גליון 2013 מתאריך 30 במרץ 1976

כניספח־יצכאי ליד שגרירותי־ישראל בהאג, ומעוררת מכה גלים בחוגים
תגובות נזעמות נגד מערכת־הכיטחון
וצה״ל, שבעצם ימי מסע הקימוצים
והצימצומים החליטו לראשונה על הקמת
נספחות צבאית בהולנד, שקשריה הצבאיים
עם ישראל מסתכמים בצעדות ארבעת
הימים.
הקמת הנספחות תעלה למשלם־המיסים
הישראלי בחצי מיליון ל׳׳י בשנה.
מערכודהביטחון טוענת, כי סכום זה יקוצץ מתקציב
השגרירות בפרים, שהניספח הצבאי בה ייצג עד
כה את ישראל גם בהולנד. אולם המבקרים טוענים
שאם ניתן לקצץ חצי מיליון ל״י במטבע זר, אין. שום
סיבה לבזבזם על מינוי ניספח שאינו דרוש.
למענו. ניסיונותיו של כתב שידווי־ישראל באירופה,
רון בן־ישי, לפרסם ביקורת על הפרשה לפני
המינוי, עוכבו על־ידי-הצנזורה הצבאית, בטענה כי
אסור לפרסם את הדברים לפני שהנספח החדש
יגיע למקום כהונתו בהולנד ויואמן שם.

חלפון כועס
על ראעו־הממ שלה
יעקב חלפון, עסקן מיפלגת העבודה בבאר־שבע,
שהוצג בתור יועץ־הסתרים של ראש־הממשלה
יצחק רבין, הפסיק את פגישות הייעוץ שלו עם
ראש־הממשלה.

הפסקת הפגישות לא היתה יוזמתו שד
רכין, בעיקכות הראיונות שהעניק חלפון.
להיפך. חדפון הוא זה שהפסיק להיפגש
עם ראש־הממשלה ולתת לו עצות, סמחאה
על כף שרכין לא יצא לעימות גלוי
עם שר־ הביטחון שמעון פרס.
בעסו של חלפון על רבץ גבר, אחרי שזה
לא עמד בהבטחותיו ליועצו, אלון? (מיל).
אריק שרון, והגיח לו להתפטר.
על רקע זה התנהלה שיחה קשה בין רבין וחלפון,
שבמהלכה הטיח חלפון ברבין דברים קשים, וגילה
לו את דעתו עליו בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים.

ועדת ה שרי

טחון

תגרום התרוצצות
ההדלפה מישיבת הממשלה השבוע, בדבר כוונתו
של יצחק רבין להביא תוך שבועיים לאישור
הממשלה את הרכב ועדת השרים לענייגי־ביטחון
נועדה, ככל הנראה, להכשיל את כוונתו של רבין
להקים את הוועדה.

עצם הפירסום נועד לגרום התרוצצות בין
שרי הממשלה, ולהפעיל לחצים בדי שגם
הם ייכללו כרשימת יי השדים כוועדה.
צירוף השרים לוועדה, הוא שיקבע מי הם השרים
הבכירים בממשלה, שכן כל אלה שלא ייכללו בה
יישבו על תקן של שרים זוטרים. אחד מאלה
המפעילים לחצים לצירופו לוועדה הוא שר־התחבורה
גד יעקובי, הרואה עצמו במעמד של שר־בכיר.

מדוע בי טל כר ס
את !סיעתו ל דו ב הז־מקורות
בז׳נבה גילו השבוע את הסוד שהסתתר
מאחרי ביטול נסיעתו של שר־הביטחון שמעון פרס
לעיר זו, שם עמד להשתתף בכנס תורמים יהודיים
למגבית. פרם נאלץ לוותר על המסע ולשלוח במקומו
את עוזרו המייוחד, ארתור בן־נתן, אחרי שהתברר
כי טיבור רוזנגוים, בעליו של הבנק הבינלאומי
לקרדיט שפשט את הרגל, עומד להשתתף בכנס זה.

מזה זמן־מה מפעיל רוזנבאוס לחצים
עקיפים על פרס, תוף אזהרות שאם לא
יסייעו לו, הוא עלול לגלות דברים שלא
ינעמו לפרס ואנשיו.

פרס מתחמק מכל מגע. עם רוזנבוים, וכאשר נודע
לו כי זה עומד להיות בין מקבלי־פניו ומארחיו
בז׳נבה, החליט להימנע מהפגישה.

הצנזורה מונעת מידע
על המתרחש בגדה
מהלומה נוספת על חופש־העיתונות כמדינה
הונחתה השבוע, כאשר נעשה שימוש
בצנזורה הצבאית על מנת למנוע מאזרחי
ישראל מידע על המתרחש ביהודה ושומרון.
הצנזורה הצבאית הופעלה שוב כדי למנוע פירסומים
שאין בהם כל פגיעה בביטחון המדינה.
צעדים אלה נועדו לחפות על מעשים חריגים,
מזעזעים המתרחשים בגדה ולמנוע הצגת הודעות
המימשל־הצבאי כהודעות־שקר.

גלוי ביניהם ולתביעה ליצור ועדת־פיוס
השנייב, 3
--י--שתפשר כין
למרות האידיליה שהתגלתה בין המזכ״ל לשר־האוצר.
על רקע העלאת־המחירים האחרונה, מרבים רבינדביץ י
ומשל לבקר ולתקוף זה את זה בשיחות פרטיות,
תוך הטחת האשמות הדדיות.

אחת מעילות העימות עשוייה להיות
תביעתו של משל להעלות את שיעור המס
השולי לבעלי הכנסות שנתיות של למעלה
מרבע מיליון ל ״י, ל־* 75 כמקום >ג0מ
הנהוגים זזתה
־־הוגים
עתה לפי --
הרפורמה.

רבינוביץ מתנגד לכך בכל תוקף. משל סבור כי
רבץ יתייצב בנקודה זו לצידו, ויתמוך בהעלאת
המס השולי ל־ 70 אחוז.

עוזר שר־ ה חוץ
עו בד ל פרו ש
עוזר שר־החוץ יגאל אלון ויועצו המייוחד,
חיים בדאון, עומד לפרוש מתפקידו ולצאת
לחו״ל.
בראון, הנחשב כאחד הכישרוניים בין עוזרי השרים,
מלווה את אלון זה שנים רבות, ונחשב כאיש־סודו.
התפטרותו של בראוו לא באה על רקע של קרע
עם אלון, אלא מתוך עייפותו האישית ורצונו
לפרוש מכל פעילות. בראון עומד לנסוע ללונדון
למשך שישה חודשים, כדי לנוח.

רביו קי ב ל במתנה
־ מיבוסי־־ג׳ינס
בעת ביקורו הממלכתי האחרון
כארצות־הכרית, הסכים ראש*
הממשלה יצחק רכין לקבל כמתנה
במה זוגות של מיכנסי־ג׳ינס, שנשלחו
לו בשי על־ידי אחד מעתי־החרושת
המייצרים ג׳ינס כאדצות־הכרית.
ביקור
וזער לאה רכין לא התייחסה לשאלה,
אם נאה לראש״ממשלה לקבל כמתנה
מיכנפי־ג׳ינס. היא רק סיפרה כי
ראש־הממשלה נדהם׳,באשר
המיכנסיים שנשלחו
זו לו נעלמו מחדרו
ככית־המלון. רק אחד־כך הסתבר בי
הס נלקחו לכביסה, למרות שהיו
חדשים לגמרי.

פרו־ער־בים בריטיים

בעול ה נגד

יתבעו חצי ליון

שערורייה סביב מיון*

אלי אבב ארה״ב

מ!,מעריב1,

ניספח צבאי ב הו לנ ד

הנציגויות הישראליות כארצות־הכרית
פועלות בגלוי נגד התארגנויות של יהודים
אזרחי ארצות־הכרית, המותחים ביקורת
על מדיניות ממשלת־ישראל.

פרשת מינויו של אלוף־מישנה צבי רויטר,

׳1יין

בעיקבו ת חקירת
!,העול הזה״
הודעת דובר צה״ל ביום השני
השבוע, על חקירת פרשת מותו של
תושב הכפר הערבי סלפית, אחמד
שייך דיב, פורסמה רק בעיקבות
חקירה שערך ״העולם הזה״ כפרשה.
המיקרה התרחש שבוע ימים לפני
ההודעה, כעת שחיילי צה״ל עצרו
שיבעה מתושבי סלפית והעבירו אותם
לתול־ברם. אחרי שאחד העצורים
נפטר, נמסר בי הוא מת משבץ־לב.
אחרי שבתם ״העולם הזה״ ערך
כעצמו חקירה כמקום, הוא ביקש
תגובה רישמית של צה״ל. התגובה
הגיעה בצורת הודעה רישמית של
דובר צה״ל, שפורסמה כרכים 24
שעות אחרי פניית ״העולם הזה״ אליו.

לחץ בלתי־פוסק מופעל על האירגון ברירה, שחחל
בפעולותיו לפני כשנתיים ושבמועצה המייעצת שלו
חברים מאות מנהיגים מקומיים יהודיים, נשיאים
וסגני נשיאים של ארגונים יהודיים שונים, רבנים,
אינטלקטואלים רבים, מרצים, סטודנטים וגם
ישראלים השוהים לתקופות ממושכות בארצות־הברית.

ח״כ אריה (״לובה״) אליאב, שהגיע בסוף
מארס לארצות־הכרית, לפי הזמנת ״ברירה״,
גילה בכר בתחילת ביקורו כי הנציגים
הישראליים בבל עיר, והאירגונים הציוניים
המופעלים על־ידי השגרירות הישראלית
כוואשינגטון, עושים הבל בדי לסבל בל
אפשרות של הופעה פומבית שלו. גם נציגי
מיפלגת העבודה בארצוחרהברית מפעילים
את קישריהם המסועפים, כדי לחסום
את דרכו של האיש, שהיה כעבר המזכיר
הכללי של מיפלגתם.

צפו עימות בין
מ של ורבינוביץ
היחסים המחריפים והולכים בין מזכ״ל
ההסתדרות ירוחם משל לבין שר־האוצר
יהושע רבינוביץ, עלולים להגיע לעימות

כריסטופר מאיו, מי שהיה שר בממשלת
הלייבור כשנים 1948—1949 ונמנה מאז עם
ראשי התומכים כערכים כפרלמנט הבריטי,
והכתב הבריטי מייקל אדמם, עומדים
לתבוע חצי מיליון ל״י מהצהרון ״מעריב״
על הוצאת לשוין־הרע.
השניים טוענים כי בכתבה שהופיעה במעריב באוגוסט
1975 הם הוצגו כאנטישמים, דבר שהיה בו, לדעתם,
משום הוצאת דיבה עליהם. שניהם ייפו את כוחו של
עורך־הדין התל־אביבי אהרון ברקאי, להגיש את
התביעה בשמם בבית־המישפט המחוזי בירושלים.
כאשר ייקבע מועד הדיון־המישפטי בתביעתם,
מתכוונים השניים להגיע לארץ ולהישאר בירושלים,
כדי לעקוב אחרי המישפט מקרוב. בין השאר, הם
יבקשו בתביעתם מבית־המישפט הישראלי להגדיר
את המושג ״אנטישמי״.

אלמוג עורך
טיהור בסוכנו ת
יושב־ראש הסוכנות־היהודית, יוסף אלמוגי, עומד
לערוך שינויים במישרדו, לסלק את אחד מנאמניו
הראשיים, אלי פז. אלמוגי הביא את פז מחו״ל,
כדי שיהיה מנהל המחלקה המטפלת ביורדים,
אולם חזר בו אחרי תקופה קצרה, והחליט לפטרו.

מהסוכנות פורש גם דוברו של לאמוגי,
אמנון דנקנר, אחרי שהתגלעו בינו לבין
אלמוגי חילוקי־דעות לגבי מדיניות
הפירסום של הסוכנות ושל אלמוגי אישית.

י*^וי

יל׳ג״149

לכבוד
ישפאר חברת אלקטרונית למסחרבע״מ

ת.ד 29130 .ת״א
הנני מבקש פרטים נוספים
טל מערכת סטריאו:

כתובת:

שרכשה את העתון ׳מידיו של ׳אורי קיסרי,
היה מירוץ אופנועים בו הוענק גביע נודד
על שם שועלי שמשון.
הרעיון נולד לפני למעלה מ־ 25 שנה.
עורכי העולם הזה, יוצאי יחידת הפשיטה
הממונעת של חטיבת גבעתי, שועלי־׳שמ־שון,
חיפשו יחד עם חבריהם לאותה יחי דה,
דרך להנציח את שם השועלים.
למיבצע ׳נרתמו אז כמה מוותיקי רוכ-
גי-האופניועים בארץ, שהיו אלופי מכביו׳ת
וערכו מסעות לאירופה וארצות־הברית
רכובים על אופנועים. מסלול מיוחד, באד

אלוף אותו מירוץ היה מרדכי קריצמן,
יליד קרית־מוצקין(אז בן )28 שזכה במדל יית
הזהב במירוץ לאופנועים בעלי 3.5
כוחות סוס. מילבד המדליה והגביע זכה
אז קריצמן בפרס סנסציוני שנחשב לא
פחות. שלוש נשיקות פומביות, לעיני צלמי
העיתונות ויומני־הקולנוע, מפיה של ׳מל־כת־היופי
לאותה שנה, מרים ירון.
צחוק, צחוק. אבל כשדיפדפנו השבוע
בגיליונות המצהיבים של שנת ,1950 כדי
לנסות להשוות בין מירוצי האופנועים של
אז והיום, גצבט קצת הלב.

״העולם הזה״ ,שכועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אכיכ,
רחוכ גורדון ,3טלפון 43386צ־ .03 תא־־דואר . 136 מען מכרקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיכ, רחוכ כן־
אכיגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
העורך־ הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזח כע״מ.

לרשות ילדים או מבוגרים, המתלבטים
ערב חג־הפורים בחיפוש אחד רעיון
מקורי לתחפושת, עומד מיגוון עצום של
אפשרויות. אבל כאשר עיתון, כתב-עת או
עלון כלשהוא !משנה את דמותו לכבוד פו־

טחון, אולם עיון בגיליון העלה שהיתח זו
תחפושת של נטיפים, עלון המוסד החינוכי
של קיבוץ השומר-הצעיר גן־שמואל. לכי
בזד פורים שינו חניכי המיוסד את שם
העלון להמוסד הזה, ערכו אותו על פי
מתכונת מדוריו של העולם הזה. אפשר היה
למצוא בגיליון מדורים כמו דף !תשכיב,
! 2 0 0המוסד, או רחל מוחלת על כל
המוסד. אפילו האריה של העולם הזה
הופיע שם, אם כי בתחפושת, כמובן.
קוראים שיש ברשותם עתז׳נים ועלונים
׳אחרים המחופשים להעולם הזה, חדשים או
ישנים, מתבקשים לשלוח עותקים מהם לפי
כתובת המערכת. סי יודע, אולי נוכל
לשאול גם מהם רעיונות עתונאיים ,׳כפי
שהם ־שואלים מ׳איתנו.

האופנועים ממתינים למתחרים שיצאו לסייר כמסלול
הדור שקדם ל״הונדווד׳

מ־שוא פורע*
האריה המחופש
משהו שלא ...
1 1 1 *84

ה מו ס ד די ה
האופנועונים שנטלו חדרן כמירוץ ״שועלי שמשוך׳ כ־1950
שר־המישטרה נתן את חסותו

העלון המחופש
.,.מן העולם הזה
דים, מרבית הסיכויים הם שהתחפושת ש יעניקו
לו עודכיו תהיה זו של העולם הזה.
מקורה של האופנה הזו הוא דווקא באגף
המטה-הכללי של צה״ל. עוד בשנות הח מישים,
בעת שהמימסד הרשמי הכריז מיל-
חמה גלויה על העולם הזה במטרה לחסלו
ולמנוע את הופעתו, היו אלה קציני אגף
המטה, שלכבוד פורים הוציאו לאור ביטאון
הומוריסטי במתכונת וסיגנון העולם
הזה. ביטאון זה, שכונה בשם האג״ם הזה,
הפך במשך שנים רבות למסורת אג״ם והפר
לחלק מאיפיוניו של החג, כמעט כמו
!אוזני־המן או!פטישי הפלסטיק.
משום כד, כאשר הגיע לידינו גיליון
פורים, שנשא את הכותרת המוסד
הזה, כמעט ועלה בדעתנו, שזה
ביטאון המוסד המרכזי למודיעין זבי-

חלק מקהל 5000 הצופים שהצטופפו סכים מסלול־המירוץ
מלכת־היופי העניקה נשיקה
כעצם ימים אלה, כאשר ברחבי הארץ
נערכים מירוצי־אופנועים מיובאים, בין
אופנועים מאירופה וארצות-הברית (ראה
עמודים ,)36—37 מתרפקים ודאי כמה מוותיקי
׳קוראי העולם הזה על זיכרונות
הקשורים בימי הבראשית של העתון. בזיכרונות
אלה !מעורבים מירוצי־אופנזעים.
אחד המבצעים הציבוריים הראשונים ש ערכה
מערכת העולם הזה החדשה, אחרי

רד של חמישה קילומטר, הוכשר לצורר
המיבצע, ששר-המישטרה באותם ימים,
בכור שיטרית, העניק לו את חסותו.
מירוץ שועלי שמשון, שנערך בדצמבר
,1950 היה מאורע ספורטאי רב״רושם, באותה
מידה שהיה אירוע חברתי 37 .אופנועים
נטלו חלק ב׳מירוץ. למעלה מ5000-
צופים, מיספר ישיא במושגים של אותן
שנים, הצטופפו לאורך המסלול בגבעתיים.

אפשר היה לחוש צער על כך, שאפילו
מיבצעים מעין אלה, שהיוו פעם אתגר
למיטב הנוער, צריך היום לייבא מהחוץ.

העולם הזה 2013

צו ה אופנה. טמפו רויאל!
0ד ^1ז;>*יז מטהע>חד גנד2ר ט

נזדושי !

מכתבים
מי אמר את דכר הפרופסור?
קראתי בעניין רב את הכתבה (העולם
הזה )2012 על השינויים שחלו בגישת
הנשיא פורד לבעיה הפלסטינית, .מעניין,
האם הדברים נמסרו לכתבכם מפי הפרופסור
נורטון מזווינסקי בעצמו, כפי שניתן
להבין מתוכן הכתבה ומלשונה?
יצחק רועה, תל־אביב
ס המידע שהובא בכתבה נמסר לכתב
העולם הזח יגאל לביב בפגישות שערך
בוושינגטון וניו־יורק, עם יועציו ועוזריו
של הנשיא פורד. פרופ׳ מזווינסקי עצמו
סירב להתראיין על נושא זה, או לאשר
או להכחיש את הדברים שיוחסו לו על־ידי
אחרים.

מידרשת השינאה

ריסים ארוכים ארוכים עשירים וטבעיים בעזרת תכשירי הטיפוח
והאיפור9 132^1ח 10 של הלנה רובינשטיין.
לטיפוח ולחיזוק ריסייך
התכשיר החדש
*ח6ודו*63־ז 1ו9 1321ח 1_0
קרם לילה המכיל מרככים
ומוסיפי לחות להזנה ולחיזוק
ריסים שבירים, יבשים ופגומים.
זח6וזו 631־ז 7ו9 1_321ח 1_0מעניק
לריסייך גמישות וחיות.

ביום השבת של זד 6בחודש, נערכה
מול העיר ימית מידרשת־השלום המאורגנת
על-ידי מוקד. במהלך המידרשה נשאו
אנשים מסויימים דברים, מול קאדל מעורב
של משתתפי המידרשה ואנשי ימית, שבאו
לראות על מה המהומה.
במעמד הזה עלה חבר כרנדשלום על
גיבעת־החול הקטנה, ו״איבד את העשתונות.״
הוא הרים אצבע דרמאתית מול
אנשי ימית, ואמר בפאחוס :״אני מציע
לכולנו לתעב ולשנוא את אנשי ימית,
ואת כל מה שהם מייצגים.״
מגוחך, או מפחיד? גם זה וגם זה. עומד
אדם, שרואה את עצמו שייך למחנה השלום
ולשמאל המתון, ומטיף לנו לשנוא
ולתעב את האנשים, שחלקם בפרשה
האומללה הזו של נישול הבדווים הוא
אולי הקטן ביותר. הוא רימה את כל מאזיניו
במצח־נחושה!
לא זו בילבד שהוא מציע לנו לש נוא
— דבר שצריך להיות זר לרוחו של
כל אדם שבא למחות נגד נישול וסיפוח
בשם הצדק וההומאניות — אלא הוא גם
מפנה אותנו לדרך הקלה. הוא מציע לנו
לשנוא.
הוא לא הציע להתקומם נגד השימוש
בחוק כדי לשים לאפר את זכויות הבדווי
כבעל-רכוש וכאדם. הוא לא הציע להד
ציא־לאור את האמת, שאותה מסתירים
הממשלה וכלי־התיקשורת. אני מודע לעובדה
שהאנשים ששמעו אותו אינם
מהווים אספסוף נבער־מדעת הניתן להסתה,
אך בכל־זאת אני מוצא לנכון לומר את
הדברים האלה, כי אני רואה בדבריו הטעייה
או הפניית הזעם שמתעורר למראה אי־הצדק
— לשינאה, במקום לפעולה.
הרצל צדיק, צאליס

מבלי-עולב באמריקה

ולאיפור ריסייך-
3־ז/13503 ץןו[ 91-35ח 10 המגוון
את ריסייך ומדגיש את יופי עינייך.
3־ז\/13503ז 9 13211ח _0ו מכיל רסיסי
שיער הנדבקים לריסייך ומוסיפים
להם אורך ממשי ומראה עשיר.
3־ז\/13503ו9 132^1ח 10 במבחר
גוונים מאפר ומבליט את יופי ריסייך .

אם חשבתם שמחדליהם של ממשלת
ישראל ומוסדות ממלכתיים אחרים נשארים
בתחומי המרחב המיזרח־תיכוני, סימן הוא
שעוד לא הגעתם לאמריקה ולא ראיתם את
החרפה שבכאן.
מסתובבים שליחים, נציגי העם והמדינה,
ועל חשבון אזרחיה וטשלמי-המיסים
חיים, מבלים, לומדים (מותר או אסורז),
עובדים (עבודות צדדיות) ,ובונים את עתידם
הפרטי.
מה שנשאר להעולם הזה, בתור חושפים-
מגלים ומבערי-שחיתות ידועים, זה לבוא
פה תיכף, ולהוציא את הכל לאור.
ואם אין לכם מתנדב לטיול אמך הנה
(קשה להאמין) ,אולי אני אוכל לעזור בייעוץ,
הדרכה ושיתוף־פעולה.
יריב עמית, ניו־יורק

מעוללות הלפון

הלנה רובינשטיין
כודע היופי
יעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין
שדרות בן־גוריון ,94 תל־אביב. טל 240256 .בימי ב /גי, ד ,בין השעות 6-3.30 אחה״צ.

ברצוני להשלים את המידע שהובא בכתבה
על ״יועצו״ של ראש-הממשלה,
יעקב חלפון(״חלפון אינו המצאה העולם
הזה ,)2008 לפחות במה שנוגע לתקופת
עבודתו במיפעל הפוספטים באודון, בשנים
.1954/55
הלפון עבד במיסעל כסגדמנהל המיפעל
(ולא כסמנכ״ל החברה, כפי שנכתב בכתבה
בטעות) .לציבור העובדים לא היה ברור
מהם כישוריו של סגן־המנהל החדש — אם
היו כאלה, הרי הם נשארו בגדר סוד
כמוס. מפה־לאוזן במסר, כי הינו איש
הש״ב וכי לפני קבלת המישרה הנ״ל, שי-
מש כשומד־ראשו של דויד בך גוריון.
עד-מהרה נוסחו אנשי המיפעל כי יעקב
חלפון אינו בעל מוח מבריק דווקא, ונפוצו
בדיחות רבות סביב אישיותו. למשל,

סופר על הרצאה ״סטנדרטית״ שנהג לש את
בפני אורחים נכבדים, להם ערך סיור
מודרך במיפעל. מתוכן ההרצאה נסתבר,
כי למרות תפקידו המרכזי לא היה ליעקב
חלפון שמץ של מושג על תהליכי-ד,ייצור.
שטח אחר, שבו גילה חלפון מומחיות
מפליאה, היה השלטת מישטר של פחד בין
הפועלים, והנהגת שיטת ״הפרד ומשול.״
יש לזכור, כי המדובר בתקופת ה״זוהר״
של שילטון־ללא-מצרים מצד אנשי מפא״י
בתחילת שנות ה־50׳ ,כאשד אחת הדר כים
לקבלת קביעות במיפעל-פיתוח היתד,
רכישת פינקס־מיפלגה ושידות נאמן לנציגי
המנגנון המיפלגתי.
כזכור, היתר, כרוכה סכנת פיטורין בעצם
ההשתייכות לוועד-עובדים בלתי־תלוי, כל
סטייה מן הקו המיפלגתי הוצגה כחבלה
בביטחון המדינה. יעקב חלפון הרגיש כדג
במים עכורים אלה, ושיטוודד,דיכוי ש
יעקב
חלפץ
שיטת ״הפרד ומשול״
בהן נהג (בעזרתם של עסקנים ממדרגה-
שנייה כמו י.מ. וג.ב.י. זכורות לרבים עד
היום.
,א. כן־שלמה, באר־שבע

פוליטי או מיסחרי?
אחת הנקודות החשובות ביותר בחברה
דמוקרטית היא השמירה על חופש־הפרט.
לשם כך נוצרו חוקים מייוחדים, האוסרים
עיקוב אחר אדם או כניסה לדירתו ללא
צו־יחיפוש וכדומה.
אולם מעבר לחוקים אלה קיימים גם
החוק המצפוני, והאתיקה המיקצועית המדריכה
ומכוונת אנשים כיצד לנהל חיים
תקיגים, מבלי לפגוע בחופש-הפרט של
האזרח.
השבועון העולס הזה פוגע בחופש־הפרט
של לא מעט אנשים מדי שבוע, במורד,רכילות
רחל מוחלת על כל העולם. השאלה
היא, מה מנחה את העיתון בהביאו
טור מייותר שכזה.
אמת היא שלא מעט אזרחים נהנים לקרוא
שבחור הכניס מישהי להריון, ועוד כל
מיני פנינים מסוג זה, ועל-ידי כך עולה
תפוצת השבועון. אולם בי נוצר הרושם
שמגמת השבועון הזה היא בראש־וברא-
שונה פוליטית־חברתית, לאו־דווקא מיס־חרית.
קשה מאד להתייחס לאיזו כתבה
פוליטית או אחרת, כאשר ידוע שכותב
המאמר אחראי בצורה ישירה גם לטור-
רכילות ילדותי וסנסציוני.
בך אדם שאינו מתבייש לספר לקוראיו
סיפורי אהבה וגירושין בקרב הבוהמה, ומאמין
שזהו רצונם, הוא: א) בעל מגמה
מיסחרית מובהקת, היות שהוא נותן לקהל
מה שטוב בעיני הקהל, ולא מה שהוא
(העורך) חושב כטוב. ב) הוא, למעשה
משפיל, את ציבור הקוראים, משום שהוא
רואה בהם אנשים בעלי רמה. מוסרית
נמוכה ביותר.
זה נוגד הודעה שפורסמה בהעולס הזה,
והמוכיחה — לדבריו — כי מיספד המש כילים
(פרופסורים, אינטלקטואלים ושאר
ירקות) שקוראים את השבועון הנ״ל, גדול
ממיספר קוראים אלה של שאר העיתונים
בארץ.
אילן המאירי, לונדון
העולם הזה 2013

מכתבים

בעילום שמם.

ג׳קסון יוזם חקיקה נגד
חברות המצייתות לחרם

שימות לחשנו* מיידע
ברצוני להתייחס-לכתבה בעניין צוואתו
של ׳אריה פלורסהיים (העולם הזה ,)2003
אשר טענה כי הנ״ל נישל את בנותיו מ־עזבונו
לטובת הקרו־הקיימת־לישראל, בנסיבות
שאינן כשרות.
ובכן, כאשר פנה אלי אחד מכתבי העיתון,
וביקש ממני מידע בנושא זה, הפניתי
.אותו לעורך־הדין של קיבוץ אדמית, שבו
אני:חבר, המטפל בנושא זה. כאשר הופיעה
הכתבה, הופתעתי לטובה. למרות שהמאמר
היה כתוב בסיגנון סנסציוני, שאינו
אהוב עלי, יש לציין שלא היו בו אי-
דיוקים בקשר אלי.
מצד שני, לא יכולתי להבין את דניאלה
פלורסהיים, בתו של המנוח, אשר מסרה
דברים לא־נכונים ופוגעים על אביה המנוח,
ואפילו היתד מובנה להצטלם לצורך
הכתבה. באופן אישי לא התרגשתי מכל
העניין, למרות שלא אהבתי את הופעת
שמי בעיתון.
אך לצערי, הפרשה לא נגמרה בזה. רק
עתה קיבלתי, מצד אחר, מידע מתייק על
הדרך ׳והאמצעים שבהם השיג הכתב את
הפרטים לצורך כתיבת המאמר. אינני רוצה
להיכנס לזה, רק כואב לי מאד לשמוע,
לאיזה מצב נפשי קשה הגיעה דניאלה
פלורסהיים לאחר פירסום הכתבה בעיתוג־כם.
דניאה היא בחורה צעירה ורגישה, והכתבה
גרמה סבל רב לה, ועוגמת־נפש
דבה לידידיה. יש לי חששות שכל זה יגרום
לה לרדת. מהארץ בסופו של דבר.
לא־מכבר שמעתי את אורי אבנרי ב-
תוכנית-רדיו, שבה דיבר על סיפרו החדש
של היינריך בל הכבוד רואבוד של קתרינה

את החלטת ועדת ההקצבות, כאשר

המשטרה תבקש כנראה הארכת מעצרו

כותרת ב״הארץ״19.3.76 ,
רון צורי, חיפה

ן לדניאל שלי

צעירה ורגישה

העולם הזה 2013

לשלוש.השנים
תודה על כל רגע

בלום. הוא שלל מכל־וכל את שיטוח-
העבודה והמטרות של עיתון במו הבילד־צייטונג,
המוכר גם לי. לצערי הרב, קיבלתי
עכשיו את הרושם הכבד שגם העולם
הזה נוקט אותם האמצעים שעליהם מסופר
בספר, בצורר. עניינית ומרשימה.
נדמה לי שגם דניאלה פלורסהיים נפלה
קורבן לעיתונאי חסר אחריות מוסרית.
יוחנן הובר, אדמית
• הפרשה הגיעה לבית־המישפט־המחר
זי בתל־אביב, אחרי שבנותיו של המנוח
הגישו בקשה לבטל את צוואתו. משוס כך
לא היה לכתב כל קושי להגיע אל המיס־מכים,
בדרך כשרה לחלוטין.

לא מיליונים

דניאלה פלורסהיים

ברצוני לתקן פרט מוטעה, שהופיע במדור
״קורא יקר״ (העולם הזה ,)2011 אודות
השבועון המצרי אחר סאעה.
שבועון זה נוסד ב־ 1943 על-ידי העיתונאי
מוחמר אל־־תאבעי, אחרי שפרש מן
השבועון רוז אל־יוסף. ב־ 1946 נקנה אחר
סאעה על־ידי האחים עלי ומוצטפד. אמין,
בעלי אח׳באר ׳אל־יוס מאז .1944 וזאת,
בשל הרעת מצב בריאותו של אל־תאבעי.
מוגזם לזמר •ששמעון זד. הוא ה-שבועון
הערבי הגדול והנפוץ ביותר. עד למילחמת-

דניאל *
מנתבים סוויס־ישראל״ נכתב, שוויליאם רובינזון
היה מבעלי-המניות העיקריים של בנק
סווים־ישראל. שוב, לא מיניה ולא מקצתיה!
מעולם לא היו לרובינזון מניות בבנק
סוויס־ישראל, אולי, לעיתים, קנד. בבורסה
כמה מניות ומכר אותו אחר-כך.
יהודה אסיא, תל־אביב
• הקורא אסיא, שהיה בעבר מנהל־כללי
ויו״ר •מועצת־המנהליס ישל בנק
׳סוויס־ישראל, אינו מצטט נכונה ולכן מכחיש
מה ׳שלא ופורסם. בידיעה השנייה נאמר,
לגבי רובינזון :״השותפים המקומיים
היו קבוצת יהודה אסיא וויליאם רובינזון.
בשום מקום לא נאמר כי הוא היה מבעלי־המניות
העיקריים.
י כך גם לגבי הידיעה הראשונה. נכתב
בוז כי לקבוצת קלוצניק־פיינברג וקיטאי
ובים, היו ־ 507 של השליטה בבנק. ואכן,
הס ניהלו את הבנק וקבעו בו הכל. מר
אסיא ודאי מיטיב לדעת כמה אחוזים היו
להם, וייתכן מאד כי שלטו בבנק והחזיקו
בפחות ממחצית הבטלות.

כולם יילכו לוואדוץ

האחים בלבנון, ההערכה היתד. שמקום זה
תפוס על-ידי השבועון הלבנוני אל חואדס.
מיספר קוראי אחר סאעה אינו עולה על כמה
מאות אלפים — אבל לא מיליונים.
ו. נחמיאס, ירושלים

שמעתי את הודעתו של הבי־בי־סי על
כך שהנשיא יסאדאת ביטל את חוזה־הידי-
דוח של ארצו עם ברית־המועצות.
האמריקאים יבינו רמז זה, על אפו זעל
חמתו של הלובי היהודי.
אבל האדונים שמעון פירסומת דשות׳
הקריבו כבר מזמן את האינטרסים של
עם ומדינה שלמה, על מיזפח אורות ה־הטלוויזיה
והפיטפוטים.
אם חס־וחלילד. יבוא חורבן בית שלישי,
ינהגו הם ביוספוס פלאוויזס. אך במקום
לרומי, יילכו ואדוצה.
אכרהם קופל, אנטוורפן

יש לדייר! גציטוט

סית־שימוש, לא פסלים

המדור ״אתה והלידה״ ,ככל מדור אחר
בעיתון, חייב לקיים את הכלל של ״נכון
שמעניין ומעניין שנכון.״ לגבי חמחצית
הראשונה, נכון שהמדור מעניין ! אבל
במו־כן, מעניין שהוא לא נכון. ליתר דיוק,
אינו נכון בחלקו, לפחות בשני מיקרים —
שבהם הוא מתייחס לבנק סווים־ישראל
ולפעילותו בעבר.
אתייחס לשתי ידיעות, שהופיעו בשני
מיקבצים במדור זד( .העולם הזה ,2001
.)2002 בידיעה שהופיעה תתת הכותרת
״קליין מכר את הלקו באמריקן בנק״ נכתב,
שלקבוצת פיליפ קלוצניק, אברהם פייג-
ברג, סול קוטאי ואברהם בים, היו ״507
של שליטה בנק. ובכן, לא היו דברים מ עולם,
אלא לשלושת הראשונים היו מניות
במיעוט בלבד. ואילו לאברהם בים, עד
כמד. שידוע לי, לא היתד. אף לא מניר. אחת.
זאת, למרות שהיד. תקופה מסויימת חבר
מועצת־המנהלים.
ואילו בידיעה שהוכתרה ,״נמכר בנק

ברצוני להביא לידיעתכם מיכתב ש שלחתי
אל ראש עיריית תל-אביב, מר
שלמה (״צ ׳יצ״׳) להט, חד. לשונו:
ביימים טרופים אלה, כשהמדינה נמצאת
בפשיטת־רגל, ומקזזים במשכורות ובסוב־סידיות,
נדהמתי לקרוא שהקצבתם יותר
ממיליון וחצי לירות לחשבון פסלים לקישוט
העיר.
איך אתם לא מתביישים להתהולל על
חשבון משלמי-המיסים 1לפחות אם היד,
לבם טעם. בכל פעם שאני עוברת ברחבת
העירייה, אני מתרגזת. אם הייתם בונים
שם בית־שימוש ציבורי, היה יותר טוב.
מדינה פוצ׳קץ, תל־אביב

111:111

מודעה ב״הארץ׳׳23.3.76 ,
חנה דווידי, באר־שבע

מי שיהדוצץ פפבישים
ביחס לכתבתו של מאיר דורון מרחובות
(״פורום״ ,העולם הזה ,)2010 על לימודי־הנהיגה,
אני חושבת -שהוא שבח את
(המשך בעמוד )10

6ש6כ 131 ץ כ1

אורי אבנת/צילום נורברט

לגבר האמיתי
אחר גילוח
אחר מ קל ח ת...
אחרי הכל!

העולם הזה 2013

יגיי

11111

היורדי ם רוצי הביתה

מאות אלפי ישראליים חיים ברחבי העולם —
ממנאוס בירת אמזונם אשר בברזיל, עד למרכז האמרי-
קות: פנמה, אלסקה בצפון וחונג־קמג, וכלח ביפן
במיזרח.
מקומות יותר מאוכלסים בישראלים הם ארצות-
הברית, קנדה, אמריקה הדרומית והמרכזית, ארצות אי-
רופח, אפריקה, אסיה ואוסטרליה. אין כימעט מקום
בעולם שאין בו ישראלים. הם היו, מתו ונקברו בחו״ל,
הולידו ילדים וערכו בני־מיצווה, חיתנו את ילדיהם
ונהנו מהנכרים. שמחו בניצחונות ובהישגי ישראל, ובכו
על כישלונות ואסונות בישראל. הישראלים וצאצאיהם
השתרשו בחו״ל, איש״איש וגורלו: במדע, בכלכלה, במיס-
חר, בתעשייה, בעלי מיקצועות חופשיים, בתרבות ובאנד
נות במולדתם המאומצת.
בעולם הגדול נהוג שכל מדינה משתדלת, שאזרחיה
שהיגרו מעבר־לים לא ינתקו את הקשר הרוחני למולדת
האם, יתמידו בביקורי״מולדת, וימשיכו באורח החיים,
בשפה ובמינהגים של המולדת הישנה.
והנה, שעה שמדינות אחרות מקילות על ביקוריהם
של תושבים־לשעבר, הרי התנהגות מדינת ישראל
רומזת בדיוק על ההיפך מזה. ישראלי המבקר בישראל
נתקל בקשיים שאין להם כל הצדקה, ואינם קיימים
היום אפילו במדינות נחשלות. בזמן שישראל מבודדת
בעולם ומושפלת באו״ם, הפקידים בירושלים מרשים
לעצמם להמאיס ולהרחיק יותר ויותר את הישראלים
ברחבי העולם, מהקשר הרופף שעדיין מרתק אותם לישראל.
נראה שדולר התיירות של הישראלים איננו רצוי
בישראל.
יחס זה מתבטא בכך שישראלי הבא לביקור״מו-
לדת, עם דרכון ישראלי, חייב להפסיד הרבה שעות
יקרות מחופשתו הקצרה בריצה למישרדים שונים ובין
פקידונים משונים. במקום לקבל אישור ״פטור ממס-
נסיעות״ בו״במקום, בשדה״התעופה, עת התייר מגיע,
חייב הוא לבזבז חצי יום בתור בבניין כל-בו ״שלום״,
אחר־כך מתחילות הריצות הקשורות בפטור משירות
צבאי.
איך אפשר לחייב ישראלי חחי בארפן קבוע בחו״ל,
בשירות צבאי ן
ועניין הנתינות הכפולה: חוקי ישראל קובעים, שמי
שהיה פעם אזרח ישראלי ולא ויתר על אזרחותו, חייב
אפילו בביקור בישראל להשתמש בדרכונו הישראלי ולא
בזה של מולדתו החדשה המאומצת. מדוע 1
שמעתי מאות תלונות על ישראלים שביקרו או שרצו
לבקר בישראל, ושינו את דעתם. כמו, למשל, מישפחת
א.ב ,.שמונה שנים בקנדה. הבן כעת בן תשע-עשרה,
לומד באוניברסיטה. בחופשת הלימודים שלו רצה לבקר
עם מישפחתו בישראל, אבל הם פחדו שיגייסו את הבן.
במקום לישראל, נסעו להוואי. ד.א. בא עם הוריו
לקנדה כשחיה בן שש. כיום הוא בן עשרים ושש, בוגר
אוניברסיטה ופקיד גבוה במחלקת-חהגירה של ממשלת
קנדה. אינו מבקר בישראל, היות שכל עוד הוא תושב
קבוע של קנדה, אינו מבין מדוע עליו לשרת בצה״ל.
אולי זה לא פטריוטי, אבל זוהי המציאות. זכותו
של כל אדם לבחור לו את מקום־מגוריו.
ש.ה. חי בקנדה חמש־עשרה שנה. שני ילדיו נולדו
בקנדה. רצונו לבקר בישראל עם מישפחתו, והקונסוליה
הישראלית דורשת שירשום את ילדיו בדרכון הישראלי
שלו. הוא הסביר להם שאשתו וילדיו נולדו בקנדה והם
בעלי דרכונים קנדיים. הקונסוליה לא ויתרה. ש.ה. ויתר
על ביקור מישפחתו בישראל, ונסע לאירופה.
א.נ ,.יהודי בן שישים, פקיד בכיר במוסד יהודי
מקומי. מ״ 1950 עד 1952 חי בישראל, יליד אירופה,
טילפן לקונסוליה הישראלית והודיע להם שיש לו דר-

כון קנדי, אבל פעם חי שנתיים בישראל. הודיעו לו
שעליו להצטייד בדרכון ישראלי. הוא ביטל את ביקורו
בישראל.

הגרוע שביורדים שווה למדינת ישראל יותר מהטוב
שבעולים. יש יהודים שלא יסכימו איתי, אבל זוהי
דעתי• היורד שהיה פעם ישראלי שולט בשפה, ומכיר
את המנטאליות הישראלית. יש לו הרגשה בלב, והוא
אוהב את ישראל שבה הוא חונך. לעומתו, עולה חדש,
הכל זר לו: המנטאליות, הסביבה. אין הוא יכול
לאהוב דבר שאיננו מבין. והירידה נמשכת.
נפסיק לחיות באשליות: אם במשך 28 שנים לקיום
המדינה אין לנו שישה מיליון יהודים בישראל, הרי
בסוף המאה הנוכחית יחיו בישראל שלושה מיליון
יהודים, וברחבי העולם יחיו שלושה מיליון ישראלים•
לשעבר וצאצאיהם.
הוועדה לקליטת ישראלים חוזרים החליטה להעניש
את אזרחיה בחו״ל, מפני שיותר מדי טוב להם
שם וחם חיים בתנאים יותר משובחים מאשר אחיהם
במולדת ! או שממשלת ישראל אינה מעוניינת בתו-
שביה״לשעבר, שבינתיים חיו בחו״ל ונפתחו להם העיניים•
הם קלטו אופקים חדשים, ורגילים לאורח״חיים
נורמלי.
קנדי החוזר לקנדה אחרי חמש שנות שחייה בעולם,
דינו כדין מהגר, עולה חדש. כל צרכי ביתו, אבי זרים
חשמליים, כולל מכונית, סירת-מנוע וכו׳ ,פטורים
מכל מס שהוא.
יינתנו כל ההקלות והמענקים לישראלים החוזרים
להשתקע בישראל, לא רק ליורדים־ישראלים חוזרים,
החיוניים למדינה, אלא לכל ישראלי. יינתנו לכולם
סיוע מיוחד, וזכויות-יתר, פטור מלא ממכס ומס״
קנייה, כולל אביזרים חשמליים ומכונית.
מיהו ישראלי בחו״ל 1זח הנושא דרכון ישראלי
ומדבר עברית בבית. אבל העיקר היא ההרגשה שבלב.
ישראלי בא בערב לביתו אחרי העבודה, מחפש בטלוויזיה
כל תמונה מישראל, קורא בעיתון כל חומר על
ישראל, בוכה על כישלונות ישראל, ונחנה מהישגיה. אין
חשיבות לזמן שהותו של היורד בישראל וכמה שנים
היה תושב בה. כפי שאמרתי, העיקר הוא הרגש שבלב.
מה הזכויות שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה ותושביה
לשעבר! שום זכויות. אפילו לא זכות בוחר, אם-
כי מחייבים אותו להחזיק דרכון בתוקף, למיקרה של
ביקור בישראל. כשישראלי בא לקונסוליה ישראלית
ומצפה להבנה וחמימות, מסתכלים עליו כמו על אחד
שנכשל. נסבל, במיקרה הטוב ביותר — חצי־בוגד,
במיקרה הגרוע.
כל ישראלי הוא שגריר-זוטא. גם לישראלים בעולם
יש דיעה על המתרחש במיזרח־התיכון. אופק המחשבה
שלהם התרחב במשך שהותם בעולם הגדול. הם מתווכחים
בחום עם בני המקום באשר הם שם, ומסבירים
את השקפתם לגבי בעיות המיזרח״התיכון. בזמן האח רון
אנחנו שומעים צעקות של זרים לא נעימות ביותר,
כגון :״בגללכם, הישראלים, כל הצרות הכלכליות בעולם.
בגללכם אנחנו משלמים יותר בעד כל גלון דלק
למכונית, ואנחנו רוצים בנזין ולא ישראל.״
רק דבר אחד רוצים הפטריוטים מאיתנו — כסף...
לתרומות אנחנו טובים. יחד עם כל היהודים המקומיים
אנחנו מקבלים הודעות לתרום לקרן ביטחון,
חירום, לקנות איגרות״חוב של מדינת ישראל. ומעט
הישראלים שהתעשרו בעולם, זוכים אפילו לחיוך
מהקונסול, בזכות כספם.
מוזנחים ומנודים על־ידי נציגי ישראל, קיימים

קרוב למיליון ישראלים ברחבי העולם. במקום לרתום
כוח עצום זה לתועלת המדינה, מרחיקים אותם. המדינה
קובעת כי מיספר היורדים מאז קום המדינה הוא
רבע מיליון. מסיבות מובנות ניתן המיספר הנמוך הזה
לפירסום, אבל מיספר זה רחוק מאד מהמציאות.
די שהקונסוליה הישראלית תגלה את מיספר הישראלים
הרשומים בכל קונסוליה, וגקחו בחשבון:
א) הרבה מישפחות וישראלים בודדים יצאו לחו״ל כתיירים
ושליחים, וכך הם מופיעים בסטטיסטיקה,
ואחר-כך סידרו ניירות״קבע כמהגרים; הרווקים שהתחתנו
עם בנות המקום, בעלי-מיקצוע ובעלי״קשרים.
ב) מסיבות מובנות, ישראל משתדלת תמיד להקטין את
מיספר היורדים הרישמי. ג) הריבוי הטבעי של היורדים,
והירידה המתמדת.
הישראלים בעולם הגדול הם כוח, הם חומר אנושי
טוב ובעלי עמדות שונות. הם תורמים למדע, כלכלה,
תעשייה, חינוך, מיסחר ואמנות במולדתם החדשה-
המאומצת.

האם יש טעם לחיים בחוץ־לארץ מבחינה רוחנית י
אייעץ זאת למתכוננים להגר מישראל. אין אדם יכול
לברוח מעצמו. אותן הבעיות בכל מקום. אתה באת
אליהם — תסתגל או תסתגר, תבנה לך את האי הקטן
שלך או, אם נשבר לך, תחליט לחזור לישראל —
תחזור כמו מיסכן. בכל העולם עוזבים אנשים את
המולדת והולכים לחפש גורל יותר טוב מעבר לים,
בנכר. האדם חי בתיקווה שבמקום אחר גדול יותר,
עשיר יותר, יצליח יותר. זוהי הפילוסופיה של המהגר.
בחנויות הסופרמרקט בקנדה וארצות־הברית אפשר
למצוא מיצרכי-מזון ישראליים, כגון תפוזי יפו, מיצרכי
״אוסם״ ,שוקולד, מרקים וכו׳ .איש לא טרח לשלוח
חוזר לישראלים בעולם שיתמידו בקניית תוצרת ישראל
כדי להגדיל את הייצוא הישראלי, כי ייצוא זה הוא
עורק־החיים בכל מאזן כלכלי ממלכתי.
נלמד מחאיטלקים. ברומא נערך לפני זמן־מה קונגרס
של מהגרים איטלקיים מכל קצווי העולם, הם דנו :
)1על ביטול השירות הצבאי לאיטלקים החיים מחוץ
לאיטליה ; )2חינוך ; )3עמלה יותר נמוכה של בנקים
איטלקיים הפורטים צ׳קים, בדולרים, פנסיות ומתנות
הנשלחים מהחוץ ; )4נתינות כפולה, והזכות לכל אי טלקי
לבקר באיטליה עם כל דרכון שהוא ; )5שום הטרדות
וביזבוז זמן של מכס ומחלקת-ההגירה לאיטלקים
הבאים לביקור; )6תושב חוזר אחרי חמש שנים בחו״ל
זכאי לכל הזכויות.
מדוע אי״אפשר לערוך קונגרס של ישראלים שהיגרו
לחו״ל! הרי אנחנו חושבים את עצמנו יותר חכמים
מכולם.
השנים חולפות, וכולנו מזדקנים. יש ילדים של ישראלים
שגדלו בחו״ל ולא ידעו את ישראל. כמה מהם
ייכרתו מאיתנו בעתיד הקרוב! איפה הדתיים שלנו,
המתיימרים להיות הקונסולים של אלוהים ! למי הם
דואגים !
יש יורדים שנשמתם תהיה תמיד שייכת למולדתם
הישנה. כל העולם הוא ביתם, אבל המולדת היא בדמם.
הם נסעו מעבר״לים להיטיב את מצבם הכלכלי,
וכשיהיה לחם די כסף הם יחזרו, אבל חם רוצים
לחזור בכבוד•
אסיים בדרישה לממשלת ישראל. אם אתם מעוניי-
נים בישראלים הגרים בחו״ל שישתקעו בארץ־ישראל,
הנעימו את ביקורי״המולדת שלהם, שחן גם נסיעות-
גישוש להיבנות מחדש, עיזרו להם להשתרש שוב במולדת
— בכבוד.

