מישטרת חיפה ניתן לומר,
כי לפחות בחלק מהמיקרים גילתה
יוזמה והביאה למעצר האשמים ושפיטתם,
אפילו ללא תלונות מצד הנפגעים.
מפקד מישטרת חיפה, ניצב מרדכי(,,מוט-
קד,״) רון, הוא מקציני״המישטרה הבודדים
בארץ שאינו נוהג מדיניות מוחלטת של
בת־יענה ומוכן להודות, בגימגום אומנם,
כי אצלו קיימת תופעת ד,פרוטקשן. גם
מישטרת חיפה טוענת בפומבי כי בחיפה
אין עדיין פרוטקשן מאורגן וכי ההתארגנויות
של עברייני חיפה הן התארגנויות
אד־הוק לביצוע משימה אחת, או
במיסגרת מישפחתית בלבד.
אך באופן מעשי הקימה מי׳שטרת חי פה
חולייה מיוחדת המתמחה בנושא ה-
פרוטקשן, חוליה אשר זכתה כבר להצל חות
מיספר כמו במיקרה קיריית־ים, גילוי
ניסיונות-סחיטה בקפה נורדוי בהדר,
תפיסת המאיים על בעלי קפה רומא בכרמל
ומעצר חשוד בהטלת הרימון בשוק
תלפיות. אך בץ הישגים אלה לבין עקירת
הפרוטקשן מן השורש, המרחק עדיין

לא כך המצב בתל-אביב. נושא הפרו-
טקשן מעסיק את מפקדי-המישטרה בעיר
מזה שנים רבות. אין ספק כי תל-אביב
היתר, החלוצה בתחום גביית דמי-החסות,
וכי ה,סכומים המתגלגלים בה כסכומי פרוטקשן
עולים בהיקפם על הדומים להם
בכל יתד חלקי הארץ.
למרות שהפרוטקשן בתל-אביב חובק
סוגים רבים של בתי-עסק׳ נראה כי שני
מוקדיו הראשיים הם מקומות־הבילוי וה־שוקים.

הכנופיה

הצרפתית התקפלה

פני למעלה משנה הרים ניצב
ץ דויד עופר, מפקד־המחוז, את ידיו

רדו, ונאלצו להיזהר קצת בצעדיהן — אך
כל אלה לא השפיעו כימעט במאומה על
מחזור־הכספים האדיר של הפרוטקשן.
לפי הדו״ח המישטרתי הסודי, היו ב-
תל-אביב מועדוני-לילה כאריאנה וכליף,
אשר דמי־הפרוטקשן ששילמו נעו בץ
2000ל־ 3000 לירות לחודש. מלכת חיי
הלילה של תל-אביב, פרדריקה סגל ובעלה
דוב. לא עמדו בלחץ של ההתפרעויות
בפאב שלהם בפינת רחובות הירקון ו-
פרישמן, לחץ שהיה קשור ישירות לנושא
הפרוטקשן, וסגרו את המקום שהיד, בין
מקומות הבילוי ההגונים הבודדים אז ב־תל־אביב.
הדו״ח
המישטרתי הסודי יודע לספר
על מי ששלט בנושא הפרוטקשן של תל-
אביב. הוא מציין את שמה של מישפחת
דנוך, וטוען כי לפחות אחד מבני־המיש־פחה,
ישראל, עדיין ממשיך לעסוק בנושא
הפרוטקשן. לא ברור אם האשמה זו נכונה
או לאו, משום שישראל או מישהו
מאחיו מעולם לא הורשע בדין בעניין
ד,פרוטקשן. לאחרונה הורשע ישראל בדין
על שאיים על סוכן־ד,ביטוח דויד ידיד
וידידתו מלכת־היופי לשעבר, שלומית גת,
אך הקשר בין האשמה זו לבין הפרוטקשן
הוא חיוור למדי.
הדו״ח אף מציין את חלקו של גאזי
חקק, בעל סטייקיה ומיפעל־בשר בעניין
גביית דמי־החסות. אך קובע מפורשות כי
חקק פרש מעיסקי הפרוטקשן. כן סוקר
הדו״ח את מעלליה של הכנופייה הצרפתית.
בה היו הדמויות הדומיננטיות האחים
זמור והאחים אבוטבול.
באחד המיקרים נעצר על-ידי המיש-
טרה אליהו (״איו״) מייזל, שכונה מלך-
הסרסורים, כחשוד בהתפרצות למועדון
טיפאני׳ס שהיה במלץ דן, כשליח הכנד
פייה הצרפתי וב
הכנופייה הצרפתית פעלה בשיטות שאותן
ייבאה מאירופה, שיטות שלא עמדו
לד, מול הכנופיות הוותיקות בארץ. ולאחר
מאבק דמים והרם, בו ניסתה להשתלט
על הפרוטקשן בתל־אביב׳ נאלצה ל קפל
את הזנב ולעזוב את הארץ.

גלתכח ראשונח כסידרח).

ב מ די נ ה

(המשך מעמוד )20
נתח מקטעי מידע גלוי וחסוי שנאספו
אודותיו בקפדנות ומחתיאוריה שמאחורי
דמותו מיסתתרים בעצם כמה אנשים, המתחזים
מדי פעם כ״קרלוס״ .הוא הפך למעשה
מעיו שם כינוי כולל לכל מנהיג כנופיית
סידור בינלאומית.
העיתונאים הזרים שעטו על הספר כמוצאי
שלל רב היו משוכנעים כי בידיהם
מיסמך שהוצא לאור לא פחות מאשר בידי
״המוסד״ הישראלי. אחרת לא יכלו להבין
את העיתוי המדוייק של הופעת הספר בדיוק
בעת שקרלום עלה שוב לכותרות.
״״התקפה בווינה לא באה כהפתעה ל סוכנים
החשאיים הישראליים, העוקבים
אחרי הרוצח מאומן־מוסקבה הזה במשך
חודשים רבים באירופה,״ כתב הריילי
אקספרס הלונדוני בהסתמכו על הספר.
הסתמכות זו סייעה להפיץ בדעת הקהל
העולמית את התיאוריה, המפוקפקת לכש עצמה,
כאילו עומדים השירותים החשאיים
הסובייטים מאחרי אירגוני הטירור הבינלאומי
ומכוונים אותם למטרותיהם.
לא מן הנמנע כי בין השאר שיכנעה
תדמית זו את ברונו קרייסקי להניף מיד
מיפרש גדול ולבן של כניעה, מבלי לנסות
להתמודד עם החוטפים שהשתלטו על בניין
אופ״ק.

מישפט

ת מ רו רי ם

בוא אל הבנק הבינלאומי הראשון
ותקבל

נולד בן שני דניאל, אח למיכאל,
לכתב סוכנות הידיעות הגרמנית בישראל,
כתב העולם־הזה לשעבר, ג1עון כללי
ואשתו עשירה.
נולדה בת, רות, אחות לבועז, יובל
וענת, לפרשן הצבאי בנימין עמידרור
ולאשתו נעמי.

נישאו. בפרים הבמאי רוז׳ה
ואדים ( )48 והצלפת ל,תרין שניידר
( )28 בת למישפחת אילי־פלדה ואחייניתו
של נשיא צרפת ואלרי ז׳יסקאר ד׳ס־טאן.
אלה הם נישואיה הראשונים של
קתרין, הרביעיים של ואדים, שהיה נשוי
בעבר לכוכבות־הקולנוע: בריז׳יט ברדו,
ג׳יין פונדה, ואנט סטרינדברג.
נחוג. בכפר-הולדתו מייט אבול קום,
במרחק של 90ק״מ מקהיר, יום הולדתו
ה־ 57 של נשיא מצריים אנוואר אל
סאדאת, שבילה את יום ההולדת בחברת
אשתו וילדיו.

בתכניות החסכון

נולד. ברבת־עמון בן שביעי למלך
ירדן חוסיין ולאשתו השלישית עלייה.
שם התינוק, עלי.

ל א 3ג ע ול אברח
נאשם בתאונת ,,סגע־וכרח״
זוכה — ?אחר שהעדה
שזיהתה אותו חזרה-בה
בשעות המאוחרות של אחד מלילות
חודש מאי ,1974 נעצרה מכונית פרטית
מסוג פולקסוואגן בצומת גהה־הקאונטרי־קלאב,
בדרך חיפה. האור ברמזור היה
אדום. לפתע הגיעה מאחור מכונית־טנדר
והתנגשה בפולקסוואגן שעמדה במקומה.
מעוצמת המכה נדחפה הפולקסוואגן קדימה
ושני נוסעיה, פנינה ודויד גינזבורג, נזרקו
לעבר השמשה הקידמית ונפצעו.
כתוצאה מכך הוגש כתב־אישום בבית־מישפט
השלום בתל־אביב נגד אעדל אגו-
ג׳ראד ( )28 מנתניה, שהטנדר היה ברשותו
ביום שבו אירעה התאונה (הטנדר
רשום על שם אשתו של אחי־הנאשם).
נהג הטנדר הואשם בתאונת פגע־וברח.
התביעה הביאה לבית־המישפט את שושנה
גל, שהצביעה על הנאשם במיסדר״זיהוי
שנערך במישטרה. העדה היתה במקום
התאונה ברגע שבו נהג הטנדר הסתלק,
אחרי ההתנגשות. היא הצביעה על הנאשם
מבין שמונה משתתפי מיסדר־הזיהוי.
אך בבית־המישפט קרה דבר מוזר. העדה
הצביעה על אחיו של הנאשם, שישב
באולם, ולא על אעדל אבו־ג׳ראד, הנאשם
המקורי.
סניגורו של הנאשם, עורך-הדץ צבי
לידסקי, ניצל את כישלונה של שושנה גל
בזיהוי הנאשם בבית־המישפט, וטען כי
אין לייחס משקל של ממש להצבעת האשד.
על נהג הטנדר במיסדר־הזיהוי ב-
מישטרה. לידסקי טען כי אין כל בסים
הוכחתי למעורבותו של אעדל בתאונה.
גירסתו של נהג הטנדר היתה כי אמנם
נכון שנהג ברכב זה, אך שעות אחדות
לפני התאונה העמיד את הטנדר ליד מלון
דן בתל-אביב׳ והלך לבלות עם יצאנית.
הבחורה מצאה חן בעיניו עד-כדי־כך ש נשאר
איתה עד שעות-הבוקר. כשחזר למקום
שבו השאיר את הטנדר בערב, לא
מצא אותו. הוא הגיש ׳תלונה למישטרה
על כך שהרכב נעלם, והלך לדרכו.
שופט-התעבורה יצחק רביבי, שבפניו
התנהל הדיון הראשון בתיק זה, רשם לפניו
את העובדה ששושנה גל הצביעה במישטרה
על הנאשם, והדגיש שנהג הטנדר לא הביא
כעדה אותה בחורה אשר איתה בילה אבו־ג׳ראד
באותו לילה. השופט הרשיע את
נהג הטנדר.
עורדהדין צבי לידסקי עירער על ההחלטה
בבית-המישפט-המחוזי, והדיון נערך
לפני השופטים חיים שטיינברג, הדסה
בן־עיתו וחיים ארליך.
השופט שטיינברג דחה את טענות הסניגור
בערער, אך שני השופטים הנוספים
בהרכב קיבלו את טענותיו של לידסקי.
הנימוק המכריע היה, טענתו של הסניגור,
כי אין לייחס משקל של ממש להצבעת
העדה על הנאשם במישטרה, אחרי ש נכשלה
בזיהויו באולם בית־המשפט, נהג-
הטנדר זוכה מכל אשמה.
ה עו ל ם הז ה 2000

נתמנה כפרופסור מן־המניין באוניברסיטת
תל-אביב המלחין והמנצח גארי
כרתיגי, שירצה בפקולטה לאמנויות של
האוניברסיטה, וינהל סמינרים בסדנאות שיעסקו
בקישרי-הגומלין שבץ המוסיקה
והתיאטרון. הופיע כמנצח על בימות אופרה
בהאמבורג, אדינבודג, פרים, ברלין וניד
יורק.
מונה. כמנכ״ל המשכיר לצרכן במקומו
של רפאל מרינוב ( )70 הפורש לגימלאות,
אלוף (מיל ).שמואל (״מוליק״) אייל.
נולד בברית־המועצות, היה פעיל בהגנה.
עם קום המדינה נתמנה ראש אגף מינהלי
בחיל-ד,אוויר. למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה
העברית. היה ראש אכ״א־פרט,
מפקד הנח״ל וראש מינהל־הסגל בצה״ל.
את שירותו הצבאי סיים כנספח צבאי בבריטניה.
היה נציג המערך בבחירות ל ראשות
עיריית ראשון־לציון. כמנהל-
לישכתו מינה אייל את הממונה על יחסי־הציבור
שמעון כר־בהן.
מונה. על-ידי שר-הביטחון שמעון
פרם, כמדען ראשי של מערכת הביטחון,
במקומו של פרופסור יוכל נאמן, פרופסור
ישראלי דוסטרוכסקי.

נפטר. בביתו בתל-אביב הארי לוי
( )77 ממייסדי ענף המלואנות בישראל.
עלה ארצה בשנת 1933 ופתח את בית-
המלון קליה לחוף ים המלח שנהרס ב־מילחמת
השיחרור ב־ .1948 בן־זמנית פתח
את מלון השרון בהרצליה. אירגן את הקורס
הראשון בארץ לדיילי־אוויר של
אל־על, סייע בהקמת בית־הספר למלונאות
תדמור, וייסד את חברת קייטרינג.
נפטר. מהתקף־לב האדריכל שמו אל
רוזוכ 76 תיכנן את קולנוע ארמון
בחיפה, בית רוטנברג, מלון דן כרמל, כמה
מבנייני הקמפוס בקריית־הטכניון, בית
האיכר בתל־אביב, תחנת אגד החדשה בחיפה.
היה יו״ר איגוד האדריכלים בחיפה
ונימנה עם צוות תוכנית־המיתאר של העיר.
נפטר. בביודהחולים אלישע בחיפה
עורו־הדין ד״ר אוטו רוכינזון (.)68
היה יו״ר אגודת חובבי-הטבע בישראל וסגן
נשיא עולמי של אירגון הצמחונים. השתתף
בקונגרסים בינלאומיים רבים בנושא ה־צימחונות,
בהם ייצג את ישראל. היה
ממייסדי כפר-הצימחונים אמירים שבגליל,
ושימש משך שלוש שנים כנשיא לישכת
בני ברית בכרמל.
נפטר. בכפר אוסנובקה שבמרחק
כ 130-קילומטרים מוורשה, בירת פולין,
האיש הזקן במתר בעולם: יאן גולומכ

הבנק הבינלאומי הראשון
40 סניפים לשרותך ברחבי הארץ

כוי צהובים?
דליפה?
א להחליף,

דוד^ / 7/ק71־

עדיף!

שנו תאח ריו ת

לבחירתך:
דוד שמ ש
או ח שמל

מפני נזילה
חסכוני בצריכת חשמל
להשיג בבל סניפי אמפא:
ת־יאדרך פ תח תקוה,16 טלי,03•614281
רח׳פנקס . 48 טל .03*455151
ירושלים,רח׳יפו,30 טל־.02-224877
חיפה,רח־שבתאילוי,25 טל׳5ו.04-5272
ואצל הסוחרים המורשים.

ביי תגוסד•1־ 0

ב מ די נ ה
נוער
נס לאקרה לנ אוו ה
סגן־מישגח גאווה ברנשמיץ
קיבזה ממפקדיה יוס־חופש.
היא החריטה לוותר עזיו
עז חייה וויתרה אלף וחמש־מאות איש ואשד! עמדו ובכו.
אלופים וקצינים בכירים בדרגות־ד׳שדד
שלהם מחו בסתר דימעה שביצבצה בזווית־העין.
קצינים צעירים ויתרו על הניסיון
לכבוש את דימעותיהם, וחיילות בנות 19
התייפחו.
לידם ניצבו פלמ״חניקים משופמים בעיניים
לחות, ותיקי מושב אביחיל שהדמעות
זלגו דרך חריצי פניהם צרובי העמל והשמש׳
נהגי־משאיות שכיסו את עיניהם
במישקפי־שמש עבים.
בין העצים התמירים של בית־העלמין
של אביחיל, סמוך לבית הגדודים המפורסם,
עמדו כל אלה, התבוננו בקבר הפעור כלא-
מאמינים.
קשה היה להאמין כי נאווה בת ד,21-,
אשר עד לפני ימים אחדים אפשר היה
לראותה משרתת בנאמנות את אורחי סוג-

יותר וצעירים פחות ידעו, כי במיסעדות
של שלמה אפשר לקבל, נוסף לקפה, גם
חיוך מנאווה, בדיחה עליזה תוך הנפת הקוקו
הארוך שלה, ובעיקר לקבל אוזן
קשבת. סיפר פעם אחד האורחים הקבועים
במיסעדה, מי שהיה אלוף־מישנה בצה״ל,
מונדק בר־תיקווה, ידיד ותיק של שלמה
ואופירה :״ממש מפליא כמה שהילדה הזאת
מבוגרת, יודעת להקשיב ולהבין.״
בשעה מאוחרת בלילה, הרבה אחרי
חצות, היתר נאווה סוגרת את המיסעדה,
עוברת לערוך ביקורת במיסעדה השנייה
ומגיעה הביתה. למחרת, בשעת בוקר מוקדמת׳
היתד. ממהרת לבסיס שלה.
סיפר השבוע אחד ממפקדיה :״לנאווה
היה תפקיד מוגדר ביותר לאחר שסיימה
את קורס־הקצינות. יום אחד נודע לה כי
חסרה בבסיס קצינת־ח״ן. היא התנדבה,
נוסף לתפקיד המוגדר שלה, לקחה על
עצמה גם את תפקיד קצינת הח״ן, ועשתה
זאת בהצלחה מרובה.״
הוסיף מפקד אחר :״הגדולה של נאווה
הסתכמה בצורה שבד. היתד. אומרת, לא.
כאשר היו חיילים או חיילות פונים אליה
בבקשת עזרה או פיתרון בעייה, היא היתה
משתדלת לעשות זאת על הצד הטוב ביותר.
אך באותם מיקרים שבהם היתד. צריכה
להשיב בשלילה, היד, ה,לא׳ שלד, כל־ו־ך

>> ני אדם לא-פוליטי. כבן־אדם שלא
> //מבין שום דבר בפוליטיקה והמסתכל
מהצד, אני לא מבינה איך בני-אדם
אינם יכולים לחיות בשלום. אני שונאת

ם ג״מ נאווה ברנשטיין ז״ז*
הנס לא קרה
דק-ו•,דרכים בתחנת־הדלק פז בהרצליה,
או דוהרת במכונית הווקסהול שלה כשהיא
לבושה מדים מגוהצים, לעבר הבסיס —
מוטלת בתוך ארון־העץ, עטוף דגיל-ד,מדינה.
נאווה היתד, לגבי רבים — ורבים היו
ידידיה — דמות של צברית טיפוסית, מהסוג
הישן הטוב, ממשיכת התקופה שבה
נדמה היה כי כולם היו טובים ויפים.
הוריה, שלמה ואופירה, פלמ״חניקים־
לשעבר ובני מושב אביחיל, פנו לעיסקי
המיסעדות. תחילה הפעילו את הפזנון
בתחנת גשר הירקון, ולאחרונה שתי מיס-
עדות־דרכים אחרות: זו שבתחנת פז בצומת
הרצליה, וזו שבתחנת סונול בצומת
הקאונטרי־קלאב.
נוסף לעוברי־האורח הרגילים במיסעדות
אלה, הפכו הן למקומות־מיפגש ובילוי
לידידיהם של שלמה ואופירה מהימים ההם.
מי שנכנס לטעום המבורגר או פנקייק,
יכול היה לפגוש שם את מפקדי תש״ח ליד
האלופים של היום, את נהגי־המשאיות
בחברת הקצינים הצעירים, את אמני התיאטרון
עם סוחרי-המכוניות־ד,משומשות.
למרות שנאווה היתר. חיילת בצה״ל, וגם
לאחר שחתמה קבע ועברה קודס-קצינות,
היא היתד. מתייצבת, בכל דקה פנוייד,
שלה מעיסוקיה הצבאיים, מאחרי הדלפק,
מסירה את מדיה׳ לובשת סינר, ועוזרת
להוריה בהגשת הקפה, הכנת הסטייק או
מזיגת המשקה במיסעדות שלהם.
היא, ואחותה ענת, הפכו אבן־שואבת
לאורחי המיסעדות של הוריה. צעירים
* במיסעדה של ההורים. מאחור; אחותה,
ענת.

אנושי, שהפונים הבינו כי עשתה כל מד,
שהיה לאל־ידה לעשות.״
לפני שבועיים יצאה נאווה לתרגיל עם
יחידתה. התרגיל נערך כל הלילה, ובסיומו
הודיע לה מפקדה כי היא אינה צריכה
להתייצב בבסיס למחרת .״יש לי המון
עבודה,״ סיפרה למישפחתה, שניסתה למנוע
בעדה לצאת מהבית אחרי שעתיים בילבד
של שינה. במכונית הצבאית שבה נסעה,
נשבר ההגה. הנהג, סגן־מישנה צעיר מיחי-
דתה של נאווה, איבד את השליטה על
הרכב ואז אירעה התאונה הבלתי־נמנעת.
נאווה הוטלה מן המכונית החוצה, ונפצעה
קשה.
משך שמונה ימים שכבד, מחוסרת־הכרה
בביודו•,חולים. הרופאים הודיעו להוריה:
״רק נם יעזור.״ הנם לא קרה. היא נפטרה
ביום השישי האחרון.

