גליון 2001 מתאריך 7 בינואר 1976

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חמך מרמרי, קובי ניב, אפרים סילון

אני לא יכול יותר, לא יכול.
לא אוכל לא שותה. רק מכרסם
ציפורניים ובוהה בחלל. המטבע
הזאת תהרוג אותי. חשבתי שיש
לי הכל בחיים, את כל הסדרות,
את כל ה הנפקו ת — עד שפגשתי
בה באקראי .״העפלה״ ׳תשכ״ג
שלי, סתם מטבע, אמר הפקיד
בבנק ישראל, בקושי הפרידו בי^
נינו. הוא לא יקרא לה סתם מט בע,
אתם שומעים, לא לה.

אהבתי את ״כ״ה למדינה״.
אהבתי גם את ״קנה לבן
כחול״.
אבל א ת ״ההעפלה״ תשכ״ג
אהב תי יותר מהכל.
ירדתי ב 17-קילו. יושב בבית
ולועס את הרהיטים. הבוקר אח רי
שגמרתי שידה, חתכתי את
הורידים ורשמתי את שמה בדם
על הסלון.

יער בן־שמן. חורת על גזעי
עצים בזכוכית שבורה ״העפלה
תשכ״ג ויצחק אבני, חתן וכלה״
עוד 20569 עצים בלבד יא-מא-
ניאק. פרצתי לבנק ישראל בסע

אומרים שערכה , 20000 בשבילי.
היא הרבה יותר.

אני מנס ה להיות הגיוני, מה
חסר לי לעזאזל ז יש לי הרצל
גדול (זהב) ושתי הנרייטה סאלד.
וכשאני יוצא עם ״יהודה תקום״
(תשכ״ט) ,אנשים מסובבים את
הראש ושורקים. גם ״שחרור ירו שלים״
טובה אלי מאד והשעות
שאנו ביחד, לבד, הן שעות יפות
באמת. א ת הס טיו ת הק טנו ת אני
מבצע ב״חנוכה״ . 1968 ובחיפה
יש לי חדר שכור בו מצפה לי
בא הב ה ביאליק (כסף) .אז למה
לי כל העס קן

הזיות מין טרופות עוברות בי
בגלים. שואה א טו מי ת אני והיא
היחידים שנותרו _ שנינו עירו מים
ולחים בעולם כולו, אווהוווו.
אבל זה לא רק מין. לא רק.

הבוקר היא הגיעה במעטפה,
ביחד עם חשבון על סך 250ל״י.
איזה סוף עלוב...

רביו לפורד

״אמא אמרה שתרשום״
ראש ממשלת ישראל, יצחק
רבין, ייצא לארה״ב בסוף ינואר
עם סל, שלושה בקבוקים ריקים ו־קרטון־ביצים.
נראה
כי רבין יגיש לפורר פתק
ובו ר שימת קניות וכן יש בכוונתו
לבקש א ת הנשיא האמריקאי ש ירשום
גם הפעם.
ספק, לאור החובות המצטברים,
אם ייאות פורר לרשום וייתכן ש ייתבע
בתמורה לכך מרבין לעשות
משלוחים או לנקות אתה חנות.
לרבין,
אומרים יודעי־דבר, לא
תהיה ברירה.

כתמונה :
הפרטים של רבץ אצל פורד

^ יזיי , <8

101

י ) (1 *1י*י

י* 1-י

תעשיית אוויר
ביום רביעי ,31.12.75 ,פירסמה ה תעשייה
האווירית בתרועות רמות פי
סיימה את השנה החולפת כרווח נקי
של 20 מיליון לירות, וזאת למרות אי־הצלחתה
בייצוא מטוסי הקומודור־ג׳ט
והערבה.
למחרת, התפרסם כ״ידיעות אחרונות״
כי ״כמעט מחצית מכלל רווחיה
הנקיים של התעשייה האווירית באו
כתוצאה מפעילות פיננסית: מכירת
אגרות-חוב ממשלתיות וניירות־ערף
צמודי־מדד.״ כמלים אחרות: כסף ש קיבלה
התעשייה האווירית מן הממ שלה
הושקע כניירות־ערד ממשלתיים,
והפרשי המדד והריבית שולמו ע״י ה ממשלה.
ובשפה פשוטה: התעשייה
האווירית הרוויחה כ־ 10 מיליון לירות
מממשלת ישראל, שלא על ידי ייצור
מטוסים או ציוד אחר.
עד פאן עניין השנה שעברה.
השנה, מתכננת התעשייה האווירית
להשקיע אחוז נכבד מתקציבה ברכישת
כרטיסי מפעל־הפייס, מתוף מטרה
להחזיר את ההשקעה כבר ברבע הרא שון
של השנה, ע״י זכייה בזוטא. כן
עובדים מהנדסיה הבכירים של החברה
על מודל מתימאטי שייאפשר מילוי
טורים משולשים בטוטו וחלוקת הפרס
הגדול עם הזוכה מסכנין.
כן מתכנן המפעל קניית דולרים
שחורים בליליינבלום והחבאתם מתחת
לבלטות, לאסוף בולים וטדליונים ולפ תוח
חשבון בר־טצווה עבור חברות־

הבת. התעשייה האווירית תשקיע 3
מיליון ל״י (כגרושים) כחשבון ״דן
חסכן״ ויש סיכויים טובים שתזכה
כשי־חנוכה מבנק הפועלים כ־ססס 750,
כרטיסים להצגת ״חנה׳לה ושימלת־השבת״
,אותם תוכל למכור ל״אמנות
לעם״ ברווח ניכר ובהנחות לחיילים,

ויש סיכויים שבכסף הזה תובל לקנות
את בל יבולי הכותנה של קיבוץ נחשון
ולצפות אותם בשוקולד.
המוח הנקי הצפוי לתעשייה
רית לשנה הכאה הוא כ־ 30 מיל
תהייה זו עלייה נאה והישג ראוי
לציון.

חודה רבה
השבוע שעה שלחצו רבבות ראשי בית אב
בישראל על מתג החשמל י -ואור יקרות בקע
מן הנורות, הגיע לסיומו המוצלח מאבק נוסף
של ״המרכז החופשי״.
אנו מודים לתומם אלוה אדיסון, להרץ, למר-
קוני ולשאר המדענים והאזרחים שהושיטו לנו
יד ותמכו במאבקנו להמצאת החשמל.
השג זה, הוא חוליה נוספת במאבקיו של
״המרכז החופשי״ .כמוהו כחשיפת שערוריית
״אוטוקרם״ ,זיכוי דרייפוס, ביטול ערבות הממ שלה
לחובות המפלגות׳ וגילוי אוסטרליה.
נאמנים לדרכנו ימשיכו אנשי ״המרכז החופ שי
לפעול למען האזרח־בוחר.

זברתות
אדץ־ישדאל

רבין יציע לקיים שיחות
ן בלתי־פורמאליות עם נאצר
..מדיניות ה צי פי הלטל פון בשטהאתה רג לי׳

ח. בלכרזביץ
מספר איך
בימים אלה, יצא לאור ספרו המרענן
של הד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל .״על התורן
בילל לבנה״ .המביא בין עמודיו ניחוח
פרדסים קסום וריח זבל מרענן
(בעיקר עמוד .)36י־
50 ספורים בספר, הכורכים בתוכם את
תולדות התיישבות בא״י, הווי מסורת
וסתם אנקדוטות של יום יום.
מתוך הקובץ הנה ספורו של זלמן
קלמן בלכרוביץ המספר איך.

יצאנו מקסטינה עם אור ראשון
דאש הממשלה יצחק רבץ יציע ב־קרוב
לממשלה לקיים שיחות כלתי־פורמאליות
עם נשיא מצרים גמאל עב־רול
נאצר, כנישוש ראשוני לקראת
הסדר שלום סופי כין מצרים וישראל.

שהיא המדינה הערבית הראשית, את
המפתח לכל הסדר שהוא באזורנו.
בשיחה עם כתבי חוץ אמר מר רבין,
כי ״מלחמת יום הכיפורים הוכיחה כי
מדיניות הציפיה לטלפון, שנוהלה על־ידי
ישראל, פשטה את הרגל ולמרות
כל הכאב הכרוך בכך— עלינו להסיק
את המסקנות״.
ראש־הממשלה הוסיף ואמר כי ״נא צר
איננו רק נשיא מצרים, אלא נשיא
הערבים כולם״ .לדעתו, נהנה נאצר
מאמון המלכים הערביים סעוד, אידריס
עבדאללה ורק הוא יכול להוציא את
הרוח ממפרשי אש״ף, בהיותו, בעיני

לכתבנו נודע כי יוזמה זו של ראש
הממשלה באה בעיקבות פירסומים ש־
4היו לאחרונה, לפיהם יציע שר־החוץ
יגאל אלון שיחות בלתי־פורמאליות
עם חוסיין מלך ירדן. ראש־הממשלה
פוסל מכל וכל את הצעת אלון, מאחר
שהוא רואה ביחסי ישראל—מצרים,

הפלסתינאים, מנהיגם היחיד והבלתי
מעורער.
פרשננו המדיני מוסיף, כי יש לר אות
בצעדים אלו של ראש־הממשלה
בראש ובראשונה מחווה כלפי ארצות-
הברית, הלוחצת באחרונה על ישראל
לשבור את הקפאון המדיני ומר רבין
מקווה כי הצעתו הנועזת תביא לשיפור
מעמדה של ישראל בעולם עד
יעבור זעם.
חוגים בירושלים מסרו הבוקר כי מר
רבין מייעד את מר משה שרת, הידוע
בקשריו עם נאצר. לעמוד בראש ה משלחת
הישראלית.
אר צה, ארצה:
ז. ק .בלכרוביץ מאלף את בט בינה ודעת

משטרת ישראל
גליון עבודה ליום

שיבוץ

השוטר

,, סייי ממדד שיגרתימוסררה , /עיקוב
ובילוש -המשך עבודה על
פר יקט פרוטסשן //אחה״צ -
תורנות מטבח //לילה -ש וט ר
חו רן במוקד־

אה ודאולמרט

(יוסי)

פסח ש וט ר ישר והגון ^
שאינו מת לבט בדרךכלל .
הישגו מפתיע־ ממליץ לכן
לאשר ל ו ׳קו רם נהגי
כלבים בשפרעם ־

ל, ר ל

גיחה למבשו־ףירושלםבעניין
האחים ^ אחהצ -שחיתויות
בספורט לילה -א פטר ־

באם יצליחממליץלהעלותו
לדרגתסגןמפ קד התחנה
בקריתי־ שמונה .

חקירת הרא פפ יס טי ם בש וו קים
סחיטה ופרוטקשן בירקות
משמרת ערב -אבטחת ר ה ״ פ / .

משה שחל

מרשה פרידמן

פקד אברהם צמרת.

תאריך

אהודהואבחורמו כש ר
ואמביציו ^ י ־ יש לעש ות
כל מאם? להשאירואצלנו *
ממליץ על סידורדירה
עבורוב ״ בית הש וסר ^ .
כמ וכןמפליץלהעביר
לידיו את חקירת רצח רחל

המשך חקירת רצח הנהג ופרשת
הראיסים והסעות פו על ים
אחה״צ-לילה -כיכר ציון

פסח גרופר

יוסף שריד

הערות ה ממ ונה

76־ 1־ 1

א_יץ—זץ ער־וח

מבצעת תפקידה הקשה
בעקביותו התמ דה
זונות

(מה הואע ושה אצלנו? )

דר גה

י ב -״ י זי

חתימה

יהודה תורג ׳ פ ן

לכוון ימין. היינו. אני זשלומקה אחי
הבכור ועוד שני אחים בינונים לא
חשובים. בערך על יד הפרדסים, הגיחו
פתאום שלוש דמויות וצעקו לנו בקול
גדול :״אנטלך ג׳עמה יא יהוד, בחאתי
פאלה שיף ג׳ירה מן אבוק בחייאת דר
סאלם מראחווה עליהום. בין שאטה
אומך״ .שפרושו בעברית ״בוקר טוב
יהודים״ .לא נבהלנו ואחי הבכור ש שלט
בשפתם קרא לעומתם בקולו ה גרוני
והמסתלסל :״ווי גינען צו דה
משפוחה אונד צו דר טוכטער חיה״.
כלומר :״אנחנו למשפחתנו ולבתם
אסתר״ .לשמע הדברים פרץ פתאום
ראש הכנופיה וצעק בהתרגשות:
״ג׳לעידה בטיח פאך סלאתה שו איס־מק
רוח מן באנטה קלעה טיח סוד
אוחתק גלבאנונה פין קומאר עבד אל

אחי תירגם מילה במילה את דב ריהם
שפרושם היה ״מה שעה״ .עשינו
התייעצות ואני התנדבתי לענות.
יצאתי לבדי ואמרתי רועד ״השעה
ארבע״ (השעה .)4הם הודו לנו וצחקו
בנימוס ״חה, חה, חה, חה״ ,שתרגומו
״חי, חי, חי, חי״.
בינתים נשבה רוח מזרחית ותכף
חזרנו הביתה. מאחורינו צעקו לנו:
״בעה, בעה, מה קרע קרע״ והבנו שזה
כבשה ועורב.

דבר המערכת
*בער את הנגע* ,שורפו בעודו באיבו,
פן ית*קח **הבה* .רומסו עד כי יהפוך
גח* עשן, רמץ *וחש, אפר רוחש, עשן.
*צרפו באש גדו*ה *ב* יפ*ט אוד מוצ*.
**בנו׳ בבנזין ובשמן עד בי יע*ם נגע
המציתים.
.1 4 2 3

1 אנשי מישרד־הביטחץ האיראני לרכוש
את מטוסי הס־ 14 מחברת ״גרומן״ .ממשלת
איראן אסרה את כניסתם של שני
סובני־הנשק היהודיים, חזרה למדינה.

ג או ד׳ סיים
אתתפ קי דו
תיטנןיך

חוזים ססח
מי לחמהבאביב

יועץ ראש־הממשלה למילחמה בטירור, אלוף (מיל).
רחבעם (״גאנדי״) זאבי, עומד לסיים את תפקידו זד..

תוקף תקופת כהונתו של גאנדי בתפקיד
ככד פג, והוא נענה לבקשת ראש־הממשלה
להמשיך בתפקיד עוד מיספר חודשים.

נראה כי גאנדי עשוי לפרוש מהשירות הממלכתי.

על פי הערכות של מומחים המועד הבא
כו עלולה לפרוץ מילחמה חדשה כאזור
הוא האביב הקרוב, כסכיכות חודש מאי.
הדברים שנשא ראש־הממשלה יצחק רבין בישיבת
הוועד־הפועל הציוני, לפיהם עלולה ישראל להזדקק
לכוחו הגובר של צה״ל מוקדם מכפי שחושבים,
משקפת הערכת־מצב זו.

לפי הערכה זו עלול מצב הקיפאון הפוליטי
באזור להימשך ומדינות־ערב, כשבראשן
סוריה, נערכות להפשרת הקיפאון
כאמצעים׳צבאיים לקראת הקייץ הכא.

א רי ק אתו־א לקיצו ץ
בחק צי ב ־ ה בי ט חון
את הצימצום בסכום של יותר משני מיליארד ליי
בתקציבו של מישרד־הביטחון יש לזקוף לזכותו
של האלוף (מיל ).אריאל (״אריק״) שרון, יועצו של
ראש־הממשלה לענייני־ביטחון.

היה זה שרון, שמול הצעת־התקציב של
מישרד־הביטחון וצה״ל הגיש הצעת תקציב
שונה, שהצביעה איך וכיצד ניתן לצמצם.
למרות מאבקו העיקש של שימעון פרס,
הוא נאלץ לבסוף להיכנע לתביעת הקיצוץ.
תמיכתו של אריק ברבין בנושא. זה,
הפיחה בראש־הממשלה את העוז להתמודד
עד הסוף ולא לוותר לפרס.

ש חי תו ת ב אי ר אן
שני האחים היהודיים, פארביז ומנסור לוי,
עומדים במרכזה של שערוריית שחיתות
חדשה המסעירה את איראן, שיש לה
השלכות לגבי עיסקות סובני־הנשק
בישראל.
השערורייה קשורה בפרשת הזמנת מטוסי־קרב מסוג
פ־ 14 על־ידי מישרד־הביטחון האיראני מחברת
גרומן האמריקאית. בספטמבר ,1973 עם תחילת
המשא־ומתן על רכישת המטוס, עמדה חברת גרומן
למנות כסוכנה בטהראן קצץ אמריקאי לשעבר,
ששירת בשעתו בשגרירות האמריקאית בטהראן.
השילטונות האיראניים התנגדו למינוי הסוכן, טענו
כי איראן אינה זקוקה למתווכים בעיסקות־הנשק
שלה וגם לא לסוכנים, מקומיים או זרים.

האיראנים אף פנו אז לשר־הביטחון
האמריקאי וביקשו להכניס סעיף מייוחד
בחוזי־הרבש שלהם, דפיו לא תשולם בל
עמלה לצד שלישי, סובן או מתווך.

למרות זאת נודע כי חברת גרומן שילמה עמלה בסך
28 מיליון דולר לשני האחים היהודיים, עבור
שירותם שעשו עבורה בטהראן. בחקירה שנערכה
הודה מנכ״ל חברת גרומן בתשלום הסכום, אך טען
כי הוא לא שולם מהסכומים ששילמה ממשלת
איראן עבור המטוסים. כתוצאה מגילוי העיסקה
תבעה ממשלת איראן מחברת גרומן להחזיר לה
סכום של 75 מיליון דולר, שניתן לה כהלוואה.
מקורות בטהראן טענו כי ממשלת ארצות־הברית
הבטיחה את מלוא הסיוע לממשלת איראן בחשיפת
שערוריית חברת גרונזן.

שני האחים היהודים קיבלו את הסכום
של 28 מיליון דולר, למרות שכל הצדדים
מודים שלא היה להם בל קשר לשיבנוע

מ ח סו רבכסף מווו
תפיסת סו ח רי סמי
מיכצע של מיפלג־הסמים ביחידה המרכזית
של מישטרת מחוז תל־אביב, לחשיפת
רשת סוחרי סמים מסובנים, נכשל בצורה
שלומיאלית בשל מחסור ככסף מזומן
במישטרה.
בלשי היחידה הצליחו לקשור קשר עם סוחר־סמים
ידוע במרכז הארץ, והתכוננו לעצרו בשעת מעשה.
לצורך זה נשלח קונה־בלש שסיכם עם סוחר־הסמים
עיסקה על רכישת 100ק״ג סמים. הסוחר מסר
דוגמה מהסחורה בידי הבלש, שנדרש לשלם מיקדמה
בסך של 100 אלף ל״י. המישטרה לא הצליחה
לגייס את הסכום הדרוש. הבלש התייצב לפגישה
כשבידו 30 אלף ל״י בילבד. הסוחר שלח את הקונה
להביא כסף נוסף והתחמק. כל הניסיונות לחדש
את המגע עימו עלו בתוהו.

הפרשה הפכה בדיחת־היום בקרב קציני
המישטרה במטה־הארצי, הבודקים אם לא
היתה הכשלה מכוונת של המיכצע עד־ידי
גורם מעוניין כמישטרה.

יגאל אלון

אפוי ההשבתת

שיחק שאח

ה ט לו ויו ה

בשבוע שעבר, ימים מיספר לפני
שיצא לארצות־יהברית, שיחק
שר־החוץ יגאל אלון שאח במשך
יום שדם.
לא ידוע מי הרוויח.

ביגדל <*ויקו רא ש״
בקרב עובדי הטלוויזיה מסתמנת מגמה
להשבית את השידורים, אם לא תוקרן
תוכנית הטלוויזיה ״ניקוי־ראש,״ שנפסלה
לשידור ביום החמישי האחרון על־־ידי
המנב׳׳ל יצחק לבני.
חלק מן העובדים תובע במפגיע לשדר את התוכנית
במלואה ביום החמישי השבוע, כפי שהוחלט באסיפת
העובדים, ואילו חלק אחר מוכן להתפשר על שידור
התוכנית ביום החמישי בשבוע הבא.

רבע מיליון לי׳י

יהודים במרב?
שערוריי ת

מפורסם לשעבר עם הפרשה. כיוון אחר של
החקירה הם קשריו של סגלוביץ עם
האחים אכרג׳יל משכונת מוסררה, שנעצרו
השבוע כחשד של הפעלת איומים וסחטנות.

פיצויים לחג אשד
גורן מבקשפר פין
להתערבל טו ב תו
הרב הראשי האשכנזי, שלמה גורן, ביקש
מראש־הממשלה יצחק רבץ להתערב
בסיכסוך הרבנים הראשיים, ולהשפיע על
עמיתו, הראשון־לציון עובדיה יוסף,
להפסיק לחרף ולהשמיץ׳אותו בפומבי. גורן
טען כי האשמותיו של הרב יוסף בפרשת
פסילתו של הדיין חיים ט״ל הם שקרים.
פגישתו של רבץ עם הרב עובדיה יוסף השבוע,
נערכה בעקבות שיחתו עם גורן.
עתה מסתבר כי זמן קצר לפני שפתח במיתקפה נגד
הרב גורן, ביקר הרב עובדיה יוסף את גורן במלון
אבריה בהרצליה, שם החלים גורן אחרי התקף־הלב
השלישי שלו. השניים אף התנשקו בפגישה זו.

?וגץ וגה״ד ו> 3ו ר 0ם
מ עו רבבפרשת
גלו בי ץ?
מישטרת־ירושלים חוקרת עתה בכיוונים חדשים את
פרשת רב־פקד יהודה סגלוביץ שהושעה בשבוע
שעבר.

אחד הכיוונים הוא הקשר של קצין צה״ל

סופרו המדיני של דבר. חגי אשד, שהגיש כבר את
התפטרותו לעיתונו כדי לשמש כעורך־בפועל של
העיתון היומי החדש בעריכתו של משה דיין, יקבל
עם פרישתו מדבר פיצויים בסכום של
כרבע מיליון ל״י.

סכום זה יגיע לו, אחרי שהוחלט לשלם
למתפטרים כמערכת ״דכר״ פיצויים
בשיעור של 200 אחוז, בדי לצמצם את
מיספר העובדים בעיתון.

ק פי צהבמדד
יוקר ה מי ת ה
מדד־יוקר המיתה דוהר כישראל
במהירות הרבה יותר גדולה מאשר
מדד־יוקר המחייה. כשבוע שעבר
העלתה החכרה-קדישא כתל־אכיב
את מחירי חלקות־הקכר כבתי•
הקברות כעיר כשיעור של כ־סד
אחוזים. כך, למשל, הועלו מחירי
חלקות בבית־הקכרות החדש כחולץ,
מ־ 3000ל״י ל* 5000ל״י. מחירי
החלקות המרוחקות, הזולות יותר,
הועלו כשיעור דומה.

למה דו ק א שוקולד ע לי ת?

מרסום דיר יינ קנ עוו

כ הו א

ט די!
אח היא שלשביעות רצונך אנו
דואגים ששוקולד עלית בחנויות
יהיה תמיד טרי! את היא
שטעמך הטוב ודרישתך
לאיכות הניעו אותנו לייצר
שוקולד טוב יותר.
שאיפשר לנו להתחרות בהצלחה
בשוקי היצוא. את היא שלמשך הרחבנו כך
את רשת השיווק כרי שתוכלי להשיג
שוקולד עלית טרי בכל מקום. עתה ברור
מרוע אח מעדיפה את עלית על פני
המתחרים וקונה דוקא שוקולד עלית
ומדוע את אומרת בפה מלא:

טוב ל• ע שו קולד /גליד/״

״ליון זה של העולם הזה נושא את
המיספר .2001 הוא פותח את האלף השלישי
של גליונות השבועון, כשם שהוא
פותח את השנה . 1976
התכוננו לחגוג את סיום האלף השני.
מסיבות ידועות׳ לא יצאה החגיגה אל
הפועל. הגליה מם׳ 1999 עמד בסימן ההתנקשות,
והיא הטביעה את חותמה גם
על הגליון מם׳ .2000
אולם המיספר 2000 הוא סימן־דרו בחייו
של כל שבועון. לא רבים השבועונים
בעולם שהגיעו לכך. בארץ־ישראל,
שראתה תמורות כה רבות בדורנו, תקופה
של 2000 שבועות* היא עי ח שלם —
עידן שבו התנהל המאבק נגד השילטה
הבריטי, קמה מדינת־ישראל, נערכו ארבע
מילחמות גדולות, וגם נולדו רוב קוראי
הגליה הזה.
אורי קיסרי, שייסד שבועה זה, מתאר
בספרו כיצד ארבו הוא וחבריו ליד לוח־מודעות
עירוני בתל־אביב לעובד שבא
להדביק את המודעה שהכריזה על הופעת
הגליה הראשון של שבועון זה, ב11-
במארס .1937 די לנו להעלות לרגע את
תמונתן של תל-אביב ושל ארץ־ישראל,
כפי שהיו באותו תאריך, כדי להחוויר ל עצמנו
את השינויים הכבירים שחלו מאז,
לטובה ולרעה.
בתאריכים חגיגיים כאלה, מקובל שעי־תה
יטפח לעצמו על השכם. ברשותך,
נוותר על כך הפעם. תחת זאת ננצל הז דמנות
זו כדי לעמוד על תפקידיו ויעדיו
של העולס חזה, כפי שאנחנו רואים אותם.

״העולם הזה״ הוא, בראש־ובראשונה,
.כלי־יתקשורת״ .זאת אומרת: מכשיר לגילוי
מידע ולפירסומו ברבים.
בעינינו, זהו הרבה יותר מאשר תפקיד
טכני. אמנם, אנחנו מוכרים מדי שבוע
חבילה של מידע כשם שחנווני מוכר
קופסה של סרדינים. אבל האדם יכול לחיות
בלי סרדינים. ואילו החברה הדמוקר טית
אינה יכולה לחיות בלי זרם של
מידע.
אילו הייתי מרצה בבית-ספר לעיתונות,
הייתי פותח את השיעור הראשון כלהלן :
בתיאוריה הקלאסית, פועלות בחברה
שלוש רשויות נפרדות — הרשות המחר
קקת (הכנסת) ,הרשות המבצעת (הממש לה)
והרשות השופטת (מערכת־השיפוט).
תיאוריה זו לוקה בחסר.
יש בחברה הדמוקרטית רשום רביעית,
שבילעדיה אין כל ערך לשלוש הרשויות
האחרות. זוהי הרשות הממדעת, הרשות
הדואגת לזרם המידע.
שלוש הרשויות הראשונות הן ממלכתיות,
והן מתקיימות על כספי משלם-
המיסים. הרשות הרביעית חייבת להיות
מורכבת מגופים בלתי־תלויים ועצמאיים,
המתקיימים בכוחות עצמם, בשוק החופשי.
הכנסת נבחרת אחת לארבע שנים, וכך
גם הממשלה. העיתון נבחר בכל יום, או
בכל שבוע. הוא ממלא תפקיד חיוני.
בלי זרם בלתי־פוסק של מידע נכון
ומלא, אין האזרח יכול לבחור בין המיפ־לנות.
הבחירות תהפוכנה פיקציה, והכנסת
תאבד את משמעותה הדמוקרטית.
בלי זרם כזה של מידע, אין ביקורת
ופיקוח על הממשלה, והיא תהפוך בהכרת
גוף רודני.
בלי דיווח חופשי על תהליכי המישפט,
למן הרגע שבו נעצר אדם ועד סוף כל
התהליכים, לא יתכן בית־מישפט ישר, והאזרח
יהיה מופקד לשרירות־לב קפק-
אית של מוסדות שיטור, חקירה, תביעה,
שיפוט ופליאה.
מי שפוגע בחופש־העיתוגות, בצורה כל
שהיא, ויהיה התירוץ אשר בפיו כן או
מתחסד כאשר יהיה, מניף את הגרזן על
עצם קיומו של המישטר הדמוקרטי.
כמו שאמר תומאס ג׳פרסון :״אילו היה
עלי לבחור בין ממשלה בלי עיתונות חופשית
ובין עיתונות חופשית בלי ממשלה,
הייתי בוחר בעיתונות.״

מכאן הייעוד: הבסיסי העומד במרכז
תודעתנו, ושאנחנו משתדלים להנחילו
לכל אדם המצטרף למערכת וזטולס
• למעשה, מנין השבועות גדול קצת יותר.
ההפרש נובע מן הנוהג, שהיה מקובל
בימי כהונתו של אורי קיסרי, שלא להוציא
לאור את השבועון בעונות החגים,
ומצד שני מן הגליומת המייוחדיס שהופיעו
כמה פעמים בימי המערכת הנוכחית,
לרגל מאורעות חריגים, כגון חטיפת אלי
תבור, מעצרו של הד״ר ישראל בר ועוד.

הזה: לגלות כל מידע אפשרי, לאמת ולפרסם
אותו.
לעולם לא לשאול: מדוע לפרסם ז לשאול
לכל היותר: מדוע ל א לפרסם?
יעוד זה עומד מעל לכל השקפה פוליטית.
זוהי שליחות חברתית בפגי עצמה,
משימתם של העיתון והעיתונאי בחברה
דמוקרטית.
אך איננו מתיימרים להיות זזסרי־דיעה.
אנחנו משתדלים להיות אובייקטיביים, ומזה
25 וחצי שנים מתנוססת על השבועון
הזד, הסיסמה ״בלי מורא — פלי משוא-
פנים״* .כלומר: אנו משתדלים שהשק־פתנו
לא תביא לסילוף העובדות. אולם
איננו סבורים כי העיתונאי חייב, או אף
זכאי, להסתיר את השקפתו שלו.
כאשר ראשוני המערכת הנוכחית קיבלו
לידיהם את השבועון הזה, החל בגליון
651 באפריל ,1950 הם ביקשו לא רק
לגבש מכשיר עיתונאי שיחשוף את האמת
וינחיל אותה לציבור, אלא גם מכשיר
שייאבק על דמותם של מדינת ישראל, החברה
הישראלית והאדם הישראלי.
הם רצו להילחם נגד רודנות׳ שרירות
וביורוקראטיה, למען מישטר שיהיה מבו

מבחינה אחד יש ייחוד להעולם וזזה.
ייתכן שמבחינה זו הוא יחיד־במינו בעולם
כולו.
הטולס הזה הוא עיתון בעל תפוצה
המונית. אם נשווה את מיספר קוראי-
העברית בישראל למיספר קוראי־האנגלית
בארצות־הברית, למשל, הרי מקבילה תפו צת
השבועון הזה לתפוצה של מיליונים
באמריקה. במושגים של מדינה כמו צרפת
או גרמניה, התפוצה היחסית של העולם
הזה מגיעה להרסה מאות־אלפים.
והנה, בעולם כולו׳ עיתון גדול — כמו
מיפלגה גדולה — אומר לציבור מה שהוא
רוצה לשמוע. העורך — כמו מנהיג-
המיפלגה — שואל את עצמו: מה הולך
עכשיו בשוק ז אילו דיעות הן פופולריות ו
לאילו דיעות קדומות כדאי לנו עכשיו
להחניף? וליהפך: מה אסור לנו להגיד?
מה פסול בעיני הציבור? מה שנוא ומה
נתעב בעיני ההמונים?
זהו אל״ף־בי״ת, שכל טירון לומד אותו
בבית־ספר לעיתונאות. העיתונות ההמונית
יורדת אל המכנה המשותף הנמוך
ביותר, בייחוד בכל הנוגע לדיעות קדומות
לאומניות ודתיות, אמונות טפלות מכל

סם על הכרת ערכו של הפרט.
הם ביקשו לבער את נגע השחיתות הפרטית,
הציבורית והמיפלגתית, ולשם כך
ניסו לאתר את מוקדי הסרטן הזה, שהחל
מתפשט בגוף המדינה כבר בימיה הרא שונים.

רצו להיאבק למען צדק חברתי, נגד
אפלייה לאומית, עדתית, דתית ומינית.
הם רצו לשים קץ לכפייה הדתית, ול הביא
להפרדה בין המדינה והדת.
זמן רב לפני שהומצאו המושגים ״אי כות
החיים״ ,״איכות הסביבה״ ,״זכויות
האזרח״ ו״סתימת הפער״ ,הם פעלו למען
יעדים אלה מדי שבוע בשבוע.
אך מעל לכל, ולמן הרגע הראשון, הם
האמינו כי על המדינה ״להשתלב במרחב״,
לראות עצמה כחלק בלתי-נפרד של מרחב
מתעורר, לגלות יחס חיובי כלפי הלאומיות
הערבית, למצוא בסים לדו־קיום עם
העם הפלסטיני׳ ולשים קץ למילחמה שבה
הם ראו טרגדיה המעוותת את פני המדי נה,
החברה והאדם בישראל.
בקיצור: הם רצו לשנות כימעט את כל
התכנים והתכונות של המישטר שקם ב מדינה
עוד במילהמת־העצמאות, ושהתבסם
והתגבש בראשית שנות דד 50׳.

אין כל ייחוד בכך שעיתון לוחם למען
השקפות מדיניות וחברתיות. עיתונים
רבים בעולם — ולמעשה, בל עיתון בעולם
— מבטאים השקפת־עולם מסויימת.
* האריה, שצוייר על־ק־י שמואל בק,
נוסף לסיסמה כעבור כארבע שנים.

הסוגים, מימסדיות וקונפורמיזם טוטאלי.
בכל ארץ חופשית יש גם עיתונים ושבועונים
נון־קונפורמיסטיים, שאינם
הולכים בתלם. אבל אלה הם תמיד עיתונים
קטנים, שוליים, הפונים לחוגים מצומ צמים
של אינטלקטואליים או משוגעים-
לדבר.
מבחינה זו, העולם הזה הוא. מאז ,1950
חריג עולמי. הוא עיתון נון־קונפזרמיסטי
בה״א הידיעה. הוא מבטא דיעות שהן,
בעיני הרוב הגדול של הציבור, דברי־כפי-
דה מוחלטים. הוא דורך על היבלות של
המימסד, מערער מוסכמות ומקובלות, תו קף
ללא־הרף דיעות קדומות בלתי־רציו־גליות.
בתקופות החשוכות ביותר, כאשר
גלים של אי־שפיות לאומנית הציפו את
המדינה׳ היה העולם הזה העיתון היחידי
במדינה ששמר על גישה רציונלית.
כימעט כל התכונות המייוחדות של
העולם, הזה, החיוביות והשליליות כאחת,
מקורן בסתירה מהותית זו, הטבועה במהותו
של השבועון — שבועון המוני
האומר דברים בלתי-פופולריים ! עיתון
שהמוני אזרחים צריכים לקנות אותו כל
שבוע כדי לקיימו — והמכריח אותם לק רוא
דברים שלא קל להם לעכל אותם.
עצם העובדה שעיתון כזה יכול בכלל
להתקיים הוא, לדעתי, מחמאה לחברה ה ישראלית.
פירושו שיש בציבור הישראלי
שיכבה די גדולה המוכנה לדאוג — שבוע
אחרי שבוע, מזה אלפי שבועות — לכך
שקול נון־קונפורמיסטי זה יישמע ברמה.

לא מכבר הופיע בתרגום עברי סיפרו
של וילהלם בל, הכבוד האבוד של
קתרינח בלום.
זהו ספר־קיטרוג, כימעט ספר־הסתה,

נגד עיתון גרמני מסויים. הכוונה השקופה
היא לצהרון הגרמני אדיר־התפוצה,
בילד־צייטונג (״עיתון־התמונה״) ,השייך
לאיל־העיתונות אכסל שפרינגר.
הספר הקטן מספר על צעירה אלמונית,
עוזרת־בית, המסתבכת באקראי עם עריק
שמאלני, והנרדפת על־ידי אותו עיתון באמצעים
השפלים ביותר. לבסוף, מתוך
יאוש, היא רוצחת את העיתונאי העוסק
בפרשתה.
אחד מעורכי זבד (שגם תירגם את הספר)׳
פירסם עם הופעתו כתבה קטנה,
שבה רמז על דמיון הקיים כביכול בין
אותו בילד-צייטונג ובין העולם הזה.
אין טעות גדולה מזו. אני מזכיר את
הספר כאן, מפני שדווקא ההשוואה בץ
שני העיתונים מראה עד כמה חריג העולם
הזה כתופעה עיתונאית.
אמנם, למראית עין יש קווים דומים בין
שני העיתונים. כמו העולם הזה, משתמש
בילד בתמונות גדולות ובכותרות מושכות.
כמונו, הוא מחנך את עיתונאיו להיות
דבקים במשימה, להשיג מידע בכל האמצעים.
אולם
בזה מסתיים הדמיון — ומתחיל
ניגוד תהומי.
בילד־צייטונג הוא עיתון לאומני קיצוני.
ולא במיקרה. הוא אומר לציבור הקוראים
בדיוק מה שהם רוצים לשמוע. הוא
מטיף יום־יום להחרפת המילחמה הקרה,
ונדמה שהיה רואה בעין יפה גם מילחמה
חמה. הוא מסית נגד ״בולשביקים״ ,״אג-
ארכיסטים״ ,״רדיקלים״ ,״אדומים״ ושאר
אובייקטים של שינאה המונית. הוא מנגן
על הדיעות הקדומות החשוכות ביותר
של העם הגרמני, על פחדיו הכמוסים וזד
מונותיו הטפלות. הוא עוסק בשטיפת־מוה
יומית שגם יוזף גבלם לא היה מתבייש בה.
וילהלם בל, ומאות אלפי גרמנים אחרים,
רואים בבילד־צייטונג תופעה ניאו־נאצית
מסוכנת. הם מנהלים מערכה רצופה נגדו,
ותובעים את החרמת ממלכת־העיתונים של
שפרינגר. סיפרו של בל הוא, בגלוי ובלא*
הסוואה, מהלומה תעמולתית במערכה זו.
פגשתי את בל לפני שנים׳ במסיבה בישראל.
הוא לחץ את ידי׳ אמר ששפע
על עבודתנו, ואיחל לנו הצלחה.
אכסל שפרינגר, לעומת זאת, הוא חביב
המימסד הישראלי, בן־התפנוקים של עיתוני
ישראל. יש הרבה דמיון בין קו
הצהרונים הישראליים ובין הקו של בירד,
אף ששני הצהרדנים שלנו אינם מגי-
עים לקרסוליו של בילד מבחינה ההסתה
הלאומית היומיומית.
אילו הופיע בילד בארץ, הוא היה
מציע עונש־מוות לכל מי שתומך במגעים
עם אש״ף. הוא היה מנהל מערכה יומיומית
לטיהור הארץ מתבוסתנים, מבוגרים
ומרדיקלים, וקורא לערוך בהם מיש־פט
לינץ׳ .הוא היה תובע את העלאת
מנחם בגץ לשילטון, ושופך קיתונות של
בוז על הסמרטוטים המנהלים את המדינה.
הוא היה רואה בצה״ל את חוד־החנית של
העולם החופשי במילחמת־העולם השלישית,
שתבוא במהרה בימינו, כדי לנקות
את העולם בנהרות של דם ודמעות נין,
התועבה האדומה.
העולם הזה הוא בדיוק ההיפך הגמור.
ולא במיקרה.
אפילו לגבי עלילת הספר של בל, העולם
הזה הוא ההיפר פבילד. איש לא טען מ עולם
כי שבועון זה מתעלל באנשים קט נים.
להיפך: אזרחים נרדפים וחסרי־או־נים
יודעים כי ימצאו סעד ועזרה בש בועון
זה. לרבים מהם, זהו לא פעם דד
מיפלט האחרון בעת צרה. כל התלונות
על ״התעללות״ מצד העולם הדה באות
דווקא מפי גדולי המדינה, אילי ההון,
בעלי־האחוזות הגדולים של המימסד, אנשי
הכוח והשררה.
זה לא יכול לקרות לבילד — ודוד־״
בל עצמו מקפיד להדגיש זאת. בספרו, די
בשיחת־טלפון קצרה בין תעשיין חשוב
ובין עורך העיתון, כדי לגנוז את כל
העובדות שאינן רצויות לבעל־ההון.
דומני שגם האוייב המושבע ביותר של
העולם הזה אינו מעלה על דעתו שתיתכן
שיחה כזאת עם עורך העולם הזה.

עתה מתחיל האלף השלישי. הבה
נקווה שכאשר יסתיים, בשנת ,1994 יוכל
העולם הזה לדווח על חברה ישראלית ^
מתקדמת, צודקת, החיה בשלום במרחב ׳
מאוחד ומשגשג.

קראתי הבוקר בעיתונים על ההתנקשות
בך. אני מקווה שאתה מחלים עתה במהירות.
אתה יכול להיות בטוח שכל המכירים
אותך שמחים על כי ניצלת, ומאחלים לך
כל טוב בעתיד.
אני יודע שסכנות אלה לא ירתיעו אותך
מן היעדים שהיצבת לעצמך.
לורד קאראדץ, בית־הלורדיס, לונדון

שמח שיצאת מן העניין כנראה בלי פגיעה
רצינית, ואני מאחל לך רפואה מהירה.
בחרנו לנו סיקצוע שיש לו כוח־משיכה
מייוחד לגבי כל מיני טיפוסים בלתי־מאו־זגים,
ומיקרים כאלה מעוררים את רגש
הקולגיאליות.
גרשום שוקן, תל ־אביב
• מינתב זה של עורו הארץ תגיע
למערכת כסה שעות לפני שפרצה דליקת־הענק
בבניין הארץ.

באתי לבקרך בבית־החולים איכילוב ביום
א׳ ,ה־ 21.12.75 לפנות־ערב, ולשימחתי
נוכחתי שעלית על דרך ההחלמה וכבר
יצאת את בית־החולים.
הזדעזעתי למיקרא הפרטים בדבר ההתנכלות
האלימה, ואני מאחל לך החלמה
מלאה.
ח״כ עדי אמוראי, ירושלים
קבל את מיטב איחולי ההחלמה, מקרב

שלמה כר־שביט, תל־אביב
בברכה השומרית הישנה־נושנה, חזק־ואמץ

החלמה מהירה, כדי שאוכל להוסיף
ולקרוא את מאמרי־המערכת שלך, גם כאן
בפרים הרחוקה. אל תשכח שאתה ה
קודם
כל — הבראה מלאה, ולשנה החדשה
— איתור הפושעים והענשתם, והתקדמות
בדברים החשובים באמת.
צפירה יונתן, שריד

עיתונאי הנקרא ביוקר של ישראל. זוהי
אחריות — וזהו גם ייעוד.
תמר גולן, פריס

מופרע.
אני מאחל לך החלמה שלמה ומהירה.
במיטב הברכות והאיחולים.
גדעון רפאל, לונדון

נדהמתי מההתנפלות הפראית עליך, ושמחתי
שהמזימה נכשלה. נחמדדפורתא
לדעת שיד המתנקש הונחתה על־ידי מוח

ברצוני להביע לך את ריגשי־השתתפותי
בקשר להתנפלות שנפלת לה קורבן. אני

אנשים נזכרים זה בזה רק בעיתות־צרה.
מכל מקום, באיסטנבול טוענים שאמירת
תהילים יצאה מן המודה, ובמקומה הריני
ממליץ על אמירת סיפרם, המצורף למיכ־תב.

״ר יוסי סדן,

האוניברסיטה העברית, ירושלים
• המיזרחן ד״ר סדן צירף למיכתבו
מהדורה מיניאטורית של הקוראן, שהודפסה
באיסטנבול.

לה ולי-הסבון לאוהבים להיות יחד.
ב 3-צבעים ובניחוח מיוחד

חדש מעץ הזית
ה עו ל ם הז ה 2001

תמרורים
מצפיםל תי נוק. השחקן
אידי גורליצקי והרקדנית רותי לדמן,
שנישאו לפני כשלושה חודשים, ומייד
יצאו עם צוות מישתתפי הפסטיבל החסידי

אילי גורליצקי מצפה לארצוודהברית. לאילי גורליצקי שני יל דים
מנישואיו הקודמים, לדורים גורליצ־קי
האנגליה.
רומן. השחקנית מנהלים הבריטית היילי מילס 29 והתסריטאי
ליי לאוסון 32 היילי עזבה למען ליי
את בעלה, במאי־הסרטים ואבי בנה
כריסטיאן, רוי כולטינג (.)62
זכתה בעיר לקה שבאיטליה, בפרס
רודולף ולנטינו לאישיות הקולנועית
של השנה, השחקנית לייזה מינלי, השוהה
באיטליה לצורך השתתפותה בסרט
שאלה של זמן, שאותו מביים אביה,

וינסנט מינלי.

זכה בתואר כדורגלן־השנה באירופה,
הקיצוני השמאלי של קבוצת די־נאמו
קייב ונבחרת ברית־המועצות,
דאולג כלוכין (.)23
מונה כראש המחלקה לתפקידים
מייוחדים במרחב ירושלים, במקומו של
רב־פקד יהודה פגלוביץ שהושעה מתפקידו,
רב־פקד יעקג רווה מי שהיה עד
עתה קצין־סיור במישטרת ירושלים ודובר
המרחב.

£3 §004ץ113
סיגריות״טיים״ נמכרות יותר
מכל יתר הסיגריות גם יחד
ויש סיבה סובה לכך-
סיגרית״טיים״ באמת טובה

נהרג בתאונת־דרכים שאירעה
בין שער־הגיא ומושב שורש שבדרך ל ירושלים,
יוסן ש כץ 47 מי שהיה המפקח
על מטבע־חוץ במישרד־האוצר והציר
הכלכלי בשגרירות ישראל -בלונדון.
התאונה אירעה כשהמכונית הפרטית, בה
נהג כץ, פגעה במשאית שנסעה לפניה.
בתו סמדר ()19׳ שנסעה איתו, נפצעה
קשה.
נפטרה בעת שהביאה תשורות
לחיילי צה״ל ונגרפה בנחשול מים מהגשר
האירי שעל הירדן בסביבות אלמגור חנה
אייזנסרג, מפעילות הוועד־למען־החייל ונשיאת
לישכת בנות־ברית צופיה. היונה
מפעילות הוועד־למען־החייל בצפת.

תטרובת אמריקאית, תוצרת דובק, טרבות לאיכות

נפטר. רס״ר מאיר אכרמוביץ,
מי שהיה התובע המישטרתי הראשי ב-
בתי־מישפט-השלום בצפת ובקיריית־שמו־נה.

נפטרה בביתה שבירושלים,
סופי ראופני 85 אחת המיילדות הראשונות
בירושלים שנולדה ברוסיה, עלתה
בעודה ילדה ארצה עם אביה, ד״ר
יוסף ירמן. גדלה בחברון ויילדה שם
ילדי יהודים וערבים. למדה בשווייץ ובצרפת.

