גליון 2018 מתאריך 5 במאי 1976

העורך והמייסד הרא שון:
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

ר״יהו־ד•ס. ב>/לה ה /,י־ פ ד או ח.
י±וש />1ברים שמוח -ו 0ש.בו (7׳הד־דז ^>ן ן_
ל ח. ל או ת ! ה ~

זס עלן לארץ־י״שראל

/הין גגראעיו^

/סזעו ג 43 •5

י״ו^ 10

וי״י*ד*ן ףן

ה ס מוג1

יוחל וצים
מ 0יי סי.ס
^ ל /י 1ח

מסע-ב־יו קשמ׳..בגן ר׳ י 1*9

1ד.בשים. ביג 1ת

מ ^ ה ר ״ ס >0ו>ן יס

>ה3וווונ השממה.

.ג גי מ ם

.ב או ^

י׳׳׳ ד 31 אר ם לו/כ ^רה

הנח/חי^ ל״כ^ו

י ״י׳ ״ייי ״י

;ר1,ג /0לים סגטץ.

י מג עג הנ

1717

ה׳ שגי ו/ניזיעה קיו ( 57י 0 0ון

>ו 97י ס כמן^מא{5

>3ץ ו *ן ל5 ^/י 0מ י׳מיייגיז

לד,ענ 67 אח.

הרבים של אלמוגי. בין השאר הבטיח אלמוגי לוויים,
בי בתפקיד זה יצטרך להתלוות אליו בנסיעות
הרבות לחו״ל.

קצין צה׳׳ל לדין
על הריגה בג ד ה
ועדת־חקירח פנימית של צה״ל, שחוקמה בעקבות
מותו במעצר של אחמד דיב בחלול, מועמד קומוניסטי
בבחירות למועצת הכפר סלפית בגדה המערבית,
סיימה את עבודתה. הוועדה החליטה להעמיד בפני
בית־דין צבאי קצץ בדרגת רב־סרן שיואשם באחריות
להריגתו של בחלול, ביום ההפגנות בגדה
המערבית. לפי העדויות פעלו חיילים, שחיכו את
בחלול מכות־מוות בעת שנעצר, לפי פקודתו של
הרב־סרן.

ת 1י| ] ץוך

סרט שייתאר שיאים כקאריירה הצבאית
של רב־אלוף דויד(״דדו״) אלעזר, ושיהיה
מורכב מקטעי־יומנים וסרטי טלוויזיה
שצולמו כתקופות שונות, יוקרן כמהלד
עצרת־הזיכרון לדדו, שתיערד ביום
השלושים למותו ב״היבל התרבות״.
העצרת, המאורגנת בידי ועדה מיוחדת, עליה נמנים
ידידיו של דדו, תהפוך ככל הנראה למיפגן אהדה נוסף
לרמטכ״ל שהודח על ידי ועדת אגרנט. בין השאר
יובלט בה במיוחד עברו הפלמ״חי של דדו.

העמדת הקצין לדין עומדת בסתירה
לטענות החוגים הלאומניים שכל ההרוגים בהפגנות
הגדה לפני חודשיים, נהרגו כתוצאה מטעויות או
יריות־אזהרה, בעת פיזור הפגנות.

לרא שות־הממ שלה
מנב״ל קונצרן ״כור״ ,מאיר עמית, מוזכר
לאחרונה כמועמד לראשות־הממשלה,
כמקומו של יצחק רכין. בין המעלים את
שמו, כראש ממשלת־ליכוד לאומי, גם עזר
וייצמן, שחזר לאחרונה לפעילות פוליטית
בהנהלת הליכוד.

שינוי במימון

עונש לפתד!נן
התיאטראות 1וי !״ י*** 11מ

על עינו״

עמית השתתף השבוע בדיון סגור של חוג אתגר,
שבמהלכו תקף בחריפות, יחד עם נגיד בנק ישראל,
משה זנבר, את השנתיים המבוזבזות של רבץ.

הסוף ההתכנסות שנערכה לפני שבוע בביתו של שר־האוצר
יהושע רבינוביץ, אשר כונתה בשם ״התכנסות בית*
יהושע״ ,לא תתחדש עוד. משתתפי הפגישה, ותיקי
הגוש של מפא״י, נשבעו שלא להדליף את עצם
קיומה ואת תוכנה לעיתונות, אולם כבר למחרת
היום הופיעה בעיתונים ידיעה מפורטת על הפגישה.

מישרד־החינוך־והתרבות עומד לשנות את דרכי מימון
תיאטראות ישראל.

מעצר מינהלי שהוטל על מוסיקאי ערכי
בן 30 ממיזרח־ירושלים, מוסטאפה כורד,
עלול לעורר תגובות נזעמות בפרים.

עד בה הקציב המישרד לכל תיאטרון סכום
קבוע כתחילת כל שנה, והתיאטרון עשה בו
כראות עיניו. עתה יש בתוכניתו של

הדיעה הנחרצת בציבור הערבי היא, שכורד נשלח
למעצר כעונש שהעז להתלונן על הכאות ועינויים
במישטרה, כאשר נעצר לפני חודשיים בעיקבות
ההפגנות ליד מיסגד אל־אקצה. דבריו של בורד
פורסמו בשבועון הפריסי רב־היוקרה נובל אובסרבטר,
ויש להניח כי השבועון יחזור עתה לטפל בפרשה זו.

תובעים התנצלות
מח״כ פסת גרו פר

ראש־הממשלה יצחק רכין גילה מורת־רוח
מן הפגישה, וטען לפני מקורביו כי היא
נועדה לחזק את רבינוביץ, למרות שכוונתה
הרישמית היתה לחזק את ראש־הממשלה.

קבוצת ראיסים ובעלי משאיות ערבים, כלפיהם הופנו
בשעתו החשדות כאילו הם מעורבים ברצח נהג
המשאית ישראל פרידמן על רקע של מאבק על
החזקה להובלת פועלים ערבים מהגדה לישראל,
עומדים לתבוע התנצלות פומבית מח״כ הליברלים
פסח גרופר.
לפני חודשים מספר הזעיק גרופר עולמות בסיפורים
דימיוניים אודות מאפיה שהשתלטה כביכול, על ענף
הובלת הפועלים.

אחד מפעילי הגוש ויוזמי הפגישה, מנכ״ל בנק
לחקלאות דויד קלדרון, הבטיח לרבץ כי ״בית יהושע״
יחדל לפעול.

מציווי לדחות את

כסיגנון הכורת ״הסמכה ככנסת״ ,הטיח
גרופר האשמות־שווא כלתי מבוססות בלפי
שורה שלימה של אנשים. עתה, אחרי
שהתברר למעלה מכל ספק כי נהג המשאית
היהודי נרצח על ידי פידאיון ערכים, מתעטף
גרופר בשתיקה. הוא לא התנצל, לא חזר בו

הבחירות בעבודה
כקרב חוגים נרחבים במיפלגת־־העבודה
מסתמנת מגמה לבטל, או לדהות לתאריד
כלתי־מוגדר, את הבחירות הפנימיות
כמיפלגה.

מהאשמותיו ולא חיכה על חטא על שמועות השווא
שהפיץ.

חוגים אלה טוענים כי המיפקד והבחירות יוכיחו
לציבור בארץ, שמיספר חברי ואוהדי מיפלגת העבודה
קטן בהרבה מכפי שחשבו עד כה — גילוי שיזיק
למיפלגה בבחירות־הכלליות שתיערכנה בסוף השנה
הבאה.

קרע בדור ההמשך

חצקל ופרד
מ״כסית׳י
קפה־הבוהימה ״כפית״ יימכר, כבל
הנראה, כימים הקרובים לשלושה
אנשי־עסקים ישראליים בסכום של
בשלושה מיליון לירות ישראליות.
״כפית״ נוסד על־ידי חצקל (ויינכרג)
איש־כפית לפני ארבעים שנה, ושימש
מישבנה הקבוע של הבוהימה התל
אביבית משך שנים ארובות. זה מספר
שנים שהקפה ירד מגדולתו וכמקום
חוגי האמנים, החלו יושבים בו אנשי
עולם־תחתון, נוער־שוליים ועסקני
קבוצות ראדיקאליות. כנסיון נואש
להציל את כבוד המקום העלה חצקל
את המחירים, אף גם תרגיל זה לא
הועיל. מכיוון שחלה הרעה כמצב
בריאותו של חצקל, הוא החליט

למכור• את העסק__ .

הזיכרון ל ד דו

בשעתו טענו בל עתוני ישראל כי בחלול
מת מהתקף־לב. רק ״העולם הזה״ הביא,
כפוף למיגבלות הצנזורה, את פרטי הריגתו.

ו״ צמן: עטית

ביח־־יהושע ־

סרט בעצרת

יבוא נרחב

- 1 1* 1111- 11- 1ו ו -

קרע בין המישמרת־הצעירה של מיפלגת
העבודה לבין חוג ״לשילוב״ עומד להתחולל
כימים הקרובים.

שני מ רי חו אנח

היחסים בין מנהיג חוג לשילוב ח״כ מיכה חריש לבין
מזכיר המישמרת הצעירה, נתן רענן, שהיו עד כה
יחסי־קירבה כימעט־מישפחתיים, עומדים בפני קרע
מוחלט, אחרי שרענן מנהל בימים האחרונים פגישות
עם מתנגדיו של חריש בחוג לשילוב, בהן הוצע לו
לחדול מתמיכתו בחריש.

המחסור החמור בחשיש, שנגרם בגלל מילחמת־האזרחים
בלבנון, יצר יובש בשוק המעשנים, שחלק
מהם עבר לסמים כבדים, כגון הרואין.

לאחרונה החלו מייבאים ארצה מריחואנה,
בתוספת לגידול הסם ברצועת־עזה ואל־עריש.
המריחואנה נמכרת לצרכן כמחיר של
350 לירות האונקיה ( 28 גרם).

שבח ווייס -

טחסל* ישרא לי

כוחב נאומי אלמוגי

בגרטניה

חכר מועצת־עיריית חיפה והמרצה
באוניברסיטת חיפה, הד״ר שכח וייס, עומד
לקבל מינוי כעוזרו המיוחד של יושב־ראש
הסוכנות יוסף אלמוגי, ולהתפטר מתפקידיו
הנוכחיים.
תפקידו העיקרי של וייס יהיה לכתוב את נאומיו

המישרד לתת לתיאטרון רק חלק מן
ההקצבה כלי התנייה, ואת השאר לתת
לשיעורין, באשר ימלא התיאטרון תנאים
כמו הצגות מחוץ לתל־אכיב, הצגות
מקוריות, ועוד.

שני מוציאים־לפועל שד צמרת־,הפשע
הישראלית חזרו לאחרונה מגרמניה, שם
ביצעו עבודת חיסול וגבייה עכור כעל רשת
מועדוני־לילה מקומיים.
השניים ידועים גם בישראל כמוציאים־לפועל מעולים,
והוזמנו לעבודה בגרמניה תמורת שכר גבוה.

אני קונה דווקא
3 0 1 1113)16111181

...למשל קפה נמס
עלית!

אני קונה מזה שנים קפה נמס עלית! כל המשפחה
מעדיפה אותו אפילו על קפה מיובא מחו״ל...
והנה! מתברר לי כי העובדה שאני קונה קפה נמס
עלית חשובה בשביל ישראל! המדינה חוסכת דולרים
יקרים, התעשיה בארץ משגשגת, לפועלים יש עבודה
וחוסננו הכלכלי מתחזק.
עכשיו אני קונה קפה נמס עלית לא רק בגלל שהוא
הטוב והמשובח ביותר, אלא דוקא בגלל שקפה נמס
עלית הוא ״361ז*ו ח! * 34״

טוב לי עם ׳ 1 /
ערסזם ד־ ר יעקכסזן

״העולם הזה׳׳ ,שכועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון .03*243386 תא־דואר . 136 מען מכרהי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״חדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אכיגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כפפי״ בע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

לא נהרג במדינה איש יתור כדי פיזור
הפגנות אלימות של יהודים — וברוך
השם, היו לנו כמה הפגנות יהודיות אלימות.
• לתבוע מז הממשלה לחקור את
המאורעות, לבדוק מי התיר לירות בבני-
אדם חיים שלא החזיקו בנשק ושלא איימו
על איש — כגון המורה הצעידה שהלכה
לבית־הספר, הפועל שישב על מירפסת
ביתו, הצעיר שחש לטפל בחבר ששכב
פצוע, הנער בן ר,־ .14 אני חייל בצה״ל,
כבודו של צה״ל יקר לי• ,ואני רוצה שאם
אכן תמצא סמכות שיפוטית שיש פושעי-
מילחמה בצה״ל, הם יענשו בכל חומר־הדין,
לטובת צה״ל.
• להצהיר באוזני העולם כולו :
אני, יהודי ישראלי, מסתייג מן המעשה
הזה שנעשה בשמי. דרשתי מבני עמים
אחרים להסתייג ממעשי ממשלותיהם, כאשר
פגעו ביהודים, ולעשות זאת גם כשזה
היה כרוך בסכנת־חיים. אני, ששום סכנה
אינה נשקפת לי ביגלל מחאתי, רואה
חובה לעצמי לנהוג כך •גם אני.
אמר פעם מי שאמר :״אני מביט בכל
בוקר בראי. אני רוצה לעשות זאת מבלי
שאצטרך להתבייש.״

השוללים כאחד מוכיחה לי, כי אכן יש
למחווה כזאת חשיבות והשפעה שהן הרבה
מעבד למעשה פוליטי רגיל.
אין טעם ואין צורך להסביר מחווה.
כוחה הוא בכך שהיא מדברת בעד עצמה.
אולם מאחר שהותקפתי, אנסה לסכם
מה רציתי להגיד במעשה זה (וייתכן ששני
החברים שנילוו אלי, הצייר דו קדר והמשורר
יבי, יסבירו זאת בסיגנון אחד).
במעשה זה רציתי:
• לעשות מעשה שיתרום משהו
לפיוס הלבבות, לעיקור השינאה, למניעת
כרייתה של תהום נוראה בין שני העמים.
6להביע, בפשטות, השתתפות ב

חתהטע נו ת היותר־אידיוטיות ורד
יותר־דמגוגיות, שהושמעו בגד מעשה זה,
•היא: הם לא הניחו פרחים על קיבדיהם
של קורבנות השואה וחיילי צה״ל, אבל
הלכו להניח זרים על קיברי ערבים.
ריבונו של עולם! לאילו תהומות של
כיסלות אפשר להידרדר!
האם אני צריך באמת להצטדק ולהסביר
לאיזו כתבלבת בת־יומה שגם אני
הייתי פעם חייל צה״ל, ושבמשך עשרה
חודשים של לחימה בלתי־פוסקת קברתי
את מיטב חברי וביקרתי אצל עשרות
ידידים פצועים — עד שנפצעתי בעצמי?

ראש ממשלת גרמניה לשעבר,
וילי בראנה קנה לו את עולמו ברגע.
זה היה לפני שזכה בפרס נובל לשלום,
לפני שניצח על ״המדיניות המיזרחית׳׳
הנועזת, שהביאה לכריתת בריודשלום
היסטורית בין גרמניה וברית־המועצות.
בראנד ערך ביקור ממלכתי בפולין.
במהלך הביקור הובא אל אנדרטת־ד,זיכרון
של גטו וארשה. הוא הניח שם זר־פרחים.
עד כאן היה הכל בגדר המקובלות.
אומנם היה זה מעשה מדיני אמיץ, כיוון
שמיליוני גרמנים מתנגדים בשצף־קצף
להכרה בגבולה המיזרחי של גרמניה (קו
הנהרות אודר ונייפה) .אולם זה היה
מעשה מדיני, חלק ממהלך מדיני מחושב.
אך בהגיעו אל אנדרטת־הזיכרון, עשה
בראנד מעשה בלתי-מדיני, בלתי־צפוי —
אם כי הוא־עצמו ודאי חשב על כך היטב.
לפתע־פיתאום, לתדהמת כל הנוכחים
ולעיני העולם המשתאה כולו, פרע הקאנצלר
•הגרמני על ברכיו, שילב את ידיו
ושהה כך דקות ארוכות, במחווה של
תפילה חרישית.
אם יש כיום התפייסות בין גרמניה
לבין קורבנותיה במילחמת־העולם, הרי
אותו רגע תרם לה תרומה מכרעת.

נזכרתי השבוע בפרשה זו, כאשר
הומטד מטר של השמצות ודברי־ביקורת,
בכתב ובעל־פה, על חברי ועלי.
הלכנו להניח זרי-פרחים על קיבדיהם
של חמישה מחללי יוסיהאדמה. מצידנו
היתה זו מחווה שבאה מקרב־לב, ושענתה
על מישאלה מצפונית של עצמנו. אבל זה
היה גם אקט מדיני מחושב.
התגובה הנרגשת של המחייבים ושל

£י 1י*

אגי גדטוש^ש במדור זה כדי להגיד
את הדברים האלה, מפני שיש לעניין גם
צד הנוגע לשבועון זה.
שלושתנו באנו לכפדי-הגליל כאנשים
פרטיים. אם היד. תוכן למעשה, הרי היה
טמון בכך •שהופיעו שלושה ישראלים
ואמרו לבני הכפרים: באנו כאנשים פרטיים,
הפועלים על־פי צו מצפונם. איננו
מייצגים היום שום מיפלגה, שום גוף
פוליטי, שום מוסד שהוא.
אך כל מאות בני־ד,כפרים שנפגשתי
עימם באותו יום, ידעו שאני איש העולם
הזה. וכך שמעתי במשך יום שלם תישב־חות
ללא־ספור לשבועון, שהיה כלי־התיק־שורת־ההמונית
היחידי בישראל שהשתדל
לתאר את המאורעות באופן אובייקטיבי,
בלי להעלים ובלי לשקר.
באותו יום הרגשתי מה רבה ח-שיבותו
של העולם הזה, לא רק כעיתון המשתדל
לומר את האמת, אלא גם כסמל של הבנה
בין שני העמים, כגשר של קומוניקציה בין
יהודים וערבים בישראל.
מאחד שהייתי בחו״ל כאשר אירעו המאורעות,
פעל העולם הזה באותם ימים
בילעדי. בסיפוק עמוק נוכחתי לדעת כי
חברי מערכת זו מילאו בצורה כה יפה
את חובתם כעיתונאים וכבני־אדם.

אודי זה המקום למסור כמה דברים,
שאמר לנו באותו יום אחד האנשים המרשימים
שבהם פגשנו: ג׳מאל טדביה, ראש
מועצת סכנין. איש המערך.

הגה דבריו:

למחרת היום הותק!? וילי בראנד
על מחווה אנושית דרמאתית זו בזעם.
מי לא התנפל עליו?
שוחרי גרמניה השלמה, המאמינים שהעם
הגרמני הוא עם־סגולה, הקנאים הלאומניים,
ותיקי הוורמאכט, הנאצים המוסווים,
כולם הרימו את קולם בזעקה.
איך הוא העז, אותו עוכר־גרמגיה, אותו
תבוסתן, אותו יפה־נפש !
האם לא העליב את זיכרם של מיליוני
בני העם הגרמני, שמסרו את נפשם על
מיזבח המולדת הגרמנית בשעה שהוא, וילי
בראנד, היה עריק ולחם נגד בני־עמו?
האם הניח זרים על קיבריהם של •החיילים
המסורים, שנפלו בידי הרוסים והפולנים?
האם הוא כרע לזכר הבנים הגרמניים
שניספו במחנות־השבויים במקרה?
האם התפלל לזכר קורבנות ההפצצות
האכזריות של בעלות־הברית בדרזדן?
וגם האנשים המתונים, השקולים, מתחו
ביקורת על מעשה הקאנצלר. לשם מה
ההגזמות האלה? ז איזה מין התנהגות
היא זאת מצד ראש־ממשלה? ! האם לא
די היה לבקר במקום ולהניח זר בצורה
מכובדת? האם היה צורך לכרוע ברך?
וכד וכד.
וילי בראנד התעלם מכל אלה. הוא נהג
כפי שמצפונו וחוכמתו ציווהו. הוא הבין
את כוחה של מחווה, המדברת יותר מאלף
מיסמכים דיפלומטיים.

מאמין היה מוסיף: כולם יצורי־אלוהים,
כו ל ם נבראו בצלם.
מי שעמד אי־פעם ליד הורים, בשעה
שנודע להם כי בנם־יקירם נהרג — אינו
זקוק לשום הסבר על כך. ומי שזקוק
להסבר — שום הסבר לא יעזור לו.

וילי כראנד כורע, לפני האנדרטה לזכר גטו וארשה
עוכר גרמניה, תבוסתן, יפה־ נפש
צער המישפחות. זהו מעשה אנושי פשוט.
המוסר היהודי מצווה על יחם מסויים
אפילו כלפי אוייב שהוכרע (״בנפול אויי־ביך
אל תשמח, ובכשלו אל יגל ליבך!״)
וכאן הדי לא נפלו אדיבים, אלא אחים
ישראליים, אזרחי המדינה שלנו, שנהרגו
במיקרה במהלכם ״סל מאורעות מסויימים.
• לומר לציבור הערבי־הישראלי
כולו: אין מילחמה בין יהודים וערבים
בישראל. היריות שהרגו את יקיריכם לא
נורו על-ידי העם היהודי. הן נורו בידי
שוטרים וחיילים, הסרים לפקודת ממשלה
פסויימת, הפועלת במיסגרת מדיניות מסו-
יימת. יש יהודים המסכימים עם מדיניות
זו, ויש יהודים הפוסלים אותה. כשם
שיש ערבים שתמכו בהפגנות, ויש ערבים
שהתנגדו להן.
$למח ות על התנהגותם של כוחות-
הביטחון ביום־האדמה. אני מאמין שבמדינה
דמוקרטית מותר להפגין ולשבות למען
תביעה פוליטית כלשהי. אני מאמין של-
כוחות־הביטחון אסור להשתמש בנשק חם
נגד מפנינים בלתי-מזויינים. ואכן: מעולם

ומה זה שייך ביכלל לעניין?
איני צריך להוכיח לאיש את ריגשותי
כלפי קורבנות השואה, ועל אחת כמה
וכמה כלפי אחי, החיילים הקרביים שנפלו
בארבע מילחמות. את חובי כלפי חברי
ההרוגים איני פורע בזרי-פדחים, אלא
בצורה האחת שיש לה משמעות: במאבק
בילתי־נלאה למניעת מילחמות חדשות
וחללים נוספים, על אפם ועל חמתם
של כתבלבים עלובי-נפש, המוכנים בכל
עת לשלוח אחרים למות למען ארץ־ישראל
השלמה והמשתלמת (להם).
ואילו הנחת זרים על קיבריהם של ערבים,
יש לה משמעות דווקא מפגיש אנחנו
יהודים והם ערבים. כאן י ש להוכיח
משהו, שאינו טעון הוכחה כאשד
מדובר בחללים יהודיים: שאנו משתתפים
באבל המישפחוח למרות שהן ערביות,
ואנחנו יהודים.
רק אדם קהה־חושים ינסה למדוד את
שיעוריהאבל, ולומר: כך-וכך אני אבל
על יהודי, כך-וכך אני אבל על ערבי.
כולם בני-אנוש, כולם בני אב ואם. יהודי

• אנו חיים במדינת ישראל, ומשתפים
עימד, פעולה ברוח טובה.
• כל פעולתנו היא הגנה. מעולם לא
היינו מתקיפים. אנחנו לא מחפשים בעיות.
אנחנו רוצים לפתור בעיות.
• לפני 1948 מנה כפרנו 3800 נפש,
והיו לנו 95 אלף דונם. עכשיו מונה הכפר
10 אלפים נפש, ונותרו לנו 20 אלף דונם
בילבד, כולל האדמה המצוייר, בשטח צבאי
סגור !(שטח .)9משום כך חרדים בני-
כפרנו• ,נוכח הסכנה של הפקעת־אדמות
נוספת וסגירתן בשטח צבאי. לכפר שלנו
יש הריבוי הטיבעי הגבוה ביותר בעולם.
• אי־אפשר לחיות לנצח במצור מכל
הצדדים. השטח הצבאי סוגר עלינו משלושה
צדדים וחצי. נותרה רק פירצה אחת,
לעבר כפר עראבה.
• בעמק בית־נטופה קילקלו 4000 דונם
של אדמתנו, למען המוביל הארצי. איני
בטוח •שהמוביל הארצי נתן 4000 דונם
בנגב.
• על מדינת־ישראל לחזור ולשבת
ולבדוק מחדש את אפשרות שיתוף־הפעד
לה עם הערבים,
• אם יש רק 10/0של יהודים בגליל —
זה לא ישראל? זה לא המדינה? מה זד,
מזיק למדינה?
• •תן לי את החופש •שלי• ,תן לי
להרגיש כאזרח, תן לי את הזכויות שלי,
ואני מוכן לשאת בכל החובות, אפילו
בגיוס לצבא, בתנאי שלא יפגע באחים
שלי, באותו עם שאגי חלק בלתי־נפרד
ממנו. אני רוצה במדינה שתהיה מבוססת
על שלום ואחוות־עמים ושותפות־גורל,
וכיבוד הרגשות של שגי העמים שלנו.
• אנחנו סלעים כאן, אנחנו הרים כאן,
אותנו לא יזיזו מכאן לעולם־ועד!

עד כאן דכריו של טרביה. בצורה
דומה מאד התבטא חברו, מחמוד נעאמנה,
ראש מועצת כפר עראבה, גם הוא איש
מרשים. נחרת בזיכרוני במיוחד פסוק אחד
שאמר :״גם במישפחה הערבית המסורתית
ביותר קורה שבן אומד לאבא שלו: לא !
מותר גם לנו להגיד זאת לממשלת ישראל,
כאשר אנו מרגישים שעושים לנו אי־צדק.״
אם תרמנו תרומה קלה שבקלות כדי שלא
יישבר הגשר בין ערבים כאלה לבין יהודים
נאמנים ובעלי־מצפון, כי אז היתד, המחווה
שלנו כדאית. ובאותה מידה כדאי המאמץ
שמשקיע העולס הזה, מדי שבוע, למען
אותה מטרה.

העולם הזה 2018

השנה במיוחד כדאי לבלות חופשה באוסטריה-פינת /
חמד אירופית שבה הקצבת מטבע החוץ שלכם שווה /
יותר, ומספיקה לכם לבילוי נפלא -במחירים שהם /

הזולים ביותר שתוכלו למצוא כיום באירופה !
באוסטריה מצפים לכם מקומות נופש ליד אגמים,יערות /

ונהרות וחיי תרבות עשירים ומלאים.

,1\131-132611,14611),11301330ס)16 סם ,001ס 3ס 16נ/ ^ 1
310.־3111 1(301181610, 116101160311 3 .)1.1133 3 §1

עלון עם מידע אצל סוכן הנסיעות שלך או במשרדנו
נתיבי אויר אוסטריים
רח׳ טרומפלדור , 12ת״ א,טל 53535.

,7ע >/ס

6ן20

מכתבים שיחזרו לעבוד בקיבוצים !

בתגובה ־על הכתבה ״בוז למס־אמת״
(הנדון, העולם הזה ,)2014 איני יכולה
להשתחרר מן הרושם כי נושבת בו רוח
תעמולודבחירות, בנוסח :״נשבר לך,
הצבע ר״צ.״ זאת, אף־על־פי שכל מילה
בכתבה זו היא אמת.
עוד לפני כעשרים שנה, הסתובבה בדיחה
בדבר אריה שברח מגן־החיות לבניין
הוועד־הפועל, ובלע יום־יום פקיד אחד,
׳ולא חשו באריה או בפקידים הנעלמים,
עד שבלע יום אחד את מחלק-התה וכד.
הנמשל ידוע.
בית הוועד־הפועל שכן פעם בבניין צנוע,
בית ברנד, והיום הפך תמנון ענק, היונק
לא רק מדמו של הפועל, אלא של כל
המדינה. וכן יתר שלוחות התמנון, וכל
תנועות המושבים למיניהן השוכנות, ברוב
פאר והדר כיאה, ברחוב דובגוב היקר.
הגיע הזמן שיבריזו :״המלך עירום!״
וישלחו חזרה לקיבוץ, לעבוד עבודת*
כפיים, את כל שותי־החה המאכלסים את
כל הבניינים הללו. במקומם אפשר יהיה,
אולי, להקים בתי־ספר !ובתי־חולים החסרים
כל־כך. בקיבוצים עצמם כמעט שלא נשאר
כבר מי שיעבוד, פרט למה מתנדבים
ועבודה שכירה מבחוץ.
פרחיה מיזרחי, תל־אביב

קינח לדויד אלעזר

מה טוב להינות מהטעם המרענן של 0 ^0

מה גאה הוא העם — שאלה הס בניו /
לא ידעת אימה, לא נוצחת בקרב /
חרבות לא הכריעוך, איתן ניצבת כל
הדרך / .וכך, בעומדנו שטופי דמע ונהי /
מעל קיברך הטרי / ,עולה דמותך בסערה
— אתה עימנו תמיד.
על כתפיך נשאת בעול האומה /אומה
שלא ידעה לסלוח /אשר הוקיעה אותך
בבוא היום ומיאנה למחול / .בודד הו־תירוך
בשדה־הקרב, וכולם נסו מאחריותם

קופסא קשה, קינג־סייז, באורך 100מ״מ ובטעם מנ טול

אומרים גם ד מהת
לאנחנוי ו ל
לא לקנות
אצלנו :
4זול יותר
4שרות טוב יותר
4יעוץ טוב יותר
מבחר ענק של כל הנחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטה

המלך ג׳ורג׳ ,45ת״א

׳גלריה חוראל׳
רחוב ז׳בוטינסקי ,3תל־אביב (מול מלון הילטון)
מזמינה

לתערוכת יחיד ראשונה בתל־אביב
של הציירת האילתית

אביבה

דקל

שעות הביקור: א — ה 18.00 — 21.00 11.00 — 13.00
שישי 11.00 — 13.00 :שכת 11.00 — 21.00 :
התערוכה תנעל ב־16.5.76

דויד אלעזר ז״ל
איך נפלו גיבורים
/עמסה הכל על כתפיך — ותחריש.
עמסה הכל על ליבך — ולא פצית פה/ .
לקחת הכל אליך — ותידום.
רצינו. שעיר־לעזאזל, ואתה התנדבת
להיות / .זה העול אשר קרסה תחתיו /
זה העול אשר מותתך בטרס־עת / .מצפונך
ייערך ימים רבים — זאתה החרשת.
/נחצוב בשיש כן חצב הוא בליבך /
העדפת את טובת העם על טובתך־שלו /
זה העול שהביא לסופך המר /אשר
כילה את זעמו בך.
היית לסמל לעוז ולגבורה /באוייב
אחזו חלחלה ורעד לשמע שמך /מול
פלשת לחמת ותגבור /אתה תהיה עימנו
לדור ודור / .הצבי ישראל — על במותיך
חלל /איך נפלו גיבורים.
פרדי בר, תל־אביב

מחאה על ״ציד־מכשפות״
מישרד־החינודוהתרבות, בשיתוף עם
הנהלות בתי־הספר בארץ, מרשה לעצמו
״לזרוק״ תלמידים על ימין ועל שמאל, ללא
בדיקת מעשיהם בצורה אובייקטיבית. ה־
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 2018

ת ודון

הסאטיריק! המבוער והערבי היפה

עניינם של אנשי ״זו הארץ״ הוא לחנכנו, שנהיה
טובים יותר ואנשים משובחים משתננו, על־ידי שיתקעו
לתוך ראשינו, בהתמדה שבועית, כי הבעייה הישראלית״
ערבית פשוטה נורא: הערבים צודקים לגמרי ואיו בם
מתום, שעה שהיהודים (להוציא אלה שראו את האור)
רשעים, מדכאים, נוכלים ואפילו די״רוצחים. גם דבר
של טעם אישי הוא, שמאורעות כגון פוגרומים ומאמץ
שיטתי ומודע לרצח״עם, נראים להם בדיחה עצומה
ומקור לא״אכזב לאסוציאציות מדגדגות• זוהי, למדנו,
סאטירה.
חייהם של הסאטיריקנים המיקצועיים קלים מאד,
כשהם עוסקים בדיעות ובאמונות. הקושי מתחיל שעה
שמגיעים לעובדות. אלו אינן עניין של השקפה, אלא
של מה שהיה או לא היה. הסאטיריקן המצוי מתגבר
על הבעייה באמצעות הטכניקה הפשוטה אך היעילה,
של התעלמות סלקטיבית מכאן, וניפוח מכוון מכאן.
באופן זח, ניתן להמשיך לקלוע אל הלוח, ואחר-כן
לצייר את הבול מסביב, תוך שהעובדות מסייעות, במקום
שיכשילו.
למשל: בגיליון 2016 של ״העולם הזה״ מרענן לטובתנו
ב. מיכאל, כבקליפת״אגוז( ,״זו הארץ״ ,״היסטוריה
לא פופולרית״) ,את שורשי הסיכסוך ואת השחור״לבן
שבו. כדי שנדע ולא נשכח מי רצח את מי, מעלה
מיכאל החביב (עלי) את טבח שיירת־הדסה, שנערך ב13-
באפריל .1948 בעוד ידם עושה במלאכה, היו הטובחים
זועקים — כך מספר מיכאל — ״דיר״יאסין, דיר״יאסין.״
כפר זה נכבש ארבעה ימים קודם־לכן על-ידי כוח
משולב של אצ״ל ולח״י, ונהרגו בו כ־ 250 מתושביו.
״כל הילדים,״ ממשיך מיכאל ,״יודעים שהיתה שיירת-
הדסה. רוב הילדים יודעים שהיה דיר־יאסין• אף ילד
לא צריך לדעת שהיה קשר ביניהם,״ וכיו״ב.
פרשת דיר״יאסין היתה בהחלט אקט לא״סימפטי.
אך, ראשית, למה כבר אפשר היה לצפות ממעשה
שמעורבים בו אנשי לח״י ! בצד אישים רציניים, כמו
עמוס קינן וברוך נאדל (שניהם השתתפו בכיבוש דיר-
יאסין) ,נימנו בם גם טיפוסים פחות־אחראיים, דוגמת
יבי וילין־מור (ורק כדי שלא איחשב, חלילה, פוגע
בפרנסת מעין־קולגה, אינני מפתח את הנושא, אף שהוא
גדוש פוטנציאל־חצחקה סאטירי לא״רגיל — כמעט כמו
הצירוף של שחיטת יהודים, אונס יהודוניות, קוזאקים
וגולדה) .שנית, אפילו על כאלה אינך יכול לסמוך,
שיקומו באמצע הלילה ורק למען השעשוע ילכו לטבוח
250 אנשים, נשים וטף חפים־מפשע, שאין בליבם דבר
נגד היהודים וכפרם השקט איננו בסיס וחוליה בשרשרת״
החנק סביב ירושלים.
ההיסטורית, כפי שהיא מוכרת לי(אומנם, ממקורות
ציוניים) ,קובעת כי המילחמה לא החלה בדיר־יאסין,
אלא מייד אחרי שהוחלט באו״ם, ב״ 29 בנובמבר, על
חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות — ערבית ויהודית
— ב ה; וכי ערביי ארץ־ישראל הם שיזמו את שפיכות־הדמים
ופתחו בה חד־צדדית, במגמה הברורה והמוצהרת
להביא להשמדתו המוחלטת של היישוב היהודי בפלשתינה.
מעשי הערבים בני הארץ היו טובים בהצהרותיהם,
ואין להאשימם שלא ניסו בכל כוחם להגשימן.
שיירת הדסה, לדוגמא, הותקפה לראשונה ב 8-במארס
— 1948 חודש ימים לפני דיר־יאסין. יושביה לא נטבחו
אז, רק מפני שהצבא הבריטי הבטיח את השיירה —
מה שלא עשה כעבור חודש. אילו רק יכלו ערביי
ירושלים לטפל בשיירת הדסה של ה־ 8במארס כמו בזו
של ה״ 13 באפריל, ודאי שגם אותה היו קוטלים, רק

במקום ״דיר־יאסין״ חיו זועקים ״איטבאח אל יאהוד״
— ואז חיתה זו נחמה גדולה לנטבחים, שבמקרה
זה יכלו ללמוד ולהיווכח, במגעיהם האחרונים, כי
הארגומנטציה של הרוצחים לוקח־כלשהו מצד סימוכיה
ההיסטוריים.
אך אל נקדים את המאוחר. בדצמבר 1947 ניסה
כוח ערבי, שתקף מכיוון כפר סלאמה, לכבוש אח
שכונת־התיקווה ואף הצליח להבקיע לתוכה. רק ברגע
האחרון נהדפה ההתקפה• אין כלל צורך בדימיון כדי
לדעת, מה היה גורל תושבי השכונה אילו הצליחו
הערבים לכובשה — עוד הרבה קודם לדיר-יאסין. הצריך
ראיות לסיוע יידע, כי באותו חודש נרצחו 49 יהודים
בבתי״הזיקוק בחיפה — בשיתוף לא־מעטים מחבריהם
הוותיקים והטובים לעבודה. בפברואר פוצצה מכונית-
תופת ברחוב בן־יחודה בירושלים — 50 הרוגים, כמה
מאות פצועים, חודש ומחצה לפני דיר-יאסין.
בתקופת המילחמה שבין הישוב הערבי — שבמונחי
היום ייקרא ״פלסטיני״ — ובין היישוב היהודי (כלומר,
קודם פלישת צבאות-ערב הסדירים, ב״ 15 במאי ,)1948
כבר נהרגו כ־ 1200 אזרחים יהודיים ועוד כ״1200
מגוייסים — מיישוב של 600,000 נפש.
אז אל תקשקש לי על הקשר, שלא היה ולא נברא,
בין דיר-יאסין לטבח שיירת הדסה, ואל תהפוך את
היוצרות. במישור הכוללני, הלאומי, האשמה לפרוץ
מעשי־חאיבה מוטלת כולה על היישוב הערבי של ארץ-
ישראל המנדאטורית. היישוב היהודי, לא הערבי, הוא
שעמד בסכנת השמד וניצל ממנה — לא מפני רתיעת
הערבים או אי-נכונותם ללכת עד הסוף, אלא למרות
אי״בחילתם מכל אמצעי ודרך שתיו פתוחים בפניהם.
על פרשת דיר״יאסין גופא כבר כתבו רבים. למרות
אנשי לח״י הנ״ל, ואף שברי כי אין זה האירוע
הצימחוני של המאה, יש ראיות מספיקות שלא נערך
שם, בשום פנים, טבח בזדון. אומנם יש שדעתם שונה,
וגם טענו כך בשעתם, באמצעי-התיקשורת. אבל דומה
כי שינאת אלה ל״פורשים״ העבירה אותם על דעתם,
או לפחות על שיקוליהם המאוזנים, וגם טול קורה
מבין עיניך.
אולם, מן הבחינה ההיסטורית ארוכת״הטווח, ה היבט
החשוב והמאלף של דיר־יאסין איננו במה שקרה
שם ואז, אלא באופן שבו התקבל המאורע — לעומת
מאורעות דומים אחרים. ב .מיכאל מסיים את הזאפטה
ההיסטורית שלו בלקח :״לילדים אסור לשחק עם
קשרים״ — כמו הקשר שגילה בין דיר־יאסין לטבח
השיירה — כי ״חם עלולים להסתבך״.
ב. מיכאל עצמו נשמר, ולא הסתבך בהבאת סיפור
שילהי דיר-יאסין, אולי כדי שה״היסטוריח הלא-פופו-
לרית״ שלנו, לא תהפוך לפתע היסטוריה לא-סימפטית
להשקפת-עולמו ; ר״ל, שאולי בכל זאת אין לפלסטינים,
ולערבים בכלל, מונופול טוטאלי, לקבוע על הצדק וה-
הומאניות ואולי יש מאלה, טיפ״טיפה, גם אצל המנשלים
ורבי״הטבחים הציוניים — ואפשר אפילו, האמן או
לא, שקמצוץ קטן של שלילה מכתים את דיוקן הטוהר
האבסולוטי של הערבי הצודק״לגמרי־תמיד־ומלכתחילה.
אחרי שנודעה פרשת דיר־יאסין — בעצם, כעבור
שעות ואף קודם שניתן היה לברר כיאות מה אירע בה
— יצאו המוסדות הראשיים והנציגים של הישוב היהודי
מגידרם, לגנות את המעשה ולהביע צער וזעזוע. העמדה
הרישמית החד-משמעית של המדינה־בדרך התבטאה
בגילוי-דעת של הסוכנות, שבו הביעה ״ריגשי זוועה
ובחילה לאופי הבארבארי שבו בוצעה פעולה זו ״.ה
רבנים
הראשיים — הרב הרצוג והרב עוזיאל — הטילו
נידוי וחרם על כובשי דיר־יאסין. בן־גוריון, יו״ר הנהלת
הסוכנות, שיגר מיברק למלך עבדאללה המנוח, ובו
הבעת הזדעזעות מן המעשה ותנחומים על הקורבנות
החפים־מפשע שנפלו בכפר. מפקד יחידת ״ההגנה״ ,שקיבל
את הכפר מכובשיו, כיוון אליהם את מקלעיו
באומרו :״הפורשים ...במעשה כיבוש הכפר גילו את
פרצופם האמיתי והוכיחו שהם רוצחים לכל דבר. הם
המיטו קלון על העם היהודי בארץ ובעולם.״
ודאי, העובדת שבדיר־יאסין פעלו ״הפורשים״ ,הכתיבה
לא-במעט את תגובת היישוב המאורגן על-פי השיקולים
של פוליטיקה פנימית. אף מותר להניח, כי
על רקע רצחנותם האכזרית והשיטתית של הכוחות
הפלסטיניים, לא היתה ה״הזדעזעות״ כנה לגמרי ותמצא
בה לא מעט צביעות. אבל עובדה היא, שאיש בישראל
לא ראה לפאר את מעשה דיר־יאסין ומשתתפיו לא
השתבחו במעשיהם, אלא התנצלו והסבירו — ולא
מחלו להם. תגובה כזו, בעיצומה של מילחמת לחיים-
ולמוות, היא כמעט ללא״תקדים, או דומה. אף מדינה
ערבית לא חיתח מעלה בדעתה להגיב כך בפומבי —
אז, כמו היום.
שעה שהפוליטיקה הפנימית אצלנו הולידה גינוי
קיצוני של מה שניראה כקטל ללא״אבחנה, הרי הפוליטיקה
הפנימית במדינות ערב משפיעה בכיוון ההפוך,
ומולידח אורגיות של קילוסים וגאוות, על כל מעשה
טבח ביהודים — אפילו שזהו רצח מוצהר, שכקורבנו-
תיו נבחרים, מראש ובקור-רוח, תלמידים בבית-סיפרם ;
ועוד כאשר עצם חפותם המוחלטת של הקורבנות מהווה
אלמנט מחושב ומתוכנן, להגברת אפקט הטרור.
כך, כמדומני, עשיתי את מלאכתו של ב. מיכאל,
והשלמתי את חצייה השני של האמת שלו. עכשיו כבר
מותר לילדים לשחק עם קשרים, בלא שבהכרח יקבלו
מה שרוצה הסאטיריקן ן והוא ללמדנו, כי מעשה דיר-
יאסין מספק לא רק הסבר טוב לשחיטת שיירת הדסה,
אלא גם נימוק וצידוק לכל מעשה-טבח אחר שערכו
ערבים ביהודים, או שעוד יערכו, החל מן ה־ 9באפריל
1948 ואילך.

בנימיו עמידרור, הרצליה

שחם ־חשבם קזק
הא לא יעברו**
העומד להתרחש בחודשים הקרובים, חייב לעורר
דאגה עמוקה בלב כל מי שרואה עצמו כאיש־שמאל
בישראל. ביותר ממובן אחד יוכרע בזמן הקרוב עתידה
של החברה הישראלית לשנים הבאות. אם תקפים
הדברים שאעמוד עליהם בשורות הבאות, פירוש הדבר
הוא כי התארגנותו הפוליטית של השמאל בישראל
חייבת להתבצע לא רק במישור הגלוי, הפרלמנטארי.
חולשתה של ממשלת רבין — והצורך שבפניו היא
עומדת, להכריע בענייו קדום ן אובדן סמכותה של
,המנהיגות הכלכלית׳ — והתעקשותה על ביצוע מסקנות
ועדת״ברקאי ; המדנים בצמרת הממשל — והקשיים
הנגרמים על״ידי ערביי ישראל והשטחים — כל אלה
אינם אלא סימפטומים מחד ומאיצים מאידך, של
מצב פוליטי שכרגע נראה לו מוצא אחד בלבד.
שליטיה האמיתיים של החברה הישראלית עומדים
לחשוף את זהותם — ואת ציפורניהם. מראית־העין
של הדמוקרטיה הפורמאלית עומדת לפשוט רגל, שכן
שוב אין בכוחה לטפל, ביעילות הדרושה, בהצטברות
המשברים והקשיים שהביאה על עצמה. יד־חזקה מסוג
מסויים מאד מהווה את הפיתרון היחידי, את הסוג
היחידי של עוצמה פוליטית, שעדיין יהיה באפשרותה
למנוע את ההתנגשות האלימה בין האינטרסים ה משוריינים
של המעמד השליט, לבין האינטרסים ה מדוכאים
של כל השאר.
* סיסמתם של האנטי-פשיסטים בספרד היתה :
״הם לא יעברו ! ״

העילית הפוליטית הנשלטת על-ידי המערך — לכאורה
השליט היחידי והבלתי-מעורער של החברה בישראל
— עומדת לפנות את מקומה על הבימה ה פוליטית,
לקול קריאות״הבוז של הקהל, ולהניח את
תפקיד ההנהגה למי שמשך בחוטים זה־מכבר. משך
עשרות שנים נוח היה להם, לשליטים האמיתיים,
להתרחק מאור הזרקורים הפוליטיים ; נוח היה להם
בשליטה הבלתי-מעורערת שניתנה להם בתחום הכלכלי.
אך עתה מובן להם, כי שוב אינם יכולים להניח
בידי הפוליטיקאים של היום והמישטר של היום את
מהלך העניינים. אין זה משום שמנסים להגביל את
פעילותם ; אדרבא, מעולם לא היה מצבם טוב יותר.
אך דווקא משום כך, משום שמצבם חטוב״יותר פירושו
קיטוב חברתי מעמיק והולך, המלווה במשברים חריפים
יותר ויותר — עליהם לפעול.
הקואליציה המהווה את בסיס הכוח של המישטר
הנוכחי, אינה מסוגלת להסכים על הצעדים הדרושים למעמד
השליט: איסור השביתות, נטילת כל כוח מ-
איגודים מיקצועיים, ומדיניות של יד-ברזל כלפי ערביי
ישראל והשטחים. יהיה צורך בקואליציה אחרת, אשר
אידיאולוגיות ״שמאליות״ או ״מתונות״ לא יעמדו לה
לרועץ. המערך יוחלף בקרוב, אם בדרך פרלאמנטרית
אם בדרך אחרת, על־ידי הכוחות הפוליטיים שהגנת
האינטרסים של ההון השחור והלבן אינה יוצרת
עבורם קשיים אידיאולוגיים או אחרים.
האידיאולוגיה של חילוף השילטון כבר מופצת באינטנסיביות
על-ידי אמצעי־התיקשורת של הימין וה
פוליטיקאים
שלו. שני נדבכים לה: א) הממשלה של
היום מפוררת, חלשה, בלתי־מסוגלת לטפל במשברים
מבית ומחוץ. יש צורך בממשלה חזקה, סמכותית,
יעילה. כלומר: צורך פרגמאטי קר ונטול־רגשות. ב)
הממשלה של היום אובדת-דרך מבחינה אידיאית. אין
היא מסוגלת להראות לעם את הדרך אל הציונות
האמיתית, זו המאחדת לאום, דת ומדינה ״במעשה
ההתיישבותי״ .כלומר: לממשלה אין מדיניות, ואין
היא מסוגלת לבצע מדיניות כלשהי. יש צורך להחליפה
בממשלה בעלת דרך ברורה וכושר־ביצוע.
אלא שחילוף־השילטון יהיה גם חילוף־המישטר.
פאשיזם גס וגלוי עומד לרשת את הדמוקרטיה הפורמאלית,
כפי שכבר אירע לא״אחת בהיסטוריה, בנסיבות
דומות. חבר־הכנסת אמנון לין יכול חיום רק להציע
את הוצאתה של רק״ח אל מחוץ לחוק — אך מחר
יוכל לאסור בפועל על קיומה של כל מיפלגה פוליטית
משמאל לרפ״י.
רק דיכוי מהיר וחסר-פשרות של ההון הגדול, והאינטרסים
העומדים לרשותו והתומכים בו, יכול לעצור
בעד התרחשותם של הדברים הנחזים כאן• אך נראה
לי שבדירה אשר כזו — בין דיקטאטורח של השמאל
שתנפץ את האינטרסים המשוריינים של המעמד השליט,
לבין דיקטאטורה פאשיסטית שתנפץ את כל השאר —
ברירה זו אינה ברורה לפוליטיקאים של השמאל.
לכן, חוששני, תיתכן רק האפשרות השנייה. פירוש
הדבר הוא שהשמאל בארץ חייב להתכונן לאפשרות
שפעילות פוליטית גלויה שלו לא תהיה מותרת במישטר
החדש. על השמאל בארץ להתכונן לירידה למחתרת.

