גליון 2017 מתאריך 27 באפריל 1976

על מעשזדגבודד, שעשה עוד במילחמת ששת־דדמיס,
בקרב על גיבעת־חתקמושת- .

איחור תשע השנים כהענקת האות מוסבר
בכך בי כשעתו, כאשר הוחלט על מתן
העיטור לאיש. נעשו מאמצים לאתרו.
מידיעות שהגיעו לוועדת־העיטוריס
השתמע, כאילו האיש ירד בינתיים מהארץ.

לפיכך נגנזה הכוונה להעניק לו את אות־המופת.
רק בשלב הנוכחי של הענקת העיטורים הסתבר כי
האיש לא ירד, אלא הסתובב מיספר שנים בעולם
ולאחרונה חזר לארץ. בעיקבות מידע זה הוחלט
להעניק לו, אם־כי באיחור, את העיטור על מעשה־המופת
שלו.

שירוח־־מילוא
ח א מו -ק אי אי שרו

מפו שד כ גו ר

אתד דו -

להגברת הי רי ד ה

יומיים דפו ה מוו ת
פוכנות־הכיץ האמריקאית נתנה את
אישורה הביטחוני למינויו של רב־אלוף
(מיל ).דויד (״דדו״) אלעזר בשגריר ישראל
בוושינגטון, יומיים לפני פטירתו מהתקף־לב.
הנוהל המקובל לגבי מינוי דיפלומטים בארצות־הברית
הוא, שהמדינה המשגרת מוסרת תחילה את
שמות המועמדים למישרד־החוץ האמריקאי לאישור
מוקדם. אישור כזה מותנה בבדיקת־מהימנות,
שעורכת סוכנות־הביון האמריקאית, בעיקר לגבי
האפשרות שלדיפלומטים של מדינות ידידותיות יש
קרובי־מישפחד, בארצות שמעבר למסך־הברזל,
שבאמצעותם ניתן להפעיל עליהם אמצעי לחץ
וסחיטה.

לגבי דדו היה צורך בבדיקה מעין זו, כיוון
שהיה יליד יוגוסלביה ואביו, שנפטר לפני
מיספר חודשים, התגורר באותה מדינה
קומוניסטית עד יום מותו.

ה צוו אהשלד דו:
לאלה חזי ראתא רי ק
כשיחה האחרונה שערך רב־אלוף (מיל).
דויד אלעזר עם שר־הביטחון שימעון פרס,
הוא יצא נגד אפשרות החזרתו של אלוף
(מיל ).אריק שרון לשירות־פעיל כצה׳׳ל.
באותה שיחה העמיד דדו את פרם על כך שאם יוחזר
אריק לצבא, הרי נוסף לשאר ההיבטים עלול הדבר
להתפרש כפגיעה אישית נוספת בו, כיוון שהוא
היה הרמטכ״ל שהחליט — בזמנו — להרחיק את אריק
משירות פעיל. בחוגי מישרד־הביטחון טוענים,
כי יש לראות בבקשה זו מעין צוואה בלתי־כתובה
מצד דדו.

איגוד מיקצוע נפרד

מעקבים שנערכו, על הגורמים לירידה מהארץ, הביאו
למסקנה כי אחת הסיבות המכריעות להחלטתם של
אנשים צעירים לרדת מהארץ היתה, בשנתיים
האחרונות, שירות־ד,מילואים הממושך שהוטל עליהם.

שיחות
ע קר״סק
מסיבות שאינן תלויות במערכת, לא ניתן
לפרסם השבוע את ראיון״הענק של אורי
אבנרי עם ראש ממשלת אוסטריה, ברונו
קרייסקי.
הראיון, שבו מדבר קרייסקי על השלום,
הפלסטינים, היהדות והציונות ,״פורסם בגיליון
הבא של ״העולם הזה״.

בשנה שאחרי מילחמת יום־הכיפורים גוייסו אנשי־מילואים
רבים לשירות־מילואים שנמשך עד 120 יום.
בשנה שחלפה הגיע שיעור ימי השירות במילואים
עד ל־ 90 יום.

אחת הסיבות להחזרת תקופת שירות•
המילואים לשיעורה כפי שנקבע כחוק —
35 יום בשנה לכד״א ו־ 45 יום לקצינים —
הוא הרצון לצמצם, כבל שאפשר, את משד
השירות כמילואים במוטיכאציה
לירידה מהארץ.

ל עובד־י־ ה מדינ ה *

חג אשדמבקש

לא מן הנמנע בי בעיקבות המשכר הנוכחי,
שפרץ כין הממשלה וההסתדרות מצד
אחד לבין עוכדי־המדינה, כשאלת קבלת
מסקנות ועדת־־ברקאי, יקום איגוד מיקצועי
חדש של עוכדי־המדינה, שלא יהיה קשור
כאירגון הנוכחי כמיסגרת ההסתדרות. .

ל תיו ר ל״דבר׳י

עובדי־המדינה, הייחודיים והלא־ייחודיים,
הממורמרים על הפשרה שנתקבלה בהסכמת הממשלה
וההסתדרות מבלי לשאול את דעתם, טוענים כי
נציגם בהסתדרות חדל לייצג אותם. נציגי הוועדים
של עובדי־המדינה הודיעו, כי למשבר הנוכחי
עלולות להיות תוצאות מרחיקות־לכת, אפילו אם
תצליח הממשלה לשבור אותם הפעם. ראשי מיפלגת־העבודה,
ומזכיר ההסתדרות ירוחם משל, חוששים
כי עובדי־המדינה עלולים להפנות עורף בבחירות
הבאות למיפלגת העבודה, שעבודה נהגו רובם
להצביע באורח מסורתי.

.,ורד ,,ש חז ר?38? -־
או ח ־ מו פ ח
בין מקבלי עיטורי העוז והמופת של צה״ל השבוע
נכלל גם איש־מילואים, אשר יקבל את עיטור־המופת

חגי אשד, סופרו המדיני של דבר לשעבר, אשר
התפטר ממערכת עיתונו כדי לשמש עורך בפועל של
היום הזה, העיתון המיועד של משד. דיין, ביקש
לחזור־בו מהתפטרותו ולהמשיך לעבוד ככתב
מדיני בדבר.

נראה כי אשד חזר בו נוכח הקשיים
הנערמים כדרך• הוצאתו־דאור של
היומון החדש.

בינתיים טרם השיבה עורכת דבר, חנה זמר, על
בקשתו של אשד לחזור לעיתונה. נראה כי כמה
ממנהיגי מיפלגת־העבודה, וביניהם שר־הביטחון
שימעון פרם, עשויים להתערב למען החזרתו.

מהמסתתר ולאחד*
פ עי לו תו שדאב רי א ד
מינויו, לפני כשנתיים, של אהוד אבריאל לתפקיד
קונסול כללי של ישראל בשיקאגו היה לוטה בערפל
זמן ממושך. אבריאל, שהיה אחד מנערי־החצר של
מיד בן־גוריון בתקופת כהונתו כראש־ממשלה,

היה ח״כ, שגריר במדינות שונות (צ׳כוסלובקיה,
איטליה) ובעל תפקידים ביטחוניים וממלכתיים
מהשורה הראשונה. כאשר התמנה לתפקיד חסר־החשיבות
של קונסול, בעיר גדולה אך חסרת משמעות
מבחינה פוליטית, הסביר את המינוי כ״התנדבות״.

לאחרונה מסתבר שתפקיד הקונסול של
אכריאל הוא, כנראה, כיסוי לשורה של
משימות חשאיות של האיש כארצות*
הכרית: טיפוח מגעים עם מוסדות
ממלכתיים ולאומיים אמריקאיים, שאינם
מזדהים עם מדיניות נשיא ארצות־הכרית.
כן נראה שאכריאל ממלא שליחויות
כעלות אופי מייוחד כשירות המימסד
הישראלי.

״ כו פרחרס ״ מו טלעד
ח ב רו תאמ רי ק איו ת
ההתעוררות הפיתאומית של יהדות ארצות־הברית
בעניין החרם הערבי נגד ישראל, ומסע המחאות
והתביעות המישפטיות של אירגונים יהודיים בארצות־הברית
נגד חברות אמריקאיות, המקיימות את
הוראות החרם, מכוונים ומודרכים על־ידי מישרד־האוצר
הישראלי ומיפעל הבונדס.

המטרה האמיתית של מסע־התעוררות זה
נגד כניעת הכרות אמריקאיות לחרם,
היא לנסות לגבות מאותן הכרות תרומות
גדולות למגבית, ורכישת איגרות של הבונדס
שישמשו מעין ״כופר חרם״.

אחת ההוכחות לכך היא תביעה מישפטית שהוגשה
נגד חברת קודאק, מצד בעלי־מניות יהודיים של
החברה, שרכשו את מניותיהם זמן קצר בילבד לפני
הגשת התביעה, על פי הוראות אירגונים יהודיים.
חברת קודאק מנהלת אומנם מיסחר פעיל עם ישראל
ואינה נבהלת מאיומי הערבים, אך מסרבת לכלול
הצהרה ברוח זו בדו״ח השנתי שלה לבעלי־המניות,
בתביעתם של האירגונים היהודיים. יש המסבירים
את התביעה כניסיון לאלץ את חברת קודאק
לשלם ״כופר־חרם״ תמורת ביטול התביעה המישפטית.

ר ק קצינים ב כי רי ם

ר ש אי םלש לו חלכלא

תיקון כחוקת השיפוט הצבאי־ שנעשה
לאחרונה, קובע בי מעתה ואילו־ לא יהיו
עוד קציני־שיפוט זוטרים, או קציני שיפוט
בכירים עד רב־סרן ועד כיבלל, רשאים
לגזור עונש מחבוש כפועל בבית־כלא צבאי,
על חיילים העומדים לדץ כפניהם.
התיקון נעשה כתוצאה מהצפת בתי־הכלא הצבאיים
בחיילים, שנענשו בעונשי־מאסר על עבירות קלות
לכאורה, בידי קציני־שיפוט זוטרים. מחקרים שנערכו
בתחום זה העלו כי במרבית המיקרים אין הכליאה
בבתי־הכלא הצבאיים מתקנת, אלא משפיעה לרעה
על הכלואים, כיוון שבתי־כלא אלה משמשים
חממה לעישון־חשיש, מישחקי־קלפים ומעשי־סדום.

התיקון כחוק־הצכאי קובע, בי קצין שיפוט
כדרגת סגן־אלוף יובל מעתה לגזור על חייל
עונש של עד שיכעה ימי מחבוש כפועל.
עכירות רציניות, שבגינן ניתן לגזור על
חיילים עונשי־מאסר ממושבים יותר, יועברו
לשיפוט כפני קציני־שיפוט כעלי דרגות
כבירות יותר.

התנצ לו תלאהוד
>״א 1די״< גרא

כגיליון ״העולם הזה 1976 מיום 16.7.75
נתפרסמה כמכה שכותרתה ״נדפוק אומו עד
הסוף,״ המתייחסת למר יהושע פרץ, יו״ר
מועצת עובדי נמל אשדוד.
בכתכה הנ״ל נטען, כין השאר, כי אהוד
(״אודי״) גרא, עוזר שר״חתחבורה, אסף בסו-
דיות ובשליחות מישרד-התחבורה, חומר בעל
תובן אישי על מר יהושע פרץ.
לאחר שביררה את העובדות גהזויתן, מודיעה
מערכת ״העולם הזה״ כי לא היה בל
שחר ובל יסוד לקביעות האמורות בכתבה
הג״ל, המתייחסות לאהוד (״אודי״) גרא.
מערכת ״העולם הזה״ מתנצלת לפני אחוד
גרא על הכתבה ותוכנה המוטעה, ומצטערת
על כל נזק שנגרם לו בקישרי״עבודתו עם ועדי־עובדים
במדינה.

רדיו/טייס ק ס טו ת־ זס
בואו לדאות.לחוש ולשמוט מוסיקה באולמי התצוגה שלסוני,ול״א.מגדל שלום, אחד־הטם . 9טל 52431 .
!1רק1ם מלניק/רפאל טיראן

170־303 08־415 08-320 08־)*-480 08
210־310 08־420 €8-410 08־550 08־08

להתקפת הנגר של דן עומר על יגאל לגיב.
היא מוגשת לכם בזה, באותו המחיר.

להלן תגוכתו שד דן עומר :

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהרה: תל*
אכיב, רחוב גורדון ,3טלפון .03*243386 תא־דואר . 136 מען מכרקי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב כן*
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

הביטוי ״נמר של נייר״ ,לפחות
במשמעותו בכתבי היושב־ראש מאו, בא
להצביע על דחליל חסר־שיניים שיועד
להפחיד, בניגוד לנמר של ממש. אולם מאז
החל להופיע בהעולם הזה מדורו הספרותי
של דן עומר נמר של נייר, הוא התגלה
כנמר שנושך.
אם לשפוט על טיבו של מדור לפי מידת
הצלחתו להרגיז אנשים, זהו מדור יוצא
מהכלל. שכן, בשבועות המעטים בהם הוא
מתפרסם, הוא הצליח להרגיז ולקומם יותר
אנשים מאשר מדורים ותיקים יותר בעיתון.
רק בשבוע שעבר התפרסם במדור וזיכה־בים
(העולם הזה )2016 מיכתבה של מיכל
סנונית מקיבוץ עין־החורש על רשימתו
המשוררות ותיבודהמיכתבים של המערכת
גדושה מיכתבי־תגובה נוספים, לא פחות
זועמים.
אחד ממיכתבים אלה היה מכתבו של
הכתב הכלכלי של העולם הזה, יגאל לביב,
הרוצה לומר דברים גם בתחום הספרותי.
כיוון שחשתי מיד שעומדת להיערך כאן
חגיגת התכתשות תרבותית, אני מעמיד
את המדור הזד. כזירה לעריכתה.

דהלן מיכתכו שד יגאד רכים :
כמעט שלושת אלפים שנה אחרי תום
מילחמות התרבות בין היהדות למתייוונים,
נראה כי חוזרת ההיסטוריה על עצמה,
מבלי שגיבוריה למדו או שכחו דבר. כל
עוד התנהלה המילחמה על שדות־הקטל
של המוספים־לסיפרות בעיתונות היומית,
היה ניתן לצפות בה מן היציעים תוך הנפת
אגודל מעלה או מטה, בהתאם לנטיות
האישיות. אולם כאשר הצטרף גם ״הנמר
של נייר״ (העולם הזה )2013 לאחד המחנות,
ודווקא לצד חסידי ייבוא התרבות ה־יוונית־קלאסית
במקום עידוד התרבות הישראלית,
ראיתי מקום למחות על כך.
לעצם העניין, יש להתייחם לנושא פיתוח
התרבות כאל פיתוח כל מוצר אחר, תעשייתי•
התעשייה הישראלית לא קמה (אם
ניתן לקרוא תעשייה למה שהוקם עד כה)
בלי הגנה על מוצריה, מניעה של ייבוא
מתחרה, ובעיקר איסור מוחלט על דאמ־סיוג
(הצפה במחירים זולים) .כמו פיתוח
מטוס ישראלי או תכשיר כימי, כך יש גם
לעודד ולהגן על תעשיית התרבות.
מכאן מסקנה ראשונה, כי עדיף להגן
באמצעים מלאכותיים על ניצני התרבות
הישראלית, מפני הצפה של ייבוא תרבותי
מבחוץ. השאלה איזה סוג או מיגוון של
מוצרי־תרבות יש לעודד, היא מישנית.
החשוב הוא העיקרון, כי אין לתת לסאפפו
או לקונפוציום לפרוח על חשבון יוצר
ישראלי. גם אם צודק דן עומר, הוא ה״נמר
של נייר״ ,כי אין בתרבות הישראלית מוצרים
השווים לסאפפו, הרי אילו נהגו
כמוהו אבות הכלכלה, לא היתד. בארץ
תעשייה מקורית כלשהי.
הנקודה השנייה היא, כי בעיני יש תמיד
עדיפות לתרבות ישראלית על תרבות
מייובאת. התרבות היא בניין על-רוחני, המשקף
וחוזר להשפיע על המסד הכלכלי־גשמי.
כל תרבות מייובאת צומחת ממסד
של ארץ־ייצורה, והיא נטע זר בכל ארץ
אחרת.
ההיסטוריה מלמדת. ,כי יבוא תרבות זרה

מאז נערותי בהשומר־הצעיר בסוף שנות
הארבעים ובראשית שנות החמישים, אני
עסוק בבריחה מפני הסטאליניזם בצורותיו
השונות ובעיקר התרבותיות. נדמה חיה
לי בשנים האחרונות שאלה נעלמו סוף
סוף מהנוף התרבותי הישראלי. לכן הפתיעה
אותי נימת תגובתו הגלויה וניסתרת
של יגאל לביב בסיגנונה ובכוונת טיעוניה,
החל מאי־דיוקים וכלה בפגיעה אישית.
א. אני מעדיף שיר טוב של יהודה
עמיחי על שיר טוב של סאפפו מלסבוס
ומעדיף שיר טוב של סאפפו חנ״ל על שיר
מקורי משולל ערך כלשהו. ההעדפה השי רית
שלי היא איכותית ולא עקרונית. לכן
יצאתי בנמר של נייר בהגנה על עקרונות
העריכה של יורם ברונובסקי נגד קבוצת
ספרותית־כלכלית אשר חשה את עצמה
ניפגעת מהעדפותיו הספרותיות. אני מתפלא
על יגאל לביב אשר האספקטים הכלכליים
בהם עסק מאמרי נשמטו מעיניו.
ב. טענותיו של יגאל לביב הינן סטא־ליניסטיות־דאדנוביסטיות
במהותן והן נובעות
מתוך השקפת־עולם אותה הוא מציג
בקטעי מישפטים ובין השורות. שברי דיעו-
תיו של לביב המשתקפים בתגובתו משיי-
כים אותו בעיני לזרם מחשבתי אשר
המרכסיסזם הלא־וולגארי מוקיע מאז
מרכס. זרם זה שאותו מייצג לביב במיב־

נועד בדרך־כלל להגן על המסד הקיים
מפני שינויים חברתיים. כך היה ברוסיה
לפני מהפכת אוקטובר, או בשאר ארצות-
מיזרח־אירופה הכבושות. כך, אגב, גם
בשטחים הכבושים בידי ישראל, שבהם
מלמדים תרבות יהודית במקום תרבות ערבית.
כל המטיף לייבוא תרבות זרה, מטיף
גם לאידיאליזציה של המסד החברתי שעליו
צמחה אותה תרבות.
התרבות היוונית־קלאסית צמחה מחברת־עבדים
שהיתה מושתתת על דמוקרטיה,
למיעוט שליט תוך דיכוי עמים ומעמדות.
ייתכן — שהמיעוט היהודי, המדכא עתה
את האוכלוסיה הערבית בשטחים, תוך
שמירת חרויות דמוקרטיות לעצמו בלבד,
הוא העתק־שמש של החברה העבדותית
היוונית. מי שרוצה להנציח מישטר בזה,
יטיף גם להעתקת התרבות היוונית.
ברור שספר שיריו של משורר במאיר
ויזלטיר, הקוראים תגר על ביבוש־השטחים,
או שיריו של אשר רייך על מילחמת יום־
הכיפורים, אינם תואמים את החברה המש עבדת
הקיימת. בחינה מעמיקה של הפול מוס
בין המתייוונים לישראלים תגלה, כי
החייץ הוא בין חסידי הכיבוש למתנגדיו.
נקודה שלישית היא השאלה: מדוע תרבות
ייבוא זו, ולא אחרת. למה להעדיף
דווקא את סאפפו ולא את טהר. חוסיין או
תופיק אל-חכים ; למה קונפוציוס ולא דוס־טוייבסקי.
האם רק בגלל שעורך מדור־הספרות
של הארץ למד יוונית או סינית,
תינתן העדפה לתרבויות אלו לגבי ייבוא
ארצה של תרבות ערבית, למשל, שיש
רבים הטוענים כי היא משתווה לפחות ל ?
תרבות
היוונית?
דן עומר
הנקודה האחרונה היא שאלת הערכיות.
נמר עם שיניים
קשה קצת לראות כיצד דן עומר, שלדעתי
לא הוציא מתחת ידיו סיפרות ראויה לשם
זה, ושסיפרו האחרון בוקר טוב מהפכה
תבו קרד אקונומיזם. ואם לצטט מדברי
הוא העתקת סיפרו של עמום קינן שואה ,2האיטלקי גרמשי הרי שהוא מיועד ״עבור
מתקיף את ניסים קלדרון או מנחם פרי, אנשים שאוהבים את ההרגשה שיש להם
על שאינם כותבים סיפרות טובה. שוב, את כל ההיסטוריה וכל החכמה הפילוסומדובר
בדיעות אישיות.
פית והפוליטית בכיסם במחיר זול מבלי
ישעיהו קורן, שה עומר טוען שאינו על לטרוח וכל אלה מרוכזים בכמה נוסחות
רמה, כתב סיפור בשם לווייה בצהרייס, קצרות.״
שקראתיו במתח ובהנאה יותר מפעמיים.
לנוכח נימוקיו של לביב עולה בי ההרגשיריהם
של מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ שה שהוא נעזר באיזה ספרון אדום וקטן
ויונה וולאך מעוררים בי תמיד עניין וסק או
המיועד לאומרי־הן, הרואים הכל באופן
רנות. אליליו של עומר, בנימין
תמוזנוס חד־סיטרי ואשר מתוכו דולה לביב שברי
אורפז, או התרגומים הסיניים יווניים,
נוסחאות סטאליניסטיות בסיגנון ״חרבות
כים בי שיעמום.
במדינה אחת״ המזכיר את ״סוציאליזם
וכאן כדאי לתקן כמה שגיאות של עומר.
נתמך במדינה אחת״ ,שלא כאן המקום להרחיב
הוא תוקף את סימן־קריאה על היותו
שהוא ב עליו את הדעת.
בכספי־ציבור, ומשבח את הארץ,
השקפותיו האנטי־קוסמופוליטיות של
בעלות פרטית ואינו נזקק לכספי־ציבור.
ראשית, ההשוואה אינה במקומה. סימן־ לביב יצאו מזה שנים רבות מסיגנון הדיבור
קריאה גם הוא בבעלות פרטית כמו הארץ, של השמאל הראדיקאלי בעולם המערבי.
כשם שגם הארץ נהנה מתמיכות ממשלתיות אך אותי מרגיזה המחשבה שלביב מבקר
בצורת הלוואות נוחות לרכישות ציוד אותי בנימוקים דמאגוגיים של ספרות־על־לדפוס,
ובן לרכישות נייר. שנית, האם פי־נוסחאות כ״בעד ישטחים או נגד שטעומר
יפסול גם את עמוס קינן, שנהנה חים״ כקריטריון לטיב.
ממענקים ציבוריים? ממתי זהו שיקול?
אותו אקוגומיזם של לביב מינו ילד

שגיאה אחרת, ממש גועלית, היא הרמז ממזר של הקאפיטליזם. לכן לא מפליא
כי שירי אורי ברנשטיין התפרסמו בסימן־ שהוא מעלה בוויכוח על ספרות ותרבות
קריאה, כיוון שהוא מבעלי אסקור המפרסם טעונים ־של חומות־מכס, תעשייה, מוצרים,
מודעות באותו ביטאון. למיטב ידיעתי, שי דמפינג וכר. אם לתרגם את טיעוניו הכל ריו
מתפרסמים גם בעכשיו או בביטאונים כליים של לביב, אותם הסב לספרות, ולהח אחרים,
בלי קשר למודעות כלשהן.
זירם אל הכלכלה הרי שטענותיו על הגנת
עד כאן מיכתכו של לכיב.
תוצרת־הארץ זהות לטיעוני בומה שביט
ותעשייניו א-שר ממלאים את טורי הכל־
1ו כלה־מטעם של העיתונות היומית. צר לי
מכיוון שחהתכתשות התרבותית להשיב ללביב באותן מטבעות־לשון בהן
הזאת נערכת בין שני חברי מערכת, אין השיב שר־הבריאות ויקטור שם־טוב לבו-
אתם צריכים למתוח את עצמכם בציפיה מה שביט :״כל עוד המוצר בחו״ל טוב
יותר ויותר
לתוצרת־האלץ
מילכוד 22 של >
עם גברת והכבוד *
בלום להיינריך ב ל/ ,
גראס — הרי שאני 0
רות מסובסדת וחסרת־עו
בארץ.
.לגבי
ד. לביב קובע דברים לא
רוסיה הטרום־מהפכנית. אם יו. ותיו היו
מבוססות יותר הרי שהיה יודע כי התרבות
המהפכניות שם ניזונה ברעבתנות מן הפוטוריזם
האיטלקי כך שאיני מבין את
פישרו של שורות כמו ״התרבות היא בניין
על־רוחני המשקף ועוזר להשפיע על המסד
הכלכלי הגשמי...״
ה. כאשר לביב כותב ״כך, אגב, גם
ב־שטחים הכבושים בידי ישראל מלמדים
תרבות -יהודית,״ הרי שהדבר נראה לי
חמור. הבחינות הנערכות •שם הן בחינות־בגרות
ירדניות ומצריות וטרם הגענו ל־ימות־המשיח
בהן עוסקות בחינות־בגרות
אלה בתרבות היהודית.
ו. עם כל הכבוד שלי לשירי מאיר ויזל־טיר,
דומני שקביעותיו של לביב ששיריו
״קוראים תגר על כיבוש השטחים, או
שיריו של אשר רייך על מילחמת־יום־
הכיפורים,״ הן קביעות יומרניות ונובעות
מדלות ידיעתו של לביב את הנעשה בשירה
העיברית. אם קיימת שירה טובה שנכתבה
לאחר מילחמת יום־הכיפורים ומביעה את
עוצמת האבסורד של קיומנו זו היא שירתו
של יהודה עמיחי בספר שיריו האחרון
(ספר א־שר ניסים קלדרון שלהגנתו נחלץ
לביב כתב נגד הנטיות היוניות שלו) .על
כל פנים, השירה הישראלית המתורגמת
בקהיר, ביירות ודמשק היא שירת עמיחי
ונתן זך ולא שירת משוררי־התגר של
לביב.
ז. דיעותיו של לביב על ספרי בוקר טוב
מהפכה מכובדות בעיני. גם לא אטרח
להתנצל על כך שספרי הוא ״העתקת ספרו
של עמוס קינן שואה שתיים״ .גם לא
אציין את העובדה שספרי נכתב בטרם
ראה אור הספר ממנו העתקתי. אך מאחר
ויגאל לביב כורך את איכותו הרעה של
ספרי בדיעותי על גיסים קלדרון ומנחם
פרי ״על שאינם כותבים ספרות טובה״
לטענת לביב, עלי לציין כי מעודי לא
כתבתי על הספרות שהם כותבים לטוב או
לרע מאחר ושניהם מבקרים ולא סופרים.
חבל שיגאל לביב אינו מבחין בין מבקר
לסופר, דבר המשול להבדל שבין כתב
לענייני־כלכלה ויוצרה של מישנה כלכלית,
למשל.
ח. זה שיגאל לביב קרא את לוויה
בצהרייס של ישעיהו קורן יותר מפעמיים
אינו מחייב את טעמי הספרותי. אבל אם
מדובר בהחלפת טעמים ספרותיים — אני
קראתי פעם אחת את סיפורו של יצחק
בן־נר אחרי הגשם, שפורסם לפני כשבוע
באותו מוסף ספרותי אשר הגנתי עליו
אינה נראית ללביב. זהו סיפור מדהים
בעוצמתו אשר ח ב״חייץ בין חסידי הכי בוש
ומתנגדיו״ כהגדרת לביב• סיפור זה
הוא אחת מיצירות התרבות היחידות מאז
מילחמת ששת״הימים שהייתי מציע להעניק
להן את אותם מכם י*מגן נגד יבוא-
מיתחרה, כטענת לביב•
לא התפלאתי ללמוד שקלאסיקה סיט.
נית
או יוונית נוסחות שעמום על יגאל
לביב. זאת מאחר והוא תוצר תרבותי מוב-
הק של חברה שהצליחה במשך קרוב ל שלושים
שנה להגן בעזרת חומות־מכס
מפני הנעשה בתרבות ובספרות העולמית
ויצרה גזע, של ״ילידים״ אשר כל קשר
בינו לבין תרבות הוא מקרי בהחלט.
י. באשר לשגיאה אחרת שלי ,״גוע־לית״
לטענת לביב, בעניין אורי ברנש־טייו׳
הרי שמעודי לא ייחסתי לשיריו את
הטענה שהתפרסמו בסימן קריאה בגלל
מודעות של אנזקור (שיריו של ברנשטיין
בדומה לשירים רבים אחרים בכתב־עת זה
מתפרסמים בזכות היותם אטיגונים של שי-
רי נתן זך ועמיחי ).״טענת אסקור״ שלי
הופנתה לאשתו של אורי ברנשטיין, המפרסמת
בשם־עט הדרה לזר. סיפוריה של
גברת זו לא עמדו במיבחן הפירסום ב־עכשיו
ובבמות ספרותיות אחרות.

עד כאן מיכתכ תשוכתו שד דן
עו מד. אם יהיה סיבוב שני, אני מבטיח
שלא תקופחו.

העולם הזח 2017

לוידזש? י ,
׳*ממזישימאממ
לסדד חזדדמיר־:-

יימוצרהנגי 11

נ1וי<> 0כלויזע\ ה עבז רמרביע

מכתבים
את חשובה לנו
יותר מקנייתד.
תני לנו לפנק אותך
במרחק שני צעדים
מ נו >יו חוו 7ו(פסג׳הוד)/
מעבר לכביש, בחצר,
מחכים לזעם
חיוך לבבי,
עם שטיח מקיר לקיר,
מ ספל קפה והרבה יופי.

של ך-
מיני אקסקלוסיב,
ארנקים ואביזרי עור
בסגנון איטלקי
פרוג ,5תל־אביב
טלפון 23 92 69 :

ההבדל ה?ן טן
ברצוני להתייחם למדור ״הארץ 200״
לקטע ״מצא את ההבדלים״ (העולם הזה,
מס׳ .)2013 פירסמתם שני קטעים שפורסמו
במעריב. בקטע אחד הכותרת היא —
״מאסר על תנאי לסמל בצה״ל שהורשע באונם״
.בקטע השני הכותרת הינה ״הצעיר
שניסה לאנוס המתנדבות מהולנד — ל*7
שנות מאסר״ .ציינתם כי שני הקטעים
נכתבו באותו שבוע, בשניהם נשפטו אנשים
על ביצוע אונם תור איומי סכין, וכי
בשני המשפטים ישב אותו שופט. מטרת
פירסומכם היתה כמובן להדגיש כי במקרה
האחד נדון הנאשם ל־ 7שנות מאסר, ואילו
במקרה האחר, למאסר על תנאי בלבד.
טעות חמורה בידיכם, ולא כל כך באשמתכם.
כל בר בי רב שהיה קורא את
תוכן הידיעה אודות הסמל בצה״ל שנדון
למאסר על תנאי בלבד, היה מבחין בנקל
כי הוא הורשע במפורש במעשהמגו ־
נ ה ולא באונס. קיים הבדל עצום מבחינה
משפטית׳בין מעשה־מגונה לבין אונס.
מעשה־מגונה מוגדר בכל בית־מישפט בישראל,
כאשר גבר מלטף בילבד נערה בניגוד
לרצונה. לא אכנס לפרטים באשר לפירושו
של אונס מבחינה משפטית. באשר
לכותרת שניתנה לידיעה אודות החייל,
בה מצויין כי הורשע באונם (ולא במעשה־מגונה)
,הרי שזו היתה טעות מקרית של
עורך׳ ומכל מקום בתוכן הידיעה פגימה,
מצוין במפורש כי היה זה מעשה־מגוגה
בילבד ולא אונם חלילה.
באשר לחאלד אסדי שנידון ל 7-שנות
מאסר, בגין פרשת התיירות המתנדבות מהולנד׳
הרי כמי שנכח בשני המשפטים ולא
החמיץ שום ישיבה ושום עדות, יכול אני
להעיד כי ההבדל בין פרטי שני המקרים,
שונה כשמיים וארץ. ציבור הקוראים במדי-
נה, ניזון בעיקר מגזרי-דין המתפרסמים,
ופירסומים הללו, מפאת מיקומם בעיתונים,
ניתנים רק על קצה המזלג. אי אפשר כמעט
לעיתונאי להתפשט בידיעות כגון אלה על
פני מרחבים גדולים בעיתון ולסרט את כל
פרוטוקול המשפט. אם כך יהיה הדבר, הרי
שכולם היו מבינים מיד. עד כמה צדק השופט
המלומד זלמן יהודאי.
ושני ״אגבים״ — חסאן אסדי נדון ל־7
שנים בגין נסיון לאונס, בעוד שהחייל
הורשע רק במעשה -מגונה, שהיה
ליטוף ותו לא. ושנית, בניגוד למה שכתבתם
— במשפטו של אסדי ישבו בדין
שלושה שופטים, פרידמן, יהודאי ובר, בעוד
שבמשפטו של החייל, ישב בדיו כשופט
יחיד זלמן יהודאי בלבד. כבר מכאן אנו
למדים בהבדלים העצומים שבין שני הנאשמים
ואשמותיהם, שכן כאן שלושה שופטים,
וכאן שופט יחיד.
יהודה גודל, חיפה
•:העולם חזה מודה לכתב מעריב בחיפה
על שהעמיד על דיוקם פירסומיס מטעים,
שהתפרסמו בין השאר גס בעיתונו, ויכלו
ליצור רושם מסולף על מידת־הדין בבתי־המישפט
בישראל.

הבהרות לסיור
סטודנטים ישראליים הלומדים בלוס-
אנג׳לם מסרו לי, כי לאחרונה נכתב
(תשקיף, העולם הזה - )2013 על סיורי ב־ארצות־הברית.
אבקשכם לפרסם את הדברים
הבאים:

סיורי כאן נערך בתיאום מלא בין ברירה
לבין אירגונים יהודיים רבים אחרים, ובי ניהם
הבונים, מגשימים, השחר וגרעיני־עלייה
שונים, וכמו־כן בתי הילל באוניברסיטאות,
ההסתדרות, פדרציות יהודיות בערים
שבהן ביקרתי, וכן אירגונים למען
יהודי ברית־המועצות והופעות בפני קבוצות
המאורגנות על־ידי מחלקת העלייה.
במשך כל הסיור לא נתקלתי בשום
הפרעה מצד השגרירות או מצד מוסדות
ישראליים אחרים• להיפך. במקומות רבים
נתבקשתי להופיע לפני סגל הקונסוליות
הישראליות, וכאשר זמני איפשר לי עשיתי
זאת ברצון.
ח״ב אריה אליאב, לוס־אנג׳לס

רצוי לדייר!
בגיליון (העולם הזה )2013 פורסמה כתבה
על נצרת, ובתוכה צוטט מפי כאילו
אמרתי; ״זה לא טולידאנו שאשם בכל,
זה רק כץ !״
צר לי מאד שכתבכם ציטט אותי בצורה
לא-נכונה. מעולם לא אמרתי כי מר יורם
כץ הוא ״הגרוע בכולם,״ או ״זה לא טו־לידאנו
שאשם בכל, זה רק כץ.״ כמדכן
כללה הכתבה אי־דיוקים שרצוי היה להימנע
מהם.
צר לי על כי לא דייק הכתב בציטוט

סגן ראש־מעיר ג׳רג׳וריה
״לא אמרתי״
הדברים, ואני תיקווה כי להבא כן ידייק,
ולא יהיה ככתבים אחרים הרגילים לסלף.
ראיק ג׳ורג׳ורה, סגן ואש-העיר,
נצרת
!• הקורא ג׳ורג׳ורה מצא לנכון לשלוח
העתק מיכתב זה למר כץ — מעשה המדבר
בעד עצמו.

קהוודחושים מחרידה
רציתי להתחלק עם קוראי העולם הזה
ברושם שנוצר עם קריאת דיווחי העיתונות
הישראלית, כולל העולם הזה, על מה שהתרחש
בארץ ב״יום־האדמה.״ בניגוד למה
שקרה ב־ 1964—65 סביב המערכה נגד הפקעת
אדמות דיר אל-אסד, בענה ונאחף,
לא הצטרפו הפעם החוגים הציוניים-
ליברליים נגד הפקעת האדמות הערביות
בגליל.
המאבק נתפש רק כמאבק לאומי של
הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל נגד
ייהוד הגליל. הדיווחים של העולם הזה
ראו את ההפקעות כטיפשות הרסנית של
אלוף (מיל ).זורע, כהתאבדות של חוגי
ארץ־ישראל השלמה, כפגיעה בדימוי יש ראל
בעולם וכן הלאה.
אבל כל זה רק מפרספקטיבה של מסתכל
מהצד, שאינו חש עצמו כחלק אינטגרטיבי
של המאבק, עם אחריות להצטרף למחאות
ולניסיונות למנוע הגשמת עוול. אפילו רצח
המפגינים לא הביא אף אחד מעבר למחנה
הישראלי האנטי־ציוני לרחובות.
וקהות־החושים הזאת מחרידה, אולי, עוד
יותר מכל.
נירה יוכל־דייוויס, לונדון

שיגוי מאולץ

ח״ב אליאב
״לא נתקלתי״

להודות על האמת, התאכזבתי קשות מן
העולם הזה. לפני כשבועיים הופיע העיתון
ובו הסיפור על יום־האדמה (העולם הזה
,)2013 ואינני יכול לתאר את הרגשתי
בקוראי את העיתון, אלא כגועל־נפש, קבס,
העולם הזה 2017

מכתבים
חלחלה או סלידה. אינני מכין כיצד אפשר
להצדיק מעשי־־אלימות כלשהם, ואפילו
הם חלק ממאבק צודק. אינני מכין כיצד
ניתן לכתוב מאמר ברוח אוהדת על ה-
״כוכב״ תופיק זייאה שלדעתי הוא רוצה,
או לפחות אחראי למותם של שישה אנשים!
לאחר
קריאת הגיליון הזה שיפשפתי
עיני וסירבתי להאמין. אולם הגיליון שלאחריו
( )2014 היסה אותי בתדהמה מחודשת.
אינני מסוגל לתפוס כיצד אפשר,
מבחינה עיתונאית, לתאר אספסוף מוסת
ומתפרע כעדר כבשים צחורות, ואילו
חיילים ושוטרים שביצעו את תפקידם —
כחיות, ערפדים צמאי־דם.
האם כל אחד מחברי מערכת העולם הזה
היה נוהג אחרת, אילו נמצא במקומם ן
האם מחדלים מדיניים פנימיים יתוקנו על-
ידי פיצוח ראשים? או אולי על־ידי שרי-
פת מכוניות־מישטרה?
ושאלה נוקבת נוספת: האם הערבים
בישראל הם באמת השיכבה המקופחת
היחידה ז ומה על תושבי שכונות-העוני,
והמרוקאים (למרות כל הדיבורים על היעדר
אפלייה) .והחיילים המשתחררים שאין
בכיסם כסף אפילו לשכור דירה (בעוד
שבשירות שפכו דם ויזע בגבולות, או ב-
״חזית סכניך ז) והשכירים, שאץ להם כסף
לגמור חצי מהחודש ן
כל זה אינו בא להצדיק את המחדלים
שנעשו במיגזר הערבי. אולם, האם אתם
חושבים שעל מדינת־ישראל לשלם את ה מחיר
בדם יהודי או ערבי? אם כן, אני
מסיר ידי ממד. שנקרא ״מחנה השלום,״
ומכריז על עצמי כ״שוביניסט״ ,״שונא-
ערבים״ ,״לאומני״ וכר, ולו רק כדי למנוע
שפיכות-דמים נוספת.
יוסף כהן, ירושלים

ציון במישפט

מילחמת יום־הכיפורים הייתה לנו, הישראלים׳
אזהרה ברורה משמיים. אך כדאי
להיזכר, ששלושה חודשים בלבד לפני זה
היה המאבק על הכפרים איקרית ובירעם
בעיצומו.
האם פרשת דד 30 במארס השנה לא תוכל
להביא שוב עונש על ישראל? בכיתבי-
הקודש יש נבואות המתאימות בהחלט למצבנו
כיום. זכריה (י״ד, ב ואספתי
את כל הגויים על ירושלים למלחמה, ו-
נלכדה העיד ויצא חצי העיר בגולה,
ויתר העם לא ייכרת מן העיר.״ וזכריה
(י״ב, ב הנה אנוכי שם את ירושלים
סף רעל לכל עמים סביב, וגם יהודה
(תושבי יהודה) יהיה במצור על ירושלים.״
וכן הפסוקים של תהילים (קכ״ב, ג׳):
״עיר שחוברה לה יחדיו,״ וזכריה(י״ב, ר) :
״...וישבה ירושלים עוד תחתיה בירושלים.״
פסוקים אלה התגשמו ב־ 7.6.67 במדוייק —
אבל ישראל לא שב לאלוהיו אחרי שהלם
הניסים חלף. וכך, גם נבואות לא-נחמדות
אלה עלולות להתגשם !
בנימין ברנד, טבריה

העולם הזה 2017

מנתבים

החוף המייוחד כטבריה
עניין של כתיב

גיאליות ותופעות הפלגיאטיזם בעיתונות,
מן הדין שיתקיים בו הכלל ״נאה דורש —
נאה מקיים.״ אולם למרבה הפתעתי לא
כך הוא.
לפני כשבועיים (העולם הזה )2015 התפרסמה
כתבה על פרשת אווה גינזבורג.
בכותרת השער האחורי של העיתון נאמר :
״המישטרה מחפשת אחריה והעזלס הזה
מצא אותה.״ ככתב־חדשות בשידורי־ישראל
נפגשתי עם הגברת גיגזבורג ב-
מקום־סתר, בתאריך .6.4.76 הידיעה על
כך שודרה במהדורת־החדשות של השעה
שש בערב, וכתבה בנושא שודרה אחרי
חדשות השעה שבע בתוכנית היום חזה
של אותו יום.
סוכנות־הידיעות עתי״ס ציטטה את הכתבה,
וכך גם עשה למחרת היום ()7.4
העיתון ידיעות אחרונות. למרבה ההפתעה,
לא צויינה בהעולם הזה, גם במישפט אחד,
העובדה כי לא רק שבועון זה מצא את
הגברת גינזבורג.
מן הראוי ששבועון כמו העולם הזה,
הקובל נגד ״גניבות״ עיתונאיות, יהיה
בעצמו בעל מצפון ומוסר עיתונאיים. הוא
שנאמר :״טול קורה מבין עיניך״,
יוסי מלמן, חל־אביב

הזמנה לבלבתיהפלא
חוף בדוח דוזמן
הרי תמונה שצילמתי באחד מחופי-
הרחצה שלאורך הכינרת. השלט מוכיח
סופית, שגם בישראל יש כבר חוף מייוחד
עבור הומוסכסואלים (ץ ,!3באנגלית, הו-
מוסכסואל).
רמי גביש, ירושלים

סיסמה שאבד עליה הבלח
מי שצפה לאחרונה במישדר־השירות בטלוויזיה,
על הצורך לחסוך בחשמל, וניחן
במעט זיכרון, ודאי העלה חיוך על
שפתיו כאשר נזכר בסיסמתה הקודמת של
חברת־החשמל :״יותר חשמל — פחות
עמל.״
משה פינטו, רחובות

והיו עיניו רואות
ברצוני להגיב על מיכתבו של הקורא
יוסי אמיתי מקיבוץ גבולות, על ״בעיית
6500 הדונמים״ (העולם הזה .)2015
כותב המיכתב לא מסתפק בתעמולה
הארסית העויינת של כל כלי־התיקשורת
הרבים והעצומים של אויבינו הקרובים
והרחוקים, ובא להוסיף מלח על הפצעים
בצורת דיברי-בלע מזוכיסטיים, נגד
מדינת־ישראל. איתו אין לי ויכוח, אני
רק מרחם עליו.
ברם, כקורא ותיק של העולם הזה,
אני בא להתריע ולמחות נגד העיתון. מה
טעם להדפיס ולפרסם את הדברים המשטינים
לכל אורכם המפורט, ועוד בצירוף

תצלומו של הכותב, בבחינת ״והיו עיניך
רואות את משטיניך.״ ולא אאריך, וד״ל.
יוסף פליגלמן (כנפי) ,תל־אביב

מגש־הפסף אלתדמן־אלמגור
הציבור הישראלי קרא מעל דפי העיתונות,
לפני מיספר שבועות, את גירסת
מגש־הכסף של דן אלמגור, כפי שהוא
מוגש על־ידי ההורים השכולים במדינה
לשר־הביטחון ורעו מר משה דיין.
לאחר קריאת השיר, דומני שכל אחד
מאיתנו נשאר המום ושואל את עצמו:
עד היכן הגענו? מכל מישפט בו נשמעה
זעקת־ כאב ואירוניה מוחצת כלפי האחראים,
ואצבע מזדקרת מול השמיים בקריאה...
והנה,
בציגעה מתגנב לו מר פרס אל
ביתו של שר־הביטחון לשעבר, ומביא לו
על מגש־הכסף את הצל״ש. על מה? ובנוכחות
צלם צמוד לשר־הביטחון, מנציחים
שני הרעים, על-ידי הרמת כוסית, את
המאורע החשוב אי-שם בחווילה המפוארת
בצהלה,
והיכן תגובת העיתונות, שפירסמה את
הדבר הזה כימעט בהיחבא? לאחר מיקרים
כאלה, למה נזדעזע ונתמה להתעוררות
הנוער, המציג שאלות מבישות ומוציא
לאור עיתוני־מחתרת?
מאשה פורמן, רמת־גז

נאה דורש — נאה מקיים?
תמה אני על העולם הזה. עיתון הקובל
השכם־והערב מעל דפיו על חוסר הקול-

ברצוני להפנות מיספר מילים אל אמה
של כלבודהפלא צ׳יפי(העזלס הזה : )2015
כולי מלא הערצה לכישוריה של
בתו/כלבתך, ולטעמה המעידן.
כיוון שהאירועים החברתיים משעממים
בעת האחרונה, ותמיד פוגשים בהם אותם
אנשים עצמם, אשמח להזמינכן יחדיו ל סיור
אכסוטי בשוק של יום שישי אחדי-
הצהריים. תגלינה שם תופעה בלתי-מובנת,
של בני-אנוש האוספים בשימחה לסליהם
את השאריות הזרוקות על הכביש.
בתשובה למבטי־הקינאר, של אנשים אלה,
במה טובה מהם כלבתך?
אהוד וקסכרגר, תל־אביב

טפס משפיל ומיושן
במיסגרת לימודי התנ״ך למדנו לאחרונה
על נושא הייבום.
לפי דעתי, אבד הכלח על חוק הייבום,
מפני שאין לכפות על אשה לבוא במגע
מיני ולהתחתן עם גבר שהיא-עצמה אינה
מעוניינת בו. כמו-כן, טכס־החליצה הוא
טכס משפיל ומבזה, שאינו מותאם לתרבות
המודרנית.
יונתן שטלונג, הכפר הירוק

״הצהדה״ למצע
ביום השבת ,10.3.67 בשידורי ישראל,
שודר ראיון עם ח״כ יגאל הורוביץ. מ תחילת
הראיון, ובמהלכו, הודגש כי הוא
מראשי התנועה לעם בגח״ל.
בקטע שבו דיבר מר הורוביץ על ד.תוכ־
(המשך בעמוד )10

• 1117121 חעונס חזה
תנאי־קיו בישראל 76׳
שיטחה ושיעור
של המדינות
במיעוט כמויות
היא גם קיבוץ

מדינת־ישראל מתבלטת בקטנות
אוכלוסייתה, ביחש לתכונות הדומות
הגובלות עימה. היא מתבלטת, בנושף,
משאבי־הטבע הארציים שלה, ובנוסף
אנשים מיבשות שונות.
עם זאת, למדינת-ישראל המשאבים הבאים: האמצעי
הצבאי לבטל ניסיונות *באיים של אויביה לבצע
פלישה לשיטחה. יש לח החומר האנושי, ברמה מספקת,
להחזיק רמה מחשבתית (מדעית) מספקת. יש לה
האמצעי לנהל כלכלה שתאפשר לה קיום. ואין מדובר
כאן, בשפע כלכלי, בהתחשב בכמות המשאבים ה־טיבעיים.
אבל.
העניין
היחידי שמותאם לחסל את מדינת״ישראל,
הוא הביסוס של מערכת״היחסים בין אנשים על מסד
של ניסיונות להונאה ורמאות ושאר שחיתויות, שהחלו
מתפתחים כהלצות המסמלות את ״הראש היהודי״,
וכעת הם מאפיינים את יחסי־הגומלין בין בני־האדם
כאן.
רמת תיחכום ההונאה והמירמות במדינה עומדת
ביחס הפוך לגודל שיטחה, שיעור אוכלוסייתה וכמות
משאביה, וביחס ישר ליכולת״העבודה של הקוד״
קודים בה.
כלומר, המדינה הפנתה את האמצעי העיקרי הדרוש
לה לקיומה — נגד עצמה.
וכמו לגבי כל עוצמה, די לה בשינוי הסימן כדי
לראות, שבהתאם לשיעורה לחיוב, כך שיעור בבואתה
לשלילה.

קל לראות שעם התפתחות השחיתות והרמאות
(ושאר מונחים המייצגים תחום זה) ,תתעורר התופעה
של אי״אמון בין האנשים. מצב כזה, של אי״אמון ,״מתאים״
כמובן לתושבי אימפריה כלכלית, אוכלוסית
וצבאית, מתוך ההנחה שמירבצי-נחושת, למשל, לא ישחיתו
עצמם כה מחר, וגם במיקרה כמו זה לא יוכלו
יתרונותיה הנ״ל של האימפריה לאזן את תהליך הגריעה
של מצב אי-אמון מתפתח, אלא יעניקו תוספת כלשהי
לאורך־הנשימח.
אין לה לישראל מרחב משאבים ואוכלוסייה (עם
רמת-הגולן או בילעדיה) ,כדי שתוכל להרשות לעצמה
שיעור כזה של הרס״עצמי הנובע מכירסום השחיתות.
בהנחה שיש לאנשים אמצעי לחשוב, עליהם להשיג
מצב של אמון ביניהם לבין עצמם, ולהיות ישרים (לא
לנצל כל הזדמנות ריגשית לרמות) .אלה הם כורח
וחובה שיש לסבלם, אחרת בעוד זמן־מח כבר לא
יהיה פח מי שיעסוק בחיי״שחיתות•
כשיעור קוטביותה של השחיתות, כן שיעור קוטביות
בבואתה — הזוועה. בשורתה של הזוועה מתבטאת
בדוגמות של טבח בני-אדם באמצעים מאמצעים
שונים, בגרימת חבלות לגופותיהם של בני״אדם ולנפ-
שותיהם, בבזיזת רכוש וכו׳.
מרגע שהשחיתות תקבל תוקף של תכונה מכרעת
בחיי המדינה, השאלה מתי היא תתחיל להשתמש בכל
״סמכויותיה״ תהיה רק עניין של זמן, בספירה־לאחור.
כך ניתן יהיה להגיע לעצמאות של שחיתות, הכוללת
את כל היבטיה — הלא הן כל ה״זוועות״ לתיפארתן.
מי שרומס עצמו ברגליו״שלו, מי שמכפיש את כבוד
אנושיותו בעפר על־ידי כך שהוא מרמה ומשחית ביחסיו

עם הזולת, ועם זאת מיישיר עיניו כלפיו, מזמין גם
את מה שאינו צופה לעצמו.
בהתאם לכל הדברים שלעיל, מתבטלת גם חשיבות
הכיוון העיקרי לטדי בפעילותו של ״העולם הזה״.
הוא מהווה איום על אנקות-חעינוג של המשתחתים
למיניהם, הגושאיט ברמה את נס המחריב הגדול של
מדינת״ישראל.

