גליון 2019 מתאריך 12 במאי 1976

יועץ נשיא
ארה״ב

פישר

רפ״י ונמנה עם אנשי ארץ־ישראל השלמה.

רביוובי ץ הו רי ד
ת ט 11ת ס פי ר
שר־האוצר, יהושע רבינוביץ, הוציא מלישכתו
את תמונתו של שר־האוצר המנוח, פינחס ספיר.
תמונתו של ספיר נתלתה עם פטירתו בלישכת
שר־האוצר בתל־אביב.

רב! י חו ר
א חרי אנשי

ר פווי

ככל הנראה עתיד יצחק רבין לנקוט פעילות,
שמגמתה היא לחזר אחרי קבוצת רפ״י־לשעבר
במיפלגת־העבודה, ולבודד אותם משר־הביטחון
שימעון פרם, כדי לנטרלו ולהוציא מידיו, בסופו של
דבר, את תפקיד שר־הביטחון.

לאור היחסים המתערערים והולכים כץ
השניים. וההתבטאויות החריפות שלהם
זה נגד זה, הן כישיבות־הממשלה והן
כשיחות פרטיות, הגיע בנראה רכין
למסקנה שעליו לפעול כדי לחסל את
הניכוי הסיעתי שיש לשימעון פרם. לא מן
הנמנע, שלצורך זה יתחיל רכין כקרוב
לנהל פלירט עם כמה מאנשי רפ״י, כמו גד
יעקוכי או יצחק נכון, כמטרה להעניק
להם תפקידים מרכזיים ולהגדיל את
השפעתם על חשכון פרס.

קיש קיבלהצ עו ת
ע בו דהב חויי ל
במה הכרות אמריקאיות גדולות, העוסקות
כחיפושי־נפט כרחכי העולם, פנו כשבוע
האחרץ אל מיכאל קיש, מי שהושעה
מפעילותו כממונה על חיפושי־הנפט
כישראל, והציעו לו מישרות בכירות
בשירותיהן.
קיש, שהוא בנו של הבריגאדיר פרדריק הדמן קיש,
שלחם ונפצע במילחמת־העולם הראשונה בצבא
הבריטי בצרפת ובעיראק, והיה יושב־ראש ההנהלה־הציונית
בימי נציבותו של סר הרברט סמואל בארץ,
דחה בשלב זה את ההצעות המפתות על־הסף, כיוון
שהן חייבו אותו לעזוב את הארץ לתקופה ממושכת.

לפני שבוע, כאשר כינס רכינוכיץ
כלישכתו את עורכי־העיתונים, כדי
לשכנעם שלא לפרסם את עניין עיסקת־הנפט
כסיני, הם שמו לב לכך שתמונתו
של ספיר הורדה מקיר הלישבה ונתלתה
כפרוזדור.

פנו ש ד קורן
עוז רלא לון
דני קורן, עסקן־סטודנטים ובנו של מי!
שהיה ח״כ של מפא״י, יצחק קורן, עומד
להתמנות בעוזרו של שר־החוץ יגאל אלץ,
כמקומו של חיים כראון הפורש.
קורן, השוהה עדיין באנגליה — והמקורב למפא״י־

ב מ קו ״כ סי ת

ש לו ש ה בו טי קי ם
קבוצת כעלי־העסקים, העומדת לרכוש
את קפה האמנים ״כפית״ מידיו
של כעל המקום, חצקל איש־כסית,
אינה מתכוונת להמשיך לנהל קפה או
מקום־מיפגש אחר במקום, הנמצא כלב
רחוב דיזנגוף.
אחרי שירכשו את הזכויות על המקום
מידי חצקל (המחזיק כו כשכירות),
הם מתכוונים לחלק את ״כפית״ לשלוש
חנויות נפרדות, שבל אחת מהן
תשמש למטרה שונה. בכל הנראה,
יוקמו כמקום בוטיקים לדיברי־הלכשה.
לשעבר ולא לאחדות־העבודה, מיפלגתו של אלת,
הצליח להשיג מאלון הבטחה כי תהיה חלוקת
עבודה וסמכויות מוחלטת בינו לבין יועצו השני
של אלון, אליהו חסין. החילופים בלישכת שר־החוץ
ייערכו בחודש אוגוסט הקרוב.

רו פ א־ ה כנ ס ת
ל שי רו תאשת היוייר

״מגש הכסף ״

חוגים ככנסת זועמים על יושב-ראש הכית,
ישראל ישעיהו, על שהורה לרופא-הכנסת,
הד״ר משה שיפמן, ללוות את אשת היושב
ראש לטיכסי יום־העצמאות.

השיר שכתב דן אלמגור כעיקכות ״מגש
הכסה״ של נתן אלתרמן, שכו הובעה
ביקורת חריפה על הענקת אות מילחמת
יופ-הביפורים למשה דיין כידי שר־הכיטחון
שימעון פרם, עשוי להפוך נושא של דיון
מישפטי.

למה שו ת ק
א ל מוגי ל
יוסף אלמוגי, יושב־ראש ההנהלה הציונית, אשר ראה
את אחד מתפקידיו העיקריים בהחזרת יורדים, אינו
מגיב על דיברי יצחק רבין בגנות היורדים,
למרות שדברים אלה מחבלים קשות במטרתו
של אלמוגי.

הסיכה: אלמוגי מחכה לעצרת הסוכנות
היהודית שתתכנס כחודש יולי, ואשר
תבחר כו כיושכ-ראש הנהלת הסוכנות
היהודית, ואינו רוצה לסבן את בחירתו
על-ידי חיכוכים עם רכין.

ק צין ־ בו ד ק חו ק ר
אחמעצרה מי דיונ די ס
מפקד מישטרת מחוז תל־אביב, ניצב דויד עופר,
מינה קצין־בודק כדי לבדוק את פרשת מעצרם של
שני המיליונרים, בעל־המלונות בצלאל מזרחי ומנהל
המלון הירושלמי מיימון לוי. השניים נעצרו לפני
שבוע, בעת ששהו במכונית בחברתו של רחמים
אהרוני, שוחררו בערבות אחרי שהואשמו כי ניסו
להימלט ממכונית־מישטרה שרדפה אחריהם, פגעו
במכונית חונה ואחד מהם החזיק, כביכול, אקדח י ללא רישיזן.

השניים התלוננו בי אנשי־המישטרה
שעצרו אותם התייחסו אליהם כגסות
ובאלימות, עלכו בהם והשמיעו קריאות
גנאי הן בלפי פיקוד־המישטרה והן
כלפי מדינת-ישראל. הסתכר גם, בי
התואנה היחידה למעצרם היתה חציית
צומת כעת שאור אדום דלק ברמזור, וכי
איש-המישטרה שלקח אותם למעצר
לא היה מוסמך לעשות זאת.

החי !1מ ק פי ד
ע ל הו פעה צנו עה
כמיסגרת המדיניות החדשה של צה״ל
לשמור על ההופעה הצנועה של החיילות,
הונפקו השנה חולצות וחצאיות צבאיות
שעליהן מוטבעת חותמת צכאית במקומות
מסויימים.
על החולצות הוטבעה החותמת השחורה והגדולה בחלקן
האחורי למטה, כדי שהחיילות לא תוכלנה ללבוש
אותן מחוץ לחצאית או למיכנסיים. על החצאיות
הטביעו את החותמת הצבאית בחלק הפנימי
של המכפלת, כדי שהחיילות לא תוכלנה להאריך
את החצאיות לאופנת המידי, שהתפשטה והלכה
לאחרונה בצבא.

ט רו רבכלא

אנשי ד״ןנגד

אשתו של ישעיהו לא חשה בטוב, ואז הורה ישעיהו
לשיפמן ללוותה לטכס פתיחת יום־הזיכרון שנערך
בהר־הרצל בירושלים, ערב יום־העצמאות. שיפמן
לא העז לסרב, אולם היו שטענו כי דרישת היושב־ראש
היתד, מנוגדת לתפקידי רופא־הכנסת, והיד,
בה משום ניצול מעמדו של היושב־ראש כדי להעסיק
עובד־הכנסת ב״עבודה פרטית,״ ללא תשלום.

כמה מחכרי אקו׳׳ם מכקשים לברר אם
אין סתירה, מבחינה אתית, ככך שחזן,
המייצג את חברי אקו״ם, יגיש תביעה
נגד אחד מחברי אקו׳׳ם כנושא של הפ הפרת זכויות־יוצרים.

השיר פורסם תחילה על־ידי אלמגור בהארץ, ואזור־כך
במודעה מטעם הורים שכולים במעריב. נראה
כי תומכי דיין חוששים מפני שימוש בשיר זה
בעתיד, כנשק נגד דיין, או כתעמולת־בחירות,
ומבקשים למנוע את פירסומו בעתיד.
לא מן הנמנע שלצורך זה יגוייסו גם הממונים על
עיזבונו הספרותי של נתן אלתרמן, כדי לטעון
שבכתיבת השיר בידי אלמגור, בעיקבות מגש הכסף,
היה משום הפרת זכויות־יוצרים.

פרק לי ט אקו״ם
וגד אנשי אקוייס
בקרב חברי אקדם (אגודת קומפוזיטורים ומחברים)
מתארגנת קבוצה של יוצרים, העומדת להעלות
לדיון את פעילותו של פרקליט האגודה. עורך־הדין
ויקטור חזן, שהוא אחד המומחים בישראל לענייני
זכויות־יוצרים, הוא הפרקליט הממונה על הגנת
זכויות־היוצרים של חברי אקדם. יחד עם זה הוא
ידוע גם כאישיות פוליטית, כמי שהיה בעבר איש

צ ב אי
אסירים שהיו כלואים בכלא הצבאי, הטילו
טרור ואימה על חיילים שנכלאו יחד עימם.
בית־הדין הצבאי של פיקוד־המרבז הטיל, לאחרונה,
עונשי־מאסר מחודש עד שיבעה חודשים על אסירים
שביצעו, לפי כיתבי־האישום, שורה של מעשי־סחיטה
ומעשי־סדום, והפעילו איומים נגד חיילים־אסירים
אחרים, במטרה להוציא מהם כספים ודיברי־ערך.
מישפטו של אסיר אחר נידחה, אחרי
שהעד המרכזי, שהיה קורבן למעשה־טרור בכלא,
אושפז בעיקבות ההתעללות בו ונזקק לטיפול
פסיכיאטרי.

ה ח שו דבהצתות
יצא ל חו׳יל
הרצל עוזר, דמות ידועה כעולם התה־תץ
התל-אכיבי, שנעצר כשנה האח רונה
מיספר פעמים כחשוד כמעו־רכות
בפשעים שונים, ביניהם בהצתות
שאירעו כאיזור גיכעת־הרצל
ואכו-ככיר כתל-אכיב, עזב את הארץ
והצטרך אל חכריו בחו״ל.
הרצל עוזר הוא אחד החשודים ה עיקריים
בהצתת מחסני-הרהיטים של
חכרת ״מרס״ ,על רקע של סחיטת
דמי-חסות. הוא שוחרר בשעתו ממעצרו
כערכות אכיו, כגובה של 15
אלה ל״י. יחד עם זאת לא דאגה
המישטרה לכקש את החרמת דרכונו,
או למנוע את יציאתו מהארץ.
ידידיו של עוזר טענו, כי נאלץ לעזוב
את הארץ כיגלל איומים כלפיו מצד
כמה מאנשי העולפ-התחתון, על רקע
שד סיכסוכים פנימיים.

טייס קסטות דק

1013650 : 70 13230 : 10-129 4 30-117
ס0-1385ז;ס7$לו 0 -ז 0-20450:ז 10-20950 :

נ!א לששע מוסיקה
ת״א.ח3דל של1ם.

אחד-העס 9
טל 52431
פרסום נ77 ן יק/רפא 7טיוא!

העולם הזה 2019

י ג לי

6161

ס גי גו

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות תישראלי. המערכת והמינהלה: תל*
$ביכ, רחוב גורמן 3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ•

״העולם הזה״ הופיע בשבוע שעבר
בבתיהם של עשרות מיליוני אמריקאיים.
היה זה בעת הקרנת תוכנית הטלוויזיה
הפופולארית שישים דקות של רישת
סי־בי־אס, שהוקדשה לדמותה ולאישיוחה
של רעיית ראש־הממשלה, לאה רבין.
מילבד לאה רבץ עצמה, שרואיינד, בתוכנית
באריכות, הופיעו בה גם שני
גברים. אחד מהם היה בעלה של לאה,
ראש־הממשלה יצחק רבין. המרואיין השני
היה עורך העולם הזה, אורי אבנרי.
השאלה הנשאלת מאליה היא: מה עושה
העולם הזה בתוכנית על לאה רבץ?
או: מדוע מכל האישים ביישראל בחרה
רשת הטלוויזיה הנודעת דווקא באורי
אבנרי, כדי להופיע בתוכנית ולייצג את
האנטיתיזה לתופעה ששמה לאה רבץ?
היה זה זמן קצר אחרי •שובם של ראש־הממשלה
ורעייתו מהביקור הרשמי האחרון
בארצות־הברית, כאשר רשת סי־בי־אס
בחרה להכין תוכנית שתוקדש ללאה
רבץ. העולם הזה עסק אז באותו נושא.
סיפור־השער על לאה רבין כ״מנהלת המדינה
(העולם הזה ,)2004 שהופיע אז,
היה פרי מחקר מקיף על אישיותה של
רעיית ראש־הממשלה, היכה גלים בחוגים

תם היא ממלאת. בניגוד לדיווחי כמה
כתבים ישראליים, שכתבו כאילו היתד.
הופעתו של אבנרי בתוכנית ביקורתית
וכי טען בראיון הטלוויזיוני כאילו מפריזה
לאה רבין בהתערבותה בענייני המדינה,
היה הראיון מאוזן מאוד.
אבנרי לא הופיע בתוכנית כמבקר ביל-
בד. הוא ניתח את התפקיד הקשה שאותו
חייבת לאה רבץ למלא, תפקיד של רעיית
ראש־הממשלה, ישלמעשה לא היה קיים
עד כה במדינת־ישראל. רעייתו של דויד
בן־גוריון היתד, פולה, תופעה בזכות עצ מה.
לוי אשכול נשא, בעת כהונתו כראש״
ממשלה, אשד, שהצטנעה ונחבאה אל הכלים.
לגולדה לא רדתה אשה. לאה רבץ
נאלצת למלא לראשונה פונקציה שלא
היו לה תקדימים במדינה.
בראיון הטלוויזיוני טען אבנרי כי ל דעתו
משתדלת לאה רבץ למלא את התפקיד
כמיטב יכולתה. יחד עם זאת לא
הסתיר כי בחוגים רבים בישראל נמתחת
עליה ביקורת, הן בשל שליחותה לועידת
הנשים במכסיקו, בתפקיד שבו לא היו לה
הניסיון והכישורים הדרושים, והן בשל
מאמציה להידמות לדאקלין קנדי, הנראים
מגוחכים בעיני הישראלים.
באותה תוכנית טענה רעיית ראש־הממש־לה
כי היא רואה בעתונאים המותחים
ביקורת עליה ועל בעלה בדרך מתשעת
— אוייבים. מה שברור הוא שאילו היתה
לאד, צופה בתוכנית, היא לא היתד, כוללת

לאה רבץ (עם ז׳אקלין אונאסים)
לא בדרך מרושעת
רבים, כולל בפמלייתו הקרובה של ראש־הממשלה.
בעיניים
עיתונאיות בלתי־משוחדות היה
זה רק טיבעי שאנשי־טלוויזיה, שמטרתם
להכין קודם כל סיפור עתוגאי טוב, יפנו
למי שנראה כבעל המידע הנרחב והמהימן
ביותר בנושא. וכך, בניגוד לדברי לאה
רבין על עצמה ודברי בעלה עליה, צוטטו
ערב יום־העצמאות באוזני עשרות המיליונים
שצפו, לפי ההערכה, בתוכנית זאת,
קטעים מכתבת העולם הזה על לאה רבץ.
אורי אבנרי רואיין באותה כתבה כאייש
הבקיא בהלכי־הרוח השוררים בישראל לגבי
דמותה של לאה רבץ והתפקידים שאו

אבנרי בקטיגוריה זו, כפי שעשוי היה
להשתמע מדיווחי הכתבים הישראלים.

זיכרון קצר הוא מסוג התכונות שניתן
לעבור עליהן בסליחה.
אני סבור שזו צריכה להיות התגובה
על המעידה של דן עומר במדורו ץ מר
של נייר (העולם הזה ,)2014 כאשר האשים
את הד״ר דן אלמגור, בעקבות הפראפראזה
שלו על מגש הכסף של נתן אלתרמן
כאילו ״״.שנים רבות עוסק דן אלמגור בריפוד
הגיונה של אומה שטופת דמע
וקסם בנוסטאלגיה זולה ומתחכמת.״

זוהי מסוג הטענות שאין צורך וטעם
להתווכח עימה. פשוט משום שאינה נכונה.
בניגוד לתגובות חריפות ורועמות ש עוררה
פסיקתו זו של דן עומר, בחר דן
אלמגור עצמו להגיב בצורה הפשוטה והיעילה
ביותר. הוא שלח למערכת ערימה
של פוטוסטאטים, של דברים שפירסם —
חלק ניכר מהם בהעולם הזה ובאתגר,
ביטאון הפעולה השמית בזמנו — ד,משמיטים
את ד,בסים מתחת לטענתו של עומר.
אילו היינו רוצים לפרסם את כל האנתולוגיה
הזו, של קריאות־התגר של דן
אלמגור על המימסד הביטחוניסטי בישראל
במשך שנים רבות, ספק אם היה מספיק
לכך גיליון שלם של העולם הזה.
בטרם עסק בתוכניות נוסטאלגיה שכבו־דן
במקומן מונח, וגם במקביל להן, היה
דן אלמגור אחד האמיצים שבכותבי ה־סאטירות
בארץ. מאז ימי שלושה בסירה
אחת, ועד לימי מועדון התיאטרון בתחילת
שנות השישים, הוא השתמש בפיזמון ה סאטירי
כבשוט הצלפה פוליטי ביעילות
המירבית. כדאי גם לזכור כי בתקופות
מסויימות הוא היה גם מוחרם בשידורי־ישראל
ביגלל העמדות האמיצות שנקט
בפיזמוניו.

אינני חושם שזה המקום ללמד סניגור יה
על דיעותיו של דן אלמגור ואיני סבור
גם שהוא זקוק לה• אבל לבעלי הזיכרון
הקצר, כדאי להזכיר מיכתב אחד שפירסם
דן אלמגור במעריב במאי ,1970 בעקבות
ידיעה שהופיעה בעתון זה בשיא ההיס טריה
הלאומנית ששטפה את הארץ אחרי
הצגת מלכת האמבטיה של חנוך לוין בתיאטרון
הקאמרי.
אותה ידיעה נכתבה בנוסח הבא :״חבר
הכנסת מטעם רק״ח, מר תופיק טובי, ו
להביע
את מחאתנו כנגד הביריונות קיצ־רת*ר,מוחין
— הן זו, הפיסית, שהתבטאה
באולם בקריאות, שהערבים ישחטו את
כולכם׳ ,ו,שישלחו אתכם לאושוויץ
והן זו, העקיפה, המתבטאת בידיעות מסוג
זה שציטטתי לעיל.
״״.נכון, ריחות ביוב ופרש רבים, רבים
מדי ,׳נזכרים בהצגה. אך ניחוחם של אלה
הוא כשאזל חמש למול הריח העולה מן
הידיעה שפירסמתם בעמודי החדשות של
מעריב.״
העובדה שכעבור שנים ראיין דן, בין
השאר, במיסגרת התוכנית הטלוויזיונית
המצויינת שלו, שרתי לך ארצי, גם את
מלבת־האמבטיה עצמה, אין בה כדי לבטל
את התייצבותו הספרותית או הפוליטית
נגדה. בדיוק כשם שהעובדה שהוא
לבש מדים במילחמת יום־ד,כיפורים, אין
בה כדי לשלול את זכותו לבקר את הענקת
אות מילחמת יום־הכיפורים למשה דיין.
אלמגור נמנה עם מבקריו של משה
דיין לא רק מאז מילחמת יום־הכיפורים.
הוא היה בין המעטים שהעז לבקרו בפומבי
ובחריפות, עוד בימים שבהם היה דיין
אליל-הנוער וגיבור נשות־׳וינדזור־העליזות.
בהקשר זה כדאי לצטט רק קטע אחד
שאותו כתב דן אלמגור במיסגרת תוכנית
הרדיו שלושה בסירה אחת, עוד בשנת
— 1957 לפני 19 שנים, השיר נקרא
אז בפני הקהל בבנייני־האומה בירושלים,
בתקופה שבה הסיר משה דיין את מדי
הרמטכ״ל ועשה את צעדיו הראשונים כאז רח,
כסטודנט באוניברסיטה בירושלים.
אגב, שיר זה הוקלט על-ידי הרדיו, אך לא
שודר. הוא נקרא הצפרדעון.
היה היתה ביצה קטנה ביצה קטנה,
אך מצחינה / ,ובמימיה הדלוחים נשקף
חצי ירח / .היו בה בוץ ומדמנה/ ,

רבים מחברי מיפלגתו בחיפה, כולל
הערבים, היו אמש בהצגת מלכת האמבטיה.
דבר זה נתגלה בעקבות מחיאות
כפיים קצובות וסוערות, תוך כדי ההצגה
ובסופה, בהם נטלה קבוצה זו, ביניהם ערבים,
חלק פעיל ביותר.״
הגיב אז דן אלמגור :״עלי להודות,
שנאלצתי לקרוא ידיעה זו פעמיים ושלוש,
לפני שהשתכנעתי שאמנם ראו הדברים
אור דפוס, שחור על גבי לבן.
״לא זכור לי שמעריב נהג לדווח בעבר
אם וכיצד נהנה מר טובי מהצגות־תיאט־רון
אחרות. וגם אילו היתה הידיעה ש־פירסמתם
נכונה, הרי אין ספק שכוונת
הדפסתה — ובסיגנון זה — אחת היא:
ליצור בקוראים את הרושם שההצגה משר תת
את האינטרסים של, תופיק וחבריו׳
(״כולל הערבים״) ומכאן שכל מי שנהנה
מההצגה שייך, מסתמא, ל,קבוצה זו.׳
״אינני יודע אם היה כתבכם נוכח בהצגה
שעליה דיווח. אני הייתי בה, וכפי
שנסתבר לי למחרת — ישב ח״כ טובי
בדיוק לפני. עלי להודות לבושתי, שחרף,
כל עירנותי הביטחונית, לא הבחנתי בשום
תגובה יוצאת־דופן על הספסל שלפני. יתר
על כן: אני זה שפתח במחיאות־ד,כפיים,
ואלי נצטרפו יותר ממחצית היושבים באולם
— כלומר, כ־ 600 צופים (,כולל יהו דים׳)
ממיטב אוהדי התיאטרון בעיר הכרמל.
מחיאות הכפיים שלנו באו לא רק
להודות למחבר ולשחקנים, אלא גם כדי

ויתושים בכל פינה ; /אבל שוכניה הקבועים
/כבר התרגלו לריח / .חסר היה
בה רק צפרדע /אשר בקול יקוועקע :
קוואק ! קוואק ! קוואק !
אך יום בהיר, ובקפיצה — /קפיצה
נאה ואמיצה / ,הופיע צפרדעון צעיר/ ,
נועז מכל צפרדע / .והוא גילה והוא
מצא פה יש ביצה ! פה יש ביצה
יש לערוך מייד חיטוי ! /כיצד? איני
יודע! /כן, פיתרון איני יודע /אולם
אמשיך לקוועקע: קוואק ! קוואק ! קוואק !
הצפרדעון הרגיש מייד /מבול ביקורת
.מכל צד / ,מיהר אל סבא טוב־הלב/ ,
אשר מרבה למחול לו / .הסב לחש
בקול נרעד חכה מעט. המתן ולמד/ .
בבוא הזמן כבר תיבחר /לשיר, אפילו
סולו ! /כן, תן להם להתפקע / .מחר —
תורך לקוועקע: קוואה ! קוואק ! קוואק !״
הצפרדעון את פיו סוגר / .הוא ישוב
ללימודים חוזר / .כן, הוא ממתין בסבלנות
/ ,בשיר אינו פוצח / .אך עוד שנה
או קצת יותר / /אין כל ספק שייבחר ! /
ובהיכל יתן קונצרט /אפילו כמנצח/ .
אז בשרביט ינענע /וכל העם יקוועקע :
קוואק ! קוואק ! קוואק !

העולם הזה 2019

מכתבים

לאתקרא בעתו! אחר:

לחחלין? אתההנהגה

100 עמודים של חו מר מרתק ובלעדי!
בפעם הרא שונה הו תר לפר סו ם:

,.הסנדק״ מחולון נפלבמל כו ד ת
מצוד א חרי הרוצח האכזרי ב מ דינ ה:

מבוקשים: קצב או פ א תו לוג
טוב, אז נדפקת...

לחיות כ א סיר ברמלה
סיפורו של אונ ס ה תייר ת :

מיהו בעלהצלקת?

כמו• תמיד, גם הפעם צדק העולם הזה
בקביעה המפורסמת, שתמונה בודדה אחת
אומרת לעיתים •יותר מאלפיים מילים.
כוונתי לתמונה (העולם הזה)2014 ,
ביחס לקרע והעימות שבין פורד ליצחק
רביו, בענייו ״תקציב הביניים״ שבעיקבות
״הסדר הביניים.״ המבט הזועם ששלח
נשיא ארצות־הברית לעבר ראש־ממשלת
ישראל אומר דרשני ולדעתי, איו זה מבט
זועם ריגעי, אלא מבט המביע את דעתו
של נשיא ארצות־הברית על יצחק רביו.
לדעתי, יצחק רבין הוא אסון למדינה,
כי האיש הזה אינו יכול לעמוד במצבי
לחץ ומיבחן הדורשים התאפקות, ריסון
ושיקול גאות.
יש להחליף מייד את ההנהגה הקיימת,
בטרם יהיה מאוחר. כל יום שחולף הוא
בעוכרינו מבחינה זאת.
אני מקווה שלמרות עמדתכם החיובית

הנ 1שנ 1ו ה

י ר ־ ר 11ן

מדור נשק נרחב -
וכל המדורים הקבועים

ארון 1ו כו 11

הופיע: גליד חודש מאי 1976
מ ה : 7עוד לא קראת 1 7

הפצה :״גד״
צ׳לנוב 13ת״א

רכין ופורד
על חודו של מבט

מודרכים ל־אי
רו פהארצותהברית
המזרח הרחוק סביב העולם

ד רו םאמ רי קהומק סי קו
טיולים מיוחדים לצעירים לאירופה

חוברת חינם ע פרטי מלאים
בכל משרדי הנסיעות בארץ טורם אירופה

1־56* 6 . 1 -.11 11

;101(95 מיו0קט£

לעיתים, על יצחק רבץ בתחומים מסויי׳
מים, תפרסמו את הדברים.
באותו גיליון, במיסגרת רשימה עדכנית
על הסתערותו־מחדש של אריק שרון
(״פרש בלי סוס״) ,נכתבו ביו־השאר הדברים
הבאים:
״רק בשבת האחרונה התבטא הרמטכ״ל,
במסיבה פרטית, החלטית, :כל זמן שאני
הרמטכ״ל, אריק לא יחזור לצבא.׳ כאשר
העירו לו, שגם יצחק רביו אמר שהוא
תומך בהחזרת אריק לצבא, העיר ה־רמטכ״ל
באידיש , :אוט ער געזוגט !׳
( --אז הוא אמר).בעיקבות המידע הזה, נדהמתי מעצם
העזת הרמטכ״ל להתייחס כך אל ראש־הממשלה,
המחזיק בתפקיד מם 1 .של
המדינה, ועל פיו צריד לישק כל דבר.
שלישית, המידע של העולם הזה בנידון
שהרמטכ״ל וגם -שר־הביטחוו לא -שינו
דעתם בעניין החזרתו -של אריק לשרות
סדיר בצה״ל אינו, כנראה, מדוייק. עובדה,
מה שפירסם מעריב ( 9באפריל ,)76 כי
גור ושרון נפגשים וידונו בהחזרת אריק
שרון לשירות מלא בצבא !
האומנם? האם הידיעה במעריב נכונה,
או שהמידע שלכם הוא הנכון?
ד. כן ־ חו רין, ירושלים

היורדיס רוצים הביוגה — בכי!שה
במדור ״פורום״ (העולם הזה )2013 כתב
הקורא שרגא מץ, מקנדה, על היורדים
הרוצים הביתה. אינני יודע מי מפריע להם
לשוב הביתה. כשם שידעו לרדת, יידעו
לעלות. מר מץ תיאר את סיבלם הרוחני
והנפשי של ״יורדינו״ ,אך כל מגמתו
היתה לתת ״לגיטימציה״ ליורדים, דבז
שישראלים תושבי ישראל — אף המתונים
שבהם — לא יראו בעין יפה ויגנו אותו,
מר מץ רואה ביורדים חומר נפלא, ואף
ביטא זא תבכותבו :״הגרוע שביורדים
שווה למדינת ישראל יותר מהטוב שב-
עולים.״ למה ו היורד שולט בשפה ה־עיברית,
מכיר את המנטאליות הישראלית,
יש לו הרגשה בלב. והחשוב מכל :״הוא
(היורד) אוהב את ישראל שבה הוא חונך.״
ממש מרגש. אבל מר מץ שכח את הנקודה
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2019

״אינני יכול לתווך. מפני שאיני מקובל על שני הצדדים

השלמתי מזמן עם זה ש ל עו לםלא אזכה בי שראל באהדה
שבה זכיתי בעולם הערבי
מאמינים.

כנראה.

שהבל

^ אין ל׳ אש ליות
מותר

באשר

ב מ הלך הר איון חזר
ק ריי ס קי כמה פע מים על
כך שהוא מ תר איין כ אד ם
פרטי וכיו״ר ה מיפלג ה
ה סו צי א לי ס טי ת
ה או ס ט רי ת, ולא כראש־ה
מ מ של ה.

ברונו קרייסקי

בשעת הר איון העיר :״אני
יודע שלא כול םמס כי מי ם
א תי. אבל אני מ א מין
שמשרתים א ת ישראל יותר
טוב כאשר מדברים, מ תו ך
דאגה כנה לעתידה, ולא
כאשר שו ת קי ם.״ י חד עם
זאת חזר ואמר :״איני
רוצה להתערב. אני עונה
(על עניינים י שראליים) רק
מפני ש אתה שואל או תי.״

( חדק שני)

קרייסקי. הרי זאת היתד, נקודת־המוצא של כל
השליחות, שנטלתי עלי: לברר איזה תנאים יוליכו
לפיתרון של שלום.

אבנרי :

מה השתנה !

עוד לפני שנתיים, כאשר אני וידידי נטלנו שליחות
זו על עצמנו, היסס אפילו סאדאת לומר יותר מאשר
שישראל היא מציאות, שהיא קיימת. אף לא מילה על
הכרה, אף לא מילה על שלום, במיקרה הטוב ביותר —
הפסקת מצב־המילחמה בפועל. השלום, וכל השאר, צריכים
לחכות לדורות הבאים.

כיום מדברים בימעט כל המדינאים הערכיים,
שעימם נפגשנו, על שלום. אין הם מדברים
עוד על השמדת ישראל, ואומרים בפירוש שהם
דוחים זאת כתוקף. הם אן ש אינם מדברים עוד
על גבולות ,1947 אלא על ההברה בישראל במדינה
ובקהילייה עצמאית וכלתי-תלוייה כגבולות
.1967

נ וגע

זהו המשך הר איון שהעניק
ברונו ק ריי ס קי ל אורי אבנרי
ב־ 8באפריל , 1976 בלי שבתו
בבניין רא ש־הממ שלה
בווינ ה.

אבנרי: האם המלצת באוזני המנהיגים הערביים,
שעימם דיברת, להכריז כי הם מכירים בישראל, ולהביע
את נכונותם לחיות בשלום עם הישראלים, אם יתמלאו
תנאים מסויימים ן

בי שראל

משום כר אני סבור שחשוב כל־כף לטפל בהחלטה
242 בצורה שרמזתי עליה *.
בקרב הערבים ־יש אנשים רבי־השפעה, המרגישים
איכשהו שניתן להגיע לדדקיום בשלום, ושניתן לנצל
בצורה הרבה יותר טובה את משאבי־הכישרון העצומים
של העם הישראלי, ואת אלה של עמי־ערב, אם יושג
השלום. זה כלל אינו נתון בספק.

דכים מהמדינאים, דווקא כארצות הערביות
העשירות ביותר, רואים את הפרופורציות
הנכונות ומיטיבים לדעת, בי לא ישראל
עלולה לסבן אותם, אלא גורמים אחרים*.״
המדינאים האלה אומרים שהם חשים במחוייבות כלפי
הפלסטינים, הממלאים תפקיד בעל־השפעה בארצות אלה,
ושהם היו שמחים אילו היתד, בעייה זו באה על פיתרונה,
* בחלק הראשון של הראיון, שפורסם בגיליון האחרון
של העולם הזה (.)2018
** קרייסקי לא היה מוכן להבהיר את הרמז, החבוי
במישפט זה, בראיון שנועד לפירסוס. דובר על כך
בחלק השני של השיחה, שהיה ארוך יותר, ושלא נועד
לפירסוס.

מפני שבעצם אין הם רוצים בסיכסוך ערבי־ישראלי
ממושך.

אין אני יודע במה זמן יישארו אישים מתונים
אלה כשילטון.
אולם על המגמות הרווחות שם, תוכל להעיד הדוגמה
הבאה. כאשר ניסיתי בשעתו להתעניין בזהירות אם אוכל
לבוא, בראש מישלחת סוציאליסטית לערב־ר,סעודית,׳
מסר לי המלך פייסל, שנרצח, באדיבות רבה: בתור ראש
ממשלת־אוסטריה — ברוך הבא, בתור מנהיג מישלחת
סוציאליסטית — מאד לא־רצוי. זה היה אז. הפעם אמרו
לי כי אני יכול לבוא, בכל תפקיד שהוא, ואתקבל בברכה
רבה.
המלך פייסל נודע בכך שדאג להפצתם של הפרוטו־קולים
של זיקני ציון — כתב־ר,השמצה, המזוהם ביותר
ממחסן־הנשק התעמולתי של הנאצים. קשה לי להעלות
על הדעת שיעסקו בזה אנשי הממשלה הסעודית הנוכחית,
החל במלך וכלה ביורש־העצר.

ביום יושבים בממשלה אנשים משבידים
ביותר, כחלקם בוגרי הארווארד ואוניכרפיטות
אמריקאיות או אירופיות אחרות. מנהגיהם ערכיים,
הם בעלי השכלה גבוהה, והם מצויים
כמדעים המודרניים במידה שלא־תיאמן. הם

יודעים מ כדמק ) מהו מראה העולם. הברתי במה
משרים אלה, שהיו יבולים להיות שרים. ככל
מקום אחר לא פחות מאשר כארצם.

1 הדבר -המזעזע ביותר, לדעתי, הוא שהאנשים באיזור
קטן־יחסית זה של כדור־הארץ אינם מכירים זה את זה.
הם מאמינים זה על זה את הדברים הגרועים ביותר.
הערבים יודעים פחות מדי מה מתרחש, בישראל, אולם
גם האנשים בישראל אינם יודעים מה מתרחש בארצות
ערב, עד כמה מסובך ומגוון העולם הערבי! רבים
מאמינים כי מדינות המיפרץ הן מין עיירודספר ענקית,
כגון אלה שנוצרו בשעתו באמריקה במקומות שבהם
נתגלה זהב. זוהי טעות גדולה. גם שם נוצרים מיבנים
חברתיים חדשים.

יש להם שם דאגות שונות לגמרי, מכפי ש־מכורים
כישראל.

מובן שחושבים ללא־הרף על המתיחות במיזרודהתיכון.
אולם יודעים גם על הימצאם של קצינים קובאניים בתימן.

האם נראה לתושכי המיפרץ הפרפי שה-
קצינים הישראליים מסובנים להם יותר מה־קוכאיים
ץ קשה לי להאמין כבך.
אגב, החזרת בארות־הנפט (באבדרודייס) למצריים,
עשתה רושם כביר, לנוכח החמדנות הגדולה בחלקים
אחרים של העולם. וגם אם במדינות אלו דוחים, רישמית,
את מדיניות סאדאת, איכשהו מקבלים אותה במעמקי־הלב.

אכחיש שהצבעתי, באוזני כני־שיחי, על
העובדה שבעוד חמדנים אחרים לוטשים עיניים
אל שדות־הנפט הערכיים, החזירו הישראלים
את השדות שהיו כשליטתם. ואני מאמין שהבינו
אותי.
משום כך הזמן כה מתאים עתה למשא־ומתן.
אולם להאמין, שמשום שמתחילים לראות את הפרד

נאשר החזיות •שואל את
באחת־הזפט, היא עשתה
רושם פניו באואות־הנפט
פורציות הנכונות, אפשר להמתין באפס־מעשה — זוהי,
שוב, טעות.

א בנ רי ז האם אתה מאמין שאם לא יוחל במשא־ומתן,
תפרוץ מילחמה חדשה י

קרייסקי: כימעט בכל מקום בעולם, שבו קיימת
מתיחות, עלולה לפרוץ מילחמה.
ערביים רבים מאמינים שהישראלים יגרמו למילחמה,
ביגלל המתיחויות הפנימיות בישראל, ביגלל הקשיים
הכלכליים שלהם, ובגלל הפחד שישראל תאבד את אהדת
האמריקאים.

מהצד השני אפשר להגיע לכלל מסקנה שדווקא עתה,
כאשר העולם הערבי הוא מפולג, דרושה מילחמה קטנה
וקצרה כדי ללכד את העולם הערבי, דבר שבוודאי
יקרה אם תפרוץ מילחמה.

אלא ש״מילחמה קטנה״ שכזאת תגרום לתוצאות
שאין לשערן מראש.
8 ! 1 8

א בנ רי: אדוני הקאנצלר, אין קרה שאתה החלטת
להתמחות דווקא בענייני הטיזרח התיכון?

קרייסקי: כן, זוהי תופעה סובייקטיבית מעניינת,
באינטרנציונאל הסוציאליסטי, שמנהיגי־מיפלגות מסויימים

א בנ רי ז וגס נשק.

קרייסקי: ציוד תעשייתי! זה שממלאים את האיזור
הזה בנשק, זהו הפשע ההיסטורי הגדול ביותר!
אולם בהזדמנות זו הייתי רוצה לומר עוד משהו:
באחד הגיליונות האחרונים של ה־ 7\ 1אי ^ 710
,0 £ 0 € 1 1 110 אחד מכיתבי־העת הטובים ביותר
בעולם, קראתי שמדינות המיזרח־התיכון העמידו לרשות
הארצות המתפתחות 7נ מיליארד דולאר, בעוד שארצות-
התעשייה העשירות העמידו רק 12 מיליארד. אלה הם
מיספרים שהפתיעו גם אותי.
א בנ רי 1זה נאמת די מדהים.

קרייסקי: איכשהו מתעוררת השאלה, האם כיל זה
ידוע גם בישראל?

זוהי משימת! של מדינאי:
להניד לאנשים אח תאמת נם
כשאין הם תאים לשמוע אותה
ומיפלגות מסויימות עוסקים דווקא באיזורים גיאוגרפיים
שונים.
אני, למשל, אמרתי מעט בבעיית וייאט־נאם, ולרוב
לא אמרתי שום דבר, כיוון ׳שזה היה לי עולם זר.
אגב, המיזרח־התיכון עיניין את אוסטריה תמיד, במהלך
ההיסטוריה שלה. המוסד שקדם לאקדמיה הקונסולארית
ולאקדמיה הדיפלומאטית שלנו ׳נקרא ״האקדמיה המיזרח־יניח,״.
למשל,
וילי בראנד מתעניין עכשיו מאוד בהתפתחויות
באמריקה הלאטינית. הוא מקיים קשרים הדוקים
עם מיפלגות מתקדמות ביותר באיזור זה. ידוע לך
שאולאף פאלמה פיתח פעילות ערה ביותר בעניין ויייאט־נאם.
לנו
לא היו מעולם אינטרסים אימפריאליסטיים וקולוניאליים
במיזרח־התיכון. אלפי ערבים למדו באוסטריה.
והחשוב ביותר: ארצות־התעשייה של אירופה הן
ארצות־תעשייה ללא תשתית של חומרי־גלם. זהו ההבדל
הגדול בינן לבין ארצות־הברית. רוב הדברים שאנחנו
זקוקים להם עלינו לייבא. המדינות התעשייתיות שלנו
זקוקות לחומרי־הגלם מכל רחבי העולם, ובראש־וראשונה
אנו זקוקים לנפט של המיזרח־התיכון.
מאחר שאני יודע זאת, הנני חסיד שיל שיתוף־פעולה
כלכלי קבוע, הרבה יותר טוב ויותר הדוק עם העולם
הערבי, ועם אפריקה.

זאת היו צריכים להכין גם כישראל. אין זה
אופורטוניזם גס, זהו הבסיס לחיינו הכלכליים :
חומרי־הגלם להפקת אנרגיה המצויים באירופה עצמה
נמצאים רובם בתחום הקומוניסטי.
סוציאל-דיימוקרט בעל השכלה מארכסיסטית טובה
חייב להכיר בעובדות אלה, חייב לדעת על מה מתבססת
החברה התעשייתית האירופית —דהיינו, על אותם חומרי-
גלם שבעידן האימפריאליזם אפשר היה לקחת אותם.
עכשיו צריכים לקנות אותם. ואפשר כיום לקנות אותם
רק אם מוכרים גם משהו. הארצות העשירות הן קונות
גדולות, והמיזרח־התיכון הוא עשיר. הוא עושה כיום
מאמצים אדירים להשיג ציוד תעשייתי.

האם באמת מאמינים שם שאפשר להתעלם
מכל המציאות? אנשים משכילים יודעים בל
זאת, במוכן, אף מי מספר זאת להמונים?
אלה מאמיינים בדברים מיסטיים, כגון הסולידאריות
הבלתי-ניתנת־לעירעור של כל בני־האדם ממוצא יהודי.

א בנ רי 1חרשה לי שאלה אישית יותר.
האם אתה רואה את עצמך כמתוון אפשרי נין
ישראל ועמי״ערנז

קדייסקי ז לא, עניתי על כך כבר פעמים רבות.
לא בתחום הפוליטי, ואן? לא כתחומים אחרים,
שכן לכד חסר התנאי המוקדם. אין אני
האדם המקובל על בל הצדדים, וגם אינני מובן
להתחנף לשם כף.
יש לי ידידים טובים בישראל. אני אומר בארצות-
ערב, תמיד, שגאמנותנו למיפלגת־ד,עבודה הישראלית איגד,
ניתנת לעירעור. כולנו קשורים למיפלגה זו בקשר הדוק.
הרבה ממה שאנו עושים, אנו עושים אומנם למען
השלום, אולם גם למען ההגנה על קיומה של מדינת
ישראל. שכן בחזקת -סוציאליסטים בינלאומיים, אנו חשים
מחנייבות לכך.

השלמתי מזמן עם זה, שלעולם לא אמצא
כישראל מידה של אהדה במו שמצאתיה כארצות
הערכיות. מעולם לא היו לי כעניין זה
אשליות.
א בנ רי 1אתה נוודאי שאלת את עצמך פעמים
רבות, מדוע אתה מעורר התנגדות פזאת בישראל. פיצד
אתה משביר זאת לעצמך ז

קרייסקי: כן, זה תלוי בכך, ששם קיימת גישה
שלילית לדבר הנראה לי כאמת היסטורית, היינו: ששאילת
היהודים מוצגת לאנשים בישראל בצורה לא־נכונה. שכן,
אין זה נכון שבני-האדם ממוצא יהודי שהיו באירופה
הגיעו לשם מארץ־ישראל הקדומה. דיברי ימי העולם לא
היו כד, פשוטים !
מעולם גם לא ראיתי בציונות את הפיתרון לשאלת-
היהודים, ואף לא רעיון אמיתי היכול לשמש תשתית
אמיתית למדינה. הרי לולא היטלר, לא היתד, קמה מדינת-
ישראל במימדים כאלה.

תן לישראל להתקיים רק 30 שנה כשדום.
זה ישנה לגמרי גם את הצורה הנוכחית של
הלאומיות הציונית, ותוך במה עשרות שנים
היא תהפוד לאומיות ישראלית.
אגב, הרעיון הזה של ״אתה בחרתנו״ ,שכבר גרם
צרות כל-כך נוראות ליהודים, עלול היה להביא את
מדינת־ישראל אל האבדון. למרבה המזל יש (בישראל)
אנשים צעירים ונבונים, שאינם ״מדברים ציונות״ .נדמה
לי ישכך קוראים לזה בישראל.

אינני אדם דתי, ואינני עוסק כתיאוריה
דתית• לא אעסוק כזה. אעשה הבל, כפי שעושים
גם ידידי, כדי שקהילייה צעירה זאת,
ששמה ישראל, תופעה מדינית חדשה זו, ש־

ומופר היהודים באוסטריה
יששך, ומרד שד אש יו
ישם סחה
הוכיחה יכולתייקיום עצומה כזמנים הקשים כיותר,
תמשיך להתקיים.
בשלום היא תשגשג יותר טוב מאשר במילחמה !

י 1 0

א בנ רי 1אני מתרשם, מדבריך, שיחסך הפנימי
לישראל הרבה יותר עמוק, מכפי שאתה מוכן להודות.

קרייסקי 1יחם פנימי זה חסר לי מכל הבחינות,
ועל זה מאשימים אותי פעם אחר פעם.
כל אחד מכיר את מוצאי, והרי יהיה זה גרוטסקי
להכחיש אותו או לנסות להסתירו. כל אחד יודע מי אני
ומי היו הורי ואבותי. כאן אין מה להדחיק. אין אף תיק
מישפטי אחד למישפחתי מאז מילחמת שלושים השנה״,
ולהיפך, יש אישורים להתנהגות טובה. אחד, משנת
,1694 מעיד על אחד מאבותי, פליקם זאקס, שהיה אדם
ישר, שמעשיו הביאו תועלת ליהודים ולנוצרים.

קו״סס׳ עם אבנר׳ :המאמינים בישראל שאפשר להתעלס מהמציאות?

בראשית המאה ה־.17

על כך גאוותי. ומדוע שלא אהיה גאה? הרי זהו
דבר שאפשר להתגאות בו.
אני רוצה שתהיה לי הזכות לשייך את עצמי, מבחינה
אנושית, לאותם שבחברתם קרו לי כ׳ל־כך הרבה דברים
טובים ורעים, כמו לכל אדם אחר במולדתי.
היטלר ותנועתו היו תופעה פוליטית מסובכת, שחוסלה
לבסוף. סוף־סוף, צריך להכיר בכך שכאן פעלו ן חדיו

אני מודה במוצאי ומירי
כי אי־ההודאה היא
כהונות וטיפשות
מדינות גדולות וקטנות, אך גם אנשים רבים בארצות
שבהן קמו הנאציזם והפאשיזם. אני דוחה את הרעיון
שעלי להרגיש מחוייבות לקבוצת בני־אדם על יסוד
מוצאם ומוצאי הדתי.

לא אניח לאיש לתלות עלי טלאי
לא לציונים. או ליהודים ככלל. דכר
משוח באוזני רבים, אולם זהו בעצם
טיבעי ביותר כעולם. פשוט, אינני
דעתם של הציונים.

צהוב, גם
זה נשמע
הדכר ה־שותף

רדיפות,
שותפויות־גזרל, עיצבו תמיד בני־אדם, בכל
העולם. ואי־אפשר לדרוש מבני־אדם, שתמיד נרדפו עד
צוואר, שתהיה להם הופעה של לורדים אנגליים, או של
איכרים שתמיד נהנו מהחופש. אנשים, שקיומם היה נתון
בסכנה, מלאים אי־אימון, ואני יכול להבין שאנשים כאלה
מחפשים בחד־צדדיות מסויימת סולידאריות אשר לד. הם
זכאים, לדעתם.
אני מכיר בעיקרון הסולידאריות עם נרדפים, עם
מושפלים, עם חלכאי העולם. אבל עם כולם, לא רק עם
אותם שהם בני הדת היהודית !
אכן, זהו אחד השורשים האנושיים העמוקים של
התנהגותי, שביגלל מצוקת היהודים בתקופה ההיא איני
יכול להתעלם ממצוקתם של מאות אלפי הפליטים
הפלסטיניים.
א בנ רי י באיזו מידה אתה רואה את עצמך קשור
לתרבות היהודית ולהיסטוריה היהודית!

קרייסקי ז אני מוכרח להודות: משום בחינה לא.

אני מודה כמוצאי היהודי. אי־ההודאה בכך
היתה פחדנות, אף גרוע מזו — טיפשות. אני
נוהג כפי שאני נוהג כיגדד האופי שלי.
זה גם לא מפריע לי. אולם זו גם איננה סיבה —
כפי שאני מאמין — לגאווה כוזבת. איני רואה גם מקום
לגאווה. גם אבותי סברו כך. הם לא הצטיינו מעולם
׳בקשרים הדוקים עם היהדות. אולם הם קיימו אותה.
אחדים מבין אמתי ניתקו קשרים אלה לפני דורות
ועברו ל״דת השלטת״ ,כפי שאחד מאבותי העיר בביקורתיות
מסויימת. צאצאיהם של אלה התבוללו כליל מזמן,
מזה שלושה, ארבעה ואפילו חמישה דורות. רק תודות
למעמדי הרם־כביכויל, הם נזכרים עתה במוצאם ובקירבתם
אלי. עם זאת יש לי גם קרובים, אשר חזרו ליהדות, אף
שלא היו נאלצים לעשות זאת.
א בניי !
היהודית !

אם כן, מה יחסך למורשת התרבותית

קרייסקי: אני מאמין כי התרומה התרבותית שתרמו
דווקא היהודים, בני-אדם ממוצא יהודים, לאוסטריה, היא
כה גדולה, עד שאין כלל לתאר את אוסטריה בילעדיה.

המורשה התרבותית האוסטרית כפרט, אולם
גם הגרמנית, הבריטית והצרפתית, עוצבה

כמידה רכה עד־ידי צרפתים, גרמנים, בריטים
ואוסטרים ממוצא יהודי.
א בנ רי: האינך סבור כי תרומה זו היתה בעלת
נימה יהודית מייוחדת, ושהיה בה משהו ייחודי יהודי !

קריייסקי: קיימת מורשת תרבותית אירופית, שאי־אפשר
כלל להעלותה על הדעת ללא תרומה זו. גם בקרב
תנועת־ד,עבודה האירופית הופיעו אישים דגולים ממוצא
יהודי.
אפשר לסובב את הדברים כפי שרוצים. גם אם
(פרדינאנד) לסל היה משופע בחולשות, כגון יהירות
ורדיפת־פירסומת, הרי הוא היה מייסד תנועת־העבודה
הגרמנית, ותופעה היסטורית דגולה. ואפשר להתווכח
על ד׳יזרעאלי ככל שרוצים, אבל הוא תרם תרומה
חשובה להקמת האימפריה הבריטית.
ויקטור אדלר היה המאחד הגדול של תנועת־העבודה
האוסטרית, ובכך גם מייסדה. היה זד, ליאון בלום שהעלה
לראשונה לשילטון את התנועה הסוציאליסטית הצרפתית.
והפועלים הצרפתים, כפי שהוא אמר בצדק במישפט ריום
— למדו ממנו לשיר את המרסייזה.
וכך יכולתי להמשיך בסידרה. הייתי יכול למנות גם
שמות של בני־אדם ממוצא יהודי בקרב השפלים ביותר.
גם כאלה היו, כמובן, כגון אנשי הצ׳קה הבולשביקית*.

