גליון 2020 מתאריך 19 במאי 1976

בנאום הפרו־

העורך וחמייסד הראשון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

ישר אלי ביו תר

פורד: לא יהיה כירסוס בידידות הבסיסית בינינו
ריגו בטקס ברית־המילה שלו: אני רואה עצמי שני לנשיא קציר • קארטר: ישראל חשובה לי יותר
מקליפורניה • ג /בראוו: קיראו לי בר־אוו • יודול: אקים מיקווה בבית הלבן •
הסלמה חריפה על רקע היחס לישראל
חלה בשבוע האחרון במי
רוץ לנשיאות בארה״ב.

לעומתם, תקף את תושבי ארה״ב המתגלחים
בעת ספירת העומר, והודיע כי
יקים מיקווה בבית הלבן ובפנטאגון.

בנאום בוועידת הוועד היהודי־אמרי-
קאי הצהיר הנשיא פורד כי ״ארה״ב
תתמוך בידידות, עם כל העמים, אבל
לעולם לא על חשבון ישראל.״ בתגובה
על כך אמר רונאלד ריגן בי הוא דואה
עצמו ויפעל כסגן וכשני לנשיא קציר.
דיברי ריגן נאמרו בתום טקס ברית־מילה
קצר, שנערך לו בבית־הכנסת
בנברסקה.

יושג שידות ״המבקר
הדובר 13 -־ בטלפון

במחנה הדמוקרטי גואה המתח. ג׳ימי
קארטר, שהתחייב להניח תפילין מדי-
פוקר, השמיע באוזני כתבים את דעתו,
שלפיה ״ישראל חשובה לארה״ב יותר
מאשר קליפורניה״ .דבריו נאמרו על
רקע שינוי שמו של ג׳ בראון לבר־און,
ושם אשתו לעוגניה. המועמד יודול,

ר׳ ריגן בהילולת דכי
שימעון כר־יוחאי כמירון

דבר די מ ע דכוז
1 תמיהה גדולה בליבנו על אותם דיבורים
גסים שנשמעו בוועידת ה מפלגה
הליבראלית, בחם קרא ה״ליב־ראל״
ד. שיפמאן, לפתח את התיזה
של גירוש ערבים״ מארצנו ה י פה ,
ארץ ישראל.
ואנו משתוממים לנוכח אותה עזות-
מצח וגסות לשון של אותו שיפמאן,
שדבריו אינם עולים בקנה אחד עם
המסורת הליבראלית הנאה אשר
הנחתה את מפלגתו על הלום. חזקה על
שיפמאן שיפנה אל המקורות וימצא
שהליבראל אדם עדין־נפש הוא.
כאותו המלך הליבראלי הידוע
פרדיננד ואשתו הנאורה איזבלה ש ביקשו
לעודד הגירת היהודים ל אמריקה,
כדי לבסס שם קהילה יהודית
חזקה. וזכור לטוב אף אותו ליבר
א ל גרמני שפנה בשם אזרחי עירו
וביקש ממנהיגי הרייך להפסיק
השמדת יהודים בין שתיים לארבע, ש כן
רעש הכבשנים מדיר מעיניהם
את תנומת הצהרים.
וכיוון שכך מציעים היינו למר שים־
מאן להסתפק בפיתוח התיזה של
הגירת ערבים מערינו ומעריהם
ע״י הפקעת אדמתם ופיצח בתיהם והנהגת
עוצר במקומותיהם והריסת
בתיהם. אך חלילה לנו מלגרשם,
שהרי ליבראלים בני ליבראלים אנו.
ציפורנינו נטולות ודיבורנו מנו ימס
וטעמנו אנין־ טעם.

בתגובה חגג קארטר בר־מיצווה,
פורד הכשיר את מיטבחיו וריגן התגייס
לצה״ל. קארטר צם, יודול תקע בשופר.
פורד לבש ציצית, ריבן שם מזוזה, בר־

און חצרן בקיבח, יודול מורה בעיירות
פיתוח. פורד שרק ״הבה ניגלה,״ ריגן
חיצרץ ״בוא שלום.״
מה צופה לנו העתיד?

בדדה

דובר מישרד־התיקשורת מסר אמש,
במסיבת־עיתונאים, בי מישרדו, בשי תוף
מישרד ראש־הממשלה, ועל דעת
הממשלה כולה, יפתח בקרוב שירות
טלפוני חדש לאזרחים — שירות
״המבקר הדובר.״
במיסגרת שירות זה יוכלו האזרחים
לחייג בכל שעה שהיא למיספר , 13
ויקבלו מידע שוטף על השחיתויות ב
דיונ

באמרקה היה איש עסקים מצליח מאוד. מיליארדר.
אולי אפילו ביליארדר. אחרי שהצליח להרוג את יוז,
היה לאיש העשיר ביותר בארצות־הברית. היו לו קי־דוחי־נסט,
מפעלי נשק, עסקי הימורים, זונות והירואין,
חברות להשקעה, קרקעות, בתי מלון, אופציות, עמלות,
זכיונות, ריבית דריבית. היו לו חברים בסנאט ובמאפיה.
היו לו קשרים מצויינים. לראש הסי.אי.איי היה קורא
דיק. האיש הזה היה גאון פיננסי. היה קונה מכל הבא
ליד: מפעלים כושלים, גרוטאות, קרקעות חסרות ערך,
חברות מתמוטטות. לקרקעות היה מוציא אישורי בנייה.
את הגרוטאות שיפץ ומכר. את המיפעלים הקים מחדש.
בעזרת הקשרים הטובים (שגם אותם ידע לקנות) היה
הופך חרא לכסף ולקשרים עוד יותר טובים, וחוזר
חלילה.
כשהאיש שלנו גמר לקנות את כל המפעלים והחברות
בצפון אמריקה, החל לקנות שכונות מגורים, כבי שים,
מבני ציבור, ספריות, אולמי ספורט, בתי־תמחוי —
וגם הקונגרס בוושינגטון שילם לו שכר־דירה. הוא קנה
את המיפלגה הדמוקרטית והריפובליקאית, ומינה את
אחד ממנהלי עסקיו לנשיא ארצות־הברית. כשהנשיא
הקודם ניסה לערוך מסע בחירות אינטנסיבי מדי, ולא
הסכים לקבל את פיצויי הפיטורין שהציע לו האיש
העשיר שלנו, מצאו אותו טבוע בבריבת־כרישים באוס טרליה.
מה לעשות.
כשכל ארצות־הברית היתה רשומה על שמו בטאבו,
פנה לקנות את שאר העולם. את אירופה ואפריקה
רכש בלי בעיות. את ישראל קיבל בחינם. הרוסים
ניסו להתנגד, אבל הוא שילם לרוצחים הכי טובים
בעולם, חיסל את הפוליטביורו וקנה את הקרמלין בזיל־הזול.
על סין העקשנית נאלץ להשליך כמה מגאטונים,
וגם העניין הסיני סודר.
בקיצור, הוא קנה את בל העולם, והיו לו אופציות
על שאר כוכבי־הלכת. השמש שילמה לו דמי זריחה
והוא, מדירתו המרווחת על גג מלון בפלורידה, אישר
לה לשקוע, על פי חוזה מייוחד. כל האנשים בכדור־הארץ
(וגם בהמות העבודה) עבדו בשבילו, והוא שילם
להם יפה, הרי הוא איש היוזמה הפרטית. שביתות היו
מעצבנות אותו, ואת הפרובלמאטים היה *מפטר. לאן

מישרדי־הממשלה, כשהן מושמעות
מעל־גבי תקליט׳ מפיו של מבקר־המ־דינה
עצמו.
מישרד־התיקשורת צופה הכנסה של
כמיליון וחצי ל״י לחודש משירות ,13
זאת לאור הנתונים על העלייה במים־
סר האזרחים המתקשים להירדם בלי לה.

פ שי ת

אפשר להתפטר? בעזרת אנשים החרוצים חוקק מע רכת
חוקים חדשה, יצר מערכת מוסר חדשה. הוא הכתיב
לאנושות עשרת דיברות שעסקו בפריון, בתפוקה,
בעבודה מצטיינת. הוא המציא דת חדשה שכוהניה היו
מנהלי חשבונות ופקידיה אנשי סוכנות הביון המרכזית.
והעולם, סך הכל היה טוב יותר מאי-פעם. מי שהיה
חרוץ ודינאמי, עלה בדרגה. מי שהתרשל, נמצא טבוע
בנהר וזה הרי מגיע לרשלנים. כדי לא להגיע, חלילה,
למצב של סטאטיקה פיננסית, שפירושה ניוון מסוכן,
יזם האיש אינטריגות, סכסוכים ומילחמות — רגילות
וגרעיניות. היה מקים מישטרים ומפיל אותם, ושוב
מקים. ייצר וסיפק נשק לשני הצדדים הלוחמים. ל חללים
היה מעניק עיטורים ולמישפחות את ברכותיו
האישיות. לעיתים נאלץ להפיק איזו רעידת אדמה או
שיטפון, כדי לשמור על פערים הולמים בין עשירים
מדי לעניים מדי. היה מרסס יבולים חקלאיים גבוהים מדי
ברעל, כדי להקים תעשיות לשיפור היבולים. וכך פרחו
העסקים והעולם התנהל בשקט ובשלווה, בחדווה ובשימ־תה.
ולאף אחד אפילו לא היה מושג מיהו מנל־הבית,
וגם לא כל כך איכפת• אנשים שילמו דמי שכירות
וקיבלו משכורות והיו שמחים ומאושרים. והאיש שלנו
ישב בדירת הגג שלו בפלורידה ואסף בולים, כי הוא הרי
ידע שכסף זה לא הבל בחיים.
(זה סתם סיפור נחמד, בלי קשר ישיר לנעשה
בפלשתינה, והוא מוקדש לארצות־הברית, ממציאת
הסי.אי.איי והמיליארדרים, ליובל ה־.)200

ועוד הגיגון באותו עניין, פחות או יותר.
מישהו צריך לקום ולהסיק סוג חדש של סירטי מתח
ופעולה. סרט ריאליסטי על החיים. מין סרט מתח שגיבוריו
הם אנשי ק.ג.ב. אפורים, אנושיים, חביבים אך
קשוחים, באלה שמקבלים את תלוש המשכורת שלהם
באיחור וצריכים לנהל חשבון הוצאות ולגור במלונות
כוכב אחד והם נלחמים כדי להציל את האנושות מן
הסי.אי.איי והמאסיה האכזרית הזוממות להשתלט על
העולם בעזרת כסף ופשע. תראו שזה יילך. לתפקיד
גיבור הק.ג.ב. מוצע רוברט רדפורד, או אולי מייקל
קיץ.

^ ממישגמו *ל מייסדו
מלפפון ללפפון— כוחגו עפיפון
ד״ר זוארץ
(בטקס חלוקת פרסי לפפון מצטיין)

סקופ

ברסו

המיסמכים הסודיים של ממשלת ישראל
כתבנו המדיני הצליח להשיג א ת המיסמכים. האותנטיים על הסיכסוך רבין־פרם שפרץ
בממשלה, והם רואים כאן אור לראשונה :

ג־/י/יו

י/ן > 1גו 4ו

גו ריי

י /ו /ג ח

.זי&ז

1ז הן ^

71ץ \ן

בקידוח ״מחבת 3״ שבאמור הערבה,
נתגלו אמש סימנים ברורים של מר גרינה,
ולדעת מומחים מורה הדבר על
הימצאות מירבצי־מרגרינה עצומים באמור.
אחר־הצהריים,
כשהועלו מוטות־הקידוח
מעומק של 2200 רגל, היו המוטות
משוחים בשיכבה עבה של מר גרינה
סמיכה ולבנבנה.
מידגמי המרגרינה הועברו לבדיקה,
ומן המעבדה נמסר לכתבנו כי זוהי
מרגרינה מצדינת, עשירה בודטמינים
בכלל ובויטמין ם בפרט .״ומה שהכי
חשוב — זוהי מרגרינה בלי מלח.״

ובחזוני, ואני פוסע ליד חוף אשדוד,
והחוף כולו מלא מיגדלי־קידוח, וצי-
נורות״נפט חוצים אותו לאורכו ולרוח בו.
ובעודי תוהה על המראה וכבר מפליגות
מיכליות-ענק, ועליהן באותיות קי-
דוש-לבנה ״מט ישראל״ .ואפן סביבי
והנה שרי־מדמות באים ויוצאים למהר
ולקנות את שמן־האדמה חאשדודי, אשר
יצא שמו בכל רחבי תבל.
וכל העמים אשר חפזו בכסילותם לנתק
קישריהם עימנו, כורעים על ברכיהם
ומפילים תחינתם לפנינו כי נואיל לקבלם
בבירתנו. ומזכיר חאו״ם פורש לפגי
את נוסח החלטת העצרת הכללית, הקובעת
כי ״איסלאם וגזענות — הר חמה.״
ומנגד — צרפת הצבועה, בפנים מאירות,

מאת שתיים העם

1/1א 1ו, ר ׳ !

י 0ץ

בח 111י

הרבי מלרבאביץ
נתן בירכתו
קידוח ״מחבת 3״ היד. היחידי מבין
קידוחי־המרגרינה בארץ, שקיבל את
בירכת הרבי מלובאביץ שליט״א. כך
ידעו אמש לספר חסידי כפר־חב״ד.
אחד מאנשי הכפר, העובד בקידוח
״מחבת 3״ ,ביקר בחצר הרבי בארה״ב
וסיפר לו על הניסיונות למציאת מרג רינה
בארץ. הרב שמע את דבריו ונתן
לו חביתה משתיים מטוגנת במרגרינה
מעולה, ועליה חרותה ״תפילת ההצ לחה״
,ומשחזר הפועל לארץ תלה את
החביתה על מיגדל־הקידוח וציפה לנס
שיתרחש.
ואכן, אתמול התרחש הנם, כפי ש חזה
אותו הרבי מלובאביץ.

לדעת גיאולוגים, אין זה מן הנמנע
שמתחת לאיזור הערבה כולו, מים־
המלח בואכה אילת, מונח שדה־המר־גרעה
הגדול והעשיר ביותר בעולם.
אם אכן יתאמתו מימצאים אלה,
צפוייה ישראל לשנות שפע וברכה כל כלית,
ובצידה לפריחה מדינית שתרים
מעמדה בעמים.

(מוגש כפירסום על־ידי
״החכרה הישראלית למרגרינה״
,כשיתוף ״ 2 0 0
הארץ״)

מזרזת את ריעותיח בשוק״המשותף לקב-
לנו כחברה מן־המניין. וברגע חזה רואות
עיני כותרת עיתון עברי, המבשרת כי
נציגי ערב הועפו אמש מקהילת עמי״
העולם, ודרום־אפריקה באה תחתם.
ובעודי אחוז תדהמה, והנה קולטות
אוזני הכרויות תרועת״חצוצרה המקדמת
את אנשי הממשלה הסובייטית, בראשות
ברז׳נייב, הבאים לשחר פנינו. ומן העבר
השני אץ מאו טסה־טונג, עקום־חעיניים,
לחלות פני הנשיא קציר, בטרם יקרימנו
פורר, העושה דרכו אלינו בראש סיוע
רב־מימרים. וכל עיתוני העולם מלאים בשבחנו.
והקריקטוריסטים מציירים רבנים
נוטעים בקארילק, וכולם מציעים כי ידלין
שלנו, שר החינון ויו״ר אופ״ק יהיה למז כיר
האו״ם הבא.
ובחוצות הגרה ממהרים המתונים לתפוס
במישרות ראשי העיריות — ואוהדי
אש״ף חפו פניהם. קיצוניים יוצאים לגלות
מרצונם, ותלמירי־התיכון שבים
ללימודיהם. הנשיא אטד מפציר בנו, כי
ניטול את הגולן בולו. וסאדאת, רעו, מח זיר
את ראס״טוראר. ובביירות ז בביירות
מולה עצמו עראפאת המשומר, וייחוד
הגליל כמעט והושלם.
וישראל יושבת לבשה, ובגויים לא תתחשב,
כי עימנו נפט.

מטרה נוספת היא יצירת אליבי להפסדי קריית־הפלדה
הנובעים מן הניהול הכושל. עתה יוכל עמית
לתלות אח ההפסדים בפועלים השובתים.

דסקוב ור ש

טחמאח רי עי סקת

טחפקיד הנ צי ב

הדח פו רי ם

דב־אלוף(מיל ).חיים לסקוב עומד לפרוש
מתפקידו כנציכ-תלונות-החיילים של צה״ל.

ת 1י| ] ןדך

לסקוב, אשר שמו הוזכר לאחרונה כמי שיצטרף
למיפלגה שאותה יקים ייגאל ידיו, החליט לפרוש
מתפקידו גם אם רעיון הרשימה החדשה של ידין
לא ייצא אל הפועל.
אם לא יפנה לחיים פוליטיים, הוצע ללסקוב
תפקיד ממשלתי בכיר אחר, שאותו הוא שוקל
באופן חיובי.

חת בשטח
תגבר

שילוו הו ר ה

התסיסה בערי הגדה המערבית, המתבטאת בהפגנות,
תגבר ותלך.

עד־פי הערכות של הגורמים הממונים עד
כך, מעודדים הפלסטינים מההדים הניכרים
שיש להפגנותיהם כאמצעי־התיקשורת
כעולם.
גם ראשי אירגוני־הפידאיון מסכימים עתה, כי
הערך התעמולתי של ההפגנות בשטחים —
בייחוד אותן המגיעות לידי עימות עם צה״ל —
עולה על כל מעשה פיגוע שביצעו בעבר.

לבטלח קי ר ה
נציב מס־ההכנסה החדש, אליעזר שילוני,
הורה למחלקת־החקירות של מס־־ההכנסה
להפסיק את החקירות כעיסקי־יהקרקעות
של במה קבלנים ידועים.
כאשר נערכה חקירה דומה, לפני שנתיים, בעת
ששילוגי כיהן כמנהל מחלקת־החקירות של מס-
ההכנסה, פוצצה דירתו שבירושלים, לאות־אזהרה.
הוראת הפסקת החקירה באה אחדי •ישיבה סוערת
בת חמש שעות, בלישכתו של שילוני בירושלים.

צפויים מעצ רי ם
ב שו ק הסיטונאי

למרות השתדלויות של פקידים בכיר־ם במישרד־החקלאות,
שלא להמשיך בחקירה, החליטה
המישטרה לחקור ״עד תום״ בשוק, והיא עומדת
לבצע מעצרים נירחבים, ביניהם גם של עובדי
מישרד־החקלאות עצמו.

—זיו>

א בי הי לדהח טו ף
תו ב ע פיצויים
יוכל גינזכרג, הילד שהתפרסם כאשר נחטף
על־ידי אמו, ואכיו אהרון, הגישו השכוע
תכיעת־פיצויים כפך טטט,ט 5לירות נגד
שני ידידי האם אווה גינזכרג, אשר,
לטענתם, הם שחטפו את יוכל.
עורך־דינם, הד״ר אברהם קלינג, טען בשם יובל בן
השנתיים ואביו אהרון, כי נגרמו להם הוצאות
כספיות בחיפושי האב אחרי האם, וכן עוגמת־נפש
רבה, שתמורתה הם דורשים פיצויים.
בינתיים פנה אהרון גינזברג בדרישה ליועץ־
המישפטי לממשלה לחקור את התנהגות המישטרה
בפרשה.

עמית מסתער
על הממ של ה
מנכ״ל כור, מאיר עמית, מנצל את הסיכסוך בקריית׳
הפלדה לבניית תדמיתו כאיש העומד מול
לחצים ושביתות של פועלים.

עמית מחריף ככוונה את הסיבסוך בדי
לגרום להשבתת קריית־הפלדה ובכך
ליצור לעצמו דמות של איש חזק, כחלק
ממסעו לכניסה לממשלה.

בדוייח הטבקר *
אין כל קשר כין שערוריית רכישת 19
הדחפורימ על־ידי מישרד־הכיטחון כארצות-
הכרית, כפי שנחשפה בדו״ח האחרון
שד מכקר־המדינה, לכין עיסקת הכאת 19
הדחפורים על־ידי חברת ״רגבים׳ /ככעלותו
שד ישעיהו ירקוני, שהגיעה לכותרות
לפני שלושה חודשים.
בשל הזהות במיספר הדחפורים שייובאו ארצה בשתי
העסקות נוצר הרושם המוטעה — הן. באמצעי־התיקשורת
והן בציבור — כי העיסקה שאותה ביקר
מבקר־המדינה בדו״ח האחרון שלו, היא אותה
עיסקה של חברת רגבים, ששילטונות־המכס טענו
כי נועדה להונות אותם. למעשה אין כל קשר בין
שתי הפרשות. להיפך, העיסקה שנעשתה על־ידי
אנשי מישרד־הביטחון, יש בה כדי להצביע על טיב
העיסקה שעשה מישרד־הביטחון עם חברת רגבים.
בעוד שעבוד 19 הדחפורים המשומשים שרכשו
אנשיו, שבתוכם היו גם דחפורים במצב מכאני
גרוע, שילם מישרד־הביטחון סכום של 3.8מיליון

מעצרים נירחבים כשוק הסיטונאי בתד
אביב צפויים כימים הקרוכים, אחרי
שחקירת המישטרה כשוק הגיעה לסיומה.

הצעה שהועלתה, לצייד את כוחות צה״ל
כערי הגדה כרוכי־גאזים מהסוג שבהם
מצויידת המישטרה, נפסלה כשלב זה.
נראה שהנימוק לפסילה הוא כעיקרו ריגשי,
מתוך רצון שלא ליצור אסוציאציה כין
צה״ד דכין שימוש כגאזים.

נראה כי התוצאה המיידית של תחזית זד
עלולה להיות העלאה כשיעור ניכר של
מס-הנסיעות.

׳ 101ל ח סו ם

ג ד הנוסננים

במישרד־האוצר מודאגים, נוסף על כל שאר
הבעיות הכלכליות ותחלואי המשק, מן הנטייה
המסתמנת לנהירה המונית של הישראלים בקיץ
זה לחו״ל, העשוייה להסתכם לפי התחזיות בכ־300
אלף איש. לפי התחזית יצטרך האוצר לספק לאלה
כ־ 150 מיליון דולר במטבע־חוץ, לצורך נסיעתם.
אולם ההשפעה העלולה להיות לנהירה זו חמורה
בהרבה, שכן, לפי ההערכה, יוציאו איתם הנוסעים
לחו״ל לפחות סכום כפול, כ־ 300 מיליון דולר
נוספים, במטבע שחור.

מק אמה שד חפר
נפם דה
באזכרהדד דו
מקאמה שכתב המשורר חיים חפר
כמייוחד לעדב־הזיבדון, שהתקיים בהיכל
התרבות בתל-אביב כיום השלד
דויד
של רב־אלוף
שים למותו
(״דדו״) אלעזר, לא הוקראה במתוכנן,
אחדי שמארגני הערב החליטו כי מוטב
לגנזה, כדי שלא לעורר פולמוס. שלו בלל במקאמה
חיים חפר
לדת גם את הקטע הבא, שלא ניראה
למארגני האזכרה נ ולא היו לך שישה
רבי־אלופים לשאת את ארונך /ולו היו —
הלו היית בוחר ללכת אל קיברך על גחונך /
שהרי גם בארץ הזאת, הקרועה והצבועה,
האבלה והאפלה /אין נותנים את הכבוד
כוס־לשאת
אל הבור לאלה שמזגו את

ה תרעל ה...

עלחש בון מי

מ טייל החייב ד

כחוגים ממלכתיים כירושלים כודקים
לאחרונה את האפשרות #יו לי ד של
אחד מהכרי הכנסת כחו׳׳ל ממדטנים
על-ידי גורמים מפו־קפקים כעולמ-העס-
קים האמריקאי. אחדי יציאתו של
אותו ח״ב מהארץ, נודע כי הוא קיכל
כרטיס-חינם ואירוח מאדם, שלפי הי־השד
נימנה עם חוגי הפשע״המאדרגן
כאדצדתרהכרית. נבדקת גם האפשרות
שאותו אדם משתמש כשמו של ה ה
״ב, כדי להעניק לגיטימציה לסוג
העסקים שכהם הוא עוסק.

11111

1111111111111111111111

דולר, הרי בעד שכירתם של דחפורי חברת רגבים,
שהיו במצב תקין, שולם סכום של 2מיליון דולר.

א ח רי הלח
ב אי ם ה שע שועים
ראש מחלקת החינוך, התרבות והטבסים
בעיריית חיפה, שמואל (״שמוליק״)
כיאליק, העומד לצאת כקרוב לפנסיה,
יעמוד כראש הפרוייקט הגדול של עיר•
תערוכות־ושעשדעים, העומדת לקום
ככניסה הדרומית של חיפה.
העיד, אשר תוקם על קרקע עירונית בהשקעה
התחלתית של למעלה מ־ 10 מיליון דולר, תיבנה
על־ידי שותפות עירונית, המשקיע היהודי הגרמני
טוביאס וחברת־ההשקעות של מישפחת קנדי.
אחד מתנאי העירייה לשותפות היה העמדתו של
ביאליק, אחד מוותיקי הפקידים הבכירים בעיריית־חיפה,
בראש הפרוייקט.

פיצוייס ג בו הי
ד ס מו ב ״ ד ה פו ר ש
מי שהיה סמנכ״ל חברת אל־על, בנימין דווידאי,
ושהתפטר מהחברה בטריקת־דלת, עומד להתמנות
כמנכ״ל החברה הישראלית לקופסאות־פח.

עתה נודע גם, בי דווידאי קיבל פיצויי•
פרישה גדולים כיותר, כגובה של 150
אחוזים.

היא מדינה עם שני עמים, שאחד מהם
השיג את עצמאותו והשני עוד לא. לכן
המטרה היא הקמת מדינה ערבית בפלסטין.
אחרי שנת 1967 דרש אבנרי הקמת
איחוד פדרטיבי בין ישראל ופלסטין והוא
תומך בזכותם של הפליטים הפלסטינים
לשוב לבתיהם.
בניתוח ם ילוסופיית־השלום שלו, וההש למה
הערבית עם קיומה של ישראל, אומר
אבנרי :״הנני לאומני עברי הרוצה בקש רים
עם ערבים לאומניים ואגיד להם
שבחמישים השנים הבאות לא נוכל אנחנו
ולא אתם להשיג את מטרותינו הלאומיות,
כל זמן שנמשיך להילחם האחד בשני.
תנועותינו הלאומיות יכולות להיות לתנועה
משותפת, שתיקרא בשם התנועה השמית.״

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת ו־המינהלה: תל־אכיב,
רחוב גורמן ,3טלפון 43385צ־ .03 תא־דואר . 135 מען מכרקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״חדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב כן*
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״ס. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״ם .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאורז העולם הזה בע״ם.

עורכו הראשי של העולם הזה, אורי
אבנרי: ,נחר לשני כחודש וחצי כ״אישיות
השבוע״ ,על־ידי העיתון הסעודי עקאט,
המופיע בערבית בריאד.
המאמר, שנכתב על־ידי עבד אל־לטיף
אל מימני, היד. אובייקטיבי למדי, אף
שיש בו בילבולי־דברים רבים. אני
סבור שכדאי להביאו כאן במלואו, ולו
רק כדי ללמוד כיצד מציג עתון סעודי
אישיות כמו אבנרי בפני קוראיו:

להלן תרגום המאמר:

אורי אבנרי הוא אישיות מדינית ישרא לית,
שאינה מפורסמת בעולם כמו גולדה
מאיר, יצחק רבין, יגאל אלון או משה
דיין ואחרים. אבל הוא ידוע ומפורסם בתוך
ישראל. הוא העורך הראשי של השבועון
העולם הזה היוצא־לאור בישראל. כמו כן
ידוע שמו אצל המתעניינים בלימודים־
ישראליים מחוץ לישראל, בהיותו נחשב,
אצל החוגים העוקבים אחר המתרחש ב תחום
הפוליטי בישראל, כמנהיג תנועת־העולם־הזה,
שזכתה בבחירות לכנסת בשנת
1965 במנדט אחד, אותו ייצג אורי אבנרי
עצמו. אז פי הוא אבנרי ומה היא הפילו סופיה
שלו׳ ואיד יצר סביבו את חוגו
המדיני, ומה הסיבה להתעניינותנו בו ז
אורי אבנרי נמנה עם המדינאים הידועים
במשך 30 השנים שעברו בפלסטין לפני
קום מדינת־ישראל ואחריה. בצעירותו היה
חבר מחתרת ״האירגון״ ואחרי כן חייל
במילחמת 1948 המכונה ״מילחמת השיח־רור״
ושאנו מכנים אותה ״מילחמת הגזל״.
אחדי כן עבד בעיתונות והוציא לאור
את השבועון העולם הזה.
יש לו, כמו שנאמר קודם, הרבה ספרים
שכתב ומאות מאמרים בהם הסביר את
הפילוסופיה המדינית שלו, אשד פירסמה
אותו כאישיות שנויה במחלוקת המעוררת
סביבה הרבה חילוקי־דיעות. אחד מספריו
הוא מילחמת היום השביעי. אם נרצה לשייך
את אבגרי מבחינת שייכותו המיפלגתית,
הרי הוא סוציאליסט בדרך כלל. אבל
בתוך ישראל חלוקות הדיעות מבחינת
ההתייחסות לחיים המדיניים והמיפלגתיים,
כמו שנסביר אחר־כך. מה שמעניין אותנו
להסביר הוא שאבנרי מאמין בשותפות כל
הגורמים השמיים במיסגרת איזורית.
הוא רואה ביהודי ישראל העבריים אחת
האומות השמיות במזרח־התיכון, ולא חלק
מהיהדות העולמית ומטרתו ליצור איחוד
קונפדרטיבי באיזור השמי, שיכלול את
תורכיה, העמים הערביים וישראל.

זה היה מיכלול הפילוסופיה הכללית
שלו, ממשיך עקאט ומספר, אבל במצע-
הבחירות של שנת 1965 לא היה משהו
בלתי רגיל, כמו שאומר מייקל בריצ׳ר
בספרו דוקטרינת מדיניות־החוץ הישראלית.
עיקר המצע הכיל הסכמה לשמירת אמונים
למדינה, אבל בלי הדגשת־יתר שעצמאותה
או ריבונותה אינן יכולות להיחשב כנושא
למשא־ומתן.
בקשר למדיניות העולמית, מסכים המצע
לעצמאות המדינית של ישראל, בלי תלות
באחת המעצמות, המיזדחית או המערבית.
כאיפיון מיוחד מציין המצע הצעה למסע
ישראלי לשלום באיזור, הקמת סיניסטיריון
לענייני־המרחב והקמת מרכז ראשי לשלום,

תוכנית זו, כמו שמציין בריצ׳ר, אינה
שונה בקווים כללים מתוכנית מפ״ם,
המיפלגה הסוציאליסטית השמאלית. אבל
שתי התוכניות שונות בשורשיהן ובגישתן
לציונות. בזמן שהוא כופר בהשתייכותו.
של ישראל לאחת ממעצמות הגוש המיזרחי
או המערבי, מדגיש אבנרי את שייכותה
לעולם השלישי, ואת חברותה באחדות
קונפדרטיבית במרחב השמי. אבנרי סבור
שסירוב ישראל בשנת 1955 להצעות סין
העממית לכונן יחסים דיפלומטיים עם
ישראל היה מישגה.
אבנרי לא התנגד לקשירת יחסים דיפ לומטיים
בין ישראל לגרמניה, דבר שגרם
בשעתו לחילוקי־דיעות חריפים בישראל
ולהתנגדות גדולה בקרב המיפלגות הדתיות,
העבודה, המזרחי והפועל־המזרחי. כמו כן
הוא לא התנגד לתוכנית ג׳ונסטון לחלוקת

אורי אכנרי, ממשיך המאמר בעקאט
הסעודי לספר, יכול היה לקדם את הפי לוסופיה
והמיפלגה שלו בצורה סדירה,
למרות דיעותיו המדיניות הנחשבות לרי עות
מתונות בתוך המולת הדיעות והפי לוסופיות
המדיניות של המיפלגות בישראל,
ממפא״י ועד התאחדות המיפלגות הדתיות
הידועה בשם ליכוד — דבר המחייב הכרה
של החיים המדיניים והמיפלגתיים בישראל
— דבר הנבצר ממנו עכשיו.
בדרך כלל, ניתן לומר שסיבנה המים-
לנות בישראל אין דומה לו ולא ניתן
להשוותו לחיים המיפלגתיים במקומות
אחרים, מכיוון שמיפלגה בישראל אינה
מצע־בחירות בילבד אלא תוכנית־חיים.
למיילגות בישראל יש בתי־חרושת,
בתי־ספד, מועדונים, ישובים חקלאיים,
בנקים, עיתונים והוצאות־ספרים השייכות
למיפלגה. מי שעובד בבית־החרושת או
בחקלאות (של המיפלגה) שולח את בניו
לבתי-הספר המיפלגתיים ומבקר במועדונים
השונים של המיפלגה. השייכות שהחיים
בישראל יוצרים גורמת להתרופפות בכוח
המיפלגות, בניגוד למה שחושב האזרח
הישראלי. אפשרי שהמשתייך למיפלגה
אינו מאמין בתוכניתה המדינית או בהנהגה

4$5)1

£0133

£*<*421 ^£31 1*^11 43 * 15316י*—01^.111 יס

11 בון_£414/

1 0 1 * 3ץ2 * 0 1 1*11 21

ך י.ר ו,44י

3 ^*0 1 * 44411 441.411 ^ 6 1* 3

0 44 £

* 7 ^0413411 04*311 ^ 4י זי׳

*141

1 *4* 4111

^ !4*18

24441*14411

<3-114-02!3 )*51.4*11

אכנרי כ״אישיות השבוע״ כעיתון הסעודי ״עקאט״
טעות בריאד
מי־הירדן והסכים שישראל תקבל את
חלקה רק אחרי ההסכם. אבל הוא התנגד
לכניסת ישראל לשוק האירופאי המשותף
בכל דרך שהיא וצידד בהקמת שוק משותף
באיזור הים־התיכון, וזה משום שעל סי
הערכתו ישראל אינה חלק מאירופה.
בקשר ליחסים עם הערבים אבנרי סבור
לבעיות הפנים
שהם המפתח לכל, הן
והן למדיניות־החוץ של ישראל. העולם
הזה נחשב פמיפלגח היחידה בישראל
המתנגדת לחזק־השבות, חוק בו נחשב
כל יהודי המהגר לישראל בישראלי, בזכו תנאי.
יות
ובחובות לאלתר, ללא בל
התנגדות העולם הזח לחוק היא סירוב
עקרוני, אבל יחד עם זאת הוא מקבל
הידועה בשפת
את ההגירה ההמונית,
המדיניות הישראלית בשם ״עליה״ .פילו סופיית
המיפלגה היא להשתדל לדעת את
האמת כמו שהיא. אבנרי אומר שישראל

למרות בילבול המושגים והשטחיות
הנשקפים ממנו, יש לו כמה היבטים
מאלפים. הוא אינו מבוסס על ביוגרפיה
רשמית או על העתקת רשימה ממקור
אחר. ניכר שהאיש שכתב את המאמר
למד את הנושא בו הוא עוסק ומתמצא
במידת מה בסבך החיים הפוליטיים ביש ראל.
למרות מיספר טעויות גסות ברשימתו,
הרי תיאורו את השיטה המיפלגתית ביש ראל.
כשיטת־חיים, הוא תיאור נאמן למדי.
לשבחו של כותב המאמר ניתן לומר
שהוא עולה בבקיאותו בענייני־ישראל על
בקיאותם של הרבה פרשנים לעניינים
ערביים באמצעי־התיקשורת בישראל, בחיים
הפוליטיים הפנימיים במדינות־ערב. עצם
העובדה כי במדינה כמו סעודיה מוגש
לקורא הממוצע מידע מסוג זה, יש בה כדי
לעורר למחשבה.
אבל אל נא נפריז במחמאות, לפני
שנגיע לחלקו השני של המאמר על אבנרי.

למקרא המאמר הארוך, בעיתון
הסעודי, אי-אפשר היה שלא לתמוה על
שום מה ולמה מצא עיתון זה דווקא עתה
להציג בפני קהל קוראי העיתונים בסעודיה
את דיעותיו של אורי אבנרי.
את התשובה על תמיהה זו ניתז היה
למצוא בחלקו השני של המאמר.
כתב ״עקאט״ :מה סוד התעניינותנו
באישיות השנויה במחלוקת בישראל?
הסוד מתגלה אחרי שאבנרי ניכלל
באחרונה בהנהגת השילטון בישראל ונתמנה
למנהל־הכללי של מישדד־החוץ היש ראלי.
מינוי זה מוכיח, לדעת יודעי־דבר,
הוכחה גדולה: על השינויים בעמדות
המדיניות הישראלית. מכיוון שתפקיד
המנהל־הכללי של מישרד־החוץ הישראלי
נחשב כתפקיד בכיר והוא עומד בראש
הצוות המכין את המדיניות הישראלית.
התמורה שעוברת ישראל, אחרי מילחמת
העשרה ברמאדאן או מילחמת יום-
הכיפורים, כמו שקוראים לה בישראל,
היא תמורה המצרה את כוונות ההתפשטות
הציוניות ואת כל דיעותיה ואמונותיה
השטניות להתפשט. האסכולה של בן-
גוריון, שכללה את גולדה מאיר ומשה
דיין, הוכיחה את האיבה שגרמה הה תפש־טות
הציונית. אישים אלה הועמדו בצל
ומנהיגם בן־גוריון מת, כידוע. אבל למרות
העמדתם בצל הם עדיין בעלי מרץ בחיים
המדיניים במיפלגתם מפא״י או מיפלגת
רפ״י בהנהגת דיין, שפרשה ממפא״י.
אם הגיע אורי אבנרי לשילטון, מוסיף
עקאט ואומר, הרי שזה משקף את המצב
שנוצר אחרי העשרה ברמאדאן, כשהשי-
נויים במדיניות, בדיעות ובפילוסופיות
הוכיחו שהאישיות חשובה יותר מהמים-
לגה, כפי שהסברנו קודם את מהותה של
המיפלגה בישראל.
• 11 וי 14414ו* ^/

ישראל לשלום באיזור? להחזרת הזכויות
הלגיטימיות של הפלסטינים ן
אלו הן שאלות שקשה לענות עליהן.
הדבר תלוי בנסיבות ובמצב והזמן הוא
שימציא את התשובות הנכונות.

עד כאן המאמר כעקאט.

-4ג<1

ייי

שהוא עורכו הראשי).

עד כאן חלקו הראשון של המאמר
כעיתון הסעודי.

העומדת בראשה, אבל קיומו הפיסי חשוב
לו, והוא נאלץ להשתייך למ״סגרת הממד
לגתית, אם ירצה או לא.
הסדר מיפלגתי זה מוביל להאמין שה חיים
המדיניים בישראל הם דמוקרטיים,
לפחות מבחינה חיצונית. אבל לאמיתו
של דבר הם שילטון מיעוט. מכיוון שריג-
הגוה המיפלגות הגדולות הן הבוחרות
ומציעות את מצעי המיפלגות ולבוחר אין
ברירה אלא לקבל אותן. מצד שני יסוד
מיפלגה חדשה בישראל הוא מהדברים
הפשוטים.
אפשר לומר שלעסוק בפוליטיקה יכולים
כל פרט או כלל, בעלי פילוסופיות המז־דהות
או מתנגדות לאלה של המיפלגות
הגדולות. הם יכולים להביע ולהציע מצע
עצמאי, דבר שהביא את אבנרי לייסד את<
מיפלגתו ולאחד סביבו בוחרים רבים
למישפחת העולם הזה (שזה שם השבועון

חבל אולי לנפץ לסעודים את האשליה
שעורר בהם עיתונם, כאילו חל מיפנה
משמעותי במדיניות הישראלית, עם שילובו
של אורי אבנרי בשילטון.
ואפשר כמובן גם ללעוג לעיתון הסעודי,
שבילבל את אורי אבנרי בפתפסור שלמה
אבינרי, שנתמנה כמנכ״ל מישרד־החוץ,
והסך אותו ל״אישיות השבוע״ בטעות.
אבל לא צריך להגזים בכך. עיתונים
הרבה יותר מכובדים ונודעים מאשר עקאט,
נכשלו באותה מכשלה. האקתומיסט הלונ דוני,
למשל, שהוא לכל הדיעות כתב־עת
קצת יותר מהימן מהיומון הסעודי, הדפיס
גם הוא את תמונתו של אורי אבנרי
בידיעה שפירסם על מינויו של הפרופסור
אבינרי לתפקיד מנכ״ל מישרד־החוץ.
איך אפר אותו פוליטיקאי בבדיחה
לעיתונאי שבא אליו: תכתוב עלי מה ש אתה
רוצה, העיקר שתאיית את שמי נכון.
ברוח זו, אולי לא חשוב מה היתד.
הסיבה לפירסום על אבנרי בעקאט. אבל
ייתכן ויש חשיבות שגם בסעודיה ילמדו
שישראל אינה עשויה מיקשח אחת, ושיש
בה גם אנשים החותרים לשלום במרחב.

ה עו ל ם הז ה 2020

פרסום ארמון

סוד הקסם הנויוי
חברת ״מדילייו -השוויצרית יערה עבורך סידרה מושלמת

דיאודורנט נשי אינטימי יעיל ועדין שפותח

בי דקס
ע״י גיניהולוגים ב-ג ריחות נפלאים :
״קלאסיק״ — באריזה לבנה. ,דיסקרטי — באריזה כחולה,
״יאסמיז

באריזה וורודה.

קןיקפדש — דיאודורנט גוח עדין ב־ 4ריחות מפתים
״פריגטו — -באריזה בחולה. ,ספורט״ — באריזה וורודה,
אינטרמצו״ — באריזה חומה ,״אנטי־פרספירנט״ — באריזה ירוקה.
מופץ ע״י יצהר בע״מ. להשיג בבל בתי־המרקחת והתמרוקיות,

ה מו ל ם הז ה 2020

מכתבים
לפני או אחרי המינוי

לא החוג — אלא הסטודיה

במדור ״אנשים״ (העולם הזה ,)2017
פורסמה ידיעה ישבה נאמר כי אני עובדת
במישלחת המיסחרית של ישראל בניו־יורק.
כמזכירתו של מר יחזקאל כסיף,
הנציג המיסחרי — ולמרות פירסמתי כתבה
על שבוע־האופנה הישראלי בנידיורק ב אחד
מעיתוני־חערב בישראל, שבח גם
ציטטתי מדיברי מר יחזקאל כסיף.
לידיעתכם, כאשר כתבתי כתבה זו, עדיין
לא עבדתי במישלחת המיסחרית, שכן
חיכיתי לאישור להעסקתי.
כמו־כן, כעיתונאית, אני יודעת היטב
שאין זה אתי לצטט מדיברי האנשים ש־איתם
אני עובדה בכתבות עיתונאיות ולכן,

בכתבה אודות ה״האפנינג״ בכיכר אתרים
בתל־אביב (העולם הזה )2017 נפלה
טעות, שהייתי מבקש לתקנה.
המשתתפים, שתוארו בכתבת כ״תלמידי
החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב״
לא היו כאלה, ואף לא היתד, להם נגיעה
כלשהי לחוג זה או לאוניברסיטה בכל.
היו אלה תלמידי המחזור השני של הסטודיו
הדרמתית , 7:18 שהינה מיפעל
של האגודה להפצת תרבות התיאטרון,
המייועד ללמד חובבי־תיאטרון את יסודו תיו
— במישחק, בתנועה ובתיאוריה.
אלי חית, האגודה להפצת תרבות
התיאטרון, תל־אביב

מה קורה בקאוגטדי-קלאב?

נעמי כן־גור
מה קדם למה?
מאז התחלתי לעבוד בקביעות במוסד ה-
נ״ל, הנהגנו שאעביר את כל החומר אל
דובר מישרד־המיסחר־והתעשייה בארץ,
אשר יפיץ אותו בכל העיתונים באופן
חוקי ומקובל ולא בשמי, בדיוק כשם
שהייתי מפיצה חומר כאשר שימשתי כ דוברת
מחלקודהעלייה של הסוכנות.
נעמי כן־־גור, ניו־יורק

מציעה לך האשה בהריון. לבקר
בלווי בעלך באולם התצוגה הגדול
של מוצרים לרך הוולד. לקבל
הדרכה בטיפול בתינוק. ולערוך
רשימת מוצרים אותם תקבלי
לביתך ער 24 ששת לאחר הלירה..
הרשי לנו להפתיעך במבחר. ביחס
ובשרות.

• הכתבה בעיתון־הטרב כללה ראיון עם
כסיף, שנערך לאחר שהסתייס שבוע־האופ־נה.
הגברת נעמי בן־גור נכנסה לתפקידה
כמזכירתו של מר כסיף עם תום שבוע־האופנה.

הדושט
חיה מוטעה

¥0 ׳5ס 6 1ו)$

אבן ג בי רז ל 14ת־א

טל 263446 .

ו>לון־ו?ועדון..הסדוו ה א דו ס,,

לפני שבועיים פורסם (העולם תזה
,)2018 בכתבה אודות אווה גינסבורג,
כי סגן-ניצב ברודו ״טילפן, כפי הנראה,
לעורך-הדין של אווה, חד, הורה לח לצאת
ממחבואה ולהסגיר את עצמה.״ מפסקה זו
עולה כי ידעתי היכן הגב׳ אווה גינס-
בורג מסתתרת. דבר זה אינו אמת.
משה גוטסמן, תל-אביב
• העולם הזח מקבל את גירסתו של
סגדניצב ברודו, ומתנצל על הרושם ה מוטעה
שעלול היה להתקבל מניסוח ה דברים.

אילת

ההבדל
בין קצינה לפנינה

לצוות-הבידור של מלון־־מועדון־ ״ הסלע ה אדו ם״ באיל ת,
שתפקידו לבדר א ת הנופשים, להע סי ק או תםבמ שחקי
ספורט, במופעי תי אטרון ובריקודים במועדון־הלילה

בניצוחו של משה ינוקא

עובדים לתקופת״הקיי ץ מחודש יוני, כולל ת קלי טני ם,
רקדנים, זמרים ושייטים. ה מוע מדים (רצוי יוצאי־צבא)
שיתקבלו לעבודה יתגוררו במלון.

המעוניינים מתבקשים להתקשר לשם קביעת ראיון לטלפון 445405
תל־אביב בין השעות 9.30—14.00 או בכתב לתיבת־דואר ,306 אילת.

עם כל הכבוד ליוסי ינאי על היותו
עיתונאי בהעולס הזה מזה תקופה ארוכה,
הרי בכתבה ״חגורת־צניעות לח״ך (העולם
הזה )2017 הפריז, בתארו את קצינת־ח״ן
ראשית כ״נמוכת־קומה אך בעלת גוף
חטוב וחתולי.״ ייתכן שלעיתונאי הנ״ל
יש טעם לגבי נשים, אך בבלות הכל —
קיים הבדל מינימלי בין קצינת-ח״ן רא שית
לבין פנינה רחנבלום.
אשר לכתבה שהופיעה תחת תת־מדור
״היסטוריה״ במדור במדינה, באותו גיליון,
איני מבין מדוע חייב היה הכותב לחזור
בחמש פעמים על סוג המסוק, סופר־פרלון,
ולא יכול היה להסתפק במילה ״מסוק.״
בתקופה ישבה כל מילה עולה כסף (וה עיתון
מתייקר) ,אפשר לחסיד קצת׳ ובפרט
שהמילים המייותרות גם אינן נבונות,
שכן המסוק שבתצלום שצורף לכתבה זו
לא היה מדגם סופר־פרלון פלל.
גד גזית, רמת־גן

בשלושה גיליונות רצופים העולם הזה
)2015 ,2014 ,2013 טיפל המדור ״אתה
והלידה״ בנושא העלאת המחירים שנקבעה
לראשונה בתל־אביב קאונטרי־קלאב, ובכל
שלושת הפעמים היתה ה״אינפורמציה״ תע רובת
של בורות וזדון. מתוך שלל ה דוגמות
שניתן לדלות מן הקטעים הללו,
אני מרשה עצמי להפנות את תשומת-
לב הקוראים לעובדות הבאות:
בגיליון 2013 אומר בעל־המדור. ובכו תרת
— שהקאזנטרי־קלאב ״חכפיל מחי רים״
— ואילו שבוע לאחר-מכן ()2014
הוא מספר כי הקלוב ״העלה את מחירים
ב־ 50 אחוזים לערר.״ זהו, שנאמר, ההבדל
הקטן.
במדור בגיליון . 2013 מעמיד בעל־המדור
פנים רציניות ואובייקטיביות, כביכול, כש הוא
משתמש במטבעות־הלשון ״בדיקה של
הנתונים״ ו״החישובים מראים.״ האמת
היא, שהכותב הנ״ל לא בדק שום נתונים,
ואין כל בסיס לחישובים ׳שהוא מתיימר
לומר כי עשה.
דוגמה אחת בלבד להבהרת העורבא-
פרח שבדבריו יכולה לשמש קביעתו, שב-
״קלוב רשומות כיום למעלה מ־ 6000 מיש-
פחות.״ האמת היא, שמיספר חברי הקלוב

דויד אשכול
מי הגזים ובכמה?
כיום הוא 2200 מישפחות ו 600-חברים-
יחידים, כלומר — מיספר כולל של חברים,
שהוא פחות ממחצית המיספר שעליו מת בססת
ה״אינפורמציה המהימנה״ של אותו
כתב.
וכשם שמיספר החברים שבו נקב מחוסר
כל בסיס, כן אין כמובן גם כל יסוד ל״מידע
הכלכלי״ ,שלפיו ״בעלי־המקום גורסים
מדי־שנה 16 מיליון ל״י.״ זהו הרי ״חש בון״
המבוסם על בדותה 6000 המישפחות.
באותה מידה אין גם כל שחר ל״גילוי״
כי ,,ההוצאות המכסימליות השוטפות הן
2.1מיליון ל״י.״ מי שמתיימר להיות מומ חה
כלכלי צריך לדעת לחשב, כי במוסד
כתל־אביב קאונטרי־קלאב הסכום הנ״ל
מכסה בקושי רק את תשלומי־־השכר, ללא
התוספות הסוציאליות ובלי התשלומים ה כבדים
והנכבדים לדלק, מים, מיסים, תח זוקה,
תיקונים, ציוד זכו׳.
אשר להעלאת המחירים בקלוב, היא
בוצעה לאחר שדמי־החבר לא השתנו מאז
(המשך בעמוד ) 10
ה עו ל ם הז ה 2020

סי פו ראהבה
עם רנוסאפארי
י צ אנו לטיול. דני, אני, הכלב ו הרנו סאפא רי החדשה שלנו.
העמ סנו ח צי בי ת על הסאפא רי (יש בה מקו ם בלתי
מוגבל למטען) וי צ אנו לדרך.
דני נסע כל הדרך בפול ס פי ד,
(המכונית הזו ממש מכונית ספורט) .לא ה רג ש תי א ת
הדרך( .המכונית הזו נוסעת חלק -כמו על חמאה) .הג ענו
לנ בי עו ת. דני ד הר ל אורך ה חוף. חשש תי שנ שקע, אבל
ראה זה פלא, בכלל לא ש ק ענו (איזו מכונית).
הג ענו ל חוף יפהפה. ע צרנו. הו צ אנו אתה מו שבהא חו רי
מהמ כוני ת (איך ש הס אפא רי הזו מתוכננת ביעילות) .ע שינו
כל היו ם חיי ם על שפת הי ם. בליל ה פר שנו ש קי שינ ה
ו הלכנו לי שון ב תו ךהמ כוני ת (כל כך הרבה מ קו ם
במכוני ת כל כך קטנה).
ב מו צ אי שבת חז רנו ה עי ר ה. היו כמהפקקיםב כני ס ה
לעיר, אבל דני ת מרן בין כל ה מ כוניו ת (כמה ש ה מכוני ת
הזו זריזה ונוחה) .בינ תיי ם ע שינו ח ש בון ש ה סיו ל הז ה
על ה לנו פרו טו ת. בטח, עםמ כוני ת ש עו ש ה $ו: ו
אנ חנו יכולי םלהר שו תלעצ מנו.
חזרנו ה בי ת ה עיי פי ם אך מ רו צי ם, ו מ או ה בי ם: דני
אני ־ בו. שנינו בכלב, ו ש לו ש תנו ברנו סאפא רי.

רנו סאפארי המכונית הצעירה

ונ 1ז 1ש₪ /
וזגחסנוןואש!

מ תל־אביב. טל * 33241 ,ירושלים, טל * 223491 .היזוכגים הסזר שיס: חיפה, טל3 .
טל * 40712 ,טגריה, טל * 21036 .נצרת, טל * 53861 .חדרה, טל * 22668 .נתניה, טל * 23852 .כפר סנ א,
טל) 798474 .ג ת־א-דרום. טל 8- 821473 .ראשון?ציון, טל * 941008 .אשקלון, טל * 22243 .אילת. מוסך ראובן את יונה

מכתבים
(המשך מעמוד )8
.1.4.75 גובהה תואם את המערכת הכללית
של ההתייקרדות שחלו בתקופה זו במשק,
כולל מחירי העיתונים והפירסום בהם.

דויד אשכול,

יזזמי־ציבור ״קאונטרי־קלאב״ ,תל־אביב
* כתב העולם הזה הוא חבר קבוע,
טל מישפחתו, של הקאונטדי־קלאב בתל־אביב
ומכיר את הנושא אישית. רסת השי־רותיס
שנותן המקום יורדת מדי־שנח,
ביחס ישר להעלאות־המחירים. הנתונים
שפורסמו, הסתכמו על סקר כלכלי שערכו
במקום יזמי מועדון דומה, כדי להחליט
על כדאיותו. משך כמה שבתות רצופות
נספרו למטלה מ־ 21 אלף איש שנכנסו
למקום. הנתונים המובאים בתגובת הקלוב
כבודם במקומו מונח, אולם מבלי להציץ
במאזני החברה, אין הס סותרים דבר.

