גליון 2005 מתאריך 4 בפברואר 1976

יצחק רביו
עם הנשיא פורר

אי ר

העורך והמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

ל ס פר
ב די ח ה
(על פי דן בן־אמוץ)
אתם מכירים בוודאי את
הבדיחה על יהודי אחד שבא
לנמל חיפה והבריח שני שקים
קפה וששאלו אותו ״מה יש לן
בשקים אמר ״מזון לציפורים״.
אז אמרו לו ״ממתי ציפורים
אוכלים קפה !״ אז הוא אמר,
״ירצו יאכלו — לא ירצו לא
יאכלו

השיטה הייקית
מנהל מכס אחד שמע את ה בדיחה
ואמר בליבו: זה פטנט
טוב. קנה כרטיס לחו״ל, נסע
לחיפה, בא למכס. שואל אותו
פקיד המכס ,״מה יש לך בשקים
האלה ! ״

שמעת את הבדיחה?
אומר לו המנהל ,״מזון לציפורים״.
פותח
הפקיד את המזוודות
ומגלה דולרים, פרנקים וכו.,
אומר הפקיד: אבל אדוני ה מנהל,
ציפורים אינן אוכלות דולרים.
אומר
מנהל ה מכס: מה פירוש
אינן אוכלות דולרים! יש
ציפור אחת ממין מייקל ממשפחת
הרובינזונים והיא אוכלת
דולרים אם יתנו לח ...

שיטת הפרוט המיותר
מנהל מכס אחד, נגיד ששמו

תפסתי אותך!
פלד, חי לו כל ימיו בארץ. יום
אחד הוא מקבל מכתב מאחותו
בשווייץ והיא כותבת כרגיל ש-
(המשך בעמוד 3טור )4

מיומנו של עתונא׳ בניו
יולי 67
אני הראשון שתופס את גודל הנצחון ואת התקופה היפה העומדת בפני

עם ישראל.
רצתי לחבר׳ה והוצאנו צ׳יק־צ׳אק אלבום מהודר בשלושה צבעים לזכר
הימים הנפלאים של המלחמה בשם ״התקופה היפה״.
אוגוסט 67
אני כותב מאמרים נלהבים על התקופה היפה הזאת ועל הישראלי הנפלא
שנתגלה בהם.
זה עובד — האלבום הולד מצויין.
מרביץ כמה חלטורות של ״ספרי זכרוך לנופלים. נקי ממס.
אוקטובר 67
כל קטני־האומה הגמדים נהיו לי לפתע ענקי־רוח ומוציאים אלבומים.
אני כותב מאמרים שוצפים נגד הפיכתה של התקופה היפה בחיינו למיסחור
זול. אחד הקטעים הטובים :״יש הבדל עקרוני בין תגובה עתונאית־אלבומית
ספונטנית של לוחמים שחזרו מן הקרב לבין שימוש זול באותם רגשות כנים
לשם הפקת רווחים על־ידי סוחרים ממולחים״.
יולי 68
הבנתי שדיין הוא עתיד המדינה. הוא נפלא, האיש הזה.
אני כותב רק בעדו — מאמרים, חוברות, ספרים. הכל הולך כמו לחמניות.
ינואר 69
מלחמת ההתשה מעמידה אתגרים חדשים למדינה. גיבורים חדשים עולים
לזירה — המפקדים.
מרין 69
אלבום המפקדים שהוצאתי עם החבר׳ה הולך שגעון — הסתדרות, ועדי
עובדים, משרד הבטחון, צה״ל, חנויות, קיוסקים. שגעון אמיתי.
פברואר 70
מלחמת ההתשה נמשכת — דיוקנות מפקדים, חוברות זכרון, סיפורי קרבות.
אני בעד יד תקיפה. אסור לוותר להם.
יוני 70
מדברים על הפסקת־אש. אני נגד. זוהי כניעה מבישה. בששת הימים הוכחנו
להם מה אנחנו יכולים לעשות וצרי.ך להמשיך בזה.
איך שלא יהיה, אני עובר עם החבר׳ה על אלבום ההתשה. הפעם זה הולך
מטעם משרד הבטחון, כך שאין סיכונים.
ספטמבר 72
סאדאת הליצן ממשיך לאיים. החבר׳ה מוציאים את ״כל בדיחות סאדאת״
בשמות בדויים. הרבה צחוק.
מאי 73
כותב דברי קישור לנשף ״מעולם לא היה מצבנו טוב יותר״ בחסות קוקה־קולה.
מוצלח מאוד. היו כל השרים והאלופים.
אוקטובר 73
״הפתעה־שמפתעה״ אני אומר לחבר׳ה — ״צריך לעשות משהו״.
מישהו זורק לחלל התדר את המילה ״מחדל״ ומיד מתיישבים לכתוב. העבודה
קשה, אבל מוכרחים, כי המצב ממש קשה.
נובמבר 73
הספר כבר בשוק. שברנו את כל השיאים העולמיים. כולם מדברים דק על
״המחדל״.
דצמבר 73
אני מרגיש שמתחילה תקופה של בקורת עצמית. אני תוקף את דיין ומציע
במקומו את אריק.
פברואר 74
עניין אריק נקלט. מוציא ״אגדות אריק״ ו״אגדות אריק לילדים״.
ינואר 75
אני מסביר במאמרי שחייבים להפיק לקחים ושאסור להאמין באופן עיוור
לממשלה.
אפריל 75
בגלל הלקחים, כך אני מסביר לעם, צריך לבקר את הממשלה.
אני תוקף את ממשלת רבין בכל הזדמנות.
יולי 75
קטע ממאמר — ״מלחמת יום־הכיפורים לימדה אותנו מה רב הצורך בממשלה
חזקה. איך נעמוד בפני הקרב הבא כשבראש ממשלתנו אדם חלש כמו רבץ״.
אני מציע את דיין במקומו. שמעתי שהוא הולך להוציא עתון.
ינואר 76
אחרי העניין בלבנון אני פותח את מאמרי בפיסקה הנפלאה הבאה — ״מאז
מלחמת יום הכיפורים לא עמדה ממשלת ישראל בפני מחדל חמור כל כך כמו
אי־ההתערבות בלבנון״.
אני קורא להתערב מיד בלבנון ובעיני רוחי החוברות, הספרים והאלבומים.
אבל שום־כלום — רבין הפחדן לא מגיב ולא זז. אני אקרע אותו.
מה שהמדינה צריכה זה איש הזק.
או דיין או אריק. עוד לא החלטתי.

כל הזכויות שמורות שוב נזעקו עורכי העיתונים.
שוב נזעמו העיתונאים הבכירים.
איך
זה ש״מקור ישראלי
בכיר״ מעז למתוח ביקורת?
ועוד על שר הביטחון?
מה פתאום ש״מקור בכיר״
ימתח ביקורת? מי הוא בכלל?
הרי זה ממש לא יפה.
כי רק לנו, עורכים ועיתונאים
בכירים, שמורה הזכות
למתוח ביקורת.
ואנחנו נמשיך למתוח ביקורת,
בי אנחנו ,,עיתונות חופשית״.
והביקורת
תהיה רק על ראש
הממשלה. ולא על שר־הכיטחון.
כי, באמור, אנחנו ״עיתונות

חופשית״.
ווצת אחיתופל
חכמינו זכרונם לברכה, שלא מן ה־טפשים
היו, הורונו לא אחת לאמור
״איזהו חכם? הרואה את הנולד״.
דבר דבר על אפונו, דבר דבר על
שעועיתו.
ופרושו, קודם שאתה פוצה פיך ומצפצף
— שקול דברייך. והמהדרין,
אותם שאינם חפצים להכשל בלשונם,
נוהגים למנות בלבם ״אדן, דווה, צי,
שצטרי, פינץ״ ורק אחר לפתוח גבול
ישראל בפני פליטים מלבנון.
וצר, צר עד מאד לקבוע כי מר פרס
לא שעה לאזהרות חז״ליו. ואם ספר,
ספר עד ״דווה״ בלבד.
שכן מה יעשה אותו פרם אם יקשיבו
מליוני הפליטים הפלשתינאים במחנות
ביירות לדבריו? ינטלו צרורותיהם,
יצררו מטלטליהם, ויבואו לדור עמנו?
אנא נשכינם? בלוד? בעכו? הנקים
מחנות? מעברות?

מאז ומתמיד הדגשנו לאמר פיצוי ל פליטים
— כן, חזרה לארצנו — לא.
ובא מר פרס ועושה פלסתר מדיניו־תינו
ופותח שערינו וסופנו שנהיה
מוצפים בפליטים עד למעלה מראש נו.
ומוטב
לדידנו מדינה פלשתינאית
לצדנו. ולא בתוכנו, ברוח הצעתו של
אותו ״יון״ פרס.
ואם זהו שר ״בטחוננו״ — מה לנו כי
נלין על גנרלינו?

— מ מי שנוכו שד מ יי ס דו —
שערה בבוס — מים.
ד״ר זוארץ
(במאמרו ״מעצורי המי1
ותיבת ההילוכים״)

אםחסחיר לריח

שבו ע א חרון בארץ

ילדי יונדף

החביבים שבגופם

עכשיו הרי זה העונה של הבנקים
ובולם באים...
בקיצור העניין מצא חן בעיני
הפלד הזה והחליט לנסוע ל-
שווייץ. איזה מתנה מביאים ל-
שווייץ! התייעץ עם כל מיני
מנהלים איזה מתנה שבאה מ הארץ
יאהבו הכי הרבה בשווייץ.
אמרו לו ,׳׳אפשר להביא אבו-

עצרו את הג׳אמבו הענק

בדראמה המסעירה כל לב
בדיקת מכם
קדו ואפשר תפוזים,״ ואחד אמר
״תיקח פרחים, יש סייפנים ויש
ציפורנים ואולי משהו מעץ זית.
תלוי מה שאתה רוצה״ ,אז אומר
הפלד ,״שמעתי שיש הגבלות
וקשיים על העברות מזון מארץ
לארץ, ויש בעיות ואני לא הייתי
רוצה להסתבן עם החוק, תנו לי
משהו פשוט וקל
אמרו לו ״קח מטבע חוץ״.
שאל אותם הפלד ,״איזה מטבע
בדאי לקח ת ז״ אמרו לו ,״יש כל
מיני, יש דולרים ויש מרקים ויש
פרנקים — מה שתרצה.״
קנה הפלד שני שקים, ביקש
מכל מיני יבואנים וסוחרים מטבע
חוץ, גרד שוחד פה ושם —
ונסע. והמנהל הזה מה אני אגיד
לכם היה אדם לא צעיר ויש לו
בן. חשב במקרה של פטירה יעבור
הכסף לבן וכו׳ ובו׳ וכו׳.

״לא רוצים לישון-
רוצים להשתגע״
ה חו ק הי בשמ ולי ה מ צי צו תהלחה
אמאמש תו ללת • אבא בו ב ה • הילד צועק •
השוטר נ קר ע׳ בין חו בתואהבת • מתח •
אהבה • א לי מו ת • ז בו לון המר • קרבות אוויר •
ב רי חו ת נועזו ת • מ ע צרי

שיטת הסיפור האישי
לפני חודשיים שנסעתי ל-
שווייץ חיכיתי במכס לבדיקת
חפצים. העיקר, אני עומד ולפני
עומד אדם עם מזוודה. לא חשבתי
שיהיה פה עניין מיוחד, העיקר,
ניגש אליו המובס ושואל
אותו בנימוס ,״אדוני מה יש לן
במזוודה.״ אז ההוא אומר ״מזון
לציפורים״ .תיכף ראיתי שפה
יהיה משהו מעניין וחידדתי א ת
האוזניים. העיקר, ההוא פותח
את המזוודה ומה אני רואה, דולרים.
אני רציתי להתערב, אבל
האיש שעמד לפני אמר ,״אני
מנהל המכס״ ונסע ; אהה א תם
צוחקים, אתם מכירים את זה,
אהה, אהה.

שיטת עיתוני ההומור

כרטיסים בקופה ובכל משרדי הנסיעות

יהודי: מה מצוי באן !
מנהל מכס: מזון לבעלי כנף
יהודי: הכיצד, בעלי כנף יאב
לו דולרים ז״
מנהל מכס: כאוות נפשג
יאכלו אם אך ירצו.

אביהו יוטבת, הנחשד בשימוש שלא־כדין בכספי
בית־ברל, מסתעפת.

למישטדה הגיעו תלונות כי יוטכת רשם,
כביבול, בספים שקיבל מן ההסתדרות למען
״כית־כרל׳׳ שלא כחשבון של, המוסד,
אלא כחשכון־כנק נפרד.

מנהל בית־ברל, נחום שמיר, הודיע כי יפסיק את
עבודתו במקום אם לא יפוטר יוטבת.

תו±וגן יך

ע ת11א הו שעה
לראשונה כתולדותיה החליטה אגודת•
העיתונאים להשעות אחד מחבריה
מחברותו כאגודה, למשך חצי־שנה.

גו ב רו תהש מו עו ת
ב חי רו ת ביוני
בצמרת מיפלגת־העכודה בכר החלו
הגישושים הראשונים לבדיקת ההיערכות
המדינית, למיקרה שתיערכנה כחירות
בשנת .1976
השבוע גברו השמועות האומרות שקיימת אפשרות
ממשית, כי בחודש מארס יתחילו הדיונים על עריכת
בחירות קרובות, אולי עוד בקיץ .1976 החשבת:
התקציב הנוסף הגדול לשנת 1975/6מבטיח כמה
חודשים של גאות כלכלית יחסית — ומייד לאחר־מכן
יידרדר המצב הכלכלי במהירות. יתר־על־כן: אחרי
הבחירות האמריקאיות צפויים גם לחצים מדיניים
מוחצים. מכאן שמבחינת מיפלגת השילטון, העיתוי
הטוב ביותר הוא קיץ־סתיו .1976

יצחק רביד יבול לגרום כבל עת למשבר
־־־ידי תזוזה
--הכנסת, עד
ממשלתי ולפיזור
מדינית בגדה המערבית.

מי ממן א ת
ה ביו גראף *
פרשת דב גולדשטיין, כתב מעריב שמונה כביזגראף
הרישמי של ראש־הממשלה יצחק רבין, וצורף למסע
לארצות־הברית בתקן של אחד מאנשי הפמלייה
הרישמית של ראש־הממשלה, תכה הדים גם אחרי
שובו של ראש־הממשלה ממסעו. שכן גולדשטיין לא
הצטרף לטיסה על חשבון עיתונו, מעריב, ונסיעתו
גם אינה ממומנת על־ידי הממשלה, מאחר שאינו
עובד־מדינה ותפקידו אינו בתקן הממשלתי.
נראה כי הפרשה תועלה בכנסת, בשאילתות
שיוגשו לראש־הממשלה, בהן יתבקש להשיב מי
מימן את נסיעתו של הביוגראף הצמוד — הראשון
שמונה אי־פעם לתפקיד כזה על־ידי ראש־ממשלה
ישראלי.

כעוד גירסה אחת טוענת כי נסיעתו של
גולדשטיין מומנה באמצעות קרן סודית,
שכספיה מיועדים לשיפור דימויו של ראש*
הממשלה ועליה שולט יועץ־הסתרים שלו,
יעקב חלפון, נראה בי התשובה כמיקרה
זה היא שונה.
נסיעתו של גולדשטיין מומנה כידי איש•
הפירסום אליעזר ז׳ורכין, יועצו הפרטי
של ראש־הממשלה לענייני יחסי־ציכור
ופירסום שהוא, כבל הנראה, היוזם של רעיון
כתיבת הביוגראפיה של ראש־הממשלה,
כאמצעי־תעמולה לקראת הבחירות
הקרובות.

הו דלא יהיה
נספח בוו שינגטון
אלוף (מיל ).מרדכי(״מוטי״) הוד, מפקד
חיל־האוויר לשעבר, דחה הצעה שהועלתה
כפניו, לחזור לצה״ל בדי לכהן בניספח־י
צבאי ליד שגרירות ישראל כוושינגטץ,
כמקום האלוף אברהם (״ברן״) אדן, לאחר
שיסיים את תפקידו.
הוא דבק ברעיץ הקמת חברת־תעופה להובלה
חקלאית, ומקדיש את כל זמנו ומירצו למטרה זו.

מסתעפתהח קי ר ה
בפרשת בי ת ״ ברל
חקירת מישטרת־ישראל בפרשת עובד בית־ברל,

המדובר הוא בכתב הארץ עמום חדד, שהואשם
בפני ועדת־האתיקה של אגודת־העיתונאים התל*
אביבית, וכן בפני ועד האגודה ובפני האיגוד הארצי
של עיתונאי ישראל, כי חתר תחת מעמדו של חבר־לעבודה.
חדד נמצא אשם בכך שהפריע למאבק
מיקצועי של ־ועד אגודת־העיתונאים, שהתייצב
לימינו של עיתונאי במאבקו נגד מעבידו. הוא קיבל
נזיפה חמורה מהוועד והושעה מחברותו באגודה.

ל 11*10ה מי שטרה
על־פי הוראת המטה־הארצי של המישטרה, לא יוכלו
עוד קציני־מישטרה לקחת,לבתיהם בשעות־הערב
רכב הנושא לוחית־זיהוי מישטרתית.
בעיקבות הגילוי על ניידת־המישטרה שהיתה
מעבירה סטים בשירות העולם־התחתון, יצאה ההודאה
הקובעת כי כל כלי־הרכב של המישטרה יחנו בלילה

שני ברי ע ל
בינות ש ר בו ר ג

לאר צו
ל ה לוו ת ל ״ אגד

בצורה זו תוכל אגד לכסות את חלקה בגירעון
מבלי שתצטרך למכור מניות, לקחת הלוואה
או לממש רכוש.

רכבמ שט ר ח•

מ א גו דתהע תונ אי ם

ככר עתה חייכת ״אגד״ להכריח כ־40
מיליון ל ״י על חשכה שעות נוספות, שלא
להם ז מזה מיססר חודשים 60 .מיליו
--שולמו

לכסות כשיטה דומה,
ל״י נוספות 1ניתן יהיה לה:
של רישום שעות נוספות מכלי לפרוע
אותן במזומנים אלא כהתחייבויות.

מילבד כל שאר צרותיו, יש לאגד צרות גם על
חשבון קופת־התגמולים של חבריו. המפקח על
הביטוח, ד״ר יעקב סיקר ממישרד־האוצר, תבע מאגד
לשלם עד ד,־ 15 ביגואר 145 מיליון לירות פיגורים,
אחרת יבטל את ההכרה בקופה. מאחר שלא היו
בידי אגד ערבויות, סירבו הבנקים להלוות את הכסף.

כרגע האחרון ממש, כ־ 14 כחודש, קיבר
״אגד״ הלוואה בסד 106 מידיון ל״י מ״כנק
כריבית של
הצמדה
99$תוך --הפועלים
--מלאה, ל־ 18 שנה. ייתכן כי הממשלה ערכה
להלוואה זו.
כתוצאה מזה יצטרך אגד לשלם השנה לקופת*
התגמולים את העודף בסך 45 מיליון ל״י, שעליו
קיבל אורכה עד סוף השנה! נוסף על כ־ 50 מיליון
ריבית והצמדה! וכמיליון ל״י לחודש כתשלומים
שוטפים — בסך הכל כמאה מיליון ל״י בשנה.

שני ספרים על פרשת ספינות
שרכורג עומדים להיכתב כקרוב.
האחד ייצא לאור כפרים, והאחר
כירושלים.
את הספר הישראלי יכתוב הכתב
גולן, אשר

״הארץ״4 >1. ,׳
המדיני של ״ 1ויזו
11. ) 1יו״י
התפרסם לפני מיספר חודשים
כעיקכות ספר אחר שכתב, ואשר
עורר שערוריה ציכורית, על השיחות
עם קיסינג׳ר בארץ. גולן ככר פנה דשילטונות זונות צה״ל ככקשה שיאפשרו
לו לראיין את האנשים הקשורים
כפרשה.
הספר השני ייכתב על-ידי מיספר
סופרים ואנשי-צבא צרפתיים, אשר
נציגם כארץ הוא כתבו הצבאי של
״ידיעות אחרונות״ ,איתן הכר.

רק בחניוני־מישטרה.

ח ב רנ תהחב רי

הוראה זו אינה פוגעת בקצינים הבכירים,
שלהם רבב עם לוחיות־זיהוי אזרחיות.

ל א ימס־!

כבש או סטר לי

כבר עתה נראה, שלמרות שמזכירות אגד הסכימה
לתביעת הממשלה וועדודהכספים של הכנסת,
להפקיד את מניות חברות החברים של הקואופרטיב
בידי נאמן, כערובה לכך שאגד תכסה את חלקה
בגירעון המצטבר, לא יהיה צורך למכור כל מניות
של חברות אלה.
קרוב לוודאי שוועדת גולומב תחליט, כי מהגירעון
המצטבר של אגד בסך של כ־ 400 מיליון ל״י, אחראית
הממשלה לגירעון בסך של 300 מיליון ואילו הנהלת
אגד אחראית רק לרבע מהסכום — דהיינו, כמאה
מיליון ל״י. כדי לכסות סכום זה לא יהיה צורך
למכור כל רכוש.

מו ברח לי שראל
מישלוח של 200 טון כבש קפוא שהגיע
ארצה מאוסטרליה על־ידי ״המשכיר
המרכזי״ ,נמכר ברובו לערביי השטחים
המוחזקים. אלה מוכרים אותו לישראלים
תמורת תשלום נוסף.
זזנזשביר מכר 80 טון לרשתות הצרכניות, ואת
השאר לערבים מן הגדה. הערבים מעבירים את
הרישיונות שקיבלו להוצאת הכבש לקצבים יהודיים,
המשלמים להם תוספת מייוחדת תמורת זאת.

ישרא לי ם בין

מדו ע הו ד ה

ש כי רי ־ התרב *

.פפה ״ רנ קנ ש ט ״ן *

קיימת אפשרות סכירה שמיספר
! ישראלים הצטרפו ביוזמתם הפרטית
לצבא שבירי־החרב באנגולה.
בתכות־טלוויזיה מצולמות ששודרו
בלונדון וכארצות־הברית, הציגו
מישלוחים של מגוייסים לצבא שכירי•
החרב, שכמה מהם אף רואיינו.
בעוד יוצאי מדינות אירופאיות,
כעיקר בריטים וגרמנים, לא הסתירו
את פניהם וששו לדבר גלויות אל
המצלמה, היו בין המגוייסים שדיברו
אנגלית כמיכטא ישראלי, והסתירו
את פניהם בדי למנוע את זיהויים.
כבמה עיתוני־סטודנטים ישראליים
כעולם הופיעו לאחרונה מודעות
מיסתוריות, המבקשות לגייס
סטודנטים ישראליים כעלי עכר

שש שנות המאסר שהטיל השופט דב לוין על ״פפה״
רוקנשטיין, אחרי שהרשיע אותו באשמת ניסית
סחיטה מהקבלן בצלאל מזרחי, עוררו גל של פרשנויות
באמצעי התיקשורת כאילו עתה, אחרי העונש
הכבד, עשוי פפה לגלות מה הביא אותה להודאה.

כניגוד לפרשנויות כאילו הופעלו לחצים על
פפה להודות, היה זה פרקליטו שיעץ לו
לחזור בו מכפירתו, זמן קצר אחרי
שהמישטרה מסרה לסניגור את העתקי
ההקלטות של השיחות הטלפוניות כהן ניסה
פפה לסחוט ממזרחי. על סמך האזנה
להקלטות אלה הסתבר לסניגור שטענתו
של לקוחו כאילו מזרחי הוא שיזם את
השיחה, לא תובל לשכנע את בית־המישפט.
התביעה הצליחה להוכיח כי השיחה נערכה על סמך
חיוג מביתו של פפה. משום כך, בתיקווה שהודאה
תקל את גזר־הדין, יעץ הסניגור לפפה להודות,
תוך הסכם עם התביעה על מחיקת שניים מארבעה
סעיפי האישום.

11\/11< - 2 0־1

מגבר 20 האס הספק. ק.ק
פטיפון חצי אוסומטי
טיונר וטז^1/טו=ו סטריאו
טייפ קסטות סטריאו
זוג רמקולים
1* 1 -1ד י

העול ם הז ה 2005

בשבוע בעיתונות כשהן מועתקות מילה-
במילה מן העולם הזה, שהופיע ערב קודם-
לכן ברחובות תל־אביב — ואשר בהן לא
מצויין כלל שמו העולם הזה כמקור הידיעות
— היד, זד, חידוש נעים, המעיד
על הגינותם של עורכי וכתבי החדשות בטלוויזיה.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל*
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״ס. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״ם
העורך־ הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״ם•

עוד לפגי שדובי ומנחם יונדף נעלמו
מביתם, ומעיני השוטר ששמר עליהם, היה
ברור למערכת, כי סיפורם של שני ילדים
אלה, שנקרעו באכזריות בין נאמנותם לאמם
לבין החלטת בתי־המישפט בארץ ובגרמניה
שלפיה עליהם להיות אצל אביהם
— יהיה הסיפור המרכזי של השבוע שעבר
(״ילדי יונדף חוזרים,״ העולם הזה ).2004
שבועיים קודם־לכן הקדיש העולם הזה
לפרשת הילדים עמוד שלם( ,״אם ישלחו
אותנו — נתאבד,״ העולם הזה )2002 שבו
סקר מרסל זוהר את השתלשלות הפרשה
כולה וריאיין את הילדים עצמם. זוהר פגש
אותם בבית־דודם שבמושב גנות, הצליח להתחבב
עליהם ועל האם שרינה, וקשר את
הקשרים הראשונים, שעזרו לו אחר-כך
בגילויים של הילדים.

מישטרתי צמוד. היא כתבה לדובי ומנחם
מכתב־עידוד, וביקשה מזוהר להעביר אותו
לידיהם..
ביום השני האחרון קיבל זוהר ממקורבי
הילדים הודעה מוקדמת, כי יתאפשר לו
לראיין את דובי ומנחם ראיון בילעדי. זוהר
התבקש להיות צמוד לטלפון, יחד עם צלם,
ולהיות מוכן לצאת מייד למקום.
בפרשות מסוג זה, כאשר אנו עומדים
בפני סקופ רציני, מתגייסת המערכת כולה
לעזרת הכתב העוסק באותו נושא. במיקרה
זה זוהר פנה אלי. לשנינו עבר בעבודה
משותפת ובחשיפת סקופים, או דמויות הנמצאות
בחדשות ומסתתרות.
ואומנם, כשהגיע ביום השני האחרון
הטלפון המייוחל יצאנו זוהר, הצלם ואני
לשטח. חלוקת־העבודה בינינו היתה ברורה.
זוהר יצא מייד לבית־החולים הדסה, בדי
להביא משם את האם. לא היה זה תפקיד
קל. האם היתר, תחת מישמר מישטרתי
צמוד. על זוהר ניטל להבריח אותה משם
ולהביאה במכוניתו, כשהוא מנער מעליו כל
מעקב מישטרתי אפשרי, אל מלון פאל

לעיתים קרובות מתעוררים מישרדי
ממשלה או צד,״ל להגיב על כתבות המופיעות
בהעולם הזה, כשהם מתייחסים ל גילוי
כלשהו, או לביקורת הנמתחת באחד
מגיליונות השבועון. בדרך־כלל מופנית
התגובה למערכת, בצורת הכחשה או בצורת
הבטחה לתקן את המעוות, ואם הנושא
אינו עולה שוב לכותרות, הוא נשחק בין
הפרשות החדשות, ונשכח.
אולם תגובתם של שילטונות צד,״ל על
הכתבה ״גנרל חשיש לוחם בצה״ל״ (העולם
הזה )2001 צריכה לשמש לכל רשות
ממלכתית דוגמה לטיפול נכון בנגעים ציבוריים
הנחשפים, על־ידי העיתונות.
כשפניתי אל דובר צד,״ל, תת־אלוף דוב
שיאון, לפני עריכת הכתבה, וביקשתי את
עזרתו בעריכתה, היה שיאון מסוייג. המידע
שנמצא בידו, אשר סופק לו על־ידי
רשויות צד,״ל הנוגעות בדבר, הצבוע על
כך שד,חשיש אינו מד,ווה בעייה בצבא.
שיאון ניסה לשכנע אותי כי הבעייה
אינה בעייה. אולם, כאשר לא שוכנעתי,
וטענתי שהמידע שבידי מגלה מציאות
אחרת, הוא שיתף פעולה, סיפק חומר רב
על הנושא ואף הפגיש אותי עם קציר
הרפואה הראשי, תת־אלוף ד״ר דן מיכאלי.
מייד אחרי שהופיעה הכתבה פנו אלי
מפקדים רבים, חלקם בעלי דרגות בכי רות
ביותה• וביקשו מידע נוסף על זה
שפורסם. הכתבה עצמה הצביעה על מים־
פר יחידות בצה״ל• שבהן מעשנים חשיש
בהיקף רחב ביותר, מבלי לציין את שם
היחידה או את מיקומה. מפקדים רבים
מצאו קווי־דמיון בין החומר שהופיע ב כתבה
לבין היחידה שלהם, וביקשו מידע
נוסף, כדי להילחם בנגע.
אולם הפעולה בצד,״ל נעשתה גם באופן
הרישמי ובצינורות המקובלים. מיפקדת
קצין־ד,חינוך הראשי, העוסקת כבר חודשים
רבים בהכנת חוברת־הסברה נגד
עישון הסמים, קיבלה הוראה לזרז את
ההפקה. ואומנם, לפני כשבועיים התפרסמו
בעיתונים ידיעות כי החוברת עומדת
לצאת־לאור בימים הקרובים.
באותן ידיעות, שהיו מכוונות על-ידי
דובר צד,״ל עצמו, הודו שילטונות צד,״ל,
למעשה, כי בעיית הסמים בצד,״ל מציאותית
וחמורה, והודיעו על כוונתם להילחם
ב״גנרל חשיש״.

שיעור באות וי
מוקדם מדי
מהצד השני, מוטלת על עיתונאי חובה
עליונה שלא להסגיר את מקורותיו ולא
למסור, בוודאי שלא לשילטונות, כל תומר
העלול להפליל את אותם שמסרו לו מי ד
ע. בין מוסרי־המידע, לצורך עריכת הכתבה,
היו כמה ספקי־סמים וגם חיילים־
מעשנים רבים, אשר עם הסגרתם היו,
ללא־ספק, מועמדים לדין.
לבעייה זו יש היבט נוסף. עיתונאי המסגיר
את המשתפים איתו פעולה, יכול
לארוז את מכונת־ד,כתיבה שלו ולפרוש
מהמיקצוע. לא יהיה עוד אדם שיהיה מוכן
למסור לו חומר.
לאחר שהסברתי לשיאון את לבטי,
הגענו לשביל־הזהב שלפיו אתרום למיל־חמד,
בנגע, ולא אפגע בחוק-הברזל של
העיתונאי. החלטנו כי אני אמסור למיש־טרה
הצבאית את כל חומר־הרקע שהיה
ידוע לי, לפני שהתחלתי לעבוד על הכתבה.
בידי המישטרה הצבאית יהיו ה
מרסל
זוהר עם הילדים
פעולה מהירה
כאשר נודע כי הילדים הצליחו לחמוק
מעיני המישטרד, ולהסתתר במקוברמחבוא-
הטילה המערכת על זוהר להמשיך לטפל
בפרשה, שקיבלה כבר מימדי-ענק בעיתונים
הישראליים ובטלוויזיה.
זוהר עבד בשני כיוונים. האחד: קשר
עם מישפחת הילדים, עם אמם, דודיהם ר
עורכי־הדין שלהם מרגלית ושלמה כהן-
צידון. הכיוון השני היה קשר עם רב־פקד
שימעון סביר, שהיה הממונה מטעם המיש-
טרה על גילוי הילדים. כאן ניצל זוהר,
שהוא הכתב לענייני פשע ובתי־המישפט
של העולם הזה, את יחסי־הידידות שלו עוד
מקודם־לכן עם סביר, ועם מרבית הקצינים
שעסקו בחיפושים אחר הילדים.
אחרי שנעלמו הילדים ערך זוהר ביקורים
אחדים אצל האם שרינה, ששכבה
בבית־החולים הדסה. הוא הביא לה תמונות
של ילדיה, שצולמו עוד קודם־לכן על־ידי
צלם־המערכת, פטר סטפנסקי, וזכה לתודות
נרגשות מצד האם. בחושיה הנכונים הבינה
שרינה כי זוהר יודע, או יידע בקרוב,
היכן מסתתרים בניה. היא עצמה לא יכלה
להגיע אליהם, משום שהיחד, תחת מעקב

בתל־אביב, מבלי שאיש יבחין בכך.
באותה עת מצאתי אני את הילדים ש המתינו,
כמוסכם, במכונית ליד מיגרש־החנייה
של המלון, העליתי אותם לחדר 341
שנשכר מראש לצורך זה. הפגישה הקודמת
שלהם עם זוהר עמדה לי, וזכיתי באמון
מלא מצד שני ילדים מפוחדים אלה, ברגע
שהבינו כי אני עובד יחד עם זוהר באותו
עיתון.
עוד בבוקרו של אותו יום נפגשתי עם
כתב־הטלוויזיה אורי גולדשטיין במיזנון
בית־סוקולוב בתל־אביב. גולדשטיין סיפר
כי הוא ירד מירושלים לתל־אביב כדי
לנסות למצוא את הילדים. הבטחתי לו כי
ברגע שאמצא אותם, אודיע לו. ואומנם,
אחת הפעולות הראשונות שעשיתי מחדר
מיספר 341 היתה לטלפן אל גולדשטיין
ולהזמין גם אותו.
לזכותו של גולדשטיין ולזכותם של
עורכי החדשות בטלוויזיה יש לציין, כי
בכתבתו של גולדשטיין, ששודרה באותו
ערב נאמר, מפורשות, כי העולם הזר! והטלוויזיה
היו הראשונים שגילו את הילדים.
לעומת ידיעות המופיעות מדי יום רביעי

יופי ינאי עם ילדי יונדף ואמם
שימחה משותפת
זאת ועוד. דובר צד,״ל פנה אלי,
ביוזמתם של קצין־מישטרזדצבאית־ראשי
וראש מישטרה־צבאית־חוקרת(מצ״ח) ,ובי קש
ממני להיפגש איתם, כדי למסור להם
את כל החומר הנמצא בידי על ספקי
הסמים לצד,״ל, דרכי־ד,מכירה ומקומותיהם
והאנשים העוסקים בכך.
בפנייה זו הועמדתי בפני בעייה מצפונית
קשה, מן הסוג שעיתונאי עומד לפניו
לעיתים קרובות. מטרת הכתבה היתה לעורר
את צד,״ל משאננותו בנושא זה, ולהביא
לכך ששילטונות הצבא יילחמו בנגע, לפני
שהוא ייהפך אסון ממש. על-ידי מסירת
כל הידוע לי, הייתי תורם לביעור הנגע,
ומשרת את מטרתה הראשונית של הכתבה.

חוטים, אשר יכלו להיות בידיה גם בלאד
הכי, אילו היתד, מודעת קודם־לכן ל-
בעייה — לפיהם היא תוכל, במידה שתרצה,
לערוך חקירות ולמצוא בכוחות־עצ-
מה את ספקי־הסמים, המשחיתים את חיילי
צה״ל, אך לא אמסור פרטים העלולים
להסגיר את מוסרי־המידע שלי.

ה עו ל ם הז ה 2805

מכת בי ם
מגמה לעיוות האמת
הודעת ועד העדה דיספרדית בקשר ל־
״מועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני׳
/חייבת להדאיג כל אדם בישראל
שחופש־הדיעה יקר לז. סירוס השם
של המועצה, וקריאתה בפי מנסחי ועד
העדה בשם ״מועצת פלסטץ־ישראל״ הריהו
רק סימן־היכר אחד למגמה לעיוות האמת.
הגינוי והבעת אי־האמון לאליהו אלישר
על־ידי מנסחי ההודעה, שלפי מיטב ידיעתי
אינם מייצגים את המוסדות הנבחרים של
ועד העדה בכללותם, הם מעשים חמורים
ביותר בחברה דמוקרטית. אליהו אלישר
איננו פנים חדשות בישראל, ועשרות שנות
עבודתו הענפה והחשובה בשטחים ציבוריים
רבים בארץ־ישראל ובישראל ידועות
לכל. דיעותיו המדיניות והחברתיות, עליהן
הוא מגן באומץ־לב, אינן חדשות וידועות.
על מה יצא, איפוא, קצף מנסחי כרוז-
ההחרמה ן על כך שהוא התחבר, רחמנא-
ליצלן, לחבורה של ״קומוניסטים ואנטי-
ציוניים״ .האם טרחו מחברי הכרוז לבדוק
מי הם ה״קומוניסטים ואנטי־ציונים״ האלה?
אילו
טרחו היו מוצאים ביניהם, נוסף
לאליהו אלישר, אנשים שלחמו ושפכו דמם
על תקומת מדינת ישראל; אנשי צה״ל
(שעדיין משרתים במילואים) שהצטיינו ב־שדה־הקרב
ועלו עד רום הסולם של פיקוד

ההפלות המלאכותיות עלו מן המחתרת

ש. אלוני: חאשה -אוון וגונח
כותרת ב״מעריב״28.1.76 ,
האדון הוא גברת
הצבא. ביניהם היו מוצאים כמה מהפעילים
המרכזיים של התנועות הציוניות בארצות־מוצאם,
וממניחי-היסוד של המערכת הכלכלית
והמינהלית בישראל עם קומה.
עימהם נמנים כמה מבוני ההתיישבות
האיזורית ברחבי הארץ, ומתיישבים המפריחים
שממותיה של ישראל כיום. איתם
סופרים ואנשי־רוח, אנשי״מעשה ואנשי-
הגות.
האם על כל אלה יצא קיצפם של כותבי
הכרוז?
הדבר המכאיב אולי ביותר הוא העובדה,
כי דווקא ועד העדה הספרדית שהיה חייב,
בהתאם למסורת הגדולה, להיות נושא-
הדגל של הסובלנות בתוך ישראל, ושל
השלום בין העולם היהודי והעולם הערבי
אשר בתוכו שכנו הקהילות המפוארות של
יוצאי ספרד — דווקא ועד זה ייתפס ל-
צרות־עין, לצרות־אופק, להדבקת תוויות
ולהשמצות שאין להן כל שחר.
ח״כ לובה אליאב, הכנסת, ירושלים

כותרת השבוע
המצחיקה

ראו מה מצאתי: הכותרת
ביותר של השבוע.
כגבר (מה לעשות?) אני דורש את
ההיפר :״הגבר — גברת לגופו!״
חיים אביגדור, ירושלים
• הכותרת של הקורא אביגדור —
ראה גלופה.

אות־קלון לספורט
רציתי להגיב מעל דפי העולם הזה על
פריסה עגומה, שהתחוללה במיגרש בלום-
פילד ביפו. במישחק־הליגה בין הפועל
תל־אביב למכבי רמת־עוזידר, בשבת
ה־3.1.76׳ בדקה ה־ 86 הוכה רפעאת טורק,
שחקן בן־המיעוטים מקבוצת הפועל תל־אביב,
על־ידי שלושה משחקני רמת־עמידר.
לטענת
השופט קליין, הדבר התרחש
מאחרי גבו• בתצלומים בעיתוני־הספורט

ניתן היה לראות, בתצלומים ממקום ההתרחשות,
את השופט קליין. זוהי עדות
חותכת לכך שהיה במקום. תגובת השופט
היתד — ,אפם.
העובדה שדבר מגונה זה לא הוקרן
במבט ספורט, הוכיחה על משוא־פנים ועל
פחד קטנוני. לדעתי, יש להשעות את השופט
קליין מלשפוט במישחקים לתקופה
ארוכה, על־מנת שילמד שאין להגיב בצורה
כזו.
זהו אות־קלון על הספורט הישראלי,
חמור יותר ממיקרים אחרים שאירעו לאחרונה.
בני
אנקורי, כפר־סבא

לפטר את השר והמפב״ל
לאחר שנתגלו מחדלי המישטרה, על-ידי
אישים שמחוץ למישטרה, צמרתה ועוזריה,
אין כל צל של ספק באחריות של השר
והמפכ״ל העומדים בראש המחדלים הוד
(המשך בעמוד )10

לה ולי-הסבון לאוהבים להיות יחד.
ב 3-צבעים ובניחוח מיוחד

חדש מעץ הזית
העולם הזה 2005

סרסום סלד

השואה הזמנית בצמוד׳

בנק לנדאו־קמחי פעיל בהברחות הבנק היהודי ״לנדאו-קמחי״ בציריך
תופס מקום נכבד גהברחות־מטבע מספרד
— כך מגלה השבועון ״שפיגל״
( ,)19.1.76 בכתבה מקיפה על הברחות־מטבע
מספרד. בנק זה נוטל עמלה של
שישה וחצי אחוזים תמורת הברחת״
מטבע מספרד, לעומת עמלה של שיבעה
אחוזים שנוטלים בנקים שווייציים אחרים
העוסקים באותו נושא.
הכתבה מספרת, כי נציגי הבנק ממירים
מטבע ספרדי למטבע זר בקרנות-
רחוב, בבתי-מלון ובנימלי-התעופה (בשיטות
של סוחרי רחוב לילינבלום) .הם
ממירים את המטבע הספרדית באחרת
בשער השחור, ונוסף לכך גובים עמלה.
עיסקי הברחות אלו כה משגשגים, עד
שהבנק ״לנדאו-קמחי״ הקים מחלקה
מיוחדת להברחות-מטבע. הבנק הוא בין
מספרד הקטנים בציריך, והיקף מאזנו כ־150
מיליון פרנקים שווייציים. הרוח החיה בו
הוא רונאלד קמחי, שלו גם כמה
השקעות בישראל, והעתיד לבקר בארץ
בשבועות הקרובים. מייסד הבנק הוא
אביו של רונאלד, ד״ר מ קס קמחי
שהוא חבר מועצת״המנהלים. בראש מחלקת
הברחות״המטבע עומד רוג׳ר הס.
אחרי התמוטטות הבנקים היהודיים
כמו ״קושלאנד־הפנר ״,״הבנק הבינלאומי
לאשראי״ של טיבור רוזנבוים ו-
״בנק רובינזון,״ עברו ישראלים רבים לבנק
״לנדאו-קמחי,״ לדיבריהם ביוון
שעובדי הבנק מבינים אידיש ועברית.
התמוטטות הבנקים האחרים ופרשת
גילוי החשבונות של דויד פלד, טרם
הרתיעו אותם מהפקדות בבנקים קטנים
של יהודים.

ברק תומך בזכות בעלי־מניות
להתנגד למנהלים פרופסור היועא-המישפטי-לממשלה,
אהרון ברק, קבע בימים אלה עמדה
בעלת חשיבות רבה בהלכה של חוקי-
החברות, אם־כי אין לה השלכה מישפ-
טית מיידית. בחוות־הדעת שהגיש ל-
רשות־חחברות־הממשלתית, אשר בה
קבע כי על מנהל ״החברה הממשלתית
למדליות״ להחזיר את המדליות שקיבל
מן החברה, אימץ ברק את עמדתו של
עורך־הדין אמנון זכרוני, בתביעה שהגיש
זה בשם בעל מניות ב״בנק לפיתוח
התעשייה,״ שהוא במיקרה גם עורכו
הכלכלי של ״העולם הזה״.
התביעה ביקשה כי נגיד ״בנק ישראל״
כיום, משה זנבר, יחזיר ל״בנק לפיתוח
התעשייה״ את הדירה שקיבל מן הבנק
עת פרש מניהולו, והסתמכה על היות
התובע בעל־מניות בבנק. התביעה טענה
כי הפסיקה הבריטית קובעת, שעל מנהלים
לנהל את החברה לטובתח״היא,
ואסור להם לעשות משהו שאינו לטובת
החברה בולה. כיוון שמתן הדירה לזנבר
בהחלטת כמה מנהלים אינו לטובת החברה,
הרי שעל הבנק לדרוש אותה
חזרה.
תביעה זו נדחתה על-ידי בית־המישפט
המחוזי בתל-אביב, שקבע כי אין לתובע
מעמד בגלל היותו בעל־מניות קטן בנק.
על כך הוגש לבית״המישפט־העליון עיר•
עור, העתיד להתברר בקרוב•
בחוות־הדעת של ברק לגבי פרשת המדליות
של מנהל ״החברה הממשלתית
למדליות,״ קובע היועץ־המישפטי־לממ-
שלה כי הפסיקה הבריטית האמורה
מחייבת מנהלים לפעול לטובת החברה,
וכי ברוד שהענקת מתנה בשווי כזה
למנהל החברה אינה משרתת את האינטרסים
של החברה. ברק קובע, בי אם
לא יבטל הדירקטוריון את מתן המדליה,
יכולה אסיפת בעלי-המניות לעשות זאת.

אם גם היא לא תתכנס ולא תעשה כך,
רשאי בל בעל-מניות של החברה להגיש
תביעה בזו.
חוות-דעת זו בדבר זכותו של בעל-
מניות לתבוע, כאשר הדירקטוריון וה-
אס״פה הכללית מסרבים לבך, נוגדת לח-

יועץ כדק
מיפנה מפתיע
לוטיו את פסק״הדין שניתן בבית־חמיש-
פט המחוזי בפרשת הדירה של זנבר. שם
טען השופט, כי מכיוון שגם הדירקטוריון
וגם אסיפת בעלי-המניות של הבנק
סירבו לתבוע את החזרת הדירה, אין
לבעל־מניות זבות זו.