ישראלים בחו״ל

מלו ס -אנג׳ל ס
לפריס

י שר אלים עלייך. נ׳ז־־ורק
מזון ״ווכטוורת״ בגיו•
יורק — בסיסב שז
הישדאזיס בעיר
הישראזית חגדוזח באמריקה הישראלים עושים חיל בניו־יורק. השבוע
פורסם כי עשרות יצאניות ישראליות
(המשך בעמוד )28

פוליטיקה ! זה אימפוטנטי ! זה מעצבן,
ואי־אפשר לעשות שום דבר.״
דברים כדורבנות מפיה של נורית פלד,
בת ,26 מורה ומתרגמת במיקצועה, נאה
וטמפראמנטית. נורית היא השנייה מבין
ארבעת ילדיו של אלוף (מיל ).מתי פלד,
הנחשב כהומניסט שבין אנשי־הצבא, וב־איש־הצבא
שבין ההומניסטים. מתי פלד,
בעל מודעות פוליטית עמוקה, כמעט שגרם
לאחרונה לפירוקה של תנועת יעד כאשר,
יחד עם ח״כ אריה (״לובה״) אליאב, הצטרף
למועצה הישראלית למען שלום ישראל-
פלסטין. בתו נורית, לעומת זאת, אינה
מביעה דיעות לכאן או לכאן.
למרות שגדלה בבית ספוג מודעות פוליטית,
למרות שכל ימי חייה היתד, ערה
לבעיות פוליטיות, הקשיבה לשיחות בנושאי
פוליטיקה ופגשה אישים פוליטיים,
אין לה דיעה. אומרת נורית :״כשאני
שומעת את אבא שלי מדבר על פוליטיקה
הוא נשמע לי הכי הגיוני בעולם. מצד
שני, אחד הידידים שלי הוא חרותניק שרוף
וכשהוא מדבר גם הוא נשמע מאד הגיוני.
אני מאד מבולבלת, ונוקטת מדיניות של
בת־יענה. כי אם אתחיל לחשוב על פוליטיקה
לא ארצה ללדת ילדים, לא ארצה
לראות את השמש, לא ארצה כלום.״
את הבית שבו גדלה מגדירה נורית כ־
״בית רוחני, ופתוח מאד לדיבורים. אבא
שלי איש משכיל וחכם, ומדבר על כל
נושא. הוא אומנם מאד ביקורתי, אך חושב
פעמים רבות לפני שהוא מותח ביקורת.
מעולם לא נתן לי כיוון פוליטי, או אמר
לי לכאן או לכאן. גם אמא שלי, זיקה,
היא אשד, חכמה מאד שמכירה היטב בני-
אדם והתמזל מזלי להיוולד בתוך מישפחה
מלוכדת, חמה ותרבותית.״

[1י | ך ןויח שולחת נורית
*• כאשר היא ניצי

בת על מירפסת ביתה. נורית אוהבת את
שכונת נחלאות הירושלמית, בה היא גרה.

^ בתו שז איש־צבא.הספיקה נורית
להתגורר בשנות־חייה הקצרצרות במקומות
רבים. היא נולדה בירושלים, ואת
שנות חייה הראשונות בילתה בבית סבה
וסבתה בשכונת רחביה. הסבא והסבתא,
ד״ר אברהם ניסן ואשתו הרופאה, היו אנ שים
מייוחדים־במינם. סבה היה בן ל-
מישפחת כצנלסון המפורסמת, שחל בה
פילוג כתוצאה ממחלוקת פוליטית — כש הפלג
הימני מורכב מהאח יוסף׳ אביו של
ח״כ שמואל תמיר, ואילו הפלג השמאלי

צעיוה ׳שואדית, בת של גנואר,
כתבה ספר ־ והיא איננה יעל דייו
מורכב מאברהם ניסן, אביה של זיקה, אמה
של נורית. מאוחר יותר נסעה המישפחה
לאנגליה, חזרה לתל־אביב, התגוררה זמן
מסויים בירושלים, עברה לרמת־גן ושוב
הזרה לירושלים.
בירושלים סיימה נורית את הגימנסיה
רחביה, ומייד אחר־כך התגייסה לצבא. עם
תום שירותה הצבאי הצטרפה אל מישפחתה
בלוס־אנג׳לס, לשם נסע אביה כדי להשלים

את לימודיו האקדמיים. נורית עצמה לא
התבטלה. בזמן שאביה עשה את עבודת
הדוקטורט שלו בסיפרות ערבית מודרנית,
למדה היא לתואר הראשון בהיסטוריה אנגלית
וצרפתית. על־מנת לשפר את לימודי
הצרפתית שלה החליטה, כתום שנה, לנסוע
לפריס. שם, לגמרי באקראי, הגיעה לאכסניה
מוזרה שהיתר. מעין מעון לפליטים
יהודיים יוצאי מארוקו, שנפלטו מישראל,

החצר של נורית

פלד, בבית שבשכונת נחלאות בירושלים, בו
היא מתגוררת עם בעלה רמי אלחנן. זוהי אחת
החצרות הירושלמיות היפות ביותר. נורית ורמי מתגוררים בבית שבו גרים גס סטודנטים
נוספים, בדירה קטנה בת שני חדרים. גם לפני נישואיהם הם התגוררו באותו בית עצמו.

עדותה, אחרי שנגמרו לה כל הטיעונים
נגד מוסד־הנישואין, במסיבה בבית־הוריה.

בית־מחסה לזונות ולעלובי־נפש, ואכסניה לסטודנטים
ישראליים שלמדו בעיר־האורות.
שנה שלמה שהתה במעון־העולים, ורישומו
של המקום נתן בה את אותותיו,
עד־כדי-כך שהיא העלתה את חוויותיה על
הנייר וכתבה ספר שיצא לאור רק לאחרונה,
בשם אמרתי פריס שלי היא. למרות
שבסיפרה של נורית טיפוסים מוזרים
וכימעט בלתי־מציאותיים, היא טוענת שבמעון
עצמו היו טיפוסים מוזרים עוד יותר,
אלא שהיא היתד. אז צעירה מכדי לשרטט
את דיוקנותיהם בדיוק.
בתוך מעון העולים נתקלה הצעירה, ש גדלה
כל חייה בחממה, לראשונה בתופעות
של עוני, מחלות, ובעיקר בבעיית העולים
המארוקאיים שנפלטו מישראל כתוצאה מ־אפלייה,
מאי-הבנות ומחוסר אפשרות ל הסתגל.
נורית מודה בפה־מלא כי כל הדמויות
בסיפרה הן אותנטיות. היא אולי
אחת הסופרות הבודדות המוכנות להודות
בפירוש כי הן גיבורות בספר־הביכורים
שלהן.
גיבור הספר הוא קלוד, צעיר מארוקאי
שעלה ארצה עם מישפחתו ונשלח לגדל
עגבניות במושב.
קלוד, שנורית מגדירה אותו :״חכם
בצורה בלתי־רגילה, ופנתדי מאוד,״ לא
נקלט בארץ. הוא נפגע מאד מיחסם של
הישראלים אל בני העדה המרוקאית ויצא
לפריס. שם פוגשת בו גיבורת הספר בתוך
מעוו־הפליטים.
מספרת נורית :״הוא היה בא למעון
באופן קבוע. הקשר שלי איתו היה מאד
רוחני. אם אני היום כפי שאני, זה רק
בזכות הבך אדם הזה. במשך ארבע שעות
הוא הפך עלי את כל עולמי. מפטריוטית
ישראלית, החושבת שבארץ הכל טוב, יפה,
נבון וצודק, הפכתי זועקת־חמס, כתבתי
מיכתב לשר־הסעד, שאותו הכרתי אישית,
אד המיכתב נתקע אי-שם בין הפקידים
הקטנים. כשנגמרה השנה ההיא בפריס
וחזרתי ללוס־אנג׳לס, לא הייתי אותה נורית
פלד.״
יום אחד ישבה נורית בחברת אמה לש תות
קפה, ונזכרה באחת הדמויות במעון,
אשה שסבלה מרעד בידיה ולא היתד,
מסוגלת להחזיק ספל-קפה. החווייה היתה
כל־כך קשה, עד שכתבה אותה על המפית

רצינית ומהורהרת

כזוהי נורית פלד, כשהיא מדברת על עתידה
הסיפרותי. לדבריה, כל רגע בחייה הוא סיפור,
ולכן קל לה להעלות את חוולותיה על הכתב. נורית כותבת את סיפרה השני, התאבדות.
ונתנה לאמה לקרוא. אחר־כך היה לה קשה
לאכול. היא לא ידעה אם ידידיה, עלובי-
הנפש במעון הפליטים אוכלים גם הם
כהלכה. היא נכנסה, לדבריה, לטראנס,
החלה לכתוב את הספר באוטובוס, בהרצאות,
בכל מקום. כשחזרה ארצה היה סיפרה
מוכן. קטעים ממנו התפרסמו בעיתון־הנוער
במעלה, אך נורית התקשתה למצוא מז״ל.
לבסוף נמצא אחד, אך משונדמה לקח לו
ארבע שנים עד שהוציא את הספר לאור.
אומרת נורית :״כתבתי את הספר כש הייתי
בת .21 מייד כשהגעתי ארצה התעוררה
בעיית הפנתרים. אילו היה הספר יוצא
לאור אז, הוא היה מאד אקטואלי. כיום
אני יודעת שהספר הוא צעיר, מאד לא
מגובש. הייתי אומרת שיש בו גרעין טוב
עם הרבה הו־הדהו.״

מי לחמה למען
הציונות

מעיז הכבש ־ ״

לקראת נסיעתה לבלגיה, כשליחת הסוכנות.
המעיל נשאר כשהיה, אך נורית השתנתה.

גב השלמת לימודיה באוניברסיטה
העברית, עבדה נורית כמצילה בבריכת
בית־החייל הירושלמי וכמורה־לשחייה. היא
תירגמה שירים מצרפתית עבור אושיק
לוי, יוסי בנאי ואילי גורליצקי. תירגמה
שירים משל קול פורטר לתוכניות־רדיו,
ופגשה בגבר של חייה.
היא מספרת :״זה קרה בשבוע הספר
העברי לפני שלוש שנים. היה לי אחד
מאותם ימים שחורים שבהם ראיתי שלושה
סרטים אחד אחרי השני, ויכולתי לטרוף
כל דבר חי. עמדתי ליד אחד הדוכנים
ואמרתי על הספרים, :זה זיפת, זה גועלי,
זה רע.׳ המוכר מכר לי את הספרים הכי
מחורבנים, ואמר לי, :קודם כל תיקראי
אותם, אחר־כך, תודיעי לי מה דעתך. הנה
הטלפון שלי.׳ וזהו. אחרי יומיים, התחתנו.״
אלא שבאמצע הספיקה נורית לעבור
חווייה נוספת שלדבריה תשמש חומר ל־סיפרה
השלישי. היא נסעה לבלגיה כשליחת
הסוכנות היהודית. שם הגיעה אל
קהילה אנטי־ציונית שבראשה עומד יהודי
בשם דוד זוסקינד, אותו היא מגדירה כ־
״מיליונר וקומוניסט-לשעבר.״ זוסקינד הבטיח
לה דירה, מכונית, עושר ואושר, ב־
(המשך בעמוד )28

הבראו 3ל ד 0

(המשך מעמוד )27
תנאי שתשכח את המקום שממנו באד.
ותהיה כפופה לחוקיו ולהוראותיו. נזכרת
נורית :״כבר בארץ הוא לא מצא הן בעיני,
אבל ראיתי שיש לו חברים יפים כמו
גולדה מאיר ולובה אליאב, אז השתכנעתי
ונסעתי להדריך בקהילתו.
״כשבאתי לשם, הוא הכין לי קבלת־פנים.
הוא סיפר לאנשי הסוכנות שאני בתו
של גנרל ממצפן, וכי אני מצדדת בדיעותיו
האנסי־ישראליות. ומהן ידיעותיו ן הוא
פשוט החליט להגביל את עליית היהודים
מרוסיה לישראל. הוא מביא כל מיני רוסים
לבלגיה, והם מספרים כמה רע להם בישראל
ואיד הופרדו באכזריות ממישפחו-
תיהם, ונשלחו לבית-שאן לחיות בין מארו־קאים
שהן כמובן חיות־אדם. הרוסים האלו
מסתובבים עם הון כסף בכים, וישנים
על מדרגות הכנסיות בבריסל. הם אנשים
מגעילים המפיצים שקרים זדוניים על
מדינת ישראל, בעידודו של זוסקינד.
״אני, שבאתי לבלגיה מתוך אידיאליזם,
שחלמתי ללמד את הילדים עברית, שהז מנתי
ספרייה שלמה על הציונות ורציתי
להרצות על מדינת ישראל ועל הציונות,
הוכיתי בהלם.
״לא האמנתי למה שקורה לי, חשבתי
שאני ברוסיה הסובייטית. כשהוא הבין ש אני
לא אהיה כפופה לחוקיו, אפילו לא
במחיר מכונית ודירה, כשהוא הבין שאני
לא אלמד את בני־הנוער מה שהוא רוצה,
כי־אם רק מה שאני מאמינה בו, הוא החל
להתנכל לי. טען שהנוער שונא אותי,
ניסה לסלק אותי מהמלון המפואר שבו
שהיתי, ירד לחיי. הייתי בהלם, לא האמנתי
שזה קורה לי.
״רק אז הבנתי מד. זו שמש, מד. זד.
להיות בין ידידים. במיקרה הזה עזרה לי
העובדה שאני בת של גנרל. אמא שלי באה
לבקר אצלי, וראתה באיזה מצב אני. היא
מייד צילצלה לאבי, שדרש במפגיע ש יחזירו
אותי מבלגיה. לקח לי זמן רב עד
שחזרתי אל עצמי, אחרי סיפור בלגיה.״

כל רגע
הוא סיפור
^ צל נורית פלד, כל רגע הוא סיפור.
> £לדבריה, היא אינה חיה, אם מה
שקורה לה אינו מהווה סיפור. והיא בהחלט
אינה טיפוס הקם בבוקר, שותה קפה
וחושב על האוטובוס. גם סיפור נישואיה
לסטודנט ליחסים בינלאומיים, רמי אלחנן,
שאיתו היא מתגוררת בדירה קטנה בת שני
חדרים בשכונת נחלת־אחים בירושלים, הוא
סיפור. מספרת נורית :״כשנגמרו לי כל
הטיעונים נגד מוסד-הנישואיו, התחתנתי.
כל מוצאי־השבת בילבלתי לרמי את המוח
נגד נישואין, וטענתי בלהט שזה אידיוטי
שיבוא איזה מישהו ויגיד לי הרי את
מקודשת לרמי כשאני בעצם הייתי מקודשת
לו הרבה קודם־לכן, אבל ביום ראשון בבוקר
הערתי אותו ואמרתי לו , :בוא נלך
לרבנות.׳ באיזשהו שלב נגמר לך הוויכוח,
ואמא שלך שאת כל־כך אוהבת רוצה
שתתחתני, אז מה איכפת לד 1כעת, אחרי
שהתחתנו לפני חמישה חודשים, כולם
מאושרים, ואנחנו הרי היינו מאושרים גם
קודם.״
כיום עובדת נורית על סיפרה השני,
שייקרא התאבדות. הוא יספר על בחורה הכותבת
אגב איבוד-עצמה־לדעת, במשך
הזמן שבו מגיע הגז שבמיטפח אל החדר
שבו היא שוכבת. את הספר כותבת נורית
כבר שנתיים ימים. על־מנת להכניס עצמה
למצב של התאבדות נכנסה למיטה לתקופה
ארוכה מאד, לא אכלה, לא שתתה,
רק חשבה כל הזמן על אותן חוויות שעברו
עליה ואשר אילו היו קורות לד. באינטנסיביות,
היו מביאות אותה עצמה
לידי התאבדות, לדבריה :״חשבתי על זה
שאני בן־אדם שלא הלו לו באהבה, לא
הלך לו בשום דבר, אפילו כשליחה בסוכנות
לא הלך לי. אספתי חוויות, כתבתי
בשלושה שבועות 150 עמודים קראתי את
שיריה של סילביה פלאת, ונדמה לי ש הצלחתי
להרגיש כיצד מרגיש אדם השרוי
בדיכאון עמוק.״
גם סיפורה זה של נורית ייצא לאוד
בקרוב, ובינתיים היא משלימה את לימודיה
בסיפרות השוואתית, עוסקת בתירגום,
מלמדת אנגלית וצרפתית ועוסקת בלימוד
שידה. לדבריה איבדה את קולה בקיץ,
כששימשה כמצילה. היא הלכה למורה ל פיתוח
קול, ושם נאמר לה כי יש לה
קול קטן ונחמד ואז החליטה לפתח אותו.
ומי יודע, אולי יום אחד תהיה עוד זמרת
מיקצועית.

י י••*ב מ——די—1נ ה

(המשך מעמוד )26
פועלות עתה ברחובות העיר, בסביבת כיכר
טיימס.
עתה טוענת עיתונאית אמריקאית בשם
ארלין בקר, כי יש מרכז חדש לישראלים
בעיר: מלון בשם וונטוורת.

כו תכ ת ה עי תונ אי ת:
לפני שנר. ביליתי בישראל שישה וחצי
חודשים׳ תוך עבודה ומגורים במקומות
שונים בארץ. משך כל אותו זמן ראיתי
ישראלים ושמעתי את השפה העברית פחות
מאשר במשך ארבעה חודשי שהותי במלון
וונטווות בניו־יורק.
הוונטוורת הוא מלון בינוני בגודלו, ובעל
מחירים מתונים ( 18 דולר ליחיד ו־24
לכפול) במנהאטן.
בחזיתו של המלון מונפים דיגלי אומות
רבות, אך מעל לכל חייב להתנוסס עליו
דיגלה הכחול-לבן של מדינת ישראל, שכן
בניו־יורק, ולמבקרים מישראל, ידוע המלון
כ״המלון הישראלי״.
גונבה לאוזני השמועה הרווחת בין היהודים
האמריקאיים, כי בנידיורק ובלוס-
אנג׳לם יש ישראלים רבים יותר מאשר
בישראל. אין ספק שלערים אלה הגיעו
ישראלים רבים מאד, התומכים בתיאוריה

הדים ישראליים. מאחר שזה־מכבר
משווים את ניו־יורק לתל-אביב, ישראלים
רבים חשים בה כמו בבית. ייתכן שהבניינים
בשתי הערים הללו גבוהים יותר, והאוכלוסייה
צפופה יותר, אך אין ספק שהחיוניות
והחוצפה דומות מאד.
וכך זורמים הישראלים לניו־יורק, ובניו-
יורק הם זורמים אל הוונטוורת.
הם החלו באים אל המלון לפני כארבע
שנים, כאשר הפך ישראלי צעיר ובעל-
תושיה, סטיב (צביקה, בפי ידידיו) זילבר־ברג,
מנהלו והשותף־לבעלות עליו. כיום
מהווים הישראלים כארבעים אחוז מאורחי
המלון.
הישראלים משמשים גם בסגל־העובדים
של המלון. כאשר התאכסנתי שם פיטפטה
המרכזנית של המלון בעברית עם אחדים
מן האורחים. האווירה הכללית בלתי-
רישימת וידידותית, כמקובל על הישראלים,
ומישרדו של סטיב זילברברג הומה בדרך־
כלל ידידים ישראליים.
אפילו האיזור הסובב את המלון מחזיר
הדים ישראליים. סמוך למלון׳ ממש מעבר
לפינה, מצוי ליבו של מרכז היהלומים.
יהודים מזוקנים בלבוש חסידי מפטפטים
עיברית ויידיש. רבות באיזור המיסעדות
המיזרח-תיכוניות, וביניהן מיסעדד-,קפטריה
ישראלית כשרה.
ממשלת ישראל הכירה, באורח בלתי-
רישמי, במלון וונטוורת כמקום־איכם ון
לישראלים המבקרים בנידיורק.
שאחדים מפקידיה ושליחיה התאכסנו

זילברברג מתאים את רמת חדרו של
המתאכסן ליכולתו לשלם. תכופות מאד הוא
אף מאפשר לנכים להתאכסן במלון ללא
כל תשלום.
בסים זזכוהמה הי שראלית. חייל
ישראלי צעיר שנפצע קשה במילחמת יום־
הכיפורים ונזקק לטיפול מייזחד וממושך
בניו־יורק, היה אורחו של זילברברג משך
כימעט שנה. זיקתו של זילברברג לישראל
עמוקה מאד. אף שהוא חי בניו־יורק מזה
זמן רב, הוא עדיין רואה עצמו כישראלי.
הוא אמר לי כי בוונטוורת תמיד יהיה
ישראליים, והוסיף :״דומה
מקום ל
שניו־יורק כולה יודעת שזהו המקום למצוא
את הישראלים. מישפחות בניו-יורק מצלצלות
אלי תכופות, ואומרות לי שברצונו
להזמין את הישראלים לארוחות.״
אחת הדרכים הבטוחות לפגוש את כל
המי־ומי בעולם־הבידור הישראלי, הוא
לשבת ב״לובי״ של מלון וונטוורת. מי
שימתין בסבלנות, מובטח לו שבמהרה
יזכה לראות פרצוף מוכר מעולם התיאטרון
הישראלי, שכן הוונטוורת הוא בסיסם שעה
שהם מופיעים בניו-יורק.
הוונטוורת לגבי הישראלי הוא מה שה*
אלגונקן (המצוי במרחק שני גושי-בגיינים
משם) לגבי האמריקאי. כשהזמר הישראלי
צביקה פיק שוהה במלון, אולם־הכניסה
מלא בדרך-כלל בני־עשרה יהודים־אמרי*
קאיים המבקשים לקבל את חתימתו.
מי שמשתוקק לפגוש ישראלים וידו אינה
משגת לנסוע לישראל, יקום ויעלה אל
הוונטוורת. כל שעליו לעשות שם הוא לומר
״שלום״ — והוא ״בפנים״ .וכל עוד הוא
שם, יוכל אפילו לראות את ניו־יורק.

^ יום השישי האחרון, בשעה 12.45
4בצהריים, נקרא רב-סקד יהודה סגלו-
ביץ, מפקד הלישבה-לתפקידים־מיוחדים ב־מישטרת
מחוז ירושלים (לת״ם) אל מפקד-
המרחב, ניצב אסייר, איבצן. ההודעה שבפי
איבצן היתד, קצרה סגלוביץ, אתה מושעה
מתפקידו עד לסיום חקירת ההאשמות
נגדו. תקבל מחצית ממשכורתך. אבקשך
להשאיר אצלי את מפתחות מכוניתך ואת
אקדח־השירות שלך.״
סגלוביץ נדהם. הוא לא נדהם מעצם ח־
!דרשעייה, כי בסתר־ליבו חשש שמא תבוא.
הוא נדהם מן היחס, שהתבטא בדרישה
להשאיר את מכוניתו ׳ואת אקדחו אצל
מפקד המרחב. סגלוביץ לא ידע כי איבצן
— או, כפי שהוא מכונה. ,״הקשוח שבשוט־דים״
— הוא חסיד נלהב של סיפורי ו*
סירטי-מתח על המישטרה האמריקאית. כ-
שמישטרה בארצות־הברית משעה או מפטרת
קצין שלה, ההשעייה היא טכס משפיל
של שלילת תג־השוטר ואקדח־ד,שירות. איב־

תמונתו ־של סיגלוביץ ליד סכום הפרס שהובטח
עבור ראשו.
שלילת הזכות לשאת אקדח עלולה להיות,
לגבי סגלוביץ, בגרר גזד־דין מוות, שהוא
עונש חמוד בהרבה מזה שאליו התכוון
המחוקק, אפילו אם עבר סגלוביץ את
העבירות שחוקר עתה צוות מייוחד של
המישטרה.
כאשר יצא סגלוביץ כעבור דקות אחדות
מחדרו של מפקד המחוז, כשפניו סמוקים
מזעם ועלבון, רץ אחריו דובר המחוז,
רב־פקד יוסף תמיר, ואמר לו :״אל תתפלא
אם הידיעה על כך תופיעה במהדורת החרשות
של השעה אחת.״ סגלוביץ התבונן
בשעונו. השעה היתד, עשר דקות לאחת.
ואומנם, במונית, בדרך לביתו, שמע ברדיו
את ההודעה על השעייתו.
יהודה סגלוביץ מעולם לא היה אהוד על
מפקדיו או פקודיו במישטרה. פקודיו טענו
כי הוא קשוח מדי, וכי הוא מטיל עונשים
או אפילו מפטר מהמישטרה כל שוטר ש־

האם מאחוי״חתפקידים המיוחדים מאד־של
ואש הלישנה־לתפקידים ־מיוחדים

1דדיוז*1
טוחזוימע

במטה המישטרה

רב־פקד יהודה סגלוביץ (משמאל) באחד מחדרי
מטה לת״ס בירושלים עם סגנו, פקד דויד כהן.
לפני שהתעוררה פרשת סגלוביץ היה הנא ידוע כאחד הקצינים הכישרוניים והיעילים
במישטרה, אשר הצלחות רבות בנושא בטחון־פנים ניזקפו לזכותו ועוררו קינאה עזה.