ש רג א מץ,

אונטריו, קנדה

• 021111ד״זה

קצת בי קו ר ת קונ ס ט רו ק טי בי ת
הנני קורא ותיק של שבועונכם, ותומך נלהב בגי-
שתכם לפיתרון הסיכסוך הישראלי-ערבי. אני מעריך
מאד את אומץ-ליבכם בכל הקשור בפרשיות של שחיתות
כלכלית ומוסרית. אך עם כל זאת, יש לי ביקורת
על גישתכם העיתונאית, ועל סימון מסויים שהשתלט
על העיתון. אני מקווה שעיתון, הרגיל בטפיחות על
השכם, לא יתנגד לקצת ״ביקורת קונסטרוקטיבית״,
ושחערותי תילקחנה לתשומת-ליבכם.
נראה לי, שבעת האחרונה עיתונכם מכוון לקבוצה
מסויימת, או למעמד מסויים של אנשים בארץ, והפך
להיות כלי־ביטויים. מדוריכם אנשים ורחל מרחלת
אפופים חילה של סגידה לסוג מסויים של אנשים, הרוצים
לראות את שמם מופיע בעיתון לעיתים תכופות.
הבדיחות וחאנקדוטות הנקשרות עם שמם הינן, בדרך
כלל, על רמה נמוכה מאד ואינן מעלות חיוך או הערכה
חיובית.
אם תשימו לב, תיווכחו שפולחן־אישיות זה מתרכז
בדרך־כלל סביב אנשים שמיקצועם הוא טייס,
דיילות, או בעלות על מיסעדות ומועדונים. במאמץ
לא רב יצרתם ״מעמד עליון״ חדש, וחוספתם לו זוהר
מפוקפק. ואחר-כך אתם תמהים מדוע ״קשה לתאר
אובייקט מתאים לשינאח המונית יותר מאשר הטייסים...״
או מדוע הטייסים מעוררים קינאה כללית.״

ניסיונכם להיות אנשי העולם הרחב הופך אתכם
פרובינציאליים. כל אישיות המופיעה בעיתונכם אינה
יכולה לעמוד בזכות עצמה, אלא בזכות קישרי-המיש-
פחה שיש לה לזכות או לחובה. קצין־הרפואה הראשי
של צה״ל אינו אישיות בפני עצמו, והייתם צריכים
להוסיף באיזה־שחוא מקום שהוא אחיה של רבקה
מיכאלי. אודי דיין הסתבך ב״יופי של צרות״ ,בזכות
היותו אחיו של אסי.
נכון ש״כל ישראל חברים״ ,אבל לא כל אחד רוצה
להיות ידוע כקרובו של מישהו. נוסף לכך, לא כל אחד
רוצה להיות מוזכר בעיתון בשעה שקרובו עשה מעשה
כלשהו.
דבר נוסף הפוגע קשות בעיתונכם, לפי דעתי, היא
הגזענות. גם כשאין כל צורך בהזכרת מוצאו האתני
של אדם, אתם אונסים את המישפט וכוללים עובדה
זאת ללא כל צורך. ומגדילים לעשות, כשחושבים אתם
שיש לאדם מסויים קשר כלשהו ליהדות. למשל :
״טאראש, יהודי בעצמו או ״המפיק־מפיץ היהודי ג׳ו
לווין,״ וחרבה אחרים. מה חייתם אומרים אילו עיתונים
זרים היו מתחילים להוסיף תארים אלה לשמות
אנשים ! מייד הייתם מזדעזעים, ומאשימים אותם
בגזענות.
תוספת מייוחדת אחרת היא זו של שמות־תואר

שונים בגוף המאמר, או ליד תמונות. שטות-תואר אלה,
שהינם סובייקטיביים ומתייחסים לתכונות פיסיות
מסויימות, בוודאי העלו כבר את חמתן של חברות
הליגה לשיחרור האשה, או כל אשה אחרת המכבדת
את עצמה.
מדוע כל אשה צריכה להיות ״יפהפייה בלונדית
בעלת גוף משגע,״ ״המתנדבת היפה שמכרה בדוכן
עבודות-היד,״ ״אחת היפות במתנדבות,״ ״השחקנית
היפה והכישרונית היפה, דיילת־לשעבר,״ וכו׳ !
האם יש להניח שמי שהופיעה בעיתונכם ולא זכתה בכתרים
אלה איננה יפה או כישרונית !
ומה עם הסגידה לתופעות אחרות, שהינן חלק
מהווי-החיים של אותה ״עילית חברתית״ שיצרתם !
קחו, למשל, את ״אורגיות לפורים״ במדור רחל מרחלת.
סיגנון״הדיווח רווי הערצה לתופעה ולגיבורים, ויש
להניח שבעתיד הקרוב תוכלו לטפוח על שיכמכם הקולקטיבי,
ולומר שתרמתם משהו להרחבת האופקים של
אותם צרי״אופק הנחשבים על-ידכם כ,פרובינציאליים׳.
אם ברצונכם להיחשב כאנשי-מיקצוע רציניים, רצוי
שתעלו מחדש על הפסים, ותשנו את סיגנונכם המכוון
לקבוצה מסויימת ו״אכסקלוסיבית״ שיצרתם, ותתרכזו
בעניינים שיש לתקנם ״בלי מורא, בלי משוא־פנים.״

עודדבורובסק ׳ ,מרצה.
אוניבר סי ט ת מישיגאן, אן אדבר, ארה״־ 3

מכתבים
(הנושך ממעוד )7
המצב על כבישי הארץ! ,מצג זח קטא-
סטרופאלי, גם ללא כל אב או חבר שירצה
ללמד באופן פרטי אחד מבני-המישפחה
את תורת הנהיגה, ללא אמצעי הביטחון
והעזר שנמצאים בכל כלי־הרכב •של בתי־ד,ספר
לנהיגה.
ההוצאה על לימודי־הנהעה׳ ,גדולה ככל
שתהיה, ממילא היא חד-פעמית, כך שהעסק
אינו נורא כל-כך.
אני בעד המשך המצב הקיים. רק חסר
לנו שבני 16-17 יתחילו להתרוצץ על
הכבישים עם מורים פרטיים.
רינה, באר־שבע

תפקידו של עיתון
מהו תפקידו של עיתון כהמולס הזה?
האם הועדתם לעצמכם את תפקיד הזרקור,
המופנה דרך־קבע לפינות החשוכות והאפלות
של החברה הישראלית, בכל המישורים
1מזה שנים אני מזין עיני בעשרות
רבות של גיליונות הטולם הזה, ובמהלכן
ראיתי והבנתי שאכן זהו תפקידכם.
•זהו העיתון היחידי בארץ שלא יהסס
לתקוף, לבעוט >גם בעצמו) בכל דבר חריג
ושלילי, ועל כך לא תבורכו — בי פשוט,
זהו תפקידו של כל עיתון. הצרה בישראל
היא שהעיתונות קנויה מיפלגתית. אין
כיל ספק שהעולם הזח עומד תחת תחת
חסותו של אורי אבנרי, ראש סיעת כוח-
חדש. אך למען האמת, מתי ראינו וקראנו
כפייה מיסלגתית מעל דפי השבועון ו ועל
כך כן תבורכו.
בכל זאת, תמהני. לא די בביקורת קט-
לנית. ברצוני לפנות אל מר אבנרי בכמה
שאלות: איך אתה היית עורך מערכת־מם
חדשה, שלא תפגע במעוטי־ד,יכולת בארץ 7
איך היית אתה פועל נגד אילי ההון הש חור
ז תו לנו שבוע מישדרים בטלוויזיה
(חיובית)!
האם די בפידסום הביקורת השלילית או
הסקופים למיניהם ו מה החיוב שבפירסום
השלילה? לדעתי, כעיתון היחידי בארץ,
עליכם לייעל — אם בצורה שאילתות, אם
בצורת הגשת הצעוודייעול לדרגים הגבוהים
ביותר.
עליכם להוכיח שאינכם סתם מן ה-
״בועטים״ שקמו אחרי מילחמת יום־הכי-
פורים. לפי ההיסטוריה של השבועון ד.ינ-
בם ותיקים במיקצוע זה, ועתה עליכם
להוכיח זאת בצורה חיובית.
כני אנקורי, כפר־סבא

טעות לעולם צודקת

השפוט חיים אילת דחה
את בקשת המשטרה להא ריך
ב־סד ימים את מעצרו
של חבורה, העובד בעיריית
״ידיעות אחרונות 18.3.76 /
מירי גדרון, חיפה

113¥6 3 § 0 0 4
״חדשות הספורט״21,3.76 ,

סיגריות״טיים״ נמכרות יותר
מכל יתר הסיגריות גם יחד
ויש סיבה טובה לכך-
סיגרית״טיים״ באמת טובה
תערובת אמריקאית. תוצרת דונק.ערבות לאימת

״חדשות הספורט 21.3.76 /
יהודה ממלון, תל־אביב

מודעה בעיתונות
יצחק שכיכ, נתניה

העולם הזה 2013

המאה השחורה־־ הולמת שוב -אך הפעם היא יהודית

הגט!
ך * תמונות נראות כמו נלקחו מתוך סיוט.
\ ן הוא מדווה את עמנו מזה מאות כשנים.
כנופיית הפורעים המוסתים פורצת בשאגות פראיות אל
תוך הגטו.
מאחרי התריסים המוגפים מביטים יושבי הבתים באספסוף
המזויין, כשעיניהם קרועות לרווחה מפחד. נשים
חובקות את ילדיהן, מחפשות בקדחתנות ילדים שנעלמו.
הפורעים מנופפים רובים ואקדחים ויורים לכל עבר.
הם יודעים כי לתושבי הגטו אין ינשק. הם גם יודעים
שדבר אינו יכול לקרות להם, כי בפיקת! הצורך יחושו
החיילים וד,שוטרים לעזרתם.
אבנים עפות לתוך חלונות־ראווה, קול נפץ הזכוכית
מתמזג בשאגות וביריות.
ילדים מפוחדים נראים בפתח של בית. הפורעים משסים
בהם את כלביהם, בצחוק סאדיסטי.
איש־דת מזוקן נקרה בדרכם של הפורעים. הם תופסים
אותו ומכריהים אותו לנקות את הרחוב. צהלת-
שימחת מלווה את הזקן, כשהוא מתכופף ומפנה את
האבנים

המש תו ל ל
ואילו בני־הישיבה המזוייפים של קריית-ארבע חיים כבני
גזע־אדונים בקרב אוכלוסייה קולוניאלית חסרת־כוח. הם
חמושים מכף־רגל עד קודקוד בכלי־ההרג החדישים ביותר,
בעוד ילדי חברון יכולים לזרוק, לכל היותר, אבנים.
האברכים של 1929 היו גיבורים, בהשוואה לפחדנותם
של ״יורשיהם״.
ובעיקר: אנשי קריית־ארבע משגשגים וחורשים מזימות
תחת מיטריית־הכוח של צה״ל, בשטח־כיבוש, כשכל
רגע של חייהם מוגן על-ידי כוח־הארתעה של מטוסים
וטאנקים. לא כוחם־שלהם מעניק להם את ׳ עזות־המצח
המתנשאת של גזע עליון, אלא כוחנו שלנו, של כל עם
ישראל.

זוהי עוכדה. וכגלל עוכדה זו, אחראי כד
אחד מאיתנו לפוגרום שד משה לווינגר, כשם
שהטלנו עד כד גרמני את האחריות לזוועות
פלוגות־חסער.

^ יף נזרע צמח רעיל זה באדמתה של חברון?
חשוב לזכור את הפרטים, כי יש בהם לקח מר.

^ ן, ז הו פוגרו ם. אבל פוגרום מייוחד-במינו.
~ המילה ״פוגרום״ נולדה ברוסיה, והיא באה להגדיר
התפרעות של אספסוף נוצרי נגד יהודים.

הם כאו כמירמה וככחש. המושל חצכאי

כחכרון התפרעו אנשי ״המאה השחורה״
היהודית, קנאים דתיים הנושאים מגיני־דויד.

זה נשמע כחכרון.

היש תמונה אופיינית יותר לסאדיזם של פלוגת־הסער,
מאשר תצלום הרבנים היהודים הזקנים הזוחלים על אר־בעותיהם,
כשהם מנקים את רחובות וינה במיברשות־שיניים,
ומעליהם מאיימים וצוחקים הביריונים החומים ו

דכר דומה ניראה כחכרון.

ך * פורעים של קריית־ארבע צעקו, באותו מסע-מגן-
יי 1דויד, שלא תתרחש בחברת חרפ״ט שנייה.
הם לא חשו כלל שהם־עצמם מחוללים תרפ״ט שנייה —
במהופך.

אין כל קשר כין חללי תרפ״ט כחכרץ לכץ
פלוגת־סער יהודית זו. הניסיון ליצור קשר כזה
הוא חילול ככוד המתים.

התפילין שענד הקורבן והתפילין שעונד המתעלל —
אינם אותם תפילין. הטלית שבה התעטף רב זקן, שהמתין
למהלומת־המוות מידי פלח מוסת, אינה אותה טלית
שבה מתעטף הרב משה לווינגר, כאשר הוא נותן פקודה
לירות בילדים בלתי־מזויינים.

קידוש־השם וחילולי־השם יכולים ללכוש אותם
סמלים כדיוק — אד הם נשארים דכר
והיפוכו.

בני־הישיבות של חברון ב־ 1929 גרו בלב ים ערבי,
חסרי־אונים זחסרי־ישע, כשכל מיבטחם באמונתם. הם לא
יכלו לסמוך על החיילים והשוטרים של השילטון הזר.

הפאשיזם יונק את כוחו מתשוקתם של עלובי-הנפש
לדמות את עצמם כאנשינדעליונים. לחידלי־אישים זהו
המיפלט היחיד מאפסותם ומתחושת נחיתותם.
לגרמנים וליפאנים זה היה קל. הם יכלו לינוק מהיסטוריה
צבאית ארוכה, שבה רמסו וחמסו ושחטו עמים
רבים.
אך מהם השורשים הרוחניים לסאדו־מאזוכיזם של משה
לווינגר?
הוא ואנשיו בוודאי רואים את עצמם כבני גזע עיברי
עליון, צאצאי המכבים והקנאים. הם בזים לגלות ולגטו.

זה קרה כחכרון.

במקום יגאל אלץ בא שימעון פרם. אז מ הז במקום
לוי אשכול בא יצחק רבין. מה ההבדל?
הכניעה היא אותה כניעה, והתוצאות תהיינה אותן
תוצאות.

איזה מין פאשיזם הוא זה, הצומח לו כ־י
קריית־ארכע וכקריות חמש, שש ושכע ץ

היש צליל אופייני יותר לליל־הבדולח, מאשר קול
נפץ הזגוגיות בכל רחבי גרמניה ההיטלראיתז

כל זה קורה עכשיו שוכ, כדיוק נמרץ,
כקדום.

ך חמורות מן ההשלכות הפוליטיות הן המשמעות
יות הרוחניות.

היש סמל לפוגרום מבעית ייתר מן הכלבים הטורפים,
המשוסים בילדים?

מערכת זו מתפוררת ומתפרקת, לעינינו. ההתפרקות
החלה בכניעה המבישה ל״מאה השחורה״ של חבתן.
אי-אפשר לכבד את העסקנצ׳יקים, שאצו־רצו לנשק את
כפות־רגליו של פסיכופאט ידוע, הרואה את ע*מו בחלו-
מות־התעתועים שלו כמשיח חדש.

אך האסוציאציות חזקות מדי. אי־אפשר
להימנע מהן.

גידול־פרא גדל כמולדתנו, נטע זר פגאני
מאום.

המנהיג היה — ונשאר — משה דווינגר.
המונהגים היו — ונשארו — שרי-הממשלה,
חכרי־הכנסת, כלי־התיקשורת וכד המערכת
הכושלת המתיימרת לשלוט כישראל.

כמקום שצומחות פלוגות־סער, שם גוועת
הדמוקרטיה. ככל ארץ. גם אצלנו.

ך לכ מתפלץ לשמע צירוף המילים ״פוגרום יהודי״,
י 1או ״פאשיזם יהודי״.
באופן אינסטינקטיבי, אנחנו מתקוממים נגד צירופי-
מילים אלה. איננו יכולים לסבול אותם. נהרות של דם
יהודי נשפכו בפוגרומים. פיראמידות של גוויות יהודיות
נערמו תחת שילטון הפאשיזם.

הדימיון מעביר רטט בגופנו. הוא מעלה זיכרונות רבים
מדי, שאותם ינקנו בילדותנו — מספרים, מתצלומים,
מסיפורים של עדי־ראייה. ועוד חיים בקירבנו רבים וטובים
שראו כדברים האלה במו־עיניהם.

¥הו הלקח, והוא צריך להרעיד כל לב: דרך ישרה
1מובילה מן ״העובדה בשטח״ אל הפוגרום.
בחברון הוכח כבר ברגע הראשון מי המנהיג ומי
המונהג.

הדבר נובע ממהותם של המתנחלים, כשם שמעשי
״המאה השחורה״ נבעו ממהותה־שלה, מעולמה הרוחני
ומשאיפותייה הפוליטיות.
לא ייתכן דו-קיום בין חברון לקריית־ארבע, בין שכם
לבין קדום — כשם שלא ייתכן דו-קיום בין הרב לוויג־גר
לממשלת ישראל, בין גוש־אמונים למישטר דמוקרטי.

ברוסיה התפרעו אנשי ״המאה השחורה״ ,גוף דתי
קנאי, נוצרי־פראווסלאבי, בעל מטרות פוליטיות.

תכרץ מ7ע.1

אס תישאר ההתנחלות כקדום כמקומה,
ואם יימשך הכיכוש הישראלי, יהיו פוגרומים
כשכם כשם שהיה הפוגרום כחכרון.

ואילו הפוגרום המתואר לעיל נערך כארץ
ישראל, כידי מתפרעים יהודיים, נגד אוכלוסייה
ערכית.

לי-אישים, מול מין יודן־ראט ערבי מפוחד ונכנע, ומחתרת
של צעירים המבקשים להתקומם.

משה לווינגר: עבד בי י מלוך
התיר להם דכוא לתפילת־פסח ולערוד שם סדר.
הם ניצלו את ההיתר כדי להתמקם כעיר חכרון.
המושל הצבאי שראה בהונאה חצופה זו סכנה למילוי
תפקידו ופגיעה בצה״ל, רצה לגרשם ברבמקום. הדבר
היה קל, ולא היה מעורר כל תגובה, מילבד כמה מילים
חריפות בעיתונים הסבורים כי הפאשיזם משתלם.

אכל כינתיים הסתככו העניינים כממשלה.
גם אז חיתח זו ממשלה שד עלוכי־נפש, רוד־פ^פירסומת,
חורשי־אינטריגות וקלי־דעת.
״החל המירוץ הגדול אל חברון. זכה בו שר־העבודה,
יגאל אלון. הוא רץ אל עיר־האבות, התחבק והתנשק עם
לווינגר ושות׳ ,הבטיח להם חסות, עבודה ושיכון. הוא
חזר העירה כשליבו טוב עליו, ביודעו שהפעם הצליח
להקדים את משה דיין, ולדפוק אותו.

אות־קין שד הפשע של חכרון חרוט על
מיצחו של יגאל אלון.
אחריו רצו האחרים, ניצים ויונים, בהתחרות פרועה.
משה קול לא פיגר אחרי זרח ורהפטיג. משה דיין, שהיסס
תחילה מחמת לחץ הקצינים הזועמים בצה״ל, בגד בפקודיו
(כמו תמיד) והצטרף למיתץ.
כך ״נקבעה עובדה בשטח״ .תערובת מבחילה של
קנאות דתית של עובדי־אלילים, ניצול עבודתם של
עבדים ערביים חסרי-זכויות, והתנשאות לאומנית של חיד־

אולם הם הינם הגטו כהתגלמותז החדשה,
גטו מטורף, גטו משתולל.

לא קוזאקים שיכורים התפרעו בסימטות חברון, אלא
יהודים גלותיים, אכולי תסביכי־נחיתות, זרים לעולם.
הפחד מפני הגויים הפך רצץ לעשות שפטים בגויים.
היראים מפני הכלבים הטורפים הפכו מאלפים של כלבים
טורפים. השינאה לעולם, על שהחריש למראה ההתעללות
ביהודים, נשארה במקומה — אלא שעתה שונאים את
העולם על שאינו מחריש למראה התעללותם של יהודים.
אותו דבר, רק במהופך.

עכד כי ימלוך.

* * שה לווינגר נתבע לדין בבית־מישפט צבאי.
• 1לא על הפוגרום בערבים, אלא על פגיעה בחיילי
צה״ל.

זוהי כניעה חדשה של המוסד המתיימר
למשול כישראל.

מי שפוגע בצה״ל אינו פופולרי. עדיין אינו פופולרי.
אפשר להעז לתבוע אדם לדין בעוון זה. אך מי
שפוגע בערבים — מי יודע? לא כדאי להסתכן במישפט.
למה יסתכנו העסקנצ׳יקים בעימות ישיר וגלוי עם הפורעים?
תבענו
זאת מאחרים, בתוקף מוסרי, בלהט של שו־חרי־צדק.
אבל
כאשר זה קורה אצלנו, אנו מתנהגים כגרועים
בגויים.

וכמותם, נישא כתוצאות פחדנותנו.

| ה טו בי ם ן־יין
מוגש ע״י המועצה לגפווזיץ
אצלנו ״הטובים ליין״ זה לא רק סיסמה.
אני ינקתי יין יחד עם חלב אמי.
שד שמאל היה גרנאש. שד ימין אקסט־רא־פיין.
אמא הבינה לי בקבוק צ׳יקו
עם סודה וחייתי לוקח שלוק מכאן ושלוק
משם.
אבא ז״ל היה אגדה. כששמע על
הקמת חיל״האוויר, עזב ג׳וב קבוע בתור
שיכור בבית מרזח מפואר בחו״ל והגיע
לארץ במסגרת המח״ל. אבא היה בין
אלה שהביאו במילחמת השיחרור נד
צ׳כיה את המשלוח הראשון של סליבו־ביץ,
משלוח שהיטה את הכף לטובתנו.

ה עו רךוהמייסדהרא שון :
ד ״ רמל כי א ל זו ארץז ״ ל
מ מ שי כי ד רכו יבל ״ א :
חנו ךמרמ רי, קו בי ניב, א פ רי ם סי ד ון

בעיקבות ואום סקרנטון ב מו עצת־ הבי ט חון:

אזהרה ישראלית חריפה לארה״ב
שוקלת נקיטת סנקצ 1ת • הממשלה תער יך מחדש את יחסיה
עם ה בי תהלבן • תיתכן הקטנת ה סיו עלאמריקה

פרח יין
״רציתי תמיד להיות שיכור״
אמא היתה פקידה בטייסת של אבא.
היא מספרת שפעם חזר לבסיס על טיפות
הקוניאק האחרונות אחרי שהפיל
ארבעה עראק מעל באר־שבע.
תמיד ידעתי שאגדל אהיה שיכור.
הייתי יושב בבית ומרכיב דגמים מענבים,
לפי תקופות. בהתחלה שהיינו
בקשרים עם הרוסים, בניתי וודקה מצימוקים.
אחרי זה באה צרפת והרכבתי
דגם של ברנדי. וכשהגיעו המשלוחים הראשונים
של נשק מארה״ב, עשיתי תיכף
את הדגם הזה של בורבון שמונח פה על
השולחן• אחת״צ הייתי יוצא החוצה,
מביט בשמים ושר ״רד אלינו סוביניון״.
בתיכון הלכתי לגדנ״ע יין. ט״הסולו״
הראשון אני לא זוכר כלום כמעט. המדריך
נתן לי את המפתחות של היקב
והמראתי. התעוררתי רטוב כולי כשכל
החברים שופכים עלי דליי מים, לפי ה מנהג.
א־פרופו
אבא. בששת הימים ניסה לחזור
לחיל האוויר, אבל אז היתה לו כבר
ראיה 6:6:6:6ונפסל. העבירו אותו לחימוש
ושם נהרג, כאשר ניסה לפתוח
בכח בקבוק שמפניה וזה התפוצץ לו
ביד.

טוב־דיין:בדימום
״אבל ההורים לחצו ונעשיתי טייס״
אחרי האסון עזבה אמא את הבית
ועברה לגור עם פותחן בקבוקים. עכשיו
אני צריך לדאוג לשני אחים קטנים שיכורים.
אני עובד כנהג על חולץ פקקים
ומשתכר לא רע•
בעוד שנה אתגייס לצבא ואלך לקורס
יין בבסיס סודי אי-שם בזכרון. אחרי זה*
אתחתן עם פקידה חיננית ביקב, כמו
שכתוב לי על החלון האחורי של החולץ
.״הטובים ליין — הטובות לשיכורים״.

ממשלת ישראל שינרה שדר
חריף כיותר לממשלת ארה״ב ובו
מחתה נמרצות על נאומו של
סקרנטון במועצת הביטחון. כשדר
קבעה ישראל חד־משמעית כי יחסיה
עם ארצות־הכרית עומדים
כפני משכר חמור ובי יש כדעתה
לבצע הערבה מחדש של מדיניותה
כיחס לארה״ב. בן הבהירה ישראל
בי נאום סקרנטון מקטין את סיכויי
ארצו לשמש במתווכת כמזרח התיכון.
אישיות
בכירה במימשל הישראלי

אמרה :״למרות שהאמריקאים התנצלו
והתחנפו ותיכף־ומיד, הטילו ווטו,
אישרו עוד חצי מיליארד וכל הזמן
מלקקים ומתחננים שנסלח — אנחנו
מרוגזים מאוד והצלקת שנשארה על
ריקמת היחסים העדינה לא תימחה
בקרוב.״
האישיות הבכירה לא רמזה במפורש
על צימצום הסיוע לאמריקאים, אך
מאידך גם לא התחייבה כי משלוח
ששת מטוסי הערבה לברית־המועצות
— הוא משלוח חד־פעמי.

״אנא, פילחו דנו...״
מתחננים האמריקאים לפני ישראל
אבל ישראל מעוצבנת וקשוחה נורא

״כיום יש לארה״ב רק ידידה אחת
בעולם כולו,״ סיים הדובר ,״אז כדאי
שתיזהר. ברור?״

מצא את ההבדלים
ידידנו צייר, מר טשטושי, חזר אלינו וצייר לנו שני קטעי עיתונות הנראים זהים ממבט ראשון. שניהם
נכתבו באותו שבוע. כשניהם נשפטו אנשים על ביצוע אונם תוך איומי סכין, לשני הנאשמים אין עבר
פלילי ושניהם הביעו חרטה בנה על מעשיהם. נציין גם בי כשני המשפטים ישב אותו שופט.
עם זאת ישנו הבדל אחד כין שני הציורים. עליכם, ילדים, למצוא אותו, לצבוע בוורוד ולשלוח
אלינו. מכין הקוראים ששירתו בהצלחה כצה״ל ופתרו נבונה את החידון, נגריל שלושה פרסי מאסר על
תנאי. בהצלחה :

הצעיר שניסה לאנוס המתנדבות!
מהולאנד -ל־ 7שנות מאסר
שבע שנות טאסר ועוד 3
שנים מאסר על -תנאי גזר
אתמול בית־המשסש המחו זי
בחיפה על חלאד חסאן
אסאדי׳ בן ,27 מדיר אל
אסאד, על נסיון לאנוס נע רות
מתנדבות מהולנד, תוך
איום כסכין.
השופטים׳ ,אברהם פרידמן,
זלמן יהודאי ואמנון כרמי,
הגדירו בגזר הדין את העבירות
כ״מעשה בריונות המור״
וציינו, ני על בתי-המשפט
לעמוד בפרץ, נוכח הגל הגו אה
של מעשי אלימוול.
בית־המשפט קיבל את טענתו
של התובע החיפני, אביגדור
רביד, כי יש לראות בחומרה
את העובדה, שהנאשם
ניצל תמימותן של שלוש נערות
מתנדבות, שהאמינו כי

הוא מוכן להסיעו במכוניתו ל מחוז
חפצן.
בית־המשפם שלל את רשיון
הנהיגה של הנאשם לעשר
שנים.
.לפני מתן י גזר־הדין פרץ
הנאשם בבכי והשופטים ציינו,
כי נראה הדבר, שהוא
הביע את חרטתו בצורה כנה.
סניגורו, עו״ד א. טויסטר, טען
לקולת העונש ני לנאשם שהוא
נשוי ואב לשני ילדים, אין
עבר פלילי ואת המעשה שעשה
יש לראות ככשלון חד־פעמי
ברגע של חולשה.
חסאן אסאדי הובא לבית־המשפט
בגלל תקרית בה היה
מעורב, בלילה של ה־ 16באוגוסט,
ליד מו שי חזון שבגליל.
בתקרית טרה למוות
חברו של הנאשם, עלי מחמוד

יום ג׳ — 20.1.76

מ ע די ב

פאטם, בידי תושב המושב,
חיים וייצמן, שנחלץ לעזרת המתנדבות
שזעקו לעזרה.
בית המשפט זיכה את ה
נאשם מאשמת נסיון רצח של
חיים וייצמן, אך הרשיעו ב־

נסיון אונס.

מאסר עדתנאי לסמל
בצורל שהורשע באונס ו
מאת י הו ד ה גו רן
סמל בצה״ל כן 20׳ נדון אתמול בכית־המ שפט
המחוזי בהיפר לשישה חודשי מאסר על תנאי ל שנתיים,
לאחר שהורשע לפי הודאתו כמעשה מגונה
ככוח כנסיבות מחמ״דות.
הצעיר ביצע את זממו באיומי אולר בדצמבר 1974
בצעירה בת ,20 בהתקלחד. בקיבוצה.
השופט המחוזי זלמן יהודאי קבע בגזר דינו, כי אין
צורך להרבות במלים כמה חמור ומכוער המעשה .״אולם
!מאחר שלנאשם אין הרשעות קודמות, ומאחר שהוא משרת
בצה״ל ובהצלחה, ואף הביע בפגי חרטה עמוקה וכנה על
מעשהו, אינני רואה מקום להפעיל נגדו מאסר בפועל״.

יו ס ד 21.1.76

מעדיזב

שי מ ״ י מ

אבות אבלו בוסר
,והקיאו כל חלילה

ד״ר זוארץ
(בביקור בית)

דו״ח סוד׳ שהוב א ד 3נבממ של ה קיבע:

מ תכון

יתרות הזמן בירידה תלולה

ה שבוע

דו״ח סודי שחובר לפי הזמנת ממ שלת
ישראל קובע כי יתרות הזמן
שבידי המדינה נמצאות בירידה תלו לה
(ר׳ טבלה) .הירידה ביתרות, שה חלה
ב־ ,1967 נמשכה ברציפות עד
אוקטובר ,73 ומאז חלה החמרה ני כרת
נוספת ברזרבות הזמן — וכיום
יש רזרבות זמן לשישה שבועות בלבד.
הדו״ח הפריך מכל וכל את התיאו ריה
הרווחת בין המדינאים כי המשבר
נובע מן השפל הכללי שפקד את העו לם
ברזרבות זמן, וכי צפוייה התאוש שות
לקראת סוף שנות השבעים. ל דעת
מחבריו, אם לא ינקטו צעדים
מרחיקי לכת, עלולה המדינה להימצא

ח 9 0חו 1ז 6ו(סו 5־ו .\/6ו 1ח 1<6ח 8 3

•106811־761
16־.! 1001113)1

6ס־61״\83696
01605 )1615)00960
0 )6־616 861־11. )1

81900161

תוך זמן קצר במצב של חוסר זמן
מוחלט.
למרות שהוגשה בקשה לבנק הזמן
העולמי לקבלת אשראי־ זמן לשישה
חודשים, חוששים מחברי הדו״ח כי
אין בכך די. לדעתם, על הממשלה
לאשר לאלתר את מדיניות הזמן הח דשה,
אשר קובעת כי כל שכיר במשק
ירוויח מעתה זמן במקום כסף, וכי
מרווח הזמן שבידו ינוכו בין 250/0
ל־ס/ס 60 לקופות הזמן של המדינה. כן
ממליצה הוועדה להנהיג שנה מעוברת
בכל שנה רגילה ואף לערוך עיבור
זוחל, שיוסיף בממוצע יומיים לכל חודש
בשנה.

והפעם, קוראים יקרים נלמד
כיצד להכין סיידר תו ס ס וריחני.
ק חו לכם כמה תלמידים ער ביים
צעירים ורעננים. השרו ב מים
עד שיבריקו ואחר העמידו
בשמש עד שישחימו. לחמם את
התלמידים על אש ק טנ ה במשך
שבע שנים, תוך בחישות קלות.
אחת לשלושה חודשים להוסיף

שר המשפטים:

ננקוט יד חזקה נגד מפיר החוקר
אנשי גוש אמונים יגורשו ללבנון <9ד״ר נתשה לדיו על העלבת חייל
במסגרת החלטת משרד המשפטים
על החמרת הצעדים הננקטים כנגד
אנשי גוש אמונים, הוחלט להעמיד
לדין את הרב לוינגר אשר ערך פטרו לים
מזויינים במרכז חברון, הורה לפתוח
באש במטרה לפגוע, חטף בני
ערובה והובילם לקרית ארבע, ביזה
אנשי דת מוסלמים ושיסה כלבים ב אנשי
המקום. לנוכח מעשים חמורים
אלה, הוחלט להעמיד לדין את הרב

היום כבר לא זורקים אבנים, היום
נחשפות שיניים צחורות בבת צחוק

שער גליון ״ימים ולילות״
יום ו׳ 26.3.76

הכותרת: קיום יחדיו כשכם

ולהאשימו בהעלבת חייל צה״ל.
כן נמסר כי שוקלים להעמיד לדין
את חנן פורת, מראשי המתנחלים, על
פיצוח גרעינים באוטובוס ציבורי (ב יום
,22.3בקו .)4
כנגד מנהיגי הגוש, קצובר ופליקס,
יוגשו כתבי אישום ע״י פרקליטות ה מדינה
על כי בדרכם לאלון מורה,
בצומת בית־ליד, חצו את הכביש שלא
במעבר־חצייה, בניגוד לסעיף 113/72

של טוב לב וחרטה. גם השמש כמו
מאירה פניה ועוטפת בגלי־חום את
השוק המאובק — לוטפת את רא שיהם
המיוזעים של הרוכלים וכוחות
הביטחון.
ילד ערבי קטן מושך במכנסיו של
חייל השעון על רובהו ומבקש 10
אגורות. רוכל הפיתות הישיש מכבד
שוטר במסבת־גז במאפה מעשה־ידיו.
״תפאדל, תפאדל,״ ושניהם מחייכים.
דו קיום בשלום, דו קיום מתוך
אחווה ושותפות גורל, מתוך אינטרס
משותף.
״אנחנו רוצים שקט,״ אמר לי סוחר
הירקות ,״ואתם רוצים שקט —
אינטרס משותף.״ ״לכם מפריעים השבאב׳
,גם לנו שותפות גורל,
״שנינו מתחממים בשמש הצהריים,
שואפים בשקיקה אוויר הרים״ —
דו קיום בשלום.
חיילי משמר הגבול כמו מתמזגים
בנוף הפסטוראלי. מעל הצריחים,
בינות הסימטאות — כמו היו שם
תמיד. הם והאלות והקסדות, מיזוג
טל ישן וחדש, תערובת של תרנגולות
צחורות וחגור נעטר ומקלע וצנוברים
חמים ולחים.

לפקודת החוק העירוני תש״ל, סיכו ייהם
לצאת זכאים קלושים ביותר.
באותה ישיבה הוחלט גם לגרש ל לבנון
את מתחרהו של ג׳עברי בבחי רות
המקומיות בחברון. האיש, ד״ר
נתשה, החנה את רכבו בלי כרטיס
חנייה, והוא גם קומוניסט.
המצרכים 100 גרס תלמידים רחוצים

כמה ה תנחלויו ת טריות, כמה
מפות לא מצויירות ולזרות קורט
הצהרות מדיניות. לערבב הכל
היטב ולתבל א ת העיסה באנשי
משמר הגבול מ חו מ מי ם בשמן
רובים.
כשהעיסה מוכנה, יש לשפוך
ספירט, להפעיל פסק-דין של שו-
פטת-שלום בפטריות ולהוסיף

* לצערנו נפלה טעות דפוס בכותרת־המשנה.
זה כמובן להיפך. סליחה ...באמת,
מצטערים.

הערבים החולפים ברחובות לעבודתם,
חנויותיהם, מרכולתם מחככים
כתפיים בלובשי המדים. מרפק במרפק,
רגל ברגל. דו קיום בשלום, בכבוד,
בהערכה הדדית.
מחומות י חוסר השלמה ז שינאהז
איבה ו אפיזודה, חלום בלהות שנגוז.
גם את הילד קברו בלילה, בהתאם
למסורת ערבית עתיקה. רגע של
משבר שחלף ואיננו.

קיום יחדיו כטבע
והדייכה תוססת ומהבילה

מפגיני-בית״ר מאודים ברוטב
ח מ אה. ה ת סי ס ה תתחיל תוך
שעה. את החומר ה מו תסס יש
לתבל תוך כדי חי מום באנשי
משמר הגבול הנותרים ולירות
כמה צרורות אל תוך התבשיל.
כעת שמים כף וחצי שמרים וה עיסה
•תתפח ותת סו ס במשך
שבועות אחדים.
כדי לכבות את הקבעטש הבוער
יש להשתמש במטפים או ב אבקת
כיבוי או לשפוך חול פני מה.
אם קיבלתם משהו בצבע
שחור-בוץ, דעו שעד כאן המיר-
שם הצליח. עכשיו לא נשאר אלא
לקרר ולאכול את החרא. בתיא בון.

כי צד גרמה ח 1ה זמר במו־ידיה
לפיטוריו של שר בכיר בממ של ה הסובייטית
לן, ולא יוכל להשתתף בתוכנית.
המודיע, כידוע, לא הודיע.

0עורכת
דבר, חנה זמר
טוענת כי הפוליט־ביורו של
המיפלגר. הקומוניסטית של
ברית־המועצות האזין לתוכנית־הרדיו,
שאותה היא מנחה מיש־חק
עימות, ושוכנע על־ידה.
ומעשה שהיה, כך היה: ב-
מיסגרת התוכנית, שאותה עורכת
דורית דניאלסקי, הוזמנו
הסובייטולוגים אמנון

׳ 0במסיבת־פרידה שערכו
לכבודו העיתונאית ט לי ל ה
בו״זכאי ובעלה השחקן או־רי
לוי, נשאל חיים טופול
כיצד הוא מצליח להיראות כל-
כך טוב. השיב טופול :״אני
עובד יום ולילה, וזה מה שמחזיק
אותי בחיים וגורם לי
להישאר צעיר.״

סלע, זאב בץ, גור עופר,
ברוך חזן ויעקב רועי שכל

אחד מהם גילם איש אחד מן
הצמרת הסובייטית. בין השאר
דנו בנושא החקלאות, כשהם
שמים את הדגש על בעיית
החיטה שלא נבטה, ושגרמה
למחסור חמור בלחם בברית־המועצות.
המסקנה שאליה
הגיעו חמשת הסובייטולוגים
היתה, כי יש לפטר את שר־החקלאות
הסובייטי. שבועיים
לאחר־מכן הגיעה הוועידה הקומוניסטית
לאותה החלטה
עצמה, מאותן סיבות. השר פד

לאנשים הנכונים

0מזכ״ל ההסתדרות לשעבר,
יצחק בן־אהרון, שאל
את סגן שר־התיקשורת, אלי
מויאל, מדוע לא הוצא בול־זיכרון
מייוחד, במלאת מאה
שנה להולדתו של הדוקטור
ארתור רוסין. התערב בשיחה
שר-התיקשורת אהרון
אוזן, ואמר. :קיבלנו החלטה
שלא להוציא יותר בולי־זכ־רון.״
מי שלא האמין לדברי
השר היה ח״כ הליכוד יחז קאל
פלומין, שאמר. :חח-
לטה־שמחלטה, עליך להודות
שנגמרו לכם האישים. כל מי
שהיה שווה משהו, קיבל כבר
בול־זיכרון, ולשאר פשוט נמאס
לכם ללקק.״
ח״כ הליכוד אמנון לין
הודיע לדובר המיפלגה הליברלית,
סמי טוויג. :החלטתי
להפסיק לקרוא לך בשמך,
עד שתעבד אותו.״ התערב
בשיחה ח״כ ארי אנקוריון
מהמערך, ואמר :״כל זמן שהוא
לא מעבר בחורות, הוא
יכול לעשות עם השם שלו מה
שהוא רוצה.״
דובר עיריית תל־אביב

עמיקם >״עמי״) שפירא

ידוע כפטריוט, שמעולם לא
כרמל מזרחי

תיקני ואעזון לציין
יזכרון יעקב

01 באי־הקונצרט של האנסמבל
הקאמרי לא הבינו
את המתרחש. בתחילת הקונצרט
ניצח על ההופעה המנצח-
האורח מארצות־הבדית ג׳ון
נלסדן, אולם באמצע ההופעה
עלה לפתע על הבמה מנצח-
המקהלות סטנלי ם פרבר
והמשיך במלאכת־הגיצוח. הסתבר
שנלסון חש פיתאום ברע
וספרבר, שישב באולם כמאזין,
חש לעזרתו, התנדב להחליף
אותו.

סילביה רפאל

מי שהיתה חברת הרשת הישראלית
בפרשת לילחאמר, שנש־פטה
וישבה בכלא הנורווגי באשמת השתתפות ברצח המלצר
המרוקאי אחמד בושיקי, לא נטשה את קשריה עם ישראל, למרות
שלאחרונה עזבה את הארץ. סילביח (ראשונה מימין) השתתפה בתערוכת
של ציירים ישראליים, שנערכה לאחרונה בדרום־אפריקה. לידה
נראים בתמונה ג׳ני בסום, מנחלת מישרד-ההסברה של דו־וס״אפ-
ריקה ; לובי מוריס, הכוכבת חיהודיה״קנדית של המחזמר ״ג׳יפ־סי״
,המוצג עתה ביוהנסבורג, והגרפיקאי הישראלי יהושע (״ג׳ק-
סי״) ג׳קסון, שליווה את התערוכה. ברקע דגל שתי המדינות.

השלים עם הגזירה שהטילו
עליו רופאי לישכת־הגיום,
אשר פטרו אוהו בזמנו משירות
צבאי בגלל ראייה לקוייה.
לפני כשלושה חודשים החליט
עמיקם לקחת את העניינים בידיים,
התייצב לפני רופאי
לישכת־הגיוס, הודיע להם כי
ראייתו השתפרה וכי הוא מבקש
לשרת בצבא. הרופאים
הצבאיים, המחפשים בנרות
כשרי־שירות שהיו פטורים בעבר,
ערכו לו בדיקות חוזרות,
וגייסו אותו בו־במקום. כעת

1ג י \ 1י 1ז 1 *1 0יצרן הגובלנים מספר־האמנים עיר
הוד, היה אורח־הכבוד בתערוכת
1 11י 11
ציורי גואטמלה, שנערכת בגלריה של רותי חפר, אשתו של חיים
חפר, ניספח־חתרבות הישראלי בלוס״אנג׳לס. איצ׳ה (ראשון
מימין) התייצב לצילום לצידם של שגריר גואטמלה בישראל,
רמירו ג׳רדה אסטוריאס, ושגריר ברזיל, פאראנוס דו ריו בראנקו.
כאשר שאלו השניים את רותי חפר (במרכז) את מי מייצג
איצ׳ח, היא חשיבה להם :״הוא שגריר עין־הוד בישראל.״

משרת עמיקם בבסיס צה״ל אישם,
ועובר תקופת טירונות בת
חודש ימים.
0מי שנהנה מכל העסק
הוא הבום של עמיקם, ראש-
עיריית תל־אביב, שלמח
(״צ׳יצ״׳) להט. הוא טילפן ל ביתו
של עמי וכ שאס תי אש תו,
ענתה לטלפון אמר :
״שלום, מדברים מהמישטרה
הצבאית.״ אסתי, שזיהתה את
קולו של צ׳יצ׳ ,לא בלעה את
הלוקש, וכשראש־העיר המשיך
ושאל . :למה עמי לא בא
הביתה ז״ השיבה אסתי . :הש אירו
אותו בבסיס לשבת !״
שאל צ׳יצ׳. :למה הוא לא
ברח ז״ שאלה אסתי הנדהמת :
.מה ז אתה רוצה שהוא יברח
מהצבא?״ צ׳יצ׳ לא התבלבל
והשיב מניה־וביה. :אני רוצה
שהוא יברח, כדי שסוף־סוף
אוכל להכניס אותו לכלא.״
0בתוכנית האינפנטילית
חיים שכאלה על חיי אחשוד
רוש, ששודרה בטלוויזיה בפורים,
היה פרט אחד תמוה
במייוחד. המנחה עמוס
אטיננר שמר על ארשת רצינות
קודרת, וניראה מתוח מאד
משך כל התוכנית. לאלה שסברו
כי עמום הבין שהתוכנית
היא ביזיץ ומשום־כך
ניראה מתוח כל־כך, נכונה אכזבה.
הסיבה למתיחותו היתה
פרוזאית. החקיין מוטי גיל״
עדי, השוהה בארץ בחופשת-
מולדת, אמור היה ליטול חלק
מרכזי בתוכנית, אולם הוא לא
הגיע לצילומים, ועמוס נאלץ
להחליפו במרבית הקטעים.
מזכירת־ההפקה התקשרה לכל
בתי־החולים בארץ, כדי לוודא
שלא אונה לחקיין בל רע. רק
בסוף התוכנית הגיע מוטי, והודיע
כי ביקש ממישהו ש יודיע
כי הוא עסוק בצילומים
באחד מסרטיו של מנחם גו

מי שהיה דובר מיש-
טרת מחוז תל-אביב, עמוס
אריכא, הפתיע את ידידיו
כאשר הזמץ אותם לתערוכת-
ציוריו הראשונה, שהתקיימה
בשבת האחרונה בתל־ברוך.
אריכא, שכתב כבר כמה ספרים׳
נשאל על־ידי ידידיו מה
פיתאום עבר לציור, והשיב:
.כל החיים שלי עסקתי בדברים
שלא הייתי מרוצה מהם.
עד שיום אחד נמאס לי, עזבתי
את הכל והחלטתי לעסוק
במה שאני רוצה באמת. וזה
מה שאני ממליץ לכל אחד לעשות.
החיים נראים אחרת, כשעושים
מה שרוצים באמת.״
01 קשר הדוק בין פיר-
סומאים לכלבים מצא הפיר-
סומאי יורם ברנע, העורך
את הירחון הכלב. רבים מבעלי
מישרדי־הפירסום בארץ מגדלים
כלבים: גרשץ הופר
מגדל קייסהאונד, אמנון
אריאלי מגדל זוג כלבי פיג-
צ׳ר־ננסי, כני הראל רכש לאחרונה
את כלבת־הדוברמן
י הנחשבת כיפה ביותר בארץ !
׳לרוכרט (.ביב״) ארויו יש
בולדוג, דויד ארמון גידל
קולי, עד שזה נגנב ממנו לפגי
מיספר שבועות, לשמעון
ליניאל יש רועה־גרמני ולבנו
אפרים, שגם הוא פירסומאי,
יש כלב מאותו גזע. גם ל שניים
ממנהלי מחלקות־המוד־עות
בעיתונים יש כלבים: למשה
שטיך מהארץ פיני
צד-ננסי, ולתנחום גורכיץ
מידיעות אחרונות רועה־גרמני.
אך דווקא ליורם ברגע, עורך
הירחון המיקצועי לבעלי-כל-
בים, יש כלב לא־גיזעי.
! 0הסטודנטים לאמנות באוניברסיטת
תל-אביב, שיצאו
מאולם־ההרצאות בתחילת השבוע
שעבר, הופתעו. הם ראו
את המרצה שלהם, ד״ר נו רית
כנען, בתו של מנהל
בית־החולים ליולדות בתל-
השומר, פרופסור ארווין
רבאו ואשתו של ד״ד גכי
כנען — שזכה בפירסום רב
ובאות־העוז על ביצוע ניתוחים
תוך קרב בחיילי יחידת-
הצנחנים, שנותקה בעיר סואץ
במילחמת יום־הכיפורים, ניצ בת
דום כשהצייד דויד שריר,
המצייר עתה פרסקו ענקי על
קיר אחד מבנייני האוניברסי טה,
מצייר על חצאית־חג׳ינס
שלה ציור מרשים, בחתימתו.
כשסיים את ציורו, הודיעה נורית
כי היא תורמת את החש אית
המצויירת למכירה הסופד
העולם תזח 2013

א 1111י ם
בית שתיערך לטובת הפקולטה
לאמנויות.
הפסל-צייר עודד שמיר
מסתובב השבוע שוב עם האף
בעננים. לפני כל הניקרה בדרכו
הוא שולף מתוך חבי-
לת־גלויות גלויית נוף משווייץ,
שעליה כתוב :״מרגיש פנטס טי.
בידידות כנה. נשיקות לך
ולמאירה מישל.״ למתעניי־
.נים מסביר שמיר, כי מישל
הוא השחקן הצרפתי הנודע
מישל (הזלילה הגדולה) פי*
קולי, בעלה של הזמרת זול
ייט גרלן ,1איתו נפגש לרא-

הוא שולח לה גלויות-נוף.
״אני מבטיח לך,״ הוסיף פי-
קולי ,״שגם לך ולאשתך אש לח
גלויה מכל ארץ שאליח
אגיע.״
! צייר מרוצה נוסף הוא
מנחם חליף, שהציג במוצאי
השבת האחרונה במלון ביקעת
הירח באילת תערוכת ציורי-
נוף מאילת, בחסותו של ראש-
העירייה גדי כץ, במיסגרת
חגיגות 25 השנה לעיר. לצורך
התערוכה נענה חליף לבקשתה
של אשת יחסי־הציבור מירי
זיכרוני, שאירגגה חלק מה-

11ו1

מחכד, לך סוף־שבוע מעניין, גדוש פעילות חברתית ואירוח ידידים
בבית. אל תגלה שימחה מופרזת על ההכנסה הכספית הצפוייד, לך. רכושך
נתון בסכנה, ונזק חומרי עלול להעיב עליך. לכן, הישמר מהפתעות. גלי
זהירות ביום שישי בכל הקשור בידייך — מעשה פזיז עלול לגרום לתאונה.

( : 1 2מרס -
1 20נאפ רי ל

לקראת סזף־השבוע יתחדדו יחסיך עם בן־זוגך. תמצא את עצמך במצב
של מתח ובנטייה יוצאת־דופן לתוקפנות. היכרות בלתי־צפוייה לא תעסיק
אותך זמן רב. היא תהיה קצרה, מסקרנת, טעונת־מתח, אך חולפת. אל
תצפה להכנסה מיידית מעבודה נוספת, אתה עלול להתאכזב מאוד.