עו ל ם הז ה 2001

דרושה ״ועדה להצלת הדמוקרטיה

י חי ויי מאר
בוצה של אידיאליסטים, היוצאים
{ /להרפתקה בסבסטיה כדי לכפות על
הרוב במדינה את אמונתו של מיעוט קנאי.
כנופייה של אנשי העולם־התחתון, המטילים
על שכונות שלמות שילטון של
טרור סחטני, בעזרת מיטעני־חבלה, אקדחים
ורימוני-יד.
מטורף, בודד או מודרך, המנסה לרצוח
עורך־עיתוו.
פוליטיקאים סקנדליסטיים, התובעים לסתום
את הפה לכל מי שמשמיע בנלי-
התיקשורת דיעות ביקורתיות.
חולייה של גאנגסטרים, המציתים מער-
כת-עיתון.
עסקן מיפלגתי, המכריז על הצורך במרי
אזרחי כדי ׳לסכל את הניסיונות החלושים
של מס־ההכנסה לגבות מס־אמת ממעלימי
המיליארדים.
דיבורים קודרים, במסיבות-קוקטייל של
החברה הגבוהה ובבתי־הקפה העלובים של
•שכונות־המצוקה, על הצורך ב״איש חזק״,
אשר ״ישים קץ לברדק״ ו״יעשה סדר״.

האחחלם

שיגרה. כנופיות מזויינות של קנאים מימין
ומשמאל היכו, פצעו והרגו. עיתונים
עלו באש, אישים פוליטיים נרצחו.

לכסוף הגיעו הדברים לידי מיל-
חמת-רחו^ מתמדת, עקובה מדם.

חדלו מלתפקד כראוי.

מנוון את השרירים והעצבים.

הדמוקרטיה הישראלית עדיין רחוקה
מהתמוטטות. אולם פצצות־הזמן של ויי-
מאר כבר מתקתקות מתחת לרגליה, וקולן
מבשר־האסון נשמע היטב.

האינפלציה, המצוקה, הספסרות, הפער
וירידת־הפריון, ה״אנארכיה ביחסי־העבו־דה״
— כל אלה הן תופעות הנובעות
בהכרח מעצם קיומה של כלכלה שחורה,
המגיעה עתה לכדי רבע או שליש מכל
המשק הישראלי. הגאנגסטריזם, הפרוטקשן
והפשע המאורגן צומחים גם הם כטפילים
על־גבי האיברים הנגועים. במקום שבו
מצטבר כסף קל, שם צומחים הגאנגסט־רים
כמו יתושים בביצה.

כמו נשרים היושבים בדומיה על
ענפי העץ, והממתינים לסופו של
אדם גוסס, כך מביטים כה העופות
הדורסים של האלימות, המצוקה,
הקנאות והייאוש.

המישטרה הגרמנית, שהיתר. גוף יעיל
וממושמע, לא יכלה עוד להתגבר על גלי
הפשע הפוליטי. במקומות רבים היא שירתה
את הימין ורדפה את השמאל. בתי-
המישפט פטרו רוצחים ימניים בעונשים
סימליים, וגזרו עונשים כבדים למפגינים
ולמתגוננים השמאליים.
המערכת החוקית התמוטטה. הפרלמנט
הסך בדיחה ,״אסיפת הבירבורים״ בפי העם.
אי-אפשר היה לפתור את הבעיות
בעזרת החוקים הדמוקרטיים. נוצרה מערכת
שלמה של ״תקנות חירום״ ,שעל-
פיהן התנהלה המדינה.

^ דם חהלה הופך ילד חסר-ישע׳ ומת-
געגע לאביו הרחמן והחזק. הוא מעניק
בדמיונו את כל התכונות האבהיות
לרופא. הוא נכסף לדמות כל-יכולה וכל-
יודעת, כדי לשים בה את מיבטחו. השאר־לאטאן
הציני ביותר יכול לעורר בו אמון.

חכרה חולה מתגעגעת ל״מנ
היג״ ,ל״איש החזק״ ,לאביר על
הסוס הלבן, לדיקטטור האידיאלי

ומעל לבל הזדקרה העובדה הפשוטה,
שהמישטר לא יכול היה

האם יש קשר כין כל התופעות
האלה?

לכאורה לא. אבל כולן יחד מצטרפות
לתמונה אחת.
תמונה המעלה זיכרונות מארצות אחרות,
שבהן התמוטטו מישטרים דמוקרטיים.
וכבר הזכיר מישהו את שלוש המילים :

*** להט מילים מחרידות. מפני ש-
כל אדם זוכר מה בא אחרי שהת־מוטטה
הרפובליקה הוויימארית: הרייך
של אדולף היטלר.
אין להכחיש כי הפרחים השחורים של
הפאשיזם התחילו לפרוח גם אצלנו׳ ולא
רק בפינות הנידחות של הגן הלאומי. אבל
אין אצלנו אף אדם אחד המגיע לקרסוליו
של אותו דמגוג שטני, ספק-גאון ספק־מטורף׳
שהוביל את עמו אל התהום.
אולם הרפובליקה הוויימארית (הקרוייה
כך מפני שהחוקה שלה נתקבלה ב־1919
בעיר־ ויימאר) היתד, מתמוטטת גם בלי
היטלר. יתכן שרייתה באה במקומה דיקטטורה
שמרנית, או מישטר צבאי בראשות
הפלד־מרשאל הישיש, או קומוניזם.

אכל הרפוכליקה לא כרעה תחת
מחץ ההתקפה מבחוץ. היא התמוטטה
מכפנים.

מקובל כיום לזלזל ברפובליקה הוויי־מארית
האומללה, ולשפוך עליה בדיעבד
קיתונות של בוז. אין לכך הצדקה. נד 14
שנות חייה שרר בגרמניה חופש אמיתי.
התרבות הגרמנית פרחה בה, כפי שלא פרחה
שנים רבות לפניה ואחריה. היא היתה
מעין נאת־מידבר בין המידבר המיליטריסטי
הצחיח של הרייך השני, הקיסרי, ובין
הישימון של הרייך השלישי, הנאצי.

מדוע חרכה רפובליקה זו ¥

ף א אכנס כאן לניתוחים היסטוריים.
/נכתבו על כך ספרים רבים (וגם אני
חטאתי וכתבתי על כך ספר).
אבל כדאי לחזור ולהסתכל בסימפטומים
של ההתמוטטות.

הרפובליקה התמוטטה מפני שפשטה
בגרמניה הדיעה הכללית
שהמישטר חדל מלתפקד.

המיפלגות משכו אל עצמן את שינאת
הרבים. הן ניראו בגרוטאות מן העבר, ש איבדו
כל קשר עם המציאות. הפוליטיקאים
היו עלובי־נפש, אנשים בינוניים ולמטה
מזה. התואר ״עסקן מיפלגתי״ (בגרמנית
קראו לזה ״ב1נצה״׳ על שם כוהני
הדת הבודהיסטית) הפך שם־גנאי. הרעיון
שתצמח ישועה כלשהי מן המיפלגות, בעת
מצוקה׳ עורר אך גיחוך.
בחוצות השתוללה האלימות. ההתנפלויות
על יריבים פוליטיים הפכה ענייו שב-

ך• מדינת ישראל, הביטחון הצבאי
^ הוא החזית הרגישה ביותר. גם לגביה
גברו בשנתיים האחרונות ספקות כמוסים,
ויוצרים הרגשה כללית של אי־נוחות.
אריק שרון אינו האדם היחידי׳ המדבר
על כך שהמערכת הביטחונית אינה מתפקדת
כראוי. שותפים לדיעה זו אנשים
הרחוקים מאד מדיעותיו הפוליטיות.

ויכוח זה חבוי כעיקרו מתחת
לפני השטח. אך השפעתו הסמו*
ייה מסוכנת מאד־מאד.

היטלר ערב ה מ פו ל ת: המי שטר ה ת מו ט ט מבפנים
לפתור את הכעייה הבוערת כיותר:
הבעירה הכלכלית.
המשבר הכלכלי גרם לפליטת המונים
ממקומות־העבודה. אזרחים הגונים זעקו
ללחם ולעבודה. הפער החברתי הגיע לממדים
מיפלצתיים, הייאוש הגיע למיליוני
בתים, ומעל למדינה כולה ריחפה שאלה,
שהפכה סיסמה :״אדם קטן, מה עכשיו?״
החברה הדמוקרטית אינה יכולה לתפקד
בלי משק יעיל, בלי מנהיגות אמיצה,
בלי מערכת פוליטית פועלת, בלי מיש-
טרה בעלת־כושר ובלי בית־מישסט הגון.

חוסר-הפרנטה, חוסר-הכיטחון
וחוסר-האימון היו בפצצות מתחת
ליסודות המישטר, ותיקתוקן נשמע
כבירור זמן רב לפני שהתפוצצו
ודיסקו את הרפובליקה.

מאז משמשים הימים האחרונים של ויי-
מאר תיזכורת קודרת לכל דמוקרטיה.

ן* צורה זו או אחרת אירעה התמוט-
* טות כזאת גם בארצות אחרות. תול דות
המאה זד 20 מלאות דוגמות של מיש-
טרים דמוקרטיים שהתמוטטו, החל בדמוקרטיה
האיטלקית שנכנעה לבניטו
מוסוליני וכלה ברפובליקה הצרפתית הרביעית
שהתמסרה לשארל דה־גול.

אף לא אהד מהם נחרב מפני
שאויביו היו חזקים מדי. כולם כאחד
התמוטטו מבפנים, מפני ש

שהוא חכם וטוב, חזק וקשוח, אנושי
ועל־אנושי. אם אין כזה — ובמה
כאלה מכירה ההיסטוריה ה אנושית
כולה ץ — עלולה החכרה
להעניק תבונות אלה ללא-יוצלה
השפל והאווילי כיותר.
עצם הכמיהה לאיש החזק הוא סימפטום
למחלה החברתית. אות הוא כי פשטה
האמונה שהמישטר חדל מלתפקד. אבד
האמון בצמרת הקיימת, בנקיון־כפיד״ בכושרה
לפתור את הבעיות, ואף ביכולת
להחליפה בצמרת טובה יותר.

ייתכן שזוהי הנקודה שבה הופכת
התמוטטות המישטר כלתי
נמנעת, הנקודה שממנה והלאה
שוב אין חזרה.

ך דמה שאנחנו מתקרבים במהירות
4לנקודה הזאת.

המערכת אינה מתפקדת. זוהי
דיעה כללית, השוררת כראש
ובראשונה בצמרת המימסד עצמו.
בשטח הכלכלי, הרימה המדינה את הידיים
זה-מכבר. היא עומדת חסרת־אונים
מפני תופעת הריקבון המבעיתה ביותר:
הכלכלה השחורה (ולא חשוב אם חוסר-
אונים זה כפוי או רצוני, אמיתי או מדומה).

הכלכלה השחורה היא סרטן כגוף
הכלכלה הלאומית. הוא מתפשט
והילד בכל האברים. הוא

י מנ אי!

התופעה אינה חדשה. לפני שלוש שנים
עמדתי על דוכן הכנסת וקראתי רשימה
של כנופיות-פשע המשתלטות על הערים.
שר־המישטרה השיב במישחקי־מילים, שבעזרתם
הוכיח כי אין בארץ ״פשע מאורגן״.
בינתיים התרחבה התופעה, ועתה ברור
לכל כי הפשע האלים הפך תופעה מרכזית
במדינה. מול תופעה זו אין המערכת
המישטרחית־המישפטית מתפקדת. משנה
לשנה גובר חוסר־הפרופורציה בין הנגע
ובין הכלים הערוכים נגדו.

הפשע הוא סנסציוני. כעידן של
כלי-תיקשורת המוניים, הולכת וגדלה
האימה ההמונית מול פני
הטרור הפנימי. ייתכן שאין תופעה
המערערת יותר את האימון של
האזרח בממשלתו הדמוקרטית,
מאשר התפשטות הפשע.

״ימי ויימאר האחרונים״.

כשטח החוק והסדר, עומדת המדינה
חסרת-אונים מול צמיחתו
המהירה של העולם התחתון, המטיל
עתה את מוראו על המדינה.

אם סמויים הדברים בשטח הביטחוני,
הרי הם גלויים לאור הזרקורים בשטח
המדיני. שם זועקת המציאות לשמיים
ממש: המערכת אינה מתפקדת.
מאורעות סבסטיה וההתנחלות ברמת-
הגולן מוכיחים כי מיעוט קנאי קטן מכתיב
עתה לממשלה הנפחדת את המדיניות.
המיפלגות הגדולות הן קליפות ריקות,
והקטנות מתפלגות כאמבות. הכנסת
מעוררת גיחוך. לממשלה אין תשובות ל אתגרים
הבוערים ביותר של המציאות
המדינית. היא נאחזת בקרש המתפורר של .
תפיסות מייושנות, ונזרקת אנה ואנה על־ידי
הגלים המדיניים.

זה ברור לכל. תיסבול, יאוש,
אוכדן־אמונה, פריקת־עול ואדישות
הם התוצאות הבלתי-נמנעות.

למעלה אומרים :״המערכת אינה מתפ קדת״
.למטה אומרים :״העסק לא דופק״.

ך* ין פשע ומצוקה, טרור פנימי ו-
1לחץ חיצוני, מתפורר המישטר.
איני מאמין שכבר הגענו לנקודה שממנה
אין חזרה. אך אנחנו מתקרבים אליה.
עוד אפשר להציל ולהבריא, אך הזמן הולך
ומתמעט.

לרפובליקה הירושלמית עלול
לקרות מה שקרה לרפובליקה ה
וויימארית.

אם הממשלה.אינה מסוגלת להגן עליה,
חייבים לעשות זאת הכוחות הדמוקר׳
טיים בציבור.

דרושה ״ועדה להצלת הדמוקר טיה״
,כדי לעורר, לארגן ולהפעיל
כוחות אלה.

מכתבים
תת־האליפות

מדינת ישראל

להלן לוח המחירים 1
המוסכם 1 9 .1 7

1 1 משרד ה ח קל או ת

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

עקבתי בתדהמה ובשאט־נפש אחר ״פסטיבל
ציד־המכשפות״ שערכתם נגד תא״ל
אריה בראון וצמרת מישרד״הביטחון, אשר
כה השתדלתם להבאיש ריחם בציבור.
ולשם כך הקדשתם מקום כה רב בעיתונכם
בשבועיים האחרונים (העולם הזה —1999
.)1998
מפליא אותי כי עיתון כהעולס הזה,
המתיימר לשאת את התואר ״בלי מורא
ובלי משוא־פנים״ ,מרשה לכתבלב ללא
שם להשמיץ ולנבור בכישוריו או אי-
כישוריו של תא״ל בראון, במיסגרת שירותו
בצה״ל. האם לא ברור שכל הכתבה היא
מגמתית, שיש מישהו החפץ בהשחרת פני
אריה בראון בפרט, וצמרת מישרד־הביטחון
בכלל ז הבדקתם אם יש גם זכויות לתא״ל

לצרכן
ל ק״ג

ירקות

עגבניות מעולות גזר חצילים
כרוב לכן
תסוא״ד בתפזורת
תפוא״ד ארוזים
כצל יבש מסוג מעולה
כצל יבש ארוז בשקיות של 2ק״ג
כרוכית

1.85ל״י
1.80״
1.85״

1.10
1.70״
2.05״
2.70״
2.85״
2.45״

פירות

3.80
4.65
4.45
4.80
3.95
4.25
2.05
1.80
2.90

אלכסנדר גודל 6
אלכסנדר גודל 6.5
גודל 6
גודל 6.5

תפוחים גרנד
תפוחים גרנד
תפוחים זהוכ
תפוחים זהוב
אגסים ספדונה כננות תפוזים ממינים שונים אשכוליות לימונים

111פ 1ת

פטמים קפואים בשקיות שקופות
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל ל־ 1.6ק״ג העוף)
תחתון הודו כמגשים
שוקיים חודיות בשקיות
ירכיים הודיות

11.00
10.00

9.00
15.00
13.00״
14.00״

דגי

בקלה צעיר ארוז בשקיות
בקלח פרום אחיד עשוי מדגים שמשקלם
לא פחות מ־ 250 גרם — שקית כחולה
כסין8

10.50

12.00
8.50

תא״ל בדאון
בעד ונגד

בראון בצה״ל, האיש שהעידו עליו מפקדים
בלשונכם כ״שקדן, קפדן, חרוץ, שתקן״,
או שמא סמן ידיו כתבכם ״אמיץ־הלב״
והאנונימי, על מערכת עלילות נגד תת-
אלוף אריה בראון?
אין לי ספק כי תא״ל בראון לא זקוק
לדיברי הסניגוריה שלי׳ אך כמי שמכירו,
יודע אני כי הגיע לאן שהגיע בזכות
כישוריו, ולא בזכות הבל־פה וצרות־עין
של אותם המנסים להתנכל לד.
אני מקווה כי עיתונכם יהיה מוכן, למרות
הכל, לשקף דיעה שונה מדעתכם, ודברי
אלה אכן יופיעו כתגובה לכתבותיכם הנ״ל.
חיים אריאל, פתח־תיקווה
• הביקורת על מינויו של תת־אלוף
בדאון התייחסה לעובדה שצה׳׳ל מאפשר
לקצין לעלות מדרגת רב־סרן לדרגת תת־אלוף,
בתפקיד אחד, במישרד אחד, מחוץ
למסלול הקידום ולפז״מ המקובל בצה״ל.
אס ביקורת זו מכונה ״ציד־מכשפות״ ,מה
עוד ניתן לבקר בצה״ל?
יישר כוחכם — חיזקו ואימצו !

חיילי וקציני כסיס צח״ל,
רמת־הגולן

כתבותיכם על פרשת תא״ל אריה בראון
שיקפו את דעתם של כל הקצינים ביחידתנו.
מ.א ,.צה״ל
תצוגת המטבח, השרותים
וחדר האמבטיה יראו
במו בדירות הפאר
שבאירופה.
הדימיון ו ה חלו מו ת
יהפכו למציאות נעימה
לאחר שתבקר אצל

כיורים, א סלו ת׳
אמבטיות /חרסינות,
קרמיק ה ואביזרים.
פאר תוצרת איטליה

מוז מני ם לחזו ת
ל בו נ טין ,1
ת ל ־ א בי ב.

הי בו אן משהקט
טל 623978 .

...בפירסום הרישמי שפירסם דובר צד,״ל
בעיקבות העלאתו־בדרגה של אלוף־מישנה
אריה בראת, לדרגת תת־אלוף, נאמר כי
בעברו הצבאי של בדאון יש גם תקופת-
שירות בתפקיד סמג״ד בגדוד של חיל-
הנדסה במילחמת ששת־הימים. אני סבור
כי פירסום זה הוא פירסום מטעה. בדאון
אומנם שירת תקופה קצרה כסגדמפקד
גדוד חיל־הנדסה, אולם חשוב לציין כי
היה זה מינוי־חירום בילבד, ולא מינוי־קבע
לתפקיד זה. המינוי נעשה בתקופת־מילחמה,
בהיעדר קצין אחר לתפקיד זה. מייד אחרי
המילחמה הועבר בראון מתפקיד הסמג״ד
לתפקיד שלישות במימשל הצבאי ברצועת
עזה.
יהודה ר ,.תל־אביב
...התקפתכם הפרועה על תת־אלוף אריה
בראון נובעת, לדעתי, רק בשל שינאתכם
למשה דיין, המעבירה אתכם על דעתכם.
אילו היה אריה בראון הופך שלישו של

פרם מבלי להיות קודם־לכן שלישו של
דיין, לא הייתם מוצאים בו כל פסול. מדוע
יכול ראש־הממשלה להעניק לשלישו הצבאי
דרגת תת-אלוף, ואילו לשר־הביטחון זה
אסור׳ל
כרמלה צרפתי, פתח־תיקווה
• מזכירו הצבאי של ראש־הממשלה,
תת־אלוף אפרים פורן, מונה לתפקיד זה
כשהיה כבר בדרגת תת־אלוף. עד שזכה
בדרגה זו הוא עבר מסלול ארוך ומגוון
של תפקידים בצודל.
מדוע לא ציינתם בכתבתכם על ״הפרשה
המקוממת את צה״ל״ כי רק לאחרוז/ד.
נפתחה בפתודתיקווה חנות גדולה למכשי־רי־חשמל,
שהיא סניף של הסלון המרכזי
בתל־אביב ז אחד הבעלים של חנות גדולה
ומפוארת זו הוא אשתו של תת-אלוף אריה
בראון, רות בדאון. האין זה מוזר כי
ממשכורת צבאית ניתן להפוך בעלים של
חנות שערכה מאוודאלפי לירות ז
חיי ם ל ,.תל־אביב
• אין כל חוק או תקנה האוסרים על
נשות קצינים בכירים בצה״ל לעסוק בעיסוקים
אזרחיים כלשהם. מסיבה זו לא
התייחס העולם הזה לחלקה של רעיית
מזכירו של שר־הביטחון בסלון המרכזי
שבפתח־תיקווה.
נראה לי שאתם היחידים המסוגלים
לצאת אל הציבור, ולהתריע על כך שצה״ל
פוגע בחשיבות הדרגות הצבאיות.
מתן דרגת תת־אלוף למזכירו של שר־הביטחון
גובל בשערורייה, ופוגע ביחסו
של האזרח לצה״ל. כעת ודאי יגיע גם
תורם של המזכירים האחרים. מה יעשה
בהם צה״ל אחרי החלפת התפקיד ז האם
יתן להם לפקד על אוגדות? האם יעשה
אותם ראשי־מטות בפיקודים?
צה״ל אינו נחלתם של קבוצת אנשים,
אלא צבא־העם, וחייב לשרור סדר גם
במתן דרגות בכירות ללא כל צורך(
צבי חנלני, מעוז־אביב
יישר כוחכם על שתי הכתבות שעסקו
בתת־אלוף אריה בראון (העולם הזה ,1998
.)1999
המשיכו בחשיפת האמת על צה״ל, ואיחולי
החלמה לאורי אבנרי.
ר ס״ן ע ,.צה״ל
מ חי דו שי״ ה ל שון
נדמה לי שהעולם הזה המציא את החידוש
הלשוני ״כתבלב״.
בעיקבות פרשת אריה בדאון יש לי
חידוש נוסף :״כלבלר״(כידוע, הכלב הוא
חיה נאמנה מאד לאדם).
משה בג עני, תל־אביב
תת־ אלון קדק צי ג ת ־ ה ח ״ן
ביחס לכתבה ״דרגת גנרל ללבלר של
פרם״ (העולם הזה ,)1998 ומבלי להתייחס
ישירות לנושא הכתבה — או, מוטב, יל-
מושאה — ברצוני לשאול :
ב־ 8.12.75 הציגה ח״כ אסתר הרליץ, חב-
רת ועדת־חוץ־וביטחון, שאילתה לשר־הבי-
טחון בדבר דרגתה של קצינת־הח״ן הרא שית.
הגברת הרליץ שאלה, מדוע לא תוענק
לקצינת-הח״ן הראשית דרגת תת-
אלוף, כפי שהדבר נהוג מזה זמן רב לגבי
המפקדים של החיילות האחרים.
הגברת הרליץ תמכה תביעתה להענקת
דרגת תת־אלוף לקצינת־הח״ן הראשית גם
בעובדה, שיש כאן אפלייה ברורה של חיל-
הנשים, שיותר ויותר מדברים בימים אלה
על חשיבותו וחשיבות תפקידיהן המגוונים
של המשרתות בו, אפלייה העומדת בסתירה
המורה גם למעמדם של מפקדי חיילות
אחרים, ואף — ואולי במייוחד — לעובדה
שהשנה המסתיימת ב־ 31 בדצמבר 1975 הוכ רזה
כשנת האשד. הבינלאומית, והוכרה ככזו
אף על-ידי ישראל.
עתה׳ משהעניק השר דרגת תת-אלוף
לאריה בדאון, נראה הכיצד יוכל להתחמק
מלהעניק דרגה זו, שהיא צודקת בבירור,
לקצינת-הח״ן הראשית, דליה רז.
זוהי גם, כמובן, הזדמנות לברכה על
המינוי החדש.
א*.ט. או רי, ירושלים
מי מ ח רי סאת מי צעד -ח פיז מוגי ם?
ברצוני להתייחם לכתבה ״חברות־התקלי-
טים יחרימו את הרדיו״(העולם הזה .)1999
אם ״חברוודהתקליטים״ בארץ (קרי: סי-
בי-אם) החליטו להחרים את מיצעד־הפזמו־נים
הלועזיים של הגל־הקל — זהו עניינן.
לנו יש עניין להעמיד דברים על דיוקם.
אף פעם לא ניבנה המיצעד הלועזי שלנו
ה עו ל ם הז ה 2001

מכתבים
רק, או בעי?!ר, מתקליטים שנמסרו על-ידי
חברות־חתקליטים בישראל, ועל־כן זזמילה
״חרם״ אינה משמעותית,
בעבר, ועוד יותר היום (בעיקר מאז
נתמניתי כעורך המיצעד) אנו בקשרים
מצויינים עם חברות־תקליטים, סוכנים
וחנויות בחו״ל, וכמו־כן יש לנו ידידי-
מיצעד בארצות שונות. כל אלה משתדלים
לספק לנו להיטים מייד עם צאתם לשוק
העולמי. זו הסיבה שאכן, להיט אמיתי
צועד בעת־ובעונה־אחת במיצעד הגל הקל
ובמיצעדים החשובים בחו״ל. בעובדה זו
אנו רואים לא ״תופעה חריגה בשוק־הלהיטים
העולמי״ ,אלא מקור לגאווה.
על העידכון של המיצעד הלועזי בגל הקל
אנו מקבלים תגובות נלהבות מן המאזינים
— שלמענם אנו משתדלים — ומאנשי-
מיקצוע בארץ ובעולם.
אם מאן־דהוא מחברת־תקליטים בארץ
רוגז על העידכון שלנו, אין אנו יכולים
לקבל ״נימוקים מיקצועיים״.
אשר לנימוקים מיסחריים; איני סבור
שלהיט ״נשרף״ תוך שלושה חודשים. שלושה
חודשים הם רק תחילת הדרך! איני
רואה את תפקידו של הרדיו לעודד מכירת
תקליטים לועזיים בכלל, ושל חברת-
תקליטים מסויימת בפרט.
כני דודקכיץ, ירושלים
י• בני דון קביץ הוא עורך מיצעד ה־פיזמוניס
הלועזיים של הגל־הקל.

**״יעו יקאמו ,

לא דובים ולא לימודים
במדור תשקיף (העולם הזה )1999 פיר־סמתם
ידיעה בדבר צאתי לארצות־הברית
כשליח הקרן־הקיימת־לישראל.
בידיעה זו היו מיספר אי-דיוקים, כש הבולט
שבהם — הפיסקה בדבר ״ניצול
שהותי בארצות־הברית למטרות לימודים.״

ואין שסה לה!

כשמכונת כביסה הופכת להיות מספר 1בשוק, מיד מנסים אחרים לחקותה.
לכן, לטובתך שימי לב, ודרשי אך ורק ליידי קריסטל האמיתית.
בקנותך ליידי קריסטל:־
אנו מבטיחים לך ־ תמורה מלאה לכספך,
אנו מבטיחים לך -מכונת כביסה עם כל היתרונות והמעלות,
אנו מבטיחים לך ־ כביסה נקיה ופעולה תקינה של המכונה לשנים רבות,
אנו מבטיחים לך־ שירות טוב ומסור, לאורך זמן,
אנו מבטיחים לך־ הנאה מלאה מפעולתה של ליידי קריסטל.

אכי קורן
שליחות בהכרה
לא דובים ולא לימודים — אין לי, לא
היתד, לי ולא הירהרתי אפילו בניצול
השליחות למטרות מעין אלה.
אני בהחלט מתייחם לשליחות, פשוטו-
כמשמעו — כשליחות. ונדמה לי בי כל
אלה שפגשו בי במהלך המגעים על השליחות
ושוחחו עמי בנושא זה, יכולים להעיד
כי זוהי מטרתי, וכי אין לי כל כוונה אחרת
מלבדה.
אכי קורן, גיבעתייס

אנחנו איתכם
בכל לב אנחנו איתכם. עלו והצליחו,
והגבירו כוחכם.

שמואל ופנינה כייליס, מיכל

וגדעון ליכק, קיבוץ נצר־סירני

ניקוי״ראש רציני
בזמן האחרון אנו עדים להתפרצויות-
מחאה, הן בעיתונות והן בכנסת, נגד
״אנשי השמאל הקיצוני״ שהשתלטו על
הרדיו והטלוויזיה.
הגדיל לעשות עורד ידיעות אחרונות,
במאמרו הראשי בעיתון, שכתב כי הרדיו
נמצא ״בשליטתם המלאה של אנשי השמאל״
,וכי אין לראשי רשות־השידור
שום השפעה על אנשים אלה, העושים
בתוכניות הרדיו והטלוויזיה כרצונם. עורך
(המשך בעמוד )14
ה עו ל ם הז ה 2001

זן וי ססל

ממשלת ישראל

המשרד לקליטת העליה
משרד העבודה

ההס תדרו ת הציונית העולמית

הסוכנו ת היהודית לא׳׳י
מחלקת העליה והקליטה

אל הישראלים
השוהים ברוו״ל
ממ שלת ישראל ו ה סוכנו ת הי הו די תהח לי טו לאח רונ ה על מ תן ה ק לו ת
ל ק לי ט ת תושבים חוזרים.
על הענק ת ה תנ אי ם יו חל ט באורח אינדיווידו א לי בהתאם למצב
ולצרכים של כל פונה.
י שראלים תושבי חוץ לארץ, ה מבק שי ם לשוב לישראל, יפנו אל משרד
מחלקת העלי הוהק לי ט ה של ה סוכנו ת הי הו די ת /ההסתד רו ת הציונית
העול מי ת הקרוב ל מ קו ם מגוריהם, ויקבלו מידע על סיוע אפשרי.
תכתובת בארץ: ועדה לתושבים חוזרים
ת.ד7384 .

עמוס אטינגר :״ביגלל הדה סשס
לא צריך לשרוף את כל עיתון,הארץ׳״
8,ביום שבו עלו באש
מחסני־הנייר של היומון הארץ,
פגשו ידידים את חמפיק־פיז־מונאי
עמוס אטינגר. האימ־דה
הראשונה שעלתה על שפתיו
היתה :״טוב, בגלל הדה
בושם לא היה צריך לשרוף
את כל העיתון!״ למי שלא
יודע: הדה בושם, מבקרת האמנות
והטלוויזיה של הארץ,
היא ממבקריו החריפים ביותר
ישל אטינגר.
81 באותו עניין היתר, ל-
לפיזמונאי דידי מנוסי הנחה
משלו :״עכשיו,״ אמר ,״אחרי
ששרפו את הארץ, יבוא התור
של ידיעות־אחרונות. שני העיתונים
הרי שותפים בלוח
הכפול.״
! 8הסופר־מהזאי בנימין
קראי המציא, השבוע, כינויים
לשתי חברות־הכנסת של סיעת
ר״צ לשעבר• ,שהתפלגו. את
מרשה פרידמן כינה גלאי
בתואר ,״מרשה לא־מרשה,״ ואילו
את שולמית אלוני כינה,
:״שולה אל תרשו״לה!״
לאנשים הנכונים 777 בהנדי
בינלאומי
כרמל מזרחי

מיקג׳ ו א עוון לעיין
יזכרו( יעקב

! 8הכתבים המדיניים של
ידיעות אחרונות, משה נר־דימון
ואריה צימוקי, החליטו
לפתוח מדור שבועי משותף
בעיתונם. מייד נתקלו ב־בעייה:
באיזה סדר יופיעו שמותיהם
בראש המדור 1הם מצאו
פיתרון אידיאלי: פעם יופיע
ראשון שמו של נקדימון, ופעם
שמו של צימוקי, על־פי התור.
ומכיוון שצימוקי מבוגר מנקדי־מון,
זכה הוא בכבוד זה ראשון.
! ׳ 8הפרופסור הימני הוותיק,
בנימין אקצין, החליט כי
כל המנהיגים הנוכחיים של המדינה
אינם כישרוניים, ויש
למסור את ההנהגה לאנשים
כישרוניים יותר. ברשימה מפורטת
בידיעות אחרונות בדק
אקצין ופסל שמות רבים, מימין
ומשמאל, ולבסוף ערך רשימה
של האנשים הכישרוניים בימין:
משה דיין, אריק

שרון, עזר וייצמן, מנחם

כנין ושמואל תמיר. בצד
ד•,שני של הבמה מצא רק איש
מוכשר אחד: אורי אבנרי. אולם
אחרי ניתוח, החליט אקצין

אווי זוהר

יחזקאל פלומין

ח״ב המפלגה הליברלית (במרכז) רקד במרץ במסיבת־סילווסטר
שנערכה בביתם של האדריכלית מיקי צחר ובעלה המהנדס, שהוא
בנו של ראש־עיריית טבריה, משח צחר. במסיבה, שבה הוגשו משקאות תוצרת-חוץ, גבינות ומרק־גולאש,
חגגו אנשי כספים וחברה. מימין נראית המארחת רוקדת בחברת איש גלי צה״ל אליעזר דר.

שיש אדם אחד בילבד המתאים
לתפקיד, מפני שהוא גם בן
עדות-המיזרח: יהושע פרץ.

! 8האקדמה שכתב פייר
סלינג׳ר, מי שהיה דוברו של
הנשיא ג׳ץ קנדי, לספר הישראלי
קשר ק ,.שכתבו ה-
עתונאים חזי ברמל וג׳ודי
קיפר, כימעט שלא התפרסמה

בספר. סלינג׳ר, המשמש כיום
כתב־נודד של שבועון החדשות
הצרפתי ל׳אקספרס, שם הכיר
את חזי כרמל, כתבו הישראלי
של השבועון, ישלח לראשונה
את האקדמה כשהיא מוקלטת
על גבי סרט־הקלטה, מקארא־קאס
שבוונצואלה. הטייפ נגנב
בדרך. מחברי הספר ניסו לאתר
את סלינג׳ר, כדי שיכתוב אקדמה
אחרת, אבל אז הסתבר
כי הוא מלווה את הנשיא
ג׳ראלד פורר במסעו בפקין.
דק שעות מיספר לפני שעמדו
להכניס את הספר אל מכבש
הדפוס, הצליחו המחברים לקבל
את האקדמה, טלפונית, מפי

עוטה עיניים ב מסיבת
סילווסטר
שנערכה בביתם של האמרגנית לביאה הון
והשחקן יוסף שילוח ביפו, והיוותה את
חגיגת־האמנים הגדולה ביותר במוצאי השנה.
אורי נראה בתמונת בחברת אשתו, אליה.

יונתן גנן

סלינג׳ר, שחזר בינתיים לפרים.
וכך היא הוכנסה לספר, המספר
את עלילותיו של הנרי
קיסינג׳ר במסעות־הדילוגים
שלו.

8 :העיתונאי מתי גולן

שסיפרו, אשר הכיל פרוטוקולים
סודיים על שיחות שהתנהלו
בין ממשלת־ישראל לבין
קיסינג׳ר, נפסל על-ידי הצנזורה,
ערך בשבוע שעבר מסי בה
לכבוד ידידו, כתב הארץ
בוושינגטון דן מרגלית ש הגיע
לביקור־מולדת. למסיבה
לא הופיעו, מישום־מה, רבים
מהאנשים החשובים שהוזמנו.
לעומת זאת השתתפו במסיבה
שר־ד,ביטחון שי-מעון פיס,
שר-הסעד זבולון המר, שרד,תחבורה
גד יעקובי ושרד,תיירות
משה קול. העיר אחד
העיתונאים הזרים, שהשתתף
גם הוא במסיבה :״לא צריך
לשבור את הראש כדי להבין
מניין הגיעו המיסמכים הסודיים
לידיו של מתי גולן.״

פירחונית׳, בחולצה בחר לנשק נשיקת־חצות
של שנה אזרחית טובה, לאשתו נורית,
לאו־דווקא על שפתיה. השניים היו בין החוגגים
שבילו במסיבת־הסילווסטר שערכו
האמרגנית לביאת חון והשחקן יוסי שילוח.

׳ 8באותה מסיבה חיקה הכתב
המדיני של מעריב, יוסף
(״יוסל״) חריף, את שר־הדתות
יצחק רפאל בדייקנות, שגרמה
לנוכחים להתגלגל מצחוק.
רק אחרי שסיים לצחוק, אמר
שר־התיירות, משה קול :״אני
חושב שזה לא בסדר שלועגים
לעמיתי בממשלה.״

! 8שר־החוץ יגאל אלון
מתחרה בשר-האוצר יהושע
רכינוביץ, בכל הנוגע לאיחורים.
לאחרונה הוזמן אלון להרצות
בפני קבוצת פעילי מים-
לגת העבודה במחוז השרון.
לפגי ההרצאה אמוד היה השר
לאכול ארוחודצהריים בחברתם
של הפעילים. אך משהגיעה
שעת הארוחה, בושש השר
לבוא! .כעבור חצי שעה גבר
רעבונם של הנוכחים, והם החליטו
לגשת אל הארוחה. אך
ראש־עיריית כפר־סבא, יצהק
גלד, עמד על כך שיחכו לשר.
כעבור למעלה מישעה, כשנוכח

תמרה יובל

חאופנאית,
באה למסי־בת״חאמנים
היפואית בחולצה שחורה, רקומה
ושקופה״למחצה. היא הקפידה להתנשק
עם כל מי שרק איחל לח שנח״טובח, והיתה
אחת הדמויות חבולטות במסיבת-חבוחימה.
ה עו ל ם הז ה 2001

£71/7/717117

אנ שי ם
1בעת יום־העיון שקיימה
מיפלגת העבודה בשבת ש עברה
בבית־ברל שבצופית, דיבר
ה״כ!משה דיין על בעיית
האבטלה בשטחים המוחזקים.
אמר דיין :״אם תהיה קיימת
אבטלה בשטחים, אז אני מצידי
מוכן להחזיר את השטחים כבר
מעכשיו.״ קרא לעברו ראש
מחלקת־הקליטה בסוכנות היהודית,
הענן וייץ :״,לא תהיה
קיימת שום בעיית אבטלה, אם
הערבים בעצמם לא ירצו בה ! ״
השיב דיין :״אני לא מתווכח
אתך. לא הצלחתי להתווכח עם
ראש-הממשלה יצחל, הכין ועם
ח״כ יצחק כן־אהרון,

גלד כי סבלנותם ׳של הנוכחים
פוקעת, הורה למלצרים לד,גייס
את הארוחה. ואז, מייד לאחד
שהוגשה המנה הראשונה, הגיע
יתד איתה גם השר, וכך לא
פיספס את ארוחת־הצהריים.

81 חבר מועצת עיריית־אשדוד,
עדי עם־שלום איננו
מצטיין, ככל הנראה, בג׳נ־
׳טלמניות יתירה. משנשאל מהו
תפקידה של חברת מועצת־העירייה,
שרית גרינברג,
השיב :״הקואליציה נעזרת בה
לסגירת כל החורים.״
3110 ברזרס ־

גל העמל שהציף אותך ממשיך לגאות. כוח הרצון שלך מופנה, כרגע,
לערוצים הנכונים. עשי מאמצים להמשיך בדרך זו. אתה, בן טלה, תן
לחוש ההומור שלך חופש פעולה. אתה ואהוביך תר,נו מזה — ייתכן
וזה יביא לעיסוק חדש. אשים שוחרים לטובתך, אבל זה לא מספיק.

באפ רי ל

תיווכחי לראות שהוא מוכן לבנא לקראתך נלגלות הבנה בכל הנוגע לך.
הוא לא יוכל להסתיר את מבוכתו כשתבחיני שהוא נמשך אליך. יום רביעי
הוא יום השילטון הבלתי מעורער שלך. הוא עשוי ביום זה להסכים לכל
מה שעולה על רוחך אפילו את חיצייך השנונים שתשלחי לעברו.

שוו

1 21נאפ ריל -
!0גבמ אי

; 8יו״ר ועד המועדון־ה־כפרי
החדש של אשדוד, עורך־הדין שמעון קלמנסדן, סיפר
בגאווה למנב״ל חברת אשדוד
יקותיאל קרן, כי תוך שבועיים
ייבנו בכפר שתי בריכות-
שחייה. קרן הספקן ביטל את
דבריו של קלמנסון, אך זה לא
ויתר :״אני מוכן להתערב אתך
על בקבוק ויסקי, שתוך שבועיים
לא רק שד,בריכות תהיינה
מוכנות, אלא אני אפילו מזמין
אותך לשחות בהן.״ ואכן, כעבור
שבועיים צילצל הטלפון ב־

ן ואומיס

אם לא תתחיל בדיאטה מיד — לא תובל לעבור בפתחים צרים
מראה פניך הולך ורע מיום ליום. זה רק באשמתך ! הגיע הזמן שתתחיל
לשמור על עצמך. מצב בריאותך לקוי. שוב באשמתך ! אתה חושב
שחוסר־שינה יגרום לך לפרוח ז אתה טועה ! לך, בת תאומים, יש
יותר מזל השבוע: את עליזה, רעננה ומלאת חיים. המשיבי להתנהג
באותה צורה בה התנהגת בזמן האחרון והדרך להצלחה פתוחה לפניך.

אתה מרבה לשבת במקומות ציבוריים, בלי לעשות דברים מועילים. נסר,
לשנות מינהג פסול זה, לפני שיזיק לך. אל תנסי לחפש את עתידך
בעבר — הוא עזב אותך וזהו ! לעומת זאת, תפגשי השבוע אדם, שיקסים
אותך, בגישה נבונה, תצליחי לרכוש את חיבתו. בעיות נפשיות המציקות
לך אינן מאפשרות לך להתרכז בדברים נחוצים. התייעצי עם רופא.

אם כי יש כל הסיכויים שתרצה לנצל את החופש החדש שלך, אל תעשה
זאת: גס הנסיעות מסוכנות השבוע, לבני־אריות, וגם שינויי־הפתע טומנים
בחובם כל מיני סכנות פסיכולוגיות. כדאי, לעומת זאת, להכיר אנשים
חדשים ולהתעניין בתחומים חדשים. עיסקה טובה מזדמנת לך השבוע.

4)1111*11

היומיים הראשונים של השבוע מתאימים לעריפת חשבון נפש ולהבהרות
מטרות לטווח ארוך. דאג לבך שתימצא בחברתם של ידידים מהימנים
וריאליסטיים, שיוכלו להדריכך ולסייע לך בקבלת החלטות חשובות,
היה זהיר בכל הנוגע להוצאות כספיות שתקבענה את עתידך הפיננסי.

22 באזגוסט -

22 בספטמבר

מאזניים

> 2בספטמבר -
? 2ב או ק טו ב ר

שבוע נפלא מחכה לך. בייחוד ביחסיו ההולכים ומשתפרים עם בת-זוגתך
שהחליטה להיות בסדר איתך. קבל אותה בזרועות פתוחות. במישור
הפיננסי הכל מתנהל כשורה. המשיך לבזבז, אתה בין כה וכה עומד
לזכות בבת אחת בסכום ניכר של כסף. המשך לעבוד בנאמנות ובמסירות.
הבוסים שלך מעריכים את זה. לך, בת מאזניים, מצפה שבוע תענוגות.

הבט סביבך ותראה, בעצם, כי טוב. חכה ליום שבת כדי להתחיל לפעול —
ביום ג׳ או ד ׳אל תתן לאחרים לתחוב את אפם לענייניך. אל תרבה
בוויכוחים ועל תתריס בהם שאתה צודק — גם כשזה יהיה כך, ברוב ימות־השבוע.
מאידך אל תחמיצי אף פגישה מעניינת, בת עקרב ואל לך להסס.

מושה פרידמן

הופיעה לפתיחת תערוכתו של
הצייר דני קראוון, כשהיא מחזיקה
בידיה חתול סיאמי יפהפה. משתבר כי הח״כית, שותפה
לח״כ ליובה אליאב לא רק בדיעגתיה הפוליטיות, אלא גם בחיבתה
לחתולים. החתול הסיאמי שנראה על כתפי אליאב, בתמונה
שצולמה באחת מישיבות יעד ושפורסמה בעיתונות, היתה שייכת

111110

23 בגובל ב י ־
י)! וד ץ י״גד

בעצם ל מר ש ה, הנו הג תלשאת עי מהאתהח תו ל שלה לכלמ קו ם.

שדיברו לפני, אז אתה דורש
ממני ׳שאתווכח אתך?״
1מאז חזר מחו״ל החליט

שר־המישפטים, חיים צדוק,
לנהוג בראיונות עמו, כאילו
היו מוצג מישפטי. צדוק הורה
לעוזרו, יחיאל (״חיליק״)
גוטמן, לדווח לכל העיתונאים
המעוניינים לראיינו, כי הוא
יסכים להתראיין אד־ורק בתנאי
שיקרא את הראיון ויאשר את
הנוסח לפני שיתפרסם בעתון.
! 8אחרי שמנכ״ל רשות
השידור, יצחק ליכני, צפד,
בתוכנית ניקוי־ראש האחרונה
והחליט לפוסלה ברגע האחרון,
הציע מפיק התוכנית, מוטי
קירשנבוים, לצרף את ליבני
לצוות כותבי התוכנית, הכולל
את קובי ניב, חניד מרמרי,
ב .מיכאל ואפריים
סידרן.
ה עו ל ם הז ה 2001

מישרדו של קרן, וקלמנסון
ביישר לו כי הוא מוזמן ל-
שחיית־הבכורה בבריכות. קרן
מחל על הכבוד והעונג מפאת
מזג־ד,אוויר, אך אל בקבוק-
הוויסקי, שאותו הפסיד בהת ערבות,
צירף שלושה בקבוקים
נוספים.
8מנכ״ל החברה־לתיירות,
שימחה פופס, הוא תושב
קבוע של קפה הבוהימה הירושלמית
טעמון. באחד הימים
נכנס סופם אל בית־הקפד, שהמה
מפה־לפד״ והמלצרית הקבועה
של הקפה, כרמלה, צעקה
לעברו :״טופס, צא החוצה ז
אתה לא רואה שאין מקום?״
פופס מיהר לצאת את הקפה,
כשהוא ממלמל אם כרמלה
אמרה לי לצאת, אז אני יוצא.
זאת האשד, היחידה שאני מוכן
לשמוע בקולה. אני מפחד ממ.

