גליון 2015 מתאריך 13 באפריל 1976

בכרך נעצר השבוע ל־ 15 ימים, כחשוד בקבלת שוחד
מיוסף מהרשק, בעל מיפעל התכוף לייצור מיכליות.

ככרך התמנה רק לפני זמן קצר לתפקיד
ראש־מחלק במינהל־חחרכשה כמישדד־הביטחון,
למרות שאותה עת ככר הושלמו
כמה תיקי־חקירה נגדו.

תו מנן י ף
הנוער לשלוס
ב מי ר ח ־ ה תי כון
מו קמהבאר היי ב
עשרות אירגונים ציבוריים יהודיים ולא־יהודיים,
נוסף לרשימה ארוכה של אישי־ציבור ודת בארצות־הברית,
עומדים להתארגן במיסגרת תנועה רחבה
שסיסמתה היא :״שלום במיזרח־התיכון — עכשיו!״
במודעות שפורסמו בעיתונים האמריקאיים החשובים,
קוראים הגופים והאישים למניעת המילחמה הבאה
במיזרח־התיכון, ולהפסקת מירוץ־החימוש באיזור.
המכנד,־המשותף של המצטרפים לתנועה החדשה הוא
תמיכתם — הן בישראל והן בפלסטינים. עקרונות
התנועה קוראים להכרה בזכויותיהם של הישראלים
והפלסטינים גם־יחד, להגדרה־עצמית ולהכרה הדדית.
בין השאר תובע אירגון זה להכליל את אש״ף
בכל משא־ומתן על הסדר באיזור.

נראה שלקראת הקיץ הקרוכ תחל תנועה
זו כפעילות מואצת, ותתכע פתיחת כל
הדיונים והעדויות המושמעים כקונגרם
האמריקאי וכוועדותיו כנושא המיזרח־התיכון,
לפני הציכור, כדי לאפשר
מעורבות של הציכור האמריקאי כולו
כמדיניות ארצות־הכרית כאיזור.

וחמר ה מ צו ד
אחר דו ל רי ם שחורי

״ 1לו פטהא]1ר״
יקימו חברח ־ שכר
חברת־התעופה הלאומית, אל־על, תקים יחד עם
חברת־התעופה הגרמנית לופטוזאנזה חברה לטיסות־שכר,
שתעסוק בטיסות־צ׳ארטר בעיקר בין גרמניה
לישראל.

כניגוד לשאר הכרות הצ׳ארטר, תועד!?
חכרה זו ככף שיינתנו לה זכויות־נחיתה
כנמל־התעופה כלוד.

בינתיים כבר מאשימים כמה מסוכני־הנסיעות כי
מדיניות הממשלה בפרשת טיסות־השכר, גם אחרי
התרתן לתקופת־ניסיון, גורמת הפסדים כבדים למדינה.
כך, למשל, מתיר מישרד־התחבורה נחיתה של טיסות־שכר
באילת, בתנאי שהתיירים המגיעים בהן

הגיליון הבאשל

עד כה עברו היוצאים לחו״ל, לפני עלייתם למטוסים,
ביקורת ביטחונית בילבד. עתה יחדשו, ככל הבראה,
את ביקורת־המכס כפי שנערכה בימי מצוקתה
הכלכלית של המדינה בתחילת שנות החמישים,
גם אצל היוצאים לחדל. החיפושים אחר מטבע־זר
מוברח לחדל לא ייערכו אצל כל היוצאים כולם, אלא
בקרב מידגם מיקרי. אלה שיימצאו בידם דולרים
ללא־היתר, עלולים להיות מעוכבים ולהיאסר.

ההצעה לנקוט צעד זה מבוססת על ההנחה
שיותר משהוא יוסי!? דולרים לקופת־המדינה,
יהא כו כדי לצמצם כמידה ניכרת את
מיספר היוצאים לחו״ל.

האם רומו השכיר
ב הסכ מ״־ ה שכר *
כמה ימים אחרי שההסתדרות הסכימה לחוזי־שכר עם
המעסיקים, שכללו תוספת קטנה ביותר — וזאת בגלל
מימצאי המוסד־לתפוקה־והכנסות, שהורו, כי בשנת
1975 ירדה התפוקה בתעשייה בארבעה אחוזים,
הודיע שר־העבודה משה ברעם כי נפלה טעות:
התפוקה לא ירדה ב־ ,1975 אלא עלתה בחמישה אחוזים.

הפרש מדהים זה, של תישעה אחוזים
במדידת התפוקה, מעורר חשד כי הנתונים
הותאמו לצייר הקטנת תוספות־השכר.

ה ח שו ד
הו עלהבדרגה
מישרד־הביטחון העלה את ראובן בכרך לתפקיד בכיר,
אחרי שכבר נפתחו נגדו כמה תיקי־חקירה ובעת
שכמה מתיקים אלה המתינו להגשה לבית־המישפט.

כתוצאה מכך נוצר מצב מוזר: סרט במו
סופרסטאר, שהוסרט בארץ והיה למעשה
בעל נימה אנטישמית, זכה בסיוע והוכר
ישראלי — ואילו סרט שהוא בעל תודעה
בגישתו כלפי ישו, עלול להיות מוחרם.
ישו סרט כסרט יהודית

חוד שו צילומי
הסרט ״ 313׳״
חילוקי־הדיעות כין המשקיעים האמריקאיים
והמפיקים הישראליים של הסרט ״כנפיים״,
שעלילתו מתרחשת כחיל־־האוויר
הישראלי, שמואל אימכרמן.
היה זה אחרי שחברת־חביטוח האמריקאית,
שביטחה את ההשקעה בת 900 אלף הדולר של
המשקיעים האמריקאים בסרט, לא היתה מרוצה
מרמת הדיאלוגים של התסריט, ותבעה להחליף
את הבמאי. למשך כמה ימים נמסר הבימוי
לתסריטאי האמריקאי של הסרט, אולם כעבור ימים
אחדים חוסלו חילוקי־הדיעות, הדיאלוגים תוקנו,
ואימברמן חזר לביים את הסרט.

כינתיים ככר שילמו מפיקי הסרט,
לטענתם, סכום של כמיליון לירות
למישרד־הכיטחון, עכור הזכות להשתמש
כמטוסי חיל־האוויר לצורך צילומי הסרט.

י שראל על פת
ה עו ל

גוג

ה פי ד סו ם ה ביו ל או ׳

לרגל החג, החל כיום הרכיעי
כשכוע הכא, תוקדם הופעת הגיליון
הכא של ״העולם הזה״ .הגיליון ייצא
לאור ויימצא למכירה בקיוסקים
ובחנויות בערב-החג, יום שלישי,
כ׳ כניפן 20 ,באפריל. בתל־אביב ניתן
יהיה לרכוש את הגיליץ ככר כיום
השני 10 ,באפריל, כשעות אחר,־
הצהריים והערב.

התרוקנות מלאי הדולרים והמטבע הזר באוצר־המדינה,
תביא להחמרת המידף אחר מחזיקי דולרים שחורים.

הצעד הכא כשורת הצעדים שככר ננקטו :
חיפושים אחר דולרים שחורים אצל
הנוסעים לחוץ־לארץ.

אותה כאנטי־־נוצרית.

כעיקכות לחצים שהפעילה הכנסייה על
מישרד־החוץ, סירכ זה עד כה לאפשר
למישרד המיסחר־והתעשייה לאשר את
הסרט כסרט ישראלי.

ימריאו גם כן מאילת.

סוכני־הנסיעות טוענים, כי יחלו להאריך
את שהותם כארץ של התיירים הבאים
ממדינות סקנדינביה משבוע אחד לשלושה
שבועות, אם יינתן להם לאפשר לתיירים
לכלות גם שבועיים כצפון המדינה, ולהמריא
חזרה לארצותיהם מלוד.
כיוון שמישרד־התחבורה אוסר זאת, מסתפקים
התיירים בשחות של שבוע אחד בישראל.

צ׳״ תי כנ ס
לעס קי־־ ת ״ רו ח
חברת־הספנות הלאומית, צי״ם עשוייה להיכנס
בקרוב לעיסקי־התיירות. הדבר לא יתבטא ברכישת
אוניות־נוסעים, אחרי שענף זה חוסל כליל, אלא
בהפעלת מישרדי החברה ברחבי העולם גם כמישרדי
סוכני־נסיעות, נוסף לתפקידיהם הרגילים, .

מחשש פן יקומם צעד זה את סוכני•
הנסיעות כישראל, ייתכן ש״צי״ם״ תרכוש
חלק מסוכנות־נסיעות קיימת, ותאפשר לה
לפעול כסניפיה כעולם.

ייתכן כי צי״ס אף תחכור אוניות־נוסעים לתקופות
קצרות, כדי לערוך סיורי־שייט מאורגנים לישראל.

..ק שר הפסחא ״ ל א

הו פרפ סו־ טישר אלי
מישדד המיסחר־והתעשייה טרם העניק הכרה כסרט
ישראלי לסרט קשר הפסחא המופק בישראל על־ידי
המפיק מנחם גולן, ושצילומיו נמשכים זה השבוע
ה־ . 14 הסרט, המבוסם על ספר מחקרי מעורר־מחלוקת,
עוסק בפרשת ישו הנוצרי, ומציג את סיפורו של ישו
בגירסה חדשה, שחוגי הכנסייה הקאתולית רואים

בכנס השנתי של האיגוד הבינלאומי של מישרדי־פירסום
טכני־תעשייתי, איסיתא, שיתקיים בתחילת
מאי בקופנהגן, תתפוס ישראל מקום נכבד.
ביום הראשון של הכנס, שבו יטלו חלק 49 נציגי
איסיתא מרחבי העולם, מיזרח־אירופה והמיזרח־הקרוב,
יקויים רב־שיח בנושא ״הפירסום במיזרח־התיכון״
.את הרצאת־הפתיחה יישא יו״ר האיגוד
הישראלי לפירסום, אורי אבנת. ישראלי אחר
שיתפוס מקום נכבד בכנס הוא צבי קדמון, ממנהלי
חברת אימפקט פירסום רב־לאומי, אשר יציג במקום
פרוייקטים ישראליים בתחום הייצוא התעשייתי.

מו לקא שי א ת
קי סרב ״גז ענו ח״
הקרע בין מועצת־פועלי־חיפה לביו הוועד־הפועל
של ההסתדרות על עניין כיסוי חובות 70 מיליון
של מועצת פועלי חיפה עומד להחריף ואף עבר
לפסים של השמצות אישיות.

מזכיר מועצת פועלי חיפה אליעזר מולק
טען השכוע כי גיזכר הוועד־הפועל, ישראל
קיסר, מתנכל לו משום שהוא ״שז־נא
אשכנזים.״ מולק אה כינה את קיסר, שהוא
יוצא־תימן, כשם ״חניך כית־מידרשו של
האימאם,.׳

מ •נהלאת
מוזיאון ת׳יא>•

מוטי עומר, ישראלי שומר־מסורת,
שישכ כשנים האחרונות כניו־ייורק,
שם עכד כמוזיאון לאמנות מודרנית,
יזכה כנראה כמיכרז שפורסם לפני
שבועיים, לתפקיד מנהל מוזיאון
תל־אביב כמקומו של ד״ר חיים גמזו
הפורש. עומר הוא מועמדו של
הפרופסור משה לזר, דיקן הפקולטה•
לאמנות באוניברסיטת ת״א, וחכר
הוועדה לבחירת מנהל המוזיאון.
האוצר הככיר של מוזיאץ ישראל,
יונה פישר, שבחירתו לתפקיד נראתה
מובטחת, נמנע מלהגיש את
מועמדותו למיכרז כשל תמיכתו
של לזד כמוטי עומר.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 4338)5׳ד .03 תא־דואר . 13)5מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב בן*
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״ם .
העורך הראשי: אורי אכנרי י המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

שח לי ידיד, שחזר לא מכבר לארץ
אחרי היעדרות של מיספר חודשים :״לא
להאמין. אבל לא הפסדתי כלום. אני קורא
את כותרות העיתונים ונדמה לי שאלה
הן אותן הכותרות שהופיעו בעיתונים כאן
לפני חצי שנה או שנה. שום דבר לא
מישתנה.״
ידיד אחר, התלבט בחיפוש נושא למדורו
האישי הקבוע באחד העיתונים, לקראת חג
הפסח. הוא החל לעיין במדורים שכתב

נחשפך, או אותרה בכל חומרתה רק היום
— זה יפה אולי לכל אלד, שהסתירו את
ראשיהם כבנות־יענה וסירבו להתמודד עם
הבעייה, בדיוק כפי שהם עושים עתה לגבי
הבעייה הפלסטינית. העולם הזה אינו נדרש
לכך.
ניתן לקחת כל אחד מגיליונות העולם
הזה שהופיעו ב־ 25 השנים האחרונות ולמ צוא
בו חלק מהתשובות לחלק מהשאלות
שהתעוררו השבוע. אנחנו, למשל, ביקשנו
להציץ באחד הגיליונות שהופיע בחודש
מאי , 1958 לפני 18 שנה. מצאנו שם את
הכותרת :״נצרת, עיר השלום, ראתה
השבוע, את הפגנת־הדמים הגדולה ביותר
מאז סיום שילטון המנדט הבריטי,״ (העולם
הזה .)1075 עיון בגיליון זה ובגיליונות
הקרובים לו הבהיר מיד שאפשר היה ל הוציא
אותם לאור גם היום, בשינויים
קלים בילבד, והם היו נראים אקטואליים.
הנה, למשל, קטע מהכתבה על הפגנת
האחד במאי 1958 בנצרת :״מזויינים באלות,
מגינים וכובע־פלדה, החלו השוטרים
לפזר את ההמון. מבול של אבנים קידם
אותם בהסתערותם. בין־רגע הפכה הכיכר

אז הסתבר לאחר־מכן כי מרבית ההתנגשו יות
נגרמו בשל פרובוקציה של השיל־טונות.
מעניין.
אבל גם כמה מאורעות נוספים
שנילוו לאותן מהומות בנצרת ושזכו לדיווח
נרחב, חזרו על עצמם עתה.
כך, למשל, נערכה בעצם אותם ימים
בלבנון, מילחמודאזרחים עקובה מדם ש נמשכה
מיספר שבועות ושלא היתד, אלא
הקדמה למה שמתרחש עתה בלבנון, בדיוק
כפי שמאורעות נצרת ב־ ,1958 לא היו
אלא הקדמה למה שהתרחש בגליל לפני
שבועיים.
עיניהם של חובבי הספורט בארץ באותה
תקופה, היו נשואות גם כן לאסיה, שם
התמודדה ניבחרת הכדורגל הישראלית ב־מישחקי
אליפות־אסיה. בתחום זה, לפחות,
חל שינוי במרוצת 18 השנים האחרונות.
שכן, ב־ 1958 נחלה הניבחרת הישראלית
תבוסות מחפירות במישחקיה בטוקיו (כך,
למשל, נוצחה על־ידי ניבחרת איראן בתוצאה
.)9:4השנה, יכלו כדורגלני הניבחרת
הישראלית לחזור מאסיה בראש מורם,
בעיקבות ניצחונותיהם.
אין זה מיקרה שבעיית העימות בין ה תושבים
הערבים והיהודים במדינה חוזרת
וצפה מחדש, בפרקי זמן כימעט קצובים,
ככל שמנסים לטייח עליה ולכסותה במלי צות
ובתיאוריות דימיוניות. שכן, בעייה
זו היתד, ונשארה אחת מבעיות־היסוד של
המדינה, אם לא הבעייה היסודית בד,״א
הידיעה שלה.
ההתעלמות, האטימות והאדישות של כל
ממשלות־ישראל מבעייה זו היא שגרמה
לכך שבכל פעם שהיא מיתפרצת מחדש
היא נעשית חריפה וחמורה יותר. במאו־רעות־הדמים
של , 1958 נשפך הרבה דם
משני הצדדים, אבל לא היה אף הרוג.
ב־ 1976 כבר היו שישה הרוגים.
כמה מקוראי העולם הזה הביעו באוזנינו
בשבועות האחרונים דברים, שהשתמעה
מהם נימת תרעומת. כאילו אנו מפריזים
במידת החשיבות שאנו מייחסים למאורעות
בשטחים המוחזקים ובמיגזר הערבי וכאילו
אנו מקדישים לנושאים אלה יותר מדי מ עמודי
העיתון. איננו יכולים להסכים עמם.
נכון שאין זה נעים ומעודד לקרוא ולשמוע

מהומות נצרת 11(58
הסיבות נשארו
בשנים האחרונות בגיליונות חג־הפסח של
עיתונו .״זה היה נורא,״ ד,יתוודה ,״ד,יתברר
לי שעל כל אותם נושאים אקטואליים
:שרציתי לכתוב בערב־פסח השנה, כבר
1כתבתי לפני שנה או חמש, או עשר.״
זה קורה גם, לני לעיתים קרובות. הנה,
רק בשבוע שעבר, בעקבות מאורעות יום־
האדמה בגליל, כאשר כל עתוני ישראל
מלאו בכתבות־תחקיר לעומק ולרוחב כדי
לנסות לגלות, להבין ולהסביר מה הוא
הרקע להתפרצות הזעם האלימה שהביאה
להתנגשות חסרת־תקדים בין שני העמים
!החיים במדינה הזו, סברנו גם אנו שכתבה
מעין זו צריכה להופיע בגיליון העולם הזה.
במחשבה שניה זה נראה אבסורדי, אם לא
מגוחך.
הרי תולדות העולם הזה הם פרק אחד
ארוך, רצוף הסברים, ניתוחים, מאמרי
פרשנות, ראיונות וקריאוודאזעקה העוס קים
בנושא האחד הזה של היחסים בין
הלאום העברי ללאום הערבי במדינה. אפ שר
למלא כרכים רבים רק מקובץ המא מרים
והכתבות שפורסמו בהעולם הזה
בבעייה זו. להופיע עתה כאילו הבעייה

מכתבים עצמאות הרשות השיפוטית
ברצוני להתייחס להתקפה הקשה על
כבוד השופטת רות אור (העולם הזה ,)2012
בשל פסק-הדין שלה בענייו הר־הבית ז-
זכות־התפילה בו.
מן הביקורת שמתחתם עליה, הבנתי ש היא
צעירה, אשד, ושופטת־שלום ,״התפקיד
הנמוך ביותר במיקצוע השיפוטי.״
כמו כן ניתן היה להבין, שבגללה הוצת
הגפרור שהבעיר את הגדה, ושהיא־היא
היתד, הסיבה להריגתו של הנער מאבו־דיס,
והיא ר,״אשמה״ בכינוס מועצת־ד,בי טחון
שעמדה לגנות את ישראל, ובשל כך
נאלץ נציגנו, האלוף הרצוג, לעמול שם
קשות.
בלי מורא ובלי משוא-פנים קראתם ל עזרתכם
את רב־אלוף (מיל ).משה דיין,

־ רות אור
לפנות אל הממונים
והוכחתם שבזמנו היה לא רק אלוף ה־
״זבנג וגמרנו״ בשטח הצבאי, אלא גם
בתחום המישפט.
לעניות דעתי, נכשלתם הפעם כישלון
חרוץ זהסתבכתם עמוקות בנקודה חיונית
ורגישה: עצמאות הרשות השיפוטית במדינה
דמוקרטית. האם באמת לא היתד, ל שופטת
בית־מישפט־השלום הסמכות לש פוט?
אם כן, נא להפנות ביקורתכם ל־
!מונים עליה, על שמסרו לידיה את התיי
האם השופטת לא שפטה לעניין ובניגוד
לחוק? על זאת לא כתבתם מאומה.
ולסיכום, מה דעתכם באמת: האם שרד,ביטחון
במדינת-ישראל צריך להיות גם
השופט העליון במדינה, וכל פסק-דין שלא
ייראה בעיניו — יבטלו בתוך יומיים?
חושבני כי חייבים הייתם להסביר, שאין
לערוך הפגנות נגד פיסקי־דין של שופטים
במדינה דמוקרטית, כשם שגיניתם בזמנו
את דיברי יהושע פרץ נגד פסק־דינו בבאר־שבע.
עליכם להבין, שדווקא התקפותיכם
הקשות נגד פסק־דין של בית־המישפט,
הן שגוררות הפגנות ומלהיבות יצרים, וחבל
שאתם תולים את הקולר בשופטת
אור, ובפסק־דינה.
ישראל 5הן-טור, ירושלים

סייג לחוכמה

מהומות נצרת 1970
ההתפרצות החריפה
לגיא חיזיון של סרט תנ״כי עתיק. דם,
אבנים, וזעקות פצועים מילאו את הרחוב.
שריקות קצינים, קללות שוטרים וזעקות-
קרב של מפגינים מוכים הרעישו את הרחוב.״

הרקע
לאותן מהומות דמים בנצרת
ב־ 1958 היד, דומה לזד, של מאורעות מרס
. 1976 נישול והפקעת-קרקעות. אז עוד היה
המימשל־הצבאי בקרב ערביי ישראל בתוקפו.
גם אז הואשמו הקומוניסטים (שהיו
מאורגנים אז, יהודים כערבים, במיסגרת
מק״י) בהסתה ובאירגון ההתפרעויות. וגם

מפעולות הדיכוי המפריכות את האגדה
על ״כיבוש ישראלי הומאני ונאור.״
איננו יכולים להתעלם מחומרת המאורעות
ולא לייחס להם את מידת החשיבות
שהם ראויים לה, כסי שעושים עתוני
ישראל האחרים. חובתנו היא להמשיך
לזעוק, להתריע ולמחות על מעשי העוול
והפשע המחבלים באופיים המוסרי של
המדינה. ואזרחיה ושיש בהם לסייע, יותר
מכל הסתה קומוניסטית׳ לאוייבי ישראל.

ברצוני להגיב על מיכתבו של הקורא
בני אנקורי מכפר־סבא (העולם הזה .)2011
במיכתבו כותב מר: אנקורי, כי הציבור
הישראלי נחרד מתוכנית־הטלוויזיה על
ההומוסכסואליות, ועוד הוסיף, כי הציבור
ה״נאור״ תיאר אותה כתועבה זכחינוך
קלוקל.
ובכן, הקורא הנכבד טועה, וייתכן שגם
מטעה ציבור שאינו מעמיק בקריאת מאמ רים
ותגובות בעיתונות היום־יוסית, ייתכן
אף שהוא-עצמו נמנה עם ציבור זה.
והיה כי העמיק קצת יותר, היה מגלה,
כי רוב הציבור הנאור הגיב בצודה חיו בית,
והדבר אכן מוכיח שגם הציבור
הממוצע הבין את התוכנית.
אם גם נמנה הוא בין אלה הקוראים את
העולם הזה (שהוא בהחלט עיתון אמין)
בלבד, ימצא כי בגיליון מס׳ 2009 ישל
השבועון פורסם, כי לדשות-ו־,שידור הגיעו
מאות מיכתבים, ובעיתונות פורסמו עשרות
רבות של מיכתבי-קוראים על התוכנית.
רובם. חייבו אותה, זציינוה לשבח.
כדאי לבדוק ולברר דברים במדוייק,
לפני שהם מובאים לציבור הרחב. פשוט,
(המשך בעמוד )6
העו ל ם הז ה 2015

את חשובה לנו
יותר מקנייתד.
תני לנו לפנק אותך
במרחק שני צעדים
מ נוי 1זוחוחו(פסג׳הוד),
* מעבר לכביש, בחצר,
מחכים לך

עם חיוך לבבי,

עם שטיח מקיר לקיר,
מ 1י ספל קפה והרבה יופי.

מכתבים
(המשך מעמוד )4
״נצור לשונך מרע ופיך מדבר מיומה.״
ועוד נאמר בנדון :״סייג לחוכמה —
שתיקה.״
משה ארטשטיין, נתניה

נץ או סזסטיין
ברצוני לצטט מה שכתב צבי שילוח
בידיעות אחרונות מן ה־ 4באפריל השנה,
תחת הכותרת :״גחלים לוחשות בגליל״.
״...כל ילד יודע היום, שאילמלא בריחת
הערבים ההמונית בשנת — 1948 מדינת
ישראל, אפילו בגבולות החלוקה של האו״ם
מנובמבר , 1947 לא היתד, יכולה להתקיים,
לא-כל-שכן בגבולות שביתת־הנשק המור חבים,
כפי שנקבעו בתום מילחמת־השיח־רור.״
ובכן,
נץ או פלסטיין?
י. משה כהן, חיפה

א? תתנו יד?מזימה הפושע ת

שלך-
מיני אקסקלוסיב,
ארנקים ואביזרי עור
בסגנון איטלקי

הזדעזעתי לקרוא את גילוי־הדעת של
קבוצת תלמידי תיכון (העולם הזה ,)2013
בעניין ״הטיפול של מישטרת ישראל ו־צה״ל
בתלמידים בגדה.״
אל לציבור תלמידי ישראל לתת את
ידו למזימה הפושעת של שונאי ישראל,
ולנצל תלמידי-תיכון ערביים לעשיית הון
פוליטי.

ארז כי־עזר,

פרוג ,5תל־אביב
טלפון 23 92 69 :

יו׳׳ר מועצת־התלמידים הארצית, תל־אביב

תמונת השבוע

למעיים. לכן, כ־ס 907 מהמגש מוצא את
דרכו לאשפה, וחסל סדר הארוחה. נניח
שזהו זה, אבל כאן עוד מגדישים את הסאה.
הסוהרים הם אנשים פיקחים אולי, אבל
ידיהם חזקות כמוטות-פלדה, ואם ידיהם
חלשות, הם נעזרים באלות, אף־על-פי ש החוק
קובע ששימוש בכוח נגד אסירים
יבוא רק נגד תגובה אלימה מצד אסיר.
אבל כנראה, גם התבטאות לא-נכונה מפי
אסיר היינה תגובה אלימה.
היחס לאסירים כאן הוא כאל כלבים
שוטים. כדי להתרשם נכון ממה שכתוב,
צריך לבוא ולראות. בואו בהמוניכם!
ומיספר מילים לגבי הווי או בידור.
סרט — אחת לשבועיים. ספורט — שעה
בשבוע, ולא באופן כללי, אלא רק ליחידי״
סגולה. מועדון אין. חדר־ד,טלוויזיה מקסים,
עונה לדרישות של מיקלט אטומי. אבל
לא משנה. הכל ממילא קריקטורה.
אסיר, כלא דמון

תקנה דראקוגית
כוותיק שבוותיקים בארץ, שיש לו יל דים
בחו״ל, אני מזדהה עם כל מילה במאמרו
של מר שרגא מץ מאונטריו, קנדה
(״פורום״ ,העולם הזה ,)2013 תחת הכותרת
״היורדים רוצים הביתה.״
הוא ביטא, בכתב, את המרירות וההרגשה
שלי בנדון.
נכדתי יצאה את הארץ כתינוקת, בגיל
של שנה וחצי, והיום היא סטודנטית באוניברסיטה.
אשתקד, כמו בשנים קודמות,
ביקרה בארץ בכלל ואצל הסבתא והסבא
בפרט, וגם השנה עמדה לבלות את חופשת-
הקיץ בישראל. והנה, לתדהמתה — ולתדהמתנו
— חסמו בפניה את הביקור בארץ,
בגלל תקנה(?) שבין הגילים 18—22 מר שים
רק ביקור אחד בארץ, והיות שביקרה
בארץ אשתקד, אז״וזהו.
ילמדנו־נא העולם הזה, מה ההיגיון ב תקנה
או בחוק דראקוני זה?
ומד, טוב יצמח למדנית ישראל, אם
נכדתי תבלה את חופשת־הקיץ שלה עם
הוריה בטאהיטי?
יום!* פלינרמן, תל־אביב

מחו סרט כוש? ?

כית־העלמין בעל־ ה תיקווה
מארץ לארץ

משה כוארון,

ירושלים

גן־החיות דמון
על כתף הר פורח במרומי הכרמל, ניצב
לו לתיפארת מיבנה, המתיימר להיקרא
בית־סוהר, והמכונה בפי כל ״דמון.״ אם
היינו מכנים בשנות ה־ ׳20 אותו מיבנה
בשם ״בית־סוהר,״ ניחא. אבל בעידן של נו,
אין מיבנה זה מתאים להיקרא אפילו
גן־חיות.
המגורים. ובכן, ב־ 20 חדרים בערך מפו־זרים
כ־ 200 אסירים, בחלק מן החדרים
יש שירותים לתפארה ממש. כדי להת פעל,
חייבים לראות בעיניים. בזמננו,
בעידן־החלל, כנראה אין נזקקים לשירותים.
לכן, הנהלת בית־הסוהר דמון מרשה לעצ מה
לשכן בשישה חדרים כ־ 60 אסירים ללא
שירותים כלל. ואם חלילה, באמצע הלילה
;זקק האסיר לשירותים, עליו להזדיין בסבלנות
עד שיפציע השחר הגואל.
אשר למיקלחת, אז לכולנו יש מיבנה
המתיימר להיות מיקלחת. הוא מצחין. ומים
חמים ז רק במיקרים נדירים זוכה האסיר
במיקלחת החמה. היחס הוא .1:50 ארבעה
תאי־מיקלחת ל־ 200 אסירים. נחמד, נכון?
אבל גולת-הכותרת היא חדר־האוכל. בכניסה
אליו קיימת סכנת־החלקה, משיכבת-
השמן העדינה המרוחה על הריצפה, כדי
שלא תחליד, כנראה. אגב, ד,ריצפה מ בטון.
קיבלת את המגש בחלון־החלזיקה י
נפלא. תאווה לעיניים. אבל כנראה שלא

ברשימה ״השיקסע מתחזה ליד,ודיה״
(העולם הזה ,)2013 הזכרתם את הסרט ה ישראלי
איריס, וצירפתם אליו את מילת-
התואר ״כושל.״ בכד הצטרפתם, אולי
מבלי להתכוון, למקהלת קושרי־הכתרים של
סירטי החאמינאדוס למיניהם.
הסרט אירים היה, בזמנו, סרט רגיש ויפהפה,
מצולם להפליא, ואף מאמר־הבי־קורת
של העולם הזה הנכבד ציין את ה-
סרט לשבח. העובדה שמאז נוצרו רק
סירטי נורית למיניהם, ורק הם זכו בהצלחה
מיסחרית גדולה, תוך זילזול מופגן
בכל מד, שקישור למלאכת עשיית הסרטים,
אינה מחייבת לזכות כל סרט שלא עבר את
מיליון המבקרים בתואר ״כושל.״
הסרט איריס זכה בישראל ליותר מבק רים
מאשר שמונה וחצי של פליני, החותם
השביעי של ברגמן״ או הירושימה אהובתי
של אלן רנה. האם הייתם מכנסים סרטים
אלה כושלים, בגלל היותם סרטים של
מאתיים-אלף צופים בילבד?
יצחק שני, תל־אביב

בעיית 6500 הדונמים
בפרשת הפקעודו!קרקעות בגליל, ששימ שה
עילה בלתי־אמצעית לאירועי יום־ד,א דמה
במיגזר הערבי-הישראלי, מעלים ה-
שילטונות טיעונים תמימים־לכאורה, שאי נם
עשויים לעמוד בפני ביקורת עניינית.
6500 הדונמים של קרקעות בבעלות ער בית,
האמורים להיות מופקעים בגל-הד,פק עות
הנוכחי, אינם מהווים ״ביג דיל״ כש לעצמם.
אולם כשקוראים בעיתון כי 3500
דונמים, השייכים לכפרים עין־מאהל, מש הד׳
כפר־כנא וריינה, מייועדים להרחבת
׳נצרת־עילית (שבה אין מרשים לערבי לש כור
דירה) ,ועוד 2000 דונמים השייכים ל כפרי
ביקעת בית-הכרם מיועדים להרחבת
איזור־ד,תעשייה של כרמיאל (שאף בה
אין נותנים לערבי דריסת־רגל) ,אין מנוס
מן המסקנה שבעצם, מדובר, בכל הפשטות,
(המשך בעמוד )8
ה עו ל ם הז ה 2015

בתחילה יצרנו המון קטנים
שוופס גדול שמנו כמות של 4
ובכל העולם אמרו שהם
שוופסים קטנים. האשה
גדו לי ם -בטעם ובאיכות.
בקיצור השוופסים הקטנים -הקטנה היתר, מרוצה.
גדולים הפכו למשקה העולם. כיום, את יכולה לקנות
במחיר 2,75 בלבד את כל
אחר־כך, באה אשר, קטנה
אחד מחמשת הטעמים של
ואמרה ״קשה לי לסחוב
הביתה כל כך הרבה ״קטנים שוופם, בבקבוק ג דו ל -
שהתחיל מ״קטן גדול״ והפך
גדולים״ .לכן, יצרנו את
ל״גדול־גדול״.
השוופסים הגדולים. בכל
גולח אורנג: ביטר לימון, קולה,לימון ליים. שכולית, נד סודה.

העו ל ם הז ה 2015

6 8ק ק 6ן8 0 1

הגדולים של שוופס.

(חמשו מעמוד )6
בנטילת קרקעות מערבים על־מנת להע־בירן
ליהודים.
אך הבעייה אינה מצטמצמת באותם 6500
דונמים. גם 10 אלפי הדונמים המוגדרים
כ״קרקעות מדינה״ (לשעבר ״אדמות הנציב
העליון״ וקודם־לכן ״אדמות הסולטאן״),
אינם אלא שם־צופן לקרקעות בעיבוד ערבי
מדורי־דורות אשר, מסיבות שונות
הקשורות באופי הקניין הקרקעי במיזרח
הערבי, לא נרשמו בשעתו כקרקע בבעלות
פרטית, אך היו בהחלט בחזקתם של מעבדים
ערביים. משמע, היקף ההפקעה של

יופי אמיתי
אי־הבנה מהותית
קרקע ערבית גדול יותר ממה שנמסר
עליו רישמית.
אולם גם אם היה מדובר ב־ 15 אלף דונם
ומעלה, לא היה בכך בילבד כדי להצית
את התבערה, אילמלא היו אותם אלפי דונמים
בבחינת ״הקש ששבר את גב הגמל.״
מאז תום מילחמת־השיחרור נקטו השיל-
טונות שורת צעדים מתוחכמים (מעוגנים,
אומנם, בחוק) ,שאחת היא מגמתם: להוציא
קרקע מבעלות ערבית, ולהעבירה לבעלות
יהודית.
די אם נזכיר בהקשר זה חוקים שהם
תישלובת של רישעות ותיחכום, כמו ״חוק
ניכסי נפקדים״ ,״חוק ההתיישנות״ ,״חוק
איזורי־הביטחון״ ,״חוק אדמות־הבור״ ,והרשימה
ארוכה־ארוכה. כך הופקעו במשך
השנים כמיליון ורבע דונמים אדמה שב בעלותם
של ערבים תושבי ישראל (להבדיל
מפליטים שהותירו רכוש ינטוש) ,וכך
הפכה שאלת ההפקעות שאלה מרכזית
בהווייתם הפוליטית־לאומית של ערביי יש ראל.
ללא
הבנת נקודה מהותית זו, לא ביתן
לתפוס את הרקע הנסיבתי המצטבר, שהוליד
את התבערה של ה־ 30 במארס .1976
יוסי אמיתי, גבולות

טעות לעולם צודקת
י • ?שפחות 1מבחר דירות
ריקות ומפוארות ברחבי,ה־.
צפנו.457977 .
״ידיעות אחרונות״2.4.76 ,
ורדה ששון, תל־אביב

0אלף ל״י
קנס ל״תנובה״
בבאר־שבע
קנס 20 אלף לירות הוטל
אתמול על חברת ״הנובה״
,ידיעות אחרונות 31.3.76 ,
איל פלד, ירושלים

העול ם הז ה 2015

1יי

אחרי ה אריו ת ב או הנברנים -ואח רי הםה מקקי ם

החהלה הלאנחיח
^ והד אלמוני שלח לי פעם מארצות־
\ £הברית ־סלט קטן, מן הסוג שהאמריק אים
אוהבים לתלות על הקירות, במו פסו קים
מן הברית החדשה.

השלט הכריז :״פוליטיקאי חושב
על הבחירות הבאות — מדינ אי
חושב על הדור הבא.״
הגדרה פשוטה וקולעת.

** דינאי הוא
)1המדינאי הוא אדם יוצר. ככל
אדם יוצר, הוא רואה בעיני רוחו
תמונה שלימה, חדיטה, ייחודית.
אדם היודע שהוא צודק.

צייר גדול רואה את היצירה של חייו ב שיא
שלימותה, עוד בטרם לקח בידו את
המיכחול. מלחין גאון חש את הסימפוניה
שהוא עומד ליצור, לפני שרשם אף תו
אחד. מצביא גדול רואה על־גבי המפה את
המערכה כולה, עוד לפני שהחלה, וכך גם
אמן השח־מת.
המדינאי רואה בעיני רוחו עולם חדש,
ערוך ומאורגן על־פי חוקיות חדשה, שרק
הוא מבין אותה. המציאות שלפניו מעניינת
אותו רק כחומר־גלם -שיש לעבדו כפי ש הפסל
מעבד את האבן.

כימעט בשום אייכור למחרת יום הופעתו.

אולם הוא שינה את פני העולם.

כל העמים ובל התקופות ידעו מדינאים
כאלה, מהם שהתפרסמו, מהם שלא התפרסמו
— אג־שים בעלי־חזון, ישרים כלפי
עצמם, שביקשו להגשים יעדים היסטוריים,
שהצליחו או נכשלו. אולם בכל ארץ ובכל
תקופה הם היו מעטים, מעטים מאד.

הם האריות המעטים כעולם שבו
שורצים הנברנים: הפוליטיקאים.

פוליטיקאי הוא
׳ 1 1לגמרי.

בצורה פשטנית ניתן לומר: המדינאי
הוא בעל־ייעוד, הפוליטיקאי
הוא בעל-מלאכה.
זוהי מלאכה חשובה: לנהל את ענייני א אולם
לעולם לא יתן לציבור להוביל
אותו .

אם הציבור אינו מקבל את חזונו, הוא
יפרוש לקרך פינה. הוא לא יעשה שקר בנפשו
ולא יציג לפני הציבור חזוך תעתועים,
כדי למצוא חן בעיניו.

^ שה להאמין שיוליוס קיסר, בעומדו
\ /על גדת הרוביקון, חשב לעצמו * :ה
יגידו מחר עיתוני רומא, אם אעבור את
הנחל הזה 1״ גם כשקרא ״הקוביה נפלה !״
לא טבע סיסמה זו ככותרת ראשית לגיליון
הבא של מטריב-וס.
אלכסנדר מוקדון, הגאון הצעיר שעינה
את פני העולם, בוודאי היה מודע מאד למקומו
בהיסטוריה. אולם הוא פעל באופן
עיקבי נגד דעתם של בגי־עמו, חייליו ו־מצביאיו.

הוא
חלם על עולם חדש, שהם
לא יכלו אף! להעלותו בדימיונם.

נפוליאון בונפארטה היה גאון תעמולתי.
כמו יצחק רבין, הוא לקח עימו ביוגרף
צמוד. הוא גם החשיב מאד את כוח העיתו נות
וידע לנצלה למטרותיו. אבל הוא לא
רדף אחר הכותרת. הוא דאג לכך שהכות רות
ירדפו אחריו.
כאשר הגה אוטו פוך ביסמארק את ה רעיון
של איחוד גרמניה, לא המציא אותו
כדי למצוא חן בעיני העיתונים של ברלין,
ששנאו אותו.
אהד המדינאים הגדולים של העת החדשה
היה עיתונאי מיקצועי: כתב וינאי בשים
תיאודור הרצל. כאשר התהווה במוחו חזון
מהפכני, לא מיהר לכנס את עמיתיו ב־מסיבת־עיתונאים.
הוא כתב ספר, שלא זכה

לכן אין הפוליטיקאי הולך לפני
ההמונים. הוא הילד אחרי ההמונים,
או בתוכם .
אין הוא יכול לאמץ לעצמו רעיונות חדשים
מדי, ולא״כל־שכן ליצור אותם. הוא
חייב להמתין עד שהרעיון החדש נקלט
וזכה בפופולריות. בזכותם של חלוצים ה מקריבים
את עצמם. לאחר שהרעיון החדש
הפך פופולארי, ישליך הפוליטיקאי את
רעיונותיו הישנים לערימת־הזבל, ויאמץ
לעצמו את החידוש. לרוב, למרבה הצער,
כבר התיישן בינתיים הרעיון החדש.
הפוליטיקאי האמיתי אינו שואף לשינוי.
כשהוא מדבר על ״שינוי״ ,הוא מתכוון,
בדרך כלל, לעניינים של מה־בכך. כי •שום
שינוי אינו פופולרי, אם הוא שינוי אמיתי.

אלה הן עובדות החיים. אפשר

־,א _ £1£0710־

א י31£1

*יי• עסקנצ׳יק אינו חושב על הדורות
| 1הבאים, וגם לא על הבחירות הבאות.
תחום־ראייתו אינו די רחב אף לכך.

הוא רואה רק את הכותרת של
מחר בכוקר, או מחר כצהריים.

העסקנצ׳יק־השר יושב במישרדו. בחדר
הסמוך יושב קצין יחסי־ד,ציבור שלו, ה מדליף
המיקצועי, העיתונאי הקנוי.
על שולחנו מונחת בעייה. בעייה קטנה או
גדולה, פעוטה או גורלית. עליו להחליט.
מהי אמת־המידה שלו?

הקריטריון האחד והיחידי שלו
הוא: מה יגידו עלי מחר כעיתון 7
האם זה מספק כותרת טובה ז

החלטה א׳ היא נבונה, אך בלתי־פופול־רית.
החלטה ב׳ היא אווילית ; ואולי מסוכנת,
אך היא תציג אותי כגבר, כאישיות
נוקשה, כמי שיודע לעמוד על מישמר
כבוד המדינה (או לדפוק קבוצה בלתי-
פופולרית, או להוכיח לגויים ש)...

כ׳ מנצחת. תמיד.

העסקנצ׳יק יושב בישיבת הממשלה, או
הוועדה, או ההנהלה. הוא מבטא דיעה,
זו הנראית לו כפופולרית ביותר. ועוד לפני
שהמילים יצאו מפיו, הוא רואה לנגד עיניו
את הכותרת. הישיבה נמצאת עדיין בעיצו מה,
אך הוא כבר נחפז אל הטלפון הקרוב
ביותר, כדי להיות הראשון המדליף את
הדברים. כך יבטיח לעצמו שהכתבלב ה תורני
יזכיר את שמו בהבלטה, ויעניק לו
כותרת־באקשייש בהזדמנות קרובה.

הוא יצור די מאוס.

א0וז*מן א[1x1! 1*1 6

לננות אותן ולהצטער עליהן, אכל
צריכים להכיר כהן• = ד מתנהל
העולם וכד הוא גם נראה.

הציבור. מישהו מוכרח לעשות זאת. ה פוליטיקאי
האמיתי נמשך אל המיקצוע הזה
בכל נימי נפשו. הוא אוהב את הכבוד, את
השררה, את השילטון, את היוקרה, וגם
את ההנאות החומריות הכרוכות במיקצוע

כדי להישאר כשילטון כהכרה
הדמוקרטית, צריכים לנצח ככחי
רות. לכן מכוונות מחשכותיו —
למעשה{ _כל _ מח שבותיי —-.של
הפוליטיקאי הדמוקרטי לעכר הבהירות
הכאות.

דינת ישראל אינה מבורכת ב״
מדינאים. אם נתעלם מן האנשים ש נשארו
בשולי המחנה, ספני שהם נשאו
בליבם חזון חדש שהרתיע את ההמונים,
נותר רק אי־ש אחד: דויד בן־גוריון.
לבן־גוריון היתה תמונה היסטורית ברורה,
והוא כיוון את המדינה על פיה. הוא
ציפצף על דעת־הקהל, בז לעיתונים, ואמר
לציבור :״כזה אני. זוהי דרכי. תרצו —
תבחרו בי. לא תרצו — לא צריך.״
נאשר היה נדמה לו שהעם אינו בא אחריו,
הלך פעמיים לגלות, והיה שלם עם
עצמו במידבר הפוליטי והטופוגראפי כשם
שהיה בשילטון.

ישוע מנצרת אמר שקל יותר לגמל
לעבור בקוף של מחט, מאשר לעשיר ל הגיע
לגן־עדן. אולם קל יותר להכניס את
העשיר לגן־עדן, מאשר להכריח פוליטיקאי
לעשות משהו שביגללו הוא עלול להפסיד
בבחירות הבאות.
• זוהי, כמובן, מיגבלה קיצונית. פוליטי קאי
יכול להסתכן באי־פופולאריות זמנית
— אך רק למשך תקופה קצרה. הוא יכול
ליזום מדיניות כלכלית מכאיבה רק אם
הוא משוכנע שפירותיה יהיו גלויים לעיני
כל לפני הבחירות הבאות. הוא יכול
לעשות מעשה נבון, אך בלתי־אהוד, רק אם
יהיה משוכנע שההמונים קיצרי־הזיכרון
ישכחו אותו לפני שיילכו שוב אל הקלפי.

אם חסרו לה מדינאים, היתד, ישראל
משופעת בפוליטיקאים. המובהק ביותר היה
פינחס ספיר, שחי כל חייו לקראת הבחירות
הבאות ולמעגן. כמו מגגגון־ביות של
טיל, היה ספיר ״נעול״ על הקלפי. התאריך
המדוייק של הבחירות הבאות עמד לנגד
עיניו בכל מעשיו. בכל תקופה של ארבע
שנים, פעל בשנתיים הראשונות לפי הבנתו,
ב־שנה השלישית בזהירות, וב-שנה הרביעית
מתוך מגמה יחידה: לזכות גבחירות.

ך פוליטיקאי זקוק לפופולריות. ביל ו
1עדיה, הוא אבוד. אין הוא יכול ל־

את זאת עושה הטיפוס החדש, שהשתלט
במדינה. לא מדינאי, אף לא פוליטיקאי.
נקרא לו כאן, למען הנוחיות, העסקנצ׳יק.

היעד האמיתי, האחד, של הפוליטיקאי•
האמיתי, הוא להישאר
בשילטון.

הוא יכול לתרץ זאת׳ לפעמים כלפי עצ מו,
ותמיד כלפי הציבור, במילים יפות.
ביכלל, המילים היפות הן כלי־העבודה של
הפוליטיקאי. הוא סותר בסיסמות שדופות,
כשם שהחנווני סוחר במרכולתו.

לייהד

אילו הציע מישהו לכן-גוריון
לעשות מעשה כלשהו אף ורק כדי
לזכות למחרת היום ככותרת טובה
בעיתון־ערב, היה זורק את המציע
החוצה.

אולם נם ספיר, הפוליטיקאי, לא
חי למען הכותרת של יום־המחרת.

ך וא גם יצור מסוכן מאד. כי הוא
1 1מביא ־לשילטון האספסוף.
הדמוקרטיה היא מערכת מסועפת של
אילוצים ואיזונים, זכויות וחובות, הכרעות
ופשרות. שולט בה ציבור מאורגן, מסודר,
המאזן את זכויות הרוב עם זכויות המיעוט.
היא מחייבת הנהגה חזקה, היודעת לאזן
את טובת הציבור בטווח הארוך עם תשוקותיו
בטווח הקצר.
לעיתים קרובות חייבת הנהגה זו לקבל
הכרעות הסותרות את מצב־הרוח הריגעי
של ההמון, להתעלות מעל לאינסטינקטים
פרימיטיביים, לנוון את הציבור לעבר יע דים
נבונים יותר. כמו רופא בעל־מצפון,
היא מוכרחה לעיתים לגרום כאב לחולה,
להחליט על ניתוח מסוכן בגופו, לפעול על
פי ידיעתה והבנתה, שא ן החולה עצמו
שותף להן.

הנהגה, שכל אחד מחכריה מחפש
לעצמו מין פופולריות נמסה —
על מישקל קפה נמס — אינה הנהגה,
אלא אוסף של שארלאטא־נים,
המוכנים להניח לחולה למות,
כדי לזכות כאהדתו וכעיזכונו.