רק את החד-צדדיות הארורה הזאת איני
יבול לסבול:
א בנ רי: דומני שהרשימה שפירטת זה־עתה מגלה
מידה לא מעטה של גאווה יהודית.

ק ריי ס קי: אינני יודע, ואיני רוצה לשבור לי את
הראש על זה. אני גם מאמין שאין אדם צריך להיות
״יהודי בעל־תודעה״ ,כדי שלא תהיה לו שום סיבה
לריגשי־נחיתות.
בדבר אחד אני בטוח: אילו אוסטרי קאתולי היה
כה ״פרו־ערבי״ ,היו אנשים מסויימים מייד מתחילים
לחקור, אם הוא לא היה פעם נאצי קיצוני.

א בנ רי ! הרשה לי לעבור לנושא אחר. ביקורה של
הגברת גולדה מאיר אצלך, לפני מילחמת יומ״הכיפורים,
גרם להתנגשות ביניכם. אולי תהיה מוכן להסביר מה
קרה ז

קרייסקי ז נסיעתה (של גולדה מאיר לווינה) היתד,
מוטעית מבחינת העיתוי והמטרה. שכן לא היתד, לגברת
גולדה מאיר כל סיבה לחשוש, שמעבר יהודי מיזרח־-
אירופה דרך אוסטריה ייפסק. הודעתי זאת בבירור, ואף
דחיתי את דרישות הטרוריסטים בנדון. מחנזדימעבר אחד

אי]! ,סתם אחד תגים שצץ לו
לפתע, ושנו סינוס חלקלק
•נול לבלו אותו
נסגר, מפני שגורמים זרים הפקיעו לעצמם זכויות שלא
הגיעו להם.
אני חוזר ואומר שהמעבר לא הועמד בסכנה, ועל־כן
לא היד, צורך בשום התערבות.

וגם אילו היתה סכנה כזאת, הרי הניפיוו
להשפיע השפעה ישירה לא היה, באותו זמן,
הדרך הטובה ביותר. הרי היא לא יבלה לבוא
בדי לבקר את המדיניות שלי ולכפות עלי איס־טרטגיה
חדשה, שונה, בלפי הטרור! אילו
עשתה בך, היה זה צעד מוטעה.
* הגילגול הראשון של המישטרה הפוליטית הבולשביקית,
הקרוייה כיוס קג״ב,

לגמרי בדרך־אגב: ייתכן שבאמצעות עמדתי כלפי
הערבים יצרתי גם מצב של חופש מפעולות־טרור, חופש
שהיה דרוש דווקא באוסטריה. שכן אף לא מדינה אירופית
אחת היתד, מוכנה לקבל על עצמה חלק מן העול של
מעבר העולים.

ובשם שקיים מעבר זה של עולים דרך
וינה, בך יהיה קיים גם מישרד של אש״ף באוסטריה.
זה שייך לייחוד של ארצנו, ששני
הדברים יהיו אפשריים.

תוקפים אותי על התנהגותי המכונה ״פרדערבית״.
מאשימים אותי, מבלי שאדע מדוע, בהתנהגות אנטי שמית.

העיתונות הישראלית אינה מרבה להזכיר שאוסטריה
היתד, המקום החופשי הראשון בעולם שאליו יכלו
יהודים מארצות הקומוניזם להיכנס, ושבו דאגו להם,
שבו הם הפכו בני־חורין! שווינה היתד, המקום שאליו
יכלו לבוא מאות־אלפים, ומשם לנסוע לאן שרצו, לא רק
לישראל: ושהדברים האלה החלו כאשר הייתי אני שרד,חוץ,
ב־ — 1959 ובתור סגן־שר הייתי, לפני־כן, שותף

^111

גולדה מאיר לא ינלה
לבוא אלי נדי לבקר
את!המדיניות שד!
במידה רבה בעיצוב הרצון הטוב בקרב הממשלה האוסטרית,
וזה הרי לא היד, דבר פעוט באותם הימים!

אכל לי זה לא מפריע. אך פעם אחת צריכים
לומר זאת, לדעתי. מאמינים, כנראה, שמותר
הכל, כשזה נוגע לי.
אגב, נעשה ניסיון לארגן מיבצע של שליחת מיכתבים
אלי, והוא הביא לא יותר מאשר כמה תריסרי מיכתבים.
אינך יכול לתאר לעצמך עד כמה דומים הביטויים של
הלאומנות קיצונית — ליתר דיוק, שוביניזם.
א בנ רי ! טי שלח את המיכתבים האלה ! מאיזה
חוגים הם הגיעו !

קרייפקי 5צעירים אינם לוקחים חלק בדברים כאלה,
בכך הבחנתי. הצעירים מדברים אתי, מתווכחים עימי.
לעתים קרובות הם אפילו מצדדים במדיניות שלי.
אגנרי: בישראל ז

•קרייסקי: כן. ישראלים בעלי הכרה עצמית רבה
מאד. ביכלל, לא נתקלתי אצל הצעירים בתסביך הזה של
״אתה בחרתנו״ .הצעירים, שניסו להחדיר בהם כל זאת,
אינם מאמינים בזה.

הם ידברו כבוא הזמן, תודה לאד, שפה לגמרי
אחרת עם הערבים כני-דורם.
אגנריז לעיתים נדמה לי שהעימות בינך לבין
המימסד הישראלי נובע מהתנגשות תת״הברתית בין
האופי היהודי והאופי הישראלי. האם זה עלה פעם
בדעתך !

קרייסקי ז זאת איני יודע. פגשתי מעטים מדי מהם.
את ההבנה הטובה ביותר אני מוצא עם צעירים, גם־אם
הם מלאים רוח־קרב.
א בנ רי ! אני מתכוון לומר, האם לא ייתכן שהיחס
אליך מגלה איזו שינאה תת־הכרתית לאופי היהודי מצד
מי שחושבים את עצמם כישראלים !

קרייסקי ז זה משהו שונה לגמרי. שינאד, היא מושג
זר לי. בזאת מרגישים הבריות כאן — אינני שונא איש.
א בנ רי ז קיים דימיון מסויים בין היחס הישראלי

(המשך בעמוד )42

מכת בי ם

הטמפון שלן
הוא הטמפון
שבו תוכל
לתת אמון מלא!
נשים בכל רחבי העולם, נותנות
מזה שנים רבות -אמון בלתימוגבל בטמפונים של ׳ טמפקס׳.
זוהי הבחירה שלהן, בהאי
הידיעה. למעשה -יותר נשים
מ שתמ שות ב־ טמפקס׳ -מכל
יתר הטמפונים י חדו סיבה
חשובה לבחירה זו -היא ההגנה,
שהטמפונים של ׳ ט מפ ק ס״
מעניקים. הגנה שהיא, למעשה,
מעל ומעבר לדרוש. הרי מספר
שאלות ותשובות בענין ההגנה
שנותנים טמפוני ״טמפקס״.
התשובות יעזרו לך להבין מדוע
המלים ׳־אמון ׳ וטמפוני
׳ טמפק סי, מתק שרות בצורה כה
הדוקה, של נשים במאה ארצות
ויותר.
האם ״כושר ספיגה״ פירושה
״הגנה״ ?

לא בהכרח 1טמפון יכול להיות
סופגני וזה עדיין אינו עשוי
למנוע תקלות.
על מנת להעניק לך הגנה מלאה,
חייב הטמפון לחדור בעדינות
ולספוג את ההפרשות של המחזור
החד ש׳ ביעילות. להתאים עצמו
בקלות למידות גופך הפנימיות,
וכן הרחקה פשוטה ונוחה.
הטמפונים של ״טמפקס ,-עונים
על כל הדרישות הללו. הטמפון
בנוי משכבות לחוצות ברכות של
צמר גפן סופגני ביותר. הוא קבוע
במיכל דקיק וחלק, המאפשר
החדרת הטמפון למקומו הימדוייק
ל הענ ק ת נוחות והגנה מירב׳ות.לאחר החדרתו מתפ שט טמפון
׳ טמפקס׳ לכל שלושת המימדים
אורך, רוחב, עובי -כדי להתאים עצמו למידות
הפנימיות של תעלת הנרתיק
( 1וגינה)-כך שכל דליפה או תזוזה
הם כמעט בלתי אפשריים.
לקראת הרחקתו, מצ מצ ם טמפון

•ט מפ קס׳ את מידותיו, ושליפתו
קלה, ממ ש כמו החדרתו. חוט
המשיכה תפור היטב לכל אורכו
של הטמפון.
עד כמה ק טן הוא סמפון
״ט מ פקס״ ?

לפני ה שימו ש טמפון ׳ טמפקס׳
הוא זעיר ביותר ( -אורכו ! 47
ס׳ מ וקוטרו סנטימט ר ורבע
בלבד) -ושמור ומוגן באופן
היגייני בתוך מיכל ההחדרה.
מיכל זה מוביל את הטמפון
למקומו הנכון. אצבעותיך אינן
נוגעות בטמפון, כאשר הטמפון
נמצא במקומו המדוייק, לא
תרגישי כלל בקיומו.

שהקוראים ישפטו
בקשר לכתבה שפירסם בעלה אהרון
(העולם הזה ,)2017 מוסרת אווה גינסבורג:
הגעתי ארצה ב־ 13 באפריל ,1973ו־נישאתי
לאהרון ב־ 13 באוגוסט אותה שנה
אחרי ארבעה חודשים בדיוק, ולא שישה,

פשוט הניחי לטמפון לגלוש
לאסלה, גם את הטמפון וגם את
מיכל ההחדרה ניתן לשטוף בבית
שימוש כי שניהם מתפרקים
מעצמם. המיכל עשוי רצועות
נייר ספירליות, דבוקוון בדבק
הנמס במים. בזמן הקצרצר שבו
את נוטלת את ידייך יתפרקו
רצועות הנייר ושטיפתן באסלה
מקבילה לשטיפת שני מגבוני־נייר
(טישיוס).
ע ד כמה חסכ וני ם הם טמפוני
״טמפקס״?

על כל מעלותיהם של טמפוני
״טמפקס - -הם עדיין יותר
חסכוניים ממרבית
טמפונים אחרים. הם נמכרים
באריזה רגילה, של 10
יחידות ובאריזה ׳ סו פ ר׳ של 40
יחידות, עושה את הטמפונים
של ׳ טמפקס׳ לקניה חסכונית
ביותר.
ועכשיו כראי לך לשאול את
עצמך :׳האם הטמפון שלך הוא
הטמפון שבו תוכלי לתת אמון
מלא׳?

מיוצרים רק ;גליד* חברת טמפקס בע״כז הוונט,אנגליה.
היבואנים: אינווסט אימסקס בע״מ. רח׳ ירמיהו 38ת״א.

ערכים מכוגפים
היום, ה־ 20 באפריל, נכתב בג׳רוזלם
פוסט :״הכוחות הישראליים, שעלו במים־
פרם על התושבים, ירו כמה יריות באוויר.
כתוצאה מכך נפצע תושב פיצעי־מוות.
שמונה אחרים נפצעו.״
מעניין לדעת: האם משתמשים הערבים
שלנו בצלחות־מעופפות, או אולי גידלו כנ פיים
כדי — לדברי כתב הג׳רחלם פוסט
— להיפגע מן ״יריות באוויר?״
ודבר נוסף: דדו אלעזר היה צריך למות
כדי שכל ילד בישראל יבין שמשה דיין
הוא שרצח אותו.
יוסף ש ריין, תל־אביב

מה בדבר הרחקת הט מפון?

ההגנה הפנימית שיותר נשים בוטחות בה.

(המשך מעמוד )6
המרכזית והכאובה ביותר בכל הפרשה:
נישואי־התערובת, הטמיעה המקיפה את
יהדות העולם כולו, כולל ארצנו. רבים
מן היורדים נשאו להם נשים מקומיות
בארצות שאליהן הגיעו, כדי לזכות ב אזרחות
זרה. ילדיהם רובם אינם יודעים
עיברית, וקישרם ליהדות ולישראל רופף
למדי/ .
בראשית דבריו ציטט כי זכותו של כל
אחד לבחור לו את מקום־מגוריו. עם זה
אי-אפשר להתמודד, כשם שאי־אפשר ל התחרות
עם עושרן של קנדה וארצות-
הברית. בארצות אלה אין היורדים באים
בטענות ל״סוכנות״ ,אף לא לממשלות, על
מחסור בדיור או על מינהל מושחת. את
הטענות הם מפנים לישראל הסבלנית.
פגשתי יורדים בחו״ל. רובם אינם מביאים
לנו כבוד, אלא חרפה. היורדים גורמים
נזק יום־יומי לדימוי הישראלי בעולם,
בהתנהגותם ובנוכחותם. אנו עושים מאמצים
הסברתיים להביא יהודים ארצה,
והנה באים ישראלים להשתקע בגולה.
הטוב שבשליחינו אינו מסוגל להסביר
תופעה זו. אשר למסקנתו של מר מץ,
בבקשה: היורדים רוצים הביתה? שיחזרו,
מה שיותר מהר.
אלי סף, תל־אביב

המחוזי, באוגוסט ,1975 דאג אהרון, בעזרת
אישורים רפואיים של רופאים שאינם
פסיכיאטרים, להציגני לפני הפסיכי-
אטור המחוזי, דוקטור הקר, כנזקקת ל־אישפוז.
הוא הופיע, כמובן, כבעל הדואג
לאישתו.
את צדהאישפוז ביצעו, בשעה 11בלילה,
שני שוטרים בליווי צמוד של
אהרון. זאת, לאחר שאהרון היה עשרה
ימים מחוץ לבית, על־פי צו קודם של
בית־־המישפט. שוחררתי מבית־החולים יומיים
לאחר־מכן, ונקבע :״לא מצאנו סימנים
פסיכוטיים או סימנים שיצדיקו את
אישפוזה במוסד לחולי-נפש.״
הפסדתי בדיון. אהרון ניצח, כיוון שהוצגתי
בבית־המישפט כחולת־נפש. הוא
חזר הביתה, והמשיך להכות אותי כתמיד.
על שאר סיפורי־הבדים של אהרון גע-
סבורג אינני מגיבה.
אני משאירה לקוראי העולם הזה את
השיפוט, אם אהרון גינסבורג הוא מיסכן,
פסיכופאט או נוכל. האם ייתכן שעולה
חדשה המגיעה ארצה, יולדת בן ומנצלת
את כל זכויותיה, תשאר ברחוב רק עם
בגדיה ועם חובות על שמה לסוכנות ולמקומות
אחרים, שבהם נלקחו כספים בשמה?
בעוד שאהרון, הוותיק בארץ,
יישאר עם יובל, עם כל רכושי, המכונית
שלי ודירתנו המשותפת, על סמך הסכם
שהוצא ממני במכות־רצח ובאיומי־רצחי
כדאי שאמצעי־התיקשורת יבררו אחת
ולתמיד מה באמת אירע בינינו, וכן מיהו
אהרון גינסבורג, במקומות־העבודה הרבים
שבהם עבד בשנים האחרונות.
אווה גינסבורג, תל־אביב

מעשה כלתי-מוסדי

אווה גינסבורג
לא הכל אמת
כפי שטוען אהרון. בני יובל נולד בסוף
מאי ,1974 כלומר למעלה מתשעה חודשים
אחרי נישואינו. יובל היה, על-פי חישוב
פשוט זה, בן כשר למהדרין ולא כפי כתב
אהרון, שנכנסתי להריון לפני נישואינו
וסירבתי לעשות הפלה. אינני מבינה למה
הוא מנסה ללכלך את יובל.
בסוף ספטמבר 1975 הגענו להסכם, שנחתם
בבית-המישפנדהמחוזי אצל השופט
לוטן, ובו התחייב אהרון לקנות לי דירה,
לשלם לי דמי-קיום צנועים ושיובל ישאר
אצלי. הוא לא קנה לי דירה ולא נתן לי,
בניגוד להחלטת בית־המישפט, דמי־קיום
ראשוניים. בהסכם זה ויתרתי לו על הבית
המשותף שלנו ועל כל הרהיטים ואביזרי-
החשמל, שניקנו בלי מכס.בזכות תעודת-
העולה שלי.
כמו־כן ויתרתי בהסכם על מכונית וולוו,
הרשומה על שמי. אהרון התחייב לתת לי
גט רק שנתיים וחצי לאחר פירודנו, ב־
,1978 כדי שלא יצטרך, רחמנא ליצלן,
לשלם את המיסים על המכונית, אלא היא
תוכל לעמוד לרשותו כל אותן חמש שנים.
אני מבקשת פעם נוספת ממישטרת ישראל,
לחקור את התלונות שבוטלו ונסגרו,
וכל אותן תלונות אחרונות שתלויות ועומדות
נגד אהרון בגין תקיפות הבלניות,
איומים, כליאה והסגת־גפול.
לעניין אישפוזי בבית־החולים אבהבנאל
בבת־ים, בעלי דאג תמיד להציגני בתור
חולת־נפש. בתחילת 1975 נבדקתי על־ידי
הפסיכיאטר של בית־חולים צהלון ביפו,
שקבע בפירוש שאינני סובלת ־מכל הפרעה
נפשית. יום לפני הדיון בבית־המישפט-

איי קוראת נלהבת של העולם הזה, אולם
נדהמתי על כי מצדדים אתם בצד
הערבים בהפגנותיהם בשטחים. האם הם
לא רצחו את ילדינו בקריית־שמויה, במעלות,
בתל-אביב ובמקומות רבים אחרים י
ועוד יותר נדהמתי על כך שאורי אבגרי
ביקר בשטחים, ושם זר על קיברו של
ילד ערבי. האם הלך להלוויותנהם של הנרצחים
במעלות י האם הניח על קיברם
זר י
זהו מעשה בלתי־מוסרי, ובתור יהודי
לא היה צריך לחשוב עליו אפילו. החיילים
ירו בילדים ובאנשים ערביים רק משום
שאלה התנפלו עליהם וחיילינו התגוננו.
ורד נתיב, תל־אביב

כקע בעיגיים
אני מביא בזה מודעה, שפורסמה במוסף
ימים ולילות של מעריב ביום השישי
.30.4.76 המודעה, של מבוך בייטס לשיפור־הראייה,
גורמת לאדם נקע בעיניים.

שיטו הראיה

*יחוור העיניים מהטשקפ־ים,
והפגת המתיחות *ל העיניים,
על־ידי תרגילי י מיי ם והרפיה,
תחת פיקויז מדופלם מאנגליה.
מ בון כיי ט ס, הל־ אניב 64382
י ה׳ ישראלים ,19 סל 241316 .
10׳4 1־ 7חוץ מוגי שבת וחג.
שלח 10 ליי רק בהסחאת־רואר.
יישמר לו ססר הסנוח לשיטר;

המודעה בגודל טיכעי
לקילקול הראייה
אני אומנם לא סובל מראייה לקויה, אך
אם אקרא -מודעות כאלה, ודאי שאקלקל
את ראייתי. ומה עם אדם שבאמת זקוק
לטיפול 1האם האותיות המיניאטוריות
יעזרו לו, ולו רק להבין לאן עליו לפנות ן
עמי כספי, פתח־תקווה
העולם הזה 2019

ההצעה האחרונה לסני תחילת חוק מס ערן מוסף

דגמי אלגרו 4 •1500,1300,1100:דלתות
וגם אוטומטיות

בחשבון פשוט
תגיעלמסקנה

מסחר• 72.950,1300 ליי׳

מיני 1000 רגיל 55.607 ליי׳
הספמה מידית
אשר אי לזמן ארוך בדנית נמוכה ללא הצמדה

חברה ישראלית למובילים בע״מ
תל־אביב:
תל־אביב:
ירושלים:
הרצל ,47

העולם הזה 2019

רחוב המסגר , 62 טל 36537 , 35882 03 חיפה: רדו׳ הנאמנים 7־ , 5טל 510246 04 שוכנויות מ שנ ה:
רכב הצבי, אבן גבירול , 54 טל 261915 03 חיפה: ש .קרביץ, רחוב הרצל , 92 טל 664885 04
רח׳ ינ אי , 4טל .02-231328 .פתח־תקוה: כהן את מילר, בר־כוכבא , 39 טל . 911159 .נתניה: רח׳
טל• 30815־. 053

חדש בסידרת

העורך והמייסד חראסון:
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

סטלאו. קרית 4

פשרהבממשלה בנוגע קדום:

ה״תי כלבתו
של אדון שיץ
פרק 6
ויקום אדון שיץ אחר הצהריים
ויטול עימו כלי זינו ויבואו כל
חבורת הגיבורים אשר עימו וירדו
חברונה לסייר בה אורך ורוחב
למען אשר יראו הערביים וייראו
מפני האלוהים.
ויתור רחוב וסימטא וירא כי
אכן נפל פחד האלוהים על עמי
הארצות אשר בעיר וירחב לבבו
מאוד ויבקש לחזור הקרייתה.
ויבוא אחת הסימטאות וירא
והנה נערים מן הערביים מעלים
אש לאלוהי הצמיגים אליליהם
וינוסו הנערים מפניו כי עימו
אלוהים ותתי מקלע.
ויחר אף אדון שיץ ויקפוץ
הוא והגיבורים אשר עימו וילקטו
מניין ערביים ויעמוד בפניהם כעמוד
דוד מול גולית הפלשתי
וישאלם מי אשר העלה אש ויעדיף
אלוהים אחרים על פניו.
ויתכחשו הערבים אל אחיהם
ויענו כי אינם יודעים.
ויקרא אדון שיץ את הגיבורים
אשר עימו ויבואו ויעמדו חמושים
אל פני עובדי הבעל.
ויצוו אדון שיץ את הערביים
להשיל בגדיהם ויפול עליהם פחד
האלוהים ויעשו כדבר האלוהים
ככל אשר יאמר.
ויקרוץ אדון שיץ אל גיבוריו
ויכו בערביים בכל אשר אחזה
ידם.
ויתכחשו הערביים אל אחיהם
נקדם.
ויוציא אדון שיץ את הזאב הטורף
אשר עימו ויפקדהו לנשוך
חלקי בשרם ויעש הזאב דבר
יזלוהיס.
ויוספו הערביים ויתכחשו אל
>זחיהם.
ויביאו הגיבורים שלשלאות
:רזל וילקו הערביים וייסרו אונם
כבשוטים ויוספו כחש על
:חשם.
ויקה אדון שיץ חבית דבש
מאצל הכרם וימרח אשכיהם
ויצוו אל הדבורים וייצאו שניים
נחילים מן היער וילקקו לאיטם
הדבש והאשכים ויעמוד אדון
(המשך בעמוד ,3טור )4

שם היישוב ישונה ל״קדומית״ (פשרה עם שו־החוץ
וצווני הסברה) המתיישבים יפונו (פשרה עם מפיס)
מקווואנים לשיכונים(פשרה עם שו־השיכון) ויקי
נמל עמוקימים (פשרה עם פרם) שינוהל בצוק
(פשרה עם צדוק) ו בי עילו ת (פשרה עם ל־־ע)
ויהיו בו גם הבו׳ ה שומר הצע י ו (עוד פ שו ה
עם מפ׳־ם) מי פעל׳ תעשיה (פשוה עם בוילב)
וישיבות (פשרה עם המפו״ל) והמוות זאת •סכים
ח״ם גווי לחיות נשיא המוינה (פשרה עם אוצות־הבוית)
מפ״ם: ניצחון ההגיון והמתינות רביו: ניצחון התבונה המדינית י המר:
ניצחון אהבת הארץ < שם־טוב: כניעה לקנאים דתיים פרם: ניצחון
התפיסה הביטחונית המפד״ל: כניעה לתבוסתנות י צדוק: פשרה
מכובדת גורי: נוער נפלא!
וכן הלאה וכולי וכיוצא בזה וחוזר חלילה וכדומה הלאה ובו׳ בזה חלילה וחוזר ונכנס ובא וכיוצא הלאה ומה שאתם רוצים.

דכר המערכת

תנו לפ תו ח
את הפה
פריץ קורא לגנב

אנו רוצים לכתוב הפעם על נושא כאוב וחשוב. טוענים שזו
מדינה דמוקרטית. איזו מין דמוקרטיה היא זו שאין בה חופש-
ביטוי? איר אפשר להתבטא כשהקליקה השמאלנית, המאורגנת
היטב, השתלטה על כל אמצעי-התקשורת (והפרסים) ,ומשתפת
פעולה עם הממשלה החלשה והרודגית כדי לסתום פיותינו?
כתבנו על-כך כמה וכמה מאמרים חריפים בכל העיתונים
הנפוצים ביותר במדינה וציפינו לתגובות, להכחשות, אולי אפילו
להתנצלות. אבל לתדהמתנו לא שמענו אפילו התבטאות אחת או
הבעת-צער קלה שבקלות.
ואחר-בר ה ם באים אלינו בשם הדמוקרטיה
אנו פונים בקריאה אל כל עמיתינו, העיתונאים המדוכאים
מן הימין, לצאת למיתקפה בעד חופש הביטוי, מעל כ ל כלי
התקשורת העומדים לרשותנו. עלינו לכתוב על כר מאמרים חרי פים
בעיתונים שלנו, במוספים שלנו, בעיתוני־הנשים שלנו, בפי-
נות-הרדיו שלנו, בתוכניות־הטלוויזיה שלנו, בסימפוזיונים שלנו,
בביטאונים המיפלגתיים שלנו, בהצגות-התיאטרון שלגו, מעל בי מת
הכנסת שלנו — ולהעמיד את הדברים בצורה ברורה, חדה
וחותכת: לא ייתכן שיימנעו מאיתנו את חופש הביטוי. גם אנחנו
רוצים לכתוב לניקוי ראש! ואם למרות הכל, תעמוד ממשלת
הנפל והשמאלנות בדרכנו — נכניס לה באבי-אביה במאמרי-
המערכת שלגו, עד שתיכנע ותתן לפתוח את חפה.

בחוכמה נהגו שריגו הכלכליים
ומנהיגי ההסתדרות, שהביאו הסכמי-
השכר בפני הכנסת ועשום ב חיו פזה
לחוק !ו ל מי שפט. והיה אם נמ צאו
העובדים רח״ל מכריזין ״ שבית
ה היום, פסח היום,״ יהיו מושלכים
אל בתי־האסורים לעולמים כעבריינים
ובפושעים מועדים וכערביים.
ונזכרנו בסיפור דומה שקרה בפולין
ארצנו היפה, וזה לשונו :״לפריץ
היה יהודי שהיה משחק לפניו. יום
אחד נתחכם היהודי ואמר לפרי-
צו: הסכם אנו עושים שכל אימת
שאתה מצעק אני סוטר בפרצופך
ג׳ פעמים. חתם הפריץ על ההסכם
מחמת השעשוע ומשחתם, אמר
היהודי לפריץ: חייב אתה לי מאה
זלוטי. החל הפריץ מצעק ״איני
חייב״ והיהודי סטר בו ג׳ פעמים כהס כם
וכלשונו, והיה הפריץ מצעק מחמת
הכאב והיהודי סוטר מחמת הצעקה
וחוזר חלילה, עד שמת הפריץ ואף
כלבו נאסף אל עמיו.
׳ודין פ ר יץ, כדין פרץ. וחבריו
גרועים כמוהו.

ממיסנתו סל מייסדו —
החיים חם כמו מלפפון —
פעם בפח ופעם בעכוז.

ד ״ר זוארץ
(בסוף עונת המלפפונים)

השבוע
המדזר הספרותי

שיץ ויפרוץ בצחוק גדול כי עימו
אלוהים.
וישלך הערביים אל כור הכלא
וישוב הקרייתה ויספר עלילות
גבורתו כל אותו הלילה.
והשאר כתוב בספר תולדות
ישראל.

עונ א ת כמ של

זה עתה ראה אור בארה״ב ספרו
של העיתונאי המלומד וחד־הלשון תו־מאם
קירנאן, שמן הראוי לתרגמו לעברית
תחת הכותרת ״ערפאת — התת-
אדם שבחיה״.
הספר המאלף שופך אור על חייו,
אופיו ומניעיו האמיתיים של ערפאת
בניגוד מוחלט לתדמית שיצר לעצ מו
וכמשל ברור וחד־משמעי לחיי הם,
אופיים ומניעיהם האמיתיים של
אמרנו המתקראים ״פלסתינאים״
ולא בכדי. שכן, מן הספר המרתק מס כל
המתקראים ״פלסתינאים״.
תבר, כי ערפאת אינו כלל וכלל ״פליט
פלסתינאי״ כפי שהוא מציג עצמו,
אלא מצרי, יליד קהיר בן למשפחה

שראתה עצמה מצרית לכל דבר.
ומכאן אתה למד בבהירות מסנוורת
את דרכם של הערבים. מעולם לא היו
וגם אין היום ״פלסתינאים״ .איש מהם
לא נולד בירושלים, ביפו, בשכם ובחברון;
אלא כולם נולדו בקהיר׳
דמשק, ריאד וביירות.
אלא שבהיות הערבים הומוסקסואלים
מגיל צעיר, רוצחים אכזריים בשל
בצע כסף ותאוות־דם כיאסר ער־פאת
״הגיבור״ ,הרי מתוך מניעים אלו
(הרצון לשחוט את היהודיות, ולדפוק
את היהודים בתחת) המציאו את ה אגדה
הפלסתינאית כדי לקבל את עז רת
העולם בשאיפותיהם אלו; שכן
לבדם אין הם מעיזים לעשות זאת

האיש שנסע לסעוד פרים פריס של אביב. מסעדה קטנה
בסן־קלו. בגלל זיהום מי־החופים
קשה השנה למצוא קו׳קי סן־ז׳אק
אמיתי. ידידי, סופר צרפתי ידוע
ואנין־טעם, אומר כי מחסור כזה
בצדפות לא היה בצרפת מאז רא שית
הכיבוש הגרמני. ובכל זאת,
במיסעדה קטנה בסן־קלו יש קוקי
סן־ז׳אק טרי, עשוי ברוטב כפרי
בריטוני ומוקדם בגבינה. אני טועם
מן הצדפות, שהושרו בדיוק שלוש
דקות בחומץ, לבל יתקשו, ומסביר
לידידי כי אם יגיע המצב
באיזורנו לכלל התלקחות, יהיה

שיגש ללונדון, ירחיק כמה דקות
מכיכר פיקאדילי, ויכנס אל מסעדה
קטנה — המסעדה ההודית האח רונה
באירופה, בה אפשר עדיין
איצ׳יקידנה־מיצ׳יקידנה להשיג אמיתי. המלצתי בפני ידידי, ה מחזאי
האנגלי המפורסם ואנין־
הטעם, לנסות את האיצ׳יקידנה ב־רוטב־אגבות
בנגאלי מקורי, תוך
שאני מעמיד אותו על תהליכי ה התפוררות
הברורים המתרחשים
בעולם הנאור בשנים האחרונות.
אנגליה השבעה, שמזה שלושים
שנה שכחה את טעמה של מיל״
חמה אמיתית, כמו זו שלנו, שו קעת
יחד עם אירופה, ממנה שא פה
תמיד להינתק. איזו אירוניה,
אני אומר לידידי, ומזמין לשנינו
רפרפת אגוזים קשמירית. הנקיון
בסדר.

רומא

המחסור בצדפות חמור יותר מאשר
בימי וישי. כל עוד צרפת תמשיך
לזלול ולסבוא — אני מצהיר באז־ניו
וגומא מן היין המצויין — אין
לה כל זכות מוסרית לחוות דעה
על הסיכסוך. החשבון לשניים שמו נים
פרנק.

לונדון
הו אירופה, אירופה המתנוונת!
לונדון של קיץ, בירת האימפריה,
מתלבטת בין משבר כלכלי למבו כה
חברתית. ובכל זאת, מי ש מחפש
מטבח הודי אמיתי, כדאי לו

רומא של סתיו. החום הכבד מז כיר
את תל־אביב. ברומא יש רק
מיסעדה אחת, בסביבות הפלאצה
דה־ספאצה שעדיין מגישה זאפטג־יד,
אמיתית. כזאת שכבר לא תמצא
אפילו בקלאבריה. זאפטניה שמיו־בשת
בשמש ומאודה בשום. המדי נאי
האיטלקי אנין־הטעם, הסועד
עמי, מזהיר מפני ההתפשטות ה סובייטית.
הזאפטניה ממש נמסה
בפה. אפילו איטליה עומדת ליפול
בידי הקומוניסטים. אין כמו הגפנים
של סיציליה. ואתם המעוז
האחרון, הוא אומר. היין האדום
מתחלק לגרון, רד וצלול. לוחמי־החרות
בספרד וביוון ובגדה ה שמאלית.
השירותים בחוץ, מצד
ימין, אמר המלצר. אנו צריכים
להכיר בפלסטינים לפגי שהרוסים
יעשו זאת. הקפה מצויין. ליאונר־דו,
גאריבלדי, מאקיאוולי — איזו
תרבות! לקחתי קבלה.

מהיותם פחדנים חסרי-תקנה שכל מה
שהם מסוגלים לעשות הוא לירות ב־רגלם
שלהם ...כל זאת כמובן מתוך
תקווה לקבל את שכרם בזהב מידי
הנאצים והאנטישמים.
ומייד אתה עומד על כך כיצד הגיע
ערפאת ההומוסקסואל-רוצח-פחדן לה יות
מנהיגם של קבוצת הומוסקסד
אללים־רוצחים־פחדנים זו הקוראת
לעצמה ״פלסתינאים״.
זהו פרצופם האמיתי של הערבים
בכלל וה״פלסתינאים״ בפרט, וחובה
על כל שוחר־ספהות אמיתי לקרוא ספר
זה ולהבינו נכון (ראה מאמר זה) וידע
היכן הוא עומד.

ברגעה אחרון:
השרב נשבר
השרב נשבר והודה בכל. כך
מסר אמש דובר המישטרה.
הדובר סיפר לכתבים, כי לאחר
חקירה ממושכת נשבר השרב
והודה ,״אני רצחתי את ארלו־זורוב״.
דובר
המישטרה הום י,ס ואמר, כי
הידיעות על הקא תו מצוצות מן
האצבע.
המדיני שלמה ארצי לשינוי * נועם
קניאל לר״צ • תסיסה בחוגי
הצעירים של מקהלת צדיקוב •
החוג לליבון ב״האחים והאחיות״
קורא לבחירות פנימיות • אי לנית
סולו * צפוי הסכם עודפים
בין רוני וייס לליברלים
העצמאיים * גישושים למערך
גדסי — ״לעם״.
סוף שבוע חם צפוי בזירה המדינית
על רקע פרשת קדום והסיכוי להקדמת
מערכת הבחירות. התרוצצויות קדחתניות
ומתחים בין־סיעתיים מאפיינים את כלל
המיפלגות, ללא יוצא מן הכלל.
הצטרפותו של שלטה ארצי ל״שינוי״
הדליקה אור אדום במרכזים השונים,
בעיקר נוכח השמועות על הקמת רשימה
על מייפלגתית של אישים שאינם מזוהים
עם קו פוליטי מסויים, בראשות
יהורם גאון, הקוראת להקים ממשלת-
חירום של זמרים.
בפגישה שנתקיימה בשבוע שעבר השתתפו
גם יפה ירקוני, דורית ראובני,
עוזי מאירי, להקת רננים ויוצאי להקת
השיריון. אנשי הרשימה מבקשים למשוך
אליהם גם את שושנה דמארי, הנהנית
מפופולריות רבה בקרב האינטליגנציה
העובדת.
המאבק בין האגף הימני לבין האגף
השמאלי ב״פרברים״ ,על רקע מימון-
הביניים מארה״ב, הולך ומחריף. אף כי
כלפי חוץ שומרים ה״פרברים״ על יחסים
קורקטיים, הרי אין ספק כי התסיסה
הפנימית עלולה לבקוע סדקים כבר בקרוב.
חטיבת
שלומית אהרון ב״חכל עובר
חביבי״ קוראת לביטול מישטר החטיבות
בלהקה. נודע כי חטיבות ״אף״,
״אוזן״ ו״גרון״ אינם ששים לכך, מני מוקים
שונים.
בפגישה ראשונה מזה שנים נפגשו
לאחרונה יוצאי תנועת ז׳בוטינסקי ויוצאי
להקת חנח״ל, וצופים מיפגשים נוסיפים,
שיגשרו מעל ״הקרע ההיסטורי״ לקראת
ההכרעות הצפויות.

אתה!
אתה שהיית תושב ישראל
וחי היום מחוץ לגבולותיה —

אנא, שוב ה בי ת ה
מדינת ישראל זקוקה לנמושות
אנו רוצים בן, חרא! שוב אלינו, חלאה!
חזור, יא מלוכלך! הביתה, טינופת!
תנאים טובים לנפולת נמושות —
הקלות בדיור, במיסים ועוד!

1כו ר -
ללא!מושה -׳שואל חרשה
בואה יורד — חזור ועודד!
משרד הקליטה
הוועדה לנפולת נמושות

ה״וצא״ס וון ה 3ל ל של1ש״ו 1ל.
כלל ידו ע הוא כי בכל כלל יש יו צ אי ם מן
הכלל, ולכן מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יו צ או ת מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גם נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצו ב מרשים היוצר גם
אוירה יוצ א ת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חווי ה שטרם התנסית בה.
ן 30 - 2070 -מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
1מגבר רב־עוצמה ( .108^ ) 811/180 מכוון
£8£0ז ^15ז=ו/ו^ו:ז/5 ו^ו^ בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות

סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדולים
5 0 - 1 0 7 0 * 1מרכז מוסיקלי בי תי המעוצב
* 4להפליא. מגבר רב־ עוצמה( 0ק\ 1ק)״ו .72 צליל
שיל 4ערוצים בשיטת ״מטריקס״ .מ מון
51£8£0ול/ £1ו/5 1׳/ו\/ו .4רשם קול סטריאופוני

משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים

ס 50 - 1020 מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
< מגבר( 80ו\/ו .307 \/)8מכוון בעל רגישות קליטה 3 גבוהה ביו תר £0ח\//£1\1/ £1¥151£ע /5ו׳\ו\/
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג ב חנויו ת החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.
1131101131 צעד קדימה אלהסוזר

113 £160100.ו 51ג/13151 וז 65 01 תז 3ח^וו 3־זנ 31ח 05 3וווו 31x11601 0ווז 350 רו 9ק31,ו! 0וז1\ 13

פרנזזס קרמון׳

העולם ה 1ה 2019

יו ם־ ה 1י כ רון ל עו בדים
מה היא ההישג היחידי שגי מתגאה
ראש־הממשלה יצחק רביו, הישג אשר,
לדגריו, לא הישג על-ידי שים ממשלה
קודם־לכן ז הישג אשר אפילי דויד בן־
גורמן לא השיג שכמותו ז האם הוא
מתגאה בהסכם־הכיניים, שהרחיק סכנת
מילחמה ן או אולי בגילוי מדעי שיזניק
את המדינה קדימה ן
לא ולא. ההישג שראש־הממשלה ראה
לנכון לציינו, ואותו בלבד, בנאום ברכתו
להמוני ישראל ביום־העצמאות, הוא זה
של הורדת השכר לעובדים, וחקיקת חוק
בכנשת המאשר זאת.
נא לשים לב: בשום מדינה דמוקרטית
אין הכנסת מתערבת בשאלות של הסכמי-
שכר. הארצות היחידות שבהן מתערב
הפרלמנט בשאלות אלה הן מדינות דיק-
טאטוריות מפגרות כמו איטליה של מו־סוליני,
ספרד של פרנקו, פורטוגל של
סלאזאר, צ׳ילי של פינושט ועתה גם
ישראל של רבי 0
רבין הוא ראש־הממשלה הראשון של
מדינה הרוצה להיחשב כדמוקרטיה מער-

עם החלת חובת ניהול חשבונות,
על כלל העצמאיים במשק והחובה
להגיש פירוט על מלאי עם הדו״ח׳
על ההכנסה, ניתנה על ידי שלטו נות
המס ארכה נוספת לתיקון הצ הרות
ההון של-עצמאיים. מקורות
באגף מס הכנסה ציינו כי עצמאיים
שירצו לתקן את הצהרות ההון.ש להם,
תינתן להם האפשרות להגיש
הצהרות הון מתוקנות עד .30.6.1976
בהצהרות המתוקנות לשנת המם
1975 ניתן יהיה ..לייחס את ההון
הנוסף כהכנסה רגילה לשנת 1975
ובכך להנות משיעורי המם שהונהגו
עם הרפורמה.
דובר מינהל ההכנסות ציין
כי לשם עידוד נישומים לתקן
הצהרותיהם הוחלט שלא לה טיל
ריבית: או קנסות אחרים
על הטרשי המס שיתגלו כתוצאה
מגילוי־מרצון של חפ .רשי
הון אלה לשנים קידמוית.

לגבי 80 אלף עצמאיים נוספים שהיו
צריכים לנהל ספרים, החל מאוקטובר
,1975 ממלאים חובה זו פחות מ״ 30 אחוזים.
נציב מס־חהכנסח הורה, כי יש לקבל
את ההצהרות של נישומים אלה ללא
כל בדיקה, למרות שהניסיון הראה כי
הבדיקה מגדילה את השומה תמיד ב-
30 אחוזים בממוצע. ונוספת־שומה זו
מופיעה מדי־שנה בתחזית ההכנסות של
האוצר. הוויתור על הבדיקות וקבלת
ההצהרות כמות״שהן, תעלה לאוצר בהפסד
הכנסה של יותר ממיליארד לירות!
ובכן, באותה שעה שרבין מפגין שרירים
להורדת שני אחוזים משכר העובדים,
הוא מוותר על גבייה של לפחות מיליארד
לירות מ־ 80 אלף עצמאיים, ועל
גבייה של אין־ספור מיליארדים מעוד 100
אלף נישומים שאינם מנהלים ספרים.
האם לא די בעובדות אלה כדי לראות
את מי משרת נציג מיפלגת־הפועלים, יצחק
רביו ! בעצם ימים אלה הודיעה ה-
לישכה־חמרכזית־לסטטיסטיקה, כי בשנת

בהקשר זה הדגיש מר רבין,
כי הממשלה תבצע את מדינ ות השכר וביטול היהודיות,
ו״תכניע כל מיי שינסה לפרוץ׳
אותה, כדי שיקבל עליו אתי
הדין. פעם ראשונה ב־ 28ש נים
שמורידים שכר. איש עוד
לא ניסה לעשות זאת במדינת
ישראל, בוודאי לא ל־ 20 אלף
עובדים. הממשלה הזאת הולכת
לעשות זאת ותעשה זאת״ ,א מר.
בתשובה
על שאלה מדוע אינו
מכריז על תכנית חירום ׳כלקלית-
׳חברתית, אמר מר רבין :״הבעיה
איננה להכריו, אלא לבצע. הממש־לה
החליטה להתמודד בנושא זח,
בפעם הראשונה הולכת ממשלת ישראל
לכנסת. כדי להעביר חקיקה,
שתכליתה להבטיח קיומו של הסכם
עבודת, שבפעם הראשונה מוריד ש כר-.שכר,
זה לא היה מוצדק לתיתו
עתיקות אחת התעשיות הפורחות בישראל• היא
תעשיית הכדים העתיקים. היצרנים רוכשים
כדי־חדס ערביים, חדשים כמובן.
מכניסים אותם לים, רצוי לים־סוף הרוחש
דגה. כעבור כמה שבועות מתכסה
הכד ירוקת, ושאר סימנים המעידים כי
שהה תחת המים מאות בשנים. כדים
אלה נשלחים לאירופה, לחנויות למימכר
עתיקות, ומקבלים תמורתם מחיר טוב
מאד.
אחד מראשי העוסקים בייצור עתיקות
אלה הוא רפי איתן, מי שהיה קודם
עוזרו של יועץ ראש״הממשלה אריק
שרון, וקודם־לכן נציגו של אמנון ברגש
בישראל.

סוכני-הנסיעות דורשים הגדלת קרן
ההלוואות להון חוזר שהם מקבלים מ-
״בנק ישראל״ .כיום, הקרן היא בת
ארבעה מיליון, והם דורשים את הגדלתה
ל־ 6מיליון לירות.
כספי הקרן ניתנים בריבית לא־צמודה
של * •15 ההון החוזר דרוש למימון של
תיירות־הפנים, המכניסה למדינה כ50-
מיליון דולר לשנה. הסוכנים טוענים, כי
עליהם לכסות למפרע כשליש מסכום זה,
ובלי הגדלת הקרן לא יוכלו לעמוד בלחץ
הגובר של תיירים לישראל.

מנהל ונטש

״רבלוך
הכפילה ייצואה
מיפעל התמרוקים ״רבלון־ישראל״ מרחיב
עתה את מיפעלו, כדי שיוכל להכפיל
את ייצואו השנה. כיום, הייצוא של
״רבלון״ הוא 750 אלף דולר, והכוונה
היא להגיע עוד השנה לייצוא של 1.5
מיליון דולר. הייצור המתוכנן של ״רב־לון״
השנה בישראל הוא 20 מיליון לירות.

אלפן מנהל את ״בראוך
״הבנק-לפיתוח-התעשייה״ מינה את
משה אלפו כמנהל מיפעל-המתכת
״בראוו״ בכרמיאל. אלפו שימש קודם-
לכן כמנהל במיפעלי ״הבירה״ ,וקודם״

לכך כמנכ״ל חברת-הייצוא הכושלת ״אל-
דא״ .מיפעל ״בראוו״ נכנס לקשיים, ולבנק
לפיתוח מינה לו מנהל כדי לחלצו
מהם.

יד לוחצת יד
ארבעה אחוזים לשנה) וכי ״אמפא״,
המוכר באופן בילעדי את מוצרי ״ אמ-
קור״ ,יגרוף רווחים שמנים ביותר כתוצאה
מהסכמי־השיווק שלו.
לפני כמה חודשים פרש ונטש מניהול
״אמקור״ ,ועבר למקום־עבודה אחר. המ קום
נמצא ברחוב פרישמן בתל-אביב, וזהו
עסק למוצרי-חשמל ומנורות. בעל-
העסק הוא נחום ברנשטיין, שאף הוא
פרש מניהול ״אמקור״ והעביר את הייצוג
לבנו.

״בור״ ו ״ חברח ־

יד קשה — יד רכה
בית, המתגאה בהורדת״שכר והמביא את
ההורדה לאישור הכנסת. אגב, הכנסת
אישרה זאת ביוס-הזיכרון, והלצים אומרים
כי אם ביום־הזיכרון הורידו שני
אחוזים מן השכר, הרי ביום־השואה הקרב
ובא יורידו חמישה אחוזים.
באותו יום שבו הודיעו העיתונים על
הישגו של רביו, התפרסמה ידיעה שנייה,
המבשרת על דחייה נוספת של מועד דיווחי
העצמאיים על הכנסתם. היד הרכה
של רביו כלפי העצמאיים הופגנה שוב,
בשורה של החלטות פנימיות של מינהל-
הכנסות־המדינה, שפירושן הוא ביטול הרפורמה
כלפי העצמאיים והחברות.
בגלל המחסור בכוח־אדם, הורה נציב
מס-ההכנסה החדש, אליעזר שילוני,
שלא לנסות כלל לאכוף ניהול ספרים על
מאה אלף נישומים שאינם מנהלים ספרים
מזה שנים רבות. הם היו חייבים
בניהול ספרים החל מאפריל השנה, אולם
הוחלט לדחות בשנה את אכיפת הניהול
עליהם.

שנים רבות ייצג יצחק ונטש את
קואופרטיב ״הארגז״ ,שבניהול קונצרן
״אמקור״ .״אמקור״ שיין מחציתו ל-
״הארגז״ ,ומחציתו לקבוצת ״אמפא״,
השייכת לבעלים פרטיים. את ״אמפא״
ייצג ב״אמקור״ נחום ברנשטיין .״א מ-
קור״ הוא, כידוע, המיפעל הגדול ביותר
בארץ למקררים ומוצרי־חשמל נוספים.
והנה, בתקופתו של ונטש, נציג ״הארגז״׳
׳שררה הרמוניה מלאה בין הבעלים
הפרטיים לבין נציגי הקואופרטיב. שני
הצדדים הסכימו ש״אטקור״ יחלק די*
ווידנד קטן ביותר מדי-שנה (לאחרונה,

הסוכנים דורשים עוד

״האיץ״ 6.5.1076
1975 ירד השכר הריאלי לשכיר בשני
אחוזים בדיוק, ובאותם אחוזים גדלה
הכנסת המעבידים. הודעת הלישכה ה מרכזית
ניפצה גם שקר גס אחר של
האוצר, כאילו יש גידול בהכנסות ממי סים
של עצמאיים בעיקבות הרפורמה,
וכאילו יש ירידה בביקוש. מסתבר כי
חלקם של העצמאיים במס ירד מ״;ן16
בשנת ,1974/75ל 15.5*-בשנת .1975/76
בשנת 1974 שילמו העצמאיים והחברות
מיסים בסכום של 2מיליארד לירות,
כהפרשים על חשבון חובות מס לשנים
קודמות. באותה שנה נתן להם האוצר
הלוואות לסילוק מיסים אלה כ־ 400 מיליון
לירות. בשנת 1975 ניגבו מהם מיסיס
כאלה בסכום של 3.6מיליארד לירות,
אולם ההלוואות של האוצר, שניתנו לתשלום
חובות אלה, היו 1.4מיליארד
לירות. מכאן: האוצר מימן שני־שלישים
מתוספת ההכנסה ממיסים של העצמאיים
והחברות.
יום־זיכרון שמח !

משו׳ ציד
העוודחן

ה עוב די ם ״
התבוננות בהרכב הנחלת ״כור״ עתה
מגלה, כי חברי ההנהלה החדשה הם
מאיר עמית׳ המנכ״ל שבא מצה״ל
ומשרותי המודיעין ; סגנו שייקח גביש
שבא מצה״ל ; פרדי עירון שנא מצה״ל;
טיבי קידר שבא מצה״ל. שני חברי•
הנהלה נוספים הם דודיק גולומב
הצעיר, ו אי ס ר היימן נציג העובדים.
מבין שישה חברי הנהלת הקונצרן
הגדול במדינה, ארבעה הם גנרלים חסרי
כל ניסיון בניהול פיננסי. גולוטב טרם
התנסה בניהול מיפעלים, והיימן אינו
עוסק בכך כלל.
״חברת־העובדים״ ,הצריכה למנות הנהלות
למיפעליה, חסרת״אונים מול עמית
ב״כור״.

יועצת זיווה תדם
שתי ידיים רכות
עד כה ייצאה ״רבלון״ מישראל לקפריסין
ואתיופיה, ועתה היא תתחיל לייצא
גם לכמה ממדינות אירופה. יועצת-
היופי הראשית של ״רבלון״ ,זיווה תלם,
עומדת בראש מסע הגברת הייצוא, על-
ידי סיורי-הדרכה לכיבוש שוקים חדשים
למוצרי המיפעל בישראל.
״רבלון״ היא החברה הגדולה בעולם
בתחום הקוסמטיקה, עם מכירות של 750
מיליון דולר. החברה משקיעה השנה
כמאה מיליון דולר במחקר ובפיתוח מוצרים
חדשים.

יושב״ראש ״חברת־העובדים״ ,ירוחם
משל, אינו מודע למה שקורה ב״כור״,
אחרי פרישת נפתלי בלומנטל שניהל
את כל ענייני הכספים של הקונצרן. למעשה•
,אין ל״חברת העובדים״ מה לומו
ב״כור״ ,שעברה לשילטון יוצאי צה״ל.
הדבר תמוה במיקצת, אם זוכרים כ׳
המדינה צועדת לקראת מיתון, ובמיתון
האחרון הפסידה ״כור״ 10 אחוזים מ׳
מחזורה אז, שהיה 300 מיליון לירות
ההפסד המאזני היה 33 מיליון לירות
מחזורה עכשיו חמישה מיליארד לירות
המיתון הבא יכול לגרום שואה ל״כור״
ודווקא עתה מניחה ״חברת-העובדיט׳
ל״כור״ לחיות מנוהלת כפי שהיא מנוהלת.