2ג 3י

מ טויי ה

להיות טמבל במדינה דמוקרטית
היה היתה מדינה אחת, אשר אינה רחוקה מאיתנו
ואינה קרובה אלינו. היתה זו מדינה דמוקרטית, ובמקומו
של האדון המלך, הוד-מלכותו, ישב בה ראש-
הממשלה.
העם במדינה הדמוקרטית אהב את ראש־הממשלה
קצת פחות מאשר אהב את הוד-מלכותו המלך בזמנו.
אבל לא זאת היתה דאגתו של ראש״הטמשלה. הוא
היה מיסכן, אבל מסיבה אחרת. למרות כל מאמציו,
לא הצליח ראש־הממשלה להשיא את בתו. והיתה בתו
של ראש־הממשלה יפהפייה. עיניה גדולות כעיני הינשוף,
שערה ארוג וגונו כאש, רגליה תמירות וישרות
כשני גפרורים — בקצרה, יפהפייה מאין דומה לה.
וחכמה היתה — ממש ילדת״פלא. כבר בגיל צעיר
מאד, כאשר השכל עדיין אינו מפותח, ידעה בת ראש־הממשלה
מיהו יהודי, מהו ההבדל בין בדור נגד
הריון לבין כדור״רגל, מיהו רואה־חשבון ומה מותר
לספר לו.
לא מעט בחורים־גיבורים, מכל רחבי הארץ, ניסו
להשתדך אליה. ולא היו אלה סתם בחורים פשוטים,
אלא פקידי־בנקיט, סוכני־ביטוח, בעלי חנויות־מכולת
ותחנות״דלק, אנשי צבא־הקבע ושופט אחד — אנשים
בעלי רמה ! אבל את כולם פסלה, בתו של ראש־הממשלה.
ראש־הממשלה עצמו סבל נוראות מהתנהגותה, סבל
בליבו — ונמאס לו. אמר ראש־הממשלה בקול רם לכל
העם :״מי שיפתור את בעייתה של בתי, מי שיציל אותי
מבתי המפונקת, יקבל אותה לאשה ופרוטקציה ב-
מישרדים הממשלתיים. ולא איכפת לי מי יהיה הגיבור
— עיתונאי שובב ובלתי-ראוי, או אינסטלטור נכבד ! ״
אמר ראש־הממשלה, והוסיף :״אבל מי שינסה ולא
יצליח — יחתכו חלק מגופו, והפעם — את הראש מן
הכתפיים והתחילו לבוא אנשים. והתחילו לעוף
ראשים. ובסוף החודש, מיספר ההרוגים בגלל יפהפייה
אחת כימעט שהשיג את מיספר היורדים מן הארץ
הדמוקרטית הזאת.
וביום בחיר אחד קרה הדבר. בחור אחד, בחור ככל
הבחורים, שחקן ספורטוטו וחובב-מסאז׳ים, תפש קריזה
:״אני הוא האדם שיישא לאשה את בתו של ראש-
הממשלה ! מותר, לא 2מה זה, מדינה דמוקרטית כאן
או לא ז אני אמות, או אתחתן איתה ! אני בא אלייך,
בת ראש״הממשלה !״
וניסו לשכנעו לבל יילך. בכתה אמו :״אל תלך ! ״
סיפרו לאביו מה החליט הבן, ומרוב פחד מכר הזקן
את כל הדולרים שלו במחיר רישמי, וגרם בכך פאניקה
בשוק השחור. אבל דבר לא עזר.
והלך הבחור אל ארמונה של בת ראש-הממשלה
(אז היה מקובל, במדינה דמוקרטית, לקנות ארמון
לבת, על שמה, שיהיה) ,וכל השכנים ליוו אותו. ומובן
הדבר — שהרי בפעם הראשונה הולך בחור משכונת
^!״אמונים״ לבקש את יד בתו של ראש-הטטשלה.
מישטרת המדינה הדמוקרטית קיבלה את פני המלווים
בשימחה ליד הארמון. לכבוד הפגישה גשמו המלווים
גז מדמיע, וחזרו לביתם. הסלון שבו נערכה קבלת-
הפנים לא היה גדול במייוחד, בדיוק כמו עכשיו —
לא יותר מחצי מיגרש כדורגל.
והבחור הגיבור, ממבט ראשון נשא חן בעיניה של
בת ראש״הממשלה. גבות, יפה, בחולצת ״אדידאס״.
״מי זה דופק בדלת נזכרה פיתאום בת ראש-

הממשלה בשיר העממי הידוע, ואמרה :״רואים שאתה
טמבל, ידידי, הייתי אומרת שזה אפילו בולט.״ (וכאן
צריך לציין, שבזמן תזה ובמדינה הזאת היתה המילה
״טמבל״ מילה טובה, מילת כבוד, לא כמו אצלנו,
בציבור החולה והטקולקל. בזמנו, כל טמבל רגיל יכול
היה להתקדם עד לדרגת ״טמבל מפורסם״ ,ואחר כך
אפילו עד ״טמבל מייוחד״).
״ובכן ״,המשיכה בת ראש־הממשלה ,״יש לך, טמבל,
הזדמנות להפוך את עצמך לטמבל בלתי־רגיל (רמה
גבוהה מאד — שווה בערך לרמת שרים. או נציגי בית-
הנבחרים) ,אט תצליח לבצע מה שאבקש ממך.״
הבחור ובת ראש-הממשלה ישבו זה מול זה ואכלו
גרעינים, כפי שהיה אז מקובל בקבלות־פנים ובשיחות
חברתיות. ואז אמרה לו הבת :״גש אתה, טמבל, וחפש
׳במדינה הדמוקרטית שלנו מן הצפון עד המיזרח, מן
הדרום עד המערב, ביום ובלילה משך שבוע ימים, את
האיש ממין זכר המזיע בשעת עבודתו.״
לכל יכול היה הבחור הגיבור לצפות, אבל — במדינה
הדמוקרטית הזאת, להזיע בעבודת היה דבר מגעיל,
לא״הוגן. קשה היה לתאר שיש מישהו המוכן להזיע
בעבודתו, ולעורר עליו בכך את התמרמרותו וכעסו של
בל העט המפותח במדינה הזו.
עשה הבחור גרעפט על המקום, ומבלי לומר שלוט
יצא את ארמונה של בת ראש־הממשלה. החל הולך
ובוכה. לא ידע לאן יילך, היכן יחפש, ממה יתחיל.
ולפתע ראה את בניין ההסתדרות לפניו. ובפנים יושבים
נציגי״העובדים, כביכול עובדים — אבל לא מזיעים.
אמר השוער הזקן לבחור :״לא, אצלנו לא מזיעים.
זה בטוח ! אבל אתמול היה כאן אחד, מסריח ...נכון,
מזיעה. אותו ריח שהרגשתי כשהייתי ילד וישבתי על
ברכיו של סבא שלי. אבל מי זה היה 2רגע, רגע ...כן !
פקיד מס-ההכנסה ! בן-אדט עסוק מאד, כל הזמן רץ.
חפש אותו, הוא בוודאי מזיע״.
״סבא׳ אתה מותק הודה הבחור לשוער הזקן,
ויצא לדרך החיפושים. ובמדינה הדמוקרטית לא קשה
למצוא את פקיד מס״חהכנסה. פשוט, כותבים דו״ח
על השכן שיש לו ה מסה צדדית, וכעבור שעות ספורות
כבר מופיע הפקיד ליד דלת ביתו של השכן הנ״ל.
״שלוט לך, כבוד הפקיד אמר הבחור .״ובכן,
הכל יודעים כי עובד אתה יומם ולילה, עבודה הכרוכה
במתח רב, בהאזנה ובעיקוב. אמור את האמת, האם
מזיע אתה בעבודתך ״2השיב לו הפקיד :״אוהב אני
את עבודתי. היא מסוכנת, הייתי אומר, ולא כולם
מבינים אותנו. אבל להזיע 2לא, לא הזעתי. רק פעם
אהת, במעט. לפגי כמה שנים תפשתי אזרח אחד ששכח
לשלם מס. אמרתי לו , :אני בעל מישפחה, אזרח. לא
גדולה, אומנם, אבל מישפחה. והמצב הכלכלי עכשיו...
אתה עצמך יודע איך הוא. אז או שאתה עוזר לי להתגבר
על האינפלציה, או שאפתח תיק נגדך.׳
״חשב האזרח חמש דקות. היה מתח נורא. כמעט
הזעתי. אבל לבסוף החליט להתנהג כבל אזרח נורמלי
— נתן לי סיוע כספי, ונפרדנו עד השנה הבאה. בסוף
לא הזעתי. מי בן מזיע 2אין לי מושג. אולי קציני״צבא 2״
המתין הבחור ליום השבת. במדינה הדמוקרטית
היה נהוג, שבשבתות יוצאים הקצינים עם מישפחותיהם
במכוניות צבאיות לפיקניקים. ושם כבר לא בעייה
לזהות אותם, לפי המיספר הצבאי .״אדוני הקצין, רק

שאלה אחת לי אליך,״ פנה הבחור אל הקצין ,״האם
חזעת אי-פעם בעבודתך ״2
״אצלנו אסור להזיע, בפקודה,״ השיב הקצין• ״חוץ
מזה, אין בכלל זמן להזיע. כיוס שותים קפה, כותבים
מיכתבים ועורכים ישיבות קצרות. בערב, ישיבה ארוכה.
השמש שוקעת, החום יורד — לא מזיעים. חפש את
הרופא, בחור, שמעתי שהוא באמת עובד ומזיע.״
הדוקטור לא היה דומה כלל לאחד שמזיע. הוא
שתה קפה תורכי עם סיגריה אמריקאית, וענה בחיוך :
״אני ! 2אתה מתלוצץ, ידידי הצעיר. מה לי ולזיעה 2
זה לא הגיוני ולא היגייני. אני בודק במשך מיום ומטפל
בשיבעים חולים, ומקבל עבור יוט-עבודה 70 לירות גטו.
70 לחלק ל־ — 70 חולה אחד = לירה אחת. אתה
היית מזיע 2ובבית, חולה אחד — שיבעיט לירות. אז
איפה כדאי להזיע 2טיפשים־מזיעים לך לחפש בשוק 2״
הלך הבחור הגיבור לשוק, ושאל את אחד הסוחרים
:״האם מזיע אתה בעבודתך, ארוני הסוחר 2״
טיפס הסוחר על ארגז וצעק :״תפוח מתוק 2תפוח
גן־עדן 2רבותי, אל האמינו לו ! אף פעם לא הזעתי !
תפוחים 2הפש פועל שביר, אולי הוא מזיע ! אני 2לא !״
הפועל הפשוט, הפועל השכיר, שבת. במדינה הדמו*
קרטית רגילים לשביתות. אין צורך לדאוג. מצא הבחור
את הפועל הפשוט באמצע הדרך, בין ביתו לבין מקום־
עבודתו. והפועל עמד בפני החלטה קשה: להמשיך
לשבות — או להתחיל לעבוד.
״אולי אתה, אדוני הפועל, מזיע בעבודתך ״2שאל
הבחור המיואש. הביט בו הפועל באילו צנח מן הירח,
והשיב :״שכחת מה מיספר הפועלים במדינתנו 2שכח
מהסטטיסטיקה. בל פועל שביר אצלנו, במו מטיל־זהב.
להזיע 2לא צריך להגזים. את המזיעים תמצא בקיבוץ.״
הגיע הבחור אל הקיבוץ. רק יום אחד נותר לו.
כוחותיו כמעט אפסו. בדמעות בעיניו שאל את חבר*
הקיבוץ :״האט אתה מזיע בעבודתך ״2
״פעם,״ השיב הקיבוצניק ,״סיפרו לי שלפני הרבה-
הרבה שנים, סבא שלי הזיע בעבודתו, בהקמת המשק.
מאז לא היה אצלנו איש המזיע בעבודוצו. אנו עובדים
בעזרת כלים. לא מפעילים כוח, לא מזיעים. יש לנו
גם מיפעל קטן, אבל לא חברי המשק עובדים שם.
מביאים פועלים מהחוץ״.
״ומי עובד שם, בפרדס ״2שאל הבחור, ותיקווה
אחרונה בליבו .״נכון 2אתה צודק !״ השיב חבר-המשק.
״ההוא מזיע!״ ״ומיהו!״ שאל הבחור .״פועל הפרדס 2
תפוס אותו, הוא מזיע! מביאים אותו במייוחד שיזיע
אצלנו ! והחברים שלו, פועלי הבניין, פועלי הניקיון, גם
הם מזיעים כמוהו ! פ!י 2״
תפס הצחור הגיבור את הפועל, והשכם בבוקר
הביאו לארמונה של בת ראש״הממשלה .״הנה האיש
המזיע בעבודתו הכריז .״הוא פועל-ניקיון במדינה
המפותחת שלנו 2הוא פועל-בניין במדינה הבנויה שלנו 2
הוא פועל״פרדסים במדינה הפורחת שלנו ! ״
וכך זכה הבחור בתואר ״טמבל בלתי־רגיל״ ,ואפילו
״טמבל יוצא-טן-הכלל״ .והוא נשא את בת ראש-הממ-
שלה לאשה, ואפילו קיבל תפקיד גבוה בממשלה מידי
ראש-הממשלה עצמו, בזכות כישוריו המייוחדים. ומאז
הם חיים באושר ועושר, ובעיקר בדמוקרטיה.

ד ״ רבר ד ר, ת>יי־הע1זמר

שואב האבק
הטוב בעולם
גנרל אלקטריק
ארה״ב

13€16 111 1 1 .8 .א

־ 0כוח שאיבה חזק ביותר
־ *0ווסת לשאיבה עדינה
־ $כושר תימרוו סיבובי
ותנועה קלה
־ <5ארבע מברשות
$ציפוי ניקל

ננ ר

ל ־ מהנדסי־קרור וחשמל בע״מ

נציגים בלעדיים לישראל:
מפיץ ארצי: ונינוהבוניגו
להשיג בחנויות החשמל המובחרות

מכת בי ם
(המשך מעמוד )7
נית הכלכלית, הוא נשא הצהרה נלהבת
גופות הבארוני השודדים של ארצות-
הברית .״יכול להיות,״ אמר ,״שבדרכם
זרעו גוויות, אבל הם, עשר את אמריקה.״
כוונתו המוצהרת והמפורטת דיברה על
אבי-אבות אילי-הממון של ארה״ב. ואם זה
בכלל שייך עניין, הרי על שאלתו של
המראיין, גידעון לב־ארי, אם הוא חניך
תנועת־העבודה הישראלית, השיב בהן.
ההגינות והיושר מחייבים, ני הצהרתו
המוקלטת של ח״ב הורוביץ תוכלל במצע
לבחירות הבאות של התנועה הנ״ל.
משה כהן, קיריית־אתא

סדר זה סדר

ברצוני להתייחם לכתבה (אנשים, העולם
הזה )2015 שהפליגה והגזימה בתיאור
ההוצאה הכספית שנגרמה לעיריית תל-
אביב—יפו בקשר לניסוח המודעות על ח־
״דלת הפתוחה.״
בגלל מה שנכתב על־ידכם בכתבה זו,
אני רואה צורך לציין, כי הנוהג שהנהיגה
הנהלת העירייה, לפיו מקיימים כל חברי

סגן ראש־עיר שיפמן
עמידה על עיקרון
הנהלת העירייה קבלת-קהל ב״דלת פתוחה״
בו־זמנית — היא פרי יוזמתי והצעתי.
נוהג זה, שלפיו מתקבל הקהל בעת־ובעונה־אחת
בכל בניין העירייה על כל
אגפיו ומחלקותיו — והמאפשר לתאם ול רשת
את פל הנוגעים בדבר בכל נושא שבגינו
פונה האזרח — הינו שירות ציבורי
מבורך. אלא ששירות זה, לבד מכד שהוא
בא להוסיף על שירותי-העירייה הרגילים,
מהווה גם מיפגש ישיר בין הציבור לבין
נבחריו.
כאשר עובד לישכת ראש-העירייה מחליט
לפרסם את שמות הנבחרים על-פי
סדר אל״ף־בי״ת, ולא על־פי סדר מיקומם
ברשימה לבחירות בעירייה, סימן הוא שאין
הוא יודע את האל״ף־בי״ת של המערך
הפוליטי. מן הראוי שסדר זה יישמר בכל
הפירסומים הרישמיים של העירייה. על
עיקרון זה עמדתי.
הסיפור על גלופות ״שעלו בכסף רב״
ושירדו לטמיון — אין לו על מה לסמוך.
העולם הזה משתמש במאות גלופות בכל
גיליון, ומחיר הגלופה ידוע לכם (כמה
עשרות לירות).
אולם כאן גם לא היה צורך לפגוע בגלופות,
שכן שמות חברי-ההנהלה אינם
חלק מהגלופה. הם מודפסים ב״סדר״ בתוך
הגלופה. למה איפוא להגזים — למה להכתים?
דויד
שיסמן, סגן ראש־העידייה,
תל־אביב

111>1£

סיגריות ״ט״״ במכרות יותר
מכל יתר הסיגריות גם יחד
ויש סיבה טובה לכך-
סיגרית ״ט״ם״ באמת טובה

טעות 7עו 7ם צודרן ת

ד 1ב ק מייצרת סיגריות איכות למעלה מ 4 0 -שנה
פרסי ם ד־ ר ׳ עקב סון

11 ׳ 11111111 1 1ז ת661
שו 300 אלף דולר, טייס
בעל רשיון־טיס בינלאומי
ושיחרור 5אסירים מחב ריהם•
הם אף איימו להרוג
את בני הערוב־ אם דרישי -
״ידיעות אחרונות״ 8.4
גילה כר, חיפה
העולם הזה 2017

ך יוסי שישב מדלי החווה בידו תנועה של ביטול.
י • ״סאדאת?״ הוא אמר ,״הוא ייפול. זה לא יקח
הרבה זמן.״
הדבר היה לפני שנה. נפגשנו בבירה אירופית, והחלפנו
דיעות על הצפוי במרחב. האיש הוא ידען ממדרגה
ראשונה.
״איד תפילו אותו?״ שאלתי בסקרנות .״כבל הידוע
לי, אין במצריים כוחות קומוניסטיים בעלי עוצמה ניכרת.״

״לא הקומוניסטים יפילו אותו,״ אמר זז
איש ,״אלא הצבא.״
״מדוע ז״ הקשיתי .״הלא הצבא הוא ימני. סאדאת
ניצח במילחמה. למה יפילו אותו?״

״ביגלל הנשק,״ קבע האיש בפסקנות .״שום
צבא אינו יכול להחזיק מעמד כלי נשק.״
וכאן פיתח האיש באוזני תסריט, שעורר בי מחשבה
רבה. הסובייטים יפסיקו לספק לצבא המצרי נשק וחלפים.
המצרים יבקשו נשק מארצות־הברית. האמריקאים לא
יוכלו להיענות, ביגלל הלחץ היהודי. הצבא המצרי
יישאר בלי נשק. בקרב הקצינים הלאומניים יילד התיסכול
ויגבר, וביום בהיר אחד הם יפילו את סאדאת. במקומו
יבוא קצין חדש, לאומי. מעשהו הראשון יהיה לפנות
שוב אל מוסקבה כדי לקבל אספקה מאסיבית של ציוד
צבאי.
בשבועות האחרונים הרביתי להיזכר בשיחה זו, כי
היא נראית כיום במו נבואה חיה. התסריט הפך לסרט,
המוקרן עתה על הבד.

((( 31111

(מפן

ס או א ת?

ישבנו לפני כמה ימים באחד הרבעים היפים ביותר
של פאריס. מסביבנו התהלכו אנשים שבעים. נערות
התהדרו במלבושי האופנה האחרונה. צעירים עליזים דהרו
על אופנועים.
״קאהיר נבנתה למיליון, שני מיליונים. עכשיו חיים
בה שמונה מיליונים. אנשים ישנים ברחוב. עיתונאי־חוץ
מזמינים שיחות לאירופה שבועיים מראש, וגם אז אינם
בטוחים שיקבלו אותן. ברבעים המהודרים ביותר של
קאהיר, כשאתה פותח את הברז — או שאין מים ביכלל,
או שנוזלים מים שחורים ממש. זה מחריד!״
האינפרה־סטרוקטורד — ,התשתית — של קאהיר התמוטטה.
מזה עשרים שנה לא הושקע בה דבר. משאבי
מצריים הוקדשו למילחמה. אותה שעה זרמו׳ המונים
נוספים לבירה המצרית, מערי־התעלה ההרוסות ומן
הכפרים המורעבים.

ך* מצרי נעץ כי את עיניו ואמר :״אתם, הישראלים,
י 1גומרים את סאדאת!״
נפגשנו אי־שם באירופה, וגילגלגו שיחה על המתרחש
כיום במצריים. האיש, אוהד מושבע של נשיאו, תלה
בי עיניים מאשימות.

״סאדאת סיכן את עצמו כדי לקדם את
השלום במיזרח התיכון,״ הוא הסביר .״את
השלום עימכם. ומה אתם עושים לוז

״הוא עשה את הטכם־הבעיים. זה היה סיכון גדול. הוא
ידע שעלולים לטעון נגדו שהוא מפקיר את אחינו הערבים,
ובעיקר את אחינו הפלסטיניים. הוא היה מוכן להסתכן.
אבל מתוך חשבון.״

החשבון היה שאחרי זמן־מה תחתום ישראל
על הסבם־ביניים עם סוריה, או תעשה מחווה
חשוכה בלפי הפלסטינים.
ממשלת ישראל לא עשתה זאת. היא סירבה לבצע
נסיגה משמעותית בגולן, וכך נחסמה הדרך להסכם עם
סוריה. היא המשיבה בעמדתה הנוקשה בלפי הפלסטינים.
אנוואר אל־סאדאת נשאר מבודד בעולם הערבי, המנהיג
הערבי היחידי שעשה הסכם עם ישראל.
גרוע מזה: מנהיגי ישראל אף התפארו, פומבית, בכך
שהצליחו לפלג בין מצריים ובין שאר מדינות־ערב,
והכריזו על מעשה זה כעל הישג ישראלי גדול.
בתוצאה מכד איבדה מצריים במידה רבה את ההגמוניה
בעולם הערבי. יריבתה, סוריה, עלתה לגדולה.

הדבר פגע קשה ביוקרתו של סאדאת
בעולם הערכי, וגם בחוגים מסויימים במצריים
עצמה.

׳ך* אמריקאי הפליט צחוק ציני. הוא העמיד פנים
1 1כאחד היודע הרבה על המתרחש מתחת לפני השטח

במישור אספקת־הנשק, היתד, פריצת־דרך לעבר סין
העממית. סין הקימה זה מכבר תעשייה ענפה לייצור
חלפים לנשק הסובייטי, אחרי שהרוסים סגרו את ברז
האספקה. המצרים יכולים להשיג מסין הרבה פריטים,
הדרושים להם לתחזוקת מערכות־הנשק שבידיהם —
חלפים למטוסי מיג, לטאנקים מכל הסוגים ולסוגי־ציוד
אחרים.

לסין כדאי לתמוך כבל מדינה המבקשת
להינתק מכרית־המועצות, אויבתה העיקרית.
ייתכן מאד שהממשלה האמריקאית, שאינה
יבולה עדיין לספק כעצמה נשק למצריים, כיגלל
הלחץ היהודי, ביקשה את סין לסייע במשימה

אפילו במישור הביגערבי אין -תמונתו של סאדאת
שחורה כולה. ביגלל העימות הגורלי בין אש״ף וסוריה,
התהדקו מחדש היחסים בין סאדאת ועראפאת. בין השניים
היו קיימים תמיד יחסים דו־ערכיים, כאשר דימיון מסויים
באופיים מאפיל על המשברים האישיים התכופים שפרצו
ביניהם.
סאדאת, מצידו, פועל בכל מירצו למען שילוב אש״ף
בתהליכים המדעיים, והוא מפליג בשיבחו של עראפאת
בבל הזדמנות.

״כשאני מבקר בקהיר, אני בופה,״ הוא
אמר .״היא הפכה כלכותא של המיזרח
התיכון.׳׳

״פשוט אי־אפשר להמשיך בך עוד הרכה
זמן,״ אמר הצרפתי .״העולם הערכי כולו משגשג
ופורח. והנה, בלב העולם הערכי יש ארץ מו־בת-רעב.
היא דומה׳להודו. מוכרחה לבוא התפוצצות!״

אומנם,
יש גם גורמים הפועלים ככיוון ההפוך.
או, לפחות, גורמים בולמים.

ידידיו האירופיים גם דאגו לבך שלא כל
הסיוע יהיה כצורת השקעה לטווח־ארוך,
ושלפחות חלק ישמש לסיפוק צרכים מיידים
של המוני הצרכנים. ייתכן שזה יקל על המצב.

ן ך* צרפתי שקע בעצבות עמוקה. הוא דיבר על
יי 1מצריים. ארץ שבה נולד וגדל.

רבע שיחות אלה משקפות את חומרת המצב.
בשעה שעיני ישראל רתוקות לנעשה בכפריה הערביים,
בשטחיה הכבושים ובלבנון, מתפתחים במצריים
תהליכים העלולים להיות הרי־סכנות.

גם במישור הכלכלי נעשה הרבה להצלת סאדאת. בעת
הסיור האחרון שלו בחצי־האי ערב, מילאו נסיכי־הנפט
את כיסו האחד. עכשיו, בסיורו באירופה, מילאו מדינות-
אירופה את כיסו השני.

הסובייטים הפסיקו את אספקת הנשק. יש
ראל מתנגדת לאספקת נשק אמריקאי. הלחץ
על סאדאת גובר.

ואז, בדלילה, תחזור מצריים להנהיג את
חזית-המילחמה נגד ישראל.

״זהו איש מתון,״ אמר לאהרונה על ערא-
פאת לאיש-שיחו ,״הוא רוצה בהסדר־שלום.
תנו לו לבוא לז׳נבה, והציעו לו מדינה פלסטינית
בגדה המערבית וכרצועת-עזה, והוא
יהיה גורם קונסטרוקטיבי.״

ך* סופו של דבר, המפתח הוא בידי ישראל.
^ וממשלת ישראל, כדרכה, עומדת אובדת•
עצות, ואינה יודעת להחליט.
במצריים. ואולי לא היתד. זו העמדודפנים, כי הוא סוכן
בכיר של הסוכנות המרכזית לביון של ארצוודהברית.

״למה לתת נשק לסאדאת?״ שאל באופן
ריטורי .״נחכה עוד קצת, וניתן את הנשק
בכר לאיש הבא.״
בשיחה זו לא הייתי נוכח. איש הסי־איי־אי דיבר עם
כתב אירופי בכיר, וזה סיפר לי על כך.

לדעת הסוכן האמריקאי, ימיו של סאדאת
ספורים. הוא עלול ליפול כבל רגע — הן ביגלל
בעיית הנשק, הן ביגלל המצוקה הכלכלית הנד
ראה, הן כיגלל הבידוד כעולם הערכי.

המטרה המוצהרת של הסדר־הביניים עם מצריים
היתה לחזק את מעמדו של סאדאת, מפני שהוא המנהיג
הערבי המתון ביותר המצוי במרחב.
לשם כך החזירה ממשלת ישראל למצריים את מיצרי
סיני, ואת בארות־הנפט,

היתה זו השקעה מחושבת וכדאית —
בתנאי שסאדאת יחזיק מעמד !
אולם למחרת ההסכם, עשתה אותה ממשלה עצמה
הכל כדי להפיל את סאדאת. היא מנעה ממנו כל
הישג מדיני נוסף, עזרה לבודד אותו בעולם הערבי, פעלה
כדי למנוע ממנו אספקה אמריקאית.

כרגיל, מחזיקה הממשלה כחבל כשני קצותיו.

יבצע את ההפיכה ז הצבא, כמובן. אין כוח יעיל
אחר במצריים.

אם היה !נכון לחתום עם סאדאת על הסבם־בעיים,
כי אז נכון שיבעתיים לעשות עכשיו את הבל, בדי
להצילו ולבצר את מעמדו.

שם המוזכר תכופות הוא עבד־אל־ראני אל-גאמסי,
מפקד הצבא, שהכין את מילחמת יום־הכיפורים,
ושייצג את מצריים בקילומטר ה־. 101
גאמסי ביקר לא מכבר באירופה, ועשה שם רושם
מצויין. אדם שקול, רציני, תרבותי, שהתחנך בבריטניה,
בעל הופעה מצויינת. הכל משבחים אותו.
(אחרי שיחות 101 הואשם גאמסי במצריים בכך שהוא
התיידד יתר על המידה עם אהרון יריב .״אולם זה רק
עזר לו והעלה את יוקרתו,״ טוען הסוכן האמריקאי.
גאמסי דיבר טובות על יריב, אך התלונן על כך שהאנגלית
שבפי יריב אינה די טובה).
שם אחרי המוזכר בהקשר זה הוא סעד אל־שאזלי,
שפקד על הצבאות שחצו את התעלה. שאזלי הודח
למחרת המילחמה. אם יהיה צורך במנהיג של הפיכה
נגד סאדאת, הוא עשוי לבוא בחשבון.

״הבל״ פירושו, כשעה זו: להגיע לוועידת
ז׳נכה, לשלב בה את הפלסטינים, לפרסם תוב־נית-שלום
ישראלית סבירה.

מי יהיה המנהיג? קשה לדעת.

״אולם,״ אמר הסוכן האמריקאי ,״איך אפשר
לדעת מראש מי יעמוד בראש הפיכה? מי
שמע על גמאל עבד-אל-נאצר לפני יולי? 1952
ייתכן שיבוא קצין חדש לגמרי, שאינו מוכר
מחוץ לחוגי הצבא המצרי.״
זה עלול להיות קנאי לאומני, הרפתקן שוחר־מילחמה,
אדם בעל השקפות כל־ערביות קיצוניות, שונא־ישראל.

אם תנהג ממשלת־ישראל בך, תתניע שוב את ההתקדמות
לקראת השלום. זה יעניק לאנוואר אל־סאדאת מחדש
את כתר המנהיגות בעולם הערבי. ותוך כדי כך תיבלם
גם ההידרדרות בשטחים הכבושים ובישראל עצמה, העלולה
להביא עליגו שואה נוראה.
אם ל א תנהג ממשלת־ישראל כך, עלול סאדאת ליפול.
אז יאבדו גם ההישגים הדלים שהיו לממשלת יצחק רבין.

השטחים שהוחזרו לא ישמשו אלא כנקו־דות-זינוק
למילחמה הבאה — לאורך כל גבולות
ישראל.

זכרתי ארבע שיחות. אזכיר שיחה חמישית.
י 1המילים האחרונות שאמר ראש־ממשלת אוסטריה,
כשנפרדנו, היו :

״התפללו למען סאדאת! ברגע זה, הוא
חשוב לכם יותר מכל מדינאי ישראל!״

החדה

8 ! 11 ייייי • 4 1

.מיסיונר יוסף

העזרן והמייסד חראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חגיך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

עמיצח מספד
כיצד הציל
קהילה שלמה
מזג האקלים חיה סגריר ורוח עז טיל״
טל אותנו מצד אל צד. ישבתי עם ידידי
המיסיונרים והרהרנו בשליחות הקשת
העומדת בפנינו. לפנינו ניצבה ארץ לא נודעת,
שורצת פראים, חיות־טרף, שרצים
בעלי ארס וסכנות אין ספור. ואנו קומץ
שליחי מיצווה בודדים וכל נישקנו ערי-
מת ספרים וחוברות למילחמה בבורות
ובבערות. אך חדורי אמונה נוקבת היינו
ואמונה זו היא שהסירה פיקפוקים מלי״
בותינו.
״יבשה, יבשה קרא במפתיע הצופה
הנסער שאצל ראש האווירון הסילוני.
לאחר זמן מועט חנה הבואינג שלנו אצל
הטרמינאל כשהוא מוקף בקבוצות פראים,
מהם רוקדים ומחוללים ומהם חמו-

הכל בסדר מופתי

3ידיעות נפרדות ללא קשר ביניהן

ביהודה ושומרון

צעדת ארץ־ישדאל של גוש־אמונים,
שהתנהלה במשך יומיים
בשקט ובסדר מופתי וללא תקלות,
הסתיימה אמש לפנות ערב בפיזור
יעיל ומהיר של אלפי המ שתתפים,
באוטובוסים נאים ונקיים תוך
שמירה על שקט וסדר מופתי וללא
תקלות.

.2בערי הגדה

הפגנות תלמידים ערבים שהתנהלו
במשך יומיים, הסתיימו אמש
בפיזור יעיל ומהיר של ה מ שת תפים
באלות ורובים נאים ונקיים,
תוך שמירה על שקט וסדר מופתי
וללא תקלות.

.3באוויר
שני ילדים ערבים הסתיימו אמש

קכוצת ירידים פראים
שהולבשה לכבוד סעודת החג
שים ברמחים ורוגטקות. חילקנו לראש-
השבט כמה חרוזי זכוכית צבעוניים ועני*
נו אל ביקורת הפספורטים — מכאן נתפזר
איש אל מטרתו ושליחותו.
הזמנתי טקסי ואמרתי ליליד שנהג
בו ,״ברונקס.״ הפרא ניענע בראשו והחל
נוהג בריכבו רמה בים בינות לעצי חג׳וג-
גל כשמדי פעם קם מאצל מושבו והיה
מבקע בסכין ארון את סבן התנועה.
לבסוף הגענו למטרתנו — בניין המיסדר
שניצב בלב האזור הפראי ביותר.
הפגישה הראשונה עם הילידים היתח
משפילת־ריח. כילם היו שבעים ומאושרים
ממצבם העלוב וקשורים להרגלי
החיים המקומיים. חיו עובדים בפרנסות
פרימיטיביות משונות שקראו לחם בשמות
״עריכת-דין, ניהול עסקים, רפו-

לפנות ערב בפיזור יעיל ומהיר של
מוחותיהם, בקליעים נאים ונקיים

דלין אינו מרוצה
ממצב החינור באוה״ב
שר־החינוך של מדינת ישראל
הכיע עם שוכו מביקור כארצות־הכרית
אי־שכיעות־רצון ממצב החינוך
כמדינה זו.
לדבריו, אין מדעת ישראל עושה
די הצורך כדי לקדם ולשפר את שי רותי
החינוך בארצות־הברית, ובמייו־חד
אינה משקיעה די משאבים ומא מצים
בקידום החינוך בעיר נידיורק.

קראבכל העתו1י
יום

עי סקת הנשק המצרית — רו סי ת — אור א דו ם
לי שראל!
יום ג׳

ישראל חייב ת להפעיל לחץ לביטול עי סקת
הנשק המצרית — רו סי ת.
יום

הצלחנו! בו טל ה עי סקת הנשק המצרית —
רוסית.
יום

עי סקת הנשק המצרית— א מ רי ק אי ת
אדום לי שראל!

אור

יום ד׳

ישראל חייב ת להפעיל לחץ לביטול עי סקת
הנשק המצרית — א מ רי ק אי ת.
יום

הצלחנו! בו טל ה עי סקת הנשק ה מצרי ת—
א מ רי ק אי ת.
יום

עי סקת הנשק המצרית — סיני ת — אור א דו ם
לי שראל!
לילידים המקומיים צורות
מוזרות של חיזור והזדווגות
את האדם והחי, פילוסופיה, פסיכולוגיה,
אנתרופולוגיה, אקולוגיה״ וכדומה.
וחיו מתגוררים בתוך מיננים משונים
עשויים שיש ומוקפים בצמחיה ירוקה
ונמוכה ולידם בורות מים עמוקים ורח בים
בהם נהגו לטבול ולשחות. אימצתי
אל ליבי את סיפרי הקט ,״מדריך
לשליח הסוכנות בארה״ב,״ לחשתי ג׳
פעמים את שמו של נרקיס והחילותי
בלב חפץ במיפעל חיי.

(המשך בעמוד 3טור )4

יום

ישראל חייב ת להפעיל לחץ לביטול עי סקת
הנשק המצרית — סיני ת.
יום ד׳

הצלחנו! בו טל ה עי סקת הנשק המצרית —
סינית.
יום

תוך שמירה על שקט וסדר מופתי
וללא תקלות.

עי סקת הנשק המצרית — רו סי ת -אור א דו ם
לי שראל!

השר פירט את תוכנית־החומש של
מישרד־החינוך הישראלי, לפיתוח החי-
ניד והחינוך־לערכים בקהילת ארצות-
הברית, והביע את תיקוותו כי ממשלת
ישראל תאשר את תקציב־הביניים,
אשר יאפשר למישרדו לגשת מייד לבי צוע
התוכנית המקפת.
בשלב הראשון, קבע השר, יש לה קים
מוסדוודחינוך ובתי־ספר לילדי
ישראלים אשר היגרו לארה״ב, לבל
יתבוללו בילדים המקומיים. בנוסף, יש
להקים רשת עניפה ומקיפה של גני-
ילדים, בתי־ספר ומיכללות ליהודי אר־צוודהברית,
ובשלב השלישי — חינוך
ציוני לכל אמריקאי, על־פי שיטת אינ טגרציה
מייוחדת שתעובר על־ידי צוות
מומחי המישרד. בביצוע השלב השלי שי
יוחל עם אישור חוק־חינוך־חובה
לארה״ב תשל״ו, על־ידי הכנסת, עם
שובה מפגרת הפסח.
שר־החינוך הביע צער על ההזנחה
הממושכת בתחום החינוך הישראלי
בארה״ב, קבע כי זהו מחדל חמור
וסיים את דבריו במימרה העממית ״כו לנו
אשמים.״ כן מסר שאין תקציב ל־

מיפעל״ההזנה.

לכבוד יום השוא ה :

הוקם ״גיט!
קסבה״ בשכם
כמסגרת חגיגות יום השואה ה נערך
השכוע כרחכי המדינה הקי־מו
כוחות הכיטחון גיטו משוחזר
כקסכה של שפם.
הגיטו נסגר כתשעה שערי כר־זל
גדולים וינוהל כגיטו לכל דכר,
כפי שהיה נהוג כימי קדם, לפני
כמה עשרות שנים.
כוחות הכיטחון מל,ווים כי ה•
שיחזור ההיסטורי ינציח כלכ ילידי
הארץ, שלא עכרו את השואה,
את גודל המאורעות ההם.

ממישנתו של מייסדו —
חחיים חם במו מלפפון —
עיתים טעימים ועיתים לאו.

111

ד״ר זואדץ
(בעונת המלפפונים)

ע דייו מ מ תיו לגיובח ״ ו

בתחילה לא נטי הילידים לוזתסזם
מספרי הקוד* שחפצתי ניניהם. את ״דע
מה שתשיג לפלסתינאי״ לא הסכימו
לקנל אפילו תמורת חרוזי זכוכית ופטור
ממס לחמש שנים. היו גם קשיים בהפצת
״אני ציוני ולא אמריקאי ״.הילידים
התעקשו רוב עיקשת להינשא בינם
לנין עצמם וגם את ילדיהם סירבו למכור
לנו. גם הדירה שהצעתי למי אשר
ימיר מדינתו לא הוציאה אותם משלוותם
הפראית ואפילו תרומות ומעשרים
לא הצליחה ידי להוציא מחם.
אבל הודות לעבודה מן היסוד מלאת
מאמצים חלה בבל זאת התקרבות בינינו.

״חשבתי שאוכל להגיע כאן למשהו— היום אני למוד־נסיון!״
אומר האיש שהיה תגלית בית־סוקולוב לפני
שנים * לעיתונאי בעל־החלומות נותרו עיניים
אדומות וכיבדקיבה * עובד 24 שעות ביממה
ומייחל לפרס פוליצר * מעשן שלוש קופסאות
כשבא לניו־יורק היה מלא תיקוות.
עיתונאי צעיר ונמרץ, מוכן לכבוש את
אמריקה. כשקיבל מן המערכת בתל־אביב
את התפקיד בניריורק, היה ל

מופנים לכל סכל
אפילו להתחתן עם מכוערות
שיחת היום בבית־סוקולוב. קפץ על־פני
מועמדים ותיקים ומנוסים ממנו,
והגיע לאמריקה כשהכל נראה ורוד

ומבטיח. חשב שתוך זמן קצר, תוך
שנה־שנתיים, יפרוץ אל עולם העי תונות
האמריקאי התוסס. היה משוכ נע
שדי באנגלית של תיכון ובאמ־ביציה,
כדי להיות המינגוויי. חשב
שקשרים עם עמיתים בחדר הטלפרינ־טרים
של בניין האו״ם או הבית הלבן,
יפתחו לפניו כל הדלתות.
היום הוא מבוגר יותר. מפוכח יותר.
הניצוץ בעיניים כבר לא מה שהיה.
זיפי זקן בן־יומיים על פנים שנועדו
לגדולות. הוא כבר לא יכבוש את
העולם. הוא ימשיך לשלוח את הכרו ניקות
היבשות בתוספת פרשנויות ש קלט
במסדרונות, אל ה מיעלנד שלו
באיזור הים־התיכון, ויחכה מדי חודש
לצ׳ק, שייכנס לחשבון. הפחד הגדול
שלו — הפחד הנורא — הוא, שיום אחד
יגיע כישרון צעיר חדש מאיזור בית-
סוקולוב לתפוס את מקומו — ואז
מה, חזרה למיזנוו ברחוב קפלן?
בינתיים הוא עושה כתבות על
היורדים. האנשים שהוא מכיר היטב.

היחידים שמקבלים אותו אל חוגיהם.
הוא מתחכך בם, הולך למסיבות שלהם,
מתפלש בעפרם של המבוססים ויורק
בבוז על הנכשלים. הוא מגיש לקורא
הישראלי שמעבר לים עבודת בילוש
עמוקה ויסודית: שמות ושמות־מיש־פחה.
מי נקלט היטב, ומי חוסב־עצים
ושואב־אבק. הוא מכיר את כולם ב שמותיהם
הפרטיים ויודע לצטט את
כל לבטיהם. הוא מתקתק בטלקס את
כל מה שלחשו לו כחבר. כאח־לצרה.

ד״ר מ. זו אר ץ דיל

תמהנו על ידידינו הוותיק,
היהודי החריף, הפיקח ו ד ! מ ־
פוכח, שנאה דרש ואף נאה
מראהו — הפרלאמנטאר הדגול
י. יעבץ שנגינתו בכינור מן ה ־
משובחות היתד, ואף אשתו
נאה ומשכלת וחובבת ספר עב רי
וילדיו מן המצוחצחיםש בנערים
היו והוא עצמו היה שיער
ראשו מן הנקיים בצפון אמ ריקה
וקשקשים אין בו.
והנה בימים האחרונים רפס
מוחו של האיש ג׳ .ג׳אוויץ ור פ ה
ללא מרפא, ואף בשחיית הקראול
אין כוחו כשהיה בזמנו. פניו מלאו
חטטים מכוערים וכל הוויתו
חיטוטבאפו וגלגול סמארקו
לבולקאלעך. ילדיו גידלו פרא שע רותיהם
ורעייתו, שזכרנוה כיפה
בבנות הפלד, אין כעורה ממנה
ככל וושינגטון די.סי. ועד זד הגי עה,
ללמדך כוחו של כיעור על ה נפש.

שמא יש בביקורו בארצות
ערב יותר משמץ של סיבה לכך.
תמהנו.

לאחר שנים מיספר ידעו כולם להקריא
על״פה את ״ישראל ארצן.״ ראש
השבט שלהם הציע לי, לאות ידידות,
לשאת את בתו לאשה• הוא הבטיח לי
בית, עז ובמה מניות ״ג׳נראל אלקטריק״.
אשתי החדשה ואני הבאנו לעולם זוג
ילדים חמודים וחם יודעים לדקלם כל
״עולה — דע את זכויותיך״ שהבאתי
עימי מן העולם הישן. אני עובד חיום
אצל ראש השבט במנהל מבירות ומרגיש
מצויין. לפעמים בא אצלנו שליח
מן חמיסדר בישראל עם חבילת ספרים
חדשה, אנחנו בולעים בל ספר ומחת-
נים אותו עם בתו של ראש השבט. והנח,
אני חי באן בין הילידים שמח ומאושר,
שהרי הצלתי קהילה שלמה מצפור-
ני הסוכנות.

מסורת

תמיהה והצעד.

ובעניין זה יש עימנו הצעה ש טובה
וגם מעניינת.
היא ג ם
יש לאסור כניסת , ,אורח
י ם ״ המבקרים באותן הארצות
האיסלאמיות אלינו. ובכך נמצינו
מיירים ככלבים שוטים שני יו נים
באכן אחת -
יונה א׳ — שמי שביקר באר צות
ערב בלבד לא יוכל לבק רנו
ומן הדין ימצאו אובייקטיביו־תו
ומהימנותו נפגמים וסוב־ייקטיבים,
שהרי שמע רק את תק ליט
השיטנה הערבית ומוטב לו
לפיכך שימלא פיו מים כדג
הכסיף.
יונה ב׳ — שמי שיבקרנו
נניח לו לשמוע את דעות הער המכירים
בים
מפי דוברינו
מנטאליותם (כז. המר למשל) ומן
אובייק טי ימצאו הדין ומהי

יותם אובייקטיבית
מנותם אמינה ויבואו בקהל ה עמים
ויספרו כלהלילהב־שחירת
השלום שלנו וכגנות ואף
בזנות הערבים.
ובשני המקרים נצא אנו נש־כרים.

אשת
ראש השבט
מטופלת כילידי הקהילה כולה

כישראל היה נכר לעניין
עכשיו — סמרטוט חסר זהות
היום הוא כבר חסר־אשליות. הוא
יודע, בחוש״המציאות המפותח שלו,
שרק מן היורדים יוציא את לחמו. רק
מהשפלתם יבנה את עצמו, לצהלת ה קוראים
בתל־אביב. אולי זה יהיה ה סקופ
שלו? אולי יאריכו לו את השהות
בעוד שנה?

ואף־על־פי־כן הוא רואה את עצמו
בעמדת־יתתן. שלא כמו שאר היורדים
ששרפו גשרים, חוט־הטבור שלו עדיין
מחובר למערכת בתל־אביב. הוא לא
צריך להתחתן בשביל לקבל רשיון־
עבודה. בינתיי.ם זה בסדר .״לחזור
לארץ?״ הוא מחייך בנעימות ,״הייתי
מת.״ אבל אל דאגה, הוא לא יחזור.
הוא ימצא, תודות לקשריו עם ״היור דים״
,ג׳וב אחר. אולי בקונסוליה, כמר כז
יחידת־הקישור למילואים — אולי
כמטיף למען עלייה בסוכנות — ואולי
יגמור כנהג־מונית. משהו מזיע וקשה־יום
עד כמה שאפשר. משהו שיספק
אגו טריפ לישראלי הממורמר היושב
בארץ.

חם חרגו את שרת• מסרו תנחומיחם
לרעיה. קברו אותו. ספדו לו.
הם הרגי את אשבול. מסרו תנחומי-
הם לרעיה. קברו אותו. ספדו לו.
חם הרגו את לבון. מסרו תנחומיחם
לרעיה. קברו אותו. ספדו לו.
חם חרגו את דדו. מסרו תנסומיחם
לרעיה• קברו אותו. ספדו לו.
ועוד אומרים שאין בארץ מסורת.

אל הכפייה ואל הקינה

שואן ו צו ר ף
מדופלם

מקבל הז מנו ת
ליום ה שואה
וימים נוראים בכלל

בכי • ממרורים • צער •
דמעות • יסורים • פאב •
שירים עצובים 9טלוויזיה •

• צאן
סימפוזיונים

טבח • כן • לא

ככה
• למה חיה • מה יחיה
לקבוצות מאורגנות
ולוועדי־עובדים הנחה

:אמ>י 0א> 1ז^אאנמ^ז

ה ״ וצא ״ סווןהבללעול 1ע* 1ו 1ל .
כלל ידוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גם נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גם
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
50 - 2070 4מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
.1מגבררב־עוצתה ( .108^ 1^ 0מכוון
בעל רגישות קליטה
£8£0ד5
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות
סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדולים( ץ 2
50-1070 מרכז מוסיקלי ביתי המעוצב
£ $להפליא. מגבר רב־עוצמה( >0זואיז)^ .72 צליל
של 4ערוצים בשיטת ״מטריקס״ .מכוון
צעד קדימה אל הנזחר ^ 1
£8£0־ד/£^ 5וא ו7ז .4,רשם קול סטריאופוני
משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים(׳וי1יש/ו 2ן.

ס 020ו 50 -מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
0מג ב ה סיו ^/וסב. מכוון בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר 51£8£0ו\/ו=ו:1¥1/ז/ז 5¥
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.

11131101131

10.־3 £16011ז 1ו51ז65 07 ^ 13*81 רוז 3ח 01ח 3ז 6 6ז 10 30£| 160^ 1110$ 8חס 35ח9כ) 31,ח 0יז1׳׳13

פרסום קדמון׳

114

העזלם הזה 2017

ו ה גי ד ה
הכרעה בוו שינגטון
אפשר לחדול ממיבצעי-החתנדבוו* הראוותניים
של תנועת הוויתורים על ח
מענק האמריקאי. יש כבר הסכמה על פך
שההקצבה תגדל בסכום חמייועד לרכישת
נשק, כ״ 300 מיליון דולר. על פשרה זו
כבר התלוצץ איש־חביטוח מיקי מילר,
כי הוסכם על 100 מיליון דולר, אבל ב-
״שחור״.
הפירסומים הנגדיים של דיברי שגריר
אמריקה בישראל, מלקולם טון, ומג-

האוצר רבינוביץ, כי הנשיא וחמימשל יתנגדו
למתן סיוע־הביניים.
אולם נכון גם כי ב 8-במארס כתב
עוזר שר־החוץ האמריקאי, רוברט מק־לוטקי,
לסנטור אינהיי, כי אם ה קונגרס
ייזום את מתן סיוע״חביניים, לא
יתנגד לכך המימשל. מייד עם העברת
העתק המיכתב לדיניץ, הוא שאל את
שר״החוץ הגרי קיסינג׳ר, אם המכתב
נכתב על דעתו, והתשובה חיתה חיובית,

הצעת חסוו
ב״הבוה הימית
יעקוב מרידור, מן הבעלים העיק ריים
של ״חחברח הימית לחובלת פרי״,
שוהה עתה בישראל לפגישות עם שרי-
ממשלה, לצורך גיבוש הצעת־חסדר לחברה
הימית. לפי ההצעה, יוותרו מרידוד
ושותפו, מילא ברגר, על מניותיהם
בחברה 38 מכלל המניות — תמורת
קבלת 1$אוניות-הקירור הנושאות דגל
ישראל לבעלותם, בשותפות עם קבוצת-
משקיעים נוספת.
כל שאר האוניות, כ 40-במיספר, ייש-
ארו בחברה שתעבור לבעלות קבוצת
גולדין וסטריד. ההצעה קובעת גם, כי
הקבוצה החדשה תקבל על עצמח חלק
מן החובות. המגעים בישראל מכוונים
למציאת חסדר״תשלומים עם הנושאים
הישראליים, בעזרת ממשלת ישראל.

רחם הוזי -
פיתות ערביות

מלקולם טון

שימחה דיניץ
בין ינואר למארס

כ״ל מישרד ראש-חממשלח עמוס עירן,
יכלו ליצור רושם של חצאי״אמת מצד
אחד מן השניים. אך האמת היא כי שניהם
צודקים• השגריר טון צודק, באומרו
בפגישות לא-רישמיות כי עוד בתחילת
ינואר אמר עוזר שר־החוץ האמריקאי,
אתרתון, לשגריר שימחה דיניץ, כי
המימשל יתנגד למימון-הביניים, ונכון גם
כי ב־ 22 בינואר השנה אמר מיופה-הכוח
של השגרירות האמריקאית בישראל לשר-

י ל די םרע בי ם -
ק ב לני ש ב עי ם
השנה יועלה שכר-הלימוד באוניברסיטאות
במאות אחוזים, כיוון שאין לאוצר
כסף, ועוד כמה אלפי ישראלים יירדו
ללמוד בחוץ־לארץ.
השנה קוצץ חינוך־החינם לילדים כיוון
שאין לאוצר כסף, ועוד כמה עשרות
אלפי ילדים ממישפחות״מצוקה יחיו בורים
עוד יותר.
השנה אין לאוצר תקציב של שני מיליארד
לירות כדי לאפשר לכל ילד בבית
הספר ארוחה חמה אחת ביום, ועוד כמה
מאות אלפי ילדים של ישראל השנייה
יגדלו בתת-תזונה.
אבל השנה יש לשר-האוצר, יהושע
רבינוביץ, שני מיליארד לירות לקנות
1500 דירות מכמה חברות״בנייח גדולות,
שהסתבכו בגלל ניהול כושל.
נא לשים לב: ממשלת ישראל הפועלית
מסרבת להקציב שני מיליארד לירות
כדי לאפשר אוכל אנושי לילדים, ובה-
בשעה מעניקה שני מיליארד לירות להצלת
כמה חברות-בנייה גדולות !
רכישת 1500 חדירות תציל בעיקר שלוש
חברות גדולות :״שיכון ופיתוח״ ,השייכת
לממשלת ישראל ן ״אזורים״ השייכת
לקונצרן ״כלל״ ,ו״שיכון עובדים״ השייכת
להסתדרות. היוזם את הצלת החברות
הוא שר-השיכון, אברהם עופר,
שהיה קודס-לכן מנהל כללי של חברת
״שיכון עובדים״ .ובכן, האיש האחראי
להכנסת ״שיכון עובדים״ לבוץ, מזרים
עתה כסף ממשלתי להצלת עברו הניהולי.