הממשלה לוחצת להקים מיפעדמלט
בעלי מיפעלי״המלט ״נשר״ נתבעים
על-ידי מישרד־המיסחר-והתעשייה להקים
מיפעל־מלט נוסף, לאחר ש״החב-
רה לישראל״ החליטה שלא להקים מיפ-
על זה• בידי ״נשר״ המונופול על כל
טיפעלי-המלט בארץ.
נעלי ״נשר״ מסרבים בתוקף להיענות
לדרישה זו, בעיקר בגלל ההשקעה
הכבדה הדרושה. לפי הערכה גסה, יש
צורך להשקיע ביום במיליון לירות לייצור
טונה מלט. הממשלה רוצה במיפעל
שייצר עוד 600 אלף טון מלט, ומכאן

שדרושה השקעה של ב־ 600 מיליון לירות,
שתיפולנה על קונצרן ״בור״ וחברת
״בלל״ ,בעלי ״נשר״.
כיום מספקים מיפעלי״המלט כשני
מיליון טון מלט לשנה, באשר חלק מן
המלט מייובא ארצה בצורת קלינקאר,
ועובר באן תהליך שריפה בילבד.
בעלי ״נשר״ גם אינם רוצים להמשיך
להישאר מונופול בתחום המלט, ומעוניי•
נים כי מישהו אחר יקים את המיפעל
החדש. מיפעל זה יוקם דרומית לבית־גוברין,
ובייצור יוחל תוך חמש שנים.

כדבר הזה לא חיה: בתחילת ינואר
הנפיק ״בנק ישראל״ סידרה חדשה של
איגרות מילווה״פיתוח נערך של 100
מיליון לירות. בדרך־כלל, תעודות אלו
נמכרות תוך שעות או ימים ספורים.
הפעם — עד בה — נמכרו תעודות בסכום
של 200 אלף לירות בילבד.
עובדה נוספת: מאז הוחל במדיניות
החדשה של האוצר כלפי שוק ההון,
הוציא ״בנק ישראל״ 200 מיליון לירות
לתמיכה בשערי הצמודים.
עובדה נוספת: מאז הוחל במדיניות
זו, שונו גם תנאי הפקדות הכספים ב-
קופות״הגמל, ועתה מותר להוציא כסף
מחשבונות״חיסכון אחרי 15 שנה, במקום
אחרי 10 שנים בילבד קודם־לבן. התוצאה:
לא נפתחו חשבונית חדשים, לא
זרמו כספים לתוכניות-החיסכון של הבנקים,
ואלה חדלו להשקיע בספים בצמידים.
הסיכום:
האוצר ו״בנק ישראל״ הפסידו
— במישירין ובעקיפין — כחצי-
מיליארד לירות תוך שבועות ספורים,
בגלל מדיניות חלמאית.
אילו רצה האוצר לשים יד על ההון
השחור שהושקע בצמתים, היה עליו
להפוך מייד את כל הצמודים ממוכ״ז
לרשומים על־שם, להטיל חובת רישום
המוכר. אולם חלמאי האוצר נהגו אחרת.
הם הודיעו בי יטילו מס־מחזור על
רוכשי צמודים בעתיד, בתוספת הקטנת
אחוז ההצמדה של התעודות. כך הטילו
בהלה על המשקיעים בולם — בעלי הון
שחור והון לבן גס-יחד — מבלי ששמו
ידם אף על לירה שחורה אחת, ותוך
מפולת מוחלטת בשוק-חהון.
מעשים אלה נראים הגיוניים רק אם

ל ח צי לרכישת
מ לון ..ש לו

חודשו המגעים בין צמרת ״קופת-חו-
לים״ לבעל מלון ״שלום״ הירושלמי,
עובדיה ליי• לוי תובע תמורת המלון,
השווה כיום ב״ 45 מיליון לירות, סכום
של 50 עד 60 מיליון לירות .״קופת-
חולים״ מצדיקה את הרכישה המתוכננת,
בהיעדר נית-הבראה לחבריה בירושלים.
אולם מקורות טוענים, כי הסיבה
היא רצונם של מיפלגת העבודה,
ובעיקר השר משה ברעם, לעזור ללוי
— שעימו עשו בעבר ברעם וסניף מיפלגת-
העבודה בירושלים עיסקי-מימון רבים.
מקורות נ,,קופת חולים״ טוענים, כי
באשר הקופה תובעת ציטצום שירותיה
בגלל מחסור בכספים, אין היא יבולה
להשקיע בסף ברכישת המלון של לוי.
כן טוענים המקורות, בי לא מובנת
עמדת ״קופת חולים״ בלפי רכישת שטח
בבעלותה בשדירות דויד המלך בתל-
אביב. השטח בן 6.5דונם, והוצע עבורו
על-ידי חברת ״קרת״ סכום של 14 מיליון
לירות. למרות זאת מוצע אותו שטח
על״ידי מתווכים, הטוענים כי הם קרובים
לאיש־צמרת ב״קופת-חולים,״ בסכום
קטן יותר, אולם מתנים את המכר בתשלום
מתחת לשולחן למקורבי איש-
הצמרת.

יעקוב ו>( 1ג ״ ד
ע ל פיר
עוזריו״בעבר של פינחס ספיר מחו
בתוקף על דיברי שר־התחבורח גד יע־קובי,
באילו ספיר הוא שדחף למיזוג
בין ״אגד״ ו״המקשר״ .העוזרים טענו,
בי הרוח החיה במיזוג בין ״אגד״ הריוו-
חי לבין ״המקשר״ המפסיד חיה שר•
התחבורה דאז, משה כרמל, ואילו
ספיר חיה זח שדרש להתנות את המיזוג
בהפרדה בין ״אגד״ לנכסיו, שחיו אז
מאוחדים, כדי למנוע סיבסוד הנכסים
על-ידי ״אגד״.
האחראי לביצוע ההפרדה חיה משה
כרמל, שאומנם עשה זאת אך לא דאג
למניעת מה שקרה עד בה: העברת כספים
מ״אגד״ לחברות־הנבסים בצורה
חוקית ורישמית.

מניחים, בי ראשי האוצר רצו להגן על
בעלי ההון השחור המושקע בבורסה. ולאור
מה שקורה ביום במכס, נראה הרהור
זה הגיוני למדי.
מכל מקום, המפולת בצמודים מביאה
את האוצר לידי שינוי מהלכיו, דבר שיביא
לעליית שערים בצמודים. אם להוסיף
לכך את האינפלציה הצפוייה השנה,
של * ,40 הרי שהשקעה בצמודים היא
כיום הטובח ביותר בישראל.

יוזמים חבוזו
רגב״ ת

מס־העסה
כמה יזמים יוצאי תנועות קיבוציות,
יוזמים הקמת חברה שתעסוק באיסוף
מידע על מעלימי מס״הבנסה ומסירתו
לאוצר, תמורת התגמול המובטח למודיעים
— בשיעור של 10 אחוזים מהסכום
שייגבה בתוצאה מהמידע. היוזמה
באה בעיקבות פשיטת״הרגל של מנגנון
גביית המיסים, וקריאתו של העיתונאי
אמנון רובינשטיין ב״הארץ״ להילחם
בעברייני״מס במו באוייבי המדינה.
במרבית הארצות, ובעיקר באמריקה,
קיימות חברות הפועלות על בסיס עיס-
קי, ומאתרות עברייני-מס עבור שילטו-
נות מס־ההכנסה. היזמים סבורים בי
כשם שפשיטת״הרגל של המישטרה הביאה
לפריחת מישרדי חקירות ושמירה
פרטיים, יש לכך מקום גם בתחום מסח
הכנסה. בעבר בבר הוקמו חברות, העוסקות
בגביית־מיסים עירוניים מחייבים
שונים•
מודוע גבוהי מחירי התמרוקים?
יבואני ״אבון,״ תמרוקים אמריקאיים
יקרים ביותר, טוענים כי המחיר ח-
גבוה של מוצריהם נובע מן המיסוי, ולא
מריווחיחם. תחשיב שמסרו הראה, בי
תמרוק מסויים אשר מחירו בארץ־המוצא
דולר אחד, נמכר בארץ במחיר של 62
לירות !
החשבון הוא זה שחדולר עבור ה מוצר
עצמו עולה ליבואן, ביום7.24 ,
לירות. לכך יש להוסיף מיסי-ייבוא בשיעור
של * ,256 ועוד הוצאות-חובלה
ועמילות״מבס בגובה * 10 ממחיר המוצר.
כאשר יוצא המוצר משער הנמל מחירו
איפוא 29 ,לירות.
ממה מורכב ההפרש שבין מחיר
זה למחיר שמשלם הצרכן — 62 לירות!
מן המחיר לצרכן מרוויח
בעל־חחנות, המוכר — 25* ,או 15.5
לירות. ליבואן נותרות 62 לירות, בניכוי
29 לירות ועוד 15.5לירות או 17.5לירות.
לפעמים משלם בעל״חחנות במזומן,
ומקבל תמורת זאת * 3מהמחיר לצרכן,
או 1.86 לירות.
הרווח לפני הוצאות מימון והוצאות
כלליות הוא, אם בן 15.64 ,לירות או
* 210 על מחיר המוצר ליבואן. גם זה
לא רע.

מכתבים
(המשך נזמעוד )7
מורים הללו, והם חייבים היו להתפטר!
אולם, כדרך המדינה — שאין לוקחים
אחריות על מחדלים. רק על הצלחות —
חוגת הממשל התקין היא להעיף רחוק
מאד את שר־המישטרה ואת המפכ״ל מתפקידיהם.
וכן את כל עוזריהם ומקור ביהם,
הנושאים נם הם באחריות למחדלים
החמורים.
עמי ליבנה, עידחרוד מאוחד

הסמבה ושר-המישטרה

מדינת ישראל

להלן דוח המחיוים המוסכם 1
משרד החקלאות

7־ 6.2.76 - 1.2.76

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
רקות

לצרכן
ל ק״ג

2.05
1.60
2.80

עגבניות מעולות
גז ר חצילים כרוב לבן צנון תפוא״ד מהיבול החדש בתפזורת
תפוא״ד ארוזים חדשים
בצל יבש
בצל יבש ארוז בשקיות של 2ק״ג

1.30
2.60
2.90
3.00
3.25

תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים יונתן גודל 5.5
אגסים ספדונה גודל 5.5 בננות תפוזים אשכוליות לימונים

3.80
4.65
4.45
4.80
3.90
5.00
4.00
2.15
1.90
3.10

פ ר 1ת

1.00

נדמה לי שאורי אבנרי חייב להתנצל
לפני שר־המישטרה על כמה מן הקטעים
במאמרו ״חסמבה בכנסת״ (העולם הזה
.)2004
במאמר זה האשים אבנרי את מר הילל
בכך שהוא עשה קנונייה עם המוקיונים
בכנסת, חלק שבחים לעבודתם ה״בלשית״
ותמורת זאת זכה ב״פרוטקשן״ מהם. אולם
באותה שעה עצמה, שבה הופיע גליון
העולם הזה ברחוב, ביום ג׳ בערב, שמעתי
ברדיו את נאומו של מר הילל בכנסת,
שבו הוא התקיף בחריפות את
הבלשים-החובבים בכנסת, המפיצים האש מות
פרועות בלי בסיס עובדתי. למרות
שברור שמר הילל לא יכול היה להספיק
לקרוא את דבריו של מר אבנרי,
הוא השתמש כימעט באותן המילים עצמן.
ייתכן שדיברי מר אבנרי נכונים לגבי
המפכ״ל וצמרת המישטרה, אך בוודאי לא
לגבי השר.
א. ישראלי, תל־אביב
• הקורא ישראלי צודק לגבי הנאום
של חר הילל. שר־המישטרה שיתף תחילה
פעולה עם הבלשים הפרלמנטריים, אך
בסיכום הדיון תקף אותם בחריפות. לעומת
זאת הוסיפה המישטרה עצמה להתייחס
אל בלשי־הכנסת בסבר פנים יפות,
ואילו אנשי חסמבה בכנסת המשיכו להימנע
מכל דרישה להחליף את ראשי
המישטרה.

11.00
10.00

9.00
15.00
11.30
11.30

דגים

בקלה צעיר ארוז בשקיות
בקלה פרוס אחיד עשוי מדגים
_ כלולה
שמשקלם לא פחות מ* 250 גרם, שקית כחולה

10.50
12.00
8.50

הצד השני של לבון
חיכיתי בסקרנות רבה לגליון האחרון
(העולם הזה )2004 כדי לראות איך תתייח סו
לפינחס לבון ז״ל.
כקורא ותיק אני זוכר שהתקפתם אותו

הזכות. לדעת
יחד עם רוב בית ישראל התקוממתי
לשמע הידיעה על כוונת הממשלה להרחיב
את הצנזורה הצבאית גם על נוש אים
מדיניים. ההנמקה של שר־המיש־פטים,
אשר אמר, שמול זכות האזרח
לדעת קיימת חובה להגן על האינטרסים
החיוניים של המדינה בתחומי חוץ וביטחון,
לא נראתה לי כמשכנעת.
אך הנה, בגליון העולם הזה ( )2003בכתבה
על ״המקשר היהודי״ ,ישנן שתי
פיסקות אשר מעוררות אצלי מחשבה
שנייה.
(א) הכותב מתרעם על כך שעיתונים,
אשר מצאו לנכון לפוצץ, כדבריו, את
הפרשה, גרמו על־ידי כך נזק גדול לעניין
ואני מצטט :״פרופסור בעל כוונות טובות,
שביקש להרים תרומה להתקרבות
אמריקאית־פלסטינית שפעל בתום־לב.

לבון בימי הפרשה
מאהאגוני והיפוכו
בחריפות כשהיה שר־ביטחון, בשנת ,1954
והדבקתם לו את הכינוי ״מאהאגוני״ ,בגלל
תקרית מסויימת.
לאחר מכן, כשהתחילה הפרשה, יצאתם
לעזרתו והייתם עמוד־התווך של הגנתו.
...נהניתי לקרוא את מאמרכם האחרון,
ששילב יחד את שני הצדדים של המטבע.
יהודה אבירם, תל־אביב
• פינחס לבון בשיא הפרשה — ראה
גלופה.

יושג השלום מבית!

עופות

פטמים קפואים בשקיות שקופות
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל ל* 1.6ק״ג העוף)
תחתון הודו כמגשים
שוקיים הודיות בשקיות (הוזלה מיוחדת)
ירכיים הודיות (הוזלה מיוחדת)

לנכון שלא לפרסם מיסמך זה, כדי להימנע
מלגלות את קיום המגעים בין הפרופסור
ואש״ף. עתה, עם גילויים, הוחלט
למוסרו לפירסום.״
אם כן מתעוררות שתי שאלות: אם
מותר לעורך עיתון העולם הזה להטיל
צנזורה על העיתון כדי למנוע פירסום
ידיעה אשר עלולה לגרום, לדעתו, נזק
מדיני חמור, מדוע אסור דבר כזה לממשלת
ישראל? או, בניסוח אחר, אם לממשלת
ישראל אסור להטיל צנזורה מדי נית
גם כשהיא חושבת שפירסום ידיעות
עלול לסכן אינטרסים מדיניים חיוניים,
מדוע מותר הדבר הזה לראש תנועת
העולם הזה ועיתונו?
ח״כ אליעזר רונן, הכנסת, ירושלים
• הקורא רונן חייב להבדיל בין צנזורה
כפנייה, לבין החלטתו של עיתון
חופשי לפרסם או לא לפרסם מידע מסויים,
על פי שיקולים עיתונאיים או מצפוניים.
כאשר עיתון אחד מחליט שלא לפרסם מידע
מסוייס, הזכות בידי עיתון שני לפרסמו,
דבר הנמנע בשעה שמוטלת צנזורה ממשלתית.

אליעזר רונן
מותר ואסור
פירסום הדברים עלול לפגוע קשה בפעילות
זו, ואולי אף לשים לה קץ.״
(ב) יחד עם זאת מגלה הכותב ש הידיעה
על המגעים הללו בין הפרופסור
היהודי ואש״ף היתה ידועה לעורך העולם
הזה, אך היא הוסתרה מעיני הציבור
הישראלי, אשר זכותו היה לדעת, ובכך
העולם הזה לא מילא את חובתו העיתונאית.
אני מצטט :״העולם הזה מצא אז

ברצוני להתייחם לראיון ״אין קופירייט
על המסורת היהודית״ עם לובה אליאב
ודני קרוון (העולם הזה .)2001
השאילה התיאורטית שמעלה לובה אליאב
בקשר לשלום וחשיבותו ביחס לאמת, מענ יינת
ללא ספק מבחינה פילוסופית. אבל
השאלה המעשית המיידית המתבקשת-נד
אליה: מדוע לא מתחיל בו מר אליאב
בעצמו?
הנה, גם במיסגרת תנועתו־שלו, שזה־עתה
נתפלגה, אין שלום. התשובה, בוודאי
כרגיל, שאין זה מספיק שרק צד אחד ירצה
בשלום. אלא־אם־כן יהיה מוכן מר אליאב,
למען השלום, לוותר קצת על ״רדיפת ה-
׳שלום״.
מסתבר שכאן נדרש ממנו כבר יותר
מדי. נראה שהשלום, כשלעצמו, חשוב בעיניו
בכל־זאת פחות מה״אמת״ שלו(המתבטאת
ב״רדיפת השלום״) .בכל מציאות ש היא׳
צריך לוותר לפחות על שלום אחד,
כדי להשיג שלום אחר.
העולם הזה 2005

ואיזהו השלום החשוב יותר? העדיין לא
הגיע הזמן לתפוס, שקודם לכל השלום
בין אדם לרעהו, בקרב עם ישראל עצמו?
יוותר כל אחד תחילה קצת על ה״אמת״
שלו, והרבה על האינטרסים האישיים שלו.
יושג השלום תחילה מבית!
גד שוהם, ציריך

איחולים לאורי אבגרי
עקבנו בדריכות אחר עמדתך האמיצה
אל מול הפרובוקציה של ״המשוגע התורן״•
בוודאי תמצא עניין בכיסוי הצנוע
שניסינו את העניין ב־;616{׳1גמ.18
ראובן קמינר, ירושלים
מהעיתונות נודע לנו על המיקרה שקרה
לך. רצינו לבוא לבקר אותך מייד,
אבל חשבנו שבמצבך, יהיה לך קשה לקבל
עוד אורחים, בפרט שאין חם כל־כך
חשובים.
תיקוותנו היא, שכעת הנך בריא, ומאח לים
לך המשך עבודה פוריה. אנו שני
עולים מברית־המועצות.
גלה גוטין, ארקדי אכרבוף, קיראוו

פיסלו של חצופה
בכתבה ״מונמארטר ביפו״ (העולם הזה
)2002 סופר על פתיחת הגלריה החדשה,
/2י ,13 ביפו. נושא אחת התמונות היפות
שהתפרסמו בכתבה זו הוא פסל שיש, ה

פסל־ השיש
יש כתובת
מוצב בחצר הגלריה. ומדוע לא צויין שמו
של יוצר הפסל, רב-חובל עימנואל הצופה?
נועה הצופה, תל־אביב
#תמונת פסל־השיש של רב־החובל —
ראה גלופה.

גזר-דין צדק
משך שנים חזרתי והתרעתי על מעלליו
של אבנר תומר. עתה קראתי את פסק-
הדין במישפטו 12 .שנות מאסר ושישה
מיליון לירות קנם הם, ללא־ספק, גזר-
דין צודק נגד נוכל זה.
למרות שביקשתי ממנו, בהיותנו בלונדון,
להתנהג כג׳נטלמן וכאדם תרבותי,
הוא התנהג כפירחח, עד אשר מנהלי חברות
פרטיות ביקשו ממני שלא להביאו
יותר להמשך משא־ומתן עימהם. שוחחתי
עימו, וביקשתי ממנו רבות וגם הראיתי
לו והסברתי לו איך וכיצד להתנהג,
בייחוד כשאדם מתעסק עם כספים —
אך לשווא. הוא — בדרכו. בניבזות, שח צנות,
גסות, הונאה וכו/
הוא רצה רק כסף, ובכל מחיר, ועשה
הכל תוך ביטחון מוחלט שאיש לא יוכל
לדפוק אותו. כאילו הוא הפיקח היחידי,
וכל האחרים טיפשים. אדם שדרכו רק
לחמום ולרמוס, זה סופו — בביודהסו־
(המשך בעמוד )14
העולם הז ה 2005

אם את מחפשת מכונת כביסה שהיא גדולה באלות, יש לך שתי אפשרויות:
״קריסטל גרנד ליידי־ או ״קריסטל סופר־לורד״.
בקנותך את אחת הגדולות של ״קריסטל״,
מקבלת מכונת כביסה שהיא גדולה במיוחד מבפנים ־ עם קיבולת כביסה עד 0ק״ג
אך קומפקטית במידותיה החיצוניות.מקבלת מכונת כביסה שיש בה כל היתרונות והשכלולים.
מקבלת מכונה מעולה מתוצרת צרפת, בעלת מוניטין רבים באירופה וגם בישראל.
מקבלת מכונת כביסה שמובטח לה שרות מהימן ומסור לאורך זמן.

את מקבלת מכונת כביסה גדולה ומעולה, במחיר סביר והוגן,
ולא מנופח באופו מלאכותי

ממשלת ישראל
המטרד לקליטת העלית
משרד העבודה
ההסתדרות הציונית
ה עו ל מי ת

אל הישראלי
השוה׳ בחוייל

הסוכנות היהודית לא״י
מחלקת העלית והקליטח

ממשלת ישראל והסוכנות היהודית החליטו לאחרונה על מתן הקלות
לקליטת תושבים חוזרים.
על הענקת התנאים יוחלט באורח אינדיווידואלי בהתאם למצב
ולצרכים של כל פונה.
ישראלים תושבי חוץ לארץ, המבקשים לשוב לישראל, יפנו אל משרד
מחלקת העליה והקליטה של הסוכנות היהודית /ההסתדרות הציונית
העולמית הקרוב למקום מגוריהם, ויקבלו מידע על סיוע אפשרי.
הכתובת בארץ: ועדה לתושבים חוזרים
ת.ד7348 .
ירושלים

מגה 111(71 רו ףיגיבעח ״ םובוושינגטון?

לשתיהן ש בעיות 11 קוב ה
! 1בטכס נעילת כנס איר־גון
החיילים היהודיים המשוחררים,
הציג המנחה מאיר
(״!ממי״) דה־ שליט, מי שהיה
מנב״ל מישרד־התיירות, את הנואם
המרכזי של הערב, שר־הביטחון
שימעון פרס, כ-
״בעלה של מיוניה״ .ואכן, סוגיה
יפרט היתה קצינה באיי־טי־אס,
חיל־הנשים בצבא הבריטי.
בעוד שפרס עצמו לא שירת
מעולם בצבא כלשהו,
באותו כנם נקרא לבמה

גם רבה הקשיש של הבריגדה
היהודית, הרב משה בדודי.
דיילת הכנס נאווה שירזדי,
שליוותה כל אחד ׳מהנואמים
לבמה, אחזה בזרועו כדי לעזור
לו לעלות על הבמה אך בדודי,
הדתי. ,ניער את ידה מעליו
בכעס.
91 בנאומיו האחרונים מחלק
שימעון פרס את האוכלוסייה
במדינה לשלושה
הלקים: אלה שירדו או העומדים
לרדת מן הארץ, אלה
הנתפסים במעילות ובגניבות,
והעיתונאים הכותבים על שני
החלקים הראשונים.
91 הערביסט הוותיק, איש
הדרה עזרא דנין, אמר רד
׳שבוע כי הוא עורך מדי־בוקר
ספירה של כל האנשים שנתפסו
בגניבות ובמעילות, ומשווה
אותה לרשימת האנשים
ההגונים שהוא מכיר .״הרבה
יותר קשה לי להרכיב את
רשימת ההגונים,״ טוען דנין.
91 לפני נסיעתם לארצות-
הברית הספיקו לאה ויצחק
רבץ להוסיף אל האוסף הפרטי
שלהם תמונה משל הצייר
צבי מילשטיץ. אשת-
החברה מירי זיכרוני הצליחה
לסחוב את לאה לתערוכה,
בעת הנופש באילת, כשבעלה
היה עסוק, ושיכנעה אותה לק נות
אחת התמונות. אמרה לאה:
״אומנם, הבית שלנו בנווה־אביבים
כבר עמוס בציורים
מכל העולם, אבל עוד נשאר
קצת מקום על קירות הבית
בירושלים.״
91 אל המתיחות הקיימת
בין ראש עיריית תל-אביב
שלמה >,״צ׳יצ להט לבין
סגנו יגאל גריפל נוסף
נידבך נוסף. חבריהם של השניים
בעירייה יודעים לספר,
כי המתיחות החלה בעצם כ אשד
נתן צ׳יצ׳ הודאה להפסיק
את הגשת הכיבוד על
חשבון העירייה, בעת ישיבות
הוועדות. גריפל כעס מאוד על
ההוראה, אך בלע אותה ושילם.
בשבוע שעבר השתתף צ׳יצ׳
בישיבתה של הוועדה לבניין
ערים, שגריפל הוא היו״ר שלה.
ברגע שבו נכנסה המלצרית
אל הדר־הישיבות קרא גריפל,
הידוע כאכלן מושבע, לעבר
צ׳יצ נו, אולי עכשיו, לכבוד
העובדה שאתה גוכח כאן,
תזמין על חשבון העירייה?״
צ׳יצ׳ לא הניד עפעף, השיב :
״חברה, תוציאו את הגרושים,
תעמדו בתור ותשלמו עבוד
הסנדוויצ׳ים שאתם אוכלים!״
וכך היה, חברי הוועדה הוציאו
כסף מארנקיהם, שילמו עבור
הכיבוד.
91 דובר עיריית תל־אביב
עמיקם שפירא נסע לאירופה,
במיסגדת הילופי־צעירים
שמארגן האירגון הבינלאומי
אקספרימנט, שיש לו סניף בישראל.
כשביקר ברחוב האורות
האדומים באמסטדדאם,
הגיעה אליו הידיעה שראש-
העירייה שלו הציע את איזור
׳איצטויון בלומפילד כרובע של

בתי־בושת. עמיקם החליט שאם
צ׳יצ׳ אכן יצליח להקים רובע
כזה בתל-אביב, הוא כורת בו־במקום
ברית ערים תאומות בין
תל־אביב לאמסטרדאם.
91 קברניט אל־על אורי
יופה, מציע, לעומת זאת,
לכרות ברית ערים־תאומות בין

טייבה :״בפברואר 1948 עמדתי
על אם־הדדך ליד בית־השיטה,
יחד עם המוסיקאי הקיבוצניק
ארנסט הורביץ, וחיכינו לאוטובוס
של אגד,״ סיפר קריי־טלר
.״מזג־האוויר היה גשום,
ושום אוטובוס לא הגיע במשך
זמן רב. אמרתי שאני מקווה
לאנשים הנכונים
777 בהנדי
בינלאומי
כרמל מזרוזי

מיקני ואעזון לעיון
זזנוון יעקב

איקרית ובירעם, לא שכח את שנותיו בארץ. הבישוף, יליד לבנון,
השוהה עתה במינזר בקנדה שלח לידידיו, לכבוד ראש־השנה
הנוצרי, איגרת־ברכה הנושאת את השם ״שלום״ ,בעיצוב יפהפה.
גיבעתיים לארצות־הברית. הסיבה:
לשתיהן יש בעיות עם
קובה.
! 9מאבק בין עמיקם שפירא
לחבר־המועצה נחום רז,
על תשומת־לב העיתונות, הסתיים
בנצחונו -של האחרון.
בישיבת המועצה האחרונה התכונן
רז לנאום על הפרוטקשן,
השולט בעיר. שפירא, שידע על
כך, קרא לעיתונאים לתידרוך,
דקות ספורות לפני תחילת נאומו
של רז, הוציאם מחדר־הישיבות
לחדר צדדי. רז הבחין
בכך, סירב להתחיל בנאומו
עד שהעיתונאים יחזרו לאולם,
וכך המתינו כל חברי המועצה
עשרום דקות. לשובם של העיתונאים.

שביתת אגד הדאיגה
מאד את הפרופסור (לפסיכולוגיה)
הנס קרייטלר. יש לכך

שנקים בקרוב מדינה, כדי שהממשלה
תוכל לדאוג לכך שאגד
ימלא את תפקידו כראוי.
הורביץ צחק ואמר שאינני
מבין כלום. המדינה היהודית
תקום כדי לתת לאגד את האפשרות
לקבל מה שהוא רוצה.
עכשיו אני נוכח לדעת כי המדינה
נכשלה בתפקידה העיקרי,
ואגד אינו מקבל מה
שהוא רוצה. אז בשביל מה
צריכים מדינה?״
! 9מדוע נראה הצייר יוסי
שטרן צעיר כנער? גם לכך
יש סיבה. לפני שלושים שנה,
על סיפון אוניית־המעפילים שהביאה
אותו ארצה, התוודה באוזני
רב שהוא לא עבר טכס
בר־מיצווה. ניחם אותו הרב:
״אין דבר, תישאר יכל חייך
ילד.״
! 9לכוכבה החדש של קבוצת
הכדורסל מכבי וזל־אביב,

לו סילכר, המתנשא לגובה
של 2.02 מטר, יש בעיות עם
רגליו הארוכות. כשחזה ב־מי־שחקה
של קבוצת הפועל
נגד הקבוצה הצרפתית אנטיב,
התקשה לקפל את רגליו, נאלץ
להשתמש בכסא שלפניו ולהניח
עליו את רגליו הארוכות. אחד
הסדרנים באיצטדיון יד־אליהו
ניגש אל סילבר ואמר לו:
״אתה לא מתבייש? אתה אדם
מפורסם, זה לא מתאים לך ! ״
סילבר ענה לו בעיברית :״אני
לא מבין.״ רק אחרי שהבחורה
שישבה לידו הורידה את רגליו
מהכיסא וקיפלה אותן, הבין
סילבר במה מדובר, הסמיק מ בושה
וביקש את סליחת הסדרן.
9אחת
הנשים היפות, ש חזו
במישיחק, היתה הדוגמנית
דינה ערכה, חברתו של
שחקן הפועל כ א רי ליי כז ־
כיץ. דינה עודדה את חברה
בצעקות רמות. ובמחיאות-
כפיים, משכה תשומת־לב רבה
בהישתוללותה. מייד אחרי ה־מישחק
הלכה דינה, בחברת
באדי ושאר שחקני הקבוצה,
לארוחודערב חגיגית, ואילו למחרת
היום הלכו השניים עם
מאמן־הקבוצה חיים חזן לח זות
בסרט קולנוע ,״כדי להירגע״
,כפי שהסביר זאת
לייבוביץ.
מחברי-יהכנסת 9רבים מעדיפים, בימי שהותם בירושלים,
להתגורר דווקא במלונו
של איש אגודת־ישראל הרב
:מנחם פרוש, מלון המרכז.
אחד מאלה הוא ראש אחת הסיעות
הגדולות בכנסת. באחד
הימים הזמין הח״כ לארוחת-
הבוקר: חביתה משתי ביצים
עם גבינה צהובה באמצע. כשהגיעה
החביתה, הסתבר לראש-
הסיעה כי המלצר שכח את
הגבינה. הוא קם והחל צורח
על המלצר האומלל, הקים את
.כל חדר־האוכל על רגליו ויצא
את המקום בזעף.
< 9אל סגל המרצים באוניברסיטת
תל-אביב יצטרף בסמסטר
הבא הסופר אריך
סיגל, מחבר רב־המכר סיפור

אויה וקס

פרופסור וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית, ואשתו, השחקנית
גבי אלרור, העלו לאחרונה במשותף את ההצגה ״המבול״ ,הוא כבמאי והיא
ככוריאוגרפית. השניים שהיו כל־בך עסוקים בתקופת החזרות, כימעט שלא התראו עם בתם היחידה,
דינה. כעת, כשהמחזה מוצג על הבמה, התפנו ולקחו את הילדה לכייף ב״כסית״ .שם פגשו אנשי״תיאטרון
ושוחחו איתם, על תיאטרון כמובן, עד שדינה הקטנה פרצה בבכי וצעקה :״אמרתם לי שהיום לא תעבדו 1״
ה עו ל ם הז ה 2005

אנשים

י זאמ וזיי־תיש!^*2צד^מי׳,י־יימ• מיד! ,.מ ז^״
אהבה. סיגל ירצה בחוג לתיאטרון
ובחוג לסיפדות. האוניברסיטה
שכרה עבורו את דירתו
של השחקן סייק בורש טיין,
שבדמת־אביב.
81 הוואנדאליזם הגיע לתיאטרון.
שעתיים לפני תחילת
ההצגה זאב הערבה, הסתבר
לשחקן דידי לדקז־כ כי אלמונים
ניתצו את תפאורת ההצגה
לרסיסים. לוקוב נאלץ,
בעזרת פועלי-הבמה, לאלתר
תפאורה זמנית, ואחר־כו להזמין
תפאורה חדשה שעלתה לו
כסף רב.

8החמת כריסטיאכה
פאודוצ׳י ובעלה, המנתח
הווארד בלין, שלחו לכל
ידידיהם ברחבי העולם כרטיס־ברכה
לכבוד השנה החדשה,
ובו תמונות בני־הזוג בביתם
המפואר, שאותו הם מכנים ״הבית
הלבן,״ לייד מטוס ה־ביצ׳קראפט
הפרטי שלהם, ובחברת
בניהם מרקו ואנד־

מוסדות-ספורט. אגודת הכדורסל
נהגה אז לשלוח לו כרטיסי-
חינם, כאשר הפך זנבר נגיד
בנק ישראל, חדל לטפל בנושאי
הספורט, וחדלו לשלוח לו את
הכרטיסים. אולם הנגיד אינו
מוותר. בכל פעם שמתקיים
מישחק חשוב, הוא מטלפן ותובע
את נרטיסי־החיגם. אנשי
*הנהלת ימכבי אינם מסרבים לו.
8מפיק תוכנית
וויזיה, כל־בו־טק,
אמוץ, לא הצליח לשכנע בשום
פנים ואופן את העיתונאי
גדעון רייפר, שעמד להציג
בתוכנית דולרים מזוייפים, כי
יאפשר למנחה התוכנית דניאל
פאר להסביר את הנושא. ריי-
כר טען כי משך כל חייו ניתנו
לו שתי הזדמנויות בודדות להופיע
לפני הציבור, והוא תמיד
פיספם אותן ברגע האחרון. לדוגמה
סיפר, כי בעת הפולמוס
הציבורי סביב אישיותו של שר
הביטחון עמד לראיין, לפני
ציבור הסטודנטים בירושלים,

111(11

לקראת סוף השבוע יתחדדו יחסיך עם בן־זוגך. תמצא את עצמך במצב
של מתח ובנטייה יוצאת־דופן לתוקפנות. היכרות בלתי צפוייח לא תע־סיק
אותך זמן רב. היא תהיה קצרה, מסקרנת, טעונת־מתוז, אך חולפת.
אל תצפה להכנסה מיידית מעבודה נוספת, אתה עשוי להתאכזב מאוד.

21במרס -
20באפ רי ל

הבררנות תהיה התכונה הבולטת שלך השבוע. תהיה בררן גם בידידים
שתרצה להימצא בחברתם וגס בקשר לקניותיך. יכול להיות שאת תהיי
האחת שתצטרכי לסייע למישהו בקבלת החלטות גורליות. בעבודתך את
עלולה למצוא עצמך תחת שבט הביקורת. המנעו מפעילות גופנית מיותרת.

11111
ו 2באפ רי ל -
20ב מ אי

הטל
•חנניא

ת)!1(1י0

יהיו לן הפתעות השבוע, הן יהיו כולן הפתעות טובות. הממונים
עליך תולים בן תקוות — אל תאכזב אותם. השתדל להוכיח את אחריותך
ואת כשרונותין והדבר לא ייעלם מעינזהם. נהג ביד רכה יותר
עם בת-זוגן. נטייתן לכבול את מאווייה העצמאיים עלולה להביא להתנגשות.
הנח לה להגשים את משאלותיה, בסופו של דבר תצא נשכר.

הספרים שאתה עומד לקנות יגבירו פעילותך הרוחנית. תוכל להגביר את
הנאתך האסתטית בכל התחומים. יצר ההתנצחות שלך יעודן במידה רבה
השבוע, ותופתע מכך שאינך מהיר־חימה. זה הזמן המתאים ביותר עבורך
לצאת לטיולים או לנופש. אפילו אם אינך זקוק להבראה, תוכל להיגות
מטיול באוויר החופשי. הקשר עם בן המין השני יהיה קיצוני. ארעי וחולף.
1 11110
21 ביוני -
20 ביו לי

אתה נמצא במצב של אירגון מחודש של אישיותך. עליך להעריך מחדש
את יחסיך עם הסובבים אותך. אתה חייב להחליט שלא לפגוע באישיות
אהובה עליך. תקופה נהדרת לפעילות אמנותית. כדאי לך לרוץ לצלם
הקרוב, שיכין לך סידרת פורטרטים. יחסייך הרומנטיים יגיעו לשיאם.
21 ביו לי -
ו 2באוגוסט

כל מה שקורה לן עכשיו הוא התחלה של פעילות לטווח ארוך מאוד.
ייתכן ואינך מבחין בכן, אבל גם הדברים הסמויים והנעלמים מעינין
יתגלו לן בבוא הזמן כבעלי משמעויות מיוחדות. מכתב שאת ממתינה
לו מתעכב בדרן, אבל את יכולה להתנחם בעובדה שהוא נכתב.

מאזניים

} 2בספ ט מבר -
22ב או ק טו ב ר

יוני נמרי

חזר משהות בת שלושה חודשים בפאריס,
שם מנסה חאמרגן חיים סבן לחפון אותו
ליורשו של מייק בראנט המנוח. יוני, שהקליט בפאריס שני שירים,
נפגש שם עם מכריו של בראנט, בהם האמרגן שמעון ויינטראוב,
ועומד לשוב לשם ברגע בו ייצא תקליטונו לשוק. בינתיים הוא מבלה
בחברת אחיו, שאול נמרי, וידידתו החיילת בתיה לוין (בתמונה).

ריאה. באותו כרטיס־ברכה
מודיעים בני־מישפחת בלין לעולם
על החלטותיהם החגיגיות
לשנה החדשה: כריסטינה הח ליטה
לבנות בית־יתומים באפי
גאניסטן, הווארד לסיים את
׳מחקרו המדעי, מרקו להיות ל־אלוף־שחייה,
ואנדריאה להשתלם
בקריאה.
8מזכיר חברת־העובדים
אפריים דיינו־ הירצה לפני
״החוג לשילוב״ של מיפלגת
העבודה על ניהול עסקים ב-
מיפעלים הסתדרותיים. אמר
ריינר :״בהסתדרות חושבים
שאם ביזנס בעברית זה עסק,
הרי בייזנסמן זה עסקן.״ /
׳ 8עוזר שר־השיכון, ד״ר
אבי רייך, טען השבוע כי
׳מישרד־האוצר עומד לשנות את
השם ״אגף המכס והבלו״ לשם
״אגף המכס ׳והבלוף״.
81 בבעייה. קשה נתקלים
חברי הנהלת קבוצת הכדורסל
של מכבי תדיאביב. כאשר נגיד
בנק ישראל הנוכחי, משה
זנכ ר, היה יו״ד מועצת־המנ-
הלים של הבנק לפיתוח התעשייה,
טיפל מטעם הממשלה
בענייני ספורט ובהקצבות להעו
ל ם הז ה 2005

את משה דיין. הוא התכונן
לקראת הראיון שעות ארוכות
והכין שאלות מביכות עבור דיין
בנושא מחדליו, עתיקותיו ונשיו.
רייכר הנרגש הזמין את
כל ידידיו להיווכח איך הוא
דופק את דיין. אולם דקות ספורות
לפני התוכנית הודיע לו
דיין, חד־וחלק, שאם יישאל
אפילו שאלה אחת שאינה נוגעת
למדיניות פנים וחוץ, יעזוב
מייד את האולם. רייכר זכה
לאחר־מכן בחרפות רבות מפי
ידידיו, על שהזמין אותם לראיון
משעמם וענייני עם בעל-
הכאריזמה.
! 8בעקבות התקפותיו של
עיתונאי הארץ שבתאי (״סאבי״)
טבת על שר־התחבורה
גד יעקוכי, סיפר השבוע
יעקובי על ההיכרות הראשונה
שלו עם טבת .״מוניתי אז כדובר
מישרד־החקלאות,״ סיפר,
״ואחד הטלפונים הראשונים שקיבלתי
היה מטבת שביקש לראיין
אותי. נפגשנו בבית-
קפה, וטבת שאל אותי, :גד
יעקובי, מי אתה ז׳ אני נדהמתי
ועניתי לו בשאלה, :זו השאלה
הראשונה שלך?׳ כשהשיב
לי טבת בחיוב, אמרתי לו, :זו
גם היתה השאלה האחרונה
שלך,׳ וקמתי ללכת מהמקום.״

הישמרי ביחסייך האינטימיים עימו, אם אינך נשואה לו ואם לא תיכ־ננתם
ילד לעתיד הקרוב. הפעילות הפוריה שלך עלולה להעמידך במצב
מביך אם לא תשמרי על קור רוחך בשעת התרגשות. תמצאו שאתם רגישים
במיוחד השבוע לגבי דברים שבכנות וביושר. לציידים בני מזל
מאזניים זו העונה בה״א הידיעה למסע מוצלח. בת מאזניים — לבשי כחול.

הפתעה נעימה צפוייה לו בסוף השבוע. יום שלישי.הוא היום המתאים
לבילויים. תובניותיך יזכו להגשמה מלאה, והרעיונות הטובים שהתלבטת
כיצד להגיע אליהם, יבואו אליך במפתיע. זאת תקופה טובה להימורים.
המזל עשוי להאיר לך פנים, אך אל תגזים בהשקעות. מתנה תשפיע לעתיד.

קשת

שמו

יחסין עם בני משפחתן עשויים להעסיק אותן עד מעל לראש. התייחסותן
המוגברת לביתן עלולה להתנקם בן במקום עבודתן. היכון לנזיפות
או הערות לא נעימות מצד הבוס. בתיבת־חדואר שלן אתה עלול
למצוא מכתב התראה שלא ישמח. הסובלים ממחלה כרונית יזהרו.

מחכה לך סוף שבוע מעניין, גדוש פעילות חברתית, ואירוח ידידים בבית.
אל תגלה שמחה מופרזת מההכנסה הכספית חצפוייה לך. רכושך נתון
בסכנה, ונזק חומרי עלול להעיב עליך. לכן, הישמר מהפתעות. גלי זהירות
ביום שישי בכל הקשור בידייך — מעשה פזיז עלול לגרום לתאונה.
21בדצמבר ־
19 בינו א ר

חוסר השקט והרגישות המייוחדת שלך לגבי נשים, נובעים השבוע כתוצאה
מהקרנת הירח על מזל דלי. תיווכח כי השבוע תוכל להינות יותר
בעזרת חושיך: ביקור בתערוכה, האזנה למוסיקה טובה יופיעו לפניך במימד
חדש. בנות מזל דלי ימצאו עצמן בתחילת השבוע רגישות לחיזורים.

