גליון 2016 מתאריך 20 באפריל 1976

כך, למשל, יהיה הדבר באילת, שאירועי
מלכת־המים שם, שייערכו בחסותו האדיבה
של ראש־העיר גדי כץ, תוך שיתוף
פעולה עם חברת אר?!יע ומלון לרום,
יפתחו את כל אירועי וחגיגות מלכת־המיס.
עממיותו של חמיבצע, שאם תרצו לא
בא אלא לציין ולהדגיש את היפה והמהנה
המצוי בחופי־הארץ, היא אחת הסיבות

את חסותם לאירועי המיבצע הם חברת
השמנים והסבונים עץ הזית ויצרני תכשירי-
האיפור אאוטדור גירל. גם מקומה של חברת
ייצור ושיווק תוצרת־החלב, תנובה,
לא ייעדר הפעם, ולמשתתפי האירועים תינתן
האפשרות להתכבד ולטעום ממיבחר
מוצריה.
אירועי נזלכת־המיס ייערכו השנה בחר

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמיגהלה: תל
אביב, רחוב גורדון 3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי המוציא לאור: העולם הזה סע״מ.

״לא הניצחון העיקר, אלא עצם
ההשתתפות״ — זו אחת מסיסמות המיש־חקים
האולימפיים.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, ועם כל
הצניעות והענווה, אפשר להחיל כלל זה
גם על מיפעל־הקייץ־הפסורתי של העולם
הזה — תחרות מלכת־תמים.
המיפעל, הנכנס השנה לשנתו ה־ ,18 אינו
תחרות-יופי במובן הרגיל והמקובל של
המילה. במהותו הוא יותר חגיגת־קייץ
עליזה הסובבת סביב אחד הביטויים המובהקים
והמהנים ביותר של שימחת־החיים
ועליזות־הנעורים: חן בנות הארץ.
אותם שנתונים חדשים של נערות חינניות
וחטובות, הנכנסות מדי שנה למחזור
מושכות־העין על חופי הארץ וברחובותיה,
הפכו כבר מזמן לאחד המאפיינים
של האביב בארץ הזאת, לא פחות מפריחת
הניצנים וקול התור. ופסטיבל העליצות
הנערך סביב הנערות־בביקיני רחוק מלהיות
פולחן. מראה הנערות הוא סיבה לא פחות
טובה לחגוג ולשמוח מכל סיבה אחרת,
ובוודאי_ משובבת־עין יותר.
~ יותר״מאשר לצופים עצמם, מהווה תחרות
מלכת־המיס, חגיגה לנערות הנוטלות

פעיל בסידרת המסיבות והנשפים המלוות
את המיבצע. לאחדות מהן, שהן אולי
בעלות שאיפות מרחיקות־לכת יותר, זוהי
הזדמנות הולמת להצגת עצמן בציבור.

נדרשנו לסוגיה

זו של הבהרת מהו-

תו של מיבצע מלכת־הנזים, כדי להכריז
בזה על פתיחת המיבצע המסורתי לשנת
.1976
השגה, כתוצאה מאירגון־מחדש של ה־מיפעל,
הוא ישא אופי הרבה יותר מקיף
וססגוני. הוא יתפרש על פני שישה נש־פי־בחירה
שייערכו בשישה מקומות שונים
בארץ, מאילת ועד טבריה, ושבכמה
מהם ייעשה ניסיון לשוות לחגיגה אופי
של קארניבל קייצי, שמקומות־יישוב שלמים
יטלו בהם חלק.

שורת המועמדות הסופיות ()1073
סיבה טובה לחגוג
לכך שחברות מיסחריות גדולות ונודעות-
שם, נוטלות בו הלק, ומעניקות לו את
חסותן — שבלעדיה ספק אם ניתן היה
לקיימו.
השנה למשל, ייערך מיבצע בחירת
מלכת־הטים, בחסות מפעלי־הבירה הישראליים
כביר. מיפעלים• אחרים המעניקים

דשים יולי—אוגוסט וילוו בתוכניות אנד
נותיות בהן יטלו חלק נבחרי האמנים
בישראל, כשאירגון הנשפים מסור בידיו
הנאמנות של האמרגן יצחק גזרי, וניהול
המיבצע בידיהם של מירי ורפי זיכרוגי.
למשתתפות עצמן, מילבד עצם החווייה
הצפוייה להן בנטילת־חלק בחגיגת העליצות
הזאת, מצפות כמובן גם מתנות אישיות.
כל המשתתפות בתחרויות ובנשפים
תזכנה במתנות שיעשירו את מלתחות הלבוש
והאיפור שלהן. לזוכות בתארים מצ פות
מתנות נוספות, שעוד יפורטו בהמשך
הפירסומים על המיבצע. ואילו הזוכה
בכתר תפוצה על הטורח הכרוך בנשיאתו
במשך שנה תמימה בטיול חינם, בטיסה
כמובן, על פני אירופה.
זהו. פתיחת המיבצע מוכרזת בזה. עב־

כמו פריחת הניצנים

אירים דוידסקו ()1971
חוויית בלתי נשכחת
בה חלק. אין זו התמודדות תחרותית מורטת
עצבים שגורלות או קאריירות אישיות
תלויות בה. הטכסים ואקט הבחירה
או ההכתרה הם פרטים שוליים עבורן,
לעומת עצם ההשתתפות במיבצע העשוייה
להיחרט בליבן כחווייה בלתי־נישכחת.
לאותן נערות המתמודדות על כתרי
מלכת־המים ותוארי הנסיכויות השונים,
שמבחינה מעשית אין להם משמעות יותר
מאשר לתואר מלכת־אסתר הניבחרת בנשף
פורימי עליז, מהווה ההשתתפות בתחרות
מעין מסע של הצגת־בכורה חברתית, משהו
בדומה לנשפי הבגרות החברתיים המקובלים
בקולג׳ים אמריקאיים. זוהי עבורן
הזדמנות להרחבת מעגלי ההיכרויות של.הן,
לטיולים מהנים על פני הארץ, לנטילת חלק

שיו מתחיל שלב ההרשמה של המועמדות.
אלה הרוצות להציע את עצמן, את
חברותיהן או את בנותיהן, יכולות לעשות
זאת בכתב או באמצעות הטלפון. הצעות
למועמדות בכתב יש לשלוח לפי כתובת
המערכת, ת.ד 136 .תל־אביב, ולציין על
המעטפה מלכת־המים. אלה המעדיפות להתקשר
טלפונית, מתבקשות להתקשר עם
מירי זיכרוני, בכל יום בין השעות
9.00—14.00 בטלפונים ,221128 או .249018
ושיהיה קייץ מענג, מהנה ורטוב.

מיכל יעקב ()1972
פסטיבל של עליצות
העולם הזה 2016

>^ 009:

טייס קסט 1תןק

; 10-13250 . 10-129 10-117ס1365י 0ז
13850־70-20950 ; 10-20450 ,3017750,30

ב 1אלש מו ע מ 1סי ק1ז
ת״ א, מנ ד ל שלוס,

א חד -הע ס 9
סל 52431 ,

פרסום מ* 7ך ק/רפאי טיראן

ברבת חג שמחמבית שבאר

אנשי דיין
מביצי שמועות 11־11
זד קודם שהוכא ארונו של רב־אלוף דויד
$לעזר לקכורח, החלו אנשי משה ריין
להפיץ שמועות־זדון, כאילו לא חיה כל קשר
כין מותו של דדו לבין מילחמת יוסי
הכיפורים ומסקנות ועדתי־אגרנט, כיוון
שהוא לקה כליכו עוד כעכר, לפני שמונה
כרמטכ׳׳ל.

מדוע ל א ושאו
ר בי־ א לו פי םאח

שמועה זו, שהיא חסרת כל שחר, הופצה בין השאר
על־ידי אחד מאנשי־אמונו של דיין, הנושא כיום
בתפקיד רישמי במערכת־הביטחון. בשעתו, ערב
מינויו של דדו כרמטכ״ל, כאשר משה דיין התנגד
למינוי וניסה למנוע אותו, הפיצו אותם מקורות
שמועוודזדון כאילו חלה דדו במחלת־הסרטן.
בינתיים זועמים ידידיו של דדו גם על הפגנת־צער
נוספת של דיין. אחרי שדיין צילצל אל אלמנתו
של דדו וביקש רשות לבוא לביתה לביקור תנחומין,
לא שכח דיין להזמין צלם שינציח את המאורע,
כדי להפיק ממנו את מירב הפירסומת האישית לעצמו.

ארונו של דדו?-
בניגוד לנוהג המקובל בצד,״ל, לפיו נושאים בכל
טכס־קבורה צבאי חיילים בדרגתו של הנפטר את
ארונו, לא נשאו רבי־אלופים את ארונו של רב־אלוף
(מיל ).דויד (״דדו״) אלעזר. ההחלטה כי
קצינים בדרגת אלוף יישאו את ארונו נפלה, כדי
למנוע מצב של ביזיון המת, שבו ייאלץ לשאת את
ארונו של דדו לפחות אחד משמונת רבי־האלופים
החיים של צה״ל שיש לו קשר — עקיף או ישיר —
עם התפוטרותו של דדו מתפקידו אחרי מסקנות
ועדת־אגרנט.

כיוון ששני רמטכ״לים־לשעבר, יגאל ידין
וחיים לסקוב, היו כין שופטי ועדת אגרנט,
שדדו ראה במסקנותיה סילוף־עובדות ועוול
משווע, ורב־אלוף נוסה, משה דיין, היה
שנוא-נפשו של דדו, הרי גם אם רב־האלוף
כתפקיד ראש־הממשלה יצחק רכין, היה
נמנה עם נושאי הארון, היו נותרים לכך
רק חמישה רכי־אלופים.
מילבד הרמטנ״ל הנוכחי, רב־אלוף מרדכי גור,
השתתף רק רמטב״ל־לשעבר נוסף של צה״ל בחלווייה
הצבאית הרישמית, במדים: רב־אלוף (מיל ).צבי
(״צ׳רה״) צור.

ה ק בו דהכהר־ ה רוג ל
ל בי בקשת הא שה
קיברו של דדו בחלקה הצבאית שבבית־העלמין
בהר־הרצל בירושלים, נקבע לפי בקשתה המפורשת
של אשתו, תלמה אלעזר. אין כל תקדים או נוהג
הקובע את מקום קבורתם של רמטכ״לים. הרמטכ״ל
הראשון של צה״ל, רב־אלוף יעקב דורי, נקבר בחיפה,
על־פי בקשה מפורשת שהותיר בצוואתו.

לפני אלמנתו של דדו הועמדה הכרייה
אם לכרות את הקכר בתל־אביב, כקירכה
למקום מגורי המישפחח, או כירושלים,
דבר שיוסיף חילה ממלכתית לקיברו.

היא העדיפה את ירושלים, שם תוקם על קיברו של
דדו המצבה הסטנדרטית לחיילי צה״ל, המוצבת על
קיבריהם של טוראים ורבי־אלופים כאחד.

יחריף העימות
בין רביו לפרס
נוכח הצהרתו האחרונה של שימעון פרס על־כך
שלדעתו, יש לשלב כבר עתה את משה דיין בהנהגת
המדינה, צפוייה החרפת העימות בינו לבין ראש-
הממשלה יצחק רביו. ההתמודדות הקרובה בין השניים
תיערך בעוד כשבועיים, בעת שהממשלה תיקרא
לדון ולהחליט בשאלת ההיאחזויות ביהודה ושומרון.
בעוד שלפי הצעת ישראל גלילי, המנסה למנוע
משבר, לא תתקבל החלטה על הורדת היאחזות אלוד
מורה בקדום, אלא החלטה חיובית על המקומות
שבהם מותר להקים היאחזויות — לפיה יובן שקדום
אינה נכללת במקום כזה — יש הלוחצים על רבין
להעביר החלטה חריפה יותר.

על־פי הצעה זו, עשוייה החלטה על הורדת
היאחזות קדום לדחוק את פרס לפינה,
ולאלץ אותו להתפטר מהממשלה או
להיכנע לסמכותו •טל רכין.

סברה זו מתבססת על העובדה שהטרוריסטים,
שפרצו לחדד־הישיבות של אופ״ק, פתחו מייד באש
לעבר השולחן הלובי, והרגו פקיד לובי זוטר. שר־הנפט
הלובי, הנחשב כמתחרה פוטנציאלי של קדאפי,
לא נכח במיקרה במקום. אין ספק שהפעולה כולה
מומנה בכסף לובי.

ובהלת טרוד לקראת
ה אולי מ פי אדה
בהלת טרור, בחלקה מלאכותית, מתחילה להציף
את קנדה לקראת האולימפיאדה.

שתי רישתות־טלוויזיה מכינות למען קנדה
סרטים על פעולות־טרור קודמות — האחד
על רצח הספורטאים במינכן, והשני על
התקפת מישרדי אופ״ק בווינה. יטני הסרטים
יוקרנו כקנדה עם פתיחת האירוע
הספורטאי.

דמי־״או* לו פחר׳

עיתונאי מונה

עיריית ח ל -א 3י 3

כנ ספח בבון

ועדת־הכספים של עיריית תל־אכיב אישרה
את הצעת ראש־העירייה לשלם דמי־ייצוג
לכל אחד מחברי מועצת־העירייה, כסך 400
לירות לחודש.

כתב ידיעות אחרונות, נוח קליגר, עומד לקבל את
תפקיד הנספח לענייני־עיתונות בשגרירות ישראל
בגרמניה.
קליגר, שהוא יוצא מחנות־הריכוז והתמחה בשנים
האחרונות בכתבות על עולים חדשים בברית־המועצות,
ייצא בעוד כשלושה שבועות למקום כהונתו החדש.

המינוי עלול לעורר את זעמו של ועד עובדי
מישרד־חחוץ, המתקומם נגד כל מינוי
מבחוץ.

מחכים לצעדהבא
של קאר לו ס
מומחים למילחמה־כטרור באירופה
סבורים, כי המהלומה הכאה של הטרוריסט
קארלוס תהיה מכוונת נגד איראן.
אחרי פעולת אופ״ק בווינה שיחרר קארלום את שרי־הנפט
של סעודיה ואיראן, תמורת הבטחה בהן־צדק
של שר־החוץ חאלג׳ירי, שיקבל מיליון דולר עבור
כל שר. הסעודים שילמו את המיליון שלהם, אבל
השאה של איראן סירב בהחלט לשלם.
מתוך עדויות בני־הערובה והטייסים, שהיו במטוס
בדרך מווינה לאלג׳יריה, מתברר כי החוטפים
התווכחוו בלהט בינם לבין עצמם, כאשר קארלוס תבע
לקבל את הצעת הכופר, כדי לממן בו פעולוודטרור
בקנה־מידה עולמי, ואילו הטרוריסטים הגרמניים

ה ל בנ ת הון
באמצ עו ת ה רו לטה
אנשי־־עסקיס ישראליים אימצו לעצמם
רונה1שיטה חדשה להלבנת הץ :
באמצעות כספים המוכרחים לחו״ל,
הם רוכשים ככתי־ההימורים
הגדולים כעולם ז׳יטונים, המשמשים
כתחליף לכסף מזומן כשעת
מצטברת כידם
כאשר למו --
המישחקים-- .
--כמות גדולה של ז׳יטונים כאלה, הם
ממירים אותם חזרה ככסף מזומן.
כתי־ההימורים משלמים למהמרים
תמורת החזרת ז׳יטונים כסכומים
גבוהים בהמחאות בנקאיות, כצירוף
אישור כי כסף זה הוא דמי־זכייה.
האוצר כישראל מכיר באישורים מעין
אלה, כצורה חד־פעמית, כמקור־הכנסה
שאינו חייב כמס. כאופן זה
הצליחו לאחרונה כמה כעלי־הון
ישראליים, להלבין הון שחור כסכומים
והערביים תבעו להרוג את שני השרים, כמעשה
הפגנתי.

תוך כדי כך הכיעו כמה מומחים השערה
מהפכנית: שכל הפעולה נגד אופ״ק לא
היתה אלא הסוואה למזימה של מועמד
קדאפי להרוג את שר־הנפט שלו עצמו.

מועצת העיווננווו
תדון ו 3 :יוג ראף *
לא מן הנמנע כי מועצת־העיתונות
תיקרא להחליט החלטה עקרונית:
האם עיתונאי, המקבל תשלום כדי
לפאר ולרומם אישיות ציבורית,
רשאי גם לכתוב אודות אותה
אישיות כתבה עיתונאית בעיתונו?
הפרשה תועלה על־ידי מיספר
הכיוגראף

עיתונאים —,נוכח

״מעריב׳׳
ראש־הממשלח,
שלדב גולדשטיין.
למרות שהוא עסוק ככתיבת
הביוגראפיה על רבין, ריאיין
גולדשטיין את ראש־הממשלה,
כשהוא משלב בראיונו דיברי שכח
וקילוסין למכביר.
העיתונאים שיעלו את הפרשה
לפני מועצת העיתונות יבקשו ממנה
להכריע, אם אין בכך משום פגיעה
כאתיקה המיקצועית.
התשלום יינתן רק לחברי־מועצה שאינם מקבלים
שכר מעיריית תל־אביב, ויהיה כפוף לניכוי־מם
כמגיע. ההחלטה היא לשלם את דמי־הייצוג החל
באפריל ,1975 היינו כל אחד מחברי־המועצה יקבל
עתה בבת־אחת, דמי־ייצוג לשנה תמימה 4800 ,
לירות ברוטו.

אותה ועדה אישרה גם לקיחת הלוואות
צמודות, בריבית של * ,13 לפירעון חובות
העירייה הגדלים והולכים.

יעקוב׳ נכנע
דבן־אר*
שר־התהבורה גד יעקוכי נכנע ללחצי
מנכ״ל ״אל־על״ ,מרדכי כן־ארי, ומנסה
אף הוא להכשיל את החברה החדשה
למיטעני־אוויר של מרדכי הוד.
יעקובי מציע עתה כי החברה החדשה תוכל להוביל
ארצה מיטעני־אוויר רק ללקוח שיוביל מישראל החוצה
לפחות 25 טון כל פעם. כיוון שהמחיר הנמוך
להובלה של החברה החדשה מבוסס על הובלות
לישראל במחירי הובלה ימית, עלולה הצעתו של
יעקובי לחסל את החברה.
בן־ארי כבר הודיע לחקלאים כי הוא מוכן להוביל
את מיטעני־הייצוא שלהם השנה במחיר שאותו
מבקשת החברה של הוד 300 :דולר לטון. עד כה
לקחה אל־על, להובלה 750 ,דולר לטון. כיוון שהשנה
ייצאו באוויר 40 אלף טון, הרי עצם התוכנית להקמת
החברה יחסוך לחקלאים 450 דולר לטון, או 18 מיליון
דולר, בהוצאות הובלה מופרזות, שאל־ על היתה
גובה עד כה.

במדינה העם כולנו א שמים
כאשר ילדים עפים כאוויר
ומתגפדים עד חיילים
בעדי נשק טעון וירוד.,
בדיחה מיפלצתית מהלכת בארץ בשבועות
האחרונים.
חיל-חאוויר הערבי מורכב מילדים מעו פפים.
ולראייה: בכל פעם שכוחות־הבי־טחון
יורים באוויר, נופלים ילדים.
לא-פחות מיפלצתית הגירסה החוזרת בהודעות
רישמיות, שילדים ערביים מתנפלים
על חיילים חמושים, ומנסים לקחת
מהם את נישקם. בכל מיקרה כזה ,״נפלט
כדור״ מן הנשק, והילד הערבי נהרג.
דגל שחור. במחצית הראשונה של
המאה היה קיים מישטר, שהמציא פסוק
אשר עורר חלחלה בעולם. קורבנותיו היו
דרך־קבע, נהרגים ״בשעה שניסו לברוח.״
בני עמו של אותו מישטר נתבעו כולם
לאחריות מוסרית על מעשיו. נאמר עליהם
ששום אדם בר-דעת לא יכול היה להאמין
בכנות בהודעות אלה. מי ששתק בשעה
שבוצעו מעשי־הרצח בשמו, נושא באחריות
להם.
כיום עומדים אזרחי ישראל במיבחן.
שום איש בר־דעת אינו יכול להאמין אף
לרגע שילדים על הקרקע נהרגים בשעה
ששוטרים יורים באוויר, ואין שום בר-
דעת יכול להאמין שילד נהרג בשעה ש הוא
מנסה להוציא נשק מידי חייל מבוגר.
מי שמקבל גירסה זו מפי הדוברים ה־רישמיים
של ממשלתו, מבלי למחות ולהתקומם,
נושא במלוא האחריות המוסרית
למעשים המכתימים את המדינה ואת
כל האידיאלים הרמים שבשמם הוקמה.
והממשלה המחפה על מעשים כאלה, ש אינה
תובעת את האחראים לדין מיידי
למען יראו וייראו, מאבדת כל צלם מוסרי.
כפי שאמר פעם השופט בנימין הלוי,
מתנופף עליה הדגל השחור של אי־החוקיות.

הסורי, השולט בדמשק. כשם שקומוניסטים
אינם סובלים כוחות שמאליים אחרים, כן
אין שילטון הבעת סובל את התגבשותם
של כוחות שמאליים ערביים אחרים, העלולים
להתחרות בו. בלבנון עצמה מהווה
הבעת הסורי מיעוט קטן.
!• סוריה רוצה לנצל את ההזדמנות
כדי לחסל את אש״ף ככוח עצמאי, ולהפכו
שוב מכשיר סורי, שניתן לנצלו
למטרות סוריות.
<• סוריה תלויה כל-כולה בתמיכה הכספית
של נסיכויות־הנפט, החוששות מפני
ראדיקליזם שמאלני בעולם הערבי.
#דמשק מעוניינת לפתוח דרך להתפייסות
עם ארצות־הברית, והימין הנוצרי
הלבנוני יכול לעזור לה בכך.
״ויאט־ נאם סורית״ .במיסגרת מדיניות
זו, פלשו הכוחות הסוריים ללבנון.
הדבר נעשה בדרך שהזכירה לאמריקאים
רבים את המעורבות האמריקאית ב-
וויאט-נאם, ובימים האחרונים החלו כמד,
פרשנים אמריקאיים לדבר בגלוי על ״ויאט-
נאם סורית״.
בוויאט־נאם נפתחה המעורבות האמריקאית
בשיגור ״יועצים״ .לאחר־מכן באו
כוחות מוסווים, עד שלא היה מנוס משי-
גור כוחות סדירים במיספרים עצומים.
בלבנון החלו הסורים מופיעים כמתוו-

הסיגריה האמריקנית הדוד־עוה
בטעם המופלא, באורך ענק שני

יחסים מרחביים
א ש״ף ־ סמ־יה 0:1
חמכיכה נפדה :
העימות הוא כין
סוריה ואש״ן?
בדמשק נקבעה עובדה, העשוייה להיות
בעלת השפעה עמוקה על עתיד המדינה.
בבירה הסורית נפגשו נשיא סוריה,
חאפז אל־אסד, וראש אש״ף, יאסר ערא-
פאת. הם נשאו־ונתנו על פיתרון המשבר
הלבנוני.
פגישה זו הסירה את המסיכות האחרונות
מעל הסיכסוך. היא ביטאה את האמת היסודית:
שזוהי, בעיקרה, מילחמה בין סוריה
ובין אש״ף (ראה הנדון).
החוככים החשוכים. למומחים ולפוליטיקאים
בישראל בא הדבר כאפתעה.
במשך חודשים הם התעקשו לטעון כי
זוהי מילחמה בין ״נוצרים״ ו״מוסלמים״,
המבטאת מזימה ערבית־מוסלמית אפלה
לחיסול היישות הנוצרית. פרשני ישראל
בארץ, ותועמלני ישראל בעולם, נאמו וכתבו
על כך מיליוני מילים. יצחק רבין
עצמו יצא להגנת הנוצרים הנרדפים. כל
הדוברים האשימו את ״המחבלים״ המרצחים,
בכך שהם טובחים כיום את הנוצרים,
ומבקשים לטבוח מחד את היהודים,
בעזרתם ובשליחותם של הסורים.
הצרה היא שלא רק התעמולה הרישמית
של המדינה התבססה על הערכה כוזבת זו,
אלא ום המדיניות הרישמית, הגלוייה והחשאית.
בבירות היותר־מתוחכמות, כמו
פאריס וושינגטון, יצא למדיניות הישרא-
לת שם של חובבנות. הכרזות הממשלה,
איומיה ואזהרותיה, נדחו בזילזול.
חמישה נימוקים. אך המציאות הלבנונית
המורכבת התמקדה, בסופו של דבר,
בניסיון כימעט־גלוי של סוריה לחסל את
הכוחות השמאליים והמוסלמיים, תוך הסתמכות
על החוגים הנוצריים דווקא. היו
לכך כמה וכמה מניעים :
ן• הרצון ״להפריד ולמשול״ .כל עוד
קיים איזודכזחות בין העדות והפלגים המדיניים
היריבים, יכולה סוריה להופיע כבוררת
וכבעלת־החסות.
!• כל גוף שמאלי מפחיד את הבעת
העולם הזה 2016

תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית הרצאות מבוא בעברית תתקיימנה :
תל־אביב :
בימי א׳ 2.5.76 ; 25.4.76 בשעה 7.30 בערב, בבית לסין,
ויצמן ,34 תל־אביב.

ירושלים :
יום ה׳ 22.4.76 בשעה 8.30 בערב, במרכז התוכנית העולמית,

הנשיא אסד

רה׳ רחל אמנו ,26 טל ,34390 .בין השעות 17—19 בלבד.
אוטובוסים.24 ,18 ,15 , 10 ,4 :

פשרה עס עואפאת
כים וכמפקחים על שביתות־הנשק. לאחר־מכן
חדרו במדי צעיקה, המתיימר להיות
אירגון־פידאיון פלסטיני, אך אינו אלא
זרוע של המודיעין הצבאי הסורי. לאחר
מכן נשלחן גדודים סוריים במדי ״צבא
השיחרור הפלסטיני״ ,שכמה מגדודיו אינם
אלא יחידות של הצבא הסורי.
בשבוע האחרון לא היה לסוריה מנוס
מלשלוח טנקים ויחידות סדירות ללבנון.
אש״ן) החזיק מעמד. הסורים עצמם
היו מודעים להידרדרות — והם עשו הע-
רכת־מצב.
נתברר להם שאין בכוחם לשבור את
כוחות אש״ף והשמאל הלבנוני. הזמנתו של
עראפאת לדמשק באד, בעיקבות הערכה זו
— והיוותה, משום כך, ניצחון לאש״ף.
בהודעודו־,סיכום של הפגישה קיבל
אש״ף כמה מן התביעות הסוריות, כגון
מניעת התערבותם של הליגה הערבית ושל
האו״ם, והכרה בתפקידה של סוריה כמתווכת.
אולם חשוב מכל היד, מה שלא נאמר
(המשך בעמוד )8

חיפה :
ביום א׳ 25.4.76 בשעה 8.30 בערב, בבית הרופא, רח׳
וינגייט .2

רמות השבים :
יום ו׳ 30.4.76 בשעה 9.00 בערב, בבית העם.

נתניה :
בימי א׳ 9.5.76 ; 2.5.76 בשעה 7.30 בערב, בבית התרבות,
אוהל שם, רמת יפה, רח׳ רזיאל .4

הרצאת מבוא באנגלית ת ת קיי ם:
בתל־אביב. ביום ב׳ 26.4.76 בשעה 8.00 בערב
באולם בני ברית, רח׳ קפלן . 10

האגודה הבינלאומית למדיטציה בישראל
המרכז הארצי: רה׳ אחד העם ,67 טלפון .612188

— 1976 שנת אחד ממאה בישראל.

..היא לא תאריו ימים אחו׳ המכה
הזאת ׳ אמו דדו על גולדה אחרי .
מילחמת יום־הניפווים ובהו בשתיקה־והשב
וע היא עמוה על ק• ב: וו

תלמה אלעזר (למעלה) מול קיברו הפתוח של דדו, נושכת בידי
בניה, פרח־הטייס גדעון ויאיר הצעיר. בתמונה למסה:
״1811-1111
תלמה ודויד אלעזר בחגיגת הנשואין שערכו לפני כחצי שנה לבתם הילה (ליד דדו) .החגיגה
הפכה למיפגן אהדה והזדהות עס דדו. עימם בתמונה: הבן הצעיר יאיר והחתן דורון.

ף* משך שתי שנות כהונתו כרמטכ״ל,
4אימץ לעצמו רב־אלוף דויד (״דדו״)
אלעזר רפלקס מותנה אחד. בכל פעם
שעמד לצאת ממכוניודהשרד הצבאית שלו,
היה שולח אוטומטית, באופן בלתי־מודע
כמעט, את ידו לעבר המקום בו היה שמן ר
עימו אקדחו.
במיקרה של הוד
קפת־פתע הוא צריך להיות נכון, כמו כל
חייל להגן על עצמו. דדו סיגל לעצמו את
ההרגל לבדוק תמיד את נשקו האישי.
פעם אחת בילבד הוא חרג ממנהגו זה.
היה זה ב־ 2באפריל .1974 נהגו הצבאי,
נעים, הסיע אותו מלישכת ראש-
הממשלה בירושלים למלון המלך־דויד.
דדו עמד לצאת מהמכונית. הוא שלח את
ידו לעבר האקדח. אבל הפעם הוא לא
הסתפק רק בבדיקה. הוא שלף את האקדח
ממקומו, הניח אותו על מושב המכונית,
ליד הנהג. רק אחר־כו יצא דדו את

המכונית לעבר המלון, כשהוא נושא עימו
תיק־ניירות.
היה זה דו״ודהביניים של ועדת אג־רנט,
הוועדה שמונתה על־ידי הממשלה
לחקור את מחדלי מילחמת יום הכיפורים
ואת צורת ניהול המילחמה בימיה הראשונים.
זמן קצר קודם לכן ניפגש דדו
עם ראש־הממשלה, גולדה מאיר, בליש־כתה.
הדו״ח היה מונח לפניה, על השולחן.
אלימים׳ באוזני ידידים, תיאר דדו את
המעמד :״היא לפתה את ידיה בראשה.
היא לא העזה להרים את עיניה אלי.
היא נראתה לי שבורה ורצוצה כמי שהונחתה
על ראשה מהלומה.״
בשפה רפה ובמישפטים קטועים הסבירה
גולדה לדדו את משמעות המלצות
דו״ח־הביניים לגביו: המלצה כי יסיים
את תקופת כהונתו כרמטכ״ל.
דדו לא האמין למישמע אוזניו. הדברים
צילצלו באוזניו כרעם. לא שהוא כפר
באחריותו הכללית העליונה, כמפקד העליון
של צה״ל, לכל מה שהתרחש ערב
המילחמה ובמהלכה, לטוב ולרע. אבל הוא

לא העלה על דעתו שכבר בשלב זה של
החקירה תמצא אותו הוועדה אשם, ואשם
יחיד כמעט, בנקודה שהוא ראה בה את
עצמו נקי לחלוטין: המחדל של אי־גיוס
כוחות המילואים ערב המילחמה.
״את לא חייבת לקבל את הדו״ח ...אפשר
לגנוז אותו אמר דדו הנדהם לגולדה
,״הוא לא מ חיי ב
״מאוחר מדי השיבה לו גולדה .״חברי
ועדת-החוץ־והביטחון של הכנסת כבר
קראו אותו. אפילו אס אגנוז אותו, הוא
יהיה מחר בכל העיתונים
דדו ביקש אז שהות לקרוא את חדו״,ח
לפני שיתן לגולדה תשובה סופית. הוא
נטל את הדו״ח ויצא להסתגר עימו בחדר
במלון המלך דויד. היה זח שם, כשמבלי
משים באותו רגע, נמנע להעלות עימו
להדר את אקדחו.
בין שאר הבעיות והשאלות שהטרידו
אותו במרוצת השנתיים האח רונות,
העסיקה את דדו גם אותה תמונת

שרות זאת. לא יכולתי לעשות זאת לתל־מה
(אשתו) והילדים. ייתכן שמשום כך
לא רציתי שהאקדח יהיה איתי.״
התגובה הראציונאלית גמלה במוחו של
דדו תוך זמן קצר, תוך כדי קריאת הדו״ח.
הוא יצא לישיבת הממשלה כדי למסור

אל חסר
מתפקיד ה־

לה את החלטתו להתפטר
רמטכ״ל.
באותו יום קנה דדו את עולמו בעיני
העם.
הצורה האבירית והאצילית בה נטל על
עצמו את משא ההאשמה שהטילה עליו
ועדת אגרנט, זיכתה אותו מייד גם באהדתם
של אלה שסברו והאמינו כי היה

החיבוק

גולדה מאיר ודדו מתחבקים ומתנשקים לפני כחצי שנה, בעת שגולדה
הופיעה כאורחת הכבוד בחגיגת הנשואין לבתו של דדו. היחסים בין
דדו לגולדה היו מורכבים. בשל יחסו אליה נימנע מלתקוף את מסקנות ועדת אגרנט.
עצמו, כשהוא משאיר את אקדחו ליד נהגו.
ברגעים נדירים של חשיפה עצמית מוחלטת,
בווידוי בארבע עיניים בפני חברים
קרובים, שהוא התברך בהרבח כמותם,
ניסה דדו להסביר לעצמו את פשר אותו
אקט.
״אחת התגובות האינסטינקטיביות הראשונות,״
היתוודה פעם ,״היתה לקחת את
האקדח ולהתאבד. אבל תיכף פסלתי אם־

לו חלק במחדלים בצה״ל ערב המילחמה.
גם מבלי לדעת את העובדות ופרטי הפרטים,
חש העם מייד בחושים בריאים
כי נעשה עוול לדדו. כי הוא ניבחר כשעיר־לעזאזל
על־מנת לחפות ולהציל את הדרג
המדיני האחראי למחדלים, ובראשו גולדה
מאיר ומשה דיין.
היה זה ראש־הממשלה יצחק רבץ שבדברי
הפרידה שלו מדדו, ליד קיברו,

אמר השבוע :״הוא מצא את עצמו בודד
במשא האחריות שהוטל על כתפיו, אך לא
השלים עם כך שעליו, ועליו בלבד, הוטל
משא כבד זה ...הוא התפטר מתפקידו כ-
רמטכ״ל ועמד באומץ־לב בלתי רגיל נוכח
מציאות שלא יכול היה לשנותה ועימה
לא יכול היה להשלים.״
מאחרי מישפטים אלה הסתתרה הטרגדיה
של דדו. הוא לא יכול היה להשלים ע5
העוול שגרמה לו ועדת אגרנט, הן צ־דו״ח
הביניים שלה והן בדדה הסופי
שלה, מתוך להיטות לטהר את משה דיין
בכל מחיר.
דו״ח אגרנט, אחת השערוריות הלאומיות
ההיסטוריות, שכבר טופל בו בהר
נוספים
שהוא לא ידע אותם אפילו בשעת
כהונתו כרמטכ״ל. יותר ויותר הסתבר לו
כי הוא היה נתון בסנדביץ׳ בין שר-הבי-
טחון משה דיין שמעליו, לבין ראש אמ״ן
אלי זעירא, מתחתיו, שלא העביר לידיעתו
כ־ 400 ידיעות־מודיעין שרק חלק מהן
היה בו כדי לשכנע בדבר סבירות פרוץ
המילחמה. היו לדדו סיבות להאמין שמשה
דיין ראה חלק מחומר מודיעיני זה שלא
הגיע לידיו.
אילו רצה יכול היה דדו לצאת במאבק
מרשים לטיהור שמו. מאבק מעין זה
היה מתמקד בהטלת האחריות על האשם
האמיתי במחדלים, שברח מאחריות אחרי
שהתמוטט בעצם ימי המילחמה: שר־הבי־

אלא שהמאבק נגד דיין לא היה מצטמצם
רק בו. בהכרח הוא היה מופנה גם נגד
דמות שדדו לא רצה לפגוע בה: ראש״
הממשלה גולדה מאיר.
.פרשת היחסים בין גולדה ודדו היא פר שה
סמכה ומורכבת. יש כאלה הסבורים
שהיא נקודת־המפתח שהכתיבה את כל
צעדיו של דדו מאז פרש מתפקידו כ־רמטכ״ל.
מעבר
להיכרות השטחית והרשמית התהדקו
היחסים בין השניים מאז מינויו -של
דדו כרמטכ״ל. תחילה התייחסה אליו גולדה
בחשדנות ואילו הוא התייחס אליה בשמץ
של זילזול שאנשי־צבא מקצועיים עלולים
לחוש כלפי קשישה המנסה להבין בענייני

ש/שד ממת
חבה ועוד ידובר בו, נראה לו כקישקוש
גמור שניתן לקעקע את כל מסקנותיו
ללא מאמץ. אבל יותר מאשר עצם צורת
החקירה המעוותת של הוועדה ומסקנותיה
שנראו לו כסילוף, פגעה בדדו העובדה
שהוועדה לא מצאה לומר אף מילה
בשבחו גם באשר להחלטות ומהלכים ש הצדק
והצליח בהן.
בדו״ח־הביניים שלה התייחסה הוועדה
במישפטים ספורים לעמידת הברזל שלו
בהמשך המילחמה ולניהול המילחמה בקור
רוח ובתבונה עד למיפנה. אלא שהיא
לא עשתה זאת בהערכה משלה, אלא בנוסח
:״מן המפורסמות הוא בדו״ח הסופי
שלה לא היה כלול אפילו מישפט
מעין זה.
דדו אמר בפירוש כי הוועדה נקטה
שיטת איפה ואיפה כאשר החמירה עימו
והגזימה בקביעת האחריות האישית שלו.
אבל הוא לא אמר מדוע הוא סבור שהוועדה
עשתה זאת. אלא שאם לא אמר
את הדברים, אין פירוש הדבר שלא היתד,
לו עמדה ברורה וקבועה בנושא. אבל, כמו
שאמר רבין ,״הוא לא יכול היה לשנות
את המציאות.״

טחון משה דיין.
לדדו לא היו סנטימנטים לדיין. היה
זה דיין שניסה בכל כוחו למנוע את קידומו
של דדו בשלבי הפיקוד העליון, התנגד
בגלוי למינויו תחילה כראש אג״ם
ואחר־כו ברמטכ״ל. היה זה דיין שדיכא
את דדו כרמטכ״ל, התייחס אליו לא פעם
בזילזול וניסה להכתיב לו מדיניות בצורה
כמעט טיראנית.

ביטחון וצבא.
בפורומים שונים, בעת דיונים בבעיות
ביטחון שוטפות, היו דיעותיהם של משה
דיין ודדו חלוקות. גולדה חשדה תחילה
בדדו כי מאחורי שיקוליו מסתתרות כוונות
פוליטיות וכי הוא משמש בעצם כלי־שרת
בידי יריביו של דיין בממשלה, כמו יגאל
אלון לנדשל, כדי לחלוק על תפיסותיו הביטחוניות.
עברו של דדו כיוצא פלמ״ח

וכחניך השימר־הצעיר לשעבר, בעל דיעות
יוניות, סייע לחיזוק תדמית זו.
אולם יותר ויותר הפשירה החשדנות של
גולדה ככל שלמדה להכיר את דדו מקרוב.
הקסם האישי שלו וכנותו, קנו לבסוף גם
אותה ופעמים רמת היא התיצבה לצידו
במחלוקות עם דיין, גם אם אלה נשארו
במיסגרית חילוקי הדיעות המקצועיים, שאין
בהם פגיעה בלויאליות של הרמטכ״ל כלפי
שר-הביטחון שמעליו.

בלי סנ טי מנ טי ם
למשה דיין
ך* מציאות היתה כזאת שדדו לא
! 1יכול היה להרשות לעצמו לפתוח במאבק
אישי, כדי לטהר את עצמו ולנקות
את שמו מאותם חטאים שוועדת אגרגט
הדביקה בו.
אילו רצה, היה מסוגל לעשות זאת. היה
ברשותו חומר רב: הקלטות, מיסמכים,
ועדויות, שהיה בהן כדי לקעקע, בצורה
נחרצת וברורה לכל הדיוט, כמה ממסקנות
היסוד של ועדת אגרנט.
תוך כדי בדיקת חומר החקירה שהצטבר
בפני הוועדה, נודעו לדדו פרטים

גולדה
התאהבה בדדו
^ הדרג הצבאי העליון בנזילחמת יום־הכיפוריס,
* בדמותו של דדו (מימין) מול הדרג המדיני
שיוצג על־ידי משה דיין וגולדה מאיר. דדו נשא באחריות למישגים ולטעויות
שנעשו. משה דיין וגולדה מאיר התחמקו מהם, הטילו למעשה את חלקם במחדל על דדו.

הפרופסור יגאל ידין (מימין) ,מי שכיהן כאחד
מחברי ועדת אגרנט שחקרה את מחדלי מילחמת
יומיהכיפוריס והינחה את מסקנותיה שעשו עוול לדדו, צופה באלופי צה״ל הנושאים את
ארונו של הרמטכ״ל התשיעי. נראים בתמונה (מימין לשמאל) ,רב־אלוף גור, אלוף
שלמה ענבר, רב־אלוף (מיל ).צבי צור, האלוף בני פלד והאלוף שלמה גדת.

׳יף מילחמת יום־הפיפורים, אחרי
מהלכי הפתיחה הגרועים, כשדדו הית־גלה
כצדק סלע איתן מול התמוטטותו של
דיין, העמיקו הקשרים בין דדו וגולדה.
למעשה הוא הביא בפניה את כל ההכרעות
החשובות של המילחמה. הוא היה מציג
בפניה עמדה ודיעה אחת. סגנו, טליק, היה
מציג לעיתים דיעה נוגדת. דיין היה נימנע
מלהתערב, נשאר־ במיסגרת ״העצות ה־מיניסטריאליות
שלו״ .גולדה קיבלה תמיד
את ההכרעות לפי הצעותיו של דדו. למרות
שלא היינה דבר בעניינים צבאיים, היא
למדה מנסיזנה ערב המילחמה כאשר שמעה
בעצת דיין וסירבה לקבל את עצת דדו
לגייס את המילואים בהיקף ניכר.
אנשים שהיו עדים ליחסים שנרקמו במהלך
המילחמה בין גולדה ודדו העידו :
״היא ממש התאהבה בו.״ דדו, שמילדות
חי ללא הורים וללא מישפחה, ודש ביהם
זה והחזיר לה ביחס דומה.
וכך, למרות שידע כי היא אחראית אולי
יותר ממנו לכמה מהמחדלים שנעשו ערב
המילחמה, הוא לא יכול היה, מבחינה אמוציונאלית
לצאת נגדה ולהאשימה.
כמה מידידיו טוענים אומנם ההיפך. הם
אומרים שדווקא בשל מערכת היחסים המיוחדת
הזאת יכול היה דדו לצאת נגד
גולדה בקלות יותר מאשר נגד דיין. והראייה:
הוא עשה זאת כבר, בהרצאה הפומבית
היחידה שנשא, במיסגרת הסימפוזיון
הצבאי בירושלים, לפני כחצי שנה.
אלא שאז, כבר היה דדו בעיצומו של
תהליך אחר. לפגי שנתיים הוא בחר לקבל
עליו את הדין באצילות־נפש נדירה, מסי־
(המשך בעמוד )44

ה וא עצו את הנרבחדריליבו ־
עד שהתנוצץ. הוא אכל את עצמו, בשוטו כמשמעו

^־ייי׳י

רק לאחר־מכן נודע לי כי דדו עצמו הציע אז את התפטרותו,
וכי ייסר את עצמו קשות על ההחלטה שקיבל תחת לחץ.

ני ריגעי־המיבחן הגחלים של דדו באו לו ביום־הכיפורים
ובאחד באפריל — יום המילחמה ויום פירסום הדו״ח הראשון
של ועדת־אגרנט.
ביום הכיפורים, אחרי ההלם הראשון של ההפתעה, נתגלה
בכל זוהרו כמפקד. על מעשיו כמצביא עוד יתווכחו שנים רבות,
ויהיו הדנים לחסד ולשבט. אבל על עמדתו כמפקד אין ויכוח.

גשתיו במיקרה, לפני במה שבועות. חוא ישב ליד שולחן
בבית־קפה. נעצרתי לידו ושאלתיו, ספק ברצינות ספק בהלצה,
אם אפשר כבר לברכו על מינוייו לתפקיד שגריר ישראל
בוושינגטון.
דדו השיב בשאלה: האם, לדעתי, כדאי לו לקבל מינוי כזה ו
עניתי בחיוב. חשבתי בליבי שמינוי זה יהיה צעד חשוב בדרך
לריהביליטציה שלו.
דדו המשיך להתלוצץ .״מה יש,״ אמר ,״אם יהיה דגל צי״ס
מונח על ארוך המתים שלי, במקום דגל המדינה, זה יהיה פחות
יפה ן״
השבתי באותה נימה. מאחר שדגל צי״ס, בעל שיבעת־הכוכבים,
הוא דגל־המדינה כפי שתוכנן על־ידי הרצל׳ אין בו פסול. וגם
הלווייה ימית היתד. בעיני תמיד יפה יותר מאשר הטמנת גופה
באדמה.

כך התלוצצנו, ודא עדה כדעת שנינו, שגופתו
תוטמן כאדמה כעכור ימים כה מעטים.

* •4תי הכרתיו לראשונה? איני יודע. דרכינו נפגשו במילחמת־
)4העצמאות, ומאז הצטלבו שוב ושוב, לעיתים באקראי, לעיתים
בכוונה.
פעם שחינו יחד, פעם שתינו יחד, פעם התווכחנו, פעם התנגשנו.
ובכל הפגישות, הקלילות והחמורות, שאלתי את עצמי מדוע אני
מחבב את האיש הזה.