וכן
כי גם הנשיא פו ר ד אישר את ח•
מיכתב. דבר כזה בדיוק אמר גם הנשיא
פורד לראשי מועדון הנשיאים, בפגישה
ב־ 15 במארס.
מה שקרה אחר-כך היה ניצחונו של
ריבן על פורד, והפיכת סיוע-החוץ קלף
בבחירות בוויסקונסין. פורד נאלץ לש נות
את עמדתו כדי לזכות בוויסקונסין,
ועתה הבעייה היא מוצא של פשרה,
המושג בימים אלה.

דוגמת נוספת לאפליית אזרחי ישראל
הערביים. המדמה מסבסדת את מחיר
הלחם לצרכן, מקטינה את מחירו הריאלי
ב-ס* אחוזים לפחות. הסובסידיה
ניתנת לפי מספר כיכרות״תלחם הנאפים
במאפיות, ולא לפי כמות הקמח הנקנית.
00 אלף ערביים אזרחי ישראל, ועוד
מיליון ערבים תושבי חגדח, אוכלים בעיקר
פיתות. על פיתות אין כל סובסידיה,
כך שחמיצרך הבסיסי למאכל
אזרחי ישראל הערביים עולה לחם בסכום
כפול מאשר ליהודים. סיבוך נוסף: מר-
בית הצרכנים הערביים בכפרים אופים
את הפיתות במו-ידיחם ולא במאפיה מרכזית,
שיכולה היתה — אולי — לנסות
לקבל סובסידיה על הפיתות המייוצרות.
הממשלה טוענת כי אינה מסבסדת
פיתות בייצור עצמי, אלא רק לחם ודומיו׳
הנמכרים בחנויות• אולם היא כן
מסבסדת את הלחם הנאפה במאפיות
הקיבוצים, שאיננו נמכר.

הפחםי בו אבמקוםוונפט
המהלכים להקמת תחנת-הכוח החדשה,
שתחיה מונעת בפחם במקום בנפט,
מתקדמים במלוא הקצב. התחנה החדשה
תספק כ 60-אחוזים מצריכת החשמל
של מדינת ישראל — כמות השווה לרבע
מכלל צריכת האנרגיה של המדינה• על-
ידי שימוש בפחם במקום בנפט תקטן
צריכת הנפט ברבע, והמדינה לא תהיה
עוד תלויה במקור-אנרגית אחד ויחידי.
המקורות הבאים בחשבון, לפחם, הם
דרום־אפריקח ואוסטרליה, ונראה כי יקנו
אותו משני המקומות גט־יחד.

שחוו הוא יפה
הערכה חשובה לכמויות ההון השחור
במשק נותן הכלכלן שמואל גונן, בהתאם
לנתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה,
היו בשנת 1974/75 אמצעים
חייביס״במס בסך 42,233 מיליוני לירות.
המיספר הממוצע של מפרנסים באותה
שנח חיה 993 אלף (כולל שכירים ועצמאיים)
.מכאן שהאמצעים שעמדו לרשות
כל מפרנס היו 42,530 לירות לשנה, או
3,544 לירות לחודש. נשוי עם שני ילדים
צריך לשלם על הכנסה חודשית כנ׳׳ל
מס־הכנסה של 1,053 לירות, ועוד מיל־וות
355 לירות — בסך־הכל 1,408 לירות
לחודש.
993 אלף מפרנסים צריכים לשלם בשנת
1974/75 מיסיס בסכום של 16,778
מיליוני לירות לפחות. אולם הסכום ששולם
בפועל באותה שנח היה רק 10,570
מיליוני לירות. מכאן שסכום של לפחות
6מיליארד לירות מיסים לא שולם,
וזהו הסכום שזרם ישירות לחון השחור
המצטבר במשק.

טרד ח או בשמטרס סי ם
תגובה ראשונה על חובת ניהול-ספרים
לצורכי מס-הכנסה, באח מצד האופטומטריסטים.
אירגונם החליט, כי החל מן
האחד ביוני יעבדו חבריו רק ארבעה
ימי״עבודח בשבוע. כל האופטומטריסטים
יסגרו את עסקיהם בימי השלישי והשישי
בשבוע, יקטינו על-ידי כך את היקף עיט-
קיהם ומחזורם הרשום.
הכוונה היא להקטין ככל האפשר, בשנה
הראשונה לניהול הספרים, את ההכנסה
המוצהרת, כדי שבסיס גביית המס
בעתיד יהיה נמוך אף הוא.

שרד־הפויס וחן כסףלתל ־ אביב
ב תנ אי שיוצא ע ל דתיים
בשקט, אישרה ועדת-חכספים של עיריית תל״אביב תכתיב
של שר־הפנים הדתי יוסף ב1רג. התכתיב קובע, כי מישרד-
הפנים יתן לעירייה שלושה מיליון לירות ללא הצמדה, בריבית
של * 13 בלבד, בתנאי שהכסף יוצא על מוסדות-דת בלבד.
תכתיב זה של שר-הפנים מהווה הפרה חמורה ביותר של
כללי השילטון. שר־חפנים צריך לדאוג לצורכי כל תושבי תל״
אביב, ולא רק לדתיים. אם היה מתמנה מחר שר־פנים מוסלמי,
שהיה מתנה מתן כספים לעיריות בהוצאתם על תושבים ערביים
בלבד, היתה פורצת סערה ציבורית. אך כאן הסכימה עיריית
תל-אביב לתכתיב זה ללא מילה, בהתנגדות חמערך. ראש־העירייה,
שלמה להט, שתמך בהצעת שר-חפנים, ציין כי,
לדעתו ,״פעילות דתית רצויה וברוכה, בהיותה שומרת על
צביון תל-אביב כעיר עיברית.״
בהסכם חשאי בין עיריית תל-אביב לשר״הפנים נקבע, כי
העירייה תקבל 3מיליון לירות ממישרד״הפנים, תוציא 2מיליון
למוסדות שעליהם יורה שר־הפנים, ובמיליון לירות תשלם
עמלות לבנקים ומלווים שונים של העירייה.

שני מיליון הלירות יוצאו כך: השתתפות בבניית חדר״אוכל
לחטיבת-הביניים של ישיבת ״הרב עמיאל״ — 400 אלף לירות ן
מעבדות בישיבה העירונית ״בר-אילן״ — 100 אלף לירות ;
השלמת מיבנים של בית-המידרש לאברכים לתורה והוראה —
100 אלף לירות ; בית-ספר ״תלמוד-תורה בעלזא״ — 50 אלף
לירות ; השתתפות בבניית כולל ״עטרת־יוסף״ — 50 אלף לירות;
מיבנים לקליטת תלמידים של מרכז ישיבות ״בני עקיבא״ —
300 אלף ל״י; השתתפות בבניית מכון קהילתי וספרייה של מכון
״חזון ישעיהו״ — 200 אלף ל״י ; שיפוץ מיבנים של מועדוני־נוער
״בני-עקיבא״ — 150 אלף לירות ; השתתפות בהקמת
מועדון־נוער דתי של אגודת ״עזרא״ — 150 אלף לירות ; השתתפות
בבניית מועדון לתרבות תורנית במלון ״פאל״ — 100
אלף לירות; השתתפות בתוכנית-פיתוח של אגודות־הספורט —
400 אלף לירות.
כדאי לשים לב לכך שחלק ניכר מן התקציב מוצא על
מוסדות המצויים מחוץ לתחום־השיפוט של עיריית תל-אביב.
התקציב לקוי, גם משום שאין בו פירוט לגבי ההקצבה הגדולה
למוסדות־ספורט, ולא ברור מי יקבל כמה ולשם מה.

ראש העיריה מסכם דיקיבל הצעת מט רדהפניםלחלוקתהסכוםהנדון, בהתחשב במטרות
החיוניות של בנייח תדר אוכלבישיבה הרב עמיאל, מעבדותהיסיבההעירוניתבר -אילן
ה נת מ כת ) יי״י מר גאון, הי לכהבית המדרש לאברכים ברמיזות הרב שר ים אשר הוקםביזמת
הרא וןלציון הרב ע \ בדיהיוסףובניו, המועדוןלתרבותתורניתעציוןלידמלוןפאל .
אישית, יילותכיטת עולנו כימעילות דת יתרצ ׳ וייהוברוכהבהיותהשומרה על
צ ביון תל-אביב כעיר עבריה.
פירוט ההשתתפות בתכניתהמיתות

לאגודותהספורט בם

4 0 0 .0 0 0ל ״י יו מצא

פרוטוקול ישיבת ועדת־ הכם מים שד עיריית תלי אביב
בין ישיבה למועדון דתי

הנציג המצרי הציע לישראל, לפרסם סירטי־פירסום
בטלוויזיה המצרית לסען הצופים בישראל
לאנשים הנכונים

כרמל
מז ר חי
תיקני ואעזון לציין
וזנרון יעקב

׳ 8היחידה שהתנגדד. ל־פירסום
תזכירו של רב־אלוף
דויד (״דדו״) אדעזר המנוח,
בעניין דו״ח ועדת־אגרנט ב־עיתוני־הערב
היתד, רעייתו,
תלמה, שטענה באוזני ידידים
כי ״אין בכך כעת כל תועלת״
,תלמה, ,שמות בעלה הוא
האסון השני שפקד אותה, אחרי
שלפני כשנתיים נפטר אחיה היחיד,
עומדת לסיים את לימודי
התואר הראשון בפסיכולוגיה,
והיא גם חלילנית מיקצועית,
המנגנת בחליל־צד. אחרי מות
אחיה של תלמה עזבה אלמנתו
את קיבוצה, ועברה להתגורר
עם ילדיה בקירבת ביתם של
דדו ותלמד ,,שסעדו אותה ועזרו
לה להתגבר על האסון.
׳ 9נשיא המדינה, אפרים
קציר, כימעט שקילקל את
חגיגיות החגיגה לחברי לישכת
הנויסחר ישראל־אמריקה, בה
חברים תעשיינים ואנשי-מים־
חר. הנשיא הוזמן להרצות כ־אורח־כבוד,
במיסעדה שבקומה
העליונה של בית אמריקה.
יו״ר הלשכה, ח״כ יצחק מר״
דעי טילפן ללישכת־הנשיא
כדי לוודא את הליכי הטכס
שבו עליו לקבל את הנשיא.
תשובת לישכת־הנשיא היתד,
חד־משמעית :״הנשיא שונא
טכסים, רואה עצמו כראשון
בין שווים ורוצה להתקבל בעממיות.״
8אנשי
קופת חולים מכנים
לאחרונה את שר־ד,בריאות
ויקטרד שם־טוב, שהוא
יוצא בולגריה, בשם :״הווזיר
הבאלקאני.״
9מסמר מסיבת־העיתו־נאים
לכתבי־חוץ, שקיימה השבוע
המועצה הישראלית למטן
שלום ישראלי־פלסטיני. היה
העיתונאי הפלסטיני מרחמד
אבו־שילבאייה, שבא למסיבה
ביוזמת עצמו. הוא הציע
שכוחות־השלום בישראל ובגדר,
המערבית יוציאו־לאור ביטאון
משותף, חציו בעברית וחציו
בערבית. כסיסמה הציע :״לא
לזרוק את הישראלים לים, ולא
לזרוק את הפלסטינים למיד-

9במועדון הים־התיכון באילת
חגגו את אחד מערבי חג-
הפסח בשתייה ובריקודים עד
אור הבוקר. כימעט כל האורחים
השתתפו בהילולה, מילבד
שר־התחבורה גד יעקובי, ששהה
במקום בחברת אשתו
טו כ ה ובן־ד,זקונים שלהם. השר
ואשתו ישבו על שפת הבריכה,
ניראו רציניים־להחריד,
וניהלו שיחה עם ראש עיריית
אילת, גדי כ״ץ, שבא לבקרם
בחברת רעייתו ורדה.
9ניספח־התרבות בלום־
אנג׳לס, חיים חפר, גרם דאגה
רבה לקהילייה הישראלית
שם. חסר הוכנס לניתוח בהול,
כדי להוציא גידול ממעיו. רק
אחרי הניתוח הסתבר כי הגידול
לא היה ממאיר, וכי הניתוח
עבר בהצלחה.
9סימן נוסף להפשרת
היחסים בין ישראל למצריים
רואה יו״ר האיגוד הישראלי ל-
פירסום, אודי אכנת, במיב-
תב שקיבל השבוע מנציג איסי־תא,
האיגוד הבינלאומי של
מישרדי פירסום טכני־תעשייתי
במצריים. במיכתב, שנשלה מ־ארצוודהברית,
מציע הנציג המצרי
לאבנת, שהוא נציג ישראל
באיסיתא, להקרין סירטי-
פירסום בטלוויזיה המצרית. כדי
לשכנע אותו, ציין הנציג המצרי
כי תחנתו היא הגדולה
והיעילה במיזרח־ד,תיכון, וכי

! 8בפגישה שנערכה בין
שר-השינץ, אברהם ערפד,
הגרמני
שר־השיכון לבין קאדל רבנס, בעת ביקורו
בארץ, התנצל רבנס לפני מארחו
על שהוא השאיר את הבוס
שלו בבית, ומיהר להסביר, כי
כוונתו לאשתו, שחלתה באופן
פיתאומי. עופר לא נשאר חייב
ומיהר להציג בפני האורח את
ח״כ משח ורטמן, המצליף
של סיעת המערך, ואמר :״תכיר
בבקשה את הבוס שלי.
הוא האיש הקובע אם אני אהיה
שר או לא.״

8יורם כרונוכסקי,

אופרטיב ״אגד׳ /יצא לחעש
בתו הקטנה. להפתעתו חמתה
את תחילת האביב. אפריים
סלי האבן, צפה בהנאה רבה

שידוריה נקלטים במצריים, בלוב׳
בתוניס, בסעודיה, בקפריסין,
בלבנון ובישראל. המחירים
לפירסום הם מ״ 33 דולר
לסרט בן 10 שניות, עד ל־325
דולר לסרט בן דקה אחת.
אבנת עומד להיפגש עם עמיתו
המצרי בשבוע הבא, במיסגרת
כנם איסיתא השנתי בקופנד,אגן,
והוא מתכונן לברר איתו
את פירטי ההצעה.

שקט בטיילת התל״אביבית בחברת
חטיילת ממאות אנשים, שבאו לחגוג
ריינר התיישב על אחד מספ־במיצעד
העוברים והשבים בטיילת.

8באחד הימים נכנסה ל קפה
הבוהמה מעמון בירושלים,
הידוע כמיבצר השמאל, קבוצה
גדולה של אנשי־שמאל עם
הסופר-ד•,מתרגם פדץ קידרון.
הוא פנה אל מרדכי קופ,
בעל־הקפה, ושאל אותו., :איפה
תשים אותנו?״ קום• ,שהוא
איש גוש־אמונים, השיב לו
ללא ניד־עפעף- :על כיסא
חשמלי !״

המוסף הספרותי של הארץ,
היה נתון לאחרונה •להתקפה
קולמוסית מעיטו של עורך הירחון
סימן קריאה, מנחם
פרי, שיצא נגד מד, שיראה
לו כגישתו הפולנית־הפרובינ־ציאלית
של ברונובסקי בעריכת
המוסף. בשבוע שעבר ניתנה
לשניים הזדמנות להיפגש פנים
אל פנים בתוכנית ידידי היריב,
שהוקלטה בגלי־צה״ל, וגם כאן,
לכל אורך ההקלטה, לא חדלו
השניים לעקוץ זה את זה, עד
שבסיומה של ההקלטה, ביקש
מהם מנחה התוכנית, דניאל
כהן־שגיא, ללחוץ ידיים ולשכוח
את כל המריבה. אלא
שאז זרק ברונובסקי לפרי את
הקלף,האחרון ואמר :״אינני
יודע מדוע אתה מתקיף אותי
על גישתי הפולנית. הרי בסך-
הכל, גם ההורים שלך הם ממוצא
פולני!״
׳ 8באחד מעיתוני־הערב
התפרסמה לאחרונה כתבה על
שבוע־יהאופנה בנידיורק, אותה
שלחה נעמי כן־גור, בתו
של מאיר כן־גור, מזכיר
אגודת־העיתונאים בתל־אביב,
בכתבה פורסמו, בין השאר, ציטוטים
מדיברי יחזקאל כסיף,
הנציג המיסחרי של ישראל
בארצות־הברית, האחראי בלתוקף
תפקידו, גם
שבוע האופנה. פרט שלא פורסם
הוא שנעמי עובדת בניו־יורק
כמזכירתו הפרטית של
יחזקאל כסיף.
׳ 8איש־הסרטים הירושל־

1 בתם של הפרופסור פינחס אביבי ושל נתיבה בן־יהודה, נוי שהיתה ידועה
בפלמ״ח בכינוי ״השדה הבלונדית״ ,כיום פקידה בכירה במישרד־העבודה,
שכתבה יחד עם דן בן־אמוץ את המילון לעברית מדוברת, פרשה לאחרונה מלימודיה באוניברסיטה
ופתחה ביחד עם ידידים קפה״תיאטרון בשם ״השוקת״ בחוצות היוצר שלמרגלות חומת העיר העתיקה
בירושלים. הקפה מנוהל על בסיס של קולקטיב, כשכל אנשיו, החל בבעלים וכלה במלצריות, מקבלים
אחוזים מהרווחים. עמל (מימין) היא גם בעל וגם מלצרית. באה לבקר אותה במקום אמה,
נתיבה, בחברת ידידתה, שרונה, בתו של אייבי נתן ואשת התפאורן איציק אלגלק.
העולם הזה 2017

>1ו ו 101ן!11

אנ שינו
מי, מיכה שגריר, ירד לתל-
אביב, ובילה כשעתיים בקפה
אכסודוס. אחרי שבלע בעיניו
את העוברוודושבות אמר :
״עכשיו אני יודע מה ההבדל
בין ירושלים לתל־אביב: ירושלים
שלמה׳ ותל־אביב חתיכות,
חתיכות.״
£1מאימרות איש־הביטוח
מיקי מילר :״שר־המיסחר-
והתעשייה חיים בר*לכ סוגר
עכשיו, ביומן החדשות, את
כל המיפעלים שפינחס ספיר
פתח ביומן גבע.״
19 דבר עצוב קרה לכתבת

סוי תת־מימי בלחץ, במטרה
לשחרר את החוליות הכואבות.
נוסף לכך נצטוותה לרחוץ פע מיים
ביום באמבטייד. מחוממת
של מי ים־המלח. כעבור חמישה
ימים חלפו מכאוביה.
! 9לעיתונאים הישראליים
גרשון יעקוכסון (ידיעות
אחרונות) ו של מ ה שמיר (הארץ)
,העורכים את השבועון
המצליח באידיש בניו־יורק אלג־מיינע
דורנאל, יש בעיות. חרדים
קיצוניים הכריזו מילחבה
על העיתון, ביגלל עמדותיו ה-
פרדישראליות. לפני חודש

יחסיך עם בני משפחתך עשויים להעסיק אותך עד מעל לראש. התייחסותך
המוגברת לביתך עלולה להתנקם בך במקום עבודתך. היכון לנזיפות או
הערות לא נעימות מצד הבום. בתיבת הדואר שלך אתה עלול למצוא
מכתב התראה שלא ישמח. הסובלים ממחלה כרונית יזהרו השבוע.
! 2בריר ס

20 בארי ׳
אס אין אני לי — מי לי? שאל בזמנו חכם עתיק, ודבריו עדיין יפים
מתמיד, במייוחד בכל הנוגע לך. אתה באמת מאמין שמישהו יעשה את
עבודתך למענך? רק יוזמה מצידך, בצירוף מאמץ לא־קטן, אך כדאי, יביאו
את הפרשה המתמשכת, בגללך, לידי גמר. עבורך, זהו השבוע באדום.

שו ו
1 21 נאפריל -
0׳נ במאי

י 2ברז אי ־
20 בי וני

אין מקום לדאגה אישית מייוחדת: הבעייתיות של הנושאים המטרידים
אותך, אופיינית לכל בני מזל תאומים בשנה הקרובה. כוכב
שבתאי, המסמל את הקוטב הפסיבי, מקרין בתקופה זו על מזל תאומים,
המצטיין בפעילות. זו הסיבה לסחבת שבעניינך. התאזר בסבלנות, את
תפירות למאמציך תזכה לראות לאחר העיכוב. בלה בחיק הטבע.

היזהר מפיטפוט יתר! שמור בסודי־סודות את פירטי המיבצע עליו אתה
עובד כרגע. כדאי שתיזהר דווקא מזה שאתה חושב שהוא ידידך הטוב —
הוא ולא אחר אורב לכל רמז שייצא מפיך, לכל טעות מיקרית, או
לכל מישגה שתעשה. אתה בודד, לכן, ויהיה עליך לעמוד באתגר הזה
לבדך, ללא גיבוי של איש. בת סרטן — היופי הוא כרטיס הביקור שלך.

המצב מעורפל ביותר; אל תמשיך לגשש באפילה — .אלא דרוש הסברים,
ותבע ביצוע החלטות שיעזרו לך ולסובבים אותך לצאת מן הסבך.
אם אתה ממונה על אחרים — מוטב שהשבוע תהיה פחות קשוח, ויותר
נוח, גם צעד מסוג זה יגרום לתזוזה מועילה לעניינך. לבשי ירוק.
ונ ביול• -
ת באוגוסט

שמע לעצת זקנים וחכמים ממך. בדרך זו תצליח להתגבר על קשיים
יבים, ולהימנע מעשיית טעויות. זכור כי הטיפש לומד משגיאותיו״הוא,
ואילו חכם משגיאותיהם של האחרים. אמת־חיים זו נכונה גם לגבי
חייך הרומנטיים. וגם אם נראה לך שספגת מפלה — אל תתייאש.

]1111111
22ב או גז ס ט ־־
72בספטמבר

לקראת טוף השבוע יתחדדו יחסיך עם בן־זוגך. תמצא את עצמך במצב
של מתח ובנטייה יוצאת־דופן לתוקפנות. היכרות בלתי צפוייה לא תעסיק
אותך זמן רב. היא תהיה קצרה, מסקרנת, טעונת־מתח, אך חולפת. אל
תצפה להכנסה מיידית מעבודה נוספת. אתה עשוי להתאכזב בתחום זה.
המנעו מפעילות גופנית מיותרת. כדאי להישאר יותר בבית ולנוח.

עמוס קינן

הצליח פימעט להפגיש שני יריבים פוליטיים.
בתערוכה שערך ערב המראתו
לפאריס, לביקור של 20 יום לקידום מכירת המהדורה הצרפתית
של סיפרו ״שואה 2״ .תחילה בא אמנון רובינשטיין, שהחליף חיוכים
עם קינן, ושעה קלה אחרי שיצא, כאילו על־פי תיאום עם אלוני שולמית הכנסת חברת מוקדם, הופיעה
בעלה ראובן, שקנה את אחת מתמונותיו של עמוס קינן (למטה).

אל תאמיני לו ! הוא סתם מבלבל את המוח. ההבטחות המושמעות באוזנייך,
בת עקרב, בתקופה שעד יום שישי, לא שוות את האוויר שאליהן
הן יוצאות. בכלל, מעין תרדמה אופפת אותך בימים אלה. דומה, שכבל
שאת משתדלת לצאת מן הביצה הסמיכה הזאת, כן את שוקעת יותר
באפס־מעשה ובשיממון. רק עצתו הנבונה של אדם מבוגר תעזור.

]ן ש 0
> 2בנובמבר -
20 בדצמבר

ן יי-.

ען ןת

שוב הדיכאון הזח ! אבל יש לך סיבות טובות ורבות לכך. הכישלונות
והנסיגות הללו, אם כי הם לא חשובים ביותר, לכאורה, די בחם כדי
להעכיר את רוחך. התקופה בה תצטרך להתאפק יותר מכל היא דווקא
בימים רביעי, חמישי ושישי. אחר־כך מוטב שתתנפש במיקצת, תצא
לטיול או תיקח חופשה כלשהי — רצוי בחברה חדשה. ליל־שבת
ושבת הם ימים טובים לרומנטיקה ולפגישות עם אנשים חדשים.

בסך־הכל זהו חודש חיובי ושבוע נהדר. אתה מלא מרץ ! עוד לא התרגלת
לניבזויות הקטנות של אלה הסובבים אותך כעת! אינך חושב על הצרות
הבאות אלא אך ורק על היתרונות הנובעים ממצבך החדש. משום כך
אין גם טעם לתכנן יותר מדי. שחה עם הזרם, סמוך על בני מזל טלה
ואריה, ואתה יכול להרשות לעצמך לפנק את עצמך — אבל נסה לא
לחשוב רק על צמד, באותו זמן. זוהי תקופה של הצלחות מסוייגות.

ידיעות אחרונות לענייני בריאות,
דכדרה נמיר. היא נסעה
להשתתף בכנס של רופאים,
שאמור היה לדון באפשרות
של ריפוי מחלות שונות
על־ידי רחצה בים־המלח. אולם
בהגיעה לים־המלח, שם התקיים
הכנס, נזקקה היא-עצמה
בדחיפות לרופא. התברר כי
כאבי־הגב שתקפו אותה בדרך
נבעו,משלושה דיסקוסים טריים
בעמוד־השדרה, זמתזוזת חול יות
שהחמירה עקב הנסיעה הארוכה.
רופא מכדשתתפי הכנס
בדק אותה, ורשם לה טיפול
רפואי שכלל מנה יום־יומית
של אמבטיות־בוץ, אמבטיו הגופרית
עם בועות־אוויר, ועי־הטולס
הזה 2017

הושלכו פצצות־תבערה, שהשמידו
כליל את הדפוס של העיתון,
אחרי שכמה ימים קודם
לכן הוצתה המערכת. לתקופת־המעבר
מצאו דפוס זמני של
ישראלי אחר, שלמה לס,
משפני האונייה בת־גליס. יע-
קובסון ושמיר מסתובבים עתה
עם ליווי מישטרתי צמוד, בחששם
מפני התנקשות נוספת,
בהם עצמם.
הזמר יגאל כשן מכנה
את אשתו היפהפייה מיקה,
בתו של איל-הספנות יעקב
מרידוד, בשם ״אינסרניישו־נל״
.לכל המתעניין במקור הכינוי
הוא מסביר :״יש לי
אשה עולמית.״

21בדצמבר ־
><ובינואר

20ב י גו א ר -
18נסנרואר

שיווי־המישקל, המשמעות הכפולה והאיזון לו את שואפת, מופרים,
השבוע, באופן חמור על־ידי שני גורמים החודרים לחייך בצורה ברוטאלית.
אם יש הזדמנויות בחיים בהן אשה צריכה לתת לעצמה דין־וחשבון
על מעשיה — השבוע הוא הזמן הנכון. אבל ספק אס תוכלי להתגבר על
גלי הפחד וההתלהבות האוחזים בך. ככלות הכל, כשכף המאזניים האחת
נוטה כלפי מטה — השנייה מתרוממת בחוזקה. לבשי ירוק בהיר או אפור.

דרך אגב, את נקלעת לאחת הסיטואציות הכפולות ותלא-פשוטות, להן
את מומחית. תם יכעסו עלייך, אולי, אך כוח אישיותך וקסמייך האי-
שיים יסייעו בעדך לצאת גם מתסבך תזה. אם אתה לא רוצה להסתבך
בעסקים, מוטב שתתייעץ תפעם עם רואח־חחשבון שלך או עורך־
תדין שלך. ותשים קצת יותר לב למחלות-פנים: כליות, כבד וכדומת.
בת דגים, תיזחרי מנסיעות תכופות יתר על המידת, בייחוד בסופי־שבוע.

להטדה שלך!

זו קופה חכמה ומתנחכמת. ניחנת לתיכנות מראש
לפי דרישות ספציפיות של כל לקנח.
מבצעת את כל הפעולות כולל כפל +חישוב
אוטומטי של מיסיס ־ הכל בפעולה אחת!
היא קומפקטית. שקטה ויפה

בניגוד לקופה רושמת מכנית. היא איננה
מסורבלת במנגנונים ובגלגל׳ שיניים
רעשניים הנוטים להתקלקל. מהיותה אלקטרונית
היא קומפקטית מעוצבת להפליא. הקופה הרושמת
שחדיראן מציעה לך היא פאר התוצרת האמריקאית.
טייז ח

י ס רנ ת״ ם

סרסום סלד

תדיראן מציעה לך את הקופה הרושמת האלקטרונית המתאימה בדיוק ל צרכיך:
היא אלקטרונית
היא מוצעת לך במחיר הנמוך ביותר

החלטנו לקבוע לה מחיר הנמוך בהרבה
ממחיר הקופות הרושמות האחרות וניחן
לרכשה בתשלומים ער 24 חודשים.
היא שייכת למשפחת תדיראן

עם הקופה הרושמת שלנו אחה נהנה
משרות אישי מקצועי. מהימן ואחראי.
בנא נקבע פגישה: אנא התקשר עמנו
ובא כוחנו ישמח לבקר אצלך עם
הקופה ללא התחיבות מצירך.

תל-אביב: רת׳ קרריבך זג. טל .185151 .י רו שלים1
רח שסא׳ .9טל .211115.21867 .חים ה> רח׳ ככר מאירהוף 5
קריה אליעזר. טל .519191 .ב א רי שבע: רה׳ הד ס ה . 11 טל. 1952* .

לצר כן

קו ב ה
רו שמת
ת די ר צן

מוצרי האיכות של תדיראן עם השרזת המהימן:
מקררים, מזגנים, טלוויזיות, מערכות סטריאופוניות, תנורים, שואבי
רדיו למכוניות, סוללות, פנסים, מוצרי תאורת,

אבק,

העולס הזה 2017

תהיה חחיוה!
אני מציע לך זאת משני טעמים :

ראשית, כדי להחזיר כמעשה
פשוט ואנושי כזה את אמון חצי
מיליון האזרחים הערכיים הישראליים
כמדינת-ישראל, כדמוקרטיה
הישראלית וכממשלת־יש•
דאל, לפני שאמון זה יאכד סופית,
ויפנה את מקומו לשינאה אפורה
כשק.
אדוני ראש־הממשלה, אלה הם אזרחי
המדינה, ורבים־רבים מהם בחרו במים־
לגתך ובך!
ב־ 30 במארס 1976 קרה בליבם של אנשים
אלה דבר נורא. היה שבר. אם לא
ייעשה מייד דבר דרמאתי — דבר שרק
אתה, כראש־הממשלה, יכול לעשותו —
יתגלגלו הדברים בתאוצה גוברת במידרון
תלול, ושוב לא תהיה עוד אפשרות לעצרם.

שנית, כדי שתשמע ותראה את
הדכריס כמו אוזניך ועיניה ותת
רשם מהם כילכך. אני מאמץ שאז
תגיע אל אותה המסקנה שאליה
הגעתי אני, כאשר ערכתי השכוע
את הסיור הזה כליוויית כמה הכרים.

יצחק רביו,
ראש־ ה מ משלה,
ירושלים

המסקנה היא:

חייכת להיות חקירה. חקירה כ-
דרג עליון, אמינה וכלתי־מתפשרת,
באמצעות הכלים הממלכתיים אשר
החוק הישראלי השכיל לייצרם
לצורך מיקרה כזה.

אני כותב לך שורות אלה כמיכתב
גלוי, מפני שהעניין חורג בהרבה מן
התחום האישי, אף שכולנו מעורבים בו
אישית — כבני־אדם ובישראלים.
יתר־על־כן, יש עניינים שלגביהם לא רק
השתיקה היא מעשרדנבלה, אלא אף הדיבור
בלחש.
בהיסטוריה הארוכה של עמנו, גינינו
רבים וטובים מבני הגויים על כי שתקו
ברגעים שבהם היה צורך לצעוק. פעם
אחר פעם עלתה בפינו השאלה הנוראה:
״א יפה הייתם?״

א:י חש כעומק ליפי, שפיוט
מופנית שאלה זו אלינו. תהיה זו
כנידה כתולדות עמנו, אם נחריש
אנחנו כעת כזאת.
אף שזהו מיכתב גלוי,

זהו

מיכתב

א ל יך .

אליך אישית.

לא הייתי מפנה אותו אליך, לולא האמנתי
שהנך אדם הגון, רגיש וסביר. לא
הייתי כותב אותו כלל, לוא סברתי כי
אתה פוליטיקאי מן המניין, ציני וקהה־חושים,
המסוגל למצוא תירוץ קל לכל
דבר.
אני כותב לך, מפני שקרה דבר, שאתה
אחראי לו אישית.
אני מאמין שקיבלת על כך דו״חות שאינם
תואמים את האמת, ושיש בהם
כדי להעלים מעיניך לא רק את המאורעות
כהווייתם, אלא גם את עומק האחריות
הרובצת עליך.

אחריות לשפיכות־דמים, להריגת
כני-אדם חפיפ-מפשע כדם קר,
לעריכת דכר שאין לו שם אחר,
מילכד זה המעורר כלכ כולנו זיכרונות
של כלהות :
פוגרום.

אדוני ראש-הממשלה,
אני בא להציע לך לעשות מחווה החורגת
משיגרתם של פוליטיקאים, שיהיה
בה ביטוי פשוט לרגש אנושי ולאחריות
מדינאית כאחד.

אני מציע לך לנסוע לכפרים
סכנין ועראכה כגליל, להיפגש שם
עם ראשי הציכור, לערוך כיקורי־תנחומים
ככתיהם של הרוגי ״יום
האדמה״ ,להחליך דכרים עם הפצועים
והעצורים ששוחררו. ואם
תרצה — להניח זדי־פרחים על
קיכרי החללים.
תוכל לעשות זאת ביום־הזיכרון הערבי
המסורתי, במלאות 40 ימים למות הגברים,
האשה והילד.

חקירה, כדי לקבוע מעל לכל ספק סביר
מה אירע באמת בכפרים הערביים בישראל
באותו תאריך גורלי.
חקירה, כדי לקבוע בבירור מי נתן את
הפקודות, מה היה טיב הפקודות וכיצד
הן בוצעו.
חקירה, כדי לאתר את האשמים — אם
יש אשמים — ולאפשר את העמדתם
לדין, כפי שהועמדו בשעתו לדין רוצחי
כפר-קאסם. נזכור־נא שהיה זה אז ראש־ממשלה
אמיץ, שהחליט להיענות לדרישתנו
ולהעמיד למישפט־צבאי את משתתפי הפעולה
ההיא.
חקירה, כדי למנוע את כרייתה של תהום
נוראה בין שני העמים החיים במדינה
הזאת.
חקירה, למען ההיגיינה הציבורית, כדי
למנוע הידרדרות מוסרית הרת־אסון וחם-
רת־תקנה בקרב דור ישראלי חדש.
חקירה, כדי למנוע את השחתת צה״ל,
לבער בעוד מועד מוקדים של ריקבון
מוסרי, ולשמור מכל מישמר על טוהר
הנשק העיברי.
חקירה, כדי שאתה לא תישא באשמה,
בעיני העמים וההיסטוריה, למעשים
שלא רצית בהם, ושאינך יודע את האמת
האכזרית עליהם.

• חדיג׳ה שוואנה, בת ,23 עובדת
בית.
גרה בכפר סכנין, בשולי הכפר, הרחק
מן המרכז, בסימטה נידחת ועקלקלה. למדה
שמונה כיתות. שירתה כל חייה בצינעה
את מישפחתה, בת 20 הנפשות. הכינה
לה אוכל, דאגה לבגדיה, טיפלה בבית.
ביום הגורלי התעוררה המישפחה בשעה
5.30 בבוקר לשמע יריות במרכז הכפר.
ילד מבני המישפחה, שהיה אחוז סקרנות,
רץ מהבית לכיוון היריות. אבי המישפחה,
שחרד לגורל הילד, ביקש לשלוח מישהו
כדי להחזירו הביתה. הוא אמר לחדיג׳ה:
״את לכי. את אשה. הם לא יפגעו באשה.״
זאת היתד, טעותו.
חדיג׳ה יצאה. במרחק של כ־ 50 מטר
מביתה, באותה סימטה, רחוק ממרכז הכפר,
נורתה. חייל ירה באשה בדם קר,
ממרחק קטן, מאחור. היא רצה כמה
צעדים, צנחה ומתה. .
עד עצם היום הזה לא ביקר במישפחתה
איש מנציגי השילטונות.
• חדר חאלליה, פועל וחקלאי בן
,24 גר באיזור אחר בכפר סכנין, גם הוא
רחוק ממרכז הכפר.
בשעה 8.00 בבוקר ישב בביתו ושתה
קפה עם אביו. לפתע ניתך על הבית מטר
של כדורים, שפגעו בקירות, חדרו לחדרים
ונקבו את דוד־השמש על הגג.
באותה שעה נשמעו מבחוץ זעקות. בת-
דודתו, מורה שלא הבינה את מהות העוצר
ושיצאה מביתה כדי ללכת לבית־הספר,
נורתה בפתח ביתה ונפצעה. היא

שכבה על הארץ וזעקה לעזרה. הנשים
בבתים הסמוכים צעקו אף הן.
לשמע הזעקות חש חדר חאלליה החוצה,
אל בת־דודתו הפצועה, ששכבה במרחק
של כעשרים מטרים מביתו. חיילים ירו
בו בדם קר, בעודו מנסה להגיש עזרה
לפצועה. הוא נפגע בראשו ומת בו במקום.
אחיו, סעיד, בן ה־ ,27 מת לא מכבר
בחיפה, בנסיבות לא־ברורות. נמסר ל-
מישפחה על־ידי המישטרה שהוא נפטר
מהתקף־לב פיתאומי. אשתו של סעיד, אם
לבת קטנה, נישאה לחדר. תוך זמן קצר,
שיכלה שני בעלים.
• רג׳א אכו־ריא, טייח בן ,27
אב ל 4-בנות, עמד בשעה 10.30 על מיר־פסת
ביתו, גם הוא ברחוב צדדי בסכנין.
הוא לא ידע שבעוצר אסור לעמוד על
מירפסת. הוא נורה ונפצע קשה.
חברו לקח אותו במכונית לבית־החולים.
ביציאה מכפר סכנין נעצרה המכונית על־ידי
מחסום של כוחות־הביטחון. אנשי הביטחון
סירבו לתת למכונית לעבור, אף
שראו כי שוכב בה פצוע אנוש. הם אמרו
שאין להם הוראות לאפשר פינוי פצועים.
בוודאי תזדעזע לשמוע כי כוחות־הבי-
טחון, הפועלים על פי פקודתך, הביאו
אמבולנסים למיקרים של פגיעה ביהודים,
אך סירבו להסיע בהם פצועים ערביים,
ולא עשו כל סידור שהוא לטיפול בפצועים
מבני הכפרים.
רג׳א התעכב ליד המחסום כשעה. לבית־החולים
בנהריה הגיע מת.
• ערי מרעי דגים, בן ,22 שמר

ב״יום האדמה״ הייתי בחו״ל, לרגל שליחות
קצרה שנועדה לשרת את עניין השלום.
משום כך יכולתי למלא רק השבוע
את חובתי המצפונית, לבקר בכפרים
הנפגעים, להניח זרים על קברי ההרוגים
ולשוחח עם מישפחות החללים,
עם הפצועים ועם העצירים ששוחררו.
אני חוקר מאומן. איני מאמין לכל דבר
הנאמר לי. אני ספקן מטבעי. נדמה לי
שיש לי חוש, שהתחדד בשנים רבות של
עבודה מיקצועית, להבחין בין אמת ושקר.

שראיתי ושמעתי כאותו יום
שיבנע אותי, מעכר לבל ספק סכיר,
בי היו כ״יום האדמה״ חריגים
חמודים כיותר מצד בוהות הביטחון
— המישטרה, מישמר הגכול
ולצערי גם צה״ל — המחייכים
חקירה מדוקדקת.
בלשון מישפטית, הייתי אומר שהובאו
לפני ראיות-לכאורה המצדיקות את העמדתם
לדין של אנשים מסויימים, בעוון
מתן פקודות בלתי־חוקיות (״שעליהן מתנופף
הדגל השחור של אי-החוקיות,״ כדברי
השופט בניימן הלוי במישפט כפר־קאסם)
,חבלה גופנית חמורה, הריגה —
ואולי גם רצח.
הנה כמה מיקרים:

לומר זאת בפרחים

בבית־הקברות המאולתר של מישפחת יאסי!
בכפר עראבה, במרכז הגליל, הניחו הצייר
דן קדר, אורי אבנרי והמשורר יבי זר־פרחים על קיברו של הפועל החקלאי הצעיר ()23
חיר מוחמר יאמין, שנהרג ביום־האדמה, כאשר חיילי צה״ל פתחו באש ללא אבחנה
על תושבי הכפר, בהתכתשות שמהלכה סולף ללא־הכר בכלי־התיקשורת. משמאל:
ראש המועצה של הכפר, מחמוד נעאמנה, איש המערך. הזר נשא את הכתובת
״למען חיים משותפים, כבוד לזיכרם.״ השלושה הניחו בשבת זרים על קבריהם של
חמשת ההרוגים בכפרי הגליל, במעשה שהוגדר על־ידי כ״אקט של הזדהות אישית

הנתב
גלוי לואש

(וזנזשד
מעמוד

מפקד הכוח הצכאי הוריד את
אנשיו ליד מיפעל-כלוקים כככיש
הראשי. אנשי־המקום הצהירו כ־שכועה
ששמעו ככירור את הקצין
פוקד על אנשיו :״תעלו עליהם!״

על מחסן־רהיטים ברחוב הראשי של סכנין.
לפתע, בשעה 8.30 בבוקר, ראה שחברו
נפצע ליד הבית. הוא רץ כדי להוריד אח
החבר מן הכביש. החיילים ראו אותו עומד
ליד הפצוע ומגיש לו עזרה. חייל ירה בו
ממרחק של 15 מטר, בדם קר.
עלי נפצע באגן הירכיים, ומדדה עתה
על קביים. יתכן שיישאר נכה.
• חידר דגים, בן ,39 קרובו של עלי
הפצוע, נלקח מביתו בשעה 6.00 בבוקר.
הוא הובא לבית־הספר בכניסה לכפר, הועמד
ליד קיר כשידיו מורמות. בכל פעם
שזז קמעה, ניתכו עליו מהלומות בקת
של נשק, אף שעמד בשלולית של דם
שזרם מראשו, הפצעים בקודקודו נראים
עדיין היטב.
הועבר למישטרת סכנין. שם, בנוכחות
קצינים, הוכה באלות בכל חלקי גופו.
אחר־כך נכפת בחוטי־ניילון דקים, שחדרו
לבשרו.
בעכו הורד מן המכונית והועבר דרך
שתי שורות של שוטרים חמושים באלות,
שהמטירו עליו מכות על פי שיטה הזכורה
לשימצה מתקופות אחרות. אחרי יומיים
של מכות, שוחרר.
במשך כל הימים, סבל משטף בלתי-
פוסק של קללות ערביות, בנוסח ״בן־
זונה״ ,״שונא יהודים״ ,ועוד. לבלש שד,יכה
אותו בעת חקירה, אמר, לדבריו :״אתה
חושב שאתה עושה טוב למדינה? אני
בונד, את המדינה! אני בניתי בשבילכם
בתי־ספר, בתים וכבישים ! אתה רק הורם !״
תיאור זה שנתן העצור מזדהה, בעיקרו,
עם תיאורים ששמעתי מעצורים אחרים. 1י איני תובע ממך לקבל תיאורים אלה
כקביעה סופית, ללא עירעור. אולם אני
תובע ממך להאמין לי, כי הצטברות העדויות,
אמינותן בעליל וההוכחות הנסיבתיות,
אינן משאירות ספק בכך שאכן היו ב״יום
האדמה״ חריגות חמורות ביותר.

אינך יכול לעכור על כך כשתיקה
ולהישאר שלם עם עצמך ועם
תפקידך.

שהרי אם תעשה כן, תיתן גושפנקא,
לפחות בדיעבד, לכל אשר קרה. הכל
יאמינו שהדברים תוכננו כך על-ידי המט־שלה
שבראשותך — והתוצאות לעתיד-
לבוא תהיינה הרות-אסון.
קראתי בעיתונים תיאורים מסמרי״שיער
של הנסיבות שאילצו את בוחות-ר,ביטחון
להפעיל נשק חם, כאילו עמד סולם צבא
אוייב. סביר להניח, כי תיאורים אלה באו
מפי המפקדים האחראיים, וכי חם הגיעו
נם לידיעתך. אם כן, דבק בהם החשד
כי הם פוברקו, אחר-סעשה, כדי לטשטש
את אחריותם הפלילית והמוסרית של האח ראים
להם.

התיאורים ששמעתי כשטח שונים
לחלוטין מתיאורים רישמיים
אלה. צר לי לקכוע כי הם אמינים
יותר.
בקווים כלליים, זהו מה שהתרחש :
המאורעות התחילו — ערב ״יזם האד־מד,״
,ב 29-במארס — בכפר דיר-חנא.
׳סיור של מישמר־ה׳גבול נכנס לכפר, יצא
ממנו וחזר כעבור זמן עם שתי מכוניות
צבאיות. בתוך הכפר חסמו ילדים את
הכביש. התחילו חילופי קללות וגידופים,
והצבא השתמש בנשק חם.
לדיברי הכפריים קדמה לכך התגרות
מצד סמל־מישטרה ערבי, המבקש לעלור
בדרגה. כשהגיעו החיילים, כבר היתד, הא׳
ווירה מחוממת. אולם בשלב זה עדיין ניתן
היה לעצור את ההידרזלות׳ ,אילו השתמשו
כוחות;הביטחון בשיטות הרגילות. לפיזור
הפגנות, מן הסוג המופעל, בדרך־כלל, נגד
מפני:י 6יהודיים.

כאיש ששירת כצה״ל( איני יכול
אלא להתכייש כחיילים הנזקקים
׳ לנשק• חם כמאכק נגד אזרהים כל־תי-המושים.
אין זה מוסיף ׳ככוד
לצה ״ל.

שעה קלה לאחר־מכן, ב־ 19.30 של ד29-,
:במארס, נפנפו כוחות הצבא והמישטדה

לכפר עראבה הסמוך. בכביש הראשי,
העובר מחוץ לכפר, שמעו החיילים צעקות
של ילדים מפגינים בתוך הכפר. בכפר כבר
שררה אז התרגשות גדולה, בעיקבות
מה שקרה בדיר־חנא.

החיילים לא נכנסו לכפר ברחוב הראשי,
הניצב לכביש, אלא הסתננו באלכסון, דרך
מטע. בהגיעם לשולי הרחוב הראשי, במרחק
של כ־ 900 מטר מן הכניסה לכפר,
תפסו עמדה, הציבו את גישקם והחלו
חילופי־גידופים בינם לבין הילדים שהתקבצו
במקום. לדיברי הכפריים, צעקו
החיילים לילדים :״למה הפסקתם? תהיו
גיבורים ותזרקו אבנים!״
המצב התחמם חיש־מהר. הילדים זרקו
אבנים, והכוח פתח במטחי-ירי לכל הכיוונים.
מן היריות נהרג תושב אחד, חיר
מוחמד יאסין, ונפצעו בכפר שמונה.
בהמשך הלילה ניסה ראש־המועצה, מח מוד
נעאמנה, איש המערך, להיפגש עם
סכנין. הדבר
הקצין האחראי במישטרת
לא ניתן לו, והוא נענה בגסות ובקללות,
בבוקר הכריזו כוחות־הביסחון על עוצר,
באמצעות רמקולים, נגמ״שים עם שוטרים
וחיילים התפזרו בכפר.

הכפריים לא ידעו מה זה עוצר
(כערכית :״מנע תג׳וד,״ אסור

כאשר הוטל העוצר, דא ידעו
התושכים גם כאן כמה המדוכר.
״לא ידענו שאסור לצאת למירפסת.
חשכנו שאסור לצאת מהכפר. יש
מייטפחות שכית־הכיסא שלהן נמצא
כמרחק של 50 מטר מהכית.
האנשיים לא העלו על דעתם שאסור
להסתובכ כחצר כיתם, ולגשת ל
כית־הכיסא.״
בסכנין נהרגו שלושה. ארבעה נפצעו
בלילה ו־ 27 ביום. כימעט כל הנפגעים
לא נהרגו בעת התכתשות, ולא ברחוב
הראשי — אלא בסימטאות צדדיות ונידחות,
כשחיילים ירו לאור היום על כל
אדם שניראה בחצר או על סירפסת.

אין לי ספק כי החיילים והשוטרים,
שהגיעו לכפרים אלה, קיכלו
תידרוך־מראש •טנשא אופי •טל
הסתה. הם הגיעו לכפרים במצג
רוח מחומם, אחוזי שינאה. לפחות
חלק מהם פשוט חיכו לתירוץ כלשהו
כדי לירות כערכים.
מאחר שנוסח הפקודה התיר להם לירות
בכל מי שמפר את העוצר — לירות כדי
להרוג — ניצלו חיילים ושוטרים אלה כל
הזדמנות, בראותם אשה יוצאת לחצר, או
גבר יוצא למירפסת, כדי להורגם.

ההודעות הרישמיות על ״יריות
כאוויר״ אינן עומדות גם ככיקורת
השיטחית כיותר. הן פשוט אינן
נכונות.

ראש מועצת עראכה נעאמנה (שמאל) מתאר את ההתרחשויות
״תעלו עליהם!״

להפתוכם) .מעולם לא היה עוצר
ככפרי הגליל. כששמעו את הצעקות
כרמקול, פתחו את החלונות
והדלתות, כדי לשמוע כמה מדוכר.
לא ניתן להסביר לתושבים מה זה
עוצר.
חילופי־ד,קללות חיממו את האווירה עוד
יותר. ב 9-בבוקר כבר אי-אפשר היה
להשתלט על הדברים. גידופים, מעצרים,
ידיית־אבנים ומהלומות אלות פ*שטו בכפר
כבעירה בשדה־קוצים.
ב־ 11 הגיע לכפר אלוף פיקוד־הצפון,
רפאל (״רפול״) איתן, וכדרך קצין קשוח
בסרט־קולנוע, מסר לראשי־הכפר אולטימטום:
להשליט סדר תוך שעתיים, או
•שיהיה ״עוצר עד אין סוף.״ הוא נענה
שניתן יהיה להשליט סדר, אך רק אם
הצבא יפנה את הכפר.

התוצאה היתה שהובאה לכפר
יחידה אחרת של צה״ל,
•טכני הכפר יודעים
את זהותה, וזו החלה מייד לירות
כדי לפגוע. החיילים חדרו לשלושה
בתים ושכרו את הרהיטים, כולל
אסלת כית־השימוש. מכאן והלאה
התחולל ככפר פוגרום פשוט.

בכפר השלישי, סכנין, שנפגע יותר
מכולם, החלו המאורעות בלילה, כאשר
הפצועים מדיר״חנא ועראבה החלו עוברים
בכפר. הסיפורים שבפי הפצועים החרידו
את התדשבים, והם החלו מתקבצים
ברחוב הראשי .״לא ייתכן ששכנינו יקראו
לעזרתנו, ואנחנו נעמוד מנגד!״ אמר
ראש-ד,מועצה ג׳מאל טרביה, גם הוא איש ר,מערך.
כוחות
הביטחון נכנסו לכפר בלילה,
ומייד התפתחו חילופי-קללות, המטרת אבנים
ומטחי-ירי .״לא יכולנו לשלוט על
הילדים שלנו בין אלפי הכדורים,״ מעיד
ראש־המועצד .,״ברחתי מהמקום, עליתי
לצריח המיסגד, וגם שם רדפו אחרי הכדורים.״

במהותם(
,אם־כי, למרבה המזל, לא במיס־פר
הנפגעים) דומים הדברים מאוד למאורעות
כפר־קאסם, באוקטובר .1956
הרשה לי לומר, אדוני ראש־הממשלה,
שמאורעות אלה מציגים לך מיבחן אישי
— כאדם וכמדינאי.
שמעתי מפי כתבים זרים, שכבר ראו
הפגנות ומהומות בחלקים אחרים של העולם׳
כי הזדעזעו ממד, שניראה להם כאדי־
•שותך האישית למראה ישם יכת-ד,דם.

