גליון 2021 מתאריך 26 במאי 1976

ה מול טי־ מיליונר קיפלפ טו ר
מטפס ונתן
המכס

9 ₪ 8 1ט 8י

השבוע שחרו
סקירה קונסטרוקטיבית

חעורך וחמייסד חראסיון :
ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל
ממשיכי דרכו יבל״א :
חנון מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון

חגיגות ל״ג בעומר בגדה -ללא תקוים!
המונים בתהלוכה המסורתית משאפט לבית הקברות המוסלמי רוב
מדורות בכל רחוב וסימטא
התושבים בילו את החג בבתיהם ! תלמידים צוהלים מלאו את הרחובות נהירה עצומה של שוטרים
וחיילים מן הערים הגדולות אל מרחבי הגדה ! ״פנטזיה״ ויריות באוויר ליוו את שימחת החג
מאת כתבי 200 הארץ -מבעוד יום הובאו הצמיגים, נוסרו
הקרשים ונגררו בולי העץ. מבעוד יום
הוכנו פחי הנפט, הובא הסולר ונב דקו
הגפרורים. ואכן, בהינתן האות,
נצנצו ופרחו אלפי מדורות מרצדות

אלפים בתהלוכה המסורתית משעפט
לבית הקברות המוסלמי בירושלים, כ שהם
נושאים עימם את הארון המקושט
כמנהגם מימים ימימה. כד בשד
עפט, וכך בשכם, הווי מזרחי מרנין
נפש.
השרב הכבד, שירד על הגדה אילץ
רבים מן התושבים להסתגר בבתיהם.
רובם העדיפו להתגודד על המרפסות
תחת יציאה לרחובות הלוהטים, אך

החום ( )290 לא הרתיע את אלפי ה מטיילים
בעיקר אנשי כוחות הביטחון
שיצאו מן הערים הצפופות אל חיק
הטבע. כתבינו מציינים את הנהירה ה המונית
של שוטרים וחיילים, שבאו
לחגוג את ל״ג בעומר בחיק הטבע
ובערים הציוריות, והוסיפו לאווירת
הפנטזיה ביריות באוויר, בצעקות, עשן
צבעוני וכד. רבים מן החוגגים הצטיי דו
קודם החג במגן ואלה כמסורת ל״ג

בעומר, אביזרים שהיוו תחליף נאות
לקשת וחץ המסורתיים שלא נופקו מ פאת
חוסר הזמן.
כמו כן צדו את העין עשרות תו שבים
מקומיים שהתנדבו למיבצע שי פור
פני עירם ונקיונה. התושבים רו בם
מבוגרים לא נמנעו מלרדת מאד
טובוסיהם ולהזיז אבנים גדולות וגרו טאות
המהוות מיטרד אקולוגי ומבע-
רות את פני עירם. ועל כך — ישר כה.

סוס רבן בלי רגשות הומניסטיים וג ח״ו

״היערה היננרה בקשת וחץ״
בשלהבותיהן בכל אתר ואתר, כמכרי־זות
— ל״ג בעומר בגדה.
ובעוד הנערים הצוהלים מתגודדים
ברחובות( .ל״ג בעומר הוא ייתם שב תון
במערכת החינוך המקומית) יצאו

ביום רביעי שעבר, הקליטו את ״עלי כותרת״
בהשתתפות נעמי שמר. וכך, במזנון הטלוויזיה, זכיתי
להכיר את המשוררת.
היא ניגשה לשולחננו לברך את מוטי קירשנבאום
על זכייתו בפרס ישראל וכשהכיר לה את האנשים
שסביב לשולחן נדלקה.
מייד התפתח ויכוח פוליטי שהחל בינה לבין מוטי
והתפשט לכל השולחן.
״ארץ ישראל היתה שייכת מאז ומעולם לעם
ישראל.״
יופי.
״עובדה. היא תמיד נקראה ארץ־ישראל. בכל ה שפות.
בפי כולם.״

״הם מעולם לא נתנו לה שם.״
״ומה עם פלסטין?״ שאל מישהו.
״אתה רואה,״ התלהבה המשוררת ,״הם אפילו לא
יכולים לבטא את זה.״
ך ךך

״אש אש מדורה״

צבי יהודה קוקו

עלק דו ש ת
ארץ ישראל
הארץ הזאת לכל מרחבי גבולותיה,
היא כולה שלנו, של כולנו, ירושת אברהם
יצחק ויעקב.
לפיכן הממשלה המסדרת את עניינה
פה בשטחי ארצנו כוחה רק בסידורים
מקומיים של מס קניה, הכנסה ומכס.
(המשך בעמוד ,3טור )4

״הם קוראים לה בלסטין במקום פלסטין.״
״את יודעת, יש בארץ ילדים שלא יכולים להגיד
ישראל ואומרים ישרהל,״ אמרתי לה.
המשוררת נתנה בי מבט של בוז .״אז מה?״ שאלה.
אז כלום.
השיחה נמשכה והיא התחילה לשלוח אנשים לכל
מיני מקומות בעולם בשיטת ״אז תלך מפה,״ הרגילה.
״תלכי את מפה,״ אמרתי לה.
״לא,״ אמרה המשוררת ,״אבל נוציא מכאן את
הילדים,״ פנתה אל האב שבמוטי.
״למה?״ שאל מוטי.
״מה הוא אשם, אריאלצ׳יק שלי?״ שאלה האם־
המשוררת.
״ומה אני אשם?״ שאלתי.
המשוררת עצמה את עיניה ברגש וענתה .״ואז הוא
יחזור, אריאלצ׳יק, על סוס לבן, בלי רגשות הומאניס־טים
...אני רואה את זה ...אריאלצ׳יק על סוס לבן,
בלי רגשות הומאניסטים
פתאום היא הבינה שלפי הוראת עראפאת אנחנו
מכלים את קולה כדי שתהיה צרודה ולא תוכל לשיר.
אז מה?
אז כלום.
״בהצלחה!״ אמרתי לה כשהלכה וחייכנו בנימוס.
למחרת ראיתי אותה בטלוויזיה שרה שורת צי טוטים
משל גדולי הציונות כדי להוכיח שכולם חשבו
כמוה וכמוך, איש צעיר, ולא צריך להתבייש בזה, כי
אתה בחברה טובה. כי אתה בחברה טובה.
וכל מה שצריך זה להפסיק להתלבט, לחדול מלהת
יימר׳
לזרוק את הרגשות ההומאניסטים לים ולחזור על
סוס לבן.
וחשבתי, אולי, לשבת ולכתוב שיר בסיגנון שלה.
משהו כמו:
והיטלר, כן היטלר, לאומני ידוע,
אמר שצריך לכבוש שטחים כל שבוע.
אז אל תתבייש, איש צעיר,
כי אתה בחברה טובה,
כי אתה בחברה טובה.
וכד ובד.
אז מה?
אז נזכרתי במאמר של קורט וונגאט בשם ״טילים
טובים. ,נימוסים טובים, לילה טוב״ המופיע בקובץ
״ 311£3! 00115ז 0

ץ 5, ? 01113.מ 616ק מ 31ז \ ו ״ .

וונגאט מספר שבתיכון למדה איתו בחורה שהיא
עכשיו (אז) אשתו של שר ההגנה האמריקאי מלווין
ליירד. הוא גם מספר שקרא מאמר שבו הוסבר שאם
תופעל אי-פעם תוכנית ההגנה האנטי־טילית של ניק-
סון וליירד, ימותו כל הילדים שיוולדו לאחר מכן
(בכל מקום) מפגמים שבלידה.
באיזושהי מסיבה פוגש וונגאט חבר מהתיכון
המספר לו שגברת ליירד קראה את ספריו ואהבה אותם
וביקשה שאם יהיה פעם בוושינגטון, שיתקשר.
וונגאט מופתע. הוא פאציפיסט מוצהר. אנטי־מיל-
חמות. איך זה?
ואז הוא נזכר בתיכון ״בו למדנו כולנו לכבד את
דעת הזולת — לא חשוב מהי.״ ולחייך .״אז, אולי, שר
ההגנה יהיה ידידותי ונחמד בעניין הפאציפיזם שלי
וכל זה, וממני יצפו להיות ידידותי ונחמד בעניין סוף
העולם וכל זה.״
וונגאט היה בוושינגטון. הוא התקשר, אבל לא
הזמינו אותו. אולי כל העניין היה הלצה.
״מילת כבוד — אם הייתי מוזמן לבית ליירד הייתי
מחייך ומחייך. הייתי מבין שמישרד ההגנה רק עושה
את מה שהוא צריך. הייתי מסכים, בשומעי את צירו
של הבחור האחר בסיפור, שאפילו לפלאנטות יש דברים
גרועים יותר ממוות. לפני הליכתי הייתי מודה לליירדים
על הערב המהנה. הייתי אומר ״אני רק מצטער שאשתי
לא יכלה להיות כאן. היא היתד. מאוד נהנית.״
הייתי, גם, מודה לאלוהים שאף אחד מהדור הצעיר
לא היה שם. ילדים כבר לא לומדים נימוסים נאים בתי כון.
אם הם היו פוגשים איש שהוא בעד בניית מיתקן
שיגרום נכות ולבסוף יהרוג את כל הילדים בכל מקום,
הם לא היו. מחייכים. הם היו מתמלאים שינאה, וזאת
גסות־רוח.״
יתהו סוף המאמר.

קובי

— ממ*שגוג 1ש 7ט**סד ו —
ישראל — בטח בסאם.
מ.ז. בפגישה עס הדוד

משרדהבט חון מציע ד ר

מוצר* חדשי במחירי מיוחדים
אלת גומי עם טיימר
לפיצוח ראשים מבלי לפגוע בעור הגולגולת.
הטיימר משהה א ת המכה וגורם לתוצאה
מהנה וממושכת יותר.
ממיטב תוצרת צ׳ילי.
אידיאלי לסובלים מפליטה מוקד מת.

גז מדמיע בריחות מרעננים

רימון ספריי (רסס)
לעיסוי אינטימי
רימון ר סס המפיץ רסיסי פלס טיק נעימים
למגע ואינם מזיקים לעור הידיים.
הרימון מביא לרטט מהנה ולפיזור מלא של
ר סיסי ם והפגנות.
זכה בתואר ״המוצר הנבחר״ קייפטאון .76

סרטי 8ו־6ו מ״מ (בצבעים)

לפיזור הפגנות בגמישות וביעילות. הגז
חודר לעיניים ולאף וגורם לשיתוק מרענן
ולדמעות מרגיעות. אורגזמה מובטחת.
להשיג בריחות לבנדר, יסמין ותות־שדה.
מיובא במייוחד מספרד.

של מקלע קל ומרתק. יורה כדורי עץ, מדיקט,
מפורמייקה או מחומר פלאסטי. קל לניקוי,
עדין, נוח ונעים.
בתוספ ת פס-קול של אנחות, אנקות, יבבות
ועוד ועוד...

כמו כן להשיג 0X101? 010ן ״ לכוויות עד •20$
ואמצעי מניעה מ חו ס פ סי ם (סידרה מעורבת של חמישה סוגים, כולל נאבוט).

(! 1 0 ,1ועשו 1שו 11
ובשום פנים, אין שום כח וערך, תוקף
רשות וזכות לכל הסידורים של מס ערך
מוסף, וניהול ספרים ר״ל.
לדעת, להודיע ולהיוודע לכל עם ישראל
ולהעצמאיים. אנחנו לא במדינת
רוסיה. לא יהיה ניהול ספרים באי״ק.
וכל דברי ההבל של מישהו, העלאה על
הדעת בדבר הגבלות, קנסות שומות, הם
בטלים ומבוטלים בהחלט.
כל העם הבריא, החי, המכיר והמרגיש
— יתקומם, ילעג, ידחה, יפיח את פיט־פוטי
אנשי המס הזה ״המוסף״ .והיו
כלא היו, סלה.

סליחה מה השעה

־ לצה״ל
באחד מימי אפריל 1958 התבשר
יוסף זילברשטיין, פקיד ירושלמי, כי
הוא אב לשלישיית בנות חמודות. הי תד,
זו השלישייה השנייה שנולדה ב מרכז
הרפואי בהדסה, ויוסף, בעצה
אחת עם מינה אשתו, החליטו לכנות
את שלושת הבנות בשמות סמליים,
כיאות לגודל המעמד :״סליחה״ ,״מה״
ו״השעה״.
מספרת סליחה זילברשטיין :״אני
נולדתי חמש דקות לפני מה ורבע
שעה לפני השעה. לכן אני הבת ה־

בדבר פרטים נא לפנות למשרד
הביטחון. מלא את התלוש המצורף
ותקבל קטלוג לביתר, סודיות מובטחת המכירה ליהודים מגיל . 18

יש סיבה
אנחנו חיים במאה העשרים.
אנחנו אנשים ראציונאלים. אנחנו
יודעים שלכל דבר יש סיבות.
מילחמת יום הכיפורים פרצה
בגלל שלא גייסנו א ת המילואים.
מי שנגדנו זה בגלל שהוא אנטי שמי.
מאורעות
יום האדמה היו
בגלל רק״ח.
״ההתפרעויות״ בגדה הם בגלל
הטלוויזיה.
אנשים דתיים היו מיי חסים
הכל לאלוהים. פאט אליס טי ם היו
מיי חסי ם הכל לגורל. פרימיטי-
בים היו מיי חסי ם הכל לאבנים.
אנטי שמים היו מיי חסי ם הכל
ליהודים. ליצנים היו מיי חסי ם
הכל לרוכבי האופניים.
אבל אנחנו חיים במאה ה עשרים.
אנחנו אנשים ראציונא-
לים. אנחנו יודעים שלכל דבר
יש סיבות.
עובדה.

האיגודים המקצועיים בארה״ב העניקו לגולדה מאיר פריס מייוחד, כמוהו
קיבלו הנשיא טרומן, הנשיא גץ נסון ונכבדים אחרים. הפרס מוענק לה על
מה שמכונה ״תרומתה לאנושות.״
על תרומתה של גולדה למדינת ישראל אין צורך להרחיב את הדיבור.
עוד הרבה שנים תחלופנה לפני שנתאושש מתרומתה זו.
גם על התרמתה של גולדה את העולם היהודי אין צורך להרבות בדיבורים.
רק שאלה אחת נשארה פתוחה ותמוהה ביותר:

מה תר מ ה גולדה מאיר ל אנו שו ת!!!
תמכה בעמים מדוכאים י
העניקה סיוע חומרי לעמים רעבים?
תרמה לשלום בעולם?
תרמה להבנה בין עמים? לפתיחות־יתר?
כמנהיגה, נאבקה לשיפור מעמד האישה?
נתנה דוגמה לביטול פערים בין עניים לעשירים?
היתד, מופת רוחני? אינטלקטואלי? הומאני?
היתד. מופת מדיני? האם הסיקה מסקנות כמו וילי בראנדט, למשל?
ניחנה ביכולת ביטוי נדירה? ביכולת נאום? כמו זו של לינקולן, או
האם האם האם האם
האם, האם האם האם האם
צ׳רצ׳יל?
האם גרמה לקירוב בין גזעים? דתות?
האם פיתחה או שמא יצרה תורות חברתיות חדשות?
האם ניסתה לתרום משהו לעתיד טוב יותר?
האם האנושות, בכלל עניינה אותה?
אם, בכל זאת יימצא הקורא הנבון שיאיר את עינינו ויסביר לנו מה היתה
תרומתה של גולדה מאיר לאנושות, נשמח לפרסם אותה באותיות גדולות.

״אין לנו שעון״
סליחה מה והשעה זילברשטיין
בכירה.״ מוסיפה השעה זילברשטיין,
״למרות הבדלי הגילים הקלים ביני נו,
תמיד הגענו לכלל הבנה.״ ואילו
מה החביבה והממושקפת מחייכת בהו מור
ואומרת ״מה זה מ שנה אם סלי חה
נולדה חמש דקות קודם, העיקר
הוא להבין את גודל השעה״.
היום עומדות השעה, סליחה ומה
בפני גיוסן לצד,״ל ושאיפתן הגדולה
היא לעבור קורם מרכזניות ולעבוד
באחד־חמש, כיאה לבנות הנושאות
שמות כה מחייבים.
״האם השמות הבלתי שכיחים אינם
מפריעים לכן, בנות?״
״מה??״ אומרת השעה.
״סליחה??״ שואלת מה.
״שש ועשרים,״ אומרת סליחה. אמרתי לכולכן,״
״זילברשטיין
״ושיהיה בהצלחה.״

׳לעבודה, אחרי שכבר התפטר וקיבל פיצויים
מוגדלים, מעל למה שהגיע לו.
בהיעדר תפקיד עיתונאי נמצא לאשד, הידוע
כחסיד מובהק של משה דיין, תפקיד
לצידו של אלמוגי.

שוי ו״דיס
ד א־גו ד־ ה ע־ תונ א־ ס ,
ת 1ג 1 1ן י

אין סיכו
ל ^עיסקה ה או ס ט רי ת״
אין ממש כתיקוות התעשייה האווירית
למכור דאוסטרים מטוסים
מדגם ״כפיר״.
העיסקה כולה היא פרי המצאתם של גורמים
אוסטריים פרו־ישראליים, שביקשו
לעשות טובה לשימעון פרס. אולם, איו כימעט
כל סיכוי שהממשלה האוסטרית תוכל,
בשנתיים הקרובות, להקציב את הכסף הדרוש
לרכישת מטוסי־קרב מכל תוצרת שהיא —
דבר שהוא בלתי־פופולרי ביותר באוסטריה.

לראשונה בתולדותיו נבחרו בוועידה ארצית
של איגוד עיתונאי ישראל
שני יושבי־ראש לאיגוד, ולא אחד, כמקובל.

הנבחרים הם דני כלוף, אי״ט ״דבר״
ולוי יצחק הירושלמי, איש ״מעריב״.
בלוף יכהן ביו״ר האיגוד בשנה
,הראשונה, ואילו הירושלמי כשנה השנייה.
את שנת הכהונה השלישית
שוב יחלקו ביניהם השניים,
באופן שווה.

מ רו א ה
מלון בי מי ת *
מישרד־התיירות מוכן להעניק קרקע
חינם והלוואה כת מיליון וחצי דולר
כתנאים נוחים, למשקיע שיהיה

רעיית נשיא־המדינה, הנכרת נינה קציר.
עומדת להיכנס כשכועות הקרוכים
לכית-החולים, לכדיקות רפואיות
ממושכות.
לישכת גשיא־המדינה דוחה בימים אלה הזמנות
לרעיית הנשיא, ומודיעה למזמיני
הנשיא עצמו, כי רעייתו לא תוכל להילוות אליו.

איפרוו ערוך
עיתונו שלד״ן
גבריאל ציפרוני, שסיים כשכוע שעכר
את כהונתו כמנב״ל ״הבימה״
יהיה, ככל הניראה, העורף האחראי
של ״היום הזה״ ,העיתון היומי
המייעוד כעריכת ח״כ משה דיין.
ציפת,ני, בן־גילו של דיין 61 היה עורכו של
הבוקר לפני סגירתו, ואחר־כך נימנה עם
עורכי מעריב. הוא יבוא במקומו של חגי אשד,
הכתב המדיני של דבר לשעבר, שנטש
את מישרת העורך־האחראי בעיתונו של דיין,
עוד קודם שיצא העיתון לאור.
אל רשימת העורכים בעיתונו של דיין
הצטרף גם אלי לנדאו, מי שהיה כתבו הצבאי
של מעריב, חתנו של עובד בן־עמי,
בעל המניות הראשי בהוצאת מודיעין, שהיא
בעלת מעריב, שהקים לאחרונה הוצאודספרים
מצליחה. על לנדאו תוטל, ככל הניראה,
המשימה של ריכוז מערכת העיתון החדש.

אם לא יחולו שינויים של הרגע הראשון,
יודפס ״היום הזה״ כדפוס ״מערים״,
אחרי שיסודר כדפוס אחר,
ויופיע בעיתון-כוקר. מועד ההוצאה־לאור
הצפוי: כעוד שלושה חודשים לערך.

אשד שמש
כיועץ לי אל מוג׳
חגי אשד, שנטש את מישרת
הסופר המדיני של ״דכר״ כדי לשמש
העורך־כפועל בעיתונו של דיין,
ישמש כניראה יועץ כללי ליו״ר הנהלת
הסוכנות היהודית, יוסף אלמוגי.
אחרי שהסתבר כי אשד אינו מתאים לתפקיד
שייועד לו, וכי אין בכוחו להוציא־לאור
את עיתונו של דיין, הוא ניסה לחזור למערכת דבר.
אולם בהצבעה פנימית שנערכה בקרב
חברי מערכת דבר, הצביע הרוב נגד קבלתו חזרה

ת בי עהשד
ב ע לי בספות ~ ברקלס
תביעה לדוגמה, של אחד מבעלי
הכספות שנפרצו ב״בנק בדקלים־ דיסקונט״
כרמת-גן, תוגש, כימים הקרובים,
על-ידי עורף-הדין רם כספי.
התביעה מוגשת לניסיון, ואם תצליח יגישו 200
בעלי הכספות תביעות דומות.
התביעה תטען, כי הבנק אחראי לתוכן
ושלמות הכספות. שווי הרכוש שנגנב, נאמד עד כה
ב־ 80 מיליון לירות__ .

כונ ס ־נ כ סי םבישראל
לחברה־ הי פי ת
מועצת-פועלי-חיפה עומדת להיות
הראשונה כארץ, שתבקש מינוי בונם-
נכסים ל״חגרה־הימית
להובלת־פרי״.

רעיית הנ שיא
לבדי קו ת רפו איו ת

קשורה כמכונית ״פיאט״ שלו. לטענת
המישטרה החליף פלד אצל סוכנות
״פיאט״ את מכוניתו הישנה
במכונית חדשה, שבוע לפני הפיחות,
בנובמבר ,1974 מכלי לשלם את
הפרש,המחיר ביניהן, בסכום של כעשרת
אלפים ל״י. מכוניתו הישנה נמכרה
רק כעבור •טנה, אחרי שכללה את תוספת
הפיחות, ומחיר זה כיסה את ההפרש.
לטענת המישטרה יש כעיסקה זו
משום קבלת שוחד.

מאיר ו״סגלי
חו ד ה אנוש
מאיר וייסגל בן ה־ ,82 יושב־ראש
״יד חיים וייצמן״ ,מי שכיהן במשף
שנים רבות כנציגו האישי של הפרופסור
חיים וייצמן בארצות־הכרית
וכנשיא ״מכון וייצמן״ ,אושפז לאחרונה
בבית-החולים על-שם שיכא ב
תל־השומר.
מחוגי מישפחתו של וייסגל נמסר,
כי מצכו אנוש.

מובן לכנות מלון כימית.
למרות שההצעה נראית, במבט ראשון, קוסמת
ביותר, וההשקעה הדרושה אינה עולה
על מיליון דולר נוספים, לא הצליחו בינתיים
אנשי מישרד־התיירות למצוא בעל־הון —
בארץ או בחו״ל — אשר יהיה מוכן
להקים את המלון בימית.

הזזברה־הימיוז, שרכשה ממועצת־הפועלים
את בניין הקאזינו המפורסם בבת־גלים,
אינה מכבדת את השטרות שמסרה למועצת־הפועלים
כתשלום עבור עיסקת המכירה.

אבנר תו מרמבקש
אשית נגד שו פ ט
איש־העסקים לשעבר אבנר תומר,
שנשפט לשמונה שנות מאסר
אחרי שהורשע ככית־הדין המחוזי
בכאר־שכע בעכירות של תרמית,
כסכומים של מיליונים רבים, הגיש
השבוע כבית-המישפט העליון
כקשה לצו-על-תנאי נגד שופט בית-
המישפט המחוזי כבאר-שכע, מאיר
ולינסקי, ששפט אותו.
תומר, המתכונן לעירעור על פסק־הדין בעניינו
בפני בית־הדין העליון טוען, בבקשתו,
כי על־פי הוראת השופט נמנע ממנו
לעיין בפסק־הדין המקורי שכתב השופט נגדו,
וכי נמסר לו רק העתק מודפס של פם ק־הדין.
עוד הוא טוען בעתירתו, כי בפסק־הדין
געשו תיקונים יסודיים אחרי שניתן והוקרא בפניו,
וכי מונעים יממנו אפשרות להשוות בין
פסק־הדין המקורי לזה המודפס.

מה העלתהח קי ר ת
^ ^יויייייייי ״יייייייייי

ה מי שטרהנגד פלד?-
כתום עבודת חקירה מפרכת,
שערבה מישטרת ישראל נגד מנהל־המבס
לשעבר, דויד פלד, מסתבר כי
ההוכחות המצויות כידה נגדו רחוקות
למדי מן ההאשמות הראשוניות
שהועלו כלפיו.
בידי המישטרה הוכחה, כי בזמן מסויים
החזיק פלד 80 אלף דולר בחשבון
בבנק של רובינסון בשווייץ, וכי נתן לבנו
זכות־משיכה ממנו. אולם הכסף הוצא מחשבון זה.
כן יש בידי המישטרה מכשירים חשמליים,
כמו מכונת כביסה זינגר וטלוויזיה זניט,
שניתנו לפלד במתנה על־ידי הבנקאי
ויליאם רובינסון, ,שהתאבד.
שני מכשירי־רדיו שהתגלו בביתו של פלד
היו שייכים לסידרה של 15 מכשירים שהובאו ארצה
אחרי מילחמת יום־הכיפורים, כמתנה לחיילי
צה״ל, ופלד פטר אותם ממכם. אחד
המכשירים האלה נעלם זמן קצר אחרי שנירשם
על־ידי המישטרה כמצוי בביתו של פלד.

ההובחה־לכאורה היחידה על עכירת-שוחד
שיש כידי המישטרה נגד פלד,

אלפרטו בן -מ אי ר יתחלפו בתפקידים?

ככל הנראה מסתמן ביתרון לבעייתו
של מזכיר מועצת פועלי תל-אביב
הקשיש, אורי אלפרט, שבגיל 67 מסרב
לפרוש לגימלאות. על*פי הסדר
פנימי במחוז מיפלגת העבודה כתל־אביב
יפרוש אלפדט מתפקידו, ובמקומו
יתמנה דב כן־מאיר, המכהן
כיום כמזכיר-המחוז. אלפרט, לעומת
זאת, יקבל את מקומו של כן־מאיר
במיפלגה.
כל זה כתנאי שאישים אחרים, במו
יוסי שריד, נתן וולד ויחיאל פדצלי
נה, הרואים עצמם כמועמדים לתפקיד
מזכיר המחוז, יסכימו לוותר ל*
אלפרט.

י ^11

מג ב ר 70 וו אטהספקקק
פטיפון חזני או טו מ טי
ע ם רא שמגנ טי
טיונר / 1¥¥ו ו *:יסט רי או
טיי פקס טו ת״ זו 018ס־זוג
ר מ קו לי ם 0ג 6־ 40.55 וו א ט *

ימתאפשרותשילובעם רמקולים ייתלגדולים 554050.555050 אי 557050 ן ראהצילום!
בואו לראות,לחוש ולשמוס מוסיקה באולמי התצוגה של סוד,
ת״א. מגדל שלום, אחד-הסם . 9סל. ו5243
פרסום מיוי ק /רסאד טיראן

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפום החדש״ בע״ם, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

כדרך משכם לטול־ כרס דלקה
מכונית־שרד צבאית אהרי המכונית בה
נסעה חוליית העולם הזה. נהג המכונית
הצבאית סימן לכתב וצלם העולם הזה
לעצור.
״או!״ אמרו לעצמם הכתב מרסל זוהר
והצלם פטר סן ,״העסק מתחיל עוד פעם.״
בשבועות האחרונים שוהים השניים בקביעות
בערי הגדה, לצורך כיסוי ההתרחשויות
שם. תוך כדי כך הם חזו על
בשרם את התגלמותה של אותה הנחה מטופשת,
הרואה באמצעי־התיקשורת את הגורם
והסיבה למה שמתחולל בערי הגדה.
הם למדו גם כי חלק מהדברים הנוראים
המתחוללים בגדה אינם תוצאה של
מדיניות מגובשת ומתוכננת, אלא תוצאת
פעולתם של אנשים נבערים, אכולי־שינאה,
הששים ללחוץ על ההדק.
דוגמה מאלפת לסוג זה של אנשים
הוא אותו מפקח מישמר־הגבול בשכם,
שבשבועות האחרונים בחר לעצמו כיעוד־חיים
לעצור את אנשי העולם הזה ולהשליכם
לכלא.
זה התחיל זמן קצר אחרי ששיל־טונות־הביטחון
התקינו את שערי־הברזל
במבואות הקסבה בשכם. מרסל ופטר יצאו
לסקר את הנושא. ליד הכיכר המרכזית
של שכם עצר לידם ג׳ים של מיש־מר־הגבול
ובתוכו אותו מפקח, שאת זהותו
טרם הצליחו לגלות עד עתה (ראה
תמונה) .״אסור להיות פה!״ צרח המפקח
על השניים, כשגילה את זהותם ,״תסתלקו
מפה!״
הוא סובב את הכיכר פעם אחת וחזר
אל השניים :״אתם עוד פה ז ! מדוע לא
הסתלקתם ז אתם עצורים.״
כשניסו השניים לברר על מה נעצרו
לא השיב המפקח דבר. הוא הזעיק באלחוט
נגמ״ש של צה״ל אל המקום. בינתיים
נקהלו ליד העיתונאים ומפקח מיש־מר־הגבזל
עשרות סקרנים מתושבי שכם,
שגיחכו למראה ״התקרית״ שהתרחשה מול
עיניהם. פטר פן צילם את הקצין בג׳יפ
שלו. זה נתקף היסטריה ביטחונית .״אסור
לצלם את הג׳ים הזה!״ צווח ,״זה רכב
ביטחוני !״
הנגמ״ש שהוזעק הגיע למקום. באלחוט
התקשר המפקח עם מפקדו. הוא דיווח
לו בצעקות כי הצליח לעצור שני עיתונאים
שהפרו את העוצר בקסבה — דבר
שהיה שקד מוחלט, כיוון שהשניים נעצרו
מחת לקסבה, שם לא הוכרז עוצר.
תגובת המפקד נשמעה באלחוט :״תפסיק
עם השטויות ! תעזוב את העיתונאים!״
מתוסכל ונזעם נאלץ המפקח להניח לשני
אנשי העולם הזה והסתלק מהמקום.
ב ש בו ע שעבר שו ב נתקלו פטר
ומרסל באותו מפקח היסטרי. הוא עצר
שוב לידם, בכיכר המרכזית של שכם,
עקב אחריהם ברכבו שעה ממושכת. לבסוף
לא יכול היה עוד להתאפק, דיווח באלחוט
למפקדו :״הם נמצאים כאן שוב! שני
העיתונאים מהעולם הזה ! אני רוצה לעצור
אותם !״

״תעזוב את העיתונאים!״ נשמעה שוב
תגובת־המפקד. המפקח־הלהוט-לעצור־עי-
תונאים התאכזב שוב. הוא טרק את אפר
כסת
מכשיר־הקשר וזינק עם רכבו מהמקום.
״היה
לו מבט לא סימפאטי בעיניים,״
הגיב מרסל זוהר אחרי אותה פגישה,
״לא הייתי רוצה להיפגש עימו לבד בסיט־טאות
הקסבה בשכם.״
אחרי פגישה מעין זו קל להבין לרוחם
של מרסל ופטר, כאשר המכונית הצבאית
עצרה אותם בדרך משכם חזרה
לתל-אביב, לא רחוק מטול־כרם. הם היו
משוכנעים שהמפקח הזעיק סמכות צבאית,
אחרי שטפל באוזניה שוב האשמות־שווא
נגדם.
מתוך המכונית הצבאית יצא קצין בדרגת
תת־אלוף. בניגוד בולט לכל רב־טוראי
בגדה, המזמין עיתונאים לבוא אליו
בריצה בתנועודאצבע מאיימת, הפתיע הקצין
הבכיר. הוא ניגש בעצמו אל מכונית
העולם הזה. בעיקבות ההפתעה הראשונה
באה גם השנייה. הקצין בירך את
היושבים במכונית לשלום, באדיבות.
אחרי זה הציג את עצמו :״אני תת*
אלוף יואל בן־פורת, דובר צה״ל.״ כאשר
זיהו פטר ומרסל את עצמם בפניו, פנה
אליהם הדובר, ביקש לשמוע מחם דיווח
על מה שראו ביום בו בילו בערי הגדה
הנסערות. הוא האזין רב־קשב לדיווחם,

מפקח מישמר־ הנבול ברחוב כשכם
להיטות לעצור
הודה להם, בירך אותם לשלום והמשיך
בדרכו.
״היינו המומים,״ סיפרו השניים אחרי
אותה פגישה ,״כל ההופעה והגישה של הדובר
— שלא הכיר אותנו ואנו לא
אותו — היו תופעה בלתי רגילה. הוא
היה הישראלי הראשון בו פגשנו אותו יום
בגדה שהתנהג בנימוס, בתבונה ובאורך-
רוח.״
ייתכן שאם ייאמצו גם גורמים אחרים
את שיטתו של דובר צה״ל החדש, שזה
עתה מונה לתפקידו, ייחסכו הרבה עימותים
מיותרים בין השילטוגות בשטחים־
המוחזקים לביו העיתונאים המכסים את
מה שמתחולל שם. ייתכן גם שתדמיתה של
ישראל, כפי שתוצג באמצעי־התיקשורת
בעולם, תצא נשכרת מכך.
את המציאות בגדה אי אפשר לטייח
ולייפות. אבל ניתן עדייו לתאר את יש ראל
כמדינה שלא הכל איבדו בה את
שפיות־הדעת, את הסובלנות וערכים דמוק רטים
כמו הופש־העיתונות.

תת־ אלון? בן־פורוג בדרך שבם
נכונות לעזור
מכתבים עיתון שעובד לעומק
כל הכבוד על הכתבה הנוספת בפרשת
״אודי הישראלי״ — יוסף עמיאל (העולם
הזה .)2018
זוהי הוכחה לכך שהעולם תזה עובד
לעומק, ואינו מסתפק בסקופ עיתונאי חד״
פעמי מבלי שיהיה איכפת לו אם הסקופ
הצליח להזיז דברים.
נקווה שעכשיו, סוף־סוף, תיאלץ המיש-
טרה לפתוח בחקירה מקיפה, בכל הנוגע
לקשרים המוזרים שבין השניים הללו.
י. לוי, נמל־תעופה בן־גודיון, לוד

השם נוצל להטעייה
נדהמתי למצוא את שמי מתנוסס תחת
מיכתב מטופש ומוזר, שפורסם במדור מי־כתבים
(העולם הזה ,)2018 והמתריע על
״ציד־מכשפות״ ,כביכול, הנערך על־ידי
״ההנהלות המיפלצתיות״ של בתי הספר
בארץ אחר תלמידים מיסכנים וחסרי-ישע.
נדהמתי מהחוצפה של אלה שפירסמוהו,
משום־מה, בשמי, וזועזעתי על שדווקא
מיכתב אווילי כזה הוגש לי ״שי״ לחג־העצמאות.
מעולם
לא כתבתי מיכתב זה או חלק
ממנו, ומעולם לא אמרתי או כתבתי דברים
ברוח המיכתב. העובדה שהייתי(עד לפיר־סוס
המיכתב הנ״ל) דובר ועד־התלמידים
הארצי, אין בה כדי להפוך את שמי רכוש
הוועד וחבריו, כאילו היה הפקד(אגב, ידוע
לי מי שלח את המיכתב בשמי).
ביקורת רבה וקשה יש לי על מערכת
החינוך, אולם המיכתב -שפורסם בשמי גלש
אל מעבר לגבול האמת, והפריז בהכללותיו.
בחלק גדול מעיתוני בתי־הספר בארץ אין
כלל צנזורה מטעם ההנהלה, וברובם הצנזורה
היא בלתי־משמעותית ובהחלט במקו־מה.
הסיפורים. על ציד־מכשפות בבתי־הספר
הינם, בפירוש, שקר גס. המיכתב התבסס
על מיקרים חריגים וראויים־לגיגוי, במיס־סר
קטן של מוסדות־חינוך, וקבע כאילו
בל מועצות־התלמידים אינן עצמאיות, וגם
אלה סילוף והגזמה.
לדעתי, ולדעת חב-רובו של ציבור התלמידים
בארץ, הנהלות בתי־חספר עירוני
ה׳ ובדיך נקטו צעדים מתוניםמדי
נגד התלמידים, אשר פגעו בנו והכתימו את
שמנו. לכן, לא ברור לי את גבו של איזה
גמל שבר קש זה של השעיית תלמידים.
קשה לי להאמין בהצלחתם של בודדים
חריגים, לארגן תלמידים להפגנה בניגוד
לדיעותיהם וריגשותיהם. אין מקום להפגנה
מגוחכת זו, אלא יש לפעול בדרך מעשית
לתיקון העיוותים והליקויים הקיימים באמת
במערכת החינוך בארץ.
רוני ברנשטיין, רעננה
• מערכת העולם הזה מצטערת אם
הוטעתה. אין כל דרך לבדוק מקורו האמיתי
של ימיכוזב המגיע למערכת. ההנחה היא
שניתן לסמוך על יושרם של הכותבים.

רוח חדשה באש״!;
בימים אלה הגיעה לידי חוברת מם׳
6בכרך ,18 מחודש ספטמבר 75׳ של הירחון
ניו־אאוטלוק, היוצא־לאור על־ידי
המכון היהודי־ערבי שבגיבעת־חביבח. בחוברת
זו קראתי ראיון מאד מעניין ומעודד
עם סברי ג׳יריס, ערבי-פלסטיני תושב
ישראל לשעבר, החי בלבנון והוא חבר
המועצה־הלאומיח הפלסטינית. הראיון נערך
עם קבוצה של פעילים למען שלום
מארצות־הברית, שנפגשו עימו בביירות
במיסגרת סיור שערכו בארצות המיזדח־התיכון,
בתחילת קיץ .1975
הראיון מעודד מהסיבה הפשוטה, שהנה
קם פעיל די מרכזי באש״ף ומכריז, שהוא
מוכן להסתפק במדינה פלסטינית לצד יש ראל,
ועוד רעיונות שלא תמיד מסתדרים
עם הדימוי של האירגון וחבריו בין הישראלים.
אינני יודע אם רעיון זה זבה
בפירסום בהעולס הזה או בכל עיתון אחר,
פרט לניו־אאוטלוק (המופיע בשפה האנגלית
ונקרא על-ידי מעטים) ,כיוון שבאותה
תקופה שהיתי בחו״ל.
אך על־כל־פנים, אני מציע לפרסם את
עיקרי הרעיון, למען יראו אלה המושפעים
משטיפת־המוח של עיתוני הימין
והמימסד, כי קיימים זרמים רציניים ב־מימסד
הפלסטיני, המוכנים לדויקיום עם
ישראל בגבולות ( 1967 אולי עם תיקונים
לא־משמעותיים) ,ולשים קץ ללוחמה מכל
סוג שהוא. בדאי גם לשים לב לעובדה,
שלאחרונה הופסקו פעולות־הטחור מצד
המימסד של אש״ף, ואלה מן הפעולות
(המשך בעמוד )9
ה עו ל ם הז ה

2021

ת כ שי רי ה שיזו ף של ה לנ ה רו בינ ש טיין מ כי לי םתר כיזי ם מ סנני שמש הנ ר אי ם ל עין
ב תו ספתל מו סי פי ־ ל חו תהמ עני קי ם ל עו רךה גנ ה מי ר בי תומאפש רי ם שיזוף ז הו ב ־ ע מו קללא דופי...
וללאס כנ ה.

השיטה

המדע

היופי

ח 0ן* 0 *6 €ז י - 1419111ת כ שי ר שיזוף ל א שו מני
ל עו ר רגי ש ב מיו ח ד. מ ת אי ם ל עו רםה רגי ששל
י ל די ם ו לי מי ה שיזו ףהרא שו ני םשלמ בוג רי ם.

מ סנני השמשבתכ שי רי ה שיזו ףשלהלנה רו בינ ש טיין
הנ ר אי ם ל עין שו מ רי ם ע׳ל ר עננו ת ם וי עי לו ת ם
ומת חי לי םבפ עו לתם רק ב בו אםבמגעעםה עו ר.
מ סנני שמשאלהט בו לי ם ב מו סי פי ל חו תומרכ כי ם
ע שי רי םהמ גני םעלה עו ר ב פני כוויו תשמש.
יבו שיתרו הז ד קנו ת ה עו ר
כתוצאהמח שי פהיתרהלק רני השמש.

ל ר שו ת ך, לרא שונ ה, מו צ רי שיזוף המשחר רי ם
או תךמדאגהלב רי או ת עורך, מאפש רי ם ל עו ר ך
ל ש מו רעלל חו תו, עלר כו תו, עלנ עו ריו
ו מ עני קי םלך שיזוף מהנה, א חי ד.
חלק, ז הו ב, ללא דו פי.

ח 10ו - 0 *6 0וק 01 תו־ו 0א ־ ת כ שי ר שיזוף
ל עו ר רגיל. מאפשר שיזוף מ הי רללאס כנ ה.
ל ב חי רתך: ללא גוון או בגוון שיזוף.
חט 61• 5ת ח לי ב ל חו ת מ רגי עומר ענן
ל שי מו שאחרה שיזו ף ה מיי צבאתה שיזו ף
ומא רי ך י מיו.

הלנה רובינשט״ן/מדע היופי
יעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין,תל־אביב: שדי בן־גוריון 94 טל 240256 .בימים בי. ביה בין ה שעו ה 6.00 - 3.30 אחה״ע.

וזג׳ רב׳וסין אילון

[ 1 /1 ^11 \ 1 1י 1
הקיץ ב א
הרוח והשמש והמים מלטפים את עורך
החלק, כה חל ק הודות לרעיון הנפלא
־ ליידי דיפלומט 11ח1״>ז -
הסכין הכפול שנועד לעורך.
ליידי דיפלומט היא מכשיר מעולה
להרחקת השיער מגופך ואת יכולה
לעשות זאת קל, פשוט ובטוח בביתך
כשאת יודעת בדיוק כמה את חוסכת...
קני מערכת ע ח#1ו3 1וח 10ק 1ס ץ13<1
הסכין הכפול ו מוב טח לך קיץ חלק. 11ח 1״31 ! 3מו 10ק 1ס ץ134
הסכין הכפול ־ מערכת הגילוח האי שיתלאשה, המרחיקה את כל השיער
מהרגליים ומבית־השחי,
חלק ובטוח !כל גילוחית מכילה 2סכיני פלטינום
המוצבים כך שיתנו את הגילוח החלק.
הבטוח ומאריך הימים ביותר. הסכינים
מיוצרים ב טכניקות חדי שות ומשוכללות,
ללא תחרות, באיכות וביעילות על־ידי

שיא הפי תו ח של סכין הגילוח

לה שיג בבתי מרקחת, פרפומריות ורשתות השיווק.
הפצה :״דיפלומט־ בע־־מ. רחוב בני אפרים .225 תל־אביב טלפון .)03( 483598

פרסום ד־ר יעקבסון

7ףץחל 7ן ע ם

מכתבים
(המשך מעמוד )6
הנערכות, מבוצעות על־ידי חזית-הסירוב,
הנתמכת על־ירי קוב ועיראק ומהווה מיעוט
באש״ף (אגב, גם לכך יש בפי ג׳יריס
תשובה).
אני ער למאמציכם להראות עובדות אלה
לציבור, ואני מעריך מאד פעולות אלה —
ואם ראיון זה לא פורסם, כדאי מאד לפרסמו•
אגב, ג׳ירים אומר בראיון כי רעיונותיו
אלה פורסמו בשלושה מאמרים בעיתון
הביירותי אל־נהר, והתגובות עליו
היו חלוקות — כאשר חלק מהמימסד הפלסטיני
קיבל פירסום זה בהתנגדות, ואילו
חלק אחר תמך בו. ללמדנו, שלא כל
אש״ף עשוי מיקשה אחת. וכפי שקיימת
בתוכנו חזית־סירוב, בדמות חלקים מלי-
כוד וגוש-אמונים, הנתמכת על-ידי חלק
משרי-הממשלה, הרי גם בתוך הפלסטינים
קיימת חזית כזאת.
והשאלה הנשאלת היא: האם ניתן לחזית
זו לשלוט בנו, ולקבוע את עתידנו
ועתיד האיזור, כאשר בתוך המימסד הפלסטיני
מהווה חזיודהסירוב מיעוט בלבד?
האם עדיין יכולים אנחנו לקרוא
לעצמנו מדינה מתקדמת ופתוחה לשלום,
ואילו לאש״ף מחפש המילחמה וההרג?
ויעידו הגירושים הלא־מוצדקים האחרונים
ופעולות־הדיכוי בשטחים הכבושים, ואורגיית
הפאשיזם של גוש־אמונים ואוהדיו.
אני מאחל לבם, ולווטד־השלוס ישראל־פלסטין
הצלחה רבה בפעילותכם הברוכה
למען שלום והבנה הדדית באיזור.
אכרהם יהודאי, ירושלים
• הראיון של ג׳ריט, הנחשב כמומחה
לענייני ישראל באש״ף בביירות, נותח יחד
עם גילויים אחרים באש״ף, במאמרי העד
לם הזה.

030 1

פרס־ישדאל לתיווך

צמד צלליות
במבחר גוונים.

בקשר לרעיון־הנפל להעניק פרס־ישראל
ל״אמנויות״ הקולנוע והטלוויזיה, הנני
לחזק ידי כל המתנגדים, בלא כל קשר
והקשר לפוליטיקה, כשם שהמתגגדים —

1־ 0 1־ זסס ^ ס

1־• 011ו10100ט 0מוותרת על אריזות
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור מעולים
במחיר נמוך בכ־־/־50
מחברות קוסמטיקה מעולות אחרות.

מיהו מדינאי
א-ם רופו ״המחלה הלאומית״ (הנדון,
העולם הזה ,)2015 שבו הופיע תצלום שלט
האומר :״פוליטיקאי הושב על הבחירות

רק-19.75

יושב-ראש הכנסת בתאריך הנ״ל איש לא
היה חולה) .אגב, שמי ד״ר הנוי שיסמן
ולא משה.
נהניתי, והייתי מציע לכל אזרח ישראלי
לפחות פעם בחייו להשתתף בטכס

ד״ד הנרי שיפמן, ירושלים

משח־ פאול כרמי
רפיון־נפל
מובטחני — מביעים את עמדתם בלא
שמץ של שיקולים מעין אלח.
ובמקום אותו רעיון־תעתועין, הנני להציע
את פרם־ישראל לאמנות תיווך•
המקרקעין.
משה־פאול כרמי; ראשון־לציס

׳ מכסימום יופי
במינימום הוצאה
3מפיצים: הלטיס בט־־מ טל־

04 - 665505 : 03-255763

מכתם תודח

מקסים נידן
פיתגם חדש

אני מודה למערכת העולם חזר! על טי פולה
המהיר והמסור, שהביא להחזרת
כספי מן המכונים הבריטיים׳.
נורית כהן; מעיין־צבי
י• הקוראת נורית כהן פנתה לפני שבועות
אחדים למערכת העולם הזה, וביקשה
לפרסם את תלונתה על כספי־הרשמה ששילמה
למכונים הבריטיים ללימוד שפות,
ולא הוחזרו לה למרות שביטלה את הרשמתה.
כתב
העולם הזה לא קיבל תשובה מדוע
לא הוחזר לה הכסף במשך כשלושה חו־דשים,
למרות פניותיה החוזרות ונישנות.
לעומת זאת הובטח לכתב, כי הכספים
יוחזרו לה מייד, בצירוף התנצלות. מיכוזב־תודח
זה מעיד כי הקוראת אכן קיבלה
את כספה בחזרה.

בי ר ה
בוו רי ה
השנה באיוופה

צידו חשני של המטבע
הבאות — מדינאי חושב על הדור הבא״ —
הדי פיתגם אמריקאי חדש, האומר :״מדינאי,
הוא פוליטיקאי שמת.״
מקסים גילן, פאריס

חרוסא כצופה
התפלאתי למצוא כתבה במדור ״תשקיף״
על.״רופא הכנסת המשרת את אשת יושב-
הראש של ביודהמחוקקים של מדינת-
ישראל״ (העולם הזה .)2019
.כדי להעמיד דברים על נכונותם ברצוני
להביא את העובדות האמיתיות:
פניתי אל יושב־ראש הכנסת מר ישראל
ישעיהו, שאחרי שנים של עפודה משותפת
התפתחו בינינו גם יחסים אישיים, וביקשתי
ממנו רשות להתלוות אליו לטכס
בהר־הרצל, כדי שאוכל פעם ראשונה
בחיי י,לדאות טכס מקסים ומרגיש •זה.
יושב-ראש הכנסת נקט אמצעים מקובלים,
והיפנה בקשתי לקצין־הכנסת לאישור. האישור
ניתן על־ידי קצין־הכנסת, מר בנגל.
בכל
הטכס האמור השתתפתי בתור אורחו
של יושב-ראש הכנסת, ולא בתור
רופא שלו או של מישפחתו (במישפחת
ה עו ל ם הז ה 2021

כקורא ותיק של העולם הזה, אני מזדהה
בדרך־כלל עם כתבותיו של אורי אבנרי
במדור הנדון. אך לדעתי, הגזים מר
אבנרי במאמריו בעת האחרונה. כוונתי ל־כתבותיו
בקשר להפגנות בשטחים.
מר אבנרי, שכח דואג לצדק ולשיוויון-
זכויות, וכה מאשים את ״אי-המם שלה,״
לדבריו, בדיכוי המיעוט הערבי בארץ, מתעלם
באופן מוחלט ממצבם הדומה של
היהודים בארצות־ערב. יהודים אלה חיים
באופן מחפיר ומדכא ממש, לעומת הערבים
בארצנו. מדוע להתעלם מעובדה זז?
האם המיעוט היהודי בגולה כבר אינו נחשב
כמיעוט הערבי בארץ?
אני מציע למר אבנרי שיתייחס בכתבותיו
גם ליהודים בארצות־ערב, וליחס
שפו הם זוכים מצד הירבים באותן ארצות.
אכי עומרד, תל־אביב

חמישטר אחדאי לירידה
אני משוכנע, כי האשם בירידתם של
האלפים מישראל, אינו הם־עצמם, אף לא
המצב הביטחוני בארץ, ומכאן שהיתה
(חמשו בעמוד )10

שיווק בלעדי
במרכז הארץ

גג סוכנויות

קרית אריה פ״ת
רח׳ המרץ 5
טל 913224 .