מי הפין את היול&תדנים?
כל הכבוד על הכנת הקלסתרנים שלכם,
בכתבה על יוסף עמיאל (העולם הזה .)2018
כגרפיקאי־חובב, אני יודע שהכנתם של
קלסתרנים כאלה מסובכת מאד. האם הם
הוכנו במערכת, או שנעזרתם באנשי-
מישטרה?
יוסף רון, תל־ אביב
• הקלסתרניס הוכנו על־ידי העורך
הגראפי של העולם הזה, יוסי שנון, עלפי
המידע הסודי שהגיע למערכת.

הדרו חכ;לה כיותר
בתמונה המצורפת כאן, אשר צולמה
ליד האיצטדיון הלאומי ברמודגן, ניתן
לראות בבירור כיצד הסירה מעליה עיריית
רמת־גן, באופן חד־וחלק, כל אחריות

של עומר על תשובתו ללביב. במיקרה
היא משקפת גם את ריעותי שלי.
לעניין הסיפרותי הטהור, התעורר בי
חשש, לא אהת, כי בימינו אין סיכוי ל יצירה
סיפרותית מקורית, אלא־אם־כן תע סוק
זו בשאלה השנויה ביותר במחלוקת
— בקונפליקט הישראלי-ערבי.
דוחה אני אח דבריו של לביב על הסף,
והריני לוחץ את ידו של עומר.
דוב רובץ, באר־שבע

רבץ לא הצליח לגווכז
לפני שנתיים, כשהתייצב מר רביו ב ראש
ממשלת ישראל, ליווה אותו העם
ברטט של תיקווה ובאמונה, כי אכן יצליח
האיש לחולל תמורות (לטובה) במדינת-
ישראל. הכרנו את מר רבץ כאיש ישר,
שקט, נבון ומדבר לעניין. ולאיש כזה מסר נו
את האשראי על המדינה.
והנה, חלפו שנתיים ומה קרה? ״ומלאה
הארץ חמס ואיש הישר בעיניו
יעשה.״
במלאות 28 שנים לקום מדינתו של
הרצל, אין ביטחון ליהודי להלך ברחובה.
התככים האישיים והעולם־התחתון הפכו
שליטי המדינה. מיום ליום מידרדר המצב.
פחד תוקף אותך לפתוח עיתון ודק לעיין
בכותרות. ומה הלאה? קברניטי המדינה
טרודים מדי, לצערנו, בעיסוקיהם האי שיים,
וכל אחד מהם דבק בכיסאו וחושש
לאבדו.
וכיצד משתקפת דמותו של ראש־הממ־שלה,
השבוי בתככים של חברי־ממשלתו
וחושש לכיסאו? הרי מדינאים גדולים
בעולם פרשו קודם זמנם או עם הגיעו,
וכד נשארו שמותיהם חרותים בהיסטוריה
בהערכה. מפתיע הדבר שרבץ, שמונה
למעשה לא על-ידי העם אלא על-ידי ה-

השלט ליד איצטדיץ רמת־ גן
התנערות מאחריות לאשפה

השבוע בהגרלת
בדור הזהב
של מפעל הפי
פרס ראשון 500,000ל״י
פרס כדור הזהב 200.000ל״י
פרס ראשון ע שוי
להצטבר ל 700.000 :ל״י
ביום ה /אחרי מבט לחדשות בטלוויזיה.
תוצאות
ה הגרל ה

לערימות-הזבל והזוהמה המתנוססות ל־תיפארת
מול האיצטדיון.
העירייה פשוט הציבה שלט האומר ש־היא
אינה אחראית לשטח שממול —
וזהו.
איציק גלוכי, כפר סבא
• הצד ה שני של הכביש שייך
לעיריית בני־ברק.

הגפר של רבץ והשלום
והרי הלצה מענייני־דיומא: במסיבת
יום־העצמאות שנערכה בירושלים, לכבוד
הסגל הדיפלומטי הזר, אשר בה נכחו
גם ראש־הממשלה יצחק רבין ורעייתו,
פנה אחד הנוכחים במקום אל הגברת רבץ
בשאלה :״גברת רבץ, סי יהיה, לדעתך,
ראש־הממשלה בישראל בבוא השלום?״
״נכדנו,״ השיבה הגברת לאה רבין ללא
היסום, ושלחה מבט שובבני לעבר בעלה.
א.ש ,.תל־אביב

אץ שיפוי ליצירה מתודית
אני עוקב בדריכות אחר מדות של דן
עומר, נסר של נייר, וזה־עתד. סיימתי
לקרוא את הוויכוח בינו לבין יגאל לביב
(העולם הזח .)2018
מעולם לא האמנתי ביכולתם של כל כלנים
לכתוב או להבין שירה, כשם ש-
אמני מאמין ביכולתו של משורר לנהל
את בנק ייסראל. כך או אחרת, יישר כוחו

מיפלגה השלטת, אינו מוסר לעצמו דין-
וחשבון כי לא הצליח לנווט את הספינה.
עליו לעזוב בכבוד, כדי שיישמר שמו
בהיסטוריה לטובה.
מאשה פורמן, רמת־גן

פץ רבץ לפרס
מילחמת ההאשמות ההדדיות בין שר־הביטחון
ודאש־הממשלה, סביב הבחירות
סגדה, היא חלק ממילחמה אישית המתנהלת
בין השניים מאז הקמתה של הממשלה ה נוכחית.
דומה שכיום, סיסמת המילחמה היא:
ץ, 1 03.11 53.ץ ג 5מ&ס 011ץ 11118ל1ץ1ז5נ״

מי גרר את מי למאבק הרסני זה?
יסביר להניח שהיה זה פרס, זריז־הלשון,
שגרר את רבין כבד־ההבעה למאבק בתחום
שבו יש לו עדיפות. הראשון נענה לכל
הזמנה למתן ראיונות ולהופעות ציבוריות,
והשני נאלץ שלא לפגר אחריו. כל העוקב
אחר סדר־יומו של שר־הביטחון, הגדוש ב הופעות,
הרצאות וראיונות, תמה אם בכלל
נותר לו זמן כלשהו למילוי תפקידיו כשר-
ביטחון.
דומה שהתחרות היא על חשבון הציבור
הרחב וטובת המדינה, ואם השניים אינם
מסוגלים לעבוד יחדיו ביעילות, דרושה
הכרעה לטובת אחד הצדדים, ויפה שעה
אחת קודם.
אריה פלז, פתח־תיקווה
ה עו ל ם הז ה 2020

השנה מציעה לך זזבדת דיזנהויז ב ת 50 שנות נ סי ת בשרות התייר והנוסע, קיולים
לכל גיל, לכל כיס ולכל תקופת חופשה.
אירופהפלוס * טיולים מודרכים לאירופה, סקנדינביה, ה מודח הדחוק,
ספארי בקניה, דרוס אפריקה.
לדוגמא: סב יוס באנגליה, בלגיה, אוסטריה, איטליה, שוויע, צדפת ב 5700.-ל־י ועוד
* 5 450 כולל אה רב הארוחות.
טיול להיט 20 יום סקנדינביה: אנגליה, גרמניה, דנמרק, שבדיה, נורבגיה, הולנד
ב־ 3 -150 + 5700.־
• נופש ושייט באיי יוון ובקודפו. לדוגמא 12 :יום 350$.-ועוד * 5 325
טיוליסאוסגאונד -לנוסע האינדיבידואלי
מגוון טיולים באירופה וסקנדינביה, היוצאים אחת

לשבוע מלונדון, בחברה בין לאומית, המאפ שרים

לך לשלב ביקורי קרובים, פגישות ע ס קים
עם חופשה מהנה באירופה. נ׳ ת ו לשילוב

450 דולר י כולל חצ י פנסיון ו סיו רי ם.

> )2ו יוס בלגיה, איטליה, אוסטריה,
גרמניה, שוויץ. צרפת. מחיר ־ 700 ליי
י 450 דולר״ כולל 3ארוחות ליום•
ברומא ופריז 2ארוחות.

טיולי קמפינג
ולצ עי רי ם
חוויות מסעירות בטיולי קמפינג, באוירה 9 ישראלית וביו לאומית, חופ שית ומ שוחררת
ובמחירי צעירים-לאירופה, קניה, ודרום אפריקה9 ,
46 יום לאירופה-עד גיל 4-650 26 ליי •:9 ׳ 5 450 4

מעל גיל 26־ 5700ל״י 450

כולל שהי ארוחות ליום,

ולהיט השגה -טיולים לארה״ב ואמריקה

הלטינית ב מחירים חקרי תקדים,
לדוגמא 42 :יום לארה׳ב -טיול מחוף אל חוף ! ¥
עד גיל $,$05 24ל״י • 5 450 +
מעל גיל 24־ 11,605-ל-י • 5 450
כולל כרטיסי טיסה ומיסים.
* המהיר׳ס מנ״ל גנונים ל**.74

המבי ^ זשות\

לפני שתחליט לאו תיסע -דרוש את חוברות טיול* דיזנהויז. כדאי לך1

פרסים והרשמה בכל משרדי הנסיעות
ובמשר די דיזג הויז. חל-אביב, נחלת בנימיו .57 בריהודה מ

גרשם קיח^זמל
ה עו ל ם הז ה 2020

למערבת שתארת ל עג סן, דברים שלא חשבת ועליהס.
כשאתה חושב על מערכת הסטריאו שהיית
רוצה בביתך, אתה מתאר לעצמך מערכת
בעלת עיצוב מרשים המשמיעה צלילים נקיים
ומופלאים.
אתה חושב על משהו כללי ואינך מתאר
לעצמך שמערכת כזו אמנם קיימת ויש בה
דברים שלא חשבת עליהם אפילו בדמיונך.
המדובר במערכת הסטריאו 561020
המתאימה לכל מה שאתה מתאר לעצמך
מבחינת העיצוב החדשני, אך יש בה דברים
שכלל לא חשבת עליהם.
ראשית, זו מערכת הכוללת מגבר
(+ 30 81^180 מקלט רדיו+פטי3ון+טייפ
קטטות סטריאופוני. שנית, אתה מוצא חידוש

מהפכני במקלט הרדיו-במקוס הסרט הנע
ימינה ושמאלה על לוח כוונון התחנות,
ישב־020ו 56 נקודת אור המראה לך במדויק
את התחנה הנקלטת, ונורה קטנה הנדלקת
אוטומטית ומודיעה לך אם השידור שקלטת
הוא סטריאופוני או לא.
שלישית, לפניך פטיפון הכולל דיסקית
תקליטים הפועלת חלקות ובמיוחד ללא
תנודות, כך שהמחט היורדת על התקליט
נקלטת באופן מדויק ביותר ואינה גורמת
לשריטות.
זרוע יציבה בעלת ראש משובח, מעבירה
אליך דרך זוג הרמקולים צלילים מדויקים,
צלולים וללא כל זיוף.

ואחרון אחרון-ב־020ו 56 אתה מוצא
טייפ קסטות בעל מערכת אוטומטית לקביעת
גובה הצליל בעת ההקלטה, מערכת בקרת
צליל בעת ההאזנה ומערכת העצירה העצמית
( 08ד 0 5דט )4הידועה של נשיונל.
האם חשבת על כל זאת כשתארת לעצמך
את הסטריאו שלך2
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול 18 תל־אביב.

10.־1• 81* 011 וו 61 גו 8ז1x30011130086* 30 0110105* 30011 30350010? , 81 01 !\/13ח1\13! 10

ה עו ל ם הז ה 2020

9 9וויי

האם אפשרלט עו ת ת מי ד? 1ע 1ד איך!

חתססוניוח

מקום: ביתו של דויד בן־גוריון, בשדרות הקרו י
1הקיימת בתל־אביב. הזמן: ינואר , 1948 כמה שבועות
אחרי החלטת עצרת האו״ם על הקמת מדינה יהודית
ומדינה ערבית בארץ.
מערכת־הדמים ,״שבה פתחו הפלסטינים כדי לסכל את
ביצוע ההחלטה׳ היתר. בעיצומה. הכוחות הפלסטיניים,
שאליהם הצטרפו מתנדבים מרחבי העולם הערבי, תקפו
יישובים ודרכי־תחבורה. המנדט הבריטי עמד להסתיים
כעבור ארבעה חודשים.
בביתו של בן־גוריון, ראיש־הממשלה ושר־הביטחון של-.
המדינה־בדרך, כונסו כל המומחים לענייני־ערבים. בן־
גוריון הציג להם שאלה פ־שוטה אך גורלית: האם יפלשו
הצבאות הסדירים של המדינות הערביות לארץ. עם צאת
הבריטים 7

כזה אחר זה דיברו כל ה״ערביסטים״
המומחים, והיוו את דעתם האחידה: בהחלט
לא. להיפך, המדינות הערביות משתדלות לרסן
את הפלסטינים, שהם הגורם הקיצוני בעולם
הערכי.

בן־גוריון הקשיב לכולם בסבלנות. לאחר־מבן פסק :
כולכם טועים. הצבאות הערביים יפלשו. צפוייה לנו
מילחמה לחיים ולמוות.
על־סמך חוות־דעת בלתי־מיקצועית זו, שכל המומחים
התייחסו אליה בביטול, הורה בן־גוריון לפעול להשגת טנ קים
ותותחים, כדי ־שיגיעו לארץ בהקדם האפשרי אחרי
צאת הבריטים. הוא הפעיל את הגיוס הכללי.

ייתכן מאד שכן־־גוריון הציל כאותו יום את
המדינה, עוד לפני שקמה — מפני שהיו לו
האומץ והשכל להתעלם מדעתם של ה״ער
כיסטים״.

כן־שיהי הביט כי ברחמנות סובלנית. בידיו
נמצאו חוות־הדעת המוסמכות של בל המומחים
המוסמכים.

ביום־הבחירות הייתי, במיקרה, בווינה. הטלוויזיה ה מקומית
ביקשה ממני לתת כמה דיברי־פרשנות• בעת ה שידור
עדיין לא היו בידי התוצאות. עמדתי מול המצלמה,
והסברתי מדוע נחל אש״ף ניצחון גדול.

למחרת היום נסתבר לי בי אש״ף לא נחל
ניצחון גדול, אף לא ניצחון מוחץ — אלא
ניצחון טוטאלי.

ך* מומחים הישראליים לענייני ערבים אינם טועים
י 1לעיתים קרובות. אין הם טועים לרוב. הם
טועים תמיד .
כל סטודנט מתחיל• ,שירצה לקבל על עצמו את התפ קיד
כעבודה סמינריונית, יוכל לחבר על כך ספר מרתק.
הרשימה מרשימה ומדהימה, ודי להביא כאן כמד. מן
הדוגמות הבולטות ביותר:

אחרי מילחמת-העצמאות, הסכימו כל ה מומחים
כי העם הפלסטיני התפרק, ואפשר
לשכוח ממנו. על סמך חוות־דעת זו נקבעה
המדיניות כלפי בעיית הפליטים וועידת-לוזאן,
והוחנקה באיבה ההזדמנות הממשית שהיתה

שי-המודיעין תמימי-דעים, כי לא תיתכן כשום מאחר ישראל מילחמה ומצריים/• ,י*י!ו

כין 1מ/ 1ן ואופן י*/י17ו4ו\
פנים ומוען
שהצבא המצרי מרותק כתימן ודעת־הקהל
המצרית שכחה את ישראל. על סמך הוות-דעת

שבהם
זו נאם ח״כ משה דיין את נאומיו,
הבטיח כי לא תהיה מילחמה במשך עשר השנים
הקרובות.
למחרת מילחמת ששת־הימים לא היה אף ערביסט
אהד •שתמך בהצעתי להעניק מייד מימשל עצמי לתושבי
הגדה ורצזעת־עזה, ולהציע לעם הפלסטיני הצעת־שלום
דרמתית. כל הערביסטים התייחסו אז בזילזול גמור לאש״ף
ולפתח.
במשבר הלבנוני הסכימו כל הערביסטים שזהו מאבק
בין הנוצרים, מצד אחד, ובין המוסלמים, הנעזרים על־ידי
אש״ף והסורים, מצד שני. הם הגיחו לראש־הממשלה
לעשות צחוק מעצמו ולפנות אל מצפון ״העולם הנוצרי״,
כדי •שיציל את הנוצרים הלבנוניים מידי המרצחים הסו ריים,
לשווא הזהיר שבועון זה שמאחרי־חקלעים תומכים
הסורים בנוצרים, תוך הסכמה עם האמריקאים, כדי לחסל
את אש״ף כגורם עצמאי.

מוכן שאחרי כל אחת מהשגיאות האלה
הופיעו המומחים בעיתונות, ברדיו, ולאחר-מכן
בטלוויזיה, והסבירו בהבעה של חשיבות עיל־לאית
וידענות אין־קץ, מדוע קרה בדיוק מה
שקרה.

^ מחדל המונומנטלי של יום־הכיפורים, והמחדלצ׳יק
1 1של הבחירות בגדה, אינם אלא פריטים ברשימה ארו־כה־ארוכה,
שאורכה כאורך ההיסטוריה •של מדינת־ישראל.
יש משהו מפחיד ברשימה זו. איך אפשר לטעות
תמיד 7הרי גם מי שטועה בדרך־כלל, מוכרח לצדוק
פעם, בטעות.
אם זוהי תופעה משוגעת, הרי יש •שיטה בשיגעון הזה.
מ הי 7

תשובה הפשוטה כיותר

י 1הם סוכני הערבים.
זה יכול היה להסביר את הכל. כימעט כל אחת ממאות
הטעויות •של הערביסטים גרמה אסון למדינה, והביאה
תועלת לאויביה.

ך* עכור למעלה מ־ 25 שנים. כאשר תפסו צבאות
מצריים וסוריה את עמדות־הזינוק להתקפת יום-
הכיפורים, היה מוטל על אנשי־המודיעין (וביניהם ה־
״ערביסטים״) ,להחליט אם צפוייה מילחמה או לאו.
הידיעה האחידה של המומחים היתד : .שום מילחמה אינה
צפוייה.

אולם אני מכיר את רוב הערביסטים, והם
פטריוטים נאמנים.

האם ייתכן שדווקא מיקצוע זה מושך אליו טיפשים
גמורים 7

ראש־־הממשלה ושר-הכיטחון — גולדה
מאיר ומשה דיין — קיבלו הערכה זו ללא
עירעור, ולא פקדו על.גיוס הבוהות בדי לקדם

את פני המכה.
נסתבר כי קיים הבדל עצום בין דויד בן־גוריון לבין
יורשיו — בשכל, באינטואיציה, בחוש־האחריות ובאומץ-
הלב.
זוהי עובדה בולטת. פחות בולטת, אך לא פחות חשובה,
העובדה השנייה :
אין הבדל בין ה״ערביסטים״ של בן־גוריון לבין
יורשיהם. למרות שכל ה״מומחים״ שהתכנסו אז בביתו
של בן־גוריון פרשו מזמן מתפקידם׳ ובמקומם בא דור
חדש של מומחים מיקצועיים, נשארה בעינה התכונה
העיקרית של אנשי הקהילייה ה״ערביסטית״ הישראלית :
תמיד.
טועים

^ רגע זה נטוש ויכוח מר ומגוחך בין ראש־הממשלה
04 הנוכחי ושר־הביטחון הנוכחי, על הטעות האחרונה.
המומחים החדשים ביותר קבעו כי תושבי הגדה המער בית
מתגעגעים אל המלך חוסיין, ומואסים בא־ש״ף.

על סמך הערכה מוסמכת זו, שנתקבלה על
דעת ה״ערכיסטים״ ושירותי-הכיטחון, החליט
שר־הכיטחון לקיים את הבחירות לרשויות
המקומיות בגדה.
מכיוון שניצחונם של סוכני המלך חוסיין היה מובטח,
ומפלתם שיל חסידי אש״ף בטוחה, היתה זו החלטה סבירה.
לה״ה רבין ופרס חשוב להוכיח לעולם׳ כי תו־שבי הגדה
תומכים במלך. כך הם רוצים לסכל את המגמה האמריקאית
המתגבשת והולכת להסדר עם אש״ף.
כמה שבועות לפני מועד־הבחירות שוחחתי ארוכות עם
.אישיות ישראלית בכירה מאד. באותו בוקר פורסם בעיתון
ישראלי, בחתימת ערביסט־מומחה• ,ש״מניות המלך חוסיין
נמצאות בגדה בעלייה.״ הזהרתי את בן־שיחי מפני הפיתוי
להתייחס אל הציבור הפלסטיני כאל בורסה: ,שבה עולות
ויורדות מניות. יעצתי לו להשלים עם העובדה שאש״ף
מקובל על תושבי הגדה, וינצח בבחירות.

היא •שכל הערביסטים

גם זה אינו נכון. מנת־המישכל של רובם
אינה נופלת מן הרמה הממוצעת, ויש ביניהם
אחדים שהם אינטליגנטים ממש.

בן*גוריון: כל המומחים צחקו
קיימת אז, להגיע לשלום עם העם הפלסטיני
ועם העולם הערכי כולו.
(כאשר הציע העולם הזה, ב 1953 שישראל תתמוך
בתנועת־שיחרור פלסטינית נגד הממלכה ההאשמית, ו תעזור
בהקמת מדינה פלסטינית שתהיה קשורה בברית
עם ישראל, עורר הדבר רק חיוך •של זילזול בקהילייה
הערביסטית הישראלית).
ב־ 1954 לא היה אף ערביסט אחד בישראל שהציע
לתמוך בדרי־שה המצרית לסיום הכיבוש הבריטי באיזור
תעלת״סואץ. אפשר היה אז לרכוש את לב המצרים-
בעניין שעורר אצלם רגשות עמוקים ביותר. העסק־ביש
המפורסם, שנועד להשיג את המטרה ההפוכה, בוצע
בפקודת אגף־המודיעין של צה״ל• ,שבו תופסים הערבים־
טים מקום חשוב.
ב־ 1956 הסכימו הערביסטים הישראליים עם עמיתיהם
הבריטיים והצרפתיים׳ כי די בפלישה למצריים כדי
להפיל את גמאל עבד־אל־נאצר, ולהשליט בקאהיר ממשלה
•של גולים מצריים.
במשך כל שנות מילחמת־השיחרור האלג׳ירית הכריזו
המומחים הישראליים •שצרפת לא תנטוש את אלג׳יריה
לעולם ושכדאי, על־כן, לתמוך בקולוניאליזם הצרפתי ללא-
סייג.
אף ערביסט ישראלי אחד לא חזה מראש את איחוד
מצריים־סודיה, שבא כאפתעה מהממת. הוא הדין לגבי
המהפכה העיראקית.

כ־ 14 במאי 1907 היו כל הערכיסטים ואנ־

מוכרחה להיות סיבה אחרת, עמוקה ומורכבת יותר.
דומני •שהיא חבוייה באותה מילת־קסם מבית־מידרשה
של ועדת־אגרנט:
הקונספ ציה.
כ־שיש קונספציה נוקשה, אין תבונה ואין שיקול־דעת.
מה שמתאים לקונספציה, נקלט מייד ומחזק אותה. מה
•שאינו מתאים לקונספציה — ואפילו יבלוט לעין כמו הרי־ההימאלאייה
— אינו נראה. לכן היה קל ללא־מומחה,
הנעזר בשכל הישר וגאינטואיציה, כמו בן־גוריון ב־, 1948
לראות דברים שכל מיקבץ המומחים לא היה מסוגל
לראותו.

יך נולדת קונספציה כזאת 7כיצד נולדות חוות־דעת
פסקניות כמו ״הערבים לא יילחמו״ ,או ״הפלס טינים
אינם יכולים להפעיל טרור, מפני שאינם מסוגלים
להתאבד,״ או ״אש״ף נמצאת בירידה,״׳ או ״כל הערבים
הם אנטישמים,״ וכיוצא באלה •שטויות 7

יש כאן מעגל־קסמים סגור.
מיקצועם •של ה״ערביסטים״ הוא מיקצוע מימסדי
מובהק. ערביסט יכול להצטרף אל שירותי־הביטחון, או
לעשות קאריירה אקדמאית התלוייה במימסד, או לקבל
ג׳וב ממשלתי. במישרין או בעקיפין, הוא תלוי בשילטון.
מי •שאינו מוצא חן בעיני השילטון, אינו מרחיק לכת
בקאריירה שלו.
יש כמה ערביסטים בעלי אומץ, שישמרו על תום־
ליבם וסירבו להיכנע לקונספציה. לא אזכיר את שמותיהם,
מחמת עיגא״בישא. אולם כל הערביסטים המימסדיים
נכנעו עוד בראשית דרכם.
השילטון מעביר להם את השקפתו הפוליטית. הערבים־
טים מייצרים ״קונספציה״ המתאימה למגמות השילטון.
על סמך הקונספציה הזאת מכינים הערביסטים ושאר
אנשי־המודיעין חוות־דעת, המתקבלות על־ידי השילטון
כהוכחה נחרצת לנכונות מעשיו.

ממישגה למי־שגה -המומחה עודה.

ייי

ההצעה האחרונה ל9נ תחילת חוק מס ע רן מוסף

דגמי אלגרו 4-1500,1300,1100:דלתות
וגם אוטומטיות

בחשבון פשוט
תגיע^סקנה
^ן*.או־ו 5ט 4
מיני 1000 רגיל 55.607 ליי׳ מסחרי 72.950,1300 ליי׳
הספקה מידית
א שראי לזמן ארוך בדבית נמובה ללא הצמדה

חברה ישראלית למובילים בע״מ
תל־אביב: רחוב המסגר , 62 טל 36537 ,35882 03 חיפה: רח׳ הנאמני ם 7־ ,5טל 510246 04 סוכנויות תשגה:
תל־אביב: רכב הצבי, אבן ג ביוו ל , 54 סל 261915 03 חיפה: ש .קרביץ, רחוב הרצל , 92 טל. 04-664885 .
ירושלים: רח׳ ינאי ,4טל 231328 02 פתח־תקוה: בהן את מילר, בר־בוכבא ,39 טל . 911159 .נתניה: רח׳
הרצל ,47 טל 30815 053

ה עו ל ם הז ה 2020

העובדות שמא חרי ה ס אטיר ה
בנימין עמידרור החליט ללמדני לקח (״פורום״,
״העולם הזה״ .)2018
הוא אינו שלם עם העובדות שהבאתי בעניין טבח
דיר־יאטין, טבח שיירת־הדטה והקשר ביניהם. הוא
יודע יותר, מבין יותר, חכם יותר ובכלל הרבה יותר.
אינני מתכוון להתמודד עם עקיצותיו המסורבלות־קימעה,
אך עם מסכת פתיחי־העובדות ובידלי״המידע
שהוא אורג, כדי לייצר תמונה סימפטית בשני צבעים
בלבד — עם מסכת זו בהחלט צריך להתמודד.
נראה שטעיתי, כאשר ייחסתי את הבורות ההיסטורית
רק לילדים. מסתבר שמעטה האינפורמציה החל־קית
והמגמתית, מעיב גם על שיכלם של מבוגרים יותר,
וגם בפרשנים צבאיים פשה הנגע.
אינני מאשים את עמידרור בהתעלמות מכוונת, חלילה.
רק בחוסר־ידע. אילו היתה ערמומיות מסתתרת
מאחרי מאמרו, בוודאי לא היה בוחר לנגחני בסיפור
מעשה״הטבח שערכו פועלים ערביים בפועלים היהודיים
של בתי־הזיקוק בחיפה. רק בורות כנה ואמיתית יכולה
היתה להביאו להתייחס למעשה זה, כאשר כל זאטוט
שהכין את שעוריו כראוי יודע, שלמעשה״טבח זה קדם
מעשה״טבח של חאצ״ל באותו מקום בדיוק :
״חברי אצ״ל בחיפה הטילו פצצה על קבוצת ערבים
שעמדו בתור ליד מישרדי בתי־הזיקוק. ומעשה זה,
לא זו בלבד שגרם למותם של שישה ערבים ולפציעתם
של 31 ערבים נוספים, אלא אף הקל את
מלאכת ההסתה בין הערבים העובדים בבתי־הזיקוק,
והביאם לידי ביצוע טבח אכזרי בחצר בתי־הזיקוק,
שבו ניספו קרוב לחמישים יהודים.״
(״מילחמת השיחרור של עם ישראל״
מאת י.צ. שוורץ — עט׳ )20
(מקור־אינפורמציה זה, כמו כל שאר המקורות שבהם
איעזר בהמשך, הוא מקור ציוני כשר״למהדרין, שכן
חלילה לי לדרוש ממר עמידרור שיאמין למקור־מידע
שאינו נושא עליו תעודת־הכשר ציונית).
ואם גם כאן הקשר אינו ברור דיו, כדאי למר
עמידרור לעיי} גם במקור הציוני הבא :
״פעולתו של האצ״ל בסביבות בתי-הזיקוק בחיפה
הביאה, כתגובה, לרצח 39 פועלים יהודיים״.
(״תולדות מילחמת הקוממיות״,
הוצאת ״מערכות״ — עמ׳ )94
אך נחזור לעניין דיר-יאסין. ושוב מתגלה אצל
עמידרור עיוורון ציני, או קליני, לעובדות. הוא כותב :
״(וכאילו) כפרם השקט איננו בסיס וחולייה בשרשרת-
החנק סביב ירושלים״...
ובכן, כפרם השקט באמת לאהיה בסיס וחולייה
בשרשרת-החנק. אך עמידרור הרי לא יאמין לי, קודם
שאשטח בפניו כמה מקורות-אינפורמציה ציוניים להוכחת
עובדה זו. בבקשה :
״מפקד ההגנה בירושלים מודיע, כי הכפר דיר-יאסין
לא השתתף בהתקפה על ירושלים העברית, והיה אחד
המקומות הערביים המעטים שלא נתנו דריסת־רגל
לכנופיות הפולשים.״
(״דבר״)12.4.48 ,
והנה עוד מקור :
״אחרי תיכנון פעולת דיר־יאסין, באו מפקדי המח תרות
אל דויד שאלתיאל ז״ל, מפקד ההגנה בעיר,
וביקשו אישור לפעולה. דויד הופתע מבחירתם
ושאל :״מה לכם ללכת לדיר-יאסין ו זהו כפר שקט.
יש הסכם אי־התקפה בין גיבעת־שאול למוכתר דיר־יאסין.
כפר זה אינו גורם שום מיטרד ביטחוני...״
(מתוך תיאורו של מאיר פעי ,$מי
שהיה קצין־הקשר של ההגנה בדיר־יאסין,
כפי שהובא ב״ידיעות אחרונות״)4.4.72

ועוד כתב עמידרור :״יש ראיות מספיקות שלא
נערך שם בשום פנים טבח בזדון.״ לא נעים, אבל יש
גם ראיות מספיקות שבפירוש כן נערך שם טבח בזדון.
אפילו ראיות מצולמות. חלק מאנשי הכפר נרצחו בדם
קר במחצבה שבין גבעת־שאול ודיר־יאסין, מחוץ לכפר
ומחוץ לסערת־הקרב( .ראה סיפרו של אורי מילשטיין
״בדם־ואש יהודה״ על הפרשה).
לשיא הטישטוש מגיע עמידרור כאשר הוא טוען
ש״משתתפיו (של הטבח) לא השתבחו במעשיהם, אלא
התנצלו והסבירו.״ הנה דברים מתוך ההתנצלות וה הסבר

״השמדנו את כוחות הפושעים הערביים שהתבצרו
במקום ...טרם למדו העבדים הנרצעים, המתיימרים
להיות מנהיגי־העם, שיש לדבר עם כל אוייב ופושע
בשפתו־הוא. בפני מי על העם העברי למסור דין-
וחשבון ...כלום אלה יטיפו לנו מוסר ז הבפניהם
ניבוש ו ...כיבוש דיר־יאסין הפיל מורא ופחד על
הערבים בכל הכפרים בסביבה ...החלה מנוסת-בהלה
המקילה על חידוש התחבורה...״
(כרוז של הלח״י, אפריל 48׳)
אכן, התנצלות נוגעת-ללב.
ומכאן נעבור לטבח שיירת-הדסה. עמידרור טוען,
ובצדק, שהשיירה הותקפה לראשונה כחודש לפני דיר
יאסין, אלא שאז הגנו עליה הבריטים והטבח נמנע.
אך מר עמידרור אינו טורח לבדוק מדוע לא הגנו
הבריטים על השיירה שנטבחה ומדוע הודיעו, לחילופין,
שהם עומדים להפציץ מן האוויר את דיר-יאסין הכבושה.

ובכן, התשובה נמצאת גם היא במקור־אינפורמציה
ציוני לחלוטין. צריך רק לקרוא אותו :
״הצבא הבריטי, שחנה במרחק צעדים ספורים מן
המקום (ממקום ההתקפה על השיירה) ,עמד מנגד
וכל פניותיו אליו היו לשווא. מפקדו טען שזאת
תשובה על מעשה דיר־יאסין...״
(״תולדות מילחמת הקוממיות״ ,עט׳ )147
מסתבר, אם־כן, שהקשר בין שני מעשי״הטבח לא צמח
ממוחי המעוות, אלא היה ידוע וברור לכל, עד שברבות
הימים הוצנע במזיד כדי שלא להעכיר את התמונה
היפה, ולמנוע קשרים ותיסבוכות מילדים וממבוגרים.
אלא שבכך לא תמה מערכת הטעויות, הסילופים,
ההיתממויות והעיוותים במאמרו של עמידרור. כך הוא
קובע, למשל, בצורה פסקנית ובטוחה :״ערביי ארץ-
ישראל חם שיזמו את שפיכות-הדמים, ופתחו בה בצורה
חד-צדדית״ ובהמשך — ״האשמה לפרוץ מעשי־האיבה
מוטלת כולה על היישוב הערבי״...
״היישוב הערבי״ — ביטוי נוח ושיטחי, המקל מאד
על סילוף ההיסטוריה• הבה נראה מה אומרים על כך
המקורות הציוניים :
״...מילחמה זו הוכרזה מבלי שהעם הערבי, אשר
בשמו כאילו היא נעשית, נשאל, ולא עוד אלא שעד
עכשיו רוב מניינו ורוב בניינו של העם הערבי בארץ
מסרב להשתתף במילחמה, למרות הלחץ הגדל
והולך ולמרות הכפייה שרוצים לאכוף אותו...״
(ד. בן־גוריון ,״דבר״)8.1.48 ,
וכעבור חודש :
״...רוב מניינם של ערביי הארץ סירב, ומסרב, להיכנס
למערכה ...מיפו, מחיפה ומירושלים ביקשו שלום.
הכפר, ברובו הגדול, נשאר עומד בצד.״
״גם עתה (אוגוסט 47׳) ,התנגד רובו המכריע של
הציבור הערבי ביפו למאורעות. ביוזמת גורמים צי בוריים
פורסם כרוז נגד המשכתם. על הכרוז חתמו
עיריית יפו, אגודת הצעירים המוסלמיים, הקלוב
הספורטיבי המוסלמי, אגודת הפועלים הערביים,
אגודת ראשי הסניפים ועוד.
אנו קוראים לכל ערבי נבון בעיר לעשות למען

(״ממאורעות למילחמה״ ,הוצאת
מיפקדת ההגנה, עט׳ )63

וזה עדיין לא הכל. אם יטרח מר עמידרור לקרוא את
מחקרו של י. שמעוני על ״מחנה״הלוחמים הערבי,״
שהתפרסם בשנתון ״דבר״ תש״ח—תש״ט, עמ׳ 171 יגלה,
להפתעתו, כי בחיל־השיחרור של קאוקג׳י — ״הכנופיות״
— שמנה 8000 איש, נכללו ר ק 2000 ערבים
פלסטיניים , 2000 .מתוך אוכלוסיה של מיליון נפש !
השתתפות לא מרשימה במייוחד.
עוד מסמר לארון־חמתים של קביעתו המעמיקה של
עמידרור על ״היישוב הערבי,״ אפשר למצוא בסיפרו של
אהרון כהן — ״תמורות מדיניות בעולם הערבי״ :
״בכרוזי השמאל הערבי, שהופצו בשיטחי הכיבוש
המצריים, העיראקיים והירדניים בארץ־ישראל, נאמר
כי ערביי א״י לא ביקשו את התערבותה של הליגה
הערבית, כי על חיילי המדינות הערביות לשוב
לארצותיהם ולהפנות את נשקם נגד מבעירי המיל-
חמה. כן קראו הכרוזים למילחמה משותפת ערבית-
יהודית לשיחרור הארץ מן האימפריאליזם.״
(שם, עט׳ )105
ומכאן נעבור להיתממות הבאה. ממאמרו של עמי-
דרור עולה, כאילו היה דיר-יאסין מעשה יחידי ויוצא-
דופן ואני, ברישעותי, נתלה בטבח יחידי זה, כדי להצדיק
באמצעותו את כל מעשי־הטבח הערביים.
(במאמר מוסגר ייאמר כאן, שהצדקות למעשי־טבח
יכול למצוא רק מי שמחפש אותן. לגבי דידי, אין שום
דבר בעולם שיצדיק מעשה-טבח, יהודי או ערבי).
עמידרור גם משתבח בתגובה הנזעמת של ״היישוב״
על מעשה דיר־יאסין. אך האומנם היה רק דיר-יאסין
אחד !
״א. בן־אליעזר: כמה דיר״יאסינים אתם עשיתם 1
מ. ארגוב: אינני תדע על כך שעשינו דיר־יאסינים.
א. בן־אליעזר: אתה יכול לשאול את שר־הביטחון,
אם אינך יודע.״
(דיברי־הכנסת )2.8.49 — 2/1219
למה התכוון אריה בן־אליעזר ז את אחת התשובות
ניתן למצוא במקור אולטרח-ציוני, אם־כי פורש במיקצת:
״ולמסיתים המטיפים לנו מוסר, נזכיר: בשעה
שההגנה התקיפה את הכפר טוביאס בגליל העליון,
שבו נהרגו נשים וילדים בלבד, לא ניתנה כל אזהרה
מוקדמת.״
(לח״י, כתבים, כרך ב׳ עט׳ )989
והנה עוד דוגמה :
״ב 7.2.47-ערכה ההגנה פשיטה על הכפר הערבי
סעסע שבגליל העליון. מפקד הפעולה דיווח: הפעולה
החלה בחצות ...ונמשכה ( 8במילים — שמונה) דקות.
במהלך הפעולה נורו ( 200 במילים — מאתיים)
כדורים, מאה כדורי סטן ומאה כדורי .303
אבידות האוייב 60 במילים — שישים) הרוגים.
אבידות כוחותינו 2במילים — שניים) פצועים,
אחד מהם נחבל מאבן.

פוצצו 20 בתים( .התוספות בסוגריים הן שלי — ב.מ).
(״תולדות מילחמת הקוממיות,״ עט׳ )95

אני מניח שגם פרשן צבאי יכול להבין מהי המשמעות
של קרב הנמשך שמונה דקות, שבמהלכן נורים 200
כדורים הגורמים ל־ 60 הרוגים ...אסיכי קיימת גם האפ-
שרות ההומאנית יותר, שמיספר ההרוגים הרב נבע
מפיצוץ בתי-הכפר על יושביו, נוסח קיביה•
היכן התגובות הנזעמות על מעשים אלה ן (והיו עוד).
מר עמידרור בוודאי אינו מעלה על דעתו שהיתה
כאן תוכנית מדוייקת ומחושבת מראש. לכן, כדאי שיעיין
במקור הציוני הבא :
״...פעולות אלה תתחלקנה לסוגים דלקמן: השמדת
כפרים (שריפה, פיצוץ ומיקוש חורבות) — בעיקר
לגבי יישובים שאין באפשרותינו להשתלט עליהם
בקביעות...״
(מתוך תוכנית ד׳ ,ספר ״חטיבת גיבעתי״ ,עט׳ )482
ונמשיך: כדי להצדיק את דעתו, נשען עמידרור בכבדות
על מעשה מכונית״התופת הערבית שהתפוצצה ברחוב
בן־יהודה בירושלים, בחודש פברואר .1948 בוודאי
שכח פשוט לדפדף כמה ימים לאחור :
״לקראת סוף דצמבר (47׳) ,השליך אחד מאנשי אצ״ל
פצצה בשוק־הירקות שליד שער־שכם בירושלים. בהתפוצצות
נהרגו עשרות ערבים, ביניהם נשים וילדים.״
(״תולדות מילחמת הקוממיות,״ עט׳ )94
אך קביעתו המצחיקה ביותר של עמידרור היא, ללא־ספק,
הקביעה ש״מילחמה החלה ב 29-בנובמבר,״ עובדה
שאינה מפריעה לו להתייחס, בהמשך, ל־ 1200 האזרחים
היהודיים שנרצחו בתקופה שקדמה להחלטת האו״ם.
נוח מאד להקפיא את ההיסטוריה בנקודה שרירותית
מסויימת, ולהתעלם מכל השאר. ומה עשו היהודים
בתקופה שבה נרצחו 1200 יהודים ז הנה כמה דוגמות
מתוך מאוד מיקרים, לקוחות כולן מן הספר ״מערכות
האירגון הצבאי הלאומי״ מאת דויד ניב•
״ — 6.7.38 פצצה בשוק בחיפה 18 .ערבים הרוגים,
38 פצועים.
— 26.7.38 פצצה באותו מקום 27 .הרוגים ערביים,
46 פצועים.
— 29.5.39 פצצות בקולנוע ״רקס״ בירושלים 18 .
פצועים, מהם שניים יהודיים.
— 20.6.39 שוב פצצה בשוק הערבי ביפו 78 .ערבים
הרוגים.
— 26.8,38 פצצה ביפו 24 .הרוגים 35 ,פצועים.
ואיפה הבושה על מעשים כאלה 1הנח :
״נמצא שהאבידות הערביות בחודש יולי (38׳) הגיעו
ל־ 140 נפש, יותר מאבידות היהודים בשנה וחצי —
מאפריל 36 עד אוקטובר—נובמבר .37״
(״ביולטין לאומי״ ,מס׳ )5.8.38 ,3
וגם ההגנה לא טמנה את ידה בצלחת. זכורות
(ומופיעות במקורות-אינפורמציה ציוניים) פרשות פרדס
אבו-לבן, מלון ״סמירמיס״ ,הפשיטה לכפר לוביה,
הפשיטה לכפר בלאד־אל־שייך ועוד. על זו, האחרונח,
כדאי להתעכב :
״ב־ 12.6.39 חדרו כמה אנשי הגנה לכפר בלאד־אל־שייך,
חטפו חמישה תושבים מאחד הבתים, הוליכום
אל מחוץ לכפר והרגום ביריות.
מפקד הפעולה סיפר: ידענו על איש־כנופיה מפורסם
שגר באחד מבתי הכפר. תיכננו לבוא ולהרגו, ובמיק-
רה שלא נמצאהו — נהרוג 3—4אחרים...״
(״האירגון־הצבאי־הלאומי,״ עט׳ )246
על מעשה זה זכתה ההגנה בברכות נרגשות מאת
האצ״ל.
ולכן, מר עמידרור, קודם שתכתוב מאמרים היסטוריים
נזעמים, כדי שתכין שעורי-בית. צפויות לך הפתעות.
אני משוכנע שתמצא, ללא־קושי, מאות מעשי-
רצח שבוצעו בידי ערביים, ותוכל להשיב לי תשובה
חריפה•
אלא שאני, בניגוד לך, כבר יודע מזמן שאין שחור
•ולבן בתולדות היהודים והערבים בארץ־ישראל. אתה
עדיין צריך לגלות זאת. רק אפור-עכור יש כאן, והאשמה
מתחלקת ונופלת על כל השותפים: יהודים, ערבים
ואנגלים.

ב. מי כאל, ירושלים

מצפצפי ם !עול ר שו ת*

צ׳יצ׳ והריסת הבתים
כאשר יצאו שוטרי ופקחי עיריית תל-
אביב בתרועה גדולה להרוס כמה מיב־נים
של ערביים ביפו, טרח ראש העירייה
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט להדגיש, בי אין
אפלייה ובי בעת״ובעונה אחת הורסים
גם מיבנה בלתי״חוקי בצפונה של העיר.
העירייה שקדה על הרס מוחלט של מיב-
ני־המלאבה של הערביים ביפו, תון התעלמות
מוחלטת מבך שבהרס זה הם
פוגעים גם במקור־הפרנסה של מקימי
המיבנים. היד החזקה של אלוף (מיל).
להט בלפי ערביי יפו עשתה רושם רב
על אזרחי העיר, שהרגיעו את מצפונם

אם צ׳יצ׳ רוצה לטעון בי אינו מפלה
בין ערבים ליהודים, בבקשה. ברחוב
פרידמן 21 בתל-איבב הוקם מיבנה ללא-
רישיון, שלגביו הוצא צו״הריסה כבר ביוני
.1973 למרות הצו, ולמרות פניות•
רבות של השכנים, לא נעשה דבר. מקים
המיבנה הוא יוסף מורמשטרן, שהצליח
בעזרת חברי ועדת־בנייו״ערים של
עיריית תל״אביב ועובדי מחלקת-ההנדסה
— להערים על בולם. מיבתבי השכנים,
המתנגדים לבנייה הבלתי־חוקית שלו,
נמצאים בתיק שנעלם באורח מיסתורי,
שבו יש צו־הריסה לגבי המיבנה שהקים.
לוועדת־בנייו״ערים הוגש תיק חדש, נקי
מכל רבב, שבו הוא מבקש להקים מיבנה
נוסף מעל לזה בלתי-חוקי. ביוון שהסתירו
את המיבנה הלא־חוקי שלגביו
הוצא צו-ההריסה, אושרה לו הקמת ה-
מירספסת מעל המיבנה שאותו עליו
להרוס.
בל הדברים הללו נמסרו לצ׳יצ׳ ,אישית,
על־ידי השכנים, אך עד חיום לא
נעשה דבר לביצוע צו״החריסה, או חקירת
מעשי עובדי מחלקת-חחנדסה שלו.
אילו היה שלמה להט מפגין באן
אותו להט שהראה בלפי ערביי יפו, לא
היו טענות כלפיו.
דוגמות נוספות י חיים שיף בנה את
מלון ״דיפלומט״ בתל־אביב עם קומה

הכית שנועד להריסה
לערבים הרסו —

זוב, ובנה לעצמו מעל הפנטהאוז שלו
עוד פנטהאוז אחד — היינו, דירת־גג מעל
דירת-גג. דירת״הגג הנוספת אינה מחוברת
לתחתונה בחיבור ישיר, בך שאולי
ניתן היה לטעון בי מדובר רק ביציאה
לעליית״גג. הדירה העליונה מתחברת
ישירות לחדר-המדרגות, ודינה הרס מוח לט
ושלם של בולה, על בל חלקיה.
מה עשו רוזוב וצ׳יצ׳ ן בין השניים
סובם על הריסת קיר אחד של הדירה,
שבולה חייבת בהריסה. קיר הרוס זה
צולם למען העיתונות השוטה, שאינה יודעת
בי יש להרוס את המיבנה בולו.

בנוגע המרפסת ב קו מ ת הקרקע -הוג שה בתא רי ך 1 1 .8 .7 2
תביעה ב מפ מית בגיןבניה ללא הי ת ר. ביום 7 *6 .7 5ניחןפסק -
דיןלה רי סהע ״י הנאשם תיו 24 הי שי ם.
אשר למרפסת בקו מהב ׳ -אושדה ע ״י הו עד ה וסר טהת חי לו

החברות־הומומשלתיות
הנחלת התעשייה האווירית ממשיבה
לצפצף על רשות״החברות״הממשלתיות. מי
שהיה ראש אגף־כוח-אדם ומינהלה ב־
״אלתא״ ,חברה-בת של התעשייה האווירית,
יעקב ברגמן, פוטר לאחרונה מ•
״אלתא״ .הפיטורים באו לאחר שהוגש
נגדו בתב־אישום, על ייבוא ציוד ארצה
מבלי לשלם מס, במסווה של ייבוא עולים.
ברגמן הוא גם החשוד העיקרי בפרשת
הונאת מבקר״המדינח, באשר הסתיר
ממנו חומר בעניין הלוואות משונות של
התעשייה האווירית לעובדים בכירים,
בולל בנו של אשר בן־יוסף, סמנכ״ל
התעשייה האווירית. נגד ברגמן הושלם
תיק נמטה־הארצי של המשטרה, ועל מעשיו
אמר מנקר״המדינה לאחרונה, כי
הוא רואה אותם בחומרה יתירה•
כאשר הודיעה התעשייה האווירית כי
תפטר את ברגמן, הורה לה מנב״ל רשות-
החברות-הממשלתיות, מרדכי ברגר, שלא
לשלם לברגמן בל סבום־כסף בפיצויים,
עד גמר החקירה נגדו. המיבתב

יוזלו חלקי־חילוף
לרכב
מישרד־התחבורה יתמיד להעמיק את
הורדות המכס על חלקי״חילוף לרכב,
ובודק עתה הסדר, שיבטיח בי ההוזלות
תגענה גם אל הקונה — מסר מנב״ל
מישרד-התחנורה, אהוד שילו. חמיש-
רד בודק עתה מה עדיף: האם ייעשה
הסדר-מרצון עם המוסכים, לסימון מחי רים,
או שהמישרד יוציא צו להבטחת
מחירם המירבי של החלפים.
חבעייה עם חלקי-תחילוף לרכב, היא
חמיספר העצום של פריטים, והעובדה
שקיימים חלפים רבים המתאימים לכמה
בלי-רבב ולכמה תפקידים.
שילו אמר, בי בדעת המישרד להגביר
את הפיקוח על המוסבים, והוא ביקש
מוועדת־השרים להפשרת מישרות, לאשר
תיגבור היחידה המפקחת על מוסכים.
שילו יציע גם, כי חברות גדולות בעלות
מוסכים, הרוצות במוניטין, תצאנה ב-
מינצע של דוגמה בשמירה על איכות
ומחירים סבירים, כפי שנוהגות רישתות־השיווק
במכירות״מזון.

בבניה.

הצו להריסת הכית
— ליהודים לא !

מיבנה בלתי־חוקי
נתל-אביב.
לגני רוזוב מפוק-
הקורא את העונ
נטענה
ני הורסים גם
:רחוב האוניברסיטה
אך הודעת החרס
זקת, בפי שייווכח כל
ות הבאות :
איזי רוזוב הוא נעל פנטהאוז ברחוב
זאונינרסיטה בתל־אביב. כידוע, בל בנייה
אעל לפנטהאוז אסורה בהחלט. הלן רו-

אוגו ס ט
מדי כמה חודשים, באשר משום־מה
!וובבת בחלת הקניות של הישראלים וגוער,
הדולרים השחורים יורדים, בגלל
רידת הציפיות לפיחות נוסף, בא שר־זאוצר
יהושע רגימביץ, ונותן תנופה
ודשה למיסחר. השבוע הבריז, בי בחו־יש
אוגוסט השנה יחליט האוצר על צע־יים
חמורים בכלכלה. מכאן, שתוך חוד-
וייס ינקוט האוצר צעדים שהם או פי-
זות מאסיבי — או מיסיס בבדים נוזפים.
ואכן,
תוך שבועות ספורים מאז חברתו
של שר־האוצר, החלו הקונים זור־נים
אל נתי-המיסחד למיניהם, והמו*
ים הסתערו על מוכרי המטבע הזר ה-
וחור.
הכרזותיו של שר-האוצר מחזקות את
עתו של הכלכלן סבר פעוצקר, בי
זאוצר מעוניין בבהלת קניות, ובעיקר

שלמה לא־חוקית, בטענה בי גם מלון
״פלאזה״ עשה את אותו דבר. תחת לה רוס
את שתי הקומות, השוברות את קו־הרקיע,
אישר צ׳יצ׳ את ההקמה לאחר
הקמתן, איפשר לנעלים רווחים נאים ביותר.
מדוע
אינו מתיר לערביי יפו מה ש התיר
לבעלי-מלונות בצפון תל-אביב 1
הקדוש בהגברת ייבוא מוצרי־צריכה, מקציב לשם
כך מיליארד דולר מדי־שנה, על-מנת לספק
לישראלים אביזרי־מותרות. הסיבה
היא, במובן, שבמכירת מיליארד דולרים
אלה סופג האוצר מן חשוק כ״ 10 מיליארד
לירות, המוזרמות מבית״חדפוס שלו.
אילולא נספגו לירות אלה על־ידי רכישות
מן הייבוא, חיתה נגרמת עליית״
מחירים ענקית של מוצרים ישראליים.
כן מפעיל שר־האוצר כלכלת־קסם :
הוא מדפיס עודפי לירות, ומזרימו לשוק
באמצעות תקציב הממשלה, בדי לשמור
על הפעילות הכלכלית הקיימת. עודפים
אלה אינם חוזרים לאוצר בצורת מיסי־אמת,
ונשארים כמשק כהון שחור. כיוון
שיש לספוג אותם, מוכרים דולרים לצורכי
ייבוא, כשאין למדינה רזרבות מטבע
זר בלל, ולווים לשם כך דולרים נחו״ל,
בריבית גבוהה. נראה כי שר־האוצר מעדיף
תהליך זה, על־פני גביית מס-אמת.