שלפה פרנקל* ,רושלים

וגיד־ 111 11111111־ > 11ע 11

ו־י גנון

לקפוץ ערזם לבריכת המיזרקה בכיכר פיקאדילי

המנהיג הקשיש

מפ״ם, מאיר יערי, על גורדה
מאיר :״לירוק בפניה

של האיפה הזאת — זה, לדעתי,
לוכסוס של ממש!״
״בקרוב — יחסים ספרד-
ישראל,״ הודיע על המישמח
ובאותה ידיעה עצמה עשה מעי
שה העלול לטרפד יחסים אלה:
במקום תמונתו של חואן
קרדום, מלו ספרד, פירסם
את תצלומו של הטרוריסט הבינלאומי,
קילוס.

צדק שלא ינצלו את השכנות
כדי להשיג סקופים עיתונאיים
בעזרת מישקפות, או כדי להשיג
טובות־הנאה עיתונאיות.
׳ העיתונאית שולה רון,
בתו של עסקן ציבור־העיתז-
נאים משה רון, שילדה רק
לאחרונה את בנודיחידה, אושפזה
בבית־החולים במצב קשה.

יצחק ליכני, החליט לאח רונה
לגוון את עיסוקיו, והחל
מנחה תוכנית־ראיונות בשם
שבתרבות. אחד מאורחיו של
ליבני היה הזמר יגאל כשן,
שהוא חתנו של יעקוכ מרי דוד,
מי שהיה מבעלי החברה
הימית להובלת פרי, שעלתה
על שירטון. ליבני, שביקש לה

בביקור שערו בשבוע
שעבר נשיא־יד,מדינה, אפרים
קציר, בעיירה ירוחם, הוא
השתתף בחגיגת בד-מיצווה לי
30 מילדי־המקום, קיבל את אז-
רחוודהכבוד של העיירה, הדרו-
מית, והיה אורח בסעודת־צה־דיים
בבית־ד,חרושת למשקאות
טמפו. במהלך הארוחה התעניין
קציר אצל מזניר מועצת־פועלי־ירוחם,
דויד אלפסי,
ביחסי־העבודה במיפעל .״גם
אני שייו למעמד הפועלים,
ואי-אפשר לחשוד בי שאני
קפיטאליסט,״ אמר הנשיא, שהגיע
למקום בחולצה פתוחה,
ללא עניבה, והעדיף בקבוק
טמפו על כוסיית-וויסקי.

רס״ן (מיל ).משה

י שר-הבריאות ויקטור
שם־ טוב סייר בבתי־יחרושת
לאנשים הנכונים

777
בהנדי בינלאומי

כרמל
מז ר חי

חיקני דאעוון לציון
וזנדון יעקב

לתרופות. באחד מהם שמע
הרצאה בשבח התרופות היש ראליות,
מפיו של ׳יואל בן
טובים (אביו של יורם, בעלה
של השחקנית טליה שפי רא)
,בעל בית-חרושת גדול.
במהלך ההרצאה הוגש קפה,
והשר ביקש סוכרזית. המלצ רית
הזדרזה והגישה לו ממתיק
מתוצרת שווייץ. בן־יטובים
קפץ, חטף מידי השר את הממתיק,
תחב ידו לכיסו והוציא
משם סוכרזית מתוצרת ישראל.
כתב רשת-הטלוויזיה
הגרמנית השנייה בישראל,
גורכרט בריגר, ערד בווילה
שלו בהרצליה-פיתוח מסיבת-
פרידה לכתבת הרשת נעמי
בן״נתן, אלמנתו של אמנון,
בנם של מי שהיה שגריר יש ראל
בפריס אשר (״ארתוד״)
בן־נתן ואשתו אריקה, ש נפל
במילחמת יום־הניפורים.
נעמי בת דד ,28 הנוסעת להולנד
לעבוד שם ככתבת בטלוויזיה
ההולנדית, היתד, נרגשת
מאד ובאה לארוחת־הערב בחברת
•שני זזותניה. כו&ב־מם־
סיבה היה כתב הטלוויזיה הישראלית
בצפון, יורם ה״
ממרחי, שעבד בזמנו יחד
עם נעמי ברשת הראשונה של
הטלוויזיה הגרמנית. בין השאר
סיפר יורם, כי בזמנו כיסה
עבור הטלוויזיה הגרמנית את
המיזרח־התיכון, ובאחד מסיוריו
הגיע לכפר נידח באיראן.
כשהיה עם הצלם שלו הארי
הרימן על ראש הר, שממנו
קשה היה לראות גקודת-ישוב
כלשהי, שמע לפתע צעקות:
״ישראלה, אביבה!״ ,הוא הביט
בצלם, הצלם הביט בו, ושניהם
התקשו להאמין למישמע-אוז־יניחם.
רק אחר-כך הבחינו בשתי
פרות וברועה איראני, ש סיפר
להם כי הפרות הובאו
מישראל, והוא השאיר להן את
שמותיהן המקוריים.
הווילה של מישפחת
בריגי שייכת למישסחת אם•
בש, הוריה של סדזי יאגץ הווילה
של מישפחת אבן סמוכה
לווילה יזו. בזמנו, כשהושכר
הבית לבריגרים, דרש אכא
אגן, כי יתנו לו הבטחה בהן-

בכנסת, ליאון הדר, נסע לאחרונה
לטיול בחו״ל. כשהגיע
למאדריד התיישב לו להנאתו
על ספסל באחד הגנים, ולפתע
נוכח כי ארנקו, ובו כרטיסי-
הטיסה שלו, הדרכון, מפתח
חדר בית־המלון שבו התאכסן
וכל כספו, נגנב. למחרת הגיעה
אל מלונו מעטפה על שם מיס-
פר החדר ׳שלו, ובה הדרכון,
כרטיסי-הטיסה והמפתח. במיב־תב
המצורף כתב הגנב כי
הוא מצטער שאין באפשרותו
להחזיר את הכסף, אך הוא
מקווה שקודמו ״וכל איכשהו
להשיג סכום־כסף ממקור כל שהו.
כן צירף הגנב סכום קטן,
וביקש מקורבנו שישלם סכום
זה כטיפ לנער־השליח שהעביר
אליו את המיכתב.

גרת פסטיבל-חאביב המתקיים בירושלים. את פניו קיבל ראש־העיר
טדי קולק (מימיו) ,שסיפר לו כי בא לקבלו למרות שהוא מצונן.
״אין בעיות, אם אני יכול להחליף את ארתור רובינשטיין, אני יכול
להחליף גם אותך ! ממתי אתה רוצח שאני אתפקד כראש״עיריית
ירושלים !״ שאל דני קיי, שלא התרשם, מהמחווה שעשה טדי קולק.

ידידיה בעיתונה ידיעות אחרונות
תרמו לשולה דם, לו היתר,
זקוקה באופן דחוף, והיא יצאה
מכלל סכנה ומחלימה כעת ב־בית־ד,חולים.

במיפלגת־ד,עבודה מתלוצצים,
כי המאמר שפירסם
הד״ר מיכאל (״מיקי״) כר״
זוהר בגיליון האחרון של בט-
און המיפלגה בתל-אביב, במת
מחוז, המדבר בשיבתה של
גולדה מאיר ׳והנקרא ״טוב
שגולדה ממשיכה,״ נכתב מכיוון
שבר-זוהד מקווה שגולדה
תאפשר לו להיות הביוגרף
שלה, כמו דויד כן־גוריון
לשניה.

ביך את בשן הנחשב כזמר
מצליח, שאל אותו :״מדוע
אינך פורש מעיסקי-שעשועים
ופונה לעסקים רציניים יותר,
כמו אלה של אבי אשתך?״
בשן לא התבלבל, השיב :״אילו
היית קורא לאחרונה את העיתונים,
היית מבין שכיום זו
לא מציאה גדולה להיכנס לעסקים
האלה.״

דובר

סיעת המערך

ינוקא, שהוא מנהל מועדון
הסלע האדום באילת, חגג לא־מכבר
את יום־ד,ולדתו אך סירב
לגלות את יגילו. הנהלת הסלע
הכינה לכבודו עוגה ענקית בקוטר
של שני מטרים, שנמכרה
במכירה פומבית לספר דייכ
׳אימי במחיר של 600 לירות.
אולם דייב לא זנה לטעום מן
העוגה. מייד אחרי המכירה
התנפלו עליה באי המסיבה,
החלו משליכים אותה זה בזה,
בסיגנון הסלאפסטיק. הם תפסו
את ינוקא, תחבו את ראשו
לתוך החלל שנוצר בעוגה. כ-
שחיסלו את העוגה זה בפרצופו
של זה, אמר ינוקא :״כעת אני
זקוק למיקלחת.״ שני אנשים
שעמדו לידו לא חשבו פעמיים,
זרקו אותו לבריכה, כשאחריו
נזרקים בזה אחר !זה כל החוגגים.
1שחקן־ר,קולנוע

פאלאנס, השוהה בישראל ,״
כדי להשתתף במערבון אקדח
האלוהים, התאהב בישראל והביא
לכאן את כל מישפחתו.
וביכללה את בתו ד,ולי ואת בנו
קודי, שאף קיבל תפקיד בסרט.
פאלאנם מסרב לדבר על מצבו
המישפחתי, ואיש מעובדי־ההס־רטה
אינו יודע אם הוא גרוש
או נשוי.

מזכ״ל המחוז, דוכ כן־
מאיר, טוען כי הכרזתו ה־דרמאתית
של אלוף (מיל).
עזר וייצמן, כי ישוב לפעילות
במיפלגתו, אינה אלא גי מיק
פירסומי. אמר בן־מאיר:
!״וייצמן דומה לאותה שחקנית
סוג גימ״יל, החוששת שסירטה
החדש לא יזכה בתשומת-לב
מספקת ׳של אמצעי־התיקישורת,
ומשום כך היא קופצת עירומה
למיזרקה שבכיכר פיקאדילי.״
י את ישיבת מרכז מיפ-
לפת העבודה, לדיון בנושאים
הקשורים בקופודחולים זב־מיישרד-הביריאות,
ניהל — בהיעדרו
של המזכ״ל מאיר
זרמי -מזכיר -מפ״ם מאיר
תלמי, שהתנצל על שעליו
לנהל ישיבה ולקבל החלטות
בנושאים שאינו מבין בהם.
קרא לעברו מזכיר קופת-חיו-
לים, אשד ידלין :״אל תדאג
! אינך היחידי ! כולם במדינה
הזאת מקבלים החלטות
בנושאים שאינם מבינים בהם!״

מנכ״ל רשות־ד,שידור.

של אסי ואחרונה. מישרד״חתיירות של חאיטי איני בקיא, ככל
הניראה, בחייו הפרטיים של שר״הביטחון לשעבר. גקומוניקש לעיתונות,
שמיהר המישרד לפרסם, ובו פרטים על ביקורה של
הגברת דיין, ועל דבריה אודות האמנות ההאיטית, זוהתה גרושתו
של משה דיין כ״גברת רות דיין (אשתו של משה)״.
העולם הזה 2018

א111

:עובדי כור התרגלו לר
אות
את מנכ״לם מאיר עמית
קורא לסגנו נפתלי בלומנ־טל
אליו למישרד משנזקק לו.

ביום חמישי בשבוע שעבר נדהמו
העובדים לראות את מאיר
עמית הולד בעצמו אל מישרדו
של נפתלי בלומנטל. בירור
קצר העלה כי באותו יום אישר
הוועד המנהל של חברת
העובדים את מינויו של בלו־מנטל
כממלא־מקום יו״ר ההנהלה
של בנק הפועלים, במקומו
של יעקב לוינסון היוצא
לחופשה. עמית, בתוקף תפקידו
כמנכ״ל כור יזדקק מעתה ואילך
לעזרתו של סגנו לשעבר,
בתוקף תפקידו החדש.
׳ 8רבים מצופי הטלוויזיה
שחזו בכתבה על הפיצוץ בירושלים
שבו נהרג חבלן זד
מישטרה וקצין, לא הבינו מה

0וו1

! 8באותו סרט משתתפת גם
פנינה גולן שהובאה במיוחד
מלונדון כדי לגלם תפקיד קטן
אך חשוב. במהלך הצילומים
החליט הבמאי האיטלקי פ רנ ק
,,פדודוני( ,״פרנק קרמר״)
כי פנינה היא כוכבת אמיתית,
ומשום־כר אף הגדיל את תפקידה,
8מדוע
מתקוממים תל-
מידי־בית-ספר כה רבים בארץ
נגד התודעה היהודית, שאותה
משתדלים להכניס בהם בכוחן
על כך סיפר הפרופסור (לפסיכולוגיה)
הנס קרייטלר סיפור
משלו. פעם, בעת ביקור
באוסטריה, פגש בגבר לא-יהו-
די, שגילה בקיאות מפליאה ב-
סיפרות היהודית־הגרמנית. כאשר
שאל את האיש, גם הוא
פרופסור לפסיכולוגיה, מניין לו
מומחיות מופלגת זו, ענד, לו:
״הנאצים קבעו שאני בן טהור

וי ם

התחזקי, בת טלה — לפניך שבוע קשה במייוחד. אל תנסי להתחמק מהאתגרים
שיהיה עליך להתגבר עליהם. מעט שכל-ישר, הדבר, אומץ־לב ועוז רות,
יעזרו לך לדלג על פני המשוכות, ויגרמו לך, בסופו של דבר,
המון נחת־רוח על הישגיך, שלא יהיו מבוטלים כלל. אל תהא ותרן !

בחרס *
באבייל

אם אין אני לי — מי לי? שאל בזמנו חכם עתיק, ודבריו עדיין יפים
מתמיד, במייוחד בבל הנוגע לך. אתה באמה מאמין שמישהו יעשה את
עבודתך למענך? רק יוזמה מצידך, בצירוף מאמץ לא־קטן, אך כדאי, יביאו
את הפרשה המתמשכת, בגללך, לידי גמר. עבורך, בת שור, שבוע באדום.

(0*01X1

דיעות משונות ששמעת בזמן האחרון, גרמי אצלך מהפכת״ערכים, ורצון
לחיות שונה, אקטצנטרי, במרכז העניינים. אל תיתן לאותו אדם
שסובב את ראשן עד כה בדברי ההבלים שהוא נוהג להשמיע לך, להמשיך
ולעשות זאת. כל מה שעליך לעשות הוא להיות ישר עם עצמך.

כסף זד, דבר רציני, ואת זד, אפילו את יודעת. אלא מה? אינך יודעת ליישם
את המשפט הזה בחייך. מגיפת הביזבוז שפקדה אותך באחרונה, תביא,
בסופו־של-דבר, לתוצאות הרות־אסון עבורך. לכן הימנעי השבוע
מקניות מיותרות, ושיקלי פעמיים כל דבר לפני שאת פותחת את ארנקך.
21 בי וני *
20ב יו לי

עבודתך הנוכחית הינה קשה וחסרת תוצאות כאחד. דבר זה מחייב שינוי
הגישה מחד, ויתר רצינות מצידד לנושא בכללו מאידך. גס שינוי כללי
של סידרי חייך יביא לכך שמצבך ישתפר. בשטח הרומנטי, עוד לא היה
שבוע מוצלח יותר עבורך, אריה. מעט יוזמה והכיבושים יקנו לך שם.

במישור חיי האהבה שלך, בתולה, לא יחולו שינויים מרעישים. אל
תידחי בגסות את מחזרך הנלהב, למרות שאינך חשה כלפיו כל משי כה,
תני לזמן לעשות את שלו ן או שחרגשתך תשתנה בכל זאת, או שהוא
יתייאש ממך. למרות או׳פייך הנוח, אתה נוטה להתפרצויות פרועות.

נו1(111ו!
22 באוגוסס -
22ב׳ספסמבר

11 אזנ״11

בספטמבר -
22 גאויזסובר

רונת״ציורים. לתערוכת באו אילתים רבים, שמילאו מטוס ״ארקיע״
שלם. תחת ברטיס־העלייה למטוס הראו לדיילות את ההזמנה
לפתיחת-התערוכח. אחד האילתים החליט להביא לאביבה במקום
פרחים, משחו חי: תרנגול. אביבה המופתעת החזיקה בתרנגול,
אן זה קפץ מידיה, החל מסתובב בגלריה. כשאחד האורחים דרך
על רגלו בטעות, חטפה היסטריה וצעקה :״מי רוצה את התרנגול
ז״ כשהסתבר לה כי המתנדב היחיד מתכוון להפוך את
התרנגול למנח העיקרית בארוחת־חערב שלו, סירבה למוסרו לו,
תרמה אותו לבסוף לפינת״חחי של גו־חילדים בחרצליה״פיתוח.

של הגזע הארי. הם שלחו אותי
לאורדדנסבורג (מצודת־־
מיסדר) ,בית־ספר מייוחד מטעם
ד,אס.א .0למי שנועדו להיות
מנהיגי הרייך השלישי. במוסד
זה שנאנו את המורים
בכל ליבנו. חיפשנו דרך כיצד
להתנקם בהם, ומצאנו. היתד,
במקום ספרייה גדולה מאד של
סופרים יהודיים, תחת הכותרת
,דע את האוייב׳ .התעמקנו בספריה
זו, וממש חרשנו אותה,
כך גילינו את הספרות היהודית,
התאהבנו בה.״ המסקנה:
לחץ אידיאולוגי מצד המורים
עלול להשיג תוצאה הפוכה.

אירע לכתב דן סממח, שהחל
לפתע לגמגם ולהתבלבל. דבריו
נקטעו באמצע, ועל המסך
הופיעה תמונה דוממת. הסתבר
כי הכתבה הועברה בשידור
חי. סממד, הגיע לאולפן שתי
דקות לפני שידור הכתבה, קיבל
את החומר מכתב־טלוויזיה
אחר, ישראל סגל, ולא הספיק
להתכונן. הצילה אותו הקריינית
שרי רז, שיום קודם
לכן התבלבלה בעצמה בעת
שידור, כשנאלצה להחליף את
חיים יכין, שאיבד את קולו
מרוב השתתפות בטכסי יום
הזכרון לשואה.

הקריין אלי ישראלי

8פרופסור מורים לוי,
מנהל מחלקת הלב בבית־החו־לים
בילינסון, יצא את ביתו
שבצפון תל-אביב בדרכו לישיבה
עם מזכ״ל קופת-חולים
אשר ידלין, ונוכח לתדהמתו
בי מכוניתו היקרה נגנבה. מורים,
שהוא אדם אחראי, לקח
מונית ונסע לישיבה, ורק כשזו
הסתיימה, מיהר למישטרה
והודיע על גניבת מכוניתו.

משתתף בתוכנית-הרדיו גלגלי
צח״ל, המדווחת על התנועה בכבישים.
במיסגרת זו הוא טס
במסוק מעל כבישי תל-אביב.
ומנחה את הנהגים בשידור
חי. לכבוד תפקידו כמדווח
הקבוע מן המסוק, הוענק
לאלי ישראלי, על-ידי חב-
רידלעבודה נגלי־צה״ל, הכינוי
״אלי-קופטר״.

היזהר מפיטפוט יתר; שמור בסודי־סודות את פירטי המיבצע עליו אתה
עובד כרגע. כדאי שתיזהר דווקא מזה שאתה חושב שהוא ידידך הטוב —
הוא ולא אחר אורב לכל רמז שייצא מפיך, לכל טעות מיקרית, או לכל
מישגה שתעשה. אתה בודד, לכן, יהיה עליך לעמוד באתגר זה לבדך, ללא
גיבוי של איש. עיסקה כספית לא חשובה ביותר תביא לתוצאות טובות.

הוצאות כספיות בלתי־צפויות עומדות לגרום לו לעמוד בפני מצב מביך.
אל דאגה: אומנם המצב קשה, אך אתה תיחלץ ממנו בכבוד. בעתיד
היותר רחוק צפוייה לך צעידה ניכרת קדימה במישור הכלכלי. יחד עם
ההתפתחות הזאת, תבוא התפתחות ניכרת בכל הקשור להצלחתו בקרב
בנות המין היפה. המיכתב שקיבלת, מפתה ומרגיז. עני לו בקרירות.

11)1 11

המצב מעורפל ביותר? אל תמשיך לגשש באפלה — אלא דרוש הסברים׳
ותבע ביצוע החלטות שיעזרו לך ולסובבים אותך לצאת מן הסבך.
אם אתה ממונה על אחרים — מוטב שהשבוע תחיה פחות קשוח,
ויותר נוח, גם צעד מסוג זה יגרום לתזוזה מועילה לעניינך. בת קשת —
הזנחת לאחרונה את נושא הופעתך. את ודאי אינך יודעת, שהו*
פעתך החיצונית היא כרטיס-הביקור שלך. אם את יפה — נצלי זאת !

הביקורת שמתחו עליו שונאיך, היתד״ למרבה הצער, מוצדקת בחלקה.
השבוע יהיה עליך לתקן את המעוות. עשה זאת, בקפדנות וביעילות,
ויוקרתך המיקצועית והאישית תרקיע שחקים. בחיי האהבה שלך אין שינוי
— אתה פאסיבי בזמן האחרון, ואין סיכוי שתשתנה דווקא השבוע.
הצלחה חלקית עשוייה ליפול בחלקך אם היא תיטול את היוזמה לידיה.

\ 2בדצמבר ־
סז בינואר

20ב״נואר -

18בסביואר

שמע לעצת זקנים וחכמים ממך. בדרך זו תצליח להתגבר על קשיים רבים,
ולהימנע מעשיית טעויות. זכור כי הטיפש לומד משגיאותיו־הוא, ואילו
חכם משגיאותיהם של האחרים. אמת־חיים זו נכונה גם לגבי חייך הרומנטיים.
וגם אם נראה לו שספגת אצלה מפלה — אל תתייאש, נסה
שוב. כוכביך מורים כי דווקא בסוף־השבוע קיימים כל הסיכויים שתזכה
להצלחה סוף־סוף. הקפידי על נקיון וסדר. השבוע לבשי בגדים באדום.

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך, ייעלם השבוע. אותו נושה,
שבעבר ידע לחיות כה תוקפני, יוותר לך עליו במפתיע. דבר זה יתן
לך מישנה מרץ, ויסייע לך להגשים את שאיפתך העיקרית בעתיד
הקרוב ביותר. יחד עם זאת, גם חיי האהבה שלך, עם בת־זוגך הקבועה,
יפרחו ויגיעו לשיאים חדשים. משימות שיוטלו עליך במיסגרת
חוג חברי, או במיסגרת מילואים יעיקו עליך במקצת. לבשי כחול.

סי ב .׳בוואר -
׳בירי?

מכתבים

ריסים ארוכים ארוכים עשירים וטבעיים בעזרת תכשירי הטיפוח
והאיפור 9 135^1ח 10 של הלנה רובינשטיין.
לטיפוח ולחיזוק ריסייך
התכשיר החדש
63 *1116111:־10119 135 ^1 71

קרם לילה המכיל מרככים
ומוסיפי לחות להזנה ולחיזוק
ריסים שבירים, יבשים ופגומים.
6311116111:־ 9 13511 71ח 1_0מעניק
לריסייך גמישות וחיות.

(המשך מעמוד )8
צנזורה על עיתוני בתי-הספר (ברוב מוס־דות־הלימוד
בארץ) נוראה׳ ודיכוי חופש
הפרט והריעה הפוליטית מחרידים.
אין כיום בית־ספר שלא מתנהל בו ״ציד
מכשפות״ אחר דיעות פוליטיות יוצאות*
דופן, או התבטאות ״שלא מן המניין״ וכדומה.
מועצות־התלמידים בארץ נתונות
תחת מרותו של מנהל המוסד, ואינן מייצגות
את דיעותיהם של תלמידים בבית-
הספר. הן אינן נלחמות על זכויותיהן, אלא
״רוקדות לפי חלילו״ של מנהל בית־הספר
או המועצה הפדגוגית שבו.
מערכת־החינוך בארץ קלוקלת ומגמתית,
ואינה מפתחת את תחום היצירה של התלמיד,
אלא מכריחה אותו לשנן כתוכי
ולהתנהג בדוגמתיות. היחסים בין רוב
מורי בתי־הספר בארץ לבין תלמידיהם
הם יחסים של רודן ונתינו, ולא של מורה
או מחנך עם תלמידיו.
לאחרונה הומחשה לנו התמונה השחורה
הזו על-ידי סילוק תלמידים מבית־הספר
בליך ברמת-גן, בעוון הוצאת עיתון-
מחתרת, ו״ציד מכשפות״ של הנהלת תיכון
עירוני ה׳ בתל-אביב נגד שלושה תלמידים
שהביעו את דעתם הפוליטית בעיתון בית־הספר
בצורה דמוקרטית.
אין אנו מתייחסים לדברים שנאמרו בעיתון
בית־הספר התיכון עירוני ה /אלא
רק מחייבים את פירסום הדברים הללו
כחלק בלתי־נפרד מהבעת הדיעה החופשית
והמעורבות הפוליטית בבית־הספר (שדוכאה
על-ידי מישרד־החינוך ה״שוטף״ את
מוחות התלמידים בסיפרי־הלימוד שלו).
אנו מוחים נגד הצעדים הדיקטאטוריים
של הנהלות בתי־הספר בליו ועירוני ה׳.
נכון, הדברים שנכתבו בעיתון בית־ספר
בליך (מגע ודעת) על חללי צה״ל ראויים
לגינוי, אך איו מקום לסילוק תלמידים,
כשמגמת ההנהלה היא לסלקם בעוון הוצאת
העיתון, ולאו־דווקא בעוון הדברים ש כתבו
על החללים (שהרי זה היה רק
פסיק קטן מהעיתון).
לכן, המיקרים הללו מהווים לגבינו את
״הקש ששבר את גב הגמל״ ,ובעיקבות כך
נקיים ב־ 6במאי, מול בניין הכנסת בירושלים,
עצרודמחאה ונכריז על שביתת־תלמידים
בבתי־הספר בארץ למחרתו.

יעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין
שדרות בן־גוריון ,94 תל־אביב, טל 240256 .בימי ב; ג׳ ,ד׳ ,בין השעות 6-3.30 אתה״צ.

דן אלמגור תקף. את הענקת עיטור
מילחמת־יום־הכיפורים למשה דיין׳ ועשה
זאת בחרוזים שנחרזו על משקל מגש

דובר ועדיהתלמידים הארצי

עלילווג השילייה ומי־השפיד
בימים אלה הגיע לידי העתק מאמר בשם
״רב־מחובל לוחם בסרטן״ (העולם הזה
.)2011 יורשה לי להעיר על שתי נקודות,
כדלקמן :
אף־על-פי שאני ממליץ על הקמת בנקים
לתחליף אנושי על בסיס אינדיווידואלי של
שימור השילייה, מעטפות העובר, מי

אלמגור

3־ 9 1.35111\/ 135031ח 1 0המגוון
את ריסייך ומדגיש את יופי עינייך.
3־ז 1\/13503ר 91351ח 1_0מכיל רסיסי
שיער הנדבקים לריסייך ומוסיפים
להם אורך ממשי ומראה עשיר.
3־ז 9 135111\/13503ח 10 במבחר
גוונים מאפר ומבליט את יופי ריסייך .

מד ע היופי

על מגש של זהב

רוני ברגשטיין,

ולאיפור רי סיי ך-

הלנ ה רובע שט״ן

אף־על-פי־כן, הטיפול שאני נותן כאן,
ושניתן בגרמניה ובאיטליה על סמד שיטת-
הטיפול שלי בחולי־סרטן, מתבסס על
הזרקת מי־שפיר לאחר שסולקו הגורמים
המסוכנים גם לאחרים, ולא בלבד ״לכל
אחד את שלו,״ שזהו פיתרון לעתיד.
אני מתפלא, ואולי לא, על כך שבסקירה
כה מקיפה עלי לא נמצא לנכון להזכיר
אף במילה אחת, את החוברת איכה פרי-
עטי, שפירסמתי במאי ,1953 ושבשעתו
הביא אותה העולם הזה בביקורת חיובית
לפני קוראיו. בחוברת זו הצעתי חוקת-
יסוד למדינה, כדי לתקן את המציאות
של אז ושל עכשיו.
לבסוף׳ כדאי שיידעו כי מעולם לא
יצאתי את נמל ניו־יורק כמפקד האונייה
אברהם גרץ בניגוד לחוק ובלי רשות
שילטונות־הנמל האמריקאיים. להיפך, יצאתי
לים עם רשות חוקית ואישור, גם מטעם
שילטונות הנמל וגם מטעם הקונסוליה
הישראלית (כפי שהיה ידוע לכל חברי-
הצוות).
ד״ר אדן גרץ, גוארנאוואקה, מכסיקו

עם חברבורות

און גרץ >52ע) 1
עם רשות
השפיר וכר, לשם טיפול באם ובוולד,
אינני שולל אפשרות של טיפול באחרים
במי־השפיר האלה. זאת, כפי שביארתי
בהיפותיזה שלי, במיסגרת קבוצות-הדם
ופאקטור רזום, בתנאי שלא יתבסס מקור
לאינפקצ״ה במיקרה של שימוש, מרים
וכר. בשימוש העצמי אינני נכנם לסכנה
של העברת חיידקים וכר, שכן האם והוולד
כבר פתוחים היו לכל מקור של חיידקים
בשילייה. ואין כאן גורם חדש, כפי שהוא
קיים בשימוש בזרים.

הכסף, שירו המפורסם של נתן אלתרמן.
בא הנמר של נייר (העולם הזה )2014
ומבקש לשים את דן אלמגור על כיסא-
החשמל של מחנה־השלום הישראלי, כשהוא
מונה את עוונותיו שנים רבות עוסק
דן אלמגור בריפוד הגיונה של אומה
שטופת דמע וקסם בנוסטאלגיה זולה ד
מתחכמת...״
שינאתו של עורך הדף לספרות לדן
אלמגור היא כל־כך גדולה, עד שבסופו
של תת־מדור אחר באותו מדור, מצאנו
שוב :״דן אלמגור, שיצא בשיר נגד
הענקת אות מילחמת־יוס־הכיפורים למשה
דיין, שירת באותה מילחמה כקצין־התרבוח
במרחב שלמה...״
בשלב הבא של סיווג אזרחי ישראל
לאלה הזכאים למתוח ביקורת על מעשה
זה או אחר של המימשל, בכל אחד מימי
השבוע, יהיה על כל תושב להגיש שאלון
אישי לוועדת־המיון, שתורכב מהחומר האנושי
ללא חת ממנו נולד נוצר וגדל
נמר של נייר: רק אלה שלא כתבו אף
פעם שיר ללהקה צבאית, חיפרו ילקוטי־כזבים,
ישבי בחצות הלילה ז&ם שלונסקי
או אלתרמן בכסית, או רק אלה שאיו
חובשים קרביים ביחידת אייל-רגלים׳*—
יורשו למתות ביקורת עלי שמעין ׳פרס

או משה דיין.
וברצינות: דן אלמגור רשאי בכל לן!יה
מתולדות חייו לשנות את דעתו, ולהביע
אותה בפומבי. יש לשבח אותו על מגש
הכסף במהדורה האקטואלית שלו. עורך
מדור הספרות הוא כנראה צדיק גמור,
משום שרק צדיקים כאלה אינם יכולים
העולם הזה 2018

באוירת בידור ושעשועים!

לעמוד במחיצתם של בעלי־תשובד. כפי
שכבר אמרו לנו חד׳ל•
כל מי שקם ואומר בגלוי, מה שאמר דן
אלמגור בתגובתו השפויה לאירוע החגיגי
של פרם־דיין, זכאי לקבל את אות־השלום
אפילו אם הטיף למילחמות כל ימי חייו
ועתה הוא מודה בטעותו. מהדגם שאלמגור
אינו שייך לאלה כלל ועיקר.
את שירו של אלמגור יש להגיש על
מגש־של־זהב לציבור מוכה־ד,סנוורים בישראל,
ואת תגובתו של נננר של נייר
יש להשליך אל הסל שממנו נשמעות נהמותיהם
של בעלי החברבורות המזוייפות.
אלכם מסים, ניריורק

הצטרף אל
האנשים היפים
בכפר הנופש
הצרפתיבאשקלון.

איזה מין חכורות

בלה חופ שה מיוחדת במינה במחיר מיוחד:

ברצוני להעלות הצעה לפני שר־התח־בורה
גד יעקובי.
בעיקבות הצלחתן הבלתי־משוערת של
חגורות־ד,בטיחות, ותרומתן לבטיחות בדרכים,
מן הראוי ששר־ד,תחבורה יעמוד
בראש מיבצע חגורות־ר,צניעות.
יש לחייב כל בחורה מעל גיל 17 ללבוש
חגורת־צניעות בדרך לא־עירונית.
הדבר יתרום, ללא־ספק, להרמת רמת
המוסר בארצנו, והמחזות הנגלים מדי־ערב
על החופים למיניהם, ייעלמו מעל מפת
המדינה.
ובכן, מר יעקובי — לעבודה !
דני כר, תל־אביב

האומנם כיטאות בסביבתנו?
חברי קיבוץ יד־חנה, שבנו במשך חצי
יובל שנים את מישקם־ביתם בשכנות
בלתי־אמצעית לעיר תול־כרם ובמרחק קטן
מהעיר שכם, נרעשים מהדי־ד,יריות הנשמעים
מכיוון ערים אלה, ומכל הנעשה
בהן בימים האחרונים.
קראנו בתדהמה את הידיעה (המוצנעת)
הבאה, בעיתוני ערב־שבת ד: 23.4.76-,
״עוצר הוטל אתמול על מחנה-,הפליטים
בתול־כרם, שבו אירעו בשעות הבוקר
התפרצויות של תלמידים. העוצר הוסר בשעות
הערב. בשמונה מהכניסות של סינד
טאות הקסבה הותקנו אתמול, בפקודת
הממשל הצבאי, שערי־בדזל שננעלו על
בריח ומנעול. באמצעות שערים אלה יקשה
עתה על התושבים, שניצלו את הסימטאות
המפותלות, להתארגן להפגנות ולפרוץ החוצה
מכמה כניסות בבת־אחת — דבר
שהיקשה על כוחות־ד,ביטחון להשליט סדר.
הושארו דק שני כניסות פתוחות ללא
שערים, שיישמרו דרך־קבע על-ידי כוחות־הביטחון.״
(על המשמר)23.4.76 ,
חברי יד־חנה, שהגרעין המייסד ביניהם
חינם ניצולי שואה. נאחזים פלצות לנוכח
המעשה הזה של סגירת רובע־מגורים בעיר
שכנה — מעשה שאינו יכול שלא
לעורר זיכרונות אפלים על הקמת חומות
הגיטאות, בימים הטראגיים ביותר של
תולדות עמנו.
גם העובדה שנפצעים ואף נהרגים תוש בים
של תול־כרם ושל שכם — שכנינו
לטוב או לרע — מ״יריות באוויר״ ו״יריות
אזהרה״ בעת פיזור הפגנות, מעוררת אסוציאציות
קשות.
בהתקרב יום־העצמאות של מדינת ישראל,
אנו משמיעים את מחאתנו נגד ד,״קו״
הרד,־ר,אסון הזה. הזר לרוח עמנו והדומה
בצורה מבהילה לנוהגים של משנאינו ה גרועים
ביותר.
אנו קוראים להפסקת האלימות והדיכוי,
לשימת קץ לשילהוב־יצרים, ולחזרה ל-
שפיות־הדעת• אנו קוראים לטיפול פוליטי
בבעיות הפוליטיות הניצבות לפנינו.
משוכנעים אנו, שרק בדרך הזאת יתאפשר
לנו להמשיך ללא הפרעה בבניית ביתנו
הקיבוצי, ורק בדרך הזאת ניתן להבטיח
את עמלם היוצר של עובדי-האדמד, משני
עברי ״הקו הירוק״.

חברי קיבוץ יד־חנה

לבודד בחדר בפול

כולל•
פנסיון מלא — ארוחות ויין בלי הגבלה,
שחיה, רכיבה על סוסים במחיר מינימלי,
טניס, כל פעילויות הספורט למיניהן
ובידור משגע! (כולל מיסי ם ושירותים).
עד 3.6.76

ל הז מנ ת מ קו מו ת: טל 051-24195-6 .
או משרדי ה ט תו ר או טובן הנ סי עו ת שלן

דאג להזמין כבר עתה מקומות
לחג השבועות •
תוכני ת נופש מיו חדת:
3לילו ת ו־ 4י מי ם,
מיו ם חמי שי ה־ 3ביוני
(כולל א רו ח ת צוזריים)
עד יו ם ראשון ה־ 6ביוני( כו ללא רו ח ת בוקר)
מ חיר לבודד בחדר כפול 600 :ל״י.

תעדיפו! המנויים של
החל נד<1.3.7

העול דוה
לשנח בלירות

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי ח מ מי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

232 = 16 + 216
256 = 50 + 216

ל !/2-שנה
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

118 — 8 + 110
135 = 25 + 110

מי ביקר אצל מי
לידידינו אורי אבנרי, יבי ודן קידר:
לאור סיקרי דעת-קהל מתברר, כי רוב-
רובו של העם היהודי בארץ ובעולם עומד
מאחרי הנחת הזרים על קיברותיהם של
קדושינו ״חללי יום האדמה״ .מיצווה גדולה
זכיתם בה .״עלו והצליחו!״
אגב, האם ביקרתם אצל חיילי צד,״ל
שנפצעו ביונדהאדמה?
יום?,ציק, חולון
• השלושה לא מצאו לנכון לבקר אצל
אנשי כוחות־הביטחון שנפצעו באותו יוס,
(המשך בעמוד )14
העולם הזה 2018

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לבל ארצות אירופה ואיראן לקפריטין לארה״ב ולקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, קניה,
ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
ל מכ סיקו
לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, ונצואלה
ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוס טרליה וניו-זילגד
לפנמה

= 100 + 216
= 78 + 216
= 171 + 216
—157 + 216
316 294 387 373

378 = 162 + 216
434 218 + 216
496 = 280 + 216
491 = 275 + 216
454 = 238 + 216

160 = 50 + 110
149 = 39 + 110
195 = 85 + 110
188 = 78 + 110
191 = 81 + 110
219 109 + 110
250 = 140 + 110
248 = 138 + 110
229 7= 119 + 110

מכתבים

הס3 -ור שמאחרי ההצדחה
תושבי חיפה והצפון ישמחו לדעת כי
חברת ״וורדו אינטרנשיונל״ נעצתה למש־אלתם.
עד עתה נאלצו תושבים אלה
לנסוע לתל־אביב על מנת לרכוש רהיטי
יבוא בעלי איכות וסגנון, אך מעתה יוכלו
לערוך את קניותיהם במקום. מאחר ד
תושבי צפון הארץ מהווים אחוז ניכר
מציבור הקונים של חברת ״וורדו אינטר־נשיונל״
החליטה החברה לפתוח סניף
בחיפה, במרכז הכרמל, בשדרות הנשיא
.124 סניף זה ישרת את תושבי חיפה
והצפון.
חברת ״וורדו אינטרנשיונל״ בניהולם של
שוקי ושי מאופיינת על ידי המרץ והדינמיקה
של שני הבעלים הצעירים. בפרק
זמן קצר הם הצליחו לשנות את פני
ענף הרהי,טים בארץ ולהכניס בו תנופה
ומעוף חסרי תקדים.
חברת ״וורדו אינטרנשיונל״ מצטיינת במקוריותה
וחדשנותה והיא עתה בעיצומה
של הצלחה מסחררת עם רהיטי יבוא
מסקנדינביה.

לישראל לאחר מלחמת ששת הימים, דבר
שהפך לשם דבר באותה תקופה. לאחר הסגנון
הספרדי הביאו לארץ רהיטי במבוק
מהפיליפינים, אף הם חידוש נועז. וכמובן
אין לשכוח את רהיטי המתכת שהיום
כבר מצויים בכל עבר.
שוקי ושי אינם שוקדים על שמריהם, הם
מחפשים חידושים כל העת והתוצאה
ניכרת היטב באולמי התצוגה המפוארים
של ״וורדו״ שם מוצע לציבור מבחר פינות
ישיבה שהוא ללא תחרות בישראל.

שוקי לסמן
מתחילת דרכם המשותפת היו שי ושוקי
חלוצים בשטח תרבות הדיור. הם היו
הראשונים שהחדירו את הריהוט הספרדי

(המשך מעמוד )13
עד אחרי חקירה רישמית שתקבע מי היה
אחראי לחריגות החמורות שבוצעו על־ידי
כוחותינו.

סיפור אנושי מרגש
למרות שהסיפור היה קצר, ולמרות שהוא
הופיע במדור רחל מרחלת על כל העולם,
היה ״סיפור עצוב־שמח״(העולם הזה )2016
אחת הכתבות האנושיות המרגשות ביותר
שקראתי בשנים האחרונות בהעולם הזה.
נזכרתי בכתבה שפירסם העולם הזה
על סגן נאווה ברנשטיין ז״ל, אחרי שהיא

גם היום ניתן למצוא ב״וורדו״ רהיטי
במבוק, רהיטים מרופדים ורהיטי מתכת.
אולם גולת הכותרת היא מבחר פינות
הישיבה, הכורסאות והמזנונים מבתי החרושת
הטובים ביותר בסקנדינביה.
יש לציין שעל אף _האיכות הגבוהה של
הרהיטים ב״וורדו אינטרנשיונל״ סגנונם
המיוחד ויופיים, אין המחירים בחנות
גבוהים מהמקובל וכל קונה מקבל תמורה
מלאה לכספו ולמעלח מזה.

מי אתה?
מי יתייחס אליך ברצינות
אם אתה נכנס לחנות
ומבקש סתם ״סרט צילום״?
הרי זה כאילו אמרת על עצמך
שלאחד כמוך אפשר לתת כל דבר.

קוכי וענת
אהבה שמחה
נהרגה, ולא יכולתי שלא לשמוח בשימחת
הוריה, כאשר בתם ענת נישאה לקובי,
החבר של אחותה ז״ל.
חבל רק שלא הבאתם תמונה של הזוג
הצעיר. היה מעניין לראות אותם יחד.
בנימין אלוני, כפר שמריהו
• ענת וקובי פורסים את עוגת הכלולות
שלהם בחתונתם — ראה גלופה.

כיצד נתקדשה האיץ
לאור הצעדה האצילית שערכו אנשי
גוש־אמונים בארץ־אבותיהם, מן הראוי היה
להוכיח להם — בשפתם־שלהם — מתוך
ספר־הספרים, את קדושת הארץ.
קדושת הארץ באה לידי ביטוי במה
שאירע במקומות הקדושים בשומרון.
לגבי יריחו, הדברים ברורים :״ויישלח
יהושע בן־נון מן השיטים שניים אנשים
מרגלים חרש, לאמר לכו ראו את הארץ
ואת יריחו. ויילכו ויבואו בית אשה זונה
ושמה רחב, וישכבו עימד יהושע בי,

אבל כשאתה נכנס ומבקש בפירוש
סרט 52א 0ן וס 1ס0ז=/וסגנ
יודעים מייד שאתה אדם רציני.
שאיתך אין חכמות.
ונותנים לך 5א40 ^ 001.08 0
כמובן. אדוני.

שילה, למעשה, קדושה עוד יותר :״וימצאו
מיושבי יבש-גלעד ארבע־מאות נערה
בתולה אשר לא ידעה איש, למישכב זכר,
ויביאו אותם אל המחנה שילה אשר בארץ
כנען.״ (שופטים. כ״א, ב ),בלומר, אזהרה
לבתולות הפלסטיניות באשר הן.
גם חברון נתקדשה לגו, בזכות המעשה
הבא :״ויצו דוד את הנערים ויהרגום
ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם, ויתלו על
הברכה בחברון.״ (שמואל ב, ד /י״ב) וכך
צריך לעשות למפירי־סדר למיניהם.
וצריו, כמובן, לסיים בקדושת השומרון
כולו, שנאמר :״וישטוף את הרכב על
ברכת שומרון, וילוקו הכלבים את דמו
והזונות רחצו, כדבר ה׳ אשר דיבר.״
(מלכים א, כ״ב, ל״ח).
כעת ברור הכל, ואין ספק שהדבר יעורר
מתנחלים חדשים.
נתן שלזינגר, תל-אביב

טעות לעולם צודקת
.האדם בטפטוף הקל ובשינוי
מת ומסר בי יהיה טפטוף קל
שמעלות החים בהל־אביב היו
גשת תהזית מזג האוויר המטעה
*ת מידיה החור ששררו באותו
״ידיעות אחרונות״28.4.76 ,
יוסף שביש, נתניה

העולם הזח 2018

פיל לב! מאלומיניום
משהו לא דופק בקבוצת מיפעלי־האלומיניום
״אלבר״ של ״החברה להשקעות״
של ״בנק דיסקונט״ .מייסדה
ומנהלה של הקבוצה, ישראל דיקנ־שטיין,
התבקש להקדים את יציאתו-
בדימוס, ובמקומו הובא מכבה״הדליקות־בתעשייה
יוספל׳ ה טבנקין. על חומרת
המתרחש ב״אלבר״ תעיד העובדה

מ:הל טולקוכסקי
מכבה דליקות

עצות לנוסעים לחדר
בנסיעתך לחוץ״לארץ, אל תקנה ויסקי
וסיגריות בחנויות פטורות״ממכס, אלא
בשובך לישראל, בחנויות רגילות. הנוסע
הרגיל נוהג לרכוש סיגריות וויסקי עוד
בנמל-חתעופה בדגוריון בלוד, מטלטל
אותם עימו כל הדרך. גם אם הוא קונה
אותם בנמל״היציאה האחרון שלו, הוא
מסתכן בשבירה, באי-נוחיות, והעיקר :
זח פשוט לא כדאי.
קרטון של סיגריות ״מור״ עולה בחנויות
פטורות-מכס 5דולר, וכזה גם
מחירו של כל קרטון-סיגריות אחר, בתוספת
או בניכוי כמה סנטים. מחיר
קרטון זה בחנות״המעדנים בכיכר־המדינה
בתל״אביב הוא 60 לירות. מחיר בקבוק-
וויסקי בפטורות-מכס הוא כ 6-דולר.
בחנות בישראל מחירו 60 לירות, ואצל
הסיטונאי ניתן להשיגו ב 55-לירות. ההפרש
הוא רק בלירות בודדות. שלא
לדבר על כך שבחו״ל כדאי להוציא מטבע
זר רק על מה שלא ניתן או כדאי לרכוש
בלירות ישראליות.

14 קומות בצועה
איבן־גביחל
המאספים -
—יי —י—
הוועדה המקומית לבניין־ערים של תל־אביב
נתנה אישור עקרוני לקבלנים
גרוסמן־ק.ב.ק ,.להקים בית־מישרדים
בן 14 קומות בפינת איבן־גבירול —
המאספים, מקום המשמש כיום כמיגרש-
חנייה וכאיזור של בתי־מלאכה. מיגדל•
הקומות יהיה על המיגרש לצד איבו-
גבירול, בעוד שבצד של המאספים יהיו
בניין בן חמש קומות ויציע מעל לשלושה
מרתפים.
בסך־חכל אושרו לבניה ;350$וזאת
כיוון שמשטח חמיגרש של 1952 מטר
יופקעו 1000 מטר להרחבת שטח רחוב
איבן־גבירול. האחוזים הגבוהים יפצו את
חבעלים גם על הפיצוי חגבוח שישלמו
לבעלי-חמלאפה במקום, שאותם יש לפנות.

שמנכ״ל
״החברה להשקעות״ של ״דיס־קונס״
דן טולקוב סקי, הנחשב כ-
אורים־ותומים של התעשייה הישראלית,
מפקח אישית על קבוצת ״אלבר״.
מן המעט שניתן ללמוד על המתרחש
(״דיסקונט״ אינו מוסר, כעיקרון, מידע
על חברות פרטיות, והמידע הנמסר על
החברות הציבוריות ניתן במסגרת הודעות
לבעלי-המניות) ,נראה כי הכוונה
היא להקים מעין קריית־פלדה מאלומיניום,
בהבדל שב״אלבר״ אין כוונה
ליצוק מתכת מעפרות, אלא לקבל אלומיניום
גומי ולעבדו. השלב הסופי מכוון
להחדיר לשוק הישראלי מוצרים מאלומיניום
במקום מפלדה ונחושת, שכן
מישקל האלומיניום הוא שליש מפלדה
ונחושת, ומחירו 900 דולר לטונה לעומת
1600 דולר לטונה נחושת.
בעיקר תנסה ״אלבר״ לייצר מוליכי•
חשמל מאלומיניום, תוך ניצול שליטתה
ב״חברה לכבלים״ בחיפה, יצרנית מוליכי-
חשמל וכבלים אחרים. כן תייצר פח גלי,
הזול יותר מפחי-פלדה.
תוך כדי ההשקעות הענקיות בארבעת
המיפעלים של ״אלבר״ ,הובא גם ציוד
חדיש ביותר לייצור נתיכי-אלומיניום, שההשקעה
בו עולה על 10 מיליון דולר.
נראה כי בעת אישור ההשקעה חשבו
שההרצה תהיה קצרה ביותר אולם עתה
התברר כי דרושה הרצה של כשנה וחצי.
לעובדה זו משמעות כספית — במונחי
ריבית בילבד — כ״ 2מיליוני דולר נוספים,
וזהו סכום שגם ״בנק דיסקונט״

אינו מזלזל בו.
בניגוד לקריית־הפלדה של ״כור״ ,ה מנהלת
מאבקים עם שמונה דתיים,
החליפה ״דיסקונט״ ראשית לכל את
המנהל-הכללי, הביאה את טבנקין, שניסה
להכניס קודם סדר במיפעלי ״עץ״
לבוד״.