צן אימץ לעצמו את מודל הסרטים האמריקאיים
ואת ההשפלה שבהשעייה, בשינוי
קל: במקום את התג, שאינו בעל משמעות־סימלית
במישטרת־ישראל, דרש את מפתחות
המכונית-הצמודה, שהיא הסמל לסטאטוס
במישטרה.
אולם לגבי האקדח, היתה לשלילתו מש מעות
חמודה הרבה יותר לגבי סגלוביץ.
הוא ומפקדיו ידעו, כי בשנים האחרונות
הכריזו אירגוני הפידאיון מיספר פעמים
על פרס כספי גבוה על ראשו של ס׳גלוביץ.
בכמה מכרוזי הפידאיון שהופצו ביהודה
רשוסרון, ובירושלים המיזרחית, אף הופיעה

התרשל בתפקידו, או שנדמה היה לו גי
הוא מתרשל בו. רק לפני שבועות אחדים
פיטר ׳סגלוביץ מהשירות אחת מעובדות
לת״ם, צעירה יפהפייה, אלמנת-מילחמה, דק
משום •שנודע לו כי קיימה יחסים קרובים
עם עזר כהן, מי שנעצר לאחרונה כחשוד
ברצח דויד ענתבי.
מדי-יפעם היו פקודיו שלו, שנפגעו מ־התנהגותו
כלפיהם, מטיחים מאחרי גבו את
האימרה הערבית שתידגומה ״כל כלב בא
יומו.״
אולם גם מפקדיו של סגלוביץ לא היו
מאוהביו המושבעים. לא׳״ש לא היה ספק

הפשיטה תוכננה על-ידי מישרד־האוצר,
אשר תיאם אותה עם המישטרח מראש.
כאשר פנו פקידי־האוצר לסגלוביץ ודרשו
ממנו לערוד עימם פשיטה על חנותו של
אותו חלפן, סירב סגלוביץ והסביר :״,האיש
הזה עובד איתנו. הוא אחד השטינקרים*
הגדולים ־שלנו. אפילו אם הוא מעלים מיליוני
דולרים, לא שווה לנו לעשות עליו
פשיטה. השירותים שלו יקרים־׳מפז.״
אולם האוצר התעקש. הפנייה הועברה אל
מפקדיו של סגלוביץ, ואלה הכריעו נגד,
והורו :״הפ־שיטה תיערך.״
כשהגיעו השוטרים, בלוויית אנשי האוצר,
לחנותו של אותו הלפן, מצאו אותו שליו
ושאנן. השוטרים נדהמו, .״אתם יכולים
לעשות אצלי פשיטות כמה שאתם רוצים,״
אמר החלפן לשוטרים, כשחיוך מרצד בעיניו.
ואומנם, בחנותו של החלסן לא נמצא
דבר. אנשי־האוצד השתוללו מזעם. על־פי
המידע שהיה בידיהם, הם היו צריכים
למצוא במקום מאות־אלפי דולרים.
השמועות במישטרה החלו ׳פורחות כפיט-
דיות אחר הגשם. היה ברור כי החלפן קיבל
מידע מוקדם על הפשיטה העומדת
להיערך אצלו. מיספר שוטרים נחקרו, אולם
לא התגלה מי היה המדליף.

אחת האשמות ;ו

היא שניהל יחסים קרובים מדי עם שוטרות.
הרכילות האחרונה סיפרה טל מוכירתו
ציונה זקן (בתמונה, ליד מישרדי לת״ם).
כי הוא איש־מישטרה מעולה. כאשר קיבל
לידיו את תפקיד מפקד לת״ם, ההל ס1־
לוביץ פועל בנושא בטחון־הפנים, ולא היו
מעצר־מונע, פשיטה או תפיסת-פידאיון, ש*
בהם לא היה מעורב אישית. מפקדיו נאלצו
להודות כי חלק ניכר מהצלחת המישטרה
במניעת פיגועים בירושלים, ניתן לזיקוף
לזכותו של סגלוביץ.

איש־מישטרה
מעולה

^ צלחתו כאח לו בעיקר בעיקבות מא-
1 1מצים ניכרים שהשקיע בטוויית רשת־מודיעין
עניפה בקרב ערביי ירושלים ויהודה
ושומרון, רשת מודיעים שהוכיחה עצמה
לא־פעם נאמנה לסגלוביץ ולשיטותיו.
מסכת הרינונים סביבו, שהגיעו השבוע
לידי השעייתו מתפקידו, החלה עוד לפני
חודשים רבים, אבל אף אחת מן השמועות
לא נגעה לטוהר־כפיו. כולן נסבו סביב
החולשה היחידה שגילה סגלוביץ: לנשים.
כאשר היה נראה בחברת נשים שלא משורות
המישטרה, לא היתה יכלה להיות לאיש
טענה כלפיו. אולם סגלוביץ גילה חולשה
ניכרת, לפי רינונים אלה, דווקא כלפי הפקודות
שלו, לובשות־המדים.
כאשר החל סגלוביץ נראה יותר ויותר,
שלא במיסגרת התפקיד, עם מזכירתו ציונה
זקן, צעירה נאה בעלת צמה ארוכה,
בת ,25 המתגוררת בקטמונים עם הוריה,
גברו הרינונים עוד יותר. הם הגיעו עד
לאוזני מפקדיו של סגלוביץ, שזימנו אותו
והזהירוהו מפני המשך היחסים עם ציונה.
אולם סגלוביץ לא חשש מכך. הוא ידע
שמתנגדיו-מפקדיו לא יוכלו להרע לו בגלל
השמועות על ציונה. במטה־הארצי בירושלים
ידועות מיספר פרשות ־של קצינים, בעלי
דרגה בכירה מזו ־של סגלוביץ, עם שוטרות
וקצינות־מישטרה, וסגלוביץ ידע כי נושא
זה עדין מדי בצמרת המישטרה, מכדי ש יוכל
להזיק לו.
אולם הוא לא לקח בחשבון את זיכרונם
הארוך של מפקדיו. הם יחלפו לו בפינה, עד
ההזדמנות שבה יוכלו להתנכל לו, שלא
בעניין ציונה.
עוד לפני׳״שלוש שנים עצר סגלוביץ את
עזר כהן המפורסם (ראה כתבה בעמוד )22
ל 30-יום, דשלח למפקד־הסחח תזכיר בעניין
הפרוטקשן בירושלים. לדבריו היה
אז הפרוטקשן עוד בחיתוליו, אך איים ילל
שלום הבירה. סגלוביץ דרש, בתזכיר שלו,
לפעול נמרצות כנגד תופעה זו.
בתשובה למיכתבו הוא הוזמן אל מפקד
המחוז, ונצטווה לשחרר את כהן מייד. כן
דרש ממנו מפקד-המחוז לגנוז את התזכיר
ש־שלח. מיקרה זה אופייני להסבר מערכת-
היחסים המתוחה בין סגלוביץ לבין מפקדיו.
ואומנם, ההזדמנות להיפרע מסגלוביץ הגיעה
לידי קציני מחוז ירושלים. לפני מיס-
פר חודשים נערכה פשיטה, שבה השתתף
אף סגלוביץ, על חנותו של אחד מחלפני-
הכספים הערביים הגדולים ביותר בירוש לים
המיזרחית.

ל ה רו ס או תו! ״
^ חדהבל שי ם של לת״ם, אשר הוע-
\ 1מד לדין מישמעתי על־פי יוזמתו של
סגלוביץ ונמצא אחר-כך זכאי, אהוד גוטמן,
הגיש נגד סגלוביץ תלונות משלו. קצין-
מודיעין בשם אבנר צור הגיש אף הוא
תלונות בנגד הרב־פקד. החומר שנאסף
על שולחנו של סגדניצב יהושע כספי,
קצין־המיבצעים של מחוז הדרום ומפקדו
הישיר של סיגלוביץ, עורר חשד כי סגלו-
ביץ היה מעורב בהדלפה לחלפן ובקשרים
עם חלפנים אחרים ואישי העולם־התחתון
נוספים בירושלים.
הלישכה לתפקידים־מייוחדים כימעט שחדלה
לתפקד. פקודה של סגלוביץ׳ אשר
שבועות אחדים קודם־לכן הית מקודשת,
התקבלה עתה במשיכת־כתף. מאחרי גבו
הורו עליו באצבע. השמועות, שאותן חוקרים
עתה שני קציגיס-בודקים שמונו על-
ידי איבצן, הצביעו גם על סכומים שכביכול
קיבל סגלוביץ מהחלפן: חצי-מיליון
דולר — שהם כארבעה מיליון לירות.
במבט ראשון נראה סכום זה מופרז לחלוטין.
קשה להבין מדוע כדאי לחלפן־כס-
פים להשקיע סכום־עתק זה תמורת מידע
מוקדם על פשיטות או הגנה כלשהי מפני
המישטרה. אולם כאשר נזכרים בסכומים
העצומים העוברים בידי חלפני ירושלים,
ובסכומים שנתפסו על־ידי המישטרה בפשיטות
שהצליחו, מיליונים רבים של לי רות,
ברור בהחלט כי לחלפני ירושלים
כדאי היה להתארגן לגייס סטם ענק זה,
ולרכוש לעצמם פוליסת־ביטוח נגד פשי-
טות־המישטרה.
שמועות אחרות טוענות כי חטאיו של
סגלוביץ מסתכמים בצ׳קים ספורים, על סכומים
קטנים בסדר גודל של 50ד 100 לירות
אותם קיבל כ״הלוואות״ מאנשי העולם
התחתון.
אולם המישטרה לא הסתפקה רק באיסוף
ראיות נגד סגלוביץ. אל הכתבים לענייני
מישטרה הגיע ,.מידע מוסמך,״ ממקורות
מישטדתיים, אשר בל כוונתו היתד, להש חיר
את פניו של סגלוביץ. בין השאר שמו
קציני־המישטרה דגש על פרשיות-האהבים
של סיגלוביץ, ובעיקר על הפרשה האחרונה
שלו, לדבריהם, עם ציונה זקן.
אולם ידידיו של סגלוביץ מסרבים להאמין
בבל אלה. לדיבריהם, סגלוביץ הוא
קצין־מישטרה שומר־מוסר, צנוע בחייו הפרטיים,
מתגורר בדירת שני חדרים השייכת
למישטרה, ברחוב אנטיגונום בירושלים
עם אישתו המורה, שולה, ושני ילדיו,
שהאחד מהם משרת כיום בצה״ל.
סגלוביץ עצמו אינו.מתראיין על-ידי עיתונאים.
למי שביקש תגובה ממנו מוכן
היה למסור רק :״אני אלחם נגד המישטרה
בכל כוחי.״ ידידתדמזכידתו, ציונה זקן,
ערכה במקומו מגע עם עיתונאים והסבירה
להם את עמדתו ואת האמת שלו.
לדיברי ציונה, כל העניין הוא עלילה
שפלה :״,אני לא הייתי הפילגש שלו אף
פעם, אבל ככה חושבים הבוכים במישטרה.
אם הייתי פילגש שלו, לא הייתי !נכנסת
אליו הביתה. כל העניין הוא רק מתוך
קינאה ליחסים היפים שיש לי עם יהודה.
בגלל זה שאנשים מקנאים בנו, הם רוצים
להרוס אותו.״
* שטינקר — מסריח בגרמנית — כינוי
בסלנג דימודיע מי׳שטרתי.
במדינה סישטרה
איש המיסתנרין
האם היו היריות ״ע? רקע
רומנטיי״ חיסוליחשבוגות בין
אנשי כנופיית זייפכי־הדודרים?
בלשי היחידה המרכזית של מישטרת
מחוז תל־אביב, שזינקו בליל יום החמישי
לתוך דירתו שו יוסף צוברי, ברח׳ הרצוג
מס׳ 13 בשיכון בבלי, מצאו בתוכה את
בעל הבית וחבריו, כשהם אחוזי פחד.
צוברי 28 המתגורר באחת מדירות־הפאר
שבבניין רב־הקומות, סיפר כי טילפן ל־מישטרה,
אחרי שהגיעו לדירתו שני גברים,
ירו מרובה שהביאו עימם והסתלקו מייד.
צוברי הסביר שהרקע ליריות היה רומנטי.
אחד היורים ניהל לפני זמן־מה
רומן עם הצעירה ברמלה גבאי, חברתו
הנוכחית של בעל־הדירה׳ ששהתה אצלו
בזמן ההתנקשות.
השוטרים בדקו את הסביבה, וגילו כשישה
עקיבות של יריות בתריסים ובחלונות
דירתו של יוסף צוברי, שהוא גם
בעליה של קונדיטוריה בשיכון בבלי,
אותה מנהלת אחת מחברותיו.
עוד הסריקה נמשכת הבחין הבלש
דדון, ברחוב ליד הבית בשני צעירים חשודים
והתחיל עוקב אחריהם. כאשר ערך
חיפוש אצל אחד מהם, גילה מתחת ל בגדיו
כלי־נשק שקנהו היה עדיין חם, ואז
עצר את החשוד, אברהם לוי.
אברהם לוי הובא להארכת מעצרו בבית-
המישפט, ואחרי שחודש מעצרו ב־ 15 ימים
נוספים כחשוד בנסיון־לרצח התחילה ה־מישטרה
לחפש אחר המתנקש השני.

לא עצרה המישטרה את חברי הכנופייה
עצמם, אלא דווקא אותו.
למישטרה לא היתר. תשובה מוכנה. החוקרים
רק הבטיחו לשופט, כי עתידים
להיערך מעצרים נוספים.
ואז, ארבעה ימים אחרי שהזעיק את
המישטרה לביתו, כדי להבטיח את חייו,
אחרי אותו ליל־יריות בשיכון בבלי, הפך
יוסף צוברי ממתלונן לעצור. הוא נעצר
ביום הראשון השבוע, כחשוד בהשתייכות
לכנופיית זייפני הדולרים.
המישטרה טוענת כי אין קשר בין ה-
נסיון להתנקש בחייו של צוברי לבין פעי לותו
בכנופיית זייפני-הדולרים, אך חוגים
בעולם־התחתון יודעים לספר, כי חבריו של
צוברי בכנופייה חשדו בו שהוא זה שהסגיר
את הגרפיקאי פלנקביץ לידי ה-
מישטרה.
גירסה אחרת טוענת שהמבקרים הלא-
קרואים ירו דרך חלונות ותריסי דירתו
של צ־וברי, בגלל סיכסוך כספי איתו.
בך או כך׳ סיפור זה — שהחל באופן
תמוה למדי כשני סיפורים שונים —
עתיד עוד לחולל הדים.

שיבוט מהיר ע ..שזי״
חיי? מצטיין יצא לצוד את
— ;וגבי הסמריאו שלו — ומצא
עצמו ע? ספסד־הנאשמים
כאשר חזר ציון גרופי, חייל צה״ל —
שהצטיין במילחמת יום־הכיפורים כאיש
אחת החוליות שיצאו לצוד את אנשי־הקו־מנדו
המצריים בסיני — לחופשה בתקופת
שירוודהמילואים שלו, גילה כי דירתו, ש-
בשיכון־המיזרח בראשון־לציון! ,נפרצה. מע-

פגיעות הכדורים בדירת צוכרי
שני סיפורים נפגשו
בינתיים, כאילו בעניין אחר, עצרה ה-
מישטרה את הגרפיקאי הרמת־גני, מרדכי
פלנקביץ 38 בהארכת מעצרו, טענו השוטרים
שהגרפיקאי הוא חבר בכצופיית־זיפנים
שהדפיסו שטרות של 100 דולר
בסך כולל של מיליון לירות. נגד הגרפיקאי
הועלה חשד שהכין את העבודה
הגראפית והצילומים לשם הדפסת הדולרים.
הוא הזמין צילומים של שטר בן 100
דולר משני צידיו בדפוס אופסט, ולאחר
שקיבל את הנגטיבים, הכין פלקאט־פירסומת
שכביכול היה מייועד לעידוד ההשקעות
בארץ. באמצע הפלאקט, בין שתי
הסיסמות, הופיע ציור צידו האחד של שטר
בן 100 דולר, כשמצידו האחורי של ה-
פלקאט צידו האחר של השטר. הגרפיקאי
הזמין בבית־הדפוס 10,000 פלקאטים, בטענה
שהעבודה הוזמנה על-ידי הסוכנות
היהודית לצורכי תעמולה.
הפלקאט נשא קריאה, באנגלית :״בנה
ביתך בישראל — ועזרת לבנות את הארץ.״
בגמר העבודה בדפוס היה פלנקביץ צריך
לגזור את ציורי השטר מהפלקאט, להדפיס
עליהם מיספרים סידוריים, וכך התכוונה
הכנופייה להפיצם.
פלנקביץ זעק בבית־המישפט כי המיש־טרה
סידרה אותו. הוא תיאר באוזני השופט
כיצד אילצה אותו הכנופייה לבצע את עבודת
זיוף השטרות, ומסר לחוקרים את
פירטי הפרשה. כן שאל הגרפיקאי, מדוע

רכודהסטריאו היקרה שלו נגנבה.
גד׳ופי לא היסס. הוא נטל את תודמיקלע
העוזי ישלו, ויצא לחפש אחר הגנבים. לאחד
שהתרוצץ זמן־מה בסביבה, ללא תוצאות,
הגיע בשעזת־הערב לבית־הקפה בדגיג
שבשכונה לסעוד את ליבו. לפתע
פנה אליו אחד מאורחי הקפה :
״נכון שחסרה לך מערכת-סטריאו ן״ שאל
אותו האיש.
״נכון,״ אישר גרופי המופתע .״מניין

״תן 1000 לירות וקנה אותה חזרה,״ הציע
לו הזר.
מכה לכד השנה• ״אתה חושב שאתה
יכול לעבוד עלי?״ פנה ציון גרופי אל
הבחור .״אתה רוצה עוד כסף?״ אך הזר,
יצחק אוחיון, לא התרגש! .״לא צריך,״ אמר
לו, וקרא למלצר. כשניסה לצאת מבית-
הקפה, ירה אחריו גרופי בעוזי ופצע אותו.
פרובוקציה חזקה התביעה טענה כי
ציון ינרופי גרם ליצחק אוחיון חבלות חמורות,
מתוך כוונה לגרום לו חבלה מכאיבה.
אם בית-המי׳שפט ירשיע את הנאשם
על סעיף זה, צפוי לו עונש של עד 20
שנות־מאסר.
התביעה תצטרך להוכיח בבית־המישפט
כי היתד, במעשהו של גדופי כוונה פלילית.
יהא עליו להבין כי האימרה ״עצור! ולא
— אני יורה!״ מקומה רק בתחום הצבאי.