השבוע
צפוייה לך, בן קשת, פגישה שתהפוך את עתידך למזהיר ביותר,
אם תדע לנצלה כראוי. את, בת קשת, תשתתפי השבוע במאורע
שייחרת עמוק עמוק בליבך וישפיע באורח ניכר על עתידך. נצלי את
בן־זוגך לטובתך, הוא לא ירגיש בכך. בני קשת משני המינים — הרבו
בטיולים אל מחוץ לעיר, בעיקר בחיק הטבע, ובמסעות ארוכים ברגל.

פלירט לא־מחייב, או רומן אהבהבים קצר ומרגש, צפוי לך, בת גדי,
לקראת סוף־השבוע, או בתחילת השבוע הבא. השותף לפלירט או לרומן
יהיה גבר אשר ראית בו עד כה רק ידיד ותו־לא, ואשר בתקופת ליבלוב־האהבה
שלכם נידמה יהיה לך כי זהו האביר־על-הסוס־הלבן לו את ממתינה
כל השנים. בשטח העסקים אין חדש. ההצעה שקיבלת משונה, אך הפרטים
הכלולים בה הם נכונים ומדוייקים. הרבי לצאת לקניות במקומות קטנים.

^8וי
1זי
20 ביגו א ר -
18 בפ ב רו א ר

השבוע אתה מתחיל סוף־סוף לצאת מהמתיחות שהיתה לך. אתה שוב
מרוצה מהעבודה ומהבוסיס. קח את עצמך בידיים. זה לא שבוע מתאים
להוצאות כספיות מיותרות. הסכם לתוכניתו של בן זוגך; גורלך בלאו־הכי
קשור בגורלו. נסיעה קצרה מעבר לים תביא לך בסופו של דבר אושר
רב ובלתי־צפוי, שמור על בריאותך בימים אלה, אתה.עלול להצטנן.

ה־ 21 בחודש עשוי להתגלות לך ביום בעל משמעות בכל הקשור
לפעילותך הרומנטית. תיווכח שיש לך יותר ידידי״אמת ממה ששיערת.
מתנות שימושיות יפתיעו אותך. חיי־חברה עליזים ונעימים יסיחו את
דעתך מבעיות היום־חיום. שבוע טוב לחיסכון. התקשרות עם בן מזל
גדי, עשוייה להיות מועילה. היי סבלנית לטווח ארוך, זח ישתלם.

19בפב רו א ר
?0במרס

תמו״לי ם ספ ר ים

ב מ תערוכת ספרים ו
בתשלומים
תל-אביב, רח׳ אלנבי ,76 טל 624655 .
עזור לילדיך בלימודים עם ספרי עזר מ ת אי מים

ללא

ריבית -ללא הצמדה

המשלם במזומן מקבל 12!/.אחוז הנחה

מכלל

אנציקלופדיה לנוער

495

מהדורה חדישה 1976 ,

המחיר

מספר תשלום
הכרכים ראשון

תשלום חודשי

האנציקלופדיה העברית
4ברכים יישלחו מיד וכרך כל חודש

3650

150

125

.3המלון העברי־העברי השלם
אלקלעי

850 465

865

495

335

תנ׳ך פאר קסוטו
כולל פני עולם המקרא

255

תנ״ך קסוטו רזיל
תרבות אנציקלופדיה
כללית מצוירת לנוער
ת׳1יך גוי רו | פירוש חדש
תמונות מספרות
סדרה חינוכית לגיל הרך
להורים, ילדים, מורים וגננות

.9עולם התרבות
אנציקלופדיה מצוירת
ספרות, מו סי ק ה, כולאות, ציור, פיסול ועוד

.11 אנציקלופדיה מקראית
.12 תולדות האנושות
המזרח הקרוב והרחוק, יוון ורומי,
הרנסנס, העת החדשה וכו׳

.13 הטכנאי הצעיר לנוער
.14 ידי זהב ־ מלאכת יד
סריגה, רקמה, גזרה, תפירה, למבוגרים וילדים,
לבד ושונות. מבורך ובצבעים.

.15צ׳רצ׳יל כל הכתבים
.16 קורס אנגלית מלא ומושלם
של ״בי.בי.סי.״ לונדון
35ת קלי טי ם במזוודה ג׳יימס בונד
מומלץ ע״י משרד החינוך

665

515 555

675 345

390 600

1450

100

135

. 17 מנהל עסקים. אנציקלופדיה

£$או$ט 6אק 00£א

בשפה האנגלית

2315

155

המחירים הנ״ל כוללים דמי משלוח

(המשך מעמוד )11
זד, מטיף חדשות־לבקרים נגד ״אנשי
השמאל״ ב״עובדות״ מצוצות מן האצבע.
חברי-כנסת ועורכי־עיתונים, המתייחסים
לתוכניות־סאטירה בניקוי ראש, ולהצגות
אמנותיות כמושל יריחו ואמא קוראד רק
התייחסות פוליטית, ומגיבים עליהם בהיסטריה
ובהצעות דחופות לסדר־היום, זקוקים
בעצמם לניקוי-ראש רציני.
״ מאיי מטדץ, רמת־גן
ש מו של אחד־ העמ
התפלאתי מאד לקרוא את דיברי אותו
קורא שלכם (העולס הזה )1997 שחזר מנין-
יורק ומזהיר אתכם מפני מיכתבים החתומים
בשמות בדויים׳ ועוד יותר התפלאתי
על תגובתה ד,מתנצלת של עורכת־המדור.
על כך יש לי לומר: אם אותו קורא
באמת מכיר כאלה שכותבים להעולם הזה
תחת שם בדוי, מדוע הוא לא הולך עד
הסוף ומגלה מי הם? לדעתי, העיקר הוא
תוכן המיכתב ולא מי שכותב אותו (מלבד
בעניינים אישיים).
לידיעתו של אותו קורא, ושל האחרים
שנראה להם כל־כד חשוב לדעת את שמם
האמיתי של כותבי־המיכתבים: אותו עיתונאי
ומנהיג ציוני דגול שכימעט בכל עיר
בישראל יש רחוב על שמו היד, חותם על
כל מאמריו, שאותם לומדים בכל בית־ספר
תיכון אצלנו, בשם בדוי שדווקא בו הוא
מוכר בציבור — הלא הוא אחד־העם. כמה
אנשים בכלל יודעים מה שמו האמיתי?
כדי להראות כמה אני עקרוני בנקודה
זו, אני נמנע מלחתום את שמי אפילו
בראשי־תיבות.
אלמוני, תל־אביב

איחולי־החלמה גשם ערא 6אמ

.10 אנציקלופדיה שער למדע
ביולוגיה, גיאוגרפיה, פיזיקה, רפואה

מנתבים

לכבוד תערובת ספרים ומו״לים, רח׳ אלנבי ,76 תל״אביב
הנני מזמין סדרה של

ובתשלומים של
ומצרף ביה תשלום ראשון בסך
התחייבות זו היא החלטית ובלתי ניתנת לביטול.

מס׳ תעודת הזהות ...

לחודש.

144

בשם העם הפלסטיני ובשם כל אלה
הנאנקים תחת עול הכיבוש של הציונים
המדכאים, הנני מביע שאט־נפש על הפשע
הנתעב של אותו בחור שניסה להתנקש
בחייו של אוהד, ידיד ומשתף־פעולה קבוע,
הלא הוא העורך מר אורי אבנרי.
רפואה שלמה בשם יאסר עראפאת, ג׳ורג׳
חבש וכר.
אהרון כהן, צה״ל

דר3ו של מק 1פ
בתאריך ה־ 11 בדצמבר 1975 זכה ידיעות
אחרונות בסקופ גדול, ופירסם את זהותו
של אלוף יצחק (״חקה״) חופי, כראש המוסד
המרכזי למודיעין וביטחון, על-פי
כתבה שהופיעה היום ( )15.12.75 בניוזוויק,
ניו־יורק.
הייתי רוצה שקוראי העולם הזה — הנמנים
עם הישראלים היותר-ערים ובעלי
המידע.האובייקטיבי יותר — יידעו כי יר־חוננו,
ישראל ופלסטין, פירסם את הפרט
הנ״ל, ועוד רבים אחרים, לפני שנה בדיוק
— בגיליון דצמבר 1974׳ ליתר דיוק. אז
הופיעה כתבת־שער אצלנו, תחת הכותרת
״המשבר המודיעיני בישראל״ .חלקים גדולים
של אותה כתבה הועתקו על־ידי העיתון
הדני פוליטיקן — אף שם, ללא ציון
המקור הראשוני.
חוסר־ד,הגינות העיתונאי אינו מוגבל,
כנראה, לצהרוני-ישראל בלבד. תקוותי היא,
ששבועונכם הנכבד יעזור לי לתקן את
המעוות, במיקרה שלנו, כפי שהוא עושה
זאת כימעט מדי־שבוע לגבי הסקופים שהעולם
הזה מגלה ושאר העיתונים מעתיקים.
מקסים גילן, פריס

טעות לעולם צודקת הערב שני משח קי ליגה ב כ דו רסל

ההזמנה תבוצע תוך 7ימים•

חתימה

ב הי כלהס פי רטניייאליהו
ב שעה 19.00

הפואל חיפה־ מכבי ר־ג
הפואל פ ת ־ מכבי ת א
בשעה 20.30

תן טרמפ לחייל

,ידיעות אחרונות״21.12.75 ,
א רי כי פ תו, מרוס־גולן
ה עו ל ם הז ה 2001

הילטוך דורשים

עוד 9000000 לי י
הבעלים הישנים־חדשים של מלון ״הילטון״ ירושלים, קבוצת אברהם
פיינברג, פיליפ קלוצניק ומישפחת לסלי קראון, תובעים תוספת הלוואה
ממשלתית בסבום של 9מיליון לירות.

במה
לה שקיע *
היצמד
ל צ מו ד׳ !

באשר הקימו את המלון, קיבלו הבטחה מראש־הממשלה המנוח, לוי אשכול,

כי יקבלו מימון ממשלתי לא בשיעור של ס/ס 50 המגיע לכולם, אלא בשיעור ס/ס.60
משן זמן רב התחמק מישרד״התיירות ממתן התוספת של עשרת האחוזים.
לפני כמה חודשים מכרו את המלון לקבוצת משה טייג, ובעת המכירה
הודיעו בכתב למישרד״התיירות על ויתורם על תוספת ההלוואה של עשרה
האחוזים. ויתור זה נגרם על״ידי מישרד״התיירות שחשש כי הקונה החדש יתבע
כסף זה.
לאחרונה התפוצצה מכירת המלון, ולמרות שבית״המישפט יצטרך לקבוע מיהו
בעל המלון, פנתה קבוצת פייגכרג־קלוצניק למישרד-התיירות ודרשה מחדש את
התוספת שהובטחה לח על״ידי אשכול.

•ש חוח,
רוצה שגויהת
מצבה של חברת ״סולל־בונה״ בשנת
המאזן 1975—1974 השתפר בצורה ניכרת
לעומת השנה הקודמת וזו שלפניה.
הרווח הנקי של החברה יגדל ב-ס/ס,60
לעומת הרווח של שנת .1974—1973ה גידול
מרשים בעיקר מאחר ובשנת 1973
שינתה החברה את שיטת הרישום המא זני,
והיא מכניסה את הפרשי ההצמדה
לחשבון הרווח השוטף, במקום לדחותם
לסיום העבודות.
בפי שנמסר, תיק העבודות של החברה
לשנה הקרובה גדול יותר מאשר בשנה
החולפת. בשנה האחרונה, למרות העדרו
של צבי רכטר, מנהלה הכללי של החברה,
ותחת ניהולם של צבי זמיר ושרגא
רוטמן, ניהלה החברה מדיניות אגרסיבית
של קבלת עבודות ועל-ידי הקטנת

קופ״ח צמאה לשאר
קופת״חולים של ההסתדרות חכרה
מחברת ״כלל״ את מלונה בשארם־אל־שייך
לשלוש שנים, תמורת דמי שכירות
של 3מיליון לירות .״בלל״ התחייבה
לבצע בתקופה זו את הרחבת ושיפוץ
המלון.
נראה בי מיספר המבריאים של קופת־חולים,
הצמאים לשארם, גדול, שבן היא
מסיימת בימים אלו משא״ומתן עם קבוצת
אמנון ברנס על חבירת המלון שלו
בשארם, הסגור מזה זמן רב.

משכ 1ר1ת הטייסים ראיון של מנחל חברת התעופה הגרמנית
״לופטהנזה״ בעיתונות הגרמנית מגלה
בי המשכורת החודשית הממוצעת של
טייס בחברה זו היא 12 אלף מרקים גרמניים.
משכורת ממוצעת של טייס ישראלי
היא כ״ 10 אלפים לירות לחודש. טיסות
״לופטהנזה״ ,עיקרן בתוך גרמניה, ויום״
העבודה בה הוא קצר ביותר. טיסות ״אל-
על״ עיקרן טרנס־אטלנטיות, ומפרכות
ביותר.

איל״החון האנגלי צ׳ארלס קלור אמר
כי עשה את כספו כשקנה בשעה שהכל
מכרו, ומכר בשעה שהכל קנו• זוהי עצה
יפה לבל. עתה, באשר בעלי-ההון השחור
מוכרים את איגרות-החוב הצמודות שלהם
ומורידים את מחיריהן, זוהי השעה
היפה לקנותן. זוהי למעשה ההשקעה
הטובה ביותר במשק, למי שלא חושש
פן ידעו כי יש לו בסף. כדאי לקנות את
האיגרות שמועד פדייתן תוך שנה״שנתיים,
כיוון שאם פודים אותן בתאריך הנקוב,
פטורים ממס מחזור.
למי שלא רוצה לקנות צמודים מחשש
לעינא-בישא, יש הצעה טובה לא-פחות.
אני מתכוון להשקעה בתוכניות״החיסכון
השונות של הבנקים, במו ״יתר״ של
״בנק הפועלים״ ,״תמר״ של ״דיסקונט״
או ״עוצמה״ של ״לאומי״ .תוכניות אלה

מיליונר קרור וצמודה
עצה׳
נותנות הצמדה מלאה, ועוד רבית של
״/״ 6לשנה.
למצטרפים חדשים יש מיגבלה: להם
קבעו בי יובלו להוציא את החסכונות,
רק אחרי חמש עשרה שנים. אולם יש
כבר פיתרונות גם לזה. לפי התקנות, לגבר
מעל גיל 65 ולאשה מעל גיל 60 מותר
להוציא את הכסף אחרי חמש שנים. בל
מה שעליך לעשות הוא למצוא קרוב-
מישפחה קשיש, ולרשום על שמו את
החיסכון.

נ מכר בנ ק
יו״ר זמיר

״סוו> 7ז־ > שראל
תיקווה שיעור הרווח זכתה במרבית המיכרזים
הגדולים, במו המיכרז לתחנת הכוח החדשה
בחדרה.
לאחרונה נפוצו שמועות כי,זמיר מעוניין
בתפקיד של שגריר ישראל בארצות-
הברית, על רקע אי־שביעות רצונו מעיסוק
בתפקיד כלכלי טהור.

בו טלהר כי ש ת
אי ־ טי ־ ג׳י
כמה ימים לפני חפירסומים בעתונים
על שקונצרן ״בלל״ רכש את חברת ״אי־טי״ג׳י״
,בוטלה חעיסקח .״אי־טי־ג׳י״
היא חברה למימון השייכת לקבוצה קנדית,
בראשות איל-חבניח אל לאטנר.
לפי החוזה עם ״כלל״ חיו צריכים המשקיעים
הקנדיים להמיר את מניותיהם במניות
של ״כלל״ בערך נקוב של 1.5
מיליון דולר לערך. ברגע האחרון הורה
מנכ״ל ״כלל״ ,אהרן דברת, על ביטול
העיסקה.
בעיות בינלאומיות
לא רק בישראל מטכסים עצה איך להקטין
את חמיסים על ההטבות למנהלים.
באירופה פועלות במה חברות בינלאומיות,
שזהו עיסוקן. אחת מחן ״מארש
ומאקלינאן חטבות״ ,שמרכזה בלונדון,
פתחה סניפים בכל ארצות השוק המשותף,
והפרנסה לא חסרה לה.
החברה מתמחה בייעוץ לחברות כיצד
לשלם לעובדיה חטבות מבסימליות, תוך
הקטנת נטל המיסים. החברה מתאימה
את מצבו האישי של כל מועסק לתנאי
הארץ בה יקבל את שברו. הדרישה ליועץ
בזה באח בגלל האינפלציה הגוברת בשוק
המשותף, המביאה להכפלת הסכום ה מוצע
לשבר בדי לשמור על כוח קנייתו.

בנק ״סוויס־ישראל״ ,לשעבר ״בנק למימון״
,שהיה שנים רבות בבעלות הבנק
היהודי השווייצי ״קונטיננטל״ (לשעבר
״בנק סוויס-ישראל״) נמכר בשקט לקבוצה
כספית מארגנטינה. הקבוצה החדשה
היא קבוצת גראייבאר, השולטת על
במה מוסדות-מימון בארצה• עם רכישת
הבנק הוחלפה בל מועצת־המנהלים שלו,
וכן מנהלו הכללי. המנהל הנוכחי הוא

ריבית של

ס1370/
סוף השנה הביא מיפעלים רבים לצורך
במימון לכמה ימים של סוף־השנה. ה בנקים
נוהגים לא לחדש ערבויות ופיקדונות
בתקופה זו, בדי לשפר את מצבם
המאזני, ובך נוצר מחסור חמור במזומנים
לכמה ימים שבין ח־ 28 בדצמבר ל״ 2בינואר.
הדרישה לכסף הביאה לבך שבמה
חברות שילמו ריבית של אחוז וחצי על
הלוואה לארבעה ימים. זוהי ריבית של
137 אחוזים לשנה.

אפ שטיין מתרחב עיסקי המכוניות של יעקב אפשטיין
התרחבו לאחרונה, עם הצטרפו של איש־העסקים
יורם סויצקי כשותף ומנהל.
העסקים מאורגנים בשם ״החברה החדשה
לרכב״ ,והם מופעלים ממיגרש גדול
בדרך חיפה, מול רמת-אביב.
הניהול הדינמי מאפשר לאפשטיין
לעמוד בהסדר חובותיו לנושים. לאחרונה
קיבל אפשטיין מיבתב רשמי, הקובע
בי החשדות שהועלו נגדו בשעתו, בקשר
להטיית מישחקי כדורגל, התגלו כחסרי־יסוד.
בשעתו
נעצר אפשטיין בגלל חשדות
אלו.

ראול פולק, לשעבר עובד ״אקצ׳יינג
נשיונאל בישראל״.
ההון והקרנות של הבנק, שהיה לו
סניף אחד בשדרות רוטשילד בתל־אביב,
הוא שמונה מיליון לירות. סך המאזן
האחרון בארבעים מיליון לירות. עם מכירת
הבנק הישראלי ניתק חוזה קליין,
בעל ״קונטיננטל״ בשווייץ, כל קשר עסקי
בין, הבנק שלו לבין ישראל.
בנק ״סוויס-ישראל״ הוקם בשעתו כזרוע
כספית של המוסד הישראלי למודיעין,
על-ידי ראובן שילוח וגרשון
פרס. השותפים המקומיים היו קבוצת

יהודה אסי א וויליאם רובינסון,

והשליטה בניהול היתה בידי איש״המוסד
לשעבר ויהודה אסיא.
אחר״בך נקנח הבנק על־ידי ״החברה
המרכזית״ ,שמכרה אותו לחוזה קליין.
ממשלת ישראל ממשיכה להחזיק עד
היום באיגרות־חוב של הבנק, בסכום של
כשמונה מיליון פרנקים שווייציים.

ייפיו־יון״ תשקיע בתעשיה
חברת ההשקעות ״פיריון״ ,שנרכשה

לפני במה חודשים על-ידי קבוצת שאול
אייזנבך ג, מתכוונת להשקיע ב־ 4מיליון
לירות בשישה מיפעלי״תעשיה חדשים
וקיימים. עם העברת השליטה בחברה,
מונח כמנהלה הכללי יוגתן זוכוביצ׳
קי, ורואי־החשבון שלח, בבלי״מילצר-
ריק, הוחלפו בסומך־חייקין. החברה
תשנה את שמה ותשמיט את המלח
״חיפה״ ממנו, ותחליט על חלוקת דיבידנד
של /0״ 4לבעלי מניות ב׳ ובן /,״25
מניות הטבה.

העולם הזה 2001

ייי

חז׳חת
הטשת 10
חמשטיו.

תכנון קפדני, חומרים מעולים, בנייה מושלמת 1חש 1ם ת-לב מיוחדת לאיכות הסביבה-בזכות אלה
׳רועות הדירות של רובינשטין כדירות טובות באמת.
רובינשטין ושות׳ ,הבונה ברחבי הארץ משנת . 1933 בונה כיום:
בח־־א -בנוה-צודל ובנאות אפקה. בחולון -בנאות יהודית ובנאות רחל, בגילה-ירושלים. בקרית גת
ובנתניה.

חסכו ע שרו תאל פי לירות. ר כ שו דירה טובה לפני הטלתמס ־ ערך מוסף.

רובינ 1£1ט־ן

קבלנית בע״ב!
חברה

ו שות׳
ת ל־ א בי ב
ר חו ב מ קו ה ־י ע 1ראל 8
טל6 2 2 6 21 .

במדינה

המאמץהאח רון נווד דיין
ל ח זו ראלהבמהה פו לי טי ת

תמכההאח רונ העד אידות
הממשלה סגרה את
תימגע — והתושגיס
סגרו את אי 7ת
מרבית הנוסעים בקו ארקיע אילת—
תל-אביב היו תיירים, קייטנים ישראליים
או עובדי מיכרות־הנחושת תימנע.
מדיניותו של מישרד־התיירות, אשר ה ביאה
למפולת כללית בענף הכלכלי החשוב
ששמו תיירות, הקטינה בהרבה את מיספר
הטסים לאילת.
! מצב־הרוח הכללי בארץ, הפחד מפני
העתיד ומחדליהם של גורמי התיירות באילת
הביאו להורדתם מהמטוסים של הקייטנים
הישראליים, אשר היו מציפים
בתקופות מסויימות את העיר•
תושבי אילת עמדו בחודשים האחרונים
המומים מול תופעות אלה. הם ראו כיצד
עירם, ואין תושב אילת אשר אינו ניחן
בלוקאל־פטריוטיזם עצום לגבי עירו, מתחילה
להראות ניצנים ראשונים של גוויעה.
סקגדיככיות עירומות. את תוכניות
הפיתוח כבר שכחו מזמן. האופטימיסטים
קיוו כי התיירות מסקנדינביה, אשר פרצה
בעיקבות התרת טיסות־השכר לאילת,
תציל את המצב. הריאליסטים ידעו כי ה:תיירות
הסקנדינבית היא תיירות זולה, שאינה
מוציאה כספים, המתגוררת במלונות
בעלי דירוג נמוך או על שפת־הים .״לכל
היותר יביאו הסקנדינביות העירומות להעלאת
המוראל,״ הם היו מתבדחים.
השמועות על כוונת הממשלה לסגור את
מיפעלי־הנחושת בתימנע מהוות ענן אפור
על ראשי האילתים מזה זמן רב. איש לא
העלה על דעתו כי הממשלה תסגור את
המיפעלים, סתם ככה .״הם לא יעזו !״ היתה
התגובה האופיינית בעיר.
אולם הממשלה העזה. העזה, וקרוב לוודאי
שתיסוג במהרה מהעזה זו. הממשלה
יודעת, בדיוק כמו תושבי אילת עצמם,
בי סגירת מיכרות־תימנע, ללא ז?כנת תש תית
כלכלית וחברתית אחרת לעיר, היא
יגזר־דץ מוות על אילת.
700 המישפחות של עובדי תימנע, כש־אליהם
מצטרפות עוד מאות מישפחות המ שרתות
אותם, הם חום השדרה של אילת,
בעיקר לאחר שמערכת התיירות הבומבם־
טית שהוקמה, התמוטטה.
מכות קטנות. כמו החלטות רבות של
הממשלה, נעשתה גם החלטה זו בפזיזות,
אשר הביאה ועוד תביא להשתוללות״זעם
של תושבי אילת.
הממשלה ידעה כי היא צודקת, מבחינת
הכדאיות הכלכלית שבסגירת מיכרות־הנחושת,
וזה היה לה די. היא לא טרחה
להכין אלטרנטיבה כלכלית. חיא לא טרחה
אפילו לשאול בעצת בני־אילת, למצוא
׳עימם דרכי פיתרון או להסביר להם את
החלטתה. כתגובה על כך סגרו האילתים
את עירם, יומיים אחרי שנערכה בה חגיגת
תיירות ססגונית (ראה להלן),
התוצאה תהיה רק אחת: הממשלה, שתיבהל
מהמרד האזרחי באילת תיסוג,
אבל לא לגמרי• ימצאו דרכי־ביניים יקרות
להשקיט ולפשר, אילתורים תחת לחץ, ש מסרתם
למצוא חן ולצאת בכבוד, מהם
יסבלו שני הצדדים ; הממשלה, אשר תמשיך
לשלם עוד חודשים, ואולי שנים, את
הפסדי תימנע — והעיר אילת, אשר איב־
^דה הזדמנות לאירגון כלכלי וחברתי מחדש׳
ואשר המכה שניחתה עליה תוחלף
במכות קטנות, פחות מכאיבות, אך בעלי
אותה תוצאה סופית.
מדיניות איד לשבתעד קרניים
ה* 12 בינואר יהווה
תמרוד כדיר המדינה :
חיוס כו תוציא
את עצמה ממישפחת העטים
י לפי הגדרה קלאסית, מטרתה של ד-,
איסטרטגיה היא להושיב את האוייב ״על
קרני דילמה.״
כלומר: ליצור מצב שבו יש לאוייב
הברירה בין שתי אפשרויות, אשר כל
אחת מהן רעה בשבילו.
ממשלת ישראל הצליחה להושיב את
(חמשך בעמוד )28
ה עו ל ם הז ה 2001

נמר
שר נייו
וגסתעו
על רביו
יזה שם ייקרא לעתון החדש
/ /י * שמשה דיין עומד להיתמנות כעורכו
הראשי?!״ שאלה ההלצה שפשטה
השבוע בחוגי העתונות. והתשובה היתר:
״דיין אמת.״
הלצה יכולה היתד. להפוך להצעה. כיוון
שלעתון אשר דיין מיועד להיות עורכו
אין עדיין שם. לא רק -שם אין לו. אין לו
עדיין כלום. לא מערכת ולא תבנית, לא
מועד הופעה קבוע וממילא גם לא קו
מערכתי מגובש. התוכנית להוצאת העתון
נזדשפה בעודה בחיתוליה.
מבחינה זו פוצץ השבוע מעריב, שפירסם
לראשונה את הידיעה, סקופ חשוב. אין
זה מקובל בעתונות הישראלית שעתונים
מבשרים בקול תרועה גדולה על לידת
עתון מיתחרה. רוחב־הלב של בעלי ה־

השר הראשי
ארוס בעיניים
מגיע עד לידי כך.
כוונתו של משה
עתון יומי חדש,
הדלקת אור אדום

עתונים הקיימים אינו
פירסום הידיעה על
דיין להתייצב בראש
היתד, יותר בבחינת
לשני כיוונים•
הכיוון האחד היה לעבר משה דיין
עצמו ופירו־שו היה :״היזהר, צעדיך נשמרים.
איך יכול לעשות דבר כנגד ה אינטרסים
של העתונים הקיימים מבלי
שיוודע על כך. ובתחום הזה לא יהיו סנטימנטים.״
דיין
הוכיח שאת הרמז הזה הוא קלט
והבין .״כנראה שאזדקק לפרוטקשן מול
שני עתוני־הערב,״ התבטא בחיוך.
איתות הסכנה השני היה לעבר ראש*

הממשלה יצחק רבץ. פירוש האיתות ל כיוון
זה היה :״היזהר ! מאחוריך !״ או
במילים אחרות: משה דיין מתכנן לצאת
לקרב על ראשות־הממשלה, תוך תקיפה
מהאגף ולא באמצעות המיפלגה. הוא מתכנן
מערכה שיטתית ויזומה על דעת־הקהל
במדינה במגמה להפיל את ממשלתו •של
יצחק רבץ ולרשת את מקומו.
כפי שהסתבר השבוע, האיתות בכיוון
הזה לא נקלט כלל. כמה מעוזריו הקרובים
של ראש־הממשלה, המסייעים לו
לבנות את תדמיתו הציבורית. יעצו לו
להתעלם מהתופעה ולא לייחס לה חשיבות.
היו כאלה שטענו כי אם יסייען לדיין
בתוכניתו החדשה — יאפשרו לעצמם לפקח
על מעשיו. אחרים הסבירו לרבץ בביטול:
דיין בין כה וכה אינו יכול להצליח
בדרך הזו. זו תהיה קבורתו, המחדל
האחרון שלו.
לא היתה טעות גדולה יותר מאשר להת ייחס
בצורה זו לצעדו של משה דיין.

מכשיר להתקפה
__על רבין
^ ם כגי ל בו עורכי עתונים אחרים
\ £כבר עומדים על סף פרישה לגימלאות,
בחר משד. דיין בן ה־ 60 לפתוח בקאריירה
חדשה בחייו, לא היה זה רק כדי למצוא
לעצמו תעסוקה לשעות הפנאי.
ניסיון ד,היתממות וההתחסדות •של דיין,
כאשר נתפס עם מכנסיים מורדות, כאילו
אינו מבין על מה המהומה והוא בסך הכל
נענה להצעה של אנשי־עסקים מחפשי־רווחים
לכתוב מאמרים ראשיים בעתונם —
אומר דרשני. משד, דיין אינו זקוק לבמה
כדי לבטא את דיעותיו. מצד אחד ידועות
דיעותיו ומוכרות, ואין בהם כדי להפתיע.
מצד שני, למרות זוהרו שר,ועם, עדיין
מוכנים העתונים בישראל, שרובם בהשפעת
חוגי הימין, להתחרות זה בזה כדי
לפרסם כל מילד, היוצאת מפיו. מבלי להתייחס
אם יש בה עניין או לא.
יקשה להאמין שבשלב יזה של חייו החליט
דיין להפוך להוגה-דיעות. אם הסכים להתייצב
בראש הרפתקה מיסחרית שסיכוייה
לוטים בערפל, הרי זד, רק מפני שיש לו
אינטרס אישי ופוליטי בכך. עיתוי ההופעה
של העתון המיועד מצביע על
אינטרס זה. הוא מיועד להתחיל להופיע
בפרוס שנת בחירות בישראל, מתוך מגמה
ברורה להוות גורם אלקטוראלי.
גם מינוי סופרו המדיני של דבר, חגי
אשד, כעורכו בפועל של העתון מצביע
על כך שאין הוא אמור להיות סתם עתון
חדשות נוסף. חגי אשד הוא בן־בריתו
של משה דיין עוד מתקופת העסק־הביש.
מבחינה זו אין כל ספק מה מיועד
להיות העתון החדש: מכשיר להתקפת-
מחץ על שילטונו של יצחק רבין, שמשר,
דיין מגדיר אותו בשיחות פרטיות כ״אסון
למדינה״ ומכנה אותו בליגלוג בתואר
״הילד״ .הוא אמור לתת בידי דיין את
הנשק בקרב האחרון של חייו הפוליטיים.
ברור שמשה דיין לא היה הולך על
עניין מעין זה מבלי לוודא שיש לו מירב
הסיכויים להצליח.
פירוש הדבר הוא כסף. הרבה כסף. ב-
מדינת־ישראל שמאז הקמתה לא הצליח
להתבסם בה אף עתון־יומי חדש, למרות
כל הניסיונות שנעשו, הוצאת עתון היא
הרפתקה פיננסית רחבת מימדים. כדי
להבטיח סיכוי־חיים, ולא רק לזמן מוגבל
לעתון חדש, יש צורך במיליונים רבים,
העלולים לחלוף עם הרוח. כיוון שברור
לחלוטין שהעתונים הקיימים לא ישבו ב־חיבוק-ידיים
מול ניסיון חדש לפלוש ל מרחב
המחייה שלהם, דרושים אמצעים
מעל ומעבר לאלה הנדרשים להקמת מערכת
והדפסת עתון.
רק פתי יאמין שמשה דיין, שהוא מיליונר
בזכות עצמו, ישקיע אגורה אחת מכספו
במימון ההרפתקה הפוליטית שלו. אפשר
להאשים את דיין בהרבה האשמות, אבל
לא בכך שהוא מהפכן או טיפש.
גם הגירסה שנפוצה השבוע, כאילו
מקורות המימון האמריקאיים החשאיים ש יעמדו
לרשות עתונו של דיין, קישורים
בסי.אי.איי — סוכנות־הביון האמריקאית,
אין להם אחיזה. אומנם ידוע כי הסי.אי.איי,
מקים עתונים ברחבי העולם ומסייע במימון
עתונים אחרים כדי שתהיה לו אחיזה בחיים
הפוליטיים הפנימיים. למרות שדיין עשוי

העורף הראשי
ירוק במקצוע
להוות שוט לאיים באמצעותו על רבין,
ניסיון מעין זה בישראל היה שקוף מדי.
קרוב יותר להניח שמאחורי העתון
המתוכנן ניצבים גורמים המנסים לשלב
אינטרסים מיסחריים עם אינטרסים
פוליטיים. שמותיהם של שני אנשים הקישורים
במיבצע, שכבר פורסמו, אינם חושפים
את כל התמונה. השניים הם הפירסו־מאי
חגי בר־כוכבא ואיש־העסקים עמי בדאון.
בר־כוכבא כבר ניכווה פעם בעסקי
עתונות, כאשר יחד עם הפירסומאי אליעזר
ז׳ורבץ, בעל משרד הפירסום דחף, ניסה
להקים עתון־נשים בשיתוף עם מנהיג הפנתרים
השחורים, שלום כהן.
עמי בראון ייצג בזמנו בישראל את
האינטרסים של בעל ההון היהודי־אמריקאי
אייב פייגברג, שהקים את מיפעלי קוקה־קולה
בישראל. עתה הוא עובד במיפעלי
קוקה־קולה בארצות־הברית.
אבל אלה הם רק חלק מהאדשים המסתתרים
מאחורי התוכנית. האחרים, מטעמים
השמורים עמם, מסרבים להזדהות עם
העניין, מכחישים בתוקף כל קשר עמו.
מה שברור הוא שדמות מפתח נוספת ב-
עתון החדש עומד להיות אלוף (מיל).
מרדכי (״מוטי״) הוד, מפקד חיל־ד,אוויר
ל-שעבר, ועוזרו המיוחד של דיין בשר־הביטחון
לפני שסולק מתפקידו.

דפוס מפא״י
ב ת מונ ה
ן* יצוץ פרשת העתון העומד להופיע
נעשה מהר מדי ומוקדם מדי מבחינת
היוזמים. הם לא הספיקו אפילו לחתום
על הניירות המישפטיים של ההסכמים
ביניהם. כאשר יסוכמו הצדדים המישפטיים
והעיסקה תיחתם, עלולה להיתגלות הפתעה
נוספת, מרתקת לא פחות מעובדת מינויו
של דיין כעורך ראשי. עשוי להיתגלות אז
כי הדפוס שיאפשר למשה דיין לצאת
בהתמודדות נגד שילטונו ישל רבין, יהיה
קשור בצורה ישירה או עקיפה עם דפוס
ספא״י, שאנשי מיפלגת העבודה הם בעלי
המניות העיקריים שלו. דבר זה לא יכול.
היה להתרחש כל עוד היה פנחס ספיר
בין החיים.
מה שברור הוא שהגירסה שהועלתה
השבוע, דווקא על ידי דבר, עתרנו הנוכחי
של חגי אשד, כאילו עומד העתון החדש
להוות כלי-מיבטא לגוש ימני חדש, שילכד
גורמים ממשה דיין ועד אריק שרון ועזר
וייצמן — אינה אלא שטות מוחלטת.
לא לשרון ולא לווייצמן אין כל כוונה
להירתם למרכבה שאחד מסוסיה הוא דיין.
המישחק הפעם הוא כולו של כדשה
דיין. כדי לנסות להסתער על דדשילטון
בפעם האחרונה, היה מוכן להפוך גם לנמר-
של-ינייר. אלא שבמיקרה זה מוטב היה
לרבץ אילו לא התייחס אל הביטוי כאל
מליצת-זילזול בילבד .׳מבלי משים הוא
עלול לספק לדיין במו ידיו את הנשק
למילחמה בעצמו.

״״ לובה אליאב ודני קרוון

״אלמלא תורת השלום זהצדק של הנביאים. היה התנ״ך נשאר
בחינת אפוס לאומי. שי ש רבים כמוהו ו.ם לעמים אחדים...״
הספר ״שלום״ של אריה (״לונה״) אליאב הוא מייוחד־במינו מכמח בחינות.
בצורתו החיצונית זהו ספר מרובע, יפהפה מבחינה אסתטית, הכולל שלושה
חלקים שונים, השלובים זה בזה: הטכסט, שבו מביא אליאב ומסביר פסוקים מן
המקורות היהודיים על רעיון השלום, כדי להוכיח שזהו הרעיון המרכזי בתורת
היהדות ; העיטורים, הלקוחים מכתבי־יד יהודים עתיקים, ו״ 12 רישומים של דני
קרוון על נושא השלום.
בדבריו מתגלה אליאב כמלמד יהודי, המעורה במקורות, שיש לו השקפה

משלו על הדת וההיסטוריה היהודית. הוא מאיר פסוקים ידועים באור חדש,
ומוסיף עליהם פסוקים הידועים פחות. ואילו דני קרוון הגיע בציוריו לשיא
ההפשטה, כשציור אחד מורכב כולו מנקודה אחת זעירה, ציור שני מקו דקיק, ועוד.
״העולם הזח״ ריאיין השבוע את המחבר ואת הצייר. התצלומים בעמודים
אלה צולמו בתערוכה של ציורי קרוון, שנערכה לכבוד הופעת הספר, בעצם הימים
שבהם התנהל הוויכוח הסוער על פירוק מיפלגת יעד, שלובה אליאב חיה אחד
ממייסדיה. בוויכוח חזה מילאו דיעותיו של אליאב על השלום תפקיד חשוב.

ה ס 1110 חדהודתן
מיגוון הדימויים שהיהודים ׳נתנו לשלום הוא מן המיקרוקוסמוס
הקטן ביותר עד למיקרדקוסמוס הגדול ביותר.
השלום הוא זרע, זרע עץ או זרע אדם. זה —
במיקדרקוסמום. השלום הוא גם היקום גולו :״יוצר אור
ובורא חושך, עושה שלום. משנבראו, עושה ׳שלום.״ כל
הבריאה של הקוסמוס היא, בעצם, שלום. לא ברא הקדוש-
ברוד־הוא את. העולם, אלא על־מנת שיהיה שלום.

לובה, האם אתה דתי?

א לי א ב: לפי המושגים של הדתיים האורתודוכסיים,
במרכאות, ולפי המושגים של האורתודוכסים הפוליטיים
בארץ, אני בוודאי לא דתי. אינני מקיים תרי״ג מיצוות.
לפי המושגים שלי, אני דתי. זאת אומרת, אני מאמין.

• מאמין כאלוהים?

א לי א ב: אני מאמין ביישות עליונה. אני מונותאי&ט-
ללא צל של ספק, במובן היהודי הקלאסי, של אל בורא
׳שמיים וארץ, אל של כל היקום, על כל מערכותיו, אל
ממית ומחייה, גדול מהשגת אנוש, ישאף פעם לא נוכל
להשיג אותו.
במובן המונותאיסטי הזה, אני מאמין.

והספר הזה, לפי דעתן•,

הוא

• זה לא־בל־כד מתאים לתורת דארווין,
המבוססת על מילחמת-קיום מתמדת.
אליאב: מדוע יצרו היהודים קוסמולוגיה של שלום,

לפי דעתי? מפני שזה היה העם שהשלום חסר לו יותר
׳מאשר לכל עם. אחר בהיסטוריה.
לא היה להם שלום. אז הם חשבו על שלום.
בארצם הם חיו במילהמות בלתי־פוסקות. ובתוך ה-
מילחמות הבלתי־פוסקות. בקרב עם קטן *שנשחק על־ידי
אימפריות, קם ישעיהו והביא חזון שלום אוניברסלי.
בגולה עוד יותר. הם היו קורבנות של כל מילחמה,
מילחמות של רודנים, מילחמות של שיחדור. לא היה׳ להם
שלום אז הם היו מוכרחים, לדעתי, ליצור מישקל נגדי,
כדי שיוכלו להישאר באמונתם.
כל מה שהם ראו זה רק מילחמה, ודק שפך־דם, אז
איזה מין אלוהים הוא זה *שהם מאמינים בו? הם היו
מוכרחים ליצור איזו מין אמונה האוסרת שיש שלום,
שצריכים לשאוף לשלום. השלום לא בא בימיהם, אבל הוא
קיים באיזה־שהוא מקום, למעלה, בקוסמוס, בכוכבים.
ואפישר להביא אותו לארץ הקטנה והמטורפת הזאת זמז
האנשים ירצו בו.
״,גדול השלום לארץ כשאור לעיסה. אילמלא שנתן
הקדוש־ברוך-הוא שלום בארץ, היתד, החרב והחיה משכלת

ספר

דתי?
אליאב׳ :זהו יספר הרוצה להראות שהערך ״שלום״

בדת היהודית, יותר מאשר בכל דת אחרת בעולם, הוא
הערר הגבוה ביותר. הוא הערך העליון בסולם הערכים
של היהדות, כפי שאני מבין אותה.
מתוך הספר יוצא שהשלום חשוב מן האמת. הקדוש׳
ברוך־הוא עצמו שיקר בתורה למען השלום. התורה, כידוע,
כל אות שלה כולה אמת. יש רק מקום אחד בתורה שבו
הקדוש־ברוך־הוא שיקר. כאשר באו המלאכים אל שרה
ואמרו לה שהיא תלד בן, היא צחקה ואמרה ״ואדוני זקן״.
זאת אומרת שהיא לעגה, כאילו, לאברהם, שהוא כבר
לא יכול להוליד ילדים. כשהמלאכים באו אל הקדוש־ברוך־
הוא וסיפרו לו על הצחוק של *שרה, הוא שלח אותם
לאברהם, ואברהם שאל למה צחקה שרה. אז הקדוש־ברוך־הוא
אמר להם להגיד ששרה אמרה ״ואני זקנתי״.
כך שהיא לא פגעה באברהם, אלא בעצמה. זהו המקום

..רק היהודית יצרו את
המושג,ודיבת שרום,.
הוא לא קייס נשות
שבה אחות!״
היחידי בתורה שהקדוש־ברוך־הוא נתן הוראה לשקר.
יש פסוק האומר: אמת המביאה ריב ושקר המביא
שלום, י יש לשקר. השלום חשוב מן האמת.

השלום חשוב גם מן ההלכה. מפגי שכתוב יפה כוח
הפשרה מכוח הדין.״ זאת אומרת, אם הדין הוא לצידך,
אבל על־ידי פשרה אתה יכול להגיע להסדר המניח את
דעת. שני הצדדים, הפשרה מזיזה את הדין הצידה.
השלום הוא יותר ודשוב מחוקי התורה, כי אומרים
״גדולה עבירה לשמה, עת לעשות לה׳ להפר תורתו, כדי
להביא שלום על ישראל.״
חכמי היהודים כל־כך העריכו את השלום, שהם אמרו
ששמו של הקדוש־ברוך־הוא הוא שלום.
דני קרוון: מוגרבי אחד, אריה בן־דויד, העובד
בהוצאת מסדה, הביא את הספר אל סבו, שהוא מקובל
מוגרבי. כאשר ראה הזקן מה יש בספר׳ הוא אמר :״הספר
הזה הוא ספר קדויש !״

* בה זה, כעצם ,״שרום״ כשפה העברית?
נדמה שיש הבדל כין המושג העברי
״שלום,״ הקיים גם כערבית, לבין המושג ה אירופי
״פיס,״ ״פאקס,״ ״פרידה.״
למשל, אי־אפשר לתרגם לשום שפה אידו18

שלום

המילה ״שלום,״ נשער הספר של לונה אליאב, צולמה
מספר תהילים פרק ע״ב פסוק ג׳ :״ישאו הרים שלום
לעם וגבעות צדקה.״ המילה מעוטרת בטעמי המיקרא.
מעל לאות ש׳ מופיעה הטעם זרקא, ומתחת לאות ל׳
הטעם מרפא. לובה בחר במילה נפסוק זה מפני שזוהי
הפעם היחידה בתנ״ך שהיא מופיעה בטעמים יפים אלה.

פית מישפט במו :״מטוסינו הפציצו את ה-
אוייב. בל מטוסינו חזרו כשלום.״
י זאת אומרת שהמושג ״שלום״ בודל גס
ביטחון, שלמות, אודי רווחה.
א לי א ב: אין צל של ספק שהמושג הוא פייוחד לשפה
העיברית. אין כמוהו גם בערבית.
אמרתי שבמסורת היהודית השם ״,שלום״ הוא קדוש.
זהו שם בו ארבע אותיות, החופף את שמו של הקדוש*
ברוך־הוא, יהוה. הוא כל־כך קדדש שיש כמה וכמה חכמים,
האומרים שבכלל אסור לכתוב אותו, אלא כנקודה .״לא
לכתוב תיבת *שלום באיגרות, אלא רק נקודה. דהוא אחד
משמות הקודש.״

..כדיפדומט ישראר׳ במוסקבה
שמסת׳ את נוושציוב
מצטט אח ישעיהו הנביא
בדברו עד שלוסד
את הארץ.״ את השיכלון הם ראו, את החרב הם.ראו, אז
הם היו צריכים ליצור את האנטי־תיזה.
רק היהודים יצרו את המושג.״רדיפת שלום״ ..זה לא
קיים בכל שפה אחרת. אחרי השלום צריכים לרדוף, קשה
להשיג אותו, הם צריכים לה־שקיע בהשגתו את כל ישותם.
הם גם הבינו שהדרך לשלום אינה קלה, כי ״דרך
השלום להתלבש במרירות, בבחינת, הנה לשלום מר לי
מר /וכמו שכל הרפואות סמים מרים, גם השלום ,״שהוא
רפואה לכל הדברים, בבחינת, שלום שלום.לרחוק ולקרוב
אמר ה׳ ורפאתיו /דרכו שלי שלום להשתלב:במרירות, אולם
המרירות סופה לעבור> והרפואה נשארת.״ זוהי תורת
החסידות.