העבודה מוכרת
״ליוין־אפשט״ן״
מיפלגת העבודה כופה על ״החברה
המאוחדת לפירסומים״ למכור את דפוס
״לווין-אפשטיין״ בבת־ים, כדי לממן בכספים
שיתקבלו את חובות המיפלגה.
ברשות הדפוס שטח של כ״ 20 דונמים
באיזור״בנייה מבוקש בדרום בת-ים.
״החברה המאוחדת לפירסומים״ היא
בשליטת מפא״י לשעבר. מנהלה, שבתאי
הימלפרב, שהפך את ממלכת העיתונות
הלועזית של מפא״י ובתי-הדפוס שלה
לעסק משגשג, טוען כי כיום לא ניתן
להשיג מחיר טוב עבור הקרקע. למרות
התנגדותו, מנסים ראשי העבודה למכור
את השטח בכל־זאת.
מתוות לכבדן הלקא
עיריית תל״אביב אישרה כי הקבלן
נחים קל ק א, הבונה על מיגרש גדול
של ״אגד״ בשכונת מונטיפיורי, לא ישלם
את אגרות מיסי״הבניין כמו כולם, עם
התחלת הבנייה. העירייה אישרה כי ישלם
את האגרות, שסכומן הכולל 750 אלף
לירות, משך שנה וחצי שיחלו מחצית
השנה אחרי הוצאת רישיון-הבנייה• על
החוב ישלם ריבית לא-צמודה של .18$
משמעותו של הסדר זה היא, בתנאי
הריבית החופשית של היום — שהיא
50$לפחות — ממש מתנה של העירייה
לקלקא, בגובה של 30$בקירוב לשנה
או 45$לשנה וחצי, והסכום שהוא מק בל
כמתנה מן העירייה הוא, אם-כן,
337,500 לירות.
קלקא הוא מראשי הקבלנים התומכים
במיפלגה הליברלית, ולפני חודשים
אחדים אירגן התרמות של קבלנים למען
תנועת־חחרות. האחראי להסדר עם קל־קא
הוא יגאל גריפל, יושב-ראש ועדת
בניין־ערים של תל-אביב, ומראשי תנועת
החרות וגיזנרה-לשעבר.

מי ינהל

אוריאל• •נהל את ..נתר

את מיפעלי

נחמן אוריאלי, שהתפטר מניהול
הוצאת ״עם־עובד״ ,קיבל על עצמו את
ניהול הוצאת״הספרים ״כתר״ ,השייכת
לקבוצת ״כלל״ .״כתר״ היא הוצאה צו-
ברת־הפסדים, שהתמחתה בהדפסות יק רות
של סיפרות טובה. ההשקעה הגדולה

נייר־חדרה
מאבק חריף מתחולל על שאלת הניהול
של מיפעלי ״נייר חדרה״ ,לאחר
פטירתו של יששכר חיימוביץ, שהיה
הכל״יכול במיפעל• כארבעה חודשים
לפני מותו סוכם, כי יושב־ראש מועצת•
המנהלים, ג׳ורג׳ ויי? ,יתפטר מתפקידו,
וחיימוביץ ימלא את מקומו. במקומו
של חיימוביץ, כמנכ״ל, עמד להתמנות
מנחל-הייצור של חמיפעל, שמואל

רותם.

כעת מעלים טענות נגד מינויו של
רותם. אומנם אין עוררין על כישוריו
כמנהל מיקצועי, אולם המתנגדים טוענים,
כי לתפקיד זה דרוש אדם בעל
קשרים, ולא כישורים. מיפעלי ״נייר חדרה״
זקוק, לשם קיומו, להגנה מלאה
של הממשלה בצורה של איסורי-יבוא,
מכסים ולחצים שונים.
בלי קשרים עם הממשלה, לא יעמדו
למיפעל כישוריה של ההנהלה, טוענים
המתנגדים לרותם. הצרה היא שקשה
למצוא אדם בעל קשרים מתאימים, מה-
גם שלא ברור קשרים עם מי: האם
לחפש ידיד של שר-חאוצר הנוכחי, תוך
הסתכנות בכך שרבינוביץ יפרוש מתפקידו
בקרוב ז

מנהל אוריאלי
מוכר ספרים
ביותר שלה היא ״אנציקלופדיה יודאיקה״
,שצברה עד כה עשרות מיליוני
לירות הפסדים, ולמעשה כל ההשקעה
בה היא בגדר הפסד מוחלט.
אוריאלי ניהל את ״עס-עובד״ משך
כשנתיים, ובתקופה זו הפך את ההוצאה
ממפסידה לריווחית, תוך הוצאת סיפרות
טובה ומקורית במשולב עם סיפרות-מתח
מעולה. הוא היה הראשון שהחל מפיץ
סיפרי־כיס בנקודות-מכירה לעיתונים ולחנויות,
בהצלחה ניכרת.

ל״ג׳וקר״
חיום כבר ברור, כי הסרט ״ג׳וקר״
יהיה מפולת כספית אדירה, וכל ההשקעה
בו תרד לטימיון. בסרט הושקעו 1.4
מיליון לירות, שמומנו כך 320 :אלף
לירות מהקצבה מייוחדת של המועצה•
לתרבות־ואמנות ; רבע מיליון לירות מכספי
מישרד״המיסחר־וחתעשייה ; רבע
מיליון ל״י השקעה של אולפני-ההסרטה
״ברקי״ — שעשו את עבודות־המעבדה
וקיבלו חלק בהפקה. היתרה הושקעה
עלי-די קבלן ירושלמי.
ההקצבה של המועצה-לאמנות הוגדלה
מרבע מיליון לירות ב 75-אלף לירות
נוספות אחרי השלמת הסרט, כאשר
המועצה התפעלה מן הסרט עד-כדי-כך
שהגדילה את חלקה•
ניסיונות למכור את הסרט בחו״ל,
עלו בתוהו. הצגת־ניסיון בלוס-אנג׳לס,
הביאה לתחנוני הצופים שימהרו להחזיר
את הסרט לישראל.
בעוד משקיעי סרט זה סופרים את
הפסדיחם, הופסקה הפקת הסרט ״כנפיים״
בפעם השנייה, מחוסר תקציב. ה סרט
מופק ביוזמת אמנון ברנזון, והבמאי
הוא שמואל אימברמן.

המפיק אמנון נרנזון יצא לארצות-
הברית במטרה לשכנע את המשקיעים,
שמימנו עד כה את הסרט, בעיקר
תודות לנדיבות-תלב הבלתי־רגילה של
חיל-חאוויר, המוכן לעשות למען סרט זה
דברים החורגים מן המקובל והידוע עד
כה, להשקיע עוד כסף. נראה כי המשקיעים
יותר זהירים מחיל-האוויר.
כך, למשל, דורש צה״ל לאשר למפרע
כל תסריט של סרט שהוא מסייע לו.
התסריט של ״כנפיים״ ,שאושר לפני תחילת
ההפקה, שונה פעמים אחדות, ונראה
כי השינויים נעשו בלי אישור נוסף.
בנוסף, בדרך־כלל מחייב מישרד־הבי-
טחון את המפיקים בתשלום עבור שימוש
בציוד של צה״ל, לפי תעריף הקובע מחיר
לשעת-עבודה של כל כלי. במיקרח חזה
הוסכם, משום־מה, על סכום גלובאלי של
מיליון לירות תמורת הוצאות הפעלת
מטוסי חיל־חאוויר, ולא ברור כיצד נבדק
שאכן הוצאות חיל״האוויר לא יחרגו
מסכום זה. כיוון שאחיו של המפיק הוא
קצין בחיל-האוויר, החלו פושטים רינונים
כי הדבר עודד את נדיבות-ליבו של
חיל-האוויר כלפי מפיקי״הסרט.

במאי אימברמן
מגייס משקיטים

:אמייאיא^}:<1א.א$$949$

ה ״ וצא ״ סמןהגללשל 1שיו 1ל .
כלל ידוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גס נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גם
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל א חת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
ן־ 50-2070 מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
£מגבר רב־עוצמה ( .108^ ) 81^ 0מכוון
£8£0ז ^ 5ז ^ /ז ^ /פ בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות
י סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדולים>ץ\/א\ .)2
ס 50 - 1070 מרכז מוסיקלי ביתי המעוצב
^ להפליא. מגבר רב־עוצמהן סיזו/ווקן/ו/ולל. צליל
של 4ערוצים בשיטת ״מטריקס״ .מכוון
51£3£0א 5רשם קול סטריאופוני
משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים(׳זי .)2 \^ 4

• ״ 50-1020 מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
• 11 מגבר( .301/1/)81^ 0מכוון בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר £0מ/ 811/151£ו1/ו/51/1/ / 8ו1/ו\/
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.

31ח 0ו 31א
צעד קדימה אל המחר

x1160110105 316 1x31x11131665 011^1511511113 61601110.ח1\1311031 311350010? ,31

העולם הזה 2018

הראיון הבא של אורי אבנרי
עם הק אנ צלר הפדרלי של
או ס ט רי ה, ברונו ק ריי ס קי,
נערך במישרד ראש־ה
מ מ של ה בווינ ה ביו ם
החמי שי 8 ,באפריל . 1976
הוא הו קלט בר שם־קול.
קדמה לר איון שיחה
חופ שית של א־לפירסו ם,
שארכה כ שעתיים וחצי.
בעת ההקלטה ביק ש
הק אנ צל רכמה פע מים
להפ סי קאת פעולת הר שם־
קול, כדי לו מר דברים שלא
נועדו ל פי ר סו ם.
כעבור ארבעה י מי ם קי בל
הק אנ צל ראת אבנרי ל שיחה
נו ספת, שארכה כשעה וחצי,
ו ש הית ה כול ה שלא־ל
פי ר סו ם. שיחה זו נערכה
בין שתי שי חות א רו כו ת
שערך ק ריי ס קי ב או תו יו ם
ו ב או תו חדר עם נשיא
מצריים, אנוו א ר אל־ס
אדאת.
ק ריי ס קי חזר והדגיש
שאינו מתר אין כראש־ממ
שלה, אלאכ מנ היג־מיפלג

ברונו קרייסקי

שעח הנו ש ר!־
אבנרי ג

אדוני הקאנצלר, אפתח

גשאלה של

״אילי״.
נניח שבשנת 1940 לא חיית בורח מפני הנאצים
לשוודיה, אלא לארץ־ישראל• נניח ששימן חיה עכשיו
״בני קרן״ ,שחיית מצטרף למפא״י ושהיית מכהן עתה
כראש״ממשלת ישראל. מה היית עושה כדי לשים קץ
למילחמח חישראלית־ערבית?

קהייסקי: ההנחה מפתה, ללא־ספק, אבל איגיי יכול
להתפתות לה, וזאת מסיבות רבות.

ראשית כל, לא הייתי מגיע לעולם לכהונת
דאש־ממשלה כישראל.

מסיבות רבות לא. בכלל לא הייתי מגיע לשם. אבל
כל זה, כאמור, אינו אלא ההנחה שלן.
כראש־ממשלה, אני נוהג שלא להשיא עצות לעמיתי
ולממשלות אחרות. על־אחת־כמה־וכמה שלא הייתי נותן
עצות לראש מכדשלת־ישראל.
אילם כאשר מציגים לי את השאלה — כאן קיימת
בעייה הנוגעת לכולנו, כאן קיים איזור־מתיחות במדיניות
העולמית הטומן בחובו סכנה לעמים רבים, כי אז, נדמה
לי, חייב אדם לטפל בבעייה• זאת, ראשית לכל.
שנית: לא הציונות — כך אני נוהג לנסח את הדברים,
בלשון פרובוקטיבית — היא שהביאה את שגיים־שלושה
מיליוני היהודים לארץ־ישראל. הציונות היתד, קרוב
לוודאי מביאה ל-שם כמה מאות־אלפים בילבד. היה זה
היטלר, והרדיפות במימדים שלא־ייאמנו, אשר הביאו
לכך. זוהי, אגב, הכרה מחרידה, שאלימות אכזרית תרמה
להגשמת רעיון יותר מכפי שהיה הרעיון עצמו מסוגל
לתרום.
יודע אני כי רבים החולקים על כך, אולם מה שחשוב
הוא שבארץ־ישראל קמה תרבות הדשה, מדינה שיש לה
מיבגים חברתיים חדשים ושיש לה חולשות, כמו לכל
׳מדינה אחרת. קמה מדינת ישראל, המהווה מולדת חדשה
למיליונים שלא יכלו להי־שאר בשום מקום אתר, כשם
שאמריקה הפכה מולדת חדשה לעשרות מיליונים אחרים.

כאן מתעוררת השאלה האובייקטיבית: כלום מותר
להניח למדינה כזאת, לציוויליזציה כזאת, שתאבד?

אם תעלה, איסוא, הדרישה, שמדינה כזאת
אכן חייבת להתחסל, הרי לדעתי חיים כל אדם
תרבותי ובמייוחד כל סוציאל־דמוקראט לצאת
נגד זה ככל כוחו.
בקשר לזה אני מתעלם במודע מההיבט הידוע לכל
אדם באוסטריה — וכיום גם בכל מקום בעולם — והוא
שאני ממוצא יהודי.
כאן עלי לחזור ולומר — והדבר עלול להיות בלתי־מובן
לבני־אדם ממוצא יהודי שהם, ואבותיהם לפניהם,
גדלו בסביבה אחרת מזו שבה גדלו אבותי ואגי־עצמי —
שאינני מזדהה בשום פנים עם מדינת־ישראל, משום

לא הייתי מ1יע לעולם
לנס ואש־הנזמשלוו בישואי
שאינני ציוני, משום שהנני אזרח אוסטרי ומעולם לא
היתה לי הכוונה להגר לצמיתות מארצי.
מולדתי היתד, תמיד אוסטריה. זאת חשו מאז־ומעולם
אבותי, הן מצד אמי והן מצד אבי. אין לי כל סיבה לחשוב
אחרת.
אבנרי נ הרשה לי לשאול שאלה אישית: כשאתה
קורא על המתרחש בישראל, האם אתה מתייחס
לכך בליבן כפי שאתה מתייחס למה שהתרחש, למשל
בגואטמלה או באנגולה?

קרייסקי: הדוגמות אינן מתאימות.
אילו דיברת על שוודיה, כי אז היית מזכיר ארץ
הנוגעת לי מאד. ארץ זו היתד מולדתי השנייה. היא
איפשרה לי קיום אישי, ופתחה לפני אם־שרויות של
התפתחות. שני ילדי נולדו שם. ארץ זו העשירה אותי

במידה עצומה, בתריסר השנים שבהן שהיתי בה. מדי־יום
אני קורא עיתון שוודי כלשהו, כדי לדעת מה מתרחש
שם. עדיין יש לי שם ידידים רבים.

אני קורא חדשות מישראל. שמחתי בעבר על
ההתפתחות שלא תיאמן של הארץ ושל תושביה. אני
קורא דיווחים על ישראל, כיוון שזה מעניין אותי• גם
איני מתעלם מהתופעה, היחידה־במינה, שאנשים שעסקו
ב״עיסקי אוויר״ — כפי שנהגו לומר בעבר — הקימו
דור של בני־אדם בעלי שורשים עמוקים וכוח רב. אבל
אינני מופתע מתהליך זה, כיוון שכתוצאה מהשקפתי
ההיסטורית ותפיסתי האנתרופולוגית הייתי תמיד משוכנע
שכאישר משנים באורח טוטאלי את תגאי־החיים של בגי־אדם,
כפי שזה קרה בי־שראל, מאבדים גם היהודים את
האופי שיוחס להם.
מוצאי היהודי, מכל מקום׳ לא סינוור את עיני לגבי
מה שכינה (פרדינאנד) לסל * ,אם איני טועה ,״•שחיתות
הנדכאים״ .לכן הנני מאושר, והייתי תמיד מאושר, למראה
כל מה •שהתרחש בישראל, ותדשביה מעוררים בי כבוד.

מבאן שיש לי יחס שונה לארץ-ישראל, ולתופעה
ששמה ישראל, מאשר לגואטמלה ול
אנגולה, אבל אינני חש אף קורטוב מאותה
״נאמנות כפולה״ ,שרבים מצפים לראותה לפעמים
אצל מישהו. את זאת אני אומר כמלוא
הבהירות.

אני מניד רק בנאמנות פאטריוטית אחת־ויחידה, והיא
כלפי מולדתי־שלי. את זאת רצוני לשוב ולהביע במלוא
הבהירות.
אבנרי נ ונכל״זאת, מה חיית מציע לעשות כדי
לפתור את חסיכסון הישראלי־ערבי ז

קרייסקי: לאחר הנחות אלו, אני מעז להיכנס
לבעייה, ונותן לד תשובה בנדון.
אינני יודע את הכל על חלק־עולם זה, אולם קראתי
פרדינאנד לסל, יהודי־גרמני שהקים את התנועה הסוציאליסטית
הגרמנית.

לראות את המצב כהווייתו. אבל הבעיות, דרכן להידחק
לתודעה.
(המשך מעמוד )17
עליו יותר מרבים אחרים, ואף שוחחתי עם מדינאי הארצות
הערביות יותר מכפי ששוחחתי עם המדינאים של
חלק אחר כלשהו בעולם. אני מאמין, איפוא, שהנני
מתמצא במיקצת באיזור זה.

סכורני כי לראשונה כתולדות מדינת־ישראל,
קייס סיכוי אמיתי לשלום. לא שניתן
להגשימו מהיום למחר, אכל ניתן עכשיו לפתוח
כשיחות המהותיות הראשונות על השלום.
אבנרי: עם מין
קרייסקי: מובן שעם הנוגעים בדבר.
והנוגעים כדבר הם אותם הרואים עצמם
בתור שכאלה: ארצות־ערם, כמייוחד הפלסטינים.
הדכר חייג להיאמר.
אגנרי ז בדכרך על פלסטינים, אתח מתכוון ל־

אש״ף ז

קרייסקי: לא, בכך אני מתכוון לעם הפלסטיני,
שבוודאי תהיה לו נציגות מגוונת מאד, אם תינתן לו
הזדמנות אמיתית לבחירתה. במצב הקיים חייבים לקבל
את הנציגות הקיימת, שהיא אש״ף.
ממשלות ישראל יכולות לעשות מה שהן רוצות. הן
יכולות להבטיח לערבים היושבים בתחומה את הבחירות
החופשיות והשיוויוניות ביותר בעולם, אולם בני-אדם
הבוחרים בארץ כבושה, לעולם לא יהיה להם אותו מישקל
כסו לאנשים הפועלים באיזור חופשי. דבר זה עלול להיראות
כלא־צודק, אך אין זה בלתי־צודק במיקרה הנדון.

אי־אפשר להכחיש — ודבר זה מעדה בפי,

לראשונה בתולדות ישראל
קיים עכשיו
סיכוי אמיתי לשלום
בסוציאל־דמוקראט, טעם מר — שבישראל חיים
בני-אדם שיש להם זכויות שונות.
אנו נלחמים נגד זה בכל מקום בעולם, ואיני מבין,
בעצם, מדוע אנו מותחים על כך ביקורת כה קולנית רק
במיקרה של ישראל.

אבניי ז אתת מתכוון לישראל עצמת, לשטחים
הבנושים או לשניהם גם־יחד!

קרייסקי: הן בישראל עצמה והןב־שטחים הכבושים׳
קיימים בני־אדם בעלי זכויות שונות!
בעיקר בשטחים הכבושים. מכוח עובדה זו בילבד
סבורני שלא יהיה זה נכון אם מישהו יבחר לעצמו את
נציגי הפלסטינים. כן אי־אפשר לומר שהפלסטינים היוש בים
מחוץ לישראל עדיין אין להם הזכות לשבת לשולחן-
הדיונים.

שכן. העולם אינו גורס שמגורשים הופכים
כפשטות חסרי-זבויות, ולפיכן־ יש להם הזכות.
אפשר אומנם לנהל מדיניות של בת־יענה, ולסרב

עודני מסוגל להיזכר בוויכוחים שניהלתי
עם פוליטיקאים ישראליים בכירים כיותר, אשר
אמרו לי כיי לא קיימים פלסטינים. ביום מודים
לפחות בכד שקיימים פלסטינים, ומחר יכירו
גם בעם ההפלסטיני.
השאלה המתעוררת היא, כיצד ייוצג העם הפלסטיני?
התשובה על כך תהיה ־שונה בתקופות שונות• כיזם עדיין
אומרים לפלסטינים: לעולם לא אש״ף ! מחר זה יהיה
שונה. אם יישבו כבר היום ליד שולחן־הדיונים, כי אז
יצטרכו לגסות למצוא פיתרון־ביניים לשאלת הייצוג.
אינני רוצה להציע פיתרון כזה, שכן אינני מתיימר לדעת
את התשובות לכל. אבל יהיה צורך למצוא תשובה.

אבנרי: חאם נפגשת עם יאסר עראפאת ן כיצד
התרשמת ממנו 1

קרייסקי: את עראפאת היכרתי לראשונה לפני שנתיים,
בקאהיר.
אז הוא היה עדיין חדש. הוא יצא לראשונה מאפלת
המחתרת. הוא עשה רושם כמי: שאינו בוטח בעצמו.
האנשים שבאו עימו נכנסו לדבריו פעם אחר פעם.
בינתיים הוא רכש לו מעמד, ועמדתו נתחזקה לעומת
מה שהיתה אז. על כל פנים, בקרב רוב הפלסטינים
ורוב ארצות־ערב.

שאר נציגי אש״ח שהכרתי הינס, למרבה
הפלא, בחלקם ככי־אדם שדווים ומייושבים•
כדעתם, המסוגלים לחישובים מפוכחים כיותר.
הם יודעים את מטרתם, וחותרים להגשמתה.
הם מיטיבים יותר ויותר להכין מה אפשרי.
אף אין הם מכינים, לדיבריהם, מדוע עליהם להכריז
עד הכרתם כמדינת-ישראל, לפני שישראל
מובנה להכיר בקיום עמם ובקיומם־הם.
כידוע חייב דבר כזה להתבצע כו-זמנית.
כיום סבורים רובם, כי ההכרה בעמם חייבת להיות
כרוכה בשטח, שיישא את השם פלסטין.
אבנרי נ בישראל סגורים רבים שעל אש״ף לנטל
קודם כל את האמנה הפלסטינית, הדוגלת בהקמת
מדינה חילונית־דמוקראטית במקום ישראל.

קרייסקי: אינני מאמין שאפשר יהיה לגרום לפלסטינים
שיוותרו על מה שהם מגדירים במטרתם לטווח
רהוק: מדינה אחת של שני עמים. כפי שהם אומרים.
אם זיכרוני אינו מטעני אמר עראפאת, בנאומו, שהוא
חולם על מטרה כזאת.

אבד הרי אין כבד כל חידוש. גם בגרמניה
עדיין חולמים על איחוד-מחדש, ואי-אפשר לדרוש
משום ממשלה בבון שתוותר בפומבי על
מטרה זו. גם המגורשים (הגרמניים) לא יוותרו
בצורה דישמית על זכויותיהם. אולם כולנו יודעים
מהי המציאות.

דבר כזה קורה בפוליטיקה לעיתים קרובות מאד. מה
שחשוב הוא, לדעתי, שיוסכם בין הצדדים כי שתי מדינות
יהיו קיימות זו בצד זו — מדינת־ישראל ומדינה שצריכה
לקום: פלסטין. מכל מקום, מצב כזה לא יהיה חמור יותר
מאשר המצב הקיים, כא־שר העולם הערבי כולו עויין
לישראל. שכן מדינה חדשה זו תהיה זקוקה לשלום
ולשיתוף־פעולה עם ישראל, למען התפתחותה שלדדעצמה,
יותר מאשר זקוק לכך העולם הערבי.
א בנ רי ז אילו חיית במקומו של יצחק רנין, כיצד
חיית נכנס למשא״ומתן עם הפלסטינים ז

קרייסקי: אתה חוזר ומעמידני במצב לא״נוח, ב־העמידך
שני ראשי־ממשלה זה לעומת זה. אני חושב

בקול רם, בהסתמכי על גיסיוני ועל השקפותי. אני חייב
לדחות התייחסות רישמית זו• גם אילו היה עמיתי דד
מיפלגתי רביו שואל אותי, לא הייתי יודע מה להשיב

אבצרי • אציג שאלח זו נאופן שמח: כאדם פרטי
החושג על חגעייח, כיצד חיית ניגש לפיתרונת ז

קדייסקי: חלק מהשקפתנו הסוציאל־דמוקראטית
הוא האינטרנאציונאליזם, המחייב אותנו לנקוט עמדה גם
כלפי בעיות שאינן נוגעות לארצנו־שלנו. כלל זה חל

פוליטיקאים ׳שואלים בנירים
ביותר אמרו לי: לא ק״ם
עם פיסטינ
לגבי הצאריזם, כשם שהוא חל לגבי הבולשביזם. לשניהם
התנגדנו בכל תוקף. כך היה, בשעתו, לגבי ספרד, כשם
שזה עתה לגבי פורטוגל.

גם ישראל תובעת, כדבר המובן־מאליו, את תמיכתה
של הסוציאל־דמוקראטיה הבינלאומית. אנו רשאים, איפוא,
לחוות את דעתנו, מבלי להתערב בכך בענייניה הפנימיים.

אילו
נקטתי עמדה כסוציאל־דמוקראט, הייתי
ממליץ שהמיפלגה-האחות שלנו בישראל
תעבד הצעת־שלום, ותתאים אותה — על־אה
הסיכון שזה ייתקל כהתנגדות כישראל עצמה
— מצד אחד עם האינטרסים הלאומיים של
ישראל(שאינם זהים כשום פנים עם הציונות),
ומצד שני עם דרישותיהם של הפלסטינים.
זה עלול להיות קשה לממשלה, אולם למיפלגה סוציאל־דמוקראטית
יש מחוייבות כלפי רעיונות שאינם לאומיים
בלבד, אלא המשרתים גם את ההתפייסות הבינלאומית.
שהרי מיפלגה סוציאליסטית קיימת כדי למזג ולשלב יחדיו
דיעות שונות, וקרוב לוודאי שיש בישראל דיעות רבות
מאוד.
זאת היו צריכים לעשות, ויחד עם זאת לומר: כרגע
לא איכפת לנו מה מתרחש בקרב הצד השני, ובאיזו מידה
הוא מפולג. אין אנו רוצים לע־שות מזה הון, ולא להפיק
מזה רווחים בני־חלוף. אנו, הסוציאליסטים הישראליים,
מעלים הצעה, אשר לדעתנו תוכל להוביל לשלום בו־קיימא,
אף שאגו יודעים היטב שכל מעשי בני־אנוש אינם
ניצחיים. עלינו להשאיר גם משהו להתפתחות.
מה עושים, איפוא, בשטחים שנכבשו ב־ ? 1967 הרי
ברור שרוצים להחזיק בשטחים כבושים, ויחד עם זאת
תובעים שלום והכרה.
האם לא מוטב היה להכיר בעיקרון של החזרת האדמה
הכבושה, ולהעלות בד־בבד הצעות לדרכים אפשריות,
שבהן יכול היה הדבר להתבצע, מהו לוח־הזמנים, על
איזה סדר כרונולוגי חושבים, מהו טיב הערבויות ש־במיסגרתן
ימומש הדבר, ולכמה זמן הן דרושות?

הרי דווקא ההפגנות האחרונות הוכיחו, ששטח
כבוש חוזר ומהווה מקור דאי-שקט ולאי־ביטחון
פנימי. את הלקח הזה, לפחות, צריכים
ללמוד ממילחמתו של היטלר — מיוגוסלביה

.גברת גולדה מאיר לא הבינה אותי באופן מוחלט בהרבה דברים שאמרתי...

ועד נורווגיה. ההתנגדות אינה פוחתת, היא
גדלה והודבת, ובן גדלה האיבה.
זהו אל״ף־בי״ת ממש. כלום עלינו לחדש כל זאת
לידידינו בישראל ן

בסופה של ההצעה חייב להופיע התנאי
הכללי: הבה נדון על כך.

אני יודע שיטענו, כי דבר זה כבר נעשה פעמים איך
ספור. מה בצע?
אין בפי הצעה יותר שימושית, שאינה מהווה התגרות
בעולם הערבי. ואין טעם בהצעות כמו זו של מר שימעון
פרם בשעתה שלגביה חשו הערבים כי מעולם לא
היתה רצינית, ושמכל מקום לא נעשה דבר להגשמתה.
התגובה בקרב הערבים?

יהיו שיאמרו לעולם לא: זה הורה תמיד.
אכל בפוליטיקה לא קיים ״לעולם לא!״

מה פזיזה היתד, ההחלטה לדחות את ההכרה באש״ף !
כיום כבר מכירות בו יותר ממאה מדינות. כלום יאמין
מישהו שגם שאר המדינות, פרט למתי־מספר, לא יילכו
בעיקבותיהן? זוהי כיום מציאות בפוליטיקה העולמית.
ואם אש״ף ייעלם, יקום במקומו אירגון אחר.

אם תבוא הצעה כזאת מישראל, תבואנה
גם תגובות אחרות, אולי לא־כל־כך גלויות־לעין,
ודווקא אלה יהיו המעניינות כיותר. דהיינו,
יבואו ערכים ויגידו: חייבים לנסח הצעה נגדית.
אז יימצא אי־־פעם ואי־שם שולחן, שאליו ניתן
יהיה להסב, בדי להמשיך לדבר.
אבנרי 1מי, לדעתך, צרין לפרסם הצעה ישראלית
כזאת ז
קרייסקי: לא נציגי המדינה, אלא כמה אישים,
גברים ונשים, ששמותיהם הולכים לפניהם, כגון פוליטיקאים
ואנישי־צבא• אם הם יהיו חברי מיפלגה סוציאליסטית,
הרואים זאת מחובתם להעריך את המצב מחדש
ולחתום בשמותיהם, זה יעניק למיסמך מישקל מייוחד.
אבנרי ז אתה מתכוון לאנשים הקרובים לממשלה !
קרייסקי: לאישים מוכרים, שהשקפותיהם השונות
ידועות, אולם שהגיעו להצעה זו אחרי לבטים ניכרים,
ומוכנים לשאת באחריות לה. מובן שאלה חייבים להיות
אישים בעלי־השפעה, כדי שהצד השני יאמין שיש לכך
ערך ממשי.
אבניי 1הצרה היא שהאישים הישראליים הדוגלים
בגישה זו בגלוי אינם קרובים כל־כך לממשלה, והאחרים
יחששו לחתום.
קרייסקי: סליחה שאני מפסיק אותך. האם אתה
יודע, מה אמרו לי על כך בארצות־ערב? אמרו לי:
בוודאי, יש בישראל בודדים הרוצים ברצינות בשלום, אבל
אלה אין להם שום השפעה בממשלה.
צריכים לחתום על ההצעה אישים שלדיבריהם נודע
מישקל. ולאו־דווקא אנשים הנמצאים בשילטון עכשיו,
שהרי יש בישראל אישים שעשו להם שם כבר בעבר.
אבנרי ז ואתה סבור שהצעה כזו תביא לידי שינוי
מהותי בעולם הערבי ז
קרייסקי ז לא מייד. אין ספק שתחילה יקומו מחדש
החזיתות הישנות. כיום זה כבר לא פשוט כל״כך.

אם ייאמר שם שאין חושבים בלל להחזיר
את השטחים הכבושים, כי אז תחיה כל ההצעה
99 ההתנהגות השחצנית שד מנהיגי
ישראל נוגעת בערבים יותז
מאשר מפלות צבאיות

חסרת־ערך. ואולם, אם ייכתב שם שהשטחים
שנכבשו כמילחמת 67׳ יוחזרו, אך שחייבים
להתנהל דיונים על בעיות טריטוריאליות וביטחוניות
מסויימות — למשל על מירווח־הזמן,
על ביטחון הגבולות...

מובן שהצד הערבי לא יוכל לוותר על כך שהחלטה
,242 המקובלת כאן על דעת הכל, תשמש כבסים, בלי
הרבה ויכוחים.
אני חוזר ואומר: אם אומרים מלכתחילה כי ההחלטה
242 תקפה, אך תוקפה אינו חל על זה או על זה —
הרי שזוהי דרך בלתי־נכונה. ההחלטה, שבקבלתה השתתפנו,
תקפה עקרונית, אולם חייבים לעבד לוח־מיבצעים,
כיצד יבוא הדבר, מה יוחזר מייד, מה יוחזר יותר מאוחר,
ומה יוחזר בסוף. עניינים רבים צריכים דיון, אבל
ראשית לכל י־ש ליצור את התנאיםהמוקדמים
שיאפשרו משא־ומתן.

ואולם, יצירת התנאי המוקדם למשא־ומתן
חשוכה, כמצב הקיים, לפחות במו המשא-והמתן
עצמו.

כשרק יתחיל המשא־והמתן, לא -הכל יידון לייד
השולחן. הרוב יתרודש במיסדרינות, בבתי־הקפה של
ז׳נבה, אצל מארחים ניטראליים.
אינני מדבר בעלמא. אני עצמי הייתי עד לחלקו
הגדול — על כל פנים, לחלקו המוצלח — של המשא־

והמתן על הסכם־המדינה * ,ובשלב האחרון גם השתתפתי
בו בפועל.
אגב, מה שנוגע להסכם־המדינה: נוהגים לדבר בפוליטיקה
שוב ושוב על ״הזדמנויות שהוחמצו״ ,על אי-ניצול
שעת־הכושר למשא־ומתן.

חיי הפוליטיים הארוכיס-יחסית לימדו אותי
דבר אחד: אין מחמיצים את שעת־הבושר רק
אם נושאים ונותנים תמיד, אם מדברים בסבלנות,
אם מתקרבים איש לרעהו באיטיות,
לפעמים כצעדי צב, ולוקחים כחשבון גם כישלונות.
אכל צריכים להישאר ליד שולחן המשא
והמתן.
ההסתלקות מהשולחן אין לה טעם, שכן יודעים כי
באחד הימים יהיה צורך לחזור לשולחן, אם רוצים
למנוע את הגרוע מכל.

מדוע, למשל, מסרבת ישראל להכיר במדינה פלסטינית?
מפני שהיא תהיה קטנה מדי, ולא תוכל להתקיים?
רבים ראו גם בישראל מדינה ללא זכות־קיום
ויכולת־חיים, מפני שהיא נראתה קטנה כל־כך. אף־על־פי־כן
הוכיחה ישראל את כושר־קיומה ויכולת־חייה במיל־חמה,
ועוד יותר בשלום.

כעצם, מה זה עניינה של ישראל, אם מדי־נת-פלפטין
זו יש לה כושר-קיוס ץ למדינה זו
יהיה שפע של ידידים ערכיים עשירים ללא־גבול,
וזו תהיה דאגתם. ואם הפלסטינים רוצים,
למען זהותם, להיות בעלי מדינה קטנה
לפחות, צריך לאפשר להם זאת ולהניח להם
להסתדר כה בפי שירצו. ישראל אינה צריבה
לעסוק כזה.
רבים סברו גם לגבי אוסטריה, בשנים שבין 1918
ו־ ,1938 שאין לה יכולודקיום, וכיום אנו אחת הקהיליות
המשגשגות ביותר.
א בנ רי 1איך מתייחסים המנהיגים הערביים,
שדיברת עימם, לגישתה של ממסלת״ישראל ז
קרייסקי: שוב ושוב ניתנות דוגמות לשחצנותם של
מנהיגים ישראליים.
בארצות-ערב חוש־הכבוד מפותח ביותר.

לא פעם נפגעו שם, כעבר, מהתנהגות ישראל
יותר מאשר מהמהלומות הצבאיות שהונחתו
עליהם. שכן הערכים משוכנעים שבמרוצת השנים
הם יובלו להתגבר על המפלות הצבאיות.
אכל הפגיעה כבבודם, ההשפלה שהם חשים כה,
היא אחת הבעיות החמורות כיותר, ויש לה —
כאורח מוזר — מישקל ככד כיותר.
א בנ רי: התוכל לתת דוגמה לכך1
קרייסקי ז הנה, לפני זמן לא־רב דיבר (אבא) אבן
בווינה על חידוש או החייאת המורשת התרבותית הער בית
הגדולה. דבר זה מילא את ליבות האינטלקטואלים
בארצוודעדב בגאווה גדולה, ועורר תשומת־לב.

בפוליטיקה, השפה אינה רק אמצעי-כיטוי,
אלא גם אמצעי להכנה הדדית. השפה היא
לעיתים קרובות אמצעי של הפוליטיקה.

האלה. אך בינתיים ניספו מאות בפעולות כאלו, שבהן
הקריבו ערבים את עצמם, מבלי לחשוב על חייהם.

בעצם טענה זו היה משום זירזוד תהומי,
שמקורו כטענה בי הערבים אינם מוכנים להקריב
את חייהם, כיוון שהם פחדנים. והפחדנות
היא משהו, שאנשים פשוטים רואים בו את
חולשת־האופי החמורה ביותר. אדם מובן
להיות בל דבר, רק לא פחדן.
אבניי: אני מבין שביחס לטרור היה הבדל בינך
ובין המנהיגים הישראליים•
קרייסקי: הטרור אינו רק עניין מוסרי. ההיסטוריה
הוכיחה זאת מזמן. הכל יודעים כיצד קמה מדינת-

מ׳ שמדבר עי מדיניות
!מוסוית, אסור שימותו
אוניו ילדת בהפגנות

ישראל, שגם שם היה שימוש בטרור כבאמצעי. גם בקרב
היישוב היהודי בארץ-ישראל היו מיקרים של רצח
פוליטי.
למרבה הצער, אין לך עם שהוא חופשי מפעילות-
טרור. אין אף עם אחד שנאבק לחרותו נגד חזקים,
שוויתר על פעולות־טרור.
באוסטריה רצח נוצרי־סוציאלי את שומאייר, וסוציאל-
דמוקרט, ד״ר פרידריך אדלר, רצח את ראש־הממשלה,
הרוזן שטירק.
ההיסטוריה הוכיחה דבר אחד: כל אימת שתנועות
יצאו מן המחתרת אל אור החוקיות, וזכו בהכרת הציבור,
נתאפשר להן לוותר על אמצעים בלתי־חוקיים.
ואין כל ספק בכך שלאחר שאש״ף הוכר על-ידי
האדם, ועל-ידי יותר ממאה מדינות, כגורם המייצג את
הפלסטינים, הוא לא ביצע כל פעילות טרור. לעומת
זאת, תנועות (פלסטיניות) המסרבות לאמץ לעצמן את
מדיניות אש״ף מוסיפות להפעיל טירור. זה ברור.
העובדה שמנהיגי אש״ף אומרים כי ״עכשיו אין אנו
צריכים עוד למשוך אלינו תשומת־לב באמצעי טירור,״
אינה צריכה להתקבל בחיוב מבחינה מוסרית. אולם
זוהי עובדה, בין אם בישראל שומעים זאת ברצון ובין
אם לאו. האנשים מביאים זאת בחשבון ושמחים על כך.
הרי הם רוצים לחיות בשלום.

זהו מה שאמרתי פעם לגברת גולדה מאיר,
וכמו הרכה דברים אחרים שאמרתי לה, היא
לא הבינה זאת כאופן מוחלט. אמרתי לה: גם
מבחינה זו אנו באים משני עולמות. היא באה
מעולם של מילחמה, שבו קיים חוק אחר,
מאשר בעולם השלום.

א בנ רי: האם אתה נתקלת בעצמך בדוגמות של
השפלה ופגיעה בכבוד הערבים 1
קרייסקי: בדרך כלל ניתן להרגיש היטב שרבים
ממנהיגי-ערב נעלבו עד לעומק נישמתס ונפגעו קשות.
לא אביא כאן ציטוטים בודדים, שכן תמיד עלול מישהו
לבוא ולומר, שלא אמר כך, או לא חשב כך. זהו ויכוח
חסר־טעם.
תכופות שמעתי במו אוזני, כיצד אומרים (ישראלים)
שאיומי-הטרור הערביים אינם רציניים, שהרי הערבים
אינם מוכנים למות. שעל־כן אין להאמין באיומי־הטרור
* ההסכם שהביא ליציאת הסובייטים מאוסטריה אחרי
!מילחמתיהעולם השנייה, ולכינון אוסטריה החדשה.

אני יכול רק לומר, שאין אדם יכול לבחור לעצמו
מתי למדוד את הפוליטיקה באמות־מידה מוסריות.

כאשר עושים פוליטיקה מוסרית, אסור גם
שיהיו ילדים מתים אחרי הפגנות.

אני דווקא מודד את הפוליטיקה באמות־מידה מוסריות.

כעיני, ההפגנות שנערכו לא מכבר כישראל
הן נוראות.
זה חל גם על מדינות אחרות. מצד אחד רוצים להשיג
תמיד את אהדת העולם, ומצד שני, כאשר נמתחת ביקורת
בעולם, פשוט מתעלמים ממנה.

(בהמשך הראיון, שיפורסם בגיליון
הבא, מדבר קרייסקי על
היהדות, הציונות ומנהיגי־ערב).

— 1. 19

במדינה

מאחת

העם
בת 28

חרומוודחגעורים של
המדינה נמוגו — אף
הקרב עד דמותה
עדיין 7א הוכרע

מהאזרחהוחזק
כ שאתה
צ עי ך
ה עו ל ם ^לפני־ך...
הרשותל חי נו ךוהכשרהי מיי ם
מודיעהנ 1לפתיחת

*קורם לחציו• חשמל
*קורם לחובלים
* קורם לקצי •1סבווה
מתקבלים מועמדים לאחר שירות צבאי, בעלי
תעודת בגרות או בוגרי 2ג שנות לימוד (בבי״ס
עיוני או מקצועי) ובעלי בריאות תקינה.
לפרטים נוספים פנה למשרדנו: בחיפה — רח׳ נתן (קייזרמן)

11 ליד כיכר פריס, בימים א׳—ו׳ בשעות ; 14.00—8.00 בתל־אביב
— מגדל שלום רחוב אחד העם, קומה ,28 בימי ב׳
בשעות •14.00—9.00 לנוחותן תוכל גם להירשם לפי התלוש :

לכבוד הרשות לחינוך והכשרה ימיים
ת.ד 1909 .חיפה 31000
הנני מעוניין בפרטים נוספים בקשר לקורס
שמי ...כתיבתי גיל השכלתי
ה.ע. מאי
תאריך ...ח תי מ ה

קצין בים מקיף עולם
ונהנה מתנאי שכר מעולים

היה קצין בצי הסוחר

המועצה הישראלית למען שילוס ישואלי־פלסם״ני קוראת
להקמת ועד ציבור•
למען החזרת ד׳׳ר חמזה נתשה וד״ר עבד אל־עזיז אל חג׳ שגורשו ללבנון.

בתאריך ,27.3.76 יומיים לפני פתיחת הרשימות לבחירות בגדה
המערבית, גורשו שני הרופאים מן הארץ באופן בהול, דקות
ספורות לפני שנתן להם לממש את זכותם להסתייע ברשות
המשפטית. שניהם התכוונו להגיש את מועמדותם לבחירות מוניציפליות
בחברון ובאל-בירה.
מעשה שרירותי זה המנוגד לחוק הישראלי, הינד יותר מעוות דין.
זו היא טעות מדינית, פגיעה בתדמיתה של ישראל ושלילת אופיה
המתקדם של הציונות האמיתית.
מצבנו הבין־לאומי מתדרדר בגלל חוסר קו מדיני ברור של
האחראים להנהגת המדינה. גירוש אנשים אשר הכריזו על נכונותם
רשימה ראשונה של מצטרפים :
א. אבירן, י״ם ; ח. אבריאל, עיתונאי, י״ם> א. אוליבר-פכלר, י״ם, ש .לוי, רמת־גן ! ם. לנדאו, י״ם: פ .מזרחי, בודים ! א. סיביו,
מ. אמודאי, גבעתיים ; ש. אנגלמייר, ק .בית קמה ! פ. בוגוד, אדר/
י״ם; א. פלציק, י״ם! א. פונגר, אדר /י״ם; א. קם, אחות, יפו!
י״ם: י .בן נפתלי, ק .מצר ! א. ביתן, מורה, י״ם ; מ. ברורה, מורה, ם .טמקין, סטודנטית, י״ם ; מ. קינדרסברג, חיפה ! מ. קם, מוסיקאי,
יפו! ר. קולר, י״ם; מ. קרנצדורף, י״ם; ש. רז, מורה, י״ם! ד.
י״ם ; ר. ברורה, מתרגם׳ י״ם ; ז. ברטשניידר, יפו ; מ. גאוד, י״ם ;
ע. גרבל, עין כרם ! צ. גרשטיין, אדר /י״ם ; ש. גרדי, אדר /רמת -רסטנר, י״ם ! מ. ריפלין, י״ם ! א. רביב, ק .געתון ; ש. רייך, סופר,
גן ; ד. ווילדאו, י״ם ! א. וורנר, ק .כרמיה ! ר. חישין, רופא, י״ם ;
י״ם; א. חזנקוביץ, מחקר, י״ם; ק. רוזנקוביץ, אדר /י״ם; ג.
א. חולוב, י״ם ; ר. חכמון, י״ם ; מ. כהן, י״ם ; א. לינה, בת ים !
שיזינגר, חוקר, י״ם ; א. שילוני, סטודנט, י״ם ! ש. שם טוב, בת־ים.
מען למשלוח חתימות ותרומות למימון הפעולה: רוזנקוביץ׳ ,רח׳ הרב ברלין — 41 ירושלים, טל׳ 66365־ ,02 עבור המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי פלסטיני.

להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל תמורת הכרתנו בזכויותיו
של העם הפלסטיני, אינו יכול אלא להחמיר מצב זה.
מדיניות זו תפגע בנו יותר מאשר בערבים. היא שבונה את
הקיצוניים שביניהם. גירוש בגי-שיח פוטנציאליים הנו שירות
דוב לחברה הישראלית, חיזוק ״חזית הסירוב״ הערבית והכנסת
ישראל למבוי סתום של ״גוש אמונים״.
אנחנו קוראים לכל אדם המודע לסכנות האורבות לישראל ולציונות׳
להרים את קולו למען ביטול צווי גירוש אלה, ושיטת הגירוש
כולה.
אם ד״ר המזה נחשה וד״ר אל־עזיז אל חג׳ אשמים — יועמדו
לדין בארץ ולא — יוחזרו לחיק משפחותיהם.