אני רוצה להאמין כי הם טועים,
וכי ראו רק חזית חיצונית.

אם כן — אנא, פעל!
הצע לממשלה להורות לנשיא בית-
המישפט המחוזי למנות ועדת־חקירה ממלכתית,
שתבחן את כל ההשתלשלות של
אותה יממה. אם זו תמצא, אחרי בדיקה
אובייקטיבית ממצה, כי כוחות-הביטחון
פעלו כשורה, מה טוב. אם תמצא שהיו
שיבושים בהעברת הפקודות, או בביצוען,
תוסקנה המסקנות לגבי האחראים —
וישולמו פיצויים הולמים למישפחות ההרוגים
ולנפגעים.
ובעיקר — עשד-־נא מחווה אישית של
התפייסות ואיחוי הקרע.

חצי-מיליון ערכיי ישראל תולים
כך את עיניהם. המדינה כולה,
וכעיקר חיילי צה׳׳ל, מכקשים
לקכל ממך דוגמה אי{טית, למען
יידעו מה מותר ומה אסור. והעולם
כולו מסתכל עתה כמדינת-יש-
ראל, כתמיהה וכספק, כפי שלא
הסתכל כנו מעולם.
בכל הכבוד,
במדינה העם
חזיר בהיכל

מחי משמעות השואה
כעיגיו של דור
המכיא נאצי מושכע
למכס כ״יד ושם״?
כמו בכל שנה, היה יום־השואה השבוע
יום ריק מתוכן.
פוליטיקאים שדופים, שאין להם מה
לומר, אמרו זאת בנאומים ארוכים ועלובים.
טכסים חסרי־השראה נערכו במקו־ י
מות הנכונים. הטלוויזיה והרדיו נאנקו א
תחת כובד התוכניות, שהיו עלבון לזכר ,
השואה.
הציבור לקה באדישות נוראה — וביסו־רי־מצפון
על אדישות זו.
בישראל ,1976 שוב אין משמעות רבד,
ליום־השואה. הוא הפך פולחן ריק.
למען האדונים. אחת הסיבות לכך
היא שיש לפחות שתי גישות שונות לחלוטין
לזכר השואה.
הגישה האחת היא לאומית־אנושית. היא
רואה את עלייתה של תורת־הגזע הנאצית
כהתנקשות באנושות כולה. אמנם
סבלו היהודים יותר מכל עם אחר, מאחר
שחוד הטירוף הנאצי היה מופנה אליהם.
אולם לצד היהודים נספו עשרות מיל* *
יונים של בני עמים אחרים — לא רק
בשדות־הקרב, אלא גם במחנות־המוות
ובארצות הכבושות, ברעב ובמחלות.
האנטי־שמיות הנאצית היתה רק חלק
מהשקפת־עולם רחבה יותר, שחילקה את
העולם על־פי הגזעים — גזע עליון, א^ך
לו מותר הכל, וגזעים נחותים, שנגזר
עליהם להיעלם מן העולם, או לחטוב עצים
ולשאוב מים למען האדונים.
תפיסה כזו של לקח־השואה פירושה:
מילחמה בתורת־הגזע באשר היא, בכל העמים,
וקודם כל בקרב עמו של הלוחם
עצמו. מאבק למען שיוויון העמים, ולמען
זכותו של כל עם לחרות לאומית. מיל-
חמה נגד התנשאות לאומית, נגד כיבוש *
שטחים ודיכוי הזולת.
גישה כזאת אינה מעניקה רק זכויות
ליהודים. היא גם מטילה עליהם חובות.
וקודם כל: החובה לשמש במדינתם החדשה
דוגמה לעולם הנאור.
תורת־גזע הפוכה. הגישה השנייה
היא לאומנית צרה, והיא מגיעה למסקנות
הסוכות.
היא רואה בשואה התנקשות פשוטה
של גרמניה הנאצית, של האנטי-שמים בכל
העולם, ולמעשה של כל הגויים, בעם
היהודי.
היא מתעלמת מכל אשר קרה לעמים
אחרים, ואינה מזכירה אף במילה אחת את י
סיבלות הזולת.
מסקנתה היא שליהודים, שסבלו משואה
כה נוראה, מותר הכל. מאחר שנפגעו,
מותר להם לפגוע. מאחר שרודפיהם
רמ6ו את הצדק, מותר גם להם לרמוס את
הצדק, אחרי שהגיעו למדינה משלהם.
מכיוון שהנאצים בחרו ביהודים מכל העמים
כקורבנם העיקרי, יש ייחוד ליהודים.
בצורר, פרברסית, מגיעים יהודים
מסויימים לתורת־גזע הפוכה — במקום
ייחודו של גזע־האדונים הגרמני, בא ייחודו
של גזע־הקורבנות היהודי, ייחוד המק נה
לו זכויות מייוחדות והמעניק לו היתר י
להתעלם מזכויות הזולת.
נאצי כ״יד ושם״ .על פי התפיסה
השנייה, מותר בהחלט להשתמש בזכר השואה
כבמכשיר מדיני למען המדינה
היהודית.
לשיא סימלי הגיעה גישה זו לפני ימים
מעסים בילבד, כאשר הוזמן למוסד יד ושם,
בית־המיקדש של זכר־השואה, קצין של
פלוגות־הסער הנאציות בדרום־אפריקה,
אדם שתמך בכל לב באדולף היטלר ובתו-
רת־הגזע שלו, שנכלא במולדתו בשל ניסיונותיו
לחבל במאמץ־המילחמה נגד גר>
מניה
הנאצית.
כאשר עמד ג׳ון בלשאצר פורסטר, ה-
גיזען מם׳ 1בעולם של ,1976 מול טבלות
הזיכרון, התרוקן פולחדהשואה הממוסד
משארית תוכנו האנושי. המישכן המחולל
נותר ככלי ריק, כמו קבר החייל
האלמוני, המשמש בארצות אחרות לטכסים
פורמליים חסרי־משמעות.
העולם הזה 2017

הקנוניה ה 1ר? מתנ>אחר ,־ ה? ל עו ם:
ד ה חל״ ט עד סילו? ההחוחלוח
ולהש אי ר או ת ה

יץ ון״ יטים ספורים מזי להתנרו
( 1אם ממשלתו של יצחק רגין היתד. רק
אפיזודה חולפת בתולדות המימשל בישראל׳
או ממשלה בעלת יכולת שילטון
לטווח ארוך.
לממשלה, שידעה אולי יותר בעיות
ומשברים מכל ממשלה קודמת בישראל,
מצפה עתה המיבחן הקובע האמיתי, העלול
לחרוץ, לשבט או לחסד, את המשך קיומה•
הוא לא יתחולל סביב המחלוקת בעניין
שכרם של עובדי־המדינה, הייחודיים והלא־ייחודיים.
גם לא הוויכוח הציבורי סביב
השאלה אם צריך היה או לא צריך להעניק
את פרס ישראל לאורי זוהר ולמרדכי
קירשנבאום, הוא שיקבע את גורלו של
יצחק רביו כראש־ממשלה.
יצחק רביו יקום או יפול, באחד השבועות
הבאים, בעת הוויכוח, וההכרעה שתצק
טרך לבוא בעקבותיו, בשאלת ההתנחלות
של גוש־אמונים במחנה קדום ליד סבסטיה.
המערכה הגורלית היתד, צריכה להיפתח
כבר השבוע. אולם מתוך החשש, האופייני

במיפלגת העבודה תובע אף הוא לקבל
החלטה בנושא זה.
לדעת ראשי מחנה זה, היתד, הפשרה
שהתקבלה בשעתו בענייו קדום תחילת
ההידרדרות של סמכות הממשלה, שגרמה
לסחף כללי בתדמית השילטון והעומדים
בראשו. לפיכך על הממשלה לחזור בה מכניעתה
לגוש־אמונים ותומכיו, להוכיח את
החלטיותה ואת סמכותה ולפנות את המתנחלים.
הדברים התקיפים שהשמיעו השבוע
שר־החוץ יגאל אלון — שבפעם
האלף הכריז כי ״יותר לא ישתוק״ —
ושר־המישפטים חיים צדוק, שתבע ״לפנות
את קדום אפילו בכוח, בשם הדמוקרטיה
ושילטון־החוק,״ איפיינו הלך רוח זה.
אלא שמעל הלחצים הפנימיים ריחף לחץ
הרבה יותר משמעותי: הלחץ האמריקאי.
הדברים לא נאמרו במפורש, אבל הם
היו ברורים לכל. הם הובהרו ליצחק רבין
בביקורו האחרון בארצות־הברית ולכל שאר
מנהיגי ישראל בכל מיפגש שלהם עם אישיות
אמריקאית פוליטית כלשהי.

^שראד: הנית
לחצים פוליטיים
לנשיאות המתנהלת
זמן זה לא יימשך

עתה מפסק-זמן של
בשל מערכת הבחירות
בארצות־הברית. פסק-
זמן רב. מייד כאשר

ב מ קו מ ה

למע שה

ממשלה להוריד את התנחלות קדום, מתייצבים
גם צעירי המפד״ל, אנשי הליכוד,
ואפילו חלק ניכר מאנשי ההתיישבות של
מיפלגת־ד,עבודה, כפי שהדבר בא לידי
ביטוי בכנס ההיסטרי שלהם שנערך בשבת
האחרונה במושב עין־ורד.
.העימות הפיזי הצפוי בין חיילי צה״ל
וכוחות המישטרד, לבין המתנחלים והמפגינים
שיצטרפו אליהם, עלול לגרוף את
המדינה לשרשרת מהומות שהפגנות קי־סינג׳ר
והתנגשויות יום האדמה ייראו לידן
כמישחקי־ילדים.
עימות כזה עלול לפרק מייד את הקואליציה
עליה נשענת ממשלתו של רבין.
זבולון המר ויוסף בורג כבר הבהירו שהם
יפרשו מממשלה שתחליט על פינוי קדום.
גם שמעון פרם לא השאיר כל מקום
לספק. החלטה כזו עבור רבין תהיה התמודדות
גלוייה קודם כל עם שמעון פרס.
שר־הביטחון לא הסתיר את דעתו שהוא
חלוק בדעתו על ראש־הממשלה בנושא
קדום. לדעתו אין קדום מפריעה לשום
אופציה לשלום עם ירדן. בסתר ליבו
ייתכן שפרם מקווה להגיע לעימות עם
רבץ בנושא זה, הנותן ליו סיכוי להדיח
את רביו מכיסאו ולגבש רוב בכנסת
שייאלץ, בהיעדר ברירה, להכתיר אותו
כראש־ממשלה.

חבריה מדוע נכנעה גם הפעם. ואפילו יגאל
אלון, שעשה השבוע שרירים ואיים
איומים, לא יילד עד הסוף, כפי שאיים.
למעשה, נשמט השבוע הקרקע המוסרי
מתחת להכרזותיו של אלון בעניין קדום.
היה זה אחרי שמתנחלי קריית־ארבע חשפו
את הסיוע החתרני של יגאל אלון למתנח לים
הבלתי־חוקיים בקריית־ארבע, בניגוד
לעמדת הממשלה בה כיהן.
באותה תקופה כיהן משה דיין כשר־הביטחון.
בעימות בין הצבא והמתנחלים
היה דיין מוכרח להתייצב לימין הצבא. אז
רץ יגאל אלון אל המתנחלים, הפך את עצמו
לפטרונם ואף הבטיח להם אספקת-
נשק ״מתחת לשולחן.״ גילוי חלקו של
אלון בהיאחזות בדרכי־רמייה בחברון, כפי
שנעשה השבוע על-ידי אהרון דולב במעריב,
פוסל את המעמד שמנסה יגאל
אלון לקנות לעצמו בהצגת עמדה יונית־קיצונית
בעניין קדום. קדום התחילה בחברון.
111100101111 ובין
חושש מננירת ממשלתו נו ס מקווה להיבנות ממנה אדון
מ שחק מישחק כפול צדוק מגב ש את מעמדו כיורש אפשרי
כל כך לממשלתו של רבין, לקבל הכרעות
חותכות וקובעות, הוא נדחה בפעם
נוספת. ייתכן שהוא יידחה בעוד שבוע
ובעוד שבוע. תמיד ניתן יהיה למצוא תירוצים
והצדקות לדחייה. אלא שאי־אפשד
יהיה לברוח ללא סוף מהשאלה שהפכה
לשאלת המפתח לקיומה של ממשלת
רבץ•
הצורך להכריע אם לפנות או להשאיר
במקומו את מחנה המתנחלים בקדום, נובע
לכאורה מלחצים פנימיים, ומהתמודדות
כוחות אישית בתוך השילטון. מפ״ם, השותף
הזוטר במערך, לוחצת בכל כוחה ה-
מיפלגתי לפינוי ההתנחלות, תוך איומי
פרישה מפוקפקים מהמערך. המחנה היוני

תתבהר התמונה בארצות־הברית, תיתבע
ישראל לעשות צעדים לקראת הסדר כולל
במיזרח־ד,תיכון. הסדר זה, לדעת האמריקאים,
יצטרך להתחיל בהסדר עם ירדן.
כפי שהבהיר רק לאחרונה הסינטור
יעקב יעבץ בביקורו בארץ, אם ישראל
לא תכין לקראת מועד זה תוכנית ויוז מה
משלה, היא תיאלץ לקבל פיתרון כפוי.
ארצות־הברית לא הסתירה, למרות מערכת
הבחירות לנשיאות, את ציפיותיה מישראל
בתחום זה. ישראל חייבת לעצב
את תוכנית ״הגבולות הבטוחים״ שלה.
דבריו של נציג ארצות־הברית באו״ם,
ויליאם סקרנטון, בנאומו במועצת־הביטחון
כי ״התנחלות בגדה המערבית נחשבת על-
ידי ממשלתי כמיכשול בדרך להצלחת
משא־ומתן למען שלום צודק ו סו פי
היו יותר מרמז.
ואם היו שלא הבינו כראוי את הרמזים,
באה התעקשותו של הנשיא פורד בעניין
הסיוע לרביע־הביניים כדי להבהיר לכל מי
שמפקפק בכך באלה אמצעים יכולה אר-
צות־הברית לשכנע את ישראל לזוז לקראת
ניסיון הידברות נוסף עם מדינות-
ערב.
אילו היה הדבר תלוי רק ביצחק רבין
או ברוב במיפלגתו היתה ההכרעה נופלת
מזמן. מתנחלי קדום היו מפונים מייד מהמחנה
הצבאי בו הם מבססים עתה את
התנחלותם. אלא שפירושה של החלטה כזו
עבור יצחק רבץ היא קרב בכל החזיתות.
קודם כל תהיה זו הכרזת מילחמה גלוייה
על המחנה הלאומני הישראלי, הצובר כוח
מיום ליום והמתגבש יותר ויותר כתנועה
פאשיסטית עם כל הסממנים המאפיינים
תנועה כזאת.
הפעם אין מדובר רק בהתמודדות עם
גוש־אמונים. לצד אנשי גוש־אמונים, המאיימים
להתנגד בכוח לכל ניסיון של ה
אין
לקנא ביצחק רבין, הנתון בין הפטיש
והסדן. אם הוא בורח מהכרעה, הרי
זה מתוך ידיעה ברורה שכל יום נוסף
של בריחה הוא רווח נקי להמשך קיום שיל־טונו.
כמו בתחום המדיני מנסה רבין גם
כאן להרוויח זמן, תוך ניסיון לדחות את
הקץ וציפייה לנס שיתרחש.

אחרי־הקלעים נעשים עתה המא־מצים
של הרגע האחרון כדי למנוע
עימות ולדחות הכרעה שיהיה בה כדי
להפיל את ממשלת-רבץ. הכנס שנערך בסוף
השבוע שעבר בביתו של שר־האוצר
יהושע רבינוביץ, ושבו דובר על הצורך
להשלים בין ראשי מיפלגת העבודה ועל
כך שאין תחליף למנהיגותו של יצחק
רבין, נועד למעשה למצוא דרך לשביתת-
נשק בעניין קדום.
כל אשפי הניסוח של השילטון מגוייסים
עתה כדי למצוא דרך שתאפשר לאכול
את העוגה וגם לשמור אותה שלמה. המטרד,
המוצהרת היא להתחמק שוב מהכרעה,
לקבל החלטה שניתן יהיה לפרשה
לכל כיוון.
ככל הנראה יימצא ניסוח לפיו ההתנחלות
בקדום אינה חוקית ואינה ישוב־קבע
ולפיכך לא תאושר לד, התרחבות. לעומת
זה לא תתקבל כל החלטה אופרטיבית שבעקבותיה
יהיה צורך להשתמש בכוח כדי
להוריד את התיישבות קדום ממקומה. החלטה
מעין זו, בה תכריז הממשלה כי
בעתיד לא תתיר עוד כל התנחלות פרטיזנית
בנוסח קדום, עשוייה — לדעת רבץ
ויועציו — לספק את האמריקאים לפחות
לטווח קצר.
אין ספק שראשי הצועקים כיום למען
פינוי קדום ישלימו עם קנוניה טכסיסית
מעין זו. מפ״ם תתפשר עימד, ועם מצפונה
מהר מאוד ותמצא דרך להסביר ל-

במצב זה, נותר יצחק רבץ קרח מכאן
ומכאן. אם ייצא לעימות בעניין קדום הוא
מסכן את כס ראש־הממשלד, שלו. אם יתפשר
וייכנע הוא יחזק את תדמיתה ד,סמרטוטית
של ממשלתו, בממשלה שבורחת מכל
החלטה, שהבטחה שלה אינה הבטחה
ושאין לה עוד כל סמכות בעיני העם.
השאלה מי עשוי לרשת את מקומו של
יצחק רבץ, אם ייכנע או יילחם, נעשתה
שוב אקטואלית. הופעתו התקיפה של שר־המישפטים
חיים צדוק בכנס בית־ברל בשבת
האחרונה, בה התגלה כאיש היחידי
בממשלה המוכן להילחם באומץ על כבוד
המדינה, שילטון־החוק ושמירת הדמוקרטיה.
הפכה אותו באופן טבעי למועמד
הבלעדי לתפקיד במיקרה כזה.

1 .2 1

צב, כידוע, יכול לבחור את שכני! ואת סביבת מקום
מגוריו. השמי איש סוצאים חן בעי1י? 1ה1א נוטל
את ביתו ישבר לסקום אחר. אתה אינך יכול לעשות
כתוהו. כאשר הרעש, הלכלוך וההזנחה בבוץ מגוריך
עוברים כלגבול • אתה נאלץ לעבור לרירה אחרת.
עכשיו תברר היטב, ומראש. מ׳ יהין שכניך בסקום
התנור׳ החרש. זאת כראי לך לברר בנאות-ברכה,
שכונת המתרים החך שה בתל־אביב.
נוסף על שוי מגדלי המגורים המאוכלסים בנאות ברכה.
נמצאים בשלבי בניה שני מגדלים נוספים. חלק מ64-
הדירות נקנו ככר ע״ רופאים, שרכי-דין, מהנדסים,
קבלן, בעל-מפעל, סטודנטים ואנשי צבא.
שכונה חדשה בתל־אביב

.נאות ברכה היא שכונה חדשה בתל־אביב ברחוב
עסק הברכה. שני גדלי הדירות נבנים מעל קומה
מסחרית הכוללת חנויות. שופרסל וסניף בנק. בכל
מגרל יש 32 דירות ונותרו למכירה דירות בנוח 4־3׳׳ 2
חדרים וכן דירות שיש בתוכן גישה לגג פרטי ותוספת
חרחן על הגג. תוכלו לבקר ברירות בשבתות
בין 10־ 12 ובימות השבוע בשעות העכורה ב מין.
כך.יהיה באפשרותכם להתרשם מן הדירות במו
עיניכם ואף לקבל הסברים מאנשי המקצוע של חברת
הבניה במקום.
איכות ואיכות החיים

בכל יום בשעות הבוקר המוקדמות בורקים מהנדס
החברה וצוות מנהלי העבודה כל שלב בתהליך הבניה
בקפדנות רבה. הם ים ש,יכו בכך עד שיסתיים הפרט
ברכה נאות
תהנה לגור שם
נאות ברכה, רח׳ עמק הברכה ,2 3 -2 5ת״א.
מיסודן של חברות בוצ׳קו ואורבו
שבנו בנינים ושכונות בתל-אביב וסביב

האחרון של הבניה. זו רק
דוגמא אחת לתשומת הלב
זלהקפרה הרבה על איכות
הבניה בנאות ברכה. הדירות
מרווחות עם חלוקה פנימית
נוחה ובנויות ממיטב
החומרים. בכל דירה
שירותים כפולים.
במרכז,שכונת המגורים הוקצה שטח
דונמים ועליו יוקם. על ירי עירית חל־אביב, גן
שעשועים להנאת הדיירים וילדיהם.
סיקום אידיאלי ועיתוי טוב לרכישת דירה

מיקומה של שכונת נאות ברכה ברחוב עמק הברכה
בתל-אביב אידיאלי למי שרוצה לגור בעיר הגדולה
ולהגות מן היתרונות של מגורים בסביבה שקטה.
נם מחירי הדירות מפתיעים, אם תשווה אותם למחירי
דירות ב חדאבי ב ובסביבתה. עתה לפני עלית
המחירים הצפויה ולפני החלתו של מס ערך מוסף
שייקר את הדירות במידה
ניכרת ־ ,זהו העתוי הטוב
ביותר עבורך לרכוש דירה
בנאות ברכה.
המשרד: דיזנגוף ,16ת׳׳א
טל2 8 8 0 6 7 ; 2 8 0 0 2 1 :
ק בלת קהל ב שעות:
18.00-16.00 ;13.00-10.00
יום ג׳ויום ו־13.00-10.00 :

כמה פעמים ה שתוקקת
להיות צב?

|£ץ 3כ0-1ץ 0ץ 6

הסולם הזה 2017

במדינה
עיתן נות

שנאמרו בו ואת עיקר טענותיו של דדו
בתזכיר, הביא בהרחבה. סערה בשעתו, לפני שיבעה חודשים, לא עורר
פירסום התזכיר הדים רבים. עובדה: אפילו
ידידיו הקרובים של דדו שכחו, בשבוע בחרם שעבר, שהתזכיר כבר פורסם בעבר. אחת
מאלה היתר. עורכת דבר, חנה זמר. אחרי
איר סערה המדינה פטירתו -של דדו, מצאה זמר לראוי לפרסם
פודה בינ?ד סקופ גם בעיתונה את נוסחו המלא של התזכיר,
שאחד מעותקיו היד, שמור עימה.
שזא היה
וכך הודיע דבר מראש לקוראיו, כי
ו 7א נברא תזכירו של דדו יפורסם בגיליון ערב־החג.
כאשר ראה אחד מעורכי ידיעות־אחרונות
מה היה קורה׳ אילו אחד מעיתוני־ישר־ את ההודעה, הוא נזכר שגם במערכת
אל היה מחליט לפרסם לרגל יונרהעצמ־ עיתונו שמור עותק של התזכיר. הוא רק
אות הקרוב את הנוסח המלא של מגילת־ שכח שהתזכיר כבר פורסם בעיתונו כימעט
העצמאות, והיה מודיע על כך מראש ל במלואו. גם ידיעות אחרונות הודיע, כי
קוראיו י
הוא עומד לפרסם את נוסח התזכיר, מבלי
להזכיר את הפירסום הקודם באותו עיתון.
קרוב לוודאי שהעיתונים האחרים היו
מובן, שנוכח ההודעות על הסקופים
מונעים ממנו זכות בילעדית זו. עורכיהם
היו עורכים התייעצויות קדחתניות ומסכ הצפויים לא יכלו שאר העיתונים ואמצעי־התיקשורת
להישאר אדישים. עורכי מעריב
מים, :לא ייתכן -שרק אותו עיתון יפרסם
בילעדית את נוסח מגילת־ד,עצמאות. גם הורו לכתביהם להשיג עותק של התזכיר
קוראינו זכאים לדעת את תוכנה.׳ הרדיו לא בכל מחיר. גם מערכת שידורי־ישראל
היה מוכן להישאר מקופח. הוא היה מצווה הקדישה לכך מאמץ עליון, החליטה להקעל
כתביו להשיג מיד את הנוסח המלא של דים את העיתונים.
מגילת־ד,עצמאות, ולהקריאה במהדורת הזיכרון
קצר. רוני דניאל, הכתב החדשות
הראשונה. וכך היה נודע סוף־סוף צבאי של הרדיו, קיבל עותק של התזכיר
מתלמד, אלעזר, אלמנתו של דדו. שעה
שתלמד, פתחה את כספתו הפרטית של
דדו, בנוכחות עורך־הדין יהושע רוטב־שטרייך
— אחד ממחברי התזכיר — קיבל
רוני דניאל הרגשה שמוסרים לידיו מיסמך
סודי שטרם פורסם עד כה. הוא מיהר
להביאו למערכת שידורי־ישראל.
עורך החדשות, יצחק רועה, ששמח על
שהרדיו יוכל להקדים עיתונים כמו דבר
וידיעות אחרונות בפירסום שכבר הודיעו
עליו מראש, ניסח את הידיעה על תזכירו
של דדו כאילו זהו פירסום ראשוני בילעדי
על תוכן התזכיר ה״סודי״ .הטלוויזיה לא
פיגרה אחרי הרדיו. היא הקדישה אומנם
פחות זמן לציטוט התזכיר, אולם הקראת
מובאות מן התזכיר, בסי הכתב הצבאי
נחמן שי, עוררו בקהל המאזינים את ה־רדשם
שהנה עומדת להיפתח פרשה חדשה.
תוך 24 שעות סערה המדינה כולה, סביב
תזכיר שפירסומו לפגי שיבעה חודשים
עבר כימעט ללא תגובה. בעוד שאנהדיו
של דדו תבעו מייד להקים ועדת־חקירה,
שתפסול את מסקנות ועדת אגרנט לגביו,
האשימו מבקריו את יצחק רבין בהדלפה
מכוונת ומתוכננת של התזכיר, דווקא
אלוף (מיל ).וייצמן
בשעה זו, כדי לנגח את משה דיין.
מי קופץ בראש?
עד מה קצר הוא זיכרונם •של אנשים,
לעם ישראל המופתע מה, בעצם, כתוב אפילו הם עיתונאים, ניתן היה להיווכח
ביום השישי של שבוע שעבר. לפחות
במגילת־העצמאות.
שלושה בעלי־טורים בידיעות אחרונותזו אינה בדיחה, וגם לא מעשייה חלמאית. גינו את פירסום התזכיר אחרי מותו של
זה בדיוק מה שקרה בשבוע שעבר ל דדו, מבלי שאיש מהם זכר שעיתונם פירסם
מעצמה השביעית בישראל. תוך רדיפה את התזכיר קודם לכן.
תחרותית אחרי חומר סנסציוני, שמו עצמוסר
הוטנטוטי. אולם לשיא של
מם עיתוני ישראל ללעג ולקלס, בכך ש התחרו
זה בזה בפירסום ״ראשוני״ של גיחוך הגיע המנהיג המתחדש של הליכוד,
אלוף (מיל ).עזר וייצמן. וייצמן, המחפש
חומר שכבר פורסם בעבר.
לעצמו סוסים חדשים לרכב עליהם בדרך היה הגדול הסקופ פקוע ליום־השנה.
אל השילטון, זינק על סוס התזכיר של
מיסמך- ,שנשא את השם ״תזכיר דדו״ .דדו מבלי לחשוב פעמיים. בהופיעו ב־היתה
זו התגובה שכתב הרמטכ״ל המנוח, מועמן־ר,עיתונות, יצא במילים בוטות ורב־אלוף
דויד (״דדו״) אלעזר, בעיקבות חריפות נגד פירסום התזכיר עתה .״זהו
פירסום הדו״ח הסופי של ועדת אגרנט. מעשה שלילי!״ זעק ,״ואינני רוצה להשקבוצה
גדולה של מישפטנים ויועצים סייעה תמש בהגדרות חריפות יותר.״
לדדו בחיבור התגובה על מסקנות העזר
שכח, כנראה, שרק לפני שנתיים
וועדה שלדעת דדו גרמו לו עוול רב.
היה זה הוא-עצמו ששלף מארכיונו מיסמך, זה בניגוד לעצות כמה מידידיו, היה
כדי לעשות בו -שימוש פוליטי. אז היה
דווקא דדו עצמו שמיתן את נוסח תזכירו, זד, המיסמך שזכה בכינוי ״מיסמך וייצמן״,
ואת מילות הביקורת שהיו כלולות בו
שבאמצעותו ניסה עזר למנוע את בחירת
לגבי מימצאי הוועדה וחבריה.
של רבין כראש־ממשלה, בטענה של אי־הדו״ח
הוגש באחד ביוני 1975 לראש־ כשירות לעמוד במצבי־לחץ. המוסר ה־הממשלה
יצחק רבין. דדו קיווה שהממשלה הוטנטוטי, שהפך לאחרונה פופולארי בתדון
בו. אבל רביו הבהיר לו כי מסקנות מדינה, אומץ על־ידי וייצמן בהתלהבות.
הוועדה הן סופיות ואין עליהן עירעור. מה שמותר לו — אסור לאחרים.
בלית־ברירה הסתפק דדו בהצעה שתזכירו
מובן שגם עזר, כמו כל קהילת־התיק־יחולק
בין שרי הממשלה. כך אומנם עשה שורת בישראל, הוצג כקופץ־בראש שנפל
רסנו•
למלכודת, מאחר שלא ידע כי תזכירו של
דדו פורסם כבר לפני שיבער, חודשים.
מרגע זה הפך הדו״ח נחלת רבים. ביום-
מילבד ההיבט המשעשע של הפרשה,
הכיפורים האחרון, במלאות שנתיים למיל־חמת
יום־הכיפורים, פירסם העיתונאי של היה לה גם מוסר־השכל עגום למדי: גם
מה נקדימון את תזכירו -של דדו בידיעות־ אלה הכותבים בעיתונים, וגם אלה הרוצים
אחרונות. הוא אומנם לא פירסם את ה שיכתבו עליהם בעיתונים, אינם קוראים
תזכיר במלואו, אולם את עיקר הדברים בעצם מה כותבים העיתונים.
בלבד בשתי לירות
טיסה הלוך ושוב לאילת
עולה — 416.ל״י !
ארקיע מציעה לכם ״עיסקת חבילה״:
— טיסה * הלין ושוב לאילת
— אירוח 2ימים בכפר הנופש כוכב הים
(לינה וארוחת בוקר קונטיננטלית)
כל זאת ב 418.— )416 + 2(-ל״י בלבד !
* מוגבל לטיסה לאילת ב 6.00-בבוקר
וחזרה מאילת ב 8.00-בערב וע״י כך
אפשרות לשהייה של 3ימים מלאים
באילת.
התוכנית בתוקף מ״ 30.4.76 עד . 2.7.76
פרטים במשרדי ארקיע וסוכני הנסיעות.

תיכוניסטים!
טאו להפגנה המאוחדת

היה 1דית -ערבית
האחד במאי
להפגין נגד שלילת חופש הדיבור
בבתי־הספר במדינה.
ההפגוה בוזל ־ אביב .
מחרכז בשעה 11.30 ברחי דיזנגזף.
פיות בן־גוריון.

תיכוניסטים מחוג הנועז
הפתוח

במדינה
זמ־רחת חרעוות
ראש ״חמוסד״ לשעבר
מאיים ״?שבור את
השיניים״ לעיתונאי

איש מהלך על קביים
כקוריוז פירסומי משן תשומת״לב חמתית
וגרם התקהלויות ברחובות תל־אביב.
הרעיון הפירסומי, לנצל איש מהלך על
קביים לקידום מסע־הפירסום ״הגדולים
של שוופס״ ,נולד בחברת הפירסום חגי
לבינסון אילון, עוד בטרם הופיע מר
אברהם הרשקוביץ בתומית־הטלוויזיה
״זה הסוד שלי״.

25.4 2.5.1976
שעות הפתיחה:
כימים ב•* הי. 26-29.4.76 ,כץ השעות 22.00*10.00:
.50.4,76 בין השעות 14.00*10.00:
ביוסי,
במוצאי שבת , 15.76 ,בין השעות 22.00*19.00:
בץ השעות 13.00*10.00:
ביומא׳.25.76 , .
(ביום הנעילה ,2.5.76 תסגר הקופה בשעה )12.00

נתניה 76
אולמי ״רוך• רח־שטמפר • 14 נתניה

רו בנתניה 76 כי נולים ובולאים בנתניה נפגשים
גזרו ושמרו לתכנון ביקור משפחתי 1-

״אני אשבור לך את השיניים! וזה עוד
לא הכל איי אעשה עוד יותר מזה !״
צעק אלוף (מיל ).צבי זמיר, מי שהיה
ראש המוסד למודיעין וביטחון, ושפדש
לפני חודשים מיספר מתפקידו כמנכ״ל
סולל־בונה.
איומיו של צביקה, הידוע בדרך־כלל
כאדם סולידי, שקט וקר־רוח, לא היו
מופנים לאוייב פוטנציאלי או למרגל ש נלכד
בכפו. הוא הטיח את הדברים בזעם
רב, בפומבי, בעיתונאי. הדברים היו מכוונים
לעבר ראש־הכתבים של מעריב ופרשן
העיתון לעניי,ני־ביטחון, אורי דן.
פיהסום ראשוני. יום קודם־לכן, בגיליון
ערב־שבת האחרון של מעריב,
פירסם אורי דן מאמר שדן בפרשת 400
מיברקי־ההתראה של המודיעין, שלפי טענתו
של הרמטכ״ל המנוח, דויד אלעזר, לא
הובאו לידיעתו ערב המילחמה. במאמר
זה האשים אורי דן באחריות למחדל המודיעיני
ערב המילחמה לא רק את ה מודיעין
הצבאי, אלא גם את ראש־המוסד
באותה עת, אלוף (מיל ).צבי זמיר.
לטענת דן היה זמיר, ערב המילחמה,
חסר ביטחון אישי במידה כזו, עד שלמרות
שהצטבר בידו מידע מתריע על מועד
פרוץ המילחמה, הוא לא העז ״להרעיש
שמיים וארץ״ ולהקים קול־זעקה כדי לשכנע
את הממונים עליו, שיש להתייחם
ברצינות לידיעות אלה ולהתכונן למיל־חמה,
למרות הקונצפציה שהיתר, מקובלת
באמ״ן.
אליבא דאורי דן, נבע חוסר־הביטחון
של זמיר ערב המילחמה מכך, שכמה
שבועות קודם המילחמה ניחתה עליו מהלומה
קשה בעיקבות פרשת לילהאמר.
העיתונות הנורבגית האשימה את המוסד,
שבראשו עמד זמיר, בדצח־בטעות של
המלצר המרוקאי אחמד בושיקי, אשר
נח־שד בטעות כמנהיג ספטמבר השחור
חסן סלמה. טעות שלומיאלית זו. שפגעה
ביוקרת המוסד, הובילה למעצרם של
חצי־תריסר סוכנים ישראליים, ושיבשה
באופן חמור את היחסים ביו נורבגיה וישראל.
היתה
זו הפעם הראשונה שחלקו של
ראש המוסד לשעבר במחדל המודיעיני
פורסם בצורה כה בולטת, בעיתון מימסדי
כמו מעריב.
דניאל כגוב זמירים. למחרת פיר־סום
הכתבה המאשימה נגד זמיר, הזדמן
אורי דן למסיבה פרטית שבה גבהו, בין
השאר, גם אנשי־ביטחון רבים. חלק מהם,
חברים לשעבר ובהווה של זמיר, ניגשו
אל דן, בירכו אותו על מאמרו ושיבחוהו
על פירסום הדברים. לפתע הבחין דן בזמיר׳
שבתקופת כהונתו כראש המוסד
היה ידוע בשונא־עיתונאים מובהק. ה עיתונאי
הקדים שלום לאלוף, מתוך הנחה
שדעתו המיקצועית עליו אינה צריכה
לפגוע ביחסיהם האישיים. אולם לא כך
השב זמיר.
זמיר דחה את ידו המושטת של דן,
התפרץ כלפיו בזעם :״איני לוחץ יד לטי-
גופות! הייתי לוחץ לו עכשיו אגרוף
בפרצוף, ושובר לך את כל השיניים!״
״נו, אז תעשה את ז ה התגרה בו
דן, שהרגיש עצמו לפתע כדניאל בגוב-
הזמירים.
ראש המוסד לשעבר לא התרגש מההתקהלות
סביבו .״לא רק שאשבור לך את
השיניים!״ התרים כלפי דן ,״אני גם
אדאג באופן אישי לכך שתקבל הרבה
יותר מזה!״ רעייתו של זמיר הצטרפה
גם היא להתקפה המילולית, על העיתונאי
שהעז למתוח ביקורת על בעלה. העימות
ביו האיש שעמד בשעתו בראש המילחמה
בטירור הערבי לבין העיתונאי נמנע,
כאשר אורי דן פרש מהמערכה תוך הערה
:״אני מקווה שכאשר תירגע, תצטער
על הדברים שאמרת.״
אבל זמיר, ידידם האישי של גולדה
מאיר ויצחק רביו, לא התנצל עד בה על
התפרצותו הפומבית כלפי העיתונאי, ועל
איומיו האלימים. למרות שאינו עוד במוסד
וגם לא בסולל־בונה, אולי הוא מאמין
שיש בידו אמצעים כדי להעניש עיתונאים
ולשבור להם את השיניים על הדברים
שהם כותבים נגדו.
הסולח הזה 2017

הדרך הזולה ביותר הי<ז להשתחל לתוך

ושימת הבבוד

-ולקבל את כל בול׳ ישראל כבקשיש

גאד לביב

פני חודשים אחדים רעשה הארץ
כולה, כאשר התברר כי כמה אישים חשובים במדינה מקבלים, ללא־תשלום,
ן מדליות ומטבעות המונפקות על־ידי בנק
ישראל והחברה־הממשלתית־למדליות. הביקורת
הציבורית שמתח על כך מבקר-
^המדינה, גרמה להפסקת החלוקה המוזרה
׳הזו.
והנה, מאז קום המדינה ועד עצם היום
הזה, נהנים כמה מאות אישים חשובים
מאד מטובת־הנאה דומה: בולי־הדואר,
המוצאים על־ידי השירות־הבולאי הממשלתי.
חלק־הארי של אישים אלה מקבל
דרך־קבע כל בול חדש המוצא על מע־טפת־יום־ראשון.
כאשר השווי הנקוב הוא
כמה עשרות לירות לשנה.
אולם כמה אישים מקבלים מכל בול חדש
גס גיליון שלם, המכיל כחמישים בולים,
והם נהנים בכך ממתת־חינם ששוויו הנקוב
עולה על אלפיים וחמש־מאות ( )2,500 לי רות
לשנה. הכל נקי — ופטור־ממם. שלא
להזכיר את העובדה כי תוך שנים ספורות
עולה ערכם של אחדים מן הבולים
באלפי אחוזים, ומקבלי־החינם נמצאים
מרוויחים באופן מוחלט ונאה ביותר.
מאות אישים אלה כלולים ברשימה
מייוחדת של השירות־ו־,בולאיי, המכונה
רשימת־הכבוד, והיא שקובעת מי יקבל
מה• הרכב הרשימה הנוכחית אושר על־ידי
ועדה מייוחדת שמינה בשעתו (ב־
)1973 שר־התיקשורת דאז שימעון פרם,
וחבריה היו ח״כ מרדכי בן־פורת, מנהל
השירות־הבולאי משה כהן, והיועץ־המיש־פטי
לנציבות שירות המדינה מרדכי ורט־היימר.
מינוי
הוועדה כשלעצמו היה דבר חיובי,
שכן קודם־לכן הורכבה רשימת הכבוד
על-ידי שר־הדואר לבדו. ועתה
ניסה פרס להעניק ציביון ציבורי להרכבה.
אולם הוועדה הנ״ל עשתה מלאכה
מוזרה מאד.
כך, למשל, היא החליטה כי שרי־הדו־אר
לשעבר יקבלו בולים- .שלושה: שרים
— דב יוסף, יוסף בורג ואליהו ששון -
יקבלו כל אחד בול אחד בכל פעם. שלושה
שרים אחרים יקבלו גיליון שלם, המכיל
כחמישים בולים. השלישה המרוויחים הם
ישראל ישעיהו, אלימלך רימלט ושימעון
פרס, הוא השר שמינה את הוועדה. הווע דה
כללה גם את נציב שירות המדינה
בין מקבלי המתנות. ככלות הכל, הרי יועצו
המישפטי היה חבר בוועדה.

הרשימה עולה
על גדותיה
ך* שהסתיימח מלאכת ההרכבה
^ התברר׳ כי רק אחד מנכללי רשימת־הכבוד
סירב להיכלל בה. היה זה מזכיר
הממשלה, גרשון אבנר, שדרש להפסיק
תחבורה דחום כפי •בזלחך

א? הציפור הנדהם פאוטופוסים
יתוספו עתה מאות חיירים
שעה שאינה שעת־עומס נתחנה־המרכזית
בתל אביב. האוטובוסים היוצאים ממנה
העולם הזה 2017

את מישלוח הבולים אליו. מישלוח זה
בלל, בשנת 17 ,1975 בולים חדשים בערך
נקוב ישל 54 לירות. מי שקיבל גיליון
•שלם, נהנה אם*כן ממתת בשווי •של 2700
לירות.
השנה, עד היום, הוצאו 6בולים, בערך
נקוב של 13.30 לירות. מקבלי הגיליונות
קיבלו עד כה, בתוך ארבעה חודשים, מתת
של 665 לירות כל אחד.
טוב להיכלל ברשימה, ולא רק כדי לקבל
בולים חיים. מנוי רגיל ;של השירות
הבולאי, המבקש לקנות את הבולים ש עליהם
מודיעים לו, חייב לכתת את רגליו
לסניף־דואר ולקנות שם את הבולים, או

1 1 1 1 1 1 1שר־התיקשורת לשעבר
11411.111 שימעון פרס, שמינה את
הוועדה שקבעה כי יקבל בולים חינם בכמות
הגדולה פי 50 משלושה שרי־הדואר לפניו.

שירותים

כמישדדי-התיקשורת

שפרשו לגימלאות שכל אחד מהם מקבל
שתי צימדות, הכוללות יחד שמונה בולים.
רשימת מקבלי מעטפות־היום־הראשון
ובולים בודדים עם שובל ארוכה יותר,
והיא כוללת גם אישים המקבלים גם גיליון
שלם נוסף לכך. רשימה זו כוללת את

דום יוסף ; יוסף כורג ; אליהו
ששון ; רחל כן־צכי ; משה רו־טי ;
שאול גולן; נשיא המדינה; ראש־הממשלה
; שר־התקשורת המקבל
20 מעטפות־יום־ראשון ; שרי־הממש־לה
; חכרי־הכנסת ; שרי־ממשלה
וחברי-כנסת לשעכר ; מנכ״ד מש־רד־התיקשורת
המקבל ׳ 10 מע טפו ת־יום־ראשון,
מנהלי־שירותים ד־מישרד־התיקשורת
; מנהלי־שי־ י
דותים כמישרדי־התיקשורת ש יצאו
לגימלאות! המנהל־ הכללי של
מישרד־התיקשן רת שיצא לגימל-
אות, מנהלים כלליים של מישרדי־הממשלה
; נצים שירות המדינה ;
נגיד ״פנק ישראל״ ; מכקר־המדי־

שקל כסף מהשנה השניה ; י

של המרד הראשון

הכתובת:
״ירושלים 11
קל ישראל
* הקדושה״ !

רשימת הכבוד הלזו מעלה שורח
ארוכה של שאלות. מדוע נהנים קרובי
הנשיא יצחק בן־צבי, ולא קרובי
הנשיא חיים וייצמן או זלמן שז״ר? מדוע
מנהל בנק יהב? מהי זכותם המייוחדת של
מנהלי־שירותים במישרד־התיקשורת ש יצאו
לגימלאות, למשל ז למה חבר־כנסת
לשעבר מקבל, ונשיא-לשעבר לא מקבלן
מדוע מקבל נציב שירות המדינה, ולא
מקבל נציב־תלונות־הציבור?
הפניית שאלות אלה אל מנהל השירות־הבולאי,
משה כהן, לא זכתה בתשובה.
הוא אינו מתערב בענייני רשימת־הכבוד,
לא איכפת לו מי חבר בה, והוא רק

משה כהן, מנהל השי־רות־הבולאי,
אינו מתערב
בהרכב רשימת־הכבוד, מקפיד לנהל
את השירוודהבולאי בצורה ריווחית ביותר.

מקפלי הגיליונות המכילים כ חמישים
פולים כל אחד חם :
ישראל ישעיהו; אלימלך רי־מלט
; שימעון פרם ; נשיא המדי נה;
ראש־ הממשלה ; שר־התיק•
שורת; מנכ״ל מישרד־התיקשו־רת
שפרש לגימלאות ; צייר הפולים
וגינזך המדינה.
את הצימדות מקבלים שמונה מנהלי־

נה; מזכיר הכנסת; המפקח-הכללי
של המישטרה ; מנהל בנק ״יהם״ :
שלושת מדפיסי הפולים; חברי
ועדת־המומחים שליד ועדת־הסמ־לים
; חברי כית-המישפט העליון ;
הרכנים הראשיים ; הרמטכ״ל ;
הפרי הנהלת הסוכנות־היהודית
וההסתדרות הציונית העולמית;
כתכי־כולאות כארץ ; יושכ-ראש
התאחדות אגודת-חכולאים כארץ;
יושכ-ראש התאחדות סוחרי־הבד
לים כארץ; צייר הפולים, גינזד
המדינה.

ממלא את הוראות השר לחלוקה־חינם.
כמי שאחראי להדפסת ומכירת בולים ב־
750 מיליון לירות לשנה, ומזה הכנסותיו
של השירות־הבולאי 36 מיליון לירות,
טרוד כהן בניהול השירות עצמו. ואת
זאת הוא עושה, לדעת רבים, היטב. ישראל
כבשה לעצמה מקום נכבד בעולם
בתחום אספנות הבולים ומדי־שנה מוכר
השירות־הבולאי הישראלי בולים ב־ 2מיל יון
דולר ל־ 10 אלפים מנויי השירות ברח בי
העולם. בישראל עצמה יש 55 אלף
מנויים לשירות הבולאי. כהן מקפיד על
העלאת ערך הבולים, משמיד כל גלופה
של בולים כדי למנוע הדפסתם למעלה מן
הכמות המוסכמת. על בולים, בכלל, מוכן
כהן לדבר הרבה. אשר לרשימודהכבוד,
הוא מסתפק בקביעה כי הרשימה מאוש רת
על־ידי השר והרכבה רק יורד אליו
מלמעלה.
אין ספק שדרושה בדיקה יסודית, מצד
טבקר־המדינה, כדי לקבוע מה מותר ומה
אסור בנושא זה.

לכל חלקי הארץ מלאים עד אפס־מקום.
״אין מקומות בישיבה ואין מקומות בעמידה
!״ מכריז נהג עצבני, המנסה לסגור
את הדלת בכוח, בפני נוסעים נוספים
שנדחקים, נדחסים ונדחפים לתוך קופסת־הסרדינים
האנושית. הטורים לפני האוטובוסים
ארוכים לאין־קץ• בקרוב הם יהיו
ארוכים יותר.
שעה שאינה שעת־עומם בטרמפיאדה בצומת
התחנה המטאורולוגית. תור ארוך

של חיילים ניצב בשורה ארוכה, ושוטר
צבאי מאותת למכוניות העוברות שייעצרו.
״הם לא עוצרים,״ קובל השוטר .״פירסמו
בעיתונים שיש הסדר הסעות־חינם לחיי לים
באוטובוסים, והנהגים חושבים שכבר
התחילו עם זה. בגלל זה לא עוצרים.״
זוהי רק ההתחלה. עכשיו זה עדיין
לא נורא כל־כך. אבל בקרוב אפשר יהיה
לחבר את שני התורים יחד, ואז יתחיל
הבאלאגאן האמיתי. בשבוע האחרון גובש

בין שר־הביטחון שימעון פרם, לבין שר־התחבורה,
גד יעקובי, הסדר שלפיו יוכלו
חיילי השירות הסדיר להשתמש בשירותי
התחבורה הציבורית, בקווים הבין־עידו־ניים,
בכל שעות היממה חינם.
היה זה ניצחון מאוחר למילחמת־היחיד
שניהל אורי אבנרי במשך שמונה שנים
בכנסת להשגת מטרה זו. עזר להגשימה
רצונו של שימעון פרס לעזור לידידו,
(המשך בעמוד )32

לשלוח הזמנה — קבועה או חד־פעמית
— עם כסף בדואר. זוהי טירחה המרתיעה
רבים מפני השקעה בבולים.
אך כאשר מקבלים הייישר הביתה, וחינם,
הדבר שונה לחלוטין. רשימת־הכבוד
מפלה בין האזרחים גם במגעה מכמה
אישים חשובים את הצורך להיות כמו
כולם, וללכת לסניף־הדואר כדי לרכוש
את הבולים•
״רשימת הכבוד״ המלאה כוללת
מקבלי גיליונות שלמים, צימדות ומעט־פות־יום־ראשון
עם הבול עליהן. צימדה
היא קבוצה של ארבעה בולים.

האוצו

זהו בול דואר עיברי
בערך נקוב של 250
מיל, השווה כיום 45 אלף לירות. זוהי אחת
הדוגמאות לעליית ערך הבולים, ולרווח
שגורפים מחזיקיהס. הרווח, פטור מכל מס.

בנינו אתרים בת־־א נוצר מרב! חברתי
חוש ופתטיבל בותי־שי\ותי חנו אותו

כוכב עליון, אחד מעשרות הטי11111
פועים
תושבי תל־אביב שמילאו

ביום שישי אחר הצהרייס את הכיכר.

1 ¥171 ״1111ך ! 11 הצטופפו עשרות תושבי תל־אביב שבאו להשתתף בהפנינג
! * 1 1-111111 /שהתקיים באמפיתיאטרון שלמרגלות הדרגסטור הנראה כמזבח.
משמאל השחקן יאיר (״קוייוד) רובין שנטל חלק פעיל בהפנינג הקריא שירים
לקצב נגינתה של להקת פיאמנטח הצליח לגרור את הקהל בהתלהבות
אמיתית להניע אותו להניע את אבריו וליטול חלק פעיל בנעשה על הבמה.
ך* אביב קרב ובא, איתו רוב אושר
י 1ושימחה. ומי שאינו מאמין עוד בשירים
מסוג זה, וטוען כי במצבנו דד
ביטחוני־כלכלי־חברתי וכד, שום אביב כבר
לא יצליח להעלות אפילו שמץ של חיוך
על שיפתי הצינים למיניהם, צריך היה
להטריח את עצמו ביום השישי האחרון
למיבצר־הבטון הקרוי כיכר אתרים, על
חוף ימה של תל-אביב, שם התקיים האם־
נינג אביבי עליז בחסותה של עיריית
תל־אביב.
האפנינג זה היווה, ללא-ספק, פתיחה
ראוייה־לשמה — אם־בי לא רישמית —
לכיכר, התופסת והולכת במהירות את
מקומו של רחוב דיזנגוף, כמרכזה החברתי

הסואן של הגדולה בערי ישראל.
הרעיון לקיים את ההאפיינג בכיכר זו
דווקא, עלה במוחם של הצייר הבדואי
תושב תל־אביב בשיר אבו־רביע, והפסל
יצחק עדי, כאשר ישבו יום אחד בקפה
כסית בדיזנגוף. וכדי שהרעיון לא יתבזבז
להם בין האצבעות, כמו רעיונות רבים
אחרים, מיהרו אל אמנון ברזל, יועצו
האמנותי של ראש־העירייה. הלה מיהר
להעבירו אל הבום שלו, שלמה (״צ׳יצ״׳)
להט, שקנה אותו בשימחה.
וכך ביום השישי אחרי־הצהריים, כימעט
ללא כל פירסומת מוקדמת, התקבצו ובאו
אל כיכר אתרים עשרות מאזרחי העיר,
על נשיהם וטפם, והסבו באמפיתיאטרון

ה י לחברת החוג לתיאטרון, בו
11 #1 11 ידי חבר. בתמונה למעלה :
רותי לוי שותה לרווייה מפחית בירה.