אין מקום לדאגה אישית מיוחדת: הבעייתיות, של הנושאים המטרידים
אותן, אופיינית לכל בני מזל דגים בשנה הקרובה. כוכב שבתאי,
המסמל את הקוטב הפאסיבי, מקרין בתקופה זו על מזל דגים, המצטיין
בפעילות. זו הסיבה לסחבת שבעניינן. בן דגים — התאזר בסבלנות,
את הפירות למאמצין תזכה לראות לאחר העיכוב.
4 וניס
19בפב רו א ר ־
20במרס

מכת בי ם
(המשך מעמוד )11
הר, ובצדק. לפי קו־המחשבה שלו, אדם
שיש לו כסף מחוסן מפני העמדה לדין
ועונש. ובכן, היתה לו טעות!
אמנץ הרמן, ניו־יורק

ישתול! לו הדור
בארץ עוץ קרא המלך /ליוטצו שר־הפלך
/ .פתח המלך ואמר / :מצבי קצת
מעורער / ,עשרה לי מזכיריס /סודותי
אינם שומרים /אף מחדר־מיטתי /
סיפורים יש על אשתי.
השיב מזכיר מייד בקול /הפיתרון
ברור לכל /אל התליין אותם תמסור /
ולשונם גזור תגזור / .קרא למזכיריס

המלך /ושח להם עצת שר־פלך.
פתח מייד מזכיר ראשון /אינפף בקול,
סובל לשון / ,דברך הוא לנו חוק /
אך שמע בטרם נא תפסוק /הן טיפש
העם וכסיל /הוא האשם, הולך־רכיל/ .
צווה ייקובו את אוזניו /לא ישמע יותר
אף רז / .ואם חושש הנך אפילו /
שלדבר יוכלו יעלילו /את לשונם גזור
תגזור /ישתוק לו ככה כל הדור.
חשב המלך והירהר /ניסיוני כך לי
אומר / :עם שלם להשתיק אפשר /אך
לא מזכירים או עוזרי־שר / .אמר, דיבר
— וכך עשה.
דני רוז, רמת-גן

שינוי בהערכה

התמזל מזלי ואני חתום על עיתונכם
המאפשר לי כאן, בניו־יורק, להמשיך
ולהרגיש כאילו אינני מנותק לחלוטין מן
הארץ.
הזדעזעתי לשמוע על ההתנקשות באורי
אבנרי, ואני בהחלט שותף לחוויית
השכיבה בבית־חולים, מיליוני המבקרים
וכל הטררם מסביב, משום שעברתי זאת
בעצמי, כאשר נפצעתי בעת שירותי ב־צה״ל.
אולם יותר מכך, אני שותף לדעת
רבים שבלעדי אבנרי לא היו החיים הפוליטיים,
הציבוריים ואולי גם החברתיים
בארץ כשהיו, ודומה שיותר משהצילה
אותו יד המזל למענו־הוא, היא עשתה זאת

למעננו.
אני־עצמי מתמחה באחד מבתי־החולים
בארצות־הברית, ועם המרחק הפיסי מן
הארץ (לזמן קצר, אני מקווה מאד) השתנתה
הפרספקטיבה שלי, והערכתי את המתרחש
קיבלה מימד נוסף, שמתקרב ב־מידת־מה
לדיעותיו של אבנרי. על כן
נתונה הערכתי לו, כאדם המסוגל להתבונן
בפרספקטיבה רחבה יותר, שרבים
מאיתנו מתקשים לראותה בארץ.
רופא ישראלי, ניו־יורק

פימלי הדיקממורה
כששמעתי על הצו נגד העיתונות, חשתי
פחד עמום בגופי.
אני קורא עכשיו את סיפרה של איין
ראנד נורד הנפילים, ודומני שאפשר לעשות
השוואה בין המיקרים. שם השתלטו
הבינוניות על החוכמה, אי־המציאות על
המציאות, אי־ההיגיון היה ההיגיון, הטיפשות
הפכה חוכמה, העבדות חירות ובו׳.
גם שם הוציא השילטון והתקיים על-
ידי צווים, כדי להשתלט על האינטליגנציה
החושבת ועל בעלי העסקים הפרטיים,
שהחזיקו את המדינה, כשכל ׳הציבור
הולך אחריהם כעדר מסוממים.
כשאני קורא לאן הגיעו שם, אני רואה
בעיני־רוחי לאן מתקדמת המדינה, ומזה
אני חושש.
הממשלה אינה יכולה לשלוט מכוח סמכותה,
אלא בכוח צווים וצווי־חירום למיניהם,
ואלה הם ראשית סימניה של הדיקטטורה.
השאלה שנותר לשאול היא:
מה יהיו הצווים הבאים, מה יהיה הלאה?
לא קשה לנחש.
אלי מיזרחי, תל־ אביב

דרוש

.מעריב׳ ,יום שישי 23.1.76 ,
לעמי גדין, חיפה

העול ם הז ה 2005

ה ת פו ר רו תהד מו ק ר טי המת קר ב ת אל הקו ה א דו ם

עוילטוו האספסוף
ך* משך כמה ימים עמד החוק חסר־
6אונים. שרים וחברי־כנסת התחרו בי ניהם
על אליפות ביזיון בית־המישפט. קומץ
של חברי־כנסת שיתק את התחבורה.
הממשלה אינה מסוגלת לקבל כימעט שום
החלטה — וכאשר היא מחליטה, היא
נסוגה מהחלטתה למחרת היום. המישטרה
אינה מתפקדת, והכנסת הופכת קירקם. כלי-
התיקשורת סוגדים לכל סקנדליסט הצועק
כמה דברי-איוולת, וחבורות של קוראי־הי־דד
נלהבים רצות אחרי כל דמגוג העולה
על סוס פופולרי.

הדמוקרטיה הישראלית מתפוררת.
התהליך הוא בעיצומו, והוא
מתקדם אל הקו האדום שממנו
אין דיר חזרה.

ך* .דמוקרטיה היא שילטונו
| 1הדמ(ס — שיילטון העם.
״העם״ הוא גוף אורגאני, מאורגן, מסודר.
העם יכול להתקיים רק במיסגרת של
חוק וסדר מוסכמים. הדמוקרטיה היא אמנה
לאומית, המעניקה לרוב את השילטון, ולמיעוט
את הזכות להפוך רוב. השילטון
מבוסס על חוק, ובית־המישפט מיישם אותו.
זרועות השילטון מוציאות-לפועל את הוראות
בית־המישפט. בית־הנבחרים מגבש
את רצון הרוב בצורת החלטות וחוקים,
בדרך תקינה ואחראית. הממשלה מנהלת
את ענייני המדינה ומבצעת את רצון הרוב,
מבלי לפגוע בזכויות המיעוט.

סכנה נראית במיפלצת נוראה. יש
צורך חיוני כמנהיג הגואל.
בשיחות בבית ובמקום־העבודה, בבית-
הקפה וברחוב, חוזרות כמה סיסמות פרי-
מיטיבות פעמים אין־ספור, וסיקרי דעת-
הקהל מוכיחים כי 85 של הנשאלים
סבורים שיש לתלות, לשרוף, לקרוע לגזרים
את האדיב.

כך נמשכת האורגיה, עד ש
האספסוף מתעייף. דמגוג אחר עולה
על סוס אחר, הוא מגלה אוייב
חדש וגאולה חדשה, וההמונים נוהרים
אל האליל החדש.

ך• תופעה עצמה אינה חדשה ביש ו
• ראל. היא צפה מדי-פעם גם בתקופות
קודמות. אולם אז היא לא פרצה את

איסר הקטן כינס את העיתונאים, והראה
להם את ההוכחה הניצחת: הזמנה מצרית
לכמות זעירה של קובאלט, שהושגה על־ידי
סוכן־כפול חצי־מטורף. שליחי ישראל
בעולם ביצעו מעשי־טרור נואשים כדי
לשתק את המזימה, מזכירה גרמנית בקאהיר
פתחה חבילת־תופת והתעוורה.

ההיסטריה הציפה את המדינה
מגבול אל גבול, נוצרה אווירה של
סוף העולם. היה נדמה שבעוד רגע
תבריז ישראל מילחמה על מצריים
ו/או על גרמניה. לדעת־הקהל העולמית
היה נדמה שישראל יצאה
מדעתה.

אלא שאז חי דויד בן־גוריון, והוא שלט
בכיפה. הוא הזמין• אליו את איסר הקטן,
וסילק אותו מתפקידו במשיכת־קולמום אחת.
ההיסטריה שככה ונשכחה.

ההיפך מזה הוא שילטון האספסוף.

בתנ״ך מופיע האספסוף רק פעם אחת
בשמו המפורש .״והאספסוף אשר בקירבו
התאוו תאווה. וישובו ויבכו גס בני־יש־ראל
ויאמרו: מי יאכילנו בשר? זכרנו את
הדגה אשר נאכל במצריים חינס
כך, כבר במידבר, נמצאו הדמגוגים שידעו
לעורר את התשוקה למותרות, את
הפחדים הסתומים, את הכמיהה לחיים קלים
ללא-מאמץ, את השינאה למנהיגות אחראית,
לחוק ולסדר.

תון -יוס-יומיים נראה כאילו
המדינה בולה אחוזה היסטריה,
ה״אוייב״ נראה כשליח השטן. ה
איך
מגיבה על כך חברה דמוקרטית
רציונלית?
המוסדות המוסמכים מתעוררים לחומרת
התופעה. העיתונות מגלה את מימדיה
ופרטיה. חברי־כנסת מותחים ביקורת עניינית
על מחדלי השילטון. ראשי המוסדות
הכושלים מתפטרים. נקבעת תוכנית רחבה
— חינוכית, חברתית, מישפטית, מיש-
טרתית — למאבק בתופעה. מגייסים אמצעים
חדשים, אנשים חדשים ורעיונות
חדשים.
אצלנו אין זכר לכל אלה.

ף* דהימה ומאלפת עוד יותר פרעי)
שת אגד.

״אגד״ הוא אוייב אידיאלי. רואים
אותו. שונאים אותו. אין קל
מאשר לצייר על הקיר דמות של
נהג כעל-כרס, המתעלל בציבור,
הגורף הון והמחכיא את המיליונים
הגנובים בהכרות חשאיות.

ף* ישראל אין האספסוף מתקבץ ב-
^ רחוב, כדי לערוך מישפט לינץ׳ ב־אוייב-העם
התורני. אין הוא מתאסף בפורום,
כדי לשמוע את נאומו של מארקום
אנתוניוס. בעידן של כלי־התיקשורת ההמוניים,
גם האספסוף מתוחכם יותר.
שילטון האספסוף בישראל פועל כך:

מייד נוצרת מקהלה מדברת בקרב כלי-
התיקשורת. הדמגוג זוכה בכותרות ראשיות
בעיתונים, בהופעה בטלוויזיה וברדיו. בהיסטריה
גוברת צועקים השדרנים, העיתונאים,
הפרשנים והכתבלבים :״עליהום!
עליהום !״
חברי-הכנסת העירגיים ממהרים להצטרף
לאספסוף, מתוך תיקווה להגיע אל השורה
הראשונה (ולהצטלם שם) .״עליהום!״ רועמים
הח״כים מעל הדוכן׳ בהצעות לסדר־היום,
בהצעות־חוק ובשאילתות ובקומוני־קאטים
.״למען עמנו וארצנו: עליהום !״

תופעה זו לא נולדה אתמול. היא צמחה
באיטיות במשך שנים רבות. כבר לפני אר־בע־חמש
שנים היה ברור כי העולם־התח-
תון מתפקד טוב יותר מאשר המישטרה, וכי
בהדרגה התכסתה הארץ כולה מערכת של
פשע אלים, ביריונות וסחיטה.

התוצאה? אפס מאופס. האספסוף
יתעייף ויחפש היסטריה חדשה.
הדמגוגים יעלו על סוס חדש,
שום דבר לא יתוקן, הפושעים
״ינמיכו את הפרופיל׳׳ למשך במה
שבועות — ואז יחזור הכל למסלולו.
עסקים כרגיל.

בשיש אספסוף, יש דמגוגים.

ניקח, לדוגמה, את פרשת ה־

אורגיה של היסטריה .״פרוטקשן״ תחת
כל עץ רענן, פשע מאחרי כל פינה. כמה
עסקנים ממדרגה שלישית הופכים גיבורי-
היום, מיפלצת ה״פרוטקשך מפחידה את
הילדים, ובסופו של דבר גם מתגלית מזימה
מחרידה של הערבים והכנסיה הנוצרית
להשמיד את עם ישראל באמצעות
סמים.

האספסוף אינן גוה מאורגן. אין
לו חוק ואין לו סדר. אין לו שיקול
ואין לו היגיון. הוא נוהר אחר
הדמגוג היודע לפנות אל יצריו הפרימיטיביים
ולגייס את דחפיו
הכלתי־רציונליים.

דמגוג בלשהו, השואף לפירסום
עצמי, זורק לחלל סיסמה פופולרית
כלשהי. הוא מצביע על איזשהו
אוייב, אמיתי או מדומה, פנימי או
חיצוני, וקורא :״עליהום:״

גם בזה אין חדש. החידוש הוא בהתקפות
ההיסטריות התכופות בענייני-פנים.

תחת זאת, באיחור של כמה
שנים טובות, מגלים כמה ח ״כים
שזהו סוס מצויין לרכב עליו. נשמעת
הקריאה :״עליהום!״ כלי
התיקשורת מצטרפים למקהלה.

בל זה מוכן־מאליו כדמוקרטיה.

התיקשורת, הממשלה מיטלטלת
כעלה נידף ברוח, והבל מאושרים
כידיעה שהעולם שוב בולו נגדנו.

הבעייה עצמה פרוזאית, מסובכת. אין
בה גיבורים ואין בה צדיקים. יש הז נחה
של הרבה שנים, תיסבוכת שקשה
להתירה. יש צורך בוויכוח חשבונאי
ממושך ומשעמם.
המיסגרת, ולא הטילה את צילה על חיי
המדינה.

הדוגמה הקלאסית ניתנה על־ידי
איפר הראל כפרשת ״המדענים
הגרמניים״.
כל מי שהצטרף אז לאספסוף (וביכלל
זה מיטב העיתונאים והעסקנים של המדינה)
יכול רק להסמיק כיום, לזכר הפרשה
ההיא.
זה היה ב־ .1963 יום בהיר אחד קם
הממונה על שירותי-הביטחון וגילה מזימה
נוראה: מדענים נאציים התקבצו במצריים
ומייצרים.שם ״פצצת קובאלט״ נוראית
מאין־כמוה, משהו שבהשוואה אליו פצצת-
האטום של הירושימה היתה מישחק-ילדים.
פצצה אחת על ישראל — ופופפפ, המדינה
איננה.

ביום ברור כי קומץ המדענים
הגרמניים במצריים היה בדיחה.
מאמצם לייצר טיל מצרי היה מגו
חך, וכל עניין פצצת-הקוכאלט לא
היה ולא נברא.
ך* יסטריות ״לאומיות״ כאלה עובי
1רות כיום על המדינה שלוש־ארבע פעמים
בשנה. עצרת האו״ם מקבלת החלטה
מטופשת וחסרת-ערך בגנות הציונות. חו-
ליית־טרור מבצעת פעולה. אש״ף מוזמן
לדיון במועצת־הביטחץ.

כבל פעם פורצת אורגיה של רה
מיס-על-עצמנו, המשתקת כל אפשרות
של תגובה רציונלית. הדמגוגים
משתוללים בכנסת ובבלי*

אכל הדמגוגים הקטנים, שהחמיצו
את הסוס של ה״פרוטקשן״ ,קפצו
על האוטובוס. שוב נשמעה
הקריאה :״עליהום :״
על־ידי החלטה חסרת־היגיון וחסרת-
אחריות השיגו כמה מחברי ועדת-הכס-
פים את שביתת־התחבורה. חברי-הוועדה
הסבירים, ידעו כי זהו מישחק ציני של
עסקנים רודפי-פירסום־עצמי, אך הם לא
העזו לפצות פה. העניין היה פופולרי מדי.
נוצר מצב־חירום. המוני הנוסעים עברו
ברצון את כל מדורי הסבל, מתוך אמונה
תמימה שהם דופקים את האוייב —
נהג אגד.

הם לא הבינו שהם דופקים רק
את עצמם, לטובתם של במה דכד

(חמשך בעמוד )16

* /ג לי ק־ רז

או פנ ת
ב לו ת

עזמלוונ
מ פו א רו ת
ו א לגנ טיו ת

עומלווג
ב סיגנו ך
בפרי

— — הנדון יייייייי
(המשך מעמוד )15

זף גים:־את המחיר ישלטו• ,סוסו
של דכר, הפ-עצמם.
העיתונים הריחו שזה פופולרי לדפוק
את אגד, והם הצטרפו למקהלה בשימחה
ובששון. פרשנים, המרוויחים הון־עתק
בשלוש מישרות, תקפו את המשכורות השמנות
של חברי־ד,קואופרטיב הנצלניים.
אורגיה של שינאה וקינאה שטפה או׳
הארץ. הכל היו מאושרים.
ואחרי כולם ר״צות התנועות הקטנות
המדברות על ״שינוי״ ,וצועקות :״אני גם !
אני גם!״

מבי דד׳

השכרה

*אגל מ\־ד 1ידךו7
יח־יז־־גז•

גזדיוד

דיזגגוף ! 1ת׳ אטלם 2ם 2 4 9

ליולדת
לא לקנות
אנ חנו או מ רי ם גם מה

אצלנו :
+זול יותר
+שרות טוב יותר
* יעוץ טוב יותר

מבחר ענק של כל הנחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטה

״ביבי״

המלך ג׳ורג׳ ,45ת״א

רו אהח שבון

מעוניין ב מי שרה חלקית אפשרי לפנה״צ
ת. ד ,4568 .ת״א

בעיות ולבטים
בחיי חמין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים
המנוי קיבלת חשבון,
אנא, פרע אותו
בהקדם.

מחלקת המ׳יו״ם

הסוה? ההיסטריה עברה לנושא
אחר .״אגד״ יקבל את שלו, כי אין
ברירה. ההצהרות המהדהדות
וההצעות האידיוטיות של הדמגוגים
תישכחנה תוך שבועיים. שר־התחבורה
הכושל יישאר כמקומו.

^ פרשה החמורה ביותר היא, כמון
1בן, פרשתם של ילדי יונדף.

היא מוכיחה עד לאיזו נקודת־שפל
הגיעה ככר ההידרדרות של
הדמוקרטיה הישראלית, ועד כמה
התרופפו הברגים של מדינת־החוק.

במרכז הפרשה עומדת טרגדיה מיש־פחתית
עצובה אך שיגרתית. זוג-הורים
התפרק, האב והאם לוחמים על ילדיהם.
במיקרים כאלה אין מנוס מהחלטה של
בית-המישפט. ברור מראש שפל החלטה
תהיה מכאיבה. אין פיתרון אידיאלי. על
כל ד,הלטה אפשר למתוח ביקורת לגיטימית.
מותר לשאול אם התייחסו אל הילדים
כאל בני־אדם, שיש להם רצון
משלהם. האם לאב — או לאם — יכולת
טובה יותר לדאוג להם ולחנכם ן
הבעייה הגיאוגרפית אינה חשובה. ל־בית־מישפט
גרמני אין קריטריונים שונים
מאלה של בית־מישפט ישראלי. יש ראלים
רבים אומנם מסתייגים מן היהודים
החיים בגרמניה — אך לא הוטל
עליהם חרם. להיפך, גדולי המדינה נוסעים
אליהם, מתרפסים לפניהם ומבקשים
מהם מיליונים. היהודים החיים כעת בגרמניה
הם מגדולי התורמים למדינה.
יתר על כן: אם נשלול את זכותו של
אב החי בחו״ל לגדל את בנו שם, כשבית־המישפט
יחליט כך, יגיבו מדינות העולם
בסירוב לשלוח לישראל ילדים. אחרים.
מה היו אומרים אצלנו, איך היו מש תוללים
מזעם -נגד האנטי־שמים, אילו
עיכבו הגרמנים את שליחתם של ילדים
לישראל, בעיקבות צו של בית־מישפט
ישראלי?
על־כל־פנים, זוהי בעייה אנושית, מש פטית
ועקרונית מסובכת, ורק מאמץ שקט
והגיוני יכול להביא לפיתרון שיגרום מינימום
של נזק לילדים.

תחת זאת כא מסע היסטרי חדש,
המשגע את הארץ כולה.
כמה רודפי-פירסומת מצאו כי זוהי הז דמנות
של פז לעשות הון פוליטי ואישי
על־חשבון הילדים האומללים. חברי־כנסת,
עיתונאים, שרים, מישפטפטנים וכל דיכפין
הצטרפו למקהלה, בהיסטריה גוברת.
הייתכן? לשלוח ילדים לארץ המרצחים,
אל אושוויץ חדשה? לקרוע אותם
מזרועותיה של אם אוהבת? לשלח אותם
אל מיפלצת בדמות אדם (האב, שאיש לא
ראה אותו)?

אספסוף־הלינץ׳ ,וכתוכו כמה מגדולי
האומה, החל גורע כזעם
מטורף את הענף שעליו יושכת ה דמוקרטיה.
כית־המישפט העליון
של המדינה הוצג כשכר־כלי, מוסד
שדוף שחגריו משתפים פעולה עם
הנאצים. החוק גדרם כפיסת־נייר
מלוכלכת. המישטרה הפכה מעין
קאפו של יודנראט, ומכיוון שהשוטרים
עצמם נדכקו בהיסטריה
הכללית, ומצפונם הציק להם, הס
הגיכו כאכזריות שלוחת־רסן.
כל דמגוג גדול או קטן בכנסת טיפס
על הסוס. אחדים הגישו הצעת-חוק אווילית,
שאינה משנה במאומה את המצב
החוקי הקיים, אך שמטרתה היתה לסטור
על לחי בית־המישפט. שר־המישפטים פחד
להתנגד להצעה כל־כך פופולרית, השאיר
את השופטים העליונים חשופים ו־חסרי-ישע.
השרים התחרו ביניהם, בשיא
של חוסר־אחריות, מי ימציא את ההתחכ מות
הטובה ביותר לביזוי בית־המישפט.
לממלא־מקום ראש־הממשלד, לא היה אומץ־

הלב להתייצב במלוא קומתו נגד ההיסטריה.

השכוע
דמתה המדיגה לכית־משוגעים.
אגשים נורמליים, שהיו
נחרדים אילו ראו את עצמם כראי,
נאחזו דחף הרסני כפייתי, פעלו
כמרץ היסטרי להריסת בית־המישפט,
החוק, המישטרה, כל
מיבנה הדמוקרטיה.
זאת היתד, מעץ פרשת־סבססיה במהדורה
חמורה שבעתיים. לא פלא הוא שכל
הקנאים המטורפים יצאו מחוריהם, והצ טרפו
למקהלה.
הדמגוגים חגגו את ניצחונם.

* * י הם הדמגוגים? במד, הם נבד-
לים מאנשי-ציבור הגונים?
כל איש־ציבור אוהב פירסומת. מי ששונא
פירסומת, אינו עולה על הבמה
הציבורית. השאלה היא: לשם מה?
איש־ציבור הגון דוגל בעקרונות מסו־יימים.
על-פיהם הוא מציע פיתרונות
מסויימים לבעיות. על-מנת ליישם פתרונות
אלה, הוא זקוק לאהדת הציבור.
כדי לרכוש אותה, הוא מנסח את הצעותיו
בצורה הפופולרית ביותר האפשרית,
ומשתדל להנחיל אותן לציבור באמצעות
כלי-התיקשורת. הוא תולה את הצלחתו
האישית בהצלחת רעיונותיו.
כל זה זר לגמרי לדמגוג.

במדינה
העס

מתור ההשראה

אילו לגולדה מאיר
חיו גלגלים,
היא היתה חכמה
הפסוק המטופש ביותר בשנה שעברה
נפלט מפיו של ראש־הממשלה, כאשר הופיע
בסעודה של עיתונאים, מול פני מצלמות
הטלוויזיה. כאשר נשאל מה תהיה
עמדת ממשלתו אם יכיר אש״ף בישראל,
השיב :״זה מזכיר לי את הפסוק שאמרנו
כשהיינו ילדים , :אילו לסבתא היו גלגלים,
היא היתה אוטובוס!׳״
העיתונאים הרציניים במקום נדהמו לש מע
הדברים — לא רק בשל איוולתם,
אל גם מפני שלא התאימו לסיגנונו של
יצחק רביו, שהוא אדם אינטליגנטי.
השבוע נפתרה החידה הסיגנונית. שוב
ערכו העיתונאים סעודה. הפעם הופיעה

הדמגוג קם בבוקר ושואל את
עצמו: מה הולך כשוק ן מה סו־סולרי
ץ מהי הדרך הנוחה כיותר
להשגת פירסום אישי רב ככל
האפשר, טוב ככל האפשר? איזו
סיסמה מבטיחה לי את הכותרת
השמנה מחר כבוקר, את ההופעה
כחדשות הטלוויזיה והרדיו? המנהיג שהציבור
הגון. הוא
פה מרה,

ההגון יגיד לציבור גם מה
אינו רוצה לשמוע. הוא רופא
ישכנע את החולד, לקחת תרוואף
לעבור ניתוח מכאיב.

הדמגוג הוא שרלאטאן. הוא נותן
סוכריות לחולה-שחסת, הזקוק
לטיפול דחוף. הוא גונם את דעתו
של החולה כדיכרי־נועם, ומונע
ממנו את הזריקה המכאיבה ה־עשוייה
להציל את חייו.
אין מלהיבים ציבור בדיברי היגיון.
אבל קל לשלהב אותו בדברי-חנופה לאומניים,
בהסתה פרועה נגד עמים אחרים
או מיעוטים לאומיים, בטיפוח ריגשי
קינאה, ביצירת בהלה וחרדה, בהמצאת
מזימות דמיוניות ובוגדים דימיוניים.
מאחר שאיו לדמגוג עקרונות כלשהם,
הוא יכול לבחור בכל עת בסוס הפופולרי
ביותר. אתמול פרוטקשן, היום
ילדי יונדף. אתמול אש״ף, היום אגד.
הדמגוג הוא טיפוס מגעיל. עתה מתרבים
טיפוסים אלה בממשלה, בכנסת*
בעיתונות, על כל הבמות הציבוריות.
אנשי-הציבור ההגונים נאלמים ונעלמים.

עצם התופעה הזאת הוא סימפטום
לשקיעתה של הדמוקרטיה.

ך* לזה כבר קרה, פעמים רבות, מימי
קדם ועד ימינו.
התהליך ידוע. הוא כתוב בכל סיפרי
ההיסטוריה, עוד מימי יוון העתיקה.

כאשר כא שילטון־האספסוף
כמקום שילטון־העם, מפנה הדמוקרטיה
את מקומה לאנארכיה.
התוהו־ובוהו מצמיח דמגוגים קטנים.
אד שום חברה אינה יכולה להתקיים לאורך
ימים בתנאים כאלה. כאשר מגיעה
האנארכיה לשיאה, באה העריצות.

כמקום הדמגוגים הקטנים כא
הדמגוג הגדול, האיש שעל הסום,
האדם ״שיעשה סדר״ ,שיפזר את
הכנסת, שיגרש את הממשלה, שיגיד
לעיתונאים מה לכתוב ולטיי•
סיס מה יחיה שכרם.

במקום הזזיסטריה הפרמננטית, יבוא
סדר של מחנודזורינוז.
עוד אפשר למנוע סכנה זו.
לשם כד דרושה התעוררות של הרובהסביר, חזית של האנשים ההגונים, ש תשים
מחסום בפני הדמגוגים, תבצר את
שילטון החוק׳ תטהר את החיים זזציבו־
.ריים ותגביר את האחריות המוסרית של
כלי-התיקשורת. שהרי אם לא --

מעכר לפינה בבר ממתין הדיקטטור.

פורר
ורבץ
על גלגלים
לפניהם גולדה מאיר. היא נאמה בסיגנונה
הרגיל, וכאשר נשאלה על האפשרות ש-
אש״ף יכיר בישראל וירצה לנהל עימה
משא-ומתן, אמרה :״זה מזכיר לי אימרר.
ידועה*, :אילו לסבתא היו גלגלים...״
העיתונאים הזדרזו להסביר לגולדה ש-
ראש-הממשלה הנוכחי כבר נתן אותה
תשובה עצמה, אולם גולדה לא נרתעה.
״אז אני מכרתי לו את התשובה הזאת,״
אמרה בגאווה, בחיוך מאושר.
העיתונאים לא הופתעו. הפסוק, שנשמע
כל־כד חריג כשיצא מפיו של יצחק רבץ,
נשמע טיבעי לגמרי כאשר נאמר על-ידי
גולדה מאיר.
נותרה רק הירד. אחת: מה ראה יצחק
רבץ לאמץ לעצמו פסוק כה אווילי מפי
קודמתו הכושלת? ומה הוא משיב לגדולי
המדינאים בעולם, המציגים אותה שאלה?

מדיניות
ש •1ג־נטלמנים משוע ממים

זאת היתה הזדמגות
היסטורית — וגם
היא הוחמצה
נראה בי ראש-הממשלה יצחק רבץ
ירש לא רק את אימרות-הססר של קודמתו
(ראה לטיל) .כאשר ערד השבוע את
ביקורו, הוא נקט גם את הקו שלה.
בהופיעו לפני שני בתי־הקונגרס בוושינגטון׳
היתר. לו הזדמנות היסטורית
לומר רבדים חדשים, שיחשמלו את דעת-
הקהל העולמית. כי יש רק במות מעטות
בעולם, שהדברים המושמעים עליהן זוכים
לתהודה כה אדירה כמו זו.
* מקורו של הפסוק הוא דווקא בגרמניה.
זוהי אימרת־ילדיס גרמנית ידועה
:״אילו היו לסבתא גלגלים, היא היתה
אומניבוס.״
העולם הז ה 2005

אולם בפי ראש־חממשלה לא וזיתה אף
מילה חדשה אחת. דבריו היו חזרה —
עייפה ומעייפת — על העמדות הנוקשות
השיגרתיות של ממשלת גולדה מאיר.
ואם היה צורך בתמונה חזותית של
דבריו, היא נמצאה בתצלום שהופיע
למחרת היום בכל עיתוני ארצות־־הברית
וישראל: רבין נואם, ומאחריו יושבות שתי
דמויות בהבעה משועממת־עד־אין־קץ :
קארל אלבדט, יו״ר בית־הנבחרים, ונלסון
רוקפלר, סגו־הנשיא׳ המכהן בתוקף תפקידו
גם כנשיא־הסנאט•
הנוסחה הגואלת. נראה כי רבין
עצמו חש, ברגע האחרון, שנאומו כל־כך
דל ושלילי, עד כי יקומם את דעת־הקהל
האמריקאית נגדו. לכן הוסיף לדבריו,
בעל־פה, כמה דברים שלא הופיעו בטכסט
הכתוב שחולק מראש. אך היו אלה דברים
של מה־בכך, המצאה של מומחה-
ליחסי-ציבור: הצעה לפתוח את נמלי
ישראל למעבר סחורות ערביות, להעמיד
את בתי־החולים הישראליים לטיפול לערבים
חולים ואת מכוני־המחקר הישראליים
לסטודנטים ערביים לחקלאות ולהש־קייה.
החוגים
הפוליטיים בארצוודהברית, ובעולם
כולו, רצו לשמוע מפי רבין חשובה
לשאלה האחת המנסרת בעולם, ושבה
תלויה כל התקדמות בדרך לשלום ולוועידת
ז׳נבה: האם מוכנה ישראל להידבר עם
אש״ף? היתה זו הזדמנות מצויינת כדי
להשיק את הנוסחה הידועה כ״נוסחת־יריב״
,ושכימעט כל בר־דעת בצמרת יש ראל
תומך בה כיום :״ישראל תישא־ותיתן
עם כל גוף פלסטיני שיכיר בישראל,
שיצהיר על נכונותו להגיע לידי
שלום עימה, ושיפסיק את הטרור.״
אנאכרוניזס. ראש־הממשלה לא אמר
את הדברים, אלא את ההיפך מהם. הוא
השתמש בנוסחה ״הנושא הפלסטיני״ —
שפירושה התעלמות מקיומו של עם פלסטיני,
זכויותיו ומוסדותיו. את ״הנושא
הפלסטיני״ יש לפתור, לדבריו, במסגרת
שלום עם ירדן — דבר שכל בר־דעת
בעולם יודע כיום כי הוא אנאכרוניזם
שאינו יאה למדינאי צעיר ודינמי.
ייתכן שראש־הממשלה יכול היה לעד
רר עניין, אילו הוסיף לאימרה זו שישראל
מובנה להחזיר לירדן את הגדה המערבית
וירושלים, וקוראת למלך חוסיין לנהל
על כך משא־ומתן לאלתר• אך רביז לא
היה מסוגל להציע זאת, כי הדבר היה
מביא לנפילת ממשלתו בו־ביום. גם בשיחות
החשאיות עם הנשיא ושר־החוץ, כאשר
אלה לחצו עליו בכיוון זה, לא יכול
רבץ להיענות לכך.
בתום החלק המדיני של ביקורו, היה
ברור כי בפיו רק פיתרון אחד: להעביר
איכשהו את שנת 76׳ תוך קיפאון מדיני
מוחלט, אך להעמיד פנים כאילו קיימת
יוזמה כלשהי, כדי לספק את האמריקאים.

ך* חליל חדש עשוי לצוץ בגינה ה!
פוליטית של ישראל. אולם עוד לפני
שהוא הוצב, ובטרם התברר מה דמות וצורה
יהיו לו, הוא כבר זורע חששות ופחדים
בלהקות המקננות בגינה.
אור אדום של אזהרה נדלק לאחרונה
בכמה מוקדים פוליטיים, במיוחד של צמרת
השילטון. היה זה אחרי שהסיסמוגראף
הרגיש של העסקונה המיפלגתית הפעילה,
קלט מיספר תנודות של מתחת־לפני־השטח
בשכבות רגישות ומיועדות לפורענות.
סימנים
שהגיעו מכיוונים שונים וברמות
שונות של חשיבות, הצטרפו יחד לכלל
אבחנה: בחדרי־חדרים ובמיסתרים נעשה
בעצם ימים אלה ניסיון להתארגנות פוליטית
חדשה. המדובר אינו בהתארגנות להקמת
מיפלגה חדשה, אלא בגוף שנועד
לחולל חידושים מהפכניים בנוף הפוליטי
של ישראל.על פי המידע המודיעיני הפוליטי שנאסף
עד כה, מיועדת ההתארגנות, אם אומנם
תצא אל הפועל, להביא להקמתה של רשימה
חדשה שתתייצב בפני הבוחר בבחירות
הבאות לכנסת. לא תהיה זו רשימה
מיפלגתית. להיפך, היא אמורה להיות
רשימה על־מיפלגתית, שתיכלול בקידבד׳
אישים מצאי מיפלגות יריבות, ובעלי השק־פות־עולם
ותפיסות פוליטיות מנוגדות.
הרשימה אינה מתיימרת להוות מיפלגה
ומאחריה לא תתייצב כל מיסגרת אירגונית
שהיא. היא תהיה צירוף של אישים, ללא
מצע רעיוני משותף, שהדבר היחיד שיאחד
אותם תהיה הסיסמה :״היחלצות להצלת
המדינה.״ המכנה המשותף של אלה ש יתארגנו
במיסגרת רשימה זו, יהיה ההכרה
שבעייתה המרכזית של המדינה בתקופה זו
היא חוסר מנהיגות ראויה לשמה. ליקוי
חמור זה אמורה לפתור הרשימה עצמה :
היא תהיה משופעת מנהיגים. מנהיגים לכל
דיכפין, לכל דיעה ולכל עת.
במילים אחרות: הרשימה המתוכננת
מתכוונת להציע לעם מעין תאגיד מסחרי
של שירותי מנהיגות בע״מ.

הסבר ה

אחר• עדאפאת 1סאדאת

״סיפורי רביך איכזבו.
?;כשיו.פחבים הישראלים
בכיו־ יורק?״סיפורי סוגי״
איך התרשמו האמריקאים מביקורו של
יצחק רבץ ן
אזרחי ישראל התרשמו בעיקר כישראלים,
על-פי הדיווח בכלי-התיקשורת המקומיים.
היו שמתהו ביקורת על רבין• ,שלא
יכול לעמוד בשקט על מקומו בעת נאום-
הברכה ישל הנשיא ג׳ראלד פורד, אלא
פישפש בעצבנות בכיסיו, העביר את כתב־היד
של נאומו מכיס אל כיס, וידא שמשקפיו
מונחים בכים הנכון. אחרים, לעומת
זאת, נהנו מן הכבוד הממלכתי שהוענק
לראש ממשלת-ישראל.

איך ;יראה: הדבר שאמריקה עב־מה
ז מדווח כתב ״העולם הזה״:

לשני מאורעות גדולים ציפו המוני בית־ישראל
בניו-יורק: לביקורו של ראש־הממשלה,
יצחק רבין, ולהופעתה של לה־קודהבידור
סיפורי פוגי, היא להקת כוורת.
המאורע הראשון כבר התקיים. ראש־הממשלה
הופיע לפני הקונגרס האמריקאי,
כמדינאי חלא־אמריקאי ד 44-,המתכבד
בחופעה כזו. הוא הרכיב את משקפיו, הנוטים
ליפול מאפו בסוף כל מישפט, ובאנגלית
שנשמעה עילגת, כשהוא קורא את
נאומו מן הכתב, הצליח להבטיח לאזרחי
ארצות-הברית, מחוף אל חוף כי לא יהיה
שלום במיזרח התיכון.
עלה־ זית וכסף. יאסר עראפאת -1
אנוואר אל־סאדאת קדמו לרבץ בהופעות-
(המשך בעמוד )18
העולם הז ה 2005

הצעה בלתי־שיגותית להקמת ושימח חושה לכנסת:

סזוח חערניס 011

ך* עכר קשה היה להעלות על הדעת
^ את עצם האפשרות של היווצרות תופעה
מעין זו בישראל. אולם בחודשים האחרונים,
סבורים יוזמי התוכנית׳ חלו תמורות
רציניות בדעת־הקהל הישראלית.
בציבור קיימת תחושה של כישלון טוטאלי
בכל מערכות המימשל. מעץ טירוף
מערכות כללי בו מפסיקות כל הפונקציות
השילטוניות, המדיניות והכלכליות לתפקד
כיאות. תחושה זו מולידה את ההכרה של
כשל המנהיגות. על רקע זה הולכות ו־מתבלטות
התופעות של כמיהה עזה למנהיגות
חזקה, אפילו דיקטטורית, שתחולל
קסמים במטה־פלאים ותחלץ בהינף יד אחד
את המדינה מכל בעיותיה.
הדיבורים על הצורך ביד חזקה ובמנהיגות
סמכותית אינם רק נחלתם של המונים
חסרי תודעה פוליטית. בחוגים משבילים
יותר מדברים בכל הרצינות על סלידה
מהסדר הפוליטי הקיים במדינה ועל כך
שיש לערוך שידוד מערכות כללי בכל
המערכות במדינה, אלא שאין את מי להציע
כתחליף.
ההתארגנות האמורה מתכוונת להציע
את האנשים המתאימים, לדעת היוזמים,
להחליף את המנהיגות הקיימת ולספק למדינה,
לפחות לתקוסת־חירום לא ממושכת,
מנהיגים מקצועיים. לאלה לא יהיה אומנם
כל מצע פוליטי או כלכלי משותף, אבל
לעומת זה הם יוצגו בפני הציבור כבעלי־כאריזמה,
כבעלי־כושר אירגון וכמי ש מסוגלים
להתלכד, כדי לחלץ את המדינה
והעם מההידרדרות לקראת שואה שהם
מנבאים לה.
מי עומד מאחורי ההתארגנות המוזרה,

משה דיין
מתוסכלים

ואת שירותיהם של אילו מנהיגים היא עומדת
להציע לעם 7
הדמות המרכזית, בפעילות הנערכת מאחד
רי-הקלעים, היא זו של עובד בן־עמ״י, ראש
עיריית נתניה לשעבר, בעל המניות העיקרי
בצהרון מעריב ומראשי התנועה למען ארץ-
ישראל שלימה. בשיחות ובמגעים שונים
שהוא מנהל, מעלה בן־עמ״י את הצורך ואת
האפשרות של התלכדות מנהיגות מעין זו
ברשימה אחת, העשויה לדעתו לזכות באמון
העם, אחרי שתיכלול מנהיגים מחוגים
שונים, קיצוניים ומתונים, יונים וניציט,
רכושנים וסוציאליסטים.
גלריה מפוארת של שמות מוזכרת ברשימת
המועמדים האפשריים לרשימת שירותי
המנהיגים בע״מ. היא כוללת אישים
הנהנים מיוקרה למרות שלא נטלו עד כה
חלק בחיים הפוליטיים כמו הפרופסור יגאל
ידץ, או רב־אלוף (מיל ).חיים לסקוב!
היא כוללת אישים בעלי זהות פוליטית אך
שטרם הגיעו לתפקיד מדיני או פוליטי,
כמו אלוף (מיל ).מאיר עמית, איש מיפלגת
העבודה. מוזכרים בה אישים פוליטיים
מתוסכלים שהתאכזבו ממיפלגותיהם ומתנו-
עותיהם החל באלוף (מיל ).אריאל שרון
או אלוף (מיל ).עזר וייצמן, וכלה בח״כ
העבודה משה דיין. ויש בה גם שמות של
מנהיגים מתחומים אחרים של החברה הישראלית,
כמו זה •של יהושע פרץ, מנהיג
פועלי נמל־אשדוד.
סיפר רק השבוע יהושע פרץ, בראיון עם
לוי יצחק הירושלמי במעריב :״בזמן האח-
ריו דווקא פנו אלי והציעו לי לעבור לפוליטיקה•
אילו הייתי מספר מי פנה אלי,
היו נדהמים. אנשים חשובים ומקובלים
מאוד על כל הציבור בארץ ביקשו ממני
להצטרף אליהם. עדיין לא נתתי תשובה.
אני חושב ומתלבט.״

עובד בן־ עמי
בלי מצע

ך* אמת היא שבקרב אלה החוששים
ן ן מעצם האפשרות של התארגנות מעץ
זו, יש לגוף תמונה הרבה יותר ברורה
ומגובשת מאשר אצל אלה היוזמים אותו.
בשלב זה, ככל הנראה, לא יצאו הדברים
מגדר גישושים והחלפת־דיעות, ללא קו
פעולה מתוכנן וללא רשימה מוגדרת של
אישים שכבר נתנו את הסכמתם לפעול
יחד בדרך זו.
אל אריק שרון, למשל, לא פנה עדיין
אי-ש בהצעה מעין זו. ספק אם הוא גם
ייענה להצעה לחזור לפעילות מיפלגתית
כלשהיא. תפקיד צבאי מעניין אותו יותר.
גם עזר וייצמן, שפרש למידבר פוליטי,
מכחיש כל ידיעה על ההתארגנות האמורה.
לגופו של עניין טען בי הרעיון אינו
קוסם לו כלל והוא מעדיף -שינוי המיסגרות
הפוליטיות הקיימות, מא-שר יצירת דפוסים
חדשים. בניגוד לשמועות העקשניות, אץ
כל אמת על התקרבות רעיונית בין אריק
ועזר ומזה חודשיים לא היתד! ביניהם
כל פגישה או שיחה.
גם אישים אחרים, ששמותיהם אוזכרו
כמועמדים אפשריים לרשימת המנהיגים,
מתייחסים לרעיון במידה רבה של ביטול.
אפילו תקום רשימה מעין זו ותזכה למיספר
מנדטים בכנסת, הם אומרים, אין לה בל
סיכוי להמשיך להתקיים. או שהיא תצטרך
לקבוע לעצמה קו אחרי הבחירות, או ש תיאלץ
להתפרק. קשה לתאר מצב בו קבו־.
צת מנהיגים תוכל לתפקד באופן פעיל ב־שילטון
מבלי שיהיה להם מצע רעיוני
משותף.
אולם ההיסטוריה הוכיחה שבתנאי לחץ
חברתיים מסויימים, גם מיקספישווא פוליטי
מעין זה עלול להיראות כפיתרון. ה־פוז׳אדיזס
שצץ בצרפת בתקופה של חילופי
ממשלות תכופים, היא דוגמה מובהקת לכך.
אפילו אם סכנת שירותי המנהיגים אינה
ממשית כעת, עצם העובדה שהרבה אנשים
רציניים משתעשעים ברעיון מעין זה, מהווה
כשלעצמה סכנה.

מקור ת ד עו וסלכת...

במדינה
(וימשך מעמוד )17
הגאלה האמריקאיות שלהם. עדאפאת, בנאומו
בעצרת האו״ם הבטיח להביא ״ענף-
זית״ אל הממרח התיכון, אם יקבלו האו״ם
והעולם את תוכנית ״המדינה הדמוקרטית
״.סאדאת, שדיבר לפני שני בתי־הקונגרס
בוואשינגטון, היה מינימליסטי
יותר, פיזר חיוכים והבטחות־שלום ללא
הגבלה באוזני הצירים והעם האמריקאי,
העייף ממילחמות־העולם, קוריאה וויאט־נאם.
הופעותיהם
•של עראפאת וסאדאת עשו
רושם רב בארצות־הברית. הציבור האמריקאי
יודע עדיין מעט: מאד על הערבים,

רכין עם פורד
מכיס לכיס

כמו עובופאי אומר:
גביעעול ״דני״־גביע עול בריאות
״דני ׳׳ הוא מעדן חלב. טשוי בטעם
ביתי ומכיל ־.57ו שומן בלבד. בטעם
שוקולד, וניל, מו ק ה או קר מל.

שוב הטיב
מביא חיוך לשפתייך

וסזס^־ס/יסזס

?וו^$$זו>0וא(11ו
ברא/אר• הונדרטווסו
ליטוגרפיות או פסט •ספרי אממת הד פ סי א מנו ת״
יצירו ת גרפיו ת

״תנע, אמנויות;?