יום־הולדתו של האדם הוא ציזן־דרך,
אבן שלידה הוא נעצר לרגע, משקיף לאחור
וקדימה, ועושה את חשבונו.
יום הולדתה של מדינה — על אחת
כמה ובמה.
חשבון מכאיב. יום־ההולדת ה־28
של אדם עלול לשמש הזדמנות לחשבון
מכאיב למדי.
גיל־הנעודים חלף לבלי־שוב• יחד עימו
נמוגו חלומות שנות העשרה וה־ 20 הראשונות,
כאשר העולם נראה גדול ופתוח,
ולא נראה גבול לשאיפות.
אדם בן 28 יודע כי המציאות סגרה
עליו. הוא נאלץ להתאים את החלומות
לאפשרויות. עיקר דרכו עדיין לפניו —
אך הוא כבר יודע מה אינו אפשרי.
אם הוא אדם חכם, הוא לומד גם ל השלים
עם עצמו. הוא יודע שאין הוא
האיש שעליו חלם בחלומותידבהקיץ, שאין
הוא אביר עשוי ללא־חת וללא דופי, וגם
לא טלית שכולה תכלת. אבל הוא יודע
גם שמצויות בו אפשרויות גנוזות, שאינו
חייב להיות נבל או סמרטוט, שהוא יכול
להתעלות לרמה גבוהה יותר אם אך יגייס
את כוחות־הרצון שלו.
מותו של סופר־מן. למדינת ישראל
מלאו השבוע 28 שנים, והיא נמצאת
במצב דומה.
המדינה של 76׳ רחוקה מאד מן החלומות
הוורודים של המייסדים. אין בה
חברה אידיאלית, שבה הכל שווים ומאושרים,
כמו תושבי אלט־נוילנד של בנימיו
זאב הרצל. לייב טולסטוי וא״ד גורדון
היו מתהפכים בקיבריהם, אילו ראו אותה.
דת־העמל מתה, והעבודה היא כל חייהם
של פועלים ערביים מן השטחים הכבושים,
הבאים מדי יום לישראל כדי לבנות
ולהיבנות בה.
האגדה של הצבר הסופר-מן, תכול־ה-
עיניים ובעל הבלורית הבלונדית המתנו-
פפת, שבקה חיים לכל חי. לא־פעם בא
תחתיה דימוי מוגזם של הישראלי המכוער,
הברדאק׳ניק הפרוע, המטנף את סביבתו,
הנראה בבן מפגר לאביו היהודי בעל השכל
המבריק.
נעלם גם החלום של ישראל המתקדמת.
שהיא אור לגויים, המביאה ברבה לכל
שכניה וגם לגר המתגורר בקירבה. במקומה
התקבל בעולם כולו הדימוי של ישר אל
הקולוניאלית, הרוצחת מפגינים בשטחים
שכבשה בכוח, שאזרחיה הערבים נה רגים
שעה שהם מתקוממים נגדה, שצבאה
דומה, בתצלומים, לכל צבא קולוניאלי
אחר.
לא מלאכים ושדים. האמת של ישראל
76׳ רחוקה משני הקצוות.
אין זה גן־עדן של מלאכים צחורים, ואין
זה גיהנום של שדים אפלים.
חלומות־הנעורים נגוזו, וגם הנוסטאלגיה
החמיצה במידה רבה. רבים מטובי ה דור
הצעיר מתייאשים מורדים מן הארץ.
אך זוהי עדיין מדינה המושכת רבים ו טובים
מחו״ל, ויורדים לא־מעטים מגלים
ני החיים בנכר אינם ערוגות של פרחים.
ישראל הקולוניאלית קיימת כמגמה, ובמידה
מסויימת גם כמציאות. אולם המאבק
על דמותה של ישראל טרם הוכרע. התגברות
הלאומנות הקנאית והמיסטיקה הדתית
נראית חמורה מכפי שהיא באמת,
מפני שהמחנה הנגדי הגדול חלוש, מפולג
ובעל מוראל ירוד. ממשלה עלובה ופחדנית
מוסיפה להרגשת התיסכול.
מעיבה על יום־העצמאות ה 28-הידיעה
כי צפויים למדינה מאבקים מכריעים, ומעל
לכל המאבק הפנימי, הבלתי-נמנע, בין
ישראל שפוייה ומציאותית לבין ישראל
פאראנואידית, המבקשת לרוץ ריצת־אמוק
אל מצדה חדשה. הפחד מפני עימות זה
מצטרף לפחדים הכמוסים, הנובעים מן
העימות הישראלי־ערבי, הנראה לרבים
חסר־מוצא.
הפחד מפני הפחד. אולם בניגוד
לפסימיות שאחזה ברבים מבניה, ובכללם
דווקא כמה מן הלאומנים הקיצוניים ביותר,
(המשך בעמוד )22
העולם הזה 2018

בשנה הבאה זה עלול לקרות אצלנו
שהדהים את שומעיו ואת העולם כולו.
הנאום כלל תוכנית -של עשר נקודות, שפירושן המעשי:
גזר״דין מוות על השילטון הלבן בדרום הייבשת,
עם השלכות דמוגראפיות מרחיקות־לכת.
קיסינג׳ר הבטיח תמיכה בלתי־מסוייגת לכינון שילטון
המב השחור בכל ארצות דרום־הייבשת. כלומר: ברודזיה
ובדרום־אפריקה. הוא הבטיח סיוע לתנועות־השיחרור השחורות,
ולמעשה פרש את המיטריה האמריקאית על
מערכות הגרילה והטרור -של המתקוממים השחורים.
**• ה עושה הנרי קיסינג׳ר באפריקה?
זה לא מעניין את הישראלי המצוי. אפריקה רחוקה.
אפריקה השחורה ניתקה את יחסיה עם ישראל. אז למי
איכפת מה עושה שם בעל־הגוייד? ,
אלא שזילזול זה אינו במקומו. מה שעושה הנרי הגדול
בייבשת השחורה, יש לו חשיבות ממדרגה ראשונה.

בי זוהי אזהרה לישראל — אזהרה הכתובה
על הקיר כאותיות של אש.

כדאי מאד למדינאי ישראל ללמוד מה, כיצד ומדוע
פועל עתה קיסינג׳ר באפריקה, כי —

עלול

לקרות

בא ן .

6פני במה שגים כתב פרופסור אמריקאי מכובד
/מאמר קטלני על הגרי קיסינג׳ר, בכתביעת אמריקאי.
הוא בחר דווקא באפריקה, כבדוגמה לשיטתו הפסולה
של שר־החוץ הכל־יכול.

אפריקה, הוא כתב, היא הייבשת המוזנחת
של אמריקה. מדוע? מפני שהיא משעממת את
קיסינג׳ר.

המידבריות והג׳ונגלים, היפנה אליה את כל זרקוריו.

ואז החלו מתרחשים דברים בקצב מהיר, ו־כביוונים
מפתיעים.

ההיגיון הקיסינג׳רי אינו מכיר ברגשות. סיסמתו היא :
״בלי סנטימנטים״ .הוא החליט:
מדוע זכו הסובייטים בהצלחה כה מדהימה באנגולה?
מפני שהם הבינו בעוד מועד כי הכוח הקובע בייבשת
הוא הלאומנות השחורה. מסקנה: גם על ארצות-הברית
לתמוך בכוח זה.
האם יש סיכוי למיעוט הלבן בדרום ר,ייבשת להחזיק
מעמד? אין. אם כן, אל נתקשר עימו. להיפך, נתמוך
בכוחות הנגדיים.
האם יש סיכוי לארצות־הברית לרכוש בחזרה את
העמדות שאיבדה? יש, בתנאי שתהיה מוכנה לשלם את
המחיר.
אם כן, הבה נציע לאנגולה, ולכל הכוחות הלאומניים
השחורים -תמיכה אמריקאית מאסיבית, בתנאי שינתקו
את קשריהם עם ברית־ד,מועצות ויסלקו את הכוחות ה־

בך עשה כמילחמת יום־חביפורים.

בשעה שהפרופסור כתב את דבריו, נערך במישרד־החוץ
האמריקאי דיון כיצד לנהוג כלפי תנועות־השיחרור
האפריקאיות- ,שלחמו אז נגד השליטים הפורטוגליים באנגולה
ובמוזאמביק. בטימטום האופייני ל״מומחים״ בכל
העולם, הם החליטו כי אין לאפריקאים שמץ של סיכוי
לנצח את פורטוגל. פורטוגל תישאר במושבותיה. המסקנה:
על ארצות־הברית לתמוך בפורטוגל, להימנע מתמיכה
בתנועות־השיחרזר.

המוח הקיסינג׳רי המפורסם, שפסח עד כה על יבשת

זהו הלקח הראשון.

יש בדוגמות אלה כדי להחריד את הלבבות
כירושלים.

אומנם, נטישת טייוואן ונטישת רודזיה ודרום־אפריקה
אינן דומות לנטישת ישראל, שיש לה ציבור־תומכים גדול
בארצות־הברית עצמה. אך כדאי לזכור שפעם שלט ב־ארצוודהברית
״הלובי הסיני״ ,שהיתה לו השפעה עצומה.
ועוד לפני שלוש -שנים תמכה ארצות־הברית בכל מאודה
בפורטוגל.
הלקח כלפי ישראל הוא: שום מחוייבות של ימים-
עברו, שום סנטימנטים, אינם יכולים לעמוד לאורך ימים
לפני אינטרסים לאומיים ברורים.

באותה עת עצמה בכר פעלו הסובייטים במרץ
— ככיוון ההפוך. הם השליכו את יהבם
על תנועת־השיחרור השמאלית באנגולה, סיפקו
לה נשק וכסף, קשרו עימה קשרים אמיצים.

\ ו אפריקה הפכה לפתע מוקד של משבר
דרמתי, ובתור שבזו זכתה בתשומת־ליכו האישית
של הנרי קיסינג׳ר.

ישראל מהמרת על הסום המפסיד — ולא בפעם הראשונה
בתולדותיה.
לאור התפנית הקיסינג׳רית — שבאה, כנראה, כהפתעה
גמורה למדינאים הירושלמיים — כדאי להם מאד לבחון
מחדש, באופן דחוף, את מדיניותם האפריקאית.

שידוד־מערכות כזה כבר קרה שלוש פעמים בדור
האחרון: כאשר נוצר הדטאנט האמריקאי־סובייטי, בעת
כינון הקשרים החדשים עם סין הקומוניסטית, ובשעה
שאנואר אל־סאדאת העביר את מצריים מן הגוש הקומוניסטי
אל הגוש האמריקאי.
ההתקרבות האמריקאית־סינית הביאה לבידוד השיל־טון
בטייוואן (״סין הלאומנית״) ,שהיתה עד אז עמוד־התווך
של המערך האמריקאי באסיה המיזרחית• ביגלל
טייוואן כימעט שיצאה ארצות־הברית למילחמת־ענק נגד
סין. אך הנה נטשה ארצות־הברית את טייוואן בלי היסום.
לאחרונה מדובר בגלוי על ביטול המחוייבות האמריקאית
להגן על טייוואן — דבר שיפנה את הדרך לכיבוש האי
בידי סין.

ייתבן מאד שאותו פרופסור ניכא, ולא ידע
מה הוא ניבא. כחודשים האחרונים התגשמה
נכואה זו בדיוק מפליא.

^ ך תבוסה זו הביאה עימד, תוצאה בלתי-צסוייה.

בהפגנות אלה קיבלה ממשלת ישראל את
התיזה בי קיים דימיון כין מעמדה של ישראל
כמרחב הערכי, לבין מעמדה של דרום־אפריקה
הלבנה באפריקה השחורה.

באפריקה הוכיח קיסינג׳ר בי ארצות-הברית
מסוגלת לבצע לפתע, כפיתאומיות מדהימה,
תפנית היסטורית הטורפת את בל הקלפים, באשר
נראה לה שהאינטרסים שלה מחייכים
שידוד-מערבות.

ואילו באפריקה, כתב הפרופסור. אין דרמה. שום דבר
מרעיש אינו קורה שם. אולם באפריקה יש תהליך. ארצות-
הברית מאבדת בשקט עמדה אחרי עמדה. יריביה כובשים
אט־אט אהדה, השפעה, קשרים. להם יש מדיניות מחושבת
ושיטתית. לארצות־הברית אין, מפני ששר־החוץ שלה
אינו יכול להתפנות לייבשת משעממת כזאת.

מבחינת ארצות-הברית, היתה זו תכוסה
בינלאומית חמורה ביותר.

^ ין זה מיקרה שמהווה היסטורית זו באה דווקא
\ § ברגע שבו מתהדקים יחסי ישראל—דרום־אפריקה, ואחרי
שראש ממשלת דרום־אפריקה ערך ביקור־ראווה
הפגנתי בישראל.

ך מעבר ללקח הזה, מזדקר בפרשה זו לקח שני,
הרבה יותר חמור :

כדי לפעול, זקוק קיסינג׳ר להילה של דרמתיות. צריך
שיהיה משבר, שגורל העולם כולו יהיה מונח על כפות־המאזניים,
שחרב ההשמדה הגרעינית תרחף באוויר.
אז בא הנרי הגדול, הקוסם מחולל־הפלאים. הוא עורך
מסע דרמתי, העולם כולו עוצר את נשימתו. כמו סופר־מן
בסדרות המצויירות, או כמו חיל־הפרשים של ארצות־הברית
במערבונים, מגיע קיסינג׳ר ברגע האחרון ומציל.

1י 1
^ תוצאה הפכה ככר נחלת ההיסטוריה :
י 1היתה מהפכה בפורטוגל. פורטוגל ויתרה על מושבותיה.
בין התנועות השונות באנגולה התלקחה מילחמת-
אחים. התנועה שנתמכה על־ידי ברית־המועצות היתר,
מוכנה לכך, והשתלטה על המדינה. ברגע האחרון ניסו
האמריקאים לתמוך בשתי תנועות יריבות, אך בעיני ה־אפריקאים
היתד, אמריקה מוכתמת כבעלת־בריתו של
השילטון הקולוניאלי השנוא.
ג׳ראלד פורד וקיסינג׳ר רצו להתערב באנגולה בכוח.
הדבר •נמנע על־ידי אנשים חכמים בוושינגטון, שחש-שו —
בצדק — כי הנה נרקמת ויאט־נאם חדשה.
כאשר קראו האמריקאים לעזרתם את המצורעת הבינלאומית,
דרום־אפריקה, סתם הדבר את הגולל על
סיכוייה באנגולה. לא הועילה גם העזרה -של זאיר וישראל.
תנועת־השיחרור השמאלית נחלה באנגולה ניצחון
מוחץ. חיל־מישלוח גדול מקובה וסיוע סובייטי, עזרו לה
בכך. אנגולה החדשה הפכה בסיס איתן להשפעה סוביי־טית־קובנית
בלב הייבשת השחורה.

זהו ניסיון כלתי-מוסווה למשוך לצד אמריקה
את תנועות־השיחרור, מתוך תיקווה שהן
יעדיפו את אמריקה העשירה על ברית־המוע־צות
הקומוניסטית.

קובאיים. נגיד להם שאין עוד צורך בכוחות אלה, מכיוון
שאמריקה תדאג בעצמה למסירת השילטון ברודזיה ו־בדרום־אפריקה
לרוב השחור.

כפי שהנחל מגיע כסופו של דבר אל הים,
ותהא דרכו עקלקלה ככל שתהיה, כן מגיע
המעשה הפוליטי של בל מעצמה, כסופו של
דבר, אל המדיניות התואמת את האינטרס האמיתי
שלה.

בעיני ד,גזען הלבן, מהפכה זו היא בגידה בלבנים, שאמריקה
מתכוונת להפקירם לחסדי עבדיהם השחורים.
בעיני מדינאי עדין־גפש, זוהי לפחות החלטה צינית
וברוטאלית. מאחר שבוודאי אין מקורה באהדה כל-שהי
למאוויי-השיחרור של ההמונים השחורים.

ף* עידן יטל קיסיגג׳ר, זה נעשה בקפיצות דרמתיות.
^ אם יבוא במקומו׳ בשיה הבאה, שר־חוץ חדיש ייע-שה
הדבר, מן הסתם, בשיטות •שקטות יותר.

בך, בשקט, בתאי מוחו של קיסינג׳ר וב־חדרי־חדרים
במישרד־החוץ האמריקאי, הוכנה
מהפכה מדיגית.

אולם לגבי קיסינג׳ר, בל זה אינו רלוונטי.
מבחינתו, זוהי מסקנה הגיונית, הנובעת מהערבה
מפוכחת של האינטרס האמריקאי. אין
מקום לרחמים.

!ן* ביצוע הוכן על־פי כל הסממנים האופייניים של
׳ 1 1מיבצע קיסינג׳רי.
הוכן מסע גדול •של הירי קיסינג׳ר בארצות אפריקה.
כל כלי־התיקשורת גוייסו כדי להעניק למסע זה מימד
דרמתי ככל האפשר.
קיסינג׳ר בא לייבשת השחורה, התנשק עם מדינאים
שחורים, חיבק נשיאים וראשי־ממשלות, שהיו אך אתמול
טרוריסטים מבוק-שים. הוא זכה בתואר ״צ׳יף״ ולבש מדים
של ראש-שבט.

כשיא המסע, ברגע דרמתי שנבחר בקפדנות,
נשא שר-החוץ האמריקאי השבוע נאום,

אך התוצאה תהיה שווה.

כיום אין תחליף לסיוע האמריקאי לישראל. אין לישראל
בעל־ברית אחר.

אם יהיה על ארצות־הכרית לבחור כין ישראל
לבין העולם הערבי, כמצב של או-או מוחלט,
יהיה עתידה של ישראל נתון כסכנה.

״ההערכה מחדש״ האמיתית של ארצות־הברית במרחב
שלנו, עדיין לא התחילה. היא תתחיל בסוף השיה, כאשר
הנשיא הנבחר יכונן על ממשלתו ומדיניותו.
אין זה מותיר בידי ישראל זמן רב. אם לא תשנה את
מדיניותה תוך חודשים מעטים, אם לא תאמץ לעצמה גישה
ריאליסטית חדשה לבעייה הפלסטינית ולהסדר־שלום כולל,
אם לא תעלה בעוד מועד על דרך שתאפשר לארצות־הברית
לתמוך בה מבלי שזה יפריע להתקרבותה לעולם
הערבי — עלולה ממשלת ישראל למצוא את עצמה, בשנה
הבאה, במצב שבה נמצאת ממשלת רודזיה עכשיו.

ימיה של רודזיה הלבנה ספורים. ררודזיה
יהודית אין אך שמץ של סיכוי להחזיק מעמד.

במדינה

חדש מקונצרן גרונדיג:

מערכת הסטריאו
באחד המשובבת

(המשך מעמוד )20
ישראל של 76׳ אינה מדינה חלשה וחס־רת־סיכוי.
היא
איבדה את אשליותיה, אך זד,ו
תהליך טיבעי, ואולי אף מבריא. זוהי
מדינה דינאמית, בעלת רמה טכנולוגית
גבוהה• בעיותיה הפנימיות חמורות, אך
אינן בלתי־ניתנות לפיתרון. הסיכסוך שלה
עם העולם הערבי מר ומסובך, אך ניתן
למצוא לו הסדר, שיבטיח את עתיד המדינה.
הבידוד הבינלאומי של המדינה
אינו גזירה משמיים, אלא תוצאה של מדיניות
שאפשר לשנותה.
כאימרתו המפורסמת של פראנקלין רוז־וולט
:״איו לנו מפני מה לפחד, אלא
מפני הפחד עצמו ״.לאזרח המדינה בת
ד,־ 28 איו ממה להתייאש, אלא מן הייאוש
עצמו, שהפך אחת הסכנות החמורות ביותר
המאיימות על המדינה — גם כשהוא
לובש אדרת לאומנית מבהיקה ומפזר סביבו
את המליצות של דת פאגאנית, כאילו-
יהודית.

השט חי ם ה מו חז קי ם
זהירות, באו גטו !

כוחוודהביטחון הפכו את
הקאסבה ש? שכם לנטו,
אף תרמו בפר רק
דהחרסת התסיסה
כיתת החיילים נעצרה ליד שער־הברזל
הענק, לא הרחק מן הכיכר המרכזית
של העיר שכם. מיד בקע קולו של
המפקד :״אש!״ כדורי־המוות פילחו את
נופו של הצעיר בן ד,־ 19 סמיר סמחאן
ב־ 14 מקומות. הוא מת במקום. לדברי
דובר־צה״ל, נפגע רק בשני מקומות.
הדבר היה בשעות־הבוקר של יום השבת

מעכשיו תוכלו להטת מהמערכת המשולבת
החדשה ביותר של קונצרן

גרונדיג הגדול ביותר באירופה.
ה מ ערב תהמ שלבת 3באחד

הינה המילה האחרונה בצליל, בעיצוב ובגמר
המושלם. המערכת כוללת:
• טיונר עם רדיו 4גלים^ 6ת חנו ת זעה, לחצני
אוטומטיים-סטיסון עם ראש מגנט• £1_1225 טס
* טייס קסטות 02ח * 0רמקולים 35ז*/\/3ץ כ״א.
בקשו הדגמה בחנויות המובחרות.

סו סחטמס
הרוג סמחאן
14 פגיעות מיויות־אזוזחז

סוכנות גרונדיג: ת״א, רח׳ נחלת בנימין ,70 טל 54666

מלכת המי לשנת 1 9 7 6
תטוס

לאירופה

במטוס חברת

וחזרה

האחרון, ה־ 1במאי. מייד אחרי מותו של
ספיר סמחאן הועברה ידיעה לעיתונות
על־ידי דובר־צה״ל :״סיור של צה״ל,
שהוקף על־ידי המון משולהב באחת מ־מימטיות
הקאסבה, נאלץ לירות יריות־אזהרה.
מיריות אלה נפגע סמיר סמחאן.
בן ,19 משכם, ומת לאחר־מכן בבית־החולים.״

או 2הכדורים שפגעו בגופו של
הצעיר משכם כאשר עבר ברחוב, אינם
מותירים ספק לגבי הלך־הרוחות השורר
בין שומרי־הסדר בערי הגדה.
מספרת אמו, סומחיה, ששיכלה שני בנים
תוך שנתיים (אחד מהם טבע בים) :״סמיר
הלך לקנות דברים בעיר. כשראה התקהלות
של תלמידים, הלך לראות, ואז נהרג.״
החיילים התעצבנו. מה שעיצבו,
בשבת בבוקר, את החיילים שירו בסמיר
העזלם הזה 2018

אחד משערי גטו שכם
מקימים ביום, פורצים בלילה
סמחאן, נמו במטרה נייחת, היה שערי־הברזל
של העיר העתיקה של שכם.
שלושה מתוך תשעה שערי-הברזל,
שהוקמו על־ידי המימשל הצבאי סביב
העיר העתיקה, נעקרו או נפרצו. שער אחד
נגרר על־ידי התושבים אל מחוץ לקאסבה.
כוחוודהביטחון עשו מאמצים רבים נדי
לסגור את העיר העתיקה בחגורה של שערים
כאלה. המטרה היתה להפוך את
הקאסבה לדבר־מה דמוי!גטו, ולמנוע בנך
מעבר חופשי של הצעירים המשולהבים
לעיר התחתית.
ברגעים של מתיחות, נועלים כוחות
הביטחון את 35 אלף תושבי הקאסבה בגטו
שלהם, ומטילים עליהם עוצר. ברגעים אלה
דומה הקאסבה לכל גטו אחר, על כל
המשתמע מכך.
קירות־האבן של הבתים, ושערי-הברזל
של כוחות־הביטחון, מונעים כל יציאה
או כניסה לעיר העתיקה. בדרך זו מקווים
כוחות-הבטחון להפריד בין שני חלקי העיר
שכם, ולנתק מגע אפשרי בין תוקזביה.

הצעירים והילדים, הסגורים בתוך בתיהם
בקאסבה, עולים לפעמים על גגות בתיהם,
ומשם הם מנופפים בידיהם אל אחיהם
בני־המזל שמאחרי השערים.
גם הנאצים לא הצליחו. מעבר
לשערי-הברזל של הגטו, בעיר התחתית,
מתאספים תושבי שכם ועוקבים אחר המתרחש
בין אחיהם בקאסבה. סיפר אחד
מבעלי-החנויות שליד הניכר המרכזית בשכם
:״זה יומיים אינני יכול להגיע אל
ההורים שלי, הנמצאים מאחרי שערי-
הברזל בעיר העתיקה. ההורים שלי קשישים,
ואין מי שיתן להם לאכול. איך זה ייגמר,
הדבר הנורא הזהו״
במוצאי-שבת עלתה הקאסבה באש. התושבים
טוענים שהחיילים הציתו מאה
ארגזי-עץ שהיו במקום, ושהנבאים עבדו
עד הבוקר כדי לכבות את השריפות. לפי
השערה אחת, שרפו החיילים את הארגזים
כדי שהדבר לא ייעשה על־ידי התושבים,
בשעת הפגנה.
מאורעות הימים האחרונים מצדיקים
את התחזיות של תושבי שכם. רק מצליחים
כוחות־הביטחון לתקן ולחזק את השערים,
שנפרצו יום קודם-לכן, והנה כבר עוקרים
אנשי הקאסבה שעד חדש. והמישחק הזה
עומד כעת רק בתחילתו. תושבי שכם גילו,
נוסף להתנגדות זו כלפי הכיבוש, ני
אפשר לנהל קרב־רחוב נגד כוחות־הביטחון
כאשר הנשק היחידי שבידיהם הוא האבנים.
התסיסה תגגר. יריות החיילים ואנשי
מישמר הגבול כבר אינן מרתיעות
אותם. התושבים תופסים עמדות בסימטות
הקאסבה ומשם מאיימים על שליטתם המוחלטת
של כוחות־הביטחון בעיר. כך
נולד הפיתרוו האומלל של הפיכת הקאסבה
של שכם לגטו. אך זוהי רק נסיגה נוספת,
ובריחה מפני המציאות. הקאסבה והעיר
התחתית של שכם יוסיפו להילחם, כפי
שעשו גם בסוף השבוע האחרון. כוחות־הביטחון,
ושערי־הברזל של הגטו, לא
הצליחו למנוע מתלמידים, ומצעירים אחרים,
לערוך את ההפגנה לרגל האחד־במאי,
להקים מחסומי־אבנים ולהבעיר
צמיגים.

אם־חהרוג סומחיה
שני בניס בשנתיים
העולם הזה 2018

היתה זו ההפגנה החריפה ביותר שנערכה
באחד־במאי השנה ברחבי המדינה. בהש וואה
אליה, ההפגנות בתל־אביב היו פיקניק.
היא הוכיחה כי הפיכת הקאסבה לגטו
לא תדכא את שכם. הדבר רק יגביר את
התסיסה.

אלקטרון ציילג בט״נו
רח. החשמונאים 107 ודא,טלפון 26 05 33 :
?ול המפרסם

.2יובל משחק

כאילו והפרשה אינה נוגעת לו בכלל,
כשהוא מתעלם מהעובדה שכל המדינה
עמדה על הרגליים בגללו, משתעשע יובל בשולחן עורד־הדין של אמו.

.3בררן
יוצאים ממשרד

אבי הילד החטוף
טוען עתה שאנשי•
המישטוה עדרו לאשתו
1ן 1ן !1¥1י ו ק אחרי שבועות מספר של חיפושים, כאשר אווה 1 1111 11/1 111111111 • 1גינזברג הוכרזה כעבריינית נימלטת, הסכימה אווה
להסגיר את עצמה ואת בנה יובל לידי המישטרה. כצעד ראשון היא הגיעה למשרדו של
עורך־דינה משה גוטסמן ברחוב פיירברג בתל־אביב ומשם נסעה לתחנת המישטרה.

להסתיר את הילד

.8בדור הביתה

אווה גינז
ניידת מינו
צהלון לביתה. למרות שהיא הוכרזה כטבריינ

.6המעצר

להפתעת כל הנוכחים החליט סגן־ניצב
ברודו לעצור דווקא את האב בתחנת
המישטרה אם כי טען אחר־כך שהוא לא עצר את אהרון גינזבורג.

י 214 -

.7המריבה

לאחר התערבות קצינים בכירים.ועורן־
דינו של האב שיחרר ברוח את גינז־ברג
והבריח מהדלת האחורית את אווה ויובל אל בית החולים.

^ אשר ביום החמישי האחרון,
בשער 1.30 ,אחרי חצות, קיבל אהרון
גינסבורג את בנו יובל לידיו, נדמד, חיה
כי הפרשה שהסעירה את המדינה כולה
בחודשים האחרונים — הגיעה לסיומה.
משך חודשיים הסתתרה האם, אווה,
במקומות־מחבוא שונים ברחבי הארץ, כאשר
האב, יחד עם המישטרה, מחפשים
אחריה, ובית־המישפט מוציא נגד האם
צווי־מעצר ומכריז עליה כעל עבריינית
נמלטת. דומה היד, כי פרשת יוסלה שודד
מכר המפורסמת חוזרת על עצמה, שלא
אין קצי
היח
ד,ש! מצי אמו
ה0נ

מטו

ומוטרח

האם, יחד עם יובל
ועורך־דינה (מתנופף)
־הדין למסה המישטרה לבצע את ההסגרה.

| ן 1ן 1 [ 11ך 1ן ליד שולחן היומנאי במישטרת יפו, ליד 4 השעון, מסגירה אווה גינזברג את עצמה

ואת יובל כשלידה עומד עורך־דינה. היומנאי מיהר להתקשר למפקדו.

ווו חניחח

.מוסעת על ידי
תית מבית החולים
נמלטת והואשמה

.5ההזעקה
לו את

הבן,

האב אהרן גינזבדג, לאחר
שסגן־ניצב בדודו סירב
מזעיק בטלפון את עורך־דינו.

בחטיפה, לא נעצרה אווה גינזברג על ידי המישטרה והמישטרה אף
לא דרשה מבית המישפט לעצור אותה. לפי טענת האב היא גם לא
נחקרה על ידי המישטרה לגבי מקום מיסתורה והאנשים שעזרו לה.

על פרשת ילדי יונדף.
!ם גם עתה, אחרי שתילד כבר נמצא ברשותו,
אהרון גינסבורג שקט .״אני בטוח שהיו
מישטרה שעזרו לאישתי משך כל הזמן שהיא
במחבוא, והודיעו לה על כל צעד שלי ושל
יים. בכל מקום שאליו הגענו, על־פי אינפור־שקיבלנו
בדבר הימצאותה של אווה במקום,
לנו כי נודע לה שאנחנו צריכים להגיע, ושהיא
ה להסתלק,״ סיפר.
(ם לא רק ההדלפות מתוך המישטרה, או ההנחה
קציני־מישטרה שדאגו לעזור לאישתו בבריחתה,
ים את אהרון גינסבורג, האומר :״כל החברים

שלה רואים שלא עשו לה כלום אחרי שז;יא
הסגירה את עצמה, אז עכשיו יש להם אומץ.
מהרגע שקיבלתי את הילד לרשותי,
אני מקבל איומים טלפוניים על חיי ועל
חייו של יובל. הגנגסטרים שעזרו לאישתי
ממשיכים לעזור לה גם עכשיו, וכל זה בגלל
ההתנהגות התמוהה של המישטרה.״
מסע החיפושים אחר אווה גינסבורג,
והתנהגותה של המישטרה אחרי שהיא
הסגירה עצמה, אכן מעוררים תמיהות
אחדות לגבי האובייקטיביות של מיספר
(המשך בעמו* )26

.9האפי אנד

האב אהרון גינזברג מקבל את בנו יובל לידייו אחרי שלא
ראה אותו חודשיים תמימים. האב המאושר,
עשרות אלפי לירות בחיפושים אחרי בנו נידהס כאשר המישטרה סירבה לתת לו את יובל.

שהשקיע 1

(המשך מעמוד )25
קציגי־מישטרה. העובחה שקציו־מישטרה,
בביר, סגן־ניצב (מקביל לסגן-אלוף נ־צה״ל)
חיים בדודו, סרב למסור את
יובל לידי אביו, למרות צו מפורש של
בית־המישפט! והעובדה שד,אב נעצר באורח
בלתי־חוקי על-ידי אותו קצידמיש־טרה,
לאחר שנדחף והוגד. בתוך תחנת
המישטרה — מעוררות מיספר תמיהות
לגבי יושרם או כשירותם של קציני ה־מישטרה
שטיפלו בפרשה.
טענותיו הראשונות של אהרון גינסבורג
על טיפולה המשונה של המישטרה בפרשת
חטיפת בנו, נשמעו כבר בבית־החולים
צהלון ביפו.
״עוד בחודש ינואר שנה זו,״ טען גינס־בורג
,״התלוננה אווה לפני סגן־ניצב חיים
ברודו, סגן־מפקד מרחב יפו, על שכלאתי
אותה בדירתנו המשותפת בבת־ים. ברודו,
מבלי לבדוק, הורה לעצור אותי ל־12
שעות במישטרת יפו. רק לאחר שנעתר
לדרישתי לחקור את השכנים, ונוכח שלא
כלאתי אותה, חואיל לשחרר אותי.
״היחסים המיוחדים בין סגדניצב ברודו
לבין אווה נתגלו לי במהירות,״ ממשיך
אהרון .״באותו חודש, אחרי שנחתם ה הסכם
בין אווה וביני בבית־הדין הרבני,
היא דרשה ממני כסף. אני, מצידי, נתתי
לה אותם סכומים שקבענו בהסכם. היא
דרשה יותר. כשלא נעניתי לה, היא רצה
אל ברודו. היא האשימה אותי באיומים
עליה, ושוב נעצרתי על-ידי ברודו לשבע
שעות. למעשה רצה לעצור אותי עד
שיביאו אותי בפני שופט אולם קצינים

יחס מייוחד נגד אהרון או בעד אווה.
״זהו סיכסוו מישפחתי, ונהגנו בהתאם,״
הגיב סגן־גיצב ברודו.
גם את טענותיו של אהרון, כאילו ניסה
ברודו לחבל בהקמת הצוות המייוחד, מכחיש
זה האחרון.
הצוות המייוחד, בפיקודו של מפקח
אהרון גבע ממישטרת יפו׳ כלל, נוסף על
גבע, סמל ושוטר נוספים. האמצעים שהועמדו
לרשותו היו: ניידת־מישטרה אחת
ומכשיר־אלחוט .״קרה לא פעם, שיצאתי
עם צוות־ד,חקירה במכוניתי הפרטית, כש ד,דלק
על חשבוני. ביליתי איתם לילות
שלמים בחיפושי־סרק אחרי אווה ויובל,״
סיפר השבוע אהרון בשמץ מרירות .״צוות־החקירה,
יחד איתי, הסתובב בכל הארץ.
היינו ברמת־הגולן, בטבריה, בבני־ברק
ועוד. לפחות משני מקומות, שאליהם הגענו
בעקבות מידע, התברר לנו שאווה ויובל
היו שם, והסתלקו שעות אחדות —
ופעם אחת דקות אחדות — לפני שהגענו.״
אווה עצמה מודה :״עברנו, יובל ואני,
במקומות־מחבוא רבים. עזרו לי הרבה אנשים,
בהרבה מקומות.״ אהרון העלה ה שבוע
את החשד כי ״מישהו במישטרה
הדליף לה, או לאנשים שעזרו לה, והיא
ידעה לברוח ברגעים המתאימים.״
סגן־ניצב חיים ברודו, סגך מפקד מרחב
יפו, מכחיש זאת מכל־וכל .״שמעתי ש־ברודו
ופרקליטה של אווה, עורך־הדין
משה גוטסמן, מקיימים יחסים חברתיים
טובים. ייתכן שמכאן נובע הקשר, וניסיונותיו
של סגו־ניצב ברודו לחפות על אווה,
לעזור לה ולהתנכל לי ולצווי בית-

לבעור תחת רגליו. הוא טילפן, כפי הנראה,
לעורך־הדין של אווה, וזה הורה
לה לצאת ממחבואה ולהסגיר את עצמה.
״אחרי שברודו סירב לתת לי את הילד,
ביק-שתי ממנו רשות לטלפן. הוא סירב
להרשות לי לטלפן על חשבון המישטרה.
״יצאתי מהמטה, וטילפנתי לעורך־הדין
שלי, דוב ישראלי, ואל ניצב־מישיה קומ־פורט.
קומפורט טילפן לברות, והורה לו
למסור לי את הילד. אולם גם אחרי שקיבל
את ההוראה מהמפקד שלו, סירב ברודו
לתת לי את הילד. הוא דרש שקודם יקחו
אותו לבית־החולים צהלון, לבדיקות, ואמר
,אחר-כך נראה.׳ הוא גם דרש ממני לחתום
על התחייבות -שאביא את הילד למחרת
בבוקר לבית־המישפט, כדי ששופט יחליט
אצל מי יהיה הילד. סירבתי. שופט כבר
החליט באופן ברור בהחלט שהילד צריך
להיות אצלי.
״אז החל ברות להשתולל ממש. הוא
דחף אותי, והיכה אותי. ידעתי שהוא
מחכה לזה שאני אתגונן, כדי שיוכל להאשים
אותי בתקיפת שוטר ולעצור
אותי, אז ברחתי ממנו. ברות תפס אותי
למטה, ויחד עם היומנאי אסר עלי לעזוב
את התחנה. שאלתי אותו :״האם אני
עצור?״ והוא השיב לי, :אתה לא עצור,
אבל אסור לך לזוז מכאן.׳
״הכוונה שלו היתה ברורה: למנוע ממני
לספר לעיתונאים, שחיכו בחוץ, איך הוא
מתעלל בי ומפר צווים של בית־המישפט.
והיתד, לו עוד כוונה אחת: להבריח את
יובל ואווה מתחנת־המישטרה מבלי שאדע.״

,/אווה לא
געצרה כ חו ק ״

אווה נינסבורג ככית־חמישפנז
״לא עשו לה כלום!״
אחרים, שנמצאו אותה שעה בתחנה ביפו,
הסכימו לשחרר אותי.
״למחרת היום התייצבתי לפני שופט
השלום יוסף מגורי-כהן. ברודו ביקש ש־אשוחרר
בערבית צד שלישי של שלושת
אלפים לירות ואחתום שלא אשתמש יותר
באיומים נגד אשתי. סיפרתי לשופט מה
שקרה, והוא נזף במישטרה על המעצר.
לבסוף שוחררתי בערבות עצמית של 1500
לירות.״
לבד מטענות אלה נגד טיפולה של ה־מישטרה
בסיכסוך שבין שני בני הזוג,
ונגד סגן־ניצב ברודו על התנכלויותיו כל פיו,
קובל אהרון גינסבורג גם על דרכי
הטיפול בפרשה, שהסעירה את המדינה
בחודשיים האחרונים.

״מישהו במי שטרה
הדליף לה״
ף* אז שאווה ברחה עם יובל, גילתה
1/ /ו המישטרה מחדלים רבים. ייתכן
שהם נובעים מקשרים אישיים בין כמה
מהמעורבים בפרשה, שנמצאו משני צידי
המיתרס, וייתכן שזו דרך טיפול לקוייה,
שהפכה שיטה במישטרה.
״רק 17 ימים אחרי שאווה ברחה עם
־יובל, הסכים סגן־ניצב ברודו להקים צוות
מייוחד שיחקור בפרשה. היה בידי ההסכם
מבית־הדין הרבני, שלפיו הילד צריך
להיות אצלי. באתי לברודו עם הצו, והוא
אמר , :זה לא מספיק. אני לא אקים צוות־חקירה
בשביל דבר כזה׳.״
בדודו מכחיש את טענותיו של אהרון,
וטוען כי מעולם לא עצר אותו, ולא היה

מישפט,״ אומר אהרון.
״לפני שבוע החליט ברודו לפזר את
הצוות המייוחד, בטענה שאין טעם בקיומו,
כי בלאוו־הכי לא יצליחו למצוא את יובל.
רק אחרי שפניתי אל ניצב־משנה רחמים
קומפורט, מפקד מרחב יפו, הוחלט ש הצוות
ימשיך בחקירה.״

״הקצין ציפצף
על הצווים״
ף* יום שסי יצאה אווה ממקום־
//יי מחבואה, טילפנו אלי בשעה אחת-
עשרה בלילה, והודיעו לי שאני צריך
לבוא לתחנת־המישטרה ביפו. הגעתי מייד,
ונכנסתי לחדרו של ברודו.
״דרשתי מברודו לתת לי את הילד על
פי הצו של ביודהמישפט,״ מספר גינם־
בורג, אבל ברודו אמר לי, :אני מצפצף
על צווים של בית־מישפט, עליו ועל החבר
שלך, היועץ־המישפטי־לממשלה.׳
״באותו רגע הבנתי מדוע הסגירה אווה
את עצמה דווקא אז. באותו יום נפגשתי
עם היועץ־המישפטי־לממשלה, הפרופסור
אהרון ברק, ו-שטחתי לפניו את טענותי
וחשדותי כנגד המישטרה. כן דרשתי ממנו
כי המדינה תפעיל את שירותיהביטחון
הכללי למצוא את הילד, בעיקבות כיש לונה
של המישטרה, בדיוק כמו שעשו בפרשת
יוסל׳ה. אחרי הפגישה עם ברק
נפגשתי עם עוד כמה אגשים, ביניהם רב־פקד
יצחק דנון, אחד הקציגים של ברודו,
וסיפרתי להם על השיחה עם ברק.
״ברור לי לחלוטין שמיו סיפר על כך
לברודו, וברודו הרגיש שהאדמה מתחילה

* אומגם, כעת שברודו היה עסוק עם
1גינסבורג, הבריחו שוטרים אחרים את
אווה ויובל מהדלת האחורית של תחנת־המישטרה,
אל בית־החולים צהלון.
ברות הכחיש בפני העולם הזה את
האשמותיו של גינסבורג, אחת לאחת .״אני
לא אמרתי מעולם שאני מצפצף על בית־המישפט
או על הצווים, או על היועץ ה־מישפטי.
לא עצרתי את אהרון גינסבורג.
אני בכלל לא הכרתי את אווה גינסבורג
עד שהיא הסגירה את עצמה. לא נגעתי
באהרון גינסבורג באצבע הכי קטנה, ויש
לי לכך עדים. כל מה שעשיתי היה למלא
את בקשתה של אווה, שבנה ייבדק בבית-
החולים לפני שהוא יימסר לידי אביו, כדי
שהאב לא יוכל לטעון אחר־כך שהילד
הובא אליו כשהוא חולה. בקשה כזו של
אם, כל אחד היה ממלא.״
כשנודע לאהרון גינסבורג כי אשתו
ובנו הובלו לצהלון, הוא מיהר לשם יחד
עם העיתונאים שהיו בתחנת יפו. שוטר
שהוצב בפתח אסר עליו להיכנס. רק
אחרי מאמצי־שיכנוע מרובים הצליח להיכנס
לחדר שבו נבדק בנו.
בשעה 1.30 קיבל סוף־סוף אהרון את
בנו יובל, ולקחו איתו לביתו. עדיין לא
ידוע לאן הובלה אווה גינסבורג. ברור רק
שהיא לא הובלה לבית־המעצר באבו־כביר,
כפי שהתחייב מהחלטת השופט, שהכריזה
עליה כעל עבריינית נמלטת.
למחרת בבוקר הוגדשה שאת ההפתעות
של אהרון גינסבורג. הוא נדרש על־ידי
המישטרה להופיע בבית־המישפט .״אם
לא תבוא אלינו, אנחנו נשלח ניידת לעצור
אותך,״ אמר לו ברודו, לטענתו.
גינסבורג אכן הופיע, יחד עם פרקליטו
דוב ישראלי, והופתע לשמוע כי ד״מישט־רה
מגישה שתי בקשות־מעצר. האחת נגדו,
על תלונתה של אשתו מלפני חודשים
רבים, על שתקף אותה ואיים עליה —
והשנייה נגד אווה, על תלונות דומות
שהגיש הוא נגדה.
אולם, לא רק גינסבורג ופרקליטו נדהמו
באותה ישיבה. כמותם נדהמו גם
כל האורחים הקבועים של בית־המישפט,
והעיתונאים. ההאשמה החמורה של חטיפה,
על־פי סעיף ,230 שבה הואשמה אווה,
והכרזתו, כעבריינית נמלטת, לא הוזכרו
כלל על־ידי בית־המישפט.
לשופט לא נותר אלא להחתים את -שני
הצדדים על הבטחה שלא יעברו עבירות
נוספות, ויקיימו את פסק־הדין הרבני
כלשונו.
״עוד לא קרה מיקרה כזה, שאשר״ מואשמת
בחטיפה ומוכרזת כעבריינית נמלטת
ולא עושים לה כלום. את אווה אפילו לא
חקרו מי היו השותפים שלה לפשע, ומי
עזר לה להסתתר מעיני החוק משך תקופה
כל־כך ארוכה,״ טוען בעלה, אהרון, במידה
רבה של צדק.

ך יא עדיין נורא מבולבלת, ובכלל
י י לא תופסת מר, רוצים ממנה. כל ה עסק
הזה נפל עליה פיתאום, מהשמיים,
והיא לא יודעת איך אוכלים את זה. ובכלל,
נורא מפחיד שכולם רוצים פיתאום לראיין
אותה ולכתוב עליה בעיתונים. נמאס
לה להתראיין! לכל העיתונים יש אותן
שאלות, לה יש אותן תשובות, נדמה לה
שהיא רשם־קול מקולקל, החוזר על עצמו.
וחוץ מזה, מה כבר יכולה בחורה בת
עשרים־ואחת לספר על עצמה? מה כבר
יכול לקרות בעשרים־ואחת שנות חיים?
אז ככה: היא נולדה לפני עשרים־
ואחת שנים, בקיבוץ מנרה. למן היום
שהיא זוכרת את עצמה קוראים לה
מיקי ורק כשהיא מביטה בתעודת-
הזהות שלה היא שמה לב לעובדה ש שמה
הוא, בעצם, מיכל. את שם רד
מישפחה קם קיבלה מאביה, שהוא מסגר
במיקצועו ואיננו זוכר אם אי-פעם נקרא
בשם־מישפחה אחר.
שלא־באשמתה החליטו אביה, שהוא ממוצא
פולני, ואמה שהיא ממוצא עיראקי,
לנטוש את הקיבוץ לטובת העיר, ובחרו
בהרצליה. היא גדלה כילדה נורמלית ולא
בולטת במייוחד עד גיל ארבע-עשרה. בגיל
זה שמה לב פיתאום לעובדה שהיא גבוהה

מיקי קם, המתנשאת
לגובה של 1.74 מטר,
מודדת בבוטיק ליידי גודייבה את בגד־ההופעה
שלה. לידה, הבמאי צדי צרפתי,
שהתנדב לעבוד איתה, המגיע עד לכתפיה.

הצגתיבנווה שד הנערה שתהיה הכוכבת שר יום־העצמאות
מצלמה; כשהיא על הבימה, זה רק היא
והבמה.
היא מתרגשת מאד לפני כל הצגה, אך
כשהיא כבר עומדת על הבמה נמוגה
כל ההתרגשות. העובדה שהיא מנחה זמרים
ידועים ומפורסמים אינה מרגשת
אותה. רק העובדה שהיא אינה רוצה
לאכזב את עצמה ואת האחרים, היא המדידה
שינה מעיניה.
היא מודעת לעובדה שכולם מתפעלים
מכישרונה, ואומרת בענווה :״הם לא מגלים
לי את אמריקה, אבל זה תמיד נעים
לשמוע. אני יודעת בדיוק מה הכישורים
שלי, ואני רוצה לפתח אותם. אני עדיין
ירוקה ויש לי המון מה ללמוד. למרות שיש
לי תדמית של בדרנית, נדמה לי שאני
מתאימה יותר לתיאטרון הרפרטוארי הרציני.
״חלום־חיי
הוא להשתתף במחזמר שבו
אוכל להפגין את כל הכישורים שלי: שירה,
מישחק, מחול. אבל במחשבה שנייה,
נדמה לי שאני רוצה חיי־מישפחה שקטים

בראש מכל הבנים בכיתה׳ שלא לדבר
על הבנות. אבל לא־כל־כך בגלל זה׳ כמו
בגלל שפשוט התחשק לה לגור קצת מחוץ
לבית, היא ביקשה רשות מאבא ואמא
ללמוד בכפר הירוק וכאן, במסיבות ליל-
השבת, גילתה שהיא בעצם המצחיקנית של
החבר׳ה.
מהכפר הירוק היתד. הדרך סלולה אל
הלהקה הצבאית. היא ניגשה לבחינות,
עברה אותן בהצלחה והתקבלה ללהקת־הנח״ל.
ומני אז. ועד היום הזה היא
אינה חדלה לעורר התפעלות מצד כל
מי שמבין משהו בנושא הקרוי גילוי׳
כישרונות.

אחת בשביל
השגייה
** ייד כשהשתחררה מהלהקה עטו
1*4עליה האמרגנים למיניהם. אברהם
(״פשנל״) דשא, הידוע כקוטף פירחי־כיש־רון
מיקצועי, זינק עליה כמוצא שלל רב.

הציע לה חוזה בן חמש שנים, מבלי שיראה
אותה על הבמה אפילו פעם אחת.
שלמה צח הציע לה להופיע במשותף
עם צמד חומה ומגדל; מיקי פלד הציע
לה קאריירה משגעת בנוסה של מני
פאר ושויוד. אבל היא, בקול שקט ומנומס,
אמרה ״לא!״ לכולם, ובחרה דווקא
בהצעה הפחות־מלהיבה. היא החליטה
להיות אחת מתוך ארבעת בוות מועדון
התיאטרון, ולצאת איתן בתוכנית הנקראת
עוד לא נגעו בי.
היא טוענת :״הייתי בטוחה שהתוכנית
תהיה מפוצצת. יעופו פיצוצים על
ימין ועל שמאל, יחד עם הבנות.״ אך
לדבריה, התבדתה ,״והיחסים ביני לבין
הבנות האחרות הם יוצאים־מהכלל טובים.
אנחנו אחת בשביל השנייה.״ תופעה נדירה,
לכל הדיעות.
יש בה, במיקי קם, מין נאיביות בלתי-
רגילה. היא מאמינה באנשים, מאמינה
בעתיד, מאמינה בכל דבר כימעט. נש-
צילצלה אליה ורדה איתי, אחת ממארג-
נות חגיגת־הזמר של יום־העצמאות, והודיעה
לד, כי בחרה בה כמנחת המופע,
נפלה דומייה בצידה של מיקי. כעבור
שניות, כשהתאוששה, אמרה :״מה? אתם
רוצים שאני אכנס לנעליים של רבקה
מיכאלי?״ ורדה ענתה לה בנימוס שזה
בדיוק מה שהם רוצים, ומיקי הפסיקה
לישון בלילות.
סדר-יומה עמוס לעייפה. אילו היו שואלים
אותה, היא היתד. מעדיפה לקום
בצהריים, להיכנס למיטבח שהוא, לדבריה,
הטריטוריה הפרטית האהובה שלה, לבשל,
לאכול ולחזור לישון. אבל כיוון שאיש
אינו שואל אותה, היא משכימה בימים
טרופים אלה בשעה תשע בבוקר, רצה
לרשות השידור לחזרות על תוכנית-טל-

וויזיה המוקדשת לשיריו של יאיר רוזג־בלום,
משם רצה לחזרות על חגיגת־הזמר,
רצה למדידות של בגדים, ובערב רצד
למועדון התיאטרון, להופיע בהצגה.