1ו 4וו *ון

יוי ייי

ומילחמת הכלבים של קירשנבאום !בר־שביט
לאנשים הנכונים 777 בהנדי
בינלאומי

9את מסיבת יום־העצ־מאות
המסורתית שהוא עורך
מדי-שנה, ערך הפעם מנכ״ל
קונצרן כור, מאיר עמית,
באיחור של שלושה ימים.
המסיבה, שהתקיימה על רחבת
הדשא שבין ארבעה בתים
משותפים, שבאחד מהם גר
עמית ברמת־גן, היתד, רבת
משתתפים, שנשמרו על ידי
שוטרים במדים. בין האורחים
במסיבה היו שר־הביטחון שמ עין
פרם, שר־החינוך־והתר־בות
אהרון ידלין ואלופי-
צה״ל רבים. האורחים ישבו
סביב המדורה ושרו שירי-
מולדת שהוקרנו על מסך, ולוו
על־ידי אקורדיוניסט. אחד הזמרים
שהנעים למשתתפים היה
יהורם גאון. אלא שלמרות
הצפיפות, טען מזכ״ל קופת־חולים
אשר ידלין :״מדי
שנה מתכנסים במסיבה של
עמית פחות ופחות אנשים. כל
החבר׳ה מהפלמ״ח שנהגו לבוא
הנה נמצאים, או בחו״ל, או
בבתי־חולים, או במעשיהו.״
9ראש־עיריית תל־אביב
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, השתתף
בכנס של חלוקת מילגות
מטעם אירגון עולי עיראק, בו
נכח גם שר־המישטרה שלמה
הילל. כשעמד על בימת הנואמים,
הוציא צ׳יצ׳ פתק מכיסו
והתחיל לקרוא :״חברי
חתני פרס ביאליק אך כשתפס
מה הוא קורא הסמיק,
הכנים מייד את ידו לכיס,
והוציא משם פתקים עם כל
מיני נאומים, עד שמצא לבסוף
את הנאום המתאים וקרא
אותו.
׳ 9מסיבת יום־עצמאות אח רת
נחוגה בביתם של איש-
העסקים רן פדרמן ואשתו
יטרח, בביתם בן שלושה
המיפלסים שבשיכון דן. אלא

לחלצו, סחב אותו על גבו ואז
נפצע גם הוא. נהג־המונית
שאסף אותם לבית החולים
צילם אותם, ותמונותיהם שודרו
ברישתות הטלוויזיה בכל העולם.
הם הפכו העיתונאים
הפצועים המפורסמים ביותר
ממילחמת ויאט־נאם. אגב, רק
מאוחר יותר סיפר אלסנדרו,
כי החלטתו לקחת את דודו
ביאנקו לויאט־נאם היא שהצילה
את חייו. הוא עמד לקחת
אתו את המסריטה
נורית1
א כיב, שמישקלה כ־ 45ק״ג,
ורק ברגע האחרון החליט לא
׳להסתכן בנסיעה עם בחורה.
״היא לעולם לא היתד, מסוגלת
לסחוב אותי על הגב, ולבטח
הייתי נהרג,״ אמר.
! 9בעל חברת מגור, הקי-
בוצניק-לשעבר שהפך מיליונר,
עודד רונן, התהלך ביום-
העצמאות אבל וחפוי־ראש.
עודד, שהוא טייס חובב, נהג
מדי יום־עצמאות לפקח על
הגוררים שלו, ולתת להם
הוראות כשהוא טס מעל לכבישי
הארץ. ימים אחדים לפני
יום־העצמאות נאלץ רונן לנחות
נחיתת־אונס, ושבר את כנף
מטוסו — שמקורקע לצורך
תיקונים.

מתי כספי

הזמר והמלחין, ידוע כחובב־חיות מובהק.
את כלב הקוקר־ספאנייל שלו הוא לוקח
איתו לכל מקום שאליו הוא הולן. לאחרונה הביא את הפלג לחזרה
על חגיגת״הזמר, ששודרה ביום־העצמאות, והשאיר אותו באולם.
הכלב, שראה את בעליו עומד מול המיקרופון ושר, זינק
על הבמה, התנפל על מתי, והחל נובח לקצב נגינת־חתזמורת.

שלאורחיהם, ובעיקר לאורחו-
תיהם של רן ושרה, נכונה
אכזבה. במקום להפגין את
ד,גרדרובה שלהם, התבקשו האורחים
לבוא למסיבה בביגדי
חאקי. רן עצמו, שהוא רס״ן
(מיל ,).חגג כשהוא לבוש במדי-
הצבא שלו על הדרגות והעיטורים.

9פעם נהוג היה לכנס
את כל ילידי ה״א באייר תש״ח
מדי יום־עצמאות, בבית הנשיא.
בין הילדים היו עמי פדדמן,
היום סגן מנהל מלון המלך
דוד בירושלים! עמיקם שפי רא,
היום דובר עיריית תל-
אביב; כדה דיאמלט, היום
מטפלת בעיתונאי חוץ מטעם
לישכת העיתונות הממשלתית,
לדויד (״דודו״) כיאנקו, היום
איש־קול בטלוויזיה האמריקאית.
מי שלא הוזמנה לבית
הנשיא, למרות שנולדה בד,״א
באייר תש״ח, היא העולה
החדשה, רקדנית הפלמנקו סל־פייה
דוראן, שהחליטה לכנס
את כל ילידי יום־הולדת־ד,מדינה
למסיבה בביתה.
כרמל מזיתי

מיקג׳ ואעוו! לציו!
וזכרו! יעקב

ליאורה לפידות

הדוגמנית (משמאל) שהיא אם
לילד בן ,13 פגשה במסיבת
יום־העצמאות בדוגמנית יפה אחרת, מלכת״היופי לשעבר חווה
לוי. חווה שאלה את ליאורה בקינאה :״איך את מצליחה להי שאר
רזה השיבה ליאורה :״אני אוכלת את עצמי ! ״

׳ 9אגב, דודו ביאנקו
הוא איש הקול שעבד עם ראש
משרד רשת הטלוויזיה האמריקאית
אי־בי־סי בישראל,
ויליאם (״ביל״) סיאמגס על
סרט הביוגרפיה שעשה על
ראש הממשלה יצחק רבץ
ושבגללו זכה בפרס של הטל-
וויזיה האמריקאית. קודם לכן
עבד דודו ביאנקו עם כתב
הטלוויזיה האיטלקית במזרח
התיכון מרצ)לו אלסנדרו
שלקח אותו לסקר את מילחמת
ויאט־נאם. באחד מאזורי הקרבות
נפצע אלסנדרו ודודו רץ

י שיחה מרתקת התפתחה
בין השחקן שלמה בר־שביט
לבין מפיק תוכנית
הטלוויזיה ניקוי ראש מרדכי
(״מוטי״) קירשנבאום בעת
שזה האחרון היה הנעלם ב תוכנית
הרדיו של גלי צה״ל
הנכנסת לשנתה השמינית האדם
השלישי. בר־שביט היה אחד
השואלים שניסה לגלות מיהו
קירשנבאום האמיתי, ששני כפי-
ליו היו איש הקול של ניקוי
ראש שלום (״שולקה״) נרי
והשחקן עוזי לוי. אחת השאלות
שהפנה בר־שביט, הידוע
בדיעותיו הימניות ושהביע לא
אחת את דעתו השלילית על
ניקוי ראש, אל קירשנבאום
מפיק התוכנית היתה :״מהם
השמות של ילדיך?״ קירשנ־באום
נקב בשמות שני ילדיו,
שאחד מהם נקרא כנען. כש שמע
בר־שביט את שם הילד
אמר :״מעניין מאוד גם לכלב
שלי קוראים כנען !״ ענה
קירשנבאום :״באמת? לכלב
שלי קוראים שלויימלה!״ בר-
שביט לא הסתפק והמשיך :
״מעניין, ולחתול שלי קוראים
מוטי!״ אלמלא התערבותה של
עורכת התוכנית בתיה שו שני,
שהפצירה בשניים לחדול,
היתה מתפתחת השיחה הילדותית
לדין־ודברים רציני. מובן
שאת הקטע הזה מתוכנית
האדם השלישי, ששודרה השבוע׳
לא השמיעה בתיה
למאזינים.
91 דובר צה״ל החדש, תת־אלוף,
יואל כן־פורת, גילה
בפני עיתונאים, המשרתים במילואים
ביחידת דובר צה״ל,
את ה״אני מאמין״ שלו :״אני
דווקא בעד ביקורת. אבל אני
לא מוכן לקבל ביקורת נגד
צה״ל מסתם אנשים. מי שיש
לו ביקורת נגד צה״ל, שיתנדב
קודם לצה״ל, ישרת כמה שנים
ואז תהיה לו זכות לדבר...״
ישבו הכתבים הצבאיים במילואים
ולא ידעו כיצד להגיב
על דבריו של הדובר החדש.
לפתע התפרץ בעל הטור די רי
מנוסי ז ״יש לי ניסיון מר
בשטח הזה. יש לי ביקורת
חריפה נגד הממשלה. ניסיתי
להתנדב לממשלה ...אבל לא
קיבלו אותי !״ כולם פרצו
בצחוק.
העולס הזה 2019

שאבי־

׳ 0את העובדה
הפצועים של צה״ל,
הולצכרג, זכה השנה בפרס־ישראל
על תרומתו המיוחדת
:תחום החברה הישראלית, קיבלו
בשימחה לא רק הנכים.
בחוגים רבים הרימו כוסית עם
בעל־השימחה לרגל הענקת הפרס.
כאשר תהה מישהו מדוע
הוענק הפרם לשימחה, קרא
לעברו אחר :״מה הפלא שהעניקו
לו את הפרם? הלא כל
שרי-הממשלה הם נכים !״
1ח״כ העבודה אברהם
זידכרכרג, שהוא מן הצנועים
שבחברי־הכנסת, קנה לו כבר
שם כאחד מבעלי חוש־ההומור
המפותח ביותר בבית, במידה
שקיים בכלל חוש־הומור בכנ*.
סת. לאחרונה מספר זילברברג

שמח־

רה הפוליטית שלו החל כבר
בגיל שמונה, בברית־החשמוג-
אים דווקא. כשנשאל בתוכנית,
כיצד היה זה לשמש דובר
מפא״י בשנת ,1954 השיב :
״לגשש באפילה.״ עוד גילה,
כי אחרי פרשת לבון, כאיש-
אמונו של פ;חס לכץ, נשאר
כשנה וחצי מחוסר-עבודה, בשל
חלקו בפרשה. כאשר התקבל
לבסוף לעבודה במעריב, בסוף
שנת ,1962 ניסו אישים שונים
להפעיל לחץ על עורכי מעריב
— ״איך זה מקבלים איש
כמוהו לעבודה?״
! 8עורך עיתון הסטודנטים
הירושלמי פי האתון נלחם
לאמינות, אך רק לעיתים
רחוקות עומד בה. לאחרונה
פירסם ידיעה שבה הודיע על

11ו1

בעייה חמורה שתתעורר אצל אדם קרוב אליך תטריד אותך מאוד, אך
לקראת סוף השבוע תיפתר הבעייד, על הצד הטוב ביותר. אל תדרוש
מבן זוגך יותר ממה שהוא מסוגל לתת, והתאזר בסבלנות. אם לא תטפס
עליו הוא יתרכך ממילא, ויתנהג בחביבות רבה יותר. לבשי לבן.

: 1 21מרס ־
! 20יאפריל

אינך מקדיש מספיק תשומת־לב לילדיך ולמישפחתך. משהו אוכל אותך
מבפנים והופך אותו לאדם חסר סבלנות. טיולים באוויר הצח ומנוחה
יועילו לעסקיו יותר מדאגה. בת שור — העצות אשר ידידתך נתנה לך
בענייני לבוש הן טובות. שמעי בקולה והפסיקי להיות שמרנית.

שוו

1נאפריל

1ושח 01
! 2ב מ אי
2.0רירי*

השבוע התרכז עד כמה
לעבור למעשים. השתדל
קטנים ומטרידים וסלק
ואל תהיה תלוי ברצונות

בבואי

שאפשר בעבודתך. בעוד שבוע״שבועיים תוכל
לתקן קשרים שניתקת. התרכז בסילוק חובות
כל מיכשול מהדרך. עשה הכל בכוחות עצמך
של אחרים. בן תאומים, צפוי לך רוטן לוהט.

נסיעה אותה תיכננת לקראת סוף השבוע, תידחה בגלל סיבות שאינן תלויות
בך. לא נורא. עוד צפויות לך נסיעות רבות. עיסקה גדולה, בה הייתם
שותפים לה, תצא לפועל. באשמתכם. לכן, אם מעוניינים אתם להמשיך
במיקצוע בו בחרתם, עליכם יהיה להתאמץ. אחרת מצבכם הכלכלי יורע.

עליך לרסן את חוסר־סבלנותך. אס כי נדמה לך שאתה דורך על מקום
אחד, למעשה קיימת כל הזמן עלייה. יום ג׳ הוא היום המתאים לעסקים,
ותפגוש בו אנשים בעלי השפעה. בתקופה זו עליך להיות, יותר מתמיד,
עצור ביחסיך עם האדם הקרוב אליך. תקבל מכתב לא צפוי השבוע.
21 ביו לי -
21באוגוסט

שבוע טוב לאהבה. אבל אל תגזימי. הרגי טורקי ונוחי, כדברי הפיתגם.
במישור המישפחתי: שבוע שיגרתי. בעבודה: הצלחה כרגיל. התנהגי
בטוב״לב אל אחד מקרוביך. זה ישתלם לך בעתיד. אל תנסה לכפות
על עצמך מאמצי יתר ועל תעשה שטויות. זהו שבוע של רגיעה.

סאזנ״ס

; 2בספטמבר -
27נ או קי-יו ב ר

לאחר הפסקה ממושכת.
ממנה אתה נהנה כדי
במישפחה. פקח עין על
חנופה. בת מאזניים —
ואת היחסים לא תשפרי

חזרת להיות עצמך. נצל את השלווה היחסית
לקדם את מעמדך בעבודה לשפר את היחסים
שותפיך ועל הכפופים לך, ואל תתרשם מדברי
אם תניחי לו לרכב עלייך תגרמי סבל לעצמך,
במאום. אל תפחדי להיות תקיפה, אבל בזהירות.

כדאי שתבדוק שוב אם השמועה שהגיעה לאוזניך אמנם נכונה. עד
שתהיה בטוח בנכונותה — אל תעשה כלום. היחסים הטובים עם אדם
קרוב אליך יימשכו ותזכה לשלווה לה חיכית. בת עקרב — אל תפחדי
לבזבז כסף, ואל תניחי לידידותיך להפריע בחיי האהבה שלך. למרות
שאת סומכת עליהן, את עלולה לגלות שהן מנסות לשים לך רגל.

אלדד שרים

המלחין והמעבד, פגש לאחרונה את
הימרת חנה (״אילנית״) צח, שאת
תובנית״היחיד שלה ניהל מוסיקלית. השניים שוחחו בנושאי עבודה
ומוסיקת. ואי עבר הנושא לילדים, ואילנית תיארה בפני אלדד
את מעלליו של בנה הפעוט, עמיחי, כשאינה מצליחה להסתיר את
גאוותה ״כל ימן שאת מדברת אתי על מוסיקה, יש לי מה להגיד.
אבל בילדים אני לא מבין אמר אלדד, שהפך לאחרונח אב.

כי התרבו הפונים אליו בשאלה
:״איזה ראש־ממשלה יש
לכם? איזה ראש קואליציה
יש לכם?״ לאלה הוא מספר
את הבדיחה הבאה בתשובה:
בעל אחד חזר לביתו ומצא
את אשתו בחברת גבר זר.
הוא לא רצה להקים שערוריה
או להפריע, והסתלק בשקט
מהבית. כשחזר, פנה אל אשתו
ואמר :״מה שכואב לי זה
שחשבתי כל הזמן שאני סוליסט
אצלך.״ אמרה לו האשה :
״עם שרביט כמו שלך ועם
התווים שאתה מנגן, תגיד בכלל
תודה שאתה בתיזמורת.״
׳ 8בתוכנית הרדיו מזווית
אחרת, גילה העיתונאי לוי
יצחק הירושלמי, כמה פרמהביוגרפיה מאלפים טים
שלו.
העיתונאי, שהיה בשעתו
דובר מפא״י ודובר ההסתדרות
והבולט כיום בדיעותיו היוניות
במעריב, סיפר כי את הקאריי־העולם
חזה 9ז20

פתיחת תחרות לתואר המרצה
הפופולרי, כשהוא ממהר להכריז
כי זוהי הפעם הראשונה
שבה נערכת תחרות מעין זו.
אולם עוזר שר־המישטרה,
כרוך דשם, מי שערך את
העיתון בתקופת לימודיו באוניברסיטה,
יודע לספר כי תח רות
מעין זו נעריה בזמנו,
כשאז זכו בתואר מנכ״ל מיש-
רר-החוץ פרופסור שלמה
אכיכרי, מהפקולטה למדעי-
החברה, ויו״ר הליגה להגנת
זכויות האדם, פרופסור ישראל
שחק מהפקולטה למדעי־ה־טבע.

8את מטרתה של חברת
העובדים, שהוא מכהן כמזכ״ל
שלה, מגדיר אפריים רייגר
כך :״למכור פחות ליהודים,
יותר לגויים.״
81 את השנים שבין מיל-
חמת ששת־הימים ומילחמת
יום־הכיפורים מגדיר ריינר
כ״שש שנות האל־אס־די.״

1שח

} 2בנו במבר ־
20בדצמבר

1 8 0 * 1

עקת

סוף־סוף עומדים להתגשם תיקוותיך. השבוע יש אפילו סיכוי שתר-
כשי את מה שאת חולמת עליו מזה מיספר שבועות. תתפלאי, אבל
רכישתך תגרום אושר גם לבן״זוגך, שאגב, עדיין ממשיך לאהוב אותך
למרות התנהגותו החזירית. אתה, סרטן, עומד השבוע בפני החלטה
קשה ביותר. לא תצליח לפתור את הבעייה שלך. המתן עוד קצת.

היסודות האיתנים שאתה עומדת לבנות, יתנו בקרוב את פריים. אומנם
נדמה לך שבת־זוגך מתייחסת אליך בקרירות, אבל אין מקום לדאגה, היא
אוהבת אותך יותר מתמיד. התייתם אליה בהתאפקות ובהבנה, ואל תסבך
את אהבתכם בדמיונות־שווא. המשך ליהנות מגן־העדן שיצרתם עד כה.
המאמץ בעבודה הוא זמני. המשך להתמסר לה, המאמץ כדאי. היה רציני.

?0בי נו א ר -
18בפב רו א ר

חסכנות היא מידה טובה, כשהיא לא מוגזמת. אל תמנע מבן־זוגך דברים
שהוא רוצה בהם, למרות שבעיניך הס נראים כביזבוז סתם. פגישה
מיקרית תביא עימה הזדמנויות בלתי־צפויות מבחינה חברתית, וסוף־סוף
תוכל להגשים את שאיפתך הישנה. בת־דלי — תקני את היחסים עם
חברותייך לעבודה, והתרחקי מן הבוס. חביבותו הנוכחית נובעת מאינטרס
אנוכי שלו, ושום טובה לא תצמך לך. התעסקי בשבוע זה בספורט.

מחכה לך שבוע מוצלח בצורה בלתי רגילה לפרשיות רומנטיות.
נצל את הרגע, וחפק מהצלחתך את כל ההנאה. אל תגזים בהתחשבות
ברגשות הזולת. תן להם לדאוג לעצמם ועשה חיים. הנח לה
לקנא קצת, ולהיזכר איזו מציאה אתה. בת דגים, ידידות ישנה
תתפתח השבוע לאהבה, שתהיה בתחילתה חד״צדדית, אך אל ייאוש
— בסופו של דבר תצליחי. למהמר: הצבע האדום עשוי לעזור לך.

סו בפב רו א ר -
? 0בריריו .־׳

ביוב הזיכרון
?הרוגי ״יום האדמה״
תקוס ועדת חקירה
אשר שמעתי /לא אשכח.
הניחו לי עם אזיקי, הכובלים מעופי
והמעיקים על רוחי /לא לשווא עליתי
עד כלות לפסגות השעבוד לנשמת
החרות /שכבשתיה בלהב חיי והרכנתי
על גופה הקודח /כפות עורי ששאלו
לרעות /והשיבו בגחליליות סער וגעש
מרדני הדר לאדם.
גס אס הובילוני בגשם ריסי יראוכם /
אכה בכם עם קיץ נפשי וברעמים תהלכו
כבני נידוי /אשר שמעתי בבוקר יום
רחוק מת״א / ,המשפשפת עיניה מתרדמת
השתיקה לשאת לא אוכל / .דם נשפך
עלומים נגדעו מעצי הזית ההרג שם
הצלקת /באורות הכחולים שבמראותי/ .
מי שנתך האוח״וטמן־״בעימקי הקברים
גופותיהם /פיזר תימרות שיטנה בטירה,
עראבה, כפר כנא וסכנין /דקר בשרי
וחתך מחזות עמו אנושיותו. תוגה מכסה
ענני שמיים /הסהר לאה מלהאיר /
שישה שזופים כאדמה בושם העפר ארוג
מידי אימם /ותפור מנופי אבותיהם.
אחפוץ במות האיבה, בטוהר ביתי קיומי.
יבי, תל־אביב

הכל פל-כף 5שופ

0 1מ 1א \ 1£

מנטול

מרעננת ועדינה בכל עת ובכל עונה
תערובת אמריקאית * בטעם מנטול רענן * קינג סייז פילטר * תוצרת דובק

הם יחזרו לסדר־היוס שלהם, כמו תמיד.
כמו אחרי כל המילחמות, שהרגו בהן את
כל החברים שלי ושל אחרים. כמו אחרי כל
העמדות־הפנים ומסיבות־דעיתונאים, שבהן
הם חייכו אל האומה והסבירו לכולם שזה
לא-כל-כך נורא ויהיה בסדר. כמו אחרי
הוועדות והדיונים, כוסות־הקפה והמראיי־נים
הנוצצים, ההשמצות ולחיצות־הידיים.
אני ...זוכר רק את הידיים הקרות של
אלה שסחבתי על הגב אל נגמ״ש ההרוגים.
מעולם לא אהבתי רמטכ״לים, או לובשי-
מדים בכלל.
לי לא איכפת מה קבעה ועדת־אגרנט,
או מה השיב לה דדו. לא איכפת לי
שמשה דיין יהיה נשיא המדינה וגולדה
המלכה. לא איכפת לי אפילו שזבולון
המר יהיה ראש־הממשלה וחלפון שר־הביטחון,
למרות שאני בטוח שהייתי הי
טוב יותר בלעדיהם.
איכפת לי רק המהירות ישבה הם מצניעים
את כל המחדלים והמתים, כל החברים
שלי, מתחת לשולחן. דופקים עם הפטיש,
וחוזרים לחיים הרגילים שלהם. אני לא
יודע על מה הם דנים ומדברים כל הזמן,
ולמה הם רוצים להסתיר את זה תמיד
ממני. מה שבטוח הוא שהם צבועים, שהם
שונאים את דדו, שהם פחדו ממנו ושהם
אינם מפחדים ממני.
חבר שלי, כמה ימים לפני שנהרג. אמר
לי :״לא איכפת לי מי יהרוג אותי, לא
משנה לי מי מפקד עלי, מי הדמטכ״ל
שלי, מי שר־הביטחון, מי ראש־הממשלה.
משנה לי שלא אמות. זה הכל. וזה פשוט
לי נורא.״
ההלווייה שערכו לו, האמינו לי, היתד,
הרבה פחות מרשימה מזו שערכו לדדו.
גם לא קברו אותו בהר־הרצל, אלא ב־בית־קברות
קטן באיזה כפר נידח. את
ארונו נשאו סג״מים צעירים ואף אהד
לא בכה, למרות שהיה רק בן 20 במותו
ולא הספיק לעשות עוד כלום בחיים. אם
היו נותנים לו צ׳אנס, אולי היה יכול
להיות רמטכ״ל פעם. גם מהגווייה שלו,
האמינו לי, לא נשאר הרבה.
אז לפחות למענו, ולמען כל החבר׳ה
שאכלו את מה שבישלתם בשבילם, ומצאו
עצמם צועקים מכאבי עופרת, הפסיקו עם
ההלוויה הלאומית לדדו ז״ל. חידלו מהצביעות,
ודי עם המירוץ המטורף לתיק
המיוחל והמכובד.
כולנו, גם המתים, מכירים את כולם.
הארץ קטנה, ולא תמיד שוכחים מהר.
מאיר דורון, וחובות

חרב לווינגר חי
כותרת בעיתון הארץ מ־ : 22.4.76״1
במאי גוסס.״
ברור״שצריך להתעלם מאי־אלה ארצות
ננסיות, כגון אלבניה, סין ועוד שכמותן,
החוגגות את חג־הפועלים. לעומתן, בארצנו,
הרב לודנגר חי.
דניאל רוזן, קויית־מוצקין

העולם הזה 2019

ביקור בשכם הנצורה
ך) תל־אכים הרחוקה, כל־כך רחוקה עד כי יכלה
^ לשכון על כוכב אחר, לא היו מאמינים למראה הזה.
ישבתי בלב הגטו החדש, הקסבה של שכם, שכל המבואות
אליה, מילבד שניים, ננעלו בשערי־ברזל. לפני כמה
שעות בילבד הוסר העוצר, שנמשך שבעה ימים רצופים.
ישבתי בחנות קטנה של חייט, שוחחתי עם כמה מתושבי
המקום. בחוץ עברו תושבי הקסבה והעיפו מבטים
פנימה.
פטר, צלם־המערכת, ואני, היינו הישראלים היחידים
בשכם, מיליד החיילים ואנשי מישמר־הגבול. מכוניתנו,
בעלת הסימון הישראלי הבולט, חנתה בסימטה הצרה.
בימים האחרונים נהרגו ונפצעו כאן בני־אדם מיריות כו־חות־הביטחון.
ובכל
זאת — האווירה היתד. לבבית, אפילו ידידותית.

אורי אסרי
האנשים דיברו ברצון, סיפרו בהרחבה על מה שהתרחש.
פה־ושם העיף בנו אחד העוברים־והשבים, שלא הכיר
אותנו, מבט קודר. אך לא היה אף סימן אחד של
עויינות.

שכם במאי 76׳ ,זועמת, מורדת, גאה כעצמה.
היא מרגישה את עצמה כעיר-חזית. אכד
היא מוכנה כהחלט להושיט יד לישראלים,
המככדים את זהותה הפלסטינית.

! סימטה עוכרת כיתה של חיילים. חלקם חובשים ך כובעי-פלדה, חלקם כיפות. היחידה כולה שייכת
לישיבת־הסדר.

החיילים עוכרים כסימטה הצרה, דרוכים.
התושכים מתעלמים מהם, כאילו לא היו. המעמד
כולו מזכיר תמונות מארצות אחרות —
כיתה צרפתית כקסכה של אלג׳יר, כיתה פורטוגלית
ככירת מוזמכיק.
כל חייל מחזיק בידיו את נשקו, מוכן לפעולה.
במרחק של 15 מטרים מכאן, בפינה, בשוק הבצל,
עברה, לפני העוצר, כיתה דומה. כמה ילדים זרקו עליה
אבנים. החיילים ירו. הכדורים הרגו את סעיד ג׳ביי, רוכל
מדדה על קביים, שהיה מייצר בביתו ממתקים פשוטים
ומוכר אותם לילדים. הוא נפגע משלושה כדורים בחזהו
ובביטנו, ומת בדרך לב־,ת-החוליפ.

כתל־אכיב אפשר להתלוצץ על הילדים
הערכים המעופפים, הנהרגים מיר־דת־כאוויר.

כאן אין כדיחות. האנשים אינם מתלוצצים,
והחיילים אינם נראים כאילו יש להם חוש
הומור.
כאן אין אשליות. העוצר, שנמשך שיבער. ימים, לא
נועד לצורכי ביטחון. הוא היה עונש קולקטיבי שהוטל
על הקסבה, שבה גרים:רוב־רובם של תושבי שכם.
הקסבה (בעצם: אל-קצבה, עם פתח מתחת לצ׳) היא
החלק הפנימי של עיר ערבית. זהו מושג חוקי, עותומני,
שבא להבדיל בין אדמות ה״מולק״ בתוך העיר, שהיו
שייכות לבעליהן, ובין אדמות ״מירי״ ,מחוץ לעיר, שהיו
שייכות לצמיתות לשולטן, ורק החזקה היתד. בידי הבעלים
הפרטיים. כיום מהווה הקסבה סמל למשהו אחר :
למרדנות של השבאב, הנוער, שהסימטות הצרות מעניקות
לו יתרונות במאבק נגד חיילים ושוטרים. הקסבה
היא ליבה של שכם, כשם ששכם היא ליבה של האוכלוסייה
הפלסטינית בגדה.

לשבור את החח
ך* קם כה יש גאווה חדשה. תושביו יודעים שהשיל-
* טונות רצו לשבור את רוחם. הטילו עליהם עוצר.
במשך 48 שעות לא ניתן להם לצאת מפתח הבית. אחרי
היממה הראשונה אזל הלחם. לתושבים, רובם עניים,
לא היה מאגר של מזון בבית. מישפחות בנות שמונה,
עשר נפשות, רעבו. תינוקות נשארו ללא חלב, נשים הרות
ללא מזון.
אחרי 48 שעות ניתן לקנות לחם במאפיות שנפתחו
לשעה קלה, אך לא ניתן היתר לפתוח את החנויות. ברגע
שהוסר העוצר לשעתיים, בחמש בבוקר, יצא השבאב
להפגנות חדשות, והעוצר חזר בכל חומרתו.

כף, עם הפסקות קצרות: ,משד העוצר שכי

כיתה של אבדכי־ישיטת מסיירת בסימטת הקסבה

(המשך בעמוד )22

במדינה
תתפים בני כת שכנה, השנואה עליה.
מישחקים מאוסים. כך דאגו אנשי
מפ״ם השבוע שלא לשתף בהפגנתה את
מוקד, המתחרה בה בקיבוצים. לעומת זאת
שיתפו את לובה אליאב. החרמת מוקד
לא הפריעה לאליאב להופיע בהפגנה, אף
שהוא מנהל משא־ומתן לאיחוד סיעתו
הקטנה עם מוקד. יחד עימו הופיעה שולמית
אלוני, שפילגה את יעד מפני שלא יכלה
לסבול את תמיכתו של אליאב בעניין
הפלסטיני.
מוקד, מצידה, מחרימה ביוזמותיה כל
מי שנדמה לה שיוכל להתחרות בה, ומשום
כך מופיעים לאסיפות שלה, הקרויות
״מידרשות שלום״ ,מאה־מאתיים איש
בילבד.
אי־הצטרפות ההמונים העירוניים לכל
היוזמות האלה מוכיחה כי מישחקי־ההח־רמות
נמאסו על הכל, מילבד על עסקני
הכיתות השונות עצמן .״הם מדברים על
הסכנה הנוראה הצפוייה למדינה אם יעלה
הימין, אבל כשהם באים לעשות משהו
הם מתנהגים כאילו לא חשוב שום דבר
מילבד כמה קולות בבחירות הבאות,״
התמרמר השבוע אחד מוותיקי מחנה־השלום,
שהביט בהפגנת מפ״ם ולא הצטרף
אליה.
בראש־ההפגנה נעדרו כל הדמויות החשובות
שהצטיינו במאבקי־השלום, ובמקומם
צעדו עסקני־מיפלגה אפורים ועייפים,
שלא נקפו מעולם אצבע במאבק כל שהוא.
למחרת היום נכנעה מפ״ם בממשלה(ראה
הנדון).
מדיניות מותה של אגדה

פרישתו ש? ג״קסון
מן המידוץ מגשרת
את סוף הקוד היהודי

מפגין בהפגנת מפ״ם
כל אחד מחרים

העם
עד חורמה

״הס מדברים ע?
8כגה?קיום המדיגה,
והס מתנהגים כאיזו
חשובות רק הבחירות הגאות...״
לרגע קט היה נדמה השבוע כי סוף־סוף
זז משהו במחנודהשלום הישראלי.
אחרי שנים ארוכות, שבהן הופיעו
בחוצות ובשטחים המוני־אדם של גוש־אמונים,
בעוד כל ההפגנות למען השלום
לא משכו אליהן אלא מאה־מאתיים איש,
נראתה ברחובות תל־אביב הפגנת־ענק למען
השלום. אריה נאור, הסוכן של חרות
בשידורי ישראל, הודיע על ״כמה אלפים״.
מהדורה אחרת דיווחה על ״שמונת אלפים״.
אחרים קבעו שהיו ״חמישה עשר אלף״.
המארגנים עצמם דיברו על ״עשרים אלף״.
אשליית אופטית. אך היתד, זאת
אשלייד. אופטית, שהתבדתה חיש־מהר. כי
המוני־אדם אלה לא היו אלא בני קיבוצי
השומר־הצעיר, שהובאו בהמוניהם בהסעה
מאורגנת. התגייסות מחגדדהשלום הפכה
בעיידי תחבורתית, שהייתה זקוקה רק לקצין-
היסעים.
אולם גם הפעם לא הופיעו רבבות
האזרחים הפשוטים, שליבם מתקומם נגד
מעשי גוש־אמונים, והכמהים לאיחוד
מחנה־השלום בכוח יעיל ומלוכד.
כי בעוד שהימין הישראלי מאוחד
ומלוכד, על אף השינאות האישיות המפורסמות
בין מנהיגיו, הרי מחנה־השלום
נשאר מפולג. עסקניו פועלים על פי שיטה
מסובכת של החרמות הדדיות, כשכל כת
דואגת שלא להצטרף ליוזמה שבה מש־

אחת האגדות המפוארות מתה השבוע,
מבלי שנערכה לה אפילו קבורת חמור:
האגדה של הקול היהודי בארצות־הברית.
לפי אגדה זו, מכריעים הקולות היהודיים
בבחירות במדינות העיקריות של ארצות-
הברית, ומשוט־כך חייב כל מועמד לנשיאות
להתחנף אליהם ולשלם להם מס,
בצורת תמיכה מוגברת בישראל.
במייוחד חל הדבר, על פי האגדה, על
המועמדים הדמוקרטיים. הציבור היהודי־האמריקאי
מצביע באופן מכריע בעד
מיפלגה זו, מסיבות היסטוריות ומסורתיות,
אין-איש יכול לקוות לזכות במינוי הדמוקרטי
לנשיאות, מבלי שיקבל לכך
אישור ברור ובולט מצד המימסד היהודי.
מייצחל! ציני. לפני שבוע פרש הנרי
ג׳קסון בקול־ענות־חלושה מן המירוץ על
המינוי הדמוקרטי לנשיאות, אחרי שנחל
שורה של תבוסות מוחצות בבחירות
המוקדמות.
ג׳קסון לא היה רק ״מועמד המימסד
היהודי״ .הוא הקדיש שנים ארוכות לחיזור
אחרי היהודים, ולמעשה בנה את כל
מערכת־הבחידות שלו, עוד מלפני הבחירות
של ,1972 על חנופה בלתי־נלאית ליהודים
ולישראל.
היה זה ג׳קסון שניהל את המערכה
אדירת־הפירסומת ל״הצלת יהודי ברית־המועצות״
באמצעות תיקון־ג׳קסון, שביקש
לכפות הגירה יהודית חופשית על ממשלת
ברית־המועצות תמורת קבלת יתרונות
מיסחריים באמריקה. היה זה מישחק ציני
בגורל היהודים, כי התוצאה היתד, בדיוק
הפוכה: ממשלת מוסקבה התרגזה, וסגרה
כימעט כליל את ברז ההגירה, שבו קלחו
עד אז העולים לישראל במיספרים גדולים.
אבל זה לא הפריע לג׳קסון אצל היהודים.
הוא נשאר מועמדם האהוב. חוץ מן
המימסד היהודי תמך בו המימסד המיפלגתי
הדמוקרטי, והאיגודים המיקצועיים, המשופעים
בקרנות.
ממשלת ישראל היתד, כל-כך בטוחה
בניצחונו שלי ג׳קסון, עד כי ביססה את
מדיניותה על ההנחה שג׳קסון יהיה הנשיא
הבא, ואין עוד טעם להתחשב בג׳ראלד
פורד. כלי־התיקשורת הישראליים קיבלו
גם הם הנחה זו כאמת צרופה וודאית.
פשיטת רגל. כל זה לא הועיל. הבוחרים
פשוט לא נשמעו לבוסים המיפלג-
תיים, והפועלים לא צייתו לעסקני האיגוד
המיקצועי. רק היהודים נשארו נאמנים
לג׳קסון — וכך נתברר כי הקול היהודי
אינו שווה הרבה. גם במדינה ״יהודית״

מובהקת, כמו פנסילבניה, נחל ג׳קסון
מפלה. ינוצח ג׳ימי קארטר.
גם ההשלכה הכספית היתה חשובה. לפי
החוקים החדשים מוגבלות התרומות הפרטיות
למועמדים, ומחצית המימון בא
מקופת המדינה. הכסף היהודי, שמילא
עד כה תפקיד חשוב בבחירות, איבד את
חשיבותו. ערב צאתו מן המירוץ, נוכה
ג׳קסון לדעת כי המערכה שלו פשטה
את הרגל, ואינה יכולה להימשך.
לחץ מוחץ. בצד הרפובליקאי, חשוב
הקול היהודי עוד פחות. מאחר שברור
כי הרוב המכריע של היהודים מצביעים
בעד הדמוקרטים, אין למועמד הרפובליקאי
למה לקוות מהם.
הנשיא הבא של ארצות־הברית, יד/,ה
מי שיהיה, לא יהיה חייב דבר ליהודים
— עובדה מדינית חשובה ביותר לקראת
,1977 שבה צפוי הלחץ האמריקאי המוחץ
על ממשלת ישראל.

ה׳ד־ד התורן

שוב הופיע חסיד
אומות העוזס שהוא
חסיד של עצמו
היעלמו של ד,נרי ג׳קסון מן הבמה (ראה
להלן) יכול היה להשאיר חלל ריק בלב
המימסד הישראלי—היהודי. מה גם שכבר
קודם לכן נעלם ידיד מושבע אחר, הג׳וקר
האירי בעל הפה הגדול ,״פאט״ מועיד,אן.
אולם הטבע אינו סובל חלל ריק, וכבר
אחרי פחות משבוע נמצא ידיד תורן חדש,
שכלי-התקשורת הישראליים יכולים להתמוגג
למראהו: גבר לתיפארת, בעל חזות
גויית תמירה ומרשימה: שר־ד,ביטחון
לשעבר, ג׳יימם שלזינג׳ר.
מטפסים על -הגב. השבוע הופיע
שלזינג׳ר לפני קהל יהודי, ואמר לו כל
מה שזה רצה לשמוע: שהנרי קיסינג׳ר
בוגד בישראל, שארצות־הברית מתכוננת
לדפוק את המדינה, ואיך מעז הנשיא
ג׳ראלד פורד לדבר אל יצחק רבין כמו
אל הגנרל טיה, מי שהיה הנשיא של מה
שהיה ויאט־נאם הדרומית.
היהודים נהנו, הטלוויזיה הישראלית

שר־לשעגר שרזינג׳ר
כל אחד מנצל
שידרה בהרחבה, העיתונים נתנו כותרות
שמנות. ורק שאלה קטנה אחת נעלמה
בכל ד,סיקורים: מדוע אמר שלזינג׳ר מה
שאמר?
כי כמו כל קודמיו, הידידים התורניים,
אין שלזינג׳ר חסיד-אומות־העולם, אלא
חסיד של עצמו. ג׳קסון רצה לטפס על
הסולם היהודי לבית־הלבן. מויניהאן רצה
לזכות בתפקיד הסנאטור הדמוקרטי של
נידיורק היהודית. מה רצה שלזינג׳ר?
הדבר התברר במחצית השניה של נאומו.
אחרי גיבוב השבחים ודברי-ד־,חנופה ליש ראל׳
השמיע שר-הביטחון־לשעבר, שהוא
כיום נציג התעשייה הצבאית הגדולה
והמימסד הצבאי הבכיר, בשורה פשוטה.
מי הס חבריה. מי שדואג לישראל,
אמר, צרייך לתמוך בהגדלת הצבא האמריקאי
וברכישת מערכות־נשק יקרות חדשות.

אחרת תחלש ארצות־הברית, ולא תוכל
לעזור לישראל.
למרבה הצער, הוסיף, אין היהודים
האמריקאיים מבינים זאת. הם מתנגדים
לתוכניות־הנשק היקרות, ולהגדלת המימסד
הצבאיל היהודים האמריקאיים, הם ליברלים, חוץ והם יונים מובהקות בכל עניין
מאשר העניין הישראלי.
קבע שלזינג׳ר: אי-אפשר להיות יונים
כלפי כל העולם, ונצים כשזה נוגע לישראל.
על היהודים להילחם בדטאנט, לשבור את
קיסינג׳ר, לדרוש את חידוש המילחמה
הקרה נגד ברית־ד,מועצות ואת הגברת
מאגרי־הנשק האמריקאיים העצומים, ש־גשלם־ר,מיסיס
האמריקאי מתקומם נגדם.
לגבי יהודים רבים, עלולה התוצאה של
בשורה זו להיות הפוכה: מכיוון שהם
אנטי־מיליטריסטים מושבעים, עלולים של-
זינג׳ר ושות׳ להרחיק אותם גם מישראל,
אם יסתבר להם כי אלה הם חבריה של
המדינה היהודית.
מיעוטים חינוכו של מחנך

איך גהרס עולמו
ש? מגחיג הרשימה
חממלבתיוז תוך כמה
שעות ביפו
״פרצה מילחמה!״ עברה השמועה ב־סימטות
יפו. על שני מיבנים, ברחוב
מעפילי־סלבאדור ביפו, נלחמו שני מחנות.
קבוצה של פקחי־עירייה, בפיקודם
של שלום הררי, ראש חוליית ההריסות
העירוניות, ואריה קרמר, ראש־האגף לפיקוח
בעיריית תל־אביב, כשהם נעזרים
בכוח של מאות שוטרים ממרחב־דן ומתוג־ברים
בחיילי צה״ל.
מולם ניצב המחנה השני: צעירים,
קשישים, נשים וטף — כולם ערבים נוצריים,
תושבי יפו, שבאו לעזור לחבריהם
בהגנה על שני המיבנים, שנועדו להיהרס
אותו היום, על־פי צו של בית-
המישפט.
שש שעות נמשכו הקרבות. בשש שעות
אלה התמוטט עולמו של מושה יוגב, מורה
ומחנך במישירד־החינוך, חבר מרכז הרשימה
הממלכתית, שנקלע אל המקום במיק־
,רה. בתחילה עמד כצופה מן הצד, אחר־כך
הפך גורם פעיל במילחמה־זוטא.
״סרטים מהתקופה הנאצית.״ ״לא
יכולתי לעמוד שלו מן הצד. חשבתי שהעיתונאים
יעשו משהו, אבל לאף־אחד
לא היה איכפת. השוטרים ר,יכו גברים,
נשים, צעירים, צעירות וילדים ללא כל
אבחנה,״ סיפר למחרת המאורעות. יוגב,
לשעבר חבר קיבוץ רוחמה, וכיום בשנת־חופשה,
לאחר שמונה,־עשרה שנות עבודה
במישרד־החינוך, היה מזועזע .״הברוטאליות
של השוטרים הזכירה לי סרטים
מהתקופה הנאצית. הרגשתי עצמי עד־ראייה
של מדינת־ישראל והחלטתי להתערב,
לשאול, לא להישאר אדיש.
״ניגשתי אל השוטרים הזוטרים. תחילה
הערתי הערות, שאלתי אותם, :למה אתם
מכים את הערבים?׳ התגובה היתד, חריפה,
הם גיסו לגרש אותי משם, ואף הי-
כו אותי ואיימו עלי. המישטרה מבצעת
עבודה מלוכלכת, זוהי עובדה. לא כל בן־
אדם יכול לקחת את החוק לידיו. אבל
באיזו ברוטאליות? ולמה המכות? ראיתי
אשה בהריון, שניגשה כדי לנסות להגן על
בעלה מפני מכות השוטרים. אלה בעטו
בה והיפו אותה באלה. כל שוטר, שהיה
מקל בידו, היכר, בו,
״עמד שם, בצד, צעיר יהודי, בלי שום
קשר למה שאירע, סתם הביט, כמו עוד
רבים אחרים, שלמדו אולי להכיר, בהז דמנות
זו, מי היא המישטרה ומה הצורה
של המדינה הזו. ניגש אליו שוטר והכניס
בבטנו מקל שבור. אני מוכן להעיד
ולהישבע: זה היה סתם כך, בלי שום
סיבה.
פושע או קומוניסט ז הזדעזעתי
מן העובדה שהביאו חיילים. אני מתבייש.
איני יודע איך אוכל לחנך את ילדי ל נאמנות
לצה״ל ולמדינה הזו! אינני יודע
איך אוכל להמשיך ולחנך בכלל. מה אני
אגיד להם? ששוטרים מכים ללא אבחנה׳
מתוך סאדיזם? שמכריחים חיילים
להכות נשים ערביות? שכל שוטר, אוחז
באלה, ומוכרח להשתמש בה?״
מושה יוגב לא הפסיק להטריד את דד
(המשך בעמוד )25
העולם הזה 20( 9

אי־ מ מ של ה קי בלה אי־ החלטה

הח שק שקיס

* •1שמעות ההחלטה שנתקבלה ביום הראשון השבוע
/4בירושלים, בפרשת קדום, פשוטה עד להחריד :

ממשלת ישראל חדלה להתקיים.

למוסד הזה שישנו, והמורכב מכך־וכך יהודים אומללים,
אפשר לקרוא בכל מיני שמות, שחלקם ראויים לדפוס
וחלקם לא. אולם בשם אחד אי־אפשר לקרוא לו, מבלי
לחטוא לאמת ולשפה העברית.

אי־אפשר לקרוא לזה ממשלה.

חייב הדבר להיות ברור לכל, כי יש לו השלכות
הרות־אסון ומרחיקות־לכת, בכיוונים שונים. מעתה ואיי
לך, עד להודעה חדשה, כל מחשבה פוליטית או כלכלית,
המבוססת על ההנחה שיש ממשלה בישראל, יורדת
מעל הפרק.

אין ממשלה. יש אי־ממשלה.

בסיפרו במערב אין כל חדש מספר אריק מאריה רי־מארק
על חייל, שראשו נערף על־ידי פגז. אותו חייל
בלי ראש המשיך לרוץ בהסתערות, כמה צעדים, לפני
שנפל.

הדמוקרטיה הישראלית דומה עתה לחייל

הפחדן חייב לשקר. הוא צריך לכדות ללא־הרה
סיכות, הגיוניות-כביכול, שיצדיקו את מעשיו
הפחדניים. כל חייו הם שקר אחד רצוף.

כך קרה בסבסטיה.
הממשלה לא אמרה: אני נכנעת. אני משקשקת. כל
עוצמת צה״ל, ומישמר-הגבול, והמישטרה, ושירות־הבי־טחון־הכללי,
והציבור המאורגן, אין די בהם כדי לפזר את
האספסוף הזה, מפנישאנימפחדת .
מפחדת מפני מה י מפני כל מיני דברים איומים ומסט־רי־שיער,
כמו פרישת זבולון המר, בחירות חדשות (האל
ישמור!) ,החלפת ראשיהממשלה ושאר ניקמות השטן.

משום כך הומצא השקר. השקר ששמו קדום.

השקר שאמר: ההעברה לקדום אינה עובדה מוגמרת.
החוק ניצח, והמתנחלים קיבלו את הדין. הממשלה
תחליט לסלקם.
פרשת סבסטיה נסתיימה בכניעה מבישה. אחרי חרפה
כזאת, נוטל ראש־ממשלה ביפאן את חרבו ומרטש את
ביטנו. במדינות הגונות, מתפטרת הממשלה.

לא כישראל.

בישראל מעמידה הממשלה פנים כאילו היא עדייו

וכן שהפרשה לא התחילה השבוע. כאשר אי־
^ 1הממשלה קיבלה את אי־ההחלטה, היא רק אישררה
בדיעבד את אי־המעשה הקודם שלה.
החטא הקדום (כפי שקרא לו דידי מנוסי) אירע עוד
אז, כאשר ערך גוש״אמונים את המצעד על סבסטיה.
די היה בפקודה אחת לצה״ל, כדי למנוע מיצעד
זה. בלי שפיכות־דמים. מבלי לירות באוויר ולפגוע במפגינים
מעופפים, כפי שקרה מאז בשכם ובסכנין. כל
הפוטש הגראנדיוזי הזה היה מתמוטט כבניין־קלפים, מול
פלוגה אחת של צה״ל. כי גם בימין הלאומני היה רק
מיעוט זעיר מוכן להכריז מילחמה על ממשלת ישראל
ועל צבא־ההגנה־לישראל. אז.

לא גוש־אמונים חגג את ניצחונו בסבסטיה, אלא
הפחדנות.

פחדנות עירומה, משקשקת, נוקשת־כשי
ניה. כוקה־ומכולקה וחיל-מותניים ופיק-כיר-
כייס.

^ ין איש כעולם שאני פוחד מפניו כפי שאני פוחד
\ * מפני הפחדן.

כל חייל קרבי יודע שאין דבר מסוכן יותר מחבר־פחדן.
הוא מסוכן מעשרה אוייבים חמושים. הפחדן ייטוש
אותך בעת צרה, ישאיר אותך שוכב פצוע בשדה, יגרום
פאניקה שתדביק גם אנשים טובים. הוא מסוגל להביס
צבא שלם — את הצבא שלו-עצמו.
מפקד קרבי נבון לא יסרב לעולם לבקשתו של פחדן,
החפץ להסתלק מן היחידה. יחידה קטנה, ששיחררה את
פחדניה, חזקה יותר מיחידה גדולה פי־כמה, שכמה מאנשיה
משקשקים.
ורק השטן בכבודו ובעצמו יכול להמציא יחידה,
שכולה מורכבת מפחדנים.

כמו אותה הכורה ירושלמית, המשקשקת
מאחרי השלט המפואר של ״ממשלת ישראל״.

ך• לי־הנשק העיקרי של הפחדן הוא השקר.
/י• פחדן הקם והמכריז על עצמו :״פחדן אנוכי
שוב אינו פחדן אמיתי. דרוש אומץ־לב כדי להודות
בפחד. ואילו הפחדן האמיתי, פחדנותו מחייבת. אותו
להעמיד פני גיבור. זהו פאראדוכם הלקוח מן החיים.

כד אהד מכיר את הידד הפחדן ככיתה, העומד
מול ידיכ אמיץ (וקטן ממנו, לעיתים קרו־כות)
ומכריז :״ אילו רציתי, הייתי עושה
ממנו קציצות. אכל אני לא רוצה.״
כך בדיוק נהגה השבוע אי־ממשלת ישראל. היא קיבלה
החלטה חגיגית האומרת :״ אילו רציתי, הייתי
מסלקת את אנשי קדום עוד היום. כמו כלום ! אבל בינתיים
אני לא רוצה. בעוד כמה שבועות, או חודשים, או
שנים, או דורות, אדטו־טו, אני אסלק אותם.״

כמו שאמר פעם ראש־הממשדה, כפיגנונו
הסיפרותי העשיר :״אילו לסכתא שלי היו
גלגלים

אילו היו לסבתא גלגלים, היתה לנו ממשלה.
ואילו היתר. לנו ממשלה, היתה שולטת במדינה.
ואילו שלטה במדינה, היתד, מפעילה את החוק ושומרת
על הדמוקרטיה. ואילו הפעילה את החוק, היתד,
זוכה בכבוד, ולא היתה צריכה להוכיח את גבורתה
ביריות על נשים ונערים בלתי־מזויינים בסכנין.