עדיף עליה מנגנון אלקטרוני: בביתו של
כל אזרח יותקנו שלושה כפתורים —
״כן״ ,״לא״ ו״נמגע״ .מדי־ערב, אחרי
מהדורת־החדשות בטלוויזיה, תיערך הצב עה
כללית אוטומטית על כל השאלות ה עומדות
על הפרק. המכונה תסכם את ה תוצאות
תוך שגיות, והממשלה תבצע.
מדינה שתתנהל כך, תגיע במהרה ל אבדון.
ויש רק שיטה אחת גרועה יותר :
ניהול המדינה בידי חולי־פירסומת, החיים
מהיום־למחר, והמגיהים את השילטון ה אמיתי
בידי כתבלבים בורים.

אין זו שיטה. זוהי מחלה לאומית.
עיתים נראה כי־ כולם נגועים
כה, מגדול ועד קטון, ושהמחלה
חמורה יותר ככל שדרג בעליה
גבוה יותר.

מאי ־ *

המציאות האמיתית, המעניינת
אותו, היא זו שאינה קיימת
עדיין, זו שהוא מתכוון ליצור אותה
במעשיו. לגביו, רק לה יש
משמעות.

לבן אין המדינאי יכול לסגוד לדעת
ההמון. הוא יכול להוביל אותו בכוח ה־כאריזמה
; לגרור אותו, בעל־כורחו, לעבר
יעדים חז״שים. אבל הוא יודע כי ההמון
אינו מבין, וכלל אינו יכול להבין, את
התמונה העומדת מול עיניו. ההמון מבין את
המציאות הקיימת, ובעיניו זוהי המציאות
היחידה היכולה להיות, שהרי היא הווה.
מדינאי דמוקרטי ישתדל לשכנע את הציבור,
לגלות לו טפח של חזון, לטעת בו
זיק של אמונה — כדי שיוכל להובילו אל
הארץ היעודה.

חיה מסוג שוגה

הקריב אותה למען מטרה נעלה — כי אין
לו מטרה נעלה יותר מאשר להישאר ב־שילטון
(או להגיע אליו).

המדינאי הוא אריה. הפוליטיקאי
הוא נכרן. העסקנצ׳יק הוא מקק.

חיסנחיס חן וו3לל של נש-ו 1ל.
כלל ידוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גם נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גם
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
ן־ 50 - 2070 מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
£מגבררב־עוצמה (סיזואקן^פסו. מכוון
£5£0ד/£1¥15ו/5 1\/ו\/ו 4בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות

סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדולים
\ 50-1070 €חרכז מוסיקלי ביתי המעוצב
להפליא. מגבר ר ב־ עו צמהסק ^/ולל; צליל
של 4ערוצים בשיטת ״מטריקס״ .מכוון
רשם קול סטריאופוני
£8£0ז5
משובח, פטיפון ושני רמקולים ג דו לי ם( ץ 2

ס 50 - 1020 מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
*3מגבר(סתו^ו*ז)/מ\ .30 מכוון בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר £0ח£ד4,!^/5 1
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.
31101131א צעד קדימה אל המחר

10.־13 0 * 011 וו 51נ51ז/16ג ) 63 0ודו 3וז 01 וו 3זנ0 1־ 105 31 חו 601ד(0וז 0 3וח 350ח 3ק 31,ח 10ז1^13

פרסום קרלז7ן׳

ה עו ל ם הז ה 2015

ח־ ב שנבל:
ביו בחמש תולל
בהזמנות תיכנון הנדס
בעוד קופת־הדולרים של האוצר מתרוקנת,
ממשיכות חברות ממשלתיות להזמין,
מחוץ לישראל, עבודות תיבנון
ופיקוח הנדסיות בעשרות מיליוני דולרים,
במקום להזמינן בישראל ולחסוך
מטבע־זר. מאמצי הוועדה לאישור ייבוא
ידע הנדסי, שליד המפקח על מטבע זר
באוצר, להקטין את הביזבוז, עולים בתוהו
בגלל אדישותו של שר״האוצר, יהושע
רבינוביץ, לנושא.
לא־מבבר מסר יושב-ראש חברת ״כימיקלים
לישראל״ ,מרדכי מקלף, לחברה
האמריקאית ״סטרן־רוג׳רס״ ,תיב-
נון הרחבת מיפעל־הפוספטים בתקציב של
5מיליון דולר. בלחץ הוועדה לאישור
יבוא ידע הנדסי הוסכם, כי רק מחצית
התשלום תהיה בדולרים, ומחציתו בלי-

תשלום עבורו.
בעייה דומה קיימת עתה עם חברת-
החשמל, הרוצה למסור את תיכנון תח•
נת״הבוח החדשה לפחם, לחברה האמריקאית
״סרג׳נט אנד לנדי״ .התיכנון
יעלה 30 מיליון דולר, ועוד 10 מיליון
דולר בלירות ישראליות. הוועדה לאישור
יבוא הנדסי סבורה, בי לפחות שני־שלי-
שים מהיקף התיבנון ניתן לבצע בישראל,
אולם חברת-החשמל מתעקשת על מסי רת
רוב התיכנון בחוץ. הסיבה: מחלקת-
התיכנון של חברת״החשמל אינה רוצה
שיקום עוד גוף תיבנוני בישראל, שיתמצא
בנושא כמוה.
גורמי״תיבנון בכירים טוענים, כי הסיבה
העיקרית להוצאת עבודות אל מחוץ
לישראל היא העובדה שהדבר מאפשר ל-

הועדפנן

חבר־הכנסת ז ל מן שובל, לשעבר מראשי
״בנק לייצוא״ ,הודיע כי הבנק
לא נהנה מכל העדפה מצד ״בנק ישראל״
או האוצר, וכי פירסום בזה, שנעשה
בשעתו ביומון הארץ, הוכחש על״ידי העיתון.
שובל
סירב להכחיש את הידיעות ב-

ח״כ שובד
חוסר מינוח

אילו עסק נגיד ״בנק ישראל״ משה זנבי
בעיסקי ניירות־ערך באמצעות ״הבנק
לייצוא״ ,וטען כי זנבר אומנם השתתף
בישיבה הראשונה למיזוג ״הבנק לייצוא״
עם ״הבנק הבינלאומי הראשון״ ,אך לא
בא לשאר הישיבות.

בו־לב אינו
אחוא
ו״קאונסוי־נודאנ•
יועצו של שר־המיסחר״והתעשייה, בועז
אפלבוים, מסר בשם השר חיים
בר״לב, כי אין הוא אחראי ל״קאונטרי-
קלאב״ ,כיוון שטיתקני או שירותי ספורט
אינם בפיקוח מישרד־המיסחר״והתעשייה.
אפלבוים אמר, כי נראה לו ששר״החינוך-
והתרבות צריך לפקח על מחירי שירותי
הספורט והבריאות. בר־לב הגיב על ידיעה
שהתפרסמה במדור זה׳ ואשר התריעה
על אי״תגובה של מישרדי הממשלה
לגבי העלאת־המחירים המופרזת של ה-
״קאונטרי־קלאב״.

מי נעדר
מ; הע * 3דה
המכון-לפיריון-העבודה־והייצור גילה,
כי בעלי השכר הנמוך בתעשייה נעדרים
מעבודתם יותר מבעלי השכר הגבוה. נתוני
המכון מראים, כי המשתכרים פחות
מ־ 650 לירות לחודש היוו * 40 מהנעד-
רים הכרוניים בשנת , 1973 בעוד שחמש-
תכרים למעלה מ״ 1300 לירות בחודש היוו
רק ־ 178 מהנעדרים.

פי ת ה בביטוח מסכנת את רכושך

מקלף עם מנכ״ל ים־המלח שחר
חוסר פיקוח

רות ישראליות. לחברה האמריקאית הקציבו
מטבע זר לפי 96 אלף שעות תיכנו!,
לאחר שמקלף טען בוועדה כי בארץ אין
אפשרות לתיכנון כזה, וכי הגיוס־למילו־אים
של המתכננים מעכב עבודות.
בוועדה התברר, כי המתכננים האמריקאיים
מקבלים שכר-תיכנון בגובה *17
מהיקף העבודה, לעומת תעריף של *8
בישראל. עתה התברר, כי האמריקאים
גמרו את שעות חתיכנון שהוקצבו להם
מבלי לסיים את העבודה, ודורשים הקצבה
נוספת לכמה עשרות אלפי שעות.
התוספת הנדרשת על־ידם היא כחצי-מיל-
יון דולר.
כאשר דרשה הוועדה מחברת-התיכנון
האמריקאית להביא נימוקים, מדוע הם
זקוקים לשעות רבות יותר, השיבו הא מריקאים
כי אם לא יתנו להם את התוספת,
לא ימסרו מה שכבר עשו וקיבלו

מזמיני העבודות, וכל הקשור בהם, לנסוע
מדי-פעם אל החברה המתכננת ב-
חוץ־לארץ, על חשבון כספי-חציבור. כך,
למשל, לצורך פיקוח על התיכנון של חב־רת-החשמל,
יצטרכו לעשות לפחות 100
נסיעות של 3חודשים כל אחת. להיטותם
של מנהלי חברות ומחלקות לזכות ב־נסיעה־חינם
לחו״ל, עולה למדינה עשרות
מיליוני דולרים יקרים, שהיו יכולים להיחסך
על״ידי ביצוע התיכנון בישראל.
דבר חמור נוסף בהוצאת התיכנון ה חוצה
הוא גם שהמתכנן קובע היכן יוזמן
הציוד להקמת הפרוייקט. משום כך, למשל,
מותנים כל כספי הסיוע האמריקאי
בתיכנון על־ידי חברות אמריקאיות, המעדיפות
אחר-כך את היצרנים האמריקאים
בהזמנות. אילו היו עבודות־התיכנון נשארות
בישראל, היה גם חלק גדול מהזמנות
הציוד מבוצע בישראל.

״ ת דיו אן״ גבר על ״ פוי דמך

״תדיראן״ זינק למקום השני במכירת
מוצרי״צריכה. חשמליים, מאיים על הבכורה
של ״אמקור״ .נתונים אחרונים על
מכירות מקררים מראים, כי ״אמקור״
מוכרת כיום * 55 מהשוק, לעומת קרוב
ל״* 70 לפני כמה שנים .״תדיראן״ מוכר
ב ,35*-והשאר מתחלק בין ״קורעוז״ ל-
״פרידמן״ ,ששותק בגלל סגירת המיפעל.
פעם תפס את המקום השני ״פרידמן״
עם * 20ו״קורעוז״ עם *.10
מיפעל-המקררים של ״תדיראן״ עובד
עתה בשתי מישמרות, ומייצר כ 15-אלף
מקררים לשנה .״אמקור״ ו״תדיראן״ מתחרים
עתה במכירת מקרר בעל שתי דל־

תות צמודות, במחיר 14 אלף ל״י היחידה.
בשוק נמכרים גט מקררי־ייבוא בגדלים
דומים, מתוצרת ״אמנה״ האמריקאית,
המותאמים במייוחד לישראל.
בשוק התעוררה דרישה לארגזי־הקפאה
נפרדים, בני 13 קוב, במחיר של כ־10
אלפים לירות היחידה, החוסכים את ה צורך
לקנות מקרר חדש הכולל תא-הק-
פא ה גדול.
כדי להשלים את מעגל מוצריו, משווק
עתה ״תדיראן״ תנור בישול ואפייה מתוצרת
״שביט״ ,שיאפשר לו להציע מעגל
מושלם של מוצרי־מיטבח.

הדליקה שפגעה בקריית״המלאכה בתל״
אביב חשפה פירצה מסוכנת בביטוח בתים
משותפים, המסכנת את רכושו של כל
דייר בבית כזה. מסתבר כי אם הבית
המשותף אינו דואג לביטוח החלקים
המשותפים בבניין (מעליות, חדרי״מדר-
גות, מידרכות, מיתקני״אשפה) ,לא יעזור
הביטוח שייעשה לדירה לבדה כלל, וכל
ההשקעה תרד לטימיון.
הדליקה שפרצה בקריית״המלאכה ב-
תל-אביב פגעה בשלושה מיבנים מתוך
שנים־עשר, בהם שוכנים כארבע־מאות
בעלי־מלאכה קטנים וגדולים. האש בערה
במרתף, ופגעה בו ובחלקים מקומת״הקר-
קע. לפי הערכת יהודה קיהל, סמנכ״ל
חברת־הביטוח ״יובל״ ,נגרם נזק של כ־3
מיליון לירות לחלקים שבבעלות ישירה
של השוכרים, וכן לחלקים משותפים של
כלל שוכני הקרייה במקומות שנשרפו.
מסתבר שקריית־המלאכה רשומה ב-
רשם־המקרקעין כבית משותף על-ידי
״החברה לשיקום המלאכה״ של תל־אביב,
שניהל יהודה פדה שפוטר לאחרונה
בגלל מעשי-שחיתות אישיים.
לפי חוק-הבתים־חמשותפים, הנזק ש ניי
0לחלקים המשותפים צריך לחול על
כלל בעלי החלקים. חלק ניכר של החלקים
המשותפים הוא בבעלות גופים כמו
עיריית תל־אביב (כבישים, מידרכות) ,או
חברת־החשמל (מיתקני החשמל) .בדיקה
גילתה, כי חלק ניכר של החלקים המשותפים
נרשס על-ידי ״החברה לשיקום
המלאכה״ בונת הקרייה, בבעלות ישירה
של ״החברה לשיקום המלאכה״ ,במקום
כחלקים משותפים של כלל השוכרים וה בעלים.
חמור
מכך: נראה כי ״החברה לשיקום
המלאכה״ לא ביטחה את החלקים
הללו, הרשומים על שמה. כל הפניות של
חברות-ביטוח אליה בענייו ביטוח חלקים
אלה, הביאו תשובה נבוכה, כי נראה
שאין כל ביטוח.
מתוך כלל הנזקים בשריפה, של כ3-
מיליון לירות, נופל נזק של כ 750-אלף
לירות על החלקים הרשומים על שם
״החברה לשיקום המלאכה״.
השריפה גרמה נזק חמור לשיבעה בע-
לי״אולמות, ביניהם ״אמפיסל״ ,״רהיטי
אלפיר״ ,יבואן־החשמל יהודה קו ל ״
טון, ואחרים. הביטוח שלהם יבול לתת
להם רק את הנזק הישיר שנגרם לאולם
שלהם, אולם לא ניתן לתקן נזק זה
מבלי לתקן גם נזק שנגרם לחלקים משותפים,
הגובלים באולמות שלהם.

חברת־הביטוח ״יובל״ ,שביטחה כ20-
אחוזים מכלל ביטוחי קריית־המלאכה,
כינסה את כל הנוגעים בדבר, והציעה
כי כולם ישתתפו בתיקון הנזקים של ה חלקים
המשותפים, כאילו בוטחו על-ידי
״החברה לשיקום המלאכה״ שהיתה צרי-
כה לעשות זאת. האסיפה לא הגיעה לכלל

מפוטר פדן
חוסר ביטוח
הסכמה, כיוון שהדיירים הרחוקים ממקום
הנזק סירבו להשתתף בהוצאות.
דוגמה לשיטה זו נהוג בבית ״מיגדל
שלום״ או בית ״מרכזים״ בתל־אביב, ששם
החברה המנהלת את אחזקת המקום,
גובה מכל דייר דמי־ביטוח הכוללים ביטוח
החלקים המשותפים. לפי חוק-הב-
תים־המשותפים רשאי כל ועד־בית לחייב
בל דייר, להשתתף בביטוח החלקים המ שותפים.
רשאי, אך לא חייב. כיוון ש־
״החברה לשיקום המלאכה״ ומנהלה,
יהודה פדן, לא עשו זאת משום־מה,
סובלים עתה כל נפגעי השריפה.
ההערכה היא, בי ללא התערבות מגבוה
של גורם ציבורי שיסדיר את הפרשה, לא
יתוקנו הנזקים. במה שמאים מעריכים,
כי אי־תיקון הנזקים יגרום הידרדרות במצב
המיבנים ולמפולות צפויות, שיגרמו
אסונות־בנפש .״החברה לשיקום המלאכה״
,שהיא חברה ציבורית, חייבת לשאת
בתוצאות המחדל של חוסר-הביטוח•

זאוו
עורך:
תלמידי המנהל,

תיכוו -עירוני :00 .
ד״ר מ .

גיליון מם , 6 .

דבר

זוארץ

פסח תשל״ ו

ספרט 1ב

הצפ די ר

מאה פרח ופרח

ושוב, כמדיחו דש בחודשו, מחזיקים
אתם בידכם את 2 0 0הצפריר החדש .
לילהלילה דלק הא ור בחדרי המערכת
עד שעת אחר = צהריםמאוחרת. אחדיםטור =
ח ים בכתיבה, אחריםעסוקיםבהגהות -
וכולםטרודים במלאכת העלון .
נודה בשם יכל חבריהמערכתלצוות
המוריםהמסורולמנהלהיקר, שא למ לא
עזרתםהר בה לא היההגליוןרוא 3אור .

ב ג רו ת
אני רואה. אותך
ליבי

בהרהורי

י ״ ב מאת ק .

שמחנולמצואבחנויותהספרים את ספרו החדש
של מורנולטבע, אשר ישמש מורהנבוכיםלאוהבי
בטבעוי.מלא את החללהריק בשטח -ז ה ־
״מאה פרח ופרח ״ הואהאוריםוחתומים של
חובבי הצ ומח המתכונניםלבגרות. מכל עמוד
בספרניכרתאהבתו של. ניבלחיולצומחלחי
ולאבקן לחי ולעץ. למפר מצורפתחוברתתרגיל ים
נאה המעוטרתע ״ יהמורהלציור .
המ ע ר כת
ספר מומלץ. בק נ י יה מרוכזת 1 5 $הנחה. בהזמנ
ו ת. נא לפג ות למערכת .
מפנקסו ׳ של סגןהמנהל
יוסיק,

תתאווההיא בת חלוף -לא כך האהבה

מרה ממוותהתאווה -
מיםרבים לא

ויפהממנה האהבה
.מכתב מ בו גר ביה״ס

יוכלולכבות. את האהבה -

אני רואה אותך

ואילו

בחלומות הלילה

האה בה היאפלא .

אניש ואף אליך

האה בה -המון .

התאווה. כנרתידוףל.ה

היום, מש חלפושניםמאז
עזבתי את ביתהספר, א נ
י מב יט ׳ אחורנית לא• ב ז
עם ביי אם בערגה .
היום, אני יודע ומבין
פה רביםהדבריםהנפלא ים
שנתנוליהמוריםהנ
הדריםוביתהספר המצ וין.

ח י ום, אנימודה בכל לב
לביתהספר על המשמעת
הקפדניתהנפלאהו הצי י תנות
הנהדרת והבריאה
שהחדירובי, שרק בעזר תם
יכולאנילחיים הק ש
ים המצפיםלאדם במאה
העשרים.
תודה רבה ׳
מוטי קו ויזלינג

התאווה -׳כלא
התאווה .-ממוו

אניש ותק אותך
הומה

אכתג ויוה0*.

נוגה

היום . ,על רקע הר מה
הפובליציסטית
הירודה של רובב טא
וניהתלמידים • ,
מהווה עת ונכםקרן
אור של ג יש החיוב
יתו רמ הגבוהה .
אני מצפה לומדי
שבוע בכל יוןעין .
א. ידליז
שר החנוךוהתרבות

צועק את שמך
רוצה אותך
בתוך ליבי
לאחוז,

מדריך עזר

לכיתום

ניב

להחזיק

ללחוץ
לדעת שאת שלי
ו אותך השגתי -
בגרות
רינהש0
המנהל ( מימין ) ובן =

*המ ורה לספר
גוריון (לא בתמונה)
צילם:

המורה

חנוך

דבר ה מנ ה ל
בעצם הימיםהללו, שעה שמדינתנו
המתחדשת עומדתבעולםבבדידותהמוכת בת
ע״ יהצאריםהאדומיםבמוסקבה, מב קר
בארצנוג. פורסטר. מנהיגההגיבור
של אפריקההדרומיתהנלחמת, כמונו ,
באויביםשחורים מחוץ ומבית .
לפיכךש ומ העלינו, תלמידים, לצאת
לרחובות ולקבל בדגלונינו ובתשואתינו
את המנהיגהדגול של המדינהה גאה ה -
ביצבת שכם אחדאיתנובמאבקנו הצ ו -
ד_ £נגדהגזענותוהאנטישמיותהעולמית
יידעהעולם -לא עוד ! שנית מצדה
לא תיפול, וגם לא יוהנסבורג

? רעין6

ג^(ר 0 4 4

מי? ב

׳מ׳ייאי
ן ו ״י ^ו

^ /ייי)

^׳ן <ניד.י

? אייו׳ז ) י׳ .י׳

3 .41 ליב י!ו׳תז^
* 3ו ץ

׳יי ח,

ר ^ ד ס/והע׳

זי׳י בין י ץ

גי^ו,

מערכת:

ק ובי ניב, מחנך י״אביולוגית
חנוך מרמרי, המורה להתעמלות
אפרים סידון, סגן = המנהל
יוסף קוויזלינג, י ו ״ ר מועצת ה תל מיד ים

פובליציסטי קטנים
הטלוויזיה מסיתה

התנהגות מבישה

תלמידים חלשים.

אתמול הלכתי לת ומי ב רח ו ב
את שעורי כש ל פת ע ושיננתי באו למולישנייםמתלמידי
כיתתנוי. ג .ו -ד. ג ( .הש מות
שמוריםעלמי ) והם מעשנים
בקטרים.
לדעתי במעשים ז ה של יפתח
ודודו הם פגעו בשמ והטוב ׳
של ׳ ב ית סיפרנוואנשים ייחש בו.
שאנובית ספר. מיקצועי . .
מדוע הממשלה לא ע ושה מש ה
ו ב עניי יןיגוטמןוגבע
מ. מלש ני
סיו ״ ר קישוט

בכעס רב אניעוקבאחרי
תוכניות הטל ויו י ז יה ״שלנו״
ומת ברר • לישרובהתוכני ות
פוגעות בציבור התלמידים
ומסיתות לפשע ו לק ומוניס טי

נכון הוא שאנו, התלמיד ים
החזקים, נתגבר על. הה ר
ס ׳ -אך מה על ה ח לש ים וח סרי
האופי
י. חר וצי
סיו ״ ראגודת הסדר

עם קיצוץ שכר המורים. עקב
הרפורמה יצאו השמ ינ יותל 3 -
ימיעבודהבקיבוצים . .הס כ ום
ש נא סף בס ך 9 0 0 0ליי יוקדש
כולו למשפח ות המוריםסידון
מרמרי וניב .
$ה וש ע ו 3תלמידיביה ״ ם
״ בליך״ ברמת ג ן. התלמידים
ציירו את לוחהזכרוןלזכר
הנופליםמתלמידיביה ״ ם וה ו
סיפוליד הכתובת׳ ״מנשרים
קלו ׳ מאריות ׳ גברו ״ את ההערה
הצינית ״אבלזה לא עזר להם׳^
ב תג ובה לכך. הפיצהמ ועצת ה תלמידים
בבית ספרנו ציור
של לוחהזכרוןולידוו הע ר ה
״ מ נש ריםקלומאריותגברו ,
אבל זה כןעזרלהם ! ״

׳.דוגמה נאה
מה הפלאשקמים. הערבים
ומכריחיםשביתה, אם אנו•
׳ ( היהודים ) שובתים על ימ י
ן • ועל שמאל ו ל תו פי קזייד
מרק ״ ח יהיה ל ו ממ יללמוד
מיהושוע פרץ.
ולסיכום: אם היינו מפע י
לים את משמר הגבול. בחקי . -
פות באשד וד - .לא היוצרי כים
להפעיל אותו בנצרת כי
הערבים ביומביניםרמז
ר. אל ופי
סי ו״ ר א. הבריאות

צפרירי הי תנל

לבער את הנגע
אתמולהלכתי. ברחוב לת ו
מיבלילהוראיתישני •ב ח
ורותמסתובבות •על יד פ נס•

דעתי, כא ישה ׳ בעתיד ,
צריך. להשמיד את כלהזונ ות!!!

תמר
םיו״ר״ .חסמבה״ •

$על חבריהחוגלמוסיקהש -
נענולקריאתו של ״ גוש אמ ו נ
י ם ״ שבי קש מהמצטרפיםלצע דת
א ״ ילהצטיידבכלינגינה
ובכלי נשק -להתכנסביוםב ׳
הקרוב למט ו וח י . .על הגיטרים -
טים להצטיידבעוזיוהחליל -
> ניםבצ ׳ כ י ׳ .תלמידים שלא י -
> גיעו למטווח מי קב צי. מירבי
[יורחקו מהתזמורת.

.ני׳כן גו ׳

ישבה המ ע ר כת והחליטה לשעשעכם מעט. מה
עשתה? פתחה את מדורהסרטיםבעיתוןוהנה |
התוצאות
המורהלמוסיקה -שיראשירב גשם
שעה שביעית -אחריהצהרים של פורענות
המורה החדשה למתימתיקה -יופי של צרות
ההפסקה -עיר במבוכה
שעור בביולוגיה -מסתרי. האורגניזם
המזכירה -ה נ חש ק ת
סעדיה השרת -קולומבו

מזווית

״ $עת לנטועאילנות, עת ל נטוע
ולבנות בסיסמא ז ו
יצאו. חברי מועצת התלמידים
לטעת עציםבגנו של המנהל
ולבנותלו את המחסן .

הראיה של המורהשמיל . .

מכתב

,ססע

804

האינךיודע מהו
האפס המוחלט? ?
-אתה הואיי

לתלמיד

1131:6

111/6

001

8 0 )1 1*801

ערבי
¥89810,מ 68ס

0 1 1 /1 1 1 2 6 4ם! ^ 6 ,

6־ 011 0111* 01111111ע

1101111/6־1116 ? 1

1.0 £11/6

804

? 6806

0017

1181 1181 804 11* 16 804ך 011ץ 8111

1116

60־ 0111141־0111

1516.

11^ 6
8־70111

־ 1630561

גי ם 7

^ 111

7011 1 0 \/ 18

111161* 5 1 0 0 4 .ש 101מ 4

804

16386? 1810

6יי 6 1*117 3ח׳ו

6 1 7־ 510061

6081185

111108

756

איך גילן ע מ 1ס קינן 1האר 1ף א רי א ר
שרון. ש ל שני הםיש חוגים. ושריחוגים כו ע סי ם ע לי ה ם
מועדון־
יושב־ראש

הנשיאים בארצות־הכרית, חרב
עימנואל שינדלר ערך, לאחר
היבחרו, פגישת־ד,יכרות
עם הנשיא ג׳ראלד פורד ו־שר־החוץ
שלו הנרי קיסינ״
נ׳ ר. תוך כדי הפגישה אמר
שינדלר לנשיא פורד בהלצה,
כי מעתה יהיו לו צרות עם
יהודי נוסף המדבר אנגלית
במיבטא גרמני. קיסינג׳ר השיב
מייד, כי לדעתו, האנגלית
שהוא מדבר היא במיבטא הא־רווארדי.
השיב שיגדלר :״ה דבר
מזכיר לי את הבדיחה
על היהודי שהעסיק סיני בתור
מלצר במיסעדה כשרה, לימד
אותו תוך זמן קצר ביותר ל דבר
אידייש במיבטא מושלם.
שאלו אותו ידידיו, כיצד הצ ליח
לשכנע סיני ללמוד אידיש.
השיב היהודי: הוא חשב
שהוא לומד אנגלית.״ הנשיא
פורד פרץ בצחוק רועם. קי־סיניג׳ר
שתק.
! 0ראש־הממשלה לשעבר,
גולדה מאיר, אינה מסתתרת
בביתה שברמת-אביב. להיפך,
היא מרבה להופיע באירועים
חברתיים. לאחרונה ;נתנה ח סותה
למסיבת־קוקטייל, שחת־קיימה
בגלריה תוראל בתל־אביב,
ואשר נערכה לרגל הו צאת
ספר־שיריו של איש-ידד
רדיו דניאל כהן־שגיא.
גולדה, שהגיעה למסיבה לס־

במיפלגת העבודה, הידוע כמתנגד
מושבע של גולדה. ה שניים,
למרות שישבו זה ליד
זה, לא החליפו ביניהם מילה.

13 השחקנית מרים כרנ־שטיין־בהן,
שקראה במסי בה
שירים, שאלה את גולדה
מי תהיה השחקנית שתגלם את
דמותה בסרט הביוגראפי הע תיד
להיות מצולם על חייה.
השיבה גולדה :״אינני יודעת
מי תהיה השחקנית. אני רק
מקווה שהיא תשחק טוב, בדיוק
כמו ששיחקתי אני במציאות.״
גולדה גילתה גם, כי אחד מ־
;סעיפי החוזה ;מעניק לה זכות-
וטו לגבי בחירת השחקנית
שתגלם את דמותה.
( ₪אחדי שאלוף (מיל).
אריאל(״אריק״) שרון הציג,
בדירתו שברחובות, את תערו כת
ציוריו של חצייר־סופר־
׳סאטיריקן עמום קינן, טילפן
קינן השמאלני אל שרון ה לאומני
ואמר לו :״שמע, ה חוגים
שלי כועסים עלי שהס כמתי
לערוך אצלך תערוכה.״
השיב לו שרון :״והחוגים שלי
כועסים עלי, שהסכמתי לערוך
לד תערוכה.״ אמר קינן :״זה
היה חיובי, לפחות מבחינה זו
שגיליתי פיתאום -שיש לי חו גים.״
השיב לו אריק :״מה
לעשותו! גם אני גיליתי רק
עכשיו, שגם לי יש חוגים.״

סד אייזיק!ולבסון

הנדבן היהודי הגריטי
(באמצע) היה מאורחי-
הכבוד בפתיחת ה״דראגסטור״ של האחים מאיר בכיכר ״אתרים״
בתל-אביב. גם ראש״העירייה, שלטה (״צ׳יצ׳״) להט, היה אורח-
כבוד בפתיחה. הוא בא לבוש בהידור, ומשך תשומת-לב בתיסרוקת
החדשה שלו. מי שמשכה תשומת־לב רבה לא פחות מצ׳יצ׳ היתה
אשתו של מרדכי מאיר, שהגיעה למקום בתילבושת נוצצת ואת
ראשה עיטרו תלתלים שחורים עשויים לתיפארה. ראש-העירייה
ואשת המיליונר ישבו זה ליד זו, הירבו לשוחח על תיסרוקות.
לאנשים הנכונים
777
ב תדי
בינלאומי

ידה. נראה שלבסוף •תיפול
בחירתה על צייר הונגרי ידוע,
שישב בשעתו באי איביצה וה
יושב
כיום בלונדון, וששימש
גיבור סיפור נודע בשם הזייפנים.

וני
קאואוואו

הצייר־פסל, היה אורח־הכבוד במסיבה
שאימן לכבודו נספח-
התרבות של שגרירות איטליה בישראל, הדוקטור מרקו מייאלה,
לרגל יציאתו כנציג ישראל לביאנלה שבונצייה. אורח נוסף במסיבה,
שבה נכחו גם נינה קציר ולאה רביו, היה הפרופסור מוריס לוי,
רופא״הלב הנודע, שהזהיר את קאראוואן שהסתובב נרגש בין האורחים
:״אל תתרגש מהכבוד שעושים לך, ההתרגשות מזיקה ללב.״

כ ר מל
מזרחי

מיקבי ואעוון לזגיון
וזכרו! יעקב

רות היותה מצוננת, סיפרה
בין השאר, כי ספרה הביוגרא פי,
חיי, תורגם לשפות רבות.
לשאלתו של כהן־שגיא :״איך,
לדעתך, ייראה הספר ביפא-
נית?״ השיבה גולדה :״מלמע לה
למטה.״
8כדרכה גלשה גולדה
גם לנוסטאלגיה, וסיפרה, כי
בהיותה שגרירה בברית-המד
עצות הגיע באחד הימים לשג רירות
מיברק בהול ;מדוד כן״
גוריון. השגרירות הועמדה במצב
הכן, וגולדה הוזעקה לבוא
מביתה. כשפועגח המיברק, הס תבר,
ני כתוב בו :״גולדה,
מה עם האנציקלופדיה שחב־טח
ת לי 1״
! 0אגב, במסיבות־הקוק-
טייל השתתף גם ח״כ מיכה
חריש, יו״ר החוג לשילוב

3§ 1אגב, בראיוך הטלוויזיה
שנערך בשבוע שעבר בתוכנית
מוקד, עם האלוף שרון, ישבה
רעייתו, לילי שרון מאחרי-
הקלעים, ועקבה אחד הראיון
עם בעלה .״תראי כמה הוא
מתרגש,״ אמרה לילי למא-
פרת .״זה שום דבר,״ השיבה
לה המאפרת ,״את לא ראית
איך ירון לונדון ( אחד משני
מראייניו של אריק) התר גש...״

@9אשתו
של ח״כ משה
דיין, רחל כורם־דיין, מת לבטת
כיום בבעיות חמורות
ביותר. היא מחפשת אחר צייר
בעל שם עולמי שינציח את
דיוקנה, כמקובל בבתי־האצו-
לה האירופאיים. כמה ציירים,
שהוצעו לה, כבר נפסלו על-

שחקן תיאטרון ״הביטה״ ואשתו

הטרייה ריבקה, שהיא פקידה
41 ! •4 1\ 11 1411
בכירה בחברת ״כור״ אינם מרבים לבלות, אך לאחרונה תפסה
אותם המצלמה באחד האירועים החברתיים. רבקה התגלתה
כביישנית. יהודה, לעומת זאת, שמח להצטלם, סיפר שאינו מצליח
להיפטר מן הזקן, אותו גידל לצורך צילומי הסרט ״דויד ויהונתן׳/
שבו גילם את דמותו של יואב בן־צרויה. אחר-כך, כשעמד לגלח
את זקנו, קיבל תפקיד בסירטו התנ״כי של חיים טופול ״אברהם״,
שם גילם את תפקיד אליעזר. וכשנשבע שיותר לא יראו אותו עם
הזקן, הציע לו הבמאי בועז דווידסון תפקיד ב״לופו״ ,דווקא בזבזת
הזקן. ואם בכל אלה לא די, הרי אחרי חופשה מהתיאטרון חוזר
אליו יהודה כדי לגלם את התפקיד הראשי בהצגה ״אוייב העם״
של הנריק איבסן, ולצורך התפקיד הוא זקוק לזקן, במובן.
ה עו ל ם הז ה 2015

א 1ש>ם
0שר־המישטרה, של מ ה
הילל, עומד להחליף את מכו-
נית־השרד שלו מסוג וולוו, ב מכונית
מסוג אסקורט המיוצרת
בארץ. השר הבחין במכוניות
האסקורט החדשות דגם 1976
אישר הגיעו למישטרה, הביע
את התפעלותו מעיצובן וטען,
כי הן ״נוחות לפחות כמו ה־וולוו,
ובוודאי חסכוניות הרבה
יותר.״ שר־התחבודה גד יע־קוכי,
לו סיפר הילל על כוונתו
להחליף את הוולוו שלו,
ניסה להניאו מלעשות כן, ב טענו
:״כל השרים יצטרכו ל לכת
בעיקבותיך.״
! 8השופט־ד,עליון מאיר
שמכר מסר נעליים לתיקון.
הסנדלר, כמנהגו, שאל לשימו
על־מנת לזהות את הנעל. ל־מישמע
התשובה ״שמגר״ ,ה ביט
הסנדלר בשופט ואמר לו :
״גוררים, מה?״
8עיריית תל-אביב מפרסמת
לאחרונה בעיתונים מו דעות
שבהן היא מכריזה על
עיריה פתוחה. במודעה מפור־
׳סמים שמות כל חברי הנהלת
העיר, והימים והשעות שבהם
הם מקבלים קהל. כדי למנוע
בעיות, הורה ראש־העיריה
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, כי הש מות
יפורסמו לפי סדר האל״ף־
בי״ת. סגן־ראש־העיר, דויד
שיפמן• ,שראה את ההגהות
לפני שפורסמה המודעה, הת רגז,
ודרש בתוקף להופיע שני
ברשימה אחרי ראש־העיר, ב תוקף
תפקידו כסגן. אחרי וי כוחים
לוהטים נאלץ צ׳יצ׳
להיכנע. הגלופות, שעלו בכסף
רב, הושלכו לסל, ובמ קומן
הוכנו גלופות חדישות
כששמו של שיפמן מופיע בהן
מיספר שניים ברשימה.
@1בין האורחים הרבים
במסיבת־הקוקטייל שנערכה ל פסל
דכי קאראוון, בשגרירות
האיטלקית, בלטו במיוחד המ ארחים
האיטלקיים. התלוצץ
יועץ ראש־עיריית תל-אביב

לענייני-אמנות, אמנון בר זל
:״לפי מיספר האיטלקים
כאן, אפשר לודשוב שדני הולך
לייצג את איטליה, ולא את
ישראל.״
11 אורח נוסף במסיבה היה
הפסל מנשה קדישמן שהו פיע,
כהרגלו, בימיכנסיים קצ רים
קרועים ובכפכפים. כש הציגו
את קדישמן לפני השגריר
האיטלקי, סירב זה האח רון
ללחוץ את ידו. הוא היה
משוכנע, למראה תילבדשתו
של הפסל, שזהו סתם סבל
שהצליח להתגנב למסיבה ב שגרירות.

11 ראש עיריית אשדוד,
המהנדס צבי צילקי, נכנס
באחד הימים לליישכתו, וגילה,
כי דלת חדרו נעולה. הוא עמד
לפתוח את הדלת בכוח, אך
לתדהמתו נפתחה הדלת כאילו
מעצמה, ובתוך החדר המתינו
לו כל מזכירות הלישכה ופקי-
דותיה כשהן שרות יום הולדת
שמח, ומזמינות אותו לכבות
עוגה שעליה ארבעים-ושלדשה
בריות, כמניין שנותיו. אך הב נות
לא הסתפקו בכך. הן הושיבו
את ראש־העיריד, הנרגש
על כסאו, והרימו אוחו כמינהג.
אמר צילקר :״תאמינו לי, יותר
טוב שאתן מרימות אותי, ולא
האופוזיציה.״
! 8מנכ״ל נתיבי־ נפט ל שעבר,
מוטי פרידמן, אינו
מוריד ׳מרמת-חיייו למרות הכל.
באחד מימי השבוע ׳שיעבר טיל-
פן למיסעדת־הדגים החיפאית
נזיסעדג וביקש לוודא אם מגישים
בה לובסטר ברוטב פיט-
ריות. בעל המיסעדה, משה
(״מוסא״) שיטרית השיב לו,
כי לדעתו, הלובסטר טעים
יותר כשהוא מוקרם בגבינה,
וכך מגישים אותו במיס־&־תו.
פרידמן לא ויתר. כעבור מח צית
השעה הופיע במיסעדיה
כשבידיו שקית עם פיטריות
טריות, ביקש להכין מהן רוטב
ללובסטר הענקי שהזמין.

י:י ׳141

אתה נמצא במצב של אירגון מחודש של אישיותך. עליך להעריך מחדש
את יחסיך עם הסובבים אותך. אתה חייב להחליט שלא לפגוע באישיות
אהובה. עליך. תקופה נהדרת לפעילות אמנותית. כדאי לך לרוץ לצלם
שיכין לך סידרת פורטרטים. יחסייך הרומנטיים ישתקפו באור פיוטי.

כל מה שקורה לך עכשיו הוא התחלה של פעילות לטווח ארוך מאוד.
יתכן ואינך מבחין בכך, אבל גם הדברים הסמויים והנעלמיס מעיניך
יתגלו לך בבוא הזמן כבעלי משמעויות מיוחדות. מיכתב שאת ממתינה
לו מתעכב בדרך, אבל את יכולה להתנחם בעובדה שהוא נכתב.

הישמרי ביחסייך האינטימיים עימו, אם אינך נשואה לו ואם לא
תיכננתם ילד לעתיד הקרוב. הפעילות הפוריה שלך עלולה להעמידך
במצב מביך אם לא תשמרי על קור״רוחך בשעת התרגשות. תמצאו
שאתם רגישים במיוחד השבוע לגבי דברים שבכנות וביושר. לציידים
בני מזל תאומים, זו העונה בה״א־הידיעה למסע נעים ומוצלח.
יכולת השיפוט שלך לגבי בעיות פינאנסיות תהיה מעורערת בשבוע זה,
לכן, נהג בזהירות ובכובד־ראש בכל העניינים הכספיים שלך. זהו
בהחלט הזמן הבלתי־מתאים לחתום על מיסמכים, או להגיע להסכמים,
שיחייבו אותך לתקופה ארוכה. תגלה נטייה להדק יחסים עם ילדים.
ו 2ביוג> -
20 גיולי
את מפזרת את מאמציך ליותר מדי שטחים במקום להתרכז בנושאים
החשובים לך באמת. אס ברצונך להגיע להישגים בתחום מיוחד, יהיה
עליך להזניח, לפחות באופן זמני, עניינים אחרים. צפויות לך הוצאות
כספיות במשהו הקשור באירועים חברתיים. נהג כך שתספק את כולם.
ם נ 33212ד?

אנשים נוטים לחוש בנוחיות בקירבתך, משום שאתה משרה עליהם
אווירה של שקט וביטחון. תצטרך לעוץ עצה רבת־חשיבות לאחד מהם,
ולהפעיל את כל סמכותך כדי לשכנעו לקבל את דעתך. מצפה לך
אכזבה ביחסים חברתיים או רומנטיים, אך לא בחיי היום־יום.

גתונת

תחושה של חוסר־ודאות מצפה לך עד ל־ 12 בחודש אפריל בקשר
למטרות ארוכות־הטווח שלך. תבחין בכך שידידיך משנים את דעתם
מיום ליום. אולם המצב עשוי להתבהר תוך זמן קצר. אתה עשוי לפגוש
באנשים נדיבים. אל תקבע דברים בהחלטיות, השאירם ללא־הכרעה,

אם נמצא בבעלותך כלי־רכב, צפויות לך תקלות
אליו. יחסיך עם אנשים בעלי־סמכות מושפעים
וניחושים ואינם מבוססים על עובדות מציאותיות.
של קיצוצים וקימוצים בכספים העוברים דרך
נתונה השבוע במתח־עצבים, במיוחד כאשר

; 6ר}|$8צ?!דר 18

וטירדות רבות בקשר
במידה רבה מהזיות
תצטרך לנקוט צעדים
ידיך. בעבודתו תהיי
תימצאי תחת לחץ.

אתה מעשי מכדי להבחין שהפעילות הרומנטית, שאתה נוטה להזניחה,
חשובה לאישיותך באותה מידה כמו התעסקויותיך האחרות. צפוי לך
משבר בחיי־הנישואין, אט עתה נשוי למעלה מארבע שנים. תוכניות
ליתר עצמאות בפעילותך הכללית עשויות לעניין אותך השבוע. ביקור
מפתיע של קרוב-מישפחה יתרום לדיון גלוי בנושא המטריד אותך.
יש להניח כי תיתקל בעבודתך ברעיון שיתן לך השראה וילהיבך.

אינך מתייחס ברצינות הדרושה למשימות המוטלות עליך. הכרת חשיבותך
העצמית היא מופרזת, בהתחשב בביצועים האחרונ-ים שלך. חביבותך,
המקרבת אליך לבבות, מהווה מיכשול לך־עצמך, שכן אתה נוטה לחפות
בעזרתה על מחדליך. לקראת סוף־השבוע תהיה לך יוזמה מחודשת
בפעולה המכנת להיטיב את מצבך הכספי. יהא עליך להיגמל מהנוהג
לרטון כנגד הדברים הנאמרים בחברתך ואינם תואמים את דיעותיך.

עבודתו הנוכחית הינה קשה וחסרת־תוצאות כאחד. דבר זה מחייב שינוי
הגישה מחד, ויתר רצינות מצידך לנושא בכללו, מאידך. גם שינוי כללי
של סידרי־חייך יביא לכך שמצבך ישתפר. בשטח הרומאנטי, עוד לא
היה שבוע מוצלח יותר עבורך. מעט יוזמה, וכל בעיותיו יסתדרו לטובה.

אביבה

הציירת האילתית, ידועה במיוצה ה-
בלתי־נדלה וביצר הספורטיבי המפותח
שלה• לאחרונה אורגנה באילת תחרות שיזוף, בה נטלו חלק כל
שועלי-החוף הוותיקים של העיר, שניצלו בשמש שלושה ימים רצופים.
התוצאה: אביבה זכתה במקום הראשון, בשהוכיחה למעלה
מכל ספק כי היא שזופה יותר מכל שאר המשתתפים בתחרות.

כסף זה דבר רציני, ואת זה אפילו את יודעת. אלא מה י אינך יודעת
ליישם את המשפט הזה בחייך. מגיפת הביזבוז שפקדה אותך לאחרונה
תביא, בסופו של־דבר, לתוצאות הרות-אסון עבורך. לכן, הימנעי השבוע
מקניות מיותרות, ושיקלי ׳פעמיים כל דבר לפני פתיחת ארנקך.

במדינה
1ן 3נ ^ 4 3 1ש 3ו!ן

לגברים בלבד!
לגברים,כמו
שנשים אוהבות...

ונ ץ

מי נו

השבוע בהגרלת
בדור ה1הב
של מפעל הפיס
פרס ראשון

500,000ל״>

פרס כדור הזהב 300,000ל״י
פרס ראשון עשוי
; להצטבר ל 800,000 :ל״י

הערבב טלוויזי ה
| 1תו צ או ת
1 8ה הג רל ה

ה7ן דמח
העם מלכת האופרטה

חייה שד גולדה מאיר
במחזה בידורי
שנועד לשעשע המוניב
המסך עולה על המערכה השלישית. ליש־כת
ראש־הממשלה. מקהלה של יועצים
במונוקלים ובגדי־משי סובבים אשה קשישה
ומכרכרים סביבה.
״יש ! י־ש ! יש !״ הם -סרים בקולות דקים.
,,אין י אין ! אין!״ עריה להם גיבורת
המחזה, גולדה.
ואז מתערבים קולותיהם בקולה שלה,
כשהם שרים במקביל. הם :״ישות ! ישות !
ישות !״ והיא :״קישקוש ! קישקוש ! קיש״
קוש !״
אחר־בך יוצאים היועצים ואל הלישכה
נכנסים שחוהי־גב וזוחלים, אגשים לבושי
סחבות. אחד מהם מתחיל לשיר את אריית
״הפנתרים השחורים״ .גולדה אינה מקשי בה
עד הסוף. היא מורה בידה אל הדלת
ושרה את הקטע הבלתי נשכח :״אתם
לא נחמדים !״
אבל השיא מגיע רק בתמונה הבאה. ב רקע
נשמעים רעמים. מאחורי־הקלעים
מבהיקים הברקים. הטלפונים בלישכה
מצלצלים ללא הרף. גולדה רצה מטלפון
לטלפון .״אבוי! אבוי!״ היא צועקת אחרי
שהיא מאזינה לדברים היוצאים מבעד ל־אפרכסות.
ואז
נכנס לחדר האביר בעל העין האחת.
הוא נעמד במרכז הבמה, פוצח את פיו
ושר בקול־בוכים :״הבית השלישי הולך

כשהוא מסיים את הקטע שלו, פונה אליו
גולדה, בליווי מקהלת כינורות צועניים :
״האין לנו מושיע?״
״יש!״ עונה לה האביר ,״הפצצה!״
גולדה נאבקת עם עצמה. היא שרה על
לבטיה המוסריים והמצפוניים. קשה לה
ליטול על עצמה את האחריות הנוראה להורות
להפעיל את הפצצה הגרעינית. אבל צו
ההשגחה מורה לה את הדרך.
״לך בכוחך זה והושעת את ישראל,..״
היא -שרה לאביר בעל העין האחת, היוצא
מהלישכה בדילוגים קלים.
מסך.
לא כעדבצע ־ בסף. כאשר נערך ב שבוע
האחרון טכס החתימה, בו מכרה גול דה
מאיר לאנשי עולם־השעשועים האמרי קאי
את הזכויות להפיק מחזה שיהיה
מבוסס על תולדות חייה, יכלו אזרחי ישר אל
לראות כבר בעיני רוחם, קטעים נבח רים
מאותו מחזה. המראות והצלילים עדיין
חרוטים היטב בזיכרונם.
אלא שיותר מא-שר למחזמר נוסח ברודוויי
יפים פרקי חייה המופלאים של אותה אשה
— וביחוד האחרונים שבהם — לאופרטה
נוסח אופיבאך או גולדפאדן. כי האופרטה
בניגוד לאופרה או למחזה המוסיקלי,
היא הצגה הרבה יותר קלילה, שעלילתה
היא פארודיה או סאטירה על מצבים מצי אותיים•
דמויותיה נלעגות ומגוחכות. וזו
אולי הדרך הראויה ביותר להעלות את
פרשת גולדה מאיר על הבמה.
קשה להעלות על הדעת עזות־מצח גדולה
יותר מזו של אשה, האחראית לאחד
האסונות הגדולים ביותר בחיי האומה, ש תקופת
כהונתה בראשות־הממשלה תיזכר
בהיסטוריה כפרק אפל •של טימטום ואטי-
מות, המסכימה בחייה לשתף־סעולה כדי
להפוך את סיפור חייה לשעשוע המוני.
והיא לא עשתה זאת בעד בצע״בסף, מה
שחשוב לה היא תדמיתה בעיני ההיסטוריה,
אפילו אם היסטוריה זו תסופר בתיאטרון
האופרטה.
קל ל־שער, למשל, מה היה מתרחש ב־ארצות״הברית,
אילו הסכים הנשיא לשעבר
ריצ׳ארד ניכסון, לשתף פעולה עם בדר נים
כדי להפיק מחזמר על מילחמת וייטנאם
ופרשת ווטרגייט,
אבל ישראל היא ארץ האפשרויות ה-
ב,תי מוגבלות. במדינה בה מעניקים את
אות מילחמת יוס״הכיפורים בטכס חגיגי
למשה דיין, רק טבעי הוא שפרשת בישלו־נותיה
המונומנטאלים של גולדה תתגלגל
לתיאטרון המסחרי, ותוצג ישם בצד מחזות
כמו אמי הגנרלית.
מלכת האמבטיה הוכתרה השבוע למלכת־האופרטה,
ואם זה יימשך בקצב הזה, היא
עוד תהפוך למלכת־הקירקס.