היא תגיע
ד חוק
ף יא צנומה מאד, גבוהה מאד ויפה
י י מאד. יש לה עיניים חומות ענקיות

מלאות־הבעה, יש לה שיער ארוך שלא
קוצר מעולם, ויש בה המון חן, תמימות
וחוסר-אמצעיות. כימעט ברור לה שיום
אחרי יום־העצמאות תהפוך מסתם־אלמו-
נית לבחורה מפורסמת, והיא עדיין לא
יודעת איך להתייחס לזה.
היא חסרת־בושה כימעט לחלוטין, מתעלמת
ממבטי העוברים־והשבים הננעצים
בה בתדהמה, ועושה ככל העולה על רוחה.
כשהיא משוחחת, זה רק היא והפארטנר
שלה; כשהיא מצטלמת, זה רק היא וה

בעל, בית וילדים. פעם, כשהייתי יותר
צעירה, חשבתי שאם אני רוצה להיות
שחקנית אני צריכה להתגרש מהבעל,
ושאם אני רוצה להיות אשה לבעלי אני
צריכה להתגרש מהבמה.
״היום נדמה לי שאפשר ליישם את
שני הדברים יחד. המגמה שלי כרגע היא
ללמוד ולהתפתח. אני לא עושה תוכניות.
יש לי הרגשה, לפעמים, כאילו אני מתנפלת
על הקהל עם כל הראיונות האלה, ועם הדבר
הגדול הזה של הנחיית חגיגית-הזמר.
יכולתי בעצם לבנות את עתידי לאט,
לעשות הכל בחמש שנים, בשקט ובנחת.
אבל מצד שני היה לי קשה לסרב להצעה
כל-כך מפתה.
״אז החלטתי להסתכן. ביקשו ממני לח תום
על חוזים, ביקשו ממגי להתחייב —
מובן שתמורת תמורה הולמת. אבל איך
אני יכולה להתחייב, כשאני לא יודעת מה
אעשה בעוד חצי שעה? כזאת אני, סומכת
על העתיד.״
ואשר לעתיד, נראה שהוא צופן בחובו
הפתעות גדולות למיקי. צדי צרפתי, שהתנדב
לעבוד איתה באופן אישי על
הופעתה בחגיגת־הזמר, אומר :״היא כיש־רון
ענק. כבר שנים שלא היה כישרון
כזה בשטח. היא נראית יוצא-מדהכלל,
גבוהה, יפה, מעניינת. היא עושה הכל
באופן מושלם.
״כשהיא שרה, זמרת מצויינת: כשהיא
משחקת, היא שחקנית מצטיינת! כשהיא
מצחיקה, היא בדרנית יוצאת־מהכלל. יש
לה כישרון לעשות אלף פרצופים בדקה,
ואין לי צל של ספק שהבחורה הזאת
עוד תגיע רחוק.״ כמה רחוק, יראו אחרי
ייום־העצמאוח.

מיו דו דרמתי של בעל קנאי אחו
מה (״הכושי״) כהן 38 הכושי, המכונה
כך בשל עזרו השחום, הנמנה אף הוא
עם הדמויות המוכרות ברחובות. הכושי
התימני הוא מוסכ׳ניק ידוע.
נראה שהיתה לשלמה כהן סיבה טובה
לרדוף אחר קצין־המישטרה. כי בניידת-
המישטרה לא ישב מפקד מישטרת רחובות
לבדו. ליד הקצין כסוף־השיער, לבוש־המדים,
ישבה רס״רית־צנחנים של צה״ל,
חסצי־בה כהן.
חפצי־בה בת ה־ ,35 שנתפרסמה לפני

או שמא רוח־הקידמה הנושבת אליה מ־מזסדות־המדע
שבה י מכל מקום, את שע־רוריות־המץ
העסיסיות ביותר של ישראל,
סיפקה לה מאז־ומתמיד דווקא רחובות.
כמד. מפרשיות אלה העסיקו בשעתן את
המדינה כולה. זכורה עדיין פרשת הרומן
בין המורה הנשואה לתלמיד כיתת הגימנסיה
שלה, כשהשניים ברחו מבתיהם
וממישפחותיהם וביקשו להינשא. זכורה
גם פרשת נהג המונית וד,לוליטה, או
השמועה שהתבדתה לאחר־מכן, על צמד

13011
ה מי ש סו ה
והצנחנית כשבע שנים בהיותה ״האמא הראשונה
שצנחה בצה״ל,״ היא אשתו של הרודף,
שלמה כהן.
ואותו מירדף סוער שהתנהל ברחובות-
באר־יעקב, שבו רדף הבעל אחרי המכונית
בה ישבה אשתו בחברת מפקד
תחנודהמישטרה של עירו, הוליד את אחת
הפרשות הפיקאנטיות שרחובות, מכל ערי
ישראל, היא אולי העיר הראויה ביותר
לשמש זירה להתרחשותה.

מפקד מיישמות וחובות, וב־פקו גו״בו
* •1כונית ה״פורד אסקורט״ ה•!
מישטרתית, הצבועה בציבעי כחול-
לבן, דהרה במהירות עצומה ברחובה הראשי
של העיירה באר־יעקב. תוך הפעלת
צופר צורמני ובחריקת־צמיגים, היא פנתה
בסיבובים חדים בין הרחובות הצדדיים
הצרים של העיירה השלווה. המטיילים
הבודדים ששוטטו להנאתם ברחובות באר-
יעקב, בצהרי יום השבת החם, ה־ 17באפריל,
נרתעו בבהלה מפני דהירת ניידת-
המישטרה, ומיהרו לעלות על המידרכות.
הם הביטו בתמיהה אחרי המכונית, שהעלתה
מאחריה ענני־אבק.
תוך דקות ספורות פשטה השמועה בין
תושבי העיירה :״המישטרה עורכת מיר־דף.״

המציאות היתד. ישונה לחלוטין. ברחובות
העיירה אומנם התנהל מירדף-
מכוניות בנוסח סירטי-הבלשים הטלוויזיוניים.
אלא שלא מכוניודהמישטרה היא
שרדפה אחרי מכונית של שודדים או
עבריינים נמלטים. מכונית־המישטרה, היא
שהיתד. הנרדפת.
בעיקבות מכונית־המישטרה דהרה מכונית
פדו לבנה, שנהגה לא נפל בביצועי-
הנהיגה שלו, ובמהירות נסיעתו, מנהגה
של מכונית-המישטרה הבורחת. המראה
המוזר, של מכונית־מישטרה נמלטת ב-
מירדף עם מכונית אזרחית, עורר פליאה
בקרב אלה שעקבו אחריו .״זה ניראה לי
בניגוד לטבע,״ סיפר עד־ראייה מבאר-
יעקב .״ראינו כבר שהמישטרה רודפת
אחרי פושעים. פיתאום ראינו חראקה ושמענו
צפירות. התפלאנו לראות אזרח
רודף אחרי קצין־מישטרה.״
ואומנם, חלק מעדי-הראייה זיהו את
נהגה של מכונית־המישטרד, הנרדפת. היה

זה רב־פקד אליעזר גרייבר, מפקד מיש-
טרת רחובות בכבודו־ובעצמו.
במכונית הפדו שדלקה אחריו ישב של־

דבשת לבעל

פייטון־פלייט
בר חובו ת

ת תוארה כ״פייטון־פלייס של
ישראל״ כבשה רחובות כבר לפני
שנים, ומאז היא מחזיקה בו ללא מתחרים.
קשה לדעת מה גורם לכך. האם זה ריח
הפרדסים שבהם טובלת העיר הדרומית,

שלמה (״הכושי״) כהן ורעייתו חפצי־בה בנעוריהם,
באחד הטיולים בנגב, קודם שנישאו. שני הצעירים
התימניים מרחובות, היו, בשעתם, זוג מפורסם בעיר, בעיקר בזכותה של חפצי־בה,
שהתפרסמה כצנחנית בצבא־הקבע, אשר צנחה אחרי שכבר היתה לאס לשני בנים.

התאומים הכושיים שנולדו לבת אחת ה-
מישפחות הניכבדות בעיר. פרשיות אלה,
ועוד תריסר פרשיות דומות שיכלו להתחרות
בשקט עם סיפורי פייטון-פלייס הנודעים,
הביאו בשעתו את דן אלמגור,
בן רחובות בעצמו, לחבר את הפיזמון
אז מה אס אנחנו מרחובות?
פרשת מפקד־המישטרד. של רחובות ו־רס״רית־הצנחנים,
שהסעירה את העיר בשבועיים
האחרונים, לא ביישה אף אחד
מסיפורי רחובות־פלייס הקודמים.
על מה שקדם לאותו מירדף מוזר, שפתח
שרשרת אירועים מוזרים לא-פחות, סיפר
שלמה (״הכושי״) כהן, ימים אחדים אחרי
המירדף :
״באותו יום שבת, בשעות־ד׳צהריים, באה
אלי אשתי, חפצי־בה, בלוויית שוטר, כ מנהגה,
כדי לראות את ילדינו. אנחנו
חיים בנפרד. נפרדתי מחפצי־בה אחרי
שגיליתי כי היא משמשת כמאהבת של
רב־פקד גרייבר, מפקד מישטרת רחובות.
זרקתי אותה אז מהבית, והיא עברה להתגורר
עם הוריה בשכונת שעדיים. שלושת
ילדינו נמצאים אתי.
״בית־המישפט הרבני פסק כי מותר ;לה
לראות את הילדים אצלי פעם בשבוע,
אבל היא התלוננה במישטרה שאני מאיים
עליה ולא מרשה לה לראות את הילדים.
בעיקבות תלונתה החרים אצלי רב־פקד
גרייבר את האקדח שלי, הנמצא אצלי
ברישיון. אחר־כך הצמידו לה שוטר בכל
פעם שד,יתד, באד, לבקר אצלי.
״באותו יום שבת,״ ממשיך הכושי ומספר
,״החלטתי לתפוס אותה, על חם׳.
היתד, לי הרגשה שהיא תיפגש עם המאהב
שלה, כמו בכל שבת. אחרי שהיא
סיימה את הביקור אצל ילדינו, לקחתי
את מכוניתו של בן־אחי ויצאתי אל תחנת-
המישטרה ברחובות. החלטתי לחכות ל-
גרייבר ולעקוב אחריו. חיכיתי קצת. אחרי
כמה זמן יצא גרייבר עם שוטרת,
ונכנס למכונית ד,פורר אסקורט שלו. נסעתי
אחריו. הוא הוריד את השוטרת באחד
מרחובות העיר, והמשיך לנסוע. זה היה
בדיוק כמו שחשבתי. בפינת אחת הרחובות
חיכתה לו אשתי, חפצי־בה. היא נכנסה
במהירות למכונית שלו, והם פנו לכיוון
היציאה מרחובות לתל-אביב.״
על מה שאירע אחר־כך, חלוקות הריעות.
השמועות העוברות מפה לאוזן ברחובות,
ומעלות חיוכים על פני תושבי
העיר, סיפרו כאילו יצאו מפקד המישטרה
והרס״רית לבדוק את האביב באחד מ־

מנוניתיהמישטוה מסעיר את וחונות
פרדסי העיר, כאשר הופתעו על־ידי הבעל.
אלא שגם בפי הבעל וגם בפי מפקד־רמישטרה,
גירסות המפריכות את סיפורי־הזדון
הללו.

שפע של
^ גירסו ת
** ספד שלמה כהן :״ליד היציאה
מרחובות ראיתי פיתאום רק את
גרייבר יושב במכונית. חשבתי שעבדו
עלי. כאשר עצר את מכוניתו ליד הרמזור,
נעצרתי גם אני. היה אור אדום. רצתי
אל המכונית של גרייבר, וראיתי את
אשתי שוכבת עליו. היא היתד, במושב
הקדמי, שרועה עליו, כדי שלא יראו אותם.
הם לא ראו אותי.
״המשכתי לעקוב אחריהם. הם הגיעו
לפרדס ליד בית־החולים שמואל הרופא
בבאר־יעקב. חיכיתי עשר דקות, ונכנסתי
אחריהם אל הפרדס. חשבתי לתפוס אותם
,על חם׳ .אבל אז ראה אותי רב־פקד
גרייבר, והתחיל לברוח ממני במכוניתו.
רדפתי אחריהם דרך רחובות באר־יעקב-
עד לתחנת־המישטרה ברחובות.״
רב־פקד אליעזר גרייבר, מפקד מיש-
טרת רחובות, מסרב למסור את גירסתו
על מה שאירע. גרייבר בן ה־ 60 הוא
מוותיקי השוטרים בעיר. הוא אב לשתי
בנות נשואות, ובעוד תקופה לא-ארוכד,
הוא עומד לסיים את שירותו במישטרד,
ולצאת לגימלאות. את השואלים על אותה
פרשה המסעירה את עירו, ושהוא עומד
במרכזה, הוא מפנה אל סגן־ניצב מנשה
גולן, סגן מפקד נפת־המרכז, שמונה לחקור
את הפרשה.
הגירסה שמביא סגן־ניצב גולן, בשמו
של רב-פקד גרייבר, שונה לחלוטין מזו
של ״הכושי״ הרחובותי .״חפצי־בה חזרה
מביקור אצל ילדיה,״ מספר גולן ,״היא לא
היתד, מעולם המאהבת של גרייבר. הוא
בסך־הכל משמש ילד, כמו אבא, והיא
היתה בידבית בתחנת־המישטרה ברחובות
ותוך כדי
כך התידדה מאוד עם שוטרי התחנה, וביניהם
עם גרייבר.
״באותו יום שבת,״ מספר גולו -״חזרה
רס״ר חפצי־בה כהן מביקור אצל ילדיה,
ובמיקרה פגשה בגרייבר ברחוב. היא ביקשה
ממנו טרמפ לבית הוריה בשעריים.
רב־פקד גרייבר אמר לה שהוא חייב לנסוע
קודם לבית־ד,חולים שמואל הרופא בבאר-
יעקב. אם היא תבוא איתו לשם, אמר
לה, הוא יקח אותה אחר־כך לבית הוריה.״
נכון שלנסוע ממרכז רחובות לשעריים,
הנמצאת בדרומה של העיר, דרך באר-
יעקב הנמצאת במיזרחה של רחובות ובמרחק
קילומטרים רבים ממנה, זוהי דרך
ארוכה במיקצת. אבל חפצי-בה היתד, זקוקה
כנראה לטרמפ.
״לא הייתי לבד עם גרייבר במכונית,״
מספרת חפצי־בה בעצמה .״כאשר יצאנו
לכיוון באר־יעקב, היינו שלושה במכונית.
אני ישבתי ליד גרייבר, ומאחור ישבה
עוד בחורה. נסענו לבית־החולים שמואל
הרופא, והשארנו שם את הבחורה. משם
נסענו לשעריים, לבית הורי.״
גם רב־פקד גרייבר וגם חפצי־בה כהן
מכחישים. כאילו התנהל מירדף כלשהו
של הבעל אחריהם .״הכושי נסע אחרי,״
סיפר גרייבר ,״ראיתי אותו עוד לפני
שיצאתי מרחובות. לא היה -שום מירדף.״
אבל בפי כמה מיושבי קפד, פינתי, במרכזה
של רחובות, יש סיפורים על חלקו
השני של מה שהיה — או לא היד— ,
מירדף.

לא היה איש ממכריו של הכושי ברחובות,
שלא ידע במד, מדובר .״הכושי
גירש את אשתו מהבית ביגלל ידידותה
עם גרייבר,״ סיפרו .״בשביל הכושי, זאת
היתד, פגיעה בכבוד שלו.״
גראר, שבאותה שבת ביקש הכושי להחזיר
את כבודו האבוד. הוא דלק אחרי
קצין־המישטרה עד לשכונת שעדיים. שם,
לדברי הסיפור, התנגש במתכוון במכוניתו
•של מפקד־המישטרה, וגם הסתער עליו
במהלומות.
״חפצי־בה ברחה מהמכונית אל בית הוריד״״
טוען הכושי .״גרייבר רצה להסתלק
מהמקום. נכנסתי במכוניתו עם הפז׳ו שלי.
המכונית שלו כבתה. יצאתי מהמכונית
והפלאתי בו את מכותי, עד שהצליח להסתלק.״
השכנים
ראו את התקרית, שמעו את
חריקות־ד,בלמים ואת צעקותיו של הכושי,
שהזעיק למקום את חבריו הרבים, תושבי
השכונה. אבל סגן־ניצב גולן, המביא את
גירסתו של גרייבר למה שאירע, מכחיש
מכל־וכל גם חלק זה של הסיפור :
״אחרי הביקור בביודהחולים נסעו גריי-
בר וחפצי־בה אל בית הוריה בשעריים.
משם המשיך רב־פקד גרייבר אל תחנת-
המישטרה ברחובות, להמשך עיסוקיו. הכושי
לא פגע בשום מכונית מישטרה.״
גם חפצי-בה תומכת בגירסה זו. הצנח נית,
שבהיותה כבר אם לשניים עברה
קזרס־צניחה בהצטיינות, ואחר־כך ילדה
את בנה השלישי, סיפרה :״גרייבר השאיר
בבית־ד,חולים את הבחורה השנייה. אחר-
כך נסענו לבית הורי. לא היה שום מירדף.
זה הכל המצאות של שלמה, כדי להוכיח
את בגידותי, כביכול. גרייבר יכול להיות
האבא שלי. ככה הוא גם מתנהג אלי. כל
הקשר שלי איתו התחיל בגלל איומיו
של בעלי עלי. הוא איים עלי ברצח, וב־מישטרה
מונחות תלונות שלי על כך. מי
שכן בגד בין שנינו, היה הוא.״
אבל הדרמה לא הסתיימה ליד בית
הוריה של חפצי־בה בשעריים• חלקה השלישי
התחולל באותה שבת עצמה בתחנתו,מישטרה
של רחובות, בכניסה הצפונית
לעיר, לשם רדף הכושי אחרי
מפקד־המישטרה.
חפצי-בה נשארה בבית הוריה הזקנים.
בעלה המשיך ברדיפה אחרי קצידהמיש־טרה
שהסיע אותה. אבל הוא כבר לא היה
לבדו. כאשר הגיע אל תחנת־המישטרד,
כבר היו עימו כמה עשרות צעירים מחבריו,
תושבי שעדיים.

חברה שמאמיגה
__ ב איו מי ס
דיברי עדי־ראייה, היה זה מחזה
נדיר.

הוס־־וית הצונחת חפצי־בה כהן ובעלה
הבעל הקנאי פרץ אל תחנת־המישטרה.
לעיני היומנאי וכמה מפקודיו של גרייבר,
הוא ערך בתוך התחנה סצינת־קינאד, דרמתית.
בעוד שבפתח תחנת המישטרה
התקהלו עשרות צעירים, הצליח הכושי
לתפוס את גרייבר, לפת את צווארו, ירק
בפניו וצעק :״תפסתי אותך על חם עם
אשתי ! הם היו יחד בפרדס. האיש שצריך
לשמור על החוק והמוסר לקח לי את
אשתי !״
הקהל שנאסף בפתח תחנת־המישטרה
פרץ בשאגות. הם תבעו שגרייבר יצא
החוצה, ויסביר להם מה עשה בחברת
אשתו של חברם, הכושי .״לזרוק את
גרייבר מרחובות !״ צעקו חמומי־המוח.
כמה מהם הציעו להסתער על תחנת־המיש־טרה,
לעשות לינץ׳ במפקדח שחילל, לדעתם,
את כבוד חברם. אבל חבריהם
הרגיעו אותם.
טוען סגו־ניצב גולן :״הכושי אסף את
כל החברים שלו, והם הקימו מהומה על-
לא־מאומה. רב-פקד גרייבר נשאר כל
הזמן קר־רוח, ושלט בעניינים. הוא ניסה,
ללא הצלחה יתירה, להרגיע את הכושי
הזועם.״

פגיעה בכבוד
של הכושי

היה ממש כמו בסרט,״ סיפר
עד־ראייה שישב בבית־הקפה וניתח
/ /י עד
עם חבריו את מישחק-ד,כדורגל של קבוצת
הפועל מרמווק, אשר הסתיים שעות אח דות
קודם־לכן .״פיתאום ראיתי את מפקד
המישטרה, גרייבר, נכנס בפול־ספיד לעיר,
לכיוון שעדיים. אחרי מכונית־המישטרה,
שבה ישבו גרייבר וחפצי־בה, נסע הכושי,
בעלה של חפצי־בה.״

יריקה במפקד

מפקד מישטרת רחובות, רב־פקד גרייבר, בחברת
שוטרת, שאין לה כל קשר לסיפור המתפרסם בעמודים
אלה. בעיקבות תלונתו של בעל, שהאשים את גרייבר בכך שהיה מאהבה של אשתו
וניצל את מעמדו כקצירמישטרה נגדו, הוקמה ועדת־חקירה פנימית לבדיקת ההאשמות.

גירסתו של הכושי שונה. לדבריו, הוא
סירב לעזוב את תחנודהמישטרה ״עד שיגיע
מישהו מהנפד, לראות מי זה גרייבר,
העומד בראש המישטרה ברחובות.״ לדיברי
אחד מעדי־ד,ראייה, זימן גרייבר
לתחנה את אחת הדמויות המוכרות ברחובות,
שאלתיאל קרי, הידוע גם כידידו
של הכושי, כדי שירגיע את המתפרעים
ויביא לפיזור ההפגנה הספונטאנית שהתארגנה
נגד מפקד־המישטרה.
אומר הכושי :״זרקתי את שאלתיאל
לכל הרוחות. לבסוף לא היתד, לגרייבר
ברירה, והוא הזעיק את סגן מפקד הנפה,
סגן־ניצב גולן. גולן הבטיח לי שהוא
יבדוק ויברר את כל הפרשה.״ בינתיים
עדיין לא הוסקו בל מסקנות רשמיות שהן.

לא בפעם
הראשוגה
כל מה שברור הוא, כי גרייבר לא יו־כל
להמשיך לכהן זמן רב כמפקד דד
מישטרה ברחובות. סמכותו בעיני פיקודיו
התערערה לחלוטין. אחרי שהועלב והוכה
לעיניהם על־ידי בעל קנאי, הוא הפך
למשל ולשנינה. מה עוד שלא היתד, זו
הפעם הראשונה, שבה עמד גרייבר במרכזה
של שערוריה ממין זה.
״לפני כמה חודשים,״ מספר הכושי,
״כבר תפסתי את אשתי עם מפקד-המיש-
טרה. הוא הביא אותה הביתה בשעה אחת-
עשרה בלילה, במכוניתו. התחלתי לצעוק
ברחוב. בסוף הוא עלה אלי לדירה, והתחנן
שלא אספר לאיש על המיקרה. הוא
הראה לי אז אישורים שהוא סובל ממחלה.
הסכמתי לשתוק, ואז הוא גזל את כבודי
ואת אשתי.״
לסגן־ניצב גולן נקודת-השקפה אחרת:
״הכושי טפל על גרייבר עלילת־שווא. הוא
חי בחברה מסויימת, שמאמינה כי באיומים
אפשר להשיג הבל. גרייבר דאג שהחוק
יקויים, ודאג להגן על חפצי־בח מפני
איומיו של בעלה. השקט והסדר ברחובוח
עמדו בראש מעייניו של גרייבר, הידוע
כקצידמישטרה מעולה שהוכיח את עצמו
לא-פעם.״
בינתיים גרמה השערוריד, שהסעירה את
רחובות לכך ששלמה וחפצי-בה כהן הגיעו
למסקנה כי עליהם להיפרד סופית. בפני
עורך־הדין דרור מקרין הם חתמו על
הסכם-גירושין. בין השאר נקבע בהסכם
זה, כי שני הצדדים יבטלו את התלונות
ויחדלו לאיים זה על זה,
מי שנותר קרח מכאן ומכאן היה מפקד-
המישטרה, שאין עוד בית ברחובות בו
אין משיחים אודותיו.

1. 219

סיטוה האישי שר ה ת״ו ת היהודיה שנאבקה במשו חצי שעה
עם כריש בים איות ־ והתובעת עתה פיצויים בסו מיליון ד י
תחילה חשבה האשה שרגלה
נלכדה בסלע או בקוות־עץ שצפה
במים. היא לא חשה כאב,
אלא רק משיכה אחת עזה ברגלה
הימנית. היא ניסתה לגעת
בכף רגלה, כשהיא בועטת
במים ברגלה השמאלית, במאמץ
לשמור את ראשה על
פני המים, ומיששה באפלה בידה
השמאלית. היא לא הצליחה
למצוא את כף רגלה. ידה
תרה אחרי החלק העליון של
הרגל ואז הציף אותה גל של
בחילה וסחרחורת. אצבעותיה
המגששות מצאו זיז עצם ובשר
משוסע והיא ידעה כי הנוזל החס
והפועם, שקלח בין אצבעותיה
בתוך המים הקרים, היה
דמה שלה. כאב ואימה הלמו
בה יחדיו. הוא בלע את רגל
האשה בלי ללעוס אותה. בשר
ועצמות נעלמו בתוך הלוע האדיר
בעווית אחת ויחידה.
ף* מילים אלה תיאר סיטר בנצ׳לי,
בספרו מלתעות (הכריש) ,את סצינת
האימה בה תוקף כריש אשד. בחוף פלורידה
ומשסע אותה לגזרים. תוך זמן קצר
תוקרן סצינה מקפיאת־דם זז על מסכי
הקולנוע בארץ, כאשר יוחל בהצגתה של
הגירסה הקולנועית של מלתעות. ובאותה
תקופה ממש תיחשף בפני בית־זזמישפט
המחוזי בבאר־שבע דראמה מחרידה לא
פחות מזו המתוארת ביצירה הספרותית,
שתיראה כאילו יצאה אל אולם בית־המיש-
פט ישר מדפי הספר.
על דוכן־העדים, בפני השופט־המחוזי
אפריים לרון, תעמוד צעירה דקת-גו ותמירה
זתגולל סיפור מזעזע שרק אנשים

הפניתי את ראשי ראיתי את ראשו של
הכריש ששיניו לפתו את ידי. צעקתי
מאימה יותר מאשר מכאב. ניסיתי למשוך
את ידי מתוך שיניו ולא הצלחתי. נדמה
לי שיותר משהוא גיסה לנגוס בידי, הוא
רצה להטביע אותי ולמשוך אותי כלפי
מטה. כאשר לא הצליח בכך הוא התרומם
מעל פני המים והצליף בהם.
״בידי השניה, הפנויה, תפסתי בפיו
של הכריש, מעל השיניים, ומשכתי אותו
למעלה כדי להפריד בין הלסתות שלו,
שהתהדקו סביב ידי. הצלחתי לחלץ את
ידי השמאלית מתוך שיניו. תוך שניות
כבר היו כל המים מסביבי אדומים מדם.
דמי שלי. הייתי מבוהלת עד מוות מאימה.
צעקתי לעזרה. התחלתי לשחות ולהתרחק
מהמקום בו תקף אותי הכריש. המחשבה
היחידה שפיעמה בראשי היתד. להגיע
במהירות אל החוף.״

״ ה מצילים
ברחו ממנו״
ך• ספקתי לשחות אולי 50 מטר
/ /י • כאשר הכריש תקף אותי שנית.
הפעם הוא נעץ את שיניו הלבנות הגדולות
בידי הימנית. ידעתי כבר מה לעשות.
בידי השמאלית, הפצועה והשותתת-
דם תפסתי בפיו והפרדתי בין לסתותיו
כדי לחלץ את ידי שוב. עשיתי זאת בכל
כוחי ושוב הצלחתי להוציא את ידי מ שיניו.
נאבקתי עמו על פני המים ומתחת
למים. ואז הוא התרחק שוב.
״ידידי, ששחה במרחק של כמה מטרים
ממני, וראה כיצד הכריש תוקף אותי,
מיהר להזעיק עזרה. אחרי התקיפה הש נייה
של הכריש ראיתי סירה מתקרבת

\זמ־ש\1*101151־1\ 1וז*
ט׳1ט\\ 1טף ן״ם\

חיים מעטים זכו לספרו. יהיד. זה סיפור
אימה וגבורה בו תתאר הצעירה היהודיה
בת ה 22-ממינכן, כיצד נאבקה במשך
חצי שעה כדי לחמוק ממלתעותיז של
כריש טורף בחוף אילת, ויכלה לו.
סימני אותו מאבק לחיים ולמוות, שהתנהל
בחודש ספטמבר ,1974 עדיין ניכרים
בבירור על גופה של ביאטריס* .כף
ידה השמאלית היא תותבת המחליפה את
מקום הכף שנקטעה. זרועה הימנית, כמו
שאר חלקי גופה, גדושה בצלקות ללא
ספור — העקבות שהותירו בגופה שיני
הכריש. אצבעות ידה הימנית מתפקדות
בקושי. בעיניה עדיין טבועה האימה.
ביאטריס נחשבת לנס רפואי, באותה
מידה שהיא נחשבת כפלא אנושי. שכן,
כמעט לא ידוע על מקרים של בני-אדם
שהותקפו על ידי כרישים, נפגעו בצורה
כה חמורה ונותרו בחיים. הסטאטיסטיקד,
מצביעה על כך שכשמונים אחוז מנתקפי
הכרישים מתים, עוד בטרם הגיעו אל
בית־החולים, אם מאובדן דם ואם מעוצ-
מת ההלם. אם הצליחה ביאטרים להינצל
הרי זה רק בשל אומץ־ליבה, בהחלטתה
הנחושה להיאבק בכריש, שהסתער עליה
שוב ושוב.
כאשר הגיעה ביאטרים לישראל,
• העולם הזד. מכבד את בקשתה של
ביאטרים, שביקשה לא לפרסם את שם
מישפחתה עד הופעתה במישפט, כדי להימנע
מהטרדות.

בקייץ ,1974 היא היתד. בת ,20 סטודנטית
לרפואה שנה ראשונה, ושחיינית
מצטיינת. במינכן, עיר הולדתה ומגוריה,
היא נימנתה עם נבחרת-השחייה הבווא-
רית, הצטיינה במישחי־גב וחתירה. לארץ
היא הגיעה לבלות את חופשתה בחברת
ידיד לספסל הלימודים באוניברסיטה.

״הרגשתי משהו
סו ח ב אותי״
השבוע, בפעם הראשונה מאז ניצלה ממלתעות
הכריש, הסכימה ביאטריס לספר
את סיפור הקרב הימי הנואש שלה שהתנהל
במיפרץ אילת ומהווה את הרקע
לתביעת פיצויים בסך של מיליון ל״י
אותה הגישה נגד עירית־אילת ונגד מט-
שלודישראל.
בדירת ידידים בתל-אביב, שם היא שוהה
עד להופעתה בפני בית-המישפט בבאר-
שבע, שיחזרה ביאטרים, בלעדית עבור
העולם הזה. את הפרשה.
״לפני שירדנו לאילת, ביליתי מיספר
ימים בתל־אביב. הלכתי לשחות בחופי
תל־אביב והרצליה והתרשמתי מהחופים
המסודרים ומסידרי־הפיקוח וההצלה שהיו

״אותו יום באילת, היה יום חם מאוד.
ירדתי עם ידידי אל חוף־הרחצה הרשמי
שמול שורת המלונות על חוף אילת. יום
לפני כן, כשהיינו בים, נעלמו לי שם

הכובע והשעון שלי, בעת ששהיתי במים.
חיפשתי את המציל כדי לשאול אותו אולי
נמצאו חפצי. מצאתי אותו עומד ליד סוכה
על החוף ושותה משהו. אבל חפציי לא
נמצאו.
״השעה היתד, בערך ארבע וחצי כש נכנסו
לים. הספקתי עוד לשוחח עם תיירת,
שבילתה קודם בקיבוץ, וביקשתי ממנה
לשמור על בגדי, אותם השארתי על
החוף. כשנכנסנו למים הם היו נחמדים
וצלולים. הכל נראה בסדר. המון מתרחצים
היו על החוף ואיש לא העלה בדעתו
שיש איזו סכנה במים או משהו מסוג זה.
״מול החוף, במקביל לו, עגנה אוניית
משא גדולה. פיליפין היה שמה, אם זכרוני
אינו מטעני. היא עמדה במרחק לא
רב מהחוף והחלטנו לשחות לעבר ה־אוניה.
הסתובבנו והתחלנו לשחות בחזרה,
התקרבנו לחוף.
״לפתע הרגשתי משהו שסוחב אותי
בידי אל תוך המים. תחילה חשבתי שזה
איזה צוללן שחומד לו לצון ומושך אותי
מתחת למים. לא העליתי אפילו בדעתי
שזה מסוגל להיות משהו אחר. ביכלל
לא חשבתי על כרישים. מעולם לא שמעתי
שיש כרישים באזור הזה. איש גם לא
הזהיר אותי מפניהם לפני שנכנסתי למים.
אבל כעבור שניה הבנתי שזה לא צוללן
שמושך אותי. המשיכה בידי הפכה לנשיכה,
שהתהדקה סביב בשר ידי השמאלית.
יחד עם הנשיכה הרגשתי גם משיכה בכוח
עצום כלפי מטה, אל תוך המים. כש
אלי.
זו לא היתד. סירת־משוטים רגילה.
זו היתד. סירת־טיול, המורכבת משני מצופים
המחוברים בספסל מוגבה שמעליו
חותרים במשוטים. משהו הדומה לאופני-
מים. על הסירה היו שלושה אנשים. שני
גברים ואשה, שמנה מאוד. הסירה התקרבה
אלי והייתי בטוחה שניצלתי. הרמתי
את שתי זרועותי לעברם כמי שקורא לעזרה.
ואז, למראה זרועותי הנשוכות
ושותתות הדם, ולמראה הדם מסביבי, נתקפה
האשה שעל הסירה בהיסטריה ופרצה
בזעקות אימים.
״האנשים שעל הסירה דיברו אלי בעברית
משהו שלא הבנתי. כשהם ראו
שאיני מבינה הם אמרו לי לשחות בעקבותיהם,
אחרי הסירה. לא הבנתי מדוע
הם לא מרימים אותי כדי להציל אותי
משיני הכריש. הייתי במרחק חצי מטר
בסך הכל מהסירה. אבל הם אמרו לי לש חות
בעקבות הסירה ואחר-כך הם ימשו
אותי מהמים. עשיתי כמו שאמרו. שחיתי
אחרי הסירה, שהתרחקה לא לכיוון החוף
אלא אל לב הים. אחרי 25 מטר, הסירה
הגבירה את מהירות חתירתה והתרחקה
ממני. לא הבנתי מדוע הם בורחים ממני.
״באותו זמן לא חשבתי על הכריש
והיכן הוא נמצא. חשבתי רק על האנשים
האלה שרואים אותי פצועה וקוראת ל עזרה
ובורחים ממני. הייתי המומה מול
תופעה זו של הטבע האנושי. מעולם לא
הייתי מעלה בדעתי שייתכן מצב כזה.
״הפסקתי לרדוף אחרי הסירה המת-

*11111111 כריש ממשפחת המקו, שנתפס מצפון לחוף־
הרחצה של אילת ימים מיספר אחרי שה־

הותקפה על ידי כריש בקירבת מקום, הצליחה להיחלץ
עמו כחצי שעה. איכטיולוג (חוקר דגה) מהוואי ששה באילת

בעת תקיפת התיירת ובדק את הכריש, הישווה את שיניו עם סימני הנשיכות בגופה של
הנתקפת. הוא הגיע למסקנה כי זהו ככל הנראה הכריש שתקף את ביאטריס. הכריש נתפס
אחרי שהסתבך ברשתות דייגים שהיו פרושות במים ממזרח למלון מלכת־שבא. אורכו
הגיע לשני מטרים והוא נלקח לבדיקה זיאולוגית באוניברסיטה העברית בירושלים.

1111

111*1 1 1 1

האשה. לא האמנתי למראה עיני. לא קיוויחמקת
והסתובבתי כדי לחתור בידי הפצועות
לחוף. רציתי להתקרב לחוף מה תי שהפעם הם ימשו אותי מהמים, אבל
שיותר מהר. ידעתי שאיני יכולה לסמוך
אחד מהם אמר לי לעלות אל הסירה.
על איש. רק על עצמי! .ואז הבחנתי ש־
״אמרתי להם שלא נשאר בי כוח להתהכריש
תוקף אותי שוב. הוא הסתער עלי רומם בכוחות עצמי. הנפתי את זרועותי
ללא הפסק, כשהוא נועץ בכל פעם את השסועות ואז הם תפסו בהן, גררו אותי
מלתעותיו באבר אחר בגופי. הוא בא
והרימו אותי אל הסירה. הכריש לא
אלי מכל הכיוונים. פעם הוא הסתער מ חירפה. הוא המשיך לשוט מסביב לסירה
אחור ופעם מהצד. פעם הוא נאבק איתי
ושני הגברים חבטו בו במשוטים כדי לרק
למשך שניות חטופות ופעם
השתהה הרחיקו. אחר־כך, התייאש הכריש כנראה
כדי לנעוץ בי את שיניו למשך דקות שלי
ממנו. והם החלו לחתור במהירות אל החוף.
מות, עד שהייתי מצליחה להשתחרר
הייתי כל הזמן בהכרה למרות שכל גופי
אבל אף לא פעם אחת, אחרי שהצליח
לתקוע בי את שיניו, הוא לא חירפה מר היה מלא נשיכות. אחר־כך סיפרו לי שצונו.
תמיד הייתי צריכה לחלץ את עצמי ספרו יותר מ־ 600 סימנים וקרעים שנגרמו
בבשרי משיני הכריש.
משיניו תוך מאבק.
״הובילו אותי אל החוף. אנשים הרימו
״ידי היו כבר שסועות כולן. אז הסתער
הכריש ונגס בכתפי. מכיוון ששי אותי ונשאו אותי על כפיים לתוך טנדר.
ניו מרוחקות מקצה חוטמו, הרי בשעה אחרי 300 מטר של נסיעה עצר הטנדר
שכתפי היתד, בתוך פיו נגע קצה גופו ואז העבירו אותי אל אמבולנס שהוזעק
בשיני. אני זוכרת שהרגשתי את בשרו למקום. נלקחתי לבית־החולים באילת.
בשיניים שלי. האפשרות היחידה להש הכניסו אותי לחדר העזרה הראשונה ותחרר
ממנו היתד, להיאבק איתו ולפעור כיסו אותי בשמיכות. הייתי קפואה מקור,
בכל פעם את לסתותיו, כדי שירפה ממני. אחרי שאיבדתי כל כך הרבה דם. תוך
זמן קצר האדימו השמיכות מדם. אבל איש
״הוא תקף אותי שוב ושוב במה שנראה
לי כנצח והיה בעצם חצי שעה. הרגשתי לא טיפל בי. אנשים התקבצו סביבי והתבוננו

שאני מאבדת את התחושה בשתי ידי.
אז התחלתי להיאבק בכריש ברגלי. שי״אמרתי
להם למהר. כסטודנטית לרפוניתי
כל הזמן את מצב השחיר, שלי. פעם אה ידעתי שעליהם לפעול מיד. נתתי להם
שחיתי על הגב ופעם שחיית-חזה. שחיתי הוראות מה לעשות. ידעתי שכל רגע שעל
הצד כדי להיות מוכנה לתקיפה חדשה
עובר מסכן את כלי־הדם שלי שנפגעו ואת
שלו. כאשר שחיתי על הגב הוא הס העצבים שנקרעו• אבל הם לא עשו דבר.
תער עלי בצורה שהרגשתי שהמים מצי הם אמרו שהרופא כבר בדרך. אני זוכרת
פים אותי. הוא נשך אז את דגלי מיספר שהיה שם שעון. הסתכלתי ביאוש אל הפעמים.
בכל פעם הייתי צריכה לחלץ את
מחוגים ־שלו שהתקדמו מבלי שאיש יעשה
רגלי מפיו בעזרת ידי. מובן שנחלשתי ומשהו.
האנשים רק עמדו שם ועישנו בלי
איבדתי כוחות. אבל גם הכריש נחלש. הר סוף ואני חשבתי שעכשיו, עם כל הפצגשתי
שהוא מאבד כוח. הנשיכות שלו
עים הפתוחים, אני בטח אמות מזיהום.
נעשו חלשות יותר מפעם לפעם והיה
״אחר־כך במקום לטפל בי התחילו
לי יותר קל להפריד את מלתעותיו.״
לשאול אותי כל מיני פרטים ולמלא טפ;;נותרה
לי סים• חקרו אותי על אודות הורי ומקום
מגורי. אמרתי להם שאני מרגישה רע ושאני
זקוקה באופן דחוף לעזרה. אבל הם
דקה לנשימה״ הרגיעו אותי שהרופא יגיע מיד. הרופא
^ ני זוכרת שבאחת הפעמים, כאשר הגיע שעה אחרי שהביאו אותי אל בית-
הצלחתי להדוף את הכריש מעלי .,החולים. לקחו אותי קודם כל לחדר צילו־מי־הרנטגן.
הייתי צריכה לפשוט שם את
הרגשתי את מי־הים מכסים עלי.
במוחי איברי הפגועים. אז איבדתי את החכרה.
עברה אז המחשבה: הנה אני נועלת את
סיפור חיי. הניסיון המעט שהיה לי ב אני לא יודעת אם זה היה מאיבוד־דם או
רפואה לימד אותי שנותרו לי עוד דקה מזריקה שהזריקו לי.״
קשה היה להאמין שביאטרים, במצבה
או שתיים לנשימה. ואז לפתע ראיתי מול
עיני את הסירה שקודם התחמקה ממני. אחרי הקרב עם הכריש, אומנם תחיה.
עכשיו היו עליה רק שני הגברים, ללא היא היתד ,־שסועה לגזרים. הכריש ריטש

את רקמות גפיה, קרע גידים ועצבים, פלורידה, בה מתרחשת העלילה הספרותית
ביתר את כלי-הדם. היא איבדה כמות כה של מלתעות, כך גם פרנסי העיר אילת
גדולה של דם׳ שתחילה נראה היה לרופ אינם מעוניינים להוציא לעירם שם כמקום
מועד לכרישים. בכתב־ההגנה שהגישה
אים שאין עוד כל תיקווה לחייה.
אבל אחרי הניתוח הראשוני באילת, ש עירית אילת בבית־המישפט בבאר־שבע,
נמשך כשבע ־שעות, הוטסה ביאטריס לתל־ מוכחש כל פרט וסעיף בתביעתה של
השומר. כאן קטעו את כף ידה השמאלית. ביאטריס. העיריה מכחישה כי היא הותקאחרי
15 יום היא ד,וטסה חזרה למינכן, פה על ידי כריש בחוף אילת, מוכחשים
הנזקים שנגרמו לד, ולחילופין טענה העילהמשך
הטיפול הרפואי.
רית כי ביאטריס ״קיבלה על עצמה סיכון
הפ קרהל סכגו ת בד,פקידה את עצמה לסכנות הצפויות בים*,׳
כמו כל מתרחץ אחר בחוף אילת.
הבירור המישפטי שיתנהל סביב תביעהצסויות
בי ס
תה של ביאטרים בביודהמישפט בבאר־יץ
ייה שד כיאטרים ניצלו, אבל היא שבע, עשוי להתפתח לפרשה מרתקת לא
1 1שוב אינה אותו אדם שהיחד, לפני פחות מזו המוצגת בסרט מלתעות. שכן,
בנוסף לוויכוח המישפטי על מידת אחריוהמיפגש
עם הכריש בחוף אילת.
תה של העיריה למתרחצים בחופה, עשוי נאלצת היא מוגבלת בתנועותיה. היא
אולם בית־המישפט לשמש במה לסימפוזיון
להסתייע בעזרה כדי להתלבש וכדי ל
וסכנה בנושא הכרישים. פרקליטיה של ביאטרים
אכול. גופה מכוסה כולו בצלקות
אותה למדה השקיעו כל מאמץ כדי לדלות כל מידע
נשקפת גם לזרועה הימנית׳
לפציעתה היתה מצוי על כרישים. ירון אלחנני, מתמחה
לתפעל, אחרי שקודם
שנערכו בגרמניה נקב במשרדו של רם כספי שעשה את עבודת
שמאלית. בבדיקות
המחקר בנושא, התכתב לצורך זה עם
עו לה 70 אחוזי נכות.
אגודות מיוחדות למילחמה בכרישים ה למרות
זאת, בכוח־רצון בלתי רגיל, פועלות בדרום־אפריקה ובאוסטרליה. ביא־ממשיכה
ביאטריס בלימודי־הרפואה שלה, טריס ופרקליטיה ינסו להוכיח כי חוף
משלימה עתה את שנודד!לימודים השלי אילת מועד לחדירת כרישים המצויים בשית
שלה. ל־שחות טרם חזרה. גם את שפע באיזור ים־סוף. עירית אילת והסרט
מלתעות טרם ראתה. היא גם לא הממשלה ינסו לטעון כי סבירות ההיתקתראה
אותו .״לא קראתי את הספר,״ היא לות בכרישים בחוף אילת אינה נופלת
אומרת ,״אבל קראתי מאמרים על הספר מזה שבחוף שרתון בתל־אביב או חוף
והסרט. אינני חושבת שאהיה מסוגלת אכדית בהרצליה.
לעמוד בשוק הזד, שוב. הסיוטים אינם
איך הצליחה ביאטריס בכל זאת להיחלץ
מפסיקים לרדוף אחרי. אני מתעוררת ממלתעות הכריש?
בלילות בצעקות כשאני מכוסה זיעה
התשובה לכך נמצאה ימים מיספר אחרי
קרה.״
באמצעות עורך־הדיו רם כספי, הגישה שהותקפה. כריש מסוג מקו, שהיא מישם־
ביאטרים תביעת־נזיקין נגד עירית־אילת חת כרישים טורפים אכזרית, נלכד באחת
ונגד ממשלת־ישראל, בהן היא רואה את מרשתות־הדייג במיזרח אילת. בדיקת שיהאחראים
לנכותה. העיריה אחראית, ל ניו והשוואתן לסימני הנשיכות בגופה של
דברי התביעה, על שלא נקטה באמצעים ביאטריס העלו כי סביר להניח שזהו הכדי
להזהיר את המתרחצים בחוף אילת כריש שתקף אותה. הוא היה כריש בגודל
מסכנת הכרישים ולא דאגה לציוד־הגנה בינוני, באורך של שני מטרים, קטן ב מתאים
שימנע חדירת כרישים לחוף־ הרבה מד,כריש באורך שבעה המטרים,
הרחצה. הממשלה מופיעה גם היא כצד ממישפחת הכרישים הלבנים, הממלא את

נתבע, מאחר שמשרד-הפניס הוא הממונה התפקיד הראשי בסרט מלתעות.
התמודדות עם כריש מסוג ז ה ובגודל
על חוק הסדרת מקומות־הרחצה. מהעי־ריר,
והממשלה גם יחד תבעה ביאטרים כזה ודאי שאינה מסוג החוויות הנעימות.
פיצויים בסך ־של 800 אלף ל״י, צמודים אבל מימדיו של כריש זה יש בהם כדי
לערך המארק הגרמני, סכום המגיע כיום להסביר כיצד, באומץ־לב נדיר ובתושיה
בלתי רגילה, הצליחה ביאטרים לחלץ את
למיליון ל״י.
אולם בדומה לפרנסי העיירה אמיטי ב עצמה, בשן ועין, ממלתעותיו.

וווו יו* 1*1
תיירת היהודיה מגרמניה
ממלתעותיו אחרי שנאבקה

ר־ במדינה

הפגנו ת
אינטרנציונל, אביב !גלידה

ה 1-במאי בחוג בתז״אכיב
כחג-אביב ודמישטרה
7א חיתה תעסוקה
שני מחזות הוצעו לתושבי תל־אביב
בשעות־הצהריים של השבת האחרונה, ה־1
במאי. הרקע היה אותו אחד־במאי הניצחי,

ן ןו ו ל \ 1 •1האחד־במאי בכיכר־דיזנגוף בתל־
1 11 #י 11 אביב, חג הפועלים בצל העוזים.
1נ י
על גגות הבניינים המקיפים את הכיכר, הוצבו שוטרי מישמר־

שבתטזנה
א ׳ 1לעי 0
חטפו מנוחה ליד הכיכר אחרי התהלוכה.
הם כיסו את פניהם לא מפני השמש, אלא
מפני שחשבו כי הם מצולמים על־ידי הש״ב.
על הדגלים האדומים, הסיסמות והקריאות.
רק הצורה שבה ארזו שני המארגנים השונים
את מוצריהם היתה שונה.
המהדורה של רק״ח וחבריה־לתהלוכה
לא הפריעה כלל למאות הבורגנים, יושבי
בתי־הקפה, שלגמו משקאות וזללו עוגות
על המידרכות. הבורגנים ישבו, צחקו
ואכלו גלידה, והמפגינים זעקו סיסמות ו־

נופפו בדיגליהם.
מטרת המפגינים היתה רק לכבוש את
כיכר־דיזנגוף, והמישטרה עשתה ככל יכולתה
על־מנת לעזור להם לבצע את התרגיל.
מאות אנשי־מישטרה השגיחו, בצידי הרחוב,
שאיש לא יפריע לתהלוכה שופעת
הדגלים להגיע לכיכר במהירות האפשרית.
שם, על גגות הבתים המקיפים את הכיכר,
ניצבו אנשי מישמר־הגבול החמושים.
מפקד׳־ המישטרה פתח. הסביר
אחד הנוכחים :״מישמר הגבול שומר על
המפגינים שלא יקרה להם שום דבר. אם
במיקרה יתפרצו אנשי גוש־אמונים, יפתחו
באש על המשוגעים האלה.״
מפקד מישטרת מחוז תל-אביב של זד
מישטרה הכין הפתעה עבור תושבי העיר
שבאו להפגין באחד במאי. ניצב דויד
עופר פתח את התהלוכה של רק״ח, כשישב
בכבודו ובעצמו בתוך ניידת גדולה (זינזאנה
— המשמשת להעברת עצורים) במקום
שבו יושב ליד הנהג, בדרך־כלל, שוטר

המפקד בראש —
טרת מחוז תל־אביב, פתח את התהלוכה של רק״ח
בניידת להעברת עצורים. הוא דאג לשמירת השקט.