היה כו משחו טהור. משהו חזה. משהו עדיו.
משחו שקט. וכמוכן היפה כיותר שד המידה, משחו
תמים.

הגורל יעד לו מיבחנים, שרק אנשים מעטים נבחנים בהם.
הוא ידע שעות של ניצחון מסעיר, ושעות של תבוסה מוחצת.

כניצחון דא התנשא ולא התייהד, וכתכוסה לא
נשבר.
התיתכן מחמאה גדולה יותר לגבר?

הרי הניצחון המפואר של מילחמת ששת־הימים, שעל
\ £גיזרחה הצפונית פקד אישית, הוזמנו אלופי צה״ל לישיבה
חגיגית של הכנסת.
לרגל המאורע כתבתי מאמר על צה״ל, כפי שרציתי לראותו.
דיברתי על אלופים צנועים ואנושיים, שאינם מסתחררים מן
הניצחון. על צבא שטוהר־נישקו חשוב לו מכל. על צבא המתעב
פישעי־מילחמה.
הפרזתי בכוונה. היה ברור לי שצה״ל אינו טלית שכולה תכלת.
רציתי לעזור ביצירת דימוי־עצמי, שיעזור לבעליו להתרומם אל
הרמה המוסרית שהם מסוגלים להגיע אליה.

כעכור יום פגשתי את דדו. הוא לחץ את ידי
בהתרגשות. כדתי־מוסווית, ואמר זהו צח״ד. אנחנו
נדאג שתמיד יהיה כזה.״
אני זוכר שכנותו הגלוייה השפיעה עלי מאד. למרות מעשים
חמורים מסויימים שאירעו באותם הימים, האמנתי שצח״ל יהיה
כזה, כל עוד אנשים כמו דדו יעמדו בראשו.

ך* פגישה הנרגשת ביותר בינינו היתה גם היא בכנסת,
1 1בדיון שנערך אחרי הפלת המטוס הלובי, בפברואר .1973
בגליון העולם הזה• ,שהופיע ביום הדיון, תבעתי את התפטרותו
ואת התפטרות שר־ד,ביטחון, משה דיין.
כמו תמיד במצבים כאלה, התייצבה הכנסת כאיש אחד מאחרי
המעשה הנפסד, ודיקלמה את תמיכתה הנלהבת במקהלה מדברת,
מחזן ועד בגין. ידעתי שאהיה היחידי שישבור אחדות זו, והכנתי
את דברי בקפידה מראש. מאחר שדדו הוא האיש שהחליט את
ההחלטה הגורלית, שבעיקבותיה ניספו 104 איש, גאלצתי להאשימו
אישית•
כשעליתי על דוכן־הנואמים, ישב דדו במרחק כמה מטרים
ממני. הוא בא להק-שיב לדיון. הדבר בא לי כאפתעה גמורה.
פניתי אליו ואמרתי :״אני רוחש כבוד רב לרמטכ״ל של
צה״ל. אני רוחש לו חיבה אנושית. אני מכיר אותו הרבה שנים.
הייתי חברו־לנשק. אני מעריך אותו כמפקד, כאדם. אינני מקנא
בו על תפקידו באותם רגעים — באותן שלוש־עשרה וחצי הדקות
— כשהיה צריך לקבל החלטה. אינני מתעלם אף מאחת הבעיות,
כפי שניראו לו אז — אז, ולא היום. אני חושב ששיקולו היה
מוטעה, ולא רק מוטעה, אלא גם פסול מעיקרו ...קיבלת על עצמך
אחריות נוראה כשנתת הוראה להפיל — וזוהי האמת הפשוטה -
את המטוס הזה.״

דברים אלה עוררו התפרצות ׳של היסטריה טבל
ספסלי הכית, וקריאות־זעם ניתכו עלי טבל עבד. אבל
כשירדתי טו הדוכן ועברתי עד פני דדו, הוא הושיט
די את ידו ^לחץ את ידי.

כרגעים הקשים ביותר, כאשר משה דיין התמוטט
וייבב על חורבן הבית השדישי, כאשר גודדה
מיררה בבכי והממשלה כאילו נעלמה, הישרה דדו
סביבו אווירה של שלווה, ביטחון, החלטיות.
לחובתו ייזכר הפסוק שהשמיע :״נשבור להם את העצמות !״
פסוק שלא התאים לו, ושאין להבין אותו אלא כניסיון נרגש ובלתי־אופייני
להרים את המוראל באמצעים מלאכותיים. אבל למען
הדורות יישמר קולו, שהוקלט במאות סרטי־הקלטה של צה״ל
במהלך הקרבות, כאשר דדו מוסר פקודות למפקדים בשדה, מתווכח
עם אריק שרון, מרומם את רוחם של קצינים מבוהלים — ובכולם
קולו שקט, עמוק, איטי, תקיף, קולו של איש שלא איבד את
השליטה על עצמו גם ברגעים הקשים ביותר.

אך המיכחן חיותר־קשה לא חיה מול האוייב
בשדה־הקרב, אלא כעבור שישה חודשים, כשירדה
עליו המהלומה של אגרנט.

ך* אשר מקבל אדם על עצמו את תפקיד המפקד הראשי של
צה״ל (הקרוי, משום־מה, רמטכ״ל) הוא נושא באחריות לכל
המתרחש בתחום הצבאי, לטובה ולרעה. כאשר נעשה מישגה
גורלי, הוא אחראי לו. שום נסיבות אינן יכולות לשחרר אותו
מאחריות זו.

זה נכון, וכך זה צריך להיות. דדו אחראי פורמלית
ומעשית למה שהתרחש ביום הכיפורים, כי
הוא חיה חרמטב״ל.
אך הוא אינו אחראי להחלטות הפוליטיות, שגרמו לאסון.
אילו קבעה ועדת־אגרנט את זאת, לא היה איש מערער על כך.
דדו עצמו היה מקבל את הדברים כנכונים. מעולם לא התכוזש לכך.
אולם הוועדה ל א אמרה זאת. היא הטילה על דדו את האחריות
ה בי לעדית — האחריות לאידיוטיזם של הממשלה, לטיפשותה
השחצנית של גולדה מאיר, לקלוודהדעת הפושעת של שר־הביטחון
האלילי, לאטימות החקטרינארית של אמ״ן.
העוול המשווע של הטלת כל האחריות על איש אחד (ושניים־
שלושה קצינים נוספים) וטיהור האחראים העיקריים — הוא
שפגע בדדו׳ כעם שפגע בכל שוחר צדק והגינות במדינה.

וכגודל העוול, כן גדולת נפשו שד דדו כאותם
ימים שחורים.

ן* יתכן שאילו חגיב אחרת, היה דדו חי היום.
הוא יכול היה להגיב כמו שהגיב גורודיש — לקום, להיאבק,
להשיב מילחמה־שערה, לתבוע את עלבונו, לתקוף את תוקפיו.

דדו ספג ושתק. הוא דחם את הדברים פנימה, וחם
כירסמו בגופו. הוא ״אכל את עצמו,״ פשוטו כמשמעו.

פגשתיו בשנתיים האחרונות כמה פעמים, ובכל פעם הפצרתי
בו לפרסם את גירסתו. הוא סירב בתוקף להניח את טיעונו לפני
הציבור. הוא הבטיח לשגר את טענותיו לחברי־הממשלה, ולכתוב
ספר שיפורסם ברבות הימים. אבל הוא סירב להיכנס לוויכוח.
הביקורת המיקצועית הקשה, שמתח עליו הפרשן הצבאי של
העולם הזה, בנימין עמידרור, פגעה בו קשות, אבל הוא האמין
בתום־ליבנו, ולא כעס עלינו. פעם הצעתי לו שימסור לי את
תגובתו המיקצועית המפורטת, ושאני אפרסם אותה מבלי לציין
שהיא באה ממנו. גם לכך סירב.
לפני כמה חודשים הזמין אותי אל ביתו, ובמשך שלוש שעות
פרש לפני סידרה מדהימה של עובדות סודיות, על הימים שקדמו
למילחמת יום־הכיפורים. איני חופשי לפרסמן גם עתה, מטעמי
ביטחון. בעיקר היו אלה עובדות שהגיעו לידי המודיעין של צה״ל
לפני המילחמה — עשרות עובדות׳ שכל אחת מהן היתד, מצדיקה
את גיוסו המיידי של מלוא מערך המילואים של צח״ל. עובדות
אלה לא הגיעו לידיעת הרמטכ״ל, אלא זמן רב אחרי המילחמה.
הן נעצרו בדרך, ב*של אותה אמונה הרת־אסון של אמ״ן ב״סבירות
הנמוכה״ של ההתקפה.
הוא גם סיפר לי על שיחותיו עם גולדה ודיין לפני המילחמה —
והדבר העמיד את הדברים בפרספקטיבה שונה לגמרי.
אילו היה דדו קצת פחות אחראי, היה מוסר לפחות חלק מן
הדברים לציבור. וחלקו במחדל הגדול היה נראה אז באור שוגה
לגמרי. אבל דדו לא עשה זאת.

הוא עצר את הכל כחדרי ליבו.
עד שליכד התפוצץ.

ך* שבוע ערך המימסד מעיו אורגיה של הכאדדעל־חטא. היו
) 1בכך מידה רבה של נקיפת־מצפון ומוסר־בליות, אך גם הרבה
צביעות והתחסדות.
האשמים, שניצלו את דדו כשעיר־לעזאזל, שפכו עתה דימעות*
תנין על קיברו.

חבל שהם לא היפו על חטאם כשדדו עוד היה
כין החיים.

במדינה

(המשך מעמוד )5
בהודעה: השמאל ואש״ף לא נכנעו לאיו-
מיה של דמשק, והחדירה הסורית נבלמה. י
לגבי ישראל, פירוש הדבר כי נכשל ד,נ־סיון
— אולי האחרון — לחסל את אש״ף
ככוח עצמאי, וכי אש״ף יצא מן המאבק
ככוח מדיני מחוזק, ששוב לא ייתכן ספק
לגני מעמדו כנציג בילעדי של העם הפלסטיני
— בגולה ובגדה המערבית.

צה׳׳ל
הח׳מרונים ה ג דו לי ם
מי גרם לפיצוץ
הפגישה בין
חרממכ״ל לאריק שרון?
החדירה הצבאית הסורית ללבנון, ש העמידה
את צה״ל במצב הכן, לא הצליחה
להסיח את דעתם של ראשי מערכת-
הביטחון מו היעד העיקרי שניצב בפניהם :
מניעת החזרתו של אלוף (מיל ).אריאל
שרון לשירות פעיל בצה״ל.
לפני שבועיים, כאשר נודע כי בעיקבות
פרישתו של אריק מתפקיד יועץ ראש־הממשלה,
הוא עומד להופיע בטלוויזיה
במיסגרת התוכנית מוקד, נוצרה אווירה
של עצבנות, הן בלישכת ראש־הממשלה
והן בלישכת הרמטכ״ל. חששו שם מפגי מה
שעתיד אריק לומר עליהם, ומן ההד שעשוי
להיות לדברים בקרב הציבור.
מייד הוחל בסידרה של תימרונים גדולים׳
אשר נועדו להקהות את החיצים ש עתיד
שרון לשלח.
הבדיחה חיתה אמת. אולי כדי
להשמיט מפיו של אריק את הטענה שאין
מציעים לו כל תפקיד בצה״ל שיגר ה־רמטב״ל.
רב־אלוף מרדכי (״מוטה״) גור
אל אריק, ימים אחדים לפני השידור, מיס-
פר שליחים שאינם אנשי־צבא. בפיהם
היתה הצעה פנטאסטית: שאריק יחזור
לצה״ל, בתפקיד נספח-צה״ל ליד שגרירות
ישראל בוושינגטון.
כששמע אריק את ההצעה, הוא פרץ
בצחוק. הוא לא האמין שהיא רצינית,
וחשב כי זו בדיחה. אלא שמוטה לא
התכוון להתבדח. ככלות הכל, מרי הוא
עצמו כיהן בתפקיד מנספח הצבאי בוושינגטון
לפני שמגיע לתפקיד הרמטכ״ל.
אריק לא הסתפק רק בדחיית השליחים.
הוא התקשר עם מוטה ישירות, הודיע לו
טלפונית כי אין הוא יכול להתייחם להצעה
מעין זו, שאינה נראית לו רצינית. אז
נקבע, כי השניים ייפגשו בסוף־השבוע
שאחרי מועד השידור. ייתכן שהיה זה ניסיון
לרסן את אריק, כדי שלא יאמר בשידור
דברים העלולים לפגוע ברמטכ״ל.
רק בשעת השידור הסתבר לאריק, מה
היתד, מטרת התימרון. היה זה כשאחד המראיינים,
ירון לונדון, שתודרך על־ידי
הרמטב״ל לפני הראיון, הציג לאריק את
השאלה מדוע סירב לחזור לצה״ל בתפקידים
שהוצעו לו. תוך כדי תשובתו לשאלה
זו, גילה אריק כי רק לאחרונה הוצעה לו
הצעה מגוחכת ״לשרת כנספח-צח״ל ב מדינת
זרה.״ הוא נזהר שלא לנקוב בשם
המדינה, כדי לא לפגוע בנספח הנוכחי שם.
אלא שאז היה זה דווקא ירון לונדון,
שבלהיטותו להפגין את ידענותו פלט ל פתע
:״המדובר הוא בוושינגטון, לא כן?!״
אז הסתבר לאריק, שמה שאמור היה
להיות הצעה סודית של מוטה אליו, הודלף
במתכוון למראייניו, כדי ללחצו אל הפינה.
גידגוליח של גידפה. בכך לא הסתיימו
התימרונים.
באותו יום השישי כאשר אמצעי־התיק-
שורת הודיעו על דבר קיום הפגישה ה צפויה׳
קיבל אריק לפתע טלפון מלישכת
הרמטכ״ל, בו נאמר לו שהפגישה בוטלה.
כבר למחרת היום הפיצו מקורבי ה־רמטכ״־ל
את הגירסה, כאילו בוטלה הפגישה
בגלל הפירסום המוקדם על קיומה שנעשה
ביוזמת ״חוגי שרון״.
האמת היתד, שוגה לחלוטין. היה זה ה־רמטכ״ל
עצמו, שסיפר על דבר הפגישה
הצפויה לכתב אחד מעיתוני־הערב, במסיבה
חברתית שבה נכחו שניהם. מקורבי
הרמטכ״ל הסבירו, לאחר־מכן, כי ״מוטה
לא התכוון שהדבר יפורסם בעיתון. העתד
נאי פשוט הפר את האמון שניתן בו.״
כאשר נודע הדבר ברבים, שונתה ה־גירסה
בדבר סיבת ביטול הגישה עם אריק.
בעיתונים הופיעה גירסה מתוקנת, שלפיה
באילו נגרם הביטול ביגלל ״לחצים וטרור״
שהפעילו אנשים שונים על הדמטכ״ל ערב
פגישתו עם אריק, בדי לששנעו •ושלב את
שירון ביצה״ל.
העול! הזח 2016

קשה ל ל מו ד בחו״ל
הפנייה חפרטיח חזו שלי יש לח גב דומם — דומם
אך עצום: ציבור הסטודנטים הישראליים בחו״ל.
מציאוח העבר חוביחה, שחציבור חנ״ל חמעטף
במעטפת שתיקח מפחידה, שמזכירה את שגת־החורף
של הסטודנט בקמפוסים בארץ, אבל רצה הגורל וחגולם
הזח מתחיל להתעורר.
עולה כאן שאלה עקרונית. האם יש שיתוק״מער־כות
ן כל מערכת שהיא פועלת על בסיס חובות וזכויות.
כל ספר־אזרחות פותח בהנחה זו.
ציבור עצום ומעולה של צעירים ישראליים רואה
עצמו מקופח. המדובר במיסוי חחדש שהוטל על קיצ-
בת־חמיחייה הנשלחת לחו״ל על״ידי חוריו של כל
סטודנט. הם ייאלצו לשלם * 15 על כל דולר הנשלח
לבנם.
המסחטה אינה יודעת מנוח. אך להחזיק בן בחו״ל
זה לא מותרות, זהו חוסר-ברירה. יקום נא מוסמך
כלשהו ויסביר להורינו המיסכנים ולנו, מה פשר ההח לטה
הנ״ל. אני פונה בזאת לכל החורים לבנים שחם
תלמידים בחו״ל, להרים קול צעקה גדולה.
הרי זה לא ייתכן ! דומה הדבר כאילו ביקשו להעניש
את ציבור הסטודנטים והוריהם, על־ידי הטלת מס
נוסף. עונש על שום מה ן כי משוס״מה רווחת הדיעה
שסטודנטים הלומדים בחו״ל, חם קטיגוריה של טפי לים
מלקקי״דבש. ובכן: לא !
אף אחד מאיתנו אינו נמצא כאן מרצונו. אנחנו
כאן, כיוון שבארץ יועד המקום או לגאונים או ל״פרו-
טקציונרים״ ,ומה יעשו רבים־רבים שאינם לא זה ולא
זה ן אז יצאנו החוצה, כדי ללמוד מה שלא מאפשרים
לנו בארץ.

רבים הם אלה שנדמה לחם שאנו נמצאים בטיול
אחד ארוך. ובכן, זה לא טיול ! אלה הן שנים ארוכות
מחוץ לבית, עם שפח זרה ושום שייכות למתרחש,
חברה שלעולם לא ניטמע בה. בשתי מילים: נטע זר.
במקום שהציניקנים יצקצקו ויאמרו אה, אתם
יושבים בחו״ל, רחוק מהקלחת אולי מוטב ישאלו
עצמם, למה אלפים רבים כל״כך של סטודנטים אולצו
לנדוד הרחק כל־כך מן הקלחת. אולם המאזניים נוטות
לצד.החובות, והחובות בלבד.
יד הדימיון אין לה מעצור, והיא שולפת הפתעות
אין״סוף. נחוייב גם במיסוי על כרטיסי-הנסיעות, בכל
פעם שנרצה לשוב לחופשה הביתה, או חזרה מחופשה.
וכך הופכים הלימודים בחו״ל לחיות לנו חווייה
מרתקת.
אתם לועגים לנו, או מה ז
שיא-חשיאים הוא כשמגיעים נציגים מגמגמים של
מוסדות למיניהם, לספר בשיבחה של הארץ, ושלא נעז
חלילה לחשוב על השתקעות בחו״ל, שהרי עתידנו מובטח
אך״ורק בארץ. אתם צוחקים ז !
מי שכבר החליט לעצמו שישראל היא ספינה של
שוטים, לא יעזרו גם חטיבות של נציגים עם רקע דליל
בנסיונות-סרק לשכנעו. אלה שעדיין מהססים, כל יום
שעובר הריחו שליפת נדבך נוסף מן החומה.
רבותי, פה בחו״ל יושבים אנשים מפוכחים, פקו-
חי-עיניים. אותנו קשה לסמם. אנחנו רואים את הספינה
מלאת״החורים מן הצד, והמראה עגום, האמינו.
אז אם אינכם מסוגלים לארגן לנו מקומות-לימוד
בארץ שלנו, אל-נא תקשו עלינו את החיים בחו״ל,
שחם ממילא ניתוק-מאונס.

אני כבר אינני נוגע בנושאים חשובים כמו מניעת
זכותנו האלמנטרית לבחור בבחירות, שהרי שום סיבה
שבעולם אינה פוסלת אותנו מלהצביע.
אבל החובות רבות — והזכויות אפס.
זוהי חזרה לימי ״עבדים חיינו.״ הפרט חייב לחיות
נכון לקורבן תמיד, ללא שום תמורה.
אני מקווה שהדברים שהעליתי, הכואבים כאן לכו,
לנו,
יצליחו לחזיז משהו.

דני

קובו, ס׳ דו צ ה, א־טג־־ה

סוחס •ד״עו 01הזח
צידו השני ש ל לי מוד הנהיגה
קראתי בעיון את מאמרו של מר מאיר דורון,
״בצבת רשיון־הנהיגה״ (״פורום״ ,״העולם הזה״ ,)1011
וכמורח־נהיגה מזה 11 שנה, אני מרגיש חובה לעצמי
להביא, לאותם קוראים שקראו את המאמר הנ״ל —
את צידו השני של המטבע.
מאחר שהיריעה קצרה מלהכיל את כל הנושאים
הקשורים בלימוד הנהיגה, אתייחס לאותם נושאים
שהעלה הכותב, בתשובה לטענותיו :
ראשית, יורשה לי להעיר ששיעור־נחיגה עלה 10
ל״י לפני ארבע שנים, ולא שלוש. היום, לאחר ארבע
שנים, מחירי המכוניות המקובלות בבתי״ספר לנהיגה
עלה ב־400־ 300 אחוזים. מחירי החלפים עלו באותו
יחס. יש חלפים שהתייקרו אפילו ב״* ,500 ונא לא
לשכוח את מחיר הדלק שעלה גם הוא. אלה הם שלושת
מרכיבי״היסוד, ששינו את מחיר שיעור־הנהיגה
במשך אותן שנים ועד היום.
נוסף לאותם מוצרים הקובעים את מחיר השיעור,
והקשורים ישירות ברכב, קיימת גם דרישת המוסדות
הממשלתיים בארץ ממורה־נהיגה עצמאי, והם: בחינות
לקבלת רישיון להוראה, וכעבור כמה שנים — בחינות
להנהלה ; מיבנה (חנות) המסתכם, במיקרה הטוב,
ב״ 150,000ל״י ויותר (מוצר יקר לכל חדיעות) ,או
שכירת מיבנה כזה המסתכמת ב־1500״ 1000ל״י לחודש,
וכל זאת על-מנת לקרוא לו, בית״ספר לנהיגה׳.
בית-ספר כזה כולל בתוכו אלמנטים של חדר״תיאוריה,
הדרושים ללימוד העיוני ומייובאים ברובם מגרמניה
ועולים כ״ 10,000ל״י. כל זאת, כדי שהתלמיד ילמד את
התיאוריה בעזרת ספר שהוא קונה ב־ 14ל״י. זוהי
המציאות, וללא המרכיבים חללו אין המוסדות מאשרים
פתיחת בתי-ספר לנהיגה.

לדעתי, הגורם לתיסכוליו של התלמיד המבקש
רשיון־נהיגה, אינו המורה-לנחיגה — אלא מישרד־התח-
בורה. אולם הקשר של התלמיד אינו ישיר עם המישרד,
אלא עם המורה, ואז מוציא הלומד את תוקפנותו על
המורה. איני יודע היכן למד מר דורון לנהוג, אולם
ממאמרו ניראה לי שהוא ניכווה על-ידי מורח מסויים
ש״משך״ אותו, לפי דבריו, או כך נידמה לו.
מורי־חנהיגח מהווים חתך מהאוכלוסייה, וכמו שקיימים
עורכי־דין, רופאי־שיניים ורופאי-נשים ש״מוש־כים״
טיפולים, כך אין זה מן הנמנע שיחיו גם מורי-
נהיגה כאלה. אך לשימחתי, הם במיעוט, מאותה סיבה
ש״* 95 מהתלמידים הנשלחים אלינו מגיעים בעיקבות
המלצות חבריהם, שלמדו ונמצאו מרוצים. יש להניח
שמורח״גחיגח שלא ילמד לשביעות-רצונם של תלמידיו
,״יפשוט את הרגל״ תוך תקופה קצרה. אולי ינסה
כוחך בהורדת-מחירים, אך היהודים שלנו חכמים מכדי
להתפתות לזה.
איני יודע מהיכן שאב הכותב את מיספר השיעורים
המדוייק שצריך לקחת. האם אדם הוא מוצר הניתן
למדידה אובייקטיבית! יש תלמידים העונים על הדרישות
תוך 6־ 5שיעורים׳,ועוברים את המיבחן המעשי,

ויש כאלה שעל-מנת לעמוד בדרישות זקוקים ל100-
שיעורים ויותר. הכל לפי הכישרון, הגיל, כושר־הרי-
כוז, הקואורדינציה והסביבה שבה גדל התלמיד. הלומד
יקח את השיעורים בהנאה, ולא יספור אותם אם
ייווכח שבכל שיעור יש למורה מה להעיר לו וללמדו —
על-כל-פנים, הוא לא יקרא לכך ״משיכה״.
אשר למונח ״טסט ראשון״ ,דומני שאם לכך מתייחס
הכותב, כי-אז צריך להיות גם ״טסט שני״ .מר
דורון יופתע בוודאי לדעת ש־* $0מהתלמידים המחכים
לאישור המורה שלחם לפני גישתם לטסט המעשי —
עוברים אותו כבר בפעם הראשונה (זאת, מתוך נסיוני
האישי, ואני מניח שחרבה מורים יסכימו אתי) .על
שאר 10 האחוזים מהלומדים גוברת ההתרגשות, ואז
הם עוברים בטסט השני, השלישי וכו׳.
ואם בכל״זאת יטען שקיימים כישלונות די רבים,
הרי לצערי אין הסיבה נעוצה בחוסר האמון של הלומד
במורה, אלא בתור הארוך הנמשך לאורך תקופה
של שלושה חודשים, עד לקבלת תאריך לבחינה המעשית.
עקב זאת, חייב המורה, מוסרית, ללומד —
להזמין עבורו מועד כאשר עודנו בשלב ההתחלתי של
לימודיו, ובהנחה שתוך התקופה האמורה יספיק להכינו
למיבחן. מרגע זה ואילך פועל על התלמיד הגורם
הפסיכולוגי האומר שלושה חודשים, יש לי עוד
המון זמן ״,ואז הוא דוחה את קבלת השיעורים. כאשר
הוא מגלה שנותר לו זמן קצר, יחסית לידע שעליו
לצבור, הוא מנסח לדחוס שיעורים וללמוד בלחץ הזמן
שנותר. וכשמגיע מועד חמיבחן והוא אינו מוכן, הוא
פונה אל מישרד־הרישוי בבקשה לדחות את הטסט למועד
מאוחר יותר.
התשובה הלאקונית שהוא מקבל היא :״יש לך
אפשרות לבטל את המועד הנוכחי, ולקבוע מועד חדש
לעוד שלושה חודשים.״ אזי, כמובן, הוא מנסח לחמר,
ובמרבית חמיקרים נכשל. עתה, כשנותרו לו שוב
שלושה חודשים, יקח שיעורים ולו רק כדי לשמור
על הרמה הנוכחית — אותם שיעורים שהיו יכולים
לקדם אותו אילו היה עליו להמתין לטסט רק שבועיים.
קיים גורם פסיכולוגי נוסף, הפועל על הלומד ומגדיל
את שיעור התרגשותו, והוא עצם המחשבה ״מה
יחיה אם אכשל, ואילאץ לחכות שלושה חודשים לטסט
הבא כאמור, גורמים אלה לא תיו פועלים, אילו
הטסט חיה מתקיים מדי שבועיים, וכבר תיו דברים
מעולם.

ה״שיעורים־בהסתר״ ,שאותם הזכיר הכותב, אינם
מקדמים את הלומד. חם רק מפריעים למורה לעצב
את הנהיגה שלו ולהתאימה לקריטריונים של הטסט —
אותם קריטריונים שלצערי קיימים אצל אחוז אפסי של
הנהגים, לרבות מוריס-לנהיגה ובוחנים.
אשר לרווחיו של חמורה: הייתי שמח אילו, לאחר
שעדכנתי את הכותב לגבי סכומי״ההשקעח שלנו במר-
כיבי־הלימוד, היה ממציא לי את הסכום שנקב במאמרו
כרווחינו ברוטו — בנטו.

אני מסכים עם מר דורון שיש להתחיל את לימוד
הנהיגה בבתי״הספר התיכוניים. הרי עדיף שהנערים
יסעו במכוניות מגיל צעיר יותר ו״יפצעו״ את ריכבם,
מאשר ייהרגו ברכבם על אופנועים.
מייותר לציין שהשוני בין סוגי המכוניות אינו משמעותי
לגבי אלה שקיבלו רשיון־נהיגה, ולמדו ברכב
השונה מזח העומד לרשותם בביתם. כל מורה ישמח
להתנדב לנסוע עם תלמידו-לשעבר כחצי״שעה במכוניתו
הפרטית של הלומד, וליישם את שיטות־הנהיגה
אליה.
התוכנית שכונתה במאמר בשם ״לימוד עצמי״ —
קיימת גם כיום, כמעט באותה מתכונת, והיא נקראת
״היתר הדרכה״ .הייתי מציע להוסיף ברשיון־הרכב
של אותו בעל־היתר את המישפט ״מכונית זו משמשת גם
ללימוד נהיגה.״ אך דבר זה מוריד את ערכה ביום
מכירתה. ומי ירצה שיוסיפו ברשיונו מישפט כזה !
אשר לתוכנית״הנהיגה בארצות-חברית, שלפיה האב
מלמד את בנו, עלי לתקן את הכותב ולומר, שהאב
האמריקאי רק מלטש את שפת״האם שבנו ובתו ירשו
מיום־היוולדם, כשאמם הסיעה אותם לגן או לבית-
הספר במכוניתה, תופעה הקיימת גם בארץ ושיעורה
גדל משנה לשנה (עברתי אותה על בשרי) .שלא לדבר
על הכבישים של אמריקה ועל הרכב האוטומטי התופס
שם אחוז גבוה, כשהמנטאליות שם רגועה הרבה
יותר, ואנוכית פחות. כל אלת מקילים על הנוהג ועל
הנהיגה באמריקה, קל״וחומר על הלימוד עצמו.
למותר לציין שבארץ, גיל הלימוד הוא לעיתים 71
מינוס, ולא 17 פלוס, ואחוז גבוה של לומדי-חנהיגה
הוא של גילים מבוגרים יחסית. ניתן בהחלט לשפר את
שירותי־הנחיגה בארץ, על-ידי הוספת בוחנים והקטנת
התורים לטסט לשבועיים, דבר שיקטין בשליש את
מיספר השיעורים שעל הלומד לקבל עד לקבלת הרישיון.
כמו״כן, יש לחייב את הלומדים לעבור קורס עיוני,
תיאוריה (הוצאה השווה למחיר שיעור-נהיגח אחד!)
שיכלול את חוקי־התנועה, המכניקה של הרכב והתמצאות
בתנועה בשיטה אור״קולית. במילים אחרות,
לצלם את כל מאות התופעות והבעיות שבכביש בשקופיות,
ולחקרינן בחדר-התיאוריה, כשאין לחץ של תנועה
וצפירות על ראשו של הלומד. כך, תוך ניתוח הבעיות
והבנתן בחברת 10 לומדים נוספים, ילמד גם את
ה״למה״ ,לא רק את ה״איך ״.דבר זה יחסוך מיספר
לא־מנוטל של שיעורי-נהיגה, ויצדיק גם את ההשקעה
שלנו, ואולי בדיעבד ירגיע כמה נהגים חסרי־סבלנות
על הכביש.
מחיר שיעור״הנחיגה יירד פלאים, יחסית, אם
המדינה תתייחס לרכב ללימוד-נחיגה כאל רכב המשרת
את הציבור, ותאפשר לנו, מורי״חנחיגה, לקבלו בלי
מיסיס (דוגמת מוניות ורכב-תיירות) .אפשרות זו תקטין
את ההוצאות הקיימות בשעת קניית רכב חדש
ותוריד, כתוצאה מכך, את מחיר השיעורים.
לבסוף, טוב חיה אילו הזין מר דורון את חמידגם
שלו בנתונים יותר מדוייקים ואובייקטיביים, שהיו
מחווים סקר על מורי-הנחיגח בכל הארץ, ואילולא מיהר
להסיק מסקנות לא-מדוייקות כפי שעלו ממאמרו הנ״ל.

מיכהצי -און, הו־צליה

1£ 1£ט 9

מאמץ מבוזבז
שוב עובר על המדינה גל של התנדבות
והתלהבות. אזרחים תמימים, שהמיקוח
המכוער עם ארצות־הברית על מימדי הסיוע
לישראל היה להם לזרא, מוכנים
לשלם מכספם כדי למחוק את הביזיון.
מפליאה התמימות של אותם אזרחים,
המפרסמים מודעות בעיתונים ותורמים כספים,
כדי לפצות את הממשלה על מה
שהיא עלולה לאבד מהאמריקאים.
ניסיון העבר הוכיח כי הממשלה אינה
מתרגשת מגילויים כאלה. היא הופכת כל
מילווה או תרומה בהתנדבות למס חובה.
סופה של אותה התנדבות מצד האזרחים
התמימים יהיה שיטילו מם על כולנו כדי
לפצות את הממשלה על ״הפסדיה.״ זהו
מאמץ מבוזבז וחבל שאזרחי המדינה אינם
לומדים לקח. כי אילו היתד, המדינח
באמת במצב קשה, היו קודם כל מקצצים
במענקי המיליונים למיפלגות.
י. שנץ, בת־ ים

עבודת״אלילות
נדמה לי שאתם מנסים לאלץ את קוראי-
כם בכוח להכיר דה־פאקטו בפנינה גולן
כ״מארילין מונרו הישראלית.״ כל הניסיון
הזה להמציא מדי פעם אלילות־מין חדשות
נראה לי מגוחך, אבל •זה שאתם בוחרים
בפנינה גולן למטרה זו זה כבר למטה מ־מגוחך.
אם אלוהים בירך נערה כמו סייגה
גולן בכמה מידות עודפות, זה עוד לא סיבה

פנינה גולן וסיכיל (משמאל)
לא בת יחידה
לתאר אותה בסופרלטיבים מהסוג שייכללו
בכתבתכס ״מצ׳יסטה האלוהית״ (העולם
הזה .)2015 זה נראה לי כעבודת־אלילים
פשוטה. לטובתכם ולטובת קוראיכם הייתי
מציע לכם לרדת מהענין הזה.
נתן ברוש, תל־אביב
...פנינה גולן אינה השחקנית היחידה ה משתתפת
במערבון אקדחו של אלוהים.
בכך שבכתבתכם התרכזתם דק עליה וד,ת־עלמתם
משאר השחקניות המופיעו בסרט,
ישראליות וזרות, גרמתם להן עוול. איני
סבור שד,שחקנית האוסטרית היפהפיה, סי-
ביל דאנייג, למשל, הממלאת בסרט תפקיד
הרבה יותר חשוב מאשר פנינה גולן,
נופלת ממגר, במשהו. בכל זאת, התעלמתם
ממגר, לגמרי בכתבתכם.
אחד מהצוות, עיר המערבונים,
כפר־סבא
0לתיקון המעוות: תמונה של פנינה
עם הנערות, כולל סיביל.

עיתון שד אש״!?
אני מוכרח להיתוודות שלא היה זה תע נוג
גדול בשבועות האחרונים לקרוא את
העולם הזה. הכיסוי הנרחב שנתתם להתפרעויות
ערביי הגליל, מוסתי רק״ח, וזה
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 2015

והגידה
תנועת החרות
והקצבות ה סו סו ת
מנהיג תנועת-חחרות מתרים, בחודשים
האחרונים, יהודים ברחבי העולם
למימון החזרת חובות תנועת החרות.
התרמות אלה, שדווח עליהן לראשונה
ב״העולם הזה״ ,מתבצעות גם תוך כדי
נטיעותיו על חשבון השובנות־היהודית,
לאישוף תרומות למגבית היהודית המאוחדת.
אם כי ברור שכל דולר הניתן
לתנועת החרות לא יינתן למגבית, לא
ניסה גיזבר הסוכנות״היהודית, אריה
דולצין, להפסיק את ההתדמות.
אולם קיימת שאלה נוספת. הסוכנות
מקציבה סכומי״בסף ניכרים לקרנות של
המיפלגות השונות, כולל תנועת החרות.
הקצבות אלו ניתנות בגלל התחייבותיהן
של המיפלגות שלא לערוך התרמות נפי

רדות בחו״ל. אך המגבית של מנחם בגין
מהווה הפרח ברורה של התחייבות זו.
כעת מקבלת תנועת החרות הקצבות גם
מן הסוכגות, מאחר שהתחייבה שלא
להתרים בנפרד, והיא גט מתרימה בנפרד.
תנועת
החרות עושה זאת כדי להימלט
מנושיה, לחם היא חייבת כ״ 60 מיליון
לירות. אם תיפסק ההתרמה העצמית,
או אם תבוטל הקצבת הסוכנות, יחסלו
הנושים את רכוש תנועת החרות, וצפויה
לה סכנת חיסול, כמיפלגה. ברור בהחלט
מדוע מעלים דולצין עין מפגיעה זו
במגבית היהודית. סוף סוף, הוא אחד
מראשי הליכוד. אבל מדוע מסכים לכך
יושב-ראש הסוכנות״היהודית, יוסף אל
מוגי

שטייגגהרט

״עלית״ ייקרה

יוהל
.טכס טי ל
מיפעל חקפה״הנמס ״עלית״ ,ניצל
הזדמנות לייקור נוסף של מוצריו. עד כה
שיווקה החברה קפה״נטס באריזות הנש קלות
באונקיה (אונקיה = 28 גרם) .עלפי
צו של מישרד-המיסחר-והתעשייח, יש
לשווק עתה את כל המוצרים באריזות
הנשקלות בגרמים.
״עלית״ שיווקה כל השנים קפת-נמס
באריזה של 56 גרם, שנמכרה במחיר 3.85
לירות. האריזה החדשה מכילה 50 גרם,
ומכאן שצריך היה לשלם עבורה מחיר
של 3.43 לירות. אבל ״עלית״ גובה
תמורתה מחיר של 3.55 לירות — ייקור
של 12 אגורות, או 3.5אחוזים.

ביח -

שאך

משה שטיינגהרט יהיה מנהל ״טכסטיל
בית-שאן—נצרת״ ,במקום גדליהו
דורון. דורון יצורף להנהלת קונצרט
״כלל״ ,בעלת מיפעלי הטכסטיל. שטיינ-
גהרט מנהל כיום את חברת ״מניב״ של
״כלל״ ,וקודם לכך, שימש מבקר פנימי
וחשב של ״כלל״ .קודם־לכן היה עובד
בכיר ב״דובק״ ,לשם עבר מתפקיד בכיר
במכס.

הבורסה מתרחבת
הבורסח-לניירות-ערך בתל-אביב רכשה
עוד מחצית קומת־מישרדים, בבניין שבו
היא שוכנת, ברחוב אלנבי בתל״אביב.
הבורסה רכשה את משרדי חברת אי-
טי״ג׳י במחיר של 1.6מיליון לירות. אי-
טי-ג׳י רכשה את המישרדים לפני שלוש

שנים, ב־ 400 אלף לירות.
מיפעל ״לבידי אשקלון״ שכר את השטח
של גלריה ״יודפת״ לשעבר, ליד
פינת דיזנגחף — בן־גוריוו בתל-אביב,
ויפתח בו חנות למכירת מוצרי־ריחוט
של המ״פעל.

ידה ב״ אדעד
עצות לנו ס ע לאיטליה הקיץ מגיע, ועימו הנסיעות לחוץ-
לארץ, עם ההקצבה חרישמית של 450
דולר. ואם בדעתך לבקר גם באיטליה,
אנא קרא בתשומת־לב את השורות הבאות.
ראשית,
מוצרים איטלקיים — כדאי
לקנות באיטליה. מוצרים של חברות ידועות
כמו ״גוצ׳י״ ,״פוצ׳י״ או ״ולנטינו״,
זולים באיטליה ב־ 50 אחוזים לעומת
ארצות־חברית, למשל. התחל את סיורך
ברומא. חדר זוגי במלון טוב בוויא־ונטו
(״גרנד־הוטל״ או ״אקסלציור״) יעלה לך
49 עד 65 דולר ללילה. אם רצונך במלון
סמוך לוויא-ונטו, במחיר זול יותר, נסה
את ״הסלר״ ,בעל גינת־הגג המקסימה.
אם אתה רוצח לקנות תיק או לבוש
בבוטיק, השם האופנתי עתה הוא ״פאנ-
די״ ,בוויא בורגונדה. הוא אופנתי כיום
אפילו יותר מגוצ׳י. ארנק יעלה לך ב-
״פאנדי״ 44 דולר, לעומת 85 באמריקה.
אם תחפש חליפת־גבר טובה, גש ל״פולי-
דורי״ ,או ״קרלו פאלאצי״ ,או ״בריוני״.
תשלם שם עד 250 דולר לחליפה, לעומת
385 באמריקה. כותונת תעלה לך 30
דולר.
אחרי הקניות, לך לסעוד את לבך ב-
מיסעדת־היוקרה ״סאן-סוסי״ ,בוויא סיציליה.
הארוחה תעלה לך 25 דולר, ליחיד.
אם רצונך לחסוך ובכל־זאת לאכול
טוב, לך ל״טאברנח פלאביס״ ,שם תשלם
תמורת ארוחה עם צלעות״כבש 10 ,
דולר.
אם תיסע מרומא לפלורנץ, עליך להתכונן
לשלם ב״אקסלציור״ או ב״ווילה
מדיצ׳י״ 54 ,דולר לחדר זוגי. פלורנץ היא
המקום לקניית דברי״עור. נעלי גוצ׳י יעלו
לך 45 דולר, ושימלת פוצ׳י תעלה
110 דולר (בד־כותנח) .כדי לאכול לך
ל״סוסטנצח״ ,שם יעלה לך הסטייק ה טוב
באיטליה, בתוספת בקבוק-יין, כ־10
דולר.
אם תמשיך למילאנו, התכונן להוציא
כסף רב יותר. חדר כפול ב״סאבוי״ או
ב״אקסלציור גאלי״ יעלה 60 עד 67
דולר. מילאנו היא המרכיב הגדול למוצרי-
יוקרה איכותיים. תוכלי לרכוש שימלת-
סריג בשני חלקים, של ״מיסוני״ ,ב100-
דולר, שליש מן המחיר האמריקאי.
לאכול, לך ל״ג׳יאנינו״ .נסה שם קוט-
לט נוסח מילאנו, או אוסו בוקו. יחד
עם בקבוק יין, תשלם 20 דולר ליחיד,
בילוי נעים באיטליה.

כל דיבוריהם של ראשי ״אל־על״ ,על
כך שהפסדי החברה נגרמים בגלל שביתות
עובדיה, טובים רק כדי לשכנע את
כתבי-התעופה הישראליים המשוחדים
על-ידי החברה באמצעות טיסות-חינם.
שבועון־התעופח האמריקאי ״אוויאיי-
שן וויק אנד ספייס טכנולוג׳י״ ,בגיליונו
מן ה־ 29 במארס, מגלה את האמת חמרה.
בשנת 1975 ירד מיספר הנוסעים
ב״אל־על״ ,בטיסות חטרנס״אטלנטיות,
ב 21.9ירידת־שיא לגבי כל חברות־הת־עופה
.״אל-על״ הטיסה בשנת 1975
190.7אלף נוסעים, לעומת 244.2אלף
בשנת .1974
הירידה במיספר נוסעי ״אל־על״ בולטת
במייוחד, כיוון שבה־בשעה גדל מיס-
פר הטסים בחברת ״אייר-אינדיה״ ב-
* ,61 זאת, למרות שגם בחברה זו היתה
שביתה בחודשים אוגוסט עד נובמבר בשנת
.1974 או, למשל, בחברת ״פינאייר״
קיים גידול של 21 אחוזים.
במקביל ירדה גט הובלת המיטענים של
״אל״על״ ב׳* 17.5בשנת , 1975 לעומת
שנת .1974

האם בדאי דשדם
נן נסות־חנ״ה?

לא תמיד כדאי לך לשלם את קנסות-
החנייה שהוטלו עליך. נניח שקיבלת
דו״ח של חנייה במקום אסור. כעבור
שלושה חודשים עד חצי־שנח יתקיים
מישפט, שבו יכפילו את סכום הקנס. את
הקנס תהיה חייב לשלם רק כאשר תצטרך
לחדש את רשיוף הנהיגה שלך. שכן,
דו״חות־חנייה לא-משולמים מועברים למחשב
מישרדי־הרישוי, המעכב הוצאת
רישיונות־נחיגה חדשים עד לתשלום הקנסות.
עליך
לעשות חשבון פשוט: רשיון-
נהיגה הנך משלם אחת לשנתיים. הזמן
שאתה יכול להרוויח מאי-תשלום הקנס
עד לחידוש הרישיון, הוא מכסימום שנתיים
וחצי, בהנחה שחידשת את הרישיון
סמוך למועד חמישפט שבו הוכפל הקנס.
ערך הכסף יורד עתה בקצב של * 24לחודש,
כתוצאה מן הפיחותים, ויחד עם
האינפלציה הירידה היא * 40 לשנה לפחות.
ולחילופין: הריבית המכסימלית
כיום בשוק החופשי היא * 50 לשנה.
מכאן שבכל מיקרה שבו תאריך חידוש
הרישיון שלך מאפשר לך אי-תשלום ה קנס
הראשון שקיבלת, משך יותר משנתיים,
כדאי לך שלא לשלם את הקנס.

עמית משנה את הנהלת ״כור״
מנכ״ל קונצרן ״כור״ ,מאיר עמית, עורך שינויים
מפליגים בהנהלת הקונצרן הגדול בישראל. השינויים
נעשים על סמך סקר מיוחד של המומחה אריק כהן,
שבדק את מיבנה הקונצרן. העיקרון שעליו תושתת
ההנהלה החדשה גורס צירוף ראשי החטיבות להנחלה.
חברי הנהלת ״כור״ כיום הם מאיר עמית, נפתלי
בלומנטל, דויד ן״דודיק״< גולומב, פרדי עירון,
טיבי קידר ואיסר היימן שהוא נציג העובדים.