הפחדן זקוק לתילי־תילים של מליצות מפוצצות,
כדי להסתיר מאחריהן את פחדנותו.

מפני שאוסף מיקרי זה של עסקני־מיפדגות,
שהמיקרה העיוור לכדו העלה אותם לשילטץ,
עשה כמיכנסיים.

אך אי-אפשר להתווכח עם פחדן. הפחד הוא
אי-רציונלי. אדם אחוז היסטריה של פחד, שום
נימוק הגיוני לא יחדור לתודעתו. הפחד משתק
את המוח, את ההיגיון, את ההגינות.

^ חלטת היום הראשון השחור מוסיפה שקר על
י 1שקר, פחד על פחד.

אכד לסכתא אין גלגלים.

מדוע ז
הבה נאמר זאת בשפה פשוטה וגסה:

נבל יכול לפעול על־פי ההיגיון. את הנבל ניתן לשכנע,
לפעמים, שכדאי לו לנהוג בהגינות. נבל מסוגל
לכלכל את מעשיו בפיקחות, או לפחות בעורמה.

זהו החטא הקדום, שקדם לקדום.

דגם הוא אינו אלא תוצאה של חטאים קדומים עוד יותר.

לכן באו גיבובי־המילים העלובים של ישראל גלילי,
אשר מהם מורכבת אי־ההחלטה של אי־הממשלה. אדם
אמיץ זקוק רק למילים מעטות כדי לומר מה שיש לו לומר.

אכל האי-ממשדה נתנה אי־פקודה. היא
הפכה את צה״ל לאי-צכא, ואת שאר הזרועות
לכוחות האי-כיטחון.

פחדן מסוגל לעשות מעשי-נכלה, שגם נכל
מושלם אינו מסוגל לחם.

לשר של מפ״ם או של ל״ע. אם יאיימו שלמה רוזן ־או
גידעון האוזנר בפרישה מן הממשלה, תתפקע הארץ כולה
מצחוק. אם ישמיע זבולון המר איום כזה, יחווירו כל
היושבים סביב שולחן הממשלה.
השר של גוש־אמונים יכול להפיל את הממשלה בכל
רגע. לאחר שהוכנס אליה, אי־אפשר להוציאו מבלי שהבניין
כולו יתמוטט. זבולון המר אינו שר־הסעד, אלא
שר־הפחד. הוא יכול להפיל את ראש־הממשלה, ועל־כן
הוא חשוב מראש־הממשלה.

רבין: אין יד על ה הג ה
קיימת. החייל ערוף־הראש ממשיך לרוץ, והפרשנים המלומדים
נותנים את דעתם על התופעה. אולי אין כלל צורך
בראש י אולי המציא הגניוס היהודי המצאה גדולה חדשה:
קיום־ללא-ראש ז
ך חטא הקדום לא נולד בקדום, וגם לא בסבסטיה.
הוא נולד עוד קודם־לכן, כאשר החליט יצחק רבין
לצרף את זבולון המר לממשלתו.
אחת האגדות המוזרות ביותר, המהלכות במדינה, היא
זו האומרת שיש ממשלה ויש אופוזיציה ימנית, שבראשה
עומד גוש־אמונים.

זהו שקר גמוד. גוש-אמונים הוא סיעה קואליציונית,
המייוצגת כממשלה כשותפה מלאה
להכרעותיה.

זבולון המר הוא נציגו הרישמי של גוש־אמונים. הוא
היה כזה לפני שצורף לממשלה. בתור שכזה צורף
לממשלה.
הפחדנות, שפתחה את שערי הממשלה לפגי זבולון
המר, גזרה דין־מוות על שילטון הממשלה. ברגע שזבולון
המר נכנם לממשלה, היא חדלה להיות ממשלה. כי זבולון
המר מייצג כוח גדול, הכופר בעצם סמכותה של
הממשלה לקבל החלטות על-פי דעת הרוב. הוא מאמין
ביישות מיסטית עליונה, לאומנית־פאגאנית, המייוצגת
על-ידו.
זבולון המר אינו סתם חבר־ממשלה. אין הוא דומה

ך* ל המחזה הזה יכול היה לעורר רחמים, לולא
^ היה מעורר את הרצון להקיא.
ייטראל גלילי — אלפיים הרוגים משמשים מצבה
לכישרון־הניסוח של מיסמך־גלילי, שגרם את מילחמת יום־
הכיפורים. והנה הוא מנסח שוב, למען ההרוגים של מחר.
יגאל אלץ — איך לא לרחם על יהירותו האומללה
של איש זה, שיצא מישיבת הממשלה והתפאר שזה־עתה
נחל ניצחון גדולי הוא, הראשון שרץ אל הפוגרומצ׳יקים
של קריית־ארבע, כדי להפיק בעזרתם איזשהו הון פוליטי
עלוב, הפטרון של הרב לווינגר והכלב של שיץ,
גייס את שרידי יוקרתו והבטיח שאנשי־קדום יסולקו.
עכשיו, כאשר הבטחה זו הופרה בצורה מבישה, הוא
לא חוזר הביתה. לא הוא! הוא נשאר, וממשיך לנצח.
כורג ורפאל — שתי יונים־לשעבר, המוכנים למכור
את הסבתא שלהם כדי להישאר בתוך האי־ממשלה.
פעם היו חובלים זוטרים על ספינת המפד״ל, כשזו היתה
עדיין מיפלגה מתונה ושפוייה. עכשיו, אחרי שהפיראטים
של גוש־אמונים כבשו את הספינה והניפו עליה את
דגל הגולגולת־והעצמות, צועקים שניים אלה במקהלה :
גם אנחנו פיראטים ! גם אנחנו פיראטים !
משה קול — הקולוניזטור הגדול של הגולן וביקעת־הירדן,
הנץ הנוראי של ההתנחלות ״באישור הממשלה״.
הוא יילחם על כיסאו בממשלה עד טיפת־הדם האחרונה
— לא שלו. של מישהו אחר.
שרי מפ״ם — הם החליטו לגייס את ההמונים של
קיבוציהם להפגנת־סרק מכובדת, יום אחרי שהחליטו
להיכנע. הם ממשיכים לשבת בממשלת החטא הקדום,
כשם שהסכימו לשבת בכל הממשלות של כל החטאים,
״תוך כדי״ החלטה נחושה ״להמשיך במאבק״ — ולגרוף
תקצ-בים בשתי הידיים.

ויצחק רכין --

** י שמפחד פעם, מפחד תמיד. מי שנכנע פעם
לסחיטה, ייכנע לה שוב ושוב. כי אחרי הכניעה הראשונה
יודע הסחטן שהקורבן שלו הוא פחדן, והמחיר יעלה
בהתמדה.

הממשלה לא תסלק את קדום, כיגלל אותה
הפחדנות שהולידה את קדום.

היא תנסה לשחד את ה״מתנחלים״ ,להציע להם מקום
יותר טוב, שט יהוו מוקש גדול עוד יותר בדרך לשלום.
אם יסכימו — מד, טוב. אם לאו — יישארו במקומם.
עד שיבוא המשבר הגדול של מהר, כאשר העולם כולו
יאיים על אי-ממשלה זו, ויכפה עליה הסדר.

כי זהו דינם של פחדנים. אי־אפשר לשכנע
אותם. אפשר רק להפחידם עוד יותר.

יי איי א 11־ י *! בינו־י

(המשך מעמוד )19

עה ימים ודילות. בבד פעם שהוסר
לשעה קדה, התחדשו ההפגנות.
בוהות הביטחון פתחו כאש. פמיר
אהמד עארף סמחאן, סטודנט לרפואה,
כנו שד פועל כתחנת־יכנ־זין,
נהרג. אחרים נפצעו.
לחולים־סתם לא היתה ישועה. בקסבה
אין בית־מירקחת, רק דראגסטור המחזיק
סמים עממיים. אין רופא. רק ביום החמישי
או השישי הותר לאמבולנסים להיכנס
לגטו הנעול. לפני כן היחד, צפוייה סכנה
לכל מי שהיה לוקה בהתקף־לב, או ל־אשה
הרה שהיתה כורעת ללדת.
האשפה הצטברה בערימות, שגדלו והפכו
מסוכנות. כשהוסר העוצר, היתה זאת
הדאגה הראשונה. ראש־העיר עצמו הופיע
במקום, נתן יד, הרים פחי-אשפה.

רוח הקסבה לא נשכרה. במו
תמיד, כאשר שידטון מטיל עונש
קולקטיבי בדי לשכור את הרוח,
הוא השיג את ההיפף.

האיש החדש
ך* איש המסמל את הרוח החדשה הוא
י 1גבר בעל שפם ועיניים חכמות, כבן
: 40 ראש־העירייה החדש, בסאם אל־שכעה.
פעם היה ביקור בלישכת ראש־העיר מעמד
טקסי ארוך. מסביב היו יושבים נכבדים
עתירי כבוד ונכסים, לוגמים סיפ-
לי-קפה אינסופיים, מגבבים דברי־נימוסין
ממושכים. כשהיתה השיחה מתקרבת לעניין
פוליטי, היו חומקים בעדינות, נותנים
תשובות מנוסחות־יסה וחסרות-תוכן.
אותם נכבדים, ראשי האצולה המיס־חרית
המקומית, היו רובם־ככולם תומכיו
של המלך. האינטרסים הכלכליים שלהם
קשרו אותם אל ירדן. הגשרים הפתוחים
היו בשבילם צורך מיסחרי. קל היה ל-
מימשל להפחידם. אפשר היה לסמוך עליהם
שישמרו על השקט. התירוץ הניצחי
בפיהם :״אנחנו חיים באיזור־כיבוש. מה
אפשר לעשות? גורלנו אינו בידינו. מאבקנו
נתון בידי העולם הערבי...״
כל זה השתנה. והסמל לשינוי הוא,
בסאם אל־שכעה וחבריו, מועצת־העיר.
הם יושבים בלישכה של ראש־העיר,
שממנה הוצאו כל דברי הקישוט והמותרות.
ראש־העיר הוא חקלאי ושותף ב־בית־חרושת
לסבון. שאר החברים הם, בין
השאר, רופא־שיניים, נציג אירגון־עוב־דים
שהוא גם בעל מחצבה קטנה, עורך-
דין שהוא גם סוחר, עובד־ממשלד, שפוטר
על־ידי הישראלים על רקע פוליטי,
ראש לישכת־המיסחר, מוכתר (ראש־שכד
נה) ששני בניו נאסרו וחותמת־המוכתר
נלקחה ממנו על־ידי השילטון, רוקח. הגיל
הממוצע: כ־.40

אין זה רק דור חדש. זהו גם
דור שונה. כימעט בולם היו ככית־הסוהר
— חלק כתקופה הירדנית,
חלק כתקופה הישראלית. אחד
מהם הוא קומוניסט מוצהר.

גם הסיגנון שונה. לא עוד התחמקויות
וגיבוב של מליצות־נימום פירחוניות. אל-
שכעה מדבר לעניין:
״הבחירות הוכיחו שני דברים.
״ראשי-העיריות החדשים לא הכירו זה
את זה. אבל כשנפגשנו לראשונה, ראינו
שיש לכולנו קו אחד. זה מוכיח את האחדות
של העם הפלסטיני.
״שנית, הבחירות הוכיחו בבירור שהפלסטינים
מאמינים שהנציגות החוקית הביל-
עדית שלהם היא אש״ף. אש״ף הוא הדובר
הפוליטי של כל הפלסטינים. בעיקר
מפני שלא היה חופש־ביטוי בגדה.״

מה היה קורה אילו נעיד עתה
מישאל־עם כנדה ץ ״למעלה מ־!>5
אחוזים היו מצביעים כעד מדינה
פלסטינית,״ פוסק ראש־העירייה,
בל חכרי-המועצה, מנענעים ב ראשיהם
לאות הסכמה תקיפה.
״במישאל פרטי שלי,״ מוסיף ראש-
העירייה ,״כל מי שדיברתי עימו הוא בעד
מדינה פלסטינית.״
והיחס לירדן? אל־שכעה מדבר בזהירות
דיפלומטית, אך הבשורה ברורה:
״אין לנו יחס מייוחד. אנחנו רוצים
ביחסים טובים עימה. אני חותם כל יום
על ניירות הנישלחים לירדן. אנחנו מחזיקים
בדרכונים ירדניים. אין לנו תסביכים.
אנחנו פלסטינים וגם ערבים.״
אחרי מחשבה של רגע :״הצעד הראשון
הוא להיפטר מן הכיבוש. על-ידי הק מת
המדינה שלנו, הפלסטינית, איננו רוצים
להפוך אוייבים לירדן. שנינו — הירדנים
ואנחנו — אחים תאומים. אין כאן

במדינה

שאלה של סיפוח. צריכים לתת לפלסטינים
הגדרה עצמית.״

בווו בגב
ך יי אש־ העירייה מדבר בחופשיות על
1מאורעות השבועות האחרונים.
״האמצעים הדראסטיים של השילטונות
באים כדי להשפיל את האוכלוסייה. הם
לא נועדו לביטחון, אלא לצורך השפלה.
״הרבה אנשים נכלאו ללא כל סיבה.
יש לי הרבה דוגמות לכך. כלואים כמאה.
סתם נלקחו מהרחוב ומהבתים, הועמדו
לפני בית-דין־שדה, ואחרי שמיעה שלכמה
דקות נקנסו ונעצרו. לא ניתן להם להתגונן
או לקרוא לעורך דין. זה בלתי־חוקי

האס ירו כוחות־הכיטחון כאוויר
או כאנשים? ״הם ירו ישר כאנשים.
איש אחד, מוחמד סלאח אכו־כדאטי,
נורה כגב. הכדור עכר מ־למטר
למעלה, ויצא מהחזה.״

מי ירה, חיילים או אנשי מישמר־הגבול?
המסובים מבחינים בקושי. לגביהם
אין הבדל בין צה״ל ומישמר־הגבול.
הם סבורים כי ״הכומתות הירוקות״ שייכות
לצה״ל .״גם אלה וגם אלה ירו.״
האם הם מאמינים שהיתה פקודה מפורשת
לירות באנשים, או שיחידים פור־קי-עול
הפרו פקודות?

״;ראה לנו שזוהי מדיניות
כללית. עובדה, זה קורה ברמאללה
וכחברון כמו כשכם.״

אולם המאורעות לא השניאו את ישראל
עצמה על הדוברים. הנוכחים הם אנשים
מתוחכמים, בעלי תודעה פוליטית
גבוהה. הם יודעים להבחין בין השילטו־נות
ובין המדינה. הדבר אינו מתגלה רק
ביחס הלבבי שבו נתקבלתי אני.
״אנחנו מקווים שהיסודות המתקדמים
בישראל יידעו להילחם כקיצוניים בישראל,
הרוצים להתפשט ולהתנחל באדמות
הערביות,״ אומר ראש־העיר, ושוב ניע־נוע
של הסכמה מסביב.
״אני מקווה שהישראלים ייפטרו מהדעה
המוטעית שאש״ף הוא אירגון-טרור״.
התלונות על העיתונות הישראלית הן
רבות .״היא לא נותנת תמונה אמיתית
לציבור הישראלי. מפברקים את הדיעות של
ראש-העיר וחברי־המועצה כדי שיתאימו
לתפיסה של העיתונאים.״
הנה, אפילו (עיתונאי מסויים, הידוע בישראל
כבעל דיעות ליברליות) סילף את
דברי ראש-העיר. הוא שאל אותו לגבי
רכושו בישראל. ראש־העיר אמר שיש ל-
מישפחתו רכוש ביפו, בחיפה ובמקומות
אחרים. הכתב ניסח את הראיון, כך שניתן
היה להבין שראש־העיר רוצה לזרוק את
הישראלים לים.
הטלפון מצלצל. ראש־העיר של רמאללה,
גם הוא דמות מרכזית בקבוצה החדשה של
ראשי הגדה, הגיע. שני ראשי־העיריות
ייסעו לבקר את עמיתם, ראש־העירייה של
טול־כרם.

המימשל הצכאי אסר על ראשי•
העיריות להתחבר. אכל כאותו
הי־גיון אפשר לאסור על נהר לזרום
אל הים. המנהיגות החדשה
כנדה היא עובדה קיימת.

מה חושב עופאת?
ך* ביתו •טל אחד האינטלקטואלים ב-
4שכם מתגלגלת השיחה.
מדינה פלסטינית .״החלום״ של מדינה
דמוקרטית חילונית. אש״ף. הסיכויים להידברות.
התפקיד שיכולים ראשי־הציבור
החדשים למלא כמקשרים בין הישראלים
והפלסטינים, בין ממשלת־ישראל ואש״ף.
מה תעשה ארצותיהברית? מה חושב יא־סר
ערפאת?
השיחה קולחת, מתחממת לעיתים, חוזרת
למי-מנוחות. יש סקרנות עצומה מ שני
הצדדים. מדברים על הטראומות של
הישראלים ושל הפלסטינים, על המשמעות
השונה של מושגים מסויימים באוזני שני
העמים, על הדרכים ליצור קומוניקציה.
קשה להעלות על הדעת כי במרחק כמה
מאות מטרים מכאן נעולים השערים של
גטו (רק שני שערים פתוחים כעת) ,שכאן
נהרגו ונפצעו אנשים, שבני 18-ישראלים
עוברים בסימטאות כשאצבעם על ההדק,
בין תושבים המתעלמים מהם או הזור קים
בהם מבטים עוינים, ושבני ה־18
המקומיים חושבים על ההפגנה הבאה.

כחדר שוררת ידידות של ממש.
בתל-אכיכ הרחוקה-רחוקה, מרחק
•טל 70 דקות נסיעה, קשה להעלות
זאת אף על הדעת.
עיתונות הכד נשאר במישפדזה

איד ניצל השילטץ
את העיתונות היומית כישראל
כמכשיר לשטיפת-מוח 7
האם משמשת העיתונות הישראלית מכשיר
לשטיפת־מוח בידי השילטון?
טענה זו, שהוטחה לא אחת כלפי העיתונות
היומית בישראל, זכתה להכחשות
תקיפות ונמרצות, בעיקר מצד עורכי העיתונות
היומית עצמם. השבוע, כבדרך אגב,
תוך כדי העלאת זיכרונות, זכתה טענה זו
לאישור, דווקא מפי אחד מחשובי העור כים
שהיו לעיתונות הישראלית.
אריה (״צ׳יק״) דיסנצ׳יק, מי שכיהן כעורך
מעריב מאז מותו של מייסד העיתון,
עזריאל קרליבך, היה — עד שפרש לגימ־לאות
— אחד האנשים רבי־ההשסעה במדינה.
עמדת הכוח שלו, כעורך אחד העיתונים
הנפוצים ביותר במדינה, היקנתה לו
גישה חופשית לכל ראשי השילטון. הוא
לא הסתפק ביחסיו עם צמרת השילטון
במדינה לצרכים עיתונאיים בילבד. תכופות
— כפי שהיה ידוע בעבר וכפי שמתאשר
עתה עם פירסום סידרת הזיכרונות
שלו — הוא היה רואה את עצמו

לסקוב. ייתכן שהוא זקוק לשיחה עם ידיד
בשעה זו ...אחר־כך אני מבקש ממך לעשות
לי שירות, שיהיד, גם שירות לידידך
לסקוב. התקשר עם העיתונים החשובים
ודבר עם העורכים המוכרים לך והסבר להם
כי התפטרותו של חיים לסקוב מסגנות
הרמטכ״ל ונטילת הפיקוד על גייסות ה־שיריון,
אינה הורדה בדרגה אלא להיפך,
זו העמדתו של האיש הנכון במקום הנכון

הרקע לבקשה זו של דיין אינו טעון
הסבר. היחסים בין דיין לסגנן, חיים לס־קוב,
היו מעורערים ביותר. דיין לעג
ללסקוב, יוצא הצבא הבריטי. לסקוב ביקר
את דיין בחומרה. כשהגיעה המתיחות ביניהם
לשיאה, ביקש דיין להדיח את לס־קוב.
מתוך חשש שהדחה זו תבוקר בחריפות
על־ידי העיתונות, ביקש להציגה
בהעלאה בתפקיד.
אגב, לסקוב לא סלח לדיין הדחה זו.
שנים רבות היה ממתנגדיו ומבקריו של
דיין, עד שנאלץ להתפטר מתפקידו כ־מנכ״ל
רשות הנמלים. אז, התהלך תקופה
ארוכה מתוסכל וממורמר, הירבה לשתות
משקאות אלכוהוליים. במפתיע, היה זה
דווקא דיין שחילצו ממצבו המדכדך, כשהעניק
לו את תפקיד האומבודסמן ב־צה״ל.
מאז רואה לסקוב את דיין כמי-
טיבו ומושיעו. לדעת רבים היה ביחס זה
כדי לפגוע באובייקטיביות של לסקוב ב
כעל-זיכרונות
דיסנצ׳יק (מאחוריו: אשתו רחל)
דיין אמר
בתפקיד יועץ לראשי-המדינה. הוא היה
משיא להם עצות, משמש שתדלן ומתווך.
לא לחינם זכה דיסנצ׳יק לכינוי ״מנהל־המדינה.״
כי ראשי ממשלות ושרים התחלפו.
אבל עורך מעריב נשאר על כנו
שנים רבות.
השבוע, במיסגרת הסידרה מזכרוני
הארכיוני שהוא מפרסם במעריב, חשף די־סנצ׳יק
כיצד מערכת יחסים אישיים אינטימית
זאת, בין ראשי השילטון בישראל
לבין עורכי העיתונות, עלולה להפוך את
העיתונות למכשיר בידי השילטון.

״מעשה פאטריוטי רב־חשיבות״.
״הטלפון צילצל בביתי,״ כתב דיסנצ׳יק,
״ביום חמישי אחד, בשעות אחרי הצה־ריים
המאוחרות. על הקו — הרמטכ״ל
משה דיין, .אנא,׳ אמר. ,בוא מייד למלון
דן. אני יוצא לשם מלישכתי ואחכה לך
בלובי,.
״יצאתי מייד וברחוב פרישמן ראיתי
את מכוניתו של משה דיין דוהרת בניגוד
לכל כללי-התנועה.״
עובדה זו אומנם לא זכתה לציון, למח רת
היום במעריב, לעומת זאת נושא הפגישה,
שנערכה בין דיין הרמטכ״ל לבין די־סנצ׳יק,
פורסם בהרחבה. גילה דיסנצ׳יק
את תוכן הפגישה:
״משה דיין פתח ואמר , :העניין דחוף.
השעה 5.20 ובשעה 7.00 בשידור החדשות
תתפרסם הודעה רישמית שתודיע כי ה אלוף
חיים לסקוב התפטר מתפקידו כסגן
הרמטכ״ל ונעתר לקבל את תפקיד מפקד
גייסות-השיריון לפי בקשת שר־הביטחון
דויד בן־גוריון. בקשתי אליך כי תצא
מייד לצהלה ותחטוף שיחה עם ידידך חיים־

עת שבא לדון בחלקו של משה דיין באחריות
למחדלי מילחמת יום־הכיפורים.
חזרה לשנת , 1956 לזכרונותיו של אריה
דיסנצ׳יק. אחרי ששמע את בקשת דיין,
עשה עורך מ־עריב ׳את המוטל עליו. הוא
הלך לעודד את לסקוב ודאג גם לכיסוי
המינוי בעיתונות הישראלית.
גילה דיסנצ׳יק, בשמץ של התפארות :
״ארבע־חמש שיחות טלפון לידידי בעיתונים
גרמו שהמינוי, שיכול להיראות בעיני
הציבור כירידה בדרגה, הוצג כמעשה
צבאי ופאטריוטי רב-חשיבות.״
חלל! כמחדל. בעיני בעל־הזיכרונות,
יש בגילוי זה, אולי, כדי להעיד על תפקידה
״הקונסטרוקטיבי״ של העיתונות
הישראלית. למעשה זוהי עדות חמורה
ביותר על טיבה ומהותה של העיתונות
הישראלית ועל התפקיד שהיא ממלאת כ־
״כלב השמירה של הדמוקרטיה.״
אם די בכמה שיחות טלפונים קצרות,
כדי להציג בפני הציבור מעשה הדחה בהעלאה
בדרגה, קל לשער באיזו קלות
הצליח המישטר בארץ לנצל את העיתונות
לשטיפת־המוח הנמשכת מזה שנים.
לאור היחסים האינטימיים והפאמילייא־רים
האלה, אותם חושף דיסנצ׳יק. הקיימים
בין עורכי העיתונות לראשי השיל-
טון, קל גם להבין מדוע לא יכלה העיתונות
הישראלית לבקר, למשל, את משה
דיין, על שוד־העתיקות שלו או על מח דליו
הביטחוניים.
בזיכרונותיו נותן אריה דיסנצ׳יק; תוקף
להאשמה •,כי לעיתונות הישראלית היה
חלק במחדל שגרם לתוצאות מילחמת
יום־הכיפורים.
העולם הזה :2019

״רן טינת במרפסת שלך.
רהיט 1רן ומרפסת של טינת נוחים
להפליא, בצבטים מרהיבים.
מבחר דגמים לבחירתכם.
טינג 21 -שנה ברציפות במקום הראשון
במשאל המוצר המובחר.

להשיג — בסוכנויות ״ענג״
הבאות :

תל־אביב :״ענג״ ,אלנבי ; 95
״ענג״ ,עליה ; 13״כל־בו
מתתיהו״ ,פנקס ,; 33״רהיטון״
רמת־אביב, רה׳ ברודצקי ; 43
״שילב״ ,אבן גבירול ; 14 מגדל
שלום.
ירושלים :״גאנז מוביליה״,
הרצוג ; 61״גאנז״ ,שלומציון
המלכה ; 6״חדיר הילד״׳ ,שטר־אוס
; 7״סגל״ ,המלך ג׳ורג׳

העולס הזה 2019

; 4״לילד ולבית״ ,רה׳ יפו

חיפה :״ענג קמחי״ ,הנביאים
; 15״ענג כרמל״ ,מחניים .4
אילת :״הוכמך מרכז מסחרי.
אשקלון :״רהיטי אשקלון״,
רח׳ צה״ל.
כאר־שכע ״:״רוצ׳ינסקי״ ,קק״ל

כת־ים :״כל בו ליפשיץ״,
בלפור .32
גבעתיים :״ענג״ כצנל׳סון .111

ענג כ 1ל 1שלכם

דימונה :״ויקא״ ,מרכז מסחרי.
הרצליה :״עופר״ ,סוקולוב
; 40״פלדינגר״ ,סוקולוב .65
חדרה :״קירשנבאום״ ,הרברט
סמואל .51
חולון :״תינוק כל״ ,ככר ויצ־מן

טבריה :״רהיטי הצפון״ ,רח׳
הגליל.
טבעון :״רהיטי פאר״.
פפר־פבא בוטיק תינוקיו״,
ויצמן 30

כרמיאל :״שי לילד״ ,מרכז
מסחרי.
כפר שמריהו ; ״אחים רוקס״.
נהריה :״פינת הילד״ ,בנין
אגד חדש .5
נוף־ים :״בולדס״ ,מרכז מסחרי.
נתניה
:״עולם התינוק״ ,הנוטע

עפולה: רבינוביץ, ככר העצמאות.
עכו
:״פינת הילד״ ,גיבורי

סיני .5
פתח־תקווה :״קרינגל״ ,חובבי
ציון . 16
צפת :״גרוס״ ,הפלמ״ח .93
קרית מוצקין :״פינת הילד״,
שד׳ השופטים .4
קרית שמונה :״רהיטי לוקס״
מרכז מסחרי.
רחובות: ענג, בית הפועלים .3
רמלה :״וינברג״ ,הרצל .5
רעננה :״רהיטי רעננה״ ,אחו־זה
.100

השערורייה החדשה

^ זרהי ישראל עקבו בנשימה עצו-
רה, יחד עם אזרחי מדינות רבות
אחרות בעולם, אחרי מעללי עיסקות־השוחד
של חברודממטוסים האמריקאית
לוקהיד. הגילויים, כי החברה שיחדה בצורה
שיטתית שרי־ממשלה ואפילו ראשי-
ממשלות, כדי שארצותיהם תקנינה את
מטוסי החברה, גרמו זעזועים במדינות
המעורבות בדבר.
עד כה לא השתרבב שמה של ישראל ל-
פדשת־השוחד של לנקהיד, אולם המעט
שנחשף בימים אלה, אודות עיסקת־הנפט
המיסתורית, מורה כי נוצרת והולכת כאן
פרשת לנקהיד — במהופך. זוהי פרשה
שבה משחדת ממשלת ישראל אישים בכירים
במדינות שהיא תלויה בהן, כולל
כמה יועצים בכירים לנשיא ארצות־הברית.
ישראל משלמת ליהודים אמריקאיים בצורות
שונות, תמורת השפעתם על ה־מימשל
לטובת ישראל או ראשיה. וכיוון
שהחוק האמריקאי, מחייב, כי כל אזרח
המקבל תשלום מגורמים זרים יצהיר על
כך, ויירשם כסוכן של מדינה זרה, מתבצעים
התגמולים שמשלמת מדינת־ישראל
בצורה מתוחכמת הרבה יותר.
זוהי החשיפה הראשונה של הדרך, שבה

איך ושדדי ע ש רו ת מיליוני מ קו פ ת המדינה תמסרי
ל 1בני ־ והחסותשל 1ה שי ל טו - 1עסקניציוני • ,
יועצי 1שלמדי 1נאי!םזרי ונובל 1ביו

ציאה. להמלצות האוצר על הסכם זה
סייעה, וודאי, העובדה שכמה מראשי האוצר
קיבלו אלפי מניות של איי־או־אס
במחיר סימלי בלבד.
איי־או־אס וקינג הקימו חברה בשם
מידבר, שהחלה בחיפושי־נפט בסיני והביאה
דוברת־קידוח לארץ לצורך קידוחים,
אולם הדוברה נתקעה באפריקה והובלה
שם. מידבר הוציאה בישראל למעלה
מ־ 10 מיליון דולר לחיפושי־נפט וקי-
דוחים שונים. המבצע של עבודותיה בישראל
היה מוטי פרידמן, מנכ״ל נתיבי
נפט ובעל חברת־קידוחים פרטית בשם
קונטיננטל. פרידמן אילץ את מידבר לקנות
מקונטיננטל ציוד מיושן ב־ 700 אלף דולר.
על כך העיר קינג, כי באפריקה קוראים
לכך ״שוחד״ ,ובישראל — ״רכישת
ציוד.״
לאחר השלמת הסקר הסייסמי נערכו
כמה קידוחים, שגילו מציאות נפט בדרום
סיני, ליד א-טור — שטחים שהיו זיכיון
שניתן על־ידי המצרים לחברת אני האיטלקית
ולחברת סונקנ האמריקאית (סטאנ־דאדד
אויל אוף אינדיאנה) .אולם בעיצומם
של החיפושים התמוטטה איי־או־אס, ד

אתממלכת הנ פ ט
משלמת ישראל לאישים הבכירים ביותר
בצמרת השילטון בארצות-הברית, ועים־
קת־הנפט המיסתורית שבה מדובר היא
דוגמה מצויינת לשיטה זו•
בעי 0מיסתורית זו, יש מכל מה שהסעיר
את המד־נה כבר בעבר. שכן במצח

יי י

גאל לביב
נחושה, ותוך העלמת האמת מחברי ועדת-
הכספים של הכנסת וממשלת ישראל, חתמה
הממשלה על הסכם, שלפיו תשלם לא
רק ליועצים בכירים של כמה נשיאים אמריקאיים,
אלא גם תממן את הפסדיו של
ברני קורנפלד, גיבור איי־או־אס, ותפצה
— בעקיפין — את מוטי פרידמן, שהואשם
לא־מכבר בבית־המישפט-המחוזי בתל־אביב
בהונאת־מס גדולה, רבת־מימדים.
כל פרשיות־השחיתות שהסעירו את המדינה
מתהילת שנות ה־70׳ ,חברו יחדיו
לעיסקה מוזרה זו שאישרה ממשלת ישראל
השבוע. האיש היחידי שהתקומם נגד
השחיתות, מנהל חברת־הנפט הלאומית
מיכאל קיש, אולץ להתפטר מתפקידו, ולפנות
דרך לשחיתות החוגגת.
הטבות ליועץ הנשיא

איזור הקידוח ליד א־־טור
סימני נפט ברורים

ן ץ הילתו של הסיפור ביתי .1968
4 1באותו חודש, בלישכת שר־האוצר
דאז פינחס ספיר, ישבו עימו הממונה על
ענייני הנפט ד״ר צבי דינשטיין; יועצו
של הנשיא דון קנדי מייק פלדמן; האיש
החזק והמייסד של ממלכת איי־או־אס, ברני
קורנפלד, ואיל־הנפט הטכסאני דון קינג,
בעל קינג אינטרנשיונל וקינג ריזורסס.
קורנפלד וקינג עשו כבר כמה עיסקות
משותפות, באמצעות חברה משותפת ששמה
קינג נטוראלס. פלדמן ייצג כמד,
אילי־הון יהודים אמריקאיים, ששמם נקשר
לאהר-מכן בנפילת בנק ארץ־ישראל —
בריטניה, כגון ביל לוויט ואחרים.
הפגישה.זומנה, אחרי שהאוצר הישראלי
אסר על איי־או־אט לגייס כספים בישראל,
משהתברר כי אזרחי ישראל קנו תעודות
של החברה ב־ 15 מיליון דולר, והכסף
הוברח לשווייץ.
בפגישה סוכם, כי לאיי־או־אנז יותר המשך
פעילות בישראל, ותמורת זאת תשקיע
החברה בישראל סכום מקביל לזה שהר

ביל לווינו
הפלת בנק
אהר־כך אירעה פרשת נתיבי נפט, שהסתיימה
בפיטוריו של פרידמן ובהרשעתו
בב־ת־המישפט בעבירות־מם.
באותן שנים פיעל בישראל יהודי־אמ־ריקאי
אחר, מאכס פישר שמו, שהיה מן
היהודים הבודדים בעלי-ד,השפעה במים-
לגה הרפובליקאית בארצות־הברית. כאשר
היה ניכסון נשיא, שימש פישר יועצו לענייני
יהודים.
פישר עשה את כספו באמריקה, בעיסקי
נפט ופטרוכימיה. כאשר, הוקמו בישראל
המיפעלים ד,פטרוכימיים, השקיע בהם פישר
— יחד עם שותפו, עורך־הדיו לו בר־גט,
כמיליון דולר, בשער של שתי לירות
לדולר.
המיפעלים הפסידו כל השנים, ופישר
לא חדל לבכות את כספו האבוד. נראה,
כי לקשריו עם הנשיא ניכסון היתד, הש פעה
על ראשי המדינה בישראל. לפתע,
בשנים ,1970/71 החליף האוצר את מניותיו
של פישר במיפעלים הפטרוכימיים —
שלא הכניסו לו כל דיווידנד, באיגרות-
חוב נושאות ריבית קבועה ובצמודים־
לדולר של בתי-הזיקוק.
הבטחת חלק בשלל
¥כות זו לא ניתנה לשאר המשקיעים
1הזרים במיפעלים ד,פטרוכימיים, שראו
את כספם כלה, אולם חסרה להם התכונה
המיוחדת של פישר — קירבה לנשיא.

:בדזד־בדז

את וזעיסקה הזו העביר לפישר מיכאל
צור, יו״ר הנהלת בתי־הזיקוק לאחר־מכן,
ומנכ״ל מישרד־המיסחר-והתעשייה. צור
כפה׳ על מדינת־ישראל את.גקמת תישלובת
ערד לחברה האמריקאית אלייד, וברנט
קיבל דמי־תיווך שמנים. בגלל הניהול
הכושל של אלייך הפסידה תישלובת ערד
120 מיליון ליריות, בשל חבלה מכוונת
של ־אלייד־ברנט, שרצו למנוע מישראל
הקמת מיפעל עצמאי לחומצה זרחתית.
לפני שלוש שנים החלה חברה אמריקאית
בשם בלקו פטתליאוס בחיפושי
נפט במדף היבשת של ישראל בים־התי־כון,
בהשקעה של למעלה מ־ 10 מיליון
דולר. החברה אורגנה על־ידי חברת סונול
הישראלית, שלימים נקנתה על־ידי בלקו.
משקיע שקט של בלקו בזיכיון היה מאכס
פישר, שטען כי השקיע בעיסקה כשלושה
מיליון דולר. החיפושים לא העלו דבר,
הנפט לא התגלה, ופישר הצטרף אל מייק
פלדמן, יועצו של הנשיא קנדי ורעיו,
לאיברו את כספם בסיני.

(המשך מעמוד )20
שוטרים. אחד מצלמי־המישטרה, שהיה במקום,
קיבל הוראה לצלם אותו .״מחר
בטח אופיע כפושע או כקומוניסט בארכיון
מישטרת־ישראל,״ אמר יוגב, שהוא
גם נכה צה״ל.
״ניגשתי לאחד הקצינים הבכירים שהיו
במקום ומחיתי בפניו, .יהיה בסדר,
אל תתרגש,׳ הוא ענה לי. ואיך יכולתי
שלא להתרגש ז מאחורי שני המיבנים,
שנועדו להריסה, עמד מיבנה, ובו חמישה
בתי־מלאכה של ערבים. הפקחים הרסו
גם אותו, והותירו עשרות אנשים ללא
פרנסה.
״אני עד־ראייה של מדינת־ישראל. לא
אשכח את מה שראיתי ואלחם שזה לא.
יישנה \״
יוגב לא יכול היה לישון אותו לילה,
טילפן עוד באותו ערב למערכות־העי־תונים.
גימגו־ם
רשמי. פחות מוטרד היה,
כנראה, ראש־העיר. הוא פירסם הודעה
מגומגמת, טען שאין הפלייה נגד ערבים,
מכיוון שנהרס גם פנטהאוז ברמת־אביב.
אך ידוע לכל כי העירייה אינה מעזה
להרוס אלפי מיבנים אסורים בשכונת־התיקווה.
קל יותר לפעול נגד ערבים.
שיא האיוולת: הערבים הנפגעים שייכים
לעדה המארונית — אותה עדה העומדת
בראש המאבק הנוצרי בלבנון, ואשר
יצחק רבין קרא לעולם כולו להתייצב
לימינה.
מחתרות הרצח שלא ה־ה
מגיין יש?7יגה״7הג;ח*יהודית
85 ן ק?שפור רוצחים,
בשפר?ביצוע משימותיה?
מוטי פרידמן ככיתהמישפט
הונאת־מס

מאפס פישר
מיליונים. ליועץ

בר:י קורנפלד
מימון הפסדים
.אלא שלא איש כפישר יאמר נואש.
הוא ידע היטב, כי סגולת הקירבה לנשיאות
הופכת הפסדים לרווחים. דוגמה
טובה לכך יכול היה לקבל מידיד של
הנשיא ג׳ונסון, הלא הוא אייב פיינברג.
כאשר יזם פיינברג, יחד עם קבוצת
משקיעים -את הקמת מלון הילסון בירושלים,
הגיש לחברה לפיתוח מיפעלי־תיי-
רות התחייבות של ראש־הממשלה דאז,
לוי אשכול, לתת להם הלוואה נוספת של
10 אחוזים מעל למגיע להם. הסכום הנוסף
היה חמישה מיליון לירות, בריבית של
שישה אחוזים וללא הצמדה. אשכול ר-צ־

דיק את המתנה בכך שפיינברג עזר הרבה
בהשגת הפאנטומים אצל ג׳ונסון.
כל מה שנותר לפישר לעשות, היה
להמתין לשעת־דחק לישראל אצל פורד —
והשעה הזו אכן הגיעה. היתד, זו שעת-
דחק גם לפורד, שהיה זקוק לפישר לשם
משיכת הקולות היהודיים, החשובים לו
בגלל הצלחותיו של ריגן.
לפני חודשים אחדים התברר לחברת־הנפט
הלאומית, שנוהלה על־ידי מיכאל
קיש, כי הקידוח שלה בא־טור העלה סימני-
נפט ברורים. לא היה פלא בדבר, שכן
הקידוח נערך מול שדות־הנפט העשירים
של מצריים, ובמקום שבו הראו בדיקות
חברת מידבר בבירור, כי יש בו נפט.
באותה עת עסקה חברת־נפט אמריקאית
קטנה ולא־חשובה בחיפושי־נפט בגליל.
הידיעות על גילוי־הנפט הוודאי בא־טור
עברו במהירות, והביאו תוך זמן קצר
לתוכנית שאושרה עתה על-ידי הממשלה.
ברור היה כי כל עוד תהיה חבות־הנפט
הלאומית בניהולו של קיש, האיש
הישר בשטח, לא ניתן לבצע שחיתויות.
המשימה הראשונה היתה, אם כן, להוציא
את קיש מן התמונה, להכניס לקידוח
גוף זר, כדי שדרכו ניתן יהיה לעשות
מעשים כאלה שעשה מוטי פרידמן בהסוואה
של חברת מידבר האמריקאית. לשם כך
הוחלט, כי דווקא החברה האמריקאית הקטנה,
היא הדרושה להשלמת הקידוח,
והעמידו את הדבר לפני קיש כעובדה
מוגמרת. לאמריקאים נאמר כי יקבלו חלק
בשלל אם יתחלקו בו אם מי שייאמר
להם לחלקו. האמריקאים הסכימו ברצון.
כאשר בוחנים את העיסקה, ברור גם מדוע
הסכימו.

פדי שאפשר
לתרץ
ף* קידוח הושקעו 2.4מיליון דולר,
והנפט שיזרום ממנו יהיה בכמויות
שמחירן הבינלאושל

כיום הוא מאות אלפי דולר ליום. החברה
האמריקאית תשלם את מחצית
הוצאות הקידוח, היינו 1.2מיליון דולר.
ההכנסות תתחלקנה כך 60 :אחוזים יילכו
להחזרת הוצאות־הקידוח ופיתוח השדה.

אגב. בניגוד למה שנאמר לחברי־•ועדת-
הכספים של הכנסת, כל הוצאות פיתוח
השדה והקמת הצנרת יינתנו על־ידי ממשלת
ישראל — לא על ידי האמריקאים.
אחרי כיסוי ההוצאות, וכן בדרך־כלל,
יתחלקו שאר ההכנסות 7596 :לממשלת
ישראל, ו־ 250/0,לחברה האמריקאית. היינו,
בהנחה שהוצאות הקידוח ופיתוח השדה
תהיינה 10 מיליון דולר, תקבל הקבוצה
האמריקאית בשנה הראשונה למעלה מ-
10 מיליון דולר, על השקעה של 1.2
מיליון דולר. בתוך שנתיים תקבל שוב
סכום דומה.
הכספים שתקבל החברה האמריקאית
לא יהיו כולם שלה — למעשה, רק מחציתם.
המחצית האחרת תתחלק כך 250/0 :
למאכס פישר ,׳ 1390 לחברת בל?ן ו ועוד
120/0,לקבוצה שירשה את חברת מידבר
וקיע ריזורסס. מדוע דווקא בלקו וקינג?
שכן אי־אפשר יהיה לתרץ מדוע נותנים
לפישר ולא למייק פלדמן, ואם נותנים
לפישר, הרי הסיבה הרישמית היא שנות-
נום לו החזר הפסדיו בקידוחי בלקו. אולם
אם כך, צריך גם להחזיר לבלקו, שכן
ברור יהיה שנותנים רק ליועצי הנשיאים.

עניין בריפונות
ישראלית
ף״ מה יקפלו היועצים י מאכם פישר
* יקבל בשנה הראשונה כמה מיליוני דולרים.
קבוצת פ׳לדמן־מידבר־קינג תקבל
מחצית הסכום של פישר, וכך גם בלקו.
להכנסתו של פישר לרשימת מקבלי
התגמולים ללא כל השקעה, יש יתרון נוסף.
עתה יהיה לו עניין בכך שאיזור הקידוחים
יישאר בריבונות ישראל זמן רב
ככל היותר, ואם הדמוקרטים ינצחו בבחירות,
יהיה לפדלמן אותו עניין בכך.
דבר זה יכול לסייע בלחצים על הנשיא
החדש או הקיים, להשאיר את האיזור הסמוך
לשארם א־שייך בידי ישראל.
בסך־הכל, עיסקה התפורה היטב במתכונת
עסקות לוקהיד האמריקאית — אך
במהופך. הפעם — המשוחדים הם אישי-
מימשל אמריקאיים. ואם סבורים יוזמי
העיסקה כי יצליחו לשומרה בסוד —
טעות בידם. עובדה.

מקורות־המימון של גוש־אמונים לוטים
בערפל. הקמת נקודות־התיישבות ואחזקתן,
אירגון מצעדים ומסעות, פירסום מודעות-
ענק בעיתונים, אחזקת המנגנון השכיר,
כל אלה עולים בממון רב. אירגון אחר,
שמקורוודהמימון שלו בלתי-ברורים, וש־תוכניותיו
המדיניות דומות להפליא לאלה
של גוש־אמויים, הוא הליגה להגנה יהודית.

ראטר הוא אחד מהכתבים ה״כוכבים״
של רשת סי־בי־אס, עם קשרים גלויים וסמויים
אל קהילת־המודיעין האמריקאית.
ראטר, העובד עתה, כאחד משלושת כתבי
וחוקרי תוכנית־היוקרה בטלוויזיה 60 דקות.
החזיק במכונת־הקלמה קטיה, כשריא-ין.את
ג׳רי רובין, מזכיר הליגה להגנה יהודית.
מן הסרט המוקלט בקעו המשפטים להלן:
״,..מדינת ילזראל רוצה מאד לראות איש

ה,,איש״ ש,.מדינת ישראל רוצה״ במותו
הוא יאסר עראפאת. השיחה התקיימה ב-
לום־אנג׳לס, בין גץ ן דין לבין ג׳רי רובין.
גימגום ו״אין תגובה״ .ג׳ון דין הציג
את עצמו לפני המצלמה והמיקרופון של
דן ראטר כ״הרב להשכיר״ ,אך רק ״למטרות
פוליטיות או צבאיות״ .הוא הודה, כי
תמורת תשלום מתאים הוא מוכן לחסל,
וכבר חיסל, מדינאים, ראשי-מדינות, אנ־שי-צבא,
מרגלים, מרגלי-נגד. הוא רואיין
במכסיקו כשהוא מתאמן במיטווח פרטי
בתת־מיקלע עוזי, ולא הניד עפעף כש־הושמע
לו הסרט מתוך מכונת ההקלטה.
״כן,״ אמר ג׳ון דין ,״הוא הציע שאסע
למיזרח-התיכון כדי לרצוח את יאסר עד-
אפאת. הוא בא אלי והציע לי רבע־מיליון
דולר. חצי מייד, וחצי עם ביצוע הרצח.
אין בזה כל דבר רע, לדעתי, כי עראפאת
הוא מטרה צבאית
מזכיר הליגה הכחיש, מלכתחילה, כל
קשר לג׳ון דין. אך אחרי ששמע את הסרט
החל מגמגם, הודה כי התנהלה שיחה שכזו,
טען כי ג׳ון דין פנה אליו, הכחיש כי
יש לליגה רבע מיליון דולר, ואחרי כמה
׳שאלות נוספות החל משיב ב״אין תגובה״
על מטר השאלות שהופנו אליו.
ג׳ון דין נאסר בינתיים בארצות־הברית,
וריצה חמישה חודשי מאסר על הברחת
נשק למכסיקו. הוא מכהן עכשיו כאחד
ממפקדי־צבא השכירים של רודזיה. באר-
צות־הברית אין כל חוק שלפיו אפשר
להרשיע אזרחים אמריקאיים, המתכננים
קשר לרצוח אזרח של מדינה אחרת, על
אדמה של מדינה זרה.

עס הידיד

מנפרד כץ, איש־העסקים הישראלי בטל רשת־הפיצריות
רימיני, היושב בגרמניה, שאיתו באה דליה לביא לביקור־מולדת,
א-וגן לכבודה את המסיבה באחת מדירות־הפאר של מלון הילטון בתל־אביב

) 01 האס

יוסי לביא, אליו היא קשורה מאד, נפגשה דליה בשימחה. יוסי בא
למסיבה עם אשתו, שגם שמה דליה לביא, ועם זוב חברים שלא חדל
להתפעל מן הכוכבת היפהפייה. למחרת בבוקר חזרה דליה לגרמניה כשהיא מבטיחה לשוב בקרוב,

קישו! הוגה

הסאטיריקון אפריים קישון שקוע במחשבות עמוקות, בעת
שהבמאי עודד קוטלר וחברתו אורית שקועים באכילה.
המזן! במסיבה הוגש בשפע על שולחן מיוחד, והאורחים חיסלו אותו עד תומו.

חיזקיהו חלל

השחקן אבנר חיזקיהו, ידיד ותיק של דליה לביא,
היה גס הוא אורח במסיבה יחד עם שחקני־תיאטרון
רבים אחרים, מרביתם שחקני התיאטרון הקאמרי, אמנים, זמרים ונערות זוהר.

213י!

ך* פ לא ידעו אם הם באים לומר לה
י 1שלום, לכוכבת הישראלית דליה לביא,
או להתראות.
מרביתם קיבלו את ההזמנה למסיבה עוד
באותו יום, ולא היה ברור להם אם דליה
הגיעה — או נפרדת. כך או כך, הם באו
בהרכב מלא, והפגינו נוכחות־חובה. כמעט
איש מידידיה של דליה לביא לא נעדר.
את המסיבה אירגן לכבוד דליה ידידה
הטוב, איש־העסקים הישראלי היושב בגרמניה,
מנפרד כץ, הסועד אותה לאחר
גירושיה. השניים, שהם מכרים ותיקים
מגרמניה, שם מצליחה דליה מאד כזמרת
ואילו מנפרד מצליח כאיש־עסקים, הגיעו
לישראל יחד, וגם המריאו חזרה יחדיו.
למחרת המסיבה.
באחת מדירוודהפאר של מלון הידטון
התל־אביבי, שהוזמנה במיוחד לכבוד
האירוע, התקיימה המסיבה.

החל מהשעה עשר בלילה, ועד לשעות הק
לא חדלו האורחים לבוא ולצאת. חיו שם בני־מישו
של דליה, אחותה מיכל ובעלה נמרוד, אחיה
ואשתו דליה. והיה שם אלוף (מיל ).רחבעם (״גא
זאבי שבא בהרכב מישפחתי מלא, כולל אשתו ן
ובנו פלמ״ח עם חברתו הצמודה רגינה.
היתר. שם הפסלת אילנה גור, שבאה בחברת 1
תה האדריכלית מלי לנגוצקי, ושחקני־תיאטרון
כמו עודד תאומי עם אשתו חווה, אורי לוי עם :
העיתונאית טלילה בן־זכאי, אבנר חיזקיהו: ,׳
וישינסקי ואשתו היפה תלמה, הזמר אושיק ל1
אשתו עירית, הבמאי אסי דיין ואשתו אהרונז
חודשי־הריון מתקדמים. והיה שם מנהל או>!
הסרטה־הרצליה יצחק קול, שבתוכניתו זה הסוד
התארחה דליה לפני שעזבה את הארץ, ועוד !
וכהנה ידידים שאינם נמנים עם עולם־השעש
דווקא.
כרגיל, גם את מסיבתה של דליה קישטו נע
זוהר שאיש אינו יודע כיצד הן מגיעות לכל ו

\ 1 *1 ¥1 •1 1111ך של מלון הילטון, שהיה אחד מצוות בן שלושה מלצרים ששימשו. את
111# 1111 האורחים, בבאר המייוחד שהוקם לצורך המסיבה ושהיה עמוס מכל־טוב.
המלצר, המורגל בשירות אנשים חשובים מאד לא חדל למלמל :״היא כל־כך יפה ועממית.״

| 1 1 0 ^ 1191 1 1 1מיקה בשן (מימין) ואחרונה דיין (משמאל) .דליה
1 ^ 1111 1111י בילתה עם מיקה תקופה ארוכה בעת שבעלה, הומר
יגאל בשן, הצטרף אל דליה לסיבוב־הופעות בגרמניה, שהונצח בסרט שהוקרן במקום.