יבואן: מק טרידינג

מכתבים
(תמשו מעמוד )9
מיותרת המילה ״נמושות״ שייחס להם
ראש־הממשלד. יצחק רביו. האחריות כולה
רובצת על מישטר, המחייב אנשים לחיות
בארץ דמוקרטית בתנאים מחפרים ובהווי
אפור ומשעמם. אילמלא פגעה צורת דד
מישטר באנשים רבים, היה כוח הירידה
חלש׳ ודווקא העלייה היתד. בעלייה.
יד המישטר, היא שפגעה במדינת־יש־ראל,
אין לנו כאן ענייו עם בעיית חולפת
וזמנית, אלא עם מישטר רקוב ומפורר
שנמשך כבר 28 שנים. החיים כאן משפילים
•י ומעליבים, הרגשת חוסר־האונים
מול העושק והלחץ במיסוי, היא שגורמת
לירידה מן הארץ.
גני אנקורי, כפר־סבא

^?03 לי*3י

רעשיחסר־פיכה

מי לא זוכר את הרעש הגדזיל־מנשוא
שממשלת ישראל אירגנה, ובראשה ראש־הממשלה,
בעיקבות ספרו של העיתונאי
הכישרוני מתי גולן, חבר מערכת הארץ,
על שיחותיו -ופגישותיו של ״הנרי הגדול״
עם צוות ״השרים הבכירים״ :רבין/פרם/
אלון, המשולש הלא־ניצחי המתפורר עתה
לחלוטין בגין הקרע רביו/פרס.
היה זה העולם הזה שגילה לציבור הרחב
את דבר פסילת סיפרו של גולן —

ה סיג רי ה *
של צרפת
1 3 01931 16 £16

61111^ 8

לים לענות לך. אבל לפגוע בזכר המת?
אני יכולה לומר לך דבר אחד: הלוואי
שהיה לך אופי ואומץ־לב וכבוד עצמי
אפילו מחצית ממה שהיה לרב־אלוף דויד
אלעזר ז״ל, אז אולי לא היית צריך להזדקק
לפירסומת שאתה עושה לעצמך.
עצתי לך, רסן עצמך ומוצא-פיך. דע
לך, דברים אלה כותבת אשה מבוגרת
(בגילך כמעט) .רבות חשבתי בטרם כתבתי
את הדברים, אבל דבריך בקשר לדדו
ז״ל פשוט הרתיחו את דמי.
רותי ל ,.תל־אביב

האמת על קרייסקי
ראשית כל ברצוני לברך ב״כה לחי״ את
עורך העולם הזה מר אורי אבנרי, על
חוויית הקריאה שנגרמה לי עם פירסום
׳הראיון הענק עם קאנצלר אוסטריה ברונו
קרייסקי (העולם הזה .)2019 אם עד כה
חשבתי, לתומי, בעיקבות הפירסומים בעי תונות
הממוסדת, שקרייסקי ראוי בהחלט
לשאת ״טלאי צהוב,״ בא אורי אבנרי והוכיח
לי מעל לכל ספק שלא כך פגי הדברים.
מסתבר שברונו קרייסקי בהחלט
אינו עוכר-ישראל.
באותו גיליון פירסם אבנרי עוד מאמר
נפלא, קולע, חד־וחלק על ״אי-ממשלת
ישראל,״ וגם על מאמר נפלא זה יישר
כוח! המאמר היה רצוף היגיון בריא
ומחשבה בהירה. כמו תמיד, גם הפעם
אמרתם את האמת כולה מסביב להח לטת
ממשלת אי-ישראל בעניין החטא ה־קדום
— בלי פחד ובלי מורא.
רק הערה אחת לי בנדון מאמר זה:
התקפתם היטב את ממשלת ישראל, אך
משום מה, שוב, נמנעתם מלתקוף את רב־החובל
של ״הממשלה הסמרטוטית״ הזאת.
מדוע?
ועוד משהו: כל הכבוד גם על הגילוי
המרחק שלכם על ״נערת הכריש״ (אגב,
שום עיתון יומי לא ציין שהעולם הזה היה
העיתון הראשון שגילה את הפרשה. רק
כאשר נגול העניין בבית-המישפט — שבוע
אחרי הפירסום בהעולם הזה, מצאו לנכון
עורכי העיתונים לדווח לקוראים על ה פרשה

ד גן־חורין, ירושלים

חסי&וד שמאחרי חחשעייח
בעיקבות הכתבה ״תנו להם לדבר״ ,ב־תת-מדור
״נוער״ (במדינה, העולם הזה
,)2020 ברצוני להאיר מדוע הושעו עידו

מתי גולן

נופש וק״ט-

•ארוח כפרי במשקי
החברים
• למתארחים: בריכות שחיה
ללא תשלום
מתחילת יוני גם מסעדה
בבריכות
נא לפנות למושב בית-זית
דג. הרי יהודה. טלפון 6ו5246־02
בין השטות 3.00ו־ 9.00ו7.00-ו־ 5.00ו

שום גילוי. חדש
בסיפור ארוך ומעודכן על מה שהתרחש
מאחרי־הקלעים סביב פרשה זאת.
אחת הכותרות שלכם בפרשת גולו אמ רה
:״רבץ משתולל״ — ואכן, כותרת
מוצלחת. בייחוד עכשיו, כאשר קראתי את
הספר שהופיע זדדעתה עם תיקון זעיר
ביותר. וראיתי זה פלא: הספר כלל לא
מחדש כה הרבה, שהיה ראוי לכל הרעש
הגדול שנוצר סביבו, בעיקבוח התערבותו
של ראש־המטשלה.
לא מצאתי בספר שום גילוי שלא פורסם
בעיתון זה או אחר בארצות-הברית. הכל
כבר פורסם — ואין כל חדש תחת שימשו.
נשאלת איפוא השאלה, על מה ולמד,
ימצאה ממשלת ישראל לעורר רעש כה
גדול סביב פרשת גולן? לדעתי, זה דק
טימטום.
דודו ירושלמי, ירושלים

די לעזי
יש לי הרושם שאין לאיש האומץ לומר
לעזר וייצמן בפה־מלא: די, מספיק ! ובכן,
אומר לו אני: היית מה שהיית בחיל-
האוויר, ואומרים שעשית את זה טוב. מדוע
שלא יישאר שמך בהיסטוריה כמפקד טוב?
בצורה שאתה מתנהג מיום שפשטת
את המדים, אתה-עצמך במו-ידיו ובפלי-
טות-פיך, משחיר עצמך. קשה לדעת אם
זה מתוך שחצנות בפיסגתה, או טיפשות.
שתיהן, משונדמה, דוחפות אותך לעשות
שגיאות רבות בכל פעם שאתה פותח פיך
ברבים. אתה, כמו כמה מעמיתיו, אינך
מקבל את העובדה שגמרת תפקיד. ואם
אתה רוצה להמשיך לתרום למדינה, אפשר
לעשות זאת בצינעה ובשקט, ולא בהצהרות
בומבאסטיות שמאחריהן אין שום
דבר.
כשאתה פוגע באנשים חיים, הם יכו
עידו
דאופר
נ ו הם הושעו
דאובר ודני גבידץ, תלמידי בית-הספר
תיכון עירוני, ד /,סיפור שלא הובא בכתבה.
בישנה
שעברה הוציאו עידו, דני ותל מיד
נוסף.בשם ׳מיקי גורביץ, שעזב בינתיים
את ביודהספר, עיתון בשם במחתרת.
לאחר הוצאתו הודיע מנהל בית־הספר כי
הוא משעה את התלמידים, שחתמו על
המאמרים בשמותיהם. נוסף לשלושה כתבו
לעיתון עוד עשרה תלמידים אחרים, ב-
עילוכדשם.
ההשעייה היתה בלתי-חוקית. בלחץ ה־
(המשך בעמוד )14
ה עו ל ם

הז ה 2021

צמד כרטיסים
לחיים יותר נוחים.
כ ר טי ס די ס קונ טו מ ט
פותח בפניך 19 קופות אוטומטיות
למשיכת כסף במזומן במקומות
מרכזיים בכל רחבי הארק.
תוכל למשוך עד 400ל יי בכל יום,
כל ימות השנה 24 שעות ביממה.

כ ר טיס דיסקונט -
האשר אי ת שלך

כ ר טי ס די ס קונ ט מ שמ ש
לך דדכוו כ ס פי ה מ קנ ה
א שראי, אמון ויוקרה
ב מ או ת חנויות, מסע דו ת
וב תי עסק בכל ר חבי האדע.

ג ם בכל ת חנו תהדלק
יכבדו אתה שי ק שלך
עםה צג תכר טי ס די ס קונ ט.
צמד כ ר טי סי ם ב כי ס ך
־ ל חיי ם נו חי ם יותר.

ה עו ל ם הז ה 2021

לרגל הנצחון ה 4-ברציפות של מכוניות פיג׳ו
במרוצים האפריקניים, מאפשר מפיץ פיג׳ו
בישראל ללקוחותיו לגלות את אפריקה
ולהשתתף בספארי בקניה.
8טיסות באל־על לאפריקה יוגרלו בין כל
המזמינים מכונית פיג׳ו -מכל דגם שהוא-
החל מ 18-באפריל עד 30 ביוני .1976
־הזכייה כוללת טיסה הלוך ושוב במטוסי אל־על לנאירובי
+כל המסים, והשתתפות בספארי בקניה כולל אירוח מלא
במשך 7ימים-ללא תשלום
המאורגן ע״י חברת הנסיעות

דיזנוז רי ד

טיתיים נחדרכים.

קנה פיג׳ו בתקופת המבצע וזכה זכייה כפולה -
במכונית שהיא ״הארי שבתחבורה״ וזכות השתתפות
בהגרלה לטיסה ובילוי בספארי באפריקה.
הכנס אל אחת מסוכנויות פיג׳ו הקרובות אליך,
ובקש פרטים מלאים על מבצע הפרסים
של פיג׳ו -״ספארי באפריקה 1976״.
בחר לך את האריה העונה על דרישותיך
ואולי תזכה בטיסה לקניה, בפגישה עם אריות הספארי
ובבלוי חופשת חוויה באפריקה -מתנת פיג׳ו ישראל.
הארי

שונוזבורו

כליפא,רח פייסל,טל .1894 .רמאללה מכון ׳•אל־מצרי״ אל ני ר ה, איזו רהתע שי ה, ט ל.3*57 .
המפיץ הבלעדי: דוד לובינסקי בע־ם, תל אביב רח שונצינו ,16 טל ,33214-6 .סוכנויות:
ירושלים מוסך גסנר, איזור התע שיה טל .523221-2 .חיפה אוריאל כהן, רה׳ אלנכי ,51 טל ,523363 .באד שבט מוסך אכ ספרס, איזור התעשיה, טל .78292 .ראשון לציון מוסך ״שרתוף׳ רח׳ הרצל ,41
טל .949481 .א ש קלון אלבי ושות־ סוכנו ת לרכב פיג-ו רח־ צה״ל ,16 טל .5305 .בפר סבא מוסך
,536822 רכב הצפון בע״מ, שדרות הכרמל ,8טל .538228 .נצרת מישל וזוהיר סרוגיי, מרכז התע שיה
׳ י החדש, טל .56860-54053 .חדרה קל־נע שיווק רכב בע״מ, הרברט סמואל , 25ט ל .26689 .שכם עומר פוספלד טל.20161 .

— • שחם ₪חעונם ד״זק
״על המישמר״ דוהר מינה
אס קיימת שכנה למישטר הדמוקרטי בארץ, הרי
היא מצויה לא בימיו אלא ב״בעלי מצפון״ (המרפאות
במקור) ,שמתקשטים בנוצות שמאלניות. נחשו מיהו
שהעלה רעיון זח, שהופיע במיסגרת מאמר שהוכתר
במילה ״המשניאים״ ,והוקדש להתקפה טוטאלית על
עמוס קינן ומאמריו ב״ידיעות״אחרונות״ (כותרת-
המישנה של המאמר חיתה :״יפי הנפש ״,דוגמת עמוס
קינן, עוסקים בהשנאה טוטאלית של המציאות בארץ״)!
האם כתב זאת הרב לווינגר מגוש־אמונים ! האם
כתב זאת משה שמיר ב״מעריב״ז או אולי ח״כ חיים
לנדאו ! לא. האכסניה שבה הופיע המאמר היא ״על
חמישמר״ מיום ,19.4והכותב הוא עורך ביטאונה של
מפ״ם.
לא חיינו מתעכבים על מאמר זה, אילמלא היה אחד
משורה ארוכה של מאמרים וכתבות, המעידים כי ביטאון
מפ״ם מרחיק לכת ימינה חרבה יותר מן האגף
הימני של המפלגה. במקום לנהל מערכה ללא״הרף,
בכל גיליון וגיליון, נגד אלה המסכנים את הדמוקרטיה,
כנגד ״גוש אמונים״ ותומכיו הגלויים והסמויים בממשלה,
פירסם ״על המישמר״ התקפה ארסית נגד עמוס
קינן, בועז עברון וחבריהם מ״ידיעות אחרונות,״ דווקא
ביום שבו נסתיימה הצעדה השערורייתית של ״גוש-
אמונים.״
במקום להיאבק ללא-חפוגח באלה הגוררים אותנו
תהומה, מצא עורך ״על חמישמר״ לנחוץ, דווקא בשעה
קריטית זו ,״לאזן את הקו״ על-ידי התקפות על עמוס
קינן וחבריו: מאמר נגד גוש״אמונים, ובאותו גיליון —
מאמר אחר כתוב בסיגנון ארסי, נגד ״השמאלנים״ של
״ידיעות אחרונות,״ ברוח הביקורת הימנית השוטפת
את הארץ והמנסה להציג את קינן וחבריו כבוגדים.

אין טעם להתווכח עם האשמות ״על המישמר,״ כי
מטרתו של קינן היא כמטרתו של הד״ר הרצל רוזנבלום,
להפיל את המערך ולהעלות את בגין לשילטון, ולשים

קץ לדמוקרטיה בארץ. מה שעושה עמוס קינן במאמריו
הוא חשבון נוקב עם ממשלת רבין, על שאינה מקדמת
אותנו לקראת השלום על-ידי הגשת תוכנית שלום ריא לית,
ועל כישלונותיה בשטחים שונים.
מאמרו של קינן, שעליו התנפל ״על חמישמר״ ,לא
חיה אלא זעקת״כאב כנגד אותה ממשלה, המהססת
במשך חודשים להחליט בעניין קדום, המאשרת עריכת
צעדה פרובוקאטיבית בשטחים, המנהלת מדיניות עיוורת
ומסוכנת ביחס לערביי ישראל בנושא ההפקעות בגליל.
אולם עורך ״על המישמר״ המייצג, ככל הנראה, את
הימין שבימין במפ״ם, התנפל על עמוס קינן ואף יעץ
לו להצטרף לליכוד :״מותר לו, לעמוס קינן להתגעגע
לשינוי שיבוא עם עלות בגין לשילטון. אך מוטב שיסיר
מעצמו את התחפושת השמאלנית המהפכנית, ויחדל
להציג את עצמו כמצפונח של ישראל. יצטרף נא ל,ליכוד׳
ויעזור להגשים את חזונו, חזון שילטון הליכוד, הלכה
למעשה.״
לא חייגו מגיבים על המאמר ב״על המישמר,״ אילמלא
היינו עדים לתהליך מדאיג בעיתון זה, השותק
ומגמגם כאשר מצפים לתגובתו בנושאים שונים, כמו אלה
הנוגעים לזכויות האדם, למשל. והרי בראש עיתון זה
מופיעה הסיסמה ״לאחוות עמים,״ אלא שזו נשכחת
כאשר צעירים ערביים נקטלים בגליל, וילדים ערביים
נורים בשטחים.
במקום לתקוף את עמוס קינן וחבריו, מוטב חיה
ל״על חמישמר״ אילו חיה מדפיס מאמרים המתריעים
על הפתיחה הפזיזה באש על ערבים משני עברי הקו
הירוק, ואילו הוקיע את ביקור ראש״ממשלת דרום-
אפריקה בישראל. חיפשנו — ולא מצאנו — מאמר ראשי
בעיתון זה בגנות הביקור השערורייתי• מצאנו, לעומת
זאת, בגיליון מה״ ,11.4תגובה לא-חתומח על הביקור,
פושרת ביותר, שלא היה בה אפילו שמץ של הסתייגות
מביקורו של הארכי״גזען מדרום־אפריקה. נכללה בו אפילו
קריאה ״לפיתוח היחסים הבילטראליים״ עם פרטוריה.

קוראים
לא-מעטים של ״על המשמר״ שואלים: מדוע
עיתון זח צריך להיות פחות ״יוני״ מ״דבר״ז מדוע צריך
עורך ״על המישמר״ להיות היחידי מכל העשרות חרבות
של חברי הוועדה הפוליטית של מפ״ם, המגיש
עירעור על חתימתם של 11 חברי מפ״ם בשולי מינשר
״המועצה הישראלית למען שלום״!
״על המישמר״ מאשים את קינן בסיוע לעליית הימין.
תאמת היא ש״על המישמר״ צועד ימינה בדהירה, כש-
ח״יונים״ במיפלגה זו רואים — ומחרישים.

אמוון קפליו ק, ירושלים

יייייי שחם •ח שנם חזח

מירש לקיפאון מחוד ש
אלה שניהלו מסע אימתני נגד מינויו של הפרופסור
שלמה אבינרי לתפקיד מנכ״ל מישרד-חחוץ, אלה שהגדירו
את המינוי כ״תקיעת-סכין בלב האומה,״ מן הראוי
שיתייצבו לפני המנכ״ל החדש, ויביעו את חרטתם
הכנה על שחשדו בכשרים.
זהו, מכל מקום, הרושם המתקבל למיקרא דברים
שאמר הפרופסור אבינרי, במעמד חלוקת התעודות
למוסמכים ולבוגרים של החוג לטדע-המדינח באוניברסיטת
תל״אביב 28.4.76 להלן כמה הברקות מדיברי
המנכ״ל :
• מאז מילחמת ששת״הימים הצליחה התעמולה
הערבית למקד את תשומת־חלב סביב בעיית השטחים
המוחזקים. במקביל לכך עלתה פעילותם של האירגונים
הפלסטיניים, וקיבלה מימדים שלא היו לח לפני .1976
• שילובן של תופעות אלה, כמו גם הוויכוח בין
״ניצים״ ל״יונים״ בארץ, סייעו להפנות את הפולמוס
בנושאי הסיכסוך הישראלי״ערבי אל בעיית השטחים,
כאשר הטיעון הערבי הוא, כי החזקתם של שטחים אלה
בידי ישראל — היא המונעת שלום במיזרח״חתיכון.
• ישראל נגררה לעיתים לוויכוח זח, מבלי שהרגישה
כי בכך היא נסחפת לשדה-תעמולח נוח לערבים.
הגיע הזמן להחזיר את הוויכוח למוקדו האמיתי :
הסיכסוך נובע מהתנגשותן של שתי תנועות לאומיות
באיזור — היהודית והערבית — כאשר הציונות תמיד
היתה מוכנה לפשרות (כגון ב ,)1947-ואילו הלאומיות
הערבית לא חיתת מעולם נכונה להכיר בזכות קיומה
של תנועה לאומית אחרת באיזור•
• עם כל החשיבות שיש להסדר עתידם של
השטחים המוחזקים ועתיד הפלסטינים, הרי סיבת
הסיכסוך במיזרח״התיכון היא אי-נכונותם של הערבים
להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה משלו.
• ההסברה הישראלית חייבת להדגיש, כי זהו
מוקד הסיכסוך, וכי הסירוב הערבי הוא הגורם לכך
שאיום מתמיד של מילחמה מוטל על המיזרח-התיכון.
אין ספק כי קיים גרעין של אמת בדיברי הפרופסור
אבינרי, בעיקר בכל הנוגע להגדרת הסיכסוך הישראלי-
ערבי כעימות בין שתי תנועות לאומיות לגיטימיות,
היהודית והערבית. דא־עקא, שאין זו אלא אמת בעירבון
מוגבל מאד, וכדרכו של אמיתות חלקיות היא
מערפלת יותר משהיא מבהירה. יש בהחלט מקום לדאגה
נוכח דברים שנאמרו, במפורש או במשתמע, בהרצאת
חמנכ״ל, כמו גם נוכח דברים אחרים שהעדיף להתעלם
מהם התעלמות אלגנטית.
נכון, אומנם, שקיימת א״סימטריה בעימות בין שתי
התנועות הלאומיות: הלאומיות הערבית היתח בוודאי
רוצה לראות בחיסולה של מדינת״ישראל כיחידה ממלכתית
ריבונית — בעוד ישראל אינה מטפחת שאיפות
מקבילות ביחס למדינות״ערב הריבוניות (זאת, כמובן,
אם נתעלם מכך שבכל הנוגע לעם הערבי-פלסטיני, כפרח
ישראל שנים רבות בעצם קיומו כישות לאומית וגם כיום,
כשהיא מודה בכך בחצי-פה, היא עושה כל שביכולתה

לחבל בזכותו להגדרה עצמית לצד מדינת״ישראל.
אולם יש לשאול את הפרופסור אבינרי, ואת המ מונים
עליו, אם אומנם עובדים הדברים כיום, בכל
הנוגע לקבלת עובדת קיומה של ישראל וזכותה להתקיים
״בתוך גבולות מוכרים ובטוחים,״ באותה נקודה
שבה עמדו לפני 20 ,10ו־ 30 שנח. במישור זה, הדברים
אינם סטאטיים בשום פנים ואופן. בעמדה הערבית (או,
ליתר דיוק, בעמדותיהן של מדינות ערביות מסויימות)
חלו, במרוצת הזמן, תהליכי שינוי ברורים ומובהקים,
בכיוון חיובי בהחלט. מצריים, ירדן, לבנון ובצורה פחות
מחייבת — גם סוריה, קיבלו על עצמן את החלטת
טועצת-הביטחון 242 על כל סעיפיה, לרבות אלה המדברים
על זכות קיומן הריבוני והבטוח של כל מדינות
חאיזור. מנהיגי אותן ארצות (גם בהתבטאויות פומביות
כלפיפנים) ,לא הותירו מקום לספק כי חם מבינים
ומקבלים שהגדרה זו כוללת גם את מדינת־ישראל (ללא
תוספות ושיפוצים).
התעלמותו של הפרופסור אבינרי מתהליכים חיוביים
אלה, ומשמעותם הברורה, אומרת דרשני — אם
לנקוט לשון המעטה.

א 1 1

כאן, בוודאי, יאמר הגאון הישראלי המצוי: אין
אני מתרשם כל-עיקר מכך שסאדאת, או חוסיין, מוכנים
בטובם להכיר בעובדת קיומה של מדינת-
ישראל. המנהיגים הערביים נתבעים להכיר בזכותו
של העם היהודי למדינה לאומית ריבונית. עד בואו
של אותו מיפנח מייוחל, אין לתחליכי-השינוי בעמדה
הערבית כל משמעות.
אכן, צרה צרורה היא שאין עמי״ערב והנהגותיהם
סבורים, שהתחייה הלאומית היהודית וכינונה של מדינת
היהודים, הם הדבר הנפלא ביותר שעשוי היה לקרות
להם ביום מן הימים. צרה צרורה היא שתפיסתם את
ההיסטוריה של האיזור בעת החדשה איננה עולה בקנה
אחד עם זו של התנועה הציונית ומדינת־ישראל...
אכן, מה שעומד כיום על הפרק איננו השלטה
אידיאולוגית בין שתי תנועות לאומיות יריבות.
בנתוני זמננו אין לכך שמץ של סיכוי. מה שעומד כיום
על הפרק הוא השלמה מציאותית, מעשית, פראג-
מאטית, בין הנהגות לאומיות המוכנות לקבל מציאות
זו, כנקודת־זינוק למסע ארוך וסבלני, לקראת דיאלוג
רצוף שיביא, אולי, אי-פעם, לידי ברית-לבבות.
זהו, כמדומני, המירב שניתן להשיגו בעת הזאת.
כל ניסיון לתפוס מרובה, מעבר לאפשרי בשלב הנתון,
אינו אלא מירשם ואליבי למדיניות שלישית, בנוסח
״הכל — או לא-כלום.״
יתר״על״כן: ביסוד תיאורו של אבינרי את העימות
הישראלי־ערבי, מונחת התפיסה של ״מילחמת בני־אור
בבני-חושך,״ שבה צד אחד (היהודי, אלא טח כולו
זכאי, ואילו הצד האחר (הערבי) כולו חייב. נראה
שקיים פחד עז, שמא החכרה בכך שלצד הערבי יש
״קייז״ — ממש כשם שליהודים, לתנועה הציונית ול
מדיגת-ישראל
יש ״קייז״ — תחליש, הסברתית ומעשית,
את עוצמת הטיעון הישראלי. הגיעה העת לבחון, באומץ
וביושר־לבב, אם פחד זח מבוסס ומוצדק, או שמא הוא-
עצמו מהווה מחסום בלתי״עביר לכל יוזמה ישראלית
פוריה להחלשת העויינות הערבית, ולצמיחת דיאלוג
בין שתי התנועות הלאומיות

על רקע הנאמר לעיל, יש לבחון את דבריו של הפרופסור
אבינרי, כי סוגיות הפלסטינים והשטחים חמוחז -״
קים חן בעלות חשיבות מישנית, נוכח ״אי״נכונותם של
הערבים להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה משלו.״
אילו גם ניתן חיה לקבל את קביעותיו של חמנכ״ל
כאמת האחת והשלמה (ואין זח כך, בשום פנים ואופן),
עדיין חייבת להישאל השאלה, האם ממשלת ישראל
רואה במצב-עניינים אשר כזה נתון סטאטי שאינן ניתן
לשינוי, או שמא ביכולתה, או אף מחובתה, לפעול
לתזוזה מן הקיפאון.
היות שביסוד הסיכסוך מונח, לדיברי אבינרי ,״הסירוב
הערבי״ (והוא בילבד) ,הרי שבמשתמע לא ישנו
מחוותיה של ישראל ועמדותיה המדיניות בסוגיות
הפלסטינים, השטחים המוחזקים וכיו״ב כהוא-זח, כל
עוד ה״סירוב״ בעינו עומד.
שלמה אבינרי עצמו גרס, בעבר לא-כל-כך רחוק, כי
ישראל חייבת לפעול למען הורדת פרופיל חסיכסוך.
ישראל איננה כה מיסכנח וחידלת-אוניס במישור זח,
כפי שיש המנסים להציגה. בכל הנוגע להורדת מתח
העויינות, ויצירת מיקדמח נוחה יותר לשלבי-החידברות
הבאים בין ישראל לשכנותיה הערביות, יש הבדל מכריע
בין ישראל המיישבת, אינטנסיבית, את השטחים
הכבושים תוך נישול תושביהם, לבין ישראל הנמנעת
מלעשות זאת, ומכירה בריבונות הערבית על שטחים
אלה, המייועדים להחזקה לריבון הלגיטימי במיסגרת
הסדר״השלום ; בין ישראל המתעלמת בעיקביות מן
היישות הלאומית הפלסטינית, לבין ישראל המקבלת
נתון לאומי זח ומסייעת לעיצוב כלים ממלכתיים לשם
יישוב ריבונותו.
באיזו ישראל מעוניין הפרופסור אבינרי שתיקתו,
דומני, מדברת בעד עצמה.
יש מידה רבה של סימליות בכך, שבאותו יום עצמו
שבו פורסמו ברבים דיברי הפרופסור אבינרי, בטכס
הענקת התעודות, נתפרסם בעיתון ״הארץ״ מאמר מאת
ח״כ-חליכוד הפרופסור משח ארנס. הדימיון בין טיעוניו
העיקריים של הפרופסור ארנס, לבין אלה של הפרופסור
אבינרי — מדהים ממש.
מנכ״ל מישרד־החוץ תרם, בדבריו, תרומה משמעו תית
ל״ליכוד הלאומי״ של עס״ישראל, ליכוד הנשען
בעיקרו על המכנה־המשותף הנמוך של צידקנות רעיונית
ואי״עשייח מדינית. תרומתו לפיתרון הבעיות הלאומיות
הממשיות בתחום המרכזי של חייגו היא, למרבה הצער,
רדודה למדי, אם לא לומר שלילית.

•וסי אמיתי, גסלוח

מכתבים
׳עיבור ל קו חו תינו,
לאח רונ ה הו צףה שו ק
בגל חי קויי ם לנ ע לי רוזי
ה מיו ח דו ת. מאחר
ש חי קויי םאלה מו לי כי ם
שול ל ( כ גון: שי מו ש
ב ש מו ת דו מי ם ל רוזי ),
אנו מ צי עי ם לוו ד א
ש חו תמת

מו פי עהב תו ר הנ ע ל.
ב קנו תרנע לי רוזי א ת
רו כשתנעל יי צו א מ עו ל ה
בעלת סו ליו ת עו ר
ב עי בו ד מיו ח ד.
ביו שפע הנ ע לי ם
ו ה סנ ד לי ם ש רוזי מיי צ ר
תמצ אי אתה דג ם
המת אי ם לך.
חברתנע לי רוזי ב ע ״ מ
משתדלתלש מו רעל
רמתמ חי רי ם ס בי רהעל
אף ה ע לי ההמתמדת
ב מ חי רי חו מ רי הג ל ם
בעולם.

זכרי ! נעלי רוזי נמכרות
אר ודל בחנויות
המובחרות ברחבי הארץ.

במצילוזי-
טובלי

(המשך מעמוד )10
הורים, שגם איימו בבג״ץ, הוחזרו עידו
ודני לבית-הספר. במייסגרת המגעים בין
ההורים למנהל אמר המנהל, כעדותו של
אחד המושעים :״אני אסדר שיקבלו אותם
לבתי־ספר אחרים, אבל אני לא רוצה שהם
ימשיכו ללמוד בבית־הספר שלי.״
הפשרה שנתקבלה: עידו ודני יהיו
״תלמידים שלא־מך המנייך. זאת, מבלי
להגדיר או לקבוע מה זה. עידו ודני
?ועברו מכיתותיהט. בשיעורי־חברה אסור
היה להם להשתתף, וגם לא בפעילות
!חברתית במיסגרת בית־הספר. לא אסרו
עליהם לכתוב ׳בעלון בית-הספר.
בעלון ניצנים, שיצא בחודש ינואר השנה,
הופיעו שני מאמרים בעילום־שם, של
עידו ושל דני. עידו כתב •נגד היציאה
המאורגנת של תלמידי בית־הספר להפגנות
יזומות למען הציונות. דני כתב מא מר,
תרגיל מחשבתי באנארכיזם, בשם
״הקרב הראשון״.
בכלי־התיקשורת נזכרו המאמרים חודשיים
אחרי שהופיעו בעלון. העיתוי היה
מוזר ביותר. מאמרי־הנגד בעיתונים פור סמו
יום אחד לפני שהחלה ההרשמה לבתי־הספר
התיכוניים.
עידו ודני קיבלו את המיכתבים, ש הודיעו
להם על השעייתם מלימודיהם ב־ביתיהספר,
פחות משלושה חודשים לפני
התחלת בחינוודהבגרות. שוב היו פניות
והופעלו לחצים על-ידי ההורים ושוב, מאחר
שההשעייה אינה חוקית, הוחזרו
ללימודים. המיגבלות הפעם: עידו ודני
יוכלו לגשת לבחינות-הבגרות ולבחינות
אחרות במסגרת בית־הספר, אולם לא יוכלו
להיות ״תלמידים רגילים״ — שוב, בלי
הגדרות. כמו־כן הם הושעו מכל פעילות
חברתית של ביודהספר, בתחומו ומחוצה

שאלה: עירוני ה׳ הכריז, בכל אמצעי-
התיקשורת, כי עלון בית־הספר הוא ״בלי-
ביטוי של התלמידים ללא כל צנזורה.״
מה האמת בזה?
אלה העובדות. שיפטו בעצמכם.
תלמיד עירוני ה׳ ,תל־אביב

עירות מוח שיכור
בראוו! שעור מאלף! תולדות ישראל
בפורמאט ענייני, קולע וחריף. אימפוטנטים
נפשיים !
צמד הדפים של המדור זו הארץ (העולם
הזה ,)2018 מהווים את השיא של חוסר-
הטעם המעופש של ״יוצריהם״.
אם רציתם להעליב את ציבור הקוראים,

לריפוי ליקזיי-דיבור. ברצוני להיפגש עימו
בשל מומחיותו הנ״ל.
אודה לכם מאד אם תואילו להעביר
לי את כתובתו, או שתמסרו לו זאת בדרך
כלשהי.
מירי זכאי, ירושלים
• המערכת אינה נוהגת למסור כתובות
מעל דפי העיתון. לשם כך יש להיעזר
בדרכים המקובלות.

לחפסיי! צילומי שר העכחא״!
אנו חיים בארץ שממנה יצאו שלוש
הדתות המאמינות באלוהים אחד — היהדות,
הנצרות והאיסלאם. חיי היום־יום
המשותפים, היחסים והקשרים בין הדתות,
מצריכים זהירות מכסימאלית כדי שלא
להתנכל או לפגוע בכל אמונה דתית שדו־בקת
בה אחת הדתות. הוכח נסיון חשיבות
החיים המשותפים השקטים בין הדתות,
והכבוד ההדדי בין צאן מרעיתן, וזה בכדי
לשמור על היחסים היום־יומיים חטובים
והטיבעיים בין תושבי הארץ, על אף השוני
הקיים באמונות הדתיות.
אבל מה שפורסם עד כה סביב הסרט
מלכודת הפסחא, שצילומיו נעשים בארץ
בהסכמת הרשויות הנוגעות בדבר, פוגע
באמונה הדתית הנוצרית באופן כללי
ובראש האמונה שלנו, אלוהינו המשיח —
ישו הנוצרי — באופן פרטי, דבר המסלף
את ההכרה הדתית בצורה שאי-אפשר לעבור
עליה בשקט.
על כן, ובכדי לשמור על היחסים הטובים
השוררים בין הדתות בחלק קטן זה
של העולם, אנו מרגישים שזכותנו וחובתנו
לשלול בתקיפות מתן השילטונות
את רשותם להסרטת סרט זה בארץ,
ומבקשים להפסיק את הצילומים מייד,
ונוסף לזה לא לאפשר את הקרנת הסרט
במיקרה שיצולם בחו״ל• .
אנו מקווים שהאחראים במישרדי־הממ-
שלה ייענו לבקשתנו, ולא יאפשרו לדבר
הזה לפגוע ביחסי הכבוד הדתי ההדדי
בין חלקי תושבי הארץ, וישקלו היטב את
הדחפים שהוליכו אותנו לפנות אליהם
בכדי לאסור את המשך הסרטת הסרט מייד.
אנו מצפים לשמוע מכבודכם על הא8־
צעים שתנקטו, כדי לא לראות עצמנו
מוכרחים להודיעכם בשם הוועד האקומיני
בנצרת, שמייוצגים בו אנשי-דת ונציגי
ועידות העדות: הנוצריים הקתוליים הממלכתיים,
הלטינים, האנגליקנים, הבפטיסטים,
המרוניסטים, הקובטים והאורתודוכסים,
אנו נסגור את כנסיותינו בפני התיירים
כדי למחות על אי־מילוי בקשתנו,
ואז נארגן מסע תעמולתי, כדי להבהיר
לתיירים את הסיבות לסגירת הכנסיות.
הוועד האקומני, נצרת

אין זול מדס יהודי

דני קוכו
חוסר־טעס מעופש
הרי הצלחתם. האם אין במערכת הנכבדה
מוסמך כלשהו, המסוגל לרסן את ההשתוללות?
הרי יש גבול לכושר-הספיגה
של הקורא. הרעיון המגמגם, שקושט בציורים
אינפנטיליים, הוא פירות של מוח
שיכור. חבל שבמיסגרת של עבודת-מעדכת
ברוכה, חורגים מתחכמים עלובים שכאלה.
האם זה אמור להיות עוקץ? איוולת
מוחלטת בצורת קומיקס מטופש? למעננו,
הקוראים, אנא רסנו עצמכם.
דני קי כו, פירנצה, איטליה

מחי כתוכת המומחח?
בכתבה על יאשה כץ (רחל מוחלת,
העולם הזה ,)2019 צויין כי הוא מומחה

שכם: בחורה ערבית בת 17 נהרגה
מכדור של חייל, בזמן שחבורות צעירים
משתוללים ערביים תקפו בפרעות כו-
חות־ביטחון ישראליים. כל העולם הנאור
יוצא מכליו מרוב צער וכעס.
מינכן: על 11 ספורטאים ישראלים,
אורחים של האגודה העולמית האולימפית
1972 ואורחי העיר מינכן, התנפלו באי-
שוך הלילה רוצחים ערביים, ולאחר ייסורים
שלא-יתוארו, רצחו אותם בביתנם
שבאיצטדיון האולימפי.
העולם הנאור מסרב לכבד את זיכרם
באולימפיאדה 1976 שתתקיים במונטריאול
שבקנדה. הרי לאחר-הכל, רק דם יהודי
הוא שנשפך.
מעלות: טרוריסטים ערביים התנפלו על
ילרים הנמצאים בטיול בית־ספר, ובאי-
שון־לילה טבחו בהם. רק אנו בוכים. שהרי
אחרי הכל, רק דם יהודי נישפך !
ירושלים: אזרחים חפים־מפשע נהרגים
בלכתם ברחוב, ביוון שטרוריסטים ערביים
הטמינו פצצה, שהתפוצצה בשעה
שרחובות ירושלים מלאו אנשים. בוכים
היתומים, האלמנות וההורים השכולים,
ויחד איתם עם ישראל.
העולם שותק, כמו בכל המיקרים שבהם
נשפך דם יהודי!
־* גיבור כל הפעולות הרצחניות, יליד
קהיר, יאסר עראפאת, גאה על כל מעשי
ה״גבורה״ של הכנופיות שלו. ולזה קורא
העולם הנאור צדק.
מרים *תיעמי, נוף־ים
ה עו ל ם

הז ה 2021

ו א ₪ן

* 1111

׳1111*:

אם תחסוך עבורו ב״חיסן להשכלה
גבוהה״ .תכנית המבטיחה את חינוכו
הגבוה של ילדך כבד עכשיו.
ילד־ד*יין
ידז
ד״ווזידיד־־ד־ ו1עדיין כשילדך ביכולתך לחסוך
ל״י במשך תקופה של עד 154 חודש.
״החסכון נושא ריבית וצמוד למדד.
וכשיגיע לאוניברסיטה יעמוד
לרשות ילדך סכום החסכון בתוספת
הלוואה של עד 10.000ל־־י בריבית

אם יוותר על ההלוואה יהנה מעוד
מעוק של עד 1.200ל׳ י,
בן. אם תחסוך עכשיו ב״ח׳סן
להשכלה גבוהה״ ,גם ילדך ילמד
באוניברסיטה.

פרטים בכל סניפי בנק הפועלים

יפת•
וכנה י י

חסו

גבוהה״

ההלוואה תנתן לתקופה של עד 13
ממעגה
*§1111 שנה כמו כז יהגה ילדד *:א?אא

ולויודו*

הבל/נ די ת

1111111

111111111
א רי א ל׳

ה עו ל ם הז ה 2021

למערכת שתארת לעצמן״1 ,בו של א ח שב ת עלי ה ם.
כשאתה חושב על מערכת הסטריאו שהיית
רוצה בביתך, אתה מתאר לעצמך מערכת
בעלת עיצוב מרשים המשמיעה צלילים נקיים
ומופלאים.
אתה חושב על משהו כללי ואינך מתאר
לעצמך שמערכת כוו אמנם קיימת ויש בה
דברים שלא חשבת עליהם אפילו בדמיונך.
המדובר במערכת הסטריאו 501020
המתאימה לכל מה שאתה מתאר לעצמך
מבחינת העיצוב החדשני, אך יש בה דברים
שכלל לא חשבת עליהם.
ראשית, וו מערכת הכוללת מגבר
( + 30 1^ 0מקלט רדיו+פטיפון+טייפ
קסטות סטריאופוני. שנית, אתה מוצא חידוש

מהפכני במקלט הרדיו-במקוס הסרט הנע
ימינה ושמאלה על לוח כוונון התחנות,
יש ב־ $61020 נקודת אור המראה לך במדויק
את התחנה הנקלטת, ונודה קטנה הנדלקת
אוטומטית ומודיעה לך אס השידור שקלטת
הוא סטריאופוני או לא.
שלישית, לפניך פטיפון הכולל דיסקית
תקליטים הפועלת חלקות ובמיוחד ללא
תנודות, כך שהמחט היורדת על התקליט
נקלטת באופן מדויק ביותר ואינה גורמת
לשריטות.
זרוע יציבה בעלת ראש משובח, מעבירה
אליך דרך זוג הרמקולים צלילים מדויקים,
צלולים וללא כל זיוף.

.־!13 £16011ו$1גx31x103)1065 01 1\/1315110־16011010$311 6

ואחרון א חרון-ב־ 501020 אתה מוצא
טייפ קסטות בעל מערכת אוטומטית לקביעת
גובה הצליל בעת ההקלטה, מערכת בקרת
צליל בעת ההאזנה ומערכת העצירה העצמית
(ק 0ד 0 5דע )4הידועה של נשיונל.
האם חשבת על כל זאת כשתארת לעצמך
את הסטריאו שלך?
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול 18 תל־אביב.

^ 1131101131
צעד קדימה אלהמחר

^3110001,£30350010

ה עו ל ם הז ה

2021

ו הגי ד ה
הבימה מבקר־המדינה, בדין־וחשבון האחרון
שלו (עמוד )419 כותב, כי סכום של בשני
מיליון לירות רשום בסיפרי מישרד״החי-

נוך, כי ניתן כתמיכה לתיאטרון הלאומי
״הבימה״ ,וכי בסיפרי ״הבימה״ אין כל
רישום על קבלת הכסף. מישרד־החינוך
לא בדק מה קרה לכספים אלה.
שאלות של עורך מדור זה אל מנהל
״הבימה״ ,גבריאל ציפרוני, לא העלו
דבר, שכן ציפרוני טען כי לא ידועה לו
הערה זו של המבקר. גם אנשי מישרד-
החינוך והתרבות לא ידעו להסביר כיצד
ולאן נעלם הכסף.
אגב, ציפרוני פורש בימים אלה מתפקידי׳
ועובר לתפקיד בכיר אחר.
פרופסור ברונו
גכריאד ציפרוני
רישום חסר

עוקבים את הרפורמה קבלנים ובעלי מיקצועות דומים, מצאו
פטנט לעקיפת הרפורמה. הם קונים טנדר
מיסחרי ישן במחיר אפסי, מעמידים
אותו בחצר, ורושמים עליו את כל הוצאות
הרכב הפרטי המהודר שלהם.
הרפורמה מכירה בהוצאות החזרת רכב
מיסחרי כשהוצאות מוכרות, וכך ניתן
לנכות את הוצאות הרכב הפרטי כאילו
היה מיסחרי.

חוק א מ רי ק אי
נו ס ך
להגנתהצר כן
ועדת-המיסחר האמריקאית הוציאה
תקנה חדשה, שתוקפה מן ה 14-במאי,
ולפיה המוסדות הכספיים המממנים רכישות
ומכירות מוצרים, נושאים באחריות
כלפי הלקוח כמו הסוחר המוכר. לפי
התקנה, יש להוסיף פיסקה לכל מיסמכי
העסקות הפיננסיות, שבח ייכתב כי המוסד
הכספי שותף לאחריות כלפי הלקוח,
כמו הסוחר עצמו.
תקנה חדשה זו הופכת את המצב
הקיים באמריקה ובישראל. כיום יכול
הלקוח לרכוש סחורה פגומה או ניזוקה,
או לא לקבל את הסחורה כלל, והמוסד
הכספי המחזיק בהתחייבויות של הקונה,
יכול לדרוש את תמורתן תוך ניתוק
הגבייה מכל קשר למה שקרה בין הלקוח
והמוכר. לא פעם אירע, שלקוח
חוייב לשלם שטרות של סחורות שכלל
לא קיבל.
החוק החדש ישנה מצבה זה מעיקרו,
ועתה יוכל הלקוח לתבוע לא רק את
המוכר, אלא גם את הבנק שמימן את
חעיסקה. הבנק עצמו לא יוכל לממש התחייבויות
של לקוחות, בנימוק שאינו צד
בעיסקה. פרטים על התקנה החדשה
מביא ת״ביזנס־וויק״ ,בגיליונו מיום ה24-
במאי.
והעובדות בראיון מקיף ל״מעריב״ תקף הפרופ-
סור מיכאל ברונו, לשעבר יועץ שר״
האוצר, את המדיניות הכלכלית הקיימת.
עיקר התקפתו היה על תוספות־שכר למיניה(
שנתן האוצר לעובדיו, שהן הגורמות
למפולת הכלכלית ולביקוש הגובר.
רק שני אחוזים מן הראיון הקדיש ברונו
לחון השחור ולהכנסות העצמאיים, וטען
כי צריך לגבות גם מהם מס״אמת, כדי
שלא תהיה אפלייה.
השקפתו של ברונו, הנחשב כאיש שמא לי,
מתגלה בראיון זה. לא מובן כיצד
מרשה לעצמו אקדמאי לטעון דברים
כאלה, חודשיים לאחר פירסום מחקרה
היסודי של הכלכלנית אסתר אלכסנדר,
המוכיח כי הביקוש נגרם כמעט
כולו על-ידי העצמאיים והחברות, ולא
על-ידי השכירים. המחקר מוכיח _ ועד
כה איש לא סתר אותו — כי האינפלציה
יוצרת אצל העצמאיים רווחים המופנים
לביקוש הגובר, הגורר שוב התייקרויות,
בעוד שתוספות־השכר פועלות
להקטנת הריווחיות האינפלציונית, ומשום
כך להקטנת הביקוש.
הצעותיו של ברונו וחבריו, להילחם
באינפלציה על־ידי קיצוץ בתקציבים, פירושה
יצירת אבטלה המונית, הקטנת
שכר ופגיעה חמורה בשכירים. זאת, כא שר
המחקר של אלכסנדר מוכיח שלא
השכירים גורמים לאינפלציה _ אלא
העצמאיים.
חדרך היחידה להילחם באינפלציה,
להקטין את הביקוש ובכך לגרום להגדלת
היצוא, היא בחיסול הרווחים אצל
העצמאיים והחברות, הגורמים לעודפי
ביקוש. וזאת, רק על־ידי גביית מס-אמת
מהם וחיסול ההון השחור.
במצב הנוכחי, כפי שחזה זאת במו-
עיניו ראש-הממשלה יצחק רביו, בבי קורו
באוצר, אין האוצר מסוגל לטפל
ביותר מרבע־מיליון בעלי תיקים עצמאיים
ושחורים. במצב זה, הצעותיו של ברונו
הן בגדר בדיחה.
עובדה היא, כי המדינה היחידה שהתגברה
על האינפלציה בקלות היא ארצות-
הברית, שם שולחים עברייני־מס למאסר
של עשרים ושלושים שנה, ושם כל אחד
חייב במילוי דו״ח אמיתי, ובמיקרה שהוא
מרמה, הוא נשלח לכלא לשנים
רבות.
בארצות־הברית נותנים מיסי־חהכנסה
שני־שלישים מכלל ההכנסות ממיסים. בישראל
הם נותנים שליש אחד בילבד.

..ק ובסודם״ מידחמגת המגיסוודורו מונות
הננ״ו נבח!*

בעוד בעלי ״מנדי׳ס־דראגסטור״ ברחוב
דיזנגוף בתל-אביב פותחים השבוע מיס־עדה
נוספת בדיזנגוף, בשם ״קסארל״ ,מי הר
רפי שאולי וחתם הסכם עם בעלי
״קפריצ׳יו״ ,על חכירת המקום והפיכתו
למעין דראגסטור.
שאולי היה מבעלי ״מנדי׳ס דראגס-
טור״ ,ויצא משם לפני כשנתיים. הבעלים
החדשים — דני לרנד, אבי אר־ביב
וישראל בו־ציון -הפכו את
המקום למיכרה״זהב, ופותחים עתה מיס-
עדה מקבילה שתהיה ברמה גבוהה יותר.
במקביל הם פתחו במשא״ומתן עם בעלי
״קפריצ׳יו״ (אלדו — 50 אחוזים,
ישראל שרף מגרמניה ורוני שטן, כל
אחד 25 אחוזים) על הפיכת המקום ל-
דראגסטור שני. המשא״והמתן ביניהם
לבין אלדו נפסק, ורפי שאולי היה מוכן
לשלם מה שלרנר וארביב סירבו. שאולי
מפעיל, כל העת, בהצלחה רבה את
המיסעדה הסינית ,״הבמבו המזמר״.
רשת רהיטים חדשה מיפעל ״לבידי אשקלון״ פותח שר-
שרת־חנויות ברחבי הארץ, ישירות ובאמצעות
סוכנים למכירת־רהיטים בידע
הולנדי ובעיצוב עצמי. הרהיטים מייוצרים
במיפעל ״כיסאות ישראל״ בעיירה שדרות,
שנרכש על-ידי ״לבידי אשקלון״.
מנכ״ל המיפעל, ליהוא ויסר, חזר זה-
עתה מסיור מקיף בארצות-הברית, שם
קשר קישרי-ייצוא לתוצרת המיפעל.
החנות הראשונה של הרהיטים תיפתח
בתל-אביב, במקום גלריה ״יודפת״ בצפון
העיר. ויסר מעיין עתה בהצעות לרכישת
מרכזי״מכירות נוספים. הרהיטים הם בשיטת
הרכבה־עצמית, במחירים עממיים.
כארבעים עובדים יעסקו בייצור הרהיטים
שייועדו לכל שימושי הבית.

ליהוא ויסר
ייצוא יותר

הנהלת ״קופת-חולים״ של ההסתדרות,
הוציאה למכירה את בניינה ברחוב
בן״עמי 14 בתל-אביב. למתווכים נאמר כי
מבקשים מחיר של שמונה מיליון לירות.
״קופת־חולים״ קיבלה את אישור האוצר
לשלם 150 אלף דולר למתכננים מלוס-
אנג׳לס, עבור תיכנון בית-חולים בצומת
תל-ברוך. האישור עורר מורת־רוח רבה
בין המהנדסים בישראל, הטוענים כי
מצוי בארץ ידע תיכנוני טוב, לפחות כמו
באמריקה בנושא המבוקש, וכי הזמנת
״קופת-חולים״ היא ביזבוז מטבע זר ללא
סיבה ברורה.

ארבע עתות
מלון ״ארבע העונות״ בנתניה, מנהל
עתה משא־וטתן על קבלת מלון בירושלים
ומלון בתל-אביב לניהולו, והקמת רשת
ישראלית. המלון בנתניה מנוהל על־ידי
המלון הלונדוני ״אין־דה״פרק״ ,שיש לו
עוד שלושה מלונות בניהולו באירופה.
מנהל ״ארבע העונות״ בנתניה, יהודה
מאירי, מטר כי ההכרעה בדבר שני
המלונות החדשים תיפול בשבועות הקרובים.

שוב
הו עדה
ה חי רהבשר
שר״המיסחר-והתעשייה משתף פעולה
עם שר־חחקלאות הרוצח במחירים מופקעים
של הבשר כדי שמגדלי-העופות ירוויחו
יותר. לשם כך מעלה השר חיים
בר״לב מדי פעם את מחירי הבשר הקפוא
המייובא, והעלאות אלה מאפשרות
למגדלי־העופות להעלות את מחיריהם.
לאחרונה
החל מישרד-המיסחר מייבא
ארצה בשר קפוא חתוך למנות מוכנות,
ארוזות — כל מנה לחוד — לפי סוג
הבשר, שהוא מאיכות מעולה. בר-לב
הורה כי מרביתו של בשר זה תימכר
במחיר של 20 לירות הקילו לסיטונאי
(לעומת 14.75 לירות קודם־לכן) ,ואילו
חלקו האחר יימכר במחיר הקודם. מה
שקרה בפועל הוא, שכל הבשר נמכר במחיר
החדש, כאשר הקצב מכר בשר זה
ב־ 30 לירות יותר לקילו, תוך הפשרתו
ומכירתו כבשר טרי.
בר-לב מסרב בכל תוקף להטביע חותמת
עם מחיר מירבי על עטיפות הבשר,
כיוון שהדבר יגרום לאי״הפקעת מחירים
של הבשר, ולהורדת מחירו לצרכן בשמונה
לירות הקילו לפחות. גם על המחיר
של 20 לירות, שבו מוכרת הממשלה את
הבשר לסיטונאי, היא מרוויחה לפחות
שמונה לירות לקילו, רווח בלתי־חוקי.

