גליון 2012 מתאריך 24 במרץ 1976

תוגיוזי

מו ר ד אינו

אבן בעד

תלו* כי הו די ם

מדינה פלססיויס

עלייתו של ג׳ראלד סורד כמועמד בטוח של
הרסובליקאים, עם סיכויים חזקים מאד להיבחר
לתקופת־כהונה גוססת בבית הלבן, מדאיגה את
ממשלת ישראל.

נשק חדש ניתן בידי יגאל אלון נגד קודמו דריבו,
אבא אבן, בידיעה שהגיעה מאוסטריה, ושפורסמה
בעמוד הראשון של ביטאון מיפלגת־העבודה
האוסטרית.

פורד אינו תלוי בקולות היהודים,
המרוכזים כערים הגדולות, כמו ניו־יורק
ושיקאגו, האבודות לו מראש. ברור לו
כי רוב רובם של יהודי ארצות־הברית
יצביעו נגדו ויתמכו במועמד הדמוקרטי,
כפי שנהגו תמיד. על כן לא יעשה פורד
ניסיון מייוחד לחזר אחריהם, ולא יהיה
חייב להם דבר.

לא היתה מחלוקה
על מדיניות התגובה
הידיעות שנפוצו השבוע, בדבר מחלוקת שפרצה,
כביכול, בין ראש־הממשלה יצחק רבץ לבין שר*
הביטחון שמעון פרס, אודות עוצמת מדיניות־התגובה
על ההתפרעויות בשטחים המוחזקים, היו
חסרות־בסיס.

רכין לא טען, כפי שפורסם, כי היה
צריך להפעיל כוחות גדולים יותר מאלה
שהפעיל שר־הכיטחון. אם היתה ביקורת
של ראש־הממשלה על שר־הביטחץ, היא
התבטאה רק ככף שרכין העיר, לאחר־מעשה,
כי צעדים שננקטו לקראת
סוף־השכוע שעבר, ניתן היה לנקוט כמה
ימים קודם־לבן.
לא רבץ ולא פרם, החלוקים ביניהם בנושאים שונים,
היו מעוניינים להפיץ ידיעות על חילוקי־דיעות
ביניהם בנושא זה. הידיעות שהופצו, למורת־רוחם,
נמסרו כנראה על־ידי פקידים בדרג נמוך.

גם השמועות כאילו תבע ראש־הממשלה
משר־הכיטחון, על־פי עצתו של אריק
שרון, להפעיל כוחות־שיריון כערי־הגדה
כדי לדכא את המהומות, מצוצות
מהאצכע ואין להן כל יסוד.

קיסינג׳ר דבגין:
<.ו־ 3ין הקיף ממך,,
למרות הודעתו של מנהיג הליכוד מנחם בגין,
כי סוכם בינו לבין שר־החוץ האמריקאי שלא
להדליף דבר על תוכן שיחתם, בעת פגישתם
האחרונה בוושינגטון שעליה דיווח בגין לראש*
הממשלה, לא נשמר אחד מפרטי השיחה בסוד.
מסתבר כי אחרי שבגין שטח בפני קיסינג׳ר את
עמדותיו בעניין עליית יהודי ברית־המועצות ואספקת
נשק אמריקאי למצריים הגיב קיסינג׳ר, ספק
ברצינות, ספק בחיוך:

״גם ראש־־חממשלה שלך, וגם שגריר
ממשלתך כוושינגט ן, העלו נושאים אלה
כצורה הרכה יותו תקיפה ממך.״

מיתקפת״נגד של
? סינגיר בקשר
לסיוע למצריים
נוכח עוצמת המיתקפה היהודית על מימשל הנשיא
פורד, בדבר כוונתו לספק בעתיד סיוע צבאי
למצריים, עומד שר־החוץ הנרי קיסינג׳ר לצאת
למיתקפת־נגד נגד ישראל.
קיסינג׳ר עומד לגייס גורמים כלכליים רבי־השפעה
בארצות־הברית, שיטענו הן באוזני ממשלת־ישראל
והן באוזני נציגי יהדות ארצות־הברית, כי עמדתה
של ישראל מחבלת בצורה חמורה בכלכלת
ארצות־הברית.

קיסינג׳ר מתכוון להוכיח, בי את מרבית
פריטי הציוד הצבאי שארצות־הכרית
מתכננת לספק למצריים, יכולים המצרים
לרכוש כאין־מפריע במדינות מערביות
אחרות.

כך למשל, יכולים המצרים לרכוש ללא הגבלה
שיריוניות מדגם נז־ ,113 המשמשות גם את צה״ל,
והמכונות בשם זלדות, מהאיטלקים, המייצרים אותם
ברשות האמריקאים.
״לא ייתכן שישראל תתבע מצד אחד סיוע כלכלי
מארצות־הברית ומצד שני תחבל בכלכלתה,״ יהיה
הטיעון שיעלה קיסינג׳ר במיתקפת־הנגד שלו.

לפי ידיעה זו, הביע אבא אבן בוועידת
המיפלגה הסוציאליסטית האוסטרית,
שאליה הוזמן לצד אש ״ה, תמיכה חד־משמעית
כהקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל, וזיר נסיגת ישראל מן השטחים
שנכבשו כ־ ,1967״אם הדבר יביא לשלום
ולהכרת ישראל כחלק מן המיזרח התיכון.״
העיתון האוסטרי ציין, כי דברים אלה ״קרובים
מאד* לדרישות הערביות.

הכסף היהודי איבד

דיויץ יסיים תפקידו

השפעתו בבחירות

בינואר 1977

האמריקאיות

שגריר ישראל בארצות־הברית, שימחה דיניץ, יסיים
את תפקידו בוושינגטון בחודש ינואר . 1977 על
כך סוכם סופית בין ראש־הממשלה יצחק רבץ
לבין דיניץ, בעת מסעו האחרון של רבץ
בארצות־הברית.

כזירה החשוכה כיותר של מערבת־־הבחירות
האמריקאית איבד הציבור היהודי חלק
גדול מהשפעתו המסורתית.
עד כה השפיע הכסף היהודי בבחירות יותר מאשר
הקולות היהודיים או ההשפעה היהודית בכלי*

משפטי התנועה ־
בשנות ה־ 80
נהגים ישראליים שיעברו עבירות־תנועה
במשך השנה הקרובה, יהיו
צפויים לעמוד לדין רק כשנות
השמונים של המאה הנוכחית —
כך קובע מחקר שמור במחלקת
הסטאטיסטיקה של מישטרת־ישראל.
על־פי נתוני המחקר, חלה ירידה
ניכרת בנכונותם של אזרחי ישראל
לשלם דו״חות־חנייה ללא מישפט.
אם כ־ 1965 עדיין העדיפו *78.6
מהעבריינים לשלם קנס ללא מישפט,
הרי ב־ 1974 עשו זאת רק *58
ממקבלי הדו״חות.
לפי ההערכת המישטרה תגיע הכמות
המצטברת של עכרייני־החנייה
כילכד, שיש לשפטם, ל־ 450 אלת
כסוף השנה הנוכחית. מי שיקבל
דו״ח־חנייה בסוף השנה הזו, יוזמן
למישפט רק כ־.1981
התקשורת. גם המועמדים הרפובליקאים היו זקוקים
לתרומות־ענק מידי היהודים.
בבחירות 1972 אסף ג׳ורג׳ מק־גאוורן הדמוקרטי
25 מיליון דולרים, מהם 20 מיליון מיהודים. ריצ׳ארד
ניכסץ הרפובליקאי אסף 40 מיליון, מהם שיבעה
מיליון מיהודים.

עתה אוסר חוק־הכחירות החדש קבלת
תרומות מעל לסכום אישיי קטן — אלף
דולר לאיש — וכך נמנעת -וא ילי ״ ה ה 1ן
היהודיים האפשרות להש
המועמדים באמצעות תרומות־ענק.

צנתרה שונה
בעיברית וערבית
סגירתו של העיתון המיזרח־ירושלמי
״אל־שעב״ ,כעיקכות עבירה על חוקי־הצנזורה,
גילתה כי כישראל מותר,
על־פי תקנות הצנזורה, לעיתונים כעיכרית
לפרסם ידיעות שאינן מותרות כפירסום
בעיתונות הערכית.
אל־שעב נסגר לשבועיים, משום שפירסם ידיעה
של סוכנות רויטר, על מסיבת־עיתונאים של אש״ף
בדמשק שבה נקראו מדינות ערב לסייע ״למרד של
העם הפלסטיני הכבוש במולדתו.״
פירסום ידיעה כזו בעיתונות הערבית נחשב
כ״הסתה למרי״ ,ואילו בעיתונות העיברית מתירה
הצנזורה לפרסמה משום שאין בה, לדעתה, כדי
להשפיע על קוראי העיברית.

מה שמשתמע מכך הוא, שקיים מידע
המייועד לקוראי עיברית כילכד, אפילו
אם הם ערכיים מהשטחים המוחזקים.

כאותה הזדמנות גם הודיע רבין לסטייט•
דפרטמנט את שם המועמד לתפקיד
השגריר, שיירש את דיניץ: רב־אלוף
(מיל ).דויד (״דדו״) אלעזר.

שערורייה סביב
מישליחח עיתונאים
פרשת מישלחת של עיתונאים ישראליים,
שיצאה לביקור כמרכז השוק האירופאי
המשותף בבריסל, עלולה לעלות כמוסדות
האיגוד־הארצי של עיתונאי ישראל,
ולזכות כגינויים חריפים כיותר.
מסתבר כי נציג ישראל ליד השוק המשותף הצליח
לשכנע את הנהלת השוק, להזמין עיתונאי ישראלי
לבריסל כאורח, על־מנת ללמוד מקרוב את בעיות
השוק. הפרלמנט של השוק הזמין עיתונאי ישראלי
להשתלמות של 30 יום בבריסל.

אולם כשהגיעה ההזמנה לירושלים,
החליטו הכתבים המדיניים והכלכליים של
אגודת עיתונאי ירושלים כי כדאי
שבמקום עיתונאי אחד שייצא ל־ 30 יום,
ייצאו 15 עיתונאים להשתלמות של 3ימים.

• ואומנם, לבסוף נכפתה על מוסדות השוק המשותף
מישלחת של 15 כתבים, שלא קיבלו ממוסדות איגוד
העיתונאים אישור מוקדם לנסיעתם, והעלימו את
דבר ההזמנה מחבריהם התל־אביביים, כדי לא
להתחלק עימם בנתח השמן.
כרטיסי־הטיסה ניתנו לעיתונאים חינם על־ידי אל־על.
אוצר המדינה העניק להם פטור מייוחד ממיסים,
והאירוח בבריסל נעשה על חשבון השוק.

קודם לכן מנעה ועדת-האתיקה של איגוד
עיתונאי ישראל את כוונת ״אל־על״ לשגר,
על חשבונה, מישלחת של כתכי־תעופה
לבריטניה ולניו־יורק, על־מנת ״ללמוד״
שם את בעיות מסופי־המיטען החדישים.

צפויה ירידה

בדודד השחור
למרות העלאת־המחירים הכללית,
עליית האינדכס והפיחותים הזוחלים,
נשאר שערו של הדולר ׳השחור
בישראל יציב. הוא נע ביום בסביבות
10.20ל ״י הדולר, ולפי הערבה
הוא עשוי לרדת כשבועות הקרובים
למחיר נמוך מ־ 10ל״י לדולר.
הפיכה העיקרית לעובדה תמוהה זו
נעוצה בהתגברות הניכרת כתנועת
התיירות לישראל. מרבית התיירים
ממירים את הדולרים שלחם בשוק
השחור, והדבר גורם לבך שההיצע
גדול מהביקוש.
ריס, ו
כמויות עצומוות של דולרים שחורים
ויוריד את מהירם.

11111...

0ל | 0 1ראש זי מקרנו ת סטר אזפזניות

מקום ראשון

לרדיו/טיים ק ס טו ת

13ק 0 1

,7 }11! ^ 0ר 1!/מ7ן71־ו ס

הס שאלו כל אחד.
בואו לראות לחוש ולשמוס מוסיקה באולמי התצוגה של סוני

תל-אביב: מגדל שלום.רח אחד-העס ,9כול 52431 .

בוסום ממי?ן/רפאד טיראן

העולם הזה 2012

להרשות לעצמו להתייצב בגלוי להגנתו
של קצין־מישטרה, כדי להגן עליו מפני
לינץ׳ ציבורי בלתי־מוצדק.
מימצאי בית־הדין המישמעתי של המיש־טרה
הפסו, למעשה, את כל מימצאי כתבי
העולם הזה שחקרו בפרשה. היה בכך הרבה
מעבר להישג עיתונאי מיקצועי. עצם ה עובדה
שהעולם הזה מתייצב בודד במער כות
ציבוריות, לא רק כשהוא תוקף אי שים,
מעשים ועמדות אלא גם כשהוא יוצא
להגנתם, משקף את מעמדו המייוחד של
עיתון זה בעיני רבים: אי בודד של שם-
יות־דעת, של אי־כניעה למוסכמות ומקובלות׳
של אי־היסחפות בזרם הכללי ובהיסטריה
ההמונית.
במישור האישי הוכיח העולם הזה, ב פרשת
סגלוביץ׳ ,כי הוא נשאר נאמן לדר כו:
התייצבות לצד הקורבן אפילו אם,
במיקח! זה, הוא קצין־מישטרה בכיר.

״חטולס הזח״ ,שכועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־
#כיב, רחוכ גורדץ 3טלסון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ כע״מ, תל-אביב, רחוב כן־
#ביגדור. הפצה :״גד״ בט״מ. גלופות נ ״צינקוגרפיה כספי״ בע״מ .
העורף הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
גייס נגדו, התחוור יותר ויותר כי ההר
הוליד עכבר. על רקע זה פירסם העולם
הזה, כתבה מקיפה יותר, שנועדה להס ביר
מה התרחש מאחורי־הקלעים של פר שת
סגלוביץ׳.
״לא זכור לי עוד מיקרה דומה, שבו
רדפו כלי־התיקשורת בישראל אדם אחד,
כפי שרדפו אותי,״ אמר במרירות רב־פקד
יהודה סגלוביץ /היתד! לו סיבה טובה להת מרמר.
בית־הדין המשמעתי של המישטרה,
שבפניו הועמד ראש הלישכה־לתפקידים־
מייוחדים במישטרת מרחב ירושלים לדין,
זיכה אותו משני אישומים חמורים שהוע לו
נגדו: זה של התחברות לזונה, וזה
של התרשלות בתפקידו.
רב־פקד סגלוביץ׳ הורשע אומנם בשי שה
סעיפים אחרים. אולם היו אלה סעי פים
טכניים. חסרי־משמעות, שלא היה
בהם כדי להמיט קלון ולפגוע ביושרו ה-
המיקצועי של קצין־המישטרה. שיעור ה קנס
שהוטל עליו 400 ,ל״י, שיקף את
מידת החומרה שייחסו שופטיו של סגלו־ביץ׳
לעבירות שבהן הורשע, אחרי שב חלק
מהן הודה בעצמו. בעיקבות פסק-
דין זה יוחזר סגלוביץ׳ לתפקידו. ממנו
הושעה בעת שהחלה החקירה נגדו.
אלא שבינתיים הוכתם שמו של סגלו-
ביץ׳ על־ידי כל כלי־התיקשורת בארץ. כ אשר
הושעה מתפקידו בסוף השנה שעב רה,
בעת שהחלה החקירה נגדו, פירסמו
כל כלי־התיקשורת בקול תרועה סיפורים
מסמרי־שיער על מעשים פליליים שבהם
היה מעורב סגלוביץ׳ ,כביכול. הגדיל לע שות
מכולם האינקוויזטור של הכנסת. כ דרכו
בקודש, הוא לא נקב בשמות גם
הפעם. אבל אותו ח״כ-בלש האשים במ פורש,
מעל במודהכנסת, קצידמישטרה
בכיר בכך שהוא נוטל שוחד. לא היה
צורך להתאמץ כדי לנחש למי הוא מת כוון.
היה
רק קול אחד שהתייצב מול המק הלה
האכזרית, שזימרה בקול אחיד. זה
היה קולו של העולם הזה.

הכתבה לא כללה רק דיווח עסיסי של
העובדות. היא לא פירטה רק את גירסות
וטענות שני הצדדים: מקטרגיו ומגיניו
של סגלוביץ /היה זה ניסיון מפורש ו מכוון
לנקוט עמדה, עוד קודם ששופטיו
של סגלוביץ׳ חרצו את דינו. בין השאר,
נכתב באותה כתבה :״יהודה סגלוביץ׳
ייצא נקי מהפרשה כולה. ייתכן שבית-
הדין ימצא אותו אשם בעבירות טכניות
מסויימות, חסרות־ערך ממשי. אך אין
ספק כי מהבחינה הציבורית, המוסרית ודד
מיקצועית, ייצא סגלוביץ׳ זכאי. ההפסד
הגדול יהיה של המישטרד, עצמה. היא
איבדה, בגלל מילחמת־הכנופיות המכוערות
שלה, אחד מטובי אנשיה.״

1 1 1
אם כבר עוסקים בהשתלשלות וב תולדות
פרשיות שפורסמו מעל עמודי
העולם הזה, מן הראוי להזכיר גם מיקרה
הפוך לזה של סגלוביץ׳ .כוונתי לפרשת
יהודה פדן.

ח״ב כארי

״אתם מוברחים להיות מקוריים
בכל מחיר,״ התרעמו עלינו כמה מקוראינו
הוותיקים .״אתם מתייצבים בראש מבק ריה
של המישטרה. אבל כשתופסים סוף-
סוף קצין־מישטרה שסרח, אתם היחידים
־ שיוצאים להגנתו.״

לפגי פירסום מימצאי החקירה ברבים
נמסרו העובדות שהתגלו למשה מן, מנהל
בנק טפחות, שהוא גם יושב־ראש מועצת-
המנהלים של החברה-לשיקום־המלאכה,
אותה מנהל פ ח.

כבר הכתבה הראשונה, שפורסמה בעיק־בות
השעייתו של סגלוביץ׳ ,העלתה שורה
של תגובות וסימני־שאלה, לגבי טיב ה האשמות
שהועלו נגדו. העולם הזה היה
העיתון היחידי בישראל, שבצד הסיפור על
רקע השעייתו של סגלוביץ׳ ,נתן פירסום
גם לטענות אלה שגוננו על הקצין הוותיק
בלהט.
במהלך מישפטו של סגלוביץ׳ ,כאשר
הושמעו העדויות שהצליחה התביעה ל

אותה
חקירה הם היו משוכנעים שחפותו
של סגלוביץ׳ תוכח גם בבית־המישפט.
לא היתה זו התרשמות שיטחית. היא
ביטאה את דעתם של עשרות קציני-
מישטרה בכירים, שזעמו על מילחמת
קבוצות־הלחץ המתנהלת בצמרת המישט־רה,
ואשר סגלוביץ׳ נפל לד, קורבן. אח דים
מאותם קצינים, שיושרם המיקצועי
אינו מוטל בספק, הצליחו לשכנע את כת בי
העולם הזה, כי סגלוביץ׳ אומנם נבחר
כשעיר־לעזאזל. הם ידעו כי דווקא עיתון
כהעולם הזה, שלזכותו רשימה ארוכה של
מאבקים ציבוריים לטיהור שורות המיש-
טרה, הוא העיתון היחידי בישראל שיכול

״הפוסל — במומו פוסל.״ אימרה זו
כוחה יפה גם כלפי מי שמכנה זולתו
״בור.״ הדבר עולה בעליל ממיכתבו של
מר תמיר סגל (העולם הזה .)2008 מיכתב
זה דן בדברי בתוכנית־הטלוויזיה השעה
השלישית, שנושאה היה: הצעודהחוק ה פרטית
הבאה לבטל את האיסור החוקי
לקיים יחסי-מין הומוסכסואלייס.
את כותב המכתב האמור אין להאשים
אפילו ברישעות. קוצר-הבנתו בולט לעין.
טוען הוא כאילו השוויתי את ״חוק ה הר

מי שמעיד על עצמו

1 1 1

תגובות מעין אלה הובעו באתנינז ב !
עיקבות הכתבה חיסול חשבונות בעולם־
; העליון (העולם הזה .)2010 הכתבה פורס •
מה בעת שהחל מישפטו של רב־פקד סג-
י־ לוביץ׳ בפני בית־הדין המשמעתי של
{*:ד!מישטרה, וסיגנונה חרג מהמקובל בכת :בזת•,מעין
אלה, המתפרסמות בעיתון זה.

״כויות״ — מה היא?

מינהל־מקרקעי־ישראל היקצה שיטחי-
קרקע יקרים באיזור־התעשייה של חולון
עבור התאחדות־בעלי־המלאכה. זו העבירה
את השטחים ואת הבנייה לחברת צוהר,
שבה היה פדן שותף לשני קבלני־בניין.
השלושה הרוויחו בעיסקה זו כמה מיל יוני
לירות.

מודח פדן

שעיר לעזאזד

?!ופת־חוליס הכללית דורשת העלאת־מיסים
ותשלום על תרופות. אך לפני שדרי שה
זו תידון, יש לתבוע מקופת־חזליס ש תמכור
את בית־דולפין בשבי־ציון. בית־מלון
מפואר זה נרכש לא מזמן על־ידי
קופת־חולים מה״הפסדים״ שלה ומשרת,
כידוע, בעיקר את טפילי־הצמרת של קופת־חולים
וההסתדרות.
א. סרטן, חיפה

הסתבר כי פדן שותף בחברה פרטית
בשם צוהר, שקיבלה שיטחי־קרקע של ה מדינה
באיזור־התעשייה בחולון, בונה שם
מיבני-מלאכה המתחרים באלה שבוגד ה חברה
הציבורית לאותה מטרה עצמה.
חקירה קצרה העלתה, כי העיסקה נעש תה
בצורה מוזרה ביותר.

הפירסוס שיכנע

מוחזר סגרוכיץ

טסילי־צמרת כגוסש

לפני מיספר חודשים גילה כתבו הכל כלי
של העולם הזה, כי יהודה פדן, מנהל
החברה הממשלתית־עירונית לשיקום־המל-
אכה בתל-אביב, שותף למעשה בעסק פר טי׳
המתחרה בחברה הציבורית שברא שונה
הוא עומד.

אני מוכרח להודות, שגישה זו עוררה
ביקורת אפילו בתוך המערכת. אבל ה אנשים
שכיסו את פרשת סגלוביץ׳ למן
תחילתה הגנו בלהט על עמדתם. הם טענו
כי הסתבר להם מעבר לכל ספק, במהלך
חקירתם, כי סגלוביץ׳ אומנם חף־מפשע
בכל אותן האשמות שהועלו נגדו. על סמך

מנתבים

מן הבטיח לבדוק את העובדות ולפעול
בהתאם. אולם מאום לא אירע. פדן המ שיך
לכהן בתפקידו הציבורי, בצד פעי לותו
המתחרה כבעל עסק פרטי. הפרשה
פורסמה בהבלטה מעל דפי העולם הזה.
(העולם הזה .)2007
נראה כי הפירסום בהעולם הזה שיכנע
את משה מן לפעול. כמה ימים אחרי דד
פירסום מסר מן הודעה לעיתונות, לפיה
הודח יהודה פדן מתפקידו.

מוסכסואליזם״ ל״חוק חיוב חגירת חג ר
רות־בטיחות״ (הסיגנון העיברי המשובש
מחול לו) .האומנם?
התקנות המחייבות רוכבי-אופנוע לחבוש
קסדות־מגן, ונהגי־מכוניות לחגור חגורות-
בטיחות, לא הובאו אלא כראייה לסתור
הטענה( ,שהועלתה גם בתוכנית הנדונה),
כאילו אין מדינת חופש מתערבת בחי-
רות־הפרט, וכאילו אין היא רשאית לדאוג
לשלומו ולבריאותו, על אפו ועל חמתו.
טענה זו דחה ביהמ״ש העליון, בעתירת
האופנוענים לבטל את ״תקנות הקסדות״,
ייתכן שאילו עיין מר תמיר סגל בנימוקי
ההחלטה, היה נמנע מכתיבת מיכתבו.
מכל מקום, מישפטנים רבים, בהם ידועי־שם,
סמכו ידם על הארגומנטציה המיש־סטית
בתוכנית הטלוויזיה.
ניתן, כמובן לטעון, כי הדחף ליחסים
הומוסכסואליים אינו נובע ממחלה, אינו
טעון ריפוי (לכן אינו ניתן לריפוי) ,ואי-
גו גורם נזק, אם הוא בא על סיפוקו. שאלה
זו שנוייה במחלוקת בין רופאים, בין
סכסולוגיס ובין פסיכולוגים, ומר תמיר
סגל, כמו כל אדם אחר, רשאי לתמוך
יתדותיו בבני־סמכא אלה או אחרים.
ברם, מי שמטיח כלפי אחת האסכולות
כאילו עמדתה משקפת ״בורות״ — מעיד
על עצמו!
ח ״כ ידידיה כארי, ירושלים

מפילאי הסיכגסיה הישרלאית
ליבי רחב וגאה כשהתבשרנו על־ידי
שר־אוצרנו, כי בעיית אר־על תיפתר כמו בן,
ומדיניות הרפורמה לא תיפגם. זאת,
למרות שגם ציוותי-האוויר וגם איגוד ה ימאים
הכריזו שלא יוותרו, ולו גם על
אגורה אחת משכר־הנטו שלהם. כל הכ בוד,
רבינוביץ!
אינני סבור שאיש־ציבור כלשהו היה
מלהטט בגמישות כה מפתיעה בשעה ש דעת
הציבור, לרבות יועציו ועוזריו ה קרובים,
מבצעת בו לינץ׳ יום־יומי.
יש לי כמה הצעות נוספות, המתאימות
(המשך בעמוד )6

העולם הזח 2012

כיתן מציגה:

ישגשך האופנה האחרון ב של ם
המערבי הוא הג׳ינס האופנתי.
חצאיות. שמלות וחליפות ג־ינס
בעיצוב המ שלב אלגנטיות עם

חטולם הזיו 2012

המראה הספורטיבי הצעיר.
הגיינס האופנתי מתאים לכל גיל.
לשעות היום -מקום בו רצוי לבו ש
ספורטיבי. זל ש שת הערב
ליציאה ולבילוי.

׳ביתך היא המובילה בי שראל
בייצור וייצוא ג־ינס אופנתי לקצווי
תבל. בק שי מבית האופנה שלך
את הגיינס האופנתי של ־ביתך.

מכתבים
(המשך מעמוד )4
לטמפרמנט ולווירטואוזיות של איש זה :
למשל, הטלת מס־פריצה בסך שלושה
אחוזים 30/0מס זה יכניס לקופת־האוצר
סכומים ניכרים, בהתחשב בשללם הפנטס טי
של הפורצים מדי שנה בשנה. כל
הפורצים והשודדים שלא ישלמו מם זה
יוכרו כעברייני-מס, ויוטלו עליהם קנסות
ועונשי מאסר על־תנאי. ואם יימלטו ל-
חו״ל, יחשבו להם שילטונות המס את
שיעורו, כאשר כל דולר שווה בערכו
ללידה. מלבד זאת יובטח להם שהכנסתם
השנתית, נטו, לא תיפגע, והממשלה לא
תכיר בשום פנים ואופן בהוצאות הכרו כות
בקניית כלי-העבודה ׳שלהם. כנ״ל לג בי
הקילומטראז׳ ברכב גנוב.
הצעה נוספת: מס לשון־הרע. מם מייו־חד
בסך חמש לירות יוטל על כל המש מיץ
את הממשלה ו/או את מדיניותה ו/או
את שריה — אם בכתב, אם בעל־פה ואם
דרך אמצעי-התיק־שורת. ההכנסות העיקר*
יותר תהיינה מהטלוויזיה (ניקוי־ראש) ו־אמצעי־התיקשורת
בכלל! ביטאוני הסטו דנטים
! חברי־הכנסת ואנשים כמוני, ועוד
שורד, ארוכה״ארוכד, של גופים.
אפשר, כמובן, להטיל מס גם על האנ שים
הכותבים ביד שמאל, או על בעלי
העיניים הירוקות, או מס על ישיבה ממד
שכת בגנים ציבוריים ובבתי־קפה בשעות
העבודה. והיד עודנה נטוייה.
כן יובילנו אשפנו הפיננסי משיעבוד
לגאולה, ומאפלה לאור גדול. בעגלא ובזמן
קריב ואימרו אמן!
יוסן ז כהן, ירושלים

הפוכים שלא יוציאו מהבוץ
לפני מיספר שנים נעשה נסיון־נפל ל העלות
אל קרשי הבמה מחזמר בשם לחיי
הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ.
איני בא להעביר ביקורת על מחזמר זה,
בין לחיוב ובין לשלילה, אולם משם ההצגה
אני מבקש להקיש למצבנדאגו. נראה לי
שבאמת סוסים(!) מנסים להוציא את עם
ישראל מהבוץ.
מסופקני אם את מדינתנו, השקועה כה
עמוק בבוץ, עשויים אפילו בגי־אדם כיש־רוניים
לחלץ ממנו. והבוץ הוא מן הסוג
הגרוע ביותר.
אולם, משוכנע אני כי אם הגה המדינה

מופקד בידיים שלומיאליות מסוג אלה של
מנהיגי התקופה, הרי אין תימה מדוע אין
המדינה נחלצת אלא חמור מכך, שוקעת בו
עמוק עוד יותר.
רק מנהיג בעל שיעור־קומה, שדומה כי
טרם קם כמוהו בתולדות תקומתגיו, עשוי
להעלות אותנו על דרך־הזהב שלה כולנו
מייחלים.
דני סגל, תל־אביב

מה לא חונן
אני מוחה על הכתבה אודות אלישבע
צ׳יזים (העולם הזה .)2008 הכתבה מרשיעה
חשודות, יש בה פיסקות כגון ״פרוצה
לשעבר״ ,וזה לא הוגן.
אני יודעת שלא העורך אורי אבנרי
כותב כל כתבה בעיתון, אך הגישה הלי ברלית
״ללא משוא־פנים״ פשטה את
הרגל בכתבה זו.
נדמה לי שהיתה זו ״התחשבנות״ גסה
עם הנשים, אלישבע ואמה, שאותן אף
איני מכירה.
שולה לרנד, רמת־חן

עבדים כמקום עובדים
ובכן, השביתה בקרגל הסתיימה. הפו עלים
יקבלו תוספת של 10 אחוזים, וישובו
לעבוד בשתי מישמרות בנות 12 שעות.
אם לא הייתי קורא דברים אלה בעי תון,
לא הייתי מאמין שבישראל יש פו עלים
אשר שבוע־העבודה שלהם מסתכם
ב־ 72 שעות ותמורת שכר של פחות
מאלפיים לירות לחודש.
אני יודע שהמדינה הזו מנצלת פועלים,
אבל עד־כדי-כך? בושה להסתדרות, ש כביכול
מייצגת פועלים, ובושה גדולה עוד
יותר לאותם פועלים, שמאפשרים לנצל
אותם בצורה כה מחרידה.
שיסלחו לי אותם עובדים, אבל בעיני
הם לא עובדים אלא עבדים. נולדתי ב מדינה
הזאת, ואני מתבייש לחיות בה.
חיים מיזרחי, תל־אביב

להציל את הספיגה
ועדות בזיל־הזול /במיקצב דו־רה־מי־סול
/ .הן צצות כפיטריות /וצדות את
הבריות.
רוכשות אמון הכלל /יש חשבון בבנק
בל״ל /עם כיסוי וערבים /מנשלים את
הרעבים.

נלה חל פי ם ל קונ טסה 1300
זי קונ טסה 900 במלאי.
• מ ש לו ח גז ב ״נאבדוארלנל
חלקיהאר\.

נ .1דבי־ד

יבוא ו שווק ח ל קי חלוף בט״נז
ת ל־ א בי ב, ר ח׳ טברס קי . 6טל 35893 .

טרמפ לחייל
ירץ ליוואי,

תל־אביב

העולם הזה 2012

אם לממשלה כדאי /ממנים את מר
ברקאי /שיחרוץ גורל השכר /לבל
יתנפץ מחר.
הצעת שר־האוצר — למילווה ארוך-
קצר /עם כאב ולב שבור /מבקש מן
הציבור.
כן להיות — או לא להיות /לא למות
ולא לחיות / .להציל את הספינה /פן
תטבע המדינה.
שמיאל אי לי ה תל־אביב

ניסית

להתבייש כמו כבר
במיכתבו במדור ״מיכתבים״ ( ה עו ל ם הזה
)2009 מותח הקורא מאיר לב־רן מקריית-
אתא ביקורת על הקוראת אביבה שפירא,
אשר מתוך כאב וזעם קראה לעיתונאי
שכתב על מה שכתב (״חזיר גברי,״ תגו בה
על הכתבה אודות לאה רבץ, העולם
הזה )2008 במישקפיים ״גבריות״ ,המב חילות
כל יצור אנושי (מתוך הנחה שאכן
הוא כזה) ,ושלח אותה לטיפול רפואי. י
,מבין אני היטב שכגבר, לא נעים היה

שאול פרידדר
הפוסל — במומו פוסל
לו שהנה, סוף־סוף, קראו לגבריות בשמה
הנכון. כדאי אולי לומר למר לב־רן, כגבר,
שכל הפוסל — במומו פוסל. הוא־עצמו
נזעק וכתב לפי אותם קריטריונים חו לניים,
שאותם תיאר במיכתבו. ברור לי
מאד כיצד היה מאיר לב־רן מגיב, אילו
היה מישהו כותב על הנשים כמכשפות או
כזונות ומה־לא (ספק אם בכלל היה מגיב).
אדם שכואב לו על עוול שנעשה לו —
לא מאתמול כי-אם מזה מיליוני שנים —
יש להקשיב לו ולתקן עוול זה. כשדור־כים
למישהו על הרגל, הוא צועק וזה
בריא. יש לקטוע לו את הרגל או לשלחו
לטיפול. אם מאיר לב־רן אינו מתבייש
במה שכתב, הרי אני מתבייש, כגבר, עבורו.
שאול סרידלר, קריית־שמזאל

הבוכה ברועה
מאז כנס נצרת, שהתקיים בשבת,
,6.3.1976 במחאה על תוכניות הממשלה
להפקעת קרקעות של הכפריים הערביים
— בחרה בי עיתונות מסויימת כמטרה
להסתה פרועה, המסתמכת על שקרים זדו ניים!;
.נשים מסויימים, הידועים בעמדתם
האנטי-ערבית הקיצונית, ששו לקראת הס תה
זו והוסיפו לה נופך.
הנני רואה במסע-הסתה פרוע זה
נגד מיפלגתי הקו במסע חולייה מוניסטית
הישראלית, נגד הרשויות המ קומיות
הערביות — כולל עיריית נצרת
אשר אני עומד בראשה — נגד כלל האוכ 4לוסייה
הערבית ונגד כל מתנגדי מדיניות
הדיכוי הלאומי — יהודים וערבים.
האמת היא, שביום שבת ,6.3.1976 ,נער כו
בנצרת שני כנסים, האחד נערך בבוקר
על־ידי הוועד לפעולה נגד הפקעת הקר קעות.
בכנס זה השתתפו 19 ראשי רשו יות
מקומיות. בכנס זה לא נאמתי, אלא
השתתפתי בוויכוח ותמכתי, כיתר הנו כחים,
בהצעת מארגני הכנס לקרוא ל שביתה
כללית ולהפגנה מול הכנסת, ב מחאה
על התוכניות להפקעת הקרקעות.
הכנס ה שני.גערו אחר־הצהריים על־ידי
״חזית נצרת הדמוקרטית״ ,ודן אך־ורק
בענייני העיר והעירייה, ובדרישה מהממונה
על המחוז מטעם מישרד־הפנים לשחרר
את התקציבים המגיעים לעיריית נצרת.
בכנס זה נאמתי ועניתי, בין היתר, על
כרוזים שהוציאו חברי העירייה מהאו פוזיציה.
קראתי להם, לפי דברי המשל
הערבי הידוע :״מי שביתו עשוי מזכו כית
— איננו רוגם בתי האחרים באבנים!״
(חמשך בעמוד )9

העולם הזה 2012

התה היחידי אשר בו עלי הנענע האמיתיים טחונים ומעורבים בעלי התה
(להבדיל מתה מנטה)

ניתן להשגה בסופרמרקטים
במעתיות ובחנויות המכולת.

ן ^ מוגובל,
מווגרנזיעוישד:
יבואני ומפיצי תחמלרוו״בישראנ
1:15ל!|תל-אביב.רח־מקוח ישראל,23נ71־625043

־•לב״שרוודפרס^ בע״כי*

צילום: י קי

סדר פסח שלא כהילכחו
חג הפסח יהפוך השנה בכפר הנופש הצרפתי באשקלון לחג
ישראלי אמיתי שישא אויפי של פולחן האביב.
דן בן־אמוץ, סופר ודמות בוהמית ססגונית, ובני אמדורסקי,
אמן וזמר פופולרי, חברו לצמד שיארח את הישראלים הרוצים
לחגוג באווירה הקרובה יותר לטבע.
לשניים נמאס לחגוג את חג הפסח כהלכה, סביב שולחן ערוך,
עם 4כוסות יין ומצות. חיפשו ומצאו א ת כפר הנופש הצרפתי
באשקלון הנהנה מתכונות אידיאליות לחגיגה מעין זו — המקום

נמצא הרחק מהעיר, בצידו האחד הים ובשני פארק רחב
ידיים — והחליטו לחדש את ימי החג במסורות הלקוחות לאו
דווקא מספר ״שמות״.
בן־אמוץ ואמדורסקי מימינים את כל ידידיהם, חבריהם, חברי״
החברים וגם סתם אנשים שאוהבים לשמוח, לק ח ת חלק
בהילולה שתערן לאור מדורות ולפידים, צלי־אש, יין ו מוסיקה.
״השמחה חאשקלונית״ מבטיחה פולחן שיעמוד בסימן החרות
והאביב, וגם — מצות לכל החפץ...

הפתוי

4גלגלים מניעים את אוסטין: איכות, עיצוב, חסכון ושרות.
אוסטין הפיתוי שאי־אפשר לעמוד בפניו,
אוסטיו הפיתוי שלא כדאי לעמוד בפניו.
מחירים ותנאי אשראי מיוחדים.
בוא ותנסה אותה ללא התחייבות * הספקה מידית * תנאי רכישה בשכר מכר

חברה ישראלית למובילים ב ע״ מ
תל־אניב: רחוב המפגר ,62 טל 36587 ,35882 03 חיפה: רה׳ הנאמנים 7־ ,5טל 510246 04 סופנויווז משנה: ת״א, דנב הצבי, אבן גבירול ,54 טל.
261915־ .03 חיפה, ש!5 .רגיץ, רה׳ הרצל ,92 טל 661885 04 ירושלים: דה׳ ינאי ,4טל 231328 02 באר־שבע: רה׳ החלוץ , 124 טל 74533 .־.052
נתניה: רח׳ הרצל ,47 טל 30815 .־.053

העולם הזה 2012

(המשך מעמוד )7
אינני סבור שהמסיתים עד־בדי־כך אינם
יודעים ערבית שיבינו מאימרזז זו כאילו
אני קורא :״לרגום את הכנסת באבנים״.
הנני קורא לכל האנשים הנבונים, בתוך
השילטון ומחוצה לו, לראות בעין פקוחה
את הסכנות הנובעות מהשתוללות הימין
השוביני. לא בהסתה זו ולא באחרת ניתן
לחזק את ההבנה והאחווה בין תושבי
הארץ — יהודים וערבים — אלא בהפ סקת
כל צורה של אפלייה לאומית כלפי
האוכלוסייה הערבית, וקודם־כל, בביטול
התוכניות לגזילת שארית האדמות של ה כפריים
הערביים, והפסקת מדיניות הפקעת
הקרקעות של אזרחי המדינה הערביים
לאחר 28 שנה מאז קום המדינה.
דו ״ כ תופיק זיאד, ראש עיריית נצרת

5ף קופחו יורדי־חים
קראתי את הכתבה ״המערכה על אות־המערכה״
(העולם הזה ,)2008 שלפיה
העלה עורך־הדין של איגוד קציני־הים,
מר ישראל גיל, את המחדל שבאי־הענקת
״אות מערכת יום־הכיפורים״ ליורדי־הים
הישראליים.
בעיתונות הרישמית. של המדינה פור סמו
הרבה קבוצות אזרחיות שקיבלו אות —
אם אתה גבר

משה אייזנ כ רג
זילזול במאמץ המילחמתי

ואנחנו, יורדי־הים, מקופחים ומבויישים.
לא ייתכן מצב כזה. זהו זילזול במאות
רבות של ימאים וקצינים, שבמילחמת
יום־הכיפורים עבדו 24 שעות ביממה בהו בלת
נשק ותחמושת לישראל.
אני, למשל, הייתי מרותק לאונייתי לפי
צו־ריתוק שקיבלתי ממישרד־העבודה, ולא
עזבתי את האוניה שישה חודשים תמי מים.
למשל, בזמן המילחמה עגנה אונייתי
בנמל האמבורג שבגרמניה, והנה נתקבלה
פתאום הודעה שהונחה פצצה באונייה. כל
פועלי הרציף וכל צוותי האוניות הסמו כות
פינו מייד את הרציף והאוניות,
ורק אנחנו, הימאים והקצינים הישרא ליים,
נשארנו באונייה כדי לחפש את
הפצצה, ולבסוף התברר כי זו היתד. ה ד
דעה כוזבת.
לא נטשנו את האונייה למרות סכנת-
החיים שבכך. ראשית, כי היינו מרותקים
אליה לפי צו, ושנית, מתוך דאגה לסלק
את הפצצה. ביטחון האונייה ומיטענה היו
חשובים בעינינו מביטחוננו האישי.
גם במילחמת ששת־הימים ובמיבצע־סיני
עבדתי ללא־ליאות בהעברת תחמושת וכד
לישראל. והנה, האוניות עצמן קיבלו את
״אות המערכה״ ,והאות הזה מתנוסס בהן
במיסגרת יפה. אבל יורדי־הים, שסיכנו
רייחם (ולא צריך לפרט כאן למה) ,לא
קיבלו ולא מקבלים. שלד־האונייה זכאי
לאות ׳,אבל הימאי החי לא• האין זאת
בושה ליוצר המחדל?
מיטה אייזנברג, קצין
שני, צים, חיפה

טעות?עוזם צודר!ת

המקפיד על הופעתן ובריאות שיער ראשו -
אתה ח״ב להשתמש בסדרת

חל ה־ מד

. 2וו ל ה־ ח ר
. 3וו ל ה

ש ח סו

( ל ח פי ס ה ונ גדקשק שי ם)

ח׳ שי ע ר ( לסיפוח

ק רוי טרבלזם

( ל טי פו ח

ה שי ערו עו רהראש )

גודלו של עמוד
| ה עוו!

חשבץ

הוא 23ס״מ רוחב ו־33
ס״מ גובה. תמורת
אתה יבול לפרסם בו
מודעה בשטח של 758ס״מ
1מרובעים — מחיר זול יותר
מאשר בעיתוני הבוקר
והערב

2 0 12

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

2.400ל׳׳־

פתרון בעיית חקור וזוחוס
במפעל, ומניעת ראש, עשן ויי מ ס
אוירו
•* חחלפת ארונות חסועלים
יומיים וחחודשיים חקגזעיס דוגסם
אלת של חסנחלים!

ה שי ע ר)

מעריב 12.3.76 ,

בנצי שאולוף,
העולם הזה 2012

בת־יס

היו צ א

מן ומכלל

כלל ידוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גם נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גם
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

ש ל 1עו ״ו 1ל .

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
־ 56-2070 מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
4מגבר רב־עוצמה ( 0קו^וק 108 מכוון
בעל רגישות קליטה
£0וז£ד5
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעלדיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות
סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדוליס (א 6א\ .)2
מ 56-1070 מרכו מוסיקלי ביתי המעוצב
• £להפליא. מגבר רב־עוצמה( 0קו\/וק)ו\/ץ .72 צליל
של 4ערוצים בשיטת ״ממריקס״ .מכוון
£5£0ד 5ו/£1 1\/ו 5\/ו\ ./רשם קול סטריאופוני

משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים

ס 56 - 1020 מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
*3מגבר( .301/1/)611/160 מכוון בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר £5£0ד 5ו1/51/1 11/!/£11/ו\ו 4
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.

צעד קדימה אלהחחר

.־ 3 £16011ן 1ו 51ע 5ןx31x1030168 0 1 1\/1310־160110108 31־ x1 0 1ח1\1311031 £311350010, 31

פרסום קרמון

העולם הזה 2012

יו ג ! 1
ב עוד ימי מעטי עלול להתרחש אסון

ורע הפורשות

!ף•! מדינת־ ישראל מותר להתאבד. החוק הפלילי, ש •
אסר זאת בכל חומר הדין ושאיים בעונש־מאסר על
כל מתאבד (אם לא מת, כלומר) ,בוטל לפני עשר שנים.
ואם מותר לאדם להתאבד, על אחת כמה וכמה מותר
הדבר לרעיון.

עכשיו זה קורה לנגד עינינו. חיזיון מרתק
ממש: התאבדותו של רעיון.

הרעיון של ארץ־ישראל־השלמה לקח לידו אקדח טעון,
הצמיד את הלוע אל רקתו, והנה, או־טו־טו, הוא עומד
ללחוץ על ההדק.

והאקדח, שמו: הפקעת אדמות הערכים
כגליל.

דץ־ישראל השלמה אינה ריקה. יש בה שלושה
מיליון יהודים ומיליון וחצי ערבים — מילבד מיל יון
וחצי ערבים נוספים, שגלו ממנה והשואפים לחזור
אליה.

איד מיישבים עוכדה זו עם החזון של מדינה
יהודית ץ
זוהי באמת שאלה.
להכניס את הערבים לאושוויץ חדשה? לא נעים.
להפוך אותם לעם־עבדים, נוסח רודזיה? לא נעים,
וגם לא יעיל. ראו מה קורה ברודזיה עצמה. היא
מתפרקת.
לא ! יש תשובה יפה, מתקדמת, ברוח חזון הנביאים,
הרצל וז׳בוטינסקי:

למעמד העברית

בבתי־הספר

הספר היסודיים, בדומה
הערביים.
להבטיח שיוויון גמור בשיכון לזוגות צעירים, בתוכ־ניות־פיתוח,
בביטוח הלאומי — בצד הזכות שלא לשרת
בצה״ל מטעמי מצפון (בדומה לבחורי־ישיבה, לפאצי-
פיסטים ולנערות דתיות).
הייתי מבטל, כמובן, את כל הנוהלים המפרידים בין
האזרחים, כמו חוקי הנישואין והגירושין, ושאר מעשי-
החקיקה המבדילים בין יהודי וערבי על פי הלאום והדת.