בכפו ליד פ־ת מנסה הקהילייה הבפטיסטית לשכנע כי ניתן:

111X 117

נ י8

לישכת־הסעד בנתניה. אמרתי להם, :אני
לא מחפש טובות. אני מרוויח כך־וכך.
סדרו לי שלושה ילדים בקיבוץ, ואני
מוכן לשלם עבורם.׳ הם סירבו, הציעו
לשלוח לי עוזרת. פניתי לראש־עיריית
נתניה, פניתי לשר־הסעד, הסברתי להם
שעוזרת אינה מספיקה בשביל לחנך ולגדל
ארבעה ילדים. שום דבר לא עזר.
״עד שיום אחד אמר לי ידיד, :תפנה
לאמריקאים בכפר־הבפטיסטים. הם אנשים

אותם מנוצרים אחרים, הוא לחנך את
התינוקות והילדים לאמונה. לא להטביל
אותם כתינוקות, אלא לתת להם להחליט
בעצמם אם ברצונם לקבל את האמונה.
אז איד אפשר להגיד עלינו שאנחנו משפיעים
על אנשים לשנות את אמונתם 1אנשים
באים אלינו לכפר, מקשיבים לנו, ואם הם
מרגישים את האמונה בתוכם זה כבר
העניין שלהם. אנחנו איננו משפיעים על
איש.
״עד-כדי-כך לא משפיעים, שאיננו מרשים
לאף אחד לגור בכפר, כדי שלא יגידו
עלינו שאנחנו מיסיונרים. כאן בכפר גרות
רק שלוש מישפחות החיות בארץ כדי לתת
דוגמה שנוצרים אינם שונאים יהודים. יש
לנו רגש חזק לארץ, כמו ליהודים. ארץ-
ישראל לגבינו היא כמו מגנט.״
כפר־הבפטיסטים בישראל קיים מאז שנת
.1950 הקים אותו אדם בשם רוברט לינדסי,
החי מזה שנים רבות בירושלים. כנם הבפטיסטים
בישראל מתקיים מתרומות הנשלחות
מחו״ל, ומיבולי השדות והפרדסים
שברשות הקהילייה. הבפטיסטים עצמם
הופיעו במאה ד.־ 15 באנגליה. כשנרדפו
שם׳ ברחו לאמריקה כדי למצוא עצמאות
דתית. כיום קיימים באמריקה לבדה 15
מיליון בפטיסטים, ואילו בעולם כולו מיס-
פרם כ 20-מיליון.
קני סמו היא אחותה הצעירה של הזמרת
ג׳וזי כץ. קני, שהיא אם לשתי בנות, ניסתה
כל תורה אפשרית על־מנת למצוא את
האושר — החל בתורה היהודית וכלה
בתורת ההינדו. לפני כשנתיים הגיעה אל
כפר הבפטיסטים. היא החלה מאמינה באופן
עמוק בישוע הנוצרי, הכירה בחור אמריקאי
— גם הוא יהודי — ונישאה לו בבית-
התפילה המקומי. כיום היא נמצאת עם
בעלה בקיבוץ רמת־דויד, ומצפה להולדת
ילדה הראשון.
ישראלית יהודיה שאינה מוכנה להזדהות
בשמה, היא אשד. צעירה — שמכל היהודים
בקהילייה הבפטיסטית היא, ללא־ספק, הפא-
נאטית ביותר. אלא שלדבריה, היא ממיש־

וו חי עו או יהודי

׳עשב ואתי חורש
מבת־ ים הגיעו אל הבפטיוס מתוך אמונה כי
ישוע הנוצרי הוא־הוא המשיח. השניים, שנישאו
גם ברבנווג וגס בבית־התפילה ה־בפטיסטי,
טוענים כי הס יהודים המאמינים
בישוע, והס מחנכים את בנותיהם ברוח זו.
ך* עו בדה שנולדתי יהודיה אינה
/ /י • מפריעה לי להאמין באמונה עזה
כי ישוע הנוצרי בא לכאן כבן־תמותה,
וכשליודהאלוהים. אני מאמינה כי יש אלוהים
אחד לכל הדתות. הבפטיסטים לימדו
אותי שהאהבה היא מרכז העולם, וכי האדם
הוא בן־האלוהים ובעל ערך עליון. זוהי
אמונתי, ועליה אני מחנכת את ילדי.״

אתי חורש היא זמרת צעירה מבת־ים.
היא נשואה למוסיקאי יעקב חורש ואם
לשתי בנות, נעמה ומוריאל. אתי ויעקב,
המכונה יענקל׳ה, הם שניים מתוך קהילייה
בת מאתיים ישראלים, המשתייכים לקהילה
הבפטיסטית בישראל. מדי-שבת הם פוקדים,
יחד עם רבים מחבריהם, את כפר
הבפטיסטים המוריק והמטופח שליד פתח-
תיקווה, מתפללים בבית־התפילה המצטיין
בפשטות ובצניעות, נוטלים חלק בשיעורי-
השבת המוקדשים ללימודי התנ״ך והברית
החדשה, ולאחרונה היו שותפים פעילים
בביצוע יצירתו של הנדל, המשיח בכפר
הבפטיסטים לכבוד חג המולד הנוצרי —
הוא כפסנתרן והיא כזמרת שקראה, בעברית
צברית, פרקים מן היצירה.
יענקל׳ה ואתי טוענים כי הם יהודים,
המאמינים בישוע הנוצרי. אומר יענקל׳ה:
״זוהי טעות פטאלית היסטורית, שהפכה
את מה. שסימל ואמר ישוע הנוצרי לדת
נפרדת. ישוע הוא בן וחלק מהדת היהודית.
עוד בבית הורי חונכתי להאמין כי הוא
המשיח האמיתי, למרות שמעולם לא המרתי
את דתי ואני עדיין יהודי, ככל יהודי אחר.״
את רעייתו הכיר יענקל׳ה בכפר הבפטיסטים.
מספרת אתי :״למדתי בבית־הספר
התיכון שבכפר, אחר-כך עזבתי ולא הייתי
מאמינה. מאוחר יותר, כשהתבגרתי, חזרה
אלי האמונה. עיינתי יותר ברצינות בכיתבי
הברית החדשה ובתנ״ך, והרגשתי כי זו
האמת בשבילי. כשהתחתנתי עם יענקל׳ה,
נישאנו ברבנות, אלא שהטכס לא היה בעל
משמעות רוחנית עבורנו. רק מאוחר יותר,
כשבאנו לכפר והרועה־הרוחני שלנו צ׳נדלר
לניר, שהוא מנהל גלרייה דוגית בתל-
אביב, השייכת לכנס הבפטיסטים בישראל,
השיא אותנו, רק אז ידענו שאנו נשואים
באמת.״
אביה של אתי׳ מאיר אהרון — פועל-
בניין במיקצועו — משתייך גם הוא על
הקהילייה הבפטיסטית בישראל. אך בניגוד
לבתו, לא הגיע מאיר אהרון אל הקהילייה
מתוך אמונה, כי-אם כתוצאה ישירה ממצב
סוציאלי־כלכלי חמור שבו היד. נתון. מספר
מאיר אהרון:
״לפני חמש-עשרה שנים נפטרה אשתי,
ונשארתי עם ארבעה ילדים. הופניתי אל

בית התפילה

של כפר־הנפטיסטים בישראל מלא מדי־שבת מפה־לפה.
לכאן באים חברי הקהילייה, בהם ישראלים, ערבים, תושבי־חוץ
ואנשי הסגל הדיפלומטי, כדי להתפלל. וכדי להשתתף בשיעורי התנ״ך והברית
החדשה. העיקרון המנחה את הקהילייה גורס כי האדם הוא בן־אלוהיס וערך נעלה.

טובים, הם יעזרו לך.׳ התקשרתי איתם.
הם סידרו את שלושת הילדים שלי בבית־ספר.
שניים למדו במיסיון ביפו, ואתי
למדה בקולג׳ בכפר. שילמתי 80 לירות
עבור שלושת הילדים. נוסף ללימודים
הרגילים הם למדו גם מוסיקה וריקוד. והכי
חשוב, הם למדו להיות בני-אדם. אני יודע
שבנתניה אמרו עלי — ,זה מנוול, מסר את
הילדים שלו למיסיון ׳.אבל זה שטויות.
בן־אדם לא יכול להחליף את דתו.
״אדם יכול, כמו במיקרה שלי, ללמוד
לכבד דת אחרת או לבחור בדרך שונה
כדי להאמין באלוהים. אני יהודי טוב,
ואני מאמין באהבת־האדם ובדרכי האמונה
של הבפטיסטים. כל שבת אני בא לכאן
עם הבת, החתן והנכדות, ולומד את התנ״ך
והברית החדשה. נפל לי כוכב מהשמיים,
והאלוהים הציל את הילדים שלי וסידר
אותם בחיים.״
אם משתמע מדבריו של מאיר אהרון
כאילו נעשתה עליו ״עבודה״ מיסיונרית
טהורה, בא ג׳ים ברנהרד מארצות־חברית,
הנמצא בארץ מזה שש שנים והדובר עיב-
רית רהוטה, ומפריד את הרעיון מכל-וכל.
אומר ג׳ים :״עקרון הבפטיסטים, המבדיל

פחה דתית, ולמרות שהוריד. יודעים כי
היא מאמינה בישוע הנוצרי, הרי אם יקראו
זאת בעיתון עלול הדבר לגרום אסון. אומרת
הצעירה :
״בנובמבר ,1974 אלוהים שם אהבה
בליבי. אלוהים דיבר אתי על העוול הנורא
שנעשה ליהודי הטוב שבכולם, ישוע הנוצרי.
מאותו יום ניצתה אש בליבי, והש תנית
.,האלוהים נגע בי בקצה-אצבעו, ואני
הרגשתי את האמונה בוערת בקרבי. דבר
ראשון הגעתי לכאן ופה, בקרב בני-
אמונתי, מצאתי את עצמי. עזבתי את
הבית, ועברתי להתגורר בקיבוץ בקירבת
תל־אביב. אנשי. הקיבוץ יודעים מהי אמונתי,
ואינם מטרידים אותי.״
בין מאתיים הישראלים חברי הקהילייה
הבפטיסטית גם ערבים רבים, הנפגשים
עם היהודים כשווים בין שווים, והמקיימים
איתם יחסי-ידידות עמוקים. אחדים מאנשי
הקהילייה הם דיפלומטים זרים, אחרים
תושבים זרים הנמצאים בארץ זה שנים
רבות, ויש גם כאלה שזה־מקרוב באו
לישראל.
ממש* כאילו שרוי המשיח ביניהם יומיום,
לא רק בחג־המולד.

שזמר בדואי השם

קשקשת 2000

(המשך מעמוד )8
מות כאמצעי ליישוב חילוקי־דיעווז. איחולי
החלמה.

ח״כ משה שחר, חיפה

תנויובץ

ה עו ל 0הו ה

אדם בעל יוזמה ועם הרבה חוכמה
נתקף על־ידי פושע שגרם לו חבלה.
אדם עם זקן לבן, שירד כדרכו למיס-
רדו, נדקר על־ידי יצור שיקבל את גזר-
דינו.
אדם ששמו ופניו העדינות מלאות אור
— והוא גם גיבור.
אדם שהוא ידיד, רע, מקשיב ומבין —
תדע ! כולנו לרשותך ומאחלים לן החלמה
מהירה.
העולם הוא לא רחוק — ותדע, אורי,
שרק עם כוח־רצון תחזור לעולם הזה.

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצמות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת ;
״קשקשת ׳,ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
זבעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

פיני ברזילי, תל-אביב
אני רוצה להביע את תיקוותי הכנות
להחלמתך המהירה.
זועזעתי למישמע הידיעה על נסיון-
ההתנקשות בך, ושמחתי מאד כששמעתי
שיצאת מכלל סכנה.
המשך במאבקין הצודקים למען הפליטים
הפלסטינים. חזק ואמץ.

קשקשת 1998

דן אמיתי, צה״ל

• היד מושטת לשלום — אבל
האצבע לוחצת על כפתור הפצצה.

שמשון כן־גל,

רח׳ סוקולוב ,123 חולון

ישראל לסינגר,
רח׳ אילת ,19 רמת־יוסף, בת־יס
• גולד־פינגר.

פיטר סטפנסקי, תל-אביב

עופרה שיטרית,

רח׳ שלם / 10א, רמת־חן, תל־אביב
• האצבע של פסוקרשל־יום.

אני מביע את צערי והזדעזעותי מהפשע
הנתעב, ומאחל לאורי אבנרי החלמה
מהירח והמשך עבודה פוריה.

עמליה כהן,

תר גוש־עציון ,5גיבעתייס
ס קלוז־אפ על תהליך ניקוי־ראש.

אבי וגנר, אכן, גרמניה

שירי בן־עמי,

שמעתי בצער על ההתקפה עליך, ואני
מאחל לך בכל לב החלמה מהירה ומלאה.

יהודה הנשיא ,36
נווה־אביביס, תל־אביב

מיכאל חייט, וינה
ללוחם־השלום אורי אבנרי, ברכותי להחלמה
מהירה ורפואה שלמה, להמשך
מאבק קשה, לניצחון מבורך.

משה פ. כרמי, תל-אביב
בישיבת הוועד הפועל מיום 21.12.75
— בפתח הישיבה — התייחס מזכ״ל
ההסתדרות החבר ירוחם משל לנסיון-
ההתנקשות בחייך. מעל במה זו, ועל דעת
הוועד״חפועל כולו, איחל לך מזכ״ל ההסתדרות
החלמה מהירה, בתיקווה כי
תשוב במהרה לפעילותך במיסגרת הועד-
הפועל, ולעבודתך.
מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל, התריע
נגד תופעת האלימות אשר מימדיה
גברו בעת האחרונה. הוא פנה לכל הגורמים
הציבוריים ולאחראים על ביטחונו
ושלומו של הציבור, לעשות כל שביכולתם
כדי לבער את נגע האלימות.

משה רינת,
מזכיר הוועד הפועל, תל־אביב
קראתי שנפצעת קשה. אני מזועזע ונדהם.
אני מאחל לך בכל לב החלמה מחירה,
בלי תוצאות״לוואי.

ידרבן זודהוף, מישרד־החוץ, בוז
• יורגן זודהוף שימש, עד לאחרונה,
הניספח־לעיתונות בשגרירות גרמניה בישראל.

עו ל ס הז ה 2000

מאוזן :

מאונך :

.1ממשש; .2בובה בחלון־ראווה; .7
פחד .9 :מגב, בלע״ז; .10 מנוח .12 :שימש
למאכל בני־ישראל במידבר; .13 לאן?
.15 מתנה .16 :בירה אירופית .17 :אבן
טובה; .18 נביאים כתובים (ר״ת); .19
מוקיון .21 :מספיק! .22 כך .23 :יכופף;
.25 ניתן למישוש; .28 כיוון ש־; .29
מטפטף; .31 קידומת סקוטית; .32 משמש
לנעיצה; .34 תבואה; .35 אריג מיקראי
מובחר! .36 עץ נשיר גדול ונאה.39 :
צאצא .41 :עוד, עודף; .44 אשה מופרית:
.45 עטוף, קשור; .47 תבלין מקובל:
.48 מילת־שאלה! .49 הווה; .51 יתרה;
.53 לפתע; .56 יוציא ניצנים; .57 התקדם,
המשך ללכת! .60 לולאת־חבל ללכידת
בקר; .61 שקצהו כרות .63 :נושא קולו
ברון! .64 מעלה ארוכה; .65 חי לילי; .66
מגיח .67 :מובדל, נזיר! .70 מתרחש:
.72 חודש בשנה העיברית! .75 מנעול
פטנטי; .76 שק קטן .78 :שנשמה באפו;
.79 קריית־קודש (ר״ת); .80 אות בא״ב
העיברי! .81 פתי; •83 קוסם; .85 כועס;
.86 מדינה באפריקה; .87 מן השבטים! .88
יהיר; .90 בעל־חוב .91 :קול הפרה.92 :
ספר; .95 עלוב־נפש; .96 מין דג; .97
רך בצאן.

.1מתן כסף להרצת עניין; .3דג! .4
מכינויי האלוהות .5 :גבבה; .6חושש;
.8פליאה; .11 תמצית מיץ; .12 עירבב
משקה; .14 דיאלקט; .15 דומן נוזלי;
.20 שרוי בתענית; .21 אביון; .24 אות
בא״ב האנגלי; .26 כינוי; .27 בהמת־משא
טיבטית; .28 כיסא־כבוד; .29 שיעור.30 :
כינוי סיפרותי ללב .32 :אריג מובחר; .33
הריח; .37 משתנה; .38 מתווי־הנגינה!
.39 בן; .40 מילת־זירוז .42 :יום בלי
התחלה; .43 קיבוץ בעמק; .45 יחידה ב-
בית־הספר; .46 מיבנה קמור .48 :מתווי־הנגינה;
.50 אחוריים; .51 בדיקת־ריאות
מיוחדת; .52 מיהרו מאד; .54 אלה; .55
בן אחד משיבטי ישראל הקדומים! .58
עיבד את הבצק; .59 מידת־שטח קדומה;
.62 מדור־תשלומים (ר״ת) .64 :מחבט־טניס;
•68 הרקה .69 :נהר באפריקה!
.70 דין .71 :עבורי; .73 התכופף; .74
הערצה, האלהה; .76 במקום ההוא; .77
ידית! .79 גרזן כבד! .80 אופי! .82
משמש לשטיפת־ריצפה; .84 סוכך קטן; .89
טיפה; .90 יקום .93 :בתוכם; .94 קריאת־

יגון•

בסיטונות
#שמלות הריון
#מכנסי הריון
#טוניקו ת הריון
+חליפות הריון
כהן

מודל

תל־אב־ב, רח׳ גחלת בנימין ,4
קומה ב ,,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות !2—4
לי־זמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ודא

משודהעבודה

א 4ףלהכשרהולהשתלמותמקצועית
טלוויזיה צליש

מחוז חיפה והצפון
בי״סלמ לונ או ת ״פרמל״
מלון ״דביר״ — חיפה

קווס טבחות קדם־צבאי
פחח ב ־ 6ד 6 .1
משך הקורס 12 חודשים.

לאילץ גוייטין אשר הביא, לראשונה בטלוויזיה,
תוכנית טובה ומאוזנת בנושא
כה קשה כמו שירה צעירה — לגעת בקצה
המחשבה (יום ד .)26.12 כל אלה שסגרו
את המקלטים מייד אחרי החלק השני של
נזינזר פארמה, בגלל הניסיון המר שיש
לצופים בארץ בתוכניות מסוג זה, הפסידו
את המשוררים הצעירים, שהתגלו גם כ־כישרוניים
וחביבים: נרית מהנא, חזי
לסקלי, עודד פלד ויצחק לאור, ואת
זימרתן ונגינתן של נורית גלרון ויעל

גלמן.

מאחרי המסך
הדל תו ת ע 1למערכתת״א

בוגרי התות ח׳ ,ט׳ ,גוגרי הקורס
מתקבלים מועמדים בני
העומדים בהצלחה בבחינות יקבלו תעודות מקצועיות ממשלתיות ויועסקו
עם גיוסם לצה״ל במקצוע הטבחות.
פרטים והרשמה — ביה״ס למלונאות ״כרמל״ ,מלון ״דביר״ ,חיפה,
רח׳ יפה נוף ,124 טל ,82777 ,85142 .ובכל שרותי
התעסוקה לנוער.

הדלתות בבניין המישרדים ובאולפן החדש
של הטלוויזיה בתל־אביב היו צבועות
בצורה מרושלת ובצבעים משעממים. דן
רכיב, מנהל מערכת תל־אביב של מח־לקת־החדשות,
אשר האולפן והבניין החדש
שנחנכו בשבוע שעבר היו כימעט מיבצע

בולם מדברים על הידוק החגורה,

צופים רבים שמו לב לעובדה כי משך
שלושה ימים לא הופיע חיים יכין במרכז
שולחן מגישי מבט. השמועות על דרישותיהם
של כתבים שונים לתפוס את מקומו
של יבין, עוררו גל לחשושים על מד,
שקורה במחלקת החדשות בעיקבות היעדרותו
של יבין מהמסך הקטן.
אך הסתבר, כי הסיבה פשוטה בהרבה.
באימון־כדורגל שנערך בתחילת השבוע
שעבר שבר חיים יבין את רגלו, ומשום
כך נעדר. אחרי שלושה ימים הוא חזר
להגיש את מבט, כאשר רגלו נתונה בגבם,
שכמובן לא ניראה לעין המצלמה•

אחת התוכניות הטובות ביותר של גלי
צה׳״ל, הבינזנשמע, ירדה מעל גלי האתר.
במיסגרת הקו החדש של מפקד התחנה
מרדכי (״מוטקה״) נאור, ערכו גלי צה״ל

תמורת שטח פירסום בגודל עמוד.

יוענקו לכו האורחים הזכויות
חחוענקוות לנחקרים
עובדי משור הנטחון!
התבשרנו לאח רונ ה שלעובדי משרד הב ט חון הו ענקו ע״י
המ שטרה והפרק לי טו ת תנ אי ם מיו ח די םבמקרה של ח קי ר
תםע״י המ שטרה כשהם נח שדים בעבירות כגון שוחד,
ק בל ת טובו תהנאה ועוד.
התנאים הללו ה ם כדלהלן :
״לא ייערכו חיפו שים אצל עובד המשרד ללא נציג ועד
העובדים או ההנהלה ; לא יוזמן עובד לחקירה ללא
תאום הז מן עם האחר אי ם עליו ; לא תי פתחח קי ר ה
על סמך מכתב אנוני מי, אל א על-פי החלטת קצין ;
במקרה של הודעת כזב, יועמד המודיע לדין ; יקוצרו
ה הלי כי ם עד לכ תיב ת כתב -הא יש ום ; עובד שנגרמה
לו עוגמת-נפש, יפוצה על ידי משרד הב ט חון _ ולא
בצורה חו מרי ת אלא נפשית ידיעות א ח רונו ת ״ —
) 5. 12. 1975

אנו תובעים: יו ענקו כל הזכויו תהאלה לכל אזר חי ישראל
בלי הבדל גזע, דת, מין ול או ם, וגם בלי הבדל מ קו ם העבודה!
דצמבר 1975 ,

הליגה לזכויות האדם והאזרח בישראל
ת״א — ת.ד14192 .

יבין ומבטלס פי ח ט

ה ב׳ מ ה־ג לי־ א ה׳ ״ ל -סוף

מהדק אותה. הוא לוקח רק

מפיק התוכנית מחפשים את המטמון,
•בלמה גנון ועורכה יצחק (״צחי״)
שימעוני, מנסים בדרכים שונות לעורר
את התוכנית, אשר למרות כל הציפיות
ממנה הפכה יבשה, משעממת ורדודה.
בין האמצעים שנקטו השניים למנוע את
העייפות מן התוכנית, היה הפנייה לגרא־פולוג,
כדי שייעץ בבחירת המועמדים לתפקיד
המטמוגאי.
למי שרוצה כיום להשתתף בתוכנית
כמטמונאי, לא די שיעבור את הבחינות
בנושא ידיעת־הארץ והבחינות הטכניות
של ההופעה בטלוויזיה, אלא הוא צריך
גם להיות מאושר על־ידי גראפולוג, אשר
יחליט אם המועמד יכול לעמוד בתנאי
הלחץ של המצלמות, הזרקורים והתחרות,
או שאינו מתאים לכך.

על הגל

ה עו צ ס הלה

2.400

מ חפ ש׳ אתהגרא בו לז ג

תרומות למימון פעולות הליגה יתקבלו בתודה.

חוגג רביב
מי בנח?
פרטי שלו, לא הצליח להשיג תקציב לצביעה
מכובדת של הדלתות. הוא פנה, ביוזמתו,
לחברת טרומאסבסט, והגיע עם מנהליה
להסדר: תמורת צביעת הדלתות בצבעים
עליזים, יוכלו מנהלי החברה להזמין
המש פעמים את אורחיהם וידידיהם לסיורים
בבניין הטלוויזיה בקרייה בתל־אביב.
לרביב נגרמה הפתעה נוספית, בעניין
המיבנה החדש• כשבועיים לפני טכס חנו־כת־הבית
הוא קיבל הזמנה מהמהנדס הראשי
של רשות־השידור, שלמה גל,
לפיה הוא מוזמן לטכס חנוכת האולפנים.
היה ברור לרביב כי ההצגה תהיה כולה
של הנהלת רשות השידור, אם־כי כל חברי
המערכת ידעו כי לולא עקשנותו ומאבקיו
שלו, לא היה קם הבניין, ואת תל־אביב
היה ממשיך לשרת אולפן אשר עורר גיחוך
בלב כל מי שראה אותו, בגלל מימדיו
הזעירים והאילתורים שמהם היה מורכב.
אחרי מילחמת יום־הכיפורים הסכימו הכל
כי תל-אביב צריכה בניין חדש למע־רכת־החד-שות
ישלה. כאשר נוכח דן רביב
כי ההחלטה מתעכבת, וכי למרות ההבטחות
אין בונים אולפן הוא פתח, יחד עם
חברי־המערכת האחרים בשביתה, כשכל
עובדי־המערכת מחרימים את האולפן ו־מי־שרדיהם
בתל־אביב, ועוברים לשבת בבית
אגודת־העיתונאים, בית טוקולוב.
הרעש שעורר המרד בטלוויזיה נשא פרי.
לאחר דיונים וויכוחים החלו סוף־סוף
לבנות ברצינות את מערכת תל־אביב, ובהשקעה
של מיליון וחצי לירות בנו במקום
אולפן, העולה בטיבו על אולפני ירושלים.
גם המישרדים, אשר שוכנו במיבנה טרומי,
העניקו לחברי מערכת תל־אביב את
האפשרות לנשום לרווחה ולא להצטופף
זה על גבי זה בחדרים החשוכים והקטנים
שבבניין הישן.
אבל את הברכות בטכס חנוכת הבניין
נשאו שניים: מנכ״ל רשות השידור יצחק
ליכני, והמהנדס הראשי שלמה גל. דן
רביב נשאר במיסדרון.