0וווו
ו 2באפ רי ל ־
20ב מ אי

תאוחיס
ו 2ב מ אי
20 ביויג

מה שמרגיז אותך הוא שכל אשר יקרה לך השבוע כבר אירע — פחות או
יותר — בהזדמנויות קודמות. זוהי אכזבה בשביל אישיות רומנטית
שכמותך, בייחוד לאור העובדה שחוש־חעסקים חבריא המסתתר מתחת
לחוסר-האונים שלך אומר לך :״זהו גם ביזבוז של זמן ״.השתדלי לישון
מספיק זמן ולא לאכול יותר מדי, וקחי את עצמך קצת בידיים.

האמביציה המטורפת שלך עוד תוריד אותך ביגון שאולה. יש גבול למה
שאפשר לכפות על אנשים בשם החברות, או בשם הקפרזיות הרגעיות.
אך מכיוון שביסודו של דבר האופי שלך הוא טוב, והלב שלך טוב עוד
יותר, אתה עשוי להירתע מצעדים פזיזים באמת, ולו גם רק ברגע
האחרון. כוח־הזורגל יוביל אותך, למצב שבו עמדת כבר קודם לכן.

סוס1
21 ביוני
20 ביו7

הביקורת שמתחו עליו שונאיך היתה, למרבה הצער, מוצדקת בחלקה.
השבוע יהיה עליך לתקן את המעוות. עשה זאת, בקפדנות וביעילות,
ויוקרתו המיקצועית והאישית תרקיע שחקים. בחיי־האהבה שלו אין
שינוי — אתה פאסיבי בזמן האחרון, ואין סיכוי שתשתנה דווקא השבוע.

שמואל חושק׳

היח אורחו של הפירסומאי
יוחנן (״דובז׳ת״) גולדברג,
בבית-היין והגבינות ״בוטיצ׳לי״ .השניים התחרו ביניהם על שתיית
יין ובמהלך התחרות השתכרו כדת, כשהאחד מנסה לעלות על
חברו בקולו. דובז׳ה נשא נאום, ורודנסקי ביטל את דבריו. לבסוף
התחבקו השניים, כשהם מכריזים על תוצאה של תיקו בתחרות.

הצלחה חלקית עשוייח ליפול בחלקן אם היא תיטול את היוזמה לידיה.
חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך, ייעלם השבוע. אותו נושה,
שבעבר ידע לחיות כה תוקפני, יוותר לן עליו במפתיע. דבר זה ייתן
לך מישנה־מרץ, ויסייע לן להגשים את שאיפתן העיקרית בעתיד.

]111111
׳ 72באוגוסט

22בספטמבר

מאזניים

( 2בספטמבר ־
22ב או ק טו ב ר

במישור חיי-האחבה שלך, בת מאזניים, לא יחולו שינויים מרעישים. אל
תדחי בגסות את מחזרו הנלהב, למרות שאינך חשה כלפיו כל משיכה.
תני לזמן לעשות את שלו; או שהרגשתך תשתנה בכל־זאת, או שהוא
יתייאש ממך. בן־מאזניים, למרות אופייך הנוח אתה נוטה להתפרצויות.

יהיה עליך לוותר על בילויים קוסמים וגירויים פיזיים, כדי לשפר את מצב
בריאותך. כדאי שתרבה לעסוק בספורט ולטייל באוויר החופשי, כדי
להחזיר לעצמך את הרגשתך הטובה. אתה זקוק למנוחה הרבה יותר
ממה שאתה סבור, וממה שאתה נוטל לעצמך לאחרונה. עד לסוף החודש
יהיה עליך לעסוק בתפקידים שנטלת על עצמך מזמן, לבשי בהיר.

1ו1קע

: 1 22 או ק טו ב ר -
22 בנו במבר

> 2בנו במבר -
20בדצמבר

הלא הוא ״פשנל״ הגדול, המכונה

^ 1יי| ך ! ה 0
״פשה״ ,אביהם הרוחני של שלי\1\
111 1 1111 1 - 1 1
שיית ״הגשש החיוור״ ,ידוע בשונא״צלמים מושבע. כשראה צלם־
עיתונות מכוון אליו את מצלמתו, הסתיר את פניו מאחרי גבה של
הזמרת אילנית, אך לא עמד בפני פיתוי שבקירבתה, ונישק אותה.

ש ונד, לפני שלוש שנים בם-
סיבה כפרים. כששמע אז פי-
קולי על עיסוקו של שמיר, ה ד
מין אצלו בו־במקום תבליט-
שיש לדירת־הגג שלו שברובע
ו?־ 16 בפרים. שמיר נסע לקראת?
שבאיטליה, ובמשך
קייץ אחד הכין את תבליט-
השיש. כאשר הוצב התבליט,
במסיבת רבת־משתתפים בבית
השחקן, הוא נישק את הפסל
על מיצחו, וגילה כי יש לו
סידור מיוחד עם אשתו: מכל
מקום בעולם שבו הוא נמצא
העולס הזה 2013

חגיגות, וירד למשך שבועות
אחדים לאילת, כדי לצייר שם.
אחד הציורים נעשה בכפרו של
רפי נלסון. חליף לא היד,
מרוצה ביותר מן הציור .״הוא
לא מספיק חי!״ אמר לנלסון.
״יש לי פיתרון מלא־חיים,״
השיב הא רפי, הלך לכמה
דקות וחזר עם שתי כיבשות
חיות .״תכנים אותן לציור, ואת
הוא יקבל חיים,״ אמר. חליף
קיבל את העצר״ צייר את שתי
הכיבשות, וכשסיים אמר לרפי
:״צדקת!״

נדיבותך ויושרן יזכו השבוע בהערכה המתאימה. תכונת המנהיגות שלך
תבוא אף היא לידי ביטוי הולם בהזדמנות שתיתכן לך השבוע.
השתדלי שלא להיות פיוטית יתר על המידה ביחסין הרומנטיים. היופי
הדרמאתי מסנוור אותן ומעלים ממן נטיות אחרות שלא יהיו לרוחן.

תגלי השבוע חוסר-ביטחון בכל הנוגע לקשרים חברתיים או רומנטיים.
מישהו שאת רוחשת לו רגשות עמוקים עלול לגלות כלפייך יחם של
זרות. תפקיד שיוטל עליך ייראה לך מסוכן מדי לביצוע, אולם תיאלץ
לבצעו למרות התנגדותך הפנימית. אתם נוטים לזלזל בעלייה במישקלכם.
ו 2בדצמבר ־
9ו בינו א ר

אם יהיו לך הפתעות •השבוע, הן יהיו כולן הפתעות טובות. הממונים
עליך תולים בך תיקוות — אל תאכזב אותם. השתדל להוכיח את
אחריותך ואת כשרונותיו, והדבר לא ייעלם מעיניהם. נהג ביד רכה
יותר עם. בת־זוגך. נטייתך לכבול את מאווייה העצמאיים עלולה להביא
להתנגשות. הנח לה להגשים את מישאלותיה. בסופו של דבר, גס אתה
תצא נשכר מהתחשבות יפה זו. בשבזע זה התעסק בפעילות ספורטיבית.

בסך־הכל זהו חודש חיובי ושבוע נהדר. אתח מלא מרץ ; עוד לא
התרגלת לניבזויות הקטנות של אלה הסובבים אותך כעת ן אינך חושב
על הצרות הבאות אלא אך־ורק על היתרונות הנובעים ממצבך החדש.
משום כך אין גם טעם לתכנן יותר מדי. שחת עם הזרם, סמוך על
בני מזל טלה ואריח, ואתה יכול להרשות לעצמך לפנק את
עצמך — אבל נסה לא לחשוב רק על עצמך, באותו
זמן. זוהי תקופה של הצלחות מסוייגות ואגירת כוח לעתיד הקרוב.

ן ניס

9ובפב רו א ר -
20במרס

1111111

*וו שוויו

אסא

!!״סנא״ס וון ה 3לל עול ₪יו 1ל.
כלל יזוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גם נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גם
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: ילו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
ן• 50 2070 מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
1מגבר רב־עוצמה׳( 0קו\/וק)א\ .108 מכוון
£8£0ז\/15 וח/ו\/ו=ו\/1/5\^//ו\ 7בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות
סטריאופוני מעולה ושני רמקולים ג דו לי ם ( ץ 2
50-1070 מרכז מוסיקלי ביתי המעוצב
* £להפליא. מגבר רב־ עוצמה( 0ק״וק 72 צליל
של 4ערוצים בשיטת ״מטריקס״ .מכוון
£5£0ד 5ו/£1\/ו/5 1\/ו\/ו .4רשם קול סטריאופוני

משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים

ס 50 - 1020 מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
3מגבר( 0קו^ו>ז) .30\4/מכוון בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר £0וז/£1^ 51£ו^^/5\4 1ו\ג
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.

₪ 1131101131
צעד קדימה אל ה מ חר 1 ^ 1

561131:160160.ג65 011\/13151ו30)1030־6 61ז] 16060105 3זח£30350010,913ח1\ 13110

המולס הזה 2013

וישראלמו,

איר להש קי ע בי ה לו מי ם
ההשקעה ביהלומים, מסתגר, השתל-
מה מאד בשנים האחרונות. יהלום בן
קאראט אחד, באיכות גבוה, נמכר בשנת
1689ב״ 2300 דולר, והיום מחירו עולה
על 5000 דולר — עליית ערך בגובה
* .117 רבים משקיעים את כספם ביחלו-
מים, ולאלה מייועד ספר חדש שהופיע
בימים אלה (״איך להשקיע באבנים טובות,״
מאת בנימין צוקר, הוצאת ״ניו
יורק טיימס״ 12.5 ,דולר).
צוקר ממליץ להשקיע ביהלומים גם
למי שאינו מיליונר. ניתן לקנות יהלום
באיכות גבוהה, קאראט אחד, במחיר
שווה לכל נפש של 6עד 7אלפי דולר,
או איזמרגד דומה במחיר של 7עד 8
אלף דולר. אין, כמובן, התחייבות כי
מחירי היהלומים יעלו כל העת, אולם
כיוון שקיים מחסור באבנים מאיכות
מעולה, סביר להניח שההשקעה תשמור
על ערכה.
כיצד לדעת מה לקנות י צוקר ממליץ,
ראשית לכל, לקנות רק אצל סוחר ידוע
ובעל־מוניטין. אמור לו מה ברצונך לק־נות,
וכמה בדעתך להשקיע. הסוחרים
מרוויחים על האבן שהם מוכרים יותר
מ .30*-כך שרצוי להתמקח על המחיר בלי

נוות 71118״התניה

ל( 1מ1וח־ווו|,
אליהו פורת החליף *מ מדדבי

אליסון, כמנהל ״החברה לעבודות חוץ
ונמלים״ ,חברה-בת של ״סולל-בונה״ ה עובדת
מחוץ לישראל. פורת היה עד כה
סגנו של אליסון.
״החברה לעבודות״חוץ״ מצביעה על
מלאי עבודות בהיקף של 600 מיליון דולר,
לארבע השנים הקרובות. אחת הע-

בושה. לפני הקניה, קבל חוות-דעת מ-
סוחר־יהלומים אחר, או ממעריך מק צועי.
מחיר ההערכה הוא אחוז וחצי מ-
שווייה של האבן.
אט אתה קונה את היהלום מחוץ לישראל,
או מסוחר בעל-מוניטין, דרוש
תעודה על רישום האבן במכון לאבנים
טובות של אמריקה * ,וראה אילו תכונות
יש לאבן בתעודות המכון. אם האבן אינה
רשומה, רישומה עולה על 30 דולר ל•
קאראט, ומבטיח לך כי השקעתך לא
אבדה. האמריקאים מסרבים לקנות אבן-
חן בלי תעודת״רישום כזו !
שים לב כי האבן שאתה קונה תצויין
ברישום של המכון כלבנה, ולכל היותר
עם כתמים מעטים. הקפד שתהיה
מסווגת באותיות ם ובעלת עומק
בהירות מירבי. המכון גם מבחין בין
אבנים אמיתיות לסינתטיות.
עליך להביא בחשבון, אחרי הקנייה,
את הוצאות הביטוח שהן עד 4דולר לכל
100 דולר שווי. אם אתה מכניס את ה אבן
לכספת בחו״ל, עולה הביטוח 20
סנט לכל 100 דולר שווי.

בודות הגדולות שתבצע בקרוב היא סלילת
כביש בין אתיופיה לאוגנדה.
החברה פעילה מאד גם בארצות אמריקה
המרכזית והדרומית, השלימה לאחרונה
פרוייקט מגורים ומישרדים גדול
בקאראקאס, ניגשת עתה לבניית עיר חדשה
ליד סאן־פאולו שבברזיל.
החברה מעסיקה בעבודותיה בחיד ל־מעלה
מ־ 300 ישראלים. בשנת 1975 חר־וויחה
יותר מ־ 60 מיליון לירות. חברת
״ורד״ ,שנרכשה בזמנה על״ידי ״החברה
לעבודות״חוץ״ עם יותר מ־ 100 מיליון
דולר הפסדים, מחקה את כל ההפסדים,
ואשתקד הראתה רווח.

בכמות העולה פי־חמישה על סכר אסואן.
בין השאר יהיה צורך בפיצוצים אטומיים,
לכריית תעלה שתזרים מים מן
הים התיכון לשקע.
בימים אלה הגיע למצרים מיבדוק צף,
שניבנה במיספנות גרמניות, וכושר הרמתו
6000 טון.
נשיא מצרים, סאדאת, מקווה לחתום
עם גרמניה הסכם לבניית מפעל לצינו־רות־פלדה,
בהשקעה של 862 מיליון מרקים
גרמניים, שייצר 200 אלף טון פלדה
לשנה, מזה שני־שלישים לייצוא.
הקשרים הכלכליים המתהדקים בין
גרמניה ומצרים משפיעים גם בכיוון אחר.
לאחרונה הפגישה מצרים את מנהיג
אש״ף, יאסי* עראפאת, עם יושב־ראש
הוועדה ליחסי־חוץ של הבונדסטאג הגרמני
ושר-החוץ לשעבר, גרהארד שרי״ר.

בריטניה נכנעת
לחרם הערבי

שר־ חוץ שרדו־ברוחב־

השבוע יעלו עיתוני־הערב את מחיריהם
ללירה אחת ליום, תוספת של עשר
אגורות לכל יום .״הארץ״ שוקל אט ייקר
אף הוא את מחיר העיתון בעשר אגורות
כל יום, ל־ 1.90ל״י, או לרכז את התוספת
ליום השישי בלבד.
גם השבועונים יעלו כולם את מחירי הם
ל־ 6לירות הגיליון. במקביל יעלו
מחירי המודעות בכל העיתונים, ב12.5-
אחוזים.

בחודש מארס הגיעה הריבית על הלוואות
לשיא ביו״זמני חדש: חברות״מי-
מון ישלמו תמורת כסף 34 אחוזים ריבית
מראש, שהם ריבית מעשית של 50
אחוזים ! מקווים כי באפריל יקטן הביקוש
לכסף, ומחירו יירד.
אגב, הריבית על הלוואות בכסף שחור
נמוכה בחמישה אחוזים לערך, מפני שאין
צורך לשלם מס. מצפים כי מחיר הכסף
השחור יירד בהתמדה, ככל שתתרחב חובת
הרישום על כל העסקים, וכתוצאה
מכך יקטן מיספרם של אלה היכולים להשתמש
בכספים שחורים.

ה־קאונטרי^לאבי
עוקבים את
הנביל מחירים
בעוד מועדון הספורט של ה״קאונטרי-
קלאב״ בתל־אביב הכפיל את מחיריו,
וגובה עתה 3100 לירות לשנה למישפחה
ממוצעת, נוסף לדמי־החרשמה, הודיע מו-
עדון־הספורט ברמת״השרון, העתיד להיפתח
בחודש מאי, כי מחיריו נשארים בינתיים
2400 לירות למישפחה.
המועדון ברמת״השרון כולל בריכת-

גסחסדת^ 8111111€ 0£ת010§ 1031 1במ 0 6

גרמניה: לא לישראל ־ כן לערבים
בעוד שר-האוצר הפדרלי המערב-גרמני
סירב, בביקורו האחרון בארץ, לתת לישראל
אשראי נוסף של מאה מיליון דולר,
הסכימה ממשלת מערב־גרמניה בימים
אלה להגדיל את האשראי למצרים.
מצרים קיבלה עד כה אשראי גרמני
בסך 300 מיליון דולר. עתה הסכימה
לתת עוד 50 מיליון דולר, באמצעות
מכון האשראי לפיתוח בפראנקפורט.
הגרמנים גם הסכימו ליטול על עצמם
את פיתוח פרוייקט שקע קאטרה, במידבר
המערבי, שיספק למצרים אנרגיה

הע״תונים מת״קוימ

רי^ירו־״־שיא

ממשלת בריטניה הסכימה לחתום על
מיסמכים, כי בכל מיקרה שתוצרת בריטית
תשווק לארץ ערבית, לא יהיה לה
כל קשר עם ישראל. מישרד החרם הערבי
השיג הסכמה זו ממישרד״החוץ הבריטי.
זאת מוסר כתב-העת ״המיזרח־חתי־כוו״
,היוצא־לאור בלונדון.
לפי כתב־העת, הפיץ מישרד החרם הערבי
רשימת של כ 1000-חברות בריטיות,
האסורות למיסחר עם ארצות ערב בגלל
קשריהן עם ישראל.
כתב״העת משווה את תגובת בריטניה
לדרישות מישרד החרם הערבי עם תגובות
ארצות״חברית, ומציין כי בעוד בריטניה
מיהרה למלא את דרישות הערבים,
פתח הקונגרס האמריקאי בציד־מכשפות
נגד מגורדי החרם.

ריווח המזומנים
בעיקבות הוראת האוצר המחייבת בנקים
לדווח על כל עיסקה של מזומנים
למעלה מ״ 15 אלף לירות, נחלצה חברת
״כלל״ לעזרת המערימים על האוצר.
ל״כלל״ יש חברת-בת בשם ״בטוחה״,
שהיתה בעבר סוכנות ניירות־ערך של
זלצ מן. מי שרוצה לממש ניירות־ערך
במאה אלף לירות, למשל, הולך ל״בטו-
חה״ ,וזו פודה אותם בעשר עסקות נפרדות,
כך שאין עליה חובת דיווח לגביהן.
״בטוחה״ גובה על פעולות אלה כ2-
אחוזי קומיסיון, רווח לא רע תמורת
פעולת-גבייה פשוטה.

מדד בהתאחדות התעשיינים שחייה, מועדון־בריאות, אולם־כושר ושני
אולמות לסאונה. כן הוא כולל ארבעה
מיגרשי״טניס ושניים לטניקאט. במועדון
הושקעו 20 מיליון לירות, על־ידי קבוצת
מוניה שפירא. עד כה נרשמו במועדון
החדש כ 1000-חברים.

קבוצת תעשיינים בעלי מיפעליט גדולים׳
יוזמת שינוי תקנון ההתאחדות. כיום
יש לכל מיפעל קול אחד, ואותו משקל
יש למיפעל גדול וקטן, כמו למדינות ב-
או׳ים. הדבר נותן רוב, בבחירות להתאח דות
התעשיינים, למיפעלים הקטנים, בעוד
המיפעלים הגדולים — שהם המעסיקים
והיצרנים הגדולים — יוצאים מקופחים.

צפוי
ימח סור
בב שר
מחסני הממשלה מכילים עתה רק
3800 טון בשר קפוא, בעוד הצריכה החודשית
היא 3500 טון. כיוון שאין כרגע כל
מישלוחי־בשר בדרך לישראל, צפוי בשבועות
הקרובים מחסור חמור בבשר קפוא,
דבר שיעלה את מחירי העופות והגשר
הטרי, לשימחת לב המגדלים•
בדרך־כלל מקפידה הממשלה שיהיה
לה מלאי של כ־ 10 אלפים טון בשר, אולם
אירועים שונים בעולם חיבלו במטרה זאת.
אירלנד, שהיתה מקור עיקרי לבשר לישראל,
הצטרפה לשוק המשותף וכמעט
שאינה מייצאת בשר לישראל, אלא באישור
מוסדות השוק בבריסל. כך גם
לגבי צרפת.
הממשלה קיוותה כי החוזה שחתמה
עם אורוגוואי, על אספקת 700 טון בשר
לחודש, יקויים אולם אין סימן לכך
שאורוגוואי מקיימת את החוזה. רומניה,
שסיפקה בעבר בשר לישראל, צימצמה
את המישלוחים, וחוזה שחתמה ממשלת
ישראל עם גרמניה, על למעלה מ1000-
טון בשר, אינו מקויים.

הגיזבר ולא המזנ׳ר

בגלל תיקוות הממשלה לקבל בשר מגרמניה,
רומניה ואורוגוואי, היא הקטינה
את ההזמנות מארגנטינה, ששימשה
מאז־ומתמיד מקור עיקרי ובטוח. המצב
בארגנטינה אינו ברור, בגלל ההפיכה שהתחוללה
שם, וכבר עתה ברור כי הגדלת
כמויות הבשר תהיה לפי מחירי הבשר
החדשים בעולם, העולים ללא-חרף.

במדור ״אתה וחלירה״ (״העולם חזה״
,)2010 פורסמה כתבה על הלוואות שקיבל
גיזבר עיריית בת־ים. בטעות נכתב
בכותרת הסיפור כי הלוואות ניתנו למזכיר.
ברור, מתוך הידיעה, וכך גם נכתב
בגוף הידיעה, כי חגיזבר — ולא המזכיר
— הוא שקיבל את ההלוואות האמורות.

נשיא שביט
בידי הקטנים
כך, למשל, ניבחר כנשיא התעשיינים
אברהם (״בומח״< שביט, בעל מיפי
על קטן לתנורים.
לאחרונה התארגנו כמה תעשיינים בעלי
מיפעלים גדולים, וברצונם לשנות את
תקנון ההתאחדות באסיפה הכללית ה קרובה,
שתיערך בחודש יוני. הם רוצים
שלמיפעלים יהיה מישקל בהצבעה לפי
גודלם.

:זבטיה • דיאו דו רנט* סבון • טאלק • אריזות •111מ
ועוד מוצר׳ •ופי רבים המיועדים לנשים...היפות
ומ* 61.1£יז סלציהיאזודא של פאל״ף מאיטליה,באריזות דג

ה־ 30 במארס 1976 הבו האדיר היסטורי: מיבחן־הכוח הראשון
נין דוד חדש שו ערב״ ׳שראו, בהנהגת טריבון עטה׳ מוסוט -
תוסיק זיאד (ימין) -רנין נר זרועות המימשר וההסתדרות, בביקווו
של יורם כץ (שמאל) ,שליח מישרד ראש־הממשלה באיזור המאבק בצפון
ך * א ש עיריית נצרת-עילית, מרדכי (״מוטקה״) אלון,
שלח מיכתב ליותר מ־ 100 נעלי־עסקים בנצרת־תחתית,
עירו של ראש־העירייה תופיק זיאד. גמיכתב
תבע אלון לדעת אם בעלי אותם עסקים — מושכים,
פחחיות, מסגריות, מיסעדות ובתי־קפה — ישתתפו
בשביתה הגדולה שהוכרזה ל־ 30 במארס .״נצרת-עילית
משתמשת בשירותים של נצרת״תחתית, ואנחנו צריכים
לדעת מה יקרה,״ טען אלון .״אם תוך שלושה ימים
לא אקבל תשובה, אבין מכך שאתם לוקחים חלק
בשביתה.״
אלון לא היה היחידי ששאל את השאלה הגדולה :
האם, ועד כמה, תצליח שביתת ערביי ישראל ביים־
האדמה _ או היום הלאומי — כפי שכונה ה־ 30במארס
.1976
אותה שאלה עצמה חי משך שלושה חשבועות האח־רונים
יועץ ראש-הממשלה לענייני ערבים, שמואל טו־לידאנו.
יוקרתו של טולידאנו תלוייה במימדי ההצלחה
או אי״ההצלחה של השביתה. אותה שאלה חי בשלושה
השבועות האחרונים גם יורם כץ, נציג היועץ לענייני

מאח

יוסי ינאי

ערבים בחיפה ובגליל. כץ הוא האיש העושה ימים
ולילות בשיחות עם מנהיגים ערביים, באסיפות•פועלים,
במיפעלים ובמועדונים כדי לשכנע אותם :״לטובתכם,
אל תשתתפו בשביתה.״
את השאלה הזו שואל, לאחר שהציב אותה, הטרי-
בון החדש של ערביי ישראל, מנהיג שצמח לפתע מתוך
הרחוב הערבי של רק״ח, חבר-הכנסת וראש־עיריית נצרת
תופיק זיאד. זיאד היה האיש שהחליט לערוך את הפ־גנת-הכוח
הגדולה ביותר של ערביי ישראל מאז׳ קום
המדינה — להביא את רובם ככולם לידי כך שישבתו
מכל מלאכה, שירותים ולימודים, משך יום תמים, על-
מנת להפגין את כוחם ואת כוחו.
לעומת הסיסמות הלאומיות שטבעו תופיק זיאד
ושני עוזריו באירגון השביתה הגדולה, סגני ראש-עיריית
נצרת עורכי״הדין כאמל אחמד אל-דאהר וראיק ג׳רג׳ו-
רה, סיסמות המדברות על קדושת האדמה הערבית, על

הגזל היהודי ועל הלאום הערבי הגא, טבע יורם כץ
סיסמה אחת בלבד :״אחרי ה־ 30 במארס בא ח־31
במארס.״ אין ערבי שלא הבין את האיום.
אולם אנשיו של כץ רצו להיות בטוחים שאכן כל
אחד ואחד הבין אותו בבירור :״אצלכם במיפעל עובדים
12 פועלים ערביים,״ אמר יורם ערב השביתה,
באסיפת פועלים ערביים, שנערכה במיפעל ״אבן וסיד״
ליד חייפה .״אם לא תופיעו לעבודה, יתערער האמון
בין הנהלת המיפעל לביניכם, ואי אפשר לדעת מה
תעשה הנהלת המיפעל בעיקבות עירעור האמון חזה.״
אחד מפועלי המיפעל, אחמד אל־דהרי, הבין למה
התכונן יורם .״יש לי 12 ילדים בבית,״ אמר לזיאד.
אני צריך לתת להם לאכול. אני לא אשבות.״
ואם לא היה די באיומים עטופים בצמר״גפן, קמה
מיפלגת-העבודה בחיפה והשמיעה, יחד עם מועצת-
הפועלים שבעיר, איומים משלה. מזכיר עיריית חיפה,
משה רופא, וסלים גובראן, ערבי חבר מועצת-פועלי־חי-
פה, נתמנו על־ידי לישכת המיפלגה בחיפה לשבור את
השביתה בעיר״הנמל .״להפגנות אין הגנה של ההסתד-

1X1111׳ ״1111111111111
(תמשך מעמוד )19
רות,״ לחשו עסקני המערך׳ בחיפה מפה*
לאוזן .״מי שלא יופיע, עלול למצוא עצמו
מפוטר ללא פיצויים.״
זיאד, יותר משהוא פוליטיקאי, הרי הוא
מנהיג ומהפכן .״אפשר להשוות את -ה־כאריזמה
שלו עם זו של משה דיין בימים
הטובים, אך לזיאד יש שתי עיניים,״
אומר עליו יורם נץ. בבית הידידות, בניין
גדול המתנוסס ליד המעיין של מריה
הקדושה בנצרת, שבנייתו הסתיימה לא
מזמן ומרבית הכסף שהושקע בו היתד,
תרומה ישירה ממוסקווה, הוכנו כלי־עזר,
שתפקידם לשכנע את המוני הערבים לשבות.
מנעולים מסוגים שונים ניקנו בנצרת,
עפולה ואפילו בחיפה, והובאו למחסני
בית הידידות .״אנחנו ננעל בעצמנו את
החנויות, כך שאי-אפשר יהיה לבוא בטענות
אל בעל-החנות. לא הוא יסגור אותה,
אנחנו נסגור אותה,״ הסביר אחד מהמארגנים,
קרוב־מישפחה של זיאד.
> באחד המוסכים בעיר, השייך לאיש
דק״ח, הוכנה נמות עצומה של צמיגים
ישנים .״אם לא יספיקו לנו הטאיירים
הישנים, נקנה גם. חדשים,״ סיפר אחד
המארגנים של שביתת ה־ 30 במארס .״אחי״

לאשתי את הגיל האמיתי שלי פועל-
בניין ומשורר קודם שהפך חיה פוליטית
והתפרנס מכך מוכיח, בהצלחתו המטיאד
רית, את נכונות התיאוריה הגורסת כי
לשום קהילה ערבית לא יכול להיות
מנהיג שאינו מוסלמי.
כל עוד הציגו רק״ח, ולפניה מק״י, מיג-
וון של מנהיגים יהודיים, נוצרים וגם מוסלמים,
לא הצליח לקום מהם מנהיג שיכבוש
בסערה — כפי שעשה זאת זיאד —
את לב ערביי ישראל, מוסלמים ונוצרים
כאחד.
זיאד הוא יליד נצרת, בן לאב שמרבית
חייו היה פלאח ורק בערוב ימיו סידרו
לו בניו חנות־מכולת בעיר. תופיק נשוי
לאשה יפהפייה, נוצריה בשם נעילה, ולהם
שלושה ילדים, שהבכירה בהם בת תשע
ובן־הזקונים בן 13 חודשים. הוא מתגורר
בקומתו השנייה של בית מרווח. בקומה
הראשונה מתגוררים הוריו.
השכלתו היא תיכונית בילבד. מייד עם
סיום התיכון, חייב היה, לדבריו, לצאת
לעבודה. הוא חבר המיפלגד, הקומוניסטית
עוד מבית־הספר התיכון, מרבה בכתיבת
שירים וסיפורים. אחד מאלה אף עורר לפני
כשנה שערוריד, ציבורית, כאשר אנשי-
הימין בכנסת הגדירוהו שיר־הסתה וביקשו

לו כי לימודי האנגלית שלו מסתכמים
בתיכון בנצרת. הוא נוהג במכונית ברזיליה
חדישה, שעל חלונה תו כניסה־חינם לחוף
הרחצה בבת־ים. ובליישכתו המפוארת, שאותה
ירש מקודמו, תלויות על הקיר תמונותיהם
של נשיא המדינה אפרים קציר
ושל ראש־הממשלה יצחק רבין.
זיאד מתבייש בפאר הרב של לישכתו,
ונוהג לקבל את אורחיו בחדר אחר בעירייה,
חדר קטן בעל ריהוט פשוט, ששימש
בתקופת התורכים בצינוק בכלא של נצרת,
הוא המיבנה שבו שוכנת כיום העירייה.
את משכורתו מוסר זיאד למיפלגה, ומקבל
ממנה הקצבה חודשית ״שהיא חצי ממה
שמקבל כל פקיד בעירייה.״
פגישה במישטרה
^ ורם כץ הוא בן ,38 צעיר מזיאד
בשמונה שנים. משך 12 השנים האחרונות
מכהן כץ, שגם הוא נשוי ואב לשלושה
ילדים, כנציג יועץ ראש־הממשלה
לענייני ערבים בחיפה והצפון. הוא תושב
חיפה ויליד כפר־יונה, למד מיזרחנות באוניברסיטה
העיברית בירושלים, ונחשב כ־מיזרחן
מעולה. במישרד מנבאים, כי יורם
יהיה יורשו של היועץ הנוכחי, שמואל
טולידאנו, כאשר הלה יפרוש.
כץ, גבה־קומה, בעל גוף מוצק ושיער
בהיר קצוץ בקפידה, מנהל את מילחמתו
בזיאד מבית הממשלה, מול בניין עיריית
׳חיפה. המנהיגות הערבית מכירה את כץ
היטב. בעוד כץ טוען כי המנהיגים בגליל
מקבלים אותו כ״אדם קורקטי, הפועל כמתווך
בינם לבין רשויות הממשלה,״ טוען
סגנו של זיאד, ראיק ג׳רג׳ורה, שכץ הוא
הגרוע בכולם .״זה לא טולידאנו שאשם
בכל, זה רק כץ!״ סגן אחר של ראש-
העיר, כאמל אל־דאהר, מעניק לכץ מח מאה
מפוקפקת למדי :״לא הפעילים שלנו
עשו שהשביתה תהיה מוצלחת. עשו את
זה כץ והעוזרים שלו.״
את הכדור הראשון ירה זיאד ב־ 6במארס,
בפגישה שבה השתתף הוא עם עוד

חנא מוס, וראש מועצת מעיליה מסעד
קסיס.
ליורם כץ אין אשליות. הוא יודע שמרבית
המצביעים נגד השביתה אינם נאמ נים
לקו שלו או, כמו שהוא אומר ,״לא
נחשבים כיהודים הגונים,״ זכי לשיחות
שערך יחד עם טולידאנו, היתד. השפעה
ניכרת על אופן ההצבעה. יורם מכחיש בכל
תוקף כי היה אפילו צל של איום מצידו
או מצד טולידאנו. אולם זיאד עומד על-
כך שהיו איומים :״אם מזמינים את ראש־מועצת
סחנין, יום לפני ההצבעה בשפרעם,
לפגישה עם טולידאנו וכץ, הנערכת דוקא
במישטרת שפרעם, לא חשוב מה אומרים
בפגישה.״

>( איש
לא הבין!״ י
^ דדם וזיאד חלוקים בדיעותיהם גם
לגבי מהות השביתה. לדברי זיאד,
עומדים להפקיע 20 אלף דונמים של ערביים,
מבלי שיתנו להם תמורה הולמת.
זיאד גם בטוח שזהו רק צעד ראשון .״קיבלנו
מהממשלה מפות של השטחים שעומדים
להפקיע. אף אחד, כולל המהנדסים
שלנו, לא הבין את המפות האלה.״
יורם טוען כי ההפקעה היא בת 10
אלפים דונמים בלבד, מהם 4000 של יהודים
בסביבות צפת. מפת הפקעות של יועץ
ראש־הממשלה לענייני ערבים, מחלקת
את שאר 6000 הדונמים כך 3500 :דונמים
בגוש נצרת, בכפרים משהד, ריינה, כפר-
קנא ועין־מאהל. הפקעה זו ׳נעשית לצורך
הרחבת נצרת־עילית 2000 .דונמים בגוש
כרמיאל, בכפרים בעיינה ומג׳ד־אל־כרום,
כדי להרחיב את איזור־התעשייה של כרמיאל.
כ־ 500 דונמים בפרוייקט היוקרה
היהודי למען הערבים בכפר מכר, שם
החליטה הממשלה להקים עיירה ערבית
מודרנית. במקום ניצבות כבר, עוד לפני
שיצאו צווי־ההפקעה, כ* 20 וילות המייו-
עדות, לדברי כץ, לערביים תושבי עכו,
המפונים מאיזורי־עוני בעיר העתיקה בעכו.
משרד היועץ לענייני ערבים טוען, כי
רוב בעלי האדמות המופקעות אינם שותפים
למחאה ומאושר מההפקעה .״למרות
שאפשר היה לנהוג אחרת, אנחנו הצענו
לכל אחד מבעלי האדמות לבחור בין אדמה
מאותו סוג ובאותו גודל, במקום אחר,
ובין פיצוי כספי גבוה.״״זיאד אינו מסכים
לכך :״רוב בעלי האדמות הם מראשי
המוחים והשובתים. יש ביניהם אחדים מ
מפלן
ד־המיכצע פרי
״הם ישבתו בכל פעם !״
נו בשטחים הכבושים לימדו אותנו עד כמה
מרגיזים טאיירים, הבוערים באמצע הכביש,
את היהודים.״
מאות פעילים, מתנדבים ובתשלום, מ-
קלב נאמני רק״ח, הנעזרים במאות צעירים
חברי סניפי בנק״י, תנועת הנועד
הקומוניסטית, חולקו לחוליות בנות חמישה
אנשים. חוליות אלה פוזרו בשעוודהבוקר
המוקדמות ליד תחנות ההסעים למקומות־העבודה
בנצרת ובעשרות הכפרים הערביים
שבגליל ובמשולש.
חברזת-האוטובוסים קיבלו ממטה השביתה
הוראה להפעיל את האוטובוסים,
כדי שלא יבולע להם, אולם ליד כל תחנה
שיכנעו חברי מישמרות מטה־השביתה
בצורה זו או אחרת, את הפועלים שלא
ייצאו לעבודה. אלה שלא שוכנעו, נרשמו
בפינקס. פעמים רבות הועיל אקט הרישום
בפינק׳ס, והפועל ירד מן האוטובוס.
מישרד בתוך ציגוק
^ יום השלישי האחרון, ה 30-במארס,
יום השביתה הגדולה, היה רק
קצהו של קרחון אדיר. השביתה עצמה
היתה רק מעין לזח־תוצאזת של המאבק
המתחדש של ערביי ישראל, שמצאו להם
לפתע מנהיג לאומי חדש נגד המימסד
היהודי, הממשלה וההסתדרות. המאבק עצמו
התנהל בשלושת השבועות שקדמו לה.
היה זה גם מעין מאבק, כמעט־פרטי,
בין תופיק זיאד וחבר־עוזריו לבין יורם
כץ ועוזריו. זיאד בן ה־( 46״אל תספרו

להסיר את חסינותו הפרלמנטרית כדי להעמידו
על כך לדין.
לדבריו, חלום־חייו הוא לך.תמ0ר לכתיבת
שירים .״השיר הראשון שכתבתי היה
כשהייתי בגיל הטיפשעשרה, וזה היה שיר
על אהבה. מאז אני כבר לא כותב שירים
רומנטיים, אלא רעיוניים ואידיאולוגיים.
הקונפליקט היחידי שיש לי עם המיפלגה
הוא שאני רוצה להתמסר לכתיבה, והיא
דורשת ממני לפעול.״
את דרכו כנבחר פוליטי החל ב־,1954
כאשר היה מועמד מיספר שניים של
הרשימה הקומוניסטית בבחירות לעיריית
נצרת. מאז הוא חבר מועצת־העירייה. ב־
1972 יצא לשנתיים לפראג, והיה שם שליח
רק״ח לירחון בעיות השלום והסוציאליזס.
כעבור שנד. וחצי נקרא לארץ, כדי לעמוד
במקום הרביעי ברשימת רק״ת לכנסת,
ונבחר לכנסת הנוכחית.
בבחירות האחרונות לעיריית נצרת התמודד
זיאד עם מיפלגת העבודה, על שריה
וחברי־הכנסת שלה, ועם המנגנון העצום
של יועץ-ראש-הממשלה לענייני ערבים.
הוא זכה בניצחון פוליטי שאיש לפניו לא
זכה בשכמותו במדינת ישראל: רוב של
67,3אחוזים. מאז הוא ממעט לנסוע לכנסת,
וביקר בה רק שלוש פעמים .״הבוחרים
שלי רוצים שאני אשב בינתיים בעירייה
ואארגן אותה מחדש, כדי שנצרת
לא תסבול. כשירפה קצת הלחץ, אחזור
גם לפעילות פרלמנטרית.״
הוא מדבר ארבע שפות: ערבית, עברית,
רוסית ואנגלית. כתב הבי־בי־סי שריאיין
אותו ביום השני האחרון, התפלא לרהי-
טות השפה האנגלית שבפיו, ולא האמין

ראש־עיר זיאד
״העם הזה יודע להפתיע!״
תריסר ראשי מועצות ועיריות ערביות.
באותה פגישה דנו בנושא הפקעת הקרק עות,
והחליטו על עריכת שביתה כללית
ב־ 30 בחודש. פגישה זו היוותה אור ירוק
למטה של כץ להתחיל לפעול. טולידאנו
והוא החלו חורשים את המועצות המקומיות
והעיריות בגליל ובמשולש, ועורכים
שיחות עם ראשי המועצות. בשבוע שעבר
נערך כנס־שפרעם המפורסם, שבו הובס
זיאד לראשונה. מתוך 46 ראשי מועצות
ערביות, הצביעו 35 נגד עריכת השביתה
ורק אחד, ראש המועצה בפקיעין, הצביע
בעדה 3 .ראשי־מועצות נמנעו, ו־ 7יצאו
בכעס מההצבעה, ביניהם זיאד, ראש מועצת
יפיע אסעד תוסף כנענה, ראש מועצת
עראבה מחמוד נעאמנה, ראש מועצת
סחנין ג׳מאל טרביה, ראש מועצת אום־אל-
פחם מחמיד אל־טבא, ראש מועצת ראמה

הופעל עליהם לחץ כבד, או שמרחו אותם
בכסף, ובהם משתמש כץ.״
את ההפרש בין מיספר הדונמים המופקעים,
שעליהם יודע זיאד, לבין אותם
שעליהם מדבר כץ, מסביר זיאד :״יש עוד
10 אלפים דונמים, שהממשלה טוענת שהם
שייכים לנזינהל־מקוקעי־ישראל, ואנחנו
יודעים שהם שייכים לערבים.״ כץ טוען,
לעומתו, כי ברור למעלה מכל ספק ש־10
אלפי הדונמים הנוספים הם בבעלות המיני

זיאד מגדיר את השביתה הגדולה כמחאה
לאומית ׳של הערבים נגד גזילת אדמתם.
כץ טוען כי זוהי הפגנת־כוח, וכי מערבבים
בה עניינים מעניינים שונים כשטח 9
ומהומות בגדה, לשם ליבוי יצרים. אולם
בדבר אחד מסכימים שניהם: שביתת המ חאה
או ההפגנה של ה־ 30 במארס היא
העולם הזה 2013

הראשונה בשרשרת של שביתות .״אנחנו
נלחמים כנגד השביתה, לא מפני שאיכפת
לנו אם יום אחד בשבוע לא יבואו ערבים
׳לעבודה. אנחנו יודעים כי זוהי פריצת־דרך
לשביתות נוספות, חריפות יותר,
מקיפות יותר וארוכות יותר, שבהו יש ביתו
הלאומנים והקיצוניים את הפועלים
הערבים בכל פעם שאיזשהו נאום באו״ם
לא ימצא חן בעיניהם.״ מסביר כץ.
״אנחנו נמחה ונשבות בכל פעם שיגזלו
או ינשלו אותנו,״ טוען זיאד ,״וכל שביתה
תהיה מוצלחת יותר מקודמתה. אני

יוצאים לעבוד, היה לנו ברור שההצלחה
׳שלנו למחרת מובטחת.״
למרות שערכו בסוף השבוע שעבר אסיפה
עממית בוואדי ניסנם בחיפה, שבה
השתתפו כמה מאות ערבים חיפאיים וכוח
מייובא של עסקנים מנצרת, הבינו אנשיו
של זיאד כי חיפה היא מקום אבוד עבורם.
אולם מטה היועץ לענייני ערבים לא
שקט. שני סגניו של זיאד, עורכי־הדץ
אל־דאהר וג׳רג׳ורה, הוזמנו, יחד עם ראש-
העיר, בסוף השבוע שעבר לירושלים, לפגישה
בעניין השביתה עם מנכ״ל מישרד־הפנים,
חיים קוברסקי. המישטרה ניצלה
את היעדרם מהעיר, פרצה למישרדיהם וערכה
בהם חיפוש מדוקדק. יום לפני הש ביתה
הוזמנו השניים אל הפקד אליהו
אליהו, ראש המחלקה-ילתפקידים־מיוחדים
במישטרת נצרת, ולאחר שנטען נגדם כי
הם מסיתים, הם הוזהרו. השניים האמינו
כי זוהי הקדמה לפני שייעצרו הם ואחרים
במעצר מינהלי ביום השביתה.
עד לבוקר ה־ 30 במארס שררה הסכמה
אילמת בין שני המחנות, לשמור על שבי-
תודנשק ולכסות על המתיחות. רחובות
נצרת המו תיירים ושקקו רוכלים, כאשר
רק מכוניות־מישטרה בודדות עוברות ברחוב,
פחות מאשר ביום רגיל. כוחות גדולים
של המישטרה ומישמר-הגבול רוכזו בית הידידות נסגר בשעות־הצהריים, כרגיל,
וזיאד אפילו מצא זמן להסיע ביום השני
את בתו לרופא־שיניים בחיפה. כל אחד מן
המישמרות שהוצבו בכפרים, עם טונות של
כרוזים ו״ציוד לשביתה״ ,מצא לו בית
של פעיל, שבו הסתגרו כדי שלא למשוך
תשומת־לב ולא לעורר מתיחות קודם זמנה.

חשובה לנו
יותר מקנייתד
תני לנו לפנק אותך
במרחק שני צעדים
מ נו״ 1י ו חו ח פסג׳ הוד)
^ מעבר לכביש, בחצר
מחכים לך
עם חיוך לבבי
עם שטיח מקיר לקיר
ספל קפה והרבה יופי
של ך-
מיני אקסקלוסיב
ארנקים ואביזרי עור
בסגנון איטלקי

גגמ״שים
ורכג משוריין

סגן־ ראש־ עיר ג׳רג׳ורה
פריצה למישרד
למדתי מהיהודים מישפט אחד, שהוא נכון
גם לגבי הערבים, :העם הזה יודע להפתיע

__ נסיעה
לרופא־שיניים
^ עיית הבעיות של מטהו של זיאד,
אשר התרכז בבית הידידות, אם־כי
פלש ויצר סניף גם במישרדי עיריית נצרת,
היא הלחצים שמפעילים ״כץ והעוזרים
שלו״ ,על הערבים, כדי שלא ישבתו.
״לשם כך נקטו שיטה דה־צנטרליסטית,״
מסביר זיאד .״ידענו שאם אנחנו רוצים
להצליח, עלינו להפעיל אלפי חברים, שיפעלו כל אחד בסקטור מצומצם ביותר.
ידענו שאסור לנו להתרכז במטה נרחב,
שאסור לנו לערוך פגישות שבהן אפשר
יהיה לעצור את הפעילים שלנו בעוון
הסתה. החלטנו שלא להפעיל רמקולים
ביום השביתה עצמה, ולעשות חזרה כללית
ביישובים הערביים יום לפני השביתה.
כשהפעילים שלנו ניצבו ביום שני ליד
תחנוודאוטובוסים ודיברו עם הפועלים ש

סגן
ראש־עיר אל־דאהר
אזהרה מפני מעצר
העולם הזה 2013

** ל פני השטח היתה נצרת שקטה.
? אך תושבי מיספר כפרים ערביים לא
עמדו במתח־שלפני ובשעות הלילה החלו
ההתפרצויות.
על הופעתם ההפגנתית של כוחות מיש־טרה
גדולים, ברחוב הראשי של כל כפר
בגליל ובמשולש, התגברו הכפריים, אולם
כשהופיע הצבא, עם נגמ״שים ורכב משוריין
— החלו ההתפרעויות, הרבה הפני המועד
בו רצו תוסיק זיאד ועוזריו.
בכפר עראבה שבעמק בית־נטופה היה
המיפגש האלים הראשון בין השובתים
הערביים ובין צה״ל. תוצאותיו: יאסין
אחמד חיר בן ה־ 22 נהרג, שבעה מתושבי
הכפר ו־ 15 אנשי מישטרה וצבא נפצעו.
בכפר טירה נפצע בלילה קשה תושב הכפר,
הוא מת למחרת היום.
אלוף פיקוד הצפון, האלוף רפאל
(״רפול״) איתן, התייעץ עם שר הביטחון,
שמעון פרס, בדבר הטלת עוצר בכפר. ה שניים
הסכימו שלא ללבות את האווירה
ולא להטיל עוצר. בשעת לילה מאוחרת
הגיעה הוראה ישירה מראש הממשלה,
יצחק רבין, להטיל עוצר על עראבה, וכן
על שני כפרים סמוכים: סחנין וכפר־קנא.
רבץ לא שעה לעצתו של -יועצו לענייני
ערבים, שמואל טולידאנו, והחליט בעצמו
על מדיניות היד הקשה.
התגובה לא איחרה לבוא. ביום השביתה,
בשעה 9בבוקר, פרצו, על פי התארגנות
מראש, מרבית צעירי כפר סחנץ
לרחובות, כשהם מתעלמים מהוראת העוצר
ומאיומי החיילים. הם הטילו אבנים ולפידים
בוערים לעבר החיילים, שפתחו עליהם באש.
קציר הדמים הראשון, של בוקר הש ביתה:
שלושה הרוגים, עשרות פצועים,
מקרב שני הצדדים, וכמאה עצורים. עד
הערב הגיע מיספר העצורים לאלף.
בכפר הסמוך כפר-קנא, התנפלו תל מידות
על החיילים הנבוכים, שחששו לפתוח
עליהן באש. רק לאחר מאמצים מרובים
ושימוש בגאז, הצליחו להשקיט את
הנערות.
דיווחי הרדיו והעיתונים היו בבוקרו של
יום השביתה מאופקים, ורמזו על כיש לונה.
רק בסמוך לשעות הצהריים הבינו
כלי-התיקשורת כי אי אפשר יותר לטייח
את העובדה היסודית: נצרת שבתה כליל,
עשרות הכפרים הצטרפו לשביתה, למרות
האיומים והלחצים שהופעלו עליהם. .
אך תופיק זיאד יכול היה לחגוג ניצחון
כפול ומכופל. התנהגותם החלמאית
של השילטונות הפכו את השביתה, אותה
אירנן, לתבוסה מוחצת לממשלה. שיתוף
הפעולה בין זיאד לרבין הצליח לנפח מעבר
לכל פרופורציה את השביתה, שיכולה הי-
תה להיות שקטה ולהישכח, והציגה את
ישראל, בעיני העולם כולו, כמדינה רודנית.