אם נוצרה מצוקה ככפר ערכי, מפאת מחסור
כקרקע, הייתי מוסר לו כמה אלפי דונמים
מקרקעות המדינה, כדי שהעולם כולו ייווכח
לדעת איך משגשגים ופורחים כפרי הערכים
כישראל.
הייתי ממנה רקטור ערבי לאוניברסיטת חיפה, ודואג
לבחירת סטודנט ערבי כיושב־ראש ההתאחדות הארצית
של הסטודנטים.

ומעל לבל, במוכן מאליו, הייתי דואג לכך
שערכי יכהן בנשיא המדינה — כפי שהציע
זאב ז׳בוטינסקי כככודו וכעצמו לפני 36 שנים.
שנה אחת אחרי ביצוע הרפורמה הזאת, היה מצב
המדינה משתנה מעיקרו. אפילו יאסר עראפאת היה נאלץ

ישראל־השלמה, קנאי לאומני אמיתי: האלוף (מיל ).מאיר
זורע, מנכ״ל מקרקעי ישראל.

כמו כן הוא: זורע דוה, כדי שאנו נקצור
את הסופה*.

ך* אלוף זורע מעולם לא היה ידוע כגאון־הדור.
1 1דויד בן־גוריון הגיע למסקנה זו לפני 17 שנים,
אחרי התרגיל המפורסם של גיום־פתע ופאניקה־המונית,
שזכה בפי העם בכינוי ״ברווזי־מים״ (על שם כינוי־הצו־פן
של אחת היחידות).

הוא העיף את זורע במהירות-שיא מתפקידו
כראש אג״ם כמטכ״ל.

בינתיים קרתה לזורע טרגדיה אישית. ליבנו לכל
איש ששכל בן במילחמה, קל־וחומר למי ששכל שניים.
אולם טרגדיה אישית, נוראה ככל שתהיה, אסור שתביא
לכך שנניח לבעליה להמיט טרגדיה על המדינה כולה.

״כרווזי־מים״ היה בדיחה לאומית. מה
שמתקרב עכשיו אינו בדיחה, אלא אסון לאומי.
אחרי הכרווז, כא העיט.
זורע הוא נחלן קנאי. לפני ארבע שנים הכריז:
״מי שמאשים אותי בעשיקת אדמה, אשיב לו שאנו לוק חים
בחזרה את כל נחלת אבותינו.״ ועל גירוש תושבי
בירעם ואיקרית אמר :״זהו מיקרה עצוב במיסגרת ההת נחלות
היהודית.״ כי :״החרב שפטה.״
איש בעל דיעות כאלה יכול למלא תפקיד כזה, דק
מפני שהממשלה רוצה בכך. אילו יזם את הפקעת אדמות
הגליל ללא אישור הממשלה, היה עף מתפקידו שוב,
במהירות של טיל.

זורע מכצע את המדיניות, והוא עצמו מגלם
אותה בבל רמ״ח אכריו. נגד מדיניות זו יש
להתקומם ולהפעיל את צופרי־האזעקה, לפני
שתמיט אסון על המדינה.

יהיה טוב לערכים במדינה שלנו.

הם יהיו אזרחים שווי־זכויות, וייהנו מכל טוב.
אנחרו נראה לעולם המנוול כולו איך מתייחסים יהו דים
למיעוט לאומי במדינה שלהם.
חצי מיליון ערבים? מיליון? שני מיליונים? שלושה
מיליונים (אחרי שנשחרר את נחלת־אבותיגו בעבר־הירדן
מיזרחה)? ארבעה מיליונים (אחרי שיחרור צור וצידון)?

ך י מדיניות היא לייהד את הגליל•
1 1הבה אנמר זאת בפה מלא, ללא מילוודהאליבי המז כירות
מישטר מסויים. לא .,לאכלס״ ,לא ״לפתה״ ,אלא
״לייהד״.

אל יתהלל מנשל כמפתח :

כדי לפתח, אין צורך בנישול ובהפקעות — לא מיהו דים
ולא מערבים. ערב לכך אחד מגדולי המפתחים ב מדינה
— לובה אליאב, שעמד בראש פיתוח חבל-לכיש
וניהל מיבצע דומה באיראן. לפיתוח מודרני, המבוסס על
עקרונות בריאים של תיכנון וביצוע, די בהחלט בקרקעות
המצויות בידי המדינה.
לפתח אפשר באמצעות בנייה לגובה, תיעוש ושיטות
חקלאיות החוסכות בקרקע.
לפתח אפשר לטובת שני העמים, על־ידי הקמת
ערים וכפרים מעורבים, ועל־ידי טיפוח נמרץ של הכפ רים
הערביים לצד שכניהם היהודיים.
אך לא לזאת הכוונה. הכוונה הפוכה.

לא חשוכ! כד המרבה הרי זה משוכח.
כמדינתנו הדיכרלית, המתקדמת, שוחרת השוויון
והאחווה, יש מקום לכולם!
זוהי התיאוריה. היא חיונית לרעיון ארץ־ישראל
השלמה, כמו מערכת־העיכול לגוף החדש. עימה חי הרעיון,
ועימר, הוא מת.

כי כילעדיה, הופך הרעיון שד ארץ־ישראד־השלמה
מהדורה קטנה ומצחינה של פאשיזם
מיזרה־אירופי.

ך* שיש* רעיון,
1יי היכן ז

צריכים להוכיח את אמיתותו במעשים.

בשטחים המוחזקים — קשה. הם לא סופחו עדיין. אי-
אפשר להביא להם את בירכת התרבות הישראלית: ביטוח
לאומי, שיכון־צעירים, מם הכנסה, חיים שכאלה ופטישי-
פלסטיק בחגים.
אבל למרבה המזל, יש במדינת־ישראל עצמה, בתחום
הקו הירוק, כימעט חצי מיליון ערבים אמיתיים ,״ערביי
ישראל״ .רובם הגדול נולדו במדינת־ישראל, זכו בחי נוך
ישראלי, למדו את ביאליק ואת אחד־העם.
ממש מתנה מן השמיים.

אילו הייתי חסיד של ארץ־ישראל השלמה,
הייתי משתמש כאוצר זה בדי להוכיח לעולם
כולו, לעמי ערב ולעצמנו, עד במה נכונה האידיאה
הנשגבת של חופש ושיוויון כמלבות־יש-
דאל השלישית.
הנה כמה הצעות לדוגמה:
לכלול שלושה שרים ערביים בממשלה, בהתאם לאחוז
הערבים באוכלוסיית המדינה בתחום הקו הירוק. כדי
לפנות להם מקומות, לטובת הרעיון של ארץ־ישראל
השלמה, כדאי לסלק מן הממשלה אף את זבולון המר
וגד יעקו׳בי.
לצרף לפחות ערבי אחד בניבחרת הלאומית לכדורגל,
ובכל ניבחרת אחרת המייצגת את המדינה בחו״ל.
למנות ערבי כראש מישלחת ישראל באו״ם, וחצי תרי סר
שגרירים ערביים בשגרירויות ישראל ברחבי העולם.
לאפשר את כניסתם של אלפי ערבים לקיבוצים ולמו שבים,
כחלוצי המהפכה החברתית הערבית.
לשלוח רבבות תלמידים ערביים לבתי־ספר מעורבים
בכל רחבי המדינה( .כמו האמריקאים. יכולים גם אנחנו
להסיע תלמידים באוטובוסים לבתי-ספר מרוחקים, כדי
ליצור את המזיגה הנכונה).
להנהיג את הערבית כלשון־חובה שנייה בכל בתי-

אלוף זורע :״זורע עוולה יקצור אוון״
להודות, בחריקת שיניים, כי ארץ־ישראל השלמה היא
המדינה הדמוקרטית החילונית המייוחלת.

מיליון מילים של שטיפת־מוח כבל בלי
התיקשורת לא ישנו זאת, ובל ערכי כגליל חש
זאת בעצמותיו.

לשם כך אין צורך בדימיון, אלא רק בזיכרון. כל
ערבי בישראל זוכר. כי אחרי קום המדינה הופקעו שטחים
עצומים מידי הערבים שנשארו בישראל, נוסף
על השטחים שהופקעו מידי ,.הנפקדים״ ו״הנפקדים הנו כחים״.

ראו זה פלא — דווקא חסידי
השלמה מתנגדים לכך.
את כל ההצעות הנ״ל הציע, בתקופות שונות, עיתון
התבוסנים, ביטאונם של עוכרי ישראל, השבועון המסויים
ימ״ש. משום־מה נאבקים למען זכויותיהם של ערביי
ישראל דווקא אותם האנשים הסבורים שאסור למדינה
לספח שטחים ערביים, ושמוטב לעזור לעם הערבי הפלס טיני
לחיות במדינה נפרדת משלו, תחת דגלו הלאומי.

מאז נתנה המדינה לבל אזרח ערכי להרגיש,
מדי יום כיומו, שהוא גוף זר כמדינה, הנסכל
כקושי.

ואילו אנשי ארץ־ישראל-השלמה הם ה
ממררים את חייהם של ערביי ישראל על בל
צעד ושעל, מקיימים חוקי הפלייה וקיפוח
הזועקים לשמיים, מארגנים נגדם פרובוקציות
באוניברסיטות ועורכים בהם מדי פעם פרוג
רומצ׳יק קטן.

השיטות השתנו מדי־פעם: הפקעת-אדמות ,״רשיונות
תנועה״ ,מימשל צבאי, מעצרים מינהליים, עידוד להגי רה,
ועוד ועוד.
אין ספק שבאותן שנים השתפר מצבם הכלכלי של
ערביי־ישראל. אך גם אדם עשיר (ואולי דווקא הוא)
מתקומם נגד השפלת כבודו האנושי והלאומי.

ארץ־ישראל

ועכשיו, בעצם הימים האלה, עושה ממשלת־ישראל
מאמץ עליון, לפי דרישת אנשי ארץ־ישראל השלמה, לס תום
את הגולל על כל תיקווה של דו־׳קיום ישראלי-ערבי
בתוך מדינודישראל.

ההחלטה להפקיע עוד 6000 דונמים של
אדמה ערכית כגליל עומדת לדחוף את הצי
ר!ו*אעח<יז-
זוו ד!י 8ו ז 8
הישראלי, ז
^י ז די ע זו י א רי.
בורך וזזזו ״ 5ך הפעם הראשזנד
הערכי
א ת־־הרי
28 שנים, לידי מרי אזרחי גלוי, שכיתה
כללית והתלכדות לאומית.
האיש הזורע את זרע הפורענות הזאת הוא איש ארץ־

** ם קום המדינה הופעלה נגד הערבים המעטים,
? שנותרו בה, מדיניות של חמס, נישול וקיפוח. היא
סתרה לא רק את מגילת־העצמאות, אלא גם את כל
כללי ההיגיון המדיני הבריא.

תחת שנגדל דור שיהווה את החולייה המחברת
כין ישראל והעולם הערכי, גידלנו כ-
כתי-הספר הישראלים דור נוכרי ומנוכר, שאין
לו חלק כמדינה ולא נחלה כישראל.
עם הדור הזה עומדת המדינה להתנגש עתה. תחת
להפכו לגייס הראשון של השלום, אנו עלולים להפכו
לגייס חמישי במילחמת ישראל־ערב.

נותרו רק ימים, אולי שעות, למניעת הפור--הזורע
ייעצור את ידי
ענות. מי
!זורע?

הושע ח׳ :״כי רוח יזרעו, וסופתה יקצורו.׳

יייל

יוהיל

1 1 * 7 3־ 3

מאחרי
הו.דד

העורך והמייסד הראשון:
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

(כתבה צפונית)
כבכל יום, יצא כתבנו גם היום
אל גבול הלבנון, כדי לראות מה
נשמע מעבר לגדר. הרי כתבתו :

ציטטה

ערפילי״הבוקר שוב הזהירו לאורך דיו
הפטרולים הצפונית. שום תכונה לא נראתה
לעין, והפלאחים יצאו כדרכם לעבד
את השדות, אם־כי שלשום (ר׳ כתבתנו —
לא יצאו אל השדות, בגלל הגשם) .האם
היה זה מזג־חאוויר הנוח, או שמא ההפוגה
בקרבות ן לאלוהי חגליל פיתוי׳

״...בני-אדם אלה מהמיזרח מובאים לגרמניה
כדי לעבוד, וכדי שיפיקו תפוקת עבודה
גדולה ככל האפשר. זהו עניין טיבעי לגמרי.
כדי להגיע לתפוקה אסור, כמובן, להביא אותם
קפואים מקור, לתת להם לעבוד עשר
שעות? אדרבה, יש לתת להם לאכול, למען
יהיו להם רזרבות של כוח...״
״זכות־הענישה נתונה לכל מנהל-מיפעל
לגבי פועלים חקלאיים בני העם הפולני...
במיקרה זה אין שום רשות רשאית לתבוע לדין
בגלל זה את מנהל-המיפעל.
״יש להרחיק ככל האפשר את הפועלים
החקלאיים בני העם הפולני מחברת הבית
(הגרמני) ,ואפשר לאכסן אותם ברפתים וכו.
אסור שמעצורים כלשהם יהיו כאן למיכשול.״

כתבנו בפעולה
ליד גדר הצפון המלבלבת
את אחמד, פלאח לבנוני, פגשנו כשהוא
זורע את שדהו, סמוך לכביש״הדרום ה לבנוני
.״אחלאן אחמד,״ קראנו לעברו.
״אחלאן יורם,״ ענה לנו אחמד .״נו,״
שאלנו ,״איך חוגגים אצלכם את חג־הפו-
רים ברוך השם,״ ענת אחמד ,״הילדים
התחפשו לליצנים והילדות למלכת־אסתר.״
״ואיך המוראל ז״ ״מאה אחוז,
יורם מאה אחוז.״

דבר המערכת

אלפרד רוזנברג,
אידיאולוג המיפלגח הנאציוג
והשר לענייני השטחים המיזרחיים הכבושים.

סייג ושטינה
־ מג״ב
אם זקוקים היינו להוכחה על
נחיצותו של מ. הגבול בנצרת האדומה,
בא הבולשעביק תופיק ז.
והוכיח באותות ובמופתים (כהמופתי
חוסייני ימ״ש) כי יפה עשה ש. המש טרה,
ש .הלל בשולחו מגב״ו אל
עירו של י. הנוצרי.
וכבר הקדים את שר משטרתנו
הפקיד האיטלקי ז• פילאטוס אשר שלח
לגיונותיו אל הגליל ואף נהג ביד
חזקה כלפי אותו יישוע שהפיץ כרו זים,
תחת לבקר בבית־הספר.
ואל יטען אותו ז. אדום כי אין
פרוטקשן בעירו וכי ערים שלוות
ושקטות כנתניה היהודית — אלימות
ממנה. כלום ילמדנו קוזאק זה
פשע מהו?
ולממשלתנו יישר כוח, שנאמר ״בר צות
הבורא — אפילו מטאטא יורה״
— ומג״ב על אחת כמה וכמה.

הביאו לדפוס: חנוך מרמרי, קובי ניב.

מדינת ישראל

המוסד לבטיחות ולגיהזת

ת קן אחזקתער בי ( 2 / 7 6תי קון)
לא יעסיק אדם אלא אם קיים את התנאים הבאים;

פלאח אחמד
המוראל גבוה, לא מודאגים
נראה כי המאבק הפנימי המתחולל
בלבנון עדיין לא הגיע לאיזור. גם הדי
היריות לא נשמעו בצפון שטוף־יערות זה,
המפכה בפיכפוך מעיינות ומי שלגים ני גרים
בזרם עז בינות לירוק-כתוס-סגול
של פירחי הרקפת הזכים והתמימים.
ליווינו במצלמתנו חטלסקופית את
אחמד שחזר לביתו, חזינו בו (מבעד לח לון
חדר־המיטות) כאשר בעל את אשתו.
״נו,״ שאלנו את אחמד ״איך היח ז״
״בסדר גמור,״ השיב, ורכס את מכנסיו.
עוד יום שיגרתי הגיע לסיומו על כביש
הצפון. נשוב אליכם מחר.

א. לא ינעל אדם ערבי אלא־אם־כן יימצאו במקום מזרון או ערימת־קש
בגובה 0 5״מ לפחות לצורכי לינה, פחית מים וכלי לעשיית צרכים
(נפרדים) ,ומנת־לחם של לא פחות מ־ 300 גרם.
ב. לא ינעל אדם ערבי קודם שווידא הימצאות מטפים ו/או מחבט־גומי ו /או
דלי־מים. יש לשלול מן הנעולים סיגריות, גפרורים, מצתים וכל מכשיר
אחר העלול לגרום לדליקה.
ג. לא ינעל אדם ערבי קודם שינתק החשמל למניעת אפשרות קצר. במקומות
נמוכים המועדים להצפה יש לדאוג לניקוז, או להתקין סולמות שעליהם
יוכלו הנעולים לטפס במיקרה של הצפה.

לא יירה אדם בערבי ללא הוראה מפורשת של ראש הרשות המקומית, או
מי שהוסמך מטעמו.

בימי שבת או חג, או בכל מיקרה שבו נעולים הערבים למעלה מ־ 24 שעות
ברציפות, יש לדאוג להוציאם ל־ 10 דקות מדי 20־ 18 שעות.

לא יצוד אדם ערבים ויכלאם, אלא באישור־בכתב מאת ראש הרשות
המקומית.

אדם העובר על התקנות כולן אן מקצתן יהא צפרי
לקנס של 250ל״י או 3ימי מאסר או שניהם גם־יחד.

— ממישנתו ש־ל מייסדו —!
החרים רקדו כאיילים
הגבעות רקדו סטפס

ד״ר זוארץ
(בסיפרו ״פוקח, פולקה ומפולקה״)

ו״צגן: המדינה צוינה רתח גז-
או אין ג׳ שירחץ על הדוושה
סיפרו האוטוביוגראפי הנפלא ״לך
הקלאץ׳ — לך הדרך״ של יוסף וייצ־מן,
מי שהיה מפקד חיל־התחבורה,
מסתיים במילות הנפלאות שאומר
וייצמן בטלפון לאשתו :״אני נמצא
במוסך ...אני עושה אוברול ...אינני
יודע באיזה שעה אחזור...״
איש לא ידע מתי, אם בכלל, יחזור
וייצמן. אשתו חיכתה, הילדים בכו,
העם ציפה ; אך וייצמן בחר שוב להפתיע
— השבוע הכריז במפתיע כי הוא
חוזר.
מדוע, וייצמן, מדוע עכשיו? —
שאלנו אותו.
״המדינה נמצאת במצב מוזר. הכל
תקין, העם נפלא — צריך רק לתת
גז ולנסוע ; אך אין מי שילחץ על ה דוושה.״
ומה
צריך לעשות?
״במישור המדיני יש לאותת לער בים,
בווינקר הכי גדול שיש לנו, ש אנחנו
מוכנים לשלום; אך לא כל
דרך־עפר סוג ב׳ היא הדרך לכך. יחד
עם זאת עלינו להכין ריכבנו לחורף
הגרוע ביותר.״
ומה על המצב הפנימי המידרדר?
וייצמן שוקל כל מילה, ומעניק לה
משמעות סימלית :״קודם־כל צריך
להחליף את הבובה התלויה על הראי,

להוריד את חגורת השומן והביקל ה נוצץ,
להחליף את הצמיגים המשומ שים
והזקנים ולעשות עירוי־ בנזין
כללי.״
ואז?

״ואז להחליף את האור ברמזור ה־מדיני־חברתי־כלכלי
שלנו מאדום ל ירוק,
ולזנק במלוא העוצמה קדימה.
זה צריך להיות היעד המרכזי שלנו —
קדימה.״

הו.דר
(כתבה דרומית)
כבכל יום, יצא גם היום כתבנו
אל גבול ישראל כדי לראות
את יורם המיזרחי מעבר לגדר.
הרי כתבתו :
ערפילי הבוקר שוב הזוזיבו לאורך גדר
הפטרולים הצפונית. שום תכונה מייוח-
דת לא נראתה לעין. הקיבוצניקים עיבדו
את שדותיהם, המטפלות שיחקו עם פעו-
טותיחן ויורם המיזרחי הסתובב עם צלמו
ליד הגדר, וניסה לפתות איכרים לבנוניים.
האם היה זה מזג״חאוויר הנאה,
או שמא הפוגת במתיחות ז לאללה פית-
רונים...

סידרת מאמרים רציניים
א. המהומות ביהודה ושומרון אותם פרשנים המנסים לתלות את
המהומות ביהודה ושומרון בפסק דינה
של השופטת הירושלמית או בהתנח לויות
או ב״התעוררות הלאומית״ של
הערבים. עושים מלאכה קלה, שאם הו נאה
אין בה הרי כולה תמימות.
שהרי העובדה המזדקרת לעיני כל
היא שחולשת הממשלה, וראש הממ שלה
בראשה, היה היא הפירצה ה קוראת
ל״גנב המהומות״ להשתולל.
שאכן לא בימי גולדה, לא בימי בז־גוריון
ואפילו לא בימי שרת או אשכול
ארעו מהומות שכאלו — אלא דווקא
תחת שלטונו של רבין.

וכרתות ובג ישראל

המיקרה אירע במושבה קטנה ושלווה של חיידקי גריפה, אי־שם
בסמוך לוושט. היה זה ערב־שבת ואני שטתי לי בצינורות־הלימפה
בתיקווה לדוג איזה דג או שניים לארוחת־הערב, והייתי שמח וטוב־לב.
לפתע הגיח מולי סטרפטומיצין ענק ובעט בי בקרסול תוך קריאה
״חיידצ׳ק עלוב״ (כינוי־גנאי שתרגומו: חיידקץ).
וזיתה זו הפעם הראשונה שבה נתקלתי בתופעת האנטיביוטיקה.

ב. נפילת אנגולה
ברור לכל שנפילת אנגולה בידי
הרוסים נתאפשרה כ״זכות״ מבוכתו
של קיסינג׳ר, פחדיו של פורד והיסו סיו
של הקונגרס.
אך ניתוח קר ורציונאלי, ללא רגשות
שאינם רלוונטים, מביא אותנו לשאלה
— מניין אותם מבוכות, היסוסים ו פחדים?
ואין
ספק — מגעיהם של קיסינג׳ר,
פורד ושל הקונגרס עם יצחק רבין,
הן כשגריר והן כראש ממשלה, הם
שיצרו זאת והביאו, בעקיפין או במי שרין,
לנפילת אנגולה.

ג. כשלון מכבי ת״א _
לאחר כשלון מכבי ת״א במשחקי
גביע אירופה בכדורסל נטו רבים ו טובים
להאשים בכך את המאמן ה אמריקאי
הצעיר פרד דוולילי.
נכון אומנם שדווילי הדינמי עשה
שגיאות, ואפילו קשות, פה ושם. אך
האם היה די באלו בלבד כדי להביא
ל כשלון?
לא. היה זה שוב ראש הממשלה ש הוכיח
קוצר ראות מדינית וחברתית
ובמקום לעודד את הקבוצה הלך לראות
כדורגל.

ענן אבק מבשר רעות
הסטרפטומיציניס באיס!

הדבר גרם לי הלם קשה. החלטתי לעזוב הכל, ולהתמסר לפעילות
ציבורית למען אחי החיידקים. עזבתי את הלימפה, ולמרות תחנוני הורי
עליתי לגרון, ושם ייסדתי את מדינת החיידקים.

כתבנו בפעולה
ליד גדר הדרום משגשגת
״אהלאן יורם,״ קראנו לעברו .״אחלאן
אחמד,״ ענה יורם .״איך חוגגים אצלכם
את חג-הפורים ז״ .״התחפשנו לליצנים
ולמלכות־אסתר,״ עניתי לו בבדיחות-
הדעת .״ואיך המוראל״ ! שאל יורם.
״מאה אחוז, אינשאללה,״ עניתי.

ד. נו, הבנתם?
להבדיל אחרי ששלושת הערבים הכלואים
נשרפו, אמרתי לכל מיני חברים שלי :
״אבל זה הרי מה שלימדו אותנו בבית
ספר — שהגרמנים כלאו יהודים והם
נשרפו.״

הסטרפטומיצינים באים!

מאחרי

״כן,״ אמר מישהו ,״אב 1,הגרמנים
עשו זאת במתכוון.״
זה נכון.
״וחוץ מזה,״ אמר מישהו אחר ,״גם
הכמויות קובעות. זה לא אותן כמו יות.״

זה נכון.
וזה הכל. לשעה זו.

פלאח המזרחי
לא מודאגים, המוראל גבוה
נראה כי המאבק הפנימי המתחולל
בין יורם ובין מערכת ״מבט-לחדשות״,
לא נתן את אותותיו על פני השטח. גם
הדי היריות לא נשמעו באיזור פסטוראלי
זח, האפוף עננת חוד קדומים אפרפרה
המתעבה בפיזוזי רטטים מעל פיסגת ח-
ג׳רמק הגא.
ליווינו במצלמתנו את יורם שחזר לביתו,
ובעזרת העדשה חטלסקופית שברשותנו
הצלחנו לחדור מבעד לחלונו שעה
שהכתיב דבריו אל הרשמקול והתקשר
למונית שתעביר את הסרט לירושלים.
עוד יום שיגרתי הגיע לסיומו על כביש
חצפון. נשוב מחר.

על הוויסקי הממוק ש של כוש רימון
ועל מצוות פרו־־ורבו של ח״כ מאיר פעיל
מנהיג תנועת החרות,
מנחם כגין, עורר את זעמם
של אנשי המגבית באמריקה.
בגין הובא לשם והופיע באסי פות
מטעם המגבית, אולם הק דיש
את מיטב זמניו להתרמה
לכיסוי חובות תנועת החרות.
כך, למשל, אסף בארוחת-ערב
בבית המפיק סם שפינל, ב*
לוס־אנג׳לס, רבע מיליון דולר.
אנשי המגבית שם טענו כי
הסכום יכול היה להיות גדול
יותר, לולא כמה עשרות אלפי
דולרים שהוציא בגין קודם־
לכן עבור תנועת החרות.

ויקטור

רים לתקציב כמה מיליונים.״
ראש־הממשלה יצחקר כין
מיהר לשסע את סיפורו של
ידלין, וקרא :״ואז נעלם זלמן
ארן מן החלום.״
0בדיון שהתקיים בכנסת
בנושא ההפלות המלאכותיות,
השתתף גם ד,ח״כ הדתי אבד
רחםור די ג ד. ח״כ מ אי ר
(״מאירק׳ה״) פ עי ל הפריע ללא
הרף לדבריו של ורדיוגר בק-
ריאות־ביניים. לבסוף פקעה
סבלנותו של ורדיגר, שקרא ל עבר
פעיל :״אתה אומנם מבין
גדול בכל נושא שבעולם, אבל
תשאיר לי בבקשה נושא אחד,
שבו גם אני במיקרה מבין.״
.פעיל לא נותר חייב, והשיב :
״בנושא של פרדורבו אני
מבין מצויין, הרבה יותר טוב
ממך !״

,שר הבריאות
שם־טוג סיפר השבוע כיצד
הפסיק לעשן :״השתתפתי ב כנס
מטעם האגודה למילחמה
בסרטן. ישבתי על הבימה,
ותוך כדי נאומי הוצאתי חפי־סת-סיגריות
ועמדתי להצית
לי אחת. לפתע שמעתי מישהו
מאחרי גבי לוחש לי, :מה
הוא עושה ו הוא בא לכנס ש נועד
למנוע עישון, ומעשן על
הבמהז!׳ מייד החזרתי את
החפיסה לכיסי, ומאז אני לא
מעשן, למרות שאם ילחצו עלי
אודה על האמת: פזדושם אני
גונב איזו סיגריה, בחשאי, כ שאני
הולד לביח־ד,שימוש״.

0בהזדמנות אחרת מתח
מאיר פעיל ביקורת קשה על
העיתונאים, ואמר :״כולנו מ כירים
את העיתונאים האלה,
איך חם עובדים ומהי הרמה
שלהם.״ קרא לעברו שר־הסעד,
ז כו לזן המר, שעל תקציב
מישרדו נסב הדיון :״אך לעו מת
העיתונאים, אני מכיר כמה
חבדי־כנסת שהם ממש גאו נים

! 0בישיבת ממשלה בנושא
החינוך, השתתף גם מנכ״ל
מישדד־החינודוהתדבות אד
0בשבוע
שעבר שהה
בישראל צוות של הטלוויזיה
הצרפתית. הצוות, שנשלח יחד
לאנשים הנכונים

כחי, שני חריצי-גבינד, צר פתית
מסוג קממבר. בלה הנר גשת
קנתה בקבוק-יין במיזנון
של בית סוקולוב והזמינה את
כל אנשי הלישכה, כולל העית־נאים
שנכחו במקום, לחאפלה
מאולתרת של יין וגבינות.

בעל

מלון

קארוואן

אכרהם ספקטור,

האילתי,
נזכר השבוע כי בשנת 1968
העסיק כפועל את שימעון
(״כושי״) רימון, אחד הנא שמים
במשפט ״הקשר היש ראלי״
בגרמניה. באחד הימים
נעלמו לספקטור 70 בקבוקי־וויסקי.
הוא קרא למישטרה,
שבדקה את כל העובדים במכד
נת־האמת. גם כושי, בעל הפ נים
התמימים, נבדק — ונמצא
כי הוא משקר. אך ספקטור,
שלא האמין כי כושי מסוגל

לשידור משום שבמהלכו קרא
שיר מפרי־עטו על כפר-קאסם,
הגיב על הפסילה בצורה מקו רית
:״אילו זה היה שיר של
מוחמר זייאד (ראש עירית
נצרת, איש רק׳זח) ,היו משד רים
אותו, כדי להוכיח עד נמה
הערבים שונאים את היהודים.״
0ראש עיריית באר־שבע,
אליהו נאווי, נשאל בראיון-
דדיו על-ידי המראיין י?ן קכ
אגמון ו ״עם •מי קל לך יותר
להסתדר ו עם היהודים או עם
הערבים?״ השיב ראש־העיר,
שלאחרונה יש ליו בעיות עם
חבריו לקואליציה העירונית:
״אם יחליטו להחזיר את באר-
שבע לערבים — אני נשאר.
אני בטוח שעם מחמוד
פחמי אוכל להסתדר!״
0למצב לא־נעים נקלע

] 1 7 1הרווק התל־אביבי המושבע, נפל השבוע גם הוא

״ייי במלכודת הנישואין. בני בן ה״ , 38 בן למישפחה

תימנית, שהוריו לחמו בשורות לח״י, נשא השבוע לאשח את
אירית אייבנר חיפחפיח. בחתונתו של בני, ששחה שנים רבות
בצרפת, שם עבד כעיתונאי וכעוזר־במאי לכמה מגדולי במאי״הקולנוע
הצרפתיים, השתתפו גם רבים מחבריו־לנשק, יוצאי יחידה מהוללת.
777 בהנדי בינלאומי בניסו ברלין

שגריר מכשיקו בישראל (מימין) ,חנך
השבוע את תערובת ציוריו של העייר
היהודי־מכסיקאי הנודע יצחק סטאבאנס (משמאל) בן ה״ 4$המציג,
לראשונה, את תמונותיו בארץ בגלרייה של יעל זאבי בנווה־מגן.
טטאבאנס (ששם־מישפחתו המקורי סטפנסקי) הוא בעל סימון־
ציור אישי, והוא מצייר בעיקר נשים באופגת שנות ה־סג. באשר
התבקש האלוף (מיל ).רחבעם (״גאנדי״) זאבי, בעלה של בעלת־הגלרייה,
על־ידי אחד האורחים להטביר את ציוריו של סטא־עובד״מדינה.״
באנט,
הצטדק :״מצטער, אני לא יכול. אני

עד פלד שדיבר בין השאר
על יום־לימודים ארוך, ואמר:
״אני מקווה שלקראת 1979 אפ שר
יהיה להאריך את יום־
הלימודים. כי,אז, לדיברי שר־האוצר,
אפשר יהיה לראות את
האור שבקצה המינהדה. שר־האוצר
יהושע רכינוביץ,
שנכח בישיבה, מיהר לקרוא
לעבר פלד :״אני התכוונתי ל אור
של הרכבת שתבוא ממול.״
סיפר

י 0באותה ישיבה
שו-החינוך-והתרבות
ידלין, כי הוא מרבה לחלום
חלומות שבהם מופיע שר־החינוך-והתרביות
המנוח זלמן
(״זיאמה״) אדן. סיפר ידלין:
,,הלילה חלמתי חלום, ובחלומי
מופיע בפני זיאמה ואומר לי:
,ברפורמה אל תיגע, שלא
תקצץ בתקציבה!׳ אמרתי לו:
זיאמה, אבל כשאתה עשית ב זמנו
את תקציב הרפורמה,
הזמנים היו אחרים. כיום חם־

אהרון
כרמל מזרחי

מ.יקני דאעוו! לעיון
וזנרון י עקב

עם שלושה צוותים נוספים,
לישראל, לבנון, סוריה ומצרים,
ריאיין בארץ את מי שהיה
שגריר ישראל בצרפת אשר
(״ארתור״) כן נתן, ושאל
אותו שאלה ׳שנשאלה גם ב שליש
המדינות הערביות :״מה
יקרה אם המילחמה בלבנון
תביא למילחמה במזרח התי כון?״
0מי
שיצאה נשכרת מבי קור
הצוות היתד, כלה דיא־מגט,
המטפלת בעיתונאי־חוץ
מטעם לישכת העתונות הנזיח־שלחית.
בלה, ששהתה בפרים
תקופה ממושכת יחד עם
נורית פלד, בתו של, אלוף
מתתיהו (״מתי״)

פלד, דוברת צרפתית רהוטה.
משום כך זכו אצלה הצוותים
הצרפתיים שהגיעו לארץ ביחס
מייויחד. כאות־הוקרה על ייח סה
זה שלחה לה הטלוויזיה ה צרפתית,
באמצעות הצוות הנו־

היא חנה צח, החליטה לשנות את דימוייה. לא

עוד ילדה טובה בשיער בלונדי מסורק ובגדים

מסודרים, בי־אם בלונדית סוערת המכסה טפח ומגלה טפחיים.
כן, לפחות, מבטיח אמרגנה, הוא בעלה״לשעבר שלמה צח, לקראת
תוכניתה החדשה, שאותה מנהל מבחינה מוסיקלית המלחין אלדד
שרים (ימין) שהפך בשבוע שעבר אב בעזרת אשתו, עדי קפלן.
היה לגנוב את הוויסקי, עמד
לבטל את, תלונתו למישטרה,
היה זה כושי שנשבר לבסוף,
לקח את השוטרים לאחת הד יונות.
שם גילו, לתדהמתם,
שטח מגודר זעטור שילטי־אזהרה
:״זהירות מוקשים.״
ה״מוקשים״ לא היו אלא בק-
בוקי-ד,וויסקי הגנובים, שנחו
שם לבטח.
0המשורר הערבי, עסקן
מפ״ם, מוחמר דואתד, ש-
ראיון עימו בגלי צה״ל נפסל

המוציא-לאור אלי לנדאו. לנ דאו׳
שהוא סרן־צנחנים (מיל).
שלזכותו נרשמו 99 צניחות,
החליט לחוג את צניחתו ד100-,
בצודה מקורית: לצנויח לשלג.
הוא לא עשה זאת בחרמון, אלא
בעיירת־נופש באלפים הצר פתיים.
הוא קפץ לשלג, ושקע
בו עד מעל לראשו. כשהצליח
לחלץ את עצמו, בילה כי צנח
במורד גיבעה. הוא העדיף ל התגלגל
בשלג עד למרגלות ה-
גיבעה, מאשר לטפס אל פיס־גתה.
שם ישב והמתין עד ש
העולם
הזה 2012

אנ שינו
יבואו לאסוף אותו. אולם במ קום
מיזחלת־השלג שאמורה
היתר. לאספו הגיעה אליו, כעבור
כשעה, גערה יפהפיה על
מיגלשים. היא הודיעה לו כי
יהא עליו לטפס אל ראש־הגיבעה,
כיוון שרק משם יכו לה
ה מ יזה לה לאספו. משך יותר
משעה נאלץ לנדאו לזחול ב שלג
במעלה הגיבעה, עד ש הגיע
למקום שממנו נאסף. למ רות
זאת יכול היה לנדאו ל התגאות
לפחות בדבר אחד :

״אני, כנראה, הצנחן הישראלי
הראשון ששילם 200 פראנק
עבור הזכות לצנוח !״
העיתונאי האמריקאי

ג׳ימס מק־קארתני, שהוא
כתב רשת עתוני נייט, נטל על
עצמו מיבצע תסר-תקדים. הוא
יצא לברית־המועצות ואיתר
שם, למרות הקשיים, מישפחות
יהודיות שקרוביהן עלו ליש ראל,
שוהה איתן וקיבל את
כתובות הקרובים בארץ. לאחרונה
הגיע ארצה, איתר את

הדוגמנית הוותיקה, וחברותיה״למיקצוע חניתה צנטנר, בתיה
1ן \ 1ד 1
ורוזי דאי, היו בין האורחים הרבים שבאו לפתיחת המיסעדה

לה־ביסטרו, בצפון תל״אביב. הארבע התיישבו ליד שולחן נפרד, התעלמו מתשומת-הלב
שהופנתה לעברן השתזפו בשמש והוכיחו שכמויות-ענק של גלידה אינן מפריעות
הקרובים השוהים בישראל ו נפגש
איתם. עתה הוא מתכונן
לחזור לוושינגטון עיר־מגוריו,
לפרסם סידרת כתבות בנושא
המישפחות היהודיות החצויות,
שמחציתו מעבר למסך־הברזל
ואילו מחציתן האחרות ביש ראל.

מרים
בתהארדט

המתקיימת בימים אלה באח ת הגלריות בתל״אביב. היא הזמינה
לפתיחה ילדי״אמנים, ולימדה או ת ם לצייר ולערבב צבעים. הילדים
שלמדו היו( מי מין לשמאל) רינת ברנהארדט, בתם של הציירת ובעלה
גיורא ; איילת שחר, בתם של המפיק רפי שחר ואשתו נלי ; אורלי
רווח, בתם של השחקן זאביק רווח ואשתו שולה, וליזה פוקס.

שאנצד

1כשמשוטטיס בעולם כדי
לחפש הפצי־אמנות, צריך לא
רק ידע אלא גם תושיה. זאת
למדה על בשרה בעלת־הגלרייה
רות תפר, אימתו של המ שורר חיים חפר היושב כיום
בלוס-אנג׳ל-ס כקונסול ישראל.
רות סיירה בגואטמלה והיגיעה
לשם ערב חג־המולד. נמל־התעופה
היה שומם. המיש־ירדים
היו סגורים וכולם אמרו
לה ״מאנייאנה״ (שפירושו, בם־
פרדית- ,מחר) .רות לא הת ייאשה.
היא חיפשה בספר-
הטלפונים את השם כהן, וכדי
לוודא שכהן יידע אנגלית,
חיפשה ליד השם את התואר
דוקטור. כשנמצא אחד כזה,
צילצלה אליו. הסתבר לה,
להפתעתה, כי הוא יודע לא
רק אנגלית כי־אם גם עברית.
האיש קישר אותה עם הקונ סוליה
הישראלית ועזר לה
לפתור את בעיותיה.
הפסלת אילנה גור

המורה הנודעת לפיתוח״קול, משכה תשומת״לב
כללית וגרמה לחרמת־גגות כשהופיעה להצגת
חמאה־וחמישים של הצגת״היחיד של השחקנית ג קי פריישטדט (מימין) .תשומת-הלב
נבעה מן העובדה שמרנית הנוכחים טעו בה וחשכו כי לולה איננה אלא ראש־השתיים. שבין הרב הדימיון מאיר,
בשל גולדה לשעבר,
הממשלה

העולס הזה 2012

התאכזבה קשות משלא הצ ליחה
לרכוש בית־מגורים שביו
חשקה נפשה, בשכונת בל-אייר
בלויס-אנג׳ל-ס /אילנה חיפשה
זמן רב בית מתאים- ,שיכיל גם
מיגרש־טנים. לבסוף מצאה את
מבוקשה, ונטלה את בעלה
לני. הבעל אישר את המציאה,
שמחירה היה אמור להיות 750 אלף דולר. כאשר טילפנו אל
הסוכן להודיעו על החלטתם,
הודיעם כי ׳זדדיעתה רכש את
הבית החיפושית ג׳ורג׳ ה ־
א רי סי] .באותו ערב יצאה
אילנה לבלות עם בעלה, בחב רת
קונסוליהתרבות של ישראל
בלוס־אנג׳לס, חיים חפר, ל בילוי
משותף. בתום הערב הו דיע
לני לאשתו אילנה, כי
יעניק לה, כפיצוי, חפץ שבו
!חשקה יכפר מזמן: מכונית
וולס־ווינז.
0חדשות עצובות הגיעו
ארצה אודות חמול-טי־מיליונר
העליז, ברני דוי ט ש, שמימן
במשך ישנים את פעולות הליגה
להגנה יהודית, ג או להכ הן
וכל חוגי הימין הקיצוני. איל-
הבורסה היהודי-אמריקאי, ש הורשע
בעבירות כלכליות,
יושב עתה בכלא במדינת פנ סילבניה.
הוא שוכן בתא יחד
עם חמישים אסירים, מהם כ
דיסנצ׳יק
החדשה, הבללית לגיזרתן.

עשרים
יהודים. מאחר שהוא
דתי ואוכל רק כשר, אין הוא
יכול לאכול את מרבית המזון
המוגש בכלא, ומתקיים על יר קות
וביצים — מרחק גדול
מארוחוודהפאר -שבהן היה
מורגל, ושאליהן הזמין ביד
נדיבה את ידידיו ומכריו ב ארץ-
.שלוש פעמים בשבוע
מבקר רב יהודי אצל האסירים
היהודיים — אך לא בשבתות.
אף אחד מן האישים שהחניפו
לו, ישעה שקיבלו יממנו הון-
עתק בצורת תרומות לא עזר

מוני יקים, שלפני

עוזבו את הארץ ניהל -מרתף
אמנותי, פתח בניו-יורק בית-
ספר מזורז למימיקה, גמיסגרת
בית-הספר לתיאטרון שהוא
מנהל.
הזמר אריס סא] עבר
כבר את המיליון הראשון שלו.
מועדון־הלילה שליו בניו־יורק
מצליח ביותר. הוא מלא קהל
אמריקאי, יווני וישראלי. אריס
סאן עצמו נוסע ברולס־רויס
עם נהג כושי, מתכונן להביאם
עימיו לביקורו הבא בישראל
כדי להרשים את הניייטיבם.
אגב, בניו־יורק החלה במכירה
מוקדמת של כרטיסים להופעתה
של יפה ירקוני.

טרודה זוהו

הפקידה האחראית על קישרי״החוץ בוועד״לטען־החייל,
רגילה כנר לתשומת״הלב הרנה שהיא מעוררת בכל
מקום אליו היא מגיעה בשל דימיונה הרב לננסי, אשתו של שר־החוץ האמריקאי הגרי
קיסינג׳ר. איש־חעסקים נן־ציון ספקטור נדהם מהדימיון בין השתיים, כשפגש בה
במסיבה, בה השתתפה גט מימי ויינברג (משמאל) ,אלמנתו של משה ויינברג.

מבצע

תמרורים
ד! ;וענק. אות מילחמת יום־הכיפורים,
על־ידי שר־הביטחון שיממון שרם לשר-
הביטחון לשעבר משה דיין, בטכס קצר
שנערך בביתו שבצהלח.
זכו. בפרס ישראל תשל״ו בבלשנות
ערבית ומיזרחנות,
מן האוניברסיטה העברית בירושלים ו סג ך
אלוף עזרא מני, מחיל־המודיעין של
צה״ל. לפרופסור בר יוענק הפרס על מחק ריו
בהיסטוריה החברתית והכלכלית של
המיזרח־התימן. סא״ל מני יקבלו על מילו נים
שחיבר למונחים צבאיים ערביים ו־תירגומם
לעיברית. הפרס יימסר לזוכים
במוצאי יום־העצמאות.

הפרופסור גבריאל כר

זכתה. בגביע־המדינה בבדורסל קבו צת
הפועל גבת/יגור, אחרי שהגביע היה
20 שנה בידי קבוצות תל-אביביות.
פרש. מתפקיד מנהל נמל־התעופח בן-
גוריון אל״מ (מיל ).אליעזר (צ׳יטה) כחן,
קצין בכיר לשעבר בחיל־האוויר, לאחר ש־
!ניהל את נמל־האוויר הבינלאומי במשך
שנתיים. עבר לעבוד כקצין ראשון במישרה
מלאה במטוסי אל־על.
נבחר * לתפקיד יו״ר התאחדות ה סטודנטים
הארצית, איש הליכוד
ברגמן, רווק בן 26׳ סטודנט לתואר שני
בחוג להיסטוריה של ארץ־ישראל.

דוכי

פיטיוזי כרמל

שטיחים מקיר אל קיר

נפרדו. הנסיכה הבריטית מרגרט
ובעלה, הלורד סנאודון׳ אחרי 16 שנות
נישואין. נישואיהם של בני־חזוג תיו
מעורערים מזה שנים, אך רק עתה הסכימה
המלכה אליזבת לתת לפירוד אישור ריש־מי,
שכונה ״הפרדה מישפטית״ .על הפירוד
הוחלט לאחר כשלון נסיונות־הפיום בין בני־הזוג,
בשל ידידותה של הנסיכה עם גבר
צעיר ממנה ב־ 17 שנים.
נפטרה • אשת הפירטום ויחסי־הציבור
מרים גולן, בגיל ,38 לאחר מחלה

*פרטים בחנויות״שטיחיכרמל״
ואצל נציגי רשת״מרבדיכרמל״

פרס

מועזג תדעו בתרבות הדיור

ה 31י ע 111 1 גיליון חודשמרסשד
דוז שוכווו־ו

הנ 1ש91111

יר־רונן המשטרהבארון 1בננ 1ל ם

מיבחר כתבות ע 1ק עד הפשע בארץ ובוו 1ל 0
הרצח השיש בשרון: הרוצח מסתובב תופש*
במסחר המכון הפתולוגי
כתבת ענק: שוד על הבוקר
הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב ,13 תל־אכיכ

מרים גולן נפטרה ממושכת. עיצבה את פני יחסי־הציבור ב תחום
הפצת הסרטים בארץ.
נפטר. ברומא, בגיל ,75 במאי ה תיאטרון
והקולנוע האיטלקי הנודע
ויסקונטי, לאחר מחלה ממושכת. בין
סרטיו המפורסמים: רוקו ואחיו, הברדלס,
הארורים ומוות בוונציה.