שמו של אהוד (״אודי״) דיין עלה לכותרות
לפני שבועות אחדים, כעיקגות
שיחתו עם שימעון (״כושי״) רימון, שהוקלטה
על-ידי המישטרה הגרמנית והושמעה
בבית״המישפט בפראנקפורט.
תוך חקירת הפרשה, עבר חבר מערכת
״העולם הזה״ על הארכיון של השבועון,
כדי לברר באילו הזדמנויות קודמות
הוזכר אודי בשבועון זה. חיכתה לו
אפתעה.
חבר-המערכת, שהוא אעיר למדי, נתקל
בסיפור שלא היה ידוע לו, ושגיבורו
הוא אודי דיין.
טיפור דימיוני זה נכתב לפני 21 שנים,
והופיע ב״העולם הזה 1931 באוגוסט
.1955 היה זה אחד מסידרת סיפורים
עתידניים, שבהם ניסה אז אורי אבנרי
להמחיש אפשרויות שונות לגבי מה ש עלול
להתרחש בישראל בעתיד הרחוק,
בעוד 20 שנה, ב־ .1975 זה היה גם שם
הסידרה :״זה קרה ב־ 1975״.
כדי לקרב את המאורעות הדימיוניים
לקורא, ולגלם את מימד־הזמן באורח
אנושי, מילא אבנרי את סיפוריו באנשים
חיים, שהיו אז ילדים. כך, בסיפור עתידני
על דיקטאטורה פאשיסטית בישראל
(״אחריך, בנימין היתה אחת הגיבורות
צעירה בשם מצדה זאבי, בתו של
מי שהיה ראש אגף־המיבצעים רב-אלוף
רחבעט (״גאנדי״) זאבי בתקופת כהונתו
של הרמטכ״ל שר-אלוף (פילד־מארשל)
יגאל אלון.

ככל שקרא אותו חבר-מערכת את ה סיפור
על אודי, הוא רותק יותר ויותר.
תחילה ריתק אותו הפער בין הדימיון
למציאות — ההבדל בין אהוד דיין, כפי
שיכול היה להיות ,״ראש אגף המיבצ-
עים״ של צה״ל, לבין אודי שהתפרסם
לאחרונה בפרשת ההקלטות.
אולם ככל ששקע בסיפור, גברה התעניינותו
בתוכנו הפוליטי.
בכמה נקודות חשובות התאמתו הנבואות
של הסיפור העתידני בצורה מוזרה.
במרכז הסיפור עמד טיל גרעיני ישראלי
— כימעט בדיוק באותו מועד שבו
פירסמה סוכנות״הביון האמריקאית כי
בידי ישראל 10 עד 20 פצצות גרעיניות.
ושבועון־החדשות האמריקאי ״טייס״ ,גילה
כי במלחמת יום־הכיפורים כימעט
וישראל עמדה להפעיל את הפצצות הגרעיניות
שברשותה. מוזר שבדיוק באותו
זמן — לפני כמה שבועות — מצא משה
דיין, אביו של אודי, לנכון להעלות נושא
זה על סדר-היום העולמי.
הכותב ב״ 1955 ניבא כי ב 1975-תימצא
ישראל אחרי ארבעה סיבובים, כשהיא
מתכוננת לסיבוב החמישי. זה נכתב עוד
לפני הסיבוב השני, וזה התקיים בדיוק.
אף שהסיבובים עצמם לא היו
בדיוק לפי תוכניתו של הכותב, הרי מעניין
שלפי נבואתו תגיע ישראל לשארם-
אל־שייך. מעניין גם שבנבואתו של הכותב
פרץ הסיבוב הרביעי ביגלל הפיכה מארו־נית
בלבנון — דבר המזכיר בצורה מוזרה
את האירועים הנוכחיים בארץ־הארזים.
המערכת החליטה לתת לקוראים עצמם
הזדמנות להשוות את הדימיון עם
המציאות — והיא מעתיקה בעמודים
הבאים את הסיפור המקורי כלשונו, ללא
שינויים כלשהם, בעימוד המקורי.

הסיפור כולל עוד מרכיב אחד, הנראה
ב״ 1976 באור שונה לגמרי מאשר ב-
— 1975 האיורים.
באותם ימים עבד ב״חעולם הזה״ צעיר
ממושקף ובלתי״ידוע, שסיפק לנו לא-
פעם איורים לחומר המודפס, ציורי״שער,
ועוד. שמו היה שמואל בק, אך מכיוון
שחיה בשירות״חובה בצה״ל, ואסור היה
לו לבצע עבודות מן הצד, הוא חתם על
ציוריו בשם ״ברתור״.
במערכת ניבאו לו אז עתיד מזהיר —
אך מילבדנו, לא יכול היה איש לנחש כי
השם שמואל בק יכה גלים בעולם, ויבטיח
מחיר של רבבות דולרים לציוריו.
אגב, ב 1955-עדיין לא היו קיימות ה מילים
״איור״ ,״עתידנות״ ו״שילים״.

הסיבוב
החמישי

..התפללתי לרגע הזה״ .אמר אהוד דיין ,״התפללתי שתצליחי...
עתה תיפול ההכרעה -לכאן או לכאן ! איו לנו ברירה...״

מאת אורי אבנרי
היא היתה יפה, יפה מאד. לחייה היו סמוקות בחדוות־הנצחון.
עיניה התכולות הבריקו. לרגע קט עלה בליבו
של אהוד הרצון לחבקה. אולם הוא התאפק. אדם לא היה
מחבק סתם ככה את דוקטור ליאורה אורנת, סגנית־מנהל
המעבדה הגרעינית של ממשלת ישראל.
״אתה רוצה שאסביר לך את העניין?״ שאלה .״ובכן...״
״אין צורך !״ חייך אהוד .״לא אבין מאומה. תמיד הייתי
חלש בפיסיקה.״ הוא השקיף סביבו. האולם הגדול, שהיה רק חלק קטן מן המעבדה
התת־קרקעית האדירה שהיתה חצובה בסלע הר־הגריזים, היה מלא מתקנים בלתי־מובנים
לו .״העיקר הוא הסוף. יש לך פצצה אטומית. היא די קטנה כדי להתאים
לראשי הקליעים המונחים שלנו. נכון?״
״נכון,״ נהנתה אוריק. אהוד לא יכול לרמות אותה. למרות קולו האדיש־כמעט
ידעה שהוא מתרגש מאד. היא הרגישה זאת מייד, שעה שגילתה לו כי ההמצאה
הושלמה סוף־סוף.
״כמובן,״ התנצלה ,״זוהי פצצה פרימיטיבית מאד. צעצוע לעומת פצצות־הקו־באלט
שהאמריקאים התחילו לייצר לפני שהאדם אסר את ייצור הנשק הגרעיני.
זה לא ישמיד את העולם. זה ישמיד בקושי את עיר־גנים.״ עיר־גנים, לשעבר ג׳נין,
היתה בעלת אוכלוסיה של 130 אלף תושבים.
״את מוכנה לניסיון?״
אוריק פרצה בצחוק מצלצל .״ניסיון? השתגעת? אם תפוצץ את המכשיר בנגב
יקלוט זאת הסייסמוגראף ברומא. תוך שלוש שעות יהיו כאן מפקחי המישטרה
הבינלאומית. שכחת מה קרה ליפאן?״ יפאן פוצצה פצצה נסיונית לפני שמונה
שנים. האדם הטיל עליה חרם, והיא נאלצה להרוס את כל מיתקניה.
״איני מתכוון לניסיון סתם, אוריק. אני מתכוון לפעולה.״

במשך כמה שניות שררה דומיה עמוקה באולם. האור
המלאכותי עוד הדגיש את החיוורון הפתאומי שעלה על פני
הצעירה. היה זה כאילו תפסה אוריק בפעם הראשונה מה
טיב ההמצאה שהמציאה. היא הסתכלה בפני אהוד, ידיד
נעוריה, כמעט בשינאה.
״אתה ...אתה ...רימית אותי!״ הפליטה לבסוף בקושי.
״אתה אמרת שזה יהיה נשק רזרבי ...משהו שישתמשו בו
רק במיקרד. האחרון ביותר, כשהמים יגיעו עד נפש ...הייתי צריכה לדעת שזה
שקר ! אתם הגברים,״ היא אמרה את המלה בבוז עמוק ,״אתם לא מסוגלים להתאפק.
אתם מוכרחים לכבוש, להשמיד, להוכיח שאתם גיבורים!״ עתה פרצו המלים מתוכה
(המע 1ד בעמוד )18

בשטף ספוג מרירות .״וגם אתה. אתה צריך
מילחמה.״
״אוריק !״ ניסה אהוד לשסע את דבריה.
לשווא.
״ברור! מי יזכור אותך אם תשב כל
ימיך במישרד? אתה צריך להילחם. לנצח.
אלוף אהוד דיין, האיש שכבש את ...את
מה? בגדד? קהיר? מה עוד אתם רוצים?״
היא עצרה בעדה, הוסיפה בשקט :״אבל
אני לא אתן. זוהי ההמצאה שלי. רק אני
יודעת את הנוסחה. אני אשמיד אותה. לא
עמלתי כדי לרצוח מאות אלפי אנשים
חפים־מפשע. אני יודעת מה זה. קודם אבי,
אחר־כך בן־דודי, ובסוף אחי. מספיק, אתה
שומע? מספיק !״
מפקד־ד,פלוגה ישראל אורנשטיין נהרג
בסיבוב הראשון, בקרב על לטרון. סגן־אלוף
דן אורנת נהרג על־ידי רימון־יד בסיבוב
השני, בקרב ברחובות יריחו. רב־חובל שי
אורנת, גיבור ישראל, הוטבע בסיבוב
הרביעי, בפקדו על משחתת בפתח מיפרץ
אילת.

אהוד לא השיב. הוא
תחב את ידו לכיס
מעילו, שלה מתוכו
גליון־נייר מקופל.
הוא הגישו בדומייה
לאוריק. עיניה קראו
את השורות, מבלי
לתפוס את מובנן. המילים רקדו לעיניה.
נזטכ״ל/ווודיעין — סודי ביותר.
ראשי־המטות של צבאות ערב הוזמנו
לכינוס דחוף על־ידי צלאח־אד־דין. הפגישה
תתקיים ביום הראשון הבא ,3.2.75 ,בארמון
זעפראן בקהיר. היא עלולה להסתיים בהחלטה
להקים פיקוד אחיד בראשות המצרים.
הפגישה נשמרת בסוד כמוס.

״אז מהי״ שאלה אוריק .״אני עוסקת
במדע. אני לא מבינה בפוליטיקה. מה יש
בזה?״
אהוד רמז לה לשבת, התיישב מולה.
הוא דיבר בסבלנות, כמורה בכיתה א/
״את שמעת על האיובים?״
אוריק ניענעה בראשה .״זו איזו מיפלגה
ערבית, לא?״
האלוף הצעיר לא יכול להבליג על חיוכו
.״איזו מיפלגה ערבית. כן. אבל לא
סתם מיפלגה. היא נקראת על שם מיש־פחת
האיובים.״
אוריק משכה בכתפיה, לאות אי־הבנה.
״שם אביו של צלאח אד־דין ההיסטורי
היה איוב * .הוא היה כורדי מסוריה שהש תלט
על מצריים. בעזרת הצבא המצרי הוא
כבש את כל ארצות־ערב. אחר־כך ריכז
את כל הכוח הערבי נגד הצלבנים. הוא
ניצח אותם בקרב ליד קרני־חטין, מול ה־כנרת.
הוא גירש את הצלבנים מארץ־יש־ראל.״
״אני
מתהילה להבין!״ מילמלה המדענית
הצעירה.
״ובכן, מיפלגת חאיובים הנוכחית נוסדה
בדמשק אחרי הסיבוב השני. הם רוצים
לאחד את כל העולם הערבי ולזרוק אותנו
לים. דים הכריזו על מנהיגי מדינות ערב
כעל בוגדים ורוצים לחסל את הדת. לפני
שלוש־ארבע שנים השתלט עליהם קצין של
הצבא הסורי, הקורא לעצמו צלאח אד־דין.
הוא אירגן הפיכה במצריים והוכרז
שם לנשיא. עכשיו הוא מנהל משם את
המחתרת האיובית בכל ארצות ערב.״
״אז מה?״ חזרה אוריק על שאלתה.
אהוד קם ממקומו, התכופף אליה, הוסיף
כמעט בלחש :״ברגע שהערבים יתאחדו

נהיה אבודים.״ קולו הצלול, חסר־הרגש,
השתנה לפתע .״את לא מבינה? את חושבת
שסתם עקבתי בעניין כזה אחרי העבודה
שלך? ידעתי שזה מירוץ. את שומעת?
מירוץ. אמרתי שנשתמש בה רק אם יגיעו
מיס עד נפש. ובכן, הם הגיעו. עלינו להנ חית
את המכה לפני שהם יספיקו לגמור
את העניין. לנתץ אותם בקליעים אטומיים,
להכניע אותם לפני שיספיקו לרכז את
כוחם. אוריק, התפללתי לרגע הזה. התפללתי
שתצליחי, התפללתי שתצליחי בעוד
מועד.״
אוריק הסמיקה .״ואני חשבתי שזה ...שזה
בגללי
קולו של אהוד חזר לקדמותו .״אוריק,
אני מחבב אותך. מאד. אבל את לא חשובה.
אני לא חשוב. המדינה חשובה. השנה
תיפול ההכרעה — לכאן או לכאן. אם
נפסיד, נהיה כמו הצלבנים — נימחק מן
המפה. נישאר פרק יפה בספר ההיסטוריה,
וחסל.״
״אבל כל הנצחונות, ארבעה סיבובים,
הצבא הבלתי־מנוצח...״
״פראזות, אוריק, פראזות. הם,״ הוא
אמר את המילה בבוז, בלווית תנועת־יד
רחבה שהקיפה את כולם, את הממשלה,
העסקנים, שרי־האלופים המזדקנים ,״הם
מאמינים בזה. אולם כל זה היה רק הק דמה.
עכשיו באה השעה. אוריק, את צרי כה
להאמין לי. את מאמינה לי?״
אוריק הסתכלה בו. היא ידעה שנוצחה.
היא הרימה את שתי ידיה, כנכנעת. אפילו
אהוד ריחם עליה. הוא נטל את ידה בין
ידיו :״לכי לנוח, אוריק. סעי לביירות.
אסדר לך מקום בחוות־הנופש של צה״ל
על הלבנון. עכשיו יהיה שם מקום,״ הו סיף
כאילו לעצמו ,״הרבה מקום...״

* .מתחרז עס ״חבוב״.
אלוף אהוד דיין,
ראש־אגף־מיבצעים,
צבא הגנה לישראל,
השקיף מבעד לחלונו
על מסגד עומר.
הוא כתב את תזכי רו.
מבלי לדעת
זאת, היה מאושר מאד. ליבו התרונן לנוכח
המראה. כי אהוד היה חייל מיקצועי. הוא
לא אהב את המילהמה לשמה — הדור
הישראלי שכבר חזה בארבע מילחמות לא
היה מסוגל לכך. אולם הוא אהב את ההי גיון
הקר, הצלול של המיקצוע. הוא הש תמש
באזמל ההיגיון כמנתח, חתך בתנועות
קטנות וזריזות לתוך גוף העניין, חשף
את האיברים החשובים, ללא התרגשות,
ללא משוא פנים, כאילו לא היה נוכח
כלל, כאילו לא היה אלא מוח אלקטרוני.
הוא ידע שבניין מסקנותיו מוצק, בנוי
כראוי מן היסוד עד לגג, שאי־אפשר יהיה
להרסו או להזיזו. הוא לא ניהל תעמולה
לשום כיוון. הוא פשוט רשם, בשפה ש תהיה
מובנת לאזרחים מטומטמים־למח־צה,
קו הגיוני.
״במילחמה קיימת רק מטרה אחת: הני צחון.
אין שום תחליף לניצחון.
הניצחון מושג כאשר עולה בידי צד אחד
להרוס את כושר־ההתגוננות של הצד ה יריב.
לא הושגה מטרה זו, לא הושג
הניצחון, לא הוכרעה המילחמה.
מילחמת ( 1948״הסיבוב הראשון״) נסתיימה
׳בתיקו בשדה־הקרב. אמנם לא הצ ליחו
הערבים לזרקנו לים, אולם גם הכו חות
הישראליים לא הצליחו מצידם להנ חית
מכה כלשהי על מרכזי הכוח הער ביים.
מיגור ההתקפה הערבית לא היה,
איפוא, בחזקת ניצחון. מדינת ישראל נש ארה
מוקפת אויבים, שכושרם הצבאי נפגע
רק זמנית.
במילחמת ( 1958״הסיבוב השני״) הצליחה
ישראל ליישר את גבולותיה על־ידי חיסול
רצועת־עזה והזזת החזית המזרחית עד
לירדן. אולם מרכזי הכוח הערביים, מצ ריים
ועיראק, נשארו מחוץ לתחום הפגי עה.
לפיכך לא גרם סיבוב זה להכרעה
צבאית, וממילא לא לניצחון אמיתי במובן
הצבאי.
במילחמת ( 1964״הסיבוב השלישי״) הר חיבה
המדינה את גבולותיה המזרחיים
בכבשה את צפון עבר־הירדן ואת הר־הדרוזים.
והדבר הקל על מערך ההגנה
ואיים מקרוב על דמשק. אך גם סיבוב
זה לא שינה את מערך הכוחות.
מילחמת ( 1968״הסיבוב הרביעי״) פר

בעיקבות ההפיכה ד,מארמית הלבנו נית,
שמנהיגיה ביקשו את עזרת צה״ל.
בצורה זו צורף לישראל המחוז־המארוני-
העצמאי עד מצפון לביירות. מעשי האיבה
לא השיגו שום תוצאה נוספת, פרט לכי בוש
חוף מפרץ אילת ופתיחת הדרך הימית
אל האוקינוס ההודי.
כל המערכות האלה נוהלו בידי חובבים
פוליטיים וצבאיים. לכן לא נותח המצב
האיסטרטגי כראוי ואחרי כל סיבוב נוצרה
האשליה הכוזבת והמסוכנת כאילו הושג
ניצחון של ממש...״

אהוד עצר בו. הוא
זכר את שרי-האלד
פים המזדקנים ש באו
להרצות בבית-
הספר הגבוה לקצינים
ברמודאל (רמ אללה)
והשתפכו מ רוב
התלהבות בתיאור המערכות על נגבה,
גשר אלנבי ואי־הטירד( ,טיראן) .חובבים
חשוכי־תיקווה, ספוגים רומנטיקה פסולה.
כבר אז התאפקו התלמידים בקושי מ לחייך
בגלוי, אולם אהוד ביקש עתה לשכ נע,
לא להרגיז. הוא מחק את שני ד,מיש-
פטים האחרונים, פתח בסעיף מחדש:
״מבלי לזלזל בהישגים החשובים ש הושגו
על־ידי ההנהגה הפוליטית והצבאית
בארבע מערכות אלה, יש לשקול בדעה
צלולה את היתרונות והחסרונות שהוש גו.
מבחינה זו יש לקבוע בראש ובראשונה
כי בניגוד למושגים צבאיים מיושנים׳
כיבוש שטחים והרחבת גבולות אין
פירושם בכל מקרה יתרון. לא חשוב היכן
הגבול, אלא מה יש מאחוריו — גודלם
וכושרם של הכוחות האויבים אשר ממול.״
אהוד עבר שנית על המישפט האחרון.

צלאח אד־דיו חטף את המי?ורופרן ופנה לעבר הפיטריה המתאבבת
בשמים .״אחי, בני ערב!״ הוא צע?ן .״הציוני החליט במקומנו!״

נדמה היה לו שאמר בו את כל אשר וויה
צריך להיאמר. אולם ליתר זהירות הוסיף:
״מבחינה זו׳ ספק אם הסיבובים האחרד
נים הביאו טובה לישראל. אמנם התרחבו
גבולות המדינה ונוצר מרחב־הגנה בעל
עומק׳ אולם הצלחות צה״ל בשדה-הקרב
המריצו במידה מכרעת את תהליך ההתקדמות
של העולם הערבי, וגרמו לשרשרת
תגובות מדיניות אשר הפכו את איחודו של
העולם הערבי כולו נגדנו בעתיד הקרוב
לוודאי.״
אהוד נח שעה קלה. ירושלים העתיקה
היתד׳ שטופת שמש חורפית. פה ושם דיני
דנו פעמוני הכנסיות הנוצריות. מראה של
שלום ורוגע.
״אין בכוחה של מדינת ישראל לעמוד
בעת ובעונה אחת במילחמה בשתי חזי תות.
אי־הצלחתנו בעבר לשבור את שני
מרכזי־הכוח הערביים, אזור ארם־גהריים
ואזור בקעת־היאור, גורמת עתה למצב
צבאי המחייב אותנו לנפץ במילחמת־בזק
את אחד משני המרכזים לפני שהמרכז
השני יצליח לגייס ולהפעיל את מלוא כוחו.
לצורך זה עיבד אגף המיבצעים את ה תוכנית
למיבצע ״יאור״ שמטרתו לשבור
את הצבא המצרי ולכבוש את אזור־התע-
שייר, קהיר־אלכסנדריה תוך שלושה שבו עות,
מתוך הנחה שעיראק לא תתערב
תוך תקופה קצרה זו.
מיבצע זה יוכל להסתיים בתקופה הקצרה
הקבועה רק אם תינתן למטה הכללי
הסמכות להשתמש בנשק הסודי העומד
לרשותו.״
התזכיר כולו לא מילא אף עמוד אחד.
אהוד חזר ועבר עליו בריפרוף. הכל נאמר.
עתה לא נותר אל׳א לשכנע את הזקנים.
חובבים חסרי תקנה. אהוד נאנח והרים

את השפופרת .״אלוף דיין. נא לקשרני
עם הרמטכ״ל.״

״מי זה צלאח אד־

שלה * שהיה פעם
ארמון הנציב הבריטי ומיפקדת מפקחי
או״ם. השואל היה שר־האוצר, שמעון הורן.
אהוד, שישב ליד הרמטכ״ל, מסר את
הפרטים. שמו האמיתי יוסוף עזמי. הוא
סורי מחלב, כנראה יש דם כורדי במיש־פחתו.
קצין מוכשר. תועמלן מצויין. משוכ נע
שיש לו תפקיד היסטורי לחזור על פעולותיו
של צלאח אד-דין בימי מסעי־הצלב.
אצלו זה שיגעון לדבר אחד.״
שר-החינוך, יגאל ידין, סיפק כרגיל את
הפרטים ההיסטוריים :״מיקרה מעניין. גם
צלאח אד־דין המקורי היה כורדי, וגם
שמו היה יוסוף.״
״אתה מכיר אותו ד׳ שאל ראש־הממ־שלה
את האלוף.
״כן, נפגשתי עימו בשעה שלמדתי ב*
בית-הספר לשרותי מטה באמריקה. אז
היה סרן בצבא הסורי...״
התמונה רדפה את אהוד. גבר שחרחר,
מצח נמוך ורחב. עיניים כגחלים לוהטות.

פנים ...איך להגדיר את הפנים י היה בהם
משהו פרוע, כאילו עצרו בקושי גל יצרים
מתפרצים.
איפה היתד, הפגישה? הם נזדמנו במיק־רה
יחד בביתה של סטודנטית הודית, ש היתר,
בקורם של חיל־ד,רפואה. הם התווכ חו
והתווכחו. ולבסוף, ההתפרצות :״יש
לנו זמן! הרבה, הרבה זמן! יש לנו סב לנות!
לחמנו מאה שנה עד שגירשנו את
הצלבנים מירושלים, ועוד מאד, שנה עד
שזרקנו אותם סופית לים. כמה זמן תח זיקו
אתם ז עוד עשר שנים? עשרים שנה?
יכולתם להיות ידידינו׳ אבל בחרתם להיות
אויבינו. ברגע שנתאחר יקיץ הקץ, אתה
שומע — ברגע שנאתחד, מחר מחרתיים,
או בעוד מאד, שנה...״
״אתה פוחד מפניו?״ ליגלג שר־ד,ברי אות,
נציג דתי שהיה שנוא על חבריו בשל
עסקיו המפוקפקים.
אהוד, שקוע בזכרונותיו, לא הגיב על
הנימה העולבנית .״כן,״ אמר בקול נמוך,
כמעט בלחש .״אני פוחד מפניו. הוא
חיית טרף, נמר. אם לא נהרוג אותו, יהרוג
הוא אותנו.״
שר־הבריאות השמיע צחוק של ביטחון

עצמי .״וכיצד תצוד את הנמר שלך? מהו
הנשק המיסתורי הזה?״
האלוף הסתכל ברמטכ״ל. הלה ניענע
בראשו. הגיעה השעה לגלות .״אנו קור אים
לו קמע.״

״כן, ראשי תיבות. קליע־מונחודעשר.
תוצרת המיפעל בבית־לחם. שיפור ניכר
לגבי תשעת הדגמים הקודמים. טווח עד
700 קילומטרים, דיוק של 100 מטר במקום
הפגיעה. הכוונה היא לחבל במפתיע במר כזי
השילטון ולמנוע מראש היערכות
רצינית לקרב.״
שר־החוץ התנגד. מעשה תוקפני כזה מן
ההכרח שיקומם את העולם, וכמעט מוב טח
מראש כי המעצמות הגדולות יתארגנו
להטלת עונשים חמורים. כמה שרים אח רים
הושפעו מדבריו. אהוד הרגיש כי הגיע
הרגע המכריע.
״אם מותר לי להעיר הערה נוספת,״ אמר
בקול שקט. באולם השתרר שקט .״חברי,
ראשי האגפים והחילות, קיימו שורה של
בירורים פנימיים לליבון בעיות הביטחון
של המדינה. בתום בירורים אלה החלטנו
פה אחד כי עריכת מילחטה מונעת מיידית,
ברוח התוכנית שהוגשה על־ידי אגף המיב־צעים,
ומתן סמכות עליונה למטה הכללי
להפעיל את סוגי הנשק הנמצאים ברשותו,״
אהוד הפסיק לרגע, כדי שתיקלט מלוא
משמעות המילים ,״היא הדרך היחידה
להצלת המדינה משואה.״
כאילו נזכר במשהו, הוסיף :״נאבקנו
(המשך בעמוד )38

כלי־נשיפה *

מיתרים

ב מדינ ה
אורגנים תופים

המשק

השאלה +מכירה +
תיקונים

ר־פו בהלם

גינזבווג מוסיקה

השבוע פלה

אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת״א,
טל 57773 :־03

מינימום הנוס הואשוו

תחושה של השפלה
כעיקכות המאבק ע?
חזקה ש? ישראל
בתקצים־הביניים
האמריקאי

750.000י־

מינימום בלל הפרסים
אגו מחפשים בתים חמים
עגור חתלתולינו החמודים

אגודת זגער בעלי חייס

יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

רחוב פלטה ,30 ימד |
!6ל837321 .

המועצה להסדר ההימורים בספורט

או*אחד לאמכיר אתעור
הפנים שלד
במור.
חדומאתנו

לצעירים שיש להם בעיות עור פנים

אנו יודעים מה זה לסבול מעור
בכדי לקבל מראה גאה ומושלם
של העור, משחו בסיס איפור
שמו ובעייתי ויודעים
וח .1*191 069
איד נוצרים פגעי עור. אנו מבינים
בנקבוביות מורחבות. ,
ולטיפול שבועי מסבת הפגים
בנקודות שחורות, ובפצעונים.
ז1951א?90 למשך 10 עד 5ו רקות.
בסיפול יומי של 5עד סו דקות
לכו, יצרנו במעבדות חדק את
יש לכם סיכויים מצויינים לעור
סדרת 6;91ק<16?11{6 5ח ^ 0שתעזור
פנים חלק, בריא ורענן.
לכם לפתור את בעיות עור הפנים. י בהצלחה עם סדרת
התחילו הערב עם רחיצת
91ו60ק{6 $ן|ץ<16ח \^0של -404$
הפגים בסבון ללא סבוו,המיוחד
י951׳״ 6־ ?9המשיכו בבקר שוב
לקבלת ייעוץ והדרכה לסיפול
בניקוי וריענוו ג־ו951׳״ ?906 ולהגנת
בעור הפגים ניתן לפנות:
העור במשך היום מרחו וח 6 063 ווו1י11ז ./טל ,50172 .ת. ד ,474$ .ת־א.

״גבירתי,״ פנה פעם המחזאי ברנארד
שאו לליידי אחת ,״האם תהיי מוכנה להיכנס
איתי למיטה תמורת סכום של מיל יון
לירות?״
האשד, חייכה והינהנד, בראשה בחיוב.
״והאם היית מוכנה לעשות איתי אותו
דבר תמורת עשר לירות?״
הפעם נעלבה האשד .,״אדוני!״ מחתה,
״מה אתה חושב שאני?!״
״על מד, שאת כבר הסכמנו,״ השיב
לה׳ שאו .״עכשיו נותר לנו רק להתווכח
על המחיר.״
רבים מאזרחי ישראל חשו את עצמם
השבוע במצבה של אותה אשה. הוויכוח
בין ממשלת־ישראל לבין נשיא ארצות-
הברית ג׳ראלד פורר, בדבר זכותה של
ישראל לקבל 550 מיליון דולר מתקציב-
הביניים של ארצות־הברית — ויכוח ש הפך
לעימות גלוי עד כדי משבר — הו ליד
בישראל תחושה של השפלה לאומית.
שכן פורר נהג כלפי ישראל כאל מדינה
שעל דמותה המוסרית אין עוד ויכוח.
הוא הציג אותה כמדינת שנור הסוחטת
את משלם המיסים האמריקאי באם היא
זקוקה לכסף או אינה זקוקה לו.
ממשלת־ישראל מצידה לא יצאה נש כרת
גם היא מהצורר, בה הציגה היא את
המחלוקת. פורר וממשלתו הוצגו כמי ש בתום
ביקור במוסד מסויים מסרבים לשלם
את האתנן. מאחורי־חקלעים ובגלוי דיברו
מנהיגי-ישראל וקברניטי המשק שלה כמי
שסכום 550 מיליון הדולר מגיע להם בז כות
ולא בחסד. הם לא הסתמכו רק על
הבטחתו המפוקפקת בחצי פה של הנשיא
פורר עצמו בעניין הזה.
עמלה על חשבון רווחים. הטיעון
הישראלי הרישמי היה פשוט. מחצית המיליארד
והמעשר הם חלק מהמחיר שגב תה
ישראל חמורת הסכמתה להסכם הבי ניים
עם מצריים. הם חלק מהפיצוי שהב טיחה
ארצות־הברית לישראל על החזרת
שדות״הנפט של אבדרודם למצרים. סירוב
לפרוע את השטר הזה כמוהו כפגיעה באמינות
ממשלת ארצות־הברית בעולם העסקים
הדיפלומטי.
היו שהרחיקו עוד לכת. אלה טענו כי
סכום זה מסיוע־החוץ האמריקאי לתקופת-
הביניים של הרבעון החמישי, מגיע ל ישראל
כעמלה צנועה על חשבון ה רווחים
העצומים שמפיקה ארצות־חברית
בגלל ישראל .״אילוליא ישראל,״ טענו
אלה במלוא הרצינות ,״לא היתה ארצות־הברית
מוכרת נשק במיליארדי דולרים
למדינות־ערב. די שישראל תחמם מעט
את הגבול כדי שמחיר הנפט לאמרי קאים
יעלה פי שניים.״
לרוע המזל לא היה בטיעונים אלה
לשכנע לא רק את הנשיא פורר אלא גם
חלק ניכר מאזרחי ישראל. כאשר התברר
כי מאבקה של הממשלה עם הנשיא האמ ריקאי
הוא מאבק אבוד וכי ישראל עלו לה
לאבד מילבד את סיוע-החוץ לתקופת
הביניים גם את הרצון הטוב מצד הנשיא
פורר בעתיד וגם את בבודה הלאומי, חשו
אזרחים פשוטים ואנשי־ציבור תחושה של
השפלה עמוקה מעצם הוויכוח.
היטיב לבטא זאת ח״ב המערך יצחק
בן-אהרון שתיאר את ישראל כמי שעומדת
על ברכיה ומתחננת לסיוע. תגובתו
של חברו של בן־אהרון למיפלגה, שר ד,חוץ
יגאל אלון, שיקפה את הפער בין
הממשלה לבין העם. טען אלון :״ישראל
אינה עומדת כעני בפיתחה של ארצות־הברית.
אין אנו כורעים ברך. אנו לא
רק מקבלים אלא נם נותנים.״
תרופות־סגהא. מבחינתה של הממ שלה
היה אובדן 550 מיליון הדולרים בבחינת
שואה משקית. שכן, למרות שלא
היה כל אישור שסכום זה יתקבל, מיהרו
מומחי האוצר להכלילו בתקציב־המדינה.
פירושה של השמטת סכום זה היתד, קי צוץ
של כארבעה מיליון ל״י, שהם כאר בעה
אחוז מתקציב־ד,מדינה.
למעשה היתר, ההשלכה חמורה הרבה

11 ? 6י ו $ 6מ 0זו ר
העול ם הז ה 2015

גאור-וו־שגסק־

תמונת השוטר הישראלי המושן־ כשיער הנערה הערפיה
ההפגנה פוזרה

וויוסו? וו*ואוזל[*1ק וווז ססז א8[[00ז

כדי לגרום להלם כזה. למרות תחושת
הביזיון הכללית שאחזה במדינת־ישראל
תמשיך ממשלתה בשיטה הישנה וחבדו-
קר, של גילגול שטרות, תוך חוסר-אונים
וחידלון לעמוד בפני השואה הכלכלית
המתרגשת ובאה.

הסברה
על חוט השערה

אחרי תשע שנות כיבוש
ישראלי — צולמה התמונה
הממחישה אותו
*11 זס ז(01 ויו1וזמו0£8ז ן** חוא6ו *1100א0ס[£מז

סז*1

?0£זא3

וזז^

[אה 6

^11/1

47*100 0

המודעה ב״ניו־־יורל, טיימס״
התדמית התנפצה
יותר. שכן מדובר על חצי מיליארד במט-
בע־חוץ. כיוון שסכום זד. לא ייחסך מהוצאות
חמדינח במטבע־חוץ או מעיסקות-
הרכש שלה, פירוש הדבר תוספת גירעון
במאזן התשלומים וקיצוץ חמור ביתרות
מטבע־החוץ הרבה מתחת לקדהאדום.
בכל מדינה אחרת היתד. סכנה מעין זו
גורמת להיערכות חירום ולמסע קימוצים
וקיצוצים נמרץ ומהיר שהיה נותן אותו תיו
מייד בכל תחומי המשק והכלכלה.
אבל בישראל נמשכו העסקים כרגיל.
אזרחים בודדים נחלצו, התנדבו לתרום
כספים לממשלה כדי לפצותה על אובדן
ההכנסה מסיוע־החוץ. הממשלה עצמה נות רה
אדישה. אנשי האוצר החלו לחשב איך
לגבות את ההכנסה האבודה מהשכירים
במשק, בעזרת עוד כמה היטלים והעלאות
מיסים. התרופה הבנאלית — פיחות— .
הוצאה שוב מארון תרופות־הסבתא.
ספק אם היה בצעדו הקשוח של פורד
כדי לזעזע את אשיות המשק הישראלי,
למרות האזהרות ההיסטריות שהשמעו מפי
נגיד בנק־ישראל משה זנבר. למשק הישראלי
היד. דרוש זעזוע הרבה יוחד
עמוק כדי לגרום לריפוייו בהלם, לשינוי
מוסר העבודה ולמהפכה של אמת בתחום
גביית המיסים מבעלי־ד,יכולת.
קיצוץ של חצי מיליארד דולר אינו די
העו ל ם הזה 2015

יש תמונות שעושות היסטוריה.
אלה הן תמונות המשקפות מאורעות
יותר מכל הסבר או תיאור. כזאת היתד,
התמונה (המבויימת) ,של הנפת הדגל הא במילחמת־העולם
באיוו־ג׳ימה מריקאי השנייה;
או, להבדיל, תמונת האח הנושא
את אחותו הפצועה ונוטפת־הדם אחרי הטבח
בבית־הספר במעלות.
אל שורה ארוכה זו של תמונות, ש הופצו
והתפרסמו בכל רחבי העולם והפכו
סמלים של מאורעות, עומדת להצטרף
תמונה שצולמה לפני כחודש בירושלים
המיזרחית. היה זה בעת ששוטרי מישטרת
ירושלים נקראו לפזר הפגנת תלמידות
שהתפרעו. התלמידות הקימו מחסום ליד
בית־סיפרן, הבעירו מדורה של צמיגים
וגיזרי־עצים. השוטרים פינו את המחסום,
פיזרו את ההפגנה.
אבל הם לא הסתפקו בכך. בצעד ש עורר
אפילו את חמתו של ראש עיריית
ירושלים, תדי קולק, הם דלקו אחר התל מידות
אל תוך בית־הספר, הוציאו אותן
משם בכוח כדי לעצרן. תוך כדי כך הש תמשו
השוטרים בשיטות חדשות, שיושמו
במישטרת־ישראל לפיזור־הפגנות.
שיטת המשיכה כשיער. בשעתו
היה מקובל לחבוט במפגינים, או לתפסם
בזרועותיהם כדי לגררם למאסר. לקחים
שהופקו על־ידי מישטרת ארצות־הברית
בעת מהומות הכושים לפני מיספר שנים,
בערי אמריקה, הוכיחו כי הדרך היעילה
ביותר להתגבר על מתפרע היא לתפסו ב־שער־ראשו,
ולמשכו. הכאב במיקרה זה
מונע כמעט כל אפשרות של התנגדות,
מה גם שהגורר יכול לשמור על מרחק
מהניגרר, לבל יפגע בו בזרועותיו.
ישיטה זו יושמה לראשונה בעת ההתפרעויות
שאירעו בגדה המערבית בחודש
שעבר. היא חזרה על עצמה גם ביום-
האדמה בגליל, כאשר אנשי מישמר-הגבול
גררו מתפרעים בציציות־ראשיהם. ה,תמו־

נד, הפכה רגילה ושיגרתית, אולי לגבי אז רחי
ישראל. לא לגבי דעת־הקהל העולמית.
בעת פיזור הפגנת התלמידות במיזרח־ירושלים,
הצליח אהד הצלמים לקלוט ב־עדשת־מצלמתו
תמונה של שוטר ישראלי,
חבוש קסדה, וחמוש באלה ובעמי, כשהוא
גורר נערה ערביה בשער ראשה.
התמונה זכתה בפירסוט עולמי. אין
כמעט עיתון מעיתוני העולם החשובים.
שלא הבליט אותה באחד מעמודיו הראשונים.
בן־לילה היא הפכה סמל הכיבוש
הישראלי בשטחים המוחזקים. לא יעזרו
שום הסברים כי אותה נערה התפרעה,
ויידתה אבנים בשוטרים. מראה השוטר ה גורר
אותה בשערה ממחיש התעללות והת אכזרות,
ששום הסברה בעולם לא תוכל
לתקנם. הוא יוצר אפקט דומה לזה של
תמונת הנער היהודי בגיטו ורשה, המרים
ידיו בכניעה למול קלגס נאצי — עם כל
ההבדל ברקע שבין שני האירועים.
פגיעה כפכוד האדם. היה ברור
שהתעמולה הערבית תנצל תמונה זו למטרותיה•
השבוע התפרסמה התמונה על־פני
עמוד שלם בניו־יורק טיימם, כשמעליה
הכותרת :״חרות לעם הפלסטיני״ .מתחת
לתמונה, שכל הסבר לא ליווה אותה הופיעה
הסיסמה :״חרות וכבוד האדם הם
זכות־מלידה לכל״.
איש לא יכול לחלוק על טענה זו. שכן,
אפשר לדכא הפגנות אלימות בכוח. אולם
למשוך נשים ונערות בשער ראשיהן, זוהי
פגיעה בכבוד האדם בכל תרבות שהיא.
אלה שלימדו את שוטרי ישראל למשוך
בשערות חשבו, אולי, על יעילות המיש־טרה.
הם לא התחשבו בדימוייה של יש ראל•
יעברו הרבה הרבה שנים עד שד,הס ברי׳
הישראלית תצליח לתקן, מה שתמונה
בודדה זו קילקלה — לגבי מעמדה של
ישראל בעיני העולם התרבותי.

יחסי־חוץ
ברית המנודים

פיקוד פודפטר בישראל
העניק גושפנקה רישמית
לשיתוף־חפעולה פץ שתי המדינות
״ביקורי בישראל הוא הגשמת חלום-
חיי,״ הצהיר ראש־ממשלת דרום-אפריקה,
ג׳ון פורסטר בסיום ביקורו בישראל.
לא היתה זו הרגשה הדדית. עבור יש ראל
לא היה ביקורו של פורסטר בבחינת
הגשמת מישאלה לאומית. להיפך. פורסטר
הנמצא במעמד של ראשי מדינות שממ שלת
ישראל יוצאת מכליה כדי להביאם
לישראל ולקבל את פניהם בתרועת חצוצ רות,
התקבל כאורח שביקורו נכפה על
המדינה. ראש־הממשלה ושריה, שקיבלו
את פניו בקבלות הפנים הרישמיות ובשי חות
הפרטיות החשאיות, עשו זאת כמי
שכפאם השד.
שכן, בעולם של שנת 1976 אין זה
כבוד גדול להימנות בין ידידיה של מדי נה
כדרום־אפריקה.
הדרוס-אפריקאים מצידם יכלו להתנחם
רק בעובדה שבאותו עולם אין זד, גם
כבוד גדול להימנות עם ידידיה של יש ראל.
מבחינה זאת היתד, הברית ההולכת

ומתהדקת בין ישראל ודרום״אפריקה בבחינת
ברית של מנודים, שבאין ברירה
נאלצים להסתפק זה בידידותו של זה.
שתיהן משתייכות למחנה המצורעים־הפו־ליטיים
הבינלאומי.
מיכצרים מבודדים. ביקורו של
פורסטר נתן למעשה גושפנקה למערכת
יחסים מסובכת ומסועפת הנרקמת בין שתי
המדינות בחשאי ומאחורי־הקלעים. למרות
שהביקור לא היה ממלכתי והוא תואר
יותר כביקור של צליין במקומות הקדושים
שבשטח ישראל, לא התייחסה אליו
דעת־הקהל העולמית כאל ביקור ידידותי
מקרי. הוא זכה לכיסוי נרחב ומודגש הרבה
יותר מאשר בישראל עצמה.
הדרום־אפריקאים, שצבאם לא היה מסוגל
לעמוד מול ההתערבות הקובנית ב־מילחמת
האזרחים באנגולה, נמצאים במצב
דומה לזה של ישראל. הם מוקפים אויי־בים,
כשחלק מאוכלוסייתם משתייך אתנית
ולאומית לעמים האוייבים.
נוכח הטבעת המדינית והפיזית ההולכת
וניסגרת עליה נערכת דרום־אפריקה הלבנה
לכניסה למצב של מיבצר מבודד, בדומה
לזד. של ישראל. כוחות־ד,ביטחון שלה נער כים
למיבצעים אדירים של מילחמה נגד
הטירור וחסימת הגבולות מפני הסתננות
ומעשי־חבלה.
מבחינה ישראלית יש אינטרס במדינת־האפרטהייד
— המוקצה מחמת־מיאום גם
בעיני רבות ממדינות העולם המערבי —
קודם כל מבחינה כלכלית. אילוליא מדי ניות
הרצון־הטוב של ממשלתו של פורם־
טר, היתד, ישראל מאבדת סכומים ני כרים
מהמגביות שעורכים עבורה יהודי
דרום־אפריקד, ושממשלתם מתירה להוציאם
לישראל.
מבחינה צבאית יש אינטרס משותף ל שתי
המדינות בתחום השמירה על המע בר
הימי החופשי בים האדום ובמיצרי
באב־אל־מאנדב.
אולם מעבר לזה, כל שיתוף־פעולה עם
דרום־אפריקה מזיק לישראל מבחינה מדינית
ומוסרית. זיהויה של ישראל כידידת
מדינת־האפרטהייד וכמי שמסייעת לה בנשק
— כפי שעיתוני העולם הציגו זאת
השבוע — עלול למחוק גם את מעט האש ראי
שעוד נותר לישראל בכמה מדינות
אפריקאיות.
שותפות פפוייה. אם למרות שיקולים
אלה הולכת ומתהדקת הברית עם
הדרום־אפריקאיים, נובע הדבר ממצב של
חוסר-ברירה.
ישראל ודרום־אפריקה הן שתיים מהמ דינות,

גם שתי
המדינות היחידות אולי, שלמרות המרחק
הגיאוגרפי ביניהן, יש השפעת גומלין לגורלה
של מאחת על גורלה של השנייה.
משום כך, כאשר פורסמו השבוע בעי תוני
העולם, בעיקבות ביקורו של פורסטר
בישראל, הערכות כי ביקור זה נועד ל רכישת
נשק בישראל ולהגברת שיתוף-
הפעולה בין שתי המדינות בתחום הצבאי,
ביטאו פירסומים אלה שותפות־גורל כפוייה
ואכזרית.
ספק אם שותפות מעין זו יהיה בה
כדי להועיל לישראל בימי סגריר וסערה.