1זמ^י

דת ה־ באייר , 4ככר המדינה, תל אביב טל\/,761.250649 .ן 3 ,761 ח11ס 6חז 810ז 1<3ו<5 1 .1־ו 3ץ ו 4.1161 8 6

ועל תוכניותיהם המדיניות והלאומיות. דימויים
של המנהיגים הערביים היה, עד לפני
זמן קצר, זה של רוצחים, אנשי־טרור,
שכירי־חרב של נפט ערבי וכיוצא באלה.
עלה־הזית של עראפאת ולשונו המתגלגלת
של סאדאת עשו נפשות לעניין הערבי,
שיש לו כבר אחיזה כלכלית בתוכנית־חומש
של 500 מיליארד דולר של השקעות
אמריקאיות בממרח התיכון ובמיפרץ
הפרסי.
מעצמת ־ ע ל. רבץ נקט לשון חזקה,
כיאה לראש־ממשלח של מעצמת־על ב־מיזדח-התיכון.
הוא תירגם לאנגלית נאומים
שנשא לפני מישלחות המגבית זהבונדס
בירושלים. הוא הבטיח לצירים המופתעים
של הקונגרס האמריקאי כי ישראל לא
תנהל שום משא-וימתן עם מדינות ערביות,
אלא-אם־כן תתחייב ארצות־הברית לסיוע
כלכלי וצבאי למדינה היהודיח לנצח-
נצחים.
תגובתו היחידה של רבץ ללחצים החוזרים
ונישנים של ג׳ראלד פודד יה־.רי
קיסינג׳ר בדבר תוכנית־שלום חיובית של
ממשלת ישראל :״אני מוכן להיפגש עם
כל מנהיג ערבי בכל מקום.״
העיתונות והטלוויזיה האמריקאיים הגיבו
בצודה פושרת מאד על נאומו הפושר של
יצחק רבין. טיימס ציין, בכותרת הידיעה
על הנאום, כי באולם הקונגרס, שהיה מלא
מפה-לפה בעת נאומו של סאדאת, ניראו
הפעם מקומות פנויים רבים. בהצעתו של
רבין ״לפגישה בכל מקום״ לא מצא אף
פרשן אמריקאי אחד, אפילו מבין האוהדים
לישראל, חידוש רב.
מנהיגי מדינות־ערב כבר הסבירו את
עמדתם, כי אין מקום לפגישה כזו עד שממשלת
ישראל לא תבטל את כל הלאווים
הרבים שלה בדבר אפשרות פינוי רמת-
הגולן, שארם־אל-שייו, הגדה המערבית יו־דצועת-עזה.
רבץ, שממשלתו נכנעה ל־גוש־אמונים,
ושנאומיו התקיפים מירושלים
— בהם הוא מעדיף את דמת-הגולן על־פני
שלום, פורסמו כבר בהרחבה בצינורות-
התקשורת של ארצות-הברית, התקבל כאן
כראש ממשלה בלתי-אמין של ממשלה
בלתי־אמינה ואיבזב את שומעץ, בהם ישראלים
רבים.

עתה ממתינה הקהילה הישראלית של

ניו־יויק להופעות סיפורי פוני, ומקווה ש לא
להתאכזב כשם שהתאכזבה מהופעותיו
של יצחק רבין.ה עו ל ם הז ה 2005

3ד הו אעשה

וכך הוא
אי ב ד או ת

ך* איש מוצל,־הגון? ניראה אדיש מול
1 1ערימות הז׳טונים שלפניו, שנעלמו בהדרגה.
הוא ישב ליד שולחן הקזינו
הידוע קרזון בלונדון, הניח מפעם לפעם
חופן ז׳טונים על מיספר אחד, הפסיד אותם
בהתמדה.
הוא היה מוכר היטב לקרזפייה, שקיבל
ממנו הימור בסכום המירבי (לאדם רגיל —
2000 לירות שטרלינג. או מקורבים והמכירים
את הטכניקה יכולים להניח 10 אלפים
שטרלינג בכל הימור) .מהמר זה היה,
כנראה, בעל שם טוב בקרזון, כי גם כאשר

•מ ס ׳5

פסטיבל בילטמור

רגל מלאות 18 שנה לשיחרור ברגן־בלזן. לנשף הוזמנו 1000 איש,

שהובאו מכל קצוות תבל על חשבונו של רוזנזאפט גם ישראלים
רמי־מעלה הגיעו לנשף זה. על חגיגות־שואה אלו מתח ביקורת
קשה הפרופסור ברוך קורצווייל, במאמר בהארץ שהינה אז גלים.

גולדמן היה אדריכל עיסקי־השילומים והאחראי
להקצבות שקיבל האירגון שהקים
רוזנזאפט — הברית העולמית של ניצולי
בוגן־בלזן — מכספי הפיצויים של ממשלת
גרמניה המערבית. הקצבות אלו היוו מקור
נכבד להון שזרם לידי רוזנזאפט.
אחרי מותו של רוזנזאפט התברר, לפתע,
כי הוא זייף חתימה של איש־עסקים ניד
יורקי מכובד, שכביכול ערב להלוואה
בת 900 אלף דולר שקיבל רוזנזאפט מ-
כימיקל־בנק. איש־זועסקים כבר פנה לעורך-
דין, הודיע לבנק כי חתימתו זוייפה וכי
אין הוא מתכוון לפרוע את הסכום. משמעותו
של דבר, כמובן, הגדלת חובותיו
של רוזנזאפט בכמיליון דולר נוספים ל־20

מיצרכים לניצולים. מיצרכים שונים בעשרות
מיליוני דולרים הזרימו אירגוני ה-
ג׳וינט וסוכנות־הסעד־לפליטים אל ניצולי
המחנות, וחלק זרם לניצולי ברגן־בלזן. רו-
זנזאפט עמד בראש ועד-הניצולים, והיה
אחראי לחלוקת המיצרכים להם.

עלייה
לז׳נבה
ךומגיהעמדה אז במחסור טוטאלי
ו^במיצרכים, והסיגריות והשימורים וכן
הציוד הרב שזרם למחנות, היה שווה
את מישקלו בזהב. חלק — ולא ברור איזה

ג ן נראתה הבמה בקונגרס השני של היהודיס מאיזור־ף!
11*1י ״1!71111
הכיבוש הבריטי בגרמניה, ביולי .1947 יוסף רוזנזאפט

111111 11
נושא את נאונרהפתיחה, כשמאחריו הטלאי הצהוב עם המילה ״יהודי״ ,ושלט ״יזכור״.
אזלו הז׳טונים שלפניו, העניק לו הבית
אשראי גדול.
איש לא היה מאמין בנקל כי שלושים
שנה לפני־כן יצא מהמר נועז זה בחוסר־כל
את מחנה־ההשמדה ברגן־בלזן. בתקופת
30 שנים זו גרף מיליונים, הפסיד מיליונים
רבים עוד יותר, והמיליונים שהפסיד
עד למותו היו רבים מאלה שגרף בחייו.
היה זה יוסף רוזנזאפט, ניצול מחנות׳
ההשמדה שהפך את השואה עסק מכנים
וגרם, עם מותו, שואה כספית לשורה ארוכה
של מוסדות בנקאיים ברחבי העולם.
מיליוגיס בהימורים
^ ל חייו של רוזנזאפט היו תעלומה ר
מיסתורין. אפילו עורך־הדין הישראלי
שלו, אברהם לוין, אמר השבוע, כי למרות
שהכירו היטב לא היה לו כל מושג במה
עוסק האיש, במה עשה את כספו — וכיצד
הפסיד אותו. על שאלה אחרונה זו שוברים
עתה את ראשיהם גדולי הבנקים בעולם,

מאז פירסם העולם הזה לראשונה, בשבוע
שעבר (העולם הזה ,)2004 את פרשת הפסדי
המיליונים של רוזנזאפט (ידיעה שהועתקה
במציח־נחושה על־ידי העיתונים האחרים
ללא ציון המקור).
מה שחוקרים הבנקים, מגלה העולם־הזה
שוב: רוזנזאפט הפסיד את כספו ליד שול־חנוודההימורים
בלונדון ובלאס־ווגאס. משך
שנים הימר במיליוני דולרים, נהשב כבעל
שם ואשראי בהימורים מן הדרגה
הראשונה, כמוהו כעדנאן קאשוגי, מתווך־
העסקות הסעודי, שעימו ישב לעיתים קרובות
יחד, ליד שולחן אחד. מה שהפסיד
בהימורים — לא יחזור עוד לבנקים.

חלק משולחן־הנשיאות בנשף ברגן־בלזן בניו־יורק, בשנת
| ^ 0 111
1111 1964 היועץ־המישפטי־לממשלה לשעבר, גידעון האוזנר, אוחז
בידה של. הדסה רוזנזאפט, כאשר בעלה מבי ט מן הצד. מאחוריו ישעיהו בלוד, המזכיר
העולמי של הברית העולמית של ניצולי ברגן־בלזן. רוזנזאפט אהב חגיגות אלה.

אולי יצליחו לשים יד על רכושו בישראל,
הכולל כמה מיגרשים, ואולי יוציאו
סכוכדמה מאוסף התמונות הגדול שלו. אפל
חלק הארי של הלוואות הבנקים (הרשימה
המלאה פורסמה בהעולם הזה) ירד לטיט-
יון. נראה כי מה שלא אבד בהימורים,
אבד בהשקעות משותפות עם טיבור רוזג-
בוים באמצעות הבנק הכושל שלו, ונראה
כי גם קרנותיו של נחום גולדמן מעורבות
בעיסקי רוזנבוים ורוזנזאפט.

המיליונים הידועים כבר. ומי יודע אם לא
תתגלינה עוד ערבויות מזוייפות כאלו.
האיש שהקים את אירגון ניצולי ברנן־
בלזן הגיע למחנה זה חודשים ספורים לפני
תום מילחמת־העולם השנייה. קודם־לכן
שהה במחנות שונים אחרים, בעיקר באוש־וויץ.
מייד עם השיחרור תפס רוזנזאפט
(שהיה אז בן 35 שנים) ,את האפשרויות
האדירות הגלומות בדאגה ליוצאי המחנה.
התנדב לעמוד בראש הוועד הדואג לחלוקת

חלק — מהסיוע לניצולים הגיע לשוק השחור
שפרח אז בגרמניה, ונמכר שם. הרווחים
העצומים ממיסחר זה העשירו כמה-
וכמה מאושרים מניצולי המחנות.
כל עוד זרמה העזרה לניצולים, דאג
רוזנזאפט להם ולעצמו. הוא היה פעיל,
בשנה שלאחר המילחמה, באירגון הפגנות-
אהדה לעלייה לישראל, ובקבלה ואירוח של
שליחי היישוב. גם הוא-עצמו עלה, אבל
(המשך בעמוד )26

במדינה

ס7ון בן־עמי
מוצרי חשמל

מנגע ע1וו! !14

חינם שעון מטוטלת
ענק עם תאריכון
לרגל פתיחת הסלון הגדול כישראל למוצרי חשמל,

האמריסגיזציה
של הימית

ברגר ומרידור
9רשו מן הגיהו?
השוטף — אד ממשיכיס
לשלוט כמועצודהמגהלים
מאחרי הקלעים של הבורסה האמריקאית
התנהלה בשבועות האחרונים מילחמה־זוטא.
קבוצת בנקים קנתה בהתמדה את
מניות החברה הימית להובלת פרי, ששעריהן
עלו בזמן קצר משניים וחצי דולר המנייה
לחמי־שה דולר. הרוכשים היו קבוצת
מרטין קול, לשעבר נשיא החברה הגדולה
בעולם, ג׳נראל מוטורס• ,שנכנס לחברה
הימית כמנהל וניסה להשתלט עליה.
קול ניצל את קשיי הנזילות של החברה
הימית. ביקש לאלץ את ברנד ומרידור
למכור לו את מניותיהם בחברה. לכל אחד
מן השניים 1470,ממניות החברה, אבל הם
מחזיקים בייפויי-כוח נוספים, המקנים ל שניהם
רוב במועצת־המנהלים.
כנגדו גייסו השניים קבוצה פיננסית

רח׳ בן־יוזודוז 44 פינת רח׳ בוגרשוב ת״א, אח
לסלון בן־ עמי הגדול ביותר והותיק בפ ת ח־ תקו ה.

שעון קיר מטוטלת ענק עם תאריכון בעדך של
יועגק חינם לכל הרוכש אחד או שניים מהמוצרים (לפי
מכונ ת בכיס ה, טלויזיה, תנור
המחיר המומלץ לצרכן)
בישול ואפיה, מ ערכת ס טרי או, מקרר, מיקסר, או מכונת תפירה,
לפי הרשימה המופיעה בסלון בלבד.

מהף לכך ! אנו מזכרים אתבל מוצרי החשמלבמ חי רי ם מיוחדי ם.
לדונמוי!
חמומק: 1
תגור גאו
תנור שני ט

2940ל״י
2950ל״י
5075ל־׳׳

מכמה כביס ה אלק טר ה
מ מנ ת כביס ה זינגר
מ מנ ת ב גי סהק רי סמל

5100ל״׳
4800ל״י
4990ל״י

4150ל׳׳י
4210ל״י

טלויזיה זגים
טלזיזיה מ לו ט
טלזיזיה מסך בסול -
וס טיננ ה אזס 4550ל״י

מנכ״ל־לשעבר מרידוד
ברית־ מילה

המבצע מתחיל ביום 30.1,76 ויימשך עד .3.76ו או עד גמר המלאי
הספקה מהירה! צוות צעיר, אדיב ומומחה לשירותם!!!
הר־צור

בן־ ע מי

בן ־י הו ד ה , 44 פינ ת בוגר שוב, ת ״ א

טל 285746 .

הר־צור

בן־ ע מי

חו ב בי ציון , 29פ ״ ת

טל 910398 .
תצוגת אגו מח&שיס בתים המיס
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב סלמח ,50 יסדן
טל 827021 .

המטבח, השרותים
וחדר האמבטיה יראו
כמו בדירות הפאר
שבאירופה.
הדימיון והחלומות
יהפכו למציאות נעימה,
לאחר שתבקר אצל

כיורים, אסלות,
אמבטיות, חרסינות,
קרמיקה ואביזרים•
פאר תוצרת איטליה.

מוזמנים לחזות

לבונטין ,1
תל־אביב.

היבואן משה קטן
סדס גי *

אמריקאית אחרת׳ בראשות הבנקאי איירה
גולדין (בעל בנק אוף נורת־אמריקה) וכן
את עורך־הדין של החברה, ססרוב הגסל,
לשעבר סגדשר־הביטחון האמריקאי וכן
שר חיל־הים. קבוצה זו הסכימה לממן את
החברה, בתנאי שתהפוך אמריקאית לחלוטין.
הסרת הציביון הישראלי היתה הכרחית
להפסקת הקשיים הנגרמים לחברה מן
החרם הערבי, בעיקר בעיסקי מיכליות הנפט.
לקדם
על הרגליים. לשם כך היה על
המנהלים הישראליים להתפטר מן הניהול.
ובן לחסל את מישרדי־החברה בחיפה.
בנוסף, יהיה צורך להעביר את אוניות־הקירור
של החברה, המניפות דגל ישראלי,
לדגל אחר — מטעמי נוחות.
לאחר שהושגה הסכמה על כך, ניאותו
הבנקים הנושים להאריך את מועד ה תשלומים
של החברה מארבע ל־ 10 שנים.
החברה, שעשתה השנה כ־ 50 מיליון דולר
במכירת מיכליות־נפט, תצטרך למכור עוד
אחדות כדי לפרוע את חובותיה׳ שאינם
עולים על 400/0משווי ניכסי החברה.
קשיי־היזילות של החברה נובעים מכך
שעליה לשלם בארבע השנים הקרובות נ־
140 מיליון דולר לשנה, תמורת האוניות
שהזמינה, בעוד שהרווח התיפעולי השוטף
אינו עולה על 100 מיליון דולר לשנה. כניסת
קבוצת־הבנקים של גולדין לגישור המחסור
בכסף בארבע השנים הקרובות, והארכת
מועד התשלומים, תוכלנה לאס־שר
לחברה לקום שוב על רגליה.
ה עו ל ס הז ה 2005

אנשי־החצר של יצחק רבץ, בעת
י *1 1 1 1 0י ן 1 1 1 1 | 1

קבלודהפנים שנערכה לפמליית
111-1 # 1 1 -* 1 111ע י *יי
ראש־הממשלה בבית־הלבן בוושינגטון. בתמונה ניתן לראות, סביב השולחנות הערוכים
ך* יריבות האישית בין ראש־המנד
1 1שלח יצחק רבין לבין שר־הביטחון
שמעון פרם, לא היתה מעולם בגדר סוד.
היא היתד. גם טבעית. מאז גבר יצחק
רבץ במרכז מיפלגת־העבודה על פרס,
בהצבעה על בחירת מועמד המיפלגה
לראשות־הממשלה, הפכו שניהם למתחרים
במירוץ אחד.
רבץ זכה בזינוק. אבל שמעון פרם
המשיך לרוץ צמוד בעקבותיו. רבץ זכה
בסיבוב הראשון. אבל פרם המשיך להמתין
לו בפינה. תוך כדי מירוץ אף ניסה
להמעיד אותו, ל״שים לו רגל״ ,או לדחוף
אותו פה ושם. ורבץ לא נשאר חייב.
רק המציאות היא שאילצה את שניהם
לעבוד כצוות, זה בצד זה. כל אחד מהם

יושבים משמאל לימין: אלי מיזרחי, מנהל לישכת ראש־הממשלה; שימחה דיניץ,
שגריר ישראל בוושינגטון; דן פתיר (ממושקף במרכז) ,יועץ־העיחונות של ראש־הממשלה;
תת־אלוף אפרים פורן, מזכירו הצבאי של רבץ ולאה רבץ רעיית רה*מ.

אחרי סידרה ארוכה של פגישות ושיחות
בוושינגטון, אחרי שראש־הממשלה
נשא נאום בפני הקונגרס וזמן קצר אחרי
שנאלץ לעמוד מול מטר השאלות של
סוללת עיתונאים גדולה במועדון־העיתד
נות־הלאומי בוושינגטון. יצחק רבין ניאות
אז לדווח לעיתונאים הישראליים המסקרים
את מסעו, על שיחותיו עם נשיא
ארצות־הברית ושר־החוץ שלו.
בהסכימו להשיב לשאלותיהם של הכתבים
הישראליים, היתנה עימם רבץ
תנאי מפורש :״הדברים הם לציטוט, אבל
לא לייחום.״ כלומר, העיתונאים יהיו רשאים
לדווח על תוכן הדברים שישמעו
בפגישה, אבל אסור להם לייחס אותם
לראש־הממשלה או לכתוב כאילו שמעו

111*1111
811

התאומים הסיאמ״ם
משרדו

עמוס עירן

שבשל

יצחק רבץ בעת שיחתו עם ג׳ראלד פורד,
כשלימינו השגריר שימחה דיניץ ומנכ״ל
הדימיון ביניהם זכו בכינוי ״התאומים הסיאמייס״.

1ו111י 1111ח
נאלץ בכך לבלוע צפרדע. שכן בדיוק
יאותה מידה בה סבור שמעון פרם כי
רבץ אינו מתאים לתפקידו, כראש־מפד
שלה, כך מאמין רבין שפרס הוא לא־יוצלח
מוחלט כשר־ביטחון ועצם כהונתו
בתפקיד זה אינה אלא סיכון מחושב, שיש
להשלים עימו באין־ברירה.
יריבות מעין זו היא לגיטימית בחיים
הפוליטיים, כל עוד שומרים שני הצדדים
על כללי המישחק. בשבוע שעבר הפר
רבץ את הכללים. הוא עשה מה שמכנים
בלשון הילדים בישראל ״שברו את הכלים
— ולא משחקים.״ כתוצאה מכך
הוא גרם לקרע בלתי ניתן לאיחוי בצוות
המוביל של השילטון במדינה ונתן את
האות לעימות גלוי בינו לבין פרס בהתמודדות
על ראשות־הממשלה.
ספק אם התפרצותו של רבץ, שהוציאה
לפומבי את המאבק הפנימי החמור,
הנטוש מזה זמן בינו לבין פרם, היתה
אומנם יזומה ומתוכננת. קרוב יותר לנכון
להניח, שהיתה זו התפרצות ספונטאנית
שרבץ לא חזה את תוצאותיה ולא הבין
את היקף התהודה שלה.
היה זה ביום החמישי בשבוע שעבר,

את הדברים מפיו. כדי שאפשר יהיה
לייחס את הדברים למקור כלשהו, הוסכם
על הנוסח הקיסינג׳רי של ״מקור בכיר״.
היה זה הגרי קיסינג׳ר שהמציא את
הנוסח של ״מקור בכיר״ או ״פקיד בכיר
בפמליית שר־החוץ,״ כל עת שרצה להדליף
מידע לעיתונות, מבלי ליטול על
עצמו את האחריות או ההתחייבות ש באמירת
הדברים.
אופיר. המוסרי והתועלתי של שיטת
דיווח מעין זו שנוי במחלוקת. אבל עובדה
היא שזוהי הדרך בה בחר יצחק
רבץ לדווח על שיחותיו לעם בישראל,
באמצעות הכתבים הישראליים בוושינגטון.

^ ין ספק כי יצחק רבין היה מתוח
\ ! מאוד בשעת התידרוך. על פי הדיווחים
הוא הראה סימנים של חוסר־סב-
לנות, היה תוקפני בסימונו, גילה איבה
(המשך בעמוד )28

הגנו ת והיועצים

לאה רבץ (במרכז, מחזיקה בזר־פרחיס) בעת
קבלת־הפניס בחצר הבית־הלבן בוושינגטון,
כשמאחוריה מציץ ראשו של עמוס עירן. מימין נראים אפרים פורן ודן פתיר.
ו!...וו 21

[ 1 1 1 11 [ 1 ^ 111־ } ל ה דודם של הילדים יאשר בך
י 1י ש * #ןיייי יי י י ארצי ורחל אישתו הטריה
של אחיו יוסף, זועקים מחימה כאשר אנשי־מישטרה העלו בכוח,

ביום החמישי שעבר, את דובי ומנחם יונדף למטוס לופטהנזה
שעמד להמריא לגרמניה. רחל והאחים בן־ארצי נעצרו על־ידי
המישטרה, יומיים אחרי חתונת רחל ויוסף, כחשודים בחטיפתס.

יום ה׳ ,29.1שעה 4.03 אחה״צ.

11*1ך !! 1ד ד * ארבע מכוניות־מישטרה אזרחיות, ובהן 20 שוטרים, מלוות את
המונית שהביאה את הילדים למטוס אל־על, ביום הראשון האחרון,
״8יי י 7י י
שבו היו צריכים לטוס. באותה שעה שמרו השוטרים על המסלול השקט של נמל־התעופה.

ן הילדים מגיעים למטוס

הילדים ואמם שרינה למטוס. בתמונה אפשר לראות ליד הנהג את

נוטעי טיסח <33 של חגרת ״לופטחנזה״,
רובם גרמנים, התבוננו בתדהמה מבעד
לחלונות העגולים של המטוס הענק. התמונה
שנתגלתה לעיניהם היתה מזעזעת.
ניידת-מישטרה ובה מיטפר רב של שוטרים,
ושני הילדים שדקות אחדות קודם״
לכן השתוללו בתוך המטוס — מנחם
ודובי יונדף — התרחקה במהירות מטורפת
ממקום העצירה של המטוס.
אחרי הניידת רצה על המסלול הארוך,
כשהיא כושלת וקמה, כושלת וקמה, אמם
של הילדים כשהיא מנפנפת בידיה בתחינה
ליושבי הניידת, לעצור. אילו שמעו
הנוסעים הכלואים במטוס את קולה, הם
היו מזדעזעים מזעקתה :״את ילדי, את
ילדי ! החזירו לי את ילדי \ ״
קציו״חמישטרה שנסע בניידת הורה
לנהג לעצור ולאסוף את האם. לראשונה
בחייו לא נשמע הנהג למפקדו. הוא פשוט
לא שמע אותו. הוא נהג כאחוז־תזזית,
כשברור היה לכל כי הוא נדבק בהיסטריה
הכללית של פרשת יונדף, שהגיעה
באותו רגע לאחד משיאיה הטראגיים.
כשהתרחקה ניידת-המישטרה, כיוון הקברניט
הגרמני את מטוסו לנקודת-
ההמראה, בשנית באותו אחר־הצהריים.

סגן־ניצב מנשה גולן (עם מישקפי־שמש) ,כשמאחוריו מציץ מנחם
יונדף. ליד מנחם יושבת האס שרינה, ולידה שוטרת בשם פנינה
(עס מעיל־פוווה) ,כשמאחריח בוהה, דרך החלון, דובי יונדף.

לדי יו 1ד ף 1א1

? ] 1111 אשר בן־ארצי מחבק את בן־אחותו דובי, מייד
! 1111ל! ? 11
״ ט י י ״ י י י ׳ י 1אחרי ששני הילדים הורדו ממטוס לופטהנזה וניצלו
מגורל הנסיעה לגרמניה בפעם הראשונה. השימחה בנמל התעופה בלוד היתה כללית.

םבהיסטריה ער כבש המטוס

^ 11 *13י| *13^ | 1כממתיניס זה לזה או כאורבים זה לזה נראים בתמונה אפו
*׳ 1של מטוס הבואינג של אל־על, אשר היה צריך לקחת את

הילדים לגרמניה, מול אפה של המונית שהביאה למסלול את שני הילדים ואת אמם.

1111 1 1 1אנשי הביטחון של אל־על בודקים את המיטען לאחר
*וי #1#ן ו 1״*י *י שהורידו אותו מבטן־המטוס, בעיקבות הודמה עלומת־שם
על פצצה שהוטמנה בבואינג של אל־על שחיה צריך לקחת את הילדים לגרמניה.

את ,,גירוש הילדים ״ לגרמניה.״ במילים
עדינות מוסבר לנשיא כי אל לו להתערב.
באותה ־שעה מתכנס ועד אצ״א. שני
הבכירים בוועד, הקברניטים גידעון (״גידי״)
ארבל ואוריאל (״אודי״) כהן, מביעים
את דעתם האישית כנגד שליחת היל דים
לגרמניה. אומר ארבל, שהוא ראש־הוועד
:״מה שהיה ברור לקברניט גרמני,
חייב להיות ברור לקברניט ישראלי.״ כהן

יוסי ינאי
ומרסל 1והר
מחרה־מחזיק אחריו :״טייס יהודי ישראלי
לא יתן יד להוצאת ילדים יהודיים מהארץ.״

יום שישי ,30.1שעה 11.00

מחסום אנושי

בעת שעלה מפקד המיבצע,
ניצב אריה איבצן, לתא הקבר־ניט
כדי לשוחח עט דרור אבנרי, התייצבה מול חוטמו של

(המשך מעמוד )23
כשהחל המטוס לנוע על המסלול, הבחין
הקברניט במיספר מכונאים שעמדו ונופפו
לו לשלום. הקברניט השיב להם בתנועת
ה,-וי׳ המפורסמת, אות־הניצחון
הצ׳רצ׳ילי שאומץ לאחרונה על-ידי יל די
יונדף.
כחצי שעה קודם־לכן נדמה היה למפקד
המחוז הדרומי של המישטרה, ניצב אריה
איבצן, כי הפרשה הסתיימה.
שתי מכוניות אסקורט מישטרתיות הביאו
את מנחם ודובי אל כבש מטוס לופט־הנזה.
השוטרים, שקודם־לכן דחפו את
העיתונאים והצלמים והיכו אותם כדי להרחיקם,
דחפו את הילדים ואמם — שלושתם
אחוזי היסטריה ופוזלים לעבר המצלמות
— לעבר דלת המטוס. הדלתות נסגרו,
נהמות המנוע נשמעו, והמטוס החל נע
על המסלול.
השוטרים הזריזים מיהרו להפיל על הארץ
את מחסומי המישטרה שהוקמו. ,ומיהרו
לעבר הניידות שהמתינו להם. כשהתרחק
המטוס כ־ 100 מטרים נשמע מעברו
רעש מוזר. מבט חטוף הסביר הכל: תחת
להיות במרומים, היה המטוס על הקרקע,
כשמנועיו כבויים. מהפתח שנפער
במהירות זינקו שני הילדים, כשאחריהם
ממהרת אמם, ונפלו לזרועות בני־המיש־פחה,
השוטרים והעיתונאים שרצו לעברם.

הבואינג שרשרת שוטרים, כאילו כדי למנוע מהקברניט להמריא,
אם הוא לא יסכים לקחת עימו את הילדים. ואומנם, אבנרי סירב
להטיס את דובי ומנחם יונדף, והמישטרה עיכבה את ההמראה.

״נס קרה כאן!״ זעק יוסף בן־ארצי.
שוטרות התחבקו, מכונאי־מטוסים קינחו
דימעה. ילדי יונדף ניצחו את בית־המיש־פט
הישראלי בעזרתו של הקברניט הגרמני,
שסירב להטיסם.

יוס חמישי ;20.1שעה 17.00
מפקד המחוז הדרומי של המישטרה,
ניצב אריה איבצן, מודיע לאומה כי השוטרים
התנהגו •כהלכה בעת נסיון־ההטסה
מס׳ 1של האחים דובי ומנחם יונדף, .״אם
היו עיתונאים שהוכו על-ידי שוטרים, יפנו
אלי בתלונה ואני אחקור בה במלוא הרצינות,״
נשמע קולו של איבצן ברדיו.
פטר סטפנסקי, צלם מערכת העולם הזה,
מחייך אל עצמו. בעת המהומה בשדה
,״התלבש״ על סטפנסקי אחד הפקדים הזקנים
של המישטרה, אפריים יבלון, כשהוא
מבטיח לו חגיגית :״אתה לא תצלם כאן!״
יבלון התעלם מתפקידיו הרישמיים באו־תה
שעה, ושמר את סטפנסקי ללא־הרף,
כשהוא מונע בעדו לצלם. כשניסה סטפנסקי
למלא את חובתו העיתונאית בכל-זאת, התנפל
עליו יבלון, לעיני מצלמות הטלוויזיה
והצלמים האחרים, וניפץ את הטלסקופ
העדין של מצלמתו. כתב העולם הזה מרסל
זוהר ניגש אל איבצן, שישב כל אותה
עת במכוניתו, והתלונן. הוא נענה בזילזול,
וגורש מהמקום על-ידי הניצב.

יו 8חמישי ,20.1שעה 21.00
שלושת השרים המעורבים בפרשה מזדמנים
לישיבה בלישכת שד־החוץ. השר
יגאל אלון, הממלא את מקום ראש־הממ-
שלה! חיים צדוק, שר־המישפטים, רשלמה
הילל, שר־המישטרה דנו בהמשך הצעדים.
צדוק היה החלטי בדעתו כי יש לבצע
את צו ביזדהמישפט מייד, משום כבוד
בית־המישפט. אלון מזכיר לצדוק כי הוא
תמך, למעשה, בחוק ילדי יונדף שהוגש
לכנסת בשבוע שעבר. צדוק מתגונן ומס ביר
כי לדעתו — החוק, במידה שיתקבל,
לא יחול על ילדי יוינדף, מאחר שלא יהיה
רטרואקטיבי. אלץ מסביר במילים מתונות
את דעתו: אין צורך למהר ,״שום דבר לא
בוער.״ לשני השרים האחרים במרה דעתו
של ממלא־מקום ראש־הממשלה. שר־המיש-
טרה תומך בדעתו של צדוק, אם כי ב־חצי-פה
.״לגבי קובע רק דבר אחד, צו
בית־המישפט שעל המישטרה לבצע אותו,
ברוח של בית־המישפט.״
הישיבה מסתיימת כעבור חצי־שעה בלבד,
ללא החלטה, כאשד כל אחד מבעלי־העמדות
סבור כי ינהגו בהתאם לדעתו.

יום חמישי ,20.1חצות
עורך־הדין שלמה כהן־צידון עורך מסי-
בת־עיתונאים בביתו, שברחוב פינקס 44
בתל-אביב. כשהוא נרגש מהופעת עצמו,
מטיח כהן־צידון במישטדה האשמות חרי פות
שנתגלו לאחר־מכן, ברובן, כנטולות־יסוד
:״הילדים נתונים במוסד נעורים
בתנאי-׳מעצר. הם מבודדים מהעולם החיצון,
נאסר עליהם להאזין לרדיו, לצפות
בטלוויזיה ולשחק. ליד הכניסה לחדרם
מופעלים זרקורים שאינם מאפשרים להם
לישון. שוטרים חמושים בתת־מיקלעים
שומרים עליהם וגורמים להם לסיוטים.״
כדי שלא להסתבך בהוצאת־דיבה מספר
בהן־צידון כי הנהלת לופטהנזה הבטיחה
לו שלא תיקח את הילדים, אם יהיו תחת
השפעת סמי־הרדמה. בני מישפחת יונדף
משכללים את גיריסת עורך־הדין שלהם,
וטוענים כי המישטרה מתכוונת להאכיל
את הילדים בשוקולד מסומם לפני ההמראה.

יום שישי ,30.1שעה 08.00
במטה־הארצי נופלת החלטה להטיס את
הילדים ביום הראשון בבוקר. שלושה
בתי-מישפט עוסקים באותו יום בפרשה:
בית־המישפט־העליון, בית־המישפס-המחוזי
בראשותו של יושב־ראש ההוצאה-לפועל
השופט דויד בר־אופיר, ובית־המישפט־המחוזי
של השופט יצחק שילה. סיכום החלטות
בתי־המישפט: הילדים יוצאו מהארץ
במטוס אל־על בטיסה ישירה לגרמניה. אל
הילדים יתלוו שלושה שוטרים שישמרו
שלא ישתוללו.

יום שישי ;30.1שעה 10.00

מפקד המחוז הדרומי של המישטרה, ניצב אריה
11^ 1 *3)111 11111311
ייי י״* איבצן( ,מדבר במכשיר־הקשר) ,נמנע משך שלוש

שעות לעזוב את מכונית־השרד שלו, וניהל את המערכה מתוכה. לידו יושב נהגו.
רק פעס אחת עזב איבצן את המכונית וטיפס בכבש־המטוס, לשווחז עס הקברניט אבנרי.

שר־הסעד זבולון המר מורה לפקידת
מישרדו, ,מרים איכילוב, לפנות לבית־המישפט
׳ולהפעיל את סמכותה, כפקידת-
סעד, לקחת את הילדים תחת חסותה למשך
שבוע ימים. השופט בר־אופיר מסרב,
וטוען כי פסק־הדין של בית־המישפט־הגבודדלצדק
חזק יותר מחוק־הסעד.
להמר ברור כי עליו להרוויח זמן. הוא
מטלפן להילל, וזוכה בהבטחה מפיו כי
הילדים לא יוצאו מהארץ עד צאת השבת.
באותה עת מנסה המישטרה לכנס את
הוועדה הממשלתית, שתפקידה לאשר
יציאת פקידים ממשלתיים לחדל, כדי
לקבל אישור לטיסת שלושת השוטרים.
אחת מחברות הוועדה היא יהודית הייבנר,
סמנכ״ל מישרד־ז^נים. הוועדה דוחה את
הפנייה בטענה שהעניין אינו דחוף.

נשיא המדינה, הפרופסור אפריים קציר,
עורך מיספר שיחות טלפוניות עם אישי-
מדינה בכירים. בכבוד לשוחח עם הנשיא
זוכים השרים יגאל אלון ושלמה הילל,
ושופט עליון הידוע כידידו האישי של
הנשיא. קציר מנסה לשכנע את בני-
שיחו שמעברו האחר של הקו, לדחות

הקברניט דרור אבנרי,
|״ 1 1 0 11
בנו של קצין־מישטרה

בכיר בדימוס, סירב להישמע להוראות
המישטרה ולהטיס את ילדי יונדף, כביכול
בגלל איומים להתנכל לחיי מישפחתו.
מפכ״ל המישטרה, רב־ניצב שאול רד
זוליו, מורה לרכוש כרטיסים עבור שלו־שת
השוטרים: רב־פקד שמעון סביר, העוסק
בפרשת ילדי יוינדף מתחילתה וכבר
הספיק להתחבב עליהם: הסמל כבד־הגוף
יאיר דורון והסמלת בעלת השיער החום־
אדמדם הקצוץ, סולטנה מאיון. השלושה
היו אמורים לשהות בחו״ל יומיים, ולשם
כך אף רכשה עבורם המישטרה מטבע זר.
רוזוליו החליט לקחת את רכישת הכרטיסים
על אחריותו גם ללא אישור הוועדה.
רק יומיים אחר־כך מגמגמים אנשי-
הוועדה הסברים צולעים, וטוענים כי
בית״המישפט הורה שיסעו שלושה שוטרים,
כך שלא היה מקום לשיקול־דעת

מבעד לגדר של מחנה־המישטוה

מישטרה בעת הפסקת מישחק כדורגל עימם, בבית־ההבראה של הנזישטרה בנעורים,
שם הוא כלוא יחד עם אחיו. מנחם (בחולצה משובצת) נשמר בקפדנות על־ידי הסמלת
הוועדה ולכן לא היה עליה להתכנס. עוד
טוענים חברי הוועדה כי הייבנר היא
שומרת־מיצוות, והיתד, סכנה שהישיבה
תימשך אל תוך השבת ותחלל אותה.

שבת ,31.1 ,שעה 10.30 בבוקר
אל ביודהספר לשוטרים בשפרעם, שם
נמצאים עתה שרינה, מנחם ודובי יונדף,
מתקרבות מיספר מכוניות. במרחק כ־200
מסרים משער בית־הססר הן מגיעות למחסום,
מוגן בידי שוטרים חמושים ב־מיקלעים.
נוסעי המכונית מתגלים כשמונה
ילדים כבני עשר מכרמיאל, בליתי סרן
שלמה, איש פיקוד הצפון, המתגורר
בעיירה זו .״הבאנו למנחם ודובי עוגה
שאפינו, ומיכתבים מהילדים של כרמיאל,״
הם מספרים לשוטרים. ניתן להם להגיע
עד לשער בית־הספר, שגם לידו ניצבים
מיישמרות כבדים. משך שעה ארוכה מנסים
הילדים לשכנע את השוטרים לאפשר להם
להיפגש עם האחים יונדף. התשובה שלילית.
רק אלה עוזבים, ומכונית אחרת מגיעה
לשער. זוהי מכוניתו של דוקטור אלברט
מנחם, רופא שהוזעק על־ידי כהן־צידון כדי
לבדוק את הילדים. משך שבע שעות
המתין הרופא לאישור להיכנס לבסיס.
הטלפונים משפרעם לירושלים הביאו לבסוף
את תשובתו השלילית של מפכ״ל־המיש־טרה,
רוזוליו :״הרופא לא יבדוק.״ לא
הועיל לרופא הסברו, כי השופט המחוזי
שילה כתב בפסק־דינו מאותו בוקר, כי
רצוי לאפשר לרופא־המישסחה לבדוק את
הילדים .״השופט נמצא בתל־אביב, ואנחנו
בשפרעם,״ אומר בלעג אחד השוטרים
לדוקטור מנחם.

שבת 14.30 ,31.1אהר״הצהריים
עשרות ניידות־מישטרה, משאיות ואוטובוסים,
ובהם למעלה מ־ 300 שוטרים,
מגיעים לנמל־התעופה בן־גוריון. לעיתונאי
נמל־התעופה, הנמצאים בבתיהם בתל-
אביב, נמסרת ההודעה במהירות, על־ידי
ידידים העובדים בנמל. העיתונאים שועטים
למקום. כעבור שעתיים מתברר כי היתד,
זו רק חזרה כללית של המישטרה לקראת
יום המחרת, בו יתבצע ניסיון נוסף להטיס
את ילדי יונדף.

•בבת ,31.1שעה 21.00 בערב
קברניט אל־על דחר אבנרי עוזב את
ביתו שברמת־השרון יחד עם רעייתו כרמלה,
בדרכם להצגה שנייה בקולנוע. עוד
קודם־לכן החליט אבנרי, שהיה מייועד
להטיס את הילדים למחרתו, כי הילדים יטוסו
בכל מחיר. .״אם הם ישתוללו, יש דרכים
להשקיט אותם,״ אמר לבתו רוויטל,
חיילת בחיל-ד,אוויר. באותה עת עוזבת
שיירה ארוכה של מכוניות־מישטרה אזרחיות
את שפרעם בדרך לנעורים, ליד כפר-
ויתקין. נוח יותר יהיה למישטרה, למחרת
היום, להביא את הילדים מנעורים, מאשר
משפרעם הרחוקה.

יום ראשון ,1.2שעה 6.30 בבוקר
עשרות עיתונאים מתקבצים בנמל־הת־עופר,
בדגוריון. הם הגיעו בשעה מוקדמת,
משום שידעו כי ישוב תנסה המישטרה

להפריע להם להתקרב אל המטוס האמור
להטיס את הילדים. מצפה להם הפתעה
נעימה. דובר־המישטרה, סגן־ניצב שמואל
צחי, השוקד על תיקון דימוייה־ד,ציבורי
של המישטרה, מכין מבעוד־מועד אישור-
כניסה קולקטיבי עבור העיתונאים, גדר
נוחה ליד כבש-המטוס ואף כבש נוסף,
תלוי באוויר, שעליו יוכלו לטפס הצלמים
כדי לצלם בנוחיות. כאשר דואג צחי מאוחר
יותר גם לקפה עמר העיתונאים, יש
הרגשה ברורה כי במישטרה אירעה הפיכה.

האב!. :האמא

סולטנה מאיון (בשיער קצר, מאחוריו) שהיתה מתעדת לטוס עימו לגרמניה. בתמונה
משמאל, עם הגב למצלמה ומחזיק בידו כדור, נראה דובי יונדף בעת מישחק־כדורגל
עם אנשי המישטרה השומרים עליו. אחת מטענות המישפחה היתה כי ביום שלפני מועד
הטיסה באל־על הכריחו השוטרים את הילדים לשחק כדורגל, כדי שיהיו עייפים.

יום ראשון ,1.2שעה 7.30 כבוקר
על אולם-ד,נוסעים של נמל-ד,תעופה פושטים
עשרות צעירים ומבוגרים חובשי־כיפות.
אלה הם אנשי גיוש-אמונים מ־קריית־ארבע.
הם מאתרים את הנוסעים
בטיסה 359 לפרנקפורט, העומדים בתור
לביקורת־הדרכונים, ומשפיעים עליהם שיסרבו
לטוס יחד עם הילדים. התגובות
לפנייתם שונות: מרבית הנוסעים מסכימים
למחות בפני הדיילת. אחרים מסל

טו מטמת ! י י

כשיחה טלפונית עם ״העולם הזה״ אמר האב, יוסד יונדף,
בגרמנית רצוצה, חגולשת ליידיש .
מה יש, אין כבר חוקים ! יש דיקטטורה ! אם אין דיקטטורה, צריכים
לציית לחוק של בית־המישפט העליון !
לא נותנים לילדים לבוא אל האבא שלחם! לאן תגיעו, אם לא נותנים
לילדים להגיע לאבא שלהם !
כל זה בגלל שני מצרים ! הרי זה כמו מדינה ערבית ! באים שני מצרים
ומשגעים את כל הארץ ! אין מספיק צרות בישראל, שמשתגעים בגלל
שני מצרים ולא נותנים לילדים לבוא לאבא שלהם ז
קודם כל, הילדים צריכים לבוא אל האבא שלחם. כאן מחכה לחם
גו־עדן, לא כמו שם, כשהם חיים אצל שני גיסים שמתחפשים לאבות !
אין לחם ילדים, אז הם רוצים לקחת את הילדים שלי !
שלא יעשו תעמולה עם הילדים שלי ! כשהילדים יגדלו, כל העולם
יהיה פתוח לפניהם !
ברוסיה לוקחים את הילדים מההורים שלהם ! בגרמניה הקומוניסטית
לא נותנים לילדים לבוא אל ההורים שלהם (במערב) !
מה זח פה, אפריקה ן משגעים את הילדים ! שני הגיסים האלה חם
מצרים! אתם צריכים להבין את המנטאליות הזאת!
לאמא אין בכלל מה להגיד. מה שהאחים שלה אומרים לח, את זה
היא עושה. לאמא אין מה להגיד! היא הרי מטומטמת! אלמלא חיתה
מטומטמת, לא חיתה עושה תיאטרון כזה עם הילדים ! הרי חלילה־וחס
יכול לקרות משהו לילדים !
(כשנשאל מדוע אינו בא לארץ ):חייתי בארץ, בבג״ץ. אז היא הלכה
לרבנות, ושיקרה שם. אמרח שאני תייר, שבאתי לארץ, שאני עומד להסתלק,
ודרשה צו-עיכוב-יציאח. אל תשאל איזה קונצים היא עשתה ! כשהגעתי
לנמל־חתעופה היא עצרה אותי, אמרה שבעלה רוצת לברוח, שהוא לא
דואג לילדים ! אז איך אני יכול לבוא !
באותה עת מגיעה לנעורים. רופאת קו־פת־חולים
של קריית־ארבע, שרה פולק,
ודורשת לבדוק את הילדים מטעם המיש־פחה.
המישטדד, אינה חוזרת על שגיאתה
עם הדוקטור נחום, ומאפשרת לה לעשות
כן. מימצאי הרופאה :״הילדים אינם מסוגלים
לטוס. הם עייפים ותשושים. מנחם
סובל מלחץ־דם גבוה.״ רופא-המישטרה
מתנגד לקביעותיה של הרופאה.

יום ראשון ,1-2שעה 7.05 בבוקר
למישרד חברת אל־על בנמל־התעופה
מגיע איום טלפוני חייו של הקברניט
שיטיס את הילדים ושל בני־מישפחתו, בסכנה.״
מנהלי אל־ על הגונים למדי כדי
לדווח על־כך לאבנרי. אבנרי, איש־מישפחה
מובהק, חושב על אשתו, שלושת בנותיו
ובנו. באותו רגע גומלת בליבו, כנראה,
ההחלטה שלא להטיס את הילדים. הנהלת
אל־ על שוקלת אפשרות להחליף את אב־נרי
ביצחק שקד, מנהל צי מטוסי 707
וקברניט ותיק. ארבל וכהן, חברי-הוועד,
מתנגדים וההצעה נופלת.

קים אותם בכעס :״אל תבלבלו את המוח!״
כומר ונזירה גרמניים מושכים בכתפיהם
בתימהון.