לוקינו

נפטר. העיתונאי שלמה שחורי,
מי שהיה יו״ר אגודת העיתונאים בחיפה
והצפון, וראש מערכת העיתון דבר משך
למעלה מ־ 20 שנים. שנים רבות שימש חבר
במועצת העיתונות ובאיגוד הארצי של
עיתונאי ישראל.
נפטר. בעיר־מגוריו מוסומלי, בגיל
,80ג׳וזפה ג׳גקו רוסו, אחרון הדונים
שיל המאפיה בסיציליה, מי שהוגדר בשנת
1971 כאחד הבוסים הגדולים של המאפיה
באי. בראשית שנות ה־ 60 היה ממארגני
רשת הברחת הסמים מאירופה לארה״ב.
למרות שאת מרבית שנות חייו הקדיש ל פעילות
המאפיה, בבית־הסוהר ישב רק
שנים אחדות, כיוון שזוכה במרבית מישפ־טיו
מחוסר־הוכחות.

העולם חזח 2012

מי ־ו מי ב ע שי רי ם

אכזבה סיו־יורק
הדוגמנית באה שוו ר ץ הפטירה אנד
חת״רווחה. בחדר הקטן, בקומה השישית
של מלון ״הילטון״ בניו-יורק, הס תיים
זה-עתה שבוע האופנה הישראלית (שהיו
למעשה שבועיים) .במשך תקופה זו ניסתה,
בשעות היום, להציע ולמכור לקניינים
את הסחורה הישראלית של מיפעל

2000 קניינים ביקרו בקומה השישית
של ״חילטון״ ,לראות מה מציעים הישראלים,
והזמינו סחורה ב״ 6מיליון דולר
בקירוב, סכום קטן בהרבה מן המצופה.
ישראל מקווה לייצא השנה לארצות-
הברית מוצרי־טכסטיל ביותר ממאה מיליון
דולר. ההזמנות שבאו בשבוע האופנה,
מראות כי אין סיכוי להגיע לייצוא

ישראל מציגה באמריקה אופנה יש ראלית
פעמיים בשנה, לקראת עונות ה קיץ
וחורף. בתצוגה זו היו הקניינים,
שעימם שוחח ״העולם חזה״ חלוקים
בדעותיהם לגבי הצלחת התצוגה• הביקו רת
נמתחה בעיקר על מועד התצוגה. זה
היה בדיוק בשעה שרוב הקניינים נמ צאים
בסיורי־קניות באירופה ובמיזרח
הרחוק. השבוע בניו״יורק נערך אחרי
שבוע דומה בגרמניה. לדעת המבקרים,
מוטב היה להקדים א ת התצוגה בניו-
יורק לזו של גרמניה, וכך היה ניתן להגדיל
את מיספר המבקרים.
נקודת ביקורת שנייה נגעה להרכב ה מציגים.
שבוע־האופנח נמשך שבועיים,
וזוהי תקופה ממושכת ויקרה מדי. תחת
שיתרכזו בסוג מסויים של תצוגות, הציגו
כאן ממעילי־עור ועד בגדי־ים ומעילי-
גשם.
אולם נקודת־הביקורת העיקרית היא
שפוטנציאל המכירות לישראל טמון בשוק
המשותף, ולא באמריקה. לפני כמה חו דשים
הטילו ארצות-השוק מכס של 18
לערך, על כל טוצרי-הטכסטיל מן המיז-
רח״הרחוק. ישראל פטורה ממכס זה,
בהיותה קשורה בשוק. כך היא מתחרה
בנקל בתוצרת הזולה מן המיזרח הרחוק,
ויש לה סיכויים יוצאים־מן-הכלל באירופה.
באמריקה אין מכס כזה, והמיזרח
הרחוק מכה א ת ישראל בכל. כך, למשל,
נחטפה תוצרת ישראל בג׳ינס באירופה.
אולם באמריקה נמכרים מוצרי־ג׳ינס של
טייוואן במחצית המחיר לעומת הישרא ליים
(זוג־מיכנסיים ישראלי 22 דולר,
לעומת 15 מטייוואן).

איחור באמריקה

גורם שני, שפגע בטוצרי״היוקרה היש ראליים,
כמו ״בגד-עור״ ,הוא השפל. ה אמריקאי
יהסס להוציא 300 עד 500 דולר
על מעיל-עור של ״בגד-עור״ ,כאשר תוצרת
תורכית נמכרת לו ב־ 50 דולר, וסחורה
מפולין או מיוגוסלביה ב 35-דולר.

דגם ״מציד,ין״ בארצות־־הכרית
״אילנית״ ,שבו היא משמשת כמנהלת-
הייצוא. בלילות ישנה באותו חדר, על
מיטה צרה, בין השמלות.
לאה שוורץ, מבכירות הדוגמניות ה ישראליות,
היתה הנציגה היחידה של
עולם הדוגמנות הישראלי בשבוע־אופנה
זה. מארגנת התצוגה, הנציגות המיסח־רית
הישראלית בניו-יורק, העדיפה (בצ דק)
לחסוך כספים, ובמקום ל ה טיס דוגמניות
מישראל, לקחו המציגים דוגמניות
מקומיות.

המוצרים שהלכו באמריקה היו מוצרי-
האיכות במחירים סבירים. היתה הצלחה
טובה מאד למעילי״הגשם של ״סלפטר״,
״מצקין״ ומוצרי ״אלסקה״ .חיה ביקוש
טוב לסריגים הישראליים, וכן לביגדי-
הילדים כמו תוצרת ״עמק״ ,״טופז״ ו
״טיב־טוב״

כן מומה ישראל

תיה לפני כשנה, עם שני סניפים, חונכת
כיום את הסניף ה 13-שלח, בארצות
סקנדינביה.

אח ממשרת אמויקה

מרכז החברה הוא באמסטרדם, בניהולו
של בני גאון, לשעבר מנהל ״תדי־ראן-שיווק״
.לחברה סניפים פעילים בתורכיה,
יוון, ספרד, אוסטריה, צרפת,
אנגליה, גרמניה, איטליה וארצות סקנדינביה.

מוסדות
ישראליים מעסיקים באמרי קה
ישראלים רבים בעבודות-ביטחון. בדיק
ת תלושי-המשכורת שלהם מגלה כי אין
מנכים להם מס־הכנסה באמריקה. בתלוש
יש ניכוי לביטוח הלאומי באמרי קה,
אולם אין כל ניכוי למס-ההכנסה
שם• כיוון שאין הם משלמים מס ביש ראל,
מכאן שממשלת ישראל מרמה את
ממשלת אמריקה, חוסכת כך מיליוני דו לרים
שהיה עליה לשלם למס־ההכנסה
האמריקאי.

אגמון נהל
את הדלק
אברהם אגמון ינהל את חברת
״דלק״ ,במקום עימנואל רסין הפורש.
רסין חיה מייסד החברה, שבעליה הם
ממשלת ישראל וגופים ציבוריים ופר-

אכרחם אגמון
חזרה לישראל
טייס. אגמון היה בעבר מנכ״ל מישרד-
האוצר, ועסק לאחרונה בריכוז המילחמה
בחרם הערבי.

הירשמו זמנ״ד..תרות״
עמי הירשמו התמנה מנכ״ל חברת
״חרות״ ,השייכת ל״סולל־בונה״ .הוא החליף
את עמי זיו, שהצטרף לחברת-
הניהול של צבי רבטר, מי שהיה מג-
כ״ל ״סולל-בונח״.
הירשמו הוא מהנדס במיקצועו, וניהל
קודם את סניף ירושלים של ״חרות״.

פ״ן נהל אח
יימוריץ טוסלר״

סתוחבות
נ״נור־ איוונדו
של קונצרן ״כור״ בחברת
הסחר
אירופה ,״כור־אינטרטרייד״ ,מתרחבת ללא
הפוגה. החברה, שפתחה את פעולו-

מי זוכר את משהבדוגי, נחג ״אגד״ שפתח סטייקיה בשם ״מי-ומי״
בדרך פתח־תיקווה, ותוך כמה שנים היו לו כאלח ״מי־ומי״ ברחוב דיזנגוף
(פיצריה) וגם ביפו ו העסק הלך לו, כיוון שהגיש איכות ולקח מחיר נמוך,
תוך כוונה להרוויח על מחזור״מכירות גדול.
לפני שנה אסף את מיטלטליו, הגיע ללוס־אנג׳לס לראות מה ניתן לעשות
שם. הוא בחר מקום עם חנייה לייד בית־ספר ברחוב פיירפקס (רחוב הישראלים),
ופתח שם פלאפליה בשם ״מי־ומי״ .כיוון שהנהיג א ת שיטותיו מישראל — איכות
טובה, סל טי ם חינם, חיוך רחב — הלך לו קלף גם שם. הפלאפל הוא עכשיו
באופנה, כיוון שנמאסו על האמריקאים, הנוהגים לחטוף בצהריים משהו קל,
ההמבורגר או הטאקו המכסיקאי.
לכרובי עזרה גם נוכחות בית״הספר בסמוך למקום. הוא נשא חן בעיני איל
בתי״הקולנוע הצעיר, לני לווינגראוב (בעלה של הפסלת הישראלית אילנה
גור) .השניים הקימו שותפות בשם ״מי־ומי״ ,והחליטו ללכת על רשת של
פלאפליות ״מי־ומי״ בכל ארצות־חברית. השבוע חם חונכים עוד שתיים בלוש-
אנג׳לס, כאשר המפעיל שילם דמי־זיכיון בסך 35 אלף דולר, וקנה את הפלאפלים
והסלטים ממיטבח מרכזי של חברת ״מי־ומי״ .הפלאפליה הראשונה של כרובי
עשתה בשנה הראשונה רווח, לפני מס, בסך 250 אלף דולר. מזה נשארו לו כ־200
אלף דולר.
ההצלחה של כרובי ו״מי־ומי״ היתה לצנינים בעיני בעלי פלאפליות אחרות
בסביבה. אלה שכרו ישראלים, שהציתו את חפלאפליה של כרובי כבר פעמיים.
המציתים נתפסו והם עומדים עתה לדין.
לפני ימים אחדים הגיע ללוס״אנג׳לס גם שותפו של כרובי לפיצריח ברחוב
דיזנגוף, שמכר את חלקו, והוא עומד לפתוח יחד עם כרובי ולני מיסעדת ״מי ומי״
כמו הקודמת שלהם.
כאשר הישראלים הופכים פלאפל לדולרים רבים, האם פלא הוא שיש יותר
מ״ 150 אלף ישראלים בלוס״אנג׳לס, והיא העיר הישראלית השלישית בגודלה
בעולם, אחרי תל־אביב וניו״יורקן הישראלים מעדיפים עיר זו לא רק בגלל מזג-
האוויר הישראלי. יש בה מכסיקאים, שניתן לנצלם בלי צורך להתנגש עם האמרי קאים.
הישראלים נוהרים לעיר בהמוניהם וכך נפתחו בימים אלה בלוס־אנג׳לס
חנות לגרעיניס״בוטנים ומועדוני-לילה ישראליים. רק עיתון בעברית חשר, כדי
שהכל ירגישו כמו בבית.

בני גאץ
גידול

באירופה

אברהם פיין ינהל את חברות ה ברוקרים
״מוריץ־טוכלר״ .פיין ייכנס לתפקידו
באחד בטאי. קודם היה מנהל
״בנק למלאכה״ .את ״מוריץ־טוכלר״ ניהל
קודם מאיר פיינגרש, שהתמנה
כחשב של חברת״הכימיקלים ״כצ״ט״.

אמנון ברנס
שבד לברזיל
אמנון ברנס; הצבר שחקים באמרי קה
חברת-ענק בשם ״דיילין״ ,ואיבדה
אחרי שצברה הפסדי-ענק, ויתר לאח רונה
על מניותיו בחברה לטובת הבנקים
הנושים. לברנס היו למעלה מ 10-אחוזים
במניות החברה. אומנם, מאז פרשת ה הפסדים
חדל המיסחר במניות, וכימעט
ואין להן ערך, אולם בשנה האחרונה
מנוהלת החברה על-ידי מנהל כישרוני,
המקצץ ללא רחם בכל ביזבוז, ומעמידה
על הרגליים. מצבה של ״דיילין״ השתפר
עד-כדי-כך, שבקרוב יחודש חמיסחר במניותיה
בבורסה האמריקאית.
אמנון ברנס עצמו, אשר בעבר קיבל
משכורת של מעל 30 אלף דולר לחודש,
מסתפק עתה ב 3000-דולר ממקורות שונים,
מהם הוא משלם 1000 דולר דמי-
מזונות לאשתו״לשעבר. ברנס התמנה עתה
כמנהל-מכירות של חברה אמריקאית ל-
מיכשור רפואי, ביקר מטעמה בבראזיל,
והגיש לשילטונות שם הצעות ל הק מ ת
פרוייקט גדול.

ריקריס:
הפסדים 1משכוות
העיתונות האמריקאית סיפרה לאח רונה
כי משולם ריקליס, השולט ב-
חברות-הענק ״ראפיד-אמריקן״ ו״מקרו-
רי״ ,הגדיל את משכורתו מ״ 600 אלף
דולר לשנה למיליון דולר לשנה.
הגדלה זו באה, למרות שהפסדי-החב-
רה גדלו מ־ 40ל״ 60 מיליון דולר בשנה
השוטפת.

הוגדל היטל
על כבד ולשו!
תוך ניצול ההתייקרויות הכלליות, ה עלתה
הממשלה בשקט את ההיטל על
כבד קפוא מ 3-לירות לקילו ל 4.5-לירות
הקילו, ומחיר קילו כבד קפוא יהיה עתה
21 לירות. גם ההיטל על לשון קפואה
הוגדל מ״ 2.25 לירות לקילו ל 4.25-לירות
הקילו, ומחירה עתה יחיה 29.75
לירות הקילו.
ההיטלים הללו, כמו ההיטל על מחיר
בשר קפוא, הם בלתי־חוקיים, ולא יעמ דו
במיבחן טישפטי. הממשלה אינה יכולה
להטיל מכס על ייבוא״בשר, ביגלל
התנגדות אירגון המכס האירופי של ה שוק
המשותף.

צעיר
זוג
אם אתם

על מנת לעזור בפ ת חן בעיית הדיור שלכם. הכין משרד השיכון שיטת סיוע
לזונות צעירים על מתן הלוואות לזכאים בסכומים ניכרים לקניית דירה.
במסגרת השיטה יוכל כל זוג צעיר שאין לו דירה לרכוש רירה המתאימה
לצרכיו ויכולתו. להלן יוסבר לכם כיצר אנו. אנשי חברת ״שיכון ופיתוח
לישראל בעי־מ״ ,נעזור לכם במימוש זכנתכם להינות מתכנית סיוע זו.

הודע ה ח שוב ה
לחיילים מ שוחררים

(כמשמעותו בחוק חיילים משוחררים, הוראת שעה )1973

תו ק פו של ה חו ק ה מזכ ה או ת ך בהגדלת המ שכנתא
בשיעור של , 20$פג ביום . 3 1 . 3 . 7 6
כדי לאל אבד ז כו ת ך זו, עליך ל סיי םאתתה לי ך
החתימה על המש כנ ת א לא י או ח ר מיו ם .31.3.76
נצל

רוצים

לקבל סיוע .
מה.עליכם
י יי לעשות?

זכותך ,

חב׳ שיכון ופיתוח לישראל מציעה ל ן מבחר דירות ב תנ אי ם
נו חי ם בכל רחבי הארץ.

לפרטים פנה מיד אל אחדמ סניפי החברה ברחבי הארץ

לגשת ללשכת הרשמה לסיוע לזוגות צעירים במקום
מגוריכם כרי לממש את זכאותכם להכלל במסגרת
הסיוע, בלשכת ההרשמה גם יוסבר לכם מהו גובה
ההלוואה שתוכלו לקבל וכמה יהיה עליכם לשלם
כל חורש כהחזר.
לאחר שתקבלו את הודעת הזכאות מטעם
משרד השיכון מוזמנים אתם אל אחד מסניפי
״שיכון ופיתוח״ כדי שנוכל לעזור לכם
להנשים את מטרתכם ־ דירה משלכם.

כי צדת עזו רלכם
חברת ״ שיכון ו פי תו ח לי שראל״?
לשיכון ופיתוח מאגר דירות גדול בכל רחבי הארץ, מקרית שמונה בצפון
ועד אילת בדרום, אנו נעזור לכם לבחור מתוך מאגר זה דירה המתאימה
לכם. לאחר מכן נקשר אתכם עם אחד הבנקים אשר באמצעותו תקבלו
את הסיוע לו אתם זכאים.

ירושלים

עכו

111.400
עכי עכר

128 500

153.300

עתלית
עת־,י ת עתלית פרדס הנה
פרדס הנה

היכן נמצ או ת
ה די רו ת
או תו אנו
מ צי עי ם לכ ם?

צור שלום
ציד שלום
צור שלום
קרית אתא
קרית ים

אשל! : 11,

97.900

123*00

נשר.
גבעת עמוס
אשדוד אשדוד

108.200

נהריה

141.000

נ מריה

130.000

יפו ב׳
נתניה.
ק. נורדאי

נהריר.

103.000

?חית גיורא
רחוכות

אשקלון •
ירושלים,

124.800

130000

נרד. יעקב
קרית גת

162.900

93.600

קרית מלאכי

117 500

124000

133.900

101.800

134.900

באר־ שבעוהדרום

126.400
אילת אילת אופקים אוסקים
בדש. מצדה

173700

117.000

130.000

99.700

99.600

בדש מצדה

192 37

73.100

133.906

דיסונה

125.000

158 600

דימינה

130 000

140.100

נתיבות

117.400

143200

ירוחם

113000

ערד

115.400

110 700

300׳139

110-200

ת ל -א בי בוהמרכז

נשר.
גבעת עמוס

פרטיה מלאים והרשמה במשרדי החכרה: נצ נצו ת: רה כרמל .9/4כרמיאל ; בנץ המועצה• המקומית חרר 6אנ/נ׳.

123.200
121 000

אשקלון *
אשקלון *

135.200

131 800

142.100

164,300

היפה: רה• הרצל .4תל־אביב: רח׳ הארבעה / 18א ירושלים: רח• מרדני בן הלל 15
רה־ שפירא פינת רח׳ *גנון? .ו ־יתגת: רה הגפן .116 אשחר: רח׳ אילת .4באר־שבע: בניו מרכז הנגב. אילת: רזד ששת הימים. פינת
לוסאנג׳לם.

רשימה ח כוללת את יתרת הדיח ת המוצשת לזוגות צעירים והיא משתנה בהתאם לביקנש.

די רו ת שיבון ו פי תו ח ־ די ח ת אי כו ת ורווחה

העולם הזה 2012

איו השתרטה ער שום הצמודים מאניה שחרבה
או1 1וציבור והאוצר וגונ ח עשרות מיליוני ד י

חנו א בי ה ו>וב
הצנוודיס

׳ך* אולם בית־המישפט בתל-אביב
* הושלך הם. על דוכן־העדים ניצב מנד
קח־מישנה נתן רסקין, שביקש מבית-
המישפט להאריך את מעצרו של המישנה
למפקח־על־הבנקים בבנק־ישראל, יצחק
גרוסמן. מולו ניצב פרקליטו של גרוסמן,
עורך־הדין צבי הכהן, אשר שאל את
רסקיו :
״אם פקיד באוצר או בבנק־ישראל
מנצל מידע פנימי שיש לו, לצורכי רכי שת
ניירות־ערך, האם זו מעילה באמון ן״
רסקין :״זוהי מעילה באמון.״
הכהן :״ואם עובד ציבור מנצל ידיעות
שהגיעו אליו, תוך כדי תפקידו, כדי להגן
על חסכונותיו, האם זו עבירה?״
רסקין :״זו עבירה.״
הכהן :״אם כך, תצטרכו עתה לבדוק
מי מראשי האוצר או בנק־ישראל רכש
ניירות־ערך, ומי מעל באמון.״
כאשר שאל הכהן את רסקין שאלות
אלה, ספק אם ידע מישהו — להוציא את
גרוסמן, ואולי גם את רסקין — למי מרמ זים
הדברים. די היה במעצרו של האיש

גאל ל בי
מיספר ארבעה בבנק־ישראל כדי לגרום
תדהמה כללית. מה שעורד־הדין הכהן ני סה
לומר בבית־המישפט לאנשי המישטרה
היה, כי אין הוא מכחיש שלקוחו קנה
ומכר ניירות־ערך תוך ניצול מידע שהגיע
אליו תוך כדי עבודתו, כממונה על שוק
ההון בבנק־ישראל, אולם זוהי עבירה
אתית, לא פלילית.
אם המישטרה והתביעה יתעקשו לטעון
כי זוהי עבירה פלילית, יצטרכו לנקוט
אותם אמצעים, ולעצור כל פקיד או ע ד
בד־ציבור באוצר או בבנק־ישראל שעשה
מעשים דומים לאלה של גרוסמן. רמיזה
זו של עורך־הדין הכהן לא היתד׳ סת מית,
אם־כי הוא מכחיש בכל תוקף כי
התכוון למישהו מסויים.

תמורת דירת־הפאר, כאשר מחיר הדירה
הוערך, בכוונה, בשווי קטן ביותר.
על הסדר בלתי־חוקי זה לרכישת הדי רה
מנהל כותב שורות אלה מאבק מיש-
פטי ממושך, הממתין עתה להחלטת בית-
המישפט־העליון.
מעורבותו של זנבר בתחום ניירות־הערך
היתד, ידועה לכמה ממקורביו עוד קודם
שהתמנה כנגיד. מדי־פעם נהג לתאר את
הישגיו בתחום זה, והיה מתגאה בסוכן
ניירות-הערך שלו. זהותו של סוכן זה
אף היא שמורה בסוד כמום. מידע מהימן
נוקב בשמו של עובד בן־עוזר, מי שהיה
אחראי למחלקת ניירות־הערך של הבנק־לייצוא
ועתה הוא נציג חברת־ד,השקעות
של בעלי וובנק־לייצוא, האחים מאיר, ב בורסה
לניירות־ערך בתל-אביב.
הקשר בין זנבר לעיסקי האחים מאיר
אינו מיקרי. לפני כעשר שנים, כאשר
שימש זנבר כיועץ וכאיש הקובע של
שר־האוצר פינחס ספיר, עמד הבנק־לייצוא
בפני התמוטטות. זנבר דאג להציל את

הבנק, בכספי האוצר. פרשה דומה נשנתה
לפני כמה שנים, כאשר הוקם הבנק־הבינלאונזי־וזואשון,
למרות שמרבית גור מי
הכלכלה בארץ טענו כי הוא מייותר.
שוב דאג זנבר כי הבנק־הבינלאומי ירכוש
את הבנק־לייצוא במחיר מופרז, העשיר
את האחים מאיר בכמה מיליוני לירות
מכספי משלם־המיסים.
אם אכן משמש בן־עוזר כאיש־אמונו של
זנבר, בעיסקי ניירות־הערך, טיבעי יהיה
קשר זה של דאגה בין הנגיד הנוכחי לבין
בעלי־הבנק בעבר. קשר זה הוכיח את
עצמו גם כשהיה זנבר האיש הקובע ב-
בנק־לפיתוח־התעשייה. למרות שכספי ה בנק
נועדים למימון התעשייה, נתן הבנק
פיתאום הלוואה גדולה לכל־בו שלום של
האחים מאיר. כנ״ל גם לגבי התקופה
שבה הוקם מיגדל־שלום ואיש לא נחפז
לקנות בו מישרדים. שוב היה זה זנבר,
האיש הקובע אצל ספיר, שכפה על מיש-
רדי-הממשלה לקנות קומות שלמות ב בניין
במחיר מופרז.

אם אכן תתחיל המישטרה לחקור בכיוון
שעליו הצביע עורך־הדין הכהן בבית־המישפט,
עלולה היא להביא למעצר, ב עקבות
סגן המפקח־על־ד,בנקים, גם של
אישים אחרים.
אולם פרשת גרוסמן, התופחת והולכת
ככדור־שלג, טומנת בחובה עוד הפתעות
רבות נוספות.
תרגילים בעשיית כסף

מיהו הסוכן
המיסתוריז
זה כמה שנים היה ידוע כי אי-
* ) שיות בכירה ביותר בבנק־ישראל
קונה ומוכרת ניירות־ערך, ועושה רווחים
נאים ביותר מפעולות אלו. אולם עד
למעצרו של גרוסמן לא ניראו פעולות
אלה פליליות. עתה, כאשר המישטרה טו ענת
כי מעשהו של גרוסמן היא עבירה
פלילית, מה דינה של אותה אישיות בכי רה?
זהותה
של האישיות, והעובדה שהיא עו סקת
בקנייה ומכירה של ניירות-ערך, ידו עה
למתי־מעט בילבד. אישיות זו היא נגיד
בנק־ישראל, משה זנבר.
זנבר החל משקיע בניירות-ערך עוד קו דם
להתמנותו כנגיד בנק־ישראל, באוק טובר
. 1972 הוא כיהן בשתי מישרות: כ-
יושב־ראש מועצת־המנהלים של הבנק־לפיתוח־התעשייה,
וכיועץ מייוחד לשר-
המיסחר-והתעשייה. משכורתו היתד, אז
3500 לירות לחודש, וכמעט כל הוצאותיו
כוסו על-ידי מקום-עבודתו. גם שכר דירת־הפאר
שבה התגורר, ברחוב פינקס בתל-
אביב, שולם על-ידי הבנק ־לפיתוח־ התעשייה.
כאשר
התמנה כנגיד בנק־ישדאל, קיבל
את הדירה בתנאי חינם, ולא היה צריך
להשקיע אף אגורה אחת כדי לרכשה.
נעשה למענו הסדר בלתי-חוקי מייוחד, עת
הבנק־לפיתוח־העשייה העלה רטרואקטי בית
את משכורתו, בגובה הדרוש לתשלום

בתל־אביב, גוו סמן מסרב לומר לחוקריו
דבר, לפי הוראת פרקליטו. חוקרי הנדש־טרח
מעמיקים את עבודתם, ומבקשים לבדוק
את כל עיסקי ניירות־הערך שבהם
היה יצחק גרוסמן קשור, בגלל עבודתו.

האס עסק משח וגנו אך הוא
בקנייה ובמכירה של נייוות־עוו?

פרשה החלה עת הבחינה רשות
י 1ניירות־חערך באוצר, כי רואי־החש־בון
של חברת־ההשקעות של גרשון רו־זוב,
עוז, מסתייגים מכמה סעיפים במאזן
החברה. הרשזת דרשה ד,ב!־,רות, וחשדו־תיה
גברו כאשר התחמקו בעלי־החברה,
והחלו מפעילים לחצים, באמצעות ע ד
רך־הדיו שלהם, מיכאל פירוז, לביטול
הדרישה להבהרות. כאשר הרשות לא
נרתעה, וקיבלה את ההבהרות, בסופו של
דבר, התברר כי מנהל־החברה חשוד ב ,
כמה
מעשים פליליים.
המנהל, זוהר פלדבוי, ניהל קודם־לכן
אותה חברה עצמה, כאשר היתה בבעלות
קונצרן כלל. גם שם עשה מעשים רומים,
אולם כשנודע הדבר למנס״ל כלל, אהרון
דוברת, העדיף זה לעצום עין מאחר ש-
פלדבוי ידע יותר מדי על מעשים שונים
של ראשי כלל. כלל מכרה את עוז, עם
פלדבוי, לרחוב, ושם נשנתה הפרשה. אך
הפעם מסרה רשות ניירוודהערך את ה חומר
שבידיה למישטרה.
חקירות המישטרה העלו, כי עיסקותיו
של פלדבוי נעשו בעיקר. עם משד, רוז ד
בלום, מנהל המחלקה לניירות ערך של
הבנק־הבינלאומי־הראשון. הוא נעצר ונח קר,
ותור בדיקת המיסמכים אצלו התגלו
מיסמכים על מכירות במאות אלפי לירות
לאשה בשם רבקה כהן, בעלת חשבון ב-
בנק־המיזרחי. חשבון זה נוהל על-ידי יצ חק
גרוסמן. המישטרה תפסה את ניירות
החשבון והתברר לה, באמצעותו, כי גרוס־מן
קנה ומכר ניירות-ערך במיליוני לירות
באמצעות שני הבנקים, הרוויח על הפרשי
המחירים מאות אלפי לירות.
המישטרה חושדת כי הבנק־הבינלאומי
מכר, באמצעות גרוסמן, ניירות במחיר
הנמוך משוויים, וגרוסמן ורוזנבלום הת-

י המאפיה ש ל הצמודים

במדינה

>המשך מעמוד ) 19
חלקו ביניהם בהפרש. באותה עת שימש
גרוסמן סגן־מנהל מחלקודמילוות־המדינה
בבנק־ישראל, ובתוקף תפקידו ידע היטב
מה יקנה הבנק או ימכור בבורסה, וכך
ידע מה כדאי לקנות או למכור.
עד כאן, מה שידוע למישטרה. אולם
סרטים אלה הם קצה זעיר ביותר של
הקרחון האמיתי, שעיקרו הקנוניה הגדו לה
בין גרוסמן לבין כמה חברות להשקעה
בניירות־ערך, שבמשך שבע השנים ה אחרונות
שלטו בשוק הצמודים ועשו עש רות
מיליוני לירות תוך העלאת והורדת
השערים כחפצן. חבורה זו קרויה, בין
יודעי־דבר, המאפיררשל־הצמודים, כאשר
גרוסמן תורם את הידע הפנימי ואת היכו לת
לקנות ולמכור בכספי בנק־ישראד,
ושותפיו עושים את הרווחים בשיתוף
עימו, מקניות ומכירות של צמודים.
התחלת הקריירה של גרוסמן, שהוא כ יום
בן 34 בלבד, הייתה בשנת , 1968 כאשר
החל להיות אחראי על ענייני הצמודים.
אותה עת היו תעודות מילווה־הקליטה ש הוצאו
לא־רשומות בבורסה, ולא־סחירות.
הן נמכרו מחוץ לבורסה בארבעים אחוזים
משוויין, כיוון שלא ניתן היה לסחור בהן
באופן חוקי. גרוסמן ידע, כי תוך זמן קצר
יודיע בנק־ישראל על רישום תעודות אלו
בבורסה, דבר שיעלה את ערכן במאות
אחוזים. הוא פנה אל אחד מסוחרי ניירות-
הערך (שאישר זאת לפני) ,קנה באמצעותו
— ישירות על שמו — תעודות-קליטה ב כמה
מאות אלפי לירות, ואחר־כך שלח
את חותנו כדי שיקנה כמויות נוספות.
כאשר הודיע בנק־ישראל על רישום
התעודות, מכרו אותן גרוסמן וחותנו ועשו
ריווחי־עתק. התרגיל מצא חן בעיני גרום-
מן והוא החל בונה לעצמו תרגילים נוס פים.
בינתיים התמנה כנציג בנק־ישראל
בבורסה לנייתת־ערך, קשר קשרים הדו.-
קים עם כמה מסוכני-הבורסה הזריזים
וחריפי־השכל, כגון משה לביא (הדאון את
לביא) ,משה רחנבלום (המק־הבינלאונזי־הראשון)
,וכן עם קבוצת עמנואל קוק
וחברת אי־בי־איי.
פרשת 1968 חזרה על עצמה שנים אח דות
לאחרימכן, כאשר החליט פיתאום
בנק־ישראל לרשום בבורסה את תעודות
מילווה־הביטחון עד . 1970 גרוסמן וחבור תו,
שידעו על כך מקודם, קנו בשקט
עתודות בעשרות מיליוני לירות וכאשר
הודיע בנק־ישראל על הרישום, הרקיעו
השערים שחקים. אחר־כך היה צריך בנק־ישראל
לשמור על השערים הגבוהים, ב אמתלה
ששערים גבוהים מסייעים למדינה
לגייס כסף. חבורת גרוסמן מכרה בשערים
הגבוהים, והרוויחה שוב.
תרגיל נוסף מסוג זה נעשה אחרי מיל-
חמת יום-הכיפורים. שערי הצמודים ירדו
בעשרות אחוזים כאשר בנק ישראל,
משום־מה, הניח להן לרדת. המאפיה של
הצמודים קנתה כמויות אדירות, ואז הח לה
במסע בעיתונות, באמצעות עיתונאים
נאמנים ובעזרת בנק־ישראל, תוך סגירת
הבורסה למשך שבוע לחימום האווירה.
השערים עלו פלאים, והמאפיה של הצמו דים
גרפה שוב רווחים אדירים.
העם שתי פגי שו ת

הפגישה באבו״דיס
מטיזה את ציזח
הפגישה בגיו־יורק

לשנייה אחת הם עמדו זה מול זה :
נער ערבי בן , 10 שהחזיק בידו אבן, וחייל
ישראלי, שהחזיק בידו נשק חם.
הנער רץ עם חבריו לעבר כביש יריחו.
יתכן מאד שלא הבין בדיוק במה העניין.
התלמידים המבוגרים יותר בוודאי אמרו
לו שהם מפגינים למען דתם ועמם, האיס לאם
והעם הפלסטיני. הוא זרק את האבן
לעבר מכונית שעברה בכביש.
החייל ידע בדיוק מה הוא עושה. אין
צורך בגבורה כדי לכוון נשק לעבר יל דים,
ואין זה לכבודו של צה״ל שיש בו
חיילים כאלה. אבל בשיכלו המוגבל בוו דאי
סבר החייל שהוא עושה מעשה טוב.
כמו קנאים לאומניים רבים, היה נדמה
גם לו שהוא פועל למען עמו, בשעה ש הוא
מביא על עמו אסון. כך חשבו גם
אנשי מישמר־הגבול בכפר-קאסם, בליל
אוקטובר ב־ , 1956 וכך חושב הרב משה
לווינגר (ראה להלן).
הפגישה בין הילד והחייל נסתיימה תוך
שניות. הילד נפל מתבוסס בדמו, נאבק
כמה ימים עם המוות, ונפח את נשמתו
הצעירה (ראה עמודים .)28—29
כלי־התיקשורת הישראליים עשו נסיון
מטופש להצניע את הידיעה. שידורי־ישר־אל
הזכירו את מות הילד בידיעה מיש-
נית, בתחתית מהדורת־החדשות, וכעבור
שעד, העלימו אותה ביכלל. הטלוויזיה
שמה את הידיעה במקום החמישי, לא
הזכירה אותה בעיקר החדשות. אבל קדו שים
טיבעם להתגבר — והקדוש בן ה־
10 מכפר אבו־דיס עוד יטריד את המדי נה
זמן רב.
נסיגה אל השכל. כמה שעות אחרי
מות הילד נערכה בביתן־הזכוכית בניו-
יורק פגישה שניה.
איש לא זרק אבן, ואיש לא ירה —
אך התוצאות של פגישה זו עשויות
להיות מרחיקות־לכת לא פחות.
זה מול זה ישבו שגריר מדינת־ישראל
ונציג אש״ף — בשני הקצוות של שולחן-
פרסה אחד.

יתכן כי כבר אז הבינו קברניטי המדי ניות
הישראלית שהם עשו שטות — מסוג
השטויות שממשלת־ישראל נוהגת לעשותן
בזירה הערבית, בהיעדר ייעוץ שקול
ומחשבה יסודית רצינית. אבל אז כבר
היה מאוחר מדי. מטעמי יוקרה, לא יכלה
הממשלה לבטל את החלטתה.
הפעם היתר, הממשלה נבונה יותר. היא
ביצעה נסיגה — נסיגה שקטה מעמדה
אווילית, שפירושה: התקדמות שקטה לע בר
עמדה סבירה יותר. כל נסיגה כזאת
היא חיובית — גם כשהיא נעשית תחת
לחץ המאורעות, ללא מחשבה מוקדמת
ומחוסר ברירה.
כיגלד האידיוטיזם. לפני חודשיים,
היתד, ישראל מוכנה לסמוך על הגיבור
התורני שלה, הנציג האמריקאי פאט מוי-
ניהון, שיסביר את עמדתה ויטיל וטו על
החלטה שנפסל על-ידי ממשלת־ישראל,
למרות שהיתר, זאת החלטה חיובית דווקא.
מאז נעלם מויניהאן מן הזירה, ואין אדם
בעולם המוכן לייצג את העמדה הישראלית
לגבי מילחמת־הדת בגדה המערבית, ש פרצה
ביגלל אידיוטיזם ישראלי. החובה
הוטלה על שיכמו של חיים הרצוג, שנאלץ
להתמודד עם יריבו מאש״ף היושב מולו.
הפגישה באדדיס הטילה את צילה על
הפגישה בניו־יורק.
השטחים פוגרום ב ח ברון

רבם עזר מתנחלי חברון
עמד בראש הסתערות
מזוייגת בשיטת
״עזיהוס 1״
200 גברים, רובם חמושים ברובים או טומטיים
ובתת-מיקלעים, ערכו פאנטאזיה
ברחובות חברון. הם ירו באוויר, הבריחו
מהרחובות ילדים ומבוגרים, דהרו במכו ניות
כשהם יורים ללא־אבחנה.
״נתתי הוראה לכל תושבי קרית־ארבע:
,במידה שיזרקו עליהם אבנים — לירות
באוויר! במידה שתימשך השלכת האב נים
ותהיה סכנה — מותר גם לפגוע!׳״
הסביר הרב משד, לווינגר, רבם של מתנח לי
חברון והמנהיג של גוש־אמונים.
את מתנחלי
ערביי חברון לא תקפו

הברווז שהטיל
ביצי״זהב
ף* דיל,ה שיטתית של דרך פעולת
— בנק־ישראל בבורסה לניירות־ערך,
תגלה קשר ברור בין רכישות־צמודים על-
ידי המאפיה או מכירתן. לבין פעולות
בנק־ישראל כפי שנקבעו על־ידי גרוסמן.
דרך אחרת של ניצול מידע התעוררה
בינואר , 1974 כאשר הודיע בנק־ישראל
על הרעת תנאי תעודות מילווה־הפיתוח
שהוא מנפיק, תוך ביטול אפשרות הברי רה.
הרעת תנאי התעודות החדשות העל תה
את שערי הקודמות ב־״ ,257 תוך
שבוע. כל מי שידע קומדלכו מה יקרה,
וקנה תעודות, גרף מיליונים.
או, למשל, עתה, כאשר החליט בנק־ישראל
להרע את תנאי־ההצמדה של ה תעודות
החדשות, דבר שהעלה את מחירי
הקודמות. שוב, אותו תרגיל עצמו.
כאשר פניתי אל עובד בן־עוזר, בשאלה
אודות קשריו בענייני גיירות־ערך עם
משה זנבר, השיב כי ראשית, כבנקאי,
אינו מוכן לדבר על ענייני לקוחות. שנית,
הוא הכחיש כל קשר עם זנבר מאז נתמנה
כנגיד בנק־ישראל. אשר לתקופה שקדמה
׳לנגידות, אין בן־עוזר זוכר אם היה או
לא היה לקוח שלו. היו לו לקוחות רבים,
לטענתו, והוא לא יכול לזכור את כולם.

הרב לווינגר (משמאל)
״לירות כד לפגוע !״
לפני חודשיים יכלה להיערך אותה הפגישה
באותו המקום, כאשר הוזמן אש״ף
לדיון אחר של מועצת־הביטחון. אז הח ליטה
ממשלת־ישראל שלא להשתתף ב דיון
יחד עם אש״ף.
אנשים ברי-דעת בישראל הזהירו את
הממשלה מפני איוולת זו, שלא היתד, אלא
החרמה עצמית ומסירת הפורום הבינלאו מי
העליון לאש״ף. הם ראו בדיון הזדמ נות
חיובית בדרך לדו־שיח ישראל־פלס־טיני
:״מוטב לדבר במקום לירות,״ דיון
באו״ם, גם כשהוא סוער ומר, קובע לפחות
את העובדה שאלד, הם שני הצדדים לסיב-
סוד שביניהם יש ליצור מצב של שלום.

קריית־ארבע• ביום הרביעי בשבוע שעבר,
הם הצטרפו להפגנות-המחאה שפשטו ב ערי
הגדה המערבית וכפריה, במחאה על
מה שניראה בעיניהם כניסיון לנשלם מ הר
ד,בית.
השבאב המקומי ניצל הזדמנות של
טכס רישמי לחנוכת בניין בית־המישפט
בעיר, שבו עמד ליטול חלק שר־המיש־סטים
חיים צדוק. הצעירים הקימו מחסומי־אבנים,
הבעירו צמיגים, הכריחו סוחרים
לנעול חנויות.
מידחמת־קודש. כאשר נודע הדבר
בשיכוני-האבן של קריית־ארבע, אחזה
במתיישבים היהודים רוח של מילחמת־

עזר וייצמן
נחיתת־אונם
ן* רעיך ראש־הממשלה, אלוף (מיל).
אריאל שרון, מצא את עצמו השבוע
במצבו של אותו תלמיד בית־ספר יסודי,
שבסוף שנודהלימודים קיבל תעודת־גמר
בנוסח הבא :״עולה לכיתה ג׳ — אבל
לא בבית־סיפרנו.״
כאשר נודע כי הוא עומד לסיים את
ייעוצו לראש־הממשלה ג־ 31 בחודש זה,
זכה אריק לתישבחות כמעט מכל צד.
אלא שכל צד העדיף לראות אותו בצד
השני. ראשי הליברלים, שמחה ארליך
ואריה דולצ׳ין, הפליגו בשבח כישוריו
הצבאיים של חבר־מיפלגתמ-לשעבר וכבר
תבעו עבורו את הפיקוד על פיקוד־המר־כז
של צה״ל. ואליו שר־הביטחון ח ד
רמטכ״ל, שי^א חסכו אף הם כלפי חוץ
שבחים מאריק, הפגינו את תשוקתם שהוא
יחזור לפעילות פוליטית-אזרחית.
היחיד שרצה לראות אותו במחיצתו,
ואף ביקש ממנו להמשיך בתפקידו, היה
ראש־הממשלה יצחק רבץ. אלא שהוא חשש
לנקוט כל צעד מעשי שיממש את רצונו
זה. אפילו כאשר קיבל רבץ את התפט רותו
של אריק והודיע זאת לשרים בישי-
בת־הממשלה השבוע, הוא בחר לכך עי תוי
שלא העיד על אומץ־לב מופרז.
רבץ ניצל הפסקה בישיבת־הממשלה,
בעת ששר־הביטחון נעדר ממנה לפרק זמן
קצר, כדי להודיע לשרים את דעתו ש מקומו
של אריק הוא בשורות צה״ל.
בהעדרו של פרם — המיכשול העיקרי
בדרכו של אריק חזרה לצה״ל — לא
היה אפילו מי שיתווכח בנושא זה עם
ראש־הממשלה.
פרישתו של אריק שרון מתפקיד היועץ
היתד, צפוייה. ועם זאת היא היתה מפ תיעה.
שכן, לפי כל התחזיות, שנחזו כבר
מהיום בו מינה רבץ במפתיע את אריק
כיועצו, אמור היה שרון להפוך את פרי שתו
לנושא ציבורי ראשון במעלה. ציפו
כי הוא יקשור אותה להסכם־הביניים,
להתחלת הנסיגה מסיני, לניסיון פינוי ה מתנחלים
מקדום, או.כל נושא אחר שיהיה
בו כדי לשמש דגל פוליטי.
אבל שרון, כדרכו, הפתיע שוב. הוא
לא קשר את פרישתו לשום מאורע אק טואלי.
בניגוד מפורש למישאלות־הלב של
עיתונאי הליכוד, שמיהרו לקשור את פרי שתו
לעוצמת התגובה של צד,״ל להתפר עויות
בגדה, כל קשר בין ההתפטרות
ומה שאירע בגדה, היה מיקרי בילבד. אריק
גם לא חיפש עיתוי שבאמצעותו יוכל
להפוך את פרישתו לקרש־קפיצה פוליטי.
הוא פרש בצורה שתובן כמחאה על מדי ניות
כללית ועל שורה של מעשים או
״מחדלים״ ,ולא כתגובה ספונטאנית על
מאורע חד־פעמי.
עד כמה שהדבר יישמע אבסורדי,
נאלץ יועצו של ראשיהממשלה לפרוש

קודש. דומה שחלקם חשו כי הגיעה השעה
לנקום את דמם של טבוחי חברון משנות
השלושים. מנהיגם הרוחני, הרב משה
לווינגר, קנאי קיצוני אחוז תזזית משיחית,
הלהיבם לכך. הוא נטל את הפיקוד
לידיו, הורד, לגברים החמושים לרדת לעיר
התחתית הערבית ,״כדי להפגין נוכחות,״
כפי שהסביר.
הפגנת הנוכחות הפכה התפרעות של
כנופיית משולחת־רסן. מול צעירים ער ביים
משולהבים ומוסתים, שיידו אבנים,

העולם הזה 2012

דווקא גשום שראש־הממשלה
והיועץ הסכימו
נימעם בכל -רא
יכול ה׳ה היועץ
להמשין־ -כ׳ ההסכמה

לא יושמה במציאות
לא ביגלל חילוקי־דיעות עם ראש־המט־שלה.
הוא הגיש את התפטרותו דווקא בגלל
העובדה שבתחומים רבים, מדיניים וביט חוניים,
שוררת בינו לבין רבץ הסכמה
כימעט מלאה הן בראיית הדברים והן
לגבי משמעותם וחומרתם.
אלא שהיועץ לא יכול היה להשלים עם
כך, שרבין אינו מתרגם את הסכמתו עימו
ללשון מעשים. הוא התפוצץ.