כיהוק לאמא

הידד ללהקה

מרביצה מאיה, בתה של המשוררת שולמית
מצידה של הדוגמנית היפהפייה ליאורח
אפפל, שקראה לעבר קחל המאזינים :״אני
סחה, מי שהיתה אשתו של חזמר בועז
לא מבינה למה הגברים חושבים שאנחנו לא יכולות לישון לבד!״ שרעבי. ליאורה כרבים אחרים סיפרה שנחנתה מאד מחהפנינג.

מצב־דירוח המרומם, כל אלד. הישרו
על הכל אווירה של חופש ואביביות. צ׳יצ׳
בא, הציץ ונפגע, כשמלווה אותו אמנון
ברזל. המנחה שעל הבמה ניסה לסחוט
מחיאות־כפיים לטובת ראש־העיר, אבל הקהל
לא היה מעוניין בפוליטיקה.
ניסיון מעניין ערך השחקן הג׳ינג׳י יאיר
(״קויה״) רובין. הוא קרא שירים מתוך
ספר שהיה בידו, ותיזמורתו של פיאמנטר,
ליוותה אותו בצלילים. הניסיון הצליח עד־כדי־כך
שקויה הצליח לסיים את קריאת
הספר כולו והקהל הנרגש, שנטל חלק
פעיל בביצוע היצירה על־ידי ריקודים,
דילוגים באוויר ומחיאות־כפיים, לא ידע
שובעה ודרש עוד ועוד.
הילדים שבקהל נהנו. ללא־ספק. הם באו

האליל החדש

הגיטריסט המצטיין, או כפי שהוא מכונה ״הגיטריסט
המחושמל״ ,בשל תקלה טכנית שכמעט ועלתה לו
בחייו, הוא יוסי פיאמנטה, האהוד מאד על הנוער המוקיר את המוסיקה שהוא מנגן ושר.

עם הוריהם ארוכי־השיער ולבושי הג׳ינס
והשמלות הארוכות. הם באו עם הוריהם
המרובעים, המעונבים והמהודרים בחלי־פות־שבת.
הם זללו גלידה, אכלו ארטיקים,
השתוללו, רקדו ושרו על הבמה, ועוררו
חיוכים רחבים של נחת.
בשעה המיט וחצי הסתיימה החגיגה ההמונית,
וכאן יצא צ׳יצ׳ נפסד. אם עד
אז היה הקהל כולו בעד ראש־העיר ;שלו,
שבזכותו ניקרה לו אחר־צהריים מהנה
שכזה, הנה הכרזתו של אחד המארגנים,
כי יש להפסיק את הנגינה והמוסיקה בגלל
הסכם קואליציוני, גרם מפח־נפיש לרבים
מהחוגגים, ועורר ביניהם מחאות בעלות
אופי פוליטי דווקא, למרות רצונם.
אולם, בזכות הצלחתו של ההאפניגג
הראשון, הודיעו המארגנים כי בדעתם
להמשיך במסורת, ולקיימו אחת לשבועיים,
אבל בכל פעם בחלק אחר של העיר. תושבי
איזור כיכר אתדים גשמו לרווחה.
שליד דראג־סטור תפוז, כשעל הביימה משהקים
אותה לפניהם חברי החוג לתיאטרון
של אוניברסיטת תל־אביב, שהשתדלו —
כימעט לשווא — לשתף את הקהל התל־אביבי
האדיש בחגיגה שערכו על הבימה.
מי שהציל את כבוד ההאפנינג היו הילדים,
ששמחו לשתף פעולה עם השחקנים,
ולו רק בשל העובדה שעל ראשיהם
הומטרו עשרות בלונים, צעצועים ופרוטות.
מייד אחר־כך עלו על הבמה משוררים
צעירים, לקרוא משירים. בלטה
יהם המשוררת הצעירה והמעניינת שולמית
׳פל, שקראה שירים בעלי נימה פמיניס־ת
מובהקת, שעוררו תגובות נזעמות
^צד החלק הגברי של הקהל. מי שלא
התרגשה ביותר משולמית היתד, דווקא
!תה הקטנה, מאיה, שעמדה לצידה על
הבמה ופיהקה פיהוק ארוך, בעוד אמה׳
שופכת את בני־מעיה באוזני הנאספים.
משוררת נוספת, שסחטה תרועות־הידד מן
הקהל, היתד, ג׳ינג׳ית אלמונית (עדיין)
בשם אסתר רום, שקראה שירים על אוננות
ואהבה, כשהמאזינים חולקים עימה את
חוויותיה האישיות בהתלהבות ניכרת.
אך מי שהצליח להדליק את הקהל,
שגדל והלך מרגע לרגע, היה להקודהפופ
של יוסי פיאמנטה, שהרקידה את הציבור
המגוון הצמא־לשעשועים, וסחטה ממנו
תשואות סוערות. אל הלהקה הצטרפה זמרת
1אמריקאית שישמה — לא להאמין ממש —
שלי וינטרס — שהפליאה לבצע שירי־בלוז.
הקהל היה מאושר עד הגג, אילו היה שם
גג. ניתן היה להבחין בתוכו בהיפים רבים,
בצד אזרחים מרובעים־למישעי ! נוער־זהב
בצד ייקים באים־בימים! קהל ישראלי
טיפוסי בצד תיירים טיפוסיים. חלקם ישבו
בביגדי־ים, מרביתם בג׳ינס.
השמש הנפלאה, הים, השלווה ו-

על הקיר

נועד הזהב

לבוש הגיינס מריע בכל כוחותיו ללהקת פיאמנטה ולשחקן
יאיר רובין שעל הבימה. בניגוד לאירועים אחרים, נטל הפעם
הקהל חלק פעיל בהתרחשות על הבמה, שר, רקד, מחא כפיים, צחק והשתולל.

יצירת האמנות יוצאת הדופן של הצייר גידי לוי,
המחבק את אשתו רות, המצפה לתינוק. בתמונה
משמאל; אחת מהקהל שהרעש מחריש האוזניים דווקא הפריע לה.

המטכ׳־ל יוצא למסע־צלב לשמירת מוסר החיילות בצה״ל

חמוחערעות לחן
ני בעד לעודד את
בין חיילים לחיילות. גין שאד
התפקידים שלבן בצבא, אתן צריכות גם
להיות -גורם שמייסה לחיילים את השירות
הצבאי שלהם, מבדר אותם ומעניין אותם,.
אבל הכל בגבולות הטעם חשוב.״
הדוברת, קצינת־ח״דראשית, אלוף*
מישנה דליה רז. המאזינות: חיילות של

יוסי ינאי
אחד הקורסים, באחד מבסיסי צה״ל בצפון,
הארץ.
אין ספק כי מילים כאלה, בפורום
פתוח, מעולם לא נאמרו על-ידי קצינת־ח״ן־ראשית,
מאז הקמתו של חיל־הנשים
של צה״ל. דובר־צה״ל, שלא איסשר ל*
העולם הזה לראיין את אלוף־מישנה דליה
רז, טען :״

יחסו הכללי של צר,״ל לבעיית פתיחות
היחסים בין חיילים לחיילות, כפי
,וכן התוספת בדבריה של דליה
רז ״אבל בגבולות הטעם הטוב,״ הם
תוצאה של מחקר שאותו ערכו גורמי
ח״ן, רפואת ח״ן ופסיכולוגית, אשר למרות
שלא קיבל סיווג בטחוני הופץ במיספר
קטן בילבד •של עותקים.
״:ייר-העבודה,״ כפי שנוהגים לכנות
מיסמד זה במיפקדת קצינתחח״ן-ראשית,
סוקר בהרחבה את בעיותיהן של החיילות

המתגייסות לצה״ל, ואת בעיות החיילות
הוותיקות יותר, קובע דרכים לייעוץ ול עזרה
לחיילת במצוקה, ומציע להילחם
במתירנות הרבה מדי שפשטה בשנים האחרונות
ביחסים שבין חיילות לחיילים וקצינים
בצבא.
הקצין וקציגתו
ך* אומנם, מיסמך־עכודה זה עומד
1להפוך האורים־והתומים של הח״ן
בצה״ל בשנים הבאות, והוא מבשר הקפדה
גדולה יותר, על כל הנוגע להתנהגות
מינית של חיילות, לבעיות מוסר וליחסים
שבינדלבינה.
לפני שבועות אחדים הוציא הרמטכ״ל
איגרת־למפקד, שהופצה בקרב מאות •ואלפי
קצינים בצה״ל. באיגרת, שהיתר. חתומה
על-ידי הרמטכ״ל עצמו, סופר על
מיקרה שבו נתפס קצין (נשוי) באחד
מי׳חידות צה״ל, כשהוא מתנה אהבים עם
הפקידה שלו. הרמטכ״ל יצא בחריפות רבה
נגד תופעה בלתי־מוסרית •זו, של קצין
המנצל את מעמדו ומתעסק עם חיילת.
בצה״ל ידועים מאות מיקרים של קצינים
שניהלו פרשיות־אהבים — חלקן בגלוי
וחלקן בהסתר — עם פקודות שלהם,
חייליות וקצינות. קצין בכיר
היה נוהג לקחת עימו קצינה
צעידה ונאה לכל אחד מסיוריו, כשהוא
מתעלם בהפגנתיות מגיחוני הקציגים האחרים
והחיילים, שהבחינו ב״רומך שבין

השניים. פעמים היה הרומן בין
לקצינתו מעלה את חמתם של
הקצינים האחרים, כאשר ניצל
את מעמדו והורה לצרף את הקצינה
למסוק שבו יצא לסיור, למרות שבכך
תפסה את מקומו של קצין אחר, שתפקידו
חייבו לצאת לטיסה זו.
כשהיו ,״כיפה אדומה״ ואותה קצינה
נשארים ללון באחד מבסיסי צה״ל, או
בעיר מרוחקת, היה ראש־הלישכה של
אותו קצין־בכיר־מאד דואג •שחדריהם של
מפקדו והקצינה יהיו צמודים זה לזה,
כדי למלא אחר המסקנות ישל נייר-
העבודה שהוכן לאחרונה, איו צה״ל צריך
לחוקק חוקים חדשים או לקבוע נהלים
חדשים. פקודות־מטכ״ל וקובץ נהלי ח״ן
חמורים וחריפים דיים, ומגבילים את החיי*
לת־האשה. כל מה שעל המפקדות לעשות
הוא לבצע את נהלי הח״ן בקפידה, ולממש
פקודות שונות שעד היום נהגו להתעלם
מהן.
בבסיסים מעורבים, שבהם מתגוררים גם
חיילים וגם חיילות, אסורה כניסת חיילים
למגורי־ח״ן, ואסורה כניסת חיילות למגורי
בנים. על שני המינים להיפגש רק
במיסגרת העבודה, או באירועים התרבו-
תיים־הבידוריים המומים.
לחייל וחיילת אסור להלך יחד כשהם
חבוקים, בבסיס או מחוצה לו. לחיילות
אסור לקיים מגע מיני בשטח המחנה,
אפילו בהדרים הנמצאים מהוץ־לתחום.
צה״ל גם שומר על מיטגרות של חיי-
מישפחה. בעוד שבמיספר בסיסים של חיל-

מודחת מושכל (משמאל)
בהריון

האוויר יש מגורי פישפחות ובכמה בסיסים
אחרים מאפשרים לזוגות נשואים
בודדים, המשרתים יחדיו באותו בסים,
להתגורר באותו חדר, אסור לחיילת לצאת
לבלות עם קצין נשוי.
כאשר מתגלה ״רומן״ בין קצין נשוי
לבין חיילת, ניתן להעמיד אותו או אותה
— או את שניהם — לדין. במרבית
המיקרים דואגת קצינת הח״ן של אותו
בסיס להעביר את החיילת לבסיס אחר,
מרוחק ככל האפשר, כדי לסיים בצורה
זו את האהבה האסורה.
על כל החוקים הללו כימעט שלא
הקפידו בצה״ל בשנים האחרונות או, לסי
המיסמד :״במרבית הבסיסים לא היתד.
הקפדה כלל, או שלא היתד. הקפדה מספיקה
על קיום מרבית נהלי הח״ן (בעניינים
אלה) ,ויש לערוך הסברה מקיפה
וריענון הנהלים בקרב קצינות הח״ן על
כל הדרגים.״

אין ה ס בר ה
מיני ת
^ הספדה המינית בקרב החיילות
י 1אף היא לקויה, לפי המיסמך הצה״לי.
דווקא נערות בגיל 20־ 18 נמצאות בגיל
המתחבט ביותר בבעיות של הסברה מינית.
אולם הסברה זו היא מוגבלת ביותר, מסוג
השיחות עם האחות בבית־הספר, וניתנת
לחיילות רק בטירונות, בצודה מוגבלת
ושיטתית. משך כל תקופת השירות אין
החיילת — אלא־אם־כן היא נתקלת בבעיות
המצריכות עזרה רפואית או פסיכולוגית
— מקבלת חינוך או הסברה מינית כלל.
אחד הנהלים המיושנים ביותר בצה״ל
מתייחס לאופן הטיפול בחיילת שנכנסה
להריון. הפקודה הצבאית אומרת, כי כל
חיילת שנכנסה להריון, אפילו אם כבר
ביצעה הפלה, משוחררת מצה״ל אוטומ טית.
מובן שיש כמה חיילות שאיגן מעוג־יינות
להישאר בצבא, והנהנות מהוראה
זו, אולם במרבית ד,מיקרים גורם הדבר
טרגדיה ממש, מאחר שהשיחדור עקב
הריון נחשב בצה״ל, שלא באופן רישמי,
כשיחדור בקלון.
מצב זה מעורר לחצים נפשיים עצומים
אצל חיילות שנכנסו להריון במהלך שירותן
הצבאי, ולפחדים ולחצים נוספים על
אותם הקיימים במילא אצל צעירה שנכנסה
להריון מחוץ לנישואין.
אולם בעוד צה״ל מסלק בקלון את
החיילות שנכנסו להריון, הוא מטיל עלי הן
לפתור את בעיית ההריון או ההפלה —
על ההוצאה הכספית העצומה הכרוכה
בכך — בעצמן. צה״ל אף אינו דואג
להסברה נאותה, כיצד לא להיכנס להריון,
ולא לאספקת גלולות למרעת־הריון לחיילות
שלו. אין ספק שבתחום זה, צה״ל
הוא מן הצבאות המפגרים ביותר בעולם
המערבי.
הנכון הוא, שקצינות־הח״ן הבסיסיות
המתקדמות יותר מסתירות את העובדה

שחיילת נכנסה להריון, אינן מדווחות
על כך ושומרות את סודה של החיילת.
אולם כאשר נופלת חיילת, במצב זה,
לידי קצינת-ח״ן המקיימת את החוקים
כלשונם, או שהדבר מתגלה בצורה זו או
אחרת למפקדותיה של קצינת הודן הבסיסית,
היא מוצאת עצמה מהר מאד לבושה
בגדים אזרחיים.
בעוד הדו״ח קובע כי מיספר החיילות
שנכנסו להריון בשנתיים האחרונות, ושלא

דווח עליהן עלה
לו בכל־זאת שתי בשורות טובות. האחת:
אחוז הצעירות שאיבדו את בתוליהן תוך
השירות הצבאי יורד בהתמדה מדי שנה
בשנה. אך אין לקפוץ למסקנה שצה״ל
משחרר בתולות רבות יותר מאשר קודם-
לכן, כיוון שברור כי מצב זה נוצר בזכות
המתירנות הגדלה והולכת אצל הנערות
בגיל בית־הספר.
הבשורה הטובה הנוספת היא ש״אין
כימעט הומוסכסואליות (לסביות) בקרב
חיילות צה״ל.״ נתגלה רק #יספר קטן
של צעירות לסביות, והן שוחררו מייד.
אפילו בכלא ,400 הכלא הצבאי לחיילות,
לא נתגלו מקרים של הומוסכסואליות.

רק לא
הריון
ף י צח ״ל כיהנו עד היום שמונה
קצינות־ח״ן ראשיות. חמש הראשונות
היו חניכות האי־טי־אם הבריטי. הראשונה
היתד. פינה (״רוגוזיק״) בן-צבי,
שנוקשותה הרבה הותירה את רישומה
בצה״ל למשך שנים רבות. בדצבי, ילידת
פולין ומי שהיתה קפטן(סרן) בצבא חברי-
טי — הדרגה הגבוהה ביותר שאליה הגיעה
קצינה ישראלית בו — היתד. אפילו
נוקשה מדי בשביל צה״ל של אז, ועזבה
את התפקיד כעבור תקופה קצרה.
אחריה באה, גם היא לתקופה קצרה,
קפטן אחרת מהאיי־טי־אס ,.גם היא ממוצא
פולני, שושנה ורנד. ורנד היתד. אשה
רכה בהרבה מבן־צבי. המעבר מן היד
הקשה לרכה היה בעוכריה, וגם היא נאלצה
לפרוש כעבור זמן קצר בילבד.
השלישית היתד, קצינת-הח״ן ששירתה
התקופה הממושכת ביותר בתפקיד זה.
כשמונה שנים, אלוף־מישנה שושנה גר*
שונוביץ, שאחרי פרישתה מצה״ל עיברתה
את שמה לגרשם. גרשונוביץ היתר. אם
טובה לחיילות. גם היא היתד. קפטן ב-
איי־טי־אס, וממוצא רוסי. כל חיילת
בצה״ל ידעה כי היא יכולה לפנות אל
קצינת־ת״ן ראשית בכל בעייה, וכי גר-
שונוביץ תעשה כל מאמץ כדי לעזור לה.
אולם גם בגלל הקו שקבעו השתיים שקדמו
לה, גם בגלל אופיה הפוריטני כלשהו של
גרשונוביץ וגם בגלל שהתקופה היתד,
כזו, היא לא העזה לערוך מהפכות של
ממש בנושאים אלה אצל החיילות.
יורשתה של גרשונוביץ, אלוף־מישנה
דינה ורט, היתה אומנם סרג׳נט-מייג׳ור
(רס״ר) בצבא הבריטי, אולם לא היתה
כמוה לפתיחות. ורט, אשד, חופשיה ואוהבת
קידמה וחידושים, ניסתה לשים את
הדגש על החיילת כאשה, ועמדה בפני
מהפכות גדולות בח״ן של צה״ל. אולם
הרמטכ״ל דאז, רב-אלוף צבי (״צ׳רה״)
צור ומטהו, התנגדו לחידושים שוורט
ניסתה להנהיג. את ההקלות המעטות ש נתקבלו
בתקופתה של ורט, היא הצליחה
להגניב לתוך צד,״ל ממש בדלת האחורית.
ורט הכינה, כיורשתה, את סגן-אלוף
מיכל גרי, קצינה יפהפייה שהיתר, אז
מפקדת בסיס־ההדרכה לבנות בצה״ל. גדי
היתד. ידועה כמהפכנית ממש בכל הכרוך
בתנאי־השירות של חיילות בצה״ל, וכח-
סידר, מובהקת של כל רעיונותיה החדש ניים
של ורט.
אולם גרי לא קיבלה את התפקיד. היא
היתד. אז בהריון (והקפידה ללבוש מדים
שנתפרו עבורה במיוחד משך כל תקופת
הריונה) וצה״ל החליט אז לראשונה —
אם כי לא לאחרונה — כי לקצינת־ח״ן
ראשית שלו אסור להיות בהריון.
גרי עזבה את הצבא, ואת מקומה של
ורט תפסה מי שהיתה עד אז קצינת-הח״ן
של פיקוז״הצפון, סטלה לוי. לוי היתה
קצינת־הח״ן הראשונה שלא באה מפולין
או מרוסיה. היא בת עדות המיזרח, היא
אף לא היתד, בעלת־דרגה באיי־טי־אס,.
אלא טלפוניסטית בדרגת סמל בצבא הבריטי.
לוי הבינה יפה את הסיבות והגורמים
שבגללם לא קיבלה גרי את התפקיד,
זאת הסיבות שקוממו את הפיקוד הגבוה

נגד ורט. היא החזירה את הגלגל לתקופתה
של קצינת־הח״ן הראשונה, מיגה בן־
צבי, והאיסורים החלו נוחתים על חיילות
צה״ל בזה אחר זה. כיום משמשת לוי
בקצינה בדרגת נ־צב-מישנה במישנזר
האזרחי במישטרת ישראל.
את המהפכה הגדולה הביאה לצה״ל
אלזף־מישנה דבורה תומר. חזותה הנוקשה
של תומר, הדייקנות והפדנטיזת שלה לא
הבטיחו טובות לחיילות. אולם התברר כי
מאחרי המראית החיצונית מצויה אישיות
פתוחה ומתקדמת.
בעוד שעד זמנה של תומר היו החיילות
לבושות בחצאיות שניראו כמו ״מתקופת
הסבתא,״ הותר להן אז ללכת במיני האופנתי,
ו״נעלי גולדה״ המפורסמות שוכללו
ועודנו. החוקים המחמירים בקשר לשיער
הותרו במידה רבה, אם כי תמיד נסתרו
בגבולות הטעם הטוב. ההסברה המינית
והנשית, אירועים המיועדים למין־החלש
במדים, הדרכה בקוסמטיקה ובטיפוח־העור
ועידוד לפנייה אל הרופאות והפסיכולוגיות,
היו בין הדברים שנחרטו על דיגלה
של קצינת־ח״ן ראשית תומר. היא לא
נבהלה גם מן הביקורת בתוך הצבא,
ולעיתים אף מחוצה לו, על המתירנות
המפורשת שלה. סיסמתה היתה: החיילת
היא קודם כל אשה, ויש להתנהג אליה
בהתאם.

שהדמטכ״ל
חפץ בי קרה
^ ולס כשני מאבקים לא הצליחה
תומר, שהיא עדיין לובשת מדים :
לבטל את הנוהג בדבר סילוק חיילת
מצד,״ל כאשר היא נכנסת להריון, ולאפשר
לחיילות המעוניינות בכך ללבוש מדים
ללא חזייה. אולם תומר עקפה שני חוקים
אלה. בתקופתה החלו קצינות הח״ן הבסיסיות
שלא להקפיד על דיווח ההריון,
וגם לא לעיר לחיילות ששכחו את החזייה,
במידה שהיעדרה לא פגם במראיה האסתטי
של החיילת.
יורשתה של תומר, אלוף־מישנה רות
מושכל, המשיכה בדרכה של מי שהיונה

המפקדת שלה, אם־כי לא יזמה חידושים
מסעירים. ייתכן שמושכל היתר, גם היא
משנה מיספר תקנות, נוהלים או חוקים,
שנותרו לצד,״ל כמורשת הצבא הבריטי.
בכל הנוגע לח״ן, אולם היא השתחררה
מצד,״ל זמן רב לפני שהתכוונה לכך.
הרמטכ״ל קרא למושכל אל לישכתו,
וביקש ממנה לעזוב את התפקיד. הנימוק
שבפיו לא היווה חידוש בצד,״ל. מושכל
היתד, באותה עת בהריון, ומוטה טען, כי
אשה בהריון, ואחר-כך אם לתינוק, אינה
יכולה לתפקד כראוי כקצינת ח״ו ראשית.
האשד, שברות מושכל התקוממה נגד
המהלומה שהונחתה עליה, והיא החליטה
להילחם בכל האמצעים הצה״ליים והציבוריים
שעמדו לרשותה. אולם הקצינה
הממושמעת שבה ניצחה, ומושכל ויתרה
על המאבק ופינתה את התפקיד.
עד היום אוסר הרמטכ״ל על רות מוש כל
להתראיין על־ידי עיתונאים.
קצינת-הח״ן הנוכחית, שהרמטכ״ל חפץ
ביקרה, היא דמות ידועה בצה״ל. דליה
רז, צעירה נאה, נמוכת קומה ׳ אך בעלת
גוף חטוב וחתולי, מהווה מזה שנים רבות
מרכז חברתי תוסס ורענן בצר,״ל ובחיפה,
עיר־מגוריה. קישרי־הידידות שלד, עם ה-
רמטכ״ל נוצרו כאשר מוטה חיה אלוף-
פיקוד־הצפון, והיא קצינת־הח״ן שלו. מי נויה
עורר התנגדות גדולה בקרב הקצונה
הבכירה בח״ן.
מי שהכיר את דליה רז קודם שמונתה
לתפקיד הבכיר וקיבלה דרגת אלוף־מישנה,
היה בטוח שמגמת הפתיחות וההתקדמות
עם הזמן, שבה החלה דבורה תומר, תימשך
גם בתקופתה של רז. ואומנם, רז שיחקה
את החברמאנית ואחת מהחבר׳ה בחודשים
הראשונים. אולם ההוראות — אשר חלקן
כבר החלו לרדת מלישכתה, והשאר יבואו
בימים ובשבועות הקרובים, בעיקבות נייר*
העבודה — הופכים אותה קצינת-הח״ו
הפוריטאנית ביותר שידע צד,״ל לאחרונה.
צעדים אלה עוררו גל־התמרמרות חדש
בקהילת מפקדות הח״ן בצה״ל. אמרה
השבוע קצינה בדרגה בכירה לכתב העולס
חזה :״אני לא מבינה איך אפשר לתת
פקודה לחיילות לשמור על המוסד.״

לנוסע לנזו״ל
מועד סתימת ההרשמה
לטיולי די 1-כ7זלי -ר 1976
בכל משרד הנסיעות

כלאילהמתיןעדה ~ 6במאי המועד בו תוכל לקבל בכל משרדי הנסיעות
את חוברות הטיולים של דיזנהויז עם הצעות הטיולים המיוחדות
לשנת היובל של דיזנהויז () 1926—1976
טיולים המותאמים לכל תקופת זמן רצוייה ולכל תקציב

כפי שרק מארגני טיולים מנוסים יכולים להציע.

דלדגלזריד 50 שנות ניסיון ב שרות הנו ס ע

העולם הזה 2017

ראשומון

* מנה אני עם קוראיו הוותיקים של
*4העולם הזה, וצר היה לי לראות כיצד
לא שמרתם הפעם על הכללים שהיו נר
לרגליכם במשן־ שנים, להביא לקוראים
את כל האמת ורק את האמת.
איך אומרים העיתונאים? אדם הנושך
כלב הוא סקופ. איו ספק שהדבר עשה רושם
כביר — תמונות במקום־מיסתור,
האשמות שווא חד־צדדיות ללא כל שחר,
ובחורה המציגה עצמה נירדפת ואומללה
על־ידי בעל ״אכזרי״ ,פסיכיאטר מחוזי,
מישטרת ישראל, רבנים, בית־מישפט־מחו-
זי, ובכלל — כל מדינת־ישראל.
השתדלתי כל הזמן שפרשה זאת, בניגוד
למה שרוצה הגב׳ אווה גרום, לא תהיה
פרשה עיתונאית. לא מפני שיש לי מה
להסתיר, אלא שעל גבו של ילד לא צריך
לרכב ולהשיג פירסומת אומללה.

בהונגריה

ך* שאני זוכר את אווה על תגובותיה
^ בפרשת יזנדף, ולפני זה בפרשת פוראי,
היתד, אומרת תמיד :״אתה תראה שגם
אני אעשה כך, וגם עלי יכתבו בעיתונים.״
לא התייחסתי לכך ברצינות, אך כיום אני
רואה שלמעשה, כל מה שהיא רצתה זה
אותן תמונות וכותרות שהצליחה להשיג
בדרך פסולה. אבל זה, כנראה, שייך —
כפי שאומר הפסיכיאטר המחוזי, שאיתו
התייעצתי — לחלק מהאישיות שלה ולטי-

במי שנחת

גינסכורג

בית. על הגבול הבולגרי נתפסנו ונאסר-
נו. קשה לתאר את התלאות שעברתי שם,
אך בדבר אחד הצלחתי — להעביר את
האשמה אלי. היה ברור לי שגם אווה
תואשם בניסיון־הבריחה, צפוי לה עונש
של הרבה שנות מאסר. והצלחתי. אותה
שיחררו, ואני נשארתי במאסר. לאחר התערבות
שילטונות ישראל, הצלחתי לצאת
משם.
נפרדתי מאווה בנמל־התעופה. כשהגעתי
לאיטליה, משם הייתי אמור לחזור לארץ,
נוכחתי לדעת שכימעט כל הדולרים שהיו
לי נלקחו על-ידי אווה, ובקושי היה לי
כסף לחזור לארץ. נשבעתי אז שהרפתקת
הונגריה. נגמרה בשבילי, וראיתי שמדובר
כאן באשה מיקצועית, למרות גילה הצעיר.
הפסקתי לכתוב אליה, אך היא לא הפסיקה
לכתוב אלי מכתבים לוהטים, והגיעה פנייה
מאביה שהיא עומדת להתאבד. הצהרות־אהבה
שאינה יודעת גבול וארצות, שיכנעו
אותי שאולי בכל זאת יש אמת בדבריה,
והמשכתי לטפל בבקשותיה לעלות ארצה.
אגב, עבור הקורא הספקן צירפתי להעולם
הזה את כל המיכתבים, הממלאים שק
שלם, והם מדברים בפני עצמם.
פניות אין־סוף לשילטונות הונגריה, ש הם
מוכנים באמת לוותר על המציאה בתנאי
שאשלח כרטיס לישראל, ומיבתב־התחייבות
נוטריוני שאדאג לכלכלתה ופרנסתה
(חלילה שלא אחזירה) .הסוכנות היתד,
מוכנה להמציא לה כרטיס לווינה, אך הם
דרשו ועמדו על כך שאמציא כרטיס עד
ישראל. בצד בל ההוצאות העצומות ש־

פולים הנפשיים שעליה עוד לעבור.
את אווה פגשתי ברומניה, בלוויית
אחותה, שנמצאת בארץ, ואביה. שם
ביליתי איתה שבועיים ללא כל הבטחות
או התחייבויות. ביולי חזרתי ארצה, והתחלתי
לקבל ממנה מיכתבים לוהטים, ובחודש
אוגוסט 1972 קיבלתי את שוק חיי —
גלויה עם תמונת ילד, ובה דרישת־שלום
חמה ממנה ומהילד אשר בביטנה.
למרות שהיה מוקדם מאוד לקבוע זאת,
התרשמתי שדבריה אמת, בעיקר כשהתחילו
להגיע מיכתבים לוהטים בקצב של
אחד לשבוע, כל מיכתב שמונה עמודים,
ונאלצתי לפנות למתרגם מיקצועי ב־אויקלס,
העיתון ההונגרי, על-מנת להתגבר
על הניירת הרבה, שלא לדבר על
הטירחה לענות על כל המיכתבים. העברתי
לה מייד כסף על־מנת לבצע גרידה,
ובכך רציתי להפסיק את העניין. את הכסף
היא קיבלה, אך המיכתבים המשיכו
להגיע בקצב של כמה לשבוע, בהצ־מרות־אהבה
אידסוף.
לקחתי את הניירות ופניתי למישרד־החוץ,
למחלקה האחראית על אירופה,
לראות מה ניתן לעשות בעניין, ואולי
ניתן להעלות אותה ארצה ולפתור את
הבעייה. התברר שהסיכויים הם אפס, לדעתם
— בהתחשב בכך שאחותה התאומה
עזבה את הונגריה בצורה בלתי־חוקית,
ולפי חוקי הונגריה לא רשאי קרוב־מיש־פחה
להגיש בקשה לקבלת דרכון חמש
שנים לאחר מיקרה כזה, שלא לדבר על
כך שלא קיימת שום הגירה מהונגריה ל-
־שראל.
עשיתי מאמצים רבים והצלחתי להשיג
ויזה להונגריה, וזאת בניגוד לעצתם של
מומחי שירות הביטחון שהזהירו אותי מאפשרות
של נסיעה בכיוון אחד. הגעתי לבודפשט,
ואז התבררו לי דברים מדהימים:
שאווה עדיין נשואה לאקרמן גבור, יהודי
יליד רוסיה; שהיא אינה בהריון כלל. מד,ילד
נפטרה כמה שבועות קודם־לכן ב הפלה
מלאכותית, דבר שהסתירה ממני
לפני הנסיעה.
ניסיתי לבדוק במישרד־החוץ ההונגרי,
והתברר שאין שום סיכוי להוציאה מהונגריה.
בידי היתה תוכנית שהוכנה על
דעת חוגים מתאימים, והטסתי אותה לבולגריה
בניסיון להבריחה לארץ מער־

נאלצתי להוציא עד אז, שהסתכמו בלמעלה
מ־ 10 אלפים ל״י ב 1972-ואכלו את כל
חסכונותי, והלוואה גדולה מהסוכנות שעדיין
אני ממשיך לשלם אותה — נאלצתי
לגייס שוב כסף לכרטיס וכסף לגט
שלה, שעלה מאות דולרים.

או כסף ז
61 מה לא רצה הבעל הראשון לתת
/לה גט? בתקופה יותר מאוחרת גיליתי
את פרשת נישואיה הראשונים, מאחר
שנפגשתי עם קרובי הבעל בארץ, המנסים

בחתונה אזרחית ובגירושים אזרחיים.
לקראת נסיעה, לאחר מאמצים גדולים,
הצלחתי לגייס שוב כסף ושלחתי לה כרטיס
לישראל. לישראל הגיעה ב־, 13.4.73
ומאחר שלא ידעתי על תאריך בואה
המייועד, הזעיקו אותי מירושלים, שם
הייתי בפגישת־עבודה, מאחר שסירבה לעזוב
את נמל־התעופה ולנסוע לאחותה התאומה,
ופרצה בצעקות ובבכיות בנמל-
התעופה עד שהצליחו להשיג אותי.
הבאתי אותה לביתי, וכאן עשיתי את
טעותי הגדולה ביותר — הסכמתי להשאירה
בביתי, במקום במרכז-קליטה או בקיבוץ
כלשהו. לאחר שישה חודשים שהיתר.
בביתי, שם גרתי בנפרד מאשתי, לח
לפני
שכועיים פירסם ״העולם הזה״ את גירסתה של אווה
גינסבורג, המסתתרת יחד עם כנה יובל, על הסיכסוד במישפחתה.
מטעמי הגינות, מפרסם ״העולם הזה״ כעמוד זה את גירסת
הבעל. מוכן שהמערכת אינה נוקטת עמדה לגבי גירסת הצדדים.
י --מאח

אהרון גינ ס בו ר ג

כיום למצוא דרך שתועמד לדין. והפרשה :
הבעל, אקרמן גבור, יליד רוסיה, רצה
לעזוב את רוסיה להונגריה, וזה כידוע,
בגוש המיזרחי, אסור אלא לאחר חתונה.
אקרמן התחתן עם אווה והם עברו לגור
יחד, אך הנישואים לא עלו יפה, ואווה
חזרה לבית הוריה ודרשה מאקרמן פיצוי
כספי של 60 אלף פורינט הונגריים
(המשכורת באותה עת בהונגריה — 1200
פורינט לחודש ).הבחור לא יכול היה
להמציא את הסכום שהיא ביקשה, ואז
איימה עליו אווה שתגלה שהחתונה היתד,
פיקטיבית — דבר שהיה מביא אותו להרבה
שנות מאסר בהונגריה וברוסיה.
הוריו ברוסיה נבהלו מהאיומים, והזמינו
אותה אליהם. לנסות לסיים את הפרשה.
כספים לא היו להם, והם נאלצו לתת לה
כלי-בית, מצלמות ודיברי-ערך שאותם
מכרה אווה בהונגריה, וזה הכסף ששימש
לה לטיול לרומניה. הבעל מצא הזדמנות
לנקום בה, וסירב לתת לה גט לפני הנסיעה
לישראל, דבר שהצריך את מאות הדולרים
ששלחתי לה. אגב, מדובר כאן

צד, עלי לקבל גט ולהתחתן איתה. התחתנתי
איתר, כשכבר ראיתי בעיות רבות
באופק, אך האמנתי שאולי היא תשתנה.
אז היתד, שוב בהריון וסירבה לעשות
גרידה.
ללמוד באולפן לא רצתה, והמיקצוע שעבדה
בו בחו״ל — פועלת בבית־וזרושת
לפלסטיקה — לא נראה לה מבטיח בארץ.
הצלחתי לעניין אותה בלימוד מיקצוע הקוסמטיקה.
גם כאן לא הראתה התלהבות,
ולמרות שהלימודים עלו אלפי לירות,
נראתה אווה בעבודה לעיתים רחוקות,
ורוב הזמן בילתה בבתי-קפה.

אין ח שק
לעבוד
ם הו ל ד תי של יובל חשבתי שיהיה
> מיפנה, אולי, ורכשתי לה, בהלוואות
נוספות, ציוד קוסמטי חדיש. התברר ש־לעבוד
אין לה חשק, והציוד מעלה חלודה.
ואז בא המיפנה הגדול — התברר לי

שאורה עברה תאונה קשה בהונגריה, היתד,
מאושפזת הרבה זמן, וחלק מהזמן ב־בית־חולים
פסיכיאטרי. בלילות היתד, מתעוררת
בזעקות־אימים שאינה רוצה למות,
לא רוצה שהדלתות בבית יהיו סגורות.
היא התחילה לצרוך כמויות עצומות של
כדורי-ארגעה. נוסף לכל הצרות התגלתה
לה מחלה נדירה במעיים, והיא אושפזה
חודשים רבים ביפו. באין ברירה התייעצתי
עם בית-ו־,חולים באפריל ,1975
להפנות אותה לבית־ד,חולים הפסיכיאטרי
בבודים, כשד,פנייה אומרת שחל שינוי
חמור במצבה הנפשי, כולל ניסיון־
התאבדות ופחדים עם התקפים היסטריים,
לכן יש צורך דחוף בפנייתה לטיפול פסיכיאטרי
אינטנסיבי. ד,הפנייה ניתנה לאחר
התייעצות עם רופא פסיכיאטר יועץ המחלקה.
לאור
המצב הנפשי שלה, שהלך והחמיר,
הזעקתי את מישפחתה מחדרה, ביניהם
מנהל בכיר בעירייה ועובדת בכירה
בבית־חולים לחולי-נפש, ויחד חיפשנו דרך
לעזור לד, מבחינה נפשית. במקביל פניתי
להתאחדות מולי הונגריה, וביקשתי
רופא דובר-הונגרית שיוכל לעזור לה.
העלו את שמו של ד״ר צלוש, מומחה ל־פסיכיאסריה
וזה, לאחר ששמע את הבעייה,
היפנה אותנו לרופא בבית-ד,חולים הפסיכיאטרי
תל־אסא.
אווה העדיפה את הטיפול בביודהחו־לים
בבודים, והתייצבה שם כדי להתחיל
בטיפול. אחרי ששמעו את הבעיות, נק בע
לה תור לטיפול אינטנסיבי.
הטיפול המסור בבית-החולים, תוך כדי
טיפול במחלת־ד,מעיים שלה, התאהבה אווה
ברופא בבית-ד,חולים, ונודע לי שהיא מקיימת
איתו פגישות, ולאודדווקא על רקע
מיקצועי. נפגשתי עם הרופא, וביקשתי
ממנו להפסיק לנצל את המצב הנפשי שלה.
בינתיים התחילה להתחבר עם חוגים שונים,
והיא החליטה שהדרך היא לחזור
מחדש על תרגיל הבעל הראשון, לסחוט
כספים. דרשה ממני סכוימים עצומים וטענה
שהיא רוצה להתחתן עם אהובה, שהוא
עצמו עדיין נשוי פלוס ילדים.
כשלא הסכמתי לתת לה כספים, התחילה
לנפץ את הבית, להשתולל ללא סיבה
ונאלצתי להזעיק מיספר פעמים את ה-
מישטרה על־מנת לרסן אותה. היה מי

(המשך מעמוד ז)3
שהדריך אותה, שהדרך הטובה היא למצוא
גם תעודות רפואיות, והפלא ופלא —
ימים ספורים לאחר תקרית כלשהי, הצליחה
להמציא גם תעודות רפואיות כלשהן.
נפגשתי עם אותו רופא בנוכחות ידיד,
והסברתי לו את הסיבוך שהיא מסבכת גם
אותי, שנוכחתי כבר בכושר שלה ליצור
קשרים דרך חדרי־מיטות. ואכן, אותו רופא
הפסיק את העניינים איחה.
הדבר הפריע גם למישטרה, שסבלה קשוח
מהשערוריות שהקימה בשכונה, והחליטה
יום אחד לבדוק את המצב לאישורו.
הוזמן רופא מישטרתי ביום ,29.5.75
ובדק את שנינו במקום. התעודה אומרת:
״תעודה ראשונה: לבעל חתכים עמוקים
באצבע, חתכים בבית־החזה שנעשו במכשיר
חד, וסימנים של פגיעות בכל חל;,
הגוף. תעודה שנייה: האשה במצב של
עצבנות־יתר ומתח. מתלוננת על כאבים
בבטן, בגב ובראש. לא נראים שום סימנים
בגופה ובמקומות שהיא מתלוננת
שהיא קיבלה חבלות, ואין שום סימני
חבלה. ממליץ על המשך טיפול אצל רז־פא-עצבים.
קיבלה טיפול בתחנה, זריקת
ולריאן להרגעה.״

ה ת אבדו ת
אחר שפגה האהבה הגדולה שלה
/לאותו רופא, מצאה קשר לחבר של
אחותה התאומה, בועז רבין, וגם בו הת
אווה
ויוכל גינצכורג
ממחבוא למחבוא
אהבה. התחלתי לקבל איומים בטלפון, אשר
מאוחר יותר התברר שהם של בועז רבין,
אשר הואשם ונעצר כחוק. לימים נפגשתי
עם אמו של בועז רבין, אשר סיפרה סיפור
מדהים — אווה היתר. מופיעה בדירתם,
מנקה את הבית, עוזרת בבית וגם מבלה
שם עם בנה, תוך כדי שהיא מציגה את
עצמה כעולה חדשה ורוקחת במיקצועה.
סיפור זה סופר במלואו לפני עורך־דיו,
אשר יוכל לאשר זאת.
ההפרעות הנפשיות שלה הלכו וגברו,
במידה כזאת שהיה צריך לאחר מיספר
חודשים לפנות שוב לבית־החולים הפסיכיאטרי,
כדי לתת לה טיפול כלשהו למצב
שהחמיר. ערב אחד החליטה להיפרד מהחיים,
ולהתאבד. באותו יום פשוט טענה
שהיא רוצה להיות קרובה לדגים, היות
שהם מיסכנים ובודדים, ונאלצנו בעזרת
זרקורים ושלוש ניידוודמישטרה לסרוק את
חוף בת־ים ויפו במשך לילה שלם. רק
בשעה ארבע לפנות בוקר, באוזני הרב-
סמל, טענה שהיא לא התכוונה ברצינות.
בבית-המישפט, שלפניו הובאו טענותיה׳
קבע השופט :״אין לקבוע שהבעל
משתמש באלימות, ויש להניח שהמצב הוא
תגובה להתנהגות אלימה של אשתו. כן
התרשמתי כי לאשה בעיות נפשיות, ומאידך
אין לתלות את האשמה בבעל דווקא.
אומנם נראה שמצבה הנפשי של האשד.
הולך ורע במידה מסויימת.״
ובכך קבע השופט של בית־המישפט
המחוזי, שניסיונותיה להשתלט על הבית
ועל תוכנו מבוטלים, והניסיון הקשה לא
הצ>יח עם הבעל השני. מאוכזבת מן המאמצים
שהשקיעה, שלא נשאו פרי, הח ליטה
לבנות לעצמה קן־אהבה חדש עם
מאהבה ברמת־גן. כאן שכרה אווה דירה
על שמה (על־מנת ליהנות מתמיכה של
מישרד־הקליטה) ,ואת הצ׳קים הפקיד בועז

רבין לפקודת גזה גרין, בעלת־הבית הגרה
בהרצליה. לקן־האהבה העביר בועז רבין
חפצים מביתו, ויתר הסידורים הכספיים
נעשו על־ידיו, כשהילד מתגורר במחיצתם.
לי, שלא עקבתי אחר מעלליה, נודע
הדבר באיחור, וזאת לאחר שהיתר. מופיעה
מדי יום ביומו במקום־עבודתי ודורשת
ממני כספים.
באחד הביקורים, כשהלכתי לקחת את
הילד, מצאתי אותם במצב שאינו מש איר
מקום לספק. הילד הוזנח, והחינגות
בבית ההוא, שמן יצא בסביבה והתחילו
לעלות ברגל לבית החינגות. השכנים התחילו
להתלונן, ולימים נודע לי מיספר
פעמים שהמישטרה באה עם צווי בית-
מישפט וערכה חיפושי חשיש.
לא נותרה לי ברירה, במצב זה, אלא
להגיש בקשה לבית־המישפט־ד,מחוזי ולבקש
את אחזקת הילד. באמצעות עורך־הדיו דב
ישראלי, הנאמן והמסור, שליווה אותי במשך
תקופה ארוכה, ובהתחשב במצבי הקשה,
הסכים לטפל בי על רקע אנושי יותר
מאשר כספי — ביקשנו את אחזקת הילד.
ידעתי שקבלת הילד בגיל כזה פירושה
ויתור והקרבה גדולה של חיי, אך
לא היססתי לרגע — בראותי את המצב
הנפשי שלד, ואת מצבו הבריאותי של
הילד.

מיכתב
של האב
^ ם לא הספיק מצב זה, הגיע מיכתב
עבורה לביתי מאביה, אשר תורגם ל-
עיברית על-ידי מתרגם מוסמך. בין היתר
נאמר שם על־ידי האב :״נודע לי שלא
היית עושה דבר בבית, ולא היית קמה
לפני השעה עשר. אינך עובדת על אף
שנקנה ציוד לקוסמטיקה, אינך מטפלת לא
בציוד ולא בבית ולא בבעלך — אינך
מתעניינת בילדך והוא מקבל רק חלב
לשתות. גירשת את ילדי בעלו מהבית
והכית את חותנתך. והחמור מכל, אומרים
שהנך בהריון והאב איננו אהרון (הדבר
נכון, ואכן נעשתה לה הפלה בחיפה) ,וכן
שמעתי גם דיברי אחרים. ולאור כל זאת,
אינני מתפלא על הגירושין.״
והוסיף האב :״האם את חושבת שתוכלי
להרוויח את לחמך מבלי לבזבז את הכנסתך,
כפי שכבר קרה? אני עוד חושש
מכך. כתבת שהשתנית הרבה, אך השאלה
היא, האם במידה מספקת. דעתי הנוספת
היא, שאין מן החוכמה ללדת, ואני מבק שך
לחשוב על כך הרבה.״ ולבסוף כותב
האב :״הזדעזעתי עד למאד למיקרא מכתבך,
בו חינך כותבת כי בדעתך לנצר
את הילד. במישפחתנו טרם קרה כדבר
הזה, ולא במישפחת אמא, ואיני יודע מי
השיא לך עצה בהמית כזאת. אינני בטוח
שניתן לנצר קטין בניגוד לרצונו. הרבנות
היא בתורת אפוטרופוס על הילד.״
למעשה מעידה פיסקה אחרונה זו על
קשריה עם המיסיון ביפו, ועל רצונה לעזוב
את הארץ לקנדה בעזרת המיסיון.
התביעה התחילה להתברר בבית־המיש־פט
המחוזי, מלווה בתעודות ובמיסמכים
שהוכיחו הזנחה חמורה בטיפול בילד,
והעידו על מצבה הנפשי. עם הגשת התביעה
נעתר בית־המישפט, והוציא צו-
ביניים המשאיר את הילד ברשותי, וזאת
לאחר שהוכח שהילד נמצא רוב הזמן
ברשותי. למעשה, הילד שימש לה מכשיר
לדרישות כספיות, שהתחילו ב־ 200 אלף
ל״י, ירדו ל 100-אלף, הגיעו ל־ 70 אלף
ולבסוף ל־ 50 אלף. תוך כדי דיון בבקשה
שלי לקבלת הילד, סירב עורך־הדין הראשון
שלה, שאליו נלקחתי על-ידה, ברוב
הגינותו, לעשות ״חוזה למכירת ילד,״
ואף הפסיק לטפל בתיק.
עורך־דין נוסף שלד. פנה אלי, והציע
לי לעשות את ההסכם. עורך־הדין דב ישראלי
סבר, שאין אנו צריכים להיכנע לסחטנות
כספית ולקנות את הילד מאשה חסרת
מעצורים וכבוד, וסירב בתוקף לעשות חוזה
כלשהו להעברת הילד לחזקחי תמורת כסף.

12 שעות
במי שטרה
ף* ינתיים עזס המאהב את הארץ,
ואווה חזרה להתגורר בביתי משך
כחודש. למען הילד הייתי מוכן לנסות,
למרות שראיתי בבירור שהסיכויים הם
אפס. אחרי חודש שהיתר. בביתי, שינתה
את דעתה והחליטה לחזור לרמת־חן. היא
לא שכחה לטעון באוזני המישטרה ש
כאילו
במשך החודש שהיתר. בביתי היתה
״כלואה״.
המישטרה התייחסה ברצינות לתלונתה,
ונאלצתי לבלות 12 שעות במישטרת חולון,
אשר ביררה ושמעה מפי השכנים ורשימה
עדויות, שמהן יוצא — כפי שחיה
בעבר — כי אין גבול להמצאות ולשקרים.
נשבעתי שבזה סיימתי את הניסיונות
שעשיתי למען הילד. עמדתי רק על דבר
אחד, שהיא תקבל טיפול אינטנסיבי בבית-
חולים לחולי־נפש.
הילד עבר לרשותי, ואז שוב נדרשתי
לשלם 50 אלף ל״י תמורת הזכות שהיא
לא תדרוש אותו חזרה. הייתי תלוי באיומים
שאם לא אשלם את הכסף, יגישו
תביעה לקבלת הילד. עורך*הדין ישראלי,
שנתבקש להכין חוזה שוב, סירב, ולאחר
חודש של פסק-הדין הוגשה בקשה חדשה
של בית־הדין הרבני לקבלת הילד.
בינתיים מתנהל דיון בבית־המישפט המחוזי
בתיק, ושם — ב־ 29 בינואר השנה —
טען בא־כוח האשה לעניין סמכותו של
בית־הדין הרבני לקבוע בעניין הילד.
היא הגישה בקשה לבית־הדין הרבני,
אשר תתברר בחודש יולי השנה. אין,
כמובן, יסוד ולו קל שבקלים, לסיפורים
ולבדיות שנכתבו בשמה, והצער והסבל
שנגרמו לי ממעשה בלתי-אחראי זה אין
לתארם במילים. אני מצפה לרגע שבו
אראה את בני חזרה ואהיה במחיצתו, ואוכל
לשכוח מהפרשה העגומה הזו ומאווה.
היא את שלה השיגה — הפירסום שכה
חלמה עליו — אך חבל שבנסיבות שליליות.
טוב
היה אם היתד. מקבלת את הטי פול
הרפואי המתאים, זה אולי היה עוזר
לה בעתיד.