יום ראשון ;1.2שעה 8.00 בבוקר
הנוסעים מרוכזים בקומה השנייה של
אולם ביתיר,נתיבות, ליד החנויות הפטורות-
ממכם. יעל קיקיון, דיילת-קרקע של אל־על,
מחלקת ל 132-הנוסעים כרטיסים ל-
ארוחת־בוקר, על חשבון החברה, ומתנצלת
על העיכוב הצפוי.
באותה ישעה עוזבת שיירת המכוניות
המלווה את ילדי יונדף את נעורים, ופונה
לעבר תחנת־המישטרה בקדיית־אונו. ה־מפכ״ל,
רוזוליו, מגיע לנקודת־המישטרה
בנמל-חתעופה אך מקפיד שלא להראות
את פניו בשטח.
ליד המטוס מתמקמת ניידת־מישטרה
מסוג אלה המובילות אסירים. על דפנותיה
הפנימיות תלויות מסות וטבלאות ומתוכה
בוקעים ציפצופי מכשירי-קשר: חדר־המיל־חמד,
של חמיבצע. מכוניודהשרד של איב־צן
מתקרבת אף היא למטוס. איבצן מנהל

את המילחמה כולה מתוך מכוניתו, כשהוא
משתמש במכשיר־קשר.
אחד העיתונאים שולף מתיקו ׳מכשיר־אלחוט,
ומכוונו על הגל של איבצן. בעזרת
המכשיר ודיווחיו השוטפים של צחי מתעדכנים
העיתונאים.
לנמל־התעופה מגיעה הודעה טלפונית
חדשה. הפעם מזהיר הקול האלמוני שבמטוס
הוטמנה פצצה. למדות שברור לכל כי
ההודעה אינה נכונה ונועדה רק להרוויח
זמן, היא גורמת איחור נוסף. אי־אפשר
להסתכן בהודעות כגון אלה. המיטעו מפורק
מהמטוס ונבדק. אנשי־ביטחון עורכים
סריקות בגוף המטוס. כעבור שעה נמסרת
ההודעה :״אין פצצה!״

יום ראשון; שעה 0.00 בבוקר
חמש מכוניות, ארבע מישטרתיות־אזר־חיות
ומונית בצבע ירוק־בהיר ביניהן,
עוזבות את מישטרת קרייודאונו בדרכן
ללוד- .שתי תאונוודדרכים, שחוקרי־המיש־טרה
משוכנעים כי הן מבויימות, מעכבות
את השיירה שעה ארוכה. אם אכן חיו
התאונות מבויימות, הרי הן מעידות על
המודיעין המעולה של אלה המנסים להפריע
לטיסת הילדים, ומזכירות את הכושר ה-
מיבצעי של מארגני ההתנחלות בסבסטיה
וההפגנות כנגד קיסינג׳ר.
132 הנוסעים הנרגזים מובלים בשני
אוטובוסים לעבר המטוס, החונה בקצה
המסלול השקט, כ־ 5קילומטרים מבניין
נמל־התעופה.

יום ראשון, שעה 10.00 בבוקר
השיירה מגיעה עד למטוס. מנחם ודובי
נראים מבעד לתלונותיה המוגפים של המונית
כשהם שקטים. הם מנפנפים בתנועת
ד,״וי״ שלהם לעבד העיתונאים אך יושבים
בשקט ליד אמם, בין השוטרות — פנינה
היפהפייה סמישטרת פתודהיקווה וסולטנה,
המיועדת לטוס עימם.
איבצן מחליט שלא להסתכן בסצינה נוטפת
ועולה למטוס, כדי לשוחח עם הקבר ניט
קודם שיעלה את הילדים. כתלמיד־גימנסיה
הוא קורא מתוך פתק מודפס,
שאותו שלף מכיסו בפני אבנרי :״אדוני,
הבאתי לכאן את שני הילדים. הם חייבים
לטוס במטוס הזה לגרמניה, על־פי צו
מפורש שהוציא בית־המישפט הגבוה לצדק.״
אפנדי מסרב להטים את הילדים. כש־מבחין
אבנרי בשורה של שוטרים המם-
תדרת מול חוטם הבואינג, כאילו כדי למנוע
ממנו לטוס, הוא מתרגז, מורה לאיבצן
לעזוב את המטוס ולדיילת להגיף את ה דלתות.
איבצן
מתקשר מהאלחוט שבמכוניתו לבניין
הראשי, ודורש מבן־ארי שיעכב את
המראת המטוס. המונית, ובה הילדים, עדיין
חונה ליד המטוס בחלונות מוגפים, משך 45
דקות נוספות. המגעים בין הקברניט, ההנהלה,
יועד אצ״א והמישטרה, אליהם
נדחק אף שר־התחבורה גד יעקובי, מס תיימים
בניצחונו של הקברניט — או,
בעצם, בניצחונם של הילדים.
מטוס הבואינג של אל־על בטיסה 359
ממריא לדרכו — ללא הילדים. גם הניסיון
השני נכשל — עד לניסיון הבא.

(המשך מעמוד )19
לא לישראל — אלא לז׳נבה אשר בשווייץ,
החל מגלגל את הכספים שגרף.
באותה עת הגיע לז׳נבד, ניצול. נוטף,
טיבור רוזנבוים שמו, שפעל כשליח מח־לקת־העלייה
של הסוכנות היהודית.

ה ש בו עערה
זומוס הנדס הראשון

חגיגות מפוארות
לשואה

ר1,500.000ד־

ך* וזנזאפט צבר את הכספים שהר!
וויה, הקים את הברית העולמית של
ניצולי ברגן־בלזן, הפך אותה המכשיר הידוע
ביותר של ניצולי-השואה. הוא קיבל
הקצבות רבות מממשלת גרמניה, התקרב
אל נחום גולדמן, ודאג להמשכיות של מה
שנקרא מאז ״חגיגות ברגן־בלזן״ .אחת לשנה,
ביום־השיחרור של המחנה (ה־15
באפריל )1945 היה רוזנזאפט מכנם את
הניצולים ואישים ידועי-שם, לחגיגות־זיב-
רון שנעשו בהדרגה מפוארות יותר ויותר.

(כולד העברה)

מינזמם כלל הפתוס

2,500.000ל׳
(כולל העגרה)

כמי שידע לפזר את כספו ביד רחבה על
עיתונאים ואנשי־שם, אשר אותם נהג להטים
על חשבונו לחגיגות־השואה שערך,
לא התקשה רוזנזאפט ליצור לעצמו שם
של נדבן וגביר, שגדולי האומה מחפשים
את קירבתו. במלאות 30 שנה לשיחרור
ברגן־בלזן, ערך גירושליים מסיבה שבה
השתתפו ראש־הממשלה דאז גולדה מאיר,
שגריר ארצות־הברית באו״ם לשעבר אר-
תור גולדברג, הסופר אלי ויזל ועוד.

יום ה׳ — המועד האחרון

למסירת המעמיס

עשהלך מנ הג ק בו ע־מל
א טוט 1בכל שבוע! >11

המועצה להסדר הר*,מ ו חס בספורט

אך החגיגה שעוררה זעם רב ביותר
נערכה במלאות 18 שנים לשיחרור 1000 .
אורחים מכובדים הובאו על חשבונו של רו-
זנזאפט לניו־יורק לחגיגה, מהם רבים מ*

מר קרסים, יש ל ו הרשות להתנכללך ,
לסחוסממך, ואם לא יועיל

הרשות להרוג
הצגת בכורה ארצית קולנוע

סיו מ ה 1
תל-אביב

וורנר פו ק ס

יוסך רוזנזאפט (משמאל)
יו׳׳ו לכל חייו

מציגה

תערוכת ציורים וצילומים שבוצעו במרוצת

מרתון רישומי עירו
שנערך בליל ה־ 13—14 בינואר

משתתפים:

* גד אולמן
* מנחם גפן
*+עמנואל בר־קדמא
* משה בן־שאול
¥שמואל בונים
* דן קדר
־ -¥שאול נמרי
שעות הביקור: יום יום .17.00—20.00 ,11*00—13.00
שישי ,11.00—13.00 שבת .18.00—21.00 ,11.00—13.00
גלריה תוראל — רח׳ ז׳בוטינפקי 3ת״א, מול מלון הילטון, טל.729269 .

״לא לשבב
עס אף אחד!״
ן * תחנת ־ המישטרה סיפרה סוזאן,
4אלמנה נאה בת ,32 שעם אחד משני
הגברים שנעצרו בדירתה, אברהם בטטקר,
יצאה משך חמישה־שישה חודשים, ובמשך
תקופה זו קיימו יחסים כבעל ואישה.
באותו לילה 27.6.75 סיפרה, נכנס בהר
לדירתה סמוך לשעת־חצות. כעבור דקות
אחדות דפק על דלת הדירה גבר נוסף.
הפעם היה זה אברהם מרדכי, ידידו של
בהר. האורח החדש החל מושך את סוזאן
לחדר השינה. היא התנגדה וצעקה, ואז
החל מכה אותה באכזריות.
מרדכי הצליח לגרור את סוזאן עד המיטה,
קרע את בגדיה והסיר את תח תוניה
בכוח.
כשהיא היתד, עירומה, התחיל מרדכי להתפשט
.״לפתע,״ סיפרה סוזאן ,״עלה על
המיטה אברהם בהר, כשגם הוא עירום.
הוא ניסה לשכב איתי אבל אני התנגדתי
וצעקתי, ולא רציתי שיעלה עלי.
״הוא תפס אותי בכתפיים, הצמיד לי
אותן הזק למיטה ושכב עלי בכוח. לא
הפסקתי לצעוק. מרדכי עמד בצד• ,בתחתונים.
נראה לי שהוא חיכה עד שאברהם
(בהר) יגמור, ואז גם הוא יבוא לשכב איתי.
ואז, פיתאום, הופיעה המישטרה.״
בהמשך עדותה במישטרה, גילתה סוזאן
כי לא התנגדה שאברהם בהר יכנס לדירתה
.״ייתכן שאם היה לבד,״ הסבירה
האשד״ ״הייתי מסכימה שישכב איתי. אבל
אחרי ההתנהגות שלו, לא הייתי מובנה לשכב
עם אף אחד מהם.״

״לא ידעתי איפה
המיכגסיים!״

י״<י***!5ו/£דירק בוגרד
אווה גרדנר

בקים סהמיו

גלריה תוראל

ך * שעח היתה שלוש לפנות-בוקר.
1 1סמל ראשון דניאל שמסיאן ממישטרת
אשדוד עלה בריצה במדרגות הבית מס׳
1508/3שברובע ו׳ בעיר. היה זה לאחר
שבמוקד התחנה נתקבלה בקשה לעזרה
דחופה. בעלת הדירה סהאן אסטרין — כך .
נאמר לשוטר — זועקת שהותקפה.
כשזינק השוטר פנימה, עם נישקו שלוף
בידו, גילה כי במיטה שוכבת בחורה עירומה,
מבוהלת. בקצה המיטה, מימין, עמד
אברהם מרדכי ( )33 לבוש תחתוניו בלבד,
ובקצה השני, משמאל, עסק אברהם בהר
(בסקטר) בן ד 32-,בלבישת מיכנסיו.

ישראל, וביניהם היועץ־המישפטי-לממשלה
לשעבר, גירעון האוזנר, וכמה שרי־ממש־לה.
המבקר הנודע פרופסור ברוך קורצ־ווייל
כתב אז מאמר־ביקורת בהארץ, בו
תקף בחריפות את מיסחור השואה על־ידי
רוזנזאפט.
רוזנזאפט דאג גם לכיסוי עיתונאי חיובי.
העיתונאים תמיד מצאו אצלו סעד:
אחדים מהם הוטסו לחגיגות שערך בחו״ל;
הוא תרם לאגודת־העיתונאים בתל-אביב
מכשיר להדפסת כתובות! הוא שמימן אתי
הוצאת נזפר־הגבורה אחרי מילחמת ששת־הימים,
שהוצא על-ידי אגודת־העיתונאים.
מי שהיה המזכיר הכללי של האגודה, משה
רון, היה ידידו האישי, וכאשר יצא רון
לפנסייה סייע רוזנזאפט להקמת האיגוד
העולמי של העיתונאים היהודיים, כשרון
משמש מזכירו הכללי של איגוד זה.
דויד בן־גוריון שאלו פעם :״מה אתה,
בעצם, ציוניסט או נציונאליסט 1״ רוזנזאפט
השיב :״אני אגואיסט.״ הכל צחקו אז,
למה שניראה להם כבדיחה. עתה מתברר
ני זו היתד. האמת המרד. לאמיתה,

מימרותזאתט ען אברהם מרדכי,
/כי נכנס לדירתה של סוזאן יחד עם
בהר. להגנתו אמר כי אינו זוכר מה התרחש
שם. נראה שהייה שיכור .״המישטרה
תפסה אותנו כשאנחנו עירומים, בדירה
של סוזאן,״ סיפר מרדכי .״יותר אני לא
זוכר. אפילו לא ידעתי איפה המיכנסיים
שלי.״
אברהם בהר טען אחרת :״דפקתי בדלת,
וסוזאן פתחה לי. בדירה היו חמישה בחורים
שאני לא מכיר אותם. כשד,חמישה
עמדו לצאת מהדירה הופיע פיתאום אברהם
מרדכי. סוזאן ביקשה מאברהם שייצא מן
הבית. ניסיתי לשכנע את מרדכי שיעזוב
את הדירה יחד איתי. אני הגעתי למסקנה
שעלי להישאר עם סוזאן כל הלילה, עד
שמרדכי יילך.״
התביעה האשימה את שני הגברים כאינוס,
ובגרימת חבלה חמורה. בכתב־האי-
שום שהוגש לביהמ״ש המחוזי בבאר־שבע
צויין, כי אברהם בהר בעל את סוזאן כנגד
רצונה, וכי אברהם מרדכי מבע את הת נגדותה.
שני הגברים הואשמו בכך שגרמו
לאישה הצעירה שטף־דם באיזור העין
הימנית, נשיכות בשדיים, שיטפי־דם
בחלקי־גוף שונים, ושבר בצלע מצד שמאל.
המישפט התנהל בפני השופטים שלמה
אלקיים, אברהם, מלול וגילעד גילעדי.
בבית־המישפט סיפרה סוזאן :״מרדכי
נתן לי עוד ועוד מכות. הוא רצה לאנוס
אותי. הוא משך אותי בשערות. אברהם
(בהר) רצה לעזור לי כמה שאפשר, אבל
מרדכי התחיל להרביץ לו גם כן.״

״הוא רצה
לעזור לי!״
ף* התייחס״ למעשר,־ד,אונם שביצע בה
אברהם בהר, טענה סוזאו באוזני ה שופטים
:״בהר רצה לעזור לי, אבל הוא
איבד את השליטה על עצמו. הוא אדם
שקט, אינטליגנטי, נשוי ויש לו אשד, והרבה
ילדים.״

ניסה לאנוס את
האדמנה הצעירה
והפשיט אותה
היא עמדה להיאנס, ונר
להציל את עצמה
קראה לעזרת החבר
הוא נזעק ו עזו ת הנתקפת
ואנס אותה
כדי להצילה מאונס

אברה מרדכי

חאן אסטרין

אברה בהר

אך את הדבר החשוב ביותר להגנתו של
אברהם בהר, אמרה סוזאן בהמשך החקירה-
הנגדית :״אולי נאשם מס׳ ( 2אברהם
בהר) ,חשב, שאס יקיים איתי יחסי־מין,
נאשם מס׳ ( 1אברהם מרדכי) יפסיק להרביץ

משימה קשה נטל על עצמו עורך־הדין
צבי לידסקי, כאשר יצא להגנת לקוחו,
אברהם בהר. לידסקי דבק בטענה שבהר
בעל את סוזאן, אומנם נגד רצונה, רק
כדי להצילה מידיו של אברהם מרדכי.
בית-המישפט התרשם שסוזאן, האלמנה
הצעירה, קיימה אורח־היים חופשי ביותר,

אכלו ושתו, כשהנאשם מרדכי שתה כמות
של וודקה.
בהר ומרדכי נסעו לבתיהם אחרי חצות,
במונית. כשיצאו מהמכונית, בהגיעם לשכונה,
שמעו צעקות בוקעות מדירתה של
סוזאן. בהר עלה לדירה ומצא שם ארבעה-
חמישה גברים, שהשתתפו במסיבה. זמן
קצר אחרי בואו הסתלקו האחרים, ובהר
נשאר לבדו עם האשד, הצעירה. כשראה
אברהם מרדכי שחברו אינו חוזר מדירתה
של סוזאן, הלך בעיקבותיו. האשד, ביקשה
ממנו שיעזוב את הבית, אך הוא ד,יכה אותה.

לברר
את פשר הצעקות שבקעו ממנה.״
שאל בית־המישפט את המתלוננת :״כיצד
אנס אותך בהר למרות ההתנגדות?״
השיב סוזאן :״הייתי כבר במיטה, והייתי
עירומה, לא יכולתי לעשות שום דבר.
כל מה שיכולתי להגיד זה, לא, לא, לא!׳
פחדתי שיהיה רצח בבית, שהנאשם אברהם
מרדכי יהרוג אותי. אינני יודעת אם
הנאשם מרדכי היכה אותי כדי שבהר יאנוס
אותי.״
בית־המישפט קבע כי בהר לא השתמש
בכוח כאשר בעל את סוזאן, וכל התנג־

כמו במיקרים קודמים, מבחינה סנסואלית.
אולי הוא ייחם את התנהגותי לעצבנות
שלי, בגלל התנהגותו של הנאשם אברהם
מרדכי. אילמלא היה שם הנאשם מרדכי,
היינו מקיימים יחסי־מין באופן רגיל ואי דיאלי.״
ביודהמישפט
הדגיש שכאשר הוא רוצה
לבדוק אם נעשה מעשה-אונס, עליו לבחון
את העובדות לפי קני-המידה של הנאשם
והמתלוננת. במיקרה זה הוכח שהמתלוננת
היתד, חופשיה מאד בהתנהגותה, עם גברים,
והוכח שהיא קיימה בעבר יחסי־מין עם
אברהם בהר. הוא לא השתמש בכוח נגדה,

ונהגה להתרועע עם גברים שונים בדירתה,
וכן נהנה לשתות משקאות אלכוהוליים
בכמויות גדולות, עד־כדי־כך שלעיתים
נראתה ברחוב כשהיא שתוייה ומתנדנדת.
היא
הכירה את שני הנאשמים מן השכונה.
אברהם בהר היה אז נשוי ואב לארבעה
ילדים. סוזאן ואברהם,החלו להיפגש
ולקיים יחסי-מין. לפעמים נשאר הידיד
ללון בדירתה כל הלילה. היא לא קיימה
יחסי-מין קודם־לכן עם הנאשם אברהם
מרדכי. רק פעם אחת נסעה איתו לתלאביב,
כדי לקנות שם כלב, אך לא היה
ביניהם דבר.

בית־המישפט שוכנע שבהר ניסה להגן
על סוזאן, וספג בעצמו מכות מחברו.
סוזאן, שספגה מכות גם היא, אושפזה ב-
בית־החולים לתקופה של 12 יום. בית-
המישפט סיכם כי הוא מאמין לדבריה של
סוזאן שמרדכי גרם לה חבלות חמורות
בגופה לאחר שתקף אותה.
סניגורו של אברהם מרדכי ניסה לטעון
שהנאשם היה שיכור בעת המיקרה, עדי
כדייכך שלא ידע את אשר הוא עושה,
אך בית המישפט דחה טענה זו וציין שהנאשם
היה במלוא כושרו השיכלי. משום
כך מצא בית־המישפט לנכון להרשיע את
אברהם מרדכי באשמת גרימת חבלות המורות
לאשה.
לגבי בהר קבעו השופטים :״הוא לא
בא אל סוזאן כדי לאנסה. לא היה לו צורך
לאנסה. קרוב לוודאי שגם בליל ד,מיקרה
יכול היה בהר לקיים איתה יחסים מיניים,
בהסכמתה, לולא הופיע אברהם מרדכי
בדירה. בהר נכנס לדירה של סוזאן כדי

דותה למעשה הבעילה, לדבריה, היתד, בכך
שאמרה, לא, לא, לא!

אלא אברהם מרדכי הוא זה שהיכה אותה.

״אמדתי רק

* דיל המיקדה, הוברר, ניפגש בהר
עם מרדכי ועם חבר נוסף, והשלושה

__ אולי חשב
שאגי מסכימה!״
^ גבי חלקו של בהר, אימץ בית/המישפט
את גירסתה של סוזאן :״הוא
לא החזיק לי את הידיים. הוא ידע שאינני
רוצה לקיים איתו יחסי־מין, כי אמרתי לו.
חוץ מזה שאמרתי לו, לא עשיתי משהו
אחר.״
בית־המישפט ציין, שהוא מייחס מישקל
רב לדבריה של סוזאן, שאמרה לגבי בהר :
״אני אומרת שיכול להיות שהוא חשב,
בטעות, שאני מסכימה לקיום יחסי־מין אי-

גילתה סוזאן לשופטים :״נכון שבמיקרה
זה, כאשר קיים איתי מגע מיני, התנהג

״לא פגשתי אש ה
דומה לה!״

ף* יוג־המישפט קבע, בסיכום, כי ה-
* 0תביעה לא הוכיחה כי בהר בעל את
סוזאן נגד רצונה, תוך שימוש בכוח, והוסיף
כי יש גם לציין שסוזאן כלל לא הת לוננה
במישטרה נגד בהר, אלא המישטרה
הוזעקה על־ידי אחד השכנים ששמעו את
הצעקות, שנבעו מהמכות שקיבלה ממרדכי.
ביודהמישפט זיכה את אברהם בהר
מכל אשמה.
על הנאשם אברהם מרדכי גזר בית-
המישפט שנתיים מאסר, מהן שנה אחת
בפועל.
אמר השבוע אברהם בהר :״סוזאן היא
אשד, יוצאת-מן־הכלל, מימי לא פגשתי
אשד, דומה לה.״

רשימזח הנשק המביש1ח
(המשך מעמוד )21
אישית כלפי כמה מהכתבים שנטלו חלק
בשיחה.
יצחק רבץ סובל עדייו מהטראומה של
העימות האחרון שהיה לו עם העיתונות
הישראלית בנושא צו־הצנזורה על הסודות
המדיניים. נראה שהוא עדייו לא סלח
לעיתונות הישראלית על שהיה נאלץ
לסגת בנושא זה. משום כך, הוא כלל
בדבריו התקפה ישירה על הכתבים היש ראליים
בוושינגטון, אותם האשים בכתיבה
מזיקה ובהיותם כלי-שרת בידי גורמים
עויינים לישראל במימשל האמריקאי.
״הפכתם למכשיר לזריעת מבוכה בישראל,״
האשים רביו את הכתבים ,״מנצלים
אותכם גורמים בלתי חשובים במחלקת
המדינה הרוצים לרפות ידיים בישראל
כדי ליצור אווירה של מצב חמור
ביחסים ולגרום לאווירה קשה בארץ כדי
ללחוץ על ישראל לוויתורים.״
את המעידה הראשונה שלו בשיחה עשה
רבין בנושא המדיני. הוא האשים את
קיסיגג׳ר בלא פחות ולא יותר באשר
במעשה בלוף מדיני. הוא התייחס אל
הצעתו של קיסינג׳ר לקיים ועידת־הכנה
בלתי פורמאלית לקראת ועידת־ז׳נבה, כאל
גימיק בלתי רציני וחסר משמעות שאינו
מיועד למלא כל מטרה.
׳אולם הכישלון הגדול, שגרם לסערה,
אירע בעת שרבץ התפרץ בדיווח על נושאי
הרכש הביטחוני.
בעת שנשאל על מידת הצלחתו בשיחותיו
בנושאי הרכש, פתח רבץ בהתקפה
גלויה וחסרת־תקדים על מערכת־הביטחון
הישראלית. הוא טען כי ״דשי-
מוודהרכש״ שהוגשו בעבר לאמריקאים
לא היו תעודת־כבוד למדינת־ישראל ...הן
היו מופרזות וכללו אביזרים שאינם חיוניים
למילחמה ולא יקבעו את עוצמתה
הצבאית של ישראל.
״תודה לאל,״ המשיר רבין ודיווח,
״הצלחנו לתקן את זה.״
רבץ גם לא חסך עקיצה אישית משר-
הביטחון שמעון פרם. ברמזו לכך שבכל
ביקור שלו בוושינגטון מנסה פרס להתיימר
כאילו השיג הישגים חדשים בתחום
הרכש, אמר רבץ בזילזול מופגן :״כל
ישראלי המגיע לוושינגטון מודיע שהוא
קיבל נשק — והאמריקאים נהנים מזה.״
זה היה האות. העיתונאים שנכחו בפגישה
הביטו זה בזה כמי שאינם מא־

רבץ בעת שאמר אותם. רק אחרי שהדברים
התפרסמו וגרמו למהומה רבתי הן
בישראל והן בארצות־הברית, ניסה רבץ
להיתמם ולהעמיד פנים כמי שאינו מבין
על מה כל המהומה .״לא היה שום דבר
חדש במה שאמר רבץ,״ התמרמרו אנשי
חצרו ,״הדברים היו ידועים. זוהי מהומה
על מאומה.״
הגזמה בסעיפים הקטנים
• £גופם של דברים היה הצדק עם
/יצחק רבץ בכל מילה שאמר. הוא
ביטא פשוט התמרמרות שהצטברה בו
במשך תקופה ארוכה נוכח מעללי מע-
רכת־הביטחון. הדברים לא הסתברו לו
בביקורו הנוכחי בוושינגטון והיו ידועים
לו מזה זמן רב.
מאז הסכם־הביניים עם מצריים, כאשר
האמריקאיים הבטיחו תמיכה כספית וצבאית
מאסיבית לישראל בתמורה, גוצרה במע־רכת־הביטחון
תחושה שהנה סוף־סוף נולד
לצד,״ל דוד עשיר, שימלא את כל מחסורו.
ההכרה שכל מה שמקבלים מד,אמ־ריקאים
אין צורך לשלם עבורו, גרמה
להתערערות כל מה שהיה מקובל עד
אז לגבי סדר עדיפויות וסולם החשיבות.
וכך, בצד כלי-מילחמה חיוניים שנכללו
ברשימות הרכש עבור צה״ל, נכללו
בהם גם אביזרים בעלי חשיבות שולית.
לא שצד,״ל לא היה זקוק להם. צה״ל
זקוק לכל דבר, ממטוס-קרב ועד ל-
שרוך־נעל עבור חייל־הרגליים. אבל למראה
רשימות הרכש שהוגשו לאמריקאים
אי אפשר היה להשתחרר מהרושם שהם
נערכו בהרגשה כי ״צריך לחטוף מד,אמ־ריקאים
כל מה שאפשר כל זמן שאפשר.״
באופן עקיף אחראי לכך גם יצחק
רבין עצמו, כמו כל אחד משרי ממשלתו.
כיוון שלממשלת רבין אין כל יעדים מדיניים
ברורים, אין למערכת הביטחון שום
יעדים איסטרטגיים, שכוונתם לתרום להשגת
היעדים המדיניים. בהיעדר יעדים
איסטרטגיים מוגדרים, לא ניתן לערוך
תוכניות הצטיידות מדוייקות ומפורטות שיהיו
כפופות למה שמכתיב היעד האיס־טרטגי.
באין תוכניות מוגדרות, רק טבעי
הוא שחוטפים מכל הבא ליד, כדי שבשעת
הצורך אפשר יהיה לשלוף מהמלאי כל
דבר ולהתאימו לתוכנית מאולתרת שתענה
על צורך מזדמן.

דכין עם היועץ אריק שרון
מי אחראי לרשימות הרכש 7
מינים למישמע אוזניהם. לא שרבין גילה
להם בכך משהו חדש. הדברים שאמר היו
ידועים לכל ובמייוחד לכתבים הישראליים
היושבים בוושינגטון, ששמעו אודותם
לא אחת מפי פקידי מימשל אמריקאיים
וגם מגורמים ישראליים״
אבל אותם דברים, כשהם באים מסיו
של ראש-הממשלה, גם כשהוא מסתתר
מאחורי הכיסוי של ״מקור בכיר״ ,יש
להם משמעות חמורה. הם מתפרשים כהו-
שטת אצבע מאשימה מצד ראש־הממשלה
לעבר שר־הביטחון על מחדל צבאי ומדיני
חמור ביותר.
את ההשלכה הזאת של דבריו לא תפס

אחת הדוגמאות לכך הוא הוויכוח שהיה
נטוש על הצורך או היעדר הצורך ברכישת
מטוסי-קרב מדגם אפ־ 15 לחיל-האוויר
הישראלי. אין ספק ואין ויכוח על כך
שהצטיידות במטוסים אלה תעלה את כוש רו
של חיל-האוויר. השאלה היא רק אם
ניתן היה לנצל את הכספים המיועדים
לרכישת מטוסים אלה, בצורה טובה יותר,
לשם העלאת עוצמתו הכוללת של צה״ל.
מכיוון שהמשאבים העומדים לרשות
ישראל בארצות־הברית אינם בלתי מוגבלים,
קיים ויכוח על צורת ניצולם. כבר
כיום ברור שלנוכח כוונת האמריקאים
לצמצם את האשראי לרכש צבאי לישראל
בעתיד, עשוייה רכישת מטוסי ד,אפ־

,15 להוות את המרכיב העיקרי של הרכש
הישראלי בתקציבי השנים הבאות.
אבל הוויכוח בין רבין למערכת־הבי-
טחון בראשותם של פרס והרמטכ״ל. מו טה
גור, אינו נוגע לסעיפים הגדולים,
אלא דווקא לסעיפים הקטנים, שלדעת רבץ
ויועצו אריאל שרון, היתד. בהם הגזמה
רבה עד למינויו של האלוף ישראל טל
כעוזרו הבכיר של שר-הביטחון.
הטענה המוטחת כנגד רבין על שהוא
עצמו אחראי לניפוח רשימות-הרכש, כיוון
שהוא עבר עליהן ואישר אותן, אינה מוצ דקת
במקרה זה. גם אם היתד. לרבין ביקורת
חמורה על נושאים אחרים המתרחשים
בתחום מערכת הביטחון, הוא לא
שש ליצור עימות עם שר־הביטחון על
רקע זה.
דוגמה לכך מהווה פרשת טילי הפו־שינג.
כאשר העלה פרם בפני רבץ את
הרעיון לתבוע מהאמריקאים לספק בעתיד
לישראל את טילי הפרשיע, שאספקתם
נדרשה בעבר עוד על־ידי משה דיין, התנגד
רבין לכך. אולם הוא לא הביע את
התנגדותו במפורש בפני פרס כדי לא ליצור
עימו עימות ולא להגיע לכלל מחלוקת.
לכל היותר הוא השמיע מיספר
הערות שמהם היה פרס צריך להבין את
יחסו של רבין לנושא.
למרות שהוא מומחה צבאי העולה לאין
ערוך על פרס, התאמץ רבץ שלא לפגוע
בסמכויותיו של שר־הביטחון ולהש איר
לו חופש פעולה על אף ביקורתו
עליו. ניסיונו של פרס לנצל התנהגות
זו של רבץ, להחזיר את הכדור לרבין
ולהטיל עליו את האחריות לאישור הרשימות,
נוגד את כללי המישחק בדיוק כמו
התפרצותו של רבץ.

ספורט
כ דו רגל
מישחקים אסורים
לפני כשבועיים, בשעת־לילה מאוחרת,
עדיין דלק האור באחד מחדרי מלון רמת-
אביב בתל-אביב, שם התאכסנה ניבחרת
ישראל בכדורגל, שהיתה בעיצומן של
ההכנות למישחק הבינארצי נגד דנמרק.
דויד שווייצר, מאמן־הניבחרת, יצא מחדרו
לעבר הדרי־ד,מגורים של חניכיו, לסיור
שיגרתי. שווייצר נדהם, משנוכח כי
קבוצת כדורגלנים יושבת בחדר המואר
סביב שולחן ומשחקת קלפים, כאשר סכומי-
כסף בלתי־מבוטלים נערמים על השולחן.
שווייצר המזועזע מחה בחריפות בפני
הכדורגלנים שליו, והזהירם לבל יישנה
הדבר. אך אזהרתו של המאמן הלאומי
נפלה על אוזניים אטומות. שבוע ימים

שבוי בחצר
הביזאגטיגית
ך • ״מה״ בדבריו של רבץ, היה
1 1מוצדק. אבל ה״איך׳ וה״איפה״ הם
שגרמו לסערה. גם אם יש לרבין ביקורת
על מערכת-הביטחון, ספק אם ה מקום
המתאים להשמיע ביקורת זו הוא
במסיבת־עיתונאים ישראליים בוושינגטון.
מה גם שבאותה הזדמנות עצמה, הוכיח
רבץ כי מערכת השיקולים שלו אינה שונה
בעיקרה מזו של אלה שערכו את רשימות
הרכש המבישות. כאשר נשאל רבץ
איך תממן ישראל בעתיד את הרכש שלה
בארצות־הברית, אחרי שיקוצץ הסיוע הכספי,
נתן רבץ להבין שזה שיחליט על
היקף הסיוע הצבאי יצטרך גם לדאוג איך
תממן ישראל רכש זה. צורת מחשבה זו
אינה שונה מהתפיסה שגרמה לניפוח חסר
ההצדקה של רשימות הרכש. לעג הגורל
הוא שבמכשלה הזאת נכשל אדם שרק
לפני ימים מספר ניסה להוציא צו מיוחד
לאיסור פירסום סודות מדיניים. רבץ שם
את עצמו ללעג ולקלס בכך שהתגלה כ־מדליף
הראשי של סודות הממשלה.
ההתפרצות המדהימה נתנה קלף חזק
בידי יריביו של רבין. מחוגי מערכת-
הביטחון נרמז כאילו נכשל רבץ כתוצאה
משתייה מופרזת של אלכוהול, ש-
שיחררה את כל מעצורי לשונו. אחרים
הצביעו על התפרצותו כהוכחה לכך שהוא
מתקשה לתפקד כראוי בתפקיד ראש־הממ־שלה.
שמעון פרם ניצל את מעידתו של
רבין בתבונה. הוא שיחק אותה עד הסוף,
נמנע מלהגיב, חיזק את תדמיתו כאיש
שקול ואחראי שאינו נסחף להתמודדות
מילולית גלויה עם ראש־ד,ממשלה. בשמו
מסרו רק בעקיצה כי ״שמעון פרם אינו
מתערב בתהליכי הביקורת העצמית של
ראש־הממשלה.״
אותה שעד, כבר החלד, הבחישה הגדולה
בקלחת של מיפלגודד,עבודה. שוב, כמו
אחרי פרשת סבסטיה, החלה תסיסה המיועדת
לחפש תחליף לרבץ כראשיממ־שלה.
אנשי שמעון פרם, ביודעם שהקר קע
אינה כשרה עדיין לזינוק לעבר כס
ראש-הממשלה, שוב הציעו את חיים צדוק
כמועמד לרשת את רבץ. אלא שספק אם
תסיסה זו יש בה גם הפעם כדי לסכן
את שילטונו של רבין.
דווקא ההתפרצות הבלתי מחושבת ש־הירשה
רבץ לעצמו מעידה על ביטחונו העצמי
הגובר והולך. יותר ויותר מבסס
רבין את שילטונו על החצר הביזנטית שלו,
המורכבת מיועצים, מלחכי-פינכה, יועצי-׳
סתרים וסתם אנשי-חצר. מהם הוא שואב
את כוחו וגם את ביטחונו העצמי. השאלה
היא רק אם אין הוא הופך בהדרגה שבוי
בידיהם? !

מאמן שווייצי
קלפים במחנה־האימונים
מאוחר יותר, באותו מלון עצמו, ישבו
מיספר שחקנים ׳ליד שולחן ושיחקו קל פים.
בסוף
השבוע האחרון כינס המאמן את
השחקנים והזהירם בשנית. אחדים מהם
ניסו להתגונן :״אנחנו משחקים על סכומים
קטנים, פוקר אנחנו לא משחקים,״
התנצלו.
בראשית השבוע, כאשר נשאל המאמן
הלאומי דויד שתייצר, על נושא זה, השיב:
״נכץ ששחקני הניבחרת משחקים קלפים,
אבל הם משחקים בסכומים קטנים. אני
לא נותן להם לשחק פוקר, או כל מישחק
אחר שמהמרים בו על סכומים גדולים.״

הידרדרות

משמעתית־ מוסרית.

שודיצר ער לעובדה, שמחנות־האימונים
המרוכזים פותחים פתח להסרות־מישמעת
מצד חניכיו. על כך מלמד גם נסיון העבר.
די בציון מיספר אירועים מבישים, שהתרחשו
בתקופה האחרונה בניבחרת ישראל
בכדורגל, כדי להצביע על כך שב־ניבחרת
חלה הידרדרות משמעותית־מוס־

רית ניכרת.
דויד שווייצר יודע, כנראה, עם מי יש
לו עסק, ויוצא לעיתים תכופות לסיורים
בחדרי־ד,מגורים של כדורגלניו .״בדרך
כלל,״ הוא אומר ,״השחקנים הולכים לישון
בחצות. אצל מי שמשאיר דלת לא
נעולה, אני נכנס לפעמים לבדוק.״

הפוגרום ובן־הערובה
״שופט, כשהמישחק יסתיים, אשתך תהפוך
אלמנה!״
שופט-הכדורגל יוסף שועי, ששפט ב-
מישחק בין השבט הבדואי אל-הוזייל ל-
מכבי קריית־מלאכי, רעד מפחד נוכח ה־ !
איומים שהופנו כלפיו. המישחק נערך
במיסגרת ליגה ג׳ ,מחוז דרום. קבוצת
הפועל אל־הוזייל, עלתה על כר-הדשא,
כשלמאזנה אפס נקודות.
השופט לא שלט ברסן השיפוט ועשה
הכל, כדי לקנות את ליבם של בני השבט
הבדואי אל־הוזייל, מהנגב הצפוני. אך
אוזלת־הרגל שגילו בני־השבט הקנתה ל חלוצי
מכבי קריית־מלאכי יתרון במיגרש,
העול ם הז ה 2005

האם מצהירים סובני־הנשק המטוסמים על עמדות נמוכות מן האמת?

עמלה בל עחד

ך* צצוז־זמן מתקתקת לאיטה בתיקי
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב, וכאשר
תופעל — צפוי הרס רב למישפחה
הנמנית עם הנוצצות ביותר בישראל: מיש־פחת
מילצץ, יבואני הנשק והכימיקלים,
ששמם פורסם לאחרונה, כאשר התברר כי
היו צריכים לקבל עמלות בסך 300 אלף
דולר על רכי-שות טילי־ההוק של ממשלת
ישראל.
אולם הפעם קשור הפתיל~לא לנשק אלא
לכימיקלים, ולא לעיסקי מילצץ בישראל
אלא באיראן. אולם בהיפתח המישפט, צפוי
גילוי נוסף בהיסטוריה ־של מדינת ישראל,
על גובה העמלות האמיתיות של היבואנים
וסוכני־הנשק.
שכן, עיקר המישפט ייסוב על טענה ש הגיש
התובע לבית־המישפט, כי מילצ׳ן
אמר לו כמה פעמים ש״הוא מתכוון לפעול
בחברה החדשה באיראן כמו שהוא עושה
בישראל, דהיינו מעביר לארץ רק חלק
קטן מן העמלה, ואילו ־ 207 עד> 257 אינם
נרשמים בספרים ואינם מועברים ארצה.״
התובעים גם מתכוונים להוכיח — כפי
שהודיעו בתביעה — כי סיפרי־החשבונות
של החברה של מילצ׳ן אינם משקפים את
המציאות, וכי היא מנפחת את מחירי הי
ייבוא בכוונה, וההפרש במחיר הוא דמי
העמלה הנוספת. כתב־-ההגנה מכחיש את
התביעה מכל־וכל.
הפעם היחידה שבה הוכח בישראל כי
סוכני־גשק מרמים בהצהרות על גובה העמלות
שהם מקבלים, היה בפרשת הסוכן
פוקה הירש. גם שם התברר כי הוא מצהיר
על עמלות נמוכות, בגלל תביעה שהגיש
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב נגד חברת
אלול שקיבלה את הסוכנות.

ארנון מילצין,הנתבע במשפט הבינלאומי(עם אשתו בויז״ט)
לפי התביעה היו האחים נזילצץ
בע״ם וארנון מילצ׳ן אישית, בעלי-המניות
של חברת פרם־כימיקלס, חברה פרטית הרשומה
באיראן. הנתבעים החלו מחפשים
קישרים באיראן, כדי לייצא לשם כימיקלים
ותרופות מישראל, ובשנת 1969 התוודעו
למישפחת מוסנן.
משהחל משא־ומתן בין הצדדים, ביקר
מוסנן שלוש פעמים בישראל, בלוויית מומחים
ואנשי־מיקצוע וכן שני פקידי־ממשלה
בכירים במישרד־החקלאות האיראני. נעשה
הסכם בין הצדדים, שלפיו ישתפו המילצ׳״
נים את מוסנן בכל עיסקי הכימיקלים לחקלאות
שיעשו באיראן, בשיעור של ,5070
וכן יקימו ביחד חברה משותפת למטרה זו.
האחים מילצץ טענו כי אין טעם להקצות
עתה את המניות למוסנן, כיוון שהחלו ב״
משא־ומתן עם החברה האירופית הידועה
סיבה, שתרכוש מניות בחברתם באיראן.
בינתיים, אמרו האחים מילצ׳ן, לדברי ה־

החברה האידא-
גית נוצלה
ך 0כפרשת מילצ׳ן הוגשה תביעה ל-
ו* בית־המישפט המחוזי (תיק )2127/73
נגד חברת האחים מילצ׳ן במ״נז, ארנון
מילצ׳ן, וחברת פרס־כימיקלס מטהרן. התובעים
הם מוצפר מוסנן ובנו דויד מטהרן,
התובעים 300 אלף דולר כחלקם ברווחים
הלא־מוצהרים של מילצ׳ן.
לגבי

( אשר

אמנם

בחברה

חלק

סמך

ההכנסות

מתן

החדשה

מועברים

ההכנסות

קסן

יצוין ,

הביע

באירן

הסכמתו

״ כמו

העמלה ,

הנתבע

לנהוג

שאני

ואלו

עושה

2 0 - 2 5 5 4

אמר

כטה

פעמים

הוא

כ, תכוון

בישראל ״ ,

אינם

היינו

נרשמים

לתובע

לפעול

מעביר

בספרים

לארץ

ואינם

ארצה .

זאת

חוששים

העמלות

חשבונות

התובעים

אינו

נכונים ,

משקף

הרשום

בספרי

המציאות ,

הנתבעת

ומשום

לגבי

עותרים

בשבועה .

ל,טע מתצהיר התביעה
״כמו שאני עושה בישראל״

ובעיקבותיו באו התקפות מסוכנות
שער השבט הבדואי.
למרות שיפוטו החד־צדדי של השופט,
לטובת בני-השבט, נשא לחצם של חלוצי
קרייתימלאכי פרי. השופט המשיך לשפוט,
אם־כי הודה-•.״המשכתי לשפוט, מפני ש אם
הייתי מפסיק את המישחק בגלל אווירת
הטרור, אשתי היתד. באמת הופכת
לאלמנה.״
הבדואים ביצעו פוגרום. מכבי
העולם הזה 2005

קויית־מלאכי כבשה שני שערים. הבדואים
מחו, והשופט פסל מייד את שני השערים
— שהיו חוקיים לחלוטין —מחשש לחייו.
בדקה ה־ 65 נכבש שער אל־הוזייל והשופט
קבע סוף־סוף :״השער חוקי.״ הוויכוחים
החוזרים של שחקני אל־הוזייל לא הועילו
לשנות את החלטת השופט שעמד, לשם
שינוי, על דעתו.
החלטת השופט, שקבעה כי השער חוקי,
נתנה אור ירוק לפוגרום של בני־השבט

^ ולם החלק המעניין שבתביעה
\ £מופיע בפרק המוקדש להערכת הרווחים
של החברה באיראן. הפרק מגלה, כי
הרווח המירבי המותר באיראן על־פי החוק
היא .207,מכיוון שסוכני־המישנה מקבלים
כ״ ,1570 הרי החברה של מילצ׳ן באיראן
מצהירה על דווח ועמלה של 57,
נטו בלבד. התביעה טוענת כי מילצ׳ן מקטין
את עמלותיו ב־ 20 אחוזים לערך, וכי על
דעמחזור שלו בשנים האחרונות — בסך 3
מיליון דולר לשנה — הוא מרוויח נטו חצי-
מיליון דולר לשנה.
הרווחים הגדולים של החברה באיראן
נובעים בעיקר מהיותה סוכנת של החברה
הגרמנית וזיבמט וכן של החברה הצרפתית
רון־פלאנק, החברה האמריקאית דיופון
והחברה השווייצית סיבה.
החברה משמשת גם סוכנת של־ החברה
השוודית קסקו, חברת מרפי, חברת אוני־רויאל
וכן החברה הישראלית מכתשים. ,

היפנית סומיטומו והבריטית איי־סי־איי.
ברור שסוכנויות אלו מכניסות כסף רב.
לשילטוגות י-שראל עניין רב במישפט
זה. ראשית, הוא מאפשר השוואת הנתונים
שמסר מילצ׳ן למס־ההכנסה על רווחיו מעסקיו
באיראן. שנית, העדויות במישפט
יכולות לסייע בהוכחת הטענה כי הסוכנים
משמיטים עמלות בחו״ל, כפי שמצהיר התובע
במישפט זה לגבי מילצ׳ן.
המילצ׳נים עצמם החליטו, כנראה, כי
המערכה המישפטית נגד האיראנים אינה
כדאית, ולפי השמועות מכרו את החברה
האיראנית לשני אנשי־עסקים: האחד צבי
גולדברג, לשעבר בעל מיפעל־הבשר איני
קודה באתיופיה, והשני עמי גבר מרחובות,
עובד־לשעבר בחברת־הייצוא אלדא.
עסקים לא חסרים למישפחה זו, כפי
שבנה אותם ארנון, המתגורר בדירת־הגג
של בית־הדירות שחקי־הרצליה. מלבד החברות
העוסקות בייבוא כימיקלים ונשק
יש ברשותם גם תחנת סונול ברחוב הרצל
16 ברחובות, והם בעלי המיפעל מילצ׳ן
את ספוקויני באיזור־התעשייה ברחובות.
את המישפחה ורכושה בישראל הקים
הסב חיים מילצ׳ן, שעלה ארצה כפועל בהיותי
ילד, ואחר התיישב ברחובות ועסק
בחקלאות תוך שהפך אחד מעשירי המושבה.
היו לו חמישה בנים ובת, ולמענם רכש
סוכנויות רבות, כולל איי־סי־איי, כרמל
מיזרחי, בירה־נשר, סוקונייואקוס.
את סוכנות איי־סי־איי מסר לבנו דב, שהפכה
למיפעל משגשג אותו ירש ארנון. בהיותו
עוסק בייבוא כימיקלים, אך טיבעי
היה המעבר לנשק, והוא החל מייבא נשק
וציוד ביטחוני למערכת־הביטחון.
עד היום הצליח ארנון, הנמנה עם ראש-
החוג הנוצץ בישראל, לשמור את שמה
של מישפחתו הרחק מבתי־המישפט. אך
הפרשה האיראנית מ־שנד, את המצב, ועלולה
לגרום נזק כבד, אם אכן יצליח התובע
להוכיח כי הוא מצהיר על עמלות נמוכות
מהנכון.