יבין פחד
מעימות
^ פשר לייחס לאלוף שרון, כפי
שעושים רבים מידידיו ויריביו גם
יחד, תכונות של רב־תככן, שהשאיפות
הפרסונאליות שלו אינן יודעות גבול ומע צורים,
והמשחק מישחק ציני וקר בעק־

אריק שרון ויצחק רכין
״עולה לכיתה ג׳ — לא בבית־סיפרנו ! ״
אריק האמין, וזוהי כמובן זכותו, ש התפקיד
בו הוא יכול לתרום ביותר ל-
צה״ל הוא תפקיד הרמטכ״ל. השבוע, כאשר
התפטר, הוא היה מוכן להסתפק בהרבה
פחות מזה. הוא הצהיר על נכונותו לח זור
לצה״ל ״בכל תפקיד.״ אלא שפרם
ומוטה גור, ששללו את החזרתו לשירות
סדיר, ידעו כי כל תפקיד שיינתן לו,
ויהיה זה אפילו השולי ביותר, יחזיר אותו
מייד לרשימת המועמדים לתפקיד הרמטכ״ל
הבא. ואת זה הם ניסו למנוע בכל מחיר.
רב״אלוף גור, שזכה בגיבויו המלא של
שר־הביטחון, חשש כי החזרתו של אריק
לשירות־סדיר תערער את ההארמוניה ה־

למעשה בענייני־צבא אין לו כל סמכות.
נראה כי מחוסר־ברירה ייאלץ אריק
להשלים עם העובדה ששערי צה״ל נעו לים
בפניו. התחום היחידי שבו יוכל להמ שיך
לפעול, יהיה התחום הפוליטי.
גם בתחום זה נוטים רבים לפרש
על פי הירהורי ליבם את כוונותיו ותוכ ניותיו
של שרון. ההערכה כי פרישתו נו עדה
לאפשר לו לחזור שוב לפעילות פו ליטית
במיסגרת הליכוד ולהסתערות מחו דשת
על מנהיגות מחנה הימין, עלולה
להתגלות כמוטעית.

אזעקת־שווא
בליכוד

^ חד מאלה שסברו כך, היה אלוף
\ ( 1מיל ).עזר וייצמן, שחזרתו שלו לחיים
הפוליטיים השבוע, היתה קשורה קשר
אמיץ בפרישתו של אריק.
היחסים בין שני אלופי הליכוד האלה
הם מורכבים ומסובכים ודו־ערכיים במהו תם.
בין השניים שוררים יחסים של הערכה
וזילזול הדדיים. הם לא היו מעולם שו תפים
פוליטיים. גם כיום, למשל, יכול היה
1 רונות ואנשים כדי לקדם את הקאריירה
הפוליטית שלו.
צריך להתאמץ מאוד, ולהשתחרר מהר בה
דימויים שאריק עצמו סייע ביצירתם,
כדי להשתכנע שהדברים הם הרבה יותר
פשוטים ומובנים מכפי שמנסים לתאר
אותם. אריק פרש מתפקיד היועץ בשל או תן
סיבות עצמן שהביאו אותו להסכים
לקבל את התפקיד.
בדיוק כמו יצחק רבץ מצד אחד, ושמ עון
פרס מצד שני, מעריך שרון כי יש ראל
עומדת בפני סיבוב חדש של מיל־חמה.
בהיות מיקצועו אשי־צבא ולא מדי נאי,
הוא ראה את תפקידו לא בייעוץ כי צד
למנוע מילחמה, אלא בייעוץ כיצד
להתכונן לנצח בה כאשר תיפרוץ.
כמו יצחק רבין, ובניגוד לשר-הביטהון
והרמטכ״ל, מעריך אריק, שצה״ל אינו מוכן
דיו, בצורה שתבטיח לו ניצחון במילחמה
הצפוייה. זהו כל רקע המחלוקת בין אריק
ורביו מצד אחד לפרס וגור מצד שני. זהו
גם הנושא שדחף את אריק לפרוש מהכ נסת
ומהחיים הפוליטיים, כדי לנסות להש פיע
על ההיערכות הצבאית של ישראל.
הוא רצה לעשות זאת במיסגרת צה״ל.
כאשר נימנע ממנו הדבר, ניסה לעשות
זאת כיועצו הביטחוני של ראש־הממשלה.
כאשר הסתבר לו שבתפקיד זה אינו יכול
כמעט להשפיע על דמותו של הצבא ועל
המתחולל בו, ביקש פעם אחרי פעם 19 ,׳
פעמים רצופות, לאפשר לו לחזור לצה״ל.

הפעילו המתנחלים נשק חם, מתוך כוונה
ברורה ובידיעה מוקדמת שהם עלולים
לפגוע ולקפד חיי אדם.
הרב לווינגר עצמו התגלה כצלף בלתי-
מוצלח, כשירה בנשק שהיה בידו לעבר
המפגינים הערביים ברחובות חברון. לא
ברור אם עשה זאת אחרי שהותקף באב נים,
ואם אכן נשקפה סכנה לחייו, אבל
הוא עצמו הודה שהשתמש בנשקו. על-פי
עדויות של חיילי צה״ל שנכחו במקום :
״הוא ירה כדי לפגוע. ואם לא פגע, זה

העולם הזה 2012

עזר ידיעות על התארגנות פוליטית להקמת
מיפלגת-המנהיגים, שאריק שותף לה וש־עזר
לא הובא בסודה, הוא נעלב עד
עומק. ליבו. למרות שאותה התארגנות-
כביכול, שהיתה יותר מסע־גישושים בין
גנרלים לשעבר, מתומכי הליכוד והמערך
גם יחד, לא הפכה לשום דבר מעשי, נוצ רה
בעזר ההרגשה שמשאירים אותו בצד.
היה צורך באירגון פגישה נוספת בין
אריק לוייצמן, לפני כחודש, על מנת
להבהיר לעזר שאין ממש בהתארגנות
זו. אריק עצמו עדיין פוסח על שתי ה סעיפים,
אינו יודע אם מוטב לחזור ל פעילות
פוליטית בליכוד, או במיסגרת
גוף חדש.
האמת היא שיותר מכל דבר אחר, מוצא
עתה אריק סיפוק בעבודה החקלאית ב חוותו
שבדרום. שם הוא מגדל כבשים,
אבטיחים ומלונים לייצוא, ובונה את ביתו
החדש .״למה לא מאמינים לי, שאילולי
הייתי חרד לגורל המדינה, שום כוח בעו לם
לא היה מוציא אותי משם ז״ ,קבל
אריק בחודשים האחרונים באוזני אורח־ו.
בשבוע שעבר, ערב נסיעתו של עזר וייצ־מן
לבריטניה, במיסגרת מסע הרצאות

שוררת עתה בפיקוד-העליון ותחדש את
מילחמות־הגנרלים.
הסיבות מאחורי מיכתב ההתפטרות, ש הגיש
היועץ לראשיהממשלה בשבוע שעבר,
נשארו אותן הסיבות שעמדו מאחורי בקש תו
להתפטר לפני חצי שנה ולפני כחו דש.
הוא דחה מדי פעם את ביצוע ההת פטרות,
לא• משום שהאמין שמצב הדברים
ישתנה. היה זה ראש-הממשלה שנתן מדי
פעם לאריק סיבות טובות להאמין שהוא
מוכן לצאת לעימות גלוי עם שר־הבי-
טחון והרמטכ״ל בשאלת החזרתו של אריק
לצבא. אבל רביו לא מימש הבטחות אלה.
כאשר הודה השבוע ראש־הממשלה ב פומבי,
כי דעתו הנחושה היא שמקומו של
שרון הוא בשורות הצבא הסדיר, היתה
זו הודאה מפורשת בכישלונו. רבץ אמר
למעשה, כי אין בכוחו לכפות את דעתו
לא על הרמטכ״ל ולא על שר־הביטחון, וכי

מפני שאינו מסוגל לפגוע.״
טענתו של הרב לווינגר לאחר־מכן, כ אילו
קיבל אישור מצה״ל להפעיל את
הנשק שבידי המתנחלים נגד המפגינים,
היתה שקר גס. במידה שאכן היה אישור
למתנחלי חברון להפעיל את נשקם, הוא
ניתן להם רק למיקרה שיותקפו. הנשק
לא נועד לשימוש לצורך פרובוקציה
שפלה, שנעשתה תוך חיקוי של הפוגרו מים
ברוסיה הצארית.
על פי אחת העדויות ניסתה כנופיית

אריק לשלול את הסכם־הביניים ולהיות
חלק מהמערכת שביצעה אותו, ואילו עזר
יכול היה לתמוך בהסכם, אבל להישאר
מחוץ למערכת.
׳ הקרע בין השניים נוצר בתקופת מי נויו
של רבץ כראש־הממשלה. עזר שלף
אז את ״מיסמו וייצמן״ המפורסם, שנו עד
להוכיח את אי-כשירותו של רבין
לתפקד במצבי-לחץ. אריק יצא להגנת
רבין, כינה את עזר ״עריק פוליטי״ .עזך
הפך את הכינוי למחמאה, כשטען :״אני
אריק פוליטי.״
לפני כחצי שנה נעשה ניסיון לתווך
בין השניים ולהשלים ביניהם. עזר הט ריח
את עצמו ונסע במכונית הלאנצ׳יה
שלו עד לחוותו החקלאית של שרון, שם
נערכה סולחה בינו לבין אריק.
אלא שהסולחה לא בישרה שום שות פות
חדשה. להיפך, כאשר הגיעו לאוזני

לווינגר להצית חנויות בשוק של חברון,
ואפילו העלתה באש חנות אחת ,״כדי
להוכיח לערבים שלא משתלם לסגור חנו יות,״
כפי שטען אחד המתנחלים.
המתנחלים מחוץ לחוק. ועוד יותר
מכך. כאשר ניסו חיילי צה״ל למנוע מה מתנחלים
להשתמש בנשק חם כלפי מפגי נים,
שיידו בהם אבנים, התנגדו המתנח לים
לחיילים בכוח. באחד המיקרים הם אף
פעלו באלימות נגד המושל־הצבאי המקומי
וסגנו, מנעו מהם לבצע את תפקידם.

לרגל הופעת סיפרו באנגלית, נודע לו
על פרישתו הצפוייה של אריק. הערכת-
המצב של עזר היתה שעם פרישתו יס תער
אריק מייד על מנהיגות הליכוד, כדי
לכבוש לעצמו את מנהיגות מחנה הימין.
הוא לא רצה להופיע עוד פעם בציבור
כמי שנגרר אחרי אריק. לכן מיהר להו דיע,
ללא הכנה מוקדמת ובמפתיע, על
חזרתו לפעילות פוליטית בליכוד. הוא
עשה זאת בעת שארז את מיזוודותיו לנסי עה
לחו״ל.
עזר, שטען בשנים האחרונות כי הוא
נמצא במוסך, בתקופה של חימום־מנועים
לקראת המראה פוליטית חדשה, זינק זי-
נוק־חירום. הוא נאלץ לנחות נחיתודאונס
בליכוד מתוך חשש שאריק יקדים אותו.
הוא עלול להיות מופתע, כמו הרבה
אחרים, כאשר יסתבר לו כי הוא נחת
שם ביגלל אזעקת־שווא.

היה זה רק טיבעי שמתנחלי חברון ה מתפרעים,
והרב לווינגר בראשם, יועמדו
לדין על שימוש בלתי-חוקי בנשק והפר עת
הסדר הציבורי. אך תחת זאת התרפס
בפניהם שר-הביטחון, ניהל עמם משא-
ומתן, ביקש שיימנעו מירי בפעם הבאה.
אם היתה דרושה הוכחה נוספת לכך
שהמתנחלים בשטחים עומדים מחוץ לחו קי
המדינה, וכי הם רשאים ליטול את
החוק לידיהם, נתנה אותה ממשלת־ישראל
השבוע.

במדינה
פלסטינים

שיקה

בידיי ״ .

תזוז ה ב ־ 6ד 9ו ד

פרופסור מזוויגסקי מארגן מיפגש
בגיו-יורר, כין אש ״ף דמגהיגי
האירגוגים היהודים סאמריקה
הבדיחה האחרונה הנפוצה בוושיגגטו:
מספרת, כי שר־החוץ האמריקאי הנרי קי ;
סינג׳ר הגיע לרומא, רכש בד עבור הליפה,
.ניגש לחייט רומאי ידוע. הלה הביס בבד
ובקיסינג׳ר, טען כי כמות האריג אינה
מספקת עבור חליפה. הגרי סירב לוותר
על הבד, לקחו עימו לפרים, ניגש שם
לחייט ידוע. גם חייט זה הודיע כי נמות
הבד אינה מספקת עבור הליפה. הנרי לא
התייאש, לקח את הבד עימו לישראל,
ניגש לחייט והיה נכון כבר לשמוע יאת
התשובה הרגילה, נאשר לפתע בישר לו
החייט בי יתקין עבורו חליפה לתפארת.
הנרי המופתע שאל את החייט, כיצד יית כן
שאותה כמות בד לא הספיקה לחליפה
עבורו ברומא ובפריס, ואילו בישראל היא
מספקת. הייך החייט והשיב :״אצלנו, ב ישראל,
אתה קטן מאד.״
אולם, כאשר מספרים חוגי הנשיא פורר
את הבדיחה הזו, אין הם שוכחים להוסיף,
כי הפעם נטל הנשיא פורר. את הטיפול
בנושא המיזרח־התיכון, בידיו, אישית, והוא
לא קטן לא בישראל, ולא בשום ׳מדינה
אחרת.
;מהלך״מיכחן. אנשי פמלייתו של פורד
טוענים בכל תוקף כי התיאוריה היש-

״המצלמה לעולם צודקת״
זהו אולי מ שפ םמעם
יומרני. אד מפעלי
״׳שיקה׳ היפניים ונציגיהם
בכל רחבי ה עול ם,י כולי ם
לומר אותו בבטחה מו חלט
שאל כל מי שמצלםבמ צלמות
״ישיקה״ והוא יאשר כי מ צלמות
אלו!מהפ שיטה ועד המורכבת! הו
מצלמות ה מ תו כ ננו ת לצילום ח ד
ומדוי ק ביותר ה! בשחור לבו והו
בצבע. חברת ״ישיקה׳ שמ צלמותי ה
מיועדות ל מי ק צו עני ם ול חובבי ם כא חדה קי מהת חנ ו ת שרות וייעוע
בכל רחבי ה עו ל ם ועתה ג ם בישראל. ל כן־קחאת ״י שי ק ה ״ בידיים...

פרופסור מזווינסקי
פגישה עם עראפאת

גיד׳ גיא סוכנויות לצרב• צילו ם בעיינו
משרד מכירות ומעברת שרות ארצית: רחוב חי באייר ( 46 ככר וומדיניק טל 269644 .
־לב״שרותיפרסשבע״מ* ׳

נגד

נגד
נגד

!?וחי אנו השימוש כגאז לפיזור הפגנות וכעונש להמונים.
מכות כאלות ופשוטים.
מניעת עזרה רפואית למוכים ולנפגעים.
הכאת ילדים.
״מתנחלים״ הנוטלים בידם את החור, ויורים כרחובות
עיר ומשסים באוכלוסיה את כלביהם.
שלילת הזכות לפולחן דתי בירושלים על־ידי חסימת
הדרבים בכוח.
המצור על רם־אללה ואל־בירה וסגירתן —
אין יוצא ואין בא.
המעשים חברוטליים שנעשו בשטחים המוחזקים.

נג ד
אל תחרישו ! אל תאמרו: לא ידעתי !
21 כמרץ.1976 ,

הליגה לזכויות האדם והאזרח בישראל
תל־אבי־ב, ת.ד14192 .

בנשף ובמטיבה הפלש
האלקטרוני תמיד אי תן!

גדול יצרני הפלשים ביפן

זא 3171״

אצל ״פוטו במר״ !
מבחר גדול במיוחד של מצלמות
מ־ 75 ועד 1,000ל״י.
פיתוח תמונות צבעוניות אצל
המעבדות הגדולות ביותר בארץ !
מחשבי כיס לכל תפקיד !

^3 011ז- £1140

פ 1ט 1ב ד 3ד
חיפה, ר ח 1בהחלוטז 3

ראלית, לפיה צפוי קיפאון במגעים במיז־רח־התינון,
אין לה על מה שתסמוך. ל־דיבריהם,
הנשיא פורד נחוש בהחלטתו
להביא לידי תזוזה רבת־משמעות בין יש ראל
לערבים. התיאוריה הפורדית מבוססת
על כמה הנחות.
הראשונה היא, שלא יהיה פיתרון במרחב
ללא אמריקה. השנייה, כי פורד זקוק
להישגים במדיניות-החוץ, שכן כל ימה ש מתרחש
בתחום הכלכלי אינו נזקף לזכותו.
ואילו במדיניות־החוץ, אחרי המפלה באנ גולה,
הוא זקוק להישג מרשים כמו זה
של ניכסון עם סין. דעת הקהל האמריקאית
זוקפת לזכותו או לחובתו של הנשיא כל
מה שקורה במיזרח־התיכון. לציבור הא מריקאי
בדור, כי המשך הקיפאון יירשם
לחובתו של הנשיא.
האסטרטגיה הכוללת של קיסינג׳ר הניחה
מהלך עם הסורים אחרי המהלך הישראלי-
מצרי. אסטרטגיה זו נכשלה, כאשר הודיעו
הסורים כי לא ייכנסו למשא-ומתן ללא
תזוזה בשאלה הפלסטינית, ואילו ממשלת
ישראל מתנגדת עד כה בתוקף לכל תזו זה
כזו.
כדי להביא את ממשלת ישראל לידי שי נוי
עמדתה בשאלה הפלסטינית, מפתח
פורד מערכה כוללת לשינוי דעת־הקהל
ועמדות הלובי היהודי בעיתונות וב סנאט.
עדותו של הארולד סונדרם הי תד
מהלך מסוג זה, שנועד לבחון את
(המשך בעמוד )25

העולם הזה 2012

המיגדל הלוהט
של נתניה
ץ גי ארז, קציו־חגיטחון של מלון ״פארק״ ב-
^ נתניה, תתייחס לתפקידו ברצינות. הוא נלחם בסח־טניס
שניסו לגנו ת דמי״חסות ממועדוו״חלילה של בית*
המלון, הורת לשומרים למנוע כניסת ניריונים ולסלק
ללא־שהיות כל מתפרע נו.
א ח חיה כה תקיף בדעתו, עד שלא״פעם הסתכסך
עם מנחל המלון, אלי כחן, שיעץ לקצין-הביטחון שלו
להיות קצת פחות קשוח, לעצום עין מדי־פעם ובילבד
שהשומרים לא ייאלצו להס תכסך עם חביריונים בכניסה
למועדון.
מספר בעל ה מלון :״ א ח לא הסכים לדעתי. תמיד
אמר שאם נוותר פעם אחת, זה יהיה הסוף של המו עדון,
ואנשים הגונים יברחו ממנו. חיו לנו ויכוחים
קשים, אבל בסוף כל וינוח הייתי מקבל את דעתו
של א ח .״
אן לא רק בניריונים נאלץ גני א ח להילחם. הוא
ספג מחלומה בלתי-צפוייה גם מנית״מישפט״חשלום
בנתניה.
ב״ 3בינואר 1976 ניסה דויד בוארון, שהירנה להטריד
א ת שומרי המועדון, להיכנס פנימה ללא תשלום.
הסדרן מגע ממנו א ת הכניסה, והזעיק ל מקו ם את קצין־
הביטחון ארו. נוארון איים שישרוף את המועדון ויחסל
את קציו־חביטחון. ארז הזעיק א ת חמישטרה, וזו
עצרת א ת נוארון, שהועמד לדין בעוון ס חי ט ה באיו מים,
חסגת״גנול פלילית ואיומים.
למרות ההאשמות החמורות שוחרר בוארון בער
בות,
ובית״המישפט ביקש לשמוע חוות־דעת של קצין-
מיבחן. לנית־חמישפט התברר שלבוארון עבר פלילי
עשיר, הכולל הרשעות על שימוש בסמים מסוכנים,
איומים, עבירות רכוש ופגיעה בשלום הציבור. נגד
בוארון אף חיו תלויים ועומדים שני צווי מאסר על-
תנאי, אחד שניתן בתיק בית־חמישפט״המחוזי בתל-
אביב, ושני שניתן בתיק נית״מישפט־חשלום בנתניה.
נית״המישפט אף למד לדעת שבוארון, שהתגייס
לצה״ל בשנת , 1973 שוחרר מהצבא נעבור שלושה
חודשים ומאז הוא מתגורר בחדר בנית״מלון, ואין לו
מקוס-עבודח קבוע. למרות עבר פלילי עשיר זה, ולמ רות
שלושת סעיפי״האישום החמורים שהוגשו נגדו,
בפרשת מועדון־חלילה של מלון ״פארק״ ,החליט בית-
המישפט ״לתת לנאשם הזדמנות אחרונה להיטיב דרכיו.״
בוארון נקנס ב־ 1,000 לירות, וחוייב לחתום על
ערבות בסך 1,000 לירות לכך שתוך שנה לא יעבור
עבירה דומה.
פסק הדין ניתן ב 14-בחודש זח. נבר למחרת היום
ניראה בוארון כשהוא משוטט על חמידרכה סמוך
למלון ״פארק״.
גבי ארז, קציו״הביטחון של המלון, היה חמום.
פסק״חדין של בית-המישפט היווה לגביו בדיחה מרח.
האדם שאיים לשרוף א ת מועדון חלילה ולרצוח את
קציו־הביטחון, הסתובב חופשי. חבריו האלימים בוודאי
הסיקו גם חם מסקנות מתאימות.
חמישה ימים לאחר-מכן, ב 19-בחודש, הוצת מו-

חבדהצלה

ממרומי הקומה החמישית ניסתה
קבוצה נואשת של נופשים,
שנלכדו ביס הלהבות, לחלץ עצמה באמצעות חבל־סדיניס.

23י—

(המשך מעמוד )23
עדון־הלילה. האש התפשטה במהירות בכל
קומות המלון והמיבנה עלה באש.
בוארון הוא חבר באחת מחמש־שש
קבוצות־ביריונים הממררות את חייהם
של בעלי־העסקים בנתניה.
תושבי העיר מכנים ביריונים אלה ״נע-
רי־החוף״ ,זאת משום שלאיש מהם אין
מקובדעבודה קבוע. את שעות־הבוקר הם
בניסיון להציע את
הים,
מבלים על שפת
שירותיהם לתיירות קשישות ובודדות,
ואילו בשעות הערב הם מטילים חיתיתם
על בעלי־עסקים ובעלי מועדוני־לילה.
העובדה שהם יוצאים במישפטיהם בעו נשים
קלים בלבד אך מגבירה את הש־תוללותם.

אירע אף עם מישל עלייה, שהת פרע
לפני חודשיים במועדון של מלון פארק
וניפץ בקבוקי־משקה. המישטרה הוזעקה
למקום ועצרה אותו, אך בית־המישפט
שיחררו בערבות כעבור יומיים.
״נער חוף״ נוסף הוא שמעון סופר,
שחוצפתו הרקיעה שחקים. לא זו בלבד
שהתפרע במועדון־לילה, אלא שכאשר
הוזעקו השוטרים למקום, לא היסס לאיים
עליהם כי יחסל אותם, וכי דם יישפך
והמועדון יוצת.
ניכר בבירור כי השמועה על היד הרכה
שנוהג בית־המישפט במתפרעים, פשטה
במהירות בין האלמנטים הפליליים שבעיר
נתניה.

דיון מישפטי
מצחיק

דוו ההצלה

המדרגות־

יי 1
לשננת־חירוס, שניבנו מחוץ למלון, נחסמה
על־ידי הטשן הסמיך ולשונות־האש שהש תוללו
במיסדרונות. אילו היו דיירי המלון
מוזעקים לחלץ עצמס בשלב הראשון של
הדליקה, לפני התפשטותה, היו מצליחים
לעשות זאת ללא תקלות וללא נפגעים.

^ הרי פרוץ הדליקה הוקם צוות א
! חקירה מייוחד, בראשות רב־פקד קל-
מן בורנשטיין, מפקד תהנת־המישטרה ב נתניה,
כדי לחקור את נסיבות ההצתה.
הצוות עצר לחקירה שיבעה חשודים.
ביום השני, ה־ 22 בחודש, הובאו החשודים
בפני שופט, להארכת מעצרם. החשו דים,
שנשלחו למעצר בתחנות־המישטרה
בחדרה ופרדס־הנה, הובאו למישטרת נת ניה,
לשם הוזעק שופט־תורן, ובחדרו של
רב-פקד בורנשטיין התקיים הדיון המיש־סטי.
לתוך
׳החדר צר־המידות נדחסו השופט,
התובע המישטרתי, העצורים, שומריהם ו מ ספר עיתונאים.
אהד החשודים, דויד בוארון, ניראה
משועמם. הדיון המישפטי לא נגע לו כלל.
בעוד הנאשמים האחרים ניצבו מתוחים
לפני השופט, החליט בוארון לתחוב ידיו
לכיסי־מיכנסיו.
עד־מהרה תפס בוארון ביטחון. הוא הסיר
את מעילו העליון וכיסה בו את פניו, תוך
שהוא מסביר לחבריו העומדים לידו., :לא
רוצה שיצלמו אותי.״
למרבה הפלא לא הגיב בית־המישפט גם
הפעם. משך כל הדיון המישפטי ניצב בו־ארון
לפני השופט, כשידיו תחובות בכיסיו
ומעילו מכסה את פניו. מעמד זה, שניראה
כאילו לקוח מתוך תיאטרון האבסורד, מצא

קומדיה בבית־המישפט

— דויד בוארון, שאיים על קצין־
הביטחון של המלון כי יחסל אותו
וישרוף אח מועדון־הלילה, ניצב ליד חבריו, העצורים, לפני פתיחת הדיון המישפטי בבקשת

11ל 11011ל11X1111)1

— מועדון־הלילה וואן־אפ, השוכן בקומת־הקר־ק
עשל מלון פארק, משך אליו את ביריוני

העולם התחתון. כיוון שכניסתם נמנעה, איימו לא־פעס בי יעלו את המלון באש.

חן בעיני אחדים מהחשודים האחרים.
צ׳ארלי מסיקה, העריק מצה״ל מזה שמו נה
חודשים ואשר איים בעבר פעמים אח דות
על בעלי מלון פארק, פרץ בצחוק
רועם למראה ראשו המכוסה של בוארון.
״תחזיק קלצ׳ניקוב ביד, ואז תיראה בדיוק
כמו פידאיון,״ אמר לו.
חשוד אחר, יונתן דהן, נושא־כליו של
בוארון, שלח מבטי־הערצה לעבר הבום.
לאסון שאירע במלון פארק השלכה
ציבורית חשובה. מיבנה המלון וציו דו
היו מבוטחים. הנזק, הנאמד במיליוני
לירות, יכוסה על־ידי חברות הביטוח.

,אך המצב שונה בכל הנוגע לביטוח אור חי
המלון. בארץ, בניגוד למרבית ארצות
אירופה, לא קיים חוק המחייב בעלי בתי־מלון
לבטח את אורחיהם ואת חפציהם
מפני פגיעות בלתי-צפויות. כל בית־מלון
רשאי לבטח את אורחיו בסכום הנראה
סביר בעיניו.
בירור בחברת־הביטוח מנורה, שאצלה
בוטחו אורחי המלון מפני פגיעות, העלה
כי סכומי־הביטוח נמוכים. קיים חשש ש הנהלת
המלון תיאלץ לשלם, מכספה, סכו־מי׳־כסף
בלתי־מבוטלים לעשרות אורחי
המלון שנפגעו בדליקה, למעלה מסכום

המישטרה להאריך את מעצרם. במהלך׳הדיון עמד בוארון לפני השופט כשידיו בכיסיו
ומעיל מכסה את פניו. הוא טען שמנסים לצלמו, למרות שבחדר־הדיונים לא נמצאו צלמים.
בתום הדיון המישפטי צולם בוארון על־ידי צלם העולם הזה כשהוא מוקף שוטרים.

75 זדקץ

ה״גג״ שבו בוטחו על־ידיד. מלכתחילה.

אמצעי-הגטיחות
לא הספיקו

ך מרכז מגן־דוד אדום בנתניה נת־
•י קבלה קריאת־חירום ראשונח מבית-
המלון פארק בשעה 4.55 לפנות־בוקר. ביו מן
מישטרת נתניה נרשמה קריאת־החירום
הראשונה רק בשעה ,5.00 ואילו למרכז
מכבי־האש בעיר הגיעה קריאת־ההצלה
הראשונה שתי דקות לאחר־מכן, ב־.5.02
אך גם המישטרה וגם מכבי־האש קובעים,
כי הדליקה פרצה זמן קצר אחרי השעה
4.30 לפנות־בוקר.
יוסף לוטן, המתגורר מול המלון, מציין
אף הוא כי כבר ב* 4.45 התעורר לקול
צעקותיהם של ראשוני דיירי המלון ש חשו
במתרחש. עשרים־שלושים הדקות ש בהן
השתוללה האש בבית־המלון באידמפ־ריע,
ושרשרת המחדלים שאירעו לאחר־מכן,
מעידים כי נושא הנוחלים הקבועים ללחי מה
בשריפות עדיין מוזנח מאד בארץ.
מבחינה בטיחותית ענה מלון פארק על
כל דרישות מכבי־האש. בכל אחת מקו מות
המלון נמצא ציוד משוכלל לכיבוי-
שריפות. מלון פארק הוא אחד מבתי-המלון
המעטים בנתניה שהמדרגות־לשעת־חירום
בו ניבנו, כנדרש, מחוץ למלון. הנהלת
המלון השתמשה, בחדריו, בחומרים חטי-

(המשך מעמוד )22
התגובות באמריקה לגבי תוכנה. אח רי
פירסום ההצהרה, שתוכנה אושר מילה-
במילה על-ידי קיסינג׳ר עצמו, התעוררו
חילוקי־דיעות בין עוזריו של קיסינג׳ר,
לגבי התגובות עליה. אולם ההצהרה הביאה
כבר לקריאות בעיתונים החשובים לתזוזה
במרחב, שתכלול את הפלסטינים.

קצין הביטחון

— של מלון פארק, גבי ארז, היה הגבר שלחס ללא־פחד
בבירינני העיר נתניה .,שהתנכלו למועדון־הלילה
של המלון. לא־פעם נאלץ לנהל ויכוחים ממושכים עם מנהלי־המלון אלי כהן (באמצע)
ובטי קונרייך־המלוס, כדי שלא י רפנ ממדיניות היד הקשה שנקט נגד הביריוניס.

ריהם עד לבוא אנשי החילוץ, תוך שדל תות
הכניסה ודלתות המירפסות תישאר נה
סגורות, לא היו נפגעים.
ברגע שפתחו את דלתות החדרים וה־

את הרקע לדליקות הרבות שאירעו לאח רונה,
וכן את סידורי־הבטיחות.
אך נסיון העבר בהקמת ועדות־חקירה
דומות, בעיקבות הדליקות האדירות בבג־

תזוזה כמימסד. פורד וקיסינג׳ר רו צים
להבטיח לעצמם תמיכה של הקונגרס
במהלכים החדשים, כדי ש במי ק רה של כי שלון
יוכלו לומר ׳שגם הקונגרס שותף
לאחריות, ולא רק׳הממשלה. כדי לערב את
הקונגרס נעשו שני צעדים. האחד, קיסינג׳ר
הגיש לקונגרס בקשה לסיוע־רב״שנתי במ קום
לשנה אחת בילבד. בקשה כזו חייבת
לעבור דיון בוועדות־הסנאט, הצריכות לח וות
דיעה על המדיניות המיזרח־תיכונית
בעת אישור הסיוע הרב-שנתי.
הצעד השני היה הצבת טכנאים אמרי קאיים
בסיני, צעד שחייב אף הוא אישור
של הסנאט בשתי ועדות.
למעשה, מזה שנים רבות לא התקבלו
בקונגרס כל החלטה ודיעה חד-משמעיות
בנושא המדיניות במרחב.
הנשיא רוצה לקבל החלטה כזו עכשיו,
כדי לקשור את הקונגרס למדיניות החדשה
שלו בעניין הפלסטיני. כבר עתה נראים
סימנים לשינוי בעמדות המימסד האמרי קאי.
בנובמבר
אשתקד פנתה הוועדה ליחסי-
חוץ של בית־הנבחרים אל קיסינג׳ר, וביק שה
כי יעשה לפיתרון הבעייה הפלסטינית.
לפני ארבעה שבועות, יום קודם שהודיע על
התפטרותו, הופיע עוזר שר־החוץ ג׳וזף סיס-
קו לפני 25 חברי בית־הנבהרים. הוא נשאל
אם יש מדיניות או החלטה של המימשל
לידיים משא־ומתן רישמי עם הפלסטינים.
סיסקו השיב כי אין לממשלה צור! בכל
צעד רישמי, מאחר שברור כי ללא משא-
ומתן כזה לא יוכלו לעשות דבר.
מקורבי הנשיא פורד מציינים את היע דר
התגובה החריפה של המימסד היהודי
לשינוי המסתמן בעניין הפלסטיני. הם
מציינים כי הנשיא פורד קרא לרבין, בעת
ביקורו באמריקה, לפגישה שלישית, שבה
ניסה להניעו לגמישות י-שראלית כלפי
הפלסטינים.

המאיימים

— בין העצורים, החשודים על־ידי
המישטרה בשריפה מלון פארק, צ׳ארלי
מסיקה (מימין) ,עריק מצה״ל שהתנכל לא־פעס להנהלת המלון,

ני-אש אפילו יותר מכפי שמחייב התקן
למניעת שריפות. אך למרות כל אמצעי־הבטיחות
הללו ניספו בדליקה ארבעה בני-
אדם, ועשרות אחרים נפצעו.
יוסף טוויג, שומר-הלילה של המלון,
ששהה בחדר־הקבלה והיה הראשון ש הבחין
בלהבות, שפרצו מכיוון מועדון-
הלילה, איבד את עשתונותיו. הוא לא ידע
מד. עליו לעשות, ולא נמצא לידו כפתור־אזעקה
שבאמצעותו יוכל להזעיק את כל
דיירי המלון, להזהירם שימהרו לחלץ עצ מם
דרך המדרגות־לשעת־חירום. גם אחד
המיתקנים החדישים להדחת אש יכול היה
להזעיק בעוד־מועד.
טוויג, שבשיחה עם כתב העולם הזה,
יומיים אחרי הדליקה היה עדיין המום, זו כר
במטושטש כי בשלב כלשהו, לאחר
שכבר היה בטוח שבמלון פרצה שריפה,
החליט לרוץ לעבר תחנת המישטרה, הלא-
רחוקה, כדי להזעיק. עזרה. עד היום אין
איש יודע מי היו אלה שהזעיקו את מכ־בי־האש
ואת האמבולנסים של מגן־דויד-
אדום. עיון ברישומי תחנת מגן־דויד הע לה,
כי הודעת־החירום הגיעה לשם עוד
קודם שהגיעה למישטרה.
סיור בבית־המלון השרוף גילה, כי ה אגף
השוכן מעל מועדון־הלילה נשרף
כליל, בעוד האגף האחר נפגע פגיעות
קלות יחסית.
דיירי המלון לא יכלו לפלס לעצמם דרך
לעבר המדרגות־לשעת־חירום, משום שה־מיסדרונות
היו מלאים עשן סמיך וכבד
שבלם כל נסיון־התקדמות. אך מה שדיירי
האגף הנגדי לא ידעו, ואיש גם לא טרח
להסביר לחם, היה כי אילו המתינו בחד־

ויונתן דהן (משמאל) ,נושא־כליו של החשוד הראשי, דויד מארון.
יונתן איים על קצין־הביטחון שיבטל את תלונתו נגד בוארון,
הקצין לא ויתר, הזעיק את המישטרה ויונתן הועמד לדין והורשע.

מירפסות, בנסיונות נואשים להיחלץ, הפ כו
חדריהם מערבולות של אש, בשל הרוח
העזה שנשבה במהירות עצומה מן הים.
השבוע הודיעו ראשי מישרד־הפגים, כי
הם עומדים להקים ועדת־חקירה שתבדוק

יין ציס בתל־אביב ובנמל־התעופה בן־
גוריון בלוד, מורה כי ועדות־החקירה הל לו
לא חוללו כל שינויים מפליגים בתחום
זה. לא די בוועדת־חקירה, ולא די במס קנות.
מסקנות צריך גם ליישם בפועל.

פעולות מזווינסקי. מקורבי הנשיא
רושפים לפניהם כי הביטאון הרישמי של
הלובי הציוני בוושינגטון, שהתעלם עד כה
מן הנושא הפלסטיני, החל בחודשים האח רונים
מתקיף אותם בכמה מיקרים, תוך
אמכור מפורש של שמם.
יוזמה שנועדה להשפיע עוד יותר על דעת־הקהל
ועל הלובי היהודי, באה מצד
איש הטוען כי הוא נאמנו של הנשיא
פורד, פרופסור נורטון מזווינסקי, הפועל
מזה כמה חודשים, לקירוב בין הנשיא ל ראשי
אש״ף, ולקיום מיפגש בין ראשי
אש״ף לראשי האירגונים הציונים באמרי קה•
על מיפגש כזה החליטו בחיוב גם
ראשי אש״ף, וגם המנהיגים היהודיים.
מזווינסקי ביקר לאחרונה פעמים אחדות
בלבנון, נפגש אישית עם יאסר עראפאת
(העולם הזה )2003 והשיג את הסכמתו
למיפגש. ברור כי המיפגש, שיתקיים ב דלתיים
סגורות, יכה הדים רבים. שכן עד
כה גרס הקו של ממשלת ישראל החרמת
כל מגע אם אש״ף.
לדבריו, מדווח הפרופסור מזווינסקי ישי רות
לפורד, וכן גם לקיסינג׳ר ועוזריו. מת ברר
כי מישרד־החוץ האמריקאי אינו יודע
הרבה על הקורה באש״ף או בסוריה. הוא
לא ידע על הפגישות התנופות ועל יחסי-
הקירבה בין הנשיא אסד לעראפאת, וכן
לא ידע כי עראפאת מעוניין לשמור על
קיומה העצמאי של לבנון, כדי שלא להיות
תלוי מדי בסוריה. אי־ידיעה זו גרם ל טעותו
ישל קיסינמר, שהשב כי סוריה
תסכים למשא״ומתן עם ישראל כמו מצ ריים•
לא הובא בחשבון כי סוריה רואה
עצמה פטרונית על עניין הלאומיות הער בית
והפלסטינית.
השפעת היהודים. מקורביו של ה-
הנשיא סבורים כי הוא אינו תלוי ביהודים
כקודמיו (ראה תשקיף).

אחו׳ השריפה
הדיירים,

שרבים

מהם

— למחרת ליל־הזוועות נכנסו השוטרים לאותס חדרי־המלון
שלא ניזוקו קשה, והחלו עורמים את חפצי
לעורם. בלבד כשבגד־שינה
נמלטו מהמלון הבוער

כיוון שירצה להיבחר, הוא יעשה כל
מאמץ להזיז את ישראל מעמדותיה העק שניות,
כדי שיוכל לרשום לעצמו הישג
שיסייע לו במערכת־הבחירות שלו.

נו ואה אותנו השבוע העולם: שוטרים במסילות מסתערים על ]ערים מפ!

היד התוהה

ך< ם היו בכי שש, כאשר כבש צד,״ל
1 1את עריהם וספריהם. במשך תשע
שנים, הם חיו תחת ניבו־ש זר.
הרדיו והטלוויזיה העבירו להם את דברי
אחיהם שמחוץ לשטחים הכבושים. הם
הסתודדו בבתי-הספר והחליפו דיעות על
מולדת, כבוד לאומי, שיחדור. פד,־ושם נת קלו
באנשים מיסתוריים, שלחשו להם דב רים
בשם ״האירגוך. הם עקבו במבטי זעם
ושינאה אחר מישמרות הכובש בחוצותי-
הם׳ ושאלו את עצמם :״במה הם יותר
טובים מאיתנוי״
זהו נוער אופייני בשטח של כיבוש. היו
כמוהו בארצות רבות, בתקופות שונות. הוא
תמיד מחכה לאות כל־שהו, לעילה שתגדיש
את הסאה, לדחיפה האחרונה למרד.
בשבועות האחרונים זה קרה בכל רחבי
הגדה המערבית. הנוער יצא לרחוב, יידה

אבנים׳ צעק סיסמאות, קרא קריאות בוז
והידד. הוא הבעיר צמיגים, הדביק כרוזים,
חסם כבישים, הניף דגלים לאומיים על בתי־הספר.

היה מוכרח לקרות, במוקדם או ב מאוחר.
אך אין זה מיקרה שזה אירע דווקא
עכשיו.

השולטאן שר העוסחים
י< ה דא קרה כל עוד היה משה דיין
| השולטאן הישראלי של השטחים.
דיין היה לא-יוצלח ברוב השטחים, ובעי קר
בשטח הצבאי. אך היה לו כישרון
טבעי כמושל של שטח כבוש. הוא ידע
שהמיצווה העליונה היא: למנוע עילה
למרד, למנוע הצטברות -של לחץ פנימי.

בכל פעם שהיה נדמה כי הנה יצטבר הקי טור
בקומקום, הוא מיהר להסיר את ה־מיכסה.
משום־כך
הנהיג דיין את ״מדיניות ה גשרים
הפתוחים״ ,שמטרתה האמיתית
היתה לשמש שסתום־ביטחון, ולמנוע בשט חים
הרגשה של מחנק והינתקות. השיכבה
העליונה של החברה בשטחים עשתה עס קים
טובים׳ ראשי החמולות והערים דאגו
לפרנסתם, והשקט נשמר.
בימי דיין לא יכול היה לקרות מה ש קרה
עתה. כאשר שופט צבאי רודף-
פירסומת הטיל עונש־מוות על פידאי,
הרגיש דיין מייד שהנה נוצר מוקד דרמאתי
להתקוממות, ומיהר למנוע את הפיכת
הפידאי גיבור לאומי. תוך שעות הודיע
הרדיו כי הרמטכ״ל ביטל את גזר־הדין.
כאשר החלו מחרחרי־ריב יהודיים לחמם

את האווירה במערת־המכפלה, מיהר דיין
לשים לדבר קץ. הוא רץ למקום, קבע סד רים
שהשביעו את רצון המוסלמים, והמתח

אילו היתה שופטת־השלום רות אור פוס —

מאח

אור אבירי

קת את פסק-דינה בימי דיין, היה פסק-
דינה מבוטל בעירעור תוך 24 שעות, או
שממשלת ישראל היתד, מכריזה בו־ביום
כי אינה מכירה בו. כי משה דיין ידע
שהסכנה הגדולה ביותר לכיבוש הישראלי
היא מילחמת־דת.

בל׳ בלמים ובדי 1הג

ומעות בעיניים: מפגין שנעצו גגחייק בזרועו הפצועה

ך י• דת אור החליטה שיש ליהודים זכות
להתפלל בשטח המיסיגדים, שהיה סגור 1 ללא־מוסלמים במשך מאות בשנים.
תהיה ההצדקה המישפטית לפסק־דין זה
אשר תתיר — ,מבחינה מדינית הוא היה
התגלמות של טיפשות לאומית.

למרבד. האסון, זה קורה בתקופה שבה
אין בישראל ממשלה המסוגלת לתפקד.
אחרי פסק־הדין, לא העז איש להגיב.
יצחק רבין פוחד מפני השותפים הדתיים״
הקנאיים שאותם הכניס לממשלתו. הוא לא
העז לעשות, על דעת עצמו, מעשה מהיר
ונמרץ כדי למנוע את האסון. קרוב לוודאי
שלא חש כלל כי הנה ניתנה דחיפה למכו נית
חסרת־בלמים.
אחרי שהאסון כבר החל מתרחש, לא ידעה
הממשלה מה לעשות. אחרי היסוסים
!ולבטים, הגישה עירעור לבית־המישפט
המחוזי• אבל היא לא דאגה שעירעור זה
יישמע מייד .׳שופטי ישראל רגישים מאד
לבעיות לאומיות, והם היו נחפזים לטפל ב נושא׳
אילו נרמז להם שזהו עניין של
כיבוי־שריפה. עד היום לא נשמע העירור
כלל.
ללא בלמים וללא נהג, הידרדרה המכו נית
במידרון.

נניח חדשות במראה
אשר קורה אסון כתוצאה מטימטום,
אי־ראיית־הנולד, קהות־חושים ורשל־

אנשי מגיב מחייכים בהובילם מפגין

:שוטרים שומויס בנתח ס״מטח
נות, יש לשילטון הישראלי תמיד תשובה
סטנדרטית :״יד חזקה״.
,״היד החזקה״ הופעלה. כשלא הצליחה,
הופעלה יד חזקה עוד יותר.
השבוע יכלה ישראל להסתכל בראי —
והמראה שנשקף לא היה יפה.
תחנות־הטלוויזיה בכל רחבי העולם שידרו
— באנגלית, בצרפתית, ברוסית, בגרמנית,
ובעיקר בערבית. המצלמות הראו את שוט רי
הכובש — שוטרים אופייניים של כובש
אופייני, העושים את המעשים האופייניים
שעושה כל כובש.
הם הראו את הנוער המתמרד, והוא דמה
לנוער המתמרד בכל איזור של כיבוש.
השוטרים היכו, הסתערו, ירו, גררו על
הארץ, משכו בשערות, ולפעמים גם ברחו.
הנוער התקדם, המטיר אבנים, נחבל, נתפס,
נפצע.
כל אדם נורמלי, שאינו מעורב בעניין,
שונא אוטומטית את חיילי,הכיבוש, ורוחש
אהדה אוטומטית לנוער הכבוש. ההצגה
כולה היתה שווה מיליארדים לתעמולה
הפלסטינית, והערבית ביכלל, ושום תקציב
ישראלי אינו יכול לתקן את הנזק.
בציבור הישראלי עצמו, עורר המראה
רגשות מעורבים. איו ספק שרוב הציבור
הגיב כפי שמגיב כל ציבור בכל מדינת־כיבוש
:״צריכים לתת להם על הראש״,
(המשך בעמוד )52

יריח בוובורגאזים לתוך המון מפגין

קיד הנמוך ביותר במיקצוע השיפוט, ב-
סך-הכל מזה שנה. המינוי נכנם לתוקפו
ב־ 25 בפברואר 11 — 1975 חודשים לפני
פסק־הדין הגורלי. היא מכהנת גם כשופ טת
בבית־המישפט העירוני, תפקיד נמוך
עוד יותר.
לפני-כן כיהנה רות אור, ששמה הקודם
היה רות פוקס, כיועצת מישפטית של
מישרד־הקליטה. מעולם לא היתד, לה
פראקטיקה פרטית כעורכת־דין.
דרך לימודיה של הכימעט־צברית —
היא נולדה בברלין לפני 45 שנה, שנתיים
לפני עליית הנאצים לשילטון, ועלתה אר־צד,
בגיל ארבע — היתד, שיגרחית. ב-
1949 סיימה את בית־הספר התיכון, עברה
ללמוד באוניברסיטה, סיימה שם את לי מודי
המישפטים ב־ 1955 ואת לימודיה
בקרימינולוגיה ב־ . 1967 יש לה ארבעה
ילדים, כולם בנים. בעלה נמנה עם צוות
מישרד־הבריאות.
היא לא הסתפקה בזיכוי שמונת הקנאים
הלאומניים, מתפללי הר-הבית משורות ה ימין
הקיצוני, שהובאו לפניה. בנמקה את
פסק-דינה, העלתה על התורן דגל. היא
קבעה כי היהודים זכאים להתפלל על הר־הבית,
במיסגרת חופש-הדת.