פורסטר פין רכין ופרס
הבדידות קירבה

בנק ה מזו ־ רו׳ המאוחדבעם

ס ! 7 £א ע1

הכפלת נכסים * גידול ענק בהיקף הפעילות והפיקדונות * דיבידנד יותר גדול
לבעלי המניות * שיפור השירות 84* +יותר השקעות ¥נציגות בנידיררק! * סניפים חדשים ב״1976

התפתחות מרשימה בשנת 1975
בשנת 1975 נמשכה מגמת הגידול בהיקף הפעילות של הבנק, והדבר
התבטא כעליה באמצעים ההוניים של הבנק מחד ובגידול סף בל נכסי
הבנק מאידך.
סך כל המאזן המאוחד של הבנק וחברות הבת ליום 31.12.75 הגיע
לסכום של 4.2מיליארד ל״י לעומת 2.9מיליארד ל״י אשתקד, דהיינו

האמצעים ההוניים
הגידול בהיקף המאזן בשנה זו התאפשר בחלקו על־ידי
הגדלת האמצעים ההודים של הבנק. האמצעים ההוניים
של הבנק ליום 31.12.75 מסתכמים 121.3*3מיליון ל״י
לעומת 83.5מיליון ל״י אשתקד, דהיינו תוספת של
* .45.3גידול זה נובע מהנפקת זכויות ביולי 1975 בערך
נקוב של 12 מיליון ל״י. כמו כן, הונפקו השנה שתי
סדרות נוספות של שטרי הון נדחים בערך נקוב של 15
מיליון ל״י.

הפקדתות
סן פקדונות הציבור גדל ב־* 36 מסכום של 1.5מיליארד
ל״י ב־ 31.12.74ל־ 2.1מיליארד ל״י לתאריך המאזן.
חלק הארי של הגידול מקורו בעליה בפקדונות לזמן
קצוב בהיקף׳ של 350 מיליון ל״י שיש ליחסו בעיקרו
לגידול המרשים, בשיעור של * ,90 בתכניות החסכון
המאושרות ובמיוחד בתכנית ״צמד 10,000״ .במקביל,
עלו גם הפקדונות לפי דרישה בסכום של יותר מ־110
מיליון ל״י.

התפתחות הנכסים והאשראי במסגרת המדיניות המוניטרית של ״בנק ישראל״ אשר
השתלבה במדיניות חאנטי״אינפלציונית של הממשלה,
הוכבדו השנה הוראות הנזילות החלות על המערכת
הבנקאית.
הביקוש לאשראי מצד הסקטורים השונים במשק גרם
לגרעונות נזילות במערכת כולה המסתכמים ביותר ממיליארד
ל״י. הקנסות שהוטלו על ידי ״בנק ישראל״
בגין גרעונות הנזילות מוצאים את ביטויים ברווחיות
הבנקים, בפרט כאשר הוצאות אלו אינן מוכרות לצרכי
מס. למרות ההכבדות עשת הבנק מאמצים מירביים כדי
לענות על צרכי האשראי של לקוחותיו וזאת בצורה
מבוקרת.
יתרת האשראי שניתן על ידי הבנק גדלה במשך שנת
המאזן מ־ 1.20 מיליארד ל״י לסכום של 1.65 מיליארד
ל״י, דהיינו תוספת של 38 מסתבר אכן שהגידול
באשראי שניתן על ידי הבנק היה נמוך מהעליה הכללית
בהיקף הנכסים של הבנק.
יש לציין שעיקר העליה באשראי מקורה בתוספת האשראי
שניתן לענפי היצוא השונים וזאת בהתאם למדיניות
הממשלה לעידוד היצוא. סן האשראי ליצוא שניתן
על ידי הבנק גדל בשנת 1975 בשיעור של כ־*.60

רווחים ודיבידנדי ם
הרווח התפעולי של הבנק לפני הפרשה למסים הסתכם
בשנת המאזן ב־ 67.5מיליון ל״י לעומת 53.0מיליון ל״י
אשתקד, כלומר תוספת של *. 27.4
במקביל חלה עליה בשיעור של * 25 ברווח התפעולי לפני
מס של המק וחברות הבת והסתכם ב־ 86.1מיליון ל״י
לעומת 68.9מיליון ל״י אשתקד.
סך הרווח הנקי של הבנק לאחר הפרשה למסים הסתכם

תוספת של 1.3מיליארד ל״י — גידול של .45.60/0
מאזן הבנק עצמו מסתכם כ* 3.5מיליארד ל״י לעומת 2.4מיליארד ל״י
אשתקד. הגידול המשמעותי בסך נכסי הבנק כשיעור של /0״ 45.5משקף
מגמה הנמשכת בבנק במשך השנים האחרונות. בהשוואה לשנת 1973
היקף הנכסים של הבנק הוכפל ויותר.

ב־ 19.0מיליון ל״י לעומת 19.5מיליון ל״י בשנת .1974
הרווח הנקי של הבנק וחברות הבת הגיע לסכום של
24.8מיליון ל״י לעומת 26.9מיליון אשתקד.
כפי שמורים הנתונים הרי חלה עליה ברווח לפני מס
בעוד שהרווח נטו לאחר מס מצביע על ירידה קלה.
עובדה זו מוסברת בעיקרה על ידי הגדלת שיעורי המסים
וכתוצאה מכן הכבדת הנטל על מערכת הבנקאות, וכן
העובדה שהריבית בגין גרעונות הנזילות אינה מהווה
הוצאה מוכרת לצרכי מס.
מתוך הרווחים השוטפים של הבנק החליטה מועצת
המנהלים של הבנק להמליץ בפני האסיפה הכללית
לחלק השנה לבעלי המניות דיבידנד במזומן בשיעור של
* 12 לבעלי המניות הרגילות והרגילות א׳ וזאת לעומת
* 10 אשתקד. כן מוצע להגדיל את שיעור הדיבידנד
לבעלי * 6מניות בכורה צוברות ומשתתפות ולהעמידו
על * 10 לעומת * 8בשנת .1974 בנוסף לדיבידנד במזומן,
מוצע לחלק, מתוך הרווחים השוטפים, מניות הטבה
בשיעור * 10 לעומת * 25 אשתקד.

מינהל ומנגנון
גם בשנה זו נמשכה המסורת של שיפור השירות ללקוחות
הבנק ובמסגרת זו יש לציין הפעלתו המלאה של מחשב
הבנק בכל הסניפים וכן בנושאי מטבע־חוץ. שיטת העבודה
במחשב מתבססת על תכניות חדישות ביותר הנותנות
יתרונות רבים להנהלת הבנק בניהול יעיל ומעל לזה
במתן שירות טוב ללקוחות.
שיטת הטלר (:נ )70116 הופעלה ברוב סניפי הבנק, עובדה
הזוכה לתהודה חיובית בין לקוחות הבנק.
צוות עובדי הבנק וחברות הבת שלו גדל השנה ב־140
עובדים וכיום עומדים לרשות לקוחות הבנק 1,015 עובדים.
חלק מגידול זה ניתן לזקוף לפיתוחן של מחלקות
ופעילויות נוספות חן בסניפים והן במרכז בנושאים כמו
עסקות חוץ, יבוא, יצוא, יעוץ בהשקעות, קרנות נאמנות,
תכניות חסכון, קרנות גמל, קרנות פנסיה ועוד. פעולות
ההדרכה וההשתלמויות בקרב עובדי הבנק הועמקו השנה
בעיקר בתחומי הנושאים הבנקאיים והכלכליים. כל זאת
תוך מגמה להעלות את רמתו המקצועית של חעובד
ומיומנותו לצייד בצוע יעיל של תפקידיו ומגעיו עם
הציבור.
בשנת 1975 נפתחו 6סניפים חדשים במקומות הבאים:
נתניה — במערב העיר, מרכז ת״א, רעננה, נמל תעופה
בן גוריון, אזור התעשיה בחולון, גבעתיים וכן סניפונים
בשדרות רוטשילד בת״א ובמלון פלאזה בירושלים.

חברת השקעות של בנק
המזרחי המאוחד בע׳־מ
עיקר עיסוקה של חברת ההשקעות מושתת על מתן
הלוואות לרשויות מקומיות, מוסדות ומפעלים בהתאם
להכוונת משרד האוצר וכן הפקדות אצל החשב הכללי.
לצורך זה מגייסת החברה הון באמצעות אגרות חוב
ונעזרת במשאביה העצמיים שגדלו בהיקף ניכר בשנים
האחרונות.
סך המאזן המאוחד של החברה להשקעות הכולל גם
את בנק אדנים למשכנתאות והלואות בע״מ ליום
31.12.75 הגיע לסכום של 996 מיליון ל״י לעומת 640
מיליון ל״י אשתקד דהיינו גידול של *.65

המאזן של חברת ההשקעות עצמה הגיע לסכום של 770
מיליון ל״י לעומת 419 מיליון ל״י אשתקד, דהיינו גידול
של *.84

קרנות נאמנות צבירות
בינואר 1975 הופעלה על ידי חברת ההשקעות של בנק
המזרחי המאוחד קרן הנאמנות הראשונה בשם ״סלע״
ובאוקטובר 1975 הוקמה הקרן השניה — ״שחם״.
הנאמן של קרנות אלו הינו בנק המזרחי המאוחד.
עיקר נכסי קרן הנאמנות ״סלע״ מושקעים בני״ע צמודי
מדד. הצבירה של נכסי הקרן הגיעה כבר בסוף השנה
הראשונה להפעלתה לסך של 120 מיליון ל״י.
עקב הדרישה לקרן שעיקר נכסיה יושתת על נכסים
במטבע חוץ, הוקמה קרן נאמנות בשם ״שחם״ באוקטובר
.1975 הצבירה בקרן זו במשך התקופה הקצרה
לפעילותה הגיעה כבר לסכום של 92 מיליון לירות.

קופות גמל,
פנסיה ופיצויים
קופות הגמל, הפנסיה והפיצויים המנוהלות על ידי הבנק
והמהוות תאגידים עצמאיים גדלו בשנת 1975 בשיעור
ניכר. סך הקרנות שהצטברו בקופה לפיצויים, ב״עתיד״
— קופה לתגמולים וב״גמולח״ קרן פנסיה הגיע לסכום
של 220 מיליון ל״י לעומת 130 מיליון ל״י אשתקד,
דהיינו גידול של כ־* ,70 כאשר מספר החברים גדל
בשיעור של *.90

הנציגות בניו־יורק
בדצמבר 1975 נפתחה נציגות ראשונה של הבנק בחו״ל.
באופן טבעי נקבע מקום מושבה של הנציגות הראשונה
של הבנק בחו״ל בניו יורק שהינה מרכז העסקים הבינלאומי
הגדול בעולם. מטרת הנציגות הינה הרחבת
הקשרים הבנקאיים הבינלאומיים של הבנק וכן הכנת
התשתית לפעילות בנקאית בחו״ל.

התכניות לשנת\106
במסגרת התכניות לשנת 1976 יש לציין במיוחד פתיחת
סניפים חדשים: שני סניפים בירושלים וסניף נוסף
בצפון הארץ.
בהמשך למסורת ירחיב הבנק השירותים הניתנים לציבור
וזאת ביסוד קופת תגמולים חדשה וקרן נאמנות נוספת
אשר אפיונה העיקרי יחיה מתן הכנסה שוטפת.
בתחום עידוד החסכון תופעל במרוצת 1976 תכנית חסכון
חדשה בשם ״צמד חי״ אשר בה סך החסכון המירבי
הינו 18,000ל״י לעומת 10,000ל״י בתכניות הקיימות,
חידוש נוסף בעולם הבנקאות בארץ בתחום שיפור
השירות ללקוחות יופעל על ידי הבנק בשנת 1976
באמצעות בנק נייד. הבנק הנייד יקרב את שירותי הבנק
ללקוחות בישובים הכפריים אשר עד היום לא זכו
לשירות זה. מערכת זו תופעל בשלב ראשון כנסיון,
כאשר הנהלת הבנק צופה הרחבתו בעתיד.
ה עו ל ם הזה 2015

העובדה שהועלמה
מע־נ הצינון־ :
בין ששת הרוג
״וסרהאזמה״
היתה גם אשת
צעירה שרא
שבתה ולא הנגינה

לפי מי לי ם נכת-בו על אירועי
יום-יהאדמד, בגליל.
העיתונות הישראלית יצאה ׳מכליה ב תיאור
מה שכונה בפיה ״ההסתה הקומוניסטית.״
כתבות שלמות ותיאורים חיים
הוקדשו לסיפור ״מעשי האכזריות שגילו
המתפרעים כלפי כוחות־הביטחון,״ כפי
שהגדיר זאת מפקח-מישנד, יוסף סלמה,
ממישטרת סכנין,
אבל אפילו שורה אחת לא נכתבה על
נסיבות מותה של חדיג׳ה קאסם שוואהנה.
היא היתה בת 23 במותה. היא היתד.
בת סכנין. היא לא שבתה ביום־האדמה.
ולא יצאה להפגין ברחובות כפרה, ובכל
זאת נפלה קורבן. היא היתד. אחת משישה
הרוגי יום־האדמה. רק עיתון אחד מעיתוני
ישראל — מעריב — מצא לנכון לציין
ביכלל, שבין ההרוגים היתד. גם אשה,
שאר העיתונים ואמצעי־התיקשורת התעל מו
מכך. גם הדוברים הדישמיים הסתירו
את העובדה. לא נעים.

בדור גגב
הנערה
;יי א דל[ לא נעים להודות שחיילי צה״ל
) שיצאו להשליט סדר בכפר סכנין ירו
למוות באשה וחסרת-מגן. יותר מזה. נסיבות
מותה של חדירה עלולות לקלקל
כל אותם תיאורי-שקר מפוברקים, שב אמצעותם
ניסתה העיתונות הישראלית
לשטוף את מוחם של אזרחי ישראל על
מה שאירע באמת ביום־האדמה.
סיפור מותה של חדירה מהווה עדות
לכך.
בשעות המוקדמות בבוקר ה* 30ב־

חדיג׳ה קאסס שוואהנה,
י ויי — 1רווקה בת 23 נזסכנין,
נורתה למוות ביוס־האדנוה ליד ביתה,
אחיה. אחר לחפש שיצאה בעת

העך הוריה של חדיג׳ה, האב
קאסם והאס סאמיה, מתאבלים
על בתם, שנהרגה ליד ביתם, ואומרים
:״חשבנו שליהודים יש כבוד לאשה!״

מארס הכריז אלוף פיקוד־הצפון, ה אלוף
רפאל איתן, על עוצר בשלושת
הכפרים עראבה, דיר־חנא וסכנין. היג
התפרעויות בלילה הקודם. גם באותו בוקר
יצאו מפגינים לסימטאות הכפר ולכביש
הראשי, הקימו מחסומים וצעקו קריאות-
גנאי כלפי השוטרים והחיילים.
ב-שעה שבע וחצי בבוקר כבר הידד,דו
היריות בחוצות הכפר, אחרי שכוח של
חיילי צד,״ל נשלח אל סכנין להשליט
סדר. קאסם שוואהנה, אביה של חדיג׳ה,
שמע את היריות. באותו בוקר ישבו הוא,
אשתו וכמה מאחד־עשר ילדיהם על מיר-
פסת ביתם שבפאתי הכפר. לשמע היריות.
נכנסו כולם אל תוך הבית. רק אז גילו
כי חאלד, בן השמונה, איננו. הילד יצא
לשחק ברחוב.
סיפר קאסם שוואהנה :״דאגתי לילד.
אבל פחדתי לצאת, כי אמרו שיש עוצר.
אמרתי לעצמי: לי אסור לצאת, אבל
החיילים לא יעשז שום דבר לבחורה.
ידעתי שהחיילים היהודיים נותנים כבוד

מתחת ומיטה

,כאן היא נפגעתי׳

דוחי קאסס שוואהנה, אחד מעשרת אחיה
של הצעירה שנהרגה בסכנין, מצביע על
המקום בכביש בו נהרגה אחותו חדיג׳ה. לידו ניצב חאלד מחמוד אבו־מסעוד, סגן ראש־המועצה
המקומית בסכנין. ביתה של חדיג׳ה נמצא במרחק 40 מטר מהמקום שבו נורתה
(בקצה העליון של התמונה) .חדיג׳ה נורתה כשהפנתה גבה לחיילים, ורצה לעבר אמה.

מרםל 11ה ר

הצעירה בשמלה הפירחונית פנתה להם
עורף והחלה רצה בחזרה, הביתה. ממול,
מכיוון הבית, יצאה האם סאמיה לעבר
בתה, רצה _ל קר אתה כדי לסוכך עליה.
(המשך בעמוד 724

לבחורות. הם לא מסוגלים להרביץ לבחורות,
למה יש להם כבוד בשביל אשה.
אמרתי לחדירה: בתי, צאי לרחוב לחפש
את חאלד.״
חדיג׳ה בת ה־ 23 עשתה כמיצוות האב,
יצאה אל הרחוב. אמה, סאמיה, הביטה
אחריה. היא ראתה את חדירה ליד הבית׳,
ובאותו רגע הבחינו עיניה בכיתת חיילים
שנכנסה אל הסימטה בד, שוכן הבית.
במרחק של כ־ 40 מטר.
״חדירה, חיזרי ! חדיג׳ה, חיזרי !״ צעקה
האם למראה החיילים.
חדיג׳ה, שהספיקה להתרחק מהלית ־
רק כמד, עשרות צעדים, הבחינה גם היא
בחיילים. היא נבהלה. היא היתה ברחוב
לבדה, כשמולד, כיתת חיילים חמושים.

נור זווידה, בן השנתיים וחצי, משחזר את הסתתרותו
מתחת למיטת־התינוק שלו, בעת שחיילי צה״ל פרצו
אל תוך ביתו של שריף חאמד זווידה בסכנין. למישמע היריות הסתתר התינוק מתחת
למיטה, וחלפו שעות עד שהוריו גילו אותו שם. התינוק נור זווידה היה בהלם.

בתיקויה

ממירה זווידה, ה
מחזיקה בתינוקה בן
4החודשים ולידה שניים מילדיה האחרים,
מצביעה על חורי הכדורים בתיקרה.

איך נהרגה תדיגיה
(המשך מעמוד )23
האם והבת רצו זו איו זו בזרועות מו שטות.
בהיותה במרחק חמישה מטרים
מאמה, צנחה חדיג׳ה על הקרקע. היא לא
קמה יותר. כדור פילח את, גבה.
חדיג׳ה קאסם שווארנה ׳נורתה בגבה
בהיותה לבדה ברחוב, מפני שהפרה את
העוצר.
האם היה זה מעשזדטירוף של חייל
שאיבד את עשתונותיו נוכח ההתפרעות
בחוצות הכפר, וזריקת האבנים דהפחיות
הבוערות לעבד החיילים י
ספק אם התשובה לכך חיובית. שכן
שרשרת מעשים שאירעו אותו יום בכפר
מצביעה על כך שהריגתה של חדיג׳ה לא
היתה מעשה יוצא־דוסן.

כדור מעל
מיטת התינוק
ויי יתו של שריף חאמד זווידה ניצב
״י בקצה הדרומי של סכנין.
אחרי שהוכרז העוצר בכפר הוא יצא
אל ביתו של שכן, הנמצא במרחק של
מטרים ספורים מביתו. כאשר הבחין בחיילים
המתקרבים אל ביתו, חצה את
המרחק המפריד בין שני הבתים כדי להיכנס
אל הבית. החיילים, שחשדו בו,
כנראה, כי הוא אחד המתפרעים בכפר
מיהרו לדלוק בעיקבותיו. הם דפקו על
דלת הבית, אילצו את שריף חאמד ל פותחה.

התפרצו אל תוך החדר נזכר
שריף .״בחדר ישבו בני־המישפחה. ביניהם
היו ארבעה תינוקות. אבל החיילים החלו
לשבור את הרהיטים. הם התחילו לירות
באוויר — בתוך החדר. הקליעים השאירו
סימני חורים בתיקרה. אחד התינוקות,
נור בן השנתיים וחצי, נבהל. מרוב פחד
הוא התחבא מתחת למיטה בחדר השני.
״הוא קיבל הלם. הוא לא יצא משם גם
אחרי שהחיילים הלכו. חיפשנו אחריו
וקראנו לו, ולא מצאנו אותו. רק אחרי
זמן מח מצא אותו מישהו מתחבא מתחת
למיטה כשהוא פוחד לצאת. מעל המיטה
שלו בקיר, יש חור של כדור.״
הקורבן לא נחסך גם בבית מישפחת
חלאלי בסכנין.
״היינו בתוך הבית,״ מספר אחמד חלא-
לי .״שמענו יריות בחוץ. הכדורים פגעו
בקירות הבית. כמה כדורים ניקבו את
דוד־המים של דוד־השמש שעל גג הבית.
אלה שירו רצו להשתעשע, או להפחיד
אותנו.
״פיתאום שמענו צעקות של אשר. מכיוון
הכביש. אחי, חאדר עבד חלאלי, יצא
החוצה. במרחק של כ־ 30 מטר מהבית
שלנו שכבה על הכביש המורה, אמני
נחמד עמר. היא היתד. שטופת־דם. כדיי
שנורה על ידי אחד החיילים פילח את
ביטנה. יצאתי בעיקבות אחי. ראיתי אותו
מתכופף ליד האשד, כדי להרימה מהכב ש
ולהושיט לה עזרה. אז ראיתי שני חיילים
שכיוונו את נישקם אלינו. אחד מהם ירה.
הכדור פילח את ראשו של חאדר. הוא
נפל על׳ידי ומת. החיילים ברחו משם.״
חאדר בן ז; ,24-חקלאי במקצועו, היה
החלל השלישי של סכנין אותו יום.
מספר מחמוד נעמנה, ראש מועצת הכפר
השכן עראבה, שהגיע באותו בוקר לסכנין
כדי לנסות להרגיע את הרוחות :״היה שם
קצין אחד, בדרגת סגן־אלוף או אלוף-
מישנה. הוא אמר לי , :כל כלב שיעז
להוציא את ראשו החוצה בכפר — יקבל
כדוד בראש!׳ לי אמרו בגסות, שאין
לי מה לעשות שם, ועלי להסתלק הביתה.״
מחמוד נעמנה, כמו עמיתיו ראשי המו עצות
בדיר-חנא וסכנין, הם מתומכי המע־דך.
בכל אופן, הם היו כאלה עד למאורעות
יום־האדמה.
״למה לא מספרים לאזרחי ישראל מה
באמת קרה בגליל ביום־האדמה?״ הם שואלים
בתימהון.
״למה אין העיתונים כותבים איך נהרגו
האנשים בכפרים, איך נהרגה חדיגיה?״
העיתונים לא כותבים, כי לא נעים לק רוא
תיאירים כאלה. הם מדכאים ומקו ממים.
לא נעים לספר על אשה צעירה
שנקטפה בדמי־ימיה ברחוב, רק משום
שהפרה את העוצר. לא נע־ם לספר, כי
איש לא נחקר על כך, ובוודאי לא הועמד
על כך לדין.
אולי לא נעים, אבל חובה היא לספר
זאת.
ולו רק כדי שמיקרים נוראים כאלה
לא יתרחשו שנית.

4עדים טענו ני היווה המטורו הוא אשה * הנוסעים
השתוללו באוטובוס, ניפצו את חלונותיו ורמסו זה את זה
ך* תור כתחנת! קו מיספד 4בתחנה
י 1המרכזית היה ארוך. עמיחי שם־טוב
( ,)25 צעיר שחרחר גבוה, בעל שיער
מתולתל, חעובד כשכיר במיפעל לייצור
חפצי-נוי, המתין בעצבנות רבה בתור
המתמשך. השעה היתר. שמונה ושלושים,
ביום הראשון לפני שבוע, ועמיחי איחר
לעבודתו. לאחר דקות ארוכות של המתנה
הגיע עמיחי לתחילת התור, הניח את רגלו
על מדרגת האוטובוס, והתכוון להניף עצ׳מו
לתוכו.
לפתע חש בחבטה, ונפל לאחור .״ידעתי
שירו בי. חשבתי שזה מחבלים, או שמישהו
חשב שאני מישהו אחר וירה בי בטעות.
לא עלה על דעתי -שזה מטורף, שיורה

מדלן הבדלה, מי שזפ1111111 מיריות קשה
צעה

1111111
המטורף (בתמונה בעת אימונים בעתי,
בעת שירותה הצבאי) ,היתה בדרכה לבי־קור־חוליס
כאשר פגע בה כדור הטוטו.
סתם ככה באנשים באמצע הרחוב,״ סיפר
השבוע.
גם המישטרה לא חשבה שזה מטורף.
חוקריה, ובראשם מגן־ניצב שגיב, החליטו
כי היתה זו פליטת כדור תועה. העובדה
שהכדור פגע בעמיחי מאחור, וכי בין המקום
שבו עמד הוא לבין קיר התחנה
המרכזית, ליד התחנה, מפרידים ארבעה
מטרים בלבד, לא הטרידה את המישטרה,
שהמשיכה לדבוק בגירסה כי היה זה כדור
תועה.

ולס, כ ע כו ר שלושים־וחמש -שעות
הבינה גם המישטרה, כי היא הטועה,
ולא הכדור. משה יונגר, צעיר חולוני בן
,18 בנו של חבר אג״ד, העומד להתגייס
בחודש אוגוסט הקרוב לצבא ומשלים
בינתיים את בחינות־הבגרות שלו, ביקר
באותו ערב, יום השני אצל יעל, ידידה
שלו עוד מהתקופה שבה היה חניך השומר
הצעיר, המתגוררת בקריית-ישרת בחולון.
השניים האזינו יחד לתקליטים, בביתה
של יעל, ובשעה 7.30 בערב, ביקש משה
מיעל :״בואי לווי אותי, אני מוכרח לנסוע
לעבודה.״ עד הגיוס החליט משה להרוויח

כמה פרוטות, לעבוד כפועל-במה בתיאטרון
הבימה.
יעל ליוותה את משה לאוטובוס לתל-
אביב, ברחוב משה שרת בקרייה, והשניים
שוחחו והמתינו עד שיגיע האוטובוס.
האוטובוס לו המתין משה לא הגיע,
אבל במקומו חלף ליד התחנה, מבלי
להיעצר, אוטובוס אחר. לפתע נפל משה,
על הקרקע כשהוא שותת דם ומתפתל
׳מכאבים. גם בו פגע, מטווח קרוב, כדור
22 המילימטר של אקדח־הטוטו שפגע
ביום הקודם בעמיחי שם־טוב.
היום סבורה המי־שטרה כי הכדור נורה
מתוך האוטובוס שעבר במקום. משה הובהל
לבית-החולים דונולו, שם אושפז.

אשת הסוהו

קל ביותר מששת הפצועים, היחה
בדרכה לעבודתה בתופרת במלון גניה
בחל־אביב, עת פגע בה המטורף.
הבדיקה הבליסטית של הקליעים הדליקה
אור אדום אצל שגיב. התברר׳ כי עמיחי
ומשה נפצעו מאותו כלי-נישק עצמו. כש־נבדק
הרקע של שני הצעירים, והתברר

--מאח

יוסי ינאי
כי לאיש מהם אין עבר פלילי, וכי המי־ש־טרה
לא תוכל לייחס אף אחד מן המיקרים
לחיסול־חשבונות בתוך. העולס-התחתון,
הועברה החקירה ליחידה המרכזית (המדור
המרכזי, לשעבר) ,והטיפול בה הוטל על
אחד הקצינים הצעירים והכישרוניים —
אם-כי חסרי־המזל, לאחרונה — של המדור,
פקד יצחק תליו. תליו התפרסם כאשר
עמד בראש הצוות •שחקר את פרשת שוד
היהלומים של גילה לוי־בוכמן, פרשה
•שעדיין לא נפתרה.
אז הועלתה, לראשונה, הסברה שהיורה
הוא מטורף. סברה זו הפכה כימעט־וודאית
יומיים אחר-כך, ביוט הרביעי לפני שבוע.
•שני נוסעי אוטובוס דן בקו , 17 שנסע
בשעה 8.40 בבוקר מקריית־׳שלום לתחנה-

המרכזית בתל־אביב, הפכו הקורבנות השלישי
והרביעי של המטורף בעל אקדח-
הטוטו. כאשר עמד האוטובוס לפנות מרחוב
מסילת־ישרים לעבר דרך שלמה (רחוב
סלמה) ,נשמע בתוכו קול-גפץ.
יוסף שלום 26 העובד כמעבד־מתכות
בתל־אביב, חש לפתע חבטה אדירה ונפל
על הארץ. כשהבחין לפתע בדם רב שהחל
שותת מגבו, נתקף בבהלה, החל לצעוק :
.״מחבלים! הורגים אותי!״
נהג האוטובוס מיהר לעצור את הרכב
ליד המידרכה. יוסף שלום אזר את שארית
כוחותיו, וקפץ מן האוטובוס. הנוסעים
האחרים החלו יורדים אחריו בפאניקה. אחת
מהם, חיה הנה, לא הספיקה לרדת מן

משה יונגר נפרד
)1 1 11ל ״1 * 71
מידידתו, יעל, ליד
1 # 1 /1 1 1 1
תחנת־אוטובוס בקריית־שרת בחולון, עת
ירה בו המטורף מחלון אוטובוס בתחנה.
משה היה הקורבן השני של המטורף.
האוטובוס. היורה האלמוני פגע גם בה.
למזלה של חיה, הכדור רק שרט את
כתפה.
כעבור ימים אחדים סיפרה חיה הנד.
בת ה־ ,25 אם לילד א-שר בעלה, יוסי, הוא
סוהר בכלא־רמלה אחרי שהראשון נפצע,
החלה פאניקה באוטובוס וכולם ירדו ממנו.
גם אני •רציתי לרדת, ואז הרגשתי מכה.
חזקה והבנתי •שפגעו גם בי.״
אולם בפי יוסי •שלום היתד. גירסה
מפורטת יותר :״אני ישבתי בחלק האחורי
של האוטובוס, והכדור נורה אלי מאחור.שמתי לב לאשה, בעלת תלתלים, שהיו
לה שני סלים בידה. היא לא התרגשה
מהפציעה שלי.״
מידע זה עדיין לא מסר יוסי שלום
למישטרה .״המישטרה חקרה אותי מייד
לאחר המיקרה, כאשר עוד הייתי מבולבל,״
גילה ,״ואת זה שכחתי לספר להם. מאז
ועד היום הם לא באו לחקור אותי יותר,
אז לא יכולתי לספר להם.״
אבל המישטרה סבורה, כי ייתכן
מאד שהמטורף המשתעשע בירי מאקדח-
טוטו באזרחים שלווים, אינו מטורף אלא
מטורפת. ילדה בת ,12 שנסעה באותו
אוטובוס, היא בין היחידים שמסרו עד כה

תיאור מפורט למישטרה. מדבריה אפשר
היד, להבין ני ד,יורד, ד,יד -דווקא, אשדי.
כאשר צויירה סקיצה של קלסתרן, על פי
תיאורה של הילדה, התברר כי פניה
של האשד״ מתחת לתלתלים השופעים,
הם פנים נוקשות, דבר שהוביל את החוק רים
לחשוב כי ייתכן שהיורה היה אשד,
מחופשת כגבר.
הילדה בת זד ,12 שעליה מבוסס, בינ תיים,
מרבית המידע שבידי המישטרה, אף
תיארה צעיר כבן ,22 מגודל זיפי־זקן,
שלדעתה גם הוא חשוד אפשרי. גם לתיאור
זה נערכה סקיצה של קלסתרון, אולם
אפילו למישטרה היה ברור ני סקיצות
אלה אינן אף קצהו של חוט.
״רק דבר אחד טוב יצא מכל העסק
הזד״״ סיפר השבוע יוסי שלום, המתגורר
בקריית-שלום .״כשאבא שלי שמע איך
ניצלתי בנם, הוא החליט לתת לי מתנה
לפסח, ושם לי טפטים על כל הקירות
בבית שלי.״
אותה עת הבינה המישטרה, כי העסק
מתחיל להיות רציני. מרבית בלשי ובלשות
המדור המרכזי גוי״סו לפעולה, והוצבו
בתחנד,־המרכזית וליד תחנות-אוטובוס ב־חולון,
כדי לנסות ללכוד את היורה המש תולל.
החוקרים הגיעו למסקנה שהיורה
מאוהב באוטובוסים, וני הוא יורה רק
בתוך אוטובוס או בקירבת, תחנות.
הקליע שהוצא מגופו של יוסי שלום
הקורבן השלישי, ניראה, במבט ראשון,
בקליע של אקדח-יטוטו, אך חוקרי־המיש-
טרה היו בטוחים שמקורו באותו כלי-נשק,
ועד היום לא ביקשו את ׳תוצאות הבדיקה
שנערכה במחלקה לזיהוי פלילי (מז״פ)
בירושלים, לגבי קליע זה.
נוסף להצבת פיתיונות של שוטרים ליד
תחנות אוטובוסים ובתוכם, כינסה ד,מיש־טרה
את נהגי דן ואג״ד בקווי תל־אביב
והפרברים, והורתה להם כיצד עליהם
לנהוג אם יתקוף המטורף שוב באוטובוס.
ביסודן של והנחיות ינחה ההוראה שלא

ויה מ־ 4מטרים

הקורבן הראשון של המטורף
המשתולל עם אקדח־הטוטו,
עמיחי שס־טוב, נורה ממרחק של ארבעה מטרים, מה שלא הפויע לחוק־ריס
לחשוב כי היה זה כדור תועה, רק אחר־כך התבררה הטעות,

ירייה נפול 2

הפעם היחידה שבה
פגע המטורף בשני קורבנות
היתה, כאשר ירה ביוסי שלום( ,בתמונה) ,מעבד־מתכת
שהיה בדרכו למיפעל שבו הוא עובד. ובחיה הנה.

סיפר אביה של מדלן, שבתאי הבדלה,
בביתו שביפו .״כל יום היתה נוסעת לבקר
חברה שלה בשם עליזה, העובדת איתר,
בגן, שהיתר, חולה. עליזה שכבה בבית־החולים
דונולו, ובאותו יום שוחררה מבית־החולים.
מדלן מיהרה לבקר אותה בבית,
ובסוף מצאה את עצמה מחליפה את עליזה
בבית-ך־,חולים דונולו.״
בשלב זה כבר נכנס הציבור להיסטריה,
ובעיקבותיו גם הצוות החוקר של המיש־טרה.
הגירסאות פרחו כשמועות :״התוקף
הוא סוטה מין לכן הוא פוגע באזור ה נמוך
של הגוף,״ אמרה אחת מהן .״התוקף
הוא אב שכול לכן כל קורבנותיו צעירים,״
סיפרה האחרת. הקריאה לציבור למסור
עדויות על כל אחד מארבעת המיקרים,
העלתה תוצאות דלות. האוטובוסים לחולון
ולדרום תל-אביב יצאו מתחנותיהם כשהם
ריקים־למחצה.
הצוות המישטדתי המתוגבר עבד במלוא
הקיטור, וחלק ניכר מזמנו הוקדש לשיתוף
העיתונות במהלך החקירה. כך הופיעו
בעיתונים פרטים מלאים על הקלסתרן
שהוכן־לא־הוכן, על הבלשים של המדור
שלום שלום, בעל דוכן־ירקות בשוק הכרמל (מימין),
0 7ך י י!ך 1 | 1ח
היה עד לתקיפה החמישית של היורה המטורף, בעוד

בנו אלברט (מצביע בתמונה) ,מסביר לכל באי השוק היכן בדיוק נפל האורח הגרמני.
לפתות את דלתות האוטובוס אלא למהר
איתו, על כל נוסעיו, אל תחנת־חמישטרה.
ההזדמנות לל כו ד את המטורף — או
המטורפת — בעל/ת אקדח־הטוטו, נפלה
לידי המישטרה כבר למחרת היום. אוטובוס
׳מיספר 93 חלף בצומת הרחובות שנקר
וההסתדרות, בחולון כשלפתע נשמעה בו
זעקה. מדלו (״מיכל״) הבדלה, צעירה
שמנמונת בעלת פנים נאות, בת ,25 פרצה
בצעקות ונפלה על ריצפת האוטובוס, ב-
חלקו האחורי, כשהיא מתבוססת בדמה. נהג
האוטובוס סירב לפתוח את הדלתות, והחל
מסיע את הרכב לעבר תחנת חמישטרה.
המהומה שפרצה בקרב 70 הנוסעים
שהיו באוטובוס העמום־לעייפה, הכריעה
את הנהג. כאשר החלו הנוסעים המבוהלים
לנפץ את שימשות האוטובוס, כדי להימלט
בעד החלונות ורמסו זה את זה, החליט
הנהג להיכנע, עצר את האוטובוס, פתח
את דלתותיו ואיפשר לרדת למי שרצה.
רק נוסעים מעטים הסכימו להמשיך עם
האוטובוס לעבר מישטרת חולון. היורה
לא נמצא ביניהם, כמובן.
מדלך, גננת במיקצועה, היא היחידה
בינתיים — מכל קורבנות המטורף,
שנפצעה קשה. הכדור פגע בביטנה, חדר
לכלייה ולכבד .״היא יותר מדי טובה,״

כווו־ ע ף לישבן

כפיתיון למטורף היורה, ועל
מצעדיו של הצוות המיוחד שהוקם לצורך
,־,קירה זו.
״יכול להיות שהוא מטורף, אבל אף

כדור הטוטו הששי של המטורף פגע.בישבנו של
שחקן הכדורעף הגרמני אונרייך קאמפה בעתשטיל עם חבריו לנבחרת בשוק־הכרמל בתל־אביב. הפעם לא תקף היורה באוטובוס.

אחד עוד לא קבע שהוא טיפש,״ אמר
פסיכולוג ידוע, שהתבקש על־ידי המישטרה
לעזור בחקירה. ואומנם, ביום הראשון
האחרון הוכיח המטורף זני איננו טיפש
כלל-וכלל. בעוד שוטרי היחידה המרכזית
ממתינים לו בתחנות־אוטובוס הוא הלם
דווקא בשוק הכרמל.
אונרייך קאמפה, שחקנה בן ה־ 20 של ניב־חרת־הכדורעף
הגרמנית השוהה עתה בארץ,
טייל בחברת שלושה שחקנים אחרים
של הניבחרת בשוק הכרמל בתל־אביב.
״כדאי לכם לבקר בשוק. בערב־ההג הוא
צפוף ודחוס באנשים, וזו יממש חודיה
לבקר בו,״ סיפר לאונרייך ידיד ישראלי.
זאומנם, השוק וליה הומה, עד לאותו רגע
שבו נשמעה הירייה.
אונרייך וידידיו התעכבו ליד דוכן־היר־קות
של שלום שלום, והתבוננו בנשים נוש אות
הסלים הכבדים שקנו מדובנו של שלום.
לפתע נשמעה נקישה קלה. קנט ׳נפל ארצה,
אחז במותניו, וכשהביט בידיו ראה כי
הן מכוסות דם. המטורף שינה את הטאק טיקה
שלו.

;כ* שלושה מתוך חמישה ד,מיקרים
/יש עדויות של נפגעים וצופים, כי
היה אשה, או גבר מחופש
יו-וי ״ ^ן ^ שלו ם העיד כי ראה אשד,
כאשד .,י 1ס אןעךיו, באוטובוס ,׳וכך
מתולתלת חשודה
העידה גם הילדה בת ד,־. 12
סיפרה לשוטרים, שערכו אצלה ביקור קצר
בבית-ד,חולים, זמן רב אחרי עיתונאים
זריזים, כי ייתכן שאשה מתולתלת־שיער
שעמדה ׳מאחוריה, באוטובוס, היא שירתה
בה. גם הירקן שלום שלום זוכר, כי סביב
הדוכן שלו לא היו באותה עת גברים,
מלבד ארבעת שיחקני־ד,כדורעף הגרמניים.
בינתיים למדה המישטרה משגיאות עצמה והטילה איפול על החקירה. אך נראה
כי האיפול כה כבד, עד שהוא מפריע
לחקירה. הבדיקות הבליסטיות של שלושה
מחמשת הקליעי פשהתגלו, עדיין לא הגיעו
ממז״פ לידי החוקר. הצוות משוכנע כי כל
הקליעים נורו מאותו אקדח, ולא ביקש
אימותים מדעיים לכך.
יוסי עמיחי, משה אונגר, חיה הנה, יוסי
שלום ואונרייך קאמפה נחקרו רק פעם אחת,
מייד לאחר פציעתם, ולפי עדויות חלקם,
הם תיו מבולבלים ולא ימסרו למישטרד,
את כל הידוע להם. מדלן הבדלה לא ׳נחקרה
כלל, ונערכה עימה רק שיחת-נימוסין בת
דקות ספורות. הירקן שלום שלום לא נשאל
על־ידי הצוות החוקר אפילו שאלה אחת.
המטורף — או המטורפת — ממשיך
להשתולל באידטפריע, כאשר כל מהדורת*
חדשות ברדיו עלולה להביא את סיפורה
של הירייה הבאה.

1. 25

ר ש ^ ס

3י 9

ותינוקה ־ המסתתרים

ווה גינסכורג מתה.
האם הצעירה, בת ה־ ,24 שחטפה לפני!
חמישה שבועות את תינוקה בן השנתיים.
יובל, מרשות אביו, ומאז נעלמו עקבותיה
— אינה רוצה להיות עוד אווה גינסבורג.
היא רוצה לחזור להיות עצמה, לנתק את
כל הקשרים עם בעלה, אהרון גינסמרג,
לחזור להיות אווה גרום, ולחיות יחד עם
בנה.
בינתיים היא עושה זאת במיסתרים.

חמישה שבועות

שנגרמה לה בעת שנגנבה הכספת מבניין ף מטה־הארצי של המישטרה.
ממקום־מחבואה זה יצרה השבוע אווה
קשר עם העולם הזה _.היא עשתה זאת
במטרה מוצהרת: להפריך את כל השמועות
וידיעות־השווא שהופצו אודותיה מאז נע למה.
היא ביקשה להסביר, באמצעות
העולם הזה, את הסיבות והמניעים ש הביאוה
לחטוף את תינוקה ולהסתתר מ
עיני
בעלה והמישטרה.

״העולם הזה״ יצא לפגוש את
אווה במקום מחבואה. להלן סיפו רה
של הנרדפת:
״הכרתי את אהרון ברומניה,
שם בטיול. הוא הגיע לטיול
התיידדנו מאד, והבעתי בפניו
ני לעלות לארץ־ישראל. כבר
הגשתי בקשה כזו לשילטונות
כשהייתי מישראל.
את רצוקודם־לכן
הונגריה,

ידעתי שאשתו
הקודמת התגרשה מגנו
בגדל שהינה אותרר
מזה חמישה שברעות עולים כל מאמצי
מישטרת־ישראל למצוא את מקום־מחבואה,
בתוהו. למרות החיפושים, ולמרות שבעלה
הקציב פרס בסך 5000ל״י לכל מי שיביא
לגילוי מקום מחבואה, אין בידי המישטרה
אפילו קצה של מידע שיוביל לגילויח
של אווה.
אבל אווה חיה, ואפילו לא רע לגמרי.
היא אינה מסתתרת במרתפי המיסיון או
במהילות העולם־התחתון, כפי שניסו לדמיין
כמה מאמצעי-התיקשורת בארץ. היא חיה
חיים רגילים ושקטים, מגדלת את בנה
ואפילו עובדת במיקצועה, כקוסמטיקאית.
היא מתגוררת בבית מישפחה, שאם וכאשר
תתגלה זהותה אי״פעם, עשוי הדבר לגרום
למישטרת־ישראל מבוכה לא קטנה מזו

אווה ויובל, בשעת נסיעה ממקום־מחבוא אחד למישנהו.
ך יוו ךוך
! 11ד ן !
״עכשיו אנחנו נמצאים במקום קבוע כבר קרוב לשבועיים.
# 1111111י 1
קודם־לכן היינו כצוענים, נדדנו ממקום אחד לשני, סיפרה אווה, והוסיפה :״מזל שיש
עוד אנשים טובים בעולם.״ בשעת הנסיעה עצרוו אותה שוטרים שלא זיהו אותה.

שם נולדתי וחייתי. כשחזלדי להונגריה, ראיתי
יייט׳ פדל׳בבקשה זורז וקיבלתי את הדרכת מהר
מאד. הערכתי את אהרון בבעל קשרים, אבל
מאוחר יותר זה פגע בי יותר מכל.
כשהגעתי לארץ, ב־ , 1973 התכוונתי להיקלט
בקיבוץ, אבל פקיד־הסוכנות בנמל-התעוסה שלח
אותי לביתו של אחרון גיגסבורג, בבת-ים, .אה-

אווה גינסבורג ובנה יובל, בחדר במקום
1ר 111¥1ד 1ו 11
מחבואם .״יובל ישן עם הילדים של מאיי
1171ב 1X1
חינו ואני ישנה בחדר אחר,׳׳ מספרת אווה .״מאז הבריחה, יובל

לא סבל מאף מחלה, בניגוד לפירסומיס של בעלי בעיוזונוח
ובשאר אמצעי־התיקשורת.״ אווה ויובל מסתפקים באביזר ם צט
עים, למרות שחס מתגוררים כעת בנית מהודר שבעליו עשיר ס.

התחמש ת כה 1*2״״;

שכניס־לקוחות בבית מארחיה!? .שה לזהות בבחורה

ממקוס-המחבוא מבצעים אווה גינסבורג ובנה בן השנתיים,

יובל, גיחות קצרות אל גני־המישחקים בסביבה .״כל יום

אנחנו יוצאים לטייל. מסתובבים ברחוב, משחקים בגן. אני עושה הכל על־מנת
ווזיוו־ל יחיה ררוי

נסנ1ת מתח
חיה ב...
רון מנדנד לי כבר הרבה זמן, שכשתגיעי לארץ
אשלח אוותך אליו,׳ אמר לי הפקיד. הבנתי
שהארון הוא שסידר את יציאתי מהונגריה. הייתי
אז בת ,20 ודי תמימה (לא כמו עכשיו) .נש ארתי
בביתו של אהרון, ואון רי זמן קצר הת חתנו.
לא ידעתי שהוא כבר היה נשוי קודם־לכן
ושאשתו הקודמת, דבורה, התגרשה ממנו בגלל

שהיה מכה אותה יומם ולילה.
״מייד אחרי נישואינו לקח אהרון את
תעודת־העולה שלי, והוא משתמש בה
עד היום. אחרי כמה חודשים ראיתי כבר
את אהרון באור שונה. הוא החל מכה
אותי ללא סיבה. אפשר להרביץ — ואפשר
להתעלל. הוא היכה אותי ללא־גבול * ,בכל
אברי־גופי, משך שעות ארוכות. התחלתי
לפחד מפניו. מאחר שלא ידעתי עיברית,
ולא היה לי אל מי לפגות, העדפתי לחכות
ולראות איד יתגלגלו העניינים. קיוויתי
שכשאהיה בהריון, הוא יתחשב יותר.
״כאשר נולד בניו, יובל, חשבתי שיחסו
אלי ישתנה. אולם התעללויותיו נמשכו,
ואף גברו.״ אווה הגישה נגד אהרון תלו נות
אחדות במישטרה .״אז כבר תפסתי
קצת אומץ,״ מספרת אווה ,״אבל המישטרה
לא עזרה וביטלה את כל התלונות, אחרי
שהשוטרים נפגשו עם אהרון. הוא אמר
לכולם שאני לא נורמלית, והיכה אותי
בנוכחות שוטרים וגם בנוכחות אימו, טובה,
שגם היא הרימה עלי יד לא פעם אחת.
אהרון כלא אותי בדירה בבת־ים וניתק
אותי מן העולם. לא פעם התפאר לפני
שיש לו קשרים עם המישטרה ועם כל
הארץ, ואף אחד לא יעזור לי.
״באחד הלילות, אחרי שבעט בי בביטני,
טילפנתי למישטרה מבלי שיידע. הגיע
שוטר בשם גרוסמן, שהתברר שהוא ידידו
של אהרון, והוא סירב למלא תלונה נגדו.
הוא אמר לי , :אז מה אם הוא מכה אותך 1
גם אני מכה את אשתי כשמגיע לה.׳״

־ות משך היום, על־מנת שלא יזהו אותה ברחוב.
ויכה בעבודתה הרגילה, כקוסמטיקאית, ומקבלת
•!חיננית את האשת המבוקשת ביותר במדינה כיוס.