ש ערוריי ת תיכנו! הפוסניט
הנחלת ״כימיקלים־לישראל״ הגיעה לשיא
חדש בביזבוז מטבע-חוץ, בפרשת
תיכנון המיפעל החדש של הפוספטים
במידבר ציו. במקום למסור את עבודות
התיכנון למהנדסים ישראליים, נמסרה
העבודה למישרד מהנדסים אמריקאי
״סטרן־רוג׳רס״ .ההשקעה במיפעל החדש
נאמדת ב־ 50 מיליון דולר. דורשים האמריקאים המתכננים ומקבלים 6.5מיליון דולר, סכום שהוא
כ 1$-אחוזים מכלל ההשקעה בפרוייקט.
בדרך־כלל, הוצאות התיכנון של מיפ-
עלים בארצות-הברית הן כ״ 8אחוז מההשקעה
הכוללת. היינו, לא די שהו צאות
התיכנון יהן כפולות מהדרוש, אלא

שהן נמסרו לחו״ל במקום לעשותם בישראל.
פרשה
חלמאית אחרת היא השינוי שנעשה
בדרך ייצור חפוספטים. בתחילה
חשבה ״כימיקלים־לישראל״ לייצא פוס־מוצק,
לפתע התברר לה כי חפוספט
המוצק מחווה רק 10£מהשוק הבינלאומי
לפוספטים, שרובו פוספט נוזלי.
לאחר שהוצאו כבר מיליוני דולר על תיכ־נון
מיפעל לייצור פוספט מוצק, שונו •התוכניות
כליל, לפוספט נוזלי.
אגב, בשלב מסויים פיגרה החברה הישראלית
בתשלומים לאמריקאית והללו
סירבו להעביר ארצה את התוכניות, עד
שלא יקבלו את כל הכסף.

1 1 1 )1

| 1-11.1

1111־ ׳ 1 1 4

- 111411

ייני

בתל־אביב. לדעת מפקד מישטרת המחוז?
לאנשים הנכונים
כרמל מזרחי

מיקבי ראשיו לזגיזן
וזכרי( יעקב

8ראש־הממשלה י צ חיו
רבץ עמד יפה בהחלטתו להפסיק
לעשן, ומזה חודש
ימים אינו נוגע בסיגריה. אשתו,
לאה אמנם לא הצליחה
להתמודד עם העישון, אך החליפה
סיגנון ולאחרונה היא
נראית -מעשנת סיגרילות ארוכות,
הנתונות בתוך פומית.
כשאינה מעשנת, מגלה לאה
רבין סימני עצבנות וכוססת
את צפורניה.
8בתום ישיבת הממשלה
על קדום, שנמשכה עשר שעות,
אמר שר־המישטרה של מ ה
הלל כי הוא עומד להגיש
בג״ץ נגד הממשלה. כשנשאל
מדוע, סיפר כי כמה ימים•
קודם־לכן טען בית־המישפט׳
הגבודדלצדק נגד המישטרה.
כאילו חקרה חשוד למעלה
מעשר שעות, והיה בכך משום
עינוי .״אם כך, גם עשר
השעות. שעברו עלי בישיבת-
הממשלה היו בבחינת עינוי,״
אמר השר.
! 8לעומתו היה אחד מסד-
רני הכנסת מרוצה מאד מהישיבה
המתמשכת :״סוף־סוף
החבר׳ה עובדים יפה,״ אמר.
! 8הדבר הראשון שאמר
ראש עיריית תל-אביב, של מה
(״צ׳יצ׳״) להט, מייד עם
היוודע לו שפצצה עבורו הגיעה
לבית עמיתדלשם, אל״מ
(מיל ).שלמה להט, מי שהיה
סגן מפקד חיל־האוויר,
היה :״נראה שבמילחמת יום־
הכיפורים שובש משהו, לא
רק במערכת המודיעין של העולם
העליון, אלא גם במערכת
המודיעין של העולם-
התחתון.״
׳ 8לפני כשבוע התקיים כנס
שמיניסטים מתל־אביב, שבו
השתתפו ראש הממשלה יצחק
רביו, ראש עיריית תל־אביב
צ׳יצ׳ להט, וסגנו חיים
כסולן, איש המפד״ל. אחת ה־שמיניסטיות,
שקמה לשאול
את ראש־העירייה ואת רא״ש־הממשלה,
היתה חתיכה בלונ דית
חטובת־אברים, שזכתה ב-
מחיאות־כפיים סוערות מצד השמיניסטים.
ראש־הממשלה הסמיק
עד תנוכי אוזניו, סגן
ראש־העיר חייך בביישנות.
ואילו ראש־העיר קם ממקומו,
התכופף כדי להיטיב לראות
את השואלת, ולפני שה שיב
לה אמר :״קודם־כל אני
רוצה להגיד 1שהשואלת היא
חתיכה בלתי-רגילה, ועכשיו
אני מוכן לענות על השאלה.״
! 8באחד הימים צילצל
הטלפון בביתו של סגן ראש
עיריית תל־אביב דויד שיס מן•
מן העבר השני נשמע
קולו של גבר, שסיפר לשיפמן
כי קרא במדור אנשים בהעו־לס
הזה שהוא מציע להעביר
את הערבים מישראל .״זה לא
יפה לזרוק את הערבים מהארץ.
ומה אם יזרקו מפה את
תושבי תל-אביב ל אני בטוח
שדאש־העיר שלך לא היה מסכים
עם הריעות האלה,״ אמר
הקול. השיב שיפמן :״מניין
לך מה הדיעות של ראש־העיר
שלי?״ ואז השיב לו הקול
מהקו השני :״אני ראש־העיד
שלך.״ הסתבר כי היה זה
צ׳ יצ /שהיסווה את קולו ובחר
בדרך זו כדי להביע את
דעתו על דבריו של שי׳פמן.
! 8ח״כ אליעזר רונן,
שמוצאו מאמריקה הדרומית,
נפגש עם חמישה עיתונאים בד
בראזיל, שהגיעו ארצה כאורחי
מישרד־ההוץ. בתום הפגישה

כדי, שהיא תפרסם אותה ב־העולם
הזה.״
81 אורח אחר בחתונה היה
מפקדו של עופר, מפקד מיש-
טרת־ישראל, רב־ניצב שאול
רדזרליד, שבניגוד לפקודו עמד
כל העת. מן הצד. האיש היחידי
שעימו ניהל שיחה -שקטה וקצרה
היה ראש־עיריית ירושלים,
טדי קוללן, שבא לחתונה בחברת
אשתו, תמר.

81 בתוכניתו של יעקב
(״יענקל׳ה״) ,אגמון, שאלות

טוביה צפיר

השחקן והחקיין, שחיקה באופן קבוע
את דמותו של ראש־הממשלה יצחק
רביו בתוכנית הטלוויזיה הסאטירית ״ניקוי־ראש״ ,והרגיז לא פעם
את רביו, זכה להכרה ולתודה פומבית מצידי של רבין, בפנס נכי
צה״ל שנערך בשבוע שעבר ב״היכל התרבית״ בתל-אביב. טוביה
עלה אל הבמה אחרי-נאומו של רביו, והקהל פרץ בצחוק שלא נעם
לרבין. התנצל טוביה :״תאמינו לי — אשתי לא דומה ללאה. אבל
כשאני חוזר הביתה עם האיפור של ובין, אני אומר לאשתי :
יעל, תעשי לי חביתה מקושקשת.״ אחרי הופעתו קפץ טוביה
צפיר מהבמה לעגרו של רבין, זכה ממנו בחיבוקים ובנשיקות.

אמרו הארבעה לח״ב מפ״ם:
״זו הפעם חראשונח שנפגשנו
עם איש אופוזיציה ,׳שהצליח
להסביר לנו בצורה כל-כך טובח
ומשכנעת את עמדת הממשלה

׳ 8מזכ״ל קופת חולים,
אשר ידלין, סיפר כי כשהיה
חבר בקיבוץ חמדיד, נהג לש לוח
מינתבים לאסו בפולין,
שלא חדלה לשאול מה יש לו
לבן שלד, בקיבוץ. ידלין נהג
לכתוב לאמו יש שני בתים,
שתי כבשים, ארבע עיזים,עשר תרנגולות ושדד.,״ השיבה
האם, במיכתב אכססרס :״א־שר־ק׳ה,
קח את החלק שלך ובוא
מחד חביתה!״
8 :כשראה המנכ״ל־בחופ־שה
של בנק הפועלים, יעקב
דווינסון, את סרט-הטלוויזיח
על מישפחת רוטשילד, אמרה
לו אשתו :״תראה את אנשל
רוטשילד. הוא !היד, בנקאי
כמוך, והיו לו ארבעה בנים,
כמו לך. מה הוא עשה למען
הילדים שלו — ומד, אתה עושר,
למענם?״
81 מסמר הערב בחתונתו
של דני, בנו של נציג המגבית
היהודית האמריקאית בישראל
חיים ויניצקי, שהתקיימה
במישכנות שאנניס בירושלים.
היה מפקד מישטרת מחוז תל-
אביב, ניצב דויד עופר, שכטוב
לבו עמד בתוך קבוצת
אנשים וסיפר :״מה אתם.
יודעים על מכוני־העיסוי? מכון
העיסוי הכי יפה בארץ נמצא
ברחוב באזל בתל-יאביב. איזה
לוקסוס! איזה פאר! הבחורות
סיפרו לי שהן מרוויחות אלף

לירות לחודש, בזמן שבעלי־המכון
מרוויחים בין 80 אלף
ל 100-אלף ל״י לחודש, נקי.״
81 מאוחר יותר ביקש ממנו
צלם־החתונות, שנכח במקום,
עט. עופר, שהבחין בכתבת
העולם הזה שהיתר, בין האור חים,
אמר לצלם :״אני אתן
לך עט, בתנאי שאתר, תצלם
אותי, ותתן לד, את התמונה

אישיות, המשודרת בגלי צה״ל,
התראיין נשיא מכון וייצנז!
מיכאל סלע, שקבל כי הטלוויזיה
הישראלית אינה מייחסת
חשיבות: מספקת לנושא
המדע, וסיפר כי לא מזמן התקיימה
בפאריס ועידה חשובה
בשיתוף מכון לואי פסטר ד
1מכון וייצנזן, שזכתה בכיסוי
טלוויזיוני ועיתונאי אדיר. אח רי
שרואיין סלע על־ידי רש-
תות־הטלוויזיה הגדולות בעולם,
ניגש בחור שהציג עצמו
ככתב הטלוויזיה הישראלית.
הפרופסור שמח להתראיין, אך
לתדהמתו רואיין בצרפתית.
כששאל את הבחור מדוע הוא
שואל אותו שאלות בצרפתית,
השיב :״מה זה משנה? ממילא
יתרגמו את דבריך לערבית
״1הסתבר כי הראיון היה
בשביל התוכניות הערביות
לטלוויזיה המקדישות, לטענת
סלע׳ למדע תשומת־לב רבה
יותר מאשר התוכניות בעברית.
ימים אחדים אחרי הראיון
התכנסה מליאת רשות השידור,
ומנכ״ל מישרד-ד,חינוך-
והתרבות, אלעד פלד, העלה
שאילתא בעניין תוכניות מדעיות.
על דעת רוב חברי המליאה
הוחלט לייחד לתוכניות
המדע יותר תשומת־לב.

81 הדוקטור דינה גורן,

אחת מחברות הוועדה שבחרה
במרדכי קירשגכאום כ-
איש־הטלוויזיה הראוי לפרס
ישראל, אמרה :״לאור כל המהומות
שקמו עם בחירתו, של
קירשנבאום, אני מצטערת ש-
לא בחרתי בפסוקו של יוס
כמועמד לפרס.״
! 8דובר סיעת הליברלים
בכנסת, סמי טוויג, ידוע כרו-
דף־שמלות מושבע. כשנשאל

חיים אשל

סגן נשיא חגרת ״ברוט פאנרז׳ח״ פגש
גשחקנית״הקולנוע גלנדה ג׳קסון, בנשף
שאירגנה החברה האמריקאית הענקית, בפסטיבל הסרטים נקאן.
גלנדה הגיעה למקום לערב אחד בילבד, הספיקה במהלכו להיות
אורחת־הבבוד של שני נשפים: זה של אשל ונשף פתיחת הפסטיבל.
ה עו ל ם הז ה

2021

וווו ! 11/ ^ 111

! מה שההיסטוריה עושה
לאבנים סיפר הפסל נ תן
רפפורט, שנשיא המדינה אפריים
קציר חנך בימים אלו

! אל נושאי התואר ״נפולת
של נמושות״ ,עומד להצטרף
גם איש המחלקה־הערבית.
של הפלמ״ח לשעבר, ואחד מאנשי
חבורת האש, יצחק
ערקי, העוזב את הארץ
״לשנים מיספר״ .עדקי, שחזר
לא מכבר מארצוודהברית אחרי
שהייה ממושכת שם, הס פיק
מאז לבנות את בתיהם של

השבוע מדוע הוא מחליף את
ידידותיו כמו שהוא מחליף גרביים,
השיב סמי, הרווק בן
השלושים :״אני !מאמין בשי־שת
הבחירות האישיות, וזוהי
זדשיטה שלי, כדי לגייס קולות.
אני מבטיח לכם שבקצב
הזה, אם תשונה שיטת הבחירות,
אני אהיה חבר־כנסת.״

קישון את הקופסה והכניסה בחזרה
למגירה.

1טנו1

תתחשבי בריגשותיו! אל תהיי קטנונית. ותרי לו. כסף לא רב אבל
חשוב מאוד עבורך יגיע אליך. בזבז אותו. קנה בו מתנות אבל לא
רק לעצמד• שתף בחוויותיך את האנשים הקרובים אליך. לא בריא
לשמור תכל בפנים. צא מתוך הקליפה. יש ישתלם לר ולסובבים אותך

במרס ־
באפ רי ל

משונה מאוד. אתה מגלה הבנה נהדרת לבני אדם השבוע. גם האחת
שפגשת שפכה את ליבה בפניו מהר מדי בהתייחס לזמן הקצר שאתם
מכירים. ובמקביל אתה מגלה חוסר הבנה לנציגים הרשמיים של החוק
והסדר ומוצא עצמך מתבך יותר ויותר בדברים שהתחילו במה בכך.

מ או מי ס

21 בריא״ -
! 20יוגי

לבני מזל תאומים — צפוי שבוע ׳פורה ניותר. הנים יציע לכם הצעה
מעניינת מאוד, אל תדחו אותה. קבלו אותה והשתדלו למלא את
דרישותיו על הצד הטוב. זה ישתלם לכם ויש לכם סיכוי רציני לעלות
בדרגה. לן, בת תאומים, ייגרם השבוע מפח־נפש קל מאדם הקרוב לן.

אם תסמוך השבוע על האינטואיציה שלך, ולא תהסס לקבל דחלטות
חשובות במישור הכספי, עומדים לרשותך סיכויים רבים לעשות עיסקה
מצויינת ולהבטיח את עתידך לאורך ימים. אם ההחלטה אינה בידך,
הפעל את מלוא השפעתך על בר הסמכא, והשתדל לשכנע אותו לקבל
את עמדתך. בת סרטן — תכירי בשבוע זה גבר מעניין, מקסים ומיסתורי.

סח 11
י .2ביוני -
כ 21נטלי

אתה עלול השבוע להיתקל בקשיים טכניים, ולשגות באי־אילו נקודות
מישניות בחשיבותן, אך אס תחליט סוף סוף לקחת את העניינים לידיים,
לא יעמדו כל אלה בדרכך אל ההצלחה. את הפירות הראשונים תוכל לקצור
כבר בשבוע זה. לביאה — את מפחדת להסתבך, ומחמיצה הזדמנות פז.
י 2ביו לי -
?1ב או גו ס ט

טבעי הדבר שקשרים חדשים מדחיקים את הזכרונות הישנים. אל
תרגישי מוסר כליות על כן. תחיי את הרגע, עוד יותר מן הרגיל.
דאג לפרנסתן ן בייחוד לטווח ארון. אם אתה יכול, חתום אפילו על
חוזה או על הסכם קבלני. גרום נחת למקורבין ע״י צעד פינאנסי נבון.

מאזנ״ם
( 2בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר

שלמה להט, ראש עיריית תל־אביב, נתפס ליד חבל־

התלייה שתלה אחד האמניס בכיכר״אתרים, גמיס־

גרת ההאפנינג הנערך שם מדי שגועיים, וגו מוזמן כל איש לנסות
ולתלות את עצמו. צ׳יצ׳ סירב להכניס את ראשו נ תון הלולאה:
״לפני שאני תולה את עצמי, הייתי רוצה לתלות כמה אחרים

מחדש את פסלו גטו ורשה :
מייד אחרי מילחמת־העולם ה־2
אישרו השלטונות הקומוניסטיים
הקמת הפסל במילא . 18
רפפורט השיג ברונזה מפארים,
אך התקשה במציאת גושי־סלע,
כיוון שאיטליה, שבה היו
נרכשים גושי־האבנים בדרך״
כלל, היתד, מנותקת. לבסוף
נמצאו בנמל בשוודיה אבנים
מסותתות. הסתבר כי היו אלו
האבנים שהוכנו עבור הפסל
הנאצי ארנו הדקר, שעמד
להקים על-פי בקשתו המפורשת
של אדולף היטלו־ את פסל
הניצחון של גרמניה מול הרייכסטאג
בברלין.
! חוסר נדיבותו של ה־סאטיריקון
אפריים קי שון
הפד לשם דבר בין ידידיו.
הסיפור האחרון על תכונה זו
מספר כי לאחרונה הזדמנו
לביתו מיספר ידידים לצרכי
עבודה. אחד מהם העז ורמז
כי הוא רעב והיה מכרסם
משהו בחפץ־לב. אחרי שהתעלם
מיספר פעמים מההערה
קם לבסוף קישון ממקומו,
ניגש למגירה נסתרת ב-חדר־עבודתו
והוציא ממנה קופסת־ביסקוויטים.
הוא חילק את הביסקוויטים
לאורחים. אך לפני
שאלו הספיקו להכניס את
הביסקוויטים לפיותיהם, סגר
ה עו ל ם הז ה 2021

כל בני מישפחת דיין הפזורים
על פני הארץ, אך לעצמו
לא הצליח לבנות בית. זאת הסיבה
שבגיל 48 הוא נאלץ לעזוב
שוב את הארץ. אבל בני
העדה התימנית הוותיקים לא
נותנים לו לעזוב סתם כך. לא
פחות מ־ 17 מסיבות מרידה
מאורגנות לכבודו, שהגדולה
שבהן כבר נערכה ביום השישי
האחרון בבית מישפחת בדיחי
בחולון.
1במצב לא נוח מצא את
עצמו אחד המפקדים המהוללים
של הפלמ״זז, איש עין-
חרוד יוסף (״יוספלה״) טכנ־קין,
שנקרא להספיד את רב־רב־אלוף
דויד (״דדו״) אל״
עזר ביום השלושים למותו.
טבנקין עלה על במת היכל־התרבות,
שם נערכה עצרת
האזכרה, הניח על הדוכן את
דבריו המודפסים, אך לא הצ ליח
לקרוא את הכתוב בהם
מבלי להרכיב משקפיים. נראה
היה כי לא׳ נעים לבנו של מנהיג
אחדות-העבודה להודות בפגעי
הגיל, והוא ניסה לקרוא
את הכתוב ללא משקפיים. רק
אחרי מאבק ממושך עם הניירות
נכנע יוספלה, שלף את
משקפיו, הרכיבם על חוטמו
ואחרי שקרא מה שקרא, מיהר
להחביאם שוב בכים.

אכזבה גדולה בידידות קרובה היא אחד הדברים הסחות נעימים העשויים
לקרות לד השבוע, בן מאזניים. בת מאזניים: אם את חושבת שקשר
עם ידיד הוא חיוני — שימי לפחות עין על מה שהוא עושה. ובכלל,
הגיע הזמן שתשקלי את מעשייך בזהירות יתרה. ליבשי לבן וירוק.

השבוע עליו לשים קץ לבטלנות! כמה זמן תוכל עוד לשבת ולחלום
בהקיץ, ומבלי לעשות אפילו את אותם דברים המוגשים לו על מגש
הכסף? זהו שבוע מצויין לתיכנון לטווח קצר ובינוני; בעוד שבועיים
תוכל לעבור למעשים, אך היזהר, בן עקרב: מתחרה מסוכן עלול
לצוץ בשטח אם לא תדע לשמור עליה היטב. לכו הימנע ממסעות.

נו 1111111
27באוגוסט -
;22בספטמבר

עקונ

אורחים מחו״ל עשויים לחפתיע אותן בתחילת השבוע. חחלטח
מסויימת שלד תעכיר את האווירה בבית, אן תווכח בקרוב כנכונה.
מסתמנת אפשרות של הכנסה נוספת והתמדמות בעבודת. שדו״ !״ר
הצלחה בשותפויות ובהשקעות שלא תביא לן את הסיפוק הנפשי.

אז אם אתה עדייו לא יודע מה לעשת, גם עצותיהם של ידידיך לא
יעזרו. מסע קצר אך מהנה עשוי לקרב אותך לאשה שלא ציפית לפגוש
עוד מעולם. אם אתה מן הטיפוסים האוהבים בבית — צפוייה לך חוסה
בת גדי: בגד חדש חיוני, השבוע הוא יפתח בפנייך דרך שונה
מזו שחשבת לנקוט — וזה כדאי. זהירות ! תאונות עשויות להסתיים רע.
21בדצמבר ־
לו ב׳ מאר

הזעזוע שעברת מתחילת החודש מוסיף לתת את אותותיו. אולם לא
די לו לחשוב — אתה חייב גם לעשות משהו כדי לשנות אותו מצב.
זכרי שאת יכולה ליפול בפח, בייחוד עם בן מזל אריה או בתולה. אל
תהססי לנתק הקשר לפני שיהיה מאוחר. בגד חדש ירומם מצב רוחך,
20 בי נו א ר ־
18 בפנ־רזאר

תקופח עדינה, רגישח ודבת־התפתהויות. מוטב לשקוע לגמרי.בתון
המאורעות, מאשר לעמוד מן חצד. עס זאת, תיכנון קצר־טווח ובהיר־עיניים
ביום ח׳ יאפשר לן לקצור סירות זמן ממושן. בת דגים: את
מסוגלת להשפיע עליהם השבוע, כמה שרק תרצי. בתנאי שתהיי אדיבה,
מכונסת בתון עצמן, מלאת״הומור — אן שלא יהיה גלוי מדי. הרבי
בטיולים בחיק הטבע על אף העייפות שאת חשה בזמן האחרון,
אל דאגה, זוהי רק תוצאה של הקיץ המתקרב ובא. לבשי צהוב.

ן11*1
גי 1בי *׳ברואי -
בחרס ן

במדינה

כ מציון תצא חר 3ה

הצמרת

בניהם ש? קורבנות
הפונרומים באוניברסיטות
מחקים את פלונוודהסער
מכל ידיעות השבוע, המדאיגה ביותר
באה מן הקמפוס של האוניברסיטה העברית
בירושלים — מוסד־הפאר שהוקם לפני
שני דורות על־ידי הומאניסטים דגולים
כמו חיים וייצמן ויהודה ליב מגנום, כדי
להמחיש את הפסוק :״כי מציון תצא תורה.״
התורה שיצאה השבוע מציון לא היתד!
אור לגויים.
בכל האוניברסיטות של העולם המערבי,
הסטודנטים הם חיל־החלוץ של המאבק
לרפורמה חברתית ולשלום. בצורות שונות
ומשונות — מתונות ורדיקאליות, שמאלניות
וליברליות — משתדלים הסטודנטים
לשנות את העולם על-פי חזון כלשהו,
המבטיח קידמה ושלום.
ישראל היא הארץ היחידה בעולם המערבי
כולו שבה קיים תהליך הפוך. כדי לעשות
קאריירה בציבור-הסטודנטים הישראלי,
על העסקן הצעיר להיות ריאקציוני,
שונא־עמים, מחרחר־מילחמה ומטיף־לשיג־אה.
פרובוקציה
השבוע הוכח הדבר שוב,
בצורה מדכאת במייוחד.
קבוצה של סטודנטים ערביים אירגנה
הפגנה שקטה. המטרה היתד. לגיטימית בהחלט:
לתבוע כי כוחות־הביטחון־בשטחים
המוחזקים לא יפתחו באש על מפגינים
שאינם מזויינים בנשק חם. במקום דגלים
נשאו המפגינים את תמונות הערבים ש נהרגו
בהפגנות כאלה בגדה ובישראל.
לקראת ההפגנה, היתד. תכונה נגדית
בקרב הציבור היהודי. כל סימניה העידו
עליה מראש שהיא נועדה לשמש כפרובוקציה.
בהנהגת
עסקני־הסטודנטים מחונני הימין
הקיצוני, ובתמיכת חלק מפקידי האוני ברסיטה
עצמה, התארגנה ההפגנה הנגדית
באותו מקום ובאותה שעה. משתתפיה
צויידו מראש באלות ובשרשרות. האב
הרוחני של הנאציזם היהודי, הרב מאיר
כהנא, הופיע במקום כאורח רצוי.
למרות הכל עברו שתי ההפגנות בשקט•
למורת־רוחם הבולטת של העסקנים הימניים.
ואז, במהירות מסחררת, פתח מישהו
באלימות המייוחלת. האלות היהודיות
הלמו בערבים, אלה השיבו באבנים
שנמצאו במקום, הדם החל זורם. המפגינים
היהודיים דאגו גם לשבור את מצלמת
הטלוויזיה ולתקוף את העיתונאים, כדי
למנוע תיאור מדוייק של ההתרחשויות.
כל זה יכול היה לקרות באוניברסיטה
גרמנית, ב־ .1933 אולם הביריונים הפעם
לא חבשו כובעים ציבעוניים של קורפוס*
סטודנטים גרמני-ימני ,״סגור ליהודים.״
שום פיצעי־דו־קרב לא קישטו את פניהם.
הם היו יהודים כשרים — בניהם של
הסטודנטים היהודיים שהיו קורבנות אנשי
פלוגות־הסער, אשר בניהם מפגינים עתה
בגרמניה למען החופש והשיוויון.

ת ק שו ר ת
איד לייאע! אח גילדה

העיתונאים בחרו ביונים
והציעו התנגדות נמרצת
?מזימתו של פרס
?עצום את עיניהם

סיגריות 4£ז 11 על כל סוגיהן
מבוקשות יותר מכל שאר הסיגריות גם יחד
כי הן טובות -טובות מאד

גולדה מאיר לא היתד. מזו־זעת. היא
היתד. כבר מייואשת. כך הכריזה, בהנאה
עצמית בולטת, בצאתה מן הארץ למסע-
פירסומת מהנה, שאותו אירגגה לעצמה.
מה ייאש את גולדה? כלי-התיקשורת,
כמובן. העיתונאים אשמים בכל.
אבל גולדה היתד. מתייאשת שבעתיים,
אילו ידעה מה התרחש, כמה ימים לפני־כן,
בוועידה האחרונה של עיתונאי ישראל.
מעפר לקו. לצד ההחלטות האירגוניות
השיגרתיות ובחירת שתי יונים מובהקות
— דניאל בלוד מדבר ולוי-יצחק הירושלמי
ממעריב — כמנהיגי אירגונם (ראה תשקיף)
,קיבלה הוועידה כמה החלטות ש נוסחו
בקפידה.
אחת מהן :״הוועידה תובעת מכל הרשויות
במדינה להבטיח את מלוא העזרה
(המשך בעמוד )24
ה עו ל ם הז ה

2021

מרי בארחו

^ יה פעם, כארץ גאון צבאי. הוא לבש את מדי הוד־י
1מלכותה, ונשא על כתפיו את הדרגות של גנראל.

שמד היה כארקר.

אותו גנרל בארקר פקד על גייסות הכובש הבריטי
בארץ, ושמר על החוק והסדר מול התפרעויות הנוער
העברי, ומעשי־הטרור הנתעבים של מחבלי אצ״ל ולח״י.

כארקר לא נכהל. הוא הכיר את היהודים.
הוא ידע דבר אחד: יהודי נשאר יהודי.

יהודי הוא פחדן. יהודי אוהב כסף. אפשר לנצל את
תאוות־הבצע של היהודי כדי לשים קץ לתעלולי הפיר־חחים
המוסתים.

שלא היה מחתרת אמיתית.

אין הם מסוגלים כלל לתאר לעצמם את
ריגשותיו של נער המצטרף למחתרת, את
תחושותיו של מפגין, את תגובות הציבור, את
המכניזם של מרי לאומי.

ואילו אותם שהנהיגו את המחתרות העבריות נמצאים
בטריפ משיחי (כמו מנחם בגין); או שהם מוגבלים מדי,
מכדי שיוכלו ליישם את חוויותיהם האישיות על הזולת
(כמו גאולה כהן, למשל) .יי־שום כזה מחייב מאמץ שיכלי

ובך, כיום כהיר אחד, פירסם הגנרל באר־קר
פקודת־יום לאנשיו. הוא פקד עליהם להחרים
כתי־עסק יהודיים. הוא אמר להם :״פיג•
עו בהם כמקום היחידי שכו זה בואם להם —
ככיסם ! ״

כרגע שאיש בזה מושלך לכלא, עם או כלי
מכות ועינויים, הוא משמש דוגמה אישית.
הוא הופך אגדה. דבריו עושים להם כנפיים,
בפי תלמידיו.

ה״מסית״ הכלוא משפיע פי־מאר, יותר. ה״מסית״ המגורש,
הנושא את דבריו ברדיו אש״ף, משפיעפי-אלף.

ף* וצחי* העם הלבנים באמריקה המציאו, בשעתם,
1סיסמה :״האינדיאני הטוב הוא האינדיאני המת.״

בל מי שהיה אי-פעם במחתרת יודע, כי
כמרי לאומי נכון ההיפך: המפגין המסוכן כיותר
הוא המפגין המת.

החייל שהרג את היערה לינה נבולסי בחדר־מדרגות
בשכם אינו רק רוצח. ומי *שמחפה עליו אינו רק חלאה
מוסרית, המעורר תיעוב בלב כל אזרח וחייל הגון. האנ שים
האלה הם גם פושעים כלפי עם ישראל. שום סוכן
פתח לא יכול היה לבצע מעשה המור יותר בגד המדינה.

חיילים במרכז הקסבה של שבם
וריגשי, ואין הוא בתחום היכולת של קנאים או כסילים.
רק מעטים מאנשי המחתרות *של אז מסוגלים לכך.

נלך־נא כדרכו של הגנרל כארקר, ונצליח
כדיוק כמוהו.

וזה חבל. כי בל התשובות למצב הנוכחי
בלולות כנסיון המחתרת העברית.

י 0 ! 1
^ נושא רציני מדי, טראגי מדי, מכדי שאמשיך
1 1לטפל בו בנימה אירונית.
כאשר פירסם אותו בארקר את פקודת־היום שלו,
אמרנו לעצמנו: כשמו כן הוא. כלב נובח. עם כלב נובח
אין להתווכח. צריכים לבעוט בו. היינו צעירים מאד.
כיום, אחרי ששככה סערת־הרגשות של הימים ההם,
אני יכול לתאר לעצמי שאותו בארקר לא היה רשע
מרושע, ולא אנטישמי. ייתכן שלא היה אפילו אידיוט גמור.

רק התפקידים התהפכו בתוקף הנסיבות. אנו מוצאים
עצמנו שולטים באוכלוסיה זרה, ואילו ה״מתפרעים״ וזד
״טרוריסטים״ הם עתה יריבינו.
ף* עיני המושל הקולוניאלי נראה תמיד שהרוב בשט־חים
רוצה בשקט. המפגינים והמתפרעים הם מיעוט
קטן. בדרך־כלל תלמידי״תיכון או סטודנטים. בעלי־החנויות
אינם נוטשים את דוכניהם כדי להצטרף אליהם.
מכאן הגיונם של הבארקרים: אם נעניש את בעלי-
החנויות על מעשי בניהם המתפרעים, ידאגו האבות
לרסן את הבנים.

להלכה: סכיר כהחלט. למעשה: מלך מלכי
הטימטומים.

האבות גאים במעשי הבנים. הם אומרים לעצמם:
הלוואי שהיינו צעירים, הלוואי שיכולנו לעמוד, כמוהם,
בחזה חשוף מול חיילים יורים.

תאוות־הכצע היא תאווה חזקה כלב כל
אדם• ככל עם. אך היא באין ובאפס לעומת
תאוות-החרות והגאווה הלאומית. בבל עם.

מי שמעניש את הציבור הרחב על מעשי המפגינים,
מעמיק את המרירות והשינאה. הוא יוצר אווירה נוחה
להפגנות גדולות יותר. בניו של הציבור הנענש יתגייסו
למחתרת בקצב גובר והולך.
לפעמים יכול העונש ״לשבור״ את הציבור — ליום־
יומיים. כניעתו היא טעות אופטית. מתחת לפני־הקרקע
מתקבצים בינתיים כוחות חדשים, להתפרצות הבאה.

מדיכריהם קיבלתי את הרושם שהם אוב־די־עצות.
אין הם מושלים קולוניאליים מיק
צועיים. איש לא הכין אותם למצב שכו הם
מוצאים את עצמם כעת.

״פגע בהם בכיסם״ — הוא מיושם לצרות.

הם שואלים בכנות: מד. דעתך י מה לעשות ו האם
אפשר לסבול הנפת דגל של אש״ף על שער־האריות? איך
לנהוג בנערים הזורקים אבנים על חיילי צה״לי מהי
הדרך הטובה ביותר כדי לשים קץ להתפרעויות?

,ך* אחת הפגישות המיקריות אמרתי לבן־שיחי :
הצרה של כולכם היא שמעולם לא הייתם במחתרת.
האנשים השולטים כיום במדינה היו חברי אירגון ההגנה,

* ש פעייה ששמה דגל, מי שקרא את כתביו של
בנימין זאב הרצל יודע, כי דגל הוא יותר מאשר
סמרטוט המתנופף ברוח. דגל מעורר רגשות עמוקים.
כל מושל קולוניאלי שואל את עצמו: מה לעשות י
המפגינים מניפים דגלים עויינים. אם אסבול זאת, אני
נכנע להם. לכן: צריכים לאסור את הדגל. להוריד אותו
בכוח כשהוא מונף, גם אם זה עולה בדם.

ה״מסית״ הוא מנהיג לאומי. הוא משפיע, מפני שהוא
נערץ על הנוער הנשמע לו.

ערכי נשאר ערכי.

הדגל השחור־לבן־ירוק־אדום, המתנופף עתה בהפגנות
בגדה, אינו ״הדגל של אש״ף״ .זהו הדגל הלאומי ־של
העם הפלסטיני, המופיע בתצלומים ישנים לפחות מאז
.1919 גם אם יתחברו יחד שלושה ענקים, כמו הרקולס,
שימשון הגיבור וה־שר שלמה הילל, הם לא יצליחו לגבור
עליו.
מושל למוד־ניסיון יקבע: הנח לדגל. תן להם להניף
אותו כאוות־נפשם. זה רע. אבל כל ניסיון למנוע זאת
יהיה רע הרבה יותר.

הגיוני? להיפך. זוהי הוכחה נוספת לכך
שגם אדם פיקח הופך טיפש, כשהוא נושא
בתפקיד כזה.

אין הם נבהלים מן ההתפרעויות הערביות בגדה. הם
מכירים את הערבים.

אולי השתדל להגן על האינטרסים *של ארצו כמיטב
יכולתו, והתרגז על הטרוריסטים שהרגו את אנשיו מסיבות
שהוא לא היה מסוגל להבינן.
מחשבות מעין אלה עלו השבוע במוחי, כאשר נזדמן
לי לשוחח עם כמה אנשים המפקדים על כוחות הפועלים
נגד ההתקוממות הערבית בגדה.
אלה הם אנשים נעימי־הליכות, תרבותיים, נאורים.
אין הם קלגסים ברוטאליים. האכזריות היא מהם והלאה.
בוודאי צר להם מאד שאנשיהם הורגים ילדים, נשים
וגברים. הם פטריוטים נאמנים, אך לא קנאים חשוכים
מן הדגם של גוש־אמונים. כא־שר ביטאונים זרים משווים
אותם לראשי הכיבדש הנאצי באירופה, הם רואים בכך
אי־צדק משווע.

אתה קורע דגל, וכן־לילה ייתפרו אלפים
חדשים. אתה מוריד דגל משער-האריות, ומחר
תמצא אותם ככל בית־פפר. אין חיידק המתרבה
במהירות כמו הדגל. ואין חיידק מסוכן
יותר.

יש כיום כארץ הרבה כארקרים קטנים,
שאימצו לעצמם את תורתו.

אולי היה סתם קצין-צכא נכוך, אוכד־עיצות,
הסר-ישע מול מצב שהוא לא אומן לקראתו.

אנשים מוכנים למות למען דגל. וכאשר הם מתים,
מכסים הדגלים את גופותיהם ומעוררים בקרב מלוויהם
רגשות שאין חזקים מהם בלב איוש.

.,ף* אשר מושל קולוניאלי אונו מבין מה מתרחש
*1י בלב המתקוממים נגדו, הוא אומר :״מישהו מסית
אותם.״ צריכים לתפוס את המסיתים, לבודד אותם, לכלוא
אותם, לגרש אותם, ואז יבוא הכל על מקומו בשלום.

ההמשך ידוע. היהודים הרימו ידיים. אצ״ל ולח״י נכנעו.
משום כך קיים המנדאט הבריטי בפלשתינה (א״י) עד
עצם היום הזה :

יכעס של גאונים שגדל להם דור של תלמידים,
^ 1חכמים ומתוחכמים כמוהם.

ערבי הוא פחדן. ערבי הוא רודף־בצע. הערבים ייכנעו
ברגע שייפגעו עסקיהם.
הבה נסגור את הגשרים על הירדן. מציע פרופסור
בארקר, חוקר בכיר במכון טרומן. נישבית את העסקים
של סוחרי שכם. הם כבר ישימו קץ להשתוללות.
נפסיק את הזרמת המים לרמאללה, מציע השר־לשעבר
בארקר. זה יכניע אותם ׳חת־שתיים.
הרוב הגדול של המבוגרים רוצה לעסוק בעסקיו, ולכן
הוא מעוניין במהלך התקין של החיים. אומר שר־המיש־טרה
בארקר. נאסור את המסיתים, והשקט יחזור לקדמותו.
נאסור עליהם לעבוד בישראל בלי רישיונות־תגועה
מטעם המושל, מציע מושל־צבאי־בדימוס. הוא יודע על
מה הוא מדבר. במשך הרבה שנים היה מוטל מימשל־צבאי
כזה על ערביי ישראל. זה הצליח עד־כדי־כך שערביי
ישראל הם אזרחים נאמנים, ציונים מושבעים ושונאי רק״ח.
בקיצור: פגע בהם במקום היחידי שבו זה כואב להם.
בכיסם.

ושוב: לכאורה, סביר. למעשה ; בלתי־אפשרי.

עדיין לא הומצא כלי־הנשק המסוגל לנצח
הציכעוני הזה. הוא חזק מכל
את הסמרטוט הציכעוג׳
רובה, מיקלע או תותח.

כי כרגע שמתה לינה נכולסי, הצטרפו אלפי
צעירים נוספים בגדה לתנועתי־המרי. זהו
חוק כל-יעכור ככל התקוממות לאומית.

הכלל העליון של השילטון הקולוניאלי הנבון צריך
להיות: לא תרצח! לעולם אל תספק מארטירים להתקוממות.
מארטיר מת אחד שווה אלף אנשי־מחתרת חיים.

הלווייה היא החזקה שככל ההפגנות. ותמונתו
של צעיר, שמסר את נפשו למען הדגל,
חזקה אף מן הדגל עצמו.

ם בן, שואל המפקד, מה לעשות? מהי התשובה?

התשובה היא: אין תשובה• על כל פנים,
אין תשובה טכנית. אין פיתרון צבאי א1
מישטדתי.
מרי לאומי, אחרי שהחל, אי־אפשר להפסיק אותו.
אפשר רק לעכב אותו.

איך לעכב? על־ידי צימצום קיצוני של שיט־הי-החיבוך.

המרשל
הנבון יפקוד על כוחותיו: התרחקו ! הניחו
להם להפגין, להניף דגלים, לקרוא סיסמות ! אל תתערבו !
הגנו רק על האובייקטיבים החיוניים ביותר ! וגם עליהם —
בשכל, מבלי להתגרות. וקודם־כל: מבלי להפיל קורבנות.
עד מתי? עד א*שר יימצא הפיתרון הפוליטי, בהקדם
האפשרי. כל יום העובר בלי פיתרון, מחמיר את המצב
ומקטין את התמורה •שנשיג תמורת הפינוי•

מהו הפיתרון? משהתחיל מרי לאומי, נותר
רק פיתרון אחד: פינוי.

שוב אין ברירה: להישאר או להסתלק. השאלה היחידה
שנותרה היא: אי ך להסתלק, באילו תנאים
ונסיבות, מת י .
וכל הוויכוחים על ״יד קשה״ או ״יד רכה״ אינם אלא
פיתפותי־ביצים.

** י שטוען כיום שאין מרי לאומי בגדה, מעיד
)4על עצמו *שהוא כסיל או שקרן. גם כשהוא שר
בממשלה. ואולי דווקא כשהוא שר בממשלה.
ההמשך רשום בסיפרי־יזזזיכרונות *של שרים ומושלים
בריטיים, צרפתיים, גרמניים, הולנדיים ופורטוגליים.
רבים מהם היו אנשים טובים וחכמים. האם שרי
ישראל חכמים־יותר מהם?
מסופקני. נדמה לי שהם חכמים בלילה.

במו הגנרל בארקר.

מין זזויזז ץ ליייי^י^^^^ימ מ^ימי^ל^
יייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי״י״״י״יייייייייזימיייייייילמייייייל

מ אוו

א 1 1־יי

א בנ ך!

אחות בבית־החורים הממ שי ת׳
ומבית בחינה שענת שקיימת בו

1שח ( מזו

של סוחר
01*37177

המא שי מ ה: לאה שריק
ן ךי פ הכריהו אותי להשתתף ב1
*//רשת־הסמים שלהם. משך חודשים
ארוכים הם החתימו אותי כאילו נתתי
לחולים מורפיום, אבל האמת היא שהחולים
לא קיבלו את חמורפיום היקר.״
לאה שריקי, אחות במחלקת נשים בבית־החולים
הממשלתי רמב״ם בחיפה, עד לפני

המסודרת, דירת־רווקות אופיינית, מצלצל
הטלפון כמעט ללא־הרף. אולם את לאה
לא מעניינים עתה חיי־החברה .״מה ש אותי
מעניין, זה לחזור לעבודה ולהיות
אחות, בדיוק כמו שאני אוהבת, ולהפסיק
את עניין גניבות המורפיום מבית־החולים.
אני אחות, ואני יודעת איזה נזק עצום

עורר השד אצלי. חשבתי, אולי באמת
הזריקו לחולים זריקות־מורפיום ופשוט לא
חתמו. אבל כשראיתי שהעניין מגיע ל ממדים
מבהילים, התחלתי לחשוד ממש.״
כל סנטימטר מעוקב (0י.סי ).של מורפיום,
שווה היום בשוק החופשי של הנרקומנים
למעלה מ־ 1000 לירות. המור־פיום
הוא אחד הסמים המבוקשים ביותר
על־ידי נרקומנים קשים, וזאת משום שהוא
קשה להשגה. המורפיום נמצא כמעט רק
בבתי־חולים או במירפאות צבאיות, וקיים
רישום מדוקדק של כל סי.סי. מורפיום
שבהם משתמשים האחיות או הרופאים.
בבית החולים רחב״ס בחיפה, הנחשב
כאחד מבתי־החולים הגדולים בארץ, קיימת
טכניקת־רישום מסויימת לשימוש במור־סיום,
אשר מגמתה להקשות על העלמות
של כמויות מורפיום ללא פיקוח.
את המורפיום, הניתן כאמצעי אחרון
להשקטת כאבים, נותנים בדרך כלל אחרי
ניתוחים, באותם מיקרים שהחולה סובל
מכאבים.
התקנות הן, שהרופא רושם בכרטיס־ה־חולה
היתר להזרקת מורפיום, רק במידה
שהחולה יסבול כאבים חריפים. גם אז
רושם הרופא את המינון, ואת התדירות
להזרקת המורפיום .״בדרך־כלל,״ מספרת

לאה שריקי,; ,כותבים הרופאים בכרטיסי-
החולה שאפשר לתת להם מורפיום במיקרי-
חירום׳ 0י.סי. אחד כל ארבע שעות, ובמשך
לא יותר נד 24 שעות.״
לפי חישוב זה, אפשר לתת לחולה היוצא
מניתוח במשך יממה אחת שש מנות מורפיום
בנות שש סי.סי. כל אחת, וזאת רק
במיקרה שהחולה סובל כאבים חזקים.
כאשר נותנת האחות, על־פי הוראותיו
הרשומות של הרופא, ולאחר תלונות החולה
על כאבים, את זריקת המורפיום, היא
חייבת לרשום זאת בספר הטוקסיקה ולחתום
ליד הרישום.
״כאשר היו אומרים לי בהתחלה לחתום
בספר הטוקסיקה, עשיתי זאת בלי לחשוב
פעמיים. גם כשראיתי שאומרים גם לאחיות
אחרות לחתום על כנ/ות נוספת של מורפיום
זה לא עורר בי חשד. אחר־כך התברר
לי שכל חולה במחלקה מקבל, לפי ספר
הטוקסיקה, את כל הכמות של המורפיום
המותרת לפי הוראות הרופא. הרופא מרשה
כמות מסויימת רק אם זה אם־או־אם, מיק-
רה־חירום, אבל בבית־החולים רמב״ם, כסי
הנראה כמעט כל החולים שיוצאים מניתוחים
הם מיקרי-חירום, מבחינת המורפיום.
״אני הייתי אחות, והכרתי את כל
החולות במחלקה שלי, מחלקת נשים.

י 8 1ו׳ן1וי-ץ ן>ן); 1

׳* 1 3 * 5יי

— מאח —

יוסי ינאי
מיספר חודשים. כיום היא על ׳תקן בלתי-
רשמי, של אחות מושעה. איש לא הסביר
לר, מדוע אין מאפשרים לה להיכנס לבית־החולים
ולעסוק בעבודתה, אך איש גם
לא פיטר אותה. את המשכורת היא ממשיכה
לקבל במלואה, אך את עבודתה אין
מרשים לה לבצע. בכל פעם שהיא מגיעה
לבית-החולים, אומרים לה הרופאים והאחיות
:״אין לך מה לעשות במחלקה
שלנו.״ כאשר ניסתה להתקבל לראיון אצל
מנהל בית־החולים, הד״ר •ראובן אלדר,
נדחתה. אך לאד, יודעת את האמת, מדוע
אין רוצים בה בבית־החולים :״הם כועסים
עלי, על שהלכתי למישטרה וסיפרתי
על רשת גניבות המורפיום. בגלל זה הם
לא רוצים אותי יותר בבית־החולים.״
לאה, צעירה בת ,33 שחומה ובעלת גוף
חטוב, אשר מדי־האחות הצחורים הולמים
אותה היטב, היא דמות מוכרת ומקובלת
בחיי־חחברה של חיפה• בדירתה הקטנה,

נגרם לאנשים שלוקחים מורפיום. המור־פיום
שאותו גונבים בבית־החולים, ושהולך
ישר לשוק החופשי, בוודאי עוזר לגמור
נרקומנים אחדים מדי חודש בחדשו. את
זה אני רוצה להפסיק.״

החתמה בעזרת
איו מי ם
*ן חידת הפרשה, ככר לפני למעלה
4 1משנה. לאה שמה לב כי אחיות
בכירות ממנה במחלקה מחתימות אותה
בספר הטזקסיקה — אותו ספר שבו צריך
לחתום כאשר מוציאים מארון־התרופות
סמים מסוכנים — כאילו השתמשה במור-
סיום כדי להזריקו לחולים .״ראיתי שלא רק
אותי מחתימים. מחתימים את כל האחיות
הצעירות, או את אלה שהן סתם אחיות
ולא אחיות אחראיות. בהתחלה העניין לא

1 1 !1ל * ל 1ן בית־החולים רמב״ם בחיפה, אחד מבתי־החולים הגדו־ו
111י י ליס בארץ אשר בו, לדיברי אחת האחיות, לאה שריקי,
מתנהלת רשת ענפה של גניבות מורפיום על־ידי אחיות בכירות וותיקות. כאשר מגיעה
לאה עצמה לעבודתה בבית־החולים נצמד אליה, על־פי הוראות־קבע של ההנהלה, אחד
העובדים ומלווה אותה כצל לכל מקום שאליו היא הולכת. אחרי שפנתה לאה
שריקי למישטרה, היא הושעתה מעבודתה, יושבת בבית וממשיכה לקבל משכורת.

ידעתי שלא כולו קיבלו מורפיום. זאת
אומרת שדימורפיום, בכמויות של לפחות
בקבוק ליום, ובכל בקבוק יש כ* 16 סי 0.י״
נעלם ויוצא לאיזה מקום בחוץ.
״השיא היה, כשלילה אחד הייתי במיש־מרת
עם אחות אחראית, ויצאתי רגע אחד
לשירותים, לשטוח את הפנים. כשחזרתי,
האחות הראשית ביקשה ממני לחתום בספר
הטוקסיקה על שלושה ם י.סי. של מורפיום.
היא טענה שהיא הזריקה זריקות לשלוש
חולות. אני ידעתי שזה שקר. בזמן שלקח
לי לשטוף את הפנים אי־אפשר להכין
שלושה מזרקים, להעיר שלושה חולים
ולתת להם את הזריקות, ולחזור. אי-אפשר
להספיק לעשות את זה אפילו לחולה אחד.
״הלכתי למיטות של שלושת החולים
שלהם, כפי שהיא טענה, החרק המורפיום,
וראיתי שהם ישנים שינה עמוקה. הם לא
היו כמו כאלה שרק לפני1שניות ספורות
העירו אותם כדי לתת להם זריקות. אמרתי
לאחות שלא יכול להיות שהיא נתנה זריקות,
אבל היא איימה עלי שאם אני לא
אחתום, היא תדאג לכך שיעיפו אותי מ־בית־החולים.
אני כבר 12 שנה בתוך החלוק
הלבן, ולא רציתי להפסיד את העבודה.
אז חתמתי במקומה.