עלי חוסיין אטה בן ה־סז יוד אל הלביש
עג 1נל 1הילדים -וווא ורק אבנים -
והחייל 1כמבוניוז ירה יו׳״ה קטלנית

איוולת היא.״

1110111

(חנה
> £עולם אין לדעת.
/מי היה מנבא, לפני שלושה
חודשים, כי האשד. השקטה היושבת בבית־מישפט
השלום הירושלמי תצית מדורה
עולמית, תביא למהומות שבהן ייפצעו עש רות
רבות וייהרג ילד, תהפוך נושא ראשי
בכל כלי-התיקשורת הערביים, תסעיר את
העולם המוסלמי ממארוקו ועד הפיליפינים,
תביא לכינוס מועצת־־הביטחון ותטיל את
המדינה כולה לקלחת הרת־אסונות.
אולם רוח אור עשתה את כל אלה.
כאשר החליטה לפני חודשיים -ב* 28ב ינואר,
לזכות שמונה צעירים יהודיים,
שנאשמו בהפרת הסדר הציבורי על-ידי
תפילה בהר-הבית, היא הדליקה גפרור
ליד מיטען עצום של חומר-נפץ.
איו ספק שהיא ידעה מה שהיא עושה.
כי לפני שש שנים הזהיר השופט אלפרד
ויתקון, מפני מעשה זה בדיוק.
היה דרוש לרות אור אומץ־לב רב
מאד כדי להחליט כפי שהחליטה. כי ב ניגוד
לאלפרד ויתקון, העומד על פיסגת
המערכת המישפטית בארץ, נמצאת היא
בתחתית המערכת. ייתכן שהיא השופטת
הצוערת ביותר במדינה.
רות אור מכהנת כשופטת־שלום, ד.תפ-

ן* כך הנחיתה השופטת סטירת־לחי
על פניו של בית־המישפט העליון
של המדינה. כי לפני שש שנים, בעיקבות
תפילה דומה של פרובוקאטורים פוליטיים,
קיבל המוסד העליון פסק־דין הנושא את
הגושפנקה האישית של נשיא בית־המיש־פט,
שישב בראש הרכב של חמישה שופ טים
— הסמכות המישפטית העליונה.
״איוולת היא שלא לעשות את חשבון־
הנפש,״ כתב אז השופט ויתקון בשם ה חמישה
,״מה יעלה לנו מילוי בקשתם של
העותרים בכוח־אדם, ומה השלכותיה של
מזימה כזאתי״ היו אלה מילים נבואות.
אין זה רגיל לגבי שופט רם־מעלה כזה
להשתמש במונח ״מזימה״ .אין ספק ש הוא
רצה לאותת בצורה החריפה ביותר
לממשלה, שתיקח את העניין בידיה .״ה מצב
רגיש לנו, הרה־סכנות על רקע ביו־עדתי,
והמקום מועד לפורענות.״ קבע
ויתקון: אל לסמכות המישפטית להתערב
בעניין, החורג מן התחום המישפטי.
אולם הפוליטיקאים, היושבים בממש לה,
התחמקו מאחריות זו, כשם שהם נוה גים
להתחמק מכל עניין רגיש, העלול
להזיק לקאריירה שלהם. הם התחבאו מאח רי
בית־המישפט והרבנות. זו סיפקה לה
אליבי דתי: ליהודי אסור להיכנס לקודש-
הקודשים. מאחר שאין לדעת היכן בדיוק
היה מצוי קודש-הקודשים בהר־הבית, אסור
להתפלל שם בכל מקום שהוא.
את הסדק הראשון בחומה זו הבקיע
הרב שלמה גורן, באחד ממסעות־ציד־הפירסומת
שלו. גורן, שתקע בשופר על
הר־הבית בתצלום מפורסם, כשהיה עדיין
רב צבאי ראשי, טוען זה מכבר כי ניתן
לקבוע שקודש־הקודשים לא יכול היה לה יות
בחלקים מסויימים של הר־הבית, ושם
מותר להתפלל, אחרי נקיטת אמצעי-
זהירות (נעילת נעלי־גומי, טבילה).
עד שבאה רות אור והציתה את הגפ רור,
קפא הכל. שר־הדתות התחבא מאח רי
הרבנות, וביקש ממנה חוות־דעת לשש
התקנת תקנות. הרבנות קפאה, מכיוון ש הרב
עובדיה יוסף החמיר באיסור התפילה,
הרב גורן היה מוכן להתיר על־תנאי, ומו-
עצת־הרבנות פשוט דחתה את כל ה עניין.
הערובה העיקרית לשקט סופקה
על-ידי בית־המישפט.

ף* מדינה כורה, כי,מעט, התפללה ב יי
1שבוע האחרון על חייו של ילד ערבי
בן עשר, שגסס לאיטו בבית־החולים הדסה
בירושלים.
עלי חוסיין אפנה, אחד משמונת ילדיו
של פועל־בניין ערבי מן הכפר אבו־דיס
שליד ירושלים היה, עד לפני שבוע, ילד
אלמוני לחלוטין, אחד ממיליון הערבים
החיים בשטחים המוחזקים.
אך בשעות־הבוקר של ה־ 17 במארס,
כאשר חגגו ילדי ישראל את חג־הפורים,
הפכה ירייה בודדת של חייל צה״ל את
עלי הקטן קורבן לאומי. בשעה 11 וחצי
בבוקר אותו יום, הובא לחדר־המיון של
בית־החולים הדסה, כשמצבו אנוש. אחרי
ניתוח שנמשך כארבע וחצי שעות, הועבר
עלי למחלקה לטיפול־נשימה נמרץ.
טובי הרופאים של בית־החולים, ומכ שירים
רפואיים מן החדישים בעולם כולו,
הופעלו על־מנת להחזיקו בחיים. הוא שכב
שבוע ימים ללא-הכרה, ללא קשר עם ה סביבה,
כשפעולות גופו מבוצעות באמצ
עים
מלאכותיים מתוחכמים. אחת לשעה,
ביום ובלילה .,היו רופאי המחלקה מתכנ סים
להתייעצות. חמישה ימים לאחר הפציעה,
ביום השני האחרון, גאל אותו המוות
מחיי-הצמח שניכפו עליו.

הילדים יצאו
לשחק גמילחמה
ף* בוקרו שר היום הגורלי החליטו
י עלי וחבריו, בני הכפר אבדדים, לש חק
במישחק חדש. הילדים שמעו בוודאי
את מבוגרי הכפר מדברים, בזעם, על נס־יונם
של היהודים להשתלט על המקומות
הקדושים למוסלמים על הר־הבית. אף
שלא הבינו במה בדיוק מדובר, ידעו על
הכיבוש, ועל ההתנגדות לו. הילדים הח ליטו
לשחק במילחמה, בקרב בין מוסלמים
ליהודים.
קבוצת־הילדים הקטנה, שבתוכה היה גם
עלי אפנה, התרכזה בצומת הכביש ירי-

ססיוח דחי
ן * שבוע, ימים מעטים לפני שהילד
י 1מאבדדיס נפח את נשמתו, פסק
ביודהמישפט העליון שוב.
הוא לא יכול לבטל את פסק־דינה של
השופטת רות אור, כי העירעור עליו קבור
בינתיים בבית־המישפט המחוזי, ורק אח רי
ההכרעה שם יגיע, באחרית הימים, אל
בית־המישפט העליון.
אולם השופטים העליונים השתמשו ב עתירה
אחרת, שבה תבע תייר לאומני
יהודי מצרפת את זכות־התפילה על הר-
הבית, כדי לחוות דעתם על הפסק של
רות אור באורח חד־משמעי. הם דחו
את העתירה באופן מוחלט, ותוך כך הבי עו
דיעה שהשמיטה את הקרקע מתחת לרג| -
לי פסק-הדין של אור. ההלכה היהודית
אוסרת את התפילה על הר־דבית, קבעו
השופטים, ועל כן אין לייחס יתום־לב למי
שתובע להתפלל שם מטעמים דתיים.
ההורים חוסיין וחלווה, ארבעת בניהם וארבע
היתה זו סטירת-לחי מישפטית, והפעם
בנותיהם, מתגוררים בכפר אבו־דיס שבשערי ירומלמעלה
למטה. אך הנזק הנורא שנגרם
שלים, וחיים משכרו של האב, העובד כפועל־בניין. בני המישפחה עדיין המומים מהאסון.
שוב אינו ניתן לתיקון.

מישפחת אפנה

מדוע פתחו החיילים באש ללא פקודה?
מדוע החליטו שמותר לירות במפגינים
בני עשר? התשובה על כך תימצא עם
תום חקירתם של החיילים האשמים, אם
בכלל. אך תהא התשובה אשר תהיה, לא
יהא בה בדי להרגיע את הרוחות הסוע רות
בכפר אברדים.

בכפר הערבי השליו, שבשערי ירושלים,
שוררת עתה אווירה מתוחה. התושבים
המומים ונרגזים. אפילו המתונים ביותר
מבין תושבי הכפר מכריזים, כי יש לע שות
משהו, על־מנת להבהיר לישראלים
שעל הטרגדיה שהתחוללה בפתח הכפר
אין לעבור בשתיקה.
אבדדיס הוא כפר שקט. הפעם האחרו נה
שנפל בו דבר בעל משמעות ביטחו נית
אלימה היתה מייד אחרי מילחמת
ששת־הימים. אז פוצצו השילטונות הישר אליים
ארבעה בתים בכפר, כגמול על ירי
של מחבלים באותו מקום, על כלי־רכב של
צה״ל שעבר על כביש יריחו—ירושלים.
מאז ועד לאותו בוקר שלפני שבוע, שרר
שם שקט.
אמר חוסייו אפנה, אביו של הילד:
״אנחנו מוסלמים. אנחנו נילחמים למען
הכבוד שלנו. אנחנו לא יכולים שלא להי לחם
כמוסלמים!״
הוסיף האב :״עלי היה ילד שקט. הוא
רק עשה מה שכולם עשו.״

ראש־הממשלה
לא היה
ך* שקט והשלווה שציינו את חיי
יי 1הכפר הוסרו, אך עדיין יש מי שמנסה
להעמיד פנים, כאילו לא אירע דבר העתיד
להטביע את חותמו עוד זמן רב.

המאבק עם המוות

מאז היום הרביעי,
לפני שבוע, כאשר
הובא לבית־החוליס הדסה בירושלים כשהוא פצוע אנוש, שכב

הילד הערבי עלי חוסיין אפנה ללא־הכרה. עלי, שנפצע בראשו
מכדור שירה חייל צה״ל, עבר ניתוח־מוח שארך כארבע וחצי
שעות. אחרי כך הועבר אל המחלקה לטיפול נמרץ, עד שנפטר.

גם המעט שניתן היה לעשות על־מנת
לשכך את זעמם של בני הכפר ולהרגיע
את הרוחות, לא נעשה. ממשלת ישראל
אטומת־הלב לא טרחה לשלוח איש מטע מה׳
להביע את התנצלותה ותנחומיה ל-
מישפחה ולכפר כולו. ראש״הממשלה יצחק
רביו לא מצא לנכון לבוא, ואפילו בכבו-
דו־ובעצמו, להביע הזדעזעות מן הטראג-
דיה הנוראה. כאילו דבר יוסיביומו הוא
שילד ערבי קטן יוצא מביתו בבוקר, לש חק
עם חבריו, נקטל בידי חייל צה״ל.

חוי— אבדדיס, שם מצוייר. רחבה המובילה
לתחנת־דלק. הם הצטיידו באבנים, ופתחו
במישחק. לפתע קרבה למקום מכונית, והם
ידו בה אבנים. הם ידעו שגם זה חלק
ממישחקם של המבוגרים, בייחוד אחרי
ששמעו את דיברי הסטודנטים הערביים,
שליבו את רוח־המרד בכפר.
אך מייד כשהחלו מיידים את אבניהם
במכונית, נפתחה מתוכה אש. חייל צה״ל,
מיושבי המכונית, כיוון את נישקו ממרחק
של כמה מטרים, היישר אל ראשו של
עלי. הכדור פגע בחלק העליון של ראשו
של הילד, וחדר למוחו.
החייל וחבריו, שני חיילים נוספים ש נסעו
במכונית, ראו כיצד צנח עלי על
הכביש, אך הם המשיכו להשתעשע. הם
הוסיפו לירות עד ששלושה ילדים נוספים
— שני בנים ובת — צנחו על הרחבה,
והאחרים התפזרו במרוצה.
רק אז זינקה המכונית לדרכה, ונעלמה.
מכונית של המישטרה, שחנתה במרחק של
כ־ 50 מטרים מן המקום, קרבה ואספה את
עלי הפצוע. אך אז, לפי דיבריהם של
עדי־ראייה וילדים מתושבי הכפר, קרה
אסון נוסף. אחרי שעלי הוכנס למכונית
והיא החלה נוסעת, נפתחה אחת מדלתו־תיה
והילד הפצוע בראשו נפל מתוכה על
הכביש. השוטרים שישבו במכונית שבו
ואספוהו, והעבירו אותו מייד לביודהחד
לים הדסה.
הכפי יעבור בשתיקה

£8ו ך 1ך ! רבים הפועלים ב
מחלקה זו חוברו
והחזיקוהו בחיים באופן מלאכותי

י יי

^ חדי חיפושים נמר צי ם שערכה
המישטרה הצבאית, אותרו החיילים
שנסעו במכונית־הדמים, ונתפסו עוד באותו
לילה. להגנתם טענו החיילים, לפני
חוקריהם, כי פתחו באש לאחר שהותקפו
על-ידי מפגינים. הם הצהירו כי ירו ב אוויר,
ולא היו מסוגלים להסביר כיצד
אירע שכדוריהם פגעו בילדים במרחק כה
קצר — פחות מעשרה מטרים.

.כאן זה קרה!

תמונה זו צולמה מן הכביש שעליו נסעו החיילים,
שירו על טלי, כאשר ידה בהם אבנים. קאוסה בת
ה־ , 12 אחותו של הקורבן, שהיתה איתו בשעת שנפגע, מצביעה על המקום בו נפל.

הטוב בשני העול מות במיטתך
אינך מוכנה לוותר בשום אופן על מגע הכותנה הנעים של הסדין או הציפה ועל כושר הספיגה
המעולה שהכותנה מצטיינת בו. אינך רוצה לוותר על היתרונות של הסיב הסינטטי שאינו מתכווץ,
אינו דורש גיהוץ ומתייבש במהירות. אל תוותרי! גלינה מאפשרת לך להנות משני העולמות ויצרה
אריג מיוחד לכלי המטה שלך. האריג עשוי/0יס 5כותנה ו*/0״ 50 סיב סינטטי ומיוצר בשיטה
מיוחדת: החלק הקרוב לגוף ־ בותנה והחלק הרחוק מהגוף -סינטטי. בגלינה סבורים שהבריאות
וההרגשה הטובה חשובים לך ולכן הם נותנים לך הרבה כותנה בציפות, ציפיות וסדינים.
את כלי המטה של גלינה תמצאי בשלל דוגמאות ובצבעים שונים.

ולכביסה במכונת כביסה^צבעים עמידים^אל־בווץ^וללא גיהוץ^מתייבש במהירות
בלי מי ט ה של גלינה ייצור שווק והפצה ביו טי סקס בע״מ דרך י פו־ ת׳ א ,44 סל: ת $2$4תל־אביב. ניתן להשיג בסניפי השק׳־ס
והמשביר לצרכן ובכל החנויות המובחרות בארץ.

3בעלים והרבה
אהבות -ובולם
באכזבות

ך* יא עכרה את הייה נמו חיה
/ /י 1פצועה. כל •חייה נלחמה לבד, כש אף
אחד אינו ניצב לצידה. בלי מישפחה,
תמיד בפחד שבעלה יברח •ממנה עם הכסף
שהיא מרוויחה. נאבקת יום־יום על ההצ לחה, נלחמת את מילחמת־הקיום שלה. סי־פור-חייה
של הבחורה הזו יכול למלא

כך הגיב הזמר יגאל בשן, מידידיה ה-
קרובים •ביותר ישל דליה לביא• ,כשהגיעה
לאוזניו השמועה שדליה• ,השוהה כרגע
בהמבורג שבגרמניה לצורך הקלטות, עו מדת
להתגרש •מבעלה השלישי, האמריקאי
פיטר רייטמייסטר.

השיר היה
אות־משמיים
ת רייטמייסטר, יצרן יאכטות •ו-
\ ! 1ספינות־מירוץ עשיר, הכירה דליה
לביא !במסיבה, לפני כשלוש •שנים. היה זר,

ס יצרן־היאכטות, פושט־הרגל האמריקאי פיטר רייט־
11ן! | 1י
0מייסטר, אותו הכירה במסיבה, נישאה לו בטכס
1 1 /1
יהודי בשבי־ציון, וילדה לו את הבן אלכסנדר־רותם, תוך סיכון

חייה רייטמייסטר סירב להתגורר באירופה, העדיף את מיאמי־ביץ
.,הריחוק מגרמניה, שם היא כוכבת גדולה, והעובדה כי היא
כיום המפרנסת במישפחה, גרמה את המשבר בנישואיהם.

העסקים הצרפתי ז׳אק רדאר, ליו נישאה
בהיותה בת שבע־עשירה בילבד, נתבקשה
על־ידי הרבנות להביא אישור-גירושיו יהו די.
נישואיה בשנייה, ליג׳ון •סליבאן, לא
עוררו בעיות. היא •נישאה לסליבאן הנוצרי
בטכס אזרחי.
גם פיטר רייטמיייסטר, היהודי, נתבקש
על-ידי הרבנות להביא אישורים: אישור
אחד שהוא יהודי, אישור שני הוא •רווק,
ושלישי שאיננו כהן. אחרי •שהמציא את
שלושה האישורים, שלא אמרו לו מאומה,
התקיים טכם־ד,נישואין — •בנוסחות קרו-
בי־מישפחה, ידידים ונציגי העיתונות, ב בית
האם שבשבי־ציון.
דליה היתד, מאושרת מאד. היא •לבשה
שימלה ארוכה מפוארת, ואת ראשה עיטר
זר־פרחים שנקטפו מהגן שבבית אמה. גם
האם, רות לווינבוק, שסימני המחלה הא נושה
שקיננה בגופה נתנו •בה את או תותיהם,
קרנה מאושר, ואמדה כי היא
מקווה שהפעם הגיעה דליה סוף־סוף אל
המנוחה ואל הנחלה. דליה עצמה נעצה
מבטים מעריצים בבעלה החדש, חיבקה את
בנה ראובן, ואמרה, כי היא מרגישה שעם
פיטר זה יהיה לכל החיים.

| | 1 ¥י 4יצרן־הבגדים הצרפתי דאק דראר, לו נישאה דליה כשהיתה בת שבע־י
עשרה, חודש ימים אחרי שהכירה אותו. דראר הציג אותה לפני 1311 אנשי־קולנוע צרפתיים ועזר לה לחדור לעולם הסרטים, או איבד אותה
מפני שלא רצה כי אשתו תהיה שחקנית־קולנוע. מנישואין אלה יצאה דליה בשן־ועין.
בתקופה שבה סיימה את הרומן הממושך
שלה, בן חמש השנים, עם הצייר הישראלי
מנחם גפן. שחקן־הקולנוע האמריקני גץ ריג׳
המילטון (שהופיע בשפת האחרונה בטל וויזיה
•הישראלית בתפקיד הרוצח בסרט
מהסידוה קולומבו) ,ירידה הקרוב של
דליה, החליט לחלצה מן הדיכאון שבו
היתד, שרוייה. הוא הזמין אותה למסיבה
שהתקיימה סביב פריכת־ישחייה, באחת •ה חווילות
המפוארות במיאמי־ביץ׳ ,דשם ה כיר
לה את רייטמייסטר.
רומן גדול לא פרח מן ההיכרות החטופה
על שפת הבריכה. אולם •כעבור חודשים
אחדים הזדמנה דליה. למסיבה שאירגנה ה זמרת
הבריטית לולו, במועדון־ר,יוקרה
טהמיפס שבלונדון. שם •ניגש אליה רייט-
מייסטר, והזכיר לה את •פגישתם ליד ה בריכה
במיאמי. דליה לא זכרה בתחילה,
אך •הגבר בן השלושים־דשלידש עורר את
•סקרנותה. הם ניהלו שיחה ארוכה, שב
מהלכה
גילתה לו דליה כי כל השקפת עו למה
מתומצתת בשירו של המשורר האנג לי
רודיארד קיפלינג אס. רייטמייטר לא
אמר מילה, ולקח •את דליה •אל דירתו
הלונדונית. שם, בחדר־השינה מעל למיטה
מצאה את השיר הנודע תלוי על הקיר,
במיסגרת־זהב.
דליה, המאמינה באמונות תפלות, יראתה
בכך אות משמיים, ומאותו ערב ואילו לא
מ-שה עוד מצירו של הרווק האמריקאי.
זמן קצר לאחר-מכן הגיעה ארצה יחד
עם פיטר. מייד נסעה לבית אמה שבשבי־ציון,
שם התגורר ראובן בן השבע, בנה
מנישואיה לבמאי הבריטי הכושל •ג׳ון סא-
ליבן.
דליה הציגה את רייטמייסטר לפני מיש-
פחתה, וכעבור תקופה קצרה הכריזו ה שניים
על רצונם להינשא. .אך אז החלו
הבעיות.
דליה, שהיתר, נ־שואה בראשונה לאיש-

פרנקו פיזאנטיני, אותו הכירה ברומא,
בצילומי הסרט שבועיים בעיר זרה, ששם
קץ לנישואין אלו.
כך או כך, מנישואיה הראשונים יציאה
דליה בשן־ועין. את כל הכספים שהרוויחה
מעבודתה בסרטים נתנה •לבעל, למימון
עסקיו. יחסיה עם נער-ד,שעשועים האי טלקי
היו דומן שלווה על־ידי מדורי הר כילות
האירופיים, ועל־ידי צלמי הפאפא-
ראצ׳י האיטלקיים.
בתום הפר-שד, עם האיטלקי ניהלה דליה
רומן עם שחקן גרמני צעיר בשם תומס
פריש, ואז קיבלה תפקיד בסרט לורד ג׳ים
לצידו -של פיטר ארטול• .סרט זה היווה
(המשך בעמוד )34
גירושין גשך ועין
לאמונה-עשרה שנים קודם־לכן נב־
• /חדה צעירה אלמונית, משבי-ציון ש בצפון,
על-ידי בימאי הסרטים רפי נוסבאום
לשחק בסירטו חולות לוהטים. באותה תקז־פד,
הכירה את הצעיר הצרפתי דאק דראר
שהתאהב בה עד מעל לאוזניו. הוא לקח
אותה לפריס• ,שם הציגה לפני מישפחתו
השמרנית האמידה, בעלת רשת של חנו-
יות-הלבשה. חודש ימים אחרי היכרותם
נישאה לדראר, עברה להתגורר בפריס.
להצגת־הבכורה -של חולות לוהטים, שהת קיימה
בברלין, באה כבר כאשד, נשואה.
•אך נישואיהם של היפהפייה הישראלית
ושל יצרדהבגדים הצרפתי לא עליו יפה.
סיפרה אז דליה :״כשהתחתנתי• ,ובעלי
ז׳אקי הכנים אותי לחברת אנשי־ד,קולנוע
הצרפתיים והשיג עבורי את הקשרים הרא שונים
בקולנוע, החלטתי להוכיח לעצמי
שאף־על-פי -שאעשה סרטים, אהיה מאו שרת
בחיי־הנישואין שלי.״
אולם הקאריירה בכל-זאת הרסה את חיי-
הנישואין של דליה, שהודתה כי לבעלה,
אי־ש־העסקים• ,קשה לנסוע אחריה לכל
מקום •שבו היא עובדת. ואולי היה זה הרו מן
עם נער־ד,שעשועים האיטלקי, ז׳אן

1ץ 1זיס הבמאי האירי הבושל ג׳ון
£סליבאן, אותו הכירה דליה 1311 כשהיה עדיין נשוי. כשהתגרשה ממנו,
היתה דליה שחקנית נשכחת וחסרת־פרוטה.

1. 31

יד חז ק ה

(המשך מעמוד )27
״צריכים לכלוא את המסיתים״ ,״יריד, אחת.
והם יברחו.׳״
אולם רבים וטובים בציבור הזה חשו
שהמראות מזכירים להם משהו. העיר ה נ
תונה בעוצר, הנוער המפגין, השוטרים
המסתערים באלות ובמגינים. האם לא כד
בדיוק ניראו הדברים, כאשר הגוער העברי
התקומם נגד המנדט הבריטי? האם אין
זיכרונות״הנעורים של בני ה־ 50 קמים
לתחייה — בצורה מהופכת וטראגית?

נועד מוסת מזתפוע

להלן דוח המחירים המוסכם
ל־36.3.76 - 21.3.76
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
ירקות
עגבניות מעולות
גזר חציל ברוב לבן
כרוכית
.צנון
תפוא״ד בתפזורת
תפוא״ד באריזה של 2ק״ג
בצל יבש מסוג מעולה
בצל יבש ארוז בשקיות
סלרי אמריקאי ארוז בניילון

לצרכן
בל״י הק״ג
2.80
1.80
3.80
1.10
2.00
1.20
2.60
3.00
3.05
3.25
1.50

פ• ר 1ח
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים יונתן גודל 5.5
אגסים ספדונה גודל 5
אגסים ספדונה גודל 5.5 בננות תפוזים אשכוליות לימונים

3.80
4.65
4.25
4.60
3.90
3.20
4.30
4,00
2.40
2.05
3.40

פטמים קפואים בשקיות שקופות
מיני תנו עוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל ל־ 1.6ק״ג העוף)
תחתון הודו כמגשים
שוקיים הודיות בשקיות וירכיים

15.90
13.40
12.20
11.00
15.00
11.50

111פ 1ח
דגים בסיף

ך* יי מ ת שפה של כיבוש — שפה
\ /בינלאומית, הזהה בכל הלשונות•
היא נשמעה בארץ בתורכית, באנגלית,
בערבית־ירדנית. עכשיו היא נשמעת בעב רית.
״נוער
מוסת.״ ״ההמון התפרע.״ ״התפקיד
הראשון הוא להחזיר את הסדר לתיקנו.״
״נבטיח בכל מחיר את החוק ;הסדר.״
״מוטלת עלינו האחריות לדאוג לכך ש־האונלוסיה
בשטחים תוכל לנהל את חייה
הנורמליים.״ ״נכבדי העדה מעוניינים לשים
קץ להשתוללות הצעירים.״ ״לא ניתן לחפר
את הדדקיום- ,שנוצר בין השילטונות ו־האוכלוסיה.״
זוהי
הלשון־הכפולה של כל כובש. הנוער
שלנו ״מפגין,״ הנוער שלהם ״מתפרע.״ ה נוער
שלנו אידיאליסטי, הנוער שלהם ״מו סת.״
כאשר העם שלך כפוף לכיבוש זר,
העסקנים הנותנים יד לכובש הם ״משתפי־פעולה״
ו״קוויזלינגים״ .כאשר אנחנו הכוב שים,
רוצים ״הנכבדים״ של העם הכבוש
בהחזרת ״החוק והסדר״ .בין הכובש ו הכבוש
יש יחסים אידיאליים :״דו־קיום,״
״שלום בפועל״ ,ובעיקר ״נורמליזציה״.
כא-שר הפרנו אנחנו את הסדר בימי ה מנדט,
עשינו זאת מפני שרצינו בחירות
לאומית. כאשר עושים זאת הם, הם זומ מים
מזימות, מתכוונים להשפיע על בחירות
מקומיות ומוהלים אינטריגות מסובכות
שרק ״מומחים לעניינים ערביים״ מסוגלים
להסבירן בכלי־התיקשורת.
שימעון פרס מדבר בטלוויזיה כמו ז׳ק
סוסטל באלג׳יריה, הארולד מק־מייקל ב פלשתינה
(א״י) ,המושל הפורטוגלי באנגו לה.
כל הכובשים מדברים באותה שפה,
ואומרים אותם דברים, דברים הגיוניים ו־סבירים
ושקטים ותרבותיים•
וכל המילים היפות של כל המושלים ה יפים
לא הועילו — ולא יועילו.

הריסת ההנהגה המימית
ף* שטחים הכבושים עצמם, התוצאה
4העיקרית של המאורעות היא הבאשה
סופית את ריחם של המנהיגים המתונים.
אילו ניתנה להם, לפני תשע שנים, ה אפשרות
לפעילות פוליטית, אפשר היה
להגיע עימם לפיתרון מדיני של הבעייה
הפלסטינית. אבל ההיסטוריה חלפה על
פניהם. הזמן לא עמד דום. דור חדש גדל
בגדה, והוא מואס בזקנים השבעים, העו שים
עסקים כל״כד טובים תחת דגל הכי בוש.
השבוע
ניראו העסקנים המקומיים במלוא
ערייתם. הם התפטרו בהמוניהם, כדי לשמור
על שרידי יוקרתם. אולם כבודם אבד לעיני
כל. הם ניראו כקוויזלינגים עלובים של ה־שילטון,
והתעמולה הישראלית דאגה אף
להגביר רושם זה. צעיר נורמלי בשכם
וברמאללה מוכרח לבחול בזקנים עלובים
אלה, חסרי הכבוד הלאומי.
כך, אחרי תשע שנים של כיבוש, מצליח
ה-שילטון הישראלי לשבור גם את ד,שיכבה
הזאת. הוא מפנה את השטח למנהיגי ה־פידאיון,
ולמנהיגים החדשים שיתגבשו ב שטחים
במהלך המהומות עצמן.
הדבר החשוב היחידי הוא: נפתח דף
חדש בהיסטוריה של הכיבוש. הדברים לא
יחזרו למה שהיו• אחרי, הסערה יכול לבוא
שקט, אבל יהיה זה השקט שלפני הסערה
הבאה.
הכיבוש הגיע לשלב הקלאסי. הוא יצטרך
להיות יותר ברוטאלי . ,יותר גלוי, יותר
חשוף לעיני העולם.
החיילים אשר ירו בילדים המפגינים
באבו־דים, הצליחו לספק לעם ה פלסטיני
גיבור לאומי, שילכד סביבו את
דעת־הקהל בעולם כולו: ילד שנורה ב מאבק
על חירות עמו.
במדינה נויעזטים
העבדי םהחד שי ם

מאות פועלים ערביים
ננעלים מדי״דידה
על־ידי מעסיקיהם הייחודיים
׳׳ הכבאים שפרצו׳־אלי הבנייזיד שעלה בלה־בות
בדרום תל־אביב בשבוע -שעבר, גילו
בו שלוש גוויות חרוכות׳ -של פועלים ער ביים׳
שנשרפו בשנתם. חקירה עשוייה
לשפוך אור על התופעה של נעילת פועלים
ערביים, הבאים מהשטחים, למשך הלילה
על־ידי מעסיקיהם היהודיים.
שניים או שלושה? בעל המיבנה ש נשרף,
שלמה יודלביץ, נזעק מייד אל ה מקום׳
בקצה רחוב העלייה בתל־אביב. הוא
דיווח לכבאים כי בבניין ישנים שני פועלים.
שעות ספורות לאחר־מכן כבר טען יודל־ביץ
כי שני הפועלים היו •שומרי המיבנה.
ואילו לאחר גילוי הגוויות שונתה הגירסה
פעם נוספת: שניים מהערבים, מוחמר ג׳מיל
ג׳וחא וסעיד עבד ג׳וחא, עבדו במיפעל־המיזרנים
ביום, ובלילה הצטרף אליהם
ג׳מל עבד ג׳וחא, בן־מישפחתם. שלושתם
ישנו יחד ושמרו על הבניין.
שומר, מה מליל? אולם, בין אם
היתה זו שריפה סתם, או הצתה מכוונת,
כפי שחושדת המישטרה, אין להניח שכבר
בשעה תשע ורבע בערב, השעה -שבה פרצה
הדליקה, נמו השומרים כולם את שנתם.
האם יכלו להימלט בעוד־מועד מן הלהבות,
ורק דלת נעולה מנעה בעדם להציל את
חייהם? רק המישטרה יודעת את התשובה,
והיא לא גילתה אותה.
המישטרה הסתפקה בכך -שהעבירה את
גופותיהם למכון לרפואה מישפטית באבו־כביר,
ואנשיה עסוקים בחקירה אם היה
זה מעשה״הצתה על רקע של פרוטקשן.
אולם מאחרי מיקרה זה עומדת שאלה
עקרונית: מה עושים, בלילות, הפועלים
הערביים הרבים? היכן הם ישנים ן
מיספר הפועלים הערביים העובדים ב תחומי
הקו הירוק, בעיקר באיזור המרכז,
אינו ידוע במדוייק. ההערכות, הניתנות
אחת לכמה חודשים על־ידי גורמים שונים
— מוסמכים יותר או פחות — נעות בין
עשרת אלפים ל־ 90 אלף.
מרבית הפועלים עוסקים במה שמכונה
בפי הישראלי המצוי, עבודות שחורות׳.
בידור והטרדה. עד אחרי מילחמת
יום־ד,כיפורים, העדיפו מרבית הפועלים ל-
ליו בבתים שבהם עבדו, או בבניין, במקו־מות״העבודה
האחרים. הקבלן היה מסדר
עבורם חדר קטן, ושם היו הפועלים יש נים•
אותו קבלו חוייב על־ידי המישטרה
להודיע על ריכוזי ערבים שנשארים ללון
בתחומי הקו הירוק, ובכך נסתיים תפקידו.
המישטרה נהגה לערוך ביקורים ובדיקות,
על־פי רשימה שהמציא לידיה הקבלן, ו להבטיח
פיקוח על אותם ערביים.
מאז 1973 השתנו פני הדברים. הערביים
החלו נוהגים להיפגש בלילות עם חבריהם
העובדים בעיר, ולנוע בקבוצות למרכזי־הבידור
בערים שבהן עבדו. במישטרה נת קבלו׳
לדבריה, תלונות רבות של אזרחים
על הטרדה, רעש, הפחדת קטינים ותלונות
אחרות על הערביים. הצעד הבא היה הגבלת
צעדיהם של אותם -שהעדיפו להישאר —
בניגוד לחוק — בתחומי הקו הירוק. בהחל טה
משותפת של מי-שטרת ישראל, המימשל
הצבאי, מישרד־הביטחון ומישרד־העבודה
הוחלט, להצר את צעדיהם של הפועלים.
ההחלטה קבעה, כי אסור לערביי השט חים
להימצא בתחומי הקו הירוק בלילות.
וכך, הקבלנים והמעסיקים היהודיים מצאו
פיתרון. אומנם, אסור לערביים להסתובב,
אבל בתוך הבניינים הם יכולים להימצא.
וכדי -שיהיו בטוחים שאכן הערביים אינם
יוצאים, החלו קבלנים נועלים אותם.
שום קבלן יהודי לא יודה שהוא כולא את
פועליו למשך הלילה. גם בעלי המיסעדות,
מסרבים להודות שסמוך לסגירה מארג נים
הפועלים את מיטותיהם הארעיות ל־שנת־לילה,
במיטבחים הטחובים, ובעל
העסק סוגר והולד לישון בביתו*
מישטרת ישראל העלימה עין עד כה מן
התופעה, מחוקקי ההגבלה ודאי ־שאינם יוד עים
על תופעת הכליאה, העוקפת את החוק
בהצלחה, אך גם טומנת לעובדים הערביים
מלכודות־מוות.
* השבוע הבטיח מזכ״ל. ההסתדרות, ירו־חס
משל, על־פי דרישתו של אורי אבנרי.
לערוך חקירה בנושא זה.

8.50
העולס הזה 2012

״הפועל תל־אביג לגביע דוהרת —
גבת/יגור לרפת חוזרת!״ הודיעה כרזה
מאירת־עיניים, שהונפה בידי אוהדי קבוצת־הכדורסל
הפועל תל־אביב. היה זה בעת
שאלה הרעישו עולמות עם פתיחת המישחק
בין קבוצתם לבין קבוצת גבת/יגור —
מישחק־הגמר על גביע־המדינה בכדורסל.
אלא שכבר אחרי 20 דקות קיפלו אוהדי
הפועל תל־אביב את הכרזה. בסיום המיש־חק
הם יכלו לקרוע אותה לגזרים׳ ולכלות
בה את חמתם. שכן, הקיבוצניקים מעמק-
יזרעאל, כדורסלני גבת/יגור, חזרו אומנם
לרפת, אלא שהם לקחו יחד איתם לשם גם
את גביע־המדינה.
לראשונה בתולדות מישחקי גביע־המדינה
בכדורסל, נלקח הגביע מידי קבוצה תל-
אביבית. זאת׳ בניגוד לכל התחזיות של
מומחי־הספורט והפר־שנים למיניהם. הקבו צה
הסימפאטית מהעמק, שכל המומחים
הספידו אותה עוד קודם שהחל הקרב,
גנבה את ההצגה. היא גברה על הפועל תל-
אביב, שהכניעה השנה בביתה קבוצות כמו
קינמרטיני האיטלקית וברצלונה הספרדית,
בהפרש של 14 נקודות — .76:90
ן 11ץ | 1 1 |11 1רן נהנא (במרכז, במיקטורן לבן) ואנשי־הספסל
1 \ 1ן ל 11
האוהדים נהגו כגסות. חמישה
^ 0 1 1 ^ 1 / 1 1 1 £ 1 / 1 1של קבוצת הכדורסל של הפועל גבת/יגור, קופצים
כדורסלנים מיישובי עמק־יזרעאל — הטבח הגמר מישחק
ומניפים אגרופיהם בשימחה רבה עם שריקת הסיום של
איתמר מרזל, הפלח גבי טייכנר, הלולן
גביע־המדינה בכדורסל, שבו זכתה קבוצתם בגביע, לראשונה בתולדותיה.

במיסגרת אחת הקבוצות הטובות בכרך ה גדול,
ואילו אור גורן רוקם חלומות.
״יש לי עוד שנתיים וחצי לשרת בצה״ל,״
אומר אור .״עד לסיום שירותי הצבאי הייתי
מעוניין לשחק באחת הקבוצות הטובות ב־תל־אביב.
כרגע אני שחקן חוזה בחפועל
גבת/יגן ר, ואני פתוח להצעות. את מכבי
תל־אביב אני רואה כעדיפות ראשונה, את
הפועל תל־אביב כעדיפות שנייה.״
אך בהמרת המדים מהקבוצה הקיבוצית
לקבוצה העירונית אין מסתיימות תוכניותיו
של הקיבוצניק הצעיר, שהיה עד לפני כחצי
שנה עובד״אדמה .״אחרי סיום שירותי ה צבאי,״
מגלה אור גורן ,״הייתי רוצה ללכת
בעיקבות מיקי ברקוביץ ולנסוע לארצות״
הברית •,גם לשחק כדורסל וגם ללמוד חינוך־
גופני. בישראל, כל הנושא הוא לא רציני.
החלום שלי הוא להפוך כדורסלן מיקצר
עני.״
דאמץ אמריקאי. גם עירא הררי וגם
אור גורן תמימי־דעים, כי לקבוצה ישראלית
בלי שחקני־חיזוק אמריקאיים אין הרבה
מה לחפש בגביע־אירופה. הניסיון המר של
הפועל גבת/יגור מוכיח זאת. עירא הררי
יודע גם לספר, כי הקבוצה חושבת לאמץ
לשורותיה כדורסלן אמריקאי, שיהיה בעל
מעמד של עולה•

חלבית לופ ת

מראה מתחת 707

ארבעה מכדורסלני הפועל תל-אביב תוק פים
את סל הפועל גבת/יגור, מול שני
כדורסלנים המגינים עליו. תמונה זו צולמה ברבע הראשון של המישחק, נ שכדורסלני
הפועל גבת/יגור הובילו בתוצאה .19:14 התמונות שבעמוד זה צולמו על־ידי יוסי רוט.

עירא הררי, החייל אור גורן והרפתן בועז
ינאי — בזו לקבוצה התל-אביבית,
שקהל-אוהדיה התנהג בגסות ולא יכול
לבלוע את העלבון הצורב שבהפסד.
מול הקבוצה המיקצוענית של תל־אביב,
שבשורותיו* ,משחקים ארבעה שחקנים־
עולים מארצות־הברית, הציגו כדורסלגי
גבת/יגור מישחק שאפתני, שנוהל בצורה
טאקטית נבונה על־ידי המאמן הצעיר רן
כהנא, בן ד,־.30
למרות ההישג הקבוצתי והניהול הטאק טי
הנבון של כהנא, והמאמן הפצוע שמואל
יעקובסון, שיעץ לכהנא כשהוא רתוק ל־כיסא־גלגלים,
היה זה יומם הגדול של שני
כדורסלנים צעירים.
כיטחון כניצחון. אם עד כה הת פרסמה
קבוצת גבת/יגור בעיקר בזכות
ישני כדורסלנים, איתמר מרזל ובועז ינאי,
הרי במישחק גמר הגביע של ־שנת ,1976
קנו את עולמם גם עירא הררי בן ה־23
ואור גורן בן ה־. 19
הררי, בן קיבוץ גניגר וגורן, בן מישמר־העמק,
הנמנה כבד עם סגל נבחרת ישראל
בכדורסל, והיה הכדורסלן הצעיר ביותר
־שהשתתף באליפות אירופה שנערכה ב יוגוסלביה
בשנה שעברה, היו הקלעים המצטיינים
במישחק. הררי קלע 26 נקודות,
ואור גורן .23 שניהם משחקים בתפקיד
זהה, כשחקני חצי־פינה•

״הייתי בטוח,״ סיפר עירא הררי בתום
המישחק ,״־שננצח את הפועל תל־אביב.
מישחק כזה מוכרח להיות מישחק קבוצתי,
ואת זה אנחנו יודעים לעשות טוב יותר
מאשר הפועל תל־אביב.״
״גורם נוסף שהביא לנו את הניצחון, היה
ההוראות הנכונות שנתן לנו המאמן, רן
כהנא. ביצענו את ההוראות על הצד הטוב
ביותר. להפועל תל־אביב היה קשה לבצע
את ההודאות, מפני שהמישחק של הקבו צה
מבוסס על לייבוביץ, שהוא מטיבעו
סוליסט.״
״ההוראות שניתנו לנו,״ מגלה הררי,
המיתמר לגובה של 1.87 מטר ,״היו לשחק
בהתקפה על התקפות־מתפרצות. בהגנה
שמרנו ארבעה צפוף. החמישי, אור גורן,
הופקד לשמור על בארי לייבוביץ, שביום
מוצלח שלו אי-אפשר לעצור אותו.״
הכנות דתות עדיו. הצעיר המבטיח,
אור גורן, אינו מצניע את העבודה הטובה
שעשה במהלך המי־שחק .״ברגע שלייבוביץ
התקרב לרחבה ־שלנו, שמרתי אותו אי שית,״
הוא מספר .״אני חושב שאחת הסי בות
שהביאו לניטרולו של לייבוביץ, היתד,
השמירה הלוחצת שלי עליז.״
אור גורן, המתנשא לגובה 1.88 מטר,
נחשב היום ככישרון המבריק ביותר ב כדורסל
הישראלי. אור הוא בנו של אדם
גורן, מי שהיה אחד הכדורסלנים הבולטים

בקבוצת הפועל מישמר־העמק, עת הופיעה
בליגה הלאומית. אור גורן משחק באופן
סדיר מזה המש שנים. אשתקד הוא הופיע
במיסגרת הפועל מגידו, המופיעה בליגת-
המישנה.
״אור שיהק כדורסל עוד כשהיה ילד
קטן,״ מספרת עליו יעלה, בת־כיתתו מ־מישמר־העמק
.״הוא תמיד היה מארגן
מישחקי־כדורסל במשק. הוא גם בחור כיש־רוני
ותמים• כל הבנות מתות עליו, אבל
הוא לא שם על אף אחת. מה שבראש שלו
זה רק כדורסל.״
האב, אדם גורן? ,שטיפח את בנו וייחל
לזכייה בגביע בכליון־עיניים, לא בא ל היכל
הספורט ביד־אליהו, כדי לחזות ב־מישחקו
של בנו .״אבי,״ סיפר אור ,״טען
שהוא לא רוצה לקבל התקף־לב במהלך ה־מישחק.״
תוכניות
לעתיד. על התבטאויותיו של
שר־ד*,חינוך י, אהרון ידלין, שאמר בין השאר
בתום המישחק :״קבוצה מתוצרת ישראל
(גבת/יגור) זכתה בגביע,״ אומר עירא
הררי :״אם היינו מפסידים, שחקני הפועל
תל־אביב כימעט לא היו מגיבים. צריך
לקחת בחשבון שהם היו עצבניים. ואילו
אור גורן טוען :״דיברי השר היו מייותרים
לחלוטין.״
מתוך שיחה עם שני הצעירים מתברר,
שהקיבוץ קטן עליהם. עירא הררי מתכוון
לצאת לשנת־שבתון בתל־אביב, ולהופיע

אור גורן בן ה־, 19
חייל בצח״ד, קיבוצי

ניק ממישמר־העמק, היה אחד מכוכבי
קבוצת הפועל גבת/יגור, קלע 23 נקולניצחון. הגורמים דות
והיה אחד

הקפה בהיכל

כשהם מניפים את גביע המדינה בכדורסל אל־על,
מקיפים כדורסלני הפועל גבת/יגור הצוהלים את
היכל הספורט ביד־אליהו, בו הכניעו את קבוצת־הכדורסל של הפועל תל־אביב. במרכז
(מיספר ) 13 איתמר מרזל, רכז קבוצת העמק, שלזכותו חלק ניכר מניצחון קבוצתו.