מבטל נאור
מי ביטל?
במשותף עם התיאטרון הלאומי הבימה
ערבי־ראיונות, מדי יום שיישי, שאותם
הינחה שמואר שי.
ערבי הראיונות, שהוקדשו מדי שבוע
לנושא מסויים אחר, הופקו על-ידי סמדר
שוהם ואורלי רובין, והיו תרבותיים
ומאלפים.
באחד מערבים אלה אף אירע סקום.
טוביה צפיר המוכר מניקוי ראש, הופיע
באותו שבוע -שבו נתן שופט בית־המישפט
העליון שלמה שמגר את הצו הידוע
שלו כנגד שידור ניקוי ראש, והציג בעצמו
את כל הקטע הפסול. היה זד. בערב־ראיו*
נות שבו רואיינו ותיקים כיעקוב (״יעג־קל׳ה״)
אגמון, מבירה ומצב רוח, ירון
לונדון מטנדו ורידי מנוסי מיום השישי
הקצר.
אולם הנהלת הבימה החליטה כי ההוצאה
הכספית של ערב זה, שנערך באולם הקטן,
אינה מצדיקה את ההנאה לצופים ולמאזינים,
והודיעה לגלי צה״ל על הפסקת ההתקשרות
ביניהם. עתה מקוות שוהם וסמדר
למצוא מישכן אחר לתוכנית, שזכתה בהדים
חיוביים רבים.
ה עו ל ם

הז ה 2000

..ו ב־ תו ב ל מינוז ל־ 1׳ונו את זלק 1באוניות־המיבחון־־
טען מ׳ שוו ׳התחבוווו. עתה 1וסח בו :־ וווא מ נו
אותו לחבוה ואו וציו 1הנמצאת בבעלותו ה בי ל עד ית

התח מו הנ פו ל ה
ד שיש להם חוצפה עצומה, או
/ /י * שהם מטומטמים עד־להחריד.״ זו
היתה תגובתו של אחד מחברי־הכנסת,
כאשר נודע כי אונייתתהמיבחן אשר עברה
את התעלה לפני כשישה שבועות, היתד,
האונייה היוונית אולימפוס.
אולימפוס לא היתד, הראשונה שצריכה
היתה לשמש כאוניית־המיבחן במעבר בתעלת
סואץ אחרי הסכם־ההפרדה עם מצריים.
הראשונה היתד, אונייה יוונית אח רת,
בשם ואלנטינה פי. אולם בעת שה־וואלנטינוז
פי נמצאה בלב־ים, בדרכה
לפורט־סעיד, היא קיבלה הוראה בהולה
מחיפה לשנות כיוון ולשוב לישראל.
הניחושים סביב ביטול מסע אוניית-
המיבחן הפכו שיחת היום. רק מאוחר יותר
התגלה (העולם הזה .)1987 כי האונייה

אולם כאשר נדרש אשל, במיסמך
רישמי, להודיע מי חתם מטעם מיש-
רדו על אישור החכירה לוואלוטינה פי,
הוא נאלץ להודות (ראה גלופה) :״אישור
החכירה לאונייה ואלנטינה פי הוצא על-
ידי רב־חובל מיכה לב ביום .17.8.1973״

כי מעט -ת קרי ת
בינל או מי ת
* 6מרות שלם, מתוך נימוקים אישיים
/וכספיים פרטיים שלו הכשיל חמורות
את מישרד־התחבורה, שבו הוא עובד, ר
כימעט גרם תקרית בינלאומית, הוא ממשיך
עדיין לקבל גיבוי מלא מאשל, ולעבוד
באגף־הספנות-והנמלים.

אולם כאשר נודע כי האונייה שתחליף
במשימה את הוואלנטינה פי היא האולימפוס,
נדהמו כל הקשורים לנושא. בעת
שפוצץ העולם הזה את פרשת ואלנטינה
פי. צויין אז במפורש כי למיכה לב שייכת
גם האונייה אולימפוס. קשה היה להאמין
כי אחרי השערורייה הגדולה של הוואלו־טינה
פי׳ ,לא טרח איש לוודא אם גם
האולימפוס שייכת לבעלים ישראלי, כפי
שטען אז העולם הזה.
בעיקבות התמיהות מיהרו אנשי מישרד־התחבורה
להסביר — הן לציבור והן
לשילטונות האמריקאיים*— כי מיכה לב
מכר את חלקו בשתי האוניות, וכי אין
לו עוד כל קשר איתן. להוכחת דיבריהם
הציגו אנשי מישרד־התחבורה מיסמך ריש־מי,
מעורך־דין בוואדוץ, ד״ר רופרט ריטר,
שם היו רשומות האוניות, המוכיח כי לב
מכר את חלקו בשותפות לחברה בשם
אילמי, שנרשמה בנסיכות ליכטנשטיין.
שותפו־לאוניות של מיכה לב, רב־החובל
היווני ואסילי פרצינס, שעל שם אשתו
ואלנטינה אף נקראת אחת מהן, המשיך
להתעקש בשיחות שערך, ובעדות בפני
מישרד־התחבורה ובית־המישפט, כי לב
עדיין בעל ב־ 49 אחוז משתי האוניות.
לב עצמו הכחיש, עוד קודם שנמכרו
האוניות, כי הן היו שייכות לו. בשיחה
עם כתב העולם הזה, טען לב :״הבעלות
שלי היא פיקטיבית. אני הייתי רק שם
מאחרי בעל־הון אמריקאי׳ שאת זהותו
אני לא מוכן לגלות.״

״גארבי״ היא
״ אולי מ פו ס ״

אוניית־־המיכחן הראשונה ״ולנטינה פי״
שתי חברות־ —
עוכבה משום שהיתה, בחלקה, בבעלות
ישראלית. היה זה דווקא הסי-איי-אי האמריקאי
שגילה, כי עובד מישרד־התחבורה
הישראלי, רב־חובל מיכה לב, הוא בעליהם
הרשום של 49 אחוז ׳ מהוואלנטינה פי.
על־פי הסכם־ההפרדה בין ישראל למצריים,
תורשה ישראל להעביר מיטענים ישראליים
או מיטענים לישראל או ממנה בתעלת
סואץ. המצרים לא הסכימו בשום פנים
ואופן למעבר ספינות ישראליות.
הנזק ־שנגרם ליחסים בין ארצות־הברית
לישראל בעיקבות הגילוי דאז, עלול היה
להיות מכריע, לולא שוכנעו האמריקאים
באמת הפשוטה: הממונים על מישלוח
האונייה לא ידעו כלל כי היא שייכת
לישראלי, ולא היה כל ניסיון מכוון לרמות
את וושינגטון או את המצרים. מיכה לב,
רב־חובל בן 36 המתגורר בחיפה, לא טרח
להודיע כלל למעבידו, מישרד־התחבורה,
על שותפותו באונייה.
האחראי הרישמי על המחדל, שכימעט
גרם אסון, היה כמובן שר־התחבורה, גד
יעקובי. בעיקבות חילופי־דברים חריפים
בינו לבין ראש־הממשלה, יצחק רבין,
העלה יעקובי את הטענה שסתמה את פיו
של רבין :״כל מיבצע אוניית-המיבחן
הופקע ממני, והוטל על מזכירו הצבאי
של רבין, תת־אלוף אפריים פורן.
האחראי מטעם מישרד־התחבורה על
המיבצע, מנהל אגף־הספנות־והנמלים ב-
מישרד־התחבורה רב־חובל נימרוד (״גימיק״)
אשל, הכחיש כי ידע על בעלותו
של לב, עוזרו באגף, על הוואלנטינח פי.

מייסמר אי

מטה,
החתום
ד״ו וופוט ויטו,
עווך־דין ׳בוואדוץ, בתוקף היותו המנהל
היחידי של חבות אילמי ואדוץ,
שנוסדה בוואדוץ ב־ 6לספטמבד 1974
(מצהיר כי) :״חבות אילמי וכשה ממד
מיכה לב מחיפה ־ 497 מהאונייה ולנטינה
פי 517 מהאונייה שייכים לואסילי פר־צינס)(
.אני מצהיו כי) חבות אילמי וכשה
־ 497 מנארבי (־ 517 נוכשו נו״י פוצינס).

^ ילו טרחו השילטוגות הישראליים
לחקור, מי עומד מאחרי חברת אילמי
המיסתורית, בעיקר לאור העובדה שהם
ניכוו כה קשה עם רב־החובל מיכה לב
בפרשת ואלנטינה פי, היו מגלים עובדה
מדהימה: הבעלים היחידי של חברת
אילמי הוא אותו מיכה לב, מחיפה, ישראל.
עורד־הדין, נאמנו של לב, אינו מכחיש

מיסימו בי

הצהוה. אני, החתום
מטה, ד״ו
וופוט ויטו, עווך־דיז בוואדוץ, מאשו
בזה כמייסד ומנהל בעל זכות־חתימה ביל־עדית
על חבות אילמי מוואדוץ, שהחבוה
נושמה כהלכה אצל הושם הציבורי ה־עיווני
בליכטנשטיין, ושמו מיכה לב מ־וחוב
שושנת הכומל 46 בחיפה, הוא הבעלים
היחידי של החבוה הנ״ל, והוכוש
וההתחייבויות של החבוה הזו שייכים לו.

רב־ חובל לב
— בעלות אחת
עובדה זו כלל. ד״ר רופרט ריטר׳ עורך*
הדין הוואדוצי, אשר מונה על-ידי לב
כמנהל בילעדי של חברת אילמי והוא
בעל זכות־חתימה בשם חברה זו, מוכן
להצהיר באופן רישמי, בפני כל מי שפונה
אליו, ובוודאי היה משיב אילו פנו
אליו שילטונות ישראל, כי מיכה לב הוא
הבעלים היחידי של חברת אילמי, המחזיקה
בידיה 49 אחוז מהבעלות על שתי
אוניות: ואלנטינה פי ונארבי.
לב סמך על כך שאם תיערך חקירה,
לא יצוץ כלל שמח של האולימפוס. אולם
בדיקה בספר־הבעלות של האונייה׳ אשר
העתקו נמצא במישרדו של לב — הפעם
בתוקף תפקידו באגף־הספנות־והנמלים —
היה מוכיח למעלה מכל ספק כי האונייה
וארבי שינתה את שמה׳ לאחר שנרכשה
על־ידי פארצינס ולב לאולימפוס !
רווחיו של לב ממסעות הוואלנטינה פי
והאוליספוס לתעלת סואץ היו עצומים.
משום כך הוא העדיף להעלים עין ולנצל
את תפקידו באגף־הספנות־והנמלים של
מישרד־התחבורה, כדי לאשר שליחת אוניות
אלה למסע עדין מבחינת ההיבטים
המדיניים שלו, ולסכן את ציוותי האוניות.
אולם לאחר שכל העובדות התגלו, נוכח
מיכה לב כי צדק בנטילת הסיכון. עד
היום הוא לא הועמד לדין או לחקירה,
לא נבדקה ההשלכה של תפקידו הציבורי
על עסקיו הפרטיים, והוא אפילו לא
הושעה עד לבירור הפרשה עד תומה.

מיו

למרות טענתו
53*3
של מנהל אגף־

הספנות־והנמליס במישוד־התחבורה, רב־חובל
וימרוד אשל, כי אין כל קשר בין
רב־החובל מיכה לב לבין בעל־האוניות
מיכה לב, התגלה במיסמך זה, החתום על
ידי אשל עצמו, כי לב היה רב־החובל
ממישרד־התחבווה שחתם על אישור החכירה
לוואלנטינז! פי, שהיתה בעצם בבעלותו
הפרטית של מיכה לב עצמו.

8 - 33

נאום האשד, שלומית אמיר .23 .בת
מראקש שבמרוקו. בגיל 10 עלתה לארץ,
יחד עם אביה שהיה שען וצורף מצליח
במראקש ובארץ הפל פועל עבודות דחק.
כיום — דוגמנית־העירום מיספד 1של
ישראל.
11 אחים ואחיות. חלקם מבוגרים ממנה,
אחרים צעירים. היא האמצעית. מקום*

דוגמנית ](נתינות,

שדמה ס תר

ברחוב דיזנגו ף
ורואה בדוגמנות

ני אוהבת להיות עירומה.
/ /י י * זה טיבעי. ובמיקרה שלי, זה גם
יפה. אני לא מוכנה לא להיות עירומה
רק בגלל שמישהו החליט פעם שזה לא
מספיק מכובד. אדם יכול להיות מכובד
רק אם הוא מכובד אצלו בפנים, במה
שיש לו בראש או בלב. ממתי זה שאדם
מכובד תלוי בבגדים ישלו ד׳

המגורים: נתיבות. ב* 15 השנים האחרונות
נחשבת נתיבות כעיירת־פיתוח .״אני לא
יכולה לחיות במקום הזה. אני עזבתי
א1ז הנדת בגיל צעיר. לא הייתי מרדנית.
אני מרדנית, אבל לא כנגד ההורים שלי
שאותם אני אוהבת ומכבדת. עד היום
אני׳ באה לנתיבות כמעט כל סוף־שבוע,
ומתקבלת שם כמו מלכה. כן, ההורים
שלי, שהם דתיים, יודעים שאני דוגמנית

ח!א •פח!

ויודעים שאני דוגמנית־עירום. היה מוצא
חן בעיניהם בוודאי שאני אהיה משהו
אחר — אבל הם לא טוענים נגדי. מספיק
להם שאני חיה, שטוב לי׳ ושאני באה
אליהם הביתה.
״אני באמת רציתי להיות פעם משהו
אחר. רציתי להיות אחות בבית־חולים.
כשהייתי קטנה ביקרתי בבית־חולים ו

0׳ 11״העירום הוא מפתה. אני
״העירום הוא יפה. אני חושבת
״העירום הוא כואב. יש אנשים,
! 0 1י 11״את וכולה לב
** אין דבר יותר יפה מגוף יפה של י• * 1יודעת שיש גברים שזה
חוק טל ך1מאס י • שחושבים שאם את מצטלמת ב־

ציס שאנשים עושים, כדי שיחשבו עירום — אז את זונה. אנשים אלה חושבים אשה. ואם זה יפה, לא צריך להסתיר אותו מאף עושה להם משהו כשהם מסתכלים בתמונות
1שתשדיס שלך לא מעניינים אותם.״ בדרך־כלל שאת מופקרת, שהגוף שלך מופקר.״ אחד ולא צריך להתבייש בו, אלא להיפך.״ שלי. אני מקווה שזה עושה להם סוב.״

... 1 34 - 1יו

ראיתי כמה שהאחיות עושות טוב לאנשים
שהן מטפלות בהם, אז החלטתי שאני אהיה
אחות. אני אוהבת לעשות טוב לאנשים.
״לא יצא לי להיות אחות, אז אני
דוגמנית. גם כשאני עובדת כדוגמנית-
מסלול, עם בגדים, גם כשאני עובדת
כדוגמנית־צילום, עם או בלי בגדים, וגם
כשאני דוגמנית־עירום — אני עושה טוב
לאנשים. אני יודעת, אני מרגישה בזה.

מנתיבות באהבה

הגיעה לארץ בהיותה בת עשר ומאז התגוררה בעיירת־העוליס

נתיבות .״גם ההורים שלי, שהם אנשים דתיים, יודעים שאני
הדבר הכי טוב שנתיבות הוציאה מתוכה.״ שלומית למדה בבית־ספר
דתי מיקצועי, ושם התוודעה לראשונה אל עולם האופנה.

״אני הדוגמנית
הכי ממושמעת
בארץ. אף פעם לא מאחרת, תמיד לבושה
טיפ־טופ, ותמיד מביאה איתי אביזרים לצילום
שאף דוגמנית אחרת לא מביאה.״

1 111ן! 0 ^ 1 1 1 1 1לאפודות נורכלטקס חייב את שלומית להצטלם
״ י 1ו 1111111 בעירום באולפן, ולרוץ כשחצי גופה מעורטל
ברחוב דיזנגוף ב־ 11 בבוקר .״אני עושה מה שאומרים לי, כל זמן שזה נוגע לעבודה.״

התפעלות :״יש לה לא רק גוף משגע,
אלא גם אומץ־לב בלתי רגיל.״
שלומית אינה מבינה מדוע מייחסים
לה תכונות שאין לה .״אין לי אומץ־לב,״
היא אומרת .״אני פשוט אני. כשאני חושבת
שמשהו בסדר, אני עושה אותו. אם
לא הייתי דוגמנית׳ אף אחד לא היה נותן
לי לאכול, לשתות ולגור בבית יפה. הפרנסה
של האדם היא דבר חשוב, ואני
מתפרנסת טוב.
״רוב העבודות שאני עושה הן לא
עירום, אם־כי אף פעם לא סירבתי לעירום.
רוב העבודות הן דוגמנות רגילה, אבל
אני עושה את זה כפי הנראה די טוב.
אני מרוויחה המון כסף לחודש, וזה נותן
לי גם הרגשת גאווה וגם הרגשת ביטחון.
״יוצא לי בחודש בין 8,000ל־ 10,000 לירות.
בהתחלה הייתי מוציאה את הכל על
בגדים. אני זוכרת שהייתי ילדה קטנה
והייתי מגיעה מנתיבות לתל־אביב, הייתי
מסתובבת ברחוב דיזנגוף, הרחוב שהיום —
אחרי הסרט — קוראים לי המלכה שלו,

צריו לדעת א־י ־׳ו

להתפשט

*יי 1
כמו אשה — זו דעתה של שלומית אמיר,
המוכנה להדגים זאת לפני עדשת המצלמה.

אנשים, בסופו של דבר, אוחבים דברים
*1יפים, ואני נותנת להם להסתכל על דבר
•פה — הגוף שלי.״
על מסכי הקולנוע בתל־אביב מוצג בימים
אלה סרט־פירם ומת של סריגי נזר־כלטקם.
הסרט מראה את שלומית רצה
ברחוב דיזנגוף ההומה מאדם, כשהיא
עירומה במחצית גופה העליון ומושכת
תשומודלב רבה, למחת שידיה מכסות
את שדיה. מכסות טפח ומגלות טפחיים.
לנשים שבין צופות־הקולנוע לא הי־
* תה זו הפגישה הראשונה ענו שלזימית
אמיר; מזה חודשים ארוכים כבשה את
עמודי האופנה והפירסומות של שבועוני
הנשים, כשהיא מופיעה בעשרות תמונות
בהן היא מדגימה בגדים אופנתיים או
את גופה החטוב. אולם הגברים היו מלאי

|! 1 | 1י ל 111 שלומית אמיר, מי שהפכה הדוגמנית שהצעידה
ייי -י ״ יי קדימה את דוגמנות־העירום בארץ, בכו שרצה
עירומה באמצע רחוב דיזנגוף ההומה אדם כדי להצטלם לסרט
פירסומת, ומאז מופיעה בעירום על מסכי בתי־הקולנוע, הפכה

את העירום שלה פולחן של ממש. בדירתה ההדובה שבצפון
תל־אביב.,תלויות הגדלזת־ענק של תצלומי־שלומית עצמה בעירום,
והיא מרבה להתבונן בהם .״אין לי סיבה להתבייש מהעירום,״ היזל
אומרת .״ראשית, הגוף שלי יפה׳ שנית, אני מתפרמות נהה.״

ווו ...

לעירום הוא יפה
(המשך מעמוד )35
ומסתכלת על כל הבחורות הלבושות יפה.
לא קינאתי בהן אז. הבנתי שלהן יש הורים
עשירים, ולי אין. אבל החלטתי אז,
בלב, שיהיו לי כהה בגדים שאני רוצה.
״כאשר התחלתי להצליח, והיה לי כסף,
נתקפתי מין בולמוס כזה לקניית בגדים
שהיה בוודאי תוצאה ישירה של הטיולים
שלי מנתיבות לתל־אביב כשהייתי קטנה.
קניתי בגדים באלפי, לא, בעשרות־אלפי
לירות. היום יש לי מלתחה משגעת, אבל
הבולמוס הזה עבר כבר.
״החיים שלי זה עניין יקר. הדירה בתל-
אביב עולה לי הרבה כסף. גם העניין
של הדוגמנות עולה כסף לדוגמנית. אני
מנסה להיות טובה, הכי טובה, ומשתדלת
לחדש כל הזמן. כשאני מדגימה ביגדי-
תינוקות, אני הולכת קודם וקונה כל
מיני אביזרים של תינוקות, מוצץ, צעצועים
וכל מיני דברים כאלה, כדי להחיות את
התצוגה.

על קורס לדוגמניות• תמיד אמרו לי שאני
צריכה להיות דוגמנית. נורא רציתי ש תמונה
-שלי תופיע בעיתונים, ושכולם יראו
אותי. אבל בקורם ביקשו אז 500 לירות.
בשבילי זה היה יותר ממיפעל הפיס, פשוט
לא היה לי. בכל זאת נשארתי בקורס,
והסתכלתי איך האחרות לומדות.
״האמת היא, שעד היום לא למדתי דוגמנות
באופן פורמאלי. אני חושבת שאני
היחידה בארץ -שאין לה תעודה מאיזשהו
בית־ספר. אבל אני כל הזמן לומדת, לומדת
ולומדת.
״אני זוכרת את התצוגה הראשונה שלי!
הופעתי אז בכפר־המכבייה, עם ביגדי־ים.

אני באמת אשה. חבר אחר שהיה לי,
עד לפני כמה חודשים, ידע את זה טוב
מאד. אני לא מדברת רק על המין. טיפלתי
בו כמו אשה, אמא, אחות וחברה, הכל
ביחד. הוא לא ידע להעריך את זה מספיק,
והיה בוגד בי על ימין ועל שמאל ולכן
הייתי מוכרחה לזרו קאותו. עכשיו יש לי
חבר נורבגי, שנמצא שבועיים בא־טור, בקידוח,
הנפט, ואחרי שבועיים בא אלי
לשבוע הביתה, עד השבועיים הבאים. אני
יודעת -שזה לא רציני ושזה ייגמר בינינו,
אבל בינתיים טוב לי איתו.