שחיתות־רדיסות,
התעללויות
ך* ל הלילה לא יכולתי לישון. היו
לי תמונות־זוועה של נרקומנים שמזריקים
לעצמם מורפיום, ואחר־כך מתפתלים
מכאבים ושולחים לעברי אצבע
מאשימה. באותו לילה גם הבנתי, מדוע

לאה שרקי(בעיגול) בין חברותיה לקורס
העניין. היא החווירה, והמנהל עשה את
עצמו כאילו הוא לא שומע, אבל אני
יודעת שהוא שמע.
״מאותו יום התחילו לרדוף אותי. בהתחלה
היה נדמה לי שזו קינאה אישית במקום
העבודה, אבל כשהתחילו להתעלל בי ממש,
הבנתי שזה בגלל שגיליתי את ענייו ה־מורפיום
ואני לא מוכנה לסתום את הפה.
העבירו אותי ממחלקה למחלקה, ומכל
מקום זרקו אותי כעבור יומיים.
״כשעוברים הרבה מחלקות, וזה נרשם,
ברור שאת אחות לא טובה, ובזה לא הייתי
מעוניינת. אחר־כך פיתאום שכחו לגמרי
שאני אחות. לא נתנו לי לעשות שום
דבר מאותן עבודות שאחות עושה, ועשו
ממני סניטארית מתחילה: לנקות, לשטוף
רצפות, להכין אוכל וכל מיני דברים
כאלה•
״כישראיתי שכלום לא עוזר, פניתי ל־מישטרה
כדי לספר על העניין של ה־מורפיום.
כשבאתי למישטרה, למסור עדות
ראשונה, ראיתי שם־ את בעלה של אחת
האחיות האחראיות, כשהוא עצור שם
בפרשת מורפיום אחרת. בערך באותו זמן
קרה בבית־החולים דבר שהגדיש את ה־

לאה שריקי, צעירה נאה
ואחות מזה 12 שנים,
חשפה רשת גניבות מורפיום מתוחכמות.
תמיד החתימו אותי, ואת האחיות האחרות,
בספר־הטוקסיקה על הרבה מאוד 0י0.י. של
מורפיום, הרבה מעל ומעבד ממה שידעתי
שנתנו לחולים באופן מעשי.
״דיברתי עם אחת האחיות הבכירות ב-
בית־החולים, וסיפרתי לה על העניין. היא
התייחסה לזה בביטול, ואמרה לי שאומנם
לפעמים חסר קצת מורפיום, כיוון שכאשר
מכניסים אותו למזרק ומוציאים את האוויר,
מתבזבז קצת. היא צודקת, אבל זה
יכול להיות נכון לגבי קו אחד או שני
קווים, ולא לגבי כמות כל־כך גדולה. כל
0י.ם י. מחולק ל־ 10 קווים.
״כאשר התעקשתי, ואמרתי לה שמדובר
בכמויות גדולות, היא החלה לאיים עלי
שיפטרו אותי, יתעללו בי־ בבית־החולים
ויכניסו אותי לביתן .5זה הביתן של המחלקה
הפסיכיאטרית. אז צחקתי עליה.
אבל היום אני יודעת שהיא צדקה, ואני
גם יודעת שהיא עצמה שייכת למאפיה
הזו שגונבת מורפי!ום.
״לא ידעתי מה לעשות. אחרי כמה ימים
פגשתי במיקרה את מנהל בית־החולים,
הד״ר ראובן אלדר, שעמד יחד עם אחת
האחיות האחראיות, מאלה שהכריחו אותנו
לחתום על המורפיום ושייכות במאה אחוז
לרשת של גניבת הסם. בנוכחות מנהל
בית־החולים אמרתי לה, שאני יודעת על

ד״ר ראובן אלדר, מי
שהיה קצין־רפואה־וא־שי
של צה״ל, מסרב להגיב על הפרשה
ומנקה עצמו מאחריות לגניבות המורפיוס.
סאה. נעלם בקבוק שלם של מורפיום. ה־פיתרון
היה פשוט מאד: מילאו איזה טופס,
וכתבו בו שהבקבוק נעלם. איש לא חקר
לאן, ולמה. אני כבר לא מדברת על הסכום
העצום, כ־ 16,000 לירות, שעולה הבקבוק,
אבל צריך לחשוב אל כמה נרקומנים הגיע
המורפיום הזה.״

י ח סו המוזר
של ה מנ הל

^ אשר החלה המישטרה

בפרשה,

אירעו

כמה

חוק־דברים

מוזרים
ביותר בבית־החולים רמב״ם. ספר־הטוקסיקה
של המחלקה שעליה התלוננה
לאה שריקי, מחלקת־הנשים נעלם, ואיש
אינו יודע היכן הוא, עד היום. אחיות
אחדות, מאלה שלאה האשימה אותן ב־מישטרה
עזבו את עבודתן, התפטרו או
פוטרו באלגנטיות רבה, וכל שיטת רישום
הוצאת התרופות המוגדרות כסמים שונתה
לחלוטין.
לאה, שהושעתה מעבודתה, עדיין מעורה
יפה בחיי בית־החולים :״זה נכון שכמה
אחיות הועפו מהעבודה, אחרי שאני התלוננתי
במישטרה ועוד לפני שהמישטרה
הספיקה לחקור באופן יסודי, אבל יש
אחיות שעדיין נשארו שם״.
לאה נקראה לשיחה אצל מנהל בית-
החולים, הדוקטור אלדר, ולדבריה הוא
התייחס אליה יפה :״אחרי שכמה פעמים
הוא לא הסכים לראות אותי בכלל, הוא
פיתאום קיבל אותי עם חיוך על הפנים,
ואמר לי, :את יודעת שאנחנו ידידים
טובים.׳ הוא שלח אותי לבדיקה פסיכיאטרית,
ובבית־החולים יצא לי שם שאני
פסיכית. אני לא ראיתי את הדין־וחשבון
של הפסיכיאטר, אבל אני יודעת שהוא
קבע שם שאני נורמלית לחלוטין.״ כאשר
מגיעה כיום לאה לבית־החולים, נצמד אליה
מייד אחד משומרי בית־החולים, על־פי
הוראה קבועה של ההנהלה, ומלווה אותה
כצל לכל מקום שאליו היא הולכת.
המישטרה עדיין חוקרת בפרשה. לדיברי
לאד, היא לא חקרה ביסודיות, ולא חקרה
את האחיות שכבר אינן עובדות. למרות
שהמישטרה הטילה איפול מלא על הפרשה
ידוע כי זו הועברה לפרקליטות,
וחזרה משם למישטרה.
״אני יודעת שמנסים להשתיק את העניין.
קצין־מישטרה, שהוא ידיד שלי, סיפר לי
שדוקטור אלדר פנה למישטרה, וביקש
ממנה להשתיק את כל העניין. לאלדר
היו שני נימוקים לכך: הוא הסביר שהוא
מנהל חדש, כך שהוא-עצמו לא יכול להיות
מעורב בעניין, והוא ביקש הזדמנות להתגבר
על הבעייה מבלי להשמיץ את שם
בית־החולים. הוא גם סיפר למישטרה,
שמאז שהפרשה התגלתה הוא שינה את כל
סדר הרישומים של הוצאת תרופות מסוג
המורפיום, ועל-ידי כך נסגרה התופעה.״
מפקד מישטרת חיפה, ניצב מרדכי רון,
טען כי אינו יודע כלל על הפרשה, אם־
כי זכורות לו ״איזשהן תלונות על מורפיום.״
למרות שאין הוא זוכר, ידע רון
להבטיח נאמנה שאין כל ניסיון להסתיר
או לטשטש את הפרשה.
גם תגובותיו של מנהל בית־החולים ד״ר
ראובן אלדר, היו תמוהות. אלדר, בן דד,50
היה עד לפני כשנה קצין־רפואה־ראשי שלי
צה״ל, בדרגת תת־אלוף.

ק שי
של שתיקה
ך* ציני־ רפואה ותיקים בצבא זוכ-
| /רים, כי אלדר לא הקדיש שימת־לב
מיוחדת לבעיית הסמים בצה״ל, שהחלה

לקבל בתקופתו ממדים מדאיגים. בעוד
יורשו, קציו־הרפואה־הראשי הנוכחי, ד״ר
דן מיכאלי, נלחם בתופעה בכל האמצעים
שצה״ל מעמיד לרשותו, ביכר אלדר להתעלם
מן הבעייה, ולטעון שהיא אינה קיימת.
רבים טוענים כי לאלדד יש חלק
נכבד בעובדה שמכת הסמים בצה״ל הגיעה
לממדים שיש לה כיום.
את יחסו זה לסמים מיישם. כנראה,
אלדד, גם כשהוא מנהל את בית-החולים
רמב״ס, אשר בו התגלתה רשת הסמים
של האחים והאחיות. אלדר סירב להגיב
באוזני כתב העולם הזה, על האשמותיה
החריפות של לאה ישריקי -ללא אישורה
של דוברת מישרד־הבריאות, הגברת דבורה
גנני. הוא מיהר לטלפן לגנני, כדי
לתאם שזו לא תעניק אישור לעיתונאי
לראיין אותו בפרשה. כל מה שגנני היתה
מוכנה למסור בשמו של אלדר, הוא שהנושא
נמצא בחקירת המישטרה, ועד שזו
תסיים את חקירתה, לא יהיה הוא מוכן
לומר על כך מילה. אלדר ביקש להוסיף
כי הוא, אישית, מונה לתפקידו כמנהל
בית־החולים לא מזמן, כך שאין לו נגיעה
אישית י*עניין, וכי ד,וא מסר למישטרה את
החומר ברגע שהתגלה החשד לפרשה.
אולם אלדר לא רצה — או לא יכול
היה — להסביר את העובדה שתלונתו
למישטרה, אם אכן הוגשה, נמסרה רק
אחרי שנודע כי האחות לאה שריקי מסרה
את תלונתה־שלה, ורק אחרי שהמישטרה
החלה לחקור בדבר. הוא גם לא יכול
היה להסביר מדוע לא דיווח על חשדותיה
למישטרה, או לא חקר בעצמו חשדות אלה,
כאשר היא ציינה בפניו ובפני אחת האחיות
האחראיות על גניבת המורפיום.
תגובתו המעשית היחידה של אלדר לשאלות
כתב העולם הזה היתה, לשלוח
מיברק דחוף ללאה שריקי, המזמין אותה
לבדיקה פסיכיאטרית שתיערך עוד השבוע.
לאחר התייעצות בצמרת מישרד־הברי-
אות, הוחלט גם שלא לאפשר לאחיות שאותן
מאשימה לאה שריקי להתראיין,
ולהתגונן בפני האשמות האלה. הדוברת
הנמרצת של המישרד, דבורה גנני, טענה
בפני כתב העולם הזה :״בבית־החולים
רמב״ם יש הרבה בעיות, והחלטנו שלא
לאפשר לכם לראיין שם את האחיות. אתם
תכתבו מה שאתם רוצים, ואנחנו נגיב
אחר-כך.״
אולם גם מישרד־הבריאות עצמו אינו
יוצא נקי מהאשמותיה של לאה שריקי.
בידי לאה מיסמכים, המוכיחים כי היא
התריעה בפני •שר־הבריאות וצמרת המיש־רד
בדבר רשת המורפיום, ומלבד מינוד
בי־תשובה מנומסים, המודיעים לה שמיב-
תבה התקבל, לא ערך מישרד־הבריאות כל
חקירה בעניין.
אם אומנם נכונות האשמותיה של לאה
שריקי, מוסיפה גם עתה לפעול בבית-
החולים רמב״ס רשת של אחים ואחיות,
הגונבים כמדות עצומות של מורפיום,
כאשר הגורמים החייבים לחקור בכך —
הנהלת בית־החולים, מישרד־הבריאות ו-
המישטרה — מטילים על הכל ענן כבד
של שתיקה.

...בי * 1כד ו־יו־ן 1־ 1עו רינו
ב גו נדר! ,ר*.א ו ־ בי דיוז

במדינה
(המשך מעמוד )20
לעיתונאים ישראליים ולכתבי־חוץ, במילוי
תפקידם העיתונאי ללא הגבלה — בתחומי
הקו הירוק ומעבר לו.״
מבחינה מהותית, היתד, זו הכרזת־מיל-
חמה על מדיניותו המוצהרת של שימעון
פרס, למנוע מעיתונאים מקומיים, ועל־אחת־כמה־וכמה
זרים, לסקר את המרי בגדה׳ .
אולם, גם מבחינת הניסוח היתה זו החלטה
מרחיקדדלכת. הנוסח ״בתחומי הקו
הירוק ומעבר לו״ הוא יוני־קיצוני, והוא
מגדיר את השטחים המוחזקים כשטח זר.
ההסתייגות הברורה מגוש־אמונים ודומיו
באה לידי ביטוי בהחלטה אחרת,
התובעת ״סובלנות לדיעות הזולת״ ,וקוראת
לעיתונאים ״לא לתת יד לסיגנון
אלים.״
מכשיר של השתקה. גם מבחינת
הדמוקרטיה הפנימית, קבעה הוועידה הג־

עיתונאי הירושלמי

11* 111־ *11־ 1בדי שכבר 1x01
ב טיור* עודי ^ 5בו *וניסס
הו דו־ 71ב ס ־ ך 6 0 0די״י
תנתן לנרשמים עד 4 $76

״לא לתת יד —

ר* נוודיי א ד דו־י דן ה *יונדדר־ידן דז
סר* בו *ו ני ס ע

קבל את חוברת אמריקה אמריקה בכל משרדי הנסיעות בארץ
מאורגן ע״י בוא ניסע בע׳מ ת״א רח בן־יהודה 7וו טל 24725$ .
ההשמה במשרדי הנסיעות בלבד
עיתונאי בלוך

מחיו הנינוש ..הויבוד,״
שווה דיכוי, הרג ושואה
מאורעות־הדמים. האחרונים בגדה המערבית הוכיחו פעם נוספת
לאלה שלא ידעו עד כה, שאין בנמצא כיבוש ״ליברלי״ .כל כיבוש

שולל את החרות ואת זכויות האדם ומעורר
התנגדות.
במציאות מתגשם כיבוש ברוטלי בעל יד חזקה עם שוטים, אלות,
יריות, עונשים קולקטיביים ועוד. התוצאה — הרוגים, פצועים,
עצורים.
גם ההצעות לאמצעי דיכוי ״רכים יותר״ משאירות את הדיכוי
על כנו.
הקיץ מאי 1976 ,
ת״א, ת״ד 14192

לדיכוי!

— לסיגנון אלים״

ליולדת
לאל קנו ת
אנחנו אומרים גם מה

אצלנו :
+זול יותר
4שרות טוג יותר
יעוץ טוב יותר

מבחר ענק של כל חגחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטת

1י * 1יי ל )
״ביבי״

המלך ג׳ורג׳ ,45ת״א

הליגה לזכויות האדם והאזרח

חיות מרחיקות־לכת. בין השאר, הודגשה
מחדש זכותו של העיתונאי לבטא את די-
עותיו הפוליטיות והחברתיות. כשאין הדבר
ניתן לו בעיתון שלו־עצמו, הוא זכאי
לפרסם אותן בעיתון אחר. הסייג היחידי :
על העיתונאי להציע את מאמריו תחילה
לעיתונו, ורק אחרי שהם נפסלים, מותר
לו להציעם לזולת. פירסום כזה מחוסן
מפני כל תגובה של מעבידיו, ואירגון העיתונאים
מתחייב להגן עליו.
כל העיתונאים הבינו למה הדברים מכוונים:
המגמה המחריפה והולכת בעיתוני
הימין לסתום את הפה לעובדיהם, בעלי
ההשקפות הליברליות והשמאליות.
תביעה אחרת: לצרף את נציגי העיתונאים
ל,׳ועדת העורכים״ של העיתונות
היומית, גוף אשר ״בידיו הסמכות לחרוץ
גורל חופש־העיתונות במלוא המשמעות.״
כוונת הרמז: ועדה זו משמשת מכשיר
בידי השילטון לסתום את פי העיתונות,
על־ידי קשירת קשר של ״השתקה מוסכמת״
בעניינים שאינם נוגעים לביטחון
המדינה. ידיעות ביטחוניות בלתי־נוחות
נפסלות במילא על־ידי הצנזורה הצבאית.
אין בכוחן של החלטות של אירגון מאן-
צועי לשנות את המציאות בעיתונות,
ברדיו ובטלוויזיה. אולם ההחלטות הוכיחו,
לפחות, שחלק ניכר מן העיתונאים ומתעורר
לפעולה למען חופש־הביטוי במדינה.
ה עו ל ם הז ה

2021

במשך 111 בוו 1היה
מוטל ע וצוו 11ר
העיר ובאותם ימים
נערו בו\\ פ:וגרום
.־*י׳ מרסל זו ה ר
*ץ רוואן איוב ישב ואכל ליד השולחן
^יו שבביתו ברמאללה, ביום הרביעי האחרון.
חלונות הבית היו סגורים, ואיש
מבני מישפחתו לא העז להוציא את ראשו
מן החלון החוצה. ברמאללה שרר עוצר.
בזמנים כאלה אין התושבים משחררים
מבתיהם אפילו כלב. מרוואן בן ה־ 20 היה
באמצע ארוחתו כאשר שלושה חיילים
התפרצו לפתע לחדר, בעיקבות ישני ילדים,
בני תשע ועשר, המתגוררים בבית.
הילדים נמצאו קודם־לכן בחצר והחיילים,
ששמרו על העוצר, פתחו במירדף אחריהם
עד לשולחנו של הצעיר, שלא הספיק לסיים
את הארוחה. הוא נלקח מייד על־ידי החיילים
לרכב הצבאי, והועבר לתחנודהמיש־טרה.
לדבריו
ישל הצעיר הערבי, הוא הוכה
בדרך באלות, על־ידי מלוויו, וחטף בעיטות
בגבו ובביטנו. מתחנת־המיישטרה הועבר
היישר לבית־החולים שברמאללה אחרי
שהתברר, למי שהיכה אותו, שרגלו השמאלית
של מרוואן איוב נשברה מתחת לברך.

קת־וובה בחלון

למן הרגע הראשון שבו
פלשו לתחומי הסמינר־למורות,
החלו אנשי כוחות־הביטחון לשבור שמשות ודלתות ללא 0 מאז הוא מאושפז בבית־החולים, כשרגלו
בגבס ועל גבו ניכרים עדיין סימני הטיפול
הנמרץ שהעניקו לו החיילים שעצרוהו.

כל סיבה, וללא אבחנה. בעיקבות הגל הראשון של החיילים
הביע הגל השני, אחרי הפוגה של חמש דקות. שוב החלו אנשי
הכח לשבור חלונות ולבעוט במורות. בתמונה: אחת המורות.
הרופא הציל ילד
יד מי ט תו של מרוואן איוב שוכב
• ילד בן 10 וחצי. שמו אמין ואליד
מוסד״ וחייו ניצלו תודות לאומץ־ליבו של
הרופא, ד״ר יאסר עביד, במוצאי היום

הרופא מהמימשל הצבאי חשיב, כי
ההחלטה בדבר מתן אישור לאמבולנס היא
בידי המושל לבדו. אך הוא הבטיח בכל-
זאת שיעביר את בקשתו של הרופא לידיעת
המושל. מתי? על שאלה זו לא קיבל ד״ר
עביד תשובה. הוא התרתח, והזהיר שאם
לא ייצא האמבולנס מייד, כדי להביא את
הרופא־המנתח, יפנה הוא-עצמו, טלפונית,
לצלב־האדום, ויבקש עזרה. רק אז החלו
העניינים להסתדר. בשעה 9וחצי בבוקר
הוכנס הילד לניתוח.
ד״ר עביד טוען, כי בזמן הניתוח התברר

נו מאמח
מכוראלה למנהלת

נדה ברקאת כמאל, מנהלת הסמינר־למורות
ברמאללה, היתה הקורבן הראשון של
החיילים, שפלשו לתוך הבניין כדי לחפש בו חשודים. הם בעטו בה והיכוה באלה.

הראשון בשבוע שעבר. בשעה ארבע
לפנוודבוקר צילצל הטלפון בביתו של ד״ר
עביד. שכן, המתגורר במרחק כמה עשרות
מטרים מביתו, הודיע לרופא כי בנו סובל
מכאבי־בטן חזקים. הרופא ביקש פרטים,
ואז התברר לו כי מדובר בהתקף תוספתן,
הוא קבע שיש להעביר את הילד לבית־החולים
מייד, ולהכין אותו לניתוח.
הרופא התקשר עם נהג האמבולנס
שברמאללה, אך נאמר לו כי אין אישור
לנסוע בעיר בזמן העוצר. הוא גילה שה־מימ־של
אינו מרשה לאמבולנס לצאת
לרחובות ללא אישור מייוחד. הרופא
התעקש, וביקש לשלוח אמבולנס כדי
להביא רופא־מנתח לבית־החולים. האישור
לא התקבל.
ד״ד עביד התקשר עם ד״ר קאפקה, סן
המימשל ברמאללה, וביקש את התערבותו
המיידית בעניין. היה כבר בוקר. שעות
יקרות בוזבזו במשא־ומתן מייגע, כיוון
שבשעוודהעוצר קיימת סכנת מוות ביציאה
לרחובות.

שחייו •של הילד היו בסכנה ממשית. היה
זה רגע לפני התפוצצות הכיב .״בתנאים
כאלה אי-אפשר לנהל חיים תקינים ברמאללה,״
הכריז ד״ד עביד.
העוצר, שעליו הוכרז ביום הראשון לפני
•שבוע, בא כדי למנוע הפגנה גדולה
של תושבי העיר. את השתתפותם בהפגנה
הבטיחו רופאים, מהנדסים, מזרים, אנשי-
עסקים ותושבים נוספים• ,שעד אז לא
התקוממו נגד השילטון הישראלי.
המיכדשל נאלץ להטיל את העוצר כדי
לבטל את ההפגנה מראש. ציפו שהעוצר
יביא להרגעת הרוחות. אך הסיורים •שעברו
ברחובות ניצלו כל תירוץ כדי לערוך
פוגרום: להתפרץ לבתים, לזרוק חזיזים
דרך חלונות הדירות -לעצור תושבים שיש בו
בבתיהם ולגרור אותם לרחוב, כשהם
מכים בהם ללא אבחנה.
המושל הצבאי ועוזריו התעוררו שוב,
לאחר־המעשה, כאשר הידיעות על המתרח״ש
נמסרו על־ידי אנשי עיתונות החוץ לדובר־צה״ל.

איחור לניתוח ;.״י״״ד״י״״ס אלה על היד

הילד אמין ואליד סוסה בן ה־ 0׳/2ו על חייו, בביתו,
ללא עזרה, מפני שלא הותר לאמבולנס לנסוע.
(המשך מעמוד )25
כאשר שאל השבוע כתב העולם הזה
את אחד הקצינים בלישכת דובר-צה״ל
על אודות הפרשה, נאמר ־לו כי* העניין
כולו נמצא בחקירה.
אולם, קשה להאמין שהחיילים שפרצו
לביתו של חליל קאסוואני בן ה* ,25 מכונאי
במנגנון האו״ם, ושברו את ידו השמאלית
במכות אלה, תרמו להחזרת הסדר על כנו
ברמאללה. לתוך בית של חליל הושלכו
חזיזים, דרך החלון, וההתפוצצות אירעה
בחדר מלא תינוקות ונשים.
אנשי כוחות־הביטחון, שפרצו לבניין
הסמינר למורות ברמאללה, שברו חלונות,
בעטו במורות והיכו אותן קשות, עד
ששתיים מהן, נשים הרות, עמדו להפיל.
חייל שבר את דלת בית־השימוש שבסמינד,
ופרץ פנימה רק מפני שבתוכו מצאה אחת
׳המורות מיקלט.
יום השישי האחרון, בשעה ארבע

פויצת־דלת

אחרי־הצהריים, בוטל העוצר ברמאללה.
מייד הוקמו מחסומי אבנים, וצמיגים
הובערו על הכבישים. הכל המתינו לכוחות-
הביטחון. אך אלה לא הופיעו הפעם. המפגינים
לא יכלו להאמין בכך. ההמון הגועש
היה נכון לקרב עם החיילים והשוטרים,
והתאכזב קשות כאשר לא היה מי שיתגרה
בו. אנשי־הביטחון לא נענו לאתגר. רק
אז התפזרו מאות המפגינים לבתיהם. תודות
לכך נמנעה שפיכות-דמים נוספת.

ה חיילים צעקו

• £פי־שעה, עובדה היא שאין לראות
/ברחובות רמאללה אפילו חייל אחד.
לפחות אחד מגורמי המתיחות הורחק מן
העיר.
נדה כמאל, המנהלת של הסמינר־למו־

בני מישפחת השרברב
פרח חדיר, מצביעים
על הדלת השבורה, שנפרצה על־ידי קבוצה של חיילים
שחדרו לתוך הדירה בזמן העוצר. כשמגדלן חדיר
זעקה לעזרה עלה אחד הקצינים והוציא את החיילים.

חליל קאסאוואני בן ה־ ,25 מכננאי
במנגנון כוח־האו״ם, הותקף על־ידי
אנשי כוחות־הביטחון בביתו בזמן העוצר. הוא טוען שהחיילים
שברו את העצם בזרועו כשהיכוהו באלה זו, שנשברה מהמכה.

ננס לעין

שבירת עצם באלה

ה־ 20 שוכב בבית־החולים כשרגלו השמאלית נתונה בגבס.
הצעיר נלקח ע״י החיילים מביתו באמצע הארוחה והוכה.

רות, סיפרה שאינה יכולה להשתחרר מן
ההלם שנגרם לה ברגע שפתחה את שער׳
הכניסה לפני החיילים. היא ראתה חיילים
חובשים כיפות, שוברים בקתות התת-
מקלעים שבידיהם את שמשות הדלת, הולמים
באלות לכל עבר, בועטים בנעליהם
במורות ובתלמידות, שהחלו רצות כדי
למצוא מיקלט מאחרי דלתות ורהיטים.
וג׳ידאן שומלי נתפסה והוכתה בבטן
ובכליות, ועל פניה. המנהלת, נדה כמאל,
מגלה על גופה סימנים שחורים, של דם
קרוש, שנגרמו לה, לדבריה, מן המכות
שקיבלה.
״החיילים קראו לי כל הזמן, חרא /זה
כל מה ששמעתי מהם. הם הרביצו באלות,
ושברו כל מה שעמד לפניהם,״ סיפרה
המנהלת .״אני לא יכולתי להשתלט על
שלוש הבנות -שעמדו ליד הצמיגים הבוערים בפתח הבניין.
״הן זעקו שהן לא מסוגלות לסבול יותר.״

כוחות־הביטחון, שפלשו לבניין סמינר־המורות
ברמאללה, חילקו מכות על ימין
ועל שמאל. הדבר שהרגיז את החיילים יותר מכל היה פיסת־בד
בארבעה צבעים — דגל פלסטיני שיוצר בסמינר. הבנות הוכו.
וג׳דאן שומלי, אחת התלמידות, ספגה מכות בבטן, בכליות ובפנים.

קיימות עדויות נוספות, המעידות שבפעם
זו איבדו כוחות־הביטחון כל פרופורציה
בהתנהגותם כלפי האוכלוסיה. כך הוכיח
גם סיפורו של ד״ר יאסר עביד מבית־החולים
ברמאללה. הרופא גילה, שאחד
הנפגעים בזמן העוצר הביא עימו לבית־החולים
חלק מן המכשיר שהתפוצץ בביתו׳
לאחר שהופעל על־ידי אחד החיילים.
כאשר הועבר החלק הזה למושל הצבאי,
צחק הקצין, לפי דבריו של הרופא, והת לוצץ
באוזני תושבי העיר, באומרו שזה
לא היה דבר רציני.
אך זה היה רציני מאד.
היחידי הממשיך לחייך, אחרי שרמאללה
כולה התייצבה סביבו כאיש אחד, הוא
כארים חלאף, ראש־העירייה. ניסיונות
המימשל הצבאי לאלצו לסייע לכוחות
הביטחון לא נשאו פרי, .״מי אני שאשכנעאת התושבים לא להפגין?״ שאל האלף.
״אני לא מסוגל לשכנע אפילו את אשתי !״

מיודד בבית־השימוש
שוטרים שפלשו לבניין הסמינר־למורות, כבשו את היעד
חדרו אפילו לביה־השימוש, שמנעולו נשבר, וגררו החוצה
את השבויות# .י שניסה לברוח — הוכה אחרי תפיסתו.

במדינה
יחסים מרחביים
הקשר הצרמוז
הקו? היה קוזז
ש? דיסקאר, אך
הידיים ידי קיסינג׳ר

מהתחכמות חדשה זו. בסופו של דבר
תצטרך ארצות־הברית לעשות את עסקיה
עם אש״ף עצמו.
הכנסת כיסא לכל דורש

צייד תז״אביבי
הציג מוז חכגסת
ראי ש? המדינה

למראי ת־עץ לא היתר. זו אלא הברקה
ריגעית של הנשיא ואלרי ז׳יסקאר־ד׳אסטן.
מדוע שלא לשלוח חיל-מישלוח צרפתי
ללבנון, כדי לעשות שם סדר?
יש די כיסאות לכולם, וכל אחד יואולם
ההברקה לא היתד. של ז׳יסקאר
כל לתפוס כיסא לעצמו ולהתיישב עליו,
החלקלק, אלא של הנרי קיסינג׳ר הפורה.
כבעל־שררה לכל דבר• ביום השני שעבר
זה לא הלך• בעצם הרעיון היה משום
היה שפע של כיסאות ריקים לא רק בהודאה
בכישלון. התוכנית האחרונה של
בניין הכנסת, אלא גם מחוצה לו. כל
ד,נרי הגדול עלתה על שירטון.
הממורמרים, שעדיין אין להם כיסא לשבת
התוכנית היתד, להפעיל את סוריה נגד
עליו, יכלו סוף־סוף לשבת• אם לא בתור
השמאל הלבנוני ואש״ף. נראה כי אין
מישבן נבחרי העם, הרי לפחות מחוצה
קל מזה: בגיבוי אמריקאי, ירדני וישראלי,
לו — בתערוכת הכיסאות של הצייר ה־תשתלט
סוריה על לבנון, תכונן מחדש
תל־אביבי, משה מישען.
מאזן נוצרי־מוסלמי ימני, תדיח את יאסר
קנם פקחי־העירייה. משה מישען
עראפאת ותהפוך את אש״ף לגרורה סורית.
לא השתגע .״פשוט איכפת לי,״ סיפר
זה ניראה קל, אבל זה נכשל. כל ירילמחרת
התערוכה ,״מהריצה המטורפת
בותיה של סוריה בעולם הערבי — לוב
אחרי הכיסא. היא שתהרוס את המדינה
ועיראק מצד אחד, מצריים מצד שני —
שלנו.״
התאחדו נגדה. הצבא השמאלי־מוסלמי־אש״פי
בשדה היה אגוז קשה לפיצוח.
וכיצד מסביר זאת אמן ותיק כמישען
הגדורים הפלסטיניים של סוריה — גדודי
לעם, לנבחרים ולאלה שעדיין לא נבחרו?
״הקמתי שורר, ארוכה של מראות
״צבא־השיחרור הפלסטיני״ -ואנשי אל־מול
מישכן הכנסת. היצבתי שם באי-
צעיקה — ערקו בהמוניהם כשהבינו את
סדר 240 כיסאות. ההשתקפות במראות
המזימה, ועברו לצד עראפאת. מול האוייב
יצרה את הרושם כאילו הכיסאות נפלטו
הסורי, התאחדו גם כוחות תזית־ד,סירוב
מבניין הכנסת.
הפלסטינית עם אנשי עראפאת. ברית־י
פיזרתי כמות ׳עצומה של פלקטים עם
המועצות איימה על סוריה.
רישומי כיסאות. הצבתי רמקולים, שהשלסוריה
היתד, צפוייה ״ויאט־נאם לבמיעו
קולות־חריקה של כיסאות. היצבתי
נונית״ .שילטונו של חאפז אל־אסד בדמשק
גם במה קטנה לנואמים שלא נאמו. עליה
החל מתערער. הוא נאלץ להודיע להנרי
היד, מיקרופון ומן הרמקול בקע הבלה־קיסינג׳ר:
זה לא הולך.
בלה המוכר.
כוורת דכודיס. אז עלה הרעיון לפנות
״אחר־כד באו ילדים, מגנים בסביבה,
לצרפת, שתספק את הכוחות לביצוע מיבצע
ושיחקו במישחק הכיסאות המוסיקליים.
דומה.
באו גם פקחי עיריית ירושלים, שרשמו
באופן דיסקרטי נשאלה ממשלת ירושלים
תלונות על שתליתי פלקאטים של כיסאות
מה דעתה בנדון. אחרי שזו הסכימה בשקט
על העצים, בדרך העולה למישכן הלציר
אמריקאי־סורי-ירדני־ישראלי, נדרשה
כנסת.״
עתה להסכים לציר אמריקאי־צרפתי-סורי-
חברי־ הכנסת הכינו. חברי-הכנסת,
ישראלי.
שעלו ביום השני שעבר בדרך אל מיש־אין
זה קל לממשלתו של יצחק רבץ.
כנם וראו את המתרחש, השפילו מייד
את עיניהם. הם הבינו את הרעיון. אד
מי שנתגלה כבעל חוש־הומור ורוח דמוקרטית,
היה דווקא יושב־ראש הכנסת הקפדן,
ישראל ישעיהו.
סיפר מישען :״אחרי שניסיתי, ללא-
הצלחה, אצל פקידים במישכן הכנסת,
להשיג אישור לקיים את התערוכה מול
המישכן, החלטתי לפנות ישירות לישעיהו.
הוא אישר זאת מייד, יום לפני סיום פגרת־הקיץ
של הכנסת.״
את התערוכה הציב משה במו ידיו.
ולהקים פנוראמה של מראות, זו בהחלט
עבודה פיסית קשה. למחרת ישב במרומי
הגבעה הצופה אל התערוכה ואל מישכן
הכנסת, עייף ותשוש .״צריך המון כוח,
ואנרגיה פנימית ופיסית, כדי להקים דבר
כזה, לבד, ללא עזרה,״ סיכם בסיפוק.
הכיסא משגע את כני־האדם. על

ממשלת ישראל 1976 ,
מנת לתת לכיסא משמעות רחבה יותר,
הציג מישען גם תערוכה פלאסטית, ש הביאה
סקירה היסטורית של הכיסא: חומר
כתוב ומצולם, החל משנת חמשת אלפים
לפני הספירה ועד היום .״כבר אז,״ מסביר
משה את רעיון תערוכת תולדות הכיסא,
״שימשו הכסאות כסמל לשילטון ולשררה.
זה קיים גם היום. אצלנו בארץ הבעייה
חריפה כל־כך, שהכיסא עלול פעם להרוס
את המדינה. רציתי להראות את הראי של
המדינה, את הגולם שהקמנו ושקם עלינו.
לטלטל קצת את כולם, ובמייוחד את אותם
שהכיסא העבירם על דעתם.״
תגובותיהם של הצופים היו חלוקות.
״זו אמנות?״ היו ששאלו. אחרים חייכו,
המשיכו בדרכם תוך הפלטת ״שטויות!״
אד רבים התלהבו מן הרעיון, והתפקעו
מצחוק למראה הזאטוטים ילדי־הגן שרצו,
דחפו ומיהרו לתפוס כיסא במשחק הכיסאות
המוסיקליים על רקע הכנסת.
מצבות בכית־קברות. היו שדימו
לראות את סידור הפלקאטים כמצבות
חיות של בית־קברות, לכיסאות או ככרטיס
איי־בי־אמ מנוקב.
דבר אחד בטוח, כיסאות לא חסרו שם.
כולם יכלו לרוץ ולהתיישב על כיסא,
ולפחות למשך יום אחד להרגיש עצמם
כאילו הם ממש ״בפנים.״

אמן מישען —
בפנים ובחוץ —
צרפת נמצאת ברשימה השחורה •סל ישראל.
ממשלת צרפת גילתה עד כה הבנה רבה
לאש״ף. כוחות צרפתיים ־בלבנון עלולים
לשים קץ לחופש־הפעולה הישראלי בצפון,
ואין לדעת מה יתרחש שם תחת מיטרייה
צרפתית.
אנשי השמאל ואש״ף בלבנון עצמה,
הגיבו בתוקף. הם הזהירו את פאריס שהיא
נכנסת לבוץ של ויאט־נאם חדשה, והזכירו
גם את ההרפתקה הצרפתית-יבריטית־ישדא-
לית בסואץ משנת .1956 הרמז: הצרפתים
ייתקלו בלבנון במילחמת־גרילה.
האופוזיציה השמאלית בצרפת עצמה,
המתקרבת לשילטון, הזהירה אף היא מפני
סכנות אלה. ז׳יסקאר, המתחיל להיראות
להמוני עמו כשליט כושל ובלתי-רציני,
נוכח לדעת ״שהכניס את רגלו לכוורת-
דבורים.
הסיכוי הסביר: שום דבר לא ייצא
ה עו ל ם הז ה 2021

— זהבסאות לפני הכנסת
שפע של כיסאות ריקים

תל־אביב
מי מסד אנט־־מימסד־רעיון
ההאפנינגהצליח —
אף מרוב טועגיס?בעזות
עזיו — ירד זמימיון
לפגי כשישה שבועות התרחש בכיכר-
אתרים בתל־אביב אחד האירועים היותר
יפים שידעה העיר בשנים האחרונות. קבו־צת־אמגים
אלמונית אירגנה האפנינג, שזכה
בהצלחה עצומה. שבועיים לאחר ה־האפנינג
הראשון בא אל הכיכר קהל כפול
ומכופל, וגם ההאפנינג השני בסידרה זכה
בהצלחה.
אולם ההאפנינג השלישי, שאליו בא,
כמצופה, קהל רב מאד, לא התקיים. מאחרי
הקלעים של החגיגה הספונטאנית -שד,ת״
נהלה על הבמה, במרכז הכיכר, התרחש
מחזה מסוג שונה לגמרי, מחזה אינטריגות
•שאפילו שקספיר בכבודו־ובעצמו לא היה
מתבייש בו.
היו בו כמה -שחקנים ראשיים. מיספר
אחד: אמנון ברזל, יועצו לעגייגי־אמנות
•של ראש־העירייה, שהוא האיש הקובע לגבי
אירועים אמגותיים המתרחשים בעיר. אמנון
סיפר, כי כאשר פנתה אליו קבוצת־האט־נים
עם רעיון ההאפגיגג, התלהב, מאחר
•שאותו רעיון היה מצוי גם בראשו. היא
אירגן עבור הקבוצה ציוד טכני והרשאה
מטעם מנהל הכיכר. ההאפגיגג התרחש
והצליח.
״זא מוכן לתמיד ״:אולם אמנון
ברזל החל להריח ריחות באושים, והוא
מספר :״כבר מהתחלה, החבר׳ה האלה
התחילו לריב בינם לבין עצמם, מי מהם
יזם את רעיון ההאפגינג. הם היו כל־כך
עסוקים בעגייגים •של אגו• ,שזה היה ממש
מגוחך. הפסל איציק עדי החליט• ,שמכיוון
שהוא וחבריו היו הראשונים •שיזמו את
המיבצע, הרי הם הבעלים הכל־יכולים
שלו, ולכן מותר להם להחליט איזה אמן
יופיע במיסגרתו, ואיזה לא.
״כבר בהאפניגג השני הכריז איציק
עדי• ,שהוא אמן בינוני אם לא למטר, מזה,
כי השחקן המצויין יאיר (״קוייה״) רובין
לא ישתתף באירוע, למרות ששבועיים קו־דם־לכן
זכה בתשואות אדירות מצד הקהל,
שביקש אותו עוד ועוד.
״בישיבה סוערת שקיימתי עם החבר׳ה
האלה, הודעתי להם שאני לא מוכן לתמוך
י (חמשו בעמוד )30

מו ה ל ־ המכםלשעבר
דויד פלד (מ!)
העניק פ טו ר ממיסי
.ל מי ליונ ר א ״זי ק וולפ סון
( משמאל) -וזה נתן
לו דירח ־ פאר
ב ת אי ה מ חי ר

איי ה ס 11111
פני שבועות אחדים פנו נציגיו
/של הנדיב הידוע סר אייזיק וולפסון
אל מנהל המכס והבלו בפועל, אברהם
אלנברג. בקשתם נראתה שיגרתית לכאורה,
אולם למעשה היתה תמוהה ביותר.
הם סיפרו כי סר אייזיק רכש לו מכונית
פרטית חדשה, והוא מבקש לקבל את הפטור
מתשלום מיסים כחוק. אלנברג שאל,
בתוקף, לפי איזה סעיף מבוקש הפטור,
ונציגיו של וולפסון השיבו, כי משך עש רים
שנה נתן מנכ״ל־המכס המושעה, דויד
פלד, את הפטור האמור לוולפסון, כיוון
שזה עולה חדש. אלנברג הנדהם השיב,
כי המקום שבו יושב עתה פלד מרמז שכדאי
לבדוק את ההיתרים שחילק, ביקש
שוב מאנשיו של וולפסון לציין סעיף ב
חוק
המצדיק את בקשתם, או ׳להמציא לו
אסמכתה כלשהי בכתב. הנציגים לא יכלו
למלא אחר הבקשה, ואלנברג סירב
לחתום על הפטור־ממס.

לא נשמע
כדבר הזה י
חרי שהלכו נציגי וולפסון, ביקש
י ו אלנברג להביא לו את תיק הייבוא של
־וולפסון. כאשר פתח אותו, חשכו עיניו.
במהרה הסתבר לו כי במשך כעשרים שנים
ייבא הנדיב סר אייזיק וולפסון ארצה,
ככל שעלה על רוחו מבלי לשלם מיסים,
כאילו היה עולה חדש נצחי. בין הדברים

שהביא היו גם חומרים וציוד לווילה ה מפוארת
שבנה במכון וייצמן ברחובות,
רהיטים וייבוא אישי לרוב. שווי הפטור
שניתן לו במשך השנים הללו עולה, להע רכת
אנשי־המכס, על מיליון לירות.
בדיקה מהירה בחוק גילתה, כי
זכויות כאלה המוקנות לעולים חדשים,
הן לשלוש שנים בילבד, עם אפשרות
להארכה קטנה. אולם הענקת זכו-
יות־עולה משך עשרים שנה — לא נשמע
כדבר הזה! בהיותו איש ישר וללא־רבב,
הניח אלנברג כי ההיתר ניתן לוולפסון
בזכות מעשיו לטובת המדינה, ולא קשר
את ההיתרים עם החקירה שמנהלת עתה
מישטרת ישראל ביחס למעשי-השוחד של
דויד פלד, מנכ״ל־המכס המושעה.

הוא לא שיער לעצמו כי בידו התשובה
לפרשה תמוהה, שפרטיה בידי המיש-
טרה, וכי עד לגילוי הפטורים שקיבל
וולפסון במכס על־ידי כתב העולם הזה,
לא יכלה המישטרה לדעת לשם מה נעש תה,
למשל, עיסקת רכישת הדירה ב־קריית-וולפסון
בירושלים.
דויד פלד מתגורר בווילה מפוארת ברחוב
שמריהו לווין בירושלים. הווילה היא
דדמישפחתית. באחת הקומות הוא גר עם
רעייתו, רחל לבית סודיאנו, ובקומה השנייה
מתגוררים הוריה של אשתו. וילה
זו נבנתה עבורו על־ידי חברת סולל בונה
בשנים , 1970—1971 בתנאים נוחים באופן
כה מייוחד, עד שהם נחקרים עתה
על־ידי מחלקת־החקירות של מישטרת יש-

הדירה שקיבל פלד גהלפסון -והוו׳לה שבנה ווזפסון בע 1ו ת הפטור

דאל. אנשי סולל בונה זוכרים מיטב, כי
סלד לא התבייש לפנות ישירות למנכ״ל
החברה דאז, צבי רכטר, וללחוץ עליו להוריד
את המחירים.
למרות שווילה זו נראית משביעת־רצון
בהחלט, דומה כי לסלד תיאבון גדול, או
אולי רצה להשאיר דירה גם ליורשיו.
באותה תקופה החלו בונים בירושלים, מול
בניין הכנסת, את קריית-וולפסון 140 .די־רות־פאר,
בעלות שטח ממוצע של 150
מטר האחת. המכירות התנהלו בעיקר בשנת
,1975 וכל דירה נמכרה במחירים של
350 עד 450 אלף לירות. כיום נשארו רק
חמש דירות פנויות, שמחיריהן 530 עד
630 אלף לירות.

דידת־פאר
ב מחיר מ צחיק
ך* אמצע שנת 1975 פנה פלד אל
4וולפסון, כנראה בעת אחת הפגישות
ביניהם בענייני זכויות־העולה־החדש של
וולפסון, וביקש שימכור לו דירה בקריית־וולפסון.
אולם, ציין פלד, הוא מוכן לשלם
את המחיר שביקשו עבורה בשנת ,1972
ולא את המחיר של היום. נראה כי לוול-
פסון היה העניין כדאי ,,שכן הוא מיהר
להורות למישרדי-המכירה של הדירות, חברת
תומר בירושלים, למכור את הדירה
מיספר 37 לפלד במחיר של 195 אלף לירות
במקום 350 אלף לירות. שני הצדדים
חשו, כנראה, כי העניין עלול לעורר
חשדות, ומשום כך הקים פלד חברה בשם
חברת דירה ,1/37 אשר קנתה את הדירח,
כך ששמו לא הופיע כלל, וכדי לטשטש

--מאח

גאל לביב
עוד יותר, רשם עוד חברה, כבעלת־מניות
של חברת דירה זו. שנית, סוכם כי מחיר
הדירה ייחשב כ־ 175 אלף לירות, ו*20
אלף לירות נוספות ישלם פלד על חש בון
שלוש השנים שחלפו מאז התאריך
שבו, כביכול, רכש את הדירה במחיר
הישן בשנת . 1972
מכל מקום, זה היד, ההסבר שנתן וול-
פסון כאשר נשאל (לא נחקר, חם־וחלי־לה,
שהרי הוא הנדיב הידוע) במישטרה,
על מהות עיסקה זו.
פלד עצמו לווה את מרבית הכסף לרכישת
הדירה בבנק, השכיר אותה, ובדמי־השכירות
פרע את ההלוואה הבנקאית.
בעשרה הימים שקדמו למעצרו, כאשר ידע
כבר שהמישטרה בעיקבותיו, מיהר פלד
למכור מטבעות ומדליות שהיו ברשותו
ב־ 70 אלף לירות, ופרע את החוב לבנק
במלואו.

בלוף הה שקעות
ו ה רוו חי ם
יסקת הדירה היתה ידועה למיש־טרה.
אולם העובדה שוולפסון נתן
דירה בחצי־מחיר לעובד־ציבור, עדיין אינה
בגדר שוחד, אם אין הוכחות שפלד
החזיר דבר־מה תמורתה לוולפסון. רק
עכשיו, אחרי שנודע למישטרה דבר היתרי
העולה־החדש של וולפסון, היא מח זיקה
בידיה את העיסקה כולה: וולפסון
נתן לפלד דירת־יוקרה בחצי־מחיר, פלד
העניק לוולפסון פטור ממיסים.
יש רק בעייה אחת: המישטרה חוששת
להתחיל עם וולפסון. הרבה יותר
נוח היה אילו נעשתה העיסקה עם אישיות
פחות־ידועה, או אילו היה לה משהו
ממשי אחר נגד פלד. הצרה היא שעיסקת
הדירה תמורת זכויות־עולה היא, כנראה,
הדבר הממשי היחידי שבידיה נגד פלד
(ראה תשקיף).
מכאן שהחשד היחידי הרציני הוא
פרשודוולפסון. אולם נראה כי לחששותיה
של המישטרה מפני דמותו של הנדיב
הידוע אין יסוד. וולפסון תרם אולי ל-
מדינודישראל, ולמוסדות שונים בה, אך
הוציא מן המדינה יותר מכפי שתרם לה.
וולפסון השקיע במדינה פרוטות, ואחר־כך
מכר את חלקיו בהשקעות במחירים
מפולפלים. כך, למשל, אחרי שהשקיע כמיליון
לירות בחברת ההשקעות וולפסון—
קלור—מאיר, נכנסה מדינת־ישראל לחברה,
והיא שהשקיעה את רוב הכספים בה.
אז מכר וולפסון את חלקו למדינודיש־ראל
בסכום ההשקעה, למרות שמאז ירד
ערכו בהרבה.
כך גם לגבי הבנק לייצוא, שבו היה

דויד פלד משוחח עם יגאל לביב ממירפסת חווילה שלו
שותף, אשר היה מועמד להתמוטטות
לולא עזרתה של מדינת־ישראל. וולפסון
מכר את חלקו בבנק למדינת־ישראל ב־2.5
מיליון לירות.
עיסקה אופיינית אחרת היתד, פרשת
מיפמלי טכסטיל קיסריה שבהם הוא שותף.
כאשר היה צורך להזרים למיפעלים
כסף נוסף כדי לחלצם מקשיים כספיים,
סירב הנדיב הידוע לעשות זאת. לבסוף
נעשה ההסדר הבא: מדינת־ישראל קנתה
ממנו שתי קומות במיגדל שלום, שאיש
לא רצה לקנותן בתקופת המיתון, ואת
התמורה, כ־ 7מיליון לירות, הוא השקיע
במיפעלי השטיחים. כך הפך השקעה מתה
לחיה, בעזרת כספי הציבור.

__ גילויי
ה חבר ה הי מי ת
ך £מעשה, ההשקעה היחידה שהוא
/מוסיף להחזיק בה בחוזקה היא בחב־רת־הדלק
פז, שאותה קיבל כימעט חינם
— 50 אלף ל״י — כאשר חברת של
הבריטית עזבה את ישראל בגלל החרם

הערבי, שאיים עליה.
בפרשה אחרת, שבה היה מעורב, התמוטטות
חברת סומרפין, היה הוא היחידי
שקיבל חזרה את כל השקעותיו, ולמעלה
מזה, באמצעות המיכלית אורורה שהובילה
— עד לפני זמן לא רב — נפט
עבור קו צינור אילת במחירים מפולפלים,
שעברו מייד לכיסו של הנדיב
הידוע.
אולם הפרשה הבאה, הנוגעת גם להסתבכות
החברה הימית להובלת פרי, תעזור
להאיר את דמותו של הנדיב הידוע
בציבור באורה הנכון. לוולפסון בנק באנגליה,
הקרוי בנק אנגלו פורטוגיז, שהוא
פעיל מאד בחצי־האי האיברי. נציגו בספרד
הוא יהודי בשם גדול. לפני כמד, שנים
היו כל חברות הספנות רודפות אחר המספנות׳
ומתחננות שאלה תסכמנה לבנות
עבורן אוניות-דלק. וולפסון, באמצעות
גדול, קיבל מראשי החברה הימית 100
אלף דולר כדי שבאמצעותם, לדבריו, יוכל
לשחד מספנות ולהביא הזמנות לאוניות-
דלק. כעבור שגה התברר כי המספנות אינן
מקיימות את החוזים, וראשי החברה הימית
— מילה ברנר ויעקב מרידור — תבעו

את ד,־ 100 אלף דולר חזרה. וולפסון מינה
את עורך־הדיו שלו, לורנס רוז, לטפל
בתביעת החברה הימית, וזו שלחה נציג
לשיחה עם רוז. כאשר הגיע זה למישרדו
של רוז, שמע רוז את פרשת התשלום
עבור האופציות, וכיוון שמיהר לפגישה,
נתן לשליחי החברה הימית היתר לעיין
בתיקי העסקים בספרד, ולצלם מיסמכים.
הם הצליחו לצלם עשרה מיסמכים החוש פים
את שיטות השוחד של וולפסון בספרד,
שאילו התפרסמו היו הורסים לחלוטין
את דימויו הציבורי. מצויירים ב-
מיסמכים אלה נפגשו ברנר ומרידור עם
וולפסון, בווילה שלו ברחובות, והגיעו
איתו להסכם משביע־רצון עבורם. וולפסון
הסכים לממן, בסכום של 4.5מיליון דולר,
את הזמנת האוניות הגדולה הראשונה
שלהם באנגליה. ללא סכום זה לא היו
יכולים להזיז את העיסקה.
הנדיב הידוע, אם־כן, אינו בוחל בשוחד
של 100 אלף דולר בספרד, וגם לא
בכמה מאות אלפי לירות פטור ממיסים
בישראל. מישטרת ישראל חייבת לחקור
את הפרשה, כאילו מדובר בחשד של שוחד
נגד כל כהן או לוי, בלי משוא-פנים.