* 313

די־י

הובע&״ה ונס או בה

1 (1^ 1

1 111ן 11

(המשך מעמוד )31
נקודת־מיפנח בחייה. בעת ההסרטה• ,ש־התנהלה
בקמבודיה, הכירה את במאי סצי-
נות־הר,מונים ישל הסרט, האירי ג׳ון סליבאן.
העובדה ני היה נשוי לא הפריעה להם.
השניים התאהבו, ולא משו זה מצירו של

דליה שמרה את דבר יחסיה עם סליבאן
בסוד, לפחות בתחילה. היא סיפרה לכולם
כי היא מנהלת רומן עם גבר ממוצא אי רי,
מה שגרם לעיתונאים לחשוב כאילו
מתנהל רומן בינה ילבין במאי הסרט, ריצ־ארד
ברוקם.
מאוחד יותר חדלה דליה להסתיר את
יחסיה עם סליבאן, החלה מגדירה אותו
כארוסה. היא באה איתז לישראל, התגוררה
בבית אימה שבשבי-ציון, וסיפרה לכולם
ני סליבאן הוא התגשמות כל חלומותיה :
״סוף־סוף מצאתי את גברחחלומותי. הוא
גבר יוצא־מך הכלל, מין תירכובת של צבר
ואידלנדי. אבל לא צבר כמו הצברים
שלגו, לא נער-שעשועים שמסתובב בדי-
זנגוף, אלא צבר אמיתי מין טיפוס של
קיבוצניק וגבר אירופאי מהודר. זוהי ה־תירכובת
האידיאלית של איכר ואינטלק־טואל.״

הבעל

עבד

!1911011 הקנון שבבטו את העולם

בוא אל הבנק הבינלאומי הראשון
ותקבל

בתכניות החסכון

3 8ך עוז
8ד דירה !0000

חסכון

הבנק הבינלאומי הראשון
40 סניפים לשמתך ברחבי הארץ

314

רשת אהבתם של השניים התפו-
י * צצה ברעש גדול, בעיתונות הבריטית.
פגי, אישתו של סליבאן, הגישה נגדו תבי-
עת־יגירושין, ודליה הוזמנה להופיע כעדה
במישפט. מייד אחרי קבלת הגט נישאו
השניים, ובמהלך נישואיה נולד הבן ראו-
בן, הקרוי על שם אביה של דליה, שנפטר
בהיותה ילדה.
אך הנישואין, שהחלו כחלום ורוד, פק עו
כבועת־סבון. במהרה הסתבר כי סליבאן,
למרות ידידותו האישית עם ריצ^ארד בד־טון
וליז טיילור, אינו אלא במאי כושל.
את כל הכספים שהרוויחה בסרטים ש עשתה,
נתנה דליה לבעלה, שלא עבד כלל
משך כל תקופת נישואיהם. היפהפייה
הישראלית, שהיתר, שחקנית מפורסמת כא שר
נישאה לג׳ון סליבאן, מצאה עצמה,
עם גירושיה, שחקנית נשכחת וחסרית־כל.
מה שעבר על דליה לביא בתקופת גי רושיה
מבעלה השני, היה טראגדיה של
ממש. דליה, שכל ימי חייה שלחה כסף
ארצה לאמה, לאחיה יוסי ולאחותה מיכל!
דליה, שהחזיקה דירות מפוארות ברומא,
פריס ולונדון ! דליה, שקנתה מכונית־ספורט
יקרה לידידה, שהחזיקה שתי עוז רות
ומזכירה, שבנתה עבור אמה בית
מפואר, נותרה לפתע חסרת־פרוטה.
משך שנה וחצי היתד, מחוסרת עבודה.
עורך־הדין שלה המשיך, כל אותה תקופה,
לשלוח לאמה, רות לווינבוק, כסף, כדי
שלא תדאג. האם, שלא ידעה כלל על מצ בה הקשה של בתה, תרמה רבע מסכום זה
לבית־יתומים בנהריה.
ואז שב המזל והאיר לדליה פנים ב שנית.
היא הקליטה באנגליה תקליטון.
נציג של חברת פולידור, שבא לאולפן,
נדהם מהופעתה החיצונית המרשימה. ה עובדה
ששפת אמה גרמנית, הדליקה אצלו
מייד אור אדום. הוא לקח אותה לגרמניה,
ודליה לביא הפכה כימעט בדלילה כוכב
בקנה־מידה בינלאומי, בכל הארצות הדוב רות
גרמנית.
גם במישור הריגשי עברה עליה אז תקו פה
נפלאה. היא התאהבה בצייר הישראלי
מנחם גפן, המתגורר בלונדון, ניהלה איתו
רומן ממושך, שבמהלכו ביקרו השניים
פעמים רבות בארץ. פירסומה הרב ״של
דליה עזר לקידומו של מנחם. היא אירגנה
למענו תערוכות בגלריות רבות יוקרה ב לונדון,
שזכו בכיסוי נרחב בטלוויזיה וב-
עתיונות. אך יחסיהם של השניים התערערו
כעבור חמש שנים משותפות. ואז הופיע
באופק חייה בעלה השלישי, פיטר רייט-
מייסטר.
עוד קודם־לכן ניהלה דליה רומן סוער
עם הזמר הישראלי המנוח מייק בראנט.
היא הכירה אותו בברזיל, ומשך תקופה
של שלושה חודשים טסה על קו לונדון-
האמבורג-פריס באורח תדיר. היא ניסתה
גס להחדיר את הזמר הפופולרי אל תע שיית
הפיזמונים הגרמנית, אך בראנט נכ של
ב״של מיבטאו הלקוי.
דליה לביא, כיום, היא סופר-כובבת
בגרמניה, אשה עשירה מאד, שהס פיקה
במשך שלושיס־ושש שנות חייה לע שות
מיספר לא־מבוטל של סרטים, להיות

נשואה לשלושה בעלים, ללדת ישני בנים,
להיות מוצגת בפני המלכה אליזבת, להתקבל
כחברה שוות־זפויות בחוג-ר,סילון ה בינלאומי,
ולהיות ידידתם של אנ״שי צמרת
עולם הסרטים.
אך דומה כי כל דבר שהיא עושה כרוך
בכאב, כל הצלחה שלה מלווה בייסורים.
לידת בנה השני, אלכסנדר, כימעט ש עלתה
לה בחייה.
דליה חלמה ללדת תינוק לפיטר, אולם
רופאיה הודיעו לה כי תשוקתה זו״תי־שאר
בגדר חלום בלבד. למרות האזהרות
נכנסה להריון, תוך הפרה מפורשת של
הוראות הרופאים. אולם ״שימחת ההריון
גבלה אף היא בטראגדיה. שבועיים אחרי
שדליה הודיעה לאמה כי היא בהריון, נפ טרה
האם ממחלתה האנושה.
דליה, שהיתר, בשמידת-הדיון חמורה,
קיוותה כי תלד בת, ותוכל לקרוא לה על
שם אמה רות. אך התינוק שכמעט המית
את אמו נולד בניתוח קיסרי ונקרא אלב־שנדר.
שמו השני נקבע רותם, על שם האם.
דומה היה כי לידת התינוק סומלה שיא
בחייהם של דליה ושל פיטר. מייד אחרי
הלידה יצאה דליה לסיבוב־הופעות, בהש תתפות
הזמר הי״שראלי יגאל בשן, שאותו
היא מעריצה ועימו היא מיודדת מאד. גם
הבעל הצטרף לסיור.
מספד יגאל בישן :״הם ניראו לי מאוש רים
מאד. פיטר הוא בחור נחמד, פיקח
ובעל חוש־הומור. לדעתי, הוא ממש מע ריץ
את דליה. אני לא יודע מה גרם ל משבר
בנישואיהם. אני רק יכול לנחש
שהגורם העיקרי הוא הריחוק מאירופה.
״מיאמי רחוקה מאד, אין בה פעילות,
ואילו דליה היא היום כוכב בקנה-מידה של
מרלן דיטריך, בגרמניה. הייא חייבת להת גורר
באירופה. הקפיצות האלה ממיאמי-
ביץ׳ ,המאוכלסת בזקנים יהודיים עשירים,
לגרמניה, קשות לה מאד, ולא בכל פעם
היא יכולה להביא איתה את הבעל והיל דים.
״׳סיבה
נוספת לרצונה של דליה להיות
באירופה, היא, לדעתי, האפשרות לקפוץ
לפחות פעם בחודש לישראל. יש לה הר גשה
לא טובה מזה שהיא חיה מחוץ ליש ראל,
וזוהי הסיבה שכשהיא נמצאת באירו פה,
היא מדברת על הארץ בלי סוף. היא
עומדת על כך שתוצג תמיד כישראלית,
ובכל הופעה היא שרד, שניים־שלושה שי רים
ישראליים.
״היא הכריחה את חברת פולידור להו ציא
תקליט, שסיכוייו לשאת רווחים קט נים,
כי הוא כולו על טהרת השפה העיב־רית
ושמו אני ישראלית, אני צברה. את
כל ההכנסות מן התקליט תרמה לפצועי

לישראל בכל מחיר
ך• יא משתתפת באסיפות של
/ /י 1הבונדס באמריקה, תורמת ומתרי־מה.
היא עזרה לארגן את שוק השלום
למען מדינת ישראל ועוד. כשהיינו, במים־
גרת הסיור, בשטוטגארט, הוזמנו לביתו
של אחד מבעלי מיפעל נזרצדס. דליה הש תכרה,
ניגשה אל בעל-הבית וצעקה עליו :
,אתם צבועים ! נתתם לערבים לקנות את כם!
מכרתם להם שלושים אחוז! תתביי שו
לכם.׳ בעלה ניסה להשתיק אותה, אבל
שום דבר לא עזר. היא ממש ירדה על
המארח המסכן.״
ביתה של דליה לביא במיאמי־ביץ׳ מפו אר
מאד. יש בו כחמישה,־׳עשרה חדרים,
שכל אחד מהם מרוהט בסיגנון שונה. ב־מיטבה
תלויים אופניים ישנים, ועליהם
סירים ומחבתות. חדר־השינה מסודר ב צורת
אוהל בדואי ענק. האמבטיה משגעת,
ובה צמחייה טרופית. הבית שוכן בתוך
מטע דקלים, על אי פרטי.
ראובן, בנה הבכור של דליה, שאיתו
היא מתעקשת לדבר עיברית, לומד בבית-
ספר יהודי, ולאלכסנדד הקטן יש מטפלת.
לפני שנתיים הוכרז פיטר רייטמייסטר כפו-
שט־רגל, כך שהפרנסה, אם־כי היא מצוייר,
בשפע, מוטלת ברובה על כתפיה של דליה.
חשחקנית-זמרת היתד, אמורה לסיים ב ימים
אלה את הקלטת אלבומד, החדש ב־האמבורג,
ולבוא לחופשודמולדת בישראל.
אך הסוכנת שלה, פילים גורדון, שסיפרה
לידידיה על גירושיה הקרובים של דליה,
הודיעה כי הזמרת שינתה את תוכניתה.
היא תיסע לימיאמי־ביץ׳ כדי לפתוח שם
בהליכי-יגירושין, ומייד לאחר־מכן תעקור
עם שני ילדיה לז׳נבה.

העולם הזה 2012

דוישת־שלוס
מגילה גולן3,
האומללה עוהננה
סגנית מיס־תבל
ענוה להוליבוד ומאז נעלמו עיקבותיה

ישים הגבירים היהודיים, ש /הוזמנו
אל בית המיליונר כדי להרים
את תרומתם למען מכון וייצנון, היו מל אים
סקרנות.
הסקרנות לא התעוררה רק ביגילל ביתו
של המיליונר — בית מפואר על אי קטן,
כימעט פרטי. בין מיאמי ומיאמי־ביץ׳.
עוד יותר סיקרנה אותם אישיותה של
אשת המיליונר. כולם שמעו כי היא היתה
מלכת־יופי ישראלית, ושהיא צעירה מנכ דיו
•של בעלה.

אולם כאשר התאספו, הם נדרשו להי אזר
בסבלנות. הנאום על מכון וייצמן היה
מוכן — אבל אשת־המיליונר לא היתה
פנוייה. היא נמצאת למעלה, כך נאמר,
ומיניקה את התינוק הפעוט שלה, השלי שי
במיספר.
רק כעבור שעה ירדה האשד -.,הצעירה
אל אורחיה. הם התפעלו מיופייה.
לגבי ישראלים בעלי זיכרון, זהו
סיפור מעניין. בי במרכזו עומדת בחו רה
שמשכה פעם את תשומת־הלב הלאו-

אי בודד

גילה גולן בסרט־ טלוויזיה עם פדינט
חלומות־בלהה בלילות

מית: גילה גולן.
גילה כבשה את דעת־הקהל לא רק תו דות
לעובדה שזכתה בכתר סגנית מלכת-
היופי של ישראל, ולאחר־מכן בכתר סג נית
מיס־עולם בלונדון. מה ששבה את
הלב היה סיפור־חייה.
כי סיפורה של גילה היה סיפור עצוב.
היא באה ארצה עם עליית־הנוער, אח רי
ששני הוריה ניספו בשואה בפולין. היא
לא הכירה אותם מעולם.
בארץ התגלגלה במוסדות שוגים לא כולם
מן המשובחים. היא גדלה כנערה מבוהלת,
שפחדה מפני הכל: מפני המטפלות, מפני
המוסדות, מפני הילדים, מפגי הבחורים,
בלילות סבלה מסיוטים.
רק כשגדלה, החליטה לקחת את עצמה
בידיים. היא הלכה למנתח־אף, בשעה שה דבר
היה עדיין יוצא־דופן מאד ויקר מאד,
והוא שינה את אפה. במשך שנתיים שיל מה
לו את שכרו בתשלומים חודשיים —
וחיתה יעל ירקות.
עם זכייתה בכתר הסגנות הכפולה, הש תנה
גורלה לטובה. היא נשלחה על-ידי
מכון הייצוא לאמריקה, ושם התפעלו מן
הדוגמנית הישראלית היפה. אבל היא לא
הסתפקה בכך. הדוגמנות, כך חשבה, היא
בת־חלוף. עיניה היו נשואות למטרתן של
כל נערות-הזוהר הישראליות דאז, בעיק־בות
זיווה רודן הזוהרת: הוליווד.
עזר לה בכך עיתונאי אמריקאי, שהפך
בסודי־סודות בעלה. אלכס אורבן, יהודי
ופליט-שואח כמוה, נשא אותה לאשה, עזר
לסדר לה חוזה עם חברת פוקס בתנאים
טובים. החברה התחייבה שלא להעבידה
בשבתות ובחגי-ישדאל, לא לחייבה ללבוש
פיאות, לא לשגות את סניה או את תס
רוקתה.
תמורת זאת תבעה ממנה החברה
שתשמור על נישואיה בסוד.
גילה הופיעה בתפקיד קטן בספינת השוטים,
ולאחר־מכן לצידו של פלינט האג דתי,
בסידרת-המתח הטלוויזיונית. לכאורה
היתד, צריכה להיות בשיא ההצלחה, ור בות
מבנות ישראל קינאו בה. אולם היא
לא היתה מאושרת, כי שוב היתד, בודדה
ועזובה — אם כי בבית־פאר. על מיזבח
ההצלחה בהוליווד הקריבה את נישואיה.
בעלה, שנשאר עובד בנידיורק, התרחק
ממנה, והם התגרשו.
מאז אבדו עיקבותיד, מעיני הישראלים.
אולם דווקא מאז, קיבלו חייה של גילה
גולן תפנית בלתי-צפוייה.
פעם, כשהופיעה בטלוויזיה, קיבלה לפ תע
שיחת־טלפון ממיאמי הרחוקה. האיש
שעל הקו זיהה את עצמו בגילוי־לב: אדם
מעל גיל ,70 יהודי, עשיר. הוא התאהב
בה, והציע לד -נישואין.
גילה התלבטה, היססה, ולבסוף נעתרה.
הגבר אהב אותה באמת, והשפיע עליה
מכל טוב. הוא היה לה כל אשר חיפשה
בחייה: בעל, אבא, הסוף לבדידות.
בשנים האחרונות ילדה לבעלה שלושה
ילדים, שיכלו להיות ניניו מבחינת הגיל.
אבל הדבר לא הפריע להם. לפי כל הסי מנים,
הם חיים באושר ובעושר.
האם רוצה גילה לבקר בישראל ז כש נשאלה
על כך לפני כמה ימים, על-ידי
צעירה ישראלית שנישאה אף היא באר-
צות־הברית, השיבה בנימה שהזכירה את
דברי־ד,עצבות שלד, מלפני שנים :״ישר אל?
מה אני אעשה שם? אני לא מנירה
שם נסש חיה, מילבד חאשה שהשכירה
לי בשעתו חדר מרוהט!״

קולנוע

באוירת בידור ושעשועים!

שחקנים

הצטרף אל
האנשים היפים
בכפר הנופש הצרפתי באשקלון.

היסה ל א רו צהלש תו ק
מוד אדמם היא דוגמנית אידיאלית.
״פניה נועדו כאילו לפירסום תמרוקים,
גיזרתה מושלמת להדגמת ביגדי־ים, רגליה
הארוכות נוצרו בשביל תעשיית הגרביים,״
מתפעל ממנה מנהל של אחת הסוכנויות
הגדולות ביותר לדוגמניות באמריקה .״היא
מאה אחוז,״ סוברים הצלמים שעבדו עימה.
״אפילו קולה מושלם.״
ואומנם, מוד אדמם היא דוגמנית־צמרת
במלוא מובן המילה. היא משתכרת 50 אלף
דולר לסירטון־פירם ומת, וגם אז צריך
לחכות בתור עד שתתפנה. ואף־על־פי־כן,
היא אינה מרוצה. בגיל ,30 עם כל התהילה
שבאה לה בזכות יופייה, אשר הוצג
לראווה מול פני העולם מעל עשרות שערי
ירחונים המתמחים באופנה, היא רוצה יותר.
וכדוגמת כמה מבנות־מיקצועה ,״יותר״
פירושו קאריירה קולנועית. לורן האטון

בלה חופשה מיוחדת במינה במחיר מיוחד: ץ״

140י

לבודד בחדר בפול

כולל•
פנסיון מלא — ארוחות ויין בלי הגבלה,
שחיה, רכיבה על סוסים במחיר מינימלי,
טניס, כל פעילויות הספורט למיניהן
ובידור משגע! (כולל מיסים ושירותים).
עד 3.6.76

להזמנת מקומות: סל6 .־051*24195
או משרדי הס תור או סוכן הנטיעות שלך

דאג להזמין כבר עתה מקומות
לתקופת הפסח!
3תבניות נופש מיוחדות
— מ־ 4עד 8לילות,
העולות החל מ* 660.ל״י
לבודד נחדד כפול

שחקנית מור אדמם
נעחז־החלומות של הגיבור הגברי

.3מיום ראשון 18 באפריל
.2מיום רביעי ה־ 14 באפריל
.1מיום רביעי 14 באפריל
בצהריים עד יום חמישי
בצהריים עד •יום ראשיו.18.
כולל צהריים, עד יום חמישי
ה־ 22 באפריל (עם ארוחת
באפריל( .עם ארוחת בוקר).
וד 22 באפריל כולל ארוחת
בוקר) .מחיר לבודד 660 :ל״י
בוקר. מחיר לבודד 1,100 :ל׳׳י. מחיר לבודד 770 :ל״י.

הרשמת חברים מיוחדת לשנת 1976 נפתחה זה עתה! פרטים במועדון

תש־יפון המג! ,,של
החל מ־1.3.76

העו^ס גו ר
לשנה בלירות

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארח״ב ו 5קנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד למכסיקו לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, ונצואלה
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו־זילנד
לפנמה

> !/2-שכח
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

232 = 16 + 216
256 = 50 + 216

118 — 8 + 110
135 = 25 + 110

316 = 100 + 216
294 = 78 + 216
387 171 + 216
373 = 157 + 216
378 = 162 + 216
434 = 218 + 216
496 = 280 + 216
491 = 275 + 216
454 3= 238 4216

160 50 + 110
149 = 39 + 110
195 3£ 85 + 110
78 + 110 בס 188
191 =3 81 + 110
219 = 109 + 110
250 —140 + 110
138 + 110־* 248
229 32 119 + 110

וג׳ניפר אדניל עשו את התפנית, מריסה
ברנזון עשתה זאת כימעט בד־בבד עימה,
ומרגו האמינגוויי באה בעיקבותיהן. כולן
דוגמניות־צמרת שהגיעו למסקנה כי לא
די להיות יפה, צריך עוד משהו, לסיפוק
העצמי.
תגלית כמיקרה. מוד, השוודית במוצ אה
(היא נולדה סמוך מאד לקוטב) ,גבוהת־קומה
( 1.75מ ),וכחולת־עיניים, הפכה דוגמ נית
אך במיקרה. כשהיתה בת , 19 ונקראה
עדיין מוד ויקסטרום, שלח צלם־חובב את
תמונתה לתחרות־יופי. מובן שזכתה בתח רות
בקלות, וכאשר בעיקבות ההצלחה
זרמו אליה הצעות לדוגמנות, היא נטשה
את לימוד השפות, שבו היתה עסוקה באו תה
עת, ועטתה עליה שמלות לפי הזמנה.
תחילה בשוודיה, אחר־כך בפריס, ושם קיפ צה
תוך זמן קצר לשערי ווג ואל.
בעיקבות הממון, נדדה מוד לפני תשע
שנים לאמריקה, ולאחר שלמדה אנגלית
החלה מככבת בסידרת סירטי־פרסומת ש הפכו
להיטים מידיים. לסלי קארון ראתה
אחד מהם, ומייד שיכנעה את בעלה המפיק
להחתים את מוד לסרט שעשה באותו זמן
— הפקה לא מוצלחת ביותר, שכימעט לא
הוצגה. לגבי מוד, היה זה צעד ראשון.
משם עברה ישר אל האיש בעל אקדח
הזהב, כשהיא נהנית מן החינגה שהשתול־לה
סביב כל סרט בונד חדש. הצעד הבא
היה רולרבול, ובהמשך התנופה, בעבור
חופן יהלומים, סרט שבו וזיתה האשה היחי־דה
מול בגופייה שלימה של גברים קשוחים.
נערת החלומות. לכאורה, קאריירה
פורחת• אך למעשה, ומוד מודעת לכך
היטב, כל מה שנדרשה עד אז לעשות היה

העזלם הזה 2012

לקשט סיפורים שבהם היוותה צלע צדדית,
בקומתה התמירה, בשימלותיה המסוגננות
ובמבטיח הכחולים היורים ברקים. בסך־
הכל, לדבריה ,״גילום נערת־החלומות ה ממוצעת
של הגיבור הגברי.״
אומנם, לעדותה ,״משיכה מינית היא
חלק בלתי־נפרר מן המיקצוע. אילולא היו
פול ניומן או רוברט רדפורד סמלים מי ניים
בעיני הקהל, קשר. להניח שהיו זוכים
באותה הצלחה.״ אכן, שינוי רציני באורח
המחשבה של אשה, שבשוודיה לא העזה
כלל לחשוב על קאריירה של •שחקנית־קולנוע,
משום ש״רק שחקניות גדולות באמת
זוכות בתפקידים ראשיים.״
מראה יותר מתוחכס. התעשייה ה אמריקאית
שונה בטיבה, מסתבר, ימוד,
שהשתלמה קצת במשחק, מתחילה כבר
לפתח אישיזת־בד מוגדרת, של נערה מפוכ חת
ובעלת רצון עז, עצמאית ובלתי־תלוייה.
בתור שכזו היא אפילו הצליחה לסחוט
מחברה־למישחק בסירטה האחרון, פיטר
פונדה, ביטוי של התפעלות.
״למרות שבהתחלה היא קצת חוששת
שחיצוניותה הזוהרת תקשה עליה, אין ספק
שיש בה משהו. כבמאי, הייתי מחתים או תה
מייד על תפקיד ראשי,״ טוען פונדה,
שהפיק בזמנו את אדם בעיקבות גורלו.
כיום עסוקה מוד בהבלטת עצמות־הלחיים
שלה ,״המעניקות לי מראה יותר מתוחכם
מכפי שאני באמת.״ ובחיפוש תפקידים ש ידרשו
קצת יותר מזוהר וגיזרח. בקצרה,
היא שואפת להגיע ליום שבו לא יאמרו לה
עוד, על בימות הצילומים :״תהיי יפה ו תשתקי.״

עוממת
העת>ד
בנ>ו־>ורק
העיר האסורה (דרייב־אין, תל־אביב,
ארצות־הברית) — ערכו של
כל סיפור מז־ע־בידיוני, באשר הוא,
נמדד בכמה תכונות: ראשית, באיזו מידה עולם העתיד
שהוא מתאר מעוגן ומחווה חמשן הגיוני לעולם שבו חיים ;
שנית, עד כמה מתקבלים כל מרכיבי עולם־העתיד הזה על
הדעת, ונובעים הגיונית זה מזה ; שלישית, מתן ההשלכות
המיידיות שיש לעתיד דימיוני כזה על ההווה שבו חיים.
כי בסופו של דבר, כל סיפור מדע־בידיוני אינו אלא משל,

שליקחו בהווה.
העיר האסורה הוא סרט שממלא אחר התנאים הללו
רק בחלקם. הוא יוצא מן ההנחה שבשנות האלפיים תתדלדל
אוכלוסיית העולם, כתוצאה ממגיפות, שואה אטומית והרעלת
מקורות״מזון. עד כאן, הנחה אפשרית. חהמשן, אורח־החיים
של מתי־חמעט שנותרו בחיים, המחולקים לכנופיות
שנלחמות זו בזו באכזריות נוראה, והבשורה שצריכה להי שלח
דרך מחילות רכבת התחתית הניו-יורקית אל אי מבודד
ומרוחק (הבשורה היא זרעי ירקות שאינם גדלים עוד בעיר),
כל אלה משכנעים פחות.
למען האמת, נוח חרבה יותר לראות את הס,רט כהמשך
למעללי הקאראטה והקונג-פו, שבהם התמחו הבמאי רו-
ברט קלאוז והמפיקים ויינטראוב והלר (שהיו אחראים
בצוותא לדראקון של ברוס לי) .ואומנם, הסרט ניראה

יול בדינר — הלוחם האגדי
כחזרה, בתוך תיפאורה של ניו-יורק חרבה, על סיפור הלוח ם
האגדי (כאן, יול ברינר) שבא להושיע א ת החלשים ואיש
אינו מטיל ספק ביכולתו להצליח. לכן, הקרבות המבויי-
מים כימעט כבאלט ותיפאורות הסרט, הם העיקר. אבל
אף אחד משני המרכיבים הללו אינו מבריק דיו כדי ל הסתיר
את החלל הרעיוני שמאחריו.

ת ד רי ך
חוגה לד אות:
ת ל ־ אגיב: שלום לך יקירתי, מילחנווז
ואהבה, סרט מתוק, שוער־הלילוז, בושם
נשים.
׳ירושלים: אמריקאי בפריס, העוקץ,
מישזוקי בילוש.
חיפה: אידי אמין דאדא, מילחנזה ואהבה,
בושם~ נשים.
מ ל ~ א בי ב
סרט מתוק (פרים, צדפת-
קנדה) — ביטוי מדהים, חזותית, לאכזבתו
של הבמאי היוגוסלבי דושאן (מיסתרי האורגניזם)
מאקאבייב מן הקומוניזם והקאפי-
טליזם גם־יחד. רק למי שהולד לקולנוע כדי
לחיטוב.
צמד ככותרות (אלנבי, אר״
צות־הברית) — שני, בדרנים ישישים חוז רים
להופיע בצוותא, אחרי 11 שנים, ב־תוכנית-טלוויזיה
משותפת. בדיחות תוצרת
ניל סיימון ומישחק שנון של ואלתר מתאו
וגורג׳ ברנס.
חייל ככחול (סינמה , 1ארצות־הברית)
— הקרנה חוזרת לסירטו של ראלף
נלסון, המאשים את האמריקאים בסיגנון
בוטה וחד-משמעי בחיסול אכזרי של אדומי־העור.
עם קאנדים ברגן ודוגאלד פלזנם.
כושם נשים (מוגרבי, איטליה)
— ויטוריו גאסמן באחד מתפקידיו הגדו לים.
כסרן עיוור היוצא למסע מצפון איט ליה
לדרומה. הבמאי דינו ריזי יורה ניצו צות
בכל סצינה, במחצית הראשונה של
הסרט, אחר־כך גולש קצת אל המלודראמה,
וחבל.

גאון של
הגועם הרע
ליסטומאגיה (תכלת, תל-אביב,
אנגליה) — צריך, כנראה להיות
גאון מסוג מסויים כדי לדחוס כל-
כך הרבה טעם רע בסרט אחד. שכן אין ספק שיוצר רגיל,
אף א ם התאמץ והתכוון לכך מראש, לא יכול היה להגיע
להישגיו המופלאים של קן ראסל בסרט זה.
ראסל, שהיה פעם ביוגראף מופלא של מלחינים, בטלוויזיה
הבריטית, הסיר מעליו כל רסן מאז הגיע למסך
הגדול. צ׳ייקובסקי, הפך תחת ידיו מופרע עם בעיות מין,
שכתב דרך אגב גם מוסיקה. מאהלר (בסרט שלא הוצג
בארץ) ,היה יהודי משומד עם בעיות מין שכתב, דרך אגב,
גם מוסיקה. ועכשיו, פראנץ ליסט צועד גם הוא בסך. ליסט
הפך מהגר הונגרי הסובל מהפרעות מיניות, אליל־נוער
שכותב לעיתים גם מוסיקה. במיצעד הביוגראפיות הקולנועיות
הללו, הולכת התמונה ומתעוותת. ואם אצל צ׳יי•
קובסקי אפשר חיה עדיין להאזין למוסיקת שלו, כל מה
שמציע ראסל בסירטו החדש, של ליסט, הוא עיבודי פופ
המצטיינים בתכונה אחת: כמות הרעש שהם מקימים.
אשר לפראנץ ליסט, שינוח על מישכבו בשלום. אפילו
אותם חסידים מועטים של ראסל המוכנים עדיין להתפעל
מן העובדה שיש לו כישרון להעמיד דברים ציבעוניים
לפני המצלמה חייבים הפעם להודות שזה איננו סרט
על ליסט. כי האיש שהיה גדול פסנתרני חמאה הקודמת,
מהפכן בתיזמור, ואולי חשוב מכל, תמך ועודד סידרה שלמה
של מלחינים חשובים ממנו, איש זה הפך קאריקטורה,

פול ניקולאס — ואגנר הערפד
מעין אבי אבותיו של מיק ג׳אגר, מוקף עירומות־למחצה,
ונלחם בערפד מוצץ־הדם ריכארד ואגנר, ההופך מול העי ניים
למיפלצת פראנקשטיינית נושאת צלב-קרס.
וכל זה, בסימון של סידרה מצויירת חולנית, פרי-עטו
של מי שנותר עם מאניירות של אוואנגארד ומשתוקק לומר
דברים חשובים. אך כל מה שנפלט מגרונו הוא נחירה
צורמנית, מוסווית בתיפאורות צבעוניות ופולחנים ברבריים.

ירושלים
העוקץ (סמדר, ארצות־חברית)
— מי שטרם ראה את מישחקי
האהבה של פול ניומן ורוברט רדפורד, ב־להיט-הפשע
הבידורי ששבר שיאי קופות
לפני שנה, כדאי שימהר ויחזה בו עתה,
כי קשה למצוא מלאכת־מחשבת מיסחרית
מוצלחת וחלקלקה מזו.
מישחקי כילוש (ירושלים,
ארצות־הברית) — עיבוד של מחזה־בשניים
לקולנוע, המנצל בצורה מירבית את אפ שרויות
המצלמה והעריכה. לורנם אוליבייה
ומייקל קיין מנסים לחסל זה את זה, ב הדרכתו
המחוכמת של גץ מנקייביץ׳.
אמריקאי כפרים (מיטשל,
ארצות־תברית) — מן הסרטים המוסיקליים
הגדולים ביותר שהופקו בהוליווד, מיזוג
מוצלח של בימוי אלגנטי (וינסנט מינלי)
כוריאוגרפיה תוססת (ג׳ין קלי) ,ריקוד
רענן ומרהיב (קלי ולסלי קארון) ,ומעל
לכל, המוסיקה של גץ רג׳ גרשווין.

חיפה
אידי אמין דאדא (אורלי,
צרפת) — סרט תיעודי על המנהיג האפ ריקאי,
שהוא ספק גורילה שזה־עתה ירדה
מן העצים, ספק מנהיג אידיאלי לעולם ה שלישי.
הבמאי ברבט־שרדר, בפיקחות
רבה, משאיר את המסקנה הסופית לצופים
באולם.

בווניטיו

ללא

כיסוי
זר בחלון האחורי (דקל, תל-
אביב, צרפת) — כל הנתונים ב סרט
זה מבטיחים. החל מן הבמאי
רנה (מישחקים אסורים) קלמן, דרך התסריטאים
מארק פפלו ופיטר וולן (שעבדו עם אנטוניוגי על זהות
גנובה) ,וכלה במריה שניידר מן הטאנגו האחרון בפריס
וסידני רום מהו של פולנסקי.
ולמרות הכל, אין זה אלא סרט-מתח בינוני ביותר, מן
הסוג הנוצר בזמן האחרון באיטליה בכמויות גדולות למדי
(הסרט כולו צולם ברומא) .מעשה בכוכבנית שמאהבה ה מיליונר
מואס בה. היא בורחת מביתו, נופלת קורבו לתאונת-
דרכים שבה היא נפגעת קשה, וכאשר היא מתאוששת היא
נוטלת חלק, מתוך רצון לנקום, בחטיפת בנו״יחידו של
המאהב-לשעבר. תוך כך היא מסבכת א ת חברתח־לחדר,
שהיא שמרטפית מיקצועית ופסלת בשעות הפנאי.
כל זה אינו מחפה על תסריט דליל למדי, על עריכה
לא מסודרת אשר מפרטת לעיתים כל פרט ופרט ב ה תפתחות
של תקרית, ולעיתים מדלגת על תקריות שלמות
בסיגנון מודרני לחלוטין.
מה שנותר הוא תעלומת מתח, עם סיום פחות או יותר

מריה שניידר

השמר־טפת החוטפת

מפתיע, עם כמה ריגעי״הומור וכמה חיצי״לעג המופנים
לעבר מוסר־העבודח האיטלקי, בעיקר במיסגרת חמישטרה.

משוגע ־
יום ושל הלילה שבהמשכו, אחרי שנפל ב ידיהם
של שוטרי תחנת נצרת. וכך כתב,
במיכתב שישלח ליועץ־המישפטי־לממשלה :
״כאשר הגענו אל תחנת־המישטרה, התנפלו
עלי כל השוטרים ששהו בתחנה, בהתקפה
אכזרית, שלא ראיתי כמוה בחיי. כל ה שוטרים
התנפלו עלי, באגרופים ובבעיטות.
בזמן שטיפלו בי בתחנת־המישטרה, צעקו
עלי, :מי אתה שתדפוק שוטרים? אתה
כלום! אנחנו נגמור אותך חיום
התעלפתי,״ סיפר בני לוי ,״והם
תי לתא־המעצר. אני מציין,״ כתב

לוי במיכתבו ליועץ־המישפטי ,״כי זיהיתי
את כל השוטרים שתקפו אותי במכות, ולא
אשכח אותם עד יום־מותי. ביניהם היה
קצין־תורן ששמו מרדכי. הוא הרביץ לי
באגרופים בפני ובעיני, ונתן לי בעיטות
בבטן. אני מציין כי יש שני אזרחים ששהו
בתחנת־המישטרה בזמן שתקפו אותי, והם
ראו ומזהים את כל השוטרים, אחד־אחד.״
מפקד מרחב־העמקים של המישט־רה,
ניצנדמישנה אמיל פרי, שלתחום־
אחריותו שייכת גם תחנת נצרת, לא הת־

רה, ביולי , 1975 החליטו ראשי המישטרה
להעמיד לדין מישמעתי כחצי־תריסר שוט רים
שהיו קשורים בפרשה. השוטרים יצאו
זכאים. הם הואשמו בשימוש מופרז בכוח
בתחנת-המישטרה נגד גני לוי.
מר, שגילתה המישטרה בחצי־פה על שי מוש
מופרז בכוח, בביתה׳ מחזק עוד יותר

ניצב־מישנר! אמיל פרי,
מפקד מרחב העמקים
של המישטרה, המבקש לפטר את המפקח
על הבניית, בני לוי מתפקידו.
את גירסתו של בני לוי לגבי ניקטחם של
שוטרי נצרת בו. עוד קודם לכן התלונן בני
לוי במישטרה כי טגן ניצב מאיר הירש
איים עליו• לסגן־ניצב הירש היתה סיבה

בני רו׳ ,מנקה על הבנייה, חי בחשש לחייו ־ מבני שהגיש תיקים
נגד קציני־מישטרה ב כיוי ם ו שונ ם מחוז׳ ש הנ ה את החוק
ך< מאורע שהתרחש בפתח המועדון,
י 1ניראה כלקוח מתוך הסידרה קאנון.
שני אנשיו של השריף גוררים גבר שלישי
אל מכוניתו של בעל־המועדון. הגבר הנגרר
מכסה את פניו כדי להתגונן מפני הגז ש־שומרי-החוק
מתיזים בעיניו מפעם לפעם.
כאשר אשתו של הנתקף מנסה להגן עליו,
מתיזים שני הגיבורים במדים גז מדמיע גם
בעיניה.
אך סצינה זז לא התרחשה, כמו בסירטי
קאנון בעיירה נידחת, הרחק במערב, אלא
ליד מועדון בריכת־השחייה בנצרת עילית,
ב־ 11 ביולי . 1975 באותו יום בילו המפקח
על הבנייה בני לוי ואשתו במועדון. שני
השוטרים (שמאוחר יותר זוהו כאיזו סבסא
ושוטה צצשווילי) ,שנמצאו במועדון ושתו

|( 1ל א 031111 111

משקאות, שוחחו עם בני לוי. לפתע אמרו
לו :״אתה עצור!״ אחד מהם לפת את לוי
בחולצתו, והסביר לו :״כדאי לד לקום
ולבוא איתנו.״
על מה שקדם למעצרו של בני לוי קיי מים
חילוקי־דיעות• לוי טוען שהיה שתוי
במיקצת, וי׳שב ליד השוטרים ׳שגם הם שתו
ויסקי. כאשר נסתיימה התוכנית במועדון,
קמו השוטרים ודרשו ממנו שיבוא איתם
לתחנה. הם טענו שבני לוי לעג להם.
אך לגבי מה שאירע בתחנת־המישטרה
עצמה, המקום ־שאליו נגרר בני לוי על־ידי
השוטרים, אין סתירות מהותיות בין דבריו
של לוי לבין הגירסה שמסרה המישטרה
מאוחר יותר.
תיאר בני לוי את המאורעות של אותו

הבקשה למתן צו

הפסקה שיפוטי נגד

השופט המחוזי מוחמד נמר הוארי שבנה, ללא רישיון, קומת
מגורים, מוסך ועוד, נדחתה מייד ובו־במקום בבית־חמישפט
בנצרת. אז פנה המפקח על הבנייה בני לוי לבית־המישפט

•יי 38

להב כלל לגבות עדויות משני האזרחים ש נכחו
שעה ש־שומרי־החוק הכפופים לו
התעללו בבני לוי. רק אחר שהיועץ־המיש־פטי־לממשלה
נכנס לתמונה, וביקש הסב רים
ממפקד המחוז הצפוני של המישטרה
ואנשיו חלה התפתחות חיובית בפרשה.

חיסיל-חשבוגות
והתעללות
^ ציני המחוז העירו למפקד כי
| /עליו לקבל את עדויותיהם של שני
האזרחים, ולערוך את החקירה מחדש. אחר־שנשמעו
עדויות שני האזרחים על ליל
האלימות שעבר על בני לוי בתחנת־המישט־

בעפולה, אך גם שם דחה שופט־השלוס, א .כהן, את הבקשה.
כהוכחה כי מה שאסור על האזרח הפשוט מותר לשופט־מחוזי,
ציין השופט כהן בהחלטתו :״אין זה רצוי כי אדון בבקשה זו
נגד אדם, המכהן כשופט בישראל, בעבירה מעין־פלילית אשר
תוצאתה עונשית קלה.״ וכד נדחתה סופית הבקשה לצו.

טובה לכעוס על בני לוי.
ב־ 21 באוגוסט 1974 גילח בני לוי, די־מפקח
על הבנייה בעיריית נצרת עילית,
כי קצין־המישטרה הבכיר ם נ״צ מאיר
הירש, ביצע תוספת־בנייה ללא־רישיון.
למרות הדו״ח שרשם בני לוי, לא הוגש
כתב־אישום נגד ם נ״צ הירש, בגין בנייד
בלתי־חוקית.
ניצב־מישנה הירש הכחיש בתוקף שאיים
על בני לוי. הוא טען שזו היתד. פרובוקציה
של המפקח על הבנייה.
המישטרה דחתה את טענותיו של המפקח
על הבנייה כי אנשיה מאיימים עליו ומזהי רים
אותו מפני תוצאות מעשיו. זאת, עד
לליל חיסול־החשבונות וההתעללות בתחנת״
המישטרה, ביולי .1975
שבוע ימים אחרי •שניצל מידי השוטרים,
ב־ 24 ביולי ,1975 כתב בני לוי מיכתב
רישמי אל מרדכי אלון, ראש עיריית
נצרת־עילית, ובו ציין :״מזה מיספר חוד שים
ובתוקף תפקידי, אני מקבל איומים
ואזהרות שונות בענייני דו״חות־בנייה
שהגשתי נגד שוטרים וקצינים בכירים ב־מישטרת
נצרת. המישטרה מבקשת, במע שיה,
לנקום ולהשפיל ולסבך אותי ואת
אשתי בפלילים׳ ולהפוך אותנו לעבריי נים.״
בני
לוי ביקש מראש העירייה שיערוד
בירור מקיף על עבודתו במוסד, על־מנת
לקבוע אם שגה כאשר הגיש דו״חות על
בנייה ללא־רישיון נגד אנשי־המישרה.
שוטרים כמפירי־חוק
ן* תתי ללוי גיבוי מלא בעבודתו, ו //אמשיך
לתת לו גיבוי. מה שהוא
עשה, היה במיסגרת סמכויותיו,״ אמר ב־

שבוע שעבר ראש העירייה אלון לכתב העו לם
הזה.
מה, בעצם, עשה בני לוי? כיצד קומם
נגדו את שומרי־חחוק?
התשובה נמצאת מ־ו״ח מפורט ששלח
בני לוי ליועץ־המישפטי־לממשלה ב־
, 14.8.1975 ובו_ נאמר :

״הריני להביא לידיעתך כי בהתאם לחוק
הרשויות המקומיות, מחוייבים אנו להביא
לידיעת היועץ־רמישפטי־לממשלח בדיבר
בנייה בלתי־חוקיח והגשת כיתבי־אישום
ושאר הפרטים של עובדי מדינה (שוטרים,
במיקרה הנ״ל).״
המפקח על הבנייה מסר את הפרטים
הבאים :

• סמל המישטרח טוכיזז וודף.
הקים מיבנה במקום ציבורי ללא־רישיון.
הוצא צו־הפסקה שיפוטי בבית־מישפט־השלום
בנצרת, אולם הנאשם הפר את הצו
האמור והמשיך בהקמת המיבנה. הוגש
כתב־אישום בתיק מס׳ 2716/74 בבית־מישסט־השלום
בנצרת, והנ״ל הורשע (ב אשמת
בנייה בלתי־חוקית) .כמו־כן, תלוי
ועומד כיום נגד הנאשם תיק פלילי ,25/75
באשמת הפרת צדהפסקה שיפוטי במישט־רת
נצרת.
• סגן־גיצב מאיר הירש. נמצא כי

הנ״ל הקים תוספת־בנייה ללא־רישיון. טרם
הוגש נגדו כתב־אישום בגין בנייה בלחי־חוקית.

סמל איזו כץ. נמצא וניראה על-
ידי מפקח־חבניה, כאשר הנאשם ועימו ה*

ובאשמה המייוחסת לו, משום־מה בוטל ה תיק
כליל.
אחרי שלא הופיע בדיון בבית-חמישפט,
למרות שקיבל את ההזמנה, כתב קצין-
המישטרה הבכיר ניסים בן־משה לבית

מאח --

מרסל זוהר
קבלן עוסקים בהקמת מירפסת, בעבודת
מסגרות והנחת תיקרת־אסבסט ללא״רישיון.
הוגש כתב־אישום בתיק 2281/74 בבית־מישפט־השלום.
בגלל טעות בכתב־האישום
(בני לוי רשם בדו״ח כי מדובר בהקמת
מירפסת ללא־רשיון, במקום סככה) ,העדיף
השופט הראשי אליאס כתלי, לבטל את ה תיק.
היועץ המישפטי של העירייה הגיש
מחד־ש כתב־אישום מתוקן.
• סגן־ ניצב;יפים כן־ משה. הנא שם
הקים מיבנה ללא-רישיוו~.הרגש נגדו
כתב־אישום בתיק 2279/74 בבית־המישפט
בנצרת. למרות שהנאשם הודה בעבירה

״בתי, השוטרת, הרצליה,
המישפט :
פנתה למהנדס־העיר מר לייבוביץ, והובטח
לה להקפיא את התיק עד להוצאת רישיון
לבנייה. אני מרשה לעצמי לפנות לכבודו,
ולציין שמזה 20 שנה אני עומד על דוכן
בתי־המישפט בארץ, ואני מצביע על עבריי נים
כמאשים ולא כנאשם. עצם גזר־הדין
שניתן בהיעדרי(הוא הורשע, על־ידי השו פט)
הוא פגיעה במעמדי. לכן, אבקש את
כבודו לפטל את גזר־הדין ולקבוע תאריך
חדש״.
גם סנ״צ נסים בו״משה פנה, בכתב, אל
מפקח־הבנייה, בני לוי, ודרש ממנו כי יבטל

4הברות חוק של שוחר

בית שוט רה תנועה

דוד מלול, ברחוב ציפורי מס׳ ,4שהוקם
כתוספת לבית הקודם, ללא רישיון ועל
אדמה שעדיין לא בוצעה בה פרצלציה (חלוקה) .העבריין הורשע ונקנס, ועירעורו
נידחה בבית־המישפנו המחוזי. אך הוא לא נבחל, והמשיך לבנות עד שטייס את המיבנה.

האויר איזו כץ הוא סמל־מישטרה בעל ניסיון
ה 11ל י 1111 * 1 1ל
רב, שתפקידו המוצהר לתפוס עבריי#11111#

1 1 1 1 .1 1 #111
נים המצפצפים על החוק. דבר זה לא מנע ממנו לעבור על החוק בעצמו, לבנות מירפסת
ללא־רישיון. אחרי שהשופט כתלי הצילו מההרשעה, הוגש נגדו כתב־אישוס חדש.