הנס ה סיפ רז תי
מדי שנה מוצאים־לאור בישראל ב״3000
ספרים חדשים, בשיעורים ממוצעים של
3000 עותק המהדורה. היינו, מדי-שנה
מוצעים למכירה 9מיליון ספרים. אם
המחיר הממוצע הוא 30 לירות הספר,
הרי שמדי־שנח מציעים לעם ישראל לרכוש
ספרים ב״ 270 מיליון לירות•
אילו היה כל אזרח קונה פעם בשנה
שלושה עד ארבעה ספרים, לא חיו לתעשיית
המו״לות בל בעיות. אולם ה מציאות
היא ששוק״הקונים הפוטנציאלי
קטן בהרבה, ואחרי שמפחיתים את מיס־פר
האוכלוסין הלא־בוגרים, הלא-מפרנ-
סים, נשארים רק כמיליון מפרנסים.
מהם — רק ב/0-יי 25 בוגרי-תיכון, ורק
שליש מאלה בוגרי על־יסודי.
המסקנה היא, שמיספר הצרכנים הפוטנציאליים
אינו עולה על 250 אלף
(במיליון תלמידים קונים רק 300 אלף
עותקי ספרים בשנה) .אין בל נתון כמה
ספרים ניקנים בכסף מלא. גם אם מניחים
בי הצרכנים הפוטנציאליים קונים
20 ספרים בשנה כל אחד בהוצאה כוללת
של 600 לירות, מספר הספרים הניקנים
אינו עולה על 5מיליון עותקים מתוך
9מיליון, המוצאים־לאור מדי־שנת.
השאלה היא, במובן, כיצד מחזיקה
תעשיית החוצאח-לאור מעמד? התשובה
נמצאת בתקנה קטנה של מס־ההבנסה,
המתירה למוציא-לאור לנכות את מחיר-
המכירה של הספר לצרכן — חיינו, סחת
מלא — תוך ארבע שנים. ספר שלא נמכר
יבול להירשם, אחרי ארבע שנים, במאזן,
במחיר-אפס. זוהי תקנה שאין דומה לה

קבע, בי אם כבר קיבל מיקדטה על חשבון
הפיצויים, יש לקחתה ממנו חזרה.
למרות המיכתב, הורתה התעשייה האווי רית
לשלם לברגמן 90 אלף לירות על
חשבון הפיצויים, בטענה בי המיבתב של
רשות־החברות״הממשלתיות הופנה ל-
״אלתא״ ,ולא לתעשייה האווירית.
בנוסף קיבלה התעשייה האווירית את
ברגמן לעבודה אצלה, והוא מועסק ביחידה
להקמת מיפעלים חדשים, שבראשות
בועז לפידות. רישמית מודיעה התעשייה
האווירית בי ברגמן אינו מועסק
אצלה.
ברגמן הוא גם גיבור פרשת ידיות ה זהב,
שהתקין בווילה שלו על חשבון
התעשייה האווירית, וכמו-כן היה אחד
מראשי התעשייה האווירית שהעסיקו
בבניית ביתם עובדים וציוד של תעשייה.
ראשי התעשייה האווירית, ובעיקר אשר
בן-יוסף, ממרים את הוראת רשות-החב-
רות־חממשלתיות לגביו.

צרפת׳ חוזר
למס־הננסה
אברהם צרפתי, לשעבר מראשי מח-
לקת״החקירות של מס־ההכנסה, שעזב
את השירות הממשלתי לפני שנה, חוזר
אליו. צרפתי פרש, בשעתו, כדי לקבל
תפקיד בביר בחברה פרטית לייבוא קו-
פות-רושמות. עתה הוא חוזר לכהן כמנהל
אגף ניהול־חספרים במס״החכנסה, בדרגה
של סגן-נציב.

מה השמחו
הקונות־־החשמות?
הצפת המדינה על־ידי יבואני הקופות־הרושמות,
בלי בדיקה של המוצר המייו־בא,
מתחילה לתת את אותותיה. העיתונות
הגרמנית דיווחה, לאחרונה, על
פשיטת״רגל של חברת ״אנקר״ ,שתוצר״
תה מייובאת לישראל בכמויות גדולות.
״אנקר״ ,חברה מישפחתית, סבלה הפסדים
גדולים בהשקעות במעבר מקופות־רושמות
מבניות לאלקטרוניות, הפסידה
40 מיליון מרקים בשנת ,1974 וסכום
דומה אשתקד. שני בנקים גדולים ,״בנק
דרזדנר״ ו״בנק האיגודים המיקצועיים״,
ניסו להבריא את החברה, אולם התוכנית
נכשלה והיא פשטה את הרגל.
גם באנגליה מדווחים העיתונים, בי
ישראל הצילה את חברת ״גרוס״ ,בהז־מינה
אצלה 2000 קופות .״גרוס״ הפסי דה
למעלה ממיליון לירות-שטרלינג בהסבה
לקופות אלקטרוניות, ועדיין לא ידוע
היקף ההפסדים האמיתי — כותבים האנגלים.
מה שברור הוא, כי ישראל הצילה
את החברה, ועתה יש לצפות אצלה
לרווחיות במחצית השנייה של השנה.
בסוגי-התעשייה האחרים, והיא שמחוללת
את הנס הסיפרותי הישראלי.
שכן, ספרים נמכרים בדר-כלל עוד
שנים רבות אחרי הדפסתם. נניח כי מו״ל
הוציא-לאור 3000 עותקים של ספר, מכר
בארבע שנים רק 1000 עותקים. הוא
נשאר עם 2000 ספרים, שמחירם לצרכן
לפי 30 לירות האחד, הוא 60 אלף לי רות.
את הסכום הזה הוא רושם אחרי
ארבע שנים, בהפסד מוחלט, ומנכה אותו
מהכנסותיו האחרות. כל עותק של הספר
מתוך ה־ 2000 שנשארו, הנמכר אחרי ארבע
שנים, אינו נושא מס, וכולו רווח נקי.
מו״ל זריז, הנוכח כי ספר שהוציא-
לאור ממשיך להימכר אחרי ארבע שנים,
מדפיס מהדורה נוספת מבלי לציין זאת,
מוכר אותה כאילו היתה חלק מן ההדפסה
הראשונה.
בן, בעזרת תרגילים זריזים בניהול־ספ-
רים, מצליחה תעשיית-הספרים הישראלית
לראות אור, ורווחים שמנים.

מכתבים
השפיגה תהיה שפנה
הפתעה משמחת גרמה לי קריאת בי קורתו
של דן עומר (״נמר של גייר״,
העולם הזה ,)2017 על סיפרו של יורם
קניוק אדם בן כלב.
במייוחד נהניתי מן הקטע המוקדש ל אחיו
של גיבור הספר — אדם שטיין.
למרות העובדה הברורה שהרברט
(אחיו) ,מוצג על-ידי הסופר כפרי הזיותיו
ומחלתו של הגיבור, הצליח דן עומר להופכו
לדמות חיה, המתגוררת עם הגיבור
באותו מכון (כנראה במיטה הסמוכה):
״במכון מצוי גם אחיו־מאומו של אדם...״
ניתוח זה, המעיד מעל לכל ספק על
קריאה יסודית והבנה מעמיקה, מעמיד
את דן עומר בשורה הראשונה של המ בקרים
המקוריים.
הנני מצפה בקוצר־רוח לביקורתו של
מר עומר על שיריו של ביאליק, שבהם
השכינה תהיה בוודאי שכנתו הצעירה
של ביאליק, ולניתוח המחזה המלט ל־שקספיר,
שבו כפי הנראה אביו של
המלט חי וקיים, ומתגורר בעליית־הגג.
ייתכן שדן עומר מייצג את מדיניות
העולם הזה לתמוך במקופחים, כך שלא
תישאר הזייה ללא קורת־גג.
אורנה רז, חיפה

מי אתה, בסאס שפעה?
מאמרו של אורי אבנרי על ביקורו ב־
.שכם (העולם הזה )2019 היה מאלף. היה
כדאי שתקדישו מקום רחב יותר לתיאור
האנשים שנבחרו לרשויות המקומיות ב
;1י₪ן
הסיגריה שלצרפת

10£א\/ח=6116
6 6 1ז)93כ< 0 !7111113 13
ראש־;*ירייה שפעה
מניין?
גדה — מי הם, מניין באו, מהו ריקעם
החברתי, מהן השקפותיהם, מה עשו ב עבר,
וכד.
מיהו, למשל, בסאם שכעה, שאבנרי הת רשם
ממנו בצורה כה חיובית?

חיים גור,
?זנבר את המצב

י ת שליס

למיקרא כתבתו של יגאל לביב ״מחירות
לעבדות״ (העולם הזה ,)2016 על מדיניותם
הכלכלית של האדונים הנכבדים זנבר ד
רבינוביץ, אני מתחיל להבין מהו מקור
הביטוי ״לזנבר את המצב הכלכלי של ה מדינה.״

ד ,.דייסטר,
טעות זעודם צורפת

אנגליה

• עד 2700 לירות נקי ־4
דיור חינם 4-הוצאות נסיעה
מציעה הב׳ ״השט י דה״ בע״ם
?צעירים המעוניינים?עבוד
באנשי אבטלה באילת - .יוד
קיבלו רק י וצאי יחידות קר־ביות
בתם קידים קרביים ובו־ ,

מיבצע הנחות של ״לי אד־מיבצע
הנ חו ת לרוכשי וילונו ת נפתח לקראת חג-ה שבועות
בכל עשרת סניפי ״ליאד״ מפעלי טקס טי ל בע״מ.
ב מ סג ר ת המיבצע יו ענקו הנ חו ת ניכרות על מ חיר הרכב ת
ותפיר ת הווילונו ת, הנ חו ת הע שויות ל ח סו ך ל קוני ם מ או ת ל יר ות! !

ה עו ל ם הז ה 2020

אנ חנו או מ רי ם גם מה

לאל קנו ת
אצלנו :
4זוס יותר
+שרות טוב יותר
+יעוץ טוב יותר
מבחר ענק של כל הנחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטה

צוות ה ד קו ר טו רי ם ה מנו סי ם של חבר ת ״ליאר״ עומד לרשות
ה קוני ם בכל רחבי הארץ לייעוץ ולתכנון הווילונו ת, ול שילובם
כ הלכ הבמראה הדירה.
ב מ סגר ת המיבצע יוענקו לרוכשי הווילונו ת ב״ליאד״

״ידיעות אחרונות״1.5.76 ,
בנצי שאודוף, בת־ ים

ליולדת

כר טיסי ״שי חינ ם״ ,העשויים לזכו ת ה קוני ם בשי ששוויו כ 100-ל״י

״ביבי״

״ 8 ¥וי 87״

המלך ג׳ורג׳ ,45ת״א

! ג ו 1ו

1111

111

1 .1 -1

1 1 1 .1ע גן

סיג א רי ם מסוג הוואנה. וידלין הוא ילד אינטליגנ טי
0הבדיחה האחרונה
יו״ר הכנסת
מספרת, כי לקראת ביקורה
של הנסיכה ההולנדית ב י ־
אטייקס הכין ישעיהו את
עצמו היטב. הוא רשם על פתק
את המילים שבהן יקדם את
פני הנסיכה 6100016
! ג־ותס 10 מע\״ והניח את ה פתק
בכיסו. כאשר הגיעה ה נסיכה,
ביקש ישעיהו להוציא
את הפתק מכיסו, אך הוציא
בטעות את תווית המעיל ו קרא
:״דיאולן! דיאולן!״

הצעה, אך טען כי השם מת אים
לבת, והבטיח לגאנדי ש לבת
הראשונה שתיוולד לו
יעניק שם זה. מאזין אחר הציע
למני את השיא גיא, שפירושו
יום־גימ״ל־י״א־באייר, היום ש בו
נולד התינוק. אך מני וקרני
החליטו לבסוף לקרוא לבנם
עומרי.

ישראל ישעיהו

0אחד האורחים, שנכחו
במסיבה שערכו ראש־הממש־לה
יצחק רבץ ואשתו לאה,
בון־ביתם הירושלמי לידידי
מוזיאון ישראל, היה המיליונר
ג׳וזף בו,לקר, מי שהיה בעלה
הראשון של כריסטינה, בתו
של המיליארדר היווני המנוחאריסטוטלם אונסים. בול-
קר, שבא לישראל בגפו, חיפש
כל הערב בת־לווייה שתיאות
לנסוע איתר לבילוי סוף־שבוע
באילת. אורח אחר במסיבה,
שהגיע לישראל בעילום־שם,
היה השחקן דנלאס פייר־

כנקם.
לאנשים הנכונים
כרמל מזרחי

תיקני ראעוון ל׳גיין
וזכרון יעקב

׳ 0באזכרה לחללי ״יום
האדמה״ בכפר עראבה הסביר
ראש מועצת סכנין, ג׳מאל
טרביה, כיצד השפיע עליו
אותו יום. לשם כך השתמש
במשל ערבי: פעם פגש צבוע
באדם, והצליח לפתותו, בריב-
רי-חלקלקות, לבוא עימו ל מערה.
האיש, שהיה שבוי ב קיסמי
לשונו של הצבוע, הלך
אחריו כמהופנט. כשהגיעו ל מערה,
נכנס הצבוע בקלות דרך
הפתח הצר. אולם האדם נתקל
במיצחו בסלע, והחל שותת
מעט דם. מעוצמת המכה הת פכח
האדם, וברח. הנמשל :
הדם הערבי שנשפך ב 30-ב מארס
שיכנע את טרביה, ש היה
איש המערך, לשנות את
דעתו.
01 פחות משוכנעת׳ היתה
המשוררת תירצה אתר, בתו
של נתן אלתרמן המנוח.
כשגילתה כי רק״ח מפיצה חו־ביית-הסברה
של מאורעות יום-
האדמה, ופה קטעים מדיברי
אביה, ביקשה להפסיק את ה חפצה
מייד. אלתרמן עצמו,
שהיה בסוף ימיו איש ארץ-
ישראל השלמה, הגן באותו
שיר על זכותם של ערביי
ישיאל לשיוויון מלא במדינה.
01 אלוף (מיל ).אריאל
(״אריק״) שרץ היה אחד ה אורחים
בהצגת־הבכורה של
מחזהו של הידל מיטדפונ־קט,
הגג, שהוצג באולם הקטן
של הבימה. אריק, שבא בחב רת
אשתו לי לי, נאלץ להמתין
למעלית, ועמד לאחד להציגה.
אלת מחיילות חיב״ה, שעמדו
בפתח, הציעה לו לעלות ב מדרגות
ואמדה :״זה רק ארבע
קומות, וזה בכלל לא יזיק לך.״
אריק צחק, אך העדיף לחכות
למעלית.
! 0נעדר מהצגת־הבכורה
דווקא נשיא מכון וייצמן, ה פרופסור
מיכאל סלע, חותנו
של הילל מיטלפונקט ואבי
אשתו, עירית. סלע ואשתו
שרה חגגו באותו ערב מלאת
60 שנה לנשיא־המדינה, הפרו פסור
אפריים קציר, בעצי
י ת חגיגית שהתקיימה בירו שלים.

0כאשר צילצל הטלפון
בביתו של אריק שרון, ב שעה
שתיים בלילה, היתד,
הפתעתו שלמה. אולם כאשר

תתפים ביריד־האמנויות המתקיים בשדרות ח׳ץ בתל־אביג. את
פסליו יוצר הבדואי מאבני הר״סיני, והם הפכו מוצר המבוקש ביותר
ביריד. סוחרי־אמנות כבר התלבשו עליו, וערכו לכבודו משיבה
שאליה הזמינו אספנים. אן הבדואי ישב במסיבה על הריצפה, ולא
שם לב למתרחש סביבו. מייד כשנסתיימה חזר אל מקומו ביריד,
כשהוא מושן אליו קהל״סקרנים, ובהם השחקן אורי לוי (בתמונה),
שרכש ממנו פסל. כשנשאל הבדואי איך הוא מרגיש בתל־אביב,
השיב :״אבות־אבותי סיתתו את לוחות־הברית שנתן אלוהים
למשה רבנו, אז אני מרגיש פה כמו בבית.״ נאום סאלם אעודה.
הרים את האפרכסת, שמע ל תדהמתו
צלילי גיטארה. אריק
הנדהם ח-שב שמישהו מסדר
אותו, עד שהתברר כי היה זה
ידידו הטוב, עמוס קינן,
ששהה אותה עת בפאריס, ב ביתו
של הגיטאריסט הישר־אלי-לשעבר
פאק* .כטוב לב
המסובים ביין (צרפתי) ההל
פאקו מנגן ועמוס, שהיה ב־מצב־רוח
עליז, החליט שאריק
חייב לשמוע גם הוא את המנ גינות.
הוא טילפן לישראל,
ומשך שעה ארוכה האזין שרון
לצלילי חגיטארד, מפארים.

01 שר-החוץ יגאל אלץ
נתן לעוזרו חיים בדאון כ
החינוד־והתרבות
היה מאד אינ טליגנטי.״
0המנחה
מני פאר היה
בשידור חי בגלי צה״ל, כאשר
הגיעה אליו הבשורה כי אשתו
קרני ילדה במזל טוב, בן
שני. מני הנרגש מיהר לבשר
את הבשורה למאזינים, ביקש
מהם כי יטלפנו אליו ויציעו
לו -שם עבור הרך הנולד. אחד
ד,מטלפנים היה האלוף רחם־
עם (״גאנדי״) זאבי, הידוע
בשמות המקוריים שהעניק ל ילדיו,
ובהם שמות כמו פלימ״יח
ומצדה. הוא הציע למני את
השם ״בשם״ ,שפירושו: בן
של מני. מני קיבל את ה
0ימים
ספורים לפני ש הפך
אב מאושר, נכח מני ב טכס
בדית־המילה של בנו של
ידידו, ישראל גוטסינדר,
המתחרה איתו בפעם השנייה
על התואר אב. גוטסינדר, ש הוא
החצי האחד מצמד רעים
ואיש־מילואים של מקהלת הרבנות
הצבאית, זימר בברית
פירקי-חזנות. אחד האורחים ב-
ברית״המילה היה חרב הראשי
לצה״ל, תת-יאלוף:מרדכי פי־רץ,
שנהנה מאוד משירתו של
בני, ואף אמר לו זאת. התערב
מני ואמר :״אם כל־כך נהנית
מד-,שירה שלו, למה שלא תחשיב
לו את הברית במקום יומיים
מילואים?״
0המשוררת הלאומית של
גוש-אמונים, נעמי שמי, טוענת
כי בעלה, הדוקטור מר דכי
הורוביץ, הטמונה על
ההגבלים העיסקיים במישרד-
חמיסחר־והתעשייה, רוצה לר דת
מהארץ ולהגר חגירה פולי טית,
אך היא עומדת בדרכו.
01 בעייה מייוחדת היתד,
לצייר האיטלקי עימנואל
לוצאטי, צייר התיפאורות ה נודע.
הוא הסכים להכין איורים
לספר החדש של שירי־ד,ילדים
של המשוררת מקיבוץ עין החורש,
מיפל (שפתיים לעשות
׳דבש) סנונית, שייקרא אני ויואב
מטיילים עכשיו. אולם
לוצאטי אינו יודע אף מילה
עברית. חברת קיבוץ רוחמה
תירגמה את השירים לאיטל קית,
התירגומים נשלחו לצייי
לאיטליה, ויזה החזיר את ה איורים
בדואר חוזר. סנונית,
שילדתה השלישית ינולדה לא־מכבר,
ראתה את לוצאטי בפעם

מתנה -שתי קופסות של סיגארים
קובניים. בדאון החליט לחלק
את המתנה בין שני ידידיו,
עוזר שר־המישפטים יחיאל
(״חיליק״) גוטמן וח״כ מפ״ם
אליעזר רונן. רונן, הבקיא
בסיגארים, בחן את הקופסה ואמר
לבראון בזה הרגע נתת
לי מתנה בשווי של 1250 לי רות

01 יגאל אלון ערך ביקור-
נימוסין אצל אחד הבדואים,
המשרתים בצה״ל, והנחשב כחייל
מצטיין, ושאל אותו :״מה
אני יכול לתת לך תמורת מה
שעשית למען המדינה?״ ענה
לו הבדואי :״תעודות־זהות
לשבע נשיותי ופילגשי, כשב-
כולן כתוב שמי כשם הבעל.״
ענה לו אלון :״אצלנו בארץ
יש שיוויון. לי יש רק אשד,
אחת, אז למר, שלך יהיו שבע
נשים?״ הבדואי לא נשאר
חייב, ה-שיב :״אם יש שיוויון,
אז תן לי מינוי של סגן־ראש-
ממשלה !״
! 0שר-המישטרה
הי ל ל סיפר כי חזה, יחד עם
בנו בן השתים־עשרה, בתיוכ-
נית־הטלוויזיה לנוער עלם ומדמה, וכי ראה את העלם
אחרון ידלין, שר־ד,חינוך ו התרבות,
שהשתתף בתוכנית.
איש-שיהו העיר כי הנוער,
שהשתתף באותה תוכנית, היה
מאד אינטליגנטי. השיב השד
באירוניה :״כן, כן, גם שר-

שלמח

של השנה, על שם מאיר מרגלית. תחת להודות על הפרס כמקובל,
החליט ״דדי״ לנצל את המעמד החגיגי, בנוכחות נשיא המדינה,
ולקבול על מצבו של השחקן, שאינו זוכה, לדעתו, בתשומת״הלב
הראוייה מצד הקהל כאמן. דבריו התקבלו בהתלהבות, והנשיא
צעק לעברו ״בראוו מייד לאחר הטכס התקיימה מסיבה בביתו
של הצייר מירון סימה, בה נכח גם עמיתו של תאומי, אבנר חיזקיהו.
ה עו ל ם הז ה 2020

הראשונד. והאחרונד, לפני שנ תיים.

לפני שנסעו לתחרות
חאירוויזיון, ערכו חברות מרי
קוונט וניבה לירדנה ארזי,
רותי הולצמן ולאה לופ־טיץ,
בנות שלישיית שוקולד,
מנטה, מסטיק, מסיבת-
פרידה בבית־חגבינות חיפואי
בוטיצ׳לי. למסיבה הגיעה גם
אחת משכנות בית־הגבינות, ה־בדרנית
!תיקי דיין, שירדה
מביתה כדי לרוקן את פח־האשפה,
דאתה שיש מסיבה,
הצטרפה לחוגגים יחד עם ה פח.
באותה מסיבה ניגשה תיקי
אל מנכ״ל מרי קוונט, שלמה
אילת, וביקשה ממנו מוצרי-
איפור. השיב לה אילת :״תבו אי
אלי למישרד, ותקבלי.״ ב אחד
מימי השבוע הגיע אילת
למישרדו בשעות הצהריים,
מאד מוכן שים הביא

בחיל-האוויר, שלא היה
להיפרד מארבעת הנח שהוא
מגדל, ביקש ל אותם
איתו לקייטנה.

81 סגן ראש־עיריית תל-
אביב, דויד שיפמן טוען כי
הבעייה הערבית היא בעייה
תחבורתית :״צריך רק לפתור
את בעיית הובלת הערבים מ ישראל
לארצוה־ערב.״

השבוע כל תוכניותיו תתגשמנה. אנשים שוב יתנו בך אמון מלא. אמצע
השבוע הוא הזמן המתאים לפעילות והישגים. חתום על החוזים וההסכמים
עליהם היססת לחתום בשבוע שעבר. היזהר מאדם המתחזה כידיד טוב
והרוצה להילוות אליך. תחת הרומן המשעמם שניהלת, תבוא הרפתקה.

1(11.ו!

: 1מרס
1נאפריל

ה־ 20 בחודש עשוי להתגלות לך כיום בעל משמעות בכל הק שוו לפעי־לותך
הרומנטית. תיווכח שיש לך יותר ידידייאמת ממה ששיערת. מתנות
שימושיות יפתיעו אותך. חיי־חבוה עליזים ונעימים יסיחו את דעתך
מבעיות היוס־יום. התקשרות עם בן מזל בתולה, עשוייה להועיל לך.

! 8אחיו,
שהוא דובר סולל-בונה, אמר :
.״הבעייה הערבית היא בעייה
של רוחות. פעם היו בארץ
רוחות־קדים, והיום רוחות-
151, .
קדום•״

מרדכי שיפמן,

את נמצאת — כרגיל — על פרשת-דרכים. אלא שהפעם לא תוכלי
לשבת בחיבוק״ידיים. הוא ידרוש ממן צעדים נימרצים, ועצם הדרישה
הזאת תדרבן אותך לעשות דברים שישנו את כל חייך. בן תאומים: אל
תסתבך, דווקא עכשיו. אתה זקוק לכל חושיך• זהו שבוע קשה,
אם כי לא מסוכן ולא תהיה כל-כן עצמאי. עסוק בשבוע זה בספורט.

חיים

81ה״כ הליכוד
קורפו אינו אוהב צרפתים.
בזאת נוכחו כל משתתפי ה דיון
על תקציב מישרד־הברי־

אם כי יש כל הסיכויים שתרצה לנצל את החופש החדש שלך, אל תעשה
זאת: גם הנסיעות מסוכנות השבוע, לבני מזל סרטן וגם שינויי הפתע
טומנים בחובם כל מיני סכנות פסיכולוגיות. כדאי, לעומת זאת, להכיר
אנשים חדשים, ולהתעניין בתחומים חדשים. עיסקה טובה מזדמנת בדרכך.

11110

ביוני

ביולי

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרכזיות שלך הן: חוסר־כסף זשיע־מום.
במישור הפיננסי אין רגיעה. מוטב שתתחיל לחשוב על חריגה
קיצונית מעיסוקיך — או אי־עיסוקיך — הרגילים. אס לא תשנה את
המצב, אתה עשוי להיתקע לצמיתות. במישור הרומנטי לביאה, אין חדש.

מצבך הנפשי מוסיף להשתפר — וזאת, בזכות היכרויות חדשות, ועל-
יסוד כמה התפתחויות המוכיחות לן, כי יש לך כל הסיכויים לפענח
את הקשרים שקשרו אותך למצב סטאטי, כישרונך יתגלה ברבים,
למבוכתך ולשימחתן. אל תהיו שוטים, בני בתולה: נצלו זאת לפרנסה.

ג י וקי אוקין

חגג השבוע את הצגת ה־ 150 של הופעת
להקת ״בנות הג׳ז״ שלו, בהשתתפותן
של כל בנות הלהקה ובהן חברתו הנוכחית, בברלי באגד
(לשמאלו) .כשטילפן אחד מידידיו בלילה למודיעין , 14 וביקש
את מיטפר הטלפון של ג׳וקי ארקין, ענה לו קולה המנומנם
של המרכזנית :״איזה ג׳וק י אין לנו שום ג׳וקים פה ! ״
ראה בחורה מנמנמת לפני פתח
חדרו. לשאלתו מי זאת, השיבה
לו מזכירתו :״היא מחכה לך
כבר מהבוקר.״ אילת ניגש
אליה וגילה שזו תיקי דיין:
״אתה זה שהבטחת לי. מערכות״
איפור כמו לשוקולד, מנטה
מסטיק,״ אמרה לו .״הבטחתי,
הבטחתי,״ השיב לה אילת, ו הזמין
מהמחסן מערכת-איפור.
אחרי התודה, אמרה לו תיקי :
״תראה שעכשיו יקבלו גם אותי
לאירוויזיון.״
! 8מזה 24 שנים מנהלת
הדסה תאומים את קייטנת
הדסה בכפר־שמריהו, הידועה
גם בשם קייטנת הרמטכ״ליס,
מאז שילדו של רב־אלוף (מיל).
מרדכי מקלף, עומרי, ו שלושת
ילדיו של רב־אלוף
(מיל ).צפי (״צ׳רה״) צור
בילו בה את החופשות בילדו תם.
הקייטנה, שהתפרסמה גם
בגלל פינת־החי המטופחת, ש אליה
מביאים הילדים את בע-
לי־החיים שלהם למשך תקופת
שהותם בה, אירחה כבר חיות
שונות, החל בכלבים, חתולים,
קופים, זיקית, ותולעי־משי ו כלה
בצב של מירי, בתם של
רות וחיים הפר, שנשאר
בקייטנה למשך כל התקופה
שמישפחת חפר השהה באר-
צות־הברית, לצורך תפקידו של
חיים חפר כניספח תרבותי. אך
השבוע, לראשונה מזה 24 שנים,
נאלצה הדסה תאומים להגיד
,לא׳ ,לבנו של טייס בכיר
ה קו ד ם הז ה 2020

אות, שהתקיים בוועדת הכספים
שר־הבריאות
הכנסת. של ויקטור שם־טוב סיפר כי
מיספר ימי־האישפוז לנפש ב ישראל
הוא מהנמוכים בעולם,
אפילו פחות מאשר בצרפת.
התערב ח״כ קורפו, ואמר :
\ ״צרפת זה לא דוגמה! הצרפ תים
הם עם חולה, ולא רק מ בחינת
ימי-אישפוז.״
׳ 8כאחד הקוראים הנל הבים
של ד״ר הרצל רוזג־כ
לו ם, איש ארץ־ישראל השל מה,
נתגלה הבמאי גרשון
פלוטקין, שהוא דווקא חבר
המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי— פלסטיני. טוען פלוט־קין
:״כשאני מרגיש שיש לי
לחץ־דם נמוך, אני לוקח מאמר
של רוזנבלום, ואז לחץ־הדם
שלי עולה מהר מאד.״
על 81 המנוח, ד״ר
שמת בכלא, מספר פלוטקין:
״בר, שהיה ייקה מושלם, אהב
להשתמש בביטויים של החב ריא,
מבלי להבין אותם בדיוק.
פעם התווכח עם יעקוב חזן
על עניינים צבאיים, ואמר לו
לפתע, לתדהמת כל השומעים :
,אחת שתיים — אתה איד יוט.׳
כשנשאל לפשר התפרצות
זו, השיב בתמימות, :כך אומ רים
החברה.׳ נסתבר שהתכוון
לומר, :אחת מן השתיים —
או שאתה אידיוט, או שאני
אידיוט.׳״
הפרשן

מאזנ״ם

היא אוהבת אותך — רבה איתך — אוהבת אותך. וזה ימח שקובע. על
כן אל תתחשב בסערות קטנות. את, בת מאזניים, פנקי אותו אם הוא
מתקצף: זה חלק מן העניין. עסקיך: תחזית ורודה, בתנאי שלא תתלהב
ולא תעשה דברים נחפזים. בריאות: ככה ככה. אתה יכול לשמור על
עצמך. החורף עדיין לא עובר והמזלות עדינים את ריאותיך השבוע. היזהר!

שבוע של אורות וצללים. מצבי רוח משתנים, ותערובת של שימחה
ודיכאון. לקראת סוף השבוע המתיחות תחלוף ותפנה את מקומה לפעילות
יוצרת, שתביא לך סיפוק רב. אורחים בלתי צפויים ולא אהודים יטרידו
את מנוחתך, ואחד מידידיך לעבודה יתפוס בליבך מקום בלתי
צפוי. אל תזניח את חובותיך, ואל תתחמק ממילוי הבטחותיך.

יחסים רומנטיים אינטימיים עשויים להאפיל השבוע על כל התרח-
שות אחרת בחייך. אם אתה חושב שהגיע הזמן להתייחס ברצינות
רבה יותר לעתידך, ולקשור את עצמן לחיי-מישפחה, זה השבוע המתאים
לעשות זאת. אל תמתין רגע נוסף. טוב ליבן עלול להיות לך
לרועץ. השתדל להרגיע את עצביך המתוחים בשבוע זה. בידור לא יזיק
לך, למרות ההוצאה הכספית הגדולה. השבוע כדאי לשמור על הבריאות.

השבוע תסיים בהצלחה תפקיד בו לקחת חלק בעבר.
לעבודתך הקבועה. היזהר מהתנגשויות בינך לבין חבריך
שמקנאים בך מחכים שתעשה מישגים כדי להשתמש
קצת עירנות תוכל להתגבר על המכשולים שבפניך. בת

אתה חוזר. שוב
לעבודה. האנשים
בהם נגדך. עם
גדי, לבשי כחול.

הצבאי

ישראל כר,

כדאי שתשתחרר מכל הבעיות הקטנות המטרידות אותך ואינן מניחות לך
להתרכז בדברים החשובים באמת. זה יועיל לך יותר ממה שאתה מאמין.
פגישה בלתי־צפוייה תביא עימה נסיעה קצרה ונעימה, שתוצאותיה
תהיינה פחות נעימות. אל תהססי להצעה נועזת שתוצע לך.

נו, עוד שבוע מאומץ שכזה. אבל אם את עושה את כל המצווה עלייך
על-ידי ממוניין או הבוסים שלן — יבוא הפסדן (בזמן על שכרך
(ביוקרה ובהתקדמות) אל תבזבז ! עד לשבוע הבא אתה חייב לקמץ
בהוצאות ובהחלטות. לעומת זאת, זוהי תקופה מצויינת להגות תוכניות
לחשוב דברים חדשים. לבשי בהיר. בת דגים — צאי לחיק הטבע.

רקע אור

חופ ש ה
שכו ר ה חגיגה

ה עו ל ס הז ה 2020

הח״ד רז! בוס קו בתדמיוה נת ה־17
שברחה לקומה ה־ 3בחדרהמזרגות

6*11

בחייס (ימין)

למס חסן

ואחר

נבולסי

מותה

ב שגנח
* 6ינה עדתה כמרוצה במדרגות,
• ושמעה כיצד החייל, שרדף אחריה ב רחוב,
החל שובר את מנעול שער־הברזל
של הבית, למטה. היא החליטה לעלות קו־מ

מה נוספת, בבית מם 5 .באחת הסימטות
של שכם. לינה נאבולסי רעדה מפחד, ליבה
הלם בחוזקה וגרונה נחנק. רגליה הובילו
אותה בקושי למעלה, עוד קומה, ועוד קו מה.
היא נכנסה אל הבניין שניות ספורות
קודם־לכן, כאשר החיילים פתחו באש על
הפגנה של תלמידים.
הדבר היה בשעות־הבוקר של היום הרא שון
השבוע, באחת המערכות המתחוללות
בעיר שכם דבר יום־ביומו. התלמידים הת פזרו
בבהלה לשמע היריות, והחיילים
המשיכו לירות ולרדוף אחריהם. בין ה תלמידים
היו כאלה שידו אבנים, אך היו

ויייי

ויו .. 1111111111111111 וווו!
גם נערות שרק עברו ברחוב, בדרכן לבית־הספר.
אחד
החיילים הללו רדף אחרי לינה עד
הבית מס .5 .הצעירה הצליחה להיכנס ל בית,
ונעלה את השער מאחוריה. החייל
לא ויתר, פרץ את שער־הברזל, וכיוון את
נשקו אל המדרגות, דרך הפתח שבמעקה.
הוא עדיין לא הבחין בנערה. הוא קיווה
שהיא תחפש אותו בהגיעה למעלה, ואז
תתכופף מעל המעקה כדי לראות היכן
הוא.
החייל לא זז. הוא חיכה לקורבנו, כש־

נישקו דרוך בידו, ומכוון לעבר הנערה ש למעלה
בקומה השלישית. הוא ידע מה הוא
עושה. ואז התכופפה לינה מעל המעקה,
בתיקווה לגלות שהחייל עזב כבר את הבניין.
באותה שניה שבה חשפה את ראשה
מול כוונת הרובה, הוא לחץ על ההדק.
ליגה צנחה לאחור. זרם דם פרץ מגרונה
ומאפה. היא מתה במקום. החייל הוריד
את נישקו ונמלט לרחוב.
כך נרצחה בדם־קר לינה חסן נאבולסי,
התלמידה בת ה־ 17 משכם. אך דובר־צה״ל
טען, שהיא לא נרצחה. הוא מסר שהיא
נהרגה בשגגה, וכי המושל הצבאי התנצל
וביקש סליחה מהוריה השכולים של ה נערה.
כדור נפלט מרובהו של החייל. ה מושל
הבטיח חקירה.
ואולי היתד, זו יריית־אזהרה באוויר, ש ממנה
נהרגה ליגה? החייל ידע שהוא יכול
לפגוע בה, ולכן כיוון את נישקו למעלה,

מרסל זו ה ר

לינה חסן נבולסי בת
| 1 ! 1י א ] 1 1 X 1 1 1
״ ת 1 1 * 1״ י • ה־ , 17 תלמידת בית־ספר

תיכון בשכם, נרצחה בשעות־הבוקו של היום הראשון השבוע,
בחדר־המדרגות של הבניין שלתוכו נחלטה כדי להציל את חייה.
חייל צה״ל רדף אחריה, כאשר כוחות־הביטחון פתחו באש על

תלמידים שהפגינו וידו בהם אבנים. החייל ירה בחדר־המדרגות
כשהבחין בראשה של הצעירה מעל למעקה (תמונה מימין נראית
שכנה באותה המקום) .הוריה טוענים ששני כדורים פגעו
בצווארה. בתצלום למעלה: לינה על האלונקה, דקות ספורות
אחרי מותה. למטה: לינה מועברת על האלונקה לבית הוריה.

אל ראשה. הוא לא פחד פן יהרוג אותה,
מפני שלא נאמר לו שאסור להרוג. נאמר
לו רק שעליו לפתוח באש, והוא פתח ב אש.
אולי לא הבין בדיוק את הפקודה.
אולי גם הפעם נאמר לחיילים :״טפלו בהם
יפה.״
לינה נאבולסי שילמה בחייה על שגגתו
של חייל צה״ל. היא היתד, בתו של תושב
שכם אמיד, נעל ביודחרושת לסבון, אב
לארבעה ילדים. לפני ימים ספורים שיחרר
האב את לינה ממעצר, בערבות עד המיש־פט,
אחרי שנעצרה בחשד של השתתפות
בהפגנות־רחוב למען הקמת מדינה פלסטי נית.
אין כיום בשכם אף בית־ספר אחד
שבו לא מתנהלת פעילות מסוג זה. אך

האם שכם בועות? צמיגים ופחי־נפט בוערים בכב יש הראשי בשכם
(המשך מעמוד )21
התיק שפתחו כוחות־הביטחון נגד לינה
נאבולסי נסגר. אביה יקבל חזרה את 2000
הלירות, דמי הערבות שהפקיד.
הרצח־בשגגה של חייל צה״ל הפך את
לינה נאבולסי גיבורה לאומית. מייד אחרי
שהתרחשה הדראמה בשכם, יצאו אלפי
תושבי העיר לרחובותיה, והפכו את טכס־הקבורה
״של התלמידה להפגנות־רחוב סוע רות.
בצהרי היום הראשון השבוע בערה
שכם בלהבות־זעם. עשן כבד עלה לשמיים.
הכבישים נחסמו במיתרסים של אבנים ו־

צמיגים בוערים. הרחובות הפכו שדה־קרב.
בצהרי היום, יצאה שכם למיתקיפת־נגד.
אלפי תושבים כבשו את הרחובות
מידי כוחות־הביטחון. ההמון למד ,־שאם
יתייצבו אלפים סביב הארון של הקורבן,
לא יעזו החיילים ושוטרי מישמר־הגבול
לפזרם בכוח. גרעין המיבצע נאסף ליד
ביתה של לינה.
כבר בשעות הראשונות, אחרי שנודע
לתושבים על רציחתה, תפסו מאות צעי רים
עמדות ליד בית הוריה של ליגה,
ועלו על הגגות. שכם כולה החליטה לה
גיב
בזעם, כאיש אחד, על מותה של
הצעירה. ראשי העירייה, הצוות החדש
שזכה בבחירות, לא ניסו להתחמק מה אחריות
והסיכון. העיר •שכם התארגנה
בתוך שעה בחזית אחת, עם נבחריה בראשה.
הזמנים
שבהם היה ראש־העירייה מרשה
לעצמו ללכת נגד הכיוון, ולנסות להרגיע
את הרוחות, כדי להשתיק את התושבים,
חלפו. היום אין בעירייה מי שישרת את
השילטונות, כמו בעבר הלא־רחוק. שכם
ממתינה להגיב בכל רגע. היא רק מחכה

להזדמנות. מגוחך ומצער הוא, שדווקא מי
שמעוניין בשקט בערי הגדה, הוא־עצמו
מספק, על מגש, את ההזדמנויות לפריצת
קרבות ברחובות שכם.
מי •שהדליקו את הפתיל גם הפעם היו
ישוב כוחות־הביטחון• מותה •של לינה היה
הניצוץ •שהצית את שכם. כאשר סיפקו
כוחות־הביטחון את ההזדמנות החדשה ל התקוממות
נגד הכיבוש, לא היה עוד
כוח שיהיה מסוגל לעצור את ההמון הנזעם
ולהרתיעו מפני מילחמה ברחובות.
הדרכים סביב בית מישפחת ההרוגה
נחסמו על־ידי ההמון. על מירפסות הב תים
הופיעו עשרות דגלים פלסטיניים.
תמונות גדולות של הנערה המתה •הודבקו
על לוחות. כוחות־הביטחון נמנעו מלהת ערב.
עשרות נציגים מערי הגדה הגיעו
לשכם, כדי להביע את הזדהותם עם בני-
העיר. תוך זמן קצר נאספו קרוב ל״6000
איש. הפעם לא חיו רק צעירים בין •המפ גינים•
שכם כולה יצאה לחלוק כבוד
אחרון לבתה. הארון נעטף בדגל פלסטיני,
וזעקות־הזעם נשמעו למרחקים. המסע נע
לעבר בית־הקברות שבמיזרח העיר.
ההמון טיאטא כל שעמד בדרכו. גם
הפעם העדיפו כוחות־הביטחון שלא לבוא
במגע ישיר עם קהל האלפים. אך ההת פוצצות
הקרובה, והבלתי־נמנעת, הורגשה
באוויר• .שכם החליטה להילחם.

האם הס
יצאו מדעתם?

פינוי בכוח

תושבי שכם המתמרדת הקימו מחסומי
צמיגים ושילדי מכוניות בוערים ברחובותיה
של העיר. כוחות־הביטחון לא ניסו לפנות את הדרן בעצמם.

י 22

הם חטפו אזרחים מפתח בתיהם, או עובריס־ושביס ברחוב,
ואילצו אותם לגרור את המחסומים מן הכביש במו־ידיהם. המק לות
שבידי החיילים נכנסו לפעולה, ותוך דקות הושלמה המלאכה.

שרות העמ״עים ומכונות-הסיור
של מישמר־הגבול וצה״ל׳ שערי־הברזל
של הקסבה והנשק הרב שבידי השוטרים
והחיילים לא הצליחו למנוע את קרבות-
הרחוב שהתפתחו. תוך דקות ספורות, בין
שני סיורים שיגרתיים של כוחות־הביטחון,
שנעו בנגמ״־שים, הצליחו עשרות צעירים
להפתיע את החיילים והקימו מחסומים ־של
צמיגים בוערים. למקום הועברו פחים
של דלק רשילדי־מכוגיות. עשן סמיך החל
מתאבך לשמיים.
העיר שכם בערה. תושביה עלו על
הגגות, והחיילים הסתערו ברחובות, במיר־דף
אחר מקימי המחסומים הבוערים. פני הם
של החיילים שניצבו מול תימרות־העשן
ניראו יגעים מן הרגיל. המחזה
היומי בערי־הגדה החל נותן אותותיו.

״זוהי רק ההתחלה,״ מכריזים תושבי
שכם ורמאללה .״האם הישראלים יצאו
מדעתם? מדוע הם מתגרים בנו? איך
אנחנו יכולים לשתוק כשהם הורגים כל
יום ערבים בגדה?״

כל יו ם
הרוג חדש
ך* חובותיה של שכם מלאים צמיגים
1חרוכים, פחי־נפט, אבנים מפוזרות ב כל,
סימני אש וחריכה ברחובות, זגוגיות
מרוסקות, שרידי מחסומים, שערי־ברזל
שבורים. החנויות סגורות. ריח כבד ב אוויר.
הנגמ״שים המסתערים, היריות נש מעות
מפעם־לפעם במקומות שוגים בעיר,
| מזכירים את ימי כיבוש בודפשט על־ידי
הרוסים. לכל ברור ששכם נלחמת, והיא
לא תיכנע בנקל. המצב רק מידרדר והולך.
בצידו האחר של המיתרס עדיין אין
מבינים את המתרחש. הסיבה למאורעות
המחמירים בשכם, ובערים אחרות בגדה,
לדעתם, היא הקנסות הקלים שמטילים
בתי־המישפט על מיידי־האבנים.
״העונשים הקלים שהטילו בתי־המישפט
שימשו, כנראה, עידוד לעבריינים,״ קבע
שופט־יהשלום בירושלים משה חסון, בה טילו
קנם בסך 3500ל״י על צעיר מרמ
אללה,
שידה אבנים בשוטר מישמר־חגבול.
אך גם אחרי שד,שופט המלומד חסון
הטיל את הקנס, ברוב דוכמתו, על הצעיר
מרמאללה, המשיכו תושב־ הגדה ליהרג
מכדורי נוחות־ד,ביטחון.
למחרת רציחתה של התלמידה בת ד,־17
משכם, נהרג ביריות כוהות־הביטחון
התלמיד עבדאללה מוסטפה חל-ל אבו־חוואס,
בן ה־ . 18 הוא נפגע מיריות החיי לים
שעברו ליד בית־הספר בדרך לרמא ללה,
והם ירו בו — לפי גירסת דובר״
צד,״ל — בגלל תקרית עם צעירים שידו
אבנים והקימו מחסום בדרכה של מ־שאית
צבאית. לפי גירסת מנהל בית־ספר נפגע
הקורבן מהיריות שירו החיילים על בניין
המוסד, שעה שהצעיר שהה בחצר.
המשחק המחריד והעקוב־מדם על המשך
הכיבוש בערי הגדה מחריף. אם לא יחול
שינוי מוחלט במדיניות המימשל — שינוי
פוליטי לקראת פיתרון ושינוי מיבצעי ב טיפול
בהפגנות, שיימנע הרוגים — יידרדר
המצב בקצב מהיר אל התהום.
ביום השני בלילה היה נדמה כי מישהו
התעורר לחומרת המצב. פורסמו הודעות
מרגיעות על הימנעות משימוש בנשק חם.
אבל כבר ביום שלישי בבוקר נפצע פצעים
אנושים נער צעיר בירושלים העתיקה —
כאילו כדי למלא את המיכסה של הרוג
ערבי אחד ליום.

אות ה״ו

בבתי־הספר שבמרי הגדה מבטא כל ילד את הסיסמה :

״אש״ף — כן, ישראל — ל א !״ אפילו הילדים בכיתות הנמוכות
מקדמים פניהם של המבקרים בסימני ה״וי״ ׳ לאות־ניצחון. בתמונה: תלמידות ברמאללה.

צמיגים בועויס

24 שעות ביממה נמשך הקרב בין מתמרדי שכם
לבין כוחות־הביטחון. בקרבות־רחוב אלה, אפילו
השניות חשובות מאד. תוך דקות ספורות מצליחים הצעירים לחסום את הדרכים הראשיות,
להצית את הצמיגים ולהיעלם, לפני בואם של הכוחות המזויינים. בתצלום: לאחר ההצתה.
במדינה העם
ץ זוא$4או /¥108£1
אד הד;? השחור
ש? אי־החוקיות
מצטרף הדג? האדום
של איייהשפיות
בין שאר המושגים שהומצאו על־ידי
הפסיכולוגיה המודרנית, מופיע המונח
ץ ז 1״ ג5מ 1 1מ \ 10 פירושו: אי־שפיות מוס רית.

שלוקה במחלה זו, יכול להתנהג
כאדם רגיל מכל הבחינות, זולת אחת:
אין הוא מסוגל לעמוד על המשמעות המוס רית
של מעשיו. הוא עומד מחוץ לנורמות
המוסריות המקובלות של החברה התרבו־סלידה
גוכרת. השבוע נהגו חלקים
גדולים של הציבור ד,ישראלי, כלי־התיק־שורת
ומוסדות־המימשל, כאילו לקו זה־מכבר
בשיתוק מוסרי.
החיים במדינה התנהלו כרגיל. הציבור
כולו עקב בדריכות אחר קרב־ד,תרנגולים
בצמרת (ראה עמוד .)25 הכותרות הרא שיות
היו מוקדשות לשביתות.
אולם באותה שעה קרו בארץ דברים
שעוררו את השאלות המוסריות העמוקות
ביותר — ואלה לא נשאלו. בשני ימים
רצופים נהרגו צעירים בשטחים המוחזקים.
והצטרפו לשורה המתארכת והולכת של
הרוגים ערביים, שנפלו מאש כוחות־הביט־חון
בשטחים אלה ובישראל עצמה.
מעשים אלה עוררו בישראל אך תשומת־לב
מעסה. בכלי־התיקשורת הם נדחקו
לתחתית העמודים, ולסוף מהדורות־החד־שות.
הממשלה לא דנה בהם כלל, או
בהיסח־הדעת. המימסד המדיני התעלם
מהם. העיתונות החופשית לא חקרה את
המאורעות, כדי לאמת את ההודעות ר,ריש־מיות.
מילבד בודדים, לא הרים איש קול
של מחאה או דרישה לחקירה.
מבחינת הישראלי הרגיל, יכלו המאור עות
לקרות מעבר לימים ולמידבריות. ואי לו
העולם התרבותי, שעקב אחר המאו רעות
מקרוב באמצעות דיווחי הטלוויזיה,
שהביאו אותם אל כל בית בצבעים חיים,
החל מסתכל בי־שראל בסלידה גוברת.
מותר להרוג. יכולות להיות דיעות
שונות על מקור ההפגנות בשטחים המוח זקים
— החל בדיעה שזוהי מזימה של
שונאי־ישראל נגד קיום המדינה, וכלה
בדיעה שזוהי מילחמת־שיחרור צודקת של
אוכלוסיה כבושה.
אולם אין קשר בין דיעות אלה לבין
הנורמות המקובלות לפיזור הפגנות. לשם
כך פיתחו המדינות המודרניות שורה מגוו נת
של אמצעים בלתי־קטלניים: תותחי-
מים, כוחות מאומנים המצויידים בנשק קר.
גאז מדמיע, כדורי־גומי. להוציא מקרים
נדירים ביותר, שוב אין נופלים קורבנות־אדם
בהפגנות במדינות־תרבות, אף כשהן
אלימות ביותר.
שיטות אלה ידועות היטב לכוחותיו־,בי־טחון
בישראל, ולראייה: לעולם אין קור־בנות־חיים
בהפגנות של יהודים, גם כשהן
לובשות אופי אלים ביותר.
משום כך לא יכול להיות -שמץ של
ספק, כי אנשי צד,״ל והמישטרד, קיבלו,
קרוב לוודאי, הוראות המרשות להם להרוג
בני-אדם, גם כששום סכנה אינה צפוייה ל חיי
ההורגים. אם לא נאמר להם הדבר ב פירוש,
הרי נוסח ההוראות הוא כזה שה חייל
והשוטר המצוי מקבל רושם זה.
על־פי ההלכה שנקבעה, בשעתו, במיש־פט
כפר־קאסם, על־ידי השופט בנימין ד,לוי
בשיבתו כשופט צבאי בכיר, כל פקודה
כזאת היא בלתי־חוקית. מתנופף עליה,
כאימרתו של פסק־הדין, הדגל השחור של
אי־החוקיות, שכל אדם סביר רואה אותו
בעליל.
יריות ושקרים. אי־החוקיות בולטת
מעבר לכל ספק — למרות ההודעות הריש־מיות,
המופרכות על-ידי המציאות עצמה.
ולראייה :
י• אחרי הרציחות הראשונות, לא ננק טה
כל פעולה כדי למנוע את המשכתו.
עצם אי־הפעולה מוכרחה היתה לשכנע את
אנשי כוחות־הביטחון ׳שפתיחת אש על
בני־אדם, ל־שם הריגתם, מותרת ואף
רצוייה.

• עד היום לא ננקטה שום פעולה
מישפטית בולטת נגד הפושעים, שרצחו
על דעת עצמם. החייל שהרג את הילד
באבדדיס לא הועמד עד היום למישפט.
המישפט נגד הרב משה לווינגר, ר,פוגרום־
צ׳יק מחברון, הפך בדיחה גלוייה, כאשר
השופטים מ־שתתפים בכל לב באווירה המ בודחת,
המזכירה מישפטים דומים ברוסיה
הצארית.
• נגד איש מן ההורגים לא נערכה
עד כה חקירה גלוייה ופומבית.
• גם אחרי מאורעות ד,־ 30 במארס,
שבהם נקטלו אזרחים ישראליים חפים־
מפשע, באמתלה של ״הפרת עוצר״ ,לא
החליטה הממשלה להפעיל את חוק וע־דות־החקירר,
ולבקש מינוי ועדת־חקירה
ממלכתית מישפטית. על שום חקירה כזאת
לא הוחלט השבוע.
• הדוברים הרישמיים הוסיפו לפרסם
.־,ודעות שיקריות, ששקרנותן היתד, גלוייה
למנסחים ולקוראים כאחד, בדבר ״יריות
באוויר״ ,״יריות בשגגה״׳ ״ניסיונות להו ציא
נשק מידי חיילים״ ,״כדורים נפלטו״,
וכיוצא באלה שקרים שקופים.
!• חלק ניכר מכלי־התיקשורת והדוב רים
הממשלתיים הצדיקו את מעשי־הרצח
בסד,־מלא, והכתירו אותם בכותרת המכו בדת
״מדיניות היד הקשה״ .כשרצח נקרא
״מדיניות״ ,הוא הופך מכובד.
אות שיטתיות ושיגרתיות במישטרה הפכו
כה אחידים, עד כי לא נוחר עוד ספק
באמיתותם. לא נערכה על כך שום חקירה,
וכלי־התיקשורת עברו על כך בשתיקה
גמורה.
טימטום ופשע. השיטה כולה מטומ טמת.
היא תביא בהכרח להוצאת כל השט חים
המוחזקים מידי ישראל ללא תמורה
כלשהי, ללא -שלום וללא הפסקת־הלוחמה.
כמאה העשרים הוכח עשרות פעמים כי
אמצעים כאלה מסתיימים תמיד, ללא מיק רה
יוצא־מן־הכלל. ובכישלון השילטון ול־דירבון
ההתקוממות.
אך מעבר לשאלות של תבונה ותועלת,
מזדקרת שאלה חמורה לאין־שיעור יותר :
שאלת השפיות המוסרית של מדינת־ישראל
ועם־ישראל.

חית את בעליו עד ללא תקנה, אם לא
יקומו בעוד־מועד נוגדנים פנימיים חזקים
ביותר.