^ ״ א ת הכסף
אני חו סכת ״
^ וץ מזה, גם הבילויים עולים לי
/ /י • כסף. אם אני יוצאת עם בחור, ואני
יודעת שזה לא רציני מצידי, אני אף פעם
לא אתן לו לשלם. זה לא הגון. חבר־קבוע,
או מישהו שאני באותו זמן אוהבת, זה
בסדר — שישלם.
״אבל את רוב הכסף אני חוסכת. אני
רוצה שיהיה לי מספיק כסף כדי שאוכל
לשפץ ולהרחיב את הבית של ההורים
שלי בנתיבות, או לקנות להם בית אחר.
מגיע להם — הם ההורים הכי נהדרים
בעולם ונתנו לי המון כשהייתי קטנה.
למרות העוני אצלנו בבית, לא הרגשתי
כמעט אף פעם שחסר לי משהו. הם יצאו
מעורם, עבדו יומם ולילה כדי לתת לכל
אחד מהילדים חינוך טוב. עכשיו׳ כל
מי שמרוויח מהילדים כסף, צריך להחזיר
להם, מבחינת הכסף. כפל־כיפליים אך
מבחינת המאמץ, אף פעם לא אצליח
להחזיר כל מה שהם נתנו בשבילי.

ת מונ ה
בעיתונים
ך* יום מתגוררת שלומית בדירה שכו־רה
-שבד. שלושה חדרים מרווחים ו־

אלא גם נאה מקיימת ומעריצה את עצמה.
בכל הזדמנות שיש לה היא מתבוננת ב־תמונותיה־שלה
ומציגה אותן לראווה.
זה היה די מצחיק. בחורה מנתיבות, תלמידה
בבית־ספר דתי, מופיעה ביבגד־-ם.
קיבלתי אז 50 לירות בשביל התצוגה. זה
היה המון כסף. ככה התחלתי. גם במשך
הצבא עבדתי בדוגמנות. הייתי פקידה
בקצין העיר תל־אביב, וצה״ל הירשה לי
לעבוד בחוץ -בגלל המצב הכלכלי •של
המישפהה שלנו.
כדי להכיר יותר טוב את עולם האופנה,
לא התביישתי, והלכתי להיות מוכרת באלסקה.
אף פעם לא התביישתי בזה שאני
מוכרת, וכל מי ששאל אותי מה אני עושה,
הייתי עונה לו, :אני מוכרת, ולפעמים
עושה קצת עבודה בדוגמנות׳ .התקופה שלי
כזבנית עזרה לי הרבה בלימוד כל העולם
של האופנה.

,,אני באמת
״אני רצינית ב־
1־ 111ך | ך ה
עבודה.״ ואומנם,
11 ^ 1/ •1י י
מעסיקיה של שלומית — בעלי בתי־אופנה,
מארגני־תצוגות, במאי סירטי־פירנזומת ו־פירסומאים
ומפרסמים, מספרים כי היא
הדוגמנית ״שהכי טוב לעבוד איתה.״
ריהוט יקר, בצפון תל־אביב. אך היא עדיין
זוכרת את ההתחלה שלה בדוגמנות וב־עולנדהזוהר
.״הייתי בת ,17 תלמידה בתיכון
מיקצועי־דתי, שם למדתי טכסטיל
ואופנה. יום אחד ראיתי בעיתון מודעה

בחורה שהפנים -שלה כבר מוכרות, יורדת
מהמסלול. אני לא יודעת עדיין כיצד
לפתור המדיה הזו. אולי אני אפנה לעולם
של סרטים. אני לא מתכוונת רק לסירטי־פירסומת. ריאייגו אותי בימים אלה, ל הופעה
בסרט אמריקאי שעומדים לצלם
בארץ. אני יודעת שגם שם אצטרך להופיע
בעירום, אבל יש שם תפקיד ממש,
שצריך יהיה לדעת לשחק אותו.
אבל יש לי חלומות מעל ומעבר לחיי
הדוגמנות. אני יודעת -שכשאתחתן, אם
בעלי יאמר לי להפסיק עם הדוגמנות —
לא רק דוגמנרת־עירום, בכל דוגמנות —
אני אפסיק בלי לדבר מילה. היו לי חברים,
אנשים חשובים יותר וחשובים פחות.
החבר הראשון שלי היה מנתיבות, למרות
שאז למדתי כבר בתל־אביב. יצאנו כמה
שנים ביחד ושכבתי איתו. זה היה לא
בכוונה. עשינו את זה כמו שני ילדים
שמשחקים ביחד. לא ידעתי אם הוא ידע
ששכבנו או לא. אחרי יומיים פגשתי אותו,
והוא אמר לי , :נכון שאת אישה כבר?׳

אשה!״
* 4שמיצים את הדוגמניות שהן מעולם
* 1של ניאוף ושחיתות. מספרים עליהן
שנכנסות למיטה עם נותני־העבודה -שלהן
וכל מיני פונקציונרים, כדי לקבל עבודה.
אני לא־כל־כו שמרנית, אבל מעולם לא
נכנסתי למיטה עם מישהו בשביל לקבל
עבודה. יותר מזה: אף פעם לא העז אף
אחד להציע לי ל-שכב איתו תמורת עבודה.
יש לי, כמובן, בעייה, שאיי ערה לה
אפילו עכשיו׳ למרות שאני רק מתחילה
בטיפוס לפיסגה. הארץ -שלנו היא קטנה.

י? ג 1י

עם נשמה
קולנוע סינמטקים
הד ההווה
הלם קטן צפוי לאותם מבקרי סינמטק
קבועים, כאשר יילכו לחזות, החל מן ה־10
בינואר בתל־אביב והחל מן ה־ 7בחיפה
וירושלים במשך חמישה ימים, בסידרה -של
10 סרטים, המרוכזים יחד תהת הכותרת:
״סירטי פורום הקולנוע הצעיר בברלין״.
הכוונה היא לסרטים שהוצגו בחמש השנים
האחרונות במיסגרת מיוחדת המתקיימת
לצד פסטיבל הסרטים בברלין, ואשר
מטרתה לעודד במאים חדשים מכל העולם,
המ-שתדלים למצוא אמצעי־הבעה ונושאים
השונים מאלה של הקולנוע המיסחרי המקובל.
למעשה, אלה הם הסרטים הגונבים
את ההצגה מן הפסטיבל הרישמי הגדול.
להתמודד על ׳המציאות. אולי קשה
לקבוע בוודאות אם כל עשרה הסרטים
שיוצגו בסינמטקים הם אמנות צרופה (הזמן,
בדרך־כלל, הוא הפוסק האחרון בעגיין
זה) ,אבל אין ספק שמדובר בסרטים שנעשו
מתוך כוונה שונה לחלוטין מן התפריט
המקובל על הצופה הישראלי הממוצע. ראשית,
כל הסרטים הללו דורשים מן הצופה
השתתפות פעילה. כלומר, לא די בכך שהוא
יושב באולם ומתבונן במסך, הוא חייב,
במשך כל זמן ההקרנה, לחשוב על מה
שהוא רואה, ולפר-ש לעצמו את התמונות
לרעיונות, כי אחרת לא יבין מאומה.
ועוד: למרות האמצעים הטכניים הצנו־עים־יחסית
(מדובר, בסוסו של דבר, בהפקות
שנעשו בשולי התעשייה) ,מצטיינים
הסרטים הללו ביופי פלאסטי בלתי־רגיל.
ואולי החשוב ביותר: כל הסרטים
האלה מתמודדים עם מציאות חברתית,

ך* חכר הנורבגי שלי הוא רק שלב
ו 1ביניים למה שאני רוצה באמת: לאהוב,
לתת חום וחמימות, להיות נאהבת
ולקבל אה החום. שיהיה לי בית — מכל
הבחינות -של המילה. יש בי תערובת של
חופשיות והסתגרות. אני חופשית לגמרי
במיטה, אבל זה צריך תמיד להיות עם
גבר אחד, וגבר שאני אוהבת אותו או את
הסכם -שבו. אף פעם לא השתתפתי באורגיות,
ואני לא אעשה את זה.
מצד אחד אני לא מסוגלת להתאהב בגבר
שהוא לא טוב במיטה• אבל מהצד האחר,הגבר יכול להיות נהדר במיטה — אבל
אם אין לו נשמה, זה יקח לי בדיוק פעם
אחת או פעמיים עד -שאני אבין שזה לא זה.
יש מחזרים רבים שחושבים שאם הם
מוציאים אותי לארוחת־ערב מפוארת, אז
מגיע להם משהו. לא מגיע להם •שום דבר.
ארוחות־ערב ובילויים לא עושים עלי רושם.
אני מרוויחה מספיק כסף, ואני לא
צריכה את הכסף שהם מוציאים עלי.

מ קוו ה ל שחק
בסר טי ם
^ ש, כמוכן, בעייה של העירום. יש הר בה
גברים, ואני רואה את זה כל הזמן,
שלא נעים להם שאני עירומה. אני מדברת
על צוות הסרטה או צילום, שדווקא היו
צריכים להתרגל כבר. אבל אני מוכרחה
להציג את הגוף העירום שלי, כי הוא יפה.
יש מעט בחורות שהצטלמו בארץ בעירום,
באופן מיקצועי. אין אף אחת שיש לה
גוף כמו שלי. יונה אליאן, שהופיעה עירומה
בסרט של אסי דיין, היא בחורה יפה
מאד אבל הגוף שלה גרוע. היא עשתה
את זה כיוון -שהיא שחקנית. אני עושה את
זה בינתיים כיוון שאני דוגמנית, ואני
מקווה לעשות את זה כמו יונה, אבל בהצלחה
גדולה יותר — גם כשחקנית.
אבל בעיני החבר שלי אז זה לא מצא
חן. הוא אמר לי , :בשביל מה החברים -שלי
צריכים לראות אותך עירומה בקולנוע ז׳
לא עניתי לו׳ אבל ח-שבתי לעצמי: מה
הזכות שלך יותר מהחברים שלך לראות
אותי עירומה? יש גם כאלה שחושבים
שכיוון שהמיקצוע שלי זה להצטלם בעירום,
אז הם יכולים כבר לשלוח ידיים.
אחרים לא מבינים איך זה שאני הולכת
עם חזייה, אבל כל אלה הן בעיות שלהם.
אני יודעת שאני עושה לפעמים -שגיאות.
אני יודעת שאני עוד צעירה. אבל אני
גם יודעת שתוך כמה שנים לא יהיה אדם
בארץ, ואולי גם בחוצלארץ, שיראה את
התמונה שלי בעיתון או בקולנוע ולא יגיד :
,זאת שלומית אמיר!׳

אשה אדג׳ירית כ״חומות חימר״
המהפכה חייבת לבוא
פוליטית ואנושית אקטואלית מאד, התמודדות
מתוך נקיטת עמדה, וזה הרי דבר
מטריד ביותר.
כי, כידוע, צופה־הקולנוע הממוצע מתי־חס
לסרט כאל סם־ארגעה, מעין מיקלחת
חמימה במי־וורדים, המשביחה את ריחות
הצואה של המציאות היומיומית, ושל החדשות
הזועקות מן העיתונים.
הייאוש מול השמש. כל זה בבחינת
אזהרה: לפני שנכנסים לסירטי הפורום
הצעיר, יש להבין שהמדובר בסרטים שאינם
הולכים לקראת הצופה, אלא קוראים
תגר על האינטליגנציה שלו. אין זה צריך
להפחיד, אלא רק להשחיז קצת את הכושר
של התאים האפורים בקודקוד.ואילו הסרטים עצמם: זוהי אספקלריה *
של צורודמחשבה קולנועית וביטויים שונים
שלה, בכל חלקי העולם, בכל הסיגנו־נוח
והכיוונים האפשריים. היא נעה מן
הייאוש המעיק והנורא של ילדות חסרת•
כל בעיירת־כורים סקוטית, אפלה ועויינת,
בילדותי של ביל דאגלם, ועד לחוסר־ישע
מעיק לא פחות, למרות השמש הזורחת,
הצבעים החיים והטבע המוריק באירוע
פשוט-של סוהראב שאהיד סאלס הפרסי.
מוזר לראות עד כמה קיצבי־החיים של >
שני קצוות־עולם אלה, נספגו בתוך הסרטים
עצמם וכיצד, דרך סיפורים פ-שוטים
ביותר, משתקפת מחאה חברתית חריפה,
בתיאור חייהם של דלפונים שאין להם

ה עו ל ם

הז ה 2000

שמץ של תיקווה כי גורלם ישתפר.
ממשלת בורגיוכה אסרה. ניצני
ד,מהפיכה החייבת לבוא, לדעת מרבית
עושי הסרטים הללו, כדי לשנות את פני
הדברים, ניבטים בצורה שונה ובמזג -שונה,
בהתאם לארץ שממנה מגיע הסרט. דאן־
לואי באטוצ׳לי, במאי צרפתי שהתפרסם
בינתיים, צילם אירוע אמיתי בדרום אל-
ג׳יר (האירוע קרה בתוניס, אבל ממשלת
בורגיבה לא הירשתה צילומים בארצה,
מחשש שתיראה פרימיטיבית בעיני העולם)
.זהו סיפור על כפר בגבול הסהרה,
שתושביו מסרבים לעבוד במחצבי האבן
תמורת שכר־רעב. הם פשוט מתישבים על
הארץ ומסרבים לזוז. הצבא מגיע למקום
ומנסה להפחיד אותם, אך מסתלק לבסוף.
בסרט אין כימעט דיאלוגים. הוא מדבר
כולו בתמונות, שבגוני־הצהוב המדהימים
שלהן ובצורות הכימעט־אבסטרקטיות של
הנוף והבתים, מזכירות פיסול מודרני, ו־ממחישות
לא רק אורח־חיים ועימות חברתי׳
אלא גם הלכי־מחשבה נסתרים הבאים
לביטוי במבט אילם, ובתנועה מאופקת.
הצבא הכודיוויאני ירה. בצורה שונה
לגמרי מגלם הבמאי היווני פאנתלי
וולגאריס את היחסים בין אלד, שיש להם
ואלה שאין להם, בנישואיה של אנה, סיפורה
של עוזרת־בית שאדוניה הם המיפלצות
המושלמות — חביבים, נחמדים, דואגים
ואוהבים, כל עוד היא העוזרת והם האדונים
— מצב שהם שומרים עליו במתק־שפתיים
ולחץ כלכלי שאין מנוס ממנו.
כשהוצג הסרט בברלין, היה הבמאי נתון
בכלא הקולונלים, שלא שבעו נחת מסירטו.
ולא רחוק מזה, דובידהה, סרט הודי שבמסווה
של אגדת-עם מתרכז במצבה של האשד,
ההודית, שיפחה חרופה לרצון בעלה.
הפוליטיזציה נעשית מפורשת יותר, ככל
שארץ־המוצא של הסרט מפותחת יותר.
חורחה סאנחינז, מז־דשובי הבמאים של אמ ריקה
הדרומית, מייוצג בסרט בשם גיבורת
העם המשלב את הציבעוגיות התוססת
של הקולנוע הלאטיני עם סיפורו של
אירוע אמיתי, טבח ליל סן־חואן, כאשר
הצבא הבוליוויאגי ירה לתוך המון מפגינים,
פועלים כפריים, נשים וילדים.
האריסטוקרטיה האדומה. שני סרטים
מפרטים בצורה מדוקדקת מהלכי שביתות•
האחד גרמני, אמא יקרה, הכל בסדר
אצלי, הוא סרט קונווציונאלי, היוצא מ־נקודת־מבט
מקובלת של איגוד מיקצועי;
השני, מכה תחת מכה, הוא סרט מהפכני
אמיתי, שנעשה על־ידי צוות אנשים —
ולא אדם אחד — בהנהגת מארץ קארמיץ,
יהודי־רומני ממוצא בורגני טהור הנימנה
היום עם החוגים המאואיסטיים בפריס, ו־המתקיף
בסירטו בחריפות רבה אותם נציגי
פועלים -ששמנו ובעטו בשולחיהם, להם
הוא קורא, האריסטוקרטיה האדומה׳.

בו>ע\טרה עם
לדות ק שה
סיפורו של שוטר (אסתר,
תל־אביב, צרפת) — ליכאורה, עוד
פישעון על הנלש האנושי והרוצח
הסאדיסטי, שמסתיים כמוגן עם לכידת הפושע והענשתו
כיאות. הפעם, זה מגוסס אפילו על סיפור אמיתי, חלק
מטפר״זכרונותיו של מפקח חמישטרה הצרפתי בורניש,
הדואג כמובן לתאר עצמו באור סימפטי ואוהד.
אלא שסרטים כאלה טומנים בחובם לא מעט סכנה,
כאשר הם מנסים להתחכם ולדבר לא רק על עלילה בלשית,
אלא גם על אמת אנושית כלשהי, המסתתרת מאחריה.
ווה מה שקורה כאן, כשנרמז שהמישטרה ושיטותיה האלימות
(שרק הגיבור עצמו, הבלש בורניש, מסתייג מהן)
אינה עדיפה על העולס״התחתון וחיסולי־החשבונות שלו.
הרעיון כשלעצמו מתקבל אולי על הדעת, אלא ששום דבר,
בסרט עצמו, אינו מביא לו סימוכין. אלן דילון מגלם
מפקח־מישטרה נאה״לעין ובעל אישיות מקסימה, אבל
הוא פחות ממשכנע מבחינה מיקצועית; הוא מתנצל
לפני פושע בטרם ידרוש ממנו לבגוד ברעיו, וסובל בשל
כן ייסורי״מצפון קשים. מצד שני, ז׳אן־לואי טרינטיניאן בונה
דמות של רוצח סאדיסטי, כימעט־מטורף, איש שאין בו
שמץ של אנושיות והסיבה היחידה להתנהגותו היא ילדות
קשה (דוקטור פרויד המסכן בילבל את כל העולם) .אם
כן, מניין באה ההזדהות המוזרה שחש המפקח, בסוף
הסרט, עם טורפו, אם לא מהעמדת״פנים ומקנה בצורה זו,
לפשע, תכונות נעלות שהן ממנו והלאה ן

ז׳אן־לואי טרינטיניאן: הזדהות מוזרה
צרין להוסיף על כך גם את הבימוי הצבוע של ז׳אק
(בורסלינו) דריי, המנסה ליצור על המסך מתח מזוייף על״ידי
קלוז־אפ של רגליים עולות במדרגות ועוד פרטים שאין
להם, במיסגרת הסרט, כל משמעות. לכן, מי שמעריץ מאד
את אלן דילון ואת טרינטיניאן, ולא יוכל לעמוד בפני
הפיתוי לראותם שוב, מוטב שלפחות לא יתייחס למעשיהם,
בסרט זה, ברצינות רבה מדי.

אהבה על
בטן מלאה
הבגידות שבנישואין (אורלי,
תל־אביב, צרפת) — מוסר־ההשכל
של סרט זה ישמח לב כל גבר.
משום שהוא אומר בצורה מפורשת שגבר יכול לאהוב
שתי נשים, וחשד אינו נורא כל״כן.
מה שמוביל למוסר־השכל זה, הוא מצחיקון בולווארדי
לא מזהיר במייוחד, על סוכן״תרופות מצליח, החי באושר
ובעושר עם רעייתו בפרבר פריסאי־בורגני. ובאותה שעה
עצמה הוא מאושר לא פחות עם זבנית בית״מרקחת בעלת
נטיות אמנותיות, בסטודיו הפריסאי שלה. לכאורה, הסדר
אידיאלי, עד שתקלה גורלית בטלפון (מן התקלות שהקולנוע
מיתמחה בהן בריגעי״מצוקח) חושף את תאמת
בפני הרעייה. היא נוקטת יוזמה, מתיידדת עם הפילגש,
הופכת חברתה-בנפש, וכל זה מוביל, כמובן, לרגע המכריע
שבו הפילגש עומדת להציג בפני הסוכן המאושר את
הטובה שבחברותיה וזו, כמובן, אשת הסוכן. הגבר המעוצבן
טורק את הדלת, עוזב בזעם את הדירה וצועק עליהן :
״בגדתו בי, ואני האמנתי בכן אבל אל דאגה — הסוף טוב.
אם הבדיחות שבסרט אינן תמיד מן השנונות ביותר,
והקומדיה אינה חודרת באמת תחת עורם של הגיבורים
(אבל מתעכבת מזמן לזמן על דימעות הגיבורות) ,יש בו
לפחות דבר מרגיז אחד: הארוהות הדשנות והרבות, עם
סרטנים ברוטב, יינות משובחים ושאר המעדנים הלא־כשרים
המטריפים דעתו של אדם, בעיקר נוכח מחירי

אנדרסון ופייר: תקלה מוזרה
המיסעדות בישראל בתקופה האחרונה•
לגבי סרג׳יו (הזרה) גובי, זהו סרט רגוע וחייכני במייוחד,
אולם כותב״התסריט שלו, פול ג׳גוף, ידע בעבר להעמיק
הרבה יותר בשביל במאי כמו קלוד שאברול, ולביבי אנדרסון
היו ימים טובים וזוהרים יותר אצל אינגמר ברגמן. אולם
חסידי חפוטו״רומן, יקבלו תמורה מלאה.

גנוכה (פאר) ,המפיקים (תכלת).
ירושלים: האנגליה הרומנטית
(אורגיל) ,לני (ארנון) ,המכט (סמדר).
חיפה: קיד וקסידי (אורדן) ,תמו נו
ת מחיי־ני שואין(אורלי) ,המישהק
המכור >חן) ,שוער־ הלילה (מוריה),
המהגרים (שביט).