ק רי א ה
לעזרה
ך* חלטתי להביא את הסיפור במלואו
י 1דווקא מעל דפי המולס הזה, היות
שחשובה לי דעתו של ציבור קוראי העיתון
הזה, המורכב מכל שיכבות אוכלוסיית
הארץ. פרשה כאובה זו ראתה אור בנקודות
הסנסציוניות שבה, אבל משום־מה
נשכח ונשמד הצד האנושי שבה, ולא
סופר על סיבלו הרב של אב, שנמנע ממנו
להתראות עם בנו במשך חודשיים, ושל
בן שנמנעת ממנו אהבת-אב.
אני רואה במעשה זה, של ניתוק ילד
מהורה, אחד המעשים השפלים שיכול
לעשות אדם לאדם. מה עוד, שמעשה זה
נעשה על-מנת לסחוט סכומי־כסף גדו>ים,
להשיג הישגים מישפטיים והכרעות־דין,
שבמדינה דמוקרטית נעשים אך־ורק על-
ידי בית־מישפט. אני עומד בסבל נוראי
זד. לא רק למעני, אלא למען כל אותם
גברים ונשים שהיו יכולים להימצא במצב
דומה.
הבה נוכיח יחד, שאנו מדינת־חוק, שלא
ניתן לכפות הליכים מישפטיים ולסחוט
כסף באמצעות מעשי־חטיפה בזויים של
קטינים. אולי פעם אחת ולתמיד יבוא הקץ
ל״פרשיות״ כאלה, יימצאו המסייעים
וייענשו בכל חומר הדין (החוק קובע דינו
של היודע או המסייע ביד חוטף הקטין
מרשות האפוטרופוס החוקי, ודינו שבע
שנות־מאסר).
ביקשתי מכל אותם קוראי העיתון המזדהים,
והמוכנים לסייע לי בחיפושים —
כל אחד באיזור־מגוריו — בזמנו הפנוי,
שיפנה אלי לת.ד 26114 .תל-אביב, ויקבל
חומר ותמונות — ויחד נצליח לעשות
את אשר לא הצליחה לעשות המישטרה
במשך חודשיים, למרות מאמציה הכנים
והרבים למציאת הילד ואכיפת החוק.
חשוב לי בעיקר באיזור נתניה ושכונותיה,
גוש תל־מונד, וכמובן כל עיר וכל
יישוב בארץ.
למען ההבהרה אציין, שלא ביקשתי שום
מידע מהעולם הזה, שנפגש איתה, וזאת
משני טעמים .1 :זכותו של עיתונאי לע שות
את עבודתו, ובנך נבחנת עיתונות
חופשית — גם־אם אני, אישית, פוסל נסיבות
אלה.
.2מתוך הכרת הערמומיות שלה, אני
מניח שגם להעולם הזה לא גילתה את
האמת על מקום־הימצאה. יש להניח שנפגשה
עם כתב העולם הזה ביוזמתה, אישם,
לצורך הפירסומת, וזד. כל מה שידוע
לאנשי העולם הזה.

במדינה
(המשך מעמוד )25
גד יעקובי, להעביר בדרך חוקית כלשהי
כספים ממלכתיים לאגד.
לפני שבועות מעטים, אחרי שביתת
אגד האחרונה, הודיעה הנהלת הקואופרטיב
הגדול במדינה, כי היא מצמצמת
את שירותיה ״בשעות שאינן שעות לחץ.״
הצימצום מתבטא בכך שאחרי השער. שש
בערב אין במרבית הקווים אוטובוסים
ישירים. בין השעות שמונה ׳וחצי בבוקר
ושלוש אחר־הצהריים, הקווים פועלים בתדירות
נמוכה יותר מאשר קודם ההחלטה
(בדרך־כלל, במקום כל 15 דקות כל
25*30 דקות).
לחץ .״הצימצום יצר לחץ,״ הודה אחד
מחברי הנהלת אגד .״התורים ברציפים
ארוכים. זמן־ההמתנה הממוצע לאוטובוס
איננו כמו שחשבנו שיהיה. חשבנו שזמן-
ההמתנה אחרי הצימצום לא יעלה בשום
מיקרה על 18 דקות. אבל המצב בשטח
הוא שההמתנה המינימלית לאוטובוס היא
עשר דקות׳ והמכסימלית 35־ 30 דקות.״
זה, בקווים שתדירות האוטובוסים בהם
גבוהה יחסית.
״יש קווים שבהם יוצאים רק שלושה-
ארבעה אוטובוסים ביום, וברור שזה מקשה
על ציבור הנוסעים,״ הסביר איש אגד.
כך, למשל, מדי עשר דקות יוצא אוטובוס
מתל-אביב לירושליים. בשעה עשר
בבוקר המתין נוסע כדי שני אוטובוסים,
ועלה רק על השלישי. סך־הכל עמד בתור
25 דקות. בשעות־העומס עלול משך־ה־המתנה
להיות ארוך יותר.
האוטובוסים יוצאים כשהם עמוסים ל עייפה.
מקומות־הישיבה תפוסים, ובין המושבים
עומדים כ־ 20 נוסעים נוספים
בצפיפות נוראה.
עכשיו, בעיקבות ההסדר החדש, יצטרפו
אל התורים מאות רבות של חיילים־בחום-
שה מדי יום ביומו. הם זכאים גם להיכנס
לאוטובוסים ראשונים, מבלי לעמוד בתור
עם שאר הנוסעים.
הציכור יתהדק. לאן מתכוונים שרי
הביטחון והתחבורה לדחוס את כל חיילי
הטרמפיאדות? ״במשך חצי־שנה ייערך
סקר לקביעת היקף נסיעות החיילים עלפי
ההסדר. לפי זה ייקבע התשלום לאגד,
ולפי זה נראה איך יסתדר ההסדר מבחינת
השירותים הניתנים לאזרחים,״
אומרים במישרד-התחבורה .״בינתיים, הכל
דק ניסיוני.״
הנהלת קואופרטיב אגד דואגת מאד ל אינטרסים
שלה, מתוך מגמה להגיע ל-
ריווחיות מירבית. אגד לא יגדיל את כמות
האוטובוסים בקווים השונים ואת תדירו-
יות הנסיעות .״לא אחרי שפוטרו חלק
מהשכירים,״ אמר חבר ההנהלה.
למעשה עומדים לרשות אגד עשרות
אוטובוסים הניצבים בלא שימוש במיגרש
גדול על כביש חולון — בית-דגן. אולם
לדיברי ההנהלה, לא כדאי יהיה להוציא
אותם לעבודה עכשיו :״במצבנו, אנחנו
לא יכולים להרשות לעצמנו יותר מדי
הפסדים.״ השיטה היום •היא :״דחוס לאוטובוסים
כפי יכולתך.״
״הציבור יאכל את זה כמו שהוא אוכל
הכל,״ אמרה נוסעת שהמתינה בתור אינסופי
לאוטובוס לחיפה .״ירצה — יאכל,
לא ירצה — לא יאכל, יקנה מכונית.״

יחסי חוץ
מירוץ אמוק

איד הופ2י 0״תכוסתגים״
״שונאי עצמם ,,ניציס
כשרים זמחדרץ
מצבם של הישראלים ביחס לבהירות לנשיאות
בארצות־הברית, דומה לזה של
תושבי הגדה ורצועת־עזה ביחס לבחירות
לכנסת: אלד, גם אלה אינם משתתפים ב־מיבחן
הדמוקראטי, שיכריע באמת את
גורלם.
מצבם של הישראלים הוא בכל־זאת טוב
יותר מזה של הפלסטינים בשטחים המוחזקים:
לישראלים יש נציגות פעילה בזירה
המדינית האמריקאית: האירגונים
היהודיים, הלובי הישראלי, השגרירות הישראלית,
הקונסוליות הרבות במרבית הערים
הראשיות של ארצוודהברית — כל
אלה פעילים מאד בתחום הבהירות המוק-
(המשך בעמוד )42
העולם הזה 2017

אאת יפה * אאת צעירה * אאת או הבת
חוויות אם אתבעלת רות ספור טיבי תאאת
או הבת לטייל בי שראל * אםאת רוצה לז כו תבפר סי ם
את ׳כורה להשתתף בתחרות

מלכת המי 1976
בחסות ״גולדסטאר״
ב־ 6נשפים ענקיים שייערכו באילת, באר־שבע, חיפה,
טבריה, אשקלון ותל־אביב וב־ 3קרנבלים ייארח אותן
״העולם הזה״ בעזרתן האדיבה של החברות:

״עץ הזי ת צ רו׳ ״ או לי בי ה א או ד טו ר גי ר ל ״
החברה הברי טי ת ל קו ס מ טי ק ה • ״גוטקס״ -ב ג די
וחוף • ״ולה״־ יצרני תמרוקי שיער בי שראל • תברח
ה ת עופ ה ״ארקיע״ י ״הגובה״ • אוטובוס׳ ״טיולי הגליד״
• מלון ״לרום״ ב אי ל ת • ״החוף השקט״ בטב רי ה

כ ר טי ס ־ טי סהל אי רו פהו חז רהמ תנ הלמלכה
| מועמדות המעוניינות להשתתף בתחרות מתבקשות להתקשר לקגיעת ראיון למס 221128 .תל־אביג, גל ייוס גץ השעות

10.00—14.00

נועדים, אנשי ההתיישבות, סטוהסים 111111־
בואו בהמ פי כ ם

להפגנה מאוחדת יהודית -עובית

של ה־ 1במאי
שבת 1.5.76 ,ב שווה 11.30

שד׳ בן־גוריון(קק״ל) ,פינת רח׳ דיזנגוף, ח״א
ל ש לו ם צו ד ק שי כבדאת 1כויו תישראל והעם הער בי הפלשת ^ א
וגדההפק עו ת! לשוויון זכויו ת ל או ב לו סי ההער בי ת בי שראל !
וגד היוקר, ה פי טו רי םוה פגי עו תבשכרה עו ב ד ! ,
ל חי סו להפערהעד תי! להגותהד מו ק ר טי ה!

הוועדה המא רגנ ת
הפנתרים השחורים
המפלגה השמתיסטית הישראלית(רק״ח)
חזית השמאל ונדיח השמאל הציווי הסוציאליסטי העצמא
פנוצוה וועד וסטח־נט׳
חברי פיבוציס ואחדים

זהו מראה יומיומי בערי הגדה ־
מפגינים מוכים באלות שוטרים.
מפגינים נופלים מיריות כדורים.
חיילים מתפרצים לתוך בתי־ספר.
יושם קץ לרי בוי!

אלתאמ רו: ל א ידעתי!

הליגה לזכויות האדם והאזרח
תל־אביב, ת״ד 14192

העולם הזה 2017

בלשים פרטיים, שהוזעקו מתדאביב,
צילמו בחשאי את אורחי ־קבחדחסיס
שערר מזכיר מועצת־פועלי־חיפה
:־בל מהם

09622301

מאח

*! סי י 1א י

קרות המסורתיות — גם צ׳קים במזומנים,
שבהם נרשמו סכומים בני מאות ואף אלפי
לירות.
השנה, כאשר החיים הציבוריים בחיפה
החלו גועשים, בעיקבות-התחרות על מקומו
של אלמוגי כראש-העיר, לא סמך עוד
ורטמן על המרגלים שלו. הוא סטה מנו-
הגו המקובל, זנח לשעה קלה את אורחיו-
שלו, והופיע בביתו של מולק כדי להיווכח
במו־עיניו אלו מתנות קיבל מולק.
המסיבה אצל מולק היתד מוצלחת. רע ייתו
יונינה, בעזרת מיספר מלצריות, הצ ליחו
לארח את מאות האורחים שצבאו
על הבית ״לפי כל הכללים.״ גם המתנות
שקיבל מולק — הנשארות ברשותו ואי נן
עוברות למועצודהפועלים — הגיעו לסכומים
של הרבה אלפי לירות.

ההסתדרות ,״כדי ללמוד אנגלית,״ הודלף
הדבר לעיתונות והתעוררה שערורייה צי בורית
אדירה ומגוחכת.
חברי מזכירות מועצת־הפועלים החלו
זוקפים קומתם נגד מולק בגלוי. אחד מהם,
יצחק סינואני, חבר המזכירות מטעם המערך,
הידוע כאיש רפ״י לשעבר — מתרים

ה שמועות
התגלו כאמת

מו לקעיצחק סי 1וא1י

ך* מולק חיתח הצלחה זו חשובה
/ביותר. בחודשים האחרונים הוא מותקף
מכל עבר, ונפתחו נגדו חזיתות שעליהן
לא חלם אפילו בסיוטי־הלילה שלו.
את האות לפתיחה במילחמה נגד מולק
נתן יוסף אלמוגי, בתקופה שבה שימש
עדיין כראש־העירייה, ביום־העצמאות אש-

ח״כ וו־־טמן

** אות האורחים שהגיעו לקבלתה
הפנים, אותה ערך בביתו מזכיר מוע־צודפועלי־חיפה,
אליעזר מולק בחג־הפסח,
התקשטו והתייפו לקראת האירוע החיפאי
המסורתי. אולם אילו ידעו אותם אורחים,
שהיו משמנה וסלתה של חיפה, כי הם
מונצחים גם במצלמות נסתרות, הם היו
בוודאי משתדלים להתייפות עוד יותר.
אבל לא רק האורחים לא ידעו על קיומם
של הבלשים־החוקרים נושאי המצלמות,
אשר התמקמו בחצר הבית שבו שוכנת
דירתו של מולק, ברחוב דרך הים בחיפה,
ובאחד הבתים שממול. גם המארח, מולק
עצמו, לא ידע כי אורחיו מונצחים במצלמות
נסתרות.
הזמנתם של בלשים פרטיים מתל-אביב,
כדי שיצלמו את אורחיו של מולק, היוותה
שלב חריף נוסף במערכה המתנהלת עתה
בעיר־הנמל ובהסתדרות, נגד מזכיר מועצת־הפועלים,
מי שנחשב עד לפני מיספר חודשים
כאחד האנשים החזקים בחיפה.

מ תנו תיק רו ת
וצ׳קים

ך* תקופת ראש־העירייה הראשון
1של חיפה, אבא חושי, נהג חושי להזמין
פעמיים בשנה — בראש השנה ובפסח
— את יקירי העיר ועסקניה לקבלת״
פנים מסורתית. ההזמנות לקבלת־הפנים
היו משמעותיות ביותר לגבי עסקני ונכבדי
העיר. מי שלא הוזמן ידע מייד כי חושי
כועס עליו, וכי מעמדו בעיר מצוי בשפל
המדרגה. מי שהוזמן טלפונית על-ידי מיל־כה,
מזכירתו הנאמנה של חושי, ידע כי
עליו לעשות מאמץ ניכר ״כדי למצוא חן
בעיני אבא.״ ומי שהוזמן בטלפון, על־ידי
חושי אישית, ידע שמעמדו בעיר

מובטח, לפחות למשך מחצית־השנה הקרובה,
עד קבלת־הפנים הבאה.
כאשר נפטר חושי, החליטו שניים להפגין
את מעמדם החזק בחיפה על-ידי תפיסת
״ירושת״ קבלות-הפנים. גם מזכיר מועצת-
הפועלים מולק, וגם מי שהיה אז מזכיר-
המחוז של מיפלגת־העבודה וביום חבר־כנסת
ויושב־ראש הנהלת הקואליציה, משה
ורטמן, החלו עורכים קבלות־פנים בבתיהם.
מדי שנה שולחים שני האישים מרגלים,
כל אחד לביתו של האחר, כדי לבדוק עד
כמה הצליחה קבלת הפנים של השני, וב מה
התייצבו להביע נאמנות ליריב. בדרך-
כלל היתר. הרשימה שווה. למרות שקב-
לות־הפנים — הן אצל מולק והן אצל
ורטמן — נערכות תמיד ביזם הראשון של
החג, בשעת־צהריים, היו מרבית האורחים
מצליחים לבקר בשתיהן.
אולם מה שעניין את המרגלים יותר מכל
לא היה רשימת האנשים שהתייצבו, אלא
מיספר המתנות שהביא כל אחד מן האורחים
וערכן. נושא המתנות הפך קנזדהמי־דד,
המובהק להצלחת קבלת־הפנים. בשנים
האחרונות החלו האורחים, על־פי רמזים
שקיבלו, להביא נוסף — או במקום
בקבוקי-המשקה או מערכות־הסרוויס הי־

תקד. עסקני חיפה יודעים, כי בעוד הסייס־מוגראף
לחשיבות אצל חושי היה קבלת-
הפנים, הרי אצל אלמוגי היתר. זו בימת
יום־העצמאות. לפי מקום־הישיבה שאליו
היה מובל כל אחד מהאורחים, על הבימה
המרכזית ביום־העצמאות, ידעה העיר
כולה אם סר חינו בעיני אלמוגי, או שהוא
מקורב אל ראש־העיר. מקומו של מולק
על הבימה המרכזית היה מובטח תמיד
לימינו של ראש העיר. בשנה שעברה
הובל מולק, להפתעתו הרבה, לקצה השורה,
וישב משך כל הטכס בילדון נזוף.
בעקבות אות זה של אלמוגי זקפו גם
העסקנים הקטנים את ראשם והשחיזו את
לשונם, והחלו מרננים על הביזבוז הרב
שנוהג מולק במועצת־הפועלים. השמועות
והסיפורים, שהיו נכונים, על הפאר הרב
שבו ריהט את משרדיו במועצה, על הכמות
הגדולה של עוזרים ויועצים מקבלי-
משכורות שמנות, שבהם הקיף את עצמו,
על כך שמזכיר מועצת הפועלים עובר
מדי כמה שנים לדירה חדשה, מפוארת
מקודמתה, ועל המכונית החדשה שקנה
לעצמו על חשבון מועצת־הפועלים. שמועות
ורינונים אלה, הפכו לשאגה.
כאשר נסע מולק לאנגליה על חשבון

דרך־קבע נגד מולק על שחיתויות וביז־בוז
במועצה, אשר מולק, לדבריו, אחראי
עליהן באופן אישי. גיזבר המועצה, שמולק
הצליח לנטרלו ולהביא איש־כספים מעליו,
ליקט בחשאי תיק עב־כרס ובו מיסמכים
אשר לדבריו ״יגמרו את מולק סופית.״

מי לחמה אי שית
__על קי ס ר
61 פתע נפתחו התקפות על מולק גם
/מחוץ לגבולות חיפה. מזה שנים רבות
ידוע, כי חובות רבים מעיקים על מועצת
פועלי חיפה. המועצה לקחה הלוואות, גיל-
גלה כספים ושיחקה מישהק של שיעבוד
הנכסים הרבים הנמצאים ברשותה וכך
הצליחה לצוף על פני המים.
לאוזניו של מנכ״ל בנק הפועלים אברהם
לוינסון הודלף כי מולק, שהוא חבר הדירקטוריון
של הבנק, לוטש עיניים למיש-
רת מנהל בנק־הפועלים, במיקרה שלא יצליח
להיות מועמד לראשות עיריית חיפה.
לפתע החל הבנק לוחץ על מועצת־פועלי-
חיפה בעניין תשלום חובותיה של המועצה.
(הנושך בעמוד )42

היא באה לביקור

ואתה ״ וחווה

110

יי*יייי4יייייי*יייו׳*|49

1וונח

המסתורית י״״״
מישקפי־שמש .״בגלל השמש המסנוורת.״

השתנתה, למרות שהיא טוענת — ובתו קף
— כי אכן אירעו בחייה דברים רבים,
מאז נטשה את ישראל הקטנטונת לפני
כשנתיים על מנת שלא לשוב. קשה היה
לדעת, בביקורה הקצרצר בן עשרת הימים,
כי היא אשד, נשואה, ועוד יותר קשה היה
לנחש כי הגברת הצעירה, בעלת הגוף
המשגע, הפנים התמימים וד,גרדרובה המטרפת,
נמצאת עתה בחודשי הריונה הראשונים
ועומדת להיות לאם בשוודיה,
הלא היא מולדתה החדשה,

בגדיס
זה מיו תר

צ־לם פי ט ר נין
ף* ה זה פה ז מה זאת ד,שממד,
—/ /י הזאת? איפה כל ד,חברי, שלנו?
יאללה, יאללה, התעוררו ! לרקוד, לרקוד !
לשמוח ! מה זה 6ה, מושב זקנים? !״
לגבי כל אותם מאות נופשים בכפר-
הנופש הצרפתי באשקלון, היוותה הצעירה
הבלונדית החטובה, שירתה את
המישפטים דלעיל מבלי להיעזר בפסיקים
או נקודות, ובמיבטא פולני בולט, את
הפתעת־חייהם, רבים מהם נתקלו, לראשונה
בחייהם ואולי גם לאחרונה, בתופעה
הקרוייה סוזי לרמר. רק למעטים, אשר
ידעו את סוזי מלפני שנתייס-שלוש, לא
היה צל של ספק :״סוזי איז באק אין
טאון !״.
ואכן, היתד, זו סוזי לרמר, שבמהלכו
של סדר הפסח שלא נחוג כהילכתו בכפר
(העולם הזה )2017 עלתה על השולחן

העמוס כל טוב, הרביצה מחול סוער, גררה
אחריה צעירות רבות אחרות. היתר, זו
סוזי שהחליפה את האוברול הלבן שלה
בשימלה חשופת כתף אחת, ושינעה את
באי הדיסקוטק באופן ריקודה, כאילו היא
מרחפת יחידה בחלל הדיסקוטק, כשהיא
מניעה את גופה החטוב לצלילי המוזיקה.
היתד, זו סוזי, שהקימה מעל כיסאות־הנוח
שלהם את עשרות הנופשים סביב הבריכה,
כאשר עלתה מן הרחצה בביקיני לבן מדגם
טנגה (חוטיני) ,שהורכב מארבעה משול שים
וארבעה חוטים, ושד,מים גרמו לו
להפוך שקוף, ולהראות לכל העולם — מה
שסוזי מעולם לא ניסתה להסתיר: את
מתנות-הטבע הנפלאות שבהן חנן אותה
הטבע.
סוזי לרמר, בחורה כארזים. בביקורה
הנוכחי בישראל, קשה היד, לומר עליה כי

סוזי גילה כתב הטולס הזה, בעת
\ £שעבדה כזבנית באחד מדוכני־הקוסמ־טיקה
של כל־בו שלום. מאז התגלגל הגל גל
במהירות, מהירות גדולה מזו שעליה
חלמה סוזי אף בחלומותיה הוורודים ביו תר.
הצעירה ממוצא פולני, שעלתה ארצה
באותה שנה יחד עם אמה הנוצריה וא־ביה־החורג
היהודי, השתתפה בתחרות
מלכת המים, הפסידה את התואר לאיריס
דווידסקו, אך כמו שקורה בתחרויות מסוג
זה, התגלתה על־ידי צלמי־ד,אופנה, שעטו
עליה כמוצאי שלל רב. הליברליות שהפגינה,
הבגדים שלא אהבה במייוחד, כל אלה
הזרימו אל סוזי הצעות מפתות.
אחת מאלה היתד, מפתה במייוחד. צלם־
אופנה הזמין צייר שיצייר על גופה העירום
של סוזי, בת השש־עשרד״ חולצה
ועליה סימלה המיסחרי של חברה ידועה.
צילום זה הפך אחד הצילומים היפים
ביותר שקישטו אי-פעם לוודשנה ישראלי.
אותו צילום היסטורי הביא לסוזי אירסוף
עבודות. במהירות הפכה דוגמנית מבוקשת
ונערת־חברד, ידועה, שניהלה פר־שיות־אהבה
מפורסמות.
סוזי קישטה את כל המסיבות, בילתה
בכל אתרי־הנופש מאכזיב ועד אילת, ושתתה
מכוס החיים במלואה, כיוון שבשלב
מסויים של חייה הסוערים ניסתה הצעירה
היפה לשים להם קץ, על־ידי בליעת גלולות,
ורק בנס ניצלה.
כיום, כאשתו ישל סוחר־ד,עתיקות השוודי,
יאניק סמולרצ׳יק, ששמו מעיד על
מוצאו הפולני, טוענת סוזי שהיא רגועה
יותר, למרות שהיא עדיין נזקקת לכדורי-
ארגעה כדי לשמור על מצב־בריאות יתקין.
יש לה בית בן ארבעה וחצי חדרים בש־טוקהולם,
בית בכפר, שתי מכוניות, פורשה
ומרצדס, עוזרת צמודה והרבה כסף, די
כדי להכניס למדינת ישראל דולרים, ולרכוש
בהם ׳תכשיטים יקרי־ערך משובצים
ביהלומים, באחת הגלריות היקרות שביפו.
מספרת סוזי לרמר, בעלת ד,טמפרמנט
הפולני שאפילו ארץ קרה בשוודיה
לא הצליחה לצנן :״אני אף פעם לא אהבתי
את הארץ ולא רציתי לחיות פה. זד, לא

>1ך 1ח | 1ו 1במבט מלמעלה בוחנת
191119^,11 סוזי את ארצנו, ושופטת
אותה לשלילה ״האנשים פה גסים.״

יה התרבותית

מקום כשגילי ! אין פה התנאים שאני
דורשת, אין קולטורה! החיים של אירופה
הם באירופה, ולא פה. כשבאתי הנה הייתי
קטיני״ אבל הספיק לי לילה אחד כדי
שאדע שאני רוצה לחזור לפולין. אני נוצי
ריה קתולית, וכל הזמן הייתי צריכה להתנצל
ואפילו לשקר, והגיד שאני עומדת
להתגייר, למרות שבחיים שלי אפילו לא
חלמתי לעשות את זה.״
אך אפילו נסיעתה של סוזי לשטוקהולם,
כימעט ככל דבר אחר שהיא עושה בחייה,
היתה כרוכה בדראמה כימעט. אבל אם
להתחיל, למה לא להתחיל מהתחלה?
וההתחלה היתד. חברה הראשון ואהבתה
הגדולה, ספר־נשים בשם ניסים, שהיא
עמדה — לדבריה — להינשא לו, למרות,
שהחוק הישראלי התיר נישואים רק החל
מגיל שבע-עשרה. ובכן, אותו ספר־נשים
שהיה אהבתה הגדולה, נטש אותה לבסוף
ונסע ללום־אנג׳לס• אז, כאמור, התאהבה
יה הפירסומת, והקאריירה החדשה הובילה
אותה היישר אל בין זרועותיו המנוסות
של נער־הזוהר פוקד, הירש, שמבחינת
גילו יכול היד, להיות סבה. מה שלא הפריע
לסתי כלל וכלל, כי ״הוא הרבה יותר
טוב במיטה מכל צעיר אחר שהכרתי.״
מפוקח, שממנה נפרדה אחרי רומן סוער
שקישט את טורי החברה בעיתונות בארץ
לאורכם ולרוחבם, הגיעה סוזי היישר אל
הפנטומימאי סמי מולכו, גם הוא איש
מפורסם, והיא מספרת :״נסעתי עם סמי
לאירופה, והייתי איתו בסיבוב־הופעות ש מרכזו
היה וינה. היינו מאורסים, ועמדנו
להתחתן. יומיים לפני החתונה ברחתי לו,
כי הבנתי שהוא לא בשבילי. סמי נורא
נעלב כשטילפנתי לו מפארים, ודרש הסבר,
הסברתי לו, ומאז אנחנו ידידים.״
ושוב, לא צעירה כסוזי תרשה לעצמה
להישאר לבדה, ומזרועותיו הארוכות ור

היחדך יידן במנדי׳ס פיאנו־בר, בילתה סוזי את
* 1111 0 1 1יי ׳11 1מרבית לילותיה בארץ. למרות
שהיא טוענת כי אינה אוהבת את הארץ, הלא־מתורבתת, נהנתה

מכל רגע ששהתה בה. היא הרבתה להיפגש עס חבריה הישנים
השומרים לה אמונים, נראתה בכל המקומות שבאופנה והצליחה
למשוך את תשומת־לב כל האנשים בכל מקום שאליו הגיעה.

בוודההבעה של סמי הגיעה היישר אל
בין זרועותיו החסונות (והנשואות אז) של
בעל־המוסך איציק (״מוסטאנג״) דנין, ש הספיק
מאז להתגרש. מספרת סוזי, שעבדה
גם כמזכירתו של דנין :״איציק עשה
לי המון בעיות. היינו שבועיים בספרד,
והבנתי שהוא לא בשבילי, אז ניסיתי לטוס
לפאריס, והוא לא נתן לי. כשראיתי שכך,
לקחתי מטוס לשטוקהולם, שם יש לי אח.

פה זה
לא בשבילי

על מה שחושבים עליה, ועושה מה שהיא רוצה. כך מגדירה
11 #1111 סוזי לרמר את עצמה. אין לה כל מעצורים, והיא מרגישה בכל

מקום בבית. גם על הכסא המסתובב בבאר של מלון רמדה קונטיננטל, חשה טוב.

ך 6א התכוונתי להישאר, אבל
הצצתי ונפגעתי. שטוקהולם מצאה
חן בעיני. פגשתי שם אותה חברה
שד,יתד, לי בארץ, עילית ושמנת ואנשים
חשובים. הכרתי את בעלי בדיסקוטק, וכעבור
שלושה חודשים התחתנו — מתוך
אהבה. הוא בן שלושים וחמש, יפה־תואר
ואיש העולם הגדול. לצורך עסקיו הוא
נוסע בעולם, ולוקח אותי איתו. הייתי
בתאילנד, ביפאן, בארצות־הברית ובדרום-
אמריקה. כל כמה שבועות אנחנו נוסעים
לחופשה באתר־סקי, או בקייץ לרוויירה
הצרפתית. אז מה אני צריכה יותר מזה?
״בכלל שטוקהולם היא המקום בשבילי.
תרבות אחרת, אנשים אחרים, זה מה
שאני רגילה מפולין. אף אחד לא מקלל,
אף אחד לא צועק, אף אחד לא דוחף. יש
אופרה, יש קונצרטים, יש תיאטרון. איפה
פה יש תיאטרון? אם תיקי דיין משחקת
את שייקספיר, אז יש פה תיאטרון? מצטערת,
אבל אני לא התאקלמתי בארץ !
זה לא בשבילי פה. המילחמד, עם הערבים
לא מעניינת אותי. הדבר היחידי שמעניין
אותי בכל הסיכסוך היהודי-ערבי הוא שיש
עיתונאית אחת שהייתי שמה אותה בתוך
טנק בתפקיד של פגז, ומיירטת אותה ישר
אל הערבים. זה כל מה שיש לי להגיד
על המילחמה.״
נאום סוזי לרמר, שלמרות הכל ואף-
על־פי־כן מבקרת, לדברלה, פעמיים בשנה
בישראל, כדי לראות את האמא שלה. אז
מה אפשר לומר על בחורה שטוענת כי
היא באה לבקר את אמא שלה׳ ומייד
בהגיעה לשדר-,התעופה של המדינה השנואה
עליה, מצלצלת אל מעריצה הוותיק,
איש־החברה מייק סטולובצקי, ושואלת אותו
:״מייק, מה עושים הערב?״ ומבלי
לראות את אמא נוסעת איתו לבילוי בן
יומיים?
ומה אפשר לומר על בחורה הטוענת
שהאנשים כאן אינם די מתורבתים לטעמה,
ומייד רצה לג׳קי לראות את החברה, קו
פצת
אל עליזה, הספרית הקבועה שלה
מימים־ימיה, ולוחשת על אוזנה :״את הס פרית
הכי טובה בעולם,״ מסתובבת בדי-
זנגוף, הולכת למנדי׳ס, ומבקרת למרות
הכל את האקם־חברים איציק דנין ופוקה
הירש, ומודה :״החבר׳ה מקבלים אותי
מאוד יפה, וזה תמיד מפליא אותי מחדש.
קבלת־פנים נורא חמה, איך שרפי נלסון
וכל סגני-ד,אלופים שם באילת קיבלו אותי.
״בכלל, אנשי הצבא הם האנשים היחידים
בישראל שאפשר לדבר איתם, כי יש
להם שכל! באמת, איך שהם קיבלו אותי
כאילו שהייתי חסרה להם !״ והאמת ניתנת
להיאמר: בנוף החתיכות התל-אביבי, אח רי
׳שפנינה רוזנבלום הופסדה לטובת לונדון,
סוזי לרמר באמת חסרה.

1. 37

הסופר שעושה עסקים מן הדמעות של העם היהודי
פרה יוכולה לחולל מהפכה תרבותית

האם לש 1ן

ג*וי נויפלד כגיבור ספרותי

* כ*:צד מתחמקים מו־לי מתשלום מס־מלאי על הספרים
ספרות ! השואה היא ״גיהינום בקפטריה עם שירות

אל־ ו־זל

•ורם קדוק

המישלוח מירושלים

•אן קוט

צאן ברזל

אליעזר שטיינמן, אביהם של נתן ודויד שחם, היה מהביקורתיים שביו דור המייסדים.
בשנים האחרונות לחייו נהג להיפגש עם מאיר ינאי, שרשם את שיחותיו. יו&ן־השיחות
ראה־אור לאחרונה: ,ומוספי־הסיפרות ציטטו את המובאות מתוכו בזהירות רבה, ומנעו
מלצטט, פרות קדושות׳ של ההווה. אחת הדמויות אשר העיתונות נמנעה מלצטט את
אימרות שטיינמן אודותיה, היא דמותו של אלי ויזל .״כה אמר שטיינמן״ על ויזל :
״בארוחת־ערב ציבורית בא אלי אלי ויזל ולחץ את ידי. הסתכלתי בעיניו. הוא
הסתכל בי. הוא חש מיד שלא כבש אותי. הסיר עיניו, הסתובב ונעלם. באותר. ארוחת־ערב
הירצה על יהדות. הוא דיבר על הנשמה היהודית, כשהמסובים יושבים וזוללים
תרנגולות ומתמוגגים מנחת. אלי ויזל נותן ליהודים את הגניחה. יהודי זולל תרנגולת,
והוא מדושן עונג. אלא מה, חסרה לו, כך נדמה לו, קצת רוחניות. לכן הוא מזמין
את אלי ויזל, שעושה עסקים מן הדמעות של העם היהודי, וזה בא, נותן ליהודים
אוכלי־התרנגולות את הצימוק, והם יכולים להמשיך לגנוח...
״אליעזר ויזל וחיים גורי דומים. הם מטפטפים דמעות, ואחר־כך עומדים ליד
הדמעות עם צלחת. אני יודע שהם עושים מה שעושים בתום־לב. אך אולי אינם יודעים
מה שהם עושים...
״ברוסיה היה חזן גדול, שהיה קורע לבבות מימרתו. סיפרו עליז כי בעת תפילת
כל נדרי, כשהיה עוטף ראשו בטלית, היה משרבב סוכריות לתוך פיו. המתפללים היו
בוכים ונאנחים, בשעה שהחזן בלע סוכריות. גם אלי ויזל נוהג כך, לפעמים. הוא
כותב על דמעות, ובינתיים בולע סוכריות...״

א־ציל, מאנגר

עצמי׳

ארנון הדר

המכון למידבר, מגיע אחד מהם, שאינו ניצול־שואה, לבאר־שבע, לקיוסק שאותו מנהל
הקומנדנט קליין, המקעקע על זרועו מיספר סידורי של מחנה־ריכוז•
במהלך קריאת אדם בן כלב דומה שהסיפור הופך למעין מסה כימעט פילוסופית
של יליד־הארץ, המחפש בעזרתה אחר משמעויותיה הכמוסות של השואה. אותה מסה
הופכת למעין המשך מעוות של הדיאלוג הנאצי־יהודי, תוך מיון אלפי פריטים קטנים
מהשואה והצגת העולם הקליני של ניצוליה, תוך תימצות סיוטי־לילה קולקטיביים
של מאות אלפי עקורים יהודיים לשעבר, החיים באשליה שהקימו מולדת לסיוטי־הלילה
שלהם.
בין השורות מטפל קניוק בסארקאזם ביקורתי בתהליך האמונה־מחדש, העובר על
מיגזרים של האוכלוסיה היהודית בעולם מאז מילחמת ששת־הימים. אדם שטיין מציג,
ללא הרף, ובכל הדרכים האפשריות, את השקפת־עולמו האתיאיסטית־צינית, תוך הבזקי־זיכרונות
המובילים אותו בהתמדה לשואה ולקשר העמוק שבינו לבין הקומנדנט קליין,
וזאת מנקודת מבט כלבית, בעלת ז׳אנר פיקרסקי, המלאה בהומור שחור.
דומה שנסיונו זה של קניוק להתמודד, כיליד־הארץ, בנושא־השואה, ערכו רב
עשרת־מונים מנסיונות־סיפרותיים של בני דורו, המתאמצים לעסוק אך ורק בהיבט
אחד של השואה, בשטיחות רבה, שמטרתה למצוא זהות־מאומצת לעצמם.
למיקרה הספר לא ברור מדוע לא זכה אדם בן כלב לביקורת עניינית, עם הופעתו
בטורי הרצנזיה של המוספים הסיפרותיים בארץ, שעה שהספר זכה לביקורות נלהבות
בחוץ־לארץ. האם יתכן שהסיבה נעוצה בכך שקניוק לא הביא בספר זה, דמויות
חיוביות׳ ,והביע דיעות בלתי־מקובלות על השואה?

יאן קוט •
על טדיאוש בדרדבסקי

נמר של נייר מארח:

הנידונים לחיים
אדם בן כלב, מאת: יורם קניוק,
הוצאת עמיקם,1969 ,
316 עמודים.
אדם שטיין, מוקיון יהודי, בעבר גדול מוקיוני אירופה. בהווה חי בעולם של
זיכרונות, ביחד עם ניצולי־שואה ומשוגעים. מתגורר במכון משוכלל (בית־חולים לחולי־רוח)
ע״ש צזלינג בערד.
סיפורו של אדם בן כלב הוא סיפור תלאותיו של המוקיון אדם שטיין, המגיע
ממרומי תהילה אירופית אל מחנה־הריכוז, ופוגש בקומנדנט קליין, המעניק את חייו
במתנה, על־מנת שישמש ככלב־השעשועים של הקומנדנט והמחנה. אדם מבדר בפקודת
קליין את ההולכים למות בתאי־הגאזים, וביניהם אשתו ובתו.
בתום המילחמה משיב אדם שטיין לקומנדנט קליין כגמולו. מציל את חייו ממישפט
פושעי־מילחמה, ומשתיל לו שם ודמות יהודיים. אלא שהפעם אדם מתעלל בקומנדנט
לשעבר. ב־ 1958 מתברר לאדם שבתו השניה מתגוררת בישראל, והוא מהגר לכאן,
ומגלה שבתו מתה. אדם, שהנו בעל תכונות על־טיבעיות, מעביר את עיקר זמנו, מילבד
כמה חופשות, באותו מכון משוכלל ע״ש צזלינג. במכון מצוי גם אחיו־תאומו של אדם,
השונא את המוקיון־לשעבר, בשל היותו כלבו של הקומנדנט קליין. האח אינו מתרשם
מהצדקותיו של אדם המטיח בו :״נשארנו בזכות המוקיונות, ולא בזכות היותך הגליאן

בשל תכונותיו הנדירות, הופך אדם למלכם הבלתי־מוכתר של חולי המכון ורופאיו,
פשהוא מטפטף מסביבו הערות כמו :״העם שונא ומתעב את זעקת האבן והמידבר.
שונא ותמיד שנא את הוגי־הרוח, את המתעתעים, את המשוגעים
בנוף המידברי והקסום של הנגב מתרחשת לה חוויה דתית־אתיאיסטית של התגלות
אלוהית אבסורדית. בסיומה של חוויה, זו אשר במהלכה נמלטים כתריסר מיושבי

בימים אלה ראה־אור בניו־יורק זזירנום הספר זו הדרך לגאז, גברות וגברים מאת
הסופר הפולני מדיאוש בורובסקי, שהתאבד ב־ו .195 הספר הופיע בסידרה ״סופרים
מאירופה האחרת״ שבעריכת פיליפ רות. לספר נכתבה הקדמה על־ידי יאן קוט, שסיפרו
בית־הספר של קלסיקנים ראה־אור בעיברית. ספריו שקספיר בן־תקופתנו ומזון האלים
הפכו את יאן קוט לאחד מחשובי התיאורטיקניס של התיאטרון והסיפרות במאת־העשריס.
יאן קוט הסכים לפירסוס דבריו במדור זה.
סיפורי מחנודהריכוז של טדיאוש בורובסקי נכתבו עם שיחתרו ממחנה־הריבוז,
ופורסמו בפולין עוד בטרם שב אליה. סיפוריו כמו הלמו בציבור־הקוראים, שהמתין
לסיפרות־מארטירים. מה עוד שהמיפלגה־הקומוניסטית (הפולנית) קראה ליצירת יצירות
שתהיינה בעלות משמעות אידיאולוגית, ותחלקנה את העולם לצדיקים ולרשעים, לגיבורים
ולבוגדים׳ לקומוניסטים ולפשיסטים•
כך שיצירותיו של בורובסקי הואשמו כ״מלאות באי־מוסריות, ניוון וניהיליזם,״
חטאים שלא הצליחו לטשטש את העובדה כי הסיפרות הפולנית התעשרה בכישרון
חדש ומבריק.
בורובסקי כתב שהסיפרות אינה כה מורכבת כפי שחושבים, והיא משמשת עבורו
כהתגרות למענו של רעיון :״לא איכפת לי שהם טוענים שאני מבזבז את עצמי
בעיתונות. איני רואה את עצמי כבתולה־קדושה שהוקרבה לאלת־הפרוזה.״ ואכן, לידידיו
ומקורביו סיפר בורובסקי ש״הוא דורך על צוואר עצמו כמו מאיאקובסקי.״
אני חושב שהוא חדר לניבכי המשמעות של מישפטו זה. הוא תיאר פעמים כה
רבות כיצד היו השומרים במחנה־הריכוז מניחים את־חפירה לצווארו *של אסיר,
ומנתרים על הידית עד לנפיחת רוחו של האסיר.
סיפורי או־שוויץ של בורובסקי כתובים בגוף ראשון. המספר הינו סגן־קאפו

ה מוו תבא כרב״־אמנים מגרמ ני ה
פאול צלאן: פוגת המתי
חלב בהה של שחרית אנו לוגמים במלוא הלילה
אנו לוגמים אותו בצהריים בבוקר אנו לוגמים אותו
בלילה•
לוגמים ולוגמים אותו
אנו חופרים קבר בשמיים לשכב בו לרווחה
אדם מתגורר בבית הוא משחק עם הצפעים הוא כותב
הוא כותב כאשר לילה נופל על גרמניה של שיערך
הזהוב מרגריטה
הוא כותב זאת ויוצא מן הבית והכוכבים נוצצים
והוא שורק לכלבי הציד
הוא שורק החוצה את יהודיו ומצווה לחפור באדמה קבר הוא מצווח עלינו עכשיו צאו לרקוד

חלב כהה של שחרית אנו לוגמים אותך בלילה
אנו לוגמים אותך בצחריים בבוקר אנו לוגמים אותך בלילה לוגמים ולוגמים אותך

חלב כחת של שחרית אנו לוגמים אותך בלילה
אנו לוגמים אותך בצהריים והמוות בא כרב־אמנים מגרמניה אנו לוגמים אותך במלוא הלילה ובבוקר אנו לוגמים
ולוגמים אותך
המוות בא כרב״אמנים מגרמניה עם עיניים שחן
כחולות
עם קליע עופרת הוא יכה במטרה הוא יכה אותך
אדם מתגורר בבית שיערך הזהוב מרגריטה
הוא צד אותנו עם כלביו ומעניק לנו קבר בשמיים
הוא משתעשע בצפעים וחולם מוות הבא כרב״אמנים
מגרמניה

חלב כהה של שחרית אנו לוגמים אותך בלילה
אנו לוגמים בבוקר בצהרים אנו לוגמים בלילה
לוגמים ולוגמים אותך
אדם מתגורר בבית הוא משחק עם צפעים הוא כותב
הוא כותב כאשר לילה נופל על גרמניה של שיערך
הזהוב מרגריטה
שלומית בשערך בעל גון האפר אנו חופרים
קבר בשמים לשכב בו ברווחה.
הוא קורא העמיקו לחפור למעמקי האדמה אתם
שם האחרים תשירו ותיקפצו
הוא לופת באבזם חגורתו מנפנף בו וכחולות הן עיניו
העמיקו את חפירותיכם אתם שם האחרים תיקפצו
ותירקדו

שיערך הזהוב מרגריטח
שיערך כעין האפר שלומית

עברית: ד.ע.

אדם מתגורר בבית שיערך מרגריטה
שלומית בשיערך בעל גון האפר הוא משחק בנחשים

״פורארבאייטר טדיאוש״ .נתיבה שהיא למעשה הזדהות של הסופר עם גיבורו, המספר,
מעשה שמשמעותו היא הזזלטה מוסרית של אסיר אשר עבר את כל המוראות —
ואינו חושש ליטול על עצמו את מעמסת האחריות המשותפת על שהתרחש בתוככי
מהנה־הריכוז.
כותב בורובסקי :״בלתי־ניתן לכתוב על אושוויץ בצורה לא־אישית. החובה הראשונית
של אנשי אושוויץ היתר, להבהיר בדיוק מה זד, מחנזדריכוז. אבל אל להם לשכוח,
שהקורא ישאל תמיד: כיצד קרה שנותרת בחיים? תאר איד קנית מקום בבית־החולים !
שמירות ועבודות קלות ! כיצד דחפת מוזלמנים לתוך הכיבשן ! במה הישגת נשים?
גברים? מה עשית בתוך הקסרקטינים? איך הורדת מישלוחי־אדם ברציפי מחנה־הצוענים?
ספר על החיים היום־יומיים של המחנה ! על הירארכיית הפחד ! על בדידותו
של האדם! ואל תשכח לכתוב שהיית בין אלה שעשו את המעשה הזה, ושחלק מאותה
הילה עצובה ומדכאת של אושוויץ שמורה גם לך.״
באושוויץ של החיים — כמו בכל שאר המחנות הגרמניים וגם במחנות הסובייטיים
— היו החיים מבוססים על שיתוף־פעולה של האסירים, בדרגות־ניחול שונות, של טרור
ושל מוות. בכל מחנה היו כמאה קאפואים, אשר כימעט וללא יוצא מן הכלל היו
פושעים גרמניים, ועד לפקידים נמוכים יותר כמו ״פורארבאייטר טדיאוש״ .לכולם ניתן
תפקיד כפול: להיות המוציאים־להורג וגם הקורבנות.
במחזהו של ז׳אן־פול־סארטר, בדלתיים סגורות, הרי שהמתים בגיהינום מופתעים
שלא למצוא את מעניהם. הגיהינום מאורגן כמו קפטריה של שירות־עצמי, כך שלמטרות
״חיסכון בכוח־אדם, או בכוח־שטן, משרתים הלקוחות את עצמם.״
ואכן, הסיפרות מאז ימי ראשיתה הכירה באותה זהות־נוראית של חמוציא־להורג
ושל הקורבן. אגממנון של אייסכילוס, אשר הקריב את בתו למיזבח, בכדי שאוניות
יווניות תוכלנה להפליג לטרויה, נירצח על־ידי אישתו לאחר שובו ליוון, כשהוא עטור
בניצחון ובתהילה. גם מדיחי מלכים במחזותיו של שיקספיר. אותן דמויות המטפסות
במעלה מדרגות ההיסטוריה ודוצחות את כל הניקרה על דרכן, ובהגיעו לקצה מעלה
המדרגות, אל הכתר הנכסף, נרצחות על־ידי בני קורבנותיהן.
בסיפורי אושוויץ של בורובסקי משתחרר ההבדל שבין המוציא־להורג והקורבן מכל
מתח של גדולה ופאתוס. הם מושפלים לרמה של קערת־מרק נוספת, שמיכה שניה, או
אפילו הנוחיות של כותונת משי, ונעליים בעלות סוליות עבות, שהפורארבאייטר טדיאוש
היה כה גאה בהן.
אושוויץ לא הייתה רק כפי שתיארה בורובסקי ״קרב עגום־דמים ביותר של
המילחמד.״ אלא גם תחנת־מעבר ענקית. מקום אשר ממנו הופנה שלל הקורבנות
והנרצחים לכיוון הרייך, שעה שהשאריות נפלו לידיהם של אסירים בעלי־זכויות :
״עבודה אינה כאן דבר בלתי־נעים,״ אמר פורארבאייטר טדיאוש ,״כאשר אתה אוכל
ארוחת־בוקר של קתל־חזיר מעושן עם לחם ושום, ומדיח את זה בקופסת חלב מעוקר.״
מסתבר שכאשר החיים זולים, הרי שאוכל וביגוד שווים בערכם לזהב.
בורובסקי מתאר את אושוויץ כמו אנטימולוג (חוקר־חרקים) ,ודימוי הנמלים שב
לעיתים קרובות תוך תיאור מיצעד בלתי־חדל מן הרציפים לכיבשנים, ומהקסרקטינים
אל תאי־הגאזים. גורם המעורר חלחלה ביותר, בסיפורי בורובסקי, הוא ניתוקו של
המספר מכל שאופף אותו :״אתה יבול להתרגל למחנה,״ אומר פורארבאייטר טדיאוש.
כך שאושוויץ שלו מוצגת בפרספקטיבה טיבעית. כל יום הוא יום כשאר הימים.
כל שמתרחש מסביב הוא שיגרתי, ,נורמאלי /למרות שזו אושוויץ, עם העשן השחור
אשר מיתמר לו מתוך הכיבשנים, והתעלות סתומות בגוויות שלא מצאו מקומן בכיבשן,
כל אלה הופכים לשיגרה מאיימת.
״המחנות אומנם אינם לאנשים,״ טוען בורובסקי, וממשיך לתאר את אושוויץ עם
בית־הזונות שלה, עם המוזיאון מלא המוצגים העשויים מעור בני־אדם, ואף אינו
פוסח על מיגרש־הכדורגל שמשחקים עליו. גם אולם הקונצרטים, שמנגנים בו בטהובן,
הופך ביחד עם על המירקם הזה חלק מובן מאליו של עולם מאובן זה. וכותב
בורובסקי :״בין שתי בעיטות בכדור־הרגל, מאחרי גבי, הומתו בזה הרגע 3000 בניאדם.״

הוא
קורא ומנגן נעימת מוות מתוקה והמוות בא
כרב־אמנים מגרמניה
הוא קורא להאפיל את המיתרים וכעשן תטפסו
השמימה
אז יחפר קברכם בינות לעננים לשכבו בו לרווחה

פאול צל א ן הוא שמו־הסיפרותי של פאול אנצל,
שנולד למישפחה יהודית ברומניה ב־ .1920 הוריו ניספו
בשואה, והוא נשלח למחנה־כפייה. לאחר מילחמת־העולם
עבר צלאן להתגורר בפאריס, בה חי עד ליום
מותו. שירו ״פוגת־המוות״ מהווה את אחד מעמודי־התווך
של שירת גרמניה החדשה. צלאן התאבד בטביעה
בנהר הסינה, ב־.1970

תודעה יהודית

שטיפת מוח

רפרטואר השירים שנבחר על־ידי מומחי־החינוך ללימוד שירת חיים נחמן ביאליק
בבתי-הספר התיכוניים, מציג את דמותו של המשורר בפני התלמידים כשומר על
תרי״ג מיצוות. בין שיר אודות אמו זיכרונה־לברכה של ביאליק, שהוציאה פרוטות
אחרונות לקניית נרות־שבת, ועד לעדים נשכחות בתפוצוודהגולה, בהן מהבהב נרנו
הישן, לא נותרות לתלמיד הממוצע ברירות־חשיבה רבות.
פרופסור דוב סדן• בסיפרו קערת אגוזים (ע׳ )167 מביא צד אחר מאישיותו של
ביאליק, מפיו של ברור קרוא (קרופניק) ,בזה הלשון :״מעשה בחבורה של צעירים,
שבאו-לביתו של חיים נ ח * ניאליק באודיסה, באחרון של פסח, ועל השולחן כיבוד
של ו*!ץ. זירז המארח את אורחיו, :חברים, חיטפו ואיכלו, אחרי כן מותר יהיה.,״

מת בבית עזוב

בחטף

המשורר הפולני אנטו״י סלונימסקי, שמלאו לו בימים אלה, שמונים שנה,
פירסם ״אלף־בית של זיכרונות״ ,שם הוא מספר, בין השאר, כיצד שלח הפאן קלוב
הבינלאומי את המשורר האידישי איציק מאנגר לטכס גילוי מצבה ללוחמי גטו־ורשה.
סלונימסקי מסיים זיכרון זה :״למי ובאיזו שפה מדבר היום מאנגרו הוא לא
היה נביא, אלא מקונן המבכה בקינות רבות־הוד את העבר ואת כל המולדות הרחוקות
שאבדו מסתבר שיש חדש במו״לות הישראלי, והחידוש, הפעם, הוא מטעמה של הוצאת
הקיבוץ המאוחד, ששלחה למשורר הארולז* שימל 500 עותקים שנותרו מספרו
שירי מדון ציון. גם למשורר אהרון שבתאי שלחה אותה הוצאה 600 עותקים מספרו
קיבוץ. מסתבר שהנימוק, המסתתר מאחר חידוש מו״לי זה, הוא רצונה של ההוצאה
שלא לשלם ״מס מלאי״ על ספרי שירה • .אגב, ספר שיריו של המשורר אשר רייך
תמונת מצב, שגם הוא ראה אור באותה הוצאת־ספרים, מהדורתו הראשונה אזלה. י•
בספרי סימן קריאה עומדים לראות אור הספרים הבאים: סוף הדרך מאת גזון כארת,
לאסמה באהבה ובסיאוב מאת ג׳יי.די. פאלינג׳ד • .בהוצאת ניו־הייבן בניו־יורק
ראה אור ספרו של לורנס לאנגר השואה והדמיון הספרותי. המחבר עוסק
בספרו בהתמודדות עם הגדרת האסתטיקה של הזוועה. בין היצירות הנמנות בספר,
עבודות של פאול צלאן (פוגת המתים) ,יעקב לינד (נשמה מעץ) ,יאז׳י קושינסקי
(הציפור הצבועה) ואחרים פרשת הסטודנט לרפואה לוי נויפלד, שהסעירה
את הרוחות בארץ בראשית שנות השישים, כשנחשד בכמה מיקרי־רצח ואחר־כך נמצא
מת בבית עזוב בעין־כרם, שימשה השראה לארנץ הדר, שחיבר ספר בשם טבעת
• בחוגי השירה העברית מהלך
של שתיקה, העומד לראות אור בימים אלה.
בשבועיים האחרונים סיפור אודות משורר די־נודע מדור־הביניים של המשוררים,
שטען בפני עורך אחת מהוצאות הספרים החשובות שבארץ, שהוא נימנה בין עשרת
המשוררים הטובים שבעולם תרגום עברי של בית־מטבחיים חמש, ספרו של
קורט וונוגוט, עומד לראות אור בקרוב. בית־מטבחיים חמש הוא סיפור הפצצתד,
של העיר דרזדן על-ידי בעלות־הברית במילחמת־העולם השנייה. הספר זכה לגירסה
קולנועית, שהוקרנה בארץ חיי כגבר הוא סיפורו האוטוביוגרפי של פיליפ
רו ת (מת מעיק על פורוטנוי) עומד להופיע בתרגום לעברית • .בארצות־הברית
ראה אור ספרה של הסופרת היהודיה סיגתיה אוזיק, הקזת דם ועוד שלוש נובלות.
אוזיק נתפרסמה בארץ לפני כמה שנים, כאשר במיפגש בין אנשי־רוח ישראליים
ואמריקאים קבעה כי ארצות־הבריח היא המרכז התרבותי היהודי מאז מילחמת־העולם
השנייה, דבר שעורר בארץ מורת־רוח רבה.