תביעה, הם יחזיקו בנאמנות במניות מוסנן,
ובאפריל 1970 נרשמה החברה פרס־כימיקלם
באיראן, ונשלח מומחה ישראלי לנהלה.
החברה קמה במישרדי מוסנן, וזו גם
כתובתה הר-שומה, ועובדיה השתמשו כל
העת בשירותי־המישדד של מוסנן. כבעלי־המניות
של החברה נרשמו האחים מילצץ,
ארנון, מנהלה שמעון -שפיר וחברת־הנאמנות
של בנק כללי לישראל.
משך שנה תמימה פעלה החברה תוך ניצול
מישרדי מוסנן, ועל חשבונם, כאשר
כל אותה עת נמנעה מהעברת המניות לידי
מוסנן באמתלות שונות. כעבור שנה הודיעו
המילצ׳נים על. ניתוק הקשרים עם מוסנן,
ומ-שום כך הוגשה התביעה המישפטית.
סכום התביעה מורכב מתשלום תמורת
ה-שירותים שניתנו, ומפיצוי על אובדן הזמן
והפסד הרווחים.

בשחקני קרייודמלאכי. כדורגלני הקרייה
נמלטו לעבד מכוניותיהם, כדי להגיע במ הירות
למקוס-מיבטחים. כשנכנסו שחקני
מכבי למכוניותיהם זכו למטר-אבנים מכל
עבר. באותה עת נס גם השופט מן ה־מיגרש
בכל כוח־רגליו, לעבר אחד הפרדסים
הסמוכים. בדרכם הביתה, פגשו שחק ני
קרייתימלאכי, על אחד הכבישים, את
השופט שהמתין לטרמפ.
בינתיים התברר, שאחד משחקני מכבי

קויית־מלאכי נעדר. כדי לחלץ את חברם־
לקבוצה יצאו כדורגלני קרייודמלאכי בדהרה
לעבר קיבוץ שובל. אחד הקיבוצניקים,
ששמע את סיפור. המעשה, התנדב
להיות המתווך. הוא עמד במשימה, הביא
את בן־העדובה כשהוא בריא ושלם.
״לא פגעו בי,״ אמר באושר שחקן
קריית־מלאכי החטוף .״בי כן פגעו,״ אמר
קפטן הקבוצה, המשמש גם כסגן ראש־המועצה
של קריית־׳מלאכי.

שפע של
סוכנויות

״ורם לנדסברגרישבבכלא הב ר יט י ־ נפצע
בתאונת־זוכיס באנגל׳!1 - 1ופסיד למעלה מחצי״!(יליון
ל־־י בהימורינ ,1ו בא : 1ביקוו־מולדת של 111ב 1ע ״ ס

ברגליו, היה -חבוש בגבס חודשיים אחרי
התאונה.

שיחות
על החיים

מאח

שריית ישי

ן * ושכי ״כפית״ הוותיקים

2 1האמינו למראה-עיניהם. הצעיר גבה־הקומה,
לבוש החליפה האלגנטית, שישב
ליד הבאר ולגם מכוס־הבירה שבידו, דמה
כשתי־טיפות־מים ליורם לנדסברגר המפורסם.
אולם כל ילד ברחוב דיזנגוף ידע, כי
לנדסברגר עזב את הארץ לפני כשנה וחצי,
אחדי שהגיע עם מישטרת י־שראל
להסדר שבו סוכם, כי יעזוב את גבולות
המדינה לתקופה בת שלוש שנים, ובתמורה
תסגור המישטרה את כל שרשרת
התיקים הארוכה המתוייקת בארכיונה תחת
השם לנדסברגר.
אולם אותו צעיר בבאר היה בכל-זאת
יורם לנדסברגר, שהיה נכון להסביר לכל
מי שפנה אליו, כי הוא נמצא בארץ בחסות
החוק. סיפר לנדסברגר:
״עזבתי את הארץ באוגוסט 74׳ באונייה,
אחרי סידור מיוחד שהיה לי עם המישטרה.
באותו סידור נכתב במפורש כי מותר
לי לחזור ארצה אחדי שלוש שנים, אולם
במשך שלושת השנים אני רשאי לבקר
בארץ ־שבועיים בכל שנה, כדי לבקר את
אמי המתגוררת בגיבעתיים.״
כשעזב לנדסברגר את נמל חיפה, לפני
למעלה משנה וחצי, הפליגה האונייה ש עליה
עלה ליוון. אחרי ששהה תקופה
מסויימת באיים היווניים נסע לאיטליה,
ומשם המשיך לשווייץ. שם, באחד הבנ קים
הרבים שבעיר ציריך היה לו, לדבריו,
חשבון. אחרי שהצטייר בסכום כסף המשיך
לפרנקפורט שבגרמניה. בפרנקפורט
עסק, לדבריו, בסחר־מכוניות, ופגש רבים
מאותם י-שראלים היושבים במוקד הפשעשם, ביניהם את חברי כנופיית מבריחי-
ד,הרואין •שמישפטם, המכונה ״הקשר היש ראלי,״
מתנהל עתה בגרמניה.
מפרנקפורט נסע יורם ללונדון, שם התכוון
-לשהות תקופה קצרה ביותר. אולם
שלא בכוונה נשאר תקופה ארוכה, יחסית.
מספד יורם :״הכל התחיל מאקדח שקניתי
בפרנקפורט, בחנות לכלי-נשק. קיבלתי
קבלה עבור האקדח, וודשבתי שהכל בסדר.
זה לא היה אקדח המייועד להריגה, כי־אם
אקדח של קליעה־למטרה, שבו שיחקתי.
הכדורים שלו היו בקוטר של שני מילימטר,
ואפילו אם הייתי רוצה מאד להרוג אדם,
הייתי צריך לירות בו שישה כדורים מטווח
של חצי מטר, ואז אולי היה מת.
״המישטרה הבריטית ערכה אצלי חיפוש
במכונית- ,מצאה את האקדח ועצרה אותי.
בתקופת המעצר (שהיה ממש בית־הבראה
לעומת מעצר בארץ, מכיוון שנתנו לי שם
לענוד את השעון והשרשרת שלי, להחליף
כל יום חליפה, ואפילו לאכול אוכל שבושל
מחוץ לכותלי הכלא) ,קיבלה המישטרה הבריטית
מידע על העבר שלי ממישטרת
ישראל. מובן שזה דפק אותי במישפט,
וחטפתי שנה. שליש ירד לי אוטומטית,
ואת שאר שמונת החודשים ביליתי בבית-
הכלא הכי גדול באירופה, כלא וורמוד
סקרפס.״
אך קודם שנעצר על-ידי המשטרה, היה
יורם לנדסברגר מעורב בתאונת־דרכים
קשה. יורם שהתגורר ברובע מייפייד האריסטוקרטי,
בדירה שעבודה שילם סך של
50 לירות שטרלינג לשבוע, החזיק בין
השאר גם במכונית נזרצדס יקרה, מדגם
280 ספורט. אולם זמן קצר אחדי שרכש
את המכונית התנגש במכונית־כבאים
ברי-טית. מכוניתו נהרסה, הוא נפצע קשה
ואושפז בבית־החולים סנט מארי לתקופה
של שלושה שבועות. לנדסברגר, שנפצע

^ ורם ל נד פכר גד, אחת הדמויות המפורסמות
והססגוניות ביותר בעולם
הפשע הישראלי, בילה קרוב לשליש מחייו
הקצרים בין כותלי הכלא.
בהיותו בן שנה וחצי איבד אביו את
עצמו לדעת. עם פרוץ מילחמת־השיחרור
נשלח יורם לבית־יתומים ברמת־גן• ,שם
היה עליו לחבוש כיפה ולהתפלל לפני הארוחות
ולקיים מצוות. בגיל עשר ביצע,
ביחד עם חבר, את הפשע הראשון שלו,
כשגנב מתוך אוטובוס תיק של נהג ובו 120
לירות, סכום גדול -מאד באותם ימים.
היתד, זו הראשונה בשרשרת ארוכה של
גניבות ועבירות אחזקת רכרש גנוב. אך את פיר-סומו הראשון קנה לו כאשר ביצע

״זהו הספר הכי יפה שקראתי בחיים -שלי.
דילגתי על כל קטעי הנשיקות והחיבוקים,
והתעכבתי במיוחד על הקטעים הפילוסופיים.
אחר־כך, בכלא הבריטי, כשקראתי
את הספר של קרוי, מצאתי את עצמי.
בתחילה הוא גרם לי להתבייש בעובדה
שאני גנב, אבל מאוחר יותר הבנתי שעל־פי
קרוי עדיף להיות גנב העובד עם
השכל למען האינטרסים שלו, מאשר להיות
אחד מהעדר הממלא הוראות ואומר אמן
על כל מה שעושים לו.
״אני מעריץ את קרוי, ואף־על-פי־כן
אני נשאר עם עצמיותי, למדות -שאני חי
על־פי העקרונות שבהם הינחה אותי ב־סיפרו.
באופן אישי, קרוי האיש אינו
מעניין אותי, ולא חשוב לי אם הוא באוסטרליה
או בחל־אביב. מעניינת אותי
רק התורה שלו, ואני מתכוון להמשיך
וללמוד אותה. אני בעד שכל ונגד ברוטאליות.
בעד כל הון -שבעולם לא אעשה
מעשה־פשע שיש בו ברוטאליות. אני
עובד רק עם ה-שכל.״

כשעזב לנדסברגר את הארץ, סיפר ל עיתונאי
מסויים כי הוא מיליונר. כיום
הוא טוען כי סיפר לעיתונאי בדותה, והלה
לקח אותה ברצינות. אולם להגיד על
יורם לנדסברגר כי הוא עני, קשה. לדבריו,
ביזבז במשך תקופה בת שמונה חודשים
סך של 40 אלף לירות שטרלינג, שערכם
600 אלף לירות ישראליות — בהימורים
בקזינו.
אומר יורם :״מה יש, נהניתי מזה!
הייתי הולך מהפלייבוי לוויקטוריה1 ,מ־וויקטוריה
לפיל הלבן! .זרקתי כספים מהבוקר
עד הערב, אבל כל זמן שנהניתי לא
היה איכפת לי. בכלל, אני אינטרסנט בדיוק
על־פי תורתו -של קרוי. היה לי אינטרס
ליהנות, ולא היה איכפת לי לבזבז כספים.
יש לי אינטרס עם מישהו — אני מזמין
אותו על חשבוני, אבל לפעמים יש אצלי
חריגים. אתמול, למשל, הזמנתי שלוש
בחורות למיסעדת האשכנזים קיטון. לא
היה לי אינטרס אצל אף אחת מהן, אבל
במחשבה -שנייה אולי היה לי אינטרס
לטווח רחוק. גם כך אני עובד.״

גס בספרד
יש שמש

בריחה נועזת מהמעצר, יחד עם שני כוכבי
העולם התחתון: נחמן פרקש וני-סים ערו־סי.
מאז התגלגל ממעצר למעצר, מכלא
לכלא.
בשנת 1956 נעשה ניסיון להחזירו למוטב
ולשקמו. הוא אומץ על־ידי מישפחה
חשוכת־ילדים, עבד בבית־החמשת של
אביו־מאמצו. הניסיון נכשל, אך יורם —
למרות שאינו מקיים קשר עם המישפחה
— מכיר להם תודה. אחרי הכל, המישפחה
הזו הצילה אותו מתשע שנות מאסר.
הנשים תפסו מאז־ומתמיד מקום נכבד
בחייו של יורם לנדסברגר. רונית אפולו,
בתו של עורך־דין תל-אביבי ידוע, עמדה
להינשא לו בשנת .1965 אך כשנתפס,
פצוע, אחרי שביצע פריצה לחנות־תכשי-
טים ביטלה את תוכניתה ונסעה לצרפת.
הזמרת מרגלית אנקורי טענה כי הרס
את הקאריידה ישלה כזמרת, ורק לאחרונה
החלה להשתקם. היא קיבלה תפקיד במערבון,
והכינה תוכנית משיריה של הזמרת
המנוחה ג׳אניס ג׳ופלין.
שנה לפני שעזב את הארץ נעצר יורם
לנדסברגר -מיספר פעמים על-ידי המישטרה,
וסניגורו משה רום נאבק קשות על-מנת
לשחררו. הפעם האחרונה שבה נעצר היחד,
כאשר חשדה בו המישטרה כי יחד עם
הדוגמנית חנה פונטה ביצע שרשרת פריצות
נועזות במלון פלאזה.
כשישב בכלא הבריטי התוודע לנדסברגר
אל תורתו של הפילוסוף ד״ר משה קרוי,
הדוגל באגואיזם המוחלט. יורם מספר כי
ידיד שלח לו את סיפרו של קרוי לבית-
הכלא. בשמיו של הידיד הוא מסרב לנקוב,
אך לעומת זאח הוא מספד, כי בתקופת
היותו שפוט בכלא רמלה התוודע אל האסיר
מרדכי (״מוטקר,״) קירר, התיידד
אתו וניהל איתו שיחות ארוכות על החיים.
קידר נתן לו לקרוא את מכתביו, שוחח
איתו ארוכות והשפיע עליו.
מובן כי היה זה קידר שהכיר ללנדסברגר
את ספריה של הסופרת האמריקאית איין
דאנד. על סיפרה ׳מרד הנפילים הוא אומר :

בבית־הכלא בבריטניה עסק יורם לנדס-
ברגר, יחד עם חבריו האסירים, בצביעת
צעצועים. האנגלית שלו השתפרה, הוא
הזמין — וקיבל — דרך ידידים בארץ
עיתונים ישראליים, עקב אחר רשימת הספרים
החדשים שיצאו לאור וקרא ספרים
רבים. לדבריו, הוא -תולעת ספרים.
״גם בכלא בארץ, כשהייתי שפוט, הייתי
קורא המון. כולם היו יוצאים לעבודה ואני
הייתי קורא, סירבתי לצאת לעבודה.
אחרי הכל השופט שפט אותי למאסר,
ולא לעבודודפרך.״

איגטיסגט פמו
ד״ד קרוי
ך• שהשתחרר ימן הכלא נסע יורם
לגרמניה, שם החל מישפטם של אנשי
כנופיית מבריחי ההרואין הישראליים. ליורם,
בניגוד לרבים אחרים, יש דיעה
ברורה מדוע בחרו הישראליים דווקא בגרמניה
כבמרכז לסחר־בסמים ופשיעה.
מסביר יורם. :״זה יכול היה לקרות
בכל מדינה. זו שטות לומר שהישראלים
בחרו בגרמניה בגלל הרגישות של הגרמנים
לבעייה היהודית. פשוט בגרמניה
הכסף יותר חזק, יש לו יותר כוח. מאז
מילחמת־העולם השנייה נמצא ה-מארק הגרמני
בעלייה מתמדת, ומעולם לא היה
בירידה. זוהי הסיבה האחת והיחידה שהישראלים
פעלו שם.
,״העונש על סחר-סמים הוא קשה מאוד
בגרמניה. אני מכיר ישראלים •שחטפו
למעלה מעשר שנים. העיתונות בארץ
מנפחת את כל הסיפור. זה לא נכון שמתנהגים
אל הישראלים יפה מהמקובל.
בתקופת המישפט, הבן־אדם הוא חף־מפשע
בגרמניה, לכן מתנהגים אליו בהתאם, ולא
חשוב אם הוא י-שראלי או יפני. החישוב
של הישראלים היה חישוב דיווחי ותדלא.
הם לא חשבו בכלל על האפשרות שבגלל
שהם ישראלים, יתח-שבו בהם.״

* בעניין בחורות: יורם טוען כי
1במשך תקופת היותו בחוץ־לאדץ היו
לו המון חברות, ואפילו לא אהבה אחת,
כעת הוא חושב ברצינות להתחתן ולהקים
מי-שפחה ,׳והוא מחפש את המועמדת המתאימה.
לדבריו, אינו חייב לאהוב אותה, די
שהיא תתאים לו.
בעוד כשבוע הוא עומד לעזוב את הארץ,
ובעוד כשנה וחצי יוכל לחזור לצמיתות.
אך לדבריו, הוא אינו מתכוון לנצל את
ההרשאה שניתנה לו על־ידי המישטדה:
״אני לא חושב לחזור. בחוץ־לארץ אף
פעם לא עצרו אותי כמו פה. שם בכלל
לא קיים חוק נגד שוטטות. אתה יכול
להסתובב מהבוקר עד הבוקר שלמחרת,
וכל שוטר שיראה אותך אפילו חמש פעמים
בשעה, יגיד לך בוקר טוב או, ערב
טוב.
״שם אני מרגיש טוב מכל הבחינות.
נכון שהשמש חסרה לי ואני מתגעגע,
אבל גם לזה יש פיתרון. גם ביוון ובספרד
יש שמש. כעת כשאני בחופשה,
אני נח, פוגש ידידים, מבלה ושמח שאני
עוזב בעוד כמה ימים. יש לי כל כך
הרבה מה לעשות, שאני לא יודע במה
להתחיל.
״אבל אני נוסע -לא צריך לדאוג לי.
אני תמיד מוצא את העיסוקים שלי.״

במדינה
ישראלים בחו״ל
אלבונס או לא י•

?צ׳ארדי אברג׳י? דא
איכפת מה עושות
הבחורות שרו ברירה —
אבי זמישטרה דווקא כן
נראד. כאילו התקנאו הדנים בגרמנים.
לגרמנים יש סקנדל ישראלי — הרשת
הישראלית שהבריחה הרואין לארץ־אשכנז,
ושחבריה עומדים עתה למישפט בפראנק־פורט.
השבוע
זכתה גם דנמארק בסקנדל ישראלי
עסיסי משלה. צעיר ישראלי נעצר ל חקירה,
בחשד שהקים אימפריה של זנות.
בעוד הישראלים בגרמניה מכרו הרואין,
מכר הישראלי הדני את המין היפה.
הישראלי המפורסם ביותר בדנמארק כיום
היה ידוע בשם צ׳ארלס פילים או א.
צ׳ארלי. אך שמו האמיתי הוא צ׳ארלי אבר־ג׳יל.
כמו ראובן אברג׳יל, החשוד בני הול
רשת־פרוטקשן בירושלים, גם הוא
בן שכונת מוסררה.
וגם עיסוי חושני. צ׳ארלי בן
ה־ ,34 הלבוש תמיד בחליפות אלגנטיות
והנושא תמיד תיק ג׳יימס״בונד מרשים,
התחכך במשך שנים עם החוק הדני ה־
* ליברלי (העולם הזה .)1970 , 1757
בירושלים הרוויח את הפיתה שלו ב־זיעת־אפו,
כמלצר במיסעדה המיזרחית

[51)4110111411181) 1=070 [$0007 11110/12111

מידותיה ותיאור קצר של השירותים שאותם
היא מוכנה להעניק. למשל :״עקרת־בית
יפה ומשועממת, רוצה להעניק לך
שעות נעימות כבת־לווייה ועיסוי חושני,
אצלך.״
חכרה אפלטונית. בדנמארק יש חוק
נגד סרסורי־זונות.
אולם צ׳ארלי החזיק מעמד, מפני שטען
כי אינו סרסור. מה פיתאום? הוא רק
מפרסם את הגברת, ומספק את מיספר־הטלפון
שלה. לדידו, הנערות יוצאות עם
הגברים כדי לבלות עימם כבנות־לווייה
מהוגנות. אם הן רוצות דווקא להעניק להם
חסדים נוספים, נוסף לחברתן האפלטונית
המלבבת — מה זה עניינו? הוא אינו
שואל, ואינו מקבל מזה רווחים.
הרווח שלו אינו אלא התשלום שמשלמות
הגברות עבור הפירסום, ומחיר החוברת
עצמה בקיוסקים (כ־ 22 לירות).
כאשר ניסה אברג׳יל להרחיב את האימפריה
שלו לנורווגיה׳ התפוצץ העניין
מייד. הנורווגים אינם ליברלים כמו הדנים.
שותפו של אברג׳יל נעצר, במועדון שלו
נערך חיפוש ונמצאו נערות בתנוחות אינטימיות
עם גברים.
אבל מצבו של אברג׳יל עצמו בדנמארק
נשאר איתן. עיתון דבי פירסם ראיון מפורט
עימו, שבכותרתו הכריז צ׳ארלי :״אינני
רועה זונות!״ (בדנית, כמו בגרמנית:
״אלפונס״ ,שם פרטי המייוחס משום־מה
למיקצוע זה).
אין רומנטיקה. נראה כי המישטרה
הדנית השדה בצ׳ארלי שאינו מסתפק בתיווך
בנות־לווייה, ובמכירת כתב־עת מצליח.
בשבוע שעבר היא פרצה בלילה
למישרדו האלגנטי במרכז קופנהאגן, ב־מיסגרת
פעולה נגד חמישה מועדונים ל־
״עיסוי אינטימי״ .צ׳ארלי הובא בפני שופט,
בטענה כי החזיק חמישים יצאניות־צמרת.
לדברי
המישטרה, הודו שתי יצאניות
מבין ה־ ,50 אחת סוזאן ואחת אנה,
כי שילמו לצ׳ארלי אברג׳יל כספים על־חשבון
האתנן1שלהן. צ׳ארלי נעצר בפקודת
שופט לחודש ימים, להשלמת החקירה. בפעם
הראשונה מונחת חרב־החוק על
צווארו.
לפי כל הסימנים, לא תהיה זו חקירה
קלה. צ׳ארלי לא ויתר על טענתו שלא

צעיר הישראלי אינן אלא הסוואה חוקית
לאימפריה כבירה של זנות.
ובדנמארק קיימת עדיין דיעה קדומה
איתנה נגד מה שקרוי באירופה ״סחר-
עבדים לבן״ — לא פחות מאשר נגד
המיסחר בסמים.
עדות העדה החצויה

ניכיון עיתונאי זחשוף
את מיסתרי
הזהות הדרוזית
מילחמת האזרחים בלבנון ניפצה הרבה
אשליות לאזרחי ישראל וגם דיעה
קדומה אחת. זוהי הדיעה לפיה העדה
הדרוזית אינה חלק מהעולם הערבי, מהווה
בו נטע זר, ונמצאת ביחסי איבה מתמי-
דים עם האיסלאם. העובדה שדווקא מנהיג
דרוזי, כמאל ג׳ונבלאט, הפך לאחד
מנושאי דגל המאבק של המחנה המכונה
״מוסלמי״ נגד הפלאנגות הנוצריות, שיבשה
במיקצת את תמונת העולם הערבי
כפי שהוא מקובל בישראל.
במידה רבה נובעת תפיסה מוטעית זו
מבורות כמעט מוחלטת של אזרחי ישראל,
בכל מה שנוגע להיסטוריה ולמערך
הכוחות העדתי והדתי בעולם הערבי. פחות
מכל יודעים אזרחי ישראל מי הם הדרוזים.
בישראל
הפך המושג ״דרוזים״ לשם
נירדף לעדה ערבית שהיא נאמנה למדינה
ושבניה, בניגוד למוסלמים בישראל,
משרתים בצה״ל ובמישמר־הגבול. מאחר
שהדת הדרוזית מוגדרת על־ידי המאמינים
בה כדת סודית, שאסור לגלות את עיקריה
למי שאינו בן העדה, נוצרה לדרוזים
תדמית של כת דתית מיסתורית, בעלת
פולחניים מאגיים.
זהות מיוחדת -חדשה. העובדה
שכל אחד מבני העדה הדרוזית שיגלה
את סודות הדת יוגדר מייד כבוגד, צפוי
לנידוי דתי וחברתי ואפילו לרצח, משכה
בעבר הרפתקנים ספרותיים רבים לחשוף
את סודות העדה ולהפוך אותם לסיפורים
עיתונאיים סנסציוניים. גם כמה מבני ה
־4161־
16¥ 1261195161; 11101נ119111
נ$39611: 5 0 !11961׳9 1 ׳1 1 6 (16(|6
שער ״ראנדוו״
6 1 1 6 (11616130

בנות לווייה ופילוסופיה

Xח 1191־ 1 0 1 0
־ 311* 1ח 6־316106 601061־62

סטאמבולי. כשזה נמאס לו, עבר לפני
חמש שנים לקופנהאגן, עבד כשוער ב*
בית־מלון, ככתב מעריב, כמדיה כלים
זיכנהג־מונית.
פעולתו למען מעריב הופסקה כאשר
שלח הצהרון שליח מייוחד לדנמארק, כדי
לבטל את האמנתו בלישכת־העיתונות שם,
אחרי שנתברר כי הוא עובד בו־זמנית
כדוגמן לתמונות פורנוגראפיות נועזות
ביותר.
כנהג־מונית בא בהכרח במגע עם חיי-
הלילה ועם הזנות, ועיניו נפקחו. מדוע
יחפשו גברים סיפוק מיני בפינות חשוכות
ברחובות י מדוע לא תיערך ההיכרות בצורות
משוכללות יותר י
באותה עת צבר אברג׳יל ניסיון גם
בשטח נוסף. הוא הופיע כגיבור גברי בחוברות
פורנוגרפיות, כשהוא מנשק את
שדיהן של צעירות מעורטלות, והן גומלות
לו כגמולו בכל פה.
שתי החוויות התקשרו אצלו. מדוע שלא
להשתמש בחוברת מודפסות׳ המכילות
תמונות ישל צעירות עירומות, לשם יצירת
היכרות בין הנשים ובין הגברים המעוג־יינים
בחסדיהן?
כך נולד הרעיון הגאוני של אברג׳יל,
שהפך אותו במהרה מיליונר. הוא שכר
מישרד באיזור היקר ביותר בקופנהאגן,
מול בניין העירייה, ושם הוציא לאור
את כתב־העת ראנדבו.
זהו כתב־עת מייוחד־במינו. הוא מודפס
על נייר מבריק משובח. על כל אחד
מעמודיו מתנוסס תצלום של צעירה, עירומה
לגמרי או למחצה, יחד עם שמה,
העו ל ם הז ה 2005

חס) ) 86065161ז ב 1 8׳

־4661861 631163

וז4 / 00!*)6
׳!861, 34, 116־07131165 46*1

חח, !13 <16־!6*56־ .:0133 111161ן6
60106)16 !00)1 ?001 ?0110560,
( 6 1 6 1 1 1 0
11861, 518161 )01 ! 01( 1 611
610)16156 106)1
601)16116!,
6)11 11)1 0קג 161(1311 6616 61
53 5601 5001 1 51)1816 1186
1)0616 0

צ 6( 1 0־\ 66606־ 0 ! 1א >4ן׳6113 0€
<־ 0 08 105131161ח3־ל 60׳10 16(6
־?1861.
ץ115536! 773! 1ח1ה * 1()0ס 1וח
?1051, 801)1386!: >7163)1 56111*?16 611861 61)1863 111
ו861: >111 800־06*1163 4661ת6׳!061603 08 6\31 111 10611
*16!63 0)1.
401)1.; >7731 1(6 16161 )761
11076

־861 וק ס)161 111 !08 80530 ,
*400.
י401)1.: >77\06 11116(51 1(3
*?, 61118* 0*1 111
)ע4661861: >061 11 60[ 60* ).קק 61 )01 8) 5!3׳ 1)6. \ 8 6

וז ז ס ^ 3 0 0 1)7. 0 9 6 0
401)1.: >84 63! 811330 08
ק 4 0 0 60 00060 0י((8 3116156
! ק 3 )313־63 4 0 0 .0 6 600 0 108
111 !>01111)* )011)13161 6)10
1)001 1 )0161006156 !0*0 0601
31161*0• 1 96)11601661 1971,
. 03 6110 16)161))69606 ?4 60
׳*000006׳. 6 \038! 30816 0 6 ! 0• 50561. 7100 16(606 310 )0131
100 1 761063060306 1 7)0660י*• 6
״ ח 6ע 4 7138*6168ק , 960616 תע
) מו 440)1 0 ) 61006116״! !197• • 0 01111• ) 40־ • 961. 1400״ 6ז 1*> 4601961 61•* 1 901 70*09 ! 16( ) 0ס*1 01051111? 00 800*1 810- 0 6 116*0 (60 0

כותרת בעיתון דני ותמונת אברג׳יד
50 זונות־צמות
איכפת לו מה עושה האזרח או התייר,
כשהוא משיג מצ׳ארלי את מיספר־הטלפון
של גברת, אחרי שבחר בה על־פי תצלום
חמודותיה. אולי הוא רוצה לדקלם לה
שירים מימי־הביניים? אולי הוא רוצה
ללבן עימד, שאלה פילוסופית? למה זה
צריך לעניין את צ׳ארלי אברג׳יל, הדוגל
בחופש־הפרט?
אולם המישטרד, הדנית היא חסרת חוש
רומנטי עד־להחריד, וספקנית הרבה יותר.
לדעתה, כל השיטות המתוחכמות של ה
עדה
עצמה ניסו לעשות הון ספרותי
.מהחומר הדתי הסודי שהפיצו ברבים.
ספר חדש, שראה לאחרונה אור בישראל,
דווקא בשפה האנגלית, הנושא את
השם הדרוזים, נראה במבט ראשון כניסיון
נוסף לפענח את מיסתרי הדת הדרוזית.
אולם למעשה אינו אלא ניסיון
לקרב את הדרוזים ועולמם להבנתו של
הקורא הפשוט.
הספר לא נכתב בידי חוקר דת, אלא
דווקא בידי עיתונאי. זהו ארנולד שרמן,

3101061?0111161£16661)01־1|511א

.סווסו

•6 601061-630־01 1)0171106 06 8101
11־!06116!, 01־)10* 00 111 1115. ? 011116
•34-41160 0181165 4661861? 0100

־!ז<ז)1*311ז׳00 6.)׳16\׳6605-):־160111)101

003161 06111. 11.10 616־׳6? 60*87
י! 11 51ס) * 611 031 10) 61״ 6־ ) 11 זו<)

1 4160:06.־;ס^זי! 41311 5113111)1) 0 00

(סס 110)7

זשוק;0

[057)17
ז56 וק 076$זק
-ז $10ו|

01090-

6ודו6ווו$

כותרת בעיתון ״כ.ט.״
מין ותמונות
לשעבר בלש פרטי ועורך, ובשנים האחרונות
איש מערכת יחסי־הציבור של חברת
אל־על. כאמריקאי לשעבר יכול היה
שדמן לבנות את סיפורם של הדרוזים בצורה
אובייקטיבית, ללא מעורבות רגשית.
ספרו של שדמן מגולל את ההיסטוריה
של העדה הדרוזית וכמה מעיקרי האמונה
שלה, אינו מתיימר להיות מחקר מדעי.
למעשה יותר מאשר סיפורה של העדה
הדרוזית בכללה, זהו סיפורו של הענף
הדרוזי שהתפתח בישראל. הרקע ההיסטורי
והדתי מסייע רק להבין את המורכבות
המייוחדת של הבעייה הדרוזית כפי
שהיא מתגלית בכפרי הדרוזים בישראל.
שדמן מנסה לגלות בספרו מהו מקור
ההזדהות הדרוזית שהיתה קיימת עד לתקופה
האחרונה עם המאווים הלאומיים של
היהודים במדינת ישראל. מסקנתו בספר,
כפי שהיא מובעת על סמך שיחות וראיו־נות
עם דרוזים ישראליים רבים המצוטטים
בספר: הדרוזים הזדהו עם מדינת־ישראל
משום שהיא הגשימה מאווים לאומיים
מהסוג שהם לא היו מסוגלים להגשים.
אבל התיקווה להגשמת מאווים אלה
קיימת. היא לא התממשה בעזרת המדינה.
המציאות ב־ 27 שנות המדינה טפחה על
פניהם. רגשות־קיפוח הולידו בהם תיס־כול
עמוק הגורם לתסיסה פוליטית על
רקע של פיצול הזהות. תיסכול זה עלול
בעתיד ליצור עימות בינם לבין המדינה,
אם לא ייעשה משהו לתיקונו.
* תמונה פותחת בסידרה שבה מבצעת
שלישייה תרגילי־מין מסובכים בעירום.

חעובדות זוברתי־ידועות ער ושת־ח0מ ם :
* זהותו האמיתית של איש־המפתח בווו בו־זיו
^ איו הקריסה המישטוה האומנית את השיחות
^ הצופן הסוו׳ של הכנופייה

האיש שהסגיר
^ ך לעזאזל, צ׳ארלי, אתה מסתובב
כל היום מסטול. אי״אפשר לסמוך
עליך. כשתהיה נקי, אעבוד אתך,״ אמר
יוסף (״ג׳ו הגדול״) עמיאל, ראש כנופיית
מפיצי־הסמים בפראנקפורט, לשליחו צ׳ארלי
אלקלעי, מי שהיה אחראי על הברחת ה־הרואין
ללונדון ולאמסטרדם.
שיחה טלפונית זו, שהתקיימה ב־ 25בינואר
,1975 הוקלטה על־ידי המישטרה הגרמנית.
סליל ההקלטה שלה, בסלילי־

פעולה מישטרתי, נוצר ב־ 20 בינואר ,1975
כאשר ״האדון שהזדהה כצ. אלקלעי״ דיווח
למישטרה את שמות אנשי־הרשת, דרכי-
פעולתם וכתובות מגוריהם.
כבר למחרת הטילה המישטרה מעקב
סמוי על אנשי הרשת. שיחותיהם הטלפוניות
הוקלטו.
העיקוב וההקלטות נמשכו מאותו יום ועד
ה־ 18 במארס אותה שנה, כאשר המישט־

זאב יפת

האקדוחן הנזיקצועי עלה בדרגה
הקלטה רבים אחרים, יושמע בביודהמישפט
בעוד כשלושה.שבועות, בהמשך הדיון ה*
מישפטי בעניינם של נאשמי כנופיית ״הקשר
הישראלי.״
אותה שעה לא ידעו עמיאל וחבריו כי
הם עומדים להישרף. היה זה צ׳ארלי אלקלעי
עצמו שהסגיר את אנשי הרשת ל־מישטרה,
כנקמה, אחרי שעמיאל חדל להעסיק
אותו.
צ׳ארלי המשיך להתקשר ולהיפגש עם
עמיאל באורח קבוע, על־פי הנחיות ה־מישטרה,
כדי שלא לעורר את חשדו של
עמיאל.
הקשר הראשון שיל צ׳ארלי אלקלעי עם
המישטרה הגרמנית, כפי שצויין בדו״ח־

32 -1

רה פשטה על הדירה שבה התגוררו עמיאל
וחבריו, ולכדה אותם.

אמרגן,
כומר ופושע
^ דצמכר צ ,197 אחרי שמונה חודשי
- 1מעצר, שוחרר יוסף עמיאל מבית־הכלא
הישראלי. הוא נעצר כחשוד ברצח
אילן אשרוב, שוחרר משלא עלה בידי ה־מישטרה
למצוא הוכחות חותכות נגדו.
בינואר 1974 עזב עמיאל את הארץ וטס
לספרד. בנמל־התעופה בן־גוריון הצהיר

הראש

באוזני כתב עיתון־ערב, שנכח במקום :
״ניסו ללכלך אותי ולהרוס אותי. לא רצחתי
את אשרוב. אני עוזב את הארץ חסר־פרו־טה,
כדי להתחיל מחדש בחו״ל!״
העובדות היו שונות לחלוטין. בתחילת
אותו חודש נודע לאנשי העולם־התחתון כי
לארץ הגיע ״הכומר הספרדי״ .היה זה
ישראלי המתגורר בספרד, ושעמד בקשרים
הדוקים עם עמיאל.
אותו ישראלי רכש בספרד דרכון מזוייף,
הגיע ארצה כתייר־צליין. הוא לא השתמש
בדרכונו האמיתי, משום *שרצה להימנע
מכל פגישה אפשרית עם המישטרה.
עמיאל הפקיד בידי ״הכומר״ 300,000
דולר, שאותם רכש בארץ תמורת כסף ישראלי.
מקץ ארבעה ימים יצא ״הכומר־הספרדי״
את הארץ, והבריח על גופו את
חבילת הדולרים של עמיאל. הוא הפקיד
את הכסף בשווייץ, לפי הוראות הבוס.
״הכומר״ היה ברוך בר־זיו, כיום אחד
מעצורי רשת־הסמים בפראנקפורט.
בארץ היה בר־זיו פושע קטן, שעבד עבור
עמיאל ויוסף (״יוז׳י״) לריאה -בעל הבר
פווטרריקו שברחוב דיזנגוף בתל־אביב.

... 1מאח

פיינזילכר תוקף צלם כבית־המישפט

יוסף עמיאל

לא היו לו תיקים במישטרה, למרות שבמשך
שנים עסק עבור השניים בעיסקי
הפצת סמים והברחות משקאות חריפים דרך
נמל חיפה.
בר־זיו עלה בדרגה כאשר הצמד עמיאל־לריאה
ביצע את עיסקת־הסחיטה הגדולה
ביותר שבוצעה עד היום בישראל. השניים
סחטו מיליון וחצי לירות מהמיליונר היהודי,
תושב בריטניה, בורים קישון.
קישון, שביקר בארץ כתייר, סומם על־ידי
עמיאל ולריאה, חתם על צ׳קים ושטרות
בסכומי־עתק. נאמר לו •שהוא הפסיד
סכומים אלה בהימורים, ואם לא ישלם —
יחוסל.
כבר בשלבים הראשונים של מיבצע־הסחיטה
צורף אליו אילן אשרוב. כאשר
בורים קישון נמלט מהארץ וחזר לאנגליה,
שלח עמיאל את ברוך בר־זיו ללונדון וכפה
על קישון להעסיקו כנהגו האישי. הג׳וב
האמיתי של בר־זיו היה לשמש שליח הסחטנים
בלונדון ולא להרפות מקישון. ואומנם,
בר־זיו המשיך לסחוט מקישון בלונדון
והעביר ארצה, אל עמיאל, למעלה
מ־ 70,000 לירות שטרלינג.
עד היום אין מישטרת ישראל יודעת כי
האדם שחרץ, למעשה, את גזר־דין־המוות
על אשרוב, היה בר־זיו. הוא גילה שאילן
אשרוב ביקר בחשאי בלונדון, נפגש עם
קישון וסחט ממנו 230,000 לירות, שאותן
שילשל לכיסו, בלא לדווח עליהן לשותפיו,
עמיאל ולרייאה.
בר־זיו הודיע על כך לעמיאל, ובכך נחרץ
גורלו של אשרוב. הוא חוסל.
כשהתפוצצה פרשת רצח אשרוב, ניסתה
מישטרת ישראל, בעזרת הסקוטלנד־יארד,
לשכנע את בר״זיו כי יחזור לארץ כדי ל שמש
עד־המדינה ולהעיד נגד עמיאל. אף
בלא שתדע כי דיווחו של בר־זיו גרם ל חיסולו
של אשרוב, שיערו אנשי־המישטרה
כי אם יסכים בר־זיו לדבר, תימצאנה החוב־

יוסף וז׳קלין חזמי
״הדוגמן״ ו״נערת העיסוי״
חות כדי שניתן יהיה להעמיד את עמיאל
לדין באשמת רצח. אבל בר־זיו לא הסכים
להצעה.
הוא ברח לספרד עם אשתו מיקה, שאותה
נשא לאשר, בארץ בהיותה בת .17 אילן
אשרוב היה הסנדק, הסיע את השניים במכונית
מרצדס מפוארת אל אולם־החתונות
בביתיה׳נוהנדס. באחת מחופשותיה בארץ,
הכירה מיקה את האמרגן חיים סבן והת־אהבה
בו. בינתיים הכיר בר־זיו את איימי
היפהפיה. בר־זיו ומיקד, החליטו להתגרש,
ומיקה נישאה לאמרגן סבן.
בר־זיו הוא בנו של אמרגן ידוע, מנולי
בר־זיו, שהביא ארצה את כל הקירקסים.
בספרד הציג עצמו כאמרגן והתחיל לעסוק
בסחר־סמים, בקנה־מידה קטן.
המישטרח הספרדית, בדומה למישטרת
ישראל, לא פתחה מעולם כל תיק נגדו.
כך נוצר, למרבה הפלא, מצב ישבו כל מה
שמישטרת גרמניה יודעת עד היום על בר־זיו
הוא שהיה אמרגן. עיתוני גרמניה, בהסתמכם
על מקורות מישטרתיים, דיווחו
ש״כימעט לא ידוע דבר על בר־זיו.״
האשה היתה זוגה
ך • אשרע מי א ד יצא את הארץ וטס ל-
ספרד, הוא מיהר להתקשר עם בר־זיו.
בר־זיו עצמו היה חסר מקורות-מימון, כדי
לעסוק בסחר־סמים בקנה־מידה רחב, אבל
הוא היטיב להתמצא בעניינים. הוא קישר
את עמיאל עם כנופיית־מבריחים שבסיסה
היד, במארוקו, דשעסקה בהברחת סמים לספרד.
עמיאל
מינה את בר־זיו כנציגו בספרד.
הוא־עצמו המריא לפראנקפורט שבגרמניה

^ מיהו צ׳אור* שהסגיו־ את הושת, ורמה?
1#אובעה ניסיונות־הנויחה שר מש רימון
^ הכומר חסנרר המדומה שהגיע ארצה
^ הנצצה הגרורה שתתנדסם 1תדהים את הארץ

א ת הר שת

,,כושי״ רימון
״צ׳ארלי״
;המערבית, ומשם מימן את קניית הסמים מאנשי
הכנופייה.
בר־זיו בנה רשת־הברחד. מורכבת מנערות
צעירות, שבראשן עמדה פילגשו ה־יפהפיה,
דבורה איימי. היא וחברותיה
* הבריחו את הסם, בתוך גופן, מספרד ל־פראנקפורט.
בינתיים
הקים עמיאל רשת־הפצה בעיר
פראנקפורט, שאותה קבע כמרכז עסקיו.
הוא נעזר בבניית הרשת באחיו הנרקומן
גיסים ובדוגמן־נרקומן יפה־תואר בשם יוסף
חזמי.
חזמי, שעד לפני שלוש שנים התגורר
בירושלים, הכיר בארץ מתנדבת •שוודית
שמימנה עבורו כרטיס־טיסה לצרפת. בפאריס
התגורר חזמי עם ידידתו השוודית,
משך כשנה, ועסק בדוגמנות. כאשר השוודית
נטשה אותו, עבר לפראנקפורט והזעיק
אליו את אשתו ז׳קלין, שאותה זנח בארץ.
אחרי שאנשי הכנופיה נעצרו מסרה דק־לין,
בעדותה במישטרה, כי עבדה במכון־
עיסוי. כשנשאלה מה היו שעות עבודתה
במכון, הישיבה :״משמונה בערב עד ארבע
בבוקר.״ המישטרה טוענת כי עסקה בזנות.