אני חושב ש־ 4000 שנה של מסורת ישראל נתנו
ל־שלום זוהר מיוחד, כל*כך מיוחד שזה לא דומה לשום
עם ולשום דת.
יש מעט על שלום בפרית החדשה, באיסלאם, בבודהיזם,
בבראהמיזם. היהדות מלאה מזה.
כשסאדאת היה בארצותלהברית ודיבר על חזון־שלום
אוניברסלי, הוא ציטט את 15 המלים הכי יפות שנכתבו
על השלום מעולם :״וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם
למזמרות. לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד
מילחמה.״

כשהייתי דיפלומט ישראלי במוסקבה, שמעתי את
כרושצ׳וב מדבר בכנס של המיפלגה הקומוניסטית, לפני
מאה אלף איש, עם אורחים ממאה ארצות, ומבלי להזכיר
את המקור ציטט מילה במילה את ״וכיתתו תרבותם״ —
ברוסית.

• אם כן, איד אתה מסכיר שהדת היהודית,
כפי שהיא מובאת לנו כארץ כיום, נראית
כדת של מילחמה וכיבוש וחוסר־פשרה?
א לי א ב: מה שמוצג לפנינו כיום, בצורה כזו, זו
פסבדדדת יהודית.
האנשים המציגים את זה כך, ואני בשום פנים ואופן
לא אומר שזה כל האנשים הדתיים בישראל — יש פרופסור

ולא תורת גאנדי.

אליאב ז לא תודת גאנדי.
אך יחד עם זה, ההכרה שהגבול הבטוח ביותר לעם
הוא השלום. משוררי התהילים הבינו, בזמנם, מה שמדינאים
מפוכחים לא הבינו. הם מקווים ומתפללים לאל ״השם
.גבולך שלום.״ הגבול הוא גבול השלום. אם יש שלום,
זהו הדבר הקובע.
אם משלבים את זה עם עקרון הפשרה ,״שניים אוחזים
בטלית״ ,מגיעים לפילוסופיה יהודית מקורית איך לנהוג
בקונפליקטים בין אדם לאדם ובין חברה לחברה.

• איך אתה מסביר לעצמך שהאופי של
עמנו, כאן כארץ, התפתח בדור האחרון בכיוון
שונה כל־כך? האם אנחנו מתרחקים מן היהדות,
או שהיהדות שינתה את עורה?

..אפילו הנשיא סאז״את
נאלץ לקהת 0103
מן התני ר נאשר
דיבר על הוון השלום!״
אורבך, ופרופסור ליבוביץ, ומשה אונה, ואפריים שילה
מטירת־צבי, ורבים־רבים אחרים, התושבים את מחשבת
היהדות האמיתית — הם עושים מלאכה סלקטיבית. ואני
מודה שגם אני, בספר הזה, עשיתי מלאכה סלקטיבית.
הם מוציאים את הפסוקים המתאימים להם, למטרותיהם,
למשל: ספר יהושע — שהוא ספר יפה לכל הריעות,
ספר־מילחסה מעניין, אפום לאומי יפה — משמש להם
כעמוד־השדרה של כל התנ״ך.
אני טוען שאילמלא תורת הנביאים*— אותם תריסר
או שני תריסרים של נביאים שקמו ל#ם: ישראל, ושהנדד
לים ביניהם היו ישעיהו וירמיהו, עמום והושע, שהטיפו
לצדק חברתי, לשיוויון ולשלום, גם לשלום אוניברסלי —
אילמלא תורת הנביאים היה התנ״ך נשאר בבחינת אפוס
לאומי, שיש רבים כמוהו׳ לעמים אחרים. דק הנביאים
ותורתם הפכו את התנ״ך, כזי שהובא לעולם גם על־ידי
הנצרות והאיסלאם, לספר הגדול ביותר של האנושות,
שאץ דומה לו. תורת הנביאים עשתה את ;זה . ,ותורת
הנביאים היא, ביסודה, תודת שלום וצדק.

• האם אהבת-השלום היהודית
מדבר עליה, היא פאציפיזם ץ

במסורת היהודית? ואצלי הוא זה: רדיפת השלום ואהבת
השלום. לא בכל מחיר, לא במחיר הנפש, לא הצביעות של
הושטת הלחי השנייה.

א לי א ב: היהדות אינה יכולה לשנות את עורה.
איו עליה בעלים בילעדיים. לאושרנו, איש לא הוציא
קופירייט על התנ״ך, על המישנה, על התלמוד, על ה־רמב״ם,
על החסידות, על הזוהר, על המהד״ל מפראג.
הם כולם מצוטטים בספר שלי. לא יכולים לשנות תורה.
אפשר לזייף אותה, אבל אפשר גם להראות אותה ביופיה
ובאמיתותה. בזה נכשלנו, בלי ספק. ואנחנו משלמים
ביוקר.
אנחנו צריכים, לדעתי — והספר הזה הוא רק ניסיון
קטן — לחזור למישבצת הראשונה. להתחיל ללמד מחדש
את היהדות, והמסורת היהודית, כפי שאני מבין אותה. ואיש
אינו יכול לאסור את זה, כל זמן שאני מצטט נכון. זוהי
רק התחלה של דרך ארוכה מאד, שאנחנו צריכים לעשות
בחינוך־מחדש לערכים יהודיים־אוניברסליים.

• איך כל זה בא לד? מה הרקע שלד,
מבחינה יהודית?
׳אליאב: אני חייב את אהבתי למסורת־ישראל לאבי.
הוא היה מבני משה, אגודת־סתר יהודית של אחד־העם
ברוסיה, דתי במובן היפה ביותר של המילה, וסובלני
ללא־גבול.

• שומר־מיצוות?

א לי א ב: בוודאי. כשבניו גדלו על חולות תל־אביב
הקטנה.
כשאני למדתי בגימנסיה החילונית הרצליה, והלכתי

שאתה

א לי א ב: בפירוש לא. מפני שגם בזה היהודים
מייוחדים־במינם.
די קרוב ל״לא תרצח״ ,המוטו של תורת־משד. המונו־תאיסטית,
יש :״והתורה אמרה, אם בא להורגך, השכם
להורגו.״ ה״לא תרצח״ הגדול והאוניברסלי מפני מקומו,
ולו זמנית בילבד, לייצר העמידה הפשוטה על הנפש.
דני ק רוון: משה, כשהוא ראה איש מצרי מכה
איש עברי למוות, התערב באופן אישי, למרות שאסר
״,לא תרצח״.
אליאב נ לפי אותה תורת משה, כשהם כבר הולכים
לכבוש להם נחלת־אבות, הם מצווים כי תקרב אל עיר
להילחם אליה, וקראת אליה לשלום.״

• האם אין זה מתנגש עם מיצוות סכר
יהושע לעקור את עם הארץ?

א לי א ב: אין ספק שבתוך מסורת של 4000 שנה יש
ניגודים, ודברים הפוכים זה מזה. הם קיימים בתנ״ך,
במישנה, בתלמוד.
השאלה היא מהו, לדעתי, הזרם האמיתי, הקובע,

,.תודות לאבי, שהיה דתי,
׳הייתי משגל לעלות לתודה
מוילנה ובסמרקנר!״
לצופים ולהגנה, הוא רק על־ידי מקל־נועם ועל־ידי דוגמה
אישית הביא אותי ללכת איתו לבית־הכנסת, וחיבב עלי
את הקריאה בהפטרה. לפני בר־המיצווה, לגמרי בדרך
וולונטרית, הוא הביא אותי לכך. הוא נתן לי רבי שילמד
אותי גמרא. למדתי לקרוא דף גמרא בצורה מסודרת,
מה שאני יכול לעשות עד היום.
תורת־האב הזאת שימשה אותי, במובן פרגמאטי,
במשך ימי חיי, פעמים רבות. ראשית כל, במגע עם יהודי
ברית־המועצות, כאשר אחד המקומות היחידים שבו אפשר
היה להיפגש עם יהודים היה בית־הכנסת, ושם — גם
בבוכארה, בססרקאנד, וגם בליטא — יכולתי לבוא לפני
התורה כשליח־ציבור, ולקרוא בהפטרה, לאושרם של
היהודים האלה. לא התבלבלתי.
הוא הדין בעבודתי עם יהודי מארוקו וכורדיסטאן, הן
בגלויותיהם, הן ביישובם בארץ.

• איך עלה בלבד הרעיון לכתוב דווקא
את הספר הזה? ודווקא עכשיו?
א לי א ב: זה בא לי מייד אחרי מילחמת יום־הכיפו־דים.
היום ברוד לי שזאת היתד, ריאקציה. רציתי לחפש
מקורות של אור ונחמה ותיקווה במסורת היהודית. חזרתי
לימים אחרים, לעולם אחר, לחינוך אחר.
אז התחלתי לבדוק אם מה שהטיפו לנוער ולעם כאן,
בין ששת־הימים ויום־כיפור, זה נכון. ידעתי שזה לא כל
היהדות. התחלתי לחפש באופן שיטתי את מקורות רעיון
השלום במסורת היהדות, לאורך 4000 שנים. עשיתי את
זה בכנסת, בעיקר.

במליאה?

א לי א ב: בסיפרייה, בעזרת הסדרן של הכנסת, יוסף
סתווי, איש נפלא, הבקי במסורת ישראל ובחוכמת ישראל,
ובעזרת רבי בצלאל לנדוי, הכתב הפרלמנטרי של המודיע.
שניהם עזרו לי לשחות באוקיינוס של החוכמה היהודית,
ולחפש את המקורות על השלום.
כאשר דליתי את המקורות האלה — ובספר יש רק
חלק מהם — עמדה לפני הברירה: או להשאיר את זה
לעצמי, ולהיות שבע־רצון לעצמי, למצוא קצת נחמה
לעצמי ! או לעשות עבודה מחקרית, מדעית במרכאות, מין
דוקטוראט, שיהיה מונח על האיצטבאות ; או ללכת בדרך
שהלכתי בה, לעשות סלקציה מתוך אלף מקורות, לקחת
מאה, לכתוב את הטכסט וללכת לדני קרוון ולבקש את
שיתוף־הפעולה שלו. ליצור מזה מה שנוצר, על־מנת שזה
יהפוך ספר חיגוכי־מסזרתי־פוליפי.

רני קרוון בתערינת וגיור׳ ״שרום

• וכד עוברים אנחנו לחלקו שר דני בס פר.
האם אתה דתי?
קרוון: לא, אני לא דתי. ואני לא מאמין באלוהים.
• וגם לא הלכת לכית-הכנסת?

הנשיא ורובה מעיינים בתדפיסי
קרוון: הלכתי, משום שסבתי היתד, יהודיה מאמינה,
ואני מאד אהבתי אותה, וגם בגיל בר־מיצווה החלטתי
בעצמי ללכת וללמוד את ההפטרה והמפטיר אצל מורה,
למרות שאבי לא ראה את זה בעין יפה. הוא לא התנגד
לזה, אלא שהיה אתאיסט, וראה את עצמו כחופשי, והיה
באופן חריף נגד כפייה דתית. זד, לא מצא חן בעיניו,
בעיקר אצל מישהו שלא אהב ללמוד שום דבר.

• כל זה היה בתל־אביב?

.קרוון: כל זה היה בתל־אביב הקטנה, ליד שכונת
נורדיה. נולדתי ברחוב זרובבל פינת מאה־שערים.

• זה כמה מאות מטרים מן המקום שבו
גר אז, וגם כיום, לובה אליאגי.
^ קרוץ: אני מאמין, אולי, בדת אחרת, אם זה ביכלל
דת: בשלום.

• אתה קיבלת חינוך מארכסיסטי. אתה
הניד השומר־הצעיר, בעוד שלובה הוא חניך
ארץ־ישראל העובדת הסוציאל-דמוקרטית.
קרוץ: בדרך כלל, מכל התשובות שמצאתי אז,

בסיפרות המארכסיסטית־לניניסטית, נשארו לי היום רק
שאלות.
א לי א ב: אם דני מאמין בשלום כיישות עליונה, אז
דני מאמין ביהדות, לפי התפיסה שלי. זאת היא המסורת
היהודית.
קרוץ: אני מאד חרד מן המילה ״איי מאמין״ .יש
לי איזושהי רתיעה מן המילה ״אני מאמין״ ,משום שאני
יודע שהיו הרבה תנועות והרבה אמונות, שבכוח אמונתן
הלכי והרגו אנשים. לכן כל דבר שהוא באמונה, ההופכת
פאנאטיות, שבשמה מוכנים לעקוד אנשים אחרים, זה
בשבילי מוקצה מחמת מיאוס.

הציורים. קשה להתווכח על ציורים.

קרוון: להתווכח אולי קל, אכל לדבר עליהם קשה.

על כל פנים, בשלובה בא אלי והציע לי את ההצעה
לעשות עיטורים לספר שלום, לקחת את כתב־היד וקראתי

..עלינו לחמר למישבצת
הראשונה, להתחיל ללמד
את היהרות מחרש,
לני שאני מבין אותה!״
אותו. ראיתי שאם אני צריך לעטר מ״לא תרצח״ דרך
״וכיתתו חרבותם״ ,דרך תלמוד, חכמים, הרמב״ם, תורת
החסידות, ועד אבות הציונות, אז כבד המשא מנשוא. זה
בלתי־אפשרי. אני לא מסוגל לעשות את זה.
אז הצעתי לו שניקח מתוך מנוסקריפטים עתיקים
דברים המקבילים לחומר המופיע בטכסט, מתקופות שונות,
ונראה גם את היופי שבצורה, לא רק בתוכן. הצעתי
שנעטר את הספרים בדברים שהיהודים עשו במרוצת
הדורות.
רציתי שיראו את היופי הצורני שהיהודים נתנו במשך
הדורות לרעיונות השלום, וגם לרעיונות אחרים.
יש טעות האומרת שהיהודים עסקו דק במופשט,
בדברים שאין להם צורה. זוהי טעות, שגם בעזרת הספר
הזה הייתי רוצה לשרש אותה.
חשבתי שבזה אצא כדי חובה, וכך אעטר את השלום.
(המשך בעמוד )28

מחזור העבודה שלו בשנה אחת הגיע
לסדר גודל של 20 מיליון ל״י.
התמוטטותו של עמירם וייסברג בן
ה־ ,29 לא היתה בלתי נמנעת,
סכומי הכספים שהגיעו לו — או שהיו
צריכים להגיע אליו עם סיום העבודות
שביצע — הסתכמו במיליונים רבים. אילו
היה מסיים את-העבודות שהחל עבור מש-
רד־הביטחון והסוכנות היהודית ומגיע לסיכום
חשבונות, ייתכן והסכומים שהיו מגיעים
לו היו מכסים את סכומי חובותיו.
אבל ההתחשבנויות שלו עם המוסדות
נסחבו והתמשכו. בינתיים החלו עובדיו
ונושיו ללחוץ עליו. כדי לפרוע את חובותיו
נטל עמירם וייסברג הלוואות מכל
הבא ליד. הוא לקח כספים ממלווים ברי־בית־קצוצה,
מחברים, מאישי עולם־תחתון,
מעובדיו, ממזכירתו, ומסתם מכרים.
תוך זמן קצר נכנס לסחרחורת שלא יכול
היה עוד להימלט ממנה. הוא היה נותן
צ׳קים דחויים לנדשים, מבלי ליטול מהם
חזרה צ׳קים שזמן פרעונם חלף והם לא
נפרעו. כך קרה שהרבה נושים החזיקו
ומחזיקים בידיהם צ׳קים ושטרות בסכומים

בפולים ומשולשים מכפי שהיה חייב להם
באמת.
איש־עסקים רציני לא היה מגיע לעולם
למצב מעין זה. אבל עמירם וייסברג,
הכוכב העולה, בתחום קבלני־משרד־הבט־חון,
לא היה איש־עסקים כזה. הוא התמוטט
באותה מהירות בה הגיע לגדולה.
כשם שהפך בין־לילה למיליונר, כך הוד
רושש בין־לילה. סיפורו הוא דוגמה מאלפת
כיצד ניתן עדיין במדינת־ישראל בשנת
1975 להתע־שר ולהתרושש בחסות משרד-
הביטחון ותחת עינם הפקוחה •של שיל־טונות
מס־ההכנסה.
עוד לפני שלוש שנים היה עמירם וייס־ברג
דמות אפרורית ואלמונית, שהסתתרה
מאחורי הדלפק של אחד מבתי־המלון שברחוב
הירקון בתל־אביב. הוא היה בנו
של פועל נמל תל־אביב, שנהרג בתאונה
בנמל ב־ ,1948 כשעמירם היה עוד פעוט.
אמו נישאה בשנית לבעל תחנת־סיכה ב־ראשון־לציון
ועמירם גדל בחסותו של האב
החורג.
את שירותו הצבאי עשה ביחידת תותחנים,
בה הגיע לדרגת רב־סמל, וזמן קצר

מתירה 11 בהדצריהיפיתוח ]מרטה מישפחת הקברן ־ והגושים בזזו
ן• ה יגמר ברצח:״ היה עמירם
/ /י וייסברג נוהג לומר ,״מישהו יקח
יום אחד תת־מיקלע ויחסל את הפקידים
האלה של משרד־הביטחון. מה שהם עושים
לקבלנים זאת התעללות. למי שלא משלם
שוחד הם מושכים את אישור החשבונות.
תראו שזה יגמר ברצח!״
בשבוע שעבר זה באמת כימעט נגמר
ברצח. אבל איומי הרצח הופנו אל עמירם
וייסברג עצמו. מישהו, או כמה, מנושיו של
אחד הגדולים שבקבלני־הביצורים של
משרד־הביטחון, שיגר אליו רוצח־שכיר.
״אם לא תשלם את החובות שלך, זה
יגמר ברצח!״ היתה הבשורה בפיו של
האיש. עמירם וייסברג לא נטל סיכון.
בשחר היום החמישי של השבוע שעבר
הוא הגיע בחשאי לנמל־התעופה בן־גוריון,
כשהוא חרד שמא יעצרו אותו בדרכו אל
המטוס. אבל איש לא עצר בעדו. שומר־ראש
שכיר, שעבד בשירותו מזה מיספר
חודשים, ומלווה־ברבית־קצוצה, שהצליח
להשתלט על חלק מרכושו, ליוו אותו אל
המטוס. כמה שעות אחר־כך, במטוס אחר
יצאו מהארץ גם אשתו ושני ילדיו.
בערב אותו יום הגיע פתק בידי שליח
אל ידידו הטוב ביותר של עמירם. רק
מישפט אחד היה רשום בו :״אני מבקש
שתסלח לי.״ כך נודע כי עמירם וייסברג
נמלט מהארץ. לולא פתק זה היה הדבר
נשאר בסוד עוד זמן מה• שכן בשבועות
האחרונים הסתתר עמירם מנושיו ועקבותיו
כמעט ונעלמו. מודשש לחייו הוא הפסיק
לבוא למשרדי חברת ״וייסברג לבניה ופיתוח״
בכיכר־מלכי־ישראל בתל־אביב•
את וילת־הפאר שלו שברחוב שלווה
בהרצליה פיתוח, נטש כבר ימים קודם
לכן. הוא הוציא ממנה את אשתו וילדיו
והתחבא -במקום סתר, מפחד הנושים. כאשר
הצליח לבסוף להתחמק מנושיו ולעזוב
את הארץ, הוא הותיר אחריו חובות
של מיליונים.

בלמעלה משני מיליון ל״י הסתכמו חובותיו
לסניף בנק־לאומי שבבניין מלון דן
בתל־אביב. מיליון וחצי ל״י נוספים נשאר
עמירם וייסברג חייב לשתי חברות־ביטוח
גדולות שהילוו לו כספים, חלקם תמורת
ערבויות בנקאיות. ובידי עשרות נושים
נוספים התגלגלו צ׳קים ושטרות בסכומים
שהוערכו במיליון וחצי ל״י נוספים.
חובות אלה בישרו התמוטטות נוספת
בבניין־ד,קלפים של המשק הישראלי. החידוש
היה בכך שבפעם הראשונה התמוטט
עתה קבלן־ביצורים מוכר ומאושר של
משרד־יהביטחון, מגדולי קבלני־העפר, ש־

אותה1

אחרי שהשתחרר התחתן עם נערה שהכיר
בשירותו הצבאי. היתה זו שרה פוטשניק,
בתם של בעלי מלון פאר בטבריה לשעבר,
שמכרו את המלון המפורסם ועברו לנהל
את מלון אקצלסיור ברחוב הירקון בתל־אביב.
כשהתחתן עם משפחת המלונאים
הפך עמירם עצמו למלונאי. הוא עזר
להורי אשתו לנהל את המלון הקטן, עבר
בשעות הערב קורם למנהלי מלונות בהרצליה
וחי בצינעה עם אשתו החולנית.

כ מו בו ל ס

ס הסתתרו בעמירם שאיפות גדו־
\ 1לות וכישרונות כמוסים, הם יצאו לאור
בראשית שנת . 1973 היתד. זו תקופת ההם-
תאבות הגדולה שקדמה למילחמת יום־
הכיפורים. הצלחותיהם של קבלני קו בר־לב,
שהתעשרו בין־לילה, ניקרו גם את
עיניו של עמירם, שהכיר כמה מהם באופן
אישי. הוא אמר לעצמו :״אם הם מסוגלים
— גם אני מסוגיה לזה.״ הוא אסף את
המזומנים שהצליח לחסוך, לקח קצת הלוואות,
ובסיועו של ישראל (״יולק״) טל,
ידיד מישפחה בעל ותק וניסיון בקבלנות,
החל לעסוק בעבודות־קבלנות ובניין. הוא
שכר כלים מיכאניים והחל מבצע עבודות-
פיתוח ועבודות־עפר עבור הסוכנות.
בעבודות קו בר־לב לא הספיק עמירם
להשתלב. הקו נפל לפני שהוא קם על
רגליו. אבל הנסיגה מקדהתעלה, ועבודות־הביצורים
בקווי סיני החדשים שהחלו
לאחריה. סיפקו לו את כל מה שהחמיץ
לפני המילחמה.
עלייתו של עמירם וייסברג בקבלן ל-
עבודות־ביטחון היתד. מדהימה.
רק בתחילת 1974 התחיל עמירם וייס־ברג
לקבל ממשרד־הביטחון עבודות. תחי לה
עבד בשותפות עם קבלדהעפר צבי

מישור־הביטחון והסוכנות חייבים לו
מיליוני לירות ־ אבל נושיו איימו לרצוח
אותו אם לא ישלם להם מייד את חובותיו

גל בבניית בונקרים ומערמת־ביטחון ב־רמת־הגולן.
אחרי
התקפת המחבלים על קיבוץ שמיר
בגליל הוא קיבל את עבודות הביצורים
של הקיבוץ, מרווחיו בעבודה זו קנה את
הווילה בהרצליה פיתוח, שעלתה לו 600
אלף ל״י. כעבור כמה חודשים בבר החל
לעבוד בקו-הביצורים החדש בסיני.
משרדיהביטחון הביר בו כקבלן מורשה,
הרשאי לקבל על עצמו עבודות עד לסכום
של 7מיליון ל״י. עמירם ביצע עבודות
בסכומים גדולים בהרבה. היה זה הוא
שבנה מחדש את ביצורי מעוז בודפסט —

המעוז היחיד בקו בר־לב שלא נפל ב־מילחמה.
הוא בנה את מעוז נדוו־קה ואת
מחנה טסה,
ושורה ארוכה של מגדלי־תצפית,
־מגדלי־ניווט ואנטנות, שהוקמו בקו החדש.
תוך חודשים מיספר הפך לאחד מגדולי
קבלני־הביצורים בארץ. הוא העסיק למעלה
מ־ססז פועלים. צי של טנדרים מצוייד במכשירי
מוטורולה עמד לרשות חברתו.
הוא עצמו החל להחליף לו ולא-שתו מכונית
פעמיים בשנה. כשמכונית פונטיאק
הדורה עומדת לרשותו.
הצעיר, ששנתיים קודם לכן חי על הכנסה
של כ־ 3000ל״י לחודש, גרף מדי חודש
יותר מחצי מיליון ל״י. עמירם ד,יתגלה
כבעל תפיסה מהירה. הוא תפס את המיקצוע
ואת כל הטריקים הכרוכים בו. הוא הופיע
כבעל־ביטחון עצמי נדיר, המציג את
עצמו כמומחה לכל דבר, בעל כושר ש יכ־נוע
והשפעה על אחרים. לא במעט נזקפה
הצלחתו לזכות מנהל־העבודה הראשי שלו.

בניית לולים במושב רוגלית בהרי ירושלים
בסכום של מיליון ל״י עבור הסוכנות.
הוא יכול היה גם למכור את הווילה שלו,
שערכה עלה למיליון ל״י, כדי לפרוע חלק
מהחובות. שום דבר לא היה קורה. כל
המומחים שותפים לדיעה כי אחרי מצוקה
זמנית היה מצליח לפרוע את החובות
ולקום על רגליו מחדש.
תחת זאת הפסיק לעבוד ופתח במנוסה.
עבודות בהם הושקעו כבר מאות אלפי ל״י
נמסרו ע״י המזמינים לביצוע לאחרים
וברור כי איש לא ישלם לחברתו עבורן.
משרד־הבייטחוו החל לקזז מהסכומים ה מגיעים
לעמירם עבור נזקים שגרם בעבודות
׳שלא ביצע.
למקורביו של עמירם היה ברור כי הוא
מתכנן בריחה גדולה יותר — לחו״ל. סייעה
להנחה זו העובדה שכמה סכומים גדולים
שקיבל נעלמו באורח מיסתורי. היה חשד
שהוא הבריח אותם לחו״ל במטבע־זר. אבל
אי אפשר היה להוכיח זאת. עמירם עצמו

תחילת הדרו

עמירם וייסברג בחגיגת חתונתו עם שרה פוטשניק,
לפני שבע שנים, מייד אחרי שהשתחררו מצה״ל.
שרה (בתמונה משמאל) לדה לעמירס (בתמונה מימין) שני בנים, כולם ברחו מהארץ.

היה זה ראובן פתל, דמות מוכרת מקרב
לוחמי הצנחנים.
פתל, שהסתבך בעבר ולא יכול היה
לעבוד ברשות עצמו, עבד כמיהל־עבודה
אצל וייסברג, ניהל את העבודות בכישרון
מיבצעי נדיר, תמורת אחוזים מהמחזור.
יעמידם לא הסתפק רק בתחום הצבאי.
הוא החל לעבוד בבניית לולים בישובי
ההר עבור הסוכנות־היהודית בסכומים של
מיליונים. גם בתחום זה ראה ברכה עד
שהחליט להקים מיפעל לקונסטרוקציות לבניית
לולים בקריית־מלאכי. ההצלחה הכספית
גררה גם הצלחה חברתית. דמויות
שוליים ומחפשי-רווחים־קלים נדבקו אליו
והתחככו בו. עמירם החל לפזר כספים
בלי חשבון. הוא הירבה במסעות לחו״ל.
חשבון המכוניות השכורות במשרדו הסתכם
בכ־ 50 אלף ל״י לחודש.
בעיני חוג שלם הוא הפך לסמל הישראלי
המצליח, להוכחה שבמדינת־ישראל ניתן
להפוך למיליונר תוך זמן קצר, בלי יותר
מדי צרות ממס־ההכנסה.

תרו מו ת
בלי כי סוי
ך* התמוטטות באה בסס תויע, בו
1אותה: מהירות של הופעת ההצלחה,
אבל הפעם מבלי שתוצאותיה ניצפו מראש.
היא החלה בעיכוב חשבונות של פקידי
משרד־ר,ביטחון, על עבודות ביצורים ש חברתו
של עמירם כבר ביצעה. עמירם
טען כי מתנכלים לו וכי מתחריו, המקנאים
בו, מנסים להכשילו. אבל במשלד־הביטחון
התקבלו תלונות מצד אנשי־צבא שהיו
צריכים לקבל לידיהם את הביצורים של
עמירם. היו תלונות על
חישובי כמויות. בין השאר הועלה
חשד כי נעשתה קנוניה בינו ובין כמה
ממפקחי הכמויות של משרד־הביטחון. עד
לבירור הסופי עוכבו החשבונות.
בינתיים עזב אותו גם ראובן פתל, שריכז
למעשה את !כל העבודות בסיני. תוך
שנתיים אסף ראובן מספיק כספים כדי
להקים לעצמו חברה. משלו. אחרי עזיבתו
של פתל התרופף הפיקוח.
שוב עוכבו החשבונות.

קבלדהמישנה ״3

שהיה מנהל־עבודה של כל עסקי עבודות
הביצורים של עמירם וייסברג, הרוויח
אחוזים קבועים מכל רווחיו של וייסברג.
:ואז היתגלה עמירם לפתע כילד מגודל.
כל זמן שעסקיו התנהלו ללא בעיות, הוא
התנהג כמלך בגדוד. אבל ברגע בו צצו
התקלות הוא העדיף להתעלם מהן במקום
להתמודד עמן. בהתנהגות פסיכופאתית ל מחצה:
נמנע מלערוך התחשבנויות עם ה־
,גופים עבורם עבד ולתבוע את הכספים
המגיעים לו. כמו אדם המאמין שיזכה
בפיס, כך קיווה שהענינים יסתדרו מעצמם
עם הזמן. כדי לעבור את תקופת המשבר
החל ליטול הלוואות בריבית קצוצה.
דמות מפתח בפרשה בנקודה זו הוא
מרדכי וגינצבורג, מנהל סניף בנק־לאומי
במלון דן, שם התנהלו חשבונות הברת
הפיתוח של עמירם וייסברג. היחסים בין
השניים היו הדוקים עוד מהתקופה בה
ניהל עמירם את מלון אקצלסיור הסמוך
לסניף הבנק. בעוד שסכום משיכת־היתר
שעמד לרשותו של עמירם בסניף. הגיע
ל 250-אלף לירות, החל עמירם למשוך
מהבנק סכומים גדולים בהרבה.
אולם גם הסכום שיכול היה הבנק להלוות
לו היה: מוגבל. בתקופה מסויימת החלו
צ׳קים של עמירם לחזור. הקבלן שגילגל
מיליונים היה נאלץ לפרוע במזומן המחאות
של שבעים או מאה לירות שהבנק סירב
לפרוע אותם. צ׳קים שנתן כתרומה לגזום
הגנה משפטית לשמעון (״כושי״) רימון
הכלוא בגרמניה, או כתרומה לאגודת הכדורסל
של מכבי ת״א, חזרו ללא כיסוי.
בעלי־ההוב, שמיספרם הלך וגדל מיום

מרדכי גינצבורג, מנהל
סניף בנק לאומי במלון
דן בתל־אביב, שם נשאר עמירס וייסברג
חייב יותר משני מיליון ל״י בעת שנמלט
מהארץ. גינצבורג מסובך בפרשה אישית.
ליום החלו להיות עצבניים. כמה מהם
הגישו תלונות למישטרה. אחרים החלו
לאיים. כמה מהם הקימו שערוריות בבנק
שסרב לכבד את חתימתו של וייסברג.
כמה מהנושים מעידים כי מנהל סניף
הבנק, גינצבורג, נתן גיבוי לאורך כל
הדרך לוייסברג. הוא היה מרגיע את הנושים,
טוען כי מצוקתו הכספית -של וייס-
יבת היא זמנית וקשורה בסיום השנה האזרחית
וכי באמצע חודש. ינואר 1976
ישוב ירווח לו.
אותם נושים מצביעים על כך שהיחסים
בין גינצבורג לוייסברג לא הצטמצמו בתחום
יחסי בנקאי-ילקוח. כך, למשל, נטל
וייסברג את חתנו של גינצבורג, עורך־הדין
נחום פיינפרג, לשמש כפרקליטו וזה אף
קיבל זכות חתימה על הצ׳קים של חברתו.

הוויל ה גבזזה
ל או ר -היו ס
ן* תלונות טמישטרזז ולחץ הנושים
1 1הכניסו את עימירם וייסברג לפאניקה.
״הפחד התחיל לאכול אותו !״ סיפרו ידידיו.
כדי להתגבר על הפחד הוא נהג בקלות-
דעת מדהימה.
היתד, נקודה בה יכול היה לאסוף את
כל נושיו לבקש מהם ארכה של כמה חוד שים
לפרעון חובותיו, להמשיך לעבוד
ולסיים את העבודות שהחל בהם — כמו

הכחיש כל כוונה להסתלק, ד,משיד לנהל
אורח־חיים ראוותני ופזרני כבעבר.
עד שהגיעו איומי החיסול. במקביל להם
חיפשה אחריו המישטרה. נושים אילצו את
מישפחתו להסתלק ממעונה. כמה מהם הוציאו
מהדירה חפצי ערך. כדי להציל את
הנותר הורה יעמידם לשומר-ראשו להעביר
את הרהיטים למקום מחבוא. נושים תפסו
את מפוניותיו ואת ציוד החברה שלו. איימו
על חייו. המילכוד היה מושלם.
בשבוע שעבר ניתן לו מוצא של כבוד
על ידי אחד הנושים. האיש, יהלומן העוסק
בהלוואות בריבית־קצוצה באיזור הכיכר,
החזיק בידיו צ׳קים של וייסברג בסכום של
300 אלף ל״י. הוא הציע לוייסברג לשלם
לו ׳ 25 אלף דולר נוסף למחיקת החוב, כדי
שזה יעביר את הווילה שלו לצד שלישי,
שכביכול קנה אותה תמורת 600 אלף
ל״י, ולהסתלק לפני שהנושים האחרים
יממשו את המגיע להם בעיקול הווילה.
היתד, זו הצעה ׳שאי אפשר היה לסרב לה.
מה עוד שהיה ברור לוייסברג מיה יקרה אם
לא יסכים לצעתיו של אותו קטן. הוא
הסכים לבצע את העייסקה. וכך, בבוקר
היום החמישי שעבר, הוברח מהארץ, מבלי
שאיש מנושיו יעלה בדעתו קודם לכן
להוציא נגדו צו־עיכוב-יציאה.
הנושים הנזעמים הסתערו על הווילה
בהרצליה ובזזו את מה שנותר בה, מבגדים
ועד צעצועי-ילדים. החלו לפרק את הבית
לאור היום. אנשים ובידיהם שטרות של
וייסברג על מאות אלפי ל״י צבאו על
משרד החברה בתיקווה שמישהו יאזין למחאתם.
לפי בקשת בנק לאומי מינה בית־המישפט
כונס נכסים שינסה לממש את
רכושו של וייסברג. אבל לא, נותר עוד
רכוש. אפילו מיסמכי החברה נעלמו.
אילו היו הנושים מתאחדים ומסכימים
להפקיד נאמן שינהל את עסקי החברה
וינסה להשלים את העבודות בהם החלה,
ייתכן וניתן היה להציל יחלק מכספיהם.
בשלב זה לא נראה סיכוי זה.
אבל השמועה שעמירם ויייסברג הצליח
להבריח לחו״ל כספים רבים לפני בריחתו,
הבטיחה שהפרשה לא הסתיימה. השבוע
שכרו כמה מהנושים אנשי עולם־תחתון
כדי שיצאו בעקבותיו של עמירם וייסברג.
ההוראה שניתנה להם היתד, חד־משמעית :
למצוא אותו ולגרום להחזרתו לארץ. חי
או מת.
1. 21

מילה מפחידה הטילה את מוראה ער
ף* עובדה שהמילה פרוטקשן הפכה
י 1בימים האחרונים למילת ״כל־בו״ לשורה
של מעשי אלימות, בריונות, הצתות
ונסיונות לרצח, פתחה את עיני הציבור
להידרדרות הנוראה של חיי הפשע׳ בארץ.
נידמה כי רק בשבועות האחרונים החלו
לצוף מעל לפני השטח עשרות מיקרים
של נסיונות אלימים לגביית דמי חסות,
הנחת מטעני חבלה, איומים, דקירות, חבלות
והעתקות. האמת היא כי מאז הרצח
של דויד (״דודו״) ענתבי בירושלים, רצח
שהיה על רקע פעילות העולם התחתון
בגביית דמי חסות, נחשפה לעיני הציבור
החומרה שבתופעה זו והמישטרה אולצה
לפעול, ולהודות, אמנם בגימגום, כי הופעת
הפרוטקשן קיימת, ולגייס את כוחותיה כדי
לנסות ולהתמודד עם תופעות אלה.
רק עתה, לאחר שהזרקורים הופנו לעבר
נושא הפרוטקשן, התגלה עד כמה הוא
נירחב ועד כמה המישטרה היא חסרת או

בני ברק — צעיר נעצר לאחר שהטיל
מחלון דירתו חזיזים לרחוב.
• בא ר־ שבע — תשע צעירות וצעיר
השתוללו במישרדי מישרד השיכון בבאר־שבע,
גרמו נזק לריהוט ותקפו את העובדים
שנימלטו מהמקום.
• תל־ אביב — נושי חברת הבניה
צוות ר.י.ל. הודו כי פנו לעזרת העולם
התחתון כדי לגבות את הכספים המגיעים
להם. בין היתר נערך נסיון להצית את
סניף בנק לאומי ברחוב אלנבי ,94 שם
מצויים חשבונות החברה הקבלנית, ונערכה
פריצה בכוח לביתו של שר השיכון אברהם
עופר באפקה.
• חיפה — במועדון קלפים, ברחוב
נתנזון בעיר התחתית ליד שוק התורכים,
נורו שלוש יריות אקדח ונעצרו שלושה
שהיו מעורבים בקרב היריות: מרדכי בר־דוגו,
אלברט רואימי ורפאל פרץ.
!• תל־ אביב — בעקבות מעצר ה־

היא חמורה
נים, נטולת כישרון ויכולת לטפל בתופעות
אלה.
אולם הפרוטקשן הוא רק חלק קטן
ביותר ממישטר האלימות, הפחד, האיומים,
השוד והביריונות שהחברה הישראלית
חייה עמו ושהמישטרה אינה מצליחה
להתמודד איתו.
רשימת מעשי האלימות, גביית דמי החסות
והבריונות של הימים האחרונים היא
אות אזהרה חמור המעיד כי המדינה עברה
מזמן את הקו האדום של סיכון חיי האזרח:

יום חמישי: 25.12.75 ,

#חיפה — יוסף גבאי, מי שנעצר
באשמת הטלת הרימון בשוק תלפיות בחיפה,
על רקע של גביית דמי חסות, הודה
כי תמורת הטלת הרימון באיטליז של
מאיר דואק בשוק, היד. צריך לקבל סכום
של 20,000 לירות.

22 -1

גרפיקאי, שהזמין בבית דפוס שטרות
מזוייפים של 100 דולר בסכום כולל של
מיליון דולר, סיפר הגרפיקאי העצור כי
עשה עבודה זו על-פי הזמנתה של כנופי׳ה
אלימה שאנשיה איימו עליו בנשק, כדי
שיבצע עבודות אלה.

יום שישי: 26.12.75 ,
;• ירושלים — רב פקד יהודה סג-
לוביץ, מפקד הלישכה לתפקידים מיוחדים
של מישטרת ירושלים, הושעה מתפקידו
לאחר שהועלו נגדו חשדות בדבר קשרים
עם העולם התחתון וכנופיות הפרוטקשן
בירושלים.
•,שדרות — ז׳אן קלוד בן־חמו התפרץ
לישיבת מועצת שדרות ועל רקע של
גביית דמי חסות תקף את ראש המועצה
יעקב אלקבץ.

הארץ,. :פרוטקשן״ -אן־ המציאות
#ת ל ־ א בי ב — אברהם לוי נעצר ל-
15 יום בחשד כי ירה לעבר חברחו ב-
קלצ׳ניקוב ואיים עליה משום שהיא עזבה
אותו.
!• י רו שלי ם — איומים טלפוניים
הגיעו לביתו של שר הבריאות ויקטור
שם־טוב. נאמר לו כי גורלו יהיה כגורל
אורי אבנרי.
#ת ל ־ א כי ם — דייל אל־על משה
גל נעצר על־ידי בית־מישפט ושוחרר בערבות,
משום שסירב לשלם למלון. פאל
(שרתון לשעבר) סכום בן 2000 לירות, לאחר
שבילה במלון עם אלופת מישחקי ה־ברידג׳
של איטליה משך מיספר ימים.
#פרדס כ ץ — י שני צעירים, דויד
כהן ואברהם טייב, הורשעו בבית־מישפט
בעוון תקיפה, איומים וחבלה ברכוש. השניים
תקפו את שאול אגבבה, בעל מיס-
עדה בפרדס כץ ואת אישתו, לאחר שלא
שילמו להם דמי חסות. בנוסף לתקיפה

מהשכונה התפרעו ׳כאשר נעשה נסיון
לבצע צו הריסה. ארבעה נהגי דן ניפצעו
וארבעה אוטובוסים ניזוקו. טנדר של ה-
עיריה ניזוק כאשר המתפרעים הפכו אותו
וניסו להציתו.
ן• כפר מזרעה — בכפר ליד נהריה
ניפצעו 16 שוטרים בעת שבמקום בוצע צו
הריסה. נעצרו 34 מבני הכפר כחשודים
בהתפרעות.
׳#שער הנגב — ארבעה אקדחים
ניגנבו ממישרדי המועצה המקומית.
#תל־אכיב — שני שוטרים ניפצעו
בעת התפרעות של נושי.צוות, ו.׳־;ד. ליד
סניף בנק לאומי ברחוב אלנבי 22 .מד-,
מתפרעים נעצרו.
#כת־ ים — 100,000 לירות; נישדדו
בשעה 11 בבוקר מבעל תחנת־הדלק יוסף
פלח ׳בעת שעמד להפקיד את הכסף בסניף
של הבנק הבינלאומי.הראנסון. בעיר. ה־

ומחרידה יותר
שברו השניים רהיטים, בעטו
ושפכו סוכר על הריצפה.

בלקוחות,

שבת: 27.12.75 ,
> #אשדוד — חייל בחופשה הטיל
לאחד מרחובותיה הראשיים של אשדוד
כמה חזיזים.
י• קריית־אתא — צעירה, תושבת
המקום אשר ביקשה טרמפ מהכרמל בחיפה
למחנה דויד, הותקפה עליידי מסיעיה,
שלושה צעירים וצעירה,׳ וניגרמו לה חבלות
חמורות.
#1הרצליה — שני צעירים המוכרים
למישטרה כעבריינים נעצרו בשעת לילה
כשברשותם פיגיון.

יום ראשון: 28.12.75 ,

#שכונת ה תיקווה 300 -צעירים

צעירים היו חבושים בכובעי ׳גרב שהסתירו
את פניהם וירו באקדח. שהיה, ברשותם. .
#כפר־סבא — 17,000 לידות ניש-
דדו בשעה 6בערב מסניף הדואר בעיר
על־ידי שני צעירים, חמושים באקדח ובעוד,
אשר פצעו את מנהל הסניף זאב
פלים.
! #בית דג! — שיבעה ניסו לאנוס
צעירה מקומית; ,אחרי. שנתנו לה טרמפ
בתום בילוי בדיסקוטק ברמלה. המעשה
נעשה מול עיניהם של שלושה חיילי מיש-
מר הגבול שסיירו בעיירה.
! #חיפה — ׳במהלך חקירת רצח הישיש
ירחמיאל פלץ, גילתה המישטרה
מאגר נשק גדול, שהיה שייך לאחת מכנופיות
העיר, בו נימצאו עשרות רימוני יד.
ן #שוק הכרמל — ביח־המישפט הר שיע
קצב מהשוק התל־אביבי לאחר שה־

(המשך מעמוד )25
קצב תקף בגרזן קצין מיש טרה ודלק עם
סבין שלופה אחרי סמל מישטרה.

יום שני: 29.12.75 ,

• תל אביב — בשעת בוקר מוקדמת
הוצתה החנות הגדולה של רהיטי מרס.
חומר דליק נשפך בשלושת הקומות של
החנות והוצת אחר־כך. היתד. זו ההצתה
השלישית בשנה האחרונה של רהיטי מרס.
המישטרה הודיעה כי לא היתה במקום
הצתה מכוונת, אד אחר־כך הודתה כי
שגתה בהודעתה הראשונה.
• מבריח — מוקש הוטמן בחצר בית
בשדרה המרכזית בשכונת קרית שמואל,
ליד קולנוע אביב. שכן ראה צעיר בן 20
מטמין את המוקש והזעיק את המישטרה
שסירקה אותו.
י• חיפה — שני ביריונים חטפו באמצע
הרחוב צעירה בת ,24 הכניסו אותה
לתוך מכונית ונסעו. ג׳ים של מישמר הגבול
שהבחין במכונית ושמע את צעקות
הצעירה דלק אחריהם והצליח לחלץ אותה.
• נצרת — גבריאל ברששת הואשם
על ידי המישטרה כי גנב אקדח, לקח אותו
_עימו לטיול ברמת הגולן. ברמת הגולן
עצר טרמפ, איים על הנהג באקדח, שדד
ממנו את המכונית והשאיר אותו על הכביש.

ירושלים — שלושה פרצו לבית־חולים
שערי צדק, כפתו את השומר והסתלקו
מהמקום לאחר שגנבו ציוד יקר ערך.
!• יפו — בעל הסטקייה ברוך לזימי
הורשע בבית־המישפט לאחר שתקף בסכין
אח שמעון חזן, בעל סטקייה מתחרה.

יום שלישי: 30.12.75 ,

•:תל־ אביב — החנות הגדולה של
רהיטי ורד, שכנת רהיטי מרס, הועלתה
באש. שנה קודם לכן, שבוע לאחר אחת
השריפות ברהיטי מרס, הוצתה גם החנות
של רהיטי ורד. הטענה הראשונה של ה־המישטרה,
שהוכחשה אחר כד, היתד. שלא
היתה במקום הצתה מכוונת.
#חיפה — אדם התנפל ברחוב על
אדם אחר, תלש מעל צווארו שרשרת זהב
בערך של 1000 לירות ואיים עליו כי
אם לא ישלם לו 10,000 לירות נוספות,
ישרוף לו את הבית.
!• ירושלים — ח״כ משה שחל גילה
מעל במת הכנסת על קיומה של כנופיית
גובי דמי חסות בקרב חנויות דתיות במאה
שערים בירושלים והשכונות הדתיות
בבני ברק.