* טענות אלה מצד אווה, שהועלו על־ידה
גס בעבר, הוכחשו בתוקף על־ידי בעלה,
שהצהיר :״מעולם לא חיכיתי אותה.״

בתחילת 1975 הכירה אווה גינס־בורג,
דרך אחותה מרים המתגוררת
ברמת־הגולן, את בועז רבין, בן ,24 מציל
ומורה לחינוך גופני .״ההיכרות בינינו
היתד, תחילה טלפונית בלבד. רק מאוחר
יותר, למרות איומיו של אהרון על בועז,
הפכנו ידידים,״ מספרת אווה, תוך כדי
הכנת אוכל לבנה יובל, ששב ממישחקיו
מחוץ לבית המארחים .״מה שפורסם,
כאילו הייתי מאהבת של בועז (שהוא
רווק) ,הוא המצאה של אהרון.״
אווה החליטה לדרוש גט מבעלה, למרות
האיומים והמכות שספגה, לטענתה, יומ יום
מאז העלתה את רעיון הגירושין לפגי
אהרון .״הרגשתי שאני מתפוצצת ולא
גט דרך
יכולה יותר, והגשתי בקשת
עורך־דין. מאוחר יותר, בלחצו של אהרון,
הפסיק אותו עורך־דין לטפל בענייני, והתיק
עבר לעורך־הדין הנוכחי שלי, משה גוטס־מן,
שגם הוא סובל מאהרון ומהמישטרה
מאז שהתחיל לטפל בתיק.
״יום לפני הדיון בבית הדין הרבני הכריח
אותי אהרון, במכות ובאיומי־רצח, לחתום
על מיסמך, שלא יכולתי לקרוא אותו והוא
לא תורגם למעני,״ מספרת אווה, שאיננה
שולטת היטב בעיברית ואינה קוראת בה.
״הגעתי לבית הדין הרוסה, חבולה וכחולה

בבריחה

ממכות. רק אחר־כך הסתבר לי, שבמיסמך
חתמתי שאני מוותרת על הכל: על כל
הרכוש ועל כל הדברים שגיקנו בזמת
תעודת־העולה שלי. אבל זה לא הפריע
לי. מה שפגע בי היה העובדה שבמיסמך
היה כתוב שהילד נשאר אצלו.

..המאהבת היתה למשה
נבגדים שלי והחזיקה
את - 11

״איך הרבנים לא הבינו שרק בגלל מכות
חתמתי על מיסמך, שבו אני מוותרת על
הכתובה, על דמי־המזונות, על זכויותי על
הבית, על המכונית ועל כל התלונות שה גשתי
למישטרה ונשארו שם ללא טיפולי
אמרתי לרב קוליץ, אב בית־הדין שחתמתי
(המשך בעמוד )30

״בהתחלה,״ מספרת אווה ,״נאלצנו, יובל ואני, לעבור ממקום
מחבוא אחד לשני, מתוך פחד שנתגלה.״ אך כיום נמצאת אווה
במחסה בטוח. שמועות אודות הימצאותה במיסיון או בין חוגי העולם־התחתון אין כל ביסוס.

217

איו הונאה פנינה גורן במייוחד מלונדון
** ד שהיא הגיעה, אפשר היה למות
משיעמום על בימת־ההסרטה של ה מערבון
אקדח האלוהית, המצולם בעיר-
המערבונים שליד כפר־סבא. עד שהיא
הגיעה, היה הבמאי פרנק קרמר מחלק הור אות
במיבטא איטלקי בולט לשחקו לי
ואן־קליף, שבמקום שער־הפרא שלו. הולב שה
עליו הפעם פיאה מהוגנת, כיאה לכו מר
— דמות אחת מתוך שתיים שהוא
מגלם בסרט.
עד •שהיא הגיעה, היו הניצבים שלא-
בתפקיד משוטטים בשמש, או יושבים ב בטלה
מתוקה על מדרגות המיבנים של
עיר־המערבוגים, עד שהיא.הגיעה היו שרה
וינר ועידית בורשטיין, שתי המלבישות ה־סימפטיות
של הסרט, משועממות להחריד.
אבל כשהיא הגיעה סוף־סוף, ניעורה
בימת־הצילומים לתחייה. אנשים החלו
מסתובבים בהתרגשות ממקום למקום, הקי פו
אותה סביב, הביטו בהשתאות על ה אטרקציה
הישראלית של הסרט, פנינה
רוזנבלום־גולן, שהובאה במייוחד מלונדון
על־ידי המפיק, מנחם גולן.

__עד אחרי
הלידה השלישית

וזאת, יען כי בכל רחבי ארץ־יישראל ו התפוצות
לא נמצאה אחת היכולה, לדעת
גולן, למלא כהלכה את תפקיד צ׳סטי, נע-
רת־החזה בסרט, מלבד פנינה. וכיוון ש ראוי
לו לאיש־מיקצוע כמו מנחם גולן
שלא יטעה, אכן פנינה גולן היא בהחלט
טייפ״קאסטינג לתפקיד צ׳סטי או, כפי ש היא
מכונה -בחיבה על־ידי אנשי הצוות,
״מצ׳יסטה האלוהית״.

אל בימת־הצילומים מגיעה הרוזנבלום
בצהריים. כשהיא מבחינה שהבחינו בה,
היא פותחת בקפריזות של כוכבת: לא
רוצה להצטלם בלי שיאפרו אותה, איפה
המאפרת. כולם מתחילים להתרוצץ, לחפש
את המאפרת חנה חלפון. אבל זו שייכת
לדור אשר לא ידע את פנינה גולן. במבט
מלמטה־למעלה היא מודיעה שהיא מאפ רת
רק את השחקנית הראשית, ומורה באצבעה
על סיביל דאנינג האוסטרית, ה יושבת
ליד שולחן־האיפור כשיעל ראשה
למעלה מחמש־עשרה פיאות.
הרוזנבלום־גולן נעלבת עד עימקי נשמי•
תה :״בשביל זה הביאו אותי באופן מיו חד
מלונדון ז בשביל שאת לא תסכימי ל אפר
אותי?!״ בקול חנוק מדמעות היא
רצה אל המלבישות, המכירות אותה עוד
מהמדידות שנערכו לפני תחילת הצילו מים׳
ואומרת :״היא לא רוצה לאפר
אותי, האשד, הזאת!׳׳
רק אחרי שמסבירים למאפרת, מיהי
הגברת רוזנבלום־גולן ומהי הפונקצייה ש היא
ממלאת בסרט, מישתנה היחס כבדרן״
פלא. בלי בעיות היא מושיבה את פנינה
בחוץ, מפני שבחדר־האיפור שורר חושך,
ומאפרת את פניה היפים. ואחרי הפנים
היא מאפרת את האביזר החשוב ביותר,
אותו שבזכותו קיבלה פנינה את כרטיס״
הטיסה תל־אביב — לונדון — לונדון —
תל־אביב — החזה.
והחזה, הוא משהו שלא מן העולם הזה.
פנינה מתוודה כי היא לעולם אינה לובשת
חזייה, ונדששואלים אותה כיצד היא מסבירה
את הפלא הזה, שלמרות גודלו ניצב
חזה איתן, זקוף וגאה, היא אומרת בבייש נות
:״אלוהים נותן לכל אחד משהו —

אז לי הוא נתן את זה.״ והשחקן דידי
לוקוב, המשתתף אף הוא בסרט׳ אומר ב־חצי־קול
:״אלוהים נתן — אלוהים יקח
אחרי הלידה השלישית, יהי שם אלוהים
מבורך.״
ליד דידי ניצבים שני בחורים צעירים.
האחד הוא איאן סנדרס, בלונדי מתולתל
וחביב והשני קודי, ביו של ג׳ק פאלאנס.
השלושה מתבוננים -בפנינה בהערצה, ו מסתירים
אך בקושי את מבטיהם רבי-
המשמעות, הננדשכים אל חזה המופלא של
הכוכבת כאל אבן־שואבת.

חווייה נפלאה
בירושלים
מ גינה רדזנכלום אינה מתייחסת אל
שלושת דדשחקנים הגברים. דידי אינו
מרשים אותה עם האקדח שבידו, איאן
סנדרס וקודי פאלאנס אינם מפורסמים והיא
לא שמעה עליהם מעולם. אבל ג׳ק פאלאנס,
לעומת זאת, זה כבר משהו אחר. פאלאנס
הוא כוכב־קולנוע בינלאומי, כותבים עליו
בעיתונים והוא מפורסם בדיוק כמוה. היא
אומנם עדיין לא כוכבת בינלאומית, אבל
אין ספק שאחרי הסרט הזה היא תהיה.
כמו שהיא נראית בתילבושת האדומה
המגרה שלה- ,בחזה השופע, בפניה היפים
ובאופן שבו היא מטופפת, מדברת ומתנהגת׳
ברור לחלוטין: פנינה נולדה להיות
כוכבת סרטים.
פאלאנס, אחרי שהוא סוקר בתדהמה את
פלא־הטבע המתקרב אליו, מתאושש ומרים
את כובעו. פנינה, בלי בעיות, פונה לו
דוגרי כמינהגה :״ג׳ק, אתה יודע שהבת
שלד עומדת להיות שכנה שלין!״ הוא
מחכח בגרונו, ומגמגם כמה מילות־נימוס.
אך פנינה, בגישתה הישירה, מאלצת אותו
להיענות. כעבור דקות ספורות הם כבר
משוחחים כידידים ותיקים.
לפנינה רוזנבלוס-גולן אין בעיות של

26 .1

כדי לככב לצד *יק פאראנס במערבון המוסדט רד כפרסבא

קומוניקציה. ואס למישהו שהיא חפצה
ביקרו יש בעיות כאלה לגביה, היא עוזרת
לו לפתור אותן. בלי בעיות.
כאשר לי ואן־קליף נהרג, בסרט, על־מגת
לקום לתחייה מאוחר יותר, בתפקיד נוסף,
מסתובב ג׳ק פאלאנס על הסט בחוסר־מעש.
הוא גבוה ויפה־תואר מרשים במציאות
הרבה יותר מאשר בסרטים. יש לו
חיוך מקסים, והוא כבר הספיק, במשך
שבוע הימים שהוא נמצא בארץ, לשבורלבבות רבים על הסט. הוא מקפיד להתנהג
ככוכב, שומר על ריחוק מאנשי־הצוות, אך
מתייחס בכבוד אל האנ-שים העובדים איתו.
יש לו הרגשה שהוא לא אהוד, וכשמספרים
לו שמישהו מאנשי הצוות אמר עליו כי
אינו אוהד את ישראל הוא יוצא מכליו :
״אני אף פעם לא אמרתי דבר. כזה!
אין לי כל זכות להביע את דעתי, ומשום
כך לא הבעתי אותה. אינני מעורב מבחינה
פוליטית בארצות־הברית, אז מה פיתאום
שאתערב כאן? התקופה שאני מבלה ב ישראל
היא תקופה נפלאה. אילת היא אחד
המקומות היפים בעולם, ובירושלים עברתי
את החווייה היפה שהיתה לי אי־פענן.
״אני מחפ-ש דירה בירושלים. אני רוצה
לחזור לכאן -שוב, אז איך יכולים לומר
עלי שאיני אוהד את ישראל? שיביאו אלי
את האי־ש שאמר זאת, ואני רוצה לראות
שהוא יעז להגיד לי את זה בפנים!״

סאלאים לא נרגע. פנינה מתנדבת להר גיע
אותו, ואומרת שלא חשוב מה אומ רים,
הרי כולם מדברים מתוך קינאה.
עובדה, גם בה מקנאים ואומרים עליה.כל
מיני דברים לא־יפים.
מה שנכון — נכון. יחסם •של הישראלים
כלפי פנינה גולן מוזר מאד. בעוד אנשי-
הצוות הזרים בסרט סוקרים אותה בהערצה,
משוחחים איתה וחולקים לה מחמאות,
זורקים לעברה אנשי־הצוות הישראלי הערות
שמטרתן לפגוע. התנהגות זו נראית
חסרת־סיבה, בייחוד כשהיא באה מגברים.
הופעתה הפרובוקאטיבית של פנינה
מעוררת אותם׳ ללא ספק. הבחורה הזאת
פשוט אינה יודעת מהי בושה. היא פוסעת
על בימת־הצילומים כאילו היה זה הדר־השינה
הפרטי שלה. וכשלי ואן־קליף נרצח,
עשרות פעמים, היא עולה על סוס כדי ל הצטלם.
ולמרות שהיא מספרת כי היא
מרבה לרכב בלונדון, ניכר בה •שהיא פוח דת
פחד־מוות.

כמו כפפה
__ ליר
* 1יכיל דאנינו. האוסטרית מתחמקת
באלגנטיות מלהצטלם עם הרוזנבלום־
גולן. נערות־המיסבאה שולחות בה מבטי-
קינאה בולטים, אך מחליפות בינן לבין. עצי

החליצה

ידי המאפרת חנה
חלפון, חולצות את
שדיה של פנינה כדי לאפרן. הכוכבת נבוכה
ומנסה להגן על מה שיש לה מעיני הנוכחים.

אקדחושד אלוה !113111אדדיבהשדצ ׳ ס ט

האב, הבן!רוח״הקודש

ג׳ק פאלאנס ובנו בן ה־ 21 קודי
המשתתף בסרט אקדח האלוהים
מביטיס בהערצה בפנינה רוזנבלוס־גולן, כשפאלאנס מתקשה להסתיר את מבוכתו בחברת

ג׳ק פאלאנס מת־ן[

קשה למקד את מב*
•1 1141י י 1
טו כשהוא משוחח עם נערת־החזה ועיניו
מצוטטות לצדדיו במבוכה בולטת למדי.
מן הערות מזלזלות. אולם, למרות הכל
ואף־על־פי־כן, לא נמצא איש על הסט
שאינו מודה כי פנינה היא פשוט פצצה
משגעת, ומתאימה לתפקידה כמו כפפה ליד.
ויותר מזה. לא נמצא על הסט איש שאינו
מודה כי הבחורה פשוט הפיחה חיים ב־בימת־הצילומים
העייפה, בעצם נוכחותה.
וכמו -שאומר פיצ׳ו בן־צור, עוזר־הבמאי
הנמרץ, העושה עבודה מצויינת באירגון
השחקנים ובימוי הניצבים :״בשביל זה,
בלבד, היה כדאי להביא אותה. מלונדון.״
מי -שאינו נראה בשטח הוא השחקן רי־צ׳ארד
בון. מסתבר שבון קיבל הודעה
טלפונית, אשר בישרה לו כי אחיו, המתגורר
בסקרמנטו שבקליפורניה; לקה ב התקף
לב. ללא כל שהיות עלה בון על
המטוס הראשון, טס לקליפורניה, שחה ליד
מיטת אחיו שעד. אחת בלבד, ומייד יצא
בחזרה לישראל. מנחם גולן הבין, ודחה
את ימי הצילומים שלו.
התסריט של אקדח האלוהים מכיו לצופי־הקולנוע
הפתעה. לי ואן־קליף, בדמותו של
כומר, נרצח במהלך חמ-ש הדקות הראשו נות
של הסרט, אך מיד הוא חוזר אל הבד
בדמות אחיו הנוקם של הנרצח.
בין נקמה לנקמה ובין מירדף למירדף,
יוכל הקהל לשטוף את עיניו בנערות־המיסבאה
היפהפיות כשבראשן, כאמור,
צ׳סטי־פנינה. את הנופך הרומנטי לסרט
תספק סיביל דאנינג האוסטרית.
סיביל מגלמת את דמות אמו של הילד
לייף גארט, המנהלת רומו עם הנוקם לי
ואן־קליף. אשר ללייף גארט, הוא לא
יתק־שה לשחק את בנה של אמו. אחרי הכל,
יש לו בבית אמא פרטית יפה לא פחות
מסיביל.

הפצצה הישראלית (משמאל) ,שניגשה אליו ובלי בעיות גררה אותו לשיחה. בתמונה
למעלה: קודי פאלאנס, איאן סאנדרס ודידי לוקוב — שלושת הרעים בסרט, מביטים
בהשתאות סל חזה חמופלא של פנינה כשדידי מכוון את אקדחו אל קודש הקודשים.

אווה גיגסבורג מחה
(המשך מעמוד )27
על המיסמך בעיקבות מעשי־אלימות של
אהרון נגדי, אבל זזוא בכלל לא שם לב
אלי. גם עם הרבנים היו לאהרון קשרים.
רק כעבור חודשיים נקבע בבית־חמישפט
המחוזי, שהילד יהיה בבעלותי.
״לפני הדיון בביודמ&ישפט המחר

״אצא נשיודיש ל
שהדיון ווו הווז1ן ת
הילז מתחדש״
זי,״ מספרת אווה ,״בשעה 11ב לילה
פרצו לדירת אהרון ושני שוטרים,
וגררו אותי בכוח לניידת שהובילה אותי
לביודהחולים לחולי־נפש אברבנאל ביפו.
בימים שלפני הדיון הוציא שופט מחוזי
צו, שאסר על אהרון להיכנס לדירה בבתים
כדי שלא יוכל לאיים עלי. אהרון פנה

אותה מאהבת היתה לבושה בבגדים שלי,
ונשאה בידיה את הילד שלי. ניגשתי אליהם
וביקשתי לקבל את יובל, כמו שנקבע בין
אהרון ועורך־הדין. המאהבת שלו מיהרה
לרוץ לכיוון הבית עם הילד, ואהרון אמר :
,לא תקבלי אותו היום.׳ התחלתי לרוץ
אחרי המאהבת, לקחתי ממנה את הילד,
והתחלתי לברוח.״
כד החלו ימי המחתרת הארוכים של
אווה :״ימים אחדים שוטטתי בין כל מיני
מכרים והחלפתי מקומות מחבוא, עד שהגעתי
לכאן, ואני נמצאת פה כבר למעלה
משבועיים.״
בניגוד לפירסומים שהפיץ אהרון, כאילו
הסכימה אווה לקבל כסף תמורת הילד,
אומרת אווה, תוך שהיא מאמצת את יובל
אל ליבה :״אני לא מוכנה לוותר עליו
כדי שיחיה עם אהרון ועם אותה אשה
זרה.
״הוא אהב לסחוב אותי, בתחילת
נישואינו, לכל מיני מקומות זוהרים
וגדולים. קודם־לכן, בבית, היה מכה אותי,
ואחר־כך הכריח אותי לצאת לבלות איתו.
לא לקח לי הרבה זמן, אם כי יותר מדי
זמן, להבין שהוא בן־אדם ללא שום
כיסוי מוסרי. ידו היתד, בכל, ובכל מקום
שעבד התפאר שהוא יכול להרוס את כולם.״
גם את הידיעות שפורסמו בעיתונות, באי
שלים.
היתד, זו הפעם הראשונה בספורט
הישראלי, שספורטאית ישראליח־לשעבר
משחקת נגד ניבחרת ישראל, שבה הו פיעה
בשעתה.
תיכוניסטיות, צעירות ואמהות מארבע
ארצות -בלגיה, הולנד, אנגליה וישראל
— תשתתפו בטורניר הנשים. הרבה יפה פיות
של ממש לא ניראו בפסטיבל הנ שים,
אך בכל ניבחרת בלטו חתיכה אחת
או שתיים, שעיני הצופים היו נשואות
אליה במיוחד.

מלפת-היופי
צעירה מדי

בכל ניבחרת בלטו
מיספר כדורסלניות
תמירות במייוחד. למעלה: הבלגית אווה
וסילייבסקה (סו) 1.82 מטר נאבקת עם
ההולנדית יופה גרסט, בעלת 183 הס״מ.

אהרון גינסבורג בחברת שתי בנותיו מנישואיו הראשונים, רן ורדה וסיגל, ואימו טובה המחזיקה בידיה את יובל, בנו 0 מנישואיו השניים, שאחריו מחפשים המישטרה והאב. יובל מסתתר עתה עס אמו, אווה,
אל ד״ר הקר, הפסיכולוג הראשי באיזור
תל־אביב, והוא הוציא נגדי צדאישפוז
בבית־חולים לחולי־נפש. לדיון עצמו הגעתי
עם אחות הונגריה, והוצגתי כמאושפזת
בבית־משוגעים׳ כך שלא יכלו לקבל את
עדותי־בשבועה נגד אהרון. בית־המישפט
המחוזי קבע שהאב יוכל לחזור לדירה
״באברבנאל סיממו אותי, וזרקו אותי
לחדר ללא מיטה. שכבתי על הריצפה, ולא
ידעתי מה רוצים ממני בכלל. בבית־מישפט
מחוזי הגענו להסכם שנחיה בנפרד
עד הגירוישין, והוסכם שהילד יהיה אצלי.
אחרי יומיים שוחררתי לאחר שנקבע שאני
לא זקוקה לאישפוז. הצו קבע שאהרון
יקנה לי דירה וישלם לי דמי־קיום, אבל
ההסכם לא קויים על־ידי אהרון. אני שכרתי
דירה עם נורית, ידידה של בועז רבין,
והתחלתי לעבוד כקוסמטיקאית. חיכיתי
שהדיון בבית־המישפט המחוזי יתחדש, ואז
אוכל להביא את כל ההוכחות נגד אהרון.
״בינתיים מנע ממני אהרון לראות את
יובל. ביום חמישי, שבו ברחתי, הגעתי
לדירה בבת־ים אחרי שעורד־הדין גוטסמן
לחץ על אהרון לאפשר לי לקבל את הילד
לכמה שעות. בכל הפעמים הקודמות אסר
עלי אהרון לקחת את הילד, ושמר עלי
ועל יובל בארבע עיניים — שלו ושל
המאהבת שלו, שחיה איתו בדירה. בכך
הפר צו מפורש של בית־המישפט.
״באותו יום חמישי הייתי אמורה לקבל
את יובל. גוטסמן ביקש משני ידידי, רוני
וקובי סיגמן, שאותם הכרתי דרך בועז
ואחותי מרים, שיגיעו גם הם אל הדירה,
כדי להשיגח שאהרון לא יכה אותי, כמו
שעשה בביקורים קודמים שלי אצל יובל
בדירתו.
״באתי, ובשעה ארבע אחרי־הצהריים
דפקתי בדלת ואהרון לא היה. ירדתי ל רחוב,
ואז הגיעו קובי ורוני, ומן העבר
השני — אהרון והמאהבת שלו, שהיו הבד
קים, והמאהבת נשאה את יובל בזרועותיה.

ני ככר לא יכולה להמשיך
לחיות בבלגיה. הפעם, לא אחזור
לשם. לראשי המישלחת הבלגית אמרתי
שאני נשארת, כביכול, בישראל כדי לבלות
חופשת־מולדת.״ זאת גילתה ישראילה
דירקס, מי שהיתר, שחקנית גיבחרת־יש־ראל
בכדורסל, והמירה את מדיה לאלה
של ניגחרת בלגיה לאחר שנישאה ל־כדורסלן
הבלגי ,׳קאמיל דירקם, שכיכב
בישראל משך כשתי עונות.
ישראלה דירקס (לשעבר מלחי) ,נטלה
חלק באליפות הקדם־אירופית בכדורסל,
׳שנערכה בסוף השבוע שעבר באולם־הב־דורסל
של האוניברסיטה העיברית בירו
ירו
ניתן היה לבחור את מלכת־היופי
של הטורניר, אין ספק שהקהל
היה מצביע פה־אחד על הכדורסלנית ה־
.הולנדית פרנסים בראקל בת ה־ ,19 אשר
ישבה — לדאבון לב הצופים — על ספסל
,המחליפות משך רוב זמן הטורניר. הקלס תר
הגאה, העיניים הכחולות, האף הסולד
והגוף החטוב, הפכו את פראנסיס בראקל
הבלונדית האובייקט המבוקש ביותר בק רב
הצלמים.
1פרנסים• ,המיתמרת לגובה של 1.74 מטר,
לומדת פיסירתראפיה .״נראה שאני לא
די טובה כדי להיכלל בחמישייה הרא שונה
של הניבחרת,״ אמרה כמתנצלת.
ראש המישלחת ההולנדית, יאן ברוגרט,
הוסיף :״׳פרנסים היא בת 19 בסך־הכל.
היא די צעירה, וזה גורם לה להתרגש
במישחקים. בינלאומיים. היופי,״ 1הצטחק
ההולנדי ,״לא משחק בספורט.״
מבין הכדורסלניות ההולנדיות הפעילות,
צדה את העין ליאה וואן־רמסט בת ה־, 19
שגובהה 1.78 מטר. אך לא רק בזכות מיב־ .
נד, גופה המרשים סיקרנה ליאה את הצו-
יפים, אלא דווקא ׳תודות למישחק השוטף,
•שזיכה אותה במירב המחמאות. היא שיח קה
בתפקיד של מרכזת, והניעה כהלכה
את חברותיה. היו לה כמה מיבצעים מר־היבי־עין,
שלא היו מביישים גם כדורס־לנים־גברים.
שתי צמותיה משוות לה אופי
ילדותי, אם־כי על המיגרש שמרה ׳כנמרה
מפני כל החטאה של •ניבחרתה.
ניבחרת־הנשים של הולנד היתד, הניב־חרת
הצעירה ביותר, בשהגיל הממוצע בה
21 שנים. בכך יש כדי להסביר את ה עובדה
שכל השחקניות בניבחרת ההולנ דית
הן רווקות.

לו הילד יובל סבל ממחלות כרוניות, מכחישה
אווה לחלוטין. הילד נראה בריא, וקורא
לאמו בשמה :״אווה,״ במקום ״אמא.״ במשך
היום הוא משחק עם חברים שרכש לו,
בסביבת המחבוא. אחרי־הצהריים מטיילת
איתו אווה, והוא נראה מאושר בחברתה.
במקום המחבוא החל יובל, בן השנתיים,
גם לדבר.
אווה אינה מתכוונת, כמובן, להסתתר
ולברוח כל חייה .״אצא ממחבואי כשיודיעו
לי• שהדיון בבית־המישפט המחוזי, על

..איו ״חנן שבן־ אוס
עני לזוגות את
כל השרם?״

החזקת הילד, יתחדש. השאר לא איכפת
לי,״ היא מצהירה .״יש לי מיקצוע, אני
צעירה ויכולה להסתדר. אבל אני רוצה
שיובל יהיה אצלי. אני גם תובעת שה־מישטרה
תטפל בכל התלונות שהגשתי נגד
בעלי. אני רוצה הגנה מישטרתית מפניו.
זה הכל. על השאר אני מוותרת.
״אני לא רוצה את הדירה או את הכספים
שלו, למרות שהוא אדם עישיר,״ אומרת
אווה הנחושה בהחלטתה שלא לוותר לבעלה
הפעם ,״למרות שהוא כל־יכול.״ והיא
שואלת :״איך ייתכן שבן־אדם יתעלל
באשה ויוכל לקנות את כל העולם:
שכנים, מישטרה, כולם — כדי שיאטמו
את האזניים, יעצמו את העיניים וימשיכו
לחיות כאילו כלום לא קרה?״

הישראליות

הבעת־פניה של הישראלית רחל ריינזן, בת ה־ ,25 שחקנית
מכבי תליאביב, מפגינה כיצד גילתה חולשה בלתי־מובנת
ברגעים שבחם איפשר לה המאמן לשחק. משמאל, חענקית אירית ליטני בת ח־ 17 שגובחה
1.84 מטר, שהיא אחת מתגליות הניבחרת הישראלית בכדורסל, וצופים לח עתיד מוצלח.

האנגליות

אם־כי הניבחרת האנגלית היתה חלשה מאד, לא הפריטה
עובדה זו לבנות הקבוצה להשתולל ולעלוז במהלך שלושת
ימי הטורניר. באמצע נראית כוכבת הקבוצה, מאריון מילן, שמיזגה ספורטיביות וחנינניות.

|׳ן 1ן||| ל 1ד | 11| 1,1על הספסל ההולנדי ישבו הכדורסלניות ההולנדיות באיפוק
1 1 / 1 1 1 1 1י 1מוחלט. הניבחרת ההולנדית הפכה במהרה הפופולארית ביותר
מבין שלוש הניבחרות שהגיעו מחדל. במרכז נראית פרנסיס בראקל הבלונדית הנאה.

נם, האם בת ד,־( 26 לרון, בן השנתיים)
לא הפגינה את כושרה מלפני הלידה,
אך גיזרתה היתד, בדיוק כבעבר, ובתוספת
פניה החינניות ועברה הישראלי, התייחסו
אליה הצופים כאל ״אחת משלנו״.
הגיל הממוצע של חברותיה היד 22 ,וחצי.
כשנשאלה ישראלה מדוע יש בניבחריתה
רק שתי כדורסלניות נשואות, השיבה ה ישראלית
המושאלת :״הגברים בבלגיה
לא ממהרים להתחתן. זה לא כמו ביש ראל.
בעלי התחתן איתי לפני כחמש שנים,
כשהיה בן .30 גורם נוסף,״ ציינה ,״הוא
שהבנות בניבחרת הבלגית הן כעת באמצע
הלימודים.״
מאזן הנשואות בניבחרת הישראלית הייה
נאה יותר מכל ׳ניבחדת אחרת בטורניר.
בניבחרת הישראלית מופיעות היום ארבע
כדורסלניות נשואות. אביבה בלס, רונית
גיל, רחל ריימן ואורנה אוסטפלד —
כששלוש הראשונות הן כבר אמהות.

היא בת 16 בילבד, אך מאמנה, משיה דני אל,
מנבא לד, עתיד מזהיר כשחקנית ציר.
התגלית השנייה היא אורית לייטני בת
ה־ , 17 המופיעה באליצור פתח־יתיקווה.
מישחקה הנמרץ מתחת לשיני הסלים עורר
פליאה בקרב הצופים, משום מיבנה־גופה
יהדק והשברירי למראה.
במהלך הטורניר התבדר, שכוחן של
הישראליות לא עמד להן בהמשך. לאחר
ניצחונן על האנגליות ,53:73 הן קיוו לנצח
את הבלגיות. ניצחון ישראלי יהוד, מקנה
לישראליות את זכות ההשתתפות בגמר
גביע־אירופה לנשים. אומנם, מבחינת היופי
והחן היד, לישראליות יתרון־מה על
הבלגיות, אך עד־מהרה התברר שהיופי
לא משחק פה.
באורח בלתי־צפוי, נכנסה לתמונה ה־בלגית־ישראלית
ישראלה דירקס, שתוך
שני סלים בסיום המישחק 67:71 ,לבלגיות,
ניפצה את חלומותיהן של הישראליוב,
בנות־ארצד, לשעבר.

כניבחרת האנגלית ׳ניתן יהיה לחזות
בצעירה מאריון מילן בית ה־ ,19 שדמתה
לליאה וואן־רמסט ההולנדית. מאריון הי
ציגה מישחק משובה במהלך יכל המישח־קים,
והצטיינה בקליעות־מרחק. שילוב
הספורטיביות והחינניות שבלט בנערה
האנגלית, מאריון מילן, קנה לה אוהדים
בקרב הצופים, שחיפשו כדורסליניות חיי
נניות ׳וספורטיכיות גם־יחד.

הענקיות
של ישראל
ך י< גיל הממוצע של הכדורסלניות
1 1אנגליות היה ,24 ובהן אך אשד ,׳נשואה
אחת.
אך ישראלה מלחי־דירקם — מן הניב־חרת
הבלגית — האפילה על כולו, ודחקה
לקרן־זווית את חברותיה לניבחרת. אומ
מיזוג
חסר־תקדים של דורות קיים
היום בניבחרת־הנשים של ישראל .׳הוותי קה
ביותר היא אביבה בלם בת ד,־ 29ממכבי
תל־אביב, המיתמרת לגובה של 1.79
מטר, שהיא אם לתינוק בן עשרה חודשים.
היא שמנה אומנם, כתוצאה מן הלידה, אך

׳שואלה

ישראלה דירקס מי שחקנית שהיתה
ניבחרת ישראל, נשואה לכדורגלן הבלגי
קאמיל דירקס. מימין: הישראלית הענקית
אורית ליטני 15 דרוכה לקטיפת.הכדור.
גילתה יכולת טובה מתחת לשני הסלים.
אביבה הייתה הכדורסלנית הוותיקה ביו תר
שהשתתפה בטורניר.
שיא אחר שבו החזיקה הניבחרת היש ראלית
חיה גובהה של ה״ענקית״ היש ראלית,
פנינה דמיביינסקי טהפועל תל־אביב,
המיתמרת לגובה ק\ל 1.92 מטר.
פנינה בת ה־ 26 היא רווקה, ועובדת כמחנכת
בבית־הספר החקלאי בחדרה.
אס נוספת הראויה לציון היא רונית
גיל־שרף ממכבי תל־אביב, שרק לפני
שלושה חודשים ילדה את בנה, לירון
תקופת ההריון כלל לא השפיעה עליה,
כנראה ,׳והיא נשארה גמישה, חתולית ו מהירה
כמקודם.
את שתי התגליות של ניבחרת־הנ־שים
הישראלית היוו שתי צעירות-
ענקיות. האחת היא ענת דרייגור (1.85
מטר)• ,המככבת באליצור תל־אביב. ענת

ישראלה דירקס מת־ך

כתנת להסתער על וי הכדור החוזר. במישחק נגד הישראליות
כבשה הישראלית לשעבר את סלי־הניצחון.

טו_וו ע כדורגל חלומות בעגול
טעמו של הניצחון הוא משכר. ולפעמים
גם משקר.
כאשר הצליחה ניבחדת הכדורגל היש ראלית
לגבור בסיאול, בירת קוריאה־הדרו-
מית על נבחרותיהם של יפאן וקוריאה,
במיסגרת המישחקים הקדם־אולימפיים,
נדמה היה שחל מיפנה בהיסטוריה רצופת־האכזבות
של הכדורגל הישראלי.
הניצחונות היו משכנעים. הם לא היו
פרי מזל עיוור, שערים מיקריים או העדפה
בשיפוט. להבקיע בסיאול שלוש פעמים
רצופות את שערה של ניבחרת יפאן, ועוד
שלוש פעמים את שערה של ניבחרת דרום־
קוריאה בביתה, אין זה דבר של מה בכך.
היה זה הישג ראוי להערכה שרק לעיתים
רחוקות זוכה בו ניבחרת כדורגל
ישראלית כלשהיא.
שני ניצחונות אלה והדיווחים הנלהבים
של הכתבים הישראליים אשר ליוו את
הניבחרת על הדרך בה הושגו הניצחונות,
גרמו להתלהבות לא מעטה לקהל אוהדי
הספורט בארץ. שכן, לפני יציאתה לקו ריאה,
לא תלה איש תיקווה מופרזות
ביכולתה של הניבחרת.
במישחקי-המיבחן שלה היא התגלתה
כניבחרת אפורה, שאינה מבוססת, כבעבר,
על כוכבים בודדים מסוגם של רפי לוי,
שייע גלזר, שפיגל או שפיגלר, אלא על
עבודודצוות יעילה והדדית. יותר מזה. אי
יכולתה של הניבחרת להתעלות, לפני צא תה
לסיאול, עוררה נגדה ביקורת קשה.
מבקריו של מאמן הניבחרת אברהם
שוויצר, והם לא היו מעטים, שמחו לאיד
בעיקבות כל תקלה או חולשה שהתגלו
בניבחרת.
שני הניצחונות בסיאול טרפו את כל
הקלפים. הם השתיקו את מבקריו. של
שוויצר ואת תובעי התפטרותו, עוד לפני
תום חוזהו ב־ .1978 הם גרמו להערכה
מחודשת של הניבחרת מצד כל המבקרים
^למרוד^המ£ורת^אמר 2

אלה ,״זכתה הניבחרת בניצחונות כל כך
משכנעים — ייתכן שאנחנו הם הטועים.״
רבים משחקני הכדורגל בארץ כבר החלו
לטפח אשליות ולחלום חלומות באספמיה,
כשבסתר ליבם מקננת תיקווה כמוסה, ש טרם
העזו להביעה בפומבי, כאילו הנה
נולד הסיכוי לעלייתה של ישראל על מפת
מעצמות הכדורגל.
עד שהחלו השבוע, ברמת־גן, מישחקי
הגומלין במיסגרת הטורניר הקדנדאולימ־פי,
שעמדו לחרוץ איזו משלוש הניב־חרות
תיזכה בכרטיס הכניסה לאולימפיאדת
מונטריאול.
אותה הגכרת. גם במישחק שנערך
השבוע ברמת־גן נגד ניבחרת יפאן -ניצ חה
ניבחרת הכדורגל הישראלית. התוצאה
היתד, משכנעת גם. ארבעת השערים ש הבקיעו
משה שוויצר, גדעון, דמתי ויצחק
שום, מול השער הבודד שהבקיעו היפא נים,
הצביעו לכאורה על עליונות מוח לטת.
הם גם היקנו לישראל סופית את
כרטיס הכניסה לטורניר הכדורגל של

אולימפיאדת מונטריאול. אלא שהמישחק
עצמו היה בו כדי לנפץ את כל האשליות.
התיקווה שכאילו בדרך נס, מבלי ש איש
הבחין בכך, התגבשה בישראל ניב-
חרת כדורגל מעולה, שיש לה סיכוי
להתמודדות מכובדת בזירת הכדורגל ה בינלאומי,
לא היה לה על מה לסמוך.
35 אלף הצופים שחזו במישחקה של
הניבחרת הישראלית באיצטדיון רמת־גן,
ראו מול עיניהם ניבחרת יריבה סימפא-
טית, שלא נפלה ברמת מישחקה מהניב־חרת
הישראלית, אם לא עלתה עליה. הק בוצה
היפאנית תקפה ברוב שלבי המיש־חק
את השער הישראלי, יזמה את מר בית
האירועים במיגרש. אילו היתר, התו צאה
בסיום המישחק 4:1לטובת היפאנים
ולא לטובת ישראל, לא היה איש תמה.
מול היפאנים, שבהחלט אינם מהווים
מעצמת כדורגל, שיחקו הכדורגלנים היש ראלים׳
להוציא את 20 הדקות הראשונות
של המישחק, מישחק נירפה, חסר ברק
ותיכנון. לפחות שלושה מהשערים שהב־

קיעו חחי מיקריים בהחלט. המסקנה ך-,
עתידה שהתבקשה: זו אותה חניבחרת
אפילו בלי שינוי האדרת. רק בשינוי התוצאות.
לקברניטי
הניבחרת ולעסקני ההתאח דות
לכדורגל היו תירוצים והסברים לרוב
באשר לרמת מישחקה של הניבחרת היש ראלית.
הם הסבירו זאת בעייפות מהמסע
לקוריאה, בהתרגשות ערב המישחק ה גורלי,
באדישות ובזילזול נוכח היתרון
שהושג כבר בשלב המוקדם. אבל קשה
להאמין שאפילו צירוף של גורמים אלה
יחד עלול לשגות את תמונת הניבחרת
בצורה כה קיצונית.
יותר ויותר מתגבשת ההכרה כי ניצ חונה
של ישראל על יפאן ודרום־קוריאה
נובע מחולשתן של אלה יותר מאשר מ שיפור
פתאומי ומפתיע ברמת־הכדורגל
הישראלי. ישראל השיגה אומנם את הכר טיס
למונטריאול, אלא שכרטיס זה עלול
להיות כרטיס למסע של כישלונות שיג רום
רק מפח־נפש לאוהדי הכדורגל היש ראלי.
אין
מה לחפש. טורניר הכדורגל ה אולימפי
אינו מהמאורעות המסעירים. אין
להשוותו כלל למישחקי אליפות העולם.
אפילו במיסגרת המישחקים האולימפיים
עצמם תופסים מישחקי הכדורגל חשיבות
שולית בילבד.
הניבחרות הנוטלות חלק במישחקים אלה,
להוציא את הניבחרות המזרח־אירופאיות,
הן ניבחרות של חובבים. ,שרובן אינן
משקפות את רמת הכדורגל האמיתית ב מדינותיהן.
אבל אפילו מול קבוצות אלה
אין לניבחרת ישראל, ברמתה כפי שהס־גלתה
השבוע, מה לחפש.
נכון שעצם ההשתתפות במישחקים ה אולימפיים
היא כבוד בפני עצמו. נכון גם
שסיסמת האולימפיאדה לפיה ההשתתפות
במישחקים בילבד היא החשובה ולא הני צחון
בהם, חלים גם על ניבחרת הכדורגל
הישראלית. חשוב, מבחינה מדינית ולאומית,
שישראל תיוצג ככל היותר באירוע
הספורט העולמי הראשון במעלה.
אבל כל מי שתלה תיקוות כי השתתפות
מעין זו תביא הישגים משמעותיים
לספורט הישראלי וכי נוצר מיפנה ברמת
הניבחרת הלאומית בכדורגל — עשוי עוד
להתאכזב מרה.
היי ופשה במוני הצת
הסיגריה האמריקנית החדשה
בסס המופלא, באורך ענ ק של

ה עו ל ס

או נא סיס

שמו של איל־הספ־נות
היווני הונצח ב־מיסעדה
סינית נוספת שנפתחה בתל־אביב.

סין ולברך את בעלי־הבית לרגל הפתיחה.
היו שם נציגים נאמנים של יחידת הצנח נים
המהוללת 101 שאחד מהם, ראובן פטל,

המישפחה החותמת

הצנחנים המובחרות של צה״ל נטלו חלק בחינגה. ביניהם: יצחק
יך ייז תחירה היה שם קפה ורה, ישבו כל
*1הגברות והאדונים היו יושבים לשתות
קפה בשבת אחרי־הצהריים, להראות את
הכלבים ולרכל. אחר־כך מכרו את ורה
לקבוצת היהודים יוצאי צפון־אפריקה, ש הפכה
את הקפה האריסטוקרטי מיסעדה
צרפתית מעולה בשם וזוביו. אחר־כך קם
מי שקם ושרף את חוביו, והמקום נשאר
בשיממונו.
עד שבא ג׳קי רונן, ובמוצאי יום הראשון
גאל אותו מבדידותו. תוך שבועיים ימים
הפך ג׳קי את המקום מיסעדה סינית על פי
מיטב המסורת: עם טבחים סיניים, מלצ רים
סיניים, מאכלים סיניים, תיפאורה סי נית,
אבל שם אמריקאי־יווני, ג׳קי אונאסיס.
ואם זה לא ימצא חן בעיניה, אומר ג׳קי,
זו כבר הבעייה שלה. את תופעת ה־צ׳יינה־מאגיה
זה הולם להפליא.
ג׳קי לא הרחיק לכת כדי לפתוח את ג׳קי
אונאסיס הוא פשוט דפק על הדלת הסמו כה
למיסעדה המפורסמת ־שלו, שבשדרות
חן. לא, הוא לא חיסל את ג׳קי הישן ו הטוב.
הוא השאיר אותו כמות-שהוא, עם
אותם מאכלים ואותה מלצרית סימפטית,
עירית, אלא שלשם שינוי החליט לאפשר
ללקוחותיו הקבועים להמיר את העגל־בתנור,
גספר־ריבס, כרצון חינם.
וכך נאספו בליל־הפתיחה כל השובעים
והסובאים השייכים למישפחת ג׳קי הגדו לה
ובאו לשתות שמפניה, לזלול ממאכלי

היורשת

המשמש יושב־ראש הוועד הציבורי להגנת
שמעון (״כושי״) רימון, הוא שותפו של
ג׳קי באונאסיס.

ועם אותם נציגים ניסנו גם אלי גיל ו קובי
יציב, שבאו במייוחד מירושלים ו בתור
ירושלמים הם עשו מחווה גדול מאד
למען פטל. כי לדעתו של קובי :״לחיות
בתל־אביב זו חלוציות, ולבקר בה זה סבל.״
והיה ג׳יבלי הקטן, שהחתים את האח״מים
בספר מיוחד. והיתד. מיכל בנין, בתם של
אל״מ (מיל ).עמום ואשתו ציפי, שבאה בחברת
האבא שלה והוכיחה למעלה מכל
ספק, כי לגברברי תל-אביב הסבלניים מצ פה
הפתעה נעימה. הקטנה הזאת הולכת בהחלט
ובכבוד בעיקבות האמא היפהפייה
שלה.
גם ׳אילנה שרון, אשתו של האדריכל
אלדר, לא נעדרה, למרות שבאה עם חום
גבוה ושפעת מתקדמת. והיו שם גם פרדרי־קה
סגל עם דב שלה, והעיתונאים אורי דן
ויואל מרכוס בלוויית נשותיהם היפות. שלא
לדבר על דידי מנוסי, שהוא. חוגג ידוע
־שאינו מחמיץ אף מאורע שמזון בצידו.
המאדטרים זכו לאכול אוכל סיני. ה־פחות־מאושרים
עמדו בחוץ, שתו שמפ ניה
וחיכו בסבלנות שמישהו יפנה עבורם
שולחן.
כך נוספה למפת המיסעדות הסיניות
חובקות הארץ עוד אחת. ולא נותר אלא
לקוות, שבעיקבות האוכל הסיני לא יבואו
הסינים.

ג׳יבלי (שני מימין) ודני זיידל (שני משמאל) שבאו לחגוג עס
חברם ראובן פטל (משמאל) שהוא אחד מבעלי ג׳קי אונאסיס.
השלושה החתימו את האורחים, כמו הזמר אילקח רווח (מימין).

אלוף־מישנה (מייל ).עמום בנין, הביא למאורע בהופעת־בכורה את
בתו היפה, מיכל, שהתגלתה כיורשת שאינה מביישת לאמה, ציפי
בנין, המוכרת כאחת מיפהפיות העיר. בתמונה העליונה: הטבח הסיני זוכה בתשואות.
המזכיר בראון, בא

מזכירו של שר־הב׳
טחון, תת־אלוף אריה
לזלילה הגדולה עם אשתו

מ דיי ר ח סר ת־ הר חוב העניק לחניכיו את נישמתו ־
ונאלץ ל של על כך בהרס מישפחתו וניפוץ אשליותיו
^ עד העיקרי והמרכזי במישפט זה
1 1הוא כחור בשם גירעון זבולוני.
שעבד בלוד כמדריך ומרכז חמרוורדחוב
מטעם מישרד־החינוך. הוא ריכז קבוצה
של נערים בשכונת בנית בלוד, ועד
למיקרה הנדון כאן הספיק לעבוד שם
כתישעה חודשים. תפקידו של מדריך
כזה הוא לרכז סביבו חבורה של צעירים
עבריינים או מועמדים־לעבריינות, ולנסות
לשקמם. הייחוד של תפקיד מסוג זה הוא
בכד שהמדריך חייב לקשור קשרים אישיים
עם הנערים, לרכוש את אמונם, להיות
להם לחבר וליועץ, ועליו להיזהר שלא
להופיע בפניהם כנציג של המימסד.
מסתבר כי גידעון היה מדריד מיוחד
במינו, מן המעטים הללו העוסקים במלאכה
לא כעיסוק המפרנס את בעליו, אלא כחזון
הממלא את כל נפשם. מסירותו של גידעון
לא ידעה גבול. בהעדר מועדון. ומקום-
מיפגש לקבוצה, העמיד את הצריף •שבו
התגורר עם מישפחתו, לרשות הנערים.
למרות שגידעון שהה במקום דק מיסטר
חודשים, ראה שכר בעמלו. הוא קשר קש רים
טובים לא רק עם הנערים, אלא גם
עם בני-השכונה המבוגרים, ונער כמו
א *,.למשל, שהיה בטיפולו של מדריך
אחר, ביקש לעבור לקבוצה של גירעון
אם־כי לא עודדו אותו לכך.