ך *111 1ך 1עומדים במאי־הקולנוע אסי דיין
והשחקן שלמה וישינסקי, ש#1
\ 1111\ 1
התארחו במסיבה. מימין: דליה בשיחה עם מיקה ואהרונה.

ות, כמו, למשל, הדוגמנית שולי חנני שבאה
תה עם שתי חתיכות בלתי״מזוהות. מרבית
וסי ׳,האורחים המשיכו למסיבתו של מנכ״ל
י״) כור מאיר עמית, ולמסיבתן של האופנאית
על, תמרה יובל והציירת אריאלה וידזר, שהתקיימו
באותו ערב, ונותר רק מספר מצופר
ייד־ צם של ידידים קרובים.
כאשר הגיע הזמר יגאל בשן, מהופעה, נים זתז ופגש במסיבה את אשתו מיקה שציפתה
;מה לו בנאמנות, שלפה דליה הפתעה: היא
ד הציגה לפני הנוכחים את הקולנוען יגאל
ב־ שילון, אחיו של דן, שהקרין לפניהם סרט
מעניין ומייוחד שצילם, ושהראה את דליה
ני־סלי
ויגאל בשן בהופעתם המשותפת בגרמניה
זנה — ואת גרמניה על גרמניה מנקודת־מבטו
נים של צבר ישראלי כיגאל שילון.
למחרת בבוקר טסה דליה עם מנפרד
ות־ כץ לגרמניה להקלטות, אבל הבטיחה לשוב
בקרוב.
קום

נוס אד נוס

השיקו השחקנים עודד תאומי ומנדי
רייס־דייוויס, המשתתפת בהצגה מי
מפחד מנישואין, ששמחו לפגוש זה את זה, מיהרו לשתות לחיים.

אחותה הצעירה של דליה, מיכל, השתתפה גס

היא במסיבה בלוויית בעלה נינורוד. משמאל.
111 1111
אחד האורחים הפופולריים היה ד״ר גילי כהן, שבא בחברת אשתו.
גילי הוא הרופא שבאמצעות מחטים סיניות מרזה את נשות־החברה.

1 27

ביאטריס שנאבקה בנויש הצי שעה ־

נעות הנויש
!מותשת
ה חו ח
רות שגופה גדוש 600 צלקות שנגרמו
מנשיכות הכריש ולמרות שהרופאים נאלצו
לכרות את אחת מזרועותיה, וקבעו לד,
66 אחוזי נכות, רצו הפרקליטים להוכיח
כי היא מסוגלת לתפקד כבעבר.
מובן ששני הפרקליטים לא עשו מה
שעשו מרוע-לב או בגלל מניעים אישיים.
היתד, זו חובתם המיקצועית, כדי
להגן על האינטרסים של הגופים הממלכתיים
אותם הם מייצגים. אולם מאבק
מישפטי מעין זה, בו נאלצה ביאטריס לע
ביאטו׳ם
אהרונוביץ

משך חצי שעה, בחודש ספטמבר
י— , 1974 נאבקה ביאטריס אהרונוביץ,,
תיירת יהודיה מגרמניה, אז בת ,18ב־כריש
שניסה לטרוף אותה בחוף הרחצה
של אילת. השבוע, בבית־המישפט המחוזי
בבאר־שבע, עמדה ביאטרים אהרונוביץ׳
שלוש שעות על דוכן־העדים.
היה עליה לא רק לשחזר את סיפור
מאבק־הדמים שלה עם הכריש (העולם הזה
,)2018 כאשר נאלצה להילחם בו בידיה
וברגליה ולשחרר את עצמה ממלתעותיו,

מוד בחקירת שתי־וערב מפרכת שהביאה
אותה עד דמעות, הפך את בית־המישפט
לזירת דרמה נוספת, שנראתה לעיתים
אכזרית ובלתי אנושית.
לרגע נדמה היה שהמתח יתפרק בהתפרצות
רבתי. היה זה כשעורכת־הדין לאה
ויינברג פנתה אל ביאטריס בבקשה :״ספרי
לבית־המישפט מה את כן מסוגלת
לעשות ביד הקטועה שלך
ביאטרים לא יכלה להבליג עוד .״תח-
תכי לעצמך את היד!״ היא קראה לעבר

שנסגרו על גפיה פעם אחר פעם.
היא היתר. צריכה לא רק להיאבק
עם זיכרונות-האימה של אותה
חווייה טראומטית. הפעם היא
היתד. צריכה גם לעמוד מול הסתערותם
של שגי פרקליטים יש ראליים,
שניסו למצוא סתירות בעדותה,
לקעקע את סיפורה ולהשמיט
את הקרקע מתחת לטענותיה
כי עיריית אילת ומדינת-
ישראל הם הנושאים באחריות לפגישה
שנערכה בינה לבין הכריש
בחוף־הרחצה של אילת.
קפואה, מאופקת, עצורה מאוד וכואבת,
עמדה ביאטריס בפני השופט המחוזי אפרים
לרון וגוללה את סיפורה. באותו איפוק
עמדה גם בחקירה הצולבת של נפתלי
בירן, סגן פרקליט־מחוז־הדרום ושל
עורכת־דין לאה ויינברג, סרקליטת עיריית
אילת, שניסו להכשילה. כדי להפריד את
תביעתה כי מגיעים לה פיצויים בסך
מיליון לירות על נזקי הגוף והנפש שגרמה
לה אותה פגישה עם הכריש, הם ניסו
להוכיח כי הנזק אינו נורא כל כך. לנד

11 *1 1111011 7 * 11 ידה הקטועה של ביאטרים. הרופאים נאלצו לקטוע אותה
11-111 11111 1 11 מהזרוע ועד כף־היד, בעיקבות נשיכות הכריש. במקום
היד הקטועה הותקנה לה יד תותבת קוסמטית, שעימה הופיעה בבית־המישפט.
בתמונה מימין: ביאטריס עם פרקליטיה, עורך־הדין רם כספי והמתמחה ירון אלחנני.

התמודדה 3שעות עם פרקליטי המדינה

עם הידיד

ביאטריס עם גינטר פיחט, חברה הנוצרי לספסל־הלימודים
בפקולטה לרפואה באוניברסיטת מינכן. גינטר שחה לצידה
של ביאטריס, שעה שהותקפה על־ידי הכריש בינדאילח. הוא שחה לחוף כדי להועיק
עורה. עתה הגיע יחד עימה לישראל, כדי להעיד בבית־המישפט על מה שאירע.

הפרקליטה ,״ואז תדעי מה אפשר לעשות
ביד קטועה!״
הפרקליטה הוותיקה השפילה את עיניה
והתנצלה :״זה טראגי מאוד, אבל אני
נאלצת לשאול את זה
כאן התערב גם השופט לרון :״זה לא
מספיק להגיד שזה טראגי. צריך גם להתנהג
בהתאם לכך!״

ף* עכר להיבטים האנושיים והד-
!ו רמתיים שנגולו בבית־המישפט, בעת
שהחלה להתברר תביעתה של ביאטרים
ממדינת־ישראל, היו לפרשה גם היבטים
מישפטיים מאלפים. הבעייה המרכזית ב־מישפט
תהיה שאלת האחריות המישפטית
בה נושאים עיריית אילת ומישרד־הפנים,
כמי שאחראים או אינם אחראים להימצאותם
של כרישים בחופי־הרחצה הרשמיים
של אילת.
סביר להניח כי פרקליטה של ביאטרים,
עורך־הדין רם כספי, יבקש להוכיח ב־בית־המישפט
כי על העירייה ומישרד־הפגים
היה לנקוט בכל הצעדים הדרושים
כדי למנוע חדירת כרישים לחוף
הרחצה או, לפחות, להזהיר את המתרחצים
מפני הסכנה הצפוייה להם במים.
לצורך זה יהיה עליו להוכיח כי חוף-
אילת מועד לביקורי כרישים מסוגים שונים.
אין זה סוד כי ים־סוף ומיפרץ־אילת
שורצים בלהקות כרישים מסוגים שונים.
עדויות על כך מצויות בפי כל חוקרי הדגה
ואף במוזיאון הימי של אילת. סיפורים
וצילומים על מיפגשים עם כרישים בים-
אילת מצויים לרוב גם אצל הצוללנים
המסיירים בים־אילת.
מצויים גם לא מעט ישראלים שהתמודדו
כבר עס כרישים. אחד מהם הוא מפקד
חיל־הים לשעבר, שלמה הראל, שהצליח
להיחלץ בשלום מקרב עם כריש. פחות
בר־מזל היה אותו חייל צה״ל שבשנת
1973 הורד ממסוק ליד מיפרץ־שלמה, לצורך
תרגיל. קול הנפץ של נפילתו למים
הזעיק למקום כרישים, שאחד מהם תקפו.
החייל הוצל בעוד מועד, כשנזקי תקיפת
הכריש אילצו את הרופאים, כמו במקרה
של ביאטריס, לקטוע את ידו.
השאלה היא מה מידת הסבירות שהכרי-
שים הנמצאים בים״אילת יתקרבו אל החוף
ויתקפו מתרחצים בחופי־הרחצה, במרחק
של עשרות או מאות מטרים ספורים מהחוף.
ביאטרים ופרקליטה ינסו להוכיח
כי מידת סבירות זו גדולה למדי. שכן,
הפסולת הנזרקת מאוניות־המשא וחמי־כליות
העוגנות סמוך לחוף מושכת את
הכרישים לקירבת החוף. לפיכך, תטען התביעה,
חייבים השילטונות להיות מודעים
לסכנת הכרישים למתרחצים, לנקוט בכל
הצעדים המתחייבים מסכנה זו ולהזהיר
בשילוט מתאים מפניה.
המדינה, ועיריית אילת, לעומת זאת,
יבקשו להוכיח, כי ביקורי כרישים בסמוך
לחופי־הרחצה הם נדירים מאוד ובלתי
צפויים, וכי מידת הסיכון למתרחץ בחוף
אילת למתקיפת כריש, אינה שונה בעצם

מזו המאיימת על המתרחץ באחד מחופי
הים־התיכון.
קרוב לוודאי גם שמידת עירגותם של
המצילים בחוף־אילת, תשמש נושא לדיון
בבית־המישפט. כי אחת הטענות של בי-
אטרים וחברה לספסל הלימודים באוניברסיטת
מינכן, גינטר פיחט, ששחה לידה
בעת שהותקפה על־ידי הכריש היא, שאילו
נמצאו המצילים בחוף אילת במיגדלי־הפיקוח
שלהם, ואילו היו עירנים דיים, היה
בכוחם להציל את ביאטריס בעוד מועד.

ף* יאטרים נאבקה עם הכריש יותר
מחצי שעה. מהרגע הראשון בו התקפה.
היא הקימה זעקות במים, במרחק
של כ־ 250 מטר מהחוף, נופפה בידיה לעזרה.
המים מסביבה התכסו תוך זמן קצר
בשטיח אדום מדמה, שנראה למרחוק.
אילו היה מציל מבחין בכך מהחוף, הוא
יכול היה לחוש לעזרתה תוך דקות ספו
רות
ולמשותה מהמים לפני שתקיפות הכריש
ייהפכו לחבלניות יותר.
יתר על כן. גינטר פיחט, הידיד הגרמני
של ביאטרים, ששחה עימה במים, לא
נשאר עימה בעת שהותקפה. הוא מיהר
לשחות לחוף, כשהוא נעצר כל כמה מטרים,
מנופף את ידיו בתנועות האופייניות
לאדם המזעיק עזרה במים. איש לא הבחין
בו במשך דקות רבות.
סיפר גינטר בבית־המישפט :״אני שחיתי
במרחק כמה מטרים לפני ביאטרים.
פתאום שמעתי צעקה. כשהסתובבתי ראיתי
את ביאטרים שוחה בתוך דם. זה היה
מחזה נורא. היה משהו בצבע כסף ליד
ביאטריס. הבנתי מה קורה. אז גמלה בי
המחשבה להזעיק אליה עזרה עד כמה

1ןיד 1 *1 1 1 171ן ידה השנייה של ביאטריס אהרונוביץ, שהכריש השאיר בה
11 11111111 1 11 את טביעות שיניו. נשיכות הכריש גרמו לקרעים בגידים
ובעצבים, הותירו אחריהם צלקות אין־ספור. גופה של ביאטריס מכוסה בכ־ 600 צלקות
מהסוג הנראה על זרועה. מסיבה זו היא לבושה במיכנסייס ובחולצות ארוכות־שרוולים.

שיותר מהר.״
גינטר לא גילה לבית-המישפט על המחשבות
שחלפו בו למראה ידידתו הנת־קפת
על־ידי כריש ועל השיקולים שהביאו
אותו לשחות אל החוף במקום לחוש לעזרתה.
בסופו של חשבון טוענים המומחים
לכרישים כי הוא עשה את המעשה
הנכון והנבון ביותר.
״עשיתי סימני אזעקה,״ סיפר גינטר,
״צעקתי. ונופפתי בידי. חשבתי שהמציל
על חוף הים יבחין בי. כשראיתי שאין כל
תגובה, שחיתי לעבר החוף. כל כמה מטרים
נעצרתי, נופפתי בידי וצעקתי שוב.
בדרך פגשתי סירה ובה שלושה אנשים.
שלחתי אותם לעזור לביאטריס ובעצמי
המשכתי לשחות לחוף.

״כשיצאתי אל החוף ראיתי שהמציל
איננו במיגדל. שאלתי אנשים היכן הוא
והם לא ידעו לענות לי. רצתי מהר לתח נת
העזרה־הראשונה. בדרך סימנו לי האנשים
שהם רואים סירה מתקרבת לחוף.
זאת היתר. הסירה ששלחתי לעזרת ביאט-
ריס. היא התקרבה לחוף בלי ביאטרים.
המשכתי לרוץ לתחנת העזרה הראשונה
ושם פגשתי את המציל, כשהוא מדבר עם
נערה צעירה. ניסיתי להסביר לו מה קרה.
הוא לא הבין. משכתי אותו אל החוף ואז.
הבחנו בסירה ששלחתי לעזרת ביאטריס,
מתקרבת במרחק של כ־ 30 מטר מהחוף.
הפעם היתד. ביאטרים מונחת עליה. זה
היה כארבעים רגע אחרי שחכריש החל
לתקוף אותה.״

ראערעיריית ירושלים זרק את מזכירתו
הפרטית מלישנת 1גנני שעזבה את
בעלה למען מלצר ע ת:י ־ והבעל הקנאי
מאשים או< 1ושתו :1שוחד ובגניבה

ץ הו היום המאושר בחיי,״ חשב
/ /י לפני כשלוש שנים יוסי ינוקא, גבר
צנום בן ,50 נהג בדואר־חבילות במישרד־התיקשורת.
היה זה כאשר בתו הבכירה
דפנה נישאה למדען צעיר, בחתונה מפוארת
שנערכה במלון המלכים בירושלים.
״אז חשבתי שזה היה היום המאושר
בחיי, אבל היום אני יודע שזה היה היום
הכי נורא בחיים שלי. זה היה היום שבו
הכירה אשתי, זהבה, את הערבי שלה,
האשם, שהיה המלצר במלון המלכימ.״
אשתו של נהג הדואר איננה סתם אשה.
זהבה ינוקא היא אחת הדמויות הידועות
ביותר בירושלים. כמזכירתו הראשית והאישית
של ראש־העירייה, טדי קולק, היא
הפכה אחד ממוקדי החברה וההשפעה
בעיר. אין קבלת-פנים, מסיבה, טכס או
אירוע חברתי כלשהו שזהבה לא נטלה
בו חלק. משך שנים ארוכות היתר. המח־ליטה
היחידה למי מותר להתראות עם
ראש העיר הכל-יכול של ירושלים, ולמי
לא. זהבה בת ה־ 42 היתה ידועה כאשה
חיוורת, עקרת־בית שמנמנה ומזכירה ל מופת.
לכן,
כאשר נודע בירושלים הסיפור על
הפרשה במישפחתה של זהבה, רעשה כל
העיר.
אולם מסיפור־רכילות, שבו עזבה אשד,
את בעלה למען גבר אחר, כאשר מתלווה
לזה נופך פיקנטי שבו האהוב הוא האשם
עליאן, צעיר ערבי־ישראלי מב־ת־צפפה,
המכהן כמלצר ראשי בבתי־מלון, הפכה
פרשת המשולש הניצחי סערה גדולה, אשר
יש הטוענים כי היא מאיימת על עתידו
הפוליטי של מדי קולק עצמו.

עי ס עי *

?*ז_הצילומיס
וסי ינוקא, הבעל הכואב והנפגע,
לא הסתפק בשערוריות הרגילות, שכמותן
עורכים בעלים במצבו. הוא שלח מכ תבים
לעירייה, למישטרה ולמישרדים
ממשלתיים, מיכתבים שאותם חיזק במים־
מכים וצילומי־תעודות, אשר בהם סיפר
על מעשי שחיתות ושוחד, כביכול, של
אשתו, בעת ששימשה מזכירתו של טדי,
בתוקף היותה מזכירתו ובשמו של ראש
העיר, תוך שהוא מזכיר ומערב אישים
בכירים רבים.
״כשרצינו לערוך את החתונה של דפנה,
בתנו, סידרה זהבה שמלון המלכים לא
יקח מאיתנו כסף, כיוון שהיא מזכירתו
של טדי קולק, והמלון באמת לא לקח. אז
היא הכירה את האשם, ואז התחיל הרומן
ביניהם. זה השוחד הראשון שנודע לי
עליו.

י 30

״אחר־כך נודעו לי עוד הרבה דברים
עליה. יש יהודי אחד מארצות-הברית,
ממיאמי, שבא הרבה פעמים לארץ. זהבה
הכירה אותו דרך העבודה שלה אצל טדי,
ועשתה איתו עיסקה מעניינת. היא סידרה
ליהודי להצטלם עם כל מיני אנשים חשובים,
ראש־הממשלה, הרמטכ״ל, עם שרים
ואפילו עם טדי קולק עצמו, ובשביל זה
היא קיבלה ממנו הרבה כסף. כיל פעם
שהיתה מסדרת לו צילום, הוא היה נותן
לה איזה 2000 דולר.״
זהבה מכחישה בכל תוקף גם את הסיפור
שיל מלון המלכים, וגם את צילומי האמריקאי
.״במלון המלכים שילמנו כמו ילדים
טובים. אנחנו קנינו את כל האוכל והמשקאות,
ושילמנו למלצרים. זה גם לא נכון
שהכרתי את האשם עליאן, שכולם קוראים
לו אשר, באותה הזדמנות.
״אני ובעלי הכרנו אותו כבר לפני 17
שנה. אשר היה אז ימאי, והציע לנו
לקנות טרנזיסטור בזול. מאז הבעל שלי.
יוסי, היה מנצל אותו. אשר היה לוקח
אותנו לטיולים במכונית שלו, והיה מזמין
אותנו לבית־צפפה לארוחות גדולות אצלו
בבית. הבעל שלי הוא נצלן מאין־כמוהו,
וניצל את אשר הרבה שנים.
״גם לגבי היהודי האמריקאי זה שקר
וכזב. אני אף פעם לא סידרתי לו להצטלם
עם אף אחד. כיום הוא כבר אינו בידידות
כל כך גדולה איתי, כמו שהיה בעבר.
היהודי הטוב הזה, בן ה ,83-הושפע מבעלי.
יוסי טילפן אליו לארצות־הברית, וסיפר
לו שאני חברה של ערבי. אציל היהודים
האמריקאים ערבי זה דבר רע, אפילו אם
אשר שווה פי-אלף מיוסי. אבל למרות
שהיהודי כבר לא איתי, הוא יגיע עוד
מיספר ימים לארץ, ויספר את בל האמת,
אם היו צילומים כאלה או שזה הכל המצאד
שלי בעלי.״

הזקנה, שעליה מדבר יוסי ינוקא, קלרה
טייגר בת ה* ,85 מתגוררת עתה במלון זול
בירושלים, מלון רון, ומאשרת את טענותיו.
כששמעה זהבה כי אלה הן טענותיהם
של בעלה ושל טייגר, נדהמה :״אותו
יהודי כתב לי מארצות־הברית וביקש ממני
לטפל בקלרה טייגר, כאשר היא תגיע
לארץ. הוא הסביר לי שהיא עשירה, שיש
לה מניות בערך של 300 אלף דולר, רכוש
נוסף וכסף מזומן, ושהיא רוצה להוריש
הכל לישראל. עוד לפני שהיא הגיעה
לארץ סיפרתי עליה לטדי, ואמרתי לו
שאני אנסה להשיג את הירושה בשביל
ירושלים. טדי ברך אותי על כך.

מוציאה כספים בשבילה. יש לי חשבונות
מדוייקים על כל סכום שהוצאתי מהבנק
של הזקנה, וקבלות על כל הוצאה וכל
תשלום לבית־מלון שהוצאתי עבורה, ואלה
הם בדיוק אותם סכומים.
״היו פעמים רבות שכבר לא יכולתי
לסבול את השיגעונות שלה, ורציתי להעלות
אותה על מטוס ולשלוח אותה מהארץ.
אבל היהודי האמריקאי התחנן בפני לא
לעשות את זה, בעיקר בגלל שכמו יהודי
טוב הוא רצה שהירושה שלה תלך לישראל
ולירושלים. הייתי גם אצל הקונסול האמריקאי
בירושלים, וגם הוא הציע לי לשלוח
את קלרה מהארץ, אבל בסוף החלטתי
אישה מלון
שהכשהיא

לעשות זאת ולהמשיך לטפל בה.
״היא דרשה ממני לנסוע לארצות־הברית,
כדי להביא משם את מעיל-המינק שלה,
את היהלומים וגם את הצ׳קים של הדיווי-
דנדות על המניות שהיא היתד, מקבלת
בדואר לביתה, מדי־חודש. לשם כך היא
נתנה לי יפויי־כוח, וחתמה עליהם. אין
בעייה בכלל להשוות את החתימות שלה
עם אלה שעל יפויי־הכוח. המישטרה בדקה
את זה, ואם היא היתד, מוצאת שזייפתי,
כבר מזמן הייתי בבית־הסוהר.

״כשהיא הגיעה לארץ, התברר שזו
זקנה ולא לגמרי נורמלית. בכל
ששמתי אותה, או בכל ביודאבות
נסתי אותה, גירשו אותה, מפני
היתד. משגעת את כל המקום.
״הזקנה רצתה להעביר את הצוואה על
שמי, כדי שאני אחליט מה לעשות עם
הרכוש והכסף שלה, אחרי שהיא תמות.
היא גם דרשה ממני להיות שותפה איתה
לחשבונות־הבנק שלה. היתד, לזה סיבה
ברורה. אני טיפלתי בה כל היום, הייתי

צוואת הזקנה
ולס האשמותיו של יוסי ינוקא
י נגד אשתו, שאותן העלה על הכתב
במיכתבו למנהל עיריית ירושלים רוני
פיינשטיין, חמורות עוד יותר. טוען יוסי:
״אשתי הצליחה להכיר אשה אמריקאית
זקנה, במיסגרת העבודה שלה אצל טדי
קולק, ולשדוד אותה ממש. היא סחטה
ממנה אלפי דולרים, זייפה צוואה של
הזקנה, המורישה הכל לד-,עצמה, ואף
זייפה יפויי־כוח מטעם הזקנה אל מישהו
בארצוודהברית, כדי שיתן לזהבה, כאילו
בשביל הזקנה, את מעיל-המינק של הזקנה
ששווה אלפי דולרים, ויהלומים של הזקנה.״

המאהב
(מימין) ,הבת והאשה (משמאל)
״הבעל שלי הוא נצלן מאין־כמוהו

״מה שנוגע לצוואה, נכון שהיא על
שמי, אבל שני עורכי־דין אישרו אותה,
אחרי שקלרה הצהירה בפניהם שזה רצונה.״
ואומנם, על הצוואה מופיעות חתימותיהם
של שני עורכי־דין ידועים ומכובדים
בירושלים, והחותמת של מישרדם.
טדי נבהל
^ דרה התלוננה במישטרה על גניבת
1/היהלומים ומעיל־המינק. המישטרה,
יחד עם יוסי ינוקא, ערכה לילה אחד
פשיטה על דירתה של זהבה. מסקנת
החקירה של המישטרה היתד, שהעניין הוא
סיכסוך מישפטי רגיל, ושזהבה לא גנבה
מאומה. יוסי טוען כי אשתו, בעזרת מע־רכת־הקשרים
הענפה שלה, הצליחה להשפיע
גס על המישטרה שלא לחקור היטב
בתיק.
״מעיל המינק נמצא ברשותי,״ מודה
זהבה .״אני לא יודעת מה לעשות איתו,
וממתינה עד שהיהודי האמריקאי יבוא
לארץ, והוא יתעסק עם זה. את היהלומים
גנב יוסי, יחד עם כל התכשיטים שלי,
שהם בעצמם שווים איזה 15 אלף לירות.
אם קלרה רוצה את התכשיטים שלה, היא
צריכה לפנות לחבר החדש שלה, יוסי.״

לברוח מן האש, אפילו על חשבון הקרבת
מזכירתו הנאמנה. הוא הורה להשאיר לה
את דרגתה, אך לסלקה מלישכתו ולמצוא
לה עבודה באחת המחלקות האחרות של
העירייה.
כאשר נשאלה זהבה מדוע לא נתן לה
הבוס שלה גיבוי, השיבה :״אני על טדי
לא •:וכנה לומר מילה רעה. לפני כ־10
שנים, כשהבן שלי היה בן חצי-שנה, ואני
רק התחלתי לעבוד בעירייה, היתד, ישיבת
סיעת-המערך בעירייה. הבעל שלי טילפן
לי, ואמר שהתינוק חולה. מיהרתי הביתה
והתברר לי שהילד כחול בולו, ובמצב
מסוכן. טילפנתי לטדי. הוא עזב את הישיבה,
בא עם המכונית שלו, וטס איתנו
להדסה. הוא ישב עד הבוקר איתי ועם
הבן, ואמר-כך לקח אותי הביתה. הוא
הציל את הבן שלי, ואני לא אגיד עליו
מילה רעה, ולא חשוב איך הוא יתנהג
איתי.״
מכות רצח

וסי
שלו ביכרה
לי אם

ינוקא מודה כי כל ההאשמות
נגד אשתו מקורן בכך שהיא
ערבי על פניו .״לא היה איכפ-
היא היתד, בוגדת בי לפעמים עם

ראש־ העירייה טדי קולק
פחדנות או עצימת־עין?

עדינים שלי, קופץ עלי וצועק, עד שהילדים
היו מתעוררים וכל השכנים היו שומעים:
,לא רק הערבי יקפוץ עליך, גם אני•8
אחרי אחת ההתקפות האלה קמתי ועזבתי
את הבית. אבל אני בשום פנים ואופן
לא מתגוררת עם אשר!״

הבעל, המאהב והאשה: יוסי ינוקא, האשם עליאן וזהכה
״לא רק הערבי יקפוץ עלייך — גם אני !״
לדיברי זהבה, קלרד. כועסת עליה, משום
שהיא הזניחה אותה, וכך הצליח יוסי לשחד
את קלרה טייגר נגד מיטיבתה לשעבר.
כאשר הגיעו מיכתביו של יוסי ינוקא
ללישב ת ראש־העירייה בירושלים, נבהל
טדי קולק. למרות שבשנים האחרונות הוא
בילה עם מזכירתו הנאמנה לפחות 10 שעות
מדי יום ביומו, ולעיתים קרובות גם בשבתות
ובחגים, כשאנשים סביב אינם מבינים
מדוע מסכימה זהבה לעבוד כה קשה,
ומדוע היא מגלה נאמנות כזו לטדי —
החליט קולק להוציא את עצמו מהתמונה
ולא לטפל בפרשה.
אחרי שהתייעץ עם יועצו המישפטי,
התברר לו כי אין האשמות של ממש נגד
מזכירתו. דעת היועץ המישפטי של קולק
היתה, כי אלה הן השמצות פרועות של
בעל פגוע וקנאי. לאחד חוות־דעת זו
החליט טדי שלא להעביר את החומר
למישטרה, ובהתאם לכך אף נשלחה תשובה
ליוסי ינוקא על־ידי מנכ׳׳ל העירייה, רוני
פינשטיין. אולם קולק, שהבין כי הבעל
מתכוון לערוך שערוריות בעניין, החליט

יהודי. אבל היא ממש אוהבת את הערבי
הזה. הם נסעו לפגי מיספר חודשים לחוץ׳
לארץ ביחד, ואחרי שהם חזרו היא עברה
לגור איתו.״
זהבה מודה כי יש לה קשרים עם האשם,
הוא אשר .״הוא אדם נהדר. הבעל שלי
כשהיה צריך את אשר, הכניס אותו אלינו
הביתה. אז איד יכולות להיות לו טענות
על כך שהתיידדנו? אני יודעת שבעלי
הקליט שיחות שלי עם אשר. היה לו ציוד
לזה, כיוון שהוא עובד במישרד־התיקשורת.
אני גם מודה שהשיחות האלה מעידות
על יחם מיוחד מאד שיש לי אל אשר.
אבל זה לא חטא לאהוב במדינה הזאת.
״זה נכון שנסעתי עם אשר לחוץ־לארץ,
אבל הוא בשום פנים ואופן לא גר איתי.
אני מתגוררת עם הבן שלי, בדירה שכורה
ועזבתי את הבית לא בגלל אשר, אלא
כיוון שבעלי, בהתקפות של קינאה, היה
מכה אותי מכות־רצח, קורע לי את החזיות,
מסתיר לי את הבגדים ומחביא את התמרוקים
שלי. הוא היה מעיר אותי באמצע
הלילה, פוצע אותי במקומות הנשיים הכי

״אני מוכן
להתגייר \ ״

ך* אשם עליאן, שהוא צעיר מזהבה
! י 1נדל שנים, נשוי ואב לשניים, שגם
הוא עזב את אשתו, אמר השבוע לזהבה:
״אם תסכימי להתגרש מבעלך ולהינשא
לי, אני מוכן להתגייר בשבילך.״
אולם זהבה יודעת כי הדרך עדיין ארוכה.
״המילחמה בינינו לא הוגנת,״ היא מסבירה.
״יוסי מסתובב בכל ירושלים ומשמיץ
אותי, מכה אותי, מתלונן במישטרה ועורך
לי סצינות במקום־העבודה. אני לא מוכנה
לעשות לו את כל הדברים האלה, משום
שאני זוכרת כל הזמן שהוא האבא של
הילדים שלי. שלושת הילדים, דפנה, שעוד
מעט תהפוך אותי לסבתא, ענת, שלא
מזמן התגייסה לצבא ואיציק בן ה־ ,10 יותר
יקרים לי אפילו משמי הטוב.״
אין ספק כי פרשת זהבה ינוקא תשמש
עוד זמן רב חומר לרכילאי ירושלים,
וכאשר תסיים המישטרה את שלל התלונות
שהגישו נגדה בעלה וקלרה טייגר,
ותחקור בהאשמות שהוא מטיח באשתו,
תהווה הפרשה חומר לבתי־המישפט בירושלים.
בתי־המישפט
יקבעו מי צודק .,זהבה
או יוסי ינוקא. אולם כבר עכישיו ברור
דבר אחד: בין אם זהבה עשתה את כל
הדברים שיוסי מאשים אותה בהם ובין
אם לאו, ראש־העיר טדי קולק יוצא באור
שלילי ביותר. אם אומנם זהבה מעלה
באמון, היה זה תחת עינו הפקוחה, ואולי
בידיעתו של ראש־העיר. אם ההאשמות
הן האשמות־שווא, הוכיח קולק פחדנות
כאשר זרק אותה לכלבים, ולא נתן לה
את הגיבוי שהיה מצופה ממנו, כבוס,
כלפי מזכירתו הנאמנה והוותיקה.

כימי האושר: יוסי וזהבו
תצלומים תמורת כסף

היא אומות:
הוא אנס אותי!

ציפיב יט ו ן
ך*; יום־ העצמאות השנה, בשעה אחת
* בצהריים, נכנסה ציפורה ביטון ()22
לתחנת־המישטרה ביפו, פנתה אל היומג־אי־התורן
ולחשה לו :״נאנסתי!״ על שאלות
הסכימה לענות רק לאחר־מכן, בחדר
סגור וללא נוכחות של אנשים רבים מדי.
משום כך, הסבירה, גם לא זעקה בשעה
שנאנסה, לפי טענתה, ולא סיפרה זאת
לבני־מישפחתה (פרט לאמה).
שעתיים מאוחר יותר הגיעו השוטרים,
יחד עם ציפורה, להדר־המיון של בית־החר־לים
דונולו (ב׳) ביפו. הם מיהרו לעצור
את הרופא העולה־החדש מרוסיה, דוקטור
גדיגורי קצמן, בן ,39 נשוי ואב לבן. האשמה
היתה :״הנ״ל, בהיותו רופא בתור־

הספר לתפירה מריס בתל-אביב .״כשירדנו,
רינה ואני, מן האוטובוס, הרגשתי שאני
לא יכולה להזיז את אצבעות היד. חזרתי
הביתה, ויחד עם אמי החלטנו לגשת ל־חדר־המיון
בדונולו ב׳ ביפו. הגעתי לבית׳
החולים עם אמי באחת וחצי אחרי חצות.
:בדקתי, ואמרו לי לחכות עד שיגיע הרופא
הגדול.״
״,הרופא הגדול״ הגיע בשעה שלוש אחר
חצות, כשסיים סיבוב במחלקות. היה זה
ד״ר קצמן, שמיהר לבדוק את החולים שנאספו
בינתיים בחדר־המיון. מספרת ציפי
את גירסתה :״הוא בדק אותי, ואמר לי
לחכות מחוץ לחדרו. כשגמר לבדוק את
שאר הממתינים, קרא לי שנית. הוא בדק
אותי פעם נוספת, והורה לי להיכנס לחדר״
הניתוחים שליד חדר־המיון, ולהמתין לו
שם. הוא אמר לי ששם יטפל בי. כשאמי
נכנסה אתי, הוא אמר לה , :גברת, את
תמתיני בחוץ,.
״נשארתי לבדי. אחר־כך נכנס אח, בשם
חיים, והזריק לי זריקה. ראיתי שדוקטור
קצמן מסתכל מאחרי הדלת. כשהסתובבתי
אליו, הוא מיהר לסגור את הדלת ואמר :
,בסדר, אני לא אסתכל ,.כשיצא האח מיהרה
אמי להיכנס, אבל אחרי כמה דקות
שוב הופיע קצמן, וציווה עליה לעזוב. הוא
אמר לי, :תנוחי קצת ותירגעי ,.הוא עצמו
נשאר בחדר.
״דוקטור קצמן הסתכל עלי. אני אחזתי
ביד הפגועה, כי היא כאבה לי, והוא אמר :
,תעזבי את היד, מה איתך ז׳ אחר-כך, פית״
אום חיבק אותי ונישק אותי במצח. שאלתי
אותו, :מה זה צריך להיות? ,והוא ענה:
,אני לא אעשה לד שום דבר ,.שאלתי אותו
מה בקשר ליד שלי, והוא ענה שאצטרך
לבוא בבוקר, רציתי לקום וללכת, אבל
הוא עיכב בעדי ׳ואמר, :אל תלכי, חכי
כאן עד הבוקר ,.הוא כרע על ברכיו ונשק
לי בברכיים, ואחר־כך שאל אותי מתי אפשר
להיפגש איתי.
״אמי הציצה מבעד לדלת, והוא שלח אותה
החוצה. הוא פנה אלי שוב, והציע
שישלח את אמי הביתה במונית, ושאני
אשאר שם עד הבוקר, עד שיבוא הרופא
המומחה. בסוף ראיתי שהבן־אדם הזה לא
נעים, ופשוט קמתי והלכתי.
״עד אז לא היה בראש שלי מה שהוא
רוצה ממני, וגם לא רציתי לעשות בעיות.
היד כאבה לי, ורציתי שמישהו יטפל בי.
לפני שעזבנו -את הדר-המיון, הואי יצא
ואמר פעם נוספת לאמי ולי, שאני חייבת

ד״רגרגוריק צמ ן
כים. כשנגמר הניתוח, הודיעו לי מחדר׳
המיון שיש שם הרבה חולים שהגיעו במשן
הלילה. ציפורה ביטון היתה אחת הממתינות.
היא התלוננה בפני שידה נתפסה
בדלת של אוטובוס כמה שעות קודם־לכן.
ושהיא אינה יכולה להזיז את כף־היד. היא
באה לחדר־המיון עם אמה. הבדיקה הקלינית
שערכתי, הראתה -שאין צורך לאשפז
אותה. לא היו גם סימנים לכך שהיד נתפסה
על־ידי דלת של אוטובוס.
״היא ביקשה שאתן לה אישור שהיא
נפגעה באוטובוס. היא כנראה התכוונה לדרוש
פיצויים מאג״ד. אני לא האמנתי לה
כל־כך. החלטתי לשלוח אותה לביתה,
ואמרתי לה שאם גם בבוקר תרגיש כא־

שידה נפגעה מדלת של אוטובוס. סירבתי,
ונתתי לה הפנייה למנהל המחלקה. אמרתי
לה שתבוא ביום השלישי, :הוא יבדוק אותך
והוא יחליט ,,אמרתי לה. יצאתי לסיור
במחלקות, עד שבשעה שלוש אחרי־הצה־ריים
קראו לי לחדר־המיון, ושם חיכו לי
שוטרים, שעצרו אותי באשמת אונס ציפורה
ביטון.״
גירסתה של ציפי עצמה למה. שהתרחש
בבוקר שונה לחלוטין. אחרי הביקור
השני אצל דוקטור קצמן, בבית־החולים,
היא האשימה אותו כי אנס אותה .״מאז
המיקרה אני עצבנית מאד, לא צוחקת כמו
תמיד וקשה לי לישון. זו היתד, חווייה
בלתי־נעימד״ ,,טוענת ציפי .״אולי זה לא

14״! 111 דד 1111111-
נות, ביום ה־ 5במאי, לקח את ציפורה
ביטון, בת ,22 לחדר־המנוחה של הרופאים
ואנס אותה שם.״

״חכי עד
הבוקר!״
ך י תקרית האומללה, שהביאה ל י
1השעייתו של דוקטור קצמן מעבודתו
בבית־החולים עד לגמר המישפט, החלה עוד
בערב הקודם, כאשר המוני בית ישראל
חגגו את ערב יום־העצמאות. קצמן נשאר
באותו ערב תורן בבית־החולים דונולו,
שבו עבד. ציפורה ביטון, תושבת יפו, יצ אה,
בשעת־ערב מאוחרת ,״לעשות סיבוב״
בתל־אביב עם חברתה רינה.
בארבעים דקות אחרי חצות עלו הי
׳שתיים על אוטובוס שנסע מכיכר מלכי׳
ישראל בתל־אביב לביתן במרכז יפו .״תוך
כדי הנסיעה נפגעתי ביד מדלת האוטובוס.
לא עשיתי מזה עניין,״ סיפרה השבוע ציפורה
(״ציפי״) ביטון, העובדת בתדיראן
ולומדת בערבים להיות מודליסטית בבית
ני 32

לבוא בבוקר כדי שהוא יטפל ביד שלי.
חזרנו הביתה בשלוש וחצי אחר חצות.״

״אינני
אשם!״
ך ירסתו של דוקטור גריגורי קצמן
^ מנוגדת כליל לגירסתה -של ציפי —
הן לגבי פגישתם הראשונה, בלילה, והן
לגבי פגיישתם השנייה, בבוקר יום־העצמ-
אות עצמו. דוקטור קצמן משמש רופא־אורטופד
בבית-החולים דונולו ביפו ימוד,
כשנתיים, מאז עלה ארצה. עתה מתכוון
הדוקטור המשופם והסימפאטי, כעלות חבריו
הרופאים, לעזוב את הארץ עם תום
המישפט .״העלילו עלי עלילת־שווא,״ ממלמל
הרופא ללא הרף .״איזו מין מדינה
זו שמשעים רופא מעבודתו, כשהוא בכלל
לא אשם?״
וכך משחזר ד״ד קצמן את מעשיו בערב
יום־העצמאות ולמחרתו, בחג עצמו :״ב שעה
אחת אחר חצות הייתי בחדר־הניתו־חים.
היה ישם פצוע, שהובא מתאונת־דר־

בים, ותראה שאיננה יכולה להזיז את אצ בעות
היד, שתחזור אלי.״
ציפי ואמה מכחיישות מכל-וכל את הטענה
כי דרשו מן הרופא אי-שור כלשהו.
״כל מה שרציתי, בתונדלב, היה שיבדקו
לי את היד, כדי לראות אם אין לי שבר
או משהו כזה,״ טוענת ציפי. חברתה, רינה,
העידה במישטרה כי אכן, ידה של
ציפי נפגעה מדלת האוטובוס .״היא בחורה
צנועה וביישנית מטיבעה, לא מעוררת
מהומות. משום כך היא גם לא צעקה באוטובוס,
ועל כאביה התלוננה רק לפני אמה.
כשהגיעה הביתה,״ העידה רינה.
למחרת היום, הגיעה ציפי לבית־ההולים
יחד עם חברתה, זו שהיתה עדה לתאונה
בלילה הקודם. מספר דוקטור גריגורי קצי
מן :״בבוקר יום־העצמאות, בשעה עשר,
הופיעה ציפי ביטון בחדר־המיון. בדקתי
אותה שוב. היא התלוננה שהכאבים נמשכים,
ושהיא עדייו לא יכולה להניע את
אצבעות היד •שנפגעה. ראיתי שיזה בדיוק
כמו שהיה בליל: שום דבר מבחינה קלינית.
״אבל
היא לחצה עלי שאתן לה אישור,

נורא כל־כך, אבל גם לא כבוד גדול להי-
אנס על-ידי רופא.״

״הוא אנס
אותי*״
ף} ספרת ציפי :״לא רציתי ללכת
י! בבוקר לבית־החולים. אבל אמי לחצה
עלי, אז הלכתי לשם עם חברתי, רינה.
באחת־עשרה בבוקר הגענו לחדר־המיון.
המתנו חצי־שעה, ואז הופיע הרופא. הוא
שאל אותי מה שלום היד. עניתי שיותר
טוב, למדות שעדיין לא יכולתי להזיז את
האצבעות. לא רציתי שהוא יתחיל שוב
פעם עם הטיפולים הארוכים שלו. הוא
אמר לי לחכות, ואחרי עישר דקות קרא
לי. הוא אחז בידי, ואמר , :אני לוקח אותך
לחדר־הניתוחים,.
״אני לא מבינה כלום ברפואה, וחשבתי
שהוא מתכוון לטפל בי. רינה ביקשה ממנו
להצטרף, ולהיות נוכחת בשעת הטיפול.
,אני לומדת סיעוד ולא אפריע ,,אמרה
לו. אבל הוא אמר לה להמתין בחוץ. שאלתי

1הו א אומו:
1להד ״ ם!
אותו , :מה אתה מתכוון לעשות לי ד הוא
לא ענה והיה קשוח, כך שחשבתי ־שהוא
יאמת מצא משהו ביד.
י ״לא הגענו להדר־הניתוחים. עברנו על
פניו, ירדנו במדרגות־עץ ופנינו אל אגף׳
חדרי־המניוחה של הרופאים, המבודד משאר
נממגי בית־החוליט ומשקיף אל חוף יפו.
שם הוא פתח את אחד, החדרים במפתח.
־שאלתי אותו , :חדר־ניתוח פותחים במפתח?. ,
אבל כל הזמן הוא רק אמר, במיבטא רוסי
כבד , :זה בסדר, זה בסדר.׳ האמנתי בו,
משום־מה. לא היה בראש שלי מה הוא
מתכוון לעשות. כשהבנתי, היה מאוחר מדי.
״,כשנכנסנו לחדר, הוא אמר לי, :התפשטי,
ונראה מה עם היד שלך.׳,מה הקשר
בין להתפשט ולבדוק את היד י׳ שאלתי
אותו, ,אני לא מוכנה נ׳ אבל הוא תפס אותי
חזק, נישק אותי וניסה להפשיט ממני את
בגדי. ניסיתי להיאבק י איתו, אבל הוא
היה הרבה יותר חזק ממני. לא יכולתי
לצעוק, כי הוא סתם לי את הפה בנשיקות
חזקות. הוא זרק אותי על המיטה, שניצבה
באחת מפינות ההדר, וקפץ עלי. לא היה׳
לי צ׳אנס לצרוח. הצלחתי להפליט רק
קללות. הוא היה אדיש, ולא ישם לב אלי
בכלל. לא התייחס. הוא הוריד ממני את
הבגדים וזרק אותם הצידה. לא יכולתי
לעשות כלום, כי הוא סתם לי את הפה
והיה לו כוח עצום. ניסיתי לסרוט אותו
ולחנוק אותו, אבל יכולתי לעשות את
זה רק עם יד אחת. ביד הפגועה חיו לי
כאבי־תופת. תוך שלוש דקות הוא גמר.
״לא רציתי להקים שערורייה במקום, כי
אני ממישפחה מאד פרימיטיבית. אם הייתי
עושה עניין, זה היה הסוף שלי. הדוקטור
התלהב כאילו לא ראה בחורה עשר שנים.
.,בחדר היה כיור, והוא התנגב במגבת
שלקח מאחד הארונות. אני אמרתי לו
שאתלונן עליו. הרגשתי רע. הוא היה אדיש,
והמשיך להגיד כל הזמן, :בסדר, בסדר.׳
עכשיו היה רגוע יותר, זרק אלי את הבגדים
־שלי ועזר לי להתלבש. הוא גם הנ עיל
את הסנדלים שקודם קרע ממני בכוח.
אחר כך הוא חיבק אותי, ולחש, :אני
חייב ליראות אותך.׳ עניתי לו שאני לא
הטיפוס שלו, ואמרתי לו שוב שאתלונן
עליו בהנהלה. ברחתי משם מהר. רינה
ישבה על הדשא. היא ראתה מייד שמשהו
לא בסדר אתי. קצמן בא אחרינו, וצעק:
,ציפי, ציפי, בואי! יש לי לתת לך עוד
אישור !׳ צעקתי שיתן את זה לחברה שלי.
״חזרנו הביתה. לרינה לא סיפרתי כלום,
לא ידעתי אם לספר להורי, אם להתלונן
במישטרה או לשתוק. חשבתי, :לאדם במעמדו
בטח לא יעשו כלום. לא יאמינו
לנערה פשוטה כמוני. מה פיתאו&״־שרופא
מכובד יאנוס אותי י׳ הייתי מוכירחה קודם־
כל להתקלח. אבל בבית סיפרתי את זה
לאמי, והחלטתי לגשת למישטרה.״
השיחה הוקלטה
£5מחרת היום הפגישו את הנאשם
/והמאשימה במישטרת יפו. את ציפי
ציידו ברשם־קול נסתר, כדי להקליט את
הפגישה, שאמורה היתד. להיות דרמתית,
נוכח גירסותיהם המנוגדות של שני המעורבים
בפרשה .״קצמן שיקר לי בעיניים,״
אומרת ציפי .״הוא דיבר על אישורים, ועל
כל מיני דברים שבכלל לא ביקשתי ממנו.
הוא הכחיש את הכל. אחר־כך נלקחתי לבדיקה
גינקולוגית במכון הפאתולויגי ב-
תל־אביב, ומצאו אצלי סימני-זרע.״
דוקטור קצמן, מצידו, אמר לכתב העולם
הזה, כי בבדיקה פרטית -שהוא ערך במכון
הפאתולויגי נאמר לו שלא נמצאו שום סימני
זרע .״אני לא יודע למה מתנכלים לי,
ולמה הפאתולוגית •שהעידה בבית־המי״שפט
אמרה שכן מצאו סימני-זרע. איד ייתכן
שאנסתי אותה, ובגדיה לא היו קרועים,
והיא יצאה מסורקת ושלווה, לפי. סיפורה?״
שאל הרופא. הוא לא ידע להסביר במיש-
טרה מניין יודעת ציפי את תיאור חדד-
המנוחה של הרופאים. הוא רק טען :״בכלל
לא הבאתי אותה להדר־המנוחה. הכל זה
המצאות שלה, כנקמה על כך שלא נתתי
לה את האישור, שבאמצעותו היא רצתה
להוציא פיצויים מאג״ד.״
במדינה פרשות
סאמא רי אחראדם

פרשת?וי נויפלד,
שהסעירה את המדינה,
הפכה ;ושא לספר חדש
...ציד־האדם הגדול ביותר שידעה הארץ
מעודה, החל שמונה חודשים קו־דם־לכן,
בפרץ־יריות של תודמיקלע, אשר
קרע את דומיית ערב, הסתיו, בסביבה
השלווה של רחוב רופין בתל-אביב —
כתיאורו הפיוטי של הכתב לעניינים פליליים
של צהרון השחר.
״מסביב נפתחו חלונות, ואנשים פרצו
מפיתחי־דירותיהם. תוך שניות מעטות
הגיעו הראשונים מביניהם אל עקיבא
רט, ששכב מתבוסס בדמו בחדר־המדרגות
•של הבית, שבו התגורר ואשר בו נמצאה
חנות-הספרים שלו. השעה היתד. סמוך
לשבע, בערב ה־ 15 בנובמבר.
״כעבור רגעים מיספר, נחפז אמבולנס
עם מוכר־הספרים הצעיר לבית־החולים
תל־השומר. על שולחן־הניתוחים נפח עקיבא
רט את נשמתו. אותה שעה, בחדר־

חשוד נויפלד
הפרעה נפשית והתאבדות
המדרגות האפלולי שברחוב רופין, המוכתם
עדיין בדמו, נפתחה חקירת הרצח,
שעתידה היתד, להימשך עשרה חודשים
ארוכים, ואשר הפכה אחת הענפות ודי־נפתלות
ביותר בתולדות מישטרת ישראל,
ושינתה כליל גורלה של מישפחה
אומללה והחרידה באטימותה אלפי צופים
ישרי־לב״.״
קטע זה לקוח מסיפרו החדש של ארנון
הדר, טבעת של שתיקה, העומד ל ר או ת-

אור בימים אלה.
הצייד הגדול כמדינה. ארנון הדר
ביסס את עלילת סיפרו על ״סיפור הפשע
בהא-הידיעה של שנות ד,־60׳.״ שלושה
קורבנות נרצחו ביריות מיסתוריות של
תת־מיקלע עוזי, בגוש דן, והצמיחו את
את כינוי-האימה ״רוצח העוזי״ .החשוד
בביצוע שלושת הרציחות הללו היד, ה-
סטודנט־לרפואה, לוי נויפלד.
מייד הוקם כוח־מישטרה מיוחד• ,שמיה
כמה מאות שוטרים וקצינים, ומטרתו
היתה למצוא את הסטודנט־המיסתורי לוי
נויפלד בכל מחיר. בראש הכוח ניצב ׳
שלום ירקוני, באותה עת ראש המדור
המרכזי לעיקוב ובילוש במישטרת מחוז
תיל-אביב.
הסטודנט הנעדר לוי נויפלד, היה אז
(סוף )1963 בן ,28 ועמד בפני סיום לי-
מודי-ד,רפואה, שלו. לוי התייתם מהוריו
בפולין, בימי מילחמת־העולם, עלה ארצה,
אומץ דגודל על-ידי מישפחד, מאמצת.
לכאורה הוא ניהל חיים נורמאליים לכל
דבר. למרות מוזרותו.
הסיבות •שהביאו להחשדתו של לוי
(המשך בעמוד )34

״הצעות שקשה לסרב להן״...
ט חיייגי ל
הצעת השבוע
39(90

אירוויזיוו 76 48 תקליטה הסקסי של דונה סמל
39.90 48 כוורת צפוף באוזן
39.90
תקליטי חוץ
הגיעו מ ש לו חי ענק
לד זפלין החדש
טנגו

אלטו ! ג ׳ מ החדש
החדש ו עו ד...
בנו סףמבחר משגע של ת ק לי טי חו ץ
החל מ־ 29.90ל״י.