סטיבן ארצ׳יכלד כ״ילדותי״
פועלו המנוצל של המעביד

והסרט שהוא אולי המתוחכם מבין ה־

מעשרים הפוליטיים הללו, לסן מיקלה היה
תרנגול, סרט של האחים ואולו וויטוריו
טאוויאני, שנעשה אומנם בכספי הטלוויזיה
האיטלקית אבל הוא יוצא, מלכתחילה, מן
ההנחה -שאת המימסד יש להרוס. מנקודת־מוצא
זו ממשיכים האפים ומסבירים, ש המה,פיכה
החיונית חייבת להתחדש בכל
דור ודור, שמהפכנים אחרי גיל מסוים מ אבדים
יעילותם ושוקעים באשליות, וש י ניתוק המהפכן מן המהפיכה הוא הדרך
הטובה ביותר לניטרולו.
הצלחת הסרט טמונה בעצם העובדה
שרעיונות אידיאולוגיים אלה, הנראים יב־שים־ליכאורה
והולמים מסה פילוסופית,
ה עו ל ם הז ה 2000

לאורדוקא סרט עלילתי, מובאים בהרבה
מאד הבנה אנושית, תוך התבוננות דקה
ומפוכחת מאד באופי האיטלקי ובטבע ה אדם
המבודד מסביבתו. הרקע מזכיר את
מיטב ציורי הרנסאנס האיטלקי.
ולקינוח האוסף — -שלושה סרטים גרמניים
ניסיוניים, שמטרתם העיקרית להצביע
על ניסויים חדשים, ולא
לגמרי מגוב תל-אבי!
שים, בפיתוח השפה הקולנועית.
חובה להדגיש שהאירוע כולו מומלץ בפני
זהות גנו,כה (פאר, איטליה)
עושי קולנוע שאולי ילמדו ממנו לקחים
עושי־ — עיתונאי השואל זהותו של סוחר־גשק
(1והאלוהים הטוב יודע כמה
צריכים צופי־ מחפש.,לשווא, משמעות לחיים חסרי־טעם.
הקולנוע הישראליים ללמוד) בפני
לא תמיד בעייתון פסימי ומרתק של מיקל־אנג׳לו
הקולנוע שיחושו, לשם שינוי,
כי וכי אפ אנטוניוני עם ג׳ק ניקולסון ומריח שניידר.
מזלזלים ביכולת־התפיסה שלהם
אמריקאי כפרים (אלנ בי,
שר להגיש להם גם מזון רוחני שאינו לעוס ארצות־הברית) — מן הסרטים המוסיקליים
מראש ; ובפני כל אדם נאור, שיוכל ללמוד
של המעולים ביותר שעשתה הוליווד אי־פעם.
במיסגרת זו מהי האמנות האמיתית
שילוב מופלא של צליל, צבע, ותנועה,
המאה העשרים, ומהן אפשרויותיה.
בבימוי מעודן (וינסנט מינלי) וביצוע מבריק
(ג׳ין קלי, לסלי קארון).
הכפיר והרוח (נגה, ארצות־הברית)
— מחזה־ראווה על שייר ערבי
חובה לראות:
שחוטף אשה אמריקאית ומעורר עליו את
תל אכיכ: אמריקאי כפרים (אלג־ זעמו של תיאודור רוזוולט. במסווה הצגת־בי)
,מיל ח מה ואחכה (גת) ,רולרכוד פאר משעשעת — סרט פוליטי על איוולת
(הוד) ,שוער־ הלידה (סינמה ,)2זהות התערבות המעצמות במדינת המתפתחות.

תדריך
ירושלים האנגליה הרומנטית (אוד
גיל, אנגליה) — משולש־האהבה הקלאסי,
גבר־אשה־מאהב, משמש בסיס להירהורים
על מצב האשד. בחברה המודרנית ועל
היחסים שבין המימסד למורדים בו, בידי
הבמאי ג׳וזף לוזי. מעודן ומשוחק היטב.

שוכו של הפנתר הוורוד

(רון, ארצות־הברית) — פיטר סלרס- ,שוב
כמפקח קלוזן השלומיאל -שפותר תעלומות
למרות ד,כל, שואל עלילתו סמקורזת אין־
ספור, אבל דוחס בה המצאות קומיות לרוב.

חיפה

תמונות

מחיי־ני שואין

(אורלי, שוודיה) — מוסד-הנישואין המודרני
מפוו־ק לגורמים בסירטו המובן ביותר של
אינגמר ברגמן, אשר יעורר הזדהות בצופים
מכל הסוגים. עם ליב אולמן.
המישחק המכור (חן, ארצות־הברית)
— מישחק־כדורגל אמריקאי אלים
בין כותלי כלא, כמשל לאורח־החיים ול אידיאלים
של החברה האמריקאית. בימוי
נמרץ של ריברט אולדריץ /הופעה משובבת
של ברט ריינולדס.

]01111111

11111

) עמיחי מרשה לאמא ל שיר { ש ע שו עי

אילנית גידול בנים

תעלול, אשת המשורר כמו שכבר שיפרתי לכם פעם, אני מאד
אוהבת אנשי־רוח, אבל במייוחד את
נשות־הרוח, כלומר אלה הנשואות לאנשי־הרוח
ושעושות בעיקר רוח.
אחרי הכל, האנשים הרוחניים האמיתיים
הם הרי אנשים צנועים כאלה, משוררים,
או סופרים. תתפלאו, אבל יש ביניהם גם
כאלה שהם צנועים באמת, למרות שזה
שאני מספרת עליו היום אינו נמנה דווקא
עם הצנועים שבחבורה.כפי
שאמרתי׳ הוא מ שו ר ר. אחד המשוררים
המבטיחים וה׳עולים בלשוננו
העיברית המתחדשת. למרות שהוא קצת
כבד־לשון, הרי יצירותיו השיריות זכו
לאחרונה להתפרסם בכיתבי־עת רבים, וב־עיקבות
כך גם בביקורות מעודדות.
במיסגרת התפתחותו המיקצועית, יצא
משוררנו לפני זמן קצר לאנגליה, ערש
תרבות־השירה, לחדד מעט את לשונו ול העשיר
את סיגנונו. הוא השאיר בבית את
אשתו הרומנטית והאוהבת, ויצא לדרך.
אלא שמה שקורה כאן, בהיעדרו, יכול
לשמש לו השראה שתספיק לחבר קובץ
של תריסר סיפרי־שירה. לפחות.
כי מאז שהוא עזב את גבולות הארץ,
נראית אשת־הדוח הפרטית שלו, כשהיא
צמודה טוב־טוב לצלם־חדשות אמריקאי,
שאין לו שום זיק וזיקה לשירה, וכל-
כולו אומר צילום בילבד. והשניים נראים
להם מסתובבים בחוצות ירושלים, כשהוא
מצלם אותה והיא מדקלמת לו מפניני-
הלשון של בעלה אשר בחו״ל. אבל למרות
הכל שואלים כולם: מה לה ולו?
היא הרי אשה כל־כך רוחנית, ואילו הוא
בסך-הכל צלם. או. כולם אומנם צודקים,
אבל מסתבר שלאשת המשורר יש אתג רים
בחיים.
לא זו בילבד שהצלם החל ללמוד למע נה
עברית, אלא שהשבוע ראו אותו יוצא
מאחת מחנויות־הספרים הגדולות בבירה,
כשהוא נושא תחת בית־שחיו חבילה גדולה
המכילה חוברות וספרים שפירסם אותו
משורר עצמו.

זה שהזמרת אילנית ילדה במזל־טוב
בן, כל המדינה שמעה וכולם גם ידעו ש היא
מתקשה •למצוא לו שם. עד שבסוף
החליטה שהוא ייקרא בשני שמות. עמי־חי,
לכבוד הציונות, ודויד, על שם הסבא.
למרות שאילנית היא מהזמרות היקרות
והמבוקשות ביותר להופעות, היא עמדה
בפיתוי, והחליטה להתנזר מהופעות שלושה
חודשים תמימים. אפילו הזמנה מכובדת
להופיע לפני קיסיגג׳ר, ואורחים רמי־מעלה
אחרים של הממשלה, בתקלה בסירוב
מצידה. כל אותו זמן הקדישה את עצמה חנה
(הוא שמה האמיתי) בת ה־ 28 לטיפול ב־בנה־בכורה,
ובסידור הקוטג׳ החדש שלה.
בעלה, איש-העסקים נחום גת, ניצל את
העובדה שרעייתו בבית, יצא לחודש מילואים,
וכשחזר החליטה אילנית, שבינתיים
התעגלה קצת במקומות הנכונים, שהיא
נ סלה לחזור להופעות.
בתור עזרה בגידול הילד היא לקחה לה
גם מטפלת וגם את האמא שלה, צילה,
שעמיחי הוא נכדה השלישי, אהרי נכד
ונכדה מהבן הבכור, איש גלי־צה״ל אלי עזר
(״לצו״) דר•
את הופעתה הראשונה תרמה אילנית ל חיילי
הגולן, ומשם ירדה יחד עם בעלה —
לשבוע של נופש והופעות באילת.
בינתיים גדל עמיחי ומתפתח יפה, ודומה
דימיון מפתיע לאמא המפורסמת שלו. אבל
מי שהכי מרוצה יממנו זו הסבתא צילה,
שאמרה בהנאה :״זה הקטן גדול יהיה.״
ואם היא הצליחה לגדל שני ילדים כמו
חנה ולצו, אז בנות הבוהמה הצעירות
יכולות כבר להתכונן.

ה צל מי ם
מי שראה לאחרונה את צלם־העיתונות
יצחק ישמח מסתובב בכל המסיבות והאירועים,
כשהוא חובש על עיניו מיש-
קפי-שמש כהים, שלא יתפלא. הוא פשוט
לא רוצה לסנוור, מפני שמתחת למישקפיים
מעטר את עינו השמאלית פנס שחור
גדול. מה זה פנס? פרוז׳קטור.
אבל למי שביקש מאיציק שיראה לו את
העין, הוא היה מוכן להסיר לרגע את
המישקפיים, סינוור — ומיד שב והרכיבם
על חוטמו הקטן.
כולם היו בטוחים שסוף־סוף תפסו את
איציק על חם. תמיד הזהירו אותו, וזה אף
פעם לא עזר. הם בשלהם — והוא בשלו.
כי אם מישהו לא יודע, אז לצלמנו יש
חולשה לנשים נשואות. בהתחלה הוא בא
לביתן לצלם להן את הילדים, מפה־לשם
הן מגלות בדרך־כלל שהוא גם בחור סימפאטי
ושהוא בעצם יכול לצלם גם אותן.
ובשלב זה הוא מזמין את המועמדת אליו
לסטודיו, מצלם אותה — וכולם מבסוטים.
אלא שהחברים של איציק ניבאו לו לא
אחת שהוא עוד יסתבך פעם עם איזה בעל
הם, שיתפוס אותו על־חם באמצע איזו צילום
או משהו. אבל הוא המשיך בדרכו,

פהה רו ב *

כמה שלא יעשו סטאטיסטיקות בנושא
הזה, תמיד יצוף איזה סקר חדש שיראה
תוצאות הפוכות. בהתחלה פורסם שיש בארץ
עודף רווקות על רווקים, בגילים ש בין
20ל .35-מובן שבעיקבות הפירסומים,
כל הגברים הרווקים הרימו את האף והרגישו
כמו מלכים במיעוט הניבחר.
אחרי זה באה שנת האשה הבינלאומית,
ולפתע פורסם סקר חדש, שהראה — להפתעת
הכל — מיספרים הפוכים. כל הידיעות
על עודף רווקות הופרכו, ויתרה
מזאת — מקורות הסקר אפילו טרחו לציין
שההיפך הוא הנכון: כלומר, מה שקודה
בארץ הוא שיש עודף רווקים דווקא, ולא
עודף רווקות. מובן שאחרי זה שוב עלה
המוראל של החתיכות הבודדות, שחזרו להרגשה
הנפלאה של להיות מחוזרות.

גם ששני החתיכים הנ״ל היו עורך־הדיו
הלי לוין, ובעל־הדיסקוטקים־לשעבר אס־ההם
(״לייבה״) לב.
אבל הצרות החלו כבר עם הצילצול
הראשון בדלת. מסתבר שהשמועה על שני
הרווקים החיפאיים עשתה לה כנפיים בחוגי
רווקות אכסודוס, ותוך שעה קלה התמלאה
הדירה במשהו כמו ארבעים (לא
פחות, מכל מקום) רווקות, שייצגו את כל
מיגוון הגילים שבין 23ל־.30
לכמות כזו של בחורות לא ציפו שלושת

ההרגשה היתיה אולי נפלאה, אלא שהרגשות
לחוד — ומעשים לחוד. הן חשו שהן
במיעוט, אבל נשארו בודדות. מה לעשות?
ואם למישהו יש עדיין ספק מי פה הרוב
ומי לא, אז המסיבה שנערכה ביום ה שישי
האחרון אצל הפירסומאי מ רי א ל
פי,מון מדברת בעד עצמה. כי מה שהיה
שם, כך היה.
כל העניין החל כשמריאל קיבל הודעה
משני חברים חיפאיים טובים שלו, שהם
מתכוונים לבוא לבילוי סוף־שבוע בתל-
אביב, ולהתארח אצלו, ואנא שידאג לבנות
המין השני. מריאל, שהיה. דובר המועצה
הישראלית לצרכנות, הרי יודע מהם צר-
כיהם של החברים הטובים שלו, פתח את
.פינקס־הטלפונים העמוס אצלו לעייפה, ואמר
בליבו , :למה שלא אכיר להם שתיים-
שלוש בחורות?׳ עשה שניים־שלושה ציל-
צולים, והרגיש שהענין מסודר.
אחרי הכל לא בכל יום מגיעים לעיר
שני רווקים מבוקשים מחיפה הרחוקה.
כך שמצד המין היפה היתה היענות. מה־

מריאל סימון וידידה
גידול רווקות

שליו ועליז, וחורש את דיזנגוף עם מכד
נית־הספורט הלבנה שלו. עד שהשבוע זה
קרה.
מישקפי־השמש שהוא חבש גם בשעת-
לילה מאוחרת, הפיצו את השמועה שהפעם
זה אכן קרה. אלא שלהפתעת כולם,
גם הפעם הוא לא איכזב, והמוניטין שלו
כמאהב לא נפגע. אבל מה שאיש לא ידע,
זה שהפנס התגלגל לפרצופו של ישמח
בנסיבות הרבה פחות משעשעות.
הוא ביצע עבודה עבור אחד ממישרדי-
הפידסום בעיר, ועל רקע זה התפתחה
תיגרה בינו לבין הפירסומאי אמדן כר־אמי]
,כשאחת התוצאות שלה היא הפנס
בעינו של הצלם. התוצאה השנייה: הוא
הגיש תלונה נגד אמנון, במישטרה.
א־פרופו צלמים, ידיעה קצת יותר משמחת
שמעתי השבוע על צלם־העיתונות
אבי דיין, שעזב לפני ימים אחדים את
הארץ ונחת בפריס, שם הוא יישא בקרוב
לאשר. את ידידתו הצרפתיה היפה, גילן

לוי.

כשגילן היתד. בארץ׳ היא למדה עברית
באולפן, ואבי עבד ופירנס את שניהם.
גילן לא ידעה אנגלית ואבי לא ידע צ מד

יצחק ישמח
גידול פנסים
תית, כך שהשפה היחידה שדיברו היתד.
שפת האהבה, שכנראה אומרת יותר מכל
שפה אחרת.
הם החליטו שמצאו שפה משותפת. אבי
חיסל את כל העסקים שלו בישראל, מכר
את כל אשר לו, נפרד מכל ידידותיו הר בות
ונסע צרפתה. כאן הבטיחה לו גילן
שבשלב ראשון הוא ילמד צרפתית והיא
תעבוד ותפרנס את שניהם, עד שמאוחר
יותר יצטרף אבי לסטודידלצילום של אחיה,
והם יחיו שם באושר וידברו רק צרפתית.

גברינו אפילו בחלומותיהם הוורודים ביותר.
מדי-רגע צילצלו בדלת — ועוד ועוד
בחורות. וכשהגיעו גברים, אז גם הם באו
עם בנות־זוג. וככה ישבו להם כחמישה
בחורים וחמישים בחורות, ודיברו על החיים
ועל המצב הכללי והכלכלי ונאנחו
בצוותא.
והחיפאים שבחבורה היו מרוצים כהוגן,
כי לא היה ספק שמהמיבחר שהיה שם בטח
ימצאו אחת או שתיים כלבבם׳ כנאמר
בשיר־השירים :״רחם רחמתיים לכל גבר.״
בינתיים נקשרו יחסי-ידידות בין הבנות
לבין עצמן, והן החליפו מיספרי־טלפון,
ותוך שעה קלה החלה גם נשירה.
וכמאמר הפיתגם העתיק :״תפסת מרובה
— לא תפסת.״ כעבור זמן קצר עשו מריאל,
רלי ולייבה הערכת־מצב, ונוכחו לפתע
לדעת שהם נשארו בחדר לבד. כי כל החתיכות
הסתלקו מבלי שהם הרגישו.
לא נעים, בחיי. אבל לא ברנש כמריאל
יאבד את עשתונותיו. הוא נזכר לפתע
בשלוש ידידות־רווקות שלו, שגם לקן
דירה משלהן, ובשעת-לילה מאוחרת חדרו
שלושת הרווקים לדירת הרווקות, ונשארו
שם עד הבוקר.
מוסרהשכל :״טוב ציפור אחת ביד מ שלושים
במסיבה.״

מעתה-
פרס ראשון
מינימלי בלוסו
>50.000ל״י
ומצטבר עד
1 0 0 0 .0 0 0ל ״י.
דמי השתתפות לטבלה -ול־־י,
מינימום להשתתפות־ 2טבלאות.

6הסימון להצלחה שלך

ה עול םוחה 2000

חאתעצמך !ד
...וגם א ת בן ווגך
דק את יכולה לעזור לעצמך ולו ...ולהעניק לגיזרתך מדאה
רזה, גמיש ומושך ...הקדישי לעצמך מספר דקות,פעמיי
ביו ובצע• תרגיל• לו/לה.
ק ל! בעזרת מספר תרגילים
בסיסיים וקלים לביצוע — ניתן
להשיג תוצאות מרשימות בכל
איזור בעייתי בגוף !
חוברת הדרכה ותרגילים נבחרים
— מצורפת לכל מכשיר. נוח אפשר לתרגל בכל
מקום הרצוי והנוח לך.

ל/1לה
לשפור הכושר
ועצוב הגוף

ככל שמשתמשים בלו/לה יותר — נראים ומרגישים טוב יותר!
מהיר ! מפעיל בו־זמנית את רוב שרירי גופך ומתרגל כמעט כל
חלק בגוף — עם כל תנועה ! התוצאות הן מיידיות — מבלי
להזדקק לתוכניות מסובכות ולהוצאות מרובות !
יעיל ! מרכז פעולות ההרזייה במקומות הדורשים תירגול :
מותניים, ירכיים, שוקיים, זרועות וחזה. עוזר לגמש, לעצב ולחזק
את הגוף, ממריץ את מחזור הדם ומרענן את הגוף למשך כל
שעות היום.

צ״*ר, ב רי א, רוגנן

נייד ! אפשר לשאת אותו בתיק, ולהשתמש בו בכל מקום,
דלת — מבלי להחמיץ אף יום של פעילות רצופה !
רבבות נעזרים בחוברות ההדרכה של ״צבר״ — צעיר בריא
הוסף עניין וגוון לפעילות, בשימוש במכשיר לי/ל ה.

לו/לה, במחיר 129.50ל״י היחידה.

חתימה (הכרחית)

צילום: מולה הרמתי

להשיג ב״כל־בו שלום״ וברשת חנויות ״המשכיר לצרכן״

מלאו ושילחו את התלוש הרצ״ב ותקבלו את לו /ל ה לביתכם.
ה עו ד ם

הז ה 2000

,.אותך
למוטה!״

ו₪חווו (11₪מ !7ע(/ע

לא לחינם מרבות חיילות צה׳׳ל להשתמש
במטבע־הלשון :״אותך למוטה הן
יודעות ש־ש מי שדואג ליין. וזד. לא
פחות מאשר הרמטכ״ל, רב-אלוף מרדכי
(״מוטה״) גוי, בכבודו־ובעצמו. ותאמינו
לי שזה חשוב, כלומר שיש על מי לסמוך.
הנה, לדוגמה, לפני זמן קצר היתה
לאיזו קצינה בעייה. אז לא חשוב שה-
רמטנ״ל היה צריו להופיע בשעה מאד
מסויימת בכנס קצינים אי־שם. הוא הגיע
למקום באיחור של למעלה משעה, בחברת
אותר. קצינה, אשר כמובן שטחה
בפניו בדרך את כל אשר העיק על ליבה.
היא כל־כך ריתקה אותו, שהוא אפילו
לא שם לב להצדעה האטומית שהרביץ
לכבודו רס״ר המחנה, ולקריאת ה״הק-
שב!״ שקרעה את גרוגו. כל הקצינים
ניצבו מתוחים הקופים עד שמוטה סיים
את שיחתו עם בעלת הבעייה, נפרד מעליה
בחיוך אבהי, לעידוד כמובן, ושי לח
אותה לדרכה במכוניתו. מה שקרוי
שירות־עד־הבית.
שמו של מוטה הולך לפניו גם בחידודיו
ובמישחקי־הלשון־גופל-על־לשון שלו. השבוע
דווח לי מצה״ל שהוא שיחק אותה
יפה, ורצה הגורל שגם זה היה עם קצינה.
כמו תמיד, הוא התעניין במה עוסקת
קצינת־הח״ן שפגש, וכשזו השיבה לו
שעיסוקה הוא ביחסי־ציבור, בחן אותה
מוטה מבעד למישקפי־השמש המפורסמים
שלו, ושאל בחיוך :״אז איך זד. שעוד
לא קיימנו יחסים ז״
לא צריכה לספר לכם׳ שכולם מסביב
התפוצצו מצחוק.

,התותח
של הק מפוס

בו־מיצווה לג״נגיי של קי₪ן ( ססוינטיז
לאווחת־בוקו

חגיגת בר־הטיצווה של השבוע היא,
ללא־ספק, חגיגת הקישונים, שהעלו באחד
האמשים למיצוות את, בנם עמיר,
שהאבא אפריים נהנה כל״כך לקרוא לו
ג׳ינג׳י. כי כשהזוג אפריים ושרה קי״
שון מחליטים לעשות מסיבה בביתם,
אז כדאי שתדעו שזאת באמת מסיבה,
שאפילו דימיונו הפרוע של בעל־הבית לא
יוכל לתכנן שכמותה. והוא גם לא תיב־נן,
מפני שהיתר. זו אחת המסיבות היחידות
בסדר־הגודל הזה שנערכה אי-
פעם בבית הקישוני.
כדאי גם שתדעו שהמסיבה הזאת, במייר
חד, הצליחה לשבור את כל הציפיות של
האורחים ולאכזב את כולם — ודווקא
לטובה. אבל חכו בסבלנות.
קודם־כל כדאי לדעת שאפריים ושרה
עמדו באופן אישי בפתח ביתם התלת־מיפלסי
שבאפקה, וקיבלו כל אחד מהאורחים
בלחיצת־יד חמה, הכל כמו ב־חו״ל׳
כשאפריים מגדיל עשות, ואף מרעיף
מנשיקותיו הענוגות על אהובי־נפשו
בילבד. לידידים סתם, הוא הסתפק ב־לחיצת־יד
אדיבה.
לא אכנס פה לפרטים, כמו את מי הוא
נישק ולמי הוא לחץ, אבל די אם תדעו
שהיו שם, בין השאר, שר־ביטחוננו שימ־עץ
פרס, שהגיע בלוויית שומרי־ראשו.
אבל מי שחשוב בממשלה לקישון
באמת הוא שר־האוצר יהושע רכי
נוכיץ שהגיע בלוויית הממונה על הכנסות
המדינה משה נוידרפר שהרגיש
אצל קישון, משום מה, כמו בבית והיה נורא
עליז ומרומם־רוח. כמוהו כמו נגיד
בנק־ישראל משה זנכר. והיו שם גם
אמנים כמו רכקל׳ה מיבאלי, שייקה
אופיר ואשתו לידיה, אריק לכיא
זשושיק שני שחזרו עם קישת מגרמניה,
והיתד. שם גם הניספחת לענייני
עיתונות של שגרירות אוסטריה כרכרה
מאופר, שבלטה מאד גם ביופיה וגם
במתיקותה.
אחרי חצות נשארו בבית כל החברים
של אפריים, ראש העיר צ׳יצי להט,
כל הקליקה ההונגרית, ופרופסור אמנץ
רוכינשטיץ שהדהים את כולם בקלות
רגליו, על רחבת הריקודים, כשהוא מנפנף
באבירות את בעלת־השימחה, שרה
קישון.
אבל מה שהדהים את כולם ביותר וגם

אחת הדמויות הכי בולטות, תרתי־מש-
מע, באוניברסיטת תל־אביב׳ הוא מי אם
לא יושב־ראש אגודת־הסטודנטים בכבודו
ובעצמו, דובי ברגמן גדל־המימדים ז
כי למרות שדובי שוקל הרבה, זד. לא
מפריע לו כלל״וכלל. להיפך, יש לו ה־סימפטיה
המייוחדת הזאת שמוצאים רק
אצל שמנים עליזים, ושהיא כנראה גם
סוד ההצלחה שלו אצל בנות המין היפה.
למרות עיסוקיו הפוליטיים והסטוז־נ־טיאלים
הרבים, מצא לו דובי תמיד פנאי,
כשדובר באיזו חתיכה חדשה או באיזה
אירוע חברתי.
הוא לומד כיום לתואר שני היסטוריה
של עם ישראל, והוא בן 26 ואחד הרוואחד
המועמדים הרציניים ביותר לתפקיד
קים המבוקשים והמבטיחים. אלא מאי, ההיו״ר
הארצי, נאלץ לזנוח לזמן־מד. את
צרה היא שיש גם גבול ליכולתו הפיסית
כל מעריצותיו, ובראש ובראשונה את
של אדם. גם אם הוא כמו דובי.
איילה יוניש, מי שנראתה בחברתו
בשבוע שעבר נערכו הבחירות לד,ת-
אחדות הסטודנטים הארצית ודובי, שהיה תקופה ארוכה.