במדינה
העם
ה ׳ש ר אל* ה מ כו ע ר
ישראל הביטה כראי —
והחזימה לשבור אותו
״ראי, ראי שעל הקיר — מי היפה
בכל העיר?״ שאלה המלכה הרעה. וכש־הראי
השיב שבתה החורגת, היא היפה
ביותר, החליטה המלכה להרוג את הילדה.
ממשלת ישראל התייצבה השבוע לפני
הראי. מה שראתה, הדהים אותה. התמונה
היתד, מכוערת, מקוממת, מרגיזה.
על כן הגיעה ממשלת ישראל להחלטה
הגיונית: לשבור את הראי.
הכיזיץ הממלכתי. בצו של שר-
הביטחון נאסר על הטלוויזיה להיכנס לשטחים
המוחזקים, ולדווח על המתרחש
שם. לא היה צורך להוציא צו כזה נגד
העיתונות, כי מרבית העיתונות הישראלית
משתפת פעולה עם הממשלה נגד
הציבור הערבי בשטחים, ובישראל עצמה,
וכימעט שאין סיכוי לדיווח של אמת ב־עמודיה.
עיתון ערבי המופיע במיזרח־ירו־שלים,
והכפוף לחוקי מדינת־ישראל, נסגר
על עבירה של מה־בכך, דבר שמעולם לא
קרה לעיתון יהודי במדינה.
כאשר היתד, סכנה שבית־המישפט של
המדינה יתערב — נשבר גם ראי זה. באקט
חסר־תקדים של ביזיון בית־המישפט,
שזכה בגושפנקה של היועץ־המישפטי־לממ־שלה
בכבודו ובעצמו, הושם בית־המישפט
העליון של המדינה ללעג ולקלס לעיני
העולם כולו.
אולם גם אם תצווה ממשלת־ישראל לשבור
את כל המראות במדינה, לא ישנה
הדבר את דיוקנה, כפי שהוא משתקף במעשיה.
היה
זה דיוקנו של הישראלי המכוער
— דיוקו שונה מאד מזה שעליו חלמו
חוזי המדינה, מקימיה ומיטב אזרחיה.

הממשלה
הו* .איזה כימש יסד.
יש למדיגה שתי קולוניות :
אחת?אורך: גוזותיה,
ואחת פתיר עצמה

ט י-י

תוצאה חיובית אחת היתד, למעשים השונים
בגדה המערבית ובגליל, שהחרידו
השבוע את הישראלי ההגון. הם קברו אשליות
רבות, והכריחו את אזרחי ישראל
להתייצב מול המציאות כמות שהיא.
המציאות היא שישראל הפכה, בתוך
תשע שנים של כיבוש והחזקת שטחים
ערביים, למדינה קולוניאלית מובהקת, המגיבה
על המאורעות כמו כל מדינה קולוניאלית,
ושנתיניה הזרים פועלים כמו
שפועלים כל העמים הקולוניאליים.
שתי מושכות. למדינת ישראל יש
שתי קולוניות, אחת גלוייה ואחת מוסווית.
הקולוניה הגלוייה נמצאת בשטחים
המוחזקים, שם קיים מישטר קולוניאלי
גלוי. וכדין, באמצעות המימשל הצבאי.
פחות גלוי המצב הקולוניאלי במושבה
השנייה, שהיא מייוחדת־במינה, מפני שהיא
נמצאת בתוך המדינה: הקולוניה של
״ערביי ישראל״.
קולוניה זו נשלטת בצורה מתוחכמת
ומוסווית. למראית־עין חלים עליה חוקי
המדינה. למעשה היא כפופה למערכת־אילוצים
קולוניאלית מובהקת, כשהשילטון
המעשי עליה נתון בידי קבוצת־פקידים
כימעט־אלמונית, המתחבאת מאחורי שלטים
שונים, והמרכזת בידיה את כל סמכויות
הביטחון, המישטרה, הכלכלה ורד
תיקשורת. השבוע נתגלתה מערכת זו.
המין המאוס. השבוע מתה סופית
האשלייה של ״הכיבוש הליברלי״.
בשתי מילים אלד, טמונה סתירה פנימית.
ליברליות פירושה — כיבוד זכויות
האדם. אחת הזכויות האלה היא זכותו
של כל אדם להגדרה לאומית ולחירות
לאומית. כל מישטר של כיבוש שולל
זכות זו בעצם מהותו, כשם שהוא
שולל את כל שאר החירויות הדמוקרטיות:
הזכות לשילטון עצמי, לחופש־הביטוי, ל-
חוסש-ד־,התאגדות, לחרות גופו ולשילטון-
חוק.
תכשיט־היוקרה של ״הכיבוש הליברלי״
הוא הבחירות המקומיות בגדה — בחירות
שנועדו להוכיח כי הערבים חיים
(המשך בעמוד )24
העולם הזה 2013

כפ ונוהם
נראו בעין ערביה שנולדה בעכו והמתגוררת עכשיו ברמאללה

ההתרחשויות הסוערות האחרונות
בגדה ובירושלים זפו בסיקור
מירכי ככלי-התיקשורת כולם.
בל אזרח במדינת-ישראל גיבש לו
דיעה על האירועים האלימים —
אך איש לא טרח לשאול את תושבי
השטחים, אלה שחזו כמאורעות
מבשרם וכמו־עיניהם, כיצד
ראו הם את הדברים, מהי דעתם־
שלהם.
כמטרה לאזן את הסיקור יצא
כתב ״העולם הזה״ לרמאללה, לראיין
את אחת הנשים המעניינות
ביותר בעולם הערכי, פלסטינית
כבל רמ״ח אבריה, שזכתה כתשו-
מת־לב עולמית: ריימונדה טאוויל.

ריימונדה גדלה כעכו, נישאה כ•
רכת-עמון, השתקעה כשכם ולאחרונה
עקרה לרמאללה. היא כת ,36
אם לחמישה ילדים, וכתה הבכורה
בת .17 לאשה חריפת־הלשון, בע

ביתיכנסת יהודי כלוס־אנג׳לס עם
נציגי הקהילה היהודית בעיר זו.
היא באה לשם לבושה כשימלח
ערכית טיפוסית, ודיברה על מאבקם
של כני-עמה למדינה משלהם.

מאת

ריימונדה טאוויל
לת העיניים הירוקות הבורקות,
טמפרמנט לוהט וכושר-דיכור מרשים.
ומאחרי גבה מסורת ממושכת
של פעילות ציבורית למען עמה.
כשנת 15(74 נפגשה ריימונדה כ
בסוף
השבוע שעבר יצאה
״הנמרה משכם״ ,כפי שכונתה
(״העולם הזה״ )1881 מכיתה, לראשונה
אחרי 11 ימי־עוצר שהוטלו
על רמאללה, וסיפרה על התרש
מותה
מגל ההפגנות שנקר את
עדי הגדה המערבית. סיירה ריי-
מו־נדה טאוויל :
כשהייתי בלוס־אנג׳לס, אחרי שנאמוזי
שם בפני אנשי הקהילה היהודית, ניגשה
אלי אשה ואמרה לי, :אני שונאת אותך,
משני שדברייך משכנעים.׳
וכל הזמן, במשך השנים שעברו, עשו
האנשים שלנו הפגנות, והלכו לבתי־הסוהר
יישל היהודים. כל מה שהם עשו היה תגובה
נגד הכיבוש הישראלי. אבל היום, האנשים
שלנו מרגישים שהישראלים לא רוצים
שלום.
כל יום שומעים על התנחלויות פה,
בקדום ובמקומות אחרים. כאב לנד על
מה שעשו הישראלים בהר־הבית. וכך הר־

ריימונדה ם אוויל ־ מתהלכת בין ודלי ומדל בעת ההפגנה בשכם (למעלה) ובביתה ברמאללה

(המשך מעמוד )23
גשנו שהישראלים רק מדברים על שלום,
הם לא מראים סימן שהם רוצים ללכת מפז
ולעזוב את הגדה. האנשים שלנו לא התעוררו
רק עכשיו. זה גם לא נכון שגורם־
חוץ עומד מאחרי ההפגנות החדשות. רק
הישראלים טוענים שמישהו מבחוץ דחף
את האנשים שלנו להפגנות, לצאת לרחוב.
יש סיבות שגרמו להתעוררות. הסיבות
נמצאות פה. הן נגרמו על־ידי הישראלים.
הישראלים נכנסים לבתי־ספר, מוציאים
החוצה אנשים צעירים מאד, לפעמים אפילו
בני ,11 ובבית־המישפט מטילים עליהם
קנם של עד 6000ל״י. זה בגלל שהם
הולכים להפגנות. אבל האנשים רוצים
להסביר את ההרגשות שלהם נגד הכיבוש.
הישראלים לא נותנים להם לומר מה שהם
חושבים. הישראלים מגבירים את הלחץ
על האנשים שלנו, מדכאים אותם יותר ויותר.
נכון,
עברו קרוב לעשר שנים של כיבוש.
אנשינו רוצים להשתחרר מהכיבוש.
כמה אפשר לסבול את הכיבוש? המעצרים
האדמיניסטרטיביים בלתי־נסבלים. ויש עוד
סיבות. בכל פעם יש סיבה חדשה להפגנות,
אך הסיבה העיקרית היא הכיבוש.
אי-אפשר לסבול יותר. הסבל הגיע לשיא !
איך אני רואה את העתיד? אני מצפה
שבכל פעם יהיה יותר קשה לישראלים בגדה
המערבית. בכל פעם יותר ויותר קשה.
בשום אופן לא יהיה יותר קל. עכשיו
כבר יוצאים להפגנות לא רק מבתי־הספר.
כל מיני אנשים מצטרפים.
מה גרם לזה? הישראלים נכנסים ל-
בתי-הספר שלנו, ומרביצים. כך היה לפני
כשלושה שבועות בבית-הספר קאדרי טוקאן
בשכם. הם נכנסו פנימה והרביצו לתלמידים.
ולא סתם הרביצו. היו כ־ 100 פצועים.
שני האמבולנסים נסעו וחזרו ונסעו לבית-
החולים ולבית־הספר.
ביקשנו מהמושל הצבאי שיאפשר לתלמידים
להתבטא בתוך בית־הספר, להביע
את ריגשותיהם נגד הכיבוש בתוך
הבניין, ולא יותר. אבל החיילים שמעו
את התלמידים שרים, ונכנסו פנימה והתחילו
להרביץ. המושל בעצמו היה שם,
והוא נתן הוראות. אז התפטרו ראש־העיר,
וכל הנכבדים.
החיילים נכנסו גם למידרשת בית־זיד, והרביצו.
היו שם 18 פצועים. בכל מקום
היו סימני דם. אנשי המימשל הלכו גם
למעונות של הסטודנטים, והרביצו להם
כשישנו. היו ביניהם גם תלמידים חולים
שקיבלו מכות. הדלתות והחלונות נשברו.
זה היה פשוט יותר מדי.

__כמו
בהייד-פארק
ך* אנשים שואלים: למה הישראלים
י י עושים את זה פיתאום עכשיו? הם
חושבים שהישראלים רוצים להפחיד אותם,
כדי שלא יתנו את הקולות שלהם למועמדים
הקשורים באש״ף. האנשים מבינים
שהישראלים מעוניינים להראות לחוץ-
לארץ שמה שמתרחש פה, הוא תוצאה של
פעילות הסטודנטים בלבד. אז מרביצים
לסטודנטים, כדי שהם ישתקו.
אך המוראל של האנשים גבוה מאד. אף
פעם הוא לא היה כל־כך גבוה. האנשים
מרגישים שמשהו מתרחש. הם מרגישים
שהמדינה שלהם, שמחכים לה, מתקרבת.
הם שומעים על המאבק שלהם באו״ם, על
הפגישות של אנשי־ציבור ישראליים עם
אנשי אש״ף. נכון, לא הכל רישמי וגלוי,
אך הדבר מעודד.
ברור לאנשים שהיום כל העולם מבין
שצריכה להיות מדינה של הפלסטינים.
האנשים פה, בגדה המערבית, מוכנים להקריב
את עצמם למען החלום הזה. הקורבנות
שנפלו בימים האחרונים בהפגנות,
לא הפחידו. המוראל לא היה אף פעם, מאז
,1967 כל-כך גבוה כמו היום. למשל, בזמן
העוצר, היה פה ברמאללה כמו בהייד-
פרק. בהפסקות, כשחיה מותר לצאת כדי
להשיג מזון, האנשים שוחחו ורקדו, ולא
היה איכפת להם שלידם עמדו החיילים
הישראליים.
המטרה המיידית של האנשים פה בגדה
היא להכשיל את הבחירות לעיריות, שה-
מימשל הצבאי מנין. התושבים לא רוצים
ללכת לבחירות האלה. הם רוצים להראות

לעולם כולו שמכריחים אותם ללכת לבחירות
נגד רצונם. זה לא הזמן לבחירות. לא,
ההתנגדות של האנשים לא באה מבחוץ.
ההתנגדות בגדה היא דבר ספונטאני. לא
אש״ף מבחוץ אירגן את אנשי הגדה, אלא
האש״ף שלהם #בפנים.
מרגישים כמו אש״ף
ך* יום כל האנשים פה מספרים שהם
1 1אש״ף. הם חושבים כמו אש״ף, ומאמינים
באש״ף. זה מה שאתם, הישראלים, אינכם
מסוגלים להבין. זה לא מבחוץ — אלא
מבפנים. אנשים מפחדים להגיד את זה
בגלוי, אך מרגישים מה שהם חושבים.
כשפותחים את הפה, ושואלים אותם, :עם
מי אתם, עם ירדן?׳ הם עונים , :לא ! אנו
עם אש״ף׳ .גם הירדנים לא לוחצים עלינו
יותר. הם אמרו שהנציג הלגיטימי שלנו
הוא אש״ף.
הנה, למשל, סיפרתי שההפגנות פה,
בגדה, פורצות באופן ספונטאני. האנשים
שלנו אומרים שיש לעשות הפגנה פה ב־30
בחודש. הם מרגישים שצריכים לעשות
משהו. צריכים לעשות משהו השנה, אומרים,
כדי לעזור לאש״ף. במה לעזור?
אני מתכוונת שיש להראות לעולם שאנו
מרגישים כמו אש״ף, והאנשים קשורים
לעראפאת.
מה עודד את התושבים במאבק שלהם?
כל מה שמתרחש היום, מעודד את האנשים
שלנו. מה שמתרחש באו״ם, העובדה שהישראלים
ישבו באותו אולם עם נציגי
אש״ף ושמעו אחד את השני.
ההפגנות לא נגמרו, לא נפסקו. כשתהיה
סיבה נוספת, כפי שהיו עד עתה, שוב יחזרו
לרחובות. האנשים צריכים גם לחיות.
אין להם אמצעים כלכליים, ולכן הם צריכים
לפתוח את החנויות, לעבוד, לנשום,
ולהתכונן. אין דבר מתוכנן לגבי המאבק
של מחר. ברור רק שאם הישראלים יתנו
לאנשים פה בגדה סיבה נוספת, ירגיזו אותם
שוב ושוב, כרגיל, לא יהיה שקט. בינתיים
האנשים משוחחים, משווים בין
המאבק שלהם לבין המאבק של המחתרת
הצרפתית בזמן הכיבוש במילחמת העולם
השנייה, ובכיבושים אחרים בעולם.

במדינה
(המשך מעמוד )22
בעושר ובאושר תחת הכיבוש, וכי נוצר
״דו־קיום״ ו״נורמליזציה״ בין הכובש וה־נכבש.

אגדה זו מתה השבוע. שני אישים
מן הגדה, שהיו מועמדים לבחירות, וכנראה
עמדו לנצח בהן, גורשו מהארץ בצורה
ברוטאלית. לא יכול היה להיות ספק
כי הדבר נעשה כדי לשרת אישים מן
הגדה, המשתפים פעולה עם השילטון.
תוך כדי כך נחשף פרצופם של אותם
אישים משתפי־פעולה. בעיני עמם, הם
נראים עתה כקוויזלינגים לכל דבר, בוגדים
המוכרים את שאיפות עמם תמורת
טובות־הנאה אישיות.
הקוויזלינגים הם מין מאוס — בכל
הארצות ובכל התקופות. ההיסטוריה הוכיחה
שמעולם לא היה כדאי לשילטוך
כיבוש לסמוך על קוויזלינגים — ושמעולם
לא השלים עם כלשהו עם שילטון של
קוויזלינגים.
מאורעות השבוע הרסו סופית את מעמדם
של ״נכבדי הגדה״ בקרב הציבור.
לירוק כבית־־המישפט. מתה גם
האשלייה כאילו יכולה מדינה קולוניאלית
לשמור על דמוקרטיה ושילטון־החוק מבית.
מעולם לא בוזה שילטון־החוק בישראל
בצורה כה צינית, חמורה וחסרת־בושה כמו

בות התנגשות עם חיילים שחדרו לביתה,
ועציר מת אחרי שקיבל טיפול מידי חיי לים.

היתד, זו עוד תמונה סתמית של כיבוש
ליברלי, של חיילים המחייכים בטוב-
לב לעבר ערבים מאושרים. התמונה הזכירה
את שהתרחש באלג׳יריה, באנגולה,
ברודזיה ובמקומות דומים.
המו שכדז ב כי ת. אם סבר מישהו כי
זה יכול לקרות בשטחים המוחזקים, אך
לא בי-שראל עצמה — טעה. בו־זמנית עם
ההפגנות בשטחים, אירעו דברים חמורים
בישראל עצמה, כלפי אנשים שהם, להלכה,
אזרחים ישראליים מלאים ושווי־זכו־יות.
לכל
אזרח הזכות החוקית לשבות, כדי
להפגין השקפה פוליטית. מותר לציבור
שלם לערוך שביתה קולקטיבית. כל עוד
אינו עוסק באלימות, לא ייתכן כל איסור
על כך.
בישראל הוכח השבוע שלא כך הוא. ה-
שילטון התגייס במלוא כוחו כדי לשבור,
בכל האמצעים החוקיים והבלתי-חוקיים,
שביתה פוליטית שערכו ישראלים ערביים
נגד הפקעת אדמות בגליל.
התגובה הוכיחה שהדמוקרטיה הישראלית
נעלמת, בהיתקלה בתוצאות המדיניות
הקולוניאלית שלה. ההסתדרות הסי-

^ ליקידעל

* רגל אחת

ך* התנהגות שד החיילים הישרא-
1 1ליים בגדה, היא גורם חשוב להתעד
רות התושבים. הישראליים משפילים את
האנשים שלנו, כפי שלא עשו עד עתה.
הנה, למשל, מה שהם עשו בימים האח רונים
בשכם: היו תופסים אנשים ברחוב,
או היו נכנסים לבתים בלילה ומוציאים
גברים, ושולחים אותם לרוץ סביב מקום
במרכז העיר. או שהיו מכריחים את האנשים
בשכם לרקוד ברחוב על רגל אחת,
או שאחד ירכב על השני ברחוב, או
שיתנו סטירות אחד לשני תחת איום של
החיילים החמושים.
האנשים מספרים שהחיילים היו עוצרים
ילדים שהלכו לבתי־הספר, ומעמידים אותם
עם הידיים למעלה והפנים מול הקיר,
וכך מחזיקים אותם. משחררים אותם, ושוב
עוצרים אותם.
היו תופסים ערבי, מורידים לו את ה-
כאפייה מראשו וזורקים אותה על הכביש.
החיילים היו דורכים ברגליהם על הכא-
פייה. שאלתי את ראש עיריית שכם בטלפון
על הדברים האלה, והוא ענה לי שכל
מה ששמעתי זה נכון. לראש־העיר נאמר
שזה עונש קולקטיבי. ראש-העיר אישר
לי גם שהחיילים היו מוציאים אנשים
לרחוב בגשם, ומחזיקים אותם במקום,
מבלי לזוז. נאמר להם שזה עונש קולקטיבי.
מפני שראש־העיר אינו רוצה לח-
זור־בו מהתפטרותו.
לא, הדברים לא יכולים להימשך בצורה
כזו. נכון, כעת האנשים צוחקים כשמספרים
איך נאלצו לעמוד ברחוב בגשם,
או לרקוד על רגל אחת, או להרביץ אחד
לשני, אך זה בגלל שהיום יש להם מוראל
מאד גבוה. פה, ברמאללה, שמענו את
היריות של החיילים ברחובות, בזמן העוצר,
כל יום. החיים נמשכים.
כולם טוענים שמה שקורה׳ היום זו
רק התחלה. לא יהיה שקט בגדה המער בית.
יהיה עוד יותר גרוע.

הלוויית תאמם אסטטיה כשכם
התלמידות השתוללו
השבוע בידי ראש־הממשלה, שר־הביטחון,
שר־המישטרה, שר-המישפטים והיועץ ה-
מישפטי לממשלה.
ביודעם כי גירוש שני האישים מן הגדה
עומד להידון בבית־המישפט הגבוה לצדק,
החליטו אלה — שנשבעו ״לשמור על חוקי
ישראל״ — לגרש את השניים מן הארץ,
דקות אחדות לפני הדיון. מבחינה פורמלית,
לא היתה זו עבירה פלילית. מבחינה
מעשית, ציבורית ומוסרית, היה זה ביזוי
שאין כמוהו, שעור לאומה כולה כי מותר
לבזות את השופטים ולירוק על מוסדות-
המישפט.
מדוע הסכים היועץ״המישפטי למלא תפקיד
בפרשה עגומה זוז תיתכן רק תשובה
אחת: בהישמע סיסמת הביטחון, עומד
גם הוא דום ומאבד את חוש־הפרופורציה.
דיבוק של טירוף. כאשר היועץ-
המישפטי מאבד את עשתונותיו המיקצו-
עיים, אין להתפלא על מעשיהם של אנשים
פשוטים, חיילים ואזרחים, הנאחזים
בדיבוק של טירוף קנאי. הם עלולים
לאבד צלם אנוש.
פתח בכך החייל שהרג את הילד הערבי
באבו־דים (העולם הזה .)2012 לאחר-מכן
אירעו לפחות שלושה מיקרים המעוררים
חששות עמוקים מאד: ערבי הוכה בחברון
ומת בביודהחולים, אשה מתה בעיק

את המסווה של גוף המגן על זכויות
חבריו, בני שני העמים, והפכה בגלוי מכשיר
לאומני לדיכוי שביתה. כל זרועות
השילטון התגייסו לאותה משימה, כשכלי-
התיקשורת ממלאים את תפקידם התעמולתי
כשופר השילטון הקולוניאלי.
כל זה טיבעי מאד — במישטר קולוניאלי•
בינו לבין הדמוקרטיה אין ולא כלום.

השטחים המוחזקים
מו תהשדא
״היא ג5נעה מידי חיילים,״
טענו המפגינים — ״היא
מתה ממחלה,״ טען
דובר־צה״ל
בצהרי השבת האחרונה נערכה הלווייה
יוצאת-דופן בבית־הקברות שליד בית-
הספר לבנות, כרמל־חילו, בשכם.
שיירת־הלווייה, ובה מאות תלמידות
בית־הספר וכמה עשרות צעירים ומבוגרים׳
נעצרה בשערי בית־הקברות, שב-
עיר־העילית. הארון נישא על כיתפידם
של צעירים זועקים, שאף לא הכירו את
(המע 1ו בעמוד 8ג)
העולם הזה 2013

איר נהרגאחמד שייר די בדחדול *

!יא״ מרסל זו הר
ף י שעות הכול, ר שד יום השני ב*
שבוע שעבר, הגיעה משאית צבאית
אל. מישטרת תול-כרם, ונעצרה בחזית
הבניין. .מתוך המשאית נהדפו החוצה
שישה עצורים ערביים, תושבי העיירה
סלפיית, וצנחו על הקרקע. בעיקבותיהם
ירדו מן המשאית חיילי צה׳׳ל, שדיברו
ביניהם גרוזינית, והובילו את עצוריהם
לתוך הפישטרה.
הרופא שהובא מייד למקום ניסה לבצע
הנשמה־מלאכותית באחד העצורים, אך
ללא־הועיל .״האיש מת,״ קבע הרופא. עוד
באותו יום זימן אליו המושל הצבאי של
תול־כרם את ד״ר ממדוח עפאנה, מן
העיירה סלפית.
סיפר השבוע ד״ר עפאנה לכתב העולס
הזה :״המושל הצבאי אמר לי , :אני
מצטער, אבל אחד העצורים שהובאו לכאן,
אחמד דיב שייך דחדול, היה חולה־לב,
והוא מת מהתקף.״
״נדהמתי, ומייד אמרתי למושל , :אחמד
דחלול לא היה אף פעם חולה-לב! על
מה אתה מצטער ז החיילים שלך הרגו
אותו !״׳
למחרת היום פירסמו העיתונים את דד
גירסה הרישמית לגבי מותו של העצור
הערבי מסלפית. באחד מעיתוני־הצהריים
נכתב :״אחמד שייך דיב, בן ,44 נשוי
ואב לחמישה ילדים, חש אתמול אחרי-
הצהריים ברע בהיותו במעצר, והועבר
לבית־החולים הממשלתי ביתול-כרם. רופא
מקומי שבדק אותו, לא מצא סימני אלימות
על גופו, והרופא המקומי הביע את
הסברה כי מת מהתקף־לב או משטף־דם
בלב.״ בהמשך הידיעה צויין :״מישפחתו
של המת מסרבת שייעשה בגופה ניתוח
שלאחר־המוות.״
הרופא מסלפית, ד״ר ממדוח עפאנה,
הכחיש את הטענה שפורסמה בעיתונים,
כאילו התנגדה מישפחתו של אחמד דחדול
לניתוח־שלאחר־המוות .״לא היה שום דבר
כזה,״ אמר הרופא .״אני חתמתי בשמה
של המישפחה על ההסכמה לניתוח, וסוכם
שאני אשתתף בבדיקה במכון לרפואה
מישפטית באבו־כביר.״
אחמד שייך דיב דחדול היה קרוב־מיישפחתו
של הרופא ד״ר עפאנה, וזד, בדק
אותו פעמים רבות .״אחמד ישב בכלא
הירדני 12 שנה,״ סיפר השבוע הרופא.
״המלך הוסייו שיחרר אותו בשנת .1966
אחד־כך הוא ישב גם •בכלא הישראלי,
בגלל אותה סיבה: פעילות קומוניסטית.״
לפני חודשיים בלבד הזר דחדול לביתו
שבסלפית, בתום מעצר אדמיניסטרטיבי
שארך 21 חודשים. בבית קידמוהו אשתו,
שהיתר, נ-שואה קודם־לכן לאחיו שנפטר
בשנת ,1945 בנותיו ובנו.
ביום הראשון שעבר 24 ,שעות קודם
ההפגנה שנערכה בעיירה, קרא המושל
הצבאי לאחמד לבוא אליו. בעיירה סלפית
היה ידוע 1שאחמד דחדול עומד להגיש
את מועמדותו לבחירות לראשות העיירה.
הוא עמד בראש רשימה בת שיבעה אנשים.

שיחתו של אחמד עם המושל הצבאי
סיפר ד״ד עפאנה :״המושל שאל אותו
אם הוא משתתף בהפגנות, ואחמד אמר
לו שהוא חקלאי ולא ערשה הפגנות.
המושל שאל אם הוא זורע פיצוצים,
והוא אמר שלא. אז אמר לו המושל:
,אני אעצור אותך!״,
המושל לא עצר אותו באותו יום ראשון,
ואחמד חזר לביתו. אך למחרת
נעצר, והובא לתחנת־המישטרה בסלפיית.

משם הועבר במשאית הצבאית לתול-
כרם, יחד עם עצורים נוספים. הוא לא
חזר עוד לביתו.
ההפגנה בעיירה סלפית, השוכנת בתוך
ההרים מרחק כשמונה קילומטרים
משכם, החלה בשעות-הבוקר של יום שני,
ה־ 22 במארס. כאשר נודע שמאות תושבי
העיירה הקימו מחסומים על הכביש המוביל
אליה, הבעירו צמיגים ויידו אבנים
במכוניות, מיהר כוח צה״ל למקום, פיזר
את המפגינים בכוח. כתוצאה מכך נפצעו
אחדים מן המפגינים. כ־ 20 מהם נעצרו,
והועברו לתול־כרם.
העצורים שהועברו במשאית יחד עם
אחמד היו עדי-ראייה למה שהתרחש בה
במהלך הנסיעה. שניים מהם מסרו ה־שבוע
את גירסתם. סיפר ואסף אחמד אדייק,

המועמד שמת דן

דיב מחלול, עמד להגיש את מועמדותו
לראשות עיריית סלפית שבגדה המערבית.
הוא נפטר אחרי שנעצר על־ידי חיילי צה׳׳ל
בעת המהומות בגדה. שילטונות המימשל
טענו, כי מת מהתקף־לב, אולם עתה נערכת
חקירה כדי לבדוק את ההאשמות לפיהן
מת ריב מחלול, אחרי שהוכה באכזריות
על־ידי חיילי צה״ל אשר עצרו אותו.

דיך 1י 11י 1 1י 111ס שניים מתוך שלושת הצעי־ריס
הערביים שבתמונה
111 1 1 1 1 1 !4 . 1
הועברו במשאית הצבאית מהעיירה, סלפית שליד שכם למישטרת
תול־כרס. הס טוענים שהחיילים, שהיו במשאית, התעללו בהם
באכזריות, היכו אותם, עד שאיבדו את הכרתם ואז שפכו עליהם
בן 19 וחצי, העובד כפועל במיפעל־ד,חוטים
סיב, בפתח־תיקווה :
״ביום שני יצאתי, מחבית בשבע וחצי
בבוקר, והלכתי לבית־הקפה. אחרי שעה
!חזרתי הביתה. בדרך עצרו אותי החיילים
שנכנסו לסלפית, וביקשו לראות את תעו־דת־הזהות
שלי. הם הכניסו אותי למכונית,
והעבירו אותי לתחנת-המישטרה בעיירה.
״בהתחלה
היינו שלושה עצורים, וטיפלו
בנו 12 חיילים. קיבלתי מכות כמשך
כחצי-שעה. אחר־כך הגיעה משאית והכניסו
לתוכה אותי ועוד חמישה עצורים

מים כדי שיתעוררו, וחזרו וחבטו בהם. אסף אחמד אדייק — מימין,
ואיברהים פאטוני משמאל, טוענים שהחיילים כיבו סיגריות על
גופם של העצורים. הצעיר השלישי, באמצע, חליל פאטוני, הובא
לתול־כרס במשאית אחרת, ראה גס הוא את אחמד שייך ריב
דחלול ברגעיו האחרונים, כאשר רופא ניסה לעשות לו הנשמה.

משך 24 שעות רצופות ניסה כתב העולם
הזה להשיג את תגובת דובר־צה״ל על
הפרשה, ללא-הצלחה. בצהרי יום הישגי
השבוע נאמר לו כי עליו לפנות אל דובר־צה״ל,
תת־אלוף דב שיאון עצמו, אך
מזכירתו של זה טענה כי הוא טרוד
בישיבה.
חמש דקות אחרי •שנתקבלה תשובה זו,
שודדה ברדיו הודעתו של דובר־צה״ל, כי
נפתחה חקירה לגבי התנהגותם של חיילי
^ה״ל בסלפית.

דק אדם אחד יכול להכניס חיים לעיר

מסמד תעוב

היתה, ללא־ספק, זמרת־הג׳אז ההולנדית וילמה, שהגיעה
היישר מאמסטרדם לביקור של שבועיים בישראל, ושוהה
אצל חברתה הטובה נעמי אדווה, שבביתה בחיפה נערך הנשף. היא כבשה את לב הכל.

׳ 1יול ! 11 •1 71 ¥1ך 11 , ׳1 !11 בארבע פוזות משוגעות שוו
111 1/1 #י 11 111 /נות, מסוג אלה שבזכותן
הפכה את הנשף מעוד מסיבה אחת לאירוע שעוד ידובר בו

ך ימים האחרונים עלתה חיפה,
! • השקטה והרדומה כימים כתיקונם,
לחדשות, והיא עתידה להתגלות — לפי
כל השימנים כנמר שהוחרד מריבצו, לאור
האירועים המתחוללים בצפון הארץ.
אולם לפני כשבועיים, כאשר עדיין לא
שיער איש את העתיד להתרחש, החליטה
נעמי אדווה, השובבה הקבועה של
עיר״הנמל, להוכיח שוב כי לא נס ליחס
של חוגגי הצפון, וערכה מסיבה כדת.
ואומנם, בנשף שערכה בביתה, להמוני
ידידיה ומקורביה, לא השתעמם איש• את
הפילפל והמלח תרמה דווקא זמרת-
הג׳אז ההולנדית וילמה, ידידתה״משכבר
של נעמי, שלגמה ויסקי כמים וערכה מופע
מאולתר של זימרה ושל חשפנות —
שהצמיד אליה מייד את אסתר ״סם״,
הדייגת העליזה.
גם נציגי תל־אביב לא חסרו, ובראשם
זוג הארכיטקטים אלדר ואילנה שרון
והציירת אדית קימחי, יפה מתמיד, שהבי אה
איתה את התעשיין הצרפתי יפה־התו-
אר אנדרה מוליגר.

ליידי גלנקווה ״י ״״י

היפהפייה

רה סייג (שנייה מינוין, ליד המארחת נעמי אדן
את האווירה, בנוסח הבריטי הסולידי והמאופג

הרבה בחיפה. למעלה: וילמה באקט פמיניסטי עם דני, התימני
הגיזעי. למעלה משמאל: עס משה (״מושוך) עינבר. למטה
מימין: וילמה מתפעלת מעצמה. משמאל: עם דני, בריקוד סומר.

פיצלה בפעולה 35״5
הביא לנשף שלושה ארגזי ויסקי ושני ארגזי נ
נטאלי, שהיא פקידה באוניברסיטת תל־אביב. משמא
שרון, שהגיעה עם בעדה אלדר מתל־אביב,

:ותל: נעמי אדווה. היא ונשתה זאת שוב

חיפאי הצוהל היתה
יפאית הצעירה עופ*
אך תחת שתמתן
זמקובל על הליידי

המקורית. מן הסידרה ״מישפחת פאליסר״ ,הצטרפה בת־דמותה הצעירה
לשימחה הכללית. עם עופרה ונעמי בתמונה: מדריכת־השחייה החיפאית
זהבה ביבאי, הוונטרילוקיסט ג׳ורג׳ שליק, והדייגת ״סם״,
שאיבדה את עשתונותיה למראה חשפנותה של ההולנדית וילמה.

כטוב הלב ב״ן

אחרי שלגמה שלושה בקבוקי ויסקי שלמים, תפסה
וילמח עליזות ויצאה בחופעת־חשפנות ספונטאנית
ומשוחררת, לשימחת לב החוגגים, במייוחד התלהבה ממנה הדייגת אסתר, המכונה ״סם״.

במדינה

תיכוניס טי םנגד
הדיכוי בגדה !
הפגנות התלמידים בירושלים המזרחית, שכם, רמאללה
וערים אהרות בגדה, דוכאו כאלות המשטרה. המשטרה נכנסה
לבתי-הספר ופיזרה את ההפגנות שם באכזריות. תמונות ״נבחרות״
אלו הוקרנו גם מעל מסכי הטלוויזיה.
אנו, תלמידי תיכון בישראל, רואים בהפגנת השינאה
כאזור ובהשגת השלום עניין הנוגע לנו אישית: כואב לנו
לראות את דרך הטיפול של משטרת ישראל וצח״ל בתלמידים
בגדה. דרך כזו רל, מגבירה את השינאה בין העמים וחוסמת
את הדרך לשלום. פתרון של שלום לא ייתכן כל עוד
השטחים הכבושים נמצאים בידי ישראל, ולתלמידים, כמו
לשאר האוכלוסיה שם, חסרות האפשרויות לביטוי פוליטי
ולהגדרה לאומית.
הפתרון יבוא רל, עם ביטול הכיבוש והחזרת השטחים
במסגרת הסדרי שלום והכרה הדדית :

הכרה בזכות העם הערבי הפלשתינאי להקים מדינה
משלו לצידה של מדינת ישראל והכרה בריבונותן ושלמו תו
הטריטוריאלית של ישראל וכל מדינות האזור. כך
נכבול את ידם של אלה המחבלים בשלום.
אנו תובעים להפסיק את הדיכוי נגד התלמידים בגדה,
לשחררם מהכלא ולפתוח מייד את בתיי־הספר שנסגרו על-ידי
המושל הצבאי!
חיים גטוך, תל־אביב
אליהו קאפמן, ראשון־לציון
רינה כחן, תל-אביב
עידו דאובר, תל־אביב
גיא פילבסקי, תל-אביב
דורית בירך, תל-אביב
עמי סולודר, פתח־תקווה
יוסי כובליק, ירושלים
עופר שניצר, תל-אניב
נפתלי אליאס, ראשון־לציון
ורד מושינפקי, מגדיאל
שמחה רייזנר, תל־אביב
טובה אבא, תל־אביב
דוד אברמוביץ, מגדיאל
דב הינץ, תל־אביב
דודו גינת, כפר מסריק

יורם ברכה, בת־ים
הגר כפרי, תל-אביב
אפתי מיצנמכר, רמת־גו
שרון רוטברד, רמת־אפעל י
ראובן לוי, הרצליה
צלי מושינסקי, מגדיאל
אורלי ברגר, תל-אביב
נילי מנחם, בת־ים
אורית ששון, פתח־תקווה
גדי אלגזי, רמת־גן
תומר בן־אפריים, רמת־אפעל
שלומית וינר, רמת-גן
תרזה וייזל, תל־אביב
דרור זהבי, תל־אביב
שלי בן־ארדוט, תל-אביב
אודי אלוני, כפר-שמריהו

תרומות לכיסוי ההוצאות צא לשלוח לת.ד ,37394 .תל-אביב.

(המשך מעמוד )24
האשד׳ שנחה בתוכו. היתד׳ זו תאמם אס-
טטיה, בת ,45 אם לתישעה ילדים. תושבת
שכם. היתד׳ זו הלוויית ערבית אופיינית׳
רצופה יללות וזעקות ובכי קורע-
לב. ההבדל היחידי היה בכך שהיא הסתיימה
תוך שניות.
מאות מלוויו של הארון מיהרו לצאת
את בית־ד,קברות. להצטרף להפגנה שנערכה
אותה שעד׳ ליד שערו. זעקות־השבר
של תלמידות ביודהספר הסמוך, הבליעו
את הצעקות האחרונות שנשמעו ליד הקבר.

הרג אותה? התלמידות פתחו
בשירה באמצע הרחוב, עודדו זו את זו.
הן זעקו על כוונתן למות אם יהיה צורך
בכך. הו שרו שהנשק היחידי שבידיהן
הו האבנים, אך די בכך.
קשה היה לתפוס, ממבט ראשון, מה
לאם הערבית שנקברה זה-עתה, לבין מאות
התלמידות המשתוללות, שהסתערו על
כיתת־חיילים שהמתינה להן בקצה הרחוב
עם תת-מיקלעים ואלות.
אחרי שתקפו את החיילים באבנים נסוגו
התלמידות, ואז יצאו החיילים למית-
קפת-נגד, אך הנערות כבר נעלמו בין
הבתים. החיילים רדפו אחרי המפגינים עד
לביודהקברות, ללא תוצאות, ואז פנו
אל העיר־התחתית.
מדוע התפרעו התלמידות והצעירים בשערי
בית־הקברות של שכם בשבת האחרונה

הם סיפרו שתאמם אסטטיה, האם ל-
תישעה ילדים, נהרגה על-ידי חיילי צה״ל,
שחדרו לביתה במהלך רדיפה אחרי שני
ילדים, בני 13ד .14 כאשר תפסו החיילים
את הילדים, חיבקו אלה את האשה. היא
נפגעה בראשה ובחזה, טענו המפגינים.
לא גיסו להסכיר. למחרת הלווייתה
של תאמם אסטטיה פורסמה בעיתוני־הבו־קר
הידיעה הבאה :״בשכם היו אתמול
החנויות פתוחות ולא היו שיבושים בסדר
הציבורי. בשעת הד,לוויית של אשד, בת
,45 שנפטרו, כתוצאה ממחלה, הושמעו
אתמול סיסמאות נגד הכיבוש הישראלי.״
הגיב דובר־צה״ל :״אין אמת בסיפורם
של המפגינים, שהאשה נפגעה על־ידי ה חיילים.״

תושבי שכם מאמינים שתאמם אס-
טטיה נפגעה בידי חיילי צה״ל. איש לא
טרח אפילו לנסות להסביר להם שאין זה
נכון.

מי שמחזיק בילד, למוסרו לידי האב. אלא
שגם פסק־דין זה היה כקול־קורא במידבר.
הידד יהיה מיפשול. בינתיים שוחרר
ממעצרו בועז רבין, האיש שאותו מאשים
אהרון גינסבורג בכך שד,יטה את לב
אשתו ממנו .״בועז היה חבר ישל אחותה
התאומה של אווה,״ סיפר האב ,״והיא
ביקרה בביתו בהציגה את עצמה לפני
הוריו כרווקה. אחרי תקופת היכרות, הם
החליטו לעבור ולהתגורר יחד. אלא
שאז גילתה מישפחתו של בועז כי הוא
הסתבך עם אשד, נשואה. הוריו הפעילו
עליו לחץ לעזוב אותה. אני עצמי הקמתי
שם שערורייה.״
גינסבורג פנה אז לבית־המישפט המחוזי,
הצליח לקבל צו־ביניים המעביר את
בנו לחזקתו. בעת הדיון עזב בועז רבין
את הארץ, ואז הסכימה אווה להעביר
את הילד לחזקת האב .״זה היה שלושה
ימים לפני שידידה חזר לארץ,״ טוען
גינסבורג .״היא חשבה שהילד יהיה לה
למיכשול בדרכה לאושר עם חברה.״ אז
נחתם הסכם בין אווה לאהרון, לפיו יימצא
הילד בחזקתו — הסכם שקיבל תוקף
של פסק-דין בבית־הדין הרבני.
כעבור שמונה ימים חזרה-בה אווה.
פרקליטה טען בבית־המישפט המחוזי, כי
פסק־הדין הרבני ניתן ללא סמכות חוקית
ויש דון בבעיית אחזקת הילד מחדש.
לפי טענת הבעל, נעשה הדבר כדי
חטיפות מיכוזב מהמחסא
חודש אחרי חטיכתו
של יובל גיגסכורג
בן השגתיים
טרם התגלו עקבותיו
האם ניתן להעלים אדם חי בישראל
ולהסתירו תקופה ממושכת, מבלי שיתגלו
עיקבותיו?
אווה גינסבורג בת ד 23-,הוכיחה. כי
הדבר אפשרי. חודש ימים אחרי שחטפה
את בנה יובל בן השנתיים מידי בעלה,
אהרון גינסבורג( ,העולם הזה )2011 נעלמו
עיקבותיהם כאילו פצתה האדמה את
פיה לבולעם. המישטרה והבעל, שאינם
חדלים לחפש אחריהם, לא גילו אפילו
אפם־קצד, של רמז שיסייע בידם לנחש,
היכן עשויים האם ובנה להסתתר.
תחילה סברה המישטרה כי אווה ובנה
מסתתרים במינזר קאתולי, או באחד ממוסדות
המיסיון בארץ. סריקה קפדנית
ויסודית של מוסדות אלה העלתה, כי
שמה של אווה אומנם היה רשום באחד
המינזרים בצפון הארץ, אלא שהיא לא
נמצאה שם.
גינסבורג האב הכריז על פרם בגובה
5000ל״י, לכל מי שימסור לו מידע כלשהו
שיהיה בו כדי להוביל לגילוי הבן.
המידע היחידי שהגיע לידיו סיפר, כי
האם ובנה מסתתרים בסביבה חרדית ב־בני־ברק.
ניידות היחידה המרכזית של
מישטרת תל־אביב זינקו למקום האמור,
ואז הסתבר כי היתד, זו אזעקת־שווא.
אחרי שחשד כי אשתו אכן זכתה בסיוע
חוגים חרדיים, המסתירים אותה, פנה
אהרון גינסבורג לבית־הדין החרדי בירושלים.
שם קיבל פסק-דין, הזהה לפסק-
הדין של הרבנות, ובו פסיקה כי הילד
צריך להימצא ברשות אביו וקריאה לכל

ילד־געלם גינספורג
לא במיסיון, לא בעולס־התחתוך
להוציא ממנו כספים תמורת הסכמת האשד,
לוותר על הילד. כשלא הסכים לכך,
הוגשה תביעה לבית־הדין הרבני לביטול
פסק־הדין הקודם. הדיון בבקשה עמד
להתקיים בחודש יוני הקרוב.
בין ההשערות שהועלו לגבי מקום ד,ימצאם
של אווה ויובל גינסבורג, היתד, גם
הסברה שהם עזבו את הארץ. השבוע
הפריכה אווה עצמה הנחה זו. במיכתב
הכתוב בכתב־יד והחתום על ידה, שנשלח
בתוך ישראל, כפרה בכל הגירסות שהועלו
בעיתונות לגבי מקום־הימצאה.
כתבה אווה במיכתבה, שהעתק ממנו
נשלח גם למערכת העולם הזה :
״אני מכחישה בכל תוקף את ההש מצות
שבעלי מפיץ באמצעות העיתונות
והרדיו. מעולם לא היו לי קשרים עם
המיסיוו ולא הזמנתי מקום־לינה במנזר.
כן לא היה לי קשר עם העולם־-התחתון.
הכל המצאותיו של בעלי.
״אני לא סובלת מכל מחלה נפשית,
ההיפך הגמור: אני מרגישה מצויין וגם
בני יובל בריא ומקבל טיפול מצויין. אני
מבקשת שהמישטרה תטפל ותחקור את הפרשה.
ביקשתי פעמים רבות ממישטרת
חולון להגן עלי מפני. בעלי. עשיתי מה
שעשיתי כדי לחיות יחד עם ילדי ללא
פחד מפני בעלי.״
העולם הזה 2013

גיבור החרמון חשוד
ברצח
גיבור מעדות הורשע בשוד

**ץ ניחם היו גיבורים.
ע \ 4ביי מסס הפך כזה בשלהי מילוזמת
יום־ הכיפורים. הוא רואיין על מסך הטלוויזיה,
זמן קצר אחרי שמוצב החרמון
נכבש מחדש מידי הסורים בידי חיילי
חטיבת ;ודני. ביי, אחד הבודדים שהגיע
אל המוצב שלם בגופו, ישב אז למרגלות
החרמון וסרב לשאת עיניו כלפי מעלה.
״הייתי מת שם ולא יורד משם,״ הסביר
בראיון הטלוויזיוני ,״זה מה שאמרו לנו:
שאנחנו לא יורדים משם עד שלא רואים
שם את הדגל של גולני. אמרו לנו שהחרמון
זה העיניים של המדינה.״ מאז נשא
את התואר ״העיניים של המדינה.״
את דמותו של עודד גורטלר פירסמו ה־עתונים
בארץ וברחבי העולם, ביום של מחרת
הטבח בבית־הספר במעלות. הוא
נראה בתמונה כשהוא נושא על ידיו ילדה
פצועה רשותתת־דם על רקע בניין בית־הספר.
הילדה נפטרה אחר־כך. אבל את
עודי, זכרו כאחד המצילים.
השבוע היו שניהם סגורים מאחרי מנ עול
ובריח.
בני מסס הטברייני, גיבור החרמון, המ תין
לתהילת מישפטו כנאשם ברצח. עודד
גורטלר נשלח לשבע ישנות מאסר (מהם
ארבע שנים בפועל) אחרי שהורשע על
השתתפות בשוד מזויין של תכשיטים.
האם היה זה רק מקרהו או שמא היו
שניהם קורבנות מאוחרים של המילהמה?