יום רביעי: 31.12.75 ,

• רעננה — מיטען פלסטי בן 200
גרם התגלה ליד חנות הירקות של משה
לוי ברחוב אחוזה במרכז המושבה ופורק.
שבועיים קודם לכן התגלה מיטען דומה
ליד אותה חנות.
* קיריית ביאליי! -יוסף דהאן הורשע
נעות יריד. מאקדח לעבר ראשו של
משה גבאי שניפצע. בית-המישפט קבע כי
היורה היה נתון לפחד של העולם התחתון
ולכן ירה בגבאי. לפי פסק הדין היתגלה
כי בית־הדין של העולם התחתון הוציא
פסק דין משלו, לפיו חייב היה דהאן
15,000 לירות לגבאי עבור טיול לאילת
1שערך דהאן עם פרוצה שעבדה עבור גבאי.
!• פרדס חנה — על פי גילויים של
ח״כ פסח גרופר החלה המישטרה לחקור
אם אמנם נרצח בחודש מאי בשנה שעברה
יוסף פרידמן על-ידי כנופייה שהשתלטה
על מונופול ההסעות של פועלים ערביים
מהשטחים. עד כה היתד. הגירסד. הרישמיח
שפרידמן נרצח על-ידי חוליית פידאיון.
• 1אשקלון — בעל דוכן ירקות בשוק
בעיר העתיקה ברח מהעיר לאחר שאיימו
עליו ברצח אם לא ישלם דמי חסות.
עד לבריחתו שילם הירקן 9000 לירות וכן
״נילקח״ ממנו רכוש בשווי של 27,000 לירות.
חברת גריסים, בבעלותו של יהושע
גרוסברג, ביטלה חוזה עם עיריית אש קלון,
לפיו חכרה את דוכני השוק, מאחר
שלא יכלה לעמוד בדרישה לתשלום
דמי חסות.
י• חולון — סוחרים ובעלי חנויות קיבלו
״הודעות״ מצעירים אשר קראו לעצמם
״חברת שמירה,״ לפיהן יהיה עליהם לשלם
דמי שמירה החל מד.־ 1בינואר, שאם לא כן
ייגרם להם נזק רב.
• 1רמת השרץ — ארבעה בידיונים
ניטפלו באוטובוס למיכאל פרידמן, ללא
כל התגרות מצידו, ותקפו אותו.

יום חמישי: 1.1.76 ,

!• תל־ אביב — דליקת־ענק פרצה

בשעות הבוקר בבניין מערכת, דפוס ו-
מחסני היומון הארץ (ראה במדינה) .בקריית
המלאכה בדרום העיר. הדליקה שהשתוללה
מיספר ימים נגרמה עקב הצתה
בזדון. הנזק מוערך בלמעלה מ־40
מיליון לירות. המישטרה עדיין אינה יודעת
מי הם המציתים, וקיימות שתי סברות.
האחת: ההצתה נגרמה כפעולת-עונ־שין
להארץ, ביגלל כתבות מסויימות שלו
על העולם התחתון. השנייה: ההצתה כוונה
לחנות־רהיטים גדולה, שהיתה באותו
מרתף. בין ארבעת העצורים היו כאלה
שנעצרו בעיקבות הדליקה ברהיטי מרס,
ושוחררו אחר־כך.
• עיבלין — נהג משאית־ירקות ניסה
לדרום שוטר־מסוף מייוחד של מועצת
הירקות.
• ירושלים — בעיקבות גילוייו של
ח״כ אהוד אולמרט עצרה מישטרת ירושלים
את שלושת האחים אליעזר יעקוב
וראובן אברג׳יל, ממנהיגי הפנתרים השחורים
בשכונת מוסררה בירושלים, ואת
מי שכונה ״העבד״ שלהם, דויד בן־הרוש.
הם נעצרו לאחר שנתגלו עדויות על איום
בנשק, סחיטה, הטלת טירור, סחר בסמים
ותקיפות רבות, שאותן ביצעו כלפי
תושבי השכונה המפוחדים, שלא העזו
במשך שנים ארוכות להתלונן( .בתמונות
בראש העמודים : 22—23 מימין —
בן־הרוש בבית־המישפט. משמאל — אליעזר
אברג׳יל בין שני, בלשים).
!• אשדוד — כנופייה של גובי דמי-
חסות ניפצה את שמשות מיסעדת אקפולקו
ואת אלה של מועדת בר־פאב בעיר. שלושת
אנשי הכנופייה תקפו שוטר, בעת
שהובאו לתחנת־המישטרה בעיר.
• קריית* גת — שני שוטרים ואשתו
של אחד מהם, אשר דלקו אחר מכונית
נמלטת, נפצעו בתאונה. אחרי שנעצר
הנהג הבורח נתגלה אצלו אקדח
ללא רשיון, שהיה הסיבה לבריחתו.
#1שדרות — כנגד ראש המועצה
המקומית, יעקב אלקבץ, הושמעו איומים
כדי שיבטל את תלונותיו נגד בריונים
אלימים בעיירה. המאיימים אף ציירו סיסמות
על קירות בנייני-ציבור בשדרות.נגד
ראש־המועצה.

יום שישי: 2.1.76 ,

• יד־אליהו — לפנות בוקר עברה
מכונית מסוג לארק ליד בית השוטר בשכונה
התל־אביבית ונורו ממנה יריות
מתת־מיקלע לעבר הבניין. המכונית נמלטה
לכיוון שכונת־ה תיקווה.
• תל־ אפים — שמואל לסר, בעל
משאית, התלונן במישטרה כי משאיתו
הועלתה באש לאחר שהפסיק לשלם דמי-
חסות לבריונים׳ שגבו ממנו 75—100 לירות
לשבוע כדמי שמירה.
• כת־ים — בעל מיספרה ברחוב
בלפור ,60 נתן טננבוים, נדרש באיומים
להתחיל לשלם דמי־שמירה עבור המיס־פרה
שלו. שני צעירים איימו על חייו
וחיי בני־מישפחתו.

שבת: 3.1.76 ,

!• אשקלון — בשעה 2אחר חצות
הוטל רימון־יד אל תוך מועדון הלילה
אקסודוס, ברחוב הרקפת באפרידר. הבעלים
ידעו לספר כי הרימון הוטל בעקבות
אי־רצונם לשלם דמי־חסות לבריונים
מקומיים.

יום ראשון: 4.1.76 ,

!• ירושלים — מרדכי גולדשטיין
נעצר, לאחר שניסה לסחוט מבעל חנות-
מכולת בקטמון ירושלים, תוך כדי איומים
והשתוללות בחנות.
• שכונת־׳התיקווה -ממכונית
נוסעת הושלך חזיז אל תוך נקודת־המיש-
טרה בשכונה.
• תל־אביג — מרפדיה ברחוב
בנבנישתי עלתה באש, תוך כדי סיכון
עשרות דיירי הבניין בו שכנה המרפדיה.
הדליקה פרצה ליד אתרי הדליקות הקודמות:
רהיטי מרס, רהיטי ורז והארץ.
מכבי-אש של תל-אביב טענו כי ישנם
סימנים ברורים להצתה.
• שכונת־ ה תיקווה -יעקב מלכי
ובנימין חדד נידונו לתקופות־מאסר
ארוכות, על שתקפו שוטר בליבה של
שכונת־התיקווה ושדדו את אקדח השרות
שלו.
• ירושלים — קפה תיאטרון מרדר
בבניין חוצות היוצר בירושלים ניזוק,
כאשר אלמונים השחיתו ריהוט וציוד בקפה,
על רקע של סירוב בעליו לשלם דמי
חסות.

א1אטומיה של מיקרה:

חביריונות, גביית דמי החסות, האלימות והתקיפות בשווקי הערים הן רק
היבט אחד של התופעה הכללית, של מה שמכונה בשבועות האחרונים ״פרוטקשן.״
בשוק תלפיות בחיפה הוטל רימון לעבר איטליז, וחשף בכך מערכת סבוכה
של טרור ואלימות של מישפחות בעלות חזקה על דוכנים בשוק זה. פרשת האחים
אברג׳יל בשכונת מוסררח בירושלים תחוויר, כאשר תתגלה כל האמת על שוק
מחנה יהודה המפורסם.
אל שני השווקים הגדולים בתל־אביב, שוק הכרמל ושוק שכונת״התיקווה,
הוחדרו קבוצות של בלשים מהיחידה המרכזית של המישטרה שנעזרו בעת שהותקפו,
על״ידי שוטרי מישמר הגבול. אולם בלשי היחידה המרכזית יכלו לגלות רק את
העובדה הידועה כבר, מבלי שתהיינה להם הוכחות לאמת אותה. על שוק הכרמל
השתלטו האחים נגר עם קבלני־המישנה שלהם, ועל שוק שכונת־התיקווה השתלטו
האחים חדד, עם קבוצה גדולה של עושי דברם.
ההבדל בין תופעות גביית דמי״החסות והאלימות בשווקים לבין אלה
שבמקומות הבידור, המונופולים על ההסעים, החנויות בלב הערים וכנופיות
גובי״תחובות הוא בדבר אחד: בשווקים המדובר הוא בסכומים של מיליוני
לירות בחודש.
לפי מחקר מוסמך, משלמים בעלי הדוכנים דמי״שכירות, שהם בעצם דמי״הגנה
או דמי־חסות, בסכומי״עתק, למישפחות השולטות. דוכן בשוק הכרמל, במקום
טוב, עולה 8000 לירות בחודש. דוכן בפינה גרועה או ברחוב צדדי עולה 5000
לירות לחודש. הממוצע הוא 6000 לירות לחודש.
בשוק הכרמל קיימים חיום כ״ 200 דוכנים המשלמים דמי״שכירות. חשבון
פשוט מוכיח כי גובי דמי״חשכירות משלשלים לכיסם מיליון ומאתיים אלף לירות
לחודש, מדי חודש בחודשו.
למרות שחדו״ח המפורסם של המישטרה על הפרוטקשן (״העולם חזה״ )2000
קובע כי האחים חדד גובים מבעלי דוכנים בשוק שכונת־התיקווה רק 10 לירות
ליום, יודע כל בעל דוכן בשוק זה כי המחירים, שאותם הוא משלם, אינם מיש״
טרתיים, ומתקרבים, ולעיתים אף עולים, על אלה של שוק־הכרמל.
כיצד הידרדר המצב לכדי כך ! איך החלה תופעת הביריונות צומחת בשווקים 1
הסיפור המתואר להלן — על מיקרה בודד אחת של שילטון״האגרוף, יש בו אולי
ללמד יותר על השיטות, הגורמים והמחדלים, מאשר כל המחקרים של חמישטרה.

מאח 1אביפח
^ .סוף 2מ 15 חתם חי נחום, בעל
1דוכן בשוק הכרמל בתל־אביב, על
פתק בו נאמר:

הפיקוח, עירית

לכב׳ מחלקת
תל־אביב.
אני החתום מטה מאשר כזה
שמוותר על המקום שקיבלתי ממכם
ואין לי שום דרישה למקום שקיבלתי
מכם.
ותודה.
נחום חי.
בנימין נם, מנהל מערכת־הפיקוח של
עיריית תל-אביב, מכיר היטב את חי נחום.
הוא יודע כי הלה נלחם במשך שנים כדי
לשמור על מקומו בשוק.
מנהל מערכת־הפיקוח מציין כי אינו
יודע מי אילץ את חי לחתום על הפתק,
ואף אינו יודע מי הכנים את הפתק לתיקו
האישי של חי .״פעם מצאתי בתיק פתק,״
הוא אומר בתמימות .״כששאלתי את הי
למה חתם, לא רצה לענות לי, אלא אמר
שזה היה תחת לחץ. הוא נראה נפחד.
שאלתי אותו מה פירוש לחץ, מי לחץ,
אך הוא לא ענה.״
המקום עליו ויתר חי נחום מצוי ברחוב
הכרמל פינת סימטת. הכרמל, ונחשב כאחד
ממקומות-המכירה המרכזיים והטובים
ביותר בשוק. ערכו נאמד במאות אלפי
לירות.
אם כן, מדוע חתם האיש על הוויתור ז
חי נחום טוען שבמשך שנים היה נתון
לטרור, לאיומים ולאלימות גופנית מצד
שלמה סעדיה, בריון מקומי בשוק, בעל
שורה ארוכה של הרשעות פליליות, ביניהן
תקיפות הבלניות וסחר בסמים.
שלמה סעדיה לטש עיניו על מקומו
של חי נחום, ובסופו של דבר אכן עלה
בידו לתפוס את מקומו.
פקחי העיריה, לא זו בלבד שלא הגנו
על חי נחום, אלא אף שימשו כלי-שרת
בידי שלמה •סעדיה, סילקו את חי נחום
ממקומו ואיפשרו לשלמה סעדיה לבוא
במקומו.
בשנת ,1965 בתקופת כהונתו של מרדכי

נמיר כראש עיריית תל־אביב, קיבל חי
נחום כתב־הרשאה מהעירייה להקים דוכן
בשוק הכרמל.
הדוכן נקבע בפינת רחוב הכרמל וסימל
טת הכרמל. במשך שש שנים איש לא
הטרידו, ועסקיו פרחו.
ב־ 1970 אירעה התפנית. שלמה סעדיה
הציב דוכן, על הכביש, ליד דוכנו של חי
נחום. כן חסם חלק מהכניסה לסימטת
הכרמל.
מאותו יום הפכו חייו של חי נדזאש לגיהינום.
סעדיה הבץ שלא לאורך זמן יורשת
לחסום את הכניסה לסימטה. לכן הח־

־ ! 111 ,1111׳11X11 11 11-
מסעדתו חובלה. הוא אולץ לתת בחינס
מיצרני מזון וכאשר התלונן איימו לרצחו.

ליס לסלק את חי נחום ולרשת את מקומו.
תחילה הסתסק סעדיה באיומים על חי
ועל אשתו סביחה, שעזרה לבעלה במכירות.
לאחר מכן, לפי דברי חי, סעדיה חנק
אותו ואיים לחסלו אם לא יסתלק מהמקום.
ב־ 3במארס 1971 ניחתה על חי מכה
מכיוון בלתי־צפוי. לדוכנו הגיעו פקחי
עיריית תל־אביב ודרשו ממנו לעבור למקום
צדדי, בו תנועת הקונים היתד, דלילה.

פחד
ל מו ת
ך ותר משחשש מהמפקחים, חשש חי
מסעדיה. אומרת אשתו :״בעלי אמר לי
,אם לא אעזוב את המקום, אני צריך למות,
כי אני פוחד מאד משלמה סעדיה/״
חי פנה בתלונה למנהל הלישכה לתלונות
הציבור, אך ללא הועיל. הוא גם
פנה פעמים רבות לבנימין נם, מנהל מע-
רכת־הפיקוח. אד הלה השיב, לדברי חי
נחום :״גם העירייה פוחדת ממנו. אם אתה
רוצה למות, אז תילחם בשלמה סעדיה,
כי הוא פושע גדול ואלים.״
חי נכנע ועבר לסיסמה צדדית. בו־ביום
ירש שלמה סעדיה את מקומו ודוכנו ניצב
שם עד היום.
חי, שפרנסתו קופחה, ניסה מדי פעם
לחדש את מאבקו כדי לחזור למקום שממנו
נושל.
עשרות פניות לבנימין נס לא הועילו.
חי כתב מיכתבים לשר־המישסרה, למבקר-
המדינה ולמחלקת הפיקוח של העירייה.
המיכתבים ששיגר לא רק שלא גרמו לשום
מוסד מוסמך להתחיל לברר את הפרשה,
אלא שלא פעם הגיעו לשוק פקחי העירייה,
כשהעתקי מיכתביו בידיהם, והראו אותם
לשלמה סעדיה, ששב והטיל טרור על חי
נחום.
״אם תקבלו חזרה את המקום, תקבלו
זין. אני אקבור אותך ואת בעלך במקום
הזה!״ איים סעדיה על אשתו של חי, שוב
ושוב.
נד 1973 החלים סעדיה לחסל סופית את
נסיונות מאבקיו של חי לחזור למקומו.
לדברי חי, היה זה סעדיה שאילץ אותו
לחתום על הפתק, שהגיע בדרך מיסתורית
לתיקו בעירייה, ושבו צויין כי הוא מוותר
על מקומו.
אולם גם אחרי החתימה הכפוייה על ׳
הפתק המשיך חי לנסות לחזור למקומו.
בתגובה, נהג סעדיה להטיל ארגזי-פירות
על חי נחום, ופעם אף היכה קשות את
אשתו, שהתלוננה על כך במישטרה.
המישטרה החליטה שלא לנקוט בהליכים,
כי ראתה במיקרה זה סיכסוך־שכנים, שאין
בו ״אינטרס ציבורי״ .רק כעבור שנה,
ב* 9באוקטובר ,1975 בעיקבות תלונות
נוספות של אזרחים, בעלי עסקים בשוק,
על טרור ואלימות שמפעיל נגדם שלמה
סעדיה, החליטה המישטרה להתייחס ברצינות
לתלונתה של חי סביחה, והאשימה
את שלמה סעדיה בתקיפה חבלנית ובאיומים.

לרצוח
או לסלק ללל למה סעדיה היה בא למיסעדתי,
*/#י מכניס לי אגרוף בחזה ומפיל
אותי, ניגש למקרר ולוקח מה שרוצה,״
מספד גידעון גבע, בעל מיסעדה ברחוב
סימטת הכרמל.

״במשך השנים נטל ממני סעדיה מיצדכי
מזון — משקאות קלים וחריפים, בירה
וסיגריות — בסכום של 30,000ל״י, ולא
שילם.״
פעם, ב־ ,1970 התעקש גבע שלא לתת
מיצרכי־מזון לסעדיה ללא תשלום. לדבריו,
התנפל עליו סעדיה, היכהו מכות
נמרצות וגרם לו לזעזוע-מזח. הוא נזקק
לאישפוז ממושך בבית־החולים.
כעבור שנה, שוב ניסה גבע להתנגד
לתת לסעדיה מיצרכים ללא תשלום. סעדיה
התחיל להשתולל וגרם להרס במיסעדה.
נימוקו של סעדיה, לדברי גבע :״הוא
אמר לי שכל עוד שאני חי ברחוב הזה,
זה בזכותו, ואני צריו לתת לו מה שהוא
דורש. אם לא, ירצח אותי, יסלק אותי.״
גבע התלונן במישטרה, אך במשך ארבע
שנים לא נקפה המישטרה אצבע, ולא ריס נה
את סעדיה.

״המי שטרה
זה אפס! ״

ך* וכנו של סעדיה, שנישל את הי
1נחום ממקומו, מרוחק כ־ 30 מסרים
ממיסעדתו של גבע.

באותו בניין בו נמצאת המיסעדה, ברחוב
סימטת הכרמל מיספר ,33 מצוייר. מיסעדה
נוספת, של מישפחת מזרחי. סעדיה נשא
את בתם.
סעדיה לא נהג להיכנס למיסעדת הורי-
אשתו, אלא העדיף לבקר במיסעדה הסמוכה
של גבע ולהתעלל בבעליה.
לפני מיספר חודשים צירף גבע ל-
מיסעדתו, כשותף, את יצחק כהן. עד
מהרה למד גם השותף לדעת שסעדיה
אינו משלם. כפי שהוא מספר :״כאשר
סעדיה לקח מיצרכים ולא שילם, התחננתי
ממנו שישלם, שאני בעל מישפחה גדולה.
הוא אמר שלא אעז לדבר על:זה אף מילה,
כי אם אני רוצה הוא מסוגל לסגור לי
את החנות תוך כמה ימים.״
ב־ 19 בספטמבר ,1975 אחר חודשים
רבים שלפי דברי גבע עברו עליו באיומי-
אלימות ובאי־תשלום עבור מיצרכים, נכנס
סעדיה למיסעדה ומצא בה את אשתו של
גבע. הוא קיללה ושבר בקבוקי־משקאות.
הפעם קצה נפשו של גבע, והוא שב
והתלונן במישטרה. סעדיה נחקר באופן
שיטחי ושוחרר בו־ביום. נאמר לו שלא
ייכנס יותר למיסעדה. התלונה לא טופלה,
משום שנקבע כי אין בה ״אינטרס ציבורי״.

כעבור יומיים שינתה המישטרה
החלטתה. אנשי המדור המרכזי נכנסו לתמונה.
אותו זמן החלו מופיעות בעיתונים
הידיעות הראשונות על מעשי סחטנות
ופרוטקשן. ידיעות אלה חשפו את העובדה
כי הנגע חדר עמוק לערים רבות בארץ.
נראה שהוחלט במישטרד, שתלונה זו
על סחטנות ראוייה עתה להחקר בצורה
רצינית ויסודית. בשלב ראשון נשלחה
ניידת, ב־ 21 באותו חודש, לעצור את
סעדיה. הוא לא נמצא בביתו, ונעצר רק
למחרת היום.

אך בעוד שבנקודה זז פעלה המישטרה
!כשורה, אם כי באיחור רב, היא לא עצרה
ולא העמידה לדין את אותם קרובי-מישפחה
של סעדיה, שאיימו על חייו ועל חיי אשתו,
ואשר גבע מציין במפורש את שמותיהם.
אשתו של גבע מוכה פחד עד היום.
היא מסרבת לדבר עם איש בנושא יה.
היא אף סירבה למסור עדות במישטרה
לכל אותה פרשת טרור, בה היתה נוכחת.
היא רק אומרת :״אני הייתי במיסעדה
באותו תאריך, שבגללו בעלי התלונן ב־מישטרה
נגד סעדיה. אבל אני לא רוצה
לדבר, ולא רוצה למסור עדות על המיקרה.
אני פוחדת מסעדיה וממישפחתו פחד
גדול. שלמה ומישפחתו יודעים שאני לא
אמסור שום דבר נגדם, כי אני מפחדת
מהם.״

גם חרו ת
פו חד ת
^ פני שבע שנים החליט שלמה
• סעדיה כי שטח מועדון תנועת־החרות,
המצוי בשוק הכרמל, גדול מדי, והוא יכול
לבנות לו שם מיזנון.
בהסכמת הנהלת סניף חרות בכרם-
התימנים, אכן בנה סעדיה את המיזנון.
אחד מחמשת חברי־ההנהלה, בן־ציון
יהודאי, פעיל חרות, המשמש כמפקח גבייה
בעיריית תל־אביב, זוכר שהוא היה אחד
מחברי־ההנהלה שאישרו את בקשת סעדיה.
כאשר נשאל המפקח יהודאי לפשר ההסכמה
המוזרה של חברי־ההנהלה להקמת
המיזנון. במועדונם, לא היתר. לו תשובה.
כאשר נשאל אם סעדיה קיבל היתר
בנייה מעיריית תל-אביב, השיב :״מה
פיתאום, איפה אתה חי? אין לו רשיון!

ה*.ד בי סדקההכרסלכס 35 .
וגע ׳.יההגויוחגסכיגה

־ר. י כ
וזי ילהלהדס

לבב

כ ב׳ ס ר הכ עסרר - .ייזעדיב
כ ב׳ ראדעיריחתל בי ב

רפ קדמרחבבדהרתהל -א ג-י ב

כפקר רא־עויג ״ א בו 1ל -אביב
ואזמחלקתהסיקוח -עירי ״ ת !,א .

ערה בי ס הו ן -ירדמ לי ט

ה רינו
בתאו׳ •י ך

סהככדיסלו דיער 0״

אנוככ הל * ס אה בכ תבהה לו נ ר

גהייזדאמיריהודהלכג ; 1סיואיליל אד ה

בי סי ל

~ ת לונ

מיסמר הכניעה

הבי ויון

שלמה סעדיה, נתמך־
סעד ובעל רכוש רב,
שהטיל אימה על סביבותיו וזכה להעדפה
מוזרה בשוק הכרמל בת״א מפקחי העירייה.
תשובה שלילית, ואיים שישיג את מבוקשו
בכוח.
״היתד, לי הרגשה שהוא מסוגל לממש
את איומו,״ אומרת העובדת הסוציאלית.
לישכת־הסעד החלה לפעול בזריזות, ו־סידרה
את שני הילדים במעונות־יום, תמורת
תשלום חודשי בסך 740 לירות.
לפני שהוחלט על הוצאה כספית זו, לא
בדקה המחלקה מה מצבו הכספי האמיתי
של המבקש. לא נערך אצלו ביקור־בית,
לא נתגלה שיש לו משאית, ואפילו לא
נשלח מיזכר פנימי למחלקת־הפיקוח, כדי
לאמת את טענותיו של סעדיה כי קיבל
קנסות רבים.
אילו היה נשלח המיזכר, היה מתברר
כי פקחי העירייה מעולם לא העזו לרשום
לו אפילו דו״ח אחד.
כשנשאלה העובדת הסוציאלית כיצד
תגיב המחלקה עתה, אחר שניתגלה מה
מצבו הכלכלי האמיתי של סעדיה, השיבה
כי נושא זה אינו בתחום טיפולה, וכי יש
לפנות לדובר העירייה כדי לקבל את תגובתו,
היא עצמה בטוחה כי עתה ינקטו
צעדים נגדו, ואולי אף יחייבוהו להחזיר
את כל הכספים שקיבל.
תמר ויינבדג ציינה שהיא מאד מודאגת
מכל המצב, ולא תסכים להעיד בבית-
מישפט, אם תתבקש, בנושא זה, משום
שסעדיה נוהג לאיים בסוף שחור, והוא
מפחיד אותה.
היא חוששת לגלות בפומבי שהיא יודעת
ששלמה סעדיה רימה לא רק את לישכת־הסעד
אלא גם את חברת חלמיש וקיבל
מחברה ציבורית זו דירה ללא כל תשלום.

רבות התלוננו בעלי דוכנים טל תקיפות
יי ־טירור, על חסימת כביש בארגזי סחורה,
העלולה לגרום לאסון בשעת פיגוע חבלני. בכל פעם נאלצו לבטל את תלונותיהם.

מ חדל
המי שטרה

גם למועדון שלנו אין רשיון. זו בכלל
לא קרקע שלנו, זו קרקע של עמידר.
הכל שם הפקר, כל אחד בונה איפה ומה
שהוא רוצה!״
בנימין נם השיב לאותה שאלה כי כלל
לא ידע שהמיזנון שייך לסעדיה. הוא ראה
שמישהו אחר עובד שם, ולא ידע שזה
פועל שלו. עתה, הבטיח, יבדוק את העניין.

**קדמה
סעדיה אינו ראש כנופיית
פרוטקשן. הוא אינו פועל בשיטות
מתוחכמות. הוא יכול היה להטיל אימה
על סביבותיו, כפי שטענו השכנים, רק
בשל אוזלת ידה של המישטרה. כיוון שפעל
באיזור שוק הכרמל, הצטרף למחדל
המישטרתי המחדל של פקחי־ד,עירייה.
הללו, לא זו בילבד שלא בלמוהו, אלא
פעלו לטובתו. הם הפעילו כוח וסילקו ממקומו
אזרח שלו, חי נחום, ואיפשרו במעשה
זה לשלמה סעדיה להשתלט על מקומו.
אנשי
המישטרה, עושים כמיטב יכולתם,
אך בשל מיעוט כוח האדם העומד לרשות
המישטרה, כורעים הללו תחת עומס העבודה.
מצב זה מביא את אנשי המישטרה,
לעתים קרובות, לסגור תיקים, או לא לטפל
בתלונות שבעצם אי-הטיפול בהן נזרעים
זרעי־הפורענות לעתיד.
מיקרה שלמה סעדיה הוא דוגמה קלאסית
לכך. אילו לפני ארבע שנים היתד,
המישטרד, מטפלת ברצינות בתלונות ש הופנו
נגדו, תחת לקבוע כי אין בתלונות
משום ״אינטרס לציבור״ ,היה המצב שונה.
הטיפול המישטרתי עודד שוב ושוב את
סעדיה, ריפה את ידי המתלוננים.
הם למדו לדעת, על בשרם, שתלונות ל־מישטרד,
אינן עוזרות, ואך חושפות אותם
לאיומי־רצח ולמעשי־אלימות מידי הבריונים,
החשים היטב באוזלת ידה של המיש־טרה.

אלא
שבאותו יום עבר על המתלונן,
גידעון גבע, סיוט־אימים, שלעולם לא
ישכחו.
בערב, לאחר שהמישטרה חיפשה את
סעדיה, נכנסו קרובי־מישפחתו למיסעדה,
מצאו את אשתו של גבע והודיעו לה
ש״תכיך את בעלה למחרת בבוקר, כדי
שהם יקחו אותו למישטרה לבטל את התלונה.
הקרובים
איימו על האשד, שירצחו אותה
ויהרסו את המיסעדה.
למחרת, מספר גבע, שוב נכנסו למיס-
עדה קרובי־המישפחה ואיימו עליו ברצח.
״המישטרה, בשבילנו, זה אפס. אם אנחנו
רוצים, אנחנו יכולים לחסל אותך תוך
חצי שעה, להטביע אותך בירקון.״
אשתו של גבע נכנסה להלם והחלה
ממררת בבכי. היא התחננה בפני בעלה
שלא יתעסק עם המאיימים, ימלא בקשתם
ויעשה כרצונם.
קרובי המישפחה הכניסו את גבע למכוניתם,
לדבריו בניגוד לרצונו, התיישבו
משני צדדיו. גבע, אחוז פחד־מוות, נכנס
למישטרה וביקש לבטל את התלונה.
למרבה המזל לא הסכימה המישטרה לבטל
את התלונה, ואף פישפשה בתיקיה
ושלפה את תלונתו הקודמת של גבע,
שהעלתה אבק משנת .1971 היא האשימה
את סעדיה, באיחור של ארבע שנים. גם
באותה תלונה.

__ טרור
במחלקת־ הסעד
ך* עדיה, בעל משאית להובלה, בעל
^ מיזנון, בעל דוכן השוכן במקום מרכזי
בשוק, במקום ממנו נושל חי נחום, אינו
מסתפק בכל אלה. הוא החליט שמחלקת-
הסעד של העירייה חייבת לעזור לו.
הוא פנה ׳לתמר ויינברג, עובדת סוציאלית
של עיריית תל־אביב, ודרש לסדר,
על חשבון העירייה, שניים מילדיו במעון־
יום.
הוא הסביר לעובדת הסוציאלית כי הוא
אומנם בעל דוכן בשוק הכרמל, אך כיוון
שאין לו רשיון־רוכלות, הוא מקבל קנסות
כבדים מפקחי־העירייה, עד שלא נותר לו
כסף לכלכלת ביתו.
תחילה ניסתה העובדת הסוציאלית לדחותו.
אך סעדיה לא. היה מוכן לשמוע כל

ו — 15

במדינה
עסקים
מטרהזהב עול גי לדה
לעת זיקגה הפכה
נולדה מאיר מיליונרית,
ומתגרה כאשת־עסקים ממודהת
לפי הידיעות -האחרונות, כבר הרוויחה
גולדה מאיר בשנה שחלפה כארבעה מיל יון
לירות, וסכום זה יוכפל בשנה החדשה.
ספרה חיי הפך רב־מכר בארצות־הברית,
בבריטניה ובצרפת, ומטר של. זהב מצדיק
בפעם הראשונה את שמה הפרטי.
כמו בכל חייה, אין לגולדה מאיר. זמן
לעצמה. לכן יצאה למסע־הרצאות ברחבי
ארצות־הברית, בשליחות מגבית ההסתדרות,
המגבית היהודית המאוחדת ומיפעל
מילווה-העצמאות. כל המוסדות האלה. איר-
גנו׳ למדינאית־בדימוס מסיבות־עיתונאים,
קבלות־פנים, ראיונות ברדיו ובטלוויזיה
— ולכל אירוע שכזה, הביאה גולדה את
ספרה, למסע-פירסום ויחסי־ציבור.
גולדה היא אשה צנועה׳ פשוטה ואונד
רת־אמת. אלה הן התכונות שביגללן. הת־

מיליונרית מאיר
היה כדאי
פרסמה ברחבי העולם. זיכרונה, כנראה,
אינו כל־כך חזק כמו תכונותיה האחרות:
את העובדה העיקרית, כי לא היא כתבה
את הספר, שכחה להזכיר בראיונות, או
בספר עצמו: הספר חיי, מאת גולדה מאיר,
נכתב על־ידי רינה סמואל.
גולדה מאיר המכנה עצמה כ״ריאלים־
טית,״ בשעה שהיא קוראת ״לעליית מיליון
יהודים אמריקאיים בשנת ,1976״ מצדיקה
תואר כזה בעסקיה, אם לא בתחזיותיה
המדיניות: את הזכויות להפקת סיפור-
חייה לקולנוע וטלוויזיה מכרה בסכום־
עתק למסיק סירטוני־פירסום שנולד ביש ראל,
הווארד רוסמן וללורין גרי, אשתו
של יו״ר מועצת־המנהלים של חברת אוני־ברסל.
אילו
היו שני המפיקים היהודיים־האנד
ריקאיים האלה עולים לישראל במיסגרת
״המיליון של גולדה,״ היו מאבדים את הסיכוי
לרכוש את זכויות ספרה. ואילו גולדה
מאיר סירבה בעקשנות למסור את
הזכויות לחברות־הפקה ישראליות .,שרצו
בזכויות אלה.

אילת
ה גנ רלו הג מ ל׳
אגרהס יפה התייצב
מוד הנמלים —
אד הס ניצחו אותו

זי׳ ^ ך

״ששן־תבשיט״של אומגה מ
בכסף״שטרלינג״ 925 וזכוס

אלפי צופים הצטופפו בשבת י האחרונה
על שמורת האלמוגים באילת והתלהבו
ממירוץ הגמלים הראשון בעיר. אלה לא
ידעו שבאותם רגעים ממש התחולל מאבק
לביטול המאורע, כשהמתמודדים הם עיריית
אילת ורשות שמורות־הטבע.
האלפים שנהרו לחזות׳בתחרות, תושבי
אילת ותיירים, לא הרתיעו את מנהל רשות
שמורות הטבע, האלוף (מיל״) אברהם יפה,
(חמשו בעמוד )30

ח מוד ס־ הז ה ״זססל

הוא

ואשהעיו

כ״ ג :2ויוה וקווסישפחוו

ו״צמן : 18 פנטהאוז לאמא

׳ *ל יש לא ה עז ל הז כי ר אח שפו של ראש־העיר.
אבל הכל ידעו כי מדובר בו. גם; השבוע, כאשר
עצרה המישטרה את הקבלן שלמה מזין, איש גבעתיים,
והאשימה אוחו כי 1תן שוחד לאישיות בכירה בעיריית
גבעתיים, כדי לקבל אחוזי־בנייה גבוהים יותר מהמותר.
לא גדלו קציני־המישטרה את זהותה של האישיות הבכירה.
״מדוע לא הבאתם גם אותו לבית־המישפט?״ שאל
שופסרהשלום, יהושע בן־שלמה, את קציני־המישטרה.
י ״אנחנו מוכרחים לשמור את שמו בסוד, כדי לא לגרום
נזק!.״ הסביר פקד עדיאל אלופי.
אלא שהסוד לא היה סוד כלל. כעבור יומיים כבר
י הוסחו. האשמות. מפורשות במועצת׳ עיריית גבעתיים
׳ נגד ראשיהעיר, קובה קרייזמן .״מושחת״ היה אחד העדינים
בכינויים שהופנו כלפיו. קובה קרייזמן עצמו הופיע ב/טלוויזיה,
השיב על ההאשמות. שהוטחו ׳כלפי ״האישיות הבכירה״
בעיריה, התגונן בצודה שלא היתה טעונה הסברים
׳נוספים. אם שמרה המישטרה לעצמה את שמו של ראשי
העיר החשוד בסוד, לא היה זה משום שביקשה לשמור
על שמו הטוב או לחום על מעמדו.
־ ראש-עיר איננו השוד רגיל. שום. קצין מישטרה לא

בקומודהמישרדים שבתחתית הבניין 43 מטרים יותר מכפי
שאושרו לו. מקור כל האשמות נגדי הוא דניאל ויינמן,
מי שהיה סגן ראש־העיר בגיבעתיים. הוא משמיץ אותי,
משום שסילקתי אותו מתפקידו!״
דני ויינמן, חבר מועצת עיריית גיבעתיים מטעם
מיפלגת־העבודה, סוכן ביטוח במיקצועו, רואה את הדברים
בצורה אחרת :״אמרתי לקובה קרייזמן כבר כמה
פעמים שהוא מושחת. למה הוא לא תבע אותי לדין על
כך? הנה, למשל, מה שאירע בבניין שנבנה ברחוב וייצמן
19 בגיבעתיים. בהצבעה בוועדת-בנייו-העדים ביקש ממני
קובה קרייזמן לתמוך במתן אישור לקבלן מנדלסון. יום
לפני ההצבעה בוועדה, אמר לי י-שעיהו הלרשטיין, מנהל
הברת דיור של סולל־בונה- ,שהוא חבר הוועדה המקומית
לבניין־ערים, כי בבניין הזה של מנדלסון רוצים לסדר
דירה. למנהל הלישכה של שר״הפנים. הלרשטיין אער לי
שהוא אינו מוכן לבוא ולנהל את הישיבה הזאת!׳״
״זה שקר!״ מבטל קובה קרייזמן את טענתו זו של
ויינמן .״יעקב זילברשץ, בנו של קבלן־בינייה, שהיה אז
מנהל לישכת שר־הפנים, ביקש ממני בסך הכל לא-שר
(המשך בעמוד )29

קובה קוייומן: מי משקו?
יסתכן בהוצאת פקודת־מעצר נגדו, מבלי שיהיו בידו
הוכחות מבוססות־לכאורה בגדו, ומבלי -שיאמין כי ההוכ חות
דיין כדי לשכנע -שופט להרשיעו.
קובה קרייזמן נמצא על הכוונת של המישטרה זה
למעלה משלושה חודשים, למרות שההאשמות הנחקרות
נגדו הן עניין ארוך וממרשך הרבה יותר. אבל חוקרי־המישטרה,
המנסים לאסוף את ההוכחות המרשיעות לביסוס
ההאשמות כנגד ראש־העיר, מטפלים בפרשה כמו באש.
הם נזהרים שלא להיכוות, שלא לשרוף הוכחות ושלא
להבעיר כובעים בטרם זמן.
בין ניצב־מישנה בנימין זיגל, ראש המחלקה הכלכלית
של המישטרה, הניצב בראש החקירה, לבין קובה קרייזמן,
ראש״העיר גבעתיים, מתנהל מישחק של חתול ועכבר,
כשזיגל וחוקריו דוחקים לאט־לאם את קרייזמן לפינה,
ומקווים כי יפול במלכודת. עד אז הם אינם נוקבים בשמו,
מכנים אותו בתואר ״האישיות הבכירה״ בילבד.
״לא קיבלתי שום שוחד מהקבלן מזין,״ היה קובה
קרייזמן מוכן להצהיר השבוע בפני כתב העולם הזה, בדי
להזיס את ההאשמות כאילו הוא האישיות הבכירה .״ידי
נקיות,״ אמר ,״לא ביקשתי ולא קיבלתי שוחד מאף אחד!״

ה ק בלני םמסר בי ם
להעיד
מי פקד עדיאל אלופי בבית־המישפט :״יש לנו
מיסמכים רבים. הקבלן שלמה מזין בנה 200 מטרים
מרובעים״ יותר מהמתוכנן. חריגות אלה אושרו על-ידי
ועדודבניידהערים המחוזית. אנו חושדים ששילם תמורת
זה שוחד.״
אומר על כד קובה קרייזמן :״נכון, בבניין הזה שבנה
שלמה מזיז ברחוב וייצמן בגיבעתיים, קנתה אמי דירת
פנטהאוז. זה היה בשנת ,1970 והיא שילמה תמורתה סכום
של 70 אלף ל״י. לי לא היתה כל יד במתן אישוריהבנייה החריגה לקבלן, אחרי שחרג מהתוכנית ובנה

(המשך מעמוד 9ח
אוסף העיטורים, ממונסקריפטים יהודיים
• אכל יש חלק שני. העיטורים עתיקים, בצבעים, והרישומים שלי, הרשומוכנים.
אכל אני חושש שהחלק מים בקו דק מאד, כימעט בלתי־נראה,
השני, של הציורים המקוריים שאותם רציתי שיהיו מודפסים כפי שהם,
כל זה הכתיב לנו נייר מסויים, וצורת־שלך,
מוכן קצת פחות.
יש כאן 12 עמודים, שכל מה ש הדפסה מייוחדת. זה חייב הרבה רצון טוב
רואים כהם זה נקודות, קווים ,׳ מצד המו״ל.
משולשים וכר, עם המילים ״שלום,
ברגע שפתחתי את הרישומים, והראיתי
שלום.״
אותם ליואב ולאחד היועצים שלו, קם ה•קרוון
ז לובה לא הרפד. ממני. למרות יועץ ואמרי״ביגדי המלך החדשים!״ אבי
שהייתי מאד עסוק, הרגשתי חובה לעצמי קיבלתי את זה בהחלט כדבר לגיטימי, שזו
לנסות, לפחות, לעשות משהו שלא יהיה יכולה להיות דעתו, וכיבדתי את דעתו.
עיטור לטכסט ממש, אלא שיהיה ״הירהו־ניסיתי
להסביר לו בשקט — הייתי קצת
רים על השלום בעיפרון, בזהב ובכחול.״ נפגע — את הכוונה ולא ידעתי אם הצלחהגעתי
ל־ 12 רישומים, שנולדו תחת לחץ, תי. לימים הוא היה אחד האנשים הנלהשבעצם
לא ידעתי איך לעשות אותם, לא בים ביותר לעניין, והייתי חייב להבטיח
ידעתי איך ייראו.
לו שאת אחת הליתוגרפיות, שאנחנו עשינו
היו לי כוונות לגמרי אחרות. התכוונתי מדף של אחד הרישומים, אתן לו כמתנה.
ללכת בדרך הקלאסיקונים, של הסמלים
המקובלים, של יונים, של עלי־זית, של
נופים שיש בהם שלום, של זריחות ושקיהוצאנו
מהדורה ממוספרת של הספר,
עות וקשת בענן.
לא יכולתי לעשות את זה. נסעתי אז 250 עותקים, ממוספרים וחתומים על־ידי
בדיוק לאיטליה. בפיאצות של פירנצה, לובה ועל-ידי, ואליהם מצורף הדפס אמנו-
בולוניה וונציה רשמתי את היונים. הדו תי עם הטבעת זהב, גם הוא ממוספר וקומנטים
ישנם, אפשר לראות אותם. רשמ חתום על-ידי, וכל ההכנסה מההוצאה הזאת
תי את הזיתים של טוסקאנה, ואת ערימות־ היא תרומה לנכי־צה״ל.
החציר הנראות כמו בתים, וכל זה ינראה
על ההדפס כתוב :״הדפס אמנותי מתוך
לי נחש, משומש, ובעצם לא ביטא מה הספר שלום של לובה אליאב עם הטבעת
שאני הרגשתי.
זהב של 22 קאראט ההוצאה כולה הקדשה
לנכי צה״ל שיבוא שלום עלינו ועל בנינו
ישראלים ופלסטינים בארץ הזאת.״ בלי
פסיקים ונקודות.
בניו־יורק מצאתי מיכתב מלובה, שהזכיר
לי שהתחייבתי כלפיו. אז ישבתי והת•
רטיץ השלום העסיק אותך
חלתי לרשום.
גם קודם־לבן ץ פיתאום הייתי
ממני. חזק יותר
זה היה
קרוץ: כבר באונייה שלום ציירתי במובל,
עלידי איזשהו דבר שהכתיב לי
לבן, אולם שלם, כ* 50 מטרים מרובעים, ציור
את הדברים. ראיתי שהשלום זה
נייר דבר, שהקדשתי אותו לשלום. הופיעו שם פסוקים
נייר שאין עליו שום שריטה ושום
שבעצם הצורות הפשוטות ביותר הן ה מהקוראן, מהברית החדשה ומהתנ״ך, הקשורים
בשלום.
שלום, שאולי הכי קשה להגיע אליהן.
אז בעיפרון הכי קשה והכי מחודד שעכשיו
הוזמנתי על-ידי עיריית מילאנו
לעשות אנדרטה בפארק המרכזי של העיר
היה בידי, רשמתי קו דק, סגרתי במיסגרת,
בתוך המיסגרת מדדתי שבעה סנטימטר, הזאת. את האנדרטה הזאת אני מקדיש
מתחתי קו של שבעה סנטימטר, שמתחיל לשלום. זהו פסל סביבתי, שאנשים יכולים
מלבן ומתחזק במרכזו ונעלם בלבן, ומתח להיות בתוכו, והוא יהיה מעין מיקדש לשלום.
תיו מתחתי שוב קו של שבעה סנטימטר, קירותיו כולם, מבנים ומבחוץ, יהיו מלאים
חלש, כמעט לא נראה, וכתבתי שבע פעמים בפסוקים העוסקים בשלום, בשפות המקו״שלום.״
השאר בא מאליו.
ריות ובתרגום איטלקי. פעם אחת בשינה,
בשעה מסויימון, מחושבת מראש, בתאריך ץ פעמים
• מדוע שכע
שנקבע עם עיריית, מילאנו, תחדור קרן-
ק רו ץ: יש לי איזה יחם למיספר אור דרך חלל שאני אצור במיבנה, ותאיר
שבע. האמת היא שלא חשבתי. אחר־כך, את הפסוק ״ולא ישא גוי אל גזי חרב, ולא
כשחשבתי, אני יודע שהמיספר שבע ילמדו עוד מילחמה.״
עמום סמלים בתרבות היהודית, שיבעת
גם את הביתז הישראלי בביאנלה של
קני-המנורה, ושיבעת ימי־ד,בריאה,
הקשת.ושבע ונציה אני.מקדיש לשלום .׳הוזמנתי עכשיו
מידות השלום, ושיבעת צבעי
על-ידי הנהלת הביאנלה להציג תערוכת־אבל
זאת לא היתה הסיבה. אולי הסיבה יחיד בביתן הישראלי. זוהי הפעם הראשונה
היא שנולדתי בשיבעה בדצמבר.
שהאיטלקים מזמינים אמנים זרים להציג
• אתה יודע כוודאי ש־ד הוא במיסגרת התערוכה הבינלאומית שהם עורמיספר
מאגי כתרכות הככלית ה כים בוונציה כל שנתיים. בדרך־כלל, המדינות
היו שולחות. הפעם הם קבעו נושא
עתיקה.
והזמינו אותי לעצב סביבה פיסית, ואני
זה. בעניין מחקר
עשיתי לא קרוץ:
את הסביבה הזאת מקדיש לשלום.
זה בא לי. אני לא מאמין בכוח עליון.
כשגמרתי את הרישומים לספר של לובה,
עכשיו, כשחזרתי ארצה, הרגשתי
את אני עצמי הייתי מופתע. היה לדמה לי
עצמי אשם. הייתי בטוח שלובה לזה
אחר. לא שעשיתי משהו שלא עשיתי עד היום הזה.
חיכה, שאני מביא לו בשק
חתולאת החתול אבל אחרי שחזרתי והסתכלתי בזה שוב והוצאתי פתחתי את
השק את הציורים, ואמרתי ושוב, גיליתי שבעצם בקיר בכנסת יש
החוצה. הראיתי
לו אותו לשום דבר, הרי כבר כל אותם אלמנטים המופיעים בספר.
לו שזה לא מחייב
אלא ששם הם רשומים באבנים גדולות,
כבר בחרנו
בעיטורים עתיקים, ודי בהם, היוצרות אור וצל, ובפגישה בין אחת לונישאר
ידידים.
שנדלק אצלו אור ירוק. אני שנייה רושמות את הקו, אותו קדעיפרוו לובה אמרשום אורות. אבל הוא התחיל המופיע בהירהורים שלי על השלום.
לא ראיתי
להתלהב ואמר שאני רשמתי רישומים 1 קבליסטיים.
• ואתה חושב שיצירתך בספר
אז יכול להיות שבגנים שלי אני סוחב
איזה׳מידע של איזה איש-קבלה. אבל אני הזה היא יצירה יהודית ז
עשיתי מה שעשיתי, ואני לא רוצה להלאני
לא יודע מה זאת יצירה יהודית. כל
ביש על זה שום מניעים, מילבד אלה
מה שאני עושה כיהודי הוא יצירה יהודית.
שהניעו אותי כשעשיתי את זה.
בשבילי חשיבות השלום, כאן בארץ, היא
אין לי צל של ספק שזה דבר לא־מובן,
דבר קשה. דבר שאולי מסרבל את הספר, גורלית. אני חושב שרק במוכו ובמיסגרתו
יכולה התרבות היהודית להימשך, כתרבות
ועושה אותו פחות פופולרי.
אבל כמו גדולה, כפי שאני מכיר אותה, וכפי שאני
שאמרתי, זה היה יותר חזק ממני.
אליאכ: אותי זה לא מדאיג ביכלל. רואה עצמי כחלק ממנה.
גם רדיפת השלום היא לא־כל-כך פופול חשוב
לי שהתרבות הזאת תימשך, והיא
רית.
לא יכולה להימשך כאשר האנשים שצריכים
קרוץ: אחר-כך היתה כאן בעייה. להמשיך אותה, כיהודים, חיים במישטר של
כשבאנו אל ההוצאה, מסדה, אל יואב ברש, שליטה על אנשים אחרים, עם כל הנובע
מזה.
והראינו לו את הדבר הזה...
קודם רצינו להוציא ספר פשוט, על נייר
א לי א ב: אני חושב שהיצירה הזאת היא
פשוט, בעטיפה רכה, שכל סטודנט וכל יהודית מקורית. אני מסכים בהחלט שזאת
חייל יוכל לקנות את זה לאהובתו. אבל היא התרבות היהודית. אבל בשבילי זאת
גם המסורת היהודית וגם האמונה היהודית.
גם פה היה משהו יותר חזק מאיתנו.