מאיר עמית

נפתלי הלומנטד

עמית החליט שעירון יעבור לרכז את תישלובת-
הפלדה, ויהיה אחראי על קריית־חפלדה ״וולקן״ ,תוך
מגמה לאיחוד המיפעלים. עירון יחדל להיות חבר
הנחלה. עוזב נוסף יחיה טיבי קידר, שיעבור לייצג את
״כור״ בתישלובת־חמלט ״נשר״ ,ויטפל בהקמת מיפעל-
המלט הרביעי. כיום משמש קידר ראש א 1ף-חמינהלה
בכור. האגף יפורק, מאחר שאריק כהן מצא כי הוא
מייותר.

דויד מדומה

ישעיהו גביש

נוסף על עמית, בלומנטל, גולומב וחיימן, יצורפו

להנהלה החדשה שלושה ראשי־חטיבות: צבי צור,
מנחל חטיבת״הכימיה ; שייקה גביש, מנהל חטיבת-
המתכת וגורי מלצר, מנהל חטיבת-האלקטרוניקה.
כמה ראשי חטיבות נשארים בחוץ, וביניהם בנימין
ג׳יבלי, מנהל חטיבת־הטזון, צבי שיפמן מנהל חטיבת
הקרמיקה והזכוכית, ומיכאל מיכאלי, מנחל
חטיבת״סחר־פנים.

טיבי קידר

פרדי עידון

את חשובה לנו
יותר מקנייתד.
תני לנו לפנק אותך
במרחק שני צעדים
מ*נוי1ו ( 1911911 פסג׳ הוד);
מעבר לכביש, בחצר,
מחכים לזעם
חיוך לבבי,
עם שטיח מקיר לקיר,
ספל קפה והרבה יופי.
של ך-
מיני אקסקלוסיב,
ארנקים ואביזרי עור
בסגנון איטלקי
־פרוג ,5תל־אביב
טלפון 23 92 69 :

מכתבים
(המשך מעמוד )10
שמצאתם לנכון להבליט דווקא את חפצו־עים
וההרוגים מקרב המתפרעים, הפך את
.עיתונכם לחד־צדדי. למה לא הבאתם גם
סיפורים וצילומים של שוטרים וחיילים
שנפגעו על־ידי הערבים. אם לא היו ביניהם
הרוגים והיו רק הרוגים ערבים, זה
פרי המזל בלבד.
שמואר הרצוג, ירושלים
• או פרי העובדה שהשוטרים נפגעו
באבנים, והמפגינים בקליעים.
מה שכתבתם בהעולם הזה על הפוגרום
בערביי ישראל, היה מתאים לפירסום בעיתון
של אש״ף.
ז. זמיר, בת־יס

מיזמור מספר המחדלים
בימים אלה, עם שובה של הגברת גולדה
מאיר לצמרת הנהגת המדינה, מן הראוי
שיאמר כל אדם בישראל מיזמור־תהילר.

אשרי האשה שהלכה — /וחזרה והלכה
בעצת רשעים / ,ובדרך חטאים עשתה
״במלוום דרוך״ /ובמושב־לצים ישבה/ .
...והיתה כעץ שתול על פלגי מי ים־
המלח / ,אשר בעיתו יתן מחדלו ...וגד.
(מחדלים ג /פרק א׳)
משה ארטשטיין, נתניה

הקשר של המישטרה
בעת ששהיתי לאחרונה בגרמניה, עקבתי
אחר הפירסומים בעיתונות המקומית, על
מישפט קשר־הסמים הישראלי בפראנקפורט
(שהסתיים בינתיים).
מתוך הדברים המפורטים — והמרומזים
— השתמעו הדיעות הבאות: בסים הרשת
שהתגלתה — חלקו בי־שראל ; גורמים
ישראליים ניסו להתערב במהלך המישפט,
להשתקת עדויות מסויימות, בגלל ייחוסם
של אנשים העלולים להיות מעורבים בפרשה:
שמות חברי הרשת בישראל ופרטים
על פעילותם, היו ידועים לשילטונות ישראל.
במיקרים
אלה — כרגיל — ייתכן שהיתה
כאן רדיפת סנסאציה, אך יש גם צד שני
למטבע. ידוע הנוהג של אנשי העולם־
התחתון לשתף בעיסקיהם בני מישפחות
צמרת (רצוי כאלה המסתבכים בחובות) כדי

שלי, על כך שהסתמכתי בעניין סיפרו של
פרופסור ישראל שחק, הגזענות של מדינת
ישראל, על מובאות ־שהובאו מתוך הספר
בכתבה שפורסמה בעיתון, ואשר לדבריו
אינו מקור מהימן.
אמת, איני חולק על קביעה זו, אולם
לאחר שפורסמה כתבתו של העיתונאי
ישעיהו בן־פורת בידיעות אחרונות מתאריך
ה־ ,14.11.75 לא קם פרופסור שחק להכחייש
את הדברים, או לתבוע את מפרסמם בשל
לשון־הרע (דבר שחייב היה לעשותו, אילו
שונים היו הדברים ממה שנכתב ברשימה
האמורה) .היה בכך מעין אישור־בשתיקה
לנכונות הדברים.
בהזדמנות זו ארשה לעצמי לציין, כי לאחרונה
הגיע לידי סיפרו של פרופסור
שחק, שהוזמן על־ידי בפריס, והמובאות שהבאתי
נמצאו נכונות• היועץ־המישפטי־לממשלה
אמור להשיב עד לתאריך ה־
,16.6.76 על פנייתי להעמדת פרופסור שחק
לדין על הוצאת לשון־הרע על הציבור,
הבטחה שבעיקבותיה ביטלתי את פנייתי
לבג״ץ׳ שנדונה לאחרונה.
אם ירצה הקורא חיים בן־מרדכי — או
קוראים אחרים — להשתכנע, הריני מזמינם
לקרוא דברים אלה ישירות מסיפרו של
פרופסור שחק, המצוי בידי.
חיים שטנגר, תל־אביב

שום דכה לא השתנה
מפליא שגם עיתון כמו העולם הזה נגרף
באווירת גן־עדן של שוטים הממשיכה
לפקוד את המדינה, כשלמרות מצבה ה כלכלי
הנואש עדיין נמשכים בה העסקים
כרגיל.
העובדה שבעצם ימים אלה, כשהמדינה
מ־שוועת לכל דולאר, מוצאים אגשים לנכון
לפתוח מיסעדות־פאר נוספות ולהביא לשם
כך טבחים ומלצרים מיוחדים מסיו (צ׳יינה־מאניה,
העולם הזה ,)2015 מזעזעת כשלעצמה.
אבל כשעיתון כגון העולם הזה
מדווח על מאורעות באלה בשלוות־נפש,
כאילו הדבר טיבעי ומובן־מאליו וכך באמת
צריך להיות, זה כבר נ־שגב מבינתי.
אבני מצי, גיבעתיים
בכתבתכם על פתיחת המיסעדה הסינית
החדשה הבאתם את תמונתה של מיכל בנין,
בתו של אלוף־מישגה (מיל ).עמוס בנין,
תוך ציון שהיא בתה של ציפי בנין, אחת

ציפי כנין

מיכל כנין

העץ —

— והתפוח

להשיג בדרך זו חסינות לעצמם. אהת הפרשיות
הידועות בעבר נגעה לבנו של הנשיא
רוזוולט.
למען טיהרר האווירה והסרת ספיקות וחשש
של משוא־פגים — אין להפסיק את
הלחץ הציבורי על מישטרת ישראל להיכנס
לחקירת הנושא, ואף להבהיר מה
עישתה המישטרה בנדון עד כה.
צכי פניצ״י, פתח־תיקווה

מיפהפיות תל־אביב. אני מוכרחה להודות
בבורותי, אבל מעולם לא שמעתי את ש ימ־ער-
.של זו.
למרות היותי קוראת ותיקה של העולם
הזה איני זוכרת שהקדשתם לה אי־פעם
תשומת־לב• אז איך אתם דורשים ממני
להחליט -שהבת אומנם ראויה לאמה ב־יופיה

שושי ילוכסקי, הרצליה

הפרופסור לא הכחיש

@ דווקא כן הזכרנו. ובנל־זאת, כחיזכו־רת
ולשם הוכחה כי התפוח אינו נופל רחוק
מהעץ, תמונת האם, ציפי בנין, אחות־רחמניה
במיקצועה, לצד תמונת הבת מיכל.

הקורא חיים בן־מרדכי, במיכתבו(העולם
הזה ,)2014 העיר אוזני הקוראים ואוזני-

העולם הזה 2016

אלוהים בג׳ינס
אני נותנת שתי נקודות לקורא האינ טליגנטי,
שיזהה את המשורר שכתב נעת
חיה את השיר הבא:
השנה מתפתחים היחסים לעבר כל החופים
הרחוקים / ,לעבר כל החופים הקצרים
/ .אין מנום, אין מצוף לברירת המינים,
השתא כולם /קופים, קופים חסרי־גופים,
שעה שהיחסים /מתגברים בעצמם ;
כולם מתגרים בזולת, האטמוספירות /עולות
ויורדות בסטרופיאות שתקניות, הוול־טאג׳
/במנורות הירוקות מתפרק לרסיסים,
הבסיסים /ניתכים, ישנס נפצים חדשים,
נפצים עקרים, נפצים /של מילים, של
גיבורים והרוח איתנה / .המשוררים ממלמלים
מילים, המשוררים מפלבלים /בעיניים,

בוגר הי גון

הח 7ה ההר שמה
7בתי המדר ש
וז עו ף גוסנ
לשנת הלימודים תשל״ז
טלפון

ביהמ׳׳ד הממי למורי חינוך
גופני במכון וינגייט,
053-25352
ליד נתניה (*)
סמינר הקיבוצים תל־אביב,
03-412111
דרך חיפה, רמת־אביב
המכון המ׳׳ד להכשרת מורים
לחינוך גופני, גבעת ושינגטון,
055-25488
ד״נ שקמים(*)
ביהמ׳׳ד הממ׳ למו״ג אוהלו,
067-50330
דואר נע עמק הירדן(*)
ביהמ״ד הממ׳ למורים לחינוך
גופני, באר־שבע,
057-78217
רח׳ בצלאל 33

מיכל סנונית
מי עושה במיכנסיים?
המשוררים מצטטים פיתגמים והרוח יבשה.
אין מנחשים בקהל? ובכן, אני עומדת
לגלות לכם אמת מרעישה: בעל המוזה
שהולידה את השורות הנפלאות הנ״ל,
היישר לחיק השירה העברית המתחדשת,
אינו אלא וזלמיד־הכם בשם דן עומר. נכון,
המבקר המקומי הנודע, ביעל הטור ״נמר
של נייר״ (העולם הזה).
ולא הייתי נדרשת לאותה שירה רבת־השראה,
אילמלא כתב עומר (העולם הזה
)2014 רשימה במדורו, תחת דרשם ״המשור רת״
.באותה רשימה הוא מגלה בקיאות
מדהימה במלאכת ה״אץ קוצץ״ .הוא מקצץ
ומצטט (וזוהי שיטה הגורמת להתרשמות
מעוותת, כידוע לכל מושד־בעט, אפילו
הוא בסך־הכל זרזיר מתחיל במיקצוע).
מתוך שירים שנתפרסמו במוספים ספרותיים
וחוברות־סיפרות כסימן־קריאה וקשת,
מאת משוררות בלבד, מבלי שיטרח
כלל לבסס את רשימתו אף על מובאה אחת
מתוך ספר־שירה (בשביל זה צריך לטרוח,
להשיג, לפתוח, ור״ל לקרוא בספר, וזה
כבר יותר מדי).
תשאלו מדוע כרך המשורר והמבקר הנכבד
הנ״ל, באותה רשימה ובאותה נשימה,
אך־ורק את המין הנשי, כאילו יש
למין זה תכונה המייחדת אותו בפני עצמו
לבחינת איכות השירה? אז גם אני לא
כל־כך הבנתי, עד שלא פגשתי בשירתו־הוא,
המסבירה דומני הכל־מכל. בסיפרו
אלוהים בג׳ינס, ממנו לקוח השיר הראשון,
תוכלו למצוא גם את השיר הבא :
אותה אפשרות המדריכה אח מנוחתך
באם אתה גבר / ,באס בעל אבר, גבר אבר
הגובר העובר לעיתים /על אותן חוליות
מפוקפקות של ריח בשמי נשים / ,הנשים
בארץ הזאת, הנשים.בארץ הזאת מזיעות
מדי / ,הנשים בארץ הזאת מסריחות מדי,
והחוליות החסרות / ,יהיה מליו לקום,
לקום ולצאת לאותו קרב דחוי / ,אותו
קרב דהוי ובלתי־נסבל, כולך שדוד מערכות
/ ,שדוד בצורה סופית לחלוטין...״
נועז, מה? ממש אובידיום המודרני עומר
שירה ! מכאן, יכול כל ילד להבין את יחסו
של ביאליקאי זה למין הנשי, למשוררות
ולסתם נשים מזיעות (שנבדלות מהן כנראה,
ולמזלן, המשוררות יונה וולך ודליה
רביקוביץ, שלהן בוודאי בושם מייוחד
כנגד הסירחון).
אלוהים בג׳ינס עושה כנראה במיכנסיים,
כשהוא רואה אשה.

מ שרד החינוך והתרבות/המחלקה

עם פנימיה.

ל הכ שרת גגובדי הוראה. ירו שלי ם,קרן

בוא אל הבנק הבינלאומי הראשון
ותקבל

הי סו ד 15

אומרים גם ד מהת
לאנחנוי ו ל
לקוות לא אצלנו :

זול יותר
+שרות טוב יותר
4יעוץ טוב יותר

מבחר ענק של כל חנחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטה

״ביבי״

המלך ג׳ורג׳ ,45ת״א

בתבניות החסכון
ק צו

וצמוד
עוז דירה

חסכון

!0000

הבנק הבינלאומי הראשון
40 סניפים לשרותן ברחבי הארץ
המנוי קיבלת חשבון׳
אנא, פרע אותו
בהקדם .
מחדק דו ה תנו ״

מיכל סנונית

העולם הזה 2016

צמד כרטיסים
כרטיס דיסקונטזמט
פותח בפניך 9ו קופות או טו מ טיות
למ שיכת כסף ב מזו מן ב מ קו מו ת
מרכזיים בכל רחבי הארק.
תוכל למשוך עד 400ל־׳י ככל יום,
כל ימות ה שנה 24 שעות ביממה.

1111191

.כרג\>ק ד> 7ז קונג- 1
האשר אי ת של ך

ן כרטיס דיסקונט משמש
1לך דרכון כספי המקנה
אשראי, אמון ויוקרה
כמאות חנויות, מסעדות
הארק. רחבי בכל
ובתי עסק

גם בכל תחנות הדלק
יכבדו את השיק שלך
עם הצגת כרטיס דיסקונס.

צמד כרטיסים בכיסך
־ לחיים נוחים יותר.

במוצא חג־הפסח עומגדח
כלכלת המדינה ב סכנ ת פ שי ט רו־ רג ל

נוחרות לעבדות
^ ר מבול השקרים הניתד על אז-
\ 4רחי ישראל מפי קברניטיה הכלכליים,
נוסף בימים אלה שקר חדש״.

כדי להצדיק את פשיטת־הרגל
המוחלטת של המדיניות הכלכלית,
שהכיאה תוף שנתיים את המדינה
אד סף פשיטת־רגל ממשית והיעדר
כל יכולת ליציאה לעצמאות
כלשהי, המציא נגיד ״כנק יש*

בכל תוקף ניהול ספרים ומיסוי על יהלומנים.
הוא
תבע הצמדת ההלוואות של הממשלה
לתעשייה (בשנת 1975 הרוויחו התעשיינים
ומקבלי הלוואות לא־צמודות אלו
6מיליארד לירות, כהפרשי הצמדה וריבית)
,והשוואת תנאי־ההצמדה של איגרות-
חוב לתוספת־היוקר. הוא הצהיר כי למס
ההכנסה חסרים כיום 1000 עובדים. הוא
תבע מס על ריווחי נת״ד, וביטול כל
החריגים. כשלא נענו לו רבינוביץ וזנבר,
הוא התפטר.
אגב מיסים: בישראל, מס־ההכנסה מהווה
כשליש מכלל גביית המיסים. באמריקה
מס־ההכנסה הישיר הוא שני־שלישים מכלל
גביית המיסים !

גי לגוי
חו בו ת
לז מן

יג אל ל בי ב
ראל״ ,משה זנכר, את חרכ הקיצוץ
כמענק האמריקאי בסד 550
מיליון דולר, שיגרום ל־ 80 אלת
מוכטדים ויהרוס את המשק.

שר־האוצר יהושע רבינוביץ, שתוך שנתיים,
11 \ 8 111 811
מאז נכנס לנעליו של פינחס ספיר, הביא את
גיי * 111111 81־ \ ו 11 11 קופת האוצר ממצב של עודף יתרות לגירעון של חצי ׳מיליארד דולר, הנראה בטבלה.

הנגיד, שמדיניותו הכלכלית מוגשמת בכל
תוקף על־ידי שר־האוצר יהושע רבינו־ביץ
— המאפשר לזנבר ויועציו הכל כלנים
לעשות כרצונם ולהביא את המדינה
אל עברי פי תהום כלכלי — נאלץ
להמציא סיבה, מדוע נכשל כל מה שעשו
הוא והאוצר. שכן, המדיניות המוניטארית
8של זנבר־רבינוביץ, שעיקרה הידוק השכר
והרעת תנאי השכירים, תוך טיפוח גן-
עדן לעצמאיים ולהון השחור, הקטנת הביקוש
במשק על־ידי מהלומות בשכר, ועידוד
הייצוא על־ידי פיחותים הפוגעים שוב
בשכירים — מדיניות זו מתגלית עתה
במערומיה: המלך הוא עירום, ותוך זמן
קצר יתבעו אזרחי ישראל קורבן למחדל
הנורא.
לכן מנסה עתה זנבר להאשים את נשיא
ארצות־הברית, ג׳ראלד פורד, במה שיקרה
בגלל הקיצוץ של 550 מיליון דולר מסיוע-
החוץ לישראל.
האמת היא, כי מתוך 550 מיליון הדולר,
סכום של 370 מיליון מייועד לרכי-
שות־נשק, וכל מה שיקרה הוא האטה
של חודשים אחדים בתשלום וברכישות
של נשק זה, המובא מאמריקה. משום כך
ברור כי פיגור זה לא ישנה ולא־כלום
לגבי המערך המישקי בישראל. הסכום
הנותר, של 180 מיליון דולר, חסרונו יורגש
בקופת האוצר — אך הוא פשוט יצורף
לגירעון של 2מיליארד דולר המתוכנן
לשנה השוטפת, ולא ייגרם בגלל גודלו
כל אסון. ברור כי איומי זגבר, על 80
אלף מובטלים, הם שקר גם. המובטלים
יובטלו כתוצאה מן המדיניות של השנים

כשם ששר-הכיטחץ, שימעון
פרם, מאשים את הטלוויזיה כ־הסתת
הגדה, כף ודאי האשימו
קברניטי הכלכלה את הלישכה־המרכזית־לסטטיסטיקה,
כהורדת
יתרות־המטבע.

| נציב מס־הכנסה המתפטר, יצחק מן,
*״ 1שפרש בגלל מדיניותם של שר־האוצר
ונגיד בנק ישראל, תוקף קשות.

ך ך 8 1היועץ לשר־האוצר, שפרש
^ 1 •1י בעיקבות מן, סירב לשמש
כיסוי מתקדם למדיניות של רבינוביץ.

האחרונות — ולא כתוצאה מהחלטה זו
או אחרת של פורד.

אלה דו ל ר
האח רון
£4פני כשנתיים, כאשר התמיה יהושע
/רבינוביץ כשר־האוצר של ישראל, היו
בקופת המדינה יתרות של 1.5מיליארד
דולר נטו. אלו היו יתרות אמיתיות, ששיקפו
את עודף הנכסים הנזילים של המדינה,
לעומת התחייבויות שוטפות. זו
היתד. הירושה שקיבל רבינוביץ מפינחס
ספיר, הגבאי של המדינה, שעיקר כוחו
היה באיסוף תרומות למדינה בחו״ל, והקמת
תעשיות חדשות בישראל בכל מחיר.
באוקטובר , 1975 כחמישה־עשר חודשים
לאחר כניסת רבינוביץ לתפקיד, פירסמה
הלישכה-המרכזית־לסטטיסטיקה נתונים, ש הראו
כי היתרות במטבע־חוץ נטו הן 136
מיליון דולר בלבד. האם עורר הדבר התרגשות
או בהלה י לא. קברניטי הכלכלה
הגיעו להחלטה נועזת ביותר: להפסיק
את פירסומי הלישכה-המרכזית־לם־
טטיסטיקה על יתרות-המטבע.

לא הו חל
בצעדים

כפי שכתב הכלכלן סכר פרוצ־קר
:״נגמר המסע אל הדולר האחרון,
אכל החגיגות נמשכות ועדיין
מצטכר ההון השחור כאילו דכר
לא קרה. אבל לכמה זמן ז ״

ף* עיקכות מן פרש יועץ שר־האוצר,
* י מיכאל ברונו. בואו של ברונו לאוצר
היווה פשרה בין הצעתו של פרופסור
חיים בן־שחר, שתבע הקמת אגף לייעוץ
כלכלי באוצר שיפקח על ביצוע הרפורמה׳
לבין התנגדותם של זנבר וראשי מיג־הל־הכנסות־המדינה
לתוכנית. רבינוביץ
כבר תיכנן עם מנכ״ל האוצר את הקמת
האגף, כאשר לפתע נסוג וביטל את התוכ נית,
והסתפק באימוצו של ברונו כיועץ.
ברונו פרש בגלל כמה סיבות. בין השאר
שיכנעה אותו התפטרותו של יצחק מן,
כי אין כל כוונה לבצע את הרפורמה של
בך שחר לגבי העצמאיים. הוא תבע קיצוץ
התקציב ב־ 8מיליארד לירות, כולל
קיצוץ של 1.1מיליארד לירות מתקציב־הביטחון.
כן תבע הקפאת־שכר מוחלטת
בשירותים.
אבי הרפורמה עצמו, חיים בן־שחר, הצהיר
בראיון :״עדיין לא החלו להיעשות
צעדים משמעותיים לגביית מיסי־אמת. אינני
רואה את ההתארגנות של מערכת־הגבייה
לגביית מיסי־אמת ...אני בהחלט
מודאג פן הרפורמה לא תיאכף על ההכנסות
הגבוהות.״

ספינת השוטים של הכלכלה הישראלית
ממשיכה בדרכה, כאשר רבי־המלחים נוש רים
ממנה בזה אחר זה. נציב מס־ההכ-
נסה יצחק מן, התפטר בהצהירו כי עד ה־1
באוקטובר 1975 ניהלו ספרים רק 14 אלף
עצמאיים, מתוך 178 אלף שהיו חייבים
בכך. הוא הצהיר כי אם לא יכפו את
ניהול־הספרים על המשק כולו, ימוטט ההון
השחור את מערכת־המיסים כולה. הוא דרש

המיטפרים מראים, כי עד לפני כמה
(המשך בעמוד )32

ואכן, מאז חדלו הפירסומים, ולמעשה
אין לציבור כל אפשרות לדעת מהו מצב
יתרוודהמטבע של המדינה.
לפני שבועות אחדים הודלף לעיתונות
סקר של כלכלן בנק ישראל, יוסף יורן.
הסקר גילה, דרך אגב, כי יתרות־המטבע
של ישראל ירדו מתחת לאפם. ליתר דיוק :
קיים גירעון שלילי של יתרות בסך של
300 עד 500 מיליון דולר. חכיצד? בכספות
בנק ישראל והבנקים האחרים במדינה,
מצוי מטבע זר בסכום של 2.5מיליארד
דולר. נגדו חייבת המדינה, בהתחייבויות
לזמן קצר 3 ,מיליארד דולר. התוצאה
ברורה. אגב, ההתחייבויות הללו גדלו
בשנה האחרונה ביותר מ־ 400 מיליון
דולר הלוואות לזמן קצר, שהמדינה לווה.

פרישות אלו מספינת השוטים
כאות, על רקע הודעות אמריקאיות
כי לשנת 1977 יוקצכו לישראל רק
1.8מיליארד דולר, במקום 2.2
שניתנו השנה. הודעות אחרות
רומזות כי גם ישראל חייכת להדק
את החגורה.

בן־שחו
פרופסור

כמו רעו, ברונו, חש גם הוא כי הגיעו מים עד נפש, הצטרף למבקרי
המדיניות הכלכלית של האוצר, ההורסת את הישגי הרפורמה.
בן־שחר טוען כי בלי חיסול ההון השחור, לא תצליח הרפורמה.

ה, ו * נ * ו 0ווןחנללשלועו ״ ו 1ל .
כלל ידוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן,מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו איוה
רק נשמעת, היא גם נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גס
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
* 50-2070 מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
.1 .מגבר רב־עוצמה ( .1081/1/)5^ 50 מכוון
5850ד 5ו^וח/ו^ו 5\^//ו\ /בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות
סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדולים (ץ.)2 1/1/4
מ 070ו 50 -מרכז מוסיקלי ביתי המעוצב
להפליא. מגבר רב־עוצמה( .72\/1/)5*/150 צליל
של 4ערוצים בשיטת ״מטריקס״ .מכוון
\/1575850ו/5ו1/ו/51/1// 5ו\/ו .4רשם קול סטריאופוני

משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים

ס 50 - 1020 מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
<3מגבר(50ו\/ו .301/1/)5מכוון בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר 5850ד^ 5ו / 5^ / 5 5ו 4
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.

1131101131

צעד קדימה אל הווחר

.ו 51ג! x3001030165 0 1 315160100@ 13ז !0 3 0 )1160 )10105 3ח 3 5 0ח 3ק1X13110031,6 1

העולם הזה 2016

₪311ה • 1
ייתכן שהיא משוגעת. אך בהשוואה לאחרי שפעל!
בשבועיים אלה בישראל. היא כימעט נורמלית

החטוטח־פיס
* *4י שחזר השבוע לישראל, אחרי היעדרות של 14
4י ו יום בלבד, נדמה לו שבא לבית־משוגעים.
כבר בנמל־התעופה מספרים לו בהתרגשות על מעשיה
של נערת־האקדח, שהעולם הזה הדביק לה את התואר
״המטוטורפת״.
אשה זו, כך נאמר, פיתחה שיטה מתוחכמת כדי
לירות בעוברי־אורח מיקריים בתוך ההמון הסוער. לשם
כך המציאה אביזרים מייוחדים, שמתוכם ניתן היה לירות
באקדח־טוטו מבלי להשמיע קול, וללא תקלות טכניות.
הכל נעשה במחשבה, בהכנה קפדנית ובשיטתיות.

משוגעת אמיתית.

אבל כשמסתבר לישראלי החוזר מה עוד התרחש
במדינה בשבועיים אלה, נדמה לו שמשוגעת זו היא כימ־עט
נורמלית, בהשוואה לכמה אנשים אחרים שפעלו בשטח.

היא פגעה, כם ך־הכל, ככמה אנשים. האחרים
מסוכנים הרבה יותר.

ביחסן להפגנות, מתחלקות ממשלות העולם לשני סוגים.
ממשלות חכמות אינן מתירות לכוחות־הביטחון שלהן
לפתוח באש על מפגינים, בשום מיקרה. ממשלות מטופשות
יורות.

ממשלת ישראל סיווגה את עצמה. כשבועות
האחרונים, כסוג השני.

תהיה דעתו של ישראלי על השלום, על הפלסטינים,׳
על נחלת־האבות ועל ייהוד הגליל אשר תהיה, דבר אחד
עומד מעבר לכל ויכוח: יש בישראל חצי מיליון ערבים.
רק טיפש יפעל במזיד ובמתכוון כדי להפוך אותם
גיס חמישי.

ואין דרך בטוחה יותר להפיכת מיעוט לאומי
גייס חמישי, מאשר ליצור בו קדושים.
אין לי שמץ של ספק שאותם שוטרים, אנשי מג״ב
וחיילים אשר ירו במפגינים — וירו על-מנת להרוג! —

.ן* יתכן שתואר ״המשוגע התורני״ מגיע לאיש —
איני יודע מיהו — שיעץ ליצחק רבץ לקבל את פני
ראש ממשלתה של דרום־אפריקה, ג׳ון בלשאצר פורסטר.

* *1יניקאי יכול לטעון כי בפוליטיקה אין תמיד אפי
שרות לברור ידידים, ולא פעם נאלצים להיפגש,
בסימטה אפלה, עם טיפוסים מפוקפקים.

נניח שכן. אך איזה שיגעון הוא להיפגש עם
טיפוסים באלה ככיכר המרכזית ץ

גם מי שמצדיק עסקים אפלים עם דרום־אפריקה,
מתוך אמונה שהאינטרס הלאומי מחייב זאת, יודע שצריך
לשמור אותם מתחת לשולחן. רק כסיל גמור יהפוך אותם
דגל, ויעלה אותם אל ראש התורן, למען יראו העמים.

ורק מטורה אמיתי יעלה על דעתו המעוותת
.״רוך כמוסד ״יד ושם״ טכס לכבודו של גזען
שהביע כימי מילחמת-העולם כגלוי את תיקוותו
שאדולף היטלר ינצח.

סח אדם נורמלי :״הבורים מיוהנסבורג נפגשו עם
הבורים מירושלים. אלא שבדרום־אפריקה זוהי הגדרה
לאומית, ואצלנו זוהי הגדרה של רמת השכלה.״ וו יום שבו עזבתי את הארץ נערכה השביתה
^ הגדולה של ״יום־האדמה״ .נחרדתי, כאשר קראתי
בחו״ל על ששת ההרוגים.
במדינות רבות נערכות הפגנות, המורות פחות וחמורות
יותר. יש הפגנות בסין ובספרד, בארגנטינה ובצרפת,
באיטליה זבארצות־הברית. יש שנועדו למטרות לאומיות,
יש הנערכות למען מטרות סוציאליות.

ממשלת ישראל השתלבה כתוכנית זו, ומשתפת
עימה פעולה.

האם יש בכך היגיון?
האמריקאים פועלים בהיגיון. הם רוצים להוציא את
סוריה מן הגוש הסובייטי, ולקרבה אל הגוש האמריקאי.
לשם כך הם מוכנים לעזור בהקמת סוריה־רבתי במהדורה
מודרנית.
גם המלך הירדני נועל בהיגיון. כדאי לו לקבל חסות
סורית ולהישאר בחיים, אם יביא הדבר לחיסול אש״ף
העצמאי, המאיים על שילטונו.

מתעוררת באן שאלה מעשית פשוטה: מה
טוב יותר לישראל — הפיכת הגדה המערבית
ורצועת-עזה מדינה פלסטינית עצמאית, או צי־לסוריה־רכתי

דופן

השבוע ירקה ממשלת ישראל בפניה של כל
אחת מן הידידות האלה, ובפניהם של מיליוני
אנשים טובים בעולם, שסברו כי נעשה
עוול לישראל ולציונות.

במישתה שנערך לבלשאצר זה היה כתוב על הקיר:
״מנה, מנה תקל ופרסין.״

וב אין זה סוד: נרקמה תוכנית אמריקאית, שנו*
/עדה לאפשר לסורים להשתלט על לבנון, בעזרת
ירדן ובתמיכת ישראל.

אם יצליחו הסורים להטיל את מרותם, הישירה או
העקיפה, על לבנון, יעמוד מחר הצבא הסורי מול חניתה
ומנרה. אותו צבא יגיע מחרתיים לירדן. אותה ירדן אשר
לה רוצה ממשלת ישראל להחזיר את הגדה המערבית,
במיסגרת תוכנית אמריקאית זו.

לפני כמה חודשים הישוותה עצרת האומות המאוחדות
את ישראל לדרום־אפריקה, וגינתה את הציונות כצורה
של גזענות. בין המצביעות בעד החלטה זו היו מדינות
רבות שהאמינו, בכנות, כי היא נכונה. אחרות הצביעו
בעדה מטעמים תכסיסיים. אך מיספר לא־מבוטל של מדינות
שמר אמונים למדינת־ישראל, ותקף את ההחלטה.

כמעשה אווילי אחד הצדיקה ישראל את
ההשמצות של הגרועים כאויביה, וסטרה על
לחייהם של חטובים כידידיה. שום מוח נורמלי
לא יכול היה להגות רעיון כזה.

מישהו כממשלת ישראל החליט לתמוך
כמאמץ סורי זה.

אולם, למען השם, מהו האינטרס הישראלי
כקנוניה זו ז

פורסטר

תצלומיו
את ת*־־
ראיתי־ ־י־

־כאשר
לייד הכותל המערבי עברה בי חלחלה.

ההולנדים, הידידים העיקביים ביותר של ישראל,
המייצגים אותנו כיום במוסקבה, הזדעזעו עד עומקי נפשם.
כי הבורים השולטים בדרום־אפריקה הם ממוצא הולנדי,
ושפתם האפריקאנסית היא ניב הולנדי. ההולנדים
מתייחסים אל הגזענים האלה כאל בן ממזר, המבייש
את המישפחה.
ואם הזדעזעו ההולנדים, הרי ידידי-ישראל האחרים
על אחת כמה וכמה.
מסקנתם פשוטה ונחרצת: הלך הזרזיר הישראלי, והז מין
אליו את העורב. מי שפורש שטיח אדום לרגליו
של גזען מוצהר ורישמי, מגדיר גם את עצמו כגזען.
באולם של ימינו, מספיקה הגדרה זו כדי לבודד ולנדות
את בעליה.

ארזים. אמרנו שאין זו מילחמה בין נוצרים ומוסלמים,
כפי שנדמה לבורים, אלא מאבק מורכב לאין־שיעור,
שטמונה בו מילחמה סמוייה בין סוריה לאש״ף. ה״מומ-
חים״ סברו שהשתגענו.
עכשיו ברור לחלוטין כי אכן זוהי המילחמה האמיתית.
כוחות סוריה ואש״ף יורים אלה באלה. הסורים
עוזרים לנוצרים הימניים, ופועלים נגד המוסלמים והש מאל.
מגמתם היא לחסל את העצמאות של אש״ף, להפוך
את האירגון הפלסטיני גרור של סוריה, ולהפוך את
לבנון עצמה מדינת־חסות סורית.

מדינה פלסטינית, בהנהגת אש״ף, תיאבק בחירוף־נפש
על עצמאותה. היא לא תיכנע לתכתיב סורי, כשם שאש״ף
אינו נכנע כיום לתכתיב סורי בלבנון. היא תחצוץ בין
ישראל לבין המעצמה הערבית, הנבנית והולכת מצפון
וממיזרח, ושמרכזה בדמשק.

החזרת הגדה לירדן פירושה, לעומת זאת,
שחיילים סורייס יחנו מחד ברמאללה, כחברון
וכטול־ברם, ויעמדו כמרחק 20 קילומטרים
מנתניה.
לא יכול להיות ספק. התשובה השפוייה אומרת:
פלסטין עצמאית עדיפה על סוריה גדולה.

רבץ ופורטטר: מישתה בלשאצר
לא עשו זאת על דעת עצמם. טיב הפקודות שקיבלו
מוכרח היה לתת להם את ההרגשה כי הם פועלים בהתאם
להנחיות.

מי שנתן פקודות אלה, הוא מועמד רציני
מאד לתואר מטורף־חשנה.

קשה להאמין שהיה זה טירוף פרטי של פלוני. כי
התנהגות הממשלה, אחר-מעשה, במשך שבועיים אלה,
לא גילתה סימנים של שפיות־יתר.
במדינה נורמלית סחות־או־יותר, כאשר קורה מיקרה
כזה, פועלת הממשלה במרץ ובדחיפות כדי לצמצם את
הנזק. היא ממנה ועדת־חקירה ממלכתית, ומטילה עליה
לאתר את האחראים ולהבהיר בצורה זו שהדברים לא
נעשו על דעת הממשלה. ראש־הממשלה, ואולי אף נשיא-
המדינה, מבקר בבתיהם של ההרוגים, כדי לנחם את
המישפחות. הממשלה מעניקה פיצויים נדיבים לנפגעים.
כל זה — ללא כל קשר למהות ההפגנות, למטרתן
ולהתנהגות המפגינים עצמם. אלא כהבעת אמונתה של
הממשלה באחדותם ובשיוויונם של כל אזרחי המדינה,
ובפעולה למניעת הידרדרות שסופה מי ישורנו.

כך אומר ההיגיון. אך מה להיגיון בכית־משוגעים

^ ולם, כל השיגעונות האלה מחווירים לעומת יחסה
\ £של ממשלת ישראל למאורעות בלבנון.
לפני כמה חודשים הניף יצחק רבץ את דגל הצלב
והוכיח את ״העולם הנוצרי״ על כי הוא מפקיר את אחיו,
הנוצרים הנצורים בלבנון, לידי הסורים והמחבלים. הופעת
ראש-הממשלה של המדינה היהודית בלבוש אחרון
נוסעי-הצלב היתה מביכה למדי.
העולם הזה הזהיר אז את הממשלה ואת כלי־התיק־שורת
שאין הם מבינים לאשורו את המתרחש בארץ ה־

וממילא: האינטרס הישראלי הוא ביום
למנוע את חדירת הסורים ללבנון ולתמוך, לפחות
בעקיפין, בעצמאותו של אש ״ף.

אבל ממשלת ישראל שונאת את אש״ף. שינאה זו
חדלה זה־מכבר מלהיות רציונלית. אין היא כפופה עוד
לשום היגיון. זהו רגש בלתי־רציונלי, המוביל למעשים
#טורפים. 1 פשר להמשיך ברשימה.
למשל: דרושה מידה גדושה של טירוף כדי להעניק
לגוש־אמונים רישיון לערוך צעדודהמונים בגדה
המערבית הגועשת.
מעשה־טירוף קודם הירשה לאנשי הגוש לצעוד ל-
סבסטיה ולהתנחל בקדום. פרשה זו, יחד עם הפרשה
המשוגעת של התפילה בהר־הבית, גרמה מבול של מהומות,
שגיבשו את התודעה הלאומית-הפלסטינית של תושבי
השטחים המוחזקים. תודעה זו חגגה השבוע את ניצחונה
הגלוי, בבחירות המקומיות בגדה.
העולם כדלו היה עד למאורעות. הוא ראה את תצ-
לומיהם של חיילי-הכיבוש ושל המורדים. הוא קרא על
ההרוגים. הוא נוכח לדעת כי זהו כיבוש קלאסי. לכן לא
נותר עוד אדם סביר בעולם המאמין ני ישראל תוכל
להמשיך ולהחזיק לאורך ימים בגדה וברצועה.
אם תתלקח ההתקוממות בשטחים שוב, ויפלו בה
קורבנות נוספים, יוחש התהליך, וישראל תיאלץ לפנות
את הגדה תוך זמן קצר, ובנסיבות הגרועות ביותר.

במצב בזה, האם היה אדם שפוי לגמרי
מעניק את הרישיון למיצטד-פרוכוקציה, שית
סיס את הגדה, והעלול לפתוח סידרה חדשה
של מאורעות פוליטיים {
גם הפסיכיאטר הנדיב ביותר לא היה אומר זאת. 1 עומת כל אלה, איך להעריך את מצבה הנפשי
של נערודהטוטו?

ייתכן שהיא מטוטורפת. אכל כהשוואה
לה, היא נראית לי כימעט נורמלית.
לבל אלה,

י, איי 1 1 ( 1י

^ 1 1״ זוד *

שואב האבק
הגווב בעולם
גנרל אלקטריק
ארודב

־ 0כוח שאיבה חזק ביותר
־ <5ווסת לשאיבה עדינה
־ $כושר תימרון סיבובי
ותנועה קלה
0ארבע מברשות
ציפוי ניקל

1110ז£1£0

^^ 1ז £1א6 £

נציגים בלעדיים לישראל: גזת -מהנדסי-קרור וחשמל בע״מ
מפיץ ארצי: מינוחבו 1״ מ
להשיג בחנויות החשמל המובחרות

העולם

ערב כואו של ;שיא מצריים לפיקוד פרטי
כווינח, כ־ 8פאפריל, קיפל הקאנצלר הפדרלי
של אוסטריה, כרונו קרייסקי, את אורי אפנדי•
לראיון. השיחה נמשכה, פניגוד למתוכנן,
כארפע שעות. חלקה הראשון היה כמיסגרת
חילופי־דפרים שלא לפירסום, ואילו החלק
השני, שארך כשעתיים, הוקלט ונועד לפירסום.

£719101

כעכוד ארפעה ימים קיפל כרונו קרייסקי את
אכנרי לראיון שני, שנמשף כשעה וחצי,
ושלא היה לפירסום. שיחה זו נתקיימה
כצהריים, פין שתי שיחות ממושכות שערך
קרייסקי פאותו יום עם הנשיא סאדאת.
העוכדה שאנוואר אל־׳סאדאת ואורי אפנדי
שהו כווינה כאותו מועד, ושוחחו עם קרייסקי
כאותם הימים, גרמה לגל של שמועות
חסרות־שחר כווינה וכירושלים. כין השאר
פורסם פעיתוני ישראל ואוסטריה כאילו יזם
קרייסקי כפיתו הפרטי ליד וינה פגישה חשאית
כין סאדאת ואפנרי, כדי לדון כפעיות
השלום כמרחפ. קרייסקי ואכנרי הכחישו
שניהם את השמועות האלה נמרצות.
כעמודים אלה מתאר אפנדי את רשמיו מן
הפגישות. כגיליון הפא של ״העולם הזה״
יפורסם הראיון המוקלט עם קרייסקי כמלואו.

״אי׳ אורי אסר

״4ז6$5!6ז16 וו! חז 1($גז ווו ח4))6ז 1ווג ז6וחווו 1ח81״ :ץ ז 6ח׳י*

?39)181-151-0611: £5 0/6
ח\1\116

ח 6 # 6ז1) 61111

זל< 6131ז ר1ו 16׳ו116ג1151<1ס ץ־ו 6ח 14 ¥־1(1
2 61-ץ<6151ז< 1ן1וזז >161-5136

ן<!6ח 1ז

$6115311011

016

111 1 1 7 1 1 ( 1 של היומון הווינאי
יייי 1י ׳ ייי 1קוריר׳ מופיעה תחת
תמונתו של אבנרי הכותרת ״סאדאת והישראלי: אינם
נפגשים בווינה — אורי אבנרי שוחח עם קרייסקי.״ בגוף
הידיעה נאמר, כי אבנר המקיים מזה שנים מגעים עם
חוגים ערביים ופלסטיניים, ושיש לו תמיכה ניכרת בנוער
הישראלי,״ נפגש במשך ארבע וחצי שעות עם
קרייסקי, אך הכחיש כי סודרה פגישה בינו ובין סאדאת.
¥ה היה זמן קצר לפני שהנאצים כבשו את אוסטריה.
1גדוד של פלוגוודהסער ערך את אחד ממיצעדי־הראווה
התכופים ברינג(״רחוב המעגל׳ /המקיף את העיר העתיקה
של וינה, במקום שבו עמדה פעם חומת־העיר).
יהודי זקן, בעל פיאות וזקן, לבוש קאפוטה, רצה
לחצות את הרחוב. שוטר אוסטרי עצר בעדו .״אתה משוגע?״
קרא השוטר ,״איש כמוך רוצה לחצות את הרחוב
בין אנשי פלוגות־הסער?״
״מה יש?״ השיב הזקן ,״אני אסתיר שאני יהודי !״
את הבדיחה הזאת סיפר לי ברונו קרייסקי, הבונדס־קאנצלר
(ראש־הממשלה הפדרלי) של אוסטריה. על המיש־פט
האחרון חזר פעמיים, בהנאה בולטת.

כדרך זו פיקש להשיכ על הטענות־ההש־

מצות המושמעות נגדו כישראל, כאילו הוא
רוצה להסתיר את יהדותו .״גם אילו רציתי, איד
חייתי יכול ז״ שאל ,״כל ילד כאוסטריה יודע
שאני יהודי!״
ומייד הוסיף :״זה לא מפריע לי. להיפך! כיום זה
רק עוזר לפוליטיקאי באוסטריה שהוא יהודי!״

בחדר מאחרי הלישכה
* שכנו פחדרון קטן, מאחרי לישכתו המרווחת של
הקאנצלר, המעלה זיכרונות מתקופת היות אוסטריה
קיסרות אדירה. ארמון ראש־הממשלה, בכיכר באלהאוס,
הוא אחד הארמונות הרבים המפארים את וינה, זכר מן
הימים כשהיתה בירת העולם התרבותי ומרכדהכוח
האירופי.
לישכת הקאנצלר היא מזיגה של שתי האוסטריות:
אוסטריה המפוארת של אז, ואוסטריה הצנועה של היום.
התיקרה הגבוהה והמקושטת, הדלתות הגבוהות הכפולות,
הקירות הרחבים, שייכים לתקופת-הפאר. הריהוט עצמו
צנוע למדי — שולחן־עבודה גדול עם מרכזייה טלפונית,
כמד. כורסות, וממול שולחן־ישיבות ובורסות נו
ספות.
על הקירות: תמונות מודרניות של ציירי־אוס-
טריה בני-ימינו, מהונדרטוואסר עד פוקס, ציור אחד מכל
צייר.
מאחרי לישכה זו יש חדרון קטן: שולחן־אוכל לשני
אנשים, מיטה למנוחה חטופה, ארוך תרופות. שם אכלנו.
מרק אוסטרי. כמה צלחות של סאלאטים טעימים להפליא,
טובים לדיאטה, עם מים מינרליים. אחר-כך עוגיות
קטנות, מצופות סוכר, לא־טובוח לדיאטה, מן הסוג הווינאי
המפורסם בעולם. קפה אוסטרי חריף( .הקפה הובא
לאוסטריה על-ידי התורכים, שהטילו כמה פעמים מצור
על וינה, בנסיונם לכבוש את אירופה. התורכים מוגרו,
הקפה נשאר. האוסטרים היו תמיד עם יחכם, וידעו לקחת
מכל אוייב את הטוב).
אין יין, אין סיגריות או סיגארים. קרייסקי אינו
מעשן ואינו שותה (״כימעט,״ הוא מוסיף, כדי להימלט
גם בעניין זה מקיצוניות ).״לעולם לא הייתי נותן מישרה
של אחריות לאדם הזקוק לעישון או לאלכוהול,״ הוא
אומר .״נשים 1בבקשה, כל עוד אין זה גורם לסקנדלים
בלתי־נעימים. אבל איך אפשר למסור אחריות על חיי-
אדם לאיש הזקוק לאמצעים כאלה כדי לעמוד בה? שיהיה
צייר או סוחר!״
לקרייסקי יש דיעות נחרצות כאלה על נושאים רבים,

(המשך מעמוד )19
ואץ הוא מהסם לבטא אותן בחופשיות מדהימה, בשיחה פרטית, כשהוא סומך על בן־
שיחו שלא יפרסם את הדברים. הוא מדבר בשטף מרתק על מדינאי העולם, על תופעות
שונות, על התופעה ששמה ברונו קרייסקי.