צעירות באמצע

הגבול כשהם חמושים בתת־מיקלעים. מדי כמה דקות קיבלו
ידיעות אודות התקרבות התהלוכה, אך לא נמצאה להם תעסוקה.
לא התפתח קרב בין הדרוזים של המישמר והפועלים הערביים.

בדרגת סמל. אחרי הזינזאנה של עופר
צעדו אנשי רק״ח וחבריהם והם עודדו
את יושבי בתי-הקפה להצטרף אליהם. האווירה
היתה אביבית-אידילית.
לפני המפגינים, באמצע רחוב דיזנגוף
— המשמש בשבת כמידרחוב — טיילו
אימהות עם ילדים בעגלות, ונשים הובילו
את כלביהן קשורים ברצועות. ניצב עופר
שטף את הרחוב, ופתח את הדרך בפני
אנשי רק״ח. הקצין הבכיר נשבע, כי
אצלו בעיר לא יישנו הטירוף והפוגרום
שפגעו בתושבים הערביים בכפרי
הגליל ביום־האדמה. השוטרים לא התקרבו
אל המפגינים. הם ניסו להתחמק ללא הרף.
קבוצה של מפגינים צעירים החליטה
לפתע לסרב להצטלם. האנשים כיסו את
פניהם, והזהירו את הצלם :״אנו נשרוף
לכם יום אחד את המחסנים, ונשמיד את
התמונות האלה ! אנחנו יודעים שאתם
מהשין־בית. אל תספרו לנו מעשיות ! אנו
יודעים מי אתם!״ רק אחרי שהצלם שלף

בין אלפי המפגינים שכבשו
את כיכר־דיזנגוף, היו כאלה
שלא הפגינו למטרות פוליטיות, אלא הדגישו שהם מסתפקים
בדירות זולות לזוגות צעירים. אחת מהם היא צעירה -זו.

את תעודת־העיתונאי שלו, התנצלו בפניו.
״השין־בית היה פה וצילם אותנו,״ הסבירו.
מוקד הסתגרו כקולנוע. את התצוגה
השנייה ערכו אנשי מוקד, לרגל האחד
במאי, באותה שעה, אד במרחק של כמה
מאות מטרים מן הכיכר: רק״ח מול מוקד.
אותה תהלוכה, אך בצורה אחרת. בכיכר
דיזנגוף נמצאו אנשי השכונות׳ ,והפועלים
הערביים שקמים בשלוש לפנות־בוקר בכפריהם
כדי להגיע לעבודה אצל הקבלנים
היהודיים בתל-אביב וסביבותיה.
באולם נזוגרבי היה הקהל נבחר יותר,
ו־ 580 אוהדי מוקד היו ברובם אינטלקטואלים
ובני-קיבוצים.
כאשר נשאלו הפנתרים השחורים — כעשרים
במיספר — מדוע הצטרפו להפגנת
רק״ח, ולא לבעלי־בריתם במוקד, הסבירו
בפשטות :״אנשי מוקד כולם לבנים. אנשי
רק״ח כולם שחורים. אילו הלכנו עם
מוקד, היו רואים שאנחנו קומץ קטן. כאן
לא יודעים כמה אנחנו.״

קשישות לוחמות י*־-

*ן י י גינות הקשישות
שבתמונה זו, ידעו מה פירוש הסיסמה בערבית, שנישאה
מעליהן. אך הדבר לא הפחית מהתלהבותן הרבה.
העולם הזה 2018

במדינה

קשקשת 2 0 <8
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, א-שר
תסביר מה אתה רואה בז. הצעזת
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסת זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

ישרא לי ם ב חו״ל
מילימר מחימר.

ערבי ידיד חי 5ח
פועל בעולם לטובת
הדימוי הערבי
שותפו החדש של ממפיק והשדרן הפופולארי
דייוויד פרוסט, בעיסקי הקולנוע
והטלוויזיה המסועפים שלו ברחבי העולם,
הוא ישראלי: יעים עטאללה, מהנדס לפי
מיקצועו ומיליונר על־פי חשבונות־הבנק
ישלו.
עטאללה נולד בחיפה בתקופת המנדט
הבריטי, יצא ללונדון ללמוד הנדסה. אחרי
מכרזת־העצמאות של ישראל השלים
את חוק לימודיו, אך פיה לעיסקי בורסה
ובנקאות. בתוך שנים מעטות צבר הון״
עתק, והוא מקדיש עתה חלק ניכר מהונו
לעיסקי־שעשועים ולחיזוק הדימוי החיובי
של האומה הערבית, בעת־ובעזנה-אחת.
עטאללה הוא אחד מסממני ״פסטיבל האיסלאם״
הנערך עתה בלונדון, אשר פתיחתו
החגיגית כובדה בנוכחותה של מלכת
אנגליה. הוא מימן והפיק סידרת־טלוויזיה
מצליחה, הניסיון הערבי, שחלק ממנה
צולם בישראל והיא משודרת עתה בטלוויזיה
של יורקשייר, וכבר נמכרה
לארצות רבות בכל העולם.
הפקות אחרות של עטאללה: פנטאסיה
ערבית, מהזה מוסיקאי שייוצג באלברט
הול המפורסם של לונדון. תקליט מהצגה
זו בהוצאת יונייטד ארטיסטס, וסרט שיופק
בקרוב על־פי אותו חומר סיפרותי־מוסי־קאי.
לעטאללה
גם הוצאת־ספרים משלו,
סיפרי נאטארה, והוא מוציא בה לאור
בימים אלה שני ספרים: הניסיון הערבי
על־פי סידרת הטלוויזיה באותו ישם. והפינה
האחרונה של ערב.

קשקשת 2016

היסטוריר.

8מח״ט יוצא לסיור בקווים.
נרדה אפרתי, קיבוץ תל־יוסף

מראה מ ח דר־ ה שנ ה

8פופאי :״אוליב, תזיזי את הרגל,
אני לא יכול להכניס לשלישי \״
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב

ה5דע7ים שעסקו בחפירת יסודות
לבניין חדש במרכז דחובות, כי7ו
אחד היסטורי רחובותי ראשון
מפעיל הטרקטור הכבד הבין :״משהו
כאן לא בסדר.״ ״צריך להוריד את הגיבעה
הזו ולחפור עמוק,״ הורה לו הקבלן,
בהצביעו על ר״גיבעה׳ ,היא חירבת דוארן
שבמרכז רחובות. אך משהחלו קילשוני
הטרקטור ננעצים באדמה הקשה, החלו
מתעופפים סביב שיברי חרסים, ושיברי
אבנים שלא ניראו למפעיל הטרקטור
כאדמה רגילה כל עיקר.
הרמת בוסית. הוא הזעיק את הקבלן
וזה הזעיק את שותפו, וכך התאספו ובאו
אל הגיבעה הרמה גדולים וחשובים מאנשי
רחובות, שקבעו ׳פה־אחד :״גם ברחובות
יש עתיקות.״ הם מיהרו והציבו שלט
גדול :״אתר היסטורי,״ והרימו כוסית
לכבוד גילוי האתר ההיסטורי הראשון
ברחובות.
הדבר שנתגלה במרכז רחובות, כ־50
מטרים מרחוב הרצל, רחובה הראשי של
העיר, הוא מיתקן תעשייתי, ששימש במאה
השביעית לספירה הנוצרית לצביעת אריגים.
כאשד נתגלה בית־החרושת הביזנטי,
נזכרו חכמי תיקני העיר :״,בעצם, למה
לא חיפשנו עד עכשיו עתיקות י הרי ידענו
שהיה כאן יישוב בתקופה הביזנטית.״
על המיגרש הקטן, שבו נתגלו העתיקות,
ניראו בשבועות האחרונים שתי קבוצות
עובדים, החופרות במרץ רב באדמה. קבוצה
אחת היוו פועלי־הבניין, שעמלו על
הקמת הבית המשותף סמוך לאתר ההיסטורי.
הם עסקו בהרמת הפיגומים, בעוד
הקבוצה ה־שנייה, בקצהו האחר של המיג-
רש, כללה חופרים וארכיאולוגים וסתם
אנשים טובים, שהגיעו מאגף העתיקות
והמוזיאונים במישרד־החינוך, מן החוג ל ארכיאולוגיה
קלאסית באוניברסיטת תל־אביב
ומן החברה-להגנת-הטבע ברחובות.
הם חשפו במיבנה העתיק כלי־חרס, מטבעות
וכלי־זכוכית לרוב.
בניית הבית המשותף לא הופסקה. להיפר,
היא אפילו הוגברה. הקבלנים החליטו :
״אין עתיקות נוספות באתר הבנייה של
הבית.״
היסטוריה בכית משותף. הפרו-
(המשך בעמוד )34
העולם הזה 2018

חתך־לרוחב של טיפול במחט

סינית.

אורי כהן, רח׳ אחד־במאי ,50 חולון

• סוף־סוף — שיאן אולימפי ישראלי
בקפיצה במוט.
רוני קניגסכרג, דרך הים
,125 חיפה
׳ 8הפיחות האחרון — המשך יבוא.
גלעד קורן, רח׳ כצנלסון
,33 גיבעתייס

השבוע בדרייב־אין
בשעה 7.15

מאוזן :
.1במקום הזה; .2מידבר; .7גבבה;
.9קיבוץ בשפלת־החוף< .10 בית הציפור ;
.12 הווייה ; .13 רחמנא ליצלן (ר״ת) ;
.15 מילת חיוב! .16 בית־מגורים מפואר!
.17 גבר; .18 אם־הפנינה; .19 מילת-
תחנונים ; .21 מסולם הצלילים ! .23 מטבע
יפאני! .25 זבל; .28 נביאים כתובים
(ר״ת); .29 צייה; .31 מסייד; .32 מכלי
החקלאות ; .34 מיקווה־מים ענק ! .35
תבלין לקפה! .36 עיר חדשה בפיתחוד
רפיח ! .39 תבואה ; .41 הר לחוף הכינרת;
.44 רב-שוטד (ר״ת); .45 סואץ! .47
תרדמה קלה! .48־שייך ל .49 ;-מיסכן;
.51 דג זעיר; .53 פרח ריחני! .56 דור
רביעי ; .57 שיכן למשך הלילה ! .60 צינה ;
.61 מפורר לפתיתים ; .63 מילת־שלילה !
.64 התחרה! .65 מספיק!; .66 ממציא
הטלפון .67 :הולם, מתאים; .70 גרו
יאיר (ר״ת); .72 מלמד .75 :מזמר.76 :
מכלי־המיטבח ; .78 תו״דואר ; .79 פתי ;
.80 מישש .81 :משיבטי ישראל .83 :נוזל
חיוני לחיים; .85 משתלם .86 :מתכת
נפוצה; .87 מסולם הצלילים; .88 פלא!
.90 הכנים בבריתו של אברהם אבינו:
.91 ריקבון .92 :משורר ישראלי (ש״מ);
.95 אות .96 :בעל־חיים אוסטרלי! .97
ממהר.

״נמר שד נייר״

מאונך :
.1איזוד צבאי עיקרי .3 :מחצב קשה :
.4בהמת־ימשא טיבטית .5 :מלכסיקון
הבקר ; .6גומר בלי ראש ; .8בית השפן ;
.11 קיבוץ בדרום ! .12 מעמסה .14 :אבן
יקרה! .15 חצץ דק! .20 מן הגפיים;
.21 פרי־בטו .24 :ישן .26 :מונח בתורת-
החשמל! .27 לשד העצמות .28 :מילת־זירוז
.29 :קיבוץ בגליל העליון.30 :
מדינאי בריטי בז־זמננז(ש״מ 32 ממולא
כדי ניפחו! .33 המפורסם בהם מקורו
בפראג .37 :משור קטן ; .38 יתן שכם ;
.39 בתוכו ; .40 נישא ; .42 כמו 75 מאוזן ;
.43 מוסד לימודי לחוף הכינרת .45 :
מניעת שכר; .46 אבנט .48 :מתנה;
.50 כיסא־כבוד .51 :אבר-התנועה של
הדגים ; .52 סגנו של מק־גארט ! .54
מיפלגה קומוניסטית לשעבר בארץ.55 :
עיר בשפלת־החוף; .58 בהשאלה: מרכז;
.59 מנעול פטנטי; .62 ערימת גרעיני
תבואה .64 :מענית> .68 צי גדול ! .69
קידומת בהולנד! .70 משמש למאור.71 :
מחצית מישחק-ילדים אהוב .73 :חמישה־עשר
(הפוך) .74 :קיבוץ בדרום .76 :אפם
כוחו; .77 זרבובית .79 :מטרה.80 :
כופר; .82 מכלי-הפריטה בתיזמורת.84 :
הגשם האחרון .89 :יורד־ים; .90 תישדד
דת .93 :כובעו של הבית .94 :מחציתו
האחרת של 71 מאונך.

בשעה 9.30

חדש בקולנוע —
תמונה כפולה ! י י
״שתי פנים לסכנה״
300000000(000000

בסיטונות

שמלות הריון
מ כנ סי הריון
טוני קו ת הריון
ח לי פו ת הריון

כהן

מודל

תל־אביב, רו.׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח ברציפות עד
שעה 6בערב
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

ויד

במדינה
1ן.3ן 3 ^ 4 9ו.ן
לגברים בלבד!
לגברי ם,כ מו
שנשים אוהבות...

(המשך מעמוד )33
פסור שמואל אביצור, ראש מכון אבשלום
לידיעת הארץ באוניברסיטת תל־אביב,
ביקר אף הוא באתר-החפירות וקבע את
האבחנה הסופית. המיתקן, לדבריו, הוא
היחידי מסוגו שנחשף עד כה בארץ. הוא
שימש להכנת צבע ולצביעת אריגים. כא שר
נשאל אם לא ייתכן כי גם בהמשך
הגיבעה, במקום שבו נמצאים בתי־מגורים
מימי ראשיתה של רחובות, מצויים אתרי-

הממרים באים גגזוסן
המישסוה אד אחר
הננ״ה 7111 הקצין
הנניו -והמי 1₪ה
חקוה ניצר
*״־מאיות ם מיזרח ירושלים עשו
* 1דרכן מאתר־הבגייה של המטה-הארצי
של המישטרה, בשייח, ג׳ראח, אל עבר
הגיבעה הצרפתית הסמוכה. הקבלנים ה-
ירושלמיים, שהיו רעבים באותה תקופה —
סוף שנות השישים, עת התחולל שיגשוג
הבנייה הגדול בירושלים — לכל חומד-
בנייה, לא יכלו שלא לקנא בבעליו של
האוצר שנמצא במשאיות אלה: שלוש
טונות של ברזל לבנייה.
אילו הבינו הקבלנים מה עושה אוצר
זה במשאיות, אולי לא היו יודעים במי
לקנא. הברזל היה שייך לממשלת ישראל,
ליתר דיוק למישטרת ישראל, ונועד לבניית

האתר הביזנטי ברחובות
הוותיקים הרימו כוסית

ונץ ו!!>וו

עתיקות נוספים, חשיב כי המיתקן כולו
נחשף, ואין להניח שנמצאים עוד מיבנים
כאלה בסביבה.
הקבלנים שעסקו בהקמת חבית המשותף,
היו מרוצים למדי. את הבניין, שבהקמתו
הוחל, יוכלו לסיים ואף יעלו את מחירי
הדירות. וכי איזה בית משותף אחר יכול
להציע לדייריו מדאה של אתר היסטורי
מבעד לחלונות חדרי-השינח שלהם?
ראש-עיריית רחובות, שמואל רכט־מן,
מבקש לשמר את האתר ולהפכו!חלק מהמוזיאון
העירוני שיוקם — אם יוקם —
פעם ברחובות. סוף־סוף יש מה לראות
ברחובות, נוסף למכון וייצמן.

ד ר בי אדם
אמא יש רק אחת

השבוע בהגרלת
בדוד הזהב
של מפעל הפי
פרס ראשון 500,000ל־>
פרס כדור הזהב

300.000ל״י

פרס ראשון עשוי
להצטבר ל 300.000 :דיי
ביו ם ה /א ח רי מב ט
לחד שות
ב טלוויזי ה,
תו צ או ת
הזזגר 7ה

בשגתקבלה הגערה כנלצבת
במערבון חמוסרט, התזוגגה
אטה במישמרה בי חטפו
את בתה
מכונית המיניבוס נכנסה אל שטח אתר-
הצילומים בעיר־המערבונים שליד כפר־סבא,
שם מצולם בימים אלה המערבון
אקדח האלוהים. מתוך המיניבוס ירדה
אשה כיבדת משקל, שנראתה כמו נלקחה
היישר מתוך אחד מסרטיו של הבמאי
האיטלקי פדריקו פליני.
כמעט מייד פרצה בצעקות :״איפה
הבת שלי ז חטפו לי את חבת שלי !״
לפתע זיהתה את בתה, נערה יפהפייה,
שהיתר, לבושה בתילבושת הסרט. היא
מיהרה אליה, לפתה את שערותיה והחלה
מושכת בהן בכוח, כשהיא צועקת :״זונה!
אני אלמד אותך מה זד׳ ,ללכת מהבית
בלי לבקש רשות! אני אראה לך! אני
אכה אותך מכות-רצח!״
״חוטף־ילדים!״ .הנערה לא משה
ממקומה, ולא ניסתה כלל להיחלץ מידיה
של האם התוקפנית. היא רק עצמה את
עיניה בחוזקה כאילו התביישה מפני אנשי
הצוות שהקיפו את השתיים והתבוננו
במחזה בסקרנות בלתי-מסותדת. היחידי
שהתאושש וניגש לעזרתה של הילדה היה
פיצ׳ו בן־צור, עוזר־הבמאי השני והאחראי
על הניצבים, שבתוקף תפקידו זה היה
אחראי גם על הילדה, ששימשה כניצבת
(המשך בעמוד )36

המלונאי ממיזרח ירו11111ד

שלים אליאס חנא סל־ו
11 11111
פיטי גילה, בתביעה שהגיש נגד קצין־
המישטרה הבכירה תת־ניצב בנימין פרנק,
שורה של מעשים בלתי־חוקיים שאותם
עשה לדבריו פרנק, וביניהם ביזיון מישפט,
משיכת המחאה שלא כובדה, העסקת
שוטרים בעבודה פרטית ומעל לכל, שימוש
בחומרי־בנייה השייכים למיש־טרה
לבניית הווילה הפרטית שלו.
המטה-הארצי החדש. אולם הוא נלקח
על־ידי אחד הקצינים הבכירים במטה-
הארצי, תת־ניצב (מקביל לתת-אלוף ב-
צה״ל) בנימין פרנק למיגרש בגיבעה הצרפתית,
שם הקים לו פרנק באותה עת
וילה מפוארת.
למרות שפרנק שימש כקצין בכיר ביותר
במישטרה, היה מי שדאג להלשין על
שלקח את שלוש טונות הברזל. למישטרה

מרסל 1וו7ר
לא נותרה ברירה. מונתה ועדת-חקירה
שתפקידה היה לחקור בפרשה. בראש
דעדת־החקירה הועמד קצין בדרגת תת-
ניצב, עזרא אידלוביץ.
למרות שהוועדה הגיעה למסקנה, כי
פרנק לא גנב ולא מעל ברכוש הממשלתי,
היו מסקנותיה חמורות ־ביותר לגבי נוחלים
שונים לגבי שמירה על רכוש הצימר,
דווקא בביתו של מי שאמוד לשמור על
המוסר: המישטרה.
לוועדה התברר כי פרנק לקח שלוש
טונות ברזל בהשאלה מהמישטרה,
כדי לבנות את הווילה שלו, ואף
דאג לקבל אישור מוקדם לכך ממי שעמד
בראש מחלקת־בינוי-ונכסים של המישטרה,

תת־ניצב בנימין פרנק זועם ־ ומסרב להסביר כיצד זח קרה:

החישטוה חודדה וילה

ניצב(מקביל לאלוף בצה״ל) יקותיאל
(״קותי״) קרן, שבינתיים פרש מהמישטרה.
קרן וסגנו, ניצב־משנה (מקביל לאלוף-
מישנה בצה״ל) משה היימן, לא היססו
כלל לתת לפרנק את האישור לקחת את
הברזל ולהשתמש בו למטרותיו הפרטיות.
כאשר התגלה העניין נעבור שלושה חועל־סי
הוראח של
דשים מיהר פרנק,
שלושטונותשל ברזל
קרן, להחזיר
למחסני־המישטרה.
אולם בחקירת הוועדה התברר !גם, כי

לא רק המישטרה עשתה טובה לפרנק, אלא
גם הוא-עצמו עשה טובה למישטרח. בתקופה
שבה שרר רעב גדול למלט, השאיל
פרנק למישטרת ישראל 20 טון מלט.
פרנק הצליח לרכוש מלט לבניית הווילה
שלו, ולא היה לו היכן לאחסן אותו.
הוא פנה אל קרן, וביקש ממנו אישור
לאחסן את המלט שלו במחסני המישטרה.
״קרן אישר זאת בהיסוס,״ קבעה ועדת-
החקירה. המישטרה השתמשה במלט של
פרנק לצרכים שלה. כאשר דרש פרנק

את המלט שלו, החזירה לו המישטרה
20 טון.
אין ספק כי בלשייו הזריזים של ניצב-
מישנה בנימין זיגל, ראש המחלקה הכל כלית
של המישטרה, היו ממהרים לעצור
את כל המעורבים בפרשה, אילו היתד. זו
מתרחשת בכל מישרד ממשלתי אחר.
בינתיים יצא פרנק בדימום, שנים אח דות
קודם שהתכוון לכף, והוא משמש
היום כמנהל חברת תכן (חברת־השיווק
של מיפעלי התעשייה הקיבוצית) בירו
שלים.
קרן והיימן אף הם עזבו את
המישטרה.
נראה היה כי מסו-חעשן, שאותו הטילה
המישטרה על אי־הסדדים שבתוכה, הוכתר
בהצלחה. חלפו מיסטר שנים. השרשה כלל
לא נודעה לציבור, והפכה סוד-מדינה ממש
במישרדי המטה־הארצי של המישטרה.
אולם נראה כי פרנק, בעת שבנה את
הווילה שלו, לא ניצל רק את המישטרח.
הוא ניצל גם מלונאי ערבי ממיזרח-ירו־שלים.
אותו מלונאי הגיש נגד ׳פרנק תביעה
כספית גדולה, ובמהלך התביעה עלתה
שוב הפרשה על סדר היום. כך היא מתגלה
עתה לציבור.

__ בגייה
ב מ חיי מגוחך

וילה בגיבעה

הווילה המפוארת בגיבעה הצרפתית,
אחד מאיזווי-חיוקרח של
ירושלים, אשר נבנתה על־ידי סלפיטי עבור קצין־חמישטרוז
הבכיר. לטענת סלפיטי שילם לו פרנק עד היום עבור חבנייח
מכוס של פחות מ־ 25 אלף לירות, מהן כ־ 10,000 לידות נחוטריט,

שאת חלקם קיבל מהמישטרה. ועדת־חקירה שמונתה בזמנו לחקור
אם פרנק עבר עבירח, התייחסה לתופעה בחומרה רבה, אך
לא מצאה מקום להעמידו לדין. מפכ״ל המישטרה, שאול רוזוליו,
הוציא הוראות פנימיות חמורות ביותר בעיקבות הפרשה, אך פרנק
לא הועמד לדין למרות שורה שלמה של עבירות שהודה שביצע.

^ אשר הוחלט, בעיקבות מילחמת
^ ששת־הימים, להעביר את המטה־האר-
צי של המישטדה מתל־אביב לירושלים,
הוטל על תת־ניצב פרנק למצוא בית־מלון
!שבו יתגוררו קציני-מישטרה מתל-אביב,
עד שיסתדרו בדירות ׳משלהם בבירה.
מתוך מניעים הידועים לו, בחר פרנק
במלון פארקליין בשייח, ג׳ראח, והתיידד
עם בעליו ״של המלון, אליאס הנא סליפיטי.
בין ארוחה חגיגית לכוסית בבאר של
המלון, הסכימו פרנק ובעל-המלון כי סל-
פיטי יבנה עבור פרנק את הווילה שלו
בגיבעה הצרפתית. כיום טוען סלפיטי,
כי אמר לפרנק שאין הוא קבלן, וכי יהיה
עליו לקחת קבלני־מישנה. אולם פרנק טוען
כי ידע אז, שלמרות שסלפיטי הוא מלונאי
וגם קונסול-כבוד של בריטניה בירושלים,
הוא היה גם יקבלן. המחיר שנקבע לביצוע
העבודה היה מגוחך גם אז 350 :לירות
למטר מרובע.
סלפיטי לא דרש מתודניצב פרנק מיק-
דמות על!חשבון העבודה. כיום הוא מודה
שנהג בטיפשות .״אבל זה גנרל גדול
במישטוה,״ הואי אומר ,״והיה הבר שלי,
אז לא חשבתי שהוא ירמה אותי.״
!סלפיטי מודה, כי מדי פעם בפעם היה
פרנק נותן לו סכומי כסף קטנים, אולם
בשלב מסויים הוא הגיע למצב שלא יבול
עוד להמשיך את העבודה מבלי שישולם
לו הסכום אשר הוסכם בינו לביו תת־ניצב
פרנק. כמו־כן טען סלפיטי, כי מהנדסים
ואדריכלים של פרנק ערכו במשך
הבנייה שינויים שונים בתוכנית, ואלה
ייקרו את הבנייה מעבר לסכום המקורי.
(המשך בעמוד )38

בו א אל ה בנ ק הבינל או מי הרא שון
ותקבל

בתכנקת החסכון

במדינה
(המשך מעמוד )34
על בימת־ד,צילומים יחד עם עוד כעשרה
מחבריה.
האם הדפה אותו הצידה בגסות, ושאלה
אותו מי אתה ביכלל?״ כשאמר לה את
שמו, צעקה :״יש נגדך פקודת־מעצר שהוצאתי
! אתה חטפת את הבת שלי ! אתה
חוטף־ילדים ופושע ! כל המישטרה מחפשת
אחריך !״ פיצ׳ו הביט, נדהם, באשה ובילדה
חליפות.
הסתבר, כי הילדה, נילי בן־יעקב בת
חחמש־עשרה• ,תלמידת־תיכון, משתייכת
אל חבורת נערים ונערות הנקראת ״הגול שים
מהים.״ חבורה זו, הכוללת בני־נוער
תלמידי כיתה חי״ת וחמישיית-תיכון מבתי-
ספר בצפון תל־אביב, הוזמנה על־ידי פיצ׳ו
להשתתף, בתקופת חופשת־הפסח בצילומי
המערבון תמורת סך ישל שמונים לירות
ליום לילד.
״אמא מקנאת בי הוא לא העלה
כלל בדעתו, כי בכך שלקח את נילי
להשתתף בסרט כניצבת, יסתבך עם החוק.
ואכן, בירור קצר העלה, כי האם מפריזה
במיקצת. היא אומנם התלוננה במשטרה,
כי בתה נחטפה, אך המישטרה, המכירה
את חוק עבודת־הנוער, שבסעיף 2א׳ שלו
כתוב כי מותר להעסיק ילדים מעל לגיל
14 בתקופת חופשת־הלימודים הרישמית
שלהם, הפנתה את הגברת חנה בן־יעקב

הבנק הבינלאומי הראשון
45 סניפים לשמתך ברחב׳ הארץ

חברת .,שיכון ופיתוח״

אבל אני מתביישת רק מאנשים זרים,
כי החבר׳ה שלי מכירים אותה. כשהם
מצלצלים לי ואני בבית, היא לא נותנת
לי לדבר איתם, רק חוקרת אותם ושואלת
שאלות.
״היא ביקשה מאבא שלי שירכיב בבית
שני מכשידי־טלפון, כדי שהיא תוכל להאזין
לשיחות שלי. יום אחד צילצל אלי
ילד אחד וביקש ממני לצאת איתו, אז
היא צעקה לתוך השפופרת, :בו־זונה! אם
אני אראה אותך עם הבת שלי, אני אהרוג
אותך !׳
״חבר אחד שלי הוא בן לאמא נוצריה.
כשהיא שמעה את זה, היא צילצלה אליהם
הביתה וצעקה על אמא שלו, :תסתלקי
מהארץ הזאת, אנחנו לא צריכים פה מחבלים!׳
למזלי, החבר׳ה שלי לא נבהלים.
הם אומרים לי, :תעזבי אותה, היא משוגעת.׳
״היא
אומרת שאני זונה:״ ״אני
לומדת בתיכון י״ח, ובלימודים אני בסדר.
רק שאין לי איפה להתרכז ואיפה להכין
שיעורים. לפני שאני יוצאת מהבית אני
ילדה רגילה. כשאני חוזרת, היא צורחת
עלי. אני מוכרחה לספר לה כל דבר. אני
מנסה להיות איחה טובה. היא, לעומת
זאת, לא עושה שום דבר. אז אני משתדלת
להיות כמה שפחות בבית, כמה שפחות
להיות איתה. אני חוזרת הביתה הרוגה,
רוצה לישון, והיא מתנפלת עלי בצעקות.
״כשהייתי קטנה, אהבתי אותה. אני לא
יודעת מה קרה לה. חברים אומרים לה
שאני יפה, והיא אומרת שאני מכוערת.
כשאומרים לה שאני טובה, היא אומרת
שאני זונה. ואני צריכה לסבול את השיגעונות
שלה. היא הולכת אחרי לכל מקום,
רוצה שאני אהיה כל הזמן איחה.
״שאלתי אותה מה היא רוצה ממני, אז
היא ענתה , :שתהיי בבית, ושהחברים שלך
יהיו החברים שלי ׳.מזל שיש לי עדיין
חברים, ושהם לא בורחים ממני. בגללה
הפסקתי לרקוד, שרק לא יהיו פאשלות.
אני רוצה לעזוב את הבית, רוצה ללכת

החלה ב ס ״ ת
שבונה חדשה בצפת
במיסגרת תוכניות משרד־השיכון, לפיתוח העיר צפת, החלה חברת ״שיכון
ופיתוח״ בבניית שכונה חדשה בצידה המערבי של צפת, על גבעה הנשקפת אל ואדי
עמוד, ואל הר מירון.
בשל המבנה הטופוגרפי המיוחד של השטח מבוצעות ע״י חברת ״שיכון ופיתוח״
עבודות מורכבות ביותר של הכשרת הקרקע לבניה, פיתוח ותשתית ופריצת דרכים.
מערכת כבישים המוקמת כבר בשכונה תחבר אותה ישירות אל מרכז העיר. עד
עתה הושקעו בעבודות אלו כ־ 3מיליון ל״י.
השבוע החלה חברת ״שיכון ופיתוח״ בבניית 270 הדירות הראשונות בשכונה,
ובקרוב יוחל בבניית 450 דירות נוספות. כן תבנה החברה מרכז קהילתי שיכלול
מרכזי ציבור ומסחר.
השכונה תשתרע על שטח של כ־ 450 דונם ומתוכננות בה כ־ 2,000 דירות. כן
מתוכננים מרכזי ספורט, גנים ציבוריים, מועדוני נוער, בתי ספר, גני ילדים, מעונות
ילדיסל׳טיפת חלב, מרפאה, בתי כנסת ומיקווה ומוסדות ציבור אחרים. שירותים
קהילתיים אלה יבנו בד בבד עם בניני המגורים כדי שיוכלו לשרת את תושבי השכונה
עם הכנסם לדירותיהם. הדירות ( 4—3חדרים) מיועדות לתושבי צפת הוותיקים,
לזוגות צעירים, לעולים ואחרים. לכל דירה מקום חנייה ולכל מבנה מגורים אנטנת
טלוויזיה מרכזית. קווי חמים והחשמל, הטלפון והגאז הם תת קרקעיים.
בבניית השכונה יושמו עקרונות התכנון המודרני בבניה ובתכנון סביבתי תוך
שמירה על היחודיות המסורתית של צפת, שמירה על הנוף המרהיב והתחשבות
בקשיי המבנה הטופוגרפי של השטח. הבנייה תהא בשני מפלסים _תון שילוב
בתים גבוהים עם בתים נמוכים, הבתים הגבוהים ( 7—10 קומות) הותאמו לשיפוע
הקרקע, ויפוזרו לאורך הכביש בלא קו רקיע אחיד. הבתים הנמוכים ( 1—3קומות)
יתפרשו כשטיח על הגבעות, ובכך תימנע הסתרת הר מירון מרוב הדירות, ובחלק
מהדירות תהא אף תצפית חופשית לכנרת.
כמחצית משטח השכונה מיועד לשטחי ציבור ושטחים ירוקים ושטחי גינון נרחבים
מתוכננים בה. הפרדה מוחלטת מתוכננת, בשכונה בין תנועת כלי רכב ותנועת
הולכי רגל. השכונה תתקשר אל קרית הציירים ומרכז תרבותי־אמנותי משותף לשתי
השכונות יוקם על אחת הגבעות. תיתכן אף הקמת מוזיאון.
הקמת הפרוייקט כולו תעלה כ־ 400 מיליון ל״י.

אם חנה בן־ יעקוב
״היא תעשה מה שאני רוצה !״
אל חברת סיוטי נוח, מפיקי הסרט, ששלחו
אותה עם נהג אל אתר הצילומים,
למצוא ישם את בתה.
בינתיים הרפתה האם מבתה, וזו סיפרה:
״לפני שנה וחצי התחילו הבעיות עם
אמא שלי. התחלתי לרקוד אצל ג׳וקי
ארקין, בלהקת בנות הג׳ז שלו. אמא
טענה שאני מיקצועית, ודרשה ממנו כסף.
היא היתה מאיימת עליו, מצלצלת אליו
כל היום והלילה.
״מאז היא התחילה להגיד עלי שאני
זונה, והתחילה לקנא בי שאני מכירה
אנשים שהיא אף פעם לא הכירה. כשעוזר־הבמאי
של הסרט הציע לי לעבוד, דיברתי
עם אמא שלי, והיא הסכימה. אבל למחרת
היא קמה על צד שמאל, ואמרה שהיא
לא מסכימה. היא ואבא שלי גרושים, והם
מתגוררים ביחד בדירת שני חדרים בצפון
תל-אביב. הוא גר בחדר אחד ואני גרה
יחד איתה בחדר השני,־ כששתינו ישנות
באותה מיטה.
שני מכשירי־טלפון .״אז בבוקר
היא דפקה על הדלת שלו, והתחילה לצעוק
עליו שלא יתן לי ללכת. אמרתי לה שאני
יורדת, וביקשתי מאבא שלי שיבוא לדבר
עם עוזר־הבמאי. למטה המתינה לי מכונית
של ההסרטה. חיכינו לאבא שלי,
וכשהוא לא בא נסענו.
״ברגע שראיתי אותה מגיעה לאתר-
הצילומים, ידעתי שיהיו בעיות. אני מכירה
אותה. אני יודעת שמזבוב היא עושה
פיל. התביישתי כשהיא סחבה לי בשערות.

כת נירי בן־ יעקוב
״היא מקנאת בי !״
לפנימיה או לקיבוץ, אבל אני לא יכולה
לעשות שום דבר. בכל מקום שאני פונה
אליו אומרים לי שצריכים הסכמה של
ההורים, והיא לעולם לא תסכים.״
״זה ביני לבינה גברת בדיעקב
עצמה סירבה לשוחח עם כתבת העולם
הזה, וטענה :״זה ביני לבין הבת שלי,
אין לה אבא, יש לה רק אמא, ואמא
שלה מספיק חזקה כדי שהבת שלה יתעשר,
מה שהיא רוצה. היא ילדה קטנה, והיא
צריכה לשמוע בקול האמא שלה.״
כשנאמר לאם כי בתה טוענת שיש לה
אב, צעקה :״אל תבלבלי לי את המוח!
העסק הזה הוא ביני לבין הבת שלי, וזה
לא עניין של אף אחד!״
העולם הזה 2018

אני לא יודעת אם זה באשמת הדואר
או באשמתכם, אבל לפעמים מגיעים אלי
כמה מיכתבים בחזרה ביגלל שיבושים
בכתובות. וחבל. אם כבר אני מפרסמת
מיכתב והוא גם מעורר אצל מישהו תשו־מת־לב
וזוכה בתשובה, חבל היא תלן
לאיבוד.
אז אנא, ציינו את כתובותיכם בבירור —
גם על המיכתבים ולא רק על המעטפות.
ול־( )5/9ו( )6/16 הודעה אישית: חל
שיבוש בכתובותיכם. שגרו אותן אלי
שנית ותקבלו את הדואר הממתין לכם.

מקווה, ש( )4/18 ובל הדומות לד, ידעו
שאני כן נוהגת.
״אני בת .45 התגרשתי לפני בארבע
שנים והתחלתי, עם ילדי, לנסות לבנות
לנו חיים חדשים. ואם זאת היתד. תקופה
לא קלה, היא לפחות החזירה אלי את
שלוות נפשי שאבדה לי בשנות נישואי.
״אבל מה? הילדים גדלו והלכו לצבא.
קודם הבן, ולפני כמה חודשים הבת. ופתאום
יש לי הרבה יותר זמן פנוי למחשבות
ולחשבון הנפש. אני אומנם עובדת, ומאוד
אוהבת את העבודה שלי, אבל אני רואה
עכשיו שאולי היתה זו שגיאה להסתגר
כפי שפחות או יותר עשיתי בארבע השנים
האחרונות בהן העדפתי לשבת בבית או
לבלות בחברת ידידים מצומצמת מאוד.
״נכון, יש מספיק גברים המעוניינים
בבילוי, ב,גיוון׳ קל מחיי הבית השיגרתיים
שלהם. ממש מדהים כמה מבין ידידינו
המשותפים והוותיקים (הבעלים, כמובן)
מבקשים ל,עודד׳ אותי ודואגים לי, מבחינה
בריאותית ופסיכולוגית׳ .אבל אני איני
יכולה לשנות את עורי. אני לא אוהבת
הרפתקאות מסוג זה. אגב, אני לא יפה

מתחום המושב
מסתבר שאני לא יחידה המתדגזת מסיג-
גונם של כמה מהמיכתבים המתפרסמים
במדור זה )3/18( .שותף לצרתי וזו כבר
חצי נחמה.
״נמאס לי מההצטבעות ומהלשון החלקה
בהם נוקטים בני מיני-הזברים. מרגיז לראות
ולקרוא מישפטים כמו ״רצוני בבת
שאוהבת טבע ולעשות חיים.״ אולי יסבירו
לי הנ״ל: אם ברצונם לעשות חיים אז
מדוע הם לא מסתפקים בכך וחייבים
להוסיף את אהבת הטבע. או אותו בחור

המאור השביעי
( )1/18 מונן להתערב שאני גבר. ובל
כך למה? מפני שבאחד המיכתבים שהתפרסמו
במדור זד. הוא מצא אותי אומרת
״אני לא יודע מה סיפרו לי ועל סמך
זה הוא קובע כבר :״בטוחני שאין זו
טעותו של הבחור הזאצער, בלא הודאתך,
לצורך הגיוון לשלוח רמזים על זהותך
הביולוגית. בכל אופן השיקול להופיע
כציפי הוכיח את עצמו ובטוחני שזהו
אחד המדורים הנקראים ביותר בעיתון.
קל יותר להשתפך בפני ציפי מאשר בפני
מוישד. או רפי. אך קורה, שהגבר שבך
מתעורר ודורש הפגנת נוכחות.״
שיהא כך. לעצם העניין הוא מתפלא
עלי שאני מבקשת שיכתבו אלי מיכתבים
לא משעממים, מלאי הבעה ורגש .״גם
אני רוצה מיכתב־פרס,״ הוא כותב ,״זד.
יעזור לי אתה רואה שלא.
על עצמו הוא לא מרבה בפרטים. לעומת
זאת, הוא מספר, הוא מחפש את המאור
השביעי. וכדי שלא נשאל אותו הלילה
בסארקזם מה הם ששת מאורותיו האחרים,
הוא מפרט אותם כסידרם:
.1אהבת ה׳ ותורתו (אינני דתי).2 .
אהבת המולדת (אינני גוש־אמונימגיק).
.3אהבת האדם (אינני שמאלני) .4 .אהבת
הורים ואחים .5 .אהבת הקריאה .6 .אהבת
הנת״ל.
מכאן צריך להבין מה הוא המאור הש ביעי
החסר לו. ורק שהמאור הזה לא יהיה
חלילה אוהב ריקודים סלוניים וחיי בר.
הוא — רחוק מזה.

מייכתב פרס
רנעו־ן משו 3ח דקשוח הדר
לפי נייר המיכתבים עליו פתבה את מיכתבה התפתיתי כבר לחשוב שחולפת
להיות לנו איזו אצילה במישפחה. היה שם איזה סמל מישעחתי וכמה כוכבים,
עד שהסתבר לי שזה בסן הכל נייר חמיכתבים של ״גראנד הוטל דה מלטה״ ברחוב
רישלייה בפריס. לעשות רושם, יעאני. אבל זה היה מיותר. חמיכתב של ()5/18
מספיק מרשים.
״אחת ! שתיים ! שלוש ! (לנשום אוויר) ו :
״שלום לכל הזאבים למינים (וצ׳או גם לאריות שבחבורה) .לא ! שלא תטעו
חלילה. איני כיפה־אדומה מצוייה. פשוט אחת עם אמביציה ומרץ לצאת מהשיגרה
ולהיכנס לשפע של מעשי־שיגעון וטירוף, רחמנא ליצלן. וגם הדרך חזו — של
מילות״תכלת (או כל עט אחר) על דפים עם פרח אדום בצד שמאל יפה, לא 1
״שלא תחשבו שלפניכם עומדת משוררת לעתיד. זו בסך הכל חיילת שלא מסתדר
לה שם, בעלת 19 שנות חיים אביביות, שגמרה לפני שבוע פרשת אהבה לוהטת
ושהיה ללב הצעיר שלח קצת מר ועצוב.
״אבל חוץ מהצבא, מכניסה הכל לארון, ופורצת־שועטת לעבר החיים היפים,
והשקיעות, ותקליטים ברזילאיים או דרוס-אמריקאיים (משחו משגע!) ושיחות
ארוכות לתוך הלילה, וסתם התרגעות עם שמיכה על הדשא וגם ים, וכינרת, ושירי
רחל ועוד המון דברים של רגע.
״ועם 165 הס״מ שלי, ועיניים חומות, שיער חום־שטני, לחיים סמוקות ואף
סולד עם נמשים — מצליחה לשאת בכל.
״אם כן, מחכה למילות תשובה ממך, בהיר העיניים (חובה ! שיגעון פרטי)
והלא מזוקן, בן 21—24 ובעל גובה של 178ס״מ והלאה (אבל יש לעשות הפסקה
באיזה מקום) שיכול לתבל את עצמו במיסתוריות, קשיחות רכה (חשוב) במקוריות
ובהמון חן של צבר. תזכה במעדן משובח.״
ותגידו רק שהיא לא עושה לכם תיאבון.

מיכתב־פרס השבוע — ובכל שבוע — מזכה את שולחו בשי: חבילת תמרוקים ומוצרי־יופי
מתוצרת חברת הדם בשווי של 200ל״י. הפרסים נשלחים לזוכים בדואר.

משוואה בשני נעלמים
״אני אומנם סטודנטית למתימטיקה אבל
יכולה להציע לו הרבה יותר מאשר פיתרון
משוואות בשני נעלמים כותבת ()2/18
בכתב שכל גדפולוג מתחיל היה מנחש
שהוא שייך למישהי שהיא סמל הפתטיות
והסדר.
״הייתי רוצה שיהיה רציני, עם ראש על
הכתפיים, המחפש תוכן ואינו מתרשם רק
מדברים חיצוניים. שיהיה בשנות העשרים
ולא עם רגל אחת בחוץ, כי אני רק עם
אצבע בפנים. הוא יכול להיות ביישן,
וסגור או חברה׳מן — פשוט משום שעוד
לא החלטתי מה עדיף ומשום -שבי משמשות
שתי התכונות בעירבוביה.״
עד כאן זה הלך לא רע, אבל בהמשך
היא מתחילה להישמע כמו סטודנטית
לספרות דווקא :״אומרים עלי שאני חמודה
— למה הם מתכוונים? זאת אני
משאירה למי שירצה לגלות לבד.״
חביבל׳ה, זה לא מתאים לאחת מהמדעים
המדוייקים. כן, כתבת לי •שאת רגישה,
אבל תודי שלפחות זה מגיע לך.

המספר על בדידותו. אם אתה כה בודד,
מדוע אתה חושב שדווקא בחורה יפה
תצילך מבדידותך?
״נראה לי שכל המילים האלה נועדו
לחפות על רצונם בידידה שיוכלו לבלות
איתר. כראוי ולקיים עמה יחסי־מין. אז
מה הבושה לומר זאת בלי הצטעצעות? אני
אהיה כנה. אני מבקש בחורה נאה ובעלת
גוף טוב, שתהיה גם אחת שניתן לדבר
עמה, כלומר משכילה. שאוהבת לעשות
חיים משוגעים ושנוכל גם לקיים יחסי-מין
מהנים ושלמים. היא צריכה להיות בגילים
שבין —18ו־.22״
הוא עצמו מושבניק, הפשרת בצבע-
הקבע כקצין ועומד להשתחרר בקרוב.
גובהו מטר ושמונים ועל מישקלו הוא
מוכן רק להעיד :״סביר.״ ואני מקווה
רק שהוא לא יכביד עלייך.

רחוק מ*המעודדים״
היא לא ידעה אם אני נוהגת לפרסם
* מיבתבים מסוג זה במיכתבים. עכשיו, אני

במיוחד, אבל בעלת הופעה בהחלט מתקבלת
על הדעת.
״אז מה אני רוצה, בעצם? נדמה לי
שאני רוצה להכיר גבר, אדם בעל שיעור־קומה,
אשר ירצה להיות ידיד, חבר אמיתי,
מוכן לעזור, לייעץ, להבין. והחשוב מכל —
ל א ירצה להתחתן. אולי קיים באיזה שהוא
מקום בארץ גבר בזה, אשר יתאים מבחינת
הגיל, האופי, העמדה ואולי גם הוא מחפש
חברה עמה ימצא שפה משותפת.״
״האם תסכימי לעזור לי למצוא איש
בזה?״ היא שואלת.
ואם לא בשביל זה אני קיימת, אז בשביל

תפריט *ושמו אהבה
בן 20 וחצי 178 ,ס״ס, די רזה, ביישן
ואוהב בדידות, זקוק עכשיו באופן דחוף
למישהי שתיתן לו עידוד )6/18( .הוא
בחור עם בעיות, כפי שהבנתי, שנוצרו
אצלו בעת השירות־הצבאי. עכשיו, כשהשירות
כבר מאחוריו, הוא מניסה להתמודד

עם הבעיות שלו. נראה לו שהוא ייטיב
להתגבר עליהן בעזרתה של מישהי ״ש תדע
להכין לי את התפריט ששמו אהבה.״
לדעתו דרך ההכנה פשוטה ביותר 100 :
גרם הסתכלות 300 ,גרם הבנה 250 ,גדם
ידידות ו־ 700 גרם סבלנות. מעט קנאה
לקישוט- ,מעט ויכוחים והרבה ויתורים.
אבל אם זה היד. באמת כל כך פשוט,
הרי אפשר היה לקנות את זד. מוכן.
הטבחית שהוא מחפש צריכה להשתייך
לשנתונים שבין .17—19 הוא גר באשקלון,
כך שאם היא תהיה מהסביבה, הדואר
ביניהם ירוץ יותר מהד.