במדינה
(המשך מעמוד )27
עצמה על קרניים חדות כאלה. מתנוסס
עליהן תאריך: ה־ 12 בינואר .1976
שער עצמי. ביגלל המסורת הארוכה
של אמירת ״לא״ לכל הצעה ס,בירה, שב-
עיקבותיה המאיסה ממשלת ישראל את
עצמה גם על ידידותיה, נוצר באו״ם מצב
שבו לא היה עוד מנוס מלהזמין את
אש״ף למועצת־הביטחון,
הזמנה זו יצרה את הדילמה הישראלית.
ניתן לממשלה לבחור בין שתי אפשרויות:
להשתתף בדיון עם אש״ף. ובכך
להעניק לאש״ף מעין הכרה דה־פאקטו,
או לסרב להופיע לדיון, ובכך להגשים את
תביעת אש״ף לגרש את ישראל ממוסדות
האו״ם.
ממשלת ישראל בחרה בדרך השניה.
היא הוציאה את עצמה מדיוני מועצת־הביטחון,
וכך יצרה בעצמה את התקדים
שהערבים עמלו שנים רבות להשיגו: הוצאת
ישראל ממעגל הדיונים על השלום.
הדבר לא היה אפשרי, לולא סירבה
ישראל קודם לכן בעקשנות לבוא לוועידת
ז׳נבה ולהציג בה תוכנית־שלום
ברורה. תחילה סירבה מפני שלא היתה
לה תוכנית. לאחר מכן סירבה גם מפני
שהזמנת אש״ף לוועידה הפכה ודאית.
השבוע הגיעו הדברים לשיא הגיחוך:
שר־החוץ יגאל אלץ הכריז, בצאתו לוושינגטון,
כי הוא מתנגד לדיץ במועצת-
הביטחון, מפני שהמקום הנכון לדיון הוא
ועידת־ז׳נבה. אולם אלון עצמו עשה במשך
שנה וחצי את הכל כדי לסכל את כינוס
ועידת־ז׳נבה.
ציחצוח הרכות. במבוכה הגוברת,
נשמע ׳השבוע צליל שהזכיר ימים עברו.
בפעם הראשונה, מאז הגיע יצחק רבין
לשילטון׳ הוא עסק בציחצוח חרבות. בץ
ששת־הימים ויום־הכיפורים, כאשר הפליגה
ספינת־השוטים של גולדה־דיין לק ראת
האסון, נהגו מנהיגי ישראל לתבל
את נאומיהם בהכרזות רמות על עוצמת
צה״ל והנכונות לחסל את הצבאות הערביים
במילחמה. אחרי יום־הכיפורים
מתה אופנה זו. דעת־הקהל, שזכרה את
מוראות המילחמה, לא היתה מוכנה ל-
סבלה.
השבוע חזר רבץ לאופנה זו, אם כי
בזהירות ובסיגנון מאופק-יחסית. אחרי ש הכריז
שוב על כי ישראל לא תשתתף
בדיון עם אש״ף, הוסיף שישראל מסוגלת
״לתת גיבוי צבאי לתימרוניה.״
היה זה איום במילחמוז, או, לפחות,
הודעה •-שישראל מוכנה לגרום למצב ש יביא
את הערבים לפתוח במילחמה.
שכיב כאוסלן. אולם באותה שעה
השמיע יצחק רביו רמז־שברמז בכיוץ לשינוי
עמדתו העיקשת נגד הפיתרץ הפלסטיני
— עמדה ההופכת את המילחמה
בלתי־נמנעת.
בראיון לשבועון הצרפתי השמאלי נובל
אובסרבטור רמז שבמיקרה ד,״היפותטי״
שאש״ף יכיר במדינת ישראל ויבטל בפירוש
את האמנה הפלסטינית, תשקול יש ראל
את עמדתה כלפיו מחדש.
הניסוח עצמו היה נוקשה. באותו הגיון
יכול אש״ף לדרוש שממשלת ישראל תתכחש
פומבית לתוכנית־באזל ולרעיון קי-
בוץ־גלויות, או אף לרעיץ ביאת המשיח.
אבל עצם הנכונות של רבץ — בניגוד
לכל הצהרותיו הקודמות — להביא בחשבון
מצב כלשהו שבו ניתן לערוך
רביזיה על הגישה השלילית המוחלטת ל-
אש״ף, עשוייה להצביע על שביב קטנטן
של אור באופק הרחוק.

עיתונות
ה ה צג ה חייב ה ל הי משך
״שים עין עד הסוף.״
אמר עוידחלירה —
וזה היה 3י5ד;ט הסוף
הלהבות שנראו מבעד לחלון חדרו של
עורך־הלילה של הארץ, ותימרות־העשן ש הגיעו
לחדר, התאימו למצב־רוחו הכללי
של יואב אלון. עשרים דקות קודם לכן
עזב עורך־הלילה התורן, מאיר ברגור, את
המערכת, משום שלא חש בטוב. הוא השאיר
את האחריות לאלון, אחד מעובדי מע־

רכת־הלילה, וביקש ממנו :״שים עין על
העיתון עד הסוף!״
הסוף אליו התכוון בדגור היה השעה
אחת אחר־הצות, השעה בה נסגרת המה דורה
השנייה של הארץ. בן־גור לא
התכוון למה שכימעט והיה הסוף של העיתון
כולו, בשעה 12.10 אחר חצות.
תחת רישומן של שתי הדליקות המפורסמות,
שפרצו באותו שבוע בשכנות למערכת
הארץ — ברהיטי מרס וברהיטי
ורד — הבין אלון כי הדליקה רצינית.
הוא מיהר להזעיק את המישטרה, מכבי-
האש ואת שני עורכי־העיתץ, גרשום שוקן
וגירעון סאמט.
כשהגיעו שוקן וסאמט בשעה חצות
וחצי לרחוב זלמן שוקן * בקריית המלאכה
בדרום תל־אביב התגלתה לעיניהם תמונה
המהווה סיום לכל עיתונאי.
.עזרת אחים. עובדי מחלקת המישלוח
של העיתון התבוססו במים, שהזרימו מכו־ניות־ר,כיבוי
למרתף העיתון, כשהם מנסים
להציל את המוסף השבועי ופנים העיתון,
שכבר היה מודפס והמתין לעמודי החדשות.

עורך סאמט >עפ אמו)
להבות אחרי חצות
הדפסים הביטו חסרי־אונים בחלק ממכונות־הדפוס,
ששותקו בגלל המים הרבים, והחשמל
שנותק על־ידי הכבאים.
סאמט יחד, עם אלון, החלו מכינים את
המהדורה השניה של העיתון, שכללה את
הידיעה על השריפה. הכתב הפלילי, אבי
ולנטין, הכין במהירות ידיעה, שכללה
בתוכה כבר את עובדת מעצרם של ארבעה
צעירים חשודים במכונית מסוג לארק (ראה
עמודים .)22—23
מנהל העיתון, עמום שוקן, בנו של גרשום,
מיהר לעבר הטלפון. תוך דקות מיספר
הוא השיג את הסכמת עורכת דבר, חנה
זמר, ומנהל עיתון ההסתדרות להיחלץ
לעזרה. המטריצות הובלו לרחוב שגקין,
שם שוכן בית דבר, והוכנסו לתוך מכוגות־הדפוס.
למחרת
כבר השתכללו האילתורים. הארץ
הודפס בחלקו בדבר ובחלקו בידיעות אחרונות.
הקוראים, שקיבלו את הגליון ש הודפס
בדבר קיבלו עיתון בן 14 עמודים.
הקוראים שקיבלו עיתון שהודפס בידיעות
אחרונות זכו ב־ 16 עמודים. מכונות דבר
היו איטיות יותר.
מערכת דבר אף העמידה לרשות הארץ
מיסטר חדרים בבניינה. למרוח התחרות
בין שני היומונים, התגלו עיתוני ישראל
מאוחדים ויצאו לעזרת הארץ בעת המיבצע
הגדול, שהוכיח כי גם בעיתונות כמו בתיאטרון
,״ההצגה חייבת להימשך.״
* אביו של גרשום שוקן, מו״ל ובעל
רשת חנויות כל־בו בגרמניה.
ה עו ל ם הז ה 2001

ה ח שוד ה ב כי ר הוא רא!ש העיר
(המשך מעמוד )27
לו בניית סוכה בדירה. אמרתי לו להגיש
בקשה, אך לא התחייבתי בפניו דבר.״
ממשיך דני דינמו לספר על מה •שאירע
באותה פרשה :״הלדשטיץ הגיע לישיבה,
אבל עזב אותה בערך בשעה תשע בערב.
מאותו רגע המשיך ראש־העיר קובה
קרייזמן לנהל. את הישיבה. הוא קפץ מסעיף
11 בסדר הדים לסעיף ,29 וביקש
מחברי הוועדה שיסכימו לאשר הגדלת
אחוזי־בנייה לבית שבונה הקבלן מנדלסון
ברחוב וייצמן .19״
קרייזמן, הנראה מבוגר מ־ 48 שנותיו, הוא
עורך־דין במיקצועו. הוא עלה לארץ מפולין
בשנת .1932 הוא •שירת בצה״ל
והגיע לדרגת סגן־אלוף. בשנת 1958 היה
מזכירו •של מרדכי נמיר, אז שר־העבודה.
מזה 17 שנה הוא חבר מועצת עיריית
גיבעתיים. שבע שנים כיהן כממלא מקום
ראש־העיר, ומזה עשר-שנים כראש־העיר.
״למרות שיש לנו מידע שהוא קיבל
שוחד,״ אמר אחד הקצינים מצוות החקירה
•של המישטרה המטפל בפרשה ״קשה לנו
לשכנע, ולוא גם קבלן אחד, למסור עדות
נגדו. הקבלן •שימסור עדות כזאת יודע
•שלמחרת היום כבר אינו קבלן, ועליו
להסתלק מגיבעתיים. אם יעמוד בחקירה
ויסרב לדבר, הוא יקבל מעמד של קבלן
•שניתן להמשיך לעשות עמו עסקים אסורים•
זו הסיבה מדוע שותקים הקבלנים.
אבל אנחנו לא נכנעים!״

מי מכיר א ת
החשוד הבכיר!
^ ין שום יסוד למישטרה לעצור
//ר אותי!״ מכיר קובה קרייזמן בביט חון
עצמי מובלט ,״הם אפילו לא חקרו
אותי !״
״מסרנו עדויות במישטרה,״ מספר דני
ויינמן .״אני וישעיהו הלרשסיין זזעדנו

שאסכים לשתוק ולחפות על מעשי-השחי־תות
שלו. בשעתו, בעת שבחרו חברים
למרכז המיפלגה והוא לא נבחר, הוא התפרץ
כלפי אחד מחברי־המים לגה, שעמד
בראש המתנגדים לו, וצעק, :אני אהרוג
אותו אני ארצח אותו! אני אפוצץ את
סניף המיפלגה, שיעלה באש כמו פטריית
עשן!׳ התנהגות זו שלו גרמה לכינוס
ועדה מיוחדת בראשות לוי אשכול, בה
נזפו בו בחומרה.״
״ויינמן מנהל נגדי סתם מערכת של
השמצות !״ פוטר קובה קרייזמן את דבריו
של חברו למיפלגה.
״אני אלחם על כבודי,״ •מוסיף קרייזמן.
״יש לי הגיבוי של תושבי העיר. אני לא
אתפטר; אינני יודע מדוע שני ח״כים, עדי
אמוראי ומיכה חריש, תומכים בוויינמן,
כנראה שהם פשוט חברים שלו. אני בטוח
•שזה לא אני האיישיות הבכירה בעירייה,
שהמישטרה חושדת בה כי נטלה שוחד
מקבלן. אני ביכלל לא מתעניין מי זה.״
באופן רישמי גם המישטרד, אינה יודעת.
השבוע היא נאלצה לשחרר את הקבלן
שלמה מזין •ממעצרו. הוא סירב לשתף
פעולה עם חוקריו. מיד עם שיחרורו עצרה
המישטרה את הקבלן מרדכי מנדלסון,
כחשוד בהברחת 25,000 דולר לחדל. כנראה
שהמישטרה תציע לקבלן עיסקה: עדותו
על קשריו המיוחדים עם ראש־העיר,
תמורת ביטול החשד נגדו, בהברחת הכסף.
למישטרה יש חשדות בקישר להיתרי־בנייה
חריגים שניתנו בשני בניינים נוספים
בגיבעתיים. ברחוב בורוכוב 13 ניתנה,
כביכול, לפי העדות •שבידי המישטרה,
רשות לתוספות בנייה בשתי דירות־גג.
לדברי דני ויינמן אמר לו ראש־העיר כי
תמורת אישור זה הוא יקבל דירת פנטהאוז
בבניין.
״ידעתי שראש־העיר גר בתנאי דיור
קשים,״ סיפר ויינמן; ,״והייתי משוכנע
שמגיעה לו, כמשרת־ציבור, דירה. אבל
הזהרתי אוחו שהוועדה לתיכנון ולבנייה
לא תאשר את בקשתו של הקבלן. קובה
קרייזמן התעקש. סירבתי לתמוך בבקשתו.
הבקשה נדחתה.״
אומר על כך קרייזמן :״זה שקר. לא
ביקשתי דבל מחברי הוועדה בקשר לבית
שברחוב בורוכוב. ידי נקיות!״

בחזרה

ל שנות

ה־50

קצב. מכוניות והרפתקאות

צירוף מוזר
של מ ק רי ם

חוש?,וייגמן
״לא רוצה לשתוק !״
איך קרייזמן פנה אלינו ואל חבר־מועצה
•שלי־שי, עמנואל גמליאל, כדי •שנתמוך בבקשת
הקבלן להגדלת אחוזי־הבנייה. מחיר
האישור •שניתן לקבלן היה צריך להיות
דירת פנטהאוז חינם.״
״אין בזה טיפה ושמץ של אמת !״ מתרגז
קרייזמן .״את ההשמצות האלה שמעתי
דק לפני מיססר חודשים. די נ מן משמיץ
אותי בגלל התיסכול •שלו. הוא רצה לרשת
את מקומי בעיריית גיבעתיים. אבל ב-
,1969 כשהיה סגן ראש־העיר, אמרתי לו
להחליט: או שיישאר סגן דאש־העיר, ואז
יעזוב את העסקים הפרטיים •שלו, או ש ימשיך
לעבוד בביטוח. נכון. אני הוא
שתמכתי בו, ועזרתי לו להניע למעמד של
סגן ראש-העיר. אבל שיניתי את דעתי
אחרי שגיליתי את חוסר-הלויאליות שלו!״
״קובה קרייזמן רצה לסלק אותי, מפני
•שהתנגדתי לשיטות העבודה שלו,״ מסביר
ויינמן .״נכון, אנחנו שייכים לאותה מיס-
לגה, מיפלגת העבודה, אבל זאת לא סיבה
ה עו ל ם הז ה 2001

ף* שעתו הושתקה הפרשה, שחוב־אה
לידיעת מזכירות מיפלגת־העבודה.
מספר דני ויינמן :״סיפרתי את כל הפרשה
לאהרון ידלין, שכיהן אז כמזכיר
מיפלגת־העבודה. ידלין הרגיע אותי. ה שנה
היתד, שנת־בחירות 1973 והוא הסביר
לי בי העיסוק הפומבי בפרשת קרייזמן
וחשיפתה עלול לגרום נזק לכולם. חוץ
מזה, אמר לי אז ידלין, די בזה שקובה
קרייזמן למד לקח׳ וככל הנראה הוא לא
יחזור עוד על השגיאות שעשה בעבר.
ידלין והמיפלגה השתיקו את הפרשה.״
לאהרון ידלין, כיום שר־החינוך־והתר־בות,
יש הסבר משלו על דרך טיפולו בפרשה
:״הנושא אומנם הועבר לידיעתי על־ידי
דני דינמו. אבל זה היה ערב הבחירות.
זו היתד, תקופה של השמצות בין עסקני״
המיפלגה. נפגשתי עם קובה קרייזמן ושוחחתי
עימו, אך לא יכולתי לפסוק בעניין.
העברתי את החומר למוסד לביקורת של
המיפלגה. אחרי זה עברתי לתפקיד אחר.״
מאז נוספה חולייה חדשה להאשמותיו
של ויינמן נגד קרייזמן. היא קשורה בבנייה
החריגה שבבית ברחוב הכ״ג 2בגיבעתיים.
בבית זה בן ארבע קומות, אישרה ועדת־בנייו־הערים
המקומית תוספת בנייה •שהגדילה
את אחוזי הבנייה מעבר ל־״ 120*/שאושרו
על־ידי ר,וועדה,־המחוזית, וזאת מ בלי
שהיתר, מוסמכת לכך. החריגה ש אושרה
הגיעה ל־׳.14390
על גג בניין זה בגד, הקבלן חדר. אך
אחרי חיבור הקירות שבגר, סביב החדר,
הופך הגג לדירת פנטהאוז. איישור בנייה
חריגה זו נעשה שבוע אחרי סיום קרבות
מילחמת:יום־ד,כיפורים, כאשר מתוך שבעה
חברי הוועדה נוכחו בישיבה רק •שניים —
ביניהם, כמובן, ראש־העיר. בדרך זו נמנעה
התנגדות חברי-הוועדה לתוכנית.
האם זה רק מיקרה •שאחד מקרובי
מי-שפחתו של ראש־העיר, המתגורר בחו״ל,
שלח כספים כדי לרכוש דירה בבניין זה ז
קרייזמו אינו מכחיש •שאומנם כך הדבר.
אבל הוא טוען שכל קשר בין שתי
העובדות הוא מיקרי בילבד. עכשיו צריכה
המישטרה לברר גם את צירוף המיקרים
המוזר הזה.

> 1 8הננ ש
* 0זמי*ם נ0וי0 1x 1 0 * 1
בהשתתפות ארט קרני
(אוסקר )1975
הצגת כפורה, שבוע 2
קולנוע ״ אלנגי ״ ת״א

הצלחה למבצע החס כון
ל ח מי ן לנכדים ב״גחל ת״
־ 1002 הצמדה ל־ 40.000 חו ס כי ם ב״גחל ת״
מבצע החסכון לחינוך לנכדים, מתנת
סבא וסבתא, או קרובי משפחה, לימי הו לדת
ולאירועים שונים, כבר מקיף מאות
חסכונות חדשים. ההרשמה גברה בימים
האחרונים מאחר ש״גחלת״ מכטיחה לחוס־כיה
ס/״ 100 הצמדה כחסכון לחינוד. ההצמדה
היא מלאה לשכר־לימוד (שהוא גבוה
בהרבה ממדד המחירים לצרכן) לחינוך
תיכון, והצמדה מלאה ליוקר בחסכון לחינוך
גבוה. החסכון הוא בתשלומים חד־שיים
(נמוכים יחסית) או בתשלום חד־פעמי
ע״י קבלת הנחה ניכרת במזומנים.
שכר־ד,לימוד השנתי במוסד להשכלה
גבוהה מגיע השנה לסכום של 2,600ל״י.
הוא יגיע, לפי הודעת שר־ר,חינוך, בשנת
תשל״ז, ל־ 4,600ל״י בשנה. בחינוך תיכון
עולה שנת לימודים אחת כ־ 3,500ל״י.
הוצאות שכר־הלימוד הם נטל כספי כבד
על המשפחה, אולם החסכון מראש באמ צעות
״גחלת׳׳ כבר הבטיח לרבבות חוסכים
רכישת מקצוע ועתיד לילדיהם. תכ
נית
החסכון לחיניד גכוה כ״גחלת״ מיו עדת
לכל תושבי הארץ. החסכון מעניק׳
לחוסך הטבות גדולות ויהודיות. לחסכון
מתווספים 770 ריבית נצברת (כולל מענק)
והצמדה של 100 לקרן ולריכית,
_כאשר כל ההטכות פטורות ממס, בהתאם
׳לחוק.
בנוסף להטבות אלה מעניקה ״גחלת״
לכל חשבון חסכון לחינוך גבוה, שיפתחו
סבא וסבתא, שי זיכוי שד — 100.ל״י מיד
עם ההרשמה.
למעלה מ־ 40,000 חוסכים צברו עד כד-
חסכונות להבטחת חינוך לילדיהם, המצטברים
ביחד עס הריבית, ההצמדה והמענקים
ל־ 100 מיליון ל״י. בשנת תשל״ז
תשלם ״גחלת״ כ־ 8מיליון ל״י שכר־לימוד
לבתי־ספר על־יסודיים ולמוסדות
להשכלה גבוהה עבור כארבעת אלפי תל מידים
וסטודנטים ב־ 150 בתי־ספר על־יסודיים
ובמוסדות להשכלה גבוהה בארץ
ובחוץ־לארץ.

במדינה
(המשך מעמוד )26
לנסות עד הרגע האחרון ממש, ובכל מחיר,
לבטל את המירוץ.
מי ש קל ככד. האור האדום ברשות
שמורות־הטבע נדלק כבר לפני שבועיים,
כשפורסם על קיום׳התחרות ונן יקומד*׳ מס*
לול־המידוצים,-:שנבחר היה בשטח המוגדר
על־ידי שילוט כשמורת־טבע, ומשתרע
לאורך כשלושה קילומטרים, ממלון קואוון
ועד השלוחה לתקר־הימים של האוניברסיטה
העיברית.
אך עד מהרה התברר שמירוץ הגמלים
פתח רק פצע ישן. הוויכוח הנוקב בין
העירייה והרשות, על השליטה באיזורים
רבים המוגדרים כשמורות־טבע, מונעים את
פיתוחה של העיר בכיוונים אלה.
הפעם החליט אברהם יפה כבד־המישקל
להפעיל את כל כובד מישקלו.
״כצעד ראשון. נשלחו אנשי הרשות אל
ראשי השבטים הבדואים, ואיימו עליהם
שלא ישתתפו בתחרות,״ סיפר איש־העס־קים
בן־ציון ספקטור, יוזם ומארגן המיב־צע,
ומדבריו התברר שבינו ובין יפה יש
חשבון ישן עוד מזמן שהוא פתח את
כפר־הנופש שלו_בשארם־אל-שיך.
״כבר אז היו לי התקלויות עם יפה, שחשב
שהוא כל־יבול ומלך הטבע בארץ.
כשנודע לו שאני מארגן את המיבצע,
הוא החליט שלא יקום ולא יהיה. האנשים
שלו באיזור ניגשו לבדואים ואיימו עליהם
ללא סמכות שאם הם יבואו לאילת, יישלל
מהם הרשיון להיכנס לעיר, ויצרו את צעדיהם
גם במרחב סיני.״
ספקטור, שהוא בעל מהלכים בין שבטי
הבדואים, עוד מתקופת עבודתו בשארם,
נסע מייד לסיני, ועבר משבט לשבט,
כשהוא מבטיח להם ערבות אישית שאיש
מהם לא ייפגע. הבדואים הוזמנו להתארח
אצלו על חשבונו. הוא אף פתח להם שוק
שבו יוכלו למכור את סחורותיהם.
מפתח העיר וכדואי. לאחר ארבעה
ימים היה ברור שבשלב הזה יצא ספקטור
כשידו על העליונה. למעלה ממאה נציגים
של שבעים שבטי בדואים מכל סיני הגיעו
לאילת על גמליהם וציודם, ובכך התאפשרה
פתיחת ״השבוע המיזרחי״ בעיר.
רשות שמורות־הטבע לא וותרה. בליל

רקדנית־כטן פארידה ׳

גמל ממתין למירוץ

הגמלים התכוננו להסתערות ונציג האלוף הריס ידיים
שבת, ערב המירוץ,־ קיבל ראש עיריית אילת,
גדי כץ, קריאה טלפונית בהולה מאברהם
יפה, בו דרש ממנו בכל תוקף לבטל
את המירוץ או להעביר אותו למקום אחר.
סיפר ראש העיר :״מאחר והסיבה היחידה
שהיתה ליפה לביטול המירוץ היתה רצונו
הפרטי שהמירוץ ייערך במקום אחר, ולא
היתד, לו כל סיבה הגיונית אחרת, החלטתי
שאני נכנס איתו למאבק עקרוני, והודעתי
לו שאני מאשר את המירוץ.״
במקביל פנה כץ למפקד מישטרת אילת,
פקד מנטקה אביטן, ושאל אותו מה תהיה
עמדת המישטרה כלפי מירוץ־הגמלים ש ייערך
למחרת. אביטן, השיב שאם תוגש
תלונה; תפעל המישטרה בדרכים המקובלות,
אבל ״.התחייב שהיא לא תפעיל כוח
כנגד האורוע עצמו.
כעבור שעה קלה הגיע ראש העיר לחאפלה,
שנערכה במלון קראוון, לפי מיטב
המסורת המיזרחית — שחיטת כבשים,
רקדניות־בטן. נדיר, ופארידה, שהובאו בס־יוחל
מעזה, תזמורת ערבית וחילופי מתנות׳
כשראש העיר מעניק לשייך עבדא-
ללה, משבט הטאראבין, את מפתח העיר
ומעניק גושפנקה רישמית לבדואים. ש יבואו
ויעבדו באילת.׳.־
רכב נגד גמלים. כבר משעות־הבוקר
המוקדמות שלמחרת, החלו להגיע למקום
המונים, מצויידים במצלמות ובמסרטות,
להנציח את מירוץ יהג£לים הראשון באילת.
אלא שברגע; -האחרון, לפני מתן
אות הזינוק, הודיע נציג שמורות־הטבע
:איזור, יוסף (״ג׳ומבה״) גל, שהוא קיבל
הוראה להעלות כלי־רכב על המסלול ולמ
ג׳ומבה
וראש־ העיר כץ
״אני ממש מרחם עליך !״
נוע בכך את עריכת מירוץ הגמלים.
הפעם היה מוכן ספקטור ללכת עד הסוף,
הודיע לג׳ומבה חד־משמעית ״אם אתה
מעלה כלי־רכב על המסלול, אני נותן הוראה
לבדואים לעלות עליהם עם הגמלים.״

הגמלים בקו הזינוק של המירוץ
אווירה של מארוקו, לתת אותה עד הסוף

רקדנית־ כמן נדיה

נציגו של יפה חש, באותו רגע, שספק-
טור אכן מתכוון לממש את איומו, והוא
החליט לנהוג בהתאם לעצה שקיבל מ-
ראש-העיר ולצאת מהתמונה.
״הוויכוח הוא הרבה יותר גדול,״ אמר
לו כץ ,״חבל לי עליך, שתישחק בין המנגנונים.
אני ממש מרחם עליך שאתה
צריך לומר דברים שאתה לא מסכים
איתם.״
גל החליט להסתלק מהמקום, אבל לא
לפני שהודיע לגד כץ שהוא הגיש תלונה•
נגד ספקטור, על שהורה לנהגו לנסוע
ברכב בשטח שמורת־הטבע. אלא שהתלונה
נראתה מגוחכת, מכיוון שבשמורות־הטבע
הסתובבו באותה שעה אלפי אנשים,
בעלי־חיים ורכב מישטרתי,
סיומו המוצלח של המירוץ ושל השבוע
המיזרחי הניע את ראש-העיר לפתוח ב־מיתקפה
חדשה בחזית התיירות. המסקנה
היתה להשתמש בשיטות התיירות של
מארוקו, לתת לתיירים לשהות באווירה
מיזרחית, ולערוך את מירוצי־הגמלים בצורה
קבועה ומדי שבוע.
״כמו שמושכים תיירים למארוקו, אנחנו
נמשוך תיירים לאילת,״ אומרים היום אג-
שי־התיירות בעיר,, .אילת הפכה היום למוקד
תיירות מארצות סקנדינביה, ואלה
מחפשים את הציבעוניות המיזרחית האופיינית
לארצות אזורנו, ואנחנו מתכוננים
עכשיו לתת להם אותה עד הסוף.״
הדוגלים במדיניות חדשה זו אינם חו-
ששים מירידה בתיירות־הפנים לעיר. ה בדואים
והגמלים הם עדיין בבחינת אטרקציה
גם לישראלים עצמם.
ה עו ל ם הז ה 2001

לא מבהילה

״לא ! אני לא יפה !״ מתוודה בפני (,)1/1
״ואין לי גם טור של מעריצים הצובאים
על פתח דלתי. אם היה לי טור כזד— .
אז לא הייתי כותבת אלייך מעניין
שאף פעם לא חשבתי על זה) .״אבל אין
שום סיבר, להיבהל,״ היא מרגיעה אותי,
״אני גם לא מבהילה.״
ולמרות גילוי־הלב הזה, שהוא בהחלט
יוצא־דופן, היא עדיין מרשה לעצמה
להיות בררנית :״אני רוצה להכיר מישהו
שהוא כן ושאין בו צורך תמידי להוכיח
את עצמו. אחד כזה שאיננו רוצה רק
לבלות ובטח לא, אליל ! ,פשוט שיהיה
בחור נחמד, בעל חוש ביקורת עצמית.״
אחד כזה עשוי לגלות עד מהרה שאומרים
עליה שיש לה לשון ארוכה .״וזה לא
נכון!״ היא מכחישה בתוקף .״אני פשוט
נוהגת לומר לבני־אדם מה אני חושבת
עליהם (כולל הדברים הטובים).״
אם כל זה לא מרתיע אתכם, אז ב בקשה.
הפרט הכי חשוב: היא תלמידת
שמינית בגימנסיה.

הזמנה לחתונה

בדור שלי היו מספרים בדיחות על
תאוות־ד,נישואין של הבנות. כל הגברים
היו מתלוננים שאי-אפשר לצאת עם בחורה,
סתם כך לבלות, מבלי שהיא תוציא
מייד את היומן שלה, ותחפש תאריך מתאים
לחתונה. בא מיכתבו של ()2/1׳ ומבהיר
לי שהזמנים השתנו.
״החלטתי שהבחורה הבאה שאני מכיר
ויוצא איתר, תהיה רק אחת רצינית, שתדע
שאנו יוצאים במטרה אחת, והיא: להינשא!
ולא סתם לבלות, כדי לשרוף את
הזמן. אני חושב שזה די הוגן שבחור
ובחורה יוצאים מהתחלה בידיעה ברורה
מראש לקראת מה הם הולכים, ובכך חוסכים
הרבה אי־נעימות וצביעות.״
הוא לא היה מגיע למסקנה הזאת לולא
ניכווה. אני מתארת לעצמי שהוא השקיע
הרבה בידידה אחת שלו כדי לגרור אותה
לחופה, והיא עשתה לו ויברח ברגע
האחרון. כתוצאה מכך הוא נכנם למה
שמכונה בפיו ״בוץ מוראלי.״ כדי לצאת
משם הוא זקוק למנוף בדמותה של אחת
שמוכנה לקבל ״חום והבנה במידה המק סימלית,
ולא חשוב אם תהיה גם מבוגרת
ממני.״ הוא בן 23״כמעט״ ,ממושקף, אוהב
לקרוא המון ולהאזין למוסיקה ממערכת
סטריאופונית, שאותה הוא יביא בתור
נדוניה.

קטנה וממזרה
מה אתם מתארים לעצמכם יכול להסתתר
מאחרי מיכתב המסתיים במישפט:
״יש כאלה שטוענים שאפשר לסבול אותי
ואפילו היו רוצים לסבול. אז בוא! הצטרף
וקבע עמדה בנדון. אוקיי? !״
לא תנחשו. אבל היצור הזה, המתעתד
להקים את מועדון מעריצי 3/1מדבר
בלשון חידות .״אני הרבה אחרי הבת-
מיצווה אבל עדיין חברה במוסד של
מישרר־ר,חינוך (לביודספר הכוונה) גם אם
החינוך הוא ממני והלאה.״
אני רואה בדימיוני איך העיניים נוצ
צות
לכל חובבי ד,לוליטות. מציעה להם
לקחת נשימה עמוקה לפני שהם ממשיכים,
ולחשוב פעמיים. יתראו עם מי יש
לכם עסק :״הגובה הממוצע שלי הוא 168
ס״מ. על הרוחב לא רוצה לדבר. אבל,
אל דאגה. מכוך שומרי־מישקל עדיין רחוק
ממני (אין הרבה גרמים מיותרים) .שתי
ידיים ורגליים במצב טוב, ואם מסתכלים
טוב מוצאים שהן גם ישרות. עיניים
(יד ראשונה) חומות. צבע מגעיל,
אבל מה לעשות?! אגב, הן משגעות
כששתיהן מסתכלות לאותו כיוון. הפה
חמוד -קטן׳ אבל ממזר...״
היא מתה להתכתב ״כד^ לצאת מהנוסחה
הקבועה של בית־ספר, בית, מסיבות
והכל עם אותם אנשים (לאדדווקא

בן 20 וכבר קצין צד,״ל. טוב, עוד לא
תת־אלוף, אבל לעומת זאת הוא אוהב
את החיים היפים, את השמש הזורחת, את
הספורט (הוא לא פירט אם את זה שעושים
אחרים) ,ואת הבילויים. ולמרות הכל
הוא חושב ׳שהוא בחור רציני. מי שלא
מאמינה יכולה לבדוק את תעודת־הבגרות
שלו. יש לו שם ציונים להתפאר.
מה שהוא רוצה זה דבר יוצא־מהכלל :
״נערת־חמד להתכתבות והכרה אישית.
רצוי מתל־אביב, אבל אפשר גם מקצווי
הארץ. הכי חשוב — שתהיה חמודה, סימץ
פטית
ונאה.״
ותראו לי אחת שלא חושבת את עצמה
ככזאת.

קיפלינג, קיפלינג׳ מי יגל עפר מעיניך?!
אולי היית היום נהנה לראות כי קמו לך
ול״אם״ שלך ממשיכים.
״ • אם אתה חושב שהמדור הזה אידיוטי,
טיפשי, לא בשבילך ואתה ביכלל לא
זקוק לו לשם תיווך, אז...

ניתוח נוסף, והרחם איננו. אחר־כך, במשך
שמונה השנים הבאות נפסקו הניתוחים
והחלו הצרות ...פחד מכל כאב
קטן, אדישות לחיים, ריב ורוגז על כל
דבר׳ איום בהתאבדות במיקרה של גט,

״אינני מדבר כבר על יחסי גבר ואשה
— דבר שאינו קיים כבר מספר שנים.
אבל החיים הם לא חיים. פשוט נולדנו
מבלי להביא כל תועלת בעולם ...אני
פונה אלייך מפני שאולי דרכך אוכל
למצוא אשד, כלשהי שתעניק לי את ההרגשה׳
שנולדתי להיות גבר ולא רק
שעיר־לעזאזל ביד הגורל.״

לגבר יש שני משברים בימי חייו. בפעם
הראשונה שהוא לא יכול בפעם השנייה.
ובפעם השנייה — כשהוא לא יכול בפעם
הראשונה.
לאשה יש שלושה משברים בחייה :
הפעם הראשונה; הפעם הראשונה שהיא
לוקחת כסף, והפעם הראשונה כשהיא משלמת
אוחו.

שניים כמו אחד

מיכרוב פרס
אפשר לראות אותה דרך לגימנסיה
אין מה לעשות. זה כמו מגיפה. או ששנה אני לא מקבלת מיכתב מאחת שזוכרת
את המורה לטיפרות, או שבשבוע אחד מציפים אותי מיכתבים של גימנזיסטיות.
מכולן, נראה לי מיכתבה של (.)10/1
״יושבת עכשיו בשיעור אנגלית עם מצב־רוח ששואף לאפט. מרגישה שבא לי
לצאת משיגרה מרגיזה של מיסגרת כפוייה, של לימודים ובחינות־בגרות ומתח ועוד
הרבה דברים אחרים. אך כמו כל ילדה טובה — חייבת לעבור גם את זה.
״מסכימה שאפשר לשנות את הכל (והיו דברים אבל כעת דרוש האדם
המתאים. נורא רוצח להכיר, בכנות, אחד ...שככה יהיה טוב איתו, לשבת ולדבר, ולא
לדבר — ושיבין ושישתוק. מין שתיקה נעימה כזו. ומעל לכל גם לאהוב ...אהבה...
מושג כל־כך סובייקטיבי, שכל אחד מסוגל להפיק ממנו בהתאם לרמה ולריגשיות
האישית.
״שאספר על עצמי!! נו, קצת קשה: קטנה ( )17 +ומרגישה עצמה קצת יותר.
נורא אוהבת יופי. נורא ומחפשת אותו בכל השטחים. מטורפת על מוסיקה
משוגעת. אפשר עוד הרבה לכתוב ולספר, אבל די( .הצילצול הפסיק את החלומות
והמיכתב) .אז, באמת איפה הם כל המייוחדים שבבחורים ! אם יש, אז שישגרו
כמה מילים ! ״
אוההה ! ועוד איך חם ישגרו. כמו טיל.

מיכתב פרס השבוע — ובכל שבוע — מזכה את שולחו בשי, מתנת חברת מוצרי
היופי הדם: חבילת מוצרי איפור ויופי מתוצרת הדס, בשווי של 200ל״י. הפרסים
נשלחים לזוכים בדואר.

מעניינים במיוחד).״ לה אין מה לדאוג
אחרי הפירסום הזה. מי שצריך להתחיל
לדאוג זה המורים וההורים שלה.

זה בידור!
שדר דחוף. לא, לא מהנשיא האמריקאי.
בסך־הכל מחייל בצה״ל ( )4/1שחסך בנייר
ובדיו. כל מה שיצא לו זה :״העבירי
לבנות ישראל היפות, הגבוהות והחכמות
ושגרות גם באיזור תל־אביב, שחייל בן
,21 גבוה ונחמד׳ משתעמם ומחפש אחת
מהן כדי להתבדר ביחד.״
מתערבת שהוא בטוח שתלכנה מכות
עליו.

רציני עם?!בלות
( )5/1מיספר יפה או לא?! חשוב לי
לדעת, מפני ש־( )5/1ביקש להעניק לו
מיספר יפה וקל לזיכרון. האם תוכלו לשכוח?!

אם אתה סבור שמוסד-ד,נישואין
פשט מזמן את הרגל, אך לצערנו אין
עדיין הסדר יותר מוצלח, אז...
*,,אם אתה אלמן/גרוש (מחוק את
המיותר) או רווק בעל השקפת־חיים דומה
לשלהם, אז...
״ • אם אתה בן 30—40 וחושב שהגיל
הוא עניין של הרגשה ולא של תעודת־זהות,

״ • אז מהז! אז ענה ל )6/1(-בבקשה
-ותודה.״

לסבל יולד
החיים הם לא תמיד גך של-שושנים.
ומי שלא מאמינה, שתקרא את מיכתבו של

״תארו לעצמכן גבר בן ,29 בגובה ממוצע,
פוגש את אשת־חלומותיו ומתחתן
עימה. ועכשיו תארו לעצמכן שאחרי שנתיים
של נישואין מתגלה אצלה לפתע
גידול בשד. ניתוח — והכל עובר בשלום
פחות או יותר. אבל אחרי פחות משנה

( )8/1זה לא אחד אלא שניים, שכתבו
לי מיכתב בלשון רבים .״אנו (,167
)35/184 ידידים מנוער, עוסקים במדעי
הטבע ובעלי נטיוח הומאניסטיות. שבעי
הרפתקות קלות/כושלות ושוחרי הרפתקה
לאורך כל ד,דרך. עם מי? נערה/אישה רכה
המסוגלת גם לגיחה פראית לחיק הטבע
(כמו לנועייבה) .יפה — אך לא מצועצעת.
אוהבת תרבות, שד,פופ עבורה הוא
מיצרך קביל אבל לא חיוני. אתת שתאהב
לרכב על סוס, אבל תשמח להשתתף גם
בסירוקו, האבסתו ואכיפתו. השכלתה הפורמאלית
אינה מעניינת אותנו. לנו ביחד
יש חמישה תארים וחצי, וזד, די והותר.
אבל שתהיה בעלת־נשמה. כזו שבוכה
בסרט כמו גונבי האופניים, על כתפנו.״
מה שלא ברור לי ממיכתבם הוא איך
הם מתכוונים לחלק אותך ביניהם. או
שמא אין להם כל כוונה לחלוקה והם
אוהבים את זה בשלישיה?!

חפש את המטמון
תל-אביבי הבראה כמו קיבוצניק, סטודנט
בן 24 המסתכל על החיים מגובה של
180ס״מ הוא 9/1ולפי מיכתבו, המראה
הנשקף אליו משם אינו כל כך מעודד:
״אף פעם לא חלמתי שאנסה לתפוס את
מטמון ה,קליק, המפורסם מעל דפי העיתון.
אבל כיוון שאיני יודע היכן הוא
מוחבא, אולי בעזרתך ייפתר כתב־החידה.״
את מצבו הוא מגדיר כ״ייאוש״ ואת
זה שהוא מחפש כ״לא־נורמלית״ .ומי
שמעוניינת בפירוש להגדרה האחרונה,
הנד, היא, בלשונו :״אחת היודעת להקשיב
ולא רק להשמיע, בעלת נפש רגישה
המסוגלת להבחין בדברים שמתחת לפני
השטח, היכולה להישאר בחיים גם בלי
הטלוויזיה, הסטריאו או הצעקה האחרונה
של האופנה. אחת׳ שהמילים המדברות
אליה ביותר הן: היות נאמן לעצמך, בדי דות,
חלומות, יופי ואהבה...״
אז בשביל זה צריך להיות לאינורמלית?!

מיכתבים לפירמום במדור זה יש להפנות
לכתובת: מיכתביס לציפי, תיבת־דואר ,136
תל־אביב. מיכתבים למכותבים במדור יש
לשלוח במעטפה כפולה. על המעטפה החיצונית
יש לרשום את הכתובת הנ״ל.
על גבי המעטפה הפנימית, ממילת בבול
של 35 אגורות, יש לרשום את מיספרו
הסידורי של המכותב בילבד.

אדדיכלית־הפנים מלי לנגוצקי עברה דירה ־ וירושלים כולו

בעלת הבית

\ו ח פח1וחו

לנגוצקי הוכיחה שוב, כי היא לא רק
אדריכלית מחוננת אלא אף אשת־חברה,
אשר כל המכבד עצמו שוחר למסיבותיה.

אשת הדוקטור
אשר בעלה הרופא היה תורן באותו לילה,
הגיעה עס ידיד־מישפחה שמונה על־ידי
הבעל לשמור היטב את צעדי אישתו.
;ן* ק ח לי הרכה זמן עד שבניתי את
הבית, אני פוחדת שיקח יותר זמן
לשקם אותו מהריסות המסיבה.״ דבר עדנה
,לנגוצקי — או, כפיישמכנים אותה ידידיה,
מלי. והיא אומנם הוכיחה שוב, ביום השישי
האחרון, כי יש לה ידידים רבים.

באוניברסיטה העיברית בירושלים, הוא אורח קרוא בכל מסיבה
הגונה בעיר־הבירה. יוסי רקד, שתה ועלז כל הערב, כשהוא

אליו אחד מחבריו ואמר לו :״יוסי, אישתך בטלפון.״ יוסי נבהל
לרגע, אולם ניזכר כי בביתה החדש של מלי עדיין אין טלפון.

1סגן ראש־עיריית ירושלים וח־
11 *1111 11)111ן 1ל**11
י י ** יי 1ייי׳* -י ״ 14 #ביבו של תדי קולק, מירון בנ־בנישתי(בתמונה
מימין) רוקד. עורך־הדין שרגא בירן ואשתו הפרשית.