דיפלומטים
ר,רואבק 3יו
החיים והשימחה
שתי חפרימה*דוכזת
הדיפלומטיות מתקוטטות
עד הבמה הבינלאומית
כמו בדיחה־בתוך־בדיחה, השתרבבה
מילחמת-האיתנים דיניץ־הרצוג לתוך ה־עימות
הגורלי רבין־פרס (ראה עמוד .)25
שימחה דיניץ האפרורי וחיים הרצוג ה מתון,
היו חבוקים כמו שני מתגוששים
בזירה רומאית, בקרב לחיים ולמוות.
התופעה עצמה אינה חדשה. להיפך:
היא מלווה את המדינה מאז היום שבו
הופרד התפקיד של ראש מישלחת יש ראל
באו״ם מן התפקיד של שגריר יש ראל
בוושינגטון.
עד אז, כאשר נשא אבא אבן בשני
התפקידים גם יחד, היה קיים ביניהם
שלום יחסי.
היציב מורעלים. הצרה הבסיסית היא
כי שני התפקידים מאויישים, דרדקב ע, ב כוכבים.
ראש־המישלחת
בניו-יורק עומד תמיד
במרכז זרקורי הפירסומת הבינלאומית,
ומפתח לעצמו במהירות תכונות של פרי־מה-דוגה.
השגריר בוושינגטון, לעומתו
הוא, מטבע תפקידו, הסופר־סטאר של ה דיפלומטיה
הישראלית, וגם הוא מאמץ
לעצמו אופי פרימה-דונאי.
כששתי פרימודדונות דרות כימעט ב־
(המשך בעמוד )24

213

מי אתה?
מי יתייחס אליך־ ברצעות
אם אתה נכנס לחנות ,
ומבקש סתם ״סרט צילום״?
הרי זה כאילו אמרת על ע צ מו ,
שלאחד כמוך אפשר לתת כל דבר.

במדינה
(המשך נזטנזוד )23
כפיפה אחת, במרחק של כמה מאות קי לומטרים
זד מזו, ובאותה הארץ עצמה —
זוהי הזמנה לפורענות.
בפעם האחרונה קרה הדבר כאשר ה שגריר
יצחק רבין בוושינגטון התרגז באו פן
קבוע על הכוכב באדם, יוסף תקוע.
בין השניים התעופפו חיצים מורעלים,
כאשר כל אחד מהם מאשים את השני
בכך שהוא מחבל במדיניות־־החוץ ומסכל
את קו הממשלה.
פלירט מרגיז. זהו ויכוח טיבעי. ראש-
המישלחת (הנקרא, לעיתים, בטעות ״שג ריר
ישראל באדם״) נמצא בזירה בינ לאומית,
וממלא תפקיד תעמולתי בעיקרו.
באדם קובעים הקולות ישל המדינות ה קטנות
והעולם השלישי, וראש־המישלחת
מתאים את עצמו, בצדק, למציאות זו.
יתר על כן, האדם הוא צוהר למדינות
שאינן מקיימות יחסים עם ישראל, וברא ,

ברית־המועצזת.
השגריר בוושינגטון, לעומת זאת, מואמן
רק לממשלה אחת — שהיא הממשלה
בעלת־החסות על ישראל. כאשר ראש-
המישלחת באד ם מפלרטט, למשל, עם דד

אבל כשאתה נכנס ומבקש בפירוש
5 2 0 1 0א 4 € 0 1 .0 1 * 0ץ 4 6

יודעים מייד שאתה אדם רציני.
שאיתר איו חכמות.
ראש־מישלחת הרצזג
כוכב —

שגריר דיניץ
— מול סופר־סטאר

שואפים לד,תקדם?
למדו במהירות ובהצלחה

קצר־נות
עברית ו/או אנגלית

באולפן גרג (בר־יקמא).
ת״א: גורדוו ,5טל.224532 .
חיפה, בי״ם ״במעלה״,
קורס חדש ב־.25.5.76

מלכת המי 1976
תטוס לאירופה וחזרה
במטוס* חברת

ן עגור חתלתולמו החמודים
׳| אגודת צער געלי חיים

רחוב פלטה ,30 יפו,
טל.827621 .

נציג הסובייטי, יש לכד מייד השלכות על
מעמדו של השגריר בוושינגטון כלפי
מישרד־החוץ שם.
השבוע היה זה מקור הסיכסוך בין ה שניים,
שהגיע במהרה למימדים של מש בר.
נציב
ע ליון. יש עוד סיבה, המטביעה
את חותמה על משברים כאלה.
השגריר הישראלי בוושינגטון עומד ליד
עורק־החיים של המדינה, המחבר אותה
עם ארצות־הברית. שום תפקיד דיפלו מטי
ישראלי אף אינו מתקרב לחשיבותו
של תפקיד זה. ממילא אין השגריר באר-
צות־הברית חש עצמו בדיפלומט רגיל, ה כפוף
לשר־החוץ, אלא כמעין נציב־עליוך
ישראלי בבירת אמריקה, הכפוף רק ל-
ראש־הממשלה. כך היו יחסי רבין־גול-
דה, למורת־רוחו הרבה של שר־החוץ
אבא אבן, השונא מאז את רבין. וכך הם
יחסי דיניץ—רבין, למורת רוחו של יג אל
אלון.
ממילא נוטה שר-החוץ להתנקם בשג ריר,
על-ידי העדפת ראש-המישלחת. אלון
ירש את דיניץ מקודמו, אך את חיים הר-
צוג הוא מינה בעצמו.
לא פלא הוא שהשבוע נקט אלון צעד
בלתי-רגיל, שיגר להרצוג מיברק־ברכה
על הופעותיו האחרונות באדם.
היתה זו סטירת-לחי גלוייה לדיניץ.

העולס הזה 2020

היחסים המסוכנים
בין ראערהממשלה
ושו־הביטחון
דוחבים אותם
להכשיר זה את!ה
על חשבון המדינה
ך*ליד־שבת שלאחרי יום־העצמאות
2כיבדו גם ראש־הממשלה, יצחק רבץ,
וגם שר־ד,ביטחון, שמעון פרס, בנוכחותם
את מסיבת־העצמאות המסורתית הנחגגת
מדי שנה בביתו של אלוף (מיל ).מאיר
עמית, כיום מנכ״ל כור.
שניהם היו אורחי־הכבוד של החגיגה.
אבל די היה לכל אחד.מהנוכחים להעיף
מבטים חטופים בשניהם כדי לקבל תמו נה
ברורה ומיידית של טיב היחסים בין
שני האנשים, התופסים את שתי עמדות-
המפתח בשילטון במדינה.
כל אחד מהשניים בחר לעצמו פינה אח רת
בגינתו של המארח. הם עמדו בשני
קצוות הגינה, במרחק ניכר זה מזה, כשהם
מקפידים על כך שדרכיהם לא יצטלבו
חם וחלילה.
ראש־הממשלה, יצחק רבין, עמד שם,
שחוח מעט, כשהעווית בשפתיו, שהיא
ספק חיוך ספק טיק עצבני, משמשת כסמלו
המסחרי. בידו האחת החזיק כוסית וויסקי
ובידו השניה חופן של גרעיני חמניה,
אותם פיצח במומחיות של צופה־הקולגוע
הטיפוסי בישראל. הוא היה די מדד שם,
בפינתו. מעת לעת אומנם ניגשו אליו אור חים,
בירכו אותו לשלום ופיטפטו עמו
מעט, אבל היו רגעים ארוכים בהם ניצב
לבדו בצד, כמי שאינו שייך לכל ההמולה
החגיגית שבגינה. אפילו אשתו, לאה, לא
היתה לידו. היא התרוצצה בגינה כדי ל היתקל
מדי פעם בעתונאים ולהעיר להם
כמה היא אינה מרוצה מהם, לנוכח ההתק פות
על בעלה.
בפינה השניה׳ שם עמד שמעון פרם,
היתה ההתקהלות החברתית מעט יותר
סוערת. שמעון שוב הפגין את עליונותו
על יצחק רבין כאיש־חברה, המפזר חיו כים
לכל עבר ושתמיד מצויה מתחת לשונו
החלקלקה התחכמות מילולית כלשהי לכל
מי שיפגוש.

לא היה גם אחד מבין באי אותה מסיבה
שלא חש במתיחות שעמדה באוויר בין ה שניים.
למרות שלא החליפו מילה ואפילו
לא זיכו זה את זה במבט, היה המחזה של
שני ראשי השילטון, במסיבת האצולה ה חברתית
של ישראל, עדות מדכדכת למדי
על יחסי־האנוש השוררים בצמרת, בין שני
האישים האמורים להנהיג את המדינה ב אחת
מתקופותיה הקשות ביותר, אם לא
הקשה •שבהן.

בור עמוק
ך• אשר, בסוף השכוע שעבר, הת-
^ פרץ שמעון פרס כלפי יצחק רבין ב ישיבת
לישכת מיפלגת העבודה, והטיח
כלפיו האשמות קשות ביותר על שילטון־
יחיד, על התנשאות ועל זילזול בחברים,
היה הגורם הישיר לכך ראיון שהעניק
רבץ לכתב הארץ יואל מרקום.
הדברים שנאמרו באותו מאמר ייוחסו
אומנם ל״מקור פנימי יודע דבר״ ,שהעריך
״את דיעותיו, סמכותו, הצלחותיו וכיש לונותיו
של ראש־הממשלה.״ אבל לא היה
זה סוד כי מאמרו של מרקום פורסם זמן
קצר אחרי שהוזמן לשיחה אישית עם
רבין• גם טיב הדיעות שהובעו באותו מא מר
לא הותיר כל מקום לספק באשר ל זהותו
של אותו ״מקור פנימי יודע דבר.״
למרות שדבריו של רבץ במסווה ה־
״מקור הפנימי״ עסקו במיכלול מקיף של
בעיות שילטוניות ומדיניות, הרי עיקרם
היה מיתקפה אישית חמורה ביותר על שר-
הביטחון שמעון פרס.
קשה לדעת אם היתד, זו כוונתו המקו רית
של יצחק רבין, או שהמראיין המנוסה
הוא שדירבן אותו לדבר ומשך אותו בלשו נו
כשהוא מתמקד בעיקר על שאלת היחסים
האישיים בין ראש־הממשלה ושר־הביטחון,

שהפכו כבר למשל ולשנינה בעיני כל. כך
או כך, רבץ כרה לעצמו בור עמוק. לא
היה זה משום שהדברים שהביע באותו
ראיון אנונימי לא היו ידועים, או משום
שהשקפתו ודיעותיו על •שמעון פרס הן
בבחינת סוד. אלא שהיתח זו הפעם ה ראשונה
בה באו הדברים הישר מפי הסום.
עיקרי הדברים שאמר רבץ למרקוס:
״אין הוא מודאג מסמכותו בתוך מ׳פלגתו
להעביר את הקו שימצא לנחוץ. להוציא
את דויד בן־גוריון המנוח, שהיה משכמו
ומעלה מבחינת אישיותו ובעל זכויות
היסטוריות, לא היו לשום ראש־ממשלה
יותר סמכויות או יותר חופש פעולה כפי
שיש כיום ליצחק רבץ...
״למרות אישיותה יוצאת־הדופן ומעלו תיה
הרבות, היתד. גולדה מאיר במידה רבה
שבויה בידיו של משה דיין. מצבו של רבץ
שונה ב כו שאינו מחוייב להיכנע לתכתי ביו
של שר־הביטחון הנוכחי. רפ״י אינה
מה שהיתר, ואם לא יהיה בידה תיק־הביט־חון
או תהיה מחוץ לממשלה, היא למעשה
אבודה...
״לא היה מזיק אילו היה עובר בכנסת
החוק המעניק לראש־הממשלה את הזכות
לפטר שר ...אילו היתד, לו זכות כזאת היה
רבץ מפטר שר, אך אינו מוכן לגלגת
את מי. הוא דוחה את הכחשותיהם של
מקורבי שמעון פרס לפיהן ידו (של פרס)
לא היתד, מעולם בשום מעשה חתירה או
השמצה של ראש־הממשלה. יש יסוד להניח
שקיימת פעילות נגד ראש־הממשלה מטעם
,עוזרים׳ או, מקורבים׳ ,פעילות היוצרת
את הרושם ששר־הביטחון יושב באופן
מתמיד על הגדר.
״הנכון הוא ששר־הביטחון טעה בהערכה
לגבי תוצאות הבחירות בגדה, וטעות זו
גרמה לממשלת־ישראל לעשות מהלכים ש לא
הוסיפו לד, יוקרה (למשל ההמלצה ל גירוש
הנכבדים מחברון למרות טעות

זו בהערכה אין רבץ רואה סיבה להת חשבן
עם שר־הביטחון. הוא לא היה רוצח
שאי ההבנות בינו לבין שר־הביטחון יחמי רו,
אך במידה שהצד השני יתרום להחמרה
אין ראש־הממשלה מפגין שום חשש מכך.״
היתד. זו הכרזת מילחמה גלויה מצד
יצחק רבץ על שר-הביטהון. עבור שמעון
פרם היו הדברים שהשמיע יצחק רבין,
כשהוא מסתתר מאחרי התואר ״מקור
פנימי יודע דבר,״ קאזוס בלי — עילה
לצאת למיתקפת־נגד.

גבר הלול
ך* תדהמה שגדמח התקפתו של רבץ
י 1על פרם, והתקפת-הנגד של פרם על
רבין, בקרב עסקני מיפלגת העבודה, היתה
צבועה. גם ההכרזות כאילו בכך נפתחת
ההתמודדות בין השניים על השילטון ב מדינה,
היו הכרזות־סרק. שכן ההתמודדות
הזו נפתחה מזמן. היא לא נפסקה לרגע
מהיום שבו הושגה ההכרעה במרכז מיפלגת
העבודה ויצחק רבץ הועדף על פניו של
פרס כמועמד המיפלגה לראשוודהממשלה.
אבל הדברים עמוקים וגם חמורים הרבה
שתר מתיאור שטחי של התמודדות על ה־שילטון
בלבד.
ההתנצחות הגלויה והניסתרח בץ רבין
ופרס אינה רק קרב־תרנגולים, בו כל אחד
מהם מנסה לנקר את עיני יריבו ולמרוט
את נוצותיו כדי לזכות בתואר גבר הלול.
היא נובעת במידה רבה מהשוני הקיצוני
שבמיבנה האישיות של שני האנשים האלה,
מתפיסות-יהעולם שלהם, מדרכי חשיבתם
ופעולתם. מבחינה זו רבץ ופרס הם שני
הפכים קוטביים. כל ניסיון לפשר ביניהם
או להחליק את ההדורים ביניהם, בשם
שלימות המיפלגה או טובת העם והמדינה,
נדון מראש לכישלון.
המכנה המשותף בדמויותיהם של רבין
ופרם מסתכם אולי בפני הפוקר ובעור הפיל
שמסוגלים שניהם לעטות על עצמם.
מעבד לזה רבין הוא אדם מופנם, חושב,
מחוספס אגוצנטרי ואינדווידואליסט. הוא
בז בעומק ליבו לטיפוסים מסוגו של פרס.
אין זה רק הבוז שרוכש איש־חצבא ה מקצועי
לסוחר־הנשק שלא לחם שם אחד
בחייו, או לעסקן המיפלגתי המנסה לטפס
אל השילטון באמצעות תככים במדמנה
של העסקיות המיפלגתית. זהו בוז אישי
כלפי אדם המסמל את התגלמות האפס
המנופח, המסוגל לזכות בפופולאריות ב זכות
מליצות נבובות שאין מאחוריהן כל
רעיון או מחשבה או בזכות חשכים פוטו־גניים.
הדברים
אינם חדשים והם לא נולדו את מול
או בחודש האחרון. הם אינם מתחי לים
רק בהתפרצותו של המקור הבכיר,
שלא היה אלא יצחק רבין עצמו, ב וושינגטון,
כלפי רשימות הרכש השערוריי תיות
שהכין משרדו של פרם. אז נאלץ
רבין לבלוע את הצפרדע ולקחת את האש מותיו
חזרה בהתנצלות.
אבל הבוז שהוא רוחש לפרס, והביקורת
הקטלנית שיש בפיו כלפי אישיותו וצורת
ניהולו של מישרד־חביטחון, הם ישנים
יותר.
עוד לפגי שמונה חודשים, בספטמבר
, 1975 חשף העולם הזה 1984 לראשונה
את תוכניתו של יצחק רבץ לסלק את
שמעון פרס ממשרד־הביטתון, כדי לקחת
תיק זה לעצמו. אז, כשפורסמו הדברים,
הם נראו מצוצים מהאצבע וחסרי־שחר.
אולם כל הדברים שפורסמו אז לא רק
שחם יפים גם להיום, אלא שיש בהם פדי
להסביר את הרקע לקרב התרנגולים ש-

215

(המשך מעמוד )25
פרץ בצמרת והיראה משום מה לרבים
חסר פשר והיגיון.
במילים ספורות: רבין סבור כי שמעון
פרם בתפקיד שר־הביטחון הוא כישלון
מונומנטאלי. והוא חרד להשלכות •מיכולות
להיות לעובדה זו לגבי קיומה של מדינת־ישראל.
אם המדינה יכולה להרשות לעצמה
שרים כושלים בכל תפקיד אחר, אין היא
יכולה להתיר לעצמה אפילו לרגע אחד
לוקסוס מעין זה במשרד הביטחון.
שכן פירוש הדבר אינו רק ביזבוז או
מינהל בלתי תקין. יש לכך היבטים חמורים
מאוד על כרשרו המיבצעי •של צה״ל וגם
כושר עמידתה של המדינה כולה במיקרה
של מילחמה נוספת.
זו היתר, הסיבה ביגללה היה רבין מוכן
לצאת לעימות גלוי עם שמעון פרס כבר
כשנה אחרי בחירתו, ולמנות את אלוף
(מיל ).אריק שרון כיועצו לענייני־ביטחון,
על אפו וחמתו של פרס, למרות התנג דותו
המוצהרת, וגם בלי להיוועץ בו.
פרס לא היה מוכן לבלוע סטירת־לחי
זאת, שפירושה הפומבי היה מינוי קומיסאר
לענייני־ביטחון במישרד ראש־הממשלה,
שתפקידו היה לעקוב אחרי פעילותם ה ביטחונית
של פרס והרמטכ״ל ולדווח על
כך לראש־הממשלה. הוא ומוטה גור עשו
כל מה שביכולתם כדי להצר את צעדיו
של אריק ולמנוע את שיתופו בדיונים
ובהכרעות בענייני־ביטחון. מדיניות זו הו כיחה
את עצמה. אריק נאלץ להתפטר.
רבין, שרצה את אריק לידו — ואילו רק
כדי לנטרלו מפעילות אופוזיציונית עו־יינת
— נאלץ להודות כי פרס וגור הבי סו
אותו במערכה זו.

שניה צוד קים
ף* אותה מידה בה רואה יצחק רבין
* י את שמעון פרס כחדל״אישים בתחום
הביטחוני, כך רואה גם שמעון פרס את
יצחק רבץ כלא־יוצלח בתור ראש־ממשלה.
בדיוק כשם שרבץ סבור שייטב למדינה
וייטב לביטחונה אם הוא יהיה גם שר-
הביטחון, מאמין גם שמעון פרס שטובת
המדינה מחייבת שהוא עצמו יישב על
כס ראש־הממשלה.
המשקיף האובייקטיבי מן הצד עשוי ל התפנות
למחשבה כי במיקרה זה הצדק הוא
עם שניהם. רבין צודק בתפיסתו כי פרס
הוא כישלון כשר־הביטחון. מבלי להיכנס
לתחומים צבאיים וביטחוניים כמוסים, מה
שקרה בחודשים האחרונים בשטחים המוחזקים
הוא נו״ן (האות הראשונה של
״נכשל,״ המסמנת כישלון בצה״ל) מוחלט
של פרם. לחובתו נזקפת שרשרת של
טעויות חמורות בהערכות ובמדיניות וכן
באי־ריסון כוחות צה״ל משימוש הרה־אסון
בנשק־חם. כישלון זה בילבד דיו היה בכל
מדינה מתוקנת להביא להתפטרותו המיי דית
של שר־הביטחון.
מצד שני צודק גם שמעון פרס בראייתו
את רבין כראש־ממשלה שלא הצדיק את
התיקוות שתלו בו. בשיחות פרטיות, בין
מקורביו ובקרב אישים ועסקנים שאת תמי כתם
הוא מנסה לגייס, מתאר פרס את
מצבה של המדינה בצבעים עוד יותר קוד רים
מאשר היא מתוארת בכל אחת מ־
״מסיבות המאזוכיזם״ של לילות־שישי ש הפכו
לאוסנת המדינה.
פרס מאשים את רבין בגלוי באח ריות
להידרדרות היחסים עם ארצות־ד,ב רית׳
ב״רכות״ ,ב,.ותרנות״ ,ב״חוסר חוט-
שידרה״ ובעוד כהנה וכהנה ביטויים. גם
את הידרדרותה המואצת של המדינה לק ראת
שואה כלכלית רואה פרס ככישלון-
אישי של רבין.
במחלוקת זו בין השניים, מי מהם אי נו
מתאים יותר לתפקידו, ומי מהם נכ של
יותר בתפקידו, ידו של פרס היא על
העליונה ולו רק מסיבה אחת: לציבור
הרחב קל יותר לראות את שגיאותיו ואת
מחדליו של ראש־הממשלה מאשר את אלה
של שר־הביטחון.

האיש שאינו טועה
פרס יש עוד יתרון אחד על רבץ :
/כאיש יחסי־הציבור והפירסומת העצ מית׳
הוא אינו מסונוור לגבי עצמו, יודע
מדי פעם גם להכות על חטא באלגנטיות
ולהודות בשגיאות. לא כן רבץ.
אפילו ידידיו הקרובים הבודדים של
רבץ עומדים לאחרונה מופתעים נוכח
תופעה בלתי מוסברת באישיותו, שיש בה
כדי להעיד על ניתוק ותלישות מהמצי אות•
רביו אינו מבין מה רוצים ממנו.
הוא קורא ושומע את דברי הביקורת המו

טחים כנגדו וכנגד ממשלתו ואינו מסוגל
לקלוט את פישרם.
רבץ מאמץ ומשוכנע, בכל מאודו, ש הוא
מנהיג את המדינה ואת העם בצורה
המבריקה ביותר ובצורה הנבונה והמפו כחת
ביותר בה הונהגה המדינה מאז הקמ תה.
הוא בטוח שכל החלטה שהוא מקבל,
או המתקבלת בהשראתו, ואפילו אם פי רושה
אי־החלטה — היא ההחלטה הטובה
ביותר שניתן היה לקבל בתנאים הנתו נים.
הוא אינו סבור כי שגה, ולו אפילו
פעם אחת, באיזה שהוא מעשה שעשה או
החלטה שקיבל בתוקף תפקידו.
שמץ מתחושה זו של ״אני ואפסי עוד,״
ניתן היה לחוש מבין השורות בראיון ש העניק
רבץ ליואל מרקום בהארץ. אולם
מקורביו של רבץ חשים אותה יום יום
מקרוב. למרות שהוא נוטה לקבל עצות,
מאזין לדברי אחרים ונוטה לשמוע ולש קול
דיעות שונות, הרי אחרי שקיבל הח לטה
הוא לא יודה כי שגה או טעה.
אם מוכן יצחק רבין להודות בטעות
אחת שעשה, הרי זו הטעות בהסכמה ש נתן,
מבלי שהיתר, לו ברירה כמובן, להכ ליל
את שמעון פרס בממשלתו, כשר־הבי־טחון.
הדברים קיבלו בשעתו ביטוי מפי
יועץ־הסתרים הקרוב של רבץ, יעקב חל-
פון, ושיקפו את דעתו של רבין עצמו.
רבין נאלץ אומנם לנתק את קשריו עם
חלפון אחרי פירסום הדברים, אבל הם
נשארו תקפים בעיניו עד עצם היום הזה.
יצחק רבין אכול תיסכול על שאין
ביכולתו לסלק את סרס מממשלתו, לפטרו
וליטול את תיק-הביטחון לעצמו. ברור לו
שסילוק פרם מהממשלה ישמיט את הקר קע
מתחתיה ומתחת שילטונו.
משום כך מנסה רבץ להביא לגירושו
של פרם מהממשלה, אולי אפילו לא כתוכ נית
מוגדרת וברורה, אלא כמישאלה כמו סה
הפורצת החוצה בהזדמנויות שונות.
הוא מנסה לקרב אליו את אנשי רפ״י
האחרים ולטעת בליבם תיקווה כי אם יז נחו
את פרם, עשויים הם להיות נשכרים
מכך. הוא מנסה לחזק את קשריו האי שיים
עם הרמטכ״ל, כדי שזה לא יראה
את עצמו תלוי בפרס בילבד. והוא עוקץ
את פרס בכל הזדמנות אפשרית במטרה
ברורה למרר את חייו, לבזותו בעיני אח רים,
להוריד את כבודו-העצמי בעיני עצ מו
עד שלא תיוותר לו ברירה אלא להס תלק
מר צונו מתפקיד שר־הביטחון.

מ• עצבני *
ך* י לעיין בפרוטוקולים של כל
1אחת מישיבות הממשלה בחודשים
האחרונים כדי להיווכח כי רבץ אינו מח מיץ
שום הזדמנות להציק לפרס, להשפילו
ולשימו ללעג ולקלס בעיני חברי הממ שלה
האחרים. הוא אינו עושה זאת תמיד
בדרך הישירה, אבל גם כשהוא עושה זאת
בעקיפין, יודעים הכל למי הוא מתכוון.
לא מכבר, בעת אחד הדיונים על ההת נחלויות
בשומרון, העיר רבץ :״דרושות
החלטות כואבות, אך יש המשתמטים
מאחריות גם בממשלה.״ היה זה רמז
עבה כמו פיל לדעתו של רבץ על פרס,
אותו הוא רואה כמשתמט במילחמת־העצמאות.
הממשיך את מסורת ההשתמטות
גם בממשלה.
רק לפני שבועיים, בעת שפרם הציע
בישיבת הממשלה ״ציר רוחב״ שיוביל מ השפלה
אל הרי השומרון, הקניט אותו
רבץ והוכיח את בורותו בעניינים צבאיים
עד שפרם לא יכול היה להבליג עוד ושי סע
את רבץ :״למה אתה מפריע לי ללא
צורך ו זו לא שיטה!״
רבץ, שנוכח כי הצליח להוציא את
פרס מכליו, העיר בליגלוג :״למה אתה כל־כך
עצבני?״
על רקע זה ניתן גם להבין את פשר
הראיון שהעניק רבין למרקום, בו עקץ
את פרם בכל צורה אפשרית. הפעם אין
רבין יכול לטעון כי היתד, זו פליטת־פה,
או כי דבריו לא הובנו כראוי. הוא עצמו
עבר על הכתבה לפני שפורסמה ומחק דב רים
שלא רצה שיתפרסמו, אפילו לא בשם
״המקור הפנימי יודע הדבר.״
קרב־התרנגולים בצמרת יכול היה להיות
אולי בידור לאומי משעשע, לולא מחיר
הכרטיס להצגה, שהוא מופקע לכל הרי עות׳
שכן, כבר עתה יש סימנים לכך שכמה
מההחלטות החשובות והגורליות של המדי נה
אינן נחתכות בצורה ראציונאלית, וכי
היריבות בין ראש־ד,ממשלה ושר־ד,ביטחון
משחקת בהן תפקיד מכריע.
במאמצם המשותף להציג איש את רעהו
ככישלון, מוכנים גם רבץ וגם פרס להכ שיל
האחד את השני במיתכוון, כשאת
מחיר הכישלון משלמת המדינה.
במדינה נוער
תנו להם לד בר !
תלמידי התיכון מתכוונים
לפתוח השבוע במאבק —
נגד דיכויים כמיסגרות־יהחינוד
הקיימות בארץ

** כונית ״ד
עליה התנוסס דגל קטן, דלקה ברחו בות
תל־אביב אחרי ג׳יפ צבאי, שנסע
בצורה פרועה. השנה היתד. 1949 ,
כשהצליח בעל הדודג׳ להשיג את ה־ג׳ים,
נדהם נהגו. בדודג׳ ישב הרמטכ״ל
בפועל, ייגאל (מתחרז עם ישראל) ידץ.
הוא הוריד את הנהג מהמכונית והובילו
למעצר מיידי במחנה שרונה, מקום בו
שוכן היום בית־החולים ליולדות בקירייה
בתל־אביב.
שני אופנועי המישטרה הצרפתית דלקו
אחרי מכונית שכורה, שנסעה באחד ה רחובות
הסואנים של פאריס. השנה היתה
. 1953 כשהשיגו משוטרים את המכונית
ואותתו לה לעצור בצד, התברר להם כי
הנהג־העבריין הוא האזרח הישראלי ייגאל
ידץ. כשהסבירו השוטרים הצרפתיים ל ידיו
מה היתה העבירה, התברר לו כי
הוא חצה צומת ברמזור אדום. שיטת ה־רימזור
באירופה אינה אחידה. בארצות
מסויימות האור הירוק הוא התחתון, וב אחרות
הוא העליון. ידין, שהוא עיוור
צבעים, ושהיה באותו זמן בטיול בכמה
ארצות־אירופה, חשב כי האור הדולק מולו
הוא ירוק ועבר את עבירת־התנועה ה חמורה.
שתי
אפיזודות אלה, מחייו של ״האיום
הגדול ביותר שהיה אי-פעם על מיפלגת
העבודה,״ כפי שהגדיר השבוע אחד מ ראשי
מיפלגה זו את ידץ, מאפיינות את
דרכו של האיש, הנושא בשני תארים כה
מנוגדים, שאצלך הם משלימים זה את זה :
רב־אלוף ופרופסור.
מידי פעם, כאשר נדמה כי המדינה
ניקלעת לתוך משבר, מועלה כאילו אוטו מטית
שמו של ידץ, כמי ש״יכול להציל
את המצב.״ ידץ, שכימעט אף פעם לא
עסק בפוליטיקה, הצליח עד היום שלא
להיגרר לפיתויי השררה, ולא להיכנס ל חיים
הפוליטיים בישראל. אולם שלא כ בפעמים
קודמות, יזם הפעם ידץ עצמו את
הידיעות על הכוונה להקים רשימה ברא שות
ידין לבחירות לכנסת בשנה הבאה.
מה שלא הצליח לעשות מנהיגה הוותיק
של האופוזיציה, מנחם בגין, במשך כימעט
30 שנה, הצליח ידין לעשות בשבוע אחד.
ראשי מיפלגת־ד,עבודה נתקפו בבהלה, ה גוברת
והולכת ככל שמגיעות לאוזניהם
יותר ויותר תגובות של בוחרים־מן־השורה
הפונים אל ידץ, שחזר בתחילת השבוע
מחו״ל, ומבקשים ממנו להקים את הרשי מה
החדשה.

בשבועות הקרובים עלולה לפרוץ שבי-
תת־התלמידים הראשונה בתולדות מדינת־ישראל.
ב־ 25 במאי יארגן ועד־התלמידים־
הארצי עצרת־מחאה מול בניין הכנסת.
למחרתו עלולים חברי־הוועד, להכריז על
שביתת־לימודים בכל בתי־הספר התיכוניים
בארץ.
מיהו ועד־התלמידים־הארצי ועל מה יצא
קיצפו? מי עומד מאחריו, ומי תומך בו?
בניגוד למועצת־התלמידים־הארצית, שהיא
מועצה הכוללת את נציגי מועצות־ד,תל מידים
של כל בתי־הספר התיכוניים בארץ,
נתמכת על־ידי מישרד־החינוך-וד,תרבות
ובדרך־כלל אינה מעזה לצאת בגלוי נגד
המורים והמימסד המחנך — ועד־התלמידים-
הארצי הוא הגוף הסורר, המורד במוס כמות
החינוך בארץ.
מורדים מול ״יורמים״ .בראש הוועד
עומדים אליהו קאופמן, תלמיד שמינית
בבית־הספר התיכון המקיף ברמלה, אשר
שימש עד לפני חודשים אחדים כיושב־ראש
מועצת־התלמידים־ד,ארצית — וחבר צבי מועצת־התלמידים־הארצית־לשעבר,
גולדברג, תלמיד האקדמיה למוסיקה בירו שלים.
העובדה ששני ראשי־הוועד היו ב עבר
חברים במועצת־התלמידים־הארצית,
והתפטרו מתפקידיהם, מצביעה על הקשר
הסמוי הקיים בין מועצת־התלמידים־האר־צית
לבין ועד־התלמידים־הארצי.
״הוועד הוא גוף שנתמך על-ידי חברי
מועצת־התלמידים, שהם נציגי כל תלמי די
בתי־הספר התיכוניים בארץ,״ מסביר
צביקה גולדברג .״אולם מאחר שהוועד
הוא גוף נפרד, הוא לא צריך לעשות חש בון
או למסור דץ־וחשבון למישרד־החי־נוך
או למנהלי בתי־הספר.״
את הסיבות להקמת ועד התלמידים האר צי
מסביר אליהו קאופמן, היושב־ראש:
״מועצות־התלמידים בארץ נמצאות תחת
מרותם של מנהלי בתי־הספר ומפקחי
מישרד־החינוך. הן אינן מייצגות את די-
עותיהם של תלמידי בתי־הספר, אינן ניל-
חמות על זכויות התלמידים ואינן מש תדלות
להדביר את נגע האדישות שפשה
ף* מיסדרונות הבנסת דחקה הידיעה,
בנוער הישראלי הלומד. מועצות־ד,תלמידים
רוקדות לפי חליליהם של מנהלי בתי-
1על כוונתו של ידין אפילו את הדי הספר,
והמועצות הפדגוגיות למיניהן.״
ווחים על קרב־התרגגולים בין רבין ל סרס
.״אם ידץ ילך לבחירות, זה יהיה
ה ש עיי ה כ שיטהד״ב שבועות האח סופו
של שילטון העבודה!״ היתד, הדי-
רונים הושעו מלימודיהם ארבעה תלמי ער,
הרווחת.
דים באיזור תל־אביב, אחרי שהביעו את
מחשבי החישובים הקבועים של הבית
דיעותיהם בפומבי. שלושה תלמידי שמי שלפו
פינקסים ועפרונות. וערכו חישו נית
מבית־הספר בלין ברמת־גן — יואב
בים ״בטוחים,״ כמה מושבים בכנסת יוכל
פלטניק, ארנון ראמי ומשה נוביץ — הוש ידץ
להשיג .״הוא יגמור את המיפלגות
עו מלימודיהם על-פי החלטת המועצה־הקטנות,
ופירושו של דבר כ־ 3מנדטים.
הפדגוגית של בית סיפרם. הם הואשמו ב הוא
ינגוס מהמערך כמה מנדטים נוספים
הפצת חוברת בשם מגע ודעת, שאותה
ומיספר דומה מהליכוד. לאלה יש לצרף
כתבו, ערכו והפיצו (תמורת תשלום) ב־את
חברי־הכנסת של רפ״י, שירוצו עדיין
מיסדרונות בית־סיפרם (העולם הזה .)2015
במיסגרת מיפלגת העבודה, שזה לפחות עוד
בבית־הספר בליך ברמת־גן גועשות
חמישה מנדטים, וכן את חברי לעם בתוך
הרוחות. עתה מכירים הכל את החוק, ה הליכוד,
שגם הם יהיו לפחות חמישה, על
אוסר על תלמידים להפיץ כל חומר עי פי
הסכם הליכוד.״ אם חישוב זה נכון,
תונאי, סיפרותי או מיפלגתי במיסדרונות
ייווצר בכנסת הבאה מצב שיאפשר לידץ
ביודהספר. אולם בשבועות האחרונים הפיץ
לתמרן בין הגושים, ואולי אפילו לזכות
תלמיד שמינית, מתומכי גוש־אמונים, כר בתואר
ראש־ד,ממשלה.
זות וחוזרים של גוש-אמונים, בשטח בית-
לעומת הקולות המעודדים והתגובות ה הספר.
החומר הוחרם על־ידי המנהל, וה מפוחדות
שגם הן מעודדות אותו, יעצו
תלמיד ננזף.
אחרים לידין שלא להסתבך בהרפתקה
״בדיוק באותו יום התפרסמה החלטת
הפוליטית :״היית עד היום אגדה בצי המועצה
הפדגוגית, שהחליטה להשעות את
בור הישראלי. חבל לנפץ אגדה זו !״ הציע
יואב. ארנון ומשה. זו ממש התנהגות של
לו מאמר מערכת, באחד היומונים .״מיפ־איפה־ואיפה!
אותם זרקו, אבל התלמיד
לגת העבודה אמנם חלשה, אבל מנגנון-
שהפיץ חומר של גוש־אמונים רק ננזף
הבחירות שלה ירמוס אותך,״ הזהיר אותו
ובזה נסגר איתו העניין,״ התרעם תל ידיד
קרוב .״רשימה עם בן־גוריון, דיין
מיד שמינית.
ופרס ב־ , 1965 שהיו אז בשיא זוהרם, זכ גם
בית־הספר התיכון עירוני ה׳ עלה
תה רק ב־ 10 מנדטים,״ טענו לעומתו ידי באחרונה
לכותרות. לדיברי תלמידים, נע דים
אחרים.
רו מאז שנת־הלימודים הקודמת ציד־מכ־נראה
כי ידם של הידידים האופטימיים
שפות מצד ההנהלה, נגד שלושה תלמי תהיה
על העליונה, וידץ יכריז בכל זאת
דים: עידו דאובר, דני גבירץ ומיקי לנד על
הקמת רשימה חדשה. למרות השמועות
או שהביעו את דיעותיהם הפוליטיות ב עיתון
שהוציאו, ובעלון ביודהספר.
־זקש ששבד. בבית־הספר התיכון ה חדש
בתל־אביב תבעו 31 תלמידים מהנ ״כל
ד,מיקרים האלה מעידים כאלף עדים,
הלת בית־הספר למנוע חיובם לצאת ל־ שקיים דיכוי חופש־הפרט וחופש־הביטוי
״הפגנת-חובה״ ,למען הציונות. ועוד ב בבתי־הססר התיכוניים בארץ,״ טוען אליהו
תיכון חדש — תלמידים הוכרחו לשמוע קאופמן, יו״ר ועד־התלמידים־הארצי .״ההרצאה
בבית ז׳בוט״נסקי מפי דוקטור יש־ התארגנות שלנו היא ניסיון ראשון לשנות
ראל אלדד, מראשי תנועת ארץ-ישראל את מד, שקורה היום בבתי־יוספר התי*
כוניים,
השלמה.
אגדה וחשבון

שפשטו ברחוב הפוליטי, לא יצרף ידין את
אריק שרון לרשימתו, ואפילו לא את עזר
וייצמן. שרון פרוע ונץ מדי לטעמו האישי
והפוליטי של ידין, ואילו עזר חזר לחרות.
גם האלוף מאיר (״זרו״) זורע, מנכ״ל מקר קעי
ישראל, לא יצטרף. לזרו אין כל כוונה
להיכנס לחיים הפוליטיים. היחידי מהשמות
שהועלו עד כה, שאכן יצטרף לידין ויהיה
בוודאי מיספר 2ברשימתו, הוא חיים לס־קוב,
אף הוא דב״אלוף במילואים, מי ש היה
חבר ועדת־אגרנט לצידו של ידיו.
מעטים מכירים את דיעותיו הפוליטיות
של ידין ואת השקפותיו, לגבי נושאים אשר
יעסיקו את מערכת־הבחירות הבאה, בגלל
הסיבה הפשוטה שבמשך השנים השתדל
ידין שלא להצהיר הצהרות פוליטיות,
ו״להישאר מחוץ לבצר.,״ הוא מזוהה כ מקורב
לאנשי רפ״י, כמי שהיה אחד מ נערי
בן־גוריון, אך בכל ההיסטוריה של
בן־גוריון לא היה אדם שהעז להתנגד לו
כל-כך כמו ידיו, ואף להרתיח את דמו
של הזקן.
אחרי דו״ח ועדת אגרנט משוכנעים
רבים כי ידין הוא ידיד בלב ובנפש של
משה דיין, והיו שייחסו לו אף מניעים
מפוקפקים. אולם מעט מאד אנשים מבק רים
את אישיותו ומעשיו של דיין כמו
ידין.
הצהרות אחדות שלו בקשר לשטחים ה מוחזקים,
אחרי מילחמת ששודהימים, גרמו
בציבור לרושם כי הוא מחסידי ארץ־יש־ראל
השלמה. אולם ידין הוא מאותם המו כנים
להחזיר את השטחים, כ ל השט חים,
תמורת הרבה פחות ממה שמכונה
כיום ״שלום אמת״ מוחלט.

עימות
עם שדה
די להכין ניגודים אלה בדימוי הצי*
בורי של ידין, יש להבין את הניגו דים
באופיו ואת ריקעו האישי.
ידין נולד לפני 59 שנים למישפחה
מכובדת בירושלים. אביו, הפרופסור לאר כיאולוגיה
אליעזר סוקניקי, ואימו, הגננת
חסיה פינסוב, הותירו לו מורשת המלווה
אותו כל חייו. ה״ג׳וק״ הארכיאולוגי של
אביו חדר גם אל ידין, וכיום הוא אחד
הארכיאולוגים המפורסמים בעולם. אופייה
של אמו, שהיתה גננת במיקצועה, הביא
את ידין להיות איש מישפחה ובית ל מופת.
בגיל
15 עזב את תנועת הצופים והצ טרף
להגנה. כשסיים את לימודיו בגימ נסיה
רחביה, פנה לאוניברסיטה ולמד
בה, מילבד ארכיאולוגיה, גם לשון עב רית
ולשון וספרות ערבית. במאורעות
, 1936 כשהוא בן , 19 גויים להגנה, מאותם
מעטים שעיסוקם היחידי היה באירגון
ושקיבלו משכורות.
עלייתו היתה מטאורית: מדריך־נשק בגוש
עציון וקריית־ענבים, מפקד גיזרת
צם ון־ים־המלח, ושלוש שנים אחר כך, כ שהיה
בן ,22 שלישו של מי שחיה אז
ראש־המטה-הכללי של ההגנה, יעקוב דום-
טרובסקי (דורי) .בשנת , 1943 כשידין היה
* השס ירין היה שמו המחתרתי של
ייגאל סוקניק, שאותו הוא אימץ לעצמו
כשם־מישפחה קבוע. כך עשה גס אחיו,
השחקן יוסי ידין.
״עוד לא כולם יודעים מה זה בדיוק
ועד־התלמידים־הארצי, אבל יש לנו נצי גים
בבתי־ספר בכל הארץ, ואני מקווה
שבמשך הזמן תחיה תמיכה, לפחות מתחת
לפני השטח, של כל תלמידי השביעיות
והשמיניות בארץ.״
למילחמתם של פעילי ועד־התלמידים־

הנובע 18א

וסל

יוסי ינאי
אז החלו בינו לבין בן־גוריון ההתנצחו יות
וההתנגשויות, שהביאו למתחים, למרי דות,
לשערוריות ולמישחקי-הברוגז המ פורסמים
של בן־גוריון. ידין התנגד ל הטלת
חטיבה 7לקרב על לטרון, ובן-
גוריון הכריע את הכף נגדו, דבר שעלה
בדם רב ונסתיים בכישלון מוחץ. אחד ה־מג״דים
בקרב זה היה חיים לסקוב.
ידין, שלא הבין את השיקולים הפולי טיים
של בן-גוריון, התנגד לפירוק ה־פלמ״ח.
עוד לפני כן, בשיא המילחמה,
ביקש בן־גוריון לפטר את ישראל גלילי,
שהיה מעין סגך שר-הביטחון. ידין, יחד
עם הפיקוד הצבאי כולו, התנ;ד לצעד זה,
ואז הוכרז בצה״ל מרד־הגנרלים המפור סם.
בן־גוריון הכניע ביד רמה את המרד,
שבראשו עמד ידין, והקצינים נסוגו מ־מרידתם.
היחידי שלא נסוג היה האלוף
הארצי נגד השעיית התלמידים מבליך
ומעירוני ה׳ ,הצטרפה בשבוע שעבר מו־עצת-ד,תלמידים
של ביורה,ספר בליך ב־רמת־גן׳
שהודיעה על התפטרותה בגלל
״דיכוי חופש־הפרט וחופש־הביטוי בבית־הספר,
והשעיית התלמידים שהוציאו את
מגע ודעת.״

אשה
אד מוני ת

אליהו בן־חור (כהן) ,שהיה גם היחיד
שנענש. דרגתו נשללה ממנו, והוא הורד
על־ידי בן־גוריון לדרגת טוראי. בדרגה
זו שירת כנהג־זחל בפלוגת שועלי שימש

הריב הבא של בן־גזריון עם ידין היה
בשאלת מינוי מפקד חזית המרכז. ידין
רצה שהתפקיד יימסר ליגאל אלון, אולם
הזקן ביכר על פני אלוף חפלמ״ח את
האלוף הצייתן והממושמע, אם כי בעל
כישורים צנועים מאד: צבי איילון. כשהבין
בן־גוריון כי ידין עומד להתפטר
אם לא ימונה אלון, הקדים אותו והת פטר
בעצמו. ידין נבהל, חזר בו מהתנג דותו,
ואיילון מונה לתפקיד.
בישיבת המטכ״ל שדנה בנושא זה היו
חילופי-הדברים בין בן־גוריון לבין ידין
חריפים ביותר, והצעקות נשמעו עד למרחוק.
בעיצומו של הוויכוח איבד ידין
את שליטתו, וזרק את עט־הנובע שלו בחוזקה
על השולחן. לאחדים ממשתתפי־הישיבה
היה נדמה שידין זרק את העט על
בן־גוריון. בן־גוריון החוויר, אולם חזר ב מהירות
לעשתונותיה והתעלם מזריקת
העט.
אך הריב הגדול בין השניים הביא לב סוף
להתפטרותו של ידין. הרמטכ״ל ראה
את תפקידיו של צה״ל לא רק במישור
הביטחוני המיידי, אלא גם כגורם מחנך
למדינה כולה. כוחות ניכרים הוקצו.לטפל
בעולים חדשים. המיסגרת הקרבית־למח־צה
של הנח״ל הוקמה ביוזמתו של ידין.
חילות האוויר והים שולבו במערך הצבא,
למרות הדרישה להקימם כזרועות נפרדות.
למרות פעילות זו דרש בן־גוריון לקצץ
בתקציב הצבא ולפטר אלפי אנשי־קבע.
בן־גוריון דרש לקצץ 20 אחוז מתקציב
צה״ל ולפטר מאות אנשי-קבע, מיספר ש היה
באותם הימים בעל משמעות עצומה.
ידין הודיע אולטימטיבית כי אם יבוצעו
הקיצוצים, הוא יתפטר מתפקידו, ובן-

** שנת 1952 ועד היום, במשך 24
^ 1שנים, נישאר ידין במקרר הפוליטי
והביטחוני מילבד כמה גיחות, שאותן ערך
כיועץ במילחמות ששת־הימים והכיפורים,
וכחבר ועדת־אגרנט. הוא התמסר לארכי אולוגיה,
סיים את לימודיו באוניברסיטה
העברית בירושלים, הפך מתלמיד־מן־המנ־יין
לראש החוג לארכיאולוגיה. הכאריזמה
שלו, כישרונו להרצות חומר מדעי בצורה
פופולארית, חוש־הריח המייוחד שלו בכל
הנוגע לארכיאולוגיה, הפכו אותו תוך שנים
ספורות לאחד המדענים המפורסמים ב עולם.
כשיצאה
בזמנו המישלחת הארכיאולוגית
למידבר־יהודה, החליטו ברוב קולות אר בעת
הארכיאולוגים, ראשי המישלחת, לתת
לידין את איזור החפירה בו היו פחות
סיכויים למצוא מימצאים בעלי־חשיבות.
הוא קיבל את הדין, והיה היחידי שחזר
עם מימצאים של ממש: מגילות מידבר־יהודה,
שהביאו לו פירסום בינלאומי. למ רות
שהחפירות במצדה היו כימעט כי שלון
ארכיאולוגי, היה די בעובדה שידין
היה זה שחפר באתר, כדי שמצדה הנשכחת
תחזור שוב למפה העולמית.
כל אותה תקופה עמדה לצידו של ידין
רעייתו כרמלה, שנפטרה לפני חודשים אח דים.
ידין הכיר את כרמלה, בעלת ה שיער
האדמוני הלוהט, המרץ הבלתי־ניל-
אה והחוכמה הרבה, עוד כשהשניים היו
ילדים קטנים, ומישפחותיהם, מישפחת סו־קניק
ומישפחת הד״ר ארתור רופין, אביה
של כרמלה, גרו זו מול זו ברחוב רמב״ן
ברחביה. הם נישאו לפני 35 שנה, כשידין
היה בן .24 כרמלה, שחלומה היה להיות
מתרגמת ספרים, תירגמה אמנם בכישרון
רב מיספר ספרים, אך החליטה להקדיש
עצמה לשרות עבודתו המדעית של בעלה.
למרות שלא היתה לה כל השכלה פור מאלית
בארכיאולוגיה, מעידים עליה מדע נים
ידועי-שם, כי היא הייתה מומחית ב שטח
זה. כרמלה היתד, עורכת את הכר טיסיות
המדעיות של ידין, מכינה את
הרצאותיו, מתייקת את החומר, עוברת על
מימצאים ודואגת לפגישותיו ולמערכת יח סי
הציבור שלו. קשה היה להגיע אל
ידין, אם לפגישה ואם לשיחת־טלפון, מב לי
לעבור את הסלקציה של כרמלה. את
כל אלה עשתה תוך כדי שהיא שומרת על
בית חם, מכניסה אורחים ומגדלת את שתי
בנותיהם, אורלי וליטל.
פטירתה של כרמלה, שהיתר, מכה קשה
ביותר לייגאל ידין, היא שפתחה — לדעת
רבים מחבריו — את הדרך להשתלבותו
של ידין בחיים הפוליטיים בישראל. ידין
צריך בעיסוק נוסף כדי למלא את החלל
העצום שהותירה אחריה כרמלה בחייו. ב עוד
שעד כה הקדיש עצמו לה ולמיש־פחתו,
החליט, כפי ד,ניראה, כי מעתה הוא
יקדיש עצמו לחיים הפוליטיים במדינה.

ב־ 25 במאי, מול מישכן הכנסת, מתכוון
ועד־התלמידים־הארצי להקים קול-צעקה.
״אנחנו נמחה,״ מסביר צביקה .״ואני מקווה
שזו תהיה מחאה של כולם נגד חצעדים
הדיקטאטורייס של הנחלות בתי-חססר
בליך, עירוני ה׳ ובתי־ספר אחרים. אין
זה משנה מה כתבו או אמרו המושעים,

ואם אנחנו מסכימים עם מה שנכתב. עצם
השעיית התלמידים, שרוצים להביע את
דיעותיהם באופן חופשי גם במיסגרת בית-
הספר, מבטא את דיכוי התלמידים בכל בתי-
הספר התיכוניים בארץ. המיקרים האלה היו
הקש ששבר את גב הגמל.״

יגאל־ידין
בן ,26 מונה לראש אגף־המיבצעים במטה־הכללי
של ההגנה.
חודשים אחדים אחר־כך התגלה לרא שונה
אופיו המרדני של ידין. דורי פרש,
ובמקומו מונה יצחק שדה. בין שדה וידין
התגלעו חילוקי-דיעות בעניין שנראה כיום
בעל חשיבות מועטה: האם לקבוע את
המיקלע כשיעור באימוני־כיתה או לא.
ידין דרש ללמד על המיקלע, ושדה חשב
שזה מיותר. ידין פרש בטריקת־דלת וחזר
ללימודיו.
באוקטובר 1947 קרא לו בן־גוריוו חז רה
לשירות הביטחוני, וידין מונה ראש
אגף־המיבצעים הראשון של צבא ההגנה.
הרמטכ״ל היה אז דורי, אולם דורי היה
כבר אז חולה, ואת מקומו מילא למע שה
ידין.

גוריון קיבל את ההתפטרות, שלוש שנים
בילבד אחרי שמונה ידין לרמטכ״ל. יום
אחרי שנכנס לתפקידו יורשו של ידין, רב-
אלוף מרדכי (״מוטקה״) מקלף, מי שהיה
סגנו של ידין, נקם בן־גוריון את ניקמתו
האחרונה ברמטכ״ל הסורר שלו: לתקציב
צה״ל נוספו 20 אחוזים, וגזירת פיטורי
אנשי-הקבע בוטלה.

במשך נו 11ש ת
ח ודש י כה ו נת ו
נמנהר אמנות׳
כים ד יוסי ידרננאד
(משמאל) 18
שהנ!ניס, הטווננית
שהוא הוווס את
התיאטרון הלאומי

אבנים בביבר הו
ן ץ עודם כולו גמה, ולכל שחקו
/ /י י יציאותיו וכניסותיו אמת זו, של
וויליאם שקספיר במחזה כטוב בעיניכם,
חזרה וטפחה בפניהם של שמונח שח קני
התיאטרון הלאומי הבימה שקיבלו,
לפני כשבועיים, מיכתבי־פיטורין, בהם נח-
בשרו כי לגביהם, סוף העונה הנוכחית
בתיאטרון הוא גם סוף העונה של חלו מותיהם,
תיקוותיהם וביטחונם הכלכלי.
כמו אחרי כל גל כזה, מלווים הפי טורין
גם הפעם בכעס, עלבון ומרירות
צורבים, הניתכים על אוזנו הבלתי־קש-
בת של המנהל האמנותי הכל־יכול, השו לט
היחידי בגורלם של השחקנים הבלתי-
קבועים — הבמאי יוסי יזרעאלי, שכו כבו
דרך בספטמבר , 1975 כאשר מונה

על-ידי שר־החינוד־והתרבות כמנהל אמ-
נותי בעל זכות־ווטו.
מייד עם היכנסו לתפקידו החדש, כ שהוא
מחליף את השחקן שמעון פינקל,
זיעזע יזרעאלי את קירות הבניין המחו דשים.
הוא פיטר עשרה שחקנים ותיקים,
וקיבל במקומם עשרה שחקנים אלמו ניים,
בוגרי בתי־ספר לדראמה, בהצהירו
כי ברצונו ליצור צוות שכל אחד מחב ריו
הוא הטוב ביותר.
תיאטרון הבימה כאילו ניער מעל גבו
את אבק-השנים, ואותם שחקנים בלתי
קבועים שנותרו יחד עם הקבועים, נר תמו
במרץ לעבודה השוטפת, כשרבים
מהם תולים תיקוות גדולות ביוסי י ד
רעאלי, האיש אשר על המהפכה. אחרים.
ספקנים יותר, צפוי במתרחש בעיניים חש

מתערב ר . £זה ענ״ן אישי!׳

בר־שביט (בתמונה עם

יצחק

קלוגר).