1.29

במדינה
(המשך מעמוד )27
באמנים שאינם מבינים את תפקידם בחברה׳
ושעושים סלקציה לגבי אמיים אחרים•
הם יכולים, מצירי, להמשיך ולארגן
האפנינג. אני לא אתן את ידי ל׳אגו־טרים׳
שלהם, ולא אעזור להם לבנות את עצמם
על חשבון אמנים אחרים.״
ואכן, נוצר מצב מוזר. אותה קבוצת־אמנים
אנטי־מימסדית, ברגע שניתנו לה
סמכויות, הפכה למימסדית יותר מהמימסד
עצמו•
״הגאון היחידי כשטח.״ שחקן
שני במחזה הוא הפסל איציק עדי, בן
ה־ ,36 הטוען לכתר המצאת הרעיון והגשמתו.
עדי מוכן להישבע כי התרוצץ
במישרדי העירייה, ביזבז זמן רב על ביצוע
הרעיון, וכי להפתעתו הרבה זכה
אמנון ברזל בכל פירות ההצלחה. כואב לו,
לאיציק עדי, שאיש אינו יודע שהוא בעצם

העסק הזה צריך אירגון ואנחנו, חברי
הקבוצה, אירגגו אותו. אנחנו קבוצה אחת
מתוך ׳ קבוצות רבות של אמנים הקיימות
בארץ וזכותנו, כקבוצה, להחליט מי יש תתף
אייתנו באירוע ומי לא.
״נכון שלא איפשרתי ל׳קוייה׳ להופיע
על הבמה, אבל זה בגלל שהוא רצה להשתלט.
הוא טירפד לנו ישיבה, ניסה להפריע
ואמר שאגי לא יודע לנהל את העניינים.
הוא היה מאד אגרסיבי ופחדתי שידפוק לי
את העסק אז הזמנתי כמה חבר׳ה שישמרו
על הסדר. לא ייתכן שהוא יופיע כל שבוע
וייקח זמן שמגיע לאמנים אחרים. בכלל
החלטנו להקציב מקום לכל אמן שאינו
משתייך לקבוצה, לפי שיקול־דעתנו.
״לנו הזכות !״ אני לא מוכן שכל אמן
יציג ליד האובייקט שלי. חייבת להיות
סלקציה, ואנחנו החלטנו שזכותנו לקבוע
אותה. הרעיון המקורי היה שלנו, ולנו
הזכות לקבוע איזה אמנים יופיעו במים־
גדתו. אנחנו קבוצה בת עשרה אמנים,
ואיננו מוכנים להופיע עם כל אחד.״
השחקן יאיר (״קוייה״) רובין, עצמו אינו
מתייחס להאשמותיו האישיות של אי-
ציק עדי או לעובדה שלא אופשר לו לעלות
על הבימה בהאפנינג השני. אומר
קוייה :״כשאמרו לי שעדי אומר שאם
אני אעלה על הבימה הוא לא יפעיל את
היהאפנינג, לא עליתי. היה לי חבל לקלקל
דבר שלדעתי, יכול היה להיות היסטורי.
30 החבר׳ד, שנטלו חלק בהאפנינג יכלו

יועץ כרזל
,,הם באגו־טריפ !״

״הצעות שקשה לסרב להן״...
מחיר רגיל
תקליטי השבוע 48 אירוויזיון __ 76 48 תקליטה הסקסי של דונה סמר

כוורת צפוף באוזן

קרוסבי, סטילס, נאש
ויאנג בתקליטם המפורסם

דז׳ה־וו

שחקן רובין(ככיכר אתרים)
״הוא רצה להשתלט ו מנגו
39.90
39.90
39.90
39.90

תקליטי
חוץ — הגיעו משלוחי ענק
לד זפלין * אלטון ג׳ון * ריק וויקמן
בנוסף מבחר משגע של תקליטי חוץ החל מ־ 29.90

לזוגות הנישאים —
השכרת מוסיקה לכד כים

בתקליטי מנגו

* ייעוץ והשמעת תקליטים ללא הגבלה * .משלוחים בגוביינא
לכל הארץ 4 .השכרת מערכות לחתונות ומסיבות * .אירגון
תערוכות, השמעה ומכירת תקליטים בקיבוצים, מושבים ומוס דות
* ,תלושי שי * .על כל קניה של 12 תקליטים 1 ,חינם.

•ו־ ח׳ ה אלוף דו ד 2דבות חן
טל7 6 8 1 7 8 .
* בבדמט רי ק 14ת ל אביב
,טל2 21 98 8 .

פסל עדי
״אני קדעתי את התחת ו האיש
שהגשים לבדו את ההאפנינג. ולא
מעניין אותו שחבר אחר בקבוצה, הצייר
הבדואי בשיר אבו־רביע, טוען אף הוא
לאבהות על הרעיון, ומאיים שיעזוב את
הקבוצה ויפזר אותה אם עדי ימשיך
להפיץ כאילו הוא־הוא הגאון היחידי בשטח.
לדבריו של בשיר עולה עדי לכולם על
העצבים, ואילו הוא, בשיר, היחידי שמצליח
לשכנע את החבר׳ה לא להתפרק.
״רצינו למצוא במה לחבר׳ה דפוקים כמונו,
שאין להם מקום להביע את עצמם.
לא התכוונו להתפרסם או לטפח את האגו
שלנו באמצעי־התיקשורת׳ אבל זד, בדיוק
מה שעושה איציק עדי,״ הוא אומר.
״זכותנו להחליט!״ איציק עדי עצמו
אינו מנסה להסתיר את הטינה העזה
שהוא רוחש לאמנון ברזל, ואומר :״האיש
הזד, הוא שקרן! הוא כל הזמן רץ לכלי-
התיקשורת, ומספר לכולם שהרעיון הוא
שלו, בזמן שהוא לא עשה שום דבר ! אני
עשיתי את הכל! אני קרעתי את התחת,
והוא רץ לרדיו ומספר שזו עבודה שלו.
״אני אירגנתי אמנים, אני הנחיתי את
המופע, ואני החלטתי מי יופיע וכמה זמן.

להיות משהו חשוב מאוד בחיי האמנות
בארץ.
״באתי לישיבה שלהם וראיתי שבמקום
ליצור דברים, במקום ללכת הלאה, הם
רבים ביבם לבין עצמם, מי מהם המציא
או הגה את הרעיון ולמי מגיע פרס על
כך. הם ישבו שעות ועסקו בחנופה עצמית,
בעיקר איציק. אמרתי לו שאני חושב
שהוא הולך בדרך לא נכונה ושהוא
טועה, יתכן שיצאתי מכלי, אבל לא יכול תי
לראות איך רעיון כל־כך טוב מתבזבז
על בעיות של אגו.״
אולם דומה, כי דבריו של יצחק
עדי, מדברים בעד עצמם. תוך פרק־זמן
קצר של שישה שבועות, הפך המורד איש
נסית ממוסד יותר מבניין־ו־,עירייה שבכיכר
מלכי־ישראל. ברגע שנתנו בידיו ובידי
חבריו הלא־ממוסדים את רסן השלטון
במחזה הקטן •שלהם, הם הפכו שולטים כל-
יכולים, ולקחו לעצמם את הזכות לקבוע
מי אמן טוב ומי רע. וזוהי קביעה שקובע,
מאז ומעולם, המימסד שהם היו כל־כך
נגדו רק לפני שישה שבועות.
מישטרה צייד הכ״ם־ם נצ 1ד

הוא.עצר תוך 7י 7ה אחד
13 כייסים, אך ג?8קורבן
רמס 14 ,
היה זה לילה ארוך לאין־קץ. אחת לח־צי־שעה,
ולפעמים אחת לרבע־שעה, היה
(המשך בעמוד )34
ה עו ל ם הז ה

2021

ן לאה ויצחק רביו מובילים את מ ם יובל

למיצוות ולמעשים טובים

החתונה שלאה
ה תנג דהלה

1 111ן 1ן תמונה שצולמה לפני
13 שנה. יובל

בן ה־ 8מקבל את פני אביו, שחזר מחדל.

ף* חל מל״ג בעומר התשל״ו קיימת
> 1חלוקה מעמדית חדשה בישראל :
אלה שהוזמנו ואלה שלא הוזמנו לחגיגת
החתונה שערכו ראש־הממשלה ורעייתו
לבנם יובל. רק כ־ 800 איש, המחזיקים
בידם את כרטיסי״ההזמנה לחתונה, יכולים
היום להעיד כי הם משתייכים לאצולה
החברתית החדשה של ישראל. כל
השאר הם בחוץ.
יש כאלה שמוכנים לסלוח לרבין את
כל שגיאותיו בראשות״הממשלה. הם מוכנים
לעבור לסדר-חיום גם על התפי סות
הפוליטיות שלו, או על כמה התבטאויות
בלתי מוצלחות. אבל חם לא
יסלחו לו לעולם על שלא הזמין אותם
לחתונת בנו. בין אלה יש רבים שהיו
בטוחים שלא ניתן ביכלל לקיים אירוע
חברתי בישראל ללא נוכחותם. לא צריך
לנקוב בשמות. חם כואבים גם כן.
מובן שאת רשימת המוזמנים לחגיגת״
הנשואיו של סגו־השיריון יובל רביו עם
אילת סניור, לא הכינה מישפחת רבין
לבדה. גם מישפחת הכלה יכלה להזמין
אורחים לחתונה. אלוף (מיל ).עזר וייצ-
מן, למשל, שאינו חשוד בכך שהוא
ממקורבי ראש״הממשלה, הוזמן על־ידי
מישפחת הכלה. בוריס סניור, בעל אמה
של הכלה, הוא מראשוני אנשי המח״ל
שהתגייסו במילחמת העצמאות לחיל״
האוויר, נטשו בעיקבות כן את ארץ מגוריהם
ועלו לישראל.
בוריס סניור בא מדרום־אפריקה. כיום

גזול היה

יצחק רבין נושק ללחי בנו יובל, מתחת לחופה שהועמדה בחצר
ביתו של אבי הכלה, בורים סניור, בכפר־שמריהו. יובל, שהוא
עתה סגן בחיל־השידיון, עמד על דעתו לשאת את אילת, למדות התנגדות אמו.

1ה111 לה 1X11112י^11 לאל

בוריס ם ניור בכפד־שמריהו, ווטומז־ת
׳ 1למכירה במחיר של שלושה מיליון לירות, הצטופפו 800 המוזמנים, שההזמנה לחתונת רביך
(המשך מעמוד )31
הוא תעשיין רב־נכסים, שבבעלותו כמה
וכמה מיפעלי־תעשייה ורכושו נאמד במיליונים
רבים. אבל יחד עם זה הוא נשאר
קשור -כמו עזר וייצמן, לתעופה ועד הזמן
האחרון אפילו החזיק ברשותו מטוס פרטי.
מוטי פרידמן, מנכ״ל נתיבי־נפט לשעבר,
שהורשע לא מכבר בגין עבירות מטבע
ומס־הכנסה, היה לעומת זאת אורח הרבי-
נים. עצם נוכחותו בחגיגה עוררה אומנם
את זעמה של העיתונות, שטענה שיש

הכלילה אנחם ברשימת האצולה החדשה של ישראל. למרות שלצורך החגיגה הורחבה המידי
היא היתה צרה מהביל את המון המוזמנים שהצטופפו, רעשו, פיטפטו חללו כמו בכל ח
יהודית קרתנית. שעת־הצהרייס שבה נערכה החתונה, גרמה גס לבליל. של תילבו

אשתו שר מוטי ־ו.ן ב״1״

אשתו של מנכ״ל נתיבי נפט לשעבר מוטי
פרידמן, שנוכחותו בחתונה עוררה את
זעמה של העיתונות, אשר ראתה בכך מתן
הכשר לאדם שהורשע על עבירות מס.

וביייס
7 1ח 11 1 1 1בתה
411111 #111ט סניור מחזיקים
ידיים מתחת לחופה, בעת טכס הקידושין.

שר־הבריאות

ויקטור שם־טוב,
\ 1-1 #י • 111
היחידי מאנשי מפ״ם שהוזמן לחתונה.

בכך משום הענקת הכשר ממלכתי לעברייני
המם. אבל מה יכלו לעשות הרבינים?
מישפחת פרידמן נמנית על ידידיהם המקורבים.
בעת שהרבינים שהו בוושינגטון,
המשיך בנם יובל את לימודיו התיכוניים
בארץ. הוא התגורר אז בבית מישפחת
פרידמן בצהלה, תקופה ארוכה למדי. אז
איד יכלו שלא להזמינו?
את רשימת המוזמנים ערכה בקפדנות

ן *!ך1111( ||1ל הרב הראשי הא
11-1111 /מנהל את טכס־רבין
ואילת סניור, כשלצד החתן והכלה עומדים אמ

האחות ממנרה
רחל, חברת קיבוץ מנרה

יצחק רבין מקבל
•את פני אחותו
אשר בגליל העליון.

ה 7 1 1ה *11111לעה יצחק רבין מחבק ומנשק
\ #י י 1בלהט את אחת מדודותיה
#111 1 1 1 1 1 1 1
של רעייתו דאה רבין, בת מישפחת שלוסברג, שהגיעה לחתונה.

הבן של דליה

ראש־הממשלה משתעשע בחב
רת נכדו, בנה של בתו הבכיח
דליה. רבין התגלה באירוע כולו כאיש־מישפחה חס ולבבי

יהודה אלעזר /פרסי[

דג _01 ו

דג ו15
דיוה-בגדי ים וחוף
דיוה-חזיות וחגורות. ו*ו 0ח*א £8ז1׳ 1ו ץ 61)=1.£
דיוה-בגדי י 5ו?ו\/יז 04801^ ,שממשוח ><[
דיוה-כותנות לילה
דיוה-חלוקים

דג 1^18-140

יצרנים

י הו ד ה • א ל עז ר/

X 7^ 1

דג ׳\ 2ט5

דג ם601.410 :

דג 041.11.4

דיו ה -בגדי ים וחוף. דיו ה -בגדי ים5 .ו*8ק. ואוסמ^ס
דיוה-חזיות וחגורות 14,1 .או 0וז 4ואק^1£ו 1£/זו 6

דיו ה־כו תנו ת לילה. דיו ה -חלו קי ם

ההתפייסות

התפייסות, אחרי שיום

הסצינה שגנבה את ההצגה מטכס־הקידושין: שר־הביטחון
שמעון פרס מושיט את ידו לעבר יצחק רבץ בחיוך של
קודנדלכן נפגשו השניים לשיחת־הבהרה ופיוס רישמית.

התבדה מתיכורחזש

אילת סניור־אלדווץ הכלה החדשה לבית
רבץ, כפי שנראתה בעת טכס־הכלולות
שלה. אילת היתה חברתו של יובל רבץ לספסל־הלימודים, בבית־הספר התיכון־החדש בתל־אביב.
אז הס עדיין לא היו צמד אוהבים. הקשרים ביניהם התהדקו בתקנפת השירות הצבאי.

:נזי, שלמה גורן,
ידושין בין יובל
של הכלה ובעלה,

בוריס סניור. גורן רצה שרבץ הצעיר ירשום מיליון לירות כדמי
כתובתה של הכלה, אבל, בהמלצת האב יצחק, נרשם בכתובה 36,000ל״י.
פעמיים ח״י אלפים לירות, כפי שמקובל בחתונות כפר־שמריהו.

לאה רביו עצמה. היא אומנם נועצה מדי
פעם עם ראש־הממשלה, אבל את ההכרעות
הגורליות קיבלה בעצמה. כך, למשל, היא
הוציאה מרשימת המוזמנים את שמה של
אישיות חשובה מעולם התיקשורת, מי שנחשב
בזמנו כ״מנהל המדינה״ ,בטענה:
״הם אף פעם לא הזמינו אותנו היתד,
זו לאה שהחליטה לעשות את הג׳סטה
ולהזמין את יעקב חלפון, מי שכונה ״יו־עץ־הסתרים
של ראש־הממשלה״ ,שהיחסים
בינו לבין רבץ נותקו, אחרי שהיועץ תבע
בפומבי לפטר את פרס מכהונתו כשר-
הביטחון.
הידידות המופלאה בין ראש־ד,ממשלח
והעסקן המיפלגתי מבאר־שבע נחתכה
.בבת־אחת. הלפון הסתגר בבאר-שבע ובמשך
שבועות רבים לא מצא יצחק רבין
לנכון להרים אליו אפילו טלפון, כדי לש אול
מה שלומו. עתה הוא בא על שכרו
והוזמן לחתונה. אבל אריק שרון, מי שהיד,
עד לפני מיספר שבועות יועצו־הכללי
של ראש־הממשלה, לא הוזמן.
כל החשבונות האישיים האלה, שאפשר
להמשיכם בלי סוף, אינם צריכים לד,שכיח
את העובדה שמאחרי האירוע החברתי
הנוצץ הזה, שנערך בווילה של בורים
סניור בכפר־שמריהו, נערכה גם
חתונה.
האמת חייבת להיאמר כי אילו היה הדבר
תלוי בלאה רבץ, ספק אם החתונה הזו
היתד, נערכת, במועד זה בכל אופן. לא

בזרועות בן־אוי

מפני שללאה רבין היתד״ חלילה, התנגדות
לכלה או למישפחתה. נהפוך הוא.
אבל כמו כל אמא יהודיה, היה קשה ללאה
רבין להשלים עם העובדה שבגיל 21 ירד
.פוך בנה יובל לעצמאי, יעמוד ברשות
עצמו וישא אשה.
את אילת סניור, שנקראה קודם בשם
אילת אלדור, הכירו הרבינים מזמן. היא
היתד, בת כיתתו של יובל בביודהספר
תיכון חדש בתל־אביב. אלא שבתקופת הגימנסיה
לא נרקמו ביניהם כל יחסים
מייוחדים. הם היו ידידים ותו לא. אבל
לפני כחצי שנה התייצב סגן יובל רבין
בפני הוריו והודיע להם כי הוא חפץ
לשאת את אילת סניור לאשה.

מנכ״ל חברת התעופה הלאומית
אל-על, מרדכי בן־ארי, לא הקפיד
במייוחד על כבודו של ראש־הממשלה, משך בכתפו כשרצה לפנות אליו.

.התגובה הראשונית היתה: לא מוחלט.
״אתה עוד צוציק 1״ הטיחה לאה רביו
בפני בנה ,״לא בא בחשבון שתתחתו ו55־
שיו.״ בניגוד לאביו לא התגלה יובל כמי
שנוטה לקבל את דעתה של לאה. וכך
הפך נושא נישואיו לאחת ההתלבטויות
החשובות ביותר בחוג מקורבי מישפחת
ראש-ד,ממשלה.
ימה שלא הצליח בעלה לעשות בממשלה,
הצליחה לאה רביו לעשות במיש-
פחה. עד ליום בו נפל הפור והיא הרי מה
ידיים ונכנעה ומועד החתונה נקבע,
הצליחה לאה במסירות למנוע כל הדלפה
בדבר האירוסין, כביכול, שהוכרזו בין
(המשך בעמוד )34.

קו ברלב

שד המיסחר־והתמשייה בר־לב,
בזינוק צבאי משולחן חפירות אל
הבורעקאס, הכיבוד בחתונה היה ״על טהרת־הצנע,״ וחלבי,

ה ח תונ השלאההח 1גדהלה
(המשך מעמוד )33
יובל ואילת. אותו זמן היא שיתפה רבים
ממקורביה בלבטיה.
״היא נורא נחמדה,״ אמרה לאה על הכלה
המיועדת,״ אבל הוא עוד תינוק.״
״גם את היית תינוקת כשנישאת ליצחק,״
הזכירו לה את העובדה .״כן,״ התעקשה
לאה ,״אבל יצחק היה אז כבר בן
.26 ליובל אין שום ניסיון, הוא מתחתן
ישר עם החברה הראשונה שיש לו.״
״אבל זה בדיוק גם מה שעשה אבא
שלו!״ השיבו לה.
בתכונות רבות דומה יובל רבין לאביו
יצחק. גם הוא מופנם, שתקן, סובל מביי-
שנות-יתר ואינו נוטה להתבלט. לא היה
זה יוצא־דופן שגם בעניין הנשואין יילך
יובל בעיקבות אביו.
לאה ניסתה אז לגייס את הנשק האחרון
שברשותה כדי לדחות את נשואי בנה.
היא טענה, במידה רבה של התחסדות
ושמרנות, כי ההתקשרות עם מישפחת סניור
עלולה לפגוע בכבוד ראש־הממשלה.

אתחת-שחיתות״

* £פני כעשר שנים עמד בורים סניור
/במרכזה של שערורייה רומנטית, ש הסעירה
את כפר־שמריהו.
בוריס, בן מישפחת מיליונרים בדרום־
אפריקה, הגיע לארץ בטיסה ישירה משם,
כשהוא מביא עימו מטוס עבור
חיל־האוויר הצעיר של צה״ל, שהיה זקוק
לכל מטוס כאוויר לנשימה. תוך זמן קצר
עשה בורים קאריירה -מהירה בחיל־הא־וויר,
הגיע עד לתפקיד הבכיר־מאד של
ראש־מטה חיל־ר,אוויר.
עוד בתקופת המילחמה הכיר בורים בארץ
את רותי קופרניק, נערה מקסימה,
שאותה נשא לאשה. אחרי שהשתחרר
מצה״ל הקים בוריס בית־חרושת למוצרי
פלסטיק, קנה וילה מפוארת בכפר־שמריהו,
הוליד שתי בנות וראה הצלחה בכל מעשי
ידיו. במרוצת השנים הוא התבסס והצליח,
הקים מיפעלים נוספים, הפך הנציג הישראלי
לשורה שלמה של חברות זרות.
תוך זמן קצר היה למיליונר בזכות עצמו.
אלא שבינתיים התערערו חיי-נישואיו.
בין בוריס לבין רותי אשתו נפלו 0יכ״
נטש בוריס את
סוכים,שבעיקבותיהם
הבית. הסיכסוך התפתח לשערוריה כאשך,
באחד הימים, הופיעה משאית ליד ביתה
של רותי סניור, וסבלים הוציאו את רהיטי
הדירה כדי להעבירם לבית שמעברו האחר
של הרחוב.
הסתבר, כי בורים שכר דירה בדיוק מול
הווילה שלו, עבר לגור שם עם מי שהיתר,
מזכירתו, בתיה אלדור, ובתה אילת. במשך
תקופה ארוכה ניהל עם אשתו רותי
מישפט־גירושין, תבע ממנה לוותר על
הווילה. משסירבה האשה, הוא החל חי עם
מזכירתו חיים משותפים מול הבית שבו
התגוררו אשתו ובנותיו. בתיה, שהיתר, לה
בת מנישואיה הראשונים, ילדה לבורים
ילד ואחר-כך עוד ילד, בעת שרותי גידלה
את שתי בנותיו מעבר לכביש.
לבסוף נסתיים הסיוט. בורים זכה
במישפט־ד,גירושין, קיבל את הווילה שלו
והעניק לאשתו פיצוי נאות, כדי שתוכל
לשכור לעצמה דירה נוחה בת שלושה
חדרים. שבוע אחרי שקיבל את הגט מאשתו,
התפרסמה בעיתונים הידיעה על נישואיו
של בורים עם בתיה אלדור, מזכירתו.
רותי המשיכה לגדל את הבנות,
עבדה כמורה לאנגלית בחיל־האוויר, אחרי
שידיד־המישפחה, עזר וייצמן, סידר לה
עבודה זו,
זמן קצר אחרי הגירושין הזדמנה רויתי
למסיבה שנערכה בכפר־שמריהו, שם פגשה
גבר נאה ומבוגר, שהתעניין לדעת
מניין הוא מכיר אותה. הסתבר שהיה זה
קפטן ג׳ולם, אחד מחבריו של בעלה־לשע-
בר, שהיה עימו יחד במח״ל ובחיל־יד,אוויר.
רותי התיידדה עם הגבר הקשיש, שהיה
בעל• רשת־סופרמרקטים בארצות־הברית,
ואחרי שבועות אחדים נישאה לו. הם
מתגוררים עד היום בכפר־שמריהו, לא הרחק
מביתו של בורים סניור. כך נסתיימה,
בהפי-אנד, פרשה שהחלה כטרגדיה.
חששה של לאה כאילו פרשה זו מהעבר
עלולה להכתים את ראש־הממשלה נמוגה
נעבור תקופה קצרה. לשבחה שיל לאה רבין
יש לציין כי היא ידעה להתעלות מעל
שיקול קטנוני, גילתה פתיחות והבנה
והסירה לבסוף את התנגדותה לנשואי בנה.
עתה נותרה רק בעיית עריכת החגיגה.
היה ברור לכל כי למרות שהאירוע הוא
משפחתי פנימי, לא כך הוא יוצג בפני
הציבור. סוף־סוף, חוץ ממקרה אחד בו
נשא ראש־ממשלה בפועל (לוי אשכול)

—יי ;34

י !וו !

אשה, בתקופת כהונתו כראש־ממשלה, לא
פונק העם בישראל באירועים ממלכתיים
מסוג זה. היה ברי לרבינים כי עיני הצי בור
ואמצעי-התיקשורת יבחנו בדקדקנות
כל פרט ופרט באירוע.
כדי לא לנקר את עיני הבריות בתקופת
משבר כלכלי, הומלץ בפני הרבי־נים
לערוך את החתונה בחגיגה צנועה ככל
האפשר ובחוג מישפחתי. ברגע מסויים אפילו
הומלץ שכל החתונה תיערך בבניין הרבנות.
לכך התנגדה לאד, רבין. היתד, זיו
היא שפסקה שהחתונה תיערך ״בצניעות
מפוארת.״
לצורך זה ניבחריה הווילה של בוריס
סניור בכפר־שמריהו. כשהתחוור שמידשאת
הווילה תהיה צרה מד,כיל את מאות הקרואים,
הוזמנה האדריכלית מאירה דורי,
כלתו של הרמטכ״ל הראשון בצד,״ל יעקב
דורי, לתכנן את זירת החתונה.
היה צריך להרוס את אחת מגדרות
הבית ולפלוש באופן זמני לשטח ציבורי
הנמצא בקירבת הווילה. אחרי שהתקבל
האישור לכך תוכננה קבלת־הפנים באופן
בו התחלקה לשני מישטחים. במישטח הראשון,
שבחזית הווילה קיבלו הרבינים
והסניורים את האורחים. ואילו המסיבה
עצמה נערכה על מישטח הדשא שמאחורי
הבית. שם הוצבו חבילות חציר ושולחן
כיבוד ארוך מתחת לשמשיות צבעוניות.
הכיבוד היה על טהרת הגבינות וחפי רות,
בתוספת חביות יין ומשקאות חריפים.
באופן רשמי היתד, זו סעודת חתונה
על טהרת הצנע. אלא שאורחי החתונה
נוכחו עד מהרה אילו מעדני־מלכים ניתן
להכין גם מסעודת גבינות וחלב.
מלאכת הכנת הכיבוד הופקדה בידיה
של סופי אשכנזי, אכדשכולה מיוצאי בולגריה
ששמה הולך לפניה כאחת מעורכות
הקייטרינג (ההגשה־הביתית) הטובות בישראל.
סופי הכינה תפריט של מיזנון חלבי
שהכיל פשטידות, חביתיות, בורקעס, מאפי
ירקות, דגים ממולאים וסלטים, שכל מי
שטעם מהם ליקק את אצבעותיו בהתפעלות.
לקינוח יכלו האורחים להתכבד בהרים
של פירות ועוגות מרציפן טעימות.
סופי רצתה להכין, כמסמר הכיבוד, דגים
גדולים מקושטים, אבל לאה רבץ הטילה
וטו על מנה זו בתפריט .״אני לא רוצה
שזר, ייראה כמו ארוחת־שחיתות,״ אמרה.

במדינה
(המשך מעמוד )30
משה טוב גורר לנקודת־המישטרה שליד
מירון עצור חדש• ובכל פעם היה מפקח-
המישטרה המקומי פוקח את עיניו לרווחה
ומתפעל :״דבר כזה עוד לא ראיתי בחיי !
מניין אתה מביא אותם כל־כך מהר?״
למן השעה חמש אחר־הצהריים ועד
ארבע לפנות־בוקר, עשה משה טוב את
הדרך אל נקודת־המישטרה במירון 13
פעמים. משם היה חוזר לשטח שבו היו
האלפים חוגגים את המאורע, ושוב חזר
וגרר איתו כייס נוסף. עוזריו, סמל שלמה
וייס והסמל אברהם בלל, כימעט שנפלו
מרגליהם מרוב עייפות, אבל הבוס
שלהם, צייד־ד,כייסים הנודע ממישטרת
מחוז תל־אביב, המשיך במיבצע ברוח
איתנה, כאילו אך זה החל בו.
בין אלפי המבקרים, שבאו לחגוג את
המאורע המסורתי במירון, נמצאו עשרות
כייסים ונוכלים מכל חלקי הארץ, שבאו
להתפרנס. בעיקבותיהם נשלח גם משה
טוב, מן היחידה המרכזית של מישטרת
תל־אביב.
הבל-ש המנוסה, שקל הרבה אם לצאת
לסייר בישטח בפעם ה־ ,14 אחרי שסיים
את הצייד באותו לילה, ומסר לידי המפקח
בתחנת־המישטרה במירון את מיספר 13
שלו.
אבל את מיספר 14 לא תפס הרס״ר משה
טוב. הכייס תפס אותו. הוא הצליח להע־

״רשמתי את השגיאות״
>> ת טכם־הקידושיו עצמו היה
צריך לערוך, הרב של כפר־שמריהו,
שמואל הכהן־אבידור. אלא שהרב שלמה
גורן אינו מחמיץ כבוד מעין זה, לערוך
את הקידושין בחתונות של המישפחות
המייוחסות בישראל. כשנודע לו על הטכס
העומד להיערך במישפחת רבץ, הוא הודיע
כי יערוך את הקידושין בעצמו.
העסק כימעט שהסתבך כאשר גם הרב
הראשי הספרדי, עובדיה יוסף, הופיע
בבית סניור, עטור בגלימת־השרד הנוצצת
ישלו, מבלי שאיש ידע בדיוק מי הזמין
אותו ל־שם. כנראה הסתמך הרב יוסף על
עובדת היות אם־הכלה ספרדיה, בת למיש־פחה
יוצאת מרוקו, ובא לייצג את העדה
הספרדית במעמד הנכבד.
כתוצאה מכך היה צורך לחלק את הכבוד
בין כל הרבנים שנטלו חלק בטכס.
הרב גורן עדך את הקידושין, ואילו הרבנים
יוסף ואבידור חלקו ביניהם את שבע
הברכות, כשהם משאירים ברכה גם לחזן
אונגר, חזן בית־הכנסת הגדול בתל־אביב.
במהלך הטכס אירעו כמה תקלות בלתי־צפויות.
כך, למשל, בעת שהכלה היתד,
צריכה להקיף את החתן, נוצרה לפתע
תהלוכה שלמה שהקיפה אותו במעגל כשהכלה,
אמה, לאה רבין, בוריס סניור ויצחק
רבין, הולכים זה אחרי זה בעיגול.
אבל בסופו של דבר נגמר גם זה בשלום.
החתן והכלה יצאו מתחת לחופה על־גבי
אותו שטיח אדום שעליו צעדו לתוכה.
ורק אנשים בודדים, מן המבינים בענייני
טכסים, ציינו כי דבר זה לא היה ייתכן
בשום מדינה אחרת שבה מקפידים על
כללי הטכס. שטיח אדום שמור רק לרא-
שי־מדינות, ולטכסים דיפלומאטיים. בח תונות
ממלכתיות יש לפרוש לרגלי החתן
והכליה שטיח לבן דווקא. אבל מניין צריכים
לדעת דברים כאלה בבית רבץ?
מי שלמד את הלקח מכך, יהיו ראומה
ועזר וייצמן, העומדים להשיא בשבוע
הבא את בתם, מיכל, בחגיגה דומה שתיערך
בגן ביתם בנווה־מגן. כשהסתיימה
ההמולה ד,קרתנית בחגיגת הסטאטוס של
הרבינים העירה ראומה, ספק בציניות ספק
בלצון :״רשמתי לפני את השגיאות.״
ומי דשא

רס״ר טוב

ף* כינים, אלהת־גומי, אבנים ומק-
לות היו נישקם של הסטודנטים
הירושלמיים, שבסוף השבוע שעבר הפכו
את כרי-הדשא שסגיבעת רם, המוריקים
בדרך־כלל, לזירת־קרב עקובה מדם הפצועים
.׳סך־הכל עשרה פצועים היה קציר
תיגדת־הדמים, שהתפתחה בעיקביות הפגנות
הסטודנטים היהודיים והערביים באוניברסיטה
העיברית בירושלים.
גם ימים אחדים לאחר ההתנגשות, ניראה
הקמפוס הירושלמי כהר־געש שטרם שקט.
הסטודנטים הערבים, ותומכיהם מבין היהודים,
מאיימים בשביתות חוזרוית-ונישנות,
כמחאה על השימוש־בכוח של כוחות-
הביטחון בדיכוי ההפגנות בגדה.

רע לכייסים
ביר לרשותו, באופן בלתי־חוקי כמובן,
תיק אישי של משה טוב הגדול. מבלי
להיתפס. אילו ידע הנוכל האלמוני עם מי
יש לו עסק, אין ספק שהיה מסתלק מן
המקום במהירות.
רס״ר משה טוב עובד ביחידה המרכזית
של המישטרה (לשעבר המדור המרכזי)
זה 18 שנים. לזכותו נזקף אימונם של כ־
250 שוטרים. שיטות רבות ומגוונות, עקשנות,
איפור אישי (הוא מחזיק דרך־קבע
תיק־איפור וכובעים) ,ניסיון רב וחוש ללכידת
כייסים, עוזרים למשה טוב להבחין
תוך שניות בחשוד ברחוב. תוך דקות
ספורות מחליט הרס״ר המנוסה אם החשד
שלו מבוסם, ואז מתחיל לעקוב אחרי
הנוכל, כדי לתפוס אותו על־חם.
הצייד ערך כבר מחקרים רבים על כייסים,
ובין השאר הגיש לבית־המישפט סרטים
שצילם בעצמו בזמן המעקב אחר
הכייסים.
שעות רבות מזמנו מבלה משה טוב
ברחוב לילינבלום, שהוא מקום־ריכוז גדול
של נוכלים מכל הסוגים, שמטרתם היא
התיירים, הבאים לשם להחליף מטבע זר.
השבוע מקבל משה טוב את דרגת־הק־צונה
הראשונה שלו. יהיה מפקח־מישנה
משה טוב. כייסים ונוכלים רבים אחרים
שימחו בוודאי לרגל המאורע. משה טוב
ייעלם מהשטח למשך כארבעה חודשים.
הוא יהיה בקורם־קצינים של המישטרה.
אבל הוא יחזור.

פלוגת הסער ב?

מישקפי־שמש

שחורים,

חעקות־קוב.

פרובוקציה באוניברסיטה
יש בין הקיצוניים בסטודנטים הערבים,
שמדברים על מישמרות קבועות מול בנייני-
האוניברסיטה בגיבעת־רם, שיישאו כרזות
בגנות השימוש באלימות לפיזור הפגנות,
ויציגו לעיני כל את שמות ותמונות הגברים,
הנשים, הילדים ׳והנערים שנהרגו
או נפצעו במהלך השבועות האחרונים,
בעת פיזור ההפגנות בגדה .״רק מישמרות
כאלה אולי יזיזו למישהו משהו בלב,״
אמר סטודנט ערבי, מראשי איגוד הסטודנטים
הערביים בקמפוס הירושלמי.
מולם אין שוקטים על שמריהם גם
הסטודנטים היהודיים, אנשי קסטל, גוש
הנתמך בליכוד ותומך בליגה־להגנה־יהודית.
הללו מבטיחים הפגנת־נגד מול כל הפגנה
של ערבים נגד הצבא או נגד הממשלה.
״אם הסטודנטים יציבו מיישמריות מול
בנייני האוניברסיטה, גם אנחנו נציב מיש-
מרות נגד הפגנות הערבים ותומכיהם.״
על השאלה, הפשוטה־לכאורה, מי אשם
ומי התחיל בתיגרה, קשה למצוא תשובה
אחידה.

ושנית, מניין יכולנו לדעת שהיהודים
מכינים לנו התקפה כזו של אלימות?״
סיפר סטודנט יהודי, שהשתתף בהפגנה
מעברו האחר ־של המיתרס :״התארגנו
עוד ביום הקודם, כשנודע לנו שהסטודנטים
הערבים מתכוונים להפגין ביגיבע תרם.
ביום ההפגנה עמדנו מולם, מול בניין-
המינהלה, והתחלנו לשיר שירי־מולדת
ולרקוד הורה. כשהם הגבירו את קולם,
הגברנו אנו את שירתנו והפעלנו רמקולים,
שיאני לא יודע איך הגיעו לידינו בכלל.
״יום לפני ההפגנה הודיעו לראשי הסטודנטים
הערבים כי אנחנו, היהודים, עומדים
להפגין מולם. הגענו להסדר שבשעה
שתים־עשרה בצהריים נתפזר בשקט
מגיבעת־רם. אנחנו את ההסכם קיימנו.
בשתים־עשרה שרנו את ההימנון. אפילו
הערבים עמדו דום כששרנו. אחר־כך הכריז
מושיק ינאי על התפזרות. החבד׳ה שלנו
התחילו להתפזר, ואז פרצו מחדש הקריאות
של הערבים. מי התחיל בדיוק -אני לא
יודע.״

״לנו לנו אוץ זאת!

אים הסטודנטים^ הערבים ותומכיהם, אנש

שרים הסטודנטים היהודיים ומניפים
את דגל המדינה. למעלה משמאל נר־קמפוס,
מניפים תמונה של הרוג ערבי.
בערה האש. לדיברי סטודנטים יהודים
בקמפוס, נערכים בחודשים האחרונים
עימותים כימעט יום־יומיים בין אנשי
קסטל והסטודנטים הערבים, ותומכיהם
אנשי קמפוס.
״ביום הזיכרון התנכלו סטודנטים, שזהותם
לא ידועה, לנרות-הזיכרון שהוצבו
לזכר חללי מערכות ישראל. מאוחר יותר
סולקו נרות־נשמה לזכר קורבנות השואה,
ביום־השואה-והגבורה. צלבי־קרס צויירו
במקומות שונים במעונות הסטודנטים, וגם
על דלת חדרו של מנהל־המעונות. הערבים
מזלזלים בהסדר, שלפיו חוייבו לקיים
תורנויות של אבטחה רפואית, במקום
שמירה.״
׳סטודנט ערבי העלה את טענות ודרישות
חבריו :״אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק-
ידיים, כשמפקיעים לנו קרקעות בגליל,
וכשהורגים ערבים בגליל ובגדה. מדכאים
אותנו מבחינה פוליטית. אנחנו סטודנטים
ערבים, ואנחנו רוצים להגיב על המאורעות.
כל ההאשמות שמייוחסות לסטודנטים
הערבים, על כיבוי נרות־זכרון ועל אי-
קיום הוראות האוניברסיטה, הן חסרות
כל בסיס.
׳״קיימים סטודנטים יהודים קיצוניים
שרוצים להביא לגירוש הערבים מן האוניברסיטה
העיברית. הם מסיתים את כולם
נגדנו. הניסיון של הסטודנטים הימניים
למנוע מאיתנו את קיום ההפגנה, והבעת
דיעה ברחבי האוניברסיטה, הוא ניסיון
נפשע לפגוע בחופש־הביטוי ובחופש-
המחאה. זוהי ממש סתימת־פיות בדרך
מכוערת.״

מונן למהלומה

ערבי, ספק רוצה לברוח, ספק רוצה לעזור לחברו,
הנאבק עם סטודנט יהודי מאנשי קסטל, גוש
סטודנטים הנתמך על־ידי הליכוד. מימין נראה סטודנט יהודי נס מפני סטודנט ערבי, וזוג
סטודנטים נוסף מתכתש על הדשא מול בנייני המינהלה של האוניברסיטה העברית.
הסטודנט היהודי השוכב על הארץ. מחזיק בידו אלה, כשהוא נאבק עם סטודנט ערבי.
עדי־ראייה מספדים, כי מ־שך דקות
ארוכות נראתה רחבת בניין המינהלה
כבימת־תיאטרון. הערבים שרו שירי־מחאה,
והיהודים רקדו לקצב שירי הערבים. ההתכתשות
החלה, לדיברי הסטודנטים הערביים,
ברגע שבו הופיעו במקום אנשי-
הטלוויזיה .״אחד מאנישי־הביטחון של
האוניברסיטה, שעד אותה שעה היה ברור
לכל שהוא צופה מן הצד ואינו שייך לשום
מחנה, לפחות לא בתוקף תפקידו, התנפל
על אנשי־הטלוויזיה. הוא התחיל לצעוק :
,טלוויזיה שמאלנית!׳״ מספר הסטודנט
הערבי שהשתתף בהפגנה .״באותו רגע
התנפל סטודנט יהודי על אחד הערבים,
ובסכין שהיה בידו ניסה להרוג אותו.
פיתאום ראיתי מולי את כל המחנה ה־גח״ליסטי
מתנפל עלינו. בידי כולם הופיעו
אלות ומקלות, והם החלו מכים לכל עבר,
ללא אבחנה בטי הם פוגעים.
״׳האבסורד היה שקציני־הביטחון של
האוניברסיטה, במקום לנסות להפריד בין
הניצים, התחילו שולפים גם הם, מאחד
האולמות שבסביבה, אלות־יגומי שכנראה
הוכנו מראש, והתחילו מכים בנו ללא־רחם.
אני עצמי ספגתי מכה בראשי. כשניסיתי
לברוח מזירת הקרב, פגע בי עצם ק־שה
והשתטחתי על הדשא. מישהו נשכב עלי
והתחיל להרביץ בי בידיו. האשמה כאילו
הכנו אבנים מראש על-מנת לידות אותן
ביהודים, מגוחכת וחסרת־שחר. ראשית,
האם אין די אבנים על הדשא בקמפוס?

״סטודנט, או סתם מישהו אחר לא
מהאוניברסיטה, ניראה רץ לעבר בריכת־הנוי
בכניסה לאוניברסיטה, כשהוא שולף
תוך כדי ריצה אלת־גומי מתוך חבילה
שהחזיק בידו. הוא התערב בין הסטודנטים
שהפגינו ממול. הם החלו מתפזרים לכל
עבד. עוד כמה חבר׳ה שלפו מתוך מכנסיהם
אלות־גומי, והתחילו להתערב במחנה
שממול, ולהכות את הערבים. הם, בכך
אני בטוח, היו מאנשיו של הרב כהנא.
הם אינם סטודנטים.
״הערבים החלו משליכים אבנים וענפי-
עצים. אני לא יודע מאיפה הם השיגו
אותם. בשלב מסויים היה שקט קצר. קרב־האבנים
שכך אבל אז, סיתאום, התפרץ
אדם מבוגר בין מהנות הניצים, וזרק
לבנה לעבר המפגינים. הלבנה פגעה
בסטודנטית, שעבירה אותה שעה במיסדרון
לכיוון אחד מאולמי־ההרצאות.
״ראשי שיי המחנות איבדו כל שליטה
על אנשיהם, ואז התחילה התיגרה הגתלה.״

__ ״לא נשב
ב חי בו ק־י דיי ם! ״
^ ריאלה רכדיל, יושבת ראש התאח־י
* דות הסטודנטים הירושלמית, בעצמה
תומכת גח״ל, טוענת שיש בעיות עם הסטודנטים
הערבים כבר מזמן. הו״הגעש היה
שקט, אומנם, כלפי חוץ, אולם בתוכו

מונפת על־ידי מפגין יהודי לעבר שני מפגינים נוספים, הנאבקים 1
\ 11 / 1י י 1״ ביניהם על הדשא בקמפוס הירושלמי בגיבעת־רם, שם נערכו ן
הפגנות־הדמים הסטודנטיאליות. קציני־הביטחון הלמו אף הס באלותיהם בערבים.| .

במדינה
השמצות
ה פ רו טו קולי םשל
צוו־רי אנטי־צ׳ון
שגי יורדים ישראליים
משמיצים זח את זה
בגיטאון ערבי קיצוגי
לא בכל יום זוכים קוראי פרי פלסטיין
.,(.פלסטין החופשית״) ,ביטאון \זזית־ד.ם ידוב
הערבית בלונדון, ששני ישראלים יתקוטטו
מעל עמודיו, ויטיחו זה בזה השמצות
אישיות חמורות ביותר.
בחודשיים האחרונים ניתן להם התענוג.
ממושקף מול מזוקן. המתאבק המילולי
הראשון הוא אורי דייווים, מי שהיה
בשעתו מפגין־יחיד נגד הפקעת אדמות
הערביות בגליל, פאציפיסט וסדבן־מילחמה.
דייוויס, שאביו האנגלי נפגע בהתקפת־גאזים
במי׳לחמת־העולם הראשונה ונפטר
כעבור שנים מתוצאות הפגיעה, התחיל
את דרכו כשונא־ימילחמה מובהק.
אחרי שישב כמה חודשים בבית־הסוהר *,
בחר דייוויס בדרך קלה יותר. הוא היגר
למעשה מן הארץ, נתקבל בזרועות־פתוחות
על-ידי כוחות־השלום בארצות־הברית, שעזרו
לו לעשות קאריירה אקדמית. כיום
הוא משמש בתפקיד המוגדר כ״מרצה
לעיוני־שלום באוניברסיטת בראדפורד״
בבריטניה, מוסד בעל יוקרה מועטת.
המתאבק השני גם הוא דמות ידועה
וססגונית. מקסים גילן נולד בספרד, להורים
מיזרח־אירופיים, עלה לארץ, התנגש נמה
פעמים עם שילטונות־הביטחון. בפעם האחרונה
נכלא, כאשר שימש כאחד מעורכי
השבועון בול ואחרי שפירסם, בניגוד
להוראות הצנזורה, כתבה על מעורבותם
של שירותי-יהביטחון הישראליים בחטיפתו
של המדינאי המארוקאי בן־ברקה.
לאחר־מכן עבר גילן לפאריס, שם הוא
מוציא שבועון אנגלי בשם ישראל א נד
פלסטיין (״ישראל ופלסטין״) ,המפרסם
בעיקר דיעות אנטי־ציוניות.
ההבדל העיקרי בין השניים: בעוד גילן
הממושקף מסכים לדו־קיום בין מדינת־ישראל
ומדינה פלסטינית שתקום בגדה
וברצועה, שולל דייוויס המזוקן פיתרון
זה מכל וכל. הוא תובע את חיסולה של
מדינת־ישראל והקמתה של ״פלסטין דמוקרטית,
חילונית וסוציאליסטית״ — על־פי
הנוסח המקובל על חזית־הסירוב הערבית.
שחק הציוני. את הירייה הראשונה
בדו־הקרב מעל עמודי הביטאון הערבי
הלונדוני (הטוען שהוא נאמן לקו אש״ף,
אך המבטא למעשה את דיעות חזית־הסירוב)
ירה דייוויס.
במאמר על,,המחלוקת בשמאל הישראלי
האנטי־יציוני״ חושף דימוים את פרצופם
האמיתי של גורמים ואיישים במחנה־השלום
הישראלי, שאינם אלא ציונים בזויים. כך
הוא מצטט ארוכות קטעים נבחרים ממאמרי
עמוס קינן, שהוצאו מהקשרם ומעוררים
את הרושם שקיא הוא פאשיסט, ואינו שוכח
להזכיר כי איש זה הקים יחד עם אורי
אבנרי את המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני. הוא משמיץ גם את רק״ח,
הדוגלת במדינה פלסטינית לצד ישראל,
תחת לפעול לחיסולה של ישראל. לאותה
חבורה ציונית־למעשה שייכים גם הד״ר
ישראל שחק, מהליגה למען זכויות האדם,
המשועבד לרק״ח, וגם כמה מפלגי מצפן.
המסקנה המתבקשת: נותר בעולם רק
ישראלי אנטי־ציוני הגון אחד, בבחינת
צדיק יחידי בסדום, והוא אורי דימוים.
היכן דיר־־יאסין? אולם התקפתו
העיקרית של דייווים שמורה למקסים גילן.
טוען נגדו המרצה ל״עיוני שלום״:
• גילן מתפאר בכך שהיה חבר ליח״י.
• בסיפרו (איך איבדה ישראל את
נישמתה) הקדים גילן 19 עמודים ללח״י,
אך לא הזכיר אף במילה אחת את טבח
דיר־יאסין, שאנשי לה״י השתתפו בו.
י• עמוס קינן הוא חברו של גילן.
!• גילן מפרסם ירחון ״יקר למדי,״
המשגר עשרה עותקים־בחינם על כל מנוי־בתשלום.
למרות שירחון זה היה לא־מבבר
״קרוב לפשיטת־רגל״ ,הוא רכש זה־עתה
ספונת-סידור אלקטרונית משוכללת ב20-
או 30 אלף דולר.
* בעוון השתכנות בכפר ערבי בגליל,
בניגוד להוראות המימשל הצבאי, שהיה
קייס אז כלפי הערבים בישראל.