בני מסס כצד!״ר
גיבור בפעם השנייה

הגיבזרים

מסם. הוא סיים את לימודיו התיכוניים
בהצטיינות. אמו היא דמות חינוכית מוכרת,
גננת מזה 22 שנה. אביו ישראל הוא מוותיקי
העובדים של סולל־בונה.
עודד פגש את המילחמה מיד אחרי ש־סייס
את קורם הטירונות שלו. הוא שרת
ביחידה מובחרת של צנחנים, נפגע במיל-
חמה מהדף התפוצצות ושמיעתו נפגעה.
כתוצאה מכך ירד הפרופיל הרפואי שלו
וגם המוראל האישי. הוא סרב להיפרד
מיחידתו. לבסוף העבירו אותו לתפקיד
פקידותי בבית־ספר טכני צבאי,־ לא רחוק
ממקום מגוריו.
למרות זאת לא נפרד עודד מנעלי וממדי
הצנחנים שלו. הוא רצה להגיע למרות
פציעתו לקורס־קצינים. חרה לו כשהתברר
שלא יוכל לעמוד בכך. כאשר השתלטו
מחבלים על בית־חספר בעיירה מעלות, הוא
הגיע למקום כנהגו של אחד הקצינים הבכירים,
שנקראו לתכנן את פעולת הפריצה
לבניין בית־הספר, בו הוחזקו התלמידים
כבני־ערובה. למרות שלא היה זה מתפקידו,
התנדב עודד להשתתף בפעולות החילוץ,
מיד אחרי ההסתערות על הבניין. בדרכו
החוצה תפסה אותו המצלמה כשהוא נושא
ילדה פצועה על ידיו.
הרבה זיהו אותו על פי אותה תמונה

הכל בשביל
החברים
ך• ד המדינה זכרה את פניו וטון
״יי דיבורו -של בני מסם, כאשר דיבר על
״העיניים של המדינה.״ אבל ביי מסס היה
בחור צנוע ונחבא אל הכלים. הוא ברח
מעתונאים שבאו לחפש אותו ולראיינו בעקבות
אותו שידור טלוויזיה. אלא שאי
אפשר היה לברוח מזה.
לילה. את כל הכסף היה מבזבז על חברים.׳׳ לו שיעזור או יתווך. כשפרצו תיגרות עם
״הוא המשיך לשרת בצבא עוד עיירה
החבורה הערבית היו אומרים לו :״בוא
נראה לערבים האלה מי אתה! אתה הרי
חודשים אחרי המילחטה,״ מספר אביו
לא רוצה
הגיבור שלנו !״
אברהם, שוטר מזה 26 שנה בתחנת־המיש״

טרה המקומית •של טבריה ,״והחברים שלו
גם באותו ערב הזעיקו את בני מסם
לתיגרה שלא היה מעורב בה .״חבל שלא
בגדוד היו נושאים אותו על כפיים. הוא
היה הקמיע -שלהם, הכבוד שלהם.״
הלכתי למישטרה אותו ערב מוקדם יותר,״
ך• מה מחבריו שד בני מסס בטבריה מצטער אביו .״אילו הייתי שם זה לא היה
כשהשתחרר חזר בני מסס אל הכינרת,
צרכו סמים. על רקע זה היו להם קורה. אם הייתי במישמרת הייתי רץ לקפה
שעל חופיה גדל, בן למישפחה ותיקה,
שכמה מבניה הם מוותיקי הדייגים של סיכסוכים ומריבות עם קבוצה של ערבים ומחסל את הריב בין שתי החבורות.״
טבריה, רצה גם בני מנעוריו להיות דייג. שהשתלטה על חיי־הלילה והעולם התחמסתבר
שאחרי הופעתו של בני מסס
הוא עזר לדודיו בדייג, התמהה בדייג תת״ תון של טבריה.
יצא עיסא לנצרת, הזר משם עם קבוצה של
אחד מאלה היד, מוחמד עיסא סלח, ידידים. לטענת המישסרה, כאשר נודע על
מימי והפך לאחד הצוללנים המעולים ביותר
ביריון ערבי מנצרת. הוא היה דמות ידועה כך לבני מסס, הוא נטל את רובה ה*
של טבריה.
בתעודת השיחרור שלו מצה״ל, רשומות בעולם התחתון ואפילו אנשי המישטרה קלשניקוב שהיה ברשותו, יצא לחפש את
שתי ההערכות. בסעיף ההערכה רשום: לא ששו להתנגש עמו. היא היה מופיע קבוצת הערבים בעיר. הוא מצא את עיסא
״הוכיח את עצמו מעל ומעבר למצופה ב־ בטבריה במכונית אמריקאית אדומה ומב ליד קפה ארבל, וירה בו שם.
בני, הבכור בששת הבנים של מישפחת
מילחמת יום־הכיפורים.״ אבל בסעיף ההת ריקה, לבו-ש לבוש מטורזן. פחדו להתעסק
איתו, מפני שחבריו הערבים סיפרו עליו מסס, כלוא עתה בנצרת. הוא שרוי שם
נהגות רשום שם :״מניח את הדעת.״
״הים היה כל החיים שלו,״ מספרים שבמו ידיו דחף את אביו מגג ביתו והרגו. בדיכאון עמוק, למרות שכל חבריו עולים
מוחמד עיסא סלח וכמה מחבריו רכשו אליו לרגל. מספר אביו :״בני נשאר בחור
עליו ידידיו ,״הוא אהב שגי דברים: את
הים ואת החברים. בשביל החברים הוא בטבריה את קפה ורד, אותו הפכו למרכז ביישן. הפירסומת מעצבנת אותו. גם את
היה מוכן לתת הכל, את הנשמה וגם את העסקים שלהם. מדי ערב היו מגיעים ל הצל״ש שהעניקו לו לא נסע לקבל בירוכל
הכסף שהיה לו. בכל חופשה שהיה מקום ערבים מהשטחים, בעיקר משכם ו״ שלים• הוא אמר שזה מגיע לא לו אלא
לאלה שנפלו. הכינו גם מסיבה לכבודו ב־בא
מהצבא, אפילו אם זאת היתד. חופשה ג׳נין, אך אפילו מעזה. מוחמד עיסא היון
בית־החייל בטבריה והוא לא הלך. חוא
לכמה שעות, הוא היה מביא את החברים מספק להם בחורות. יהודיות לבילויים. לא
שלו לבית הוריו, משאיר אותם -שם ויורד טבריניות, שכן אף בחורה מטבריה לא הרגיש כי לא מגיע לד כשהחברים הקרובים
לכינרת לצלול ולדוג דגים. הוא היה חוזר היתד, מעזה לעבוד שם, מפחד בני המקום. שלו אינם.״
בטבריה לא שינו את הדיעה על בני
עם -שלל דגים, מנקה אותם לבד ועושה
בין חבורתו של מוחמד עיסא לחבורתו
לחברה שלו ארוחות־דגים מפוארות, עם של בני מסם היו פורצות מריבות ותיגרות. מסס. עבור הנוער המקומי הוא נשאר אותו
משקאות חריפים ומוסיקה יוונית, שיהיה מוחמד עיסא היה נוהג להתגרות בצעירים גיבור כמו שהיה בתום המילחמה. אולי
הטבריינים ולהקניטם :״אני אעשה עוד אפילו גיבור יותר.
לכולם שמח על הלב.״
עם שיחרורו החל לעבוד כמציל בחוף־ את כל האחיות שלהם לזונות שיעבדו אצמיתוס
השקט
בטבריה. בחורף, כשהתחשק לו לי !״ אבל פחדו להתעסק איתו. רק בני
לעבוד. היה חוזר לצלול ולדוג. אלא שב מסס, שהיה בעל כושר גופני וכוח בלתי
חורף הוא לא אהב לעבוד באופן מיוחד. רגיל, היה יכול להתמודד עמו.
של גיבור
״כשהיה חסר לו כסף,״ .מספר עליו אביו
כי בני היה בעל הילה של גיבור• כשהשוטר
,״היה יורד לדוג. לפעמים היה היה מופיע בבית־קפה בטבריה היו מוחאים ** ודד גורטדר בן ד,־ 21 מקריית־מוצ-
מרוויח אלפיים, שלושת אלפים לירות ב־ לו כפיים. בכל מיקרה של ריב היו קוראים
י ע קין, הוא בעל רקע אחר מזה ל בני

חשוד מסם
החברים נשאו על כפיים
שזכתה לפירסום .״אבל לו היתה תמונה
אחרת בראש,״ סיפרה אמו. אחרי מה ש קרה
הוא נכנם הביתה ופרץ בבכי קורע־לב.
אחרי זה הוא השתנה לחלוטין. הוא געשה
מסוגר ולא רצה לדבר יותר עם אף אחד
על הנושא ששמו מעלות. הוא נעשה אדיש
וציני לבל הסובב אותו.״
עודד ושניים מחבריו, שהורשעו יחד י
עמו בשוד המזויין, שכרו דירה ליד בית
הוריו. שם היו מבלים את זמנם. כשהיה
חוזר משירותו הצבאי היה עודד סועד על
שולחן אמו והולל לבלות עם חבריו.
״החברים שלו היו לועגים לו,״ מספרת
אמו ,״הם היו קוראים לו: פחח! אתה
לא גבר! יכול להיות שהוא רצה להוכיח
את עצמו, להראות שבכל זאת הוא עוד
משהו. אני מקווה שעודד יצא מהעניין הזה
בלי צלקות. אני לא אתן עוד למיתוס של
הגיבור לסבך את בני!״

במדיגה

פרקליט בכור
לא בדרכים מקובלות

מישפט
שכרהשל סו רנוג ר פי ה

האם תיאלץ התיירת
היפהפייה לגייס 20 אלך! ל״י
בדרכיס לא־מקובלות
כדי להיגצל ממאסר?

באחר-צהריים סגרירי בחת המטוס -מ-
קופנהגן בנמל־ד,תעופה בן־גוריזן בלוד,
וממנו ירדה צעירה בלונדית חטובת-גיזרה.
עוד תיירת אחת. אך היתד, זו תיירת מסוג
מייוחד מאד.
כמחצית השעה אחרי נחיתת המטוס,
צעדה סוזן קליינקופט בת ד,־ ,22 תושבת
קופנהגן, לעבר המסלול הירוק, הפטור-
ממכס, כשבידה מיזוודה כבדה. פקידי-
המכס התבוננו אף הם בתיירת היפה, ש משכה
את תישומודליבם של כל הגברים

באולם בית־הנתיבות. מבטם של אנשיה,מכס
היד, מיקצועי ובוחן. מדוע היתה
המיזוודה כבדה כל-כך? ואם היא כה כבדה,
מדוע בחרה הצעירה הדנית לעבור
במסלול הירוק דווקא?
פורנוגרפיה ציבעונית. מבטיהם המוקסמים
של אנשי המכס הפכו מייד
מבטי־חשד. סוזן התבקשה לפתוח את
מיזוודתה לביקורת. בפנים סמוקים צייתה,
וחשפה את האוצר שהביאה עימה מדנמרק
214 :סרטים פורנוגרפיים ציבעוניים,
באורך של 60 מטר כל אחד, ועוד 6סרטים
פורנוגרפיים ציבעוניים קוליים. לטענת
אנשי־המכם, ערכם של הסרטים היה
למעלה מ־ 26 אלף לירות.
המישטרה נהגה בסוזן למופת. היא לא
נעצרה. רק דרכונה נשאר בידי השוטרים,
והסרטים הוחרמו.
שלושה שבועות אהרי קבלת־הפנים שבה
זכתה סוזן בנמל-התעופה, כתב שופט-
השלום אריה אבו״ארי, בבית־מישפט-ה-
שלום בתל־אביב, בגזר־דינו, כי הוא מטיל
יעל הדנית היפה ״קנם בסך 20,000 לירות,
או שישה חודשי מאסר תמורתם.״ השופט
הסביר, כי הקנס שהיה צפוי לסוזן
מתקרב ל־ססס 150,ל״י.
סמן, מצידה, טענה בפני השופט כי
נתבקשה על־ידי חברה הישראלי, שאותו
הכירה בקופנהגן, למסור את הסרטים לכתובת
מסויימת בתל־אביב וכי -תמורת
שירות זה תקבל את כרטיס-הטיסה חינם.
היא סיפרה כי לא ידעה שהדבר אסור,
מפני שבדנמרק אין זו עבירה להעביר
סרטים מסוג זה.
אך התביעה ציינה כי מדובר בעבירות
אחדות, לא באחת בילבד. טחן נאשמה
בין השאר שמסרה מידע בלתי-נכון כאשר
עברה על המסלול הירוק, למרות ׳שב-
מיזוודתה נמצאו 220 סרטים פורנוגרפיים.
כן נאשמה בייבוא סחורות לישראל ללא
רישיודייבוא, ובעשיית מעשה על־מנת
להתחמק מתשלום מם שיש לשלמו.
סוזן גילתה תקיפות, כאשר הודיעה שאין

האוטוביאנק׳ היא מכווית
משפחתית מדווחת וחסכונית
בדל ק. דק <8ל,״מ לליטר
בנסיעה ממוצעת בעיר.

היא מוכנה לגלות את שמו של הגבר
שסיבך אותה, כאשר שלחה לישראל עם
הסרטים.
0צ אלף ל״י מניין? השופט מצא
אותה אשמה, והורה שאת הקנס, בסך 20
אלף ל״י, עליה ל*שלם מייד. פרקליטה
ביקש מן השופט לדחות את התשלום ב-
30 יום, על־מנת שיוכל להיוועץ בנדון
עם אנשי השגרירות הדנית בתל־אביב.
הבקשה נענתה בחיוב, אך בינתיים הוברר
לסוזן כי ידידה הישראלי, שסידר אותה,
אינו מוכן לשלם עבורה את הקנס. למרות
הכל לא גילתה את שמו, והחלה מחפשת
כסף כדי להציל עצמה ממאסר.
בינתיים מצאה לה חבר, צעיר העובד
כצוללן באילת, וגם העיר הדרומית מצאה
חן בעיניה. החבר החדש הבטיח לסוזן כי
ימכור את אופנועו, וישיג את היתרה, כדי
להשלים את הקנס העומד על 20 אלף

פרקליטה של סוזן, עורך־הדין הרמת־גני
אורי בכור, הגיש בשבוע שעבר, לבית-
המישפטקו•,מחוזי בתל-אביב, עירעור על
חומרת העונש, וציין כי אין כסוחה של
הצעירה לגייס בדרכים מקובלות את הסכום
הנדרש.
אם ידחה בית-המישפט־ד,מחוזי את ה־עירעור,
תצטרך סוזן ללכת לבית־הסוהר
לחצי־שנה. הברירה האחרת שבידיה :
להשיג את הכסף בדרכים בלתי־מקובלות.

דרכי אדם
מסעות הרבה בו ל ג רי
חרב שד מכבי יפו,
אברהם בפר 83 ,ע רברזיר
זגייס תרומות דאיצמדיון חחדש
שד מכבי יפו
השמועות שנלחשו מפה־לאוזן בשבועות
האחרונים טענו, כי סוף־סוף הצליחה ה
נאשמת
קליינקופט
לא בידיעה ברווה
רבנות לגרש מן הארץ את הרב אברהם
בכר, רבה של הקהילה הבולגרית ביפו,
הרב של מכבי יפו ואחד הרבנים הפופולריים
במדינה .״הרב היגר״ ,התלחשו
צאן־מרעיתו ברחובות יפו .״הרבנות ביטלה
את רישיון־המוהל שלו. הוא נשבר
וירד לאמריקה.״
הרב בנר הרפורמי, היה מאז־ומתמיד
אגוז קשה לפיצוח. הרבנות הראשית לא
הצליחה לנפות עליו את עולה. אומנם,
לערוך חתונות הוא לא הורשה, אך כל
מחותנת בולגרית שכיבדה את עצמה, ביק שה
את נוכחותו. הרב בכר היה מגיע
לחתונה בלוויית רב נוסף, שהיה חותם
על המיסמכים הרישמיים. למעשה, מי שערך
את החתונה היה הרב בכר.
לפני חודשים אחדים ניסו אנשי הרבנות
לשלול ממנו גם את הזכות לשמש
כמוהל, אולם הפעם ניצח במילחמה הרב
היפואי, שבלט לאחרונה בהופיעו במודעת-
פירסומת למרגרינה, באשר חייך מעל

באוטוביאנק׳ שלוש דלתות,
אחת מהן מאחור. הנפתחת
כלפי מעלה והופכת את
המכונית למיני-סט״שן.

חצער, ומכיו1ונ; תר -אביב -טלקאד חב׳ מע ם וחי הססנר , 64 סל• .03-263925.03-17538 .רוטרי ם -א. נרקוניץ דחי ינאי .4סר .02 2255?2 .תיסה -ניר רכב נשם רח־ הנאידס
מוסך סרכו׳ חצייה,,
,55 ם ל 5392,ו5־ 04 באלי שבע -בוסל׳ דרך חברון. אזור החננשיה, טל .057 77021 .נתניה -מוסך סרבו׳ בונ ם. טל .053-23037 .שרוח: תלאביב
חולון -וחחסוע . 13 פל ,03-053491 ,׳רומזרים 10 -סך נדעון לוי. או 1ר החעשיה. חלפיות סל :02-67555 .חיפה -א״ב׳ אח עזריה. חוף שטן, טל .04*460456

באר־נסבע -כרמלי, טל .057-77021 ,נתניה -חוסך מרבו־ בשח. סל.053 73037 ,

העולם הזה 2013

דפיהם האחוריים של שבועוגי־נשים ועיתונים
נוספים, ואף הוקלט לתשדיר־פירסומת
ברדיו.
בולגרים ככרזיל. כאשר שואלים את
בתו של הרב, לאה, היכן אביה, מצהירה
היא :״הוא רשאי לעשות ככל העולה על
רוחו. הוא יכול לנסוע ולהגר, בלי לשאול
אף אחד. אולם הרב בכר רק מטייל לו
בימים אלה בברזיל, ואולי אפילו נקלע
לחגיגות הקרנבל בריו דה־ז׳אנרו.״
״בברזיל,״ מספר הרב הרפורמי אלברט
בן־בסט, הממלא את מקומו של הרב
בכר בניהול ענייני הקהילה הבולגרית ביפו
ובניהול בית-הכנסת אוהל סיני, בשרירות
ירושלים.ביפו ,״חיה קהילה גדולה
של יהודים ממוצא בולגרי שירדו לשם
מיפו. הרב בפר נסע לברזיל כדי לגייס
^ תרומות בשביל האיצטדיון החדש של
מכבי יפו, שאנחנו בונים.״
בבית-הקפה הבולגרי יודע מישהו לספר
כי אירעו סיכסוכים בין הרב בכר לבין
הנהלת מכבי יפו, מאחר -שאנשי מכבי יפו
טענו כי אין הוא מעלה תרומות מספיקות
לבניית איצטדיון הכדורגל החדש. הרב
בכר נעלב, ולאחר שפויים הציע לצאת
למסע ארור לברזיל, ולגייס ישם כסף מהאחים
הבולגרים.
״הקהילות ישל יפו בברזיל עשירות
מאד,״ מוסיף הרב בן־בסט.
אולי עוד שנה. וכך מסתובב
לו הרב בכר בין הכפרים והערים בברזיל,
:ואוסף כספים. המסע ית1כנן בקפדנות
4ורק מעטים ביפו, אנשי־סודם של הרב
בכר, הרב בן־בסט וראשי הנהלת מכבי
יפו, יודעים מהי המטרה האמיתית לנסיעתו
של האיש לחו״ל. השמועה שהופצה בעיר

הרב ככר
חרושת שמועות

על-ידי אותם אנשי-סוד היא כי ״הרב
נסע אל בנו, בניו־יודק.״ וזאת ,״כדי
למנוע עין־הרע,״ לח-ש בולגרי -שהתפלל
בדבקות בבית־הכנסת אוהל סיני.
^ מתי יחזור הרב ן זאת אין איש יודע.
! הרב אלברט בן־בסט סבור :״כשיאסוף
מספיק כסף, יחזור.״ הבת, לאה :״כשירצה.״
אנשים ברחוב :״אולי עוד שבוע,
אולי עוד שנה, אבל הוא יחזור.״ ואנשי
מכבי יפו מייחלים כבר לכסף.

העול : 1 1 :1

מוסה להציל את
נישואיו יי
כמה שעות א ח רי הופעת הגליון האח רון
של ,,העולם הז ה ״ ב חו צו ת הארץ כבר
טילפנה הז מרת דליה לבי א, ה שוהה בהאמ־בורג,
לעורך השבועון.
דליה שמעה מפי ידידיה, שטילפנו לה
לגרמניה, על תוכן הכתבה של ״ ה עול ם
הזה״ ,שנאמר בה שהיא עומדת להתגר ש
מבעלה, פיטר רי ט מיי ט טר, ה מ תגורר במי־אמי-ביץ׳
.דליה ביק שה להע מיד א ת הד ברי
ם על דיו ק ם. היא דיברה בכנו ת
ובגילוי-לב.
״נכון שיש משבר ב חיי הנ שואין שלנו,״
אמרה דלי ה.
״ או ל ם אני עושה א ת הכל כדי להציל
א ת הנ שואין. אנ חנו — פיטר ואני —
מ שתדלי ם ככל יכול תנו ל ה תגבר על המש בר,
למען שני הילדי ם.
מייצגות את ישראל שלוש נשים, גורמת
לי נחת. משום כך באתי.״
אשל חיתח אחת מתוך כ־ 200 אורחים
במסיבה שנערכה בבוטיצ׳לי לכבוד שלישיית
שוקולד, מנטה, מסטיק, שיצאה ביום
השני השבוע, יחד עם מתי כספי, לייצג את
ישראל בתחרות הארוביזיון בהולנד. היא
עברה בין אנשי עולם הבידור הרבים כ־אילנית,
הגשש החיוור, שייקר, אופיר, תיקי
דיין ושמואל רודנסקי, שנכחו במקום והתעניינה
בבעיות המיקצוע שלהם.
הלהקה יצאה בחסותן ובמימונן של שתי
חברות מיסחריות: ניבה לאופנה ומרי
קוואנט לאיפור.
בהולנד התקבלו הבנות על-ידי נציגי
חברת מרי קוונט, המארחים אותן במשך
כל שהותן באירופה.
כמו ״החיפושיות״ .הרעיון לשלב
אמנים פופולאריים במיבצע פירסום רחב־היקף,
כנהוג בעולם מזה שנים, נולד לפני
כשנה במוחם של שני פירסומאים צעירים:
משה תאומים מפורום ויהודה אלעזר.

״אינני ב טו ח ה שנצליח בכך. אנ חנו
יכולי ם לעשות רק מהש אנחנו יכולי ם,
ו אנ חנו אנו שיים. אולי נצטרך בטוף ל ה תגרש.
אבל לפני כן נעשה מאמ ץ רציני כדי
למנוע זאת.״
דליה, שחשוב להמ אד מ ה חו שבים
עליה בארץ, ביק שהלפרטםאת הדברים.

הם החליטו לנסות לשלב בתחרות הארז־ביזיון
חברות אותן הם מפרסמים, כנות-
נות־חסות לשיר הישראלי.
במשך חודשיים בדקו את עולם־הבידור
הישראלי, והגיעו אל ירדנה ארזי, רותי
הולצמן ולאה לופטין, שלישיית שוקולד,
מנטה, מסטיק. תחילה נתקלו השניים בתגובות
מהססות מצד הבנות. אך משהוכיחו
להן כי להקות מכובדות כמו החיפושיות,
והאבנים המתגלגלות כבר עשו
זאת לפניהן, והופיעו כמייצגות של חברות
מיסחריות, הפשיר הקרח, והבנות הסכימו
להשתתף במיבצע.
אז פנה תאומים אל שלמה אילת (,)31
מנכ״ל חברת מרי קוואנט בישראל, שנולד
בחיפה, היה יו״ר אגודת הסטודנטים
בטכניון, מהנדס ייעול וייצור ואחד זד
מנכ״לים הצעירים במדינה, ושיכנע אותו
בכדאיות השילוב של החברה והלהקה. במקביל
פנה אלעזר לישראל ברוך (,)25
מנהל מחלקת הייצוא של ניבה, בעל תואר
בי־איי בכלכלה ואחד מארבעה חברי

פירסום דהול־נד באהבה
רבע מיליון ד״י הוציאו
שתי הגרות מיסחריות
על סיבצע ,,שוקולד; ,ונטה,
מסטיק״ לארוביזיון
הופעתה של יו״ר מועצת הפועלות,
תמר אשל, בבית הגבינות והיין היפואי
בוטיצ׳לי, גרמה הפתעה מושלמת. אשל,
•שאינה מרבה להופיע בפומבי, ובוודאי לא
בבתי גבינות ויין, הסבירה :״העובדה ש־העולם
הזה 2013

מנהל ״ניבה״ ישראל כרוך

מנהל ״מרי קוונט״ שלמה אילת
רוח צעירה

ההנהלה של החברה, ושיכנע גם אותו.
רבע מיליון. סידרת פגישות משותפות
בין חברוודהלהקה ומנהלי־החברות
הולידה, לראשונה בתולדות הפירסום בישראל,
את ההסכם שנחתם השבוע. בנות
הלהקה תופענה בסירטוני־הפירסומת של י
החברות, תבצענה את שירי הפירסום שלהן,
תופענה במודעות, בפלקאטים ובמיבצעי
יחסי־הציבור במשך שנה שלמה. כן התחייבו
בנות הלהקה להופיע על הבמה
בבגדים ובאיפור של שתי החברות.
תמורת כל זאת מממנות החברות את
נסיעתן של הבנות לארוביזיון, מעצבות
ומספקות להן ביגוד וצורכי־איפור במשך
שנה, כן מתכוננות החברות לשווק מוצרים
חדשים שיישאו את שם הלהקה.
הפקת תקליטי הלהקה, גלויות למעריצים י
וכל פעולות הפירסום של הלהקה יהיו
גם הם על חשבון החברות המיסחריות.
השבוע הושלם סירטון-הפירסום של החברות,
בבימויו של יורם לוי ובכיכוב
בנות הלהקה. שיר-הפירסומת, שהלחין ממי
כספי, הושלם אף הוא. מודעות פירסומת
ציבעוניות, פוסטר ציבעוני וסידרת מודעות
רגילה נמצאות עתה בהכנה.
כל מסע הפירסום של החברות. בשנה
הקרובה יבנה על המלצה אישית של
בנות הלהקה על המוצרים שהן תדגמנה.
עד כה עלה המיבצע לשתי החברות כרבע
מיליון ל״י.
בתחרות שתיערך במוצאי-השבת הקרובה,
תעלינה בנות הלהקה על הבמה כשהן
לבושות בבגד אחיד שהכין עבורן גדעון
אובדזון. הבגד, המורכב ממכנסיים מתרחבים
וטוניקה, הוא בצבע לבן מבריק.
לעומת הבגד האחיד, יבדיל האיפור בין
הבנות: ירדנה ארזי, הטיפוס הסוער, תאופר
בגוונים חומים כתומים: רותי הולצ־מן
השובבה, בבורדו ושחור: ולאה לופ-
טין הרומנטית, בוורוד ותכלת כסוף.
עתה נותר רק לצפות שבנות ישראל
תיכנסנה לפרפומריות ותבקשנה שוקולד,
מנטה, מסטיק בצלוחיוודאיפור, או תזמנה
בגד בעל אותו שם.

במדינה

?(ססייתווו 1ת0מי(ן ן...
•וחד 71111 ויותר מפתיע

ו(0x11|1״*ווווזאלסוי

ליסטומויון

י <^תי 01ץ?115

וכן עם
שרה קסטלמן
סני ניר!,לאס (טזכזי)
ריו ״גו

סטאר

רי ק ו ״ ק מן

שבוע 3
״תכלת׳׳ ת״א
4.30 ,7.15 ,9.30

מדינת חוק
קן או ד אי
בריאות טיבוס ש ל רו ב אי ם
מכיפת־טיפום טרצה
כין עובדי בית־חחולים
על־שם שיבא.
ועדת־חחקירה 57 :טד
את הערבים:
בשישה־עשר מאנשי הסגל הרפואי בבית
החולים על-שם שיבא בתל־השומר,
פגע בחודשיים האחרונים חיידק הסלמונלה.
16 רופאים, אחיות, בני רופאים ועובדים
אחרים בבית־ההולים הגדול במדינה אושפזו
עקב הופעת חום גבוה, שילשולים,
הקאות וכאבי־בטן. האבחנה היתד זהר.
לגבי כולם: טיפוס-הבטן או, כהגדרתם
המדוייקת של הרופאים: טייפואיד.
המרכזניות, עובדות־ד,ניקיון והעובדים
ככוח־העזר של בית-החולים מספרים :
״פרצה מגיפה בתל־השומר. הרבה חולים
נדבקו במחלה, וגם הרבה רופאים.״ ביחס
למיספר הניפגעים, גירסדתיהם של עובדי
בית-החולים שונות. רובם מדברים על עש רות
חולים וכ־ 20 אנשי סגל. והכל מסכימים
כי זוהי מגיפה.
הרופאים ואנשי־ההנהלה נוטים להסתיר
את עובדת קיומו של הנגע. אחת מעובדות
מכון־הלב, ציפי כהן, שנפגעה במחלה,
סיפרה :״ההנהלה ביקשה שלא נפיץ את
עניין המחלה. אני חושבת שהמקור היה
בערביים שעבדו כאן.״ ציפי כבר החלימה,
וחזרה לעבודתה.
״חולים רא נדבקו:״ הנהלת בית-
החולים מכחישה כי גם חולים נפגעו במחלה.
ד״ר בולסלב גולדמן, ממלא־מקומו
של ד״ד מרדכי שני בניהול בית־החולים,
הקים צוות-חקירה שמטרתו היתה לחקור
מה מקורו של הנגיף.
״מאחר שרק הסגל הרפואי נפגע בנגיף,
ועדת־החקירה חקרה את ד,מיקרים שהיו

״השופט העליון מ׳ עציוני אמר בדיון :
״עלי להביע את השתוממותי על כך
שהשלטונות מיהרו להוציא לפועל את
הצו מאחר ובשעה 12 נודע למשנה
לפרקליט המדינה על כך שאני עומד
לדון בבקשה להוצאת צו על תנאי
בשעה 4היום (שבת .)27.3.76 ,אני
מורה על חקירת המקרה על־ידי היועץ
המשפטי לממשלה. לא ברור לי למה
היה צריו לבצע הצו 15 דקות לפני
השעה בה עמדתי לדון בעתירה. לכאורה
זה נראה כנסיון למנוע דיון
בעתירה. לכאורה, דבר שלא יתכן
במדינה דמוקרטית.״
(״הארץ״.)28,3.1976 ,

אנו מביעים את מחאתנו נגד בי זוי
בית המישפט הגבוה לצדק ונגד
השתלטותו של הממשל הצבאי על
תהליכי המישפט* .
מי יוזן את הדין על
הזאת 7

ההפקרות

הליגה לזכויות האדם
והאזרח בישראל
ת״ד ,14192 תל־אביב
.28.3.1976

בור־שופפין ליד ביתן חולים
מקום למיפגשים חברתיים

מיון הפסולת ליד חדר־הניתוחים
בלי בגדים מעוקרים
חולים, ולא תמיד ניתן לשמור על היגיינה
מינימלית,״ מסביר אחד הרופאים ,״במה־לקוודהילדים
ישנים לפעמים ההורים, דד

המדובר בעתירה בעניו גירושם של
חד״ר אחמד חמזי נתשי מחברון,
מנהל ביח״ח הממשלתי בבית ג׳אללח,
ושל ד״ר עבדול עזיו האג׳ אחמד,
רופא שיניים מאל״בירה, כדי לשפל
את מהלו הדיון בבית המישפט הגבוה
לצדק.

אנו מביעים את מחאתנו נגד גירוש
תושבים ממולדתם תוך הפרת
אמנת ג׳נבה הרביעית.

ממלא־ מקום המנהל גולדמז
החולים לא נפגעו
ידועים בסגל הרפואי. לא היו מיקרים
שחולים נדבקו בטיפוס בבית־החולים,״
מצהיר דוקטור גולדמן, המגהל-בסועל.
״אבל אני לא מכחיש שקיימים מיקרים
של חולים, שמגיעים לבית-החולים עם
מחלה מסויימת ונדבקים, תוך כדי טיפול,
במחלה אחרת
גם רופאים אחרים מודים בקיום ה-
בעייה. חם טוענים כי הסיבות להידבקות
במחלות שאותן לא הביא החולה עי-
מו, נעוצות בבעיית הצפיפות במחלקות
השונות, בעיקר במחלקות היל דים
ובמחלקות הפנימיות .״חוץ מזה, אנשים
באים לבקר בני־מישפחות או חברים

חולת־ טיפוס כהן
ההנהלה ביקשה לשתוק

נשארים בלילות, במיטה אחת עם בנם
החולה. זה מגיע לאבסורד כזה. עד ש לפעמים
נדמה שביתיההולים חזה הוא
מקום למיפגשים חברתיים, ולא לאנשים
חולים.״
הערכים אשמים -שיילכו. ועדת-
החקירה שמונתה בבית־ד,חולים ערכה
בדיקות דם, שתן, צואה ועוד, לכל עובדי
המיטבח וחדר־האוכל. מספר ד״ר נולד־מן
:״לי היד -ברור, שהתפשטות החיידק
קשורה במזון. בין הנפגעים בטיפוס היו
שני ילדים, בנים של רופאים שסעדו פעמים
אחדות עם הוריהם בחדר־האוכל וחוץ
מזר, לא היה להם שום מגע אחר
עם בי׳5־1־,חולים.״
חדר האוכל שוכן סמוך לחדרי־ד,ניתוח.
לידו ניצב צריף קטן, המשמש לריכוז
עודפי המזון מחדר־האוכל. הפסולת מ־חדר-האוכל
מרוכזת במרחק שלושה מטרים
מחדרי־ד,ניתוח. בצריף זה עובדים
כמה עובדים קשישים במיון הפסולת.
עובדים אלד, אינם לבושים במדי בית־החולים:
מיכנסים וחולצה לבנים מעוק רים׳
וכובע ירוק מעוקר.
״כן, לפעמים אנחנו נכנסים לדבר עם
חברים שלנו במחלקות ועל־יד חדר הניתוח׳״
סיפר אחד העובדים .״אין לנו בגדים
לבנים, כי אנחנו רק אוספים אוכל
בשביל חיות ואשפה.״
עובדת אחרת, שנפגעה במחלה ואוש־
(המשך בעמוד )34
העולם הזה 2013

לפני שלוש שנים נכלא אודי אדיב -
השבוע הלנה א שתו בעיקבותיו

ן• אשר יצאה סילכיה אדיב ביום
השישי האחרון לכפר הערבי טירה,
עם כמה מחבריה לליגה הקומוניסטית המהפכנית
(אירגון טרוצקיסטי שפרש מ־מצפן,
חבר באיגטרנציונאל הרביעי ה־טרוצקיסטי)
,לחלק את הכרוזים הקוראים
לתושבים לשבות, לא תיארה לעצמה כי
בערבו של אותו יום תגיע לכלא.
סמוך לשעה תשע בערב סיימו הצעירים
את מלאכת התעמולה בכפר, אספו את הכרוזים
שנשארו בסל־קש, וחיפשו טרמפ
לתל־אביב. הם עלו על משאית קטנה של
תושב הכפר, והניחו את הסל התעמולתי
מאחור. בכביש הראשי, ליד פרדס־כץ,
אותתה להם לפתע מכונית־מישטרה מסוג
פורד, לעצור. הנהג הערבי עצר, ומן ה מכונית
ירד רב־סמל יהודה כרמלי (מיספר
שוטר )40148 וניגש אל המשאית. השוטר
הציץ בסל מאחור, עיין רגע בתוכנו, והודיע
כי הוא לוקח את הסל עם הכרוזים,

יחד עם בעליו עימו למישטרה.
סילביה כבר רגילה לשוטרים. היא חשה
על בשרה מהלומות רבות, בהפגנות אין־
ספור שבהן השתתפה. היא לא נבהלה
מדיברי השוטר, שאלה אם הוא עוצר אותה
ואת חבריה• השוטר השיב בשלילה, הודיע
כי הוא לוקח אותם יחד עם הכרוזים ל חקירה
במישטרה. סילביה דרשה שיחזיר
לה את הסל ויאפשר לה ללכת, או שיעצור
אותה, ואז עליו להודיע לה מדוע,
בינתיים נאסף מסביב קהל רב, שתמך
בצעירה שהתווכחה עם השוטר והסתמכה
על סיפרי־החוק. השוטר רגז על ההתנגדות
הבלתי־צפוייה ועל הפגיעה בסמכותו, ביקש
מנהגו שיעזור לו להכניס את סילביה למכוניתו
בכוח. זו דרשה ממנו שיציג תעו־דת־שוטר,
שמא הוא מתחזה. הוא סירב,
אמר כי יזדהה רק במישטרה.
סילביה הכריזה בקול כי אדם המסרב
לזהות עצמו בתעודת שוטר ולוקח בכוח

רכוש של אחר, הוא גנב! השוטר הזועם
ונהגו תפסו את סילביה בכוח, סובבו את
ידה והכניסוה למכוניתם. אחריה נכנסו
חבריה עם סל הכרוזים. הנהג הערבי שהביאם
עד שם המשיך בדרכו.

הסתמכות
על החוק
ף• מישטרת רמת־ גן הודיעו לסילביה,
י— כי היא ואחד מחבריה יואשמו בהת־נגדות־בכוח
לשוטר ובהעלבתו, ועל־כן
ייעצרו ל־ 48 שעות. החבר השלישי למעצר
ישוחרר מייד. סילביה ביקשה ממנו שיודיע
על המיקרה מייד לעורכת־הדין שלה, לאה
צמל.
כאשר נוכחה סילביה כי עוצרים אותה
ברצינות, ביקשה שיאפשרו לה להתקשר
עם הוריה, להודיעם מה קרה (היא בת יחי־

דה) .השוטרים במישטרת רמת־גן סירבו.
הם לא הניחו לה להתקשר בעצמה לעד
רכת־הדין. סמוך לחצות הביאו אותה לבית־המעצר
באבו־כביר, הכניסוה לתא עם עוד
ארבע עצורות.
למרות האירוע הלא־שיגותי גברה העייפות,
וסילביה נרדמה מייד. בשש בבוקר
התעוררה, עם כולן, והסתגלה לתנאים.
מייד עם השכמה יש לשטוף את החדר
ולסדר את המיטות• אחר־כך יורדים ל־ארוחת־הבוקר,
חוזרים לתא עד הארוחה

התמרדות

התעמקות

הזדהות

סמל הליגה

סילביה כסטודנטית ()19)56

סילציה אדיב כיום גשואיה

הבאה. בין הזמנים אין מה לעשות. לא
איפישרו לה לקחת עימד. מיברשת־שיניים או
מגבת. בבית־השימוש לא היה נייר טואלט.
כך ישבה סילביה בתא באפס מעשה,
עד מוצאי־השבת. אז לקחוה שוב לחקירה
במישטרת רמת־גן, בפגי פקד יגאל אנקורי.
סילביה סירבה לומר דבר בלי נוכחות עז־רכת־הדין
שלה. אנקורי שאל אם היא
א־שתו של אודי אדיב, והיא השיבה בחיוב.
הוא שאל אם היא הולכת בעיקבותיו ובדרכיו,
והיא השיבה כי זהו עניינה הפרטי.
ארבעים־ושמונה. שעות ישבה סילביה
אדיב בכלא אבו־כביר, בחברת עצירות, ומשך
זמן זה חשה רק צער על הזמן ה־מתבזבז.
שכן, מייד עם צאתה, חזרה לעסוק
במה שעסקה עת נעצרה: חלוקת כרזדם
של אירגונה, הליגה הקומוניסטית המהפכנית,
הקוראים לערביי ישראל להצטרף לשביתה
הכללית במחאה על הפקעת קרק עות.
צער זה היה מעורב בסיפוק, שכן
עתה יכלה לחוש על בשרה, ולו לזמן
קצר בלבד, מה שעובר על בעלה, אהוד
אדיב׳ מזה שלוש שנים, ומה שיעבור עליו
עוד ארבע־עשרה שנים, עד שירצה את
מלוא תקופת מאסרו.
מעצרה של סילביה היה חוליה הכרחית
בדרך־החיים שבה בחרה! ,ומל נוסף להד
דהותה עם מנהיג אירגון החזית האדומה,
אודי אדיב, לו נישאה בכלא לפני שנה.
ממש כדיבר השבועה שנשבעת אשר. בעת
נישואיה, ללכת אחרי בעלה בטוב וברע,
מגשימה בת־הטובים מצפון תל־אביב את
תורת המאבק המהפכני של בעלה הכלוא.
ביום הראשון בערב, בתום 48 השעות,

הבדא

העדיפה המישטרה שלא להביאה לפני
שופט, ושיחררה אותה יחד עם חברה
בערבות עצמית. ביום השני בבוקר כבר
חזרה סילביה למלאכת הפצת חומר-
התעמולה.
נישואין כמיזוג רעיוני
ך * יל כי ה ק דינג כרג נולדה להוריה
בשוודיה, בדרכם לישראל מפולין, בשנת
1948 שנת הולדת מדינת ישראל. עד
שסיימה את ביודהספר, תיכון חדש בתל־אביב,
לא שיער איש כי הצעירה היפה
וחטובת הגוף תגיע לעמדת מנהיגות באיר־גוני
השמאל הקיצוני בארץ. הוריה, שניהם
מדענים בבירים במוסדות ידועים בארץ וב עולם,
גידלו את בתם היחידה כגדל נסיכה.
בביתם, ברחוב המאספים בתל־אביב, קיבלה
כל מה שרצתה. ככל בת־טובים למדה
גם היא לפרוט על פסנתר, ועד היום היא
מרגיעה את עצמה בנגינה.
אחרי התיכון המשיכה סילביה ללמוד באוניברסיטה,
קיבלה תואר ראשון בפסיכולוגיה,
עברה ללמוד מתימטיקה באוניבר סיטה
העיברית בירושלים, אחר השתלמה
באוניברסיטת לונדון, ובשנתיים האחרונות
החלה לומדת ערבית ולימודי המיזרח־התיכון
באוניברסיטת תל־אביב.
דרכה הפוליטית החלה בבחירות ,1965
בתנועת־הגוער של העולם הזה, שניגש לראשונה
לבהירות לכנסת. אחרי הבחירות,
כאשר נוצר קרע בין תנועת העולם הזה
לאירגון מצפן, עברה סילביה למצפן. ב־אירגון
זה בלטה, ביופייה בכל הפגנה,
היתד, מן הקיצוניות במאבקי הארגון לזכויות
הערבים והפועלים במיפעלים. ניתן
היה לראותה כימעט בכל הפגנה.
כאשר למדה באוניברסיטה בירושלים,
התקרבה לסניף מצפן בירושלים, שפרש
בשנת 1972 והקים את האירגון הטרוצ־קיסטי
הליגה־הקומוניסטית־המהפכנית. בעלה
לעתיד, אודי אדיב, פרש אף הוא מ־מצפן,
והקים את החזית האדומה — ששמה
המלא הוא הברית־הקומוניסטית־המהפכנית.
סללביה המשיכה להיות חברה באירגון ה־טרוצקיסטי,
התקרבה לאודי בתקופת מיש־פטו
לאחר שהיו חברים קרובים כמה שנים
קודם־לכן. למעשה, בעת מעצרו של אודי
שהתה סילביה בלונדון, חזרה ארצה ל־מישפט,
המשיכה לעמוד לימינו עד לנישואיה
עימו, שהיו אקט מופגן להזדהותה ה עמוקה
עימו ועם מעשיו.
שכן, האירגון שבו היא חברה הוא, כיום,
הקיצוני ביותר בין כל האירגונים׳ בהזדהותו
המוחלטת עם חזית הסירוב הערבית
של ג׳ורג׳ חבש, ובהתנגדותו לכל פשרה
בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים. אירגון
מצפן שינה את עמדותיו, תובע עתה זכות
הגדרה־עצמית לפלסטינים עד למתן מדינה

עצמאית, תוך שמירת זכות העם היהודי־ישראלי
למדינה משלו. הטרוצקיסטים תוב עים
את חיסולה של מדינת ישראל, והקמת
מדינה פלסטינית דמוקרטית, שבה יהיו ליהודים
זכויות אזרח אולם לא זכות היפרדות
במדינה משלהם.
בכך, למעשה, הגיע האירגון הטרוצקיסטי
לעמדות החזית האדומה של אדיב מלפני
שלוש שנים. המיזוג בין סילביה לאודי,
שהפך סמל בנישואיהם, היה, למעשה, גם
מיזוג רעיוני בין שגי האירגונים.
לא ייפלא, אם כן, כי אירגון טרוצקיסטי
זה פעיל ביותר בעידוד ההתנגדות הערבית
לכל שיתוף־פעולה ופשרה עם היהודים.
עשרות פעיליו פושטים בכפרים הערביים,
מתנג־שים לא־פעם בפעילי רק״ח ומצפן, הקוראים
לפיתתן משותף באזור. בשבוע האחרון
נעצרו כעשרה פעילים טרוצק^ס־טיים
בכפרים שונים׳ ואצל כולם ׳הוחרמו
כרוזים הקוראים להפגנות.

סילביה מחלקת כרוזים ()1965
התלהבות

ספורט

ורנד ליאופולד הוא זזבר בוועדת־הגץ דו
בהתאחדות־לספורט. בערבים הוא מאמן את
קבוצות הג׳ודו של מכבי ראשון־לציון ד
מכבי־רחובות. ליאופולד הוא רק אחד
מחברי ועדת־הג׳ודו אשר, בניגוד לתקנון
ההתאחדות לספורט, משמשים מאמנים
פעילים בג׳ודו.
לפני חודשים אחדים לקח עימו ורנר
את שני בניו לאליפות אירופה לנוער, שנערכה
בפינלנד, על־חשבון הכספים המאושרים
לוועדת־הג׳ודו מטעם ההתאחדות
לספורט .״בחוגי הג׳ודו אין כל ספק שבניו
אינם עומדים ברמה הנדרשת כדי לייצג את
ישראל באליפות־עולם !״ טען אחד מ־שופטי־הג׳ודו
הידועים בארץ.
תן לי ואתן לך. תקנון ההתאחדות
לספורט קובע :״ספורטאים ומאמנים פעילים
לא יוכלו להיבחר לוועדת הענף שבו
חם פעילים.״ מסביר עורך־דין אליהו לוצקי,
יו״ר איגוד הג׳ודו החופשי, הלוחם נגד אי-
ביצוע התקנון :״הוראה זו נקבעה כדי
למנוע כל אפשרות של משוא־פנים והעדפה.
ועדת״הג׳ודו קובעת את המינויים השונים
בענף הג׳ודו, מאשרת דרגות וחגורות, ו

תופעות־הלוואי שלהן. אז לא היתה ברירה,
וכל מי שנשאר בחוץ היה לפתע מנותב.
לא הוזמן לתחרויות, לא נשלח לאליפויות
בחו״ל, נשאר זרוק בצד. כך התארגנה
האגודה, במטרה לייצג את אלפי העוסקים
בג׳ודו, ללא שייכות לאגודת־ספורט.״
לוצקי אומר כי באופן מעשי, חברים באיגוד
הג׳ודו החופשי אנשים רבים יותר
מאשר בכל אגודה אחרת לג׳ודו (הפועל
או מכבי) .״אולם,״ הוא מסביר ,״מי שפעם
נרשם להפועל או מכבי, ואין זה משנה
אם הוא חבר שם או לא. האגודה ממשיכה
ל־שלם את דמי־החבר השנתיים -שלו, סכום
זעיר ביותר. כשיש בחירות, נקבעים מיספר
הכיסאות של כל אחת מן האגודות בוועדות
השונות על־פי מיספר החברים של אותה
אגודה, העוסקים בענף.״
האגודות עצמן אינן מכחישות עובדה זו.
״ככה נוהגת גם מכבי,״ אומרים בהפועל.
״ככה נוהגים גם בהפועל,״ אומרים במכבי.
אנשי איגוד הג׳ודו החופשי רוצים לפתור
את הבעייה, לפחות לגבי ענף הג׳ודו.
אזולאי :״בא, למשל, חבר הוועדה אדמונד
בוזגלו׳ שהוא מאמן פעיל, ואומר לאנשי
מכבי , :כל האנשים במכון שלי יצטרפו למכבי,
ואני אקבל כיסא בוועדה. ברור שזה
מעניק לו עמדת־כוח בענף הג׳ודו, יותר
חניכים במכונים שלו, ואפשרות להימצא
במרכז העניינים בכל הקשור בתחרויות.״
אי־לוחמה. לפחות לשניים מאנשי איגוד
הג׳ודו החופשי הוצע להצטרף לוועדה,

בוחרת את הנציגים שייסעו לתחרויות שונות
בחו״ל. אם חבר־הוועדה הוא מאמן
או שחקן פעיל, כמו מרבית חברי־הוועדה
כיום, נוצרים בין חברי־הוועדה יחסים של
,תן לי ואתן לך. זה מה שקרה עם ודנר
ליאופולד. הוועדה, שהוא חבר בה, אישרה
בעצמה את נסיעת שני בניו לחו״ל!״
התאר 33 ות חופשית .״עד 3מ 1היה
ענף הג׳ודו ספורט חופשי. יישבו בוועדה
אנשים שאהבו ג׳ודו, ושרצו לקדם את הענף,״
נזכר יעקב אזולאי, בעל נגריה,
שופט־גץ דו וחבר־לשעבר בוועדת הג׳ודו.
״מסוף 1973 החלו האגודות להשתלט לאט־לאט
על הענף. אלי פנו בזמנו גם אנשי
הפועל וגם אנשי מכבי, שאצטרף לאגודו־תיהם.
אני סירבתי, מפני שלא רציתי ש־הג׳ודו
ייהפד לכדורגל.״
״היו אחרים שהסכימו,״ מוסיף עמוס
גרינשפן. שופט וחבר־לשעבר בוועדה,
״וברור שהובטחו להם טובות־הנאה. אנחנו
סולקנו, כיוון שלא הצטרפנו לשום אגודה.״
מאז, השתנו פני הדברים בתחרויות ה־ג׳ודו.
יעקב אזולאי מספר שהחלו ללחוץ
עליו, בשמשו כשופט בתחרויות, להעדיף
מתחרה אחד על פני חבוץ .״אני יודע
שבעת דיוני הוועדה על המועמדים לאליפות
אירופה לנוער, ב* 4ד, היו דיבורים בנוסח
,אתה תשלח חניך שלך, ותמורת זה אני
אשלח חניך שלי.׳ ויכוחים כאלה אינם
בריאים. המיבחן צריך להיות ההישגיות.״
כך 3וה3ים כולם. בשלב זה התארגן
איגוד הג׳ודו החופשי. לוצקי :״היה ג׳ודו
חופשי כל הזמן, עד שהגיעו האגודות עם

תמורת הפסקת מאבקם בקיומה הבלתי־חוקי.
לוצקי :״נלחמנו בוועדה ונמשיך ל הילחם
בה, גם באמצעים מישפטיים, בתוך
ההתאחדות ומחוצה לה. התקנון נקבע כדי
שלא ייווצר פתח לשחיתות. והנה עתה
נפרץ התקנון, ובאמת הגיעה השחיתות.״
חבר-הוועדה מטעם מכבי, אדמונד בוזג-
לו, מחזיק בשני מכונים פרטיים, האחד
במרכז תל־אביב והאחר בחיפה. מי שנרישם
למכתו של אדמונד ממלא, בין שאר הטפסים
הנמסרים לידיו, גם טופס־בקשה
להתקבל כחבר במכבי.
חבר־ועדה אחר מטעם מכבי, יהודה
וזדיאס, משמש גם כמאמן בקגוצת־הג׳ודו
של מכפי רמת־חן. דניס הנובר הוא מאמן
פעיל במכבי הרצליה, וחבר ועדת־הג׳ודו.
כל אותם חברים אינם רואיס כל פגם
בישיבתם בוועדה, וחלקם אף אינו יודע
על קיומו ישל החוק האוסר על מאמנים או
שחקנים להיות חברי ועדה באותו ענף.
גם שניים מחברי הפועל בוועדה הם
מאמנים בפועל. אלי קרסנטי הוא מאמן
בהפועל גיבעת־השלושה .״אולם הוא אינו
מקבל שכר, כי הוא חבר קיבוץ,״ אומרים
במרכז הפועל. חבר אחר, שהוא אייש קיבוץ
גונן. משמש מאמן בקיבוצו ומורה לג׳ודו
במכון וינגיינו, אולם ״השכר שהוא מקבל
מגיע לקופת הקיבוץ, אז איפה הפגם ז״
עונים־שואלים במרכז הפועל.
אומר לוצקי :״עכשיו נתחיל להילחם
מבפנים, ולא נשקוט עד שיוחלפו חברי
וועדת הענף, על־מנת שפעילות ועדת ענף
הג׳ודו תהיה חוקית.״