מלי אינה צריכה סיבות למסיבה. האדריכלית
הצעירה, אשר הפכה בשנים האחרונות
המוקד החברתי החשוב ביותר
בירושלים, רגילה כבר לערוך מסיבות ולהשתתף
בהן, סתם ככה, בלי סיבה. אבל
הפעם היו -שתי סיבות חשובות, שדי היה
בכל אחת מהן לבדה ב־שביל מסיבה גדולה
א־לה מלי.
הסיבה הראשונה היא הבית. מלי הצליחה
לקבל חורבה בשכונת מנחת, היא מל חה,
שכונה המאיימת לגזול את ההילה המפורסמת
של עין־כרם. היא שיפצה אותה
כיד הכישרון הארכיטקטוני הטוב עליה.
ועוד קודם שנכנסה לגור בבית החדש, ערכה
את המסיבה — חנוכת־הבית.
הסיבה השנייה, לא פחות חשובה, היתה
ביקורה־בארץ של אחת מידידותיה הטובות
של מלי, ניבה קיסלק. ניבה, שהיתה משך
•שנים רבות חלומו של כל צעיר מתבגר
בכפר־סבא, עיר־מגוריה, ני-שאה לפגי -שנים
מיספר ני״שואי־פספורט לג׳י, אחד מעשירי
ארצות־הברית, ועורכת מדי־פעם גיחות
לארץ, עם או בלי ג׳י, כדי לתת סיבות
לנייטיבס לחגוג. הפעם היא באה יחד עם

לכן, כאשר הגיעה המישטרה בשעה 2.00
אחרי־חצות וביקשה להנמיך את קול המקלטים
כדי שלא להפריע את מנוחת השכנים,
יכלה מלי לגייס לעזרתה את הכי־

ההכנסה נדי לחגוג. לרקוד ורש תות עז שבאה המישטוה

^ 111:* 11 יועצו של שר־החוץ יגאל
11י ״ 1אלון, חיים בראון, כבש
את לב הבחורות בכובע־הקסקט המשובץ.

עדנה, היא מלי לנגוצקי (מימין),
כלת המסיבה ומלכת חיי־החברה
יי׳י יי־ישליס, צוחקת צחוק של הנאה עם מלכת־מסיבות אחרת,
הפסלת אילנה גור. אילנה, שהיתה אף היא אורחת־כבוד

במסיבה,
דני גור,
העתיקה.
של מלי,

ערכה רק יומיים קודס־לכן, יחד עס אחיה הדוקטור
מסיבת־סילווסטר גדולה בביתה היפהפה החדש שביפו
רבים מאורחיה של אילנה בסילווסטר היו גס אורחיה
בליל־השבת האחרון, במסיבה שערכה בביתה החדש.
חשובים בארץ, כדי לשכנע את המישטרה
שלא לקלקל את המסיבה.

עס הבעלים
ובילעדיהם

העיתונאי והשוטר

גדעון רייכר, כתב ידיעות אחרונות, אשר
אשתו נילי עזבה את ׳המסיבה( ,בתמונה מימין)
,משמאל: השוטר שבא לפזר את המסיבה. בין יונתן ליבני מימין, ויאיר שטרן.

111

המיליונרית

מי שהיתה אחת הצעירות היפות בארץ, ניבה קיסלק,
התחתנה עם אחד מעשירי ארצות־הברית, ג׳י, ושניהם
היו מראשי החוגגים במסיבה של מלי בביתה החדש. בתמונה, ניבה בחברת בעלה ג׳י.

ך } גן ראש־־חעיריח, מירון בנבניש־
^ תי, טען בפני השוטרים כי אין להם
סמכות להחרים את הפטיפון. שורה של
עורכי־דין מפורסמים, ובראשם עוה״ד הירושלמי
הידוע שרגא בירן, שלחו מבטים
חוקיים מאד לעבר השוטרים. עוזרו של
שר־המישטרה שלמה הילל, ברוך לשם,
פרש מהמסיבה, כשעל כתפו תלוייה יעלת־חן
שאותה הכיר רק באותו ערב, כמה דקות
לפני שהופיעו פקודיו, והעימות בין המישט־רה
לבין מישרד־המישטרה נמנע אך בנם.
מי שיכול היה להציל את המצב היה
עוזרו של שר־המישפטים, יחיאל (״חיליק״)
גוטמן, אבל הוא פחד לסכן את מעמדו
בגלל מסיבה פרטית אחת של מלי, וסירב
במופגן להצטרף למערכה נגד השוטרים.
המישטרה היתה רק האחרונה בשרשרת
התקלות במסיבה של מלי, תקלות אשר
משום־מה הפכו אותה רק מעניינת ומוצל חת
יותר. הראשונה היתד, ג׳י, בעלה של
אחת מכלות המסיבה, ניבה. ג׳י אלרגי ל כלבים.
מלי נאלצה להסתובב כל אחר־הצהריים
במלחה, שהיא שכונה מבורכת
(המשך בעמוד )42

הסטיקאית

ידידה טובה של
מלי וחתיכה בזכות
עצמה, בעלת הבוטיק נחמה מוסאיוף.

בעוד עישון החשיש שוטו את צה״ל, מוכנים רק מנקדים מועטים
להודוח בקיום הבע״ה ־ אין הסבות, הדיווח רוקה, אין ענישה

חד המחנות הגדולים של צד,״ל
\ £בדרום הארץ. במחנה זה יחידות שונות
מחיילות שונים, מילואים וסדיר. ספר
אחת מיחידות השיריון אירגן לו את ה־מיספרה
בווילה בזעיר־אנפין: טפטים על
הקיר, תמונות של בחורות, גזורות מתון•
הפליי־בוי מרגילות ערביות פזורות על
שטיחי צמר־כבשים המוטלים על הריצפה
באי־סדר מאורגן.
במיספרה, שהפכה גם חדרו -האישי של
הספר, שהוא חייל סדיר ממוצא אשכנזי,
מתכנס לו משך כל שעות היום — וכימעט
גם כל שעות הלילה — מועדון מייוחד־במינו:
מועדון מעשני־הסמים של הבסיס.
הספר אינו ספק הסמים של היחידה. יש
לה ספק־סמים משלה, איש־קבע בדרגת
רס״ל, המספק את הסמים לה וליחידות
נוספות באיזור. הספר הוא רק קבלן־ה־מישנה.
הוא מקבל את הסם, ומפיץ אותו
במחיר הקרן של הפושר* הראשי, ותמורת
זאת מקבל שני סוגי העדפה: החשיש
שאותו הוא מעשן ניתן לו חינם. זכות־היתר
הנוספת: הוא הפך הדמות החברתית
המקובלת ביותר באותו בסים.
אין ביחידה אדם שאינו יודע כי ביחידה
יש חיילים וחיילות שמעשנים
חשיש• גם רופא־היחידה יודע זאת :״מה
אני יכול לעשות? דיווחתי מיספר פעמים
למפקד היחידה על כך, אבל הוא לא עשה
שום דבר. איי רק מתנחם בעובדה שהם
מעשיים בינתיים רק סמים קלים, חשיש,
ועדיין לא הגיעו אל הסמים הקשים.״
מפקד־היחידה עצמו, קצין בדרגת אלוף-
מישנה, אינו מודה בכך שהוא יודע, ואף
מכחיש כי קיבל דיווחים מהדוקטור שלו.
אבל כל קציני־המינהלה שלו מודים, כי
החשיש הפך מכת היחידה.
,פקידת המפקד היא חברתו הקבועה של
הספר. היא גם חביבת המפקד .״הוא לא
מתעסק עם מעשני־הסמים, כיוון ־שאז יצטרך
להכניס את הפקידה שלו לבית־סוהר,״
מסביר קצין צעיר את מניעיו של מפקד
היחידה לאי־ההתייחסות.
* פושר — ״דוחף״ ,במגה של מעשני־הסמים
— מי שמוכר את הסס ומעודד את
השימוש בו.

רק פעם אחת נאלץ מפקד היחידה להתייחס
לעניין הסמים. היה זה כאשר אחד
מסמליו, צעיר אשר הוכיח עצמו כחייל
ממושמע, סירב לצאת לשמירה. הוא היה
מסומם לגמרי, כאשר בשעה חמש אחר
הצהריים היה צריך לעלות למיפקד קצין-
תורן, לקבל נשק וציוד־שמירה ללילה.
הקצין־התורן ניסה להביא אותו מייד
למישפט לפני המפקד. הסמל נמלט לחדרו,
וכשהוא מסומם לגמרי התבצר בו עם עוזי
ורימון שלוף, ואיים לירות בכל מי שיתקרב
אליו ואחר־כך לפוצץ את עצמו.
אחד הקצינים הנבונים יותר הציע למפקדים
וקהל־החיילים הרב שהצטופף
סביב חדרו של הסמל, להתפזר. הסמל
המסומם נרדם, התעורר כעבור כמה שעות
מבלי שהופרע משך אותו זמן, והסגיר
עצמו למפקד. הוא לא הועמד לדין — לא
על הסירוב לעלות למישמר ולא על השימוש
בסמים. מפקדו נתן לו עונש אדם־
ניסטרטיבי •של שבועיים עבודה במיטבח,
במקום עבודותיו הרגילות.
המועדון שבמיספרה חגג את ״היציאה
מהצרה״ של הסמל חבר־המועדון במסיבת־סמים
סוערת, אשר לשכמותה לא זכה
הבסיס מעודו•

חשיש ב־ 60,000 לירות לחודש לחיילי
מחנה־מטכ״ל, דרך ספקי־מישנה, ביניהם
אף חיילים רבים של המישטרה־הצבאית,
לג. ברור, כי חיילי מחנה־מטכ״ל אינם
מעשנים סמים בסכום־אדיר כזה לחודש.
הוא יודע כי חיילים רבים קונים את הסם
כדי לתיתו או למכור אותו הלאה, בשכונותיהם
האזרחיות.
נ ,.שהיה נהג בצה״ל, יודע לספר כי
חלוצי מע־שני הסמים במחנה־מטכ״ל היו
חבריו הנהגים. על הנהגים אין פיקוח כה
לוחץ כמו על שאר חיילי היחידה• בגלל
מהות תפקידו של הנהג הוא מתקרב יותר
אל מפקדו, עימו הוא שוהה שעות רבות
במשך היום, כאשר שניהם לבדם׳ ונוצרת
ביניהם קירבה הגורמת לכך שהמפקד יגן
על הנהג שלו, ויעלים עין מתופעות כמו

עישון סמים, אם אינן נעשות בנוכחותו׳..
טכניקת האספקה של נ. פשוטה ביותר,
ואינה דורשת ממנו״כל מאמץ. מדי שבו-
עיים־שלושה נקבעת נקודת־מיפגש אחרת
בינו לבין מיספר נהגים, ביניהם אף נהגיהם
של קצינים בכירים ביותר במטכ״ל. באותם
שמעיים־שלושה אפשר לראות מכוניות
מסוג כרמל, ואליאנט ודארט צבאיות נעצרות
במשך היום, בין שליחות אחת לשנייה
עבור המפקד, ומעמיסות את שקיות ה חשיש
בתאי־הכפפות של המכונית, או
מתחת למו-שב הקידמי.
נ. אפילו אינו טורח לבוא למחנודמטכ״ל
כדי למכור את סחורתו. הוא מודה :״המכירה
לצבא היא כמו בשק״ם, הולך קל
ולא מסוכן. מאז שהתחלתי עם הצבא,
הפסקתי למכור בשוק האזרחי. שם הרבה

__חשיש
ב מ חנ ה־ מ טכ״ל
** חנה־־מטב״ד כקרייה בתל־אביב.
*) מרבית חיילי אותו מחנה הם חיילים
בעלי פרופיל נמוך, המשרתים כנהגים,
פקידים או שין־גימלים. בדרך כלל, ה חיילים
מסיימים את עבודתם בשעות אחר־הצהריים
המאוחרות או הערב המוקדמות,
ואם אין להם משימות מיוחדות או תורנויות,
הם חופשיים לצאת לבתיהם. המחנה
שוכן בלב תל־אביב ובמרחק עשר דקות
נסיעה בילבד מכרם־התימנים, אחד ממעוזי
מוכרי החשיש בישראל.
נ. הוא ספק־הסמים הראשי של מחנה־מטכ״ל.
הוא שירת באותו מחנה כנהג,
עד לפני שלוש שנים, ומאז הוא שומר על
ק-שרים טובים עם החיילים והמפקדים הזוטרים
באותו מחנה. ג .מודה כי הוא מוכר

האם יוכלו החיילים להמשיך למשוך ־ או

יותר מסוכן, ויש מלשינים. במכירה לצה״ל
עוד לא היה אף פעם מלשין.״

חשיש
ג חי ל־ ה אווי ר
ך* סיס חיל־ אוויר בדרום הארץ, אחד
2הבסיסים הגדולים והמפוארים של
חיל־האוויר. בגלל הריכוז הגבוה של טייסים
ומישפחותיהם בבסיס זה, הוא ניחן
בתנאים נפלאים כחדרי־אוכל גדולים שבהם
מזון משובח, קנטינות אחדות של שק׳׳ס
וחנות שק״ס גדולה, בית־קולנוע מרווח
שבו מציגים סרטים חדשים, ופעמים רבות
אף הקרנות־בכורה של סרטים או הצגות־בכורה
*של מופעי־בידור.
אחת הטענות של מעשני החשיש בצה״ל,
בעיקר מקרב חיילי היחידות העורפיות,
היא :״אין לנו מה לעשות, משעמם. אז
יותר קל להעביר את היום כשאנחנו מסטו־לים.״
לחיילי וקציני בסיס זה לא יכולות
להיות טענות מסוג זה• אפילו אם התנאים
והבידור אינם מספקים חייל זה או אחר,

ערכו פיספר שיחות עם מפקדים בכירים
באותו בסיס, אך עד כה לא נעשתה
כל פעולה ממשית.
טייס צעיר יחסית, בדרגת סרן, תפס —
בהיותו בתפקיד מפקד־תורן באחת השבתות
— מיספר חיילים באחד האנגרים, כשהם
מעשנים סיגריות. לפי הריח לא היה לו
שום ספק בכך שהסיגריות הן של חשיש.
הוא הורה לעצור את החיילים עד לבוקר
המחרת ולמחרת פנה אל מפקדו הישיר,
דיווח לו על כך והיה בטוח כי החיילים
יועמדו לדין.
באותו יום פגש את אחד החיילים
כשהוא חופשי, כאילו לא אירע דבר. הטייס,
קיבוצניק במוצאו, מיהר אל מפקדו
כדי לקבל הסבר לשאלה כיצד שוחררו

קצין־רפואה מיכאלי
— ומודעות

קצין־־חינוד אמיר
מחדל —
יש להם הסעה קבועה, של שירות אוטו־בוסים
צבאיים, ללא תשלום, לפחות אחת
לשעה.
הבסיס כולו שורץ סמים. נהגים,
פקידים ופקידות,
מכל אלה יש מעשני־חשיש כימעט־נילהבים.
אל הטייסים ומישפחותיהם עדיין
לא הגיע הסם.

החיילים. תשובת המפקד הדהימה אותו:
״אל״ף: הם לא היחידים. גי״ת: אי-אפשר
להוכיח, אחרי כל״כך הרבה זמן, כי ה חיילים
אומנם עישנו ודשיש. אתה לא כלב־גישדש
שאומן למצוא חשיש, והם יכולים
לטעון שהם עישנו סיגריות סתם.״

המפק די ס
אינ ם מ דוו חי ם
** וד קודם שצה״ד ניגש לפתור או
^ לנסות להקל על בעיית עישון הסמים
בקרב חייליו, צריך היה להגיע למסקנה כי
אומנם עישון הסמים, והמדובר בעיקר בסם
קל כחשיש, מהווה בעייה בצבא, ולא תו פעה
חריגה, המופיעה פה־דשם.
מדיניותו של צה״ל, אפילו כיום, היא
להמעיט בערך הנושא. קצינים בכירים,
וביניהם דובר צה״ל, תת-אלוף דב שיאון,
טענו באוזני כי הסמים אינם בעייה כלל
בצה״ל, וכי מעזשני הסמים בקרב חיילי
צה״ל מועטים ביותר.
על־פי הוראות ביטחון־שדה, אין דובר
צה״ל רשאי למסור את מיספר החיילים אשר

ידוע עליהם כי הם מעשני־סמים. אולם גם
אם מותר היה פירסום מיספר זה, אין ספק
כי הוא פיקטיבי. בדרך־כלל לא תופסים
המפקדים בשטח את החיילים כשהם מעש נים
חשיש, וגם כאשר הם נתפסים, משתדלים
המפקדים בדרך־כלל לסיים את הפרשה
בתוך היחידה עצמה, מבלי לדווח זאת
הלאה. כפי שהם חייבים לעשות על־פי
פקודות מטכ״ל.
לחיפוי זה על החיילים יש שתי סיבות
עיקריות. האחת: המפקד אינו רוצה להטריד
עצמו בפרשה, ולהוריד מהמצבה שלו
חיילים לתקופה קצרה, אם הם נשפטים
לכלא, או לתקופה ארוכה, אם הם נזרקים
מהצבא. השנייה: כל מפקד שומר על ה־הגאווה
היחידתית שלו ועל השם הטוב של
יחידתו, ואינו רוצה שיתפרסם בצה״ל
כאילו מעשנים אצלו סמים.
בעיית אי־הדיווח לשילטונות המוסמכים
חמורה ביותר. קיימים שני ציגורות־דיווח.
האחד: דיווח המפקד למיספר גורמים, ביניהם
מישטרה צבאית וקצין־הרפואה שלו,
ודרכו למיפקדת קצין־רפואה־ראשי• המסלול
השני קצר יותר, ואף בטוח יותר:
אם את מיקרה עישון הסמים מגלה קצין־
הרפואה, הוא מדווח על כך ישירות ל־מיפקדת
קצין־רפואה־ראשי, ולא תלוי בחסדי
המידע מהמפקד המקומי.
לדיברי תת־אלוף ד״ר דן מיכאלי, קצין-
רפואה־ראשי, יודעים בדרד־כלל קציני הרפואה
או קציני בריאות הנפש (קב״ן),
על כל אירוע של עישון סמים .״בדרך״
כלל, הדוקטור או הקב״ן הם מעין כומר-
וידויים לחיילי היחידות. בערבים מגיעים
חיילים לאוהל המירפאה, ויושבים ומשוחחים
עם הדוקטור שיודע לרוב מה קורה
ביחידה אפילו יותר מהמפקד. אם הבעייה
היתד, כה חמורה, היינו מקבלים דיווחים
מתאימים על כד מהרופאים או מהקב״נים
שלנו״.
לדברי תא״ל ד״ר מיכאלי (שהוא אחיה
של הזמרת ריבקה מיכאלי) ,יש בעייה
נוספת בדיווחים על עישון הסמים בצה״ל,
והיא חרושת השמועות. מיכאלי טוען כי
קיימים מיקרים רבים שחיילים מדווחים זה
על זה כאילו עישנו סמים, ואילו אחר־כך
מתגלה כי דיווחם שיקרי. דיווחים שיקריים
אלה באים פעמים מסיבות של חיסול
ח־שבונות אישיים בין החיילים, לעיתים
משום שחייל חושב שאם יוכרז כמעשן־
סמים הוא ישוחרר מצה״ל, ולפעמים משום
שחייל שאף פעם לא עישן, מנסה ״להשוויץ״
בפני חבריו ומספר להם כי עישן.
אחת הבעיות העומדות, איפוא, לפני
הגורמים המטפלים בצה״ל, לפי דיברי
תא״ל מיכאלי היא לא לגרום לפאניקה זל־ציד־מכשפות
בעניין הסמים.
ונקודת־מבט זו של צה״ל גורמת׳ כפי
הנראה ובין השאר, את השאננות המסויימת
בקרב שילטונות הצבא.
עד לפני שבועות מיספר היתד, קיימת
בצה״ל ועדה, שבה היי שותפים מיספר
רשויות ומיספר בעלי תפקידים, אשר עסקה
בנושא הסמים. בראש הוועדה עמד קצין
בכיר באכ״א, והשתתפו בה קצינים העוסקים
ומומחים בנושאי חינוך, רפואה, פסי־כיאטריה,
מישטרה צבאית והפרקליטות ה צבאית.
הוועדה
הכינה דו״ח מפורט על מצב הסמים
בצה״ל, לדעתה. הדו״ח נמצא עדיין
בהדפסה, אולם אלה שקראי אותו יודעים
לספר כי גם דו״ח זה, שנועד להיות נרחב
וממצה, טוען — בסוסו של דבר — כי
השד אינו נורא כל־כך.

מ הפיכ הבת חו ם
ההסברה

הסם יתגבר, כני שאירע לצבא הגגצו

165 פגי כחודשיים מונה לעמוד בראש
€הוועדה קצין־רפואה-ראשי׳ ד״ר דן
מיכאלי. עם העמדתו בראש הוועדה הוחלט,
כי מיפקדת חיל-הרפואה תטפל בכל ההיב טים
של בעיית הסמים בצה״ל. מלבד הצד
הרפואי יהיה אחראי חיל״הרפואה אף ל היבט,
החינוך, ההסברה, השיטור והמיש־פט.
עצם
העברת הסמכויות בכללן לידיו
של קציך רפואה־ראשי מעיד על שני דב רים• האחד: כל מה שנעשה עד היום
בצה״ל היה דליל, חסר ערך, לא מאורגן
והתעלם מרציגות הבעייה. התוצאה האחרת
של העברת הנושא לסמכותו הבילעדית
של קצין־רפואה־ראשי היא שצה״ל מודה,
למעשה, בחשיבות הנושא ובעצם קיומה של
הבעייה.
ד״ר דן מיכאלי ידוע כמי שמייחס חשי בות
רבה לעניין המילחמה בסמים, והוא
מן הבודדים בפיקוד של צה״ל המכירים
בחומרת המצב, ובאסונות שעלול עישון
הסמים להביא .״שהותו הממושכת של מ יכ־

הגב משנן -הפנים לסם
אלי בארצות־הברית, דווקא באותן שנים
שבהן התפשטו הסמים הן בקרב הנוער והן
בקרב החיילים שלחמו בווייטנאם, הביאה
אותו לידי דיעה ברורה וחריפה בדבר האסון
הלאומי שבהתמכרותו של צבא לסם.
גם לפסיכיאטר הראשי של צה״ל,
קצין בדרגת סגן־אלוף במיפקדת קצין-
רפואודראשי, דיעה ברורה ביותר על
הסכנות שבעישון חשיש על־ידי אנשי-
צבא. מעשני־החשיש, בעיקר מקרב אנשי
העילית שביניהם, יצרו לאחרונה תיאוריות
לגבי אי־הנזק שבעישון סם זה, ותוך כדי
שהם עורכים השוואות לאלכוהול וסיגריות,
הם מצליחים לעיתים לשכנע
כי השד בעצם אינו נורא כל-כך.
ערב מילחמודששת־הימים היו במצריים
כחמישה מיליון מעשני חשיש. מפקדים וחיילים
בצה״ל יודעים את ההשפעה ההרסנית
של החשיש על כושר לחימתו
ועמידתו של החייל המצרי, ופעמים רבות
מודים לאלוהי החשיש על שתקף את צבא
מצרים.
התמונה המפורסמת של זוג־הנעליים
באמצע המידבר, אותן הסיר חייל מיצרי
בעת שברח מהמערכה, אומצה על־ידי
מיספר אגודות ואירגונים אזרחיים בארץ,
הנלחמים בתופעה במישור האזרחי, כסמל
לשואת החשיש.
מבלי להתייחס, כמובן׳ לעובדה שעישון
החשיש מביא לעיתים קרובות לניסוי
ואחר־כד לשימוש־בפועל בסמים קשים,
אומר הפסיכיאטר הראשי של צה״ל :״הוכח,
מעל לכל ספק, כי החשיש פוגע בשתי
תכונות עיקריות: אומדן הזמן, ואומדן
המרחק.״ שתי תכונות אלה הן בעלות
השיבות עליונה לאדם הלובש מדים, הן
בעת שהוא מתפקד כלוחם והן כשהוא
חייל שירותים.
החלוקה הטיבעית בין רשויות הצבא,
ודרכי-הפעולה שלהן בלחימה בחשיש,
ברורה: הצעד הראשון, הוא הצעד ההסברתי.
על צה״ל היה לערוד מילחמת-
הסברה מקיפה בנושא זה, כדי למנוע
סהחשיש לתפוס את מקומו בהברה ה־צה״לית,
שבגלל היותה חברה מגורה,
יחסית, קל היה לו להתפשט בה.
בנושא זה לא נעשה כימעט מאומה.
קודם שהופקע על-ידי קציו־רפואה־ראשי,
נמצא הנושא באחריות קציו־חינוך־ראשי.
מלבד חוברת דלו־,־בחומר ומיושנת׳ ש הוצאה
על־ידי צה״ל בשנת 1973 וש-
קיבלה את הסיווג הביטחוני ״מוגבל״ ,לא
(המשך בעמוד )36

גוראלח שי ש לו חבצה ״ ד
(המשך מענות )35
פורסם כל חומר הסברתי על־ידי קצין־
חינוך־ראשי בעניין זה, שוב מתוך הדביקות
בדיעה שהשד אינו נורא כל-כך.
כדי להבין מדוע לא הקדישו קציני־החינוך
הראשיים של צה״ל תשומת־לב
מספקת לגידול האדיר שבעישון החשיש
בצבא, יש לבחון את הרקע הצבאי שלהם,
ואת ההיכרות של שני קציני־החינוך הראשיים
האחרונים עם החייל בשדה.
תת־אלוף שאול גיבעולי׳ מי שהיה קצין-
חינוך־ראשי עד לפני חודשים מיספר, עסק
בתקופה שבה הפך החשיש לבעייה בצבא
— התקופה שאחרי מילחמת ששת־הימים
— בתסקידי־מטה בעיקר, כשהוא מרוחק
מאוד מן היחידות הקרביות. הוא היה
מושל אל־עריש, ואחר־כך מושל נפת שכם,
תפקידו האחרון לפני שמונה כקצין־חינוך-
ראשי__ .
גם קצין־החינוך הנוכחי, תת־אלוף

נעשו מחקרים, נערכו סטטיסטיקות ואף
הוקדשו ממון וכוח־אדם רב לגיבוש האפשרויות
של מילחמה במכת החשיש אם־כי,
לפחות באופן רישמי, עדיין קיים גימגום
בכל מה שקשור להכרה רישמית בבעייה
עצמה :״החשיש — וצבא־ההגנה-לישראל.״
בין השאר פיתחה מיפקדת־קציו־רפואזד
ראשי תהליך מדעי מהפכני, שהוא המצאה
בקנה־מידה עולמי, לבדיקה שנערכת ל׳
חייל כדי לגלות אם הוא עישן חשיש, ולקבלת
תוצאות מיידיות של הבדיקה.
ביחידות מסויימות ייערכו בעתיד הקרוב
— לאחר שיושלם התהליך במלואו,
ואף יוכר על־ידי הרשויות השיפוטיות
כקביל — מיסדרים, בכל פעם שיתגלה
חשד לעישון סמים. במיסדרים אלה יורו
לחיילים להשתין לתוך צינצנות קטנות,
וברבמקום תתקבל תוצאה שתיקבע אם,
אכן, החייל עישן חשיש.
פעולה חשובה עוד יותר היא הוצאת

אך טוען — ובצדק — כי מיספרם מועט
ביותר.
ידיה של המישטרה הצבאית כבולות,
לסי טענת מפקדיה. לצורך הכנת כתבה
זו לא איפשרו לי שילטונות צה״ל לראיין
את קציני־החינוך, או את קציני הפרקליטות
הצבאית והמישטרה־הצבאית. אך
בשיחות אישיות עם קצינים מחיילות אלה
הועלתה הטענה :״כל עוד המפקדים אינם
מדווחים למישטרה־הצבאית, אין המיש-
טרה־הצבאית יכולה לחקור ולהעביר תי קים
לפרקליטות הצבאית.״
טענה זו היא מגוחכת, המישטרה הצבאית
ערכה כבר מיבצעיס רבים, יזו מים
על־ידה׳ ללא שיתוף־הפעולה של המפקדים
היחידתיים, כמו מיבצעי׳ מלביש
ומיכמונוודהמהירות בדרכים. אילו היתד.
המישטרה הצבאית מודעת לחומרת ה־בעייה,
ומקבלת הוראות בהתאם לכך, אין
ספק שהיתר, מסוגלת לחקור ולמצוא בבסיסים
רבים, גם ללא הזמנה מיוחדת
או שיתוף־הפעולה של המפקדים, את מעש ני
החשיש. ומה שחשוב יותר — את
ה,פושרים׳ והסוחרים בסם זה.

״לא ל ה תיי ח ס
__ בכלל״

הדוגמה האמריקאית: הירואין כמילחמת וייט־נאם
(קאריקטורה של מולדין)
בצלאל אמיר, לא הכיר את צה״ל בשדה,
בשנים האחרונות. הוא שימש כמזכירו
הצבאי של נשיא המדינה, יצא אחר־כך
ללימודים באוניברסיטת תל-אביב, ולפני
שמונה קצידחינוך־ראשי של צה״ל, היה
ראש מחלקת־היסטוריה במחלקת ההדרי

מריקעם
של אלה, לעומת תולדותיו
הצבאיים של ד״ר דן מיכאלי, קציו־רפואה-
ראשי הנוכחי, ברורה בהחלט תופעת הב־דלי־הגישה
של מיכאלי לגבי זו של
קציני־החינוך הראשיים, ומובנת החלטתו
של צה״ל להטיל על קצין־הרפואה גם את
המערך ההסברתי. מיכאלי למד בארצות-
הברית, שם הכיר את נושא הסמים׳ וכשחזר
בשנת 1970 קיבל תפקיד של קצין-
רפואה אוגדתי, אותו מילא גם במיל-
חמת יום־הכיפורים ובמילחמת־ההתשה ב־רמת־הגולן
ובמובלעת.

היכן מסתתרת

5יי* שלגחש ני בטיפול במעשני סמים
| ן הוא הרפואי. איתור המעשנים, הניסיון
לגמלם מההתמכרות לסם והצעת
שיטות רפואיות או פסיכולוגיות לחיילים
כדי להיפטר ממכה חולה זו. דבוק למ דיניות
צה״ל שלא להכיר בחשיש כ-
בעייה, היה אף חיל-הרפואה שאנן בעניין
זה ורק לאחרונה, בעיקר מאז מונה מי•
כאלי כמפקד החיל, ניכרת התעוררות
מסויימת.

הנחיות חדשות או, נכון יותר, הדגשת הנחיות
שהיו קיימות בצה״ל אך מוזנחות —
לכל רופא, קצין־בריאות־נפש ומפקד בכל
דרג שהוא, לדיווח מיידי לקצין רפואה
ראשי על כל גילוי של מעשן־חשיש ביחידה.
בעוד
הרופאים וקציני־בריאות־הנפש הכפופים
למיפקדת קצין רפואה ראשי אומנם
החלו, לאחרונה, לנסות לקיים הו-
ראות־דיווח אלה בקפדנות, עדיין לא
הגיעה הפקודה למפקדים רבים, על כל
דרגי הפיקוד, ודיווחם של אלה צולע -חסר
ובלתי־משמעותי.
השלב השלישי בטיפול בבעייה הוא
השיטורי והשיפוטי. פקודוודמטכ״ל קובעות
במפורש :״כל מיקרה של תפיסת
סם יועבר על-ידי מיפקדת היחידה למיש־טרה
צבאית חוקרת (מצ״ח)׳ ולענף ברי־אות־הנפש
במיפקדת קציו־רפואר־ראשי.״
הפקודה גם מפרטת שורה ארוכה של שמות
סמים האסורים בצה״ל, ודורשת לחזור על
הפקודה עצמה בפני חיילים מדי שלושה
חודשים — הוראה אשר כימעט שאינה
מתקיימת.
בתי-הכלא הצבאיים, כלא שש וכלא
ארבע, עמוסים סמים. כל חייל המשתחרר
מבית־הכלא הצבאי יודע לספר כי הסם
בכלא הוא חלק מההודיה שם, בדיוק כמו
המזון והסיגריות הרגילות -וכי הוא נסחר
בבית־הכלא הצבאי לעין השמש.
אולם חיילים מעטים בילבד הוכנסו לכלא
הצבאי בעוון שימוש או סחר בסמים
ובחשיש. צה״ל אינו מוכן לפרסם כמה
חיילים נתפסו ונשפטו על עבירות־סמים,

ף* שנים האחרונות הפך החשיש
1מסוכן עוד יותר לצה״ל, וזאת מכמה
בחינות. קצין־רפואה־ראשי מודה, כי ל-
צה״ל ידוע ש :״הפושרים מערבבים בח שיש
אופיום, כדי להביא את המעשן ל התמכרות
לסם קשה זה, ולהגדיל את
הרווחים שלהם מאוחר יותר.״
מיפקדת קצין־רפואה־ראשי מחלקת את
מעשני־הסמים לשלושה: הקבוצה הראשונה
היא של המעשנים חשיש מתוך הפיתוי
החברתי — אלה שמעשנים בגלל שהתרגלו
לסם לפני גיוסם, בין השאר גם ב־בית־הספר
התיכון, או שהתוודעו אליו
בצבא. בתוך קבוצה זו נמצאים מרבית
מעשני־הסמים בצה״ל.
בקבוצה השנייה מצויים מעשני החשיש
שלא בגלל הסם עצמו׳ אלא בגלל בעיות
נפשיות, שאינם נוגעות לסם, ושעישונו
הוא רק סימפטום שלהן. במיקרים אלה
מטפל צה״ל בצד הרפואי של חיילים
אלה, מתוך מחשבה שאם תיפתר הבעייה
הנפשית׳ לא יצטרך עוד החייל לסממן
החיצוני שלה, הסם.
הקבוצה השלישית היא הקטנה ביותר.
אלה הם המכורים־לסמים ממש, בעיקר
המכורים לסמים קשים. במיקרים כאלה,
נוהג צה״ל, לאחר שהעמיד את החייל
שנתפס לדין, לשחרר אותו מהצבא.
הסטטיסטיקה בצד,״ל לגבי מעשני־הסמים
וכמותם, סותרת את עצמה. קצין־רפואה־ראשי
טוען. בעיקבות למידתו את הנושא
וסיורים רבים שערך לשם כך ביחידות
צה״ל, כי העישון הוא רעה חולה בעיקר
בקרב החיילים העוסקים במיקצועות מסו-
יימים בצה״ל, ואשר לפי מיקצועותיהם
אפשר לעשות השלכות על הרקע החברתי
שממנו הגיעו לצבא.
לעומתו טוען דובר צה״ל׳ כי הסטטיסטיקה
מלמדת שאחוז מעשני הסמים
בין החיילות השונים הוא קבוע. לפי קביעה
זו אפשר לחשוב כי בקרב חיילי גולני
או שיריון קיים אותו אחוז של מעשני-
סמים כמו בקרב חיילי חיל-המודיעין,
למשל, דבר שאינו יכול להיות ואיננו
נכון, בגלל הרקע החברתי וההשכלתי ש ממנו
באים אנשי חיילות שונים אלה.
הבעייה כיצד לתקוף את בעיית עישון
הסמים שנוייה במחלוקת בתוך צה״ל,
ובה מודה אפילו ד״ר מיכאלי .״אפשר
להתייחם לבעייה, כפי שחושבים רבים,
לפי, :חייה ותן לחיות׳ ,כלומר להעניש
כל מי שמעשן חשיש בעת הפעילות הצבאית
שלו, אולם כשהוא לא בתפקיד,
לא להתייחס אל הבעייה בכלל.״
ואומנם, צה״ל אימץ לעצמו, מבלי לקבוע
זאת מראש, מדיניות זו, רק חיילים
שנתפסו מחזיקים בסם או מעשנים ב־שעות־העבודה
או הפעילות, ושמפקדיהם
היו מוכנים ״להסגיר״ אותם, הובאו לדין.
קיימות דרכים נוספות לפתור את ה בעיה.
בקוריאה הדרומית הוצאו להורג
בשנת 1951 מיליון בני-אדם׳ אשר נתפסו
בעישון סמים. משך שנים ארוכות היתד,
בעיית הסמים בקוריאה פתורה. איש אינו
מציע לצה״ל לאמץ את דוגמת קוריאה
האדומה, אך קצינים רבים, בעיקר קצינים
מיחידוח־שדה אשר
טוענים כי יש
לערוך מיבצעי־חקירה, להעניש בחומרה
רבה את הנתפסים, ואת אלה אשר נראה
כי יחזרו לסודם, גם אחרי העונש, לשחרר
מצה״ל בקלון.

קומת! שחקנים שחקו לכל עת
מה משותף בין סרט קודר על כתב-
טלוויזיה המחפש את זהותו — בתוך מציאות
המבחילה אותו עד־כדי שאינו יכול
עוד להתבונן בה, לבין קומדיה מטורפת
בנוסח שנות העשרים?
.לכאורה, מאומה. למעשה — העיקר. כי
השחקן הראשי בשני הסרטים הללו, המוצגים
עתה בישראל בעת־ובעובה־אחת, הוא
ג׳ק ניקולסון, והסרטים הם זהות גנובה של
אנטוניוני, ושני גברים על נדוניה אחת
של מייק ניקולם. והאמת ניתנת להיאמר,
ניקולסון הוא אולי שחקן־הקולנוע היחידי,
היום, המסוגל להתנועע בניחותה בשני עולמות
שונים כל־כך, הדורשים מן השחקן
תגובות שונות כל־כך: החל מן ההפנמה
הקיצונית אצל אנטוניוני, ועד להשתוללות
חסרת־הרסן אצל ניקולם.
,מקריח ומצליח. הצלחתו האישית של
ניקולסון בשני הקצוות אינה אלא סימ פטום
של התקופה. הגבר בעל הקומה הממוצעת,
בשנות השלושים המאוחרות לחייו,
קצת מקריח פה־ושם, ובעל חזות
חיצונית שיגרתית למדי, שהסתובב במשך
15 שנים בפרברי הוליווד והתגלגל מהפקה
פושרת אחת להפקה זולה שנייה, הגיע סוף־
סוף אל יעדו בצמרת. בסידרה של דמויות
קולנועיות בלתי־נשכחות, לא רק כבש ל עצמו
מקום של קבע בין חמישה כוכבי־הקופה
הגדולים של אמריקה (פול ניומן,
סטיב מקווין, קלינט איסטווד וצ׳ארלם
ברונסון הם האחרים, בינתיים) ,אלא הרחיק
לכת עוד יותר.
בה־בשעה שחבריו להצלחה מגלמים דרך-
קבע את הגיבור יוצא־הדופן, את האיש
הגדול, היפה והאצילי שניצב מול החברה,
מתמחה ניקולסון דווקא בתפקידים המייצגים
רבדים רחבים של החברה: בין אם

ניקולסון מחייך
אחרי סמים !פסיכואנליזה —
אלה משכילים שהתייאשו מהשכלתם (כמי
ברסיסי חיים ואדם בעיקבות גורלו) ,או
בני־עמך חסרי פשרות (כמו בפרט האחרון
או צ׳יינה מאון).
למוד ניסיון, כמי שהסיק מסקנות ממחאות
שנות השישים, הוא סמל הסתגל־נות
למראיודעין, סתגלנות המסתירה בעצם
את האינדיווידואליסט הקיצוני, זה
שאינו מפגין את ריגשותיו כלפי חוץ אבל
אינו מניח לאיש להפריע לו בחייו הפרטיים.
דון
ז׳ואן חסר תקנה. ובעצם, כך
נוהג ניקולסון גם בחייו הפרטיים. למרות
הדימוי ההולל שיצרו לו משך תקופה מסויי״
מת, כאשר נדמה היה כי האיש יכול ל שמש
מערבל־סמים מכל הסוגים, ואורח
קבוע בכל האורגיות, התגלה ניקולסון
כאדם האוהב פרטיות דווקא, או לכל היותר
בילוי בחברה מצומצמת.
אשר לסמים, הוא מתנגד בחריפות לסמים
הקשים ״כמה מחברי נפגעו קשות
מהרואין וקוקאין,״ הוא אומר, ומצד שני
הוא מודה שהוא מעשן מריחואנה ״כבילוי
ערב נעים בחברה.״ ואילו השימוש ב־אל.אס.די.
בהשגחת רופא, עזר לו, לדב־ה
עו ל ם הז ה 200 :

ריו, לשחרר את אישיותו כשחקן, ממעצו*
רים רבים.
כעזרת הסמים .״הורי נפרדו טרם
הולדתי. אמי ניהלה סלודיופי בבית, וב עזרת
הסם חזרתי אל ילדותי וגיליתי את
החרדות שתקפו אותי אז — חששתי שאיש
אינו רוצה בי וחשקתי, בכל מחיר, בחיבת
הזולת.״ לדיברי ניקולסון, לא מעט מהתנהגותו
הנוכחית מוכתב על־ידי פחדים
מוקדמים אלה.
בכל הנוגע לפסיכואיליזה, יכול עכשיו
.ניקולסון בהחלט לדבר כבר־סמכא, אחרי
סירטו החדש, העשוי אפילו לזכות אותו
בפרס אוסקר. הסרט, גירסה קולנועית לבדר!־
למוסד הסגור, ספר־הנביאים של
דור־המחאה, שהתפרסם לפני כתריסר שנים
והכיל, בצורה סכימתית, את כל ׳יסודות
ההתקוממות האנטי־מימסדית של שנות השישים.
כתוך
המוסד הסגור. הבמאי מילוש
* (אהבותיה של בלונדינית, התרוממות) פור־

עץ ובע>זם גבר> בהומור בוא

לפגוש

אשתי

(תל־אביב, תל־אביב, איטליה) —
למרות הרמז לקומדיית־מין שבשמו
העיברי של הסרט, זוהי מלודראמה מוצלחת במייו-
חד של הבמאי מאריו מוניצ׳יל, המכוונת את חיציה למטרה
שהפכה לאחרונה חביבת הקולנוע האיטלקי: השוביניזם
הגברי, הרואה באשה רכוש ולא יצור אנושי.
במרכז הסרט ניצב גיבור נאור־לכאורה, פועל בעל
תודעה סוציאלית מפותחת, הטורח להסביר לחבריו
הפחות״מפותחים כי המוסר והמוסכמות של שנות ה־70
שונים מן הפרימיטיביות הסיציליאנית שלהם• כל זה טוב
וייפה אלא שהוא, גבר נחמד וחייכני בן , 51 נושא לאשה
בחורה בת , 18 ומה שקורה לזוג מן הסוג הזה _ לא
קשה לנחש.
מוניצ׳לי מפתח את הסיפור על שלושה מישורים שונים.
האחד, ריאליסטי, מציג את המציאות המילאנזית
כפי שהיא: כרן הנחנק בעשן התעשייה, אוכלוסייה מתפוצצת
ובלתי״הומוגנית, יחסי-עבודה נוסח איטליה ועוד.
המישור השני הוא זה שבחלומותיו וסיוטיו של הגיבור,
אשר בעזרתם מדגיש מוניצ׳לי את מעלותיו, את חסרונותיו
ובעיקר את חרדותיו של הגבר האיטלקי. והמישור השלישי,
שבו מנהל הבמאי דו״שיח עם הצופה שבאולם, מקפיא
את התמונה על הבד כדי להדגיש תפניות בעלילה או

מוטי וטוניאצי — היפה והפרימיטיבי
פרטים רבי-משמעות בה.
.כל זה מתמזג יחד לסיפור אנושי וחם, מלא הומור
טוב־לב למרות הביקורת שהוא מכיל, מצולם היטב על-
ידי לואיג׳י קוויילר, המומחה האיטלקי לערים חנוקות,
ומשוחק ברגישות רבה על-ידי אוגו טוניאצי ואורנלה מוטי.

גיבורה טפל ה באפור שילה לווין מתה והיא
חיה בניו־יורק (דקל, תל-

נירן ורסון משוויץ
— בילוי במוסד הסגור
מן, בחר בניקולסון לתפקיד מק׳מרפי, והשחקן
בילה חודשים ארוכים באותו בית־משוגעים
שתיאר קן קייזי בסיפרו (הנמצא
בעיר סאלם, במדינת אורגון) ,חקר את
מינהגי־החיים שם, ועבר כמה נסיונות מביכים
למדי (למשל, כשמצא עצמו בשירו-
תים, ללא שום נציג שפוי, בין חולים גדולים
ממנו כפליים) .אבל בסופו של דבר,
,מטרת הסרט היא הרי להטיל ספק בערכם
של מושגים כמו שפוי וחולה, וניקולסון
יצא כמנצח, כשהביקורת מרחיבה את הדיבור.
על הדרך שבה גילם מה שמכונה
״דמות עממית של המלט, המפיחה הומור
בכל סצינה, למרות שהיא מתחילה ומסתיימת
בחלחלה, תוך כדי הליכה על הקו הדק
המפריד בין שפיות לטירוף.״
ניקולסון, שסיים בינתיים צילומי מערבון
עם הבמאי ארתור סן ולצד מארלון בראנדו,
מצפה בסבלנות לחודש אפריל הקרוב, בו
יחולקו האוסקרים. זהו הפרס הגדול היחידי
שבו לא זכה עדיין. יש טוענים שהשנה
יתוקן המעוות. וגם אם לאו, יוכל להרגיש
כמו וולס וצ׳אפלין, כאחד מאותם ענקים
שהאוסקר קטן מדי עבורם.

תדריך
תד־אכיס: זהות גנובה, אהבה ומילוז־מה,
רולרבול, בושם־נשים.
ירושלים: האנגליה הרומנטית, המירוץ
לצמרת של דודי קראביץ, אהבה ומילחמה.
חיפה • תמונות מחיי־נישואין, שוער־הלילה
׳,המישזזק המכור.