אין ספק שדייווים רצה שקוראיו הערביים
יסיקו את המסקנה, כי גילן הוא סוכן של
מנגנון ישראלי, המממן אותו.
סטירת לח״י. מקסים גילן אינו אדם
המגיש את הלחי השנייה, אחרי שסטרו
לו על הראשונה.
במיכתב חוצץ־להבות, שפורסם כעבור
חודש בפרי פלסטיין, הוא השיב מילחמה־שערה.
מאשים גילן:
!• דימוים תוקף את ד״ר שחק מפני
שנכשל בנסיונו לה-שתלט בעצמו על הליגהלמען זכויות הארס. לא־מכבר בא דימוים
לארץ, והציע את עצמו כנשיא הליגה,
במקום המשורר הזקן מרדכי אבי-ישאול,
שהוא איש רק״ח. דייוויס תבע לעצמו
שכר העולה על זה של מרצה באוניברסיטה
בארץ. כתוצאה מכך ניתק אבי־שאול את
יחסיו עם דייוויס, וזה התל משמיץ את
שחק בביטאונים ערביים.
6דימוים הוא ״ראדיקל מיקצועי,״
המפיק שכר נאה ממאבקו. הוא הגיע
ללונדון לפני כמה שנים ללא פרוטה בכיסו,
ופתח במיבצע אנטי־ציוני .״איש אינו
מדע במה הוא עזר לקורבנות ההפקעות
והדיכוי, אך הכל יודעים במה הוא עזר
לעצמו.״
שכרו של דימוים, לפי גילן: שתי מש־

אנטי־ציוני דייוויס
מי מממן את מי?
כורות מלאות מקבילות (האחת כ״מרצה
לעיוני -שלום״ ,השנייה כתועמלן אנטי-
ציוני) ,שכר־סופרים על ארבעה ספרים
ששוכתבו על־ידי המו״ל שלו, וסכום יפה
עבור פעילות קבוצתו. הרמז הגלוי של
גילן: כספים אלה באו מקופת חזית-
הסירוב הערבית, הממומנת על־ידי ממשלת
לוב וגורמים דומים.
קשרים אפלים. כנגד ההאשמות ש העלה
דייוויס נגדו, טען גילן :
!• עמום קינן אינו ידידו. להיפך, הוא
תקף את קינן כמה פעמים( .בין השאר :
מפני שקינן ערך תערוכת־ציורים בביתו
של אריק שרון).
#טפח דיר־יאסין לא הוזכר בסיפרו,
ביגלל הצורך לקצר בו. מתנצל גילן :
״האמת היא שאילו כתבתי את הספר
עכשיו, הייתי כותב אותו אחרת.״
!•׳ הירחון שלו כיסה את הגירעון שלו,
בסך 25 אלף דולר, ורכש נוסף על כך
את מכונת־הסידור היקרה, בעזרת תרומות
ממקורות אנטי־ציוניים בארצות־הברית
ובבריטניה.
מסיים גילן, בדברו על עצמו :״עורך
הירחון ישראל אנד פלסטיין נטש מישרה
בעלת־השפעה ורבת־טשכורת (בארץ) כדי
לעבור לחיו״ל, ולהמשיך ישם במאבק נגד
הדיכוי וההפקעות. י-שפטו נא הקוראים
(של פרי פלסטיין) מי משנינו הוא בלתי-
הגון, מפוקפק ובעל קשרים אפלים.״
העולם הזה 2021

יוחנן סימון לוחמות על יחשה רבע־המיליון
ין לי שים דבר נגד פיני, ואין ילי תביעות
נגדה. אני אוהבת אותה. כל התביעה הזאת שהגש תי
נגדה היתד, תוצאה של שרשרת של אי־הבנות. בסו־הכל,
העורך־דין שלה דיבר בחוצפה עם העורך־דין שלי.
העורן־-דין שלי התרגז, והגיש את התביעה.״
ניצנה (״ניצה״) קדמון 35 בתו של הצייר המנוח
יוחנן סימון, ניסתה השבוע לסגת בכבוד מאחת הסערות
החברתיות הגדולות שהתחוללו אי־פעם בארץ — סערה
שאותה יצרה היא־עצמה, כאשר הגישה לביודהדין המחוזי
בתל־אביב תביעה נגד אלמנתו של אביה, מעצבת־האופנה
פיני לייטרסדורף.
כדי להבין את גודל התדהמה שאחזה בחברה הישראלית
כאשר נודע דבר התביעה, יש להכיר את אופיים
של פיני לייטרסדורף ושל בעלה המנוח, הצייר יוחנן
סימון, שנפטר לפני כארבעה חודשים.
בני־הזוג סימון היו מקובלים הן על הבוהמה, חברת
הציירים והאמנים, והן על החברה הנוצצת של כל המיהו-
מי בישראל. סימון נחשב כאחד הציירים הטובים בארץ
וזכה גם בשם בינלאומי. כאדם נעים ואיש־עכרה חם,
קיבץ סביבו חוג עצום של ידידים. ביתו שלצפר-שמריהו
שקק תמיד חיים, עד־כדי־בך שלעיתים הפריע לו הדבר
ליצור. הוא ופיני היו בגדר אורחי־קבע כמעט בכל
אירוע חברתי, ובכל מקום היו במרכז.

האס קייס
האוצר?

האשה השנייה: פיני לייטוסדווף

* £צ ד פי מ ץ ניצבה תמיד אשתו. פיני, גבוהת־קומה
/ובעלת שיער אדמוני-ארוך, אסוף על ראשה, היא אישיות
בזכות עצמה, מלבד היותה אשתו של יוחנן סימון.
פיני נודעה כאחת ממעצבות־האופנה הראשונות בארץ,
והצליחה משך כל השנים לשמור על מעמדה האיתן כ־מעצבת־ד,אופנה
מיספר אחת של ישראל.
אין בימעט יצירה של משכית שפיני, אשר המציאה
את הקו המשכיתי האופייני המפורסם, לא נתנה בה

הבתהצעירה: א יה ב ן ־ צדף

את רישומה. מדי שנה נקראת פיני על־ידי המגבית היהודית
המאוחדת למסע בחו״ל, שם היא מתכננת ביגדי־אופנה
ישראליים מייוחדים, עבור תצוגות־אופנה ישראליות
המלוות את האירועים המרכזיים של המגבית. היא
ידועה בקרב ידידיה כאשת־חברה שנונה וחדת־לשון,
בעלת דיעות מתקדמות כשל אשה צעירה, למרות שהיא
עומדת בשנת ה־ 70 לחייה.
מאז נפגשו פיני ויוחנן, לפני 23 שנים בקיבוץ גן־
שמואל, הם היו מקובלים כאחד הזוגות שנעים ביותר
להיפגש, לבלות ולשוחח עימם.
לפני שסימון נשא את פיני לאשה, הוא היה נשוי
לשרה, חברת גן־שמואל, הקיבוץ שבז היה חבר 17 שנים.
שרה ילדה לו שתי בנות: הבכירה, ניצנה, אשר אחרי
נישואיה השניים קיבלה את שם־המישפחה קדמון, והצעירה
איה, כיום בת ,30 שהיא נשואה, אם לשניים, סטודנטית
ומרצה באוניברסיטה העיברית בירושלים.
למרות שפיני לא היתד. אמן, הפכו השתיים במהרה
בנות־בית אצל אביהן ואמן החורגת. סיפרה השבוע איה :
״פיני היא אשה נהדרת. יש לי כל האמון בה.״ ואילו
ניצה, שהגישה את התביעה כנגד פיני, אמרה עליה:
״אני אוהבת את פיני. היא התנהגה אלי כל השנים יותר
טוב מאמא.״
ואומנם, כאשר סיימה ניצה את לימודיה במוסד החינוכי
של גן־שמואל, כשהיא בת ,14 היא עברה להתגורר
עם אביה ופיני בתל־אביב, ולמדה במכון וינגייט. מייד
אחרי סיימה את שירותה הצבאי, שאותו בילתה בנח״ל,
היא נישאה לראשונה, נישואים שהסתיימו בכישלון. בעלה
השני של ניצה, רימון קדמון, הוא טכנאי השולח ידו
מדי-פעם בעסקים.
״היחסים בין פיני לביני היו מצויינים כל הזמן,״ סיפרה
השבוע ניצה .״כמעט בכל ליל־שבת, ממש עד התקופה
שאבא נפטר, היינו באים, בעלי ואני, אל פיני ויוחנן,
ואוכלים אצלם ארוחת-ערב.״
אך בניגוד למה שסיפרה השבוע, הגישה ניצה בשבוע
שעבר תביעה לבית־המישפט־המחוזי נגד פיני, ונגד
אחותה איה בן־צדף — זו התביעה שעוררה את הסערה

הגדולה. בתביעה, ובתצהיר הצמוד אליה, טוענת ניצה,
באמצעות עורך־הדין שלה, משה זינגל :״אבי, אשר היה
צייר ואמן מפורסם בארץ ובעולם, השאיר אחריו בביתו,
ברחוב דרך הבאר 2בכפר־שמריהו, אוצר אמנותי נדיר,
יקר-ערך. העיזבון מכיל, בין השאר, תמונות משלו בכמויות
ניכרות, אוסף של תמונות ויצירות־אמנות אחרים, מע־שה־ידיהם
של ציירים נודעים אחרים, ואוצר של סיפרי-
אמנות וחפצי-אמנות.״
בכתב־התביעה שלה טוענת ניצה, כי פיני לא
הסכימה לקבל את פניה ביום פטירתו של אביה,
ורק למחרת הסכימה לפגוש אותה בסביון, בביתו של בנה
של פיני, טומי, מנישואיה הקודמים,, .מצאתי שם לצערי,
לבושתי ולכאבי, כי לא חלפו שעות ספורות מאז מות אבי,
וכבר הועברו לבית בנה של אשת אבי מיספר תמונות
יקרות של אבי, וכן תמונה יקרה ביותר של הצייר הידוע

מוו

יוסיל ברגנר, שאותה קיבל אבי מהצייד ליום הולדתו ה־,65
ערכה של התמונה, לפי מיטב ידיעתי, מגיע לסכום
.הנע בסביבות 100,000 לירות. יתר־על־כן חנתה שם, להפתעתי
הגדולה, מכוניתו הפרטית של אבי, מסוג קרייזלר
,2000 למרות שאשתו של אבי אינה יודעת לנהוג, ולבנה
מכונית משלו.״
כאשר קיבלה פיני את כתב־התביעה, היא נדהמה.
הגירסה שלה היתד, פשוטה הרבה יותר. בתו הצעירה
של סימון, איה, שהיא יורשת בדיוק כמו התובעת, ניצה,
הציעה לפיני, מייד אחרי פטירת אביה, להעביר את
התמונות מכפר־שמריהו. פיני, שהחליטה שלא להישאר
לבדה בבית אחרי מות בעלה ועברה להתגורר אצל
בנה, חששה שמא יפרצו לביתו הסגור הנטוש של הצייר
ויגנבו את התמונות יקרות־הערך. תיקי מישטרת הרצליה
יודעים לספר, כי באותו שבוע שבו נפטר סימון, באמצע
חודש ינואר השנה, בוצעו ארבע פריצות לבתים בכפר־שמריהו,
ובהן נשדדו חפצי ערך ופריטי-אמנות בסכומים
של מאות אלפי לירות.
״זה נכון שלא רציתי לראות את ניצה ביום שיוחנן
מת,״ סיפרה השבוע פיני .״אבל אני לא רציתי לראות אף
אחד. ניצה טילפנה, ושאלה אם אני רוצה שהיא תבוא,
וביקשתי ממנה שתבוא רק למחרת. כך עשיתי גם עם׳״־
איה. לא היה לי כוח נפשי לראות אף אחד באותו יום.״
לגבי התמונה של יוסל ברגנר, סיפר השבוע הצייר
עצמו על קורותיה. התמונה היתד. אחת האהובות על
ברגנר עצמו, והיא קרויה ״חלומותיו של חייט״ .ברגנר
שהיה ידידם הטוב של יוחנן ופיני, ביקש להודות לפיני
באופן כלשהו על שלימדה את בתו עיצוב־אופנה ולא
הסכימה לקבל ממנו שכר עבור כך .״התמונה
,חלומותיו של חייט׳ מתאימה, יותר מכל, כמתנה למעצבת־אופנה,״
סיפר השבוע ברגנר, שאף צחק להערכתה של ניצה
כי תמונתו שווה כ־ססס 100,לירות.
ניצה עצמה הודתה, בשיחה עם כתב העולם הזה, ש טעתה
בכל הנוגע לתמונה של ברגגר, וכי זו אכן שייכת
לפיני כדין.
(המשך בעמוד )40

הרימוני התנוצצו
ני אמאכד ואפוצץ את כל השכר־
/ /י ניהנ אם השוטרים יעזו להיכנס.
הם ימותו יחד אתי ועם המישפחה שלי.
כוס האמא של צ׳יצ׳ והמישטרה וכל
הממשלה הזאת !״ דויד הררי, תושב רחוב
נתיבות 49 בשכונת הבולגרים שבשכונת
־תיקווה. שמן, בלתי־מגולח, חולצה פרומה
שמגלה חזה שעיר ומפלי־שומן.
הררי, יליד ברזיל, הטוען שהוא נכה
צה״ל, אולם מודה-בחצי־חיוך שזה רק
בשביל עיתונאים, וכי בעצם רק נשרט

פטר פן
קצת במילחמה האחרונה, מוקף עשרות
מעריצים, הצועקים ומקללים בבליל של
שפות, את אילנות־היוחסין של אמותיהם
של כל ראשי המדינה. התיפאורה לקוחה
כאילו מסרט על שילטון קולוניאלי.
עשרות בקבוקי מולוטוב מסודרים בשו רות,
אלות מהוקצעות היטב, מריקנים של
בנזין. הרימונים ותתי-המיקלע מוסתרים
היטב. ליד השער של המחסן הגדול, בן
110 המטרים, תלוי חבל עבה .״בחבל הזה
אני אתלה את עצמי אם יעזו להרוס לי
את הבית!״ נאום הררי.
יום השני, בשעות הבוקר. מחוץ למחסן

זוכה במטר של אבנים ובלוקים מידי
תושבי השכונה עצמם, וחדלה לתפקד.
לקינוח מציתים הצעירים חמומי־המוח עוד
שתי מכוניות אזרחיות, סתם ככה, בשביל
הכיף. שוטרים נפצעים, ומפונים מן המקום.
בשעה 10 בערב מצליחה המישטרה
להרגיע את הרוחות.
עוד באותו לילה מציע חבר־מועצת-
העירייה, איש חרות, לבעל המיבנה הררי,
לפנות השופט ולבקש צו שיאסור להרוס
את המיבנה שלו עד לסוף החודש. השופט
נעתר. כעבור שש שעות מתייצבת עיריית
תל־אביב בפני שופט אחר, ומבקשת את
ביטול הצו הלילי, וזה אומנם מבוטל.
לתושבי השכונה ברור כי ההריסה תבו-

מפקד כוח אי

ניצב דויד עופר, מפקד
מחוז תל־אביב,
עמד אישית בראש הפעולה כשהוא חובש קסדת־מגן ובידומכשיר־קשר, גילה התאפקות, פינה את השטח עם שוטריו.
גוברת הפעילות. צעירים מעמיקים ב-
דרך־העפר הצרה, המהווה את רחוב נתיבות,
את ״החפירה האנטי־טנקית״ .זהו
בור בעומק של שלושה וחצי מטרים,
שאליו הופנה צינור־המים הראשי של
השכונה, שפוצץ קודם״לכן, והוא ממלא
אותו במים. מן העבר האחר מוצבות שתי
מכוניות טנדר, ושרידי טנדר של העירייה,
שנשרף כשעה קודס-לכן, כמחסום בפני
הבולדוזרים העומדים להגיע.
תמונה זו היא המערכה השנייה בהתפרעויות
בשכונת התיקווה. המערי

36 - 1

מפקד כוח ב׳

בעל המיבנה הבלתי־חוקי, דויד הדרי,
אירגן בגמרת בני־מישפחתו מאות
מבני־השכונה, כדי לנסות למנוע מהשוטרים והפקחים להיכנס וכדי
לתקוף אותם. הררי עצמו הסתגר עם בני מישפחתו במיבנה ונעלם מהקרב.

כה הראשונה היתה ביום הראשון האחרון
כאשר פקחי־העירייה, בחולצות לבנות, ניסו
להרוס את המחסן שהוקם על-ידי
הררי באופן בלתי־חוקי. הררי מייצר בתוך
המחסן אנטנות לטלוויזיה. לדבריו,
הלקוח העיקרי שלו הוא מישרד־הביטחון.
הררי עורך הצגה כאילו הוא מוכן להרוס
בעצמו את המיבנה, ללא עזרת פקחי-
העירייה. שכניו-ידידיו עורכים הצגה
משוכללת ייותר, ומפריעים לו להרוס את
המיבנה שלו ״כדי שלא יהיה תקדים.״
ממילים עוברים למכות, המופנזוד בעיקר

לעבר פקחי-העירייה וכוח קטן של שוטרים
המגיע למקום.
נאמנים למסורת המפוארת של שכונת
התיקווה, ממהרים צעירים לרחוב הראשי,
לערוך הפגנה ״כמו שרק אנחנו יודעים.״
מכות מונחתות ללא אבחנה, על עוברי־אורח,
חלקם הגדול מבני השכונה. אוטו־ביום
של ח העובר במקום מותקף על
נהגו ונוסעיו, מרביתם תושבי השכונה,
הנמלטים ממנו בבהלה לפני שהוא מוצת.
מכונית כיבוי־אש, המגיעה לכבות את
הדליקה כדי שלא תפגע בבתי השכונה,

311111 קצין מישמר־הגבול, חמוש ב־אקדח־גאזים,
הנשק היחידי
אשר הותר, בחוכמה רבה, לשוטרים לשאת.
הוראה זו מנעה שפיכת־דמיס רבה.

בקבוקי מולו טוב בערו ־ אבל המי בנה לא נהרס

שוטר מישמר־הגבול, שנפ־ו

^ ^ 1 / 1צע מהרימון שהוטל, מפונה
על־ידי חברו. מן הרימון נפצעו שלושה
שוטרים באופן קל, ו־ 4אזרחים בינונית.

אלות מזיל אבנים 5

קיס שוטרים חמושים באלות ובמגינים בצעירי שכונת התיקווה,

שלא בחלו באמצעים: אבנים, בלוקים, בקבוקים, אש חיה ורימונים.
בתנחנה מימין: הבולדוזר שהיה אמור להרוס, נתקע ליד
תעלת־מיס עמוקה, אותה הכינו צעירי השכונה מבעוד־מועד.

צע באותו יום. ראש־העיר, שלמה (״צ׳יצ׳״)
להט, אינו ממהר לשלוח את חיל-ההריסה
שלו עם הפטישים בליוויית השוטרים. הוא
שכח את ניסיונו הצבאי, ונתן ל״אוייב״
זמן להתכונן כדבעי. זמן זה נוצל היטב.
בצהרי־היום בדיוק מגיע למקום כוח
בן 400 שוטרים ואנשי מישמר־הגבול, הל
בושים
במדי־חאקי דומים לאלה של צה״ל.
שוטרות־תנועה חוסמות את הכבישים המובילים
לחלקה הדרומי של העיר, ומבודדים
כימעט את השכונה. הבולדוזר של
העירייה1,שצריך לבצע את ההריסה, נתקע
בדרך ותחתיו מוזמן בולדוזר של קבלן
פרטי. הררי ומישפחתו נסגרים בתוך ה־מיבנה.
השוטרים, חמושים באלות וב־אקדחי-גאז
ועמוסים קסדות, מגינים ומתקרבים
דרך חצרות הבתים..
מאי-שם, במרחק־מה מן ההתקהלות הגדולה
סביב המיבנה המייועד להריסה, מוטל
רימון־יד. שלושה שוטרים נפצעים קל
וארבעה אזרחים קצת יותר קשה. לעבר
חצר הבניין, שבו מסוגרים הררי ומיש־

1ן לתושבי שכונת ה־
״ 1י ״ תיקווה היו הוראות
מסוג אחר: להכין בקבוקי מולוטוב וברי־קאנים
של בנזין ליד האלות והרימונים.

ההצגה הגדולה׳ דויד

פחתו, מוטלים בקבוקי-מולוטוב הגורמים
דליקה קטנה ובהלה גדולה. בערך באותה
עת מוטל רימון נוסף — שאינו גורם נזק
או פגיעה.
מסוק מישטרתי חג באוויר, מזכיר את
פיזור ההפגנות בערי הגדה וגורם עצבנות
וליבוי־יצרים מייותרים בשכונה, העומדת
להתפוצץ בכל רגע. צעיר עולה על גג
בית, ומכוון תת־מיקלע לעבר המסוק.
אל תוך המיבנה נזרק רימון גאז
מדמיע, והמתבצרים בו נאלצים, כמובן,
לפתוח את הדלתות. מנהיגם עורך הצגה
של כאבים ובכי, שכימעט שיכנעה אפילו
את חבריו מהשכונה .״הוא בטח מסומם,״
הם אומרים. למרות שהיו למישטרד, ידיעות

יצרן אנטנות־טלוויזיה עבור מישרד־הביטחון. עורך הצגה של
כאבים ובכי, אחרי שהוצא מתוך המיבנה שלו על־ידי פצצת גז

על נשק חם ושמועות — שנתגלו אחר־כך
כבלתי־נכונות — על מכוניות־תופת ממול-
נדות המפוזרות בשכונה, יש לציין לזכותו
של מפקד מחוז תל-אביב של המישטרה,
ניצב דויד עופר, כי הורה לשוטריו שלא
להיכנס בלל לשכונה עם נשק חם. אין
ספק, כי צעד זה שלו מנע שפיכות־דמים.
פקחי־העירייה מתקרבים בשורה עורפית,
עם פטישי-ענק בידיהם. להפתעת
כל הצופים הם מתחילים להלום בגדר־בלוקים,
ווניצבת הרחק מהמיבנה שלגביו
הוצא צו־ההריסה — גדר השייכת גם
לשכנים, שנגדם אין צו־הריסה כלל. כשהם
מסיימים את מלאכתם, לקול זעקותיה
של השכנה שאינה מבינה מדוע נפל עליה
לפתע הזעם, מתניע נהג־הבולדוזר את
הכלי הכבד, ומתחיל להתקרב לבניין.
דומה כי עתה עומדים להרוס את המיבנה,
ולקיים את צו בית־המישפט. אולם הבול דוזר
מסתפק בהריסת שער־ברזל של הגדר,
שנהרסה קודם־לכן.
לפתע נפוצה הידיעה: לא הורסים. הררי
וחבר־מרעיו, שקודם לכן תקפו ואיימו על
השוטרים, והשמיעו לעברם קללות ונאצות,
ממהרים לחבק ולנשק את קציני־המיש-
טרה, המתחילים להתפנות מהשטח.
צ׳יצ /שהכריז בשם אשתו וילדיו —
שעל ראשיהם קיימת, לדבריו, סכנת־חיים
— כי יבצע את הצו בכל מחיר, על־מנת
להוכיח, לפני הבחירות, שבעירו שולט
החוק והסדר, הסתפק בפעולת־ראווה מצחיקה
ובכותרות העיתונים שהובטחו לו
למחרת היום, והורה לפקחיו ולשוטרים
לעזוב את השטח מבלי לבצע כלל את
הריסתו: של המיבנה הבלתי־חוקי.

מדמיע. בעזרת צעקותיו, ביכיו וגניחותיו, שהיו מלווים בקריצות
בלתי־נראות לעבר חבריו, הצליח הררי לשלהב את הרוחות ולעורר
את המהומה, אף זכה לבסוף בניצחון. למרות הצהרותיו
המפוצצות של ראש־העירייה צ׳יצ׳ — המיבנה עדיין לא נהרס.

העיזבון שד •מון

סארח ״ ב

מקד די

תהא^קטויד!
סו ד ג מי 2 0 -1 4 :קו ב
4צבע• :צהוב,לבן. אבוקדו,חו

(המשך מעמוד )37
אך מה שהכאיב ביותר לפיני ולבטומי,
ובונה־הערים
האדריכל נה היה
ציון פרשת מכונית הקרייזלר.
״המכונית חנתה ליד הבית, בסביון, וביקשתי
מבעלה של ניצה, רימון, הידוע כאחד
שעוסק בכל מיני עסקים, שינסה למכור
אותה. הוא נסע בה שבוע, החזירה וטען
שהוא לא מצליח למכור אותה.
״למרות שהמכונית היא מדגם משנת
,1974 קשה למכור אותה, מפני שהיא אחרי
תאונה קשה. מייד אחרי שהוא החזיר
אותה, החנינו אותה במיגרש־המכירות
בחניון של בניין כל־בו שלום, כדי שינסו
למכור אותה שם,״ סיפר השבוע טומי.
בדיקה באוסף יקר־הערך של התמונות,
שאותו הותיר אחריו יוחנן סימון, גילתה
כי מדובר בסך-הכל ב־ 24 יצירות־אמנות
שלו. סימון אוהב־החיים, חניך התרבות
הצרפתית, ניצל כל רגע מזמנו וכל אגורה
מכספו כדי לחיות חיים טובים ׳ועשירים.
הבית שבו התגורר, בכפר־שמריהו, הוחזק
בשכר חודשי. לפני שנים אחדות הוא
דכש חורבה בת חדר אחד בכפר־האמנים
עין־הוד, והחליט לשפץ אותה, אם כי לא
הספיק לעשות זאת, והבית עדיין במצב
של חורבה.
לסי דיני הירושה, במידה שאחד מבני־הזוג
נפטר, מגיע לבן־הזוג האחר, ראשית
לכל, מחצית מכל הרכוש המשותף.
לגבי המחצית הנותרת קובע החוק, כי רבע
ממנה שייך אף הוא לבן־הזוג האחר,
ושלושה רבעים עוברים אל הילדים.
ערך התמונות שהותיר אחריו סימון נאמד
על־ידי מומחי־אמנות ובעלי־גלריות
הבקיאים ביצירותיו של סימון, בסכום של
כ־ססס 130,לירות. לפי חישוב זה הגיעו
לפיני, ברעייתו של סימון 12 ,תמונות
ורבע מ־ 12 התמונות האחרות, ובסך־הכל
15 תמונות. תשע התמונות הנותרות צריכות
היו להתחלק בין ניצה לאיה.
ארבעה ימים אחרי מותו של סימון הגיעו
לבית שבסביון ניצה ובעלה וביקשו
את התמונות המגיעות להם. איה, שנכחה
במקום, נהגה אחרת. היא ביקשה מפיני
שתשמור עבורה על התמונות המגיעות
לה, באומרה :״אץ לי ביטוח בבית, שיישארו
בינתיים אצלך.״ פיני נתנה לכל
אחת מהבנות שבע תמונות, ביחד ,14
במקום התשע שהגיעו להן כחוק .״רציתי
לתת להן יותר ממה שהגיע להן, אחרי
הכל הן היו בנות של יוחנן.״ ניצה גם
ביקשה לקחת ליטוגרפיה של סלוואדור
דאלי, שהיתה שם, ופיני מנה לה אותה.

סערה
ב כו ס־ מי ם

תל״אביב: מ .פרידמן, גורדון ( 39 פינת דיזנגוף) .סלון אלנגי ,113 אלנבי .113 שיריני, החשמונאים . 105
סנסור, בן־יהודה .1רמת״גן: הגל ה״. ,120 ביאליק .58 שירי דוד, ביאליק .59 סנסור, ז׳בוטינסקי .91
גבעתיים: סנסור, ויצמן .27 חולון 1ערוסי, שנקר .42 רמת״אביב 1פייגו, מרכז מסחרי. בת״ים :
מושקוביץ, רוטשילד .25 סנסור (בית ויזל) רוטשילד . 25 פתח״תקוו! :ויסמן, חובבי ציון . 23 סנסור,
חובבי ציון .27 רמת״השרון: סנסור, סוקולוב . .70 הרצליה 1רדיו־קול, פסג׳ אגד. סנסור, סוקולוב .35
נתניה * אחים פיקס, הרצל .51 אושר, שד׳ בנימין .13 חיפה 2טרקלין חשמל, הנביאים .25 פלג
טלוויזיות, שד׳ השופטים, קרית מוצקין. נהריה ג סלון נחרית, שד׳ הגעתון .46 טבריה: קזז, רח׳
הגליל. סוכנות כל. ראשל״צ 1סנסור, רוטשילד .47 ברנפלד, רוטשילד .41 אשקלון: סנסור, הרצל .76
באר״שבע: סלון צמרת, החלוץ . 114 סלון איתני, הפלמ״ח .65 ירושלים: טכניקור, רחוב יפו .70

המשתתפות בתחרות ..מלטז ווימי!1976 1
תגענה לנשפים שיעדנו בבארשבע,
אשקלון, חינה וטבריה באוטובוסים

חמוווחש !תתחגיס שו חבות

״טיולי חגליל״

ךיצה מו עכ ת, בתצ הי ר שלה, כי
^ ידוע לה שלאביה היו תמונות רבות,
המפוזרות בכ־ 20 גלריות בכל רחבי הארץ.
פיני אינה יודעת על כך ,״אם יש
תמונות, שתגיד היכן. אני אהיה הראשונה
שתשמח למצוא אותן ולהתחלק בהן עם
הבנות של יוחנן,״ היא אומרת. אולם, כל
מי שמתמצא מעט בהליכות הציירים בארץ
יודע, כי סימון לא היה נותן תמונות
לגלריות תמורת עמלה, אלא דורש —
ומקבל — תשלום מלא עבורן, כשהוא
מניחן כרכושו של בעל״הגלריה.
הרכוש שעליו לוחמות שלוש הנשים
שבחייו של יוחנן סימון מסתכם בכרבע-
מיליון לירות: התמונות, ששוויין 130 אלף
לירות ; המכונית, שקשה יהיה לקבל תמורתה
יותר מ־ 40 אלף לירות; הבית־החור־בה
בעין־הוד, שרק קונה משוגע־ילדבר
ישלם עבורו יותר מ־ 50 אלף לירות ;
כסף מזדמן הנמצא בחשבון־בנק, בסכום
של 9000ל״רות, וניירות־ערך בסכום שלי
כ־ 25 אלף לירות.
איה, הבת הצעירה, אחוזת חימה על
אחותה ניצה, על שהגישה תביעה נגד
אמן־ד,חורגת, פיני. פיני עצמה אינה כועסת
על ניצה :״חבל רק שבת פוגעת
בזיכרו של אבא שלה, שכולנו אהבנו אותו
מאד, אבל אני לא מאשימה אותה,״ היא
אומרת. לדעת רבים, היו אחרים שהסיתו
את ניצה להגיש את התביעה האומללה
נגד פיני. גם ניצה עצמה מתחרטת, כפי
הנראה, על המהומה שהקימה בהגשת התביעה,
וטוענת עתה :״אין לי שום טענות
לפיני ושום תביעות ממנה.״
בין אם יתנהל המישפט בעיקבות תביעתה
של ניצה ובין אם לאו, כבר היום
ברור לידידיה הרבים של מישפחת סימון,
שאיש לא יתעשר מן הסערה הגדולה,
שלנוכח הסכום שבו מדובר, והנפשות ה פועלות,
התגלתה כסערה בכום־מים.
ה עו ל ם הז ה

2021

ואש־המזלשרה לא הכחיש
את חנוכו ת שאיחר בשמו

החקיין למאמן ]׳נחות־הכוווגל

רביו טילפן לשוייצר
שחקני הנבחרת, שישארו במחנה־האמיון, עד לגמר
שני משחקי הגומלין, הביעו אתמול מחאה על אי הופעת
נציג מוסמך של משרד החינוך, או לשות הספירט, לטקס
קבלודהפנים בנפל־התעופד. לוד• אתמול נודע, כי ראש
הממשלה, פר יצחק רבץ, סילפן׳אתמול למאמן הלאימי
דוד שוייצר וביקשו להעביר לשחקנים את ברכתו לרגל
הנצחונות המשכנעים בסיאול. שוייצר הזמין את ראש
הממשלה לבקר במחנדי-האימון של הנבחרת ואמר יו,
כי השתקנים ישמחו, אם ימצא אפשרות לגלות עניו לב
יותר בפעולותיה. סוכם, כי הנבחרת ומלוויה יהיו אורחי
יאש המכשלה, לאתר שני משחקי הגומלין — עם ׳יפא;
ידרום־קודיאה.

בדרן יגיל

מאמן שווייצר
״אני לא פראייר

בדיחה פרטית

** אמן ניבחרת״הכדורגל הישראלית, דויד שוויי*
צר, היה נרגיש עד לדמעות. רק בקושי הצליח להחזיק
בידו הרועדת את אפרכסת הטלפון. מעברו השני של
הקו נשמע קול נשי, שבישר לו :״מר שווייצר, כאן מדברת
מזכירתו של ראש־הממשלה. מר רביו מבקש לדבר איתך
באופן אישי...״
אין זה מקובל כל־כך שראש־ממשלה ישראלי יתעניין
בכדורגל. בן־גוריון, אשכול ובוודאי גולדה, לא
ייחסו חשיבות מופלגת לענף־ספורט זה דווקא. ספק אם
ידעו גם מה בדיוק עושים במישחק זה. סביר היה להניח,
כי ראש־ממשלה צעיר כמו רבין, שאומנם אינו אוהד-
כדורגל מושבע, אבל כבר ראה מישחקי כדורגל לא־מעטים
בחייו, שונה מקודמיו בגישתו. ובכל־זאת לא ציפה
מאמן הניבחרת לקבל שיחה אישית בטלפון מראש-
הממשלה.
שווייצר ניצל את ההזדמנות הבלתי צפוייה כדי לומר
כמה מילים מלב אל לב, לראש־הממשלה .״למה שלא
תבוא לבקר במחנדדהאימון שלנו?״ שאל שווייצר ,״השח קנים
ישמחו על כך. בכלל זה יעודד אותם אם יראו
שהממשלה מגלה יותר עניין בניבחרת הכדורגל.״
אחר־כך עוד סיכם שווייצר עם רבין, שאחרי מישחקי
הגומלין עם יפאן ודרום־קוריאה תהיה ניבחרת הכדורגל
אורחת ראש־הממשלה, בביקור רשמי בלישכתו.
גרונו של שווייצר כימעט *שנחנק, כאשר מעברו האחר
של הקו בקע קול־הבס האיטי, בעל הנגינה המיוחדת,
המאפיין כל־כך את יצחק רבין.
״מר שווייצר שמע דויד שווייצר את קולו של רבץ
הדובר אליו בטלפון ,״אני רוצה שתדע עד כמה אני
מעריך את הישגי ניבחרת־הכדורגל הישראלית, בהנהגתן,
במישחקים הקדם־אולימפיים שנערכו בסיאול...״
שווייצר שמע את רבין מספר לו עד כמה התרגש,
כששמע על ניצחונותיה של ניבחרת-הכדורגל הישראלית
על ניבחרות־הכדורגל של יפאן ודרום־קוריאה, ועד כמה
נראה לו הדבר חשוב, הן להעלאת המוראל בארץ והן
לשיפור דימוייה של ישראל בעיני אומות העולם. רבץ
הוסיף ומסר לשווייצר את איחוליו הלבביים, אישית לו,
וביקש ממנו שיעביר את איחוליו גם לכל כדורגלני
הניבחרת.
היה זה יום אחד בילבד אחרי שניבחרת הכדורגל
חזרה ממסעה בסיאול. בנמל־התעופה בלוד ערכו כמה
עשרות אוהדי כדורגל קבלת־פנים נלהבת לכדורגלנים
החוזרים ומלוויהם. אבל אף נציג רשמי של הממשלה לא
בא לברכם על הישגיהם. מובן, מדוע היתד. השיחה
הישירה עם רבץ כה מפתיעה.

נפעם ונרגש מן הכבוד הגדול שנפל בחלקו, כמאמר
הכדורגל הראשון בישראל שזכה בבירכת יישר־כוח אישית
מפי ראש-הממשלה, מיהר דויד שווייצר לבשר על
שיחת*הטלפון הבלתי־שיגרתית לכל אחד ממכריו. הוא
כינס את כדורגלני ניבחרת ישראל עצמה, שהתכוננו
למייטחקי־הגומלץ נגד ניבחרת דרום־קוריאד, בישראל,
נשא בפניהם נאום נלהב, שהיה מושתת כולו על הבשורה
הגדולה של ראש־הממשלה יצחק רבץ .״הנה,״
אמר שווייצד לשחקנים ,״תראו במה זכיתם בזכות הניצחונות
הגדולים שלנו. אפילו ראש־הממשלה מתלהב מכם.״
למחרת היום פורסמה הידיעה כימעט בכל מדורי־הספורט
בעיתונות היומית בישראל. היה זה שווייצר
עצמו, שדאג להעביר לעורכי מדורי־הספורט את פירטי
השיחה ואת הדברים המדוייקים שאמר לו רבץ. איש
לא יכול היה לפקפק בכך, שכן שווייצר עצמו הוא שמסר
את הידיעה. לא עיתוני־הספורט ולא מאות אלפי הקוראים,
שקראו את הידיעה, לא העלו בדעתם כי מעולם לא התקיימה
כל שיחת־טלפון כזו בץ ראש־הממשלה לבין מאמן
הניבחרת.
ייתכן שיצחק רביו אומנם שמח בניצחונותיה של
ניבחרת-הכדורגל הישראלית. אך אם כך היה, הוא שמר
שימחה זאת לעצמו. אבל את עצם קיומה של אותה שיחה
טלפונית, ואת הדברים שנאמרו בה, לא בדה מי ד שווייצר
מליבו. השיחה אומנם התקיימה, והדברים שציטט מתוכה
שווייצר אומנם נאמרו, בהבדל קטן אחד: לא ראש־הממשלה
הוא שאמר אותם. שווייצר פשוט נפל קורבן
למתיחה שהכין לו הבדרן־חקיין גדי יגיל.
גדי שכמו חובבי כדורגל אחרים קרא בעיתונים את
הידיעות על כך שאף נציג ממלכתי לא בא לקבל את
פני הניבחרת החוזרת, החליט לנחם את הכדורגלנים
ומאמנם בדרך מקורית. הוא הכין בדיחה פרטית לשווייצר,
לא תיאר לעצמו שהדבר יגיע לפירסום בעיתונים.
תוך זמן קצר נודע דבר המתיחה בחוגים המקורבים
לניבחרת הכדורגל. גם עיתונאי-הספורט שפירסמו את ה ידיעה
על השיחה הטלפונית, שמעו את סיפור המתיחה
וצחקו.
היחיד המסרב עד היום להאמין כי נפל קורבן למתיחה
הוא דויד שווייצר עצמו, המוכן להישבע כי היה זה
יצחק רבין אישית, ששוחח עימו בטלפון.
״אני לא פראייר,״ אמר שווייצר ,״שמעתי את הסיפור
על המתיחה. אבל זה שדיברתי איתו היה רבין,
לא גדי יגיל. יש לי כמה סימנים שזה היה הוא בעצמו.
חוץ מזה, החבר׳ה שמסביבו, שומרי־הראש שלו, אמרו
לי שזה היה הוא שטילפן אלי באופן אישי.״

רכין והידיעה ב״ידיעות אחרונות״ ()9.4.76
לא צריו להכחיש

האל שי צ ר את נעמי שמר לא רצה ב
הרביץ מכות למוחה

נעמי ש מר

^ המבקר נקם בעורך שהדיח אותו מהעיתון

בונה תירוש

בחברה טובה

מי מריבה

תוכניודהטלוויזיה עלי־כותרת הביאה, בניסיונה לשמור על ח׳איזון־חקדוש׳ של
רשות־ו׳,שידורי, את נעמי שמר, כדי שתשמש מישקל־נגד לשיר ״ערבי נשאר ערבי״,
פרי-עטו של יהונתן גפו,
נעמי שמר, שהמחישה בשיריה האחרונים — ,הכריש׳ מאיש מוזר׳ — את דיעותיה
הלאומניות־־קיצוניות, חיברה שיר מיוחד לתוכנית עלי־כותרת והשיר עוסק בגבו של
קצידצבא, המשמש מישענת להשקפת־עולמה. נעמי שמר קראה לשיר אחר, אתה
בחברה טונה׳ ,ובו היא מגייסת ציטוטים משל ברל כצנלסון ואחרים לטובת גוש־אמונים.
שיריה
האחרונים, הלאומניים, של שמר, יכולים לבוא בחברה טובה עם שירים
לאומניים אחרים, המתוייקים בארכיוני יד ושם, שהביאו למרחץ־הדמים הגדול בהיסטוריה.
שורות
שכתבה נעמי שמר וארץ־ישראל שייכת לעס ישראל /וכך בקול
ענות, וכך בקול ילל, וכך יומס וליל /ארץ־ישראל שייכת לעס ישראל / .והיא
שייכת לו /לא כדי להחזיק בה חיל־כיבוש או חיל־מצב /היא שייכת לו כדי
לבנות בה את בית־חלומותיו (מתוך, איש מוזר מזכירות שירים כמו שירו הידוע
של ארנסט מוריץ ארנדט, מהמאה שעברה ״האל שיצר את הברזל לא רצה בעבדים,״
בו נכתב מהי מולדתך, הגרמני, סודך חשוף ! /היכן שוכנת היא, אמור נא
לי סוף־סוף ! /בכל אשר צליל הלשון הגרמנית מגיע, ואלוהים בשיר נותן קולו במרום
רקיע / ,זו גרמני אמיץ, מולדתך היא / ,שס ארצך אשר כולה שלך היא
נראה שהאל שיצר את הברזל ולא רצה בעבדים הוא איש מוזר, כמו ההיסטוריה.

התועים בדרכי החיים

ה מ שו ר ר

קשר של שתיקה

״הבית״ מאת: גונה תירוש,
הוצאת תמוז 192 ,עמודים

בין הספרים שראו אור במהלך השנה האחרונה, ולא זבו אפילו להתייחסות מנומסת
מצידם של מוספי־הסיפרות, בולט סיפרו של בונה תירוש, אוטדביוגראפיה גלוייה של
עיתונאי צעיר, המנסה להיות שונה ולמרוד בכנות בחיים המיבאניים שהחברה המקיפה
אותו מכתיבה לו.
הבית הוא סיפור קטלוגי, הממיין בני-אדם, אביזרים וחוויות המאכלסים את חייהם
ועולמם של כמה אנשים צעירים בשנות ה־ 20 לחייהם, בת״א של שנות וד 70׳ .העלילה
מתמקדת, בעיקרה, בבית־דירות משותף, המסורק לדירותיו ולדייריו. הגמישות־העלי־לתית
של הסיפור עלולה להביא לתחושה שאותו בית של בונה תירוש הינו גם, חבית־הלאומי׳
שבו אנחנו חיים.

דויד אבירן

בדמיו תומו?

החוט העלילתי המוביל לאורכו של הסיפור מתרכז בעולמו החווייתי של המספר,
בגוף ראשון, החל בתקופת ייסורי ההתבגרות המינית שלו, דרך חוויית המיפגש שלו
עם הסופר פינחס שדה, המשמשים את היסודות עליהם בונה תירוש את ביתו. פרק
אחר פרק ניתן לעקוב אחר תהליך בנייתו של המספר, התבגרות מחד, והתנכרות
מאידך לחברה הסובבת אותו.
סיפורו. של תירוש הוא דיוקן של דור צעיר בלא אידיאלים, החי בעולם של ניתוק-
מגע מתבניות החברה הסובבת אותו.
למשל, אחרי פגישתו התמימה עם הבוהימה התל־אביבית, הוא מגיע למסקנות כמו :
״אני חושב שאין בעולם אוסף כל־כך גדול של מיקרובים על שטח כה מצומצם, כמו
בשטח שבין פרישמן לגורדון במקביל עוברת גם גישתו לנשים מטמורפוזה, עד
שהוא מחבר שיר לאחת מידידותיו :״בת 29 וכבר /עם צלקות ועם עבר /עם
מפלות, בשר כתוש /ועם מחר...״
המספר מצוי בבריחה מתמדת מכל אשר מקיף אותו, כולל עצמו, ובאחת מבדיחותיו
הוא נמלט למתולה, כאשר באמתחתו המיתוס של סיזיפוס לאלברט קאמי, ושיריו של
יהודה עמיחי. במידה רבה מתרכזות בעיותיו, מועקותיו ותעיותיו בתנועה מעגלית
ומופנמת מסביב לעצמן, עד שלקראת הסיום פורצת לה מילחמת יום־הכיפורים, ואז
התגובה היא הגרון נחנק. המרכאות האירוניות היו בין חלליה הראשונים של
המילחמה...״
המספר אינו גיבור של אוגדת־שיריון כלשהי, אלא כתב־צבאי, הממלא עבודת
עריכה בעורף, והמתוסכל כתוצאה מכך. אלא שיחד עם זאת מעורבותו בנעשה מסביבו
הולכת וגוברת, הוא מגיע לדיזנגוף בעיצומה של המילחמה ומתארו אנשים שקונים
מדים בשוק, והולכים איתם ברחוב, כדי שלא יצטרכו להסביר מדוע לא קראו להם...״
ולאחר שמתחילה להתבהר האמת על המילחמה, מבקר המספר את עצמו על עקרותו
בתקופה שקדמה למילחמה, ומציין אי-אפשר לשבת ולחכות בשקט ובמישמעת
אזרחית לבואה של המילחמה הבאה. אי-אפשר לצלול כד אל מעמקי האבדון, בשקט
של מתאבדים...״
במהלך הסיפור מתרכזת מסביב למספר גלריה של דמויות יוצאות־דופן, הבולטות
בבעיתיות שבה לכודה כל המות, ובנסיונן להשתלב בחברה המקיפה אותם. דמויות
אלד, מדלגות תוך השמעת קביעות ציניות, בין פרטי הסיפור. הן מלגלגות על דן
בן-אמוץ, שהוא ״בן־אדם מבוגר שהולך יחף!״ או בזות לשר־המישפטים, המחזיק
מישרד עורכי־דין. הן מאוד לא מאמינות לכל אשר מתרחש מסביב.
חריגים חברתיים אלה חיים במעין חמסין מתמשך, כשהם חסרי זמן פנימי, מזיעים
ומתעייפים, ומעלים תוך כדי כך טופוגרפיה של תל־אביב שבין רחובותיה וסימטותיה
עוברים יוצאי־הדופן הללו את האודיסיאה שלהם, כשהם מתנדנדים בין שפיות
להתמסטלות.
במקביל לדמות המספר בגוף ראשון, נרקמת לה דמותו של שמשון דומברובסקי,
דמות טראגית, החיה בין יצרים טובים והרסניים. עם התפתחות דמותו של דומברובסקי
היא מתבלטת יותר ויותר כאב-טיפום של קורבן־החברה. המספר, דומברובסקי ושאר
הדמויות הנכנסות ויוצאות לאורכו של הסיפור, יוצרים גלריה של נישחקים, של
אנשים צעירים, התועים בדרכי החיים, שעה שהם מהווים מידגם כימעט־סוציולוגי של

אדרי אן מי ט של 15 :מיל

נכנסתי לפנים מרתפי הממשלה
אל היכן שאור״השמש לא חדר מעודו.
וראיתי 15 מיליון שקי״פלאסטיק
תלויים באלף טורים.

תי רג ם :

נ42 -

אנתולוגיה מודרנית

עוקי־פלאסטיק

האם הם הובאו עבור רובים או מדים
או לשם מישחקי־חברה גסים ז
אז הבחנתי שעל בל שק מצויין מיספר
ועל בל שק רשום שם.

הורדתי את השק שלי מעל לקולב
והלבשתי אותו מעל לראשי
בעודי ממתין לבומר שיבוא לרבוס אותי
בדי שהקרינה לא תתפשט לה.

חמישה מיליון שקים היו במידה גברית
חמישה מיליון היו במידה נשית
על חמישה מיליון היה טבוע מיקי״מאוס
והם היו בנפח קטן.

וחמישה מיליון שקים היו במידה גברית
חמישה מיליון היו במידה נשית
על חמישה מיליון היה שבוע מיקי״מאוס
והם היו בנפח קטן.

עבשיו חמישה מיליון שקים הינם גבריים
חמישה מיליון חינם נשיים
וחמישה מיליון עם הטבעה של מיקי־מאוט
הינם בנפח קטן.

אדריאן מיטשל נולד בלונדון ב־ .1932 חיבר שני רומנים ושלושה ספרי שירה. כמו כן
כתב מחזות לבמה, רדיו וטלוויזיה, ומשמש כנשיא האגודה לשירה של אוכספורד.
ב־ 1972 ביקר מיטשל בארץ והשתתף בערבי קריאת־שירה.

מאשימים אותו נ״פאשיסט שמאל והוא טוען שהם,האנטישמים הא מ׳ ת ״ם״

ה כ בוד האבוד של ריינר ב סבינדר
עלים, שחורים׳ ,דיכוי המעמד־הבינוני השכיר,
ומעמדו של יוצר הסרטים מול שאלות פוליטיות

א .״האשפה, העיר והמוות״
את השערורייה התרבותית האחרונה במערב־אירופה
סיפק ריינר ומר פסבינדר, בן ה ,30-במאי־קולנוע מן
הנודעים בגרמניה, סופר ומחזאי בזכות עצמו. כלי־התיקשורת
השמרניים במערב־גרימניה מאשימים בימים
אלה את פסבינדר כ״ינגוע באנטישמיות פראית.״ העילה
להאשמה היא מחזה פרי־עטו, שראה־אור בהוצאת זור־קאמפ,
שאחד מגיבוריו הוא יהודי־׳חמסן. שם המחזה
״האשפה, העיר והמוות,״ והוא עוסק באקולוגיה נפשית
של אבירי הלאומנות הגרמנית.
מאשימיו של פסבינדר בעיתונות־הסנסציונית של מע־רב־גרמניה,
מביאים, כראייה לאנטישמיות שלו, קטעים
מתוך מחזהו, שהוצאו מהקשרם האמנותי, ומובאים מפיו
של נאצי־לשעבר המאמין בתחיית הנאציזם הוא

זו הסיבה שסרטיו ומחזותיו רצופים באלמנטים של
אלימות, מוסיף ואומר פסבינדר באותו ראיון הדמו
יות
בסרטי מייצגות את עמדות החכרה, ומתארות
את הלד-הרוח כקרב כני הדור הצעיר,
שמקורו, כפי הנראה, כמיכנה ההכרתי. הצעירים
הללו הכינו שניתן לעשות אד מעט נגד
מיכנה-חכרתי כזה, וכי לכד היותר אפשר לנקוט
עמדה מסתייגת

מכזה אותנו, היהודי. הוא מוצץ את דמנו ומתעלל
כנו, כיוון שהוא יהודי ואנו אשמים. אני
מתעורר כלילות, כאשר לנגד עיני המוות, ואני
חש מחנק כגרוני. הוא, היהודי, אשם כפך, כיוון
שהוא גורם לכף, שנרגיש עצמנו אשמים —
כיוון שהוא כאן. אילו נשאר כמקום אשר ממנו
כא, או אילו המיתו אותו כתאי-הגאזים, הייתי
ישן כיתר שלווה
לעומת הנאצי־לשעבר משמיע היהודי שבמחזה הערות
בנוסח לא איכפת לי, אם ילדים כוכים ואם

נשים, קשישים וטח סובלים. עלי לשמור על
אדי שותי...״

בשל הערות שכאלה מטיחים אבירי חופש־ד,דיבור
של העיתונות הסנסציונית האשמות בפסבינדר כמייצג
של ״פאשיזם שמאלני״ ,והם הצליחו, בעזרת ההיסטוריון
יואיכים פאסט, להפוך את המחזה לאחת מיצירות־התרבות
המושמצות ביותר של גרמניה: מאז תום מלחמת־העולם
השנייה.
מי שקרא את סיפרו של חתן פרם־נובל, היינריך בל,
הכבוד האבוד של קתרינה בלום, שראה אור גם בעיברית,
הבחין ;מייד באופן בו מנהלת עיתונות מערב־גרמנית
מסויימת מסעי־השמצה נגד רדיקאלים פוליטיים ברפובליקה
המערב־גרמנית, כדוגמת העיתון בילד שאינו בדוי.
דומה שמערכה דומה מתנהלת בימים אלה נגד דייני
פסבינדר, וכלפי כל מה שמייצגת התרבות הגרמנית
החדשה.