הקשבתי לדכרים, עניתי על שאלות, שאלתי שאלות משדי, ופל
העת פעל מוחי בנפרד, פדי להבין את התופעה הזאת שאין שנייה לה
בעולם: ברונו קרייסקי.

לסמוך על כושר-ההחלטה שלו. ויחד עם זאת: אדם אנושי מאד, שהוא רחוק מלהיות
ציני, שיש לו אידיאלים אנושיים וחברתיים ברורים.
העיניים הספקניות האלה חושדות במחוות חסרות־תוכן, במילים גבוהות, בשיקולים
של יוקרה. יחסו לאש״ף, למשל, מושפע לא־מעט מגישתו הרציונאלית. האם אש״ף
ישנו? ישנו. האם אפשר להתעלם ממנו? אי-אפשר. אם יהיה לאש״ף מישרד בווינה,
הוא ישתדל לשמור שם על תדמית מתונה, מדינאית. אם כן, מה יותר טוב — שאש״ף
יבצע מעשי־טרור בנמל־התעופה של וינה, צוואר״הבקבוק שבו עוברת כימעט כל העלייה
היהודית ממיזרח־אירופה לישראל, או שיפיץ בווינה חוברות־תעמולה?

פר אנץ־יוו ף החדש

השפל הישר אומר: התעמולה לא תזיק לאיש, הפצצות יכולות
לגרום לאסונות. לכן מוטב להתיר להם לפתוח מישרד.

^ ודם כל, התופעה הפוליטית. ראש־הממשלה היהודי היחידי בעולם( .לא, אין זו פלי-
\ /טת־קולמוס. יותר מכל אדם אחר, ממחיש קרייסקי את ההבדל בין יהודי וישראלי
— ועוד נחזור לכך).

אבל קרייסקי מעמיד תנאי אחד: שמישרד זה לא יפיץ שום חומר־הסברה המטיף
לחיסול מדינת־ישראל .״את זה אי-אפשר לעשות אצלנו!״ הוא קובע בתוקף.
זהו אחד הכישרונות הבולטים של האיש: לקחת בעייה, הטעונה חשמל רגשי
למכביר, ולהעבירה למושגים הגיוניים. אין זה הכישרון של ״מפשט נוראי״ ,תואר שהודבק
בשעתו לרובספייר, והמתאים כל-כך לגולדה מאיר. אין קרייסקי לוקח בעייה
מסובכת ומתמצת אותה בסיסמה פשטנית ומטעה.

ראש־הממשלה היהודי היחידי בעולם מושל דווקא באוסטריה,
שהיתה בראיטית המאה מולדת האנטי-שמיות העולמית, וגם ארץ־מו־לדתו
של אדולף היטלר.
והוא שולט באוסטריה כמו מהדורה חדשה של הקיסר פראנץ־יוזף, תוך הסכמה
כללית, ללא אופוזיציה של ממש, ללא מתחרים.
הביוגרפיה האישית של קרייסקי מגבירה את הפלא. בנו של כימאי וינאי, למד
מישפטים, קיבל תואר דוקטור, ונאסר בגיל 24 כפעיל הנוער הסוציאליסטי המהפכני.
זה היה בימי המיני־דיקטטורה העקובה־מדם של הרודן־הננם הריאקציוני אנגלברט
דולפום, שהפגיז את פועלי וינה בתותחים. קרייסקי הצעיר הורשע בבגידה, נדון למאסר,
שוחרר, נאסר מחדש על־ידי הגסטאפו אחרי סיפוח אוסטריה לרייך השלישי, שוחרר
והצליח להגיע ממש בדקה האחרונה — ב־ — 1940 לשבדיה הנייטרלית.
רק ב־ 1951 חזר לאוסטריה, וכבר כעבור שנתיים היה סגן שר־החוץ, הכרתיו אז
לראשונה. ריאיינתי אותו במישרדו, ושני דברים נחרטו בזיכרוני: תנין קטן, ששיחק
בבריכה במרכז החדר, מתנה של מנהיג אפריקאי כלשהו, ואימרות־השפר המפוכחות־אירוניות
של סגן־השר( .״לנו, האוסטרים, יש מזל. אנחנו יודעים שאנחנו מדינה קטנה.
לכן אנחנו פטורים מלייצר מטוסים ומכוניות ושאר סמלי־מעמד יקרים, אתם, הישראלים,
הנכם מעצמה עולמית, ועל •כן אתם צריכים לבזבז את משאביכם על
דברים כאל ה
ב־ ,1967 אחרי מפלה מוחצת שנחלה המיפלגה הסוציאליסטית בבחירות הכלליות,
נבחר קרייסקי ליו״ר המיפלגה. בהנהגתו, ב־ ,1970 זכתה המיפלגה ברוב יחסי. ממשלת־קרייסקי
מס׳ 1נשארה בתפקיד שנה וחצי, כממשלת מיעוט. ב־ 1971 זכה קרייסקי ברוב
מוחלט, והרכיב את ממשלתו מם׳ .2ב־ 1975 הגדיל את הרוב המוחלט חזה, והרכיב
את הממשלה מס׳ .3אין איש באוסטריה המפקפק בכך שהוא יזכה ברוב מוחלט גדול
עוד יותר בבחירות של . 1979

כמיפלגתו הוא שולט שילטון מוחלט, ועל פיו יישק דפר. האופוזיציה
הימנית עלובה ומפוררת. אם ירצה, יוכל בן ה־ 65 לעמוד כראש
ממשלת אוסטריה כמשך תשע שנים נוספות — לפחות.
נדמה כי בכל העולם המערבי אין ראש-ממשלה שמעמדו כה איתן. מושגים כמו
״מצב קרייסקי״ ו״עידן קרייסקי״ הפכו חלק מן השפה הפוליטית הבינלאומית.

אלוף ה שכל הישר
** יהו האיש העומד במרכז התופעה?
)4מרחוק הוא נראה כאיש רגיל מאד. גוף רחב, הלבוש כימעט תמיד בחליפה אסורה
בעלת פסים לבנים דקים, התפורה היטב( .רק לכבוד סאדאת החליף אותה בחליפה
כחולודכהה ).פנים עגולות ,״יהודיות״ .אף בולט. שערות מקורזלות, המסורקות לאחור.
דיבור איטי, מתון, היורד לעיתים כימעט ללחש, בגרמנית בעלת מיבטא אוסטרי בולט.

הדבר המרתק כאיש זה הוא מבט העיניים.

עיניים בהירות, ירוקות, פיקחיות, ספקניות. עיניים האומרות :״אל תציג לי הצגות.
אל תבלבל לי את המוח. אין לי סבלנות לחוכמות. דבר לעניין !״
יש לך ההרגשה כי הוא שופט אותך ברגעים הראשונים, ושופט אותך נכונה.
הוא עצמו מודה בכך .״אם מישהו מוצא חן בעיני, הוא מוצא חן בעיני כבר בהתחלה.
אני לא צריך הרבה זמן כדי לאהוב מישהו.״ ואחרי רגע-קט :״אולי להיפך. לפעמים.
כשאני מכיר מישהו הרבה זמן, אני אוהב אותו פחות.״
איך משפיע איש זה על האוסטרים, שהם עם שמרני ,״מרובע״ ,שכאילו החליט
להישאר תקוע בשנות ה־30׳ של המאה? איך הוא כובש לבבות של איכרים חשדניים
ושל בורגנים זעירים בעיירות?

נדמה שפל פוחו של קרייסקי מרופז בתבונה אחת, הקרוייה בגרמנית
קשה לתרגם את המושג לעברית: שכל ישר, גישה רציונלית, יחס
סביר לעניינים. ההיפר מהתלהבות, מהתנשאות, מרגשנות.
אי־אפשר להקשיב לו, מבלי להגיע למסקנה: הנה אדם שקול, סביר, פיקח, שאפשר

הוא לוקח אותה וחושף את מרכיביה המעשיים, הענייניים —
ואז מתגלה שהיא ניתנת לפיתרון מעשי, ענייני.

כד שווה שעת־כו שר
*** תי דוגמות של ״רוח קרייסקי״ ,גישתו הרציונלית המייושמת לבעיות שלנו :
* /״י ש לכם עכשיו שעודכושר מצויינת להגיע לשלום!״

ומייד לאחר מכן :״ככלל, צריפים תמיד לנהל את המדיניות פאילו
יש שעת־כושר. רק כך אפשר להיות מוכנים לשעת־הכושר, כשהיא
מגיעה כאמת.
״הוצאנו את הרוסים מאוסטריה תוך ניצול שעודכושר. אבל זה לא היה נם!
לא היינו גאונים! במשך שנים ניהלנו את המדיניות שלנו כלפי ברית־המועצוח כאילו
כל שעה היא שעת־הכושר. ניסינו, השתדלנו, יזמנו, התמדנו במאמצינו. וכשבאה שעת־הכושר
האמיתית, היינו מוכנים לה. פשוט המשכנו באותה דרך. יום לפני כן זה לא
הצליח. פיתאום זה הצליח. אבל זה לא היה נס.״
(אני מצטט מתוך הזיכרון. זה שייך לחלק של השיחה שלא הוקלט, וגם לא
רשמתי. המילים הן שלי. התוכן הוא של קרייסקי).
ובאותו הקשר :

״יש רק מיצווה אחת בפוליטיקה: לנהל משא־ומתן: תמיד לנהל
משא־ומתן :

״תגיעו למשא־ומתן עם הערבים ! לא חשוב על איזה בסים, ואיך. העיקר להגיע
למשא־ומתן, ולהמשיך בו, גם אם אין שום תוצאות במשך הרבה זמן, להמשיך ולהמשיך,
במשך חודשים, שנים. בסופו של דבר זה יישא פרי!
״אני מדבר מתוך נסיון. כך עשינו אנחנו. איך הצלחנו, אנחנו האוסטרים הקטנים,
להוציא את הצבא הסובייטי הכביר מארצנו? איך שיכנענו את הרוסים לוותר על
כיבוש אוסטריה ולהסתפק בחוזה של נייטרליות? ניהלנו משא־ומתן אינסופי. לרבים
זה נראה כחסר־סיכוי. המשכנו והמשכנו, עד שזה הצליח.״
המירשם לישראל? להגיע למשא-ומתן. ללכת מייד לז׳נבה. להתחיל לשאת־ולתת,
עם כל הערבים. גם עם הפלסטינים. הם ישנם. מה הטעם להתעלם מהם? צריכה להיות
נציגות פלסטינית.

לא רוצים להכיר כאש״ה ז אפשר למצוא פיתרון. למשל: שעל
השולחן הנדון יהיה כתוב ״העם הפלסטיני״ .לא ״אש״ף״ .לא ״פלסטין״
,הגדרה לא-מחייכת מבחינה דיפלומטית: העם הפלסטיני.

׳ אין זה מעניינה של ישראל איך ייבחרו האנשים שיישבו ליד אותו שולחן. העולם
הערבי יקבע זאת, תוך הסכמה. אם ייקבע שיהיו אלה אנשי אש״ף (והרי כימעט מובן
מאליו) ,עדיין אין זה מחייב הכרה ישראלית באש״ף. ישראל תכיר רק בעיקרון שיש
עם פלסטיני, ושנציגותו תשתתף במשא־ומתן.

חוץ מזה: אם תשב נציגות של העם הפלסטיני מיד שולחן המשא־ומתן
עם ישראל, פירוש הדבר הכרה כישראל. האם לא זהו הדבר
שישראל מעוניינת בוז
מייד ממהר קרייסקי לסייג את דבריו :״אינני נותן עצות לישראל. אף אחד לא
ביקש אותי לתת עצות. איש אינו אוהב לקבל עצות בלתי־מבוקשות. אנא, הקפד לציין
שאני לא נותן עצות, אלא רק מביע דיעה אישית. לא כראש־ממשלה אוסטרי, חלילה.
אני מדבר כסוציאליסט, הדוגל באידיאלים מסויימים, והמנסה ליישם אידיאלים אלה
לגבי המצב במיזרח־התיכון, באורח פרטי לג מ רי

את, אוסטריה, מתחתנת
תי מסורות גדולות התמזגו באיש הזה. הן משולבות בו עד כי קשה להפריד
* /ביניהן.

ראש מופנה מגולדה מאיו, בשיחה הגורלית בלישכת הקאנצלר, וחיוו לקיסינגיו

— מ סי מוג תו ע 7מייס דו —
חופים יזם לפעמים געגועים לנפאס.

ד״ר זוארץ

--וגמונו, גי

בחרות במילווקי
גולדה רוחצת באמבטיה ורודה וקוראת
ספר. חושך. המקהלה שרה ״התקווה״.

(בכפר הנופס בנועייבה)

דבר והמעדכח

מ בירא עמיקתא ־
לאיגוא ומה

אזרחי איטליה, פאשיסטים ואוהדים

בואו

צא ולמד ערבים מהם. נמצא ש ש
נים מבין נבחריהם החדשים
למועצותיהם הם עצירים מינהלים.
משמע, עמדו הללו ובחרו בפושעים,
אנשים שנזרקו אלי בתי האסירים,
שוכני כלא להיות להם לנציגים.
ולמה הדבר דומה, כאילו היתה ת״א
בוחרת במר גחמן מרקש להיות לה
לראש עיר וירושל ים בג׳ו המצולק
וצפת — במינדיל הפרוצה.

החזרות על תמונות הפוגרום
גולדה קופצת בבהלה מן האבטיה,
לבושה באדרת מלבות :״אאוריקה ! אאו״
ריקה ! מצאתי ! מצאתי ! אני עולה לארץ
ישראל ! ״
השחר עולה.

אך לא כדרכם אנו. הם בעצירים מנ הלים
יבחרו ואנו בפנחס רשיש. ובכך
כוחנו — שלא תמצא בין היהודים
אפילו עציר מינהלי יהודי אחד.

תמונה ד׳ —
בשליחות ל מוסקבה
תפאורת בית כנסת. גולדה נכנסת.
גברים מתעלפים, נשים מפילות, סטלין
רועד, טרוצקי נרצח.
גולדה עולה לדוכן, מזיזה את הרב
מטעם, עוברת לפני התיבה, חוזרת, מניחה
תפילין, מנחלת את התפילה, נושאת
דרשה, מלה, שוחטת, שוברת ברגלה את
הכוס, מסובבת תרנגולת סביב ראשה,
מקדשת, צמה, בוכה, צוחקת, פותחת
את התורה, סוגרת.

הכלכר גי ל
קו ההסברה שהיה אחוז בידי
ממשלותינו כולם לאמור כי ערביי
יו״ש ולא אש״ף הם מייצגי ערביי
יו״ש היה קו הסברה טוב בשעתו
ואין להבהל מתוצאות בחירותיהם
ולשנותו.
הרי תמיד אמרנו וחזרנו והדגשנו
כי מר ש. ג׳ עכרי מייצגם ולמה לנו
לשנות זאתי

תמונה ה׳ —
בשליחות האומה
אפריקה• גולדה מתמנה לראש שבט

ינהלו האש״פיסטים בטרור את
ביוביהם המסריחים וסמטאותיהם
המזוהמות וינהל ג׳עברי נקי־חכפיים
את פוליטיקתם .
אזהרה 2להולנד

לצעדת רומא

ועוד לא הספיקה הדיו להתייבש
מעל אזהרתנו החריפה להולנד (בענין
שתי הנקודות ש״הואילה״ להעניק לנו
באירוויזיון) באה זו והוסיפה חטא
על פשע. לאמור, גנה גנתה אותנו על
ביקור רה״מ דרא״פ בא״ק. ויותר מזה
אף בטלו פגישות עם שר משטרתנו,
והתלוננו מפני ממשלתנו והזילו דמעות
תנין.

שתערך אי׳׳ה ב חול המועד סו כו ת,
27 עד 30ב או ק טו ב ר 1922

ומן המפורסמות הוא ששכלם של
ההולנדים כמוהו כנעליהם, עשוי
עץ מוקשה. והראיה שתומכים הם ב נ:ו.
וזהו יעודם בחיים ויסוד קיומם, הצלת
יהודים, עידוד וסיוע לישראל, והכרזות
כי הציונות אינה גזענית. ומכאן שזו
ההצדקה לקיומם כאומה נפרדת, לפי
שאם אין הם עונים אחרינו אמן, מה
צורך בם, ויכולים מצדנו להטמע ב בלגיה
ימ״ש.
ולדרום אפריקה, ולרודזיה תופנה
קריאתנו — הושיטו לנו ידכם ! מצורעי
כל העולם התאחדו כי אין לכם
להפסיד דבר. כאמת שלא.

הזינוק מנקודות הריכוז ביו 8ל 10-בבוקר
הסעות מאורגנות מכל רחבי הארץ :
בולוניה — ליד בנק המזרחי, פרטים אצל יוסק׳ה.
גנואה — שיכון ה׳ לדוגמה, על־יד הגשר.
ורונה — על־יד גלידה ויטמן.
בפר אתא — בפיאצה המרכזית ב־.7.25
ליבורנו — על־יד תחנת פז.
מילאנו — על־יד הסופרמרקט ב־.6.30
נאפולי — בית הכנסת בשדרות סיני.
פאלרמו — רח׳ הרצל, בית הקרנות.
פירנצה — מרכז תרבות נוער וספורט.

לרשות הצועדים יעמוד סופרמרקט שדה וגו יימכרו חולצות
שחורות עם סמל הצעדה, בולים ותמונות של הדוצ׳ה.
אין אנו אחראים לכשרות מוצרים שיימכרו במקומות אחרים.

כול ם ב אי ם בחול צות שחורות, כלי נשק ונגינה,
מצב רוח עליז ו

עדו ערה ונעלה
— מטה הצעדה

הקוזאקים של מידווקי
מכים ביהודים
ברקע: חזון מדינת היהודים
של גולדה
בדרגת צ׳יף. רוקדת ריקוד אפריקאי עממי
עם כל הלהקה•
גולדה: כושים חביבים. כבה אני אוהבת
שחורים, שהם רחוקים מהארץ. פה,
באפריקה הם מאה אחוז. אצלנו הם
לא נחמדים !

תמונה אחרונה

-הסוף

גולדה ראש ממשלה. שירת מלאכים
שקטה.
לפתע מתמוטטת התפאורה, הבמה קורסת
תחתיה, המקהלה מתפוצצת, להקת
המחול עולה בלהבות, האולם מתמוטט.
הכל הרוס לחלוטין.
סוף.
אן מבין החורבות עולה גולדה וצועדת
אל פנתיאון גדולי העולם — פינוקיו,
אברהם אבינו, דונאלד דאק, במ-
בי, פו הדוב וירון מפקד הסמבה.
סוף סוף.

סוס וחננו וגה נים

עשרת סוסי כפר־הנופש השתתפו אף
הם בסדר הפסח שלא כהילכתו. וכבו
עליהם ילדי הנופשים, שהחזיקו בידיהם לפידים בוערים. הסוסים ירדו מהגבעות שמסביב
לכפר הנופש, ומייד לאחר מכן הודלקו מסביב כתובות־אש ומדורות, ויורטו זיקוקין די־נור.

בליל-הסרר יצא עמך ישראל מהקוביה
הקרוייה ביתו, נכנם אל הקוביה זזקרוייד.
•מכוניתו, ונסע בהמוניו להינפש ולטייל
במרחבי ישראל. חלקו הצפין, חלקו הדרים,
וחלקו נשאר במרכז הארץ, והגיע אל
כפר־הנופש באשקלון. לאלה מבין עמך
ישראל שהגיעו לאשקלון וציפו לחגוג את
הסדר על פי מיטב המסורת וההלכה,
ציפתה הפתעה.
לא, הסדר לא נערך מסביב לשולחנות
ערוכים, ואף חזן לא הושם מאחורי הרמקול
כדי לזמר את זמירות החג.
מיד בכניסה הכפר ציפו לו, לעמך,
חביות של סנגריה, והוא השיק כוסית
ראשונה עם ויקטור דיאמנט החייכן, יסגן
מנהל הכפר. מאוחר יותר הוא ירד אל הים,

כשבראשו צועד מנהל הכפר ז׳ראר קוסטר,
שהגיע הישר מאילת בחברת חבורה שלמה
של אילתים, בהם דודו הררי, מפקד ה-
מישמר האזרחי ואברהם בורדה, איש התיירות,
שהביאו עימם את נשיהם וטפם
והעלו את מצב־הרוח כמו שרק אילתים
כמותם יודעים. בשפת־הים שר לו עמך
ישראל שירי מולדת, בניצוחה של דרורה
חבקין, נשקול הבס של בני אמדורסקי
עולה על כל הקולות האחרים. ואילו אחר-
כך חזה עמד בסוסים היורדים מן ההרים,
בכתובות אש ובזיקוקין די־נור. מיד לאחר-
מכן חזה בצליחת ים־סוף על-ידי מלצרי
הכפר, ואם לא די בזה, ילד בשם שאול
שאל אותו ארבע קושיות מעל מירפסת
חדר*האוכל, כשבני אמדורסקי לוחש על

דן הביישן

הסופר דן בן־אמוץ מסתיר את פניו בעזות העבאייה שלו
מעיני המצלמה. ידידתו הצעירה, ליזה, והצייר שלמה צפריר,
בעזרת דואר קוסטר (למטה מימין) ,מנהל כפר הנופש, מנסים להפשיט אותו בכוח.

צליחת ים־סוך

צוות המלצרים של כפר־הנופש חצה
את בריכת המים הקפואים של הכפר,
במסגרת מסכת יציאת מצר ים. המלצרים נשאו על גבס חבילות, שקים
ונודות מיס, וצרורות דמויי תינוקות, כשהם מזמרים את ״בצאת ישראל
אוזנו את המילים, כדי שלא יתבלבל.
ואז החלה החגיגה האמיתית. עמך
התנפל על האוכל המשגע, שהונן בכמויות
בלתי־נדלות מסביב לבריכה, זלל, סבא
ואכל, אך לא הסתפק. אחרי הכל, התענוג
עלה בכסף רב, אז כדי שחם וחלילה לא
ירגיש שביזבז את כספו, הוזמן לחדר־האוכל,
ושם, מסביב לשולחנות הערוכים
בפיתות, מצות, יין וגבינות, המשיך לאכול
בשרים למיניהם וסלטים, כשהוא מקנת
בגלידה פלמבה, תאווה לחיך. בין מנה
למנה ישר עמד בקולי־קולות, מחא כפיים.
וכשהדוגמנית סוזי לרמד עלתה על השולחן
והרביצה מחול משלהב, הצטרף אליה בר־קיעות
ובשירה אדירה.
מה יש לדבר, סדר־פסח שלא כהילכתו,
שלא יישכח במהרה, ובכלל כל אותם שבאו
לכפר מרובעים, יצאו ממנו פריקים לגמרי.
האווירה העליזה, חולצות הטריקו, והגלי־
2 4 1

ממצריים״ .מנהל־הככ
שלא יצלח את בריכון
בני־ישראל את הים:,
הצייר שלמה צפריר,

ש באשקלון, בעזות ניתוח, בשר וגבינות

אגאן

בת פועה
גילמה את דמותה של בת פרעה.

ת ך 1 1ק מורים לוי, המורה להת־י
** י * עמלות, גילם את דמותו.של
פרעה, והושלך בשם אלוהים אל הים.

,דראר קועטר, הודיע למלצרים מראש שמי
(!שחייה, יכול לחפש מקוס־עבודה אחר. כך חצו
)רעים כמו בפעם הקודמת( .בתמונה למטה),
סעל כתפיו אחת האורחות, מיאה ווב מתל־אביב.
מות הארונות שלבשו;גברים ונשים כאחד,
האווירה המשחררת והמשוחררת, הריקודים
והמוסיקה — כל אלה עזרו לעמך ישראל
להתגבר על האובך הנורא, ולעבור את ליל
הסדר בשלום.
על כל הבאלאגן המאורגן הזה ניצח
קוסטר, יליד האיטי, איש־תיירות מובהק
שהצליח לחפור מלון ממוסד כמו הסלע
האדום באילת לכפר־נופש משוחרר,
ומקווה להפוך את כפר־הנופש באשקלון,
שהפך בשנים האחרונות בית־הבראה של
ההסתדרות לכפר עליז, על פי המירשם
הידוע של מועדוני הים התיכון, המירשם
מבטיח מינימום בגדים ומכסימום בילויים
תמורת מכסימום של כסף.
הוא גייס לשם כך מעט עזרה מידידיו,
דן בן־אמוץ, שכתב את התסריט, שלמה
צפריר, שבנה את התפאורה, בגי אנד
דורסקי, שנידב את קולו ודרורה חבקין.

שולחן עוון

בכפר הנופש באשקלון, עם פיתות,
יין, גבינות ומאכלים צרפתיים,
תאווה לחיך וגס מצות למהדרין. בתמונה: מייק סטולוביצקי וסוזי

וזי על
לרמר מזמרים בין מנה למנה. במהלך הארוחה טיפסה סוד
השולחן, חרביצח ריקוד שמח, כשהיא סוחפת אחרית וורחות אורחות נוספות. משך כל הסדר לא פסקו האורחים בניצוחו של חררי.

1. 25

*1 (40 .,זכר 111(4׳ שב 1לבם תישבח!!,,

צעקה לאה רבין לעבר העיתונאים שהשמיצו את בעלה
שותפת, ולמרות השעה המאו-
חרת הכין עבורם דב סגל ארוחה
כיד המלך, כשאינו מגלה
להם אף ברמז שבאותו לילה
עצמו חדל להיות שותף במקום.

׳ 0בקבלת-הפנים שנערכה
במלון המלך דויד בירושלים
לכבוד ראש־ממשלח דרום־אפ-
ריקה יוהגס בלשאצר פורס״
טר, נערכה התמודדות גלויה
בין ראש־הממשלה י צ חק
רכין לבין ח״כ מיטה
דיין על תשומת־ליבה של הטלוויזיה.
רביו, שהקדים את
דיין, משך אליו את הזרקורים,
אך ברגע שהגיע דיין הפך
הוא, כבמטה״קסם, כוכב־הערב
כשלאה רביו מסתירה אך
בקושי את המבטים הקשים ש ירתה
לעבר העיתונאים, שזנחו
את בעלה.

לאנשים הנכונים 777 בהנדי
בינלאומי

0באותו מישתה בלשאצר
נכח גם העיתונאי יואל מר״
קום, שבא בלוויית אשתו,
!לאה. כאשר ניגש מרקוס אל
ראש־הממשלה ולחץ את ידו,
שאל את לאה רבץ :״מותר לי
להגיד לך דבר לא-מקובל?״
לאה הסכימה ומרקום, הידוע
בגינוניו החוצלארציים, אמר
לה בצרפתית רהוטה :״גברתי,
היותך אשת ראש־ממשלה אינו
מאפיל על היותו מקסימה.״ לאה
לא התרשמה מהמחמאה, השיבה
למרקום בתקיפות :״מדוע אינך
נותן את מחצית המחמאות לבעלי?״
כשמרקום לא ענה,
המשיכה :״תראה כמה אתה
רזה, אפשר לחשוב שעליך כותבים
כל מה שאתה כותב על
בעלי.״ כשמרקוס הנבוך התרחק
מהמקום, קראה לעברו באנגלית,
באוזני כל הנוכחים:
!11׳* שמי׳,
״!011 3,11ץ
כלומר :״הוא ייזכר אחרי ש כולכם
תישכחו!״
0צווח מייוחד של הטלוויזיה
הצרפתית נשלח ליש ראל
כדי לראיין את שר-הביט-
חון, שמיעון פרס, על המיל-
חמה בלבנון והשפעתה על המצב
במיזרח התיכון. הראיון,
במיסגרת של תוכנית־יוקרה בת
שעה וחצי, הועבר בשידור
ישיר, ואת השאלות אל השר
היפנה המראיין ז׳אן מארי
קאודה, ישירות מפארים. לשם

חברת-הכנסת אסתר
1 הרדיץ רותחת מזעם. הח״כ,
שהייתה שגרירת ישראל בדנמרק
והמשמשת ביושבת־ראש
אגודת־זדדידות ישראל-דנמרק,
כועסת על שמטעמי חסכון סגרו
את לישכת־התיירות בקופנהגן.
ח״כ הרליץ טילפנה ל-
שר-התיירות, משה קול, ואמרה
לו :״אני לא מבעה את
ההיגיון שבסגירת הלישכה דווקא
עכשיו, כשרוב טיסות־הש-
כר לישראל יוצאות מקופנהגן.״
הלישכה, אגב, הועברה לשטוק-
הולם בירת שוודיה.
מסתבר כי את באי
המיסעדה אולימפיה בתל־אביב
לא מעניינות טענות המישטרה
כלפי מנכ״ל המכס לשעבר,
דויד פלד, הנחשד בקבלת
שוחד ובאחזקת מטבע זר ב-
שווייץ. ביום השישי האחרון
בצהריים סעד פלד, כדרכו, ב־מיסעדה,
וכל אחד מבאיה ראה
חובה לעצמו לגשת אל שולחנו
וללחוץ את ידו.

*1 1 ^ 1^ 1111 • 1מי שהיה קפטן ניבחרת־ישר-
אל בכדורסל ונחשב כאחד מ־
\ 1 1יי \ 1111 11 1י # 1
מאלילי״חספורט הגדולים ביותר שידעה ישראל מעודה, העלה
קילוגרמים רבים במישקלו וקשה לזהות בו ביום את האליל
הנערץ מלפני עשר שנים. למרות שהסתבך עם החוק, ממשיך שניאור
לבלות כמינחגו, ובערב פסח אפשר היה לפגוש בו בחברת בני־מיש-
פחתו, כשהם מבלים בבריכה, באחד מבתי־המלון היקרים בארץ.

כך הורכבה על אוזנו של השר
אוזנייה, וטכנאי מייוחד הופקד
עליה. מדי-פעם הוא התעסק
באוזנו של פרס, כשמבו־כתו
ניכרת בעליל. פרם, ש הבחין
במבוכת הטכנאי, אמר
לו :״אל תתרגש מהאוזן שלי.
אתה יכול לטפל בה כמה שאתה

רוצה. רק תיזהר שלא תעשה
לי ניקוי־ראש !״
0צוות־הטלוויזיה הצרפתי
חגג, בלא־יודעין, את הפינאלה
של השותפות פרד־ריקה
ודוס סגד ואלי רו נן.
הצוות נסע למיסעדה ד.מ־

1מתנה מייוחדת־במינה
קיבלו חברי ניבחרת הכדורגל
של ישראל, אחרי שניצחו את
דרופ״קוריאח. המיליונר שאול
אייזנברג העניק לכל אחד
מחברי־המישלחת שעון דיגיטאלי.
תקרית
בלתי־נעימה

אירעה בין הרמטכ״ל מרדכי
(״מוטה״) גור לבין הזמר ששי
קשת. היה זה כשהרמטכ״ל
היה אורח בסיס חיל־שיריון,
אי-שם, ועמד לעזוב את המקום
אחרי שנשא דיברי־ברכה.
מפקד־הבסים ניגש אליו ואמר
לו כי התוכנית ז־,אמנותית עומדת
להתחיל מייד, וביקשו להישאר.
מוטה חכך בדעתו ואז
הציב תנאי :״שרק לא יופיע
פה ששי קשת!״ ששי קשת,
שעמד מאחוריו ושמע את דברי
הרמטכ״ל, נעלב עד עימקי
נישמתו וסירב להופיע.
01 פרט למפקדי הכוחות
וראשי המטה־הכללי נטל חלק
בתרגיל עוצבת הצנחנים, שנע רך
בשבוע שעבר, גם ילד בן
ארבע. היה זה רפי גור, בנו
של הרמטכ״ל רב־אלוף מרדכי
(״מוטה״) גור, שנילווה אל
אביו ביבשה ובאוויר, ואף שעט
עם הכוחות המסתערים על היעדים
השונים.
0במכון וייצמן לא שכחו
עד היום את המיקרה המשעשע
שאירע עם איל־הספנות
היווני המנוח, בעלה של ז׳ק־

לין קנדי, אריסטוטלס או כרמל מזרחי

היקני
ואגטון לעיון
וזנרון יעקב

יוסד שילוח

שחקדהסרטיס תשרוד, מבא לו זמן באחת השבתות לשפץ את חגית
החדש שקנה ביפו העתיקה. צלם העולם הזח, שהזדמן למקום, לא זיהה
את שילוח, חשב שהוא פועל ערבי העובד עבור יהודים בשבת. רק אחרי שהחל לצלם, ירד שילוח
מהסולם וקרא לעברו :״דחילק, תן לבן אדם חופש מהצילומים.״ רק אז זיהה הצלם את שחקן־חקולנוע.

נסים, אשר טילפן יום אחד
למרכזיית המכון וביקש לדבר
עם ״וולפסוך, כשהוא מתכוון
לנדבן הידוע סיר אייזיק
וולפסון. אלא שבמכון עובד
גם פיסיקאי בשם יהודה וול־פסון,
והמרכזנית העבירה את
השיחה אליו. כשהרים זה את
הטלפון, שמע מהעבר השני קולו
של גבר, שאמר לו באנגלית
בעלת מיבטא יווני בולט:
״הלו, מדבר ארי אונסים !״ יהודה,
שהבין את הטעות, השיב
מייד :״הלו ארי, מדבר סיר
יהודה וולפסון !״
0ראש־הממשלה לשעבר,
גולדה מאיר, איננה מוותרת.
היא מסכימה להשתתף
העולם הזה 2016

1111

אושיב!
כימעט בכל האירועים. החברתיים
שאליהם היא מוזמנת, שלא
לדבר על תוכניות־רדיו שבהם
היא מגלמת את הכוכבת
הראשית. כך היה בתוכנית גלי
צה״ל, שהוקדשה לשגרירות ישראל
במוסקבה, שבה שימשה
גולדה כשגרירה. התוכנית, בהשתתפותם
של אריה לבכי,
מי שהיה אז מזכיר ראשון, ומאוחר
יותר שימש כמנכ״ל
מישרד־ההוץ וכשגריר ישראל
בשווייץ !זכריה רחכי, מי
שהיה צפן השגרירות והתחתן
עם בתה של גולדה, אמורה
היתד. להיות משודרת ישירות
מביתה של גולדה ברמת־אביב,
אלא שברגע האחרון נרתעה
הגברת הזקנה והודיעה כי אינה
מוכנה לנדב את ביתה. הציל
את המצב מפקד גלי־צה״ל,
מרדכי (״מוסקה״) נאור, ש-

שועים בלוויית תצלומיהן ו-
מיספרי־הטלפון שלהן, תמורת
תשלום קבוע עבור המודעה —
חוקית בהחלט על־פי חוקי דג־מארק.
הוא מתכונן עתה להמשיך
במלאכתו, שכבר הכניסה
לו הון־עתק.

11(11

השבוע יפה להשלמת עיסקות כספיות ולחתימת חוזים הנוגעים בנכסי
דלא־ניידי. אם אתה מתכונן לעקור למקוט-מגורים חדש, עליו למגי*
השבוע לכלל החלטה מחייבת. הישמר לבל יושבתו תוכניותיך המעשיות
בגלל עניינים שבלב, גם אם הדבר יגרום לך למתח נפשי ולעצבנות השבוע.

21במרס -
20גאי׳ ריי1

אט־אט אתה יוצא מן הדיכדוך הבלתי־רגיל בו שקעת לאחרונה. עדיין לא
יהיה זה שבוע טוב באמת: כדי שזה יבוא, עליך להכיר שורה שלימה
של אנשים חדשים, ואינך עושה מספיק בכיוון זה. אבל בענייני־עבודה
ובענייני־בילוי אתה תתרגל למצב החדש, תקבע לך דפוסים נעימים יותר.

עורך־הדין נחמן אמי־רני
טוען, כי האוצר מכין תיקון
למס־עיזבון: כל מי שיגיע
לגיל 50 ולא ימות, ישלם קנס-
פיגורים.
בעיקבות צאתו־לאור
של סיפרו של עורך־הדין צ כי
לידסקי, המועדון האכסקלוסיבי,
החליטו כמה מידידיו לייסד
מועדון״גברים אכסקלוסי-
בי, שיתכנס פעמיים בשבוע
כדי לדון בבעיות הנוגעות לגברים
בילבד.

תאוחיס
ו 2ב מ אי -
: 0ביוני

תוכלי השבוע להרבות ולהתמסר לתחביבך. פגישות מעניינות עם
אנשים חדשים יעלו את שאיפותיך על פסים מציאותיים. הרבי לצאת
לבלות, זוהי תקופה נהדרת בשבילן. את רעננה, שזופה ופורחת,
נצלי את הרגשתך למטרה מועילה. הגיע הזמן לרדת מן האולימפוס,
אליי את מתנשאת. עסקי בשטח האמנותי, עליו את חולמת תמיד.

בת סרטן — בני המין החזק נמשכים אלייך ומקדישים לך את מלוא
תשומת-הלב, מאחר שהסכס־אסיל שלך מתחזק בימים אלה במידה רבה.
באשר תשתחררי משיכרון הצלחה, טוב תעשי אם תתחילי להרהר איך
לנצל את ההתפתחות החדשה לשיפור עתידך, והעיקר -אל תזניחי
בשום אופן ידידים ותיקים ותיקים ; הקדישי להם הרבה תשומת־לב.

10 1 0

21 ביוני -
20 ביולי

גס השבוע תוכל רק להסתדר אס תשמור על עצמך ותיקח את עצמך
חזק־חזק בידיים. שתייה מופרזת עשויה לקלקל לך עניין שאתה מתכנן
מזה זמן רב. גם פגישה עם ידיד טוב וחשוב עלולה להסתיים במריבה,
מטעמים דומים. איש בעל־השפעה מוכן לעזור — בתנאי שתדע לקבל.

הצלחה, הצלחה, ועוד פעם הצלחה: בעסקים — כסף
הרומנטי — היכרות חדשה שתישא תוצאות מרחיקות
ישנה מתחילה להראות תוצאות מאכזבות, אבל אל
עדיין אוהבת אותך. לך בתולה, לא מצפה שבוע טוב.

חאזנייס

0ה*3,ו:זצהז^>.
1313300631

רב ; במישור
לכת. אהבה
דאגה: היא
לבשי אדום.

שבוע טוב לעשיית עסקים. כל עסק שתגעי בו בשבוע זה — יהפוך
מיכרה זהב. אדם קרוב אליך עזב אותך זמנית. לא נורא, הוא יחזור ותמשיכו
לנהל יחדיו חיים משותפים מאושרים. אבל בינתיים את יכולה
לנצל את המצב להרפתקאות חולפות. לך, בן מאזניים, מצפה השבוע
הפתעה לא־נורמלית. חטוף אותה. רק דחילק. אל תהסס, ופעל מהר.

אם הסתבכת בבעיות משפחתיות, בת עקרב, לא תמצאי את הפיתרון
לצרות, השבוע. להיפך: עד ליום ה׳ ,בסוף השבוע, תיכנסי יותר ויותר
עמוק להתחייבויות ולסידורים משפחתיים. מצד שני — כל מה שנוגע
לאירגון עיסקי או מיקצועי טולה יפה. לבשי לבן, אל תגזימי באכילה.

בווריה אביון

העיתונאית הנמרצת, היא גם אם
לשרון היפהפייה בת השש. לאחרונה
החליטה שרון שהיא לא רוצה להיות בת, החלה לדרוש
מברוריה ומאביה, עורך־הדין אברהם בריר, שיפנו אליה בלשון
,,אתה״ ,הפסיקה את שעורי־הריקוד שלה ובמקומם מעדיפה לשחק
כדורגל, הוציאה את רל השמלות מהארון והחליטה שהבגדים
המתאימים לה ביותר הם ג׳ינס וחולצות גבריות• על מעלליה
האחרים של שרון המקסימה מספרת ברוריה בספר שאותו היא
מוציאה בימים אלה לאור, ושייקרא עולמה של שרון.

נוכח כי אץ מוצא אלא לנדב
את ביתו לצורך השידור. וכך
היה. גולדה, בחברת שאר האורחים,
התכנסו בביתו של
נאור. ברגע האחרון ממש נזכרה
גולדה כי היא מעונייגת
להזמין גם את יעד נמיר,
בתו של מי שהיה ראש־עיריית
תל־אביב ועובד השגרירות.
מרדכי נמיר. אחרי חיפושים
רבים אותרה יעל, והובאה אל
מקום־השידור.
בשורה משמחת לכל
ידידיו של אכרהם (״צ׳אר־לי״)
אכרנ׳יל, הישראלי ש נאסר
לפני שמונה חודשים בקופנהגן
באשמת תיווך לזנות.
אברג׳יל, ששימש בשעתו בכתב
מעריב בדנמארק, זוכה מכל
אשמה, אחרי מישפט שארך
שלוש שעות בילבד. הוא שיב־נע
את השופט שהשיטה שלו
— הדפסת חוברות, שבחן מופיעות
מודעות של נערות־שע-
העולם הזה 2016

סשת

כשנשאל קברניט אל־על
גדעון (״גידי״) ארבל, יו״ר
ועד ציוותי־האוויר של אל־על,
מדוע הפסיק השבוע הוועד
הסכם עם חברת יחסי־הציבור
שאיתה היה קשור, השיב :
״אנחנו לא צריכים יחסי־ציבור,
הציבור ממילא נגדנו.״

בשנה

עקת

השבוע תצעד צעדים גדולים קדימה, ותתקרב למטרתך הנכספת כפי
שלא היית קרוב מעודן. וזה לא סתם רמז. צפוי לך סיפוק אינטלקטואלי
ואמנותי ובעיקבותיו — פגישה מעניינת עם ידידה ותיקה
ואהובה עליך. היזהר מעצבנות יתר, ואל תטה אוזן לרכילות.

פצע או פגיעה בלתי־חשובה מטרידים אותך ומקלקלים לך תוכנית־בילוי
נהדרת. היכון ליום ה ! ,אז תקבל את ההחלטה עליך חלמת זמן רב, או
אולי גם יקבלו אותה בשבילך. איך שלא יהיח, יום זה מהווה נקודת־מיפנה
בחייך הנוכחיים ואל לך להקל בזה. את מאושרת ל תמשיכי בקו הנוכחי.
21בדצמבר ״
19ביגואר

] אלוף (מיל ).מרדכי
(״מוטי״) הוי נתקל בים של
קשיים, בדרך להמראת חברת-
התעופה החדשה שלו. מפקד
חיל-האוויר לשעבר אינו מצליח
להתגבר על ערימת המכשולים
החוקיים והביורוקרטיים
שמערימים על דרכו שותפיו
בחברת אל־על, שלהם ארבעים
ותישעה אחוזים מן המניות.
הוד, הטוען כי סבלנותו הולכת
ופוקעת, התבטא השבוע :״הצלחתי
להכריע את הצבא המצ רי
בשלוש שעות, אבל את
חברת אל־על אינני מצליח להכריע.״

האושר ממך והלאה: אינך רואה תוצאות מקוות מפעילותו הרבה, אנשים
חותרים תחת מעמדך, אינך זוכה לגילויי חיבה אמיתיים, ובדידותו גורמת
לך לדיכאון נפשי. נסה להתגבר על האגואיזם ההורס אותך. בת מזל
דלי — תגבירי מאמצייו להתקדם בסולם החברה, לא בהכרח על חשבונם
של אחרים. נסי להסביר פנים. שמרי על בריאותך ועל הופעתך החיצונית.

81223181

גם בת דגים תזכה לנחת השבוע. שפע של מחזרים צעירים מטך ינסו
לבקש קירבתך. היזהרי ממישהו גבוה וחריף העולה עלייך בערמו-
מיותו. את עלולה ליפול במלכודת. נסיונות-שווא להשיג דברים שאינם
בטווח״ידן ינחילו לן אכזבה ואולי גם דיכאון. תתגבר. אל תהסס
לדבר איתה ולבקש את אשר רצית. בסופו של דבר היא תסכים.

ן0>1
10בהב רו א ר -
סל בלירלז 1

מה שתקרא ב״חדשות המישטווד רא תקוא בעתון אחו!