דניות, וציפו לראות מה יילד יום.
והיום הגיע. שישה חודשים אחרי גל-
הפיטורין הקודם, שטף את התיאטרון גל
פיטורין נוסף. אלא שהפעם גרם הגל
להרמת־גבות אצל רבים וטובים, ולו רק
שברשימת המפוטרים
בשל העובדה
מצויים שמותיהם של שחקנים כמו אביבה
מרקס, מוסקו אלקלעי ואריאל פורמן.
את מותר רשימת המפוטרים מרכי בים
שמותיהם של יצחק קלוגר, מי שהיה
מועמד לפיטורין בשנה שעברה, אך פיטוריו
בוטלו ברגע האחרון! תחיה ישמו-
אלי, מי שזכתה לגלם את התפקיד הראשי
במקבט ליונסקו זשנחשבה כתיקווה
של דור השחקניות החדש בתיאטרון ו
דליה גור, ששיחקה בהצגות רבות בעו נה
הקודמת ונורית לוטן, צעירה בעלת
עיניים יוצאות-דופן והופעה מייוחדת במי
טוענת
נורית לוטן בת
ה־ ,26 שהובאה על־ידייומי
יזרעאלי לתיאטרון, והטוענת שלא הועסקה על־ידו שנח תמימה.

נה, שעדיין לא ניתנו לה אפשרויות רבות לו
את כישרונה.
ואם הצעירים שבחבורת המפוטרים מתבי
עדיין בעובדה שסולקו מהתיאטרון, ואינם מוכני
שוחח על כך בגילוי-לב, הנה הוותיקים, אלה 7
הפיטורין עז אצלם מכל בושה, מוכנים לפתוח
סגור-ליבם, ולהטיח את טענותיהם כלפי יזר
הכל־יכול.

״השחק*
תמיד שותקים
אריאל פורמן הוא שחקן בן ,36 שהש
כבר בהצגות אין־ספור ובסרטים רבים. הוא
אינו מוכר לכל אזרח במדינה, אך חובבי ד״תיא
הלאומי מכירים אותו היטב. שש שנים הוא מפרנ>
אשתו מירר. ושני בניו׳ ממשכורת־הרעב שמקבל י

,הוא פוחד ]}גנני!

מכיוון שהיא שחקנית מ
צועית, והוא מסתדר רק
שחקנים שחם עדיין סטודנטים, טוענת השחקנית המנוסה אביבה מר

ואני תלוי בחסדיו. לכן, כשאמר לי, בשיחה
אחת ויחידה שהיתה לי איתו:
,אתה ירושה של פינקל, וכל מה שקשור
בפינקל אני לא רוצה בתיאטרון,׳ הבנ תי
שמצבי קשה. וכך, אחרי שהצלתי
לתיאטרון אלפי לירות בקפיצות ובתפקי דים
ללא-חזרות, הוא קרא לי אליו, נתן
לי להמתין לו שעתיים, וכשיצא מחדרו
טפח לי על השכם ואמר לי אגב הליכה,
,כל הכבוד!׳
״הוא טוען שהוא מפטר אותנו בגלל
בעיות תקציביות. אלה פיתפותי־ביצים !
אני משתכר 2,632 לירות ברוטו בחודש!
איך זה יכול להשפיע על תקציב של
מיליונים? למד, הוא לא חוסך בדברים
אחרים? למה הוא שילם כספים על הצ גות
שלא הוצגו? למה הזמין מחזות שלא
הוצגו? יעקב שבתאי כתב להבימה מחזה
בשם הנבחרים וקיבל עבורו כסף. הבינזח
לא הציגה אותו, והוא הועבר לתיאטרון
העירוני של חיפה. דויד מוכתר קיבל כסף
כדי לביים את המלך אובו, ודויד אבידן
קיבל כסף לתרגם אותו. מישהו שמע על
הצגה כזו ברפרטואר של• הבימה? יש שם
פועלי־במה, תישעה פקידים, תיפאורות-
ענק, תילבושות־פאר. אבל באלה לא מק צצים.
קודכדכל פוגעים בגוף הפאסיבי,
בשחקנים, כי הם מרוב כאב ופחד, תמיד
סותמים את הפה.״

וכיח בהבינזה. אל התיאטרון הגיע, כשיוסי יזרע אל,
בחר בו לשחק בפרגיננו, הפקת־הענק
בבימויו, שעלתה לתיאטרון 500,000 לירות
והפכה כישלון.
״כשיזרעאלי הגיע לתיאטרון, הוא הו דיע
שיש כמה שחקנים שהוא מוכן לתת
להם צ׳אנס, מכיוון שלמרות מה שהוא
חושב עליהם, בתיאטרון סבורים שיש
להם מקום בלהקה,״ מספר פורמן .״אני
הייתי ביניהם. הבנתי שאני צריו להו כיח
את עצמי. ההזדמנות ניתנה לי מהר
משציפיתי. כשחלה גיסים עזיקרי, הודיעו
לי על כך 12 שעות מראש. קפצתי לתפ קיד
שאותו גילם באוצר, ושיחקתי אותו
15 פעמים. כשחלה שלמהל׳ה בר־שביט,
החלפתי אותו תוך הודעה של שש שעות
מראש, ואילו את שמוליק עצמון הח לפתי
20 דקות לפני שעלה המסך.
היינו לבושים בביגדי ההצגה, הקהל
כבר ישב באולם ורק שמוליק לא הגיע.
אמרתי, חבר׳ה, ההצגה חייבת להימשך,׳
ועליתי. אני לא יודע כמה כסף חסכ תי
לתיאטרון על-ידי ההתחלפות והק פיצות
האלה. כשיזרעאלי הגיע לתיאט רון,
הוא הבטיח הבטחות על ימין ועל
שמאל, אבל בין המציאות לבין ההב טחות
יש פער עצום. ניסיתי לדבר איתו
עוד לפני שפוטרתי, אך הוא תמיד קבע
לי ראיונות שבוטלו ברגע האחרון. הוא
החדיר בין השחקנים אווירה כזו של
פחד, שכדי לדבר איתו צריד קודם לגשת
אל המזכירה.
״הוא הסתבך לא רק עם שחקנים כמו־

״ ה ח תו להמת
סו ת ם חו רי ם; ״

דחימים מאד, ללא-ספק, והם סי-
^ 1טוריו של השחקן מוסקו אלקלעי.
(המשך בעמוד )34

1 1 ^ 1י ר !7
״ \ ו 11 1 1 1
שחקני התיאטרון
ולא עמד בהן גם

1 *11111חדי משרה
פורמן
! ווו • 7111 הלאומי. אריאל טוען כי יזרעאלי
כלפי מנויי־התיאטרון, כשהבטיח

יוסי יזרעאלי, לדבריו של אריאל
(בתמונה מתוך בני ערובה) על
פיזר הבטחות על ימין ועל שמאל,
להעלות 15 הצגות והעלה רק שש.

,.סכין בגבי
אטרון חלאומי אחרי

כך מתייחס הוסקו אלקלעי (בתמונה; עם השחקנית מריס
גבריאלי בסרט חגיגה לעיניים) ,אל פיטוריו מן התי־שלדבריו,
תבטיח לו יזרמאלי כי ישחק בתיאטרון עונת נוספת.

ש רי ח ישי
ני, אלא גם עם שחקנים ותיקים ומצויי-
נים, שלא נוצלו השנה במסגרת הרפר טואר.
היה לו ריב עצום עם השחקנית
מרים זוהר, שלחמה כל־כך כדי שיקבל
את תפקיד המנהל האמנותי. מה היא עש תה
השגה ז כלום ! (מרים זוהר, שרבה עם
יזרעאלי על רקע בקשתו ממנה שתגלם
את טטיאנה בחלום ליל קיץ וסירובה,
בטענה שהיא מבוגרת מדי לתפקיד, סיר בה
לדון בכך ואמרה :״כרגע אין לי
מה להגיד על יוסי יזרעאלי.״)
״מה עשו העונה ישראל בקר, שלמה
בר־שביט, נחום בוכמן וטובה פדרו? מה
עשה מישה אשרוב? קיימת בתיאטרון
אווירה של פחד, אי-שקט וחששות, והוא
אשם בחלק נכבד מזה. אני לא צריך
את יזרעאלי כדי שיגיד לי אם אני
טוב או רע, אבל אני שחקן לא קבוע

.חייתי עוזבת במילא!

טוענת דליה גור (בתמונה. מתוך
חטיפת האפיפיור) ,הנחשבת כבי־שרון
צעיר ומבטיח, ושפוטרה אחרי שבאה אל יזרעאלי וביקשה ממנו חופשה־ללא־תשלום.

..מעליב ר
טוענת תודיי-
שמואלי, ולכן
אינה רוצה להגיב על עניין הפיטור
1 0 3

ום לאחו שהמישטוה הקדה את עמי אבטיח׳ ,ממנהלי ״אוטוקהד
נמצאה גופת 1מהסקת 1 .ו קיוו 1מיוחדת 11 ול ..העור 1הזה׳
מגל ! 1 1ני ה 11אנדצ1ז על רקע נ: ושתהונאה וג ניבות

1119311 מדידגבה
ך יום ה־ 10 כפכרואר השנה הב-
חינו עוברים־ושבים בגבר מוטל על
המידרנה, לפני בית חברת־הביטוח אררט,
ברחוב יבנה 32־ 30 בתל־אביב. מפיו נזל
דם רב, והוא היה חסר־הכרה. אחד מעובדי
בנק אוניקו, שמישרדיו באותו בית, משפר
כי עזר להתיר את מיכנסיו של האיש
נדי להקל על נשימתו. כשהגיע האמבו לנס,
אמרו אנשיו כי האיש לקה בהתקף
של מחלת־הנפילה. הגבר חסר־ההכרה הו בל
לבית־החולים הדסה, ונעבור זמן־מה
נפח את נישמתו, מבלי שחזר להכרתו.
השעה היתד, קרוב ל־ 12 בצהריים.
באותה עת נמצא ראובן מנגל, אחיו של
האלוף קלמן מגן ז״ל, העובד כמבקר ובוחן
מטעם חברת אוטוקרס־תס־כתזל, במוסך
איילון ברחוב נחלת־יצחק בתל-אביב, ב־סיור־ביקורת.
שעה שדיבר עם בעל־המוסך,
שלמה (״מומו״) צרפתי, נקרא לפתע ל
היועץ
הכלכלי של שובינסקי והמושך
בחוטי כל הפרשיות של אוטוקרס, הבטיחה
חנינה לכל הנאשמים, בתנאי שיגישו לה
את ראשו -של רפיח על טס. כך עשתה
גם עם יהודה אילת, נציג מערכת הביט חון
בלונדון וקודם־לנן ראש־מינהל־ההר-
נשה במישרד־ד,ביטחון, שעשה עיסקות
רבות עם אוטוקרס.
תוך כדי המירוץ אחר רפיח, נתקלה
המישטרה בשלושה צ׳קים של בעל מוסך
בשם מ.ל.ט. שלושה הצ׳קים, בסכומים
שווים, היו לפקודת בוחן של מישדד־הביטחון, בנימין דרור ועמי אבטיחי. כש חקרה
את הבוחן ואת דרור, קיבלה מפיהם
הסבר כי המדובר במכוניות שהשלושה
קנו בשותפות ממישרד־ד,ביטחון, שיפצו
במוסך מ.ל.ט. ומכרו, ואחר־כך התחלקו
ברווח.
מוסך מ.ל.ט. היה רק תחילתה של ה פרשה.
ראובן מנגל התלונן לפני מצ״ח
(מישטרה צבאית חוקרת) ,כי במוסר זה
נעלמים חלקים. מצ״ח הציב מארבים מול
המוסך, השיג תמונות המוכיחות את הדבר.
בעל־המוסך נעצר, והפך עד־מדינה בספרו
על קנונייה בינו לבין השמאי זאב יהודאי
ולבין בנימין דרור ויחד עם מרדכי קרטוני
האחראי לת־שלומים לרכב במישרד־הבי-
טחון. תוך כדי חקירת פרשת הקנונייה,
שעליה הוגש כתב־אישום נגד קרטוני,
התגלו הצ׳קים — שאחד מהם היה על
שמו של עמי אבטיחי.
ב־ 9בפברואר השנה נקרא עמי אבטיחי
למטד,־הארצי של מישטרת ישראל ביפו,
נחקר על-ידי רס״ר קלאמרו בדבר הצ׳ק
שנועד לו. בתום החקירה חזר לביתו. אך
כאשר התאבד, למחרת היום, לא מצאו
אנשי המטה־הארצי של המישטרה כל קשר
בין ההתאבדות לבין החקירה שנחקר או
שעתיד היה להיחקר. גם הם הסתפקו
בקביעת מישטרת מדחב־ד,ירקון כי מדובר
בהתאבדות בגלל החשש מן הפירסום ש תביא
החקירה.

גאל לביב
טלפון. על הקו היתד, מזכירתו של עמי
אבטיחי, מנהל מחלקת השירותים והמכירות
במיפעלי אוטוקרס. קולה היה נרגש
מאד, והיא סיפרה לו כי זד,־עתה התקשרו
עימד, מן המישטרה, סיפרו לה כי גופתו
של עמי הובאה להדסה, וכי נראה כי
התאבד בקפיצה מגג בית אררט.
השוטרים ביקשו כי מישהו מעובדי
החברה, המכיר את עמי, יבוא לזהות את
גופתו .׳מנגל לקח עימו את מומו, אך
קודם־לכן ביקש ממנהל־העבודד, של מומו,
יאיר סיריון, ני בגמר העבודה יביא את
מכוניתו של מנגל אל ביתו של עמי.
מנגל הסביר כי ייסע במכוניתו של מומו,
ואחר־כך יגשו לביתו של עמי, להודיע
לאשתו על מות בעלה. כשהגיעו השניים
להדסה זיהו את הגופה, ללא צל של ספק.
הרופאים אמרו כי חזהו רוסק כליל, ולפחות
שמונה צלעות נשברו. המוות עצמו נגרם,
כנראה, כתוצאה משיתוק הלב עקב ההלם
וריסוק החזה.
חיפוש שנערך בבגדיו של עמי אבטי׳חי
גילה במהרה גלויית־דואר, שמצידה האחד
תמונת גן־יעקב שליד בית הבימה. מצידה
ה-שני היו נמה שורות בכתב ידו של עמי,
שבהן נאמר כך :
״ביליק (ישם אישתו, בילהה) ,שלום. לא
זוכר אם סיפרתי לך שהייתי אתמול אצל
רס״ר קלמארו ביפו, וסיפרתי לו המון
שקרים. מזל שיש גלויה בכל־בו, בטח
תקבלי אותה מחר. לד,ת׳ ,עמי.״
חוקרי־המישטרה, שטיפלו בגופה, הגיעו
למסקנה ני עמי התאבד בקפיצה מגג
הבית ברחוב יבנה. הגלוייה העידה על כך,
וכן גילו עקבות פסיעות על הגג. התיק
נסגר כמיקרה של התאבדות.
אך חוקרי־המישטדה ממרחב הירקון, ש טיפלו
בסגירת התיק, לא ידעו כלל כי
ביום מותו של עמי הביא יאיר סידיון
את מכוניתו של מנגל לביתו של עמי
כפי שהתבקש. נאשר הגיע לבית, ש ברחוב
פינקס 6בתל-אביב ראה, להפת עתו,
כי מכוניתו של עמי — טריומף 1300
— חונה בחניון שלידו. הוא ניגש אליה
וראה לתדהמתו, את חגורת־מיכנסיו ה-
ציבעונית של עמי מוטלת על מישטח־החנייה,
ליד הפתח למי־הגשמים שהיה
מכוסה ברשת־ברזל. היתד, זו החגורה
האהובה על עמי, והוא חגרה בכל עת.
יאיר לא הבין כיצד הגיעה למקום זה,
וכיצד זה מכוניתו של עמי נמצאת ליד
הבית, בעוד גופתו נמצאה ברחוב יבנה.

רצח;ל א
ה ת אב דו ת

כאן נמצאה הגונה

על המידרכה, לפני המעבר שבין בית
מיספר 30 לבית מיספר ,32 ברחוב יבנה
בתל־אביב, הבחינו עובריס־ושבים בגופתו של עמי אבטיחי חסר־ההכרה ושותת־הדם. עמי
נפטר בבית־הזזולים, מבלי שחזר להכרתו. התמונה בעמוד צולמה מגג הבית מיספר .32

אולם הוא שמר את חשדותיו לעצמו, גילה
אותם לכמה מחבריו בהזדמנות חברתית.
בשיחה עימו, השבוע, סיפר את כל הנאמר
למעלה.

שלושה צ׳קים
מוזרים
***מו של עמי אבטיחי הגיע ל /
1אוזני, לראשונה, לפני שלושה שבו עות,
עת התחלתי עוקב אחר המיקדים
של מעצרים בענייני שוחד במערכת־הבי-
טחון. העיתונות פירסמה מדי־פעם ידיעה
על מעצרו של בעל־מוסך זח או שמאי
אחר, כחשודים בקנונייה להונאת מערכת-
הביטחון. כאשר שוחחתי עם אחדים מדד
נעצרים, רמזו נמה מהם כי הפרשיות
שבגללן נעצרו, הן נאין־וכאפס לעומת
המתרחש באמת בפירוק ומכירת נינסי
אוטוקרס.

אוטוקרס היתד, חברה בעלת רשת מיס־עלים
להרכבת־מכוניות בישראל, בבעלותו
של יצחק שובינסקי, שהסתבכה בחובות
של יותר מ־ 100 מיליון לירות, ונמסרה
לכינוס נכפים ופירוק באמצע שנת . 1972
הקשר שבין פרשיות השוחד במערכת־הביטחון
לבין פירוק אוטוקרס גירה את
סקרנותי, והמשכתי לשאול ללא־הרף, את
המעורבים במעצרים, על כל מה שידעו,
או יכלו לדעת. וכך, באחד הימים שמעתי
לראשונה את שמו של עמי אבטיחי. היה
זה כאשר הובא ארצה בנימין דרור, עובד
בניר במישלחת־ד,קניות של מישרד־הבי־טחון,
ונחקר תוך שיתוף־פעולה מצידו.
דרור, כך נמסד לי, עשה יד אחת עם
השמאי זאב יהודאי ועם נמה בעלי רכב
שנפגע, בהוצאת כספים במירמה ממישרד-
הביטחון. זה היה הכיוון שבו חקרה
המישטרה, כיוון קל וברור שבו נמצאו
לה עדי־מדינה למכביר.
המישטרה ראתה מול עיניה את האפש רות
לשים יד על יוחנן רפיח, מי שחיה

ך} כריו של אכטידוי, עימם שוחחתי,
1 1סיפרו לי על הגלזייה ותוכנה, כפי
שהסבירו, עורר חשד כי אין זו גלויית-
התאבדות. שכן, אדם המתכוון להתאבד,
יכתוב לאשתו בעניין ילדיו, רכושו ונו.,
פרט לכך, כל מכריו ומי שהיו קשורים
עימו, עזבו את הארץ סמוך למותו. ביניהם
היו ראובן מנגל, ידידו הטוב; שלמה
טמיר, שהיה אחראי מטעם כונסי-ד,נכסים
על מכירות כלי־רכב; ערבי מרמאללה
בשם בילאל, שהיה מנהל מוסך בקריית-
אריה ועימו היה עמי קשור. האם הם
נסעו מפני שחששו מחקירה, או האם מפני
שהיו קשורים במותו? אחדים מהם, וב עיקר
טמיר, רבו עם עמי, ובאחת הישיבות
עם כונסי-ו•,נכסים האשים עמי את טמיר
בשחיתות ובגניבות, וכתוצאה מכך פוטר
ט ט יי על־ידי הכונסים.
אבטיחי עצמו, כך הסתבר, גרף הון רב
בתקופת כינוס־הנכסים. קודם-לנן היתד, לו
דירה בשדרות שאול המלך בתל־אביב.
הוא קנה לעצמו דירה חדשה, ברחוב
פינקם ,6מבלי שמכר את הקודמת. נוסף
לכך קנה דירה להוריו. את דירתו מילא
בתמונות יקרות. לפני שנה וכמה חודשים
הפסיק לעבוד, ואמר כי יש ליו די כסף
כדי לחיות בלי לעבוד. הוא נסע לאנגליה
לכמה חודשים, חזר ארצה זמן קצר לפני
שהחלה פרשת מעצרי מערנת-הביטחון,
שהובילה אליו.
נפג-שתי עם אשתו, בילד,ה. היא סיפרה

כי בעלה לא התאבד אלא מת מהתקף־לב,
וני יש לה אישור רפואי על כך. היא
הכחישה מכל-וכל כאילו נפל או הופל
מבניין, ואמרה שאינה יודעת דבר על
גלוייה כלשהי. עמי סיפר לה על החקירה
!מייד כשחזר מן המישטרה, ואמר כי
שאלו אותו שם בדבר הצ׳ק שקיבל ממוסך
נז.ל.ט. ביום מותו אמר לה כי הוא נוסע
לקנות ספרים, ואחר־כך יהיה בסיפרייה
באוניברסיטה, שם למד אמנות. מותו היה,
לגביה, הפתעה מוחלטת.
דבריה לא סתרו את דיברי האחרים, עד
שלא היה מנוס מפנייה למישטרה, כדי
לבקש לראות את תיק מותו ולקבוע מי
משקר. משום כך גם לא היה מנוס משיתוף
המישטרה בחומר שהתגלה. שיחה קצרה
עם אנשי המטו־,־הארצי, וכן עם מרחב
.הירקון, שיכנעה אותם כי כדאי לבחון
מהדש את פרשת מותו של אבטיחי. התברר
כי טרם נעשתה בדיקה גרפולוגית של
המיכתב, על־מנת לקבוע אם נכתב תחת
לחץ. אולם ראיתי במו־עיני את הגלריה
ששלח, ותוכנה מחשיד מאד. מחשיד היה
גם המימצא של הפאתולוג, ני המכה אינה
מתאימה לגובה הבניין שממנו כאילו הופל,
וכי זו יכולה בהחלט להיות גם מכה
ממכונית.
אחרי שבדיקת התיק הוכיחה כי אשתו
של עמי משקרת, משום־מה, בדקתי במקום
מציאת הגופה.
התברר כי גגו של בניין מספר 32
ברחוב יבנה נעול כל העת, ולא ניתן
לעלות אליו. הכניסה לגג הבית מיספר
30 עוברת דרך מרכזיית־טלפון, שבה יוש בת
מרכזנית. היא לא ראתה איש עובר

עובדות אלה, יחד עם מציאותה של
החגורה ליד ביתו, וכן מכוניתו שנשארה
בבית, הובילה אותי למסקנה כי עמי לא
נפגע ברחוב יבנה, אלא במקום אחר,
וכי נלקח לשם מביתו. עובדה היא שהומת
למחרת חקירתו במישטרה, וכי השאיר
גלריה המכחישה את דבריו במישטרה, וכי
אלה שרצחוהו לא ידעו מה אמר במיש-
טרה.
אחרי ש־שוכנעתי כי עמי נרצח, התחלתי
מחפש את הסיבות לכך. היו שתי אפש רויות.
האחת: אלה שחששו ממה שעלול
היה לומר עליהם, והיו כל השנים
בריב עימו: השנייה, אלה החוששים מ דבריו
למרות ששיתפו עימו פעולה משך
השנים. היה ברור לי כי התשובה תביא
גם את הפיתרון לסוד התעשרותו הפיוד
אומית. וכאן צריך היה לנבור בשנות
מכירת רכוש אוטוקרס על־ידי הכונסים,
החל מנובמבר . 1972

מוסר, כי מיום מינויים בנובמבר 1971 ועד
אפריל , 1972 נמכרו 1800 מכוניות במחיר
של 36 מיליון לירות! מאפריל ועד היום
נמשכות המכירות בקצב של מאות מכוניות
לשנה — הן משומשות, והן מכוניות לאחר
שיפוץ. סביר לקבוע, כי מדובר במכירות
בהיקף של 50 מיליון לירות. המדובר
בכלי־רכב בשלבי־גמר שונים, שהיי ב מלאי
ישל אוטוקרס עם הפירוק, בעיקר
מסוג טריומף, וכן בכלי-רכב מסוג דוכס
וכרמל, וטנדרים שהיו ברשות צה״ל ואשר
צד,״ל החזירם לאוטוקרס כתום שנתיים
לערך.
כונסי־הנכסים נהגו תחילה למייר כלי-
רכב מוחזרים אלה כמות־שהם, ורק לאחר־מכן
החלו משפצים אותם על חשבינם
ומוכרים אותם אחדי השיפוץ במהיר־ם
גבוהים יותר. בשנים 1972 עד 1975 נמכרו
מדי־חודש כ־ 200 כלי-רכב באופן כזה. ה מכירות
בוצעו ללא כל מיכרזים, לפי
היראות חכונסים ובאישור ביודהמישפט.
בדיקת וותיקים ג־לתה, כי הקונה ה עיקרי
של כלי־הרכב היה חברה בשם
מ.ל.מ( .מרכז למכוניות משומשות) בבעלות
ישראל לוויט, שקודם־לכן עסקה במתן
שירותים לרכב אוטוקרס. חברה זו רכשה.
ללא מיכרזים כלישהם, עד אמצע שנת 1972
800 מכוניות משומשות ללא שיפוץ! מ אמצע
שנת 1972 ועד אמצע שנת 1974
רכשה 450 לא־משופצות ועוד 300 משו פצות.
המחירים ששילמה היו מחירי-אפס.
כאשר, באמצע שנת , 1974 חתמה חיזה
לרכישת 500 מכוניות נוספות, פנה חתנו
של יצחק שובינסקי, דן ירושלמי, בעל
רשת מוסכים, לביודהמישפט, ומחה על
דחוזד, התמוה. הוא הציע מייד לה־סיף
1000 לירות למחיר שתשלם מ.ל,מ. עבור
כל מכונית. תיק בית־המישפט מגלה, כי
למעשה שילמה מ.ל.מ. מחיר ממוצע של

בילהה אבטיחי, המנסה, כנראה, לכסות על האטת בפרשת רצח
711 ך בעלה עמי. אינה מהססת לספר דברים לא־נכונים, כדי למנוע

הרוצחים. היא סירבה למסור כל פרט שביכולתו לקדם את החקירה.
״שראל לוויט, אגב, מכחיש בכל תוקף
כאילו נתן כספים לעמי אבטיחי, או כאילו
היה מעורב בצורה כלשהי במותו. כן
אישר, כי בשנה האחרונה הקים מיסעל
גדול לשיפוץ מנועים באשדוד, בהשקעה
כבדה מאד.
טמיר אף הוא מכחיש כל קשר למותו
של עמי. הוא טוען כי נסע לגרמניה
שבועיים לפני מותו של עמי (עם מעצרי
עיסקת מישרד־ד,ביטחון, שהובילו אל עמי).
הוא מאשים בכך בגלוי את הקשורים
בעיסקי לוויט, שולח אצבע מאשימה לעבר
הדרגים הגבוהים ביותר, שאיסשרו ללוויט
כל השנים לקנות בחצי־חינם אלפי מכו ניות,
ולגרוף מיליונים.
מי רצח את עמי אבטיחי? על שאלה
זו תצטרך המישטרה להשיב. אולם תוך
כדי חקירה היא תיאלץ גם לחישוף את
פרשת הגניבות בתקופת כינוס-הנכסים של
אוטוקרס — גניבות השמות בכים הקטן
כל מה שאירע בחברה זו קודם שהת מוטטה.

מיליוני

בלי להת אמ ץ

תוצאות היו מהחימות. אחד
הדינים־והחשבונות של כונסי־הננסים

הדמות המסתורית

י שלמה טמיר, דמות־מפתח בפרשת כינוסיהנכ־סיס
של אוטוקרס ומותו של עמי אבטיחי,
טוען כי נסע לגרמניה כשבועיים לפני מיקרה־המוות. הוא שוהה עתה בביקור קצר בישראל.

8500 לירות לדוכס, ו־ 6000 לטנדר. הקונה
שילם מיקדמה של 200 לירות למכונית,
בעוד שמאחרים דרשו 3000 לידות למכי-
נית.
האחראי למכירה למ.ל.מ. היה עמי אב־טיחי,
כסי שהוכח מתיק בית־המישפט.
הוא כפה על כונסי־ד־,נכסים, שראו בו את
המוציא־לפועל שלהם, למכור לישראל
לוויט את כל המכוניות, ללא מיכרזים.
לוויט מכר לאחר־מכן כל מכונית ב־14
אלף לירות ומעלה. עיסקות אלה הביאו לו
רווחים של כמה מיליונים טובים, ללא
כל סיכון.
עמי אבטיחי היה, כאמור, האחראי מטעם
הכונסים על המכירות והשירותים של
אוטוקרס. נטייתו לכיוון לוויט ומ.ל.מ.
היתד, מן המפורסמות, ועוררה חשדות
שאיש לא העז לאומרם בקול. באותה עת
שבה עסק אבטיחי בדאגה ללוויט, הטיל
כונס־הנכסים על שלמה טמיר עסק אחר.

מי רצח
א ת עמי*
יאיר סיריו! ,אשר במיקוח
היה בחצר ביתו
של עמי אבטיחי ביום מותו, הבחין כי
מכוניתו של עמי חונה ליד הבית, וני בחצר
הבית מוטלת חגורת־מיכנסיו של עמי.

*ץ, מיו־ עבד כשכיל כוגסי-הנכסים,
^ 1בעבר, בפירוקים רבים, הועסק על־ידם
גם בפרשת אוטוקרס. הם הטילו עליו
למכור כ־ 1000 מכוניות טריומף , 1300
שנמצאו במלאי עם תפיסת המיפעלים.
טמיר פתח מישרדי מכירה ברחוב רמח״ל
בתל-אביב, ובעזרת מימון נדיב שאיפשר

מכירה בתשלומים, הצליח למכור את כל
המכוניות תוך שנה.
במקביל נכנם לעיסקה נוספת. התקשר-
עם ערבי בשם בילאל, תושב רמאללה,
מומחה למנועי מרצדס ועם מכונאי בשם
אמיל, בילאל ואמיל שכרו מן הכונסים
את מוסך ליילנד ביהוד. טמיר שיכנע את
ד,כונסים, כי במקום למכור רכב לא־משד
פץ, כפי שדרש אבטיחי, מוטב לשפץ לבד
ולמכור יותר ביוקר. המנסים שוכנעו,
וחלק מן הרכב הופנה לשיפוץ במוסך של
טמיר ושותפיו ביהוד. זמן קצר לאחר-מכן נמכר מוסך ליילנד ביהוד, וטמיר עם
שני שותפיו הקימו שותפות חדשה עם
ארנסט עבאדה, לשעבר גיזבר אוטוקרס
ובתקופת ד,כונסים האחראי למחלקת ה שיפוץ.
יחד פתחו מוסך בקריית-אריה ב־פתח־תיקווה,
והחלו מפנים לשם רכב של
המנסים שחזר מצה״ל.
נפתחה מילחמה גלוייה בין אבטיחי,
שדאג ללוויט ולמוסכיו, לבין טמיר שדאג
למוסך בקריית־אריה, בו היה שותף. אב*
טיחי האשים את טמיר באחריות לגניבות
מן המוסך ביהוד, וכן בשותפות במוסך
בקריית-אדיה. לטמיר (לפי דבריו בשיחה
עמי עתה, בביקורו בישראל)׳ ,לא היו כל
הוכחות בדבר הקשר בין אבטיחי ללוויט,
ומשום כך הוכרח להתפטר. מייד עם
התפטרותו מכר גם עבאדה את חלקו,
והמוסד נשאר בידי אמיל ושותף חדש
בשם אהרון דביר, והוא נקרא עתה מוסך
עתיד.

המנתח

איש־המיסתורין
יוחנן 1 ג רפיח, יועצו הכלכלי
של יצחק שובינסקי והדמות שמאחרי כל
מעשיו. המישטרה סבורה כי הוא יודע הכל
על פרשיות־השוחד והעיסקות של אוטוקרס.

שומרייהשק שר ו חונו ת עסוקים
להם נתן לעס וק גם במילחמה

הנוחות
ה 1זוו ״1ים

ו חו בו ת

הומות דאת 3או ניסתה להתאבד
ביגור אהבתה הנכזב תוסמי
ה נש וימרחובותוהתלוננה
שהוא היכה אותה

המיתר׳ אסרי הסמל

במישטרת רחובות הואשמו כתב יי וצלם העולם הזה בעריכת מירדף
אחר סמל־המישטרה אשר שרון. את ההאשמה העלה הסמל עצמו •,שהיה עד יחידי
למירדף. קודם־לכן האשים את כתב וצלם העולם הזה בתקיפתו, ורק מאוחר יותר גובשה
במישטרה ההצעה להאשימם בגרימת תאונת־דרכים, ובהתנהגות פרועה במקום ציבורי.

ך* אשר יצא אשר שרון׳ סמל גמי שט-
רת רחובות, לעבודתו ביום החמישי
שעבר, לא ידע כי באותו רגע יתחיל הוא־עצמו
להוות ציר מרכזי, בסיפור שיהווה
נידבך נוסף למעמדה המבוסם של העיר
רחובות כפייטון־פלייס הישראלית. לא חל פו
שבועיים מאז התגלגלה העיר — ו־בעיקבותיה
המדינה כולה — מצחוק, עם
גילוי סיפור־אהבתם של ״הרב־פקד והצנח נית״
(הטולס הזה ,)2018 ועדיין לא הספיקו
הכל להתאושש — והנה החל מתרחש רצף-
אירועים מהיר ומרתק, שאיים להעמידו
בצל, ובאותה עיר עצמה.
דקות אחדות קודם שיצא את ביתו, הת דפקו
על דלתו -של אשר שרון הצלם פטר
פן (סטפגסקי) ,והכתב מאיר דורון, אנשי
העולם הזה. הם ביקשו לשמוע מפיו, את

גירסתו לגבי סיפור־האהבה שלו עם ה זמרת
ליאת פאר. הוא טרק את הדלת ב פניהם.

הס לא ויתרו. כאשר יצא בדרכו ל עבודה,
לתחנת־המישטרה, שבצפונה של
העיר, ברוכבו על אופניו ברחובה הראשי,
החל צלם העולם הזה מצלם אותו. הסמל,
שהיה לבוש בגדים אזרחיים, הוכיח עצמו
כשוטר עיברי אמיץ. בסוככו בידיו על
פניו, כסגולה נגד עדשת־המצלמה, החל
רודף אחרי פטר ומיידה בו אבגים ושע רי־לבנים
-שליקט מצידי הכביש. הכתב והצלם
לא התקרבו אליו, אלא־ כדי שני מטרים
בלבד.
כל אותה עת המשיך פטר, הצלם, ל הנציח
את השתוללותו -של סמל־המישטרה.
כאשר סנה הסמל, על אופניו, לסימטה צד־

בצילומים ניתן לראות בבירור את סמל ש ה, רוכב על־גבי אופניו, כשהוא מסוכך בידיו
על עיניו ופניו. לאחר־מכן החליט הסמל להסתתר מאחרי מיטפחת, ולבסוף בחר בגיגית,
שמצא באחת החצרות. ואחרי ש״תפס״ טרמפ במכונית סובארו, נותרו אופניו המיותמים
בחצר אחד הבתים. הכתב והצלם הואשמו, באחד השלבים, ג^ז בגניבת האופניים האלה. רק
אחרי שנזכר הסמל היכן הוא השליך את אופניו, בוטלה ההאשמה המגוחכת הזאת.

באהבה, אוש
ולחנות 1!/שנאים
דית ,״תפס״ סטר טרמפ במכונית סובאוו
אדומד״ שבד, נסעד! חבורת־צעירים. במדד
רה איתר את הסמל שרון כשהוא מסתתר
בחצרו של בית, מאחרי גיגית גדולה.
שרון הזדקף מעבר לגיגית והחל צועק:
״אני שוטר! אני אעצור אותך על הצילו מים
האלה!״ אחר השליך את הגיגית,
וחידש את התקפות־האבנים שלו. הוא רץ
אחרי הצלם ברחוב, נופף באגרופיו וקילל
ללא־הרף, למשוש־ליבם של העוברים־
והשבים.
משנוכח כי לא יצליח להתמודד עם כו״
שר־הריצה של צלם המערבת, הורה ל צעירים
שבמכונית הסובאוו, שצפו במחזה,
להסיעו לתחנודהמישטרה.

;/אהבתי או תו
ו הו א או תי! ״
111

> 6השתוללותו התמוהה, לכאורה,
/של סמל״המישטרה היה, כך הסתבר,
בסים מוצק למדי. סיפור אהבתם של ה זמרת
המתחילה (תקליטון אחד) ליאת פאר
(פפו) ,בת ה־ ,20 תימניה ילידת שכונת
שעדיים וגרושה טרייה, ושל הסמל אשר
שרון 35 נשוי ואב לשניים, הוא סיפור־פייטון־פלייס
קלאסי שיש בו הכל: משולש

כשהוא תסתתר מאתו ^י \י ת צוות סמל ־ התישטותאשו
שווןלעברצלם ״ העולםהנה אניא 11 צו ואותן

השוטר תועד

את צלם העולם הזה פטר פן, שצילם אותו. לאחר־מכן
היכה את כתב העולם הזה מאיר דורון. בשעה
שהגיע בניידת־מישטרה, כדי לעצור את הכתב והצלם, צעק לעבר השוטר הנוסף, שהיה
איתו :״לירות בו ! צריו להרוג אותו !״ גם חבריו השוטרים, בתחנת־המישטרה ברחובות,
יאיימו על הכתב והצלם. ואפילו בנוכחותו של מפקד מישטרת רחובות, אליעזר גרייבר.

ניצחי, ניסיונות״התאבדות, סצינות קינאה,
מיכתבי אהבה ושיגאה — הכל בכל. וכל
צד בו מכחיש, כמובן, את גירסתו של
הצד האחר.
סיפרה ליאת לכתב העולם הזה, מאיר
דורון :״הכרתי את הסמל אשר שרון לפני
חצי שנה, כשנלקחתי לחקירה במישטרה.
מישהו, שהייתי חברה שלו בעבר, האשים
אותי שניפצתי את חלון מכוניתו. הסמל
שרון חקר את המיקרה. למחרת החקירה
הוא הופיע בייתי, והביא לי את תעודת-
הזהות שלי שנשארה במישטרה. הזמנתי
אותו להיכנס, והתחלנו לשוחח.
״מצבי הנפשי היה קשה באותה תקופה.
אחרי גירושי מבעלי הראשון ניסיתי להת אבד
כמה פעמים, ושכבתי זמן רב בבית־החולים
קפלן ברחובות, ובבית־שיקום ליד
נס־ציונה. מצאתי בו, בשוטר, את הביטחון
שלו הייתי זקוקה, והתאהבתי בו.
״התחלנו להיפגש בגלוי. כשהוא עבד
במישמרת־לילה, הייתי !נוסעת איתו בניי רת.
ידעתי שהוא נשוי, אבל אהבתי אותו
וגם הוא אהב אותי. הוא הבטיח לי, לכש־אס-־ים
את הליכי־הגירושין שלי מבעלי
ואהיה פנויה, הוא יתגר־ש ויתחתן אתי.
המשכנו להיפגש למרות האיומים של בני
מישפחתה של אשתו. בגללו פרץ ריב
גדול ביני, יחד עם הורי, לבין מישפחתח.
אבל אני בטוחה שהוא אהב אותי כל הזמן.
״הצרות התחילו לפני חודשיים בערך.
הוא החליט להתפטר מהמישטרה. כך,
לפחות, הוא אמר לי. כולם ידעו שאני ה מאהבת
שלו. והוא סיפר שבמישטרה לחצו
עליו בגללי. חוץ מזה, הוא הפסיק להיות
מפקד־מישמרת. הוא הוזמן אל סגן־ניצב
מנשה גולן, סגן־מפקד נפת־המרכז, ואני
באתי איתו לשם. אחר־כך הוא סיפר לי
שהבטיח לגולן להיפטר ממני. אבל המשכנו
להיפגש, והוא נשאר במישטרה.
״בחודש ינואר הוא התחיל לשלוח לי
מיכתבים, והאשים אותי שאני בוגדת בו,
כביכול. חשבתי שהוא רוצה להוכיח לעצמו
שאני עדיין שלו, והחזרתי לו אותם. הוא
גם רצה שנברח לאילת. רק העבודה הפרי עה
לו. בילינו חודשיים נפלאים ביחד. אבל
לפני כחודשיים, הרגשתי פיתאום שמשהו
לא בסדר איתו. פעם חיה בא לפגישות ש קבענו,
ופעם לא. למרות שהוא הסביר לי
שאנחנו צריכים להמשיך להיפגש בשקט
עד שיחזירו אותו לתפקידו הקודם, כמפקד־

מישמרת, לא יכולתי לעמוד בלחץ.
״ניסיתי להתאבד. לקחתי כדורים ויצאתי
לרחוב. מה שקרה אחר־כך אני זוכרת רק
כמו תמונות קטועות מסרט. סיפרו לי ש קרעתי
את האינפוזיות שאליהן חיברו אותי
בבית־תחולים קפלן, וברחתי, בבית־החולים
גם אמרו לי שאני בהריון. הייתי בפאניקה.
רצתי ישר לתחנודהמישטרה, ולא מצאתי
אותו, אז רצתי אליו הביתה. כשנכנסתי
לשם, ואני הייתי אצלו כבר הרבה פעמים
בעבר, חוא היכה אותי. הוא גילגל אותי
(המשך בעמוד )36

19011

111 ״1 1 1מפקד מישטרת רחובות 11 ,
רב־פקד אליעזר גרייבר 1 .ו
1 1 1 1
״אני הקרבתי למען המדינה !״ צעק על כתב 1
העולם הזה ,״ואתם מרשים לעצמכם יותר 1
מדי !״ הוא השמיע דברי שינאה ואיומים1 .

1. 1 3

אבני בביברהז כו כי ת

״הצעות שקשה לסרב להן״.. מנגו מחיר רגיל
תקליטי השבוע 48 אירוויזיוו 76
39.90

39.90
תקליטה הסקסי של דונה סמר

39.90
כוורת צפוף באוזן 48 האבנים המתגלגלות
39.90
תקליטי חוץ — הגיעו משלוחי ענק
לד זפליו * אלטון ג׳ון * ריק וויקמן
בנוסף מבחר משגע של תקליטי חוץ החל מ־ 29.90ל״י.

לזוגות חנישאים —
השכרת מוסיקה לכד כיס

בתקליטי מנגו

* ייעוץ והשמעת תקליטים ללא הגבלה + .משלוחים בגוביינא
לכל הארץ * .השכרת מערכות לחתונות ומסיבות * .אירגון
תערוכות, השמעה ומכירת תקליטים בקיבוצים, מושבים ומוס דות
* .תלושי שי.

על בל קניה של 12 תקליטים 1 ,חינם.

* ד ח׳ ה אלוף דו ד 2דבוח חן
נול 758178 .
* בברמ סדי ק 14ת ל אביב
נול 221988 .
314

(המשך מעמוד )29
פוסקו, שחקן ותיק, נשוי ואב לשני תי נוקות,
שיחק ׳בתיאטרון הילדים והנוער
שבהנהלת אורנה פורת, והוזמו על־ידי
יוסי יזרעאלי להציל לו, אס־או־אס, תפ קיד
במחזה אמא קוראד. השמועות ב-
הבימה מספרות, כי יזרעאלי ביקש מ-
מוסקו לעזוב את תיאטרון הילדים, תוך
הבטחה כי יועסק בהבימה, וכשעשה כן,
קיבל את מיכתב־הפיטורין. יזרעאלי מצי-
דו, מכחיש את העניין, וטוען :״מוסקו
הוא שחקן שאני מעריך מאד. הזמנתי
אותו לשחק בתפקיד, שלדעתי הולם אותו.
הוא רצה לעזוב את תיאטרונו. אד אני
הזהרתי אותו שלא ימהר, מכיוון שבלהקה
הקבועה של הבימה יש לי שחקנים
רבים בני־גילו ׳ואני חושש שמא איאלץ
לפטרו. מוסקו עצמו יאשר את דברי.״
אך מוסקו, מסתבר, לא רק שאינו מאשר
את דבריו של המנהל חאמנותי, אלא מכ חיש
אותם מכל־וכל :״שבוע לפני ה פרמיירה
של אמא קוראז׳ הוא בא אלי,
וביקש שאחליף את שמוליק עצמון. הת קבלתי
בהבימה בזרועות פתוחות. שי חקתי
בתיאטרון־הילדים בבוקר, ובהבימה
בערב. הבנתי שהמצב לא יכול להי משך
כך, באתי אל יזרעאלי ושאלתי
אותו , :מה דיני בעונה הבאה ז׳ הוא אמר
לי, :בעוד כמה חודשים אהיה יותר
חכם.׳ והוא אומנם בא אלי במועד הנקוב,
ואמר לי, :לד, חתום חוזה עם המנהל
האדמיניסטרטיבי, שמוליק עומר.׳ הוא
היה בשבילי סמכות עליונה. וכשאורנה
פנתה אלי וביקשה ממני לחתום איתה,
אמרתי, :סליחה, אני לא פנוי.׳ וכך הפסדתי
את מקום־עבודתי אצלה.
״יש בהבימה 20 שכירים, שמתוכם בחר
לפטר שמונה. וזה אומר שהם האנשים
הפחות־נחוצים או הפחות-טובים, וזכותו
לחשוב עלי כעל הכי פחות טוב. אלא שזה
לא קרה לי עד היום, ואני לא מרשה
לאף אחד להתייחס אלי כך. הוא פגע
בי אישית! הוא יכול להגיד לי גנב,
רוצח, רמאי, אני לא איעלב. אבל להגיד
לי שאני לא בישרוגי? זה לתקוע לי
סכין בגב ! דויד לווין ועומרי.ניצן רוצים
אותי בתוקף, אבל הוא הוציא אותי בגלל
בעיות תקציביות, ולקח במקומי את צמד
חומה ומגדל. בז׳אנר שלי קיימים אברהם
רונאי, יהודה אפרוני וברוך דויד. יש להם
זכויות לפני, והם שחקנים טובים. אך מה
יקרה אם הם לא ירצו לקבל את אחד
התפקידים שמועיד להם יזרעאלי? מה הוא
יעשה 1איזה עלבון זה לקחת מפח־האשפה
את החתול המת, ולסתום חורים! הוא
מתייחס אל השחקנים כאילו היו בשוק-
עבדים. כל התירוץ הזה של צימצומים
הוא פורים־שפיל. הוא מפטר, ולוקח שח קנים
אחרים, במקום׳ .ויחד עם זאת, אני
לא מקנא בו.״
השחקנית אביבה מרכס עדיין ב הלם.
האשד, הבלונדית העדינה ויפת־המראה,
שבאה מאנגליה, אינה מאמינה
כי פוטרה. הבמאי עומרי ניצן רוצה בה
לתפקיד מרכזי במחזה כובע־חקש האיטלקי,
והיא פחדה שפירסום הפיטורין
יגרום לכך שלא תקביל את התפקיד. היא
מאמינה שפיטרו אותה רק כדי שלא לתת
לה קביעות .״זה הכל עניין אדמיניס טרטיבי,
הם יחזירו אותי,״ אמרה בעצ בנות
ניכרת .״בעוד שלושה חודשים אשחק
בכובע־הקש האיטלקי. אילמלא הורידו את
חלום ליל קיץ, לא היו מפטרים אותי.
שיחקתי שם את טטיאנה. אני מסרבת
להתראיין,״ פסקה.

״נשארתי עם
הלשון בחו ץ!״
^ עכורשעות אחדות, שינתה דעתה.
ביקור במישרדי הבימה הבהיר, סו פית,
כי למרות רצונו העז של עומרי
ניצן שהיא תשחק בכובע־הקש האיטלקי,
היא לא תקבל את התפקיד. אביבה מרכס,
המחזיקה בביתה תיק עב־כרם של בי קורות
מצויינות, מפוטרת מהבימה. בביתה
המרוהט בטוב־טעם, בצפון תל־אביב, היא
יושבת בכורסה בסיגינון לואי הי , 17 אשה
יפה שקשה לאמוד את גילה. עיניה כחו-
לות־בהירות ועור-פניה חלק. בקול שקט
ותרבותי היא אומרת :״אני לא מבינה
מה הולך פה, אחרי הביקורות הנפלאות
שקיבלתי, על התפקיד הראשי שעשיתי ב על
קלות־דעת וצביעות, אחרי שכתבו ש אני
מצויינת, אחרי שהוחלט שאני אשחק
תפקיד כל-כך מרכזי בהצגח־יוקרה כמי
חלום ליל־קיץ, הוא מסטר אותי! כמה פע מים
הוא הביע באוזני את הערכתו לי
כשחקנית. אני לא מבינה איזה ג׳וק נכנם
לו לראש.

״אני חושבת שהוא פשוט פוחד משח קנים
מיקצועיים. הוא מסתדר הרבה יותר
טוב עם שחקנים צעירים, שהם עדיין
חצי־סטודנטים. לאלה הוא יכול להס תכל
בעיניים בביטחון. לנו, השחקנים ה-
מיקצועיים, הוא מדבר אל האף, ותמיד
בקול היסטרי ועצבני. אני זוכרת, ש-
כשהסתבר לו שאני בוגרת האקדמיה ה מלכותית
לאמנות התיאטרון בלונדון, הוא
נדהם. נדמה לי שזה אפילו הבהיל אותו.
אין לי בעיות איתו, כמו לשחקנים רבים
אחרים. אני פשוט נכנסת אליו לחדר
ואומרת לו מה אני חושבת עליו.
״פגשתי אותו היום בתיאטרון, אמר תי
לו שרוצים לראיין אותי בשביל העי תון,
ושאלתי אותו מה עלי להגיד, לפי
דעתו, מדוע הוא מפטר אותי. הוא הביט
בי בעצבנות, ותוך כדי הליכה אמר , :כן,
אני יודע שרוצים לראיין. העיתונאים ה אלה
תמיד מחפשים את הגועל-נפש.׳
הבטתי לו בעיניים, ואמרתי לו, :נכון,
זה באמת גועל־נפש. אני פשוט עדיין לא
מאמינה שפוטרתי. נדמה לי שכל זה חלום
רע. כשאני חושבת שהם צריכים עכשיו
לחפש, בשביל כובע הקש, שחקנית שדו מה
לאביבה מרכס, בזמן שיש להם אותי
פנויה זה כואב, כואב מאד.
״כשאני רואה את שמה של שחקנית
צעירה מופיע ברשימת המשתתפים בהצגה
מסויימת, במקום שמי, אני רוצה לבכות.
כשעבדתי בהביטה, עבדתי על משכורת-
רעב, מפני ששחקנים מרוויחים בדיחה של

מנהל יזרעאלי
״אני מחבב ומכבד
משכורת. נסעתי באוטובוסים, לא קניתי
בגדים, אבל לא היה איכפת לי. אני שח קנית
רצינית. סירבתי להצעות מפתות
של תיאטראות מיסחריים. אני שחקנית
של תיאטרון רפרטוארי, אני אוהבת להיות
חלק מקבוצה. וכעת אני בחוץ. אני כל-
כד המומה ומיואשת, שאני אפילו מעלה
בדעתי את האפשרות לחזור לאנגליה. חב רים
אומרים לי, :איד הוא יכול לעשות
לד את זה?׳ מבקרי־תיאטרון ועיתונאים
לא מבינים מה הוא עשה. אבל זה לא
משגה את העובדה שאני נשארתי עם ה לשון
בחוץ ועם מיכתב-פיטוריו ביד.״

;,זה לא
פיטורין 1״
ץ אבן, פיטוריה של אביבה מרכס
1הדהימו את השחקנים יותר מפיטוריו
של כל שחקן אחר. יוסי יזרעאלי, בשיחה
עם העולם הזה, סירב להתייחס אל פי טוריו
של כל שחקן בנפרד, בטענה כי
הדבר יפגע בשחקנים יותר משיועיל להם.
אד כשלא יכול עוד להתחמק, היה מוכן
לומר כי הוא מעריך מאד את אביבה
מרכס כשחקנית, וכי פיטוריה לא היו
אמנותיים אלא תקציביים, מכיוון שכפי
שהוא רואה את הרפרטואר של העונה
הבאה, לא יימצא לה במיסגרתו תפקיד
מתאים. הוא שכח, משום־מה, את התפקיד
בכובע הקש.
תחיה שמואל י סירבה להגיב על פיטו ריה,
אם־כי המי,קרה שלה ברור. תחתיה
התקבלה לתיאטרון השחקנית לבנה פי נ-
קלשטיין, שחזרה מארצות־הברית, ושנתו-
ניה החיצוניים דומים מאד לאלה שיל
ה עו ל ם הז ה 2020

האמת מאחרי מותו ש ל האיש הח 1ק
בווברת־הוננק הממשלתית ל סיין ..שיכון ופיתוח״
שתלה את עצמו על העץ ה מפור סםב קי ס רי ה
ני חברי קיבוץ שדות״ים, שהיו בדרכם מהמשק
ע לכיוון תל־אביב, ביום השני שעבר, נדהמו• בצומת
קיסריה והכביש הישן היפה—תל־אביב, על
העץ המפורסם הניצב בדיוק בצומת — עץ המהווה
תחנת־טרמפים בלתי״רישמית למבקשים לנסוע אל
הווילות של קיסריה, לאור״עקיבא או לשדות־ים —
התנודדה גופת גבר.
הקיבוצניקים מיהרו לעבר העץ, והורידו את
הגופה חתלוייה. מבט חטוף גילה להם כי הגבר, בן
ה״ 50 לערך, תלה עצמו בחולצתו״שלו, וכי המעשה
בוצע שעות רבות קודם־לכן. הגופה הימה כבר קרה,
ליד הגופה היה מונח תיק מישרדי, שבו נמצאו
מיסמכים של חברת שיכון ופיתוח ושל הבנק לשיקום
ולמלאכה. ליד חמיסמכים, בתא ניפרד בתוך התיק,
היו שני תפוחי״עץ עטופים בעטיפה פלסטית.
אותה שעה חיתה צמרת חברת״הבנייה הממשלתית
הגדולה, חברת שיכון ופיתוח, עסוקה בחיפושים
בכל רחבי הארץ. מכוניות של מנהלי״החברה יצאו
מתל-אביב דרומה וצפונה. מכונית אחת נסעה לאש קלון,
אחרת לכיוון חיפה, ומכוניות נוספות ערכו
חיפושים בבתי־מלון בתל״אביב.
בשעות״הצהריים המוקדמות הגיעה הידיעה ל־מישרד,
והחיפושים הופסקו: גופתו של מי שהיה

היה זה אחרי שהגיע מיכתב עלום־שם למיסוד מבקר-
המדינה, ובו הואשמו שלושה פקידים בכירים ברכישת
דירות לבני־מישפחותיחם — דירות שלא היו מייועדות
להם — במחירים נמוכים מהרגיל.
השם הראשון שננקב בו חיה שמו של יושב־ראש
מועצת־המנחלים של חברת שיכון ופיתוח, יוסף
שרון, מי שהיה מנכ״ל מישרד־השיכון. השם ה שני
חיה זה של יצחק בחרב, יועץ החברה, העובד בשיכון
ופיתוח על-פי חוזח מיוחד, בתפקיד שנראה
מיסתורי. דוברת החברה לא ידעה להגדיר באיזה
עניינים, בדיוק, מייעץ בהרב, ורק הודתה כי אין לו
חדר במישרדי החברה בקרייה בתל-אביב. השם ה שלישי
חיה מנשה רוזן.
מבקר־המדינה החל חוקר בפרשה, ואף דרש
הסברים משר״השיכון. ההסברים שניתנו לאברהם
עופר חיו, שהדירות לא ניקנו עבור השלושה אלא עבור
בני־מישפחותיהם. שרון הודיע שלא הוא קנה את
חדירה אלא בתו, ואילו מנשה רוזן הודיע כי הדירה
נרכשה על שם בנו.
הדירות, שניקנן מן הקבלן הפרטי, משה גרובר,
על־ידי שיכון ופיתוח, עבור עולים, בסוף שנת ,1973
הוצעו למכירה חופשית, בגלל היעדר ביקוש מעולים
חדשים. כך אירע שכל אחד מהשלושה רכש דירה בת

הכספים שלה היה בעל עמדה ״אפילו יותר חשובה
מחמנכ״ל, שהוא כבר זקן.״ ואילו הבנק לשיקום ולמלאכה
הוא חברה קטנה ביחס.