ך* ראשית אוקטובר 1975 השתחרר
הנאשם, יוסף שמעון, מן הכלא, לאחר
שריצה עונש מאסר, וחזר לביתו שבאותה
שכונה מן העדויות שבפני התרשמתי, כי
תוך זמן קצר נוצר מתח בינו לבין
גידעון. הוא פנה לגידעון וביקש עזרה.
מבחינת גילו — הוא היה אז בן — 20
לא השתייך לקבוצת הנערים שהיו בטי פולו
של גידעוו, אולם זה הסכים לעזור
לו. גידעון בתמימותו, ביקש מן הנא שם
להיפגש עם הנערים בקבוצה, ו לתאר
את החיים בבית־הסוהר — כדי
להרתיעם.
התרשמתי, כי פעולתו של גידעון בין
הנערים היתר. לצנינים בעיני הנאשם.
לאור מה שקרה לאחר-מכן, אני משוכנעת
כי לנאשם היו תוכניות אחרות כיצד
להשפיע על הנערים העבריינים בשכונה,
ולאוזני גידעון החלו להגיע איומים באמצעות
אחרים, שיניח לנערים.
נובמבר 1975 היה חודש חשוב בחייו
של גידעון. בראשית החודש כרעה אשתו
ללדת את ילדם השני, ובאותו חודש
עמדו סוף־סוף לעזוב את הצריף שבו
התגוררו ולעבור להתגורר בדירתם החדשה.
את הצריף החליט גידעון להוריש
לחבורת הנערים, למיפגשיה, אם כי נראה
שהדבר לא יצא לפועל ! כי למעשה נהרה
החבורה אחריו, והמיפגשים נמשכו.
יום אחרי שאשתו ילדה, נסע גידעון
לבקרה בבית-החולים וכשחזר בשעות ה ערב
ראה התקהלות ליד ביתו. הקהל
הנרגש — צעירים ומבוגרים — סיפר
לו, כי הצריף נפרץ, ונגנבה המערכת
הסטריאופונית שלו. גידעון תיאר את
* הנער קטין, ושמו אסור בפירסוס.

פ ו ! ו ו 1ה
ז יויייוי״ ו * 1י י

ס ד גוגי ח

העד המרכזי כמישפטו של
יום!? שמעון כן ה 21-מלוד.
שנאשם כנשיאת נשק ללא
רישיון וכאיומים, היה המדריך
ומרכז חכורות־הרחוכ גירעון
זכולוני. מי שחיה גם מטרת
איומיו של הנאשם. כפסק-הדין
המנומק שלה ערכה השופטת
הדסה כן־עיתו, שכפניה נערך
המישפט, אנטומיה מאלפת של
ריקמת־היחסים העדינה והפכו־כה
ששררה כין המדריך. אשר
העניק לחניכיו את זמנו וליכו
ללא הגכלה, לכין החניכים עצמם.
היא סקרה את השתלשלות
האירועים שהובילה לכך שהמדריך
הפך מאיש-אמונם של
הנערים, לעד־תכיעה כמישפטו
של אחד מהם. על הנאשם הגנה
עורכת-הדין נירה לידסקי. פסק־הדין
של השופטת מובא כאן
כלשונו, תוך השמטות וקיצו רים
אחדים.
הדבר בביודהמישפט בצורה מרגשת.
העובדה שפרצו לביתו של המדריך הש פיעה
נם על בני השכונה, ובעיקר על
הנערים שבחבורה. גידעון התלונן אומ נם
במישטרה, ואפילו הזכיר חשד כלפי
הנאשם, שהרי הדבר היה אחרי שהגיעו
לאוזניו איומים מצד הנאשם, וזה ביקר
בביתו והתעניין בתכולתו — אבל לא
היו לו כל ראיות.
הוא והיועץ, דורון אלחנני, החליטו
אפילו, בי יהיה זה מיבצע חינוכי אם

שופטת כן־עיתו
ישתפו בעניין את הנערים. הם לא ידעו,
כי הם עולים על דרך מסוכנת, ואחר־כך
התברר להם בסופו של דבר, ומר אלחנני
מודה היום, כי היתה זו שגיאה.

הו א גער בן . 14 הוא העיד

נמישפט, ולא רק שנשמע מבוגר
מגילו, אלא שנוסח דיבורו הוא כשל
ותיק בעיסקי הפשע. יום אחד היה במעצר
בחשד של עבירות אחרות, ועימו היה
חבר שלו. התגלגלו הדברים, עד שא. גילה
שהוא היה מעורב בגניבת המערכת ביוז מתו
ובהדרכתו של הנאשם. הדברים הגיעו
לאוזני גידעון, והוא ביקר את א. ושמע
ממנו הפרטים.
בעיקבות ההחלטה להפוך את הפרשה
למיבצע חינוכי, וייתכן שגם מתוך תיקווה
להשיג החזרת המערכת עצמה, לא נמסרה
תלונה למישטרה, ובמקום זה נערך בביתו
החדש של גידעון מעין. מישפט־חבדים,
שבו השתתפו הנערים וגם הנאשם היה
נוכח. לבקשת גידעון סיפר א. בפומבי
את פרשת הפריצה, ונעשה אף ניסיון
לצאת ולהביא את המערכת, אך היא
לא נמצאה. אין זה חשוב מי היה הכוונה הראשון שהזכיר כלי —
לכלי־נשק — אבל ברור לגמרי, כי היה
מדובר שהנאשם הולד ומאיים לחזור עם
אקדח.
לא עבר זמן רב והנאשם חזר למקום
במונית. הם עמדו במקום חשוך, וכשה-
מונית נעצרה היא הידרדרה מעט וחוס תרה
על-ידי גיבעה. הם לא ראו את הנאשם
ברידתו, וחששו שיקיף את הבית מאחור.
גידעון צעק לאשתו שתתפוס מחסה, והיא
צעקה ״הצילו!״ למעשה הופיע הנאשם
בחזית דווקא, כשהוא נושא בידו אקדח.

כמה מבני הקבוצה התקרבו אליו ואחר־כך
התקרב גם גידעון, ושיכנעו אותו ב מילים
שימסור לידם את האקדח.
כבר בלילה החליט גירעון שהעניין חמור
דיו כדי שידווח עליו למישטרה. הוא-
עצמו טילפן ליועץ דורון אלחנני, ו הלה
הופיע ומכאן ואילך טיפלו שני־הם
יחד בעניין. גידעון פחד אפילו ללכת
לביתו, ושלח את דורון להביא את האקדח.
הם התקשרו עם קצין־מישטרה, נפגשו
עימו וגידעון היה נתון בדילמה קשה.
הוסכם שימציאו סיפור כאילו נתפס ה אקדח
אצל גידעון, ושגידעון ייעצר ל הגנתו
כחשוד ולא במתלונן. התברר שה־אקדח,
מסוג ברטה, נגנב בד!תפרצות
שאירעה ב־ 4.11.75 בביתה של מישפחת
קלי בגדרה, יחד עם חפצי-ערך אחרים.

ך• תגיעה העמידה את הנאשם לדין
1 1באשמת -שתי הפריצות — לבית קלי
ולצריף של גידעון, באשמת נשיאת נישק
ללא רשיון ובאשמת איומים על גירעון.
עדים אחרים, כמו פקד טייאר ודורון
אלחנני, השלימו את התמונה ותמכו בגיר־סתו
של גידעון לגבי האירועים שהיו
שותפים להם, אולם הם לא יכלו להעיד
עדות ישירה נגד הנאשם, המכחיש עד
היום כל מעורבות בכל העבירות המיו חסות
לו. כאן המקום לדבר על שאר
העדים שהיו עדי־ראייה — ח ,.נ. וע. שני
הראשונים הם, כאמור, נערים צעירים
מן החבורה, ושניהם הוכרזו כעדים עויי־נים
לאחר שחזרו בהם מן העדות שמסרו
במישטרה. קשה לתאר במילים את ה אווירה
ששררה באולם בית־המיש־פט
בעת עדותם של הנערים הללו.
האולם היה מלא בני השכונה, ומבטים
נזעמים נזרקו לעברם כל הזמן. אין לי ספק
כי שיקרו במצח נחושה על דוכן־העדים.
ציוויתי לעצור את -שניהם, ויש להניח
שיועמדו לדין בגין עדותם זו. אולם לצורך
ענייננו די אם אומר, כי התנהגותם
הוכתבה על-ידי אימה גדולה. לצערי, אינני
יכולה לומר שאין יסוד לפחד הזה.
כל מה שאמרתי לעיל הודגם באופן
דרמאטי בעת שעלה הנער א. על דוכן-
העדים. בשלב מסויים ולאחר שהוכרז כעד-
עויין, יצא בית־המישפט להפסקה, שלאח ריה
חזר א. לדוכן־העדים, והודיע, כי
הוא חוזר בו מכל מה שאמר, וכי הפעם
הוא מבקש לספר את כל האמת.
סיפורו תואם את זה של גידעון, ומוסיף
פרטים שרק הוא יכול היה להעיד
עליהם. מסתבר, כי הנאשם הכריח אותו,
אלא שהוא המתין בחוץ והנאשם הוא
שפרץ דרד החלון והוציא את המערכת.
בהיותו יושב עם חברו במכונית הגנובה,
במרכז העיר, איים עליו הנאשם באקדח,
והוא זיהה את הברטה של מישפחת קלי.
אין לי כל ספק שהסיפור שסיפר א.
בסוסו של דבר הוא אמת לאמיתה. כל
מילה שאמר כאילו נתלשה מגרונו, ונראה
היה שהוא עושה מאמץ שלא להישבר.

ך* תוצאה מכל מה שקרה נהרס הקשר
^ של גידעון עם החבורה או, כפי שהוא
הגדיר זאת, הוא ״נשרף״ .כל העבודה
שהשקיע ירדה לטימיון. הנערים שהעידו
נגד הנאשם עזבו את העיר, וגידעון עצ מו
ממש התמוטט ונכנס למצב של חרדה.
לא הזכרתי עד עתה את גירסתו של
הנאשם, ואינני מתכוונת לפרטה. כאמור
מכחיש הנאשם כל האשמות המיוחסות
לו, מעמיד פנים שהעלילו עליו עלילת-
שווא. ,שאינו מכיר כלל את א ,.מעולם
לא החזיק באקדח ולא איים. הכל ערימה
של שקרים, ואינני מאמינה לאף מילה.
א-שר לאישומים השונים, הסכימה התו בעת
שאין אפשרות להרשיע את הנאשם
בפריצה לצריף של גידעון וגניבת המערכת
הסטריאופונית, מפני שאין סיוע לעדותו
של א. שהוא שותף לעבירה. אין,
איפוא, מנוס מזיכויו של הנאשם מעבירה
זו. אשר לפריצה לבית קלי, גט מזה
החלטתי לזכות את הנאשם.
אולם שתי האשמות האחרות הוכחו
ללא-ספק — הכוונה לנשיאת האקדח
ללא רשות חוקית, וכן האיומים של גידעון
ועל א ,.ואני מרשיעה, איפוא את הנאשם
בשתי העבירות הללו. אני מזכה אותו
.מכל שאר העבירות שיוחסו לו.

המתנה
המפתה

הבושם

הסבון והדיאוחרנט
בניחוח העדין והמפתה

ב^וסורשבס?

ברשותנו 5 0 0ק״מ של טדטים ־ 10מ׳־מ
מבחר סרטי פעולה ודראמה
מבחר סרטי וולט דיסני, סרטונים לילדים ועוד
תרגום עברי בגוף הסרטים
השאלתמ כונו תהק רנ ה • מ ש לו ח לכל ק צווי הארק

נא בקשו רשימתנו

ה עו ל ם וזזה 2015

י ט ״ ח ת־א. רח׳ אלנבי . 108ת.ד• י מ 2טל• 0117*4 . 0154* 5
״•״ חיפה, ר .רייך רח׳ אחדהעם .15 טל• 005407

חברת אוריינט היפנית היא אחת מיצרניות
השעונים הגדולות כעולם. כשנה האחרונה נמכרו
למעלה משלושה מליון שעוני אוריינט. שעוני
אוריינט ידועים בדיוקם המפליא. עיצובם המודרני,
והמחיר הנוח שאינו בא על חשבון האיכות.

שעון אלקטרו!׳ דיגיטלי.
שיא הד י יק והשכל ול .
עיצוב מרחיב. מראה שעה,
רקוח, שניות. תאר יך ,
עמיד בפד סיס וחלודה.

שעון א וט ומטי לא ישה
האלגוטית 21 .אבדם. עיצוב
סוררד. תאריכון ולוח
שעות בצבעים מרהיבים.
עמיר בפד מים וחלודה.

שעוני אוריינט מוצעים לכ ם במאות דגמים.
לכל טעם ולכל כיס. כולל השעון האלקטרוני
הדיגיטלי אוריינט קווארץ.
* אחריות לשנה על כ ל שעון *.שרות תיקונים
״אוריינט אקספרס״ -שרות יעיל ומהיר.

שעון א וט ומטי לגבר
הספ ורט יבי 21 .אבדם.
עיצוב נועז. מראה יום
ותאריך, עמיר בפני סיס
וחלודה.

שעון א וט ומט י לבחורה
הספורטיבית 21 .אבדם,
ת כש יט מרה יב. לוח
השעות בצבעים משתנים,
עמיד בפד מים וחלודה.

השעון לגבר ה אל נ וטי.
27 אבנים. עיצוב מרהיב.
זכוביח קריסטל. מראה יום
ותאריך. עמיד בפד מים
וחלודה.

תל־אביב: קאש׳ ׳חוקאל. כיכר ריזוגוף * 282807 . 1קאש׳ יעקב. דיזונוף * 221908 . 179 קאש׳ משה, אלנבי * 825923 ,90 קאש׳ ,אלגבי * 59138,80 קאש׳ ,אלנב׳
* 814881 , 144 טל יעקב. האציל .258017 .28 ירוונולים: ארנטל אליהו. המלך דורג׳ .225883 ,8חיפה: רכטמן יוסף, העצמאות * 885048 ,37 רוזנברג צבי, השופטים .29
קריח סוצקין 7018141 .פחח חקוה: רואו׳ יוסף, חובבי ציון .910785 . 13 נתניה :׳והל. כיכר העצמאות. רננות חנויות ננוק־ם: חליאביב, ירושלים, חיפה.

פרסום ־פלד׳

להשיג אצל היבואנים. ב 1י 1 0 1 0 1 1ן £ 1 0 1רח׳ ריבל 24ת״א, טל 33241 .ובחנויות המובחרות.

במד
11 ער
ין הומור לפורנוגרפיה

בדיחוז האחד־באפריל
ש? שלושה תלמידי
בית־ספר ״ב 7י ך /
גרמה?סילוקם מביודהספר
מהתלת האחד־באפריל של יואב פלט-
ניק, ארנון ואמי ומשה נוביץ, תלמידי
כיתה י״ב־ 2בבית־הספר התיכון על שם
בליך ברמת־גן, נתקבלה על־ידי מורי
בית־הספר ברצינות רבה מדי. השלושה
הוציאו לאור עיתון מחתרתי בשם מגע
ודעת. שהופץ באחד-באפריל בבית־סיפרם.
העיתון הוחרם על־ידי הנהלת בית־הספר,
שכינתה אותו ״עיתון פורנוגראפי״ ,ושלו שת
התלמידים בני ה־ 17 סולקו, עוד באותו
יום, מבית־הספר.
ראיון עם ״ביכו ״.מהו שהרגיז כל-
כך את המורים ואת המנהל, ושגרם
לסילוקם המיידי של השלושה? המאמרים
בעיתון חתומים בשמות בדויים. מרבית
הרשימות חתומות בכינוי ארבי דמיקולו
המסביר, כבר בעמוד הראשון, בדבר המערכת
:״מגע ודעת פירושו, שאם תבואו
במגע עם העיתון אולי תהיה לכם קצת
דעת.״
מגע ודעת, שמחירו הנומינאלי שתי
לירות אבל ערכו עולה בהתמדה, מכיל
בדיחות, סאטירות, הלקאה של ביודהספר
ומועצודד,תלמידים וקאריקאטורות. במרכז
העיתון ראיון אמיתי עם ״ביכו״ — הוא

וההנהלה אכן נפלה בפח שטמנו לה
העיתונאים הצעירים. כאשר שמע המנהל,
אריה קולבר, על עיתון־התלמידים החדש
המופץ בימיסדרונות בית-׳סיסרו, מיהר ל צאת
את חדרו, סמוק ונרגז, פנה אל המ פיץ,
משה נוביץ, שהכריז במיסדרונות
על ״עיתון הפרובוקציות של בית־ספר
בליך,״ חטף מידו את הגיליונות •שטרם
נמכרו, ופנה להסתגר בחדרו.
התלמידים עצמם לא התרגשו במיוחד
מן המאמרים ה״פורנוגראפיים,״ כהגדרת
המנהל. המורים, לעומת זאת, נרעשו. נוסף
לרישומים, שהעלו סומק על פניהם (ו״לא
הזיזו לתלמידים,״ כעדותה של תלמידת
השישית) ,נפגעו עמוקות ממישפט שפגע,
לטענתם, בזכר הנופלים :״על קיר הנופ לים
של בית־הספר כתוב באותיות־זהב:
,מנשרים קלו מאריות גברו.׳ ויש להוסיף:
,אבל זה לא עזר להם׳.״
מי הזדעזע ולמהז בלחץ המורים,
הוחלט לברר מי הם הכותבים .״לא הסתרנו
יותר מדי את עובדת היותנו היוזמים
והכותבים,״ מספר יואב פלטניק ארוך-
השיער .״המנהל הזמין אותנו לחדרו, והו דיע
לנו ־שאנחנו יכולים ללכת הביתהד׳
ליואב ולחבריו היתד, זו הוכחה לכך שאין
חופש־ביטוי בבית־סיפרם.
יואב, ארנון ומשה נתפסו גם הם לפאניקה,
למרות שחזו את הכל מראש על
דפי העיתון .״אנחנו לא רוצים לדבר, כי
אחרת נסתבך עוד יותר,״ אמר משה מבעד
לדלת־ביתו הנעולה. ההורים, מצידם, לחצו
אף הם על הנערים שלא ידברו.
,מנהל מחלקת־החינוך בעיריית דמת-גן,
פינחס זומר החליט, לאחר שהופעל עליו
לחץ מצד ההורים, כי ״אחרי חופשודהפסח
תתכנס המועצה הפדגוגית של בית־הספר
לדיון מיוחד בפרשה, והיא שתחליט אם
ההשעייה תבוצע או לא.״

זוהרה אלפסיה כביתה
ארמון מצועצע —

דרכי־אדם
המלכה מעתיקות ג׳

היא מזגה תה למלד
מרוקן, ובזכותה בא
לבית־הכגסת ביום־הכיפורים

תלמיד־ עורך פלטניק
אין זזופש־ביטוי
יורם ביכונסקי — המספר על תקופת
שהותו בכלא, בעת מעצרו בפרשת רצח

רחל הל ר.
מה שהרגיז במיוחד את המורים, והביא
לידי לחצם על המנהל להחרים את העיתון,
היו כמה איורים המתארים, בצורה קא-
ריקאטוריסטית, תנוחות־מישגל שונות.
בבוקר האחד־באפריל השנה התייצב
משה נוביץ, האחראי להפצת מגע ודעת,
במיסדרונות בית־הספר, והכריז על העי תון
.״מטרתו של העיתון לא היתה להפר
את ׳סידרי בית־הספר, או לעשות משהו
אנטי-מימסדי,״ מסביר העורך הצעיר .״העיתון
נועד לשמש בימה ודוגמה לחופש־הביטוי
הקיים, או לא קיים, במוסדות־החי־נוך
בארץ.״
זה לא עזר להם .״ברור שההנהלה
תגיב באחת משלוש האפשרויות הבאות:
תברר מי הם חברי המערכת, תענישם
ותעיפם מבית־הספר: תזמין את חברי-
המערכת לבירור, תזהירם (עם או בלי
הורים) ,ותסגור עניין בשקט! לא תגיב
כלל.״ כך כתב אדני דמיקולו בפתח העיתון,
והוא הוסיף ופירש את כוונת המוצי-
אים־לאור :״במיקרה הראשון, אות לכך
שאין חופש־ביטוי; במיקרה השני, אות
שיש חופש־ביטוי! המיקרה השלישי יגלהאת אוזלת-ידה של ההנהלה.״
העולם הזה 2015

כאשר היתד, זוהרה כהן אלפסיה הזמרת
הלאומית של מרוקו ומזגה תה בביתה ה מפואר
•שבעיר פאס למלך חסן ולאביו,
מוחמד החמישי, עדיין לא העלתה בדעתה
שיום אחד תמצא עצמה מתגוררת בדירת־שיכון
באשקלון, כשהיא מתרפקת על המז כרות
שבביתה ועל זיכרזנות־העבר.
כיום, בגיל ,60 היא עדיין דמות דרמא־תית,
אם־גם מוזרה במיקצת. היא לבושה
תמיד בשמלות ארוכות רקומות בזהב,
עיניך, מאופרות בכבדות ,־שערה צבוע שחור
ושפתיה לוהטות באודם עז.
זוהרה אלפסיה, המזכירה בדמותה ואף
מנסה לחקות את הזמרת הלאומית של
מצרים, אום כולתום, היתד — ,בימי־זוהרה
— בת־בית בחצר־ר,מלכות •של מרוקו. היא
נשאה קולה בשיר באוזני חוסיין מלך ירדן,
שאף נשק את ידה, ושרה גם באוזני
גמאל עבד אל־נאצר וחביב בורגיבה, ועוד
רבים מנכבדי העולם הערבי.
ארמון ב שי כון. כיום, לא בותר לח
אלא להתרפק על העבר, ולסמוך על מערי ציה
הוותיקים שיזמיגוה מפעם־לפעם ל־הנעים
להם זמר בשמחותיהם. למרות שהיא
מתגוררת במקום הקרוי שיכון־עתיקות ג׳,
היא מסרבת להיכנע להווה.
עם הכניסה לדירה, מתגלה לעין האורח
עולם אחר. החדרים מוארים באור־יקרות,
גם בצהרי־יום, כיוון שזוהרה אוהבת לראות
את דמותה המוארת, כשהיא משתקפת ב עשרות
המראות הפזורות בכל פינות הבית.
ערימלת ־של מיזרנים ושטיחים רקומים
מגובבים זה על־גבי זה, ומכוסים אריגים
שזורים זהב. הקירות צבועים סגול וירוק,
נגד עין־הרע. במיטבח דולקים עשרות
נדות, לזכר כל האבות.
זוהרה מאמינה שהדלקת הברות בימי השבוע
נוסף לשבת, שומרת עליה מכל רע.
מאותה סיבה היא מאמינה גם בחתולים.
החתול הפרטי ־שלה, מושי, צמוד לזרועותיה
כל העת, ואפילו למכולת הוא הולך
אחריה. לחתול ולבעלה של זוהרה שם
זהה, אבל הבעל — שהוא בעל-קיוסק —
איננו נעלב. מאז נשא אותה לאשה, בהיותה
בת 12 והוא מבוגר ממנה בעשר שנים,
הספיק להתרגל לשיגיונותיה. בגיל 15 יל דה
זוהרה את בתה הבכורה, ואחריה עוד

זוהרה בקזבלנקה
— בדירת שיכון
שתי בנות ושני בנים. כל הבנות נשואות
לאזרחים אמריקאיים וחיות באמריקה. שני
הבנים מתגוררים בסמוך.
הזמיר מפאס. מאז היא זוכרת את
עצמה, הנעימה זמירות. גם לאחר שנישאה
בגיל כה צעיר המשיכה לשיר, ואף נסעה
לפריס ללמוד בבית־ספר למוסיקה. בשובה
מצרפת למרוקו החלה מופיעה עם תיזמורת
משלה, והפכה חביבתו של המלך מוחמד
החמישי, שלא פעם היה בא לווילה שלה
בת שיבעת החדרים, בלוויית שריו, כדי
לשמוע את שירתה• המלך חיבב את היהו דים
וכינה אותה ״היהודיה הצדיקה שלי״.
בפי כל נקראה ה״מוחליסה״ ,״הצדיקה״,
ומכאן שאסור היה לפגוע בה או להעליבה,
כי היתד, בכך פגיעה ־מלך.
״בגללי גם היה בא המלך ביום־כיפור ל־בית־הכנסת
היהודי, כדי לשמוע את התפי לות•
וכשמת המלך, היה בנו, חסן, מזמין
אותי לחצר־המלכות,״ מספרת זוהרה.
לפני 12 שיים עלתה זוהרה עם מישפחתה
ארצה, והסוכנות העבירה אותם לאשקלון,
שם היא נהנית עד היום ממעמד מייוחד
בין שכניה בני־עדתה, ומוכרת לכולם.
שם־מישפחתה האמיתי הוא כהן־חמו, אך
מכיוון שנולדה בעיר פאס שבמרוקו, נכתב
על תקליטיה השם זוהרה אלפסייה, ונשאר.
דירה יותר גדולה. בהופעה פומבית
זכתה כאשר, לפני עשר שנים, נערכה
תערוכה על־ידי התאחדות יוצאי אפריקה
הצפונית בארץ. זוהרה הביאה לתערוכה
קפטן סגול, רקום כולו בזהב, שאותו קיב לה
במתנה ממלך מרוקו, ומיחם־כסף עתיק
שממנו היתד, מוזגת תה למלך. באותה
הזדמנות ניגשו אליה לברכה נשיא־המדינה
המנוח זלמן שזר, ושר־החינוך המנוח זלמן
ארן. על שניהם היא מדברת בהערצה,
כמו על המלך.
רק דבר אחד אין היא מבינה: מדוע
לזמרת נכבדה כמותה, שנפגשה עם נשיא
המדינה, לא מסדרים דירה יותר גדולה.
אך התוכניות לעבור דירה נגנזו, ובינתיים

חיים היא, הבעל והחתול מושי ואמה ה זקנה
של זוהרה, בארמון המצועצע בן
שלושת חדרים, שמקומו באגדות אלף־
לילה,־ולילה.
מיעוטים אזרח סוג בי

כשערבי מבקש לעדור
סולחה — מבים אותו
,ושולחים לבית־משוגעיס
איברהים דעבוב, בן ,25 נוצרי תושב
בית־לחם, הוא פועל־דפוס. לפני שנה, ב־ערב־פסח,
נתבקש להישאר במקום עבודתו,
דפוס הוד בירושלים היהודית, לביצוע עבו דות
נוספות. סיפר איברהים: באותו
ערב, מאחר שהתבקשתי להישאר בעבודה
עד שעה מאוחרת, יצאתי מבית־הדפוס ל-
סטייקיית חצות ברחוב אגריפס, כדי לאכול
משהו.״
נתיב־היסורים. כעבור שעה קלה
מצא עצמו איברו,ים חבוט ומוכה, על ריצ פת
בית־הדפום .״התלוצצתי עם המלצר ה יהודי,
שהכרתי גם קודם׳ כשהייתי קונה
דברים קטנים במיסעדד״״ סיפר .״הוא הת עצבו
עלי, והחל להבות אותי. אחר־כך
הגיעו למקום הקטטה שניים מבעלי־המקום,
מיכה שהוא יהודי וצדוק גאת׳ס שהוא
נוצרי שהתגייר, וצעקו עלי, :תסתלק

״ביק־שתי הסבר, ואז ,,תנפלו עלי השלו שה
— המלצר ושני בעלי־המקום —
ויחד עם עוד כמה צעירים ערביים מעובדי
המקום החלו מכים בפני ובכל חלקי גופי.
איבדתי את הכרתי, וכנראה נגררתי
לבית־הדפוס על־ידי פועלים יהודיים ש עבדו
איתי, ושנמצאו אותה שעה במקום.״
איברהים התאושש בבית־הדפום, ומעבי דו
שלח אותו לביתו .״בדרך חזרה נכנסתי
(המשך בעמוד )05

וו הסיבוב החמיש• !ס

בויודיי 4בו_ 1י ד־י ם דיויויו־ום רז

(המשך מעמוד )19
עם מצפוננו הלאומי והמיקצועי, אולם לא
היתד לפנינו ברירה אלא להחליט שבמיק-
רה והממשלה לא תקבל את חוות־דעתנו
השקולה והסופית, לא נוכל להוסיף ולשאת ן
בעיני העם באחריות לביטחונו הצבאי.״
באולם נפלה תדהמה, אפילו הרמטכ״ל
הזקן הופתע כליל.
״זוהי הפיכה צבאית !״ התפרץ שר־הבריאות.
האלוף
חייך חיוך צונן של בוז .״לא,
אדוני השר. אנחנו חיילים, לא פוליטי קאים.
המוסר המיקצועי קובע כי קצין
חייב להתפטר כאשר גישתו הצבאית אינה
זוכה לאימון הממונים עליו.״
לא היה כל ספק: ההכרעה נפלה.

שביעיות שמיניות, גילאי ,26-36 סקנדינביה, נ 91שבא״ י1ן
בכזו־ו־יד־ינז ו 1ר1ו־ן ן-ו חנ

הנחה מיוחדת ע1ל 400ל״י
לנרשמים ע ד 4.5.76 אל ת ח מי ץ

11* 111־ *ור־נ רזי ו 1ובב 1־ נסע
ב סיו רי עורי -י&ג 1* 0ניסע
ההרשמה במשרדי הנסיעות בלבד.
מ או רגן ע״ גואניסעבע ״ מ, ר ח ׳ בן־י הו ד ה 117ת ״ א טל• 247255

כל מה שרצית לדעת על המדיטציה הטרנסצנדנטלית
תמצא בשני הספרים החדשים שהופיעו
מהרישי מהש יוגי

יגדע ההוו״ה ואגנות החיים
השפר מגיא השקפת חיים נהתגשמותם, ומציע דרך מעשית המתאימה
לכל אדם נדי להאדיר את כל החינטים והגעיות של החיים היום־יומיים.
ספר זה הוא סיכום כל החוכמה המעשית של החיים המתונללים שקדמו
לחוזי חוודות של הודו העתיקה ולגידול החשיכה המדעית כעולם חמערגי
נן־זמננו.

המחיר 40ל״י.

־ .מדי טצי ה טונ סצח־נ ט לי ת
מאת ד״ר הוולד כלומפילד
הדרן לגילוי המרץ החבוי בן והתגברות על מתח.
המדיטציה הטמסצצנדנטלית היא טכניקה טיגעית ונטולת־מאמץ המוליכה
את האדם להשתנות, לגלות את האישיות השלמה גחפיגו — תודות
לתירגול הטכניקה של ה״מט״ — את העייפות, החרדה, התיסכול ואף
לרפא מחלות•

המחיר 42ל״י.
להשיג בחנויות הספרים, ב״ שדרות הספר״ ,רח׳ אלנבי 116ת״א
ובהוצאה: אחיאסף בע״מ, רח׳ יוסף נשיא ,13 תל-אביב, ת.ד4810 .

שדה ההמראה של
הקמע היה במשטח
הגדול ממזרח לשדה
בוקר. אהוד בילה
את הערב בחווילתו
של דוד בן־גוריון
הישיש כדי לקיים
הבטחה שנתן בשעתו לאביו. כשיצא משם
היה במצב־רוח עכור מאד.
הפוליטיקאי בן דד ,88 שעסק זה 15 שנה
באפלטון ובזיכרונות, התעקש להדריך את
״בנו של משה״ בענייני ביטחון. האסון
היה, לדעת אהוד, שדווקא בענייני ביטחון
חסרו לו המושגים היסודיים ביותר. ככל
מומחה אמיתי, סבל אהוד קשות כשהת־ ן
ייחסו למיקצועו בבורות המתייהרת של ן
חובבים.
כמו רבים מקרב הצעירים, היה אהוד
משוכנע כי בן־גוריון ובני דורו הכניסו
את המדינה למבוי סתום עוד לפני שהוק מה.
כל הצרות של עשרים השנים האח רונות
נבעו, לדעתם, מאי־כושרם של מיים־
די-המדינה לחשוב באופן צלול והגיוני.
קשה היה לאהוד להאמין, כי רק 25 שנה
עברו מאז עמד בן־גוריון בשיאו. דבריו
על ״אקטיביזם ביטחוני״ ,״קוממיות יהו דית״
וכדומה צילצלו כאילו נולדו בימי
מתושלח.
רק פעם אחת כמעט התפרץ אהוד. היה
זה כאשר הזהירו הזקן לבל להפריז בהע רכת
הערבים .״אני מכיר הערבים,״ אמר, ז
״ראיתי עבודתם בסג׳רה ובפתודתיקווה,
כשעבדתי בפרדסים. לעולם לא ישיגו דבר.״
אהוד משך בכתפיו. מה הטעם להתרגז?
היה ברור שהאיש הזה לא שינה את
דעתו מאז ,1905 לפני שבעים שנה. הוא
לא הבין את הערבים מעולם, ועתה, אחרי .
ההתקדמות העצומה של הערבים בדור ה אחרון,
הבינם פחות מתמיד.
בעצם, לא היה אשם. אחרי הכל, הוא
וחבריו באו מפולין ומרוסיה ונדרשו לפתע
להתמודד עם בעיות שלא חלמו עליהם
בנעוריהם. מה הם למדו על המרחב, על
הערבים, על מילחמות הצלבנים? אהוד
התאמץ לחייך בנימוס .״כן, מר בן־גוריון, י אמסור דרישת־שלום לאבא.״
ריבונו של עולם!

בהגיעו לשדה־ההמ־ראה,
כבר היה הכל
מוכן. במקום שררה
אווירה מוזרה, ש דבקה
חיש מהר גם

המיפלצת עמדה במרכז,
אימתנית ויפה באורו החיוור של
הירח. מסביב הסתודדו כמה דמויות, קצי נים
גבוהים, טכנאים ומדענים, קבוצות י
קבוצות, כנפחדים. האנשים שוחחו ביניהם
כמעט בלחש. הכל הזכיר את הספרים שקרא
אהוד בילדותו. חסמבה במחתרת. משום
מה חזר לעצמו כמה פעמים על השם המטומטם
— חסמבה, חסמבה, חסמבה...
הוא הסתכל בשעון. תשע שלושים-
וחמש. עוד 25 דקות.
״הם חיים ברגע זה, אמהות, תינוקות,
זקנים, זוגות אוהבים, הורים גאים, צו חקים,
מתלוצצים,״ אמר קול נשי באוז נו.
הוא הסתובב כנשוך נחש. ליאורה
אורנת עמדה לידו, כשמבט מוזר בעי ניה
.״אהוד,״ היא לחשה ,״איך אתה
יכול? איך אתה יכול?״
״הוא יהרוג מאה אלף, אך יציל שני
מיליון,״ השיב הגבר הצעיר. פניו החדים
לבשו הבעה קשוחה, כמסיבה.
״האם אפשר לשקול חיי אדם כשקי-
קמח?״ ,
״אוריק, קחי את עצמך בידיים, אנחנו
בתפקיד.״
העו ל ם הז ה 2015

״אנחנו רוצחים,״ אמרה אוריק בקול
משונה.
נשים, נשים, חשב אהוד. לא מסוגלות
אף לרגע להתרומם מעל לעצמן, להסיר
את הקליפה הריגשית, להפוך למכשירים
י קרים, מדוייקים, חסרי־רגש. ומוחו כבר
חישב: מה אם הפצצה תכזיב 1הרי לא
נוסתה כלל! אולי חלה איזו שהיא טעות
קטנה? ברגע זה כבר נעות החטיבות דרומה:
שתי אוגדות לאורך שפת הים, ב יבשה!
אוגדה שלישית באוניות מנמלי
אילת ועקבה לפורט תופיק, אוגדה רבי עית
בדרך הים לאלכסנדריה, חלקה מוטסת
בהליקופטרים. למעלה משישים אלף
צעירים חיים, שיפלשו אל תוך הגיהינום
אם לא תשבור הפצצה במחי־יד את רצון־
ההתנגדות של האוייב.
שריקה חדה הפסיקה את השיחות הלחו־י
שות. הדמויות האפלות התמתחו בעל־נור־חן.
קול קר, חסר גוון, התנשא מעל לשדה:
״חמש עשרה דקות !״
בלא יודעין ספר אהוד את השניות. שניה
אחר שניה. לרגע עלתה לנגד עיניו תמונת
רחוב קהירי סואן לעת עתה. אולם הוא
דחק את הציור מן ההכרה. לא לעניין,
לא לעניין.
״ארבע עשרה !״
לא לחשוב על שום דבר. הפור נפל. ה גורל
שוב אינו תלוי ברצון אדם, הוא הפך
עצמאי, מתנשא מעל לראשי יוצריו, וקולו
צלול ומתכתי:
״שלוש־עשרה!״
לפתע נישא על פני השדה קול חרישי,
אלמוני :״מעי, מעי אוחילה, קירות לבי,
4הומה לי לבי, לא אחריש...״
״שתים עשרה!׳׳
כי קול שופר שמעת נפשי, תרועת
י מלחמה...״
״אחת עשרה !״
שבר על שבר נקרא, כי שודדה כל
הארץ, פתאום שודדו אוהלי, רגע — ירעו-

״עשר !״
עד מתי אראה נס, אשמעה קול שופר

...כי אויל עמי, אותי לא ידעו. בנים
סכלים המה, ולא נבונים המה...״

״שמונה !״
חכמים המה להרע, ולהיטיב לא
ידעו

ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו,
ואל השמים — ואין אורם...״

ראיתי ההרים — והנה רועשים, וכל
הגבעות התקלקלו..״
״חמש !*
״ראיתי והנה אין האדם, וכל עוף השמיים
נדדו...״
״ארבע!״
כי כה אמר ה׳ :שממה תהיה כל הארץ

״שלוש !״
המתיחות הגיעה לשיא. רק במאמץ עליון
אפשר היה לסבלה.

רטט אחז בנוכחים.

קול הנפץ הטביע את המלה האחרונה.
לרגע נרעדה האדמה.
ואז חזרה הדממה.
המקום, בו עמדה אך זה עתה המפלצת,
נשאר ריק.

פגישתם השלישית
הרמטכ״לים של נתקיימה מחוץ ל־קאהיר
ברחבה אשר
לפני ארמון זעם־
ראן. האורחים ענו־די
העיטורים לא
הרגישו עצמם בנוח. הם ניחשו את כוונתו
של הדיקטטור המצרי. אחרי שהשיחות ה ראשונות
לא גרמו כמעט לשום התקדמות,
גילה לעולם הערבי את קיום הכינוס. עתה
האזינו מליונים למשא־ומתן המשודר, ראו
מליונים את פני הקצינים ברשת הטלוויזיה
המרחבית. צלאח אד־דין האמין, כנראה
יזיז את אורחיו.
שלחץ המליונים
״אחים, בני ערב,״ פתח הגבר השחרחר,
נמוך המצח ולוהט המבט, את הישיבה ה משודרת
.״לפני תשע מאות שנה פלשו
הפראנקים אל מולדתנו, רצחו ושרפו וחמסו
וקרעו את ארצנו לבתרים. מאה שנה
ישבו בעיר הקדושה. מי עזר להם, בני

ערב? מי נתן להם את הכוח להדביר את
כובשי העולם, את זרע מוחמד, עומר והא-
לד? אחי, מתוכנו קמו בוגדים שלחמו איש
ברעהו, אמירים שכרתו ברית עם הפולש
הזר נגד אחיהם. אולם כאשר קם שליח
הגורל, אל־מאליק אל־נאציר אל־שולטאן
צלח אד־דין, ואיחד את עמנו בכוח החרב,
הקיאה מולדתנו את הרעל הפראנקי מתוכה.
אחים,
בני ערב, האם מוטל עלינו שוב
לאחד את ארצות בני ערב בדם ואש ז זה
17 שנה ביתרו הציונים את עולמנו לשנים.
מה נותן להם את הכוח להדביר את זרע
צלאח אד־דין ובייברס? אתם, בני ערב,
ממשלותיכם ונסיכיכם. האם לא אחד הלם
לבבותיכם בדמשק ובחרטום, במוסול וב־בנגאוי?
בשמכם, אחים ערבים, אני פונה
אל אורחי, מפקדי צבאותיכם המהוללים,
בשאלה המנקרת במוחכם: האם מוכנים
אתם לאחד סוף סוף את צבאותינו תחת
מפקד אחד, תחת דגל אחד, דגל הסהר?״
הרמטכ״לים ישבו מדוכאים. הם, בני ה מעמד
האצילי ששלט במרחב מזה דורות,
שנאו בלבם את ההרפתקן הכורדי, שביקש
לערער את יסודות המשטר בו עלו לגדולה.
למעשה העמידם לפני הברירה: להיכנע
לו, או לעמוד מול התקוממות המחתרת
האיובית במולדתם.
הרמטכ״ל העיראקי היה הראשון שנאלץ
להגיב. הוא היה גבר בגיל העמידה, שנשא
על פניו את צלקות פצעיו מימי הסיבוב
השלישי .״ד,ממ,״ אמר .״רחשי ליבם של
בני עמנו, בכל רחבי המרחב, הוא יסוד
מדיניותה המוצהרת של ממשלתי. נשקול
את הצעת הוד מעלתו, הנשיא המכובד
של מצריים, בכובד ראש ובאהדה עמוקה.״
הרמטכ״ל
הסורי שלח בו מבט של
הכרת־תודה .״גיבורי האיסלאם מאז ימי
הנביא קמים לעיני רוחנו. נבקש דרכים ו נחפש
פתרונות לבעיות המכאיבות של
הדור. בעזרת אללה הרחמן והרחום...״
איש לא שמע את המשך המשפט, אם
אמנם נמשך. רעם אדיר, כדבר אללה ביום
הדין, החריש את האוזניים. האורות כבו.
האדמה רעדה, גל חום אדיר הצליף על ה פנים.
הקיר הקדמי של הארמון התמוטט.
ומעבר לנהר, במרכז העיר, מרחק של
שלושה, ארבעה קילומטרים, עלתה לאיטה

פיטריה אדומה שהאירה את הרחבה באור
מוזר.
״פצצה אטומית,״ נפלטו המלים מפי ה עיראקי,
שביקר לפני תריסר שנים ב תמרונים
האטומיים האחרונים של הצבא
האמריקאי.
״אל יאהוד,״ נאנק הסורי, מוכה הלם.

הראשון שהתאושש
היה האיובי. הוא
זינק אל ביו אורחיו,
חטף את המיקרו פון
ופנה לעבר ה*
הבורקת. פיטריה אור גדול נדלק ב עיניו,
רגש פראי עיוות את פניו .״בני
ערב !״ צעק בקול צרוד לתוך המכשיר ,״ה ציוני
החליט במקומנו. בשם אללה הנוקם,
בשם הכבוד הערבי, על החורבות העשנות
של בירת ערב, אני מכריז על הקמת ה מדינה
הערבית הגדולה והמאוחדת, מחופי
מארוקו ועד הרי פרס, ממעיינות הנילוס
עד מעיינות הפרת. תעיש אל־דאולה אל־ערביה
אל־כוברה !״
הוא תחב את המכשיר לידי העיראקי ה-
מחומם. הגנרל הקשיש הזדקף .״בשם ה צבא
העיראקי-לשעבר: תחי מדינת ערב
המאוחדת !״
״בשם צבא הרפובליקה הסורית לשעבר :
יחי צבא האחדות הערבית!״
״בשם צבא מארוקו: יחי מפקדנו, אל-
זעים צלאח אד־דין אל־איובי אל-תאני!״
״בשם צבא תימן ...בשם אללה והצבא
הסעודי ...בשם צבא לבנון החופשית, בעז רת
ישו אדוננו ...בשם צבא סודאן ...בשם
הצבא המלכותי הלובי ..בשם כוחות טו־נוסיה
...בשם חילות אלג׳יריה...״
הכורדי הרים את ידו. לעיני המליוגים
קפאו פניו. קולו, שעוד לפני רגע חצב
להבות, היה עתה שקט ומתכתי :״אחי,
אזרחי המדינה הערבית הגדולה, עת מל חמה
היא. נקבע את כוחנו לאגרוף אחד.
אני מכריז על משטר צבאי ברחבי המ דינה.
הנהגת ארגון האיובים בכל ארץ
תיטול לידיה את השלטון בתוקף מיידי,
עד להודעה חדשה. ראשי המטות של ה צבאות
יחזרו מייד למפקדותיהם. להתר אות
בירושלים המשוחררת!״

החם חריות של יחקה 1100
^ טנדר מימקה 1100
המחיר 59.950 :לייי בלבד
בולל גגון ממורי תוצרת חוץ
מסחרית יחקה 1100
המחיר 70.950 :ליי׳

ממנית טובח חבית טוב
בית קר״זלר-מכ שירי תנוער. בע״מ

ח־א -מכשירי חגועה בע־מ דרך פחח־תקוך 74 .טל .36115 .חיפה -.דרך העצמאות .104 טל .04-524475 .ירושלים ־ ש״קביץ, חד המלך זי. טל 222660 .־.02
באר־ שבע -ת ׳ כרמלי. דרך חברון. טל .057-2021 .פתת־תקוה -שחר־ -מסנבו־נ בר־סכבא ,35 טל.911057 .
וחניה ־ לרנקופף. הרצל .44 טל.053- 25307 .
רסתיים -אלעור לב. רח• השקמים .54 הור השרון. סל .924210 .עפולה -רכב העסק נע־ם, הרב גחום לוי. טל 22666 065 נצרת -האחים סרוג י ם רכ1
החעשיה החרש .6סל 54053 065

העולם הזה 2015

קולנוע שחקנים סיפורה עול אדד!די
עקרונית, חייב. סיפורה של אדל להיות
להיט. הוא מגיע לישראל, מלווה בשבחים
ובזרי־דפגה •שעטרה לו הביקורת בכל רחבי
העולם. בפסטיבל הסרטים בניו־יורק, שם
הוצג הסרט בערב הנעילה, התקבלו הבמאי
פרנסואד, טריפו ואיזבל אדדאני, הכוכבת
הראשית, בשירי־הלל ותרועות־הידד, ו מבקרי
גיו־יורק מיהרו, בסוף שנת ,1975
להעניק לשניים את מלוא הכבוד הראוי.
לכאורה, יצירת־מופת. אבל רק לכאורה.
כי לסיפורה של אדל קרה, מה שקורה מזמן
לזמן לסרטים מסויימים: הקהל והביקורת
יודעים מראש שהם עומדים להתפעל ממה
שיוצג לפניהם על הבד, ואז — מהות הסרט
כבר אינה משנה. ההתפעלות מוכנה מראש.
פסיכולוגיה של כישלון. מדוע קרה

מצאת״!
...צעי, ארכימרש כשהוא רץ עירום
ב ר חוגו ת שירקוזי שכשיציליה, לאחר
שגילה את החול, אשר היפה גוזרהטה
את כל הפיפיקאים. ריצת העירום של
ארניטרש לא היתה תעלול פרפו טת.
היתה זו פשוט היתלהכות של אדם אשר
גילה ״ל,ו״ מדעי חרש ומהפכני.
מצאתי צעל, נש כימאי תעשיות
הקוסמטיקה חלאכיו, אד במקום לרחובו ת
הובילה אותו תנלי תו המפתיעה למעבדה,
שם יצר לראשונה את שני המוצרים אשר
חיכו בתדהמה את רופאי העור והכימאים.
רופאי מכון ״הלר״ של ביה״ח תל־ה שומר
בדל,ו את המוצרים והוכו בתדהמה. את
מסקנותיהם פיבמו הרופאים בדו״ח מפורט
המפיים בצלים ״דיאודורנט הלאביליו נמצא
כחומר יעיל לבלימת ריחות זיעה לאחר
שימוש חד פעמי למשך ממוצע של 11 יום.״

תו1שי1ת חלאבין

רסמה

קרם דיאודורנט יחיד ב מינו המונע לח לוטין
ריח זיעת הרגליים משד ב־ 11 יום.
השפעת ״רעננה״ נשמרת גם לאחר מאמץ
נופני או רחצה.