ג׳ודז
שחיתות ע ל רימיורדם
חכרי ועדת הלודו
משטשיס טאמ3יס בגיגוד זתר!3ון

במדינה
(המשך מעמוד )32
פזה למשך שלושה •שבועות בבית־חולים
אחר, במרכז הארץ, מספרת :״חדד האוכל
של הפרסונל הוא ממש נגע תברואתי.
יותר גרוע מחדרי-אוכל בצבא.
הוא קרוב לחדרי-הניתוחים, ועלול לגרום
למחלות.״ ועדת־החקירה מצאה, אומנם,
שהמקור למגיפה היה חדר־האוכל.
״צעיר ערבי שעבד במיטבח באופן לא-
קבוע נשא עליו את החיידק,״ אומר דוקטור
גולדמן, ומוסיף, בתשובה לשאלה :
״לא כל מי שאכל בחדר־האוכל נתקף אוטומטית
במחלה. יש אנשים רגישים יותר,
ויש פחות.״ אנשי כוח־העזר, צעירים וצעירות
המבצעים את העבודות הבלתי-
מיקצועיות בבית־החולים מספרים כי אין
אפילו עובד אחד שלא לקה בכאבי־בטן
ובחום גבוה בחודשים האחרונים.
3וח לפטר ערכי. העובד הערבי• ,שבו
נתגלה חיידק המחלה פוטר מעבודתו, לאחר
שקיבל טיפול רפואי מתאים. דוקטור גולד-
מן מכחיש שעקב המיקרה פוטרו עובדים
ערביים, אולם הוא מודה כי כרגע לא
מועסק אף ערבי אחד בעבודה הקשורה
במזון. נוהל העברת המזון לחדר־האוכל
מהמיטבח, המרוחק כ״ 600 מטרים, הוא
בעגלות, כאשר המזון חשוף. חדר־האוכל
עצמו אינו נקי, והעובדים פונים מפעם
לפעם להנהלה בטענות על כך. ההלצה
הרווחת כרגע בבית־החולים היא, כי מעתה
יקפידו יותר על נקיון חדר האוכל והמיט-
בח ,״מפני שבין נפגעי המגיפה היה גם
המינהלן של תל״השומר.״
לאחד העובדים בכוח־העזר, גירסה שונה
במיקצת מזו הרישמית של בית־החולים.
הוא מספר :״נפגעו הרבה אנשי־סגל, וכנראה
גם הערבי נפגע מן המגיפה. הבדיקות
נעשו רק לאחר שעובדים אושפזו.
הערבי קלט גם הוא את החיידק, והיה
נוח לכולם להאשים את הערביים ולפטר
אותם. הם לא מאורגנים, ולא צועקים.״
אותו עובד טוען כי הנגיף התפשט בגלל
תנאי־תברואה ירודים. לדבריו :״עכברים
שורצים בכמה מחלקות, וליכלוך נמצא
בכל פינה.״
סיור קצר בבית־החולים מגלה, כי המחלקות
נקיות ומבריקות בחזית, אולם
מאחור מפוזרים אשפה וחומרי־בנייה המשמשים
לעבודות־שיפוץ בבית החולים.
ריח חריף של שפכים מגיע עד לתוך המחלקות
,״עקב עבודות אינסטלציה.״ פחי-
האשפה פתוחים, וההמולה והתנועה של
המון־האדם לא היו מביישים גם את רחוב
דיזנגוף במוצאי־שבת, המולה שוררת גם
בבית־הספר לאחיות, שם נדבקו תלמידות
אחדות בטיפוס. גם שם נשמעות
טרוניות על מצב התברואה הירוד.
עו 13ת הש3ה. הטיפול בחולים, אנשי
הסגל הרפואי, הסתיים. המסקנות הוסקו,
ומקור המחלה התגלה. דוקטור גולדמן
ורופאים אחרים אומרים, כי לא היו מיקרים
שבהם הדביקו אנשי-הסגל חולים
במחלת הטיפוס. אימהות הנמצאות במח לקת
הילדים, ואשר מטעמים מובנים סיר בו
להזדהות, טענו כי ילדים המאושפזים
בביודהחולים בגלל מחלות שונות, נפגעו
במשך אישפוזם ממחלות־מעיים שונות,
שתופעות־הלוואי שלהן דומות לאלה
של הטיפוס.
דוקטור גולדמן :״הנושא של מחלות
מעיים למיניהן קשור בעונות השנה. בקיץ
יש הרבה מיקרים של שילשולים
והקאות ואנשים, ובעיקר הורים שילדיהם
מאושפזים במחלקות הילדים, נכנסים
לפעמים לפאניקה מייותרת. לא תמיד
זה טיפוס. האוכל מבושל במחלקות עצמן,
והמיטבחים וחדרי-האוכל נקיים בדרך-
כלל.״
דוקטור גולדמן יודע לספר, כי בחודש
ינואר השנה נתגלה חיידק במחלקה האורטופדית,
וחולים קיבלו זיהומים שונים.
המחלקה נסגרה, החיידק אותר באחד החולים,
זמגיפת הזיהומים שסכה.
״המילחמות הקשות בבתי-חולים הן נגד
הזיהומים למיניהם,״ אומר ד״ר גולדמן.
״במר שאם היה תקצע גדול יותר, וניתן
היה למלא את כל תקני כוח־האדם, הניקיון
היה משביע את רצון כולם• אולם גם
כך, המצב סביר בהחלט.״
אך אימהות שילדיהן מאושפזים, וחולים
במחלקות אחרות, טוענים כי בינתיים סובלים
הם, והם חשופים למחלות ולצרות
נוספות על אלה שהביאו עימם מן הבית.
״היו חולים שנדבקו בטיפוס,״ סיפר
חולה השוכב במחלקה פנימית ,״אבל חקרו
רק את הטיפוס של הרופאים.״

ביטחון
טרמפעל המי פעל
בניבוי המ3חלי 0עוסקים
עובדי חמיפעל הביטחו3י
בעבודות פרמיות, בשעות־העבודה
במיסעל ועל חשבו3ו
״מי־שרד־הביטחון אינו יכול להסתדר
בתקציבו הנוכחי.״ זהו הנוסח השגור בפי
שר־הביסחון, שמעון פרם, בכל דיון על
תקציב מישרדו. אולם שר־הביטחון לא
שמע, כנראה, כיצד במיפעל ביטחוני
מסרים מאד במרכז הארץ מתבזבזים כספי
הציבור, ומנוצלים על־ידי עובדים לעיסקי־הם
הפרטיים בשעות העבודה ומחוצה להן.
מערבות סטריאדפו3ידת. דניאל״
מועסק כאלקטרמאי, במיפעל השייך ל־מישרד־הביטחון
במרכז הארץ. הוא יודע
לספר על עובדים רבים, המנצלים חלק
משעות עבודתם לביצוע עבודות פרטיות.
״אנשים אלה בונים מערכות סטריאופוניות,
מרכיבים רמקולים ומתקנים ציוד
חשמלי אחר, תוך •שימוש במכשירים וכלים
של המיפעל,״ מספר דניאל .״אנשים
אלה מכונים, המאפיה׳ של המיפעל. מוצאם
מרומניה, ומאחר שהם בני גילם של המנהלים
הזוטרים, החלו לעבוד איתם כש נפתח
המיפעל, ויחסיהם ההדדיים ידידותיים
מאד. הם מנצלים זאת, מתוך ידיעה
שאיש לא יעז לגלות זאת.
-,גם המנהלים הבכירים שמודעים לתופעה,
אינם רוצים להסתבך איתם, ומעדיפים
לשתוק. קבוצה זו מבוססת, והשפעתה
על רוב העובדים רבה, מודגם שהעובדים
מעדיפים את המצב כמות־שהוא. מי לא
רוצה היום לעשות כסף מהצד?״
יותר בסף מהמשכורת .״המצב
נעשה חמור עוד יותר בשנה האחרונה,״
מגלה דניאל ,״עד לפני כשנה לא העזו
האנשים האלה, המבצעים עבודות פרטיות
בתוך חמיפעל, להשתמש בחומרים, חלפים
וציוד אחר השייך המיפעל. הם היו מביאים
את החלקים איתם, מהבית. לאט-לאט
החלו מקבלים ביטחון, ומאחר שידעו ש ההנהלה
יודעת על העבודות הפרטיות ולא
איכפת לה, התחילו להשתמש בחומרים
שבתחומי המיפעל, בהתאם לצרכיהם.״
המצב כיום, כפי שמתאר אותו דניאל,
הוא כזה שקבוצה גדולה _של עובדים,
מרביתם עובדי אלקטרוניקה, המשכילים
משאר העובדים במיפעל, מרוויחים בעבודות
הצדדיות שבהן הם עוסקים בשעות
העבודה, יותר מן המשכורת המשולמת
להם על־ידי מישרד־הביטחון עבור
עבודתם במיפעל.
,״אפשר לשמוע עובדים מתפארים, ש במשך
שבוע הצליחו לגמור לבנות מערכת
סטריאופונית ולהרוויח למעלה מאלפיים
לירות,״ ממשיך דניאל, החושש
לעבודתו ומשום כך ביקש להעלים את שמו.
״מוסר־העבודה ירוד. לאיש לא איכפת.
מנהלי־העבודה ושאר המנהלים הזוטרים,
אדישים לחלוטין. הסיסמה הפופולרית
היא, :אני עובד לפי מה שמשלמים לי,
ולפי מה שמשלמים לי אני עובד אפילו
יותר מדי ,.אנשי ה,מאפיה׳ הוותיקים והבטוחים״
שלהם כבר אי־אפישר לעשות
כלום, אינם עובדים יותר מאשר שעתיים
נטו ביום. השאר, ההולכים בעיקבות המנהיגים
המפוקפקים, עובדים מחצית משעות
העבודה הנרשמות לזכותם.״

•טעות 3ו0פדת לעבדדות פרטיות.
באותו מיפעל קיימת הקצבה של שעות
נוספות, המגיעות לכל פועל מדי חודש.
״חלוקת השעות הנוספות אינה מותנית
בכמות השעות הנוספות שהמיפעל נזקק
להן,״ מספר דניאל .״השעות הנוספות הן
הטבה סמוייה, שכן המיפעל אינו זקוק ׳אף
לשעה נוספת אחת עכשיו, כשלא עובדים
את תפוקת כל השעות. השעות הנוספות,
משום כך, הן קודש לעבודות הפרטיות.
ככל שהעובד ותיק יותר, כך הוא מקבל
יותר שעות נוספות, ומבצע יותר עבודות
פרטיות.
״מדובר כאן במעילה גלוייה בכספי
משלמ-המיסים, ובשימוש בתקציב לחוץ
ומצומצם למטרות רווח פרטי. כדאי ש מישהו
בצמרת יביט לפעמים למטה,״ מזהיר
דניאל.
אך במישדד-הביטחון מביטים, כנראה,
רק קדימה ולמעלה.
* השם בדוי.
העולם הזה 2013

במדינה
אגודות

הצדקהא בו דשל !צד״״יר

צעיר ירושלמי חקיס
אגודה שמטרתה להפסיק
את ההתעללויות בתוף צה״ל

גלילה חורסי, לפני שבועות אחדים,
ניראה צעיר כבן ,25 כשהוא משוטט ברחובות.
ירושלים ומדביק מודעות גדולות
על חלונות־ראווזז של חנויות ובתי-מיסחר,
על-גבי לוחות־מודעות וקירות חשופים.
המודעות, שיום לאחר־מכן נתלשו בידי
עובדי־העירייה, קראו להפסקת ההתעללות,
ההשפלה, עיוותי־הדין והפעלת לחצים
ואיומים בצה״ל. האותיות הגדולות זעקו:
״צדק גם בצה״ל.״
הצעיר מדביק המודעות, שגם כתב אותן
ודאג להדפסתן, הוא דויד אמויאל, בחור
שחרחר ותמיר שדיבורו איטי ושקול עת

מוחה אמויאל
לעשות צדק —

מה חמים הלילות
את מנוע ה מכוני ת ב בו ק ר
בגולן...
הירדן,
בלי בעיות.

מצטרף יצב
— בכוחות משותפים
הוא מסביר :״השתחררתי מצה״ל לפני
שלוש שנים, אולם עד היום הזה לא
הצלחתי להשתחרר ממה שעבר עלי בסוף
שירותי, אחרי שניכלאתי בכלא אר בע.״
עושים
מה שרוצים. דויד ביצע
עבירה של נהיגה ללא רשות, ונשפט ל־70
ימי מחבוש בפועל 70 .ימים אלה הפכו
לדויד אמויאל סיוט שעדיין לא השתחרר
ממנו, עד היום .״הייתי חייל ותיק, ובאמת
היה לי קצת קשה לקבל על עצמי
את המישמעת החזקה של הכלא,״ מסביר
דויד בעצבנות, בהיזכרו באותה תקופה.
״עלו עלי סוהרים אחדים, וקצין אחד
היכה אותי כמה פעמים בלי סיבה. הרגש תי
שאני אפם, אפם מוחלט, ושכל אחד
יכול לעשות בי מה שהוא רוצה.״
באחד הימים הורה מפקד הפלוגה, סרן
(כיום רב־סרן) זאב שאלתיאל, לאסירים
אחדים לגשת להסתפר. אחד מאלה היה
דויד. על־פי כל הנוהלים הצבאיים פנה
(חמשו בעמוד )36
העולם חזח 3013

...בסיני. בבקעת
או בכל מקום אחר.
ה לי לו ת יכולים להיו ת יפים
וחמים כשאתה לוקח איתך
ר די ־ ס לי פ ר, שק השינה
היחיד ב עו ל ם המצויד
בחימום חשמל.
עליך רק לחבראת הרדי־ס
לי פרל סו ללה עול מכוני ת-
ואתה נהנה משינה חמימה
אפילו כ שב חו ץ קור מקפי א
עצמות.
ה ר די -ס לי פ ר אינו צורך יותר
אנרגיה מ מכ שיר רדיו רגיל
ב מכוני ת. לכן תו כ ל להתניע

מערכת החימו בשקה שינה
שולב ה ב תו ךהשכבההרכה
של האריג. בנותגה ל ך נוחות
וחמימות כאחד. בין אם אתה
מ שת משב חי מו ם ובי! אם
לא. ר די־ ס לי פ ר הוא ש ק -
שינה אידיאלי.
בפעם הב אהכשתצטרך
ללון בחוץ. תחת כי פ ת
ה שמיים. הצטייד בררי־ס
לי פ ר. הוא עו ש ה את
השיגה בחוץ לנ עי מהכ מו
השינה ב בי ת נכמעט).

מיוצר ט״ינוגל בט״מ,גו יב 3ה. להשיג אצל ״מסחר ריטה׳׳ת״א רח. רטנו 23ט 8/7ו8258

ביריד הקניות ־

גני התערוכה ביתן 10

במדינה
לראות ולהראות
במחיר סביר בהחלט
תוכלי לשפר את הופעתך
החיצונית.

פני
ל,,עדשות מגע
בינלאומיות״/
שם יעמדו לרשותך מיטב
המומחים מחו״ל
לעדשות מגע.

הנחה

לפתיחה
׳להתראות
״עדשות מגע בינלאומיות״
ת ל אביב
רח־ אלנבי ,46 קומה א׳
טלפון 55044

אנו מחפשים בתים חמים
ן עגור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים
רחוב מדמה ,80 ימו

מל 827021 .

תן טרמ 3
לחייל

(המשך ממעוד )35
דויד אל מפקדו, וביקשו שישקול שנית
אם אכן הוא זקוק לתיספורת.
״מרגע זה ואילך,״ הוא נזכר ,״מה שהתרחש
מבזיק במוחי כסרט־אימים. נלקחתי
בכוח למישרד־הפלוגה. שני שוטרים
אחזו בי, והסרן החל חובט בכל
אברי גופי כשעל פניו הבעה סדיסטית,
שהפחידה אותי אפילו יותר מהמכות.
הייתי בטוח שהוא הורג אותי, וצרחתי כך
שכל הפלוגה שמעה. אחר־כך בא הספר.
השוטרים לחצו על גרוני והצמידו את
ראשי לריצפה, בעוד הספר מגלח את
שערותי. התחלתי להקיא׳ והם נבהלו
ומהרו לגרור אותי לתא בודד.״
הסתפר בהתלהבות. בתא הבודד,
שרוחבו שני מטרים ואורכו שלושה והוא
נמוך מן הרגיל, החל דויד חש שהוא
עומד להתעלף. הוא צעק ודפק על דלת-
הברזל של התא עד שהגיעו שני שוטרים
צבאיים, ותוך כדי מכות וקללות
גררו אותו אל תאו הקודם.
מספר דויד :״שכבתי בתא שבועיים,
וכל אותו זמן סבלתי כאבים בכל אברי
גופי. התחננתי שיקחו אותי לרופא, וגם
אסירים אחרים ביקשו את זה למעני, אבל
רק כעבור שבוע הביא אחד השוטרים
חובש, שבדק אותי והזריק לי זריקות.
שלחתי תלונה לנציב קבילות חיילים,
והוא מצא את קבילתי מוצדקת.״
בבית־המישפט הצבאי כפר סרן שאלתי-
אל בהאשמות שיוחסו לו. בעת המישפט
אמר :״החייל העמיד אותי במצב בלתי-
נעים, מכיוון שחיילים נוספים היו
עדים להפרת הפקודה, החלטתי לכפות
עליו את הפקודה בכוח. הבאתי אותו
למיספרה, ובמהלך הניסיונות לרסנו נפל
על הריצפה. לאחר־מכן החזקתי את ראשו
על הריצפה והספר גילח שביל רחב בשער
ראשו. אחר־כך נרגע האסיר, והסתפר
בהתלהבות.״
נמאסו ההתעללויות. סרן שאלתי-
אל יצא זכאי במישפט. דויד אמויאל השתחרר
מצה״ל, אולם הפצע שבילבו ובמוחו
הוסיף להטרידו, עד שבחודש ינואר השנה
החליט להקים אירגון, הקורא לכל מי
שנפגע אי־פעם במיסגרת שירותו הצבאי
כתוצאה מהתעללות, השפלה, איומים
ועיווודדין, להצטרף אליו במאבקו ״למען
הסרת החרפה והעלאת המוראל בציבור
ובצה״ל, על-ידי תביעה כי יפורסמו ה-
מיקרים הנ״ל, והעונשים שיקבלו מפקדים
המתעללים ומנצלים סמכויות לרעה.״
״אין הכוונה רק לאנשים שנפגעו פיסית
״,מסביר דויד. הכוונה בעיקר לאנשים
שנפגעו מבחינה נפשית. הסבל הפיסי
שלי מן המיקרה נשכח כבר מזמן. נותר
רק פצע עמוק בלב, שמסרב להעלות
ארוכה.״
בעוד אמויאל מכין את המודעות שלו
לתלייה, נתקלו עיניו בבחור בלונדי
משופם, שנעץ בו עיניים מתעניינות. היה
זה החבר הראשון שהצטרף אל האגודה.
יצחק יצב, בן ,30 אלקטרונאי באוניברסיטה
העיברית, וכאמדאל, גם הוא ירושלמי.
יצחק
השתחרר מן הצבא לפני עשר
שנים, בשל הורדת הפרופיל הרפואי בשל
סעיף נפשי .״בתקופת הטירונות, בבסיס־תותחנים
במרכז הארץ, אולצתי לראות
ולעבור השפלות איומות,״ הוא מספר.
״באחד הלילות הורה סמל־המחלקה שלי
לחיילי המחלקה לפשוט את חולצתי,
לשפוך עלי ג׳ריקנים מלאים מים -לנקות
את גופי בניילונים מלוכלכים ולהבריש את
שער־ראשי במיברשות־ברזל.
״בהזדמנות אחרת ראיתי חייל שאולץ
על־ידי אחד הקצינים, בנוכחות חברתו
של אותו קצין, לזחול לפניו ולהביא לו
קרש שהושלך קודם-לכן על-ידי אותו
קצין -.לא יכולתי לשאת זאת, ולמען האמת
השתגעתי, ושוחררתי. כשראיתי את רדד
אמויאל מדביק מודעות, נפער גם אצלי
הפצע הישן.״
תנאים מחרידים. דויד מחזיק, בתיק
עב־כרם, סיפורים רבים על התעללויות
בצה״ל, סיפורים שחלקם התפרסמו
בעיתונות, אותם אסף בשבועות האחרונים׳
עדויות אחרות, שטרם התפרסמו ברבים׳
נוגעות לתנאים השוררים בבתי-
הכלא הצבאיים.
״חיילים רבים מעידים על תנאים תברואתיים
מחרידים בבתי־כלא צבאיים,״
מספר אמויאל .״לא בכל התאים יש שי-
נעולים בתאים לא תמיד נענים, כאשר הם
רותים או מיקלחות צמודים, והאסירים הצועקים
ודופקים על דלתות הברזל. את
(המשך בטמוד )40

ןייירח * *י<

י מיי *

שאני דובב על אופנוע במהירות
של 150 קמ״ש, במסלול כה קצר
ומסוכן, אינני מסוגל אפילו לזכור לרגע שאני
יתום, ושהורי ניספו לא־מזמן בתאונת־מטוס.
זה מפני ׳שאני מרוכז בצורה לא-
נורמאלית במירוץ, שנמשך דקה לערך.״
כך הגיב האופנוען האמריקאי ברוס פיג-
הול בן זד ,18 כאשר נשאל אם הטרגדיה
הנוראה שפקדה אותו, בהיספות הוריו,
לא גרמה לו להתרחק מספורט האופנועים
המסוכן.
האמריקאי הצעיר, המחייך לכל עבר,
הפך חיש־קל חביב הקהל הישראלי בשבוע
שעבר, עת נערכו תחרויות ה״ספיד-
וויי״ (״מסלול מהיר״ או ״מסלול קצר״).
״לכל אחד,״ אומר ברוס, הנושא על גבו
את הסיפרה שבע ,״יש שיגעון. אצלנו,
האופנוענים, אופנועים זה בדם! זה כמו
סם. הופעות כמו שלנו רואים רק בסרטים.״
ואומנם,
מי שחזה במירוצי־האופנועים

שנערכו בשבוע האחרון בארץ, הבחין

ניחוח חציר

מייד כי קיים דימיון ניכר בין מירוצי-
האופנועים שניראו בישראל לבין המישחק
המדהים ששמו כשם הסרט, רולובול. הן
בסרט והן במירוץ הממשי ניראו תצוגות
מהממות, שהחוזה בהן חש, בצאתו מן
המופע, כי אינו עוד אותו אדם שהיה
כאשר נכנס למופע, שעתיים קודם־לכן.
ביום השלישי בשבוע שעבר, באיצטדיון
העירוני בפתח־תיקווה, הוכיח ברום פי1־
הול, האמריקאי הצעיר, את שליטתו הלהטוטנית
באופנועו. היה זה כאשר צבר
לעצמו שמונה נקודות בדירוג האישי,
ונקרא להתמודד עם ה״זקן״ אוב פנדין
משוודיה (אב לשיבעה ילדים) ,המבוגר
ממנו ב־ 25 שנים, ושזקף לזכותו בדירוג
האישי תשע נקודות.
סם השוודי המנוסה בן ה* 43 פתח טוב,
והותיר את פינהול מאחור. אחרי 400
המטרים הראשונים עדיין הוביל פנדין.
אך העלם לא ויתר בנקל. בסיבוב השני
הוא ״נדבק״ לשוודי, תוך שהוא מנצל
את האטתו בעיקול המסלול. השניים היו

בארי בויגס, רוכב האופנועים בן ה־ 42 מניו־זילנד, יוצא
מתוך עוימות החציר שהונחו בצד עיקולי־המסלול. בריגס
ידע בעבר תאונות קשות, ובאחת מהן אף איבד אצבע. לאחר נפילתו המשיך בתחרות,

שסי תו את שערם

כימעט צמודים, ורכבו בקצב מטורף 2500 .
הצופים שאגו לפינהול הצעיר שינצח
וייטול את הבכורה.
ב־ 400 המטרים האחרונים טס פינהול
בפול־גז. הקהל עודד אותו, אך פינהול
המרוכז רואה רק את הגלגל האחורי של
פנדין. ואז, בעיקול האחרון, ביצע הנער את
הלא־ייאמן. הוא ״השכיב״ את האופנוע נ־ווירטואוזיות,
והמשיך לסחוט את הגז
עד תום. פחות מ־ססז לפני קו־הגמר פרץ
פינהול קדימה בסערה, ובמטרים האחרונים
ביצע ״עלי־הופ״ (או ״ווילינג״) ,רכיבה
על הגלגל האחורי.
הדתיים איימו לחבל
\ \ הרוכבים ירדו עם אופנועיהם
בתחילה לבאר־שבע. גם במיריוץ
כאן, מבין האירופאים, זכה פנדין ה-
״זקן״ משוודיה. הוא זקף לזכותו 12
נקודות, אחרי שהוכתר כמנצח בכל ארבעת
המירוצים.
בסך־כל הנקודות בבאר־שבע, ניצחו
שוב האירופאים, אך הפעם ביתרון זעיר
.בילבד — .34:38 התוצאה בסך־הכל של
התחרויות עמדה של 0:2לאירופאים.
ואז באו שתי התחרויות, שהתקיימו
בשבת האחרונה באיצטדיון הפתדדתיקוואי.
עוד קודם שנערכו שתי התחרויות איימו
מיספר צעירים דתיים, כי יזרעו מסמרים
על המסלול, במטרה למנוע את קיומן
של התחרויות. עתידת מילוא, אשת מנכ״ל
ישראל סאברס, בדקה את מסלול־המי־רוצים
בשעות־הבוקר של השבת, ולא
מצאה כל מסמר. כשנפתחו שערי הכניסה,
ניסו־ השוטרים לאתר חובשי כיפות, שהיו

העיקול המסוכן

ריק וודס, אלוף ארצות־הברית,
מוביל בראש חבו־רח
הרוכבים בעיקול המסוכן. העיקול מהווה סכנה לרוכבים,

המחליקים לא־פעם בשל חדותו. הנסיעה בעיקול מבוצעת כאשר
הרגל השמאלית תומכת במסלול, תוך הטיית הגלגל הקידמי לרוחב,
מצריכה שליטה מוחלטת באופנוע ובגוף, ודיוק מתימטי בהטיות.

עלולים להיכנס לאיצטדיון למטרות חבלה.
ואז, לאור התוצאה של 0:2לזכות ה אירופאים,
החליטו האמריקאים להעז: לדהור
יותר מהר, לתת יותר גז. כלומר,
לסכן את עצמם הרבה יותר בעיקולים
החדים. התוצאות לא איחרו.לבוא: האמריקאים
ניצחו ,35:37 וצימצמו את התוצאה
ל 2:1-לחובתם.
שעות ספורות אחר־כך, ביום השבת
אחרי־הצהריים, גילתה הניבחרת האמריקאית
התאוששות, כאשר גברה על האירופאית
— .35:37 האמריקאים הישוו
את התוצאה ל.2:2-

,התעלמות מחוקי
הגראוויטציה

ך* קרב הדרמאתי של יום השבת
יי 1נערך במיסגרת הדירוג האישי, בין
ריק וודם מארצות־הברית ובארי בריגס
מאירופה 4000 .איש, קהל-שיא עד־כה,
צפה בעניין בשני הרוכבים. בריגס, שהוא
סוכן לחלקי־חילוף של כלי־רכב תחרותיים,
ניראה כמי שעומד לתת ״הצגה״.
הוא קפץ על אופנועו כאילו לא רכב על
אופנוע מעולם. עמיתו, ריק וודם האט־

הסקוטי נזוק, נפצע ויצא

ברט הרקיגם, מסקוטלנד,
היה הרוכב היחידי שנפגע
עד־כדי־כך שנאלץ לנטוש את המסלול. הסקוטי נפצע בכתפו, וקיבל טיפול במקנס.

ריקאי, ניראה מתוח יותר.
סירטי־הזינוק הורמו מעלה, והשניים
פרצו קדימה, כשהם משאירים מאחוריהם
שובלי עפר ועשן. אחרי העיקול הראשון
גילה בריגס יתרון־מה. אלוף ארצות־הברית,
ריק וודס, לא ויתר. הוא התכופף
קימעה, כדי ״לחתוך״ את האוויר
ביתר קלות.
לפני העיקול, בסיבוב השני, החליט
בריגס להשתולל. הוא לא הירפה מידית-
הגז, אלא המשיך לרכב כשכידון האופנוע
מסובב מעט. הרכיבה בעיקול מבוצעת
בדרך־כלל כשהגלגל הקידמי מוטה לרוחב.
אולם
מי שחשב שוודס יוותר בקלות —
טעה. האמריקאי אימץ את מנועו עד תום,
ונצמד אל בריגס. הקרב על 400 המטרים
האחרונים הגביר את דופק המתח באיצ־טדיון•
לפני
העיקול האחרון גילה בריגס את
גדולתו האמיתית. הוא ״השכיב״ את אופנועו,
כמו התעלם מחוקי הגראוויטציה.
וודס דלק אחריו, אך במטרים האחרונים

כשהחליק הסקוטי הרקינס על המסלול, מיהרו לעברו אנשי העזרה־ך
!111י
/י הראשונה שהיו במקום. מימין לרוכב הסקוטי נראה בארי בריגס,
שדאג לשלום חברו לניבחרת האירופית .״זה חלק מהמיקצוע,״ עודד אותו בריגס הוותיק.

ניתוח מ ד עי לל שונו של רבין
לס אפפו מלסבוס

^ מ ה יש להדרהלזר ואין

^ חברים מספרים על סולז־ניצין

^ מי אמר:

ה הי ס טורי ה הי הודי תמשעממת ויש ל א סו ר את לי מו ד ה לי ל די ם

צחק רביו

חיים הזו

וירג״ניה 1ולף

ההידרדרות של רבין
סיגנון הנאום של ראש־הממשלח, יצחק רבין, זכה לאחרונה בתשומת־לב מדעית.
חוקר־הסיפרות ד״ר איתמר אבן־זחזר (ראש החוג לסיפרות כללית באוגיברסיטת תל־אביב,
לשעבר, וכיום ראש המכון לסמיוטיקח ומעורכי -פתב־העת הסיפרות) גילה, אגב
חקירת אובייקטים מילוליים אחרים, כי נאומיו של יצחק רבץ מזכירים, יותר מכל,
צזורות * רוסיות מהמאה ה־.18
מאחר שקשה לחשוד בריאש־הממשלח בידיעת הסיפדוודהתסית של המאה ה־,18
סביר להניח, כי דגמים־לשוניים אלה הגיעו לרבין מכלי שני, דרך נאומי ברל כצנלסון
ודויד בן־גוריון. או, בעצם, מכלי שלישי — נאומיו של פוליטרוק הפלמ״ח, בני מהרשק.
כך או כך, טוען ד״ר אבן־זוהר, קיימים בנאומי יצחק רבין ״מודלים מדורדרים של
נאומי כצנלסון ובדגוריון.״ אבן־זוהר מציין, כי ״מודל־מדורדד״ אינו תואר־גנאי מכוון,
פך שאינו מעיד בהכרח על הידרדרות המשתמש בו.

הכופר והנמושות

חנה ומר

ר ס אן כנ פ אג׳

בלשון עיברית פגומה ולא־מנו&חת, רצוף שיברי־רעיונות בלתי־ניתנים לליקוט. ברשימה
שילח סגן־חעורך־לשעבר חיצים מאשפת עורכו־לשעבר, לעברו של ב-מנובסקי, כגון:
״הבה נא וניתן לברונובסקי להביא לנו קצת סאפפו, קצת -תמוז, קצת הרבי מקוצק...
ומי שזקוק לסאפפו ולרבי מקוצק (לבקבוקיו של תמוז ממילא איש לא זקוק) ,יילך
לברונובסקי או יילך לכל השדים והרוחות שבסיפריה הפרטית שלו...״
כמה סוב שיש בישראל סגן־עורך־לשעבר, שתרומתו לסיסרות־העיברית אפילו אינה
לוטה בערפל (ואולי היא הערפל עצמו) .טוב שיש אחד גיסים קלדרון שמבטל סופר
כבנימין תמוז, ומפרסם (עוד קודם התפוטרותו) ,עמודים עייפים ובלתי־מסתיימים של
חפרפרות־סיפרו-ת כדן צלקה, ישעיהו י קורן וכו׳ .ובכלל, מיהי סאפסו לעומת סופרת
דגולה כהדרה לזרז הרי לסאפפו מלסבוס אין בית־חרושת לפריג׳ידרים בישראל, בך
שאינה יכולה לפרסם מודעות בעמודי סימן־קריאה ולפרסם, תמורתן, את יצירותיה בכרך*
העת סימן־קריאה.

כדורגל כמקום היסטוריה
מי מריבה

א. פקק־ תנו ע ה טיפרו תי
יורם ברונובסקי, עורך מוטף־הסיפרות בהארץ כופר — ובצדק — בערכם הסגולי
של השירה, הסיפרות והביקורת, המופקים בארץ כיום. משום כך הוא מעדיף להתייחם,
במוסף שהוא עורך, לנעשה בסיפרות העולמית, מאשר לדשדש במי־האפסיים של היצירה
המקומית. כתוצאה מגישתו הביקורתית של ברונובסקי, נוצר פקק־תנועה סיפרותי. הארץ
נסגר בפני שטף מילולי, שמטרתו לקדם אינטרסים כלכליים של יוצרים שונים.
עורך כרך־העת סימן־קריאה, מנחם פרי, אינו פרוצה כלל מגישתו של יורם ברונובסקי.
במקום לפנות לגרשום שוקן (בניגוד לסימן־קריאה, הממומן בכספי־ציבור, הארץ הינו
יומון בבעלות פרטית) ,העדיף פרי לתקוף בכרך־העת שלו את מוסף־הסיפרות של הארץ :
״בין האנתולוגיות הקטנות של שירה -סינית ויוונית (במוסף שאינו טורח לעמוד עמידה
בוחנת מול השירה העיברית, ואף אינו מפרסם שירה עיברית) ,לבן הרשימות המקריות
על, סיפרות כללית /הופך המוסף־לסיפרות העתק־שמש של בית־ספר -תיכון פולני בשנות
השלושים.״

צאן ברזל ;

פסטיבל הלאומיות והתודעה־היהודית, לרגל מלאת שלוש שנים למותו של הסופר
חיים הזז מתנהל ביסודיות, מזה שבועות, במוספי־הסיסרות, כפירסומת לספר שהזז
לא חיבר, ולוקט על־ידי -אחרים. איש מן המספידים המיקצועיים לא זכר להעלות צד
אחר של הזז הסופר, כסי שזה משתקף בסיפורו הדרשה:
״איני מכבד את ההיסטוריה היהודית — אני מתנגד לוב לנו אין היסטוריה כלל,
כי לא אנחנו עשינו את ההיסטוריה שלנו, כי אך הנדים עשו אותה לנו.
״בכל העולם ילדים קוראים ברצון רומנים היסטוריים. שם, יודעים אתם, מעשים
ועלילות גדולות, גיבורים, לוחמים וכובשים עזי־לב ועזי־נפש, עולם מלא גבורת. ובאן,
בארץ, הילדים שלנו אינם רוצים לקרוא. אני יודע זה בדיוק. הם קוראים, אבל רומנים
היסטוריים של גויים, ולא של יהודים. ומדוע? כי ההיסטוריה היהודית משעממת,
לא מעניינת. עם שאינו חי בארצו, ואינו שולט על עצמו, אין לו היסטוריה.
״אני בכלל הייתי אוסר ללמד לילדים שלנו את ההיסטוריה היהודית. לאיזה שד
ללמד אותם קלון אבותיהם? אני פשוט הייתי אומר להם :״הבר׳ה ! אין לנו היסטוריה !
מיום שגלינו מארצנו, אנחנו הננו עם בלי היסטוריה.
״אתם פטורים, לבו לשחק בכדור־רגל...״

ב. ה מ תי ם שלא נולדו
תגובתו של ברונובסקי לא בוששה לבוא, וניתן לדלות מתוכה (הארץ )19.3הערכת־מצב כואבת וכנה, על דלותה של הסיפרות־העיברי׳ת בימים אלה. כותב ברונוביסקי בין
השאר אפשר להביא את כולם לתביעה הילדותית, אך הטיבעית למדי: לקבל נתח
גדול יותר מן העוגות השונות — פירסום, כבוד, כסף — שמחלקים הגדולים ...הדחף שהגיע את עורכו הצעיר של סימין־קריאה לצאת נגד המתים נראה לי — פשוט ובלי
שום חוכמות — -שפל, והפי-תרון שנמצא לו בעיקבות ההיחלצות הזאת לבעיותיו הקטנות
— מי מחבריו יהיה בתוכנית־הלימודים, במי יעסקו המאמרים במוספי־הסיפרות, למי יינתנו
הפרסים והמילגות — קל מדי...״
מסתבר, שמלבד טעם מעודן בסיפרות, אין כרונובסקי נכנם למעגלי החנפנות של
שוטרי־התנועה הסיפרותיים, והוא מוסיף מנחם פרי מסתובב על־יד הסופרים המבוגרים,
ולשונו החנפה שלוחה ללקק את כפות־רגליהם ...למדנו גם עיברית — עיברית שאולי
אינה מכוערת ו-חסרת־צבע כל־כך במו לשונו החניפה של מנחם פרי. ,אך היא בהחלט
לשון שבה אפשר להתבטא מתוך אהבת היופי והחוכמה ומוסיף ב-רונובסקי בשאט־נפש
:״ואולם חוששני שאתה (מנחם פרי) ,שייך לסוג של מתים הנורא מכל: אותם
מתים שעדיין לא נולדו, עליהם מדבר חנוך לווין ב,שיץ../״

ג. סגן־העורד־לשעבר
למנחם פרי היה סגן־יעורך, אחד ניסים קלדרון, שפירסם בדבר ( )19.3מאמר,
* צזורה — טכניקת־הפסק אינטונאטיבית המחלקת קטע־נזלל לשניים, כשהחלק
השני גולש להשפלה. הצזורה מנוגדת לדיבור הטיבטי.

ני 38

נביא־שקר
אלכסנדר סולז׳גיצין, המתיימר לשאת בגלוית־המערב שלו -את -נס־הקידמה כברית־המועצות,
הנחיל אכזבה לרבים מתומכיו וחסידיו (העולם הדה, נמר של נייר.)2010 ,
סולז׳ניצין הרחיק לכת לאחרונה עד־כדי כפירה בצידקת החלטתם של מנהיגי המערב
בימי מילחמת־העולם השניה (צ׳רצ׳יל־רחוולט) להתחבר עם ברית־המועצוח של סטאלין
נגד גרמניה של היטלר.
בימים אלה החלה מטפטפת למערב, מבריח־המועצות, ביקורת עוקצנית על דיעו-תיו
של סולז׳ניצין. הביקורת מקיפה את כל התנועות לליברליזציה בברית־המועצות, החל
באנדריי סאחרוב (פרס נובל לשלום) ,ועד להיסטוריון רוי מדבדייב (שסיפרו הביוגרפי
על סטאלין מכיל ביקורת קטלנית על הרודן. בזמנו פנה מדבדייב לקרמלץ, וביקש
להעמיד את סטאלין לדין שלאחר־מותו, ולשפוט אותו על פשעיו).
מדבדייב כופר בזכותו ובסמכותו של סולדניצין לדבר בשם אסירי מחנות ה״גולאג״,
והוא אף מכנה את סולז׳ניצין ״נביא־זעם, המפגר עשרות שנים אחר תקופתו.״
עם קבוצת לוחמי־החופש הרוסיים הבזים לרעיונותיו הסלאבו־יפיליים של סולדניצין,
נמנה גם המתימטיקאי ליאוניד פליושץ, שאושפז בברית־הטועצוית במוסד לחולי־נפש,
והורשה לאחרונה לצאת למערב. בהגיע פלידשץ לצרפת, הכריז שהוא דוגל במישטר
סוציאליסטי־דמוקרטי, בדומה לזח שניסו לכונן בצ׳כוסלובקיה בימי שילטונו של
אלכסנדר דובצ׳ק, באביב 68׳.
תמיהה נוספת עורר סולז׳ניצין בהופעתו, בשבוע שעבר, בתוכנית הפופולרית

המשיח הלבן
א. מהמם טל טי פרו ת
יום אחד, בסוף שנות משישים, נתקבל בסיפויה
הלאומית בירושלים מיכתב מאת הסופר והמשורר אביגדור
המאידי. הוא ביקש שימציאו לו העתק משיר שחיבר
כמה עשרות שנים לסני־בן. השיר פורסם בעיתון כלשהו,
והעתקו אבד למשורר.
השיר אותר, ותצלומו נשלה למבקש. כעבור ימים
מיספר הגיע מיכתב־תודד, נרגש, בחתימת אב״גדור ד,מאי־רי,
שבו ציין, בין השאר, עד כמה נשכח וב״מעט נמחק
מחסיפרות העיברית, ומשום כך הוא אפוף התרגשות
,מאותה ספרנית, שמרחה למענו ומצאה את שירו האבוד.
י במהלך עשר השנים האחרונות הוזכר אביגדור המאירי
בשלושה מאמרים קצרים בירחון ׳אגודת הסופרים מאזניים,
שעה שמגרים סיפרותיים מילאו בעשור השנים
האחרון עשרות ומאות עמודים של מאזניים,
מיהו אביגדור המאיריז
אריתור קסטלר, בסיפרו חץ לשמי התכלת מיטיב
לתארו, :״מוצאו של אביגדור המאירי כמוצאי שלי,
מבודאפשט. הוא נתפרסם למדי בתור משורר וסופר
עיברי, בניסוייו הנועזים והאולטרה־מודרגיים עם הלשון
המאובנת של התנ״ך. ראשית ידידותנו חלה שעד. שתיר־גמתי
שניים משיריו לגרמנית. התרגומים נתפרסמו, בלוויית
שבחים מנופחים במיקצת — במסה הסיפרויתית
הראשונה שלי — בשבועון ציוני בברלין. המאירי, המשמש
עתה במנגנון,ממשלת ישראל, הוא אדם גמוך־קומה, מוצק
ובעל תנופה עצומה, דובר כמתגעש, נלהב, אייש־מדון
*ונתון להתקפות־זעם סוערות.
,״פעם אחת, בשעת ויכוח על מעלותיו של רילקה,
הוא ניפץ את עדשות־מישקפיו על הריצפה, וביצע על
גביהן טחול קל אך נלהב, עד שנטחנו לקמח. מגירות
שולחן־עבודתו היו גדושות כיתבי־יד שלא ראדאורו
הוא היה חסר־פרוטד, כימעט כמוני, ועוד היה עליו לפרנס
אשד, ובת. תכופות לנתי על הריצפה בדירת־העוני הקטנה
שלהם, בשכונת הירקון...״
איני יודע אם אבעדור המאירי היה חבר ההסתדרות
בתקופה שבה היה כדאי להיות בזה. אבל מקריאה
בספמו, במר שהוא הבין אותה תקופה עשרת מונים טוב
יותר ממרבית סופרי ארץ־ישראל־ד,עובדת.
כאשר עלה אביגדור המאירי(פייערשטיין) בשנת 1921
לארץ־ישראל, והוא כבן ,31 כבר היתד, מאחריו החווייה
הגמלה של חייו, שאותה הנציח בשני ספרים, שהעם
זכרונותיו ממילחמת־העולם ה־ : 1השיגעון הגדול ובני*
הנוס של מטה.
השיגעון הגדול קרוב, ברוחו האנטי־מילחמתית, לספריו
של אריך מאריה רימארק (במערב אין כל חדש) ,זהו׳
סיפורה של מילחמה מרגע הכרזתה, הגיוס, הטירונות,
חזית, פציעה, קצונה, שיבה לחזות, עוד פציעה, שיבה
שנייה לחזית ונפילה בשבי. לצד המספר ניצבים שני
יהומם: מרגלית, הטלפונאי של הפלוגה, ואססריינר הזקן.
בין השלושה נרקמת ידימת עמוקה על רקע אנושי
ואחוות־לוחמים. מולם ניצבות דמויות כמו הלייטננט שטוב־ניאק
(קצין פחדן שטורם) ,ושר־האלף סייגר (פגר).
המאירי תיאר את זוועות המילחמה, המוות, הרעב,
יהירות הקצונה המיקצועית, כפי ששום סופר כותב־עיבריית
אחר לא הצליח לתארם. הוא דאה את מילחמת־העולם
הראשונה בעד מישקפיים יהודיים, אך וחד עם
,זאת קוסמופוליטיים ופציפיסטיים.
בגיהנום של מטה הוא סיפור־ההפשך, רווי הומור
ופאתוס, על חיי השמיים. אביגדור ד,מאירי וחבריו נדדו
ן במיחנוודשבויים ברוסיה המתפוררת במילזזמה. הם סבלו
בליבה של חברד. אכזרית, סאדיסטית ומטורפת. חברה
חקרועד, בין רחמים לאכזריות, שניתן למצוא בד, מנד,ל אחוזה
אחוז בולמוס וטירוף אנטישמי, שהאידיאל שלו
הוא להאכיל את דגי־האגם בבשר־יהודים.
שני ספרים אלד, היו הנדוניה של אביגדור ד,מאירי

לסיפרות העיברית, שלא גילתה כל נטייה לאמץ לקירבד,
את הסופר־משורר ההונגרי המחר הזה, שקרא את ספר־

שיריו הראשון בשם חלב אם. אביגדור ד,מאירי כימעט
שלא זכר, בנתח ממטר כיבודי הכבוד והממון שבהם
נוהגים להלעיט סופדים בארץ הזאת, והוא נאלץ להמשיך
לחיות בגיד,נום של סיפרות. הוא חיבר את סידרת הרומז־הזעיר,
שתרמה לגמישות הלשון העיבדית יותר מאשר
כמד. חוויות לאומיות שאין הדלים מלהעלותן על הכתב.
הוא גם חיבר פיזמונים, וייסד את התיאטרון־ד,סאטירי
הקומקום.

כ .״פוחלץ של לביא אנוכי״
בינות אריות הסיפרות והשירה העיברית של שנות
העשרים, שלושים וארבעים, לחם אביגדור ד,מאירי את
מילחמת־המוסר שלו. באחד משיריו תיאר את עצמו:

פוחלץ של לכיא אנוכי /ותוכי כצרור פרחים...

שעד, שסופרי העיברית של שנות ד,־ 30 חיו משתכשכים

עם תום לימודיו; נשלחה לאירופה לפגוש בסבתה. בדרכה
היא סובבה בכחש על־ידי צעיר גרמני יליד שרונד( ,בן
הטמפלרים) ,שהובילה למחינד״־ריכה נאצי. אלא שמחנה
זח, בניגוד למחנות אחרים, היה מצוי בשליטתה של כת
אולטרד,־נאצית, שהוברר לד, כי הנאציזם ישל היטלר יובס,
ואז יוטל עליהם להשליט בעולם בעזרת המשיח הלבן,
את הנאצחם־ד,עליון.
בתיה נבחרה להביא, בתום המילחמה, לאוויר־העולם
את המשיח הלבן. כבן־זוגה המייועד נקבע אריך, בנו
של איל־פלדה גרמני (קרום?) .בתיה ואריך עוברים את
המילחמה במחנה שיועד לנסיונות וניתוחים, בסיגנון
דוקטור מנגלה, כאשר שפן־הגטיונות העיקרי הוא ר׳
נחומקה, רבם של חסידים, הממיר את דתו בתום ה־מילחמד
.,במחנה נמצאת גם סבתה של בתיה, המטפלת
בד, במסירות בלתי־גלאית. במהלך סיבלות הטחנה ודד
מילחמה, מתאהבים ביתיר, ואריך איש ברעותו.
המילחמד, מסתיימת. במחנה מתנהל מישפט נגד פוש־עי־מילחמה,
שהוא בבחינת פארודיד, נבואית למישפטים
נגד פושעי־מילחמד, שנערכו לאחר כתיבת הספר. בין ניצולי
המחנה מתפתחת דת מוזרה ומיסתורית, אשר צירה
המרכזי ומבשרה הוא ר ׳ נחומקה. בתיה ואריך נישאים,
ובתיה מתעברת. היא אפופה היסוסים ופחדים, כותבת
יומן לעצמה, ובו :״מה אספר לפרי־בטני כשיכין

סיפורים ץ ומח אתן לו לקרוא אחרי־כן ז ״מאתיים
ערלות פלישתים מעשה פילגש כגים־
עח״ץ — דאנטה? — ומייד עם התחילו לק רוא
— את אנדרסן? מעשה במכשפה המכשלת
ילדים והאצבעות חודרות ומרטטות מתוף
הקלחת הרותחת ז״
כוהני כת המשיח־הלבן, המתרכזים בדרום־אמריקה,
שמחים לשמע הריונה של בתיה. חם מנסים לחטוף אותה
ואת אריך. ד,זוג מחפש לעצמו מיקלט. אריך בז לאביו,
ולכל שזה מייצג. אביה של בתיה מחרים ומנדה אותה, והיא
ממשיכה וכותבת ביומנה :״זכויות שלנו לארץ־

באירופה הפראית״(רי שמי־אגב אנאכרוניים),

ישראל ז מו חל ת: בילכול-מוחות ! כן. זכויות
היסטוריות — אף לא כעבר. אוי לו לאדם
המסתמך על זכות־אכות ואוי לו לעם, המופיע
כיו ר ש...
״ארץ־ישראל. בית־ספר לאנארכיה. בהנהלת
מורים בריטיים. כית-חינוך להתאבדות
המנוהל כידי אנשים, שהם־עצמם מנוהלים כידי
תלייני־עולם טכטונאים, המלמדים אותם להתאבד
אכא היקר כותם לי , :הנוער העיברי
יצא למאבק טוטאלי. הגזע העיברי עתיק-הימים
מראה כוח-מחץ לאין דוגמה בהיסטוריה הישראלית
— ואת כתי היחידה רוצה לחלל את
הגזע האציל הזה כדם נוכרי: אני לא אשא
את החרפה הזאת
״כהלומי ראיתי הלילה את הנוער העיכרי
מתהלך וגם שובכ-אורב לאוייב, כשבידיו כלי*
זין וכראשו צמוד ראי קטן, שהוא מכיט בו
בל הזמן ואינו רואה שום דכר כעולם, אלא
את עצמו: ואל חזהו צמוד סטאטוסקופ, ששני
צינורותיו נתונים כאוזניו, שלא ישמע אלא את
דופק לב עצמו — והוא קולע אל עצמו

ניבא את התמוטטות אושיות־הטוסר של אירופה, וצלף
בסארקאזם עסוק לעבר תרדמת היהדות.
עם תום מילחפת־העולם השנייה, שעד, שמחברי
הספרים בעיברית החלו דוחסים ליצירותיהם דמויות של
פליטים וניצולי-שואד״ פירסם אביגדור המאירי רומן בשם
המשיח הלבן אודות השואה, היהדות וארץ־ישואל — ספר
שמסיבה מיסתורית ותמוהה כלשהי כימעט שלא הופץ
ביישוב, ועד עצם היום הזד, ניזונים עכברושים מכרימת־הקרטון
של עותקיו במחסנו של אחד מבתי־ההוצאה.
מהו המשיח הלבן7
זהו סיפורה של בתיה כינרת, בת לאב שעלה מהולנד
ואם שהגיעה מתימן. בתיה גדלה והתתנכה בירושלים.