בעל גשמה
נהדרת
רב עזיבתו, כשהבחינו ידידיו בדיכאון העמוק
^ שבו הוא שרוי, חשבו שמקורו בעצם הפרישה
מן התפקיד הרם .״ממלא מקומך, ישראל שחם, עוד לא
נכנס לתפקידו,״ אמר לו ימים ספורים לפני מותו
מזכיר החברה, יצחק אלון .״אתה עוד יכול להתחרט
ולהישאר בחברה.״ רוזן דחה את ההצעה. כיום, יש
כאלה הטוענים כי אילו היתה ההצעה מגיעה ממנכ״ל
החברה, כהנוב, או מיושב-ראש מועצת״המנהלים שלח,
שרון, ייתכן שרוזן היה מקבל אותה, ונשאר בתפקידו.
דווקא יום קודם מותו, ביום הראשון שעבר, חיה
רוזן שרוי במצב־רוח מרומם. כשראו זאת, חשבו עובדי
החברה כי דיכאונו חלף, ונזכרו באימרתו המפורסמת
של רוזן, בכל פעם שהיה נתקל בקושי :״אם עברתי
את השואה בגיל , 12 אני יכול להתגבר על כל בעייה.״
רוזן, ניצול השואה, היה, כפי שמגדירים אותו חבריו

התאגדות בגוו הביחווח
חאיש־החזק בחברת שיכון ופיתוח, סמנכ״ל החברה
ומנחל מחלקת הכספים שלה, מנשח רוזן, היתה זו
שנמצאה תלוייה על העץ המפורסם שבקיסריה.
מיכתב עלוס־שם
ך * ק המקורבים ביותר אל רוזן ידעו, כי בשבועות
האחרונים היה האיש שרוי בדיכאון עמוק. ל1
אחרים
נדמה היה כי אין — ולא יכול לחיות —
אדם מאושר ממנו. משך שנים רבות עבד רוזן, שהיה
בן ,52 בחברת שיכון ופיתוח, בהגיעו לדרגה הבכירה
של סמנכ״ל לעניני כספים ן הוא נודע כאיש־החזק,
שעל-פיו יישק דבר בחברת. חיי-חמישפחה שלו היו
מאושרים.
למרות היותו פקיד בכיר טרוד וסוס-עבודה,
הקפיד רוזן משך כל השנים לנסוע, מדי יום ביומו,
לביתו שבגיבעתיים, אל רעייתו פרידה ושני בניו :
עודד, המשרת עתה בצח״ל, וגבי בן ח .16-מדי יום,
בשעה חמש אחה״צ, בדייקנות של שעון, היה נועל את
דלת מישרדו ונוסע הביתה. רוזן היה אדם שלא חירשה
לעבודתו לחבל ולהפריע לחיי״חמישפחת שלו.
אולם לפני חודשים אחדים אירע משבר בחייו.
שמואלי. על יזרעאלי היה, כנראה, לב חור
בין שמואלי הצעירה לבין פינקל-
שטיין המנוסה, והוא בחר בלבנה.
דליה גור, שהחליפה את אפרת לביא
בעל קלות־דעת וצביעות, ושגילמה גם
תפקידי-מישנה אחרים, טוענת כי למתת
פיטוריה היתיה עוזבת במילא. יזרעאלי אי שר
כי דליה׳ הקלה על חייו כשביקשה
ללכת בעצמה, אך לא הכחיש כי היה
מפטר אותה במילא.
נורית לוטן היא בוגרת בית צבי, בת
,26 שצורפה ללהקה אחרי שיזרעאלי בחן
אותה, ויש לה מה לומר :״לא איכפת לי,
בעצם, שפוטרתי. הייתי עוזבת בין כיה
וכה. יש דברים שיותר מעניינים אותי,
כשחקנית, מאשר להירקב בהבינזת. אני
רק יוצאת נגד הקו של יוסי. אני חושבת
שהוא טועה באופן שבו הוא עובד עם
שחקנים צעירים. אני יכולה לנחש מדוע
הוא פיטר אותי, זה דבר אישי, ואני עדיין
לא רוצה לדבר עליו. אני לא מאמינה
שזה ענייו של חוסר־תקציב, כמו שהוא
מנסה לתרץ. פיטורי השחקנים לא יסתרו
את בעיות התקציב. במשך השנה שהייתי
בתיאטרון לא העבידו אותי בכלל. לא
עשיתי כמעט כלום, והרווחתי 1500 לירות
לחודש, ברוטו. ממשכורת כזאת קשה לח יות.
לפני כמה חודשים התחיל הפחד
ה עו ל ם הווו 2020

110 מטרים מרובעים בהרצליה, בסכום חנמוך של
85 אלף לירות.
התשובות של שיכון ופיתוח ושר-השיכון הניחו,
כנראה, את דעתו של מבקר־המדינה, אשר ראה
בעצם רכישתן על״ידי שלושה פונקציונרים של החברה,
״מעשה טיפשות״ — כפי שהודה אחר־כך מנכ״ל
שיכון ופיתוח, אברהם כהנוב — ולא מעשה־שחיתות.
אולם רוזן היה שרוי במתח רב לקראת פירסום דו״ח
מבקר״המדינה, באותו יום שבו שם קץ לחייו, ולא
ידע אם המבקר יכלול את פרק שלושת הדירות בדו״ח
שלו, או לאו. רוזן החליט להקדים רפואה למכת
הדו״ח, ממנה חשש, והתאבד ביום פירסום הדו״ח.
צחוק הגורל הוא, שהמבקר לא כלל בדו״ח שלו את
הפרשה.
ידידיו בשיכון ופיתוח יודעים לספר, כי הצעד ה ראשון
שעשה רוזן בעקבות הפרשה היה להתפטר
מתפקידו הרם .״אני עייף, ואין לי יותר כוח לעבודה
הזו,״ נימק את בקשתו להתפטר. ואומנם, שבועיים
לפני מותו יצא לחופשת״התפטרות מהחברה. יום קודם
מותו כבר החל עובד בתפקידו החדש: מנכ״ל הבנק
לשיקום ולמלאכה, חברה-בת של בנק טפחות. למרות
שכאן חיה מנכ״ל, בעוד שבתפקידו הקודם חיה סמנכ״ל
בילבד, חיתה זו ירידה תלולה בדרגה. חברת שיכון
ופיתוח היא חברת״ענק, והאיש ששלט על מערכת

הגדול, התחילו לדבר על פיטורים. דאי תי
שאגי לא עושה שום דבר, והבנתי
שאני הולכת.״
יזרעאל, עצמו ניאות להקדיש זמן לרא יון,
למרות היותו עסוק בחזרות אחרו נות
על אוייב העם לאיבסן, שאותו הוא
מביים, ואמר כצפוי :״אני לא קורא ל תופעה
הזאת פיטורין. אנשים עובדים על
חוזים שנתיים, וכשמסתיימת העונה הם
מסיימים את עבודתם בתיאטרון. אני מנסה
ליצור להקה עם השחקנים הטובים ביו תר.
את כל השחקנים שפוטרו אני מחבב
ומכבד, אך חם חייבים לדעת שאני נתון
תחת חרב־התקציב, אם בשנה שעברה פי טרתי
עשרה שחקנים ולקחתי עשרה אח רים
במקומם, הרי השנה פיטרתי שמונה
ולקחתי אחת, וזאת עובדה. משכורת ממו צעת
של שחקן עולה 65 אלף לירות ב שנה,
על-ידי הפיטורין, פלוס קיצוץ אם-
נותי, אני חוסך בסביבות מיליון לירות.
״זה לא היה קל. הדברים נעשו בכא בים
איומים, והשיקול הסופי היה מיטת-
סדום. אילו יכולתי, הייתי מחדש את ה חוזה
עם חלק הגדול מן השחקנים שפוט רו.
עברו עלי שבועות של לבטים. ני סיתי
למצוא דרך, לברר אפשרויות, לר אות
אם אוכל, בכל־זאת, לשמור על ה
בשיכון
ופיתוח :״איש בעל נשמה נהדרת, פתוח ומוכן
לעזור לכל אחד.״ הוא חי חיים שקטים ומאורגנים
להפליא. כולם זוכרים כיצד מדי־יום, בשעה 10 בבוקר,
היה שולף מתיקו שני תפוחי-עץ שחביא מחבית, מקלפם
באיטיות ואוכל אותם בטיכסיות ממש. שני התפוחים
שנותרו בתיק שנמצא ליד גופתו, היו האחרונים, שאותם
לא הספיק לאכול.
שיחזור שנערך לאחר מציאת הגופה גילה כי ביום
הראשון, יום לפני המוות, הוא נסע במכונית הלאנצ׳יה
שלו מתל״אביב לכיוון חיפה. ליד קיבוץ מעגן מיכאל
התפוצץ צמיג במכוניתו, והוא פנה לעזרת המוסך של
חקיבוץ. לאחר שהוחלף הצמיג, ביקש רוזן מן העובדים
במוסך שיסיעו אותו לתחנת״חאוטובוסים :״אין לי
כוח לנהוג אחרי הפיצוץ בגלגל,״ הסביר להם. הוא ירד
מהאוטובוס, שהמשיך לתל־אביב, בצומת קיסריה, ושם
התאבד.
בשבוע שעבר היתה אמורה להיערך מסיבה גדולה
לכבוד רוזן, ביוזמתו של מנכ״ל שיכון ופיתוח, כהנוב.
הוכנה רשימת מוזמנים, ומסמר-המסיבה היה אמור
לחיות דיברי־ברכתו של כהנוב לרוזן. ביום השלישי ה אחרון
נערכה הלווייתו של רוזן. המשתתפים בהלוויה
היו, רובם, אותם אנשים שחופיעו ברשימת המוזמנים
למסיבה. את ההספד נשא מי שחיה צריך לברך במסיבה:
מנכל שיכון ופיתוח, אברהם כהנוב.

צוות הקיים. אני מבין את המרירות
והכאב של השחקנים שפוטרו. אילו יכולתי,
הייתי מסביר מעל דפי העיתון מדוע
פוטר כל אחד ואחד מהם, אך אינני
יכול. אלה הם דיני נפשות, דברים עדי נים
מאד.

״במ שכורות אני
חו ס ך מיליון 1״
^ ך מעכו־ דז ה, אני חייב לציין
שיש משהו בזרימה האנושית שהוא
תמיד חיובי. אסור לדרוך במקום אחד,
צריך להחליף. אני צריך לחשוב לטווח
רחוק, אם אני יבול להרשות לעצמי לש מור
על כישרונות צעירים, שאולי היום
הם לא טובים, אך יניבו פירות בשנה
הבאה. יש קושי מסויים להגיד לשחקן
מסויים, :אתה אומנם צעיר שהוכיח את
עצמו, אך יש בתיאטרון צעיר שעדיין
לא הוכיח את עצמו, אבל ברור לי שהוא
הרבה יותר טוב ממך. מובן שיחד עם
השיקולים התקציביים היו קיימים גם שי קולים
אמגותיים. אילו הייתי יכול, כל כלית,
לשמור על השחקנים שפוטרו, לתת
להם צ׳אנם יותר ארוך, הייתי עושה את
זה. אבל התקציב שלי, כמנהל אמנותי,

הוא 13 מיליון לירות, ומתוכם תקציב ה משכורות
הוא 10 מיליון. אמרו לי: למה
אינך חוסך בתיפאודות, בתילבושות?
ובכן, חסכתי, והגעתי לחיסכון של 130
אלף לירות בסך-הכל. ואילו במשכורות,
כאמור, אני חוסך מיליון לירות.״
וכך נוצר מצב אבסורדי: אם בזמנו של
שמעון פינקל, קודמו של יזרעאלי בתפ קיד,
נטען נגדו כאילו אינו נותן הז דמנות
לצעירים, הרי היום טוענים שיז-
רעאלי נותן הזדמנויות רבות מדי לצעי רים
ופחות מדי לוותיקים. רבים חולקים
על זכות-הווטו שלו, על בחירת הרפרטואר,
על דרכי-הפיטורין שלו ואופדעבודתו. אך
כדרכם של שחקנים, הם מסרבים לומר
את הדברים בקול רם ומעל דפי העיתון.
הם מסתודדים ומתלחשים בחדרי-חדרים
וכששואלים אותם לעניין, הם מסרבים
להשיב.
אולי משום כך איו יוסי יזרעאלי מת רגש
מן המהומות שהוא מעורר, ואומר:
״מדובר פה בשישה חודשים ראשונים
מתוך שלוש שנות קדנציה. אינני רוצה
להעיד על עיסתי, אך בתקופה כזו קצרה
קרו פה המון דברים.״ ואם הוא מתכוון
לזרימה האנושית, לחילופי-שחקנים ולתק ציב
צובר־גירעונות — כאן, לפחות, הוא
צודק.

315

הסחותהמ1ויי 1י ם

ו!ט1וו\ מ ח0,וך:

מינ^ע פוסיס ענ/ן!
הפרס הגדול:

ע שרות טבעות
פלאטי 4בשווי

־-תכשיט 1אופנה עידיר

(המשך מעמוד )33
במדרגות, וצעק אל אשתו, פינות׳ שתרתיח
מים ותשפוך עלי.
״מצאתי את עצמי זרוקד, בחדר־ד,מדר גות,
רועדת ורטובה. אשר הזמין ניידת,
ולקחו אותי למישטרה. הוא האשים אותי
ש־שברתי את דלת ביתו, ואז גררו אותי
בכוח לניידת והכריחו אותי, בתחנה, ל חתום
על משהו. למחרת הלכתי שוב אל
ביתו, כי בלילה הקודם שכחתי שם את
הצעיף שלי. הוא היה עם אשתו, שהתחילה
לצעוק עלי ולקלל אותי בעוד שפעם, ב עבר,
היא הציעה לי שנגור שלושתנו יחד.
אשר היכר אותי, ושפך עלי מים.
״ברחתי משם. חזרתי הביתה, ננעלתי ב חדרי
ולקחתי כדורים. מצאו אותי כמעט
מתה, ולקחו אותי שוב לקפלן. אחרי ש התעוררתי
רצתי החוצה, לקחתי מונית ו נסעתי
אל סגן־ניצב גולן, ברמלה. ביקשתי
להגיש תלונה בגד אשר על המכות ועל
המים ששסד עלי. סיפרתי לגולן את הכל.״

״א 3י א הרוג
או ת ך! ״

• פוסטר צבעתי ענק ש7־

י ג אזו

ב שן

חופש אמיחי
באילת מתחיל
*ורקיע

ת גירסתו״שדו על פרשת־האהבה
סירב אשר שרון למסור, ואז פרץ
בהשתוללותו האלימה המפורסמת. אחרי
שנמלט שרון לתחגודהמישטרה, ניגש פטר,
צלם העולם הזוז. אל המקום שבו השאיר
הסמל את אופניו המיותמים, וצילם אותם.
הכתב, מאיר דורון, המתין כל אותה עת
במרחק־מה ממקום־ההתרחשות, במכוניתו.
ובאותה שעה נכנסה מישטרת רחובות
להילוך גבוה. למקום הגיעה ניידת. נהג
אותה הסמל שרון, הפעם במדים, ולידו
ישב שוטר נוסף. שרון גרר את מאיר
דורון (הצלם עדיין צילם בחצר) ,משך
בשערו והשליכו לניידת• תוך כדי כד נפצע
חכתב בזרועו השמאלית ובלחיו ה ימנית
.״אני אירה בך! צריך לירות בו!
להרוג אותו!״ צעק שרון, שאיבד כל
שליטה על עצמו. עדי־הראייה הרבים שראו
כיצד היכה את הכתב, סיפרו אחר־כך
כי שרון ידוע במישטרת רחובות כ״חשו־טר
המכה.״ גם נוסעי מכונית הסובארז
העידו במישטרה :״השוטר תקף את הצלם.
לא היתד, שום תקרית בין הכתב והסמל.״
כאשר נשאל שרון על־ידי הכתב, באיזו
אשמה הוא געצד, השיב לו :״אני אהרוג
אותך!״ הדרך לתחנודהמישטרד. היתד,
מלווה מילמול טורדני של אשר שרון, ש־מילמל
ללא־הדף קללות על כתב העולם
הזה, על הצלמים ועל ״עם העיתונאים.״
אל תחנת המישטרד, נגרר הכתב בלא ש התנגד,
ונזרק אל דלפק היומנאי כשהסמל
שרון פוקד בקול :״להאשים אותו בתקיפת
שוטר !״
אז גילה מישהו לסמל שרון כי הפצע
שבמיצחו שותת דם .״קחו אותי לקפלן!
מהר לקפלן!״ צעק שרון. לכתב, שגם
הוא שתת דם, מן הפצעים שגרם לו שרון,
לא דאג איש, בשלב זה.
אשר שרון לא נסע לבית־ד,חולים. כש חזר,
אחרי כמה דקות, נתן את ההוראה
הבאה שלו :״למצוא את הצלם!״ הכתב
יצא עם ניידת ושני שוטרים, ומצא את
פטר. שוטר נוסף, שהגיע למקום בניידת,
בלבוש אזרחי, התחיל מאיים במכות, ב־
״שיחות בארבע־עיניים,״ וב״כריתת אצב־עות־הידיים
של כתב וצלם העולם הזה.״

הא שמה :
ת אונ ת־דרכי ם
ך * צלםלא נעצר. השוטר, רפי חיים,
י 1שכח לשאול את שרון באיזו אשמה ל עצור
אותו. מאוחר יותר, לאחר שהבטיח
את מצלמותיו ודיווח למערכת על מעצר
הכתב, ניגש פטר לתחנת־המישטרה. שם
עטו עליו שוטרים, איימו עליו והודיעו לו :
״אתה בחקירה!״
בינתיים שמע הכתב, מאיר דורון, הרצ אה
מעמיקה על ציונות ועל הקרבה עצמית
למען המולדת, מפי מפקד־מישטרת רחו בות,
רב־פקד אליעזר גרייבר. זה הבטיח :
״אני אסגור את העניינים שיש לי עם
העולם הזה אחרי שאפשוט את המדים ב קיץ.״
גם סגן־ניצב גולן הגיע, מרמלה,
ויחד עם קציגים נוספים ממישטרת רחו בות,
התאספו הכל ובאו לחזות בעצירים
יוצאי־הדופן.
כאשר פנה פטר פן אל רב־פקד גרייבר,
וביקש שירסן את השוטרים שהקיפו אותו,
קיללוהו ואיימו עליו, צעק גרייבר לעברם :
״הסתלקו כולכם. עיזבו אותו!״

אורי אבנרי, שהתקשר אל מפקד־המישט־רה,
נתבשר :״מאשימים אותם בגרימת
תאונת־דרכים.״ ההחלטה על כך נפלה ל אחר
הסתודדות קצרה באחד החדרים ב״
תחנה. מיותר לציין שמכוניתם של הכתב
והצלם מעולם לא התקרבה אל אופניו של
הסמל שרון. האופניים הפכו ה״הוכחה״ רד
מישטרתית להאשמה כי הצלם והכתב גרמו
תאונת־דרכים, שבה נפצע שרון במיצחו.
״אתם הפלתם את שרון מאופניו! וגם
גנבתם אותם! עובדה, יש לו פצע במצח.
זאת תאונת־דרכים,״ הודיעו למאיר דורון
ולפטר פן. רק מאוחר יותר נזכר אשר
שרון היכן השאיר את אופניו. התלונה על
הגניבה בוטלה.
״אני לא רוצה להיות מעורב,״ אמד
גרייבר, והזמין חוקר תאונות־דרכים מ־מישטרת
רמלה. בעוד הכתב והצלם ממתי-
ינים, הגיעה לתחנה אשתו של סמל אשר
שרון, כינרת .״טילפנו אלי מן העיר, ו אמרו שאשר נפצע. חשבתי שגמרו או תו,״
סיפרה. לאחר שנרגעה, ניאותה ל הביא
בפני כתב העולם הזה, מאיר דורון,
שהמתין לחקירתו, את גירסתה וגירסת
בעלה בדבר סיפור-האהבה הרחובותי ה מרעיש
החדש.

״ הי א גיצלה
א ת בעלי!׳,
ץ* יפרה כינרת שרון :״ידעתי על
^ ליאת מההתחלה. היא גרושה, וניסתה
לשים קץ לחייה כבר טעמים רבות בעבר,
עוד לפגי שהכירה את אשר, בעלי. הוא
רצה לעזור לה, לשקם אותה, להחזיר
אותה לחיים נורמליים. היא רגילה להידבק
כמו דבק לכל מי שמנסה לדבר איחה.
זה מתחיל עם הזמנה לכוס קפה, ומגיע
מהר מאד לדברים אחרים.
״כשהתחילה להטריד אותי ואת אשר
בבית, כבר לא יכולנו לסבול. מגיע לה
לא דק מכות ומים. אני הייתי הורגת או תה,
ויושבת כל החיים בבית־חסוהר. ליאת
היא טפילה, וניצלה את בעלי כמה שרק
יכלה. היא סחטה ממנו את הנשמה.
״רב־פקד גרייבר׳ וגם גולן, ידעו ממנה
כבר מזמן. עכשיו היא ממציאה סיפורים
כאילו אשר הבטיח לה נישואין. שקר. היא
רק רוצה להרוס מישפחה. היא כבר גמרה
הרבה אנשים. עכשיו תורו של בעלי. אף
פעם לא הצעתי שגגור שלושתנו יחד.
היא משקרת.״
סגן־גיצב גולן מכחיש אף הוא את סיפו רה
של ליאת :״סמל שרון מעולם לא
הגיש את התפטרותו מן המישטרה. יש
עדים רבים שראו את ליאת מטרידה אותו
בביתו, משליכה אבנים, שוברת דלת, צוע קת
אליו ברחוב. כשהיתה אצלי, להגיש
תלונה נגד שרון, אמרתי לה שתפסיק
לרדוף אחרי גבר נשוי, .הפסיקי להמם
את חייו /אמרתי לה. היא לא שמעה ב קולי.״
סיכמה
ליאת :״למרות הכל, נשארתי
מאוהבת. השתדלתי להחזיק את עצמי.
כשנפגשנו, ביוזמתו של אשר, הוא ניסה
לשכנע אותי שיחד נתקן את המעוות, ו נמשיך
לאהוב. אני החזקתי את עצמי
חזק, ולא הסכמתי. אז הוא התחיל להטריד
אותי. הוא מציק לי, ויודע על כל צעד
שאני עושה. אני מתכוונת להגיש נגדו
תביעות אזרחיות על הפרת הבטחות־הנישואין
שלו, ותביעת־נזיקין על הנזק
שגרמו לי מכותיו. אני רק מבקשת שהוא
יניח לי, שפצעי יירפאו. אני רוצה לפתוח
דף חדש.״
בתחילת השבוע נלקחה ליאת, פעם נו ספת,
לצורך חקירה למישטרת רחובות.
במהלך החקירה היא הואשמה, כי איימה
ברצח על הסמל שרון ועל בני־מישפחתו,
באמצעות הטלפון .״שרון איים עלי שאם
תפורסם הכתבה הוא יגמור אותי,״ סיפרה
ליאת ,״הוא ממשיך להטריד אותי בלילות
ולא מרפה ממני. אני לא יודעת מה יהיה?
אני חושבת שבסוף אברח מרחובות.״
מי צודק? קשה לברר. המישטרה, מכל
מקום, צודקת תמיד. אחרי החקירה ב־מישטרת
רחובות שוחרר צלם העולם הזה
בערבות עצמית של 500 לירות, והכתב
בערבות עצמית של 1000 לירות• גם ה מכונית,
שהואשמה בגרימת התאונה, שוחר רה
(בלי ערבות) ,לאחר שלא נתגלה עליה
סימן לתאונה כלשהי.
סגן־ניצב גולן הבטיח לבדוק את טענות
הכתב והצלם על מכות ואיומים בתחנת־המישטרה,
ובדרך אליה. האשמה המגוחכת,
כאילו גרמו מאיר דורון ופטר פן לתאו נה,
שבה נפצע סמל-המישטרה, בעינה
עומדת. והעיר רחובות צהלה ושמחה.

העולם הזה 2020

קולנוע סרטים מירוץ נגד ולזמן
את כל המיליונים שגרף מן הסנדק ה ראשון
והשני — משקיע המפיק־במאי־תסריטאי
פרנסיס־פורד קופולה ( )35ב״
סרט־ענקים חדש, שהחל מביים באיי ה פיליפינים:
אפוקליפסה — עכשיו. זוהי
יצירה אפית על מילחמות הצבא האמריקאי
בוויאט־נאם — נושא, שכימעט •שלא טופל
בקולנוע האמריקאי־מיסחרי, למעט הכומתות
הירוקות, סרט ימני־פאשיסטי• ,שנוצר
לפני כשבע שיים, בעידודו של דון ויין.
גיבורי הסנדק, מארלון בראגדו ורוברט
דובאל — שבים ומשתפים פעולה עם קופו־לה,
לאחר שהסכימו ביניהם על מיכסית
האחוזים שיקבלו מהכנסות הסרט. שבועות
אחדים לפני תחילת הצילומים — ויתר
פרנסיס־פורד קופולה על שירותיו •של
כוכב־הצמרת כטיב מקווין, שדרש שלושה
מיליון דולר(!) כדי להופיע משך כשלו שה
שבועות בלבד מול המצלמות .״הוליווד
לא תמשיך להתקיים כך,״ אמר אז קופולה
— והגיע ליתר הבנה פינאנסית עם בראג״
דו ודובאל. השניים מגלמים שני קציני-
צבא אמריקאיים — בראנדו מפקד על
פלוגה תועה בג׳ויגל, ודובאל — מפקד
להק־הליקופטרים היוצא למשימות־התקפה.
בונים בדי להשמיד. אפוקליפסה -
עכשיו ני תב בצוותא בידי יקופולה, ועמיתו
התסריטאי־במאי ג׳ון מיליוס 29 שהת בססו
על סיפרו של ג׳וזף קוגראד לב
האפלה .״המשימה הקשה ביותר,״ אומר
קופולה ,״היתד, איתור מקומות־ההסרטה
באיי־הפיליפיגים, שבהם נוכל לשחזר את
קרבות־הדמים בדלתה •של הנהר מקונג,
בהרי קאם ראן, בחופי אגאם ובג׳ונגלים
של קאמבודיד.,״
מרכז־ד,עצבים של ההפקה נמצא בעיר־העסקים
הפיליפינית גפומוקאגו. בגבעות
שליד העיר שוחזרו מיסטר בסיסי־צבא
אמריקאיים דשני כפרים וייט־נאמיים, ש בהם
ייערך עיקר צילומי הסרט.
״אנו מקיימים את הכפרים בדייקנות
רבד״״ אומר דין טאבולארים, זוכה האוסקר,
האחראי על עיצוב התיפאורות .״נוט עים
שדות־אורז נרחבים, בונים •שיבעים
בקתות, מותחים גשר באורך 400 מטרים
— הכל כדי להשמידם בשבועות הקרו בים,
בתיאור דקדקני ומפורט של הרם
וטבח־דמים. אנו נמצאים במירוץ נגד
הזמן: עלינו לסיים מייד את כל קיטעי־הפעולה
— לפני בוא הגשמים הסוחפים...״
על צוות־ההסרטה לעמד עוד •שישה־עשר
שבועות בצילומי־הוץ בפיליפינים —
קודם שישובו לאולפנים בהוליווד, להשל מת
הסרטות־הפנים.
תדריך חובה לראות:
ת ל ״ אביב: התפוז המכני, מלתעות,
האיש שרצה להיות מלך, חליל־הקסס, סרט
מתוק.
י רו ש לי ם: מלתעות, צמד בכותרות,
זהות גנובה.
היפה: מלתעות.

תל־אביב

ח לי להקסט (סטודיו, שוו*
דיה)
:חגיגה מקסימה ושובת־לב של אופ רה
ותיאטרון, מוסיקה וקולנוע. אינגמר
ברגמן מניף על מוצארט ושיקאנדר —
שרביט־של־גאון, באינטרפרטציה מלאת
הומור, דימיון וטוב־לב. חווייה נדירה.

ירושלים

צנזד ככו תרו ת (ירושלים,
ארצות־הברית) :קומדיה מלוקקת, מיקצו־עית
וסיגתטית — אודות •שני כוכבי וודוויל
•שעבר זמנם. וולטר מתאו וג׳ורג׳ ברגם
קשישא• ,שזכה לא מכבר באוסקר על תפ קידו
בסרט, מגלגלים בפיהם דיאלוג נוסח
פינג־פונג ששם בפיהם המחזאי ניל סיי-
מון. משעשע מאד.

חי 3ה

* * היהלום הלוהט (המרכז, אר-
צות״הברית) :הבמאי פיטר ייטם, שיצר את
בוליט — חוזר על סיגנונו המרתק בתי אור
שוד יהלום נדיר• ,שמבצעת כנופיית
פורצים לא־מיקצועית ובראשה — ג׳ורג׳
סיגל ורוברט רדפורד. מותח ומבדר, עם
כמה צחוקים־לעניין.

עור>ף הומו
וא>נד>נ> רשע
בקומה זקופה (ארצות־הברית,
תל־אביב, תל״אביב) — לכאורה
זהו סדט־פעולה מן הסוג שנהוג
לכנות ״סוג ב.,״ לכאורה, זוהי מחאה על מצבם החברתי
העלוב של האינדיאנים. ייתכן גם, שזהו מינשר המעודד את
ההומוסכסואלים ״לצאת מן הארון.״ אבל, בתסריט של
בקומה זקופה, שביים ויליאם קאסטלמאן, אין הפעילות
האינטנסיבית, אף לא הקצב המהיר והעוצמה הסוחפת
שאיפיינו סירטי״פעולה מאותו ז׳אנר כבהילוך גבוה ובראש
מורם.
העלילה מתפתחת במתכונת הקלאסית: הטוב, המו סרי,
הנעלה והגיבור — מתגלמים כאן בדמותו של האינדיאני
ג׳וני ענן־אש (ויקטור מוהיקה) הנאבק ברע, במוש-
חת, בשפל ובסאדיסט — המגולם בידי חוואי לבן (ראלף
מיקר, מרושע להפליא) .העימות ביניהם נובע מרקע חברתי:
האינדיאני המושפל מבקש להרים ראש ולהשתלב
בחברת הלבנים. אבל אחרי שלוש דקות הפתיחה של
הסרט — מחוויר ונעלם ההקשר הסוציולוגי. הסרט נותר
בתחום יחסי השינאה הגזענית וחסרת־ההיגיון של הלבן
לאינדיאני, והעלילה מתקדמת על מישור חדגוני, יבש ופשטני
— ולכן גם חסר״עניין. גם התסריט מקבל, במהלך
הסרט, תפנית מוזרה: מרגע שענן־אש נוטל את החוק
לידיו ומבצע מעשי-נקמה מזוויעים (קירקוף, שק־נחשים

ג׳ייסון לדג׳ר וויקטור מוריקה ב״קומה זקופה״
המולבש על הראש, קבורת־אדם בעודו חי) ,הוא שומט
מתחת לרגליו את הבסיס המוסרי להתנהגותו, ומאבד את
אהדת הקהל באולם, הסולד ממעשי־הטבח. מעניין, אם
בארה״ב לא הפך הסרט בומראנג, לדימויו המתקדש של
האינדיאני.
שיחזור פרשה

חפוסיידון בלהבות (איטליה,
סינמה ,1תל־אביב) — שם הסרט
מטעה, ומעיד כאילו הוא חיקוי
איטלקי זול לסרט הקאטאסטרופות ההוליוודי הרפתקה
בפוסיידון 1972 למעשה, זהו שיחזור קולנועי של פרשה
אמיתית, שהתרחשה ב : 1970-אוניית-המשא פוסיידון,
שהובילה מיטען של דשנים לחקלאות — עלתה באש מול
עיר־תעשייה איטלקית. היה חשש שהחום הכבד יגרום לפיצוץ
הרסני של מיטעו הכימיקאלים — ויביא למותם של
אלפים מתושבי העיר.
וכך משחזר פוסיידון בלהבות, בתבונה ובהיגיון ריאליסטי
(להבדיל מדרך*המחשבה הסינמאטית של הקולנוע
הפיקטיבי) ,את המאמצים לכבות את הדליקה על האונייה,
שניטשה על־ידי מלחיה ; את הניסיון לצנן את
מיטעו־הדשנים הלוהט בחום, ואת גרירת האוניה לאורך
הנהר, החוצה את העיר — אל חים הפתוח, בסכנה
שהאוצייה תתפוצץ בכל רגע. אין לסרט דמויות ראשיות,
המובילות את הדרמה. יוצריו מביטים על ההתרחשויות
במצלמה אובייקטיבית ככל האפשר — ובך גם מתארגן
התסריט, המספק מידע בחיר ושוטף על מה שהתרחש,
הן באונייה והן בעיר. כתוצאה מכך — גם הדרמה המתפתחת
שומרת על פרופורציות נכונות, ואינה נגררת אחר
סצינות־זוועה של מיתות משונות, האופייניות לסירטי-

ה״פוסיידון״ העמוסה דשנים עולה בלהבות
האסון. להיפך: הבמאי עושה הרבה בדי לחסוך, לרכז
ולהעשיר את מרכיבי הדראמה הכמו״תיעודית הזו: תיאור
כן ומרטיט של גיבורים, שטובת־הבלל חשובה לחם מעצמם
; שיקול־דעת ולבטים, תושייה והיסוסים — מצת״חלקם
של נושאי התפקידים הציבוריים; או התנהגות חייתית
של אספסוף, שאינו נשמע להוראות ולסדר — ומשבש את
פעולות ההצלה.

הללויה
ל 7גלוב־הנפש
פאנטוצי השלומיאל (איטליה,
גורדון, תל־אביב) — פאנטוצי
הוא גיבור איטלקי, שזכה בשנים
האחרונות בפופולאריות עצומה בקרב השיבבות העממיות
באיטליה. מקורו — בשני ספרים שחיבר פאולו וילג׳יו,
פקיד לשעבר, שבעזרת רימיון פרוע הביא אל בין השורות
את בל תיטבוליו הדתיים, המישפחתיים והמעמדיים: הוא
קורבן טראגי־קומי של חברה רומסת ודורסת, שאינה יודעת
מהו רגש־אנוש. פאנטוצי הקולנועי הרבה יותר מיסכן
ממקורו הסיפרותי. הסופר פאולו וינלג׳יו עצמו מגלם על
האקרן את דמות־טיפוחיו: גוף, שמן, פחדן, מכוער ועלוב-
נפש•
מה שנראה כאן חסר־טעם ותפל ער סלידה — התקבל
אצל האיטלקים בחללויות סוערות: פאנטוצי השלומיאל
היה בשנה שעברה ללהיט־הקופה מס׳ 1באיטליה —
אולי משום שהקהל העממי שנהר לסרט, מצא בו את ייצוג
פחדיו ותיסבוליו. שכן, פאנטוצי הוא. פקיד קטן שחי
בפחד מתמיד, בכניעה ובהתבטלות מוחלטת מול מעבידיו.
הוא מוחל על בבורו־העצמי, ברי שלא לאבר את
המשכורת והביטחון הכלכלי שמקנים לו מעבידיו. גם
בביתו אין הוא רווה נ חת: אשתו ובתו הן ספחות נדבקות,
ההופכות את חייו אומללים עור יותר. ייתכן שהאי טלקים
מתמוגגים מן המסע המשפיל שעובר פאנטוצי לאורך
הסרט. אבל לגבי הקהל בארץ הוא בחזקת גיבור מאוס

פאולו וילג׳יו בדמות פאנטוצי
ובזוי: הוא מדחיק את ניצני ההתמרדות שלו, מוחל על
כבודו ואינו מצליח בדבר. אדם כזה אינו זוכה באהדה —
וקשה לסבול אותו במשך שעה וחצי. מה־גם שהתסריט׳
אפיזודי, ומורכב מסצינות קצרות המקבגות זו על גבי זו,
בלא קו סיפורי מוביל ומתפתח.

ה עו ל ם הז ה 2020

טנק מתפוצץ בעת התקפה במילחטת־העולם הראשונה

מ אז

יומו

הראשון

הטנק

הכריזו

עליו

שוב 1ש 1ב

כעלמת -אךבבל מי לחמה חזר ותפסמקוםדומיננטי

וי* ד הופעת הטנק וזיתה המילחמה בייבשה שחייה
י ג בעידן הנשק־האישי. יכולתו של כל צבא לקיים
תימרון־מיבצעי נמדדה, קודם־כל, בכמות החיילים׳ הרג לים
או הרכובים, שיכול היה להעמיד. אלה הפעילו נשק
אישי (חם וגם קר) ,בתוספת נשק־ציוותי פשוט (מיקל-
עים) .לכן, עד כמה שלחימת כיחות־הקרקע נגעה, לא
היה הפער שבין אומות מתקדמות או מפגרות, מבחינת
רמתן ויכולתן הטכנולוגיות, כשלעצמן בעל ערך מכריע.
כוחות־הים, לעומת זאת, נכנסו כבר במחצית המאה
הקודמת לעידן ״מערכות־הנשק״ :עוצמתם נמדדה באיכות
ביצועי אוניות־המילחמה שלהם, הרבה יותר מאשר
בכמותן, והפער הטכנולוגי — כפי שהתבטא בתכונות
האמצעים וגם ברמת המפעילים — קבע, למעשה, מראש,
את תוצאותיה של כל התנגשות ימית, אם אירעה בין
צי של מדינה מפגרת לבין זה של מדינה מפותחת.
רמת היכולת והתודעה הטכנולוגיות של החברה,
המעמידה את הצבא אינה משפיעה, לפחות כיום, על
עצם השגת האמצעים — גם המפגרת במדינות, אם רק
בירכה האלוהים בנפט, יכולה כיום לקנות אמצעים
מתוחכמים ביותר, על כל עזריהם, אביזריהם ומשלימיהם.
לא כן עניין ניצול האמצעים, הפעלתם ואחזקתם, במייוחד
לאורך זמן.
התופעה בולטת ביותר בתחום האווירי. כיום, אף
המטוס, שהוא מערכת־נשק מורכבת כשלעצמה, איננו
אלא ״בורג״ (ראשי, כמובן — אך בכל־זאת בורג)
במערכת־אמצעים, אשר מידת יעילות שאר חלקיה וכן
יעילות שילובם ההדדי של כל מרכיביה, היא הקובעת

בלחימה אין דרושים, באופן ישיר, אלא ארבעה אנשי־צוות
בילבד. וכן, בניגוד לחי״ר ולצבאות של עידן
הנשק־האישי, אין כמות הטנקים שיכולה לרכוש, להפעיל
ולתחזק כל מדינה שגודלה ״סביר״ ,תלוייה במצאי כוח־האדם
שברשותה, כמו במידת יכולתה להקים ולקיים
את מערכודהאמצעים הכוללת, אשר הטנק משובץ בה
ומהווה חלק ממנה. רמתה הטכנולוגית ויכולתה התעשיי־

זהו החלק השני של מאמר גשם ״המלד
טנק״• ,שחלקו הראשון פורסם כגיליון
האחרון של ״העולם הזה״

״א״ סי מין ע מי ד רו ר -י
תית של המדינה ודנו, לעניין זה, בעלות חשיבות מכר עת.
עדיפות בהן מאפשרת השגת עוצמה רבה, במחיר
השקעות נמוכות־יחסית בכוח־אדם.

כך, מצד שעורי-העוצמה היחסיים כין ישראל
ומדינות־ערב, כתחומי כוח־האדם מכאן
והיכולת הטכנולוגית והתעשייתית מכאן, הטנק
חינו, אמצעי־לחימה משתלם כיותר לישראל
— וכיכולתה להקים ולקיים עוצמה כ מו ת
י ת של טנקים, אשר תהיה כלתי-פרופורציו-
נלית, לטובתה (מכחינת יחסי-הכוחות המיס־פריים,
כהשתקפותם מנתוני כוח-האדם ההשוואתיים).

כבר
הטכנולוגיות הקיימות, ובוודאי אלו שבעין,
יכולות לאפשר למפקד־הטנק להפעיל כימעט לבדו את
המערכות הראשיות של הטנק — כלומר, להסיעו, לטעון
את כלי״נשקו, לבקר את אישם ולהפעיל את מערכת״
הקשר — כאשר תפקיד שאר אנשי־הצוות הוא מישני
וטכני בלבד, במידה שבכלל יש בהם צורך. הטנק אס
השוודי, שהינו טנק־שירות פעיל מזה כמה שנים, כבר קרוב
מאד למצב זה.

״תוצר-לוואי״ מעניין אחר של ה״מער־כתיות״
המתוארת הוא, שהארכת משך-המיל-
חמה והיפגעותם הגוברת של האמצעים, אינם
כהכרח ומכל הבחינות לרעת ישראל. מפני
יתרונותיה, מסוגלת המדינה להעמיד מערך
גדול וגם יעיל לאחזקת מערכות־נשק ולהשכתן
לכשירות.
באופן זה, יש ביכולת צה״ל לקצר מאד את מישכי־הננתו־מחדש־לקרב
של הטנק (כמו של המטוס) ; וגם
לתקן במהירות רבה, בתוך שדה־הקרב או בסמיכות
אליו, את הכלים הניזוקים והפגועים. כך, שיעור הטנקים
המחוסלים, מתוך כל אלה שנפגעו, קטן ביחס לזה שאצל
האדיב — מה שמשפר בהתמדה, בתחום זה, את יחסי־הכוחות
לטובתנו. נזכור, כי במילחמד, האחרונה לחמו
אותן יחידות ועוצבות טנקים שלנו מן ההתחלה ועד
הסוף; והתחדשותם הנשנית־וחוזרת, התאפשרה בעיקר
משום יכולת החילוץ וההחזרה — לנדשירות של מערך
החימוש הצה״לי. לעומת זאת, יכלו צבאות מצריים
וסוריה להשיב את עוצמת הטנקים שלהם לרמה סבירה,
רק באמצעות מישלוחי־טנקים מבחוץ (מרוסיה, מיוגוס
טוב
ריהודיס
את מידת יעילותם של המערכת ביכללה ושל כל מערכת־מישנה
בה. כך, יעילות המטוס היא פונקציה של יעילות
הבקרה האווירית, נכונות חישובי ״הבחורים הממושקפים״
בדבר חימוש המטוס והזנת מערכות־הבקרה שבו, רמת
שירותי־החימוש שלו וכד.
לכן, בחינת עוצמת־האוויר של כל צבא מסויים רק
על־פי מיספר מטוסיו לסוגיהם עשוייה להטעות מאד.
בצורה פחות קיצונית, אך דומה עקרונית, חלים
הדברים האלה גם על הטנקים. לצורכי הפעלת הטנק

ף* ין השאר מאפשרת ההסתמכות המירבית על מער-
1כות־נשק, שהן — כמו הטנק והמטוס — חלק ממערכת-
אמצעים מורכבת יותר, גם מיצוי רב ויעיל יותר של
משאבי כוח־האדם בכללם, משום שתפקידי שירותים,
תיקונים וכיו״ב• ,שחשיבותם כמו מישקלם הכמותי גדלים,
,ניתנים להיעשות גם על־ידי אנשים שאינם כשירים
לתפקידי־לחימר ; וכן, מפני שהטנק מופעל על־ידי צוות,
ניתן להשיג רמת תיפעול יעילה ביותר, גם כאשר אחד
או שניים מאנשי־הצוות גופם אינם בעלי כישורים מעולים
בימייוחד, כלוחמים.

היחידי כין אנשי-הצוות שנדרשות כו תכונות
של לוחם וגם פעולה המונחית על-ידי שיקולי
מצב הלחימה, הוא מפקד־חטנק.

לביה, ומאלג׳יר) .לכן, לפחות בשטח זה, תלות הערבים
ברכבות־אוויר ובצבירתיה־מראש של רזרבת־ענק, יקרה
מאד ובלתי־משומשת־ביודעין בשלבי־הפתיחה, גדולה
הרבה מתלותנו (הצרה היא, שיכולתם לעמוד בהוצאות
אלה. עולה גם היא כמה־וכמה־מונים על יכולתנו — אך
זהו סיפור אחר).

אחרי שביררנו למה טוב הטנק ליהודים
ומתאים לצח״ל, עולה השאלה, אם בכלל יכול

הטנק — טוב או לא טוב — לפעול בשדה
הקרב של ימינו: בלומר, להשתתף; כלחימה
ולהשפיע על תוצאותיה במו עד עתה, כלא
שהמחיר יהיה כה גבוה עד שבל י תרונות
הטנק, המוחלטים כמו הסובייקטיביים (לנו
ובתנאינו) ,ייצאו כהפסד אכידותיו הכבדות־מדי.

שלושה
מהם הושמדו, אך 20 טנקים נפגעו, והר,תקפד,
נהדפה. בגיזרד, אחרת הסתערו תישעד, טנקים איטלקיים
מול תותח בודד — שפגע בכולם. לבסוף נסוגו הברי טים,
אבל הגרמנים הותשו וכימעט שלא התקדמו. המאזן
הסופי היה 10 :תותחי־נ״ט אבדו, שלושה נוספים הוצאו
מכלל פעולה, שישה נותרו כשירים. לגרמנים נשמדו
32 טנקים, חמישה תותחים־מתנייעים שפעלו בטנקים
וכ־ 20 אחרים יצאו מכלל פעולה, אך נגררו — יחס של
יותר מ־ 1:4לטובת הנ״ט.

מוות ותח״ה
בר הזכרנו כי סמוך לתום מילחמת יום־ד,כיפורים
׳— עלתה ונשמעה הקריאה :״הטנק מת.״ מערך הנ״ט
המודרני, שחידושו העיקרי טיל־הנ״ט הממחה — בין
הסאגר הרוסי, שהנחייתו ידנית והוא נחשב ״דור ראשון״;
ובין הטאו האמריקאי, שהוא מן ״הדור השני״ — נראה
היה קטלני כל־כך ששיתק, כמדומה, את הטנקים בשדה־הקרב.

מאז
נצטננו מעט הניתוחים, והכל מסכימים
בי, כדומה למרק טוויין בימיו, גם הידיעות
על מותו של הטנק היו מוקדמות במיקצת.

בתופעה כשלעצמה אין כל חדש: הטנק כבר הוכרז
מת לא־אחת. בעיצומה של מילחמת־העולם־השנייה כבר
רכשו הצבאות את התודעה, הידע והכלים להתגוננות
נגד־טנקית יעילה. בזאת הושם הקץ — או כך דימו
— למסעות הבליץ, כמו אלה אשר שטפו על־פני פולין,
צרפת ורוסיה בתחילת המילחמה. אולם, כעובדה, עד
סוף המילחמה המשיך הטנק והיה, בכל הצבאות ובכל
החזיתות העיקריות (להוציא ׳בורמה והפאסיפיק) עמוד־השדרה
של כוחות־היבשה, בכל קרב או מערכה שתכליתם
היתה השגת הכרעה.

בשנה האחרונה של המילחמה הודגמו כמה
מסעות ״בזק״ ,שלא ביישו א ת הראשונים.
ביניהם בלט המיכקע של פטון מראש־הגשר
של נורמנדיה, אשר מוטט א ת החזית הגרמנית
בצרפת. אילו נוצל והומשך ביאות, ודאי
שהיה גורם תוצאות מכריעות יותר — אולי
עד כדי הכרע ת גרמניה, ממערב, ככר ב־44ע.1
לקראת סוף המילחמה הופיעו והופעלו בשדה־הקרב
כלי־נ״ט אי־שיים וצוותיים קלים ויעילים, מסוג הבזוקה,
התול״ר (תותח ללא־רתע) וה״פאנצר־פאוסט״ (״אגרוף
השיריון״ הגרמני, אשר היה טיל אישי חד־פעמי) .באופן
זה ניתן לרוות את שדה־הקרב באמצעי־נ״ט ושוב קבעו
וקיבלו רבים וטובים כי הפעם, אכן דועך הטנק ומגיע
קיצו•
ההתנגשויות שאירעו מאז, ובעיקר בקוריאה וגם
המילחמות בזירתנו החישו, כמובן, הערכה זו. בעיקב-ות

מחוץ לעה״ד דא סבו איש
שהתקפת־מצח של טנקים
כולה להתגבר קר
מעדו נ״ ט בעל עוצמה
הופעת טילי־הנ״ט המונחים, החל באמצע שנות החמישים,
־שבו ועלו ניתוחים פסוקים, מלומדים יותר וגם פחות,
אשר בישרו פעם נוספת את קץ עידן הטנק וסתמו
עליו את הגולל המיבצעי. מילחמת יום־ד,כיפורים אישרה,
כמדומה, דיעות אלו.

אפל רק כמדומה• כבר אמרנו כי לא נשק
פלא נגד-טנקי הוא שגרם לאוכדנים הנוראים
של רק״מ ככלל וטנקים בפרט, באוקטובר
,11473 במו שגיאות הצדדים, כבל הקשור להפעלת
רק״מ ועוצכות רק״מ.

נשק הנ״ט הופיע יחד עם הטנק — ומיום־הולדת
הטנק עד עתה, לא היה אפילו יום אחד שבידי החי״ר
לא נמצא נשק נגד־טגקי יעיל. כבר לאחר התקפות־הטנקים
הראשונות של בעלות־הברית במילחמת־העולם
הראשונה למדו הגרמנים להציב תותחי־שדה קלים בכינון
ישיר, ולירות מהם ב״כוונות פתוחות״ אל הטנקים, ששיר־יונם
אז לא עמד בפני פגיעות כאלו. בשנים שלאחר מכן
פותח רובה־נ״ט, אשר הופעל על־ידי חייל בודד
וירה קליעים חודרי־שיריון. בשעתו היה רובה זה חודר
כל טנק שב־שירות.
אבל כבר בראשית מילחמת־העולם השנייה התעבה
שיריון הטנקים, ורובה־הג״ט הפך מייושן (רק הרוסים
המשיכו להפעילו, מחוסר נשק־נ״ט אישי יעיל אחר.
ממנו ־שרד התחמיש, בן 14.5המ״מ, שעליו ניבנה
המיקלע הכבד הרוסי המודרני) .כך, משך כל אותה
מילחמה היה תותח הנ״ט, הכבד והמסורבל יחסית,
האמצעי הראשי של החי״ר ללחימה בטנקי האוייב.
עד אמצע המילחמה הובילו הגרמנים גם בתחום זה.
רגילים לקשור את רומל ואת מעללי ״קורפוס אפריקה״
שלו בעיקר בטנק. אך הטקטיקה אשר ייחדה את רומל
לא הייתה טנקאית טהורה, אלא התאפיינה בשילוב
תותחי־נ״ט עם טנקים.

אירוע זה אכן הדגים ״את אוזלת־ידם של
טנקים בנגד תו ת חי ם נגד־טנקיים טובים, המופעלים
כרוח איתנה, אפילו בהיותם מוצבים
בשטח נטול י תרונו ת טיבעיים.״

״פאנצדפאוסט״ גרמני (מילחמת־העולם ה־)2
אגרוף אישי
מסך התותחים; אלה היו מטפלים בטנקים הבריטיים
ביעילות ולאחר־מכן, בחיפוי הנ״ט, היו הטנקים הגר מניים
שבים וגחים קדימה.
הטנק הוא שחרץ, בחשבון כולל, את תוצאות המער כות
בלוב — אך בקרב הבודד לעצמו — שררו והכריעו
תכופות תותחי־הנ״ט, שהבולט בהם היה ה״ 88מ״מ״
הגרמני (תותח נגד־מטוסי אשר, כאילתור מבריק ואפק טיבי
ביותר, הופעל כנ״ט).