החוק

את התיק שנפתח נגדו בבית־המישפט. נתב
הקצין בן־משה :״הופעתי בבית-מישפט כ־קצין־מישטרה
אינה הולמת את תפקידי.
לכן אני פונה בבקשה לבטל את התיק

בני לוי, לא נכנע ללחציו של בן־משה,
אך השופט הראשי -של בית־מישפט השלום
בנצרת, אליאס כתלי, נענה לקצין־המישט־רה
וביטל את גזר־הדין הראשוני שלו.
ימים ספורים לפני שנגרר בני לוי לטי פול
הנמרץ שהוענק לו בתחנת־המישטרה
בנצרת, הגיש דו״ח מיספר ,96/75 ושלח
אתראה לניצב־מישנה נתן שי, ראש ליש־כת־החקירות
במישטרה, בה צויין כי ה קצין
הבכיר מחזיק במיבנה ללא־רישיון.
שי הגיב כי המיבנה הבלתי-חוקי האמור —
תוספת בחצר — היה קיים כאשר נכנס
בן־משה לדיור הנ״ל, שהוא ביודמגורים
השייך למישטרה.
למרות שעל־פי החוק מתייחסת העכירה
למחזיק במיבנה הבלתי־חוקי, עדיין לא
החליטה המחלקה המישפטית של העירייה
להגיש לבית־המישפט את כתב־האישום
בנדון.
איש־מישטרה נוסף בנצרת שציפצף על
החוק ולא מילא אחר צווי ביודמישפט־השלום,
הוא סמל מחלקת־התנועה של מר חב
העמקים, דויד מלול. נגד שוטר זה הוגש
(המשך בעמוד )42

ה1111

נימים בן־משה, ברחוב תבור .45/5
הקצין הבכיר בנה אגף קטן נוסף לדי411111
#111 1 1 .4 1 1 1 1 1 1 1 1
רתו, מבלי שיקבל רישיון־בנייה לכך מטעם הרשות. אחרי שהשופט חראשי בבית־מישפט־השלום
בנצרת הרשיע אותו, הצליח הסנ״צ לשכנע את השופט, לבטל את החתלטה.

הקומה של השופט

קשה להאמין שהשופט המחוזי מוחמר
נמר הוארי לא ידע מה מותר ומה אסור
לו, לפני שהתחיל לבנות את התוספות לביתו, כגון הקומה הנוספת, המוסך והגדר.
אך הוא סבר, כנראה, כי מה שאסור לאזרח הפ שוט, מותר לשופט מחוזי.

יי* 11 .ן׳

האם יהיה יצחק ליבוי שר־החיווך־והתרמת הב א £ו באיזה יומון
מוחרמים שיריו של י 1נתן רט 1ש?
דניאל

ספר ־ הטל פו ני ם של הסיפרותהעיבריתהצ עי

ח״ ם גור

אהרון

׳ונחו ר טו ש

ו־רין

מהפכת תרבות
משורר חשוב ביותר סיפר לי כי השמועה על מועמדות חיים גורי לכהונת
נשיא־המדינה, מקורה באחת העסקות המפולפלות ביותר שידעה המדינה מעודה.
כאשר הועלה שמו של גורי כמועמד למישרה הרמה, פנו מושכי־החוטים (המאמינים,
שבשלב זה חייב איש־רוח להתייצב בראש־המדינח) אל כמה מהבולטים שבסופרי
דור־המדינה וביקשו מהם להתייצב כאיש אחד מאחוריו. אלא שמושכי־־החזטים
נתקלו בלאו מוחלט.
כאשר ניסו השושבינים למצוא דרך של פשרה, הובהר להם שמחיר השתיקה
הוא הבראת חיי־התרבות בארץ. משמע, החלפת שר־החינוך אהרון ידליו וצמרת
לבלרי אגף־התרשות (לאה פורת — מנהלת המועצה־לתרבות־ולאמנות, בן־ציון תומר
— יועץ השר לענייני־תרבות) ואחרים, השולטים בשרירות על תקציבי־ענק.
אותו משורר חשוב טוען שמושכי־חחוטים אימצו את ההצעה, והפעילו על
ראש־הממשלה לובי, כדי שיחליף את אהרון ידלין במנכ״ל רשות־השיוזר, יצחק
ליבני, או בפרופסור צבי יעבץ, ראש־החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל־אביב. נימוקם
הבסיסי של מושכי־החוטים היה, שחילופי־גברי אלה יעלו את פרופיל הממשלה בעיני
סופרים ואינטליגנציה, שישמשו בבחיחות הבאות משהו מעין ״אזרחים־תומכים־באשכול״
ו״בכל־זאת־מערך׳ עבור ראש־הממשלה יצחק רבץ.
על כל מיקרה, מי שחושב כי הסיפרות העיברית שוכנת במיגדל־שן, טועה טעות
מרה. ואם תתגשם לה אותה עיסקה מפולפלת, יש להניח שהיא תלווה במהפכה
תרבותית שתפשיר את עשרות המיליונים של תקציב המועצה־לתרבותחולאמנות
לאפיקים חיוביים.

רטוש 76׳

מיהו המ שורר־הגולה ו.בי

קשר של שתיקה

המשורר יונתן רטוש לא זכה באהדת המימסד והמימסד־הסיפרותי בארץ ליצירתו.
משך שנים רבות היו שיריו בחינת מוקצים מחמת מיאוס, ועד היום הוא לא זכה
ששידיו יהיו נלמדים במערכת־החינוך, למרות שאיכותם ומשמעותם השירית גבוהות,
בדרגות רבות, מן החומר הסיפרותי הנלמד במערכת זו.
בשיחה שנערכה עם יונתן רטוש במוסף־לסיפרות של הרדיו, טען המשורר שגם
לאחר כימעט ארבעים שנות התעלמות ממנו, עדיין ננקט לגביו עקרון קשר־של־שתיקה
באחד היומונים שבארץ :״בעיתון מסויים, למשל, ששם מקפידים לא לכתוב ביקורת
מו צי א ...יצאו במשך שנה וחצי חמישה סיפרי־שירה
על שום ספר־שירה שאני
שלי, ושם (באותו יומון) לא היתה על אף אחד מילה. קשה לי להניח שזה מי קרה
באותו מישדר לא חסך רטוש גם את דעתו על האווירה הסיפרותית הקיימת
בארץ :״יש אנשי־רוח שנוהגים לקרוא להם, לפעמים, אנשי־חצר, ולהם אין בעייה
בשום מישטר שהוא. ואם לדבר על מי שאיננו הולך במוסכמות, אני חושש שאין לי
שום ת קנ ה ...אני חושש שלאנשים כמותי אין שום תקנה בשום מישטר ש הו א

מותו הישראלי של מרוקה

השיטתיות הרדיופונית של תוכניות־הדראמה ברשת אל״ף
הצליחה בשבת 13.3להעפיל לאחד הבולטים שבמחדליה.
הסיפור שנרצח הפעם על גלי־האתר היה סיפור מצויץ של היינריך בל (תמונה
קבוצתית עם גברת, קתרינה בלום) בשם שתיקותיו של מר מורקה שפורסם בזמנו
בכתב־העת סימרקריאה ושודר בכותרת: תחביביו של עורך הרדיו דוקטור מורקה
או בעצם מה מציק לו, בעיבודו של יואל ניר, שהצליח לסרס את סיפורו של בל,
רלרוקנו מתכניו החברתיימ־היסטוריים־תיאולוגיים.
כישרונם של אנשי מחלקת־הדראמה להביא קלסיקה מודרנית של המאה־העשרים
כסמואל בקט (מחכים לגורו) ,פרידריך דירנמאט (ביקור הגברת חזקוה) ,סלבומיר

ה״נריד ב ד

יוסף מוודי

מרודק (טנגו) ואחרים, הוא להישמע מעל גלי־האתר כמו תיפופו של המתופף האחרון
שאינו נכון למות, וממשיך לתופף במונוטוניות.
במערב ובמיזרח אירופה הפך המדיום של תסכיתי־רדיו אחד מאצעי־הביטוי
האמנותיים הערכיים ביותר. אבל בישראל, שבה רשאי כל פרח־תסכיתאים להביא
תוספות, תיקונים ושיפורים לטכסט של היינריך בל ואחרים, מוטב שתיסגר מחלקת-
הדראמה של רשות־ה׳שידור, מאשר תמשיך בתיפופה. ואם לאו, שאנשיה יישלחו
לפחות להשתלמות בעשיית תסכיתים בתחנת־השידור היריבה, גלי צה״ל, שהוכיחה
לאחרונה בסידרה תמול־שילשוס על-פי ש״י עגנון, שגם בתחום זה יש לה לומר יותר
מאחותה הבכירה.

גיבורי דיקנם בישראל
צ׳ארלס דיקנם (אוליוור טוויסט, ניקולס ניקלבי) תיאר עיוותי חברה וניצול
במאה שעברה באנגליה, בראשית ימי התיעוש שלה. הוא גם חזה מדמו ומבשרו
את עוצמת הניצול והצביעות שאלה מביאות לבני־האדם.
אם היתד! למישהו האשלייה שבמדינת־ישראל קמה לה חברה מתוקנת, הרי
שהשבוע האחרון הוכיח את ההיפך. מסתבר שכמה מגיבורי תקופתו של דיקנם חיים
באולמוודהייצור של מיפעל קרגל בלוד, או במיפעלים ובבתי־מלאכה קטנים השוכנים
בעיבורה של תל־אביב.
פועלי קרגל העזו רק בדצמבר 1975 להקים ועד־עובדים של ממש, כדי להתמודד
על הפחתת מישמרות־העבודה שלהם מ־ 12 שע!ו:ת לפחות מכך. על גבם של
פועלים אלה פעלו בהילוך־גבוה ראש התעשיינים (״בומה״) שביט ונציג ההסתדרות,
בדי לשמור על, פרופיל נמוך של הסיכסוך,׳ לדבריהם. ואז נכנם לתמונה ח״כ יורם
ארידור (בתפקיד הדמות המבוערת מסיפורי דיקנס) וניסח, כ,נבחר׳ של פועלים
בוועד־הפועל, שורה של דרישות לפועלי קרגל, כמו: בניית חדרי־אוכל והלבשה
נפרדים לפועלים היהודים והערבים, ארונות ושולחנות כתיבה, סיפרות מיקצן עית וכר.
בעלי המיפעל האמריקאיים איימו מיד לסגור את המיפעל, והפועלים נאלצו
להגיע לשערי־המיפעל בזחילה תוך קבלת הטבות משוללות כל ערך.
כמה ימים מאוחר יותר, בדרום תל־אביב, נשרפו למוות שלושה פועלים ערביים
מעזה, שהיו לכודים במיפעל שבו נהגו ללון.
מסקרן לדעת: מתי בפעם האחרונה תיאר סופר עיברי פועלים עובדים בבית־חרושת,
שביתה, או יחסי־עבודה מעורערים 1

יריד ההבלים:
כמה טוב שהתוכנית־הסאטירית ניקוי־ראש הקדימה תרופה למכה, והמחישה את
האיוולת וחוסר־הכישרון והדימיון של מפיקי תוכניות הטלוויזיה בנושא כמו פורים!
מסתבר שגם להומור קלוקל ומשומש יש סולם איכויות משלו. בראש הסולם
הזה ניצב עמוס אטינגר (רבע לפני המילחגזה, חצי אחרי הטילחמה) בתוכניתו חיים
שכאלה עם אחשוורוש. אך מעז יצא מתוק: אטינגר המחיש לצופים מהו סוג ההומור
שמתנגדי התוכנית ניקוי־ראש היו חפצים להשריש על המסך־הקטן.

רשות־השידור,

ספרים
הר העצה הרעח, מאת: עפוס עוז
ספריה לעס, עם עובד 184 ,ע׳
עורבי־סרטים צעירים נוהגים ליצור סרטים קצרים מפסולת הפילם שנזרקים
לפח בשעת עריכת הסרטים. אם נדמה את ש״י עגנון לבימאי־סרטים גאון, ואת סיפרו

פיטדיוההרעדבסיפרות הידד
א. היהודים הרעים

בצורר! עיקבית ביותר מבטיח אנואר אל-סאדאת שבדור
הבא יהיה שלום. אם הבטחה זו!תלמיד! בדמות הערבי,
כפי שזו מופיעה בסיסרי־ילדים המתפרסמים בארץ, הרי
אותו שלום נתון בספק ירב.
סיפרוודילדים היא מכשיר־תעמולה ראשון־במעלה. ב גרמניה
הנאצית המחישו בעזרתה נושאים כגון גזע, הרד
איזם והמיסטיות שבייעוד הגרמני. הוצאת דר שטירמר
דאגה לפרסם כמה סיפרי-ילדים. אחד מהם היה קובץ-
סיפורים הקרוי בשם ״פיטריית הרעל״.
בסיפור בשם זה, שעליו נקרא הקובץ, מסופר על
אם ובתה, המלקטות פיטריות ביער. אחרי דיון בהבחנה
שבין פיטריוית טובות לפיטריות רעילות, מסבירה האם:
״היהודים הם אנשים רעים. הם פיטריות־רעל. וכמו שקשה.
לעיתים קרובות להבחין בין פיסדיות־רעל ופיטריות־טובות,
כך קשה מאד, לעיתים קרובות, להבחין בכך שה יהודים
הם רמאים ופושעים. כשם שפיטרייות־הרעל מו פיעות
בצבעים שונים ומשונים, כך יודעים היהודים
להסתיר את עצמם, בלובשם דמויות שונות.״
בסיפור אחר -מלמד מודה את ׳תלמידיו מה הם סימני-
ההיכר של היהודי: אף עקום, שפתיים עבות, רגליים
עקומות וכד. סיפורים אחרים מספרים על היהודים שה כסף
הוא אלוהיהם, על סוחרים שעושקים ועוד.
האם צומחות ם יטריות־רעל סיפרותיות שכאלה גם
אצלנו ז

בסיפור אחר מדובר על ״רמדאן־אף-נשר״ ש״היה
דומה יותר לנשר מאשר לבן־אדם״ (הלא הוא ראש
מרגלי־מצריים) ,והוא מהרהר כל הזמן ב״תענוג״ בכך
שהצבא המצרי יתקוף את ישראל ו״תתחיל השחיטה הסו פית.״
מתחת לציור פניו של רמדאן מצוייר. הכתובת
הבאה, שבחר עידו סתר, מחבר עוז יעוז נגד תניני מצריים:
״ראש מרגלי האוייב, ברנש נתעב, ערמומי, בעל מזימות
שטניות, היושב בקהיר ומתכנן פעולות רצח וחבלה.״
צחוק־הגורל, שהנהו בבחינת איסור לילדים, הוא שראש-
מרגלים ישראלי, שישב בתל־אביב, תיכנן פעולות חבלה
בקהיר לפני עשרים וכמה שנים.
ואם מדובר במצרים, הרי שאין להתעלם מהקטע הבא
המופיע בסיפרו של ערן שורר, עלילות, חבריא׳ —
המינהרה הסודית בנגב. בסיפור זה מתרחב הרקע אל
מחוץ לגבולות הארץ, ובעד למינהרה סודית מגיעים שלו שה
נערים ישראליים לקהיר. לאחר הרפתקות שונות הם
מעלים ארצה קבוצת יהודים, דרך אותה מינהרה. אך ברא

.״עוז יעיז נגד תניני פרעה״

סיפרות־הילדים בישראל היא אחד העסקים המכניסים
ביותר בענף המו״לות. מו״לים אינם אנשי-רוח או הוגי-
דיעות. משום כך הם מתאימים לרוב את סיפרי־הילדים
שבהוצאותיהם לרחשי לב ההמונים.
מ. גרעין מעודו לא זכה בפרס־ביאליק לסיפרות-יפה
או לפרם־סיפרותי אחר, אבל ספריו נמכרו עשרת־מונים
מסיפרי סופרים הזוכים בפרסים. בסיפרו שד 2יוצא
לגבול הוא כותב :״קלקיליה ! השם בילבד עורר נליכנו
רעד קל. שהרי ידענו היטב, כי קלקיליה היא עיירה יר-
דנית, שתושביה חורשים מזימות נגד ישראל, וכי שבו עיים
לפני מיבצע״סיני פוצצו חיילינו א ת מיבצר המיש-
טרח של קלקיליה״ (ענד )5אלה הירהוריהם של שני
ילדים, שצריכים לכתוב חיבור בנושא ״מה ידוע לי על
המצב בגבולות.״
בסיפור אחר של מ. גרעין הקדילאק יורד דרומה,
מסיירים שני ילדים בשוק הבדואי ופוגשים בבדואי מפחיד:
״על מותנו תלוייה היתה, שברייה׳ קצרה וחדה מאוד,
ועל מותנו השנייה ה תנוסס אקדח ענקי, קשור לחגורה
מקושטת. נוסף על-כך שיחקו אצבעותיו באולר קפיצי
מחודד, ומדי פעם חיטט בין שיניו הגדולות והארוכות.
פניו היו רזים, מחודדים וקמוטים מאד, וציבעם חזם-
צהוב כנחושת-קלל. מתחת לכפייתו, שחיתה גדולה
כסדין, התפרצו תלתלים ארוכים ו שחורים; ועיניו נצצו
כלהב השברייה. גולת הכותרת למראה הזה היה חוטמו :
ממש חרטוס״נשרים בעל מימדים עצומים( ״.ע׳ .)9—10
תיאור מראה־פניהם של ערבים בסיפרות־הילדים הנו
פרק בפני עצמו. אם לצטט מספרה של צביר, גרנות, חבורת
נחשון והחוטפים מחברון, אשר שמו מדבר בעד עצמו:
״היה זה נער בדואי, על פי מלבושו ומראהו. נמוך־קומה
וצנום למראה, סבך של שיער שחור ומקורזל עוטר
את פניו השחומים, עיניו שחורות ונוצצות, מסתתרות
מתחת לגבינים עבותים, פלומה בתולית מכסה את שיפתו
העליונה ומתחתיה שפתיים צרות וארוכות, קפוצות
בהבעת מתיחות. הוא חיה לבוש גלימה מפוספסת, כדרך
הבדואים, ולראשו כפייה לבנה.״ (ע׳ .)9

שית דרכם בקהיר הם מגיעים למיסעדה של יהודי שם,
ואחד הסימנים להיות המיסעדה יהודית הוא :״נכון —
הוסיף שאול — הנה שימו לב לחלון המנופץ. זהו,
כנראה, זכר לימי מערכת-סיני, כשהמצרים נקמו ביהו דים
המקומיים על הכישלונות שספגו מידי צה״ל.״
בסיפרו אש בהרים מתאר יהודה סלוא את אווירת
האימים והשינאה, כשהיא מומחשת בתיאורים ישירים של
דיברי הלוחמים הערביים. כאן השימוש במילים חריף:
״,פלסטין — ארצנו, היהודים — כלבינו, פלסטין ארצנו,
היהודים — כלבינו — בצווחה זו, שהיתח מלוות
יללות קצובות, פרץ ההמון לחצר, כשהוא רומס בדרכו
א ת השיחים שעוד שרדו בה.״ (ע׳ .)46 את אותו קרב
הרואי ממשיך סופר-ילדים אחר, צבי ליברמן, בסיפרו
בהרי ירושלים, שהוא מתבלט בגסותו ה,חינוכית׳:
״מישהו שאל , :התספקנה הנשים לכל אחד מאיתנו
אינשאללה, תספקנה 1הבחורים שיצטיינו בקרב יקבלו
גם אחת נוספת — .הידד ! נראה להם ליהודים הכלבים
מי אנו ע׳ .)85
מילחמת־השיחרור זכתה לתיאורים רבים בסיפרות־הילדים
בארץ. בנימין גל, בספרו שועליו של שימשון,
שכל קשר בינו לבין הפלוגה בשם זה שלחמה במילחמת־
48׳ הינו מיקרי, נותן תיאורים הגובלים באלה של מיל־חמות
האינדיאנים במתיישבים בארצות־הברית :״הערבים
הגיחו מבין הגבעות המקיפות את הקיבוץ מצפון ומצפון-
מערב. הם הסתערו על הקיבוץ ביללות-פרא, ללא תוכנית
וסדר. לא חיו אלה חיילים, כי א ם בני-כפר מו סתים.
מנופפים בנישקם גלשו במידרון. תוכנית ההתקפה
שלהם מבוסס ת חיתה על מיספרם חרב, אשר
עלה למאות אחדות( ״.ע׳ .)96

שירה ליצירת־מופת על ירושלים של שנות ד ,40-,הרי שעמוס עוז, בסיפרו הר העצה
הרעה, הינו בבחינת עורך־סרטים שניסה ליצור סיפורים קצרים מתוך הפילם שש״י
עגנון זרק לפח.
בהר העצה הרעה קובצו שלושה סיפורי־ירושלים סינתטיים, שהינם בבחיגת
מכירת־סוף-העונד, של נופי, אווירת, ואנשי ירושלים. לכלי-קיבול זה מזג עמוס עוז
נקודות־ציון מתוך אטלם־בראוור, מהולות במילות סלנג של, טילון בן־יהודה ובן־אמוץ׳,
ניסיון כימי ליצור מירקחת שתיראה כקטלוג של שילד,י דברי־ימי־המנדט-ד,בריטי,
כפי שהם נשקפים מבעד לעיניו הבלתי־תמימות של ילד, הבוחן אותם במישקפיים
ופילטרים, המנסים להשביע את רצונו של הקורא הישראלי הממוצע, במחצית שנות די־.70
שלושת סיפורי הר העצה הרעה שדופים, ונעדרי ניסיון להעמיק לתקופה שאותה
היו אמורים לתאר. כן עמוסים הסיפורים בבדיחות של תיפלות מתחכמת כ״פירסם
בהפועל־היצעיר רשימה בזכות שתיית חלב־עיזים כסף שדיתאדה מקופת קק״ל...״
— ״כל המישפחד, שלי הלכה לאיבוד בלודז׳ .אתה יכול לסמוך עלי עומס תפל זד״
ש תובל בידי עמוס עוז בקמצוצים של פוליטיקה יישובית חד-צדדית של אותה תקופה,
וזאת מבלי לדלג על פגישת אחת הדמויות שבספר עם דויד בן־גוריון, בסיגגון המזכיר
את הפגישה עם סטאלין בבמדור הראשון של סולז׳גיצין.
לתוך המערכת המילולית הצפופה והעמוסה הזאת הצליח עמוס עוז לדחוס,
באילוץ בולט, בעיות והזיות מיניות של ילדים וילדות יהודיים, שאינם חולמים על
תאומים ערביים, כפי שתרמה גיבורת מיכאל שלי לנוף התרבותי שלנו.
כמה מצער לקרוא סופר מ״דור־המדינה״( .פוסט-פלמ״ח) ,היוצר סיפורים על נוסחות
בדוקות של נוסטאלגיה־שימושית־לעם־קדוש. הדבר המייחד את סיפוריו של עמוס
עוז מקודמיו בחרושת־ד,נוסטלגיה ,״סופרי-דור-הפלמ׳ח״ ,הוא פזילתו הבולטת לשוק-
הקוראות היהודיות של ברונכס.

יגאל מוסינזון, מהפופולריים שבין סופרי-הילדים, מתאר
בחסמבה והסוד הגדול את הלוחם המיצרי כך :״היה זה
אוהל מזוהם ביותר, ושני קלפנים טרפו קלפים והיו
זורקים או ת ם על ארגז״תחמושת ריק, בקול תרועה
וצווחה, .עוד מעט יתקוטטו וישלפו סעינים לחש
חסן למחמוד הנריקו (ילד ישראלי מחופש) .הם מוכנים
להיהרג על פחות משווה פרוטה. בטלנים ! לעבוד אינם
רוצים״׳ (ע׳ .)76
תיאורים אלה חינם רק קצה-קצהו של אותו קרחון
מודפס באותיות עיבריות, המחנך לשינאה, גיזענות, מי ליטריזם
וכל הכרוך בזה.

ג. סיכוי קלוש
ציטטתי קודם מפיטריות־הרעל הסיפריותיות של גר מניה
הנאצית. מצער לראות שלא למדנו מכוחה ומהש פעתה
של סיפרות־ילדים שלילית.
בגרמניה של היום, סיסמת סופרי-ו•,ילדים היא שי ח תו-
הילד מהברווזים, הארנבות והדובונים. הצרת צעדיה של
סיפרות ילדים ונוער סינתטית, הרואה את העולם מבעד
לחלון חממה, או הרפתקות. היום מחפשים ישם תכנים
חדשים. נושאים הכוללים את מיכלול הסכנות המקיפות
את האזרח. אנטי-צרכנות ואנטי־גיזענות, במקום סיפרות
מסיתה או מרדימת-חדשים. המטרד, של סיפרות־ד,ילדים
בגרמניה של היום היא להעניק השכלה־חברתית-פוליטית,
להבהיר את המאבקים ולעודד את חוש־ד,ביקורת של היל דים
והנוער.
לדוגמה, כמה מסיפרי־ו׳,ילדים שזכו בשנים האחרונות
לפרסים בגרמניה המערבית. הסופרת יהודית קאר (בתו
של •מבקר התיאטרון הנודע אלפרד קאר) מספרת בסיפרה
כאשר גנב הי טלו את הארנבת הורודה על מישפחתה
היהודית בשואה, מנקודת ראותה הבלתי-משוחדית של
ילדה, שלמרות הסכנות הוריה הבהירו לה ב׳דרכט את
האמת לאמיתה, ואת השלילה של רעיונות הגזע והרודנות.
הסופר הגרמני פרידריך הטמאן(האנס־כריסטיאן קירש)
זכה בפרס על סיפרו אני חי שבע פעמים, סיפור המספר
על חייו של ארנסטו צ׳ה גווארה. מעניקי הפרים כתבו על
ספרו של הטימאן :״יש להציב בפני הצעיר בימינו את
ההיסטוריה בת-זמננו, את הזרמים הפוליטיים ואת שיקוף-
הרנטגן של ׳אליליו...״
אחטא לאמת אם לא אצטט גישה חיובית לבעיית־הערבים,
שקיימת בסיפרו של ש. פינחס (פינחס שדה)
הגנ ב; מטמון הזהב של ששונקין הזקן .״הוא אמר, כי
כל הערבים, כולם, כולם, הם רשעים, כי צריך לגרש
אותם, להרוג אותם• בליבי חשבתי: איך אפשר לדבר
כך! האין זו שיפלות! האין גם בין הערבים כמו בין
היהודים (וכמו בין הרוסים, הסינים, הצרפתים, ההו לנדים)
טובים ורעים, שמנים ורזים, נוכלים והגונים,
אומללים ומאושרים ! למה להפיח סתם שינאה, סתם
כזבים, למה לדבר על גירוש, הרג וחורבן! ברור היה
לי, שהזר הוא אדם רע ושפל ״.ובמקום אחר בסיפרו,
ממשיך פינחס שדה ולמה זה איברהים ואני אוי בי
ם! אני יהודי — הוא ערבי. אבל שנינו קטנים,
שמנים ועצלים. כשנגדל נתגייס לצבא, אני לצבא יש ראל
והוא לצבא ירדן. נהיה אויבים. אולי נילחם אולי
נהרוג זה את זה. אבל למה ! הרי אנחנו דומים. הרי
אנחנו סובלים באותו האופן ומאותן הסיבות.״
בסך־הכל זד, משפיל ילד, כאשר כותבים בשבילו כאילו
היד, מטומטם. רוב סיפרות־ד,ילדים הנכתבת כיום בארץ
מייועדת למטומטמים. ועד אשר יתחיל מישרד-החינוך
להקפיד עליה, ייאלצו הילדים והוריהם לדקדק בבחירת
הספרים. קטעים, כמו זה של פינחס שדה, הם מועטים,
אך מורים על סיכוי קלוש לעתיד.

החרות ללקט זרדים לעקידה
ד,תיאטרון־ר,ישראלי האמיתי אינו על קרשי הבמה. בערב שהוקדש למחזאות־

ישראליח־מקורית, ושנערך במרתפי עורמללו בירושלים, הגדיר מנדל קוחגסקי,
מבקריו•,תיאטרון של ג׳רוזלס פוסט, את ד ״ר אמיל פוירשטיין, מבקר־התיאטרון
של יומון־המפד״ל הצופה, בכינוי שמתחת לחגורה. המחזאי יוסף מונדי (זה מסתובב,
מושל יריחו) ,שהשתתף באותו דיון, הטיה לעבר מנדל קוחנסקי שכל מבקרי־התיאטרון
בארץ שוכנים מתחת לחגורה. באותו דיון, שאל המחזאי בנימץ נלאי (קפה הפוך)
את קוחנסקי מדוע לא כלל אותו בסיפורו על התיאטרון העיברי • בהוצאת סימן־קריאה
ראה-אור ספר-שירים חדש, פרי-עטו של המשורר מאיר ויזלטיו* (מאה שירים, קח)
בכותרת דבר אופטימי — עשיית שירים • בימים אלה ראה (סופכלסוף) אור, כתב-
העת סימן־קריאה ועורר, מייד עם הופעתו, הרושת־שמועות אודות משורר ישראלי
אלמוני בשם גבי דניאל, הגולה באמסטרדם, שפירסם משיריו בכתב־עת זה. תוך ימים
ספורים הסתבר, כי אותו משורר-אלמוני הינו, לדעת יודעי־ח״ן שבסיפרות־העברית,
לא פחות מאשר פרופסור בנימץ הרושוכסקי, מראשי החוג־לסיפרות באוניברסיטת
תל-אביב. אלא שמחזור־השירים של גבי דניאל הרושובסקי(?) מכיל בתוכו את
השירים הטובים ביותר שבחוברת. במיסגרת מדור הביקורת בסימן־קריאה מופיע
מאמר תמוה של חיים גנז, הדן בחירות ללקט זרדים בסיפורי יצחק כן־ נר
וא. כ .יהושע, ולמי שאינו בקיא במינוחי כת־מבקדי-הסיפרות, הרי הכוונה לזרדים,
שלטענת חיים גנז, מוסיפים הסופרים בן־נר, וא. ב .יהושע לתם ביך-ד,עקידה של סיפרותנו
הצעירה • אחד מוותיקי כתב־העת עכשיו הגדיר את החוברת החדשה של סימן־קריאה,
הבולטת בעובייה, בכינוי ״ספר־הטלפונים של הסיפרות העברית החדשה״.

גי אטה

מ מ ״ ע ן

ליי

נ 7ש ו * ע 71־ שמרוחקעםתמ ־ שטרוי

הפרס הצביר עשוי להגיע
לסכום של

900.000ו•
׳ 500,000ל״י — הפרס הגדול
׳ 400,000ל״י — פרס כדור הזהב

(המשך מעמוד )39
כתב־אישום בתיק ,2271/74 באשמת חפי
רה מתחת ליסודות הבניין (חפירה מתחת
לקומת העמודים, שכתוצאה ממנה חשף את
היסודות וסיכן את יציבות הבניין)•
סמל־המישטרה הורשע. הוא עירער נ־בית־המישפט־המחוזי
בנצרת, והעירעור
נידחה. כיום תלד ועומד נגדו תיק נוסף,
מס׳ , 1439/75 בבית״מיישפט־השלום בנצרת,
באשמת הקמת מיבנה ללא רישון.
כן תלוי ועומד נגד הסמל דויד מלול
במישטרת נצרת תיק פלילי מיספר ,510/75
באשמת הפרת צדהפסקה -שיפוטי.
בני לוי סיים את מיכתבו אל היועץ־
המישפטי במילים אלה; ״באשר המישטרה
לא נותנת דוגמה של כיבוד החוק, הרי
שכל המאבק למען שמירת החוק במדינה
נועד מלכתחילה לכישלון.״

הבנייה בינתיים, ואיש עדיין לא העז להעיר
לו כי מה שאסור על האזרח הפשוט, אסור
גם עליו.
וכך המשיך בני לוי להילחם בעברייני
הבנייה הבלתי־חוקית, כדון־קישוט. אלא
שלוי לא נלחם בטחנות־רוח. הוא העיז
לדפוק את השוטרים.
בני לוי לא למד דבר, בניגוד למה שציפו
ממנו שוטרי מרחב־העמקים. אחרי השיעור
המאלף שנתנו לו בתחנת נצרת בשנה ש עברה.
תחת -שיישב וישתוק כמו ילד טוב,
המשיך לדבוק בתפקידו בעקשנות. הוא
ישלח מיכתבים לשר־המישפטים ולמפכ״ל ה־מי-שטרה,
שאול רוזוליו, והתלונן במערכות
העיתונים על הסיכסוך בינו לבין אנשי
מישטרת מרחב־העמקים.
התגובה למעשיו החצופים לא איחרה

מה שמותר
לשופט

ף* פרשה השתכנה עוד יותר כאשר
י 1פנתה הוועדה המייוחדת לתיכנון ו לבנייה
בנצרת עילית, באמצעות אותו בני
לוי, לבית־מישפט־השלום המקומי, בבקשה
למתן צו־הפסקה שיפוטי נגד מוחמד נמר
הוארי. אותו שופט עצמו, אליאס כתלי,
חתם על הבקשה, אך לפתע נדהם, הוא
עיין שוב בבקשה, ומיהר למחוק את חתימ תו.
מאותו רגע סירב לדון בעניין. הוא

סמל־המישטרה טוביה
ך! 11 1ך ת
וולף, שבנה לעצמו מיב111

נה מתחת לעמודי בניין השיכון שבו הוא
מתגורר, כדי לאכסן בו יין ופריטים אחרים,
צולם בניידת המישטרתית שבה הוא מסייר.
לבוא. לפני שבועות אחדים שלח ניצב-
מישנה אמיל פרי, מפקד המרחב, מיכתב
אל ראש־העידייה אלון• לדיברי היועץ־
המישפטי של העירייה, גילה לפתע פרי ל ראש
העירייה כי בגי לוי, המפקח על
הבנייה, הוא טיפוס בעל עבר פלילי ולכן,
אדם כזה אינו ראוי להיות עובד־ציבור.

ביום חמישי 25.3.1976
בשעה 8.30 בערב
באולם ״בודדור״ — רח׳ אבן־גבירול ,30 תל״אביב

בחלון הראווה 5 .

רב־ שיח

העירייה, מרדני אלון, סירב בתוקף להצטלם
במישרדו, נאלץ צלם מערכת העולם
הזח לצלמו בחלון הראווה שבקיר העירייה.

להבנה יהח־־יח־ערביח
ונגד הבקעת הקרקעות
בחשוזתם ות :

פרום׳ דו מירון
נתן ילירמור
עמום קינן
עוזי בורשטיין
דני קרוון יבי יאש עיריית נצית: ח״כ תופיק זיאד
סגן ראש עיריית נצרת: ע ו דראיקג ׳ ורג ׳ ורה
סנן ראש עיריית נצרת:

עו״ד קאמל דאהר

סמיח אל־קאסם
סאלם ג׳ובראן
הציבור מוזמן

סירב לחלוטין להתייחם לפרשה כולה, ומחק
כל מה שכתב על הבקשה שהוגשה לו נגד
האזרח מוחמד נמר הוארי.
כי מוחמד במר הואדי אינו אזרח פשוט.
הוא שופט מחוזי.
המפקח על הבנייה, לוי, פנה אז לבית־מיישפט
בעיר אחרת. הוא הגיש את הבקשה
למתן הצו לשופט כהן, בעפולה.
אך גם השופט כהן סירב לאשר את ה בקשה.
הוא נימק את סירובו בכך ש״מדו־בר
בהליך פלילי, אומנם לא רגיל, אך
רואים אותו כהליך פלילי נגד שופט מחוזי
בישראל. מסופקני אם יש לי סמכות כלשהי
לדון ולהזדקק לבקשה זו, עקב הוראות
ס׳ 26 לחוק השופטים.״
אילו היה רשום שם שונה בבקשה שהגיש
המפקח על הבנייה לבית־המישפט, היה ה שופט
כהן דן בה בחופשיות• אך ברגע
שהתברר לו כי העבירה על החוק בוצעה
על־ידי מוחמד נמר הוארי, המכהן כשופט
בית־המישפט־המחוזי, נרתע מלהתנהג לפי
הוראות החוק, וקבע :
״עלי להוסיף ולהדגיש לא רק כי הליך
זה הינו פלילי, אלא מדובר בתוצאה עוג*
שית, והיא יכולה להיות קשה ביותר. ונראה
לי אומנם כי הדבר לא נאמר בנסיבות שיש
בהם משום עבירה לפי ס׳ .204 אם כך
הדבר, ובהתחשב בכל הנסיבות, אין זה
רצוי כי אדון בבקשה זו נגד אדם המכהן
כשופט בישראל, בעבירה מעין־פלילית
אשר תוצאתה עונשית קלה. אשר על־כן
אני דוחה את הבקשה...״
העתק של החלטה זו נשלח, כפי שדרש
השופט כהן, ליועץ־המישפטי־לממשלה. מאז
חלפה למעלה משנה. העירייה, וגם היועץ
המישפטי לממשלה, עדיין לא החליטו אילו
צעדים יינקטו נגד השופט המחוזי מוחמר
נמר הואדי, שבנה ללא״רישיון ועבר בכך
עבירה פלילית. השופט המחוזי השלים את
לוי המשוגע-לדבד
ך* ני לוי, נולד למישפחה מרובת־ילדים
• • בכרם־התימנים בתל-אביב. בהיותו בן
15 נשפט על־ידי שופט־נוער, ונשלח ל תקופה
של שנתיים למוסד הנערים מיצפיה־ים,
על עבירת גניבה. אך מאז שוחרר
מרוויח לוי את לחמו בכבוד. הוא נשוי ואב
לשלושה ילדים. לפני כשנתיים זכה ב־מישרתו
בעיריית נצרת, כמפקח על הבנייה,
בגיליון ההרשעות הקודמות שלו רשום
כי הוכרז כפושט־רגל, הורשע בכך שנתן
צ ׳ק ללא כיסוי וקיבל קנם, העליב עובד־ציבור
ותקף שוטר. הוא מעולם לא ריצה
כל מאסר בפועל, ולא התקבלה שום תלונה
נגדו ביחס למילוי תפקידו כמפקח־בנייה.
מתוך כ־ 80 דו״חוודבנייה שהגיש, התייחסו
שמונה לאנשי־מישטרה.
״מפקד מרחב־העמקים לא ביקש מראש־העירייה
שיפטר את בני לוי,״ הגיב השבוע
דובר המישטרה, סגן־ניצב שמואל צחי.
״היתה בקשה של עיריית נצרת־עילית
לקבל מהמישטרה את הרקע האישי של
בני לוי. ניצב־משנה פרי לא שלח ביוזמתו
את ההרשעות הפלילית של בני לוי ל עירייה.״
בינתיים
צומצמו סמכויותיו של בני לוי
בעיריית נצרת עילית. הוא נותר ללא
מישרד, ומהנדם־העיר לייבוביץ משתמש בו
כבשליח. בדבר כוונותיו של ראש־העירייה
להיפטר מלוי בעתיד הקרוב, גילה היועץ
המישפטי של העירייה :״אני שוקל את
האפשרות לפטר את בני לוי. התנהגותו גם
מוזרה לפעמים. הוא לא עבר בדיקות רפוא יות
כשהתקבל לעבודה בעירייה. אמליץ
שיעבור בדיקה פסיכיאטרית, ואגיש את
ההצעה לראש העירייה.״
וכך ימשיכו אנשי־המישטרה, שהורשעו
בבית־המישפט בעבירות שייחם להם ה מפקח׳
לעסוק בעבודתם כמקודם. ואילו בגי
לוי, המשוגע־לדבר, יוכרז משוגע — מפני
שהתחצף והעז להפריע לשומרי־החוק להפר
את החוק.

העולם הזה 2012

במדינה

קשקשת 2012
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.
חינוך מהנדס־ט את הסטוידייט ,

רק בתום שגה
ג, ללימודיהם גילו הסטודגמים
כי רימו אותס

כאשר הובטח לתלמידים החדשים במכון
הטכנולוגי בחולון כי ייחשבו כתלמידי
הפקולטה להנדסה, ובמשך ארבע שנים
יוכשרו להיות מורים־מהנדסים, לא ידעו
כי זוהי רק אחת מן ההבטחות, שעם הש נים
פקעו כבועת־סבון. עתה פתחו תל*
מידי שנים ג׳ ו־ד׳ של המכון לחינוך
טכנולוגי של אוניברסיטת תל-אביב, ב מאבק
נגד המימסד האוניברסיטאי. הם
נלחמים באי-קיום תוכניות־לימודיהם ב חוגים
מסויימים, בקריטריונים בלתי־ברד
דים העומדים להם כמיכשול, בכד שתעו-
דות־ההסמכה אינן משקפות את נושאי-
הלימוד המעשיים, ובאינטרסים ושאיפות
אישיות של אנשים מסויימים הפוגעים,
בסופו של דבר, בסטודנט חסר־ד,אונים.
רציתי להיות מהנדס. אורי גולד ברג
23 מזוקן ורציני, נרשם ב*1972

>• בקיץ יופעל הפרוטקשן גם בים.
אורי גלבוע, רח׳ חיים
פרל ,26 בני־ברק
<• ישראל בחזון אחרית־הימים של
שליטי ערב.
שרון ג ,.רח׳ רבנו תם 4
(אצל אלון) ,רמת־שאול, חיפה
!• מה שנשאר על המסך אחרי ני־קוי־ראש.

חיים
שטנכרג,

סטודנט גולדברג

ורד , 11449 .תל־אביב

,לא היו תוכניות מעולם !״

לפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל־אביב.
״הבעתי את רצוני ללמוד הנדסה, במגמה
להשלים אחר־כך תעודת־הוראה ולהיות
• מורה,״ מספר אורי .״במיסגרת הייעוץ
המיקצועי שקיבלתי בפקולטה, המליצו ב פני
שאלמד במכון לחינוך טכנולוגי, ש נמצא
אז בשלבי־בנייה אחרונים, בחולון.
נאמר לי שהמכון הוא שלוחה של הפ קולטה
להנדסה, ושמשם אצא גם מורה,
ולאחר השלמה קצרה בפקולטה עצמה,
בתל־אביב, אוסמך גם כמהנדס.״
עם פתיחת שנת הלימודים תשל״ב מצאו
עצמם כ־ 30 צעירים, ישובים בבניין מו דרני
גדול במרכז חולון, שהכתובת הח רוטה
בפיתחו אומרת :״המכון הטכנו לוגי,
הפקולטה להנדסה, אוניברסיטת תל־אביב.״
בשיחת־הפתיחה
אמר להם אברהם מר גלית,
ראש החוג לחינוך טכנולוגי, בין
השאר :״במהלך הלימודים תקבלו תש תית
הנדסית רחבה, שתאפשר לכם ללא
כל קושי מייוחד להשלים את לימודיכם
לתואר מהנדס.״ הוא אף הוסיף כי קיימת
כבר תוכנית השלמה מייוחדת של הפ קולטה
להנדסה.
״אבל השנה אנו עומדים לסיים את
לימודינו, והנה מתברר שאין תוכניות
כאלו וגם לא היו מעולם,״ אומר אורי ב אכזבה
,״עכשיו דורשים ממני להירשם
מחדש, פעם נוספת, לפקולטה להנדסה,
לשם המשך לימודי. מרגלית דיבר בזמנו
על פרק-זמן של מכסימום כמה חודשים
להשלמת תואר מהנדס, ואילו פרופסור
ברול, דיקן הפקולטה להנדסה, מדבר עכ שיו
על שנתיים.״
היכן אברהם מרגליתז אורי ו חבריו,
תלמידי שנים ג׳ ד ד במכון לחינוך
טכנולוגי, תפסו לפתע שאיש בפקולטה
להנדסה אינו מתעניין בהם. אברהם מר-
(המשך בעמוד )44

העולם הזה 2012

!• שפירית בעמידת־ידיים על חוט-
השערה.
מירון גל, קיבוץ החותרים
!• מיטפחת על החבל, סימן לחלבן
שהבעל יצא.
אברהם טל, עין־כרמל

השבוע בדרייב־־אין
בכורה ארצית
2הצגות
7.30 — 9.30

״העיר ה א סו ר ה ״

מאוזן :
. 1לאן .2 ; 1שכונה ותיקה בירושלים ;
.7חייב כסף; .9מין ציפור קטנה! . 10
מכשף 12 כיתה דתית 13 גיבור שוויי צי
עממי; . 15 קול הפרה; . 16 קיבוץ
בהדי־&נשה 19 דגל ; .21 מן השבטים ;
.22 חמישים ושלושה ; .23 בהשאלה: מרכז
; .25 חבל בארץ ! .28 מילת־תחינה :
.29 ניקיון, בהירות ; .31 מכשף ! •32 נידוי ;
.34 מילודשלילה; .35 אסקופה; .36 חי
לילי טורף; .39 אריג מיקראי מובחר;
.41 סודות; .44 חורבן; .45 פיקח מאד!
.47״פגי ה ...כפני הכלב.״ .48 מסולם-
הצלילים ! .49 קידומת הולנדית ; .51 פל חה;
.53 השנה השביעית בחקלאות; .56
כופר ; .57 פתיח 60 גורל ! .61 מקום
שלם בגוף; .63 כעס גדול; .64 אוהד;
.65 מספיק! .66 איבר־תנועה בחי! .67
טורף החי בנהרות ! .70 חיל-אוויר (ר״ת) ;
.72 בכוונה־תחילד .75 ; .נהר באפריקה;
.76 תכשיר לחפיפת־שיער ! .78 אותו אכלו
אבותינו במידבר! .79 זכר בבקר! .80
מזמר; .81 מחצית תוף אפריקאי*; .83
חבר־ממשלה; .85 סיסטמה? .86 מדוכא,
עגום! .87 סיומת לרבות; .88 צאן־קוד-
שים! .90 מתרחש; .91 נהר באיטליה;

בשעה 6.15

.92 עז־פנים; .95 שקט! .96ג׳ינג׳י; .97
כך ולא אחרת.

״פסטיבל טוס וג׳רי״

. 1צי; .3קפל בבגד; .4מעבד את
הבצק ; .5מילת־ברירה ; .6מקביל לקנה !
.8מין תה רפואי; . 11 כמוסה! . 12 כזד,
היה לוי! . 14 ממוצרי החלב! . 15 טכסי;
.20 כלי-קיבול ! .21 מפריד בין המוץ לבר ;
.24 תבואה; .26 כולל; .27 יתן שכם;
.28 בתוכם ; .29 איבה ; .30 בואו נעשה !
.32 התמזל לו מזלו; .33 דיבור; .27
אבן טובה ! .38 כן, באנגלית ! .39 קוץ :
.40 מניח; .42 מרושע! .43 כל חג הוא
כזה; .45 ללא כסף! .46 סובייקט; .48
מילודשאלה לזהות; .50 ישן! .51 לטאה
לילית; .52 ערכו מחנה; .54 עיר-נמל
עתיקה בישראל ! .55 הזדווגות והפרייד! ,
.58 מגיע; .59 סוף ללא התחלה; .62
כינוי לרב ג מל בתורה! .64 רצון עז;
.68 פרח־בר, דומה לכלנית! .69 מנעול
פטנטי .70 :מבני נוח ! .71 מחלקי הפנים !
.73 נוזל החיים ! .74 עוף לילי ! .76 עצם
בפה ; .77 מונח בתורת־החשמל ! .79 לא
מסובכת; .80 שוקת! .82 אנלוגיה; .94
ארוכה; .89 מורא! .90 אסף בכפו; .93
ערך תענית; .94 קרם.