סוכר ואק-
דוחן מיקצועי
ך י הכנת ;החומר, ובעירבובו בכמות
^ גדולה של סוכר, טיפל עמיאל עצמו,
הוא לא הירשה לאף אדם אחר לגעת בו.
יוסף (״ג׳ו הקטן״) יעקב, שהוא־עצמו
מכור לסמים קשים, היה אחראי על בדיקת
הטיב. ג׳ו הקטן שוחרר בארץ משירות צב אי
בשל ליקוי נפשי. הוא התגלגל לגרמניה
לפני ארבע שנים, והתמחה בבדיקת טיב
ההרואין.
ג׳ו הקטן טרם העיד במישפטו, אבל בעדותו
במישטרה יגרשם :״עימיאל היה

מערבב את החומר עם כמות גדולה של
סוכר. כשאני הייתי בודק את החומר, היית״
אומר לעמיאל ששם יותר מדי סוכר, והחומר
חלש ולא שווה שום דבר. על כך היה
עמיאל מכה אותי מכות־רצח ואומר לי
לסתום את הפה, למרות שזה היה תפקידי,
לבדוק את החומר.״
עדות זו חופפת מיספר קטעי־הקלטה •ש בהם
הזעיק עמיאל את ג׳ו הקטן, טלפונית,
אל דירתו, כדי לבדוק שם את טיב החומר.
העיתונאים הגרמניים, שכנראה לא היתד.
להם גישה קלה למקורות מישטרתיים פני מיים,
דיווחו בטעות כי אנשים אחרים מבין
חברי־הכנופיה עסקו בטיפול בסם ובבדיק־תו.
סיפורים אלה צוטטו, כמובן, בהרחבה,
בעיתוני הארץ.
עיסקי־הסמים של עמיאל החלו משגש גים,
אך ההצלחה לא היתד. קלה. מתחריו
של עמיאל בפראנקפורט ניסו להצר את
צעדיו. כדי לשמור על עסקיו, נאלץ עמיאל
לשכור אקדוחן מיקצועי. עמיאל צירף ל אנשי
הרשת את ישעיהו(״הג׳ינג׳י״) פייג־זילבר׳
עולה חדש מרוסיה, שירד מהארץ
כעבור זמן קצר.
המישטרה הגרמנית משוכנעת כי פיינ־זילבר
ביצע עבור עמיאל, לפחות שלוש
רציחות, אך אין לה כל הוכחות חוקיות
לכך כדי להעמידו לדין.
פיינזילבר נתגלה ברכש מוצלח ועד־מהרה,
נוסף לתפקידו כאקדוחן, נתמגה על־ידי
עמיאיל כאחראי על כל אנשי הרשת,
שהפיצו את הסמים בפראנקפורט.
שמונה חודשים אחרי שפתח בפעילות,
החליט עמיאל להרחיב את עסקיו ולשמש
גם כספק־הרואין לרישתות־הפצה עצמאיות
במדינות אחרות.
אותה עת הצליח עמיאל ליצור קשר עם
אנשי כנופייה איטלקית, שהבריחה סמים
מתאילנד ומפאקיסטן, דרך טריאסט האיטלקית,
לפראיקפורט. את הסם, שקנה
מאנשי הכנופיה האיטלקית, מכר עמיאל
לרישתות־שיווק מקומיות בלונדון• .שם היו
רווחיו נמוכים ב־,ס/ס ,50 משום שלא הפיץ
את הסם לתושבים המקומיים, אלא מכרו
לרישתות־שיווק מקומיות. כאחראי לשיווק
הסמים ללונדון מינה עמיאל את צ׳ארלי
אלקלעי.
צ׳ארלי הוא הומו־סכסואל, מכור לסמים.
מדי פעם פרצו מריבות בינו לבין עמיאל,
אחרי שאנשי הרשתות הזרות הירבו להתלונן
על שצ׳ארלי אינו מגיע לפגישות בזמן,
וגורם להם חרדות מייותרותג
זו הסיבה לכך •שבתחילת חודש יגואר
1975 החליט עמיאל שלא להמשיך להעסיקו׳
וכנקמה הסגיר צ׳ארלי את הרשת ל-
מישטרה.

מי הוא

צ׳ א ר לי י

וי* מיאל ייחס חשיבות עליונה לעיסקי
> .הפצת־הסמים בפראנקפורט, משום ש מהם
הרוויח. את מרבית כספו. לא פעם,
כאשר גבר הביקוש בשוק המקומי, העביר
מישלוחי־סם, שנועדו ללונדון, לפראנק-
פורט, למרות מחאותיהם הקולניות של ראשי
רישתות־ד,שיווק באנגליה.

אך עד־מהרד, הבין עמיאל, כי אם לא ואז היה מקבל הזמנות־סחורה. בתור שכזה
יעמוד בלוח־זמנים־ מדוייק של אספקת הוקלטו דבריו על־ידי המישטרה. מכאן גם
סמים, יזגחוהו אנשי הרשתות הזרות. כדי ההאשמה העיקרית נגדו, כי היה שותף
להתגבר על בעייה זו גייס עמיאל את ה פעיל בסחר־הסמים.
ישראלי ישראל לווינגר, צנחן־לשעבר בן
כאשר מסר צ׳ארלי את שמות חברי-
,26 שהתגורר בפראנקפורט מזה שנתיים. הרשת למישטרה, לא הודיע לה מה היה
לווינגר הועסק כקבלן עצמאי. בכל פעם חלקו־שלו בפרשה. במישטרה הזדהה כ־שנוצר
אצל עמיאל מחסור בסמים, היה ״צ. אלקלעי״ .המישטרה לא ידעה כי
לווינגר קופץ לאמסטרדם, לפעמים לבדו, הוא היה זה שהבריח את הסם ללונדון.
לפעמים בלוויית אנשי עמיאל, רוכש סמים כא־שר הקליטה המישטרה את כושי, בטל באמסטרדם,
מבריחם לפראנקפורט ומעבירם פון ,׳כאשר הוא השתמש במילת הצופן
לידי עמיאל, כדי שהלה ימשיך לספק את צ׳ארלי, חשבו אנשיה כי כושי הוא הממלא
הסמים לרשת המקומית ולרשת הזרה, ללא את תפקידי משווק־הסמים לחו״ל.
איחור.
כדי לחלץ את כושי מהאשמה זו, בעוד
אל תוך קלחת רותחת זו נקלע, באמצע שהוא־עצמו מסביר כי לא היה אלא מעביר־חודש
ינואר, שימעון (״כושי״) רימון. הוא שיחות־טלפוניות להזמנות־סם מדירתו של
בא מלונדון, שם ניסה לעזור לגרושתו, אם עמיאל, נשלח עורך־הדין יצחק סגל לגרמי

על ספסל־ 1הנאשמים: כושי, ניסים עמיאל ופיינזילבר
הנרקומן נשאר חסר־פווטה
שני ילדיו, למצוא דירה נוחה• כאשר הגיע
לגרמניה, התקשר אל עמיאל והתארח בדירתו.
מבלי־משים נלכד גם כושי במלכודת
המי-שטרתית.
זמן קצר אחרי שהגיע לגרמניה כבר
שמה המישטרה מארבים והקליטה את שי-
חות־הטלפון, שהתנהלו מדירות אנשי- הבריחות הרשת.
כושי, שהתגורר בדירתו של עמיאל, קי^
של כושי
בל ג׳וב לענות ולטפל בשיחות הטלפון של
ראשי רישתות־ד,שיווק באמסטרדם ובלונהרי
שהסגיר את אנשי הרשת,
דון. מיילת־הקוד של מוכרי הסם, כאשר
נעלם צ׳ארלי — ולא אותר עד היום.
רצו לקבל הזמנה, היתד ,״צ׳ארלי״ ,על שמו בדיווחים עיתונאיים, שהתפרסמו בארץ
של צ׳ארלי אלקלעי, מבריח הסם ללונדון. מאת כתבים בלונדון, סופר כי כבר באמצע
באותו זמן כבר חדל עמיאל לעבוד מארס חשדו אנשי השיווק מלונדון בצ׳ארלי
עם צ׳ארלי אלקלעי, אך כדי להמשיך לש — וחיסלו אותו.
סיפורים אלה אינם מתיישבים עם העוב־מור
על הקשר עם רישתות־ד,שיווק, נצ טווה
כושי להזדהות במילת־הקוד צ׳ארלי,
(המשך בעמוד )36

ניר״ במימון חבריו של כושי בארץ.
עורך־הדין סגל, שחזר השבוע ארצה, לא
הסכים להתראיין בנושא זה. הוא רק ציין
כי :״כושי אינו צ׳ארילי, כפי שהמישטרה
הגרמנית חושדת, ודומה שאפשר להוכיח
עובדה זו במהלך המישפט.״

קשקשת 2005
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,׳׳ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין. בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

תשבץ
טלוויזיה 05111:1הנה

צלי ש
טיפול רצ*נ !מעמיק
כבר זמן רב לא טיפלה הטלוויזיה בצורה
כה רצינית בנושא כלשהו, נפי שטיפלה
בפרשת הילדים דוכי ומנחם יונדן! :
כתב מערכת תל-אביב, עמיקם אבן־חן,
חילק את זמנו בין הטיפול בילדים לבין
,ניסוי השביתה באגד, כשלעזרתו הגיע
מירושלים הכתב אורי גולדשטיין,

ק שק ש ת 2003
כתב גולדשטיין
כיסוי טוב
ואילו את הטיפול בצד המישפטי, שנערך
בירושלים, לקח על עצמו דן סממה.
מתברר כי כאשר מחלקת החדשות שולחת
אנשים נכונים, המתייחסים ברצינות
לנושא העומד בפניהם, זוכה הקהל לקבל
כיסוי ימלא !וטוב על הפרשה — שהסעירה
את המדינה בשבוע שעבר והשבוע.

צלי׳ג
• זהירות, כעך ארסי! ־

בין המכס לכספת

מאיר מרמלשטיין,

ת.ד ,36034 .תל־אביב
• מיבצע הכש־בדלת.
ישראל לסינגד, רח׳ אילת ,19
רמת־יוסף, בת־יס נתיב מנסה לסלול
י• דיין
לשילטון.
שירי כן־עמי, רח׳ יהודה
הנשיא ,36 נווה־אביביס, תל־אביב
!• מה איתוד כבר שעה מאז ש שלחתי
אותו להביא את הצינור!
רמי שרעבי, רח׳ יפתח ,7
יד־אליהו, תל־אביב
• נחש שסובל מלומבאגו.

אם התכוננו הכתב גיסים מישעל ו-
ניצב־מישנה בנימין זיגל מהמישטרה
להראות קטע הלקוח מניקוי ראש, הם
הצליחו לעשות זאת, בכוחות משותפים.
אולם הראיון עם זיגל (טבט, יום ד׳ )28.1
היה דווקא בשידור החדשות, ולא בניקוי
ראש.
הדברים המהותיים היחידים שאמר זיגל
היו האשמות חריפות נגד מנהל המכס
דויד פלד והבנקאי מייקל רובינזדן,
שהיוו חריצת מישפט בניגוד לכל כללי

שאול יהישלוס,

רח׳ אורלנסקי ,7פתח־תיקווה

-השבוע בדרייב־אין

״תותחים גדולים״

בשעה 5.15
השמן והרזה

בשעות 7.15-9.30
בידור ומתח

״גברים נרדפים״

ייי

ב 0י ט ונוח
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טיניקות הריון
9חליפות הריון

8־ ק״ 1דן מ 1ד ל

תל־אביב. רת׳ תלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,ד,־ך החצר
פתוח עד 7בערב

;סגור בשעות )2—4
ייזפנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת׳ א |

34 -1

מאוזן :
)1מכשיר־עזר להליכה )2 :הכהונה הרמה
ביותר בדמוקרטיה )7 :קבוצה דתית :
)9אי בים התיכון; )10 מהלך במישחק
ד,שחמת; )12 צרור פרחים 13 אביון:
)15 אות באל״ף־בי״ת העיברי ; )16 מלחין־
אופרות איטלקי ; )17 קירצוף )18 :מיקצב
אמריקאי פופולרי בשנות העשרים; )19
רשע ; )21 עוד, בנוסף ; )22 חלק בראש ;
)23 מונח בתורת־החשמל; )25 עצמותו
של דבר; )28 נע ממקומו; )29 עוף־מים
נאה; )31 לאן? )32 סיוט; )34 שא
רגליך! )35 תבואה; )36 חמישים שנה;
)39 זרבובית ; )41 לוקח משם לכאן ; )44
מידת־לח קדומה )45 :משמשת לתאורה ;
)47 מתגוררת; )48 חס־וחלילה (ר״ת);
)49 סופו של יום; )51 יישוב באר׳;4
)53 מי שקיפלה גט־כריתות )56 :גבה־לבב
; )57 קהל רב )60 :משמש לבעירה ;
)61 שיח־נוי נשיר ממישסחת הזיתיים ; )63
קידומת צרפתית; )64 טין )65 :מילת-
שאלה לזיהוי ; )66 מילת־יחס נפוצה ; )67
פלא; )70 בוסתדנוי )72 :עיכוב! )75
נישא ; )76 ספר ; )78 שוקל ; )79 אוייב ;
)80 רוצה לומר (ר״ת); )81 מתנה; )83
קריאת־יגון ; )85 סיסמה )86 :מציודו של
הכוהן הגדול; )87 לא קשה )88 :מסתובב;
)90 רוח רעה; )91 מילת־קריאה;
)92 פתיח ; )95 ישן ; )96 משמידה, מביסה
; )97 רך בצאן.

מאונך :

)1עיהול ; )3השגיח ; )4מנעול פטנטי :
)5לאט־לאט ; )6זוהר בלי ראש ; )8
רוזננם; )11 מין תבלין; )12 בליטה
בקיר; )14 ציר הדלת; )15 פנומנה!
)20 נוזל החיים; )21 בה דורכים את הענבים;
)24 פעוטות; )26 מאותיות ה־אל״ף־בי״ת
העיברי; )27 קידומת הולנדית
; )28 זיכרונדלברכה (ר״ת 29 מלך
החיות ; )30 שבח וקילוסים ; )32 אולם ;
)33 עייף, ייגע ; )37 מחשובי חוקרי ארץ-
ישראל (ש״מ); )38 צאצא; )39 מתווי-
הנגינה ; )40 אם המרגלית ; )42 פרוסה ;
)43 מכינויי בירת ישראל ; )45 הולך אחרי
; )46 הגון ,״פר 48 שנישמת־חיים
באפו )50 :לא טעים ; )51 גפן סורחת ;
)52 מיפעל המים לישראל )54 :ערוץ ;
)55 ויתור למען מטרה נעלה ; )58 בגד-
שרד ; )59 קריאת-יגון )62 :מילת־שאלה ;
)64 עולם; )68 נחל בצפון; )69 ממלא-
מקום (ר״ת 70 אחורי הגוף ; )71 מילת-
זירוז; )73 שן הפיל; )74 עיזבון)76 :
תנועה בים )77 :מעצב את הבצק; )78
בליטה בתבנית חצי־כדור; )80 תנועה
באוויר ; )82 בצוותא ; )84 מציצה ; )89
ננס ; )90 מותר ; )93 שער, בערבית ; )94
קריאת־יגון.

כוכב זיגל
ראיון מטופש
האתיקה והיושר הציבורי. כאשר לא עסק
זיגל בהישחרת שני חשודים אלה, שהפרשה
שלהם אייפשרה לו להופיע שוב בטלוויזיה
— לאחר השתיקה־מרצון שלו בעיקבות
הביזיון בפרשת הכספת שנגנבה ממטה ה־מישטרה
— היו תשובותיו מתחכמות,
מלאות חשיבות־עצמית מנופחת, מבלי שאמרו
דבר וחצי־דבר.
קשה למתוח ביקורת על ניצב־מישנה
זיגל בגלל הופעתו בטלוויזיה, למרות שלעיתים
נדמה כי הוא בקיא בכך יותר
מאשר בשמירת רכוש המישיטרה. אך
בוודאי אפשר למתוח ביקורת על הכתב
המראיין, ניסים מישעל, ועוד יותר
מזה על העורך, חיים יכין, שהחליט
להכליל ראיון מטופש זה עם זיגל במהדורה
— מבלי לנסות אפילו לערכו.
ה עו ל ס הז ה 2005

מנב״ל ליבני (עם?{ורפת־הדין אתי פוירשטיין)
גמישות־ביניים

מאחרי ה מסך
תחנת טלוויזיה נוספת

תזכיר שהוגש לראש הממשלה יצחלו
רכין והופץ בין שדים, חברי־כנסת ואישי

ציבור, פורש תוכנית אופרטיבית להקמת
תחנת טלוויזיה נוספת בישראל.
את התוכנית הכינו מיספר אישי־ציבור
המקורבים לנושא הטלוויזיה. לפי התוכנית
תהיה התחנה שייכת לחברות־ההפקה הפרטיות,
מערכות העיתונים ואיגוד המפרסמים
ומתופעלת על־ידיהם, כאשר פיקוח־הגג
שלה יהיה ציבורי.
לדיברי התזכיר, אשר זכה באישור עקרוני
חיובי של ראש־הממשלה ולהדים חיוביים
אצל אישי־ציבור רבים, תעלה הקמת
התחנה, כולל המשדרים והאולפנים 11 ,
מיליוני דולרים, והמימון השוטף שלה יהיה
מהפירסומות. הסכום הנקוב מתייחס להקמת
תחנה שתשדר בצבע, ואם לא תתיר הממשלה
שידורי צבע, תעלה ההקמה עוד
פחות.
ברשות השידור זכתה ההצעה בברכה
רבה, בעיקר מצד מנהל הטלוויזיה, ארנון
צוקרמן, אשר הביע את הדיעה כי תחנה
נוספת תגרה את התחרות ותביא לכך שהטלוויזיה
הממשלתית, שהוא עומד בראשה,
תהיה טובה הרבה יותר.
מי שמתנגד לתוכנית בשצף־קצף הוא
מנכ״ל רשות השידור, יצחק ליכני, וזאת
מטעמים מובנים.
מכיני ההצעה טוענים, כי מהרגע שבו
ינתן אור ירוק, יעברו רק 12 חודשים עד
שהטלוויזיה שלהם תתחיל לפעול. לדיב־ריהם
קיים סיכוי רב שראש־הממשלה עצמו
יעלה את העניין באחת מישיבות הממשלה
הקרובות, ויפעיל את מלוא השפעתו כדי
< שההצעה תתקבל.

בבל־זאת פירסומת
ייתכן שבגלל רעיון הקמת התחנה השנייה,
אוי משום בעיות תקציביות, החל
מנכ״ל הרשות יצחק ליכני להגביר את
לחצו על הממשלה ועל ועדת־הכספים, ל אישור
שידודי-פירסומת בטלוויזיה.
עד -שיאשרו זאת, נתן ליבני הוראה ל אחראים
על תשדירי־הישירות להיות גמישים
יותר באבחנה לגבי מוסדוודציבור,
שרק הם דשאים להקרין תשדירים אלה.
לאחרונה אפשר לראות, למשל, סרט-
פ־רסומת למיפעל הפיס, ובהכנה נמצא
עתה סרט לספורטוטו. התשלום עבור כל
הקרנה של מישדר־שירות מגיע ל־3000
לירות.

שעבר רכשה הטלוויזיה הדרום־אפריקאית
מאולפני הרצליה את הסרט שהוקרן בטלוויזיה
הישראלית, על תחרות הכישרו־נות
הצעירים על שמו של ארתור
רובינשטיין. הסרט זכה בביקורות
נלהבות גם בארץ.
אולם ההזמנה הגדולה מדרום־אפריקה
היא דווקא לסרטים שעדיין לא הופקו.
לאולפני הרצליה הגיעה הזמנה להפקת
שישה סרטים דוקומנטריים, באורך של 40
דקות כל אחד, על ערים תנ״כיות בארץ.
עתה מתארגנים אולפני הרצליה להפקה
גדולה זו, מתוך ידיעה ברורה שאם
הדרום־אפריקאיים יתלהבו מסרטים אלה,
ימשיכו לזרום לישראל עוד הזמנות רבות
ממדינה זו.
למבוגרים בשלבי הכנה נמצאת עתה סידרת־תוכניות
חדשה לטלוויזיה. המדובר בתוכנית
שתיקרא 9בריבוע, המבוססת על מישחק-
הילדים הידוע איקס מיקם דריקס. שישה
אישי חברה או ציבור יוצבו במקום כל
אחד מתשע המישבצות של מישחק־הילדים,
כאשר שני מתחרים יישאלו שאלות על־ידם.
כל תשובה נכונה מצד אחד המתחרים
תיחשב ככיבוש האתר, וכא-שר יצליח אחד
השואלים לענות שלוש תשובות נכונות,
שיהוו קו ישר על לוח האיקס־מיקס־דריקס, הוא יזכה במישחק.
את התוכנית יפיק ויביים יצחק (״אי-
ציק״) קול, וינחה אותה אורי זוהר.
עדיין לא ברור אם תוכנית זו תבוא
במקום תוכנית אחרת של השניים, זה הסוד
שלי, או נוסף עליה. בינתיים, הנטייה היא
•שלא להוריד מן המסך את זה הסוד שלי,
משום הצלחתה הגדולה.

העו ל ם הז ה 2005

( הסימון להצלחה שלך!

חברת מ.ג.ע.בעי׳מ
וחברת £ז/!#וו \1£ו 0אק

החברה מס׳ י־ בארה״ב
לציוד וגזר לטלסון
מגחר מזכירות
אלקטרוניות

בשלושה דגמים, עם אפשרות הת־חברות
למכשיר הפעלה מרחוק.
4מגחר חייגנים
אוטומטיים

וברוריה פורע1ת סופית

חיוג חיזר של
המספר הנדרש
עד להשגתו.
חחיינו׳־כולל
מגבר דו־כיגוני

בשורה רעה למעריציה של קריינית־הרצף
כדוריה זימרץ. ברוריה החליטה
לפרוש מהמסך הקטן. לא הועילו בקשו־

המאפשר חיו ג

וקיום השיחה
ללא החזקת
השפופרת.

ח.ג.ע. אינסרנשיוגל בע״ס
תלא בי בי ב נין אלסר, חרר 9ם , 6ט ל293919,291270 .
חי 3ה: ב ל -עו דדטל0-519391 .
דוע 1ל י 1 :0ז 1ון -ם ו בר ט ל2 -2 30 99 0 .
א זו רהד רו ס • :וקם ט ל0 3 - 9 5 0 3 3 .

אתם שואפים להתקדם ז
אז תלמדו תוך חודש בלבד

קצר 11ת
עברית ו/או אנגלית

קריינית זימרון

באולפן גרג (בר־קמא).

החלטה סופית

ההצלחה מובטחת! הירשמו מייד
ת״א: גורדוו ,5טל.224532 .
חיפה ; ״במעלה״ ,טל.664922 .
קורם חדש נפתח ב־.12.2.76

״צוא חנ׳יך לדרום־אפריקד.
הטלוויזיה החדשה של דרום־אפריקה
ממשיכה לעשות עסקים עם ישראל. בשבוע

דמי השתתפות לטבלה -ו ל־׳י,
מינימום להשתתפות-נטבלאות.

איקם־מיקס־דריקם

חרם על חנה זמר
בעיקבות תלונות שהגיעו להנהלת הטלוויזיה
ואשר היו בעיקרן בלתי־מוצ־דקות,
על נוקשותה של עורכת דבר,
חנה זמר, בתוכנית טימות על השילומים
מגרמניה, כאשר הפגינה את עליונותה על
יריבה רן כהן, החליטו בטלוויזיה שלא
להזמין עוד את זמר לתוכניות.
1ההחלטה נשמרת בסודיות מרובה, כדי
שלא להרגיז את זמר, ולא לעורר את
עיתונה נגד רשות השידוך.

מעתה-
פרס ראשון
מינימלי בלוטו
250.000ל״י
ומצטבר עד
.000.000ו ל׳׳י.

תיהם של מנהלי הטלוויזיה, ביניהם המנהל
ארנון צוקרמן בכבודו־ובעצמו, והצעירה
הבלונדית הודיעה כי החלטתה סופית.

תן טר מפ
לחייל

האיש שהסגיר אח הדשח
(המשך מעמוד )33
דה שלפי דו״זז המעקב המישטרתי, המופיע
בתיק העדויות, ניראו צ׳ארלי ועמיאל
מסובים יחדיו ב־ 17 במארס, יום לפני הפשיטה
המישטרתית על מועדון צברה ברחוב
קייזר, בשעה שש בערב.
למישטרה הגרמנית התברר, מתוך האזנה
לשיחות־הטלפון, בי כושי עומד לעזוב את
גרמניה ב־ 28 בחודש מארם, והוא מתכוון
לעבור בלונדון, בדרכו לישראל. ראשי
המישרה החליטו כי אם הוא יעזוב הרי
הם מאבדים את ״צ׳ארלי״ ,האיש הממונה
על הזמנות־ההרואין ללונדון ולאמסטרדם.
משום כך בוצעה הפשיטה המישטרתית
בדיוק ביום שבו עמד כושי לצאת את
גרמניה. בר־זיו וידידתו איימי נאסרו כעבור
שבועיים, כאשר הגיעו לגרמניה לגבות

מאותו מיקרה ועד ליום בואו של עורך-
דין סגל לגרמניה, במשך ארבעה חודשים,
הוחזק כושי בבידוד מוחלט, בבית־הכלא
החדיש ביותר בפראגקפורט.
לפי החוק הגרמני מותר לברוח. זו אינה
עבירה, כפוף לשני תנאים — אין לבצע
אלימות בשעת הבריחה, ואין לגרום נזק
לרכוש.
מייד עם הגיעו, התייצב סגל לפני השופטת
ד״ר כריסטופר פורסטר, נשיאת
בית־הדין הנשואה ליהודי, שופט־בדימוס,
הגיש בקשה שבה ציין כי אין להעניש את
כושי בבידוד, משום שגסיון־בריחה אינו
מהווה עבירה.
השופטת נענתה לבקשה והחזירה את
כושי לתא רגיל, עם הגבלות שלפיהן אין
הוא רשאי לצפות בטלוויזיה, ונאסר עליו
לטייל עם חבריו בשעת הטיול הכללי.
שעה שישב בבידוד, פנה כושי לרב -של
פראנקפורט, הרב קפלן, בבקשה לקבל ספר
תנ״ך, אך נענה ב-שלילה. הרב ציין כי הקהילה
אינה נוהגת לשלוח סיפרי־תנ״ך
לבתי־כלא.
פצצה אדירה
כושי מילת־הצופן מחשידה
כסף מעמיאל, עבור שירותם בספרד. הם לא
ידעו שאנשי־הרשת נאסרו, כי המישטרה
הגרמנית הצליחה להטיל איפול על המאסרים.
כושי
הובא בפעם הראשונה לבית־המיש״
פט מבית־הסוהר בתחילת חודש מאי .1975
בתום הדיון הוא הוצא לחצר הפנימית של
ביודהמישפט, כבול באזיקים לידי שוטר.
השניים נכנסו לניידת מישטרתית• כאשר
התיישבו, ודלת הניידת היתד, עדיין פתוחה,
החל השוטר לפתוח את האזיקים. כושי
גיצל את ההזדמנות וזינק החוצה. לרוע
מזלו הגיחה באותו רגע מכונית־מישטרה
נוספת וכושי נפל היישר אל זרועות השוטרים.
כעונש,
הועבר לתא־בידוד שבו שהה
שלושה שבועות. הוא חש ברע, והועבר ל־בית־חולים
מיוחד. שישה ימים שהה בבית״
החולים, וביום השביעי הצליח לגנוב חלוק
של אח־רחמן, פרץ את החלון המסורג שבחדר
וקפץ אל הקרקע מגובה שישה מטרים.
הוא נקע את רגלו. שאון הקפיצה
הזעיק את השומרים, וכיוון שצלע — לא
הצליח להתחמק.
הוא הוחזר מבית־החולים המייוחד לבית״
הכלא. למזלו, לא שלחו אותו לתא־בידוד.
כושי בחר לעבוד בנגריית בית־הכלא. תוך
שבועיים הצליח להכין לעצמו סולם־עץ,
שאותו החביא באולם הנגרייה. מישהו
מבחוץ הגניב לו מפתח לדלת תאו. כו-שי
עבר את חומת־הכלא, אך נתפס ליד גדרות-
התייל על־ידי כלב־מי-שמר גרמני.
הפעם הועבר לבית־כלא לאסירים ביטחוניים
מסוכנים ביותר, שבו שהו גם אנשי
כנופיית באדר־מיינהוף. היה זה בית־סוהר
ישן, בעל כתלים עבים ודלתות־ברזל כבדות.
לכל
תא היו שתי דלתות הנפתחות בלפי
פנים. בשעת היסגרן היו מורידים שני
בריחים כבדים אל תוך שתי לולאות קבד
עות בדלתות.
כושי עשה את הלא־ייאמן. בעזרת ונד
ברזל דק, שאותו החדיר ברווח הזעיר שבין
שתי הדלתות הצליח להרים את שני הברי חים,
העליון והתחתון, ופתח את דלת התא.
מסדינים קלע חבל, מהמיטה פירק מקל־עץ
קטן ועליו קשר אבן עטופה במטלית. הוא
ה-שליך את האבן על החומה״ והיא נתפסה
בגדר־התייל שמעליה.
בעזרת חבל־הסדינים הצליח לטפס על
החומה, לעבור חומה נוספת ולברוח לעבר
יער שנמצא במרחק של בעוני קילומטרים
מביודהסוהר. בינתיים נתגלתה בריחתו.
אותה שעה כבר הגיע כושי ליער. במירדף
אחריו השתתפו 200 שוטרים, כלבי־שמירה,
מסוק ושיריוניות. בסופו של דבר נתפס.

כל נאשמי הרשת עורכי־דין, ש/מונו
להם על־ידי בית־המישפט. היחיד
שחבריו שכרו עבורו עורך־דין גרמני,
מקומי, הוא ״כושי״.
עורבי־הדין אינם מגלים התלהבות גדולה
בהגנתם על הנאשמים. פרקליטו של
ניסים עמיאל, אחיו הנרקומן של יוסף עמי־אל,
ראש הרשת, לא שוחח עם לקוחו אפילו
פעם אחת במשך שמונה חודשים.
סגנו של עמיאל, הג׳ינג׳י, התלונן בבית־המישפט
על שעורך־הדין שלו מעולם לא
דיבר עימו, עד לעצם הרגע שבו עמד הוא
לפני כס המישפט. השופטת הפסיקה את
המישפט לרבע־שעה, כדי לתת לו זמן להתייעצויות.
בינתיים
מהווה מישפטה של רשת ״הקשר
הישראלי״ שיחת־היום בגרמניה, והוא
מעורר מבוכה בישראל.
בשבועות הקרובים תביא המישטרה לפני
בית־המישפט שורת עדים מטעמה, ולאחר־מכן
יוגשו סלילי-ההקלטה הרבים שעליהם
הוקלטו כל שיחות החשודים.
באחד השלבים האלה עתידה להתחולל
בארץ מהומה גדולה. יתבררו פרטים מדהימים
שאינם קשורים ישירות לעיסוקי הרשת
בגרמניה, אך שתהיה להם השפעה
של פצצה אדירה על הציבור בישראל.

עמיאל

קו?נוע סרטים תובעה דמוקרטית בהחלט
דפוק את הצבא הוא, מבחינות רבות,
סרט מוחמץ לגבי הקהל הישראלי. והסיבה
— גם אם משעמם לחזור ולשנן
אותה בפעם המי־יודע־כמה — היא שיטת
הפצת הסרטים בארץ. זאת, משום שהסרטת
הצגת־הבידור של ג׳יין פונדה, דונאלד
סאתרלנד וחבריהם ברחבי האוקיאנוס השקט,
לפני חמש שנים, היתד. מאד אק טואלית
אז. היא תקפה בחריפות רבה את
המימשל האמריקאי, וביתר ספציפיות את
הנשיא ניכסון; היא נועדה להביע את
סלידתו של חלק גדול מן העם ומן הצבא
האמריקאי ממילחמת וייאט־נאם, שאיש
מהם לא חפץ בה ולא הבין מדוע היא
מתחוללת; ובנוסף, באה לתקוע בעוד
כמה חצוצרות מחאה שהיו אופייניות לתקופה
ההיא כמו שיחדור האשד, בצבא,

שלט באפיפת־מחאה ב״דפוק את הצבא״
״לא עוד נזילחמה — לא עוד בסיסיס באסיה !״
הכושים בגיטו ומחוצה לו, ועוד כיוצא
באלה.
מדוריה של אמריקה. מאחר שמדובר
בהסרטת הצגת־בידוד במצלמת 16
מ״מ, בהומור אמריקאי ובבעיות אמריקאיות
מאד; מאחר -שבין מערכון הומוריסטי
אחד למישנהו משתלבים קטעים
תיעודיים שבהם חיילים שונים, השייכים
לבסיסים שונים, מהאוואי עד יפאן ונד
אוקינאווה עד הפיליפינים, מביעים את הז דהותם
עם מטרות המחאה של ההצגה!
ומאחר שהאוכלוסייה המקומית מוסיפה עוד
את מדוריה שלה בכל אחד מן הקטעים
התיעודיים הללו החליט מי שהחליט, בזמנו,
כי הסרט אינו מיסחרי דיו לשוק הישראלי.
היו לו גם תקדימים טובים.
בה־בשעה שההצגה החיה, עם ג׳יין פוני
דה, דונאלד סאתרלנד, פיטר (גץ) בויל
והקומיקאי הכושי דיק גרגורי קצרה הצלחה
עצומה, ואף זכתה בפרס האוב( -מעין
אוסקר להצגות מחו^ לברודוויי) ,הרי
הסרט היה כישלון מיסחרי חרוץ בארצות־הברית,
והפצתו נפסקה באיבה (יש אומרים:
בלחץ גופים המתנגדים לשליחותו.
אבל איש עדיין לא הוכיח זאת).
למה דווקא עכשיו ז אמנם, קצת
קשה להסכים עם השיקול המיסחרי, אבל
בסופו של דבר אפשר להבין שאדם אינו
מוכן לשים כספו על קרן־הצבי, ולהבין
את המניעים לאי-הצגת הסרט בזמנו. מה
שקשה הרבה יותר הוא.להבין, מה טעם
להוציאו לאוד עכשיו, כאשר דלתות רבות
שלתוכן הוא מתפרץ במרץ, פתוחות כבר
לרווחה.
ניכסון איננו. המילחמה, לפחות לגבי
האמריקאים, היא נחלת העבר, והחומר
עצמו מעולם לא נועד להתחדות בשייקס־פיר,
או לתפוס מקום בגלריית יצירות-
המופת החיות מעבר לזמן ולמקום שבהם
נוצרו. להיפך, זה צריך להיות מינשר
שצרב דווקא ביום הופעתו. וככל שעובר
הזמן, ומשתנות העובדות, מתקהה בשורתו.
אשר לתוכן ולצורתו הקולנועית של הסרט
ניתן יהיה להתייחס לכך. כאשר יוצג
הסרט על מסכי־הקולנוע. מאידך, כדאי
לומר במה מילים על היבט, לאוו־דווקא

ג׳יין פונדה
״לא אניח לתחת שלי לספוג מכות!״
קולנועי, הקשור לדפוק את הצבא: הכוונה
לעצם קיומו של מופע מסוג זה,
בצורה ישבה התקיים, ועם הדברים שהיו
כלולים בו.
לא די ל הז ד עז ע. מסתבר שבשנת
,1970 כאשר החלו עיתוני אדצות־הברית
מפרסמים כתבות שהרחיבו את הדיבור
על ההתנגדות הפנימית בצבא למילחמת
וייאט-נאם, ועל החריגים והזוועות החמת-
נהלים שם, התגייסו כמה אמנים וח-שו
שלא די להזדעדע, אלא מחובתם לעשות
יותר מכך.
הם קמו והכינו רוויו אנטי-צבאי מובהק,
שבו נאמד בין השאר :״אני אוהב את
התחת שלי, ולא אניח לתחת שלי לספוג
מכות בשם אחרים. ומי שזה לא מוצא

בריחה מהכלא
העול ם הזה 2005

חן בעיניו, יודע בדיוק ימה הוא יכול
לעשות בתחת שלי.״ ועוד ציטטו באותו
רוויו את סיום סיפרו של דאלטון טרמבו
בוני שב הביתה, שבו נאמר בפירוש כי
הצבאות והממשלות מסתירים את השואה
שהם מותירים מאחוריהם ומקשטים אותה

במילים יפות, משום שאילו נודעה האמת
היו כל הבריות מניחים את הנשק ומסרבים
להילחם.
מערכון אחר מדבר על וייאט־נאם כקרקע
להכשרת מורדים כושים בגיטו, ועוד אחד
מתאר קטל המוני בשדודקרב, כאילו דובר
במישחק־כדורגל בשבת.
עם הרוויו הזה בידיים, פנו לפנטאגון
וביקשו שיותר להם להציגו בבסיסים צבאיים.
הפגטאגון השיב בלאו, מה שהפליא
וקומם את חברי הלהקה. הם לא התייאשו,
אלא יסיירו בכל מקום שבו היה בסיס צבאי,
בארצות־הברית ובאוקיאנוס השקט, והעלו
את הצגתם בעיר השכנה, מול קהל שהיה י מורכב רובו ככולו מחיילים.
אומנם לווייאט־נאם לא הורשו להיכנס,
ובנמל־התעופה בטוקיו הוצבו מיכשולים
בדרכם לפני שניתנה להם האשרה, אבל
בסופו של דבר ראו עשרות אלפי חיילים
מן הצבא, חיל־האווייר והצי את המופע׳
והריעו לו בקולי־קולות.
הדרך לדיקטטיורות ץ אולי כדאי
להרהר מה היה קורה להצגה דומה, בארצות
המכנות עצמן דמוקרטיות (כולל
מדינת ישראל) .האם קיימות ארציות רבות
בעולם שהיו מרשות דבר שכזה? שהרי
בסד־הכל השאלה היא האם יש בכך
ביטוי לעוצמה, כי רק מדינה חזקה יכולה
להרשות לעצמה, ללא חשש, ביטויי בי4
קורת
חריפים כל-כך מבפנים.
> או שמא, כפי שניסה העיתונאי הצרפתי
ז׳אן פדנסואה מול להוכיח באחד השבועות
האחרונים, אין זו אלא שיותר מדי
חופש הוא צעד נוסף לקראת קבורתה
החגיגית של הדמוקרטיה, שלא תעמוד
עוד במיבחנים כאלה, ותפנה את הדרך
לדיקטטורות, נאורות או אחרות?

תדרי ך
חובה לראות:

חל־ אביב: אהבה ומילחמה, בושם
נשים, סרט מתוק, חלובול, אחר־צהרן ים
של פורענות.
חיפה: האנגליה הרומנטית, תמונות
מזזיי־נישואין, שובו של ״הפנתר הוורוד.
ירושלים: אהבה ומילחמה, הקיץ שחלף.

תל-אביב

סרט מחזק (פריז, צרפת־קנדה)
— עימות חזותי מדהים בין הקא־פיטליזם
והקומוניזם, בסרט של דוז׳אן
(מיסתרי האורגניזם) מאקאבייב, המהווה
אתגר אינטלקטואלי לכל מי שנפשו אינה
חרדה מדי מפני דימויים חריגים.
אהבה ומיולחמה (גת, אר־צות־הברית)
— וודי אלן מעמיד על הראש
את כל הסיפרות הרומנטית הרוסית של
המאה שעברה, כשהוא הופך את טולסטוי,
גוגול וצ׳כוב, יחד עם אייזנשטיין וברגמן,
בדיחה אחת גדולה.
בושם נשים (מוגרבי, איטליה)
— סרן עיוור יוצא בליווי שרתו למסע
מטורינו לנאפולי, בסרט שמחציתו הראשונה,
והטובה יותר, היא קומדיה שחורו;
מבריקה. מישחק מזהיר של ויטוריו גאסמן.

ירושלים
הקיץ שחלף (סמדר, ארצות־הברית)
— תמימות ואכזריות מתמזגים
יחדיו בתיאור שלבי ההתבגרות של ארבעה
׳נערים, המבלים חופשת־קיץ על שפת
הים. הבמאי: פראנק (דויד וליזה) פרי.
* * פיתיון למפקח (אור־גיל, צרפת)
— עלילת־מתח על מות קבלן ושוד
תמונות־אמנות, מאפשרת לקלוד ללוש
להשתולל עם מצלמתו, ולסטות מן הנושא
כאוות־נפשו, בעזרת שחקנים מנוסים
כמו סרז׳ רג׳יאני ומישל מורגאן, המחליקים
על הנקודות הרגישות.

חיפה

האנגליה הרומנטית (אורה,
אנגליה) במסווה של סיפור על המשולש
הניצחי — בעל, אשה ומאהב — מעלה
ג׳וזף לוזי סידרה של בעיות בקשר
לעמדת האשד, בחברה הבורגנית, משמעות
האנטי־מימסדיות ואפילו היחס שבין
יוצר ליצירתו. עם מייקל קיין, גלנדה ג׳ק-
סון והלמוט ברגר.
העולם הז ה 2005

ריגול
כמ שימה
כפקודת הביון (אלנבי, תל-
אביב, ארצות־הברית) י— סיפור-
ריגול קלאסי: קוסיגין עומד
לבקר בוואנקובר שבקנדה, אבל שירותי־הביון הסובייטיים
מתנים את ביקורו בסילוקו מן הרחובות של טיפוס עויין
העלול להתנקש בראש־הממשלה הרוסי. המשימה נמסרת
לשוטר שהושעה זמנית, אחרי שהדליק ״פנס״ בעינו של
הממונה עליו.
כל הסיבוכים המסתעפים מבסיס זה, אינם חורגים
בעצם מעלילות־הריגול למיניהן, וקשה למצוא כאן, את
האלם הקטן, שמאחורי המרגל, במו אצל ג׳ון לה״קארה,
או את האדם העליון שמאחרי המרגל — במו אצל יאן
פלמינג. בלומר, לגבי מרבית הצופים אין זו אלא מעשיית-
מתח נוספת, עשוייה במיקצועיות רבה, מתפתחת בקצב
מזורז, שומרת כל הזמן על עניין ומסתיימת בסצינת-שיא
על גגות מגרדי״שחקים, לפי מיטב המסורת של המותחנים.
לעומת זאת, מי שמתעניין במייוחד בקולנוע באמנות
מתפתחת, והולן לראות את הסרט משום שהבמאי, לו
לומבארדו, שימש במשך שנים עורן־הסרטים של אחד
הבמאים החשובים ביותר היום באמריקה, רוברט
(מאש, המהמרים) אלטמן, יובל למצוא בו נקודות״עניין
רבות. למשל, במה שמבונה בשפה מיקצועית, עריבה בתון
המצלמה, באשר שינויי מיקום ומרחקים של פרטים שונים
בתוך תמונה ממלאים את מקום הקפיצה מתמונה אחת
לשנייה, הידועה ב״קאט״ (חיתוך) .תנועות מצלמה ארו־

ג׳ורג׳ סיגל: על מגרדי־שחקים
בות ומורכבות לעיתים, יוצרות קצב מייוחד של התפתחות
העלילה ; ורציפות מוסיקלית (במו הסימפוניה השביעית
של בטהובן, בסצינה של נסיון־התנקשות) יוצרות אחדות
ומלבדות את האירועים השונים החולפים לפני המצלמה.
אם להוסיף לבך את מישחקם המשוחרר והטבעי של
ג׳ורג׳ סיגל ובריסטינה ריינס, אשר עבדו עם אלטמן לפניכן,
ואת עבודת־המצלמה המרתקת של בריאן ווסט, הרי
התוצאה בהחלט ראוייה״לציון.

ריגול בעין פילוסופית שתי פנים למרגל (חן, תל-
אביב, אנגליה) — שוב ריגול,
אבל הפעם זהו ריגול פילוסופי.
במסווה של תאונת־דרכים נחטף מדען אמריקאי לגוש
המזרחי. אבל התאונה קטלנית עד-די-כך, שבל מה שנותר
מן המדען הוא גוש בשר עם מוח פועל. בעזרת שיבלולי•
המדע מצליחים המזרח-גרמניים, בפיקוח הק״ג־ב, לשחזר
גוף מלאכותי לגמרי, שאותו הם מחזירים אל המערב אחרי
כמה חודשים. בקיצור, מעין ג׳וני שב הביתה נוסח שנות
ה־.70
בעיית המערב היא אם הכימעט״רובוט שמוחזר אליהם
הוא אותו פרופסור שנעלם, או שמא אין זה אלא מרגל
שתול. תפקידו של איש שירות־חביון האמריקאי -לברר
את זהותו האמיתית של הדבר המוזר שהופקד בידיו,
ואילו חזרות־לאחור בזמן מאפשרות להצביע על בך, שמהל־כי
המחשבות של המימסדים הבטחוניים משני צידי מסך
הברזל זהים להחריד.
הסיפור יבול היה להיות משכנע הרבה יותר, אילולא
השאלותיו מן המדע הבידיוני, המעוררות ספיקות —
אומנם לא פוליטיקו־סוציאליים, אלא סתם של אי־אמינות
מצד הקהל. נקודה נוספת לרעת הסרט היא אליוט גולד,
שחקן בעל אישיות היתולית מאד בפי שהוגדרה מסרטיו
הקודמים, המתקשה להמחיש רגשות של ספק ועמדה
קשוחה, כפי שדורש ממנו תפקידו בסוכן חשאי, שלעולם

אליוט גולד: אישיות היתולית
אינו מאמין בעובדות המונחות בפניו.
בקצרה, זהו סרט שיכול לעורר עניין בצופה אינטליגנטי,
למרות שהוא חסר את ההעמקה והערכים שהיו
יכולים להקנות לו מימדים של קאפקא בעולס-הביון,
אליהם הוא שואף.