כאשר יולדת בתיה את בנה (המשיח הלבן) ,היא
מקבלת מארץ־ישראל מיכתב בעילום־שם ובו מדאה־מקום
של פסוק תנ״ני המסמל פסק־דין מוות. פסוק זה משמש
גם את כוהני המשיח־הלבן. בתיה ואריך, יחד עם בנם
הרך, מנסים להימלט מאימת כת המשי׳ח־הלבן.
זהו ספר של נבואה, של תיקווה שהתנוונה. אביגדור
המאירי היד, אחד הסופרים העיבריים הבודדים שגיסו
להתמודד יעם האידיאולוגיה שהביאה על היהדות את
השואה. סופר עתיר־דימיון, עד־כדי להעניק מכישרונו
לחצי־תריסר סופרים. סופר שהחברה שלנו לא עודדה
ופירסמה אותו, כפי שהיא נוהגת לגבי פחותי־הכישרון
ההולכים־בתלם מאז ועד היום.

א ביג דו ר המאיר
בימי הקיץ הארצישראלי במים ד,מינראליים של קארלס־באד,
באח ומארינבד, וליקקו מגפיהם של פריצים,
גבירים ומצגאטים, כתב אביגדור המאירי את ״מסע

דידקטיסימו(״ישירות״) ,המשודרת בטלוויזיה הספרדית בשידור חי. בפנותו אל מיליוני
ספרדים, אמר להם הסופר־הרום י, בי אינם יודעים מהי דיקטטורה אמיתית.

ארץ התפוזים המרים

קשר של שתיקה

119

בגלריה הקטנת בירושלים נערך, בשבוע שעבר, ערב־יזיכרון לגרשון כן־דויד,
משורר שכתב בלשון הגרמנית ונפטר לפני זמן לא רב ממחלה ממארת • מטלוויזיה
הישראלית מכינה סרט על שירי המשורר מאיר ויזלטיר (דבר אופטימי — עשיית
שירים) .הסרם ילווה במוסיקה שאותה מלחץ זו הי לוי (אחרית־הימים) .אגב, סיפרה
של וי רג י גי ה וקלף, אל המיגדלור, בתרגומו של ויזלטיר, שראו,־אור בסיפרי מימך
קריאה בשיתוף עם המיפעל לתירגוס ספרי־מופת, עורר את השאלה מהו הקריטריון
לקביעת ״ספר מופת״ .בשנתיים האחרונות ראדאור שני ספרים נוספים של וידג׳יניה
ודלף: מרת דאלוויי ואורלנדו, שלא זכו בתואר הניכסף ״מופת״ בצירוף מענק

?הז־הדייר

ממשלתי • האופנה האחרונה בתיאטרון הישראלי ד,יא פתיחת מוזיאונים לתיאטרון.
אתרי המוזיאון־לתיאטדון בירושלים, ומוזיאון באוניברסיטת תל־אביב לענף־אפנזת זה,
החליטה עיריית תל־אביב לייסד מוזיאון שלישי לתיאטרון • מסתבר כי יומך רוזנזפט
המנוח, שאוסף ׳תמונותיו נמכר לאחרונה במכירה,־פומבית בניו־ייורק, היה שותף בקרנות
למעינקי־סופרים יחד עם קרן תל־אביב לסיפרות ולאמנות • המשורר דויד אנידן כתב
מאמר נגד שובה של גולדה מאיר לפורום המוביל של עבודה. מאמריו של אבידן נפסל
לפירסום ביומונים ידיעות אחרונות, דבר והארץ. במאמר מציג אבירן קבינט־צללים
איכותי. לדבריו, הגיבה להצעתו עורכת דבר חנה זמר :״עם קבינט כזה, הייתי
יורדת מן הארץ מסתבר כי עורכי המוסף לסיפרות בשידורי־ישראל לא שמעו על
חזרתה של הגב׳ מאיר, ועל־ידי הכריתם בסיסיות פלסטינית הכירו גם ביישות בזאת.
הסופר שימעון כלס סקר במוסף לסיפרות את סיפרו של רפאן כגפאני ארץ התפוזים
המרים. כנפאני נהרג יב־ ,1972 בהתפוצצות מסתורית במכוניתו • שייחת־היום בין משוררי
חל־אביב, שעה שהמוזה אינה ישורר, עליהם היא, שעורך כתב־ עת מסויים, שהותקף
על־ידי עורך דף סיפרותי, איים לשלוח־יד בנפשו־שלו • ואם להתרומם מביצת־נרקייס
של הסייפרוית, הרי בימים אלד, עומד לשוב ארצה ייהודה עמיחי, אחרי שהייה
בת חצי־שנה באדצות־הברית. במהלך היעדרותו מן הארץ הוזמן עמיחי לקונגרס פא״ן,
שנערך לפני חודשים אחדים בווינה. בניגוד לסופרים ישראליים אחרים, שהשתתפו
בקונגרס כנציגים־מטעם, הוזמן עמיחי באורח־כבוד מטעם מזכירות פא״ן.

ייטזסממ׳
? כפקוו־מ

במדינה
(המשך מעמוד )36
צרכיהם עושים מרבית האסירים הצבאיים
במיכלי־פלאסטיק, המעלים סירחון עז. בתאים
שלהם יש רק חלונות צרים, מסורגים,
וללא זכוכית.
״בחורף, פרוץ התא לרוחות. בקיץ משתלטים
על המיטות פישסשים ושאר חרקים.
כל חייל שעוזב כלא צבאי, מלא בכל אברי
גופו פצעונים, שנגרמו על-ידי הפישפשים.
במשך הלילה אין החיילים האסירים זכאים
לקבל מים. בכל תא ישנים כ־ 50 איש,
בתנאי צפיפות איומים, במיטות דו־קו*
מתיות.״
דויד, המגולל מיקרה אחר מיקרה׳ מסכם
:״כל המיקרים הללו מעידים, ש קיימות
סטיות מן הנהלים בתוך צה״ל1 .
המחנות הצבאיים סגורים בדרדכלל, ו־בתי־הכלא
הצבאיים על אחת כמה וכמה.
מי שמשתחרר מכלא צבאי, מעדיף לשמור
על עצמו ולשכוח את התקופה הבלתי־נעימה.
מי שמעורב בפרשיה עגומה בתוך
הצבא, מעדיף שלא להיטפל לפרה הקדושה
ולהציק לה, לבל תתחיל להשתולל.
״אין לאירגוננו כל מטרות פוליטיות.
אנחנו מעוניינים רק לפעול למען הצדק,
שייראה וייעשה.״

ישראלים בחו״ל
חעוה דר ,.ו ת שדאד>׳
הערבי הישראלי פוטר *1
באמריקה בגל? ?חץ
הלקוחות הערביים

דרשו את המדריך לשמוש נכון בתכשירי ״וולה״ ,בפרפומריות, בתי־מרקחת, חנויות כל-בו, שק״ס

״ סוכ רי ח ״ -ה סוכר המודרני
שמחירו שליש ממחיר הסוכר
עקרות־בית רבות קיבלו בברכת את
הוצאתו לשוק של הסוכר המודרני —
סוכרית! בשיחה עם כמה עקרות־בית
שפגשתי ב״שופרסל״ נאמר לי כי הן
מעדיפות את ה״סוכרית״ בראש ובראשונה
משום מחירו הנמוך. גב׳ מאירי סיפרה
לי כי עם המעבר ל״סוכרית״ במקום
סוכר — היא חוסכת כ 3.70-ל״י על כל
ק״ג סוכר ! איך ו — פשוט מאד 300 .
גרם ״סוכרית״ (:באריזה מהודרת מאד
ורב־שימושית עם כפית מדידה) שמחירם
רק 7.50ל״י — שווים ל־ 3,3ק״ג סוכר
שמחירם 19.80ל״י וכאן ההבדל. על כל
3,3ק״ג סוכר גב׳ מאירי חוסכת 12.30
ל״י שהם כ־ 3.70ל״י עבור כל ק״ג.
סיבה שניה שגם היא חושבת — הוא
החיסכון בקלוריות. השימוש בסוכר
המודרני ״סוכרית״ — חוסך קלוריות
רבות מן הגוף. גב׳ מאירי הוסיפה ואמרה
כי היא משתמשת ב״סוכרית״ ממש
כמו סוכר. היא ׳ממתיקה עם ה״סוכרית״
משקאות למיניהם ; אופה עוגות ודברי

מאפה אחרים ; מעתיקה תבשילים ומנות
אחרונות והטעם — כמו סוכר ממש.

אין הבדל.
כידוע, הסוכר. המודרני ״סוכרית״
מכיל * 98 סוכר מעולה ו־* 2ממתיק
מלאכותי מרוכז והוא מיועד לשימוש
בבית, עם כפית המדידה, כמו סוכר
ממש .״סוכרית״ מכיל פחות מעשירית
הקלוריות שמכיל הסוכר והוא מאושר
ע״י משרד הבריאות וע״י משרד המסחר
והתעשיה.
בשיחה עם הנהלת חברת ״ביסקול״
המייצרת את הסוכר המודרני — סוכ־רית
— נמסר לי כי מיד עם התחלת
השיווק נוצר ביקוש רב. הם ציינו כי
הביקוש הרב נוצר עקב איכותו הרבה
של הסוכרית ועקב מחירו המאפשר
לעקרת הבית לחסוך כסף רב ע״י מעבר
מ> הסוכר המקובל לשימוש קבע ב־
״סוכרית״ .יתרון נוסף ל״סוכרית״ היא
האריזה החסכונית היפה והרב־שימו־שית.
בתום השימוש באריזת ה״סוכרית״

— אפשר לחזור ולהשתמש בה אם לאחסנת
אבקות למיניהן ואם באגרטל
לפרחים. לכל אריזה של סוכרית מצורפת
גם כפית מדידה.
נמסר לי עוד כי הסוכר המודרני
״סוכרית״ שמחירו כשליש מחיר בסוכר
משווק ע״י חברת ״עסיס״ וניתן להשיגו
בחנויות המכולת, בשק״ם, בסופרסל
ובכל רשתות השיווק של אגודת הצרכנים.
למעשה,
גם אני התחלתי להשתמש
בבית ב״סוכרית״ במקום סוכר והתוצאות
מעניינות מאד. אני גם חוסכת כסף
רב, גם צורכת פחות קלוריות וגם זקוקה
לפחות מדפים להחזקת הסוכר שתופס
הרבה מקום.
אם גם את מעוניינת לחסוך כ־3.70
ל״י על ק״ג סוכר — כדאי לך לקנות
את הסולר המודרני ״סוכרית״ ,שמחירו
כשליש מחיר הסוכר, ולהשתמש בו
בבית כמו סוכר ממש. נסי פעם וגם
את תיווכחי.

רוסתום בסתוני היה חבר־כנסת ערבי
בסיעת מפ״ם, שכוכבו עלה בשנות החמישים
הראשונות ודעך בשנות החמישים ה אחרונות.
אחרי שעזב את הסיעה הגדולה,
שכללה בשנת 21 ,1953 חברי־כנסת והצ טרף
לסיעת השמאל הסוציאליסטי של ד״ר
משה סנה וד״ר אדולף ברמן, חזר הצעיר
החיפאי לסיעת־האם שלו, שמיהרה לסלק
אותו מרשימת המועמדים לכנסת הבאה.
בסתוני, מצידו, התקרב למפא״י ולמימשל
הצבאי, ונחשב בעיני רבים מידידידלשעבר *
כבוגד.
בסתוני השלים את לימודיו כארכיטקט,
עבד במקצועו זמן קצר בחיפה, התחתן עם
צעירה מפולין, היגר לקנדה, עבר לניד
יורק והצטרף למשרד ארכיטקטים אמריקאי,
כשהוא שומר בכל הזמן הזה על
נתינותו הישראלית, בצד הדרכון האמריקאי
שנוסף למיסמכיו.
לאחרונה, חזר רוסתום בסתוגי לחדשות:
העתון הנידיורקי וילג׳ וויס פירסם חקירה
מיוחדת על פיטורים המוניים של יהודים
וישראלים מימשרדי־ארכיטקטים ב־ארצות־הברית,
שקיבלו עבודות תיכנון של
פרוייקטים במיליארדים של דולרים בארצות
ערביות. בין המפוטרים: רוסתום !
בסתוני, שלאומיותו הערבית. והדרכון האמריקאי
שלו לא הציל אותו מצו הפיטורים.
מישרד הארכיטקטים הענקי רוג׳רס,
בטלר וברגן פיטר את בוסתוני היות והלקוחות
הסעודיים של המישרד איימו להפסיק
את קשריהם עם הארכיטקטים הניד
יורקים, אלא אם אלה יפטרו את ״הערבי
הישראלי״ העובד בשירותם.
ישראלי בקונגרס. ישראלי אחר, שעדיין
לא פוטר או הודח מתפקידו, הוא
חבר הקונגרס האמריקאי ג׳והן קירבם,
שנולד בברלין וחי בישראל, עד שהיגר
לארצות־הברית בשנות החמישים, באותה
תקופה בה הגיע אליה חבר-הבנסת לשעבר י
רוסתום בוסתוני. קירבס, ששירת בהגנה
ובצה״ל, נבחר לקונגרס האמריקאי בציר
האיזור הכפרי של פריסנו בקליפורניה, ש רק
אחוז אחד מתושביו הם יהודים. קירבס
דובר עברית רהוטה, כמובן, והוא אחד
משני חברי הקונגרס האמריקאי השולטים
בשפה זו( .גם חברת הקונגרס בלה אב־צוג,
דמוקראטית מהעיר נידיורק, דוברת
עיברית רהוטה, אחרי שהתחנכה בהשומר
הצעיר והשלימה חוק לימודיה בסמינר למורות
יהודיות בעירה).
עמיאל ואסילובסקי, ארכיטקט ישראלי,
שגר עתה בבוסטון, הגיש תביעה מישנד
טית נגד חברת הארכיטקטים שפיטרה אותו
בימים אלה מעבודתו, אחרי שקיבלה
עבודות־ענק במדינות ערביות. החברה
טוענת שהיו אלה ״פיטורים רגילים,״ אך
הישראלי המפוטר הביא עדים העובדים
בחברה ושסיפרו כי כבר בשעות הראשונות
אחרי פיטוריו הזמינה החברה לעבו דה
ארכיטקט אחר, שאינו יהודי.
העולם הזה 2013

קולנוע
שחקנים
הכוכב 11 המצפון הפולי טי
כאשר צילמו בשנה שעברה את ׳הסרט
שלושת ימי• הקונדור ברחובות נידיורק
ניסה אייב בים (ראש־העיר עמוס־הצרות
של הכרך הגדול) לרכוש לעצמו קצת פיר־סומת
חינם, והלך לבקר באתר־הצילומים
כדי ללחוץ ידיים מול פני המצלמה עם
כוכב הסרט, רוברט רדפורד.
כמה תצלומים בעיתון לא הזיקו מעולם,
לשום פוליטיקאי, וחוץ מזה רצה מר בים
להודיע, קבל עם־ועדה, כי אפשר להפיק
סרטים בעירו, ואפילו בתנאים טובים
ן (מחיר הסרטה בניו־יורק הוא נושא לוויכוח
חריף בתעשיית הקולנוע) .אבל ראה זה
פלא. כאשר הגיע ראש־העיר לאתר, הצ טנע
הכוכב, ומשך מחצית השעה חכך
בדעתו אם יופיע ללחיצת־היד החגיגית אם
ילאו.
לבסוף, כשהופיע, היה זה רק בתנאי ש־יסולקו
מן המקום כל הצלמים .״לעולם
אינך יודע היכן יפרסמו תמונות מסוג
זה,״ טען רדפורד ,״ומה השימוש שייעשה
בהן. ומבחינתי, יש בעולם הפוליטיקה
כמה אנשים, שמוטב לי שלא אהיה קשור
בשמם.״
העמדות מתבהרות. תגובה זו אופיינית
לרוברט רדפורד. למרות שבת זוגו מ־
4יחפים בפארק, ג׳יין פונדה, השמיצה אותו
לפני זמן־מה בקול גדול, על שמכר את
מצפונו לשטן, הפך מוצר-צריכה הוליוודי.
סמל של שוביניזם גברי מחוסר
כל הכרה פוליטית, הרי בזמן האחרון הול כות
עמדותיו הציבוריות ומתבהרות, והוא
אינו מסתיר אותן כלל.
עד כדי כך, שיש הסוברים בעולם ה-
הפוליטיקה האמריקאי כי בעיקבות ר.ר.
הראשון (רוגלד רגן) ,שבא מן הקולנוע
למירוץ אל הנשיאות, צפוי בעוד שנים אחדות
ר.ר. נוסף, רוברט רדפורד. אם כי
בגוון שונה לגמרי מזה של רגן.
רדפורד פעיל מזה זמן רב, בעיקר בנושאים
האקולוגיים הקרובים לליבו, אולם
^ הוא לא משך ידו כלל — למרות ועל אף

שחקן רוכרט רדפורד
לטהר את הפוליטיקה
כל מה שאומרת הגברת פונדה — גם מן
הפוליטיקה עצמה. השתתפותו הפעילה ביותר
בנושא היתד, שעה שהצטרף למחנה
של רמסיי קלארק. קלארק, התובע־הכללי
לשעבר של ארצות־הברית, מתנגד מושבע
של מילחמת ויאט־נאם שאף פרש בשל הש קפותיו
ביקר בצפון ויאט־נאם, ובשובו
משם הרגיז את המימשל בהכרזותיו, אבל
נכשל בהשגת נציגות ציבורית בבחירות
במדינת ניו-יורק.
התושבים דא איכפת. רדפורד, שהאמין
בכל ליבו כי קלארק הוא התגלמות
הפוליטיקאי החרוץ וההגון, התגבר על
סלידתו.הטבעית מפני נאומים פוליטיים,
הופעות בציבור וכיוצא־באלה, ובמשך
שבועות אחדים עבר את המדינה לאורכה
ולרוחבה וניסה לשכנע את בוחרי ניו־יורק
בחיוניות הצבעתם למען קלארק. ההעולם
הזה 2013

מן האסלה
אל האמבט
המירוץ המטורף אחד הבצל
(אסתר, תל־אביב, צרפת) — שוב
פייר רישאר, הפעם כסגן״מנהל
סניף״בנק שבו שדדו כספת. הוא רודף אחר השודדים לעיר״
חקייט הבריטית ברייטון, כשעוזרת״מפריעה לצידו, משן
כל הזמן, ידידתו האישית, ג׳יין בירקין.
העלמה בירקין סבורה, בתחילת הסרט, שרישאר הביו־רוקראט
משעמם מדי באורח־חייו, עד שהיא נקלעת לתוך
הסחרחרת המטורפת של המירדף, כל החשודים בשוד הם
הומוסכסואלים, ואם לאו, לפחות עוטי״שמלות בתוכניות־בידור
של מועדוני לילה. עובדות אלה אמורות להוסיף
כמה בצלצלים חריפים לסלט חרישארי הקבוע, שהוכן גם
הפעם על״ידי קלוד זידי.
הומור הוא כמובן, עניין אישי ביותר, ואם אדם המטפס
על אסלת בית־שימוש ורגלו נתקעת לתוכה ושולפת את
האסלה ממקומה, והאסלה נשאר צמודה לרגל שעה שהוא
מתגנב חזרה מן השירותים למישרדו, אם זה מצחיק מישהו
— אין ספק שהסרט החדש של רישאר נוצר עבורו.
יש גם רגעים שההומור בהם מקורי יותר, כמו הסצינה
שבה מסתתרים רישאר וידידתו בתוך אמבט מלא מים,
בתוך בית עולה בלהבות. בסופו של דבר, כל מה שנשאר
מאותו בית הוא האמבטיה, המתנדנדת באוויר, תלויה על
צינור־המים בלבד.

רישאר — בצל במקום חרדל
לזכותו של קלוד זידי יש לומר שמקורי או לא, מצחיק
או לא״כל״כן, אך הוא דואג לפחות לשינוי מתמיד של
מצב העניינים, ומי שמוכן לקבל מנה נוספת של הסהרורי-
המצליח־בטעות רישאר, שאינה שונה ביותר מן הקודמות,
יפרט לתבלין (במקום — חרדל, בצל) ,יבוא על שכרו בסרט

נותח על
גגמ חבלי ם
חטיפה לאור היום (תל־אביב,
תל־אביב, צרפת) — התעלומה
היחידה בסרט־מתח זה, היא: מה
הניע את הבמאי איוו בואסיה לעשות אותו ז לא שבואסה
נמנה עם עלית היוצרים בצרפת אולם, בדרכו״שלו, נדמה
חיה בעבר שהוא מנסה להשתמש בקולנוע כדי לומר משהו,
בין אם הנושא היה חטיפת בן־ברקה (התנקשות) ,או הגזענות
הצרפתית (בסרט בשם דיפון־לאז׳ואה) שלא הוצג
בארץ.
חוץ מתעלומת מניעיו של בואסה, הכל בסרט זה ברור
מאד, אפילו מדי. זהו מעשה בחולת־נפש, לשעבר, ההופכת
אומנת בנו של מיליונר, שנהרג בתאונה. היורש המפונק
והקאפריזי נחטף, והחוטפים מנסים להטיל את האשמה
על החולה. ואילו זו נאלצת, בסופו של דבר, לברוח בחברת
הילד מפני החוטפים והמישטרה גם־יחד.
כל מי שניחן גם בקמצוץ של חוש בלשי, לא יצטרך
להתאמץ כדי לגלות את הסוף כבר בהתחלה. מה שחמור
יותר הוא, שבכל הסרט כולו אין אפילו דמות אחת לרפואה,
הראויה לתשומת״לב, או הטומנת בחובה מיזער של מיסתורין
שירתק את הצופה אל הבד. והטענה, הנשמעת בהתחלת
ובסוף הסרט, כאילו הכוונה כאן להראות שאין בעולם
מטורפים ושפויים, אלא שהכל משוגעים וההבדל הוא רק
בחומרת המצב, אין לה כל סימוכין בעלילה עצמה.
כל מה שנדרש ממארלן ז׳ובר כאן הוא להציג את נמשיה
בחיוכים עצובים ואמיצים, שעה ששחקנים הראוים לגורל
טוב בהרבה, כמו מישל לונסדאל (הזוכה ברגע מוצלח אחד

מסקנה אליה הגיע אחרי נסיוך נפל זה,
היתה חד־משמעית :
״אני חושש שלתושבי הארץ שלנו לא
איכפת כלל מה קורה סביבם. בכל מקום
שבו הופעתי, ביקשו שאדגים להם את
שליפותיו של סונדאנס קיד. בכל העניינים
שצריכים לגעת להם, נתקלתי באדי שות
מוחלטת. וזה נעשה חמור מיום ל יום.״
אולי
כדי להדגיש מצב זה, השתתף רד־פורד
עד עתה בשלושה סרטים פוליטיים
מופגנים. הראשון, המועמד, שעדיין לא
הוצג בארץ, תיאר מסע־בחירות בקליפורניה,
שבו מועמד כן ונקי־כפיים, בתחי לה,
נאלץ להתפשר עם מציאות מושחתת
עד־כדי־כך שכאשר הוא נבחר, לא נותר
הרבה מן האידיאלים שלמענם יצא לדרך.
הסרט השני, שיוצג בישראל החל מן
השבוע הבא, שלושת ימי הקונדור, הוא
האשמה ישירה וחריפה ביותר נגד שירות
הביון המרכזי באמריקה, בהשלטת׳ טירור
פנימי וקיום מדינה בתוך מדינה. הסרט,
שרדפורד הביע פעמים רבות את התמיכה
בעקרונותיו, מסביר כיצד הסי־איי-אי עצמו
אינו מסוגל להבדיל בין ימינו לשמאלו,
ועד כמה תפלים הפכו חיי בני־האדם מול

ז׳ובר — נמשים מטורפים
בכל הסרט) ,תומאס מיליאן וויקטור לאנו, מתבזבזים בתפקידים
פסיכופאטיים. המוסיקה לכוחו של גורל של ורדי,
מנפחת עוד יותר את היומרה הריקה של הסיפור, וקטע״
יומן המראה את שריפת גופות המחבלים בבית-שאן, יותר
משהוא קשור לנושא, מפגין את רדיפת הסנסציה של עושי
הסרט.
והקש ששובר את גב הגמל: הסרט, הדובר צרפתית
במקור, אימץ כאן את השפה האנגלית. למה ז השד יודע.

ההנחות התיאורטיות של מתווי־המדיניות
למיניהם.
לטהר את הפוליטיקה. ואילו סרט
שלישי, שיצא זה־עתה לאור, כל אנשי
הנשיא, אינו אלא גילגול מפורט של פרשת
ווטרגייט, כפי שנחשפה והובאה לידי עת
הציבור האמריקאי על־ידי שני עיתונאי
הוושינגטון פוסט, בוב וודווארך; ו־קארל
ברנשטיין. רדפורד, שהצטרף להפקה
בפועל, מגלם את הראשון, שיכנע את
דאסטין הופמן לגלם את העיתונאי השני,
מתוך כוונה ״להטיל אור על פרק חשוב
בהיסטוריה שלנו״ כדבריו. ועצם העובדה
שהפרשה עדיין לא הסתיימה ועובדות חדשות
מוסיפות לצוף ,״מגבירה עוד יותר
את החשיבות והאקטואליות של הסרט.״
קודם שהחלו בצילומים הצטרפו רדפורד
והופמן, במשך כשלושה חודשים, אל העיתונאים
שאותם הם מנלמים, עקבו אחר
דרכי פעולתם וסדר־העבודה של מערכת
העיתון, חקרו ושאלו את כל אלה שהיו
מעורבים בחשיפת הפרשה בדבר פרטים
חיוניים על הנושא, ויחד עם הבמאי אלן
(המעקב) פאקולה, עשו כמיטב -יכולתם על-
מנת לשמור על האותנטיות בסרט.
״אני מקווה שהצלחנו להראות בסרט את

שני העיתונאים הללו, לא כגיבורי־חיל
אלא כשני אנשי־מיקצוע מסורים לתפקידם
אשר, בגיבוי הממונים עליהם, ולמרות
הלחצים האדירים שהופעלו עליהם
מכל הכיוונים, התמידו בדרכם, והוציאו-
לאור את פרשת השחיתות החמורה ביותר
שידע הבית הלבן מעודו.״
המסקנה, לדעת רדפורד, אינה מוטלת
בספק .״אנשים פשוטים, כמוני וכמוך,
יכולים עדיין, אם רצונם בכך, ואם הם
מסורים. ומשוכנעים בצידקתם, לבצע בדק-
בית ולטהר את הפוליטיקה מן הזוהמה,״
הוא אומר. לאחר מסקנה כזאת, ניתן בהח לט
לצפות שביום מן הימים, יהיה עוד
ר.ר. אחד, שיעבור מן הקולנוע אולי אפילו
אל הבית הלבן.
תדריך חוב הלד או ת :
תל־אכיב — שלום לך, יקירתי, אהבה
ומילחמה, סרט מתוק.
ירושלים — אמריקאי בפריס, אחר־צהריים
של פורענות.
חיפה — אהבה ומילחמה, הדו־קרב הגורלי,
אידי אמין דאדא.

היא בעד ה־ 5השאיר אותי זאת בני
הפצוענידא קוות־גג ונסות סו סו! ״
הוא..:היא רוצה לעשוק אותי מנכסי
כדי לתת הכל לבנה שמהוץ־לנשזאין!

1111

שלמה פשבודניק׳ ,גבר
י י י נאה הנראה צעיר מאשתו,
טוען :״היא לא אשה ! כל מה
שהיא רוצת זה לגזול את כספי !״

לו שלושה פועלים וקופאי.
״אחרי שלוש שנים קנינו דירת־פנטהאוז,
ב&וף רחוב דיזנגוף. הדירה עלתה מאה
אלף לירות. הוספנו חדר גדול על הגג,
אליו חיברנו מדרגות שיצאו מתוך ה0לץ,
שהיה שילוב של שני חדרים עם באר
באמצע. את החדר שעל הגג בנינו בלי
רישיץ.
״אחר־כך קנינו אדמה בחולון, נד 60
אלף לירות. פשבוז׳ניק לא רשם את הדירה
על שמי. הוא לא רצה, ואני לא התעקשתי.
אבל את האדמה חוא קנה על
שמי, בשביל לשלם פחות מס־הכנסה.
״הכל היח בסדר, עד שבתחילת אוקטובר
פתאום הוא התחיל לא להשאיר לי
כסף. הייתי צריכה לשלם לעוזרת, לשלם
למכולת, לירקות, ולא היה לי כסף. כשאמרתי
לו, הוא צעק עלי, :כמה שאני נותן,
לא מספיק לך! מה תעשי אם לא אשאיר

ואז הוא בא והראה פיסת־נייר שהוא מכר
את הדירה שלו לפאול זיסו מאילת.
״אבל אני בטוחה שזה פיקטיבי. זיסו
הוא חבר שלנו שאכל אצלנו, וישן אצלנו.
אני מכירה אותו, אין לו כסף לקנות
דירה בחצי מיליון לירות. ובכלל, לא זורקים
דייר מהבית. לא מוכרים בית כשיש
אשה בבית. כעת אין לי שום בגדים, אין
לי כלום, הכל נשאר בדירה.
״כעת אני לא גרה בשום מקום. אני
והבן שלי, ששבר רגל בצבא, ישנים אצל
כל מיני אנשים. אני לא עובדת. איך בן-
אדם יכול לעבוד כשאין לו בית?״

״זאת התודה
שאגי מקבלן״

כעל שלמה פשבוז׳ניק, גבר חסון,
י י עובד באיטליז שלו שבשוק הכרמל,

האשה

פשבח׳ניק, ויקטוריה טוענת :״הוא לא גבר1
לא מסוגל להביא ילדים, ומשום־כך השאיר
את בני ללא קורת־גג !״

.הוא ]עני סעוהאוז!
רץ• ל הז הי ר את כל הנשים ב•
1/ /ארץ, שאם הן יוצאות מהבית והדירה
שלהן רשומה על שם הבעל, שיקחו
בחשבון את האפשרות שלא יהיה להן לאן
לחזור1״
כך מזהירה ויקטוריה פשבוז׳ניק, אשד,
בת 45 הנראית מבוגרת מכפי גילה והטוענת
כי בעלה שלמה פשבוז׳ניק, הותיר
אותה ואת בנה שמחוץ למיסגרת הנישואין,
החייל משה, ללא קורת־גג וללא כסות
לגופם.
ויקטוריה פשבוז׳ניק, המכונה ויקי, אינה
אשה רגילה. היא היתה נשואה כבר חמש
פעמים, זאת מלבד פרשות־יחסים ממושכות
שקיימה עם גברים שלא במיסגרת
הנישואין. מאחת הפרשות הללו נולד לה
בנה, משה.
ויקי עצמה אינה זוכרת את שמו הפרטי
של בעלה הראשון, זוכרת רק כי שם מש פחתו
היה סגל, ואף אינה זוכרת במה עסק.
בעלה השני היה, לדבריה, רזיאל מייזל,
שהוא יבואן. כשנישאה בשלישית, היה
בנה בן שלוש, ואביו החדש היה שטרן
שניידר מנהל סופרמרקט.
מספרת ויקי :״הילד היה איתי כל הז מן,
בכל הנישואים שלי. אני עבדתי תמיד
כמניקיוריסטית, לא עזבתי את הילד שלי
אפילו ליום אחד. הבית שלי זה הבית שלו,
והבעל שלי זה האבא שלו. כמעט תמיד
התגרשו ממני בגלל הילד, אבל אני את
הילד שלי לא אזרוק אפילו אם אתחתן
ואתגרש חמישים פעם.״

;/איד אפשר לחיות
כשאין ביתן״
ת כעדה הרביעי הכירה בצרפת,
\ * שם חיתה תקופה קצרה, כתום שנה
התגרשה ממנו ושבה ארצה. ואז הכירה
את הקצב שלמה פשבוז׳ניק, חיה איתו
משך שש שנים, שבמהלכן עזב אותה,
ונשא לאשה צעירה בשם גורית.
מייד אחרי גירושיו שב אל זיקי, אך היא
העמידה לו אולטימטום :״או חתונה, או
שתלך הביתה.״ הוא בחר בנישואין, למרות
שהיה צעיר ממנה בחמש שנים, והשניים
התגוררו בדירה שאותה רכש פש-
בוז׳ניק, ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב. מספרת
ויקי :״כשאני הכרתי אותו, לא היה
לו כלום. מכרתי את הדירה שלי, שהיתר,
לי בדמי־מפתח, ונתתי לו עשרים־וחמישה
אלף לירות, גרנו שלוש שנים בארלוזורוב.
הוא עבד באיטליז, כשותף עם אחיו והיו

לך כסף? נמאס לי לשלם מעלית, עוזרת הוא מבטל, כמובן, את דבריה של האשה. לא היתד. לה. היתה גרה בצריף שאני קניואת
בתי־הקפח שלך !׳ אמרתי לו , :אם לא בקול עייף הוא אומר כי נמאס לו, וכי תי לה.
אינו מעוניין לשוחח על אשתו. כשלוחתשאיר
לי כסף, אני אגש לעורך־דין.׳
״היא לא אשה. היא אף פעם לא היתד.
״אז הוא הרביץ לי מכות, ואני התלוננ צים עליו, הוא מבקש לבקר קודם בדירה בבית. יש לד, הרבה חברות וחברים, אהבה
שברחוב דיזנגוף. שם, אחרי בדיקה חשד לשבת בבתי־קפה ולעשות גובלנים. היא
תי במישטרה. בפעם הראשונה בחיים
שלי נית, נפתחת הדלת. על דלת הדירה, שב טוענת שאני לא יכול לעשות ילדים, אבל
הלכתי למישטרה. מאותו יום, ישנתי ב
אולי קומת הגג, שלט חדש :״פאול ואתי זיסו.״ הרופאים יבואו לבית-המישפט ויעידו מי
סלון. אני לא יודעת מה הרגיז אותו.
צעיר מזוקן לבוש ברישול, פותח את לא יכול לעשות ילדים. יש לה ילד מלפני וזה ילדים,
בגלל שהוא לא יכול להביא
שמונה־עשרה שנה, אבל מאז הכל התיישן
אוכל אותו. הוא עשה עשרות בדיקות הדלת אל הדירה המפוארת, שקירותיה
ועבודות -אצלה.
זרע, והרפואה שלי אמרה לי, :ויקי, ממים מכוסים טפאטים, ציורי־קיטש
״אני הייתי משחק פעם בשבוע קלפים,
בשבת, וזה מאד הפריע לח, היתד, עושה
לי סקנדאלים ומסלקת את החברים שלי.
אחרי שהרביצה לי לפניהם, נתתי לד, סטירה.
אז היא הביאה את המישטרה. האבא
של הילד שלה לא נתן לה גרוש, אני
דאגתי לכל מחסורו, שילמתי לו מורים
פרטיים, הכל. אף פעם לא התלוננתי.
וזו התודה שמגיעה לי?
״נכנסתי לחובות. ביקשתי ממנה שנמכור
את המיגרש, אבל היא לא הסכימה.
להרוויח אין עכשיו ממה, הפרנסה קשה.
אמרתי לה, :אם לא נמכור את המגרש
שעל שמך, נמכור את הבית שעל שמי.׳
לזה היא הסכימה. ישבנו יחד עם פאול
זיסו, זה שמכרתי לו את הדירה, והיא ראתה
בעיניים שלה שקיבלתי דמי-קדימה.
״דירה כזו כבר לא תהיה לי יותר אף
פעם בחיים שלי, וגם לה, וזה מה שאוכל
אותה. היא ידעה שב־ 20 בינואר אני צריך
למסור את הדירה לקונה. שכרתי לנו דירה
בת שני חדרים ברחוב המליץ, אבל
היא לא הסכימה לקחת מפתח. העברתי
לה את המפתח דרך העורך־דין, וגם הבגדים
שלה נמצאים ברחוב המליץ. היא יכולה
לבוא לשם מתי שהיא רוצה, היא לא
צריכה לגור כל פעם אצל מישהו אחר. יש
שבסוף רחוב דיזנגוף בתל־אביב, היא פנטהאוז בן לה בית.
חמישה חדרים המשתרע טל שתי קומות. לדיברי
״אני לא רוצה ללכלך. אם אני אלכלך
האשה, היא נתנה לבעלה עשרים־וחמישה אלף לירות נדי לממן את רכישת הדירה,
שעלתה אותה, אני מלכלך גם את עצמי. גמרתי
לפני שלוש שנים מאה־וחמישים אלף לירות, וערכה כיום עולה טל חצי־מיליון.
איתה אצל עורדדין טוביה גולדברג שהיא
מחזירה לי את המיגרש, ואני נותן לה 68
אלף לירות. חתמנו, וד,שלשתי את הכסף.
לא נכנסים להריון.׳ אמרתי לו שלא איכפת גובלין. הצעיר מספר כי שמו אלי אלימלך,
לי, כי יש לנו את משה בבית וזה לא וכי הוא גיסו של בעל-הבית החדש. הוא
״היא יצאה מהבית, נסעה לאמא שלה
האסון הכי גדול שאין ילדים, אבל זה נמצא כעת מיססר ימים בתל־אביב, ומשום והיתד, שם שבועיים. באה בחזרה, תפסה
הרגיז אותו עוד יותר.
כך מתגורר בדירה, שבעליה החדשים !אותי ברגע לא-טוב, התחננה, בכתה, הב״מאותו
יום ואילך החיים שלנו נהרסו. עדיין לא עברו אליה. על השולחן, חפי -טיחה שתהיה טובה. שיכנעה אותי. החזר הוא
היה בא עם חברים הביתה, משחק ם ת-קלסים ובקבזק־וויסקי.
תי אותה הביתה, וזאת התודה שאני קבל?
קלפים ורב איתי לפני החברים שלו. הוא
פשבוז׳ניק הקצב טוען, כי אשתו רימתה חיים כאלה כמו שהיו לה איתי, לא יהיו
הגיש בקשה לגט.
אותו לכל אורך הדרך. הוא מספר :״לא לה יותר. היא לא ידעה להעריך את זה.
״ביום שבו התקיים הדיון בבית-חדץ ידעתי שהיא היתה נשואה כל־כך הרבה אילו העריכה, לא הייתי מחפש גירושין.
הרבני, חזרתי הביתה וראיתי טנדר ואנ פעמים. היא לא סיפרה לי. רק ידעתי ש היא רוצה את הפנטהאוז, בוכה שגנבתי
שים׳ מורידים מהדירה דברים. נדהמתי, חיתה נשואה לאחד סגל מפתח-תיקווה, וש £את הפנטהאוז של הבן שלה. שתבכה. ממני
לא ידעתי משום דבר. קראתי למישטרח הילד שלו. כשהכרתי אותה, אפילו שימלח ז־ היא לא תראה גרוש!״

דיות המריבה

במדינה
דרבי־אדס
1יקו• שרירים

קשקשת 2013

] ץ ה 11ו ל 0הזר

אלוף־הקאדאמה רפאל הל&רין
חוקר את פירושי רש״י
שהוא ממייסדי שושלת הזפרין

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אער
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד 36 .ו, תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול-
נוע־המכוניות היחיד בישראל.

למצוא את רפאל חלפרין, לוחם־הקא-
ראטד. הנודע, בזירת-הקרב, כשחוא מתנגח
באלופי-עולם שריריים משוחים בשמן,
זו תמונה רגילח. אולם לראות את חלפ-
רין אלוף־הקאראטה מוקף סיפרי-תורח, בישיבה
בפברבר חרדי בבני-ברק, כשהוא
מוקף אברכים ותלמידי־חכמים — זוהי
תמונה המבקשת בירור.
כמו ארבעה דוקטורטים. מדי-
בוקר, זה כמעט שנתיים, משכים רפאל
הלפרין עוד לפני הנץ החמה, מתניע את
מכוניתו ונוסע לישיבת אוהל־יעקוב בבני-
ברק. הוא ממהר לטפס במדרגות הצרות
אל אולם בית־הכנסת של הישיבה. שם
יש להלפרין פינה נאה, הצופה למיזרח.

קשקשת 2011

• ״תעשה משהו עם הפיטמות
המיותרות שלי, דוקטור!״
דדי תכלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב
• פרה קדושה משתזפת פרקדן על
הכביש בהודו.
שאול יהישלום, רח׳
אורלנסקי .7פתח־תיקווה
• האיש שניפנף לשלום ונפל לבור.
דניאל קדרץ, רח׳ קרן־היסוד
,27 הרצליה־פיתוח
• שחקן פורץ לרשת, מנקודת-
מבטה של טבעת הכדורסל.
מ. גדול, רח׳ רבנו תם 4
(אצל אלון) ,רמת־שאול, חיפה
• הגיע מישלוח חדש של חזיות.
דודי מנשה, קיבוץ נתיב־הל״ה,
ד.נ. האלח

הדפרץ כאימון קאראטה
התואר הגבוה ביותר

הדפדין דומד תורה
הסיפוק הגדול ביותר
ניצב שם שולחן עמום סיפרי יתורח, גמרא
וקבלה, ושולחן נוסף שעליו מונחות באי-
סדר כרטיסיות דחוסות כתב-יד צפוף,
ומחברות עבות.
התפילה הסתיימה, והלפרין מוקף מייד
עשרות תלימדי-ישיבה, המאזינים להסבריו
בפה פעור, מתפלפלים עימו בסוגיות
שונות ורושמים את דבריו.
״כאן אני נמצא כל היום ״,מצהיר ד.לפ-
רין, שגם מבעד לבגדיו הפשוטים ניתן
להבחין בשרירים התפוחים שהיקנו לו
שם עולמי בזירות ההיאבקות החופשית
(״תפוס ככל שתוכל החלטתי להקדיש
את שארית ימי לחקר כתביו ופירושיו של
אחד מאבות אבותי, רש״י. זהו מיפעל-
חיי. עד היום לא חשב אף חוקר-מיקרא
אחד להעמיק בפירושי רש״י. מומחים
ופרופסורים שביקרו אצלי כאן, בישיבה,
אמרו לי שמה שאני עושה שווה ארבעה
דוקטורטים.״
מסודר היטב ישיבת אוהל יעקוב,
כמו מוסדות תורניים אחרים בבני־ברק,
הוקמה על־ידי סבו של רפאל, הרב יעקוב
הלפרין, ונקראת על שמו .״קודם הוד
בססתי בחיים החילוניים. עכשיו הכל רץ
לבד, ואני יכול להתחיל בחיים האמיתיים,״
מספר הלפרין במהירות, באחד
מריגעי-הפגאי הבודדים שלו במשך היום.
פניו חרושי-קמטים, ועיניו אדומות מחוסר-
(המשך בעמוד )44
העולם הזה 2013

השבוע כדרייב־אין
בשעה 6.15

וודי וודפקר
מאוזן :
.1זרבובית! .2חומריות, מציאותיות!
.7בגד-שרד! .9בוסתן של פרי-הדר;
.10 רומס! .12 משקה קל! .13 רטוב
במיקצת ! .15 גם אותה כבש יהושע !
.16 בירה אירופית! . 17 מכלי־העבודה
בגינה! .18 מילת-בקשה .19 ,בהשאלה:
מרכז! .21 עם-נכר! .22 מחלקי הראש!
.23 מונח בתורת־החשמל! .25 מכלי-
הנשיפה בתיזמורת! .28 בתוכך! .29 סלק
את מליחות המים! .31 מסולם הצלילים;
.32 היפהפייה המסוכנת של טרדה! .34
מן הסכו״ם! .35 לא קר! .36 אובה כל
תיקווה! •39 מאותיות הא״ב העיברי!
.41 היה ראש האף־בי-איי! .44 מצוררי
ישראל! .45 אירגון צבאי שקדם לצה״ל!
.47 מן הבקר ; .48 זכר בבקר ; .49 מיקווה־מים
ענק ! .51 חיוני להפעלת חומר־הנפץ !
.53 ציטטה- .56 :תפעיל את הנשק! .57
ירד ממולדתו לארץ אחרת! .60 היו!
.61 תולעת טפילה באדם! .63 מילת-
זירוז .64 :לא אסור ! .65 כמו 19 מאוזן !
.66 אות! .67 ריקוד! .70 פקודה! .72
נותרה יחידה! .75 מנעול פטנטי! .76
מרהיטי הבית ! .78 מופע, באנגלית .79 :
תכונת התער המושחז ! .80 עלוב, מיסכן :
.81 גדול בתורה .83 :כובע הבית.85 :
מוראל .86 :מזח! .87 מצבת־זיכרון! .88

קידומת צרפתית .90 :מילת־תנאיו .91
מסייר! .92 לוח לרישום יום־יומיו .95
מכינויי האלוהות! .96 אל הטוב באמנות
הפרסית! .97 מרנן.

מאזנף :

.1ישוב בצפון .3 :לשון! •4אדון!
.5מן הגפיים .6 :אריס! .8תביעה! .11
מזג לא־מרוסן .12 :רשות הן ים הממלכתית
בישראל! .14 טין .15 :עוף מוכן
לבישול .20 :מגיע ! .21 מיקווזדמים הררי
זעיר .24 :ילדים קטנים •26 :תבואה:
.27 קריאת-יגון! .28 מילת־שלילה.29 :
ביטוי צלילים! .30 ראפיה .32 :ההם:
.33 ריקוד ישראלי! .37 מושב טיבעוני
בגליל ! .38 קידומת הולנדית ! .39 נולד
קודם זמנו .40 :לאן? .42 סוף ללא התחלה
.43 :מצב גופני תקץ! .45 העברה
מלמטה למעלה ; .46 התערב ; .48 נהר
באיטליה .50 :קולה של 47 מאוזן.51 :
הולם! .52 מחלקי היממה .54 :לטשו
עיניים! .55 פקודה! .58 מטבע יפאני:
.59 גוף .62 :קילוסין ! .64 טס ! .68 בדיחה
עוקצנית .69 :נהר באפריקה ! .70 אוייב !
.71 קרם ! .73 אביון .74 :כלי-שייט קטן !
.76 ברם ! .77 כלי־מאור .79 :מיספר חמי שה
.80 :התקוממות; .82 אולם; .84
מכשיר הצתה! .89 התקיימו .90 :אגו!
.93 סופו של אור ; .94 ממלא-מקום (ר״ת).