חו ב שי העס או ב ה
קולנוע סרטים
וכישלון הקול 1ו*זציה הלב בזז
ב עו להש לי ש׳
עשרים שנה ויותר התכונן ג׳ון יוסטון
לעשות את האיש שרצה להיות
מלך, עד שהוציא את תוכניתו אל הפועל.
למראה התוצאה מסתבר, שכל דקה של ציפייה
היתר, כדאית. זה לא רק אחד הסרטים
הטובים ביותר שיצאו מהוליווד בשנים
האחרונות, אלא גם אחד השיאים של
יוסטון עצמו הנחשב, ובצדק, אחד מ־ענקי־הקולנוע
האמריקאי. לאחרונה הכריז
שהוא שלם עם שלושה סרטים בלבד,
שעשה בשנים הללו: השתקפות בעין הזהב,
העיר הדשנה (שלא הופץ משוס־מה
בארץ) ,והאיש שרצה להיות מלך.
את המקור, הסיפור הקצר בשם זה של
רודיארד קיפלינג, קרא יוסטון כשהיה בן

פ ר צו פיו ה שו 1יטשל

ה 11מ 3ו!
ה קניו

ש 3ג ש
יווג

הו נו ל ס
מייל,ל יייין ב״חאיש שרצה״
הבעל הביא את אשתו

בוא אל הבנק הבינלאומי הראשון
ותקבל

בתכניות החסכון

ויזזז חסכון
דירה !8000
הבנק הבינלאומי הראשון
45 סניפים לשמתך ברחבי הארץ

13 בלבד, רתוק למיטה, בחשד (שהסתבר
לאחר־מנן כחשד־שווא) כי הוא סובל
ממחלת־עצמות הקשורה באופן כלשהו ל פעולת
הלב. ההרפתקנות, החיפוש אחר
אופקים חדשים. רצון האדם להשיג עוד
ועוד, תכונות אלה קסמו ליוסטון —
שהעריץ את קיפלינג גם בתקופה שכולם
זילזלו בו, וראו ביצירתו שיר־הלל לקולוניאליזם
הבריטי שאבד עליו הכלח.
פודחן הגבריות. דרכו של יוסטון
אל הקולנוע היתה פחות או יותר מובטחת,
בהיותו ביו של אחד משחקגי־הקולנוע
הגדולים של שנות השלושים. ג׳ון הצעיר,
לאחר שהתנסה כשחקן (הופיע כבר בגיל
3לצד אביו); מתאגרף חובב ומיקצועגי,
קצין בחיל־הפרשים המכסיקאי ושאר העיסוקים
שהלמו את פולחן־הגבריות של
שנות העשרים (זח מקרב אותו לא רק
אל גיבורי קיפלינג אלא גם לדימוי של
ידידו, ארנסט המינגוויי) ,החל כותב תחילה
כעיתונאי, אחר־כך כתסריטאי (ועד
היום הוא נחשב כאחד המעולים שידעה
עיר הסרטים מעודה.
משהחל לביים סרטים, אמרו לו הכל
שסיפורו של קיפליגג נועד במייוחד להיות
מוסרט על־ידו. יוסטון נתפס לרעיון, ולפני
ע־שרים שנה ויותר רקם לראשונה את
התוכנית לצלם את הנובלה. אז חשב
על קלארק גייבל והאמפרי בוגארט לתפקידים
הראשיים, והתכונן לצלם ב־מארוקו,
שאותה הניר מאז המלכה האפריקאית
שלו.
כמקום סיגארנז וגייכד. הוא הכין
תרשימים, כתב תסריט, והכל היה כימעט
מוכן, כאשר נפטר האמפרי בוגארט.
התוכנית הונחה הצידה למשך שנים אח דות,
עד שעשה יוסטון את יוצאי הדופן
עם גייבל, והעלה את ההצעה שוב. גייבל
הסכים, אלא שמייד לאחר־מכן נפטר אף

הוא, והאיש שרצה להיות מלך החל צובר
אבק של שנים.
עד שביום בהיר אחד נתקל המפיק ג׳ון
פורמן, שביקר אצל יוסטון, באיורים ש הוכנו
להסרטה שלא יצאה אל הפועל.
הוא התלהב מן הרעין ן, לקח על עצמו
את מימושו, ושנתיים לאחר־מכן היה הסרט,
שעלה בינתיים 8.5מיליון דולר,
מוכן — עם שון קונרי ומייקל קיין בשני
התפקידים הראשיים.
בשנים שחלפו, הירהר יוסטון רבות
בקשר לסרט זה, ומדי פעם בפעם היה
מספר לעיתונאים שיזה יהיה סירטו הבא,
עד־כדי־כך השתוקק לעשותו. הוא פלירטט
עם הרעיון •של צילום הסרט באסיה. מאחר
שסיפורו של קיפליגג מתרהש בקפיריסטאן,
איזור נידח ובלתי־מוכר עד עצם היום
הזה, בצפון אפגניסטן, נסע יוסטון לשם,
לנפאל, לתורכיה ולשאר ערבות אסיה
התיכונה, עד שהחליט לשוב לרעיון המקורי
שלו, מארוקו — ארץ העוזרת ביד
רחבה לציוותי־הסרטה זרים, והמציעה מיד-
בריות, הרים וערבות צחיחות בשפע.
מיקדשים כהרי חאטלם. אלכסנדר
טראונר, מי שבנה בזמנו את מוגמארטר
באולפן הוליוודי עבור בילי ויילדר (ב־איומה
לה דוס) ,נתבקש לבנות בהרי האטלס
את ערי־החימר ואת המיקדשים
הקדומים -של קפיריסטאן. אלפי ניצבים
גילחו את ראשיהם כדי להיראות כנזירים,
ואלפים אחרים התקשטו בסחבות כבני
השבטים הפרימיטיביים שבמקום, ומיקסמי
הקולנוע עשו את כל השאר• איש לא
יוכל להתלונן שהאתרים אינם משכנעים.
ועוד נקודה שהעסיקה את יוסטון במשך
שנים: השחקנים הראשיים. תחילה חשב
על שגי כוכבי־קופה כאריזמאטיים, אחר
כך הגיע למסקנה •שרק שחקנים בריטיים
יוכלו לגלם את שני הסמלים ההרפתקנים
של צבא הוד־מלכותה, כפי שהם מתוארים
בסיפורו של קיפליגג. הוא חשב, בין השאר.
על ריצ׳רד ברטון ופיטר או׳טול,
אבל כשנפלה, בסופו *של דבר, הבחירה
על קונרי וקיין, שרתה כנראה יד ה־השראה
הטובה על יוסטון. כי קשה להעלות
על הדעת זיווג מושלם יותר של
שחקנים הפועלים להפליא זה עם זה, המתמזגים
לחלוטין עם תפקידיהם, ובמקום
לדאוג לזוהר הכאריזמאטי האישי שלהם
(כסי שהיה נוהג במיקרה זה כל כוכב
הוליוודי ראוי־לשמו) .הם מתמסרים ל חלוטין
לסיפור, ומשחקים בספונטאגיות,
פשטות, אנושיות׳ומיידיות שכזו, המפילה
כל חיץ בינם לבין הצופה.
הכמיהה והכישלון. ואומנם, הסיפור
בסרט זה הוא הגיבור הראשי. ממבט
ראשון נראה כאילו זהו אחד מאותם סרטים
שהוליווד שכחה כבר כיצד לעשותם :
הרפתקה אדירת־ממדים, אכסוטית ומסעירה,
לפי מיטב המסורת של גונגה דין.
קיפלינג סיפר על שיי הסמלים שלו, ש חתמו
בנוכחותו חוזה הדדי לפיו הם
מתחייבים לצאת אל קפיריסטאן הרחוקה,
למרות כל הקשיים והמיכשולים שבדרך,
לה-שתלט על תושביה ועל אוצרותיה, ל־העולם
הזה 2017

השח קן ה ב רי טי שון קו 1רי ב,,:האיש
הכתיר עצמם מלכים שם, ולשוב אל חיק
התרבות עמוסים בכל המיכמגים •שימצאו
שם. וכדי להבטיח שההסכם יבוצע, התחייבו
שני הסמלים בכתב כי לא יתנו עינם
בכוס, ולא בחמוקי אשה, עד אשר ישיגו
את כל מבוקשם.
חומר טוב מזה קשה למצוא עבור יוסטון.
כל המרכיבים הקרובים לליבו מוצעים בו
בשפע. פולחן־הגבריות של •שגי הסמלים
(האישה היחידה בסרט, היא זו: שגורמת
לאסון) ,המירדף אחר אוצרות שמעבר
לקשת בעין (״אותו חומר שממנו טווים
חלומות,״ כך הגדירה זאת אחת הדמויות
בסירטו הראישון •של יוסטון, הנץ נזמלטה),
התשוקה להרפתקה, שלעיתים עזה יותר
מן הכמיהה לשכר שבסופה, והכישלון

מהוא מנת־חלקם •מל החולמים (תמונת
אוצרות הזהב המתגלגלים לתהום, כאשר
שיי הסמלים כימעט הגשימו את משאת־נפשם,
מזכירה להפליא סצינה כימעט־זהה
בסרט־מופת מוקדם של יוסטון, האוצר
מסיירה־מאדרה).
היליד המאולף. אבל מעל ומעבר
להרפתקה המופלאה והסוחפת, מעבר ל־מישחק
המעולה והתיפאורה האדירה, ל-
דיאלוגים השנונים והמפוכחים ולצילומים
המרהיבים, מצליח יוסטון לחדור אל
לב־ליבו של הסיפור, ומבלי לפגוע בכל
מרכיביו האחרים לסחוט ממנו מוסד־השכל
מודרני בהחלט.
כי האיש שרצה להיות מלך הוא תמצית
כל תולדות הקולוניזציה הלבנה בעולם
השלישי, על התוצאות שנבעו ממנה. החל
מן הזילזול ישבו משליך מייקל קיין הודי
מרכבת נוסעת, רק משום שהוא רוצה
להישאר ביחידות עם כריסטופר פלאמר
(המגלם אתקיפלינג) ,דרך שיטת ה־
״הפרד ומשול״ שבה משתלטים הסמלים
על שיבטי קפיריסטאן, תוך תיאור יחסיהם
עם סמל גורקה הודי (סעיד ג׳אפרי) שהם
מוצאים שם, היכול לשמש אב־טיפום

שרצהל היו ת מלך׳׳ ש ל גיון יוסטון
ליליד המאולף, כולל ד,עתרת אוצרות התרבות
על נבערים־מדעת (אוצרות שפירושם
•שיכלול אמצעי החיסול ההדדי)
ועד לשיגעון־הגדלות שתוקף את אחד
הסמלים, המתחיל להאמין בגדולתו־שלו,
בייעודו המשיחי (בני־המקום חושבים אותו,
בטעות, לבנו של אלכסנדר מוקדון,
ובתור שכזה לאל) וחושק בהרבה יותר
מזהב: בשילטון ובכח אבסולוטי.
ועד להידרדרות הסופית, המסתיימת
בצילום האחרון של הסרט, שבו מונחת
!גולגולתו עטורת בתר־זזזהב, המנותקת
מן הגוף• ,של הסמל שרצה להיות מלך,
על שולחנו של קיפליגג. גולגולת מצומקת,
מזוהמת ומרקיבה, סמל הולם לסופם של
ההרפתקה ושל הקולוניאליזם גם יחד.
גדולתו •של יוסטון היא בשילוב המוש לם
הזה •שבין ההרפתקה, המספקת את
הקהל הרחב -לבין המשמעות המייועדת
למי שרוצה להתעמק, כשכל אחד מן המרכיבים
עומד בפני עצמו, ועם זאת הם
מהווים יחדיו, יחידה מושלמת. וזו לא
רק הוכחה שיוסטון, בגיל ,70 הוא באמת
אחד מגדולי הקולנוענים •של התקופה,
אלא גם שכאשר מהרהרים בסיפור במשך

57 שנים, חייבות התוצאות להיראות על
הבד.
תדריך חוב הליאות :
תל־אכיכ — 3ימי הקונדור, זהו
בידור, אחר־צהריים של פורענות, סרט
מתוק; תמונות מחיי־נישואין; צמד בכותרות.
ירושלים
— 3ימי הקונדור, צמד בכותרות.
חיפה
3 — .ימי הקונדור, מילחמה
ואהבה.

תל׳ א בי ב
3ימי הקונדור (פאר, ארצות־ה־ברית)
:ניתוח מכאיב נוסף של ה״חופש״
האמריקני הידוע, אחרי שהבמאי, סידני
פולאק עשה גם את הס יורים גם בסוסים.
הפעם, הביקורת המרה מופנית אל הסי־אי-איי,
הזורק את סוכניו לכלבים בהתאם
למימשל ולאינטריגות שבתוכו. ההגון ביותר
בכל הפרשה הוא דווקא הרוצח-
המבצע, היודע •שהיא אחראי לרצח אחד
בלבד בכל משימה, ולפי תשלום קבוע
מראש. האחרים לעומתו, היורים לפי מצפונם
הפרטי, מושחתים הרבה יותר.
ז הו כיתר (רמת־אביב, ארצות־ה־ברית)
:מחווה שמ-ג־מ. ערכה לעצמה,
והזדמנות לראות מיבחר של קטעים מבריקים
מבוצעים בידי הטובים של הבד,
ביניהם ג׳ין קלי, ג׳ודי גארלגד ודונאלד
.או׳קונור.
אחר־צחריים של פורענות (סטודיו,
ארצות־הברית) :מי שרוצה להיווכח
מדוע קיבל סרט זה, של סידני לומט,
את פרס התסריט המקורי, בין האוטקא־ריסטים
•של השגה, מוזמן לקולנוע. דרך
שני פסיכופאטים •שגיסו לשדוד בנק במציאות,
בשנת ,1972 בונה הבמאי תעודה
מותחת על המנטאליות המעוותת •של העיר
האמריקאית הטיפוסית.
סרטמ תו ק (פריס, יוגוסלביה) :מיפגו
מרהיב של ידע קולנועי, צבע, דימיון פרוע
ותודעה פוליטית הרבה מעל לממוצע, של
הבמאי דושאן מאקאבייב, הזכור מהשתו־ללותו
הקולנועית גם במיסתרי האורגניזם.

ייו ש לי ס
צמר ככותרות (חן, ארצות־הברית) :
מי שאהב את הקומיקאי היהודי המפולפל
ג׳ק בני, יאהב גם את ההומור של הצמד
הזה. מזהירים במישחקם וולתר מתאו,
כרגיל, וחתן האוסקר־מישנה של השנה,
ג׳ורג׳ ברגם, אחרי 37 שנות היעדרות מן
הבד.

חיפ ה

שחקנים שון קוברי ושאקירה קיץ
האלוהים שתת דם
העולם הזה 2017

מילחמה ואחכה (הקריות, ארצות־הברית)
:גם זה הומור אישי, ועניין של
טעם: מי •שאוהב את וודי אלן ייהנה מאחד
השנונים בסרטיו, כשהוא שואב השראה
מגיבורי טולסטוי, דוסטוייבסקי וצ׳כוב.

411

מ מולק את מולק
ובהן צ׳קים, החלו העסקנים המקומיים מחפשים
את שולחם של הבלשים־הצלמים.
חוגים המקורבים למולק טענו, בי אין
מאחרי הצילומים כל מניע פוליטי, וכי
היוזמים היו שכנים, הכועסים על הרעש
הבוקע מן המסיבות שעורך מולק, ואשר
התלוננו על כך כבר מיספר פעמים במיש־טרה.
אולם כל שכניו של מולק מכחישים
נמרצות טענה זו .״אנחנו אמנם כועסים
על הרעש כשכנים, וכועסים כאזרחים על
ביזבוז הכספים, אבל לא היה עולה בדעתנו
להזמין בלשים פרטיים,״ אמר אחד
מהם לכתב העולם הזה.
נותרו עוד שתי אפשרויות לגבי זהות
שולחי הצלמים. האחת, שהם נשלחו על־ידי
מתנגדיו של מולק בוועד־הפועל של
ההסתדרות, כדי להוכיח את ביזבוז הכספים
וכדי להכין קלפים חזקים לקראת
השלב הבא במילחמת מועצת־פועלי-חיפה
בוועד-הפועל, על נושא כיסוי חובות המועצה.
האפשרות האחרת היא שמתינג־דיו
של מולק, בתוך המועצה, התארגנו
יחד כדי לאסוף חומר מרשיע ומפליל נגדו.
חברי מזכירות מועצת-פועלי-חיפה, ש־איתם
שוחח כתב העולם הזה, ידעו כולם
על הצילומים, אך הכחישו שיש להם יד
בדבר. אמר אחד מהם, הידוע באחד מיריביו
החריפים ביותר של מולק :״אני
אומנם נלחם במולק, אבל צריך להיזהר
ממנו. אפילו אם ׳שלחתי את הצלמים,
אתה חושב שהייתי מודה בזה? למולק עוד
יש אפשתת לחסל אותי ועשרה כמוני.״
גם גיזבר הוועד־הפועל, ישראל קיסר,
המתייצב בראש מתנגדי מולק בהסתדרות,
מכחיש את האפשרות שצלמים נשלחו
מטעמו .״אינני מגיב על ההשמצות האישיות
של מולק, ואינני נוקט שיטה כזו
של מאבק,״ אמר .״יש בעיות עם מועצת־פועלי־חיפה,
אבל חיפה נמצאת עדיין על
מפת ההסתדרות. למולק יש הרבה מאוד
יריבים בתוך המועצה. הם יכלו לעשות
זאת.״

(המשך מעמוד )35
מרבית החובות הם לבנק הפועלים.
בעוד שעד אותה תקופה דובר על חומת
של כמה מיליוני לירות׳ אותם חייבת 0ו־עצת־פועלי־חיפה,
התפרסם לפתע ברבים,
כי חובות המועצה הגיעו ל־ 80 מיליוני
לירות, וני הריבית החודשית המשולמת —
או הצריכה להיות משולמת — על-ידי
המועצה, היא כ־ 3מיליוני לירות.
בצר לו, וכשגבר הלחץ של בנק הפועלים
לגבי תשלום החובות, פנה מולק לאבא
הגדול שלו, הוועד־הפועל של ההסתדרות,
בקריאות־הצלה. ואז, לפתע, התברר לו
כי גם בוועד־הפועל השתנה היחס כלפיו.
בעוד ׳שמשך שנים ארוכות היה מולק,
כנציג הציבור הגדול של פועלי חיפה,
אישיות חשובה בבניין הוועד־הפועל, הודיע
גיזברה החדש של ההסתדרות, ישראל
קיסר, כי כלל לא עולה בדעתו לפרוע
את חובות מועצת־פועלי־חיפה. קיסר ציין
לפני מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל, כי
״פירוש של תשלום חובותיו של מולק,
הוא הרם המערך הכספי של ההסתדרות.״
מולק הנדהם חדל לשלוט בעצמו. בנוכחות
עסקני-פועלים ונציגי ועדי-עובדים

רכוש המועצה משועבד אלמוגי ומולק
80 או 60 מיליון?
הכריז מילחמה אישית על קיסר :״אני
אראה לחניך בית־מידרשו של האימאם
(הכוונה לקיסר, שהוא בן העדה התימנית)
,שאני יכול לשתק את המשק בכל
המדינה !״ היתה זו הכרזת־מילחמה גלויה
מצד מולק על ההסתדרות, ואיום בלתי־מוסווה
לחבל במערך המישקי כולו תוך
כדי הפגנת שרירים.
התגובות לא איחרו לבוא. ערב חג־הם־
סח ערך מזכיר המחוז של מיפלגת-העבודה
בחיפה, אורי אגמי, הרמת כוסית במיש-
רדי המיפלגה, אירוע שאליו הוזמנו גם
מולק ואלמוגי. כשהגיע מולק לאולם המסיבה,
קרא לעברו אלמוגי בקול רם:
״הנה צועד האיש ששווה 80 מיליון לירות!״
מולק הסמיק, והשיב לאלמוגי:
״לא ,80 רק 60 מיליון לירות!״ ואחרי
שנרגע, המשיך :״גם אתה מצטרף לכל
המשמיצים שלי?״ שתיקתו של אלמוגי
היוותה אישור מלא לשאלה.
עוד קודם־לכן פשטו הרינונים בחיפה,
לגבי קבלת־הפנים המסורתית של מולק.
מתנגדיו גילו, לפתע, כי הוא מרוויח —
אישית — סכומי-עתק מקבלות-הפנים ש הוא
עורך .״התשלום עבור הכיבוד והמשקאות,
וכן עבור המלצריות, נעשה על-
ידי המועצה,״ טענו המתנגדים ,״אבל את
המתנות היקרות משלשל מולק לכיסו הפרטי.״
הטענה הוכתה כנכונה, אולם מולק
!נוהג כך כבר שנים רבות ועד עתה איש
לא העיר על כך מאומה. בעיתונים המקומיים
של חיפה החלו מופיעות ידיעות,
שצוטטו. אחר-כך בעיתוני־הערב, בדבר
ההוצאה הכספית הגדולה על המסיבה הפרטית
של מולק. כדי להרגיע את הרוחות,
צירף מולק לרשימת מקבלי-המתנוית לקראת
חג־הפסח גם את עיתונאי חיפה, וש לח
להם ספרים יקרי־ערך, כפי שהוא נוהג
לשלוח לכלי המי־הוא-מי בחיפה. עיתונאי
חיפה כתבו גם על הכסף הרב שמוציא
מולק על מישלוח המתנות לחגים,
מבלי לציין כלל כי גם הם קיבלו מתנות.
עד שהתפוצצה פרשת הצילומים הנסתרים.
כשהתגלה בחיפה כי חברת-
חקירות פרטית גדולה הוזמנה מתל-אביב,
כדי לצלם את אורחי קבלת-הפנים של
מולק ובעיקר כדי להנציח כיצד הם מגישים
למולק או לאישתו מתנות או מעטפות

ך כל המאבקים האישיים הללו אינם
מביאים, בינתיים, מזור כלשהו ל קופתה
הריקה ועמוסת שיטרי-החוב של
מועצת הפועלים. הוועז״הפועל דורש מ־מולק
למכור את נכסיה הרבים של המועצה,
כדי לכסות את החובות, אולם מולק
אינו יכול לעשות זאת. למועצת־הפועלים
כימעט שאין נכסים. מרבית הנכסים שייכים
לחברה שהקים מולק, איגוד ניכסי
מועצת־פועלי־חיפוז בע״ם. מולק הקים את
האיגוד על-מנת שיוכל לשחק בינו לבין
המועצה מישחקי ערבויות על שטרות, כאשר
המועצה חותמת כערבה לכספים שלקח
בחוב האיגוד, והאיגוד חותם למועצה.
כל הנכסים השייכים לאיגוד, וגם מעט
הנכסים השייכים ישירות למועצה, משועבדים
לבנקים, ביניהם בנק הפועלים, והסרת
הישיעבודים מהם, פירושה תשלום
מיליונים רבים של לירות, עוד יותר מערך
חובותיה של המועצה.
שיטחי־קרקע עצומים של המועצה אינם
רשומים כלל כניכסי המועצה, ולפי החוק
הם שייכים למעהל־מקרקעי־ישראל, מאחר
ואיש לא טרח מעולם לרשום אותם כניכסי
המועצה. כאשר ביקש מולק למכור —
תמורת מיליונים רבים של לירות —
שטח־אדמה בן 35 דונמים במרכז הכרמל,
האיזור היקר ביותר בחיפה, כדי שקבלן
יקים עליהם ארבעה מגרדי-שחקים, התברר
לפתע כי האדמה אינה שייכת כלל
למועצה, למרות שמשך שנים רבות נחש בה
ככזו.
ארבעה בתי־הקולנוע השייכים למועצה
— אחד מהם קולנוע אמפיתיאטרון, אשר
קבלן חיפאי התעניין בו כדי להרסו ולבנות
במקום בית־דירות גדול על הקרקע
היקרה, משועבדים.
גם הקזינו המפורסם בבת־גלים, שנמכר
בפחות ממחצית ערכו לחברה הימית לוזו־בלתי
פרי, לא.הביא למולק ישועה ואפילו
לא הקלה. אחרי שהחברה הימית שילמה
מחצית מהתחייבויותיה למועצת הפועלים,
התגלע בה המשבר הגדול ויתר השטרות
שלה, שזמן פירעונם כבר חלף, חזרו מהבנק
מבלי שכוסו.
הגיב השבוע אחד מאנשי־הכספים של
הוועד הפועל :״מועצת־פועלי־חיפה לא
תצליח אף פעם לשלם את חובה לבנקים.
רק נס יביא לכך שהמועצה תצליח לשלם,
אפילו את הריבית.״
ואילו ח״כ משה ורטמן אמר לפני שבועיים
לידידים :״פרשת החובות של מוע-
צת־פועלי-חיפה תביא רק לתוצאה חיוביה
אחת: מולק יחוסל, סופית.״

במדינה
׳־^קונגרס בלה אבצוג ואליזבט הולצמן, ה (המשך
מעמוד )33
דמות, שתוצאותיהן יקבעו מי יהיו המו־,!3,1תומכות במו יודאל ומתנגדות לג׳קסון — ׳
עמדים לנשיאות ארצות־הברית: פורד או \ ושתיהן מראשי החלק הליבראלי המתקדם
רגן, ג׳קסון או קארטר, וואלאס או יודאל.
ביותר בקונגרס האמריקאי — תומכות
בגיזרה הרפובליקאית תומכים היהודים
במדיניותה של ממשלת ישראל, ומכריזות
והישראלים בג׳ראלד פורד. רק יהודים
לבקרים על התנגדותן לאש״ף ולהקמת
מעטים מאד פעילים במיפלגה הרפובלי-
מדינה פלסטינית עצמאית.
קאית: הסנאטור יעקוב יעבץ, שהוא מאנהמועמד
הרציני ביותר לנשיאות ארצות-
שיו של רוקפלר ומתנגד לפורד כשם שהוא
הברית, מן המיפלגה הדמוקראטית, הוא
מתנגד לרגן, מאקס פישר שהוא מתומכיו
יוברט האמפרי, שאינו משתתף כלל בכל
של פורד וממתנגדיו של רגן, ואחד מראשי
המירוץ המוקדם הנוכחי. האמפרי, וכמוהו
חברת יוניברסאל בקליפורניה, שרייבר, גם אדוארד קנדי, שעתיד אולי לשנות את
שהוא מראשי התומכים של ג׳ראלד פורד
דעתו, ולהציג את מועמדותו שתביא אותו
והיה איש־הקשר הסודי לעיתים מזומנות
ללא ספק אל הבית הלבן — ממעטים
בין ריצ׳ארד ניכסון וממשלתו לביו גולדן;
להצהיר הצהרות מחייבות בנושאי המיז* -
מאיר.
רח־התיכון.
שונאי ־עצמס. בגיזרה הדמוקראטית,
הנציגים הישראליים והמנהיגים היהוהמצב
מסובך יותר: לקולות היהודיים, ודיים
המסורתיים יודעים זאת, ומבינים כי
בעיקר לכסף היהודי, יש השפעה רבה,
שני מדינאים מפוכחים ובעלי-ניסיון אלה
ומכרעת כמעט. זו הסיבה האמיתית שגם
עתידים להביא איתם לחץ. מדיני משמעותי
אותם מן המנהיגים הדמוקראטיים, שבמדי על ישראל. זוהי הסיבה האמיתית למירוץ
נת ישראל היו נחשבים — אילו היו ישהאמוק
הישראלי בניסיון להכריע את הכף,
ראלים — כ״שונאי עצמם״ ,״רדיקאלים״,
ללא דיחוי, לטובתו של הנרי ג׳קסון.
״קומוניסטים״ ואולי אפילו כאנשי החזית-
האדומה—משמיעים הצהרות הזדהות והסהיסטוריה
כמה
עם מדיניות־הכיבוש של ממשלת יש ראל,
מכריזים על התנגדותם לאש״ף, ומגדירים
עצמם כ״ניצים״ ביחס לישראל מרימים אח הראדאר
ו״יונים״ בכל שאר חלקי העולם: מקובה
הצנחנים באו למילואיס
ועד אנגולה, מווייאט־נאם ועד רודזיה. .
מחקר שערך ירחון יהודי בוושינגטון
כדי להשתתף כהסרטת *
על יחסם של המועמדים הדמוקראטיים ל הרמת
הראדאר מן האי
שאלות המדיניות הקשורות במיזרודהתי-
כון, מעיד כי אין כל הבדל בין ג׳ימי שיואן קארטר, הנרי ג׳קסון או מו יודאל, שלוש בחצות
ליל ה־ 21 בינואר ,1970 הרימו
תם תומכים בעמדותיה של ממשלת ישאת
הראדאר בפעם הראשונה. לוחמי סיירת
ראל הטוענת כי ״אין אם מי לנהל מו״נד.
שלושתם מתנגדים להכרה כלשהי באש״ף הצנחנים, בפיקודו של סרן צעיר, ם .ל.
(אם־כי יודאל מסייג התנגדותו זו לחת( -כיום אלוף־מישנה) ,פשטו על בסים ראדאר
מצרי באי שדואן ולקחו עימם, בנאתר.
בהכרת אש״ף במדינת ישראל) ,ומסוקי
סופר־פרלון, ראדאר רוסי משוכלל
שלושתם תומכים במכירת נשק לישראל
והעבירוהו לשארם א־שייך. המיבצע עורר
ומתנגדים — בהכרזותיהם לפחות — למכירתו
למדינות ערב.
הדים עצומים בארץ ובעולם.
בחצות ליל ה־ 19 באפריל 1976 הרימו
הסיכה האמיתית. גם צירות ה-

הסרטת ההרמה של הראדאר
אותם צנחנים, מבוגרים יותר
העולם הזה 2017

קשקשת 2017

את הראדאר ישוב, בפעם השנייה. אותם
לוחמים עצמם, מבוגרים קצת יותר, ארוכי
שיער יותר, ובהגוד־קרב סימלי בלבד. ב־פיקודו
של ממל שוקי ,־שענד לצורך
המיבצע דרגות סרן, פשטו על הראדאר
בשנית׳ אד הפעם בשדודתעופה במרכז
הארץ. מסוקי הסופו־פרלון הענקיים לקחו
את הראדאר רק עד לשדה־התעופה הסמוך.
המיבצע לא עורר עדיין הדים בארץ, או
בעולם, אבל בקרוב יוקרן, כמוצר מוגמר,
על מסכי-הקולנ׳וע בישראל ומקווים שגם
ברחבי העולם.
סיכץ־עצמי ממש. בגובה נמוך, תוך
פיזור ענני־אבק לכל עבר, התקרב מסוק
הסופר־פרלון אל מיתקן הראדאר. הפעם
היה זה רק קרון מצרי, שמן הסתם היה
גם ריק. אבל הטייסים ביצעו את ההרמה
ללא־דופי.
דויד גורפינקל, צלם הסרט, כימעט שעף
עם המצלמה, וכל עחרי־ההפקה תמכו בו
מאחור שלא יפצה את ראשו על המסלול.
שמואל אימברמן, הבמאי, צווח את הור אותיו
לכל עבר, אבל איש לא שמע אותו
ברעש הגובר. התאורן התרוצץ בין מפעילי
הזרקורים, במאמץ להציף את המסוק
באור מלא. צנחן שניצב על־גבי המיתקן,
תוך סיכון־עצמי של ממש, חיבר את האנקול
אל המסוק ומיהר לרדת בסולם
שהוצב לשם־כך קודם־לכן.
הקהל סביב, שהסתגר במכוניות שהקיפו
את המסלול, עצר נשימתו. הופ — לא
הרים. המסוק התרחק, ביצע הקפה וחזר
על המיבצע. הצנחנים (האמיתיים) היו
כבר שטופי־זיעה, אבל השתלטו על היעד
פעם נוספת, לפי הוראות הבמאי. וכך
פעם שלישית, ורביעית, וחמישית, ולבסוף
זה הלך. המסוק התרומם עם הראדאר,
לקול מחיאות־הכפיים של הצופים הרבים.
כל אחד מן המשתתפים הביא עימו את
אישתו, חברתו, את הילדים ואפילו את
ההורים הזקנים. שיראו מה זה להיות
בו/אשה/חברה של צנחן, שיראו מה זה
להרים ראדאר ואיד עושים סרט. ושיעריכו
קצת יותר את האבא/בו/חבר/בעל שלהם.
מילואים כסרט. מיבצע הרמת הראדאר
אמור להיות הסצינה המרכזית בסרט
הישראלי החדש כנפיים, המגולל את תולדות
חיל־האוויר הישראלי מראשית ימיו
ועד עתה. הדגש הוא על מיבצעים משול בים
של היל-האוויד בשיתוף עם כוחות־חי״ר,
מסוג הפשיטה שנערכה על האי
שדואן.
חיל־האוויר, מצידו, עוזר למפיקי־הסרט
כמיטב יכולתו, וכד איפשר למפיקים לגייס
לעצמם ־שני מסוקי סופר־פרלון, ש־ידגימו
לעיני כל כי מאז — 1970 הרמה-
לא ירדה, והרמה היא עדיין הרמה.
לוחמי הסיירת, שכיום הם צנחנים רגילים
במילואים, עברו זו הפעם שירות-
מילואים מעניין מן-הרגיל, שכן, משתתפים
הם בסרט על חשבון שירות־המילואים הרגיל
שלהם. מפיקי הסרט, מצידם, תורמים
את התשלום המגיע מהם עבור ימי-
הצילומים, למען נכי צה״ל.
רק לפנות-בוקר התפזרו הצוות, הקהל
והאורחים מן המקום, וחיילי הבסיס ה מקומי
נשמו לרווחה .״למה לא נותנים
לישון ד׳ קבל השי״דגימ״ל בשער הבסיס.
לד תסביר לו שמשחזרים היסטוריה של
הרמה, והאותנטיות מחייבת לבצע אותה
בלילה.

ישראלים בחנ׳ל
דויד הגלדן־ ואשמדאי

פודמגית הוצגו שלוש
הצגות: מילחמת ובין
בפורד, מילחמת דויר
פנוליית, וסיפור אשמדאי

בשבוע שבו התמודדו ראש ממשלת
ישראל ונשיא ארצות־הברית על הסכום
הצנוע של 550 מיליון דולר, הציגה הטלוויזיה
את מילחמת דויד בגוליית, והאופרה
של העיר נידיורק את יצירתם
של יוסף טל וישראל אלירז, אשמדאי.
את אשמדאי קטלו מבקרי נידיורק, בטענה
המיקצועית כי מה שנראה מודרני
וחדשני בעיני הסופר והמלחין הישראליים,
הוא בעצם מייושן .״אשמדאי הוא קצת
יותר ממחזה עם פעלולי-קול,״ כתב ניד
יורק טיימס על ההפקה היקרה.
אך המשמעות הפוליטית והסימלית של
המחזר-,אופרה, לא נעלמה מעיני המבקר
(המשך בעמוד )46
העולם הזה 2017

הפעל את דימיונך ונסה למצוא ־,
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אישר
תסביר מה אתת רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

קשקשת 2014

<• עצור את העולם, אני רוצה
לרדת!
נאווה אסא ,1149/17 ,אילת
• הפיחות הזוחל מתגלגל במיד־אלקה
שולטן, רח׳ רחל
אמנו ,7ירושלים
• רבינוביץ מנסה לייצב את המט בע
על ראשו.
ניר פלדמן, רח׳
ארלחורוב ,68 חיפה
• אפסים עליך, ישראל !
שאול יהישלום, רח׳
אורלנסקי ,7פתח־תיקווה
מדור ״קשקשת״ מתנצל בזה, על
שבגיליון 2016 הופיעו ההגדרות המתאימות
לקשקשת הבלתי-מתאימה, שמקומה
השבוע.

השפוע גדרייב־אין
בכורה ארצית
בשעה 7.15

מאוזן :
.1אם הפנינה ! .2מישחק-ילדים אהוב,
טייארה! .7אדון! .9חזיון־לילה! .10
ישן ! .12 רשע ! .13 מספיק ! .15 זז ! .16
מלחין־אופרות איטלקי! .17 עיקרי! .18
בלבד ! .19 סוג ! .21 כינוי ! .22 סיומת
ליחידה! .23 מצבת־זיכרון! .25 שעיסוקו
היין! .28 מעשר המכות! .29 איניציאטי־בה
! .31 שייך ל .32 ! -שמן משובח ! .34
בסיס! .35 תנועה במים! .36 בלי, אין!
.39 מושת על כל אזרח ! .41 עמק בארץ !
.44 מלך שייקספירי! .45 קורה לעיתים
קרובות! .47 רך בצאן! .48 רוח רעה!
.49 שליח מהיר! .51 לקט! .53 סככה
לשמירת אבטיחים ! .56 שחקן־קולנוע
קרח נודע (ש״פ)! .57 מין כלי־נשק! .60
נהרה! .61 דיבשה! .63 מאור קטן! .64
קונה ! .65 מילת־תחנונים ! .66 ממלא־מקום
(ר״ת)! .67 ריקוד ישראלי! .70 בוסתן!
.72 דמות! .75 מטבע יפאני! .76 ירק־גיגה
! .78 מידודלח קדומה> .79 שן הפיל !
.80 קול גברי ! .81 קליפת העינב ! .83
מרבית שיטחו של כדור־הארץ! .85 הונאה!
.86 מטבע אמריקאי! .87 אותו אכלו
אבותינו במידבר ! .88ז״ל ! .90 נהר בלי
סוף! .91 אות באל״ף־בי״ת העיברי! .92

בירה אירופית! .95 דגל! .96 שם כורכים
ספרים! .97 אחוריים.

מאונך :
.1סופר־השואה הישראלי (ש״מ)! .3
מורא ! .4מנעול פטנטי ! .5נהר באיטליה!
.6שומר חסר־ראש! .8התחלה!
.11 תואר־אצולה אירופי ! .12 בליטה בקיר!
.14 אולם! .15 תפקיד מוגדר! .20 נרו
יאיר (ר״ת)! .21 עצם בפה! .24 נוזל
החיים ! .26 הווייה ! .27 נזכר לעיל (ר״ת) !
.38 עליז ! .29 פלג ! .30 ביותר ! .32 זאטוט!
.33 שירה ! .37 עיר בקפריסין ! .38 מסייר !
.39 מיסכן ! .40 מטבע צרפתי ! .42 מונח
בתורת־החשמל ! .43 שכונה ליד תל־אביב !
.45 עץ הנזכר במיקרא ! .46 סיפור ! .48
רומס! .50 הוראה מפורשת! .51 פיתגם!
.52 מין ריקוד! .54 פילוסוף סיני נודע!
.53 היתר! .58 קידומת הולנדית! .59
תבואה! .62 בואו ונעשה! .64 גחלים
לוחשות! .68 מיפעל ישראלי לייצור
גלידה .69 ,מזמר! .70 מתגורר! .71
מילת־זירוז .73 ,נהר באפריקה .74 ,מין
חופשה צבאית ! .76 כיסא־כבוד .77 ,עוף־
טרף .79 ,העיניים של המדינה! .80
בתוכם! .82 חופו של נהר! .84 חזות!
.89 תקופה! .90 קינה .93 ,מכינויי האלוהות
! .94 נביאים כתובים (ר״ת).

״איש הברונזה״
בשעה 9.30
שבוע שני

״איזה מין ג׳ונגל״
000000000(000000

בסיטונות
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טוניקות הריון
• חליפות הריון
כהן

מודל

תל-אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח ברציפות עד
שעה 6בערב
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

413

וידויו ו ;אישי על אחזו ממדריכי
בישדא ל ־ המתריע ער !נחדל
קסמו לי מאוד. היה בי יצר הקרנות. נוסף
לזה אני מניח שמשהו היה חסר לי בחיים.
הם לא היו שלמים לגמרי.
עבדתי אז כטכנאי בקול־ישראל. הפעמים
הראשונות בהם עישנתי חשיש היו במסיבות
של ימי שישי שנערכו בבתי חברים.
היינו יושבים בחדר. קלחה שיחה נעימה.
שמענו תקליטים בשקט. מישהו העביר
סיגריה עם חשיש. בפעמים הראשונות זה
לא השפיע עלי בכלל. רק בפעם השלישית
או הרביעית זה התחיל לעבוד עלי. זה עבד
ועבד חזק. אני לא רוצה לחזור ולתאר
את החוויות שהיו לי אז, כדי לא לסתות
אחרים לנסות לעשן חשיש. אבל אלה היו
חוויות עזות ומרשימות.
באופן כללי הדברים יצאו מהפרוסור־ציות
שלהם, כולל התרשמויות חושיות.
המוסיקה קיבלה מימד חדש. מצד אחד
שמעתי במוסיקה ובמילים משמעויות שלא
שמעתי קודם. יחד עם זה דימיתי לעצמי
משמעויות שהיו פרי דמיוני.
כל מושגי החשיבה שלי התמוטטו, ניבנו
מחדש וחזרו והתמוטטו וניבנו מחדש בתדירות
עצומה. זה כולל גם השקפת־חיים,
התייחסויות חברתיות, מוסריות, פוליטיות.
מילה כמו,מהפכה׳ קיבלה משמעויות ובני־משמעויות
שלא היו לה קודם. היה נדמה
לי שכל הנוכחים עימי בחדר נמצאים איתי
בראש אחד.
אדם שהוא מסטול, נתון להשפעת סמים,
נקרא, זרוק /זה אולי מפני שהוא מרגיש
את עצמו כמו סמרטוט. יש הדגשה של
עייפות נוראה, עצלות נוראה. החשיש,
למשל, מעורר את התיאבון וגם את הצמא.
כשאדם מסטול, כוס תה יכולה להיראות
לו כפיסגת כל השאיפות ברגע מסויים.
אבל האנשים מרגישים את עצמם כל כך
סמרטוטים, שמי שמוכן לגשת למיטבח
ולשפות קומקום תה הוא גיבור הערב.

עברו כמה שבועות בילבד עד שעברתי
מהשיש לסמים קשים יותר. ההתנסות
הראשונה שהשפיעה היתה המרשימה ביותר.
כמויות גדלות והולכות של סמים
לא החזירו את החוויה העזה הראשונה.
וכך הגעתי אל ד,אל.ס.די. זה היה באמת
״פגז ראש״ של ממש.
במהותן או באיכותן היו ההתנסויות
באל.0.די. דומות לחוויות בהשפעת החשיש.
אבל העוצמה היתד. גדולה פי
מאות מונים. גם התרוממות הרוח היתד.
גדולה יותר וגם הפחד והדיכאון עמוקים
יותר. בין החוויות שהיו לי בהשפעת ה-
אל.ס.די. אני לא יכול לשכוח חוויה אחת.
יום אחד הרגשתי את המוות. אני חושב
שהייתי קרוב מאוד למוות. קשה להסביר
זאת. אבל המוות היה לידי והרגשתי אותו.
זו הרגשה סובייקטיבית שאיני יכול לבטאה
במילים. משהו כמו חידלון שחור.
באל.ס.די. ההזיות הן הרבה יותר חזקות.
רעיון שנכנס למישהו לראש הוא מאוד
חזק ומרשים. אם למשל נכנס למישהו
רעיון שהוא ציפור. ורוצה לעוף, הוא
יכול לקפוץ מהחלון. אני מכיר אישית
בחורה אחת בארץ שנכנסה לטריפ של
אל.ס.די. ולא יצאה ממנו עד היום. היא
מאושפזת חיום במוסד לחולי-רוח.

ך* תנסות אחרת שלי בהשפעת הו
1אל.ס.די. היתד. שהרגשתי שאני הולך
ומשתגע. חשבתי אז, אולי זה טוב? אולי
זה היעוד שלי. אולי מוטב שאהיה כלוא
כל ימי חיי בבית־משוגעים. היום אני
יודע שזאת היתד. הרגשה אמיתית ולא
חזייה. מחקרים שנעשו אצל חולי-
נפש מצאו אצלם תרכובות כימיות דומות
מאוד לאלה של האל.0.די.
לקחתי אל.ס.די. כמעט חודשיים. זה היה

,החדיסעיה הוניזה את ה״
אות מסנדס תשנדס!

ני חייב את החיים שלי למדיט-
/ /י * ציה,״ אומר יוש גרינברג בן וד,31
אחד ממורי ההוראה של שיטת המדיטציה
הטרנסצנדנטלית בישראל .״המדיטציה
הצילה אותי מזרועות הסמים.״
זה לא צריך להיות וידוי אישי. זהו
ניסיון ישל יוש להקים קול זעקה ולזעזע,
את דעודהקהל בישראל.
״בעיית הסמים הפכה למכת־המדיגר״״
אומר יוש .״הכל מדברים על כך. העתונים
כותבים על זה. מקימים ועדות ואפילו
הממשלה דנה בזה. ומה יוצא מזה בסוף ו
החברה אומרת שאין לד׳ כלים כדי לגמול
אנשים מסמים. שאין לה אמצעים כדי
להרחיקם מהתמכרות. והנה, באותה שעה
עצמה, קיים אמצעי זול ופשוט שאפשר
להילחם באמצעותו בצריכת הסמים. זוהי
המדיטציה הטרנסצנדנטלית. היא מוציאה
אנשים מסמים. אין עוד כל ספק בכך.
״קיימים עשרות מחקרים מדעיים המצביעים
על כך בצורה ברורה ומוחלטת. יש
מחקרים שמומנו במיוחד על-ידי ממשלות
של מדינות שונות בארצות־הברית. יש
פירסומים ועדויות של מאות ואלפים צעירים
שנגמלו משימוש בסמים מסוננים
כתוצאה מתירגול הטכניקה של המדיטציה
הטרנסצנדנטלית.
״,לא מדובר רק באנשים שנגמלו מעישון
חשיש. המדיטציה עזרה לגמול אנשים
שהיו מכורים לסמים קשים, כמו אופיום,
מורפיום והירואין. זו אינה השערה או
תיאוריה סתמית. אלו הן עובדות מוכחות.
אבל בארץ קיימת מין גישה כללית כזו
שמי שמכור לסמים הוא כבר אבוד בש־

ביל החברה. שום גוף ציבורי או ממלכתי
אינו טורח לבדוק את הנושא הזה באופן
רציני. מד. שטוב עבור ממשלת ארצות-
הברית, אינו טום בארץ.
״,יש בארץ עשרות אלפי אנשים המש תמשים
בסמים. הנגע פושט בין תלמידי־תיכון
ובין חיילי צה״ל. ניתן למנוע ולהפחית
את השימוש בסמים בצורה ניכרת,
ע״י הפצת תורת המדיטציה הטרנסצנדנט־לית.
בשבדיה מורים זאת לכל התלמידים
בבתי-הספר התיכוניים. צבא ארצות־הברית
מעסיק בשכר מורים למדיטציה,
כדי שילמדו את טכניקת המדיטציה ל קצונה,
לסגל ולחיילים. אבל אצלנו מתעל מים
מכך כאילו זה לא קיים. פנינו למשרד
הבריאות. כדי שיבדקו את הנושא ויחוו
דיעה, אבל הם התייחסו לעניין בזילזול.
הסתבר שכל המידע וההתרשמות שלהם
בנושא היתד. מאיזה שידור שטחי ברדיו.
״זהו אחד המחדלים הגדולים ביותר
במדינה ובחברה הישראלית!״ אומר ויש
גרינברג.
^וש גרינברג צריף לדעת על מה
הוא שח. הוא לא שאב את הידע שלו
בנושא זה מספרים ומקריאת מחקרים או
מאמרים .״אני עצמי ניצלתי מהסמים בעזרת
המדיטציה,״ הוא מספר.

להלן סיפורו:

התחלתי להשתמש בסמים כשהייתי בן
.26 התחלתי בעישון חשיש. קשה לי לדעת
למה עשיתי זאת. מצד אחד היה בי רצון
להיכנס לחוגי הבוחימה, שבאותה תקופה

בשוו״ץ

יהושע (״יוש״) גרינברג
בעת קורס למדריכי
מדיטציה טרנסצנדנטלית, שחועבר בשווייץ.

חומר נפץ. כמעט כל יום הייתי בטריפ.
המשכתי לתפקד, אבל התיפקוד לא היה
תיפקוד. אני זוכר שיום אחד חבר מתח
אותי שפול מקרתני מת. עמדתי יום שלם
בדלת של אולפני קול־ישראל וכל מי
שנכנס אמרתי לו , :אתה יודע 1פול
מקרתני מת.׳
הידיים רעדו לי. כל מערכת העצבים
שלי היתד, משובשת. תחושות המציאות
והזמן התעוותו אצלי. רק מפני שהייתי
טכנאי רדיו טוב הייתי מסוגל לבצע את
העבודה שהיתר, מוטלת עלי, אם כי באיכות
ירודה. עבדתי במשמרות. בשעות הפנאי
הייתי יוצא לטריפים. בדרך כלל בחברה.
כי אל.ס.די. מסוכן לקחת לבד. אפשר
לעשות שטויות. אדם המצוי בטריפ מצוי
בשלב של מחלת־נפש קשה. הוא זקוק
לטיפול והשגחה כמו חולה־ניפש.
ככל שההתנסויות בסמים נעשו מרשימות
יותר, כך החיים נראו לעומתם משעממים,
אפורים ובלתי נסבלים. משום כך תמיד
קיים דחף לקחת את הסמים בכמויות יותר
ויותר גדולות, ולעבור לסמים יותר קשים.
התמכרתי לסמים. אם כי ההתמכרות
לסמים כמו חשיש ואל.ס.די. היא יותר
התמכרות פסיכולוגית מאשר כימית או
פיזיולוגית. קל מאוד להיגמל מסמים אלה.
אבל קשה להרחיק אדם שנגמל לצמיתות,
הרחק מהסמים. גם אנשים שעוברים יסורי-
תופת בגמילה, חוזרים לבסוף לסמים. טיפול
הגמילה שובר הרגל אולם אינו שובר
את הרצון.
אני יצאתי מהסמים בדרך מקרה. אילולא
המקרה אני סבור שהייתי הופך אולי

המ[ויטציה הטונסצנדנטלית
־לאומי בתחום המירחמה בסמי![
לנרקומן, כמו כמה מהחברים שלי שלקחו
סמים באותה תקופה ולא יצאו מזח עד
היום.