קישון
לא רק תה וסימפאסיה
הפתיע, כמו שסיפרתי כבר בהתחלה, הרי
זה הכיבוד העשיר שהיה שם• כי מי
שמכיר את אפריים יודע שהנ״ל הוא
אדם שהאוכל הוא לא מהעניינים החשד
בים לו במייוחד. לא שהוא חס על כספו,
חלילה, אלא הוא פשוט שוכח, מתוך פי-
זור־נפש, שרצוי מדי כמה שעות להרטיב
מעט את הגרון או לשלשל משהו לקיבה.
רק שלא יתקבלו עליו רושם שהוא לא
סימפטי, נהפוך הוא. אבל זכור לכל איך
אמר לו פעם חיים טופול נ ״אם אתה
לא נותן לי לאכול — אני לוקח לבד.״
אז בבר־מיצווה של הבן׳ היו כל־כך
הרבה דליקטסים לאכול, שלפי הקצב ש-
קישון מארח, אומרים לי שמה נשאר יספיק
לו לעוד שנה מינימום.
היום, אחרי שהבחירות פוצצו ונידחו,
החליט דובי לפצות את כל החתיכות על
היעדרו בתקופת מערכת הבחירות ולשוב
לשעשועים ולעיסוקיו העינוגיים.
כשלב ראשון, הוא החליט להרחיב את
הפעילות החברתית בקמפוס התל־אביבי,
רק שלא יגידו שהוא מתנזר׳ רחמנא־ליצ־לו.

כמעט
שהתייאשתי כבר מלשמוע איזה
אות־חיים מחיפה. בחיי, אפשר לחשוב
שבשעה 10 בלילה מכריזים שם על עוצר.
אבל אם כבר פעם ביובל עושים שם
מסיבה, אתם יכולים להיות בטוחים ש יהיה
שם דחום לפחות כמו ברכבת ל חיפה,
שלא לדבר על התל־אביבים ש מצפינים
לעיר־הכרטל לכבוד המאורע י ד
צא־הדופן.
כי מה שהתרחש שם ביום השישי ה אחרון
הצליח להתחרות אפילו במסיבת
הקאזינו המשעשעת שנערכה אצל מנהל
את, חכיכ שמעוני בווילה שלו ברמת-
השרון.
הפעם אירגנה את המסיבה ציפי רום,
שהיא אחת מנשות החברה החיפאיות הידועות,
והיתד. לה סיבה טובה לחגוג.
כי איזה סיבה טובה יותר יכולה להיות
למסיבה, מאשר נישואץ?
או. גירושין. נכון. השבוע קיבלה ציפי
סוף־סוף את הגט המייוחל מבעלה, שח קן
מכבי חיפה לשעבר ד ני דום המכו נה
שמילו, לאחר שמזה שנה וחצי הם
חיים בנפרד ובאושר. ציפי חיה עם החבר
שלה, שצעיר ממנה בעשר שנים
אהיתר (״אבי״) פלדמן, היא קיבלה את
הדירה היפה ואת הבוטיק שעל הכרמל,
ושמילו קיבל את מועדון דניה וכולם
מרוצים.
ובכן׳ ציפי ישבה ושברה את הראש,
מה לעשות במסיבה שעוד לא עשו בחיפה
ז אז קודם כל היא הזמינה למסיבה
שלה את הבעל-לשעבר, שירים כוסית
או משהו, כי אחרי הכל גם לו חלק ב-
שימחה. אבל הוא לא בא, משונדמה.
מי שכן באו, ועוד בהמוניהם, היו החברים
של ציפי, שהופיעו לפי בקשתה
בבגדים בצבע אורנג, לכבוד הבוטיק ש היא
קיבלה.
ביניהם בלטו חווה גילעדי, גרושתו
החתיכה של עורך מבט ספורט, אלכם
גילעדי, אשר הגיעה צמודה לרולי
אורלנד, האח של שיטרית אור והבן
של יעקב אורלנד. אגב, הרומן
הזה, עד כמה שהבנתי, די לוהט, למרות
שאורלנד הצעיר מתכונן לנסוע לגרמניה
ולהשאיר את חווה ליגונה.
והיד, שם גם גרוש פופולרי אחר, עדי,
בראונר, שהוא התובע המחוזי של חיפה
וגרוש כבר שלוש פעמים ובא עם
יפהפייה בת 18 שהפעם, כך מספרים לי,
היא תהיה אצלו הרביעית. היו שם גם
אילנה לב, אהרל׳ה גרגורן ממכבי
חיפה והמאמן אכרהם מנצ׳ל, ונחמה
מוסאיוכ שמקווה מאד לחגוג בקרוב
גם היא את מסיבת־ד,גירושין שלה, ועוד
דמויות חיפאיות ידועות כמו דאדה, טר

נועם ודני מ.

סיו ם

שקס

דוכי כרנמן ואיירה
זניחה ארעית

מה אומר לכם, יקירי, קורה שנפרדים.
לא צריך לקחת ללב, אחרי הכל החיים
הם יפים: רומן בא׳ רומן הולך, והעולם
במקומו עומד. אז באמת אין מה להתרגש
מהעובדה שעוד זוג אחד בעיר הזאת
החליט לסיים את הסיפור ביניהם
בצורה שקטה ויפה.
אני מתכוונת לדבר אהבתם של הזמרת
גרי עטרי, והמיסעדן רפי שאולי. הם
יצאו יחד זמן קצר, נהנו בהדדיות ונפרדו
כמו כל זוג מבוגר. אחרי הכל, הם
מתורגלים בזה. וגם אנחנו.

בקיצור, כולם רקדו ושתו והשתוללו,
ואכלו את המאכל הלאומי במסיבות־הגי-
רושין — הקום־קום — למרות שרבים
מהנוכחים הסתפקו בחצי מנה׳ בתוספת
שמפניה וויסקי וכל מה שעושה טוב על
הנשמה.
בשעה ארבע בבוקר, כשהמסיבה היתר,
בעיצומה וכולם קיבלו א־מנייק לארוחת־בוקר,
זרקה ציפי לחדר את ההפתעה ה־1
אחרונה — להגברת התיאבון, כמובן. פצצה
דנית בת 19 בשם יאנה הופיעה במרכז
הסלון, כשאת גופה המושלם מכסים
כמה בלונים בודדים במקומות מסד
יימים בילבד. מובן שהחבריה הלוהטים
של חיפה מיהרו לפוצץ לה את הבלונים
עם סיגריות, ותוך שניות ספורות מצאה
פצצת־הקרח את עצמה כשלעורה חוטים
בלבד. מובן שיאנה עשתה מה שעשתה
בשימחה. אחרי הכל היא בחורה משוח ררת.
ואני עצמי יודעת שהיו גם כמה
ישראליות שכמעט הצטרפו אליה אבל ברגע
האחרון ממש התחרטו, וזה דבר ש כבר
שנים לא קרה בתל־אביב.

מ( עם היו שני סינים — זכר
ונקבה — וראו כמד! יש עכשיו.״
בדיהה סינית י לאו־דווקא. ישראלית.
עובדה. לפני כחמש־עשרה שנים הגיעו
לשערי נמל־התעופה לוד שני סינים, היו
אלה לי־פו־קום, ובעלה צ׳אנג־קאי־סינג.
השניים הובאו אז ארצה מהונג־קונג על-
ידי בעלי המיסעדה הסינית הראשונה
בישראל, מנדרין, שנפתחה בירושלים. ליפו
ובעלה עבדו במיטבה המיסעדה, ובישלו
מעדני סין עבור אנשי הסגל הדיפלומטי,
אנשי או״ם, תושבים זרים ומעט ישראלים,
מאנשי העולם הגדול שהעזו לטעום מן
האוכל הטייוחד במינו ושיכלו לשלם
עבורו.
עם הזמן הצטרפו אל לי־פו וסינג שלושת
ילדיהם, וילדו של סינג מאשתו השנייה.
הילדים למדו במיסיון ואחד מהם׳ טאנג־צ׳אנג־סינג,
היה אהוב במייוחד על ילדי
רחוב שלומציון המלכה, הוא אחור מגוריו.
הוא היה מבקר בבתי חבריו הישראליים,
ומדי־פעם הגניב אותם אל מיטבה המיס־עדה
הסינית שבה עבדו הוריו, מלמד
אותם לאכול במקלות( 5׳1׳ 10£5־> [01ך ))2
ומאכיל אותם צלעות חמוצות־מתוקות

לנג בת ה־ .20 וליי־סון־לים בן ה־.26
שניהם, אחייניה של לי־פו.
מספרת צ׳ונג לנג, הדוברת אנגלית
רהוטה :״דודתי נמצאת בישראל כבר
הרבה שנים. רציתי להכיר ארץ אחרת,
וידעתי שבישראל יש עבודה בטוחה.
בהונג־קונג קשה מאד להשיג עבודה, וגם
המשכורת שמשלמים שם אינה גבוהה כמו
המשלורת המשולמת לי פה, אז החלטתי
לבוא.״
צ׳ונג לנג עובדת כמלצרית שמונה
שעות ביום. לדבריה, אין לה חברים
ישראליים פרט לבעלי המיסעדה. היא
טוענת שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שאינה
דוברת עברית. ליי-סון־לים משמש כעוזרה
של לי-פו, שהיא הטבחית הראשית. הוא
טוען שסיים בית־ספר לבישול בהונג־קונג,
ויש לו אפילו תעודה. גם ליי־סת
הגיע לישראל באמצעות לי־פו. שהבטיחה
לו עבודה.
בנה־החורג של לי-פו׳ טאנג־צ׳אנג־לע,
בחור מקסים בן ,26 הוא שותף במיסעדה
סינית ברחוב פרישמן בתל-אביב. טאנג־צ׳אנג,
הדובר עברית, גדל בארץ, ולאחר-
מכן חזר ביחד עם אביו — שעזב את
לי־פו — להונג־קונג, שם נשא לאשח
את ויני לים בת ה־.21

הילדים גשאדים
__ ב הונ ק -קונג

סיני ם עס
אינטריגות

** ישפחת סינג היתה המישפחה
* )0הסינית הראשונה שהגיעה לישראל
במיטגרת ההגירה הסינית הגדולה. היום
נמצאים בישראל כ־ 200 סינים. הם עובדים
במיסעדות הסיניות שצצו בשנים האחרונות
כפיטריות אחר הגשם (רק בחודש
האחרת נפתחו בתל־אביב שתי מיסעדות
סיניות חדשות, אחת מהן כשרה למהדרץ)
בין שמונה ל 12-שעות ביום, משכורתם

} חד עם ויגי־לים ועם ילדם הקטן
חזר לישראל וכאן, בבית־היולדות
הקרייה נולד ילדם השני. לדברי טאנג.
ילד זה הוא הילד הסיני ה״צבר״ הראשון.
כיום נמצאים שני הילדים עם אמו,
בהונג־קונג, והוא מסביר :״קשה לגדל
את הילדים. צריך לחכות שהעסק יתבסס,
שהילדים יגדלו, ואז נביא אותם הנה.״

נעה בין 1000ל 2000-לירות לחודש,
כשמעמדם דואג להם לכלכלה ולדיור.
רובם חיים בקבוצות, וכימעט כולם
נמצאים בארץ עם משפחותיהם. אך כל
הזוגות הנשואים מביניהם, ללא יוצא מן
הכלל, אלה שהם הורים לילדים, השאירו
את ילדיהם אצל הסבא והסבתא בטייוואן,
הונג־קונג, או סינגפור.
לי־פו־קום היא, ללא־ספק, בכירת הקהילייה
הסינית בישראל. היא נמצאת
בארץ מזה 15 שנים. מאז הגיעה לישראל
עם בעלה, לא עזבה את גבולות המדינה.
לי־פו איבה דוברת עברית, אך עם השנים
יצרה לעצמה שפה מייוחדת המורכבת

בלי הילדים

(הפדישה הסינית דישראד)
מאנגלית, סינית ועברית, ואין צורך
להתאמץ במייוחד כדי להבין אותה.
לי־פו פתחה, לאחרונה, בשותפות עם
ישראלים, מיסעדה סינית בתל־אביב. קודם
לכן עבדה שנים רבות בירושלים, למדה
להכיר את העיר ולאהוב אותה, יצרה
יחסי־שכנות מצויינים עם הישראלים,
ובעיקר הישראליות שנהגו לבוא ולטעום
מאכלים סיניים בביתה.
לי-פו גידלה בישראל שלושה ילדים.
שניים מהם נסעו ללונדון, ובארץ נשאר

נמצאים בארץ כמו רבים מעמיתיהם, הטבח צ׳ין אי מונג
ואשתו סוהה מונג, הילדים שלה לא ראו אותה כשנה וחצי,
נשארו עם הסבתא בטיוואן. רבים מהסינים השוהים כאן משאירים את ילדיהם אצל הסבתא.

עימה רק בנה בן ה־ ,15 פול צ׳אנג הלומד
בבית־הספר של המיסיון ביפו. פול צ׳אנג
הוא נער מופנם׳ יש לו חברים מעטים,
ולדבריו :״קשה לי ליצור קשר עם
ילדים ישראליים, בגלל שאני לא יודע
עברית. יש לי כמה חברים ברחוב מנדלי,
שם אני גר, ואני משחק איתם כדורגל,
אבל אני לא הולך לבית שלהם והם לא
באים לבית שלי.״
יחד עם לי-פו ופול צ׳אנג, מתגוררים
שני סינים נוספים. אלה הם ונג־צ׳ונג,

כמו בנית

טאנג הביא ארצה, על חשבונו ועל
חשבון שותפו, את העובדים במיסעדתו:
צ׳או צ׳ון, מייקל צ׳אנג, פנג־הו פנג
ואניטה־לם לייק בת ה־ .23 הוא מספק
להם׳ נוסף על המשכורת, גם דיור ודואג
להם לכלכלה. מדי־פעם נוסע אחד העובדים
הביתה, להונג־קונג.
יאם־מנג טוואן מסינגפור הוא, ללא-
ספק, הסיני הנחמד ביותר בארץ. יאם
מנהל את המיסעדה צ־יינה מאון, שנפתחה
לאחרונה בתל־אביב, והבום שלו מעיד
כי מרבית הלקוחות חוזרים אל המיסעדה
בזכותו של יאם השמנמן, המחייך כימעט
תמיד. יאם דובר עברית מצויינת, נמצא
בארץ ארבע שנים והגיע לכאן באמצעות

אוכלים בעזרת מקלות ונג קוק לאנג ואשתו לנג, הנמצאים
בארץ בפעם השניה. לנג הנראית בת 16 היא אס לשני ילדים.
בניגוד למאכלים הפיקנטיים שהם מכינים, אוכלים הסינים עצמם מזון כמעט חסר טעם.

האג הדס!הספו־ויבס תופסים אח מקום החומוס והפדאפו
^שהסינים והאוכל שלהם צצים בהמונים בכל פינה בת־׳א
רב־החובל החיפני הילל תורן, שבמיסגרת
נסיעותיו ברחבי העולם הגיע גם לסינגפור•
שם הוא פגש ביאם, החליט להביאו
לישראל ולפתוח מיסערה סינית בחיפה.
בתחילה הגיע יאם לבדו׳ וכעבור שנה
הביא אחריו את אשתו פו־ג׳וק לאן. את
ילדתם בת השלוש השאירו השניים בסינגפור.
היום אומר יאם :״אם הכל יהיה
בסדר, אז תוך שנה־שנתיים הילדה תגור
איתנו, בארץ.״ השניים מתגוררים בדירת-
גג ברחוב בן־יהודה בתל־אביב. משכורתו
של יאם, העובד יחד עם אשתו 12 שעות
ביום׳ היא 2000 לירות בחודש! אשתו
משתכרת 1500 לירות. את מרבית הכסף
הם חוסכים. הרי לשם כך באו לישראל,
כדי לעשות כסף.

אומר יאם :״אני אוהב את הארץ,
מרגיש פה כמו בבית. בניגוד לסינים
האחרים. יש לי המון חברים ישראליים.
הם באים אלי הביתה ואני הולך אליהם,
הולכים ביחד לבלות. אני לא אוהב להיות
רק עם הסינים. זוהי קבוצה קטנה ומלאת
אינטריגות. צריך להתאוורר ממנה, אז
אני יוצא בחברה של ישראלים.״
יאם ופו אינם אוכלים את האוכל
הסיני המערבי. הם אוכלים בעיקר
מאכלי ירקות ואורז מבית אבא־אמא, ללא
כל הרטבים, שאותם הם מכנים ״אירופאיים״
.מדוע הם מבשלים לאירופאיים
אוכל שונה מאשר לעצמם? מסביר יאם:
״אנחנו רוצים לשמח אותם׳ שיהיו מרוצים.״
יחד
עם יאם עובד ונג־קוק-לנג, הטבח
בן ה־ .26 מספר ונג :״לפני ארבע שנים
הגעתי לישראל. הביא אותי הרברט, הבעלים
של המיסעדה הירושלמית פגודה.
נשארתי בישראל 13 חודשים. אחר־כך

מיסטר סינג

הוא טאנג צ׳אנג לנג בנה החורג של לי־פו, שותף במסעדה
הנושאת את שמו, טאנג התחנך בישראל ובנו השני נולד
כאן. הסינים הם אנשים סגורים. הס חיים בקהילייה קטנה ומכירים היטב זה את זה.

שני הילדים שלנו השארנו עם האמא.
קודם־כל נסתדר, ואחר־כד נביא אותם.״
בביתם של יאם ופו מתארחים עתה
שלושה חברים: בחורה יפהפייה בשם

* | 7ך | 111ך (מלמעלה למטה)
י — י 1י ואת מנג טוואן,
אשתו פו ג׳וק לאן, ידידם צ׳ארלי וונג
ואשתו לים־אי־היינג וסיני המסרב להזדהות.

סם הבוס

הישראלי, ישראל בוייקו, אוכלים (מימין) הטבח ונג קוק לנג,
אשתו לנג ומנהל המסעדה יאם מנג טוואן (משמאל) .בוייקו מספק
לעובדיו כלכלה, מגורים ומשכורת הנעה בין 1000—2000 לירות נטו לחודש.

ן׳ הסינית בישראל היא לי־פו קוב (משמאל) הנמצאת
1בארץ 15 שנים. היא שותפה במסעדה סינית
אחייניה. מימין למעלה פול צ׳אנג, בנה בן של לי־פו.

חזרתי להונג־קונג, והבאתי את אשתי
לאנג. היא עובדת פה בתור מלצרית. את
לים־אי־היינג, בעלה צ׳רלי ונג, ובחור
שלישי שאיננו מוכן להזדהות בשמו.
השלושה הגיעו לישראל על חשבונם, כי
שמעו שיש פר, עבודה למכביר. אך נכונה
להם אכזבה, מרבית הסינים הנמצאים
בארץ מקבלים רישיון-עבודה מייוחד. השלושה
באו ארצה באשרה של תיירים,
ולדבריהם — זוהי הסיבה שלא הצליחו
להשיג עבודה.
לסינים הנמצאים בישראל כמעט שאין
פנאי לנהל חיי־חברה. מרביתם עובדים
שעות רבות ביום. הם עובדים חרוצים,
החוסכים פרוטה לפרוטה על מנת לחזור
בבוא העת לביתם שבהונג־קונג, טייוואן
או סינגפור. חלק מהם מודה במפורש
שהיה רוצה להישאר בישראל. המילחמה

לא הפחידה אותם, וגם המצב הביטחוני
הנוכחי אינו מרתיעם.
במרבית הבתים הסיניים בישראל ני תן
למצוא פחי נבטים
.)$?1*0 0 7 8למרבית הפלא, אין מייב־ *
אים את הנבטים מחו״ל, אלא קונים אותם
בישראל. מסביר יאם כיצד מגדלים נבטים
:״שוטפים את הנבטים, מניחים אותם
בתוך מים שניים־שלושה ימים׳ ומדי־פעם
מחליפים את המים. כשהנבט גדל, מחררים
קופסה, מניחים בתוכה את הנבטים, שמים
עליהם סמרטוט רטום, ומרטיבים את
הסמרטוט ארבע פעמים ביום. בקייץ לוקח
לגדל את הנבטים שלושה ימים, ובחורף
שבוע ימים.״
וכל זמן שיניחו להם לבשל מאכלים
סיניים ולגדל נבטים בבית, יהיה טוב
להם במדינת־היהודים.

שנה 40

כ״ז טבת תשד״ו31.12.75 ,

מת מסתתר מאחרי נו שה
קציו־המישטרה הבכיר יהודה
סגלוביץ שהושעה מתנקירו

המחיר 5.00 :ל״י

מספר 2000