מן המיצר

משהו באמת מיוחד ויוצא־דופן הוא
מיכתבה של 7/18 אני יושבת בשקט
ולא מתערבת.
,״אני בחורה נכה, כבת .25 נחמדה מאוד,
חברותית ומעוניינת לבנות לי עתיד. אני
רוצה לחיות את חיי באופן עצמאי. דרי-
ישותי לגבי גבר הן: שיהיה נכה קל, נחמד
ואלגנטי. רצוי שיהיה בעל־רכב, אבל אם
לא — אז לא.
״ציפי׳לה, הייתי מעוניינת שתדעי את
מצבי הנורא. אני בת למישפחח מרובת־ילדים.
גדלתי בצורה איומה. אף פעם לא
אהבו אותי בבית ותמיד התאכזרו אלי.
אני פשוט לא מסוגלת יותר. משפחתי
אינה יכולה להבין אותי. כל דבר שנעשה
על ידי נחשב בעיניהם כלא-מוסרי. כשאני
יוצאת עם חברות או חברים, ואפילו עם
סתם גבר שאולי אוכל להצליח עמו, הם
חושבים אותי למופקרת.
״עד עתה יצאתי עם בחורים בריאים
בילבד. כעת אני מעוניינת להכיר בחור
שיהיה נכה גם הוא על מנת שיהיה לי
כבעל ואני לו אשד, מסורה.
״למרות נכותי אני עצמאית. אני עובדת
למחייתי ובעלת אינטליגנציה. והעיקר :
אני רצינית ביותר. אני מקווה שפנייתי
זו אלייך תשים קץ לסבלי.״

בסיגנון מיושן
סטודנט בן 23 בטכניון, תפס פתאום
אומץ והחליט לכתוב אלי. אז הוא מקבל
את המיספר 8/18 נאה 170 ,ס״ 5ו״אשב-
נזי״ — הוא מבקש להדגיש למי שזה
משנה לח. הוא אוהב מה שכל הסטודנטים
אוהבים: לבלות, לטייל ונערות. חיפשתי
גם את הלימודים בין הדברים שהוא אוהב
ולא מצאתי. מובן מאליו שהבחורה שהוא
מחפש צריבה להיות רצינית, אבל לעומת
זאת רצוי שתהיה ״בעלת סיגניוז קצת
מיושן״ .למי שלא יודעת למה הוא מתכוון,
הוא הוסיף פירוש: נאה, עקדודבית טובה,
בעלת־השכלה ו״שאינה מתעצלת לנסוע
באוטובוסים.״
הוא רוצה שתצרפי תמונה. אולי כדי
להאמין שיש עוד אחת שמוכנה לנסוע
באוטובוסים, ואולי זו ביכלל, עבודת-
הגמר שלו.

מטרה רצינית
פינת החייל )9/18( .הוא חייל ,״לא
חתיך במיוחד, אבל גזעי, מיחידה קרבית,
המעוניין בידידות אינטימית עם נערה או
אשד. למטרה רצינית.״
ומישהו מוכרח יהיה פעם לגלות לי מה
הם ״המטרות הרציניות״ האלה שכל החיי לים
מבקשים אותן. למה אני תמיד חושדת
שמאחורי הביטוי ״מטרה רצינית״ מסתתר
ניסיון לגייס מרגלות? !

מיכתבים לפירסום במדור זה יש לשלוח
לפי הכתובת: מיכתבים לציפי , ,וז.ד, 136 .
תל־אביב. סיכתבים למכותבים במדור זה
יש לשלוח במעטפה כפולה. על המעטפה
החיצונית לרשום את הכתובת הנ״ל ועל
המעטפה הפנימית — מבוילת בבול של
45 אגורות — יש לרשום את !מיספרו הסידורי
של המכותב בילבד.
תכעוירי יופי
ואיסור

לזוכים בנוד1ר

ציפורי הלילה נודדות •
צפונה

!המישטרה הולידה (ילה

(המשך מעמוד )35
בנתב*התביעד, שהגיש סלפיטי, הוא טען
בי פרנק שילם על: חשבון מעבודה את
התשלומים הבאים בלבד 11,500 :לירות
במזומנים ; וחומרים, ובהם שלוש טונות
הברזל שאותן לקח פרנק ממטה־המיש-
טרה, בערך של 10,000 לירות.
בתביעה מתגלה עבירה נוספת שביצע
חת-ניצב פרנק בהיותו עדיין לובש־מדים:
הוא נתן ליסלפיטי המחאה על־סך 2500
לירות, אשר לא כובדה על־ידי הבנק
וחזרה. בכתב־ההגנה שלו מודה פרנק
בעניין ההמחאה, אך טוען כי הוא שהורה
לבנק שלא לכבד אותה. אין ספק כי פרנק,
כמו כל אזרח ואיש-מישטרה אחד, יודע
כי דינה של המחאה *צ״נסגרה״ הוא כדין
המחאה חסרת־כיסוי, וכי זוהי עבירה פלילית
שדינה עונש-מאסר. אולם המישטרה
לא פעלה: נגד פרנק גם בעניין זה.
כתב־התביעה האזרחי מגלה עבירה חמו-

מי שתמה על ה״גפקדות״ הכמעט
קבועה של ה״אנשים היפים״ ממועדוני
הלילה והפיאנו בארים למיניהם של תל״
אביב רבתי, אינו צריך לההפך לשרלוק
הולמס בכדי לפתור את החידה. פשוט
צייד להצפין 5ק״מ מהכרן הגדול ולבצע
נחיתה רכה במלון הקאונטרי־קלוב, כי
כאן בפינת חמד לילית, מקננות להן
לאחרונה ״ציפורי הלילה״ התל״אביביות
שמסתבר כי מצאו להן סוף־סוף סימון
בידור חדש באווירה שקטה ותרבותית
או אם תרצו, בידור עם שקט נפשי.

יקי הוא בסך הכל בן ,30 אבל עם
נסיון ...

אן מעל לכל המוסיקה וכדאי לבוא
לכאן ולו רק בכדי לשמוע את יוסי דרום
(אחד מהזמרים הטובים ביותר שלנו —
לדעתי) המנעים כאן בקולו הרך ממיטב
להיטיהם הקלאסיים של נט קינג קול,
סינטרה רי צ׳ארלס ועוד, כשהוא עובר
בקלילות מסגנון לסגנון בליווי גיטרה
עליה הוא פורט ביד אמונה.
עם קצת מזל אפשר להתחנן ולנשום
גם אבק כוכבים ולפגוש כאן את ״המאורות
הגדולים״ של עולם הומר והבידור
שלנו הפוקדים את המקום לאחרונה
ומוצאים כאן פינת סתר הרחק מן ההמון
הסוער ...ציפורי הלילה נודדות צפונה
אל אולמקה פיאנו באר.

מה אתם/ן עדיין יא פדרף ז

במ אי ם
חלילו שלי ברגמן
אינגמר ברגמן אינו אוחב את צלילי
הרשויות הממשלתיות. זוהי עובדה שאין
עליה עוררין. שהוא אוהב מוסיקה, גם
זו עובדה שאין ספק לגביה. לא רק משום
שבאחת הפעמים הרמת שבהן נישא,
הוא בחר לעצמו פסנתרנית לאשה (קבי
לארטי, המנגנת בפסקול הסרט זעקות
ולחישות מאזורקה של שופן) ,אלא משום
שרבים מסרטיו מכילים, בצורה זו
או אחרת, יצירות הקרובות לליבו.
למשל: סקארלטי בעין השטן; לוויטה
לצ׳לו של באך בנזבעד לזכוכית האפלה ;
ואריאציות גולדברג של באך בשתיקה,
בליל יצירות, חלקן דימיוניות, באודות
כל הנשים שגיבורו מוסיקאי; הצגת־בו־בות
של חליל הקסם בשעת הזאבים; שוב
גיבורים שהם מוסיקאים, המדברים על
באך בהבושיה אם כי אינם יכולים להש מיע
אותו, וכן הלאה.
ואם לקחת בחשבון שברגמן הוא גם
במאי תיאטרון ואופרה המכריז מזה זמן
רב כי מכל הסיפרות של המוסיקה הבימתית
דוא מעדיף את ואגנר וחליל הקסם
של מוצארט, הרי כל הרמזים הללו
יכלו להוביל אך־ורק לכיוון אחד: שילוב
מלא של ברגמן עם המוסיקה האהו בה
עליו, ועם הקולנוע שהוא שפודהבי־טוי
העיקרית שלו.

להישמע ולהיראות כראוי. ואם

נראה לנו כי סוד ההצלחה של
״אולמקה״ פיאנו באר נעוץ לא במעט
במנהלו הסימפטי דינמי של המקום מר
יקי ברוש.

הוא עושה כאן עבודת נמלים
הראוייה בהחלט להערצה. הוא מוזג,
מערבב, מארח, מגיש, מזיע, אבל מחיין
בנועם ועם הרבה תקווה בעיניים. ברגע
של אתנחתא אנו ״סוחטים״ ממנו כי
ב״רקורד״ העשיר שלו נרשמו הצלחות
בניהול דיסקוטקים סוערים, מועדוני־לילה
בעלי שם, ואירועי בידור — בקיצור
איש שחיי הלילה בדמו, מקצוען
המרגיש לאן נושבת הרוח. יקי הסיק
(ובהצלחה) שהקהל דורש משהו שונה,
והמשהו השונה הוא פשוט ״חזרה אל
הרומנטיקה״ — זוגות מחפשים לחיות
את שעות הלילה המוקדמות וגם הקטנות
במקום בו אפשר לבלות בנעימים (פשוטו
כמשמעו) בשקט וללא הפרעות ולכן
מוצע כאן לשוחרי המקום מכלול של
הנאות מצטברות המתרכזות בכמה
נקודות: וקודם כל ישיבה נוחה בכסאות
מרופדים, בהן נעים לשקוע. פינות רומנטיות
מהן אפשר לראות ולא להיראות.
מיבחר משקאות מגוון להפליא. חטיפים
פיקנטיים מהם קשה שלא ל ט עו ם...

קולנוע

מסכ״ל רוזויליו
מסקנות חמורות
רה נוספת של פרנק על חוקי המדינה,
בעת שעדיין שירת במישטרה. בית־המיש־פט
הוציא צו־להפסקת-הבנייה באתר שבו
נבנתה הווילה של פרנק. צו מיספר
3387/70 הורה לפרנק, או לכל מי שעובד
שם מטעמו, להפסיק את הבנייה הבלתי-
חוקית באתר. פרנק הודה לסלפיטי להמשיך
בבנייה למרות פסק-הדין, וסלפיטי,
מתוך שלא העלה בדעתו כי קצידמישטרה
בכיר פועל ביודעין בניגוד לצו הוקי,
המשיך את הבנייה. הוא היה משוכנע כי
פרנק כבר סידר את העניין ההוקי הזה.

מוסיקה, אז חזרה לחליל הקסם שבו מצא,
כאמור, הקבלה לדמויותיו בסרט קודם.
כאן נכנסת לתמונה הטלוויזיה השוודית,
שלה חייב עולם ומלואו תודה על שהעמידה
לרשות ברגמן את צוות השחקנים־
זמרים שהוא ברר בקפידה (להבדיל מבימת
האופרה, התעקש ברגמן הפעם על
כך שזמריו צריכים גם להיראות כפי
שדורשים תפקידיהם, ולא דק לשיר בהתאם)
.היא לא פצתה פה במשך החזרות
הארוכות שנערכו במהלך חודשים רבים,
הקימה עבורו העתק מדוייק של אולם-
האופרה המפורסם בגרוטינהולם, וכל זה
כדי להכין לקהל השוודי מטעם מייוחד־במינו
לליל חג־המולד של שנת .1975
המאמץ השתלם, מעל ומעבר לכל ספק.
והוכחה לכך: שוודיה היתה, לפי-שעה,
הארץ היחידה שראתה את חליל הקסם

דות רבות ומשונות (מוצארט לא זכה כלל
לראותה מועלית בחייו) ,וערבה הדרמאתי
הוטל בספק רב מאז נכתבה ועד היום.
הדיעה הכללית היא שהבדותה של התגר
לילן שיקאנדר מתאימה בקושי לסיפור־ילדים,
והדרך היחידה שנמצאה כדי להתייחס
בכל-זאת בכבוד אל התוכן, היא
לקבל את הסברה שכל העניין אינו אלא
מיבצע־תעמולה למיסדר הבונים־החופשיים
ולרעיונות ההומניסטיים שלו,
הנפל האמיתי של הסיפור. הסיפור
על הנסיך טאמינו, שנשלח על־ידי
מלכת־הלילה להציל את בתה היפהפייה
פאמינה מידי אביה הרשע סאראסטרו,
שחטף אותה מחיק האם האוהבת, מתהפך
על ראשו במערכה השנייה, כאשר
מסתבר שסאראסטרו הוא בעצם הכוהן
הגדול של עולם נאור הדוגל באהבה,
בטוהר־הנפש ובזכות המחשבה, ואילו מל־כת־הלילה
שואפת־הנקם וצמאת־הדם היא
הנבל האמיתי של הסיפור. טאמינו ופא־מינה
יינשאו זה לזה, אחרי שיעברו את
המבחנים שמעמיד לפניהם סאראסטרו,
ומוכיחים את יכולתם לעמוד בפני כוחות
הרשע. וכמותם גם פאפאגנו, איש־הצי־פורים
שהתלווה לנסיך במסעותיו ופא־פאגנה,
בת־הזוג -שהמציא לו סאראסטרו,
הזוכים גם הם באושר, לא בזכות התבונה
או הכוח הפנימי הנתון להם, אלא מכוח
תמימותם הטהורה.
אגדה נופח ״פו הדוב״ .בעיני ברגמן,
חליל •הקסם הוא מעין אגדה נוסח
פו הדוב, משל לילדים, שבעצם פשטותו
צריך לדבר אל לב כל שיבבות העם, בל
הגזעים וכל הדתות, ושליחותו פשוטה
להפליא :״האהבה האמיתית בין שני אנשים
היא תחילת התבונה,״ אומר סא־ראסטרו,
הכוהן הגדול, במישפט היחידי
שהוסיף ברגמן לתמליל המקורי, כדי להבהיר
את משמעותו עוד יותר.
מימד אגדת הילדים המובנת לכל, בולט
בסרט למן הרגע הראשון. על רקע הפתיחה
מצלם ברגמן את הקהל שעומד
לצפות בהצגה, בתוך אולם־האופרה, וקהל
זה הוא אוסף של פרצופים מכל העולם,
מכל הגילים ומכל הסוגים האפשריים, ן
קלסתרים המתחלפים זה בזה (האימרה
שהפנים הם השתקפות הנפש מתאמתת
בסירטי ברגמן באופן מייוחד) ,כאשר פני :
נערה בהירת־שיער, תמימה חכה להפליא׳
חוזרים מדי פעם בפעם כנושא מוביל
למה שמצפה באופרה עצמה.

אנשי־מישטרה
מעל ל חו ק
} ן וד שחיתות ״קלח״ לכאורה של
פרנק התגלתה בכתב־התביעה שהגיש
;סלפיטי. התברר, לפי כתב־התביעה, כי
פרנק הציב אנשי-מישטרה לפקח על העבודה
בווילה הפרטית שלו, כשהוא מנצל
לשם כך את דרגתו במישטרה.
ועדת״החקירה המישטרתית לא מצאה
כל מקום להוצאת מסקנות אישיות כנגד
פרנק. לדיברי דובד־המישטרה, סגן־ניצב
שמואל צחי, הוועדה לא מונתה כדי להוציא
מסקנות אישיות, אלא כדי לברר
אם פרנק ניצל חומרים השייכים למישטרה
לצורך בניית הווילה הפרטית שלו, או
אם ניצל רכב מישטדתי לשם העברת חוט-
די-הבנייה ששאל אך השאיל.
בתקופה שבה סיימה הוועדה את חקירתה
נכנם לתפקידו מפכ״ל המישטרה רב־ניצב
שאול רוזוליו. דוזוליו מוציא, בעיק-
בות המיקרה, הוראות מחמירות ביותר
לגבי עניינים מסוג זה, על מנת שלא
יישנו מיקרים של שאילת והשאלת חומרי-
בנייה מן הגוף הציבורי לאנשים פרטיים.
אין ספק כי אילו היה כל אזרח אחר,
ולא קצין־מישטרה בכיר, עובר עבימת
אלה, הוא היה נעצר ומובא לבית־ימישפט
כשהמישטרה דואגת להעניק לכך פירסום
רעשני ביותר לכך.
אבל המישטרה, כמו הגילדות בימי-
הביניים, דואגת תמיד לחברים שלה־עצ־מה,
אפילו אם אותם חברים מעמידים
עצמם מעל לאותו חוק על אכיפתו הם
•מופקדים.

מיפלצות וטאמינו פ״חליל הקסם״
רק האהבה תצילנו
על מסך הקטן. מפיצי הסרטים בכל שאר
ארצות העולם התנפלו על הסרט כמוצאי
שלל רב, קנו אותו עבור בתי-קולנוע,
וראה זה פלא, זכו אפילו בברכה במים־
עלם. זאת, למרות שברגמן אינו עושה
כל פשרות: האופרה. כולה מצולמת בפי
שהיא מועלית על הבמה, על כל המוסכמות
וכל המיגבלות של בימת התיאטרון.
על כתיבת האופרה עצמה מהלכות אג־

לכל אורך ההצגה עוקב ברגמן אחר
תגובות הנערה הצעירה, וכל מי שאוהב
כל־כך לקרב את ברגמן אל פליני, יכול
אולי לומר שאין זו אלא הנערה שבסוף
החיים המתוקים, זו שהחיים טרם הש חיתו,
אשר מתבוננת — כפי שברגמן
היה רוצה שכולם יתבוננו — במעשה־ידיהם
של שיקאנדר ומוצארט.
אגדת הילדים נמשכת עם הרמת המסך.
העולם הזה 2018

מיפלצות סביויון מרק1ומ טביב #אמיגו
הנפחד כאילו בעובי היער, ודראקון אחד
נקטל על־ידי שליחות חייכניות של מל*
בת־הלילר״ באורח המבדר והפחות־מפחיד
שאפשר להעלות בכלל על הדעת. וקודם
שהן מפגישות את הנסיד עם מלכת־הלי*
לה, זו שנחשבה לפני 180 שנד. כסמל
העריצות בעיני אלה שהתייחסו לאופרה
זו כאל קונטרס מהפכני, אינן שוכחות
השליחות גם לפלרטט מעט עם טאמינו
הנאה.
הפנינה האמיתית של הפרט. אשר
לפאפאגנו, איש־הציפורים התמים, המשקר
קצת, המתנשא קצת אבל הכל מתוך
שובבות ילדותית׳ הוא אולי הפנינה האמיתית
של הסרט. הן משום שהאקאן
האגארד הוא זמר ושחקן מעולה, הן משום
שפאפאגנו הוא הדמות האנושית ביותר
באופרה זו של סמלים והטפות־מוסר. פא־פאגנו
מפחד, פאפאגנו חושק, פאפאגנו
רוצה בת־זוג כמוהו, ואת כל תחושותיו
הללו הוא מביע בדרך פשוטה וטיבעית
ביותר.
אולי זה סימן של בגרות, ואולי זו תו צאה
של הנטייה אשר כונתה על־ידי ה
טאמינו
ופאפאגנו, עם השליחות החייכניות
אהבה אמיתית היא תחילת התבונה
חגיגה לאוהבי־המוסיקה. בסך-
הכל, מי שאינו אוהב אופרה יתקשה לש בת
משך שעתיים ועשרים דקות ולחזות
בסרט, משום שברגמן יודע כי גיבורו
הראשי של המיבצע כולו הוא בכל־זאת

וולפגאנג אמאדאום מוצארט• אבל מי
שאוזנו ושיכלו פתוחים לקלוט חוויות
חדשות, גם אם אינו מתמצא במוסיקה,
יתקשה למצוא דרך טובה יותר להתוודע
אליה (ברגמן השתוקק שהכל יבינו מד,

מתרחש, עד־כדי־כך שהעדיף כי זמריו
ישירו בשוודית, ולא בגרמנית המקובלת,
מאחר שכאמור, זו צריכה היתד, להיות,
במקור, תוכנית מרכזית בטלוויזיה בחג-
המולד אשתקד.
בלכוונדו בכפית

במאי אינגמר ברגמן
משוודיה באהבה
שבועון ניוזוויק, אחרי ראיון עם ברגמן
כ״רצונו, עם חלוף השנים, להדגיש יותר
את המימד הבידורי״ (מישפט שברגמן
טוען כי הובן שלא־כהלכה. כוונתו, לדבריו,
היתר. שעם חלוף השנים הוא מדגיש
צורך גובר להשתמש בשפר. הנהירה לכל,
ולא לבדר את הכל) .אבל עובדה היא
שאותו פאפאגנו חמוד מחליל הקסם שימש
בשעת הזאבים סמל מאקאברי ומאיים.
ואילו האופרה כולה היתד. סימן
מבשר־רעות, כאשד גיבורי הסרט דאז,
כגיבורי מוצארט, נקרעו בין הטוב והרע,
האור והחושך; אבל שלא כטאמינו ופא־מינה,
הלכו לאיבוד בתוך המבוך הנפשי
של עצמם.
אופרה לפשוטי־הן ןם. בחליל הקסם
נראה כאילו ברגמן התעלה מעל למבוך
זה. או שמא אינו רוצה לשוב אל אותה
אפלולית מטאפיזית שהפחידה רבים כל־כך
מפני סרטיו. כאן הכל ברור, מודגש
היטב ונהיר לכל. בכל פעם שהמסך
מורד על הבמה, נוטלים השחקנים קרטונים
שעליהם כתוב הטכסט בהבלטה,
למען יראו ויבינו הכל, ילדים ומבוגרים
גם יחד, למה הכוונה.
״*אופרה נכתבה עבור פשוטי העם, וכך
צריו להגיש אותה,״ טוען ברגמן, אשר
שיחזר את התיאטרון העתיק בסרט, משום
שלדבריו, יש בטכסט ובמוסיקה של
שיקאנז׳ר ומוצארט הוראות מדוייקות לגבי
גודל הבמה וצורת התיפאורה .״כל
מי שמאזין היטב, יכול לספור את שיב־עת
הצעדים שצועד טאמינו בדרך מצד
אחד של הבמה לצידה השני, כדי להיכנס
להיכל התבונה,״ ממשיך ברגמן.
העולם הזה 2018

השובב (בן־יחודה, צרפת) —
הזוכרים את מלך ליום אחד של
פילים דה־ברוקה, יגידו: איכה
נפלת, פיליפ ...הזוכרים את בלמונדו מהרפתקות בריו יאמרו:
איכה חזדקנת, בלמונדו ...האוהבים את ז׳נבייב בוז׳ולד
מאן של אלף הימים, יצטערו על השחקנית הקנדית הזעירה
והמקסימה חמתבזבזת כאן בתפקיד של פסיכולוגית מפוקפקת,
המפתיעה רק בעשר הדקות האחרונות של הסרט.
הרעיון המרכזי לא היה רע כל-כך, כלל ועיקר. טיפוס
המעמיד פנים באופן פרטי לפני כל אחד ממכריו, נואף
עם כולן, מחליף כובעים, תירוצים, שפמים, חוטמים, או-
תות־כבוד ואפילו עיוותי קולות, מחליט שכדי להיות מאושר
אין״סופית צריך פשוט לשקר עד להודעה חדשה. עובדה.
ידידו, חטרגיקון הניצחי, הוא טיפוס חולני וסובל,
חיוור ותמיד זקוק לטיפות אנטי־אלרגיות.
ובכן, על בלמונדו השקרן המאושר מלבישים פסיכולוגית
קטנה, בעלת ניסיון גדול מדי, כך מסתבר, והסוף
מוסרי ביותר: הקונץ איננו אם צריך לרמות או לא ;
הקונץ הוא מי הרמאי הממולח ביותר. ממוסר-ההשכל תזה
יוצא דח-ברוקה הפעם כבד־תנועה, ולמרות שניחן בחוש״
עיתוי וברעיונות נחמדים (דוגמת המעבר ממסיבת-החשק

בוז׳ולד ובלמונדו: למטה, למטה
של הצוענים הספרדיים לתמונת הפסיון של אל-גרקו) ,הוא
צולע בצעדים כבדים וכושלים על מסילת עלילה שאינה
בריאה במקורה.

ס>פור־אהבה משעמם איש רחל (אורלי, ונל־אביב, ישראל)
— זאת אמורה לחיות הגיר-
סה החילונית לסיפור על יעקוב
ובעיקר קורותיו באוהלי לבן. כעיקרון איו זה פסול, אם
כי הוצאת המרכיב המיסטי מתוך הסיפור נוטלת ממנו את
זכות־הקיום שלו.
מה שנותר הוא סיפור על בן שבט פראי שקונה במיר-
מה את בכורת אחיו, נמלט מפני נקמתו, פוגש שבטים
פראיים אחרים בדרך לבית דודו, וכאשר הוא מגיע שמה
מרמים אותו ומעבידים אותו במשך 14 שנים, עד שהוא
זוכה באשה שאהב. כל זה, תוך הדגשת פולחנים עתיקים,
הזכרה חוזרת ונשנית של האלים הנפוצים אז (עשתורת עובדת
כאן קשה במייוחד) ,התעלמות מוחלטת מן הערך
הפסיכולוגי או המיסטי של המעשה, ואי-התחשבות מוחלטת
במימד הזמן והשינויים הפיסיים הכרוכים בו.
צרתו עם הסרט של משה מיזרחי היא שהוא כל-כך
משעמם, שדוף וחסר-עניין, ודמויותיו כל-כך חד-מימדיות,
עד שגישתו מרוקנת מכל תוכן. אם אומנם כזה היה הסיפור
על יעקוב ורחל, אין להבין כיצד הצליח להשתמר במשך
כל הדורות, וחדר לתודעתם של כל-כך הרבה מיליונים של

ויטינג, רוני ובת־אדם: שדוף!
אנשים. גם אילו צריך היה כל זה להיות גירסה מיזרח־תי-
כונית של דאפניס וכלואה, הרי אין בה כל טעם.

! צ צי
נ שית. נע;

המהפכה

ה סייקירחזי ת

שלא

הי ת ה

ילדי־התפנוקים של ארץ־ישראל־העובדת כגיבורים סיפרותיים

״למות -אבל בעד מה מה כתב גיסים אלוני בסוף תש״ח ^
מה אמר קורצווייל על ס. יזהר ואברהם שלונסקי על הכנענים?
א. ה פולי ט רו קי ם
ביטויי־עגה מאולצים (שהזמן שחק את ערכם) ,תוך הצגת חוזרת ונשנית של הפלמ״חניק
קורא הסיפרות הישראלית תוהה ומנסה להביו את הריקנות, העוטפת את היבול המחפש את המחר, כאילו שהיה לו אתמול — או היום — משלו.
הסיפרותי הדל של, סופרי דור הפלמ״ח׳ כמו חנוך ברטוב (של מי אתה, ילד? ,הבדאי),
דמות הגיבור הזה מעוררת רחמים, היות שאת האתמול וההיום התאימו לפלמ׳חניק,
אהרון מגד (על עצים ואבנים, העטלף) ,חיים גורי(הספר המשוגע) ,נתן שחם (הלוך ושוב,
גזרו אותם עבורו ופיטמו אותו בהם. הוא היה ילד־התפנוקים של ארץ־ישראל־העובדת,
עד המלך) ,משה שמיר (הטרילוגיה רחוק מפנינים) .יבול דל זה מעלה את השאלה, כיצד ולא פלא הוא שסופריו מציגים אותו כטיפוס קשה-הבעה, המזדווג עם בנות ההכשרה
דור שלם של סופרים, המצוי בגיל שיא־הבשלות, אץ לו מה לומר, ונשאלת השאלה, כיצד שלו במתבנים ברגשות מוגבלים. אותו גיבור סיפרותי עמוס שביעות־רצון שמנונית
קרה שדור־סופרים, למרות מאמציו הבלתי־נילאים לתאר את המציאויות המשתנות מעצמו, ופורע את סבר בלוריתו לעברו של הקורא.
שבארץ, מפיק יצירות הנעדרות מגע למציאות שעליה עוגבים מחבריהן.
אב־הטיפם של לוחם תש״ח, כפי שהוא משתקף במרבית יצירות, סופרי דור־הפיתדון
לשאלות אלה מצוי במהלכי מילחמת תש״ח, והסיחרור הסיפרותי אשר הפלמ״ח׳ (להוציא ס. יזהר) ,הוא דמות באנאלית, המתפעלת בהתמדה מחוויות תפלות,
גאה בעיקבותיה, כאשר, סופרי דור הפלמ״ח׳ הציפו את השוק, הרעב ליצירה ישרא מתעלמת בהיתממות משאלות לאומיות הרות־גורל. זאת, שעה שהסופר, יוצרו של
לית חדשה ורעננה, ברומנים, בסיפורים ובמחזות שמגהגולם
הזה, מנתח — בפיו של אותו לוחם סינתטי —
מתם האחת היתד. לטפל באורח, חיובי׳ וחד־צדדי בפרופיל
את המאמרים האחרונים של מאיר יערי, טבנקין, שלונם*
הבעיות החברתיות־פוליטיות שנבעו ממילחמת־תש״ח.
קי או דדאנוב, ולקראת הסוף שואל תמיד אותו גולם
דומה שעצם הצגת מאזנם של סופרים אלה, כיום, מעלה
עח אויבמרוח אש
את שאלת־התם שלו: מדוע פירקו את הפלמ״ח?
את שאלת אי-ערכיותה של יצירתם: ברטוב (החשבון
ל א פו ר י?ריש~היש
והנפש, שש כנפיים לאחד) ,מגד (רוח ימים, ישראל
ג. ה סזיו נפצע ל אי מי
ה י רכ ל עם ויד מנג
חברים) ,מוסינזון (בערבות הנגב, הדרו ליריחו) ,גורי
נהוג לבחון סיפרות גם מבחינת הנושאים שהיא אינה
(עד עלות השחר) ,שחם (תמיד אנחנו, קרא לי סיומקה),
ורג *

״לו אשר כיל
עוסקת בהם. אצל, סופרי דור־הפלמ״ח /המחתרת אינה

שמיר (במו־ידיו, הוא הלך בשדות, כי עירום אתה,
קיימת כלל (מילבד יגאל מוסינזון, בסיפרו דרך גבר,
קילומטר ,56 תחת השמש).
שראה אור שנים אחדות אחרי המילחמה, וסיפרו עורר
כיל אשר ללידורג שמרבית בכך, נעוץ אלה יצירות הגורם לפירסום
שערורייה בארץ־ישראל־העובדת) .אם יש מחתרת ביצירות
ן ח£פץ סביב ״ לדג ׳ ״
,סופרי דור הפלמ״ח׳ שימשו במהלך מילחמת־השיחרור
אלה, היא מסתכמת בליל־הגשרים, הראדאר ושרונה.
כפוליטרוקים (קרי: קומיסארים־לתרבות) ביחידה שכונתה
ז. ה״ הןג׳ 1לפילי
מחתרת אחרת לא היתה.
״מחת״ר״ (מחלקת תרבות) ,והם בילו את המילחמה
הקורא הישראלי, החפץ לקרוא על מחתרת, נאלץ
ה מו לד י הנחמד׳
במאמץ־מילחמתי לדימום המוראל. מן הסתם, עיסוקם
להיזקק לצחוק הגורל של ואיאן, לפנינים ואפר של יז׳י
הקרבי הזה הוא שהביא אותם להציג את מילחמת בני-
אנדז׳ייבסקי ולשיחת־העיר של זיגפריד לנץ. אין לו
דורם בראייה חד־צדדית רצופה דמויות נטולות־נשמה,
כיל אשר לויד. ורג
לקורא בנמצא תיאורי־מחתרת בסיפרות הישראלית.
׳ובתיאורים המכילים תערובת צפופה של יצרים מופשייתכן
שהסיבה המונעת את תיאור המחתרות בארץ
פרמ^חק אמה ~ וזר ׳ יי
טים, הנקטעים בהסברים אידיאולוגיים זולים.
נעוצה באות־הקיין של הסזון(הסגרת אנשי הלח״י והאצ״ל
כ ל אשר לועין החח
כך ניבנה נידבו סיפרותי במלט של מלל, אידיאולוגי׳-
לידי הבריטים) ,בו הוקיע הפלמ״ח את עצמו. מה־גם
חיובי, הנשמע מפיהן של דמויות חד־מימדיות, המשחקות
שמדובר בכמה דמויות־מובילות ביו, סופרי דור־הפלמ״ח/
א /יז ן יה חת יגל חחי*
את תפקידי הגיבורים בחוסר־כנות משווע. הם יצרו
שיריהן אינן נקיות מכל רבב, סופרים שהפכו אחרי פרוץ-
יחקפז~סביבי לגל
סיפרות אשר בה נענים בנים לצו אבות, והולכים ליהרג
המדינה מצפון־מיקצועי של החברה הישראלית והעם

בלא היסוס כלשהו, עם מטר של אבק-כוכבים אידיאולוגי
כ י עמנו• א ל .
היהודי. אין סיפרות־אמת של דור תש״ח בלי, סזון׳
הנפלט מפי ההולכים למוות.
ומחתרת, וסיפרות, סופרי דור־הפלמ״ח׳ אינה טהורה
היא וחד־צדדית.
סיפרות זו של, סופרי דור הפלמ״ח׳ היא בדותה, כזב
כימאייו מצא -
ורמייה, ההופכת תיאור מעוות של דור, שסופריו מתאמשכחתי
נ 1ה
צים ליישרו בהתאם לצו שהוכתב להם על-ידי מזכירי
ד. הגיבור, ה חיובי׳ כפלאקט
המיפלגה.
והישאר מו־מחים
במרבית היצירות מוצגת דמות הצבר כשטוחה וסנטי־מנטלית,
עמוסה מילמולי-הבל אודות פולחן־הנעורים
רמהיסאר עשריישמקניק
ב. הכזב ה שיפרותי של ונש״ח
ורימום הגבריות. כל אותו מיתוס צברי מושתת על הנחת־וכילי
זהפי?י
מי שטורח כיום לקרוא את מטר יצירוודהסיפרות
יסוד סיפרותית, של דמות קוצנית מבחוץ אך מתוקה
שפורסמו אחרי מילחמת תש״ח, יתקשה לעכל את העיב״
בקירבה — דמות שסופרים כיגאל מוסינזון, נתן שחם,
רית המאולצת של גיבוריה, את סיבכי האידיאולוגיה
משה שמיר וחיים גורי פעלו רבות לרימומה.
שלהם, ואת פתלתולי-המצפון הממלאים סיפרות זו. הקורא
שמנחנו,שמנחנו•
מבקר בודד, שתקף פעמים רבות את אי-אמינותה- באגורות הלא־סנטימנטלי, שאינו נזקק לנוסטאלגיה
הסיפרותית של דמות קוצנית מתקתקה זו, היה הפרופסור
רק״ישמנחצו-״*.
שחוקות, יגיע במהרה למסקנה שסיפרות, סופרי דור
ברוך קורצווייל, ומפליא היה לראות דווקא את ס. יזהר
המביסים כיל היוםבואי
הפלמ׳׳ח׳ נכשלה כישלון חרוץ בתיאורה של חוויית תש״ח.
(אשר דמויות גיבוריו אינן שטוחות, קשות־הבעה, קוצניות
ומתקתקות) יוצא במאמר־הגנה שפורסם בהארץ
ר-סישמוגג י ם פא חקוש לי שו׳ן;
ספרים וסיפורים כמו: הוא חייך בשדות (שמיר) ,עד

( ,)1950 בזכות ח,צבר׳ של נתן שחם.
עלות השחר (גורי) ,שיבעה מוקשים (שחם) ואחרים,
כתב יזהר יפי־הנפש, המבקשים להצפין
נראים כיצירות התלויות באירועים חיצוניים, ובצרכים
עם פר ו סז ה
את יפי־נפשם ומכפרים להתראות כבעלי קר פוליטיים־חברתיים
מוגדרים של קו רעיוני, אשר מוגשים
ניים מושחזות ולא כבעלי עיניים יפות...״
בסיגנון הריאליזם־הסוציאליסטי הסובייטי(אנשי פאנפילוב
בד ם׳וביזע
אלא שאין בכוח לשון הצטדקות זו להושיע את גיבורי
של בק, הסערה של ארנבורג ואחרים) .בולט ביצירות אלה
יוקם לנר גזע .
יצירות אלה מהרדידות וחוסר־התוכן של עצמם, וגם
גם תהליך יפוייה המלאכותי של התמונה החברתית

־י־לא להסוות את האירוניה בכך שגיבורי הוא הלך בשדות
הקודרת, תוך התעלמות מכוונת מתחושות־האמת של
נראים, כעבור 30 שנה, כסאטירה נוקבת על דוד — סאלוחמי
תש״ח וממיכלול הערכים של ארץ־ישראל-העובדת,
טירה שאין הדור ראוי לה, וודאי שלא זו היתה כוונתו
שכבר אז היה נתון בתהליך מתקדם של הסתאבות.
הס״פרותיח של משה שמיר.
המילחמה עצמה מתוארת ביצירות הללו באופן בלתי-
סיפרות, סופרי דור־הפלמ״ח׳ היתה מחלקה במיבנה־אמין,
ומוצגת כמו היתה קומזיץ ארוך, אשר ממנו היו
על תעמולתי שעיצב השקפת־עולם של דור. משום כך,
הגיבורים־הסיפרותיים האלה יוצאים מדי פעם לקרב. כדי
סופרים אלה מעודם לא ציינו ביצירה כלשהי משלהם את פעילותו של אורד
להמחיש לקורא בן־זמננו כיצד נעשה הייפוי של חוויוודמילחמה, ניתן לערוך תרגיל־
(״הידיד״) וינגייט, כהגנת עורק-נפט חיוני של האימפריאליזם הבריטי, ולאו־דווקא
השוואתי של שני קיטעי־פרוזה, שפורסמו ביום־העצמאות כ״ז בידיעות אחרונות.
כ,מושיע היהודים׳ .כאמור, מטרתה של סיפרות זו היתה להציג, במתכונת סיפרותית,
הקטע הראשון היגז סיפור מאת אהרון מגד, בעל הכותרת במידבר, אשר דן במיל־קו
פוליטי.
חמת יום־הביפורים במונחים סיפרותיים־חינוכיים של תש״ח, תוך מגמה בולטת לריכוך
לדוגמה ניתן ליטול את ״ליל־שרונה״ ,אשר בעיקבותיו היה צורך לזרות מעט
הלם-המחדל. הקטע השני הוא רפורטאז׳ה מאת העיתונאי אילן כפיר, על קרבות החווה־הסינית,
והוא סיפרותי יותר, ומשכנע עשרת־מונים מכל כוונותיו ומגמותיו הסיפרותיות־ שינאת־בריטים במחנות־הפלמ״ח, ולכן פירסם אז משה שמיר סיפור מגמתי בשם ליל־שרונה,
שבו כתב ארורים האנגלים, ארורים, כרבים בני־זונות, ארורים,
חינוכיות של מגד.
מודל זה משמש דוגמה למכניזם המלאכותי של סיפרות מילחמת תש״ח, כפי שעיצ־ עד דם לפצח אתכם — זונות, מה עשיתם לנו, מה אתם עושים לנו
תמיד -אני שונא שונא אתכם עד השד יודע מתי מעניין אם בשנים
בזהו, סופרי דור־הפלמ״ח׳ .הסיטואציה מונחת על מישור אידיאולוגי, והלשון היא רבת

עמוס קינן.. :גלרש על וגל אתו

שבהן כיהן שמיר כשליח־עלייה של הסוכנות־ד,יהודית בלונדון, נקט לשון סיפרותית
דומה כלפי מארחיו הבריטיים).
כך צמח ענק סיפרותי בלתי־אפקטיבי בפרספקטיבת הזמן, כשהוא נטול מתח
אנושי או אמינות מינימלית, על־פני מישורי המציאות והמוות של מילחמת תש״ח. ובעיק־בות
ענק זה, החל תהליך סוציולוגי אשר בו הפכו סופרים צעירים, בני 20 עד — 25
באמצעות שופרות־פירסום ממלכתיים למחצה והוצאות־הספרים הקיבוציות — בעלי
פוזה לאומית, אשר הזקינה אותם ואת יצירתם בדור שלם, והביאה אותם כיום, בשנות
החמישים לחייהם, לדרגה של התבטלות סיפרותית מוחלטת.

ה .״הגיע הזמן ל א סו ףאת עצמות האמת ״
מילחמה, ותהא הצודקת ביותר עלי־אדמות, מזעזעת נשמות ויוצרת סיפרות. גם
מילחמת תש״ח גידלה כישרונות־סיסרותיים בשדות־הקרב שלה. אלא שכל עמדות
הסיפרות והתרבות היו תפוסות ומאוכלסות באותם פוליטרוקים, אשר נהגו בסיפרות־המילחמה
כמו הייתה נחלתם הפרטית.
ב־ 1949 פירסם ניסים אלוני רשימה בשבועון אשמורת, והרשימה דנה באווירה
התרבותית של אותם ימים ועל כך יש להודות לבל אותם כתבנים. כי

הדפום הריהו דבר נראה למדי. לבל היותר יבול אתה לקרוע את העיתון
כחמת־זעם, ואולם המחבר נשאר חבוי כצל, ואינך יודע עליו דבר זולת
שמו, ואה זה אינו תמיד אמיתי. ואולם יודע אתה אל־נבון, בי אותו
אדם שהתיז דיו בזה על הנייר, לא היה מעולם כקרב ...דגי־רקק אלה
שטים כאין־ימפריע בגיגיות דלוחות, שהשבועוניס והעיתונים מואילים
להק צי ב
במצב עגום זה, של הצפת העיתונים והשבועונים למיניהם ביצירות־מטעם, נותרה
לפני אלה ששבו משדות־הקרב עם מועקה, כתובת אחת שהיתר, פתוחה לפניהם. כתובת
זו היתד, שני משוררים אזוטריים למדי, יונתן רטוש ואהרון אמיר, שניסו באמצע שנות
הארבעים להקים תנועת־נפל פוליטית בשם ״הוועד לגיבוש הנוער העיברי״ (כנענים) .שני
משוררים אלה סיפקו ליוצרים צעירים, ששבו משדות־הקרב של תש״ח, במה שמעליה
יוכלו לפרסם את יצירותיהם. היה זה כתב־העת אל״ף. ומטבע דחייתם של מרבית
משתתפיו הצעירים את מיסגרותיה של המדינה החדשה, הם אימצו חלק ממיגזר
הרעיונות הכנעניים, שלהם הטיפו רטוש ואמיר.
בחוברת הראשונה של אל״ף התפרסם מאמר פרוגרמאטי מאת יעקב אשמן, תחת
הכותרת: למות, אבל — בעד נזה? מאמר שבכל סיפרות או תרבות אחרת היה מפרנס
חוקרי־סיפרות רבים ומהווה נקודת־זינוק למהפיכרדסיפרותית.
אשמן פתח את משאו כך :״הגיע הזמן לאפון! את עצמות האמת ...האלים

עצלים. הם אומרים שעדיין מוקדם לראות את האמת. עוד הדם חם. עוד
הזבובים מוצצים את הקברים ...הכישלונות הצעירים שלנו כותבים
בשטן! ,הם מותחים קשתות, מטיילים בערבות, מפזמנים, משרשרים שירים.
אך אל דאגה. איש מהם אינו מעז להסתכל כחייל עצמו ...הפחד
הזה, האימה של הילהם־כדד. אותה ואת תוצאותיה לא תמצא כסיס־רות
ובאמנות. זה אפור. אימה זו — יאמר האומר — פרי האינסטינקט
השפל, האנוכי, של יצר־קיום־הפרט היא, ואין לעשות ממנה אידיאולוגיה.
אכל שעת האימה מתמשכת והולכת. היא תמלא את בל רווח־הזמן
שכין המילחמה שעברה, והמילחמה הקרובה, זו שתבוא ...שימו לב,
דווה, לא שלום ...יש לנו סיפרות־מילחמה כביבול. מדי חודש כחודש
ספר מילחמתי. לתיאבון! מדי חודש בחודש מהזה מילחמתי. לתי־אכון
הילד הגדול והטיפש שגימגם סלאנג, עסוק באונניזם סיפרותי
ונלחם לכדו כדי ערבים
הקטעים הנ״ל יצגניים לעושר המאניפסטי של יעקב אשמן, אשר חש את חזיוף
שבסיפרי, דור הפלמ״ח /אשמן ייצג בחרונו את התפרצות הסיפרות האמיתית של דור
תש׳ח, שהיתר, ספונטאנית, ולא אותה סיפרות־מטעם שנכפתה על הדור כולו. התפר־צות־געש
זו לא באה לידי ייצוג הוגן או הולם בעיתונות הימים ההם. גם לא בצרורות־הספרים
שנפלטו ממכונות־הדפום של הוצאות־הספרים הקיבוציות הקיבוץ־הנזאוחד
וסיפריית פועלים, אחרי תום מילחמת תש׳ח. כך נוצר מצב לא־הוגן, שבו נקבר חזרם
הסיפרותי המשמעותי יותר שלאחר המילחמה בגיליונות הישנים של כתב־העת אל״ף,
ורובו אלמוני ובלתי־ידוע עד היום.

ו. הקרב על מיבצר חי לי אמס
הניסיון הסיפרותי המאלף ביותר של התמודדות בנושא חוויית המילחמה של
יליד־הארץ, נעשה על־ידי סופר אלמוני עד עצם היום הזה. איתן נותב (שם־עט של
שרגא גפני) מציג בסיפורו הקרב על מיבצר ויליאמס את מילחמת תש׳ח, כהמשכה
של מיתולוגיית־ילדים על המערב־הפרוע. מצד אחד ניצבים להם האינדיאנים, ומולם
חיל־ד,פרשים האמריקאי. טיבעי שבמיסגרת סיפורית שכזו, הפלמ״ח ולוחמיו הינם
,הגיבורים־החיוביים /המגיעים תמיד ברגע האחרון ומצילים את המצב.
סיפורו זה של נותב/גפני מאלף מבחינת עומק חדירתו לעולם החוויות של לוחם
תש״ח, ומבחינת בניית מירקם עולמו וריקעו התרבותי. דמותו של הגיבור (דניאל)
כל־כך טיבעית, עד שהיא מתארת את חוויית דור־הלוחמים יותר מכל סיפרות־הפוליט־רוקים
בולה גם־יחד. בקרב על מיבצו ויליאמס קיים עירבוב־תחומים בין הווה לעבר
ובין חיים למוות, בין ערכים לאומיים והתבטלות של פרט, כאשר הלוחם מוצג כפרט,
המוטרד מזיכרונות־הילדות שלו ומן החווייה הלאומית שהוא עובר במילחמה:

״...לאהר הודשי המילחמה הארוכים, ההתקפות והנסיגות, ההפגזות
והצדיפות, אין הוא יכול לזכור מצב מסובן יותר מאשר היה אז,
כאשר האינדיאנים אזרו עוז ותקפו את המיכצר התקפת-מצח. הקירות
התמוטטו והוא מצא א ת עצמו פנים־אד-פנים מול צבי כן השש, המניף
עליו רומח דאלוורי־ ,כעוד אקדחו ריק מכד פקק. הוא עמד אז על סף
המוות, וכאותו רגע חש ככל יישותו את היאוש התהומי של אדם
אשר נחרצה עליו כלייה.
״,היכנע!׳ דרש ממנו צכיקה.
״,לא!׳ ענה בגאווה.
״הרומח ירד.
״ואם להלכה נשאר כחיים, והריהו ניצב עתה כאן, מאחרי הסלע,
הרי למעשה נפל אז כגכורה עד מישמרתו, ועור קרקפתו תלוי עד
עצם היום הזה למזכרת על מוט ה,ויגוואם׳ שד צכיקה הקטן
והסיפור מסתיים כך תותחים קרובים הרעימו בחופזה כאגף השמא לי.
פגזים שטו כאוויר. התפוצצויות. הקשר שלידו אמר, ,העניין התחיל,׳
ודני ואנשיו קמו וגלשו כמורד הקידמי של הגיכעה הקטנה, כשהם
מריעים ומצווחים כעדת קומנצ׳ים פראית.
״מסורת ימי הקרבות שד מיכצר ויליאמס נמשכת.״

בסיפור אחר של נותב/גפני, ושמו השבח לאלוהים, ואשר גם הוא פורסם באחד
מגיליונות אל״ף, הוא הצליח ליצור אנאטומיה מציאותית של מילחמד, כתופעה אקלי-
מית הקרבה בהדרגה, תוך הצגת מיגוון־התחלופות שלה. זהו סיפור הצטיידותה של
המילחמה בעיני כפריים ערביים, כאשר רעמיה קרבים לכפרם. המחבר מתאר את
תהליך התפוררותו של הכפר, התמוטטותו, כיבושו, בריחת תושביו, והכל בעוצמה
סיפרותית אשר אף סופר פלסטיני אחד טרם עלה בידו לתארים כך, עד כה. נותב/גפני

שעו ..העוו הזה״ בשבוע הקמת המדינה
הוא כישרון.שעל הסיפרות העיברית להצטער על אובדנו, ולהוציא מתהום השיכחה
את סיפוריו, בהם עלה בידו להציג את מילחמת תש״ח בלא כחל־ושרק.