ריק וויקמן

בתקליטי מנגו

ייעוץ והשמעת תקליטים ללא הגבלה.
משלוחים בגוביינא לכל הארץ.
השכרת מערכות לחתונות ומסיבות.
אירגון תערוכות, השמעה ומכירת תקליטים בקיבוצים,
מושבים !מוסדות.
תלושי שי.

עד כל קניה שד צ 1תקליטים 1 ,חינם.

* דח׳ האלוף דוד 2דנות חן
נול 760178 .
*כבד מם דיק 1*4חל אביב
טל 221986 .

החסינח

ילו ידע ״ספר הצמרת״ איציק, כטד.
תעלה לו התיספורח, ובעיקבותיה ההיכרות
עם לקוחתו, אולי לא היה מתחיל
בה כלל.
השבוע נתבע לשלם, בבית־מישפט־השלום
בתל־אביב 50 ,אלף ל״י לרחל
ינקלביץ * בת 15 וחצי מבת־ים, על ההתעניינות
הפעילה שגילה, לא רק בשערה,
אלא גם כאחראי להריונה של הקטינה
ולהפרת הבטחת־נישואין שנתן לה.
הנתבע, יצחק ענבה, בעל מספרת־היוקרה
של הפרברים איציק, בשדרות
ירושלים ביפו, הוא בחור גמוך־קומה,
הנראה מבוגר לפחות בעשר שנים מגילו
המוצהר 27 בכלל, בכל מראהו הוא
רחוק מדמותו של הדון־דואן מפתה־הקטינות.
שערו מתחיל להיסוג. מראהו
לא מונע בעדו מלהתפאר ש״אני רווק
מבוקש.״ הוא לא הכחיש את היכרותו
עם רחל, אך מכחיש שהוא אשם בהריונה.
״היא נכנסה להריון, ולא אני. זו הבעייה
שלה!״ הכריז.
רחל היא יפהפייה עוצרת־נשימה. בעלת
שיער בלונדי קצוץ ועיני־שקד. היא נראית
מפותחת מכפי גילה, ומסובבת אחריה,
ברחוב, לא מעט ראשים. עד לפרשת הסתבכותה
עם איציק, למדה רחל בכיתה
השישית בתיכון עירוני בתל-אביב. קבלתה
התאפשרה תודות להיותה תלמידה מצטיינת,
אף־על-פי שהיא מתגוררת באיזור־מגורים
אחר. היא ביקרה במספרת־הצמרת
כלקוחה, ובין תיספורת לתיספורת גם
החלה לשים לב אל איציק, המבוגר ממנה
ב* 12 שנים.

״ כ ל הבחורות
רצו אותו!״
*ץ וענת רחל על היכרותה עימו :״אני
מכירה את איציק כבר מגיל .13 אז
התחלתי להסתפר אצלו. כל הצעירים
והצעירות באים רק אליו. הוא הספר הכי
אהוב על הצעירים, ויש לו מעריצות
ומעריצים רבים. זה מאד החניף לי שאחד
כזה מתחיל איתי, כי בכל־זאת יש לו
המון מעריצות, שבאות אליו למספרה ומתחילות
איתו, ומחכות שעות בתור, העיקר
שאיציק יספר אותן. בהתחלה לא-כל-כך
הסכמתי, כי אני בחורה חתיכה, ואני יכולה
להשיג כל חתיך שאני רוצה. אבל כשראיתי
איך שכל הבנות רודפות אחריו, ורוצות
לצאת איתו, אז הסכמתי.
״תיכף מההתחלה הוא אמר שהוא רוצה
להתחתן איתי, וכדי להוכיח את רצינות
כוונותיו היה לוקח אותי אל הוריו הביתה,
אל האחים שלו ולאחותו, ונהג להציג
אותי לפני כל קרובי מישפחתו כארוסתו.
״בעיקר היינו הולכים לבית של האחים
שלו, כי הוא עובד עד מאוחר בערב ולא
היה לו כוח לבילויים. בשבתות — או
כשהיה גומר מוקדם — היינו מבלים בסרטים
או במיסעדות. המיסעדה הכי אהובה
עליו היתד. נזי־וסי ברחוב יצחק שדה, שם
כולם הכירו אותו והוא הרגיש שם כמו
מלך. היו מגישים לנו מייד, בלי לחכות
בתור.״

״תחפשי את זה
שדפק אותך!״
ן */וענת רחל, על המשך הרומן :
״אחרי חודש של בילויים כאלה, הוא
לקח אותי לדירתו הפרטית בחולון. בדירה
הוא נתן לי להרגיש כאילו היא כבר
שייכת לי, והיה אומר לי, :הדירה מחכה
לך, לכלה שלי.׳
״הוא הפציר בי להתמסר לו — אבל
לא כפה עלי. אני הסכמתי, מאחר שידעתי
ששאלת החתונה שלנו היא רק עניין של
זמן. הוא הבטיח כל הזמן, לי ולהורי,
שיישא אותי לאשר. ברגע שבית-המישפט
יתיר זאת (רק בית־המישפט יכול להתיר
נישואי קטינה) .קיימנו יחסי-מין במשך.
כחודש ימים, וכל הזמן הוא חזר והבטיח
לי שנינשא בעתיד.
״יום אחד התברר לי שאני בהריון. כל
פעם ששכבנו יחד, ביקשתי מאיציק שייזהר
שלא יכניס אותי להריון. אבל הוא אמר:
,זה בסדר — אין לד מה לדאוג. מכסימום
• שם בדוי. שמה האמיתי אינו ניתן
לפירסום, ב של היותה קטינה.

אחרי ביצוע ההפלה, הוחמר מצבה
הנפשי. דיכאונה גבר. היא עזבה את הלימודים
ואת בית־הספר, ניתקה את כל קשריה
החברתיים, ומבלה את זמנה בצפייה
בטלוויזיה או בבהייה בקירות משך שעות
ארוכות. דיבורה אפאטי ואדיש, והשם
היחידי המדליק עדיין ניצוצות בעיניה
הוא שמו של חברה, שזנח אותה.
רחל עדיין אוהבת את האליל שלה,
ומקווה שהערכאה המישפטית תצליח להחזיר
אותו אליה.
איציק, לעומת זאת, אינו מוכן לשמוע
אף את שמה. הוא עצבני •נוכח העובדה
שהוגשה נגדו תביעה מישפטית, ומפרט
את טענותיו ואת דעתו על רחל גם באוזני
הלקוחות הנמצאים במספרתו.
בעת השיחה עם כתב העולם הזה לא
הניח את המיספריים מידיו לרגע, והמשיך
לקצץ במרץ קדחתני בלורית זו או אחרת.
במספרה, המיועדת בעיקר לגברים, מבק רות
גם צעירות. אבל צריך אומץ רב
להיכנס בין כל הגברים, הממלאים את
המספרה משעות-הבוקר ועד לשעות־הערב
המאוחרות, כי המספרה — חוץ מיעודה
— משמשת גם כמרכז חברתי וכמקום-
מיפגש לאוהדי-איציק.
המקום מצופה בטאפט רועש בציבעי
שחור־צהוב, ואת הקירות מקשטים צילומי
חתנים מצוחצחים. כל חתן המכבד את
עצמו מיפו, בת-ים, חולון, התיקווה והסביבה,
לא יילך לחתונתו מבלי שיקבל
אצל איציק את הליטוש האחרון — אשר
תמורת טיפול חתני כזה הוא גובה 70ל״י.
הזמנות לתיספורת לפני חתונה מגיעות
חודשים ארוכים מראש, כשהחתן צריך
לבוא אישית, ולהזמין את התור. כי לאיציק
אין טלפון, בכוונה. הוא לא רוצה שיצלצלו
אליו למספרה, כי אין לו זמן לדבר בטלפון.
לתיספורת רגילה ויום־יומית צריכים
לחכות בתור שעתיים מינימום — אך נראה
שהמחיר ומשך־ההמתנה הארוך אינם מר תיעים
את לקוחותיו, הממלאים את המספרה
עד אסם־מקום.

,/אולי יכריח
אותו השופט

ספר איציק
״היא פשוט רוצה לסחוט כסף...״
נתחתן. אולי אז, בית־המישפט לא יתחשב
בגילך הצעיר, ונוכל להתחתן יותר מהר.׳
״מובן מאליו — כשהתברר לי שאני
הרה, רצתי לספר לאיציק. התגובה שלו
היכתה אותי בהלם. הוא אמר לי דברים
איומים. והכי מרגיז היה שאמר, :תלכי
תחפשי את זה שדפק אותך.׳
״לא ידעתי מה לעשות. אמי היא בת
עדות-המיזרח, אשה שמרנית. פחדתי
מתגובתה, אבל ידעתי שהיא היחידה
שיכולה לעזור לי. היא אחות בבית-
חולים.
״אכן, אמי קיבלה את זה קשה, אבל
החליטה לעזור. היא מיהרה אל איציק
ודיברה איתו — אך הוא ענה לה בחוצפה,
והכחיש שהוא אשם בהריוני וגם אמר לה,
שהוא לא היה הגבר הראשון בחיי.
״אמי שיתפה בסוד את אבי, שהחליט
למסור את העניין לעורך־דץ.״

__מיפגש
לאוהדי-איציק
* 1ינתיים התערער מצבה הנפשי של
1רחל. היא איבדה את חדוות-החיים
ושקעה בדיכאון עמוק, עד שלא היה מנוס
מפנייה לטיפול פסיכיאטרי אינטנסיבי,
אשר לו היא נזקקת עד היום.
ד״ר בלום, הרופאה מהמירפאה־לבריאות־הנפש
במחוז תל־אבייב, שאצלה מקבלת
רחל את הטיפול, הורתה לבצע ברחל
הפלה מיידית, ולשם כך אושפזה הנערה
ומתחה.

^ יציק התחיד את הקאריירה שלו
י כמתלמד במספרת ליאון המפורסמת
ברמת־גן, עבר לנהל אותה, ועד שנסגרה
הספיק לעשות לעצמו שם וצבר קהל-לקוחות נאמן.
עוד לפני שירותו הצבאי המקוצר, שממנו
שוחרר, פתח לו מספרה קטנה במקום
דמוי״תא בשדרות ירושלים ביפו.
כשהמקום התחיל להיות צר עליו ושמו
גדל, פתח את המספרה המפוארת מול
חנותו הראשונה, והתחיל לגדול גם בנכסים.
נוסף לדירת־הפאר שלו, המרוהטת בשלמות,
הוא גם בעל מכונית־פאר מסוג
פ דו־ ספו ר ט הצבועה חום־כסוף, ובה הוא
גאה מאד. גם בחברתו רחל היה מתגאה,
והיה גם מציגה בפני חבריו כ״החתיכה
הזאת תהיה אשתי.״ משום כך גם כל
חבריו הרבים ראו בה אחת משלהם.
אף מישפחתו השמרנית, ממוצא חלבי,
קיבלה את רחל בזרועות פתוחות, והיא
היתר, כבודבית ביניהם. רחל מקווה שעדיין
לא אפסה תיקוותה לגבי איציק.
בינתיים היא הגישה נגדו תביעה מיש-
סטית, באמצעות עורך־הדין מרדכי שורר,
ובה העריכה את הנזקים הנפשיים, את
הסבל שגרם לה ניתוח־ההפלה ואת סיכוייה
להינשא בעתיד — בסך של 100 אלף ל״י,
אך היא העמידה את הסכום על 50 אלף
ל״י בלבד, כדי שהמישפט יוכל להתברר
בבית־מישפט השלום (שם התהליך מהיר
ומקוצר יותר).
שורר הגיש גם בקשה לפטור את שולחתו
מאגרת בית־המישפט, מאחר שמצבה הכלכלי
של מישפחתה אינו מן המזהירים.
״מה אני יכולה לעשות,״ ממררת רחל
בבכי ,״הייתי בטוחה שהוא יתחתן איתי.
האמנתי לו, ואני אוהבת אותו ומוכנה
עוד היום להתחתן איתו. לא היה לי אף
אחד אחר בזמן שיצאתי איחו! אבל הוא
מתעקש, ולא רוצה לראות אותי, אחרי
שהרס לי את החיים וילמישפחה שלי את
הכבוד. אם איציק לא מוכן לקיים את
הבטחתו להינשא לי, א1לי יכריח אותו
האדון־השוסט.״
טענתו של איציק על כל העניין פשוטה
ונחרצה :״היא פשוט רוצה לסחוט ממני
כסף. לא היה לי שום עניין איתר.,״

במדינה
(המשך מעמוד )32
נויפלד בשלוש רציחות העוזי, היו משבר
נפשי שבו החליף לוי לא פחות מ־46
דירות.
מישטדת ישראל הצליחה, תוך זמן קצר,
ליצור היסטריה־המונית, כאשר תושבי
גוש־דן חרדים לעזוב את פתח בתיהם
בשעות שלאחר רדת החשיכה. מדי-יום
הגיעו למוקד המישטרה עשרות פניות מאנשים,
שטענו כי הבחינו בלוי נויפלד
במקומות שונים ברחבי הארץ. כך, במשך
חדשים ארוכים, ניהלה המישטרה את
אחד המיבצעים המקיפים ור,כושלים בתולדותיה
— ,מיבצע שדה׳ — שבו הש תתפו
מאות שוטרים, אשר סרקו את
הארץ לאורכה ולרוחבה במטרה לתפוס את
לוי נויפלד, חי או מת.
עשרה חדשים לאחר תחילת המיבצע
מצאו שני נערים ירושלמיים, שיצאו לטייל
בשכונת עין־כרם הסמוכה לבירה,
את גווייתו המתפוררת של לוי נויפלד,
ולידה מיסמכיו ומעט מרכושו האישי.
אז התברר, מעבר לכל ספק, כי לוי
נויפלד התאבד עוד קודם שהתרחשו שלוש
רציחות־העוזי, וכך נסתיים ציד-האדם הגדול
ביותר בתולדות ישראל.
הסיפור שרד!! .מה מביא צעיר, באמצע
שנות ה־70׳ ,לכתוב ספר שעיקרו
ציד־האדם שנערך על לוי נויפלד• מספר
על כך ארנון הדר:
״הייתי בן 18 כאשר אירעה פרשת לוי
נדפלד. הסיפור הציק לי. עלתה בי תחושה
של סאפארי אחר אדם. הייתי אז ב־חברת־הילדים
של קיבוץ מסדה, פרט בודד
בתוך קולקטיב. לא אהבתי כלל את החברה
שסבבה אותי, ולכן יצרתי הזדהות
עמוקה עם נרדפותו של לוי נויפלד.
״אחר-כך שירתתי בצבא. בקיבוץ, ובצבא,
ראיתי כל הזמן פליטים שניראו לי
כמו לוי נויפלד. מאוחר יותר, הפרשה
התבהרה. המישטרה והחברה הישראלית
הפכו חוכא־ואיטלולא.
״אחרי שיחרורי מהצבא התלקח בי
עניין לוי נויפלד מחדש. פגשתי בקרוב־מישפחה
שלו. במשך שנים, מאז, ניקר
בי הרעיון לכתוב את סיפור נרדפותו של
נויפלד, ואחרי שפירסמתי שלושה ספרים
(הפלגה, שניים, זאב בודד בחצר עויינת),
מצאתי עצמי נכון לכתוב את הספר הזה.
״בהתחלה ניסיתי ללמוד את העניין הפסיכיאטרי
של הפרשה. אלא שמאוחר
יותר העדפתי לתת דרור לדימיון. השגתי

סופר הדר
קודמו

בימנסקי

עלונים של בתי-חולים לחולי־נפש. עברתי
בקפדנות על ארכיוני ארבעת העיתונים
החשובים, וליקטתי את כל חומר-
הרקע של הפרשה. מאוחר יותר, איתרתי
כמה אנשים שהיו קשורים בה בזמנו.
״את הספר עצמו כתבתי, כאשר פרשת,
צמרת נגד ביכונסקי׳ היתר, בעיצומה.
הושפעתי למדי מאופן הרדיפה של רב־פקד
צמרת, ששימש לי כמודל לחוקר-
המישטדה בספרי. מאז ועד לפני כמה
חודשים עסקתי בליטושו של החומר, ובהעברת
זמן העלילה של הסיפור אל שנות
ד,־70׳ ,על־מנת להמחיש לקורא את המתרחש
משני עברי המסך במהלך ציד־אדם...״
העולם
הזה 2019

ן• הו סיפור?{ל שיני חברים: האחד
1יזם פרטי, והשני סגך נציב מס־ר,הכנסה.
ולא סתם סגן, אלא מי שכימעט מונה
כנציב ! זהו סיפור על טובות — טובות
שעשה נציב מס־ההכנסה ליזם הפרטי, ו־טובות־ההנאה
שנתן היזם הפרטי לסגן־
נציב מס־ההכגסה, שפרש מתפקידו.
וזהו גם סיפור על בנייה בלתי־חוקית
של מי שהיה סגן־נציב מס־ההכגסה, ועל
מילהמתו של היזם הפרטי בחריגות־הבנייה,
מילחמה ששמה קץ לידידות, וגרמה
לדליפת החומר המתפרסם בזה.
יעקוב יולום הוא מעובדיו הבכירים של
מנגנון מס־ההכגסה, ואיש־אמונו של הממונה
על הכנסות המדינה משה נוידרפר,
וכך הגיע לתפקיד הנכבד של סגן־נציב
מס־ההבנסה.
יוסי אביב הוא איל־עסקים שבנה את
עצמו בעשר אצבעותיו. הוא בן 38 כיום,
ורכושו מונה מיליונים רבים. הוא עלה

במקנס מיסיס
לשלם למס־ההכנסה עד יס/ס 90 מהכנסותיו.
ובדיוק יעניין זה קיבל עזרה מידידו הטוב
יעקוב יולוס, שהיה אותה עת 1970
סגן־נציב מס־ההכנסה.
יולום גילה לו כי קיים סעיף 13׳ לפקודת
מס־ההכנסה, המכונה ״סעיף צדוק-שפי־רא.״
סעיף זה נחקק כאשר השניים נאלצו
למכור את חלקם בעיסקי מישרדי עורכי-
הדין שלהם, בגלל התמנותם כשרים. הסעיף
קבע, כי כאשר אדם נאלץ להפסיק
את בעלותו על עסק, התקבולים •שיקבל
בגין יציאתו מן העסק או הפסקתו, יהיו
חייבים במס -של 4 5בלבד, כרווח־הון,
ולא ישולם עליהם מס־הבגסה רגיל.
הסעיף היה יאה ונוח, אולם היה צורך
שמס־ההכנסה יכיר בכך שהחברה שלאביב נאלצה להפסיק את פעילותה: אישור
כזה היה קצת קשה להשגה, שכן
עובדה — להוציא את שני המיקרים, של
השרים צדוק ו-שפירא, לא קיבלו אף חב־

.1972 את הכסף שקיבל תמורת חלקו השקיע
בבניית בית הבורסה לאבני־חן ברמת״
גן, בהשקעה •של 2.5מיליון לירות, השווים
היום פי־כמה־וכמה.
באותה עת פרש גם הברו הטוב של
אביב, יעקוב יולוס, מעבודת המדינה, פתח
מישרד לעריכת־דין יחד עם אחיו, אליעזר
יולוס. שני החברים נפגשו כהרגלם, ותוך
כך שוחחו על הווילות שמתכונן אביב
לבנות על שיטחי־הקרקע שנותרו לו ברעננה,
סמוך לשכונת הווילות שבנתה
אירס, בה היה שותף.
יולוס חשק בוילה בכפר, ואביב הביע
נכונות למכור לו חלקה מתאימה מתוך
השטחים שלו־עצמו, אולם בכמה תנאים:
האחד, כי יולום ידאג לכך שאביב לא
יצטרך לשלם מס-הנגסה על התמורה ש יקבל
מיולוס, אלא מס־שבח-מקרקעין —
הנמוך בהרבה ממס־ההכנסה.

אל ״שיטחי־הבגייה -שלו עברה דרך ה־מיגרש
שיולוס קנה. גם תנאי זה שוריין
בחוזה איתן, ועתה יכול היה יולום לגשת
לבנייה.

מעל ומעבר
לחוק

ך• אן עשה יולוס תרגיל ראשון. אביב
חשב •שעל המיגרש •שקנה יבנה יולום
וילה אחת עבור עצמו. כיוון שיולום עצמו
כתב במיכתבו אל א. מרכוס, סגן פקיד־השומה
תל־אביב 1מיום 27 ביוני : 1973
״מוכן מר אביב לפי בק-שתי, ועקב יחסי־הידידות
בינינו, למכור לי את החלקה הסמוכה
מתוך הנחה •שאבנה שם בית עבורי.
ואעבור לגור בו.״
במציאות, מה שעשה יולום היה שונה
.לגמרי, הוא פגה לקבלן, הציע לו לבנות
על השטח שתי וילות. את האחת ימכור
בכסף מלא, ואת השנייה יתן ליולוס תמו׳;•:סור
ססרחרכישתהחלקההמשוכהרהגובלההאסורההיחהלסנועבניה
רת 100 אלף לירות בלבד, כאשר התמורה
צחורהלביתווכןס שרס שדרך הגישההיחידהלקרקעהחקלאיתעוברת
לווילה׳ השנייה תפצה את הקבלן. הקבלן
נמצא והחל בבניה, ואז התברר כי קצת
ן סר אביבלפיבקסחיועקביחסי
.־ חלקה וו ס ס רנז ח ח*״*יל* לשרותזאח ,
קשה לבנות •שתי וילות על חלקה זו, מבלי
הידידותשבינינולסכורלי אח החלקההחסומההנ ״ לסחירהנחהשאבנה
לחרוג מאישור־הבנייה.
י 1ה ר.יח עבוריואעבורלגורבו. כסוכן שאחד שתנאיחוזההרכישהיקבע
השכנים של הווילה •של יולום, רובם
טייסים נוכהד, לתדהמתם, כי במקום וילה
כי תירשסזכותס עב רבחלקההנ ״ ללחלקתוהחקלאית .
אחת בת קומה יחידה, ניבנות במקום ־שתי
וילות בנות שתי קומות כל אחת. באחוזי-
שבה קנה וויגוש ברעננה ממס־המסה רגיל, ולחייבה רק במם־ בנייה, ניבנו על המיגרש 360/0,במקום
שבח־מקרקעין. הפטור איפשר למוכר המיגרש לתיתו ליולוס יס/ס 20 המותרים לפי החוק. השכנים התלוננו׳
וועדת־בגיידערים של רעננה החליבמחיר
זול יותר. במיכתב מוזכרים ״יחסי הידידות שבינינו.״
יולוס לפקיד־השומה בתל־אביב, ובו ביקש לפטור את העיסקת
טה׳ ב־ 28 באוקטובר ,1975 להגיש תביעה
מישפטית בגד הקבלן. ימים אחדים ל-
ארצה מלוב בשנת ,1940 גדל ביפו ב־ רה אחרת או גוף עיסקי אחר אישור כזה.
בדרך־כלל, מי -שעיסוקו בבנייה או אחר־מכן הוצא צו הפסקת עבודה. אולם
קנייה ומכירת מקרקעין, מ-שלס מס־הכנ־טעות.
היה עוד מיקרה, שלישי, של
מישפחה מרובת־ילדים, עבד בימים כשליח
ליולוס קשרים אמיצים מאד, ובדצמבר
ובלילות למד בכוחות־עצמו לימודי־ערב חברת מ־ק־ד של יוסף אביב, שקיבלה — סה רגיל על עיסקותיוי אולם מי שמיק־ 1975 חזרה אותה ועדה מקומית לדון, ובטכניון.
אותו סיים להצטיינות•
למרבה הפלא — אף היא אישור כזה. צועו אחר, והוא קונה או מוכר דירה או אישרה את אחוזי־הבינייה המופקעים.
אחרי הלימודים עבד מ־שך שנה וחצי אי-שור זה חסך לאביב כמה מיליונים, שלא מיגרש באופן חד״פעמי, משלם מס־שבח־יוסף
אביב והשכנים הריצו מינתבי-
כשכיר, והחליט ני כך לא יעשה בסף. הוא שילם למס־ההכנסה׳ וכך פתח את שנת מקרקעין, ולא מס־הכנסה.
מחאה חריפים אל הממונה על המחוז, אל
הקים באפריל 1965 חברה בשם מ־ק־ד 1971 ,עם הון לבן רשום נכבד ביותר (אגב,
אביב היה -שותף בחברת־בנייה בשם הוועדה המחוזית לבניין ערים ואל מבקר-
בשנת 1971 שונה הסעיף, והוא חל
שהחלה עוסקת בעבודות מדידה, והפכה
עתה אירס, כך -שלכל הריעות צריך היה ל המדינה, וטענו כי לוועדה המקומית של
רק על מיקרה של פטירת בעל־העסק).
אחת החברות הגדולות בארץ.
היחשב כקבלן, ולשלם מס-הכנסה על דד רעננה אין זכות לאשר הריגה כזו. אך
ראשית לכל הוא הקים הברה מקבילה מיגרש שמכר ליולוס. אולם לסגן־נציב לשווא. המיכתבים נענו בלו־ושוב, תוך עזיה לזו שנאלץ לחסל. שמה -של החברה החד מם־ההכנסה לשעבר היו באמצע 1973ה התחמקות מתכנני המחוז מטיפול בנושא,

ב־ופיקוח).
תיכנון
(ניהול,
נת״פ שה קשרים
המתאימים, והוא המציא לאביב ובינתיים, הווילות ניבנו וקמו.
מהידיד הטוב במאי 1971 הקים, יהד עם המהנדס רפי את האישור הדרוש. וכיוון שיולום חסד
אביב לא היה עוד חבר •של יולום. עתה

ך• יו אלה שנות הסער והפרץ של מר, חברה בשם אירס, שרכשה •שיטחי״ לאביב סכום נכבד במיסים, הפחית
חשש פן יסגור לו יולוס את הדרך לביתו. ל המטרים,
קרקע
גדולים ברעננה, והקימה עליהם אביב ממחיר המגרש, בן 834
אומנם בידו חוזה. אולם יולום כבר הראה
י 1העבודות עבור מערכת־הביטחון, ו שכונה בת כמה עשרות וילות, שנמכרו מחיר המגוחך של כ־ 160 אלף לירות !
כי כוחו חזק מכל חוק. גם לשאלות כתב
אביב גרף הון רב בחברה שלו, כאשר
כלחמניות חמות.
התנאי השני של אביב היה, כי קצה ה העולם הזה לא רצה להשיב. אחרי הכל,
העיקה עליו רק בעייה אחת: כיצד לב־
16 באפריל 1972 מכר אביב את חלקו
שלם מס נמוך על ההכנסות. .שכן, אילו באירס, ונותרו בידו שיטחי־קרקע ברענ חלקה הנמכרת ישמש לו לצמיתות כדרך מהי דעת־הקהל לעומת קשרים במס-
נה, בני 17,6דונם- ,שאותם רכש בינואר למעבר למיגרש שלו, שכן הדרך היחידה ההכנסה י
היה עליו לנהוג כמו כולם, היה צריך

..עקב יחש־ הידידות־־

נרנו: בסרה, ויו חד, ביי מו,
מגד.. :החקלאות מייצרת תבואה,
בחר :״ברחובות 1גתנתשים
עם צע יר ים שעבדו מן

שטת 1-0113 ,יהודיות, עבודת זויס.״־
ירקות, ללא זעזועים, סינסונים ושפל״.׳
צע׳ דית שעבד 1מן הייאוש אל הדת
ה ״ אוש אל א נש י ־ הש לוב1

דעידת־אדמה ספרותית^
א .״זכות הז עקה״
באחד במאי השנה מלאו 55,שנים לד,ירצחו של י.ח.
ברנד. פוספי־הסיממת של העיתונות לא מצאו אירוע זה
חשוב די־הצורך לציון כלשהו. ואין פלא בדבר. ברנד,
שהיה דמות יזצאת־דופן בסיפרות־הארצישראלית, סופר
אשר הכנות והכאב ביצירותיו שופעים טוהר שאינו בנמצא
אצל אותם המתיימרים להיות יורשיו. הוא לא חשיש לחשוף,
לעיני כל, את הפצעים הפרטיים והלאומיים שלו,
והעמיד את בני־דורו לפני סכנת האובדן והכיליון המאיימים
עד עצם היום הזה.
ברנר הגיע ארצה ב־ ,1909 והיצירות והמאמרים שחיבר
מאז מעלים בהתמדה את התחושה שהגלות נמשכת כאן.
סיפוריו קודרים, והוא מהנבא בהם על חלקנו בקונפליקט
המתמיד והבלתי־נמנע בינינו לבין הערבים. הוא מטיח
האשמות, אינו מייפה את הילת הרומנטיקה של ראשוני
החלוצים, והוזה את תהליך הניוון והשקיעה של היישוב
היהודי בחמישים השנים שחלפו מאז מותו.
בסיפרות, אשר מרבית יוצריה שימשו כזרוע זו או
אחרת של מערכת שילטונית־מיפלגתית, היתד, דמותו של
ברנר יוצאת־דופן ומרדנית. הוא לא חשש לקרוע את
הלוט מעל למציאות הארצישראלית. במאמרו הז׳אנר
הארץ־י שראלי ואביזריו כתב, בין השאר, על מגמותיה של
הסיפרות כאן :״ה,חיובייפ׳ מצלצלים כחוף שד

גדול כאילו היו לו רגעים רבים שבהם ל א היה
נתון בייאוש גדול.
דומה שניוונה החברתי־תרבותי־סיפרותי של החברה
הישראלית, מתבלט ביתר־שאת במקום אחר במאמרו זה
של אהרון מגד, שם הוא כותב כיום העצמאות

ה8-צ למדינת ישראל, בדאי לזכור: בימים
שהאוויר מלא כידיעות רעות על ירידה, פשע,
העלמות-הון, סחטנות, שכיתות, התנערות
מאחריות לאומית, איש-איש לכיסו; כימים
שנדמה שהכלכלה מתמוטטת והחברה מתפרקת
— החקלאות מייצרת תבואה, ירקות,
פירות, כותנה, חציר, גרעינים, זרעים — ללא
שום זעזועים, סיכסוכים ושפל — כי רוכה

התחיה המתנסחת, השליליים מקוננים על החומר
האנושי הגרוע דכניין־הארץ — הצד השווה
שבהם, שכולם, ציונים׳ ,כמובן הצר שד המילה,
שלכולם אטת-המידה האחת: ההכרתית.
כעצם, זה מוכן: אחרת כמצבנו אי-אפשר
להיות, ואולי גם לא צריף. ואולם, איך שיהיה,
והאופי המימוארי מתגבר באופן הזה ככתכינו
והצורה הדטריסטית האכטונומית הרי שאינה
יכולה שלא להיפגם עד-ידי כף.״
במילים אחרות, ברנד •שנא את הרומן האידיאולוגי-
הדוקומנטרי, וחשב שצריך לתאר את היהודים, שבאו
ארצה, לא כפי שהם רצו להיות, אלא כפי שהם, וזאת
בניגוד לכל הסופדים האחרים, שרצו לתאר את העולים
לא כפי שהם, אלא כפי שרצו להיות.
עם דידתו בחופי הארץ חש ברנד כיצד גוררים המהגרים
עימם את תסביכי־הגלות שלהם, ומעבירים הסבה־מיקצועית
את דמות הפוגרומצ׳יק של ילדותם במיזרח־אירופה
אל דמותו של הערבי היושב בארץ. בחושיו הפתוחים
חש ברנד את הטרגדיה של אי־היחלצות מתוך
הגולה הקיימת בנפשו של היהודי, ובסיפרו מכאן ומביאן
הוא כותב :״אותו הגיטו עם כד אטריבוטיו:

בטלה, דילדול, כילבול, שפות, פרנסות יהודיות,

עבודת זרים ומסביר בהגדרה חזונית זו על העומד
להתרחש כאן, מדוע ברנד הסופר וברנד האדם, אשר תבע
את ,״זכות הזעקה״ בוועידת יסוד־ההסתדרות, הועמד כאפיזודה
בודדדת ומסולפת בחברה שלנו. במשך 55 השנים
מאז הירצחו של ברנד, הצליחה הסיפרות הישראלית לעקר
עצמה מתביעותיו הסיפרותיות ומטיעוניו המחשמלים של
ברנד.

ב. גיוונה של חג ר ה
זה קרוב לחמישים שנים משמשת יצירתו של ברנר
ספק של ציטוטים, המשמשים כד,דבקת כתר ״זכות הזעקה״
מעל לראשו של תהליך הניוון החברתי שלנו. כך
עושה גם אהרון מגד, במאמרו החזון והלחם, שפורסם
בגיליון ערב יום העצמאות של דבר, שם הוא מצטט את
ברנד מחוץ להקשרו, ומסיים בציטוט זה את מאמרו:

״״.או, כפי שאמר ברנר, כרגעים של ייאוש
גדול, באשר נדמה כי,לעם ישראל, מצד חוקי
ההגיון, אין עתיד — תחי העבודה העברית
האנושית״ ״.ואכן, תמיד היו מגדים למיניהם שסיימו
מאמרים בנוסח :״כפי שאמר ברנד ברגעים של ייאוש

י. ח .כרנר
לצעוק — מה?

הגדול הוא קניין לאומי ושיתופי, והעובדים בה,
איש-איש, יעבוד בזיעת־אפו ויגיע כפיו
עד כאן אהרון מגד.
זה זמן רב לא נתקלתי בשקר כה גס שנכתב על־ידי
סופר, וזכה להימשח בצבע הדפום. נראה ששכחו לספר
לאהרון מגד, כי כל אלה העובדים, איש-איש בזיעת־אפו׳
בשדה ובניד 28 ,שנים אחרי עצמאות ישראל, חינם בלח-
עבודה זול מהשטחים, פועלים חסדי זכות התארגנות
ונטולי זכות •שביתה, שלא לדבר על שכר הולם. ולהדביק
לאידיליה זו את, תחי העבודה העיברית האנושית!׳ של
י.ח. ברנד, הוא מעשה הגובל בטעם רע ומחיש, יחד עם
זאת, עד מד, צדק ברנר בהנחות־היסוד שלו על כל העומד

להתרחש כאן :״בטלה, דילדול, בילבול, שפות, פרנסות
יהודיות, עבודת זרים...״
קולאז׳ מילים זה של מגד אינו מפתיע כלל. הוא מייצג,
מחד, את מאגר האמונות החברתיות החלולות, המזינות
את הסיפרות העיברית זה כמד, דורות, ומאידך ממחיש או
תפקידה •של הסיפרות ביצירת אשליות מילוליות שאין
מקומן ניכר בהווה. מגד ודומיו התמחו בהתעלמות מהתפרקות
החברה הישראלית משרידי ההומאניזם וההיגיון
שאיפיינו אותה בעבר. היז׳אנר הסיפרותי הארצישראלי
שלהם מצליח להלך כאקרובאט בקירקס על חבל, ולהתעלם
בעקשנות מן הקנאות הדתית העיוורת של ממשיכי
ימי-הביניים והבית־השני הקודמת עוד מתחת לפני־השטח,
מתעצמת, ומאיימת להנחית את מכת־המוות האחרונה
בתהליך הניוון החברתי-תרבותי העובר עלינו.
ניוון זח בולט עוד יותר, באותה תמיכה מבלי־דעת של
סופרים ישראליים רבים בחיטוט כוזב בהיסטוריה היהודית,
על־מנת להופיע כיורשים וממשיכים לכל הנשגב היהודי,
שיכבת־טיח דקיקה ומלאכותית זו, הקרוייה סיפרות,
ואשר המגדים טחים אותה מזה חמישים שנים מעל
לאמיתות־היסוד של החברה הזאת, תוך הנפת דגלים קטנוניים
ומחנכים־כביכול של היסטוריה קטנונית וכוזבת!,
תורמים את חלקם לדרך המובילה אותנו אל אבדון מוחלט.
אוסוואלד שפנגלר, בסיפרו שקיעת המערב, מבחין בין
שני סוגי חברות — היסטורית וזואולוגיה (א־היסטורית)
ולטענתו, החברות־הזואולוגיות אינן רק פרימיטיביות-
שיבטיות — אלא גם חברות מזדקנות אשר מיצו אתי
עצמן, שעברו את נעוריהן הלאומיים ואינן יוצרות היסטוריה
כלשהי.
מעקב אחר ד,חווייה-ד,תרבותית הישראלית בשנים האחרונות
מעלה את החשד, שזוהי חברה החוזרת על1
עצמה, ובעיקר על המישגים ההיסטוריים שלה, וכך משתקף
הדבר במרביתה של היצירה הסיפרותית הישראלית
מאז ראשית שנות הארבעים ועד היום.
אם לבחון את סד־חכל התרבות והסיפרות של השנים
האחרונות, כמאפיין של תהליך ניוון, נמצא כי במקביל
לריקנות הלאומנית־דתית, המאפיינת את אנשי ארץ־י־שראל
השלמה, נהנית זו מגיבויו האילם של ד,מרכז־ד,תרבותי
(הכוונה ליוצרים ולסופרים הקשורים למימסד, או חיים
בקצוותיו) ,איבד את הצפון ההומאני שלו. מימסד־תרבותי!
זה, העוצם עיניו מפני ראיית תהליך ניוונו של החברה!
והתרבות הישראליים, מאמץ לעצמו מיני זהויות מזוייפות!
של תיזות משיחיות מעוותות, בסיגנון דברי ם בגו של
פרופסור גרשום •שלום, או הצדקות מוסריות בם יג נו ן וידויי
שיח־לוחמים. עמדות המייצגות את חוסר־ד,כיוון •של החברה
הישראלית ותרבותה. מצב המאפשר את עלייתו
המטיאורית של הימין־הקיצוני, אשר הסימפטום הבולט בו
הוא שמאז רחובות הנהר של אורי צבי גרינברג, לא נוצרה
בישראל יצירת-תרבות-ימנית אחת בעלת איכות כלשהי.
ניוונן של התרבות והסיפרות מצטברים לסך־הכל של
מיסטיציזם ופולחן אי-רציונאלי, הממקדים את התרבות
והסיסדות לפיתוח חרשים לאומיים, אשר לקוחים מהעבר
הרחוק והקרוב, בכותרת •של נוסטלגיה, שהיא דרגה גבוהה
של אוננות תרבותית קולקטיבית, שמעידה על כיווני
הניוון המותירים דדך אחת — המובילה לשומרון העתיקה,
ולחורבננו.

ג. ליל־ הבדול ח של גו ש־א מוני ם
במשך תשע שנות הניוון החברתי־תרבותי המואצות- ,
מאז מילחמת ששת-הימים, מועטות היצירות־הסיפרותיות
המנסות לעמוד בפרץ ולהגדיר לפחות את תהליך הסחף
החברתי־תרבותי בו נתונה החברה הישראלית. וכוונתי
ליצירות •שבהן מצויה ״זכות הזעקה״ של ברגר. א.ב.
יהושע החל במגמה זו, בסיפורו מול היערות, העוסק
בתחושת ההתנכרות לקרקע, והמשיך זאת במחזהו ליל ה
במאי, אשר בו מוצגת מילחמת ששת-הימים כפיתרון רעוע
למיכלול הבעיות האישיות של גיבוריו. מגמד, זו מתגברת

בסיפור בתחילת קיץ 970ו, שבו מעלה א.ב. יהושע את
נושא ההעלאה־למוקד של דור הבנים בידי דור ההורים,
וכלה בקטע מרומן שלו העוסק במילחמת יום־הכיפורים,
•שפורסם לפני המה חודשים. גם סיפורו של עמוס עוז,
אהבה מאוחרת, ח בתהליך הניוון.
הגדיל לעשות מכולם יצחק בן־נר, בסיפורו אחרי הגשם,
שפורסם בהארץ 20.4.76 ולא זכה בהד הסיפרותי והתרבותי
הראוי. בסיפורו עורך בן־נר מעין הגדלת מצב-
לאומי, ללא כחל ושרק, תוך תיאור תלאותיו של פרט
המנסה ללקט את שיברי נפשו בלילה מטורף של פרעות,
בין ״נערי הגוש במאבק עם השלומניקים״ .מן הראוי
להביא כמה קטעים מסיפורו של בן־נר, המציגים את
תהליך התפורויותה של החברה הישראלית והתרוקנותה
מערכי העבר, תוך פתיחת פתח אופטימי במעט, לגבי
האפשרות של התמודדות •גלויה בין המגמות הפוליטיות
הרווחות בה לטוב ולרע. בניגוד לעמדה שאותה נוקטים
חיים גורי ובני־דורו על ״מניעת עוד אלטלינה״ ,כותב
יצחק בן־נר:

״...כרחובות צדדיים הוא עושה דרכו, שלא
להיתקל באותן כנופיות שד נערים. במה פעמים
בבר דכדוהו, סוגרים עליו, הודפים אותו
אל גדר הבטון או אל הכותל ומול פניו, שחאימה
הישנה גואה ומשתקת אותן, הם מניפים בק

ספיחי שואה

בוק ריק, גרוב בגרב ...אם תתגונן — תחטוף
עד מוות, הוא אומר לעצמו. אם אינך יכול
להסתתר מהם, הוא אומר לעצמו, ספוג את
המנה והמשך ללכת. ואם הייתי חולה־נפילה,
הוא אומר לעצמו. אחרים, שאינם מובנים לסגל
את עצמם, מתים. בל יום מודיע העיתון על
מתים שכאלה. נערי הגוש כמאבק עם השלונד
ניקים ...הגושינקים חסמו היום את היציאה
מהבניין. שלוש מאות מהם• היית צריך לראות
את השוטרים המסכנים. עשרים שוטרים
מול שלוש-מאות ביפות מנפנפות ואגרופים
כאוויר. בקושי הגעתי אל המכונית
״...אנשים משוועים יותר, כימים אלה
למשהו שאין אנו יודעים מהו. אנשים מחפשים
להם אל, משיח ואמונה להיתלות בהם, .עשרים
ושבעה אלף איש נרשמו החודש 3ל ש-
כותינו,׳ אומרים כרוזי הגוש על הכתלים —
— ,ואתה באמונה בוחנו והאמונה אגרוף־
נקמות היא לה׳ .למען ציון לא נחשה.׳ כרחובות
מתכתשים צעירים שעברו מן היאוש אל
הדת עם צעירים שעברו מן היאוש אל אנשי
השלום, .שלום על ישראל,׳ קוראים אנשי
השלום, בקצם תהלוכותיהם, .מטר מרובע
שלום עדיף עד קילומטר מרובע מידחמה׳7...׳

שטיפת מוח

מחלקת־הדת של הטלוויזיה הישראלית הגדילה לעשות, במיסגרת ניסיונה למצוא
משמעות לשואה ולצדק־האלוהי. היא הושיבה את המשורר המפ״מי אבא קובנר, יחד
עם רב, מול חבורת־צעירים מנומסת. אבא קובנר דיבר על בתי־כנסת שחרבו, ואחריו
דיבר הרב על השואה כחווייה מיסטית.
לא ברור מדוע חושבים באמצעי־התיקשורת־האלקטרוניים, מאז שיח־לוחמים, שיש
בכוחה של פטפטת לשנות את העולם. כך שלא הפליא לראות על המסך־הקטן אנשים
צעירים מסבירים עד מה אינם מבינים את השואה ואת סיבותיה, ועד מה כושל החינוך
הישראלי בנושא זה. הגדילה לעשות המשוררת רבקה מרים, שדיברה על גורל ניצחי
של העם היהודי, כשהיא בוחנת — לדבריה — את השואה מבעד לרחם שלה, וכשהיא
משווה את ילדה לחבלי־הלידה של העם היהודי.
בתוך כל הפטפטת הצעירה והתלולה הזאת, בלטו דבריו של אחד הצעירים, אשר
ניסה לומר דברים מוגדרים על השואה ועל ההווה שלנו ככובשים, אלא שדבריו נתקלו
באטימותם המוחלטת של אבא קובנר והרב שהיה לצידו, אשר סבלו מחוסר-קומוניקציה
עם אותן טענות שהציג בפניהם אותו צעיר.

בסיפרות-השואה מתואר אלוהים כאותו ענן־עשן כהה שתימר מארובות כיבשני-
האדם במחנות-הריכוז. ידוע גם, ששוכני המחנות שרו את שירו של ישו מתוך, הברית
החדשה׳ :״אלי אלי למה עזבתני כך שמפליא לראות כיצד הצליחו להפוך 31 ,שנה
אחרי תום השואה, את יד־ושס למקום דתי קדוש, אשר משתתפי טכס־הזיכרון המרכזי
חובשים בו כיפות וכובעים.

״...כקלגסים, כיפותיהם מנפנפות, הם צועדים
— והעוברים ברחובות עוצרים להביט
כהם כייראה. רק שני גברים רטוכים מן הגשם,
ליד אחד העצים, קוראים לפתע בנגד הצד
עדים , :אתם הבאתם בל זאת עלינו, פאשים•
טיס:׳ הוא סכור שההולכים אף לא הבחינו
בקוראים נגדם — אף פתאום הוא רואה אד*
כעה ניתקים מן המיצעד ונופלים על השניים,
כעייטים. צללים שהורים, הוא רואה מן המקום
שבו הוא עומד, עולים ויורדים שם ככמחול-
עיוועים וקולות צווחתם שד מוכים הוא

המחשה סיפרותית זו, שנעשתה לליל־הבדולח של
גוש־אמונים, אשר נערך בעת המשא־והמתן להפרדת־הכו־חות
לפני כשנה, מעידה על היחלצות שמתחילה הסיסרות
הישראלית להיחלץ ממעטה־ה״שומן שעטף אותה. בן־נר
חשף, חמישים וחמש שנים אחרי רצח ברנר, את ״זכות
הזעקה״ ,והוא זועק את הניוון.
אחרי הגשם של יצחק בן־נר מעיד על מגמה ריאליסטית
בסיפרות הישראלית, אשר החלה במול היערות לא.ב.
יהושע, המעלה את השאלה: אם מתחילה רעידת־האדמה
הסיפרותית, הנובעת ממשבר הערכים והאמונה שלאחר
מילחמת יום־הכיפורים.
בחטף הענקת פרס כיאליק לסיפרות עוכבה במשך כמה חודשים, עד לשובו של
המשורר יהודה עמיחי משהות בת למעלה מחצי־שנה בארצוודהברית, אשר במהלכה
ערך עמיחי סיבוב של קריאת־שירים, מחוף לחוף, באוניברסיטות האמריקאיות. בשבוע
שעבר, כאשר הפרם הוענק סוף־סוף לעמיחי הוא גילה, להפתעתו, כי הוא שותף לפרס
(שערכו הכספי 3000ל״י) יחד עם המתרגם ישורון קשה( .יעקב קופילביץ׳) .איותו
דבר אירע לפני כשבע שנים, כאשר הוענק לעמיחי פרס ברגר, בשותפות עם ב.י.
מיבלי • בתוכנית־רדיו סיפרותית שנערכה בגלי צה״ל, ועסקה בחלקה בסיגנון
ובאיכות של סיפרי־שירה הרואים־אור בהוצאת עקד, הופתע מנחה התוכנית, מיכה
שגריר, למצוא באנתולוגיית־שירי-אהבה שראתה־אור בהוצאה זו, שיר בשם לוליטה
מאת המשורר הספרדי פדריקו גארסיה לורקה. שגריר פנה אל עורך ובעל
הוצאה זו, א .יעוז־קסט, וקבע כי הוא מכיר את שירו של לורקה בשמו הקודם
לוסנה, כפי שהופיע בזמנו במחזה אשת הסנדלר. יעוז־קסט, שנשמע נבוך טען,
להגנתו, שהדבר נעשה באישורו של מתרגם השיר רפאל אליעז. אלא שידוע כי
המשורר אליעז אינו בחיים, כך שלא ניתן לאשר או להכחיש את טענתו של
יעוז־קסט • אוהבי ספריו של תומאם מאן ימצאו בכתב־העת עכשיו, העומד
לראות־אור בימים אלה, קטע מתוך דוקטור פאוסטוס בתרגום לעברית של מרדכי
אבי״שאול • מסתבר שעיתון־הסיפרות פרוזה נקלע למשבר, העומד להטיל ספק

פיטר וייס (מארה/סאד) נחשב כיום בין הבולטים שבמחזאים החיים כיום בעולם.
בהקדמה למחזהו החקירה כתב וייס :״בהצגת מחזה זה, אין לנסות לשחזר את אולם
המישפט בו התנהלו הליכי מישפט המחנה (אושוויץ) .כיל שיחזור הינו בלתי־אפשרי,
לדעת המחבר, כפי שבלתי־ניתן להעלות על קרשי הבמה את המחנה עצמו.״
אלא שאפריים סטן (תיאטרון שידורי־ישראל) חושב אחרת, ולכן הביא לפני קהל
צופי־הטלוויזיה הישראלית, גירסה מקוטעת ומסורסת של החקירה לפיטר וייס, שכל
קשר בינה לבין המקור היינו מיקרי בהחלט. אפריים סטן הצליח לאבד, בעיבודו, את
כל המרכיבים הדרמתיים שהפכו יצירה זו למשמעותית. הוא גם לא בחל לצרף למחזה
תמונות ממחנות־הריכוז, כדי להסביר לצופה הפרימיטיבי (לדעתו) כי המדובר בשואה.
במיסגרת סירוס מחזהו של פיטר וייס, השמיט סטן משיר־הסיום של המחזה את
הקטע הבא:
״עלינו להוסיף ל־ 6המיליונים סנחרגו
3מיליון אסירי־מילחמה רוסיים
אשר נורו או גוועו למוות ברעב
כמו־כן עוד 10 מיליון אזרחים
בני הארצות הכבושות
שגוועו

לא ברור מי העניק למר סטן, את הסמכות להעלים 13 מיליון קורבנות של הנאצים.
צופי הטלוויזיה הישראלית ראויים לגירסה מלאה של החקירה לפיטר וייס. את גירסתו
של מר סטן ניתן להציג לפני ראש־הממשלת דרום־אפריקה, מר פורסטר, בביקורו
הבא בידיושס.