ב. אמוק של אמירת אמת
מיהו ריינר פסבינדר י
במאי־קולנוע־ותיאטרון ומחזאי שהשלים עד כה למעלה
מ־ 30 סרטים, ביים כ־ 5הצגות־תיאסרון, חלקם מפרי•
עטו. באחד המאמרים שפירסם, כתב פסבינדר :״עליתי

על עיקכות יאושר שד האדם״ ו״כודנו כפינו
כקולנוע, משום שקשה מאוד לשנות את פני
העודס״.
כבר באחד מסרטיו הראשונים, קאצאלוזאכר, חשו•
פסבינדר את נושא האלימות של נוער־ד,פרברים, אלימות
הנובעת מנסיונזתיו הכושלים של נוער זה להתאים
עצמו לאופנת ולדפוסי-החיים המקובלים בחברד,התעשייתית.
סרט
אחר, שהביא לפסבינדר מוניטין רב, מדוע נתקף
מר ר. באמוק מספר על שרטט טכני, המואס בחיים הזעיר-
בורגניים. הוא משועמם, עצוב ונתקף לעיתים בדחפים
ריגשיים, למרות שאינו מסוגל לבטא את עצמו. הוא
פסבינדו מחפש אחר מילים, ומנסה לתאר את השיר שאישתו
אהבה פעם, ואת התחושה הנעימה שאותו שיר הסב לה.
אלא שלקראת הסוף נכנע האנטי־גיבור של הסרט לגורלו,
כשם שנידון־למוות הולך לעמוד־התלייה. כך שהוא נעור
מתרדמת־חזיותיו המתקתקה, ורוצח את אישתו, ללא עילה
כלשהי, שכנו וילדיו. ולבסוף תולה מר ר. את עצמו בחדר־האמבטיה
שלו.
סרט נוסף של פסבינדר הוא פחד אוכל את הנשמה,
שבמרכזו סיפור אהבה נואש בין עלי, שהוא פועל מרוקאי,
לבין אמי, אשה גרמניה המבוגרת ממנו בכעשרים שנה.
ניתן לדמות סיפור־אהבה זה לרומן בין פועל ערבי מהשטחים
לבין אישה־ישראלית בסוף גיל־העמידה. עם פריחת
הרומן בין אמי לעלי מחליטים השניים להתחתן. החברה
הסובבת אותם אינה מוכנה לקבל זיווג יוצא־דופן זה.
בניה של אמי אינם מוכנים להכיר את עלי כבן־מישפחה,
והם מתכחשים לאימם. הסרט הוא מסד,־קולנועית של
ביקורת־חברתית, על בעיות פרולטריזן־ד,אשפתות ד,מייד
בא לגרמניה.
בראיון שנערך עם פסבינדר לפני זמן מה הוא אמר:

״...סרטי הראשונים היו מעין עכודות־מחקר
כנושאים אקטואליים כגרמניה של היום: פו
חוויית
התיסכול בה חיים צעירים בארץ לאחר שירותם הצבאי.
סיפרו של בונה תירוש כתוב בעיברית מדוברת ביותר, מבלי להיות -סיפרותי׳
מדי או מצועצע, ויתכן שזו הסיבה שמנעה את ההתייחסות הערכית להבית במוספי־הסיפרות,
המעדיפים לדון ולדוש, לגופה ולחוצה, כל יצירה שהיא סיפרותית ומנותקת
מן המציאות.
בהבית מצויות מיגרעות, אלא שהן אינן נופלות ממיגרעות הספרים הזוכים לטיפול
ולחיטוט במדורי־הסיפרות, ודומה שיתרון הכנות של תירוש מכסה על מיגרעות סיפרו.

הנקמה איחחה קצת

בחטף

ביום הרביעי האחרון נערו באולם צוותא בתל־אביב מיפגש־סיפרותי, לרגל צאתה-
לאור של חוברת עכשיו החד־סה. הא־רוע, שנימשך לתוכו של הלילה, החל בהצגת
פנים חדשות בשירה, משוררים כיעל גלוכרמן ואדי ככר ואחרים קראו מפרי-
ביכוריהם. אחרי מופע־זימרה קצר, שכלל שירי־משוררים, הציגו עורכי עכשיו דן
מירון וגכריאל מוקד את ביטאונם ככיתב־עת יצירתי ואנטי־מימסדי, והמשיכו במסורת
התקפותיהם על סופרי ומשוררי, דור הפלמ״ח׳ .אחריהם עלה לבמה המשורר עוזר
רביו, וציין שלמרות היותו שייך לאותו דור מושמץ, הוא רואה זאת ככבוד לו לפרסם
את שיריו ־ בעכשיו. השחקנית מירי פכיאן קראה משיריה של יונה
ילל!״• המשורר אשר דיי״ קרא משירי מילחמת יום־ו־,כיפורים שלו, והסופר יצחק
אורפז קרא קטעים מהנובלה שלו הזיית יום קיץ. דויד אכידן קרא שתי פואמות
ארוכות, האחת בעלת הכותרת, ביטחונות׳ ,שהיא פוליטית ומגמתית, והאחרת 10,

פסבינדד קורא תגר על גרמניה העכשווית. והוא אינו
בוחל בשום אמצעי. הוא פוגע באיל־הזחב של גרמניה,
׳•סוחט את פרותיה הקדושות, בז לריכוז העוצמה של
אמצעי-התיקשורת, לוחם במתחסדים המנסים לאחות את
פסיפס השברים של עברה הנאצי. הוא רק אחד מיוצרים
רבים בגרמניה הלוחמים ביצירותיהם בעיוות־המתמיד של
השקפת־עולם הרווחת אצל הגרטני־ז!ממוצע, ובזים לאותה
חברה זעיר־בורגנית שהתעשרה מן ״הנס־ד,כלכלי״ שלה,
ומעסיקה בתנאי־ניצול עבדים מייובאים ׳מאפריקה ומאסיה.
על־מנת להבין את מילחמתו של פסבינדר, יש להבין
את השקר־ד,מוסכם שעליו ׳מושתתת ד,חברד,־הגרמנית ד,עכ-
׳שווית. זה השקר שבו עוסק גינטר •גראס בסיפרו שנות־כלב,
ישם הוא מתאר הצלחה חסרת־תקדים של מוצר חדש
להמונים מישקפי-פלא״ ,המשווקים והופכים לחטיפים
בגרמניה, כעשר שנים לאחר תום חימילחמה. תפקידם
של מישקפיים אלה הוא ״חשיפת פרצופו האמיתי של
אבא״ ,מישקפיים שתכונתם העיקרית היא לצוד תמונות
ואפיזודות ׳שהמוטיב החוזר בחן הוא מוטיב הרצח. אלא
סכוחם של מישקפיים אלה פג כאשר המרכיבים אותם עוברים את גיל העשרים שלהם.
פסבינדר הוא ילד שעבר את גיל העשרים, ועודו
חובש את המישקפיים האלה, ורואה בעת את כל האפיזודות
שהועלמו מפניו. לכן הוא תקוף באמוק של אמירת־האמת,
כל האמת ורק האמת.

ג. צביעות של אנטישמים
בשנים האחרונות התפתחה בגרמניד-,המערבית אופנה
של האשמת אנשי-השמאל וחוגים־ליברליים ב״פאשיזם
שמאלני״ ,ונוצר מצב שבו אישים, שלא בחלו בפאשיזם
ובנאציזם בשנות ח־ 30 יוד,־ ,40 הפכו נושאי דגל הטוהר,
המוסר ואהבת־היהודים.
לציבור זד, מתכוון פסבינדר, כאשר נחלץ להגנת מחזהו,
שד,וצאת־ד,ספרים אספה את כל עותקי המהדורה שלו
ממדפי חנויות הספרים, והוא אומר על גיבורו היהודי
והאחרים הוא מנהל את עסקיו. הוא רא יצר

את התנאים שבתוכם הוא פועל. הוא אינו אחראי
לתנאים אלה. פרנקפורט היא העיר שכה
קיימים התנאים האלה. ויש לכחץ את מניעיהם
של האנשים המסרכים לכדוק את התנאים
ולשנותם. הם האנטישמים האמיתיים.״

פסבינדר רשאי לטפוח לעצמו על השכם, היות וההאש מות,
אשר הוטחו בו, הוטחו בעבר בכל אנשי־הריוח
הגרמניים, מאז תום מילחמודהעולם השנייה, וביניהם גינטר
גראם, היינריד בל, פטר הנדקר, ורבים אחרים.
מצער רק שהדי ויכוח זה, על העמדות שאותן תוקף
פסבינדר, הגיעו לעיתונות העיברית, והצליחו להשתקף
בה במראה מעוותת.

תישדזרות מלוויין־ריגול׳ .מנחה הערב, מוטי כהדם, פנה לאבידן במהלך קריאת
הפואמה השנייה וביקשו לקצר, פנייה שאינה מקובלת בערבי־שירה למיניהם. אבידן
המשיר, כשהוא בולע את כעסו. בהפסקה, כאשר היה אבידן בשלבי הסתלקות מן
האירוע, זינב אחריו מנחה הערב וביקש לנמק את מעשהו. כאן התנהלה התכתשות
בלתי־סיפרותית, אשר במהלכה חבט אבידן כמה חבטות בבהרב ועזב את המקום.
אחרי ההפסקה נערך ראיון עם יהודה עמיחי, והועלה קטע ממחזה של יוסף מונדי.
אחרון המשתתפים היה יורם קניוק שסיפר, בין השאר, אודות קריאות־טלפון ומיכתבים
אנונימיים שלהם הוא זוכה ללא־הרף, בשל ספריו ורשימותיו. אישיות המעורה בחיי
הסיפרות, ששבה לאחרונה מחוץ־לארץ, סיפרה שהסופר כנימין תמוז עסוק ביטים
אלה, בלונדון, בחיבור ספר המטפל בעקרותם של מישרד־החוץ ומערכת־ד,הסברה
בחוץ־לארץ. מסע־ד,השמצות נגד תמוז, שנערך באחד הצהמנים, והביא את יוסף
שריד לשאול בכנסת שאילתה שבה הוצג תמוז כיורד, בא לקיצו. מסתבר שמקורה
של חרושת־ד,שמועות על ירידתו של תמוז באדם שפירסם זמן־מה ביקורות־סיפרוית
במוסף הארץ, בתקופה שבה שימש בנימין תמוז כעורכו. בשלב מאוחר יותר מנע תמוז
מאותו אדם להמשיך לפרסם ביקורותיו במדורו. האדם טילפן אל מדיחו, ואמר לתמוז
ש״הנקמד, לא תאחר לבוא.״ מאז חלפו כמה שנים, ואותו אדם הפך עורכו של אחד
המשורר ע׳ווני
מכיתבי־העת המסובסדים, וניקמתו בתמוז אכן לא איחרה לבוא.
סכית מהכפר רמה נעצר לחקירה על-ידי מישטרת מרחב־הגליל, על ישירים שכתב
וקרא לפני קהל ערבי בכפרים. מסתבר בי מאז, יום־האדמה׳ פורסמו בישראל כעשרה
שירים לפחות, המוקדשים לששה הערבים שנהרגו. עם המשוררים שכתבו על נושא
זה נמנים נאיף סלאם, דרוזי מפקיעין, מפלאח טבעוני לסמיח צבאג. בהקשר
למעצרו של ע׳ווני סבית שואלים חבריו במה הוא שונה מנתן אלתרמן, שחיבר
אחרי טבח כפר־קאסם שיר ישבו גינה את הטבח. נמסר מחוגי המשוררים האלה שיש
בכוונתם לפנות בעניין מעצרו של סבית למזכירות פא״ן קלוב העולמי.

במדינה
חקירות
דברמצ חי קקרה
בדרךמ המיו בלה
האזרח מצא ציוד סודי
במיזבלה, ה 7ך דמישטרה
למסרו וחמן? שס מכות

קר ם לחות
מעולה לכל גיל.

1־ 0 1־ז ^ 0 0ט

גבר לבוש מיכגסיים קצרים, גופיד, וסג־דלי-אצבע,
נכנם בשעות הבוקר לתחנת-
המישטרה בחולון, והניח על השולחן חבילה
של פריטי־ציזד מוזרים. הוא טען
שמצא את 15 החלקים, שחיו נתונים ב אריזה
המקורית שלהם, במזבלה של רא-
שון־לציון. הגבר במיכנסיים הקצרים הציג
עצמו כמשה רון, והצהיר כי בעצם, מצא
את צרור החלקים המוזרים עוד לפני שנה,
וחשב שהם מכשירים להעברת לחץ־אוויר.
אך מייד אחרי שמכר שביקר בביתו אמר
לו שמדובר בחפצים ביטחוניים יקרים
מאד, החליט למסור אותם למישטרה.
קצין־המישטרה, מפקח־מישנה נתן סלמה,
ששמע את דבריו של משה רון, נדהם כאשר
ראה את הציוד שנתגלה במזבלה,

0 ^ 01001• 011-1מוותרת על אריזות
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור מעולים
במחיר נמוך בב 50
מחברות קוסמטיקה מעולות אחרות.

מפיצים: הלטיסבגנ ״ נזטלי 0 4 -6 6 5 5 0 5 :0 3 -2 5 5 7 6 3

יורש

חיים סלוצקי מציגים:

ד ה־ ס אד

קצין־מישטרה סלמה
שווה לפני החוק

ככ>\>/נ ה

יי ^י ע ^זייי

הודעה חשובה למוסדות
ל 18-הצגות ראשונות
נמכרו 65*519 כרטיסים
נשאר מספר מצומצם של
כרטיסי הנחה ל מוסדו ת
וארגונים — להשיג :
במשרד י. אורי, ת״א,
שטנד ,17 טל׳ 238274
.238322
הפצה ראשית: רוקוקו
ת״א, דיזנגוף ,93
טל׳ 248824 , 223463

בהיכל הספור ט
ר־אליהו תל־אביב בלבד בימים: א׳ ה׳ ומוצ״ש ־ הצגה אח ת בשעה $.45 בערב בדיוק
בימים: בי ג׳ ד׳ ״ שת׳ הצגות ב ־ 5-30 וב־ $.45 בדיוק
ביום רביעי 14.6הצגה אחת בשעה $.45 בדיוק.
ל׳ חופ ש ה על קרח׳ לא תנתנה הז ממת:

סטיבל הסרטים כקאן הוא עבד
יי דה שחורה. כל מי שביקר בו פעם,
והתייחס ברצינות למה שקורה בו, יודע
זאת היטב. ואליו כל האחרים, מסרבים
ממילא להאמין שהליכה לקולנוע נכנסת
לקטיגוריה המכונה ״עבודה״ ,ושביקור ב־עיירודקיט
זוהרת, כמו קאן, יכול להיחשב
.כעמל.
כיאה לפסטיבל, שאינו מתמהמה לפני
שהוא יורה בתותחיו הגדולים, נראה שהשערורייה
השנתית צצה כבר בימים ה-
ראשונים. זוהי שערורייה שמזכירה במיק-
צת את הזלילה הגדולה מלפני שלוש שנים,
או את סרט מתוק מלפני שנתיים. בלומר :
סרט שהכל דוהרים לראותו, מיקצתם בשל
איכותו ומרביתם בשל העזתו בתיאור התנהגות
אנושית חריגה.

מכסימום יופי
פבמינימום הוצאה

מפסטיבל קאן:

ואשר היו נקיים ושלמים, וביקש לחקור
את האזרח פעם נוספת. הקצין חשד שמדובר
ברכוש ׳גנוב, ולא האמין לגירסתו
של משה רון, גם מכיוון שבאותה מזבלה
בוערת אש ללא־הרף 24 ,שעות ביממה,
ולמרות זאת היו החלקים שהביא רון ללא
כל פגם.
רון, מצידו, אמר לקצין־המישטרה שאינו
מבין מה רוצים ממנו. הרי הוא, בסו־הכל,
עשה טובה למישטרד, בכך שהביא
את המציאה לתחנה. הקצין אמר לו כי
יש לו חשד שמדובר ברכוש גנוב, וכי
עליו להסביר כיצד הגיעה המציאה לרשותו.
קצין־המישטרה הוסיף שהוא יכול
לעצור אותו באשמת החזקת רכוש גנוב.
תגובתו של משה רון היתה :״אתה יודע
מה י תסלח לי שנפגשנו בכלל, כאילו לא י
באתי הנה כלל.״ הוא לקח את החבילה,
ופנה לעבר היציאה.
,מכות למתלונן .״אתה לא תצא מפה!״
אמר לו הקצין, ותוך כך הקיף את דלפק
היומנאי, שמאחריו עמד כל אותה עת,
והתקרב אל המתלונן. בהמשך הוכה משה
רון, והמדינה הגישה כתב־אישום נגד
קצין־המישטרה נתן סלמה. בכתב־האישום
צויין שפרצה תיגרת־ידיים בין השניים, וכי
הקצין סלמה תקף את האזרח באגרופים
בראשו ובפניו, וגרם לו חבלות. בין השאר
שבר לו שתי שיניים. בשבוע שעבר גזר
את דינו שופט־השלום בתל־אביב, אהרון
כהן.
השופט ציין, כי מפקח-מישנה נתן סלמה,
הוא קצין־המישטרה הראשון שהואשם בעבירה
פלילית שיל תקיפה חבלנית בתפקיד
.״יש לשבח את המישטרה״ — הדגיש
השופט — ״שרצתה להראות לציבור בי
שוטר או קצין מישטרה שווה בפני החוק
לכל אזרח,״ אך הוא החליט לזכות את
הנאשם מחמת הספק, והוסיף שהוא-עצמו
היה מהסס מאוד לפני שהיה תולה בנאשם
(המשך בעמוד )46

ף ושא ההתלהבות הזאת הוא, הפעם,
1מתוצרת יפאנית־צרפתית (קדפרודד
קציר. שבה רק הכסף משותף, כי הסרט
כולו נעשה בארץ־השמש־העולה) .שמו של
הסרט הוא שילטון החושים ואחראי לו
במאי בשם נגיסח אושימח, חמקובל כיום
כיוצר החשוב ביותר בדור היפאני חצעיר.
סיפורו של. הסרט פשוט בתכלית, ואולי
אפילו יותר מדי פשוט. משרתת, ההולכת

מאדה מבירה את מעבידה
לא פורנוגרפיה

לעבוד כדי לעזור לאהובה לשלם את חובו־תיו׳
מתאהבת במעבידה, ובמשך כל הסרט
כולו, חוץ מהפסקות קצרצרות, היא מתנה
עימו אהבים בצורה הגלריה והנועזת ביותר
שאפשר להעלות על הדעת.
לכאורה: עוד סרט פורנוגרפי, אולי קצת
יותר נועז וקצת יותר חריף מן הרגיל,
אבל אין צורך להתרגש. למעשה: אין זה
כלל כך.
ראשית, כל מי שמכיר את סרטיו הקודמים
של אושימה, לא יעז לחשוד בו
כי התעניין בגילוי־עריות בילבד. שנית,
להבדיל מן המוצר הפורנוגראפי המצר,
אין הסרט מגרה את החושים אף לרגע,
וכפי שאמר הוגה־דעות צרפתי גדול, לא־קאן,
שראה אותו :״זהו הסרט הצנוע
ביותר שאפשר להעלות על הדעת.״ ובעצם,
ההרגשה האמיתית, שבה יוצאים מן ההקרנה,
אינה של הנאה, התעלות־חושים
או תאוות־בשרים, אלא של אימה עמוקה.
כי שני גיבורי הסרט הופכים, בידי הבמאי
אושימה, אב״טיפוס של יצורי-אנוש
הנשלטים לחלוטין על־ידי חושיהם ביל-
בד, והמגשימים כאילו את האימרה של

סאדה מאיימת לכרות את אברו של אהובה
״זהו הסרט הצנוע ביותר שאפשר להעלות טל הדעת

אושימה מביים אורגיה
לא ״עימנואל״
סופר צרפתי החביב במיוחד על הבמאי,
ז׳ורז׳ בטאי, שדיבר על מציאת שלמות
האהבה בתוך התמסרות המובילה אל המוות.
אם מזכיר הסרט הזה משהו, אין
זה עימנואל וצאצאיו הציבעוניים וחמלו־קקים,
אלא תיאטרון האכזריות של אנטואן
ארטו, וכיתבי המרקיז דה־סאד.

ה מוות /ה שלמות
שבאהבה
ן• אומנם, שמה של הדמות הנשית
י הראשית בסרט הוא סאדה, וכבר למן
הרגעים הראשונים בסרט היא משתעשעת
ברעיון המוות, בצורת תער, מיספריים או
סכין־מיטבח ענקית. האהבה החושנית האוחזת
בסאדה ובאהובה כל־כך עזה, עד
שאינה מותירה עוד מקום לדבר — לא
למזון, המרדים את הגוף, ולא לכל אפשרות
של חיים מחוץ למיסגרת הזוג. הסרט
הופך בהדרגה יותר ויותר קלוסטרופובי,
סגור בתוך חדרונים קטנים שבהם מתעלם
הזוג ללא־הרף, כאשר המגע שלהם עם
העולם החיצוני הולד ופוחת, ונעשה מוזר
מיום ליום.
הם אינם מתרחצים עוד, אינם מתירים
שינקו או יסדרו את קיטונם או את יצועם,
אינם משים זה מצד זה, כאשר האשה
לכודה בתאווה מתמדת !והגבר ניחן בכושר
נדיר לזיקפה מיידית שאינה נפסקת• הבושה
מפני הזולת נמוגה בהדרגה, והרצון
לחקור עוד ועוד את הגבולות האפשריים
של התענוג מוביל אותם אל גבוליות של
התנהגות אנושית, המתקרבת יותר ויותר
אל המוות.
כדי להתפרנס יוצאת הנערה פעמיים,
במשך הסרט כולו, להתעלס עם זקן, ואילו
הגבר מעז פעם אחת בלבד לבקר בביתו
ולהתקרב אל אשתו, התקרבות הנפסקת
בטרם עת, כאשר נדמה לו כי אהובתו
התובענית נמצאת מאחרי הפרגוד. ככל
שמתקרב הסרט אל סופו, הולכים הניסויים
של השניים והופכים מסוכנים יותר, עד

סאדה כאכסטאזה מינית
״לא תאוות־בשרים, אלא אימה ע מו ק ה...״
אשר הם מתחילים לחנוק זה את זה,
כדי לחוש בהנאה של ה״מוות מתוך אהבה״
.וכאשר הגבר אינו יכול לסבול עוד
את העובדה שהוא מועך את צוואר אהובתו,
נוטלת היא את היוזמה, וכשהיא
רכובה עליו היא מהדקת את חגורת הקימונו
עוד ועוד, עד שבהסכמה הדדית
מלאה הם חשים באמת את השלמות ש באהבה.
וכאשר היא שוכבת ליד גופתו
המתה של האהוב, נוטלת האשה סכין,
כורתת את אבר-המין שלו, ומתייחדת איתו
לעולמי-עד.
הסרט מסתיים בכתובת, המבשרת
כי המדובר במיקרה אמיתי, אשר
קרה ביפן לפני 40 שנה. האשה, כך מסתבר,
נמצאה לאחר ארבעה ימים, נודדת
מאושרת בחוצות טוקיו, עם האבר הכרות
בקירבה. היא נאסרה כשחיוך גדול שפוך

על פניה. הפרשה זכתה בניסוי עיתונאי
עצום, הנאשמת נהנתה, במפתיע, מאהדה
לא־מבוטלת מצד הציבור, אשר ראה
באהבתה המטורפת ניגוד מופלג להכנות
הרצח ההמוני של מילחמת־העולם השנייה
שהציצה כבר באופק, והיא נידונה בסופו
של דבר לשש שנות מאסר בלבד.
״אני מסרב בתוקף לקבל את ההשקפה
שסאדה, גיבורת הסרט, היא רוצחת,״ טוען
הבמאי אושימה .׳׳אם, בתחילת הסרט,
אפשר עוד לחשוב שהמדובר בזוג תאוות-
נים, אני מקווה שברור כי בהמשך, הם
הופכים זוג החוגג, בדרך מייוחדת-במינה,
פולחן מייוחד-במינו. ואשר להתעלמות שלי
מן ההיבטים הפוליטיים של התקופה ש אותה
אני מתאר, האם אין בעצם התעלמות
זו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשתי
הדמויות הראשיות, משום הצגת עמדה

פוליטית?״
ולמי שרוצה למצוא בסרט משמעות
אקטואלית יותר, בעיקר בעצם העובדה
שאשה מסרסת את גופת הגבר, שהופך
קורבן בידיה, הוא עונה שוב בתשובה
שלילית.
״לא זו בלבד שכל מה שקורה בין ה שניים,
קורה בהסכמתם ההדדית המלאה,
אלא שצריך להוסיף על כך הסבר נוסף.
המסורת היפנית אינה רואה בחושניות
ערך אנושי פסול. תרבות מינית מפותחת
פורחת אצלנו עוד מן המאה העשירית,
והתמסרות לתענוגות־החושים, בבתים
מייוחדים לכך, לא היוותה אצלנו מעולם
בושה שיש להסתירה. המונוגמיה היא
המצאה חדשה יחסית, ומדע האהבה החל
נובל, רק לקראת מילחמת־העולם השנייה,
בערך בתקופה שבה חיו סאדה ואהובה.״

במדינה

מודרכיס ל ^ו ״ו

20 יו ם

באנגליה, בלגיה, גרמניה, אוסטריה, איטליה, שוויץ, צרפת.
ה מחיר 5700.— :ל״י ועוד *3; 450 כולל מרבית הארוחות.
ראה פרוט בחוברת.

טיול ל הי ט 20 יום ס קנדינ בי ה
אנגליה, גרמניה, דנמרק, שבדיה, נורבגיה, הולנד. המחיר :
— 5700.ל״י ועוד .*5:450
אלו רק שתי דוגמאות מתוך שפע טיולי הקיץ שמציעה לך
דיזנהויז, החברה בעלת הנסיון של 50 שנות שרות לתייר
ולנוסע ; טיולים לכל גיל ולכל כיס ולכל תקופ ת חופשה.
בחוברות הטיולים שלנו שפע הצעות שלא תוכלו לסרב
לעצמים: טיולים מודרכים לאירופה, סקנדינביה, המזרח
הרחוק, ולדרום אפריקה.

מגוון טיולי ס או ט ב אונ ד באירופה
לנוסע האינדיבידואלי. טיולים היוצאים אחת לשבוע
מלונדון, ברמה גבוהה ובחברה בין לאומית המאפשרים לך
לשלב ביקורי קרובים, פגישות עסקים עם חופשה מהנה
באירופה. ניתן לשילוב עם כרטיסי טיס ה קבוצתיים.
לדוגמא :

14 יום — גרמניה, דנמרק, שבדיה, נורבגיה
ב 900-ל״י ועוד *4 450 כולל 2ארוחו ת ליום וסיורים.
15 יום — בלגיה, איטליה, אוסטריה, גרמניה, שוויץ, צרפת.
המחיר — 700.ל״י ועוד .*4 450
כולל 3ארוחו ת ליום. ברומא ופריז 2ארוחו ת ליום.

סיורי שייט ונופש באיי יוון וקורפו
לדוגמא — 12 יום — 3595.ל״י ועוד *4 325
3ארוחו ת ליום בעת השייט.
2ארוחו ת ליום בתקופת הנופש.

המחירים נכונים ל־. 20.4.76

פרטי והרשמה בכלמשר די הנסיעות
במשרדי דיזנהויז, ת״א, רח׳ נחלת בנימין ,57 בן־יהודה 33

ד ^ נתויד 50 שנות 2סיון ב שרות התייר והנוסח

חוד ש11
ב ד רו ם אירח
שקט

של ו וה

וכל השאר!
צלי אש בבריכה * ריקודי ם
ושחייה תחת כיפת ה שמיים
* ס ר טי ם לאור הירח *
הופעות בידור * הרצאות
על ק רי א ה בכף היד * ביקור
בעולמו של רפי נלסון *
ס ר טי ם ו שיקופיות על ה חיי ם
התת מי מיי ם ב איל ת * דיס־קו
ט ק * מרכז צלילה ביג־ל
או מי * שחייה ו טני ס

מלון לרום אילת
בדבר הזמנות נא לפנות: בתל־אביב — 229191
באילת 4111־ 059 או ככל משרדי סוכני הנסיעות

(המשך מעמוד )44
כתם מוסרי או מיקצועי כלשהו בקשר למעשים
שייוחסו לו בתיק זה.
כל זאת, אשר להיבט המישפטי. אך במהלך
הדיוניפ בבית־מישפט־השלום בתל-
אביב, הוזמן להעיד איש־צבא, שזיהה בוודאות
את חלקי הציוד הסודי שנמצאו
במיזבלה, על האריזה היתר, כתובת בשפה
האנגלית.
מי היה המפר 1בחודש דצמבר 1975
פנה עורך-הדין יורם מושקט, פרקליטו של
הקצין סלמה, אל מפקד מישטרת חולון,
וציין ני עד לאותו מועד לא ביררה ה־מישסרה
אם הרכוש שהביא משה רון
לתחנת חולון גנוב1 ,מני*ן נגנב.
בינואר 76׳ ,כתישעך, חודשים מאז הובאה
החבילה ובה חלקי הציוד הסודי על-ידי
האזרח משה רון לתחנת חולון, השיב סגן-
ניצב ברודו, סגן מפקד מרחב-יפו של ה-
מישטרה, לעורך־הדין מושקט :״בעיית הרכוש,
אם הוא גנוב או לאו, אינה רלוונטית
לעצם העניין. זאת ועוד: הרכוש
המתואר אינו רכוש שניתן לזיהוי.״
כשנה אחרי שנמסרה החבילה, ובה פריטי
הציוד הביטחוני הסודי של צה״ל ל-
מישטרה, עדיין לא הגיעה הפרשה לסיומה.
בחודש אפריל השנה, כתב יורם מושקט
לרמטכ״ל, כי עד אז היו חלקי הנשק
הסודי שנמצאו במיזבלה — לפי טענותיו
של משה רון — מונחים במישטרה. הוא
ביקש ששילטונות צה״ל ידרשו את החבילה
הסודית מהמישטרה, ויפתחו בחקי רה.
עדיין לא ברור מה היה, בפרשה זו,
תפקידו של קצין בביר (בדרגת סגן־אלוף)
בצה״ל, המשרת בביטחון־שדה, אחיו של
האזרח משה רון, שליווה את המתלונן
בדיונים בבית-המשיפט. האם היה הוא
ה״מכר״ ש״המליץ״ למשה רון למסור את
המציאה שמצא במיזבלה, למישטרהז

דרבי חיים
צרו ת :1עין־?י(§ן
הוא מאשים את מושב
עין־זיוון ברמת־חנוזן
בי גז 7את אישתו ובגו
וגרש אותו
״הם חינו אותי ! גרשו אותי מביתי. הפרידו
ממני את בני! קכניסו אותי לבית־משוגעים.
הסיתו את אשתי נגדי וגם איימו
עלי ברצח.״ טענות אלד השמיע, בקול
נרגש, שמואל רוטנברג 25 נגד ראשי
המושב עין-זיוון שברמת־הגולן אשר, לפי
דבריו, הביאו אותו למצבו כפי שהוא כיום:
חסר-כל, זרוק וממורמר.
״הוא היה חריג במשק, לא רצו בו.
אשתו רצתה להישאר בעץ־זיוון ולהתגרש
ממנו. השאר זה דימיונו הפרוע,״ הגיבה
העובדת הסוציאלית, שטיפלה בשמואל ומכירה
את בעיותיו.
״ל א כדדוד לא רציתי לעבוד בלול,״
סיפר שמואל .״מכאן התחילו הבעיות עם
המשק. לפני עשרה חודשים הגעתי למשק
עין־זיוון עם אשתי זהבה, המבוגרת ממני
בארבע שנים, ועם גננו נבו. באנו לעשרה
חודשי-ניסיון. .אני עבדתי במיפעל לייצור
מגפיים. אשתי היתד, מורה ומחנכת במושב
הסמור, רמות־גולן.
״אחר־כך נסגר המיפעל והתחלתי עובד
בלול. דיברתי עם אשתי על אפשרות
עזיבה למקום אחר. שוחחנו על מיצפה־רמון.
לא ראיתי את עתידי באיסוף זבל
בלול. עימותים עם חברי-המשק לא היו
לי בכלל. לפני כמה שבועות יצאתי לבדוק
את אפשרות קליטתנו במיצפה־רמון. לאשתי
אמרתי שתודיע לרכז המשק שיצאתי
למילואים.״
מכאן החלה שרשרת אירועים ששמואל
לא שלט עליה יותר .״אחרי שלושה ימים,
כשחזרתי למשק, לא הכרתי את אשתי.
היא אמרה לי , :אני לא רוצה אותך יותר
בבית, לד מכאן.׳ לא הבנתי מה קורה.
ניגשתי למזכיר־המשק׳. ,חיים קיזמן, כי
חשבתי שהוא אולי יודע מה היה, ויסביר
לי. המזכיר גם הוא גירש אותי מעל פניו.
,אני לא רוצה לראות אותו יותר כאן!׳
הוא אמר לי. ביקשתי הסבר, אבל לא היתה
לו תשובה. הוא לא התייחס אלי. אז התחלתי
להבין שאולי אנשי-המשק הסיתו את
אשתי נגדי. אני לא יודע מה יש להם
נגדי. ניסיתי לדבר גם עם הרכז, דורון
אלוני, ועם חברים אחרים, אבל פתאום
(המשך בעמוד )48
ה עו ל ם הז ה

2021

קולנוע סרטים באסבי ס־יקליי מח -
וו־!,א חי ס־ו־־־נרק
חברת פוקס המאה העשרים ממשיכי״
בימים אלה, במלוא התנופה — בהכנות
להפקת המחזמר הראוותני באסבי ברקליי.
כזכור, הופסקו ההכנות להפרטת חייו של
מכוריאוגראף הנודע — בגלל מותו הפתאומי,
לפני כחודשיים. ברקליי, אשר שימש
כיועץ אמנותי וטכני לסרט אודות חייו —
מת בלוס־אנג׳לס בגיל שמונים, זד,אולפנים
נאלצו לחפש מעצב וכוריאוגרף שיצליח
להיכנס במהירות לנעליו של אחד מחשובי
היוצרים במחזמר ההוליוודי בשנות הזהב
שלו — אם לא החשוב שבהם.
באסבי ברקליי קנה את פירסומו בשנות
השלושים, כאשר יצר באולפני וורנו־ברום
כוריאוגראפיות עוצרות־נשימה במחזמרים
שביים לויד בייקון. כל כוריאוגרפיה 0ינ״
מאטית של ברקליי — הפסה פנינה קול נועית
מבריקה ומלוטשת, עיקר סיגנונו
התבטא באירגון קומפוזיציות סימטריות של
עשרוות נערות יפהפיות — מול מסרטות
שהיו עולות ויורדות, מתקרבות ומתרחקות
— לאורך, לרוחב, באלכסון ובמעגל.
בעזרת תיפאורות-ענק, שניבנו באולפני
ווונר — נהג להציג את נערותיו על רקע
פסנתרים עצומים, בריכות ומיזרקות ענקיות,
או מיבגים גיאומטריים מרהיבי-עין.
הוא היה היוצר הקולנועי הראשון במיו־זיקלס
המישפחתיים של הוילווד, שהעז
באחד הקטעים — לתת לנערותיו להחזיק
בננה ענקית בין רגליהן — כסימבול מיני
מובהק, שהוסווה בדיאלוג מבדח ובלחנים
מתקתקים.
מנוחה על זרי־דפנה. ג׳יימס קגני,
ג׳ינג׳ר רוג׳רם, ראבי קילר ואונה מרקל
היו כוכבים קבועים בסרטיו, ובין יצירותיו
המפורסמות ביותר באותה תקופה: רחוב
,42 נערות כורי־זהב 1933 ואחרות. בסוף
שנות השלושים עבר לעבוד באולפני
מטרדגולדווידמאייר, והקדיש את זמנו לבימוי
סרטים שלמים — ולא קיטעי-מחול
בלבד, כפי שעשה באולפני וורנר־ברוס.
כאן היתד, הצלחתו פחותה (בין השאר
ביים סירטי־מישפחה בכיכובם של ג׳ודי
גארלנד ומיקי רוני) ,ורק כאשר עבר לאולפני
פוקס המאה העשרים ויצר, ב־.1943
את כל החבורה כאן — חזר לאקסטראווא־גאנצה
הקולנועית שלו.
במשך השנים שעברו מאז, העדיף באס־בי
ברקליי לנוח על זרי-הדפנה, ורק ב־
1970 שב לביים בברודוויי את המחזמר המחודש
לא, לא, נאנט בכיכובה של ראבי
קילר, כוכבתו הוותיקה. כאמור, מכינה עתה
חברת פוקס גירסה קולנועית, שתנציח את
שנותיו של ברקליי בהוליווד. הכוריאוגרף
הקשיש שימש תקופה מסויימת כיועץ טכני
ואמנותי, והחל משחזר את תיכנוני הכוריאוגרפיה
הגיאומטרית שלו, כאשר לפתע
חלה ומת, קודם שהספיק להשלים את יצירתו
האחרונה.
תדריך חובה ליאות :
ת ל ־ א בי ב — מלתעות; האיש שרצה
להיות מלך; חליל הקסם; שלושת ימי
הקונדור; סיפורה של אדל.
ירושלים — המהגרים; בושם נשים;
מלתעות ; זהות גנובה.
חיפה — מלתעות ; שלושת ימי הקונדור
; אמריקני בפאריס.

תל״אביב
ן מלת עו ת (אלנבי, חן, ארצות־הברית)
— מותחן מרתק מאין־כמוהו, המגלגל
בפירוטכניקה מדהימה, מיהפנטת ועוצרת-
נשימה׳ את המיתוס האכראי של אדם-
נאבק־במיפלצת. זו מתגלמת בדמות כריש׳
ענק, הקורע נשים וזולל ילדים.

האיש שרצה להיות.כולד
(מוגרבי, ארצות־הברית) — סיפור קטן ולא
חשוב של רודיארד קיפלינג, הפך סרט-
הרפתקאות מהנה ומלא הומור סרקאסטי.
אודות יומרנותה הקולוניאליסטית של בריטניה.
מישחק מלבב של שון קונרי ומייקל
קיין, בדמות זוג הרפתקנים היוצאים לחה
עו ל ם הז ה 2021י

שיגעון אפל
ושמש בהירה
״סיפורה של אדב״ (פריו,
תל־אביב, צרפת) — סירטו הלפני-
אחרון של הצרפתי פרנטואה טרי-
פו — הוא על אהבתה האוגססינית של נערה לגבר, שיחסו
אליה אדיש. אהבה פוגעת, מכאיבה, הגורמת לאיבוד הזהות
העצמית, שכל הניסיונות להגשימה מביאים להרס־עצמי
ולטירוף־הדעת. אדל היתה בתו השנייה של הסופר ויקטור
הוגו, שברחה מן הבית ב 1863-כדי לרדוף אחר אהובה.
טריפו מבסס את העובדות על יומנה של אדל, שמתה
ב״ ,1915 לאחר שבילתה את ארבעים שנותיה האחרונות
במוסד לחולי״רוח בפאריס.
טריפו מפרש את היומן כאודיסיאה מכאיבה, לא־רציונאלית,
של תשוקה וייסורים — אל השלווה והשלימות
שבשיגעון• זוהי אהבה פאתטית, תובענית, משפילה, שאדל
אינה יכולה לעמוד בעוצמת דחפיה. הבמאי הצרפתי משתמש
בדגמים וסימנים של מלודראמה הוליוודית משנות ה ארבעים:
סממנים רומנטיים, דיאלוג שטוח, תיפאורה
גותית, גיבורי־מישנה קארטוניים. אבל באלה הוא משתמש
רק כרקע נפלא, שעליו הוא מדגיש ומעמיק את מצבה
הטראגי של אדל. באמצעותם הוא גם יוצר את האירוניה
הדרמאתית, שכה אהובה עליו בסרטיו. באינטרפרטציה,
המחושבת אצלו לפירטי״פרטים — טריפו גם מרמז, שברי״
חתה של אדל לא היתה רק אחרי אהובה, אלא גם מצילו
המכביד של אביה המהולל: אדל מעלימה את זהותה,
מסתתרת תחת שמות בדויים ומתייסרת בניסיון לשכוח
את זכר אחותה שטבעה.
טריפו טוען, שכדי ליצור תחושה של חנק — הירבה
לצלם במקומות סגורים ודחוסים. הוא נעזר בצלמו הספרדי
נסטור אלמנדרוס, שאיפיין את גוני הסרט בחום־כהה: הוא
צילם את השחקנים על רקע קודר. אלה מוארים היטב

איזבל אדז׳אני

טירוף האהבה

וניתן להבחין בהם בפרטים רבים — אבל הרקע נשאר
כהה, כבד ומעיק. רוב הסרט האפלולי עומד בניגוד חריף
לקיטעי-הסיום שלו, שבהם מגיעה הגיבורה לשלימות העצמית
שבטירוף. אז מואר לפתע האקרן בשמש בהירה,
בצבעים חמים וחזקים — ואדל מרחפת בין הרחובות,
שחורה, מרופטת ובלויה. זוהי תמונה, שרישומה הפיוטי
לא יימחק זמן רב מן הזיכרון.
״סיפורה של אדל״ לא היה מגיע לעוצמתה המרטיטה
של החווייה האמנותית, לולא מישחקה היוצא־מן־הכלל
של איזאבל אדז׳אני — נערה בת ,19 העושה את צעדיה
הראשונים בעולם הקולנוע. צריך לראות אותה, כדי להבין
עד כמה היא גדולה.

בידור ע\\7וח
ומשעשע
״קרב קשה במיטה רבה״
(גת, תל־אביב, בריטניה) — שנתיים
וחצי המתין מפיץ הסרט,
עד שהעלה את הקומדיה הבריטית על מסכי בתי-הקולנוע.
כשרואים את הסרט — מבינים מדוע. לא שהוא אינו מבדר,
להיפך. הוא מאד משעשע. אבל עברו הימים שבהם התרכז
הקולנוע סביב ה״סטאר״ שלו. היום מבקשים חצופים
משהו הרבה יותר מתוחכם, מורכב ובעל״משמעות. דימיונם
הפנטאסטי של האחים ג׳ון ורוי בולטינג, שיצרו את המהתלה
הזו — נשא אותם אל פאריס הכבושה בימי
ממשלת וישי, ואל ״בורדל״ חביב וסימפאטי — המגוייס
על־ידי המודיעין הבריטי למשימות-חבלה באוייב הנאצי.
וכך, בעוד שבחזית משתוללת מילחמה — נכנעים הגרמנים
במיטותיהן של יצאניות״הצמרת הצרפתיות.
אל חציר העלילתי הזח צמוד כוכב הסרט, פיטר סלרס
— וסביבו מתרכז כל חמיבנה חאפיזודי של התסריט,
שפרקיו חוזרים על עצמם שוב ושוב, ובכל אחד מהם מפגין
פיטר סלרס כישרון חיקוי וירטואוזי, עיתוי קומי מדוייק
וידע בסיסי במוקיונות קולנועית. אבל זה הכל. הסרט
קם ונופל בזכות הקומיקאי הבריטי, וכשזה נעלם לרגע
מן המסך — מצפים לו בקוצר-רוח. סלרס מופיע בשישה
תפקידים שונים, מאופר בכל אחד מחם ומגלגל את לשונו
בניבים שונים — כפי שהוא רואה בדימיונו פקיד נאצי
עלוב״נפש, מייג׳ור בריטי שחצן, גנראל צרפתי זקן ונואף
או אפילו הפיהרר, בכבודו ובעצמו•
העובדה שהאחים־התאומים בולטינג כתבו את התסריט,
כשלנגד עיניהם ניצבת אישיותו הרב־גוגית של סלרס —

פש תהילה ועושר בארץ רחוקה ואכסו־טית.

חליל הקסם (סטודיו, שוודיה)
— חגיגה לעין ולאוזן, שעליה מניף
איגמר ברגמן שרביט־ניצוח מופלא, כש הוא
מפרש בסימפאטיה, בחום ובאהבה את
סמליו המאסוניים של מוצארט. האופרה,
עם התמליל של שיקאדנר, היא קסם של
סרט, גם למי שאינו מאומן להקשיב לאופרות.

+שלושת ימי הקונדור

(פאר, ארצות־הברית) — סרט־מתח בעל
יסודות סאטיריים אודות סוכנות־הביון האמריקני,
הנאלץ לסלק נגעים ממאירים ש פשו
בין שורותיו, ובתוך כך הופכים חייו
של הפרט לא־כלום, מישחק-צעצוע בידי
המושכיס-בחוטים. בימוי ועריכה המוכי חים
בפעם נוספת, כי סידני פולאק הוא
אחד מיוצריו הכישרוניים ביותר של הקולנוע
המודרני בהוליווד.

פיטר סלרס — שישה תפקידים
ניכרת היטב גם בכל שאר חלקיו של הסרט: עם קצת יותר
תשומת-לב, ניתן חיה להפוך את דמותה של מאדאם־הבית
פנינה של תפקיד, ואת מישחקה של לילה קדרובה (בובולינה
מזורבה היווני) קליידוסקופ של פאתטיות קומית. אבל חיא
נשארת שטוחה כצלחת — ממש כשם שקורט יורגנס הוא
נאצי ״מבין״ ,מלא הערכה ו״יראת-כבוד״ נוזליים — כמושלה
הצבאי של פאריס, המסייע ל״מוסד המפורסם
ביותר ברחבי אירופה.״ זהו סרט מבדר, אך מלבד רישומו
המשעשע של פיטר סלרס — ספק אם יישאר זמן רב
באוצר החוויות.

ירושליס
המהגרים (אורנע, שוודיה)
— הבמאי-צלם־תסריטאי-עורך יאן טרול,
יצר סאגה נוגעת ללב בפאתוס ריאליסטי-
רומאנטי, אודות מסע־ייסורים ממושך ש עוברות
מישפחות הנמלטות משוודיה הקרה
והמתנכרת לאיבריה העניים — אל
ארץ האפשרויות-הבלתי-מוגבלות. עם ליב
אולמן ומאקס פודסידוב.
* +בושם נשים (הבירה, איטליה) —
מישחק מעולה של ויטוריו גסמאן, בסרט
פחות חשוב של דינו ריסי — אודות נכה
ממורמר ה;,מחרבו״ על כל העולם, ובכל-
זאת מותיר לקהל תקווה אופטימית לחיים
טובים יותר. החלק הראשון של הסרט —
פגז של צחוק.
זהות גנובה (סמדר, ארצות־

הברית) — מיקלאנג׳לו אנטוניוני תוהה,
יחד עם גיבורו — עיתונאי שמאס בחיי׳
נדודים אינסופיים — על הוויית קיומו.
ניסיונו לברוח מעצמו, מהחברה, מהפוליטיקה
ולהתחבא תחת שם אחר — נכשל.
סרט קודר ויפהפה בעיצובו הארכיטקטוני,
עם ג׳ק ניקולסון ומאריה שניידר, בתפקידה
הפשוט והטוב ביותר.
חיפה אמריקאי במאדים ;אורות,
ארצות־הברית) — אחד המיוזיקלס החשובים
ביותר בתולדות הקולנוע ההוליוודי;
ג׳ין קלי אחראי על הכוריאוגרפיה של
עצמו, על־פי הלחנים של ג׳ורג׳ גרשווין.
הקרנה חוזרת של הסרט הציבעוני שנוצר
בתקופה שבה אריה של מ־ג׳־מ עדיין שאג
במלוא כוחו (.)1951

קול־קדרא של הליגה
לזכויות האדם והאזרח

אד נר אום
בישיבת הנהלת המפלגה הליברלית,
הציע סגן-ראש עיריית תל־אביב—יפו,
דוד שיפמן ,״לגרש את הערבים
מארץ־ישראל״ (״מעריב״.)14.5.1976 ,

רק 22.50

במדינה

11/19809^9

מסקר ה מובחרת עמידה במגע
ע ם מים.

פירוש ה״הצעה״ הזאת הוא גירושם
של למעלה ממיליון וחצי בני־אדם —
אזרחי מדינת ישראל ותושבי השטחים
הערביים הכבושים, נוסף על מאות
האלפים שגורשו בשנים 1948/49
ובשנים . 1967/68

פירוש ה״הצעה״ הוא פתרון
גזעני ליחסי שכנים המעורר
זוועה.
פירוש ה״הצעה״ הזאת, בין השאר;
הוא שסגן־ראש העירייה של ת״א—יפו
חותר לגירוש חלק מאזרחי העיר.

אנו מוקיעים את ה״הצעה״
הגזענית הזאת ואנו פונים
לכל אדם בישראל ובעולם,
אשר דעתו צלולה עליו -
שיצטרף אלינו בקריאה:
אל יגורש אדם מארצו!
מאי 1976 ,

ת״א — ת״ד 14192

!* אנא, הרימו תרומה למימון
פעולות הליגה לזכויות האדם
והאזרח.

1־ 0 1 1־ 0 1 1 1 0 1 0 0 1
011101001• 011-1מוותרת על אריזות
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור מעולים
במחיר נמוך בכ/0-־50
מחברות קוסמטיקה משלות אחרות.

(המשך מעמוד )44
הייתי זר לכולם והם גירשו אותי כמו כלב.״

מדישכת־הסעד דכית־משוגעים.