במדינה
ד ר בי אדם
קיסיזגיר ורביו

י רוזון המשטרהבא רון ו ב עו ל
הישראלים באירופה מנסים לעשות בסף ס״רושם :

• י שראלים ב״סטא״ל״ בינלאומי
כך סיצחה המשטרה את

• ה ק שר הגרוו•( ,בי שראל
שיחזורו של תיק הרצח מעורר שאלות :

• מי רצחאח אחנון חדד?
סיפור גלעדי ל״חדשות המשטרה״ :

• ה שוטרת התאהבהב״בדוקאי׳׳
• פ רי צתהבס פו תברמת־גן: הא עלתה
המש טר ה עד ע ק בו ת הפור צי ם?
כל אנשי זיגל • עלייתו ונפילתו של חביב אבו ומיל
מדור נשק נרחב — וכל המדורים הקבועים

הפצה :״גד׳ /צ׳לנוב , 13 תל־אביב

אירופה ארצות הברית
המזרח הרחוק סביב העולם

דרום אמריקה ומקסיקו
טיולים מיוחדים לצעירים לאירופה

חוברת חינם עם פרטים מלאים
בכל מעזרדי הנסיעות ב ארץ
אירופה טורם
5מעסז\/ק 0ק₪

בו ח בי ם דג 3יא
הנביא אהרץ־כהן
מוכן להבטיח את
בימחון המדיגה —
אך תמורת תש?ו8
מתאימ?שרותיו
לא פסו נביאים מן הארץ. בימים קדומים
ניצבו נביאי ישראל בחוצות ובשווקים
וניבאו לעם, שלא תמיד אהב אותם נל־כך,
הזהירוהו מדרכיו הנזולות, התריעו
וזעקו המס.
בישראל חי ב־ 1976 נביא, שתפילותיו
הרבות הביאו להפרדת-הכוחות בסיני,
ושאם יתייחסו אליו יפה ויעטירו פרסים
על ביתו, הוא גם יביא את הישלום המייוחל
במהרה בימינו.
קיסיגג׳ר מודה. אהרון כהן מתגורר
בבית צנוע בבית־רגן, ביאה לנביא מודרני.
את תפילותיו, שהביאו להפרדת הכוחות
בסיני, נשא בנוכחות ראש מועצת נכבדי
בית־דגן, הגדול בתורה יחיאל דמארי,
והרב המקומי שאול אחרק,, .ביקשתי רה־מים
והתפללתי שעות ארוכות. אחר־כר
היתד, באמת הפרדת כוחות, ופניתי ל-
מישדד-הדתות על־מנת שאקבל פרס, על
שהבאתי לעם ישראל את הישועה הזו,״
מספר אהרון, שאיננו -מבין מדוע הוא
נחשב משוגע בכפרו.
״אחדי שמישרד־הדתות לא הסכים לתת
לי פרם, פניתי למיישטרת רמלה, ושם
בחנו אותי.״
נביא צייד להיבחן ז ״אין נביא בעירו.״
משיב אהרון, הבקיא גם בדברי חכמים.
על הבחינה הוא מספר :״נבחנתי והוכחתי
למישטרה ברמלה, שאני מסוגל בתפילתי
לחבל באוייבינו בכל שעה ובכל מקום
שיימצאו בו.״
איד הוכיח? ״תשאל אותם. הם הש תכנעו

נראה שלא רק במישטרת רמלה הש תכנעו
מתפילותיו של אהרון. גם הדוקטור
ד,נרי קיסינג׳ר היה מוכן להסיר מיגבעתו
לפני הנביא מבית־דגן, ולוותר מיד על כל
התהילה שנפלה בחלקו, לאחר שהביא
להסדר החלקי בין ישראל ומצריים .״כתבתי
לקיסינג׳ר, והוא ענה לי במיכתב שהוא
מודה לי על מאמצי ותפילותי המועילות
לקידום השלום.״ ואכן במיכתב, הנמצא
ברשות אהרון כהן, מביע דובר מישרד-
החוץ של ארצות־הברית את הערכתו של
יטר־החוץ האמריקאי למאמציו של כהן.
גם עוזר השגריר האמריקאי בישראל
שלח לו מיכתב, בו הודה לו במילים
לבביות על שרותיו, בשם הוד מעלתו
השגריר.
רביין מעריו* .״רק בארץ אפיקורסים
כולם,״ אומר אחרון .״ראש-הממשלה, יצחק
רבץ, ענה לי כד, :אני מביע הערכה
על דאגתך לשלום המדינה, ועל התעניות
•שקיבלת על עצמך כדי להביא ישועה,.
אבל גם הוא צוחק ממני.״
סיום מיכתבו של שמואל שילה, סגן־
מנהל לישכת ראש־ד,ממשלה, מרתיח את
אהרון בכל פעם מחריש. נאמר שם :״הר שה
לי להרגיעו ולומר כי העם בוטח
בכוחו של צה״ל. טוב תעשה אם תמצא
פורקן אחר, ולא תעניות, כדי לסייע
לביטחון המדינה.״
אל מילחמותיו של אחרון כהן במישרד-
הדתות ובמדינד, כולה׳ על מנת שיפורסם
ברבים כי רק הוא ותפילותיו הביאו לד,פרדת־ד,כוחות
וישמרו אח המדינה מכל
אויביה, הצטרף בשלב זה רק יחיאל
דמארי, ראש מועצת בית־דגן, שכנראה אין
לו בעיות אחרות בעיירה, התומך בנביא
בכל כוחו.
אהרון כהן מתריע שאם לא יקבל תשלום
עבור שירותיו למדינת-ישראל, יחדל מ-
תעניותיו, ויפקיר את עם ישראל ביד
אוייביו .״למה שלא יהפכו אותו עובד-
מדינר אמר בשיא הרצינות אחד מזקני-
הדוד בבית־רגן, שהתפלל אף הוא בגן
ביתו.
העולס הזה 2016

קר׳יסק
(המשך מעמוד )21

.המדינה
,כדור
הוא
כא כפגישה המפורסמת כין גולדה
מאיר וקרייסקי, ערב מילחמת
יום־חכיפורים.

כוס־מ לגו לדה
ך* שה לתאר ניגוד מוחלט יותר מאשר
[ /זה הקיים בין שתי דמויות אלה. ה גמישות
המפוכחות של קרייסקי מול הקשיחות
השחצנית של גולדה.
בעיקבות מעשה־טרור פלסטיני, החליט
קרייסקי לסגור את מחנה־המעבר שהיה
קיים בטירת שינאו. ההחלטה היתה סבירה,
כי הטירה שימשה יעד אידיאלי למעשי-
טרור׳ ולא היתר, נחוצה כלל לתנועת העולים•
בתנועה עצמה לא פגע קרייסקי
בכל צורה שהיא. אוסטריה היתה, ונשארה
עד היום, המדינה היחידה באירופה שדרכה

טל, שנחשד על-ידי קרייסקי בניהול קנו-
נייד, בעלת מטרות פוליטיוודאישיות.

כיום מספר קרייסקי שהוא
מקכל מיספר שווה של מיכתבי־השמצה
מידי נאציס ותיקים ויהד
דים קנאיים. שני הסוגים כתוכים
כדיוק כאותו הסיגנץ, ואפילו כאותן
המילים. נאמר כהם :״הכל
שחיטלר לא הצליח להכניס אותך
לתאי־הגאזים.״
על מישור גבוה יותר קיים היחס הרשמי
של ממשלת־ישראל, שאינו פחות תמוה. אף
שבכמה הזדמנויות (שאינן ניתנות, לצערי,
לפירסום) התערב קרייסקי אישית בדי לעי
זור לראשי ישראל בפורומים בינלאומיים,
הוטל עליו כימעט חרם.
ולראייה: הנה סיים קרייסקי מסע ב מרחב,
שבמהלכו נפגש עם ראשי העולם
הערבי. לא היו אלה שיחות פורמליות
חסרות־תוכן, אלא שיחות מלב־אל־לב, ש נמשכו
לפעמים חמש ועשר שעות. לאחר
מכן ביקר אותו סאדאת בווינה, לשיחות
ארוכות נוספות.

הגיוני היה לשגר לווינה שר
בכיר, כדי לשמוע מפיו של
קרייסקי מידע ורשמים כאופן בל־
:עי. שמעתי חלק מן הד־תי־אמצעי.

כרים,
והם מאלפים כצורה שאין
למעלה ממנה, ופותחים, מכמו
כחינות, אופקים חדשים.
אולם ישראל אינה שולחת שר אל ״היהודי
הזה״ .היא רוצה לתת לו להבין שמעשיו
אינם חשובים, ושממשלתנו מתייחסת אליהם
בזילזול שהם ראויים לו. נותר ל-
קרייסקי לדבר עם השגריר הישראלי. אבל
אולי יש בלבו דברים שאין הוא רוצה
לגלותם לשגריר? אולי אין הוא יכול, או
רוצה, להעבירם בדרך הדיפלומטית 1

מ׳ 1קול, לאויבים?-
ולי כדאי לסכם את הדברים בבמה
ר £הערות על פי השכל הישר, כפי
שקרייסקי עצמו היה, מן הסתם, מסכמם,
לולא נגעו לו הדברים:

כרונו קרייסקי קיים. קיים מאד.
קרייסקי אמבטייה לגברת הזקנה
מנוקז מעבר העולים מן המיזרח למדינת-
ישראל.

אכל גולדה החליטה שעליה לתת
שיעור בקוממיות ישראלית ליהודי
הגלותי הזה כווינה, והכריזה על
כואה. אין ספק שהיתה משוכנעת
שקרייסקי היהודי ישתחווה כפניה
וישתה את דכריה כצמא וכחרטה.
היא היתה מוכנה להכיט עמוק
כעיניו, כדי ליישר את גכו.

למרבה הצער, קרייסקי הוא האיש האחרון
המתאים לשיעור כזה. הוא לא
התרשם מן הגננת היהודית הבינלאומית.
הוא השיב לד, בדברי הגיון, הסביר את
החלטתו. בין השניים נוצר קצר( .יתכן ש גולדה
היתד, כל-כך מזו-זעת מן הפגישה
הזאת, שלא שבה לאיתנה לפני יום-
הכיפורים, ועל כן שכחה לגייס את המילואים).

גולדה
דאתה לפניה יהודי גלותי.
קרייסקי ראה לפניו דוגמה מרגיזה
של התנשאות ישראלית כל-
תי-נסכלת וחסרת-שכל.

מובן שקרייסקי עצמו אינו מגדיר את
הדברים כך. להיפך. הוא אומר כמד, מלים
טובות על גולדה :״אשד, מרשימה ...אישיות
בעלת אופי...״
את הסיפור שמאחרי הסיפור סיפר לי
יהודי וינאי, ששמע אותו ממקור מוסמך:
כאשר שמע קרייסקי כי גולדה עומדת
להגיע, אמר לעוזריו :״זוהי אשר, זקנה.
היא בוודאי תהיה עייפה. הכינו לה מיטה,
כדי שתוכל קצת לנוח, ואמבטיה״.
הפקידים הכינו את הכל בבניין ראש-
הממשלה, אבל כשבאה גולדה, סירבה לנוח
או לרענן את עצמה, תבעה לגשת לעניין.
לאחר מכן, בשובה לישראל, הכריזה
גולדה בזעם ש״קרייסקי לא הציע לי אפילו
כוס-מים !״
לאחר מכן באה שורה של תקריות
אחרות, שהגבירו בליבו של קרייסקי את
ההרגשה שחוגים ציוניים מסויימים רודפים
אותו ואינם ׳ בוחלים בשום אמצעי כדי
לפגוע בו אישית. באחת הפרשות המכוערות
ביותר, נוצל אחיו, המתגורר בארץ,
כדי להשמיץ אותו בצורה בזוייה למדי.
פרשה אחרת היתה המריבה המפורסמת עם
״צייד הנאצים״ בחסד-עצמו, שימעון ויזג-
העולם הזה 2016

הוא ראש־הממשלה של מדינה, שאינה
גדולה, אך שיש לה חשיבות לא-מעטה
בהקשרים בינלאומיים שונים. היא ממלאה
תפקיד חשוב באירופה הדשה, ויש מישקל
לדברה במדינות אירופיות אחרות.
במדינה זו מובטח שילטונו האישי של
קרייסקי לתקופה ארוכה מאד. הוא לא
ייעלם מחר.

מאחר שהתגבר עד כעיותיה הפנימיות
שד ארצו, קורה לקרייסקי
מה שקורה לפוליטיקאים במעמדו:
הוא מקדיש יותר ויותר
תשומת־לכ לעניינים עולמיים, והופך
מדינאי בינלאומי.
קרייסקי הוא גם אחד מראשי האינטרנציונל
הסוציאליסטי, פורום פוליטי חשוב
שנתן לא-פעם גיבוי חשוב לישראל. בקרב
ראשי המיפלגות המאוגדות באינטרנציונל,
יש חלוקת-תפקידים והתמחות מסויימים.
כך, למשל, מתמחה וילי בראנה ידידו של
קרייסקי, בענייני דרום־אמריקה. קרייסקי
הוא המומחה של האינטרנציונל לענייני
המיזרח התיכון, ולדעתו יש השפעה רבה
על קביעת המדיניות המיזרח-התיכונית של
מדינות ומיפלגות אחרות, הקשורות בפורום

מעבר לכל אלה, יש לקרייסקי מעמד
מייוחז״במינו בעולם הערבי. כמה מראשי
העולם הערבי אימצו אותו כידידם האישי,
למרות (ואולי גם ביגלל) ד,״ותו יהודי. קש רים
אלה יכלו למלא תפקיד חשוב מאד
במאמצים להשגת שלום.
מעבר לבל אלה — אף על פי כן
ולמרות הכל, קרייסקי הוא בעל זיקה
עמוקה מאד לגודלה של מדינת־ישראל,
אפילו יכחיש זאת אלף פעמים.

האם זה חכם, האם זה נכון,
להפוך איש כזה לאוייב? האם יש
לנו שפע כזה של ידידים כעולם,
עד כי יכולים אנחנו לוותר על איש
כזה?
אם יש הילוקי־דיעות עם איש זה —
אידיאולוגיים ו/או פוליטיים — האם לא
כדאי לברר אותם בדדשיח רצוף, תוך
נכונות לשמוע ולהשמיע, לשכנע ולהש תכנע,
לתת עצה ולקבל עצה?

כקיצור: האם לא כדאי לפתוח
דה חדש כיחסים עם כרונו
קרייסקי?
(כגליון הכא: כרונו קרייסקי
על יחסי ישראל-ערב, הכעייה
הפלסטינית, היהדות והציונות—כראיון־ענק
עם אכנרי).

שמפו רויאל
אדום ־ נגד קשקשים

ע ץ .1זיו * 1

השבוע בהגרלת
בדור ה!הב
של מפעל הפ
פרס ראשון 500,000ל׳־י
פרס כדור הזהב 100.000ל״י

פרס ראשון עשוי
להצסברל 600.000 :ל״י *1י

ויערב בטלוויזיה תוצאות ההגרלה

קולנוע
שחקנים
ה אנ ר כי ס ט עו הכ*1ע
אתה,,אוסקר״
יש אומרים שהאוסקר שקיבל ג׳ק
ניקולסון עבור קו הקוקיה, אינו אלא
שכרה של סבלנות. כמה פעמים יכולה
האקדמית להתעלם מאותו שחקן, המופיע
שוב-ושוב ברשימת המועמדים 1מאז ,1969
כשהופיע בין שחקני־המישנה של השנה
בזכות אדם בעיקבות גורלו, הוא היה
מועמד שלוש פעמים נוספות ולבסוף, בחמישית,
זכה.
מאחר שהאוסקר, יותר משהוא קנה-
מידה להצטיינות אמנותית הוא סימן
להערכה שרוכשים החברים־למיקצוע בהוליווד,
אפשר לפרש את הפרם שניתן
לניקולסון בשתי צורות. מצד אחד, ייתכן
שאחרי שנים כה רבות בעיר (ניקולסון

ב״קן הקוקיה״ :הבמאי מילוש טומן מביים בעוזת מישקפת

המצחיקן :״שני נכרים על נדוניה״
מווקיון בקירקס

מסתובב בהוליווד זה למעלה מ 20-שנד,).
התרגלו כבר להתנהגותו הבלתי־כוכבית
ויוצאת־הדופן, השלימו כבר עם הכרזותיו
האנטי-מימסדיות על שהוא טועם מזמן
לזמן מריחואנה ואל-אס-די (דבר המקובל
בהחלט בעיר הסרטים, אבל לא נהוג
לדבר עליו, כדי שלא לקלקל את הדימוי),
והסכימו שאדם אשר תרם כה הרבה להכנסות
עיר-הסרטים, לא יכול להיות מושחת
לגמרי.
מצד שגי, ייתכן מאד שבעידן הכוכבים
הסרבניים נוסח אל פאצ׳ינו, רוברט דה־ניירו
ודומיהם יכול ניקולסון, המתקרב
לגיל וד ,40 להיחשב כמאופק וסימפטי
יותר מן הקונקורנציה או, לפחות, מעצבן
פחות מהם.
שנות טירונות ורעכ. כל זה לא
משנה הרבה, במה שנוגע להישגיו של

השחקן. אלה לא נמדדו מעולם בפרסים,
ומי שהצליח תוך שנתיים לזכות בתפקידים
ראשיים אצל במאים כה שונים זה מזה
כמו אנטוניוני, פולנסקי, מילוש פורמן
וארתור פן, ולקבל שבחים מכולם, אינו
צריך עוד לדאוג לתהילתו.
למראה ארשת-פניו של ניקולסון, השחקן
היודע לשחק את התפקידים הדרמטיים
ביותר כאילו היו קומדיה, ולשמור על
מימדים של אירוניה בהתפרצויות המטורפות
ביותר שלו על הבד, ניתן לחשוב
שבעצם, ההצלחה כולה אינה אלא עניין
של מה־בכך. אך למעשה, היא תוצאה של
שנות טירונות ורעב ארוכות ובלתי־זוהרות
לחלוטין, שבהן התגלגל ניקולסון
מסרט־אימים אחד למישנהו של חברו־ללימודים
רוג׳ר קורמן, שהיה למפיק
סירטי-ב׳ בקבלנות.
מותחן מפוקפק
מזימות בירושלים

( בן ־י הו ד ה,

תל־אביב, ארצות־הברית—ישראל)
— העובדה שיש מפיקים המוכנים
לצלם בארץ סירטי־מתח מן המניין, ראויה בהחלט לשבח.
אבל אין בעובדה זו כדי להאציל על הטרט מעלות כלשהן,
ובמייוחד לא כאשר מדובר במעשייה חטרת־שחר כמו
מזימות בירושלים.
כבר מבראשית, קשה להאמין במה שמתרחש בטרט.
המיפגש התרבותי בין איש הק״ג־ב. לאיש חטי־איי״אי,
המחליפים ביניהם קורבנות בנועם הרומי על פאראנויה
של כותבי-התסריטים, שהיו רוצים לראות את שני המימי
סדים כמכונת־חיסול לסוכנים בלבד, ללא כל מטרות אח רות.
אחר״כך באח המעשייה על סוכן־ריגול שיצא בדימוס
(וזה כבר אומר דרשני) ,וכדי לברוח מן המתח, הסערה
וטירדות עולם הריגול, הוא בא להשתקע ב...ירושלים
השלווה והבטוחה. ויש סיפור נוסף, על ידידו של הסוכן,
שערק מן המיזרח והמערב ומגיע לירושלים, משום שבא
תורו להתחסל, סיפור מפוקפק ומרומז עד-כדי-כן שלא
מעניין כלל לטרוח לפענח אותו.
למעשה, זאת הצרה העיקרית של הסרט כולו. הוא
משתמש בכל התעלולים שסירטי־ריגול מסוגו צריכים
להשתמש בחם, כולל יריות ברחובות, מירדפים באתרים
ציוריים, ידידות גברית עמוקה הגוברת על הכל, רוצחים
מופרעים, צינקאים חמושכים־בחוטיס ושאר ירקות, אלא
שכל זה מודבק יחד באופן שרירותי כל״כך עד שלא
הגיון הסיפור, ולא הדמויות הפועלות בו מעוררים עניין
כלשהו. נוסף לכן, הסרט עשוי באתר שהוא חבית אבק-
שריפה פוליטית, והוא עושה כמיטב יכולתו כדי שלא לומר

ריד, מאנאמקר, ווידמרק: סטנדרטי
מאומה בנדון, ורק להזכיר שקיים אומנם עימות באיזור,
אבל אשמים בו בעצם רק פקידי־הביון של המעצמות, המשתמשים
בו כבמיגרש-מישחקים.
בחירת השחקנים אינה מסייעת כאן הרבה. ריצ׳ארד
וידמארק נראה עייף מכדי שיהיה איכפת לו מכל העסק ;
אוליבר ריד מתקשח להבין מה רוצים ממנו, ומשום כך הוא
מספק את האלימות הסטנדרטית שלו בכל המצבים, וגייל
האניקט באמת יפה מאד, אבל לא יותר מכן. איש מן
הישראלים (אורי לוי, אסי דיין, שמואל רודנסקי ועוד),
אינו זוכה לעצב יותר מאשר צללית, ובסך־תכל, יכול להיות
שיש לסרט חשיבות, משום שהביא דולרים לארץ, אבל זה
כבר לא שייך לביקורת.

באחד הסרטים הללו גנב ניקולסון סצינה
שלמה, למרות שמלכתחילה נועד לו תפקיד
אילם. הוא היה צריך להיות סתם נהג
ברצח ליל סנט ולנטיין, סרט־גנגסטרים
תיעיודי־למחצה, אבל הוא סחט מקורמן
מישפט אחד, שנחרט בזיכרונו של כל מי
שראה את הסרט. שעה שביריון מורח
כדורים ברקע, מסביר גיקולסון :״הוא
מורח אותם בשום. אם הכדור לא הורג,
מתים מהרעלת־דם״.
התפקיד כטעות חגודלית. את התפקיד
שלו באדם בעיקבות גורלו קיבל
בטעות. הסרט, מיבצע משותף של חבורה
שאליה השתייך ניקולסון בשעתו, וביניהם
השחקן פיטר פונדה, השחקן־במאי דניס
הופר והבמאי־לעתיד בוב רפאלסון(שעשה
עם ניקולסון את רסיסי חיים).
זה האחרון הציע את ג׳ק לתפקיד האריסטוקרט
הדרומי ההיפי, הופר רצה דווקא
שחקן אחר וגיקולסון, שנודע בחבורה כמי
שמיטיב לשמור על תקציבים וסידרי־עבודה
(הוא הספיק עד אז להפיק שני
סירטי־ב׳ בעצמו) ,מונה למעין מפקח-
כללי זוטר. תוך זמן קצר השתכנע הופר,
שאין צורך באיש מן החוץ כשניקולסון
נמצא על בימת־הצילומים, הוא זכה לא רק
בתפקיד אלא גם במועמדות לאוסקר, שהיא
בעצם שער־הכניסה הראשי לקאריירה
הוליוודית.
עוצמה פנימית אדירה. עד היום
יש הסבורים שאת שני תפקידיו הטובים
ביותר עשה בסרטים עם בוב רפאלסון,
רסיסי חיים והמלך של מאהרן גארנס
— הראשון על משכיל צעיר שאינו מוצא
את מקומו באמריקה של ימינו, השני על
מגיש תוכניות־רדיו השוגה באשליות.
בשניהם ניתן לניקולסון לרמוז לעוצמה
הפנימית האדירה המסתתרת מאחרי החיצוניות
השלמה כל-כד עם עצמה, למראית-
עין. הסצינה שבה הוא מתפרץ כנגד
מלצרית אטומה ברסיסי חיים הסעירה הן
משום עוצמתה הבלתי-רגילה, והן מפני
שהיא לקוחה מן החיים. קארול איסטמן
כתבה אותה, אחרי שחזתה בהתרחשות
דומה במיסעדה, כאשר ישבה מולו.
בעת ה׳עבודה של הסרט השני של
רפאלסון פיתח ג׳ק ידידות אמיצה עם
השחקן ברוס דרן, אחד הכישרונות היותר
בולטים בהוליווד כיום, שהתגלגל משך
שנים בתפקידים מישניים. כשראה את
הגירסה הראשונה של צ׳יינה טאון, צילצל
אליו ניקולסון, שהיה משוכנע כבר בהצלחת
הסרט, ואמר לו בצחוק :״ברום
חביבי, מצא לד עבודה אחרת, כי כאן
כל המישרות כבר תפוסות.״ בינתיים זכה
דרן בתפקיד הראשי בסירטו החדש של
אלפרד היצ׳קוק, תיסבוכת מישפחתית,
הוכחה ניצחת לכך שכישרון אמיתי׳ סופו
שיזכה במגיע לו.
בינתיים זרמו ההצלחות בזו אחר זו,
כשניקולסון צובר לעצמו זרי-דפנה: הרווק
העולם הזה 2016

״ת ג יק ]׳קודשו בתוך

הסגור(בית־חוליס באורגון)

התאוותן בידע הבשרים (שיש בהתנהגותו
משהו מן היחס של ניקולסון עצמו לנשים)!
הסמל הקשוח בפרט האחרון; המשכיל
המשנה זהות בזהות גנובה וכמובן, ההצ לחה
הגדולה מכל, זו של קן הקוקיה.
התנ״ך שד הכיטניקים. סרט אחרון
זה היה, מבחינה מסויימת, הפתעה לגבי
ניקולסון. הוא קרא את סיפרו של קן
קוזי בשנות ד ,60-,כשזה היה מעיז תנ״ך
של דור הביטניקים, התפעל ממנו כמו
כולם, אד עדיין לא העלה כלל בדעתו
כי הוא-עצמו יגלם אי-פעם אח מק׳מרפי,
הביריון האדמוני, המעמיד פני משוגע כדי

טיפול דומה בסוף הסרט) ,ומראהו של
גוש־הבשר הרופף, אחרי כל זריקות ההר-
פייה שקיבל, המזדעזע גלים־גלים מכה
אותו בהלם לא־חשמלי.
מי שראה את ניקולסון בזמן ההסרטה,
טוען שלא היה זה ניקולסוו כמימים־ימימה.
הליצן המוכר הסוחף אחריו את מי ס,
בדחו ולא-איכפתניק, ניראה כאילו בפעם
הראשונה דבקה גם בו חמאקאגריות של
ההומור בסרט.
אלא שלניקולסון לא היה זמן ר* להרהר
בכך. מקן הקוקיה הוא דהר היישר לפריצה
ממיסווי, מערבון עם רארלון
בארנדו לצידו (פעם טען שידידו בתם
דרן ומארלון בראנדו הם שני המתחרים
היחידים שלו) ,והתפקידים הבאים מחכים
בתור .״אני חושש שהקהל מתחיל לראות
אותי יותר מדי,״ הוא אומר, ומבשר על
תוכניותיו לצאת לחופשה.
מתקרה ל א ־:וצץ. ניקילסון נמצא
כיום בשיא הצלחתו. יש אומרים כי אחרי
השיא יכולה הדרך להוביל רק לכיוון
אחד, למטה. ניקולסון עצמו מודע לבעייה :
״אין דבר אחד שנותנים לד בעיר הזאת,
בלי שיקחו אותו אחר-כך בחזרה,״ הוא
אומר על הוליווד. אבל בינתיים אין כל
סכנה לכך. למרות שהוא מקרית לא-זוהר,
ומצפצף על חיצוניות (בצ׳יינה סאון הוא
בילה את רוב הזמן כשתחבושת מכסה את
אפו ומחצית פניו, ובשני גברים ננל נדוניה
אחת ניראה כמעט כמו מוקיון גקירקם),
הוא מהווה עדיין הבחירה הטיבעית ביותר
למי שזקוק לדמות של אינדיווידואליסט
קיצוני, אדם המתעקש ללכת לפי דרכו
ומחונן בעורמה הדרושה כדי להשיג את
מבוקשו, מורד המשתמש במימסד לצרכיו-
שלו. וזה, בעיקרו של דבר, לא רחוק
ביותר מתפקידו בקן הקוקיה.

המשוגעים היו שפויים. הסיבה
פשוטה. מגיע לו אדם שקרא את כל
סיפרות החובה על שיגעון ומשוגעים אל
בית־המשוגעים של העיר סאלם׳ במדינת
אורגון (שם מתרחשת עלילת סיפורו של
קוזי) ,וכל מה שנידמה לו כברור ומובן-
מאליו׳ מתמוטט לנוכח עיניו בתוך מיספר
שבועות של מחקר וכמה חודשי צילומים.
משוגעים מהלכים בחצר והם נראים
שפויים יותר מן הצוות שבא מן החוץ.
בדיחה שהתהלכה אפילו בין אנשי ההסרטה
סיפרה, שבתום העבודה לא יותר
להם עוד לצאת משם. אבל השפויים

ניסיון ג׳ :״צ׳ייגהיטאץ״

ניסיץ א׳ :״ידע הכשרים״

האינדיווידואליסט הקיצוני

הרווק התאוותן

ההצלחה הגדולה :״קן הקוקיה״
ניקולסון מאקאבו־י

:יפיץ כי :״הפרט האחרון״
הסנול הקשוח
העולם הזה 2016

שיעבירו אוחו מן הכלא למוסד סגור,
ומביא איתו לביודהמשוגעים רוח־תזזית
מרדנית שהפכה, בעיני דור שלם׳ סמל
הנון־קונפורמיזם הנחנק בתוך העולם המטורף
של היום. דימויו של ניקולסון,
כברנש מפוכח (חוץ מהתפרצויות בודדות)
בעל שליטה עצמית מושלמת, לא הלמה
ביותר את התפקיד, אולם המפיק מייקל
דאגלס (בנו של קירק, שקיבל מאביו את
זכויות ההסרטה) ושותפו, שאול זאנץ,
סברו אחרת. ומסתבר שצדקו, אם־כי, לגבי
ניקולסון, היה הסרט אחת החוויות המדכאות
ביותר של השנים האחרונות.

למראית-עין הללו, אחראים למעשי-אונס
ולרציחות המוניות וכל זה אינו נראה כלל
לעין. ניקולסון בילה לילות אחדים בין
כותלי המוסד, ורחצת הבוקר, בין השלווים
האלה סביבו מיתה מדי-פעם מיבחן חדש
לעמידות העצבים שלו.
הלם לא־חשמלי. ועוד היה ניקולסון
בטוח, שהלם חשמלי הוא שיטת־ריפוי
שפסה מן העולם, משהו נושן המהווה
עונש יותר מאשר טיפול (כל מי שראה
את חיי מישפחוז של קן לוץ׳ קיבל אותו
רושם) .והנה, נכח כשחולה קיבל הלם
כזה (מק׳מרפי, הדמות שהוא מגלם, מקבל

ניסיון ד׳ :״זהות גנובה״
הנושכיל־העיתונאי

מ 8פמדזחת 1דוודדחר 1ו 7

או-בה
הו 9ש>ה ע

הנוננבון הקטן
ש 13ש אוו העול
פועלי כל הארצות התאחדו!

להנגדה מאוחדת יהוזית־עובית 1־ 1במאי י76
נוכח סכנת המלחמוז —
נוכח התלכדות והסתערות ״גוש אמונים״ והימין הקיצוני —
נוכח הפגיעות הנמשכות באוכלוסיח הערבית —
נוכח ההתנכלות לשכר ולזכויות העובדים -
אנו החתומים מטה, בעלי השקפות שונות והמשתייכים
לזרמים ציבוריים שונים, קוראים לציבור העובדים, לאנשי
ההתיישבות העובדת, לסטודנטים ולנוער —

להפגין במלוכד ב 1-במאי — 1976

למען שלום צודק ללא סיפוחים, כתנאי הכרחי להבטחת
שלומה ובטחונה של מדינת ישראל !
להכרח בזכות העם הפלשתינאי לכינון מדינתו בצד
מדינת ישראל !
להגנת הדמוקרטיה ולבלימת הימין הקיצוני !
לשוויון זכויות לערביי ישראל !
לחיסול הפער העדתי !
נגד היוקר, נגד פיטורי עובדים ופגיעות בשכר !

אנו קוראיס לפגישת התייעצות לדייון בארגון ההפגנה, שמטרתה להקיף
את כל שוחרי הסוציאליזם והשלום בישראל. ההתייעצות תתקיים ביום
חמישי ,22.4.76 ,בשעה 8בערב, באולם הספריה של ״בני ברית׳/
רח׳ קפלן , 10ת״א.
קוכי, קיבוץ הראל • אליהו קאפמן, ראשל״צ. אשר שלומי, קיבוץ געתון • כוכבי
שמש, ירושלים • ישעיהו תומאשיק, תל־אביב • תומר בן אפרים, רמת אפעל • אברהם
זלוצ׳ובר, ירושלים * יעקב חן, תל־אביב * מרדכי ירקוני, חיפה • ד״ר בנימין כהן,
רמת השרון • ד״ר ישראל לף, ירושלים • עבדול המיר אבו־עיטה( ,חבר המועצה
המקומית) ,טייבה • אילן פריש, קיבוץ כרם שלום • עסמי בשארה, אוניברסיטת חיפה .
ג׳מאל מוסא (חבר הוועד,״ם) ,עכו • משד, גבזה (חבר הוועד,״פ) ,פתח־תקווה • שושי
וולף, קיבוץ הזורע • דני גרינברג, חולון • יוסף דואק, חיפה. וינר שלומית, רמת־גן •
שמואל מיקוניס, תל־אביב * סלים אל-קאסם (חבר הוועה״פ) ,נצרת. חוסיו סאלאח
(חבר מ״ם ת״א) ,יפו * אליעזר פיילר, קיבוץ יד־חנה • נחמן פפרניקוב, תל־אביב
אבי גרינשטיין, גבעתיים. יבי, תל־אביב. גיורא בר-עם, קיבוץ רוחמה • יורם
גוז׳נסקי, בת-ים • אסתר מיצנמכר, רמת־גן * רונית גלאי, באר־שבע • יעל ורנר,
קיבוץ כרמיה • איתן עורב, תל־אביב • אדם סליגמן, קיבוץ כרם שלום * דן, קירר,
תל־אביב • זאב שכטרמן, חולון. שלום שמואל (חבר מרכז הסתדרות המורים) ,תל-
אביב • צחי מיצנמכר. קיבוץ כרם שלום • יצחק זמלר (ח׳ מ׳ ההסתדרות) ,חולון •
משה זיסר (ח׳ מ״פ ת״א) ,תל־אביב. מוחמד חדד (ח׳ מ״פ רמלה) ,רמלה • יוסי
כותן, גבעתיים ראובן קמינר, ירושלים * יגאל לביב, תל־אביב. יהושע אירגה
(ח, הוועה״פ) ,פתח־תקווה • קולי ברקוביץ, רחובות * מושון, קיבוץ הראל • צבי
ברייטשטיין, תל־אביב ארתור גולדרייו, תל-אביב • עמוס גבירץ, קיבוץ שפיים .
נעים גלעדי (ח׳ הוועה״ם) ,תל־אביב • בנימין גונן (ח׳ הוועד,״פ) ,חיפה • אברהם
הס (ח׳ מ״ס ת״א) ,תל־אביב • ראובן מושקוביץ, רחובות • יוסף הוכמן, קיבוץ הראל •
דוד מנדל, תל-אביב • סאלם ג׳ובראן, נצרת • ד״ר רמי עמית, ירושלים * גיא
פילבסקי, תל־אביב * מורו, קיבוץ כרם שלום • ד״ר יוסי סדן, ירושלים * אלי בר-עם,
קיבוץ רוחמה * חגית גלאי, באר־שבע • ארנון אריה, ירושלים. אורנה שילוני,
תל-אביב • אבינועם דניאלי, תל-אביב * ג׳ורג׳ פרידמן, ירושלים.

(המשך מעמוד )15
שנים כיסו ההכנסות מתרומות ומהלוואות
של העם היהודי בחו״ל 857, ,מן הגי רעון
במאזן־התשלומים. השנה ירד מיש־קלם
ל־>־ 307 בילבד, כאשר מענקי ממשלת
ארצות־חברית מכסים 607,מכלל ייבוא־ההון
לזמן ארוך. ההלוואות האמריקאיות,
למרות הריבית הנוחה שבה הן ניתנות,
מחייבות כבר עתה תשלום ריבית של
100 מיליון דולר לשנה. לפני ימים אח דים
רמזו האמריקאים כי ישנו את מעמדה
של ישראל, ממדינה מתפתחת הזכאית
לריבית של שני אחוזים בילבד על ההל וואות,
למעמד של מדינה רגילה המשלמת
ריבית רגילה. פירוש הדבר — השלשת הסכום
שישולם מדי שנה על חשבון הריבית.
התלות הישראלית בכסף האמריקאי, המספק
2.1מיליארד דולר מדי שנה, הסותמים
את מחצית הגירעון החיצון בן 4
מיליארד דולר, מעוררת דאגה חמורה.
התשובה להקטנת הגירעון היא הקטנת
הייבוא, והגדלת הייצוא. אולם ראה זה
פלא: כדי להגדיל את הייצוא צריך, בין
השאר, להגדיל גם את הייצור הלאומי.
בשנתיים האחרונות גרמה המדיניות הכל כלית
להקטנת הגידול בתוצר הלאומי בשני
אחוזים לשנה, ולהקטנת הייצוא (אגב,
בהתאם לתחזיות צריך להגדיל את הייצוא
ב־ 20 אחוזים לשנה, כדי לעמוד בתשלומי
הריבית של המדינה, ואילו תחזיות האוצר
הוורודות ביותר אינן מניחות גידול של
יותר מ־ 16 אחוזים בייצוא, וגם זה לא
יתגשם).

מחירים המורידה את השכר הריאלי. לכן,
אין לומר כי העלייה בשכר מניעה את
האינפלציה. דוגמה לאי־חשיבותו של השכר
בתהליך האינפלציה, היא מישקלו
בתקציב הממשלה.

הצמדת השכר
ל ה תיי ק רו ת

ן* הוצאות לשכר של הממשלה בשנת
1975 1 1היו 5.7מיליארד ל״י. התקציב
כולו היה 56 מיליארד. תקציב הממשלה
הוא גורם רב־עוצמה בהחשת אינפלציה,
והשכר בתוכו מהווה רק עשרה אחוזים.
לעומת זאת, ריווחי האינפלציה מקורם
בפיגור של העלייה בשכר אחרי עליית
מחירי הסחורות, כי עם העלייה במחירי
הסחורה עולים מייד מחירי כל אמצעי-
הייצור — חומרי־גלם, קרקע, פחת, מימון
— ואין להרוויח עליהם. אמצעי-
הייצור היחידי שמפגר, או מוקפא, הוא
השכר — ומכאן בא הרווח.
לכן, הצמדה מלאה של השכר להתייקרות
לפי ריווחי הענף ועל חשבונו, מחסלת
את ריווחי האינפלציה ומחלישה אותה.
כך, למשל, בבלגיה, שם נהוגה הצ מדה
מלאה כזו, קיים שיעור האינפלציה
הנמוך ביותר באירופה.
כאשר השילטונות מתערבים ומונעים את
הצמדת השכר לאינפלציה, על-ידי חוזי־עבודה
דדשנתיים ותוספת־יוקר מעגקרת
אחת לחצי-שגה, הם מגדילים את הפרש
הזמן שבין העלייה במחירים לבין העלייה
ה פי כ ה
בשכר, וכך מגבירים את הרווחים האיד
פלציוניים ואת האינפלציה עצמה! הטענה
מו חלטת

שהעלאת השכר גורמת לאינפלציה נסתרת,
לא רק בגלל הנימוק הקודם שתו־
0עד כה העלו רק בודדים הצעות ספת־השכר היא פיצוי על התגוקרות ש\
£אלטרנטיביות למדיניות של קברניטי כבר היתה, אלא גם בדוגמות מעשיות.
ספינת השוטים, הרי בימים אלה הופיעה
שורה של מדינות רודניות ב
חוברת, המהווה סטירת־לחי מוחצת לזנבר דרום־אמריקה, כהן קיימת הקפאת־ורבינוביץ.
מחקר על השכירים בעידן ה שכר, לא הצליחו לעכב אינפלציה
אינפלציה, שראה אור לאחרונה, הופל את של מאה אחוזים ויותר לשנה.
ספינת השוטים כולה על־פיה.
דוגמה אחרת היא שוק הדירות, שבו
כותבת המחקר היא הכלכלנית אסתר עולים המחירים בלי כל קשר להוצאות האלכסנדר,
מרכזת המחקרים הכלכליים ב שכר. כך גם בשירותים שונים כמו רופמועצה
הלאומית למחקר ופיתוח של מיש -אים, עורכי־דין, עוזרות־בית.
רד־ראש־הממשלה. המחקר הוזמן על-ידי
האינפלציה היא תוצאה של בי תא
האקדמאייס הדתיים של המפד״ל, ויצא
קוש, והדיר היחידה לעצור אותה
לאור במימון בנק המיזרחי המאוחד.
33 עמודי המחקר כולם הם הפרכה מוח היא למנוע גידול הכנסות במקלטת
של כל מה שעשו קברניטי המשק ביל לה.
עד כה.

ולא רק זאת: המחקר מוכיח,
כי המשד המדיניות הכלכלית הקיימת
יוביל לשואה כלכלית
ודאית. עיקרי המחקר, שכל אדם
משכיל חייב לקרוא אותו ולחרטו
על לוח ליבו כאת ההגדה של פסח,
מובאים כאן בהרחבה בגלל חשיבותם
חכלתי-רגילה.
במהלך אינפלציה גדלות הכנסות לא
משכר, שמקורו בהון, ומפסידות הכנסות
משכר קבוע. לכן אין לדבר על הציבור
כולו כגורם לביקוש במשק, ויש לפרק
את הביקוש והציבור לגורמים, כדי להגיע
למיקוד עודפי הביקוש ולמדיניות נכונה
של ספיגת עודף-ביקוש זה.
מפרנס לאישכיר הרוויח בממוצע, בשנת
,1974 פי-שלושה מאשר מפרנס שכיר.
בהשוואה לשנת , 1968 חל גידול של שליש
ביחס ההכנסות של מפרנס לא־שכיר לעומת
השכיר, לטובת הלא-שכיר. החשבונות
הלאומיים מראים גם, כי למרות ההכנסות
הגבוהות של המפרנס הלא־שכיר, אין חי סכון
מהכנסות אלו. רוב החיסכון במשק
מקורו בחיסכון המוסדי המוטל על השכר.
כל אלה מביאים למסקנה, כי בתקופת
האינפלציה חלה חלוקה מחדש של ההכ נסה
הלאומית, לטובת הרווח ולרעת השכר.
באינפלציה עולים מחירי הסחורות, ויורד
ערך הכסף. לכן, ריווחי אינפלציה נוצרים
מייד עם עליית המחירים, וזוכים בהם
בעלי הנכסים הריאליים. דיווחי האינפלציה
שנוצרו כתוצאה מעליית המחירים, שנוצ רה
כתוצאה מעודף־ביקוש במשק, מופי עים
בשוק כתוספת לעודף־הביקוש, וגור מים
לעליית־מחירים נוספת. עודף־הביקוש
שמקורו בריווחי האינפלציה, אינו מת חסל
על-ידי עליית־המחירים אלא מתחזק
על ידה. ריווחי האינפלציה הם המנוע
שבתוך הספיראלה האינפלציונית.
לגבי השכר אין המצב דומה, כיוון
על־ידי שנגרמת שהעלייה בביקוש
העלייה בשכר, מתחסלת על-ידי עליית־

לחסל את
ההון השחור

אינפלציה גורמת לריכוז הכנסות
) 1 1רבות בידי מעטים. בשנת 1968 יכלו
השכירים, שהם 71.37,של המפרנסים,
לקנות ( 7־ 49.8מהצריכה הפרטית, ואילו
הלא־שכירים, שהם ־ 28.77 מן המפרנסים
יכלו לקנות ! 43.97 מהצריכה הפרטית.
בשנת 1974 יכלו השכירים, שהם 75.970
מן המפרנסים לקנות רק ־ 38.27 מן הצרי כה
הפרטית, ואילו הלא־שכירים, שהם
־ 24.17 מן המפרנסים יכלו לקנות 36.570
מהצריכה הפרטית. פחות אנשים יכולים
לקנות יותר ויותר מוצרים ולשלם עבורם
יותר כסף.
כאשר הממשלה מנסה לספוג את עודף-
הביקוש מן ההכנסות הנפגעות באינפלצ יה,
על-ידי הקפאת שכר והטלת מיסים על
מוצרים חיוניים וביטול הסובסידיות עלי הם,
היא מעמיקה את החלוקה־מחדש השלי לית
של ההכנסה הלאומית, לטובת האינ פלציה
— ולא נגדה. דבר זה מסביר מדוע
אין צעדי-הריסון הממשלתיים עוזרים,
ומדוע קיפלציה (קיפאון יחד עם אינפלציה
— בלועזית ״סטגפלציה״).
צעדי הממשלה מוציאים יותר ויותר
שכירים מן השוק של יותר ויותר מוצרים.
כתוצאה מכך נוצרים עודפים בשד
קים שבהם השכירים צרכנים עיקריים,
כמו מזון, טכסטיל, שיכון לזוגות צעי רים.
המחירים במשק יעלו בגלל קיום ה צרכנים
הלא־שכירים, שהכנסותיהם עולות
באינפלציה, ובשוק זה ניקנים מוצרי-
הייבוא ונמכרות סחורות המייועדות לייצוא.

ללא חיסול שוק זה, וההכנסות
המקיימות אותו, אין ללחום באופן
יעיל באינפלציה, או לשפר את
מאזן-התשלומיפ. לכן, המאבק לסגידת
הפער ההכרתי, הוא גם
המאבק להבראת המשק.
העולם הזה 2016

במדינה

קשקשת 2016

תודת׳האומה

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לסי הכתובת :
׳ ״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־וזמכוניות
היחיד בישראל.