תל״אביב
זהות גנובה (פאר, איטליה)
— עיתונאי שואל זהותו של סוחר־נשק
שנפטר ומנסה, לשווא, להיכנס לנעליו. דראמה
על החידלון האוחז במשכיל המודרני,
מבויימת להפליא על־ידי מיקלאנג׳לו אנטוג־יוני.
עם ג׳ק ניקולסון ומריה שניידר.
ה עו ל ם הז ה 2001

אביב, ארצות־הברית) — הרעיון
של הפיכת גיבורה ספרותית טפלה לגיבורת קולנועית טפלה
יכול חיה לצמוח רק בהוליווד. זאת, מתוך הנחה שכל
הנערות האפורות שהזדהו עם הספר, ירוצו לראות את
נושא הזדהותו מתממש על המסך.
מאחר שמדובר בשיקול מיסחרי, קשה להתווכח עם
החוכמה שמאחריו. אבל אפשר בהחלט לשפוט את התוצזו
היתה
אה, וזו בהחלטטפלה כמו הגיבורה (אולי
הכוונה) .סידני פיורי מנסה לשחזר את אווירת הריאליזם
חציבעוני של תיק איפקרס וכל מה שהוא משיג זו אפרוריות
חד גונית, שבה קשה להבדיל בין השחקנים לרקע.
כל זה אמור לשרת מטרה נעלה: סיפורה של נערה
יהודיה מן העיר הקטנה, שבאה לניו״יורק כדי לחפש
אהבה (ובעל, כמובן״מאליו) .גישה כזו מסוגלת להעלות
את הדם לראשן של כל פעילות הליגה למען זכויות האשה,
שבוודאי אינן יכולות להשלים עם אופקים נשיים צרים
כל״כן. אשר לגברים, קצת קשה יהיה להם להאמין
בתמימותה המופרזת של שילה לווין, או למצוא משהו
הראוי בה להערצה. ואכן, ג׳ני ברלין, בתפקיד הראשי,
מצליחה להוכיח מעל ומעבר לכל ספק, שאין הכרח כי

ג׳וני ברלין: בתמימות מוגזמת
נערה מכוערת תהיה מעניינת יותר מנערה יפה. אשר
לרוי שיידר, הוא נראה מסכן, אבוד וחסר-הגנה בתפקיד
הרופא המשתוקק להישאר רווק בעולם של נשים טורפות-
גברים, שאינן בוחלות בשום אמצעי כדי להכניסם לכלוב
המוזהב של ברית־הנישואין.

ה>סטור>ה
ריקה בצבעים
השיגו את הניצחון בלעדי
(תכלת, תל־אביב, אנגליה) —
הארי פלאשמן, הגיבור בעל־כורחו
של סידרת רומנים היסטוריים פרי-עטו של מקדונלד
פרייזר, עומד במרכז סרט-ההרפתקאות החדש של ריצ׳רד
לסטר, לפי תסריט של פרייזר עצמו (השניים עשו יחד את
סירטי המוסקטרים האחרונים) .פלאשמן, סרן־פרשים
בריטי שזכה במיקרה לתהילה במילחמות אנגליה בהודו
ובקרים, מוצא עצמו מעורב כאן, מבלי שיבין בדיוק מדוע,
במזימות מסובכות הקשורות באיחוד האימפריה הגרמנית,
בתחבולותיו של ביסמארק הרשע (כן, לפחות, הוא מצטייר
כאן) ,בגורלה של דוכסות זעירה והדוכסית חיפה שבראשה,
ומעל לכל מסתבן פלאשמן במיטתה של לולה מונטז.
הסרט הוא הפקת־ראווה מוזרה ביותר, בה טורח
לסטר ליצור רושם של פאר, זוהר ועושר בכל צילום, אבל
מפוצץ את התחושה הגרנדיוזית שבתמונה, בעזרת בדיחות
אבסורדיות וגסות למדי. הוא גולש מתנועת-סייף מעודנת
למהלומת מגושמת, ובקבוק״שמפנייה המייועד לחנוכת
קו-רכבת חדש מתנפץ על ראשו של מנחל-הטכס.
כמינחגו מימים ימימה קורץ לסטר אל חצופים, ומזכיר
להם סרטים־עברו (למשל: דוקטור ז׳יוואגו או סקא־ראמוש)
,משתמש במוסיקה של ואגנר כדי להדגיש את
הגיחוך שבעלילה, ונהנה מצילומים מזהירים של ג׳פרי

אקלנד ומקדונלד: תחבולות במיטה
אנסוורת (צלם אודיסיאה בחלל) ,ומן הנוף המרהיב של
יערות וארמונות בוואריה. אולם עלילתו, בסופו של דבר,
היא ריקה מתוכן. קצת פחות אמצעים וקצת יותר מישמעת
היו בוודאי עוזרים לסרט וללסטר עצמו, ואין ספק ששחקנים
כמו מלקולם מקדואל או אלן בייטס מסוגלים
לתת הרבה יותר מכפי שהתבקשו לתת כאן.

77(0777(07ע( 07/00 (7
מ חפ שי ם

אשה

אחרי שכל קרייני-השלום בילו בתל־אביב בליל־הכריסטמם,
וערכו מסיבה עליזה אצל הגרפיקאי היפאני בו ץ׳ ,ירדו להם בליל־הסילווסטר
האנשים שנשארו על האניה בכריסטמס, אייכי נתן
ומנהל השדרנים שלו קיוו אשטון. השניים עברו ממסיבה למסיבה,
כשהם מושכים בעיקבותיהם פמליה שלימה של מעריצים.
כאן הסתבר לפתע לקית, שהוא מוכר בארץ היטב, ושבעצם
המת אנשים אוהבים את התוכנית שלו, עד שאמר לי באחת
המסיבות :״תשמעי, החלטתי לבוא לישראל ולהיות עולה חדש.
רק יש לי בעייה עם זה שאני לא יהודי ולא מוכנים לקבל אותי
אצלכם. אז אולי את יכולה לסדר לי פרוטקציה במישרד־הקליטה.ז
אחרי הכל, אני אוכל לעבוד בגל־וזקל או בגלי־צה״ל.
אבל מה שאשטון רצה ביותר היה שאני אסדר לו חברה.
וזה כבר הפתיע אותי, כי מי שמכיר את השדרן העליז הזה, יודע
שהוא מעולם לא ניראה להוט לנישואין, לילדים או לכל מה
שבכלל קשור לנשים. הוא אומנם קריין פופולרי, אבל הוא לא
אחד כזה שמנצל את הפופולריות שלו כדי לפגוש את המעריצות
ולערוך איתן היכרות קרובה. הוא פשוט מעדיף להשתית את
היחסים האלה על קשר־מיכתבי בלבד.
אבל בליל־הסילווסטר הוא אמר לי את זה ובשיא הרצינות,
ואני כמעט בטוחה שזה גם לא היה בגלל המשקאות שהוא
חיסל בשרשרת.
״אני רוצה להתחתן עם חתיכה ישראלית, כי לדעתי הישראליות
הן עקרות־בית טובות שעושות מה שאומרים להן, צייתניות
ומבשלות אוכל טוב. הצרה היא שעדיין לא מצאתי לי אחת
כזאת, שאוכל בשקט לומר שהיא עונה על כל הדרישות המיוחדות
שלי.״
אשטון בן ה־ ,29 יליד ניוקאסל שבאוסטרליה, הוא טיפוס עירני
וחייכן, ויודע לספר שהוא אפילו פגש כבר כמה בחורות ישראליות
ומאד נהנה מהן. וכדאי שתדעו שהוא הבטיח לי חגיגית כי אם
יתחתן, אייבי ירשה לו להעלות את אשתו לאונייה, כדי שתחיה
איתו על הים ותלד לו ילדים. כי הוא מתכונן להמשיך ולעבוד
עם אייבי עוד הרבה זמן.
חוץ מזה, קית הוא בעד קריינים נשואים על הספינה, כי
מניסיונו הוא יודע שאם מעלים בחורה לאוניית־השלום שלהם, אז
מתחילים שם סיכסוכים, שלא להזכיר את הפרשה המפורסמת
עם הבחורה שנכנסה להריון על הים בלי שאף אחד יידע מי עשה
לה את המיצווה, ובסוף נאלץ אייבי הטוב לשלם לה מכיסו את
הטיפול הרפואי.
בקיצור, קית ביקש ממני בצורה חד־משמעית, להודיע לבנות

לקריין

קיוו אשטון וידידה
תנו לו צ׳אנם
ישראל שוחרות המוסיקה והים, שהוא רווק שרוצה לשאת לו
אשה ישראלית ואתן מוזמנות להציף אותו בהצעות — רציניות
בלבד.
אבל אם ייצא מזה משהו, אני קצת בספק. כי קית הראה לי
כתבה דומה שפירסמו עליו בעיתון בריטי, בתקופה שבה עבד
באנגליה כדיסק־ג׳וקי. גם אז הוא קיבל אלפי מכתבים, אלא שלא
יצא מזה דבר. ולמרות שמכריו של קית אומרים לי שגם הפעם
כולו דהאווין, החלטתי שבואו ניתן לו צ׳אנס, ואז נדע בדיוק
עם יש לנו עסק.

נערת הע\בוע

שמש

חיים בהווה

ה שלו ם
ואהבה אירית פרוץ בת זד 17 מתל־אביב, היא
נערה שהספיקה כבר המון לגבי גילה.
היא לומדת בתיבת תלמה ילין, ומנגנת
מוסיקה קלאסית בגיטרה. היא כל-כך אוהבת
את הגיטרה שלה, עד שאפילו ירדה
איתה לנועייבה׳ כדי להתרחק קצת מהציוויליזציה
הנוראית של תל־אביב, וכדי
שתסתיר אותה מעיניהם של סקרנים שונים
שבאים לנועייבה לראות ולפעמים
גם להיראות.
אז מה אם אירית אוהבת, כמו הרבה
בנות אחרות, להשתזף בכיף בשמש המשגעת,
על החולות הרכים של נביעות?
תנסו פעם בעצמכם, וגם אתם תסכימו
איתה שאין דבר יותר נפלא מאשר להשתכשך
במי ים־סוף הצלולים בצורה
חופשית.
אירית הספיקה גם לגבש לה דיעה
על המישחקים של הגדולים והיא חושבת,
כמו ילדה מבוגרת, שזה דבר טוב׳ אבל
תלוי עם מי עושים את זה. ובכך אני
בהחלט מסכימה איתה.
בינתיים חושבת אירית לסיים את לי מודיה
בתיכון, להתגייס לצה״ל. ומה הל אה?
בשביל מה למהר, אם הכל משתנה
כל־כך מהר היום? במקום לבלות בכל
מיני מקומות המוניים, היא מעדיפה לשבת
בבית עם שני החתולים הסיאמיים
שלה, כי איתם היא מסתדרת מצויין. ולא
לחשוב על העתיד, מתי צריך לחיות את
ההווה.

מי זאת
שרה זיכנו*
ליה שפירא היא בדרנית לא־כל-כך
עסוקה, מה לעשות? קורה. אומנם, א פי
דיין, שהוא חבר טוב שלה, נתן לה תפקיד
בסרט שלו, אבל גם זה עבר.
תודה לאל שיש לה ילד שהיא יכולה
לטפל בו כדי לא להשתעמם. אבל גם
בשביל זה היא לקחה מטפלת, ועוד אחת
כזו משווייץ, שהיא גם חתיכה לא־רעה.
אז חוץ מזה שהמטפלת מטפלת לה בילד,
היא מטפלת גם בחברים של טליה, שזקוקים
אולי למטפלח, אבל בטח לא לאומנת.
אחרי הכל, הבעל של טליה מאפשר
לה את הלוכסוס הזה של מטפלת ושל
אשה חופשיה. אז מה עושה טליה בזמן
הפנוי שלה? באמת קשה לדעת. מפני
שבתחום האמנות — סליחה, הבידור —
היא הרי לא עושה הרבה, אבל לא
באשמתה. כמה סרטים בשנה כבר עושה
אסי דיין?
אבל כדאי שתדעו, שבתחום המצומצם
של החברה שלח היא דווקא כן עושה
משהו. למשל, בליל-הסיילווסטר האחרון
היא החליטה לארגן, אצלה בבית, מסיבה
לקומץ החברים שלה. אלא שברגע האחרון
החליטה להעביר את הפארטייה לאיזה
אולפן־חקלטות קטן בתל-אביב.
הצרה היתד. רק, שטליה כל־כך התרגשה
מזה שהיא עושה מסיבה, שאולי ארילו
איינשטיין יהיה בד. אפילו, שהיא היתד.
בטוחה שכולם מתרגשים לפחות כמוה.
בעצם, היא בכלל היתד. בטוחה שזאת
תהיה המסיבה בעיר, ושהיא בכלל המציאה
את זה.
היא העבירה את דבר המסיבה בסודי-
סודות לחברים שלה, ושאירעה דליפה

למיטה
מי לא חלם בילדותו לגדול ולהיות בלש־חוקר,
שעוקב ומגלה וחושף שערוריות,
מצלם במצלמות ניסתרות בעל בוגדני
המבלה בנעימים עם פילגש מפתה, בעוד
אשתו החוקית בטוחה שהוא בישיבת־עסקים
או משהו? פלש כזה שמקליט
במכשירי־הקלטה זעירים, שמטמין מיקרופונים
מוסווים, שיודע גם לשלוף אקדח
מתי שצריך, ואפילו להנחית מכות־לילד-.
טוב כשיריביו מנסים לחסל אותו ולהשמיד
את חומר הראיות שבידו. בלש כזה מצליח,
ואפילו אם הוא נראה שמן וקרח כמו קאנון
או שלומיאל כמו קולומבו.
אבל הבלש שעליו אני רוצה לספר לכם
היום, דווקא נראה בדיוק ההפך משני
עמיתיו שעל המסך הקטן. כי בעוד אלה
מצליחים לפתור את •התעלומה השבועית
שלהם, הרי לבלשנו לקח הרבה יותר
משבוע כדי להגיע לפתרון התעלומה
האמיתית שבחייו שהיא — כמו ברוב
המיקרים — אינה אלא אשתו-שלו.
בעיר הכרמל אין כמעט אדם, מבין אלה
שהיו זקוקים אי-פעם לבלש, שלא מכיר
את הכלש הפרטי. נוסף לכך שהוא
בלש כישרוני, הוא גם אחת הדמויות
הידועות בעיר, ונראה גם בדיוק כמו
שצריך להיראות בלש המכבד את עצמו:
חתיך, גבוה, רחב־כתפיים, שרירי ואפילו
יפה. אבל מה, טיפוס זועם מאד וקשוח.
רק כשצריך, כמובן, כשהמיקרה קשה וכש צריך
להפעיל לא רק את הראש.
הוא ידע כל מה שנעשה בתחום שליטתו.
הוא הכיר כמעט כל בית בתיפד״ ולא פעם
אף התפאר בפני ידידיו הרבים, כשחשף
בפניהם עובדות מדהימות עליהם־עצמם.
מובן שהחברים שלו תמיד קיבלו את זה
בהומור, ובכבדהדוחשדהו׳ עד שיום אחד
הם החליטו שהגיע הזמן שגם הם יעשו
טובה לחבר הבלש שלהם, ההוא שכל
הזמן עושה להם טובות.
חשבו, חשבו, והחליטו כי הגיע הזמן
שהבלש, שיודע כל מה שהולך בעיר,
יידע גם מד. שהולד בביתו, ממש מתחת
לאף הפרטי שלו, מבלי שהחוש הבלשי
המפותח שלו יחוש בהתפתחות שהתפתחה
לה במישפחתו.
אשתו היפה, היתה, מאדומתמיד, הטיפוס
ההפוך שלו. בעוד הוא גבר קשוח
וזועף, הרי היא עליזה, מלאת חיים,
טמפרמנטית וסוערת, וגם היא מאד פופולרית
בחיפה. כזו חתיכה בלונדית, שנראית
מצויין גם אחרי שעברה שתי לידות, בעלת
עיניים כחולות חייכניות ומזג סוער. אשד.
האוהבת את החיים היפים, ואת כל הדברים
היפים שאפשר ליהנות מהם יפה.
אלא שלהיות אשד. של בלש, זה בכל
זאת דבר שלומדים ממנו משהו. עובדה,
היא הצליחה במשך תקופה ארוכה להתגבר
על שיטות־הבילוש של בעלה, ולא לעורר
את חשדו שהיא מנהלת רומן ספורטיבי
עם כדורגלן, שהעובדה שהוא נשוי לא
הפריעה לו לנהל חיים כפולים.
כמו בכל המיקדים, כשמגיעה אל בלשנו
אינפורמציה מסוג זה, הוא לוקח את העניין
מייד לידיים. חקר, חקר, ארב, בלש ועקב,
עד שביום בהיר אחד, כשכל ההוכחות היו
בידו, הוא נכנם הביתה ברגע בלתי-צפוי,
וגילה שכל מה שהחברים שלו סיפרו לו
היה אמת־לאמיתה, עד כמה שלא נעים
לשמוע. מובן שהיה סקנדל נוראי, וכל
חיפה היתד, כמרקחה, אבל למרות כל
מאמצי-הפיוס של אותם החברים׳ החליטו
השניים להתגרש.
האשד. חיה עם בעל מוסך לחשמלאות־רכב,
זהבלש חי לו עם חיילת חתיכה בת
,20 וכמו שאומר הלהיט הפופולרי של
להקת כוורת :״אם אתה לא מאמין, תשאל
אותו.״
ומישהו צילצל ושאל אם הוא יכול לבוא,
היא מייד התחזתה כמטומטמת אחת בשם
שרה זיכנר, שכאילו מארגנת את המסיבה,
והודיעה על ביטולה.
ואז, כשהבנאדם השתכנע ששרה זיכנר
ביטלה את המסיבה, נרגעה טליה והיתה
מאושרת לארח בערב, במסיבה הסגורה
וד,מסוגרת, בדיוק אותם חברים שהיא
פוגשת יום־יום, לא רק בחגים.

מע תה-
פרס ראשון
מינימלי בלוטו
350.000ל״י
ומצטבר עד
.000.000 ול״י.
דמי השתתפות לטבלה -ו ל*י.
מינימום להשתתפות-ג טבלאות

הסימון להצלחה שלך

אצל..שליקה־כל
כיה בת יחיוה.
קבלי א ת הטיפול
שמגיע לך.

בעיות ולבטים
בחיי חמין

בואי זבי גה

הכנפי ל״שליקה״
מכירה והשכרה
דיזינגוף ,110 תל־אביב

אנו מחפשים בונים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

,״•״ר מרדכי?ידמו
חחגאמ רש*ימ

דחוס שלמה ,50 ישו[
*ל887621 .

ח את עצת! !דיס
...וגם את בן1וגך
דק את יכולה לעוור לעצמך ולו ...ולהעניק לגיזדתך מדאה
ר!ה,גמיש ומושך ...הקדישי לעצמך מספד דקות,פעמיים
ביום ובצע• תרגילי לו/לה.
ק ל 1בעזרת מספר תרגילים
בסיסיים וקלים לביצוע — ניתן
להשיג תוצאות מרשימות בכל
איזור בעייתי בגוף !
חוברת הדרכה ותרגילים נבחרים
— מצורפת לכל מכשיר.
נוח 1אפשר לתרגל בכל
מקום הרצוי והנוח לן.
ככל שמשתמשים בלו/לה יותר — נראים ומרגישים טוב יותר!
מהיר 1מפעיל בו־זמנית את רוב שרירי גופן ומתרגל כמעט כל
חלק בגוף — עם כל תנועה ! התוצאות הן מיידיות — מבלי
להזדקק לתוכניות מסובכות ולהוצאות מרובות!
יעיל ! מרכז פעולות ההרזייה במקומות הדורשים תירגול :
מותניים, ירכיים, שוקיים, זרועות וחזה. עוזר לגמש, לעצב ולחזק
את הגוף, ממריץ את מחזור הדם ומרענן את הגוף למשך כל
שעות היום.

לר ה

לע\פ1

נייד. אפשר לשאת אותו בתיק, ולהשתמש בו בכל מקום, ע״י חיבורו לידית של כל
דלת — מבלי להחמיץ אף יום של פעילות רצופה !
רבבות נעזרים בחוברות ההדרכה של ״צבר״ — צעיר בריא רענן.
הוסף עניין וגוון לפעילות, בשימוש במכשיר לו/ל ה.
הכושר ועצוב הגוף

לו/לה, במחיר 129.50ל״י היחידה.

חתימה (הכרחית ע ...

מיצב
ו מ חז ק רגליך

להשיג ב״כל-בו שלום״ וברשת חנויות ״המשכיר לצרכן״

צילום: מולה הרמתי

מ חז ק שריר

מלאו ושילחו את התלוש הרצ״ב ותקבלו את לו /ל ה לביתכם.
ה עו ל ם הז ה 2001

תינוקות בווו

השבוע החלטתי להקדיש את העמוד הזה
ללידות. כי אם אתם עוד לא יודעים, אז
כדאי שתדעו, שלעשות ילדים זה צו-
השעה.
חוץ מהלידות של השבוע, מצפים ללידות
הזמרת חווה אלכרשטיץ
ובעלה עמירפי לזוג יש בת בשם מאירה
י• המסיקה אה יונה דיין ובעלה אפי,
שיש להם בת בשם עמליה #הזמרת
ג׳וזי כץ ובעלה שמדליק קראום. להם
יש כבר בן בשם כן • דוגמנית הצמרת
מוריאל צווייג ובעלה הדוגמן ואספן־
העתיקות רודה לזוג בת בשם ג׳ואנה
#אבי טולדנו ואשתו ליאורה להם
בן בשם עופר • מני פאר ואשתו קר ני,
גם להם בן בשם עופר • ג׳ודי רו זנפלד
ובעלה, הזמר דני ליטני • תמי
ירקוני, בתה האמצעית של יפה ירקו ני
>• ישראל גוטסדינר מצמד רעים
י• המפיקה אפי ביאלפקי מגלי צה״ל.
בהצלחה שיהיה לכולם.

(0 ; 7(0777?07ע !7ע0(/
תינו ק

מודרני

ב שבו ע

תינוק נולים׳

כשהוא התחתן איתה, היה לו עבר
עשיר של עורו־דין, מלחין, זמר וחבר-
כנסת. כשהיא התחתנה איתו, היה לה
עבר עשיר של מלכת־יופי, אשת־מיליונר־לשעבר,
אם לשני ילדים ועיתונאית.
כן, אני מדברת על אחרון הרווקים
בכנסת, ח״כ המרכז החופשי עקיבא
נוף, שנשא קצת לפני למעלה משנה את
העיתונאית היפה, בעלת העיניים הכחולות,
מידה וייננרטן, שמייד לאחר החתונה
החלה חותמת את רשימותיה בשם
מידה נוף.
מירד. ועקיבא הפכו ביום ראשון האחרון
להורים מאושרים לתינוקת, ששמה בישראל
עדיין לא נקבע, והודיה מתלבטים בין
השם עלווה לרון־לי, אם כי שמות אחרים
באים בהחלט בחשבון.
יום לאחר הלידה, בחדרה שבבית־היול־דות,
שכבה מידה ליד זר־ענק ששלח לה
הבעל, עדיין תשושה מן הלידה, אך מאושרת
שהכל עבר :״מכיוון שבזמן האחרון
היה לי נורא קשה, ונדמה היה לי שההריון
הזה לא ייגמר לעולם.״ בעלה האוהב
נמצא לידה רוב הזמן, ומביט בה במבט
מעריץ :״הייתי בכנסת, כשמירה צילצלה
לי והודיעה לי שהרופא אמר לה שמועד-
הלידה קרוב. מייד הגעתי מירושלים ולקחתי
אותה לבית־החולים,״ הוא אומר
עדיין נרגש. גם בבוקר היום השני הספיק
הח״כ לנסוע לירושלים, להשתתף בישיבות
ולהרים לחיים במיזנון הח״כים. תינוק
בא לעולם או לא בא לעולם, פוליטיקה
מעל לכל.
ילדיה של מידה מנישואיה הקודמים,
לי ו מיי קל, המתגוררים עם אביהם ב־טכיסס,
באו לבקר את אמם לרגל חופשת

מישפחת גוף
יין במיזנון

שלמה זר,ארץ דונפקי
הריון בשוק־הפישפשיס
״אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים העסקים, משבר חמור אף הוא.
על העובדה שבמשך שתים־עשרד. שנות
שלמה, שאותו היא מכנה בחיבה ״שלמי״,
נישואי לא הריתי. אבל האמת היא שפשוט
נלחם בתקופת מילחמת יום־ד,כיפורים ב־לא
בא לי. הייתי עסוקה בבניית הקריירה דמת־הגולן, שם ראה לדבריו את ידידיו
שלי כדוגמנית מס׳ 1בארץ, ולא היד. הטובים בשתר ״!הדגים בגלל ברדק״ .שלמה
לקה בהלם חמור, ובמשך תקופה
לי זמן. אני בחורה פרפקציוניסטית. ראיתי
שאני לא מוכנה לתפקיד של אם. בעלי ארוכה היד, נתון לטיפול רפואי אינטנסיבי,
הבין אותי. אז החלטנו לחכות עד שיבוא כשהוא מזניח את עסקיו וכשקארין סועדת
לנו. וכשהחלטנו, זו היתד, החלטה נחושה. אותו ואינה משה מצידו אף לרגע.
הבנתי שהזמן עובר, שמבחינה נפשית אני
לפני כחודשיים לקה שלמה בהלם שני.
מוכנה לזה, ושאם לא עכשיו אז אאחר את אלא שהפעם נשא ההלם אופי אחר. מספר
הרכבת.״
שלמה :״כתוצאה מההלם נכנסתי למצב
קארץ דוגסקי דוגמנית צמרת ויפה של התרוממות־הרוח, ואז התחילו לצאת
פייה, יושבת על מיטתה בחדר שאותו היא לי שירים מתוך הלב. את השירים אני
מחלקת עם עוד יולדת, בבית־החולים מלחין בעזרת האקורדיון, ואני מקווה שתל־השומר.
לבושה בכותונת־לילד. ממשי יימצאו זמרים שימצאו בהם עניין.״
בצבע חום, ועליה חולצת תחרד, מפוארת.
בניגוד לבעלה, קארין אינה נלהבת מרזה
כאילו יצאה זה עתה ממגזין-אופנד, הרעיון ששלמה הפך למשורר. כששואלים
ולא מחדר הלידה. פניה מאופרות בקפידה. אותה מה דעתה על ספר השירים פרקי
תסרוקתה עשוייד, ביאה לדוגמנית מיקצו־ שירתי, שכתב בעלה, ושאותו הוציא בימים
עית. מסביבה עשרות זרי-פרחים ומיברקי -אלו לאור בכוחות עצמו, היא משיבה חד
וחלק :״אין תגובה.״
ברכה, ששלחו ידידיה הפרטיים וידידיה
גם כשבעלה, שבחר בשם הספרותי של בתעשיית
האופנה מכל רחבי הארץ.
תינוקם של קארין ובעלה שלמה מה בר־דוד, מפציר בה ושואל :״השירים
הונסקי נולד בשלושים בדצמבר, ושמו לא מוצאים חן בעינייך?״ היא נשארת
נקרא בישראל נואל ־ כ ן. נואל — חג -איתנה בהחלטתה, וחוזרת ואומדת :״אין
המולד בצרפתית — על שנולד בערב ׳תגובה.״
אין תגובה או יש ׳תגובה — שני שירים
השנה החדשה, ובן — ללמדך את מינו.
בספר מוקדשים לקארין ולתינוק החדש.
אילו היה בת, היה זוכה לשם נואל-לי.
כותב שלמה :
הריונה של קארין לא בא עליה בהפת״כיין
על אגוזים / ,בשיר על נזילים/ ,
עה. ברגע שהבינה לדבריה, שהגיע הזמן
להתפנות ולעשות ילד, פנתה אל ראש
נשבה נפשי כיוונים כיוונים / .אך חחי
מחלקת־ד,יולדות בתל-השומד, הפרופסור איתן /וליבי צוחק אליך / ,קארין אהבתי.
ולתינוק החדש כתב שלמה חודש ימים
דוד שר, וביקשה ממנו להדריכה. הפרופסור
הכניס אותה למישיטר של מדידת לפני שנולד:
חום, וכשנמצא זמן הביוץ, שלח אותה
לנואל /הידד ליישראל /הודיה ליעקב
ודורה /זיכרון למרים ויהודה /סיזמור
ואת בעלה הביתה להתחיל במלאכה.
תקופת ההריון עברה על קארין בקלות לדוד הלוחם /נחמתי היחידה ./אשת־חייל
עזר כנגדי /חג המולד נואל לי /שם
יחסית :״עד החודש החמישי דיגמנתי
בגדי-ים. החל מהחודש השישי דיגמנתי תשקוט /אמונתי, תוכחתי, תפילתי ,׳שירשמלות.
ובתחילת החודש השביעי עברתי תי, תקותי, תורתי /בשם אלהיס השמח.״
חודש ימים לפני מועד הלידה הצפוייה
משבר. אני אשד, הרגילה לעבוד עשרים
מתוך עשרים וארבע שעות ביממה. ו־ הודיע פרופסור שר לקארין כי תלד בניתוח
פיתאום מצאתי את עצמי עובדת פעמיים׳ קיסרי. קארין לא התרגשה, ארזה את
בשבוע. הרגשתי מין ריקנות שכזאת, ש המתוודה ורשמה ביומן את התאריך ש קבע
לה הרופא. בבוא המועד צילצלה
הפילה את רוחי.״
באותה תקופה שבה עבדה קארין את אליו, אך הוא הודיע לה שהוא עסוק,
משבר־ד,הריון שלה, עבר בעלה, איש־יוקארין נדברה איתו להיפגש בבית־החולים

חג המולד. אך אחותם החדשה לא התחשבה
בהם ונולדה מיספר ימים אחרי שחזרו
הביתה, לבית־הספר .״חבל שהילדים לא
איתי. הם כל־כך רצו להיות פה בזמן
הלידה!״ אומרת מירד״ ועוצמת את עיניה
בעייפות.
אחרי הכל צריך הרבה אומץ כדי ללדת
תינוק חדש בגיל כמו שלה. אלא שמירה

כבר הוכיחה בעבר שהיא בחורה אמיצה,
כשהצטרפה אל ׳כוחות צה״ל שחצו את
התעלה בתקופת מילחמת יום־הכיפודים,
והיתד, הנערה הראשונה שחצתה את התעלה
ואף כתבה על כך סידרת מאמרים.
״את התודה האמיתית,״ היא אומרת,
״אני חייבת לחברה שלי, מלי לננוצקי.
היא הכירה לי את עקיבא.״

ה אופנ ה
ביום המחרת. מספרת קארין :״למחרת
בכלל שכחתי מזה. הלכתי למספרה כדי
להיות יפה לפני שאני נכנסת אל ביתד,חולים,
וכשחזרתי הביתה מצאתי הודעה
על הרשם־קול, המזכירה לי כי אני אמורה
ללדת היום. מייד צילצלתי לידידה שלי,
דייזי ברד! ,וטסנו לבית־החולים.״
בניגוד לתחזיות הקודרות של ידידותיה,
שטענו כי קארין דואגת לגיזרתד, במקום
לתינוקה, נולד נואל־בן כשהוא שוקל 3.4
קילוגרם. אומרת קאריו :״החברות שלי
אמרו לי, את הורסת את התינוק, יוולד
לך פג.׳ הן יחשבו שאני רזה מפני שאני
לא אוכלת. אך אני אכלתי כרגיל. נכון, לא
התפתיתי וויתרתי על שיגעונות־הריון, כמו
דג מלוח וממתקים, אך אכלתי ירקות,
פירות, בשר ואוכל מזין אחד.״
כשייסע נואל אל ביית הוריו בפעם הראשונה
בחייו, מצפה לו חדר מקסים,
שאותו הכינה האמא המפורסמת שלו ברוב
אהבה. על הרצפה פרסה קארין שטיח
מרוקאי מקיר אל קיר. בשוק הפישפשים
קנתה קומודה, שעליה הניחה ראי ״כדי
שהתינוק יוכל לראות איך מחליפים אותו,״
ועוד כהנה וכהנה קישוטים מקוריים, ובכלל
אומרת קארין ״הילד הזה הסתובב, כשהיה
אצלי בבטן, בשוק־מפישפשים יותר מאשר
בכל מקום אחר.״
בינתיים החליטו קארין ושלמה לתת
לילד שלהם חינוך אוניברסלי. הם כבר
מדברים אליו בשתי שפות, עברית ואנגלית,
״כדי שכאשר יסע להוץ־לארץ ידע איך
להסתדר.״
קארין מודה בפד, מלא כי ״׳עדיין אין
לי כל הרגשה כלפיו. אני מרגישה כאילו
הוא צעצוע. ביום הראשון לא חשתי

קארין ונואל־בן
3.4ק״ג על פירווז וירקות
בכלל כל שייכות אליו. והאמת היא ש נורא
רציתי בת. אני לא מתכננת בינתיים
עוד ילדים, ורציתי בת, בי זה יותר אישי.
חלמתי איד אני מלבישה אותה ומטפחת
אותה. אבל גם נואל לא יד,יד, מקופח.
הוא כבר ילבש אצלי ג׳יניסים וטי־שדטס,
ויהיה חתיך עולמי.״
קארין איננה מתכוונת לנוח על זרי-
הדפנה של הלידה זמן רב. ב־ 26 בינואר
יתקיים שבוע־האופנד, הישראלי, והטלפונים
בביתה אינם חדלים מלצלצל .״נמאס
לי לשבת בבית,״ אומרת הדוגמנית, שלא
ישבה בבית אף לרגע משך כל הריונה :
״בשבוע־ד,אופנה אני מתחילה לעבוד !״
ומי שירוויח מזה יד,יד, לבטח עיולם־ד,אופנה
הישראלי.

מל ל #גרה

קשקשת 2001

(המשך מעמוד )32

הפעל את דינזיונן ונסח למצוא
לציור שלמסח כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצמות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
.קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה חגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוס־המכוניוח
היחיד בישראל.

בכלבים, ולדאוג לכך שהם יהיו קשורים כל
הערב, כדי שג׳י לא יקבל פריחה, רחמנא־ליצלן.
תקלה
אחרת היתד, מסיבות הסילווסטר
שנערכו יומיים קודם־לכן. אחרי ההוללות
של סילווסטר היו רבים מאלה• ,שידוע כי
אי־אפשר לערוך מסיבות אצל מלי בהיעדרם,
פשוט• חולים.
דפנה פירסט, אשתו של אורי פירסט
מהטלוויזיה ואחותה של דליה מזור, גם היא
מהטלוויזיה, לא יכלה להגיע. אורי בא
במקומה, הסתובב עשר דקות והחליט שאין
שם אף חתיכה יותר טובה מאשתו, אפילו
שהיא חולה, וחזר הביתה.
גדעון רייכר, כתבו הפרלמנטרי החדש
של ידיעות אחרונות בא עם אשתו, נילי.
נילי היתה עדיין תשושה ממסיבות ה־סילווסטר,
וחזרה הביתה. גדעון נשאר
לבלות. שתי חתיכות ירושלמיות ידועות,
שלומית פרוכט ׳ואילנה גלמונד, הגיעו בלי
הבעלים שלהן. שני הבעלים היו בבית־חולים
שערי צדק, לא כחולים, אלא כרופאים
תורניים. אבל לדוקטור פרוכט היה
די שכל לשלוח עם אשתו כלב־שמירה
צמוד בדמות ידיד־המישפחה, רואה־החשבון
יעקוב קיפרברג, אבל קיפרברג גילה פית־אום
את החתיכה התל־אביבית הידועה
אילנה יצחקוב, ושכח את תפקידי השמירה
שלו.

ק שק שת 1999

האביר לא
הגיע ב ח צו ת
ילגה גור הוכיחה אומץ־לב ניכר
כאשר הגיעה למסיבה, למרות שבביתה
ביפו נערכה יומיים קודם לכן מסיבת־סיל-

• על ראש נקוב — תפוח רקוב.

שמשזן בן־גל,

רח׳ סוקולוב ,123 חולון
!• אגדה לילדים על הראש שנאכל
על־ידי תולעת והתפוח שחי עד עצם
היום הזה.

ישראל לסינגר,

רח׳ אילת ,19 רמת־יוסף, בת־יס
• לא לזוז — יורים !

יפה דיאמנט,

רח׳ שיטרית ,9פתח־תיקווה
• ראש ה.ראמפים טים״ בשוק הסיטונאי.

יורם
יצחקי,

רח׳ ביאליק ,10 חולון
• ״אתה והרעיונות שלך, וילהלם !״

דדי תבלין,

רח׳ גזר ,6תל־אביב

השבוע בדרייב־אץ
בשעה 5.00

״עולמו של לימפט״
בשעה 7.15

״עיר אלימה״
בשעה 9.30

״המלכודת״

בסיטונות
• שמלות הליוו
• מכנסי הריון
• טוניקו ת הריוו
• חליפות הריון

כ הן

מודל5

תל־אב־ב. רח׳ נחלת בנימה
קומה ב׳ .דרד החצי
פתוח עד 7בערב
׳(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוגן: סל 30344 .ת״א

מאוזן :

מאונך :

.1מעט, זעום ! .2התמעטות, חיסרון !
.7מטיל! .9מרכז את תשומת־הלב!
.10 מטבע יפאני! .12 הבל! .13 יכפוף!
.15 פקודה! .16 ממונחי תורת־החשמל!
.17 מתחרה! .18 מאור קטן! .19 בירת
הנגב (ר״ת 21 רעוע ! .22 קידומת
צרפתית ! .23 רן הגפיים ! .25 קיבוץ
בהרי־אפרים! .28 מילת־ברירה! .29 שארית!
.31 ישן! .32 באמת, אכן! .34 בן־
אדם ! .35 מארבעה בנים ! .36 בירה אירופית
! .39 חומת־מים ! .41 עידוד ! .44
עיר גדולה ! .45 יציאת־דופן ! .47 פסיעה !
.48 אות! .49 ממונחי תורודהחשמל! .51
בקשה, תיקווה! .53 מן השבטים! .56
תינוק בן־יומו! .57 נמק! .60 מישטרה־צבאית־חוקרת
(ר״ת)! .61 ירק־מאכל!
.63 נזכר־לעיל (ר״ת 64 שמן משובח !
.65״כובע״ הבית! .66 תנועה בים! .67
שיסוי ! .70 לאן .72 1לא רחוק ! .75 חדר
באונייה! .76 גרם־שמיים הנע סביב השמש!
.78 מתנה! .79 שירות־המודיעיו
של ההגנה (ר״ת)! .80 כלל הדברים, סכום!
.81 בהשאלה: מרכז! .83 רטוב! .85
תאגיד מיסחרי! .86 שמה של מקהלה
ישראלית ! .87 מכינויי האלוהות ! .88
הווה ! .90 מגופה ! .91 קריאה ! .92 לבלר !
.95 בת־קול ! .96 נלוש בצק ! .97 מחלקי
הראש.

.1אופי ! .3חן, יופי ! .4מיקווה־מים
ענקי ! .5תקן בלי סוף ! .6ערוץ ! .8
מענה! .11 פרח־בר גאה, דומה לכלנית!
.12 מקל־כביסה! .14 בוץ, רפש! .15 עיר
בלבנון! .20 רוח רעה! .21 מילת־שאלה!
.24 אם־הפנינה! .26 מבלה את הלילה!
.27 מילת־שאלה לזיהוי (הפוך 28 מילת-
ברירה ! .29 הגדול בנחלי הגילעד ! .30
לכאן ! .32 ארטיסט ! .33 סופר אנגלי
נודע (ש״מ 37 מכינוייה של בירת ישראל!
.38 נמל־תעופה (ר״ת)! .39 שקט
מעמלו! .40 מתווי־הנגינה ! .42 שן המפתח
! .43 אוהדת, סוגדת ! .45 ירכון על !
.46 ליבו כואב! .48 גיבעה קטנה! .50
ילדים קטנים ! .51 ציטטה ! .52 זמר ובדרן
אמריקאי נודע (ש״פ 54 גחלים לוחשות !
.55 הורס, משמיד ! .58 בית הציפור ! .59
נהר באפריקה ! .62 מחלקיה החשובים
של המכונית! .64 אחד מגילגולי זחלי
הארבה! .68 ניגוד! .69 קבוצה קטנה!
.70 מחודשי השגה העיברית ! .71 נרו
יאיר (ר״ת)> .73 אביון! .74 עיר בפולין!
.76 שייך ל 77 רסיסי־לילה ! .79 חריצות
גדולה ! .80 מכשיר ! .82 גשם קפוא !
.84 סגירה, אטימה! .89 נחת, שלווה!
.90 כינויו של הרמטכ״ל לשעבר! .93
טמפרטורה נמוכה ! .94 מצבת־זיכרון.

האביר

תימהוני שהגיע למסי
בה, ברוך מירקין, לא
גורש על־ידי מלי רק משוס שהיא קיוותה
כי בחצות הוא יהפוך אביר־חלומותיה.
ווסטר עתירת־קהל. אל אילנה הצטרפו מ־תל־אביב
בולה לני, העיתונאית תמר מרה,
שקמה באותו ערב ממיטת-חוליה ועימה
חברה עמוס, אשתו היפה של האדריכל
יצחק ישר, תמי, והעיתונאית נילי הרמן־

לערב הגדול היו שני כוכבים ראשיים.
האחד היה חיים בראון, יועצו של שר־החוץ
יגאל אלון, אשר בא לבוש חליפה משובצת
ולראשו קסקט תואם. בין ריקוד צמוד עם
נאווה, בלונדית חתיכה העובדת בחדשות
של הרדיו, לבין ריקוד צמוד עוד יותר עם
ניבה, שהיתר, ללא ספק היפה ביותר במסיבה
של היפות, עסק בדאון בשיכנוע כל
מי שהיה מוכן לשמוע, כי לא היה זה יגאל
אלון שהדליף על המגעים עם מדינת זאיר.
ה טו ל ס הז ה 2001

השני היד. כוכב־ההלומות. ברוך מירקין
ידוע כמשוגע של מלחה. היהודי התימהוני,
המתקרב לגיל ה־ ,50 בעל עיניים מבריקות
וסמוקות, היה בין ראשוני המגיעים למסיבה,
תפס לו מקום בצד והסתכל בתימהון
על הנוער של ימינו. כאשר שאלו את מלי
מדוע אין היא מגרשת אותו, השיבה :״בואו
נחכה עד חצות. אולי בדיוק בחצות הוא
יהפוך האביר על הסוס הלבן שאני מחכה
לו כבר הרבה שנים״.
עברה שעת חצות, עברה השעה אחת
אחר חצות. עברה השעה שתיים אחר חצות,
וברוך מירקין נשאר פשוט ברוך מירקין,
המשוגע הבלתי־מזיק של מלחה.
אבל דווקא בשתיים אחר־חצות, כאשר
הבקבוקים שבמיטבח היו כבר כימעט ריקים,
כאשר השימחה עלתה על גדותיה
והריקודים בהתאם, וכאשר פיתאום הפסיקו
הדוחק והצפיפות להפריע, והנשים היפות
הפט יפות עוד יותר, הגיע החוק לבוש־המדים.
למלי
דווקא לא היה איכפת להמשיך את
המסיבה, למרות פרצופיהם הקשוחים של

הופיע!!!
גיליון

חודש נואר

יד ריו! המשטרהבא רון ו ב עו ל ם

הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב ,13ת״א

גודלו של עמוד
הוא 23ס״מ רוחב 1־33
ס״מ גובה. תמורת

2.400ל

אתה יכול לפרסם בו
מודעה בשטח של * 75ס״מ
מרובעים — מחיר זול יותר
מאשר בעיתוני הבוקר
והערב

ת. ד1* 6 7 4 ,־£31ו־*ינז 91000

טלפ 5 :|1־227184־02
מ שרד התק שורת

תעדיפו! המט ,,של העול הוה

נכס ירושלמי
מוכר

ה עול ם הזה 2001

0רוו.

המק שי ריי

השוטרים, אבל לעורך־הדין יורם קולן כן
היה איכפת. יורם השאיל את הפטיפון לסלי
לצורך המסיבה וכאשר רק שמע את האיום
באפשרות להחרמתו, מיהר לארוז אותו
והסתלק בבעתה מהמקום, למרות מחאותיהם
של מאות החוגגים.

^ די מוסיקה אי־אפשר היה להם־
^ שיך. כד חשבה מלי, וכך חשבו כל
שאר החוגגים. אבל היתד. להם, טעות. שימחה
טפס, מגכ״ל החברה לפיתוח התיירות,
נתן קריאה :״אחרי.״ שיירת מכוניות מיהרה
בעיקבות מכוניתו של פופס ממלחה
לעבר ביתו שבשכונה סמוכה, ליד מלון
הולילנד. או שהשכנים של פופס מבינים
יותר מהשכנים החדשים של מלי, או שהקי רות
בבית עבים יותר אצל טופס אבל ה־מישטרה
לא הופיעה לשם. אשתו של פופם,
אילנה, הצליחה ללא כל הודעה מוקדמת
להניח על השולחן בחדר־האורחים שלהם
בקבוקי משקה, גבינות, חטיפים וכוסות
קפה, והמסיבה של מלי נמשכה.
אצל פופום לא הפעילו אומנם את הפטי פון,
אך השירה האדירה, שירי פלמ״ח ו־תנועות־הנוער,
שבקעה מהדירה עד שעה
חפש לפנות־בוקר, השלימה את היה־יה ששלט
במלחה.
ירושלים תזכור עוד שנים רבות את המסיבה
של מלי, על ספיחיה והמשכיה. שוב
הוכח מעל כל ספק ט מלי היא נכס בירושלים,
כמו הכותל המערבי, כמו המאפייה
בשער־שכם ובוודאי כמו תדי קולק.

המכיל, כרגיל, וניבחר כתבות ענק בנושא
פשע ופלילים בארץ ובעולם
הצינור במשרד
המלכה

ת ב שו ת.

חי חיו ה
ל פניו ת

אחת תחתיכות הרציניות
במסיבה היתה
אילנה יצחקוב, אשר היתה מוכרת לתל־אביבים
מזמן. אך הפתעה נעימה לירושלים.

החל 1.11.75*0

לשנה בלירות

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

ד מי המנוילאר צו ת חו ץ ב דו אראוויר
לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארה״ב ולקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
ל מקסיקו
לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, ונצואלה
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו״זילנד
לפנמה

16 + 180
50 + 180
180 180 180 180

= 196
230

280 = 100 +
258

351 = 171 +
157 +
337

342 = 162 + 180 398 218 + 180 460 280 + 180 455 275 + 180
238 + 180 בב 418

ל !/2-שנה

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

8 + 92
25 + 92

100 117

= 142 131 177
170

173 = 81 + 92
92־109 4 201 232 = 140 + 92
138 + 92 230 211
119 + 92

י*3ה4 0 :

ד,׳ שבם תשד־״ד,־־סז 17ו.ז-

העולם התחתון
נתח נמידדו
עולמי אחו׳
וקנח שחשאיו
חונות
של מיליונים \