״ירדתי מהרמה, והייתי כמה ימים בקריית-
שמונה,״ ממשיך שמואל ומספר על הטרגדיה
שלו .״כל הזמן חשבתי, :מה הם
עשו •לי ז מה אני עשיתי להם?׳ אחרי כמה
ימים חזרתי לביתי. רציתי לראות את
נבו, בני הקטן. אשתי, זהבה, הופיעה וצעקה
עלי שאסתלק ממנה ומן המשק. כשסירבתי,
היא הזעיקה כמה מאנשי המשק.
הם היכו אותי, גררו אותי למכונית והובילו
אותי למישטרת ראש־פינה. במישטרה האשימו
אותי בהסגת־גבול. לפני שעזבו את
התחנה, הספיקו גם לאיים עלי ברצח אם
אעז להגיע עוד פעם אחת למשק, למיש־פחתי,
ללא צו של בית־מישפט. בתחנת-
המישטרה בראש־פינה שיחררו אותי אחרי
חקירה קצרה.
׳ .״למחרת פניתי ללישכת-הסעד. לא ידעתי
מה לעשות. מי יוכל לעזור לי 1מהלישכה
שלחו אותי לעובדת סוציאלית, וזו שלחה
אותי לבדיקה פסיכיאטרית בבית־חולים
רמב״ם בחיפה. כילם החליטו פיתאום שאני
משוגע. אחרי הבדיקה החליטו להשאיר
אותי בבית־החולים, במחלקה הפסיכיאטרית.
כשאשתי טילפנה לבית־החולים, על־פי בק
מכסימום
יופי
במינימום הוצאה
3מפיצים: הלטיס בט״נז טל׳ 04-665505 : 03-255763

פורש רוטנכרג (בחתונתו)
״הם גירשו אותי!״

אירופה ארצות הברית
המזרח הרחוק סביב העולם

דרו ם אמריקה ומקסיקו
טיולים מיוחדים לצעירים לאירופה

חוברת חינם עם פרטי מלאים
׳ בכל מע1רד הנסיעות ב ארץ

אי דשה ^ שרם,

|05 :עסז\/קס0ט£

שת העובדת הסוציאלית שטיפלה בי, התמוטטתי
לגמרי. מצאתי עצמי, למחרת, ב־בית־חולים
לחולי-נפש בעכו. אמרו לי
שאני שם לצורך הסתכלות. קודם־לכן, ב־ומב״ם,
סיממו אותי לגמרי. אחרי שבוע
ימים שיחררה ז(ותי אמי משם. נחתי כמה
ימים בבית הורי בבאר־שבע, וניסיתי פעם
נוספת לשוחח עם אשתי, לראות את בני
וליישר את ההדורים עם חברי המושב.
אני אומנם לא אהבתי לגור שם ועמדתי
לעזוב, אבל לא רציתי לעשות את זה ברע,
כמו שהם התנהגו אלי בחודש האחרון,
בלי כל סיבה.
״ניסיתי לדבר עם אורי טבנקין, מראשי
המשק, אבל הוא לא הסכים. גם בבית-
הילדים לא הסכימו לתת לי לראות את
הילד שלי. אחר־כך איימו עלי פעם נוספת,
וברחתי משם. ביקשתי שלום־בית מביתר,דין
הרבני בצפת. אולי זה יעזור.״
ני סהל הוג אכד. אשתו של שמואל
רוטנברג, זהבה, העלתה טענות רבות נגד
בעלה .״שמואל ניסה להתאבד פעמים רבות
מאז שהגענו לעין־זיוון,״ טענה .״פשוט
לא הסתדרתי איתו. רציתי להתגרש ממנו
כבר מזמן. אני רוצה להישאר בעין־זיוון.
שמואל רצה לעזוב למיצפה־רמון.״
את הקשר של ראשי המשק לסינסוך
המישפחתי הכחישה זהבה :״האמת היא,
שחברי־המשק לא רוצים אותו. הוא מין
לא-יוצלח כזה. אבל אף אחד מאנשי עין-
זיוון לא היה מעורב בענייננו. לא היכו
אותו, לא איימו עליו, הכל מצוץ מן
האצבע.״
עובדת סוציאלית, שטיפלה בשמואל לפני
שהניע לבית-החולים, בתקופת שוטטותו
בקריית־שמונה ובצפת, הסבירה כי הוא לא
הסתדר במשק .״לא היה קשר בין הריב
שלו עם אשתו לבין אי-הסתגלותו למשק,״
טענה היא.
•שמואל מעלה טענות קשות׳ כנגד חברי
המושב עין־זיוון .״עכשיו אני מחכה שאולי
אשתי תתפכח, אחרת אינני יודע את
הסיבה להתנכרותיה הפתאומית אלי ולהתנכרות
חברי המשק,״ אומר שמואל, היושב
בבית הוריו וממתין לפגישה עם אשתו

הניסיון 11011 ציאילי־ה ביטחוני שעריו הוכרז בתדועה ומה -
ג 11עעתהבשקטמ אחרי הקלעיםש! :צה״ל.
עתה 1מנסה צה׳יל נסיו! מסוג חדש: לגייס נעוות״שולי׳ס
זיתי רות מ י והד ות א ו גם 1׳ סיון זה 1מתמ וטט

1ן׳1ן| 1 1 1מי שהיה ראש אכ״א, אלוף
ייי 111 משה גידרון, עדיין מוכן
להגן על הניסיון של גיוס נוער־שולייס.
ך* ס״ר־המישמעת, שעמד על טיגו
רש־המיסדרים באחד מבסיסי חיל-
החימוש, נדהם. כאשר דיבר אל קבוצת
חיילים, מאלה שהגיעו באותו יום לבסיס

אחרי אותו מיקרה שינתה היחידה כולה,
על מפקדה, את היחס למגוייסי-השו-
ליים, וברור היה שבאותו בסים הניסיון
נכשל.
אחרי ההיסטריה של מילחמת יום־ד,כיפורים
-ושירות־ד,מילואים הממושך שבא ב־עיקבותיה,
חיפשו שילטונות צה״ל דרכים
להקל על בעיית כוח-האדם של צה״ל. אחד
הרעיונות שהועלו, היה לבדוק מחדש את
הקריטריונים לגיוס חיילים לשירות סדיר
וחיילי־מילואים לצבא. עד לאותה תקופה
נמנע צה״ל מלקרוא לשירות סדיר, או
למילואים, צעירים בעלי עבר פלילי, נוער-
שוליים שהחשש היה שהוא יעורר בעיות
חברתיות ומישמעתיות — וכאלה בעלי
דפ״ר נמוך.
סוגים אלה של מגוייסים־בכוח לא
נקראו לשירות-המילואים כלל. אולם
עם הניסיון לאירגון־מחדש, פירסם צה״ל

מודעות־ענק בעיתונים ושידורים מפוצצים
בגלי־צה״ל, אשר בישרו על המדיניות
החדשה.

ה,,בייבי״
של גידרון
* *1ה״ל הסכיר את גיוסם של הבלתי-
מתאימים בשני מניעים. האחד: הצורך
הביטחוני בכוח־אדם נוסף, בעיקבות הצרכים
שהציגו תוצאות מילחמת -יום־הכיפו־רים,
והנימוק השני — המוכר כבר זה למעלה
מ־ 20 שנה: צה״ל הוא צבא־חעם,
וככזה מוטלות עליו גם משימות־חינוך החורגות
ממשימות ביטחוניות טהורות.
את הרעיון אימץ — ועד היום נחשב
כאביו הרוחני — מי שהיה אז ראש אכ״א,
האלוף משה (״מוסיק״) גידרון. גידרון היה,

משך כל השירות הצבאי שלו, איש חיל־הקשר,
ונחשב כאחד ממפקדיו הטובים של
חיל־הקשר והאלקטרוניקה בצה״ל. שנים
אחדות לפני מילחמת יונדהכיפוריס הוא
השתחרר מן השירות, וסנה לנהל חברה
פרטית בשטח האלקטרוניקה. אחרי הזעזוע
של מילחמת יום־הכיפורים, זעזוע שלגבי
גידרון היה כפול־ומכופל, הוא חזר למדים
והתמנה כראש־אכ״א. רק לפני חודשים
ספורים פרש גידרון שוב מהצבא, ועתה
הוא מכהן כמנכ״ל מישרד-התיקשרות.
גידרון, היה ידוע כראש־אכ״א מחמיר.
התקופה שבה אפשר היה לבקש מנושא
תפקיד זה פרוטקציה בעניין של שיחרור
מוקדם או מעבר ליחידות אחרות, הסתיימה
ברגע שבו קיבל הוא את התפקיד לידיו.
את עיקר שליחותו ראה בפיתוח מצבת
כוח־האדם של צד,״ל ובהגדלתה, ללא
משוא־פנים, כשהעיקרון היחידי העומד מול
עיניו הוא הדרישות הטהורות של הצבא.
כאשר הועלה הרעיון להוסיף לצה״ל
עוד אלפי חיילים, ובטווח ארוך עוד עש־רות־אלפי
חיילים מן המאגר העצום של
פסולי־השירות, נרתם אליו גידרון במלוא
כישרונו וכוח־העבודה שלו. הוא פיתח
רעיונות לשילוב נוער־השוליים במערך הצבאי.
אם־כי לא תמיד במערך הלוחם, תוך
כדי פינוי כוח־אדם למשימות לוחמות.
גידרון, שלחה בבירכת המטה־הכללי ד

מגוייסי השוו״ס
חחרים לרחוב
וחילק לחם פקודות, נשמע לפתע קול מתוך
גוש החאקי :״לך תזדיין!״ הרס״ר הוותיק
לא האמין למישמע־אוזניו. הוא ניסה לאתר
את החייל שקרא את הקריאה, אך ללא
הצלחה.
״מולי עמדו כשלושים חיילים עם פרצופים
אטומים. אפילו שינאה לא היתד, להם
בעיניים, רק אדישות נוראה,״ סיפר הרס״ר
השבוע לכתב העולם הזח .״זה קורה לי
פעם ראשונה בחיים, דבר כזה. הרגשתי
שאני עומד מול רובוטים, מול אנשים שאף
אחד לא מבין מה הם עושים כאן, ובעיקר
אני, שיש לי ניסיון עם אלפי חיילים, לא
הבנתי.״
החווייה, שאותה עבר הרס״ר׳הוותיק בחימוש,
היתה ״עדינה״ מאד לעומת חוויות
דומות שעברו מפקדי יחידות אחרות, ש קיבלו
אליהם קבוצות של מד, שנקרא בסלנג
הצבאי ״לוחמי נוער־השוליים.״ ביחידות
אחרות אירעו מיקרים שבהם לא
רק עברו החיילים עבירות־מישמעת, אלא
ביצעו עבירות פליליות ממש.
בבסיס אחר בצה״ל כינס מפקד היחידה
את חייליו וחיילותיו לפני שהגיעו מגוייסי-
השוליים. בהרצאתו לפני החיילים סיפר
המפקד על הניסיון החדש אותו עורך
צד,״ל, הצביע על חשיבותו הרבה, וביקש
את עזרת החיילים בקליטת מגוייסי־השו־ליים.

טיול ה ס תיי ס

^ בכוויו ת סיגריו ת
ך* חיילים הסכימו כמובן, וכאשר
י י הגיעו מגוייסי־ד,שוליים נירתמו כולם
בהתלהבות רבה לעזור להם. הכל היה
טוב ויפה עד לתקרית עם פקידת מ״פ
המיפקדה ר.
באחד הערבים, כאשר ר. הצטרפה לקבוצה
ממגוייסי־ד,שוליים שישבה בשק״ס,
אחד ממקומות הריכוז העיקריים של
מגוייסים אלה, היא הוזמנה על־ידי שלושה
מהם לטיול בעיר סמוכה.
גם בגלל שיעמום וגם מתוך מדיניות
חיילי אותה יחידה ,״להיות נחמדים״ ל*
מגוייסי השוליים, נענתה ר.
סופו של אותו טיול, לגבי ר. היה
״הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים!״
היא חזרה לבסיס שיכורה לחלוטין, חולצתה
קרועה, ללא חזיה (״אני לא יודעת
איפה היא״) ,ועל כתפיה סימני כוויות של
סיגריות. שלושת החיילים-המארחים נעלמו.
באותו לילה הם לא חזרו לבסיס, ערקו
מצה״ל.

הישיבה בשק״ם: העיסוק העיקרי של מגויי׳־השור״ם

מגוי ס ה שוד״ חוז רי םדרחוב
(המשך מעמוד )49
הרמטכ״ל עצמו במלאכה זו, אם־כי נמצא
תחת ביקורת מתמדת של מפקדי־יחידות
ופסיכולוגים צבאיים, בעניין זה, ביקר
פעמים רבות בלישכות־הגיוס שנרתמו למאמץ
הגיוס־מחדש, וביחידות שאליהן
נשלחו חיילים ״בעייתיים״ אלה.
הרעיון ניראה׳ ממבט ראשון, כרעיון
מזהיר. צה״ל ינצל משאבי כוח־אדם שלא
נוצלו עד כה, ובעת־ובעונה־אחת יציל
מחיי־פשע זמחיי־רחוב צעירים רבים, על-
ידי החינוך שיתן להם ועל־ידי עצם הכנסתם
למיסגרת הצבאית הבונה.
אולם אט-אט הסתבר, כי הרעיון הוא
בעיקר חלום שקשה — או כימעט בלתי-
אפשרי — להגשימו. מפקדי היחידות, ש
צריך
לקחת הלק בניסיון גיוס נוער־השו־לייס,
כאשר הכוונה היתה לא רק לשלבו
במערך הצבאי, אלא גס לחנכו. מקורביו
של אמיר, אשר גס עליו נגזרה השתיקה,
טוענים כי האשמה אינה שלו וכי היו
מפקדים אשר דאגו לדחוק את רגליו.

אט־אט החלו המפקדים שלא להסכים
לקבל חיילים מסוג זה ליחידותיהם ולהיפ טר,
או לעזור לאלה שכבר משרתים ביחידה,
להשתחרר מצה״ל. כעבור תקופה
של שנת־ניסיון אחת התברר לשילטונות
הצבא, כי הניסיון ניכשל.
גידרון עצמו אינו מאמין בכישלון הניסיון,
למרות שכיום אין הוא בשירות
פעיל בצה״ל. הוא מוכן גם היום להגן
על הרעיון שלו בלהט רב. על גידרון, ש הוא
עדיין איש צבא באופן רישמי, נאסר
לשוחח עם העולס הזה בנושא הקרוב ל-
ליבו, ל׳מרות שהביע את רצונו לכך.
כאשר הוחל בניסיון, היתר, הכוונה לשתף
במאמץ הכללי גורמי חינוך ורפואה. דובר־צה״ל
אסר גם על קצין־החינוך של צה״ל,
תת־אלוף בצלאל אמיר, להתראיין בנושא
זה, ולהגיב על ההאשמה החמורה שמיפק-
דת קצין־חינוך־ראשי לא פעלה כלל בקרב
חיילים אלה. קצינים המקורבים לאמיר
מגינים עליו, וטוענים כי אמיר ניסה פעמים
אחדות לפעול בקרב חיילים אלה, אולם
תמיד נידחה על־ידי המפקדים שבשטח,
מבלי שניתן לו גיבוי למאמציו אלה על־ידי
הרמטכ״ל.

חשיבות לאומית, ולא כאל מיבצע פיר-
סוסת.
״היה צריך להכין קאדר של פסיכולוגים
ואנשי חינוך שיעבדו עם הנערים,
בטירונות ולאחריה. הם היו צריכים להגיע
ליחידותיהם כשחם עצמם בשלים לניסיון
ולעמוד שם תחת פיקוח מתמיד של גורמי
רפואודנפש וחינוך. במקום זאת התייחסו
ביחידות אל הקב״נים ואל קציני
החינוך כאל מיטרד.״
תופעות של גניבות, הרבה מעל ומעבר
למה שהיה מקובל בצבא עד היום, החלו
בולטות במחנות שבהם שירתו המגוייסים
החדשים. הגניבות לא היו רק בין החיילים
עצמם, אלא פגעו גם בציוד יקר ונשק
— בשווי של אלפים רבים של לירות —
אשר מצאו את דרכם אל השוק האזרחי.
אחדים מאלה שנשלחו להיות נהגים,
מיקצוע שנחשב בעיני המגוייסים החדשים
כמכובד ביותר מבין אלה שניתן להם
לעסוק בהם, היו נעלמים עם המכוניות
הצבאיות שהופקדו בידיהם לימים שלמים;
כשהמישטרה הצבאית מחפשת אחריהם.
ניסיון לגייס אנשים מקרב המגוייסים ה בעייתיים
דווקא למישטרה הצבאית, הוכיח
שוב את האימרה שאסור לתת לחתול

פ׳תוון א,

המיקצוע המכובד ביותר שאליו נישלחו נזגוייסי־השוליים היה
נהגות. גם באו היו מיקרים של נהגים אשר ערקו, יחד עס
המכוניות שניתנו בידיהם, לימים שלמים וטיילו עם החברות שלהם בכל רחבי הארץ.
למפקדים לא. היתה ברירה אלא לשלוח בעיקבותיהם את המישטרה־הצבאית.

אליחן נשלחו חיילים מקרב מגוייסי נוער־השוליים,
לא גילו את הסבלנות והסובלנות
שציפו מהם. החיילים נשלחו לעבודות״
מחנה, לעבודות־דחק, לתוך המחסנים׳ ל עבודות
ניקוי ושימון, שירתו בנהגים או
כעוזרי־נהגים, כישוליות במוסכים או ב־שוטרים־גדודיים
(ש.ג .).לאלה מהם ש הגיוס
לצה״ל היה חלום בהתגשמותו, לאלה
שראו עצמם זכאים, כמו האחרים,
להפוך חיילים מן השורה ולבנות את חייהם
מחדש בדרך זו, נגרמה אכזבה עמוקה.
כאשר סוג זה של גוער מתאכזב, הוא
מסתגר בתוך קליפתו הנוקשה, כפי ש היטיב
להגדיר זאת רס״ר בסים־החימוש.
קשה לרכוש את אמונם של צעירים אלה.
צה״ל רכש, מתחילה, את אמונם בכך שהסכים
להוציאם מתחום הבלתי-ראויים, וגייס
אותם לשורותיו .״אבל אחר־כך ראינו
שאנחנו בסך־הכל עבדים, משרתים של
חיילים, ולא חיילים,״ סיפר השבוע אחד
חמגוייסים החדשים, שכבר הספיק להשתחרר.
פעולה ללא
גיבוי
ן * ט־אט התגרה כי נוער-השוליים
י * הוא בעייתי ומזיק. יחידות שלימות
גילו לפתע את הסמים, גילו את מישחקי-
הקלפים, גילו שלא תמיד צריו להישמע
לפקודות, וכי את העבודה צריך לעשות
בעיקר ״על-פני השטח.״ מפקדים רבים
הגיעו למסקנה, כי התועלת שבתוספת
כוודהאדם שניתן להם מפוקפקת לחלוטין,
משום שהשפעתו של אותו נוער על
החיילים ״הרגילים״ חיתון משמעותית הרבה
יותר מן ההשפעה הטובה של החיילים
על אותו נוער — ההיפר הגמור מאמונתו
של גידרון.

מן המגוייסים החדשים. תופעות של חיילות
שטופוודדמעות, העומדות ליד דלת
מישרדה של קצינת־הח״ן שלהן, ומתלוננות
על הצקות — ובמיקרים מסויימים על
התעללות של ממש — מצד אותם חיילים
הפכו, בבסיסים מסויימים תופעות של קבע.
באחד הבסיסים אף התחוללה תיגרה, שנמשכה
שעה ארוכה, ואשר במהלכה היה
צורך להזעיק מישטרה אזרחית מתחנה
סמוכה, כדי להרגיע את החיילים הניצים.
בפני צה״ל עמדו שתי אפשרויות: ל חדול
לגייס את נוער־ד,שוליים ולהמתין עד
שלוש שנים, כדי שאלה שכבר התגייסו
ישתחררו, או לנסות להיפטר גם מאלה
שכבר לוב־שים מדים. האפשרות השנייה
היתה, למעשה, קלה יותר, כיוון שרבים מן
המגוייסים החדשים הצליחו להשתחרר,
בעיקר בעזרת קציני־בריאות־הנפש, ואחרים
פשוט ערקו.

__ י חידו ת
נערות ה שוליים
ך* יימת געייה נוספת, של חיילים
1/מבוגרים יותר, גילאי 25 עד ,30ש־גוייסו
לאחר שנידחו בגיל .18 אלה לא התאימו,
מן הבחינה החברתית, לקבוצות חיילי
נוער־ד,שוליים בגילים הצעירים. צה״ל
החליט לפתור את הבעייה בשקט• בעוד
תחילת מיבצע הגיוס היתד, תוך פירסומת
עצומה וטפיחה אדירה על השכם, החלה
פעולת השיחרור בצינעה רבה. רמות הקריטריונים
לגיוס הועלו מחדש, צעירים
שנקראו למיבדקים נשלחו חזרה לבתיהם,
ולאלה שכבר התגייסו ,״עזרו״ להשתחרר.
קיים, כמובן, גם אחוז מסויים — אם־גם
קטן — של חיילים אשר השתלבו במיסגרת
הצבאית והפכו חיילים של ממש, ועל־ידי
כך ניצלו מציפורני הרחוב והפשע.
אולם, כפי שאמר לכתב העולם הזה מפקד
בכיר בצה״ל :״את אלה יכולים היו להציל
העובדים הסוציאליים. הנזק שהביאו
חבריהם שלא הצליחו להשתלב היה גדול
הרבה יותר, אפילו מנקודת־ראות חינוכית,
מן התועלת שהביאו חיילים בודדים
אלה.״
אחרי שצר,״ל ניכישל בניסיונו עם חיילי
נוער־ד,שוליים, הוא נכנס עתה להרפתקה
חדשה, בעלת עיקרון דומה. בשבועות האחרונים
החלו מכלילים יחידות של נערות-
שוליים, ביניהן בעלות עבר פלילי הכולל
בתוכו עבירות סמים וזנות, בתוך יחידות
מיוחדות, כדי לנסות להוסיף כוח־אדם ל־צה״ל,
וכדי לעזור לנערות עצמן.
יחידות אלה קיבלו את השם יחידות
יחס. בצד,״ל מתבדחים כי יחס הוא ראשי-
תיבות של ״יחידת חיילות סוטות.״ לפני
כחודש גוייסה יחידה ראשונה של בנות
ונשלחה לטירונות מייוחדת.

חיילו ת התפ שטו
מהמ די ם

כיתרון בי

הפיחרון בו נתקלו, לדיבריהם, מגוייסי־השוליים עצמם היה
לשלוח אותם לאימוני־טירונות ואחר־כך :״הפכו אותנו
לעבדים של חיילים ולא לחיילים.״ עיקר המשימות שהוטלו על מגוייסי־השוליים היו
במיסגרת עבודות המחנה, עבודות דחק, עבודות ניקוי ושימון בתוך מחסנים, נהגים ועוזרי־נהגים,
שוליות במוסכים ושוטרים גדודיים (ש.ג .).ניסיון להפוך חלק מהם למ.צ ,.נכשל.
מיספר פסיכולוגים, שהוצבו־למשימה של
קליטת נוער־ד,שוליים, נדחקו אט־אט מתפקידם,
ביוזמת המפקדים המקומיים, מבלי
שניתן להם גיבוי לפעולתם שיכולה היתד״
לדעת רבים, להציל את הניסיון מכישלון.
הסביר השבוע פסיכולוג, שעסק בנושא
זח, לכתב העולם הזה :״הניסיון יכול היה
להצליח, לו היו מקדישים לו מחשבה של
ממש ומתייחסים אליו כאל מיבצע בעל

לשמור על השמנת. אירעו כבר מיספר
מיקרים ׳שבהם שיחררו שוטרים צבאיים
חברים שלהם שנעצרו במעצר־מחנה, מ קרב
מגוייסי נוער־השוליים.
בעוד המדיניות הראשונית היתה להימנע
מלהכניס את העבריינים מבין
המגוייסים החדשים לבתי-הכלא הצבאיים,
לא עמד צה״ל — בלחץ הנסיבות — בהחלטתו
זו. כלא 4וכלא 6מלאו בחיילים

^ ודם ככר ביומיים הראשונים החלו
> בעיות שהמ״כיות בבסיס הטירונות
לא ידעו איך להתגבר עליהן. החיילות
התחצפו, סירבו לציית לפקודות וכשניסו
לאכוף עליהן פקודה, הן התפשטו ממדיהן
והכריזו שהן מוותרות על התענוג לשרת
בצד,״ל. במיקרה אחד אף היתה
קטטה המונית בין הבנות לביו עצמן.
מפקדות יחס היו צריכות ללוות את
מגוייסות־השוליים כבר בצעדיהן הראשונים,
אך, מיפקדת קצינת ח״ן ראשית
תציב אותן רק לאחר סיום הטירונות, כדי
לחסוך כוח-אדם.
מהטירונות המייוחדת תעבורנה הבנות
לשרת בבתי־חולים. אין ספק כי המיפגש
בין חיילות אלה לבין התפקיד אותו תצ*
טרכנה לבצע, עבודת הסניטרית־המתחילה
בביודהחולים, יהיה מלווה בברקים ורעמים.
קשה
לתאר כי בנות אשר לא הסכימו
לקבל פקודה צבאית פשוטה ממפקדת
לבושת מדים, תסכמנה לקבל הוראה, לנקות
את צרכיו של חולה זקן, או לש טוף
את ריצפת חדר־החולים, שתגיע אליהן
מאחות אזרחית.
יש להניח כי גם ניסיון זה ייכשל. לכמה
מיחידות מייוחדות אלה עדייו לא נמצאו
מפקדות מתאימות. כוחות־העזר המיקצו־עיים
בתחומי החינוך והפסיכולוגיה עדיין
לא הופנו ליחידות אלה, וכפי שהודתה
קצינת ח״ן ראשית עצמה, בשיחה לפני
שבועות• מיספר :״אני עוד לא יודעת
איך לאכול את הנערות האלה.״

8 1 9 7 6ץ 0 1 1 ^ 3מ [^ 1 1 8 ^ 1^ 1

חו פ שו תתר בו ת

< 5 5וז גופש

,״זע מ־ס
1218

1104.- 1
2555.-1
1750.,
1470,

1045 2
״980.-י
א;־׳ 1104.-
1330.- ׳11
1575.- -

1218.-

2625.-

^ 1:11613331
3ז <16 וזג 11ו 0 1

^ 1,116111131

1017.1(1161161

^131*1017.611
>1611<.
׳-י53 ון 31מ 1
[ 566161)1
8״ ״6ו1ז1 86111

3ימים ־־ 2
המחירים? ,שי ל. אוסי-יר•

ר,ר,ל מ!0--

עיו הבסטינלים

ז׳צצנזוג ־־ 3ליאה
3ימים ־־
המחירים
ר,חל

:ל. אוס טרי

8י׳1׳ 01)? 3י\ 1 81 .
1575.- .
ה מ חי ר כולל 06 יל 7.611 3111
7י מי ם 1־ 7ל

ח־ טרומפלדיר 12
טל 53535 .
י בשיתור ע ם אל עלו תיגי אויר לישראל

כל ה מ חי רי ם ב שי לי מי ם או ס ט ריי ם. שער חליפין מ שוער 18.00 :שיליגגים או ס ט ריי ם $ 1.00 -

ח שבו קנו וירון
רי א ד

,ליאד״ פותחת במבצע הנחות מדהימות לאביב-קיץ תשל״ו
לכלחרוכו וילונות ״ ליאד ״ באחדמ 10סניפי ״ ליאד ״
בר חב• הארץבחשךה חוד שהק רו ב •חו שב מ חי ר

תפירת והרבבת הוילונות לס
כך תחסכו מאות ל״ !
...וז העודלאהכל !

5 0ל״ בלבד למטר ר^

ע קנית הוילונות ב ״ליאד״ דרשו פרטיס ##ע 1חינם״״ !
אתע שו•• לקבלש•

שערכו 100

לרגלהפיחות • הזוחל • זוחליגהמחיר • ב ״ ליאד ״
אךהאספקהמהירה • 10 מים ווילונות ״ ליאד ״ בביתך !

חולון, רח׳ הסדנה ו , 2טל 840360
הסניף המרכזי: תל אביב׳ ככר המדינה רח׳ה״א באייר טל 0לו 66ל
סניפי ם:
ראשון־לציון רח׳

טבריה
רח׳ נתניה רמת-השרון רח ,

רוטשילד 39 פסג׳חיים
אלדחדייף -בהלול טל 934 .ל ל
הרצל 46 טל ל 35 לל
סוקולוב - 66צ 0ריר טל. ל47514

גבעתיים
נס־ ציונה רחובות אשדוד
באר־ שבע

טל 64 .וו ל 7

״כל גיל״־ ויצמן סו
רח׳ נורדאו 3
רח׳ הרצל 119 טל 955178 .
מרכז מסחר•,אזור ד׳
רח׳ פרויד 3/5טל 71685 .

ה עו ל ם הז ה

2021

במדינה
ישראלים בחו״ל
הנמדנר הבמ אי
הפגתד־השחור הישראלי עושה
בגיו־יודק
מה שלא הצלהי
לעשות בישראל
בישראל היר. מוני יקים ״פנתר שחור״.
הוא ניסה להוכיח, הלכדדלמעשח, כי נוסף
למוצאו העדתי ועמדותיו הפוליטיות,
יש לו גם מד. לומר בתחומי התיאטרון
והאמנות בכלל. אך ישראלים־ספרדים אינם
מתקבלים, בדרדכלל, לתיאטרון הר פרטואר
הישראלי מטעמי ״חיתוך־הדי-
הדיבור,״ ואילו בתיאטרון המיסחרי יכול
היה יקים להציג ולביים רק אימהות־גנ־ראליות
או טיפורי־בורקאם.
ואילו בארצות־הברית, מוני יקים הוא
במאי מוכר. הוא זכה בהערכה אמנותית
ובביקורת חיובית בניו־יורק טיימס ובעיתונים
אחרים. הצגתו דק ברל זכתה בהצלחה
רבה, אמנותית וקופתית, ועכשיו
הוא מנסה לחזור על הצלחה זו בקבארט
מוסיקאלי שהפיק ויביים על־פי יצירותיו
של הסאטיריקאן הגרמני קורט טוצ׳ולסקי.
בניו־יורק אין המבקרים והקהל מתחשבים
במוצאו העדתי, הלאומי או במיבטא
של הסופר־הגרמני או הבמאי־הישראלי.

מדינת ישראל
משרד החקלאות

צייר, איש־הקילנוע וידידם של מישפחת
הנשיא פורד, אנדי ווארהול. הוא גמצא
עתה בדרכו לישראל, כדי להציג את ציוריו
בנושא: גולדה מאיר.

דיפלומטים
ה ב די חהשללשם
השגריד־לשעכד החליט
לעבור לעסקים —
ובינתיים מוען שהבל חיה
אי־הבגה
העיתון הדני רב־התפוצה אכסטרא בלדט
כותב, בגיליונו מן זד 1במאי, כי משה
לשם, שגרירה-לשעבר של ישראל בדנמרק,
ינהל את מיסעדת־הפאר של מלך־הדיסקוט־קים
הדני, תורקילד כריסטיאגסן, בניו־יורק.
מאז
סיים מישרד־החוץ בירושלים את
שירותו של.לשם בקופנהגן ומאז פתיחתו
של סלון־היופי של רעייתו של לשם, עליזה,
בנובמבר אשתקד, נשארה מישפחת לשם
בקופנהגן, בדירתה שברובע לינגבי. לשם
עצמו נאלץ לחזור ארצה עם בנו, בעוד
הוא מותיר אחריו בקופנהגן את רעייתו
ואת בנו השני, את חמותו וכל חפציו.
יחד עם זאת הקפיד שלא להישאר בארץ
יותר מארבעה חודשים, כדי שלא לשלם

להלן לוה המחירים המוסכם
ל ־ 2 3 .5 .7 6־ 28.5.76
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצר כן

ל״י הק״ג

רקות

עגבניות מעולות
גז ר
קישואים בהירים סלק כרוב לכן
בצל יבש מסוג מעולה
כצל יבש ארוז בשקיות
תפוא״ד חדשים
תפוא״ד ארוזים באריזה של 2ק״ג

5.50
1.20
1.80
1.30
1.30
1.50
1.80
3.20
3.50

סירות
5.00
5.00
2.50
3.40
2.70

זהום גודל 6
יונתן גודל 5.5 ולנסיה לימונים
אשכוליות — באריזת יצוא
עופות

פטמים קפואים כשקיות שקופות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף) — הוזלה מיוחדת 18.40
13.40
גודל ( 1עד 1.4ק״ג העוף)
12.20
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
11.00
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)

9.50

שגריר־־לשעבר דשם דמישפחתו
הלצה בלתי־מובנת
אחת האימרות המקובלות כאן הרבה יותר
מאשר בישראל גורסת :״הייה פנתר־שחור
בביתך, ובמאי בציוותך.״

גו רדה 3ה, גו לדהשם
גורדה מאיר 7א תמהר
?רקוד ודשיר בגידיורק,
אף הישראלים
חגנו איתה

גולדה מאיר לא תרקוד ולא תשיר כל״
כך מהר על בימות ברודוויי. הידיעות
בדבר המחזה המוסיקאלי היו מוקדמות
מדי. מייד אחרי שובם לגידיורק מתל-
אביב, הודיעו המפיקים לעיתונות כי המחזה.
שעדיין לא נכתב ,״יעסוק בתולדות
היישוב היהודי בארץ־ישראל מאז עלייתה
של גולדה מאיר לישראל בשנת ,1920
י ועד לשנת ...1948״
מי שלא רצה לחכות עד לפתיחת הו
קופה בברודוויי, יכול היה לחוג את יום-
העצמאות בעיר העיברית השנייה בגודלה
בעולם, עם גולדה: אומנם לא עם גולדה
מאיר אישות, אבל במועדון־הלילה הקרוי
על שמה, גולדה, שבו התקיימה מסיבת
׳ החג הלאומי הישראלי מטעם תנועת-
החרות. במודעות שפורסמו בתחנודהשי־דור
המקומית, בשפה העיברית, הובטחה
לחסידי ארץ־ישראל השלמה הופעת להקת
תל־אביב הקטנה.
מעריץ אחר של גולדה, שאינו נמנה
עם מוכרי ספריה, מציגי חייה או מנהלי
מועדון־הלילה הקרוי על שמה, הוא ה-
ה עו ל ם הז ה 2021

מם־נסיעות, והריהו נוסע בקו לוד—קופנהגן.
ליהודי
קופנהגן בעלי־האמצעים, הוא
מציע עיסקות שונות. לאחרונה ניסה למכור
את סלון־היופי, בסכום עגול של 750,000
ל״י. הוא טוען כי הסלון אינו שייך לו,
וכי הוא פועל לשם מכירתו, בשמה של משקיעה
אלמונית.
לסיפור יש רגליים. לשם, ששר־החוץ
יגאל אלון אמר לו כי לא יקבל
תפקיד בארץ עד שתחזור מישפחתו כולה,
מצפצף על מישרד־החוץ. בעודו מקבל
משכורת כעובד־מדינה, הוא מנסה מזלו בעסקים.
כאשר
יהודי קופנהגן ארזו חפציהם לנסוע
לישראל לחג־הפסח, כמתוות־הזדהות
עם מדינת־ישראל, ארז לשם את חפציו
בישראל ונסע לדנמרק. שם הוא שוהה
כבר שבועות אחדים. נראה שפנה עתה אל
״מלך הדיסקוטקים,״ אוהד־ישראל מוש בע:
,שאותו הכיר כאשר זה האחרון חרם
לישראל כמיליון לירות לתקופה של חמש
שבים, לבית*החולים שערי־צדק בירוש לים.
לשם
מספר, לכל המוכן לשמוע, כי
אינו יכול להתקיים ממשכורת של 3500
ל״י, הניתנת לעובד־מדינה בארץ• אומנם,
לאחרונה הכחיש את סיפור ה״מיסעדה״,
בטענה שהיתה זו הלצה פרטית, שעיתונאי
שצותת לה הבינה שלא־כהלכד. ונתן לה
פירסום מוטעה, אך העובדה בעינה עומדת:
לסיפור יש רגליים׳ כסי שיודעים בקופנהגן,
ויש להגיח שסיפור השגריר־לשעבר
לשם עדיין לא נסתיים.

השבוע בהגרלת
בדוד הזהב
של מפעל ה
פרק ראשון

50 0 ,0 0 0

פרס כדור הזהב

ור׳יי

300.000ל׳ י

פרס ראשון עשוי
להצטבר ל 800.000 :ל״י
ביום ה /אחרי מבט לחדשות בטלוויזיה,
תוצאות
ה הגרל ה

בוי1וויי׳\,
רק האלפים גבוה.
המחיר-בכלל לא.
בשחייץ של סחיסאיר המחירים
נמוכים !החמורה גבוהה, כי אין מי
שמכיר את שווייץ כמונו.
דרוש בטלפון מסוכן הנסיעות
שלך או׳ממ שרדי סווייסאיר
(תל־אביב ,243350 ירושלים ,228868
חיפה )84655 את המדריך הצבעוני

״ 8£11£83 76ז8£3״
המכיל מערכת שלמה של חופשה
לכל טעם ולכל תקציב.
חשבנו על הכל: על המיטה
במלון או בדירת הנופ ש:
על ארוחות ומטעמים: על הנוף
וכיצד תגיע אליו, ברכב, ב׳־קמפר״
או ברכבת: על הבריאות וכושר
הנעורים שתביא איתך הביתה.
חשבנו על הכל, כי
אנחנו עוסקים בת שסה
אבל הראש שלנו לא בעננים

ה עו ל ם הזד? 2021

במדינה אסטרולוגיה חלוצי ומזלות
באקדמיה החדשה?אסמרומניה
קונים חחדוציס את
תורת מדע העתיד

בהולנד ובאוניברסיטאות אוהיו וקליסורניה
באדה״ב. אבל רוב הפונים אלי לא היו
מוכנים לנסוע לחדל למטרה זו, ולחצו
עלי שאקים מרכז ללימודי האסטרולוגיה
כאן, בארץ.
״כשהגעתי, בשנת ,1955 בשליחות עיתונאית
לאוסטריה, לא היה לי כל מושג ב
דתה,
הבארונית אווה פון־קייארי, גילתה
בסיפריית הארמון העתיק סיפרות אסטרולוגית
ענפה, שהיתר. שייכת, כד התברר,
לסבה ישל הבארונית, שהיה רופאו האישי
של הקיסר פראנץ־יוזף. ההתעמקות בספרים
העתיקים הגבירה את התעניינותה של
אביבה, עד־כדי-כך שהחליטה ללמוד את

הם מתאספים מדי שבוע בדירה ברחוב
שקט בצפון תל־אניב, יושבים דרוכים וקשובים
במשך שעות, עוקבים בעניין אחר
סמלים מיסתוריים דמויי כתב-חרטומים,
הנרשמים על הלוח.
יש בהם פיסיקאי, אדריכל, מהנדם־מחש־בים,
עורכת־דין, סיים אל־ על, קצין־מודי-
עין, פקידה, דוגמנית, סטודנטים וסתם
עקרות-בית. אלה הם רק אחדים ממיגוון
התלמידים הגימנים עם הקורסים, הנערכים
במיסגרת האקדמיה הישראלית החדשה
לאסטרולוגיה.
המכנה המשותף לאנשים כה שונים אלה :
אהבתם אל הנסתר, והתעניינותם במדע
האסטרולוגיה. כיצד נולד רעיון האקדמיה
הישראלית?
הרופא שד הקיסר. מספרת אביבה
סטן, עיתונאית־לשעבר, האסטרולוגית ש תודות
ליוזמתה הוקמה ה״אקדמיה״ :״ב שנים
האחרונות פנו אלי יותר ויותר אנשים
בשאלה, כיצד ניתן ללמוד את חורת
הכוכבים. בחו״ל קיימות אומנם כמה פקול טות
לאסטרולוגיה, באוניברסיטת ליידן ש־

לקיץ חפשי ומשוחרר! מלאי ושלחי התלוש הרצ״ב
ותקבלי בדואר חוזר
אריזת שי חינם של
טמסוגי 0,6,
בצרוף עלון הסברה.

010.

הטמפון הקטן שכבש
את העולם,
נותן לך הרגשת בטחון
וחופש.
תוכלי לרחוץ בביקיני,
לרקור, לטייל
ולטבול באמבט
כל החודש כבטחון מלא ־
ללא חשש,

יוזמת־ אקדמיה סמן
תחזיות פוליטיות

תלמידה לוי
ביטחון עצמי

תלמידה תרז
האמת שבחיים

תלמיד ידו
אבחנה פסיכולוגית
ה עו ל ם הוו! ! 202

אסטרולוגיה,״ היא נזכרת .״כאשר ריאייני
תי מדינאים, וביניהם גם את ד״ר ברונו
קרייסקי,י שהיה אז סגן־שר-החוץ, מצאתי
את עצמי, להפתעתי, מרואיינת על*ידם,
בשאלה, :באיזה מזל נולדת?׳ ואז התחלתי
לחשוב, שאם אנשים מסוגם מתייח סים
ברצינות לנושא, אולי בכל זאת יש
בו משהו.״
מאז החלה אביבה מתעניינת בתורת-
הכוכבים. בעת ביקורה בטירתה של ידי
הנושא
ברצינות. בעת שהותה בשליחות
עיתונאית באנגליה, נרשמה לפקולטה הבריטית
לאסטרולוגיה, וכיום היא חברה
באגודת־האסטרולוגים הבריטית דבת-היוק־רה,
ועל קיר ביתה מתנוססת תעודת-הס־מכה
מפוארת מטעמה.
תחזית מהומות האבייב. כיום מש לבת
אביבה את התמחותה באסטרולוגיה
עם אהבתה הראשונה — הפוליטיקה. ב־תוכנית־ראיונות
פומבית עם שמואל שי
חזתה, ב־ ,1970 שתוך תקופה קצרה תתחיל
עלייה המונית מבריה״ט — כאשר עצם
האפשרות של עלייה: מרוסיה נראתה עדיין
כחיזיון פרוע .״כשהתאמתה התחזית,
שמואל שי היה מספר עליה בכל תכנית
שבה רואיינתי שוב על־ידו.״
בתוכנית הלילה, של שייקר. בן־פורת,
ששודרה בגלי־צה״ל חזתה, ב־ ,1970 כי
בשנת 1974 ייחתם הסכם חלקי לקראת
שלום — ואכן, בסוף 1974 נחתם הסכם
הפרדת-הכוחות.
בין קליעותיד. האחרונות: בתוכנית
ביוה ומצב־רווו ששודרה לקראת דאש-
השנה האזרחית ,1976 חזתה אביבה ידידה
תלולה !בפופולאריות של ראש-הממשלה
יצחק רנין, כבר בחודשים הראשונים של
השנה. יבין תרם תוך זמן קצר.להתגשמות
התחזית, כאשר השמיץ את ״האישיות
הבכירה״ ,דבר שפגע קשות ביוקרתו.
באותה תוכנית גס חזתה את מהומות-
האביב במיגזר הערבי, והזהירה מפני הרעת
המצב הכלכלי ומשביתות בקנה-מידד,
שלא היה צמותיו.
האסטרולוגים לעתיד של מדינת־ישראל
מקיימים את לומודיהם בדירת ביודמגורים
שעברה הסבה והפכה לכיתה. על אחד
מקירותיד. תלוי לוח שחור, שעליו מצויי-
(המשך בעמוד )56

בעל בושר ספיגה >
הטוב בעולם, ב־נ גדלים:
מיני: לנערות, לבתולות
ולנשים עם דימום מועט.
נורמל: למרבית הנשים
אקסטרא: לנשים
עם דימום רב.
לכבוד
* דגה • מ ח׳ ה ה סג ר ח.
ח.ד 5 .ו , 21 תימת
*בקש ל
שלו(ח0.1לי * ריזת־ 1(1
של טמפוגי .

גיל_

_עיר>

*ני משתמשת טמפונים כן /ל *
;מחקי המיו תר)

במדינה

קשקשת 2021
הפעל את דימיונך ונסח למצוא
לציור שלמסה נותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח למי הכתובת:
!?.שקשת,׳׳ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזנו בכרמים כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

העול הוה

קשקשת 2019

#קצה ה״וי״ של ג׳רצ׳יל.
עזדיאל טננכוים, רח׳ הקליר
,26 תל־אביב
>• מד. שנותר מאצבעותיו של נגר
מתלמד.
אילה, קיבוץ נתיב־הל׳׳ה,
ד.נ. האלה
• המשתזף המצוי — במבט מלפנים.
רס׳׳ל
ישראל ק&זן, מ.א.
,2113781ד.צ / 2145 .ב ,1/צה׳׳ל
• מכשיר־הצבעה אוטומטי בכנסת.
ישראל לסינגר, רח׳ אילת
,19 רמת־יוסף, בת־ים
• סליחה שניצחנו...
שאול כהן, רח׳ עליית־הנוער
,36 גיבעתייח

תיירחז
ראש־ העירי׳ ה,
ה פ קי ד. ה שייך
מדי קולק הצמין?
למאבק על פיסו שד
התייר האמריקאי
הגוסע דישראד
אלה שייסעו בקיץ הקרוב לישראל, מאר־צות־הברית,
כדי להשתתף בהפגנות גוש-
אמונים או סתם לביקור מישפחתי, יובלו
לבחור בין שלרש תוכניות־תיור, שמיש־רדי־הנסיעות
הרבים בבעלות יהודית ויש ראלית,
מתחרים עתה על מכירתן לציבור
המעוניינים :

מאוזן :

000000000(000000

בסיטונות
• שמלות הריון
• מכנסי הריון
• טוניקות הריון
• חליפות הריון
כ הן

מודל

תל־אביב, רח׳ נחלת בנימין ,4
קומה ב׳ ,דרך החצר
פתוח ברציפות עד
שעה 6בערב
להזמנות ע׳יי סוכן: טל ,56344 .ת״א

(המשך מעמוד )55
רים גלגלי המזלות וסימונים משונים, הנהירים
רק למביני הרזים.
נושאי הלימוד מגוונים, ומתנהלים במתכונת
של חוגים למתחילים ולמתקדמים,
המתקיימים אחת לשבוע ונמשכים כחודשיים.
גישה
פילוסופית. בגמר הלימודים
העיוניים מתרגלים התלמידים ומפענחים
הורוסקופים בכוחות־עצמם. דווקא בקרב
תלמידים אלה בולט מיספרם הרב של
בעלי המיקצועות המדוייקים. אומר יוסף
פלג ( )32ד״ר לאסטרו-פיסיקה, ממכון
אבשלום. :״בימינו הולך ומיטשטש הגבול
בין המדעים המדוייקים לבין המטאפיסיקה.
עובדה זו היא בבחינת סוד, שרק אלה
המכירים את גילויי המדע החדישים ביותר
מודעים לו.״
מוסיף עמית לויגסון 21 סטודנט להיסטוריה
:״האסטרולוגיה היא שילוב
בלתי־רגיל של מדע מדוייק ומיסטיקה. היא
נותנת לאדם גישה פילוסופית יותר לחיים,
ומרחיבה את אופקיו.״
האדריכלית החיפאית תמר וייסברג (,)34
שעל אף היותה אם לשלושה היא מגיעה
במיוחד מחיפה, מדי שבוע, אומרת :״האסטרולוגיה
היא האלגברה של היקום,
כתב־סתרים שבו כתובים חוקי הקוסמוס.
ההתעמקות בתורה מופלאה זו, הביאה
אותי לאמונה עמוקה והוסיפה לי ביטחון
עצמי.״
משה ידו 24 סטודנט שנה שלישית
לפסיכולוגיה, טוען :״האסטרולוגיה עוזרת
לי לפתח את הפוטנציאל הטמון בי. הלימוד
הזה פיתח בי אבחנה פסיכולוגית
דקה יותר.״
תרז 23 קיבוצניקית מחפצי-בה, ושושי
לוי 22 דוגמנית־צילום, מכריזות כי האסטרולוגיה
נותנת להן את ״האמת ש|

בחיים.״
עכשיו צריך כנראה, רק למנות יועץ
לענייני אסטרולוגיה לראש־הממשלה, ועם
ישראל ישכון לבטח על אדמתו.

.1בינוי .2 :ם ף> .7שים עצמך על
כיסאו .9 :שנהרג בירייה .10 :פלא:
.12 מחוספס .13 :אם־ד,פנינה .15 :הבל:
.16 עובד־אדמה .17 :מצבו של הירח החדש
. 18 :תרגילי־סדר (ר״ת) .19 :גדול
בתורה .21 :לך למקום מסויים .22 :נפח
את נישמתו .23 :אות הניצחון .25 :ייתן
יבול .28 :נוי .29 :משאת־נפשו של כל
נהג .31 :לשד העצמות .32 :אבער בחום:
.34 סוג אדמה בנגב .35 :צאצא.36 :
במאי-קולנוע צרפתי(ש״מ) .39 :פרי־בטן:
.41 אדמה מוצקה .44 :כופר בעיקר.45 :
מכשיר לזיתז הבקר .47 :משמש לגרירה :
.48 שנשמה באפו .49 :גינת־נזי ! .51 מולדת
ירמיהו הנביא .53 :קונגרס .56 :תנור!
.57 ראש־ממשלד. באסיה (ש״מ) .60 :מחלקי
היממה .61 :חד .63 :מכשיר־עינויים :
.64 לא־חי .65 :רצועה .66 :בהמודעבודה
טיבטית .67 :מן המתכות .70 :יחידה
בתפר; .72 עקמומיות .75 :נזכר-לעיל
(ר״ת) .76 :אכזרי .78 :קידומת שפירושה
של .79 :קוסם .80 :רומס ! .81 בעל־חוב:
.83 אוייב; .85 קיבוץ בצפון .86 :הגשם
הראשון .87 :קידומת הולנדית ! .88 פתי :
.90 אפס כוחו .91 :מילת־ברירה .92 :קיבוץ

בנגב .95 :בודקול .96 :סידור, ניהול .97 :
מפיתחי הגוף.

מאונן• :

.1שן־סלע .3 :ציפור נפוצה בארץ!
.4בעל טמפרטורה נמוכה .5 :קרס! .6
מזל רע! .8יחידה .11 :סוס קטן; .12
שכווי .14 :שרץ ; .15 מי ששכלה את
בעלה .20 :מילת־תחנונים .21 :אחורי
הגוף ! .24 מכינויי האלוהות .26 :ישן :
.27 בגיל זה לחופה .28 :מתרחש, מתקיים:
.29 חזיודלילה ; .30 זעזוע ! .32 אגו :
.33 תום, נקיות .37 :בעל־חיים ממחלקת
הרכיכות .38 :מטבע יפאני .39 :מילת
שלילה .40 :נישא; .42 פרוסה.43 :
שאריות? .45 מסוגי הכלים בתיזמורת .46 :
אלוהי הפלישתים .48 :חס־וחלילה (ר״ת):
.50 לא נייח .51 :מין עכביש ! .52 סיירו,
חיפשו .54 :נהר ברוסיה; .55 דפיקה,
הכאה .58 :קול גברי .59 :מצבת־זיכחזו
.62 נשר .64 :תמר .68 :בירה אסיאתית:
.69 זיכרונו-לברכה (ר״ת); .70 גיבעה
קטנה .71 :כיוון ש .73 : -רשע .74 :מסים־
רי התורה .76 :חימה .77 :בהשאלה: שכל!
.79 דד .80 :חריץ לסימן .82 :רע.84 :
שאון ! .89 התקוממות ! .90 הסתיימו .93 :
מבני יהודה .94 :שלושה־עשר בגימטריה.

חברת אל־על •מציעה ביקור אצל ״׳שייך
בדואי אמיתי״ ,בצידה של ארוהת־ערב
אצל ״ישראליים מקומיים.״
חברת תיורי המיגדל מרחוב מדיסון ,444
״מוכרת״ את ראש-עיריית ירושלים טזזי
קולק, והיא מפרסמת מודעות בעתונים
ובהן הזמנה ל״סעודה ממלכתית ישראלית
במועדון המוזיאון בירושלים, באורחו של
טדי קולק טדי עצמו השאיל (או הש כיר)
את קולו לסיסמות־פירסום רדיופוניות,
שבהן הוא מציע, באנגלית במיבטא וינאי,
לבקר בירושלים.
עמרם צור מתחרה בשייך ובראש־העי-
דייה גם יהד. תמונתו ישל מי שהיה פקיד
בכיר במישרד-התיירות בירושלים, מנהל
היסתור ועכשיו אחד מאנשי הקהילה היש ראלית
בניו־יורק, מתנוססת אף היא על
מודעות־פירסום של חברה אחרת, המבטיחה
כי ״המומחה לתיירות מאז שנת ,1958
ובעבר מנהל לשכת התיירות הממשלתית
בצפון־אמריקה, ילווה אישית את ביקורך
בישראל...״
טיול עם טדי קולק עולה בין 1309ל־
1125 דולר, ואילו טיול עם עמרם צור
זול בהרבה 898 :דולר בלבד.
ה עו ל ם הז ה 021ך