ז. רי קנו ת בלב הנו ת רי ם ב חיי ם
ברשימת המחברים האלמוניים שפירסמו מיצירותיהם בגיליונות אל״ף, כמו איתן
נותב, יריב עיטם, יוסף ועדיה ואחרים, מצויים כמד, שברבות השנים הצליחו ליצור
לחם מעמד בסיפרות הישראלית: בנימיו תמוז, יורם קניוק ועמום קינן. סיפוריו הראשונים
של קינן נתפרסמו באל״ף, והם מעין ביוגראפיו׳,־קולקטיבית, המתארת מקרוב
את אותם ששבו משדות־הקרב, ולמרות זאת איבדו את מגעם עם החיים.
תחושת אין־אונים זו, האופיינית לתקופה שלאחר־מילחמות, וגילוייה, בסיפרות־העיברית
זעום, בולטת בסיפורו של קינן אחיו הגדול בל החיות יצאו לפני

כמחול-עיוועים. הושיטו זרועות עיוורות, מגששות, אין ישע. והחזה
יעלה, וירד, וינוע ויתפתד כעווית. וקצף יז ודם זב ואין עיניים. והפנים
יהיו בואכים. כאב אטום, ועצוב. והראש ייסוב עד צירו, בסערות אין
תוחלת, אין פשר ...ואני אלך לי עם משה, עם אחי הגדול ונלך ונלך
ונלך, ולא נגיע אף פעם. אף פעם לא נגיע

במקביל לסיפורים בז׳אנר ריאליסטי נטול־איפור זה שפורסם באל״ף, יצאו לאור
עוד כמד, ספרים אמינים על מילחמת תש׳ח, שזכו במיקלחת צוננת ובגינויים רבים
מטעמו של המימסד־הסיפרותי ה,חיובי׳ ,ששלט בכיפה בימים ההם.

ח. התפר קו ת מנ טל ה הי ס טו רי ה
מייד עם פירסום חוברת אל״ף הראשונה, כינס המשורר חמפ״מי אברהם שלונסקי
את תלמידיו, ואמר להם :״על תגיבו על העיתון הזה, לא כעט ולא כפה.

בל המתווכח עם חללו עושה להם מהלכים ופירסומת. ואדרבא, אם
שתוק תשתקו, אז אולי ייכרת השרץ הזח הטמא כהרף־עין.״

עד היום לא ברור, אם מילחמת־חורמה זו של שלונסקי באנשי אל״ף מקורה
בקינאת־משוררים שקינא ביונתן רטוש, או בסלידתו המארכסיסטית־סטאליניסטית מהרעיונות
הכנעניים של יונתן רטוש ואהרון אמיר, או מתיאורי הריאליזם שבהם הוצגה
מילחמת תש״ח על-ידי אותם סופרים צעירים שלא נימנו עם תלמידיו.
אלא שעצת שלונסקי הופרה, וכעבור זמן נפתח ציד־מכשפות פרוע בעיתונות היש ראלית
לסוגיה, וזה נעשה בסימון סכנתם שד תהליכי התנוונות רוחנית

חמורים, בייחוד כשעה שהנוער שלנו נתון כמצב נפשי של, התפרקות׳
לאחר המאמץ הגדול שעמד כו תקופה ארובה, מאמץ שהגיע לשיאו
כמילחמת־השיחרור מתוך מאמר בכותרת ניצני פאשיזס גיזעני בישראל מאת

ח־נן, עיתון הדור .)8.2.1950 נראה כי חיידק האמת הסיפרותית של מילחמת תש״ח ניגע
גם את מיקדשי הריאליזם־הסוציאליסטי של מפ״ם, וכך. ערכה המיפלגה את ״כינוס
מעברות״ ,ובו הילקה דוד כנעני (לנוגה עץ הרקב) ,הז׳דאנוב המקומי של אותם
ימים, על מגמות מסוכנות של סופרי ארץ־ישראל־ד,עובדת הצעירים, והזהירם מפגי
סכנות הכנעניות.
בינות למעגלי הביקורת והארס בלט מאמרו הביקורתי, אך הענייני, של פרופסור
ברוך קורצווייל, אשר הבוז שרחש לנעשה בסיפרות הישראלית היה גלוי ומש מעותי.
קורצווייל, במאמרו על העיברים הצעירים (בסיפרו סיפרותנו החדשה — הנושך
או מהפכה?) הציג את אנשי אל״ף ככישרוניים וכנים יותר מאשר היוצרים שהצמיחה
מילחמת תש׳ח. הוא גם ציין שהם מייצגים מגמה ״אנטי-ייעודית״ בסיפרות העיב־רית.
קורצווייל הרחיק-לכת במאמרו וטען, באחת מהערותיו, כי גם כתיבתו של ס.
יזהר היא כתיבה בעלת משמעויות כנעניות, ומשום כך שייך אותה ליצר ההתפרקות

מן הנטל ההיסטורי הכבד של ההיסטוריה היהודית.

(07 חוו!1ונ םמד!עמ0
פיו מין

סתם אשה
בתוכניתה החדשה של רביעיית בנות
מועדון התיאטרון, משובץ שיר פרי-עטו
של חתולי, המספר על בחורה בשם
יעל מטלון, שעושה לבוסים שלה
בעבודה טוב על הנשמה, שעוברת מיד
אל יד ובקיצור, בחורה פעילה לעניין.
הפיזמון מתובל בכל מיני רמזים גסים
ושקופים, עד שכל מי שהשם יעל מטלון

אהבה סילונית
מה אפשר לעשות, שהשבוע אבי מוצפת
בפרשיות רומנטיות בקו אווירי. והסיפור
הבא כל־כך משעשע, שאני משאירה אותו
בעילום־שם. כי אם אגלה את השמות,
אז בכלל לא תאמינו שעוד קיימים אנשים
כאלה.
גיבורי הדראמה הנ״ל הם שוב המעו פפים
שבחבורה. גם אנשים יפים, וגם אנשים
טסים, מה שעושה אותם עוד יותר
יפים, אם זה בכלל אפשרי.
זה שמנהל אחד של חברת־תעופה זרה
בארץ, התאהב עד מעל לשערו, שזרקה
בו השיבה, בדיילת חתיכה וצברית בת
,25 דיינו. אבל לא זה הפרט המשעשע.
את זה אני יכולה עוד להבין.
זה שהיתר. לו וילה סופר־אכסקלוסיבית
במעברת-יוקרה מחוץ לעיר, מילא, די
דיינו.
שאני, וגם אתם, מבינים שבווילה האמורה
היתד, לו גם אשד! מאד-מאד חוקית,
וזאת בעצם נקודת־המוצא של העניין, אם
לא נקודת־הסיום.
זה שהעניינים התפתחו שם לכדי רומן
נוסח חוג־הסילון, שכלל ארוחות־סילון,
׳טיסות־סילון משותפות, ופגישות־סילון,
דיינו. וזה שהדיילת העליזה זכתה במכד
נית-ספורט סילון במתנה, סטייל שנות
הסילון, די דיינו ודיינו וגו/

עד שהסתבר לבן־אדם שהוא הולך ליצור
פה עימות לא נורמאלי בין האשד, מיספר
אחד לבין האשד, מיספר שניים, וישמרנו
האל מעימותים כאלה.
אז כדי שהכל יישאר ברוח טובה, הוא
טרח להזמין את הדיילת לווילה ד,מיש־פחתית
שלו, בכל מהירותם של ארבעת
גלגליה, פד 200 קמ״־ש, ולהכניסה בסוד
תבשיליה של החוקית שלו. כדי שהיא
תדע עוד משהו בחיים, חוץ מאשר לטוס
ולנהוג.
בשלב זה הסתבר לו• ,שהוא איננו עדין-
הנפש היחידי במישפחה, ושגם אשתו מחוננת
בנדיבות־לב, הבנה וסימפטיה, בדיוק
כמוהו. כדי לא להכביד על העניינים,
החליטה האישה להיות בסדר עד הסוף,
השאירה לבעלה את הווילה שמחוץ־לעיר
ונסעה לחו״ל.
אבל מד, שממש משגע פילים, זה שעדי-
נות־הנפש הגיעה לבסוף למימדים בלתי-
צפויים. גם הבעל החליט שלא נעים לו,
מאשתו ומד,שכנים, באותו סדר. כל זמן
שאשתו גרה איתם, מילא. אבל כשהיא
הסתלקה, הוא ביקש להינתק מעל עברו,
נטש גם הוא את הווילה האכסקלוסיבית
לטובת דירה בעיר.
כך שבסופו של דבר, מי שנפגע כאן
ביותר, היתד, דווקא הווילה האומללה,
שנותרה מיותמת. אין יושב בה. רחמנות,
לא י

השיטה הסינית

שמואל בוכים (עם שודה חן)
בתוס־לב
הזכיר לו מישהי מפורסמת מאד הנושאת
אותו שם עצמו, ממש הסמיק.
כי יעל ממלון שאני מכירה, היא אשה
מכובדת המשמשת בתפקיד מנהלת מכון־
היצוא, נשואה לאליעזר ממלון, מי
שהיה הנספח המיסחרי של ישראל באוס טרליה,
ובכלל אשה שהשיר הזה והיא
אפילו לא מתקרבים זה לזה.
כבה רץ השיר הזה בכמה הצגות־הרצה,
עד שהשבוע באו אנשים אל במאי התוכנית,
שמואל בונים, ואל בעל המועדון
יצחק קדישזון ושאלו אותם איך יה
שהם משמיעים שיר כזה, על יעל מטלון?
כאשר שמעה יעל על העניין, היא צחקה,
כי זה מצחיק (בהתחלה) ,אבל אחרי זה
היא התרגזה, כי זה מרגיז(בהמשך) ,וחב רותיה
הטובות אפילו סיפרו לי שהיא
מתכוונת להתייעץ עם עורך־דין.
בינתיים החליטו מפיקי התוכנית להקדים
תרופה למכה, וכבר מהשבוע האחרון
הם מיהרו להחליף את שם גיבורת הפיז־מון,
מיעל מטלון לרחל זחלון.
״לא ידעתי בכלל, שיש אשה שקוראים
לה בדיוק יעל מטלון!״ אמר לי בונים.
.״כששאלתי את חתולי, אם הוא התכוון
למישהי מסויימת, הוא אמר לי שחיבר
את הפיזמון בתום־לב, בלי כל ־דיעה
מוקדמת. סתם בחרנו שם. לא היתר, שום
כוונה לאשר. מסויימת, וכל דימיין היה
אד מיקרי בילבד.״ קירה. אבל לפעמים
חבל שקורה.

י 42

דעו לכם, שלעומת כל המיסעדות הסיניות שנפתחות אצלנו
בוקר וערב, במין היסטריה מטורפת למזון סיני, הרי מן הצד
השני, האופנה הסינית החדישה ביותר היא דווקא צידו של
המטבע, יעני הרזייה נוסח סין.
למי שעדיין לא יודע, אז האופנה הדיאטטית החדשה אצל
כל נשות ההיי־סוסיייאטי, תהא זו אשר תהיה, היא הרזייה בעז רת
טיפול במחטים. כן, כן, כל שומרות־המישקל הכרוניות, המחליפות
ביניהן מתכוני־דיאטה בסוד ומפה־לאוזן, עוברות היום
לשיגעון החדש, עם סיכון של חמישה אחוז שהטיפול לא יצליח.
אבל תסכימו איתי שהסיכון לא גדול ביותר, לעומת הסיכוי
שזה יעבוד.
מי שהעניין עבד עליה בצורה לא־נורמלית, היא דווקא העיתונאית
תמר אכידר, המטיפה מאז־ומתמיד לנשיות שופעת
על כל היבטיה ונגד אופנת הגיזרה השברירית. אולם אחרי
הכל, עדיין לא הזיק לאף אחד להוריד כמה גרמים מיותרים
ובייחוד עכשיו, לפני תחילת עונת הרחצה.
אז בעזרת הטיפול הזה היא הצליחה להוריד שמונה קילו
שלמים, תוך שיבער. שבועות בלבד. את הטיפול המייוחד הזה
מבצע, אגב, רופא ישראלי צעיר מראשון־לציון, שלמד את השיטה
בארצות־הברית. לפי אותה שיטה הוא תוקע מחטים זעירות
ליד תנוך האוזן, בקצות מרכז־העצבים של תחושת־הרעב. המחטים
האלה מדכאות את התיאבון, ובכל פעם שמרגישים צורך
לאכול, פשוט משפשפים אותן קצת ומייד שוכחים מהרעב. מה
צריך יותר מזה?
אבל אל תחשבו שהרופא הזה מוכן לעשות חסד עם כל
אחת, בלי חשבון. כי הוא תוקע את המחטים שלו רק אם הוא
משוכנע באמת, ומעל לכל ספק, שלפניו מיקרה מייוחד הראוי
לטיפול.
המיקרה המייוחד של תמר הוא, שהיא כל הזמן מארחת ומת-
ארחת ומבשלת וחיה במתח, אז מרוב עצבים היא גם זוללת,
ובהתאם לכך היא גם מטפסת במישקל.
נו, טוב, בפני מיקרה כל־כך מייוחד וקשה, נשבר הדוקטור
הצעיר והחליט שעליו לעזור לעיתונאית החברתית להוריד את
הקילוגרמים שמהם היא כל־כך השתוקקה להיפטר. הוא ערך לה
בדיקות כלליות, לחץ־דם ודופק־לב, וביצע בתנוכי-האוזניים שלה
את ההשתלה למניעת ההשמנה .״אבל המחטים עצמן אינן גורמות
להרזייה,״ ממהרת תמר להבהיר .״מה שחשוב זה הדיאטה.
המחטים רק עוזרות לשמור על קור־רוח, כשהפיתוי הגסטרונומי
גדול מדי.״ פשוט משפשפים אותן, והחשק לאכול נעלם כלא־היה.
עיתונאית נוספת, שהתנסתה אף היא בחווייה הסינית, היא
בלה אלמוג. אלא שאצלה, בניגוד לתמר, זה לא עבד. היא
הרימה ידיים, וממשיכה לסבול בעזרת כל מיני דיאטות קוג-
וונציונאליות ולהתנחם בעובדה שעל מסך הטלוויזיה, בתוכנית
זה הסוד שלי שבה היא משתתפת, היא נראית בסך־הכל לא־רע.
שיקוך רומן
יש לי סיפור, שההתחלה שלו היא מופת
לקליטה עלייה, וסופו גם כן מופת, אבל
די סטאנדארטי למה שקורה היום בין
החביר׳ה הצעירים בארץ, עולים חדשים
או לא עולים חדשים.
ובכן, היתר, זו ד,תחיה באמת יפה ל-
גלינה היפה, עולה חדשה מרוסיה, שנל כדה
ברישתו של גאנדי ג׳וניור, הלא הוא
פלס״ח זאבי, בנו של האלוף (מיל).
המפורסם, שמהיום בו נפגשו ליבלבה שם
אהבה לא־נורמלית ישר מהסרטים. במהלכה
של האהבה נכנסה גלינה הישר מן
הפינה לשיפוט העולות החדשות אל לב-
ליבה של אחת הנדשפייות המפורסמות
בארץ.
מה אומר ומה אדבר, הזוג ניהל עד
לפני זימן קצר רומן לוהט של פרידות
לבקרים וחזרות לערבים, והטלפון השבור
הזה נמשך כמה חודשים טובים, עד שגלי-
1ה הפכה שם ממש בודבית ואורחת־הבע
באירועים המישפחתיים לסוגיהם.
יתירה מזאת, החברים של הזוג• התנבאו
שאדטדטו היא חותמת שם קבע בכלל,
במטה־המישפחה הראשי, והיו להם סיבות
טובות מאד לטעון זאת.
אולם הסתבר שהעניין לא הולך כל-כך
חד וחלק כמו שניראה, ובוקר אחד החליטה
גלינה לבצע תפנית דראסטית, ולשנות
כמה מסלולים בחייה. זה התחיל בכך
שהיא עזבה את עבודתה כטכנאית רנטגן
בבית־ד,חולים איכילוב, לטובת קורס-דיי-
לות באל־על, כמיטב המסורת של קליקת
החתיכות המצויות. ובאותו שוונג היא גם
הודיעה על חיסול העניינים במיישור הרומנטי.

שיש לפלמ״ח להגיד על העניין הזה
אינני יודעת בדיוק, אבל תסכימו איתי
שהוא, לפחות, השתדל להסביר פניו לעולה
כמיטב יכולתו, ותרם בכך תרומה
נוספת של המישפחה למדינה. ובבניין
הארץ ננוחם.

פ וע לת

אבל רק כדי שלא תחשבו שעמיתתה, תמר, לא מתייסרת
משמירת המזון, לידיעתכם, אחרי שהיא הורידה את שמונת
הקילוגרמים ושלפו לה את המחטים, היא החליטה שזה הזמן
המתאים ביותר לחגוג, ובסתר, בלי שאיש יראה, חיסלה צלחת
ענקית של ספאגטי איטלקי רווי קאלוריות, על־מנת לפצות את
עצמה על כל מה שנמנע ממנה בזמן הטיפול.
מה שהיא רק מקווה עכשיו זה שבעלה, עמום אטינגר,
יתרשם מהישגיה של רעייתו ויחליט גם הוא להסתובב שיבעה
שבועות עם מחטים סיניות באוזניים ולהוריד את הכרם. אחרי
הכל, צריך לשמור על איזון במישפחה, בעניין המישקל.

תמר אכידר
בתנוכי־האוזניים

א את יפה * א את צעירה ¥א את אוהבת
חוויות א את בעלת רוח ספורטיבית א את
אוהבת לטייל בישראל*א את רוצה ל1כות בפרסי

את 1נורה רהשתתו בתחרות

מדכת המי <976
בחסות ..גולדסטאר״

ב־ 6נשפים ענקיים שייערכו באילת, באר־שבע, חיפה,
טבריה, אשקלון ותל־אביב וב־ 3קרנבלים ייארח אותך
״העולם הזה״ בעזרתן האדיבה של החברות:
!.עץ הזית״ יצרו ..אוליביה אאוטדור גירל״
החברה הבריטית לקוסמטיקה גוטקס״ -בגדי
ים וחוף וולה״-יצרו׳ תמרוקי שיער בישראל • חברת
התעופה.,ארקיע תנובה״ • אוטובוס׳ טיולי הגליל״
• מלון ..לרו״ באילת החוף השקט״ בטבריה{
כרטיס־טיסה לאירופה וחזרה מתנה למלכה
הפקה: יצחק גיזרי
מועמדות המעוניינות להשתתף בתחרות מתכקשות להתקשר לקביעת ראיון למס 221128 .תל־אביכ, פל יום כין השעות

10.00—14.00

1111

זמשקה הטבעי והמרתה. לא תמצאי אף קלוריה מיותרת
ולא תשלמי אף אגורה מיותרת.
א משקה דל קלוריות שמחירו נמוך מבל משקה קל אחר
1אף בריא מכל משקה קל אחר: אין.בו צבע מאכל.
ין בו חומר משמר ואין בו כל תוספת מלאכותית.

טן ממא לוו ר
יקה היחיד היכול להתפארבנזר שאי! בו.

ת שבץ

בוהמי1(3(011(11101(111
עם כל ד,צרות, וד,פרוטקשן וממיסים
והייחודיים, יש בעולמנו גם כמד, אנשים
שיש להם צרות טובות. כמו, למשל,
לאילנא רודיכא. הזמרת־שחקנית־דוגמ-
נית, המשתמרת בחומרים טבעיים. לבעייה
שלה היום אני קוראת צרה טובה.
הבחורה האלגנטית הזאת פשוט לא מצליחה
להחליט ולארגן לד, סדר־עדיפויות
ועד היום היא מתלבטת בבעייה הניצחית :
איש־בוהמה או איש־עסקים?
אילנה פוסחת על שתי הסעיפים כבר זמן
רב. כבר בגיל צעיר מאד היא הספיקה
להתחתן, באיטליה, עם בחור אמריקאי
שלמד יחד איתר, זימרה אופראית. כש־התגרשה
ממנו, חזרה ארצה והכירה את
אורי זוהר; הילד הרע של הבוהמה
דאז וברוך השם גם היום. נישואין אלה
הגיעו אל קיצם כעבור שנתיים. ואז בא
תות של איש־העסקים. אילנה ויתרה על
האידיאלים ועל החיים הפרועים של התיאטרון,
ובעלה השלישי, גוגו וייפמן
המנוח, היה איש־עסקים ישראלי, אותו
הכירה בצרפת. היא נישאה לו ואף ילדה
לו את בתם מאיה; שהיא כיום בת שש
וממשיכה לשאת בגאווה את לפיד היופי
המישפחתי המפורסם.
סופם של נישואין אלה היה טראגי.
גוגו נפטר ממחלה ממארת. אבל אילנה,
שהיא אשד, חזקה ושאפתנית מאד, לא
נשברה. כתום ימי האבל חזרה להופעותיה
הרגילות, והודיעה לכולם יש,״ד,הצגה !חייבת
להימשך״ ,כמיטב מסורת הבוהמה.
כשנותרה לבדה, שוב צצה הבעייה ה־ניצחית.
מה הפעם — איש״עסקים או איש־בוהמה?
והפעם, זה היה לא־זה־ולא־זה,
אלא איש צבא־הקכע בחיל-הים, גבר
יפה־תואר וחתיך מבוקש, שאחריו התפתח
רומן חדש עם איש־ד,עסקים אזכרי
קפל]; מתווך מדרום־אפריקה.
אבל שלא תחשבו שהיא הגיעה אל המנוחה
והנחלה.
כעבור זמן קצר התבשרתי שאילנה
נראית שוב בחברתו של בוהמיין בה״א-
הידיעה, הרקדן חיליל! דודי אחרי שהם
הפגינו ברבים את אהבתם החדשה, למדתי
לדעת, השבוע, שגם הרומן הזה לא החזיק
זמן רב ואילנה עזבה את חיליק לטובת
אהבתה הקודמת — איש־העסקים אוברי.
בינתיים חל שינוי נוסף בחייה. אילנה
החליטה לעקור מדירתה שבתל-אביב, והיא
עוברת להתגורר בווילה בפרבר כפר־שמריהו.
ואחרי
התשבץ הזה, נסו להחליט בעצ מכם
לאן הנטייה שלה חזקה יותר.

הלביאה

לכיאה הון ויוסי שילוח
סיום עם אופציה

0(11111
והשילוח

זוג מפורסם, מוכר וחביב בבור,מה, שמסתובב, חי, אוכל
ונושם ביחד כבר חמש שנים רצופות, קם ושם קץ לרומן הארוך
והיציב הזה בצורה יפה, ממש. תוך שמירה על יחסים טובים
וכבוד הדדי, בלי רעש והאשמות הדדיות וכל הסיפורים הנדושים.
והם עשו את זה כל־כך בשקט, שאני בטוחה שאפילו החברים
הכי קרובים של סוכנת־ד,שחקנים הידועה לכיאה הון זשל
שחקן־ד,קולנוע הפופולארי יוסי שילוח, אינם יודעים שהרומן
ביניהם הסתיים, כי כמו שאמרתי לכם מדובר פה באנשים מבוגרים
שאכלו את השטויות של הסיומים הסנסציוניים עוד ב־48׳.
שילוח ולביאה היו לאחרונה מעמודי-התווך של המסיבות
החברתיות בעיר, ודאגו שיהיה תמיד שמח ובסטייל ובכלל. הם
השלימו זה את זה גם בשטח הרומנטי, וגם בשטח המיקצועי.
זה התחיל בהרמוניה מיקצועית ואישית לוחצת, מה עוד שיוסי
רכש בית ערבי משגע ביפו העתיקה, ריהט אותו בסיגנון מזרחי
והפכו מרכז הארועים החברתיים הכי־הכי בשנה האחרונה, וכל
תל־אביבי הגון יכול להעיד על זה, כי לא היתה בעייה להכניס
לבית הענק הזה את חצי תל-אביב.
יוסי, כרגיל, לא חדל להיות מוצף הצעות־עבודה, וסרט ישראלי
בלי שילוח באמצע או בהתחלה או בסוף פשוט לא הולך. בקיצור,
מרוב הצעות ירד שילוח לאילת, להסרטת המערבון ניקנזת דם,
ושם הגיע העניין להתחלת סופו.
רחוק מהעין, רחוק מהלב? אני באמת לא יודעת אם המישפט
הזה תפס כאן, אבל לפחות בטיימינג זה יצא, ובימים אלה ממש
הגיעה חגיגת חצי-העשור של הזוג ההרמוני לסיומה, כשיוסי שרוי
בעיצומם של שיפוצים בביתו החדש שביפו והוא עומד להתגורר
בו בגפו — בשלב זה, כמובן.

התחלה טובה ל שנה
הנה לכם סיפור אהבה לא־נורמלי
שמזכיר לי את הימים הטובים כשגברים
ידעו לחזר כמו שצריך. והגבר שעשה זאת
הפעם הוא פיני אמיתי, אחת מידיו
הימניות של המיסעדן רפי שאולי; שירד
לאילת לעבוד במיסעדה הסינית שלו,
ושם — בין עבודה גסטרונומית לעבודה
על חתיכות — נתקל אמיתי באגוזה קשה.
בחוף של רפי נלסון, הוא המקום שאליו
מגיעות בראשיתו ובסופו של דבר כל
החתיכות, נחתה לה פצצה בינלאומית בשם
סטי, גרמניה משגעת, מצויידת בביקיני
מסעיר שבכוחו לשגע כל דימיון גברי
בריא, ובמשך שבוע שלם הטריפה שם את
כל הזאבים, שיצאו מכליהם בניסיון לצודד,
בשיטות קונבנציונליות, אלא שזה פשוט
לא הלך. פאקט. הבחורה היתה אדישה
וקשוחה לחלוטין, מה שהעלה לכולם עוד
יותר את הראש לדם, עד שכל זאבי־החוף
החליטו שהם מתערבים על 10 אלפים

לירות, ובר־מזל מביניהם, שיצליח לצוד
את הפרח, יזכה בכסף.
אמיתי הנ״ל, הרגיל בכיבושים מהירים
אצל בנות המין היפה, גמר בליבו שלא
היתד, ולא תהיה אחת כזו שהוא לא ישבור
את ליבה. השאלה רק, איך עושים את
זה? !ותראו איזה רעיון הוא הגד״ ישר
מהסרטים. שוב, אחרי הכל, אמיתי היה
רס״ן בצנחנים והוא מכיר כמה שיטות
לכיבוש־יעד. הבחור פשוט חיכה עד שה־ליידי
תיכנס לחדרה בשעת־לילה מאוחרת.
ואז, כשהוא היד, כבר משוכנע מעבר לכל
צל של ספק שהיא במיטתה, עלה אל חדרה
ודפק בדלת. אתם ודאי מנחשים שהיא
נשברה ופתחה. ובכן, צר לי לאכזב אתכם.
היא פשוט אמרה לו, בשפה שאינה משתמעת
לשתי פנים, שמצידה הוא יכיול
להתחפף. וכעת אתם ודאי מנחשים שהבחור
התחפף. שוב, צר לי לאכזב אתכם.
הרי אינכם מצפים מרס״ן מיל. שייטוש

את המערכה כשהוא אדטדטו כבר כובש.
ואז הוא אמר לה, בשפה עוד יותר
פשוטה, שאם היא לא פותחת לו את הדלת
הוא ייאלץ לפרוץ אותה בכוח־הזרוע,
פשוטו כמשמעו, למרות שהם מתאכסנים
במלון מכובד כמו לרום.
ולפני שהיא הספיקה להגיד חולילו
לומברטה, היא מצאה עצמה מול דלת
פרוצה ומול אמיתי שלוב־ד,זרועות, שאמר
לה באדישות מופגנת משהו כמו :״מצידי
את יכולה להזמין מישטרה.״
בהתחלה היא פחדה. נו, טוב, אפשר
להבין אותה. אבל אחרי מיספר דקות

ביג א מי ס ט להלכה או למעשה
למי שעדיין לא יודע, אז השגריר האמיתי של ישראל בדרום־
אפריקה הוא פתחיה צ׳לצ׳ינסקי, המכונה פתחיה ״גוד־טיים״,
שהוא אחד הבחורים הכי לארג׳ים שאני מכירה בכלל. כל ישראלי
המגיע לדרום־אפריקה דואג מראש להכין לו חדר בביתו של
פתחיה, המכונה בית־המלון פתחיה, ושם תעמוד לרשותו הדירה
הענקית, ובד, שלוש משרתות ושני נהגים צמודים, העיקר שיקבל
גוד־טיים און־דה־האוז. בין הזוכים בטיפולו בעיקר אנשי צוות־האוויר
של אל־ על — טייסים, דיילים ודיילות — שאוהבים להגיע

וונדי ופתחיה צלצ׳ינסקי
גירושין בלי סוף

אל הישראלי שהתעשר מעיסקי תאורה ושילוט, ולתפוס אצלו קצת
אריסטוקרטיה.
וכך התחלפו אצלו המישמרות בזה אחר זה, עד שאחת הדיילות
שנחתה שם, ישראלית העונד, לשם עופרד! תמיר, החליטה
שכל-כך טוב לה שם, עד שהיא מתלבשת על פתחיה חזק חזק.
והיא הצליחה אפילו לעשות את הלא-ייאומן, להביא את הרווק
המבוקש שהיה עד אז נער־שעשועים פאר־אכסלאנס, אל מתחת
לחופה.
לקח לפתחיה בדיוק חצי-שנה להחליט שעופרה היא אולי
בחורה נחמדה אבל בהחלט לא בשבילו, והם נפרדו, אחרי שהיא
קיבלה פיצוי הולם כמידת לארג׳יותו של הבעל־לשעבר. השניים
התגרשו לפי דת ישראל, אולם בהתאם לחוקי דרום־אפריקה הם
חייבים להתגרש גם בגירושין אזרחיים, ואת זה עופרה לא מיהרה
ביותר לסדר, לדבריו.
הקיצור, בכל פעם שהוא בא לארץ, הוא יצא עם כל החתיכות
שהשתגעו להתארח בסוויטה שלו שבמלון פאל, והיו משוכנעות
שהן לוכדות סוף־סוף את הרווק העשיר ברישתן. מה שהן לא
ידעו היה, שפתחיה היה מאוהב כל אותה עת בבחורה מקסימה
בשם ווכדי, שגם היא לא ענייה, עד שבשבוע שעבר הוא שם
לכולם את ההפתעה.
היות שעופרה לא רצתה לשחרר אותו בגירושין האזרחיים,
הוא נחת פיתאום בארץ עם וונדי שלו, והתחתן איתה בנישואין
דתיים כשרים. הרב ישראל לאו ערך לו את הקידושין, והרב-
המתנדב יאנוש ערך לו במועדונו את המסיבה עם כל המי והמה
שזכו אי-פעם בטיפולו המסור של פתחיה.
האוכל והוויסקי זרמו כשמפניה, והחתיכות זרמו בקילואים.
היו שם מנהלי אל־על, טייסים ודיילות ויפים למהדרין.
עכשיו נותרה לפתחיה רק בעייה קטנה אחת.
כל מי שמכיר אותו יודע, שהוא בכלל לא היה מתנגד להיות
ביגמיסט הלכדדלמעשה. אלא הבעייה היא, שבמיקרה זה הוא
ביגמיסט־להלכד, בעל־כורחו, ואם זה לא מתסכל, אז מה כן?

פיני אמיתי
חוצפה עד הסוף
נרגעה הנערה, ובמקום להזמין את המיש־טרה
היא הזמינה קפה. מאותו לילה ואילך
השניים לא נפרדו אפילו לרגע. ויותר
מכך: הם נעלמו מהשטח.
כולם היו משוכנעים שאמיתי ברח מהארץ
עם 20,000 הלירות שהיו ברשותו,
שאיתן הסתובב בכיס, וזה בעצם לא היה
רחוק מהמציאות. כי כדי לפצות אותה
על חוצפתו הצברית, החליט אמיתי שהוא
מראה לה את הארץ. אמר, ועשה לה
סיור מודרך משאדם א־שייך ועד רמת-
הגולן, עד שהיא נאלצה לבסוף לחזור
לגרמניה. כעבור שבוע בלבד אמיתי כבר
היה אצלה, ליומיים בלבד, וחזר ארצה
עם האות 8גדולה מזהב שקיבל מבטי
למזכרת. עמוס חוויות ומבסוט עד הגג
הוא חזר אל החברים שלו באילת, וגולל
בפניהם כל מה שעבר עליו בשבועיים המשגעים
עם בטי, ואמר: נו, וכעת תנו לי
את 10,000 הלירות שבהן זכיתי.״
״נו, באמת,״ אמר לו אחד החבר׳ה ,״אל
תהיה ילד. אחרי שבועיים כאלה מגיע לך
10,000 לירות? נפלנו על הראש?״

כך הוא נראה אז
כאשר צילמה אותו
המישטרה הגרמנית

כך הוא נראה היום
א ופון התצלום שהגיון
ארצה באמצעות איש־קשר

ה תו א ח הזודווו
>111 יוזוד עתיאל
^ אשר יוסף (״ג׳ו הגדול״) עמיאל,
מי שעמד בראש כנופיית מפיצי ד,הרואין
בגרמניה, ברח מבית־הכלא הגרמני,
היה בישראל לפחות אדם אחד שנשם
לרווחה. היה זה הצעיר, שנודע בכינויו
״אודי הישראלי״.
אחרי מאסרם של כל חברי הרשת,
ביניהם שימעון (״כושי״) רימון ויהושע
פיינזילבר, שנידונו החודש למאסר 9וחצי
שנים כל אחד, נודע לאודי כי המיש־טרה
הגרמנית הקליטה, משך קרוב לחודשיים
לפני ביצוע המאסרים, את כל שיחותיהם
של אנשי הכנופייה.
לאודי היה ברור, כי בהיפתח המישפט
תשמיע התביעה לפני בית־המישפט שיחות
מפלילות בנושאי סמים, העלולות
לסבך גם אותו.
אולם כאשר עמיאל ברח לפני היפתח
המישפט, ולא הועמד לדין, לא הביאה
התביעה הגרמנית לבית־המישפט את הקלטות
שיחותיו. מכיוון שאודי אינו נאשם,
וההקלטות הובאו רק כדי להרשיע את
הנאשמים, לא היה טעם בהשמעת הקלטות
אלה.
השבוע קיבל העולם הזה, מגרמניה,
מידע מלא ומהימן על תוכן אחת משיחותיו
של עמיאל, כפי שהוקלטה על-ידי
המישטרה הגרמנית.
שיחה זו התקיימה בין עמיאל בפראג־קפורט
לבין ״אודי הישראלי״ בנהלל.

קן — במהלך המישפט, בגרמניה.
אבל שימעון רימון היה בסל-הכל מיס-
פר 4בדירוג אנשי־הרשת. קדמו לו ראש
הרשת עמיאל, סננו ברוך בר-זיו ואקדו־חנו
יהושע פיינזילבר. ייתכן גם שרימון
נטה להגזים או להתרברב בשיחותיו עם
אודי, אשר ליכולתו לארגן או להקים

אודי ה ס כי ם
להצטרף
^ יה זה העולם הזה ( )2008 שגילה
י \ לראשונה את הפרשה שעוררה תדהמה
כללית בישראל: שבידי המישטרה הגרמנית
הקלטות של שיחות בין שימעון
רימון לבין אודי מנהלל, והקלטות אלה,
שלוש במיספר, תושמענה — כולן או חל-
— 46 וויו!

תצלומו של עמיאל

ביום שבו עזב את
#11111
הארץ והמריא לגרמניה. אז מען עמיאל,
כי אין לו כל קשר לעולם הפשט.

רשת־סמים עצמאית, דבר שאינו מפחית
מחומרת הדברים שנאמרו בהקלטד״
אבל כאשר מתקיימת שיחה עיסקית
בין ראש־הרשת עצמו, האדם הכל־יכול
בה, עמיאל, לבין אודי בנהלל, המצב שונה
לחלוטין.
כאן אין איש היכול לטעון שהדברים
שנאמרו לא היו רציניים, או שנאמרו לצורכי
התרברבות בלבד.
העולם הזה מפרסם כאן לראשונה את
השיחה שהתקיימה ב־ 11 במארס 1975 בין
עמיאל לביו אודי, כפי שהוקלטה על-ידי
המישטרה הגרמנית:
״אודי,״ (קולו של כושי ),״קח, דבר
עם החבר שלנו, זה שדיברתי איתד
עליו, הבום.״

״מה נשמע אצלדז״
״חאמדוללה, מאה אחוז.״
״תשמע, כושי דיבר איתי עליך. אף
אחד אחר לא יודע. אין לד מה לחשוש.
אני מציע לך לבוא לספרד. יהיו לך שם
חיים טובים. אני נותן לך וילה. אתה תהיה
שם הבוס וכל הבעיות שלד עם הבית
ייפתרו תוך חודשיים. תחיה חיים משוגעים.
אין כל מקום לדאגה.״
״זה רציני ז״
״אני לא עושה צחוק מאנשים. זה רציני.
אתה יכול להתחיל מתי שאתה רוצה.״
״בסדר.״
״תבוא לפה, נסכם את העניינים ותיסע
לספרד.״
״בסדר גמור. תן לי שבוע ימים. אני
תופר חליפה ובא.״

מה תיכגנו
כושי ו או די!
ט חד משני קווי הברחת ההרואץ ל-
י י גרמניה, אל כנופייתו של עמיאל, עבר

דרך ספרד. את הקו הספרדי ניהל ברוך
בר־זיו, שהיה יד-ימינו של עמיאל, ושהיה
קשור עימו עוד מתקופת פרשת הסחיטה
מן המיליונר היהודי-אנגלי בורים קישון
(העולם הזה .)2005
עמיאל, שלא ידע כי המישטרה הגרמנית
כבר עלתה על עיקבותיו ומקליטה
את כל שיחותיהם של אנשי־הרשת, התכוון
להרחיב את רשת הפצת ההירואין
מפראנקפורט לערים נוספות בגרמניה.
לשם כך תיכנן להזעיק אליו את סגנו
ועוזרו המסור, ברוך בר־זיו, שישב בספרד.
במקומו של בר־זיו, כראש הרשת
בספרד, התכוון למנות את אודי הישראלי
ואודי, בשיחת-הטלפון עם עמיאל, נענה
להצעה בחיוב.
לא ברור אם אודי אכן התכוון לעבוד
--מאח

1אב יפת
בשירותו של עמיאל, או שרצה להוליכו
שולל ולפתוח עסק עצמאי יחד עם
כושי. אולי תיכננו השניים ״לשים יד״
על מישלוח גדול של הרואין שיעבור
דרך ספרד, ולפתוח עסק עצמאי שתחילתו
בסם זה.
ב־ 20 במארס, תישעה ימים אחרי השיחה
המוקלטת עם עמיאל, הופיע אודי דיין
בגרמניה. הוא לא ידע כי יומיים קודם-
לכן כבר נעצרו כל אנשי הרשת, וכי
המישטרה הגרמנית שמרה את דבר מעצרם
בסוד, כדי שתוכל לשים ידה גם על
ברוך בר־זיו. מתוך שיחות־הטלפון המוק לטות
ידעה המישטרה כי בר־זיו מתכוון
להגיע לגרמניה, לשיחה עם עמיאל בקשר
לג׳וב החדש שעמד לקבל. ואכן, כאשר
הגיע בר־זיו לגרמניה, הוא נעצר מייד על-
ידי המישטרה.

והאחיות מתלחשים על כך שהוא אביו של
מנהיג כנופיית־הסמים. מנחם עמיאל ברח
מבית־החולים, ומצב בריאותו הורע והלך.
האב היה דמות נערצת על יוסף עמיאל.
כשנודע לו דבר פטירת אביו, כתב מיכתב
נרגש לאמו. במיכתב, הנושא חותמת־דואר
ברזילית, מתנחם עמיאל בציפייה לימים
טובים יותר. בין השאר סיפר עמיאל,
במיכתבו, כי עבר ניתוח פלסטי, ששינה
את מראה פניו לבלי־הכר.
על־פי תצלומים מוסמכים שהגיעו לידי
העולם הזה, הורכב הקלסתרן המופיע בראש
עמוד זה. אולם הגיעו ארצה גם
תצלומים אחרים, המתיימרים להיות תמד
נותיו של עמיאל בגילגולו החדש, ועל-
פיהם הרכיב העולם הזה את הקלסחרנים
שבתחתית העמוד.
אף שהקלסתרן העליון מוסמך ואמין
בהרבה מן הקלסתרנים התחתונים, אין זה
מן הנמנע כי כל התצלומים כולם פוב־רקו
על־ידי עמיאל בכוונה־תחילה, כדי
לטשטש את העיקבות. גם אין זה מן הנמנע
שהמיכתבים שהגיעו ממנו, שנשאו בולים
ברזיליים, נועדו להטעות את מקבליהם
לגבי מקום־הימצאו האמיתי.

כאשר אודי דיין הגיע לגרמניה, ונודע
לו כי חנרי הרשת נעצרו, התקשר מייד
עם עורך־הדין הגרמני סטילר, כדי שזה
יקבל על עצמו את ההגנה המישפטית
על חברו, כושי.

מי שטרת
^ ישראל ידעה

פי המידע שהגיע לידי העולם הזה,
/הרי נוסף על שיחת הטלפון עמיאל—
אודי מצוייר. בידי המישטרה הגרמנית שורה
שלמה של הקלטות נוספות משיחות
של עמיאל עם אזרחים ישראליים שהעבירו
לו, באמצעות שליחים, סמים מסוכנים
מישראל.
זמן קצר אחרי שהעולם הזה פוצץ את
הפרשה לראשונה, וגילה את דבר קיום
השיחות בעיסקי סמים בין כושי בגרמניה
לבין אודי בישראל, הכחישה מישטרת ישראל
כי מצוי בידיה מידע כלשהו בנושא
זה. זאת, למרות שהתובע במישפט אנשי־הרשת
אמר לכתב העולם הזה במפורש,
כי עותקים מסלילי ההקלטות הועברו לידיעת
האינטרפול, המחלקה האמריקאית
ן ללוחמה בספים, ולמישטרת ישראל.
רק לאחרונה, בשיחה נוספת עם כתב
העולם הזה, אישר דובר המישטרה בצורה
כוללנית, כי ״במיסגרת חילופי־מידע בענייני
לוחמה־בסמים בין מישטרת ישראל
4לבין מישטרת גרמניה, יש להניח שהועבר
מלוא המידע בנושא כנופיית עמיאל, על
כל הסתעפויותיה.״
השבוע השיג העולם הזה מידע פנימי
ממישטרת ישראל, שממנו נסתבר כי ההצהרה
הראשונה של המישטרה לא היתד.
נכונה.
עוד כאשר הכחישה המישטרה כי מצוי
בידיה מידע כלשהו בנושא כנופיית עמי־יאל,
כבר היו בידיה עותקי כל השיחות
המוקלטות. לגבי חלק מהאנשים שניהלו
שיחות־חוץ עם עמיאל, פתחה המישטרה
בחקירה נמרצת. שניים מאותם אנשים —
ביניהם יצחק, אחיו של עמיאל — נעצרו
4על־ידי המישטרה כחשודים בסחר־בסמים.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה: מדוע
חקרה המישטרה רק חלק מהאנשים ששי-
חותיהם הוקלטו על-ידי המישטרה הגרמנית,
ומה היו השיקולים שהינחו החלטה
תמוהה זז.
לפני כחודש ימים, ב־ 15 במארס,
נפטר מנחם עמיאל, אביו של יוסף,
ראש הרשת. גופתו של האב, שמת מהת־קף־לב
חוזר, נמצאה בדירתו שברחוב שים־

שון בתל־אביב, יומיים לאחר הפטירה.
מנחם עמיאל הגרוש, התגורר בדירתו לבדו.
ילדיו לא גרו עימו. את הגופה גילו
השכנים.
בהתקף־הלב הראשון לקה מנחם עמיאל
אחרי שחזה, באמצע חודש ינואר בשידור-
הטלוויזיה של רון בן־ישי מגרמניה, בו
דובר על רשת־הסמים שבראשה עמד בנו.
חמשת בניו ובתו נמנעו מלשוחח עימו
בנושא זה עד אז, ואילו עמיאל, פנסיונר
מרשות־הנמלים, מיעט לקרוא עיתונים ולא
ידע על כד דבר.
כאשר אושפז בבית־החולים איכילוב
בתל־אביב, שמע לא פעם את הרופאים

ברי ח ה
עם הפילגש

^ ה רי ה כ רי חהה גו עז ת מבית-
הכלא הגרמני, הגיע עמיאל לאמסטרדם.
הוא שהה 48 שעות במירפאה פרטית,
הקשורה לאנשי העולם התחתון
והמתמחית בביצוע ניתוחים פלסטיים.
תמורת 1500 דולר נערכו שינויים מר־חיקי־לכת
בפניו. איש־קשר ישראלי, שראהו
לאחר שורת הניתוחים, סיפר כי
שפתיו הבשרניות הפכו דקות, צרות
ומתוחות כלפי מטה. אפו העבה קוצר,
ולחייו התפוחות ניראו שקועות עד כי
שינו כליל את מיבנה פניו. עמיאל החל
מרכיב מישקפיים, למרות שאינו קצר־רר־אי.
שערו המתולתל הוחלק.
באמסטרדם כבר המתין לעמיאל דרכון
מזוייף, לא-ישראלי, שבעזרתו קיבל אש־רודכניסה
לברזיל, אליה טס כעבור אותן
48 שעות.
עמיאל חמק מאשתו שהמתינה לו באמסטרדם,
וטס לברזיל יחד עם פילגשו. אשתו
נאלצה לעבור להתגורר, עם שני בניה,
אצל דודתה בספרד.
היתד. זו דווקא אשתו שאירגנה, למעשה,
את בריחתו של עמיאל מהכלא הגרמני.
לפי הוראות בעלת היא התקשרה
עם כנופיית ״מחלצים״ מאמסטרדם, העד
סקת בחילוץ פושעים מבתי־כלא. בין ראשי
הכנופייה מצוי גם ישראלי.
מחיר החילוץ נקבע ל־ 10 אלפים דולר,
שישולמו לאחר החילוץ. כהרבה אנשים

קלסתרנים אלטרנטיביים

לפי שני תצלומים הנמצאים בידיו של אדם שטען כי קיבלם
מעמיאל. בניגוד לקלסתר! העליון, שהגיע להעולם הזה מאיש־

אחרים, האמינו גם אנשי הכנופייה כי
עמיאל יעמוד בהסכם שנערך עימם. הם
לא העלו בדעתם כי עמיאל מתכוון להוליכם
שולל.
עמיאל הבריח מבית־הכלא ייפוי־כוח
לאשתו, דרך עורך־דין ישראלי, ששם־
מישפחתו מתחיל באות ק ,.נאמן על שני
הצדדים, שאישר בחתימתו כי חתימת עמי־אל
נכונה. בייפוי־הכוח הורה עמיאל לאשתו
למשוך את הסכום שנועד לחילוצו
מחשבונו הסודי בבנק שווייצי. אלא ש אותו
עורך־דין לא ידע שעמיאל הורה
לאשתו, בחשאי, לפעול כאילו היא מתכוונת
להוציא את הכסף, אך בפועל אסר
עליה להוציאו.
כאשר הוברח עמיאל מבית־הכלא, הוא
הוכנס למכונית־ספורט שכורה בעלת ריש־יונות
כשרים. לפי התוכנית היו עמיאל
ומחלציו חייבים לעבור באמצע הדרך למכונית
שנייה; ואילו על נהג המכונית
הראשונה הוטל להטביעה, כדי לטשטש כל
עיקבות.
עמיאל ומלוויו אומנם עברו למכונית
השנייה, אך נהג המכונית הראשונה נבהל
כאשר נשאר לבדו, ולא הטביע את
המכונית אלא השאירה בצד הדרך. המיש־טרה
הגרמנית מצאה את המכונית, שתיאורה
היה בידה. את התיאור קיבלה משומרי
הכלא, שהספיקו להבחין במכונית
שהסתלקה מהמקום. המישטרה גילתה את
המכונית, ולפי מקום־הימצאה הסיקה כי
מגמת פניו של עמיאל היא לעבר הגבול
ההולנדי. למזלו של עמיאל הוא הספיק
לחצות את הגבול, ללא קושי, שעתיים
לפני שהגבול נחסם.

עמיאל
* ל כ חי ה גרדפת
ך* שם שעמיאל רימה את חבריו ואת
אשתו, כך הוליך שולל אף את מחלציו
ואת עורך־הדין שהיה נאמן על שני
הצדדים, לו היה חייב 5000 דולר דמי
הטיפול בעניינו. עמיאל המריא לברזיל
בלא לשלם להם אפילו דולר אחד.
פעולתו האחרונה באמסטרדם היתד. להעביר,
טלפונית, הוראה לבנק השווייצי,
שמנעה כל אפשרות מאשתו ליטול לעצמה
לפחות אותו סכום שהתחייב לתת למחל-
ציו, ואשר בידי אשתו היה ייפוי־כוח
למושכו. כך נותרה אשתו ללא-פרוטה.
לכאורה מצבו של עמיאל טוב. הוא
שינה את צורת פניו ונבלע בברזיל. אך
עמיאל שרף את קשריו עם מרבית חבריו,
אנשי העולם התחתון, בארץ, ברגע
שבגד בחבריו לכלא ולא טרח לחלצם
או לפחות לדאוג להם להגנה מישפטית.
בגידה זו בחבריו עלולה לעלות לו יום
אחד בחייו.

קשר שאין לפקפק באמינותו, ואשד קשריו עם עמיאל מסועפים,
שני הקלסתרנים האלטרנטיביים באו ממקור פחות בטוח. ייתכן
שעמיאל שלח את שני התצלומים הלו — או את
שלושתם — כדי ״לבלבל את האוייב,״ ולטשטש עיקבות.