ני ק אנור פארא: מ שוררים צעירים
כיתבו כאוות נפסכס
ככל סיגנון שתימצאו לנכון
דם רג מדי זרם מתחת לגשר
מכדי שתאמינו
כי דרך אחת צודקת.
בשירה הכל מותר.
כמובן, בתנאי אחד :
עליכם להשתפר על הנייר הלבן.
עברית: ד .ע.
ניקאנור פארא נולד ב־ 1914 בצ׳ילה. בסוף שנות ה־30׳ החל לפרסם את
שיריו, הבולטים בפנייתם הישירה, ובדחייתם את התיפאורה־המילולית.
פארא נתפרסם בעולם בזכות סיפרו ״אנטי־פואמות.״

3י א? 1ה

בהמשך קיומו. המו״ל של עיתוך הסיפרות הזה, יוסי קריים, הדיח מעיתונו את
עורכו, המשורר יעקב כסר, ועורך בעצמו י• בימים אלה שוהה בארץ הסופר
ממוצא אוסטרי יעקם לינד (נשמה של עץ, דומם מבטון) .לינד משלים כאן סרט-
טלוויזיה עבור הרשת המרכזית של הטלוויזיה הגרמנית. הסרט מכיל פגישות של
לינד עם סופרים ואנשי־רוח בני-דורו, אשר בעזרתם הוא מנסה למצוא היבטים חדשים,
ממרחק הזמן, על השואה. בין המשתתפים בסרט מצויים: גינטר גראם; 0רופ׳
גרשום שלום, השחקנית חנה מרון, הסופר השווייצי, מכס פרייט (הומו פאבר),
אשר סיפרו אינני שטילו עומד לראות־אור בימים אלה! המבקר הבריטי ג׳ורג׳
שטיינר (מות הטדגדייה, מיגדל בבת ואחרים !• במחצית קיץ זה עומד יורם קניולו
לצאת לארצות־הברית, שם ישתתף במיספר תוכניוודטלוויזיה שתוקדשנה לספריו
שראו-אור בתרגום לאנגלית • המשורר חיים גורי שהה בשבוע שעבר ברומניה,
מקום שם הוקרן סירטו המכה ה־ $ 81 התנצלות ! במאמר בכותרת ״אות קלון״(נמר של
נייר, העולם הזה ,)2014 שעסק בנושא הענקת מענק־ראש־הממשלד-,ליצירה לסופרים עבריים,
ולא לערבים. נשתרבב בטעות שמו של הסופר עמוס עוז (מיכאל שלי, הר העצה
הרעה, ארצות התן) .מסתבר שעמוס עוז לא זכה במענק-יצירה מטעמו של ראש־ממשלה
כלשהו, והפרס האחד שבו זכה אי־פעם בישראל, הוא חצי פרס קוגל (פרם עיריית
הילת לסיפרות) .עם עמוס עוז הסליחה.

שוש׳ אבן ־ זהב

ע !״ מלכת המי

<976
ה1ו.

ר עו & ס

תנו די גבר אמיתי.
אחד שיודע מה טוב.
שיודע גם דהשיג דב־רים
טובים כוס בי
רה גודדסטאר למשל.

אי־אפשר לדעת בדיוק מה צבע העיניים
שלה. הן נראות כמו תערובת של צהוב,
ירוק ואפור .״זה בדיוק הצבע של עיני
השטן,״ יודעת שושי אבן־זהב לספר. אנשים
שיודעים, גם אומרים לה זאת. אבל
היא מעדיפה יותר שידברו על ״עיני החתול״
מאשר ״עיני השטן״ שלה.
עד שהגיעה ל־ 170ה0״מ של קומתה,
הספיקה שושי זהובת־השיער להיוולד בחיפה,
ללמוד בהדמיס, להחליק הרבה על
השלג בשווייץ ואף להיפצע שם, ללמוד
גראפיקה וצילום ולשרת בצה״ל.
היא רצתה !נורא להיות גראפיקאית.
אולי גם צלמת. משום כך הלכה לעירוני
י״ד בתל־אביב, בית־ספר מיקצועי שבו
לומדים גראפיקה וצילום. במשך ארבע
שנים שקדה על לימודיה, עד שמרוב מאמץ
הפכה קיצרת־רואי. כשסיימה ידעה
אומנם לצייר ולצלם, אבל לא יכלה לעשות,
ביגלל קוצר־הרואי שלה.
אז אם אינה יכולה לשרטט או לצלם,
היא עברה לצד השני של העדשה. עכשיו
היא עושה את צעדיה הראשונים בתחום
דוגמנות הצילום והמסלול, ואלה שכבר
דאו אותה, מנבאים לה עתיד בשטח הזה.
היא אוהבת לצחוק, אבל יודעת שאולי
זאת רק מסכה ,״כמו הליצן שצוחק מבחוץ
ובוכה מבפנים. מה לעשות? כל החיים
שלי היו מצחיקים ״.אבל זה כבר סיפור
אחר. בינתיים היא ממשיכה לצחוק, ולחש־תזף.
ואפילו להתעניין בפוליטיקה. אם
היה לה כוח, היתה אפילו הולכת להפגנה
נגד ההתנחלות בקדום. מה שמרגיז אותה
במיוחד הוא צורת המישטר בארץ, שמכ־
.נים אותה דמוקרטיה, אבל לדעתה היא
בסך־הכל דמוקרטיה במרכאות כפולות.
הנה, תוכנית כמו ניקוי־ראש בטלוויזיה,
דבר שהיא נורא אהבה .״בזה ראיתי את
חופש הביטוי,״ אבל תראו מה שקרה לה.
בעצם היא נורא רגישה .״הצבר הטיפוסי,״
היא אומרת ,״הוא נורא מחוספס,
מבחינה זאת, אין לי אופי צברי. נושאים
כמו טאקט ונימוסים חשובים לי נורא.״
אז בבקשה, קצת נימוס לשושי.

ש ד שטן

פה של באודו

״יש לך פה כוו של בריג׳יט באודו,״ היא התגובה
ששושי אבן־זהב רגילה לשמוע נזבל מי שפוגש בה
לראשונה. היא־עצמה אינה עושה כל מאמץ להידמות לכוכבת. המועמדת, שסיימה לפני
זמן לא־רב את שירותה בצה״ל, אחרי שירות מקוצר, עושה את צעדיה הואשוניס׳כדוגמנית.
המועמדות הסוניות
לסקס בחירת נסיכת ים־
סוף באילת תגענה המועמדות
במטוסי ארקיע. כי
חופש אמיתי באילת מתחיל
בארקיע.

לנשפים שיערכו בבא ושבע,
אשקלון, חיפה וטבריה
תגענה המשתתפות
באוטובוסים הממוזגים של
חברת טיולי הגליל.

מלכת חמים 1976 תטוס
לאירופה וחזרה במטוסי
חברת אולימפיק.

מארגני המיבצע: מירי
זכרוני, רפי זכרוני. הפקה :
יצחק גיזרי. עיצוב המופעים:
דני ליטאי. צילום
המועמדות: יהושע צפריר.

ע י 1ל | ן 1ף [ 1 1 1 1
* 1ן #ויו #ייי -י י ^ ייי
היא מתעניינת גם בנושאים פוליטיים,
תה יכולה להצטרף להפגנה פוליטית,

בניגוד לרבות מבנות
גילה, טוענת שושי שלפעמים
היא חשה שהי־
״אבל אין לי כוח לזה.״

אופי לא־צבוי

למרות שנולדה בארץ, והתחנ־כה
במוסד הנוער הדסים, שהוא
בית־יוצר לטיפוסים צברייס, מעידה שושי על עצמה שיש לה אופי
״לא־צברי.״ היא חשה עצמה ״רגישה לנושאים כטאקט ונימוסים.״

חו ה סולומון

ה 1ערה שאוהבת לרוץ
מוצרי אוליביה של חברת עץ הזית
ילוו את המועמדות לאורך כל התחרויות.

״תכשירי האיפור והקוסמטיקה של
אאוטדור גירל (1־ )0111x1001• 0 11 מוצאים
חן בעיני בגלל חמיגוון הרחב והאופנתי
של צבעים ובגלל מחירם הנמוך מזה של
חברות הקוסמטיקה האחרות,״ מגלה
שוש אבן־זהב, המועמדת ה״ 1לתחרות.
ס עהנוער תעובד

רק ל פני זמן קצר היא ל בשה
עוד חולצה כחולה עם
שרוך ארוס של הנוער העובד. אחד־כך הצטרפה אל המחנות•
העולים, משם נפלטה משום שלא התירו לר קו ד ריקודים סלוניים.

חנה סולומון אוהבת לרוץ. סתם ככה.
לא תשוב איפה. לא חשוב גם איך. העיקר
לרוץ. על החוף. ברחוב. לבד. עם ילדים.
לא צריך להתפלא אם ההצעה הראשונה
שתבוא מפיה, תישמע בנוסח :״בוא נעשה
התחרות.״
לא. היא לא רצח מיקצועית. כשניסתה
להתחרות עם אחרות בריצה תחרותית היא
לא הגיעה דווקא במקום הראשון .״תמיד
היו מהירות ממני,״ היא מודה. אבל זה
לא הפריע לה להמשיך לרוץ .״תמיד
הייתי רצה, ואף פעם לא היה לי הכוח
לזה.״
אז אי־אסשר שלא לשאול: מה מריץ
ב חו רהיפהוחינניתכ מו חנ ה,

ש הי א

אולי. אבל נערו ת
^ 1 111ל \ י 0ל
1יי 1
ח טובו ת־גו, נ מו חנה
ג סולומון, בטח. חנה, בבגד־י ם מתוצר ת גוטקם על חוף הים. היא
מעדיפה יותר לרוץ על החוף, מאשר לה שתר ע עליו ולהשתזף.

י יי ׳*׳111י י יי י״י

תיגש להיבחן בבחינות הבגרות.
יש לד, עיניים ירוקות מרצדות, ושיער
ערמוני עם כיתמי בלונד גדולים וטיבעיים
והמון תמימות ופשטות. מה שהיא אוהבת
באמת׳ נוסף על לרוץ, זה ללבוש ג׳ינסים,
וכפכפים של עץ, וגם ללכת הרבה. עושה
הרבה טיולים. עם כל החבר׳ה. לא באוטובוסים
ממוזגי־אוויר. ברגל. פשוט, לוקחים

תרמיל ושקי־שינה, נוסעים ברכבת ואחר־כך
הולכים הרבה ברגל. היום כבר לא
קוראים לזה, כמו פעם ,״ציונות״ ,״חלוציות״
,או ״אהבת הארץ״ ,אבל עושים את
זה באהבה גם בלי כל המילים המפוצצות.
עכשיו היא רצה שוב. בתחרות מלכת־המים.
ומה זה חשוב מי תשיג, אם העיקר
זה לאהוב לרוץ?
המועמדות הסופיות מופיעות בגוטקס —
אופנה עילית לבגדי־ים וחוף שתיכננה
הגברת לאה גוטליב לשנת .1976 אופנה
זו נושאת עימה את בשורת המזרח״
הרחוק ויבשת אפריקה — בססגוניות
מרהיבה ובגזרות המחניפות לאשה
המסומנת והאופנתית.

בת 17 וחצי, וכל החיים, כולל השירות
בצה״ל, עוד לפניה?
את התשובות עוד צריך לחפש. היא באה
מהרצליה. לא חרצליד-,פיתוח. מיישפחה
,מסודרת. האב, בעל משאיות, יליד רומניה.
האם — צברית. ארבעה אחים, שהיא הגדולה
בהם. יש לה בבית אחות בת שלוש
וגם כלב קטן.
עד לכיתה השביעית למדה בגימנסיה.
אבל היו, כמו שיש תמיד, דברים מעניינים
יותר: ים. מוסיקה. בילויים. החבר׳ה סחבו
למקומות האחרים, ובית־הספר נשאר מא חור.
גם תנועת־הגוער. היא היתה בנוער
העובד, על אמת. אחר־כך אפילו בתנועה
חלוצית כמו המחנות־העודים. ייתכן
שרייתה נשארת שם אילו התירו לה, ולחבריה,
לרקוד ריקודים סאלונייס. אבל
בגלל שטויות כאלה מאבדים בתנועות החלוציות
נוער טוב. אמרו להם לבחור: או
התנועה או הריקודים, וחנה וחבורתה
בחרו בריקודים.
אבל היא לא התפרפרה. אחרי הגימנסיה
הלכה ללמוד גקבנות־תקליטים, אפילו עבדה
בזה קצת. מי שלא יודע, זה שייך
לאחד ממיקצועות המחשבים.
עכשיו היא ממתינה לגיוס, רוצה ללמוד
בינתיים אנגלית באולפן. ברור לה שהיא
תחזור פעם לספסל־ד,לימודים. אולי אפילו

שעור־ההתעמלווז בגימנסי ה שבצפון תל־ א בי ב הופרע מעט, כאשר
71 *1111
התלמידים ה תקבצו ל צ פו ת בחנ ה, ה מדג מנ ת בי קיני על הגדר.
1י 1 811

חנה, ב ת הרצליה, העומדת לפני גיוסה לצה״ל, אוהב ת הרבה טיולים, ב עיקר ברגל.

חנה סולומון, בעלת השיער הארוך וה-
שטיני, התקשתה מאוד, לפי דבריה, בסידוק
שערה הארוך, עד שגילתה את תכשיר
הפלא לייפטקס־בלזם של חברת
וולה והשתמשה בו אחרי כל חפיפה.

קולנוע כוכבים הקשר ריצרפח׳
של מלתעות

ע שרות טבעות
פ*1וטי 1בשווי

׳־״תכשיטי אופנה עידיח

10.000

אפשר כבר להרכיב היום ניבחרת מג׳ק
ניקולסון המקריח׳ ג׳ין הקמן בעל מראה
הפקידון האפרפר, דאסטין הופמן הגמדי,
ורוי שיידר בעל החוטם הפחוס של מתאגרף
מתבגר, ולהבין שהגיבורים האחרונים
של הקולנוע אינם, בהכרח, גיבורים
בצורתם החיצונית, וגם לא תגליות מוקדמות,
חלילה.
עובדה. היש מישהו שזוכר את הסרטים
שעשה רזי שיידר לפני הקשר הצרפתי?
עובדה נוספת: אחרי הקשר הצרפתי כבר

ירדו מן הפסים. מאחרי־הקלעים הפגין
שיידר את הטיפוס המתון והמאוזן ביותר
שניתן למצוא על בימת ההסרטה. בעוד
האחרים התרתהו לא־פעם, בגלל תקלות
טכניות ועיכובים שונים מעצבנים, היה
שיידר היחידי ששמר על מזג נינוח וידע
לומר מילה טובה. לבד מאותו ערב, שאותו
אינו מסוגל לשכוח.
״כולנו כבר ירדנו מן הפסים מרוב מתח
ומרוב מאמץ. אכלנו יחד במיסעדה, כשלפתע
תפסתי את קוקטייל־הפירות שלי
ורוקנתי אותו ישר על ראשו של שפילברג.
הוא החזיר לי במיקלחת של יין. בראון
וזאנוק, המפיקים שלנו, ברחו על נפשם
כשררייפוס מעיף לעברם את הראביולי...
ואז, הפכנו כולנו את מגש הקינוח, והמקום
כולו חפך גל של א-שפד, תוך רגע אחד.
נראה שכולנו היינו זקוקים לאיזושהי
התפרקות.״

אל תחמיצו!!

13^11*5כד

ה0י??.א1י

מיגי
ח י ^ ממ/מז״

רוי שיידר וסינתיה בגיט כמיטבה
האשת האמיתית

ספרים ׳חדשים בעם עובד

עמוס עוז: ארצות התן
סיפוריו המוקדמים של המחבר, שנכתבו מחדש ומופיעים

חירשו לעצמם מפיקי מלתעות, ריצ׳ארד
זאנוק ודיוויד בראון, להעמיס על יידר
את התפקיד הרא-שי, אחרי הכריש בכבודו־ובעצמו,
בסרט שתקציבו היה למעלה מארבעה
מיליון דולר. מעמסה זו, שהטילו
על כתפיו של השחקן בן ד ,39-,היתד, יותר
מאשר תוצאה של אמונה עיוורת. סטיבן
שפילברג, הבמאי, התעקש על הופעתו -של
שיירר מכיוון שטען כי ״כישרונו הגדול
ביותר, הוא ללכת לאיבוד בין אנשים
בעלי אופי •שונה לחלוטין.״
מי הכוכב האמיתי. האמת היא, שבחירתו
הראשונה של שפילברג לתפקיד
המדען היתד, דווקא יואל גריי, בנו של
הקומיקאי היהודי מיקי כץ, ומי שהופיע
בהצלחה כד, מדהימה בקאבארט. לבסוף
בהר בריצ׳רד דרייפוס, הכישרון הג׳ינג׳י
המתפרץ מן הסרט דודי קראביץ. ולמעשה,
בתפקיד הצייד אמור היה להופיע סטרלינג
ד,יידן. משנתחלפו השחקנים, ולצד שיידר
עמדו דרייפום ורוברט שאו, התברר ש שיירו
איננו עוד ה-שחקן היחידי בעל השם
חקופתי שבכותרות .״אבל מה זה חשוב,״
טען שיידר .״אם רק אחיד, טוב, כבר
יידעו מי הוא הכוכב האמיתי של הסרט.״
ואומנם, הוא הכוכב -של הסרט.

173 עמודים. ה מ חי ר 10 :ל״י

גם הפעם במדי שוטר, אבל עם עלייה
בדרגד״ בחרו שפילברג ושיירר יחד במראה
הממושקף, והעלו על החוטם השבור
שלו זוג מישקפיים דקי־מיסגרת.

יצחק ברנו: שקיעה כפוית
שמונה מסיפוריו של המחבר, שנכתבו מאז מלחמת ששת
הימים. הסיפורים נתפרסמו בפתבי־עת ובמוסכים ספרותיים
שונים, ורכשו להם קהל־קוראים נלהב־ (כריכה רכה).

191 עמודים. ה מ חי ר 10 :ל״י

כאן לראשונה בנוסחם זה, ועליהם נלווה הסיפור ״על
האדמה הרעה הזאת״ שעדיין לא כונס בספר( .כריכה רכה).

243 עמודים. ה מ חי ר 12 :ל״י

וליה וביקוביץ: מוות במשנתה

קובץ פרוזה ראשון למשוררת. שנים־עשר הסיפורים נכתבו
בתקופות שונות ונתפרסמו בשעתם בכתבי־עת ובמוספים
ספרותיים שונים, ורכשו להם קהל-קוראים נלהב( .כריכה
רכה).

הספרים הופיעו בשיתוף עם קרן ת״א לספרות ולאמנות

בכל חנויות הספרים

להזמנות: עם עובה רח׳ מזא״ה 22׳ תל־אביב, טל 291526 .

״אני -למעשה, מגלם את הקהל,״ טוען
שיידר .״תגובותי, בעלילה מקבילות לשלו.
אני צריך להגיע למקום ולקבל זעזוע.״
ונראה ששיידר תפס מה עליו לעשות, שכן
אפילו דרייפוס, שאינו צנוע מטיבעו מודה
ני רוי הגיש את המישחק הטוב ביותר
של הסרט, ובי הדמות שבנה היא ״חתיכת־יאמת.״

שיידר
מיורן גדיי
האשה ב סר ט

ואומנם, הצוות עבד קשה, בעיקר בגלל
כל הסיבוכים הטכניים שנבעו מן העובדה
שאחד הכוכבים הוא כריש. אבל גם זו
מעלה, שכן כוכב זה — אם היד, מתפרק,
והיה מתפרק לגמרי. אומר ״שפילברג :
״נראה שזו היתד, דרכו של שיידר להתפרק,
אלא שלמזלנו שב והתייצב מייד בחזרה.״
כמו הופמן ופאצ׳ינו. הפעם המוקדמת
יותר, הזכורה לישיידר, כאשר חזר
אל עצמו, היתד, אחרי מחלת־ילדות ק־שה,
שכמעט סילקה אותו מן העולם. בעיקבו־תיה
נאלץ להיגזר מכל פעילות גופגית עד
גיל .17
העולם הזה 2019

אביו, שהיה מנהל תחנת־דלק בניו־
׳רזי, לא התלהב מן האלטרנטיבה של
אריירה תיאטרלית שבה בחר בגו. אבל
בן התעקש, רצה לשחק. האב לא הבין
;דוע אין הוא יכול לשחק ביום וללמוד
:ישפטים בערב.

הבן, מצידו, החליט שללמוד זה לא
שבילו, ואחרי שלוש שנים בחיל־האוויר
:שה מה שעשו גם דאסטין הופמן ואל
!אצ׳יאני, כלומר, הלך לישחק בתיאטרון
!הילתי קטן של אוף־ברודווי. שם זכר, ב־זנת
1968 בפרס אובי על גילום דמות
וברו של ג׳יימס ג׳ויס הצעיר, שאותה גיס
במחזה סטיבן די. לדעת שיידר, ל-
1חק שיקספיר אפשר רק מתוך ניסיון.
:תי־ספר למישחק הם עדיין חידה בעי-

כוכב למרות עצמו. את סינתיה
:גוט, אשתו מזה שתים־עשרה שנים, פגש
זיידר כשחזר מבית־הספר למישחק ב־ונדון.
היא־עצמה היתד, שחקנית, אבל
:שלמדה להכיר את הנוורוטיות שאיפיינה,
דעתה, את חברותיה־למיקצוע, החליטה
עזוב את הקאריירה. תחת זאת עברה ל־
:ריכת־סרטים, והיום היא משמשת עורכת
:יד שולחן סירטם הגדול של מרלון ברנדו
ג ׳ק ניקולסון, מיסורי ברייקס, בבימויו
על ארתור פן.
היא עבדה גם על אחדים מסרטיו של
:עלה. הקשר הצרפתי, למשל .״מעולם לא
׳איתי אותו בקטע רע,״ היא טוענת .״כבר
:זמן אמרתי לו, :אתה בוחר בתפקידים
לא־נכוגים, ולמרות עצמך ובחירותיך ה־ושונות
אתה עתיד להיות כוכב׳.״
בת 11 רוצה דכיים. לא היה קל ל-
ינתיה, כלל לא קל, לקשור אליה את
וכוכב שלה .״רציתי לחיות חיים של
:ועני,״ טוען שיידר .״מעולם לא חיפשתי

הוי איזו
ש אד קו מני ה!
מלתעות (ארצות־הברית, חן,
אלנבי, תל־אביב) :אילולא עשה
מר שטיבן שפילברג הצעיר ()27
גם את דואל וגם את שוגרלנד אכספרס, אפשר היה להא״
שים את הבמאי הבישרוני הזה בציניות־לשמה. שכן, מה
יותר נחמד אחרי המיגדל הלוהט, ונמל־תעופה, ורעידת
אדמה ומגרש־השדים אם לא כריש לבן ענקי לארוחת״הערב
המישפחתית ו
אלא ששפילברג בבר שילם את המיקדמות הנ״ל,
ונראה בי גם אם הוא מרוויח על חשבון הקהל האמריקני
ההיסטרי הממוצע (בתוך שבועיים עשה מלתעות באמרי־קה
מה שעשה חלף עם הרוח בסך־הבל, עד היום) ,הרי הוא
עדיין איש־קולנוע מודרני מיקצועי ובישרוני בשד. וזאת
משני טעמים: גם אם שיעורו של מלתעות אינו מן המעמיקים
ביותר, וגם אם הפחד מוזמן מראש בתודעה, הרי
הצורה הקולנועית והטריקים הטכניים של שפילברג
ראויים למלוא ההערצה. יש לו קצב משגע, עריבה נהדרת,
חוש־עיתוי, שימוש יעיל במוסיקה — בקיצור, בל מה שמות־חן
טוב צריך, אם־בי לא התברך בסופיסטיקציה של
היצ׳קוק.
מצד אחר, קצת תשומת־לב למה שמעסיק את שפיל״
ברג — מעסיק אותו הפחד של האדם הקטן מפני מכונות
ענקיות: אם זי המשאית הרודפת אחרי הנהג בלי בל

הכריש — חוק יותר מ״חלף עם הרוח״
סיבה בדואל, או המישטרה המשוכללת על בל צי״המכו*
ניות שלה במירדף אחר זוג העבריינים הצעירים בשוגרלנד
אכספרס. במלתעות מפחד האדם מפני מכונת״המוות הענקית
שבנה הטבע. והפחד מפני תופעות אימתניות גדולות
הרי הוא אחד מבעיותיו של האדם המודרני.

רצה ל היו ת מלך ; שלושת ימי הקונדור ;
סרט מתוק ; ה תפוז המכני.

סים עובר מעצב וייאוש לסאטירה מאקאב־רית,
במעטה של מותחן קודר. רוברט רד־פורד
ופיי דאנאוויי מצויינים בתפקידים
של אנוש שנואש מן המימסד האנושי.

חיפה; שלושת ימי ה קונ דו ר; הקשר
הצרפתי מס .2 .הלילה האמריקאי ; בו שם
נשים.

פרטמתוק ( תכל ת, יוגוסל
ירושלים

צמד בכו ת רו ת.

שלושת

ימי

הקונדור ;

תל־אביב

חליל הקסם

ביה) :חינגה של דושאן מאקאבייב, שאינו
עייף מלהכות בכל המשטרים, בבל התורות,
בכל המהפכות ובכל הדתות. צריך
לחשוב, אבל יש מה לראות.

(סטודיו, שב
דיה)
:אינגמר ברגמן במיטבו, אם־כי לא
בתלם השגור שלו, מטפל בנושא המוסיקלי
ברוחו של מוצרט עצמו, בהומור וב־קריצת־עין,
בדימיון וברגישות. חג לעין
ולאוזן.

האיש שרצה להיות מלף
(מוגרבי, אר צו ת־הברי ת) :כי־שלון הקולו־ניליזם
הבריטי בעולם השלישי, במאה שעברה,
מקבל משמעות אקטואלית סאטירית
בשל הערותיו הבלתי־נאמרות, אך המורגשות
היטב, של הבמאי ג׳ון יוסטון.
מישחק משכנע של מייקל קיין ושון קונרי,
כסמלים תאבי־הבצע מסיפורו של רודיארד
קיפלינג.
שלושת ימי הקונדור (פאר,
ארצות־הברית) :במאי הס יורים גם בסו
המכני
( אופיר, אנג
ליה)
:סיפרו המדהים של אנתוני ברג׳ס,
שחשב שהוא מתאר עתיד, ולמעשה ראה
הווה — בעיבודו הקולנועי הפוטוגני של
סטנלי קובריק. מפחיד אפילו את מי ש ראה
כבר.

*•זג* סיפור הפרברים

(דקל, אר׳

צות־הברית) :המחזמר שהיה פעם מהפכה
והפך סרט עם 10 דקות ראשונות לדוגמה,
בזכות הכוריאוגרפיה הפתוחה־לרחוב של
ג׳רום רובינם.

ירו שלים
צמד ככותרות

(ירו שלים,

אר צו ת־הברי ת) :איך כובשים קהל חדש
במטאטא ישן, תרתי־משמע. ג׳ורג׳ ברנם
הוא בן -שמונים וחתן האוסקר בזכות סרט

זה. וולתר מתאו איננו בדיוק נער, אך הדיאלוג
חד ומפולפל למרות־זאת.

* * תמימות מזוהמת

(סמדר, צר

:קצת מבולבל אבל עדיין מרתק, על
משולש גיצחי, אשד, ערמומית, בעל מוזר
ומאהב טיפש. הסיגנון מעניק את המעמד
— קלוד שברול הבמאי.
הלידה האמריקאי (מוריה,
צרפת) :פרנסואה טריפו מגלה סודות
מן המטבח, מן האוטוביוגראפית שלו
ומחיי שחקניו, שביניהם מצטיינים ז׳אן-
פייר לאו, וולנטינה קורטזה וז׳קלין ביסט.
בושם נשים (היובל, איט ליה)
:ויטוריו גאסמן מנסה להתאכזר אל
כל העולם בגלל מומו, אבל האהבה מנצ חת.
מבדר וחכם.

חיפ ה
הקשר הצרפתי מם׳ צ
(עממי, אר צו ת־הברי ת) :ג׳ון פרנקנהיימר
מצלם את מאורות מרסיי בעזרת מצלמתו
הפיוטית של קלוד רגואר, והתוצאה קודרת
ומעופשת. הסיפור על שוטר אמריקני
שאינו יודע מילה אחת צרפתית ובא
ללכוד לווייתן־סמים במרסיי, מעניק הזדמנות
נוספת לג׳ין ד,קמו להוכיח שהוא
יופי של שחקן.
סרטי הבמאי דון סיגל

רוי שיידר בפרופיל

מתאגרף

סורשים. להיפך, הנישואין היו רעיונה של
זינתיה. יום אחד היא אמרה ששיבעה
;ודשים ביחד זה כבר יותר מדי. אז אמר־
|!י לה , :טוב׳ אז מוכרחים להתחתן !׳״
דעתה של סינתיה על העיסקה? ״בתחייה
רציתי לשמור על שנדהבתולין שלי
לא להיקרא שיידר על שם בעלי. היום
וני כבר קוראת לעצמי שיידר, פשוט
ושום שכבר איני מרגישה צורך להש־
;חרר, אני במילא אשד, משוחררת ועצפד
זית.״
לזוג בת בת ,11 הקרויה מכסימיליה,
וזכבר יודעת כי היא רוצה.לביים סרטים,
:שתגדל .״אני רוצה להיות הבוס,״ היא
זומרת. נראה ישבכל־זאת שמעה משהו
ושיחות הוריה.

תדריך

זוגה ליאות :
תל־אכיב:
!עולם הזה 2019

רוי שיידר והבריש המכני
חליל

הקסם; האיש ש
(סינמטק,

ארצות־הברית)
; הגיהנום לגיבורים,
המצוד, הארי המזוהם, הרוצחים,
שלושה ימים בחיי בלש, צ׳ארלי
ואריק, תחנת־ הרוח השחורה,
הנשרים הם רעבים, הנקמניות -

מי הכוכ ב בין ה שניים?

תשעה סרטים אלה של הבמאי האמריקאי
דונאלד סיגל ימלאו את חודש מאי בסינמטק
שליד בית־רו ט שילד. זהו ניסיון
לעניין את שוחרי הקולנוע הצעירים בבמאי
מעניין זה, שמבקרי הקולנוע הצרפתיים
מתייחסים אליו כאחת התופעות האמריקאיות
החיוביות היחידות מאז קם אורסון
וולס. סיגל הוא במאי לצעירים, המדבר
בשפה מובנת להם, הוא עושה בעיקר סר טי
גאנגסטרים, מערבונים ומישטרה כשדעתו
נתונה לבעיית הפרט בחברה, המנסה
ליטול את החוק לידיו, להערים על החוק
כשהוא בודד במערכה, או להשתמש בכוח
שמפקיד בידו החוק בצורה לא חוקית
כדי להשליט חוק. בשנות החמישים, כ־שפולחן
הכוכבים הגדולים שלט בכיפה,
היה סיגל במאי מתוסכל ורק לאחרונה,
החל בשנת 62׳ ,מצא אוזן קשבת, בעיקר
בקרב מבקרי הקולנוע. ,שהכריזו עליו
כעל יוצר שהצליח להכניס נימה אישית,
הממזגת פיוט ואלימות גם יחד. גיבורו
של הארי המזוהם, קלינט אינסטווד, הוא
תלמידו הנאמן של סיגל ואף אירח אותו על
הבד בסרט הראשון שביים בעזרתו (קרא
לי מיסטי) ,שהוצג גם בישראל.

ווו

1 1 6 1 1 0 1 0 1 ^801.ץ $ 3
הכר את
החס מתוצרת קנט

הסיגריה החדשה
באורך ע1ק של

121

;9דקה. ארוכה ולבנה כולה
מקסימה בצורתה
• ע צו חהנטעחה

,מטר

(המשך מעמוד )9
אליך לבין היחגז ליהודי גדול אחר —
הנרי קיסינג׳ר. גם הוא נקרא בפי ישראלים
מסויימים בשם ״יהודון״ ,וכי נויים
אנטישמיים דומים.

קרייפקי: אינני סובל מזה כלל ! אני
מסוגל לנתק את עצמי לחלוטין מזה. אני
מקיים יחסים הרמוניים מאוד עם הבריות,
הרחק מעבר לציבור־הבוחרים שלי.
הירי קיסיגג׳ר הוא איש משיכמו ומעלה.
באמצעות הדיפלומטיה החדשה שלו והת־גייסותו
האישית, הוא הפסיק מילחמה •ש־הייתה
בעיצומה, ואיש אינו יכול היום לומר
אלה זוועות נמנעו בכך.

אילו היתה מדיניותו מביאה ל תוצאה
זו כילכד, די בכך בדי ל קבוע:
זהו אדם גדול.
לזכות מחשבתו ופעילותו ׳שלא־תיאמן,
יש לזקוף את ההסכם השני, ואת העובדה
שחל שינוי גדול בעולם הערבי, ושתדמי־תה
של ארצות־הברית בעולם הערבי השתנתה
לחלוטין.
עם זאת, אין אני תמים־דעים עם הרבה
ממה שאמר .״תוך עשר שנים תהיה אירופה
מארכסיסטית איזו שטות ! משום
שהוא איבד לזמן־מה את אומץ־ליבו, בעוד
שאנחנו. הסוציאליסטים, דאגנו׳ לגורלה
של פורטוגל.

א בנ רי ז הצרה היא שקשה לממשלת
ישראל לקבל החלטות.
בחוגים רחבים מאד בישראל השתלט

נדו די כאשד נסעתי כ־ 1904 אד
נאצר והצגתי את העמדה שאין
דכודד את העודם הערכי, וכי צריך
למצוא דרך כדשהי אדיו. כיום
מקובלת מדיניות זו ככל מקום.

נדו לי, כאשר דיברתי על הקמת גשר
בין איזור־הסחר־החופשי לבין השוק־האירופי־המשותף.
היום מגשימים רעיון

כמקומות שונים התרעמו עד ש אני
הייתי ראש־הממשלה האי רופי
ה־אשון שדיבר עם עראפאת.
כיום מבירות 105 ממשרות ב-
אש״ף, ורכות אחרות ידכו בעיק-
כותיהן.
יכולתי להביא דוגמאות רבות, לכך. איני
רוצה להיראות כמתפאר, והייתי מעדיף ש הדברים
האלה, שאני אומר כאן, לא
יודפסו.
אולם אני רוצה לומר בזה שאינני סתם
אחד תמיד שצץ לו לפתע, שכל טיפוס
חלקלק יכול לבלף אותו.
א בנ רי נ אתה מאמין, איפוא, שייתכן
שלום אמיתי, שלום שבמיסגרתו

מחירה ביתר הסיגריות האמריקניות

הוצאת ספרים אחיאסף בע־־מ

קרייסקי נואם
״חייב אדם להציב לעצמו מטרה

ת.ד 4810 .תל־אביב

הייאוש מן השלום. אנשים פשוט אינם
מאמינים שניתן יחיה להשיג אי-פעם פי־תרון
לסיכסוך הישראלי-ערבי, וזה משתק
כל יוזמה פוליטית.

מציעה בשבוע הספר:
אנציקלופדיה של המקרא
,ארצות תבל
אלה מועדי ישראל
אטלס תנכ״י וערים במקרא
הסיפורת העברית — אנתולוגיה
בורדה — ספר הבישול
בורדה — עוגות ודברי מאפה
הסטוריה של הבית השני א—ה
כל אגדות ישראל א—ב
מדיטציה טרנסצנדנטלית
מדע ההוויה — מיהרישי
מדריך לתייר מסביב לעולם
מילון צרפתי־עברי כהן
מילון עברי־צרפתי כהן
מילון עברי מא—ת

19.50
18.75
22.75

— 135
49.50
31.50

15.50

52.50

במקום

—180.

ספרי אריך קסטנר, ספרי שחמט ופסיכולוגיה

ועוד ס פ רי רבי אחרי
ב מ חי רמחל
להשיג בחנויות הספרים ובדוכני המכירה של ההוצאה
בכל רחבי הארץ

קטלוג חינם לכל דורש

תי, בהרצאה בוורשה, כי גם המערב חייב
לייצג מדיניות של דו־קיום בשלום, אולם
כזו הנובעת מההשקפה הדמוקראטית.
נדו לי, כאשר הצגתי את מדיניות ה־נורמאליזציה
עם מיזרח אירופה, עם בע־לות־הברית
האירופית של ברית־המועצות.
כיום מסכימים הכל שזוהי׳המדיניות הנכונה.

קרייסקי:
אני חב את עלייתי האישית
לכך שאני מקבל ברצון החלטות,
כאשר יש בהן צורך.
בעת הכיבוש הרוסי (של אוסטריה)
הג־שנו מדי־יום הצעות לסיום המצב הגרוע.

מעולם
לא אמרתי לאנשים שדי :
הניחו לבעיות לבוא אדיכם. תמיד
ניסיתי למצוא פיתרון. לא תמיד
הצלחתי. אולם כאשר אני אומר
זאת, הרי אני מדבר על סמך שלו שים
שנות ניסיון.
משך עשר שנים ישבו הרוסים בארצנו.
הם לא חיו האנשים הכי נוחים בעולם.

אני אומר: תמיד כדאי לעשות
ניסיון מכריע, ניסיון נמרץ, למען
עניין חשוב.
אבניי: לשם כך דרושה הנהגה לאומית
שתלך בראש, ושתשכנע את הציבור
בצידקת דרכת.

קרייסקי: ביכלל נראה לי שזוהי
משימתו של פוליטיקאי, במובן היותר־נעלה
של המושג: לומר לאנשים את
האמת, גס אם אין הס רוצים לשמוע אותה,
עד אשר הם יבינו אותו.

צריך פשוט להעמידם כפני ה עובדות,
שכן רק כך אפשר לחיות
במדינה דמוקראטית.

גם אותי ניסו לא־פעם להשתיק על־ידי
צעקות•
בכמה בירות בעולם נדו לי כאשר אמר־

ישתפו הישראלים וחערבים פעולה לטובת
המרחב כולו ז

קרייסקי: לגבי. כסוציאליסט דמוק־ראטי,
ביכלל לא תיתכן מדיניות בלי
חזון.

חייב אדם להציב לעצמו מטרה,
שנדמה תחילה כי אינה ניתנת ל השגה.
אד המטרה הזאת צריכים
לנוע, ולפחות להתקרב אדיה.

כאן אני יכול להעלות בדעתי דברים
רבים.
אומה בעלת כישרונות טכנולוגיים גדולים
כל־כד כמו הישראלית, אומה בעלת
כישרונות כה גדולים בתחומים כה רבים,
אומה שיש לה עתודות כאלה של כיישרו־יות
— יש לה אפשרויות רבות לשיתוף־

פעולה.

העם הישראלי י^ול למלא
קיד חשוב כפיתוח האיזור
תמיד טענתי שהאיזור הזה
היה להיות המרחב העשיר
תר על פני כדור-הארץ.

תפ כולו. יכול ביו

ייתכן
שהעושר של האיזור היה מוגבל
יותר מכפי שנדמה לרבים מבניו. אבל יש
צורך לנצל באופן מירבי את הזמן שבו
קיים העושר הזה, כדי ליצור משהו ממשי,
ליצור מיבנה חברתי מודרני, לחתור לפיתוח
מודרני.
כל זה יקרה כאשר ישרור השלום באי־זור,
כאשר יחרוג שיתוף־הפעולה מעבר
לגבולות, שהם כיום קווי־חזית.

כבך אני מאמין. אני מאמין ככך
מתוך השקפתי הסוציאליסטית,
ומפני שאני מאמין כבני־אדם, ו בייחוד
כדור החדש שכשני ה מחנות.
העולם
הזה 2019

הטנקומניה פשטה את הרנל ונרמה לאסון -אך הטנק עדיין
מ ולך

בשדה ־הקרב .

ך* טנק הוא ״מערכת הנשק״ אשר, יותר מכל
י 1״מערכת״ בודדת אחרת, הנחילה לצה״ל את ניצחונו
הצבאי במילחמה האחרונה.
לא זו בלבד שבאוקטובר 1973 הטנק לא ״הכזיב״ ,אלא
שבשום מילחמה קודמת לא הופקה ממנו יכולת רבה
ומגוונת כל־כך. יתר־על־כן, לפחות בעתיד הקרוב, ימשיך
הטנק להיות מגלמה המובהק ביותר של הניידות הטקטית ;
וממילא ישמש גם גרעינה ועיקרה של העוצבה היבשתית
הניידת (המושתתת על רכב־קרב־משוריין — רק״נן —
לסוגיו, ובמובן זה נכון לכנותה ״משוריינת״).
ככזה, ימשיך הטיק ויהיה, גם בשנים הקרובות, אמצעי־הלחימה
העיקרי של כוחות־היבשה שלנו — והסרתו
ממעמדו זה תהיה שגיאה נוראה, הרת־שואה.

לכן, כחינת תפקידם, לחימתם וחלקם של
חטנק ויחידת־הטנקים כמילחמה חאחרונה אי
ננח תרגיל אקדמאי־היסטורי, אלא עניין שח
שיכותו אקטואלית וחיונית.

רו ח הג״ראר
** יפיות צח ״ ל מן הטנקים ישלו, עד ה־ 6באוקטובר,
עברו את גבולות ההיגיון המיקצועי, המייוסד על
לקחי ההיסטוריה הצבאית, ממילחמת־העולם הראשונה
ואילך.

אילו פעלו תסור,
ב׳ונוהכיפודם כמו
האבא המונו - ,וזיתה
חסינה 7מושמות
ההסכמה הכללית בצה״ל גרסה, כלא פיקפוק,
כי הטנק הוא כל־יכול. תפיסה זו מקורה ב
״ליקחי״ מערכת־סיני 1956 ,ועוד קודם לששת

חלק

כשה וא

הימים הפכה נכס־צאן־כרזל •טל אניטי חיל-
השיריון. אחרי יוני ,1967 נעשתה ״אמת״ זו
תורת־חיים של צה״ל כולו.
אולם, לא בששת־הימים, ובוודאי לא ב״קדש״ ,הוכח כי
יש בטנק כל מה שנתן צה״ל בו. ניתוח מיקצועי אובייק־

בנימיו ע מי ד רו ר
טיבי מראה בנקל, כי גם בשתי מילחמות אלו נחשפו
והוכחו, נעלה מכל ספק, מיגבלותיו של הטנק.

אכל ניתוחים כאלה זרים לחלוטין לצה״ל,
ומעולם לא נעשו כו ולא השפיעו עליו.

לכן הפך קרב חטיבה 7בג׳יראדי, בששת הימים, מופת
חיובי ונר־לרגליים, תחת שיילמד כקרב גרוע ושוגה וישפיע
כדוגמה שלילית שלא ייעשה שנית כמותה.
השפעת לחימת חטיבה 7בג׳יראדי היתר, כה מכרעת,
עד שטישטשה ולמעשה קברה תחתיה, ביעילות רבה, את
הלקחים החיוביים והמועילים שניתן היה ללמוד מן הקרב
האוגדתי של אוגדת טל, בין רפיח לאל־ערי־ש ; ובוודאי
מן הקרב הקלאסי של שרון באבו־עגילד״ אשר
כמותו לא היה בצה״ל, לפניו או אחריו.

חומרת ההטא שכהיגררות אחרי קרם הג׳י
ראדי מתבטאת בכך, ש״מנטאליות הג׳יראדי״
העכירה את נקודת-הכובד מן העוצכה המ
שוריינת (שהיא רב־חילית, והטנק חינו
רק אחד המרכיבים החיוניים כה וכלחימתה
— אם גם העיקרי) אל הטנקלכדו, אשר
אין מה שיעמוד כפניו ולכן ככוחו לנצח כל
אוייב, ככל מצב.
יחסי־הכוחות ושאר הנסיבות הטאקטיות הפכו כך
חסרות־חשיבות: אם מול עצם׳ הופעת הטנק קורסת כל
התנגדות, יתמוטטו אלף כשם שמתמוטטים עשרה ; ׳ויפוצו
היושבים בתוך עמדות מוגנות ומוכנות, עם נשק נגד־טנקי,
בדיוק במו אותם שהטנק תופס אותם בשטח פתוח,
ללא מחסה.

לפי מקובלות ה״ספר״ ,היה על כוח הטנקים,
אשר השתתף בהסתערות על הג׳יראדי,
להישמד כולו, כלא שישיג דכר, וכלא שייגרמו
למגן טורח רב או אכידות של ממש. אך הטנקים
עכרו והמצרים התמוטטו — ומהו לצה״ל

מצוות־קרב

מנוון

כל הניסיון האוניברסלי כולו לעומת קרב בודד
וקטן אחד: וכך עמד וביטל את הראשון מפני
השני ועוד השתכח כמעשה.
על־ידי שהעבירה את העיקר מן העוצבה אל
ה ט נק, דירדרה ״מנטאליות הג׳יראדי״ גם את הטקט
יקה לרמת הטכניקה. כיוון* שהטנק הוא כל־יכול —
ולבדו — הרי כל הפרובלמטיקה של אמנות־המילחמה הופכת
פשוטה בתכלית: דאג לרכז בנקודה הנבחרת עדר
קטן או גדול של טנקים, השעט אותם במהירות מירבות
היישר קדימה — והניצחון מובטח.
הידרדרות זו מודגמת היטב על-ידי ההבדל שבין
אופן תיכנונו וביצועו של טל את השלב האוגדתי
הראשון בקרב רפיח (עד כיבוש צומת רפיח) ובין ״פית־רוך
הבקעת הג׳יראדי. בשני המיקרים עמד הצורך להת גבר
על מערך מבוצר, מוגן על־ידי מוקשים ומחופה בארטילריה,
כדי להגיע ליעד -שמאחריו, טל התאמץ מאד לחפש
אגפים חשופים,׳ לחדור דרכם לעורף המערך ללא
התנגדות, תוך הימנעות מכוונת מפריצה חזיתית בכיוון
ובמקום הצפויים. לצורך זה תיכנו וביצע עיקוף עמוק
מכיוון לא־צפוי (דרך חאך יונם) וכך הבטיח שגיזרת־החדירה
תימצא מעבר לטווח הארטילריה, וגם השיג הפתעה.
פורצי
היג׳יראדי חסכו מעצמם כל טורח ו״סיבוכים״
ממין זה. ללא כל הכנה, ריכוך או ד!סחה של האוייב, תקפו

אילו עמד בג ״ו אד
צבא ברמה אירופית -
היה מחסל בוסל
את הסח התוהו
את המערך חזיתית, במקום הצפוי ביותר, חצו את שדות-
המוקשים ונכנסו בכוונה ללב שטח־ההשמדה המתוכנן,
שהיה מכוסה היטב באש תותחי-נ״ט ובריכוזים הראשיים
של הארטילריה.

(המשך מעמוד )43

אבד המצרים חדרו אז מהיות
״אויב ספיר״ והתמוטטו. זהו ה־הסכר
היחידי לכך ,׳טהג׳יראדי
הפך זירת ניצחון לחטיפה ,7תהת
שייעשה כית־קכרות שלה.

מדינת ישראל
משרד החקל או ת

להלן לוח המחירים המוסכם
ל ־ 9.5.76־ 14.5.76
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרכן

ל״י הק״ג

רקוח

עגבניות מעולות
גז ר
קישואים בהירים
כרוב לכן
תפוא״ד חדשים
תפוא״ד באריזה של 2ק״ג
כצל יכש מסוג מעולה
כצל יכש ארוז בשקיות
מלונים

5.30
1.80
1.90
1.40
3.20
3.50
1.30
1.60
4.00

3י ר 1ח
גרנד אלכסנדר גודל 5.5
זהום גודל 6 יונתן אגסים ספדונה גודל 5
אגסים ספדונה גודל 5.5 כננות ולנסיה
אשכוליות — באריזת יצוא
לימונים

4.15
4.80
4.80
3.55
4.55
4.25
2.50
2.70
3.40

עופות

פטמים קפואים כשקיות שקופות
מיני עוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)

14.50
13.40
12.20
11.00

9.50

השבוע בהגרלת
כדור ה1הב
של מפעל הפיס
פרס ראשון

500,000

פרס כדור הזהב

100.000ל״י

פרס ראשון עשוי
להצסברל 600.000 :

ליי

ביו ם ה /א ח רי מב ט
לחד שות
ב טלוויזי ה,
תו צ או ת
ההגרכ ה

414

ה קר ב של

אנוש

^ ימים הרחוקים של ,1970 שעה שיי
צה״ל היה שרוי עדיין בעיצומה של
אורגיית ההערצה־העצמית, ניסיתי להראות
כי קרב הג׳יראדי היה כישלון מביש, לא
הצלחה מבריקה. לצורך זה הצעתי, שבמקום
המצרים נמקם בג׳יראדי צבא טוב
יותר, נייחס לו איתנות ויכולת טקטית
״אירופיים״ מקובלים — ואז נבחן את
׳התקפת חטיבה 7עליו.
אני ישב ומציע מיבחן זה גם לגבי אותם
מעללים של יחידות טנקים במילחמה האחרונה,
אשר ״מוכיחים״ ,כביכול, כי הטנק
נשאר כל-יכול וכי יחידות־טנקים מסוגלות
לבצע גם משימות שאינן ״טנקאיות״
באופיין, ואשר, לפי ה״ספר״ מוטב שיוטלו
על יחידות שעיקרן חי״ר, בסיוע ארטילריה.

ספציפית
כוונתי כעיקר ללחימת
חטיכה 7ברמת־הגולן, אשר החזי

צהי׳ר לרמוז
שהתזונה שד נו מעותודר
והגש של נוד עיקש
הן פרימיטיביות
קה את הגיזרה הצפונית, כלי לוותר
על שטח, כאמצעות טנקים כל

כעוצבה, לחמה חטיבה 7בימילחמה האחרונה
׳טוב יותר מאשר ביוני ,1967 בעיקר
משום שאיכות הפיקוד, השליטה והמנהיגות
של מפקדה, בבלימה, ולאהר־מכן
במעבר הכימעט־מיידי למיתקפה, היתד,
גבוהה מזו של קודמו, בששת-׳הימים. גם
אין ספק כי יאנוש השכיל להפיק את המי־רב
מן האמצעים שלרשותו המירב״
משמע, במיגבלות ההפשרה שקיבלו הוא
ואנשיו למילחמה ומושגי ואורחי־הליחימה,
אשר הוטמעו בם ושלפיהם פעלו.

אולם לחימת חטיכה 7ביום־הכי
פורים ראויה לשכחים כמיקרה פרטי,
ועל־פי המיכחן הסוכייקטיכי
של ״שם ואז״ .מכחינה אוכייקטי־כית
— דהיינו, על-פי קני־המידה
של ״המעשה (הטאקטי) הנכון״ —
יש לראות את קרכ-הכלימה של
החטיכה כשגיאה עקרונית גדולה.
אשר אוי לנו אם נחזור עליה.
כתולדת ״מנטאליות הג׳יראדי״ ומיה שעשתה
במיבנה הכוחות ובתפיסודהלחימה,
הוטלה על חטיבה ,7באוקטובר ,1973 משי-
מת־הגנה סטאטית בשטח גיבעי — שהיא,
בבירור, משימה אופיינית לחי״ר, בסיוע
ארטילריה. שגיאה עקרונית זו לא עלתה
במחיר השמדת החטיבה או הבסתה, רק
מפני ששגיאות האויב היו חמורות י ות ר .

(לטוכתנו, חייכים אנו לקכל כוודאי
שהסורים למדו את הלקח
ההשוואתי כין כישלונם הכדור וכין
ההצלחות המצריות היחסיות.
רק את עצמנו נרמה אם נניח, כי
ככל מילחמה עתידה ישוכו הסורים
וישגו לסמוך על הטנק לכדו, ולא
ישגרו קדימה — יחד עם הטנקים,
או לפניהם — המון חי״ר, המאומן
והמצוייד היטכ, כמו זה המצרי,
ללחום כטנקיס).
איול פעלו הסורים ביום־הכיפורים בנוסח
הצבא המצרי, לא היתד, חטיבה 7מסוגלת
להגשים את היוצא-מדהכלל, ולבצע
הגנה סטאטית ,״חי״רית״ מובהקת, באמצעות
טנקים בלבד; אלא יחידותיה שהיו
חסרות יכולת הולמת ללחימה בחי״ר
רווי־הנ״ט העולה עליהן, היו נהדפות על
ידיו או נשמדות, כריעותיהן בדרום, במצבים
דומים.
כך, בעוד יחידות ועוצבות חי״ר שלמות
שלנו — ובתוכן כמדומני, גם החי״יר האורגני
(חרמ״ש) ישל ״שבע״ גופא — חובק
ידיים בעורף, לחמו הטנקים לבדם בחזית ;

אך לא כטניקים, אלא כבונקרים לכל דבר,
השתולים במקומם, או הנעים ׳מדי־פעם מעמדה
לעמדה.
מדאיגה לא פחות העובדה, שיחטיביה
7החזיקה מעמד ׳ובלמה את הסורים לא
מפני שגילתה יכולת טאקיטית עדיפה, תוך
תימרון הכוח ותיפסום (מלווה בנטילת סי-
כונים־מחושבים סבירים) לשם השגת ענד
דת־יתרון וניצולה, אלא בעיקר בגלל איתי
נותה העיקשת יותר, ועליונותם המיקצו־עית,
של אנשי־הצוותים ושל המפקדים הנמוכים.
מובן, אין ניתן כלל להגזים בחשיבות
תכונות אלה, וגם ברור שלעתים תלוי
בהן הכל.