אהבה
כה שקעה
קלף חזק כיד (אסתר, תל-
אביב, אוסטריה) — לכאורה,
סיפור־מתח מתוצרת אמינה —
ג׳יימס הדלי צ׳יין: ספסר בורסה משכנע את אהובתו
להינשא למיליונר, כשזה עומד להשמיט את הקרקע מתחת
לעיסקות-הכספים המפוקפקות שלו. הנישואין צריכים
להיות עניין זמני, אולם תחת שהספסר יזכה שוב באחובתו,
הוא נופל קורבן לסידרה שלמה של התנקשויות בחייו.
למעשה, הגשת הנושא מעורפלת ומבולבלת בל-בך, עד
שאפשר להלביש עליה בעצם בל משמעות העולה על
הדעת: למשל, זה יבול להיות שיחזור מודרני של פאוסט
המוכר את נשמתו (אהובתו) תמורת הצלחה בעסקים.
באותה מידה, זה יכול גם להיות עימות בין האנושי
שבאדם, המאמין כי הוא שולט בכסף, לבין הממון,
כמושג אבסטרקטי, שאינו אלא מכונת״השמדח אנושית.
יש כאן פגישה בין התרבות המושחתת של אירופה לבין
התום הראשוני של אמריקה. ואולי אין זה אלא סיפור
על אהבה העזה כמוות, תרתי־משמע.
חזותית, נראה הסרט בפירסומת לאלפים האוסטריים
ולבנייני״הפאר של וינה, אשר בתוכם האדם כמעט שאינו

בלאק ושריף: ספסרות במיטה
נראה לעין. עומר שריף וקארן בלאק אינם מצליחים בשום
פנים לפענח את הדמויות שהופקדו בידיהם, והקשר בין
סצינה אחת למישניה תלוי בדימיון הפורה של הצופה,
יותר מאשר בהיגיון של העלילה.

/7(/7777/(/77׳ע( נווהשום
הבוטיק שד טרי
סוף־סוף הצליחה הדוגמנית טרי רכיד
להגשים את חלומה הישן, לנהל בוטיק משל
עצמה, ובעוד זמן קצר נתבשר כולנו על
הבוטיק המייוחד הזד, של טרי. כי כדאי
שתדעו, שאם טרי מחליטה לפתוח לה
עסק, אז זה יהיה כבר עסק מייוחד־במינו,
ואפילו אם זה עוד בוטיק כמו כל האחרים,

טרי רביד
אין כמו בישראל
הוא יהיה בכל זאת שונה, כי לפני הכל —
הבחורה שתנהל אותו היא בחורה מאד
מייוחדת.
טרי רביד, למי מכם שעדיין אינו יודע,
ן וכאלה אין הרבה, היא אחת הדוגמניות
היותר מצליחות בארצנו הקטנה, ומה הן
פלא, אם היא הגיעה אלינו מארצות־הברית?
וחוץ מזה שאצלה היופי ואיך
שמגישים אותו זה במישפחה, עוד מהסבתא
־שלה, שהיתר, בזמנה יפהפייה אמיתית ומפורסמת
בכל רחבי אמריקה.
סוד ההצלחה של טרי הוא נכונותה לע־
1שות הכל כדי •שכל תמונה ־שהיא מצטלמת

אהבת

והדוגמנית

בחיי •שאני לא -יודעת, משום מה י־ש
עדיין בשאו־ביזנס כאלה המאמינים, שאצל
צלמי־ר,אופנה זה פרינציפ שלא להתעסק
עם הדוגמניות שלהם. כל מי •שאני פוגשת
מעולם האופנה אומר לי שאין צ׳אנס בחיים
שצלם־אופנד, גדול ינהל דומן עם
דוגמנית־צמרת ידועה. איך זה ייתכן בב־לל?
הרי הוא חי מהן, עליהן לחמו ופרג-
סתו וכל השאר. והרי תמיד, אחרי רומן

תצא בדיוק כמו •שהצלם רוצה, בכל המצבים
ובכל התנוחות, אפילו אם היא לא
נראית כל־כך טוב באותו יום. היא פשוט
תעשה הכל כדי שר,צילומים יצליחו. אבל
כבר ״שבועות ארוכים שלא ראינו תמונות
חדשות •שלה ולא שמענו ממגד, דבר. מסתבר
שטרי היתד, בביקור בארצות־הברית,
שם קיבלה התקפת־תוספתן ומייד עברה
ניתוח, שהותיר בגופה היפה צלקת קטנטנה.
מובן
שטרי היתד, קצת תלשה אחרי הניתוח,
ועם כל הרצון הטוב לא היתד, מוכנה
לחשוף את הצלקת שעל גופה לעיני המצלמה,
כך שהיא קצת נעלמה מהנוף• אבל
לא נורא, כי בקרוב היא תיכנס לנוף בצורה
כזאת שתשנה אותו לגמרי.
״תמיד רציתי לפתוח בוטיק משלי,״ אומרת
לי טרי .״בחורה עם אינטליגנציה ואישיות
כמו •שלי, פשוט לא יכולה לעבוד
בשביל מישהו אחר.״ היא מעדיפה לעבוד
קשה יותר, אבל גם מאושרת יותר, והעיקר
— לא לעבוד בלי חשק רק בשביל
המשכורת, ולראות איך כל הכסף זורם
לכיס ־של מישהו אחר.
לטרי יש הרי טעם בבגדים, ולא פחות
טוב־טעם בלי בגדים, והעיקר לא תהיה
לה בעייה של דוגמניות, כי היא תוכל
לדגמן את הדגמים שלה בעצמה, מה שיבטיח
לה •שגם את זה יעשו טוב .״אני חושבת
שאני הדוגמנית הכי טובה בשביל
עצמי,״ היא אומרת בצניעות.
וכדי שזה יהיה ממש אכסקלוסיבי, היא
הודיעה לי חד־משמעית שהיא עוזבת את הדוגמנות,
ומפסיקה להיות מודליסטית. כי
אם היא היתה רוצה להמשיך בשטח זה,
אז בביקורה האחרון באמריקה הציעו לה
עבודה עם משכורת מפתה מאד בשבועון־
היוקרה ווג, אלא שהיא דחתה אותה בנימוס
והעדיפה לחזור ארצה.
טרי החליטה לעבוד על קו ספורט־אלגנט
ולעצב דגמים בעצמה מבדים שהיא תייבא
מחו״ל. וכששאלתי אותה אם זד, יהיה בוטיק
לגברים או לנשים, השיבה לי :״זד,
יהיה בוטיק לנשים, כי אני חושבת •שעם
נשים זה יכול להצליח יותר. גברים הם
אנשים עובדים ולא קונים הרבה, אבל
לנשים יש הרבה זמן פנוי, וכדי לבזבז
את זמנן הן יוצאות לקניות.״
יכול להיות שהיא צודקת, באופן כללי
כמובן. כי במיקרה הפרטי שלה, אני
משוכנעת שהרבה גברים היו מוצאים זמן
פנוי כדי לבקר אצל טרי בבוטיק, ולו
רק כדי שתסמן עליהם תיקונים.
כזה, יש סיכסוכים ומריבות ואתם יודעים

ואם אתם רוצים לדעת עוד משהו, אז
השתכנעתי לבסוף שזה נכון, ובמייוחד אח^
רי שסיפרו לי על צלם ידוע ומסויים מאד,
•שהחליט להפסיק להתעסק לא רק עם
דוגמניוודצמרת אלא עם נשים בכלל.
עד שה־שבוע גילו את אוזני בדבר סי־פור־אהבה
לוהט ונוצץ, ונחשו מי הם גיבוריו,
אם לא צלם־ אופנה פופולרי ומצליח
ודוגמנית־ צמרת אמיתית, כן, כן.
אלא •שהצרה היא שהוא במיקרה נ־שוי וגם
אב, ואך מיקרה הוא שגם דוגמניתו היפהפייה
אף היא נשואה ואם.
ותאמינו או לא, אבל כשאני מסתכלת
עכשיו. על התמונות שלה, אני באמת
מרגישה שהוא משקיע בה הרבה יותר
מאמץ. עובדה, בזמן האחרון אפשר לראות
יותר ויותר תמונות־פירסומת שלה בשבועונים
וירחונים.
ואם אתם רוצים לדעת עוד משהו, אז
עכשיו אני מתחילה גם להאמין לכל הסיפורים
ששמעתי לפני זה על צלמי־אופיה
ועל מה שהולך בסטודיות שלהם, בין הצילומים
ואחריהם אבל בעיקר, כמו שהוד
וודתה באוזני דוגמנית מצליחה ,״לפני הצילומים
זה פשוט משחרר לנו את המתח
ומכניס אותנו לאווירה,״ אמרה. בבקשה.
והגה עוד אגדה יפה אחת התנפצה אל
סלע המציאות. חיים ולומדים, מה?

שעלולות להופיע בבחינות. אלא שלא תמיד
מספיק להם הזמן.
מה עשו? גם לזאת עצה. הם פשוט הזמינו
עוד כמה סטודנטים־חברים •שילמדו
איתם ביחד.־ הם הזמינו, למשל, את ס ל־מ״ח
זאכי, בנו •של גאגדי, שגם הוא
לומד בבוקר ובערב •שומר במישמר האז רחי,
זאת כדי להרגיש בטוחים ; הזמינו
את הסטודנט־בדרן אלי גורגשטיין, ה־

די ר ת
ה ב חינו ת
כשמגיעה עונת הבחינות באוניברסיטה,
מתחיל להיות •שמח. ואת זר, אבי מספרת
לאלה מכם ״שלא התנסו בחווייה הזאת,
ולאלה שפשוט נעים להם להיזכר בתקופה
ד,סטודנטיאלית ־של חייהם.
אז, כמו כל אדם בר־דעת שחובש את
ספסלי האקדמיה, יוצאים התלמידים לחופשת
סמסטר ויושבים בספרייה על החומר,
מוקפים בספרים. אלא שלא כל הסטודנטים
שאני, באופי אישי, מכירה, באמת יושבים
מהבוקר עד הערב בספריות, ובולעים כל מה
״שמאכילים אותם שם העיקר־לעבור־את־הב־חינודולהוציא-ציודגאוות־המישפחה•
כדאי
שתדעו שכמה מהסטודנטים האלה הם בנים למישפחות מאד ידועות, מה •שמחייב אותם
שלא לבייש את הפירמה.
אחת הדמויות הבולטות בקמפוס התל־אביבי
היא אורנה תמיר, בתו •של המהנדס
תמיר ונכ-דתו של ארתור רופין,
ממייסדי היישוב, בת למישפחה ענפה ה כוללת
גם את הפרופסור ייגאל ידין ואת
צכי דינשטיין, שנשואים גם הם לבנותיו
של רופין.
אורנה, הלומדת בחוג המשולב למדעי־המדינה
ולכלכלה באוניברסיטת תל־אביב,
מי שהיתר, קצינת־חינוך בפיקוד־המרכז ו־היתה
ממקימי צוות־ההווי המפורסם של
הצנחנים, מנהלת כעת רומן עם סטודנט
מפורסם נוסף.
הסטודנט המפורסם הזה הוא נוחי דנקנר,
בן למישפחת דנקנר המפורסמת מהרצליה־פיתוח,
מבעלי מיפעל״המלח בעתלית ובעלי
כל מיני תעשיות אחרות. נוחי יפה־התואר,
•שהוא אחד החתיכים המבוקשים בתל־אביב,
לומד גם הוא באותו חוג שבו לומדת
אורנה, אז רק טיבעי שהם יתכוננו
לבחינות יחד ויתדיינו על כל מיני בעיות

אורנה ונוחי
אין כמו ביחד
מיגדל מהצמד חומה ומיגדל, כדי שיספר
קצת בדיחות, ועוד כל מיני יפים ויפות
מהקמפוס, וכולם יחד הסתגרו בדירתה של
אורנה בצפון תל־אביב.
אורנה, שקיבלה את הדירה מהוריה אחרי
שהסירה את המדים, החליטה שהגיע
הזמן לנצל את הדירה — שעמדה כל הזמן
כאבן שאין לה הופכין — והפכה אותה
דירת־בחינות.
כל אחד מהסטודנטים הנכבדים מתמחה
באחד מהנושאים, ואחר־כך כולם יושבים
יחדיו וכל מומחה מספר לשאר המומחים
על התמחותו־שלו.
וכדי ״שלא יתייבשו לגמרי, אחרי הכל
אין תורה בלי קמח, מביא נוחי גבינות
ויין מהמועדון •שלו ואורנה מבשלת מר קים,
כך ״שלא משעמם שם. ואם אתם
מודאגים בקשר לתוצאות הבחינות — ל גבינות
פיתרונים.

ה מיליונר ישן לבד
אני יודעת •שאחרי •שקראתם את הכותרת
אתם, ובמיוחד אתן קוראותי היק רות,
בוודאי שואלים את עצמכם מי האי־ש.
כי אם הוא מיליונר ואני כבר מרחלת
עליו, אז הוא בטח נחמד. ואם הוא נחמד,
אז איך זה שהוא י־שן לבד?
ובכן, קודם כל עלי להרגיע אתכם, ולבשר
לכם שהברנש נשוי, וחי לו באושר
ועושר עם אשה ושתי בנות ובן• .שמו
מנו שיר, והוא נשוי למרים גוטליב,
בתה ״של לאה גוטלים בעלת מיפעל
גוטקם.

מנו שיר
אין כמו באמריקה

תשמעו מה זה סיפור־הצלחה. לפגי 10
•שנים הוא ירד לאמריקה עם אשתו, כדי
להחדיר את גוטקם לשוק המקומי. הוא
איתר את סוכן המכירות הטוב ביותר ב־ארה״ב
,״שעבד אותה עת עבור חברת ביג־די־הים
הגדולה ביותר, והציע לו לעבוד
עבורו — אבל במשכורת כפולה. מיותר
לספר •שתוך זמן קצר הפכה החברה שבבעלותו
לאימפריה בקנה-,מידה אמריקאי,
כשהמוטו ״שלו בעסקים הוא :״ברומא חיה
כרומאי, ובאמריקה חשוב כאמריקאי.״
מנו בן הארבעים• ,שנראה כבן ,25 מצוייר
בהמון קסם אישי ובנתונים שלכל
הדיעות מהווים גורם־משיכה לא קטן למין
הנשי, ומושכים אליו נערות כפרפרים אל
האור. אלא •שהוא, בניגוד לכל גבר אחר
•שמגיע לחופשת־מולדת לבדו -עם נתונים
כמו •שלו — משום־מה לא מנצל זאת.
ואיזה מאמצים לא עשו החתיכות פה
כדי להתלבש עליו. עשו לו עיניים והכל,
אבל הוא עשה את עצמו כלא־מבין, פשוט
השתדל לא ליצור שום סיטואציות מביכות,
ובערב הלך לישון לבדו בחדרו המפואר
•שבמלון הילטון. אחרי הכל, אשתו עמדה
אוטוטו ללדת והוא היד, פה, והראש שלו
בבית. חוץ מזה, החתיכות הישראליות —
כמה ״שהן משגעות את כל מי שבא לבקר
אצלנו — לא הצליחו לסחרר את ראשו,
ראש של אחד כזה שמכתיר מלכות־יופי באמריקה.
אבל
הדבר הכי משמח שקרה לו זה ש הוא
חזר לאמריקה, וכמו •שהוא הגיע לשם
אשתו האוהבת, מרים, הביאה לו לעולם
עוד בת מתוקה.
וכמו אבא גיזעי מבטיח לי מגו, י שכל
•שנה הוא ייראה יותר ויותר צעיר, עד
״שכאשר בתו תהיה בת ,15 הוא יסתובב
איתה ברחוב והם ייראו כמו חברים.

•י מחל/י

זו השנה החמישית ברציפות גובר טבק אוריגינל על יריביו וזוכה באליפות
״המוצר הנבחר״ בין מוצרי הטיפוח לגבר.
כי טבק אוריגינל מיוצר עבור גברים ע״י גברים.
טבק אוריגינל: אפטר שייב, קצף גילוח, משחת גילוח, דיאודורנטים, מי שיער, סבון יוקרה ועוד.

לגברים המצליחים
.ו\/או 0ו מ 0
קרסזם שי פ רין נ ע מן משה פרג/צילזם מיקי קזרן

מ* $יימי״ 2 2ו 2 ,

111

*ד״ז־גי׳י

גישואי גוו זז ת
רב 1־.י*$3רדא*?ד^
*נל נ*ג*•

שר׳ז?ד*י 3נ* ז״ש •לי, יזד^ילי!,
מ״ ימיייש לא

^3יה ^ *אזז׳יש |
;״יא:מי ־ ״ז׳י א׳ 1׳י; 3מ §£ 3מ*\^גי:מג גאזגר׳ז׳:/

.ימיי*א?*•5

אאיניסי

אלייאאל׳^
א־א/יאאי־י•*׳/אייל

4ך ״ י

>לר׳מללול

יימייי מי >״:י>*<ג>זימ יל<<א א־^־יאא גאליא ׳

לא;אי \-גיי><י< .יי׳י^גימ )9

׳יי **אגי־ז׳ייל יי

יימייי יאי א יוילייי

ח הבירה הטובה בשלם
אומרת הנסיכה אליזבת גליציץ
על בירה מכבי הי שראלית בראיון עם כתבת ״הארץ׳ אריקה עוזרמן.
מכבי -ביר ת הייצוג והיצוא של י שראל עונה על דרי שותיהם של אניני הטעם
ב עול ם כולו.
מכבי ־ בירה ברמה בינלאומית -טעימה. מרווה -מעוררת.

נו כ בי ־ בי ר ה ל אוווי ח.

אריאל׳

ה טו ל ס הז ה 2005

הסבבים המפונקים מבין כל כוכבי־הקולנוע שמציפים ון־
יום את אילת, ד״בולט ביותר תרתי־משמע
הוא׳ ללא־ספק, השחקן הכושי ג׳י ם
בדאון. ואיך, אתם חושבים מתנהגות
כל עלמות־החמד האילתיות או הנופשות
הצפוניות, כשהן פוגשות בכושי, שניהל
כבר סצינות־מיטה נועזות עם יפהפיות
לוהטות כמו ראקל ווילש, אורסולה
אנדרם ועם פצצות אחרות פחות ידועות.
בוויק־אנד האחרון, למשל, נטלתי לעצמי
חופשה קלה, על מנת להינפש קצת
מהרכילויות המשעממות של תל־אביב,
יען כי צחיחה ויבשה העיר ואיו אף רכי־לות
טובה לרפואה. שמתי פעמי דרומה

ג׳ים בדאון עם שרי
רק גוד־מיים
ונחתתי באילת, שמא שם יגונב לאחני
איזה סיפור מרענן ובאתי על שכרי.
ובכן, הסיפור בה׳׳א הידיעה שהבאתי
משם עוסק בג׳ים בראון.
נכון, שמאז שהוא בארץ צילמו אותו
כבר בהסרטה ובמיסעדה ועם הבן שלו,
אבל אף אחד עוד לא צילם אותו עם
החתיכה הישראלית ששיגעה אותו, ונתנה
לו להרגיש שהתתיכות הישראליות מטר-

אלוהים

ו ₪חוון ן! ( 01 תו השוס
אהבת הד״לת והגור־לה
אני לא יודעת מדוע יצחק רב? צריך
ביוגראף רישמי, שילווה אותו לכל מקום.
אילו היה מלווה ביוגראף את אתי פריי
ב רג ר, חתיכה ירושלמית בלונדית בעלת
גוף משגע, עיניים גדולות ושיער גולש,
הספר שהוא היה מוציא תחת ידו היה
ללא ספק מותח יותר, מאשר כל ספר שהוא
על כבוד ראש־הממשלה ורעייתו.
אתי התפרסמה בציבור הרחב לראשונה
כאשר תייר אמריקאי היה מגיע מדי־יום־
פות לא פחות מהאמריקאיות.
אלא שג׳ים הוא, למען האמת, די אדיש
לחתיכות. טוב, אחרי הכל הוא נחשב היום
אחד הגברים הסכסיים של הקולנוע,
ולפני שנה התפרסמה תמונת־אמצע שלו
בעירום מלא בירחון •הנשים פליי־גירל.
אז אני לא צריכה לספר לכם שמרגע ש הוא
נכנס לדיסקוטק של ינוקא, הענייים
של כל החתיכות ישר נידבקו אליו.
העניין הוא שכולן הסתפקו בכך ששלחו
לעברו מבטי־ערגה. כולן, חוץ משרי
קאתי היפהפייה, שלא הסתפקה במבטים
וניגשה ישר לעניין.
עוד לפני שהחתיכות האחרות הספיקו
להגיד ג׳ים בראון, היא היתד. כבר צמודה
לכל אורד הגוף האתלטי שלו על רחבת-
הריקודים, והוציאה את העיניים לכל החתיכות
שישבו בצד והתפוצצו מקינאה.
הכי מבסוט מהסיפור היה, כמובן, ג׳ים
עצמו, שאמר לי בחיוך :״הישראליות של כם
בחורות מאד יפות ועליזות, אבל את
מבינה שאני לא יכול להיות קשור לאף
אחת מהן. חוץ מזה שיש לי פה ילד,
שאני צריך להרדים אותו ורק אחרי זה
אני חופשי לבילויים.״
שרי, החיפאית בת ה־ ,23 נעצה בו
מבטי־הערצה ואמרה לי :״אם את רוצה
להגיע לאיזה רומן עם כוכבים מפורסמים,
את צריכה להשאיר את הבושה בבית.
הכוכבים הם יצורים מפונקים, ואוהבים
שמחזרים אחריהם. אבל אם הם גם
חתיכים, אז לעזאזל הבושה. העיקר ה-
גוד״טיים !״

אוהב

לטלי הוד יש כל התכונות הטובות שבחורה צריכה בחיים.
היא חתיכה, היא גבוהה, היא בלונדית. יש לד, נקודת־חן על
הלחי בדיוק במקום שכתוב בספרים. היא ספורטאית ממדרגה
ראשונה, מסדיסטית, מאפרת, דוגמנית לעת־מצוא. היא רוכבת
על סוסים ויש לה גם כימעט כתר: בתחרות האחרונה על תואר
מלכת־היופי נבחרה טלי כסגנית הראשונה של מלכת־החן.
מה שהיה חסר לטלי כל החיים זה בחור לאהוב, ועסק שבו
תוכל להוציא את המרץ העצום שלה. בקשר לבחור, היא ניסתה
כל מיני, אבל זד, לא כל-כך הלך, כפי שהיא מתוודה :״לא
מצאתי את האביר על הסום הלבן, ונכוויתי יותר מדי פעמים!״
גם בעסקים, בניגוד לאימרה הידועה, לא כל־כך הלך לה. היא
פתחה עם שני שותפים מכון להתעמלות, השותפים רבו, ד,מכת
לא כל־כך הלך, וטלי מצאה עצמה בחוץ.
וכשלא הולך, לא הולך עד הסוף. העיניים הכחולות הגדולות
כבו, המצב־רוח ירד ואפילו, שוד־ושבר, הספורטאית שכל־כך
הקפידה על גיזרתד, החלה משמינה.
אבל אלוהים אוהב בלונדיות. יום אחד היא פגשה את איזי
אייכברג, איש־עסקים ישראלי צעיר, שעשה את העסקים שלו
דווקא בפרנקפורט-שעל-המיין בגרמניה.
איזי הגיע לארץ כשנודע לו שאמו חולה, כדי להיות לידה
עד שתבריא, ולחזור אחר־כך לגרמניה. אבל זה מה שהוא חשב.
הוא פגש את טלי. היא סיפרה לו על שני החלומות שלה, על
הגבר ועל העסק, והוא החליט להיות אביר־חלומותיה.
גרמניה הפסידה את בישרון־העסקים של איזי, אבל רמת-גן
הרוויחה ממן מפואר, שבו יש סאונה פינית, מורה-להתעמלות
לנשים (טלי הוד) ,מורה להתעמלות לגברים (טלי הוד) ,מורה
להליכות ונימוסים (טלי הזד) ,מורה לאיפור (טלי הוד) ,קוסמטיקאית
(טלי הוד) ומומחית להרזייה (טלי חוד).
ביום השלישי האחרת נפתח, ברוב פאר והדר, המכון של
טלי ואיזי. כל גדולי האומה, החל בראש־עיריית רמת־גן, וכלה
בכל עיתונאי הספורט והנשים, הוזמנו לראות איך עיניה של
טלי מבריקות שוב, מצב־רוחה מרומם ואפילו כמה קילוגרמים
נשרו מעליה במהירות.

ביומו לחזות בהצגות המועלות בתיאטרון
ירושלים. מנהל התיאטרון, אביטל מו־סינזץ
לא הבין מדוע התייר, שאינו מבין
מילה עיברית, מתעקש לראות ערב־ערב
את שייקספיר — בעברית דווקא.
כששוחח עם התייר התברר לו, כי הלה
אינו מעוניין בוויליאם אלא באתי, שעבזה
כדיילת-סדרנית בתיאטרון. לתייר היתד,
הצעה מפתה — לא לאתי, לתיאטרון.
הוא ביקש ממוסינזון שיסדר לו פגישה
עם אתי, והבטיח שאם ייצא מכך שידוך,
יקבל התיאטרון את הקומיסיון שלו —
צ׳ק בן חמש ספרות, ובדולרים.
מוסינזון סידר. אתי והתייר סעדו ארו-
הת־ערב לאור נרות במלת תילטון, וזד,
היה הסוף .״אפילו בשביל תיאטרון ירושלים
אני לא מוכנה לסבול שיעמום כזה
כל החיים שלי!״ הסבירה אז אתי.
אחר־כך בא תורו של רופא-השיגיים
הישראלי, שלמד באיטליה. הוא הגיע ל חופשה
בארץ, הלך לגלריה הקטנה ופגש
את אתי. הם יצאו כמה שבועות, החזיקו
ידיים בנאמנות ראוייה לשבח; ונפרדו.
״אפילו בשביל השיניים שלי אני לא
מוכנה לסבול שיעמום כזה כל החיים
שלי!״ התוודתה אחר־כך אתי.
לפני שבועיים התקיים שבוע־המזון הישראלי
במלון הילטון תל־אביב, ואתי
היתד, בו אחת הדיילות. לכל אחד מבעלי
בתי־החרושת הגדולים לפרודוקטים מחו״ל,
שחפץ להזמין אותה לארוחת־ערב, היא
סיפרה שהיא כבר תפוסה ומתחתנת בעוד
מיספר שבועות.
אפל מה שלא הצליחו לעשות המזונאים
הכבדים מהילטון תל־אביב, הצליח לעשות
הגורילה הפשוט מירושלים. בשבוע שעבר
התקיים כנם החיילים המשוחררים היהודיים
של חיים לסקוב. אחד משומרי-
ראשו של שר-הביטחון שימעון פרס,
שהיה אורח־הכבוד באותו ערב, בחור
צעיר שאת שמו הצנזורה אינה מרשה
לפרסם, עמד ליד דלת בנייני האומה, כשהוא
שומר על השר שלו. לידו ניצבה
אתי, שכיהנה כדיילת גם באירוע זה,
ושמרה על חיים לסקוב. מבטי השניים

בלונדיות

אתי פרייפרגר
רק לא שיעמוס
הצטלבו.
הגורילה שכח משימעת. פרס, אתי
שכחה מחיים לסקוב, והם היו עסוקים
כל אותו ערב זה בזו, כשעיניו הנוקשות •
של הגורילה הופכות חולמניות, ועיניה
החולמניות של אתי הופכות מבריקות.
עתר, מצפים כל הביוגראפים הקטנים של
הרכילות הירושלמית להודעה מפי אתי
על החתן •המייועד, שעליו הכריזה, כידוע,
בשבוע המזון :״אפילו בשביל הביטחון
שלי אני לא מוכנה לסבול שיעמום כזה
כל החיים שלי!״

ח תונ ה
ב ש לו שהשל בי ם
זה היה צריך לקרות כבר מזמן.
אורה יריס היא אמרגנית מוצלחת,
שתחת ידיה עברו כבר אמנים רבים, אבל
אף אחד לא היה די טוב בשבילה באופן
פרטי.
גיורא פיידמן, הוא אמן מפורסם ב-
נגינת־הנשמה בקלרגית, שתחת ידו עברו
כבר אמרגניות רבות, אבל אף אחת לא
היתד, די טובה בשבילו באופן פרטי.
וכאשר הם נפגשו, הם ידעו שזהו זה.
וכידוע, אחרי שנים רבות של המתנה
למציאת בן־הזזג הראוי אי־אפשר לעשות
סתם עוד חתונה אחת, צריך לעשות אותה
בשלושה שלבים.
השלב הראשון היה, כמו אצל כולם, ברבנות.
רק ידידים קרובים ביותר הוזמנו
לשדירות דויד המלך בתל־אביב לחזות
כיצד גיורא שובר, עם הרבה נשמד״ את
הכום.
השלב השני היה נרחב יותר. הקומה
השנייה של הפיצריה רימיני ברחוב די-
זנגוף בתל־אביב נסגרה לסתם עמך. המלצר
שבפתח התיר את הכניסה רק
לנגנים. ,
נים,
החברים של גיורא, ולעסקני-הבידור, החברים
של אורה.
השלב השלישי היה כבר המוני יותר.
אחד מתלמידיו של גיורא בנגינה
קלרנית, רופא־העיניים הידוע דוקטור |
זאכ זינרייף, הזמין את כל התלמידים
של גיורא למסיבה• עד שעת־בוקר מוקדמת
ניגנו כולם על קלרניתים שירי־חתונה
חסידיים, ורק כשכבר הפציע השחר, שיח ררו
התלמידים את המורה שלהם ורעייתו
הטרייה, כדי שיוכלו ללכת הביתה ולהיות
לבד. ליתר ביטחון לקח איחו גיורא גם
את הקלדנית.

טלי הוד
רק יופי ועסקים

1718 * 1

מחשבות היושב־ואש

אריאלה רבדל מרבה לחשוב, אולם
אך ורק בכיוון אחד. ברגע שמישהו
מנסה להתנגד לאידיאולוגיה הימנית הקיצונית שלה, היא מאבדת את עשתונותיה.

כדאי לאמץ את תורתו של האוייב. ביק־שה
סליחה מזאב ז׳בוטינסקי, ואימצה את
תורתו של קרל מארכס, רחסנא־ליצלן,
הלכה אצל העם יושב שכונות־העוני, אצל
פועלי בתי־החרושת ואצל עוזרות־הבית,
ועשתה אצלם תעמולה לטובת העניין.
ומהו העניין? החלפת ההנהגה הכושלת
בהנהגה טובה יותר, בראשות תנועת החרות
כמובן, מניעת הסדרי־הביניים שיאלצו
את ישראל להחזיר לבסוף לערבים
את בית־הקברות המוסלמי שעליו עומד
מלון הילטון התל-אביבי, וסילוקו המוחלט
של היהודי המומר הנרי קיסינג׳ר מעל
אדמת הקודש.
אך לא נמרה כאריאלה תסתפק בפעילות
בתנועה בלבד. היא החליטה, ויהי-
מה, שמה שטוב לסטודנטים הוא שבדיוק
צעירה כמוה תעמוד בראש האגודה שלהם•
אז בד־בבד עם לימודי מדע המדינה,
החלה לפעול באוניברסיטה, ולגייס קולות
למען הליכוד, שהיא עמדה בראש רשימתו.
אריאלה אינה מצטיינת, בץ השאר,
בצניעות מופרזת. בביטחון מוחלט היא
טוענת, כי היא זו שהצילה את האגודה

והם הלכו. הבחירות לאגודה היו פוליטיות
מובהקות, השמאל התארגן למיתקפה
מוחצת. היה ברור שהמערך יפסיד בבחירות,
מכיוון שלא הוכיח את עצמו, ואריאלה
החליטה :״אני לא אתן לשמאל לעמוד
בראש האגודה, אני אעשה הכל כדי
שהימין יהיה בראש.״ היא זכתה. ברוב-
קולות נבחרה כיו״ר האגודה.

גגדיס, איפור
ושטויות כאלה >
די למלא את תפקידה על הצד הטוב
ע י ביותר הפסיקה את לימודיה, לקחה שגת
חופש. היא חולשת על שתי מזכירות, ועל
כמה ראשי־ועדות הסרים למרותה בכל
רגע. ברגליים מורמות על השולחן היא
מציתה סיגריה בסיגריה, מעניקה ראיון
לכתב זר, משוחחת עם סגנה ועם כמה
ראשי־ועדות, זורקת הוראות למזכירה,
משוחחת בטלפון, מביעה את דעתה על
הסטודנטים הערביים המסרבים לשמור במעונות
מטעמי מצפון, והכל בדזמנית.

ה־ושבח־ ראש עוד א גו דוו ־ ה ס טו דנ םיס הי רו ש ל מי ת שו אפתלה גי ע ד מי שו־ ת *
ו שבוו־רא שההתאח דו תהאר צי ת. ו ל הגי עלכנסת סזז חי״גהשדח רו ת
ן שכד די ! נשבר הי מההנהגה ש/
/היא לא הנהגה, נשבר לי מהמימסד
שהוא לא מימסד, נשבר לי מהמיפלגה
שהיא לא מיפלגה! זהו זה! אני רוצה
לעשות משהו, לשנות, להזיז, לנער. ואם
כבר — אז לעשות את זה מבפנים!״
נשמע כמו נאום דמגוגי טהור? בדיוק.
הדוברת היא אריאלה רבדל בת ה־ ,25 נמרצת
והחלטית, פעילה, פעילה מאד בתנועת
החרות ויו״ר אגודת־הסטודנטים
הירושלמית.
אריאלה היא המנחלס את ענייני הסטודנטים,
והיא אשר ניהלה את הוויכוח הנוקב
עם הסטודנטים הערביים שסירבו
לשמור במעונות.
אריאלה היא זו הנותנת הוראות ליותר
מעשרה גברים העובדים עבורה באגודת-
הסטודנטים, ושהיא בחרה בהם אחד־אחד
על־פי כישוריו. אריאלה היא זו המצטרפת
בשימחה אל כל התנחלות, אך כש מדובר
בהתנחלות־של־קבע, כמו זו של
מעלדדהאדומים, למשל, היא טוענת :
״איך אני יכולה לגור שם? אין שם בכלל
מעון־סטודנטים !״ ונא לא לשכוח, שהמרחק
בין ירושלים ומעלה־האדומים הוא עניין
של קצת יותר מעשרים דקות נסיעה.
אריאלה היא זו שמייד אחרי מילחמת
יום־הכיפורים הצטרפה אל תנועתו של
עורך־הדין הימני-קיצוני מקריית־ארבע,
אלייקים העצני, זעקה חמס, הפגינה, ידתה
אבנים — אך כשאנשי התנועה שבתו רעב
ליד ביתה של ראש־הממשלה דאז, גולדה
מאיר, אמרה :״לא, תודה, אנחנו רעבים,״
ולא השתתפה בשביתה.

** אוחד יותר, כשחבריה התמרמרו על
194 שלא הלכה עד הסוף עם המשימה ש אמורה
היתה להציל את האומה מאימת
הגברת הזקנה, נעלבה אריאלה. היא
עזבה את התנועה, כשהיא מתרצת את

העזיבה כך :״אין טעם להפגין ולצעוק,
צריך להיכנס אל תוך המיפלגה ולעשות
דברים מבפנים!״
והיא נכנסה, וגם עשתה. תיכף־
ומייד היא נבחרה להנהלת צעירי חרות,
ושיכנעה את החבר׳ה כי למען המטרה

הירושלמית :״קודם־לכן היו כאן מערב־ניקים
שישבו פה בלי בחירות, אלא בכורח
של צווי־מניעה שהם הוציאו כל הזמן,״
היא אומרת בלהט .״הם לא עשו שום דבר
למען הסטודנטים, והיה ברור שהם צריכים
ללכת!״

1 * 1 11 1 1*| ״1ן אריאלה נחשבת כמלכת הקמפוס
! 11י !י • 1י י* הירושלמי, אין סטודנט שאינו מכיר
את העסקנית הנמרצת, החולשת על האוניברסיטה כעל הטריטוריה

היא אינה מקפידה על לבושה, פניה
נקיות מאיפור והיא מרבה למצמץ
בעיניה. לבושה במכנסי ג׳ינס, בסוודר
תכול ובצעיף־צמר שלו כובע תואם, נועלת
נעליים שטוחות־עקב, וטוענת שבגדים,
איפור וכל מיני שטויות מהסוג הזה

הפרטית שלה. היא מרבה לנהל ויכוחים עם הסטודנטים הערבים
המסרבים לשמור במעונות, משכנעת סטודנטים יהודיים להי־לחם
בהם עד־חורמה ולאלצם לעזוב את מעונות האוניברסיטה.

אריאלה ובדל ב״הייד־פאדק־ של סטודנטיס־ מצביעה כדי לתבוע זכות הדיבור

אינן מעניינות אותה. היא מתעגיינת בפוליטיקה,
בשינוי פני המדינה. היא רוצה
) ,שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן ו״
ושהערבים ישברו להם את הראש בעצמם
איפה לחיות. הם יבולים, מצידה, להתגורר
בכתיית או בלוב, ולא מעניין אד
תה שהם היו פה עוד לפני שההורים שלה
עלו ארצה מפולניה.
היא וההורים שלה לא נמצאים פה כדי

לפתור את בעיותיה של האומה הערבית,
אלא כדי לפתור את בעיית האומה היהד
דית שסבלה במשך אלפים שנים. ובכלל,
״מה זה פה? אנחנו חייבים לדאוג לכל
העולם? לא מספיק לנו הבעיות שלגו?״׳
היא שואלת, רטורית.
העסקנות הפוליטית הורסת אותה, לדבריה.
אין לה פנאי לנהל חיי־חברה נורמליים.
היא עובדת למעלה משתים־עשרה
שעות ביום, וכשהיא חוזרת אל דירתה
השכורה שברחוב בצלאל, אותה היא חולקת
עם עוד שתי חברות, היא ממש
תשושה.
מובן שזה גורם לה המון בעיות עם
.החבר שלה. אחרי הכל, בגלל העסקנות
הזו שלה גמרו איתר. כבר כמה חברים
שלה לפניו. כמו שהיא אומרת בעצמה:
״מי רוצה עסקנית פוליטית בבית?״
עם החבר הנוכחי שלה, סטודנט גם הוא,
היא מנהלת ויכוחים פוליטיים, ויש לה
צרות איתו כי הוא לא מסכים איתה מכיוון
שהוא איש מרכז. אבל זלוא בחור נבון,
ואומר לה שאם היא מאמינה במשהו היא
חייבת להיאבק עליו.

השעון במוגרגי
לא מצלצל

^ י א יו דעת שמרננים, שמייעדים או(
1תה לכנסת, אבל היא אינה בטוחה שזה
מה שהיא רוצה. מה שהיא רוצה באמת
זה להתחתן וללדת ילדים, ולהיות אם ר
רעייה כיאה וכראוי, והיא יודעת במאה
אחוז #היא לא תהיה מסוגלת להיות גם
פוליטיקאית וגם אם, ולעשות את שני הדברים
ביחד על הצד הטוב ביותר. אז
אם היא תתחתן, הפסידה תנועת החרות
חברת־כנסת ואם היא לא תתחתן, או־אז
תימצא סוף־סוף יורשת ראוייה לגאולה
כהן.
בינתיים היא מסרבת לגור עם החבר
שלה לפני החתונה, אם תהיה חתונה,
מכיוון ״שאני נורא שמרנית בדברים האלה,
ורוצה קודם־כל נישואין.״ אך מצד
שני, בפי שהיא טוענת בעצמה, השעון
במוגרבי לא מצלצל כשהיא עוברת לידו,
בי :״אני מאוד טולרנטית ופתוחה ביח
סים
שבינו־לבינה, ובהחלט לא מתנהגת
כמו נזירה. אני רק לא רוצה לגור עם
החבר שלי באופן רישטי.״
היא, בניגוד להוריה, שומרת־מיצוות,
מדליקה נרות בשבת, ושומרת על כשרות
מאכלי בשר וחלב ואפילו הולכת לבית-
כנסת בחגים ובשבתות.
הוריה, יהודית וזלמן רבדל, מפעילי
לח״י לשעבר, אינם יודעים כיצד לאכול
את הפעילות הענפה של הבת הבכורה
שלהם. האב זלמן, נהג במיקצועו, גאה
בהצלחתה של אריאלה, אותך חינך משחר-
ילדותה להעריץ את זאב ז׳בוטינסקי, לסגוד
למנחם בגין ולהעריך מעל ומעבר לכל
את חשיבות הלאום היהודי. האם יהודית,
ספרנית במיקצועה, שהיתה מאמירות כלא
בית־לחם, טוענת שאריאלה הורסת את
עצמה, ושבעצם היתד. רוצה לראות אד
תה בבית, עם בעל וילדים. האח הצעיר,
רמי, אינו מתערב ובניגוד לאחותו מדיר
רגליו מפוליטיקה לחלוטין.

האיש המתאים
__ לתפקיד
ך • שמועות יודעות לספר כי לארי-
י י אלה מצנטים רבים בין ראשי תנועת
החרות ובץ צעיריה, כשבראשם ״השוטר
המתנדב״ ח״כ אהוד אולמרט. אריאלה,
לעומת זאת, טוענת :״אין לי מצנטים,
ואני לא מחפשת אף אחד שיקדם אותי
בקאריירה הפוליטית שלי. אילו רציתי
הייתי מוצאת, אבל אני לא צריכה מצנט,
כי אני מאמינה בעצמי.״
היא מסתובבת במיסדרונות הכנסת כמו
בביתה, נפגשת עם ח״כים ממיפלגתה ושלא
ממיפלגתה, מנהלת ויכוחים, משוחחת,
משתדלת לשכנע.
היא משוטטת במיסדרונות האוניברסיטה,
ומשכנעת סטודנטים יהודיים שלא
לוותר לסטודנטים הערביים :״כי אני לא
מאמינה לאף מילה שהם מוציאים מהפה.
הם עשו מעניין השמירה הון פוליטי, אני
מכירה אותם ויודעת שקודם הם כן שמרו,
תמורת שכר.״ זה לא אומר שהיא
שונאת ערבים, חס־וחלילה. עובדה :״רק
היום באו אלי סטודנטים ערביים עם בע-
ייה, וביזבזתי ארבע שעות מהזמן היקר
שלי כדי לפתור להם אותה.״
היא גם לא שונאת את השמאל :״מאיר־ק׳ה
פעיל ואני מנהלים לעיתים מזומנות
ויכוחים פוליטיים. בעצם אנחנו רוצים אותו
דבר, רק הדרכים שלנו שונות.״
אבל היא בהחלט אינה אוהבת את דובי
ברגמן ואת אורן בן־אלקנה, שני מתחריה
על תואר יו״ר התאחדות הסטודנטים הארצית
— שניהם אנשי הליכוד — ״הם

אינם מתאימים, שניהם בובות, אין להם
דיעה משלהם. אני שוכנעתי על ידי חברים
כי אני האיש המתאים לתפקיד. לא
ייתכן שדובי ברגמן יהיה מועמד מוסכם.
אץ לו הכישורים להיות הידר, ואני החלטתי
שאם כבר יעמוד מישהו מהליכוד
בראש האגודה, מוטב שזו תהיה אני.״
אמרה — ועשתה, הגישה את מועמדותה
והצליחה לפוצץ את אסיפת הבחירות, כשזכתה
במיספר קולות שווה לזה שבי זבו
שני המועמדים האחרים.

ך יעי ת

^ בשן־ועין

ך* ש לה, לאדיאלה, דיעות ברורות על
חבריה בתנועת החרות.
• על גאולה כהן היא אומרת :״היא
עדיין לא יצאה מהמחתרת.״
!• על עקיבא נוף :״עניבא קוף? אל
תצחיקי אותי!״
#על שמואל תמיר :״אם אגיד מה
אני חושבת עליו, יתלו אותי. אבל דבר
אחד ברור: המרכז החופשי הוקם סביבו,
וכל ניסית לשוות לו אידיאולוגיה אינו
במקומו.״
!• על מנחם בגין :״היחס שלי אליו

הסגנית בכעורה

הוא דדערכי. מצד אחד קיימת הדמות,
האיש, המנהיג, האדם, המץ רגשות שספגתי
עוד בבית. מצד שני, וזו עובדה: הוא
לא הצליח להביא אותנו אל השילטת.
כרגע אני לא רואה כל אלטרנטיבה לב־גין.״

על ד״ר אלדד שייב :״הוא איש־רוח
שמקומו לא יכירנו בכנסת. כמוהו
אני מכירה חברים רבים, שהם אנשים יש רים
והגונים אך מקומם אינו בכנסת.״
#1אריק שרץ :״עד שהוא לא יתחיל
לעשות מעשים רציניים, לא יצליח להחליף
אף אחד.״
• 1על עזר וייצמן: כנ״ל.
בעייתה החמורה ביותר של תנועת החרות,
לדעתה של אריאלה, היא שלא גידלה
דור חדש. יש דור המחתרת, יש דור
צעיר, אבל אין דור ביניים .״אין מי ש יחליף
את בגין, אין עם מי להתמודד,״
היא אומרת .״כל בנות המחתרת, שבפוטנציאל
יכלו ללכת לכנסת, האמינו שברגע
שקמה המדינה הסתיים תפקידן. הן
הלכו להיות עקרות־בית ואימהות.״
אריאלה רבדל, כך אומרים, לא תלך
להיות עקרת־בית. היא -לעומת אמא שלה,
תמשיך בוודאי בעסקנות פוליטית. ואלה
המכירים את הצעירה השאפתנית הזו
מקרוב, טוענים שהיא גם תגיע רחוק בתנועת
החרות.

אריאלה מרבה לעסוק בפעילות פוליטית,
ומשתתפת בכינוסים פוליטיים של הנהלת
צעירי תנועת החרות, ומנסה לעשות נפשות לתנועת החרות שהיא חברה שרופה בה,