(0090000 0(000000

מאונך :

בסיטונות
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טוניקות הריון
• חליפות הריון
כהן

ודל

תל-אביב, רה׳ נחלת בנימין .4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן; טל ,50344 .ת״א

413

במדינה

אלופי אירופה-אלופי אחד׳ב
אלוה עולה בהסגרה הטורניר העולמי

(המשך מענווד )43
גלית התחלף בתפקידו ב־ , 1973 וכעת הוא
משמש מנהל המרכז לחינוך טכנולוגי,
העוסק במחקר ובפיתוח אמצעי־הוראה.
״האדריכל מרגלית,״ מספר אבירם גי נת׳
סטודנט שנה ד׳ במכון בחולון ,״היה
האבא של החוג בשנה הראשונה. אחר-
כך הוא נעלם.״ כיום טוען אברהם מרג לית
:״כל הבטחותי היו בגדר חזון פרטי
שלי. אני הייתי רק פקיד של האוניברסי טה,
ולא יודע כלום.״
ראש החוג הנוכחי, דוקטור יגאל כוכבי,
שתפס מקום זה אחרי שלושה ראשי־חוג
(כולל אברהם מרגלית) שהתחלפו מדי-
שנה, גם הוא בגדר לא מכיר לא יודע.
״אינני מתמצא בבעיות של קודמי,״ הוא
אומר ,״אולם היתד, זו תמימות מצד ה סטודנטים
להאמין שהם יתקבלו אוטו מטית
לפקולטה להנדסה, להשלמה מהירה
של לימודיהם לתואר מהנדס. הם למדו

סטודנט שיץ
״נרקבנו בחולות סיני !׳׳

ראש־ חוג כוכבי
״אינני מתמצא !״־

אומרים גם ד מחח
אנחנו 1ל

לאל קנו ת
א צ מו :

4זוי יותר
+שרות טוג יותר
4יעוץ טוג יותר
מבחר ענק של בל וזנחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטת

רק מרי קוואנט
עושה לך

המלך מורג׳ ,45ת״א

במגמה שיעסקו בהוראה בלבד. אין ב כוונת
החוג לחינוך טכנולוגי לגדל, מהנ דסים
בדלת האחורית.״
מכה מתחת !לחגורה .״לאחר מיל-
חמת יום־ד,כיפורים, כשנאספנו בחזרה ל מכון,
גילינו — לתדהמתנו — כי הכתובת
בפתח המכון שונתה,״ מספר יוסי שיין
( ,)25 שהוא שמנמן ומזוקן כמרבית תל מידי
שנה ד .,״המילים, ,הפקולטה להנדסה׳
נתלשו, ובמקומן נכתב, הפקולטה למדעי-
הרוח׳ נדהמתי. רצתי להנהלה, ושם הת ברר
לי כי בעוד אני נרקבתי בחולות
סיני, החליטה הנהלת האוניברסיטה להסב
אתיהמכון, ולעשותו חוג בפקולטה למדעי-
הרוח. הדבר נעשה ללא ידיעתנו, וללא כל
הודעה רישמית על כך.״
בפי הד״ר כוכבי יש הסבר לדבר:
״בעת המעבר מהפקולטה להנדסה לפ קולטה
למדעי־הרוח, לא שינו במאום את
יעדי המכון, כלומר הכשרת מורים.״
אומר אורי :״אילו רציתי להיות רק
מורה, חייתי הולך לסמינר. אינני מעוניין
לקבל תעודה של הפקולטה לסדעי־הרוח.
לא בשביל זה למדתי חשמל, אלקטרוניקה
והנדסה. רציתי להיות מהנדס, והסתבר
לי שרימו אותי.״
התארגנות לפעולה .״נותרנו כ60-

העולס הזה 2012

החי״ליוז ו שאו עוזים ו שכפ״צינ 1ודגו
ליוו 1ו א לים -אן־ הם היו דוו ם־ א פוי ק אי ם

הצוות הישראלי על נהר קוננה
אפלייה מעל לגשר

שבת הקרובה, כאשר יצלם אריזז
״ רוזנפלד במצלמת־הטלוויזיה שלו את
אחד ממישחקי־הכדורגל. איש מן הצופים
שבאיצטדיוו לא יעלה בדעתו, כי צלם
צנום וממושקף זה, ישיב לאחרונה מאחד
ממוקדי הפעילות האלימה שבאפריקה, ה גבול
שביו נאמיביה (שטח חסות דרום-
אפרקיאי) ואנגול׳ה- ,ושהוא צילם במצל מתו
את אירועיה האחרונים •של מילחמ׳ת-
האזרחים באנגולה, ביו פילגי אוניט״א
ומפל״א.
הצלם אריה רוזנפלד, והכתב־במאי בת-
ריאל שחורי, עובדי הברת הסרטים קסטל,
נשלחו מישראל לדדום־ואפריקה לכסות את
מילחמת־האזרחים באנגולה, עבור חברות
הטלוויזיה אן־בי־סי האמריקאית וא־דא־פא
רשת־הטלוו״זיה הגרמנית מיפראנקפורט.
משימתם של השניים היתד, לדווח על
תנועותיו של צבא דדובדאפריקה, שהחל
בפעילות לקראת פלישה, ואף מימש אותה
חלקית. בדומה לעיתונאים וכתבי-טלוויזיה
אחרים, שנשלחו לכסות ׳אפשרות פלישה
זאת, התמקמו ׳אריה וכתריאל בעיירה קט ינה
בשם שובין, במרחק קילומטרים אחדים
מגבול אנגולה, מול סכר תישלובת הידרו אלקטרי
השוכן על הגבול (מיפעל הקרוב,
בסדר-גודלו, לסכר אסואן).

על הגשר התוודעו שני הישראלים מ קרוב
אל הצבא הדדוס-אפריקאי, צבא
שהוא בבחינת נעלם במערב. אדיה מתאר
את הצבא הזה כ״חמוש ברובי אף־אן
בלגיים ובתמ״קים עוזי ישראליים, המז כירים
את צד,״ל של קודם מילחמת ששת־הומים.
כמו־כן נוטל צבא זה איתו
שכפ״צים ניידים.״
אסוציאציות אירופיות
אותו גשר בין נאמיביה לאנגולה
זכה ׳אריה רוזנפלד בהלם :״בגשר
שעל נהר הקובנה ניצבו קציני־צבא פורטו־גיליים,
שמיינו את זרם הפליטים שנימה
לחצות את הגבול. הקצינים איפשריו מעבר
אך־ורק לפורטוגזים, שהתגוררו באנגולה
פחות משלושה דורות. דבר זה הזכיר לי
סיפורים מאירופה, בתקופה אחרת.״ גם
אריה וגם כתריאל לא יכלו להתעלם מן
האסוציאציות שמחזה זה העלה בעיניהם.
התחבורה בכבי־שי דרום-אפריקה מתנ

הלת
בצידו השמאלי של הכביש, כמו
באנגליה -.וכך, לאחר חציית הגשר היה
עליהם לעיבור לצידה הימני של הדרך.
פאן הם נטמעו בינות לאלפי הפליטים
שהתגודדו לצידי הדרך, וכאשר נשאלו
אלה לסיבת הבריחה הם סיפרו, להפתעתם
של אריה וכתריאל, כי הם נמלטים דווקא
מפני כוחות האוניט״א (המחתרת הפרו־מערבית)
,שלדיברי הנמלטים אנשיה יותר
שודדים מאשר לוחמי־חירות ! יואילו אנשי
המיפל״א (הפרו־סובייטים) ,לדיבריהם, נו הגים
כצבא מאורגן לכל דבר.
בהמשיכם לעבר פגים אנגולה, הבחינו
אריה וכיתריאל באנשי האוניט״א, שכל
יאחד מהם •ד,יסתובב עם כמה כלי. נשק,
כשהם יורים מהם לכל עבר, ונראים ב־שיודדי־דרכים
עמוסי חגורות כדורים ו־ריימוני-יד.
אדיה וכתריאל הגיעו עד ל עיירה
פררדרלה־דש, ולדיברי אריה רוזנ פלד
:״העיירה נבזזה לחלוטין. הבנק שבה
נפרץ בחומרי-ינפץ, ותושביה הסתובבו
עירוימים-למחצה ,׳כשהם מתחננים לפרויסת־לחם.
״בלילה
חזרנו לעיירה שיובין •שבתחום
נאמיביה,״ מספר אריה ,״,ופגשנו שם ב לוקס,
אפריקאי ציבעוני שעבד כעוזד־צלם
במישרד־ד,תעמולה הדרום־אפריקאי. הלב נים
שבעיירה ינהגו לקרוא לו, הסנדק׳.
לוקס הוביל אותנו, ועוד כמה עיתונאים
זרים ופקידים לבנים של ממשלת דרום-

פרשת־המים
הגורלית

ספר אדלה רוזנפלד :״התיידדנו עם
) • 4ג׳ימי ׳תומפסון, אוסטרלי ענק, שהת מחה
בהקמת גשרים ברחבי העולם ובסכי-
רת סכרים, ואישר משמש כמנהל פרוייקט
ההקמה של התי־שלובת ההידרו־אלקטרית
על נהר ל,קוננה. עוד קודם שהדחנו ׳מיל-
חמה כלשהי, לקח אותנו ׳תומפסון ללגום
וויסקי, והסביר לנו את יסודות המקום,
ואת מטרתו של מי&על התישלובת לספק
אנרגיה זולה לדרופ-אפריקה.״
,באור ראשון של שחר חצו אריה יוכתר ,״
אל את גבול נאמיביה, בגשר שמעל לנהר
קוננה. מבט חטוף על היקף המיפעל הביא
את כתריאל למסקנה :״פירשת־מים זאת
תגרום יותר קרבות ומתיחות מאשר מיל־חמות־המים
בין טוריה לישראל בסוף שנות
החמישים וראשית השישים.״
סטודנטים, רחוקים ממרכזי האוניברסיטה
וללא כוח ממשי או גב כלשהו,״ ממשיך
אורי ברוגז רב .״התלמידים שהתחילו לל מוד
ב־ 1974 כבר נרשמו לפקולטה למדעי־הרוח,
וידעו שהם עתידים להיות מורים
לחינוך טכנולוגי עם אפשרות של השלמה
לתואר מהנדס, אם יתקבלו לפקולטה להנ דסה.
אנחנו הלא התקבלנו לפקולטה ל הנדסה,
ואין זה הוגן שנירשם מחדש,
נעמוד בבחינות־כניסה ונלמד עוד שנ תיים.״
אבירם
גינת, הפעיל בין הסטודנטים
הממורמרים, הקים ועד-פעולה ,״התחלנו
לפנות לכל מיני גורמים,״ הוא מספר,

העולם הזה 2012

רוזנפלד ושחורי עם חיילים דרום־ אפריקאיים
קודם תחוסל רודזיה
״ופתאום ראינו הכל באור הנכון. ראשי
החוג התחלפו שלוש פעמים במשך ארבע
שנות קיום המכון. בכל פעם הגיעו אנשים
שלא־כל־כך הסתדרו בפקולטה להנדסה,
ונשלחו כאילו לגלות. היינו ממש בנים-
חורגים לאוניברסיטה.״
בינתיים השתנה התבליט בפתח המכון
בשלישית. כעת רשום בו :״ביית־הספר
לחינוך.״ זאת, למרות שראש־החוג ומר בית
המרצים הם אנשי הפקולטה להנדסה,
המגיעים לחולון פעם או פעמיים בשבוע.
רמה נמוכה. בשנת 1975 נשלח מיב־תב
מן הפקולטה להנדסה לאוניברסיטת

באר־שבע, בו נכתב כי הרמה במכון לחי נוך
טכנולוגי בחולון נמוכה. זאת, למרות
העובדה שלאיש מראשי הפקולטה להנ דסה
אין מושג מה מתרחש במכון.
בתשובה לשאלה השיב פרופסור ברול,
דיקן הפקולטה :״תוכנית הלימודים ב מכון
לחינוך טכנולוגי מורכבת מ־,ס/ס50
לימודי הנדסה ו!-ס/״ 50 לימודי חינוך ו הוראה.״
לעומתו טוען יגאל כוכבי, ראש
החוג 850/0מן הלימודים הם לימודי
הנדסה, ורק 150/0,לימודי הוראה של בית-
הספר לחינוך.״
״כל מה שאני רוצה,״ אומר הסטודנט
יוסי שיין ,״׳הוא שיאפשרו לי, על־פי ההב
אפריקה,
לבאר כושי, שעד לאותו לילה
לא דרכה בו רגל אדם לבן.
״אחד הדרום־אפריקאים סיפר לי, שכמה
ימים קודם־לכן נורה אדם ציבעוני על-
ידי מחתרת ד״סוואפי׳ (מחתרת נגד-לבנה
הפועלת בנאמיביה) באותו באר, בשל קש ריו
עם הלבנים. כתרי(אל) ואני, יחד עם
כתבי-יהעיתונוית והטלוויזיה ציפצפנו, ב כניסתנו
לבאר זה, על חוקי־ההפרדה של
דרובדאיפריקה וכולנו, יחד עם אותם פקידים
שהצטרפו אלינו, היינו צפויים לעונשי־מאסר.״

המילחמה

החלה

׳** וסיף כתריאל :״כאשר שמע אחד
הכושים בבאר שאנחנו מישראל, הוא
כרע מייד על ברכיו — .רק מאוחר יותר
מסתבר לנו שהוא ׳משתייך לכת־נוצריית,
שהבישוף שלה ביקר בישראל פעמיים ושב
ימלא התפעלות — כך שהפכנו, לגבי צאן־
׳מרעיתו של ׳אותו בישוף, לשליחי ה משיח...״
למחרת
טסו כתריאל ורוזנפלד במסוק
ימעל לאיזורי־ד,קרבות. לדבריהם, גירסת
׳ממשלת דרום־אפריקה, הטוענת שכוחותיה
חדרו פנימה רק כ־ 100 קילומטרים אינה
נכונה, ושהם חדרו מרחק קרוב ל0-ס4
קילומטרים. מן האוויר הבחינו השניים
בשיריוניות דרום־אפריקאיו-ת נושאות תו תחים
וג׳יפים מתוצרת מרצדס.
ומוסיף כתרייאל :׳״בהליקופטר נודע לגו,
מפי אחד מאנשי הצוות, שנפלו ׳כבר למע לה
מ־ 30 חיילים דרום־אפריקאיים, כמה
מהם במטוס שהופל בעומק אנגולה, ובין
החיילים היה יהודי צעיר. בגלל התערובת
הדרום־אפריקאית, של אפריקאנם (צאצאי-
הבורים) ואנגלים, נוהגים להודיע את דתו
של כל חלל.״
כתריאל ערך יגם ראיון עם מפקד הצבא
באיזוד :״מייג׳ור איבן באסטד התחמק
בהתמדה, מהתייחסות כלשהי לצד הפוליטי
של פעולותיו, ושב וציין כי נישלח להגן
על מייתקני מיפעל התישלובת ד,הידרו אלקטרי.״
כאשר
התבהר כי מילחמת־אנגולה תמה
ואנשי המפל״א ניצחו, אמר לאריה רוזנ פלד
אחד הכתבים למודי־ד,קרבות :״המיל*
יחסה רק החלה. אחרי שהם יחסלו, כך או
׳אחרת, את מ חי ה, יחלו קרביות הגרילה
בגבול נאמיביר-,אנגולה, ויתפשטו לאורך
יכל גבולות דרום־אפריקד.,״
טחות, להשלים לתואר מהנדס בלי בעיות.״
לכית־המישפט. הסטודנטים המ תוסכלים
פנו לעורך־הדין אמנון זיכרוני,
וזה שלח בשמם מיכתב אל רקטור האו ניברסיטה
ודיקן הפקולטה להנדסה, ובו
שיטח את טענותיהם .״אולם זהו רק השלב
הראשון,״ אומר אורי .״אין עוד הרבה
זמן עד סיום שנת הלימודים, ואם לא
תהיה ברירה ולא נקבל לפחות את ה תוכנית
המובטחת, שמושכים אותה כבר
ארבע שנים ואיש אינו טורח לשבת עליה,
ננקוט את הצעדים המקובלים במדינה:
שביתות הפגנות וכר. נראה שבלי זה
אי־אפשר להשיג מה שמגיע!״

^ היסטוריה של פרדריקוז (״פרי
1די״) סגל ובעלה רוב, במלכי המ ארחים
של חיי־הלילה בתל-אביב היתה
קצרה ביחס, אך מטיאורית. כאשר פת חו,
יחד עם רווי נתן, את הדיסקוטק
הראשון בארץ, בקצה רחוב הירקון, לא
שיערו בנפשם — רק קיוו — כי יראו ברבה
במאמציהם ובמטרתם: ליצור מרכז
חמים ונעים עבור אנשי-החברה.
ההצלחה היתה מיידית. פרדי ודוב רכשו
להם קהל לקוחות־ידידים גדול ונא מן,
המלווה אותם מאז ועד היום.

המתרוננת

של פרדי, אלי רונן, באה בתחפושת של
קאובוי. בתמונה משמאל: העיתונאי ישעיהו
בן־פורת, מידידיהס הוותיקים והנאמנים
ביותר של דוב ופרדריקה סגל, נכח
כמובן גם הוא. כאן עם הסיגר יהניצחי.

אחרי שסגרו את מועדון הפיל הלבן
שלחם ביפו, שלמרות יופיו המרהיב לא
הצליח ביותר, הגיעה אל פרדי ודוב הצעתו
של חמיסעדן אלי רונן, לפתוח יח דיו
מועדון בכיכר מלכי-ישראל.
כך נפתח הפרק הראשון בעלילות פר־די-רונן.
המקום הושלם, ואז נערכה פתי חה
חגיגית. מבלי תל-אביב נשמו לרווחה.
אך אז התחולל משבר ביחסים בין השו תפים.
פרדי ודוב נוכחו, לאכזבתם, כי
זה לא זה, ועזבו את העסק.
ואז, לפתע, נוכח גם רונן בי זה לא זה,
והזמינם לחזור. כך החל הפרק השני.
תחילתו של הפרק השני חיתח בקול
דממה דקה. אך הפרדת-הכוחות לא הח זיקה
מעמד זמן רב. התעוררו חיכוכים

חנו פרדי
הפרופסור צוחק

הפרופסור לפסיכולוגיה הנס קרייטלד הגיע לנשף
אף הוא, ובתמונה הוא נראה בחברת ידידה.
למטה מימין: מזכירת לישכת העיתונות הממשלתית, בלה יהלום. משמאלה: עור־כת
העיתון הצרפתי קולט בלישר היפהפייה, שהגיעה־ לבדה לנשף הפורים.

יגאל גרא, מנכ״ל חברת פז, שהגיע בחברת אשתו נעמי,

לבוש בחליפת־אוברול אדומה מבהיקה שכדוגמתה הוא מייצר
עבור חיל־היס. בני־הזוג גרא היו בין הקרואים היחידים שכיבדו את הפורים, והתחפשו.

ו,ה.י

ך 11ך | ך ׳ 1 של שייקה ערמוני, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית*
י החולים איכילוב, יושבת האדריכלית אילנה שרון, חברתה
1 1 - 1 1 1

הטובה של פרדי. למעלה בימין הקיצוני: אלי רונן עם ידידה. מימין, פרדי ושייקה ערמוני.
מחודשים ורונן החליט שמוטב לו לבדו.
וגם הפעם נוכח, במהרה, כי את ה סטייל
של פרדי אי־אפשר לחקות. כעבור
חודשיים התבקשו פרדי ודוב לחזור
שוב. ואז הודיעה פרדי כי היא פשוט עורכת
מסיבה לכבוד חג־הפורים. וכך, כאי
איש־העסקיס
תוהה

הלל קוק הגיע לנשף בלוויית אשתו
הצעירה הטרייה, נילי. השניים, שתהו על
מה שהתחדש בתל־אביב, חזרו זה־עתה מארצות־הברית. בתמונה למטה: אדריכלית־הפניס
מלי לנגוצקי, שהגיעה במייוחד מירושלים, בחברת ידידה, איש־הטלוויזיה שמעון כגן.

לו שלא-במתכוון, הפכה המסיבה האירוע
המרכזי של תל-אביב בשבוע האחרון.
ההסכם החדש פרדי־רונן מטיל על פרדי
ודוב את הניהול הבילעדי, ולא נותר
אלא לקוות שהפרק השלישי בפרשה
יהיה גם הפינאלה שלה.

1 1 1 1 | 1מותחים אלמה בן־פו־
^ ״ י י 11 רת, אשתו של שייקה,
והאדריכל צבי הקר. מימין: הטבח במעוזו.

07/00(7 (4 77(0777 (07
גרושה עליזה בתדאביב אני עדיין בעניין ד.מסיבד, בקייטנה, ב-
פתח־יתיקווה, לכבוד כל פרסרי־הלילה שין
ה״^פלה. ישם •שטחתי לפגוש גם את ה דוגמנית
היפהפייה דינה ברכה, גרו־

פגי שה ב לו ס־ אנגי ל ס
ברצוני לרענן אתכם קצת, אוהבי־הרכי־לות
היקרים שלי, בסיפור פיקנטי שהגיע
אלי היישר מלוס-אנג׳לס בשבוע שעבר,
כדי שנרגיש קצת אוניבדסליים. אחרי ה יכל,
מה זה כבר פתח־תיקווה לעומת העולם
הגדול, ועוד לוס-יאנג׳לס הענקית, שבה
מתגוררת המארחת הבלתי־רישמית של כל
האח״מים הישראליים שנוחתים שם מדי־שבוע,
הלא היא הפסלת המיליונרית איל
נה גו ר המפורסמת שלנו ושלהם.
אילנה, שגם כשהיא בארץ יודעת לעשות
שמח לכל החברים שלה, במסיבות שהיא
עורכת בביתה המטרף ביפו העתיקה, מק יימת
את התפקיד כלשונו גם בחיו״ל. אז
האחרון שבו טיפלה אילנה טיפול אישי,
הוא ומיודענו דידי מנופי, שכרגיל יצא
בוטיקאית קשה, קשה עם הירושלמים האלה.
ותהרגו אותי אם אני מבינה את הראש
שלהם. מצד אחד הם מתים להראות לתל-
אביבים שהם שמים בכים, את כל המסי בות
שלהם, אבל מצד שני, כשמסתובבת
להם בין הידיים חתיכה משגעת כמו
רוהל׳ה זוהר, שכל תל־אביבי שמכבד
את עצמו היה שם עליה שתי ידיים
׳בריאות בלי לחשוב פעמיים, הם פוחדים
להתלבש עליה, פן ייתקלו בסירוב.
לא תאמינו, אבל כל הגברים והדון-
דואגים למיניהם, ממש נרתעים ממנה,
כי משום־׳מה הם משוכנעים מראש שלא
יילד להם איווה. ממש ילדים קטנים.
מה זה, הירושלמים עיוורים או מ הו חוץ

זיוה רודן

דינה ברכה
אתגר לכוכב־הכדורסל

טדי שאולי.

שתו של המועדונן־מיסעדן
ובכן, מסתבר שפרפריות, לילה !או יום,
זה דבר שעובר בתורשה ונשאר במיש-
פחה. כי ברכהל^ה נשארה בה לפחות

בעניין הפירפור מפרח לפרח, זאת זה
גיליתי במסיבה המפורסמת הנ״ל שנערכה
באם־המיושבות.
דינה קיצצה לפני שבוע את שערה
הגולש, קצוץ־קצוץ עד מעל לאוזניים. היא
הגיעה למסיבה בחברת חברתה שרה
קירשמן (זיסמן) ,מי שהייתה אשתו הרא-
שונה של הצייר־דייל החתיך עמי מור.
והשתיים, בתחפושת ובילעדיה, היו —
ובצדק — מסמר המסיבה.
והרי החדשות: דעה נפרדה לאחרונה
מהקבוע שלה, שחקן־הכדורסל כארי
לייכוכיץ. אבל בעצם, אף אחד לא יודע
מה קורה ביניהם, כי חם כל הזמן!גומרים
וחוזרים בתדירות של לפחות פעם בחודש.
הם באים למסיבה ביחד וחוזרים בנפרד,
ולהיפך.
אז לשם שינוי היא באה הפעם בנפרד
ממנו, וחזרה אלוהים יודע. עכשיו, כל
הזאבים הטורפים מחכים רק לראות אם
בארי סיים כבר את פסק־הזמן שהקציב
לדינה, ומי משניהם ישרוק ראשון את
שריקת הסיום, לכאן או לכאן.

אהבת התפוז המכני
מה שאני צריכה עכשיו, זה לנוח מפורים
ולהשלים יאת שעות־השינה החסרות עוד
לפני שמגיע פסח. כי למרות שהפורים
האחרון נפל עלינו ביחד עם עליות ה מחירים,
היו בעיר הזאת כמה מסיבות
שלא היו מביישות את הסילבסטר.

אנט שמן ויחי עמרני
אתגר לפמיניסטית

המסיבה העליזה בה״א־הידיעה של ה חג
היתה, ללא-ספק, המסיבה שערך יצרן
הג׳יבסים יחי עמרני, בווילה של הקבלן
חני שבפתח־תיקווה. וילה זו, הידועה
בין אנשי־הבוהמה בכינוייה הקייטנה איב-
לסה, בחג, את כל השאפות והשאפים של
העיר — הדוגמניות, הבוטיקאים, האום-
נאים, הקבלנים והפדקליטים.
כל זוג שילם סך צבוע של 200 לירות,
והשתייה והזלילה היו כדת אין אונס.
המוסיקה המטרפת טילטלה וחיככה אח
כולם בכולן, והצמידה והלבישה זה על זו
וזו על זה, ובקיצור — התנועה מהסלון
לקומה השנייה נעה באוטוסטראדה, כשכו לם,
מוציאים את המרץ בכל הכיוונים.
והעיקר, נשף התחפושות העליז הזה
נמשך לא פחות ולא יותר אלא עד שמונה
בבוקר באין־מפריע, כשמנצחים עליו ה־בוטיקאי
יגאל רוזנפרג, מי שהיה בעלה
של הדוגמנית חני פרי, והג׳ינסאי יחי,
שלא נפרד אפילו לריקוד אחד מחברתו
האמריקאית היפהפיה אנט שמן, כש שניהם
מחופשים בסיגנון התפוז המכני.
יחי יואנט הכירו לפני כשנה, כשאנט
הגיעה לביקור בארץ. הם יצאו יחד תקופה
של כחצי״שנה, ויאנט נאלצה לחזור אז
להורים שלה, שבגיו־יורק. אלא שלקח לה
בדיוק שלושה חודשים להרגיש שהגעגועים
ליחי גוברים עליה, ובלי לחשוב פעמיים
היא ארזה את סקלאויתיה ונחתה שוב ב ארץ,
אבל לא לפגי שהיא הספיקה להודיע
ליחי בטלפון שהיא מגיעה, ולתת לו שהות
קצרצרה לנתק את הקשרים שהיו לו בהי עדרה.
כדי
להוכיח לו עד כמה כוונותיה כלפיו
רציניות, היא הוציאה אשרת־עלייה, ומת כוננת
להפוך עולה-חדשה לכל דבר. אלא
שיחי אינו נחפז לעשות את הצעד הגורלי.
!אחרי שהוא כבר ניכווה פעם אחת, ב נישואיו
עם יודדה מרגולץ, אם בתו
היפה סיגל, החליט שהפעם, לפני שהוא
מתחתן, הוא רוצה לבדוק טוב-טוב את

אתגר למחפשים
לסיבוב-הופעיות שנתי בעולם, במיסגרת
עבודתו כאיש־אשכולות.
דידי בא להתארח אצל אילנה, והוא
ידע טיוב מאד ימה -שהוא עושה. כי כמו
שאמרתי, אצל אילנה לא משתעממים.
והיות שהוא הגיע בגפו ולא טוב היות
האדם לבדו, הוא בא עם מישאלה אכסכ־לוסיבית:
לפגוש את זיוו ה רזדן שלנו־לשעבר,
מי שהיתר, בזמנו מלכת-יין וכיום
היא חלק מהייצוא הישראלי ליחו״ל.
אילנה לא התעצלה, החלה בחיפושים
נמרצים, כשהיא מפעילה את כל הקשרים
שליה, ויש לה הרבה, כדי לאתר את זיווה.
אבל אפילו אילנה הכל-יכולה לא מצאה
אותה. ואז, כדי לפצות את דידי, לקחה
אותו אילנה למועדון המחפשים והמחפשות
המפורסם ביותר בלוס־אנג׳לס. ואז, כמו
שדידי נוחת לו עם הקסקט המפורסם *שלו
על הבאר, מייואש לגמרי, נחשו אתם
מ־ הפצצה שעושה לו עיניים ממול.
נכון מאד. המחפ״שת התורנית לא היתד,
אלא ידידתו משכבר הימים, זיווה רודן.
לא צריכה לספר לכם שהיה להם ה־אפי-אנד
לא-נורמלי, שעליו נוכל להתבשר
ממקור ראשון כשיחזור דידי ארצה, עמום
חוויות וסיפורים כתמיד.

גר 1ש ה עליזה
ב איל ת
אמרתי לכם שהיום, גירושין זד, אפילו
יותר שמח מנישואין. הוכחה נוספת לתיזה
הזאת מספקת לנו אורלי יהל, גרושתו
הטרייה של יורם כיכונסקי, שעוד לפני
שיבש הדיו על הסכם־הגיררשין שלהם
מצאה כבד את עצמה באילת, נהנית מ החיים
ומשלבת הנאה בעסקים.
אורלי נחתה במועדון הסלע האדום,
שקולט כל הזמן חתיכות לצוות ההווי
והבידור ישלו, וכל מה שהיא צריכה לעשות
שם הוא ללוות אנשים לחדר-האוכל, ל הרקיד
אותם בערב, ולא להזניח אותם
אפילו בבריכה.
זה בקשר לביזנס. ובאשר לחלק היותר
מעניין, היא צדה לה שם את אחד ה חתיכים
שבין עובדי הצוות, צעיר מנתניה
בשם מוטי, ולפי השמועות העולות ו מגיעות
מן הדרום הרחוק, הולך שם סיפור
רציני, יבין מוטי החתיך לבין אורלי,
שחזותה משתפרת עם הזמן.
מה ״שמוכיח שוב ושוב, שכיום הבחורות
מחפשות קביעות לא רק בעבודה, אלא גם
באהבה.
מצב העניינים.
מה שמפריע לו, בינתיים, הוא המנטאליות
האמריקאית שלה. אנט טוענת ל־שיוויוו־זכויות
בין האשד, לגבר, ואינה
מסתגלת בנקל לרעיון המיזרח־׳תינוני ש הגבר
הוא הקובע במישפחה, ובייחוד ב משפחה
יאמאנית כ?ו מישפחת עמרני.
יחי בן ה־ 29 פשוט לא. מוכן להסכים

רוחל׳ה וליאת זוהר
אתגר לתל־אביביס
מזה שהיא חתיכה לא-רגילה, היא גם
בחורה רצינית ומבוססת, בעלת בוטיק
גדול ומלבישה באופן קבוע את כל הקרייניות
לפני הצילומים בטלוויזיה.
בתור אחת ״שלמדה סטאטיסטיקה וכל כלה
באוניברסיטה, היא אמרה לי שלפי
חוקי ההסתברות עדיף שכל אלה שפוח דים
להתקשר אליה לא יתקשרו, כי כנראה
הם ממילא לא שווים הרבה. יאבל לעומת
זאת, כל הפוטנציאליים שמהססים, ר״שיאים
בהחלט להתחיל לנסות, ומהר, לפני ״שהיא
עוד תתייאש ותעבור לתל-יאביב. כאן,
כידוע, פשוט יודעים להעריך בחודה ל עניין.
עובדה שמישהו פה כבר הספיק
להגיד לה :״את לא נקבה — את אשד.,״
וזאת מחמאה רצינית, מפיו של תל-אבי-

מי שבכל־יזאת יעבור אצלה את הטסט
בהצלחה, יזכה גם ביורשת־העצד החמודה
שלה, בתה !ליאת בת הארבע, מנישואיה
הראשונים, שלא מביישת את הפירמה.
לא שיש לרוחל׳ד, דרישות מייוחדות.
היא בסך־הכל צנועה מאד בדרישותיה,
ומסתפקת בסטנדיארטים המקובלים שכול לים:
מעמד, חוכמה, ניסיון, אישיות מר תקת,
יופי, מבניה אתלטי, עם תוספת
מייוחדת של גובה, מפני שגם היא עצמה
מיתמרת לגובה קלאסי של 172 סנטימטרים
גטו.
מישהו נענה לאתגר הירושלמי הבלתי-
מפוצח?
שכל מה שמותר לו יהיד, מותר גם לה.
לאן נגיע? אז אני באמת מקווה שהעניין
הפעוט הזה לא יהיה הק״ש שישבור את
העניין, כי הם ממש שילוב אידיאלי: הוא
שחור ועליז, והיא בלונדית תכולת־עין
מקסימה.
יתאווה לעיניים שכך רואות. אז שיהיה
במזל, והעיקר — מעולה לעולה כוחנו עולה.

חופ ש ה
ש כו ל ה חגיגה
הכל במחיר אחד.
אוכל מפתה. מזנונים תאור! לעיניים.
796ל ״ י ליומיים כולל טיסה.
קוקטילים. אפריטיבים. גבינות ויין חופשי
9 5 7ל ״ י לשלשה ימים כולל טיסה.
ב כל ארוחה.
בי דו ר וצחוק ״הצגות־ ו׳ תצוגות אופנה׳
1118ל״י לארבעה ימים כולל טיסה.
(המחירים בחצי פנסיון לאדם בחדר זוגי).
מוסיקה וריקודים במועדון.
ספורט והתעמלות. שייט מפרשיות.
סקי מים, דייג. צלילה.
הזמנת מקומות בכלמשר די ״ארקיע״
וצלילה. דייג לשייט
יאכטה מלכותית
אצל סוכני הנסיעות וב״ סלע האדום־ .אילת
(בו/וספת מחיר קטנהו
טל 3171 .־059

רקע־אוד

350ל ״ י ל 2-ימים.

העולם הזוז 2012

419

שגה שביעית טלוויזיות ״אסקור״ ־ ה מו צ ר

/צ 1ר 1/ 711

דולב!

כן זבו במישאל ״המוצר המובחר״ בשנת 1976 מוצרי ״אמקור״ הבאים :
דוד חשמלי, מכונת כביסה, מקרר, קולט אדים ואוגר חום.
לרשותך סניף נוסף, גדול ומרווח של ־אמפא־ בצפון תל־אביב, רחוב פנ ק ס .4$

פרסו ם: א .גדבלו ם

עובדה -הרבה יצרני טלוויזיה אוהבים להכריז על עצמם שהם
״הטובים ביותר״ אבל יש רק טלוויזיה אחת שהציבור אומר עליה שוב
ושוב שהיא הטובה ביותר :״אמקור״ .לכן זכינו שש פעמים רצופות
בתואר ״המוצר הנבחר״.
עו בדה -הרבה משווקים יכולים להציע ל ן דגם אחד או שניים או
שלושה, אבל רק ל״אמקור* יש מיגוון עשיר כזה של דגמים, גדלים
וצבעים, עם מפתח לנעילת המקלט או עם אזניות להאזנה אישית,
המאפשרים לך לבחור בדיוק את הטלוויזיה הדרושה (מ-״ 2ו ועד ״)26
והמתאימה לך, לא ״בערך״.
עו ב דוז־ הרבה משווקים מציעים לעולים חדשים תנאים מיוחדים, אבל
התנאים המיוחדים שנותן ״אמקור״ מיוחדים באמת ושווים הרבה.
עוגדה -״אמקור״ היה ראשון
וחדשני בכל שכלול טכני
משמעותי. כיום, למשל, רק
ב ״ אמקור ״ תוכל להשיג
(אם הרצה) דגם מיוחד של
טלוויזיה עם יונוטרון המשפר
את האוויר בבית נוסף
על כל המעלות האחרות.
ענ ב ב בו -יש הרבה עובדות
אחרות שכדאי לך לדעת לפני
שאתה משקיעבסף במקלט טלוויזיה.
היכנס לסניפי ״אמפא״
או לאחד הסוחרים המורשים
כדי לראות ולשמוע את כל
העובדות שיעזרו לך לקבל החלטה נכונה וכדאית.

העולם הזה 2012

סי מ ה שמה
הפ תעה
אולי זו לא ׳תגלית, אבל אילת היא עיר
שהכל אפשרי בה. על־אחת־כמה־וכמה כש מדובר
בחתיכה תל-אביבית, שמגיעה לשם
כדי להתפרק ׳מהלחץ הצפוני. לחרוג קצת
מהמוסכמות השאבלוניות ולתפוס שמש
ושלווה. עוד אחת שזה קרה לה היא סימה
•אוחיון, מי שהיתר, בזמנה אחת המגישות
הפופולריות בחצר של כני אמדורפקי
ביפו, יומי שהייתה הבחורה הישראלית ה ראשונה
שעלתה על ספינת השלום של
אייבי נתן ועד היום לא ידוע מה קרה
אותה שם.
ברור, מכל מקום, שעל החוף היא מס תדרת
לגמרי לא רע. הגוף השזוף והשופע
והביקיני הזעיר שלה עושים יאת שלהם.
וכד הפכה סימה אחת החתיכות המבוקשות

נערתה שבוע

![מפטיר. און־דה־ס־י

תל-אביב המעטירה הייתה מאז־ומעולם פוקד חברתי, שמשך
בחבלי קסם את כל בנות המין היפה, החל בשנתון שקדם למיבצע-
סיני, וכלה במודלים האחרונים שמציפים כיום את העיר.
נראה שהקסם הזה פעל חזק גם על מירי כיטץ בת ה־,21
מהרצליה, שהשתחררה לפני בחמישה חדשים משירותה הצבאי
בקרייה בתל־אביב. מירי היתה סמלת-ראשונה, ואתם הרי יודעים
שהמרחק מהקדייה לדיזנגוף הוא בסד־הכל יחמש דקות הליכה
לשאפה ממוצעת. אז היא לא עמדה בפיתוי, והחליטה לחתום
קבע בעיר גם אחרי השיהרור.
ואם כבר נמצאים בתל-אביב, מובן שאסור להחמיץ שום
אירוע מסעיר. לכן החליטה הנערה שלא לבזבז זמן — אמרה
ועשתה. אחרי שפשטה את המדים רכשה לה מייד מלתחה אופנ תית,
שתהלום את מעמדה החדש והמשולש, כשל חתיכה תל-
אביבית מהשורה ונערה העובדת בשני מקומות גם־יחד.
סוף־סוף, לחיות היום בסטנדרטים הדוהרים זה לא כסף
קטן, ומירי צריכה כסף. משום כך, בבוקר היא רצה למטה־האמנים,
שם היא משמשת כמזכירתה של האמרגנית עליזה אמן, וישר
אחרי העבודה היא לובשת ביגדי-ערב, מוסיפה קצת שיפוץ דקורטיבי,
וקופצת לעבוד בפאב המחודש של פרדריקה יודב פנל,
בכיכר מלכי-ישראל. שם היא דואגת שכולם יקבלו את הדרינק
שלהם באופן אישי, וחוזרת הביתה עם צפרירי הבוקר, ויחחר חלילה.
ואם אתם חושבים שבחורה רצינית כמו מירי מנצלת טובות-
הנאה בתוקף תפקידה במלצרית, ולוגמת פה-ושם במה דרינקים
פרטיים, אתם פשוט טועים. מפני שמירי הצהירה באוזני באופן
חד־משמעי, שהיא לא מרשה לעצמה לשתות שום דבר חוץ ממיץ-
תפוזים (בלי וודקה) .ויתירה מזאת, אין לה מושג מה היא מגישה
— ולמי.
היא פשוט מקבלת את ההזמנה, מוסרת אותה בלשונה לרוכרט,
הבאר־מן, ומסרבת בכל תוקף לשלוקים, אפילו של ספיישל תוצרת
חוץ. און־דה־האויס היא מסרבת לשתות, אבל לעומת זאת היא
נורא סימפטית און־דה־באר.
אז חוץ מפלירטים דיסקרטיים, שהם חלק ממיסגרת העבודה,
היא לא מאבדת את הצפון מחיזוריהם של כל האנשים היפים

מירי פיטץ
שתי מישנזרות
שבאים לבלות אצל פרדי. עכשיו אני רק שואלת כמה זמן היא
תובל להמשיך לעבוד במאורת השותים, מבלי שיתחשק גם לה
לטעום מה שכרוך בעבודה המפתה הזאת.

סימה אוחיון ודייוויד
שוב בדי

שני ראשים
ביותר בחוף של רפי נלסון ובדיסקוטק
של משה ינוקא העובד קשה, בעיר הדרומית.
התורן
ששם עליה עין הוא דייוויד.
אמריקאי בן ,22 צעיר ממנה בשנה וחצי,
המתנשא לגובה של 210 סנטימטרים נטו.
סימה כל־כך מאושרת בחברתו, שהיא אפי לו
הביאה אותו למסיבה העייפה שנערכה
בביתה של מתבננודהתילבושות רינה
רמץ, לרגל סיום הסרטת המערבון הבינ לאומי
ניקסת דם.
וכששואלים את סימה איד זה לצאת עם
אחד שגבוה מפנה בשני ראשים מינימום,
היא חושפת עקב של 15ם״מ ואומרת:
״זה על־הכיפאק.״
התיכנון הבא שלה הוא להצטרף ל יאכטה
של סרז׳ פאריס, זו שחצתה את
התעלה, ולצאת יחד איתו ועם דייוויד שלה
לסיבוב סביב אפריקה, כשהמטרה הסופית
היא ריו דה־ז׳אנרו1 0 £ .י / 0 ¥ 7ו א .8 0

לידיה ושייקח אופיר

המת היה
חי מאד
איד השמועות משתוללות בעיר הזאת,
אפשר להשתגע. טוב, זה שרבים וטובים
נפלו למישכב, לשם שינוי עם שיפעת,
מילא. אבל משסעת עד מוות סופי המרחק
עדיין גדול, תודה לאל.
מעניין רק שכל מי שאני פוגשת אומר
לי שהוא חולה, אבל על אף הכל אינו
מחמיץ את כל המסיבות והסטוצים למי ניהם.
אפשר לחשוב.
ובכן, לכל אלה ששוכבים כרגע עם

א-פרופו ריו-דה-ז׳אנירו, אני נזכרת בסי/ -
פור טרי שהביא לי אחד מידידי, שחזר
מהקרנבל לפני שבוע. המדובר בשני אחים |
ישראליים, ידועים מאד ובעלי מיקצוע 1
חופשי זהה, שכמו כל זוג ישראלים ירוד־ 1
יפי-שמחות שיכול להרשות לעצמו, גם הם 1
מצאו את עצמם בריו בדיוק בתקופת 1
הקרנבל השנתי הגדול.
ומאחר ששניהם דון־ז׳ואנים מפורסמים ן
באחת הערים הגדולות בישראל, הם לא ן
רצו לקחת את הסיכון בחו״ל, שמא שם ן
לא יילד להם קלף כמו באן, ועשו ימה ן ן שכל ישראלי ממוצע היה עושה.
הם שכרו חדר משותף אחד בבית־מלון ן
מפואר במרכז העיד ריו, והחליטו ביני\ -
הם שבמיקרה שאחד מהם יצוד איזו חתי־ 1
כה ברזילאית לעניין, יפנה לו השני את 1
החדר ויירד לחכות בבאר של המלון. אחרי #
הכל, למה להם לשלם דמי-שכירות עבור \
שני חדרים שממילא לא יעשו שימוש #

אלא באחד בילבד?

חישוב ישראלי נבון. אלא מה?
התמזל מזלם של האחים, והייתה להם 6
הצלחה לא־נורמלית אצל בנות ברזיל 1
השחומות. מובן, שכל אחד מהם שמח לרדת |
לבאר בשעה שאחיו שימש שגריר־של-
רצון־טוב בחברתה של חתיכה מקומית
ככה נמשך הדבר כל ימי הקרנבל, עד
שבא היום לעזוב את המלון והם קיבלו
את החשבון. רק אז התבררה להם הטעות
הגורלית. כי בזמן שהם ישבו בבאר של
המלון וחיכו זה לזה שיסיים את ענייניו,
הם נאלצו כמובן להזמין משקאות. מהי
•חשבון שקיבלו בסוף ההרפתקה במלון
התברר להם שהכסף שבייזבזו על משקי
אות, יכול היה להספיק להם ברווחה ל שכירת
מערכת־חדרים שלמה למשך בר׳
אותה תקופה.

הגזמה קלה
חום אני יכולה להבטיח שהם לא מפסידים
שום דבר. כי בכל מקום ממשיכים לפגוש
אותם האנשים ואותן החתיכות, כך שזה
פשוט חוזר על עצמו. אפילו במסיבות
שנערכו באולפני ההסרטה הרצליה וב־חמאם
שביפו, היה יבש מכסימלית.
וכך, מדוב שיעמום החלו השמועות ל השתולל,
והצליחו אפילו להרוג השבוע,
בהבל-פה, את השיחקן־בדרן שייקח או
פיר.

בצורתה
האחרונה סיפרה השמועה, ב שבוע
האחרון, ששייקה מת מסרטן. ומקור
השמועה, במועדון של פרדריקה סגל.
אחד האורחים ניגש לבאר, ואמר ל-

רוברט, הבארמן :״שמעת? שייקח אופיר
מת.״ רוברט העיף מבט סביב, ומשנוכח
שפרדריקה איננה נראית בשטח, הניח ש היא
נמצאת בוודאי ליד חברתה, לי די ה
אופיר, ומנחמת אותה על אובדן בעלה.
כך חלפה השמועה מיד בכל העיר. והמו דעות
שבישרו על ביטול הופעות הצגתו
החדשה של שייקה, מפאת מחלה, ירק חיז קו
את השמועה.
למחרת, כשהגיעה פרדי למועדון, שאלו
אותה :״מה, לא שמעת י שייקה אופיר
מת!״ היא נבהלה כהוגן, ולא ידעה כיצד
להתקשר ללידיה, ומד, לומר לה כדי לנחם
אותה. לפתע נכנס למועדון שייקה בכבד
דדובעצפו, ניגש לבאר והודיע :״הפעם
הגזימו. אני חי! אפשר לקבל כוסיתז״