אכל, לאחר 28 שנים של דיבורים
על איכות כמקום־כמות, אכן
הגיעה העת שצה״ל ילמד כי התקפה,
שכולה ״הלם״ נוסח פר משתולל,
כמו הגנה שאין כה אלא
עמידה ללא-תזוזה על מקומנו, מעשה
פרד עיקש, הינן התגלמות
הפרימיטיביות כניהול מיכצעים,
ומעידות על עקרות כחשיבה וב•
כושר־הכיצוע הטאקטיים ; כלומר,
על מצביאות, שאיכותה המיקצו
עית איננה מספקת.
המיגרעיות נובעות זו מזיו, ומנציחות האחת
את ריעותיה: ה״טאנקומאניה״ גיוונה
את החי״ר ואת הטאקטיקה. החי׳^ר, שהפך
אימפוטנט, לא היה מסוגל לקחת חלק של
ממש בלחימה, ובמייוחד לא נגד שריוו
אוייב. הגנה, בימינו, ובתנאים כשלנו, היא
בראש ובראשונה הגנה־נ״ט ; ומשמע, ש־החי״ר
׳(של יזם־הכיפורים) לא היה כלל
מסוגל להשתתף ביעילות בהגנה הרמה, ובוודאי
לא לשאת בה. לכן נפל עומס הבלימה
על הטנקים — ועליהם כימעט לבדם ;
כיוון שהושקעו הטנקים בהגנה כולם ומן
ההתחלה, לא ניתן יהיה לרכזם ולהפעילם
להנחתת מכות־נגד, שביצוען הוא תפקידם
הייעודי של הטנקים במיסגרת קרב-ההגנה.
היעדר יכולת למכות־נגד יגרם, מצידו,
שההגנה תהיה קשיחה ותתבטא כולה דק
בהחזקה נוקשה ,״עד הכדור האחרון״ ,ב-
תוואי־שטח -שונים: והגנה כזו, ישבה נשחקים
שני הצדדים ומנצח זה שנשחק פחות,
היא המועילה והמתאימה יותר לצד הנהנה
מעדיפות כמותית — והפחות רגיש
לאבידות. במיקרה זה, הטיחו הסורים בעיוורון
גלי־טנקים בחומה הבצורה של
״שבע״ ואיפשריו לה לשחוק אותם באופן
כה יסודי, עד שהאובדז עבר את יגבול
אפשרויותיהם וביטל את יתרונם הכמותי
ההתחלתי. אבל הייה זה, כמאמר הבריטים,
״גילוח קרוב לעור.״ חטיבה 7ניצלה וגם
ניצחה, רק בעור״שיניה.
לכן, עמידת ״שבע״ בין הר-יחדמונית
וקונייטרה ל א הוכיחה שטניקים יעילים ומתאימים
להגנה סטאטית יותר ׳מחיל-
רגלים, אלא רק שהסורים שגז; ושרק
ניצול שגיאתם — באמצעות כל המעלות
שמנינו בלחימת החטיבה — הוא שאיפשר
לנו, בזו הפעם, לסיים בהצלחה קרב, אשר
לפי ה״ספר״ צריך היה להסתיים במפלתנו
הניצחת.

אולם אין הגיסים, או המזל הטוב,
כסיס טוב, להשתית עליו את
לימוד הלקחים לעתיד. לצורך מס
קגות כתחומי כגיית-הכוחות ותי־

הטנקיסט ממשיך להידחס
כאשר הח״ר הרגי
מגיע לגמל יסלחו
קון תורת-הלחימה מוטב שנחשב
את קרכ-הכלימה של ״שבע״ כיום-
הכיפורים כמפלה, ילידת עיוותים
קודמים ושגיאות מהותיות שלנו.
את הדברים הללו צריך שנרחיב על כל
פרישת מערכות הצפון ביזם־הכיפורים ועל
ליקחיהן. רבים מדי מתעלמים, לנוחיותם,
מן השגיאות הסוריות, ומכך שבמילחמה
הבאה הן לא תישנינה. שני הצדדים טעו
בהסתמכם יותר מדי על הטנק. אנו גברנו,
כי הטנקיסטים שלנו טובים מן הסוריים.
בכל מילחמה עתידית תיוודע לתכונת-
יתרון זו חשיבות רבה ביותר — אך ודאי
שלא יהיה בה, כשלעצמה, די,.אין מדובר
העולם הזה 2019

הטנקים שד צה״ד בציר ״רבסיקץ״-״טירטור״
בי ת־ ק ב רו ת ל טנ קי ם

רק בעתיד ; כבר המילחמה האחרונה סיפקה
לנו, בחזית הדרום, כל הונחה הנחוצה לכך.

התי נו קוהאמבטיה
סכנה הגדולה הנשקפת לצה״ל, ב(
ן תחום ישבו אנו דנים, היא, שיחד עם
מי־האמבט המלוכלכים ישפכו גם את התינוק;
ותחת להיגמל מן הטיקומאניה,
לבנות כוחות מאוזנים יותר ולטפח את
איכות ושנינות ניהול־המיבצעים, תינקט
הקיצוניות הקוטבית, אישר סיסמתה ,״הטנק

פיחות ערכו של הטנק, על־ידי
הדחתו ממעמד ״מערכת-הנשק העיקרית״
,למעמד מישני ונחות יותר,
משמעה, בנסיבותינו, קטילת
הניידות הטאקטית והאופרטיבית
של צה״ל ביבשה — בלומר עיקור־עצמי
של גורם היתרון (היבשתי)
הראשי והקובע שלנו, תוף פתיחת
הדרך בפני צבאות־ערב ליזום ולקיים
שדות־קרב סטאטיים באופיים,
אשר יישלטו על-ידי הכמויות
ויופרעו באמצעות העדיפות בבושר
ייצור־אש, בדומה למלחמת-העודם
הראשונה — או, גרוע מזה, להעביר
לידיהם את היתרון בניידות
המבצעית.
האידיאולוגיה שמאחורי סיסמת ימות־הטנק
אומרת, שנעת שב ייסוד ,״האש״
בלחימה והתגבר על היסוד היריב־ד,משלים,
של ״׳התנועה״ :׳טילי ד,נ״מ הקטנים והגדולים
יפילו את המטוסים מעל שדד,־הקרב
וגם יקטלו כזבובים את המסוקים. ריווי
המערכים הקרקעיים באמצעי־נ״ט מכל הסוגים
ובעיקר אמצעי שיגור והנחת מוק שים
ויטיליס-בגד־טנקים — המתפתחים והולכים
ומשתכללים ׳מ״דיויר״ אחד ליורשו
— יזרעו במהרה את מרחבי־הלחימה בפגרי
הרק״ימ החרוכים ויחסלו בשיטתיות,
עודנה באיבה, כל תנועה ־טקטית בקווי-
החזית וביניהם.
כך יקפא שדה־הקרב הקרקעי בין קווי
החפירות והמיכשולים של ישני היריבים ;
וינצח זה, שיצליח לגייס ולהזרים משאבים
עדיפים, אשר בכוחם יגביור על אויביו,
באמצעות מליחמת-יהתשה ושחיקה, שעיקרה
הנחתת אש מאסיבית וכושר עדיף לעמידה
בפני אש כזו, שינחית היריב.
זוהי תפיסת ״שדה-הקרב הקפוא״ ,בצורתה
הקיצונית. אינני יסבור ני בגיריסתה
זו היא מקובלת כיום על איזשהו איש-צבא
•שפוי. אבל יש שאימציוה באורח חלקי, או
הסוברים שאם איננה חלה עדיין במלואה,
הרי לקראתה מובילה התפתחות הטכנולוגיה
הצבאית.

אולם ככל שטעו אותם אשר ה טיפו
להסתמכות מופרזת על יסוד
התנועה וראו את שדה־הקרב ואת
הלחימה בנזילים ביותר, גדולה עוד
יותר טעות אותם הסוברים כי התנועה
הקרקעית, הטקטית והאו־פרטיבית,
מצטמצמת בהכרח והולכת
ודינה כימעט להיעלם.
אחת הסיביות העיקריות לעלייתן של
תפיסות מיבצעיות פסימיות אלה היא ׳מראה
מרחבי הלחימה של יום־הכיפורים,
בצפון ובדרום, שלאחר הקרב נראו נמע-
דשי־יגריוטאות ענקיים. כמה נשימות חרוצות,
בארץ ומחוצה לה, עמדו ומנו את כמויות
האמצעים שהושקעו — ואבדו — לשלושת
העולם הזה 2019

הצבאות שהשתתפו במילחמת יום־הכיפו־

רים.
אובדן עצום זה של אמצעים, ובמיוחד
רק״מ לסוגיו, לא היה כלל ללא
תקדים! ובוודאי שלא פועל-יוצא הכרחי
של נסיבות המילחמה ותנאי הקרבות השונים.
אלא, מצד אחד עימדו צבאות־ערב,
אישר לא השכילו עדיין להפעיל עוצבות
משוריינות גדולות, וכך הניעו קדימה גושי
רק״מ, אשר נשחקו והושמדו באש־הטנקים
העדיפים שלנו. ממולם לחם צה״ל, שהיה
״צבא טנקים״ ,אשר תקף והתגונן נימעט
רק על־ידי טנקים — ועוד בטקטיקות פשטניות
ומגוונות. לכן, במקום ביו מנתיב
״הספר״ הפעלת כוחות רב־חייליים משולבים
והסתמכות על צירופי תנועה ואש
משתנים ומסוגים ״שונים, תוך ביצוע תייסד
רון ותכסיסים, לא ידעו רוב מפקדי צה״ל,
וגם לא יכלו, אלא להילחם כפי שלומדו —
כלומר, לתקוף כמו בג׳יראדי, או לתפוס
גבעה ולהגן עליה ״בכל מחיר״.
כצפוי, לא ישבו ניסי ששת־היימים על

ויהוו עד הטנק ניחשו
הקפאת שוהיהקוב
ושיבה רמילחמת־העורם
הואשונה

עצמם .״הלם השריון״ איבד את כוחו הפלאי
והטנקים המסתערים כך הפנו מטרות
נעות למטווחי.

אילו ידע צה״ל להילחם לפי ה־
״ספר״ ואילו הוכשרו מפקדיו לתכנן
ולנהל את קרבותיהם ברמה מיק-
צועית הולמת על־פי הסכימות ה מקובלות
והמוכחות, ודאי הדבר
ומוחלט, כי שיעורי האכידות ושחיקת
האמצעים היו נמוכים בהרבה,
והתוצאות היו טובות יותר.
במיקרים רבים, וביייחוד בדרום, נשלחו
טנקים לתיקוף מיתחמים או מערכים, אשר
היו רוויים אמצעים ניגד־טנקיים. הללו החזיקו
מעמד וקטלו בטנקים. אך אילו היה
הכוח התוקף בנוי ומאורגן כצוות־קירב, עם
רגלים — המאומנים ומצויירים ללחום יחד
עם טנקים וגם בגד רק״מ אדיב — ועם
אלמנטים של סיוע-אש אורגאני, ובמיוחד
מרגמות, היה אותו מיתחם מצרי הופך
מאגוז קשה לבעייה טקטית פשוטה ביחס,
שאין קושי מייוחד לטפל בה.

צומת נעול צומת
^ ח ת הדוגמות להמחשת אמת זו —
שלקחי מילחמת־העולם־השנייה הורוה,
כמובן, כתורה מסיני — היא הלחימה
העיקשת זההירואית שניהלה, בליל־ההב־קעה
אל התעלה, חטיבת אמנון, על צומת
״לקסיקיון״-טידטור״ .כיבוש הצומת נדרש
לשם הרחבת אחור הצליחה (בצדנו) כלפי
צפון, וגם להעביר דרכה אמצעי־צליחה
מיסויימים.
פרשת קרב זה כבר פורסמה בהרחבה

ולכל המבקרים הרבים שם, בתקופה שלאחר
הפסקת־האש, זכורה תמונת הקבוצות
של הטנקים הישראליים, הפגועים סביב
איותה צומת. המייתחם המצרי, שעצר את
הטנקים והקיז דם כה רב, לא היה מבוצר
זמתופר היטב מראש, אלא נערך והוכן
בחיפזון. עמדות צוותות התול״רים ומיטולי
האר־יפי־גי, אשר מהם קלעו (באמצעות
מכשירי ראיית־לילה) אל הטנקים שלנו,
כמו עמדות הטנקים המצריים הסמוכות,
היו כולן רדודות, חסרות מיחפה-ראש ולא
היו מאורגנות כמוצבי־הגנה של ממש.
שונה סיפורה של צומת ״צח״ ,ממערב
לתעלה, בדרך מראש־הגשר אל פאיד. שם,
עציר מעירך חפוז ולא גדול של!חי״ר מצדי
את התקדמות הטנקים שלנו, עד שהוזעקה
פלוגת צנחנים, מחטיבת דני מט, ותקפה,
לאחר תיכנון מהיר. תוך מחצית השעה
לערך היתד. הצומת החיונית בידינו, והטנקים
יכלו להמשיך לכוון פאיד.
.בלא סיכון מייוחד ניתן לקבוע, כי
יעילות הלחימה כולה — ובכלל זה (או
בראש ובראשונה) יעילות לחימת הטנקים
— היתה גדולה פי כמה, אילו כללו
יחידותיהם לפחות אמצעי־יסיוע אורגניים;
וחשוב יותר, אילו שיעור הטנקים בתוך
עוצבות .״השריון״ היד. קטן במידה ניכרת,
ובמקומם היה גדל שיעורם של החי״ר,
המרגמות והארטילריה.
לפי כל התיאורים, מנתה ״אוגדת סיני״
המקורית כ־ 300 טנקים — כמות אדירה
של טנקים באוגדה איחת. אבל כמות הארטילריה
שלה היתד. מגוחכת. לצרכי לחימה,
חסרה האוגדה, למעשה, כל אלמנט ׳חי״ר
(״רגלי״ או חרמ״ש) של יממש — מה שהיה
בידה הושקע באיוש המוצבים וכן בתם-
קידי-עזר, או בתפקידי־לחימה שוליים. כוחה
של עוצבה זו היה עולה כמה מונים,
ויכולתה לבלום את המצרים, או להאיטם,
היתד. גדלה ביותר, אילו נשמד בה היחס
הסכמאטי, המקובל בצבאות, בין שלושת
האלמנטים הללו — על כל גדוד־טנקים
באוגדת ״שריון״ — גדוד רגלים וגדוד
ארטילריה, מילבד המרגמות היחידתיות.

אידיאלית, מוטב היה אילו היה
האיזון המבוקש מושג באמצעות
תוספת מתאימה של חי״ר, ארטילריה
ומרגמות. אכל אם נגיה כי,
מסיבות שונות, לא גיתן הדבר,
הרי צריך ונבון היה לאזן את האוגדה
על-ידי קיצוץ כוח הטנקים
שלה אפילו כדי שני שליש או מה
צית מגודלו, והוספת שאר האלמנטים
״על חשבון״ הטנקים.
במבט לאחור, ודאי מבינים רבים וטובים
מה היה עליהם לדעת היטב מלכתחילה,
אילו טרחו ללימוד את הלקחים הרלבנטיים:
קיצוץ ׳ 100 טנקים ממצבת ״אוגדת סיני״,
תמורת שגי גדודי רגלים שיל ממש, שגי
גדודי ארטילריה ועוד מרגמות בינוניות
מתנייעות ( 120,81מ״מ) — נאמר 60 ,ב־מייספר
— היה גודם לחיזוק משמעותי
ביותר בעוצמתה וביכולתה לטפל במצרים.
ואגב, ראוי לדעת כי במחיר ״׳טנק מערכה״
איחד (פטוז או סנטוריון משופר) ניתן
היה, לפחות אז, לרכוש 30—20 מרגמות
בינוניות, על זיחלמיהן.
הקטנת אלמנט הטנקים בעוצבת־היבשה
ה״טנקאית״-ימדי ומהילתד,־כביכול בחי״ר ובארטילריה,
איננה מפחיתה את מידת ההשפעה
של הטנקים בשדה־הקרב. להיפך,
מהילה זו מגבירה את חופש פעולת ד,טנ־
(המשך בעמוד )46

לקיץ חפשי ומשוחרר! מלאי ושלחי התלוש הרצ״ב
ותקבלי בדואר חוזר
אריזת שי חינם של
טמפוני. נ ! .ס
ב צ רו ףעלוןהסברה.

הטמפוןהק טן שכבש
אתהעולם,
נו תן לךהרגשתבטחון
ו חו פ ש.
תוכ לי לרחוץב בי קי ני,
ל ר קו ד, ל טי י ל
ולט בו לבאמבט
כל ה חו דשכבט חון מלא ־
ללאחשש.

בעל כושר ספיגה
הטוב בעולם, ב־ב גדלים;
מיני: לנערות, לבתולות
ו לנ שי םעם די מוםמועט.
נו רמל: למרביתהנ שי ם
אקסטרא: לנ שי ם
ע ם די מום רב.

| ל כ בו ד
| או ־ ב ה ־ מ חי ההסברה,
ן ת.ד$ .וו ,2חי פ ה
ןאבקשלש לו ח לי א ריז ת שי
! שלטמ פוני 0 .6 .

ן אני משתמשתבטמ פו ני ם בן /לאן
| ( מ ח קי ה מיו ת ר )

| 7111 1

קשקשת 2019

.* 4 4ן

(המשך מעמוד )45
קים ואת השפעתם ואף מהווה תנאי מוקדם
ראשי לכך, שהטנק׳ יוכל להמשיך לקיים,
בשדה־הקרב של ימינו את מעמדו, כ״מער־כת־הנשק״
הקונבנציונלית העיקרית.
טרם שניכנס לפרדס התיאורטי והעוב־דתי,
שממנו נובעות קביעות אלה, ועליו
הן מבוססות, ראוי שנקדים ונברר לעצמנו,
למה עלינו להמשיך ולהשתית את לחימת
כוחות־היבשה שלנו — וממילא את בניינם
ואירגונם — במידה המירבית, על הטנק ;
או, אם תרצו, למה הטנק הינו נשק ״יהודי״
במיוחד.

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעזת
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר׳־תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

נשק

הוד

ף י חיכה השוואתית של תולדות לחי-
6מת יחידות־טנקים מוגדרות, מול זו
של יחידות־רגלים מוגדרות — כפי שנקל
מאד לערכה, על בסיס תיאורי מילחמות
ששת־הימים 1ויום־הכיפורים — מראה כי
בשתי המילהמות יגילו יחידות־הטנקים כד
שר־שרידות ושמרו על יכולת־לחיימה סבירה
משך תקופות ממושכות, לרוב מתחילת
המילחמה עד סופה, למרות אבידות כבדות
רצופות, אשר ישחקו אותן פעם אחר פעם.
לעומתן, יחידת חי״ר אשר סבלה אבידות

קשקשת 2017

• 1מהלך על החבל שלא שילם את
חציה השני של האגרה.
טלי פלדמן, רח׳ הס ,4חיפה
#אופס, פיספסתי!

אודליה בנאי,

רוד הוורד ,18 חולון
!• ״תפסיק להעמיס עלי — אני
מתחיל לשקוע!״

אורי בהן,

ג״ט גרמני משמיד טנק רוסי*

רח׳ אחד־במאי ,50 חולון
י• ״שולחן ערוך״ נוסח סין.
• צילום־רנטגן של חולה העובר
טיפול בשיטת ״המחטים הסיניות.״
דרור גל, קיבוץ החותרים
!• מוצג במוזיאון: שלושת הקווים
שמהם הורכב המשולש הראשון בעולם.
חווה גדול, קיבוץ נען

בשעות 7.15 — 9.30
בכורה ארצית
פרנקו נרו בסרט
הבידור של קארלו פונטי

״בצל ודמעות״

בסיטונות

שמלות הריון
מכנסי הריון
טוניקות הריון
חליפות הריון

כהן

מודל

תל־אביב, רה׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח ברציפות עד
שעה 6בערב
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

מלך, אך לא לבד

מאוזן .1 :נזם באף הבהמה ; .2״סבון״,
חלשלוש .7 :שקט מעמלו .9 :מהוה.10 :
בן־אדם; .12 שמח .13 :צאצאח.15 :
מילת־בקשה .16 :כשפים אפריקאיים :
.17 נמק .18 :מן הסכו״ם .19 :מן הטעמים
.21 :טול ! .22 :מסולם הצלילים :
.23 בהמת־עבודה טיבטית .25 :גץ.28 :
כיוון ש־ .29 :זימרה .31 :שר .32 :על
יסוריו כתב גתה יצירה בת־אלמוות; .34
מילודשלילה; .35 כלל הדברים .36 :צייד
ישראלי נודע (ש״מ) .39 :אם־הפניגה ;
.41 סופת־חול קשה ולוהטת .14 :היועץ־
המישפטי־לממשלה >ש״מ) .45 :גן־החיות :
.47 מגא תקל ופרסין.״ .48 :פרוסה :
.49 עצם בראש .51 :מכורה .53 :התוודות :
.56 איבדו ממישקלם .57 :דבש נוזל .60 :
מייצור הדבורים .61 :בירת ארץ ערבית :
.63 מכינויי האלוהות< .64 בהשאלה: מערב
מין בשאינו מינו .65 :מוגח בתורת-
החשמל .66 :תואר־כבוד אנגלי .67 :צי-
פור־שיר .70 :מבני נוח .72 :מעיל צבאי :
.75 נהר באפריקה .76 :מן הטעמים .78 :
מבלה את הלילה .79 :אחו .80 :אישור־חופשה
בצבא ; .81 מבני נוח .83 :חזר :
.85 חוט .86 :היו, שימשו* .87 מיקווה־מים
ענקי .88 :מסולם הצלילים .90 :תבלין
לקפה ; .91 זכר בבקר ; .92 קיבוץ ב
נגב;
.95 מילת חיוב; .96 קיבוץ בדרום:
.97 במקום ההוא.
מאונך .1 :לימוד; .3גרם־מדרגות;
.4רוצה לומר (ר״ת); .5קרס; .6פצע;
.8יחידה צבאית .11 :פצירה ; .12 תבלין
חריף; .14 בה-שאלה: זקן אשמאי; .15
סבון ; .20 אביון ; .21 מטה המסייע להליכה
; .24 בית הציפור ; .26 תבואה ; .27
מטבע יפאני ; .28 מן המצעים ; .29 אל מנט
.30 :קריאה בטלפון ; .32 מיו ריקוד :
.33 עליה נאמר שלא נבנתה ביום אחד:
.37 הרדמה לקראת ניתוח ; .38 קריית־קודש
(ר״ת 39.מספיק 40 מספיק!•,
.42 ממלא־מקום (ר״ת 43 עיר בקידה :
.45 בן־זוגו של תרש במגילת אסתר ; .46
הר־שאה ; .48 אריג ; .50 נרו יאיר (ר״ת) :
.51 תואר־אצולה אירופי ; .52 מן השבטים
; .54 כינויו של הרמטכ״ל המנוח ;
.55 יעשה שלום ; .58 קריאת־יגון ,59 :
מסולם הצלילים; .62 חבל תעשייתי בגרמניה
; .64 בטן ; .68 מלמדים .69 :
מנעול פטיטי; .70 וזיר; .71 מילת־שאלה
לזיהוי; .73 תנועת ימים בים .74 :עוף
לילי ; .76׳מרחם ; .77 מלכודת לציפורים ;
.79 שם כולל לחרקים המזיקים לצמחים :
.80 פיקוד־הדרכה (ר״ת 82 עירבב נוזלים
; .84 נבערים ; .89 ערוץ. נחל ; .90
הלא ; .93 כמו 13 מאוזן ; .94 מטבע יפאני.

כבדות בקרב בודד אחד, היתה זקוקה
לתקופה ממושכת־ביחס כדי להתארגן מ־חדש.
שוב
ושוב נוכחנו בכך, כי כדי להוציא
טנק מכלל פעולה נחוצות, בדרך כלל,
כמה פגיעות. טנקים לא מעטים המשיכו
ללחום ביעילות גם לאחר שנפגעו קשה,
או אף נהדרו.
כבר ממילהמת -ששת־חיימים יצאו רוב
הטנקים, שהשתתפו בקרבות, כשהם: שרוטים
וחרוצים מפגיעות ורסיסים וחלקיהם
החיצוניים, המחוברים על גבי השריון העיקרי,
הותזו או נחרכו. עוד יותר כך ב־מילחמה
האחרונה, הממושכת מקודמתה.
כדבר רגיל, היו גדודי־טנקים נלחמים משך
היום, נפגעים ומידלדלים. אבל בבוקר ה מחרת,
לאחר לילה של תיקונים, השלמות
והתארגנות, ניצבו שוב אותם גדודים נכונים
לקרב — אמנם במצבות חסרות, אך
עדיין כמיסיגרת בעלות עוצמה משמעותית
וברות כושר־פעולה.

כמו הטנקים, גם רבים מאנשי־הצוותות
היו פצועים — חלקם יותר
מפעם אחת. אך כל עוד נשאר
ליחידה שלד פיקודי פעיל, ולו
מצומצם ביותר, היו הגדודים שבים
ועולים מחדש, מעשה ציפור הפניקס,
מאפר עצמם.

רק גדודים ספורים ירדו, בעת המיל-
חמה, מ״סדר הכוחות״ של צה״ל — ואפילו
גדודו של אסף יגורי, אשר רובו בשמד
ונלכד ב״הסתערות באלאקלבה״״• מול ה-
פירדאן, המשיך להתקיים וללחום גם לאחר
מכן; ושרידיו מיד ליציאתם מן התופת,
היו מסוגלים ליטול חלק פעיל וחשוב
* ממרחק 20 מטר. הטנק איתר את התותח
( 76מ״מ) וכבר צודד לעברו.
** ״הסתערות החטיבה הקלה״ (של פרשים)
במילחמת־קרים, שעליה כתב הלורד
טניסון את שירו המפורסם.
העולם הזה 2019

ביהדיתת ההתקפה המצרית בגיזרתם, שבאה
תיכף לאחר כישלון ההסתערות.
(בהקשר יזה ראוי לומר כי מדיניות ניצול
התגבורות, אשר ננקטה ביום הכיפורים,
היתה נכונה — וחשוב ביותר לשים
לב לכך, כדי שלהבא לא ייקום איזשהו חכם
לחדש הלכות ולהפוך, למען החידוש,
או לשם ״המקוריות״ ,תפיסות ישנות, אבל
נכונות וימוכחות. השגיאה הקלאסית בתחום
זה מתבטאת בכך, שבמקום לתגבר
ולהשלים יחידות ועוצבות לוחמות, אשר
לפיחות ׳שילדן עדיין קיים ויעיל, עוצרים
את התגבורות בעורף, מרכיבים מהן עוצבות
הדשות ואותן שולחים קדימה, להחליף
את הללו שנשחקו או הותשו. צר,״ל
נהג לשלוח מייד את התגבורות לחזית ;
ומפני איתנות שלד הפיקוד והגרעין הק-שה
ישל רוב הגדודים והחטיבות ביום־הכיפורים,
איפשרה מדיניות התיגבויר הנבונה לעבור
למיתקפה, באמצעות אותן מסגרות עוצב-
תיות עצמן, אשר ספגו את הלם הבלימה
ואת אבידותיה. היה זה הישג רב באמת —
אחד החשובים והמכריעים לטובתנו שב־מילחמה
האחרונה. מדיניות זו יושמה ו־השפיעהדלחיוב
במיוחד ביחידות הטנקים.
מכוחה התאפשרה, בתיחום כוח־האדם, התחדשותו
החוזרת זהנשנית).
חיל־הרגלים, שהוא אלמנט התימרון וה־הסתערות
השני של כוחות־היבשה, בצד
הטנקים, חסר, מעצם טיבעו, את כושר
הספיגה ואת יכולת ההתחדשות־החוזרת של
הטנק ויחידת הטנקים. שיורש ההבדל הוא

אפשר לסמוך על הסווים
שהם למדו את
לקח ׳וס־הכיפוריס ־ והם
לא יחזרו על השגיאה
בכך, ש״מולקולת־הבסייס־הלוחמת״ של ה־חי״ר
היא הרגלי־הפרט. כדשרו של זה מצטמצם
בגבולות היכולת והסבולת האנושיים.

הטנקיסט,
לעומתו, איננו לוחם
פיזית בנופו, אלא כחלק מצוות,
ובאמצעות תיפעול מיכני של ציוד.
הכושר הגופני הוא גורם קובע לנכי
הרגלי כעוד שטנקיסט יכול
להמשיך וללחום גם באשר מצבו
הגופני ירוד כהרבה מתחת למה
שייחשב ״קו אדום״ כחי״ר; ותכופות
אף יהיה ככוחו להמשיך
ולתפקד כיעילות סבירה, גם לאחר
פציעה, שהיתה מוציאה איש חי״ר
מכלל פעולה לחלוטין ומיד.

אספקט ״פיזיולוגי״ זה של הטנק הואי
בעל חשיבות רבה בצבא המבוסס על מילון
אים, אשר כושרם הגופני איננו יתמיד מן
המעולים וגם תקופת התראה (קודם־מיל-
חמה) הנחשבת ארוכה, לא תהיה אף פעם
ארוכה דיה, שבמישכה ייתכן ׳שיפור מש מעותי
בכושר זה.
עובדת היות הטנק מעין־בית — הטנקים
ה ח די שי ם מכילים אף סי דו רי מי זוג -אווי ר
ומטבחון — משפיעה מאד לטובת יכולתו
של הצוות לתפקד ברציפות משך פרקי-זמן
ארוכים, גם בתנאי מזג־אוויר קשים. חלוקה
נכונה ישל העבודה בצוות, הכשרה מוקדמת
,אחידה בכל מיקצוע ואימון אנשי־צוות,
שיהיו מסו׳גלים למלא יותיר ממיקצוע אחד
— כל אלה אינם רק מקילים על פעולת
הצוות, אלא גם מאפשרים ביצוע החלפות
ושילוב תיגבורות ללא קשיים מיוחדים,
ובלא שיהיה צורך בתקופת־הסתגלות (לא
שהדבר רצוי, ושאין להעדיף היכרות ממושכת
של אנישי־הצוות!)
תייחלוף ושילוב כאלה קשים הרבה יותר
בכיתת חי״ר, אישר בה אין ניתן לחלק
תפקידים באופן קבוע-ימראש ומיכני, אלא
יש להתחשב, קודם כל, בכישוריו המיוחדים
של כל חייל, ביחס לרעיו ; וההיכרות
או הרגילות ההדדיות, שהן אינדיבידואליות
ויסוביייקטיביות, עשויות להכריע את
לחימת היחידה לחיים איו למוות.

כו ח צ בי ק ר .
ך ן סרונם שר הטנקים הוא, בהיותם
1 1מכונות וכל הציונות שבעולם, כביטוי
החביב על חיל־השריון, לא תניע אותם,
העולם הזה 2019

אם מיכל־הדלק יבש. אבל זהו גם יתרונם.
אם נשפך המנוע, השרשרת נקרעה ממוקש,
התותח נקצץ או אף הצריח כולו נהרס,
עדיין יש לטנק תקומה. הכל תלוי דק
ביכולתם של אנשי החימוש ובהימצאות
חלקי־חילוף מתאימים. כך, היפגעות או
הינזקיות ׳של טנק, שהיא שוות-ערך לאבדן
אבד חיוני, או פציעה אנושה שיל אדם,
עשויה להיתקן תוך כמה שעות. המנוע
מוחלף, השרשרת מחוברת מחדש, מורכן:
קנה חדש לתותח, הצריח ההרוס מוסר
ובמקומו מותקן צריח תקין, אשר נלקח
מטנק שתובתו מרוסקת — ועם שחר יוצא
לקרב טנק חי וכשיר.

סותסו

מתהמרה• •״911רבהמברמס1.

על כל אלה יש להוסיף, כי ארבעת
אנשי צוות-הטנק מביאים ל
שדה־הקרב ומפעילים בו יותר עוצמה,
מאשר בל ארבעה לוחמים אחרים
בכוחות-היבשה ; ובי השפעתו
של בל טנק בודד, אם מנוהל ומנוצל
בראוי, עשויה להיות רבה
מאד ואף להכריע, באשר מדובר
במצב טקטי, בו לוחם רק״ם ב־רק״מ:
אז קובעת כמות הפגזים
המדוייקים הנורים כגזרה נתונה
ואין הדבר משנה, אם יוצאים בל
אלה.מקנה אחד או מעשרה.
מן המלחמה האחרונה זכורות כמה דוגמאות,
כמו זו של ״כוח צביקה״ בן טנק
בודד, אישר מילא תפקיד מרכזי — זבשלב
קריטי, מיסויים, כיימעט בילבדי — בבלימת
ההתקדמות הסורית אל הצומת המרכזי
והחיוני של נאפת; ולחימה ״כוח
טייגר״ ,שעוצמתו היתד, פלוגה־מוקטנת,
אשר בלילה אחד הוציא מכלל פעולה כוח
חטיבתי סורי — וידו היתד, נטויה יכך עד
סוף המילחמה, באבידות קלות לו (ודומני,
בלא אף איחד).
אמנם, אין לזמר כי כל הטנקים ויחידות
הטנקים השפיעו באופן דומה, אך ודאי כי
דוגמאות אלו אינן מייצגות חריגים עקרוניים:
מעללים דומים לא מעטים, אולי
מרשימים פחות, בוצעו גם במקומות אחרים.
עוצמתם הטקטית הפוטנציאלית של הטנק
הבודד ׳ושל יחידודו־,טנקים היא כה
רבה וגם מגוונת, שד,באתה לידי מיצוי
מלא היא בעיה מיקצועית ומיבצעית קשה
— לא פחות מבעיית ניצולה הטקטי הנכון.
למירב הצער יש לומר כי זה כזה זוכים
רק לעיתים נדירות בפיתרונות ־שלמים
ונכונים, בעיקר משום שלשני הצרכים הללו
נדרשת, בצד הבנה וידיע׳ה יסודיות של
הטנק, גם היכולת ליישם כהלכה את המוסכמה
שהטנק יכול להגיע, באופן
קבועוכדבררגיל, לכלל מיצוי טוב
(שלא לומר, מלא) ולניצול נכון ׳ויעיל, רק
בהיותו מופעל כחלק מצוות־קרב רב־חיילי
— שהוא, מצידו, מתפקד במיסיגרת עוצבה
רב־חיילית, כאשר הקרב הוא עוצבתי
ומבוצע כסידרה של ת יי ימ רוניםטקט
יים (במקום שיהיה יחידתי ונראה
כסידרה של ביצועים טכנו ־ טקטיים
גרידא).

בבר אמרנו בי אילו נקטו ׳הסורים
טקטיקות ״מצריות״ ,היו צביקה
וטייגר (סרן זמיר) מושמדים במהרה,
במו רעיהם כסיני. אך כאותזז
מידה נבון לומר, בי אידו היו הבוהות
בסיני בנויים וגם מאומנים עד
פי המקובלות האוניברסליות —
בלומר, באיזון רב־חיידי נבון —
יכולים היו להביס את ההי״ר המצרי,
או לפחות לנטרדו עד למידה,
שהיתה מאפשרת לטנקים לפעול
כחופש סביר ולהשיג הצלחה, אם
לא תכוסיה־למעשה של הצליחה
המצרית, ככר בשלב הראשוני שד
״הכלימה״ (כתנאי המוכן, שגם
הטאקטיקות הננקטות היו נכונות
ושנונות דיין).

יכולת טאקטית כשל חטנק ויחידת הטנקים
לא תימצא בדגלי חבודד וביחידת
ד,רגלים. בשדות־הקרב שבזירות כמו במיז-
ריח-התיכון ואירופה, הטנק הוא כה דומיננטי,
עד שהשפעתו העיקרית של ה־חי״ר
נקבעת בהם, כרגיל, לפי קנה-המידה
של הטנק ; דהיינו, לפי יכולת החי״ר ל נטרל
את הטנקים של היריב וליצור הויפיש
פעולה לטנקים הידידותיים על-ידי שיתוק
האמצעים הנגד־טנקיים האיויביים.
כפי שעוד נראה, אין עובדה זו הופכת
את ההי״רחשוב פחות מן הטנקים —
ובוודאי לא מנקיודת־הראות הטקטית —
אך היא ממחישה את ד,אמיתה, שלצורכי
הכרעה טאקטית ואופדיטיבית צבאית ,
הטנק הוא מערכת־הנשק הקובעת, וחיל-
הרגלים הוא בגדר ״מערכת־מושפעת״ ,או
״מסייעת״.

(המשך כשבוע הבא)

שבוע 2

״אלנבי״ ,״חן״ ת״א, בד בבד 1״ארמון״ חיפה
״חן׳ /״עדן״ ירושלים בד בבד [ ״אורות״ באר״שבע
הכינו כרטיסים מראש • הנחות והזמנות גמלות !
^נ א תזנזן ו ה עיו ח עוו דן ^

אני קורא חמס על שקו משווע!!
הפרופ׳ י.ג. הררי, האסטרולוג, סופר, יועץ משפחתי
ומנהל מכון ״סוד ההצלחה״ — רח׳ אילת ,32 חולון, טל.
,843779 מודיע —
לידידי ורעי מכל השכבות והעדות, שלום!
כידוע לכם, עלייתי לארץ נבעה מ תון רגשות לאומיים
טהורים, ואהבה למולדתי ולעמי. למען מטרה זו, עזבתי
גדולתי ויוקרתי, כיועץ מלן אהוב ונערץ על גויים ויהודים
בארץ מוצאי. עוד בהיותי בגולה, נעצרתי ועונתי עינויי תופת.
בגלל היותי ציוני.
משהגעתי ארצה על פי הדיבור, העלתי אלפים בעקבותי,
והוכחתי נאמנותי והתנהגותי הטובה בארץ, משן 13 שנות
שהותי בה. כתבתי 50 יצירות, עזרתי לכל מדוכא, או קשה-
יום. כיבדתי סידרי המדינה והחוק. לא חרגתי מגבולי
באסטרולוג ויועץ משפחתי מבורך. סרבתי לקבל כל שוחרי
אמונות טפלות ודורשי עזרה, שכנגד המצפון הבריא ותורתנו
הקדושה( .כפי שאף ציינתי זאת במודעות בכל העיתונים).
הסתפקתי במועט, וקיבלתי מחיר זול ביותר עבור טירחתי.
הוכחתי ניקיון כפי כנגד השם וייצירי כפיו.
לא פיללתי, שבת הכוח ההורס — סמדר שיר, ובת
בריתה, תתנקמנה בי היות ולא נענתי לבקשתן הזדונית,
לעזור להן להתגרש מבעליהן כביכול, ותהפוכנה אותי בכתבה
מענק — לגמד, מנביא-עמים (כמו שתארוני עיתוני
העולם ועיתוני הארץ) למכשף, ובקיצור — ממגדל-מרומם
לבאר עמוקה, בצורה זו, הרסו את שמי הטוב, שבניתי בעמל
רב וייסורים קשים, במשך 58 שנה.
מלך ידיד חיזר אחרי לחזור למרוקו, בהציעו לי משרה
מכובדת. סרבתי מסיבות אישיות מצד אחד, ומצד שני, שלא
אשמש דוגמא, שאחריה יגררו אחרים אשר העלתי עימי
לארץ .
באם, עיתון ״לאשה״ לא יתקן היום, את אשר קילקלה
העיתונאית שלו — סמדר שיר בכתבתה בעיתון ״לאשה״,
אשמור לעצמי את הזכות לנקוט באמצעים קיצוניים השמורים
עימי.
במו בן, אבקש מכל ידידי, בני עדתי ולקוחותי הרבים
אשר עזרתי להם בבל-רחבי הארץ, לפנות אל עיתון ״לאשה״,
להביע כעסם וחרון אפם על העוול שנגרם לי, ועל השקרים
אשר טפלו עלי.
בכבוד רב,
ידידכם הררי יוסף

הצלחה -זה קשה

מי פגש
מאח רי
הקל עי ם
כל מי שצפה ביום השישי בשבוע ש עבר
בתוכנית מיפגש בטלוויזיה, לא יכול
היה לדעת שאחד ממשתתפי התוכנית,
האדריכל ישראל גודוכיץ, כמעט שהקריב
את שלום ביתו על מיזבח התוכנית.
הסיפור התחיל בסקטים של בנו. כי
מי שמכיר את גודוביץ, הסטודנט הנצחי
של הארכיטקטורה, יודע שהנ״ל בחור
ספורטיבי ונמרץ. אז כמו שהוא רואה
את הבן שלו מחליק להנאתו על סקטיו,
ויקנא בו, יובלי לחשוב פעמיים רתם
אותם לרגליו ועלה על מסלול ההחלקה.
טוב, אחרי הכל אדריכלנו כבר לא ילד
וכך, בעוד הוא מנסה להזדקף מלוא קומתו,
ולהרביץ שאו־און־אייס מצא עצמו
משתטח לכל אורכו על הכביש, ואת רגלו
מצא שבורה, שוד־ושבר.

יהודה עדר
התחלה מ שותפת

ההצלחה עדיין לא סיחררה את ראשה
של מיקי קם, התגלית החדשה של עולם
הבידור והזמר הישראלי, שזקוק בזמן
האחרון לסטאר חדש בצורה נואשת. אתם
מבינים, בוודאי, שאני מדברת על זאת
שממוצאי-יד,עצמאות האחרון החלו לכנותה,
רחמנא־ליצלן ,״היורשת של רבקה
מיכאלי.״ אבל עוד חזון למועד, היא לא

המשך טוב

מאלה שמסתחררות כל־כך מהר.
כי האינפורמציה שהגיעה אלי אודות
מיס קם, טוענת שהיא מכסימום יכולה
להסתחרר מסחרחורת-גבהים, בגלל ד,־174
סנטימטרים של נטו, פלוס עקב, אבל בטח
לא מהצלחה בן־לילד, וסיפורים מהסוג
הזה.
אם אתם זקוקים להוכחה נוספת לכך

חברבמ כי ר ה

אראלה וישראל גודוכיץ
סוף

טוב — הכל

סו ב

הימים היו ימי צילום התוכנית לטל-
וויזיה ומפיקת התוכנית, החרוצה דנ ה
כגן, נוכחה כי קרב מועד השידור, ואחד
ממשתתפיה מאושפז בבית־החולים. היא
לא היססה, לקחה את צוות־החוץ ודהרה
לבית־ד,חולים, להשלים את הראיון עם
גודוביץ. הוא נלקח מחדרו אל אחד החדרים
השקטים, והמשיך להתראיין על
איכות הסביבה ועל בכלל יושם, אצלו
בבית, התכוננה אשתו. אריאלה הדאגנית,
לביקור־חולים אצל בעלה הפצוע, יחד
עם הבן.
בקיצור, כמו שהיא מגיעה לחדרו, היא
מוצאת את מיטתו ריקה. וזה כבר מוזר,
כי אחרי הכל הוא בעל רגל שבורה. אבל
מה שעורר את חשדה עוד יותר, היתד,
׳תשובתו של אחד החולים האחרים באותו
חדר, שאמר לה :״ישראל הלך לטלוויזיה,
עם אשתו.״ אראלה נדהמה. זה שהוא הלך
לטלוויזיה, מילא, זה שהוא הלך עם אשד,
זרה, זה בטוח, אבל זה שהוא ניסה להסוות
זאת והודיע לכולם שאותה אישה זרה
היא אשתו, היד, כבר יותר מדי.
היא שלפה עט ונייר, והשאירה על
מיטתו הריקה פתק בזו הלשון :״יותר
לא מבקרים אותך. דרישת־שלום לאש־תך
!״ נו, ואינני צריכה לספר לכם שלקח
לגודוביץ הרבה מאד זמן לשכנע את
אשתו שהוא לא התפרפר לו, אלא בסך
הכל הלך עם המפיקה דנה כוגן לצילומים.
אבל זה לא־כל־כך פשוט. כי אראלה

}יי -- 48

איזה אהבות יפות ! תענוג לראות שעוד
יש אנשים שיודעים לאהוב כל-כך יפה
כמו שרון שץ התמירה והאלגנטית. ותאמינו
לי, אם היא היתד, מוצעת למכירה
במכיו־ה־פונובית, שם היא עובדת,
היו רבים עליה שם עד עצם היום הזה.
אבל שלא תחשבו ששרון היא אחת כזו
שמתלהבת בקלות מכל השטויות של יה-
חבר׳ה הישראלים, ומתרשמת מהרושם ש הם
מנסים לעשות עליה. כי אפילו עבודה
בינלאומית בקושי מצליחה אצלה.
אבל לפני שנתיים ביקר בארץ איש־עסקים
גרמני בשם יורגן, שמצא את
דרכו לאחת ד,מכירות־ד,פומביות, ושם נתקלו
עיניו בשרון. תוך שעד, קלה הצליח
הגבר הנאה למקד עליו את ׳תשומת-הלב

ניצלה את התירוץ הטוב שהיה ליה, ואמרה
לישראל שלה בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים, שנמאס לה כבר מכל השטויות.
לא רוצה טלוויזיה, לא רוצה עניינים.
״רוצה — שאני באה עם הילד לביקור
אצל האבא שלו, שלא יגידו שהוא הלך
לטלוויזיה עם אשתו.״

שהיד, בין הבאים, הפתיע את גזדוביץ
המצניע לכת במתנה מקורית: סכין־כיס
קטן בדמות עט.
״זה בשביל שתוכל לגזור אית כל קיטעי
העיתונים ־שכותבים עליך,״ הסביר לו
מנוסי. ועכשיו אני מחכה לפגוש גם את
הקטע הזה, שוכן כבוד באחד האלבומים
שלו.

הכללית במועדון, כשהתמודד על טבעת-
זהב יקרה, וזכה בה.
הוא ניגש אל שרון, כאילו לשלם עבור
רכישתו, ולתדהמתה גילה ליה בו־במקום
שהוא מעניק לה את הטבעת במתנה. בקיצור,
מחווה כזה, כבר הזיז לה כהוגן,
ומאז ועד היום הגיע יורגן ארצה כבר
חמש פעמים, לבקר אצל שרון.
אך הוא הגדיל לעשות, השבוע, כששלח
לה מיברק ובו הודיע שהוא מגיע
ארצה ליום אחד בילבד בשבוע הבא,
על מנת להיות נוכח במסיבת יום־הולדת
שיערכו לשרון הבוסים שלה, דני רומן
ודודו, במועדון המערה ביפו. הוא יבוא
רק כדי לאחל מזל־טוב, להביא לה מתנה

שהיא עלתה על דרך־המלך — אז זה
שאני מתחילה להתעניין במה שהיא עושה
הוא כבר סימן לקפיצת־דרך, וימה שביררתי
עבורכם הוא שהבחורה מאוהבת
די בקביעות, עוד מהתקופה שהיתר, בלהקת
הנח״ל. הקבוע: שלה הוא היפה של
להקת תמוז, הגיטאריסט יהודה עדר,
מי ׳שהיה גם הגיטאריסט של הלהקה הצבאית.
הצמד הזה הוא הזוג היחידי מהלהקה
שהצליח להשתלב, בקפיצה נחשונית׳
בהווי והבידור האזרחיים, והם עושים
זאת צעד בצעד אבל בטוח.
הם גרים יחד בדירתו של יהודה ויחד
עם אחותו, ומסתדרים לא־נורמלי טוב.
כל אחד מהם מתמסר לקאריירה העצמאית
שלו, והם מעודדים זה את זה, ואם אתם
חושבים שיהודה ישב משך כל ההופעה
של מיקי והחזיק לה אצבעות, טעות
בידכם. גם הוא היה עסוק בהופעות, ובקושי
הספיק לראות את חציה השני של
התוכנית.
כששואלים את מיקי על החיים הפרטיים
שלה, היא ישר מצטנעת ואומרת
בביישנות :״את מי זה מעניין? זה קצת
מפחיד אותי. סך־הכל, אני לא רוצה להתייחס
לא־בסדר לאנשים, ושלא יגידו עלי
שאני סנובית, כי אני בדיוק ההיפך מזה.״
על הרומן שלה עם יהודה היא מאשרת
שזה רציני מאד, אבל מצד שני הוא
בלי תוכניות מוגדרות. התוכנית הכי מוגדרת
שליה ברגע זה היא :״להשלים שעות־שינה
ולהרגיע את מיתר־הקול, שהיו
לאחרונה עמוסים בלי־עין־הרע.״ היום מיקי
כבר לוקחת נשימה עמוקה, ואומרת:
״תודה לאל שהחגיגה הזאת כבר עברה.״
מי שמודאג מהחגיגות־שבדרך הוא חברה
הנאמן והדואג, יהודה, שמיהר לצלצל ולספר
שהוא, באופן אישי, נגד כל הדברים
האלה .״אם אמן מסויים הוא טוב,
אז הוא יכול להצליח גם בלי שיכתבו על
החיים הפרטיים שלו, ורק עשו לי טובה,״
הוא מבקש .״אנשים מטרידים את מיקי,
בחורה שאין לה טיפת ניסיון, ומבלבלים
לה את המוח. יתנו לה מנוחה, דחילאק.״
אז נוחי, מיידעלע, נוחי. רק שלא תירדמי
לנו.

פו מ בי ת
ולהסתלק. ואם זה לא סטאנדארד בינלאומי,
אז ימה כן?
חוץ מזה, שרון כבר החליטה מזמן
שחתיכים תוצרת חוץ הרבה יותר
ג׳נטלמנים, ולא מחפשים רק ישר להיכנס
למיטה. נגד טיפוסים מהסוג האחרון יש
לה תרופה בדוקה. היא פשוט מזמינה
אותם אליה הביתה, ואז אומרת להם שהיא
נורא מצטערת, כי היא גרה יחד עם אמה
והיא פשוט לא יכולה להעלות אותם
לספל קפה, אם לזה הם התכוונו. ועד שהיא
׳תמצא סוף־סוף את הגבר שיעלה לקפה
היא הודיעה לכל הימעוניינים, שבהתאם
למסורת המכירה הפומבית — מי שיהיה
לו להציע יותר, הוא שיזכה. בבקשה.

מ ה קרוב ללבך יותר מכל, א ם
לא החזיתשאתלובשת
עליך להרגי שבהנוחות
מ כ סי מ לי ת, ע לי ה ל היו תמונחת
היסבומותאמת לג׳זרתך,
רקאזתר גי שי בלי...
דגמי 7 6ה בינ לאו מי י ם של
הנר׳ ה .8 -עו צבוו תוכננו על
פי י דע ונ סי ח של מעצב ׳
אפנה נוד עי ם

ללכת וגס...
להרגיש בלי...
1הנרי1ע( 8 -

שראל) ־

תווו!ו*ות או סנ ה אינ טי מי ת.

500ז1ץ ז$

אומרים ל גם דמהת
אנחנו ו

אצלנו: קנו ת
לא ל

4זול יותר
4שרות טוב יותר
4יעוץ טוב יותר

מבחר ענק של כל הנחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטה

אספן

בעיות ולבטים
בחיי חמין

מטבעות, עתיקות
וספרות ארכיאולוגית
טלפון 03-721092

הוצאת רשפים

אגו מחמשים בתיס חמים
עגור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

מאת

הד״ר מרדכי זידמן

״ביבי״

מחפש

תן טרמפ
לחייל

דחוה סלמח

יפון

טל 827621 .

המלך ג׳ורג׳ ,45ת״א

העולם הזה 2019