עלילות המל
ף*י ניגוד גמור לדיעות הרווחות, מ־מום־מה, לא
4היתד, כל הפתעה שהיא במאבק שבין הטנק לנ״ט
ביום־הכיפורים, או בתוצאותיו.
כבר במילחמת־העולם הראשונה, ועוד יותר ב־שנייה,
הוכח ונקבע, כי מערך גגד־טנקי שהוכן כיאות, ואפילו
בחיפזון. הוא יריב קשה לטנק — וככלל, עדיף עליו.

שום טנקיסט שפוי לא סבר מעולם שבכוחו
״לנפנה״ מערך נ״ט על־ידי שיסתער עליו חזיתי
ת, עם טנקים כלבד.

מובן, שבמיקרים לא־מעטים אכן בוצעו הסתערויות
כאלה וגם הצליחו, אבל אלה נחשבו והתקבלו תמיד
כיוצא־מן־הכלל.
כבר הזכרנו, כי רומל היה מביס את השיריון הבריטי
בעיקר באמצעות תותחי-הנ״ט שלו — אשר לרוב פעלו
בנחיתות כמותית מול הטנקים, אבל היו ערוכים ומופע לים
בה־שכל. במהלך נסיגת רומל מאל-עלמיין לטריפולי
היה מסך־נ״ט גרמני, בן קומץ תותחים בילבד מצליח,
כדבר רגיל וקבוע, להשהות ולעכב התקדמות דיוויזיית־שיריון
בריטית — ולרוב מתקפל באבידות קלות, ברגע
האחרון, רק כדי שייסוג כמה ק״מ אחורה וייערך
להשהיית נוספת•
באל־עלמיין נשלחה חטיבת טנקים בריטית להסתערות-
מצח על מערך־נ״ט גרמגי־איטלקי. אבידותיה הכבדות
נחזו מראש ; ואכן ,״מתוך 95 הטנקים שיצאו לקרב אבדו
,75 ומתוך כ־ 400 קצינים וחוגרים ...אבדו 230״ — הכל
בהתקפה אחת. למסך תותחי־הנ״ט אבדו 35 כלים —
יחם אבידות של 1:2לטובת התותחים — רובם מן הקלים
יותר. ה״88״ ,־שגם כאן גרמו את עיקר הנזק, מטווח
רחוק, נפגעו פחות, מנעו את פריצת מערך־הנ״ט ועצרו
את חטיבת הטנקים קודם ־שהגיעה ליעדה.
מעלל דומה, ואפילו רב יותר, ביצעה באל־עלמיין
יחידת־נ״ט בריטית, א־שר קודמה אל מעבר לשדות-
המוקשים הגרמניים שנפרצו, עם 19 תותחי־נ״ט ״סיקס
פאונדרס״ (שירתו גם בציה״ל) .היחידה נערכה בחיפזון
ובחשיכה, על תוואי שכונה ״הרטומן״ — בדיוק בגיזרת
ריכוז השיריון של ״קורפוס אפריקה״ למכת־נגד. מ־שחר
ועד חשיכה ניצבו הבריטים, בעמדות שטוחות, בפני
התקפות טנקים שניחתו עליהם מכל עבריהם לסירוגין
ובלמו כל מה שהוטל נגדם.
פעם תקפו 40 טנקים גרמניים מול אחת מגיזרות־המשנה
של ״חרטומו,״ ובה ארבעה תותחים בילבד.

דומיננטי, אבל...
ן* נה כי כן, לכל מי היודע, שגם צבאות אחרים,
י 1מילבד צה״ל, ניהלו מילחמות, לא היתה יכולת
מערכי־הנ״ט המצריים לעמוד מול הסתערויות חזיתיות
של טנקים בגדר חידוש, או הישג מייוחד.

התופעה יוצאת-הדופן שבמידחמות ישראל-
ערב היתה דווקא אי־עמידות מערכי חנ״ט ה מצריים
בששת־הימים, למרות עוצמתם הרבה.
באוקטובר 1973 רק תיקנו המצרים את עצמם —
ועדיין היו רחוקים מכושר הנ״ט שגילו הגרמנים, הברי טים
או הרוסים, במיטבם, במילחמת־העולם השנייה.
למרות שהמצרים היו חמושים באמצעי־נ״ט רבים, צפופים
וחדישים מאלה של מילחמת־העולם, לא עלה בידיהם
להגביל את חופ־ש״הפעולה של הטנקים הישראליים, או
לגרום להם אבידות בשיעור ובמידה שראינו כבר לפני
30 שנה.

נזכור כי מערך־הנ״ט המצרי בחווה הסי
נית,
שהיה גדול וגס חזק פי-במה מבל מסך
נ׳׳ט של רומל, או מזה הבריטי ב״חרטומן״ ,לא
החזיק מעמד בפני ה תקפו ת של ח טיבו ת מאוגדות
שרון וכרן — ובסופו של דבר, הטנק
י ם הישראליים הם שמוטטוהו והשמידוהו
(הצנחנים לחמו שם בגבורה רבה, אך הופעלו,
או פעלו, כצורה כה גרועה, עד שלא הועילו
כימעט בלום).
במה שנוגע להשפעתם ולקטלניותם של אמצעי־הנ״ט
החדישים, ובעיקר הטיל־המונחה סאגר, הרי אלה
לא הגיעו, פסיכולוגית ומע־שית, לאלה של ה״88״ הגרמני
בשעתו. במידבר המערבי, היה כל תותח בודד כזה ישווה־ערך
להרבה עשרות סאגריס בסיני.

מחוץ לצה״ל שכין ששת-הימים ליום־הכי־פורים,
מעולם לא סבר שום אי ש־צבא, ולא
קיבל, שהתקפת-מצח של טנקים בילבד יכולה
להתגבר על מערך־נ״ט בעל-עוצמה — ובוודאי
לא כדבר רגיל וקבוע.

מעולם הבינו הכל וגם לימדו, כי הבקעת מערך־נ״ט
חזק הינד, עניין לארטילריה ולחי״ר לפחות כמו לטנקים
— ותכופות, חלקם של הטנקים בלחימה כזו פחות מזה
של שני שותפיהם.

המילחמה האחרונה לא חידשה הלכות,
אלא רק החזירה א ת צה״ל ואת הטנקיסטים
לשיפיון־הדעת המיקצועי — או בך עלינו
כל מה שסיפרנו בשיבתי הנ״ט לא בא אלא להראות,
כי הדיבורים על מות הטנק, לפחות בכל שדד-־קרב
־שיידמה ליום־הכיפורים, הינם הבל ורעות־רוח. גם במיד בר
המערבי, במישורי רוסיה ובאירופה, שם היטיבו
תותחי־הנ״ט לעשות. מן הנ״ט ביום־ד,כיפורים, היה הטנק
אמצעי־הלחימה הדומיננטי, ללא־עוררין. אין אולי ראייה
מובהקת יותר לכך מאשר העובדה, שההגנה הקרקעית
היתד — ,וחינה — קודם־כל, הגנה נגד־טנקית.

כדי לשמור על הטנקים ולשחררם לתפקידיהם
הייעודיים, שאן? רומל תמיד להציב
לפני הטנקים הבריטיים, באשר אלה תקפו,
לא טנקים משלו, אלא מסך של תותחי־נ״ט.
לצורך זה היה מקדם, בתעוזה רבה וסמוך לחוד,
יחידות תותחי־נ׳׳ט.
אותן היה פורש במקומות שבהם צפה התקפת־טנקים
בריטית. הטנקים הגרמניים היו נסוגים אז אל מאחרי

שירת־הברבור של רומל בצפון־אפריקה היתה התקפתו
במדינינה, שבדרום תוניס. מול 150 הטנקים שריכז, יחד
עם חי״ר וארטילריה, הציב מונטגומרי מערך תותחי־נ״ט
חפוז אך חזק. אישם היעילה הביסה והיכתה אחור,
בכוחות־עצמה׳ את התקפתו המרוכזת — אך החזיתית —
של ״קורפוס אפריקה״ המהולל. מערך תותחי־הג״ט
כימעט שלא נפגע, ושליש כוח־הטנקים הושמד.
...ועוד לא נגענו במערכות הגדולות של הזירה
הרוסית; כמו ,״קשת קורסק״ ,שבה הביסו ״חזיתות
(תותחי) הנ״ט״ של הרוסים את דיוויזיוח הפאנצר הגר מניות
בשיאן. מן הצד השני, זרעו הנ״טים שבמערכי־ההגנה
הגרמניים את שיטחי־ד,הריגה שלהם בפיגרי יחי דות
ועוצבות־טנקים רוסיות שלמות.

פאנצר גרמני בתוניס
ה נ״ ט גבר

אך ״דומיננטי״ אין משמעו כל-יבול או בל-
תי־מנוצח. לבן, אם לא יופעל ביאות, יובס ה טנק
כידי אוייכיו — ממש במו עד עתה. אירועי
אוקטובר 73׳ לא הולידו אמיתויות אלו
ולא חידשון, אלא רק אישרו אותן בפעם נוספ
ת — המי־יודע־במה.

״מלון לחם אילת, 1אוהב רכשנו מוניטין
של פינוק
זוגות בירח דבש. הצטרפו לנאהבי המלון,
לירח דבש שלא
יישכח

מחודש יוגי
4לילות -פנסיון מלא-
מארוחת ערב ביום ההגעה.
עם ארוחת בקר ביום העזיבה

במדינה
ד ר כי חיים
מן הפח אד הפחח

דיעותיו ש? האדריג?
זיעזער־את
ועתה הן מזעזעות א ת ישיא?

כשעזב הרולד רובין את דרום־אפריקה
לפגי שמונה שגים, ועלה לישראל, לא
העלה בדעתו כלל את האפשרות שהיחס
לאמבותו בארץ־המדת־אבות, יהיה זהה ל־יהם
שבו זבו ציוריו בארץ מולדתו.
הארולד בו י־ 44 אדריכל במיקצועו, נמ יר,
עם או,.ם אמגים המגיבים, באמגותם,
על ההתרחשויות גם אם אינן נוגעות להם.
כשהתקיימה בדרום־אפריקה הפגנה של
כושים נגד מדיניות הממשלה: ,שנודעה
בשם ״שארפיל״ ובה נודו הכושים על־ידי
המישטרה, יצא בסידרת רישומים נגד
מדיניות האפארטהייד, למרות הסכנה ש בדבר.
כשהתקיימה בדרום־אפריקה תחרות
על נושאים דתיים, הגיש ציור של ישו.
שני אנשים שביקרו בתערוכה, האחד
כומר והאחר אזרה, הקימו צעקות וטענו
כי, הציור פוגע ברגשותיהם. המישטרה
הגיעה למקום, התמונה הורדה, והוא הוזמן
למישפט ־שבו נטען נגדו, כי הוא מחלל
את הקודש ופוגע ׳ ברגשות דתיים.
הכן ירש מה אג. מייד אחרי המשפט
עלה הארולד לישראל, עם אשתו ושני
ילדיו. כאן שירת בצבא למרות אי־

מסעדה;מפוארת,
צלי אש, מועדת לילה,
,בריכת שחיה ענקית
עם בר צף,
מועדון בריאות,טניס.

להזמנת מקומות
גא להתקשר:
טל)059( 4111 .
א) 03 ( 229191 1

מלון לרום אילת
חוף אלמוג/אילת

אדריכל רוכין וא שתו״
המפקד שלי
התלהבותו, והציג תערוכות בגלריות ה חשובות
מבט, גו רדון ודוגית.
בשנת 1975 נקרא ל־שירות־מילואים ב חברון
והלך — במו שהוא הולך תמיד ל מילואים
— מתוך חובה, ולא מתוך הת להבות.
שירות־המילואים בחברון השפיע
עליו קשות, והוא מספד :״ראיתי את ה הידרדרות
של המצב בין החיילים והתוש בים
המקומיים. הרגשתי את האוירה הנור אה
שבין שולט ונשלט. לא החזקתי מעמד,
הייתי ממש חולה פיסית, ושוחררתי.
״בדרך לרופא קפצנו, המפקד •שלי ואבי,
לפוצץ כמה בתים. ניסיתי י לדבר -צי1ן ו,
והבנתי כי כובע־הפלדה שהוא חובש על
ראשו הוא הירושה שלו מאביו, ושבנו
יירש אותו ממנו. בשהשתחררתי, הרגשתי
דחף עצום לצאת בסידרה שלה קראתי
,המפקד שלי /י הסידרה אינה עוסקת ב מפקד
הספציפי ששירת אתי במילואים,
היא עוסקת בכל אותם מפקדים, שהדרגה
חשובה להם יותר מחיי־אדם.״
.ובינתיים הלו ־שינויים גם בחייו הפר טיים
של הארולד רובין. הוא התגרש מ אשתי
הראשונה ונשא לאשה את המחזאית
מרים קיבי (השיבה) המסכימה לדיעותיו.
את ציורי ״המפקד שלי״ ניסה הארולד
להציג בגלריות חשובות. אך בולן נרתעו
מהסידרה, שבה שולטים בובע־הפלדה,
נעליים מסומרות ואבר־מין מזדקר. לבסוף
נמצאה לו גלריה קצמן בתל־אביב שהסכי-
מה לקחת על עצמה את הסיכון, והוא יציג
בה את הסידרה החל מן השבוע הבא.
המחזאית מרים קיני.

ה עו ל ם הז ה 2020

שמתם־לב שיום־העצימאות האחרון היה
שונה מכל ימי־העצמאות שקדמו לו?
ואתם בטח לא יודעים למה.
פטישי־הפלמטיק, היו אותם הפטישים.
הפזמונים בחגייגת־הזמו היו במו בפסטיבלים.
ובכל זאלו היה שינוי.
אלה היו התיסרוקות של החיילות
בלהקות־הצבאיות.
עד לפני ישנה היו הלהקות הצבאיות
שמורת־הטבע האחרונה של הצבריות בנוסח
הקוקו והסר׳פאן מימי היפלמ״ח והנח״ל.
אפילו אם זה היה מלאכותי זה נראה
מרענן. השנה גם זה נעלם.
צבטתי את עצמי כדי להאמין שאני לא
חולמת. ראיתם אותן, את כל בנות
הלהקות הצבאיות, שנראו כמו יצאו ישר
מסלוני ספרי־הצמרת, או כאילו היו בובות־שעווה
בתצוגת תיסרוקות?
אתם תראו, עוד שנה אחת כזאת ויום־
העצמאות יהפוך ליום־הספרות!

אחותה של סינדרלה

אם אין לכם מספיק צרות משלכם,
אתם מוזמנים לחלוק עמי את צרותיה של
( .)1/20״הכותבת היא צעירה נאה, חב רותית,
תרבותית (אקדמאית) וגם רומנטית.
חיפשתי את נסיך חלומותי עד שהגעתי
לגיל שלושים. והנה, ביום בהיר אחד,
נדמה היה לי כי מצאתיו: נאה, משכיל,
חייכן וג׳נטלמן.
״האמת היא שקצת היססתי. הוא היה
מתוק מדי. חיזוריו הלוהטים וד,עקשניים
נמשכו כמעט שנתיים. היו עליות וירידות.
ופתאום, בערב אחד, מצאתי את עצמי
בחברת ידידים ובני משפחתי ברבנות.
נישאתי. במזל רע.
״תיכף אחרי החתונה שינה החתן את
פרצופו המחייך, הוריד את המסכה ד,ג׳נ-
טלמנית והתגלה בכל הדרו ...טיפוס לילי
וערמומי, ונוסף לזה שקרן לא נורמלי.
נכון שבחיים אומרים שצריכים להתפשר,
אבל לא היה עם מי. הוא הדהים אותי
בהתנהגותו. המשיך את חייו כרווק, לא
השתתף בניהול הקן המשפחתי. האשה
כמעט ואינה קיימת. הוא רואה רק את
עצמו ותו לא. אחרי חודשיים של עינויים,
כמו שאומרים, רצח רוסני׳ ,עזבתי אותו
וחזרתי למשפחתי ופתחתי בתהליך, שיח־רורי׳
ממנו באופן רשמי. הוא מבלבל
קצת בערמומיות שלו אבל אני תקווה
שאצא במהרה מהמעגל הסגור ואפתח
דף חדש, יותר מזהיר בחיי.״
נשמע אולי כמו סיפור אחותה התאומה
של סינדרלה, אבל מה אפשר כבר
להפסיד י !

הדברים הקטנים
״הבחורה שלי היא זו היודעת להינות
נ מהדברים הקטנים שבחיים,״ כתב לי
( )2/20 וכמעט רציתי להעיר לו שבמדור
שלי איני מרשה גסויות. אבל ההמשך
שיכנע אותי :״דברים קטנים, כמו סרט
טוב, או ספר טוב, שפת־ים, שיחת־רעים
שקטה, טיול קטן או פיקניק. ואפילו,
אפילו צפיה משותפת בטלוויזיה (בתוכניות
הטובות, כמובן).״
אם זה ׳נ־שמע לך מסעיר לבלות ערב
מול מוקד ולסיימו בפסוקו של יום, את
יכולה להמשיך לקרוא :״אחרי כמה שנים
שהסתובבתי בחו״ל וראיתי עולם, חזרתי
לארץ חמדת אבות והחלטתי להתבסם.
אני כבר מזמן לא־ילד, ומשהו בעצמות

אך סגורות, הו! מה סגורות!
הן מצפות לשני עלמים,
(לא מוכרחים להיות עלמי־חן)
בעלי נתונים ממוצעים:
שקטים, נבונים וחביבים,
שלא חגגו עדיין 25 אביבים,
אך עברו את גיל העשרים
והשאר יסופר במילים...
הן ,)4/20( ,מבקשות להפנות לכל אחת
מהן מיכתב נפרד, או מכתב משותף אחד
אל שתיהן שייכתב על ידי שני ידידים.

רומז לי להפסיק את חיי הרווקות ולחפש
את הקשר האמיתי׳ עם חברה לחיים. אני
אוהב אותך שקטה, נאה (לא חייבת להיות
חתיכה אבל קצת חן־ינשי זה תמיד טוב),
ישרה עם עצמך ועם הסובבים אותך.״
ואם זה לא מצלצל באוזנייך כמישהו
שמזמין סטייק על האש, עם קצת חמוצים
ובצל בתוך הפיתה, אז הנה מה שהוא
מציע לך בתמורה :״חיים, הבנה והומור
שקט.״

בדקתי את חותמת הדואר. זה הגיע
באמת מירושלים. גם גראפולוג שבדק את
כתב־היד במיטתנו של ( )5/20 מניח, כי
כל הסיכויים הם שאין זו מתיחה וכי
הבקשה אוטנטית.
בבקשה, תאמינו או לא :
״אני תלמיד״ישיבה, שפתחתי עיני וראי תי
שטוב בחוץ. ולדאבוני גלימת-הדבנים
שעזטרתי, פיאותי וזקני שהחל לצמח, אין
בהם כדי לקרב עדי מבנות המין היפה.
אבל הרי אמרו חז״ל: אל תסתכל בקנקן
אלא במה שיש בפנוכו. והריהו מכיל:

אם מוטה גור קבע שחל שיפור בצר,״ל
בעת האחרונה, יש לו על מה להסתמך.
כמו על מיטתנו של 3/20 המעיד שחיי לים
בצה״ל הפכו הרבה י, יותר אמיצים.

ישרא לי ת בוי 1ה
האם ידעת שהאופנה האחרונה בישראל
היא ״מראה פליטת־עזה״?
אם לא, כדאי שתדעי מעכשיו.
זה הולך ככה: חולצה הדוקת־חזה ובעלת
מחשוף עשויה משק־חיטה של האו״ס ;
חצאית מבד ג׳ינס עד לקרסול; פלטפורמות
ושל פקק המעידות כי ״זה עתה הגעת
ממחנה הפליטים מס־ 3בג׳יבליה.״
זהו הדיורח האחרון שהגיע מרחוב דיזנ״
גוף באמצעות הויוה, ירחון־הנשן ס האמריקאי,
שאחרי הפסקה ארוכה שבר את
הטאבו שהוטל בעתוני־הנשיס בעולם על
הנושא הנצחי: היאשה הישראלית.
אחרי מילחמת ששת־הימים זאת היתה
הסחורה הכי מבוקשת בשוק. ימה כבר לא
כתבו על האשה הישראלית הנפלאה, שבאחת
ידה מחזקת השלח ובשנייה את הקלח.
מאז ספרות הסטאלאגים לא נוצר צירוף
כה משלהב של מיניות ואלימזת. אפשר
היה לחשוב שמילחמת יום־הכיפורים גמרה
גם את זה, כמו עם כל שאר הדברים.
אבל — לא.
בגיליון של ויזה מחודש אפריל כותב
יונתן ברודר, מסופרי אסושייטד סרס בישראל,
דו״ח מעודכן מרחוב דיזנגוף על
מצב האשה הישראלית, שהי׳א עדיין חיילת
וצנחנית, אבל רוצה מהר בעל וילדים,
״דבר שאינו מיוחד לישראל, אבל כשאשה
מתחילה להרגיש את עצמה כרווקה זקנה
בגיל 19 או ,20 זה המיוחד...״
להוציא כמה הפרזות פה ושם, הדו״ח

הזמנה בפיזמון
שמישהו יחבר לזה מהר מנגינה, ואז
ישירו את זה בחגיגת-הזמר הבאה :
שם רחוק בלב השרון,
בין פרדס לבין לזלון,
שם גרות שתי עלמות,

״נ.ב. אני בן 175 ,25ס״מ, אבל הולך
לי בצורה בלתי־רגילח. זאת הסיבה שאני
לא כותב למדור שלך. מה דעתך?״
אז אני אגיד לך מה דעתי: מה שהרג
אותך זה שציינת את הגובה. אילוליא
זה הייתי באמת מאמינה שלא כתבת אלי.
אל תתדשמנה מאיומיו. הוא לא ישליך
את המיכתבים שלכן לסל.

הסדר לישיבה

תחביב ימאני

שיפטי בעצמך :״אני חייל, ימני׳ (מלשון
תימני) בשירות צבא־הקבע. אוהב בנות
משוחררות, שתחביבן כתחביבי — לקיים
יחסי-מין בכל התנוחות היפות שישנן.
אבל לא רק זה, אני אוהב גם לשוחח וכן
צריכה להיות גם היא. ושתהיה בת — 19
זה הגיל ! אז אם את חושבת שאת כנ״ל,
אז כתבי אלי. אני מחכה לך. בדירתי
או בדירתך.״
הלוואי שאתבדה, אבל יש לי הרגשה
שהבחודצ׳יק ייווכח שאופנת שיחדור־האשד,
טרם הגיעה לישראל.

״יש לי עצה אחת לכל אלה שכותבים
אלייך: במקום לכתוב כל כך הרבה, שיקהו
את העסק ברצינות ויזיזו את התחת.

אברך נחמד בן 19 וחצי אביבים, המון
ספרים, טיולים וספורט. אם זה אומר
למישהי, שתכתוב אלי ותצרף גם תמונה,״
וההגדרה ״תלמיד־ישיבה״ אינה צריכה
להרתיע. יש גם ישיבות־הסדר, אם אתן
מתכוונות למה אני מתכוונת.

להזיז את ה
אין לי הפעם במדור מיכתב־פרס. זה
מפני שאת פדם־השבוע אני שולחת ל־
( )6/20 מקיבוץ בית־זרע, ששלח לי מיכתב
בנוסח הבא:
״לציפי שלום רב,
״אני לא קורא קבוע של העולם הזה,
אבל כשמזדמן לי לקרוא בעתון, אני
קורא את המדור שלך דבר ראשון. מוכרח
להגיד לך שזה. יותר טוב מכל ספד
בהוצאת מזרחי.

אף אחד לא מכיר את פניך כמוך
חוץ מאתנו־ 1 3 5ם 0

מרד בכלא
לא, זו אינה טעות. אתם לא בנמר של
נייר, אלא במיכתבים לציפי, לימרות מיכ־תבה
של 7/20״הבדידות -בית-כלא
אכזר הוא. כאשר נקלעת אני שוב אל
מבואותיו, הדרך חזרה קשה ומכאיבה
לאין ערוך. הפעם הזאת, כששוב אני
עומדת בפתחי בית־כלאי, החלטתי ויהי
מה — הפעם אמדוד, לא אתן לרגשותי
להיסחף, ואכן, הצלחתי לשבור ולהרוס
את שעריו של זה. אולם הלאה — לשאר,

הוא מהימן יחסית. דיזנגוף, לפי הדו״ח,
הוא עדיין ׳שוק הבשר׳ של ישראל .״הסיבה
ביגללה מכנים הישראלים את דיזנ׳גוף
׳שוק הבשר׳ הוא המיצעד הבלתי־ייאמן
של נשים צעירות ויפות, חמשתרכות אל
תוך ומתוך בתי־קפה כמו כסיה, רוול
ופינתי. הרבה סובבי עולם סיפרו לי
שישבו בויה־ונטו ובשאנז־אליזה, צעדו לאורך
השדרה החמישית או רחוב קארנבי
ובכל זאת טרם ראו ריכוז כזה של נשים־
מהממות־באמת כמו בדיזנגוף...״
אפילו את הבדיחה על הגבר הישראלי
״הגוימר מהר כדי להספיק לרוץ לספר
לחברים,״ אפשר למצוא שם. סיפרה אותת
אחת, יעל, פקידה בת ,21 שאמרה ליונתן:
״אני אוהבת מיך. אם אני פוגשת גבר והוא
נושא־חן בעיני, לא עובר הרבה זמן עד
שאנחנו נמצאים יחד במיטת. הבעיה היא
שישראל היא מדינה קטנה מאוד. ובמקום
כמו תל־אביב, השמועה על ההרפתקאות
המיניות שלך ׳מגיעה לרחובות מהר מאוד.
אין לבנאדם האפשרות להינות מהאנוני מיות
כמו בניו־יורק. נוסף לכך, גברים
ישראלים רבים ׳נמצאים עדיין בנקודה
בה הם חושבים על מין כעל חריץ נוסף
בחגורתם...״
מי שרוצת לדעת יותר מה הולך בדיזנ־גוף,
שיתחיל לקרוא את ויזה.
את הדו״ח ׳מעטרות כמה תמונות, ביניהן
אחת של ישראלית, הנפרדת לשלום מידיד
הנוסע באוטובוס של אגד. אין מה לדבר :
בתור כרזת־פירסוימת של משרד־התיירות,
זה נראה לגמרי לא רע.

פרידה ישראלית

זקוקה אני ליד מחזקת ומעודדת.
האוכל להושיט לך ידי

לזהבית יהודאי ; זכית בהתערבות. חמו־נת
״נערת־החלוימות לדוגמא״ שצורפה ל־מיכתבו
!של ( )2/14 היא באמת תמונתה
של חיילי מילס. לא הייתי מתנגדת לקבל
חלק מהזכייה.

מיכתבים למדור זה ייש לשלוח לכתובת:
מיכתבים לציפי, ת.ד 136 .תל־אביב. מיכ־תביס
המיועדים למכותבים במדור יש לש לוח
במעטפה כפולה: על החיצונית לרשום
את הכתובת הנ״ל ועל הפנימית — ה י

5£ויילת גבול של 45 אגורות -
יש לרשום את מיספרו הסידורי של הנמען
בילבד. רצוי בספרות קטנות, בצד.

תכ שירי יופי לזוכים ב מדור

ה 1א הגי עלארץ באוניית־מעפילי ם. שי ר ת בצה־־ל ב מי לחמת־ העצמא חז.
ח׳ בקיבוץ. ירד מן

יעקב לינד נולד בלוינה ב־ .1927 ערב מילחמת־העולם
הוא נשלח להולנד, מקום שם עבר !חלק מהמילחמה.
בגיל 14 נשלח לעבודודנפייה בגרמניה. מייד עם תום
המילחמה העולמית עלה לארץ־ישראל, והשתתף במילה־מת-ד,שיחדור.
ב־ 1950 נסע לאירופה, ובשנות ה־60׳ ביצר
לעצמו מעמד של רומניסט, ליריקן ומחזאי חשוב במערב־אירופה
ובארצות־הברית :
• סיפרו הראשון, נשמה של עץ 1961 הוא קו־בץ־סיפורים.
סיפור הנותרת עוסק בשני גברים בקרון־
רכבת, כאשר האחד מסביר לשני שמייד עם הירדמו,
יקרע אותו לגזרים ויאכל גיתחי־בשר מגופו. סיפור אחר
עוסק באדם הנכנס לבניין מלא אנשים עירומים, ה־לוגמים
דם מערייתם. יש בקובץ סיפור אודות רוצח־המונים,
המתכנן לרצוח את אביו, אשר מקדימו ורוצח
אותו.
• עלילת סיפרו השני של לינד, נוף בבטון (,)1963
מתנהלת בימיה האחרונים של מילחמת־העולם. זוהי
נובלה־אליגורית, המתארת את האודיסיאה של׳גאוטיאד
באנמאן, השב מן החזית־ד,רוסית לעבר החזית הצרפתית,
כשהוא מחפש אחר יחידה, שבה יוכל להשיב לעצמו
את גבריותו.
• עולם טוב יותר, סיפרו השלישי של לינד, עוסק
בשואה מנקודת־מבט של תרבות־ד,אבסורד. במרכזו שתי
דמויות מבוגרות: פקיד־מכס וינאי זוטר, המפונה על
ערימת ניירת, ודמות נוספת, הנועלת עצמה בבניין מפני
העולם.
• למנות את צעדי, הוא הראשון בסיפרי־האוטוביו־גראפיה
של לינד, ובו הוא משחזר את חייו עד גיל 25
בשלושה פרקים: בית־ספר למטאפיסיקה מתאר את ימיו
של לינד בבית־ספר וינאי. בית־סיפר לפוליטיקה ממחיש
את נרדפותו בהולנד בזמן הנאצים, כפליט בן , 11 ואת
עלילות־המילחמה בעיניו של ילד. בית־ספר לאלכימיה
הוא תיאור בריחתו מאירופה ההרוסה והשסועה לארץ־
ישראל.
מות שועלי־הכסף ומחזות אחרים, ארבעה

תסכיתים הדנים בטירוף. מחזה־הכותרת (שועלי־הנסף)
עוסק בנאצי המחליף, בתום מילחמת־העולם, את דמו
עם זה של קורבן יהודי, ומאמין שכד יינצל מעונשן של
בעלות־הברית. מחזותיו ומערכוניו של לינד מאוכלסים
במיפלצות חת־אנושיות.
• מיספריס, המשכה של האוטוביוגראפיה של לינד,
תולדותיו משולים לקנדיד בן המאה ה־ ,20 המחפש מחד
את ״הטוב שבעולמות״ ומתאר את חיפושי־הזהות שלו־עצמו.
בספר זה נודד לינד מישראל, לאחר תקומתה,
דרך מארסיי, וינה, אמסטרדם, פאריס, לוגאנו ועוד ערים
אירופיות שבהן הוא מתייסר ובוחן את המרכיב האנושי,
בעודו חי מעבר לכרונולוגיות הזמן.
• המסע לירושלים, תיאור מסעו של לינד לישראל,
תוך עיסוק בהיבטים שונים של הברה יהודית, והדחף
לחדור למשמעויות של האנטישמיות הומודרנית, עד ל פגישה
עם דויד בן־גוריון, תוך ניסיון ליצור ניסיון של
דיאלוג איתו.
בימים אלה שוהה יעקב לינד בארץ, על־מנת להשלים
צילומי סרט־טלווי׳זיה עבור הרשת המרכזית של הטל וויזיה
הגרמנית. בסרט — פגישות עם אנשי־רוח, סופרים
ואימנים, בני־דורו של לינד. בעזרתם הוא מחפש אחר
היבטים חדשים ממרחק הזמן לשואה. בין המרואיינים
בסרט: גינטר גראס, פרופסור גרשדם שלום, ח;ה
מרון, מכם פריש, ג׳ורג׳ שטיינר ואחרים. להלן
שיחה שן ערכה בין יעקב לינד לבין דן עומר:

הארץוהפך סופר בינלאומי

מוכר

להבחין ביה גם בישראל. היית• אומד שהצעירים גאוותניים
מדי, ולכן אינם מרבים לשאול שאלות. הם מצפים
שהדברים ייאמרו להם. הם גם חצויים ביחסם אל העבר,
ולכן מעדיפים שהמידע יימסר להם בעקיפין. אלה הם
דורות צעירים, החוששים ביותר מפני אידיאולוגיות.

לתושבי ישראל אין צורך כלשהו בציונות. בנערותי
לימדו אותי ש,ציונות׳ היא הכמיהה לציון, ואם הנך
מתגורר בישראל, הרי הציונות חסרת־משמעות עבורך.
אלא שנדמה לי שהציונות משמשת, עבור הישראלים,
מין מצב של נוסטלגיה, ולכן איני מצפה מחם להגדרות
אידיאולוגיות חדשות בשלב זה.

בעיקר לישראלים. האידיאולוגיות מעלות פחד בליבם.
בעיקר ביגלל העבר, ובייחוד חשש מפני אידיאולוגיות
שמאליות. הם מודעים לכך שהסיסמות הישנות איבדו
את התכנים. העולם מורכב מדי. צעירים אלה רואים הרבה
מן המורכבות הזאת.
• מהי המגמה של הסרט שלך ץ
ראה, אין להתעלם מאותה חווייה שנושאים בני־דורי
מאותה מילחמה. לכן אני פונה, בסרט, אל שיכבה של
סופרים ואנשי־רוח, שעברו יחד אתי את טראומת התפו ררות
העולם, על־מנת שיעזרו לי למצוא כמד, ,איזמים׳
שאני חלוק עליהם.
כוונתי •להמונים המכנים עצמם קומוניסטים, ואני מטיל

• משך שנים נעשה ניסיון אינטלקטואלי
לעסוק כיחסי ישראל־הנולה, במיפגשים שונים
כין אינטלקטואלים ישראליים ויהודיים מחוץ־
לארץ. אישים כמו המכקר ג׳ורג׳ שטיינר והסופר
ת סינתיה אוזיק, כלטו כ ה טפ ת ם ליהודי ה־קוסמופליט
או הרוחני.

אתה מתכוון לצעירים ישראליים ץ

אני רואה את עמדתם. היה עליהם לתת הסבר אינט לקטואלי
לעצם היותם בגלות. באשר לי, לא קיים בי
צורך להסביר ולנמק את היותי בגלות, למרות שברור
לי כי בילעדי קיום ישראל תיראה יהדות הגולה כפארסה.
כוונתי, שאין להתעלם מאירועי מאה השנים האחרונות
בהיסטוריה היהודית. אירועים שהצמיחו את הפיתרון
הציוני, שמשמעותו היתד, להגר לארץ־ישראל, והעמידו
את המהגרים במצב שבו עליהם לדאוג לעצמם.

• האם ישראל נראי ת כעיניך כהתג שמות
הציונות ץ
אני חושב שבמטרה להינצל, עליך להחזיק מדינה.
ברור לי שמדינה היא מערכת שאינה צודקת תמיד.
ראה, למשל כיצור אנושי, ולאו דווקא כיהודי, אני עקרו נית
נגד אפארטהייד, מכל סויג או צורה, כך שאני
מתנגד לעמדת ממשלת־ישדאל, המבצעת עיסקות עם
השטן. בעיני, האפארטהייד הוא שחור משחור, ואיני
רואה איזו תועלת יכול להביא לישראל ביסוס ידידות
עם השילטון בדרום־אפריקה, כל עוד מדיניותה מושתתת
על גזענות.
בעיני, לא ניתן להתפשר בנושא זה. אומנם ממשלות
הן ציניות, בניגוד לעמים, כך שאני חושב שגם ממשלת
ישראל היא צינית, ומעט מאד ניתן לעשות בעניין זה,
וגם אין זה מתפקידי לבקר ממשלה זו או אחרת.

• ככל־זאת אנחנו מצויים כאן כקונפדיקט
מתמיד עם אומה אחר ת, ה חו תר ת לעצמאותה.
אישית אני חושב שאין להתעלם מן האומה הפלסטי נית.
אולי פעם לא היתד, אומה פלסטינית. אבל עכשיו
ברור שהיא קיימת, וקשה להתעלם מעובדות. גם לא
נראה לי שצריך להתנגד לתהליך הגיבוש הלאומי ה פלסטיני,
תהליד גדל והולך. אך אשר לשאלה אם הגבול
בין ישראל לפלסטין יהיה בירדן, או במקום כלשהו ליד
פתח־תיקווה, או במקום אחר, זה אינו תלוי בי. אני
סופר, לא מדינאי.

יעקוכ דינר
הציונות היא נוסטלגיה
ספק אם הם מסוגלים לחדור לעומק משמעות הקומוניזם.
או אחרים, המכנים עצמם סוציאליסטים. עקרונית, אני
מטיל ספק אם אנחנו מתכוונים לאותו דבר.
קיימת כיום קישת של, איזמים /כך שקיים צורך
לכתוב מילון פוליטי חדש, כדי שנוכל למיין — ולהבין
— את עומק ומשמעות הנושאים שאנו משוחחים עליהם.
כוונתי, בסרט, למקם את המונחים במישבצות ה נכונות
...מהו סוציאליזם? מהו קומוניזם ז ...וגם אותו
דבר המכונה, ציונות../

האם כמיסגרת המילון האידיאולוגי
שאתה מנסה ליצור, קיימת תווי ת של
לתושכי־ישראד ולתושכ יהודי כהוץ־
כאותה מידה ץ

• הנושא־החוזר של ספריו, והסרט הדו־קומנטרי־אידיאולוגי
שאתה מצלם עכשיו, למי
מופנים כל אלה?

החדש,
,ציוני׳
לארץ,

אני חפץ להיות מועיל. למצוא קורטוב של תיקווה
בדורות הצעירים מדורי. כוונתי לבחון את האופן שבו
מתייחסים אלה לחווייה, שאותה עברנו, כאנשים צעירים,
במילחמה.
ואכן, מתבהר לי שאנשים צעירים שואלים שאלות רק
עד לנקודה מסויימת. הייתי אומר, אינם שואלים את
השאלות בחריפות שבה היה עליהם לשאול.
אבל קיימת כיום בעולם תחושה אחרת, רתיעה, וניתן

בעיני הציונות היא תולדה של אנטישמיות, שמקורה
במיכלול רעיונות אשד הופצו בעיקר על-ידי הכנסייה
הקתולית עד שתירגם, מי שתירגם את הקונפליקט היהודי-
קתולי למישורים פוליטיים, לאנטישמיות גזענית-מדעית־חברתית.
כך שבעניין הישראלי־ציוני, אני חושב שלישר־אלים
יש בעייה של זהות. בעיני.העולם הם נחשבים
כסתם־יהודים, למרות שבעיני-יעצמם הם יהודים שונים,
מכיוון שיש להם מדינה ומציאות להגן עליהן.

• נדמה לי ששדכיך הראשונים כיוצר
היו כי שראל...
הגעתי ארצה מייד אחרי מילהמת־העולם, באוניית-
מעפילים, ביוני . 1945 הייתי עצור כמה חודשים בעתלית,
ואחר־כך הייתי בקיבוץ גל־עד שבהרי-אפריים. מצאתי
את מיסגרת הקיבוץ בלתי־מתאימה לי, למרות החינוך
החלוצי שלי. החלטתי שעלי לחיות את חיי כאינדווידו־אליסט.
אחר-כך
השתתפתי במילחמת־השיחרור, לא כלוחם אלא
בתיל־האוויר. לא הייתי חייל מצטיין, ואחרי המילחמה
התעניינתי בכתיבה יותר מאשר בדברים אחרים. ה כתיבה
משכה אותי יותר מהפוליטיקה ושאר הדברים,
שעניינו את חברי באותה תקופה.
בהתחלה הייתי שחקן. גילמתי תפקידים מישניים ב תיאטרון
הקאמרי. אני זוכר תפקיד שהיה לי ברק אתמול
נולדה. בתקופה שלאחר המילחמה פירסמתי את עבודותי
הספרותיות הראשונות בשבועון אשמורת, לא בשם יעקב
לינד, אלא כיעקב לנדווירט.

• אתה חושכ שאילו היית נשאר כארץ,
היית מגיע לאותו מעמד סיפרותי מכוכד שאדיו
הגעת כאירופה וכעולם?
ראשית, הרי זו היתה שאלה של שפה. שפתי היתד,
גרמנית, והעיברית שלי דלה. בעצם, איני יודע מה היה
קורה אילו הייתי נשאר בארץ. מכל -מקום, באותה תקופה
שבה עזבתי, הרגשתי שאני זקוק להשכלה תרבותית בסי-

סית. רציתי ללמוד דרמה. כך יצאתי לווינה, שם למדתי
אצל מקם ריינהארדט.

ואחר־־כד ץ

ב־ 1954 הגעתי ללונדון, וניתקתי בהדרגה את קשרי
עם התרבות הגרמנית. משך כמה שנים השתתפתי עדיין
בפגישותיה של ״קבוצה 47״ של סופרים גרמניים צעירים,
שאינה קיימת עוד. השתתפתי, ללא מחוייבות כלשהי,
מאחר שפוליטיקה גרמנית רבה היתר. מעורבת בפעולותיה
של הקבוצה.
פוליטיקה תמיד הפחידה אותי, ובניגוד לחברים אחרים

בקבוצה, כגינטר גראס והייגריך בל, מעולם לא הטריד
אותי אם הקאנצלר הגרמני הוא וילי בראנדט או מישהו
אחר. אלא שחברי־הקבוצה הגרמניים היו מחוייבים חרבה
יותר ממני, ולכן הם שבו מגלותם אחד־אחד, לשכון ב גרמניה.
למרות
זאת, כל סופר הוא פוליטיקאי במידודמה,
גם אם אינו משתייך למיפלגה מסויימת, ורצוי שכל דיעה
כתובה של יסופר תהא פוליטית. אך מבחינת התקשרות
אל מיפליגה, הרי אני מזדהה עם דבריו של הקומיקאי
גראוצ׳ו מארקס על הפוליטיקה, שאותה הגדיר כ״מועדון-

״אחדות העבודה ההיסטורית״ מעת: יונתן שפירא
הוצאת עם עובד 252 ,עמודים
מי שרוצה לדעת כיצד הפכה מפא״י-ההיסטורית למפא״י-ההיסטורית, וכיצד ביססה זו
את שילטונה הכלכלי־חברתי במדינה ובמדינרדשבדרך, במשך קרוב לשני דורות, ימצא
את התשובה במילת־הקסם, קואופטציה׳* .מונח זה מסביר
ומנמק את אושיות המערך־הפוליטי הסבוך של מישחק־הכוחות,
וריכוזן, במוקד ההתרחשויות של ארץ־ישראל-
העובדת בין השנים . 1920—30
מבלי דעת עוסק פרופסור יונתן שפירא בניפוץ שיטתי
של פרות־קדושות, אשר נוצרו במהלך שנים ארוכות של
רימום־דמויות מנהיגי העליה־השניה מעבר למידתם הא מיתית.
מסתבר
שבניגוד לאגדות-העם הרווחות, הרי שהעס־קנים־המנהיגים
של תנועת־העבודה כימעט ולא עבדו
עבודת־כפיים כלשהי. שפירא מציין כי שלושת המייסדים
של אחדות־העבודה — בן־גוריון, בן־צבי ורמז — נסעו
ב־ 1912 לקושטא על־מנת ללמוד מישפטים, כאשר מטרתם
היתד. להכשיר עצמם כמנהיגות לאומית לארץ. שפירא מציין
באירוניה שבמירשם־התושבים בשנת 1949 התעקש בן- שפירא גוריון על רישום מיקצועו מחקלאי׳ .גם חברו לחיים
ולדרך, יצחק בן־צבי, כתב בזיכרונותיו שמעולם לא היה
חקלאי — והסביר זאת בכך שהתכוון להיות חקלאי, אך נאלץ למצוא לעצמו מקור-
פרנסה שיותיר לו זמן לפעילות ציבורית.
מסיפרו של פרופסור שפירא מסתבר כי מאבק-ד,כוחות מחד והפער־האידיאולוגי
מאידך (מד. שקרוי בסלנג מפלגת־העבודה של היום — הסופרמרקט האידיאולוגי) מקורם
בנחלת העבר הרחוק של ראשית ימי אחדות־העבודד, ההיסטורית. בן־גוריון התמסר
בימי הראשית של המיפלגה לביצור שליטתו בגוף הפועלי השולט, בתוקף היותו איש-
אירגון ולא איש־חזון, כפי שדמותו מצטיירת כיום. אם נצרף את דברי דויד הורביץ,
שכתב כי ברל כצנלסון ״רצה להיות דובר התנועה ולא מושלה״ ,לאימרה אחרת מאותם
ימים שטענה ״כי לא משנה מה עושה בן־גוריון — העיקר הוא מה חושב ברל כצנלסון,״
יתכן שדיעות אלה תעזורנה לגו להשתחרר מדימוי החוזה והנביא של בן־גוריון.
דמותו של בן־גוריון כאיש־ביצוע, במונחים סוציולוגים, בולטת בסיפרו של יונתן
שפירא בתיאורים שונים, כמו ניתוח הדיונים שנערכו בסניפי אחדות־העבודה במאי , 1925
כאשר בן־גוריון חייב כל סניף של התנועה להיות ״העין הרואה, האוזן המאזינה והמצפון
הבוחן את כל פעולות ההסתדרות, והמעביר את הכל למרכז במילים אחרות, סטאליגיזם
בסיגנון בן־גוריון.
ואכן, בסיפרו של שפירא מתבהרת הפונקציה של חבר־המיפלגה, שהטילה משך
שנים חתיתה על המדינה, והוא ממצה זאת בהגדרה של שרגא נצר :״לראות במניחי-
היסוד של התנועה (קרי: כצנלסון, בן־גוריון ושות׳) מורי־דרך, אנשים שלאורם יתחנך...״
מיכניזם הכרחי זה של אותה מיפלגה, מצוטט בספר גם מדבריה של גולדה מאיר,
שפורסמו ב,ספר ד,עליה השלישית׳ :״ונדמה לי שחשיבותה העיקרית של העליה
השלישית היא בקבלתה את התורה הזאת שמסרו לה חברינו מהעליה השניה. קיבלנו
אותה בלב שלם ובשימחה, ושמרנו על מצוותיה...״
חלק ניכר מסיפרו של שפירא מוקדש לניתוח טכניקת התהליך שבו פעל הגוף
המייסד של תנועה פוליטית זו. לב התהליך הוא בחלוקת קואופטציות לנציגי כוחות
אחרים, תוך כדי כבילתם האידיאולוגית, ויצירת אותה מיפלצת מתנוונת הממשיכה לחנוק
את החיים הפוליטיים בארץ עד עצם היום הזה. מתוך הספר ניתן להבין את תהליכי
החיסול של גוף חריג כמו,גדוד־העבודה׳(מסתבר שהגדוד היה מיוסד יותר על ספונטא ניות
מאשר על הכתבה פוליטית מגבוה).
ב,אחדות העבודה ההיסטורית׳ של שפירא מוגדרת הנקודה בה ביצע בן־גוריון את
קפיצת־הדרך שלו מאדמיניסטרטור־מיפלגתי לחרושתן של חזון. עוד ב 1928-האמין בן-
גוריון במעמד־ד,עובדים, וחיבר מאמר בכותרת ״ממעמד עובד לעם עובד״ ובו הביע
את רצונו להפוך את מעמד־העובדים למימסד־עובדים, שיקיף את כל הישוב היהודי של
אז. אלא שחמש שנים מאוחד י׳ותר 1933 בכהנו כיושב-ראש ההנהלה הציונית, קיבץ
בן־גוריון את מאמריו בכותרת ״ממעמד לעם״ ,כאשר המילה, עובד׳ מושמטת לה, ועימר,
גם המשמעות האידיאולוגית שליוותה אותה.
הספר רצוף בתגליות, מדעיות׳ קטנות אך מדוייקות, שי׳ש בכוחן לשנות את סך-
הכל של הפרופיל בו מוצגת תקופת שנוח העשרים בסיפרי־ד,לימוד ובתוכניות הנוסטלגיה
למיניהן. למשל: מי שחשב שהביורוקרטיה היא נגע ההסתדרות רק מימי קום המדינה,
יופתע לגלות שבימי המשבר־ד,כלכלי ב־ 1927 הרוויח פועל שכר-יומי של 0.20 לא״י ליום
(חמש לירות לחודש) שעה שעובדי מנגנון ההסתדרות הרוויחו בין 10ל־ 20 לא״י
לחודש, ו־ 100 פקידי־הסתדרות חריגים, מתוך שש מאות, הרוויחו מעבר ל־ 20 לא״י
לחודש — משכורת אגדתית במושגי הימים ההם.

קורא חביב! אל נא ייחד אפך, אם אכתוב דף זה בשביל עצמי.
ובכן, הנדון הוא יריז״ר,ספרים השנתי בכיכר עיריית-תל-אביב, בשבוע-הספר-העברי
— שנערך על-ידי מוכרי-ספרים שקורץ: מו״לים. וגם סופרים וחולי-קולמוס עלובים
באים ליריד זה, בשביל למכור את ״חוכמתם״ ולהרוויח קצת מעות. וביריד אייר תשל״ג
באתי גם אנוכי למכור את סחורתי, ואז באו פקחי עת״א, ועימם ברנש נוצץ, והם גירשוני
קואופטציה — צירוף איש לגוף המנהל את האירגון, כדי שיראה עצמו חייב לקבל
את מרות האירגון. שהוא הפך משתתף פעיל בניהולו.

קוהורר

חברים שאינני רוצה להצטרף אליו.״ ולכן אני רואה את
מחוייבותי האחת בעצם העיסוק הפוליטי של מוראליסט,
ואיני מוכן לעבור למעורבות מסוג אחר.

• סיפרי־האוטוכיוגראפיה שלך דנים
רבות כנדודיך כארצות שונות. האם יעז לך מודדת
כלשהי \
לא, יש לי מקום־מיגורים קבוע — לונדון, אבל אני
שם רק בתור תושב. אנגליה משולה בעיני לאונייה —
בין ארצות־הברית לאירופה — שיש לי בה תא־מגורים.

ואיימו להחרים את פרי-עטי, אם אעז למכור שם ,״זה שוק רישמי אמר הרשע הנוצץ.
ואספתי את סחורתי בתיקי, וכשהגעתי סמוך לפרישמן .,ראיתי את המשורר אליעזר
דהן (ד. אליר) ,עומד ומחלק דפים, כי גם אותו גירשו, ולכן חילק דפים עם שירים
ופיתגמים מפרי-קולמוסו. ואז ניגש אליו אדון צעיר
ואיים :״זה היום האחרון שאתם מחלקים פה ניירות !״
וכתבתי מיכתבים לשניים מכזתבי-העיתים, וסיפרתי
על מעשי הפקחים, ושאלתי אם כיכר־העירייה היא אחו זתם
הפרטית של המו״לים. וכותבי-העיתים הנ״ל לא השי בו
ולא כתבו כלום בנדון, וכנראה אינם ששים ואינם
ממהרים לכתוב וללחום בעד צדק ליהודי אדוק...
וביריד של אייר תשל״ד נהגה עיריית ת״א במידת-
החסד, ונתנה לכל סופר וחולד-,קולמוס שולחן וכיסא, כדי
שיוכל למכור את ״חוכמתו״ וגם אנוכי קיבלתי שולחן
וכיסא. ואחר היריד כתבתי לאחד העיתונים מיכתב־תודד,
לעיריית תל־אביב. וביריד תשל״ה חזרתי ובאתי לכיכר-
העירייה, ופקחי עת״א גירשוני ורדפוני כמד,־וכמר, פעמים,
בגלל פרצופי היהודי, כי סופרים ומשוררים חילוניים
ואדמונים הורשו להעמיד שם דוכנים, ולמכור שירה אדומה.
ל,ודניה
ואני חושב כי פקחי עיריית חל-אביב אינם אשמים,
ורק מו״לים חילוניים ואדמונים ושמאלניים שלחום לגרש
מן היריד את היהודי האדוק, שהעז ומעז לקרוע מסכות ולחשוף את חלאת סיפרות
״התחייה״.
ושמעתי כי מאן־דהוא קרא ל״שבוע-הספר־העיברי״ בשם :״חג־הספר-העיברי״ ,וזה
״חג״ לטיפשים, וגורם לנו שחוק וקלות־ראש. כי סופרי ״התחייה״ שיחתו את העם
היהודי, והצמיחו בו גדודי פושעים ושודדים וחשישאים וערסים ורוצחים ושלומאים
אדומים, שנותנים יד לישמעאלי הרוצח.
וגם חיללו והורידו את לשודד,קודש לדרגת עוד שפה שמית, כי ללא אמונה בתורה
מן השמיים אין ערך לשפה העיברית, ומוטב לקרוא ולכתוב באנגלית, שהיא שפה
בינלאומית. ועוד אעז לומר, כי כיתבי הרבי מלובאביץ הנם כיתבי-קודש, וגם אם הם
כתובים אנגלית.
ולהבדיל בין הטהור לטמא, כיתבי מנדלי מו״ס ופרישמן ויל״ג וטשרניחובסקי טמאים
ונאלחים ומלאים רפש, גם אם נכתבו בעיברית נוצצת.