איזפל אדז׳אגי -
42 השנים השפויות —

קרם דאודורנט יהיר במינו המונע
לחלוטין ריח זיעה משד כ־ 11 יום.
השפעת ״הלאבילין״ אינה פגה גם
לאחר מאמץ גופני או רחצה.
רשיון משרד הבריאות 3338

שיקק :״וי ״ נ ו0 .נ0נ.2״־*.קונק 771־5־

להש*ג:בחנויות התנזווקים, בבתי המרקחת ובחנויות השיחק הנדולזת

י/ ׳/7־^־שהחיסיזדם מרנ׳ם

תעדיפו! המגויים ש ל
ה חל נד*1.3.7

הוו ! 0ס

דיה

לשנח בלירו ת
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי ה מנוי בארץ

ל־ !/2שנה
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

118 = 8 + 110
135 = 25 + 110

לפל ארצות תבל בדואר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר
לכל ארצות אירופה ואיראן
ל קפ רי סין
לארה׳׳ב ול קנד ה
לאוגנדה, טנזניה, א תיו פי ה, גאנה, קני ה,
ניגריה, חוף השנהב, ת אילנד
למכ סי קו
לדרו ם־ אפריקה, ז מביה, רודזיה, ונצואלה
ברזיל, ארגנטינה, קולו מ בי ה, פרו ויפאן
ל או ס ט רלי ה וניו־זילנד
לפנמה

100 78 171
157
316 294 387 373
110 110 110 110
216 216 216 216

162 + 216
218 + 216
280 + 216
378 434 496 491
454

81 + 110
109 + 110
140 + 110

2 7 5 4- 2 1 6

160 149 195 188 191 219 250 248
229

הדבר לסרט זה דווקא? לכך יש הסברים
הגיוניים למדי, הקשורים אולי בפסיכולוגיה
של הצופים, יותר *,אשר בסרט עצמו. אפ שר,
למשל, להעריך את הדיבור על יראת־הכבוד
שרוחשת הביקורת האמריקאית כל פי
סוג מסויים של סירטי־אמנות אירופיים.
מאידך אפשר גם להסביר באריכות את
מקומו של פרנסואה טריפו בתעשיית־הקולנוע
הצרפתית: אחד המורדים המקו ריים
של הגל־החדש שהצליח, באורח־פלא,
להשתלב במימסד תוך שמירה על אישיותו,
ובעיקר על דימויו האישי כאדם שלא ה־מיסחר
אלא האמנות בראש מעייניו. ויש,
אולי, להוסיף על כך את כישרונו הבלתי־מבוטל
של טריפו בכתיבה ובדיבור על
סרטים, כולל סרטיו־שלו.
טריפו, המבקר־לשעבר, מסביר מהן כוונותיו
בסרטים שהוא עושה, ומה האתגרים ש הוא
נוטל על עצמו במודע יפה כל־כך,
עד שהתגובות לסרטים הופכות, לא פעם,
במקום ביקורת על הסרט עצמו — דו־שיח
על מימוש כוונות, בין המבקר לבין ה־מבקר־לשעבר-שהפך־יוצר.
וכל
זאת, כדי להסביר שהילולת סיפורה
של אדל גדולה, למעשה, מן הסרט עצמו.
עם זאת, מאחר שמדובר בפרנסואה טריפו
— אחד מתריסר היוצרים המכובדים ביותר
בעולם־הסרטים כיום — ובסיפור שהוא
בהחלט יוצא־דופן ומרתק, כדאי לנבור
במה שנעשה, כי כישלון של טריפו עדיין
מעניין יותר מהצלחותיהם של מרבית ה במאים
האחרים.
יומנים שפוענחו. סיפורה של אדל
הוגו, בתו הצעירה של הסופר הצרפתי
הדגול ויקטור הוגו, ריתק את טריפו עוד
לפני שבע שנים, כאשר קרא את הביו גראפיה
שלה, שראתה־אור: שגה קודם־לכן.
מחברת הביוגראפיה, מרצה לסיפרות בשם
העול ם הז ה 2015

פרנס ורנור גיל, תגיעה אל אדל תוך כדי
הכנת עבודת־מחקר על אחיה, פרנסואדד
ויקטור, אחד מחלוצי הצילום בצרפת. ואז,
בדרך־אגב, הוזכרה באוזניה עובדת קיומם
•של מיספר יומנים אישיים של אדל, שנותרו
אחריה. היומנים, או לפחות חלקם, נתגלו
בספריית״הענק על שם מורגן בניו־יורק
(מבט מרענן על מוסד זה אפשר למצוא בספר
חדש בשם רגטיים) ,כשהם כתובים
בקוד המצריך פיענוח. הביוגראפיה שכתבה
פרנס גיל באה, למעשה, לשמש אך־ורק
כהקדמה ליומנים עצמם, כפי שפוענחו
והוצאו־לאור על ידה.
נזישפחת הוגו כגלות. אדל הוגו
מהווה נושא היכול, באמת, לגרות כל סופר
או יוצר־קולנוע. הנערה, שחיה בצל אחיה
ואחותה המבוגרים ממנה, נתלוותה אל
שבט בני הוגו בגלותו, תחילה בבריסל,
אחר־כך באי ג׳רסי ולבסוף באי גרנסי, שם
מצא הוגו מיקלט לעצמו כאשר עלה נפולי-
און השלישי לשילטון בצרפת. עוד בימים
הראשונים *של הגלות, כשהיא בת 21 בלבד,
התאהבה אדל בקצין בריטי קל־דעת בשם
אלברט פינסון, שנהג לבקר בבית הוריה.
בשלב מוקדם ביותר הפכה כנראה אהוב תו
וכאשר זה, כעבור 12 שנים, מאס ב ירידתו
הבילעדית ועבר לשרת באי נובה־סקוטיה
שליד החוף הקנדי, רדפה אדל אח ריו,
הסתתרה מאחרי זהויות שונות, הציגה
עצמה כבת־דודתו וכאשתו, הציעה לו כסף
כדי שיפרע את חובותיו הרבים והנצחיים,
וניסתה לכפות את נוכחותה עליו בכל
מחיר.
דעתה הלכה ונטרפה עליה בהדרגה, היא
הידרדרה מדחי־אל־דחי, אך לא הניחה לו.
מנובה־סקוטיה עבר פינסון לאיי ברבאדום,
כשאדל בעיקבותיו. היא כתבה הביתה ל
שחקנית
איזבד אדז׳אני
רעננה מדי —
אותו למען פינסון. היא נלחמה בזהותה
כבתו של הסופר הנודע ביותר של אותם
ימים, ויחד עם זאת ניסתה לעמוד באתגר
שירושה זו חייבה. התחום המעורפל שבין
המציאות לדימיון, העולם הסגור והפרטי
*שלה, שבו היה ממשי רק מה שהיא חפצה
להאמין בממשיותו, עלו אפילו על התפרצויותיו
הרומנטיות הנועזות ביותר של אביה.
עד כאן, העיקרון שמאחרי הסרט והסי בות
לעשייתו. ואכן, טריפו היטיב להסביר
מה משך אותו לנושא, ומה הוא מצא בו.
מכאן ואילך בא הסרט עצמו, וזה כבר סי פור
אחר.

— ב״סיפורה שד אדלה.״
— ועוד 43 שנים במוסד סגור
סירוגין כאילו כבר נישאה לו. מצבה הנפשי
התערער והלך עד אשר, תשע שנים אחרי
שעזבה את הבית היא שבה אליו, כשהיא
כבר בת ,42 אושפזה על־ידי אביה במוסד
לחולי־רוח והמשיכה לחיות בו 43 שנים
נוספות.
הטירון? הגפד א. אכן, סיפור-אהבה
מופלא. נערה הזוגחת למען אהבתה הכל,
כולל שפיות־הדעת, ועושה זאת בידיעה
מלאה. היא היתר, ארוסתו של המשורר
אוגוסט ואקרי (זכר חי לטרגדיה שרבצה
על המשפחה. בהיות אדל בת ,13 טבעה
אחותה ליאופולדין בסיינה, ימים אחדים
אחרי שנישאה לאחיו של אוגוסט וזה, תוך
ניסיונו להצילה, טבע יחד עימה) ,אך עזבה
ה עו ל ם הז ה 2015

הזמן עמד מלכת. הסרט הוא, בראש-
ובראשונה — וטריפו הדגיש זאת — אתגר
של שיחזור היסטורי מדוקדק של סיפור
אמיתי. כמו בילד הפרא שהוא־עצמו ורבים
מן המבקרים רואים בו מיקרה דומה, הש תדל
טריפו להישאר צמוד לעובדות. ואומ נם.
הסרט נפתח בהודעה המכריזה כי ה סיפור
הוא סיפור אותנטי, המציג אירועים
ודמויות שהיו קיימים, ונכדשכת במפה׳ כש־פם־הקול
מסביר את הרקע הפוליטי למיש״
לוח חיל־המצב הבריטי להאליפקס, בירת
נובה״סקוטיה.
בקצה האחר מסתיים הסרט בצילומים
מהלווייתו המפוארת של ויקטור הוגו ו־מקיברה
של אדל, שנפטרה 30 שנה אחרי
אביה, כשהיא בת .85 בין שני קצוות כאלה,
מתקבל על הדעת שהסרט יהיה ריאליסטי
לפחות מבחינת ההיצמדות למימדי הזמן.
אלא שבדרך שבה מציג טריפו את אדל,
ק*שה להבחין שחולפות תשע שנים למן
הרגע שבו מגיעה אדל להאליפקס ועד ל החזרתה
אל אביה מאיי ברבאדום. ואין כל
רמז, בדמותה של השחקנית איזבל אדז׳אני,
כאילו אכן חלפה תקופה זו. בנוסף אם
לדבר על מהימנות — קצת קשה להאמין
בנערה בת ה־ ,21 שהפכה כוכבת מבוקשת
ביותר לצרפת, בדמות אשה, שכבר בתחי לת
הסיפור הגיעה לגיל .33
סיפורה יטד או. ראוי להניח לרגע,
שלמרות הכרזותיו של טריפו בסרט ומחו צה
לו, ראה הוא את המציאות רק כקרש-
קפיצה לדיון בנושא שהוא מעל ומעבר ל זמן.
שכן לא בכדי טענו אחדים, כי אהבתה
של אדל היא הביטוי האמיתי והמלא לאו תו
ניצחון־מתודכניעה שבו מדבר סיפורה
של או; ואם כך, ייתכן שהעובדות ההיס טוריות
העירומות אינן חשובות ביותר.
בין הכרזותיו של טריפו ניתן למצוא אחת,

הטוענת שהאתגר העיקרי והמעניין ביותר,
לדעתו, בסרט זה, היה העובדה שזהו סיפורה
של דמות אחת בלבד שהיא בודדה
לכל אורך הסיפור מחליפה זהות ללא־הרף
ונצמדת ל״אידיאה פיקס״ :חלום שאליו
היא שואפת ולא תגיע לעולם, להיות ל אשתו
של אלברט פינסון.
נשמע מרשים בהחלט, אלא שהדמות הבודדה
הזו אינה חיה על אי בודד, אלא
בין אנשים. וכאשר אנשים אלה, ללא
יוצא־מך הכלל, הם דהויים, שיטתיים, שופ עי
חיוכים ורצון טוב, מכירים היטב את
תהילתו של ויקטור הוגו וקופצים תמיד
לעזור לבתו הנתונה בצרה — בעולם חלק לק
ופשטני שכזה לוב*שת גם דמותה של
אדל צורה בלתי־מציאותית. הדמות היחידה
המרכזית קצת יותר היא זו של
פינסון, אלא שטריפו נוהג כאן כפי שלא
נהג מעולם בעבר, ויוצר טיפוס שלילי
שרירותי, חסר עומק ועניין: הריקא הקלאסי
המשעמם, האווילי, שאינו סובל
אפילו מעצם העובדה שאשה יורדת לחייו
ומצרה את צעדיו.
הנין נתן רשות. אתגר נוסף שלקח
טריפו על עצמו: תוך כדי בקשת רשות

מנינו של ויקטור הוגו להסריט את הסי פור
(רשות שניתנה בלא-מעט הסתייגו יות,
מאחר שפרשת אדל אינה שופכת
אור ורוד במייוחד על המישפחה) ,הוא
הבטיח שאין בכוונתו להציג בסרט ברנש
מזוקן שיכריז על עצמו: אני ויקטור
הוגו ! ואומנם, הוא עמד בדיבורו. כל מה
שנותר מהוגו עצמו בסרט הוא קיטעי־מיכת־בים
שכתב לאדל, המציגים אותו באור
קרתני, מרובע וכה עלוב, כאילו לא היה
אחד מאנשי־הרוח הגדולים של המאה ש עברה,
אלא סוחר עשיר מזדקן שהגיש עז רה
לבתו הסוררת, בתקווה שתלמד לקח
ותשוב אל חיק המישפחה האוהבת.
היכן גדולת האב, המקוממת ומדרבנת
את הבת? משום־מה אותה התפרצות (ש אינה
לקוחה מן היומנים, אלא נכתבה על־ידי
טריפו עצמו) של אדל, הכותבת ביומ־ניד
הלוואי שנולדתי לאב אלמוני,״ כא שר
המיכתבים שהיא מקבלת מאותו אב
הולמים בהחלט אלמוניות סתמית?
כצרפתית ובאנגלית. ולעניין אחר.
כדי שהצופה יהיה מעורב במה שמתרחש
(המשך בעמוד )42

איזכל אדז׳אני ובמאי פרנסואה מריפו
— להתגלמותה של אדל הוגו

קולנוע
(המשך מעמוד )41
לפניו על המסד׳ ואיז ספק?״ם יפ 1י *י
עד־טירוף כזד, דורש זאת, יש להג ש לו
מציאות אמינה ככל האפשר׳ גם אס א גי׳
העתק מדוייק של המוכר לו. וכאן התערב
י רכתיקב תמוה ומנכר ללא-צורך; השימוש
לסירוגין ב־שפות הצרפתית והאנגלית, ללא
כל היגיון או טעם. אם אכן ביקש טדיפו
לשמור על ריאליזם, צריך היה להיצמד׳
בדיאלוגים שבין אדל לסובבים אותה׳ ל־שפה
הצרפתית. מאידך, אם רצה ליצור
עולם בפני עצמו, שאינו בהכרח העתק
של מה שקרה יכול היה, מאחר שזהו סרט
צרפתי, להשתמש בצרפתית בלבד. אי.א
•שהוא עירב את ישתי השפות, כאשר אותם
־•שני אנשים מדברים ־פעם בזו ופעם בזו׳
ללא כל היגיון פנימי, סתם כגוון בינלאומי
שאינו חיוני בסרט כזה•
רעננה מדי. והחישוב מכל, השחקנית
הראשית. בסרט• ,שידוע לכל כי הוא נישען
על דמות אחת־ויחידה, בחירת השחקנית ל״
תפקיד זה היא בעלת חשיבות מכרעת.
משום־מה ראה טריפו באיזבל אדז׳אני את
התגלמותה של אדל הוגו• אדז׳אני, שרייתה
בסטירת לחי התגלמות הגערה המודרנית
בצורת הדיבור וההתנהגות שלה, היא לא
רק צעירה מדי לתפקיד, אלא אף •שומרת
במיגהגיה רבים מסממניו •של גיל זה. היא
פוסעת כנער •שובב, ובפניה יש משהו רענן
ובלתי״מתוסבך, שבו היא נאבקת ללא־הרף
על־מנת להגיש מישחק ריאליסטי ככל האפשר.
אולי זוהי תוצאה של העימות בינה
לבין טריפד בעת ההסרטה, ואולי חיפש
טריפו דווקא את הזיוף שדמותה המקורית
היתד, יוצרת בתפקיד. אולם מה •שנראה
היום על הבד הוא •שחקנית העובדת קשה
משך כל הסרט, ולעיתים קרובות מדי בול טת
עובדה זו לעין יותר מן הדמות ש עבודה
זו אמורה לעצב.
מהפנט כעיכרית. כדי לרכז את
מלוא תשומת־ליבו •של הצופה בדמות,
מטשטש טריפו למעשה כל רקע פוליטי וסוציאלי
בסרט (למרות שרמזים על הת ערבותו
הפוליטית •של הוגו בצרפת זרועים
פה־ושם) .הוא נוטש את האתרים שבהם
•שוהה אדל רק פעם אחת, כדי להראות
את הבית שבו גר הוגו ולספר על תגובותיו׳
כשאדל מבשרת לו כאילו נישאה לפינסון.
הוא מערים בהדרגה את הסממנים המובילים
לקראת שיגעון. באחד השלבים הללו,
להנאת הקהל הישראלי, מבקרת אדל בהצגה
של מהפנט, נכנסת אל מאחרי־הקל־עים
כדי לשכנע אותו שיעזור לה לכשף
את פיגסון, ושומעת אותו זורק לאסיסטנטית
הסינית שלו מישפט בעיברית. המישפט
נאמר בעברית, מפגי שאת דמות המכשף
מגלם הכנר הישראלי עיברי גיטליס, ש זוהי
הופעת־הבכורה -שלו על הבד.
מכונת הפתיבה הגנובה. אחרי כל
רשימת הטענות הארוכה הזו, יש להודות
שקיימות גם כמה נקודות שבהן הצליח
טריפו להגשים את כוונותיו. כשמדובר למשל,
בתיאור מהלכי־מחשבר, של אדל,
המתעלמת מכל המתרחש סביבה, טרודה
בעניין חסר־תוחלת אחד בלבד, אך אינה
מתייאשת אף לרגע אלא נתונה בפעילות
קדחתנית חסרת־טעם מתוך תיקווה להתקרב
אל המטרה.
או הטירוף הרודף את אדל, המעלה את
הירהורי־ליבה על הנייר. ידידו של טריפו
מימי מחברות הקולנוע, המבקר ז׳אן קולה,
רואה בכך דוגמה נוספת לקסם הנלווה,
לדעת טריפו׳ למילה הכתובה, מאז גנב
אנטואן דואנל את מכונת הכתיבה ב־400
המלקות וכתב את וידויו האישי על קיר
הכיתה דרך יומניה של קאתרין ב־ז׳יל
ודים; השמדת הספרים כחיסול הערכים
האגו-שיים בפארנהייט ; 451 המבקר •שאוהב
את בלזאק בעור העדין, או יומניו המדוקדקים
של הרופא בילד הפרא.
ולבסוף, רעיון מקורי נוסף •של טריפו:
השימוש במוסיקה של המלחין מורים דובר,
מי שליווה את סירטי־המופת של הריאליזם
הפיוטי הצרפתי בשנות ה־ ,30 ונפטר בשנת
.1940 כמעט כל המוסיקה שבסרט זה לא
יצאה מעולם לאור, והשימוש בה יכול
לרמוז לכוונותיו של טריפו, המשתמש גם
בכמה מן הטכניקות •של אותם ימים, בגיש תו
לנושא ובעריכה.
לגבי במאי אחר, אולי היה די בכך.
כשהמדובר בטריפו, נהוג לדרוש דברים
נוספים.

לזידי חסרת־מזל
ליידי בת־מזל (תל־אביב, תל־אביב,
ארצות־הברית) — מצחי״
הברחת-

קון־פשע
משקאות ממכסיקו לארצות״הברית בתקופת היובש והצמא
שם, הוא טרגדיה. טרגדיה אישית לבמאי סטנלי דונו, אולי
גדול במאי הסרט המוסיקלי בהוליווד (הוא עשה, בין
השאר, את שיר אשיר בגשם ויום אחד בניו־יורק) ,המתבזבז
כאן תוך ניסיון נואש להשתלב באופנת העבריינות המשעשעת
(נוסת העוקץ) ,שהיא צו־השעה.
שם הסרט הוא גם שם הספינה הרעועה המשמשת
ככלי־הברחה, והוא גם רומז לאישיותה של קלר (ליזה
מינלי) האלמנה הנעזרת בשני מחזריה (ברט ריינולדס וג׳ין
הקמן) כדי להביא את המיבצע לסופו הטוב.
התסריט, שנכתב על-ידי גלוריה כץ ווילארד הויק
(מחברי אמריקן גראפיטי) צריך להיות, לפי עדותם של
יוצריו, הדבר המיסחרי ביותר שעלה בדעתם. אלא שמה
שמכונה בפיהם מיסחרי, מתקבל על הבד שטוח ודהוי,
סיפור חסר עמוד־שידרה (באמריקן גראפיטי זה היה יתרון ;
כאן — זה חיסרון) ,שבדיחותיו צפויות מראש, המסתיים
ומתחיל מחדש פעמים אחדות תוך מהלך הסרט, ומחמיץ
לחלוטין את הפוטנציאל הטמון בכוכבים הראשיים.
מול תסריט זה ניצב דונו חסר־ישע, כשהוא משתדל

הקנון, מינלי וריינולדם — האלמנה העליזה?
להפיח משהו מן הנוסטאלגיה והצעידה הדקה על הגבול
שבין הדימיון למציאות (תכונות שאיפיינו סרטים קודמים
משלו) כאשר, בין פאתוס לסאטירה, מתעורר הרושם כאילו
הוא-עצמו נבוך מן הסיפור, והיה מעדיף ללגלג עליו במקום
לגלגלו לפני חצופים.

בו רקאס נגד
געפילטע־פיש
רק היום (סינרמה, תל־אביב
ועוד) — הנוסחה ידועה: מצד
אחד, הספרדים העניים והמאו-
שרים־בחלקם, מצד שני האשכנזים העשירים, הרקובים
והמרובעים. טקום־המיפגש של שני המחנות הוא השוק של
מחנה־יהודה, ירושלים. וסביב מימכר עגבניות ושאר ירקות,
נרקמת הרומנסה בין זאב רווח הירקן לבין אפרת לביא
הסטודנטית, שהיא בעצם בתו של ז׳אק כהן, שבנו בשוק
של רווח.
המרכיבים האחרים גם הם מוכרים. מצד אחד, הדיאטות
האוויליות ומינהגי־האכילה המשונים של ה״ווז־ווזים״ ,ולעומתם
הפיתות העיראקיות, ה,,קובה״ ושאר התבלינים
העסיסיים המתלווים אליהם. נער-השעשועים המזדקן מצטנף
מאחרי החצאית של אמא, רכרוכי ופחדן, ומולו איש-
העם שופע האון והתעוזה. מישפחות מרובות-ילדים ומאושרות
מעברו האחד של המיתרס — עקרות ויובש, מעברו
האחר.
בקצרה, עוד אחד מאותם סרטים המכונים ״סירטי
בורקאס וגעפילטע״פיש״ .עם זאת, יש לציין לזכותו של
זאב רווח, שהוא מגלה בסרט זה הרבה יותר חיבה לדמויות
שהוא מעלה, מאשר בסנוקרים למיניהם, שצולמו בשפע
בארץ בשנים האחרונות, והמרכיבים הסטנדרטיים לובשים
אצלו אופי יותר עממי ופחות זול מאשר בסרטים אחרים.
אשר לצוות־השחקנים שליקט סביבו, הרי הוא שב לעשות
מה שעשה בכל הסרטים הקודמים. בין אם מדובר

סוריאנו ורווח — ווזווזים עם פיתות?
בגדעון זינגר, יעקב בן־סירא, אברהם מור, או שאר אזרחי
השוק. רפאל קלצ׳קין הוא האשכנזי היחידי הסוטה מן
הנורמה, כרופא שמאז נתן עינו בכוס עבר לצד המיתרס
השייך לנהנים מן החיים, ומרי סוריאנו מנסה להיות ה-
״פאם־פאטאל״ החדשה של הבד הישראלי. אשר לזאב רווח,
הוא מציג לראווה את כל אותן העוויות שהפכוהו לחביב-
הקהל. אבל מי שאינו נמנה עם מעריציו המושבעים, יתקשה
לעכל את הגזמותיו המרובות.

האח הפחות־פיקח
עלילות
אחיו הפיקח של

שרלוק הולמס (דקל, אנגליה)
— ג׳ין ויילדר, שהוא כנראה
שותפו הפחות־פיקח של מל ברוקס, החליט לעשות סרט זה
כדי להוכיח שגם הוא בבמאים. התוצאה, מעידה על
אמיתות אימרתו של אורסון וולס, שאמר פעם :״אין דבר
קל יותר מלביים סרטים, ואין דפר קשה ממנו.״
כסיגי, אחיו הצעיר והמתוסכל של שדלוק הגדול, המשלה
את עצמו שהוא פותר את תעלומת היעלמו של מיסמך
סודי מביתו של ראש הממשלה, מנסה ויילדר להשתמש
בסוג ההומור האופייני לידידו ברוקס: נטילת מצבים קולנועיים
קלאסיים והפיכתם על הראש, כדי להציג את הגיחוך
שבהם.
וההתחלה אומנם מבטיחה: הסצינה שבה מפקידה
המלגה ויקטוריה את המיסמך חסודי בידי ראש״חממשלה
השלומיאל שלה׳ או הצגת מארטי פלדמן כבלש בעל הזיכרון
השמיעתי האבסולוטי ומאדלין קאהן כנערה המשקרת
תמיד, כל אלה מכינים את הקרקע להמשך, שאינו מגיע
לעולם, כי מרגע מסויים ואילך עובר ויילדר לחצחקות
פשטניות נושנות נוסח הסרט האילם, אך ללא הקצב המהיר
ועושר־ההמצאה של אותם סרטים. סצינת־השיא בסרט,

פלדמן וויילדר — גם הוא בבמאים?
האמורה להתרחש על רקע הצגת נשף המסיכות באופרה,
מוחמצת כימעט לחלוטין, בעיקר למי שמכיר את הגיחוך
שבעלילת אופרה זו, והכר הנרחב שהיא מציעה לפארודיה.

במדינה
(הנזשד מממ׳ )37
שנית לסטייקייה,״ סיפר איברהים .״רציתי
^ לעשות סולחה. אנחנו שכנים, ואין סיבה
שנריב ונתקוטט בגלל דברים סתם .״ניגש תי
אל בעל־המיסעדה היהודי, מיכה. אבל
הוא התחיל לצעוק שאסתלק, ואיים להרוג
אותי.
״פיתאום הרגשתי מכה בעורפי. איבדתי
את השליטה על עצמי, והתחלתי להפוך
שולחנות ולזרוק כיסאות במיסעדה. הת נפלו
עלי כעשרה מעובדי המקום, ערביים־
מוסלמיים ויהודים, והתחילו לחבוט בי בכיסאות,
בבקבוקים ובכל חפץ שהיה ב־מיסעדה.
איבדתי שוב את הכרתי.״
ללא טיפול, במישטרה. המישטרה,
״ שהגיעה למקום, מצאה בו אי״סדר מוחלט.
החנות היתד, הפוכה והתיגרה, בהשתתפות
יהודים וערבים, היתד, בעיצומה. רק לאחר
מאמצים רבים הפרידו בין ה׳ניצים.
איברהים דעבוב עצמו היה המום, ולא
הבין את המתרחש סביבו. הוא נלקח ל-
מישטרה, יחד עם משתתפים אחרים בתיג־רה
.״הוכנסתי לתא,״ סיפר .״ישבתי שם
למעלה מארבע שעות. שאלתי את השוטר

מי אתה?
מי יתייחס אליך ברציחת
אם אתה נכנס לתחת
ומבקש סתם ״סרט צילום״?
הרי זה כאילו אמרת על עצמך
שלאחד כמוך אפשר לתת כל רבד.
אבל כשאתה וכנס ומבקש בפירוש
סרט 5 2א 0מ * €010ז<3ג/
יודעים מייד שאתה אדם רציני.
שאיתך אין חכמות.
ונותנים לך 014$ 2וו 0010ג=/ז 0ג/
ו־דווו־ו נאד־ווי

מתלונן דעבוב
השוטרים הערבייס הביטו
מדוע אינם מביאים אלי רופא, והוא עגה
לי , :קודם יחקרו אותך.׳ ראשי היה חבול,
ושתת דם. גם מהאף לא הפסיק לרדת דם.
לא יכולתי להזיז את הגב, ובקושי נעמדתי
על הרגליים כשנכנס השוטר וקרא לי לבוא
להיחקר.
״בינתיים שוחררו כל ־שאר המעורבים
בתיגרר״ והשוטר שחקר אותי רק אמר לי
שאני יכול ללכת, ושלא הוגשה נגדי תלונה.
ביקשתי שישלח אותי לבית־חולים, אבל
הוא מ־שך אותי לרחוב ואמר לי , :לד!׳״
הנערה כפתה. איברהים נותר ברחוב
בשעת־לילה מאוחרת לבדו, שותת־דם ועל
סף עילפון .״פניתי לשוטר־מקוף״ ,הוא נז כר
.״והוא הראה לי היכן יש אוטובום ל־בית־ר,חולים.
כנראה שהיה לי זעזוע־מוח,
ולא ידעתי איפה אני נמצא. הלכתי כמו
שיכור. באוטובוס הו־שיטה לי נערה צעירה
ממחטת־נייר מזוהמת, שאנגב בה את ה פצעים
הפתוחים בראש, בפנים ובאף. ראי תי
דמעות בעיניים שלה, כי היא ראתה
שאני ערבי.״
איברחים אומנם קיבל טיפול בבית-
החולים שערי צדק בירושלים, אך החליט
להתלונן על המיקרה.
הפצעים נפתחו מחדש. הוא פנה
למישטרה בבית־לחם, והוא מספר :״כאן
התחילו הצרות. במישטרת בית־לחם הת ייחסו
אלי כאל משוגע.״
״נשפטתי, והשופט דן אותי לשלושה
חודשי אישפוז בבית־חולים לחולי-נפש, ולשלושה
חודשי מאסר בפועל. כשהכניסו
אותי לתא־המעצר, כבר העדפתי את בית-
המשוגעים והתחלתי להשתולל. לא ידעתי
מה לעשות. לא היה לי עורך־דץ, אין לי
מישפחה, אין לי אף אחד.
״אבל״ ,סיכם בחיוך עצוב ,״איבדתי
את האמון באנשים, במישטרה ובמדינות.
עכשיו אני מרגיש אזרח מסוג ב׳.״
העו ל ם הז ה 2015

אומרים גם ד מהת
לאנחנוי ו ל
לא לקנות

אצלנו :
4זול יותר
4שרות טוב יותר
4יעוץ טוב יותר

מבחר ענק של כל הנ חו ץ

לתינוק, ממוצץ ועד מיטה

״ביבי״
המלך ג׳ורג׳ ,45ת״א

שואפים לחתקדם
למדו במהירות ובהצלחה

קצר 11ח

עברית ו/או אננדית

באולפן גרג(בר־קמא)

ת ״ א: רח׳ גורדון ,5טל 224532 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״ ,טל 664922 .

קורס חדש ב*5.4.76צ

413

דסשיפחת הפיוסומאיס נעמו יש תינוקת
תיוחות במינה: נדבת חפינציד צ״ני,
שסביבה סובבים ה״ המישפחה נולה
את צ׳יפי קיבלה אביבה- ,שלא אהבה
כלבים מעודה — עד לאותה עת, כלומר
— כדמי־חנוכה מבעלה, משי. ומאותו יחג־חנונה
גורלי שלפני שש שנים, השתנו
כליל חייה של מישפחת נעמן כולה, ביהוד
הייה של אם־המישפחה, אביבה.

פרוות מינק;
זהב ופנינים

נשיקת צרפתית

לאמא שלה, אביבה נעמו, מעניקה צ׳יפי המיניאטורית,
המחזיקה את לשונה של אביבה בין שיניה.
היחסים בין אביבה לכלבתה יוצאים־מגדר־הרגיל. היא מתייחסת אל הכלבה כאילו היתה
התינוקת שלה. אינה מניחה לה לדרוך על הקרקע, נושאת אותה עימה בסל לכל מקום.

1״ 3י

ניפה אדומה

ככל ילדי ישראל, מתחפ שת גס צ׳יפי בפורים. לצ׳יפי טעם
מייוחד בלבוש. היא מסרבת ללבוש בגדים מסויימים
בזמנים בלתי־מתאימים, ומתלבשת בהתאם לטעמה בילבד, בבגדים שנתפרו בידי תופרת.
ף• אמריקה היית? אני הייתי
פעמיים! את אליזבת טיילור
ראית? אני ראיתי אותה ׳ואת ברטון ב תיאטרון
ירושלים. לך יש מינק? לי יש
שתי פרוות שהאמא ישלי קנתה לי בניו-
יורק ! לך יש מנוי על התזמורת הפילהרמונית?
אני עדיין לא החמצתי אף
קונצרט רציני אחד של התיזמורתד -
גברת שחצנית? ללא ספק. נא להכיר:
צ׳יפי נעמן, ילידת ה־ .1.12.69 שם ד,אב:
משי. שם האם: אביבה. מיקצוע ההורים :
פירסומאים. האח: גדי, מהנדס־ייצור. האחות:
עידית, נשואה לד ,.טייס בחיל-
האוויר ואם לכפיר, בן החודשיים. הגזע:
סינצ׳ר מיניאטורי.
לא, שלא תהיה כאן טעות. צ׳יפי נעמו
איננה סתם עוד כלבה אחת. היא בהחלט
לא, היא כלבה החושבת! ,מתלבשת, אוכלת
וחיה ממש כבן־אדם. נכון אומנם
שאת מה שיש לה להגיד אומרת בישבילה,
בשפת בני-אדם, ד,אמא שלה, אביבה נעמן
— אשה יפה ומטופחת, פירסומאית !מצליחה,
נשואה באושר, אם לשני ילדים
וסבתא לנכד. אבל מוכרחים להאמין לה,
לאביבה נעמו, שהיא יודעת מה צ׳יפי
אומדת, ושצ׳יפי יודעת מה אביבה אומרת
בשמה.

ג* 44

ך• יא מתייחסת אל כלבתה האהובה
י י כאל תינוק-אדם. לצ׳יפי גרדרובה עשירה
שלא היתה מביישת שום בן־אדם ה־מכבד
את עצמו. יש לה עשרות סוודרים
בכל הסיגנונות, יש לה מעילי־גשם, שתי
פרוות־מינק אמיתיות, רצועות־לצוואר
עשויות זהב ופנינים, נעליים וגרביים. יש
לה מיטה עגולה מרופדת היטב בפרוות-
אקרילן כחולה . ,עשרות צעצועים, בית-

שימוש פרטי, והיא לעולם, אבל לעולם!
אינה הולכת ברגל.
אמה האוהבת אינה מניחה לתינוקת
שלה לדרוך, בכפות־רגליה הענוגות, על
המידרכות הפלבייות של תל־אביב. מותר
לצ׳יפי להתרוצץ רק על השטיחים שבבית.
זה כן.
צ׳יפי הולכת עם אמא ואבא שלה לכל
מקום. היא בילתה כבר בכל בתי־המלון
המפוארים בארץ, ביקרה באירופה ובאר-
צות־הברית, ובחודש הבא היא עומדת לנ סוע
לאמריקה הדרומית, כי שם עוד לא
היתד.,
היא אינה מחמיצה ׳׳שום אירוע חברתי.
היא מבקרת בתערוכות, באולמוודהקונ־צרטים,
בתיאטרון ובקולנוע. יש לה תיק
מייוחד שבו היא מובלת ממקום למקום,
וכשהיא מבקשת, אבא או אמא לוקחים
אותה על הידיים.

הצ״ו צ״פי

מהודרת בתילבושת מקורית מאמריקה, שקיבלה מהוריה
לחג־הפורים האחרון. לצ׳יפי גם שפה מייוחדת, בניב
מייוחד, המובן לבני מישפחת נעמן לבדם .״זר לא יבין זאת,״ הם טוענים. ובצדק.

^ : 1ך \ 1הפירסומאי משי נטמן, בע־
1 1 \ 11י \ 1ליה של כלבת־הפלא, קנה
אותה לאשתו אביבה כדמי־חנוכה. הוא
לוקח את צ׳יפי איתו, לישיבות ולוועידות.

האח

של צ׳יפי, גדי בן ה־,28
מהנדס־ייצור העושה את
התואר השני שלו בארצות־הברית. כותב
לצ׳יפי משם אינסוף מיכתבים וגלויות.

האחות

של אה חודשיים, אוהבת את
בברית־המילה של בנה,

צ׳יפי עידית, הנשוואם
לתינוק בן
צ׳יפי אהבת־נפש.
לבשו חליפות זהות.

מספרת אמא אביבה, בגאווה אימהית
אמיתית :״צ׳יפי זה משהו ! היא בהחלט
לא כלבד, רגילה. כשהיא הולכת איתנו
לקונצרט, היא יושבת בשקט ומקשיבה.
ואם היא הולכת איתנו לתיאטרון, אז על
הקטעים המעניינים היא מסתכלת בעניין

יחסים עוייגים
עם העוזרת
^ ני תופרת לה את רוב הבגדים
> //בעצמי, ובזמן התפירה אני מודדת

ביד. וכשבאים אורחים, אני מתחנפת אליהם
מהצד שיתנו לי שוקולד, כשהאמא
שלי לא רואה.״עם פאמי, העוזרת של המשפחה, יש
לצ׳יפי יחסים מייוחדים־במינם. קשה ל האמין,
אבל עובדה: העוזרת אינה אוהבת
את צ׳יפי, וצ׳יפי אינה אוהבת את ה עוזרת.
כשאמא אביבה איננה בבית, מתנהגת
צ׳יפי כמו ילדה טובה. היא יושבת
בחדר שלה. משחקת בצעצועיה ומשתדלת
שלא להיתקל בעוזרת. אד ברגע שאביבה
נכנסת הביתה, תופסת צ־יפי ביטחון ומת נפלת
בזעם על דגליה של העוזרת.
ואז אומרת לה הגברת נעמן. בשם

פרופסורה כלבית

אביבה נעמן מטורפת על הכלבה שלה, משוכנעת
שהוא היפה והחכמה ביותר בעולם. טוענת
שצ׳יפי מכניסה לכיס הקטן שלה כל כלב, כולל הפודל של השכנים המחזר אחר צ׳יפי
ללא־הרף. העניקה לצ׳יפי תעודת פרופסור, כדבר הפיתגס :״סייג לחוכמה —-נביחה.״
פשת למשהו אחר. פעם היתה ליצן, פעם
כיפה אדומה, פעם קאובוי ואפילו היה
לה אקדח, ואילו השנה התחפשה לאינדי-
אנית. מדי שבועיים עושים ילה מניקיור,
כדי לשמור על נקיונן ומראיהן של צי פורניה
הארוכות ׳והמטופחות. היא עומדת
בראש דאגות המישפהה האוהבת. יש
לה רופא פריטי, ספרית פרטית ותופרת
פרטית. חנות ידועה לביגדי־כלבים בניו־

ליצן קטן נחמד

צ׳יפי, מחופשת כליצן, נהנית בעליל מן ההמולה
המתחוללת סביבה. היא לומדת להכיר את שפע
תילבושותיה בעת שהן נתפרות על־ידי התופרת, המתאימה אותן למידותיה הזעירות.
ואז היא יודעת שהבגדים הם שלה, ולא
מרשה לאף אחד לגעת בהם. כל אהד מכיר
את צ׳יפי. היא מתלווה אלינו לישיבות-
עבודה, לקונגרסים, לכל מקום.
״בכל שנה אנחנו חוגגים את יום־ההו־לדת
שלה. אני עורכת לה מסיבה, והיא
מקבלת איגרות־ברכה ומתנות. מובן שאני
אופה לה עוגה עם נרות, כמו ביום־הולדת
של כל ילד נורמלי. יש לה רק בעייה
אחת. צ׳יפי בכלל לא אוכלת. אני מוכרחה
להודות שזוהי הפעם הראשונה בחיים
שלי, שאיכפת לי כשמישהו לא אוכל.
אנחנו נותנים לה ויטמינים, בשביל התיאבון.
בבוקר היא אוכלת ׳קוטג׳ עם
שמנת. אני מאכילה אותה עם כפית, מספל-
חרסינה מעוטר ׳בשושנים, כי ספל רגיל
היא לא אוהבת. לצהריים היא מקבלת
עוף, ואם היא אוכלת אותו אני ממש
מאושרת. כשהיא לא רוצה לאכול, או
כשהיא לא אוהבת משהו, היא עושה לי
,טפו׳ ומסתלקת.״
גברת נעמו מביטה באהבה בכלבה ה־מייוחדת
שלה, ואומרת -בשמה, בלשון
בני-אדם :״מספיק לאמא שלי שאני אוכלת
ארוחה אחת ביום. בכלל, אני עושה הפגנות
עם האוכל שלי, רוצה שיאכילו אותי

ילדתה האהובה צ׳יפי :״פאמי, אני אלישין
אלשיונים לאמ׳שלי שאת מתנהגת אתי לא
יפה. כעת אני אתחבא מתחת למיטה,
ואצייץ איצאוצים, ואחר-כך אני אכתוב
תכתובאים לאח שלי ׳שבאמריקה -שאת
עושה לי צרות. את יודעת שהאח שלי
כבר אוסף את כל הצמצ (שמיש) באמריקה,
כדי שאוכל לבוא ולשכב בצמצ. אמא שלי
משתגעת אחדי השתגעות גדולה.
״בחתונה של האחות שלי הגדולה, עידית,
הלבישו גם לי בגדים של כלה, ואמא
שלי נתנה הוראות שלא איכפת לה מ האורחים,
לא איכפת לה משום דבר,
בעיקר שקודם כל צריו לדאוג לי.״
היחידי במשפחה ׳שאינו משתגע במייוהד
מצ׳יפי הוא החתך הטיי ,0ד. אך גברת
נעמן לוקחת על עצמה אחריות ואומרת
בשמה של צ׳יפי :״הוא סתם מקנא!״

חליפה בדיוק
כמו לתינוק

יפי חוגגת את חג־הפורים ככל
ילדי ישראל. מדי־שנה היא מחה-

פאמי. משמאל: צ׳יפי בסלה המרופד
פרווה כחולה, ועל־ידה הרבה צעצועים.

יורק מספקת את כל הגרדרובה שלה,
והיא מ-שתתפת פעילה בכל חגיגות ה משפחה.

בחתונתם של עידית ודני לבשה
ביגדי־כלה, הרי שכשנולד תינוקם, כפיר,
סרגו גם ליה וגם לכפיר בגד של תינוק עם
פו-מפון, ושניהם הופיעו לטכס ברית־המילה
לבושים באותו בגד. כשגדי, האח הגדול,
קיבל את הדיפלומה ישלו, כמהנדס ייצור,
קיבלה גם צ׳יפי דיפלומה.
ובכלל כמו שמעידה הגברת נעמן, כש רואים
את היחסים המופלאים בין הכלבה-
ילדה, שתמונותיה מעטרות את מישרדם
של זוג הפירסומאים, לביינם, לא נותר
אלא לומר :״,זר לא יבין זאת.״

האס

חנוך ב ר טו בומשהש מיר משח קי ם ב כי ס או ת־ מו סי קאל״ ם
גארי קופד יי סד את הפלמ״ ח? £ופס טי ב ל־ הנ פלשלי רו ש לי ם
ה מו עצהה ציבו רי ת ליי צו א אופ רו ת

׳חיים גורי

ישראל אלירז

מורומד !נאחד

צ ״ ד ־ מכש פו ת בגי מנ סיו ת

אהרון!מגד

משה שמיר

המשודר המתורגם ביותר

קוץ בבשר החי

המשורר ד. הוא אדם אמיד, המפרסם את שיריו זד. קרוב לארבעים שנה.
הוא מעולם לא הוערד בין חשובי השירה העיברית. אלא שד. זה הוא בעל־תושייה,
ובשל עיסוקיו הפרוזאיים מצוי הוא בתנועה־מתמדת בין הארץ לחוץ־לארץ,
וכך הוא דואג גם להפצת שיריו, בשפות שונות, ברחבי העולם. לאחרונה הגיע ארצה
תיאור על דרכי הפצת שיריו של ד. בניכר.
משך שנים אחדות שלח ה, מדי־חורף, ארגז־תפוזים אל הסופר האנגלי רוברט
גרייבם (גיזת הזהב, קלודיוס האל) ,המתגורר דרך־קבע באי פאלמה דה־מאיורקה.
יום אחד הגיע ד. במסעותיו לפאלמה דה־מאיורקה, ניגש אל רוברט גרייבם והציג
את עצמו בפניו. גרייבס הזמין את ד. ללגימה קלה. ד .קיבל ביטחון, הראה לסופר
הבריטי מחרוזת־שירים מתורגמת מפרי־עטו, וביקשו להעיר מהערותיו. גרייבס תיקן
מילה פה מילה שם, וכאשר שאל ד. את רוברט גרייבס אם הוא רשאי לציין שהתרגום
נעשה בהשתתפותו, נזכר הסופר האנגלי בארגזי־התפוזים, והינהן בראשו בנימוס
בריטי.
כך הפך המשורר ד ,.בשקידה בלתי־נלאית, יצואן־השירים מיספר אחד של
ישראל. ויש אף הטוענים שד. אחראי, אישית, גם לגידול בייצוא התפוזים לחוץ־לארץ.

מדי שבת, אחרי חדשות השעה ארבע, מוגשת מהדורת־חדשות לענייני סיפרות,
בעריכת שלמה סנה. איני יודע מה דוחף את מר סנה לדווח על כל גיהוק של פרופסור
יגרשום שלום, או על מצבתו של המשורר פרוג שנמצאה ברומניה, ועל ביבליוגראפיה
בנושא יהודי כלשהו, והבשורה האחרונה של אנשי שדמזת, כחדשות בענייני סיפרות.
האם חוישש מר סנה לספר למאזיני שירים ושערים אודות האירועים האמיתיים
של הסיפרות העיברית, על שואה ,2מושל יריחו, ביקורת ,׳סופרי דוד הפלמ״ח׳
בעכשיו ומחלוקות סימן־קדיאה, או שמסתתרת מגמה של הצגת מה שכדאי לומר,
באותה מהדורה של חדשות לענייני סיפרות.
מכל מקום, מהדורה זו נוגעת למאזיני שירים ושערים כקוץ בבשר החי, באמצע
רצף־השערים של הליגה הלאומית.
עיקביות בטכס חלוקת תארי דוקטור־כבוד, שנערך באוניברסיטת תל־אביב, נשא המשורר
אורי־צבי גרינברג את דבר מקבלי־התארים. הוא הפך בימה אקדמית חגיגית זו, במה
לנאום־שיטנה רווי־רעל נגד מתנגדי ארץ־ישראל השלמה.
בשנת 1936 חיבר אורי־צבי גרינברג שיר זעם וחרון נגד חלוצי עמק־יזרעאל,
בזו הלשון:

לכן כדין גדוד שנענד מגינו
למישמר־העמק דכר הקלון: נפלת כככודך
גתרפ״ט לערב
וננעל כך מנן ישראל בתרצ״ו ויען כנייד
עמדו כחלון
מזים לצכא וכוטחים כרוכיו היי ישימון
כמפת המדינה
אל טל כהרייך, אל עץ ואל טה :
ואיש כי ישאל: לאן חדרך מיליד ז
וענה העונה: להפקר העמק.

בדבריו בטכס, הוכיח אורי־צבי גרינברג שוב שדיעותיו על ״המדינה הציונית״ לא
השתנו מזה ארבעים שנה, ועל־בן תמוה הדבר, מדוע ראו מארגני הטכס צורך ׳לחתוך
בדבריו.

זה נוער זה

שטיפת מוח

בעיתוינות־הצהריים ׳מתנהל צייד־ימכשפות נגד תלמידי בתירספר, המוציאים־לאור
עיתונים שבהם הם מביעים את דיעותיהם.
מסתבר ני המחשבה שמצויים במערכת־יהחינוך תלמידים, שיש להם דיעה משלהם,
אינה נראית לעיתונאים החרדים לנפש־חנועד. מפליא ביותר, שאותם עיתונאים אינם
מפנים את חיציהם לעבר ׳מישרד־החינוך, שבמיסגרת שטיפת־המוח של התודעה*
היהודית שלו, נותרו כמה פרצות, המאפשרות לצעירים בודדים לחשוב מחשבה עצמאית.