פסטיבל סרטים מצויירים
בשעות 7.30—9.30
שבוע 2

״העיר האסורה״

סס ס 000000000,000

בסיטונות
• שמלות הריון
• מ כנ סי הריון
• טוני קו ת הריון
• ח לי פו ת הריון
כהן

מודל

תל-אביב, רח׳ נחלת ::ימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד ל בערב
סגור: שעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן: טל .50344 .ח״א

413־1

במדינה

הנצע

א £ס א ־ד

(המשך מעמוד )43
שינה ,״אם אדם יכול להוסיף על דיברי
חכמים, מדוע שלא יעשה כן? היום כולם
שקועים בחומר, רצים כל היום אחרי
הכסף. אנשים לא יודעים איזה עולם גדול
ומלא הם מפספסים. עולם האמונה, לימוד
התורה והחדירה אל תוך הנפש.״
הרב רפאל הלפרין גדל והתחנך באווירה
דתית. למישפחתו מסורת ארוכה של
חכמי־תורה וחוקרי־תורה. אל תורות־הלחימה
המיזרחיות הגיע בצעירותו. בנד

הלפרין והפוחלצים
תורה וחולין

סונר• )וינוס
נססיו הפתעה היוהדיס

חברת ״אלקטרון צ׳ילג״ יבואני מערכות סטריאו ״טנדברג״,
מתוצרת נורבגיה ופטיפונים ״אלאק״ מתוצרת גרמניה — מטובי
היצרנים למערכות שמע -גאה להציע לראשונה ולתקופה מוגבלת
בלבד, מכשירי סטריאו באיכות ראשונה במעלה, במחירי הנחה.
טיונר אמפליפייר ״סולפסופר 12״ -
2רמקולים 20־15

במחיר

במקום ! 1,250ל״י

פטיפון ,810 כולל בסיס ומכסה( ,ראש מגנטי ״פיקרינג״)
לרוכשים את הפטיפון יחד עם המערכת, במסגרת המבצע

ןךתי|

במקום 3,300ל״י

המחיר

מנקה תקליטים מקורי מחוצות 5זזג1 8 ו ,0£0אנגליה
ולוח שנה מהודר .־

היבואן: אלק טרון צ׳י 7ג בע״מ. החשמונאי 107ת״א260533:70 ,
להשיגאצל: תל־אביג — ״אלוד״ ,אלנבי ; 106מ. שטורם אלקטרוניקס, כיכר המדינה ; 24
פוטו פספורט, בו־יהודה ; 8רדיו כוכב, המלך ג׳ורג׳ ; 91 אילת — שמעיה אברהם, מרכז חנויות;
באר״שבע — ״סטריאו״ השרות האלקטרוני, העצמאות ; 49 בת־ים — פוטו למר, רוטשילד ; 35
גבעתיים — שרותי אלקטרון צ׳ילג, כורזים ,5כניסה ה׳ ; דימונה — כליפה, מרכז מסחרי ; 11
ירושלים — מקול, בן סירא ; 18 נתניה — רונטון, שטמפפר ;15 פתח־תקווה — אלקטרו טבל בע״מ,
ההסתדרות ; 13״קיט אלקטרוניקה״ ,חיים עזר ;34 קרית מוצקין וחיפה — ״הטכנאי״ ,דבורה ,38

קרית ׳מוצקיו; רמת״גן — ״סטריאו קיט״ ,ביאליק .42

414

שך שנים רבות אימן תלמידים רבים
ועלה בסולמות ובדרגות ההירארכיה היפא־ניות.
כיום הוא בעל התואר הגבוה ביותר
היכול להינתן לאמן־קאראטה במערב, תו אר
השן־היא, המקנה לו זכות להסמיך
לחגורדדשחורה גם אמני־קאראטה יפא ניים.
לאחר
שנים רבות שבהן לימד קארא-
טה, באחד המכונים הראשונים להגנה עצ מית
בארץ שהקים הוא־עצמו, הופיע בתחרויות
בארץ ובעולם וביסס עצמו גם
בעיסקי מוסכים ומכוניות החליט הלפרין,
בגיל ,47 לדאוג לעצמו גם למקום מכובד
בעולם הבא.
האשה מנהלת את העסקים .״את
העסקים מנהלת עכשיו אשתי, ברטי,״
מספר רפאל, כשהוא מתרווח על הכורסה
הנוחה בחדר-עבודתו שבביתו המהודר בצפון
תל־אביב, שם הוא משלים את לימודיו
היומיים בשעות הלילה המאוח רות
.״פעמים אחדות בשבוע אני משתדל
להופיע בפני חיילי צה״ל, ללא תשלום
כמובן. ומאחר שכל היום אני בישיבה,
אני סומך על האשה. באמת כל הכבוד

גם ילדיו לומדים באחד ממוסדות ד,לפ-
רין שבבני־ברק. הם מגדלים פיאות ארוכות,
לובשים קאפוטות שחורות ונראים,
כדיברי הלפרין ״יהודים לכל דבר.״ בשעות
אחר הצהריים, לאחר סיימם את לימודי
התורה בחדר תלמוד־תורה, מן האחרונים
בסוגו בישראל, הם מצטרפים אל אביהם
בישיבה, ושם מלמדים אותם מורים פר טיים
לימודי־חולין.
אביהם גאה בהישגיהם .״דובי רק בן
ארבע,״ הוא אומר ,״ובזכות השיטה הלימודית
החדשה הזו, לימודי תורה ולימודי-
חולין מצורפים במשך יום־לימודים ארוך,
הוא יודע כבר לקרוא כמו כל ילד אחר
בכיתה ג׳.״
הבעייה היחידה היא: מתי נותר לרפאל
הלפרין זמן להתאמן 1הוא צוחק ומסביר,
תוך הדגמה חיה :״יש הרבה דקות מתות
במשך היום, שבני-אדם לא יודעים לנצל
אותן. אני נעצר ברמזור ו עושה תרגי לים
אחדים. הקירות האלה של הישיבה
הם בשבילי אולנדהתעמלות: אני עובר
במיסדרונות, חובט בקירות וכך, כל יום,
מצטבר די זמן בשביל לשמור על כושר
מעולה.״
אחרי ארוחת־הערב המישפחתית הוא
מנפץ לרסיסים חלוקי-נחל אחדים, שהביא
מראש־העין, וחוזר אל סיפרי־התורה.
העולם הזה 2013

מנדי־וייס־ד״וויס־שאור
מננבת
בסרט שנכתב
במיוחד עבורה

ן* פשוט לא רוצים אותי. לא מר
/ /י י כנים לקבל אותי כיהודיה. מה לא
עשיתי? למדתי את התנ״ך בעל־פה, ו!
ידעתי אותו יותר טוב מכל יהודיה שאני
י מכירה. ובהתחשב בזה שאגי בישראל
בבר תשע שנים, אני מכירה הרבה יהודיות.
״ידעתי
את כל המיצוות, אכלתי כשר,
הדלקתי נרות-שבת, והם לא רצו אותי
כיהודיה. אז מה אני יכולה לעשות?
״השלמתי עם העובדה. ובכלל, אני לא
צריכה שאיזה רב יכניס אותי למיקווה
ויגיד לי שאני יהודיה. זה נוגע לי לקצה
האצבעות. לא זה מה שהופך יהודי ל יהודי

נאום השיקסע מנדי רייס-דייוויס־שאולי,
אשה יפה בת שלושים ושלוש, גבוהת-
קומה ובעלת גוף חטוב.
אשת העולם הגדול, שהספיקה בשנות
ג חייה להפיל ממשלה ; להינשא למיסעזץ
הישראלי רפי שאולי! להקים יחד איתו

; את רשת מיסעדות נזנד׳ינז, ללדת את דנה,
שהיא היום בת שמונה ! להכניס נופך של
זוהר בינלאומי אמיתי לחיי-החברה התל-
אביביים ! להיפרד מרפי אך להישאר איתו

ביחסי־ידידות ! להשתתף, לפני למעלה
משמונה שנים, בסרט ישראלי כושל בשם
איריס; להשתתף לפני־כן ובין איריס לבין
הסרט הנוכחי בכמה סרטים בינלאומיים

יורד מהמטוס השחקן מייק

בורשטיין, המגלם בסרט
1111 1 1 1
11י>1 1# 1
שלוש דמויות של שלושה קוני למל — הסב ושני הנכדיס התאו־מיס.
קוני למל, מסתבר, אינו סומך על כשרותה של חברת־

בתפקידים קטנים! לגלם תפקיד ראשי במחזה
שבו היא מדברת, מצחיקה ועומדת
על הבמה בעיברית שעתיים רצופות. וכעת,
שיא־השיאים של הקאריירה שלה:

התעופה אל־על, ומביא אוכל כשר למהדרין מהבית, בעוד מנדי
רייס־דייוויס, המגלמת את השיקסע, נועצת בו מבטי תימהון
(משמאל) .מימין: מייק בורשטיין ומנדי רייס־דייוויס בחזרה שלפני
הצילומים, כשקוני למל במבוכת, כשנוכח לדעת מי תשב לידו.

תפקיד ראשי בסרט שלושה קוני למל,
בתפקיד שנכתב כולו למענה.
שלושה קוגי למל
** נדי איגה מתרגשת, אף שזהו יום-
*ו הצילומים הראשון שלה. אל בימת-
הצילומים הגיעה במכנסי־ג׳ינס הדוקים,
חולצת־טריקו ופנים נקיות מאיפור. ואילו
שעה אחת אחר-כך זוהי אותה מנדי, אך
בחליפה לבנה מהודרת, באיפור מלא ובשיער
בלונדי שכל שערה מונחת בו במקומה.
הצילומים
נערכים בתוך מטוס ג׳אמבו
ענק של אל־על. למעלה מחמישים ניצבים,
גברים, נשים וילדים (לא לומדים היום?)
ישובים בבטן המטוס, מוחים את הזיעה
מפניהם וסובלים בשקט תמורת חמישים
לירות ליום. הסצינה המצולמת: מנדי,
הלא היא מרילין השיקסע, מתחזה כיהודיה
ומנסה לפתות את מייק בורשטיין, הוא
קוני למל, הטס לישראל כדי למצוא לו
שם כלה.
בורשטיין, שזו לו הפעם השנייה שבח
הוא מגלם את קוני למל הזכור לטוב, מגלם
בגירסה הנוכחית — זו של יואל זילברג,
שאף מביים את הסרט — שלושה קוני
למליים. האחד: קוני למל המקורי, כפי
שכתב אותו בזמנו ישראל מיימון המנוח,
שהוא בסרט זה סבם של שני הקוני-
למל׳ים התאומים, פרי יצירתו של יואל
זילברג.
שני קונילמל אלה הם אחים־תאומים,
שונים בתכלית זה־מזה: האחד, הפוחז
והעליז, הוא ידידה של מרילין. ואילו השני,
תלמיד־ישיבה תם, הוא זה הנוסע
כעת לתל־אביב במטרה למצוא לו כלה,
כיוון שסבא קוני למל, שעזב את העיירה
והגיע לאמריקה, שם הסך מיליונר, מצווה
ירושה בת חמישה מיליון דולר לאותו קוני
למל שיינשא ראשון ויתחתן, כמובן, עם
יהודייה כשרה. מנדי מנסה לפתות את
קוני למל שיתחתן איתה. אך היא, כמובן,
איננה יהודייה ואם תצליח במשימתה,
הוא לא יזכה בירושה.
ובינתיים, במחלקה הראשונה של זד
ג׳אמבו המחניק, בעוד הניצבים מצטלמים,
חוזרים מנדי ומייק על הטכסט ועורכים
חזרות. הבמאי, זילברג, עולה מדי-פעם אל
(המשך בעמוד )47

במדינה
מדינת ישראל
משרד החקל או ת

דרכי־ח״ם
בצלהפ טי ש

להלן דוח המחירים המוסנס

פגי מישסחת יושב־ראש הכנסת
מונעים מיוסי גמזו,
החי בנפרד מרעייתו
נעמה ישעיהו; ?שוחח עם בתו לילד

ל־ 2 8 .3 .7 6־ 2.4.76
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרפן
בל״יד״ק״ג

רקות

2.50
1.80
3.30
1.50

עגבניות מעולות
גזר חצילים סלק
כרוב לכן כרוכית צנון
תפוא״ד בתפזורת
תפוא״ד באריזה של 2ר,״ג
בצל יבש מסוג מעולה
כצל יבש ארוז בשקיות
סלרי עלים ארוז בניילון
כצל יבש מזן מצרי — בחיפה בלבד

2.05
1.35
2.60
3.00
3.05
3.25
1.50
3.65

פירור !
תפוחים גרגר אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרגר אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים יונתן גודל 5.5
אגסים ספדונה גודל 5
אגסים ספדונה גודל 5.5 בננות תפוזים אשכוליות לימונים

3.80
4.65
4.25
4.60
3.90
3.20
4.30
4.00
2.40
2.05
3.40

ע 13 1ת
פטמים קפואים בשקיות שקופות
מיני תנו עוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
דגים
כסיף

1,10

אנחנו אומרים גם מח

+זול יותר
+שרות מוג יומר
* יעוץ טוב יותר

מבחר ענק של פל הנחוץ
לתינוק, מטיצץ ועד מישח

א !,ול שדה באהבה
נעמה ישעיהו
מי מחפש צרות 7

15.90
§ ( 13.40
12,20
8.50

ליולדת לקנו ת לא אצלנו:

מזה־~שנתיים שוהד~,יוסי גמזו, בנו״של׳
ד״ר חיים גמזו, מנד,ל מוזיאון תל־אביב
וסופר בזנות עצמו בארצות-הברית. משך
כל אותה תקופה נמנע ממנו לשוחח עם
בתו לילך, הנמצאת בארץ אצל אישתו־בנפרד
נעמה, שהיא בתו של יושב־ראש
הכנסת ישראל ישעיהו.
לתת או לא לתת .״בני מישפחת
ישעיהו מונעים ממני ׳לשוהה עם בתי

ננת את פרקליטזדשלה, עורך-הדין הדתי
מאיר בסוק. הלה שלח, בתשובה למיכתבו
של אריאלי, את טיעוניה של הגננת [ :
״לגברת סאליטרניק זכות לתת או לא לתת
טלפון למי שהיא רוצה.״
שליחים א ל הילדה .״לאחר שכל
ניסיונותי ליצור קשר כלשהו עם לילו
עלו בתוהו,״ כתב יוסי, אשר משך כל
אותו זמן לא הדל לשלם את מזונות הילדה
ואת דמי אחזקת הבית שבו מתגוררות
׳נעמד. ולילך ,״התחלתי לשלוח, באמצעות
חברים שהיו בדרכם לארץ, מתנות, קאם־
טות מוקלטות ומיכתבים אישיים יאל לילך.״
בחודש יוני אשתקד התייצב אברהם
בלטשטיין, פסיכולוג ישראלי המלמד באותה
אוניברסיטה שבד. מלמד יוסי, בפני1
שופט מחוזי, לאחר שנעמה ובני־מישפחתה ן
התנגדו להפגשת!־ עם הבת, לשם מסירת
מתנות ששלה אביר. ליוט-הולדתה. השופט
המליץ לאפשר לאברהם, כנציגו של גמזו,
להיפגש עם הילדה. במיקרה זה איפשרו
בני מישפחת ישעיהו, לאברהם בלטשטיין,
להיפגש עם לילך בבית גיסו של ישעיהו,
יחיא בריחי.
לחצים של היושב־ראש. בספטמבר
ניסו ד״ר רוני בר-טל ואשתו, ידידיו של
יוסי מארצות־הברית, להיפגש עם לילך
בבית־הספר שבו למדה. המנהל, נחום
שושן, סירב לבקשתם להניח להם לראות
את לילך בהפסקה, ולמסור לידיה יאת המתנות
שהביאו לה מאביה. לשמע הבקשה
החוויר המנהל :״נעמה מלמדת בבית־1
יספר זה. אני לא מחפש צמת עם היושב-
ראש!״ המנהל סירב לאפשר לזוג בר-טל
לראות את הילדה.
העניינים המישפטיים בין בני-הזוג, החיים
משני עברי כדור-הארץ, מתנהלים
בבתי־המישפט בעצלתיים. יוסי גמזו ממשיך
לשלם מזונות, וצילצולי הטלפון שלו
נבלעים ברעש פטישו של היושב-ראש.

בטלפון,״ התלונן יוסי גמזו, במיכתב ששיגר
ארצה. גמזו, המשמש כעת מרצה-
בכיר וסופר־אורח באוניברסיטת טכסס וחי
בנפרד מאישתו מזה ארבע שנים׳ טוען:
״הם ׳מונעים מידידי המגיעים לארץ להיפגש
עם בתי, ואין מאפשרים לה לקבל
מתנות ממני או לשמוע את קולי מעל-גבי
סירטי-הקלטה.
״כשלילך היתד. בגן, בחולון, קיבלה
הגננת הוראה מפורשת שלא לאפשר לי
לדבר עם הילדה,״ הוא טוען.
הגננת, הווה סאליטרניק, מודה :״היו
עלי לחצים מצד כל מיני גורמים, שלא
לאפשר ליוסי לשוהה טלפונית עם ילדתו,
לילך.״ ׳מצד מי היו הלחצים ז ״מצד מיש־פחתה
של האם,״ השיבה הגננת, לאחר
היסוסים רבים.
לאחר ניסיונות ׳חוזרים ונשנים של יוסי
גמזו לשוהה טלפונית עם בתו, בגן, הוא
פנה לעורך־הדין יעקוב אריאלי, בבקשה
שיברר את העניין. מששמעה מישפחת יש עיהו
על הפנייה לפרקליט, שליחה אל הג
יוסף
מר־זאם מחכה לגם
ולאשראי ש? מיליון לידות —
אשתו מרים נילחמת
כמרים המאהבת
לפני כחודש נעצר יוסף מר־זאב, גבר
בשנות השלושים לחייו, ממושקף ונעים-
סבר כחשוד בעבירות זיוף ומירמה. נציג
המישטרד. טען בביודהמישפט כי מר־זאב,
שהוא שותף של מרים מגל בחברת-חתיר-
גומים מגל שמישרדה בצפון תל־אביב,
חשוד בזיוף שיקים, שטרות וביטחונות
בסכום של מיליון לירות, ובמסירתם לבנקים
במטרה להשיג אשראי.
בערבות המאהבת. יוסף מר-זאב
שוחרר בערבותה של מרים מגל, בעלת
החברה שלמענה זייף את השיקים. ומעבר
להיבט העיסקי-פלילי של הפרשה הסתתר
היבט נוסף, מישפחתי־אישי.
שיאו של סיפור המירמה עתיד להתרחש
בבית־המישפט בתל־אביב. ושיאה
של הטרגדיה המישפהתית התרחש לפני
חודשים אחדים, במלון גני שולמית.
בשעת-לילר. מאוחרת פרצה לפתע אשה

לה שכרה
בצפון תל־אביב,
מאח רי ״בית ה מ הנ ד ס ״

מחםן גדול 36מ טר
יכול לשמש גם

משוד
״ביבי״
זזטלך רות 47ת״א

לפנות לאריה,
טל 227738 .־03
מרים מגל

מרים מר־ זאב
איומים והפעלת לחץ

העולם הזה 2013

כבת 30 לתוך מועדון־הלילה של המלון,
ובצעדים מהירים פנתה אל אחד השול-
תנות, שניצב בסמוך לבימה עליה ניגנה
תיזמורת קטנה. ליד השולחן הסבו באותה
שעה גבר ואשד, צעירה. המתפרצת פנתה
אל הצעירה בצעקה :״זונה!״
בני-הזוג שהסבו אל השולחן היו יוסף
מר־זאב ומאהבת שלו, שותפתו מרים מגל.
האשה שפרצה פנימה היתה אשתו החוקית
של יוסף, מרים מר־זאב. בעיקבות
האשד, התפרצה חבורת ביריונים, והקיפה
את החבורה. פרצה מהומת צעקות ומהלומות
שגרמה להפסקת התוכנית האמנו-
תית. היו אלה הבלשים ששכרה האשד, החוקית
-מרים מר־זאב. הם עקבו זמן רב
אחר הבעל והמאהבת, ומשנודע להם כי
יוסף ואהובתו עומדים לבלות סוף־שבוע
במלון האשקלוני, דיווחו לאשר, החוקית
והזעיקוה למקום, במטרה ליצור עימות
י בין שלוש הצלעות, ולצלם את המחזה.
הבלשים לא הצליחו. התסריט
תוכנן מראש, במטרה לשמש את מרים
מר־זאב בבית־הדין הרבני לכשיידון ה-
סיכסוך שם. אולם דבר־מה השתבש ובלשי
מישרד-החקירות חביב מצאו עצמם מחוץ
למועדון-הלילה לאחר שחטפו מהלומות.
המאהבת, מרים מגל, תבעה את האשד,
לדין, על העלבונות שהטיחה בה.
בבית־המישפט הודתה האשד, החוקית
באשמה, ונימוקיה היו עימה , :בטח שהיא
כזו. היא יוצאת עם בעלי, ומסיתה אותו
נגדי ונגד בנותיו.״
בית־המישפט מצא את מרים מרהאב

0הנעיקסע מתחזה לי הודי ה
(המשך מעמוד )45
המחלקה הראשונה, מעיף מבט בכוכביו
ומחייך בשביעות־רצון.
היה זה הוא שהציע למנדי להשתתף
בקומדיה מי מפחד מנישואין, בתפקיד הראשי,
למרות שניסיונה במישחק דל. ההימור
שלו הוכח כמוצלח. מדי ערב סוחטת
מנדי אנחות־התפעלות מפיות הקהל,
וגורמת לו להתגלגל מצחוק, דבר שגרם
ליואל לכתוב עבורה את התסריט החדש,
שבו תפקיד מייוחד המתאים לכישוריה.
מייק בורשטיין מלא התפעלות מן הקוליגה
החדשה שלו:
״היא מתאימה לתפקיד כמו כפפה ליד.
היה ברור שהיא, ורק היא, תגלם את
דמותה של מרילין, והטסטים הוכיחו שצדקנו,״
הוא אומר, ומנדי מניעה ראשה
בשובבות.
בתה דנה, מנישואיה לרפי שאולי, לומדת
בבית־ספר אמריקאי. באנגלית מתובלת
בעיברית, כשהיא משתמשת לעיתים
מזומנות בסלנג צברי אופייני, אומרת
מנדי , :לא צריך לעשות מזה עניין, שאני
משחקת בקולנוע. מי שעושה מזה עניין
הוא חנטאריש. דנה לומדת בבית־הספר
עד השעה שלוש.
״אני אגיע הביתה בשעות אחר־הצהריים
המאוחרות, ואהיה איתה עד אחרי ארו־חת־הערב.
אחר־כך השכנה שלי משכיבה
אותה לישון. שום דבר לא יקרה לילדה,
מזה שהיא תראה אותי שעה פחות ביום.
היא ילדה מקסימה. אני מדברת איתה אנגלית,
כי העיברית שלה טובה מדי בשבילי.
תמיד כשאני שוגה, היא אומרת לי , :אמא,
לא ככה,׳ ומתקנת אותי.
״עם אביה, רפי שאולי, אני ביחסים
טובים. אנחנו מעולם לא התגרשנו, וכל
זמן שלא נרצה להינשא למישהו אחר,
בשביל מד. להתגרש?
״אני לא לוקחת את עניין הקאדיירה
שלי כל-כך ברצינות כמו כמה אנשים
שאני מכירה. תמיד עשיתי סרטים. אם
מישהו בא אלי בהצעה, אני מעיינת בה
לגופו של עניין. תמיד קיבלתי הצעות
להופיע בתפקידים ראשיים, אד אחרי ש קראתי
את התסריט אמרתי, לא׳ .התפקידים
לא עניינו אותי.
״בכלל, אם אני צריכה לחפש עבודה.
לחפש לי סוכן, זה לא בא בחשבון. להיות
שחקנית זה תחביב מעניין. אבל בשביל
לחיות יש לי, תודה לאל, אחוזים מ־המיסעדות,
ורפי דואג לי.״

כל מ ע שן חייב^לקרוא נוודוו ה : 11

פילטר הסיגרי

מסנן ב מ מו צ ע

מכ מו ת הניקוטין
ו הז ס ת .

לוח השוואת סיגריות
96 סינון
96 סינון סיגריה הניקוטין
הזפת
לו׳יס
אירופה
רו׳ אל
דונ ק פיל טר
א שקו ט ברודווי שרתו!
נ ל טון

ניצבים בתפקידי
טאפטים
* £דבריה של מגדי מאזינים
/דיילים: רוני בר־דרור, זהבה
שילון ושרה מרמנסקי, המכונה
שלושת הדיילים בחיים משחקים
זה גם בסרט.
הם נימנים עם הצוות האכסקלוסיבי בן
חמישה הדיילים, המהווה את צוות־הפירסו-
מת של חברת־התעופה. זהבה עעבר־שילון
הופיעה על פלאקטים רבים, וכמוה גם
רוני ופיצי, שהצטלמו לחוברות וייצגו
את החברה באירועים שונים שהצריכו
ייצוג. פיצי מסרבת להצטלם כשהיא מעשנת
סיגריה .״זה לא יאה לדיילת אל־על,״
היא אומרת. זהבה מקפידה ליישר את
מדיה. החברה העדיפה דיילות אותנטיות
על־פני שחקניות שאינן מתמצאות בדרישות
המיקצוע.
הדיילות, יחד עם השחקנים והניצבים!
יחד עם נאווה חרש, המלבישה הסימפטית,
שהיתר. עד לפני שבועיים קצינה של
להקת הנח״ל ! ויחד עם המאפר אורי גרוס,
שאיפר גם בקוני למל הראשון, נצלים
מחום בתוך הג׳אמבו.
למען כל אלה, ואולי גם למען עצמו
ולמען ניצ׳ו ליאון צלם הסרט, מחליט יואל
זילברג להעביר את הצילומים החוצה, ולצלם
את הירידה מהמטוס.
כולם נושמים לרווחה את האוויר הצונן
של נמל־התעופה בן־גוריון. מנדי עומדת
עם מיזוודה חומה על כבש־המטום. הניצבים
מנסים לתפוס לעצמם מקומות
בולטים. כמה מהם חלמו להיות שחקנים
גדולים, והנה הם כאן, מככבים כ״טאם־
טים״ ליד הבלונדית הזוהרת. כמה מן הנערות
חולמות להיות כוכבות גדולות?
מייק בורשטיין, בתלבושת, עם הציציות
בחוץ ופיאותיו מתעופפות ברוח, ניצב
כמח מדרגות מעל מנדי, כשבידו סיר ה-
טשולעיט שהביא איתו מהבית.
אקשן! מנדי יורדת, מייק כמעט מתגלגל
מהמדרגות. יום־הצילומים הראשון
של שלושח קוני למל עבר בשלום, תודה

יוסף מר* זאב
אשמה, וחייב אותה בתשלום פיצויים
למאהבת של בעלה, בסך שלושת אלפים
לירות, על הוצאת שם רע.
,מרים אשתי הטרידה אותי כל השנים,
מאז שהתחלנו לחיות בניפרד,״ סיפר יוסף
מר־זאב, ביוכימאי במיקצועו .״בין השאר
כתבה אלי לביתור,ספר, ואיימה שתתפרץ
לכיתה בזמן שאני מלמד. היא איימה ש תרצח
את מרים מגל, ומיררה את חיינו.״
מרים מר־זאב מאשימה גם היא את
בעלה יוסף ואת המאהבת מרים באיומים
ובהפעלת לחץ כדי שתסכים לתת לו גט.
,משחיזים הרכות. מרים מר-זאב
לא שילמה את הקנס שהוטל עליה על-
ידי בית־המישפט, .רציתי לערער על
המישפט, אבל אין לי כסף לכך. את הקנס
לא שילמתי, גם כן מחוסר כסף, ועכשיו
עיקלו לי את המשכורת,״ אומרת מרים,
החוששת עתה שבעילה ייאסר, מחמת ההאשמות
העומדות נגדו, והיא תישאר
ללא דמי־מזונוח.
יוסף מר־זאב, לעומתה, אופטימי יותר:
״בקשר עם המעצר, הודיתי בהאשמות.
רק שוחררתי, וכבר החזרתי את הכל. לא
נגרם נזק לאיש, ועשיתי זאת בלי ידיעתה
של מרים מגל, שהיא בעלת החברה. אשר
למרים אשתי, אתן לה הכל רק שתעזוב
אותי. הדירה נשארה ברשותה, הבנות
אצלה, יש לה הורים עשירים, וגם דמי־המזונות
שאני משלם, ואשלם.״
המאהבת מרים מגל, שבביתה בתל-
אביב מתגורר עכשיו יוסף אומרת, במיבטא
אנגלי בולט :״אין לי שום דבר עם מרים.
אני אוהבת את יוסף והוא אותי, אז למה
להפריע לגוז״
ה עו ל ס חזוז 2013

לאל.

84.2
86.4
ו8 4 .
,7ו 8
77.5
78,9
75.5
73.6

זא£א
קנ ט

!44818080
שלושה עינבר־פיצי.
תפקיד

שתעזוב אותי !״

ביותר בעולם*-
עתה בישראל!

מרלבורו

74.8

נבדק במעב דו תבארה״ ב ו בי ש ר אל

״ א קו ואפ׳ ל טו׳ ,הואה פיל ט ר הי חי די
המסנןבמ מו צ ע 7 5 96מהנ׳ קו ט יו והז פ ת
ש ב סיג רי ה, הודות לשיטת ״הסינו] הלח־הבלעדי
של ״אקוואפ׳לטר״ .בל פילטר
יעיל ל 2 0 -קי גו יו ת לפחות.
כבר אחו ׳ העי שון החפיסההראשונה -
ת רגי ש ביתרונו של ״אקויאפ׳לטר״.
־ ל ה שי ג ב בתי מרקחת
ובנקודות ממנו סיגריות
תצוגת המטבח; חשרותים
וחדר האמבטיה יראו
במו בדירות הפאר
שבאירופה.
הדימיון והחלומות
יהפכו למציאות נעימה,
לאחר שתבקר אצל

כיורים. אסלות;
אמבטיות; חרסינות,
קרמיקה ואביזרים.
פאר תוצרת איטליה

מוזמנים לחזות
ל בונ טין , 1
ת ל־ א בי ב.

היבואן משה קטן
בע״מ. 623978 417

שיקוקים בתיאטרון הלאומי
התיאטרון הלאומי הבימה שוקק, לאחרונה,
פעילות שיקוקית למהדרין. חוץ
מההצגות החדשות, שעליהן כולם יודעים
מהעיתונות, יש גם חידושים רומנטיים
מעניינים שזה המקום למסור עליהם.
בי בעוד שלושה שבועות ייכנסו תחת
החופה השחקן גיסים עזיקרי וכלתו החסודה,
תמרה לבית לוי, בת למישפחה
תימנית מסועפת וברוכת־ילדים.
ניסים וכלתו התוודעו באמצעות אחותה
של חמדה, גאולה לוי, שהיתה רקדנית
בהביטה. באחד הימים הוזמנו שחקנים
מן התיאטרון למסיבה בביתה של גאולה.
ושם, כקורה באגדות, נתפס ניסים על

חמדה החמודה, ומאז הם יוצאים כבר שנתיים
וחצי בקביעות.
ניסים, הטרוד כיום במיספר הצגות חדשות,
וביניהן אריב העם של איבסן ו־כובע־הקש
האיטלקי, והצגת־היחיד שלו
סיפורי צ׳כוב, שמח לבשר שרעייתו העתידה
אינה משתייכת לעולם־הבידור, למרות
שהיתר. בעבר זמרת מצליחה.
״את השירה היא עזבה לפני חצי־שנה,
ואני מקווה שהיא תהיה עקרת־בית ואמא
לילדים,״ אומר לי ניסים. הוא, שהיה נשוי
בעבר לזמרת עליזה עזיקרי ויש להם
בת משותפת, אינו מתכוון לומר שהוא
מעדיף אשד. שאינה שייכת לעולם הבידור

כמוהו כי, לדעתו, כמו שאמר לי :״בחרתי
לי אשד. לפי האהבה. ואם אני מתאהב
במישהי, אני לא מתאהב לפי מיקצוע. זה
מה שרצה הגורל, וזה מה שרציתי אני.״
אז חמדה, שהיא בת למישפחה דתית,
וגיסים, כבר נרשמו ברבנות, ואת החתונה
הם יערכו ב־ 13 בחודש הבא עלינו לטובה,
ואחרי החופה יערוך עזיקרי בתיאטרון
מסיבה לחבריו השחקנים.
ואם אנחנו כבר בתיאטרון, הבימה כלו מר,
אז זד, המקום לספר ששחקן נוסף
שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה הוא
ישראל בידרמן, המופיע כיום בהצגה
האוצר. ואוצרו הפרטי, שאותו נשא לאשה,
הוא עלמה צעירה ממנו בעשר שנים ושמה
עמליה, שמיקצועה הוא טיפוח ועיצוב
צמחים ושתילים, והיא גם בעלת חנות ל־צימחייה
ולצומחים.
השניים ערכו את חתונתם בחצר של
כני אמדורסקי ביפו. בחדר אחד נמצאו
בני־המישפחה, ואילו בחדר השני היו ה־חברים־השחקנים.
בני־הזוג, שהתהדרו בכובעים
שחורים גדולים, במלבושים סטייל
הצעקה האחרונה כולל מגפיים ופריטים
אופנתיים שונים, הסתובבו בין החדרים.
מובן שכל השחקנים מיהרו להצגותיהם,
ומשום כך נחפזו לזלול ולשתות פן יאחרו.
וכך, בשמונה בערב בערך, הסתיימה
ד,שימחה.
ובעוד אלה מתחתנים וקונים דרכון אל
האושר, צר לי לבשר על זוג צעיר ונחמד
שקרה לו דווקא ההיפך. במאי-הבית של

הבימה, עומרי ;יצן, נפרד מחברתו מזה
שנים, הזמרת שלומית אהרן, כוכבת
ותגלית המופע הכל עובר חביבי. עומרי
ושלומית הכירו זה את זה עוד בתקופת
שירותם הצבאי, יצאו יחד שנתיים אחרי
שפשטו את המדים ואז נסע עומרי ללונדון.
כשחזר, חידשו את החברות והתגוררו
שנה תמימה בדירה משותפת. אבל
כיום מתגוררת שלומית עם אמא שלה,
ואת מקומו של ניצן לצידה תופס יוכל
דור, המופיע יחד איתה בהצגה.
מעלש, הכל עובר, חביבי.

עומרי ניצן
לא יותר

תנו ל שמ ש >ד זהב
גיסים עזיקרי
יותר מפחות
ממתקי לאירחיזיון
אחרי שכבר ראינו את בנות שליישית
שוקולד־נזנסה־נוסטיק, בטלוויזיה, ושמענו
את השיר שלהן שייצג אותנו באירוויזיון,

ירדנה ארזי ועמום טר־שיר
יותר מתמיד
הן עשו לעצמן מסיבת־פרידה. הן הזמינו
למסיבה הזאת כל מיני בדרנים ועיתונאים,
ואפילו את נציגת מועצת הפועלות,
{ ועשו רעש כאילו זו לפחות הפעם הרא־

ג48 .

שונה שישראל שולחת נציג להופיע ב־אירנויזיון.

הרגע האחרון הן עבדו עם במאי־הצוות־היחיד
התורן צדי צרפתי, שעבד
עליהן בלי הפסקה וליטש ושיפץ, והעמיד
רק שהן לא תביישנה את הפירמה בגמר.
ומה הן חושבות על השיר שייצג אותן?
רותי הזלצמן, המפקדת, סיפרה לי בהתרגשות
שהיא מאד־מאד אוהבת את השיר,
וגם הבנות בעד השיר של מתי.
״כי השיר בדיוק לטעמנו, והוא יצירה
מצרעת,״ היא מגוננת עליו.
תוכניות מוגדרות עדיין אין להן, כי
הן עדיין לא יודעות כמובן אם תזכינה
במקום הראשון או לא. במיקרה של זכיה
התכניות ישתנו. ובמיקרה הגרוע ביותר,
אם השיר שלהן לא יתפוס אף אחד משלושת
המקומות הראשונים, רחמנא ליצלן,
ימשיכו מאירופה להופעות בארצות־הברית
ובקנדה. הלוואי עלי כזה מיקרה גרוע.
וכששואלים אותן איך ההרגשה לפני
התחרות, משיבה בשמן המפקדת, הולצמן :
״מתרגשות, מקוות לטיול טוב ולחווייה
טובה, מקוות שלא נאכזב אף אחד.״
ובכן, גם אם הן לא תזכינה בשום פרס,
ימשיכו לאהוב אותן לפחות שלושה בטוחים:
עמוס טל־שיר, בעלה של ירד נה
ארזי, שאוהב אותה יותר מתמיד
למרות כל מה שקרה ביניהם בשנה האחרונה,
ואני לא צריכה לחזור ולספר מה
בדיוק קרה. ויקטור חסון, רופא-השיניים
בן ה־ ,28 החבר של לאהל׳ה לופטץ ה-
כישרונית, והסטודנט-המזמר שימעון
כדק, בעלה-לעתיד של רותי.
כי לפני הנסיעה רותי הבטיחה לכולם
שאפילו אם הן יזכו במקום הראשון, ויקבלו
הזמנות להופיע בכל העולם עם הפלייבק
ועם הטייפ (במקום תיזמורת) ,היא
תחזור לארץ באוגוסט ביי הוק אור ביי
קרוק, ותתחתן עם שמעון שלה, שאותו
היא מאוד אוהבת.
אנחנו, על כל פנים, מחזיקים להן אצבעות.

הייתם רגילים עד היום לקרוא לזמר
ליאור ייני בשמו המפורש, ליאור, יש
לי חדשות בשבילכם, כי זמרנו החליט
לשנות את שמו לאלי־אור. אשתו,
אכיכה אור־שלום, מסבירה שאלי-אור
היה מאז־ומתמיד שמו המלא של ליאור.
חוץ מזה, הפריעה לה הנגינה המלעילית

אור-שלום, ליאור ואליאור
יותר מהסיפוריס
שלו, ואילו אלי-אור החדש עצמו סבור
שליאור הוא שם נורא אגואיסטי ואגוצנטרי.
כי שם שמתחיל במילה לי, נשמע
אגואיסטי, לא?
אבל זה אינו החידוש האחרון אצל
אלי-אור ואביבה. כי השניים מתפתחים

יחד, משפיעים זה על זה, ולמרות שלא
שומעים עליהם הרבה, אין פירושו של
דבר שהם מתבטלים. קודם כל, הם חגגו
לא מזמן חמש שנים להיותם יחד. לא,
הם לא עשו מסיבה גדולה. הם פשוט
ישבו בגינה שלהם ושתו תה, וחגגו בלבב
פנימה. כי שניהם שואפים, ראשית לכל,
להיות אנשים טובים ולעשות דברים טובים
וזה, כידוע, ג׳וב לכל החיים.
האמת היא שלדעתי אמנים רבים יכולים
בשקט לקנא באליאור, שהצליח להימלט
בעור־שיניו מן המסחור ומילחמת־הקיום
של השדביזנס. העיקר, לדעתו, לחיות עם
אשה טובה ולהיראות צעיר ויפה מיום
ליום :״אני מרגיש יותר טוב, שלם עם
עצמי ועושה עבודה פוריה,״ הוא אומר.
וכשמביטים בו, לא קשה להאמין לו. ומה
עושה אביבה אור-שלם, העזר-שבעדו?
אומרת היא :״אני הספרית של ליאור,
המבשלת שלו, אוהבת אותו, ואנחנו מנהלים
בבית את תיאטרון השמש.״
וזה פועל פול ספיד. למה דווקא שמש?
ובכן, אביבה מעוניינת להפריך את השמועות
שנפוצו אודותיהם בנושא זה,
ואומרת ששמש זה פשוט שם יפה כמו כל
שם אחר, אבל עוד יותר יפה .״שמש זה
אור, ואנחנו אוהבים אור ועושים כל דבר
באור. אנחנו מתעסקים רק עם דברים
יפים ומוארים.
״אני יודעת שהרבה אנשים רוצים לעוות
את החיים שלנו, כי הם לא משלימים עם
זה שאצלנו הכל טוב ויפה,״ אמרה לי
אביבה ,״אבל למעשה זה אפילו יותר יפה
מכפי שאגי מספרת. אני אוהבת את ליאור
יותר מאשר אני מספרת, ויותר מעריכה
אותו, ויותר מאושרת, ויותר איכפת לי
ואני יותר אופטימית.״
אביבה, ששימשה בזמנה מפקחת חינוכית,
מעבירה כיום קורסים למדיטציה
הרמונית. אליאור, שהתעניין בזמנו במדיטציה
ובמדעי-החיים, הגיע לשעורים של
אביבה. וכך הם הכירו ונישאו. בעתיד הם
מתכננים להקים יחד מעין מרכז לחינוך,
שבו יחונכו אנשים לשירה, מישחק, מדיט ציה
וכל שאר שיטחי-החיים היפים.
אבל ראשית לכל, מבקשת אביבה, ש יהיה
קצת שלום בלבבות האנשים ושלום
בארץ, ואז הם יקימו את מיפעל־האור
שלהם, שייקרא גם הוא, כנראה, השמש.
אז תנו להם יד, מה יש להפסידו

יטובוז לחשוב
דירה חד שה

פרסשא. סל

כיום הדירה הקיימת
עדייו מספיקה, אבל עד שילד
לבית הספר, יוולד ילד נוסף
והדירה תהיה צפופה במקצת,
צריכים לחשוב על דירה חדשה
כבר עכשיו, ולא רק לחשוב, אלא
גם לחסוך לקראתה. בתכנית
כח לדירה של בנק לאומי ניתן
להגיע ל־ 100,000,לירות ויותר
תוך $שנים בלבד.

העולם הזה 2013

פרטים בכל סניפי בנק לאומי
בנק אגוד, בנק קופת־עם
ובנק ערבי־ישראלי.

כח וזיו ה
בבנק לאומי בלבד תוכל להנות
מבטוח חיים(ללא תשלום נוסף)
אשר יבטיח את המשך התשלומים
עד להשלמת סכום החסכון.

בנ7ן *7 $אונ¥
לי שראלבע־ מ

הבנקה צו עדעם הו מן

419

5יו ס ע

10 טיסות זוגיות 5אדקיע,
ל 10 חובשות חגיגה במלו! יהסדע האדום,
רוצה להפ תי ע את הגבר שלך? חני לו גנ לד סטאר ־
הבירה ש הו א אוהב. וטוסי איתו באר קי ע ל חו פשת חגיגה
באילת. ב מלון ״ הסלע האדום״!
כלשע ליי ךלע שו ת הוא לקנות 3ב ק בו קי ביר ה
גולד סטאר. ל ה סי ר מהם את ה תניו ת(טבלי את הבקבוקי ם
במים למשךד קו ת אחדו ת והתוית ת רד בקלות)
צ ר פי אל התויות פ תק עם שמך וכ תוב תך ,
והש לי מי את הסיסמא ׳תני לג ב ר
ו שלחי אל ת.ד 33150 .ודא.
עבור מבצע ־ חו פשת גז לד סטאד
שמות הזוכים בהגרלה שנערכה 1־23.3.76
גאולה גלבוע, ימית ,23ד.נ. חוף עזה.
^ מימי בו־שמחון, המעפיל ,1215/10 דימונה.

בבר ש בו עתערך הג רל ה ויפורסמו ש מו ת
של שני זוגות זוכים. בסךהבל יוגדלו 10 טיסות?וגיזת
בי ארקיע״ ו־ 10 חופ שו ת חגיגה זוגיות ב מלון
״הסלע האדום״ באילת.
צוות שופ טי םמטעםמפע לי הביר ה יבקר אצר הזוכים
שי ע לו בגורל. ומי ש ב בי תו יימצא בקבו ק בי ר ה גולד סטאר,
יזכה נוסף ל טי סהול חו פשהב איל ת גם בפרס נוסף
מינוי שנתי״ ע ל בי ר ה גו לדסטאר ־
אספקת ביר ה ל שנ השלמה! (תכולת 3<5בקבוקים)
בלהמרבהלש לו ח תויות

מרבה את סיכויו לזכות.

השחחפות אסורה טל עובד, בביר ופרסום אריאר׳.

ההגרלה הבאהיב־6.4

המשודר
שחזר מן הכפור
לסיפורים יש תכונה משונה. מהזמן שבו
הם מתרחשים ועד שהם מתגלגלים לפיר־סום
מעל דפי המדור שלי קורה, לעיתים
רחוקות אומנם אבל קורה, שהם משתנים
במיקצת.
לא חלילה בשל כוונה רעה של מישהו.
פשוט, מישהו מאבד איזה פרט קטן בדרך,
מישהו אחר מרגיש שחסר פרט ואז הוא
מתנדב להשלים אותו וכר. בקיצור, מה
שמתקבל בסוף יכול היה, אולי, להיות
סיפור מצויין, אלא שהקשר בינו לבין מה
שאירע במציאות הוא מיקרי בלבד.
מי שלמד זאת בשבוע שעבר על בשרו,
היה דווקא הפיזמונאי-עיתונאי דידי מנו סי,
אשר זכה להופיע בסיפור ״פגישה
בלוס-אנג׳לס״(העולם הזה .)2.012
דידי, שיצא למסע נדיר לאלסקה ולאו־קייניוס
הארקטי הקפוא, בילה שם שבועיים
כאורח החברה המניחה את קו צינור הנפט
בין האוקיינוס הארקטי לאוקיינוס השקט׳
כדי שמשם הוא יועבר ימיכליות
לארצות־הברית.
בניגוד לאורחים אחרים של החברה, המגיעים
בהמוניהם בקיץ, היה דידי אורח
יחידי בעונת החורף, ומובן שכל עובדי
החברה שמעו על הישראלי המזוקן וה־מקוסקט
המבקר באיזורם לצורך כתיבת
סידרת כתבות בעיתונו, ידיעות אחרונות.
לילה אחד, כשישן דידי באיגלו, במרחק
של כאלף קילומטר בילבד מהקוטב הצפוני,
העיר אותו בחצות הלילה אחד מעובדי החברה׳
ובישר לו בהתחדשות :״גולדה
מאיר הוחזרה לממשלת ישראל !״ הסתבר,
שהאיש שמע את הידיעה בחדשות, מיהר
לבישר עליה לישראלי, בתיקווה שזה יקפוץ
מעורו משימחה.
תגובתו הספונטאנית של מנוסי, בעודו
רדום־למחצה :״אם כך — אני לא חוזר
לשם.״
ואם החדשות מגיעות בכיוון אחד בצורה
משובשת, אין סיבה שלא תגענה משובשות
גם בכיוון השני.
כשחזר דידי לישראל, סיפר לי שהוא
הופתע לקרוא במדור זה על פגישה ש נערכה
בלוס־אנג׳לס בינו לבין זיווה רודן.
לדבריו, הסיפור, שהגיע לארץ לפניו, היה
נכון, בערך כמו שובה של גולדה לממשלה.
אלא שאותו מקום־מיפגש, שהוגדר בסיפור
ההוא כמועדון של ״מחפשים ומחפשות,״
לא היה אלא מיסעדה מפוארת בשם הסלון,

0 1 1 1 1 1

א>חוד כמ שפחות במחלקה הר א שונ ה
הידיעה שפורסמה השבוע בעיתונים, סיפרה שבנסיעתו האחרונה
לחו״ל נפגש שר־הביטחון לשעבר, משה דיין, עם גרושתו
רות, בנמל־התעופה בן־גוריון. הוא נשק לה קלות ושח :״ממילא
ניפגש באותו מטוס!״ מה שוודאי לא שח לה משה היה, מדוע
נעדרת אישתו הנוכחית, רחל
שלא תחשבו שזה כל־כך קל להיות אישתו השנייה של שר־הביטחון
לשעבר, בזמן שגרושתו הראשונה היא עדיין בשיא
כושרה, פעילה ונמרצת ונוסעת מארץ־לארץ, ממש כמו הבעל

עלים למלאכת־יד של נשים.
רחל חזתה מראש את המצב המביך שאליו היא עלולה להיקלע,
מיהרה לבקש מאל־על שישנו את הטיסה ויחליפו להם
את המקומות. אבל החברה לא יכלה לבצע את השינויים האלה
ברגע האחרון, ורחל הודיעה למשה שהיא מעדיפה להישאר
בארץ, ובלבד שלא תיאלץ לסבול את נוכחותה של רות משך
הטיסה הארוכה.
רות ורחל לא גילו ביניהן אהבה מייוחדת זו לזו, מאז שהן

רחל פורם־דיין

רות דיין
לא ביחד

שלה לשעבר, שהמארגן שלו מטרטר אותו להרצות בכל פעם
במדינה אחרת.
הפעם עמד דיין לצאת לסיבוב הרצאות בברמודה, וכמו
במרבית טיסותיו האחרונות הוזמנו עבורו שני מקומות במחלקה
הראשונה — אחד לו, ואחד לאשתו רחל — שהתכוונה להצטרף
אל בעלה המרצה. השניים, המתורגלים כבר בטיסות, עשוי את
כל ההכנות הדרושות לנסיעה, אלא שיומיים לפני הנסיעה קיבלה
רחל שיחת־טלפון מאל־על, שבה דאגו להודיע לה מראש שבאותה
הטיסה ממש, ובאותה המחלקה הראשונה, עומדת לטוס גם
רות דיין, שהוזמנה להרצות בקוסטה־ריקה ובהאיטי על מיפי

ואילו זיווה רודן, לא הגיעה לשם בחברתו
של חתיך משגע, ולא בגפה, כפי שהשתמע
מהסיפור -שפורסם.
ולאלה מכם שהחלו לדאוג לזיווה, מוסיף
דידי מוסר־השכל, והרי הוא כלשונו :״לא
צריך לדאוג לחיי־החברה של זיווהל׳ה,
בינתיים.״

דירי מנוסי באלסקה
לא לחזור

שמעו זו על זו. רות קוראת לרחל :״רודפת פירסומת,״ בכל
פעם שהיא רואה תצלום שלה ושל משה, ותמיד שואלת :״מה
היא מצטלמת איתו? מד. היא נדחפת?״
אך מי שלא היה מוכן לוותר על הטיסה היה משה דיין, שלא
גילה התרגשות יתרה לשמע הידיעה שגרושתו תטוס איתו
לארצות־הברית. הוא העדיף להשאיר את רחל בבית, וכשראה
את רות בנמל-התעופה מיהר אליה בחיוך רחב, נשק על לחיה
לעיני העיתונות, ועלה למטוס יחד איתה.
ואתם חושבים שרחל צריכה לסבול מצבים כאלה? אחרי.
הכל, היא ליידי אמיתית!

ק־אאוט בסיבוב האחרון
תראו מה זה. שני אחים, אבל כל־כך
שונים זה מזה, שקשה להאמין -שהם יצאו
מאותו מקום. כי בעוד האחד מהם חי
חיי־מישפחה למופת, עומד השני כבר זמן
רב במרכזה של שערורייה חברתית ממדרגה
ראשונה, והפך שיחת־היום בחברה
התל-אביבית.
כי הנכר הנ״ל, בן ה־ 30׳פלוס, גיהל
במשך תקופה ארוכה חיים כפולים, כשהוא
פוסח על שתי הסעיפים ומתפרפר בין
אשתו החוקית לבין אהובתו, הדוגמנית
היפהפייה, שהיתה אף היא באותם ימים
חברה במוסד הנישואין. לבסוף, אהבתו
לדוגמנית שברה את כל המסלולים עד
שהשניים החליטו להינשא.
אלא שהמיכשול העיקרי שעמד אז על
מסלולה של הדוגמנית והידוע-בציבור
שלה, היה אשתו החוקית, שהתעקשה שלא
לתת לבעלה את הגט שהוא כה משתוקק
לו. לאמיתו של דבר, היא דווקא היתד.
מוכנה לשחרר אותו ממנה כחוק.
אך דרשה תמורת הוויתור על האושר
המשותף סכום צנוע בן ששה אפסים, שיאפשר
לה להמשיך לחיות באותם סטג־דריטים
שאליהם היתד. רגילה במחיצת
בעלה ד,פזרן וטוב־הלב, ועל־מנת שתוכל
לגדל את בתם הקטנה ללא מחסור, כדי
שלא תרגיש אפילו בחסרונו של אביה
החוקי.
מובן, שכאשר מדובר בסכומים כאלה,
החליט גיבורנו אוהב החיים לעצור קצת
את הסוס, עשה רגע חושבים ואחרי כל

זה הגיע למסקנה מעניינת.
כל אותה עת, חיה אהובתו הדוגמנית
בצל הבטחות־הנישואין שלו. היא נפרדה
מבעלה, והיתד. מוכנה אפילו להרות לאהובה,
כדי שייווכח עד כמה כוונותיה
כלפיו רציניות.
לא היה איכפת לה !אפילו שהוא חילק
את עצמו בינה לבין אשתו. היא ידעה
שזה זמני. הוא היה ישן בביתו, ובבוקר
היה נוסע אל הדוגמנית לאכול שם. בערב
היה עם אשתו, ובלילה עם הדוגמנית.
וכשנסע לחו״ל, יחזר עמוס מתנות לזו וגם
לזו. עד שלפני יזמן קצר הראה סוף־סוף
לכולם במי הוא בחר.
אף־על־פי שהם ניסו לשמור את הדבר
בסוד לא היתד. ברירה והוא התגלה עם
הזמן. בשנראתה אשתו וכרסה בין שיניה,
היה ברור לכל שהוא החליט להישאר
בבית. מה־עוד שהיא הסתובבה בגאווה,
והבליטה את בטנה התופחת כשכולה אומ דת
אושר. זה היד. הנוק־אאוט שלה ל-
דוגמנית-המאהבת.
בשלב זה נאלצה הדוגמנית, שהיתר.
כבר בחודש החמישי להריונה ממנו, לבצע
הפלה ולהגיע בכוחות עצמה למסקנה דד
בלתי־נמנעת. חבריה הרבים ניסו לנחם
אותה על כל ימה שהקריבה עבות. היא
דחתה הצעות מפתות בשבוע האופנה,
עזבה את בעלה, רצתה ללדת את ילדו
של האהוב, ואילו הוא הופרע על-ידי
ההרגל והביטחון.
מה לעשות, גם זה קובע בחיים.