מ חו ץ־ ד ת חו ם מנכים
מישרד־הביטחון,
התיאטראות והאוניברסיטאות
איכס מאפשרים לנבים
להינגס בשעריהם

נכים המבקשים לחזות בהצגות התיאט־רון
הקאמרי, אינם יכולים לעשות זאת.
פשוט, אין להם אפשרות להגיע, לאולם.
נכי צה״ל, הנמצאים בטיפול לישכת״
השיקום של מישרד־הביטחון, אינם יכולים
להגיע אל המישרדים ואל הפקידים האמורים
לטפל בהם.
נכים הלומדים באוניברסיטאות ירושלים
או חיפה, נתקלים בבעיות של גישה, פיסית,
אל אולמי ההרצאות.
לפחות לראות הצגות. אלי אשל
היה, עד למילהמת יום־הכיפורים, שחקן
מתחיל, שלמד בבית־צבי ברמת־גן. במהלך
המילחמה נפגע קשה ברגליו, ועתה אינו
יכול לנוע ללא כיסא־גלגלים .״כשחקן
אינני יכול לעבוד, בגלל הנכות,״ אומר אלי
מתולתל־השיער, אבל נשארתי אוהבתיאטרון,
ואני רוצה לראות הצגות.״
״אבל המעלית המורידה את הצופים לאולם
תיאטרון הקאמרי אינה מותאמת ל־הובלת
נכים,״ ־שוטח אלי את תלונותיו,
בשמם של חבריו נכי צה״ל וגם של נכים
אחרים .״הנכים שרוצים לרדת לאולם
צריכים להיעזר לפחות בשני אנשים, שירימו
אותם בכיסאותיהם ויכניסו אותם
לתוך המעלית. ומתוך האולם, אין לנכים
כל אפשרות לרדת למיזנון ולשירותים.״
בעיקבות פניותיו של אלי אשל, בשם
עצמו וכנציג קבוצה גדולה של נכים, אל
הנהלת התיאטרון הקאמרי, פגה גרשון
פלוטקין, המנהל האמנותי של התיאטרון
למתכנן האולם, המהנדס פינחס ברוש.
ברוש, שתיכנן ב־ 1961 את אולם הקאמרי,
נענה לפנייה והגיש תוכנית שנועדה ל פתור
את בעיית גישתם של הנכים אל
האולם, ואל המיזנון והשירותים.
יהיה כסדר. מספר פינחס ברוש :
״הבעייה נגעה לליבי, מכיוון שמדובר כאן
בנכים. הגשתי תוכנית במהירות האפשרית,
וגם חברת נחושתן, האחראית למעליות,
הגישה לי תוכניות לביצוע שינויים.״
בישיבת הנהלת התיאטרון הקאמרי, שיבה
השתתף ברוש והציג את תוכניותיו, אמרו
לו :״יהיה בסדר.״ אבל ״חלפו שבועות,
ודבר לא זז, למרות פניות חוזרות־ונישנות
של אלי אשל ושלי,״ גילה פינחס ברוש.
אלי ופינחס החליטו לעשות יד־אחת ב־מילחמתם
בביודוקראטיה, המעכבת את ביצוע
הפרוייקט .״מדובר בסכום של כ־80
אלף לירות, אף מאחר שהנכים הם כוח
חלש ובלתי־מאורגן, אין איש מוכן להיות
להם לעזר בנושא,״ מספר ברוש.
הנהלת הקאמרי אינה מזדרזת לטפל בבעייה.
מסביר המנהל האדמיניסטרטיבי,
אברהם צורי :״בבעיות המימון מטפלים
פינחס ברוש ואלי אשל. התוכניות עדיין
לא אושרו ואנחנו, עדיין לא פנינו למקד
רות־מימון.״
המתנה בחנייה. תיאטרון הקאמרי
אינו מוסד ־שתפקידו טיפול בנכים. אך
לישכת־ד,שיקום במישרד־הביטחון, תפקידה
המוגדר הוא טיפול בנכי צה״ל. אולם ב־מישרדיה
אין סידורים שיאפשרו לנכים
להגיע, פיסית, לתוך מישרדי הפקידים ה-
מטפלים בהם.״ הנוהל במישרד־הביטחון
הוא כזה, שפקיד לישכת־ד,שיקום יורד אל
הנכים הממתינים במיגרש״החנייה במכוניותיהם,
ומטפל בעניינם שם,״ מספר אלי
אשל .״ומאחר שרק מיספר מועט של פקידים
מוקצה, מטעם הלישכה, לעבודות״חוץ
אלה, מחכים הנכים שעות במיגרש־החנייה.״
למרות פניות רבות אל המישרד, עדיין
לא נעשה דבר לשיפור המצב.
׳חסדי הציבור. נכה צה״ל אחר, מיכאל
בן־שיטרית, מספר על קשיים שמנכים נתקלים
בהם באוניברסיטאות .״באוניברסיטאות
בארץ,״ הוא אומר׳ ״אין סידורים שיאפשרו
לנכים להגיע, פיסית, לחדרי ההרצאות
ולשאר מיבני האוניברסיטה. אני
מגיע לאוניברסיטה לבדי במכוניתי, נ־שאר
תקוע ברכב ומחכה לחסדי הציבור. אני
נזקק לעוברים־ושבים שידחפו וירימו את
עגלת־הנכים שלי אל אולמי־ההרצאות.״
גם פניותיו של מיכאל בן־שיטרית אל
גורמים שונים, בעניין זה, נידחו.
העולם הזה 2016

קשקשת 2013

• מה אתה מתחבא, רבינוביץ 1או :
הלירה הישראלית שוקעת שוב.
אורי כהן, רח׳ אחד־במאי ,50 חולון
• קוג׳אק במארב מישטרתי.
עוסרה שיטרית, רח׳ שדם 10א׳
רמת־חן, תד־אביב
• ״יא אללה, תראה את זאת ש-
משתזפת מאחרי שובר־הגלים!״
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב
• הצילו, המדינה עולה על גדותיה !
מרים וידה, ברוקלין, ניו־יורק
• איפה החצי השני 1פירסום תינד
הוני נוסף לאגרודד,טלוויזיה.
__ הדס גל, קיבוץ החותרים

השבוע כדרייב־אין
בשעה 7.15
לבל המשפחה

״ארץ חהרסתקאות״
מאוזן .1 :קוסם! .2יישוב בצפון!
.7מילודתנאי! .9קיבוץ בשפלת־החוף:
.10 אחו ! .12 מקל־הליכה ! .13 בת־קול !
.15 הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות !
.16 שנף ! .17 חנון ! .18 חי ימי .19 :שמו
הפרטי של גינט ! .21 בר ! .22 במקום הזה !
.23 מונח בתורת־החשמל ! .25 בירת פרו !
.28 מספיק 29 מציג את האמנים בפני
הקהל ! .31 בן־תמותר .32 , ,מוקיון ! .34
מילת־שלילה! .15 כיסא־כבוד! .36 מין
אבן טובה ! .39 חזר ! .41 מכלי־המיטבח !
.44 אלוף־ספורט! .45 מכלה את הכוחות!
.47 קידומת שמשמעותה קודם ! .48 שניים!
.49 יילוד טרם־זמנו! .51 עיירה בגליל!
.53 מקונדמוצא ! .56 הדרן, בצרפתית ! .57
נשגב ! .60 מטבע ירדני בלי ראש ! .61
המסה וצריפה, בעיקר של מתכות ! .63 מן
השבטים ! .64 יאכגע מ־פוכללת ! .65 פרוסה
! .66 כעס גדול ! .67 היד, ראש-עיריית
תל־אביב ! .70 דורון ! .72 אשרה ! .75 כלי־קיבול
לנוזלים! .76 קובל, מקטר! .78
שייך ל־! ,79 נהר באיטליה! .80 כיתד,
דתית ! .91 מכשף ! .93 רשע ! .85 קידומת
שמשמעותה חום ! .86 לקוח בהשאלה ! .87
רך בצאן! .88 מן הסכו״ם! .90 אם־
הפגינה ! .91 בשבילו ! .92 מחודשי השנה

העברית ! .95 דגל ! .96 נעימה ! .97 קול
ה,כיבשה.
מאונך .1 :סיעה בכנסת ! .3תעלת-
שופכין ! .4בהמת־עבודה טיבטית ! .5בתוכו!
.6אגם גדול! .8כלום! .11 בירת
בורמה ! .12 גוויל ! .14 אחת הצורות של
זחלי־ד,חרקים ! .15 סכין־קצבים ! .20 רוצה
לומר (ר״ת 21 בתוכה ! .24 מטייח !
.26 מטבע יפאני! .27 זז ממקומו! .28
מספיק! .29 ניתן למכירה! .30 בואו ונעשה
32 חלק בראש ! .33 טומאת ה־אשה
! .37 היא שנת השמיטה ! .38 שמא !
.39 אחוריים ! .40 מילת־תחינה ! .42 חיוני
לקפיצה־לגובה ! .43 משתנה ! .45 חלק
בגוף ! .46 ראוי, תקין ! .48 מסולם הצלילים!
.50 ניצוץ 51 פוסע עקב־בצד־אגודל
! .52 פלצור ! .54 ישמח לבב אנוש !
.55 העתרה, השפעה ! .58 הבל ! .59 שופט !
.62 הכחיש את אשמתו ! .64 נמל עתיק בישראל!
.68 מולדת! .69 מצבת-זכרון!
.70 חברת־נפט בינלאומית ! .71 מכינויי
האלוהות! .73 הווה! .74 הפחתה בערך!
.76ז״ל! .77 ישן! .79 העתק, נוסח!
.80 מערה קטנה .82 ,מעל מים סוערים,
.84 עכורה .89 ,נחש חונק! .90 חוק,
.93 שוטר גדודי(ר״ת 94 כרי בלי ראש.

בשעה 9.30
הסרט הבלתי נשכח

״ 4נוצות״

00000000,000000

בסיטונות
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טוניקות הריון
• חליפות הריון

כהןמ 1ד ל
תל־אביב, רה׳ נחלת בנימין .4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח עד 7בערב
(סגור בשעות )2—4
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

מישתק ׳׳הקל נ׳ס והגבינות שנעיקבותיהם נשו במחנות צ הל נרווה סולו! *
* ח יי ד מי לו אי!ו התאבד

חיילי סדיר ומילואינ 1מפסידים 1רבבות ליי
* המגיד פקד לשלוח שלושה שחקני ־קלפים למאסר והם ! ב חנינ ה
מט עם אלו ו ה פיקוד * :3צ״ח מסרבת לחקור גג יבו ון! ק נו נו ת
>> ני לא רוצה שהוא יילך למילז-
/ /י אים,״ שטחה את תחינתה אשה ב־גיל־העמידד,
לפני קצין־קישור של יחידת־תותחנים
שעיניה נמנה בעלה .״בכל פעם
שהוא הולד למילואים, הוא חוזר עם
חור של אלפים, או עשרות אלפי לירות
בכים, ואנחנו לא יכולים להרשות את
זה לעצמנו.״

קצין־חינוך ראשי ועם רשויות המישמעת,
כמו מישטרדדצבאית-חוקרת (מצ״זז) או
הפרקליטות הצבאית, כדי לקבל סקירה
מקיפה על הנושא.
מדיניות בת־היענה של צה״ל הביאה
כבר לקורבן אחד בנפש, לפחות. חייל-
מילואים, פועל־בניין מבאר-שבע, הפסיד
בתקופת שירות מילואים אחד סכום של

התאבדותו של חייל־המילואים אינה
מעניינת, כמובן, את צה״ל, משום שהלה
התאבד רק אחרי שסיים את שירוודהמי־לואים
ישלו, השתחרר וחזר להיות אזרח
מהשורה. אך ביחידתו של אותו חייל
הזדעזע הסמג״ד מן המיקרה. חיילי היחידה
כולם קיבלו מהסמג״ד מיכתב אישי,
בו סיפר להם על המיקרה ואיים במישפטים

לים לדין, היה זה מאחר שלא מילאו
משימה או תפקיד, ותחתיהם שיחקו בקל פים,
אי־מילוי־המשימה היה הנושא לתלונה
ולמישפט (כאותו חייל ששיחק קלפים
בשעת שמירה, והועמד לדין על שהזניח
את מישמרתו. רק בסיפא של התלונה
נאמד, כי תחת שישמור הוא שיחק בקלפים).

קצין־הקישור,
כמו קצינים רבים אחרים,
יודע כי אחת הרעיות־החולות של צה״ל
בימי שלום היא מישחקי-הקלפים. חיילי
סדיר ומילואים שטופים במישחקי־קלפים
בסכומים המדקיעים שחקים, כשלעיתים
קרובות מנוצלים חיילים תמימים, המרותקים
לרעיון שיוכלו להרוויח כסף קל —
או •סתם להשתעשע — על-ידי שחקני-
קלפים מיקצועיים, שהצבא משמש להם
רק מיסגרת לפרנסה האמיתית שלהם.
כבתופעות אחרות, כגון עישון הסמים
בצבא, צה״ל עדיין לא הכיר במיישחקי-
הקלפים כבבעייה. דובר־צה״ל טוען, כי
אין כלל מישחקי-קלפים ביחידות •סדירות,
וכי מישחקי־הקלפים בין המילואימניקים
הם מועטים בלבד. אולם רשויות הצבא
סירבו לאפשר להעולם הזה לשוחח עם

כ־ 40,000 לירות. כשחזר הביתה, הוא ידה
כדור ברקתו בהשאירו מיכתב לאשתו ול-
בנו התינוק, בו הסביר, כי לא היה מסוגל

חמורים על כל מי שייתפס כשהוא משחק
קלפים בשירות המילואים.
החוקה בצה״ל אוסרת על מיש־

ככל הידוע, בכל תולדותיו של כלא 6
לא הגיע אליו חייל מפני שנמצא אשם
במיישחק קלפים. אולם בתוך הכלא, למרות
שנאסר על. האסירים להחזיק בכסף, נערכים
מדי יום ביומו מישחקי-קלפים בסכומים
שלא היו מביישים את מועדזני־הקל-
פים הכבדים של תל-אביב. נראה, כי
מישחקי־הקלפים הם מרכז החיים בכלא
,6נוסף על עישון סמים ומישכבי־זכר.

ח״רהד־לואים מנארשבע הפסיז
בקלפים 40 אלף לירות -
חור הביתה וירה נדור ברקתו
לעמוד בפיתוי, כאשר כל החבר׳ה שיחקו
והוא ישב מהצד, וכי הסתבך במישחקי־קלפים
ארוכים אל תוך הלילה עם ״כרישים.״

חקי-קלפים,
או על הימורים מכל סוג
שהוא. אולם ידועים מיקרים מועטים ביל-
בד, שבהם הועמד חייל לדין על ששיחק
קלפים. באותם מקרים •שבהם הועמדו חיי־

כלא 6הוא גם בית-ספר •טוב ללימוד
מישחקי-הקלפים. מגיעים אליו חיילים שנשפטו
על עבירות שאין בהן •פשע. עבר־ייני־תנועה,
חיילים שסירבו למלא •פקודה,
כאלה שנתפסו על־ידי המישטרה הצבאית
במיבצע מלביש — כל אלה הם מועמדים
טובים לכרישים שבכלא, הוותיקים בו,

׳!11 1

לבצע גניבות
שיט מעבירים מהחייל מיכתבים להורים,
או לחברה, או לידידים, או — לעיתים
קרובות -הוראה לבנק, שבהם מתחייב
החייל־האסיר לשלם להם כדרישתם .״אם
הרוויח, נשלם לך אחר־כך בהתחייבויות
שלך עצמך,״ הם מבטיחים לו. החייל
בטוח כי בסופו של דבר יחזור וירוויח
והוריו, החברה שלו או פקיד הבנק לא
יוטרדו. והוא ממשיך לשחק.
^ ך אין צויד דווקא בבית־הספר של
\ * כלא 6כדי לשחק קלפים בצה״ל. אפשר
לחלק את הבעיה לשתיים: שחקני סדיר,
ושחקני מילואים.
בקרב שחקני הסדיר שוב צועד בראש
מחנה עורפי. כמו בסמים, שבהם שטופים
כימעט כל הנהגים, הפקידים והטבחים
של מהנה זה, גם בתחום מישחקי הקלפים
וההימורים, מחזיקים חיילי מחנה זה בשיא
צה״לי.
המחנה הוא פתוח, ומרבית חייליו מתגוררים
בסביבתו. קל להם למצוא שעה
פנויה, או להמשיך מישחק-קלפים, שהחל
בערב הקודם בביתו של אחד מהם, למחרת
היום בסדנה עד -שמתקנים את המכוניות,
או במיטבח אחרי שארוחת־הצהריים הוב-

מפקד המחנה אינו מודע לבעייה, כפי
שלא היה מודע לבעיית הסמים במחנה
שלו. מפקד מחנה הוא אחת הדמויות
הפופולאריות ביותר בצה״ל. אין כימעט
קצין בכיר שאינו מכירו ואינו זקוק מדי-
פעם לעזרתו. הוא יושב לו בלישכה המהודרת
ביותר בצה״ל, שאת כתליה מעטרים
אותות־הצטיינות, גביעים ומדליות על
הישגי חייליו בתחרויות סדר וניקיון
צה״ליות, בצעדות ובתחרויות־ספודט. מי
שאחראי על המישמרת הלכה־למעשה, בבסיס
זה, הוא הרס״ר של המחנה, רס״ר
ותיק, שתחת ידיו עברו כבר אלפים רבים
של חיילים, מהם שנשארו ידידיו ומקורביו
גם אחרי שיחרורם.
רס״ד המחנה יודע כי נגע הקלפים פשה
במחנה שלו כספחת, אולם מנימוקים הידועים
רק לו-עצמו אין הוא מדווה על כך
למפקדו, וגם אינו נוקט כנגד תופעה זו
שום פעולה או אמצעי־מניעה. המחנה לא
הגיש, בשלוש השנים האחרונות, שום
דו״ח נגד חייל שנמצא משחק בקלפים,
למרות שכל אורח המגיע למחנה יכול
לראות, באתרים קבועים, חיילים המשחקים
בקלפים. עיקר המישחקים מתנהלים
בשעות הפסקודהצהריים או אחרי שעות־העבודה,
בקרב אותם חיילים הנשארים
בתורנות או בשמירה.

החייל מפסיד לחבריו

אותם המבלים בו חדשות־לבקרים ויש להם
כבר חזקה עליו.
השיטה פשוטה ביותר. תחילה משחקים
על ׳סכומים קטנים, לעיתים אחרי שלימדו
את החייל־הטירון א״ חוקי-המישחק. מב•ד,
יסדרו לו אפטיחים
לחייל שאס
שרות להחדיר כסף נ . -י ן לתוך הכלא.
החייל, הרואה כי משחקים על סכומים
קטנים בילבד, עשרות אגורות ולירות
בודדות, מתפתה להעכיר את הזמן במהירות
— ויחסית, בנעימות רבה. הוא מתחיל
לשחק, וזוכה. אט־אט, מבלי שירגיש בדבר,
מעלים את הסכומים שעל השולחן.
במרבית המיקרים דווקא החייל החדיש,
החש לפתע כמהמר מיקצועי ובטוח שהמזל
אומנם מאיר לו פנים, על־פי העיקרון
הגורס ״מזל של מתחילים 01 תו£11 סג1
!11014 הוא המעלה בעצמו את סכום ההימור,
בעיקבות זכיותיו. גם אז מניחים לו
הכרישים להמשיך להרוויח. להם יש זמן.
תקופת המאסר רק החלה ואומנם, ביום
הראשון יוצא החייל כשבכיסו רווח של
כמה עשרות או מאות לירות.
למחרת, כבר בדקה הפנויה הראשונה
המזדמנת לאסירים, הוא הראשון המציע
לשבת לשחק. אז מתלבשים עליו הכרי שים.
הוא מפסיד ומפסיד, הן משום שהאחרים
שחקנים מנוסים ממנו, והן בזכות
הקלפים המסומנים, להטוטי-הזריזות ורד
סימנים המוסכמים המקובלים בין השחקנים
הוותיקים לבין עצמם. הוא מפסיד את כל
שהרוויח ביום הקודם, ממשיך לשחק,
ומפסיד את כל הכסף שהפקיד במישרד
הכלא.
אחר-כך הוא מתחיל להבטיח שישלם.
אך בהבטחות־בעלמא לא די בכלא. הנו-

אך לא רק במחנה זה !משחקים החיילים
הסדירים קלפים. בדרום ידועים מחנות
שבהם עוברות עשרות אלפי לירות מיד
ליד, מדי יום ביומו. לאחד מבסיסי צה״ל
במרכז הארץ הובא אפילו שולחן-דולטה
קטן, וחיילי אותו בסיס עסוקים בכל דקה
פנויה במישחק־הרולטה. וכשאי-אפשר ל הפעיל
את השולחן, הם מסתפקים בקלפים.
רבים מהחיילים אינם יודעים כלל, כי
מישחק-הקלפים אסור בצה״ל. הפקודה אומרת,
כי הוראת המטכ״ל בעניין זה חייבת
להתפרסם מחדש מדי שלושה חודשים !
אולם כמו שאר פקודות־מטכ״ל, הניתלות
על לוחוודהמודעות של היחידות, רק
כאשר נזכר השליש לעשות כן, גם בפקודה
זו אין איש שולח מבט.

ן י• מו כחיים האזרחיים, גם בצה״ל
גוררים מישחקי־הקלפים שורה שלמה
של עבירות-לוואי, שאינן תורמות כלל
ליחסים החברתיים ולכושר־הלחימה של
הצבא. ידוע, כי צה״ל הוא המקום הפחות־בטוח
מבחינת הגניבות האישיות. אין
כימעט חייל שלא נפל קורבן למכת הגני בות,
כאשד ציוד צבאי אישי שעליו היה
חתום נגנב ממנו: חפצים שהביא מהבית,
בדרך־כללי בעלי ערך כספי לא מבוטל,
נעלמו מהקיטבג או מהמגירה הנעולה
שלו, ולעיתים קרובות גם כסף מזומן,
בעיקר בימים שלאחר תשלום המשכורות.
נוצ״ח טרודה, מאז מילחמת יום־ד,כיפורים,
במידה גוברת והולכת בבדיקת תלונות
של מפקדי-יחידות על מכת הגניבות,
בעיקר של כסף מזומן, הרבה יותר מאשר
עסקה בכך לפני המילחמה.
הכמות העצומה של תיקי־גניבות שהוטלה
לפתע על שכם מצ״ח, הביאה את
המישטרה הצבאית לידי החלטה על כמה
נוהגים, שאינם מובנים ביותר, אשר לא
היו קיימים קודם המילהמה: מצ״ח אינה
מטפלת בגניבות של רכוש אזרחי של

הכרישים מלמדים את
המתחילים -ופושעים
את עוות
החייל, אפילו אם נגנב בתוך בסיס צבאי,
ואילו מישטרת ישראל, כאשר פונים אליה
בעניין זה, מפנה חזרה לטצ״ח. כתוצאה
!מנוהג יזה, אם לחייל!נגנבים זוג־מישקפיים
יקר או כפפות, מעיל וכדומה, אין נזצ״ח
או המישטרה האזרחית מטפלים בכך.
נוהג נוסף של מצ״ח הוא שלא להיענות
לקריאה לגילוי גניבות של סכומי־כסף
הנופלים מ־ 300 לירות. לחיילת, המרוויחה
כ־ 120 לירות לחודש והנופלת קורבן לגנב,
המצליח לגזול ממנה שתי משכורות חודשיות,
אין אל מי לפנות.
לדעת קצין בכיר במיישטרה-הצבאית,
אשר הסכים לשוחח על הבעייה, אין ספק
שחלק גדול מהגניבות הוא תוצאה ישירה
ממישחקי-הקלפים בצה״ל. חייל המסתבך

בהפסד במישחק-קלפים, ואין לו כסף להח זיר
את הפסדו, פונה לדרך הקלה וגונב
מחבריו ליחידה, או מאנשי יחידות סמוכות.
במיקרים החמורים יותר, ולמישטרה-
הצבאית ידועים מיקרים רבים כאלה, חיילים
שהסתבכו בחוב גבוה לשחקני־הקלפים,
מבצעים פריצות וגניבות במוסדות אזר חיים,
חנויות, מישרדים ובתי־עסק. בכרוניקה
הצבאית אין גניבות אלה מופיעות
מפני שהחיילים עומדים אז לדין אזרחי,
ונשלחים לכלא אזרחי.
בקרב חיילי הסדיר, שחקני הקלפים
הם בדרך־כלל טוראים, אם־כי ביחידות
השדה משחקים גם קצינים, בעיקר זוטרים.
בידי צה״ל אין סטאטיסטיקה רישמית על
התפלגות החיילים המשחקים קלפים, לפי
חילות או אזורים בארץ. שוב, משום
שצה״ל עדיין לא הודה בפני עצמו, כי
הבעיה קיימת בכלל.
אך משיחות עם מפקדים ברור לחלוטין,
כי עיקר המישחקים נערך ביחידות בערים

המפקדים והותיויס
מוולימ״ם וויו ממישחק,־
הקלפים ביחידותיהם
הגדולות, החשופות יותר להשפעת הרחוב
האזרחי ובהן קל להשיג כסף, או ביחידות
המרוחקות והקטנות, שבהן הבעייה מגדולה
ביותר היא כיצד להעביר את הזמן.

ף• עוד שלא בכל יחידות הסדיר
משחקים בקלפים, כימעט שאין יחי-
דת־מילואים הנקייה מנגע זה. הבעייד, אצל
המילואימניקים חמורה יותר מאשר אצל
הסדירים. בעוד שבקרב הסדירים הסכומים
קטנים יותר, וכאשר הם הופכים אסטרונומיים
רק בודדים סובלים מכך, הרי בקרב
חיילי-המילואים הפגיעה רחבה, קשה ומזיקה
הרבה יותר.
אחת הצורות הבילבדיות הפתוחה בפני
חיילי־מילואים, הנשלחים לתעסוקה או ל־פעילות־שמירה
להעביר את זמנם, היא
מישחק-הקלפים .״אני יוצא משירות־מילו־אים
של 40 יום, עשיר באלפי לירות,״
׳סיפר חייל-מילואים אשר בחייו האזרחיים
משמש כפקיד במוסד ציבורי! .״אני״ אפילו
שמח לצאת למילואים, כדי לאזן את תקציב
המיישפחה שלי. אין כימעט איש שלא
משחק. בסופו של דבר, פשוט אין מה
לעשות, ואני ידוע כקלפן מומחה, כך
שאצל הטירונים האלה אני יכול להרוויח
סכומי ענק.״
אולם קיים גם הצד השני של המטבע,
החמור בהרבה מן הראשון — המפסידים.
״אני משתכר בחודש 3,300 לירות, סכום
שמספיק לי בקושי רב לגמור את החודש,״
סיפר חייל-מילואים ב׳שיריון, שחזר משי-
רות־ימילואים שלו לפני שלושה שבועות.
״בשירוודהמילואים האחרון שלי הפסדתי
למעלה משלוש משכורות, קצת יותר מ*

10,000 לידות. המזל שלי היה ששיחקתי
עם החבר׳ה שלי, כך שהם הסכימו לסדר
לי את, הסכום לתשלום בשיעורים חודשיים׳
עד למילואים הבאים. מה שהפסדתי
בא על חשבון האוכל לילדים שלי. אולי
דבר אחד טוב יצא מזה. אחרי שהפסדתי
כל-כך הרבה, נשבעתי שאני מפסיק לעשן,
כדי לחסוך.״
את שילטזנות הצבא לא מעניינים מיש*
חקי-הקלפים של אנשי־מילואים, למרות
שחיילי־המילואים כפופים להוראות הצבא
בעת שהם במילואים, בדיוק כמו חיילי
הסדיר .״!מה י שו״ השיב דובר־צה״ל בתגובה
לשאלה ,״בבית הם לא משחקים
קלפים? הם למדו לשחק בצה״ל ד׳

!ף* מיפקדת קצין־ חינוך־־ראשי מו-
— דעים לבעיית מישחקי־הקלפים. בתקופת
המילחמה היה הוועד למען החייל
מחלק, עם כל ׳שאר המישחקים והספרים,
גם חפיסות־קלפים. על-פי הוראת קצין-
חינוך־ראשי חדלו לחלק את הקלפים,
ושללו מהם את הלגיטימציה שניתנה להם,
כביכול.
קצין בכיר במיפקדת קצידחינוו־ראשי
אמר לכתב העולם הזה :״זו אינה הבעייה
שלנו. זו בעייה של המישטרה הצבאית
ושל הפרקליטות. צריך פשוט להעמיד
לדין כל מי שתופסים אותו משחק קל פים.״
אותו
קצין הודה, כי מיפקדת קצין-
חינוך־ראשי לא ביצעה כל פעולה הסברתית
בקרב חיילי הסדיר או המילואים, כדי
להעמידם על הסכנות שבמגיפת מישחקי-
הקלפים, וכי מיפקדת קצין־חינוד־ראשי
אף לא טרחה מעולם לערוך מיבצעי-
הסברה בקרב המפקדים, בדבר הישיבות
הענשת ותפיסת החיילים המשחקים בקלפים.
לפני
כחודש החליט מג״ד גדוד־מילואים,
קיבוצניק צעיר א-שר התחנך על כך שהקלפים
הם אבי כל חטאת, להתלבש על נושא
הקלפים. כשנודע לו כי סגדוד שלו הפך
מישחק־הקלפים מגיפה של יממש, תפס
שלושה חיילים כשהם שקועים במישחק,
והורה להעמידם לדין. הוא הורה לשליש־

קצין חזור ואשי
אסו את חלוקת
הקלפים וחיילים
היחידה, ששפט אותם, לפסוק להם עונשי-
מאסר, ,״למען יראו וייראו.״ השליש עשה

איש משלושת החיילים לא רצה לבקש
להישפט אצל קצין־שיפוט בכיר, משום
שידעו כי קצין-השיפוט-הבכיד יהיה ה־מג״ד
עצמו, הרגיש כל-כך לנושא. שלושת
החיילים ביכרו שלא לערער, והגישו
בקשת־חנינה לאלוף־הפיקוד. שלוש בק־ישות
החנינה נענו מייד, והחיילים שוחררו
מהכלא הצבאי כעבור שלושה ימים — עד
למילואים הבאים, עד למישחק הבא.

סתם צבר ממוצע — שעבר נבר עשרים
וחמש שנים /הספיק לחלוף שלוש מיל*
חמות — ועדיין נשאר בחיים / .שנהנה
מכל דקה — של להיות ולשחק עם
הילדים / .המחפש, סתם ממוצעת, עם
המון הבנה וחיוכים.
אם ביאליק וטשרניחובסקי או, לחילופין,
חיים חפר, היו משאת־הנפש שלך, קחי
אותו. כולו שלך.

מחפש מהצד
!מבירים את הבדיחה על ההוא שביקש
שיתקינו לו ליד הפישרד חדר קטן עם
מעדבת־תופים?
כששאלו אותו למה זה דרוש לו, הסביר:
״אני רגיל לדפוק מהצד.״
אז ( )1/16 נראה לי אחד כזה .״אני
נשוי, בן ,32 שמעוניין לצאת מהשערה
בדרך של הכרת בחודה או אשד( .גילה
ומצבה המישפחתי לא משנים) .אותה אחת
צריכה לדעת שאני נשוי, והחיים התחילו
לשעמם אותי. לכן אני מחפש אחת מעניינת,
נעימה, חושנית ואינטימית, שתהיה
מוכנה לפגישות קצרות ומעניינות כמה
פעמים בשבוע.״
מה שנכון, הוא כן וגלוי. הוא לא ישעמם
אותך בסיפורים על אהבה וכל השטויות
האלה. ואני מוכנה להתערב שהוא בטוח
שאתן עוד תלכו מילחמות עליו. את
מיכתבו אני מפרסמת רק מתוך תיקווה
שאחד המיכתבים שאולי יקבל, יהיה זה
של אשתו, שתספר לו עד כמה היא
משתעממת.
לא איכפת לי שהוא כועס עלי. ממילא,
כך כתב, הוא לא קורא של העולם הזה.

המטפס
אם מישהו אמר פעם שעל טעם וריח
אין להתווכח, הרי ( )2/16 הוא אולי ההוכחה
הטובה ביותר לכך. הוא בן ,22
זה מספיק. יותר לא צריכים ולדעתו לדעת עליו דבר. אולי רק זה שהוא
חיפאי. מה שהוא מחפש זה ידידה.
עד כאן הכל בסדר. אבל הוא היה
מעוניין שאותה ידידה תהיה מבוגרת ממנו
בכמה שנים טובות. לא איכפת לו שהיא
תהיה אפילו בת ,45 למשל.
״בטח תשאלי , :היי, מה אתה מטפס כל*
כך גבוה עד הגיל הזה?׳ ובכן ,״,אני רוצה
לנסות. מוכן לתת מעצמי המון לצורך
הידידות הזאת.״
אני לא יודע מה סיפרו לו על הנשים
בנות ה .45-אבל אם הוא רוצה לנסות,
אולי ייש בזה משהו.

?!דיזות ושיגעונות

״גילי .23 גובהי 165ס״מ. סטודנטית ב*
רמת־אביב. המון קריזות ושיגעונות. ים,
טניס, אביב, פתים, חרציות: ,כלבים, מוסיקה.
לא־כל-כך אידיאלית כמו שכתוב.״
יזה כל מה ש( )3/16 כתבה לי, בכתב־יד
משגע, כאילו הייתי רק לישכה־לעיבוד־נתונים.
אבל אני לא נעלבת. אם היא
יודעת.
חושבת שזה מספיק! ,סימן שהיא

תירגול נוסח
חייל ביחידת־שדה הוא 4/16 שהיה
רוצה שבחופשות תמתין לו ״נערה עם
לב חם שתעודד ותתן מרץ לשבוע-אימד
נים נוסף.״
אבל נראה שהאימונים שם, ביחידת*
השדה שלו, לא-כל-כך מספיקים לו, שכן
מה שהוא רוצה לעשות בחופשות, עם

אותה נערת־חמד בעלת הלב החם שתהיה
בגיל שבין 17ל ,19-זה ״לצאת להרבה
טיולים ברחבי הארץ.״
חביבי, אתה לא זקוק לנערה עם לב חם.
כדאי שתחפש אחת עם רגליים חזקות.

חיילת בלי נסיך

לא כמו בסרטים

עולה לי כבר על העצבים שכולם נעשו
פתאום קמצנים כאלה במילים. בייחוד
היערות. הנה, למשל )6/16( ,מבאר־שבע :

הוא ביקש להדפיס את מיכתבו כלשונו,
מפני שהוא בטוח שאם אשמיט ממנו
אפילו מילה אחת, זה יפגע במישקל ובתדמית.
אז הנה הוא, שירו של ()5/16
כלשונו וככתבו:
אני לא יפה — כזה כמו בסרטים /

״הקיץ קרב — ושוב מתחילים לחלום
על הים, על הטיולים ובילויים אחרים.
כדי להגשים חלומות אלה אינני זקוקה
לנסיך בעל נכסים וייחום, אלא לעלם
נאה, חביב, נבון ואמיץ ובגובה של 180

מייכתב פרס
3ווושוד סערח־ הי צ ר, ה 1ב ס 3ח
מיכתבה של ( )9/16 נשמע יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתיי אילו הייתי גבר,
הייתי כותבת לה בעצמי.
״זהו! אכן החלטתי! אחרי המון לבטים, היסוסים, ספיקות וכו׳ ,להציג את
עצמי בפומבי. האם כדאי לחשוף את עצמי בגילוי שכזה 1אן בתמורה אולי אזכה
בן, אתה שאני מבקשת אחריך כבר 30 שנה.
״אז שתדע. היצור המסתתר מאחרי שורות אלה הוא בלונדי חמוד ומקסים
(נשמע לך בטח יומרני) וקטן ( 163ס״מ) ,שברירי ורומנטי, שחי עד היום מאוויר,
עבודה (הוראה) ו כ מו בן ...אהבה.
״בעת שהחברות חיתלו, כיבסו וטיפחו בעל וילדים — לרוב על חשבון ההזנחה
העצמית (נחמה או תירוץ — <1הייתי אני חופשיה, עצמאית, מקורית. נהניתי
לנגוס מעסיסיות עולמנו. ופירותיו טעימים, האמינו לי: טבע, נופים — בארץ ובעולם,
מוסיקה וציור, טניס וסוסים ומה לא ז
״שתי אהבות עמדו לצידי, והיו שותפות פעילות לכל התחביבים וההנאות
אך גם לייסורים ולכאבים. היו לי שתי אהבות גדולות וסוערות, בדיוק כמו שכתוב
בספרים, שנמשכו (כל אחת לחוד, כמובן) לנצח־נצחים.
״ואני, בסיומה של אהבה שנייה, שאף היא כקודמתה היתה אולי מלכתחילה
בלתי־אפשרית, משתוקקת לעמוד כבר על סף השלישית. והפעם — לו יחי ותהיה
זו האחרונה.
״ואתה, שקורא וידוי זה ומשתוקק כבר להקריב את עצמך, ספור עד עשר,
מאה או אלף. ובינתיים: האם אתה באמת גבוה וגברי ומקסים ופיקח, רגיש ליופי
ובעל הומור שובבי!
״העיקר הוא שתהיה מסוגל לעורר בי שוב את סערת״היצרים הנכספת, זו
שבנחשוליה אגרוף גם אותך.״

מיכתב־פרס השבוע — ובכל שבוע — מזכה את שולחו בשי, מתנת חברת התמרוקים הדס,
מוצרי איפור ויופי מתוצרת החברה, בשווי של 200ל״י. הפרסים נשלחים לזוכים בדואר.

לא מבוגר בחשיבה — כמו שכולם מעריצים
/ .לא ה״חכם״ — עם דיפלומות
ותארים /ובהחלט לא הבלונדי הגבוה
מחלומותיהן של הגשים.
אני לא ״העשיר״ עם וולוו ווילה מוקפת
דשאים /גם לא ״המבריק״ — כמו אחד
המסמרים / .לא הייתי אף פעם בחו״ל /
אפילו בטיול לשארם לא גנבתי אלמוגים.
אני לא הטיילן — כובש המדבריות
וההרים /לא הרומנטיקן — עם זר*
השושנים /לא השחיין השזוף — בעל
השרירים המשגעים /וגם לא מאלה שאת
נשותיהם, מעל הסף בקלות מרימים.
אני לא הפייטר שקורע את הכבישים/ .
לא הקשוח — להיפך, אפילו בוכה בסו*
ימים — .לא בעל-הניסיון — המשאיר
את הרגש לאחרים — וגם לא למען שיוד
יון־האשה — שלבסוף תמיד שוטף את
הכלים.

כאילו היה עולה לד, יותר להוסיף עוד
כמה שורות. אה, שלא אשכח. לאלה שאולי
כבר מדמיינים לעצמם איך לאמץ אותה,
היא מודיעה שהיא לובשת עדיין את מדי
צה״ל.
אבל זה יעבור לה.

הסתבכות
( )7/16 מסתבך עם עצמו כשהוא מנסה
להיות אוריגינאלי בצורה הבאה :״ציפור
קטנה לחשה לי שהמצב שבו אני מצוי,
ולא הייתי מגדירו כקשה, מאלץ אותי
להיעזר ׳בשירותיה הטובים של ציפור
אחרת, זו מהעולם הזה, בעיקר כדי שלא
להגיע לעולם הבא בהרגשה לא טובה,
שלא מיציתי את כל האפשרויות שניתנו
לי בעולם הזה.״

לא, לא. את הדבר הזה כתב אחד בן
26״שנשבר לו לפני כשנה בערך והוא
החליט שהוא רוצה להתחתן. והיות שהמצב,
לא רק לפי הסיטאטייסטיקה, האיר
לנ׳ו פנים, נראתה לי המשימה קלה. מה
עוד שאוסיף בצניעות, שלא הייתי מודאג
גם אילו היה המצב הפוך. אבל המציאות
שונה מכפי שתיארתי לעצמי. הדבר לא
עלה בידי. מסתבר, כי כמות לחוד, ואיכות
לחוד.״
איזה איכות בדיוק הוא מחפש, הוא לא
מציין. אבל אם את חושבת שתוכלי להשביע
את רצונו, או שאת זקוקה באופן
דחוף לשייכה, מי אני שאעמוד בדרככם י !

משהו כללי לכל אלה שמציצים לפעמים
במדוד הזה, כותבים אליו, או חושבים
לעשות זאת בקרוב. שתיכתבו מכתבים
יפיס, אתם שומעים?!
נמאס לי כבר לקרוא ימיכתבים משעממים
שמכילים כמה נתונים ביוגראפיים,
כמה מילים של התפארות או שבח עצמי,
וכתובת. אם אותי זה ׳משעמם, למה שזה
יעניין מישהו אחר? אז אל תתפלאו אס
אינכם מוצאים את מיכתביכם במדור הזה,
למרות שאתם כותבים פעם ועוד פעם ועוד
פעם ועוד. מי שרוצה להיכנס לתור, שיתאמץ
קצת, או יקח שיעורים בהבעה עיב־דית
וברגש.

עתיד מובטח
הוא מחפש אחת כזו שכל ידידיו יאמרו
עליה מה? ! זאת אשתך? כל הכבוד !
אחת כזאת גם אני חיפשתי.״ אחת שתדע
למזג ולשלב את יתרונותיה וחסרונותיה
לאחד. רומנטית, אמא טובה, אינטליגנטית
ושתהיה מוכנה להעביר יחד איתו חיים
יפים, ועם זאטוטים, כי הוא לא מעוניין
בסתם אשר, של יום־חול. הוא רוצה אשד,
.של שבת, לכל השבוע. ידידה ושותפה
״לכל החיים.
בשביל גילו 22 יודע ( )8/16 הרבה
׳מאד מה שהוא דורש מזאת שתקיסום לו.
״אותי לא תצליחי לקנות במיכתבים-
מילים,״ הוא מזהיר אותה מראש. .״כי לפני
שנתייצב למאורע שבו אקדשך לעד, בקשה
לי אחת: לראותך ולחוש את יפי נשמתך.״
את עצמו הוא מתאר כ״אוטודידאקט עם
ראש פתוח ורגליים באדמה. סופר-יתסרי-
טאי מתחיל, עם עתיד קולנועי מובטח.
אינני מיליונר (את המיליונים נעשה ביחד)
,אבל היתרונות האנושיים שבי שווים
פי-כמה מכל המיליונים.״
אין מה להגיד, הבחור הזה לא ימות
מעודף ענווה,

אחת ה?!טנות
יש לה קצת רגשי־נחיתות מפני ״שאני
רק בת 15 ואינני יודעת אם יימצאו אגשים
המעוניינים להתכתב עם נערה בגילי.״
יש לי הפתעה בשבילך ( )10/16 קטנתי.
את תתפלאי מאד. יכול להיות שלאו דווקא
המיכתבים שלך הם שיעניינו אותם. אבל
מיכתבים תקבלי. על בטוח.
״אני אוהבת ספורט (אוהדת של הפועל
ירושלים),״ היא מגלה למי שיחפש נושאים
להתכתבות עימד״ ״שירים של דויד
אבידן וסרטים של אנטוניוני.״
תהרגו אותי אם אני יודעת איך זה הולד
ביחד. אבל אולי זה מה שמוכרים היום,
לקטנות, בשוק.

מיכתבים לפירסום במדור יש לשלוח
לפי הכתובת: מיכתביס לציפי, ת.ד,136 .
תל־אביב. מיכתביס למבותיביס במדור זה
יש לשלוח במעטפה כפולה. על המעטפה
החיצונית ייש לציין את הכתובת הנ״ל.
ועל המעטפה הפנימית — מבויילת בבול
של 45 אגורות — יש לציין את זזיספרו
הסידורי של המכותב בילבד.
תכשיר ופי
ואיסור

׳לזנכים במד 1ר

דציבל היא יחידודמדידה לרעש. כמות מסויימת של
רעש פוגעת בם נ 1חת 1ובשלוותז של האדם. האם
כמות הרעש בסביבת מקום מגוריך היא סבירה? האם
מקפידים על שעות המווחה? האם יש לילדיך ולילדי
השכנים גן לשחק בו מחוץ לבית? אם התשובות
לשאלות אלה אינן חיוביות כדאי לך לחפש רירה
בשכונה שקטה ותרבותית. כזו היא נאות־ברכה.
שכונת המגורים החדשה בחדאביב.
נוסף על שני מנדלי המגורים המאוכלסים בנאות־ברכה,
נמצאים בשלבי בניה שני מגדלים נוספים. חלק מ־64
הדירות נקנו כבר ע־י רופאים. שרכי-דין, מהנדסים.
קבלן. בעל-מפעל, סטודנטים ואנשי צבא.
שכונה חד שה ב תל־ אביב
נאוח-ברכה היא שכונה חרשה בתל־אביב ברחוב
עמק הברכה. שני מנדלי הדירות נבנים מעל קומה
מסחרית הכוללת חנויות. שופרסל וסניף בנק. בכל
מנדל יש 32 דירות ונותרו למכירה דירות בנות 4־־37
חדרים וכן דירות שיש בתוכן גישה לגג פרטי ותוספת
חדרון על הנג. תוכלו לבקר ברירות בשבתות
בין 12-10 ובימות השבוע בששת העבודה בבנין.
כך יהיה באפשרותכם להתרשם מן הדירות במו
עיניכם ואף לקבל הסברים מאנשי המקצוע של חברת
המיה במקום.
איכות ואיכות החיים
בכל יום בששת הבוקר המוקדמות בודקים מהנדס
החברה וצווח מנהלי העבודה כל שלב בתהליך הבניה
בקפדנות רבה. הם ימשיכו בכך עד שיסתיים הפרט

נאות ברכה
תה1ח מור ש
נאות ברכה מי סודן של חברות בוציקו
ז או רבר, ש בנ 1בידני ו שכונות
בתל־ א בי בוס בי בתה.