ע 46

זקנינו חמודים ועוקצניים
טועה מי שחושב, כי אין מי שטורח להרחיב אח אופקיהם של עוללים ותינוקות
בארץ. יש להם עיתון מנוקד בשם חדשות אצבעוני, המרחיב את דעתם ומדווח להם
כרוניקה יומיומית.
באצבעוני מיום א׳ אדר ב׳ תשל״ו (אין תאריך אזרחי) כתוב במאמרון, מתיחת
לכותרת ״גולדה חזרה״ :״גברת גולדה מאיר, שהייתה ראש־ממשלת ישראל, חזרה לפעילות
במיפלגתה. גולדה מאיר היא כבר בת שיבעים־ושמונה, אך היא מלאת־מרץ וחריפת־שכל.
הכל שמחים לשובה לעבודה.״

אשמדאי

צאן ברזל

בסוף ישנות החמישים ובראשית שנות השישים הייתה תקופה בלא תיאטרון
ישראלי מקורי. הוא הלך בשדות, קרא לי סיומקה והס יגיעו מחר כבר הלכו, קראו
והגיעו. גיסים אלוני היה מציג מדי־פעם את עולמו, ועמוס קינן היה בחוץ־לארץ.
באותה עת פיריסם ישראל אלירז את מחזותיו בכיתבי־עת שונים. כעבור שנים, כאשר
עמום קינן, ממדי וחנוך לווין החלו מעלים מחזות שהורו על כיוון מסויים, התברר
כי מחזותיו של אלירז, אינם התיאטרון הישראלי שהצופים חלמו עליו.
מזה כמה שנים מתמסר ישראל אלירז לחיבור תמליל לאופרות בעלות נושא
לאומי, ביחסות של קרנות־ציבור. האופרות אשמדאי ומצדה 967 שאותן חיבר עם
המוסיקאי יוסף טל, יוצרים את הרושם שקיימת במישרד־החינוך־והתרבוית מחלקה,
המאמינה שאופרות על נושאי סבל ויגון מעידית על תרבות גדולה. לא קשה לנבא
בעתיד הקרוב מחרוזת של אופרות על נושאים כ״גזירות ת״ח ת״ט״ ,״פוגרום קישינב״,
״מישפט בייליס״ ועוד. חבל מאד, שאנשי הפסטיבל הישראלי והמועצה לתרבות
ולאמנות, לא שמעו על יצירות כמו החקירה של פטר ויי-ם (מארה־סאד) ,ומעודדים
ייצוא של אופרות גרועות, ונטולות משמעות אידיאולוגית או חברתית משכנעת
לחוץ־לארץ.
אשמדאי, שהועלה בימים אלה בניו־יורק, אינו אומר דבר על הרחישה התרבותית־תיאטרונית
של ישראל.

ביעור חמץ
פעם היו מוספי־הסיפרות של ערב חג־הפסח, חג־לתרבות. בשנים האחרונות הם
שבים ומספרים את סיפור חדלונה של הסיפרות והשירה בארץ. מאמרי־הלל לגרשום
שלום, או שירים המורכבים מזימזומי מיסטיקה יהודית, או מגולאש הונגרי באותיות
עיבריות, אינם מייצגים את הסיפרות בארץ כיום.

9 1מ מ * 3י

א. עם הספר המתורגם
פעם היתר. תחייה לשפה העיברית. סופרים עשו כל
שביכולתם כדי להשתלט על -מינמני השפה העיברית,
וליצור בד. יצירות משמעותיות. תחייה זו הוציאה מתוכה
ענקי־סיפרות במו ביאליק, טשרניחובסקי, ברנד וש״י
עגנון. במשך השנים נעלם הפלא של התחדשות השפה
העברית, והפכנו מדינה ככל המדינות. העיברית הפכה
לשפת־רחוב, והסיפרות העיברית הפכה סיפרות הדומה
בסדר גודל לסיפרותה של אלבניה.
אנו נושאים אחרינו מורשת של עם־הספר, שהתחלפה
לעם־הספר־המתודגם. להיטותם של סופרים ומשוררים
ישראליים להיות מתורגמים בכל מחיר, ולכל שפה, אינה
יודעת לאות. אלא שלא כולם זוכים להיות מתורגמים.
עוד מימי פרוץ המדינה קיים קשר בין קירבת הסופר
למעוזי השילטון לבין האמצעים הדואגים להפצתו בעולם
הרחב.
מדי כמה שנים מזמין מוסד ממשלתי כלשהו (או
ציבורי) משורר זר, שיתרום את הלקו להפצת סיפרותנו
בעולם. פעם היה זה משורר הודי־אירופאי, הכותב אנגלית
בשם דום מוראם, שכעבור כמה ימי שהות בארץ, דומה
היה כי גויים לפלמ״ח, אשר משורריו -שטחו באנגלית
עילגת של ההכשרה זבית־הספר כדורי את שיריהם באנגלית.
דום מוראם שיפץ את שיריהם לאנגלית־ההודית
שלו, והמשוררים דאגו לפרסמם אחר־כך בביטאוגי הסוכנות
היהודית בכל הלשונות.
׳משורר אחר, שהיה אורח משוררי דור־הפלמ״ח, היה
׳ג׳ו סילקין, יהודי־ברי-טי, שאינו נחשב ביותר בארצו,
וזכה אצלנו בסכומים מכובדים מן המכון לתרגומים
שליד המועצה־לתרבות־ולאמנות, כדי לעסוק יחד עם
משוררת, ששמה השירי אינו הולך לפניה, בתרגום
שירת הפלמ״ח וצאצאיו השיריים לשפת אלביון.

ב. ניספח״התרבות כסוכן־סיפרותי
מטעם עצמו
לא רק על השיר המתורגם לבדו יחיה המשורר והסופר.
בוועידת אגודת־הסופרים, לפני כסה שנים, תיאר המשורר
יהודה עמיחי את רוב סופרי דור הפלמ״ח בבני-
טיפוחיו של המימסד הפוליטי־ביטחוני. נגד עמיחי יצא
חנוך ברטוב, והודיע כי הוא וחבריו אינם ממוסדים כלל.
במיסגרת אי-הממוסדות של ברטוב, הוא יצא שבועות
אחדים לאחר הצהרתו זו ללונדון, על־מנת ליטול את
כהונת ניססח־התרבות מסופר־פלמ״ח לא־ממוסד אחר,
כהונה שאותה העניק ברטוב מאוחר יותר לאהרון מגד,
שגם הוא אינו ממוסד.
מי שחושב שנספח־תרבות דואג להפצת תרבות ישראל
האמיתית, טועה. הוא דואג לעצמו, ולחבריו מהפלמ״ח.
מרבית נספחי־התרבות הישראליים, ב־ 15 השנים האחרו נות׳
חינם סופרי דור־הפלמ״ח. מי שיטרח לחקור אחר
רשימת יצירות־הסיסרות הישראליות, אשר תורגמו משך
כל אותה העת, יגלה את העובדה המפתיעה, שכל נספח
הצליח להתמסר בתקופת שירותו למציאת בית־הוצאה
— לרוב מדרגה שנייה — שהסכים להוציא־לאור ספר
או שניים מיצירת־חייו של הנספח. כך שמרבית נספחי-
החרבות של ישראל הינם נספחי־התרמת של עצמם.
מצב עגום זה, של נספחים שכאלה, הביא לידי תקריות
שאינן מעלות או מאדירות כלל את שמה של הסיפרות
העיברית. נספח־תדבות באדצות־הברית לחץ, לפני כמה
שנים, על אחת מהוצאות־הספרים הגדולות שם, לתרגם

עמיחי אלוהים מרחם על ילדי הגן, הוא נמצא ראוי
לפירסום באריאל, וזאת אחר שסיפרו לא מעכשיו, לא
מכאן ראה־אור בארצות-הברית- ,בלא עזרת נספח־תרבות
כלשהו או סובסידיה ממשלתית.
אך אליה וקוץ בה. שירו של עמיחי מעוטר, מצדדיו,
בשירים של ט(שרני) כרמי, אמיר גילבוע, חיים גורי
ואבא קובנר, ודומה שהוא נועד לשמש הדובדבן על
עו-גודהקצפת החמוצה הזאת. באותה שנה (72׳) פורסם
באריאל, אגו־טרים שבו שיבחה אורנה פורח את מיפעל־חייה,
התיאטרון לילדים ולנוער, שעה שעורכי אריאל
מתעלמים כליל ממהפיכת־התיאטרון של יוסף מונדי
וחנוך לוין (זד• מסתובב, חפץ).
ט(שרני) כרמי קיבל לידיו את עריכת אריאל בשנת
,1973 כנראה במקום נספחוודתרבותית, והעז לשרבב
בין שירים של אבא קובנר ולאה גולדברג, את סיפורו
של א.ב. יהושע בתחילת קיץ . 1970 אלא שא.ב. יהושע
זכה שסיפוריו יתורגמו לכמה לשונות, גם בלא עזרת
אריאל. בחוברת -נוספת פירסם אריאל קטע מרומן של
אהרון מגד ושירים של גבריאל פרייל, משורר נותב-
עיברית החי בארצות-הברי-ת. בנוסף מיהר ט(שרני)
כרמי לפרסם את להיט־השירה־העיברית, את המשוררת
זלדה (נמר של נייר, העולם תזה )2014 תוך התעלמות
מטשוררות משמעותיות כיונה וולד ודליה מרץ, ששימען
כנראה עדיין לא הגיע לאוזני עורך אריאל.
אבא קובנר
ט> .שר <*1ברמי
בתקופה שבה ערך ט(שרני) כרמי את אריאל, הוא
מינה את אשתו, תמרה ריקמן, כעורכת האמנותית של
כתב העת המישפחתי, בו פירסם גם מתרגומי שיריו־שלו.
ספר של חנוך ברטוב (של מיי אתה, ילד?) .אותו בית-
לא ברורים גם שיקוליו הסיפרותיים של כרמי, אשר
הוצאה, השקיע 5000 דולר בתרגומו של הספר, ולאחר
בעטיים פירסם, פירסום־בכורה עולמי -סיפור של צבי
קריאתו באנגלית, ויתר על רעיון הוצאתו־לאור. כאשר
יגנדיורף, ששימעו לא הגיע אפילו אל הסיפרות העיברית.
החלה הוצאת פנגווין הבריטית בהכנותיה להוצאת קובץ
כאשר הוצג בלונדון, נד 74׳ יעקובי וליידנטאל של חנוך
משיריו של יהודה עמיחי, ניסה נספח־התרבות הישראלי
לווין, פיר-סם אריאל את הכלה וצייד־הפריפרים לניסים
לשכנע את ההוצאה להדביק לו, כשותף, את אבא קובנר.
אלוני, באיחור של כ־ 15 שנים.
מעניין שמעולם לא ניסה נספח־תרבות ישראלי,
לא ברור מניין משיג פישרד-החוץ את אנשיו. אך
לדאוג לתרגום יצירות של אורי צבי גרינברג, דויד פוגל,
ט(שרני) כרמי,־ שיצא לחזץ־לארץ כדי למלא את חלקו
יעקב שטיינברג, אסתר ראב, יונתן רטוש, עמוס קינן,
במיכסת המילגות החוץ־לארציות, העביר את אריאל
דויד אבידן, יוסף מונדי, חנוך לווין ואחרים, אשר לא
לידיה של גברת בשם יעל לוטן, אשר כישוריה בהבנת
שירתו בפלמ״ח, ולא הכירו את דרך־המלד המובילה
הנעשה בסיפרות העיבדית טרם הובהרו בגיליונות שהיא
להיכלי-השילטון.
ערכה עד כה.

המתרגמים

ג. ילד טוב ירושלים
מערכת הפצת היצירות של סופרים ומשוררים ישר אליים
מנומסים, נקיים, שנעליהם בלו מרוב צעידה בדרך-
המלך, אינה מסתפקת בשירותיהם של הניספחים־התדבו־תיים.
במיסגרת מישדד־החוץ קיימת -מחלקה לקי-שרי
תרבות ומדע — קשתו״ם (נמר של נייר, העולם הזה
)2010 המפרסמת, פעמים אחדות בשנה, את כתב־העת
ה״ייצוגי״ של התרבות הישראלית, אריאל בארבע לשונות
על נייר-כרום, ובליוויית הדפסות ציבעונייות.
עיון בחומר שפורסם באריאל בחמש השנים האחרונות,
מעלה את השאלה אם כתב־עת זה אכן מייצג את הנעשה
בתרבות הישראלית בשנות השיבעים, ומעלה הירהורים
בדבר כדאיות הופעתו. שיר של לאה גולדברג 10 ,עמודי-
פרוזה מאת יונת ואלכסנדר סנד, שאינם נמצאים בליגה־הלאומית
של סיפרותנו, וקינוח של שלושה שירים מאת
נתן אלתרמן. עם כל הכבוד לאלתרמן ולגולדברג, הם
אינם ממייצגי שנת .1970
בשנית 1971 הגיע אריאל לאחד מהישגיו האמנותי
החשובים, והקדיש מחצית החוברת לקיבוץ עידחרוד
ולמשוררייו, זרובבל גילעד ומשה טבנקין, בליוויית סיפור
מאת נתן שחם. עשרים שנה לאחר פירסום שירו של

למרות הכל ירכשו אוהבי הספר והסיפרות את כל העיתונים, כמיניהגם בערבי-חגים,
ויחפשו במוספים אחר יצירות משמעותיות, וישליכו את המוספים למקום שם השליכו
את החמץ כמה שעות קודם־לכן.

פסטיבל מיותר
ערים רבות בעולם עורכות פסטיבלים, המשמשים לרוב כגורם למשיכת תיירים,
אלא שנוסף לכך- ,מטרתם להציג הישגי חרבות.
בירושלים נפתח בימים אלד, פסטיבל האביב, שהוא ממוסחר, ראוותני וחסד ערך
מייוחד. ירושלים דאוייה לפסטיבל צנוע בסיגנון פסטיבל ספולאטו שבאיטליה. למשוררים
שיקראו משיריהם בחאן, לסופרים צעירים שיבואו להחליף דיעות, תיאטרונים נסיוניים וקהילתיים.
את פסטיבל האביב בירושלים יכול לארגן ולממן אמרגן פרטי. הוא אינו שונה
מכל ייבוא אחר של אימנים נודעים.

מי ייסד את הפלמ״ח?

בחטף

במגאזין־חדשות שהיה ברדיו בשבת, דנו הסופרים מוחמד ואתד, ואהרון מגד
על ההיבטים השונים של ״יונדהאדמח״ .לעומת מגד, ששב ושיחק בכל מטבעות־

ד. מיסגרת חדשה
מרבית סיסמת דור הפלמ״ח כבר זכתה להיות מתור גמת,
וצברה בחוץ־לארץ הערכה שאינה שונה מזו שלה
זכתה לאחרונה בארץ- ,הסופרים המשמעותיים יותר ב־עיברית,
מתורגמים בזכות כישרונם ועל בסים מיסחרי
ולא־מסובסד. שיריו של עמיחי תורגמו לח• 13 שפות.
האיש משם שיל יצחק בן־נר תורגם גם ליפאנית. לזכור
ולשכוח מאת דן בן־אמוץ זכה בהערכה בגרמניה. שלושה
מספריו של עמוס קינן פורסמו בצרפת, החיים כמשל של
פנחס שדה, וכן גם יצירותיהם של א.ב. יהושע ועמוס
עוז פורסמו בכמה לשונות. שיריו של דויד אבידן
זכו בהערכה באדצות־הברית ובאירופה יותר מכל שירת
הפלמ״ח ביחד. דומה שאין מקום בנוף הייצוגי של
הסיפרות העיברית לכתב־יהעת אריאל, במתכונתו הנוכחית.
מאחר
שהסיפרות-העיברית־היוצרת מתנהלת כיום ב-
כיתבי־העת עכשיו וסימן־קריאה, מן הראוי להקים, מעורכי
כתבי-עת אלה, מערכת משותפת שהיא שתקבע
את החומר הראוי לתרגום ולהופעה, במיסגרתו של כתב-
עת ייצוגי באמת של הסיפרות העיברית.

הלשון של ההסברה־הישראלית, תבע מוחמד ואתר שיווי-זכויות מלא לערביי ישראל
והעמיד, בכנותו, את טיעוניו של מגד כלא־משכנעים • במוסף־לסיפרות של מעריב
ממשיכים לשחק בנייסאות־מוסיקאליים, אחרי שחנוך כרטוג החליף את משהשמיר לפני כמה חודשים, החליף עכשיו משה שמיר את חנוך ברטוב. שמיר- ,שנתגלה
בתקופת העריכה הקודמת כמבקר-שירה, עלול להפתיע את קוראיו בסידדודמאמרים
• מסתבר, שמסתמן תהליך של גיבוש שני
נוספת על מצב השירה העיברית
מערכים סיפרותיים גדולים בארץ. מצד אחד, קבוצה של סופרים ומשוררים המתרכזת
סביב כתב-העת סימן־קריאה: מאיר דיזדטיר, יאיר הורכיץ, אהרץ שבתאי,
אבות ישורון ואחרים, במערך אחד. לעומתם, התחזקותו והתעצמותו המחודשות
של כתב־העת עכשיו שהרחיב את מיספר חבדי־המערכת •שלו. במערכת המורחבת
של עכשיו מצויים ד״ר דן מירון, ד״ר גבריאל מוקד, ברוך חפץ, פרוס׳איתמר אבן־ זוהר והמשורר דויד אבידן. עכשיו, שקשר עצמו עם הוצאת־הספרים
הגדולה מסדה, עומד לפרסם, במקביל לכתב־העת, סידרת סיפרי־שירה, תיאטרון
וסיפורת • תוכנית־הטלוויזיה חיים שכאלה עם המשורר חיים גורי הזכירה לסופר
ישראלי, שאינו נמנה עם דור־הפלמ״ח, מטבע-לשון שטבע בשנות־הארבעים, העיתונאי
כרוך גאדד,, .את הפלמ״ח ייסדו •שני אנשים: יצחק שדה וגארי קופד״ •
ידיעה •שפורסמה במדור כלכלה וכספים בידיעות אחרונות 6.4הדהימה כמה קוראי
שירה. בידיעה, המספרת ני המשורר אורי ברנשטיין נתמנה כמנהל־כללי משותף
בקונצרן אמקור נאמר, בין השאר :״ברנשטיין ממלא זה שש שנים תפקידי ניהול
שיונים באמקור, ומוצא זימן גם לכתיבת שירים, אותם פירסם בכמה ספרים.״ במקום
אחר באותו מאמר, אומר ברנשטיין :״׳מיבחנו של הקונצרן בתקופה הקרובה יהיה,
ביכולתו לגוון את מוצריו, להתאימם לדרישות המשתנות של הלקוחות ולהתפתחות
• ירחון הסיפרות פרוזה, עומד להקים מועצת־המהירה
בשוק מוצרי־החשמל.״
מערכת• ,שתביא לחיזוק עורפו הסיפרותי של הירחון • בימים אלה עומדת לראות״
אוד חוברת 70 של כתב־העת קשת, בעריכת אהרון אמיר, החוברת מוקדשת כולה
לנושאי הפסיכולוגיה והסיפרות.

דדי ם
זה קשה
יהלומים קורצים בוו ד א בי ב
מתארים לעצמכם, איזה תענוג הוא
להיווכח שיש לנו, בארץ, אנשים שנות נים
מתנות כמו ריצ׳ארד ברטזן, ו מקבלים
כמו ליז? משום מה, הייתי
משוכנעת עד היום שאצלנו, לפחות, אין
להם מתחרים.
עד ששמעתי, השבוע, שסוחר־ד,מכוניות
י?ן קכ אפשטיין העניק לאשתו היפה,
דורית, מתנה בצורת ׳טבעת־יהלום ענ־

) ווטרגייט

משקיעים מדרום־אפריקד, שהגיעה במייוחד
לכבוד האירוע, טוב, אבל שנת־נישואין
הרי חוגגים בכל שנה, ואפילו אם זאת
השנה התריסר, זו עדיין איננה סיבה
מספקת לטבעת־יהלום ענקית שכזו.
אלא שהשנה היתר, להם סיבה משמחת
חשובה נוספת. דורית, שהיא כבר אם
לשלושה ׳ילדים — שתי בנות ובן —
מצפה שוב לביקור החסידה. הוא יפה

דורית ויעקוב אפשטיין
הרביעי בדרך
קית, ישד,יהלום שקיבלה ליז מדיק שלה
מחוויר על ידו.
אבל אם אצל זוג־ד,כוכבים המתנות
נועדות תמיד לפיוס, אחדי מריבה, או
אחרי סתם בכה, הנה אצל האפשטיינים
הן ניתנות ומתקבלות פשוט מתוך אהבה,
אם־יגם לרגל שתי עובדות משמחות.
הראשונה: יענקל׳ה ודורית חגגו, במזל׳
טוב 12 ,שנות נישואין, וערכו לכבוד ה מאורע
מסיבת־ענק בביתם, עם כל מכובדי
עולם העסקים והמכוניות, כולל קבוצת

חדש

ל חוו ה
מה כבר אפשר לספר על מלכת־היופי־לשעבר,
חווה לוי, שעדיין לא סופר?
דק על אהבה חדשה. בדיוק כך. חווה,
שהיא כבר כמה ישנים האקס-מלכת־יופ־

ופורחת מתמיד, ואפילו באה לבלות בחברת
בעלה במועדון־גלדיד, של אביה,
הצייר אדגדט יכיני.
אני באמת שמחה שדורית ׳ואפשטיין
מתכוננים להרחיב את המשפחה, ושיש
לנו בין השאר גם זוג אחד שלא מבייש
את הפירמה במתנות אכסקלוסיביות. אבל
אם חשבתם שיש צורך בהוכחה לאהבה
שביניהם, אחרי 12 שנות נישואין, טעות
הייתה בידכם. הם פשוט מאוהבים. קורה,
לא? וכשאוהבים, אפילו יהלומים יקרים הם
פרט קטן. בבקשה, י זה סטייל.

ב׳מועדון־הנופש
טוב, אני בעצם לא-כל־כך מאשימה אותם.
אחרי הכל, כשעובדים במועדון־נופש
הכל יכול להתרחש. ואתם יודעים מה?
כבר היו דברים מעולם, ובאמת אינני
מבינה על מה כל המהומה, ומה עושים
מזה ביג דיל.
זה שהמנהל הגדול של המועדון, השוכן
בקירבת תל-אביב התעסק עם המזכירה
שלו, זה מילא, נאמר שזה
מקובל. אפשר להבין שני אנשים שנמצאים
כל היום באווירה מנופשת, ואפילו שהם
בפרסונל עשוי בהחלט לקרות שיתחשק
להם להתנפש נפש אל נפש כידידים,
בלב־ובנפש.
וכך קרה שהוא ישב במישרדו המפואר,
והיא עבדה כמה חדרים מתחתיו. אלא.
שהשניים כימעט שלא התראו זה עם זה
בפומבי, ולכן היתד, גם ההפתעה גדולה.
מד, ששאר העובדים לא ידעו היה עובדה
פשוטה, שאותה ידעה רק המרכזנית
של המועדון. כי הבוס הגדול פישוט היה
׳מבקש•!מסנה לקשרי אותו עם המזכירה.
היא מילאה, כמובן, אחר מיצוותו של
הביג־בום אלא שרצתה, פשוט מתוך נאמ נות,
לוודא שהכל תקין ונשארה על הקו.
וכך היתד, עדה לרומן שהתפתח בין
השניים, ואפילו עקבה אחריהם פעם ל־מקום־המיפגש
הקבוע שלהם, ליד תיאטרון
הקאמרי. אז כמה זמן, לדעתכם, היתה
מסוגלת לשמור את הסקופ בבטן? היא
גילתה את זה בהתחלה לחברה טובה שלה,
שהבטיחה לה לא לגלות אותו לאף אחד,
ומייד גילתה הלאה לחברה אחרת, שהבטי חה
גם היא לא לגלות לאף אחד. עד
שלכל הפרסונל נודע מהעניין. רק הבוס
הזה, כשהוא ניגש היום לדבר עם מי
מן העובדים, איננו מבין מה פשר ה שינוי
ישחל ביחסם אליו.
טוב, שרק לא תבינו אותי לא נכון.
אני לא נגד תעלולים מהסוג הזה, אבל
מוסר־השכל אפשר להפיק מחם, לא?

נכון שבזמן האחרון כימעט אין רואים
את הדוגמנית היפה, סמדר דרור, על
המסלול, אבל אין צורך לקפוץ למסקנות.
לא קרה לה דבר. סמדר, שהיתר, אחת
הדוגמניות המועסקות ביותר בארץ וכיום
גם אחת המבוקשות ביותר• ,החליטה ש היא
לא מופיעה יותר בתצוגות מן השורה.
אם כבר להופיע, אז רק בתצוגה
מרכזית, גדולה וחשובה. וגם אז, השכר
שהיא מקבלת הוא מן הגבוהים ביותר

בסולם.
אבל ימי שמכיר קצת את סמדר, יודע
שהיא כזו שגם אוהבת את העבודה •שלה,
ועושה אותה עם כל הלב. לא רק בגלל
הכסף. לכן• ,לא ניראה לי הגיוני שהיא
תחליט פיתאום להפסיק להופיע בתצוגות
לא חשובות. כי הדי, כידוע, סמדר בכלל
לא סנובית, וההצלחה לא סיחררה את
ראשה. הסיבה האמיתית הפשוטה היא
שסמדר, שהיא אם לילדה מתוקה בת
חמש, משתוקקת לילד נוסף, והיא מתכננת
אותו כעת בעזרת פילאי הרפואה.
סמדר ובעלה, המיסעדז אגרהם אר כיב,
מקדישים להכנות אילה ממיטב זמנם,

ה אי מו ץ ה בי א מז ל
אם מישהו רצה הוכחה נוספת לכלל י,ברזל,
שלטבע חוקים משלו, אז בבקשה.
הק כדאי לזכור שאין מה לעשות נגד
הכי פופולרית בארץ, סיימה לד, בשקט
ובלי כאבים את הרומן הסוער שניהלה עם
המיליונר האיטלקי שלה, אבל אל חשש.
יפה גיזעית כמו חווה לא תישאר זמן רב
לבדה, בלי שמישהו ימהר ללכוד אותה.
אבל אם גם אתם ׳חשבתם שהיא התייאשה
מהחתיכים המקומיים ומחפשת לה כיום
רק תוצרת־חוץ, אין לי הפתעה ב־שבילכם.
כי התורן החדש שלה הוא חתיך דרום־
אמריקאי, גם כן מיליונר. אלא מה?
וזה לא מפני שלא נאה לה ללכת עם
ישראליים• .זו פשוט מיקריות.
וכך היא היתד, אצלו בדרום־אמדיקה• ,
חזרה לארץ ונראית איתו בכל המסיבות,
מאושרת כמו תמיד עם חבר חדש. למרות
שהלשונות הרעות טורחות לציין בפני
שהיא נבר לא מה שהיתר• ,פעם, למרות
הכל היא נשארה כמו שכולם מכירים
אותה.
חווה. שהיא כבר בת ,25 חצי־חי׳בל,
איננה מפחדת לגלות לחברותיה הקרובות
שהיא כבר רוצה לשים קץ לחילופי-הגברי
המתמידים שלה ולהינשא כדת.
כי אם מישהו חשב שבמצב של ׳הידוק
החגורה לא יהיה כסף לפתוח מיסעדות
חדשות ו/או לאכול בהן, טעה. עובדה,
אלה הקיימות אינן מתדוששות ולעומתן
פותחים חדשות. סימן שלמישהו זה עוד
כדאי.

זה. עד שמישהי אמרה לי, ישר,יא חושבת
שכדאי פשוט לחזור אל הטבע, ולהניח
לדברים להתגלגל ׳מאליהם, כי ימה שלא
תעשה הטכנולוגיה המודרנית, יבוא הטבע
וישים את ההפתעה הסופית.
כי הסיפור הזה כבר הפד תופעה.
זוגות רבים, שמשתוקקים לילדים ומסיבות
שונות אינם יכולים ילד,ולידם• ,פונים לב סוף
לאימוץ. ואז, כשהם מקבלים את ה ילד,
ביעיקבותיו נולד להם לפתע התינוק
המייוחל, אחרי שנים ׳•של ציפיה. ממש
נהדר, פילאי הטבע.
ובשבוע שעבר, זה קרה שוב. הפעם,
לשחקן הבימה מיופקו •אלקלעי ולאישתו,
סוכנת-האמנים רודיקה.
מויסקו ורודיקה חיים באושר מזה 18
שנים, ורק דבר אחד העיב על אושרם.
הם השתוקקו •ליילד, ועשו את כל המאמצים
למטרה זו. דודיקה עברה את כל ה טיפולים
האפשריים, אבל דבר לא עזר. עד
שלבסוף, כאשר התייא־שו וכבר ויתרו על
הרעיון, החליטו לאמץ בן.
הם העניקו לו את השם רון, והיו
•מאושרים מאין־כמותם. ואז, כישר,תינוק
החדש היה כבר בן חמישה חודשים, קרה
הפלא. רודיקה נכנסה להריון.
מובן שהיא היתד, בשמירת־הריון קפד נית
ביותר, וכולם ציפו למאורע המשמח.
בשבוע שעבר הביאה רודיקה במזל טוב
לאוויר-העולם בן בריא וצרחו, ואם אתם
חושבים ״שהם דנו הרבה בעניין השם, אתם
טועים. כי מה מתאים יותר מ שי?

סמדר דרור
התוכניות בעינן
בתיקווה שבקרוב מאד יתאפשר להם לחבוק
ילד נוסף. בינתיים אפשר לפגוש
את סמדר בדראגסטור, ושם היא סיפרה
לי שבכוונתה לפתוח בקרוב בית-׳ספר
לדוגמניות. אחרי הכל, היא נמצאת כבד
עישר שנים בצמרת עולם הדוגמנות בארץ,
ויש לה בהחלט מה ללמד את בנות
ישראל, הצמאות לקצת זוהר.
היא תלמד אותן לטופף על המסלול,
להתייצב מול המצלמות, ואפילו נימוסים 1
והליכות וטיפויח־החן. מי שיעזור לה להקים
את המידרשה החדשה יהיה, כמובן, בעלה
האוהב, הסומך ידו עליה.
אלא שגם הוא עסוק עכשיו עד מעל
לראשו, בפתיחת המי׳סיעדה החדשה שליו
יחד עם דני לרנד. והמיסעדה הזו תהיה,
לפי מה שהוא מבטיח, הכי מרתקת בתל-
אביב.

חו א

מ כני ס

אוחו

ו צוו ח

לן ^ג ס ]0מייצר חנשיוים שחשגעיס גע!״

מפיצים: ד,לטיס נ1/־מ

גלריה לאמנות חוראל

עו!![ 41כ!ו ~

רחוב ז׳בוטינסקי ,3ת״א

תל*אביב רח׳ בן*יהודה ( 1*3פסג׳ מגדלור)
טלפונים 59065, 59766 :

מציגה

מוצר חשמל!ת

ח וא ןאו נס י
עד ה־18.4.76

לשעבר ׳׳סלון אלנבי גור;
״אושר נתניה״ ־שילה״

ל שעבר סוכו״ ת דיר אך

ע מ 1ק יו ן
19—26.476

— חניה מובטחת מרחוב אידלסון —

הסלון הקטן עם השרות הגדול

טלוויזיות, מערבות סטריאו, מכונות-כביסה, מקפיאונים, תנורי
אפיה, מקררים, מדיחי״כלים, מוצרי חשמל ביתיים
מודיעים

למוצרי חשמל ביתיים
לרגל פתיחת הסלון החדש

פסח
מבצע
בעד הטלוידר, הישגה שלך תקבל כהחלפה לחדשה עד 2,300ל״י
* לכל רוכש תנור אפיה — שי חינם מצית גז אלקטרוני

שי-לי יצור תכשיטי בע׳ימ
חלקים להרכבה עצמית כולל חלקי נחושת לעבודות אמייל,
חרוזי עץ, תכשיטי־ם ומתנות מקוריות לפי מיטב האופנה.
המכירה בסיטונות וליחידים במפעלנו, רחוב יצחק־שדה 5
תל-אביב מול בית ״מעריב״ ,בין ,8—16 טלפון .32663

לחברה מסחרית בת״א דרושים:

* ׳מזכירה קורסמדנטית ־
אנגלית־עבוית
למישרה מלאה, רצוי בעלת־ניסיון בייבוא וייצוא שיש
* משדחש בונו ת עצמאי
למישרה מלאה

תנאים טובים למתאימים
נא לפנות ת.ד 29518 .תל־אביב, או טלפון 52767 ,52881

— סודיות מובטחת —

העולם הזה 2015
לסרטים ישראליים
מעוניינ ים

במשתתפים/ות
בכל הגילים
ת.ד ,58 .ר״ג

1אגו מחפשים בתים חמים
עגור חתלתולינו חחמודים
אגודת צער געלי חיים
רחוב סלטה סג, ישו

טל 117821 .

1ה לא רגיל1 ...ה

תו־יו אן

סחען ועד גדול מקדד תדיראן
מקרר תדיראן 400־

מקרר תדיראן - 285

מקפיא תדיראן - 140

המקרר בעל המבנה המונוליטי
שתוכנן במינחר לצרכי
המשפחה הישראלית. זהו
המקרר רב־המכר שתכולתו
מירביח. מיוצר מחומרים בלתי
מחלירים, ומרכב הגלגלים קבוע
בגופו. להשיג ב 5-צבעים

הוא הדגם החרש. איריאלי
לדירות קטנות ומתאים במיוחד
לזוגות צעירים ולמשפחות
קטנות במבוהו וביתרונותיו
הוא זהה לרגם רב־המכר
״חדיראן 400״ אלא שמידותיו
החיצוניות קטנות יותר שעה
שתכולתו גדולה למרי.

הוא התוספת האידיאלית לכל
מקרר, חוסך הוצאות וזמן על ירי
הקפאת המוון לתקופה של
חודשים רבים. מוצרי המזון
ושמרים טריים תודות להקפאה
העמוקה של מקפיא חריראן
. 140

מיו 1קוטרותיסגווח

חי־־אביב! רח׳ קרריבך .57ט י .565151 ירזשרים!
רח שמאי .9טי .551515.55867 .חיפה: רח׳ ככר ניאירהזף 5
קרית אליעזר, טר .559595 .בארישנע: רח׳ הדסה ,55 טר. 59526 .

להשיג בחנויות המובחרות

מקרר תדיראן 550־
עם שתי דלתות אנכי 1.ת
£סו 5־ ץ 8־£סו 5פועל בשיטת
- £8051 סוא תא הקפאה
עמוקה 200 :ליטר. חא הקירור:
350 ליטר. תהליך הקרור על ידי
זרימת אויר קר. המקרר בנוי
משני חלקים והטמפרטורה
ניחנת לויסות בכל חלק בנפרד,
על מנת לחסוך מקסימלית
בחשמל. במקרר חדיראן 550
ליטר תא בעל מערכת חימום
משלו השומר על טמפרטורה
המאפשרת על שמירת החמאה
במצב רך מוכנה למריחה.
המבנה המונוליט׳ מנדיל אח
שטח האיחסון הפנימי ומקטין
אח הנפח החיצוני של המקרר.

כרסום סלד

מוצרי האיכות של תדיראן עם השרות המהימן:
מקררי ם, מזגנים׳ טלויזיו ת, מערבות ס ט רי או פוניו ת, תנורים, שואבי אבק,
רדיו ל מכוניו ת, סו ל לו ת, פנ סי ם, מוצרי ת או ר ה.

צריו לנסות
נעודים

הסיפור הזה על פרקליט ומזכירתו ש־מתאהבים
ומתחתנים, כבר מוכר לנו מכמה
גירסות קודמות שהספיקו להיכנס להיס טוריה
החברתית שלנו. בשבוע שעבר זה
קרה שוב, עד שאני כבר מתחילה להאמין
שכל מי שמתחילה לעבוד בתור מזכירה,

ריבה ואהרון כרקאי
מסקנה הגיונית
צריכה לקחת בחשבון התפתחויות לכיוון
של תכל׳ס עם הבוס.
הבולטת באהבות האלה, עד היום, היא
זו שהתנהלה בין עורך־הדין צבי לידסקי
ומזכירתו־לשעבר, נירה, שלימים למדה
מישפטים, הפכה אשתו ועורכת־דין בזכות
.עצמה.
אבל הפרקליט שעשה י את זה השבוע,
אהרון כרקאי, ניהל רומן עם מזכירתו,
ריבה אלמגור, במשך שנה תמימה מב לי
שאיש יצליח להבחין מה מתבשל לו
ממש מתחת לאף. כי אחרי הכל, גם בר־קאי
וגם מזכירתו הספיקו כבר להיות
נשואים פעם ואפילו הורים, כך שהם לא
עשו עניין מהרומן הזה, ולא נתנו לו פומ בי
עד שהיו משוכנעים שכל הראיות בי דיהם,
ושיש פה קייז.
ריבה, שהיא אם לשני ילדים, היתד. בעבר
שחקנית ניבחרת־ישראל בכדורסל,
ובאשר עבדה במחיצתו של ברקאי, הוא
הגיע למסקנה י שאם היא מנהלת לו

את המישרד כל־כך טוב, היא בטח תנהל
לו גם את החיים באותה מידה של הצלחה.
ובכן, מעכשיו היא הגברת עורו־דין בר-
קאי, וכאות־הוקרה לשינוי שחל במעמדה,
העלה אותה בעלה בדרגה, ומסתם מזכירה
היא תהפוך מנהלת המישרד.
מה שמעניין בכל הסיפור הזה, הוא דוו קא
מוסר־השכל פשוט. כי ברקאי, הידוע
לכל כבחור שאוהב את החיים היפים וגם
להעריך בחורה יפה, ומי שהיה נשוי ב עבר
לדוגמנית ומתכננת־אופנה, וניהל רו מן
לוהט עם צלמת של חצר־המלכות הבריטית
ועם כל מיני חתיכות אחרות קצת
פחות מפורסמות, הגיע למסקנה פשוטה
והגיונית.
אומנם אני, באופן אישי, מכירה גב רים
לא-מעטים שחושבים כמוהו, אבל מ כאן
ועד למעשים המרחק עדיין גדול. כי
למרות כל ההצלחות והפלירטוטים שלו,
כשהוא חשב על חתונה, הוא העדיף לע שות
את זה לא עם חתיכה ולא עם צעירה,
אלא עם אשד, בת־גילו ואם *לשני ילדים.
ככה זה כשההיגיון והאהבה הולכים יחד.

ת רגי ל

אנשים מפתיעים אותי, בחיי להשתגע.
כי הסיפור הבא הגיע אלי כבר מכמה
מקורות, וזה אומר דרשני. בכל פעם הגיע
הסיפור על אותו מישהו עם מישהי אחרת,
וזה היה אפילו עוד יותר מעניין.
הסיפור הזה, מספר על בדרן ידוע,
מן הפופולאריים בארצנו. טוב, זה שתקו פת
האלילות פסה־חלפה לה, זה כנראה
עוד לא-כל-בך נהיר לו. כי משום־מה,
בדרננו משוכנע שכל אחת שיפגוש תיכנע
לקסמיו ותיפול לזרועותיו צ׳יק־צ׳ק.
ולא היא. מה שקרה השבוע, שבר את
כל המוסכמות, כי הוא הפגין שיטת־פעולה
מייוחדת. ישב בדרננו כהרגלו בכסית,
והתבונן בעוברים־והשבים, במודלים הח
כשהוזמנתי
לבוא ביום השישי האחרון למסיבה של איש
העסקים דני חסידוף ואשתו היפהפייה זהבית, דאגו הלשו נות
הרעות לבשר לי בחגיגיות, שלמסיבה הזאת סיבה מייו־חדת
— סיבה שעשתה לה כנפיים אפילו יותר מהר מן המהירות
שמסוגלת לפתח המכונית המפוארת של דני.
הפתעה.״ הם פשוט עורכים מסיבת־גירושין.
אני, כמו רבים אחרים, חשבתי לתומי, שאם החתונה של
דני מהבית היתר. אחת החתונות היותר־נוצצות שנערכו אצלנו
באלפיים השנים האחרונות, הרי שקל־וחומר מסיבת־הגירושין.
תהיה כזו. כמוני חשבו גם כל היפים והיפות המיקצועיים של
העיר, שבאו ודאגו ושאלו אם זה נכון. טוב, בהתחלה לא היה
להם נעים לשאול ישר לעניין, אז הם טילפנו לזהבית, ושאלו
אותה לכבוד מה המסיבה. יומולדת, או מהן
זהבית הסבירה להם, כמובן, שלא יומולדת ולא בטיח, סתם
מסיבה לחבר׳ה שכבר מזמן לא התמסבו כמו פעם. האורחים
בלעו איכשהו את הסיפור, אבל משך כל המסיבה לא חדלו
להביט ולראות איך זהבית ודני רוקדים צמוד ומנושק ומאוהב,
ואמרו: תראו מה זה, זוג שעומד להתגרש ונראה כאילו רק
עכשיו התחתן* .
מי שנהנה ביותר לשמע השמועה היו דווקא חתני השימחה
בכבודם־ובעצמם, שאמרו :״הדבר האחרון שהיינו מעלים בדע תנו,
זה גירושין. אנחנו בסך־הכל עוד בתקופת ההרצה, אז כבר
רוצים שנתגרש ן״
״וחוץ מזה,״ הוסיפה זהבית ,״מה, השתגעתי להתגרש מבעל
משגע כמו דני?״ וכנ״ל אמר גם דני על זהבית, שהסבירה לי
בפשטות :״מה שקרה הוא שרצינו לעשות מסיבה בסילווסטר,
אבל כבר הקדימו אותנו. רצינו לעשות בפורים, וגם אז הק דימו.
ליום העצמאות לכולם כבר יש תוכניות, ובפסח כולם
מחוץ לעיר.
״מה שנשאר לנו זד, הוויק־אנד הזה, אז החלטנו ועשינו.״
אבל מצד שני הבטיחה לי זהבית, חגיגית, שהמסיבה הזאת
לא תפריע להם לערוך בעוד ארבעה חודשים מסיבה נוספת,
לרגל חנוכת דירתם החדשה במעברת המיליונרים מגדלי־דוד.
ואם במסיבת הפסבדו־גירושין היה באר עם באר־מן מיקצועי
וחדר עם חומוסים וטחינות, שם זו תהיה מסיבה לפי כל הכללים,
שאנו ובנינו ובני־בנינו עוד נדבר בד. שנים.
וכך, אחרי שדני, נצר למישפחת חסידוף המפוארת ואשתו

לילד שמח בעיר. כמו שמתחילים להריח פיר־חי
אביב, העיר מתחילה להתעורר. יש
אהבות, יש לידות, והעיקר — יש שמחות.
הבשורה המשמחת שיש לי עבורכם
היום היא שהבדרנית ציפי שביט ובעלה,
צלם־הטלוויזיה אבישי דקל, מצפים ל ילד.
כן, כן, האהבה הנהדרת הזאת תניב
בקרוב צאצא חמוד, אלא שציפי ניסתה,
משום-מה להעלים את העובדה מידיעת
מכריה.
החשדות התעוררו רק כשציפי פתחה,
לפני כחודש, בוטיק לביגדי־ילדים. מה
פיתאנם ביגדי-ילדים, שאלו הכל. אחרי
הכל, מה לה ולזה? או. כי בתחום הבי-
דישים של בנות הארץ הבאות לנשום
אוויר דיזנגופי צח. אבל כשעברה במקום
צלמת ידועה החליט שבעצם, החתיכות
החדשות הן טובות בהחלט רק שצריך סבלנות
כדי לגדל אותן, וזה לא־כל-כך יש

הוא עצר את הצלמת, והיא, באדיבותה,
הציעה לו טרמפ. מן הון להון התגלגלו
הדברים כך שהוא עלה אליה הביתה, לל גום
כום־קפה מהביל של אחר־צהריים
שטוף־שמש. היא רק הספיקה לשפות מים
בקנקן והוא נכנס לחדרה היחיד. עוד לא
הספיקו המים לרתוח, היא חזרה לרגע
לחדר ושם, לתדהמתה, גילתה את הבדרן
שוכב עירום כביום־היוולדו, בתנוחה מגו חכת
המזמינה לתינוי אהבים.
נו, הוא היה משוכנע שהיא לא תהסס
רגע, תשכח מהקפה ותצטרף אליו למיטה
בשימחה וגיל. אלא שהיא התבוננה בו
בחיוך, ואמרה שיפה מאד מצירו שהוא
נותן לה חינם הופעת סטריפטיז שיכול היה
להרוויח תמורתה כסף רב, אבל הוא יכול
להתלבש ולקום, ולהסתלק.
קפה כבר יצא מזה, אבל מוסר־השכל
אולי כן.

הפריכו מכל־וכל את השמועות הזדוניות על גירושיהם, היתד. להם
כבר סיבה אמיתית למסיבה. איש־העסקים מנו לאלו הגביר
את המוסיקה במערכת ד,סטריאופונית שלו, שהוא סוחב איתו
לכל מקום. איציק דנין, שהגיע בחברת ידידתו היפה אודטה
ועם פנינה רוזנכלום־גולן, מזג לכולם כוסית נוספת, ומייק
סטולובצקי התפנה בשקט לשיחודהיכרות עם חתיכה חדשה
בשם שרהל׳ה.
הכל כתמול-שלשום, ועולם כמינהגו נוהג.

זהבית ודני חסידוף
מסקנה הפוכה

דור לילדים, כידוע, ציפי היא אחת האפר י
ניות האהובות ביותר.
כששאלו אותה אם היא פותחת את ה בוטיק
בגלל שהיא בהריון, הכחישה לח-
לוטין ואמרה שהיא אפילו לא חשבה על ן
זה, בעוד שלמעשה כבר הילכה כשכריסה
בין שיניה. ואת זה, כמובן, אפשר להסתיר ן
רק עד שלב מסויים.
ובקרוב כשהיא תלד, לפחות לבגדים!
היא לא תצטרך לדאוג. מה שבטוח הוא1
שלילד שלה תהיה קולקצייה לא־נורמלית1.
ישר מהחנות של אמא.
המאושרים ביותר מן החדשות הם הו, -

ציפי ואבישי דקל
מסקנה מתבקשת
ריח של ציפי, שמקווים ׳לחבוק את נכדם
במהרה, אחרי כל הצרות והמכאוגים ש ידעה
הבת.

פינ אל ה
לרונרדריק־ה
אין מה לעשות ׳נגד העניין הזה, רבותי,
ונראה שמה שלא הלך פעמיים לא יילך
גם בפעם השלישית. עובדה.
קחו, למשל, את פרדריקה ודב סגל
מצד אחד, ואת אלי רונן מן הצד השני.
הם החליטו שהם מנהלים מועדון ביחד,
עשו פתיחה חגיגית עם כל השטיקים, ואחיי
זמן קצר פרצה שם מריבה לא־נורמ־לית,
שהשאירה את פרפרי־הלילה הוותיקים
בעיר ללא קורודגג.
טוב, הפירוד הזה לא החזיק מעמד הרבה
זמן. פרדי ודב החליטו שטובת הכלל קודמת
לאינטרס הפרטי שלהם והם חזרו
למועדון היפהפה, העיקר שיהיה לחברים
הרבים שלהם מקום אחד שראוי לנוח בו.
פרדי רכבה שוב, וכך נפתח הפרק השני.
אלא שגם זה לא החזיק מעמד יותר מקודמו.
המועדון שב ונסגר, ונשאר בני הולו
של רונן, עד שבפורים האחרון הח ליטו
השלושה לעשות ביניהם סולחה חו זרת,
ולהזמין שוב את כל המוזמנים.
כולם חשבו שהפרק השלישי, שנפתח
בפורים, יהיה המוצלח מכולם וגם הסופי,
נשמו לרווחה ובאו לבקר.
עד שהשבוע, משנכנס ניסן והפסח ממשמש
ובא, אפשר היה לפגוש את דב
ופרדי בכל המקומות בעיר, אצל כל ה־קונקורנטים,
חוץ מאשר במועדון הפרטי
שלהם, שעליו עמלו ואותו טיפחו בזיעת-
אפם. שוב נגמר הסיפור ביניהם, אחרי
חודש של הרצה מחודשת.
מה יהיה? אל דאגה. תסמכו על פרדי,
שעם המרץ שלה היא תמצא בסוף מקום
כלבבה, ותהפוך אותו ארמון חיי־הלילה
של תל־אביב, כראוי למלכה ולמארחת ול ממציאה
של חיי־הלילה בכלל.
סבלנות, רבותי.
מצד שני, רונן שומר על פאסון. הוא
שניהל את המועדון במלון שלום, ואומר
לכולם :״הנה, דודי הוא הפרדריקה שלי!״
מי מתערב על פרק רביעי בסידרה ן

המישטדה מחפשת אחרה
ו״העולם הזה״ מצא אותה