חיים צבי קדרכיין

טעמו של שמיר
המאבק־הצמוד בין שני כיתבי־העת לסיפרות, עכשיו וסימן־קויאה הגיע למימדים
כאלה, שביום פתיחת ״שבוע הספר העיכיי״ ראו־אור הגיליונות החדשים של
שניהם י • קטלוג הספר העיבוי, שהיה רואה־אור מדי שנד, בשבוע-הספר, לא פורסם
השנה. הסיבה: רוכשי הספרים היו מגיעים לשיטחי התצוגה עם ספרים מסומנים
בקטלוג, וצימצמו בכך את אפשרויות מימכר הספרים • הצלחתו המיסחרית של המחזה
מושל יריחו ליוסף מונדי לא סיחררה, מן הסתם, את ההנהלר,־ד,ציבורית של התיאטרון
הקאמרי, העומדת להוריד את המחזר, מעל קרשי הבמה • בהולנד ראתה אור החוברת
הראשונה של כתב־העת 1.1,,העוסק בשירה מתארת ובתיאוריות הסיפרות. עורכו
של כתב־העת, בנימין הרושוכסקי (אוניברסיטת תל-אביב) ,הצליח ליצור כתב־עת
בינלאומי לביקורת הסיפרות בקדפרודוקציה ישראלית־הולנדית. בין המשתתפים היש ראליים
בחוברת הראשונה, חוקרי-הסיפרות שולמית רימון וזיווה כן־פור ת,
ואחרים • בהוצאת אלאן ליין בלונדון ראה אור סיפרם של אדוארד לוטוולו
וי״ר דן הורכיץ ״צבא־ו־,ו־,גנו־-,לישראל ובו פירוט מדעי־סוציולוגי-אסטרטגי של
המרכיבים האנושיים והמגמות האסטרטגיות של צה״ל.
הספר זכה בביקורת אוהדת בטיימס ליטררי ספלאמנט •
בתחזית שפורסמה במדור זה על התמנותו של משה
שמיר כעורך הסיפרות של מעריב (העולם הזה )2015
נכתב :״שמיר, שנתגלה בתקופת העריכה הקודמת כמבקר-
שירה, עלול להפתיע את קוראיו בסידרת־מאמרים נו ספת
על מצב השירה העיברית.״ ואכן, השבוע הוא החל
בפירסום סידרודמאמרים על מצב השירה, בכותרת :״שירת
היום — פרקים קצרים.״ הפרק הראשון מוקדש לאהרון
אלמוג (ביאליק לא היה תימני) ,ולראובן בן־יוסף
(בעל הנוסח התנ״כי לסיפור אהבה) .בין השאר כותב
משה שמיר במאמרו אין לי באמת שום מכשיר אחר
אלא הטעם האישי שלי, המבוסם אולי על אהבה גדולה
לשירה, ידיעה מסויימת בשירה העיברית ופחות מזאת
בשירת העולם במאמר שפירסם חיים גורי בדבר
( ,)12.5תחת הכותרת :״שני מיכתבים,״ מופנה אחד
המיכתבים למחבר חיי עם ישמעאל (משה שמיר) ,וגו
מביא גורי מזיכרונות־הילדות שלו, וכותב ככל ילד
תל־אביבי הייתי בעד, תוצרת עיברית׳ .אך כאשר ראיתי
כיצד הופכים ארגז עגבניות או ביצים של רוכל ערבי, נשבר לבי בקירבי. האלימות החליאה
אותי, אך מיטב שנותינו חלפו בתוככי האלימות, שאם־לא-כן היינו עריקים המוציאים
את עצמם מן ההיסטוריה ומחלישים את הצודקים במילחמתם. תמיד האמנתי בצידקת
מילחמת-ד,יהודים, בלי שאמונה זו תהיה בגדר היתר עיסקה להתעללות באסיר או
לרצח הפים־הפשע, או לפגיעה באנשים המרימים ידיים ובהמשך פנייתו כותב חיים
גורי :״אם המכנה המשותף שלנו הוא הסירוב הערבי, אם הסירוב הזה קובע את מעשינו
לאורדימים, הרי חבל על המחלוקת הקורעת אותנו...״

שיווניס

״ברגע הראשון נדהמתי. אני? שידוכים? מה
פתאום? אבל עכשיו אני יודעת: פנייה למכון
להיכרויות היא דרר מודרנית ונבונה
חנן בר־נוי, מנהל ״רעים״ :״הפונים אלינו הם
גברים ונשים, התופסים עמדה בחיים, המבקשים
שאנו נעשה למענם את הסלקציה הראשונית״.

ההגיון והוגש

מאת רונית טנא
* ^ינני יפהפיה מסחררת ;
מעולם לא הייתי. אולי
משום בך, השקעתי א ת עצמי
בלימודים — סיי מ תי תואר
אחר -כן
במתמ טי ק ה, ראשון תואר שני. הב חורי ם שרצו א ח רי
לא עניינו או תי ואלו שיבלו
לעניין או תי לא, גילו׳ או תי ולא
היה לי זמן לחשוב עליהם. ו הנ ה,
בוקר א חד פקח תי א ת העיניים
וגיליתי שאני בת עשרים ו שמונה
— ורוו ק ה״.
הדוברת היא מ.ל״ שנאותה ׳לגולל
את ״מסע הציד״ שלה אחר בעל, מש מצאה
כי היא בראשית העשור השלישי
של חייה, לבדה. יש לה שיער בהיר,
עיניים הומות וארשת פנים נבונה. נכון,
היא מעט עגלגלה ,״לא חתיכה״ כל שונה,
אבל בעלת קסם אישי רב.
״תחילה, דאגו׳ לי ההורים, הדודות.
הכירו לי גברים, ממשפחה טובה, /עם
מעמד׳, ,עם דירה ומכונית׳ .אבל —
מה לא היה, זה׳ .יום אחד ישבתי אצל
חברה טובה שלי, נשואה, ודיברנו על
,הבעיה׳ שלי, .מה דעתך לנסות משרד
שידוכים ו׳ שאלה אותי.
״ברגע הראשון נדהמתי. אני? שידו כים?
מה פתאום! מי כבד בא למשרד
שידוכים, את מי יציעו לי שם? אבל
אחרי שיחה עם החברה, ואחרי מרבה־הרבה
מחשבה, החלטתי — מה יש
לי להפסיד? ננסה!״

דרך מודרנית ונבונה
מאירה גיסתה. גאה למשרד שידו כים
שעליו אמרו לה כי הוא מהימן
ורציני. כאה עם הרבה היסוסים,
מכויישת כמגד. נכנסה, התקבלה אצל
המנהל — ולפתע חשה שהיא נמצאת
כהכרת ידיד, אדס בוגר — אף לא
מבוגר — המטה לה אוזן, מקשיב לה,
נכון לעזור.
״כשאומרים משדד שיחכים, חושבים
על איזה שדכן זקן ומכופף מהעיירה
היהודית הגלותית, המחזיק בפנקס קטן
ומקומט, המלא רשימות הכתובות ב אותיות
קטנות וצפופות. לא! קודם כל,
לא, משרד שידוכים׳ ,אלא מכון להי כרויות.
,,סיפרתי
שם על עצמי, על תכונותי,
על הרקע שלי, ועל מה שאני מבקשת
למצוא בגבר שאיתו אני. אמורה לחלק
את חיי. זמן קצר אחר־בך התקשרו אלי
גברים שקיבלו את מספר הטלפון שלי
ממכון ההיכרויות, לאחר ששמעו עלי

מפי מנהל המכון — ותבונותי • נראו
להם. ברור, שהטלפון שלי ניתן רק
לאלה שתפונותיחם־שלהם תאמו לאלה
שביקשתי אני״.
כיום ׳ מ.ל. נשואה, זה •שלוש שנים
ויותר, ואם לתינוק חמוד בן שנה. על
הדרך שבה הכירה את בעלה היא טו ענת
בחום :״אין שום בושה לפנות ל מכון
להיכרויות! להיפך! זו דרך מו דרנית
ונבונה לפתור בעייה קשה, ה מציקה
לנערות רבות, וגם לגברים רבים.
לדעתי״ ,היא מוסיפה ,״הבושה צריכה
להיות מנת חלקם של אלה, אשר, מת ביישים׳
לפנות לעזרת מנון שכזה, ו מעדיפים
להיוותר בבדידותם ולחנות
לנס !״

חתן בן ; 80
בלה בת 70
מאירה הכירה את כעלה באמצ עות
מכון ״רעים״ .זהו המכון הוותיק
והמנוסה ביותר כתחום ההיכרויות
החוגג כימים אדה עשר שנים להיווסדו.
״במידה מסויי׳מת, סיפורה של מאירה
הוא אופייני״ ,אומר חנן בר-נוי, מייסד
,״רעים״ ומנהלו• .״רבים מאד הם אלה
הרואים בפנייה למכון היכרויות משהו
שיש להתבייש בו. אבל המספר הגדל
והולך של גברים ונשים שפנו אלינו,
בעשר שנות קיומו של מכון, רעים׳ —
כשמונים אלף בקירוב — מוכיח, שה־דעה-הקדומה
הזאת מתחילה להיעלם.״
חנן בר־נוי הוא גבר צעיר ונעים־
סבר, בן שלושים ושמונה, בעל טביעת
עין חדה והבנה רחבה בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה,
כדי לעמוד על תכונות
הבאים אל המכון. זה ״הסוד״ שלו —
וסוד הצלחתו של המכון. ואכן, בעשר
השנים שבהן פועל ״רעים״ ,טיפל ביד־עוזרת
בגברים מגיל עשרים וכמה
(״איננו מקבלים צעירים שגילם נמוך
מגיל יוצאי־צבא״) ועד גיל שמונים
(,״האם מצא כלה? לא. מה אתה חו שב,
שכולם מתחתנים נערות מ גיל
17 ונשים, שהמבוגרית שבהן היתר.
בת למעלה משבעים — ״החתן — בן שבעים
וחמש״).
ל״רעים״ משרד בתל-אביב — ברחוב
בן־יהודה 58א׳ ,ובחיפה, ברחוב ירוש לים
16א׳ .המשרדים שוכנים היכן ש נקל
לבאים למצוא את הדיסקרטיות ש אותה
הם מבקשים, לשבת בנחת, בנעי מות,
לספר על עצמם ולזנות באוזן
קשובה ואוהדת.
על רצינותו של מנון ״רעים״ מעידה
כאלף עדים העובדה, שהוא פועל זה
עשר שינים; זיו אינה תקופה של מה
בכך. מנהלו, חנן בר־נוי, מקפיד להכניס
בו שינלולים שונים, המתחייבים
עם הזמן. עיקר דאגתו לכרטסת הפונים
למכון.

ה 5ר טסת —
״סודי ביותר״
כרטסת זו מסווגת כ״סודי ביותר״,
כאשר היא מכילה את שמות הפונים
למכון ופרטיהם האישיים: גיל, גו בה,
השכלה, מקצוע, מוצא, מצב
משפחתי, מצב הבריאות, השירות ה צבאי,
האמצעים הכספיים — למע שה,
הבל. בשולי הכרטיס מצויים
פרטי ניתוח אופי ואישיות, ולעיתים
גם דו״ח פסיכולוגי או גרפולוגי.

כרטסת ״ספיד־פלקס״

הכרטסת נתונה במתקן המשוכלל ב יותר
לכרטסות הממויינות בשיטה יד נית.
הוא קרוי ״ספיד־פלקס״ ,ומאפשר
שליפה מהירה של כרטיס — או כר־
׳טיסים — שבהם מעוניין מנהל ״רעים״,
שרק הוא, והוא בלבד, רשאי לטפל
בכרטסת.

חנן בר-נוי ב שיחה עם אחד הפונה ל״רעים״ ז רק לא-נשואים מתקבלים.
הכרטסת זוכה לעדכון יומיומי. נוספים
פרטים אישיים, אם יש צורך. נוספים
כרטיסים נוספים, עם הצטרפותם של
פונים ל״רעים״ ,ומוצאים כרטיסים —
כאשר מהדהדים צלילי מארש החתונה...
מה זכות הקיום של מכון להיכרויות
בשנות השבעים של המאה העשרים,
בעיצומו של עידן המתירנות? חנן בר־נוי
שומע את השאלה, מחייך, ומשיב
בגילוי־לב :״דווקא כיום, מכון דוגמת
,רעים׳ עשוי להועיל״ ,הוא אומר .״ה מתירנות
הביאה לכך, שקל להכיר את
בני המין השני באופן בלתי-אמצעי,
אך אז הולכים שולל אחר המראה ה חיצוני.
למשל, בחור הולך ברחוב. רואה
,חתיכה׳ .הוא, מתחיל׳ איתה בגלל צו רתה
הנאה. רק כעבור זמן הוא מגלה
שאין היא לרוחו — השכלתה נמוכה
מדי לטעמו, היא עקרת-בית גרועה, או
— גם זה קורה — הדבר החישוב ביו תר
בעיניה הוא כסף.

ההגיון — והרגש
״כקיצור״ ,ממשיך חנן בר-נוי,
״הבחור הלך שולל אחר הרגש. אף,
כאשר הוא בא אלי, מדבר קודם כד
ההיגיון; התכונות שהוא מבקש ככת
הזוג, אופייה, כישוריה, ובאמצעותי
הוא מכיר נערות שיש להן את ה תכונות
הללו. אחר־כך, עם אחת
מהן יתפתח גם הרגש — ומה טוב
מזה?״
ניסיונו העצום של חנן בד־נוי, הביא
אותו לחלק את הפונים ל״רעים״ לשני
סוגים עיקריים .״סוג אחד״ ,הוא אומר,
״הם אלה שעד שהם באים — יוצאת
הנשמה. הם מוכרחים להתנצל, להסביר,
לתרץ, מדוע באו. לעיתים קרובות־ הם
פונים למכון בגלל לחץ־חברתי כבד
המופעל עליהם. אנשים אלה הם חסרי
בטחון, ומשיימתי הראשונה בטיפול בהם
היא להחדיר בהם את ר,בטחון הדרוש
להם. זה חשוב יותר מבן־זיוג. עם בטחון
— הם מוצאים את בן־הזוג המבוקש.
״הסוג השני הוא של בעלי הבטחון
העצמי. הם באים, מתיישבים ,׳ומספרים
על עצמם. כשבאה אלי בחורה שכזאת,
היא איננה צריכה לומר לי שהיא מה
שקוראים, מוצלחת׳ .רואים את זה. וקל
יותר לשרת אותה״.
האם כולם מתחתנים? — אני שואלת
את חנן .״האמת — לא״ ,הוא משיב.
״אחרת, היה פה תור עד כיכר, מוגר־בי׳
...אבל, ביתר רצינות, אינני מודד
את ההצלחה של, רעים׳ במספרים, או
באחוזים. החשוב הוא, שאנו בנויים ל היכרויות
רציניות. הפונים אלינו אינם

חלכאים ונדכאים אלא גברים ונשים
מצליחים ובעלי עמדה, שרוצים כי אנו
נעשה למענם את הסלקציה הראשונית
בבחירת בן או בת זוג״.

בלי הרפתקות
חולפות
׳שאלה שאין להתעלם טמנה בעסקי
השידוכים, היא החשש של
רבים מפני מכון לא־ רציני, המבקש
להפגיש אנשים ״מודרניים״ ,לחילופי
זוגות למשל.
.״במובן זה אינני, מודרני׳ בכלל״,
מדגיש חנן בר־נוי .״בחור המבקש למ צוא
כאן בחורה להרפתקה חולפת —
טועה. גם צעיר בן עשרים המקווה ש דרך,
רעים, יכיר אשר, בת שישים —
יגלה שזו אינה הכתובת. הנתון הראשון
שאותו אני בודק הוא: הרישום, לא־נשוי׳
בתעודת־הזהות. המטרה של, רעים׳
היא, להביא להיכרויות שיוליכו לחופה.
רק זה!״

י מבוקשים:
בני 50— 30

הנה כי כן, חנן כר־נוי עוסק כמקצועו
כבייעוד. אולי לא במודע,
אר זה אצלו ״בדם״ .הוא משתדל
לעזור לכל פונה. גם אם זה הורה
מיואש, הרוצה לשחק עם נכדים —
ובתו עדיין רווקה. גם אם זה חבר,
המנסה לחלץ ידיד ״בצרה״ .נכון,
חנן מרוויח מזה. שהרי זה מקצועו
וזה עסוקו. אבל הסיפוק שבצד הרווח
החומרי — גדול יותר.

הפונים ל״רעים״ מהווים חתך מייצג
ישל האוכלוסייה בישראל. חילונים ו דתיים;
בעלי מקצועות חופשיים ועוב דים
במלאכת־כפיים ; יפים (ויפות) ו יפים
פחות; צעירים ומבוגרים. בכר טסת
״שלו רשומים עתה כשנים־עשר
אלף איש — שישים אחוז מהם נשים,
וארבעים אחוז גברים. יחסית, מרובה
מספר הנשים שבגילאי עשרים—שלושים,
ו״חיסרים״ לו גברים בני שלושים—חמי שים.
לרשומים
ב״רגמם״ ניתנת גם האפשרות
לבקר במועדון זלהכיר בן או בת־זוג ב-
אוירה נינוחה וטבעית לצלילי תזמורת
ותוך כדי ריקוד. המועדון מתקיים באחד
האולמות המפוארים בת״א ואיננו נושא
את השם ״רעים״ .חנן מספד על פעילויות
רבות נוספות שהוא יוזם, אשר כולן מיו עדות
להביא -לידי מקסימום זוגות נשו אים
.״לשמחתי״ אומר חנן :״מרבית
הזוגות הנישאים באמצעותינו הם זוגות
מאושרים״.

מוגש במודעה לרגל 10 שנים ל״רעים״

במדינה
סישטרה

ק שק ש ת 2020
¥ 1 1 1 /1 1הווו כ ס הי ה

2020

חק,דה 3עוח 1ר*ד 3ן
הנער בן ה* 17 הוגה
ונעצר — ושוחרר רק
כ שהתברר שאינו
ערפי

הפעל את דיסיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה נותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח למי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

הניידת של מישטרת רמת־גן פנתד. בט־הירות
מן הכביש הראשי, ונכנסה לחצר
מיפעל הבלוקים שברחוב ז׳בוטינסקי 166
בבני־ברק. מתוכה זינקו שוטרת צעירה
וקצין־זוטר למרכז החצר. השוטרת, שעל
חולצתה התנוסס המיספר הסידורי ,41362
הצביעה על נער שחרחר שעבד במקום
ואמרה :״הנה, זה הוא !״
הקצין לא היסס אף לרגע. הוא תפס

קשקשת 2018

0חיצים לשום־מקום.
שירי בן־עמי, רח־ יהודה
הנשיא ,36 נווה־אביביס, חל־אביב

מתלונן צ׳רנוכילסקי

0שני חודי-עסרונות מאחת הווע דות
מעלים זיכרונות.
נדב לגיא, רח׳ אחוזה, כרכור

רק לא ערבי
את הנער, לוי צ׳רנובילסקי בן ה*, 17
באוזנו, והחל בועט באחוריו .״למה אתה
מרביץ ליו״ שאל הנער הנדהם .״סתוס
ת׳פה ! אין לד זכות־דיבור !״ השיב לו
הקצין, והמשיך להכותו. כאשר התעייף
מן המהלומות והחל מתנשם, הירפה ה קצין
מן הנער ואחז במוט־עץ שנח על
הקרקע.
השוטרת כחולת־העיניים, שהתלוותה
אליו במשימה חשובה זו, החליטה שהגיעה
השעה להתערב. היא קפצה ממקומה ובלמה
את עמיתה .״עזוב את זה!״ צעקה אל
הקצין .״אל תתערבי חשיב לה זה .״אני
אלמד אותו!״
אך אז חירפה הקצין ממוט־חעץ, וגרר
את לוי צ׳רנובילסקי אל הניידת .״אתה
עצור!״ הכריז באוזניו .״אתה בא אתי!
אני אשבור אותו. אני אלמד אותו לציית

לשוטרת !״

מכות כלי מידה. כחמש דקות לפני
שביצע קצין מישטרת רמת־גן את מעשת*
הגבורה שלו, ב־ 19 באפריל בשעה שבע
ורבע בבוקר, מיהר לוי צ׳רנובילסקי אל
מיפעל־הבלוקים של אביו. חיה עליו לעזור
לפועלים הערביים שעבדו במקום. הוא
החל חוצה את הכביש, וכנראה לא שם
לב לכך שבדיוק באותו רגע התחלף האור
ברמזור והפך אדום.
שוטרת שניצבה ליד מעבר־החצייה ביק-
שה מלוי את תעודת־הזהות שלו. הנער,
לדבריו, אמר לה כי אינו רגיל לשאת
איתו מיסמכים. הוא הסביר כי ימים אח דים
קודם־לכן חזר מסמינר של בני־עקיבא
בארצות־הברית, ושם לא היה זקוק לתעו־דת־זהות.
סיפר
לוי השבוע :״השוטרת אמרה לי
להיכנס לניידת שמיתת בסביבה, ואני
עניתי לה שאם היא לא מאמינה לי, היא
יכולה למצוא אותי בחצר מיפעל־הבלוקים
של אבי, במרחק של כ־ 40 מטר ממעבר-
החצייה שלידו עצרה אותי. אז היא עזבה
אותי, ואני נכנסתי לחצר המיפעל והת חלתי
לעבוד.
״פיתאום הופיעה השוטרת עם הקצין
בחצר המיפעל שלנו, והוא התחיל להר-
(חמשו בעמוד )49

הטולס הזה 2020

• ביי־ביי, מיסטר פרוג — חראשו,
טוואריש לאנס!
שאול יחישלום, רח׳
אורלנסקי ,7פתח־תיקווה

כימעט־תאונה בלוד.
דני ג ד חור, רח׳ דובנוב
,21 תל־אביב
מלתעות אחרונות.
עושרה שיטרית, רח׳
שלם 10א׳ ,רמודחן

השבוע כד רייג־ אין
בשעה 7.15

מאוזן :
. 1קידומת צרפתית! .2קאמפינג! .7
עלוב״נפש ! .9אשתו הראשונה של אחש*
וורוש! . 10 חומת מים! . 12 מילודשלילה:
. 13 בת־קול 15 תג 16 נהיר, בטוח !
. 17 חבל בארץ 18 גיבעה קטנה 19
צאצאה ! .21 דורון ! .22 מסולם הצלילים !
.23 קריאת-יגון! .25 שרף! .28 מסולם
הצלילים! .29 בלמו! .31 מבין! .32 מש תמש
בריאותיו! .34 תרופה! .35 נהר
באיטליה ! .36 חומר־דלק המצוי בביצות !
.39 נוי, יופי! .41 מעדן אפוי! .44 יפה
למראה ! .45 צמרת ! .47 איבד־הנשימה
של הדגים ! .48 אותו אכלו אבותינו במיד בר
! .49 עצם בפה ! .51 חנק ! .53 נהר
ברוסיה! .56 משורר ישראלי! .57 לכאן!!
.60 סיום! .61 צמח־בר ממישפחת המור כבים!
.63 פרוסה! .64 מגלה! .65 רטוב
במיקצת! .66 בתוכם! .67 ארוכה! .70
ממלא־מקום (ר״ת 72 חמשת החומשים !
.75 מרנן ! .76 סיפון ! .78 מילת־שלילה !
.79 אסקופה ! .80 שן־המפתח ! .81 תינו קות
של בני־רבן ! .83 כינוי ! .85 תואר־אצולה
אנגלי! .86 לא גמה; .87 שמא!
.88 בוא! מלמעלה למטה! .90 בתוכך!
.91 נזכר לעיל (ר״ת)! .92 יום ולילה!
.95 פתי! .96 אנדרוגינוס! .97 מילת-
שאלה.

מאונן־ :
. 1כתלים ! .3עוף אגדי באגדות חז״ל !
.4בן־אדם ! .5מץ מעדר ! .6דרך׳ באיטל קית!
.8קמלה! . 11 בנה את אתונה
והמציא את המיפרשים 12 תעלת־שום־
כין ! .14 כלי-קיבול לנוזלים 15 יין
צעיר שטרם תסס! .20 יחידת התפר;
.21 חזר! .24 מיקווה־מים ענקי! .25 מס פיק
! .27 קידומת הולנדית ! .28 שניים ;
.29 מרבה לחייו! .30 ארים! .32״כוחות
שיריון 33 סופר אנגלי נודע
(ש״מ)> .37 בירת הנגב! .3קריאת־יגון!
.39 לא קר ! .40 נרו יאיר (ר״ת 42
זאת (הפוך 43 היצירה הראשית בסיס־רות
האישורית ! .45 גניחה ! .46 כתוב,
מצויין! .48 מילת־שאלה לזיהוי! .50
מילודשאלה לזיהוי; .50 מילת־זירוז! .51
סליחת תלמים! .52 ריבע! .54 מישחק-
ילדים פופולרי ! .55 הרגעה, הורדת מתח ;
.58 בהישאלה: מרכז ! .59 זוג בלי התחלה !
.62 הרי; .64 כלי־קיבול לנוזלים! .68
יישוב בשפלודהחוף! .69 זכר בבקר! .70
זז ! .71 שאין בשמה באפו ; .73 גהר
באפריקה ! .74 מיספר אחד ! .76 איבר-
תנועה! .77 הכפף!! .79 עיירה בגדה
שהתפרסמה באחרונה! .80 יחידה בדירה!
.82 מסטינג ! .84 קולג 89 נוזל המשמש
לכתיבה• .90 לטשו עיניים! .93 מאותיות
אא״ב! .94 מהלו בשחמת.

״הפרופסור חקוקים״
בשעח 9.30

שבוע שנ>
סרטו של

קרלו פונטי

״בצל ודמעות״

(00000000 (000000

בסיטונות
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טוניקות הריון
• חליפות הריון
כהן

מודל

תל־אביב, רה׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח ברציפות עד
שעה 6בערב
להזמנות ע״י סוכן: טל ,50344 .ת״א

415

׳8711x1111
״אני ביישניתמאד
דבר

־־ דדיה לביא

תמידאמרו: מדליהלאייצאש 1ם

ת מיד ה״ת צ רי ב ה להיו ת חזקה. נם כשלא היי תי

בגי לארבע־ עשרההלבת׳ ל ע בו ד כ די ל פ רנ ס את ה מי שפחה שלי
לקראת יום־העצמאות גאה דליה לביא לביקור כארץ, ושהתה כאן
--ימים ..גי 7ןןך
--ימים הטוב, מלד־המיסעירות הישראלי
נילווה אליה ידידה
כמשך כ מה
מהאמבורג,

מאנפרד ׳*|

1*:ק*11
בעת הביקור ריאיין אורי אכנרי א ת דליה. כחדר המשקיף על פני

הים, במלון ״ היל טוך, דיברה דליה בחופ שיות, כשהיא עובר ת מדי־פעם
מעברית לאנגלית ולגרמנית, ולוגמת יין לבן כדי להעניק לעצמה אומץ.
בראיון המתפרסם כעמודים אלה נעשה ניסיון לשמור, בבל האפשר,
על סיגנץ דיבורה האישי של דליה ולהביאו לקוראים כלשונו.

ווי ה
ת מיד בקחד;

דליה, האם את אמביציוזית ץ

אבא נפטר כשהייתי בת . 14 סבא נפטר כשהייתי בת
. 16 לא היה לנו כסף. סבא שלי שכב 20 שנה משותק,
לפני שמת.

לכל אדם יש אמביציה. אבל אין לזד. שום קשר עם
הקאריירה שלי.
האמביציה שלי היא — לאט-לאט, באיזושהי צורה,
אני לא יודעת בדיוק איך, למצוא את הדרך לעזור לישראל
באמצעות הקאריירה שלי. כי זוהי הדרך היחידה שאני
מכירה.
זוהי האמביציה היחידה שיש לי, בעצם, כאמביציה.
חוץ מזה, יש לי המון מישאלות.

איזה מישאלות?

למצוא שלווה נפשית.

אין לד ז

לא. אף פעם לא היתר. לי.

למה ז

לא יודעת. אולי אף פעם גם לא תהיה לי.
תמיד אני חיה בפחד. אני ביישנית מאד.
מעולם לא קיבלתי שום השכלה. במשך שנים היה
לי קשה לעמוד מול אנשים שלמדו יותר ממני, והייתי
צריכה להוכיח להם שאני מסוגלת להתמודד עימם כימעט
בכל עניין.
הייתי צריכה ללמוד לבד, מה שלא למדתי בבית-
הספר. עזבתי את בית־יהספר בכיתה ו׳.

אמא

למה עזבת ץ

אבא נפטר, והלכתי לעבוד.

במה?

עבדתי בהרבה דברים. עבדתי כדוגמנית, כי זה קל,
לא צריכים שכל בשביל זה. הייתי צריכה לעזור לאמא.
הגעתי דווקא לדרגה של דוגמנית־צמרת, במרכאות.
לא שהייתי תלמידה מצטיינת, אגב. הייתי מצטיינת
בתנ״ך, בהיסטוריה ובציור, בכל הדברים ההומאניים. אבל
כשזה בא לחשבון, שלא נדע מצרות כאלה ! עד היום.

..לכן

מזל שהמציאו את המחשבים.
המפונה. המחשב. יש לי מחסום נפשי בחשבון. אני
לא אוהבת דברים לוגיים. בעיני, ההיגיון הוא כל־כך
לא־הגיוני !

אני

מדברת בתוקפנות...״

ילדוח

״416

אמא באה מגרמניה?

כן, היא היתד׳ ילידת גרמניה, מברסלאו.
היא היתח בשבילי אחת הנשים הכי נבונות. היתד, לה
חוכמת־חיים טבעית. גם היא לא למדה. לא היתה בבית-

מאיסה זה בא, הביי שנות?

מלידה. אני יודעת?
אולי ביגלל שהייתי הבת הבכורה, והייתי צריכה
באופן אוטומטי להיות החזקה, כבר בגיל צעיר. אני לא
יודעת. אני חושבת שזה מלידה. זה אופי.
אחותי, למשל, לא מתביישת מאף אחד. שום דבר
לא מרגש אותה, ולא מרגיז אותה, והיא לא מתביישת.
לה יש שלווה נפשית. היא מצאה את עצמה בגיל צעיר,
וזה מגיע לה.
ביישנות מניין הביי שנות שלך?

מניין ה מי שפ חה? מגר מני ה?

לא, מרוסיה. אנחנו מעורבים.

אני מאד ביישנית. אין לי מישקפיים, שאני יכולה
להתחבא מאחריהם. אוי, כן, יש לי מישקפי־שמש!
תמיד הייתי ביישנית. אני באה במבוכה בקלות. עכ שיו,
בראיון הזה, אני במבוכה. לכן אני מדברת בתוקפ נות.
זאת אחת הצורות שלי לדבר, כשאני במבוכה.
ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר. כך אומרים.

• אז מי עושה לד א ת הח שבונו ת?

מה עשה אכא ש לו?

אבא שלי היה הגנן בבית־ההבראה בשבי״ציון. בן•
אדם לא רגיל! אני זוכרת עליו שני דברים.
כשהייתי בת ,9הוא נתן לי את השיר אם של קיפלינג,
ואמר לי שתמיד אסחוב את זה איתי, וכשאני אמצא
את עצמי עצובה או בודדה, שאקרא את זה. זה עוזר לי
עד היום.
שנית, האבא שלי היה לא־דתי, אבל הוא היה יותר
יהודי מכל יהודי. הוא הלך לבית־הכנסת רק פעמיים
בשנה: בראש־השנה וביום כיפור. אבל ממנו למדתי את
כל הגאווה וההבנה לעם שלי. וביגללו הייתי התלמידה הכי
מצטיינת בתנ״ו ובתלמוד וכו .,
היתד׳ לו חוכמת־חיים בלתי־רגילה.
אני זוכרת כשהוא נפטר, הרב גלר מנחריה כתב נאום,
וקרא אותו על הקבר של אבא בשבי־ציון, שזה מושב דתי
ועוד איד! הוא אמר: כולכם פה דתיים, והולכים לבית-
הכנסת כל הזמן ומתפללים, אבל היהודי הזה שנפטר היה
יהודי אמיתי. הוא חי רק בשביל לתת, ועזר לכולם, והיה
חבר נאמן. אלוהים ישמור עליו!

בחד

כשכי־ציון?

לא. הוא היה בבית-אבות. זה עלה הרבה כסף, ורק
האבא שלי עזר. הסבא הזה היה אבא של אמא שלי.

מה קרה לכם כגיל צעיר?

קרו לנו דברים מאד לא־נעימים.

ספר. היא לימדה את עצמה את הכל, מאמנות וסיפרות,
ועד רפואה.
היא לימדה את עצמה כל־כך טוב, שהשתמשו באמי
כאחות במצבים קריטיים במילחמת־השיחרור. היה לה ידע
לא־רגיל ברפואה. היא גילתה את המחלה שלה, סרטן, עוד
לפני הרופאים, ואמרה להם מה לעשות. זאת היתד,
אשד, שעד היום אני לא זוכרת שאי־פעם התלוננה על
משהו.
לולא היא, אני לא חושבת שמיכל, יוסף ואני היינו
מגיעים למה שאנחנו היום.

״דוגמנית לא צריכה שכל ...לא קיבלתי השכלה ...אבא מת כשהייתי בת ...14
במשק שבי־ציון קראו לה ״הגורו.״ כולם באו אליה.
חיא שמעד. את כל חסודות במשק. אף פעם לא מתחו.
ביקורת על אף אחד. חיא אמרח לי את זה תמיד: קחי לך
זמן להבין בן־אדם, לפני שאת עושח עליו ביקורת. לסל
דבר בחיים יש סיבה. הצרה עם האנשים היא שאין לחם
זמן, אז קודם־כל חם עושים ביקורת.

איד דיברת איתח 1

עיברית. עם הסבתא שלי, האמא שלח, אני מדברת
גרמנית. וגם עם אחותה של אמי.

זה נכון. רציתי שאחותי ואחי ילמדו מיקצוע. את
אחותי שלחתי לבית ברל, להיות גננת, ואחי הלך לכפר
הירוק ולטכניון בחיפה.
רציתי לבנות לאמא שלי בית מאבן. אנחנו גרנו כל
החיים שלנו בצריף. הצריף עדיין עומד בשבי-ציון.
תמיד אמרו שמדליה לא ייצא שום דבר, היא לא
למדה. אמרתי לאמי: אל תדאגי!

ב אל ט

אמא השפיעה עליך• ץ

היא היתד, האדם שהכי הערצתי בחיים. מכל האנשים
הגדולים, המפורסמים, החכמים והמלומדים שהכרתי, אף
אחד לא הגיע לקרסוליים של האמא שלי.

בניתי את הבתים — שני בתים, אחד לאמא, ואחד
קטן לי — בשבי־ציון, ולא בהרצליה, כי אני סנטימנטלית.
אני נאמנה למושב שלי. אני האדם הראשון שבנה בית
בשבי־ציון. גם אמא רצתה להישאר שם.
הצריף הישן עומד לפני הבית, ועוברים על פניו
כשבאים לבית.

עזבתי את הארץ בגיל . 12 לקחו אותי לשוודיה.
קיבלתי מילגה ללמוד באלט. זה היה הדבר היחידי שתמיד
רציתי: להיות רקדנית־באלט.

מה היא רצתה שתהיי {

דליה.
היא ידעה שאני עוברת כל מיני משברים. הקאריירה
שלי ביכלל לא עניינה אותה.
אמי הבינה אותי. מצד אחד היא רצתה שאהיה דליה,
שאהיה עצמי. אבל היא ידעה שהאחריות היא כולד. עלי,
שאני חבת הבכירה שפירנסד. את המישפחה. לכן רצתה
לעזור לי בדרכים שונות — בזמן שנתנה לי, בהבנה שלה,
בפילוסופיה שלה. היינו יושבות לילות, עד הבוקר, לדבר
על החיים, על ערכים, מה אמיתי ומה לא.
היה לה יופי פנימי.

כסך
• נובע מדכריייך שהלכת רקאריירה שלף
בשביל כסף, בשביל לפרנס א ת המישפחה.

הימה לי צרה־צרורה. כשנעלתי נעלי־־באלט, לא
ראו את הראש. הייתי גבוהה מדי. חוץ מזה היה לי לחע-
דם נמוך. עד היום יש לי. היין עוזר לי נגד זה.״

מזה באד, האמביציה. אמרתי לה: יום אחד אני
אבנה לך בית מאבן !
בצריף לא יכולנו לבשל בחורף, כי כל הסירים
היו דרושים כדי לאסוף את ד,מים שדלפו מהגג.
כשהתחילו לבנות את הבית, בית האבן, בשבי־ציון,
והעמידו את פיגומי־העץ בשביל הבטון, רצה אחותי —
שהיתה בת — 12 אל האמה שלי ובכתה :״בונים שוב
פעם בית מעץ!״

בבוקר אני בלתי־נסבלת, ביגלל לחץ־הדם הנמוך. זד,
לוקח זמן עד שהלחץ עולה. כשאני קמה מהמיטה, מסתו בב
לי הראש. לכן אני לוקחת קפה ודבש במיטה, אז
הדם מתחיל לרוץ. בבוקר אני לבנה לגמרי, עד שהדם
מגיע לראש.

אז. הפסקת לרקוד?

כשאבי נפטר, חזרתי לארץ.
למרות שהייתי תלמידה מצטיינת, גילו שלא אוכל
(המשך בעמוד )48

בעת הראיון שתתה דליה יין לבן.

..בעיני הגרמנית אני בחורה אכזוטית, שחומה, תוקפנית, בעלת קול צרוד...

417

(המשך מעמוד )47

אני לא נולדתי אדם חזק. נולדתי אדם רגיל.

להיות לקדנית־באלט, כי הייתי מתעלפת בזמן הפירואטים,
כשמסתובבים.
אז ויתרתי על הקאריירה כרקדנית. כשאבא נפטר,
התחלתי לעבור בדוגמנית. מאונס.
הייתי אז בת . 14 בחרו אותי ל״נערת אקמן׳ /קיבלתי
בשביל זה פרס בסד 200 לירות. נתתי אותן לאמא שלי*.
עבדתי בשביל דיווה ואלד.

סרטי
זה נמשך עד גיל . 17 אז הגיע לארץ רפי נוסבאום,
בכבודדובעצמו, וראה תמונות שלי בביגדי־ים בחלונות*
הראווה של דיווה. הוא התקשר לשבי*ציזן, ואמר לאמא
שלי שהוא מחפש בחורה לסרט חולות לוהטים. הכסף
חיה יותר טוב מדוגמנות, והיינו זקוקים לכסף. אמרתי
לאמא: יאללה, סרטים לא סרטים, הולכים לעשות סרט.
כד התחלתי בקאריירה של הסרטים.

ומנחם גפן?

מנחם יודע המון, הוא לימד אותי המון.
לא היה לי שום ידע. מניין יהיה לי ז משבי-ציון?
מהפרות ד הוא לקח אותי למוזיאונים בכל אירופה. הוא
לקח אותי לספרד, לוונציה, לכל איטליה. הוא הסביר לי
את הכל. הוא כנראה הרגיש שיש לי הרצון לדעת, אבל
שיש לי הפחד להיראות כאחת שלא יודעת. הוא הוציא
את זה ממני, את התסביך שהיה לי, שאף פעם לא למדתי.
אני חייבת לו תודה על זה. אני תמיד אוהב אותו, כידיד.
אנטישמיות האם נ תקל ת כחייך באנטי שמיות?

זה לא חסר, בכל העולם. רק תן להם את ההזדמנות

ואיך זה נגמר?

שנאתי את הסרטים. נשבעתי לא לעשות יותר סרטים.
באלט זה אמנות, אתה עצמך. סרט זה באלאגן, וזה לא
תלוי בך.
זה נראה לי מישמש כזה — במאי, צלם, ליישינג,
ובסוף אתה ביכלל לא מכיר את עצמך.
אבל יותר מאוחר בחיים למדתי לרחוש לזה כבוד.
גמרתי את חולות לוהטים, והתחתנתי. למזלי הרע,
או הטוב, בעלי היה מייודד עם אנשי־סרטים. שיכגעו
אותו שאעשה סרטים צרפתיים, וכך התחלתי להיכנס
לזה בצרפת. המישפחה של בעלי-לשעבר גבתה את כל
הכסף. מעולם לא ראיתי אותו.

בעלים

..אני מצליחה בגרמניה

לא שווה לדבר עליהם !

בעלי השלישי(פיטר ריטמייסטר) — אותו הדבר. כמו
השני. גם הוא חיפש אבא, או אמא. אבל הוא אדם שעליו
אני לא יכולה להגיד שום מילה רעה. בעצם, על אף אחד
מהם אני לא יכולה להגיד דבר רע, חוץ מזה שהם היו
חלשים.

• א ת נשמעת כמו אשה חזקה, שנדמה
לה שהיא חלשה !
אני חזקה, אבל הכוח שלי בנוי על הצורך. אני
צריכה להיות חזקה, כדי להחזיק מעמד. אבל באופן
בסיסי אני לא חזקה ביכלל.
האיש היחידי שירכוש אותי אי-פעם יהיה אדם שיבין
מה עברתי, איזו אישיות כפולה יש לי, שהנסיבות
יצרו.
* אקמן היתח שרשרת של חנויות כל־בו בתל־אביב.

ראשה.
ביגלל הנוסטלגיה ראשה

ולכן י׳

חשבתי שהבעלים הם חזקים. כשאת פגיעה, את עי וורת.
השיפוט שלד לקוי. וכל הגברים שהיו לי, תמיד
התקשרתי איתם במצבים שהייתי מאד חלשה. וכל הני שואין
שלי תמיד קרו ברגעי-חולשה.
הבעל הראשון שלי (ג׳קי) — הכרתי אותו כשאבא
נפטר ואמא כבר היתה חולה. חיפשתי מישהו שאוכל
להישען עליו, שיעזור לי. הוא בא ממישפחה יהודיית-
צרפתית, והוא אמר :״את יכולה לסמוך עלי, את יכולה
לבכות על הכתף שלי !״ אבל הוא בכה.
בעלי ה שני(ג׳ון סאליבן, אביו של ראובן) חיה אותו
דבר. אהבתי אותו מאד. הוא היה האדם הכי חלש והכי
טוב שהכרתי בחיים שלי. הוא חיפש אמא, ואני חיפשתי
אבא. זה לא הלך.

היו דך הרפתקו ת עד רקע זה ץ

פעם הלכתי למועדון־רחצה שיש לו חוף פרטי, וליהו דים
אסור לשחות שם. יש לי חברה נוצריה, שהיא חברה
במועדון הזה. אמרתי לה :״את צריכה לעשות לי טובה,
אני מוכרחה להיכנס למועדון הזה! אני רוצה לראות
אם הבורים האלה יודעים על מה הם מדברים ! ״
באתי, ונתנו לי להיכנס בקלות. הלכנו לבאר. היה
מלא אנשים, כולם מן האצולה של מיאמי ביץ /לא-
יהודים. שתיתי, כדי לקבל אומץ. ואז אמרתי להם:
״שמעתי שהמועדון הזה אסור ליהודים. איך אתם מבחינים
בהבדל בין יהודי ולא-יהודי? אני נכנסתי לכאן. בקלות.
אף אחד לא הסתכל עלי ולא עצר אותי. אני יהודיה —
יותר מזה, אני ישראלית, ומאד גאה בזה. זה רק מוכיח
שאני יותר חכמה מכם, ולא בורח כמו כולכם כאן ! ואני
גאה שהייתי מסוגלת להוכיח לכם את זה, ונכנסתי ושתיתי
איתכם, למרות שזה משפיל אותי!״
חברתי שאלה :״את גמרת?״ עניתי :״גמרנו, אפשר
ללכת !״
כל האנשים היו אילמים מרוב תדהמה.
האנטישמיות שלהם זה יותר עניין גופני מאשר נפשי.
הם חושבים שכל היהודים נראים אותו הדבר. הוכחתי
להם שזוהי רק צורת־מחשבה, אמונה ומסורת.
ולכן נשארנו בחיים, וכל העמים האחרים נעלמו.
ברוך השם.

גרמניה

כגרמניה נ ת קל ת בזה ץ

אני מוכרחה להגיד שציפיתי בגרמניה לאנטישמיות,
ועד היום עוד לא נתקלתי בזה. אומנם, אני באה במגע
רק עם אמנים.

אם כן, הבה נדכר עד הבעלים.

אני בדאדם פגיע. כל הגברים שחיו לי פגשו אותי
במצבים שבהם הייתי מאד חלשה.
חיפשתי את האהבה ואת ההבנה ואת האני-לא-יודעת-
מה, אבא, אמא, מה שלא היה לי בצורה טיבעית, כי
אני הייתי האבא והאמא. אני מנסה להבין את עצמי —
הייתי תמיד צר״כה להיות חזקה, גם כשלא הייתי, לתת
את הרושם, להיות הצוק של גיברלטאר, כשבעצם לא
הייתי. אני לא מתלוננת, אבל זו עובדה.

כשבא למסיבה, אמרו לו שהזמינו אותו כדי להגיד לו
באופן אישי שלא רוצים יהודים, ושיסתלק מן האי. אבל
הוא נשאר, וכך התחילה הקהילה היהודית באי. היינו
המישפחה השלישית. עכשיו יש .40
במרחק חמש דקות מהאי שלי יש אי אחר, קוראים
לו ״אינדיאן קריק״ .שעד היום לא נותנים שם ליהודים
להיכנס. אף יהודי לא יכול לקנות שם בית. אומרים את
זה בפירוש ליהודים. לא רוצים יהודים, כלבים וכושים.

בשבילם אני אשה!״
כשרק בא משבר־הנפט, זה צץ בכל מקום.
ראובן הלך לבית-ספר יהודי במיאמי. קראו לו חיברו
אקדמי. אני זוכרת, כשהתחילו הבעיות עם הנפט, יום אחד
הגענו לבית-הספר וראינו שכתבו על הקירות :״שירפו
יהודים, לא נפט !״
אז הבנתי שאין מקום ליהודים, בשום מקום, לא חשוב
איפה. המקום היחידי זה בארץ. מפני שאם מישהו בארץ
אומר לך ״יהודי מלוכלך!״ אתה יכול להסתובב אליו,
ולהגיד לו :״גם אתה!״
זה הבהיל אותי. לא חשבתי שבאמריקה, ועוד ב־מיאמי־ביץ׳
,שם, במרכז, יש אנטישמיות כל־כך חזקה !

יש דף שם בית, עד אי?

באי שאני גרה בו ,״סאנסט איילנד מם׳ 1״ ,לא נתנו
ליהודים עד לפני חמש שנים להיכנס. יהודי לחם שם,
וניצח, והיה הראשון.
הוא סיפר שכאשר בא לאי, כל אנשי האי הזמינו אותו
למסיבת-קוקטייל, והוא חשב שרוצים לברכו על בואו.

לא באתי במגע עם אנטישמיות. להיפך. כרגע נזכרתי
במיקרה מחריד.
היתד. לי פתיחה בהאמבורג, בסיבוב־קונצרטים, לפני
שנה. אחרי 20 דקות עלה גבר אחד על הבמה, עם ילדה
קטנה, מונגולואידית, ולפני קהל של 4000 איש הוא אמר :
״תראו את הבת שלי. זה העונש שאלוהים נתן לנו על
מה שאנחנו עשינו ליהודים! אני מבקש׳מדליה שתברך
את הבת שלי ותסלח לה, כמו שישו אמר, :הם לא ידעו
מה שהם עושים !׳״
זאת היתד, הרגשה איומה. לא יכולתי לשיר. הייתי
מוכרחה להפסיק.
מיקרים כאלה קורים לי הרבה. אני מקבלת הרבה
מיכתבים כאלה. רבים מן הנוער הגרמני מגיעים לארץ
ביגללי. ביגללי התחילו להבין את הקשר לישראל, וגילו
סקרנות לגבי ישראל.
זהו הסיפוק שלי מהעבודה שלי. לעזור לישראל בצו רה
שלי. הצורה היחידה שלי היא דרך האמנות, השירה.
אני לא פוליטיקאית, לא דיפלומטית, אני פשוט זמרת.
אבל אני רוצה לנצל את העמדה שלי כזמרת, את ההצלחה
שלי, להגיע לקהל שמקשיב לי, מבלי שהם יודעים את
זה, בתת־הכרה. לחנך אותם להבין אותנו, לתת להם את
הרצון לבוא לארץ ולראות במו-עיניהם מה קורה כאן,
ולא לקרוא את זה בעיתונים.

• עד חשבון מה א ת זוקפת א ת חחצדחה
העצומה שדך כגרמניה ץ
זה התחיל מפני שבעיניהם אני בחורה אכזוטית,
גבוהה, שחומה, תוקפנית, בעלת קול צרוד. הייתי מאד
כנה איתם. הם לא רגילים לזה.
הם אוהבים בן־אדם שהוא חזק. זה עם של מונהגים,
לא מנהיגים. אם מישהו די חזק, הם מקשיבים לו.
היה לי הרבה מה להגיד להם, אני חושבת.
נראה שגם הגעתי בזמן הנכון. אני לא יודעת. זה
הרבה עניין של עיתוי. אולי מפני שאני לא שמאלצית,
ולא בולשיטר, ולא כל־כך קארייריסטית, שאיכפת לי מה
אני אומרת.
גם מפני שאני ישראלית. באותה תקופה, אסתר ואבי
עופרים עזבו את גרמניה, והפסיקו את הקאריירה שלחם,
ואני הגעתי. אולי גם זו סיבה.
אבל בעיקר זוהי נוסטאלגיה לאשה. היתד, לחם מארלן
דיטריך, שעזבה, ועד היום היא לא מופיעה בגרמניה.
בשבילם אני אשה.

במדינה
(המשך מעמוד )45
ביץ לי בלי לשאול אותי מילה. אני חושב
שהוא היה בטוח •שאני פועל ערבי, בגלל
צבע־חעור השחום שלי. אחדי שהוא הודיע
לי שאגי עצור, החזיק אותי בניידת שלו
במשך כשעה. משם הוא נסע לכמה מקו מות,
לקחת ולהוריד שוטרים מהמכונית,
ואני נסעתי איתו.
״אחר־כך הוא אמר לי שאם אבקש סלי חה
מהשוטרת, הוא יחזיר אותי למקום
שבו חיכה אותי קודם. לא התווכחתי איתו
יותר. עשיתי כדבריו, והוא הביא אותי
חזרה למיפעל. ביקשתי מהשוטרת שתמסור
לי את שמו -של הקצין, אבל היא סירבה.
היא אמרה שאין לה עניינים איתי״.
העדים פוחדים להעיד. עוד באותו
יום, בשעות אחר־הצהריים, הלך לוי צ׳ר־נובילסקי
עם אמו לתחגת־המישטהז ב־רמת־גן,
כדי להגיש תלונה נגד הקצין
שהינה אותו. בתחנת־המישטרה נאמר לו,
שאם תוך יומיים לא יביא עדים לתקרית,
התלונה תבוטל.
סיפר לוי :״הערבים שהיו בהצר המינד
על כשזה קרה, פוחדים להעיד נגד הקצין.
הם אומרים , :אם בעל־הבית היהודי מקבל
מכות מהמישטרה, אז מה יעשו לנו אם
נעיז לדבר נגד קצין־המישטרה ז׳״
הגיב פקד אבינועם כהני, דובר מטה
מחוז תל״אביב של המישטרה :״הנער לא
הוכה. לא היו דברים מעולם.״ והוא היה
אף מוכן לגלות את שמו של הקצין :
מפקח שימעון ברמלי.
עד היום לא נמסר ללוי צ׳רנובילסקי
אם המישטרה חוקרת בדבר, ומה עלה
בגורל תלונתו. הוא גם אינו יודע מדוע
זכה בטיול־חינם משך שעה ברכב מישטר־תי
.״כנראה לקח לקצין שעה להשתכג*
שאינני ערבי, ואז הוא החזיר אותי,״
אמר.

ישראלים בחו״ל
מציאה של חצי מ*דיון
איד יפול ישדאזי־לשעבר
?קם? מ שכורת חודשית
שד מיליון דו 7ד (גימעט)

מה שתקרא ב
דא תקרא בעתו! אחר:
100 עמודים של חומר מרתק ובלעדי !
בפעם הראשונה הותר לפרסום:

..הסנדק״ מחולון נפל ב מל כוד ת

מצוד אחרי הרוצח האכזרי במדינה:

מבוקשים: קצב או פאתולוג
טוב, אז נדפקת...

לחיות כאסיר ברמל ה
סיפורו של אונס התיירת:

בעל הצלקת *
חיה 1111ת _

111 ויונוד1
1לם
יד־רזון הנושטרה בארו!1בע

מדור נשק נרחב —
וכל המדור הקבועים

הופיע: בדיון חודש מאי 1976
מ ה ! 7עור לא קראת ז :

הפצה :״גד״
צ׳לנוב 13ת״א

מי שדאג בישראל לישראלי־לשעבר
משולם ריקליס, יוכל להתנחם עתה ב בשורות
טובות: משכורתו של ריקלים
בשנת 1975 הסתכמה ב־ 915,866 דולר,

נופש וק״ט-

• ארוח כפרי במשקי
החברים
•למתארחים:בריכות שחיה
ללא תשלום
• מתחילת יוני גם מסעדה בבריכות מיליוגר ריקליס
מה משולם למשולם?
כפי שמדווח הניו יורק טיימס, שהכתיר
בשבוע שעבר את ריקלים כאחד המנהלים
ה״משולמים״ ביותר בארצות-הברית.
משכורתו ה-,יסודית״ של ריקליס היתד,
אומנם רק 415,866 דולר, אך מועצת־המנהלים
שלו, בחברת ראפיד אמריקן,
הנשלטת כמובן בכוח־ההצבעה שלו־עצמו,
מצאה לנכון ׳להוסיף למשכורתו השנתית
את הסכום העגול של חצי-מיליון דולר
כ״דמי מציאה״ ,המוסברים בכך שריקלים
(המשך בעמוד )50
ה עו ל ם הז ה 2020

נא לפנות למושב בית־זית
דנ. הרי יהודה, טלפון 02-524616
בין השעות 13.00־ 1 9.00־15.00-17.00

אתה מחפש ש עוי ך

בוא לפונטא ס קל ה
והנפש באווירה המיוחדת של
מפגש ביו־ל או מי בחוף וזאדריאטי.
אנו מציעים לד 3טיולים נהדרים,
הכוללים בנוס ף לחופ שה המ שגעת
בפונט א סקלה גם סיורים באום־
טריה, דנמרק, לונדון ופרים.

טייל א׳ — 10.8 — 15.7
טיול ג׳ 10.8 - 22.7 -
טיול ג׳ 24.8 - 5.8 -
גני טור סבע ״מ

רמת־גן, רחוב ביאליק ,39 טלפון
.721286 - 720346
סניפים :
הוד השרון (רמתיים) ,דרך השרון
,36 טל• 34351־.052
כפר־סבא, רחוב וייצמן ,33 טל.
25510־.052