האחרון של הבניה. זו רק
דוגמא אחת לתשומת הלב
ולהקפדה הרבה על איכות
הבניה בנאוודברכה. הדירות
מרווחות עם חלוקה פנימית
נוחה ובנויות ממיטב
החומרים. גם לאיכות החיים
דואגים בנאות-ברכה.
במרכז שכונת המגורים הוקצה שטח של כשלושה
דונמים ועליו יוקם. על ידי עירית חל־אביב. גן
שעשועים להנאת הדיירים וילדיהם.
סיקום אידיאלי ועיתוי טוב ל ר כי ש ת דירה
מיקומה של שכונת נאוודברכה ברחוב עמק הברכה
בתל-אביב אידיאלי למי שרוצה לגור בעיר הגדולה
ולהנות מן היתרונות של מגורים בסביבה שקטה.
גם מחירי הדירות מפתיעים. אם תשווה אותם למחירי
דירות בתל־אביב ובסביבתה. עתה לפני עלית
המחירים הצפויה ולפני החלתו של מס ערך מוסף
שייקר את הדירות במידה
ניכרת ־ זהו העתוי הטוב
ביותר עבורך לרכוש דירה
בנאות ברכה.

נבט

המשר דו דיזנ מ ף ,16ת״א
טל2 8 8 0 6 7 ; 2 8 0 0 2 1 :
קבלתקהלבש טו ת:
18.00-16.00/13.00-10.00
יום ג׳ויום ו׳13.00-10.00 :

עם כמה דציבלים מתקיפים אותן־
שכניך בכל יו ם?

-6ו9ג0-1ץ-0ו3

העולם הזה 2016

גירושיו למרוח הכל

נעורת הו שמע הוגיעה
את סיפור־ההצלחה שאני מספרת לכם
עכשיו, אני זוקפת במצפון שלט לזכותי המלאה,
ורק תראו איך האינטואיציה שלי
פועלת. נא להתייחם בהתאם, גם בעתיד,

תגידו מה שתרצו, אבל הפעם היא עשתה
באמת מאמץ מיוחד למנוע את הגירושין
האלה. עובדה, מייד אחרי שפורסם בהעודם
הזה על הגירושין, מיהרה דליה לצלצל למערכת
ולהודיע לכל עם ישראל, בכנות
ובגילוי־לב, שחיי־ר,נישואין שלה אומנם במשבר,
אבל היא ובעלה פיטר ריט״
מייסטר מ-שתדלים ככל יכולתם להתגבר
עליו — אם לא למענם, כי־אז למען שני
ילדיהם, ראובן (מנישואיה הקודמים של
דליה) ואלכסנדר־רותם.
יחד עם זאת הוסיפה דליה הסתייגות
קלה, אך רב־משמעית, בסיגנון :״אנחנו
יכולים לעשות רק מה -שאנחנו יכולים, ואנחנו
אנושיים. אולי נצטרך בסופו של
דבר להתגרש, אבל לפני־כן נעשה מאמץ
רציני כדי למנוע זאת.״
אז הם עשו מאמץ- ,שהיה אולי רציני,
אבל בטוח שהוא גם היה קצר. שבועיים
בלבד חלפו מאז אותה שיחת־טלפון אל
אורי אבנרי, התברר שמאמציה של דליה

סמדר יערון
הצלחה באופק

דליה לביא ופיטר ריטמייסטר
נזאמצי־שווא

עלו על שירטון, ובהודעה שמסרה לאורי
אבנרי נאמר שהגירושין הם סופיים.
דליה הכירה את פיטר לפגי שלוש שנים,
במסיבה מפוארת במיאמי־ביץ׳ ,בתקופה שבה
סיימה את הרומן הממושך שניהלה עם
הצייר מנחם גפן. אלא שהאהבה בין השניים
לא פרחה במבט ראשון. כעבור חודשים
אחדים נפגשו השניים שוב, באקראי,
במסיבה שערכה הזמרת לולו. שם ניתנה
להם ההזדמנות להיכרות מעמיקה יותר,
ומאותו ערב הם כבר לא נפרדו.
אף־על־פי שפיטר הוא מעריץ של דליה,
נראה שהאהבה לא הצליחה לגשר על-פני
המרחק הגיאוגרפי. דליה היא בעלת מעמד
של סופר־סטאר בגרמניה, ואילו מרכז עסקיו
של פיטר נמצא במיאמי־ביץ׳ .נראה שאף
אחד מהשניים אינו מוכן לוותר.
דליה פתחה בהליכי־גירושין, ולצורך כך
גם תיאלץ לנסוע פעם נוספת למיאמי.
לאחר־מכן תעקור עם שני ילדיה לז׳נבה.
מי שמכיר את דליה יודע, שהיא לא
תישבר מהגירושין האלה. היא חזקה מדי.

סיפור עצוב־שמח

הכלה היתר. יפה כמו כל כלה, ואולי
אפילו קצת יותר. ההורים היו מאושרים
כמו כל הורים המובילים את בתם לחופה,ואפילו קצת יותר. הרב הצבאי היה חגיגי
כמו כל רב המשיא זוג צעיר בישראל,
ואפילו קצת יותר.
אבל קריאות המזל־טוב, כוסיוודהשמ־פגייה,
הבזקי המצלמות והמסרטות, השמ לות
המהודרות של הגשים וחליפות־הערב
החגיגיות של הגברים שהיו אורחים בחתונתה
של ענת ברנשטיין -היו שזורים
חוט של עצב.
לפני כשלושה חודשים נהרגה בתאונת־דרכים
נאווה ברנשטיין, קצינה צעירה
בחיל־המודיעין, בתם -של שלמה ואופי רה
ברנשטיין, בעלי שני מיזנוני הפזנון
בדרך חיפה בתל־אביב. הזעזוע על מותה
של נאווה לא היה רק מנת־חלקם של מאות
ידידיה וידידי הוריה, אלא של כל מי ששמע
על האסון הנורא. נאווה היתד׳ צברית
טיפוסית, מלאת חיים וחיות, עליזה וחברו תית
— כל אלה לא הסתדרו עם דמות ה מוות.
בין
המתאבלים היה גם חברה של נאווה,
יעקוב (״קובי״) סרן בשיריון, שעמד לשאת
את נאווה לאשה. לאחר מותה הקפיד

38 4

קובי לנסוע מדי-ערב, מהבסיס לבית הוריה
של נאווה, כדי לנחמם ולהתנחם עימם.
ידידי המישפחה הופתעו, שלושה חודשים
אחרי האסון. כאשר קיבלו הזמנה
לנישואיו של קובי עם אחותה של נאווה,
ענת. ענת, יפהפייה גבוהת־קומה בעלת
צוואר ארוך ושיער ערמוני גולש וקובי,
מוצק־הגוף, התאהבו זה בזה, ובעידודו של
הרב הצבאי החליטו להינשא במהרה, כדי
לשכך ככל האפשר את הכאב על מותה
של נאווה, וכדי ש״אולי תיוולד לנו בת
ונוכל לקרוא לה על שם נאווה.״
החתונה היתד׳ אמורה להיערך ברוב־עם
במלון פארק הגתנייתי. אך אחרי -שכבר
הודפסו ההזמנות וגיקבע המועד, נשרף
מלון פארק.
״חשבתי, אולי זה סימן שנאווה לא רוצה
שענת תתחתן עם קובי,״ סיפרה האם אופירה
,״אבל כשראיתי כמה שהם אוהבים,
ידעתי שהרא-שונה שהיתה בוודאי מאושרת
מנישואין אלה היתד׳ דווקא נאוה.״ והחתונה
הועברה למלון אחר בנתניה.
כאשר זלגו דמעות מעיניהם של שלמה
ואופירה, תחת החופה, ידעו הכל כי דינר
עות השימחה בנישואיה של ענת התערבבו
בדימעות העצב, לזיכרה של נאווה.

לכל התגליות היפות שאני טורחת לחפש
עבורכם.
לפגי מיספר חודשים פירסמתי במדור
נערת־ה-שבוע את סיפורה של גערה, שהיתה
אז אלמונית לחלוטין, בשם סמדר (״מדי״)
יערון. פגשתי בה בביודקפה דיזגגופי, וכבר
אז היא צדה את עיני. הצעתי לה
להצטלם עבור העולם הזה, וכמו יפהפיות
רבות אחרות שיושבות היום בצמרת עולם
הדוגמנות, הבינה גם מדי שהדבר יוכל
לשמש לה קר-ש־קפיצה לצמרת המקצוע
שבו עבדה — דוגמגות־העירום.
ואכן, מאז פירסום הכתבה החלו ההצעות
לזרום. למרות שאז ביקשה ממני שלא לציין
את מיקצועה בפירוש, אלא ברמז
בלבד, הבין מי שיודע לקרוא בין השיטין.
שמדובר בדוגמגית־עירום שעתידה לפניה.
פירסומאים וצלמים המשתוקקים לגלות
פנים חדשות, עוקבים בקביעות אחר המדור,
ופונים גם באופן אישי. מדי היתה,
לגביהם, בדיוק הטיפוס שהם חיפשו.
למרות שר,יא מתנשאת לגובה של 1.60
מ׳ בלבד, היא מחוננת בגוף חטוב וב־מיקצועיות
מרתקת. בזמן קצר הצליחה להגיע
להישגים בקנה־מידה רציני בדוגמ־נות־עירום
לציירים ידועי־שם, ובצילומי־עירום
אמנותיים.
תמונתה״ של״מדי ם ורם מר״״׳לם גי׳זמן~לא
רב על שער מוסף הארץ, בליוויית כתבה
גדולה שגילתה אישיותה ודיעותיה הליברליות.
לפני שבוע פנה אליה צלמו של
ירחוך ד,גברים האמריקאי פלייבוי, והציע
לד, להצטלם לעיתונו תמורת סכום גבוה.
היום, כשהיא מוצפת בהצעות עבודה,
אין מדי מהססת לזקוף את הצלחתה לזכות
העולם הזה. ואילו אני אמשיך, מצידי,
במסורת של גילוי פנים חדשות בנוף ה ישראלי.

תאמינו
לי. לפני נשים כאלה צריך להוריד
את הכובע. הן פשוט לא מתייאשות
מחיפושיהן אחר המיליונר המייוחל, ובולעות
בצמא את כל האירועים החגיגיים המתרחשים
בעיר־החטאים שלנו, שמא שם
מצפה להן אהבתן הגדולה על הסוס הלבן.
כזוהי גם הדוגמנית־לשעבר ונערת־הזוהר
לשעבר רחל קרטה, שמוכנה להראות
את זיו פניה בשמחות בלבד, ובייחוד כש־

רחל קרטה
תיקוות גדולות

ב תינו ק
לאחרונה אנחנו מתבשרים על לידות
והריונות רבים עד־כדי־כך, שאגי יכולה
כבר פשוט להקצות במדור שלי פייה קבועה
ללידת השבוע ר/או להריון זכו׳.
הזוג האחרון ששמע ביקור החסידה הממשמש
ובא אל ביתם הגיע לאוזני, מורכב
מן המחזאי חגו ד לוין ואשתו הציירת
נאווה כורש, וזו בהחלט הפתעה נעימה.
אפשר היה לחשוב שחנוך יושב כל היום
בבית, מחבר מחזות וחושב על דיאלוגים,
ושגאווה רק יושבת ומציירת• אבל מי ש ראה
את תערוכת הציורים האירוטיים שלה,

נאווה והגיד לוין
ניסיון נוסף
שנערכה לפגי זמן לא רב, יכול היד, לראות
מייד שיש לה גם דברים אחרים בראש.
מכל מקום, מה שח-שוב זה -שנאווה מצפה
היום׳ בניסיון שני, ללידת צאצאה הראשון,
אחרי ד,מיקרה העצוב שקרה לד, בהריונה
הקודם.
אחרי העצב שהיה מנת־חלקה של נאווה
בעבר׳ מקווים כל ידידיהם •של השניים שהם
יצטרפו בקרוב למישפחת ההורים הצעירים
הגדלה והולכת. בקצב, בלי עין־
הרע.
היא צמודה לחתיך שאינו מבייש את הפירמה.
לפני
ארבע שנים פגשה בלובי של מלון
שרתו! (אז) את המיליונר ריימונד
אכרמסון, תע-שיין־פרוות אנגלי, אשר
התאהב ברוחל׳ה כמו שיודע רק מיליונר
בריטי אמיתי. הוא אפילו ערך לכבודה
מסיבה אקסקלוסיבית, וקנה לד, על חשבונו
כרטיס-טיסד, הלוך־ושוב לאנגליה וממנה.
מובן שרחל מיהרה לספר לכולם -שהיא
נוסעת להינ-שא. אלא שאז העירו לה חבריה
ובצדק, שהכרטיס הוא בעצם הלוך־חזור,
ולא בכיוון אחד בלבד. ומסתבר שהצדק
היה עימם. כעבור זמן קצר היא חזרה ארצה
עם מלאי בגדים אופנתיים, אבל לעומת
זד, עם אצבע עירומה.
טוב, מאז לא היו לד, רומנים משמעותיים,
אבל כעת מקווה רוחל׳ה שהרומן הנוכחי
שלה יהיה גם הסופי. כי באחת המסיבות
שנערכה השבוע, פגשתי אותה יושבת בחברת
חתיך חדש, שהציג עצמו בשם ג׳ו
לואיס והוא שחקן־קוליוע העושה בארץ
לרגל צילומי סרט חדש בירושלים.
דק •שלא תחשבו שנערת־זוהר ותיקה כמו
העלמה קרטה מתרגשת משחקגי־קולגוע.
כי הפרט המעניין אצל ג׳ו, הוא קירבתו ה״
מישפחתית לסר אייזיק וולפסון. ומי
שמכיר את רחל יודע, שהיא מריחה מעמד
וממון כמו סוס־מילחמד, ותיק.
ובעצם׳ מי מכן היתה מסרבת לקבל לבי תה,
פעמיים ביום, זרי־פרחים המגיעים
במונית מייוחדת מירושלים 1הפעם היא
מקווה שכבר לא תפספס, ותצליח לענוד את
כבלי־הנישואין המייוחלים.

-סהשער לע1לם הצלילים

ח €ז < /ח וח־ו ו

*וחח א ח
חח ס
את שעריי (ישל
^£10 זז3מ 1ח3וחז 3וז ופותח
עולם הצלילים הסטראיפוניים כפני אלה
המחפשים את האיכות הגבוהה.
ח€10ז3ז / 1ח8תדז 3וז עולה בביצועיו
ותכונותיו על מכשירים מתחרים שמחירם
גבוה בהרכה, והסיכה לכך ברורה.
בדיקות מעבדה וניסוי׳ האזנה מדוקדקים
הוכיחו שהצליל נשמע אמיתי יותר כאשר
התדרים מתחת ל 20-הרע ימעל ל־20.000
הרע נכללים בתחום ההשמעה. כמרבית
המגברים האחרים מוזנחים תדרים אלו
משום שלפי התאוריה אינם נשמעים
לאוזן האדם. עם חספוסו/ח 8חח 8ת
תשמע את הצלילים שמתחת ומעל
ל־גבולות• אלה.
ח)10ז 3ז / 1ח 3וחז 3ת 330 8ו־ 4>0כוללים
קדם־מגבד, מגבר ומקלט רדיו המשולבים
ביחידה אחת ומאפשרים קליטה מצוינת
בשידורי ז״זע/ז״ז^ ושידורי זאע סטריאו.
ל• חסנחסו/חסחזפוו רגישות וצליל
עשירים ביותר אינך רק שומע את
ההבדל אתה פשוט חש אותו.

חר־אביב: רח׳ קרריבך .27
׳רז שרים: רוז׳ שסא• . 9
חיפה: רח• ככר מאירהזף .5
קדיח אליעזר.
באר־ ש בע: רח• הדסהל.2

ע 1י 11ק

שון ת״ם 111113

!101
תל־אביב: אולטרה מערכות, אבן גבירול .61 אולטרה סטריאו, אבן גבירול .23 אמפוניק, אבן גגירול .139 אמקול, שלום עליכם .55
ליאת, אבן גבירול . 107 מוראל, ה׳ באייר. סאונד׳אלקטרוניקה, בוגרשוב .42 פוטו פספורט, בן־יהודה .8קולבוטרוניק, אלנבי .111
נווה, רות הכהן ,2נווה שאנן. סטראו שירי, הרצל .59 סטראו
רדיו אורית, אחד העם .19 חיפה: אהוד את יונס, הרצליה .5טל
הרצל . 25 ירושלים: א.מ. אלקטרוניקה, אבן ישראל .5חולון :
של שמחה, אחד העם .12 צלילי בביתך, המגינים .54 רדיו ריבר,
מ.מ. דימונה. בר שדה,
סהר, סוקולוב .47 באר־שבע: שרות אלקטרוני, העצמאות .49א.ב.ש ,.רחוב הדסה. דימונה :
בית שיא. רחובות: להט, בית הפועלים .6אלמור, הרצל .208 אילת: טל אדיב, אילות .1רמת״גן: בית הסטריאו, ארלוזורוב .2סטריאו חיט,
ביאליק .32 פתח״תקוה: הסלון בפ״ת, מוהליבר. מרכז מערכות סטראו, מוהליבר .17 צליל, רוטשילד .77 חדרה: פרידמן גביש, שד׳ פלטרון.
קרית מוצקין: פלדמן שווק, שד׳ השופטים .7תל״חנן: קולס. נחריה ׳1 .\ 7. :רון, ככר העיריה. עפולה: ברס אלקטרוניקה.

העולם הזה 2016

319

י ש תכנית חסכון חדשה בבנק לאומי ,!3 .יש בה כ ל ההטבות ש ל תכנית כח 10,000 אך
תקרת החסכון הועלתה ל 18,000ל״י ! 3 .גם עכ שיו ת מ שיך לקבל מענק ש ל 1096
ורבית ע ל הקרן והמענק 1009613 .הצמדהשל הקרן ו של המענק ,| 3 .פ טו ר ממ ס
ע ל המענק, הריבית והפר שי ההצ מדה ! 3 .תהנה מכל היתרונות הנ״ל אם תתמיד
כ ד אי ל ך(ולכל בני משפחתך 1וו 1ב = י ׳
ב חסכון למשך 6שנים.
להצטרף לתכני ת החסכון החדשהח״י כח .18,000
פרטים בכל סניפי בנק לאומי, בנק אגוד, בנק קופת־עם ובנק ע רבי־ישר אלי.

7ייעוד*ו7י ב עי מ
הבו ק הצועד ע ם הזמן

תוכל לחסוך עד 18,000ל״י בתוכנית חחדשח גם אם חסכת בתוכנית ״כח 10,000״.

העולם הזה 2016

סוף־סון*
ני שו אין
בסיפור הבא, אני מתחילה כבר להרגיש
כמו שושבינה. כי מאז כתבתי על החתן.
המייועד רוני שפירן, הוא התחיל ליי
הרגיש מה זאת אומרת להתחזר על־ידי
חתיכות ישראליות המשחתת לטבעת.
לפני חודשים אחדים כתבתי, כאן, על
זיליונר ישראלי צעיר השוהה בגרמניה,
ששמו רוני שפורן, אישר עשה חיל בעיסקי
המלונאות והגיע ארצה למטרה פשוטה ו מוגדרת:
למצוא כלה, ולהתחתן.
אם תצרפו למטרה הזאת את שם המלון
שבו התאכסן רוני ואת תיאורו, כפי ש הבאתי
אותם במדור, תוכלו לדמיין לעצמכם
איך הוא הוצף בטלפונים ובבחורות,
ששימעו הגיע לאוזניהן רק מקריאת העי תון.
בקיצור,
מאז נחת אצלנו החל רוני לבלות
בכל ממקומות הנכונים, כשחוא נראה
בכל פעם עם חתיכת אחרת, ומפגין בריש״
גלי מה פירוש סיגנון־חיים של חוג־הסילון
הלכה־למעשה.
ואני רק שואלת אתכם: אילו הייתם במקומו
והייתם נל-כך מצליחים ומחוזרים,
האם היה למישהו מכם ראש לחתונה ו
ברור־מאליו שלא. כך שאין מה לבוא אל
רוני בטענות.
הוא חזר לגרמניה, אבל כעבור שבוע
בלבד כבר היה שוב בישראל, עד שהחב־
הדוגמויח מתאוששת
הדוגמנית חחטובד, רותל׳דז נרמרג
עלתה לאחרונה לכותרות, כשהיתת חברתו
הצמודה של השחקן יחודה ברקן. אלא
מאז שנפרדו דרכיהם, היא נעלמה לנו מהאופק
וכמעט שלא ראינו אותה במקומות
הזוהרים, שתפורים עליה כאילו בחזמנה.
אבל אל חשיש. רוחלה מצאה לה בינתיים
אהבה חדשה, ומייד היא מיהרה להוכיח
לכל) הדאגנים המיקצועיים שהיא עדיין בכושר
טוב, וחתיכה כמו תמיד. הקבוע-
התורן שלה הוא סוכן־נסיעות צעיר בשם
משה גי ל כו ע, ולפי מה -שראו עיני אז
הולכת שם אהבה שלא היתה מביישת אף
אחד מן הרומנים המפורסמים הקודמים של
הדוגמנית הוותיקה.
השניים מפגינים חיבוקים ונישוקים, ומרקדים
כשעל פניהם חיוך כזה, שפוגשים
רק בדרג של אוהבים־סופר. אז הנה לכם.
ורק שלא תרננו שהבחורה נשברה מהנישואין
הטריים של ברקן והחליטה לפרוש
מפעילות.
עובדה. היא עוד לא אמרה את המילה
האחרונה.

רחל גלפרב
התפתחויות

רים הרבים ־שלו התחילו לחשוב שהוא בן־
ארם לא רציני, והפסיקו להכיר לו סתם
בחורות. כי אם הוא כבר מחפש רק כדי
לבלות, כמוהם, אז לשם מה להם להביא
את השמנת אל החתול?
מי שגילה דאגה נוכח המצב היה חברו,
יאנוש, אשר סיפק לרוני בחורות חדשות
לבקרים ולערבים, בתיקווה אמיתית
וכנה שאולי ייצא מזה איזה שידוך לעניין.
אבל הבחורה שבעצם היתה אצל יאגוש כל
הזמן ברא־ש בשביל רוני, פשוט לא היתה
אז בארץ. היא היתד, בניו־יורק, ושם הוד
גלגלה לידיה חוברת העולם הזה עם הסיפור
על רוני ויאנוש. היא לא לקחה את
העניין ברצינות, ופטרה אותו באמרה ל עצמה
שכמו •שהיא מכירה את הבחורות הישראליות,
אז היא בטח כבר איחרה את
הרכבת.
ותראו מד, זה צחוק הגורל.
בשבוע שעבר הגיע רוני ארצה, על־מנת
לבלות את החג בחיק מישפחתו. הוא נכנס
לפיאנו־בר של יאנוש והנה, את מי מכיר
לו יאנוש אם לא אותה בחורה שעליה הוא
חשב כל הזמן: צעירה מקסימה, ילידת
אוסטריה, בשם סילכי זולקכיץ בתו של
איש־עסקים אמיד ובת למישפחה מכובדת,
המהלקת את זמנה בין אוסטריה לישראל.
העובדה שסילבי הגיעה באותו ערב למועדון
בחברת ידיד שלה, לא הפריעה לה
ולרוני להתאהב זה בזה ממבט ראשון,
ועיני״שלי עדות לכך. מאותו ערב הם לא
נפרדו אפילו לרגע, וחייתם צריכים לראות
איזו פרידה מרגשת היתד, להם לפני שתני
טס בחזרה לגרמניה, לתקופה של שבועיים
בלבד.
הם הודיעו לכולם שהם חוגגים 270 שעות
לאהבתם, ועד שתני יחזור, חם ימשיכו
לצבור שעות־אהבד, בשיחות בינלאומיות
בטלפון. ואם זה יימשך ככה אז אתם יכולים
להיות בטוחים שבחודש אוגוסט הבא
עלינו לטובה נשמע את הפעמונים מצלצלים
לחם.
מוסר־השכל: או. אין מה למחר עם
הדבר הזה שנקרא חתונה. כי שמתאהבים
ומרגישים צורך לעשות את הדבר, זח בא
ממבט ראשון ואין מר, לעשות נגד• תנו
לזמן לעשות את שלו, כמו שעשו רוני ד
סילבי. אם אצלם זה עבד, למה שזה לא
יעבוד גם אצלכם י
אהבה בתוננית־היחיד
מה אומר ומה אדבר -בכל תוכנית״יחיד
של הזמרת אילנית, הלא היא חנה צח,
צומחת איזו אהבה חדשה. זה כבר חוק.
בתוכנית הראשונה התפתחה אהבה ארו־כר,
ויפה, בין מי שהיה אז מנחה התוכנית,
שדרן־הטלוויזיה דן כנר, לבין הזמרת
נאווה ברוכין, שהופיעה בחלקה הראשון
של התוכנית.
למרות שכולם ניבאו שהרומן הזה
יסתיים ברבנות, הפתיעו השניים את כל
המנחשים, וסיימו אותו בקול דממה דקה,
זמן רב אחרי שדממו סופית צליליה של
תוכגית־היחיד ההיא.
היום, בתוכנית־היחיד החדשה של אילנית,
אילנית־סולו, שוב פורחת אהבה. והפעם
היא מתנהלת בין מזכירתו של
שלמה צח, שרהל׳ח אדליד, לבין הפסנתרן
של התוכנית דנדי רופמן, ש הוא
עולה חדש מרומניה.
השניים התאהבו זה בזו כבר מאקורד
ראשון, ומאז שרהל׳ה לא נפרדת ממנו, ויוצאת
עם הסיבוב לכל רחבי הארץ. בבוקר
היא עובדת במישרד, ובערב יוצאת להופעות׳
מה שנקרא פול־טיים ג׳וב. כן, כן,
שרהל׳ה, הנראית לכולם קשוחה אבל
סימפטית, הוכיחה לכל שהיא יודעת גם
לאהוב• ותארו לעצמכם, היא לא נפרדה
מעל הפסנתרן שלה אפילו ב־ 48 השעות
הרצופות שארכה ההקלטה המאראתונית
של תקליט התוכנית.
ואיך הסתדר האמרגן שלד, בלי מזכירתו ז
הוא פשוט ויתר. ני מי נמו צח מבין ללב
אוהבים, מדדגם שמדובר בתובגיות־יחיד
של אילנית.

חדשות

ת דוטשילד

מי שבאמת מצליחים לשמור על מעטה-
סודיות סביב חייהם, וגם יכולים להרשות
זאת לעצמם, הם בני הזוג הצעיר לשושלת
האצולה — הבארונית הישראלית נילי
לבית לימון, ובעלה הברון האוריגינלי
נתנאל לבית רוטשילד.
מאז נישואי השניים, טורחים — בני
מישפחת הכלה במייוחד — לסנן ככל האפשר
את החומר המגיע לעיתונות, ולהשתדל
למנוע את פירסומו, במידת האפשר. אבל
אני לא אוותר בקלות שכזו על הידיעה המרעישה,
שהודלפה אלי ממקורות מישפח־תיים.
כאשר
פורסמו בארץ התמונות מנישואיהם
של השניים יכלו הכל לראות שנילי
גבוהה מנתנאל שלה בראש שלם, וחוץ מזה
הוא גם נושא עליו כמה קילוגרמים מייות־רים.
נו, לא היה חסר הרבה כדי שכולם
יגידו שנילי התחתנה איתו בגלל אתם־יוד־עים־מה.
ולא היה חסר הרבה שהשמועות
יגיעו גם אל המי־שפחה הדואגת, זו טרחה
והסבירה מייד שהשניים התאהבו לגמרי
במיקרה, מבלי שנילי ידעה אפילו שיש
לה עסק עם ברון ועוד רוטשילד.
מילא. מה שחשוב הוא שהשניים הגיעו
בשבוע שעבר ארצה, כמו ישראלים רבים
אחרים השוהים בחו״ל, על־מנת לחגוג את
ליל־הסדר בחוג המישפחה. ואז גילו כולם
לפתע שנתנאל עשה דיאטה חריפה, למען
רעייתו שתחיה, והוריד עשרה קילו טבין־
ותקילין.
יחד איתם הגיעה גם השמועה המשמחת
שנילי בהריון, אבל את הידיעה הזו מיהרו
המקורות המישפחתיים להכחיש מכל־וכל.
כשיהיה משהו בכיוון הזה, אמרו לי, תפור סם
הודעה רישמית מטעם הבית. מה שחשוב
להם עכשיו הוא שאני אכתוב יש־

נתנאל נראה אחרי הדיאטה חתיך ונחמד,
ומי אני שאסרב להם? יתירה מזאת, אני
אפילו מוכנה לכתוב את זה מבלי שראיתי
אותו אישית. רק שלא יגידו במישפחה
שהעיתונות לא בסדר.

ג? 3 6

כילי (לימון) ,רוטשילד
שינויים
יצא מהמחתרת
קשה להבין מדוע אנשים מסויימים דואגים
לנהל את אהבותיהם הפרטיות בסודי-
סודות, עד שאפשר לחשוב שהם עושים
איזה עוול למישהו, כמו שעשו למשל העיתונאי
כונה תירוש וחברתו החיילת
חטובת־הגו מגלי״צה״ל, דורית כראון.
כעבור שבועות אחדים של ניהול רומן
חשאי, מבלי לגלותו לאיש ומבלי להופיע
בפרהסיה, החליטו השניים כנראה לאוורר
את אהבתם, וכך שמחתי לראותם צמודים
ומנושקים בהקרנת־חבכורה של הסרט
ליידי בודמזל, עד שכל מי שישבו לידי
החליטו, פד,־אחד -שדורית היא בהחלט
ליידי בת-מזל.
את דרכה במחיצת המוזות היא החלד,
כעוזרת ליד חסופר־העיתונאי אורי מיליי
שטיין, בהוצאת סיפרו האחרון. בעזרתו
של זה היא מצאה את דרכה לתחנה הצבאית,
ושם מיהר הקריין כדי לוכנח הגרוש
להתנדב להכניס את העלמה הצעירה לעניינים.
עד מהרה התברר לשניים שיש
ביניהם קרוס לא־נורמאלי. וכך, אחרי שדורית
הוכנסה לעניינים במיסגרת העבו דה,
המשיך גדי להכניס אותה לענייני חיי•
החברה, גם אחרי שעות העבודה.
הרומן בין השניים נמשך למעלה משנה,
עד שליבנה נסע להולנד ופרש מן הקריינות.
באותה עת באו חייהם המשותפים
אל קיצם, ומאז לא היה לדורית אף חבר
רציני שראוי לציון מייוחד. וכך הסתובבה
לה כשנתיים תמימות, שהיו רצופות אומנם
אהבות קצרצרות, אך אף לא גבר אחד
הצליח למלא את החלל שהותיר אחריו הקריין
הפופולארי בליבה של החיילת.
עבודתה אחדשה בגלי־צה״ל, כעוזרת
!!ישית של המפיק איציק ג ן ־ גר, עזרה

אורחת נוספת שהגיעה לארעא דישראל
ביציאה הגדולה מאמריקה, בחג־החירות
העובר עלינו לטובה, היא הזמרת או חלה
הלוי, שבאה לחופשת־מולדת קצרצרה.
ואם אתם משתוקקים לדעת מה עובר עליה
בנכר, אז בבקשה.
אוהלה מקדישה חיום את עיקר זמנה ל טיפול
בחולי־נפש, בבית־החולים חר־סיני
1שגניז״יורק, ומתמחה בלימוד תראפיה
מוסיקלית, שטח חדש בתחום התראפייח,
)הזוכה היום בפופולאריות רבה בארח״ב.
בין תראפייה לבין טיפול בחולי־נפש,
1אוהלה אינה מזניחה גם את אהבתה הישנה,
ד,־שירה וחגיטארה. היא מופיעה במקומות
)רבים, ולפני זמן קצר הזדמן לה אפילו
להופיע בליוויית אמה, השחקנית הוותיקה
ן לאח דגנית, במופע מיוחד של שני דורות
בבידור, אשר זכה בביקורות אוהדות.
אחד הדברים הראשונים שעשתה אוהלה
בארץ, היה לבקר בהצגת־היחיד החדשה
של מי שחיה בעלה, שייקח אופיר,
ולהיפגש עם שני ילדיה: הבן עדי, שחזר
לא־מכבר משהייה ממושכת באמסטרדאם,
והבת הכישרונית ט לי, הלומדת מישחק
בבית־צבי שברמת־גן, ועליה נאמר ש י
התפוח לא נופל רחוק מן העץ.
אבל החשוב מכל הוא שאוהלה נראית
כיום מאושרת מתמיד, וכמו שאמרה לי
אחת מידידותיה :״כאשר אשה מצליחה,
טוב לה ויש לה מחזרים, אז היא קורנת.״
ואין הוכחה טובה מזו.
לה להישאר בתמונה. אבל היום מגיעה
סוף־סוף אל המנוחה והנחלה בביתו של
בונה בן ה־ ,34 אחד הרווקים הסימפטיים
בעיר. מכרי הזוג יודעים לספר שהיא מצ אה
אצלו מקום טוב באמצע׳ ואילו הוא
מצא בה •רק־אהבה חדש יסיסרו.

עשרת אדנים תושב ותא ד רה חש שו ס
בידי ה״ו ועשרים אלף ׳שואלים הפגינו.

מדי פעם הועלה צעיר על כיתפי חבריו
ופנה בקריאות בקול צרוד אל ההמון שמסביבו,
בקריאות שהיו נענות מייד במקהלה
של צעקות קצובות. היתד, זו חלוד
ייתם של חליל מחמוד עיסא בן ה־,45
ושל ג׳מיל עראפאת חמיס אל־ג׳ום בן ה־.6
זרי־ד,פרחים העגולים שנישאו גבוה מעל
לראשים, הכרזות, דיגלי פלסטין שהונפו
מדי-פעם אחרי שמניפיהם הסתירו את פרצופיהם
בכאפייה, ומראה עמוד־התליה, ש בקצהו
העליון חבל ועליו תלויה בובת
קוף, היוו תיפאורה הולמת לקריאות :
״פלסטין שלנו!״ ״אללה אכבר!״ ״כולנו
פידאין !״

ו1ל רגל אחת

מדדה אחד הצועדים בצעדת ההפגנה של גוש אמונים
מבית־אל ליריחו. מישפחות שלמות של חובשי כיפות-
סרוגות נטלו חלק בצעדה אשר לבשה אופי של פיקניק המוני. מרבית הצועדים
חיו בני־נוער מהתנועות הדתיות שצעדת ארץ־ישראל היתה להם בילוי לפסח.

ך* דרך מן המסגד הגדול של רמאללה
י 1אל בית־הקברות, הנמצא בפאתי העיר,
בוודאי אינה יכולה להיחשב כמסלול
של צעדה. הסימטה הצרה יוצאת מרחבת
המיסגד, חוצה את הכביש הראשי המחבר

את ירושלים עם שכם ונמשכת בדרך
מתרחבת יותר, עד למעלה בית-ד,קברות.
אל תוך סימטה זו נדחסו ביזם הראשון למעלה
מ־ 10,000 תושבים ערביים, מרמאללה,
אל־בירה והכפרים השכנים.

החברה

בני־נוער רבים השתתפו בפסטיבל הצועד שאירגן גוש־אמונים
לחג־הפסח. צעירי בני־עקיבא יחד עם רבנים עטורי זקן, סטודנטים
של בר־אילן, יחד עם בני ההתיישבות העובדת, חסידי ארץ־ישראל השלמה,
צעדו משך יומיים כשהם ממריצים עצמם בסיסמות, בקריאות ובשירת ״עם ישראל חי״.

ף• מרחק שד פחות מעשרה קילו*
מטרים משם, בוואדי צפית, ליד מיקומה
המשוער של בית־אל העתיקה, החלה
באותה שעה צעדה אחרת 20,000 .חברי
גוש-אמונים ואוהדיהם, התפרסו על־פני
הכביש המוביל מבית-אל עד לכוכב־השחר
שבמורדותיו המיזרחיים של השומרון. צעירים
חבושי כיפות סרוגות: צעירות לבושות
בשמלות עד מתחת לברך, כתפיים
מכוסות ומיטפחות־ראש לשערן: עולים
חדשים מברית־ד,מועצות שצעדו בגוש אחד,
נכה שדידה על קב ולידו צעיר מנגן
כאקורדיון, פסעו להם במזג־אוויר קריר
וצח, בנוף ההררי המקסים, בין כפר ערבי
אחד למישנהו. לעיתים היתד, צעירה מבקשת
טרמפ מאחת ממכוניות־ד,שירות שעברו
במסלול. בשולי הדרך אפשר היה
להבחין בקשישים שבין הצועדים, שהתיישבו
לנוח אחת לכמה מאות מטרים.
דיגלי הכחול־לבן, הכרזות שקראו לשלמות
הארץ, ושילטי־הבד שעליהם מפות
הארץ הכוללות את הגדה, היו תיפאורה
מתאימה לקריאות הקצובות, שהיו גם מנת
חלקה של צעדה זו :״השומרון כולו
שלנו!״ ״גוש, גוש-אמונים!״ ומעל לכל

השבאב

השיר, שהפך להימנון חסידי ארץ־ישראל
השלמה :״עם־ישראל חי.״
ואומנם, היה דימיון רב בין שתי ד,הם-
גנות־צעדות של אותו היום ואותה השעה,
בסמיכות האתרים. הלוויותיהם של חליל
מחמוד וג׳מיל עראפאת, עם כל הצער והכאב
של מישפחותיהם וידידיהם על מותם,
הפכו במהרה הפגנה פוליטית נגד ״מישטר־הכיבוש
של הישראלים.״ חליל מחמוד
המוסלמי נהרג על־ידי עסקן ידוע ברא-
מאללה, עבד אל־נור ג׳נחו הנוצרי. ג׳נחו,
מי שהיה מועמד בבחירות שנערכו בשבוע
שעבר לראשות עיריית רמאללה והובס, בא
בטענות אל חליל מחמוד על שלא בחר
בו. הטענות הפכו תיגרה, שבמהלכה שלף
ג׳נחו את אקדחו, פצע אדם והרג את חליל
מחמוד.
הירייה הציתה את חבית אבק-השריפח
שעליה ישבה העיר רמאללה מאז יום-
הבחירות. העסקן ג׳נחו ידוע בעיר כמשת-
פעולה עם המימשל. סוד גלוי הוא שג׳נחו
מקיים קשרים חברתיים הדוקים ביותר עם
קציני צר,״ל, קיבל לאחרונה הלוואה גדולה
מהמימשל, ואף נחשד בזמנו כמי שמכר
קרקעות ליהודים. הירייה שירה הספיקה,
כדי להצית את העיר כולה ולהביא לידי
הפגנות סוערות נגד ״שולחיו ומגיניו של
ג׳נחו — השילטונות הישראליים.״

ה חיילי ם
הצניעו עצמם
ך• אשר, בעיקשות מותו של ג׳מיל
* עראפאת בן ה־ ,6בהפגנות שנערכו
כנגד ג׳נחו והמימשל בשבת האחרונה, שוב
פירסם דובר־צה״ל את ההודעה — שהפכה
כבר כימעט־מסורתית אצלו בשבועות האחרונים
— בדבר פליטת כדור, הפכה
האש, שהציתה יריית אקדחו של ג׳נחו,
להבה גדולה. ג׳נחו, ריב המישפחות, העובדה
שד,הרוג היה מוסלמי בעוד היורה
נוצרי — כל אלה נשכחו, או שימשו
מיסגרת בלבד: ההפגנות היו נגד הכיבוש
הישראלי.
בניגוד לאירועי יום־האדמה, פעלו הפעם

הפגנות תושבי רמאללה, שאליהן הצטרפו תושבי אל־בירה והכפרים
הסמוכים, נערכו באותה שעה שבה נערך מיצעד גוש־אמוניס. צעירי
המפגינים הלהיבו עצמם בקריאות לאומניות, והפכו את ההפגנה על מותו של אחד
מתושבי העיר, שנהרג על־ידי עסקן ידוע ברמאללה, מחאה נגד הכיבוש הישראלי.

כחדוו״ת היוו שנורה
,למען א״י השלמה

כוחות-הביטחון בתבונה ובהתאפקות רבה.
כאשר החלה הפגנה מתארגנת ברחובה הראשי
׳של רמאללה, ושיריוניות מישמר-
הגבול זינקו לעבר המפגינים, מיהר רב־סרן
מורים, המושל-הצבאי של העיר, להורות
לשיריוניות לסגת. שוטרי מישמר־הגבול,
אנשי יחידת הצנחנים, המכונים על־ידי
התושבים המקומיים ״הכומתות האדומות״
וחיילי יחידה צבאית אחרת, שהיו מעורבים
במהומות שאירעו לפני שבועות אחדים בחברון,
נצטוו על-ידי מפקדיהם להצניע
עצמם, ולא לבלוט בשטח. נכבדי העיר,
ומנהיגיה הצעירים של רמאללה, גמלו להם
באותה מטבע. שרשרות־חיות של צעירים
מתונים שלובי־זרזע בלמו את נהר האדם
הגדול, שזרם לעבר הכיכר המרכזית. הם
ניסו, בהצלחה, להרגיע את השבאב הגועש
ולמנוע התנגשות עם החיילים.
כאשר, שעות ספורות אחר-כך ,׳נערכו
שתי ההלוויות, והקהל האדיר ״השחיר״ את
רחובות העיר, ניתנה הוראה לחיילים ל התרחק
לחלוטין ממסלול ההלווייה. רק

שומר 1הארון

משך ההלווייה, שבה השתתף קהל
בן 10,000 איש, הקפידו כוחות־הביטחון
להיעלם מן השטח, ואיפשרו לקהל הרב לזרום בשקט
מהמיסגד לבית־הקברות, כשהוא נושא את ארונות המתים בידיים,

בגובה רב. שעה אחרי ההלווייה החלה צועדת הפגנה גדולה לעבר
כיכר העיר, שיריוניות מישמר הגבול (בתמונה למטה) שעטו לעבר
המפגינים במהירות רבה, פיזרוה כשהם מפעילים סירנות ומפיצים
את קהל המפגינים לכל עבר. תוך שניות ספורות נעלמו המפגינים.
החילות ירה צרורות קלצ׳ניקיב באוויר.
תוך שניות ספורות נפוצו המפגינים לכל
רוח, וכאשר הבריז מורים על עוצר, מיהרו
המפגינים להסתגר בבתיהם. כעבור עשר
דקות הכריזו הרמקולים על ביטול העוצר.
מאות אלפי הלירות שהושקעו באירגון
צעדת גוש־אמונים לא הספיקו, כפי הנראה,
וגם לא כושר־האירגון שבו נתפרסמו מג-
היגי הגוש. הזרם האדיר של הצועדים, שנשפך
לחניון כוכב־השחר, שטף את המיתקנים
שהוכנו, רמס את דוכני־המכירה
והקיוסקים, סתם עורקי־תחבורה והפריע ל תוכנית
האמנותית שהוכנה בעמל רב.
רק בשעת לילה מאוחרת, כאשר הצועדים
היו כבר עייפים, הצליחו הרמקולים
הניידים של המארגנים לחלק להם הוראות
אחרונות, ולהנחותם לקראת יומה השני
והאחרון של הצעדה.

שוטרי־תנועה בודדים, מרביתם ערבים,
ניראו במיספר צמתי־סימטות, ואילו חכוח
כולו׳ התרחק אל מעבר לטווח־הראייה. ה־הלוויות
עברו בשקט רב ובסדר, מילבד
חקריאות שבחלקן חיו צורמניות והים־
טריות.

בעוד החיילים ברמאללה משתדלים להצניע
את נוכחותם, עשו אלה שלאורך
מסלול צעדת גוש־אמונים בל שביכולתם
על־מנת להבליט נוכחות. ג׳יפים, קומנדקרים
ומשאיות צבאיות פיטרלו ללא־הרף
לאורך המסלול, כאשר בבל פעם שנדמה
חיה לחיילים כי צועדת או צועד מתקשים
להמשיך, הם היו נעצרים לידו, משקים אותו
ממימייה ולעיתים א?ילו מסיעים אותו
כיברת-דרך ״בגניבה.״

ליד כל אחד מהכפרים שעל מסלול
הצעדה ניצבו חיילים חמושים, כאילו כדי
להגן על הצועדים מפני הכפריים. אך לא
היה צורך בכך. צעירי הכפרים הצטרפו

יוסי ינאי
לעיתים לצועדים, לאורך טיספר עשרות
מטרים, כבדרך לצון, ואילו הוריהם ניסו,
ופעמים הצליחו — למרות חג־הפסח —
למכור לצועדים משקה ומזון.
רבים מהצועדים נשאו על כתפיהם או

בחגורתם כלי-נשק, ואילו רבים מהחיילים
שהופקדו לאבטחתם הצמידו לדש־ביגדם
את סמל הצעדה, שמחירו היה שתי לירות
עם הנחה של חצי לירה לחיילים.
שעה אחרי שהתפזרו אחרוני המל ווים
בהלווייה הגדולה שהיתה ברמאללה,
כאשר רב־ם רן מורים, המכונה בפגי תושבי
רמאללה ״מייג׳ר מורים איירונהנד״ (יד־הברזל,
על מישקל איירונסייד) ,התכוון
כבר להורות על פינוי הכוחות המתוגברים
מהעיר, התארגנה והחלה צועדת לעבר הכיכר
המרכזית הפגנה גדולה. כ* 2000 צעי רים
נושאי כרזות התקדמו, בצעדים איטיים
ובקריאות קצובות, לעבר הכיכר.
שלוש שיריוניות של מישמר הגבול פרצו
במהירות עצומה לעבר גוש המפגינים,
כשהן מפעילות סירנות צורמות. סגן מאחד

פלסטין בלט נננזוד־התלייה, אשר לקצה 1
החבל המשתלשל ממנו נקשרה בובת קוף| .