^ ום אחד לקחו אותי במקרה לשמוע
הרצאה על המדיטציה הטרנסצנדנטלית.
הסבירו בהרצאה שזאת טכניקה קלה, פשוטה
וטבעית שמתרגלים אותה פעמיים
^ ביזם כדי לקבל תוצאות. התוצאות ניכרות
י בכל התחומים: החל מהפחתת מתח נפשי
וגופני וכלה כשלימות של חיים או הגשמה
עצמית.
קשה היה לי להאמין שדברים ״כאלה
מתגשמים בפועל. אני זוכר שאמרתי אז
לעצמי :״אם אחוז אחד מהדברים שמבטיחים
בהרצאה אומנם מתגשם, אז זר,
שווה את זה.״ באותה הרצאה ששמעתי
נאמר כי אלה המעוניינים להירשם לקורס
המדיטציה מתבקשים להימנע משימוש בסמים
לפחות 15 ימים לפני תחילת הקורם.
זה נראה לי פרק זמן המצדיק את הניסוי
הזה. נרשמתי לקורס ונמנעתי מסמים. זאת
לא היתד, בעיה בשלב זה.
במהלך הקורם עצמו אוזכר כי כדי
4שד,מדיטציה תיפעל, על המודט להימנע
מעישון או לקיחת סמים וזאת מהסיבה
הפשוטה שההשפעות של מדיטציה וסמים
מתנגשות מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית.
המדיטציה עשתה לי טוב. כבר אחרי
השיעור הראשון ראיתי את העולם באור
חדש וזה אחרי שעברתי כבר את ההתנסויות
המרשימות בסמים. תחום החוויר,
היה שונה לגמרי. היא היתה הרבה יותר
שקטה ורגועה ומסוג שונה לגמרי.
החשוב הוא בזה שהחוויות של המדיטציה
אינן מתרחשות רק בזמן התירגול,
אלא מיתגלות לאחר מכן בחיי היום־יום.
החיים פשוט חזרו לקבל טעם, משמעות
ויופי, גם ללא סמים.
מה שהפליא אותי כשהתחלתי לעסוק
* במדיטציה היתד, העובדה שלא הייתי צריך
כמעט להיאבק בעצמי כדי להפסיק להש תמש
בסמים. בתקופה הראשונה הייתי

באותה חברה שאנשיה נהגו לעשן חשיש
ולהשתמש^באל.ם.די. כחלק משיגרת חייהם
היומית. המשכתי לבלות בחברתם וללכת
למסיבות שלהם. לא היד, לי שום פיתוי
ושום רצון לחזור לקחת סמים.
מאז חלפו כשש שנים ולא בא לי יותר
לסמים. במשך תקופה זו לא נגעתי יותר
בסמים. אפילו אלכוהול אינני שותה. זאת
תהיה לשון המעטה לומר שהמדיטציה
שינתה את חיי. היא פשוט נתנה לי אותם
במתנה. אני חייב את חיי למדיטציה.
כשאני מסתכל על עצמי כיום במבט לאחור
אני משוכנע שאילוליא המדיטציה הייתי
היום בבית־ד,קברות או במוסד סגור
לחולי״רוח. החברים שלי, אלה שעמם
לקחתי סמים לפני שש שנים, נעלמו מהנוף.
הם הפסיקו כל עבודה. חלקם ירד
מהארץ. חלקם הפכו להיפים. הם חדלו
לתפקד כחברים מועילים בחברה.

^ ני לא יחיד בהתנסות הזאת. יש
כמוני בארץ מאות צעירים אחרים
שגם הם חייבים את חייהם למדיטציה, ש הצילה
אותם מזרועות הסמים. יש מאות
ואולי אלפים אחרים שייתכן והיו מתפתים
לשימוש בסמים אילוליא החלו קודם לעסוק
במדיטציה.
אני עצמי הפכתי למורה למדיטציה.
הייתי תחילה נשיא אגודת הסטודנטים ל מדיטציה
בישראל. כיום אני מרכז ויושב-
ראש המרכז בבאר־שבע ואני רואה את
עצמי כמיסיונר למדיטציה.
במהלך השנים בהן שימשתי כמדריך וכמורה
למדיטציה נתקלתי ולימדתי הרבה
אנשים שהשתמשו קודם לכן בסמים. רובם
ממשיכים כיום לתרגל מדיטציה וליהנות
מפירותיה מבלי לחזור לסמים. לי עצמי
לא ידוע על מקרה בו הצליחה המדיטציה
לגמול נרקומנים, שהיו מכורים כבר לסמים
קשים.
העניו עם הנרקומנים הוא שהם מנותקים
כל כך מהמציאות שהם אינם מגיעים
כלל להרצאות הפתיחה בהם פותחים בפ
המהאוישי

מהאש
יוגי, הנזיר ההודי שהביא למערב טכניקה פשוטה
ושימושית להרפייה, אשר סחפה תוך זמן קצר מאות אלפי
אנשים ברחבי העולם המערבי. המוטו העיקרי לתורתו של המהארישי הוא :״מנוחה היא
הבסיס לפעילות.״ מחקרים מדעיים, שנערכו בעיקר בארצות־הברית, הוכיחו כי
המדיטציה שמורה המהארישי עשוייה לשמש כדרך ושיטה לגמילה מסמים משכרים.
ניהם את עולם המדיטציה. לאגודה למדיטציה
טרנסצנדנטלית בארץ אין כלים
ואמצעים להגיע אליהם.

* 1ז א 0£א 50£א* 8ז 0£ 08 וז8/\<:ק 8£ז 0אוז* 8ז £8 5זק* סא* שמסזשס 8 *5111511 סא* *א* 0או*8וא ז .5£ 0נ* 81£ 3. - 1ז
א 0וז *וו£0ז/יו י
(*1(6) )0100)11:
22 10 33

1010 21

(86)0)6)01001115

״410 9

010 3

-610 0

115336 1

86)0601־ 86)0601 )41101561־ 86)0601 )41101561־ 86)0601 )41117156) 86)0601 8111)11561־)41101561

10.0
87.8

18 85 748

18.6
75.5

18 65 264
1,070

27.3
63.1
39 137
500
1,154

10.2
32.9
54.4
47 190
613
1,012

22.4
33.2
22.7
21.7
417 618 422 405

100.0

852

100.0

1,417

100.0

1,830

100.0

1,862

100.0

... 1,862

__118111-

866 16x1 1 0 1 1 0 0 5 (161141

א 0וז *זו ס14£ו * 1ז א 06א0 186 88*01106 06 18*506א*)?11ז 68 5ז0 46א\ 868086 /ס 15ז ס $£ט—/\ 81£ 4.ז
(*116) )01001)15
2210 33

׳ ׳ 10 10 21

(8610)6 )01001115

4 10 9

010 3

-6 10 0

)101!(6) 86)0601 )4110156) 86)0601א 110156) 86)0601א 1(6) 86)0601ו 00א 6) 86)0601נ()101א

05386 1

0,7.0

3 23 826

92.8

1,316

89.1

13 36 151
1,630

87.5

14 60 159
1,629

16.1
25.1
51.7
132 301 467 962

100.0

852

100.0

1,417

100.0

1,830

100.0

1,862

100.0

10131 1,862

תוצאות המחקו

אלה הן שתי טבלות מתוך
מחקר מדעי שהוגש לפני
חמש שנים לוועדת הקונגרס האמריקאי לענייני־פשיעה, שחקרה
שיטות לטיפול בנרקומנים ובצרכני סמים משכרים ובדרכיס לגמי־לתם.
המחקר נערך בראשותו של הד״ר הרברט בנסון, מבית־הספר
לרפואה של אוניברסיטת הארווארד, והוא עסק כולו במעקב אחר
1862 נרקומנים וצרכני סמים משכרים, שהחלו לומדים את שיטות
חמדיטציח הסרנסצנדנטלית ולתרגל אותה. הטבלה העליונה מצ

1146)111101

6x1( 866 110) )16110111005

ביעה על השינויים שחלו בקרב המשתמשים במריחואנה ובחשיש,
אחרי שהחלו לתרגל במדיטציה. מתוך 417 צרכני חשיש מכורים
נותרו, אחרי תקופה של שלושה חודשי מדיטציה, רק 47 מעשנים
בכמות ניכרת. כעבור שלושים ושלושה חודשים המשיך רק אחד
לעשן חשיש בכמות גדולה. מיספר המעשנים קל עלה מ־ 422ל־613
אחרי שלושה חורשי מדיטציה, אולם ירד ל־ 85 אחרי שנתיים עד
שלוש שנות מדיטציה. הטבלה התחתונה מצביעה על חשינויים
שחלו אצל צרכני אל־אס־די שהחלו לתרגל עצמם במדיטציה.

אבל מתוך מחקרים וניסויים שנעשו
במדינות אחרות, ובעיקר בארצות־הברית,
מסתבר שד,מדיטציה הצליחה לגמול גם
נרקומנים קשים במקום שכל שיטות-
הגמילה האחרות נכשלו. לשם כך יש
צורך בקורס מיוחד. יש תוכנית מיוחדת
לשיקום נרקומנים באמצעות מדיטציה והתוצאות
שהושגו עד כד, בתחום זה הן
מהפכניות.
בישראל, בה פועלים כיום 27 מורים
למדיטציה למדו את התורה כ־ 13 אלף
איש. כל חודש לומדים אלף נוספים.
קצב הגידול של ד,מודטים בישראל הוא
הגבוה ביותר בעולם. אבל כדי להגיע
ל!כל שכבות האוכלוסיה וליצור פעולת־מנע
אפקטיבית לשימוש בסמים, נהיה זקוקים
לאלפי מורים.
יש לי טענות קשות נגד משרד־החינוך
ונגד משרד־הבריאות. אני יודע שהמושג
מדיטציה טרנסצנדנטלית מצלצל באוזניהם
כמשהו זר, מוזר ומפחיד. אני לא מבקש
שהם יקבלו אוטומטית את המחקרים והעדויות
המצויים בידינו. אבל הם יכולים
לפחות ליזום מחקר מצידם ולעשות מעקב
כדי להיווכח באמצעים שלהם באיזו מידה
ניתן להשתמש במדיטציה כדי לגמול אנשים
מסמים. משרדי החינוך והסעד צריכים
להיות מעוניינים לשלוח אנשים שלהם
שיעקבו אחרי מה שקורה בתחום זה.
רק אם וכאשר הם ישיגו תוצאות,
יצטרכו משרדי החינוך, הבריאות והסעד
לשלוח אנשים משלהם לקורסי־מורים למדיטציה
בחו״ל. אותם אנשים, לכשיוכשרו
כמדריכים, יוכלו להכניס את המדיטציה
כל אחד בתחום שלו. זה יכול להפוך
למיבצע לאומי של חיסון הנוער מפני
השפעות הסמים.
גס צה״ל מנחל בנושא זה מדיניות של
בודיענה. באופן פרטי יש התעניינות
עצומה בקרב חיילי צר,״ל בנושא המדיטציה,
כמה ממפקדי הבסיסים ביקשו ביוזמתם
מדריכי מדיצטיה. אבל זאת היתד,
יוזמה אישית לא חיילית או צה״לית.
אני סבור כי אני חייב להדגיש שד,מדיטציה
יפה לא רק עבור המשתמשים בסמים.
אבל היא התגלתה כמכשיר יעיל
להפליא למילחמד, באחד הנגעים הנוראים
ביותר של החברה המודרנית. אז מדוע לא
להשתמש בו י> מה יותר פשוט וזול מזה 1
צריו רק קצת רצון טוב וראש פתוח כדי
להתחיל לנסות 1מה אפשר כבר להפסיד?
עד כאן הדברים והשאלות של יוש
גרינברג. הוא עדיין ממתיו לתשובות.

415

ב אוי ר ת בי דו ר ו שז ^יזזי ח!

הצטרף אל
האנשים היפים
בכפר הנופש
•הצרפתי
באשקלון.
בלה חופ שה מיוחדת במינה במחיר מיוחד:
לבודד בחדר כפול
עד 3.6.76

כ(לל:

פנסיון מלא — ארוחות ויין בלי הגבלה,
שחיה, רכיבה על סוסים במחיר מינימלי,
טניס, כל פעילויות הספורט למיניהן
ובידור משגע! (כולל מיסיס ושירותים).

הצר״ף ע1ל מו־״מ

אחרי 25 שנים כצל
צלפי הליגיון הפכו
כגי מישפחת מריימי

או משרדי הפ תו ר או טובן הנפיעות שלך

דאג להזמין כבר עתה מקומות
לחג ה שבועות!
תוכנית נופש מיוחדת:
3לילות ו־ 4ימים,
מיום חמישי ה״ 3ביוני
(כולל ארוחת צהריים)
עד יום ראשון ה־ 6ביוני(כולל ארוחת בוקר)
מחיר לבודד בחדר כפול 600 :ל״י.

4זול יותר
+שרות טוב יותר
+יעוץ טוב יותר

״ביבי״

ה שבוע בהגרלת
בדור הוהב
של מ פעל הפ*ם
פרס ראשון

מבחר ענק של כל הנחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטח

״צ 863״

המלך ג׳ורג׳ ,45ת״א

(המשך מעמוד )43
האמריקאי, שתרגיש את סימליותו של
סיפור המלך, שהעביר את שילטונו לידי
השטן למשך שנה אחת, חזר לכיסאו כשהוא
מוצא את ממלכתו שטופה במילחמות,
והמוני האזרחים, המדוכאים בעצמם, עסוקים
בהשמדת עמים ודיכויים לקראת ״ה־פיתרון
הסו8י״ שבו רצה השטן.
מי הוא מיז׳ סיפור המעשה של דויד
(בשני הלקים: שאול ודויד, דויד ובת־שבע)
היה פשוט יותר. המוני היהודים
בנידיורק נהנו מן הסיפור הסימלי על
ניצחונו ישל דויד הרועה על גוליית הגדול
והנורא. הלקח היה פשוט: גוליית הוא
הנשיא ג׳ראלד פורה ודויד הוא יצחק
רבין, מלך ישראל.
ההפקה הגסה, ההמונית, בצבעים רדודים
ובמישחק נורא, בתקציב־ענק ובתוצאות
עלובות, כשרבים משחקני ישראל משתתפים
במישיחק הנלעג — זכתה בהצלחה
.גדולה, כשהמוני־ היהודים בניו־יורק, ובערים
אחרות של ארצוודהברית, צמודים
למקלטי-הטלוויזיה שלהם שעתיים בערב-
שבת ושעתיים במוצאי היום הראשון, כדי
לחזות בניצחונם של בני־האור, ישראל, על
בני־ההושך, כל הגויים.
לעומת המיליונים •שחזו בעלילותיו של
דויד, רק מעטים ראו את אשמדאי, שהוצגה
במשך ערבים ספורים על בימת האופרה
העירונית. גם אותם שראו את אשמדאי
לא ירדו לעומקה של האליגוריה הפוליטית,
ורק מעטים מאוד מתוכם התעמקו במח שבה
מיהו המלך ומיהו אשמדאי, בימים
טרופים אלה, כשישראל נשקפת אל פני
העולם כולו מעל אקרני הטלוויזיה בדמותם
של חיילי צה״ל המושכים נערים ערביים
בשערם, כשהם קשורים בחבלים, אל בית-
הכלא.

ירושלים

להזמנת מקומות: טל 051-24195-6 .

אומרים גם ד מהח
אנחנו 1ל לי אצלנו: קנו ת
לא ל

במדינה ־

500,000

פךסכ דן ךהזהב 200.000ל״י

1 פרס ראשון עשוי
^ להצסברל 700.000 :ל״ י
ביום ה /אחרי מבט
לחדשות

3בטלוויזיה, 8 תוצאות
401

הוזג רלה

גתמ כי -פעד
״הרוח לקח הפרנסה!״ צעקה זו בקעה
מגרונו של שמואל מריימי, שניצב בבוקר
ה־ 29 באפריל( 1973 ,יום השואה והגבורה),
מול •שיברי קרישים ובקבוקים, כל מה שנותר
משני הצריפים הקטנים, שהיו מקור־פנרסתו.
ליד
שכונת ימין־משה, בצד דרך חברון
•ומול הומת העיר העתיקה, אשר שימשה
גבול בין ישראל וירדן עד למילחמת ששת*
הימים, ניצבו משך 25 שנים שוי צריפים,
שבהם עסקו שמואל מריימי, אחותו מרים
ואחיו מנשה, במכירת נפט ומיצרכי־מזון
לתושבי האיזור.
אחרי מילחמת ששת־הימים פונו חושבי
גיא בן־היבום, הגיא הפר פארק. ובני מיש־פחת
מריימי הפכו את הצריפים פונדק על
אם הדרך, המוליכה חברונה.
חשופים ליריות תליגיון .״זו מיתה
הפרנסה של שלוש מישפחות ו* 12 נפשות
מאז;שעלינו מעיראק,״ סיפר שמואל מריי-
מי 40 נמוך־הקומה .״תמיד היינו חשופים
ליריות הליגיון הירדני, אבל לא בכינו
ולא התלוננו. אמרנו, העיקר יש פרנסה
בארץ־ישראל.״
באשר גילה את ההריסות, ביום המר והנמהר׳
מיהר שמואל מריימי, הזעיק את
בני־מיישפחתו וידידים אחדים, אסף קרשים
וחומרי־בגייה, ומיהר להתחיל לבנות
מחדש את הצריפים ההרוסים.
״חשבנו,״ סיפרה מרים מריימי, אחותו
של •שמואל שהיא ובעלה עבדו בפונדק,
״שהרסו את זה בריונים או הסערה, ש־היתר.
בלילה הקודם. שדדו גם את כל
הסחורה והציוד שהיו בפנים.״
לא חלפו שעתיים מאז התחלת הבנייה
המחודשת, ובעוד העבודה בעיצומה הופיעו
במקום פקחי עיריית ירושלים, הם
הודיעו לשמואל כי הם־הם שהרסו את
הצריפים באישון־לילה .״עומדים להרחיב
כאן את הכביש, והצריסים מפריעים,״
אמרו הפקחים לבני מישפחת מריימי המופתעים
והנבונים, שכן בזמנו סייעה
להם בהקמת המקום דווקא מחלקת־הסעד
של עיריית ירושלים .״אין לכם רישיון
להחזקת עסק, ולכן לא היינו זקוקים גם
לצו של בית־מישפט.״
העולם הזה 2017

שביתת רעב בעירייה. הפקחים
מיהרו להרוס׳ ולפנות מן השטח את ציוד־הבנייה
שהביאו שמואל ובני מישפחתו,
וגירשו אותם מן המקום.
בדבר נסיבות מעשה־ההריסה הסביר דו בר
עיריית ירושלים, רפי דבר :״מבחינה
חוקית אנחנו מכוסים. למריימי לא היה
רישיון. מאחר שמדובר באדם שהתפרנס
בכבוד׳ הצענו לבני־המישפחה קיוסק במקום
הצריפים. אבל הם סירבו.״
״הקיוסק שהציעו להם,״ סיפר עורך-
הדין משה ולירו, המטפל בענייניה של
מישפחת מריימי בשנה האחרונה ,״לא יכול
לשמש מקור פרנסה לשלוש מישפחות,
שהתפרנסו מהצריפים עד שהרסו להן
אותם.״ עורך־הדין ולירו טען בבית־מיש-
פט־השלום, שם נדונה הפרשה, כי אחרי
25 שנים יש למישפחת מריימי חזקה על
המקום.
השופטת בן־פורת הוציאה צו־מניעה,

המשמש כנציג שאר בני-מישפחתו .״אחר-
כך פנינו לבית״המישפט המחוזי, כי לא
.מקיימים את הצו שנתנה השופטת בבית־מישפט־השלום.״
הדיון בבית־המישפט המחוזי
טרם נערך.
דובר העירייה טוען, כי כל הניסיונות
להגיע עם מריימי להסכם של פשרה עלו
בתוהו .״הבן־אדם הזה רוצה להתעשר משני
הצריפים העלובים שהיו לו,״ הוא
אומר.
שמואל מריימי, לעומתו, טוען כי היה
מסכים לקבל קיוסק במקום, שיאפשר פרנסה
בכבוד לו ו״למישפחה בת 12 נפשות.״
גם אנשי העירייה מסכימים כי אין בנמצא
פיתרון אחר עבור בני־המישפחה• ״שלוש
שנים אנחנו נתמכי־סעד. מי היה מאמין
דבר כזה עלינו?״ אומר שמואל מריימי.
״הרסו אותנו. באחרונה הופסקה גם
תמיכת הסעד למישפחת מריימי. כזמשר
נשאלה המחלקה לשירותים קהילתיים בעיריית
ירושלים בעניין, השיבה :״מאחר

להלן לוח המחירים המוסכם
ל־־ 2 5 .4 .7 6־ 30.4.76
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרכן
בל״י הק״ג

ירקות

עגבניות מעולות
מלפפונים ארוכים
גז ר
תפוא״ד חדשים
תסוא״ד באריזה של 2ק״ג
בצל יבש מסוג מעולה
כצל יבש ארוז בשקיות

3.40
3.50
2.05
3.20
3.50
1.80
2.10

פ ר 1ת

בעל־ צריף מריימי מצביע על עובדי־ העירייה *

תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים יונתן גודל 5.5
אגסים ספדונה גודל 5
אגסים ספדונה גודל 5.5 בננות ולנסיה אשכוליות לימונים

4.05
4.90
4.25
4.60
4.15
3.20
4.30
4.25
2.50
2.40
3.40

הרס באישון־לילה —

עופות

פטמים קפואים בשקיות שקופות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)

14.50
13.40
12.20
11.00

9.50

שרידי צריפו של מריימי למרגלות ״מישבנות שאננים״
— למרות צו בית־המישפט

על־פי בקשתו של הפרקליט. בצו נאמר:
״על המשיבים (עיריית ירושלים) ,להימנע
מלתפוס חזקה בדרך כלשהי במקום שעמדו
עליו שני המיבנים, אשר נהרסו על־ידי
פקחי עיריית ירדשלים, ואשר היו בית־העסק
של המבקש (שמואל מריימי ובני־מישפחתו).״
הצו אמור היה להימצא בתוקף
עד אשר תתברר התביעה בבית־המישפט.
קולק לא שם לב. בינתיים, במיסגרת
הפעולות להרחבת הכביש, עוסקים פועלי
העירייה בעבודות יישור השטח, יציקת
4בטון והצבת אבנים שישמשו אבני־שפה.
כל זאת, בשטח שעליו ניצבו הצריפים של
מריימי. שמואל ובגי־מישפחתו מבקרים
במקום, אחת לכמה ימים, ומנסים למנוע
את המשכת העבודות.
״לפני מילחמת יום-הכיפורים: שבתנו
חודשיים, כל המישפחה, בבניין העירייה.
טדי קולק בכלל לא שם לב אלינו, ולא
רוצה לדבר איתי,״ קובל שמואל מריימי,
העולם הזה 2017

שהמשא־והמתן בין מישפחת מריימי לבין
העירייה נמשך זמן רב מדי, ועדיין לא
נמצא פיתרון, הוחלט להפסיק למישפחח
את התמיכה הכלכלית שקיבלו.״
כתב העולם הזה, שניסה להפגיש את
שמואל מריימי עם ראש־עיריית ירושלים,
טדי קולק, נתקל בסירובו של הדובר .״טדי
קולק איננו קובע איזה קיוסק יקבל מריי-
מי. הוא לא קיבל את מה שהצענו לו, אז
עכשיו יחליט בית־המישפט,״ אמר רפי
דבר בשם עורך-הדין פטל, היועץ־המישפטי
של עיריית ירושלים.
ובביתם שבירושלים ממתינים בני המיש־פחר,
הגדולה, החיים בצפיפות נוראה, עד
שהמוסדות המישפטיים הנכבדים יטריחו
עצמם לדון בבעיותיהם .״בינתיים אין אוכל,
ויש המון חובות. הרסו אותנו,״ אומ רת
הסבתא הישישה בדמעות בעיניה.

ח ש בץ

2 0 17

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

^ ^1101

* באמצע: אחותו, מריס מויינזי.

רח1ק מאד

חווו

ד ן כנר מתחת ו
כל האמהות הטובות, שזיכו את דן
כנר בתואר ״בן השנה״ ,תהיינה ודאי
המומות למיקרא הידיעה שהילד־טוב־ירושלים
הלאומי שלנו מתחתן. כן, כן!
עתה בתואר הבלתי־מי
שמחזיק
מעורער של אחד הרווקים הפופולריים והמבוקשים
בארץ הולך לרבנות, ולא יעזור
שום דבר.
כי בתור מנהל חטיבת־הביצוע ברדיו,

של כנר שבסן־&רטין. עד אז מרגיש דני
שהוא מצעיר מיום ליום, אפילו אם דפנה
לא מביאה לו מתנות מהטיסות. הוא פשוט
לא אוהב לקבל סתם כל דבר, יש לו
טעם מייוחד מאד והוא עלול לעקם את
האף, אז למה שתהיינה מריבות מהתחלה?
מה שחשוב ביותר, בעצם, הוא ששניהם
מאושרים עד השמיים, ולא יעזור כלום.
תאמינו לי, אני, באופן אישי, ממש עולצת

| וח>ה >ונה
ע ם נץ

דפנה ווב ודן בנר
חיים משותפים
אתם בהחלט יכולים לסמוך על דני שהוא
יודע לא רק לקבל החלטות, אלא גם
לבצע אותן באופן חד־משמעי.
הרומנים של דני לא היו מעולם בגדר
סוד, כי בתור קריין פופולרי הוא היה
מודע לכך שחייו הפרטיים אינם פרטיים
ביותר. הוא אפילו לא ניסה להסתיר את
שני הרומנים הגדולים האחרונים שלו,
שאותם ניהל עם הזמרת נאווה ברוכין
ועם הסטודנטית טליה פרידמן. אבל
למרות שטורי־רכילות בלתי-אחראיים ניסו
לא־פעם להובילו אל מתחת לחופה כימעט
בעל כורחו. הצהיר כנר באוזני השבוע
שלא היו דברים מעולם.
״אני מעולם לא דיברתי, עם אף אחת
מהחברות הרציניות המועטות שהיו לי,
על רבנות. זו הפעם הראשונה שהנושא
הזה מוזכר, וכמו שהזכרנו אותו, הוא גם
ייעשה,״ אמר בהחלטיות.
והמאושרת היא דיילת אל־ על היפה
דפנה ווג, שעליה אומר דני כי היא ״לא
רק יפה, אלא גם חכמה, נחמדה ואינטליגנטית,
ובכלל אחת שאסור להחמיץ.״
וכיצד המריא הרומן בין השניים? את
זה הם אינם מוכנים לגלות, בשלב זה.
מה שהם מוכנים לומר זה רק שהוא
התפתח בקצב סילוני, כיאה למקום־
עבודתה של הכלה. מאז אותו רגע הם
ניראו צמודים ומאושרים. ודעו לכם, ש־להיראות
יותר מאושר מדני זו בעייה, כי
הבן־אדם הוא בלתי־עציב לחלוטין, פשוט
חייכן ומבסוט מיקצועי. וכמו שחלפו להם
חודשיים בצוותא, הם החליטו פה-אחד שזהו
זה, והפעם שניהם מתחתנים זה עם זה.
דגי נפרד מחברתו האחרונה לפני מיספר
חודשים, פשוט בגלל ״שזה לא היה זה״.
דפנה גם היא סיימה את הרומן הממושך,
שהיה לה עם תעשיין־הפלסטיק רמי דרו־ייאנוב,
וכך היו שניהם פתוחים להצעות.
וחוץ נ^זה הם כבר בהחלט ילדים גדולים.
דפנה תחגוג בקרוב את יום הולדתה
דד ,28 ודני גם הוא כבר ספר שלושים
ימי-הולדת. ורק שלא תחשבו שהם חיפשו
בשביל להתחתן, כי שניהם ידעו שזה יבוא
להם באופן ספונטאני. טוב, אבל ספונטאני
זה דבר יחסי, כי דני יודע להעיד על
עצמו :״מעולם לא קיבלתי החלטה בצורה
ספונטאנית. פשוט חשבנו טוב, והחלטנו
שזהו זה. בדיוק מה שאנחנו מחפשים.״
בינתיים הם עדיין לא גרים יחד, כי הם
במילא מתחתנים עוד מעט, אז לשם מה
למהר? בסך־הכל הרי שניהם ירושלמים,
ואחרי החתונה הם יעברו להתגורר בדירתו

מהלב

על שדני מאושר כיום יותר מרמת האושר
הרגילה שלו, כי באמת מגיע לו.
חוץ מזה, שגם לדפנהל׳ה מגיע שיהיה
לה בעל כמו דני. אז לידיעת כל המעוניי־נים,
המועד למישלוח מיבמף־ברכה לזוג
החדש הוא חודש יוני הקרוב.
מה שמוכיח שוב מה שאני טוענת כל
הזמן: כשזה בא בצורה הנכונה, עושים
את זה מהר ולעניין. ונאמר לדבק טוב.

דק שלא תגידו שיש במדינה הזאת
אנשים לא תרבותיים, שדיעותיהם והשקפותיהם
הפוליטיות חשובות להם עד־כדי־כך
שהם לא ידברו עם מי שחושב אחרת.
כן, הימים האלה עברו. כי היום הפוליטיקאים
שלנו הרבה יותר תרבותיים ומתקדמים,
עד שכאשר סיפרו לי את הסיפור
הבא, ממש ילא האמנתי, בזוכרי את
סצינות המריבות בין היונים לניצים בהנהגה
שלנו.
כי יש בסיעת הליכוד עורר־ דין ידוע,
שכיום הוא אומנם כבר לא חבר-כנסת
מכובד, אבל היה בעבר אחד המועמדים
היותר־ריאליים ברשימת מיפלגתו. וכך,
כמו שיכול לקרות גם לאזרח פשוט, שהוא
אפילו לא מועמד ריאלי לכנסת, גם ל-
פרקליטנו היו בעיות עם זוגתו, עד שהיה
מוכן לתת לה את כל מבוקשה, בסכום
עגול בעל חמש ספרות׳ ובלבד שתתן לו

ובדבזמן היה עורך־הדין מעניק שפע
אהבים לרעייתו של חכר־ כנסת מכובד•
אלא שדיעותיו של אותו ח״כ מפורסם
היו מנוגדות לדיעותיו של הפרקליט. הוא
פשוט יונה מובהקת, בעוד הפרקליט הוא
נץ אימתני. מדרך הטבע, הרבה אהבה לא
שררה בין השניים, אבל לעומת זאת, בין
הנץ לאשת היונה דווקא שררה אחדות־דעים
מושלמת,
בסופו של דבר נודע הדבר ליונה, ואחרי
שהנץ התגרש סוף־סוף מאשתו, אשר היתד,
בעבר מזכירתו, הוא פשוט עבר לגור יחד
עם היונה ועם אשתו, האהובה על שניהם
גם־יחד. הצרה היא ׳שהיונה הוא גם קצת
מבוגר כך שכבר אינו מסוגל להעניק ל אשתו
את עונתה, מה שעושה הנץ כשימחה.
ואני
שואלת אתכם: כששוררת אידיליה
שכזו, אז למישהו איכפת, מי פה יוסד. ומי

טוב, אז לרשימת היורדים מהארץ, שאתם
מכירים, כבר, מותר לכם להוסיף עוד
אחד מוכר, זה של הזמרת עדנה לב.
זוכרים אותה?
אבל באמת, נא לא להיות רעים ולא
להרים גבות. אחרי הכל, אפשר לקבל את
התירוץ שלה, שהיא מצאה את בעלה ב־ניו־יורק,
והאשה הרי הולכת אחרי הבעל.
כי בעל כמו זה של עדנה, לא מוצאים
בכל יום ובטח לא בישראל.
ראשית, שמו הוא ז׳אן־ז׳אר! דה־לח
פונטיין. נו, לכו תמצאו לי בארץ
מישהו עם שם אצילי כזה, ועוד אחד שיש
לו מיסעדה המארחת את כל ההו־אנד־הו
בעולם־הבידור האמריקאי. אוכלים אצלו,
בין השאר לייזה מינלי, אינגריד
ברגמן, ליז טיילור ואפילו ברט
בכר!* .ולא תאמינו, עדנה יודעת לספר
בהתרגשות שהיא אפילו נגעה בהם באופן
אישי, אבל מרוב התרגשות היא פשוט
שכחה להצטלם איתם.
טוב, אל תגידו שאם אתם לא רואים
תמונה שלה פאקט, אז אתם לא מאמינים
לה. תאמינו לי שאפשר להבין בחורה יש ראלית
פשוטה מחיפה, שפיתאום רואה
את כל הגדולים האלה מול העיניים ועוד
כשהם סועדים ממטעמיו של בעלה החוקי.
היא מדברת עליו באהבה והערצה, ומספרת
שהיא ויתרה למענו על הדבר שהיה
הכי חשוב ילה. לא, לא ישראל, חלילה,
אלא על השירה. היא היתד. מוכנה, למענו,
אפילו להפסיק להופיע ולארח את כל ה־אח״מים
שבמיסעדה.
אבל לעומת זה, רק בניו־יורק היא מרגישה
כמה היא ציונית וכמה ישראל חשובה
לה. עד כדי כך, שכאשר היא נכחד, לפני
זמן קצר בהופעה של יהורם גאץ, היא
ממש הזילה דימעות־התרגשות.
לבעלה זה כנראה לא מזיז, שאישתו
כל־כך מתרגשת לשמע המילה ישראל.
אבל מצד שני, הוא כבר מתחיל להתייחס
למדינה הקטנה הזאת, ואפילו מוכן כבר
לשמוע עליה. אולי אפילו נזכה לראותו
בקרוב, אוכל במיסעדה של החבר הקודם
של עדנה, הלא הוא רפי שאודי.
כי אחד הדברים הראשונים שעשתה
כאן אשתו, בביקורה בארץ, היה לבקר
שם, באותו מקום שבו נהגה לבלות ערב-
ערב בעבר. אבל לא לפני שהיא שאלה
בתמימות, את כל המלווים שלה :״אתם
חושבים שאני אזכור איך להגיע לשם?״
עובדה שהיא הגיעה.

החיים המתוקים
טוב, כמה זמן יכול בן־אדם לטפל בבעיות
של אחרים, להקשיב למרורי ליבם,
ולראות ולשמוע כמה רע להם׳ ואיך הם
לא מסתדרים עם אחרים ועם עצמם?
הרי אפשר להשתגע מזה.
אבל תראו, למשל, מה עושה פסיכולוג
כמו ד״ר דויד (״דודי״) דודי, בעל המכון
הפסיכולוגי על שמו, כדי לפצות את עצמו
ואת הצוות שלו, ובמייוחד כדי לשפר
את איכות החיים במכון שלו. קחו דוגמה
ממנו. אבל עוד לפני זה צריך להיות
פסיכולוג, על־מנת להגיע למסקנה שאצל
אנשים מסויימים מתעוררות בעיות מסדי-
מות מאד כשהם מבקשים לקחת חלק
בתרבות המתחוללת סביבם.
הרי תודו, לא כל פסיכולוג נוסע במכונית
אלפא־תמיאו ספורט כמו דודי רודי.
הוא אומנם עדיין לא יכול להרשות לעצמו
לרכוש לכל חבר-צוות מכונית יקרה כמו
שלו, אבל מה שהוא דווקא כן יכול
היה לעשות בשבילם, זה להפוך את המכון
המפורסם שלהם מועדון־נופש מישפחתי
לאחר שעות העבודה.
הם בנו מיגרשי-טנים ומיגרשי כדוד־עף,
קנו שולחנות ביליארד ופינג-פונג, פתחו
קורסים לברידג׳ ,וכל זאת למען ישתעשעו
ויתרגעו.
כל אחד מן הפסיכולוגים אנשי המכון
חוייב לעסוק משך שעתיים בשבוע בספורט,
ואפילו הפציינטים אינם מקופחים.
יש להם חוגים לציור ולמוסיקה, העיקר
שירחיבו את יכולת וכושר ההתבטאות ש להם,
ויעשו משהו עם הגוף שלהם שיושב
כל היום על הטוסיק וחושב על הבעיות
ישלו.
אשר לרודי עצמו, חדשות לי בשבילכם.
אחרי שהוא התגרש, לפני חודשים אחדים,
מאשתו הראשונה, הפסיכיאטרית ד״ר

עדה דודי, הוא נשא לו לאחרונה לאשה
ארכיטקטית-פנים צעירה ונאה בשם
ורדינה, שאותה הכיר בזמן שהיא הייתה
בטיפולו. במכון• אחרי שהוא טיפל בה,
ולמד כל מה שהיה לה על הלב, החליטו
השניים שבסך־הכל טוב להם להיות ביחד.
ומאז נישאו נראה דודי, המתקרב לשנתו
ה־ ,60 צעיר מיום ליום. לא להאמין ממש.
הוא רזה לאחרונה ב 20-קילוגרמים שלמים
כמו שגילה לי בעצמו :״בן־אדם

בגילי צריך לדאוג למצבו הגופני.״ הוא
מתכונן להחליף את האלפא־רומיאו שלו
במכונית־ספורט דדמושבית מאותה תו צרת,
והקים לו במכון שלו ניבחרת בכדוריד
וכדור־עף.
בעוד זמן־מה הם גם ייכנסו לליגה,
כפי שהוא מבטיח, ועוד תראו שניבחרת
הפסיכולוגים הזאת תגיע דחוק. כי להם
יש יתרון אחד, לפחות. הם משחקים מתוך
הכרה שהמישחק משפר את איכות חייהם.

ד״ר דויד רודי
חיים יפים

לכנה כל כך הרבה אנ שים
בוחרים אמקיור שנה אחר שנה?
]מעל 800,000מ שפחותעד היום)

כירלז לאמקוריש 2$שנותנסיוו...טיב מעולה...שרות״אמפא׳...וגם

מבחר המלוררים הגדול ביותר בארע
החידושהב ינ ל או מי: אמקור 2 0 0 0
£סו-5ץ£-8סו,$זלסווז-סא 5 2 5ליטר,לב1 3 7 6 0 0 .:1ל״> בצבע1 3 !@ 5 0 :ל״>
נותקו אוטומטילקוביות קרח ־(לפי בחירה) $00.1ליי
אמקור 1700
3 1 0ליטו 5 >2 2 5ל•׳
אמקור 1$00 לבו 4 6 0ליטר 7 7 6 1 0ל״י
דמו׳ עץ
4 6 0ל״יי 7 . 8 2 9ל•.

אמקור 1200

4 1 5ליטר 6 7 4 4 0ל י

אמקורון 1 7 0 176 ליסי 2 7 2 2 7ל י

אמקור 1600 חום ; 1. 441
ליטר 0 7 0 3 7ליי
זית,אדום, צהוב

מקפיא 770

3 7 0ליטר 3 5 9׳ 4ל י

3 8 5ל׳טר; 5 7 9 4 6ל־י

מקפיא 170

1 7 0ליטר 3 7 4 7 9ל*

ליטר 6 7 1 0 0ל־י

מקפיא 00

ליטר 2 7 4 3 9ל י

אמקור 600 ולבו

413

אמקור 1500 לבו
זית,אדום,צהוב
אמקור 1700 לבו

3 1 0ליטי 2 2 5׳ 5ל־י

מפיצים

לנוחות תושבי צפון תל־אגיב והאזור, סניף אמפא צפון, דח־ פנקס ,4$תל־אביב
העולם הזה 2017

?970

פוסזסיא. סל

303

3 3 0ליסר 3 ^9 6 2ל״י

שיכון וסיתווו לי שראל
מציעה

באיודו

דירות בנות 3חדרים

בשטח 70מ״ר, במחיר ממוצע — 168,300.ל״י.
בשטח 74מ״ר, במחיר ממוצע — 178,000.ל״י.

דירות בנות 4חדרים

בשטח 83מ״ר, במחיר ממוצע — 192,000.ל״י.
בשטח 88מ״ר, במחיר ממוצע — 200,000.ל״י.

סיוע לזכאי משרד השיכון:
הלואות לזוגות־צעירים ולותיקים עד — 95,000.ל״י
ובנוסף הלואר! עומדת (מענק) בסך — 30,000.ל״י.

פרשים והרשמה:
אילת -רחוב ששת הימים, פינת רחוב לוס אנג׳לס, בית ו.26
בימים: א ׳ -ה ׳ בשעות 2.00 :ו 8.30 -
בשעות 8.00 :ו 6.30 -ו
בימים: ב׳ ,ד׳

דירות שיכון ופיתוח ־ דירות איכות ורווחה

שני ציד׳ המקל
העניין הזה שהבעל יושב ליד אשתו
בזמן הלידה, מאיים כבר להפוך אצלנו
אופנה חדשה. כל אב פוטנציאלי רוצה
להיות נוכח בחדר הלידה. שלאגר.
האחרון שעשה זאת היה העיתונאי,
איש רשוודסשידור אריח מקל, שחזה
במו־עיניו בלידת בנו ט ל, אח לבתו הבכורה
מעיץ. אולם אשתו של אריה,
רות, דאגה בעוד־מועד שלבד מבעלה
המאג והאוהב, ישככו לה את הכאבים
באמצעות זריקת אפידורל המוזרקת ל־עמוד־השידרה,
כך שכל משך הלידה היא
היתד, בהכרה מלאה, ואפילו התבדחה ו שוחחה
עם הרופא המיילד. גו, ובמיקרים
כאלה, מי יותר טוב לצידה מאשר בעלה
המסור?
אריה הנרגש, שהבטיח לכולם ברית־מילה
ראוייה־לשמה, עדיין לא הסתגל ל עובדה
שהוא אב לבן, ואמר לחבריו,
בפליטת פה :״אתם מוזמנים לברית־המילה
לבת.״ אבל זה מה שקורה כשמתרגשים.
מי שבטוחה בזהות היילוד היא האשה,
רות, שכבר מודיעה לכולם, כי בניגוד
לבת, הממה לאבא, הרי הבן דומה דווקא
לה, כשתי טיפות מים. ובנקודה זו אריה
נוטה דווקא להתפשר, משום שלדעתו הבת,
מעיין, יפה הרבה יותר, ויופי הרי היה
מאז־ומתמיד השטח החזק שלו.
צחוק בצד. מה שחשוב הוא, שבמיקריות
מפתיעה נולד התינוק ממש ביום־הולדתו
ה־ 30 של אביו, אריה, כך שהסיבה ל-
שימחה כפולה־ומכופלת. לכבוד זה הוא
יערוך השבוע מסיבה גמלה, יחד עם כתב-
הטלוויזיה עמוס א רכל החוגג גם הוא
יומולדת, אבל שנה יותר. המסיבה תיערך,
כמובטח, בביתו של עמוס שבגיבעה הצרפתית
בירושלים, ובהזדמנות זו יפרע
ארבל חוב של מסיבה, שצריך היה לערוך
אחרי הולדת בתו-שלו, לפני זמן קצר. כן
ירבו. הילדים והמסיבות.

1ת עז ק
לי־ לי־ לי

מה ההבדל בין אליזבט טיילור לבין
הקריין אלי ישראלי? בבקשה, לה יש
תריסר כלבי יורקשייר־טרייר ולאלי יש רק
אחד, ממין נקבה. ואם אלי מספר את
החכמה הזאת לכולם, אתם יכולים להיות
בטוחים שמצבו בכי טוב. ובמיוחד כך הוא
בימים אלה, כשהוא חוגג חמש שנים
לנישואיו המאושרים עם אשתו בתיה, ונד
ששניהם מצפים להרחבת המישפחה פעם
נוספת.
בתם הראשונה של אלי ובתיה, מיאה,
נולדה בדרום־אפריקה, אחרי שבתיה נסעה
לקבל טיפול מידיו של אחד הגינקולוגים
הידועים ביותר בעולם, המכונה ״כריסטי-
אן בארנארד של הגינקולוגים.״ ושם, לאחר
סידרת־טיפולים מיוחדת ושמירת־הר־יון
קפדנית, היא הביאה לעולם בת, ש

ה קדי ם תרופה למפה
עוד רווק יצא מהמחזור של המבוקשים בעיר: תעשיין־התרו־פות
דני אורן, שנשא לו לאשר. במזל טוב את אחת החתיכות
הבולטות בעיר, שידי כץ, בתו של הקפטן אל־טל, כיל כץ.
רק שלא תחשבו ששני אלה התחתנו צ׳יק-צ׳אק, כי למעשה
דני הכיר את שירי כבר לפני שש שנים, ומשך כל אותה תקופה
גם שידי הכירה את דני, אלא שהשניים פשוט לא שמו דאם זה
על זו, ולהיפך.
ההיתקלות היתה, לדיבריהם, בצורה מיקרית לחלוטין, כך
שנא לא לזלזל במיקריות. מאז הם לא חדלו להיראות בכל
מקום במיקרה ביחד, במשך 11 חודשים תמימים. עד שבאחת
מנסיעותיו של דני למיזרח־הרחוק, גמלה בליבו ההחלטה שהוא
כבר בן 35 והגיע הזמן להתחתן, וחוץ מזה שירי היא בדיוק
אשה כלבבו. ומה צריך יותר מזה?
שירי בת ה־ 24 משוכנעת, מצידה, שדני הוא צירוף מייוחד
של גאון פיננסי וחתיך, ובזה הוא מסכים איתה לחלוטין ובפה
מלא. הוא, מצידו, אומר ששירי היא יפה, עליזה ואשה טובה,
וגם היא מסכימה איתו.
הם התחתנו להם באופן צנוע, בחוג המישפחה ובנוכחות 24
קרובים 12 ,מכל צד, ומבטיחים שאת המסיבה שכולם מחכים
לה הם יערכו בקרוב, בביתם שברמת־אביב.
בדבר אחד הם בטוחים כבר עכשיו, שאין להם תיכנון של
צאצאים בטווח של שלוש שנים לפחות, כי לדעתם הם עדיין
צעירים, ולמה להם למהר?
אבל בנושא הזה, האמינו לי, לא יהיה קל להם לקחת על
עצמם התחייבות כזאת. כי לכל החברים שלהם יש כבר, כידוע,
ילדים, וחוץ מזה אין ספק שהם יזדרזו לבדוק את השטנץ: אבא
שהוא חתיך וגאון, ואמא שהיא יפה וחתיכה וטובה.
מכל מקום, שירי ממשיכה בינתיים לנהל סניף של חברת-
תיירות, ודני מנהל את מיפעל־התרופות שלו. ולעתיד פיתרונים.
י תחגוג בשבוע הבא יומולדת. היא תהיה
יבת שנתיים ושמונה חודשים.
לפגי שבועיים חזרה בתיה מדרום־אפ־ריקה
שוב, ושוב כרסה בין שיניה, דבר
שעורר בעיקבותיו גל של שמועות. אלא
שהפעם היה ההריון טיבעי לחלוטין, ובתיה
פשוט נסעה לדרום-אפריקה לטיול, ולביקור
אצל מישפחתה.
כפי שהסביר לי אלי :״אחרי שהיינו
בדרוס-אפריקה שלוש שנים וחזרנו ארצה,
החלטתי שמגיע לבתיה טיול, כמתנה. אח רי
הכל, היה לה מעבר מרמת־חיים של
שלושה משרתים ושתי מכוניות מרצדס,
למצב של עוזרת פעמיים בשבוע ומכונית
אן־אס־יו ישנה, והיא עמדה בזה בכבוד
ובלי תלונות. ממש לא פתחה את הפה.
״עכשיו, כשהיא בהריון, מגיע לה ש תנוח.״
החריץ הפעם עבר, לשימחת כולם,
בצורה טיבעית בהחלט, וכעת הם רק
מקווים שגם הלידה תעבור בסדר.
ואלי משוכנע :״לא משנה לי מה היא
תלד. אם זאת תהיה בת, אז, בנות בבית
— אור בבית .,ואם יהיה בן, הוא יהיה
נצר גברי ראשון למישפחת ישראלי. מה
שבטוח זה שניקח עוד צ׳אנם.״ כי הם
רוצים לפחות שלושה ילדים.
אלי רק מקווה שהרופאים ירשו לו להיות

נוכח בשעת הלידה, בדיוק כמו בדרום-
אפריקה, כדי שהוא ירגיש כי הוא סופג
חלק מכאביה של בתיה.
וכמו שהוא-עצמו אמר לי :״שבתיה
תרגיש שברגע שזה יוצא, אני שותף ל עניין.״
אלא מי?

אלעד אופיר
להיכנט, להסתפר

פתיח, מיאח ואלי ישראלי

הבסחה לטוזיד

לפעמים ממש קשה לי להאמין, איך
הבחורים האלה שנראים כל הזמן הכי
אדישים, ועושים רק מה שבראש שלהם
בלי לעשות חשבון לאף אחד, בסופו של
דבר דווקא כך עושים חשבץ.
קחו, למשל, את אלעד (״עדי״) או פיר,
בנם־בכורם של השחקן שייקח
אופיר ושל מי שהיתר. אשתו הראשונה,
הזמרת אוהלה הלוי עדי, שהספיק
כבר להופיע בסרט הבית ברחוב שלוש,
לצידה של גילח אלמגור, והחל בכלל
לעסוק קצת בקולנוע, הגיע למסקנה שקולנוע
זה אומנם דבר יפה, אבל הוא
עדיין צעיר וכל החיים לפניו. מה יש לו
למהר?

שירי ודגי אורן
תיכנון לעתיד

ד״ש מלונדון קיבלתי השבוע מהשחק נית
יעל אביב ומבעלה צחי שני. כן,
כן, השניים עברו מהולנד לאנגליה ואחרי
כל השמועות שהגיעו, על כך שיעל
עזבה את בעלה ועברה להתגורר עם
מיליונר הולנדי וכל מיני דברים כיוצא
בזה, אני שמחד. להודיע לכם שלא רק
שהכל עורבא-פרח, אלא קל וחומר. בגי
הזוג מאושרים כמו שלא היו מעודם, ויעל
ממתינה בקוצר־רוח לצאצאם מם׳ .1יעל
נראית טוב מתמיד, וצחי מצא לו תעסוקה,
בצורת יבוא חפצי אמנות מהמזרודהרחוק
לבריטניה.
איך שאתם רואים, עם הרבה סבלנות,
אנשים מסתדרים שם יפה. הם הצטרפו
למושבת היורדים הישראלים בלונדון, וכמו
שאתם מכירים את הזוג הדינמי הזה,
תסמכו עליהם שהם עוד יפתיעו, אפילו
את הבריטים קרי-המזג, ובינתיים שיהיה
הכל טוב.
הוא צרר את הגיטארה שלו ואת פקל-
אותיו ונסע לאמסטרדאם, עיר הצעירים
היפים, שם ישב בכיכרות והכיר כל מיני
חתיכות סקנדינביות, ובכלל טיפוסים בינלאומיים,
עד שגם מזה נשבר לו.
אחרי הכל, כמה זמן יכול הבן־אדם
לשבת בחו״ל, בלא שיתקפוהו געגועים
למולדת?
וכך הוא נחת פה בהפתעה, עם אותה
תיפאורה שאיתה נהג להסתובב באמסטר־דאם.
שיער ארוו־ארוך ומקורזל, שפמפם
דקיק ובגדים סטייל חופשי, ובא לשבת
אצל מוישה איש־נסית, מבסוט וטוב-
לבב. כי, בינינו, מה כבר חסר לו בחיים?
עד שפגשתי אותו השבוע במיפגש הזרוקים
בכיכר אתרים, ומחלפות ראשו גזוזות
מחצית אורכן, זכר לימי אמסטרדאם העליזים
.״מה אני יכול לעשות?״ שאל אותי
האיש .״במדינה הזאת לא נותנים לבן־אדם
לחיות את החיים שלו בשקט. במשך ה תקופה
הקצרה שאני מסתובב לי ככה
בארץ, שמעתי כל־כך הרבה תגובות על
השערות שלי, שעם כל האדישות שלי
זה הוציא אותי מהשלווה, והסתפרתי.״
מיסכן, בחיי. תנו לחיות בארץ הזאת —
ותנו שיער לגדל במדינת ישראל! למה
לכם שאנשים יירדו בגלל בעיות שוליות
של תיסרוקת?