— 1. 43

הלבשע מד מרמתי
(המשך מעמוד )7
בה פשוטה אחת: דדו חשש לחייה של גול דה.
״כשראיתי
אותה אחרי המילחמה ואחרי
דו״ח ועדת אגרנט,״ היתוודה פעם באוזני
ידידים׳ ״הייתי בטוח שהיא לא תאריך
ימים. חשבתי שהנה מתקרב הסוף שלה.
לא הייתי יכול לשאת על מצפוני משהו
שעלול היה להתפרש בזירוז הקץ שלה...״
מסתבר שדדו לא העריך את חוסנה הנפשי
והגופני של גולדה כראוי. באשר
דיבר באותם ימים על אפשרות שיגלה את
האמת שלו, בצורה של כתיבת־ספר, היה
מתלווה לכך תמיד המישפט שדחה אפשרות
זאת לאחרית הימים :״אחרי שגולדה כבר
לא תהיה...״
אלא שבחודשים האחרונים חל שינוי ב־הערכת־המצב
של דדו. הוא לא רצה להשלים
עם הג׳וב, המכובד והנוח לכש עצמו,
של יו״ר מועצת המנהלים של צי״ס.
האמביציות שלו היו בתחום הפוליטי .״אני
רוצה לחזור לשורת מקבלי ההחלטות במדינה,״
היה מתוודה. תפקיד השגריר ג־וושינגטון
שהוצע לו, נראה לו כקרש־קפי־צה
לחזרה אל הבמה הפוליטית. אבל הוא
העריך שלא ניתן להסכים לקבל את התפקיד
לפגי שיטוהר שמו.

השבוע משחרן י ליגה
לאומית וליגות א׳

מ*1׳ 1מ 0הנדס זוואשס

600.000י״

*•ניגש כלל הבוסים

1,250.000י״־

יום ח׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

ההיגזוריס בספורט

גלריה תוראל
רחוב ז׳בוטינסקי 3תל־אביב, מול מלון ״הילטוך
מציגה

תערוכת רישומי צבע של

עמ וס קינן
הרים תכלכלים באופק
התערוכה תינעל כ־26.4.76
שעות הביקור 18.00—21.00 ,11.00—13.00 :

עונת הטיולים
והחופשים הגיעה 1

רחוב סלטה ,80 ייי
מל 817811 .

מבחר גדול של מצלמות במחירים
עממיים.

הפלשים

את התיק מאחרי

הסילון, זע ני
לנו את המתנקשת
ך• בר זמן רב לא שררה שימהר. כה
״ ״ גדולה במטה מישטרת מחוז תל־אביב
בשרירות מוצקין בתל-אביב כמו ביום
השלישי בשבוע שעבר. הידיעה על לכידת
״יורה־הטוטו המטורף,״ השם שניתן ל חשודה
שרד. אלקונוביץ עוד לפני שידעו
החוקרים על קיומה, פשטה בכל מיסדרו־נות
המטה. רבים חיפשו את פקד יצחק
תליו, ראש צוות־החקירד. של הפרשה,
ואת מפקד המחוז, ניצב דויד עופר, כדי
לברכם וללחוץ את ידיהם.
למחרת היום מיהר עופר לכגס מסיבת-
עיתונאים בבניין המטה. בהציגו לפני ה-
עיתוונאים הסקרניים את אקדח־הטוטו ש־

הכרזת
מי לחמה

ו 1ע 1הלך נזנ ה ג ,7בו׳- 1
מלא טוטו רכל שבוע!

אוו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתוליגו חחמודים
אגודת בער בעלי חיים

נשואה סגר ׳עקוג,

פלשים מגדול יצרני
ביפו ״<?7\ 1־זי 501״.
מחשבי כיס 1׳ 8 £ 4 1 .״
לכל תפקיד!

צילומי זיהוי בן־רגע!

1 1 3ו - 1בדבר
חי פ ה, ר ח 1בהחלוקו 3

ף* צינה אחת, שחזרה על עצמה ב־
^ שנתיים האחרונות, פגעה בדדו יותר
מכל. הגבר הקשוח והחסון היתגלה בנקודה
זו רגיש עד לדמעות בבל אנושיותו. היו
אלה תגובותיהם הנזעמות של הורים שכולים
שהוטחו כלפיו בהזדמנויות שונות, ש הכאיבו
לו יותר מכל.
רק לפני שבועות מיססר, באזכרה ש נערכה
ביום השנה למותו של אלוף־מישנה
עוזי יאירי, הטיחו בו הורים שכולים דברים
חריפים וידידים מנעו מהם להתנפל עליו.
ימים אחדים אחר מכן, תקף אותו אב שכול
ברחוב, ליד כל־בו שלוס, בביטויים חריפים.
דדו חש שהוא חייב לספר את האמת לעם
ולוא רק כדי למנוע הישנות סצינות מעין
אלה.
ההזדמנות לכך נוצרה רק לאחרונה. איש
עסקים ספרדי — שהגיע לארץ ודדי אירח
אותו בתפקידו כיו״ר הדירקטוריון של
צ״יס — הציע לו הצעה שאי אפשר לסרב
לה: להיות המו״ל של ספרו בכל העולם,
להדפיסו בתריסר שפות. במקביל הציעו לו
עורכי מעריב לרכוש את הזכויות לפירסום
ספרו בארץ ולפרסמו בהמשכים בעיתונם.
ייתכן שעורכי מעריב, שהיה מתמיד
כלי הביטוי של משה דיין, נפגעו מכך ש משח
דיין מכר את זיכרונות המילחמה שלו
לעתון המיתחרה, ידיעות אחרונות. הם היו
מוכנים להמר על ספר אנטי־דייני קיצוני,
כתוב בידי דדו.
ההחלטה לכתוב את הספר גמלה בלב
דדו סופית, אחרי שכבר קודם לכן התכונן
לכך והקליט שעות רבות של סרטי-הקלטה
כדי שהדברים יישארו רעננים בזיכרונו.
הוא החליט לכתוב ספר ביוגרפי, בדומה
לספרו של עזר וייצמן, שיספר את סיפור
חייו ושפרקיו האחרונים יהיו מוקדשים
למה שקרה באמת במילחמת יום־הכיפורים.
סוכם שהוא יכתוב את הספר בשיתוף עם
הסופר חנוך ברטוב.
פירוש הדבר היד. הכרזת מילחמה גלויה
על משה דיין. וגם על גולדה מאיר. דדו
ידע זאת. היו לו לא מעט מאבקים פנימיים
עם עצמו. אבל הפור נפל. שעת ה־שי״ן
של יציאתו למערכה לטיהור שמו
נקבעה לאחד מחודשי הקיץ הקרוב.
מתוח לקראת המאבק הצפוי ניסה ד ת
לפרוק את המתח שהצטבר בו בפעילות
גופנית מוגזמת. רק לפני שבועיים, כששהה
באילת, יצא לשחיה ארוכה. הזהירו אותו
מפני כרישים אך הוא התרחק כשני קילומטר
מהחוף. כשחששו לחייו וסברו כי
טבע, הוא יצא מהים בשעת ערב מאוחרת
כשהוא קופא כמעט מקור.
בחג, אחרי כארבע שעות של מאמץ
גופני מתיש, במישחק טניס בשרב מעיק,
קפץ לשחיה ממושכת בבריכת מים צוננים.
גם ברזל מתכופף כשמלבנים אותו וטובלים
אותו במים. לב של אדם, אפילו הוא כמו
ברזל, אינו עשוי ברזל.
כך נשאר סיפורו של דדו בלתי מסופר.
ייתכן ויימצא עוד מי שיספר אותו באחד
הימים. כי סיפורו הוא סיפור האמת על
מילחמת יום־הכיפורים ועל אלה הנושאים
באחריות האמיתית למחדליה.

1 *113

פקד יצחק תליו, ראש

צוות החקירה בפרשת
יורה־הטוטו המטורף, אשר השקיע עבודה
מאומצת בטוויית הרשת סביב החשודה.

1ן| *1 |¥111 סמל־ראשון אברהם יעקובי
י י • #1ממישטרת חולון, אשר מיב־צע־הבלשות
הפרטי שלו, בו שיחק לו המזל,
זיכה אותו בתואר ״לוכד מתנקשת הטוטו.״
ממנו נורו היריות אשר פגעו בששת הקורבנות,
ואת תיק־היד ״המתוחכם והמשוכלל,״
שממנו ירתה בקורבנותיה, סיפר עופר
:״ביום השלישי בערב באו לבית הח שודה
בלשים וסמל ממישטרת חולון, ובידיהם
צווי מעצר וחיפוש.״ עופר הילל
את השוטרים שלו, שעשו ימים כלילות בחקירת
הפרשה עד שהגיעו לידי פיתרונה
המוצלח.
כאשר שמע ברדיו סמל-ראשון אברהם
(״שלומי״) יעקובי, איש מישטרת חולון,
את פירטי מסינת-העיתוונאים שערך עופר,
הוא מיהר אל מפקדו, מפקד מישטרת חולון
רב־פקד יהודה פרם, ומחה בפניו:

״הם בכלל לא הזכירו אותי, אבל אני זד.
שמצאתי את היורה1״ פרס, שלא רצה
להסתכסד עם ניצב עופר, הורה לו להבליג
ולעבור על עלבונו בשתיקה.
גם ראש הצוות החוקר, יצחק תליו,
ידע את האמת. אומנם, קצינים בכירים
ממנו הדליפו לעיתונים כאילו זוהתה שרה
אלקונוביץ יומיים קודם־לכן ומשך יומיים
אלה היתד במעקב, אולם תליו ידע כי
האמת פשוטה הרבה יותר.

ך* אותו יום השלישי בשבוע הת-
* קשר בטלפון יהושע כרמי, מנהל בית-
ספר תיכון בבת־ים, למישטרת חולון וביקש
לשוחח עם אחד החוקרים. השיחה,
לגמרי במיקרה, הועברה אל סמל-ראשון
יעקובי. כרמי, חבר הפועל חולון, הנוהג
להתאמן דרדקבע במיטווח קריית הספורט
בחולון, סיפר כי יחד עימו מתאמנת זר,
חודשים אשד, ממושקפת ,״המתנהגת בצו רה
חשודה.״
יעקובי קישר את התיאור לאחד התיאורים
הרבים האפשריים של יורה־הטוטו
המטורף שהופצו על-ידי המישטרה, וטיל-
פן אל תליו. תליו ביקש מיעקובי שיערוך
מיבצע־בלשות עצמאי משלו בעניין זה,
ולהודיע לו בדבר התוצאות. למרות שה־מישמרת
של יעקובי עמדה לסתיים כעבור
מחצית השעה, החליט כי ייתכן שדווקא
בטלפון זה טמונה ההזדמנות הגדולה שלה
מייחל כל שוטר :״לתפוס את הפושע.״
הוא ביקש מאחת השוטרות, אורלי

אשת יה טוטו: בקלסתון

99 טיומקין, שתצטרף אליו, והשניים יצאו
לקריית הספורט כדי לנבור בכרטיסייה
^ ולמצוא את כתובתה של החשודה של
* כרמי: אלקונוביץ, בלוק ,71 קרית־שרת.
על תיבות הדואר לא מצאו השניים את
השם שביקשו. אבל אחד הילדים המתגוררים
באותו בניין הכיר את שרה אלקו-
נוניץ .״קומה רביעית, דירה מיספר ,23״
אמר להם. בין הקומה הרביעית לשלישית
הם הבחינו באשה נמוכה ומלאת־גוף, לבושה
סווד אדום וחצאית כהה יורדת במדרגות.
יעקובי ביקש ממנה להזדהות והיא
נקבה בשמה: שרה אלקונוביץ. בנימוס
רב ובעדינות ערכה אורלי חיפוש שיטחי
על גופה של שרה, עוד בחדר־המדרגות,
כדי לברר אם היא נושאת עליה אקדח.
אחר־כך ביקש יעקובי משרה לחזור ל .דירתה.
היא סירבה :״אני ממהרת, אין
• לי זמן.״ אך יעקובי עמד על כך, והיא

התיק המחתות׳

נעתרה. בהיותם בתוך הדירה היא הושיטה
לו אקדח־טוטו טעון במחסנית כדורים, וכמות
עצומה של כדורי טוטו. מאחרי וילון
במיטבח גילה יעקובי תיק, ובתוכו מיתקן
דמוי מיתלד, פרימיטיבי ונקב, שהתאים
בקוטרו לנקב ירייה.
באותו רגע ידע יעקובי, כי תפס את
הדמות המבוקשת ביותר במדינה בשבועות
האחרונים .״אני עוצר אותך,״ אמר לה
בקול נרגש. אולם שרה היתד, הרבה פחות
נרגשת .״אתה חושב שאני האשד, היורה?
תצטרכו להוכיח את זד״״ השיבה לו.
אברהם יעקובי ואורלי טיומקין מיהרו
להביא את שרה אלקונוביץ לתחנת מישטרת
חולון. משם ניסה יעקובי להשיג בטלפון
את פקד יצחק תלי׳ו, או את אחד הקצינים
הבכירים במישטרת תל־אביב, כדי לבשר
להם את בשורתו הגדולה. קציני מחוז תל-
אביב היו עסוקים אותה שעה בהרמת כו
שממנו
ירתה כנראה שרה אלקונוביץ את הכדורים
שפגעו בשישה עוברי־אורח, הוצג על־ידי ניצב
דויד עופר כתיק מתוחכם ומשוכלל. רק אחר־כך התברר, כי התיק היה פרימיטיבי
ותפור בצורה גרועה, למרות ששרה עברה קורס תפירה בויצ״ו. בית־המישפס אסר
על פרסום תמונתה של שרה (למעלה) עד שיסתיימו מיסדרי־הזיהוי שנערכו לה.
מיסדרי הזיהוי הסתיימו ביום ראשון השבוע, והתמונה מתפרסמת בעמודים אלה לראשונה.

סית לרגל חג-הפסח, בבית השוטר ביד־אליהו.
כאשר הגיעה אליהם הידיעה, הם
מיהרו לחולון ולקחו את החשודה מן
התחנה.

* צחק תליו חוא אחד הקצינים הצעירים
והמבריקים של המישטרה. העבודה
שהשקיעו הוא ואנשי-ציוותו בניסיון
לפתור את תעלומת היורה המטורף,
זכתה בהערכה רבה מצד אנשי־מיקצוע.
על דעתו של הליו לעולם לא היה עולה
להצניע את חלקו הבולט של הסמל הראשון
ממישטרת חולון בתפיסתה של שרה
אלקונוביץ. אולם תליו קיבל הוראה מגבוה
שלא להזכיר כלל את חלקה של מיש־טרת
חולון, ואת חלקו של יעקובי בפרשה,
והוא מילא אחר ההוראה.
לצבר יליד חיפה בן ה־ ,37 חניך השומר
הצעיר, ממקימי קימץ ניר-עוז ומדריד-
נוער, אשר שלל הישגים מישטרתייס נרשם
כבר בתיקו האישי, היה ברור כי צריך
לתת קרדיט ליעקובי, למרות שליעקובי
שיחק המזל במיקרה זה. אולם מבט־האז-
הרה ששלח לעברו מפקדו, כמעט בכל פעם
שתליו כימעט נכשל בלשונו במסיבת-
העיתונאים, היה לו כצו. מילבד המאמץ
המייוחד והוכחת כישרונותיו בפרשת הטוטו,
ידע כבר תליו הצלחות רבות ב-
קאריירה המישטרתית המהירה שלו.
תליו גמר אומר בליבו לשכוח את פרשת
מסיבת־העיתונאים האומללה של מפקד
המחוז עופר, ולהתרכז בחקירתה של שרה
אלקונוביץ. אחרי שהצטברו אצלו פרטים
נוספים אודות החשודה, התברר לו כי
לפניו אשה חולת־נפש, דמות טראגית,
אשר סבלה רבות בארץ־מוצאה ברית-
המועצות, וייחלה לרגע שבו תעלה ליש ראל.
אולם כעבור שנים אחדות בארץ,
התברר לשרה עצמה, ולבני-מישפחתה, כי
העלייה לישראל לא היוותה פיתרון לבעיותיה
האישיות.
כאשר היתד. שרה, שהיא כיום בת 38
— צעירה בת ,26 היא ניהלה דומן סוער
עם צעיר יהודי בעיר-מולדתה קישינב.
אחרי שניתק הצעיר אה הקשר עימה
היתד. זו מהלומה קשה עבורה, והיא ניסתה
לאבד את עצמה לדעת. ברגע האחרון
הצילו את חייה, והיא אושפזה בבית חולים
לחולי־גפש. למרות ששוחררה מבית-החו-
לים כעבור חציישנה, היא המשיכה לגלות
מוזרויות, בעיקר כאשר היתה מתייצבת
לעבודתה, כאחות בכירה באחד מבתי-החו-
לים הגדולים בקישינב, ולפני כארבע שנים
אושפזה בשנית.

לפני שלוש שנים עלתה לישראל. לאחר
ששהתה באולפן בקיבוץ חולדה והתגוררה
תקופודמה בקריית־טיבעון, עברה
שרה להתגורר בחולון והצליחה, למרות
שכימעט לא ידעה עיברית, להתקבל לעבודה
במירפאת קופת־חולים בתל-אביב,
כאחות-זוטרה. אלד. שעבדו עימה בקופת־חולים
יודעים היום לספר כי ״היא היתד.
אשד. מוזרה.״
אך היא פוטרה מעבודתה רק לאחר
שכמה פעמים סירבה לטפל בחולים שניר-
או לה לא-יהודיים :״אני לא אטפל בגויים,״
חזרה ואמרה — את המישפט ׳ש התגלה
כציר מרכזי בתופעות-ההתנהגות
המופרעת שלה. לאחר מיספר חודשי־בטלה,
שבמהלכם השתדלה לשפר את העיברית
הדלה שבפיה, התקבלה שוב לעבודה ב-
קופת־חולים, הפעם במירפאה אחרת, שבה
לא הכירו אותה. לפני שבועות אחדים פוט רה
גם משם, וגם הפעם משום שלא רצתה
לטפל בחולים שלא ניראו לה יהודיים
דיים.
י 1 1
ן * אחכההנכזבתשלה, מלפני 12
1 1שנים, גרמה לשרה לשנוא גברים ומנעה
ממנה ליצור קשר, אפילו שיטחי
ביותר, עם בני המין השני. לעומת זאת
יש לה, כפי הנראה, יחס מייוחד לנשים.
חיה הנה, שנפצעה באוטובוס בקו מיספר
,17 סיפרה למישטרד. כי שרה התחככה בה
באופן מוזר בעת הנסיעה באוטובוס. ואילו
נוסעת אחרת, בקו 93 בנסיעה שבה נפצעה
קשה הגננת מדלן הבדלה מיפו, סיפרה כי
שרה התחככה בה ״כמו גבר,״ ורק אחרי
שצעקה עליה ״אולי תרדי ממני כבר?״
התרחקה שרה מעליה. אולי משום כד בח רה
לירות בגברים בילבד. חנה הנה,
שנפצעה אף היא, נפגעה מאותו כדור
שנורה אל הגבר שנפצע באותה נסיעה.
בינתיים מכחישה שרה מכל-וכל את ה האשמות
המועלות כלפיה. אולם נראה כי
תליו ואנשיו לא יתקשו בהוכחת אשמתה.
חלק מ־ 50 העדים שהוזמנו למיסדרי-הזי-
הוי כבר זיהה אותה למעלה מכל ספק,
כאשד. שנכחה במקום הירי. בדיקה בא-
ליסטית של הקליעים הוכיחה, כי הכדו רים
שפגעו בשישה הקורבנות של רוצ׳ח־הטוטו
המטורף נורו מאקדחה של שרה,
ותיק-היד שאותו תפרה במו-ידיה, רק מסביר
את השיטר. שבאמצעותה הצליחה לה עמיד
את כל המדינה על רגליה בשבו עות
האחרונים, ולפצוע שישה אנשים לפ ני
שאיש יעלה בדעתו כי היא האחראית
לכד.

החיתים. הפריזים

האם חננך ברטוב הנא ס 1פ ר אנטישמי?

והגירגשים של חברון רודפים את המשורר אב 1ר טריי נין ־^ו חתולי
הגלות של אבא קו בור

חמץ על שולחנן ש ל חיינרנחמן ביאליק

!<613

ןיץ §1

ן יי

חנוך ברטוב

חיים־נחמן ביאל־ק

אבאקובנר

ארץ כואבת

מוסף הסיפרות של
רח׳ נאלווקי, וארשה
מוספי הסיפרות של ערב חג־חפסח לא העשירו את תרבותנו. מוסף שתגדיל לעשות
היה מוסף הסיפרות של מעריב שהזכיר בתוכנו, במגמתו ובסיגנונו את ההיינט, ביטאונם
של יהודי וארשה ופולין, ערב מילחמת־העולם השניה. הרוח ששררה במוסף סיפרות
זה התאימה לתושביו של רחוב נאלווקי, מרכזם של יהודי וארשה בימים ההם.
אח מוסף מעריב פותח סיפור מאת משה שמיר ,״השתוממות בחוץ״(מתוך הטרילוגיה
״רחוק מפנינים״) ,סיפור הממחיש את הרעיון המסתתר אחר פעלו הסיפמתי של משה
שמיר בשנים האחרונות. רעיונו הסיפרותי של שמיר מגולם בדברים שכתב עמום קינן
בסיפרו ״שואה 2״ :״ברנשטיין חלם על כתיבת רומן גדול בצורת טרילוגיה, שתתחיל
בסבא המחפש את דרכו בשלהי המאה הי״ט באוקראינה, ותסתיים בנכד המחפש את דרכו
במחצית המאה העשרים בתל־אביב
אד בנוסף לכד ממחיש סיפורו של שמיר את הנטייה הקיימת בשנים האחרונות
ביצירות סופרי דור הפלמ״ה, מגמה של השתלת מקורות ריקעיים ומסורת מזוייפת.
בדדורו של משד. שמיר, חנוד ברטוב, תרם למוסף זה סיפור בשם ״יהלומים״ ,המתאר
בלשון סיפרותית בעלת אילוצים סלנגיים כצוו האופנה, אנטישמיות של ילידי־הארץ :
״מאותו יום נהפך ירוחם, בעינינו, הוא ואביו המגובנן ואימו הקטנה, לתמצית הגלות —
כאילו ישר מתוך הסיפורים על יוסילי והירשלי וולוולי, סיפורי קבציאל וכיסלון, כת־ריאלבקד.
ויהופיץ יצאו והתיישבו במושבה. את כל הנרדפים, העלובים, המפוחדים
וד,מבוזים ראינו ביר׳וחם סגל השתקן, הנוגה, שחרף הדלקת המתמדת בעיניו דומה
שמיותר להתייחם למגמה זו של גיזעגות מבזה בסיפרות העיברית, ובשורות ספורות
אלה אומר ברטוב על עצמו את כל שניתן להיאמר.
את גולת־הכותרת במוסף סיפרותי זד מהווה מחרוזת שירים השזורה בין סימני־הדפום
שלו. מצוייר, במחרוזת זו נימה גיזענית, שהשירה העיברית לא ראתה כמותה
שנים רבות. אם בשיריו של שלמה טנאי, שהביא שורות כמו :״אתם הדרכים

אותנו — /ואז אנו הורכים אתכם / .וליד הקכרים — /אתם — חושבים
עלינו /זועקים זעקות־נקם כלפינו /מקוננים ביללות — והדם נגדנו...״
אבנר״״טריינין הוא משורר נוסף המקדיש שירים לקונפליקט, והוא כותב :״הרכה
אותות והמופתים אל הג׳יהד /ועליהום על הכופרים שמתפשטים /
תאים אל הריקמה אל אוהלים קידר /אל אכניו קדר מן אד־חליל
(הלא היא חברון) /הוא אברהם הוא איכרהים /הוא האהוב הוא המנהיג,
קרב /הנה קרב, ירום ישגב הדם ...מי זה בא מחברון. חיווים פריזים
וגירגשים שרדו פליטה /מיד אבי הנה הם מיתקרבים...״

מחרוזת שירה צמאדדדמים זאת ננעלת ב־שירים של אבא קובנר, אשר חולם בשיריו
על סוסו השדוד ביערות פולין, ועל חתולים המשתרעים אל מול האח. שירו של קובנר
הוא בעל יומרות של שירה־מודרנית, ואין בינו לבינה מאומה, למרות שבבתי היהודים
ברחוב נאלווקי היו החתולים. משתרעים אל מול האח.
אפוקליפטי יותר הוא חיים גורי, המצוי מן הסתם במירדף נואש אחר אלוהי
היהודים, במידה לא פחותה מהנשיא אפריים קציר, המאולץ לבקר בבתי־כנסת ולחבוש
כובע. גורי כותב בשירו ״חוף יונה הנביא״ את מיכלול כמיהותיו ל״עזרת. השם״...
או שמתלונן על ש״עדיין אין השם לימיני כאשר פיסוקים שיריים אלה עמוסים
נוסטלגיה לחוף תל־אביב הישן.
משורר נוסף, שנחלץ לעזרת אלוהי ישראל, הוא יעקוב אורלנד, הכותב :״באולם

ההמתנה הגדול מתנהל ויכוח על מיהות האלוהים /ויהדות ישראל

משוררים אלד, מספחים לעצמם את ראובן בר־יוסף, שהינו תופעה מיוחדת בשירתנו
הצעירה ולא שירית, שזכה לעלות אלינו מארצות־הברית, ולתרגם את לשונו הלא־סיפרותית
של ״סיפור אהבה״ לאריך סיגל לשפה כימעט־תנ״כית. בגיליון־סיפרות זה
מבסם בר־יוסף את קוראי מעריב ב״שישה שירי מעשה״ ,שהינם בבחינת כימעט־פלאגיאטים־מילוליים
לשירי־האהבה של יהודה עמיחי, אלא ששירי־האהבה של בר־יוסף
חסרים, משום מה, את כישרונו של עמיחי.
אחטא לאמת אם לא אציין שמצויים בגיליון זה גם סיפור של אהרון אפלפלד, ושירים
של אריח זקם, שהינם בבחינת נזם זהב באף חזיר.

46 - 1

מעוד. דיין

עוע״הולייבוביץ

שקיעהכפרית מאת: יצחק בן־ נר
הוצאת עם עובד וקרן תל אביב לסיפרות ולאמנות
191 עמודים
בשנים האחרונות נפלה הפרוזה העיברית בין מתיקות סכרינית לבין סיפרות בלשית
משוללת כל ערך, לכן מן הראוי לד, לחגוג את הופעת סיפרו השני של יצחק בן־נר
(סיפרו הראשון, האיש משם, לא זכה למידת הביקורת,וההערכה הראויים לו) ,אשר בו
מתמזגים כל הסימנים המורים על ג׳אנר חדש, משמעותי ומשוחרר.
שקיעה כפרית הוא קובץ של סיפורים, הנרקמים אחד בתוך מישנהו למארג של
פרוזה, אשר מתאר, מטהר ומחייה את החודר, הישראלית למימדים של סיפרות ישירה,
שאינה נושאת על גבה גיבנת מזוייפת. מרבית סיפורי יצחק בן־נר מביאים בלא שום
פעלולים את תחושת הקלאוסטרופוביה של החברה הישראלית, עד שלרגעים דומה כי
מדינת־ישראל כולד, היא כפר בעמק־יזרעאל, וגלריית הדמויות המופיעה בשקיעה כפרית
מורכבת מבני אותו הכפר.
החל בסיפור הראשון שבקובץ ,״מישחקים בחורף״ ,מתגבש האב־טיפוס של סיפורי
בן־נר, האינדיווידואל הארצישראלי לעומת הקולקטיב, ומועקת ההתרחשויות ההיסטוריות.
זה סיפורו של נער במושב בעמק, הנוטל תחת חסותו איש לח״י פצוע מפיצוץ בתי־הזיקוק.
האווירה היא פסטורלית, ללא פוזות לאומיות. אל אותו נער מצטרפת נערה,
במאמץ להחיות את איש־ד,מחתרת, ודומה שתקופת סוף המנדט הבריטי מוארת באור
שונה מד,מקי הפאתוס בהם תוארה תקופה זו עד כה בסיפרות.
בסיפור ״רומן זעיר״ קיימת הצלפה גלוייד, בערכיו של הדור אשר מנהיג כיום את
המדינה, בגי החמישים ומעלה. הגיבור נטש את אשת נעוריו למען צעירה ממנה, והוא
משחק את אב־הטיפוס של הליברל הישראלי, ואומר ברגע של גילוי־לב :״שם יצא לי
של ליברל, מיוצאי־הדופן ומבעלי־ההשראה, שליד השילטון. העיתונים מחזרים אחרי
מאמרי בענייני חברה ומדינה ומישפט, יותר משמסוגל עטי להעלות. הזמנות, שאיני
נעתר להן כימעט (מחמת עיסוקי ומאימת ציבור זר) מציפות אותי כל הזמן: ראיונות
ברדיו, ויכוחים באוניברסטות, בתי־מישפט רעיוניים וכיוצא באלה. אני מניח כי מישפטם
של עורכי ההפגנה מול בית דאש־ד,ממשלה ופרשת אדמות דד,רן ועניין חברי התא
השמאלני שבאוניברסיטת חיפה, שבכולם עסקתי כמישפטן, בצד ההגנה או כתובע־לצדק,
עם דיעותי שאינן בהירות תמיד דומה שבסיפור זה יוצר בן־נר אב־טיפום לאומי
שבשלב מסויים יקים גם תנועת־מחאד, פרטית להציל את המדינה, שעד, שאינו מסוגל
להושיע את עצמו.
מסיפור לסיפור קיימת התרחשות שהיא היאות של דור כנוע לחיים. הסיפור ״שמונה־עשר
חודשים״ הוא סיפור הידרדרותו של אב לתאומים, שאחד מהם נעדר במילחמה. תוך
פירוט תהליך ההידרדרות קיים עיסוק כימעט־סוציולוגי של התפוררות מיסגרת ערכי־המישפחה
של דור המדינה :״בן ארבעים ושתים ועודי צעיר: אב לשני בנים, החי
והאובד! אישה דועכת! אהובה שאינה אוהבת! ארץ כואבת. נעדרת נחת ושלווה,
רותחת — ופחד מנקב שאינו מניח.״ בטרם המילחמה, שני הבנים שונים. אחד מצפניסט
והאחר מאמין בארץ ישראל השלמה. האב פולט הגדרות־מצב! כמו :״אין ארץ זו
מניחה לילדים להיות ילדים.״
בניגוד לסופרים אחתם הבורחים לתקופות אחרות, הזמנים זז־,מקומות של סיפורי בן־
נר אינם בדויים. אם התאומים נכנסת למיטתה וקוראת את הספר המחדל, והאב שואל :
״,איו הספר?׳ אני שואל, ,בסדר, היא משיבה. היא שוהה. אני נכנס למיטה בגרון
ניצבט, במוח מעומעם, בלב המכה במקום אחר, חרד, .זה מזעזע לדעת שכך זה התחיל.
שכך אבד עידו. בגלל היא אומרת בקול דק, מרחף. אני קוטע את דבריה , :עידו לא
אבד,׳ אני אומר ביובש
זאת החוויה הישראלית, ובן־נר אינו מרכך אותה, וגם לא מנפח אותה. האב השכול
מתפורר יותר ויותר, הוא מחזר בהתמדה אחר נערות צעירות, עד שלבסוף תופסו בנו חחי
עם אחת מהן, מביישו ומעליבו, ומביאו עד לדמעות, ומועטים הגברים הבוכים בסיפרות
העיברית החדשה, הם הרי כל־כך חזקים וכל־כך מושלמים.
ב״ניקול״ מציב בן־גר שעיר־לעזאזל. קצין־בכיר, שלמצחו הודבק אות־קין של
המחדל. דמות היורדת בין־לילד, מגבהי התהילד,־הצבאית לקורבן של אפסים ניקלים:
״כשהתחילה השמועה מתגנבת ובאה, היה קשה יותר. היו, כך נידמה, מבטים כזאבים,
מאשימים, הפניות עורף, לחישות בוטות.״ ברקו, אותו קצין־בכיר שכולם העריצו בימי

״כמעט דד א הנד עפעף...״
א. הגיגים פרובינציאליים
לפני כמה שנים ראה אור בתל־אביג כתב-עת קטן
לשירה בשם ״גליונות־שירה״ .במאמר המערכת שלו,
שנכתב על־ידי מ.ו( .מאיר ויזלטיר) ,נאמר בין השאר:
״.״כל האמור לעיל, לא היה כה מרגיז, אלמלא התחולל
בעידן של שיגשוג אמיתי לשירה העיברית. כי שירה
מרתקת נכתבת היום בתל״אביב ובירושלים, וכחצי ה תריסר
משוררים (שלא כולו מייוצג בחוברת זו) מפיק
טכסטים מן הטובים ביותר שידעה השירה העיברית
מעודה, ועוד כמיספר הזה משוררים הינט, במיטבם,
יוצרים ששום סיפרות לא היתה מעזה להקל בחם
ראש.
״בניגוד לנעשה עתה באירופה ובאמריקה (ובדומה
לנעשה בברית״המועצות) מקדימה השירה העיברית של
היום, בהרבה, כל תחום אחר בסיפרות המתהווה. ניתן
לומר, כימעט ללא הנד עפעף, שהשירה העיברית של
היום היא הסיפרות העיברית של היום...״
אם לנסות ולפענח קטע מניפסטי זה, הרי שניתן
להבין מתוכו, שברחובות תל־אביב וירושלים מסתובבים
בימים אלה חצי תריסר משוררים, המפיקים שירים
טובים כיהודה חלוי, אבן״גבירול, ביאליק, טשרניחובסקי
ואברהם בן־יצחק. ובנוסף לאותם משוררים ״המפיקים
טכסטים מן הטובים ביותר שידעה השירה העיברית
מעודה״ חיים בקירבנו עוד כמיספר הזה של משוררים
״ששום סיפרות לא היתה מעזה להקל בהם ראש.״
ובאותן מילים פוסקות ונחושות״החלטה קובע מחבר
המאמר, מאיר ויזלטיר, ש״ניתן לומר, כימעט ללא
הנד עפעף, שהשירה העיברית של היום היא הסיפרות
העיברית של היום.״
למרות שאני מכבד את שירתו של מאיר ויזלטיר,
דומה שהצהרה זו אודות תריסר המשוררים היא כיתתית,
יומרנית ואינה במקומה. אומנם מצויים בארץ
כמה משוררים מעולים כאורי צבי גרינברג, יונתן רטוש,
יהודה עמיחי, נתן זן, דויד אבידן, דליה רביקוביץ
ואחרים, שיתכן וההיסטוריה תאיר להם פנים, ותקבע
בבוא היום שהם ״מפיקים טכסטים מן הטובים ביותר
שידעה השירה העיברית מעודה,״ אלא שלגבי חלקם
של משוררים אלת, אני מטיל ספק רב ביכולת העמידה
של שירתם לעומת השירה, אותה מחברים כיום בעולם.
באשר לקביעה האחרת ש״השירה העיברית של
היום היא הסיפרות העיברית של היום,״ חוששני שזאת
משאת-לב ולא אמת. מצוי ביום בארץ מיספר זעום של
כותבי פרוזה, שבוודאי אינו נופל, באיכות כתיבתו,
מאיכותה של השירה הנכתבת, כך שקביעה זו היא
שרירותית למדי, ובלתי-מציאותית.

ב. עולם קטן שירה טובה
כל אוניברסיטה אמריקאית, בסדר גודל בינוני, מח זיקה
כיום לפחות שני משוררי־חצר, שהיו מסוגלים
באיכות שירתם לפרנס בתל־אביב חצר מלאה בחסידים
שוטים, ולמלא בתפוקתם השירית לפחות שני כתביעת
בפורמאט גדול, ולגרוף את מכסימום המענקים
האפשריים שהמועצה לתרבות ולאמנות, וקרנות אחרות,
מזינות בהם משוררים וסופרים.
גם במדינות־ערב מתגוררים למעלה מחצי־תריסר
משוררים ש״שום סיפרות לא חיתה מעזה להקל בהם
ראש ״.בכלל, הדימוי הזה של סיפרות ״המעזה להקל
ראש״ לא ניראית, והוא נטול־משמעות.
מאחר ובלתי-ניתן למצות את הנעשה בשירה העולמית,
או בסיפרויות מעצמתיות כגושים איכותיים, אביא
כמה דוגמות שיריות של משוררים טרכז־אירופיים, כדי
לסבר את עין הקורא, בהמחשות של שירה עכשווית,
כפי שהיא נוצרת כיום בגרמניה :

גינטר גראם /הקרב הימי

נושאת־מטוסים אמריקאית
וקתדרלה גותית
הטביעו בעת ובעונה אחת את רעותה
בלב האוקיאנוס.
עד הקץ
קרא תרגם
לכל דממה ושפה. כתוב היכן, אתה, אתם
קבורים.

ג. חילוף מי שמתת

מאיר ויזלטיר
פרח הכמורה ניגן על העוגב— .
עכשיו אווירונים ומלאכים תלויים באוויר
באין מקום לנחות.

קריפטון! מקאל /הטווס (קטע)

ראיתי שום עוף־חול מתרומם מאפר גרמניה :
גם ראיתי טווס שעה שמניפת זנבו בהקה,
ראיתיו פורש זנב בתהילה זורחת
באור,נגדי של שמים אפורים קופאים ובוהקים
ושמעתי את תרועת העורבים וציפורי־הדרור וראיתי
להקות עקעקים טובלות בלהבתו הזהובה,
כינים מטפסות בכהות מתיד להבתו,
ונמלים מפוטמות הניזונות על עיניו.
גם בארץ קטנה כצ׳כוסלובקיה נוצרת שירה שאין
להקל בה ראש, כמו שירו של מירוסלב הולוב ״ספר־לימוד
לשפה מתה״ :
זה נער.
זו נערה.
לנער יש כלב
לנערה חתול.
מה צבע הכלב ז
צבע החתול ז
הנערה והנער
משחקים בכדור.
לאן הכדור מתגלגל ו
היכן קבור הנער 1

התיפארת שבהם השתתף בכל פעולות־התגמול, הופך ׳לאבק־אדם. הוא מתגורר עם ניקול,
פיקודה שלו לשעבר, אשר מתעללת בחולשותיו האנושיות. בסיפור זה הופך הסופרמן־
הצבאי לפרט בעל מנגנון נפשי מורכב ככל האדם, והלוחם לטיהור שמו, וטוען :״הדביקו
לי צרעת על הגב. אני צריך להסיר אותה.״

היכן קבורה הנערה ז

הסופד שרצה לירוק בעצמו
משה דיין
במיבחר מסות שחיבר הביבליוגרף משה אונגרפלד, מנהל בית־ביאליק, הוא מצטט
את דברי חיים נחמן כיאליק על הדיבוק, מחזהו של ש. אנסקי, אותו תירגם
ביאליק לעיברית :״חיזרת על כל האשפתות, ליקטת משם שיברי־פולקלור, ועשית מעשה
חייט שמצרף, יתור׳ של כל מיני בגדים, כל מיני מטליות, תופר אותן ועושח שמיכת
ציבעונין״ • מאמר אותו פירסם רוכרט וולטש בהארץ 26.3אודות הידידות שבין
ההוגה היחודי־גרמני ולטר כנג׳מין לבין הקבליסט גרשום שלום, עורר מחדש
מתרדמתו את הוויכוח הציבורי על כוונת שירו של ביאליק ״ראיתיכם שוב בקוצר
ידכם״ .לטענת וולטש נכתב השיר נגד החסתד, אשר הושמעה בקונגרס הציוני בשנת
1931 כלפי י.ל. מאגנס וחבריו מברית־שלוס. טענה אחרת בוויכוח זה מתבססת על

בבריכות העיניים טובעים סופית
רעמי התופים השוטים,
ובדרך —
מאבני האספלט התמהות נישטפים
מיצעדי־חרוזים חצופים ויפים,
כמו נוסחה מתמטית בלתי־ניפתרת.
שתיקתו היפה מחליקה לפנים.
הוא כבר פה. רק אני אחריו מגשש עוד.
הוא רומס גיליונות־צואה אלמונים,
כרמוס את ריצפת־הגשר...
ומאז אותה רמיסת הגשר, בראשית שנות החמישים,
דומה שמיצעד המשוררים דורך במקום. ואם לעשות
פאראפרזה משורות של נתן זך, הרי שניתן לומר כי
משנה לשנה נעשית השירה יותר ריקנית, והיא תחיה
כל־כך ריקנית בסוף.
בינתיים נותרה תיקווה, שיתכן ובבית״ספר תיכון
כלשהו, או במאהל צבאי, זוממים כמה משוררים צעי רים
את חילוף־המישמרות שיגאל את השירה־הישראלית
מדלותה הנוכחית.

הדיעה שביאליק חיבר את שידו זה נגד אכרהם שלונפקי ובני חבורתו !• ידידיו
הישראליים ממוצא מרכז־אירופאי של הסופר ארונור קפטלר קיבלו לאחרונה מכתבים
מטעם ביודד־,הוצאה הבריטי האצ׳יסון ובהם נתבקשו לכתוב את תמצית זיבדונותיהם
מארתור קסטלר, ובעיקר מתקופות שהותו בארץ. בית־ההוצאד, הטיל על סופר בריטי
צעיר, ששמו טרם נמסר לפירסום, את כתיבת הביוגרפיה השלמה על קסטלר. אגב,
קסטלר, אשר שהה בארץ ביום הכרזת־המדינה, נושא את הדרכון הראשון שהוצא
במדינת־ישראל (תעודת־מסע במשך שבועיים ראדאור שני ספרים של דליה
רכיקוכיץ. הראשון, תהום קורא, ובו שירים חדשים מאת המשוררת, ותרגומים משירי
ט.ס. אליוט, וו.כ. יימס, א.א. פו ואחרים. סיפרה השני הוא בפרוזה, ובו לקט
סיפורים שרביקובי׳ו כתבה במשך שנים, וכותרתו מוות במישפחה • בחליפת־מיכתבים
בין הסופר שלמה צמח לבין עורך שדמות אכרהם שפירא, שהתנהלה במשך
כמד, שנים, והמתפרסמת בימים אלה, כתב צמח בין השאר :״אבל אי־אפשר לי לחיות
בארץ־ישראל כזאת. כשקראתי את הידיעה כי משה דיין מוכר את גינזי־העבר, שהוא
מוציא בעבירה מתוך מעמקי האדמה הזאת, רציתי לירוק בפני עצמי. אני האחראי,
אני החוטא, אתה האשם, אנחנו כולנו האשמים, מוגי־לב אנחנו, קטני־נפש, חסים על
עצמנו. ופשוט מאום אני בעיני עצמי ריבוי• תרגומי ע,ום יוליכם מאידיש
לעיברית, לאחרינד״ מקורו בפקיעת זכויות־ד,יוצרים על יצירותיו #במאמר שפירסם
פרופסור דן מירון מתברר כי שם־־העט ״שלום עליכם״ נוצר בשנת ,1883 כאשר שלום
רבינוביץ חתם על פליטון בשם ״די וויבארעס״ (הבחירות) #הספר הפרובוקטיבי
יהדות עם יהודי ומדינת ישראל, מאת פר1פ׳ ישעיהו ליכוביץ, אזלו שתי מהדורותיו
הראשונות והופיעה השלישית.

דדמדץ!

יי * *מ?מש,

אומרים שעל קילומטר מרובע של חול, בתל״אביב,
מרוכזים יותר משוררים מאשר בכל עיר אחרת בעולם.
דבר זה אינו הופך את תל״אביב לבירת שירה עולמית.
בברלין, בפראג, בווארשה, באתונה, בבריסל, בלונדון,
במאדריד, ובעוד ערים רבות, מצויים מאות משוררים
איכותיים, החותרים בהתמדה לעבר אופקים חדשים,
צורות שירה חדשות, אל תכנים חברתיים ומיבנים
לשוניים שטרם נחשפו. לעומתם נראה סך-הכל העכשווי
של השירה הישראלית, כמייצג אשר אינו שונה מהתמונה
התרבותית המקיפה שלנו.
משוררים עצמאיים כאורי צבי גרינברג, יונתן רטוש
ופינחס שדה הנם יחודיים לשירה עיברית, אלא שבהשוואה
לקני־המידה העולמיים של השירה, הרי ששי-
רתם מקומית ונטולת ערך פודה כלשהו. המילה המשמעותית
האחרונה של השירה הישראלית נקבעה ברא שית
שנות החמישים, בידי המשוררים שביצעו באותה
עת מהפיכה בשירה העיברית (עטיתי, זך, אבידן ורבי-
קוביץ׳) ובל אחד מהם בדרכו השירית האופיינית, אינו
נופל ממשוררי ארצות אחרות. אלא שמאז גיחת אותו
דור של משוררים, לפני למעלה מ״ 20 שנה, הרי שלא
חל שינוי משמעותי במגמת השירה העיברית, כך שה־ז׳אנר
השירי שנקבע אז, שולט בכיפה עד עצם היום הזה.
בכתב־עת אחר ״לקראת 3שביטא את רוח ה־מהפיכה
השירית של ראשית שנות החמישים, פורסם
שיר של דויד אבידן, בכותרת :״חילוף מישמרות״,
והקטע הבא, הלקוח משיר זה, מביע את עושר מגמותיה
של השירה בארץ לפני עשרים וכמה שנים :
מחליקה כסכין. עוד מעט, עוד מעט.
חריקת פסיעותיו
על הגשר נישרקת.
הצדעה. כבר פלוגודפיטניס על נישמת
היום הגווע רוקקת.

יגי* מקיי־מ